ויקיטקסט hewikisource https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99 MediaWiki 1.47.0-wmf.21 first-letter מדיה מיוחד שיחה משתמש שיחת משתמש ויקיטקסט שיחת ויקיטקסט קובץ שיחת קובץ מדיה ויקי שיחת מדיה ויקי תבנית שיחת תבנית עזרה שיחת עזרה קטגוריה שיחת קטגוריה עמוד שיחת עמוד ביאור שיחת ביאור מחבר שיחת מחבר תרגום שיחת תרגום מפתח שיחת מפתח מקור שיחת מקור TimedText TimedText talk יחידה שיחת יחידה אירוע שיחת אירוע 0 222951 3084640 2879605 2026-09-24T19:32:08Z Nahum 68 3084640 wikitext text/x-wiki {{סדר במשנה מנוקדת}} ==[[משנה קדשים עם ניקוד|סדר קדשים]]== <div style="text-align: center;"> <noinclude>'''[[משנה נזיקין עם ניקוד|{{חץ|ימין כפול}}]] · [[משנה עם ניקוד]] · סדר קדשים · [[משנה סדר טהרות עם ניקוד|{{חץ|שמאל כפול}}]]'''</noinclude> [[משנה זבחים עם ניקוד|זבחים]] | [[משנה מנחות עם ניקוד|מנחות]] | [[משנה חולין עם ניקוד|חולין]] | [[משנה בכורות עם ניקוד|בכורות]] | [[משנה ערכין עם ניקוד|ערכין]] | [[משנה תמורה עם ניקוד|תמורה]] | [[משנה כריתות עם ניקוד|כריתות]] | [[משנה מעילה עם ניקוד|מעילה]] | [[משנה תמיד עם ניקוד|תמיד]] | [[משנה מידות עם ניקוד|מידות]] | [[משנה קינים עם ניקוד|קינים]] </div> lpe9z9wx3zexclwg5oh4wlhh0i6hxjf 0 237120 3084652 3080370 2026-09-24T20:45:21Z Dovi 1 3084652 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{ניווט טעמים|מלכים א|ז}} {{טעמי המקרא באינטרנט}} {{מ:שוליים|5}} {{מ:טעמי המקרא}} </noinclude><קטע התחלה=פרק ז/>{{מ:אין פרשה בתחילת פרק}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ בָּנָ֣ה שְׁלֹמֹ֔ה שְׁלֹ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְכַ֖ל אֶת־כׇּל־בֵּיתֽוֹ׃<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>וַיִּ֜בֶן אֶת־בֵּ֣ית{{מ:לגרמיה-2}} יַ֣עַר הַלְּבָנ֗וֹן מֵאָ֨ה אַמָּ֤ה אׇרְכּוֹ֙ וַחֲמִשִּׁ֤ים אַמָּה֙ רׇחְבּ֔וֹ וּשְׁלֹשִׁ֥ים אַמָּ֖ה קוֹמָת֑וֹ עַ֗ל אַרְבָּעָה֙ טוּרֵי֙ עַמּוּדֵ֣י אֲרָזִ֔ים וּכְרֻת֥וֹת אֲרָזִ֖ים עַל־הָעַמּוּדִֽים׃<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>וְסָפֻ֣ן בָּאֶ֗רֶז מִמַּ֙עַל֙ עַל־הַצְּלָעוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הָעַמּוּדִ֔ים אַרְבָּעִ֖ים וַחֲמִשָּׁ֑ה חֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר הַטּֽוּר׃<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>וּשְׁקֻפִ֖ים שְׁלֹשָׁ֣ה טוּרִ֑ים וּמֶחֱזָ֥ה אֶל־מֶחֱזָ֖ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִֽים׃<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>וְכׇל־הַפְּתָחִ֥ים וְהַמְּזוּז֖וֹת רְבֻעִ֣ים שָׁ֑קֶף וּמ֧וּל מֶחֱזָ֛ה אֶל־מֶחֱזָ֖ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִֽים׃<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>וְאֵ֨ת אוּלָ֤ם הָֽעַמּוּדִים֙ עָשָׂ֔ה חֲמִשִּׁ֤ים אַמָּה֙ אׇרְכּ֔וֹ וּשְׁלֹשִׁ֥ים אַמָּ֖ה רׇחְבּ֑וֹ וְאוּלָם֙ עַל־פְּנֵיהֶ֔ם וְעַמֻּדִ֥ים וְעָ֖ב עַל־פְּנֵיהֶֽם׃<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>וְאוּלָ֤ם הַכִּסֵּא֙ אֲשֶׁ֣ר יִשְׁפׇּט־שָׁ֔ם אֻלָ֥ם הַמִּשְׁפָּ֖ט עָשָׂ֑ה וְסָפ֣וּן בָּאֶ֔רֶז מֵהַקַּרְקַ֖ע עַד־הַקַּרְקָֽע׃<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>וּבֵיתוֹ֩ אֲשֶׁר־יֵ֨שֶׁב שָׁ֜ם חָצֵ֣ר הָאַחֶ֗רֶת מִבֵּית֙ לָאוּלָ֔ם כַּמַּעֲשֶׂ֥ה הַזֶּ֖ה הָיָ֑ה וּבַ֜יִת יַעֲשֶׂ֤ה לְבַת־פַּרְעֹה֙ אֲשֶׁ֣ר לָקַ֣ח שְׁלֹמֹ֔ה כָּאוּלָ֖ם הַזֶּֽה׃<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>כׇּל־אֵ֜לֶּה אֲבָנִ֤ים יְקָרֹת֙ כְּמִדּ֣וֹת גָּזִ֔ית מְגֹרָר֥וֹת בַּמְּגֵרָ֖ה מִבַּ֣יִת וּמִח֑וּץ וּמִמַּסָּד֙ עַד־הַטְּפָח֔וֹת וּמִח֖וּץ עַד־הֶחָצֵ֥ר הַגְּדוֹלָֽה׃<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>וּמְיֻסָּ֕ד אֲבָנִ֥ים יְקָר֖וֹת אֲבָנִ֣ים גְּדֹל֑וֹת אַבְנֵי֙ עֶ֣שֶׂר אַמּ֔וֹת וְאַבְנֵ֖י שְׁמֹנֶ֥ה אַמּֽוֹת׃<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>וּמִלְמַ֗עְלָה אֲבָנִ֧ים יְקָר֛וֹת כְּמִדּ֥וֹת גָּזִ֖ית וָאָֽרֶז׃<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>וְחָצֵ֨ר הַגְּדוֹלָ֜ה סָבִ֗יב שְׁלֹשָׁה֙ טוּרִ֣ים גָּזִ֔ית וְט֖וּר כְּרֻתֹ֣ת אֲרָזִ֑ים וְלַחֲצַ֧ר בֵּית־יְהֹוָ֛ה הַפְּנִימִ֖ית וּלְאֻלָ֥ם הַבָּֽיִת׃<קטע סוף=יב/> {{פפ}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>וַיִּשְׁלַח֙ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה וַיִּקַּ֥ח אֶת־חִירָ֖ם מִצֹּֽר׃<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>בֶּן־אִשָּׁה֩ אַלְמָנָ֨ה ה֜וּא מִמַּטֵּ֣ה נַפְתָּלִ֗י וְאָבִ֣יו אִישׁ־צֹרִי֮ חֹרֵ֣שׁ נְחֹ֒שֶׁת֒ וַ֠יִּמָּלֵ֠א אֶת־הַחׇכְמָ֤ה וְאֶת־הַתְּבוּנָה֙ וְאֶת־הַדַּ֔עַת לַעֲשׂ֥וֹת כׇּל־מְלָאכָ֖ה בַּנְּחֹ֑שֶׁת וַיָּבוֹא֙ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה וַיַּ֖עַשׂ אֶת־כׇּל־מְלַאכְתּֽוֹ׃<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>וַיָּ֛צַר אֶת־שְׁנֵ֥י הָעַמּוּדִ֖ים נְחֹ֑שֶׁת שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֜ה אַמָּ֗ה קוֹמַת֙ הָעַמּ֣וּד הָאֶחָ֔ד וְחוּט֙ שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֣ה אַמָּ֔ה יָסֹ֖ב אֶת־הָעַמּ֥וּד הַשֵּׁנִֽי׃<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>וּשְׁתֵּ֨י כֹתָרֹ֜ת עָשָׂ֗ה לָתֵ֛ת עַל־רָאשֵׁ֥י הָעַמּוּדִ֖ים מֻצַ֣ק נְחֹ֑שֶׁת חָמֵ֣שׁ אַמּ֗וֹת קוֹמַת֙ הַכֹּתֶ֣רֶת הָאֶחָ֔ת וְחָמֵ֣שׁ אַמּ֔וֹת קוֹמַ֖ת הַכֹּתֶ֥רֶת הַשֵּׁנִֽית׃<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>שְׂבָכִ֞ים מַעֲשֵׂ֣ה שְׂבָכָ֗ה גְּדִלִים֙ מַעֲשֵׂ֣ה שַׁרְשְׁר֔וֹת לַכֹּ֣תָרֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר עַל־רֹ֣אשׁ הָעַמּוּדִ֑ים שִׁבְעָה֙ לַכֹּתֶ֣רֶת הָאֶחָ֔ת וְשִׁבְעָ֖ה לַכֹּתֶ֥רֶת הַשֵּׁנִֽית׃<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>וַיַּ֖עַשׂ אֶת־הָעַמּוּדִ֑ים וּשְׁנֵי֩ טוּרִ֨ים סָבִ֜יב עַל־הַשְּׂבָכָ֣ה הָאֶחָ֗ת לְכַסּ֤וֹת אֶת־הַכֹּֽתָרֹת֙ אֲשֶׁר֙ עַל־רֹ֣אשׁ הָרִמֹּנִ֔ים וְכֵ֣ן עָשָׂ֔ה לַכֹּתֶ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית׃<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>וְכֹתָרֹ֗ת אֲשֶׁר֙ עַל־רֹ֣אשׁ הָעַמּוּדִ֔ים מַעֲשֵׂ֖ה שׁוּשַׁ֣ן בָּאוּלָ֑ם אַרְבַּ֖ע אַמּֽוֹת׃<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>וְכֹתָרֹ֗ת עַל־שְׁנֵי֙ הָעַמּוּדִ֔ים גַּם־מִמַּ֙עַל֙ מִלְּעֻמַּ֣ת הַבֶּ֔טֶן אֲשֶׁ֖ר לְעֵ֣בֶר {{כו"ק|שבכה|הַשְּׂבָכָ֑ה}} וְהָרִמּוֹנִ֤ים מָאתַ֙יִם֙ טֻרִ֣ים סָבִ֔יב עַ֖ל הַכֹּתֶ֥רֶת הַשֵּׁנִֽית׃<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|כא|סדר=ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>וַיָּ֙קֶם֙ אֶת־הָֽעַמֻּדִ֔ים לְאֻלָ֖ם הַהֵיכָ֑ל וַיָּ֜קֶם אֶת־הָעַמּ֣וּד הַיְמָנִ֗י וַיִּקְרָ֤א אֶת־שְׁמוֹ֙ יָכִ֔ין וַיָּ֙קֶם֙ אֶת־הָעַמּ֣וּד הַשְּׂמָאלִ֔י וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ בֹּֽעַז׃<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>וְעַ֛ל רֹ֥אשׁ הָעַמּוּדִ֖ים מַעֲשֵׂ֣ה שׁוֹשָׁ֑ן וַתִּתֹּ֖ם מְלֶ֥אכֶת הָעַמּוּדִֽים׃<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַיָּ֖ם מוּצָ֑ק עֶ֣שֶׂר בָּ֠אַמָּ֠ה מִשְּׂפָת֨וֹ עַד־שְׂפָת֜וֹ עָגֹ֣ל{{מ:לגרמיה-2}} סָבִ֗יב וְחָמֵ֤שׁ בָּֽאַמָּה֙ קוֹמָת֔וֹ {{כו"ק|וקוה|וְקָו֙}} שְׁלֹשִׁ֣ים בָּאַמָּ֔ה יָסֹ֥ב אֹת֖וֹ סָבִֽיב׃<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>וּפְקָעִים֩ מִתַּ֨חַת לִשְׂפָת֤וֹ{{מ:פסק}}סָבִיב֙ {{נוסח|סֹבְﬞבִ֣ים|2=א=סֹבֲבִ֣ים (חטף)}} אֹת֔וֹ עֶ֚שֶׂר בָּאַמָּ֔ה מַקִּפִ֥ים אֶת־הַיָּ֖ם סָבִ֑יב שְׁנֵ֤י טוּרִים֙ הַפְּקָעִ֔ים יְצֻקִ֖ים בִּיצֻקָתֽוֹ׃<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|כה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>עֹמֵ֞ד עַל־שְׁנֵ֧י עָשָׂ֣ר בָּקָ֗ר שְׁלֹשָׁ֣ה פֹנִ֣ים{{מ:פסק}}צָפ֡וֹנָה וּשְׁלֹשָׁה֩ פֹנִ֨ים{{מ:פסק}}יָ֜מָּה וּשְׁלֹשָׁ֣ה{{מ:לגרמיה-2}} פֹּנִ֣ים נֶ֗גְבָּה וּשְׁלֹשָׁה֙ פֹּנִ֣ים מִזְרָ֔חָה וְהַיָּ֥ם עֲלֵיהֶ֖ם מִלְמָ֑עְלָה וְכׇל־אֲחֹרֵיהֶ֖ם בָּֽיְתָה׃<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|כו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כו/>וְעׇבְי֣וֹ טֶ֔פַח וּשְׂפָת֛וֹ כְּמַעֲשֵׂ֥ה שְׂפַת־כּ֖וֹס פֶּ֣רַח שׁוֹשָׁ֑ן אַלְפַּ֥יִם בַּ֖ת יָכִֽיל׃<קטע סוף=כו/> {{פפ}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|כז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>וַיַּ֧עַשׂ אֶת־הַמְּכֹנ֛וֹת עֶ֖שֶׂר נְחֹ֑שֶׁת אַרְבַּ֣ע בָּאַמָּ֗ה אֹ֚רֶךְ הַמְּכוֹנָ֣ה הָאֶחָ֔ת וְאַרְבַּ֤ע בָּֽאַמָּה֙ רׇחְבָּ֔הּ וְשָׁלֹ֥שׁ בָּאַמָּ֖ה קוֹמָתָֽהּ׃<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|כח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כח/>וְזֶ֛ה מַעֲשֵׂ֥ה הַמְּכוֹנָ֖ה מִסְגְּרֹ֣ת לָהֶ֑ם וּמִסְגְּרֹ֖ת בֵּ֥ין הַשְׁלַבִּֽים׃<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|כט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כט/>וְעַֽל־הַמִּסְגְּר֞וֹת אֲשֶׁ֣ר{{מ:לגרמיה-2}} בֵּ֣ין הַשְׁלַבִּ֗ים אֲרָי֤וֹת{{מ:פסק}}בָּקָר֙ וּכְרוּבִ֔ים וְעַל־הַשְׁלַבִּ֖ים כֵּ֣ן מִמָּ֑עַל וּמִתַּ֙חַת֙ לַאֲרָי֣וֹת וְלַבָּקָ֔ר לֹי֖וֹת מַעֲשֵׂ֥ה מוֹרָֽד׃<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|ל}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ל/>וְאַרְבָּעָה֩ אוֹפַנֵּ֨י נְחֹ֜שֶׁת לַמְּכוֹנָ֤ה הָאַחַת֙ וְסַרְנֵ֣י נְחֹ֔שֶׁת וְאַרְבָּעָ֥ה פַעֲמֹתָ֖יו כְּתֵפֹ֣ת לָהֶ֑ם מִתַּ֤חַת לַכִּיֹּר֙ הַכְּתֵפ֣וֹת יְצֻק֔וֹת מֵעֵ֥בֶר אִ֖ישׁ לֹיֽוֹת׃<קטע סוף=ל/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|לא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לא/>וּ֠פִ֠יהוּ מִבֵּ֨ית לַכֹּתֶ֤רֶת וָמַ֙עְלָה֙ בָּֽאַמָּ֔ה וּפִ֙יהָ֙ עָגֹ֣ל מַעֲשֵׂה־כֵ֔ן אַמָּ֖ה וַחֲצִ֣י הָאַמָּ֑ה וְגַם־עַל־פִּ֙יהָ֙ מִקְלָע֔וֹת וּמִסְגְּרֹתֵיהֶ֥ם מְרֻבָּע֖וֹת לֹ֥א עֲגֻלּֽוֹת׃<קטע סוף=לא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|לב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לב/>וְאַרְבַּ֣עַת הָאוֹפַנִּ֗ים לְמִתַּ֙חַת֙ לַֽמִּסְגְּר֔וֹת וִיד֥וֹת הָאוֹפַנִּ֖ים בַּמְּכוֹנָ֑ה וְקוֹמַת֙ הָאוֹפַ֣ן הָאֶחָ֔ד אַמָּ֖ה וַחֲצִ֥י הָאַמָּֽה׃<קטע סוף=לב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|לג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לג/>וּמַֽעֲשֵׂה֙ הָא֣וֹפַנִּ֔ים כְּמַעֲשֵׂ֖ה אוֹפַ֣ן הַמֶּרְכָּבָ֑ה יְדוֹתָ֣ם וְגַבֵּיהֶ֗ם {{נוסח|וְחִשֻּׁקֵיהֶ֛ם|2==ל,ק ובדפוסים (וכן הכריעו ברויאר ומג"ה){{ש}}א!=וְחִשֻּׁקֵּיהֶ֛ם (קו"ף דגושה){{ש}}הערות ייבין וברויאר}} וְחִשֻּׁרֵיהֶ֖ם הַכֹּ֥ל מוּצָֽק׃<קטע סוף=לג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|לד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לד/>וְאַרְבַּ֣ע כְּתֵפ֔וֹת אֶ֚ל אַרְבַּ֣ע פִּנּ֔וֹת הַמְּכֹנָ֖ה הָאֶחָ֑ת מִן־הַמְּכֹנָ֖ה כְּתֵפֶֽיהָ׃<קטע סוף=לד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|לה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לה/>וּבְרֹ֣אשׁ הַמְּכוֹנָ֗ה חֲצִ֧י הָאַמָּ֛ה קוֹמָ֖ה עָגֹ֣ל{{מ:פסק}}סָבִ֑יב וְעַ֨ל רֹ֤אשׁ הַמְּכֹנָה֙ יְדֹתֶ֔יהָ וּמִסְגְּרֹתֶ֖יהָ מִמֶּֽנָּה׃<קטע סוף=לה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|לו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לו/>וַיְפַתַּ֤ח עַל־הַלֻּחֹת֙ יְדֹתֶ֔יהָ וְעַל֙ {{כו"ק|ומסגרתיה|מִסְגְּרֹתֶ֔יהָ}} כְּרוּבִ֖ים אֲרָי֣וֹת וְתִמֹרֹ֑ת כְּמַעַר־אִ֥ישׁ וְלֹי֖וֹת סָבִֽיב׃<קטע סוף=לו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|לז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לז/>כָּזֹ֣את עָשָׂ֔ה אֵ֖ת עֶ֣שֶׂר הַמְּכֹנ֑וֹת מוּצָ֨ק אֶחָ֜ד מִדָּ֥ה אַחַ֛ת קֶ֥צֶב אֶחָ֖ד {{נוסח|לְכֻלָּֽהְנָֽה|2==א (קו של סילוק מלעיל באות למ"ד וקו של געיה מלרע באות נו"ן), וכך אצל ברויאר ומג"ה{{ש}}ל,ק,ש1=לְכֻלָּֽהְנָה (קו של לסילוק בלבד מלעיל באות למ"ד), וכן הוא בדפוסים וקורן וסימנים ומכון ממרא.}}׃<קטע סוף=לז/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|לח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לח/>וַיַּ֛עַשׂ עֲשָׂרָ֥ה כִיֹּר֖וֹת נְחֹ֑שֶׁת אַרְבָּעִ֨ים בַּ֜ת יָכִ֣יל{{מ:לגרמיה-2}} הַכִּיּ֣וֹר הָאֶחָ֗ד אַרְבַּ֤ע בָּֽאַמָּה֙ הַכִּיּ֣וֹר הָאֶחָ֔ד כִּיּ֤וֹר אֶחָד֙ עַל־הַמְּכוֹנָ֣ה הָאַחַ֔ת לְעֶ֖שֶׂר הַמְּכֹנֽוֹת׃<קטע סוף=לח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|לט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לט/>וַיִּתֵּן֙ אֶת־הַמְּכֹנ֔וֹת חָמֵ֞שׁ עַל־כֶּ֤תֶף הַבַּ֙יִת֙ מִיָּמִ֔ין וְחָמֵ֛שׁ עַל־כֶּ֥תֶף הַבַּ֖יִת מִשְּׂמֹאל֑וֹ וְאֶת־הַיָּ֗ם נָתַ֞ן מִכֶּ֨תֶף הַבַּ֧יִת הַיְמָנִ֛ית קֵ֖דְמָה מִמּ֥וּל נֶֽגֶב׃<קטע סוף=לט/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|מ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מ/>וַיַּ֣עַשׂ חִיר֔וֹם אֶ֨ת־הַכִּיֹּר֔וֹת וְאֶת־הַיָּעִ֖ים וְאֶת־הַמִּזְרָק֑וֹת וַיְכַ֣ל חִירָ֗ם לַֽעֲשׂוֹת֙ אֶת־כׇּל־הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃<קטע סוף=מ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|מא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מא/>עַמֻּדִ֣ים שְׁנַ֔יִם וְגֻלֹּ֧ת הַכֹּתָרֹ֛ת אֲשֶׁר־עַל־רֹ֥אשׁ הָעַמּוּדִ֖ים שְׁתָּ֑יִם וְהַשְּׂבָכ֣וֹת שְׁתַּ֔יִם לְכַסּ֗וֹת אֶת־שְׁתֵּי֙ גֻּלּ֣וֹת הַכֹּתָרֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר עַל־רֹ֥אשׁ הָעַמּוּדִֽים׃<קטע סוף=מא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|מב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מב/>וְאֶת־הָרִמֹּנִ֛ים אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת לִשְׁתֵּ֣י הַשְּׂבָכ֑וֹת שְׁנֵֽי־טוּרִ֤ים רִמֹּנִים֙ לַשְּׂבָכָ֣ה הָאֶחָ֔ת לְכַסּ֗וֹת אֶת־שְׁתֵּי֙ גֻּלּ֣וֹת הַכֹּתָרֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָעַמּוּדִֽים׃<קטע סוף=מב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|מג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מג/>וְאֶת־הַמְּכֹנ֖וֹת עָ֑שֶׂר וְאֶת־הַכִּיֹּרֹ֥ת עֲשָׂרָ֖ה עַל־הַמְּכֹנֽוֹת׃<קטע סוף=מג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|מד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מד/>וְאֶת־הַיָּ֖ם הָאֶחָ֑ד וְאֶת־הַבָּקָ֥ר שְׁנֵים־עָשָׂ֖ר תַּ֥חַת הַיָּֽם׃<קטע סוף=מד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|מה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מה/>וְאֶת־הַסִּיר֨וֹת וְאֶת־הַיָּעִ֜ים וְאֶת־הַמִּזְרָק֗וֹת וְאֵת֙ כׇּל־הַכֵּלִ֣ים {{נוסח|{{כו"ק|האהל|הָאֵ֔לֶּה}}|2=א-כתיב=הָאֵ֔הלֶּ}} אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֥ה חִירָ֛ם לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה נְחֹ֖שֶׁת מְמֹרָֽט׃<קטע סוף=מה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|מו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מו/>בְּכִכַּ֤ר הַיַּרְדֵּן֙ יְצָקָ֣ם הַמֶּ֔לֶךְ בְּמַעֲבֵ֖ה הָאֲדָמָ֑ה בֵּ֥ין סֻכּ֖וֹת וּבֵ֥ין צָרְתָֽן׃<קטע סוף=מו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|מז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מז/>וַיַּנַּ֤ח שְׁלֹמֹה֙ אֶת־כׇּל־הַכֵּלִ֔ים מֵרֹ֖ב מְאֹ֣ד מְאֹ֑ד לֹ֥א נֶחְקַ֖ר מִשְׁקַ֥ל הַנְּחֹֽשֶׁת׃<קטע סוף=מז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|מח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מח/>וַיַּ֣עַשׂ שְׁלֹמֹ֔ה אֵ֚ת כׇּל־הַכֵּלִ֔ים אֲשֶׁ֖ר בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה אֵ֚ת מִזְבַּ֣ח הַזָּהָ֔ב וְאֶת־הַשֻּׁלְחָ֗ן אֲשֶׁ֥ר עָלָ֛יו לֶ֥חֶם הַפָּנִ֖ים זָהָֽב׃<קטע סוף=מח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|מט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מט/>וְאֶת־הַ֠מְּנֹר֠וֹת חָמֵ֨שׁ מִיָּמִ֜ין וְחָמֵ֧שׁ מִשְּׂמֹ֛אול לִפְנֵ֥י הַדְּבִ֖יר זָהָ֣ב סָג֑וּר וְהַפֶּ֧רַח וְהַנֵּרֹ֛ת וְהַמֶּלְקַחַ֖יִם זָהָֽב׃<קטע סוף=מט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|נ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=נ/>וְ֠הַסִּפּ֠וֹת וְהַֽמְזַמְּר֧וֹת וְהַמִּזְרָק֛וֹת וְהַכַּפּ֥וֹת וְהַמַּחְתּ֖וֹת זָהָ֣ב סָג֑וּר וְהַפֹּת֡וֹת לְדַלְתוֹת֩ הַבַּ֨יִת הַפְּנִימִ֜י לְקֹ֣דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֗ים לְדַלְתֵ֥י הַבַּ֛יִת לַהֵיכָ֖ל זָהָֽב׃<קטע סוף=נ/> {{פפ}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|נא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=נא/>וַתִּשְׁלַם֙ כׇּל־הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה הַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה וַיָּבֵ֨א שְׁלֹמֹ֜ה אֶת־קׇדְשֵׁ֣י{{מ:לגרמיה-2}} דָּוִ֣ד אָבִ֗יו אֶת־הַכֶּ֤סֶף וְאֶת־הַזָּהָב֙ וְאֶת־הַכֵּלִ֔ים נָתַ֕ן בְּאֹצְר֖וֹת בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃<קטע סוף=נא/><קטע סוף=פרק ז/><noinclude> {{מ:טעמי המקרא-סוף}} {{מ:שוליים-סוף}} ==הפרק ללא אותיות הפסוקים== {{מ:טעמי המקרא}} {{#בלי קטע:{{שם הדף המלא}}|סימן}} {{מ:טעמי המקרא-סוף}}</noinclude> [[קטגוריה:מלכים א ז]] ir21rkeqwop3g0pp8f9nnb43nb2wcj8 3084653 3084652 2026-09-24T20:46:37Z Dovi 1 3084653 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{ניווט טעמים|מלכים א|ז}} {{טעמי המקרא באינטרנט}} {{מ:שוליים|5}} {{מ:טעמי המקרא}} </noinclude><קטע התחלה=פרק ז/>{{מ:אין פרשה בתחילת פרק}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ בָּנָ֣ה שְׁלֹמֹ֔ה שְׁלֹ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְכַ֖ל אֶת־כׇּל־בֵּיתֽוֹ׃<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>וַיִּ֜בֶן אֶת־בֵּ֣ית{{מ:לגרמיה-2}} יַ֣עַר הַלְּבָנ֗וֹן מֵאָ֨ה אַמָּ֤ה אׇרְכּוֹ֙ וַחֲמִשִּׁ֤ים אַמָּה֙ רׇחְבּ֔וֹ וּשְׁלֹשִׁ֥ים אַמָּ֖ה קוֹמָת֑וֹ עַ֗ל אַרְבָּעָה֙ טוּרֵי֙ עַמּוּדֵ֣י אֲרָזִ֔ים וּכְרֻת֥וֹת אֲרָזִ֖ים עַל־הָעַמּוּדִֽים׃<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>וְסָפֻ֣ן בָּאֶ֗רֶז מִמַּ֙עַל֙ עַל־הַצְּלָעוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הָעַמּוּדִ֔ים אַרְבָּעִ֖ים וַחֲמִשָּׁ֑ה חֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר הַטּֽוּר׃<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>וּשְׁקֻפִ֖ים שְׁלֹשָׁ֣ה טוּרִ֑ים וּמֶחֱזָ֥ה אֶל־מֶחֱזָ֖ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִֽים׃<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>וְכׇל־הַפְּתָחִ֥ים וְהַמְּזוּז֖וֹת רְבֻעִ֣ים שָׁ֑קֶף וּמ֧וּל מֶחֱזָ֛ה אֶל־מֶחֱזָ֖ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִֽים׃<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>וְאֵ֨ת אוּלָ֤ם הָֽעַמּוּדִים֙ עָשָׂ֔ה חֲמִשִּׁ֤ים אַמָּה֙ אׇרְכּ֔וֹ וּשְׁלֹשִׁ֥ים אַמָּ֖ה רׇחְבּ֑וֹ וְאוּלָם֙ עַל־פְּנֵיהֶ֔ם וְעַמֻּדִ֥ים וְעָ֖ב עַל־פְּנֵיהֶֽם׃<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>וְאוּלָ֤ם הַכִּסֵּא֙ אֲשֶׁ֣ר יִשְׁפׇּט־שָׁ֔ם אֻלָ֥ם הַמִּשְׁפָּ֖ט עָשָׂ֑ה וְסָפ֣וּן בָּאֶ֔רֶז מֵהַקַּרְקַ֖ע עַד־הַקַּרְקָֽע׃<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>וּבֵיתוֹ֩ אֲשֶׁר־יֵ֨שֶׁב שָׁ֜ם חָצֵ֣ר הָאַחֶ֗רֶת מִבֵּית֙ לָאוּלָ֔ם כַּמַּעֲשֶׂ֥ה הַזֶּ֖ה הָיָ֑ה וּבַ֜יִת יַעֲשֶׂ֤ה לְבַת־פַּרְעֹה֙ אֲשֶׁ֣ר לָקַ֣ח שְׁלֹמֹ֔ה כָּאוּלָ֖ם הַזֶּֽה׃<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>כׇּל־אֵ֜לֶּה אֲבָנִ֤ים יְקָרֹת֙ כְּמִדּ֣וֹת גָּזִ֔ית מְגֹרָר֥וֹת בַּמְּגֵרָ֖ה מִבַּ֣יִת וּמִח֑וּץ וּמִמַּסָּד֙ עַד־הַטְּפָח֔וֹת וּמִח֖וּץ עַד־הֶחָצֵ֥ר הַגְּדוֹלָֽה׃<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>וּמְיֻסָּ֕ד אֲבָנִ֥ים יְקָר֖וֹת אֲבָנִ֣ים גְּדֹל֑וֹת אַבְנֵי֙ עֶ֣שֶׂר אַמּ֔וֹת וְאַבְנֵ֖י שְׁמֹנֶ֥ה אַמּֽוֹת׃<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>וּמִלְמַ֗עְלָה אֲבָנִ֧ים יְקָר֛וֹת כְּמִדּ֥וֹת גָּזִ֖ית וָאָֽרֶז׃<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>וְחָצֵ֨ר הַגְּדוֹלָ֜ה סָבִ֗יב שְׁלֹשָׁה֙ טוּרִ֣ים גָּזִ֔ית וְט֖וּר כְּרֻתֹ֣ת אֲרָזִ֑ים וְלַחֲצַ֧ר בֵּית־יְהֹוָ֛ה הַפְּנִימִ֖ית וּלְאֻלָ֥ם הַבָּֽיִת׃<קטע סוף=יב/> {{פפ}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>וַיִּשְׁלַח֙ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה וַיִּקַּ֥ח אֶת־חִירָ֖ם מִצֹּֽר׃<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>בֶּן־אִשָּׁה֩ אַלְמָנָ֨ה ה֜וּא מִמַּטֵּ֣ה נַפְתָּלִ֗י וְאָבִ֣יו אִישׁ־צֹרִי֮ חֹרֵ֣שׁ נְחֹ֒שֶׁת֒ וַ֠יִּמָּלֵ֠א אֶת־הַחׇכְמָ֤ה וְאֶת־הַתְּבוּנָה֙ וְאֶת־הַדַּ֔עַת לַעֲשׂ֥וֹת כׇּל־מְלָאכָ֖ה בַּנְּחֹ֑שֶׁת וַיָּבוֹא֙ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה וַיַּ֖עַשׂ אֶת־כׇּל־מְלַאכְתּֽוֹ׃<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>וַיָּ֛צַר אֶת־שְׁנֵ֥י הָעַמּוּדִ֖ים נְחֹ֑שֶׁת שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֜ה אַמָּ֗ה קוֹמַת֙ הָעַמּ֣וּד הָאֶחָ֔ד וְחוּט֙ שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֣ה אַמָּ֔ה יָסֹ֖ב אֶת־הָעַמּ֥וּד הַשֵּׁנִֽי׃<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>וּשְׁתֵּ֨י כֹתָרֹ֜ת עָשָׂ֗ה לָתֵ֛ת עַל־רָאשֵׁ֥י הָעַמּוּדִ֖ים מֻצַ֣ק נְחֹ֑שֶׁת חָמֵ֣שׁ אַמּ֗וֹת קוֹמַת֙ הַכֹּתֶ֣רֶת הָאֶחָ֔ת וְחָמֵ֣שׁ אַמּ֔וֹת קוֹמַ֖ת הַכֹּתֶ֥רֶת הַשֵּׁנִֽית׃<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>שְׂבָכִ֞ים מַעֲשֵׂ֣ה שְׂבָכָ֗ה גְּדִלִים֙ מַעֲשֵׂ֣ה שַׁרְשְׁר֔וֹת לַכֹּ֣תָרֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר עַל־רֹ֣אשׁ הָעַמּוּדִ֑ים שִׁבְעָה֙ לַכֹּתֶ֣רֶת הָאֶחָ֔ת וְשִׁבְעָ֖ה לַכֹּתֶ֥רֶת הַשֵּׁנִֽית׃<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>וַיַּ֖עַשׂ אֶת־הָעַמּוּדִ֑ים וּשְׁנֵי֩ טוּרִ֨ים סָבִ֜יב עַל־הַשְּׂבָכָ֣ה הָאֶחָ֗ת לְכַסּ֤וֹת אֶת־הַכֹּֽתָרֹת֙ אֲשֶׁר֙ עַל־רֹ֣אשׁ הָרִמֹּנִ֔ים וְכֵ֣ן עָשָׂ֔ה לַכֹּתֶ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית׃<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>וְכֹתָרֹ֗ת אֲשֶׁר֙ עַל־רֹ֣אשׁ הָעַמּוּדִ֔ים מַעֲשֵׂ֖ה שׁוּשַׁ֣ן בָּאוּלָ֑ם אַרְבַּ֖ע אַמּֽוֹת׃<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>וְכֹתָרֹ֗ת עַל־שְׁנֵי֙ הָעַמּוּדִ֔ים גַּם־מִמַּ֙עַל֙ מִלְּעֻמַּ֣ת הַבֶּ֔טֶן אֲשֶׁ֖ר לְעֵ֣בֶר {{כו"ק|שבכה|הַשְּׂבָכָ֑ה}} וְהָרִמּוֹנִ֤ים מָאתַ֙יִם֙ טֻרִ֣ים סָבִ֔יב עַ֖ל הַכֹּתֶ֥רֶת הַשֵּׁנִֽית׃<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|כא|סדר=ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>וַיָּ֙קֶם֙ אֶת־הָֽעַמֻּדִ֔ים לְאֻלָ֖ם הַהֵיכָ֑ל וַיָּ֜קֶם אֶת־הָעַמּ֣וּד הַיְמָנִ֗י וַיִּקְרָ֤א אֶת־שְׁמוֹ֙ יָכִ֔ין וַיָּ֙קֶם֙ אֶת־הָעַמּ֣וּד הַשְּׂמָאלִ֔י וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ בֹּֽעַז׃<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>וְעַ֛ל רֹ֥אשׁ הָעַמּוּדִ֖ים מַעֲשֵׂ֣ה שׁוֹשָׁ֑ן וַתִּתֹּ֖ם מְלֶ֥אכֶת הָעַמּוּדִֽים׃<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַיָּ֖ם מוּצָ֑ק עֶ֣שֶׂר בָּ֠אַמָּ֠ה מִשְּׂפָת֨וֹ עַד־שְׂפָת֜וֹ עָגֹ֣ל{{מ:לגרמיה-2}} סָבִ֗יב וְחָמֵ֤שׁ בָּֽאַמָּה֙ קוֹמָת֔וֹ {{כו"ק|וקוה|וְקָו֙}} שְׁלֹשִׁ֣ים בָּאַמָּ֔ה יָסֹ֥ב אֹת֖וֹ סָבִֽיב׃<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>וּפְקָעִים֩ מִתַּ֨חַת לִשְׂפָת֤וֹ{{מ:פסק}}סָבִיב֙ {{נוסח|סֹבְﬞבִ֣ים|2=א=סֹבֲבִ֣ים (חטף)}} אֹת֔וֹ עֶ֚שֶׂר בָּאַמָּ֔ה מַקִּפִ֥ים אֶת־הַיָּ֖ם סָבִ֑יב שְׁנֵ֤י טוּרִים֙ הַפְּקָעִ֔ים יְצֻקִ֖ים בִּיצֻקָתֽוֹ׃<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|כה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>עֹמֵ֞ד עַל־שְׁנֵ֧י עָשָׂ֣ר בָּקָ֗ר שְׁלֹשָׁ֣ה פֹנִ֣ים{{מ:פסק}}צָפ֡וֹנָה וּשְׁלֹשָׁה֩ פֹנִ֨ים{{מ:פסק}}יָ֜מָּה וּשְׁלֹשָׁ֣ה{{מ:לגרמיה-2}} פֹּנִ֣ים נֶ֗גְבָּה וּשְׁלֹשָׁה֙ פֹּנִ֣ים מִזְרָ֔חָה וְהַיָּ֥ם עֲלֵיהֶ֖ם מִלְמָ֑עְלָה וְכׇל־אֲחֹרֵיהֶ֖ם בָּֽיְתָה׃<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|כו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כו/>וְעׇבְי֣וֹ טֶ֔פַח וּשְׂפָת֛וֹ כְּמַעֲשֵׂ֥ה שְׂפַת־כּ֖וֹס פֶּ֣רַח שׁוֹשָׁ֑ן אַלְפַּ֥יִם בַּ֖ת יָכִֽיל׃<קטע סוף=כו/> {{פפ}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|כז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>וַיַּ֧עַשׂ אֶת־הַמְּכֹנ֛וֹת עֶ֖שֶׂר נְחֹ֑שֶׁת אַרְבַּ֣ע בָּאַמָּ֗ה אֹ֚רֶךְ הַמְּכוֹנָ֣ה הָאֶחָ֔ת וְאַרְבַּ֤ע בָּֽאַמָּה֙ רׇחְבָּ֔הּ וְשָׁלֹ֥שׁ בָּאַמָּ֖ה קוֹמָתָֽהּ׃<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|כח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כח/>וְזֶ֛ה מַעֲשֵׂ֥ה הַמְּכוֹנָ֖ה מִסְגְּרֹ֣ת לָהֶ֑ם וּמִסְגְּרֹ֖ת בֵּ֥ין הַשְׁלַבִּֽים׃<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|כט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כט/>וְעַֽל־הַמִּסְגְּר֞וֹת אֲשֶׁ֣ר{{מ:לגרמיה-2}} בֵּ֣ין הַשְׁלַבִּ֗ים אֲרָי֤וֹת{{מ:פסק}}בָּקָר֙ וּכְרוּבִ֔ים וְעַל־הַשְׁלַבִּ֖ים כֵּ֣ן מִמָּ֑עַל וּמִתַּ֙חַת֙ לַאֲרָי֣וֹת וְלַבָּקָ֔ר לֹי֖וֹת מַעֲשֵׂ֥ה מוֹרָֽד׃<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|ל}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ל/>וְאַרְבָּעָה֩ אוֹפַנֵּ֨י נְחֹ֜שֶׁת לַמְּכוֹנָ֤ה הָאַחַת֙ וְסַרְנֵ֣י נְחֹ֔שֶׁת וְאַרְבָּעָ֥ה פַעֲמֹתָ֖יו כְּתֵפֹ֣ת לָהֶ֑ם מִתַּ֤חַת לַכִּיֹּר֙ הַכְּתֵפ֣וֹת יְצֻק֔וֹת מֵעֵ֥בֶר אִ֖ישׁ לֹיֽוֹת׃<קטע סוף=ל/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|לא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לא/>וּ֠פִ֠יהוּ מִבֵּ֨ית לַכֹּתֶ֤רֶת וָמַ֙עְלָה֙ בָּֽאַמָּ֔ה וּפִ֙יהָ֙ עָגֹ֣ל מַעֲשֵׂה־כֵ֔ן אַמָּ֖ה וַחֲצִ֣י הָאַמָּ֑ה וְגַם־עַל־פִּ֙יהָ֙ מִקְלָע֔וֹת וּמִסְגְּרֹתֵיהֶ֥ם מְרֻבָּע֖וֹת לֹ֥א עֲגֻלּֽוֹת׃<קטע סוף=לא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|לב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לב/>וְאַרְבַּ֣עַת הָאוֹפַנִּ֗ים לְמִתַּ֙חַת֙ לַֽמִּסְגְּר֔וֹת וִיד֥וֹת הָאוֹפַנִּ֖ים בַּמְּכוֹנָ֑ה וְקוֹמַת֙ הָאוֹפַ֣ן הָאֶחָ֔ד אַמָּ֖ה וַחֲצִ֥י הָאַמָּֽה׃<קטע סוף=לב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|לג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לג/>וּמַֽעֲשֵׂה֙ הָא֣וֹפַנִּ֔ים כְּמַעֲשֵׂ֖ה אוֹפַ֣ן הַמֶּרְכָּבָ֑ה יְדוֹתָ֣ם וְגַבֵּיהֶ֗ם {{נוסח|וְחִשֻּׁקֵיהֶ֛ם|2==ל,ק ובדפוסים (וכן הכריעו ברויאר ומג"ה){{ש}}א!=וְחִשֻּׁקֵּיהֶ֛ם (קו"ף דגושה){{ש}}הערות ייבין וברויאר}} וְחִשֻּׁרֵיהֶ֖ם הַכֹּ֥ל מוּצָֽק׃<קטע סוף=לג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|לד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לד/>וְאַרְבַּ֣ע כְּתֵפ֔וֹת אֶ֚ל אַרְבַּ֣ע פִּנּ֔וֹת הַמְּכֹנָ֖ה הָאֶחָ֑ת מִן־הַמְּכֹנָ֖ה כְּתֵפֶֽיהָ׃<קטע סוף=לד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|לה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לה/>וּבְרֹ֣אשׁ הַמְּכוֹנָ֗ה חֲצִ֧י הָאַמָּ֛ה קוֹמָ֖ה עָגֹ֣ל{{מ:פסק}}סָבִ֑יב וְעַ֨ל רֹ֤אשׁ הַמְּכֹנָה֙ יְדֹתֶ֔יהָ וּמִסְגְּרֹתֶ֖יהָ מִמֶּֽנָּה׃<קטע סוף=לה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|לו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לו/>וַיְפַתַּ֤ח עַל־הַלֻּחֹת֙ יְדֹתֶ֔יהָ וְעַל֙ {{כו"ק|ומסגרתיה|מִסְגְּרֹתֶ֔יהָ}} כְּרוּבִ֖ים אֲרָי֣וֹת וְתִמֹרֹ֑ת כְּמַעַר־אִ֥ישׁ וְלֹי֖וֹת סָבִֽיב׃<קטע סוף=לו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|לז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לז/>כָּזֹ֣את עָשָׂ֔ה אֵ֖ת עֶ֣שֶׂר הַמְּכֹנ֑וֹת מוּצָ֨ק אֶחָ֜ד מִדָּ֥ה אַחַ֛ת קֶ֥צֶב אֶחָ֖ד {{נוסח|לְכֻלָּֽהְנָֽה|2==א (קו של סילוק מלעיל באות למ"ד, וקו של געיה מלרע באות נו"ן), וכך אצל ברויאר ומג"ה; והשוו איוב ד,יב.{{ש}}ל,ק,ש1=לְכֻלָּֽהְנָה (קו של לסילוק בלבד מלעיל באות למ"ד), וכן הוא בדפוסים וקורן וסימנים ומכון ממרא.}}׃<קטע סוף=לז/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|לח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לח/>וַיַּ֛עַשׂ עֲשָׂרָ֥ה כִיֹּר֖וֹת נְחֹ֑שֶׁת אַרְבָּעִ֨ים בַּ֜ת יָכִ֣יל{{מ:לגרמיה-2}} הַכִּיּ֣וֹר הָאֶחָ֗ד אַרְבַּ֤ע בָּֽאַמָּה֙ הַכִּיּ֣וֹר הָאֶחָ֔ד כִּיּ֤וֹר אֶחָד֙ עַל־הַמְּכוֹנָ֣ה הָאַחַ֔ת לְעֶ֖שֶׂר הַמְּכֹנֽוֹת׃<קטע סוף=לח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|לט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לט/>וַיִּתֵּן֙ אֶת־הַמְּכֹנ֔וֹת חָמֵ֞שׁ עַל־כֶּ֤תֶף הַבַּ֙יִת֙ מִיָּמִ֔ין וְחָמֵ֛שׁ עַל־כֶּ֥תֶף הַבַּ֖יִת מִשְּׂמֹאל֑וֹ וְאֶת־הַיָּ֗ם נָתַ֞ן מִכֶּ֨תֶף הַבַּ֧יִת הַיְמָנִ֛ית קֵ֖דְמָה מִמּ֥וּל נֶֽגֶב׃<קטע סוף=לט/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|מ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מ/>וַיַּ֣עַשׂ חִיר֔וֹם אֶ֨ת־הַכִּיֹּר֔וֹת וְאֶת־הַיָּעִ֖ים וְאֶת־הַמִּזְרָק֑וֹת וַיְכַ֣ל חִירָ֗ם לַֽעֲשׂוֹת֙ אֶת־כׇּל־הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃<קטע סוף=מ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|מא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מא/>עַמֻּדִ֣ים שְׁנַ֔יִם וְגֻלֹּ֧ת הַכֹּתָרֹ֛ת אֲשֶׁר־עַל־רֹ֥אשׁ הָעַמּוּדִ֖ים שְׁתָּ֑יִם וְהַשְּׂבָכ֣וֹת שְׁתַּ֔יִם לְכַסּ֗וֹת אֶת־שְׁתֵּי֙ גֻּלּ֣וֹת הַכֹּתָרֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר עַל־רֹ֥אשׁ הָעַמּוּדִֽים׃<קטע סוף=מא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|מב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מב/>וְאֶת־הָרִמֹּנִ֛ים אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת לִשְׁתֵּ֣י הַשְּׂבָכ֑וֹת שְׁנֵֽי־טוּרִ֤ים רִמֹּנִים֙ לַשְּׂבָכָ֣ה הָאֶחָ֔ת לְכַסּ֗וֹת אֶת־שְׁתֵּי֙ גֻּלּ֣וֹת הַכֹּתָרֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָעַמּוּדִֽים׃<קטע סוף=מב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|מג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מג/>וְאֶת־הַמְּכֹנ֖וֹת עָ֑שֶׂר וְאֶת־הַכִּיֹּרֹ֥ת עֲשָׂרָ֖ה עַל־הַמְּכֹנֽוֹת׃<קטע סוף=מג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|מד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מד/>וְאֶת־הַיָּ֖ם הָאֶחָ֑ד וְאֶת־הַבָּקָ֥ר שְׁנֵים־עָשָׂ֖ר תַּ֥חַת הַיָּֽם׃<קטע סוף=מד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|מה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מה/>וְאֶת־הַסִּיר֨וֹת וְאֶת־הַיָּעִ֜ים וְאֶת־הַמִּזְרָק֗וֹת וְאֵת֙ כׇּל־הַכֵּלִ֣ים {{נוסח|{{כו"ק|האהל|הָאֵ֔לֶּה}}|2=א-כתיב=הָאֵ֔הלֶּ}} אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֥ה חִירָ֛ם לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה נְחֹ֖שֶׁת מְמֹרָֽט׃<קטע סוף=מה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|מו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מו/>בְּכִכַּ֤ר הַיַּרְדֵּן֙ יְצָקָ֣ם הַמֶּ֔לֶךְ בְּמַעֲבֵ֖ה הָאֲדָמָ֑ה בֵּ֥ין סֻכּ֖וֹת וּבֵ֥ין צָרְתָֽן׃<קטע סוף=מו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|מז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מז/>וַיַּנַּ֤ח שְׁלֹמֹה֙ אֶת־כׇּל־הַכֵּלִ֔ים מֵרֹ֖ב מְאֹ֣ד מְאֹ֑ד לֹ֥א נֶחְקַ֖ר מִשְׁקַ֥ל הַנְּחֹֽשֶׁת׃<קטע סוף=מז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|מח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מח/>וַיַּ֣עַשׂ שְׁלֹמֹ֔ה אֵ֚ת כׇּל־הַכֵּלִ֔ים אֲשֶׁ֖ר בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה אֵ֚ת מִזְבַּ֣ח הַזָּהָ֔ב וְאֶת־הַשֻּׁלְחָ֗ן אֲשֶׁ֥ר עָלָ֛יו לֶ֥חֶם הַפָּנִ֖ים זָהָֽב׃<קטע סוף=מח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|מט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מט/>וְאֶת־הַ֠מְּנֹר֠וֹת חָמֵ֨שׁ מִיָּמִ֜ין וְחָמֵ֧שׁ מִשְּׂמֹ֛אול לִפְנֵ֥י הַדְּבִ֖יר זָהָ֣ב סָג֑וּר וְהַפֶּ֧רַח וְהַנֵּרֹ֛ת וְהַמֶּלְקַחַ֖יִם זָהָֽב׃<קטע סוף=מט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|נ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=נ/>וְ֠הַסִּפּ֠וֹת וְהַֽמְזַמְּר֧וֹת וְהַמִּזְרָק֛וֹת וְהַכַּפּ֥וֹת וְהַמַּחְתּ֖וֹת זָהָ֣ב סָג֑וּר וְהַפֹּת֡וֹת לְדַלְתוֹת֩ הַבַּ֨יִת הַפְּנִימִ֜י לְקֹ֣דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֗ים לְדַלְתֵ֥י הַבַּ֛יִת לַהֵיכָ֖ל זָהָֽב׃<קטע סוף=נ/> {{פפ}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|ז|נא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=נא/>וַתִּשְׁלַם֙ כׇּל־הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה הַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה וַיָּבֵ֨א שְׁלֹמֹ֜ה אֶת־קׇדְשֵׁ֣י{{מ:לגרמיה-2}} דָּוִ֣ד אָבִ֗יו אֶת־הַכֶּ֤סֶף וְאֶת־הַזָּהָב֙ וְאֶת־הַכֵּלִ֔ים נָתַ֕ן בְּאֹצְר֖וֹת בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃<קטע סוף=נא/><קטע סוף=פרק ז/><noinclude> {{מ:טעמי המקרא-סוף}} {{מ:שוליים-סוף}} ==הפרק ללא אותיות הפסוקים== {{מ:טעמי המקרא}} {{#בלי קטע:{{שם הדף המלא}}|סימן}} {{מ:טעמי המקרא-סוף}}</noinclude> [[קטגוריה:מלכים א ז]] ljbkobhcrk9e5bbdxbn3l2lfto8n6ed 0 238988 3084657 2988337 2026-09-24T20:51:44Z Dovi 1 3084657 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{ניווט טעמים|איוב|ד}} {{טעמי המקרא באינטרנט}} {{מ:שוליים|5}} {{מ:טעמי המקרא}} </noinclude><קטע התחלה=פרק ד/>{{פפ}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איוב|ד|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>{{פרשה-מרכז|כותרת={{מ:דחי|וַ֭יַּעַן|וַ֭יַּ֭עַן}} אֱלִיפַ֥ז הַֽתֵּימָנִ֗י וַיֹּאמַֽר׃}}<קטע סוף=א/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איוב|ד|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>הֲנִסָּ֬ה דָבָ֣ר אֵלֶ֣יךָ תִּלְאֶ֑ה{{ר1}}וַעְצֹ֥ר בְּ֝מִלִּ֗ין מִ֣י יוּכָֽל׃<קטע סוף=ב/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איוב|ד|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>{{מ:דחי|הִ֭נֵּה|הִ֭נֵּ֭ה}} יִסַּ֣רְתָּ רַבִּ֑ים{{ר1}}וְיָדַ֖יִם רָפ֣וֹת תְּחַזֵּֽק׃<קטע סוף=ג/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איוב|ד|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>{{מ:דחי|כּ֭וֹשֵׁל|כּ֭וֹשֵׁ֭ל}} יְקִימ֣וּן מִלֶּ֑יךָ{{ר1}}וּבִרְכַּ֖יִם כֹּרְע֣וֹת תְּאַמֵּֽץ׃<קטע סוף=ד/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איוב|ד|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>כִּ֤י עַתָּ֨ה{{מ:לגרמיה-2}} תָּב֣וֹא אֵלֶ֣יךָ וַתֵּ֑לֶא{{ר1}}תִּגַּ֥ע עָ֝דֶ֗יךָ וַתִּבָּהֵֽל׃<קטע סוף=ה/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איוב|ד|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>הֲלֹ֣א {{מ:דחי|יִ֭רְאָתְךָ|יִ֭רְאָתְךָ֭}} כִּסְלָתֶ֑ךָ{{ר1}}תִּ֝קְוָתְךָ֗ וְתֹ֣ם דְּרָכֶֽיךָ׃<קטע סוף=ו/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איוב|ד|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>זְכׇר־נָ֗א מִ֤י ה֣וּא נָקִ֣י אָבָ֑ד{{ר1}}וְ֝אֵיפֹ֗ה יְשָׁרִ֥ים נִכְחָֽדוּ׃<קטע סוף=ז/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איוב|ד|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>כַּאֲשֶׁ֣ר {{מ:דחי|רָ֭אִיתִי|רָ֭אִ֭יתִי}} חֹ֣רְשֵׁי אָ֑וֶן{{ר1}}וְזֹרְעֵ֖י עָמָ֣ל יִקְצְרֻֽהוּ׃<קטע סוף=ח/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איוב|ד|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>מִנִּשְׁמַ֣ת אֱל֣וֹהַּ יֹאבֵ֑דוּ{{ר1}}וּמֵר֖וּחַ אַפּ֣וֹ יִכְלֽוּ׃<קטע סוף=ט/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איוב|ד|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>שַׁאֲגַ֣ת {{מ:דחי|אַ֭רְיֵה|אַ֭רְיֵ֭ה}} וְק֣וֹל שָׁ֑חַל{{ר1}}וְשִׁנֵּ֖י כְפִירִ֣ים נִתָּֽעוּ׃<קטע סוף=י/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איוב|ד|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>לַ֭יִשׁ אֹבֵ֣ד מִבְּלִי־טָ֑רֶף{{ר1}}וּבְנֵ֥י לָ֝בִ֗יא יִתְפָּרָֽדוּ׃<קטע סוף=יא/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איוב|ד|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>{{מ:דחי|וְ֭אֵלַי|וְ֭אֵלַי֭}} דָּבָ֣ר יְגֻנָּ֑ב{{ר1}}וַתִּקַּ֥ח אׇ֝זְנִ֗י שֵׁ֣מֶץ {{נוסח|מֶֽנְהֽוּ|2==א,ל,ש1,ק-מ (קו של סילוק מלעיל באות מ"ם, וקו של געיה מלרע באות ה"א), וכך אצל ברויאר ומג"ה וכמו כן במכון ממרא וסימנים; והשוו מל"א ז,לז.{{ש}}ל-א=מֶֽנְהוּ (קו של לסילוק בלבד מלעיל באות מ"ם), וכמו כן בדפוסים וקורן.}}׃<קטע סוף=יב/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איוב|ד|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>{{מ:דחי|בִּ֭שְׂעִפִּים|בִּ֭שְׂעִפִּ֭ים}} מֵחֶזְיֹנ֣וֹת לָ֑יְלָה{{ר1}}בִּנְפֹ֥ל תַּ֝רְדֵּמָ֗ה עַל־אֲנָשִֽׁים׃<קטע סוף=יג/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איוב|ד|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>פַּ֣חַד {{מ:דחי|קְ֭רָאַנִי|קְ֭רָאַ֭נִי}} וּרְעָדָ֑ה{{ר1}}וְרֹ֖ב עַצְמוֹתַ֣י הִפְחִֽיד׃<קטע סוף=יד/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איוב|ד|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>{{מ:דחי|וְ֭רוּחַ|וְ֭ר֭וּחַ}} עַל־פָּנַ֣י יַחֲלֹ֑ף{{ר1}}תְּ֝סַמֵּ֗ר שַׂעֲרַ֥ת בְּשָׂרִֽי׃<קטע סוף=טו/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איוב|ד|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>יַעֲמֹ֤ד{{מ:לגרמיה-2}}{{ר0}}וְֽלֹא־אַכִּ֬יר מַרְאֵ֗הוּ{{ר1}}{{מ:דחי|תְּ֭מוּנָה|תְּ֭מוּנָ֭ה}} לְנֶ֣גֶד עֵינָ֑י{{ר2}}דְּמָמָ֖ה וָק֣וֹל אֶשְׁמָֽע׃<קטע סוף=טז/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איוב|ד|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>{{מ:דחי|הַ֭אֱנוֹשׁ|הַ֭אֱנ֭וֹשׁ}} מֵאֱל֣וֹהַּ יִצְדָּ֑ק{{ר1}}אִ֥ם מֵ֝עֹשֵׂ֗הוּ יִטְהַר־גָּֽבֶר׃<קטע סוף=יז/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איוב|ד|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>הֵ֣ן {{מ:דחי|בַּ֭עֲבָדָיו|בַּ֭עֲבָדָ֭יו}} לֹ֣א יַאֲמִ֑ין{{ר1}}וּ֝בְמַלְאָכָ֗יו יָשִׂ֥ים {{מ:קמץ|ד=תׇּהֳלָֽה|ס=תָּהֳלָֽה}}׃<קטע סוף=יח/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איוב|ד|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>אַ֤ף{{מ:לגרמיה-2}} שֹׁכְנֵ֬י בָֽתֵּי־חֹ֗מֶר{{ר1}}אֲשֶׁר־בֶּעָפָ֥ר יְסוֹדָ֑ם{{ר2}}יְ֝דַכְּא֗וּם{{ר0}}לִפְנֵי־עָֽשׁ׃<קטע סוף=יט/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איוב|ד|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>מִבֹּ֣קֶר לָעֶ֣רֶב יֻכַּ֑תּוּ{{ר1}}מִבְּלִ֥י מֵ֝שִׂ֗ים לָנֶ֥צַח יֹאבֵֽדוּ׃<קטע סוף=כ/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|איוב|ד|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>הֲלֹא־נִסַּ֣ע יִתְרָ֣ם בָּ֑ם{{ר1}}יָ֝מ֗וּתוּ וְלֹ֣א בְחׇכְמָֽה׃<קטע סוף=כא/><קטע סוף=פרק ד/><noinclude> {{מ:טעמי המקרא-סוף}} {{מ:שוליים-סוף}} ==הפרק ללא אותיות הפסוקים== {{מ:טעמי המקרא}} {{#בלי קטע:{{שם הדף המלא}}|סימן}} {{מ:טעמי המקרא-סוף}}</noinclude> [[קטגוריה:איוב ד]] hwlmr3v1vspzewivuekm2f9a05n5he0 0 276338 3084631 3084469 2026-09-24T16:05:34Z Nahum 68 3084631 wikitext text/x-wiki {{מסגרת מעוצבת עליונה|כותרת={{צבע גופן|לבן|טקסטים חדשים}}|ערוך=|גבול=#99aaff|כותרת רקע=#009000|כותרת טקסט=white|רקע=white|טקסט=black}}<div style="text-align: justify;"> [[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]] {{*}} [[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]] {{*}} [[חוזרי משרד החינוך לבעלויות]] <!-- בוט שורה ראשונה --> {{*}} [[תקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות)]] <!-- בוט שורה שנייה --> {{*}} [[צו נמל חיפה (גבולות)]] <!-- בוט שורה שלישית --> {{*}} [[גדר עולם]] {{*}} [[:קטגוריה:פיוטי שמחת תורה|פיוטי שמחת תורה]] {{*}} [[:קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי|פיוטים לפי א"ב]] {{*}} [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|פיוטי הושענות]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/סדר נזיקין]] {{*}} [[הסליחות לכל השנה - זליגמן בער/סליחות ליום חמישי|סליחות זליגמן בער - ליום שישי]] {{*}} [[אלדד הדני]] {{*}} [[גליל כורש]] {{*}} [[פרי מגדים על אורח חיים רנב|פמ"ג או"ח רנב]] {{*}} [[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים|רש"י מנוקד על שופטים]] {{*}} [[ספר הפיות הכחול]] בשלמותו </div> {{מסגרת מעוצבת תחתונה}}<noinclude> [[קטגוריה:טקסטים חדשים|*]]</noinclude> fie2enu2v46r8z2g9fp33jcooo0m9gh 3084699 3084631 2026-09-25T06:00:29Z OpenLawBot 8112 טקסטים חדשים 3084699 wikitext text/x-wiki {{מסגרת מעוצבת עליונה|כותרת={{צבע גופן|לבן|טקסטים חדשים}}|ערוך=|גבול=#99aaff|כותרת רקע=#009000|כותרת טקסט=white|רקע=white|טקסט=black}}<div style="text-align: justify;"> [[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]] {{*}} [[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]] {{*}} [[תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח זכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון)]] <!-- בוט שורה ראשונה --> {{*}} [[חוזרי משרד החינוך לבעלויות]] <!-- בוט שורה שנייה --> {{*}} [[תקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות)]] <!-- בוט שורה שלישית --> {{*}} [[גדר עולם]] {{*}} [[:קטגוריה:פיוטי שמחת תורה|פיוטי שמחת תורה]] {{*}} [[:קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי|פיוטים לפי א"ב]] {{*}} [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|פיוטי הושענות]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/סדר נזיקין]] {{*}} [[הסליחות לכל השנה - זליגמן בער/סליחות ליום חמישי|סליחות זליגמן בער - ליום שישי]] {{*}} [[אלדד הדני]] {{*}} [[גליל כורש]] {{*}} [[פרי מגדים על אורח חיים רנב|פמ"ג או"ח רנב]] {{*}} [[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים|רש"י מנוקד על שופטים]] {{*}} [[ספר הפיות הכחול]] בשלמותו </div> {{מסגרת מעוצבת תחתונה}}<noinclude> [[קטגוריה:טקסטים חדשים|*]]</noinclude> o2osw9xqs1ll0amg7qpbex73wswsvib 116 284685 3084746 3080282 2026-09-25T08:36:12Z Shahar9261 22508 3084746 wikitext text/x-wiki <שם> חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 <מאגר 2000418 תיקון 2204149 תקן 174310 קוד a163Y00000DuHFWQA3> <מקור> ((ס"ח תשנ"ה, 170|חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות|13:211698)); ((תשנ"ו, 352|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים)|13:211339)); ((תשס"ג, 568|תיקון מס' 2|16:299743)); ((תשס"ה, 419|חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה)|16:301004)); ((תשס"ו, 167|חוק הקרינה הבלתי מייננת|16:299993)); ((תשס"ח, 146|תיקון מס' 5|17:300740)), ((218|חוק המפלגות (גביית סכומים לאוצר המדינה) (הוראת שעה)|17:300681)), ((594|תיקון מס' 14 לחוק המפלגות|17:300880)), ((784|חוק אוויר נקי|17:299971)); ((תשס"ט, 205|חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010)|18:301061)); ((תש"ע, 296|תיקון מס' 9|18:301123)), ((385|תיקון מס' 104 לחוק העונשין|18:301127)); ((תשע"א, 726|חוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק|18:301125)), ((1067|תיקון מס' 20 לחוק שמירת הניקיון|18:301287)); ((תשע"ב, 26|תיקון מס' 13|18:301306)), ((170|תיקון מס' 14|18:301010)); ((תשע"ד, 593|חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (תיקוני חקיקה)|19:303815)); ((תשע"ה, 79|תיקון מס' 16|19:306604)); ((תשע"ז, 520|תיקון מס' 35 לחוק מימון מפלגות|20:382388)); ((תשע"ח, 439|חוק לצמצום השימוש במזומן|20:491932)), ((684|תיקון מס' 19 והוראת שעה|20:501349)); ((תשע"ט, 40|תיקון מס' 38 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח)|20:519394)), ((224|חוק שירותי תשלום|20:528386)); ((תש"ף, 14|תיקון לחוק שירותי תשלום|22:567851)); ((תשפ"ב, 748|תיקון מס' 69 לחוק ההוצאה לפועל|24:619528)), ((888|תיקון מס' 2 והוראת שעה לחוק פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים|24:628378)), ((962|תיקון מס' 76 לחוק התקשורת (בזק ושידורים)|24:644019)), ((1010|תיקון מס' 25|24:648915)); ((תשפ"ג, 32|תיקון מס' 19 והוראת שעה (תיקון)|25:1783709)), ((148, 152|חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו־2024)|25:2572039)); ((תשפ"ד, 168|תיקון מס' 9 לחוק פסיקת ריבית והצמדה|25:3568695)), ((426|ת"ט|25:3842265)), ((883|חוק הגנת הסביבה (ייעול הליכי רישוי סביבתי) (תיקוני חקיקה)|25:4328606)), ((1350|חוק הפרות תעבורה מינהליות|25:4765655)); ((תשפ"ה, 386|חוק להשגת יעדי התקציב וליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2025 (תיקוני חקיקה)|25:6133485)); ((תשפ"ו, 768|חוק הבחירות לכנסת העשרים ושש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה)|25:14147458)), ((1030|חוק התקשורת (שידורים)|25:14308264)), ((בג"ץ 49765-07-26|צו ארעי|https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=NetVerdicts/2026/7/19/2026-7-49765-3-1&fileName=ea8c03e142864c64bff62589d70b7f0a&type=4)). ''דחיית תחילה:'' ((ק"ת תשפ"ג, 962|צו פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים (תיקון מס' 2 והוראת שעה) (דחיית יום התחילה לעניין יחיד)|10534)); ((תשפ"ו, 2448|צו הגנת הסביבה (ייעול הליכי רישוי סביבתי) (תיקוני חקיקה) (דחיית היום הקובע)|12481)). @ 1. הגדרות (תיקון: תשנ"ו, תשס"ג, תשס"ה, תשס"ו, תשס"ח, תשס"ח-2, תשס"ח-3, תשס"ח-4, תשס"ט, תש"ע-2, תשע"א, תשע"א-2, תשע"ב, תשע"ז, תשע"ח-2, תשפ"ג, תשפ"ג-2, תשפ"ד, תשפ"ד-2, תשפ"ד-3, תשפ"ד-4, תשפ"ה, תשפ"ו) : בחוק זה - :- "בית משפט" - לרבות בית דין לעבודה, בית דין דתי, ראש הוצאה לפועל לפי [[חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967]] (להלן - חוק ההוצאה לפועל), ולמעט בית דין צבאי כמשמעותו [[בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955]]; :- "גובה" - בעל תפקיד לפי [[סעיף 5 לחוק ההוצאה לפועל]] וכן עובד ציבור שמינה מנהל המרכז לצורך גביית חוב לפי חוק זה; :- "גוף ציבורי" - אחד מאלה - :: (1) משרד ממשלתי; :: (2) רשות מקומית; :: (3) המוסד לביטוח לאומי, "בזק", החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, חברת החשמל לישראל בע"מ, חברת החשמל מחוז ירושלים בע"מ; :: (4) תאגיד הממלא תפקיד ציבורי על פי דין, שקבע שר המשפטים בצו, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת;, :- "דמי פיגורים", "הפרשי הצמדה" ו"ריבית שקלית" כהגדרתם [[בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961]]; :- "המצאה" - המצאה לפי [[פרק י"ט לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018]] או בדרך שמתקיימים לגביה התנאים הקבועים [[+|בסעיפים 3ו]] [[או 3ז לחוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים, התשע"ח-2018]]; :- "המצאה" - (((החל ממועד כניסתן לתוקף של תקנות לפי [[סעיף 5ד(ו)]]):)) כל אחת מאלה: :: (1) המצאה לפי [[פרק י"ט לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018]]; :: (2) המצאה שמתקיימים לגביה התנאים הקבועים [[+|בסעיפים 3ו]] [[או 3ז לחוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים]]; :: (3) המצאה בהתאם להוראות [[סעיף 5ד]]; :- "הפרשי הצמדה וריבית" - (((נמחקה);)) :- "חוב" - אחד מאלה לרבות הפרשי הצמדה, ריבית ודמי פיגורים, שנוספו לו על פי דין, ולמעט חוב המשולם לרשות מקומית, (((הוראת שעה עד יום 31.12.2026):)) שאינו חוב כאמור בפסקה (16א) - :: (1) קנס, שהטיל בית משפט, המשולם לאוצר המדינה או לקרן; ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי הוצאות שפסק בית דין דתי לטובת אוצר המדינה), התשס"ד-2004 (ק"ת תשס"ד, 198 [6289]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא הוצאות שפסק בית דין דתי לטובת אוצר המדינה, לגבי הוצאות, תהיה ביום ו' בשבט התשס"ד (29 בינואר 2004).)) :: (2) קנס מינהלי כמשמעותו [[בחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985]] (בהגדרה זו - קנס מינהלי) אף אם הוא משולם לתאגיד שהוקם לפי חוק, ששר המשפטים קבע אותו בצו, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת; ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי קנס מינהלי על העסקת עובדים זרים שלא כדין), התשנ"ח-1998 (ק"ת תשנ"ח, 656 [5894]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא קנס מינהלי כמשמעותו [[בתקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - העסקת עובדים זרים שלא כדין), התשנ"ב-1992]], תהיה ביום י"ד באייר התשנ"ח (10 במאי 1998).)) ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי קנס מינהלי בענין בטיחות בעבודה ובענין שעות עבודה ומנוחה), התשנ"ט-1999 (ק"ת תשנ"ט, 656 [5966]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא קנס מינהלי כמשמעותו [[בתקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - בטיחות בעבודה), התשנ"ו-1995]] [[ותקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - שעות עבודה ומנוחה), התשנ"ח-1998]], תהיה ביום ט"ז באייר התשנ"ט (2 במאי 1999).)) ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי קנס מינהלי על עבירות הפיקוח על המטבע), התש"ס-1999 (ק"ת תש"ס, 3 [5999]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא קנס מינהלי כמשמעותו [[בתקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - עבירות פיקוח על המטבע), התש"ס-1999]], תהיה ביום כ' בתשרי התש"ס (30 בספטמבר 1999).)) ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי קנס מינהלי על עבירות בטיחות השיט), התש"ס-2000 (ק"ת תש"ס, 350 [6021]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא קנס מינהלי כמשמעותו [[תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – עבירות בטיחות השיט, משיטים ונמלים)|בתקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - בטיחות השיט), התשמ"ח-1988]], תהיה ביום כ"ב באדר ב' התש"ס (29 במרס 2000).)) ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי קנס מינהלי על עבירות אי תשלום שכר מינימום), התש"ס-2000 (ק"ת תש"ס, 922 [6057]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא קנס מינהלי כמשמעותו [[תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – שכר מינימום)|בתקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - אי תשלום שכר מינימום), התשנ"ב-1992]], תהיה ביום ו' בטבת התשס"א (1 בינואר 2001).)) ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי קנס מינהלי על עבירות עבודת נוער), התש"ס-2000 (ק"ת תש"ס, 922 [6057]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא קנס מינהלי כמשמעותו [[בתקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - עבודת נוער), התשנ"ד-1994]], תהיה ביום ו' בטבת התשס"א (1 בינואר 2001).)) ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי עבירות מינהליות), התשס"א-2001 (ק"ת תשס"א, 1044 [6124]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא קנס מינהלי כמשמעותו [[בחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1986]], בעבירות שהחוק טרם הוחל לגבי חוב בשלהן, ולמעט חוב שהוא קנס מינהלי בשל עבירה המנויה [[תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – חיקוקי מסים)|בתקנות העבירות המינהליות ((([צ"ל: קנס מינהלי -])) חיקוקי מסים), התשמ"ז-1987]], תהיה ביום כ"ב בתשרי התשס"ב (9 באוקטובר 2001).)) :: (3) קנס בשל עבירה של ברירת משפט כמשמעותו [[בסעיף 228 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982]]; ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי קנס בשל עבירת ברירת משפט על הפרת חיקוקים הנוגעים לגנים לאומיים, שמורות טבע והגנת חיית הבר), התש"ס-2000 (ק"ת תש"ס, 851 [6052]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא קנס בשל עבירת ברירת משפט לפי [[צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס – גנים לאומיים ושמורות טבע ואתרי לאום)|צו סדר הדין הפלילי (ברירת משפט - גנים לאומיים ושמורות טבע ואתרי לאום), התשמ"ט-1989]], ולפי [[צו סדר הדין הפלילי (עבירת קנס - הגנת חיית הבר)|צו סדר הדין הפלילי (ברירת משפט - הגנת חיית הבר), התשמ"ו-1986]], תהיה ביום כ"ז באלול התש"ס (27 בספטמבר 2000).)) ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי קנס בשל עבירת תעבורה של ברירת משפט), התשס"א-2001 (ק"ת תשס"א, 274 [6077]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא קנס בשל עבירת תעבורה של ברירת משפט לפי [[סעיף 228 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982]], תהיה ביום ח' בניסן התשס"א (1 באפריל 2001).)) ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי קנסות המוטלים על ידי רשות שדות התעופה), התשע"ט-2019 (ק"ת תשע"ט, 1766 [8143]; תשפ"ב, 3686 [10287]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא קנס בשל עבירה של ברירת משפט כמשמעותו [[בסעיף 228 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982]], לעניין עבירות על [[+|תקנות 22(א)]], [[+|69(א), (ג) ו-(ו)]], [[+|69א]], [[+|71]], [[+|72(א) עד (ג)]], [[+|73]], [[+|75]], [[+|76(ג)]] [[ו-516(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961]], בשיעור קנס הקבוע לעבירות אלה [[בצו התעבורה (עבירות קנס), התשס"ב-2002]], בתחום נמל התעופה בן גוריון, תהיה ביום כ"ו בטבת התשע"ט (3 בינואר 2019); ולעניין עבירה על [[תקנה 516(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961]], בשיעור קנס הקבוע לעבירה זו [[בצו התעבורה (עבירות קנס), התשס"ב-2022]], בתחום נמל התעופה בן גוריון, תהיה ביום ז' באב התשפ"ב (4 באוגוסט 2022).)) :: (4) קנס אזרחי או עיצום כספי שנקבע בחיקוק; ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי קנס אזרחי על הפרת הוראות פקודת מחלות בעלי חיים), התש"ס-2000 (ק"ת תש"ס, 806 [6049]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא קנס אזרחי כמשמעותו [[בסעיף 27א לפקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], התשמ"ה-1985]], תהיה ביום ח' באלול התש"ס (8 בספטמבר 2000).)) ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי קנס בשל עבירת משמעת לפי חוק העובדים הסוציאליים), התשס"ג-2003 (ק"ת תשס"ג, 820 [6248]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא קנס לפי [[סעיף 40(3) לחוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו-1996]], תהיה ביום ג' באב התשס"ג (1 באוגוסט 2003).)) :: (5) קנס כמשמעותו [[בפקודת בזיון בית משפט]]; :: (5א) התחייבות להימנע מעבירה, כמשמעותה [[בסעיף 72 לחוק העונשין, התשל"ז-1977]] (בחוק זה - חוק העונשין), והערבות לכך אם ניתנה, ובלבד שהתקיימה עילה לגבייתן לפי [[סעיף 76 לחוק האמור]]; ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי התחייבות, ערבות וערובה), התשס"ד-2003 (ק"ת תשס"ד, 16 [6270]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא התחייבות או ערבות כמשמעותה בפסקה (5א) להגדרה "חוב" או ערובה כמשמעותה בפסקאות (5ב) ו-(5ג) לאותה הגדרה, ביום א' בחשון התשס"ד (27 באוקטובר 2003).)) :: (5ב) ערובה לדחיית ביצועו של עונש שניתנה לפי [[סעיף 87 לחוק העונשין]], ובלבד שבית המשפט נתן החלטת חילוט לגביה; :: (5ג) ערובה כהגדרתה [[בסעיף 41 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996]] (בחוק זה - חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים)), שניתנה לפי [[סימן ו' לפרק ב' לחוק האמור]], ובלבד שבית המשפט נתן החלטת חילוט לגביה; :: (6) פיצוי כמשמעותו - ::: (א) [[בסעיף 77 לחוק העונשין]], [[ובסעיף 38 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים)]]; ::: (ב) [[בסעיף 26(8) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971]]; ::: (ג) [[בסעיף 11(1) ו-(3) לפקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט-1969]]; :: (7) אגרה לפי - ::: (א) [[חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984]]; ::: (ב) [[חוק ההוצאה לפועל]]; ::: (ג) [[חוק הדיינים, התשט"ו-1955]]; ::: (ד) [[חוק בתי הדין הדתיים הדרוזיים, התשכ"ג-1962]]; ::: (ה) [[חוק הקאדים, התשכ"א-1961]]; ::: (ו) [[חוק בית דין לעבודה, התשכ"ט-1969]]; ::: (ו1) [[חוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959]]; ::: (ז) חוק המנוי [[בתוספת הרביעית]]; חוב מכוח פסקת משנה זו לא ייגבה באמצעות [[פקודת המסים (גבייה)]] אף אם [[אותה פקודה]] חלה עליו; :: (8) הוצאות שפסק בית משפט או גוף המוסמך להטיל על פי דין קנס אזרחי או עיצום כספי לטובת אוצר המדינה או קרן; ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי עיצום כספי בשל עבירה לפי חוק איסור הלבנת הון), התשס"ז-2007 (ק"ת תשס"ז, 736 [6580]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא עיצום כספי לפי [[פרק ה' לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000]], תהיה ביום ב' בסיון התשס"ז (18 במאי 2007).)) ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי חיובים המוטלים על ידי רשות ניירות ערך או ועדת האכיפה המינהלית שהוקמה לפי חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968), התשע"ב-2011 (ק"ת תשע"ב, 312 [7061]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא עיצום כספי או קנס אזרחי כמשמעותו בחיקוקים המפורטים להלן, תהיה ביום י"ט בכסלו התשע"ב (15 בדצמבר 2011): {{עמודות|2| (1) עיצום כספי לפי [[+|פרקים ח'3]], [[+|ח'4]] [[ו-ט'1 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968]]; {{ש}} (2) עיצום כספי לפי [[+|פרקים ז'1]], [[+|ז'2]], [[=חוק הסדרת הייעוץ|ו{{מוקטן|-}}ח'1 לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה-1995]] (להלן - חוק הסדרת הייעוץ); {{ש}} (3) עיצום כספי לפי [[+|פרקים י']], [[+#פרק י1|י'1]], [[=חוק השקעות משותפות|{{מוקטן|ו-}}י"א1 לחוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד-1994]] (להלן - חוק השקעות משותפות); {{ש}} (4) קנס אזרחי לפי [[פרק ז'1 לחוק הסדרת הייעוץ]], כנוסחו ערב תחילת [[18:301186|חוק ייעול הליכי האכיפה ברשות ניירות ערך (תיקוני חקיקה), התשע"א-2011]] (להלן - חוק ייעול הליכי האכיפה); {{ש}} (5) קנס לפי [[פרק ז' לחוק הסדרת הייעוץ]], כנוסחו ערב תחילת [[18:301186|חוק ייעול הליכי האכיפה]]; (6) קנס אזרחי לפי [[פרק י' לחוק השקעות משותפות]], כנוסחו ערב תחילת [[18:301186|חוק ייעול הליכי האכיפה]].}})) ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי עיצום כספי על הפרת הוראות חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות)<nowiki/>), התשע"ב-2012 (ק"ת תשע"ב, 1152 [7120]), לפיו תחילת החוק לגבי חוב שהוא עיצום כספי כמשמעותו [[בסעיף 4ב לחוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה-1974]], שלא ישולם במועד הקבוע כאמור [[בסעיף 4ט לחוק האמור]], תהיה ביום כ"ו בסיון התשע"ב (16 ביוני 2012).)) ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי עיצום כספי שמוטל על ידי הרשות להגבלים עסקיים לפי חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988), התשע"ב-2012, (ק"ת תשע"ב, 1658 [7160]), לפיו תחילת החוק לגבי חוב שהוא עיצום כספי כמשמעותו [[בפרק ז'1 לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1998]], שלא שולם במועד הקובע כאמור [[בסעיף 50י לחוק האמור]], תהיה ביום י"ג בתשרי התשע"ג (29 בספטמבר 2012).)) ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי עיצום כספי שמטילה רשות התעופה האזרחית), התשע"ד-2014 (ק"ת תשע"ד, 1460 [7392]), לפיו תחילתו של החוק לגבי עיצום כספי המפורט להלן שמטילה רשות התעופה האזרחית, כמשמעותה [[בחוק רשות התעופה האזרחית, התשס"ה-2005]], תהיה ביום כ' באב התשע"ח (1 באוגוסט 2014): (1) עיצום כספי כמשמעו [[בפרק י' לחוק הטיס, התשע"א-2011]]; (2) עיצום כספי לפי [[סעיף 10א לחוק רישוי שירותי התעופה, התשכ"ג-1963]].)) ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי קנס שהוטל לפי חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ט-1969), התשע"ד-2014 (ק"ת תשע"ד, 1460 [7392]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא קנס אזרחי לפי [[סעיף 8א(א)(3) לחוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ט-1969]], שלא שולם במועדו, תהיה ביום כ' באב התשע"ח (1 באוגוסט 2014).)) <!-- ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי חיובים שמטיל המשרד להגנת הסביבה) (הוראת שעה), התשע"ה-2015 (ק"ת תשע"ה, 1850 [7547]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא קנס בשל עבירה של ברירת משפט או עיצום כספי כמשמעותו בחיקוקים המפורטים להלן, תהיה ביום י' באלול התשע"ה (25 באוגוסט 2015) ולמשך שנה: (1) קנס בשל עבירה של ברירת משפט לפי [[צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - שמירת הניקיון)|צו סדר הדין הפלילי (ברירת משפט - שמירת הניקיון), התש"ס-2000]], שמפורטת [[+#$ לתוספת|בפרטים 2]], [[+#$ לתוספת|10]], [[+#$ לתוספת|12]] [[ו-14 לתוספת לצו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - שמירת הניקיון), התש"ס-2000]]; (2) קנס בשל עבירה של ברירת משפט לפי [[צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - מניעת רעש)|צו סדר הדין הפלילי (ברירת משפט - מניעת רעש), התש"ס-2000]], שמפורטת [[+#$ לתוספת|בפרטים 5]], [[+#$ לתוספת|8]], [[+#$ לתוספת|10]], [[+#$ לתוספת|11]] [[ו-31 לתוספת לצו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - מניעת רעש), התש"ס-2000]]; (3) קנס בשל עבירה של ברירת משפט לפי [[צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - זיהום אוויר מכלי רכב בדרך)|צו סדר הדין הפלילי (ברירת משפט - זיהום אוויר מכלי רכב בדרך), התשס"א-2001]]; (4) עיצום כספי לפי [[סעיף 5ד לחוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, התשמ"ח-1988]]; (5) עיצום כספי לפי [[סעיף 14ה לחוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993]]; (6) עיצום כספי לפי [[סעיף 11 לחוק הפיקדון על מכלי משקה, התשנ"ט-1999]]; (7) עיצום כספי לפי [[סעיף 12 לחוק לסילוק ולמיחזור צמיגים, התשס"ז-2007]]; (8) עיצום כספי לפי [[סעיף 53 לחוק אוויר נקי, התשס"ח-2008]]; (9) עיצום כספי לפי [[סעיף 58 לחוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, התשע"א-2011]]; (10) עיצום כספי לפי [[סעיף 34 לחוק להסדרת הטיפול באריזות, התשע"א-2011]]; (11) עיצום כספי לפי [[סעיף 16 לחוק הגנת הסביבה (פליטות והעברות לסביבה - חובות דיווח ומרשם), התשע"ב-2012]]; (12) עיצום כספי לפי [[סעיף 46 לחוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, התשע"ב-2012]].)) --> ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי חיובים שמטילה הרשות הממשלתית למים ולביוב), התשע"ו-2015 (ק"ת תשע"ו, 160 [7570]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא עיצום כספי כמשמעותו [[#130|בסעיף 130 בסימן ב' {{מוקטן|לפרק ט'}} לחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001]], ביום כ"ט בחשוון התשע"ו (11 בנובמבר 2015).)) ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי עיצום כספי שמטיל הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן), התשע"ו-2015 (ק"ת תשע"ו, 160 [7570]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא עיצום כספי כמשמעותו [[בפרק ה1 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981]], שמטיל הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן, היא ביום כ"ט בחשוון התשע"ו (11 בנובמבר 2015).)) ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי עיצום כספי שמטילה רשות התאגידים), התשע"ו-2016 (ק"ת תשע"ו, 999 [7645]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא עיצום כספי כמשמעותו [[בסימן ב' לפרק הרביעי בחלק התשיעי של חוק החברות, התשנ"ט-1999]], ובכלל זה לפי [[סעיף 360 לחוק האמור]], תהיה ביום ג' בניסן התשע"ו (11 באפריל 2016).)) ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי עיצום כספי המוטל לפי חוק הגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011), התשע"ו-2016 (ק"ת תשע"ו, 2223 [7710]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא עיצום כספי כמשמעותו [[בפרק ב' לחוק הגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011]], שלא שולם או שלא ישולם במועד הקובע לתשלום, היא מיום כ"ח בשבט התשע"ד (29 בינואר 2014).)) ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי חיובים שמטיל המשרד להגנת הסביבה), התשע"ז-2016 (ק"ת תשע"ז, 54 [7724]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא קנס בשל עבירה של ברירת משפט, עיצום כספי כמשמעותו בחיקוקים המפורטים להלן ולגבי חוב שהוא כפל הוצאות שהוצאו כמפורט להלן, תהיה ביום ב' בחשוון התשע"ז (3 בנובמבר 2016): {{עמודות|2| (1) קנס בשל עבירה של ברירת משפט לפי [[צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - שמירת הניקיון)|צו סדר הדין הפלילי (ברירת משפט - שמירת הניקיון), התש"ס-2000]]; {{ש}} (2) קנס בשל עבירה של ברירת משפט לפי [[צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - מניעת רעש)|צו סדר הדין הפלילי (ברירת משפט - מניעת רעש), התש"ס-2000]]; {{ש}} (3) קנס בשל עבירה של ברירת משפט לפי [[צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - תנאים תברואיים בתחנות דלק)|צו סדר הדין הפלילי (ברירת משפט - תנאים תברואיים בתחנות דלק), התשס"א-2001]]; {{ש}} (4) קנס בשל עבירה של ברירת משפט לפי [[צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - מניעת מפגעי יתושים)|צו סדר הדין הפלילי (ברירת משפט - מניעת מפגעי יתושים), התשס"א-2001]]; {{ש}} (5) קנס בשל עבירה של ברירת משפט לפי [[צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - פיקדון על מכלי משקה)|צו סדר הדין הפלילי (ברירת משפט - פיקדון על מכלי משקה), התשס"ב-2002]]; {{ש}} (6) קנס בשל עבירה של ברירת משפט לפי [[צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - פינוי יריעות פלסטיק)|צו סדר הדין הפלילי (ברירת משפט - פינוי יריעות פלסטיק), התשס"ד-2003]]; {{ש}} (7) קנס בשל עבירה של ברירת משפט לפי [[צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - שמן משומש)|צו סדר הדין הפלילי (ברירת משפט - שמן משומש), התשס"ז-2006]]; {{ש}} (8) קנס בשל עבירה של ברירת משפט לפי [[צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - סילוק ומיחזור צמיגים)|צו סדר הדין הפלילי (ברירת משפט - סילוק ומיחזור צמיגים), התשס"ח-2008]]; {{ש}} (9) קנס בשל עבירה של ברירת משפט לפי [[צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - זיהום אוויר מכלי רכב)|צו סדר הדין הפלילי (ברירת משפט - זיהום אוויר מכלי רכב בדרך), התשע"ו-2016]]; {{ש}} (10) עיצום כספי לפי [[סעיף 129 לפקודת המכרות]]; {{ש}} (11) עיצום כספי לפי [[סעיף 5ד לחוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, התשמ"ח-1988]]; {{ש}} (12) עיצום כספי לפי [[סעיף 14ה לחוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993]] (להלן - חוק החומרים המסוכנים); {{ש}} (13) עיצום כספי לפי [[סעיף 11 לחוק הפיקדון על מכלי משקה, התשנ"ט-1999]]; {{ש}} (14) עיצום כספי לפי [[סעיף 12 לחוק לסילוק ולמיחזור צמיגים, התשס"ז-2007]]; {{ש}} (15) עיצום כספי לפי [[סעיף 50 לחוק אוויר נקי, התשס"ח-2008]] (להלן - חוק אוויר נקי); {{ש}} (16) עיצום כספי לפי [[=החוק למניעת מפגעי אסבסט|סעיף 58 לחוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, תשע"א-2011]] (להלן - החוק למניעת מפגעי אסבסט); {{ש}} (17) עיצום כספי לפי [[סעיף 34 לחוק להסדרת הטיפול באריזות, התשע"א-2011]]; {{ש}} (18) עיצום כספי לפי [[סעיף 16 לחוק הגנת הסביבה (פליטות והעברות לסביבה - חובות דיווח ומרשם), התשע"ב-2012]]; {{ש}} (19) עיצום כספי לפי [[סעיף 46 לחוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, התשע"ב-2012]]; {{ש}} (20) כפל ההוצאות שהוצאו לשם ביצוע הוראה, הודעה או צו בעניין מפגע לפי [[סעיף 71ב לפקודת בריאות העם, 1940]]; {{ש}} (21) כפל ההוצאות שהוצאו לשם ביצוע צו לסילוק מפגע לפי [[סעיף 11ב(ב) לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961]]; {{ש}} (22) כפל ההוצאות שהוצאו לשם הריסתו, הסרתו או סילוקו של שלט לפי [[סעיף 8(ב) לחוק הדרכים (שילוט), התשכ"ו-1966]]; {{ש}} (23) כפל ההוצאות שהוצאו לשם ביצוע צו לשמירת הניקיון לפי [[סעיף 13ב(ב) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984]]; {{ש}} (24) כפל ההוצאות שהוצאו לשם ביצוע צו פינוי רעלים או צו להחזרת המצב לקדמותו, לפי [[סעיף 16א(ב) לחוק החומרים המסוכנים]]; {{ש}} (25) כפל ההוצאות שהוצאו לשם ביצוע צו לסילוק מקור קרינה, לפי [[סעיף 15 לחוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ו-2005]]; {{ש}} (26) כפל ההוצאות שהוצאו לשם ביצוע צווים לפי [[+|סעיפים 45]], [[+|46]] [[ו-48 לחוק אוויר נקי]]; (27) כפל ההוצאות שהוצאו לשם ביצוע צו מינהלי לעניין אסבסט, לפי [[סעיף 49 לחוק למניעת מפגעי אסבסט]].}})) ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי חיובים שמטיל משרד החינוך), התשע"ז-2016 (ק"ת תשע"ז, 298 [7741]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא עיצום כספי כמשמעותו [[בפרק ג' לחוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות חינוך, התשע"ד-2014]], ביום י"ג בכסלו התשע"ז (13 בדצמבר 2016).)) ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי חיובים שמטילה רשות המים), התשע"ז-2017 (ק"ת תשע"ז, 1760 [7866]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא עיצום כספי כמשמעותו [[בפרק חמישי א' לחוק המים, התשי"ט-1959]], תהיה ביום כ"ח באלול התשע"ז (19 בספטמבר 2017).)) ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי חיובים שמטילה רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון), התשע"ז-2017 (ק"ת תשע"ז, 1760 [7866]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא קנס אזרחי או עיצום כספי כמשמעותו בחיקוקים המפורטים להלן, תהיה ביום כ"ח באלול התשע"ז (19 בספטמבר 2017): {{עמודות|2| (1) עיצום כספי לפי [[#92א|סעיף 92א לפרק ט'1 בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981]]; {{ש}} (2) עיצום כספי לפי [[#32|סעיף 32 לפרק ו' בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים), התשס"ה-2005]]; {{ש}} (3) קנס אזרחי לפי [[#34|סעיף 34 לפרק ו' בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים), התשס"ה-2005]]; {{ש}} (4) עיצום כספי לפי [[#43|סעיף 43 לפרק ה' בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005]]; {{ש}} (5) עיצום כספי לפי [[+#3א|סעיפים 3א(ו) לפרק ב']] [[#11ב|ו-11ב לפרק ג' בפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970]].}})) ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי עיצום כספי המוטל לפי חוק חתימה אלקטרונית, התשס"א-2001), התשע"ט-2018 (ק"ת תשע"ט, 1334 [8107]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא עיצום כספי כמשמעותו [[בסעיף 14א לחוק חתימה אלקטרונית, התשס"א-2001]], ביום י"א בכסלו התשע"ט (19 בנובמבר 2018).)) ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי עיצומים שמטילה רשות החדשנות), התש"ף-2020 (ק"ת תש"ף, 1986 [8694]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא עיצום כספי כמשמעותו [[בפרק ח' לחוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה, התשמ"ד-1984]], תהיה ביום כ"ג באב התש"ף (13 באוגוסט 2020).)) ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי עיצום כספי שמטיל משרד התקשורת), התשפ"א-2020 (ק"ת תשפ"א, 68 [8794]), לפיו תחילתו של החוק לגבי החוב שהוא עיצום כספי כמשמעותו [[בפרק ז' לפקודת הטלגרף האלחוטי [נוסח חדש], התשל"ב-1972]], ביום י"ב בתשרי התשפ"א (30 בספטמבר 2020).)) :: (9) כפל ההוצאות שהוצאו כמפורט להלן: ::: (א) לשם ביצוע הוראה, הודעה או צו בענין מפגע לפי [[סעיף 71ב לפקודת בריאות העם, 1940]]; ::: (ב) לשם ביצוע צו לסילוק מפגע לפי [[סעיף 11ב(ב) לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961]]; ::: (ג) לשם הריסתו, הסרתו או סילוקו של שלט לפי [[סעיף 8(ב) לחוק הדרכים (שילוט), התשכ"ו-1966]]; ::: (ד) לשם ביצוע צו לשמירת הניקיון לפי [[סעיף 13ב(ב) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984]]; ::: (ה) לשם ביצוע צו פינוי רעלים או צו להחזרת המצב לקדמותו, לפי [[סעיף 16א(ב) לחוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993]]; :::: (((החל מיום 5.9.2027):)) לשם ביצוע צו מינהלי, לפי [[סעיף 16א(ב) לחוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993]]; ::: (ו) לשם ביצוע צו לסילוק מקור קרינה, לפי [[סעיף 15 לחוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ו-2005]]; ::: (ז) לשם ביצוע צווים לפי [[+|סעיפים 45]], [[+|46]], [[ו-48 לחוק אוויר נקי, התשס"ח-2008]]; ::: (ח) לשם ביצוע צו מינהלי לעניין אסבסט, לפי [[סעיף 49 לחוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, התשע"א-2011]]; :: (10) הוצאות הרחקה שנקבעו בצו הרחקה לפי הוראות [[סעיף 13 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952]]; :: (11) תשלומים שבהם חבים זכאים לייצוג לפי [[סעיף 23 לחוק הסניגוריה הציבורית, התשנ"ו-1995]]; :: (12) סכום שיש להעבירו לאוצר המדינה לפי [[סעיף 28כה2 לחוק המפלגות, התשנ"ב-1992]]; :: (13) סכום שיש לשלמו למדינה לפי דין [[ושפקודת המסים (גבייה)]] חלה עליו, ובלבד ששר המשפטים והשר הנוגע בדבר (להלן - השרים) אישרו לגבותו לפי הצעת מנהל המרכז וחשב המשרד הממשלתי הנוגע בדבר; הודעה על אישור כאמור תפורסם ברשומות; אישרו השרים כאמור, לא ייגבה החוב באמצעות [[פקודת המסים (גבייה)]]; :: (14) מס, אגרה, היטל או תשלום חובה אחר שיש לשלמו למדינה לפי דין, שסכומו נקבע בחיקוק, [[ושפקודת המסים (גבייה)]] לא חלה עליו, ובלבד ששר המשפטים, בהסכמת השר הנוגע בדבר, קבע אותו בצו, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, ולאחר שהשרים אישרו לגבותו באמצעות המרכז, לפי הצעת מנהל המרכז וחשב המשרד הממשלתי הנוגע בדבר; ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחולה לגבי אגרות רישיון שנתיות של רואי חשבון שמוטלות מכוח חוק רואי חשבון, התשט"ו-1955), התשע"ח-2017 (ק"ת תשע"ח, 92 [7871]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא אגרה שנתית לפי [[סעיף 5 לחוק רואי חשבון, התשט"ו-1955]], ששיעורה נקבע [[בתקנה 47(א)(4) לתקנות רואי חשבון, התשט"ז-1955]], תהיה ביום י"ג בתשרי התשע"ח (3 אוקטובר 2017).)) ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחולה לגבי אגרות רישיון רכב שנתיות שמוטלות מכוח פקודת התעבורה), התשע"ט-2019 (ק"ת תשע"ט, 1914 [8158]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא אגרה כמשמעותה [[בסעיף 3(ג) לפקודת התעבורה]], ששיעורה נקבע [[בחלק ג' לתוספת הראשונה לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961]], שחייב נתחייב בו מיום כ"ו בניסן התשע"ה (15 באפריל 2015) ואילך, תהיה ביום כ"ז באייר התשע"ט (1 ביוני 2019).)) ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחולה לגבי אגרה שנתית שמוטלת מכוח פקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975), התשפ"א-2021 (ק"ת תשפ"א, 4084 [9602]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא אגרה שנתית לפי [[סעיף 71(1) לפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975]], שסכומה נקבע [[בפרט 6 לתוספת הראשונה לתקנות השותפויות (רישום ואגרות)]], תהיה ביום כ"ג באלול התשפ"א (31 באוגוסט 2021).)) ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי אגרות ותשלום חובה שמטילה רשות התעופה האזרחית), התשפ"ב-2022 (ק"ת תשפ"ב, 3115 [10196]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב בעד אגרה לפי [[תקנות הטיס (אגרות רישום, רישוי ותיעוד), התש"ע-2009]], ולגבי תשלום כמשמעותו [[בתקנות האמורות]], שהוא תשלום חובה לפי פסקה (14) להגדרת "חוב", תהיה ביום ז' בתמוז התשפ"ב (6 ביולי 2022).)) ::: ((פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי אגרה המוטלת מכוח חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957), התשפ"ב-2022 (ק"ת תשפ"ב, 3148 [10201]), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא אגרה שמוטלת מכוח [[סעיף 38 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957]], וסכומה נקבע [[בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מכשירי קרינה לטיפול רפואי), התשכ"ח-1968]], תהיה ביום ט' בסיוון התשפ"ב (8 ביוני 2022).)) :: (15) סכום שיש להעבירו לאוצר המדינה לפי [[סעיף 10ג(טו) לחוק מימון מפלגות, התשל״ג–1973]]; :: (16) קנס שהטיל בית משפט או קנס מינהלי, המשולם לקופת ועדה מקומית כמשמעותה [[בחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965]] (בחוק זה - ועדה מקומית), ובלבד ששר המשפטים אישר לגבותו לפי הצעת מנהל המרכז ויושב ראש הוועדה המקומית; הודעה על אישור כאמור תפורסם ברשומות; אישר השר כאמור, לא ייגבה הקנס באמצעות [[פקודת המסים (גבייה)]]; :: (16א) (((הוראת שעה עד יום 31.12.2026):)) קנס שהטיל בית משפט, קנס מינהלי, קנס בשל הפרת תעבורה לפי [[חוק הפרות תעבורה מינהליות, התשפ"ד-2024]], וכן הוצאות שפסק בית דין לתעבורה לפי [[החוק האמור]] או קנס כאמור בפסקה (3), המשולם לקופת רשות מקומית, ובלבד ששר המשפטים אישר לגבותם לפי הצעת מנהל המרכז וראש הרשות המקומית; אישר השר כאמור, לא ייגבו הקנס או ההוצאות כאמור באמצעות [[פקודת המסים (גבייה)]]; השר רשאי לבטל את האישור בכל עת, והוא יבטלו לבקשת ראש הרשות המקומית אלא אם כן סבר שיש טעמים המצדיקים אחרת; הודעה על אישור והודעה על ביטול אישור כאמור יפורסמו ברשומות; :: (16ב) קנס או הוצאות שהטילו ועדת משמעת, ועדת אתיקה או בית דין מכוח חוק המנוי [[בתוספת החמישית]]; :: (17) כל חוב אחר שנקבע בחוק שיחולו עליו הוראות חוק זה; :- "חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים" - (((החל ממועד כניסתן לתוקף של תקנות לפי [[סעיף 5ד(ו)]]):)) [[חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים, התשע"ח-2018]]; :- "חייב" - מי שבמועד שנקבע, על פי דין או על פי פסק דין של בית משפט, לא שילם חוב, כולו או מקצתו; :- "מידע" - אחד מאלה - :: (1) נתונים מרישום שחובה לנהל על פי חוק לגבי רכושו של אדם; :: (2) נתונים ממאגר מידע כמשמעותו [[בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981]], ככל שהם מתייחסים לזכויותיו של חייב, ובכלל זה מספרי חשבון בנק מכל סוג שהוא ופרטים מזהים אחרים של חשבון בנק, ככל שהם מתייחסים לזכויות החייב בחשבון הבנק; :: (3) מקום עבודתו של החייב; :: (4) פרטי הזהות הבאים: השם, השם הקודם, מספר הזהות ופרטים על דרכון ישראלי או זר, המען לרבות מען קודם ומספר הטלפון; :: (5) לענין חייב שהוא תאגיד, העובדה שהתאגיד פעיל ושיש לו מחזור עסקים; :: (6) נתונים המצביעים על מקום הימצאו של החייב; :- "קרן" - קרן שהוקמה לפי חוק באחריות משרד ממשרדי הממשלה, שלה יועדו כספי חוב וששר המשפטים קבע אותה בצו באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת; :: ((פורסם [[צו המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות (קביעת קרן), התשע״ה–2015]].)) :- "רשם לענייני המרכז" - כמשמעותו [[בסעיף 6א(א)]]; :- "תוספת פיגורים" - קנס פיגורים או תשלום דומה לזה, יהא כינויו אשר יהא, בשל אי-תשלום במועד, ובכלל זה תוספת פיגורים לפי [[סעיף 67 לחוק העונשין, התשל"ז-1977]], ודמי פיגורים. @ 2. המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות (תיקון: תש"ע, תשע"ח-2, תשפ"ג, תשפ"ג-2) : (א) שר המשפטים יקים מרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (בחוק זה - המרכז), אשר תפקידו לגבות חובות; הוא ימנה, בהתייעצות עם שר האוצר, מנהל למרכז. : (ב) מנהל המרכז רשאי לאצול מסמכויותיו לסגנו, והוא רשאי למנותו להיות ממלא מקומו בעת העדרו. : (ב1) מנהל המרכז רשאי לאצול מסמכויותיו גם לעובד המרכז בעל ותק מקצועי של חמש שנים לפחות, שעבר הכשרה מתאימה בתחום הסמכויות שיהיו נתונות לו, ובלבד שלא יאצול לעובד כאמור את הסמכויות האלה: :: (1) הסמכות למינוי גובה; :: (2) הסמכות למתן הצעה לגביית חוב באמצעות המרכז, כאמור [[1|בפסקאות (13), (14) או (16) להגדרה "חוב"]]; ::: (((הוראת שעה עד יום 31.12.2026):)) הסמכות למתן הצעה לגביית חוב באמצעות המרכז, כאמור [[1|בפסקאות (13), (14), (16) או (16א) להגדרה "חוב"]]; :: (3) הסמכות למתן הצעה לקבלת תשלום לפי [[סעיף 2ב]]; :: (4) הסמכות לפנות לרשם לענייני המרכז בבקשה לפי [[סעיפים 5(ד)]], [[7]], [[7א]] [[או 8]]; :: (5) הסמכות לקבוע כללים לפי [[סעיף 5ב(ב)]]; :: (6) הסמכות להורות על ביצוע תחליף המצאה לפי [[סעיף 5(ג)]]. : (ג) למנהל המרכז יהיו גם הסמכויות הנתונות לסגנו; לסגן מנהל המרכז יהיו הסמכויות הנתונות לגובה. @ 2א. ריבית שקלית ודמי פיגורים (תיקון: תשס"ג, תשפ"ד) : באין הוראה אחרת בדין או בהחלטה של בית משפט, לענין פיגור בתשלום החוב, ייווספו על סכום החוב ריבית שקלית ודמי פיגורים ממועד שנקבע על פי דין או בהחלטה, לפי הענין, ואם לא נקבע מועד כאמור מיום מתן ההחלטה, והכל עד מועד התשלום בפועל, ויחולו הוראות [[חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961]], בשינויים המחויבים. @ 2ב. קבלת תשלום בעד חוב שטרם חלף המועד לתשלומו (תיקון: תשע"ח-2) : (א) המרכז רשאי לקבל מאדם תשלום בעד חוב שטרם חלף המועד לתשלומו, ובלבד ששר המשפטים והשר הנוגע בדבר אישרו לקבלו לפי הצעת מנהל המרכז וחשב הגוף הנוגע בדבר; הודעה על אישור כאמור תפורסם ברשומות. : (ב) מידע שהגיע למרכז לפי סעיף קטן (א) ישמש רק לצורך קבלת תשלום כאמור באותו סעיף קטן. : (ג) הסמכויות לפי חוק זה, למעט הסמכות לקבל תשלום בעד חוב לפי סעיף זה, יחולו לעניין חוב כאמור בסעיף קטן (א) רק לאחר שחלף המועד לתשלומו. @ 3. גביית חוב (תיקון: תשס"ג, תשס"ח, תשס"ח-2, תשס"ח-3, תשס"ט, תשע"ד, תשע"ח-2, תשע״ט) : (א) חוב שלא שולם במועדו ייגבה באמצעות גובה שמינה מנהל המרכז. : (ב) חוב ייגבה בהתאם להוראות חוק זה, ובשינויים המחוייבים בהתאם להוראות [[פקודת המסים (גביה)]]; לענין זה, יראו את החוב כמס וסמכויותיהם של גובה מסים, של פקיד גביה ושל הממונה על הגביה לפי [[הפקודה האמורה]] יהיו נתונות בהתאמה לגובה, לסגן מנהל המרכז ולמנהל המרכז. : (ג) מנהל המרכז יקבע מה הם ההליכים שיש לנקוט לשם גביית החוב שהמרכז מופקד על גבייתו, ואת סדר נקיטתם. : (ד) חייב אדם בחובות מסוגים שונים כמפורט בהגדרה "חוב", יהיה סדר זקיפת הכספים שישולמו לחשבון כל חוב בשיעור יחסי לגובה החובות, אלא אם כן ביקש החייב כי תשלום ייזקף לחשבון חוב מסוים. : (ד1) על אף האמור בסעיף קטן (ד), חייב אדם גם בחוב שהוא פיצוי כאמור [[1|בפסקה (6) להגדרה "חוב"]], ייזקפו כספים שישולמו לחשבון החוב תחילה לחשבון חוב הפיצוי כאמור. : (ה) אין בהוראות סעיף זה כדי לפגוע בדרכי גביה אחרות הקבועות בחיקוק אלא אם כן נקבע במפורש אחרת בחוק. : (ו) לשם גביית חוב לפי סעיף קטן (ב), רשאי מנהל המרכז לעקל גם רכב של החייב החונה ברשות הרבים, ובלבד שמתקיים המפורט להלן, לפי העניין: :: (1) הרכב חונה סמוך לחצריו של החייב; :: (2) אם הרכב אינו חונה סמוך לחצריו של החייב - מתקיימים תנאים אלה: ::: (א) לעיקול קדם עיקול ברישום של הרכב במשרד הרישוי ונשלחה לחייב הודעה על כך; ::: (ב) מנהל המרכז עשה מאמץ ממשי להודיע, סמוך לפני העיקול, לחייב, ואם הוא תאגיד - למי שנוהג דרך קבע ברכב, לבא כוחו של החייב או למשרד הרשום של התאגיד, על הכוונה לעקל את הרכב; ::: (ג) הרכב אינו רשום כרכב של נכה על פי הרישום במשרד הרישוי. : (ז) קיבלה רשות האכיפה והגבייה הודעה ממבטח על שינוי מצבו של רכב מעוקל לפי [[סעיף 108ב לחוק הפיקוח על הביטוח]], רשאי מנהל המרכז להטיל עיקול בידי צד שלישי על זכות החייב לתגמולים אצל המבטח. : (ח) בהליך למימוש תגמולים שהם חלף רכב שנגנב או רכב באובדן שהוטל עליהם עיקול כאמור בסעיף קטן (ז), ישקול מנהל המרכז שיקולים דומים לאלה שהיה שוקל בהליך למימוש רכב שעוקל, בשינויים המחויבים; פירעון החוב באמצעות מימוש התגמולים כפוף להעברת הבעלות ברכב למבטח על פי ייפוי כוח מטעם החייב להעברת הבעלות ברכב או על פי צו של הרשם לענייני המרכז שיורה כאמור לרשות הרישוי אלא אם כן התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות אחרת ומטעמים שיירשמו. : (ט) חלפו 60 ימים מיום שהתקבלה הודעה לפי [[סעיף 108ב לחוק הפיקוח על הביטוח]], יבטל מנהל המרכז את העיקול, ויודיע על כך לרשות הרישוי ולצדדים הנוגעים בדבר. : (י) בסעיף זה - ::- "חוק הפיקוח על הביטוח" - [[=חוק הפיקוח על הביטוח|חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981]]; ::- "מבטח" - כהגדרתו [[בחוק הפיקוח על הביטוח]]; ::- "רכב באובדן" - כהגדרתו [[בסעיף 108ב לחוק הפיקוח על הביטוח]]. @ 3א. פיצוי לניזוק מעבירה (תיקון: תשע"ב-2, תשע"ה, תשפ"ב-4) : (א) הורה בית המשפט לנאשם לשלם פיצוי כאמור [[1|בפסקה (6) להגדרה "חוב"]] לניזוק מעבירה המנויה [[בתוספת השלישית]], ישלם המרכז לניזוק את סכום הפיצוי שנפסק, עד לתקרה של 10,000 שקלים חדשים, בניכוי הסכום ששילם החייב, במועד ובתנאים שקבע שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת. :: ((פורסמו [[תקנות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (פיצוי לקטין שניזוק מעבירה), התשע״ג–2012]].)) : (ב) שילם המרכז פיצוי לניזוק לפי סעיף קטן (א), ייזקף כל סכום שישולם לחשבון החוב, עד לסכום הפיצוי ששילם המרכז כאמור, לטובת אוצר המדינה, בתוספת ריבית החשב הכללי כמשמעותה בהודעה בדבר שיעור ריבית החשב הכללי כפי שהיא מתפרסמת ברשומות. : (ג) שר המשפטים, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, רשאי, בצו - :: (1) להוסיף עבירות [[לתוספת השלישית]]; :: (2) להגדיל את הסכום האמור בסעיף קטן (א). @ 4. הוצאות גבייה ותשלום החוב : (א) ההוצאות לנקיטת הליכי הגביה על פי חוק זה, כפי שייקבעו, יחולו על החייב, ודינן, לכל דבר וענין, כדין החוב. : (ב) כספים ששולמו על חשבון החוב, עקב הליכים לפי חוק זה, ייזקפו תחילה לחשבון ההוצאות לפי סעיף קטן (א), ולאחר מכן לחשבון החוב לפי הסדר הבא: תוספת פיגורים, ריבית וקרן כולל הפרשי הצמדה. : (ג) הוראת סעיף קטן (ב), בדבר זקיפת תשלום לחשבון ההוצאות תחילה, לא תחול על חוב שהוא פיצוי כאמור [[1|בפסקה (6) להגדרת "חוב" שבסעיף 1]]. @ 5. דרישת תשלום (תיקון: תשע"ח-2, תשפ"ב-2, ק"ת תשפ"ג, תשפ"ג-2, תשפ"ג-3, תשפ"ד-2, תשפ"ה) : (א) לא יינקטו הליכים לגביית החוב לפי חוק זה בטרם תישלח לחייב דרישה לתשלום החוב במקביל בשתי דרכים - האחת בדואר רגיל והשנייה בהמצאה, ובהן יצוין המועד שבו על החייב לשלם את החוב (להלן - הדרישה לתשלום החוב). : (א1) (((החל ממועד כניסתן לתוקף של תקנות לפי [[סעיף 5ד(ו)]]):)) על אף האמור בסעיף קטן (א), הומצאה דרישה לתשלום חוב בדרך של הזדהות דיגיטלית לפי [[סעיף 5ד]] או נעשה ניסיון להמציאה כאמור, ישלחה המרכז גם בדואר רשום, אולם אין בהוראות אלה כדי להטיל על המרכז חובת המצאה; בוצעה המצאה שמתקיימים לגביה התנאים הקבועים [[+|בסעיפים 3ו]] [[או 3ז לחוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים]], יהיה המרכז פטור משליחת דואר רשום כאמור. : (ב) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), פנה חייב למרכז בקשר לחוב מסוים ומפרטי הפנייה עולה כי קיבל את הדרישה לתשלום החוב, יראו אותו כמי שהומצאה לו דרישת התשלום הנוספת לעניין אותו חוב, אלא אם כן הורה מנהל המרכז אחרת; במעמד פניית החייב למרכז כאמור, יימסרו לו, ככל הניתן, פרטי החוב המעודכנים והסבר על משמעות פנייתו כאמור בסעיף קטן זה. : (ג)(1) מצא מנהל המרכז שלא ניתן לבצע המצאה לפי סעיף קטן (א), רשאי הוא לפנות לרשם לענייני מרכז בבקשה להורות על ביצוע תחליף המצאה של דרישת התשלום הנוספת כאמור [[בסעיף 164 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018]] או בדרך שמתקיימים לגביה התנאים הקבועים [[+|בסעיפים 3ו]] [[או 3ז לחוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים, התשע"ח-2018]]; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש בכתב ויצורף לה תצהיר לשם אימות הסיבה המונעת את ביצוע ההמצאה. :: (2) על אף האמור בפסקה (1), מנהל המרכז או סגנו רשאי להורות על ביצוע תחליף המצאה של דרישת תשלום החוב כאמור [[בסעיף 164 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018]], אם התקיימו כל אלה: ::: (א) הוטל קנס על ידי בית המשפט, והחייב נכח בעת מתן גזר הדין; ::: (ב) לא חלפו שנתיים ממתן גזר הדין; ::: (ג) לא היה ניתן לבצע המצאה של דרישת התשלום לחייב בכל אחת מכתובות החייב שיש באפשרות מנהל המרכז או עובד המרכז שהוא הסמיך לכך לקבל לפי [[סעיף 6]]. :: (3) מנהל המרכז או סגנו יורה על דרך ביצוע תחליף ההמצאה כאמור בפסקה (2) בדרך הנראית לו מתאימה ביותר להבאת דרישת התשלום לידיעת החייב, לאחר שבחן את מאפייני החייב ואת הסיבות למניעת ההמצאה, וינמק את החלטתו. :: (4) מנהל רשות האכיפה והגבייה, כהגדרתו [[בסעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל]], ידווח לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, מדי שנה, על אופן היישום של פסקאות (2) ו-(3). : (ד)(1) על אף האמור בסעיף קטן (א), מצא מנהל המרכז כי מתקיים אחד מאלה, רשאי הוא לפנות לרשם לענייני מרכז בבקשה לקבלת אישור לנקיטת הליכים לגביית חוב בטרם שתישלח לחייב הדרישה לתשלום החוב (בסעיף זה - אישור לנקיטת הליכים בטרם משלוח דרישת תשלום): ::: (א) קיים חשש סביר כי החייב יעלים נכסים עם קבלת דרישת התשלום; ::: (ב) קיים חשש סביר שהחייב עומד לצאת את הארץ. :: (2) לבקשה כאמור בפסקה (1) יצרף מנהל המרכז תצהיר לשם אימות העובדות הכלולות בבקשה. :: (3) הרשם לענייני מרכז ייתן אישור לנקיטת הליכים בטרם משלוח דרישת תשלום אם ראה שנסיבות העניין מצדיקות זאת. @ 5א. החלטה הטעונה הבהרה (תיקון: תשס"ג) : (א) סבר מנהל המרכז שהחלטה לענין תשלום חוב, או חלק ממנה, טעונה הבהרה לשם ביצועה, רשאי הוא או מי שהוא הסמיך לכך, לפנות בכתב לבית המשפט או לגוף שנתן את ההחלטה, לפי הענין, כדי לקבל הבהרה; אין בפניה זו כדי לעכב את ביצועו של אותו חלק של ההחלטה שלא התבקשה לגביו הבהרה. : (ב) התקיים דיון בבקשת הבהרה כאמור בסעיף קטן (א), יזמין בית המשפט או הגוף שלפניו מתבררת הבקשה, את החייב. @ 5ב. סמכות המנהל לפרוס או לדחות תשלום חוב (תיקון: תשס"ג, תשע"ח-2, תשפ"ד) : (א) מנהל המרכז רשאי, על פי בקשתו של חייב, לפרוס או לדחות את תשלומו של חוב, באחד מאלה: :: (1) בהתאם לכללים לפי סעיף קטן (ב); :: (2) אם שוכנע כי היו סיבות סבירות לאי–תשלום החוב, כולו או חלקו, במועדו, או כי קיימות נסיבות אישיות מיוחדות של החייב המצדיקות פריסה או דחייה של התשלום כאמור. : (א1) פרס או דחה המנהל חוב לתשלומים כאמור בסעיף קטן (א), לא תתווסף לחוב תוספת פיגורים בעד התקופה שבה חלה הפריסה או הדחייה כאמור; הפסיק החייב לשלם את התשלומים כאמור והפריסה או הדחייה של תשלום החוב בוטלה, תתווסף תוספת פיגורים, לפי העניין, החל ממועד התשלום האחרון לפי הפריסה או הדחייה, שלא שולם. : (ב) מנהל המרכז רשאי לקבוע בכללים הוראות לעניין פריסה או דחייה של תשלום חוב לפי הוראות סעיף זה; הכללים יפורסמו ברשומות. @ 5ג. סמכות לפטור מתשלום ריבית ותוספת פיגורים (תיקון: תשס"ג, תש"ע, תשע"ב, תשע"ח-2, תשפ"ד) : מנהל המרכז רשאי לפטור חייב, על פי בקשתו, מתשלום, ריבית ותוספת פיגורים, כולן או חלקן, שהתווספו על פי דין לחוב כהגדרתו [[בסעיף 1]], למעט לפי [[1|פסקה (6) להגדרה "חוב"]], אם שוכנע כי היו סיבות סבירות לאי תשלום החוב, כולו או חלקו, במועדו, כי החייב שילם את החוב או חלקו בהתאם לפריסה או לדחייה שנקבעה לו לפי [[סעיף 5ב]] או כי קיימות נסיבות אישיות מיוחדות של החייב המצדיקות פטור כאמור. @ 5ד. המצאה בדרך של הזדהות דיגיטלית (תיקון: תשפ"ה) : (((החל ממועד כניסתן לתוקף של תקנות לפי סעיף 5ד(ו)):)) : (א) אישר חייב את צפייתו בהודעה מקוונת של דרישה לתשלום חוב, לאחר שהזדהה באמצעות אמצעי דיגיטלי שמאפשר הזדהות ברמת ודאות גבוהה בנסיבות העניין, יראו אותו כמי שהומצאה לו הדרישה לתשלום החוב; על הודעה מקוונת כאמור יחולו הוראות [[סעיף 3ג(א)(2), (5), (6) ו-(7) לחוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים]], בשינויים המחויבים. : (ב) המרכז יתעד את אישור החייב כי צפה בהודעה המקוונת כאמור בסעיף קטן (א). : (ג) ההודעה המקוונת תוצג באופן בולט ויצוין בה כי היא מהווה המצאה לפי דין, באופן ברור ושאין בו כדי להטעות, לרבות הסבר בשפה פשוטה מה משמעותה של המצאה זו. : (ד) אישור החייב את הצפייה בהודעה מקוונת כאמור בסעיף קטן (א) לא יהיה תנאי לקבלת שירותים או לביצוע פעולות באופן מקוון. : (ה) נקבע בחוק זה או בהחלטת הרשם לענייני המרכז כי יש לבצע המצאה אישית או בדואר רשום, יראו המצאה בדרך של הזדהות דיגיטלית לפי סעיף זה כביצוע המצאה כאמור. : (ו) שר המשפטים, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, יקבע הוראות לביצוע סעיף זה. @ 6. מסירת מידע (תיקון: תשע"ח-2, תשפ"ב-3, תשפ"ב-4, תשפ"ג-2) : (א) מנהל המרכז או עובד המרכז שהוא הסמיך לכך, רשאי לדרוש מגוף ציבורי מידע על חייב לצורך גביית חוב או לצורך איתור נכסיו, במידה הנדרשת לצורך פעולות אלה. : (ב) על אף האמור בכל דין, ימסור הגוף הציבורי את המידע שנתבקש למסור לפי סעיף קטן (א) ואשר נמצא ברשותו. : (ב1) נוכח מנהל המרכז כי כתובתו של החייב אינה כתובתו הנכונה, רשאי הוא לדרוש מהגורמים המפורטים [[בתוספת הראשונה]] למסור לידיו את כתובתו של החייב, למעט כתובת של חייב שאין למסרה מטעמים של הגנת החייב כמפורט [[בתוספת השנייה]]. : (ב2)(1) מנהל המרכז רשאי לדרוש מספק מורשה כהגדרתו [[בחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982]] (להלן - ספק מורשה), המספק שירות טלפוניה כהגדרתו [[בחוק האמור]], למסור לו את מספרי הטלפון הנייד או הנייח של החייב, ויכול שהמידע כאמור יימסר באמצעות גורם אחר מטעם הספק המורשה המספק שירות מידע לבירור מספרי טלפון, ובלבד שלא יימסרו מספרי טלפון של חייב שביקש מהספק המורשה כי מספרים אלה יישארו חסויים, והכול בהתאם להוראות לפי פסקה (3). :: (2) מספרי הטלפון כאמור בפסקה (1) יכולים לשמש את המרכז לצורך יצירת קשר עם החייב כדי ליידעו על הליכי הגבייה המתנהלים נגדו. :: (3) שר המשפטים יקבע הוראות לעניין פסקה (1), כדי למנוע מבעל רישיון או מגורם אחר מטעמו להיחשף למידע על זהות חייב במסירת מספרי הטלפון כאמור באותה פסקה. :: (4) אין ביידוע טלפוני על הליכי גבייה לפי סעיף קטן זה כדי להוות המצאת דרישת תשלום החוב לפי [[סעיף 5]]. : (ב3) שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע בצו - :: (1) גורמים נוספים שייכללו [[בתוספת הראשונה]]; :: (2) כתובות נוספות שייכללו [[בתוספת השנייה]]. : (ב4) מנהל המרכז או עובד המרכז שהוא הסמיך לכך רשאי לדרוש מידע לפי סעיפים קטנים (א) עד (ב2) בדבר פרטי ההתקשרות של ניזוק מעבירה, אפוטרופסו, מנהל עיזבונו, יורשיו או בני משפחתו, לפי העניין, לשם העברת כספי פיצוי שנגבו מהחייב בעבור אותו ניזוק או פיצוי שהניזוק זכאי לו לפי [[סעיף 3א]], והוראות הסעיפים הקטנים האמורים יחולו, בשינויים המחויבים, לעניין סעיף קטן זה. : (ג) מידע כאמור ישמש רק לצורך ביצוע חוק זה; מידע שהתקבל לפי סעיף קטן (ב4) ישמש רק לתכלית האמורה באותו סעיף קטן ויימחק עם תום השימוש בו. @ 6א. רשמים לענייני המרכז (תיקון: תשע"ב, תשע"ח-2) : (א) שר המשפטים יקבע בכל מחוז, לשכת הוצאה לפועל שהרשמים בה ישמשו גם כרשמי המרכז ויהיו להם הסמכויות הנתונות לרשמים לענייני מרכז לפי חוק זה; הודעה על כך תפורסם ברשומות; בהפעלת הסמכויות כאמור ישמש רשם ההוצאה לפועל כרשם לענייני המרכז. : (ב) הוראות [[+|סעיפים 3א עד 3ד]] [[ו-73א לחוק ההוצאה לפועל]] יחולו על רשם לענייני המרכז ועל הדיונים לפניו, בשינויים המחויבים; לעניין זה, ישמשו הממונה על הרשמים והאחראי על בירור תלונות, כהגדרתם [[בחוק ההוצאה לפועל]], כממונה על הרשמים לענייני המרכז וכאחראי על בירור תלונות הנוגעות לרשמים לענייני המרכז. : (ג) בכל לשכת הוצאה לפועל, לרבות בלשכה שלא נקבעה לפי סעיף קטן (א), יהיה ניתן להגיש בקשות ומסמכים ולקבל מידע בתיקים שנפתחו לפי [[סעיפים 7]] [[ו-7א לחוק זה]]. : (ד) בסעיף זה, "מחוז" - מחוז בהתאם לאזורי השיפוט של בתי המשפט המחוזיים שקבע שר המשפטים לפי [[סעיף 33 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984]]. @ 7. מינוי כונס נכסים בידי הרשם לענייני המרכז (תיקון: תשע"ב) : (א) מנהל המרכז רשאי, אם ראה צורך או תועלת בדבר לשם גביית חוב, לפנות לרשם לענייני המרכז במחוז שבו נמצא מקום מגוריו או מקום עסקו של החייב, בבקשה שימנה כונס נכסים לנכס מסוים של החייב, ובלבד שהחוב או החובות במצטבר של החייב עולים על 50,000 שקלים חדשים. : (ב) מצא הרשם לענייני המרכז שאליו הפנה מנהל המרכז בקשה לפי סעיף קטן (א), כי מתקיים התנאי האמור באותו סעיף קטן בחוב או בחובות במצטבר של החייב וכי יש צורך או תועלת במינוי כונס נכסים לשם גביית החוב או החובות, הוא רשאי למנות כונס נכסים לנכסו של החייב. : (ג) בהליך לפי סעיף זה ייתן הרשם לענייני המרכז הזדמנות לצדדים לטעון את טענותיהם ולהגיש את ראיותיהם בכתב או בעל פה, בצורה, במועד ובאופן לפי הוראות [[סעיף 7ה]]. : (ד) טען החייב בדיון או בכתב כי אינו בעל יכולת לשלם את החוב, ביקש פריסה או דחייה של תשלום החוב או ביקש פטור מתשלום תוספת פיגורים, יחולו הוראות [[סעיף 7ד]], בשינויים המחויבים. : (ה) על מינויו ופעולתו של כונס הנכסים יחולו הוראות [[+|סעיפים 38 עד 42]] [[ופרק ה' לחוק ההוצאה לפועל]], בשינויים המחויבים. : (ו) נפרע החוב, יורה הרשם לענייני המרכז על סיום תפקידו של כונס הנכסים ועל ביטול כל ההליכים נגד החייב. : (ז) שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לשנות בצו את הסכום הקבוע בסעיף קטן (א). @ 7א. הטלת הגבלות בידי הרשם לענייני המרכז (תיקון: תשע"ב, תשע״ט-2, תש"ף, תשפ"ב, תשפ"ג-2) : (א) מנהל המרכז רשאי לפנות לרשם לענייני המרכז במחוז שבו נמצא מקום מגוריו או מקום עסקו של החייב, בבקשה להטיל על החייב הגבלה כאמור בסעיף קטן (ג), אחת או יותר, לשם גביית החוב, בהתקיים התנאים המפורטים להלן, ובלבד שלא יגיש בקשה כאמור אם נוכח כי החייב אינו בעל יכולת לשלם את החוב: :: (1) מנהל המרכז שוכנע כי הטלת ההגבלה על החייב מוצדקת בנסיבות העניין, בהתחשב במידת הפגיעה בחייב, ומצא כי אין אפשרות לנקוט הליכים אחרים לגביית החוב שמידת פגיעתם בחייב פחותה, בשים לב בהליכים שננקטו לשם גביית החוב, לרבות הליכים לקבלת מידע על החייב; :: (2) החוב לא נפרע בתוך שנה מהיום שבו הומצאה לחייב בהמצאה מלאה, דרישה לתשלום החוב לפי הוראות [[סעיף 5]], ולעניין פיצוי כאמור [[1|בפסקה (6) להגדרה "חוב"]] - בתוך שלושה חודשים מיום מתן גזר הדין; :: (3) החייב לא הגיש בקשה לפי [[סעיף 5ב]], [[5ג]] [[או 7ד]], או שבקשתו כאמור נדחתה, או שהחייב אינו עומד, בלא הצדק סביר, בתשלומים שנקבעו לו לפי הסעיפים האמורים; :: (4) החוב או החובות במצטבר של החייב, העומדים בתנאים הקבועים בפסקאות (2) ו-(3), עולים על 5,000 שקלים חדשים, ולעניין פיצוי כאמור [[1|בפסקה (6) להגדרה "חוב"]] - פיצוי בסכום של 2,000 שקלים חדשים לפחות. : (ב) שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לשנות בצו את התקופות והסכומים הקבועים בסעיף קטן (א)(2) ו-(4). : (ג) שוכנע הרשם לענייני המרכז שאליו הפנה מנהל המרכז בקשה לפי סעיף קטן (א), לאחר שניתנה לחייב הזדמנות לטעון טענותיו לפניו, כי מתקיימים לגבי החייב התנאים האמורים באותו סעיף קטן וכי הטלת ההגבלה על החייב מוצדקת בנסיבות העניין, בהתחשב במידת הפגיעה בחייב, בשים לב להליכים שננקטו לשם גביית החוב, לרבות הליכים לקבלת מידע על החייב, ככל הנדרש, ומצא כי אין אפשרות לנקוט הליכים אחרים לגביית החוב שמידת פגיעתם בחייב פחותה, הוא רשאי להטיל על החייב הגבלה, אחת או יותר, כמפורט להלן, בהתאם לבקשת מנהל המרכז, והכל לתקופה ובתנאים שיקבע, ובלבד שלא יטיל הגבלה כאמור אם נוכח כי החייב אינו בעל יכולת לשלם את החוב: :: (1) הגבלת החייב מלקבל דרכון ישראלי או תעודת מעבר לפי [[חוק הדרכונים, התשי"ב-1952]], מלהחזיק דרכון או תעודת מעבר כאמור או מלהאריך את תוקפם, ובלבד שיהיו תקפים לצורך שיבה לישראל; הגבלה זו לא תוטל אם שוכנע הרשם לענייני המרכז שהיציאה מישראל דרושה מטעמי בריאותו של החייב או של בן משפחה התלוי בו; :: (2) עיכוב יציאתו של החייב מן הארץ; הגבלה זו לא תוטל אם שוכנע הרשם לענייני המרכז שהיציאה מישראל דרושה מטעמי בריאותו של החייב או של בן משפחה התלוי בו; :: (3) הגבלת החייב כלקוח מוגבל מיוחד, כמשמעותו [[בסעיף 3ג לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981]]; :: (4)(א) מיום הגבלת החייב מלעשות שימוש בכרטיס חיוב, כהגדרתו [[בחוק ההוצאה לפועל]]; לעניין זה, דין הגבלה כדין סיום חוזה שירותי התשלום, כהגדרתו [[בחוק שירותי תשלום, התשע"ט-2019]], לעניין הנפקת כרטיס החיוב, בהודעת החייב; הודעה על כך תינתן למנפיק בדרך שתיקבע, ויראו במועד קבלת ההודעה את מועד סיום החוזה, על אף הוראות [[סעיף 6(א)(1) לחוק האמור]]; ::: (ב) לא יראו הגבלה כאמור בפסקת משנה (א) כסיום חוזה בהודעת החייב, לעניין הוראות בחוזה שלפיהן הלקוח חייב בתשלום כלשהו בשל עצם קיצורה של תקופת השימוש בכרטיס החיוב, כגון חיוב החייב בתשלום בעבור מתנות מותנות שימוש שקיבל מהמנפיק; :: (5) הגבלת החייב מלייסד תאגיד או מלהיות בעל עניין בתאגיד, במישרין או בעקיפין, לרבות יחד עם אחר או באמצעות אחר, ואם השתתף החייב בייסוד תאגיד או היה בעל עניין בתאגיד - מתן הוראות לעניין הפסקת כהונתו או חברותו בתאגיד; אין בהוראות לפי פסקה זו או בהפרתן כדי לגרוע מתוקפה של התאגדות או פעולה משפטית של תאגיד שבו היה החייב מייסד או בעל עניין כאמור; לעניין זה, "בעל עניין" - כמשמעותו [[בחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968]], ולגבי תאגיד שאין לו הון מניות - מי שהוא חבר בתאגיד או חבר הוועד או המינהלה של אותו תאגיד; :: (6) (((נמחקה).)) : (ד) לא תוטל הגבלה כאמור בסעיף קטן (ג) אלא לאחר שהחייב הוזמן לדיון בעניין, בהזמנה שנשלחה בדואר רשום, וניתנה לצדדים הזדמנות לטעון את טענותיהם ולהגיש את ראיותיהם לפני הרשם לענייני המרכז; בהזמנה לדיון יצוין כי מנהל המרכז ביקש להטיל על החייב הגבלה, אחת או יותר, אלא אם כן ייפרע החוב וכן כי החייב רשאי לבקש, לפי [[סעיף 5ב]], [[5ג]] [[או 7ד]], פריסה או דחייה של תשלום החוב או פטור מתשלום תוספת פיגורים. : (ה) טען החייב בדיון או בטענותיו בכתב כי אין לו יכולת לשלם את החוב, או ביקש פריסה או דחייה של תשלום החוב או פטור מתשלום תוספת פיגורים, יחולו הוראות [[סעיף 7ד]], בשינויים המחויבים. @ 7ב. סייג להגבלה על כרטיס חיוב (תיקון: תשע"ב, תשע״ח) : (א) הגבלה לפי [[סעיף 7א]] לא תחול על כרטיס חיוב מיידי כהגדרתו [[בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967]], שניתן לבצע בו עסקאות כנגד יתרת זכות בלבד או על כרטיס חיוב כהגדרתו [[בחוק האמור]], שהערך הכספי שנטען בו הוא רק של גמלה או תשלום אחר מהמפורטים להלן, שלפי כל דין אינם ניתנים לעיקול כלל או שאינם ניתנים לעיקול למעט לשם תשלום חוב מזונות המגיעים מן החייב לבן זוגו, לילדו או להורהו לפי פסק דין או החלטה אחרת של בית משפט או בית דין מוסמך, או שקיימת לפי דין מניעה או הגבלה על עיקולם: :: (1) גמלת כסף או תשלום אחר המשולמים על ידי המוסד לביטוח לאומי; :: (2) גמלת כסף או תשלום אחר המשולמים על ידי מוסד אחר ממוסדות המדינה, שקבע שר המשפטים באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת. : (ב) חלה על גמלה או על תשלום אחר כאמור בסעיף קטן (א) מניעה לגבי עיקול לפרק זמן מסוים לפי כל דין, יחולו ההוראות לעניין המניעה גם על תשלום של הגמלה או התשלום האחר באמצעות כרטיס חיוב מיידי או כרטיס חיוב כאמור, בשינויים המחויבים. @ 7ג. ביטול הגבלות (תיקון: תשע"ב) : (א) נפרע החוב או נוכח הרשם לענייני המרכז כי החייב אינו בעל יכולת לשלם את החוב, יורה הרשם על ביטול הגבלה שהוטלה על החייב לפי הוראות [[סעיף 7א]]. : (ב) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), יורה הרשם לענייני המרכז על ביטול הגבלה שהטיל לפי הוראות [[סעיף 7א]], אם נוכח כי החייב עומד בתשלומים שנקבעו לו כדין. : (ג)(1) בוטלה הגבלה כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הרשם לענייני המרכז להטילה מחדש, מיוזמתו או לבקשת מנהל המרכז, אם נוכח כי החייב הפסיק לעמוד בתשלומים כאמור. :: (2) הגבלה שהוטלה מחדש וטרם חלפה שנה מיום ביטולה, תיכנס לתוקף בלא צורך במשלוח הזמנה לדיון לפי [[סעיף 7א(ד)]] או במשלוח התראה לפי פסקה (3); הודעה בדבר חידוש ההגבלה תישלח לחייב בדואר רשום ותיכנס לתוקף בתום 15 ימים מיום שנשלחה. :: (3) חלפה שנה מיום ביטול ההגבלה, תישלח לחייב התראה בדואר ובה יצוין כי הרשם לענייני המרכז הטיל מחדש את ההגבלה וכי היא תיכנס לתוקף בתום שלושים ימים מיום המצאתה, אלא אם כן ייפרע החוב או שהרשם או מנהל המרכז ישוכנע, על יסוד בקשה לפי [[סעיף 5ב]], [[5ג]] [[או 7ד]], כי החייב אינו בעל יכולת לשלם את החוב או כי מתקיימות נסיבות אחרות לפריסה או לדחייה של תשלום החוב או לפטור מתשלום תוספת פיגורים או כי יש סיבות אחרות לביטול ההגבלה או לשינויה, או שתינתן החלטה אחרת בידי הרשם. : (ד) הרשם לענייני המרכז רשאי לבטל הגבלה שהטיל לפי הוראות [[סעיף 7א]], מיוזמתו או לבקשת הצדדים, ורשאי הוא להתנות את הביטול בתנאים שיקבע, אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות העניין. : (ה) בוטלה הגבלה שהוטלה על חייב, לפי הוראות סעיף זה, ימציא מנהל המרכז, מיד, ולא יאוחר מתום 24 שעות מעת ביטולה, הודעה על כך לגורמים הנוגעים בדבר, לפי העניין, וכן ישלח הודעה על כך לחייב; בהודעה לחייב יצוין כי אם החייב יפסיק לעמוד בתשלום כאמור, רשאי הרשם לענייני המרכז להטיל את ההגבלה מחדש ללא צורך בהזמנה לדיון או במתן התראה בהתאם לאמור בסעיף קטן (ג). @ 7ד. סמכות הרשם לענייני המרכז לפרוס חוב, לדחות את המועד לתשלומו או לפטור מתשלום תוספת פיגורים (תיקון: תשע"ב) : (א) הוגשה לרשם לענייני המרכז בקשה כאמור [[בסעיף 7]] [[או 7א]] וטרם התקבלה החלטתו בבקשה, או החליט הרשם בבקשה כאמור למנות כונס נכסים או להטיל הגבלות והמינוי או ההגבלות עומדים בתוקפם או החליט להטיל הגבלה מחדש לאחר שבוטלה בהתאם להוראות [[סעיף 7ג(ג)]], הוא רשאי, לבקשת החייב, לפרוס את החוב, לדחות את מועד תשלומו או ליתן פטור מתשלום תוספת פיגורים, בהתאם להוראות [[סעיף 5ב]] [[או 5ג]], בשינויים המחויבים; הגיש החייב לרשם לענייני המרכז בקשה כאמור ונוכח הרשם כי החייב אינו בעל יכולת לשלם את החוב, יורה על פריסת החוב, על דחיית מועד תשלומו או על מתן פטור מתשלום תוספת פיגורים, לפי העניין. : (ב) הוגשה לרשם לענייני המרכז בקשה לפריסת החוב, דחיית מועד תשלומו או לפטור מתשלום תוספת פיגורים כאמור בסעיף זה, הוא רשאי, לחקור במצבו הכלכלי של החייב, נכסיו, גובה הכנסתו ומקורותיה, יציאותיו מישראל וכניסותיו לישראל, חובותיו והוצאותיו כדי לברר את יכולתו של החייב לשלם את החוב; לשם ביצוע סעיף זה, יהיו נתונות לרשם סמכויות כאמור [[בסעיף 6]]; בדיקת יכולתו של חייב תיעשה בפומבי או בדלתיים סגורות, כפי שיורה הרשם. @ 7ה. סדרי דין לפני הרשם לענייני המרכז (תיקון: תשע"ב) : השר המשפטים יקבע את סדרי הדין לפני הרשם לענייני המרכז; לא הותקנו תקנות לפי סעיף זה, בעניין מסוים, יפעל הרשם לענייני המרכז באותו עניין בדרך הנראית לו הצודקת והמועילה ביותר. @ 7ו. ערעור על החלטות הרשם לענייני המרכז (תיקון: תשע"ב) : (א) החלטות הרשם לענייני המרכז ניתנות לערעור לפני בית משפט השלום, ברשות הרשם או שופט בית משפט שלום; ואולם החלטות שניתנו לפי [[סעיף 7]] לעניין כינוס נכסים של דירת מגורים לפי [[סעיף 7א(ג)(1) או (2)]] או לפי [[סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל]], כפי שהוחל [[בסעיף 7(ה)]], ניתנות לערעור בזכות. : (ב) הוגשו ערעור או בקשת רשות ערעור לפי סעיף זה, אין בכך כדי לעכב הליך לפי חוק זה, ואולם, הרשם לענייני המרכז או בית המשפט שהערעור או בקשת רשות הערעור הוגשו לפניו רשאי להורות על עיכוב ההליך, והוא רשאי להתנות את העיכוב במתן ערובה להנחת דעתו. @ 8. עיכוב יציאה מן הארץ לשם מניעת סיכול הגבייה (תיקון: תשע"ב, תשע"ח-2) : (א) היה למנהל המרכז יסוד סביר להניח שהחייב עומד לעזוב את הארץ ולסכל בכך את גביית החוב או הליך לשם גבייתו, רשאי הוא לפנות לרשם לענייני מרכז ולבקשו לצוות על עיכוב יציאתו של החייב מן הארץ ועל הפקדת דרכונו או תעודת המסע שלו. : (ב) הרשם לענייני מרכז לא יתן צו כאמור בסעיף קטן (א), אלא אם כן סכום החוב אינו פחות מהסכום שקבע שר המשפטים, והרשם שוכנע כי יציאתו של החייב לחוץ לארץ עלולה לסכל את גביית החוב וכי לא ניתן להבטיח את גבייתו בדרך של מתן ערובה מתאימה, או בדרך אחרת. : (ג) תוקפו של צו עיכוב יציאה מן הארץ, לפי סעיף זה, לא יעלה על שנה, אולם רשאי הרשם לענייני מרכז, על פי בקשתו של מנהל המרכז, להאריך תקופה זו מטעמים שיירשמו. : (ד) היה החייב תאגיד, ניתן לבקש צו עיכוב יציאה מן הארץ לפי סעיף זה נגד מנהל בתאגיד; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש לבית משפט השלום; בסעיף קטן זה, "מנהל בתאגיד" - מי שמשמש כמנהל הכללי של החברה, או בעלי המניות העיקריים שלה הרשומים אצל רשם החברות, ובכל תאגיד אחר - מנהלו הכללי, חבר ועד או שותף. @ 9. סודיות (תיקון: תשע"ח-2) : אדם שהגיע אליו מידע לצורך ביצוע חוק זה, לא יגלה את תוכנו, אלא לצורך ביצוע חוק זה או לפי צו של בית משפט. @ 10. עונשין : מי שעשה אחת מאלה, דינו - מאסר שנה: : (1) סיכל פעולה שננקטה לפי חוק זה או הפריע לביצועה; : (2) גילה מידע או השתמש במידע בניגוד להוראות [[סעיפים 6(ג)]] [[או 9]]. @ 11. סייג לשימוש בסמכות : (א) קבלת מידע לפי [[סעיף 6]] מאת רשות מס כמשמעותה [[בחוק לתיקון דיני מסים (חילופי ידיעות בין רשויות מס), התשכ"ז-1967]], תהיה על פי תקנות שיתקין שר המשפטים בהסכמת שר האוצר. : (ב) השימוש בסמכויות הנתונות לפי חוק זה, ככל שהן מתייחסות למתקן המוחזק על ידי צבא הגנה לישראל או לשלוחה אחרת של מערכת הביטחון שאישר שר הביטחון, או למידע המצוי ברשותם, יהיה על פי תקנות שיתקין שר המשפטים בהסכמת שר הביטחון. : (ג) השימוש בסמכויות הנתונות לפי חוק זה ככל שהן מתייחסות למתקן המוחזק על ידי משטרת ישראל או שירות בתי הסוהר, או למידע המצוי ברשותם, יהיה על פי תקנות שיתקין שר המשפטים בהסכמת שר המשטרה. : (ד) תקנות לפי סעיף זה טעונות אישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. : ((פורסמו [[תקנות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (קבלת מידע מאת רשות מס), התשס״ג–2003]].)) @ 12. גבייה בעבור קרן, תאגיד, ועדה מקומית או הסניגוריה הציבורית (תיקון: תשס"ג, תשס"ח, תשע"ח-2, תשפ"ג) : (((הנוסח הקבוע):)) : (א) כספי חוב, שנגבו בעבור קרן, תאגיד או ועדה מקומית לפי הוראות חוק זה, יועברו לקרן, לתאגיד או לוועדה המקומית לפי הענין, בניכוי ההוצאות לנקיטת הליכי גביה כאמור [[בסעיף 4]], וכן בניכוי סכום בשיעור של 3% מכספי החוב שנותרו לאחר ניכוי ההוצאות כאמור, לשם כיסוי ההוצאות לתפעול המרכז. : (ב) כספי חוב כהגדרתו [[1|בפסקה (11) להגדרה "חוב"]], שנגבו בידי המרכז לפי הוראות חוק זה, יעוברו לסניגוריה הציבורית. : (ג) כספי חוב כהגדרתו [[1|בפסקה (16) להגדרה "חוב"]], שנגבו בידי המרכז לפי הוראות חוק זה, יועברו לוועדה המקומית. : (ד) (((פקע).)) @ 12. גביה בעבור קרן, תאגיד, רשות מקומית, ועדה מקומית או הסניגוריה הציבורית (תיקון: תשס"ג, תשס"ח, תשע"ח-2, תשפ"ג) : (((הוראת שעה עד יום 31.12.2026):)) : (א) כספי חוב, שנגבו בעבור קרן, תאגיד, רשות מקומית או ועדה מקומית, לפי הוראות חוק זה, יועברו לקרן, לתאגיד, לרשות מקומית או לוועדה המקומית, לפי הענין, בניכוי ההוצאות לנקיטת הליכי גביה כאמור [[בסעיף 4]], וכן בניכוי סכום בשיעור של 3% מכספי החוב שנותרו לאחר ניכוי ההוצאות כאמור, לשם כיסוי ההוצאות לתפעול המרכז. : (ב) כספי חוב כהגדרתו [[1|בפסקה (11) להגדרה "חוב"]], שנגבו בידי המרכז לפי הוראות חוק זה, יעוברו לסניגוריה הציבורית. : (ג) כספי חוב כהגדרתו [[1|בפסקה (16) להגדרה "חוב"]], שנגבו בידי המרכז לפי הוראות חוק זה, יועברו לוועדה המקומית. : (ד) כספי חוב כהגדרתו [[1|בפסקה (16א) להגדרה "חוב"]], שנגבו בידי המרכז לפי הוראות חוק זה, יועברו לרשות המקומית. @ 13. ביצוע ותקנות (תיקון: תשפ"ג-2) : (א) שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו. : (ב) בלי לגרוע מהאמור [[1|בפסקאות (13) ו-(14) להגדרה "חוב" שבסעיף 1]], שר המשפטים רשאי, בהסכמת השר הנוגע בדבר ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, לשנות בצו את [[התוספת הרביעית]] ואת [[התוספת החמישית]]. @ 14. תחילה (תיקון: תשס"ג) : תחילתו של חוק זה 14 ימים מיום פרסומו; ואולם לגבי חוב שהוא קנס מינהלי, קנס על עבירת ברירת משפט, קנס אזרחי, עיצום כספי, התחייבות, ערבות, ערובה, אגרה או אגרה המשולמת בבית דין דתי או הוצאות שנפסקו על ידיו, הוצאות שנפסקו על ידי גוף המוסמך להטיל על פי דין קנס או עיצום כספי, וכן כפל הוצאות כאמור [[סעיף 1|בפסקאות (2), (3), (4), (5א) עד (5ג), (7)(ג) עד (ה), (8)]] למעט לענין הוצאות שפסק בית המשפט לטובת אוצר המדינה, [[סעיף 1|ו-(9) להגדרת "חוב" שבסעיף 1]], תהיה תחילתו במועד שיקבע שר המשפטים בצו. == תוספת ראשונה (תיקון: תשע"ח-2) == ==== ((([[סעיף 6(ב1)]]))) ==== @ (1) : גוף המספק לרשות מקומית שירותי ניהול מידע; @ (2) : בעל רישיון חלוקה ובעל רישיון הספקה כהגדרתם [[בחוק משק החשמל, התשנ"ו-1996]]; @ (3) (תיקון: תשפ"ב-3) : בעל רישיון כללי לשידורי כבלים ובעל רישיון לשידורי לוויין לפי [[=חוק התקשורת|חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982]] ([[בתוספת זו]] - חוק התקשורת); @ (4) (תיקון: תשפ"ב-3) : ספק מורשה המספק לפי [[חוק התקשורת]] שירות טלפוניה או שירות גישה לאינטרנט באמצעות רשת בזק שאינה מערכת רדיו טלפון נייד. == תוספת שנייה (תיקון: תשע"ח-2) == ==== ((([[סעיף 6(ב1)]]))) ==== === כתובת שאין למסור מטעמים של הגנת החייב === @ (1) : כתובת במעון או מקלט לנשים מוכות או לילדים מוכים; @ (2) : כתובת במקלט לקורבנות סחר בבני אדם. == תוספת שלישית (תיקון: תשפ"ב-4) == ==== ((([[סעיף 3א]]))) ==== @ (1) : עבירה שהניזוק ממנה היה קטין בעת ביצוע העבירה; @ (2) : <!-- (((יחול על פיצוי שנקבע בהחלטת בית משפט שניתנה מיום 6.10.2022 ואילך):)) --> עבירה לפי [[סעיפים 300 עד 304 לחוק העונשין]], ולפי [[סעיף 298 לחוק האמור]] כנוסחו ערב יום התחילה של [[20:528388|חוק העונשין (תיקון מס' 137), התשע"ט-2019]]; @ (3) : <!-- (((יחול על פיצוי שנקבע בהחלטת בית משפט שניתנה מיום 6.10.2022 ואילך):)) --> עבירה לפי [[סעיף 305 לחוק העונשין]]; @ (4) : <!-- (((יחול על פיצוי שנקבע בהחלטת בית משפט שניתנה מיום 6.10.2022 ואילך):)) --> עבירה לפי [[סימן ה' לפרק י' בחוק העונשין]], למעט עבירה לפי [[+|סעיפים 349]] [[ו-352 לחוק האמור]]. == תוספת רביעית (תיקון: תשפ"ג-2) == ==== ((([[1|פסקה (7)(ז) להגדרה "חוב" בסעיף 1]]))) ==== @ (1) : [[פקודת המדידות]]; @ (2) : [[פקודת המיילדות]]; @ (3) : [[פקודת המכס]]; @ (4) : [[פקודת המכרות]]; @ (5) : [[פקודת בריאות העם, 1940]]; @ (6) : [[חוק הנפט, התשי"ב-1952]]; @ (7) : [[חוק הפיקוח על קידוחי מים, התשט"ו-1955]]; @ (8) : [[חוק רואי חשבון, התשט"ו-1955]]; @ (9) : [[חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957]]; @ (10) : [[חוק רישום ציוד הנדסי, התשי"ז-1957]]; @ (11) : [[חוק הבלו על הדלק, התשי"ח-1958]]; @ (12) : [[חוק המים, התשי"ט-1959]]; @ (13) : [[חוק הספנות (כלי שיט), התש"ך-1960]]; @ (14) : [[פקודת התעבורה]]; @ (15) : [[חוק רישוי שירותי התעופה, התשכ"ג-1963]]; @ (16) : [[חוק הפטנטים, התשכ"ז-1967]]; @ (17) : [[חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968]]; @ (18) : [[חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ט-1969]]; @ (19) : [[פקודת הנמלים [נוסח חדש], התשל"א-1971]]; @ (20) : [[חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל"ב-1972]]; @ (21) : [[חוק הספנות (ימאים), התשל"ג-1973]]; @ (22) : [[חוק הנוטריונים, התשל"ו-1976]]; @ (23) : [[פקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976]]; @ (24) : [[חוק הפסיכולוגים, התשל"ז-1977]]; @ (25) : [[פקודת רופאי השיניים [נוסח חדש], התשל"ט-1979]]; @ (26) : [[פקודת היבוא והיצוא [נוסח חדש], התשל"ט-1979]]; @ (27) : [[פקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ"א-1981]]; @ (28) : [[פקודת ההסגר [נוסח חדש], התשמ"א-1981]]; @ (29) : [[חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981]]; @ (30) : [[חוק השימוש בהיפנוזה, התשמ"ד-1984]]; @ (31) : [[פקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], התשמ"ה-1985]]; @ (32) : [[חוק הגז (בטיחות ורישוי), התשמ"ט-1989]]; @ (33) : [[חוק העיסוק באופטומטריה, התשנ"א-1991]]; @ (34) : [[חוק הרופאים הווטרינרים, התשנ"א-1991]]; @ (35) : [[חוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993]]; @ (36) : [[חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996]]; @ (37) : [[חוק שירותי הובלה, התשנ"ז-1997]]; @ (38) : [[חוק שמאי מקרקעין, התשס"א-2001]]; @ (39) : [[חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005]]; @ (40) : [[חוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ו-2006]]; @ (41) : [[חוק להסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ח-2008]]; @ (42) : [[חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), התשע"ו-2015]]; @ (43) : [[חוק הפיקוח על שירותים ((פיננסיים)) (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"ו–2016]]; @ (44) : [[חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו–2016]]; @ (45) (תיקון: תשפ"ד-3) : [[חוק אוויר נקי, התשס"ח-2008]]. == תוספת חמישית (תיקון: תשפ"ג-2) == ==== ((([[1|פסקה (16ב) להגדרה "חוב" בסעיף 1]]))) ==== @ (1) : [[חוק רואי חשבון, התשט"ו-1955]]; @ (2) : [[חוק המהנדסים והאדריכלים, התשי"ח-1958]]; @ (3) : [[חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל"ב-1972]]; @ (4) : [[חוק הנוטריונים, התשל"ו-1976]]; @ (5) : [[חוק הפסיכולוגים, התשל"ז-1977]]; @ (6) : [[פקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ"א-1981]]; @ (7) : [[חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996]]; @ (8) : [[חוק שמאי מקרקעין, התשס"א-2001]]; @ (9) : [[חוק להסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ח-2008]]. <פרסום> כ"ז באדר ב' התשנ"ה (29 במרס 1995). <חתימות> * יצחק רבין, ראש הממשלה * דוד ליבאי, שר המשפטים * עזר ויצמן, נשיא המדינה * שבח וייס, יושב ראש הכנסת 9rmli4pgl6redi1kdihcmu6quqcm6rf 0 284686 3084747 3080288 2026-09-25T09:00:08Z OpenLawBot 8112 [3084746] 3084747 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ״ה–1995}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:מאגר|2000418}} {{ח:תיבה|ס״ח תשנ״ה, 170|חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות|https://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211698.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ו, 352|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)|https://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211339.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ג, 568|תיקון מס׳ 2|https://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_299743.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ה, 419|חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה)|https://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_301004.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ו, 167|חוק הקרינה הבלתי מייננת|https://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_299993.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ח, 146|תיקון מס׳ 5|https://fs.knesset.gov.il/17/law/17_lsr_300740.pdf}}, {{ח:תיבה|218|חוק המפלגות (גביית סכומים לאוצר המדינה) (הוראת שעה)|https://fs.knesset.gov.il/17/law/17_lsr_300681.pdf}}, {{ח:תיבה|594|תיקון מס׳ 14 לחוק המפלגות|https://fs.knesset.gov.il/17/law/17_lsr_300880.pdf}}, {{ח:תיבה|784|חוק אוויר נקי|https://fs.knesset.gov.il/17/law/17_lsr_299971.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ט, 205|חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו־2010)|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301061.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ע, 296|תיקון מס׳ 9|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301123.pdf}}, {{ח:תיבה|385|תיקון מס׳ 104 לחוק העונשין|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301127.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״א, 726|חוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301125.pdf}}, {{ח:תיבה|1067|תיקון מס׳ 20 לחוק שמירת הניקיון|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301287.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ב, 26|תיקון מס׳ 13|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301306.pdf}}, {{ח:תיבה|170|תיקון מס׳ 14|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301010.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ד, 593|חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (תיקוני חקיקה)|https://fs.knesset.gov.il/19/law/19_lsr_303815.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ה, 79|תיקון מס׳ 16|https://fs.knesset.gov.il/19/law/19_lsr_306604.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ז, 520|תיקון מס׳ 35 לחוק מימון מפלגות|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_382388.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ח, 439|חוק לצמצום השימוש במזומן|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_491932.pdf}}, {{ח:תיבה|684|תיקון מס׳ 19 והוראת שעה|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_501349.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ט, 40|תיקון מס׳ 38 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח)|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_519394.pdf}}, {{ח:תיבה|224|חוק שירותי תשלום|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_528386.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ף, 14|תיקון לחוק שירותי תשלום|https://fs.knesset.gov.il/22/law/22_lsr_567851.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ב, 748|תיקון מס׳ 69 לחוק ההוצאה לפועל|https://fs.knesset.gov.il/24/law/24_lsr_619528.pdf}}, {{ח:תיבה|888|תיקון מס׳ 2 והוראת שעה לחוק פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים|https://fs.knesset.gov.il/24/law/24_lsr_628378.pdf}}, {{ח:תיבה|962|תיקון מס׳ 76 לחוק התקשורת (בזק ושידורים)|https://fs.knesset.gov.il/24/law/24_lsr_644019.pdf}}, {{ח:תיבה|1010|תיקון מס׳ 25|https://fs.knesset.gov.il/24/law/24_lsr_648915.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ג, 32|תיקון מס׳ 19 והוראת שעה (תיקון)|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_1783709.pdf}}, {{ח:תיבה|148, 152|חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו־2024)|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_2572039.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ד, 168|תיקון מס׳ 9 לחוק פסיקת ריבית והצמדה|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_3568695.pdf}}, {{ח:תיבה|426|ת״ט|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_3842265.pdf}}, {{ח:תיבה|883|חוק הגנת הסביבה (ייעול הליכי רישוי סביבתי) (תיקוני חקיקה)|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4328606.pdf}}, {{ח:תיבה|1350|חוק הפרות תעבורה מינהליות|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4765655.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ה, 386|חוק להשגת יעדי התקציב וליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2025 (תיקוני חקיקה)|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_6133485.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ו, 768|חוק הבחירות לכנסת העשרים ושש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה)|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_14147458.pdf}}, {{ח:תיבה|1030|חוק התקשורת (שידורים)|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_14308264.pdf}}, {{ח:תיבה|בג״ץ 49765-07-26|צו ארעי|https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path{{=}}NetVerdicts/2026/7/19/2026-7-49765-3-1&amp;fileName{{=}}ea8c03e142864c64bff62589d70b7f0a&amp;type{{=}}4}}. ''דחיית תחילה:'' {{ח:תיבה|ק״ת תשפ״ג, 962|צו פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים (תיקון מס׳ 2 והוראת שעה) (דחיית יום התחילה לעניין יחיד)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10534.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ו, 2448|צו הגנת הסביבה (ייעול הליכי רישוי סביבתי) (תיקוני חקיקה) (דחיית היום הקובע)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-12481.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:סעיף|1|הגדרות|תיקון: תשנ״ו, תשס״ג, תשס״ה, תשס״ו, תשס״ח, תשס״ח־2, תשס״ח־3, תשס״ח־4, תשס״ט, תש״ע־2, תשע״א, תשע״א־2, תשע״ב, תשע״ז, תשע״ח־2, תשפ״ג, תשפ״ג־2, תשפ״ד, תשפ״ד־2, תשפ״ד־3, תשפ״ד־4, תשפ״ה, תשפ״ו}} {{ח:ת}} בחוק זה – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בית משפט“ – לרבות בית דין לעבודה, בית דין דתי, ראש הוצאה לפועל לפי {{ח:חיצוני|חוק ההוצאה לפועל|חוק ההוצאה לפועל, התשכ״ז–1967}} (להלן – חוק ההוצאה לפועל), ולמעט בית דין צבאי כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק השיפוט הצבאי|בחוק השיפוט הצבאי, התשט״ו–1955}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”גובה“ – בעל תפקיד לפי {{ח:חיצוני|חוק ההוצאה לפועל#סעיף 5|סעיף 5 לחוק ההוצאה לפועל}} וכן עובד ציבור שמינה מנהל המרכז לצורך גביית חוב לפי חוק זה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”גוף ציבורי“ – אחד מאלה – {{ח:תתת|(1)}} משרד ממשלתי; {{ח:תתת|(2)}} רשות מקומית; {{ח:תתת|(3)}} המוסד לביטוח לאומי, ”בזק“, החברה הישראלית לתקשורת בע״מ, חברת החשמל לישראל בע״מ, חברת החשמל מחוז ירושלים בע״מ; {{ח:תתת|(4)}} תאגיד הממלא תפקיד ציבורי על פי דין, שקבע שר המשפטים בצו, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת;, {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”דמי פיגורים“, ”הפרשי הצמדה“ ו”ריבית שקלית“ כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק פסיקת ריבית והצמדה|בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ״א–1961}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”המצאה“ – המצאה לפי {{ח:חיצוני|תקנות סדר הדין האזרחי#פרק יט|פרק י״ט לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט–2018}} או בדרך שמתקיימים לגביה התנאים הקבועים {{ח:חיצוני|חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים#סעיף 3ו|בסעיפים 3ו}} {{ח:חיצוני|חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים#סעיף 3ז|או 3ז לחוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים, התשע״ח–2018}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”המצאה“ – {{ח:הערה|(החל ממועד כניסתן לתוקף של תקנות לפי {{ח:פנימי|סעיף 5ד|סעיף 5ד(ו)}}):}} כל אחת מאלה: {{ח:תתת|(1)}} המצאה לפי {{ח:חיצוני|תקנות סדר הדין האזרחי#פרק יט|פרק י״ט לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט–2018}}; {{ח:תתת|(2)}} המצאה שמתקיימים לגביה התנאים הקבועים {{ח:חיצוני|חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים#סעיף 3ו|בסעיפים 3ו}} {{ח:חיצוני|חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים#סעיף 3ז|או 3ז לחוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים}}; {{ח:תתת|(3)}} המצאה בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 5ד|סעיף 5ד}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הפרשי הצמדה וריבית“ – {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוב“ – אחד מאלה לרבות הפרשי הצמדה, ריבית ודמי פיגורים, שנוספו לו על פי דין, ולמעט חוב המשולם לרשות מקומית, {{ח:הערה|(הוראת שעה עד יום 31.12.2026):}} שאינו חוב כאמור בפסקה (16א) – {{ח:תתת|(1)}} קנס, שהטיל בית משפט, המשולם לאוצר המדינה או לקרן; {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי הוצאות שפסק בית דין דתי לטובת אוצר המדינה), התשס״ד–2004 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6289.pdf|ק״ת תשס״ד, 198}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא הוצאות שפסק בית דין דתי לטובת אוצר המדינה, לגבי הוצאות, תהיה ביום ו׳ בשבט התשס״ד (29 בינואר 2004).}} {{ח:תתת|(2)}} קנס מינהלי כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק העבירות המינהליות|בחוק העבירות המינהליות, התשמ״ו–1985}} (בהגדרה זו – קנס מינהלי) אף אם הוא משולם לתאגיד שהוקם לפי חוק, ששר המשפטים קבע אותו בצו, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת; {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי קנס מינהלי על העסקת עובדים זרים שלא כדין), התשנ״ח–1998 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5894.pdf|ק״ת תשנ״ח, 656}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא קנס מינהלי כמשמעותו {{ח:חיצוני|תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – העסקת עובדים זרים שלא כדין)|בתקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – העסקת עובדים זרים שלא כדין), התשנ״ב–1992}}, תהיה ביום י״ד באייר התשנ״ח (10 במאי 1998).}} {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי קנס מינהלי בענין בטיחות בעבודה ובענין שעות עבודה ומנוחה), התשנ״ט–1999 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5966.pdf|ק״ת תשנ״ט, 656}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא קנס מינהלי כמשמעותו {{ח:חיצוני|תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – בטיחות בעבודה)|בתקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – בטיחות בעבודה), התשנ״ו–1995}} {{ח:חיצוני|תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – שעות עבודה ומנוחה)|ותקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – שעות עבודה ומנוחה), התשנ״ח–1998}}, תהיה ביום ט״ז באייר התשנ״ט (2 במאי 1999).}} {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי קנס מינהלי על עבירות הפיקוח על המטבע), התש״ס–1999 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5999.pdf|ק״ת תש״ס, 3}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא קנס מינהלי כמשמעותו {{ח:חיצוני|תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – עבירות פיקוח על המטבע)|בתקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – עבירות פיקוח על המטבע), התש״ס–1999}}, תהיה ביום כ׳ בתשרי התש״ס (30 בספטמבר 1999).}} {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי קנס מינהלי על עבירות בטיחות השיט), התש״ס–2000 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6021.pdf|ק״ת תש״ס, 350}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא קנס מינהלי כמשמעותו {{ח:חיצוני|תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – עבירות בטיחות השיט, משיטים ונמלים)|בתקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – בטיחות השיט), התשמ״ח–1988}}, תהיה ביום כ״ב באדר ב׳ התש״ס (29 במרס 2000).}} {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי קנס מינהלי על עבירות אי תשלום שכר מינימום), התש״ס–2000 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6057.pdf|ק״ת תש״ס, 922}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא קנס מינהלי כמשמעותו {{ח:חיצוני|תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – שכר מינימום)|בתקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – אי תשלום שכר מינימום), התשנ״ב–1992}}, תהיה ביום ו׳ בטבת התשס״א (1 בינואר 2001).}} {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי קנס מינהלי על עבירות עבודת נוער), התש״ס–2000 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6057.pdf|ק״ת תש״ס, 922}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא קנס מינהלי כמשמעותו {{ח:חיצוני|תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – עבודת נוער)|בתקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – עבודת נוער), התשנ״ד–1994}}, תהיה ביום ו׳ בטבת התשס״א (1 בינואר 2001).}} {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי עבירות מינהליות), התשס״א–2001 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6124.pdf|ק״ת תשס״א, 1044}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא קנס מינהלי כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק העבירות המינהליות|בחוק העבירות המינהליות, התשמ״ו–1986}}, בעבירות שהחוק טרם הוחל לגבי חוב בשלהן, ולמעט חוב שהוא קנס מינהלי בשל עבירה המנויה {{ח:חיצוני|תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – חיקוקי מסים)|בתקנות העבירות המינהליות {{מוקטן|([צ״ל: קנס מינהלי –]}} חיקוקי מסים), התשמ״ז–1987}}, תהיה ביום כ״ב בתשרי התשס״ב (9 באוקטובר 2001).}} {{ח:תתת|(3)}} קנס בשל עבירה של ברירת משפט כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי#סעיף 228|בסעיף 228 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב–1982}}; {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי קנס בשל עבירת ברירת משפט על הפרת חיקוקים הנוגעים לגנים לאומיים, שמורות טבע והגנת חיית הבר), התש״ס–2000 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6052.pdf|ק״ת תש״ס, 851}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא קנס בשל עבירת ברירת משפט לפי {{ח:חיצוני|צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס – גנים לאומיים ושמורות טבע ואתרי לאום)|צו סדר הדין הפלילי (ברירת משפט – גנים לאומיים ושמורות טבע ואתרי לאום), התשמ״ט–1989}}, ולפי {{ח:חיצוני|צו סדר הדין הפלילי (עבירת קנס – הגנת חיית הבר)|צו סדר הדין הפלילי (ברירת משפט – הגנת חיית הבר), התשמ״ו–1986}}, תהיה ביום כ״ז באלול התש״ס (27 בספטמבר 2000).}} {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי קנס בשל עבירת תעבורה של ברירת משפט), התשס״א–2001 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6077.pdf|ק״ת תשס״א, 274}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא קנס בשל עבירת תעבורה של ברירת משפט לפי {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי#סעיף 228|סעיף 228 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב–1982}}, תהיה ביום ח׳ בניסן התשס״א (1 באפריל 2001).}} {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי קנסות המוטלים על ידי רשות שדות התעופה), התשע״ט–2019 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8143.pdf|ק״ת תשע״ט, 1766}}; {{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10287.pdf|תשפ״ב, 3686}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא קנס בשל עבירה של ברירת משפט כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי#סעיף 228|בסעיף 228 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב–1982}}, לעניין עבירות על {{ח:חיצוני|תקנות התעבורה#סעיף 22|תקנות 22(א)}}, {{ח:חיצוני|תקנות התעבורה#סעיף 69|69(א), (ג) ו־(ו)}}, {{ח:חיצוני|תקנות התעבורה#סעיף 69א|69א}}, {{ח:חיצוני|תקנות התעבורה#סעיף 71|71}}, {{ח:חיצוני|תקנות התעבורה#סעיף 72|72(א) עד (ג)}}, {{ח:חיצוני|תקנות התעבורה#סעיף 73|73}}, {{ח:חיצוני|תקנות התעבורה#סעיף 75|75}}, {{ח:חיצוני|תקנות התעבורה#סעיף 76|76(ג)}} {{ח:חיצוני|תקנות התעבורה#סעיף 516|ו־516(ג) לתקנות התעבורה, התשכ״א–1961}}, בשיעור קנס הקבוע לעבירות אלה {{ח:חיצוני|צו התעבורה (עבירות קנס)|בצו התעבורה (עבירות קנס), התשס״ב–2002}}, בתחום נמל התעופה בן גוריון, תהיה ביום כ״ו בטבת התשע״ט (3 בינואר 2019); ולעניין עבירה על {{ח:חיצוני|תקנות התעבורה#סעיף 516|תקנה 516(ב) לתקנות התעבורה, התשכ״א–1961}}, בשיעור קנס הקבוע לעבירה זו {{ח:חיצוני|צו התעבורה (עבירות קנס)|בצו התעבורה (עבירות קנס), התשס״ב–2022}}, בתחום נמל התעופה בן גוריון, תהיה ביום ז׳ באב התשפ״ב (4 באוגוסט 2022).}} {{ח:תתת|(4)}} קנס אזרחי או עיצום כספי שנקבע בחיקוק; {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי קנס אזרחי על הפרת הוראות פקודת מחלות בעלי חיים), התש״ס–2000 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6049.pdf|ק״ת תש״ס, 806}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא קנס אזרחי כמשמעותו {{ח:חיצוני|פקודת מחלות בעלי חיים#סעיף 27א|בסעיף 27א לפקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], התשמ״ה–1985}}, תהיה ביום ח׳ באלול התש״ס (8 בספטמבר 2000).}} {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי קנס בשל עבירת משמעת לפי חוק העובדים הסוציאליים), התשס״ג–2003 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6248.pdf|ק״ת תשס״ג, 820}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא קנס לפי {{ח:חיצוני|חוק העובדים הסוציאליים#סעיף 40|סעיף 40(3) לחוק העובדים הסוציאליים, התשנ״ו–1996}}, תהיה ביום ג׳ באב התשס״ג (1 באוגוסט 2003).}} {{ח:תתת|(5)}} קנס כמשמעותו {{ח:חיצוני|פקודת בזיון בית משפט|בפקודת בזיון בית משפט}}; {{ח:תתת|(5א)}} התחייבות להימנע מעבירה, כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 72|בסעיף 72 לחוק העונשין, התשל״ז–1977}} (בחוק זה – חוק העונשין), והערבות לכך אם ניתנה, ובלבד שהתקיימה עילה לגבייתן לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 76|סעיף 76 לחוק האמור}}; {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי התחייבות, ערבות וערובה), התשס״ד–2003 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6270.pdf|ק״ת תשס״ד, 16}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא התחייבות או ערבות כמשמעותה בפסקה (5א) להגדרה ”חוב“ או ערובה כמשמעותה בפסקאות (5ב) ו־(5ג) לאותה הגדרה, ביום א׳ בחשון התשס״ד (27 באוקטובר 2003).}} {{ח:תתת|(5ב)}} ערובה לדחיית ביצועו של עונש שניתנה לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 87|סעיף 87 לחוק העונשין}}, ובלבד שבית המשפט נתן החלטת חילוט לגביה; {{ח:תתת|(5ג)}} ערובה כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 41|בסעיף 41 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ״ו–1996}} (בחוק זה – חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)), שניתנה לפי {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#פרק ב סימן ו|סימן ו׳ לפרק ב׳ לחוק האמור}}, ובלבד שבית המשפט נתן החלטת חילוט לגביה; {{ח:תתת|(6)}} פיצוי כמשמעותו – {{ח:תתתת|(א)}} {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 77|בסעיף 77 לחוק העונשין}}, {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 38|ובסעיף 38 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)}}; {{ח:תתתת|(ב)}} {{ח:חיצוני|חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול)#סעיף 26|בסעיף 26(8) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל״א–1971}}; {{ח:תתתת|(ג)}} {{ח:חיצוני|פקודת המבחן#סעיף 11|בסעיף 11(1) ו־(3) לפקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ״ט–1969}}; {{ח:תתת|(7)}} אגרה לפי – {{ח:תתתת|(א)}} {{ח:חיצוני|חוק בתי המשפט|חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד–1984}}; {{ח:תתתת|(ב)}} {{ח:חיצוני|חוק ההוצאה לפועל|חוק ההוצאה לפועל}}; {{ח:תתתת|(ג)}} {{ח:חיצוני|חוק הדיינים|חוק הדיינים, התשט״ו–1955}}; {{ח:תתתת|(ד)}} {{ח:חיצוני|חוק בתי הדין הדתיים הדרוזיים|חוק בתי הדין הדתיים הדרוזיים, התשכ״ג–1962}}; {{ח:תתתת|(ה)}} {{ח:חיצוני|חוק הקאדים|חוק הקאדים, התשכ״א–1961}}; {{ח:תתתת|(ו)}} {{ח:חיצוני|חוק בית דין לעבודה|חוק בית דין לעבודה, התשכ״ט–1969}}; {{ח:תתתת|(ו1)}} {{ח:חיצוני|חוק הבחירות (דרכי תעמולה)|חוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי״ט–1959}}; {{ח:תתתת|(ז)}} חוק המנוי {{ח:פנימי|תוספת 4|בתוספת הרביעית}}; חוב מכוח פסקת משנה זו לא ייגבה באמצעות {{ח:חיצוני|פקודת המסים (גבייה)|פקודת המסים (גבייה)}} אף אם {{ח:חיצוני|פקודת המסים (גבייה)|אותה פקודה}} חלה עליו; {{ח:תתת|(8)}} הוצאות שפסק בית משפט או גוף המוסמך להטיל על פי דין קנס אזרחי או עיצום כספי לטובת אוצר המדינה או קרן; {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי עיצום כספי בשל עבירה לפי חוק איסור הלבנת הון), התשס״ז–2007 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6580.pdf|ק״ת תשס״ז, 736}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא עיצום כספי לפי {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון#פרק ה|פרק ה׳ לחוק איסור הלבנת הון, התש״ס–2000}}, תהיה ביום ב׳ בסיון התשס״ז (18 במאי 2007).}} {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי חיובים המוטלים על ידי רשות ניירות ערך או ועדת האכיפה המינהלית שהוקמה לפי חוק ניירות ערך, התשכ״ח–1968), התשע״ב–2011 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7061.pdf|ק״ת תשע״ב, 312}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא עיצום כספי או קנס אזרחי כמשמעותו בחיקוקים המפורטים להלן, תהיה ביום י״ט בכסלו התשע״ב (15 בדצמבר 2011): {{עמודות|2| (1) עיצום כספי לפי {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#פרק ח3|פרקים ח׳3}}, {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#פרק ח4|ח׳4}} {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#פרק ט1|ו־ט׳1 לחוק ניירות ערך, התשכ״ח–1968}}; {{ש}} (2) עיצום כספי לפי {{ח:חיצוני|חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות#פרק ז1|פרקים ז׳1}}, {{ח:חיצוני|חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות#פרק ז2|ז׳2}}, {{ח:חיצוני|חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות#פרק ו|ו{{מוקטן|-}}ח׳1 לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ״ה–1995}} (להלן – חוק הסדרת הייעוץ); {{ש}} (3) עיצום כספי לפי {{ח:חיצוני|חוק השקעות משותפות בנאמנות#פרק י|פרקים י׳}}, {{ח:חיצוני|חוק השקעות משותפות בנאמנות#פרק י1|י׳1}}, {{ח:חיצוני|חוק השקעות משותפות בנאמנות|{{מוקטן|ו־}}י״א1 לחוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ״ד–1994}} (להלן – חוק השקעות משותפות); {{ש}} (4) קנס אזרחי לפי {{ח:חיצוני|חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות#פרק ז1|פרק ז׳1 לחוק הסדרת הייעוץ}}, כנוסחו ערב תחילת {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301186.pdf|חוק ייעול הליכי האכיפה ברשות ניירות ערך (תיקוני חקיקה), התשע״א–2011}} (להלן – חוק ייעול הליכי האכיפה); {{ש}} (5) קנס לפי {{ח:חיצוני|חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות#פרק ז|פרק ז׳ לחוק הסדרת הייעוץ}}, כנוסחו ערב תחילת {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301186.pdf|חוק ייעול הליכי האכיפה}}; (6) קנס אזרחי לפי {{ח:חיצוני|חוק השקעות משותפות בנאמנות#פרק י|פרק י׳ לחוק השקעות משותפות}}, כנוסחו ערב תחילת {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301186.pdf|חוק ייעול הליכי האכיפה}}.}}}} {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי עיצום כספי על הפרת הוראות חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות)<nowiki/>), התשע״ב–2012 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7120.pdf|ק״ת תשע״ב, 1152}}), לפיו תחילת החוק לגבי חוב שהוא עיצום כספי כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות)#סעיף 4ב|בסעיף 4ב לחוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל״ה–1974}}, שלא ישולם במועד הקבוע כאמור {{ח:חיצוני|חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות)#סעיף 4ט|בסעיף 4ט לחוק האמור}}, תהיה ביום כ״ו בסיון התשע״ב (16 ביוני 2012).}} {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי עיצום כספי שמוטל על ידי הרשות להגבלים עסקיים לפי חוק ההגבלים העסקיים, התשמ״ח–1988), התשע״ב–2012, ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7160.pdf|ק״ת תשע״ב, 1658}}), לפיו תחילת החוק לגבי חוב שהוא עיצום כספי כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק ההגבלים העסקיים#פרק ז1|בפרק ז׳1 לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ״ח–1998}}, שלא שולם במועד הקובע כאמור {{ח:חיצוני|חוק ההגבלים העסקיים#סעיף 50י|בסעיף 50י לחוק האמור}}, תהיה ביום י״ג בתשרי התשע״ג (29 בספטמבר 2012).}} {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי עיצום כספי שמטילה רשות התעופה האזרחית), התשע״ד–2014 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7392.pdf|ק״ת תשע״ד, 1460}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי עיצום כספי המפורט להלן שמטילה רשות התעופה האזרחית, כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק רשות התעופה האזרחית|בחוק רשות התעופה האזרחית, התשס״ה–2005}}, תהיה ביום כ׳ באב התשע״ח (1 באוגוסט 2014): (1) עיצום כספי כמשמעו {{ח:חיצוני|חוק הטיס#פרק י|בפרק י׳ לחוק הטיס, התשע״א–2011}}; (2) עיצום כספי לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי שירותי התעופה#סעיף 10א|סעיף 10א לחוק רישוי שירותי התעופה, התשכ״ג–1963}}.}} {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי קנס שהוטל לפי חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ״ט–1969), התשע״ד–2014 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7392.pdf|ק״ת תשע״ד, 1460}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא קנס אזרחי לפי {{ח:חיצוני|חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות#סעיף 8א|סעיף 8א(א)(3) לחוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ״ט–1969}}, שלא שולם במועדו, תהיה ביום כ׳ באב התשע״ח (1 באוגוסט 2014).}} {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי חיובים שמטילה הרשות הממשלתית למים ולביוב), התשע״ו–2015 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7570.pdf|ק״ת תשע״ו, 160}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא עיצום כספי כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק תאגידי מים וביוב#סעיף 130|בסעיף 130 בסימן ב׳ {{מוקטן|לפרק ט׳}} לחוק תאגידי מים וביוב, התשס״א–2001}}, ביום כ״ט בחשוון התשע״ו (11 בנובמבר 2015).}} {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי עיצום כספי שמטיל הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן), התשע״ו–2015 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7570.pdf|ק״ת תשע״ו, 160}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא עיצום כספי כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק הגנת הצרכן#פרק ה1|בפרק ה1 לחוק הגנת הצרכן, התשמ״א–1981}}, שמטיל הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן, היא ביום כ״ט בחשוון התשע״ו (11 בנובמבר 2015).}} {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי עיצום כספי שמטילה רשות התאגידים), התשע״ו–2016 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7645.pdf|ק״ת תשע״ו, 999}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא עיצום כספי כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק החברות#חלק 9 פרק 4 סימן ב|בסימן ב׳ לפרק הרביעי בחלק התשיעי של חוק החברות, התשנ״ט–1999}}, ובכלל זה לפי {{ח:חיצוני|חוק החברות#סעיף 360|סעיף 360 לחוק האמור}}, תהיה ביום ג׳ בניסן התשע״ו (11 באפריל 2016).}} {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי עיצום כספי המוטל לפי חוק הגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע״ב–2011), התשע״ו–2016 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7710.pdf|ק״ת תשע״ו, 2223}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא עיצום כספי כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק הגברת האכיפה של דיני העבודה#פרק ב|בפרק ב׳ לחוק הגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע״ב–2011}}, שלא שולם או שלא ישולם במועד הקובע לתשלום, היא מיום כ״ח בשבט התשע״ד (29 בינואר 2014).}} {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי חיובים שמטיל המשרד להגנת הסביבה), התשע״ז–2016 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7724.pdf|ק״ת תשע״ז, 54}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא קנס בשל עבירה של ברירת משפט, עיצום כספי כמשמעותו בחיקוקים המפורטים להלן ולגבי חוב שהוא כפל הוצאות שהוצאו כמפורט להלן, תהיה ביום ב׳ בחשוון התשע״ז (3 בנובמבר 2016): {{עמודות|2| (1) קנס בשל עבירה של ברירת משפט לפי {{ח:חיצוני|צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס – שמירת הניקיון)|צו סדר הדין הפלילי (ברירת משפט – שמירת הניקיון), התש״ס–2000}}; {{ש}} (2) קנס בשל עבירה של ברירת משפט לפי {{ח:חיצוני|צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס – מניעת רעש)|צו סדר הדין הפלילי (ברירת משפט – מניעת רעש), התש״ס–2000}}; {{ש}} (3) קנס בשל עבירה של ברירת משפט לפי {{ח:חיצוני|צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס – תנאים תברואיים בתחנות דלק)|צו סדר הדין הפלילי (ברירת משפט – תנאים תברואיים בתחנות דלק), התשס״א–2001}}; {{ש}} (4) קנס בשל עבירה של ברירת משפט לפי {{ח:חיצוני|צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס – מניעת מפגעי יתושים)|צו סדר הדין הפלילי (ברירת משפט – מניעת מפגעי יתושים), התשס״א–2001}}; {{ש}} (5) קנס בשל עבירה של ברירת משפט לפי {{ח:חיצוני|צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס – פיקדון על מכלי משקה)|צו סדר הדין הפלילי (ברירת משפט – פיקדון על מכלי משקה), התשס״ב–2002}}; {{ש}} (6) קנס בשל עבירה של ברירת משפט לפי {{ח:חיצוני|צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס – פינוי יריעות פלסטיק)|צו סדר הדין הפלילי (ברירת משפט – פינוי יריעות פלסטיק), התשס״ד–2003}}; {{ש}} (7) קנס בשל עבירה של ברירת משפט לפי {{ח:חיצוני|צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס – שמן משומש)|צו סדר הדין הפלילי (ברירת משפט – שמן משומש), התשס״ז–2006}}; {{ש}} (8) קנס בשל עבירה של ברירת משפט לפי {{ח:חיצוני|צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס – סילוק ומיחזור צמיגים)|צו סדר הדין הפלילי (ברירת משפט – סילוק ומיחזור צמיגים), התשס״ח–2008}}; {{ש}} (9) קנס בשל עבירה של ברירת משפט לפי {{ח:חיצוני|צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס – זיהום אוויר מכלי רכב)|צו סדר הדין הפלילי (ברירת משפט – זיהום אוויר מכלי רכב בדרך), התשע״ו–2016}}; {{ש}} (10) עיצום כספי לפי {{ח:חיצוני|פקודת המכרות#סעיף 129|סעיף 129 לפקודת המכרות}}; {{ש}} (11) עיצום כספי לפי {{ח:חיצוני|חוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים#סעיף 5ד|סעיף 5ד לחוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, התשמ״ח–1988}}; {{ש}} (12) עיצום כספי לפי {{ח:חיצוני|חוק החומרים המסוכנים#סעיף 14ה|סעיף 14ה לחוק החומרים המסוכנים, התשנ״ג–1993}} (להלן – חוק החומרים המסוכנים); {{ש}} (13) עיצום כספי לפי {{ח:חיצוני|חוק הפיקדון על מכלי משקה#סעיף 11|סעיף 11 לחוק הפיקדון על מכלי משקה, התשנ״ט–1999}}; {{ש}} (14) עיצום כספי לפי {{ח:חיצוני|חוק לסילוק ולמיחזור צמיגים#סעיף 12|סעיף 12 לחוק לסילוק ולמיחזור צמיגים, התשס״ז–2007}}; {{ש}} (15) עיצום כספי לפי {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#סעיף 50|סעיף 50 לחוק אוויר נקי, התשס״ח–2008}} (להלן – חוק אוויר נקי); {{ש}} (16) עיצום כספי לפי {{ח:חיצוני|חוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק#סעיף 58|סעיף 58 לחוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, תשע״א–2011}} (להלן – החוק למניעת מפגעי אסבסט); {{ש}} (17) עיצום כספי לפי {{ח:חיצוני|חוק להסדרת הטיפול באריזות#סעיף 34|סעיף 34 לחוק להסדרת הטיפול באריזות, התשע״א–2011}}; {{ש}} (18) עיצום כספי לפי {{ח:חיצוני|חוק הגנת הסביבה (פליטות והעברות לסביבה – חובות דיווח ומרשם)#סעיף 16|סעיף 16 לחוק הגנת הסביבה (פליטות והעברות לסביבה – חובות דיווח ומרשם), התשע״ב–2012}}; {{ש}} (19) עיצום כספי לפי {{ח:חיצוני|חוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות#סעיף 46|סעיף 46 לחוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, התשע״ב–2012}}; {{ש}} (20) כפל ההוצאות שהוצאו לשם ביצוע הוראה, הודעה או צו בעניין מפגע לפי {{ח:חיצוני|פקודת בריאות העם#סעיף 71ב|סעיף 71ב לפקודת בריאות העם, 1940}}; {{ש}} (21) כפל ההוצאות שהוצאו לשם ביצוע צו לסילוק מפגע לפי {{ח:חיצוני|חוק למניעת מפגעים#סעיף 11ב|סעיף 11ב(ב) לחוק למניעת מפגעים, התשכ״א–1961}}; {{ש}} (22) כפל ההוצאות שהוצאו לשם הריסתו, הסרתו או סילוקו של שלט לפי {{ח:חיצוני|חוק הדרכים (שילוט)#סעיף 8|סעיף 8(ב) לחוק הדרכים (שילוט), התשכ״ו–1966}}; {{ש}} (23) כפל ההוצאות שהוצאו לשם ביצוע צו לשמירת הניקיון לפי {{ח:חיצוני|חוק שמירת הניקיון#סעיף 13ב|סעיף 13ב(ב) לחוק שמירת הניקיון, התשמ״ד–1984}}; {{ש}} (24) כפל ההוצאות שהוצאו לשם ביצוע צו פינוי רעלים או צו להחזרת המצב לקדמותו, לפי {{ח:חיצוני|חוק החומרים המסוכנים#סעיף 16א|סעיף 16א(ב) לחוק החומרים המסוכנים}}; {{ש}} (25) כפל ההוצאות שהוצאו לשם ביצוע צו לסילוק מקור קרינה, לפי {{ח:חיצוני|חוק הקרינה הבלתי מייננת#סעיף 15|סעיף 15 לחוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס״ו–2005}}; {{ש}} (26) כפל ההוצאות שהוצאו לשם ביצוע צווים לפי {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#סעיף 45|סעיפים 45}}, {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#סעיף 46|46}} {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#סעיף 48|ו־48 לחוק אוויר נקי}}; (27) כפל ההוצאות שהוצאו לשם ביצוע צו מינהלי לעניין אסבסט, לפי {{ח:חיצוני|חוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק#סעיף 49|סעיף 49 לחוק למניעת מפגעי אסבסט}}.}}}} {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי חיובים שמטיל משרד החינוך), התשע״ז–2016 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7741.pdf|ק״ת תשע״ז, 298}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא עיצום כספי כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות חינוך#פרק ג|בפרק ג׳ לחוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות חינוך, התשע״ד–2014}}, ביום י״ג בכסלו התשע״ז (13 בדצמבר 2016).}} {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי חיובים שמטילה רשות המים), התשע״ז–2017 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7866.pdf|ק״ת תשע״ז, 1760}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא עיצום כספי כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק המים#פרק 5א|בפרק חמישי א׳ לחוק המים, התשי״ט–1959}}, תהיה ביום כ״ח באלול התשע״ז (19 בספטמבר 2017).}} {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי חיובים שמטילה רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון), התשע״ז–2017 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7866.pdf|ק״ת תשע״ז, 1760}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא קנס אזרחי או עיצום כספי כמשמעותו בחיקוקים המפורטים להלן, תהיה ביום כ״ח באלול התשע״ז (19 בספטמבר 2017): {{עמודות|2| (1) עיצום כספי לפי {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח)#סעיף 92א|סעיף 92א לפרק ט׳1 בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ״א–1981}}; {{ש}} (2) עיצום כספי לפי {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים)#סעיף 32|סעיף 32 לפרק ו׳ בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים), התשס״ה–2005}}; {{ש}} (3) קנס אזרחי לפי {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים)#סעיף 34|סעיף 34 לפרק ו׳ בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים), התשס״ה–2005}}; {{ש}} (4) עיצום כספי לפי {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל)#סעיף 43|סעיף 43 לפרק ה׳ בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס״ה–2005}}; {{ש}} (5) עיצום כספי לפי {{ח:חיצוני|פקודת ביטוח רכב מנועי#סעיף 3א|סעיפים 3א(ו) לפרק ב׳}} {{ח:חיצוני|פקודת ביטוח רכב מנועי#סעיף 11ב|ו־11ב לפרק ג׳ בפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש״ל–1970}}.}}}} {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי עיצום כספי המוטל לפי חוק חתימה אלקטרונית, התשס״א–2001), התשע״ט–2018 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8107.pdf|ק״ת תשע״ט, 1334}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא עיצום כספי כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק חתימה אלקטרונית#סעיף 14א|בסעיף 14א לחוק חתימה אלקטרונית, התשס״א–2001}}, ביום י״א בכסלו התשע״ט (19 בנובמבר 2018).}} {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי עיצומים שמטילה רשות החדשנות), התש״ף–2020 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8694.pdf|ק״ת תש״ף, 1986}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא עיצום כספי כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה#פרק ח|בפרק ח׳ לחוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה, התשמ״ד–1984}}, תהיה ביום כ״ג באב התש״ף (13 באוגוסט 2020).}} {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי עיצום כספי שמטיל משרד התקשורת), התשפ״א–2020 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8794.pdf|ק״ת תשפ״א, 68}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי החוב שהוא עיצום כספי כמשמעותו {{ח:חיצוני|פקודת הטלגרף האלחוטי#פרק ז|בפרק ז׳ לפקודת הטלגרף האלחוטי [נוסח חדש], התשל״ב–1972}}, ביום י״ב בתשרי התשפ״א (30 בספטמבר 2020).}} {{ח:תתת|(9)}} כפל ההוצאות שהוצאו כמפורט להלן: {{ח:תתתת|(א)}} לשם ביצוע הוראה, הודעה או צו בענין מפגע לפי {{ח:חיצוני|פקודת בריאות העם#סעיף 71ב|סעיף 71ב לפקודת בריאות העם, 1940}}; {{ח:תתתת|(ב)}} לשם ביצוע צו לסילוק מפגע לפי {{ח:חיצוני|חוק למניעת מפגעים#סעיף 11ב|סעיף 11ב(ב) לחוק למניעת מפגעים, התשכ״א–1961}}; {{ח:תתתת|(ג)}} לשם הריסתו, הסרתו או סילוקו של שלט לפי {{ח:חיצוני|חוק הדרכים (שילוט)#סעיף 8|סעיף 8(ב) לחוק הדרכים (שילוט), התשכ״ו–1966}}; {{ח:תתתת|(ד)}} לשם ביצוע צו לשמירת הניקיון לפי {{ח:חיצוני|חוק שמירת הניקיון#סעיף 13ב|סעיף 13ב(ב) לחוק שמירת הניקיון, התשמ״ד–1984}}; {{ח:תתתת|(ה)}} לשם ביצוע צו פינוי רעלים או צו להחזרת המצב לקדמותו, לפי {{ח:חיצוני|חוק החומרים המסוכנים#סעיף 16א|סעיף 16א(ב) לחוק החומרים המסוכנים, התשנ״ג–1993}}; {{ח:תתתת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} לשם ביצוע צו מינהלי, לפי {{ח:חיצוני|חוק החומרים המסוכנים#סעיף 16א|סעיף 16א(ב) לחוק החומרים המסוכנים, התשנ״ג–1993}}; {{ח:תתתת|(ו)}} לשם ביצוע צו לסילוק מקור קרינה, לפי {{ח:חיצוני|חוק הקרינה הבלתי מייננת#סעיף 15|סעיף 15 לחוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס״ו–2005}}; {{ח:תתתת|(ז)}} לשם ביצוע צווים לפי {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#סעיף 45|סעיפים 45}}, {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#סעיף 46|46}}, {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#סעיף 48|ו־48 לחוק אוויר נקי, התשס״ח–2008}}; {{ח:תתתת|(ח)}} לשם ביצוע צו מינהלי לעניין אסבסט, לפי {{ח:חיצוני|חוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק#סעיף 49|סעיף 49 לחוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, התשע״א–2011}}; {{ח:תתת|(10)}} הוצאות הרחקה שנקבעו בצו הרחקה לפי הוראות {{ח:חיצוני|חוק הכניסה לישראל#סעיף 13|סעיף 13 לחוק הכניסה לישראל, התשי״ב–1952}}; {{ח:תתת|(11)}} תשלומים שבהם חבים זכאים לייצוג לפי {{ח:חיצוני|חוק הסניגוריה הציבורית#סעיף 23|סעיף 23 לחוק הסניגוריה הציבורית, התשנ״ו–1995}}; {{ח:תתת|(12)}} סכום שיש להעבירו לאוצר המדינה לפי {{ח:חיצוני|חוק המפלגות#סעיף 28כה2|סעיף 28כה2 לחוק המפלגות, התשנ״ב–1992}}; {{ח:תתת|(13)}} סכום שיש לשלמו למדינה לפי דין {{ח:חיצוני|פקודת המסים (גבייה)|ושפקודת המסים (גבייה)}} חלה עליו, ובלבד ששר המשפטים והשר הנוגע בדבר (להלן – השרים) אישרו לגבותו לפי הצעת מנהל המרכז וחשב המשרד הממשלתי הנוגע בדבר; הודעה על אישור כאמור תפורסם ברשומות; אישרו השרים כאמור, לא ייגבה החוב באמצעות {{ח:חיצוני|פקודת המסים (גבייה)|פקודת המסים (גבייה)}}; {{ח:תתת|(14)}} מס, אגרה, היטל או תשלום חובה אחר שיש לשלמו למדינה לפי דין, שסכומו נקבע בחיקוק, {{ח:חיצוני|פקודת המסים (גבייה)|ושפקודת המסים (גבייה)}} לא חלה עליו, ובלבד ששר המשפטים, בהסכמת השר הנוגע בדבר, קבע אותו בצו, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, ולאחר שהשרים אישרו לגבותו באמצעות המרכז, לפי הצעת מנהל המרכז וחשב המשרד הממשלתי הנוגע בדבר; {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחולה לגבי אגרות רישיון שנתיות של רואי חשבון שמוטלות מכוח חוק רואי חשבון, התשט״ו–1955), התשע״ח–2017 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7871.pdf|ק״ת תשע״ח, 92}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא אגרה שנתית לפי {{ח:חיצוני|חוק רואי חשבון#סעיף 5|סעיף 5 לחוק רואי חשבון, התשט״ו–1955}}, ששיעורה נקבע {{ח:חיצוני|תקנות רואי חשבון#סעיף 47|בתקנה 47(א)(4) לתקנות רואי חשבון, התשט״ז–1955}}, תהיה ביום י״ג בתשרי התשע״ח (3 אוקטובר 2017).}} {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחולה לגבי אגרות רישיון רכב שנתיות שמוטלות מכוח פקודת התעבורה), התשע״ט–2019 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8158.pdf|ק״ת תשע״ט, 1914}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא אגרה כמשמעותה {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה#סעיף 3|בסעיף 3(ג) לפקודת התעבורה}}, ששיעורה נקבע {{ח:חיצוני|תקנות התעבורה#תוספת 1 חלק ג|בחלק ג׳ לתוספת הראשונה לתקנות התעבורה, התשכ״א–1961}}, שחייב נתחייב בו מיום כ״ו בניסן התשע״ה (15 באפריל 2015) ואילך, תהיה ביום כ״ז באייר התשע״ט (1 ביוני 2019).}} {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחולה לגבי אגרה שנתית שמוטלת מכוח פקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל״ה–1975), התשפ״א–2021 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9602.pdf|ק״ת תשפ״א, 4084}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא אגרה שנתית לפי {{ח:חיצוני|פקודת השותפויות#סעיף 71|סעיף 71(1) לפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל״ה–1975}}, שסכומה נקבע {{ח:חיצוני|תקנות השותפויות (רישום ואגרות)#תוספת 1 פרט 6|בפרט 6 לתוספת הראשונה לתקנות השותפויות (רישום ואגרות)}}, תהיה ביום כ״ג באלול התשפ״א (31 באוגוסט 2021).}} {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי אגרות ותשלום חובה שמטילה רשות התעופה האזרחית), התשפ״ב–2022 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10196.pdf|ק״ת תשפ״ב, 3115}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב בעד אגרה לפי {{ח:חיצוני|תקנות הטיס (אגרות רישום, רישוי ותיעוד)|תקנות הטיס (אגרות רישום, רישוי ותיעוד), התש״ע–2009}}, ולגבי תשלום כמשמעותו {{ח:חיצוני|תקנות הטיס (אגרות רישום, רישוי ותיעוד)|בתקנות האמורות}}, שהוא תשלום חובה לפי פסקה (14) להגדרת ”חוב“, תהיה ביום ז׳ בתמוז התשפ״ב (6 ביולי 2022).}} {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסם צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי אגרה המוטלת מכוח חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי״ח–1957), התשפ״ב–2022 ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10201.pdf|ק״ת תשפ״ב, 3148}}), לפיו תחילתו של החוק לגבי חוב שהוא אגרה שמוטלת מכוח {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים#סעיף 38|סעיף 38 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי״ח–1957}}, וסכומה נקבע {{ח:חיצוני|צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מכשירי קרינה לטיפול רפואי)|בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מכשירי קרינה לטיפול רפואי), התשכ״ח–1968}}, תהיה ביום ט׳ בסיוון התשפ״ב (8 ביוני 2022).}} {{ח:תתת|(15)}} סכום שיש להעבירו לאוצר המדינה לפי {{ח:חיצוני|חוק מימון מפלגות#סעיף 10ג|סעיף 10ג(טו) לחוק מימון מפלגות, התשל״ג–1973}}; {{ח:תתת|(16)}} קנס שהטיל בית משפט או קנס מינהלי, המשולם לקופת ועדה מקומית כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה|בחוק התכנון והבנייה, התשכ״ה–1965}} (בחוק זה – ועדה מקומית), ובלבד ששר המשפטים אישר לגבותו לפי הצעת מנהל המרכז ויושב ראש הוועדה המקומית; הודעה על אישור כאמור תפורסם ברשומות; אישר השר כאמור, לא ייגבה הקנס באמצעות {{ח:חיצוני|פקודת המסים (גבייה)|פקודת המסים (גבייה)}}; {{ח:תתת|(16א)}} {{ח:הערה|(הוראת שעה עד יום 31.12.2026):}} קנס שהטיל בית משפט, קנס מינהלי, קנס בשל הפרת תעבורה לפי {{ח:חיצוני|חוק הפרות תעבורה מינהליות|חוק הפרות תעבורה מינהליות, התשפ״ד–2024}}, וכן הוצאות שפסק בית דין לתעבורה לפי {{ח:חיצוני|חוק הפרות תעבורה מינהליות|החוק האמור}} או קנס כאמור בפסקה (3), המשולם לקופת רשות מקומית, ובלבד ששר המשפטים אישר לגבותם לפי הצעת מנהל המרכז וראש הרשות המקומית; אישר השר כאמור, לא ייגבו הקנס או ההוצאות כאמור באמצעות {{ח:חיצוני|פקודת המסים (גבייה)|פקודת המסים (גבייה)}}; השר רשאי לבטל את האישור בכל עת, והוא יבטלו לבקשת ראש הרשות המקומית אלא אם כן סבר שיש טעמים המצדיקים אחרת; הודעה על אישור והודעה על ביטול אישור כאמור יפורסמו ברשומות; {{ח:תתת|(16ב)}} קנס או הוצאות שהטילו ועדת משמעת, ועדת אתיקה או בית דין מכוח חוק המנוי {{ח:פנימי|תוספת 5|בתוספת החמישית}}; {{ח:תתת|(17)}} כל חוב אחר שנקבע בחוק שיחולו עליו הוראות חוק זה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים“ – {{ח:הערה|(החל ממועד כניסתן לתוקף של תקנות לפי {{ח:פנימי|סעיף 5ד|סעיף 5ד(ו)}}):}} {{ח:חיצוני|חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים|חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים, התשע״ח–2018}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חייב“ – מי שבמועד שנקבע, על פי דין או על פי פסק דין של בית משפט, לא שילם חוב, כולו או מקצתו; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מידע“ – אחד מאלה – {{ח:תתת|(1)}} נתונים מרישום שחובה לנהל על פי חוק לגבי רכושו של אדם; {{ח:תתת|(2)}} נתונים ממאגר מידע כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק הגנת הפרטיות|בחוק הגנת הפרטיות, התשמ״א–1981}}, ככל שהם מתייחסים לזכויותיו של חייב, ובכלל זה מספרי חשבון בנק מכל סוג שהוא ופרטים מזהים אחרים של חשבון בנק, ככל שהם מתייחסים לזכויות החייב בחשבון הבנק; {{ח:תתת|(3)}} מקום עבודתו של החייב; {{ח:תתת|(4)}} פרטי הזהות הבאים: השם, השם הקודם, מספר הזהות ופרטים על דרכון ישראלי או זר, המען לרבות מען קודם ומספר הטלפון; {{ח:תתת|(5)}} לענין חייב שהוא תאגיד, העובדה שהתאגיד פעיל ושיש לו מחזור עסקים; {{ח:תתת|(6)}} נתונים המצביעים על מקום הימצאו של החייב; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”קרן“ – קרן שהוקמה לפי חוק באחריות משרד ממשרדי הממשלה, שלה יועדו כספי חוב וששר המשפטים קבע אותה בצו באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת; {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסם {{ח:חיצוני|צו המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות (קביעת קרן)|צו המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות (קביעת קרן), התשע״ה–2015}}.}} {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רשם לענייני המרכז“ – כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 6א|בסעיף 6א(א)}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תוספת פיגורים“ – קנס פיגורים או תשלום דומה לזה, יהא כינויו אשר יהא, בשל אי־תשלום במועד, ובכלל זה תוספת פיגורים לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 67|סעיף 67 לחוק העונשין, התשל״ז–1977}}, ודמי פיגורים. {{ח:סעיף|2|המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות|תיקון: תש״ע, תשע״ח־2, תשפ״ג, תשפ״ג־2}} {{ח:תת|(א)}} שר המשפטים יקים מרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (בחוק זה – המרכז), אשר תפקידו לגבות חובות; הוא ימנה, בהתייעצות עם שר האוצר, מנהל למרכז. {{ח:תת|(ב)}} מנהל המרכז רשאי לאצול מסמכויותיו לסגנו, והוא רשאי למנותו להיות ממלא מקומו בעת העדרו. {{ח:תת|(ב1)}} מנהל המרכז רשאי לאצול מסמכויותיו גם לעובד המרכז בעל ותק מקצועי של חמש שנים לפחות, שעבר הכשרה מתאימה בתחום הסמכויות שיהיו נתונות לו, ובלבד שלא יאצול לעובד כאמור את הסמכויות האלה: {{ח:תתת|(1)}} הסמכות למינוי גובה; {{ח:תתת|(2)}} הסמכות למתן הצעה לגביית חוב באמצעות המרכז, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 1|בפסקאות (13), (14) או (16) להגדרה ”חוב“}}; {{ח:תתת}} {{ח:הערה|(הוראת שעה עד יום 31.12.2026):}} הסמכות למתן הצעה לגביית חוב באמצעות המרכז, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 1|בפסקאות (13), (14), (16) או (16א) להגדרה ”חוב“}}; {{ח:תתת|(3)}} הסמכות למתן הצעה לקבלת תשלום לפי {{ח:פנימי|סעיף 2ב|סעיף 2ב}}; {{ח:תתת|(4)}} הסמכות לפנות לרשם לענייני המרכז בבקשה לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיפים 5(ד)}}, {{ח:פנימי|סעיף 7|7}}, {{ח:פנימי|סעיף 7א|7א}} {{ח:פנימי|סעיף 8|או 8}}; {{ח:תתת|(5)}} הסמכות לקבוע כללים לפי {{ח:פנימי|סעיף 5ב|סעיף 5ב(ב)}}; {{ח:תתת|(6)}} הסמכות להורות על ביצוע תחליף המצאה לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5(ג)}}. {{ח:תת|(ג)}} למנהל המרכז יהיו גם הסמכויות הנתונות לסגנו; לסגן מנהל המרכז יהיו הסמכויות הנתונות לגובה. {{ח:סעיף|2א|ריבית שקלית ודמי פיגורים|תיקון: תשס״ג, תשפ״ד}} {{ח:ת}} באין הוראה אחרת בדין או בהחלטה של בית משפט, לענין פיגור בתשלום החוב, ייווספו על סכום החוב ריבית שקלית ודמי פיגורים ממועד שנקבע על פי דין או בהחלטה, לפי הענין, ואם לא נקבע מועד כאמור מיום מתן ההחלטה, והכל עד מועד התשלום בפועל, ויחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק פסיקת ריבית והצמדה|חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ״א–1961}}, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|2ב|קבלת תשלום בעד חוב שטרם חלף המועד לתשלומו|תיקון: תשע״ח־2}} {{ח:תת|(א)}} המרכז רשאי לקבל מאדם תשלום בעד חוב שטרם חלף המועד לתשלומו, ובלבד ששר המשפטים והשר הנוגע בדבר אישרו לקבלו לפי הצעת מנהל המרכז וחשב הגוף הנוגע בדבר; הודעה על אישור כאמור תפורסם ברשומות. {{ח:תת|(ב)}} מידע שהגיע למרכז לפי סעיף קטן (א) ישמש רק לצורך קבלת תשלום כאמור באותו סעיף קטן. {{ח:תת|(ג)}} הסמכויות לפי חוק זה, למעט הסמכות לקבל תשלום בעד חוב לפי סעיף זה, יחולו לעניין חוב כאמור בסעיף קטן (א) רק לאחר שחלף המועד לתשלומו. {{ח:סעיף|3|גביית חוב|תיקון: תשס״ג, תשס״ח, תשס״ח־2, תשס״ח־3, תשס״ט, תשע״ד, תשע״ח־2, תשע״ט}} {{ח:תת|(א)}} חוב שלא שולם במועדו ייגבה באמצעות גובה שמינה מנהל המרכז. {{ח:תת|(ב)}} חוב ייגבה בהתאם להוראות חוק זה, ובשינויים המחוייבים בהתאם להוראות {{ח:חיצוני|פקודת המסים (גביה)|פקודת המסים (גביה)}}; לענין זה, יראו את החוב כמס וסמכויותיהם של גובה מסים, של פקיד גביה ושל הממונה על הגביה לפי {{ח:חיצוני|פקודת המסים (גביה)|הפקודה האמורה}} יהיו נתונות בהתאמה לגובה, לסגן מנהל המרכז ולמנהל המרכז. {{ח:תת|(ג)}} מנהל המרכז יקבע מה הם ההליכים שיש לנקוט לשם גביית החוב שהמרכז מופקד על גבייתו, ואת סדר נקיטתם. {{ח:תת|(ד)}} חייב אדם בחובות מסוגים שונים כמפורט בהגדרה ”חוב“, יהיה סדר זקיפת הכספים שישולמו לחשבון כל חוב בשיעור יחסי לגובה החובות, אלא אם כן ביקש החייב כי תשלום ייזקף לחשבון חוב מסוים. {{ח:תת|(ד1)}} על אף האמור בסעיף קטן (ד), חייב אדם גם בחוב שהוא פיצוי כאמור {{ח:פנימי|סעיף 1|בפסקה (6) להגדרה ”חוב“}}, ייזקפו כספים שישולמו לחשבון החוב תחילה לחשבון חוב הפיצוי כאמור. {{ח:תת|(ה)}} אין בהוראות סעיף זה כדי לפגוע בדרכי גביה אחרות הקבועות בחיקוק אלא אם כן נקבע במפורש אחרת בחוק. {{ח:תת|(ו)}} לשם גביית חוב לפי סעיף קטן (ב), רשאי מנהל המרכז לעקל גם רכב של החייב החונה ברשות הרבים, ובלבד שמתקיים המפורט להלן, לפי העניין: {{ח:תתת|(1)}} הרכב חונה סמוך לחצריו של החייב; {{ח:תתת|(2)}} אם הרכב אינו חונה סמוך לחצריו של החייב – מתקיימים תנאים אלה: {{ח:תתתת|(א)}} לעיקול קדם עיקול ברישום של הרכב במשרד הרישוי ונשלחה לחייב הודעה על כך; {{ח:תתתת|(ב)}} מנהל המרכז עשה מאמץ ממשי להודיע, סמוך לפני העיקול, לחייב, ואם הוא תאגיד – למי שנוהג דרך קבע ברכב, לבא כוחו של החייב או למשרד הרשום של התאגיד, על הכוונה לעקל את הרכב; {{ח:תתתת|(ג)}} הרכב אינו רשום כרכב של נכה על פי הרישום במשרד הרישוי. {{ח:תת|(ז)}} קיבלה רשות האכיפה והגבייה הודעה ממבטח על שינוי מצבו של רכב מעוקל לפי {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח)#סעיף 108ב|סעיף 108ב לחוק הפיקוח על הביטוח}}, רשאי מנהל המרכז להטיל עיקול בידי צד שלישי על זכות החייב לתגמולים אצל המבטח. {{ח:תת|(ח)}} בהליך למימוש תגמולים שהם חלף רכב שנגנב או רכב באובדן שהוטל עליהם עיקול כאמור בסעיף קטן (ז), ישקול מנהל המרכז שיקולים דומים לאלה שהיה שוקל בהליך למימוש רכב שעוקל, בשינויים המחויבים; פירעון החוב באמצעות מימוש התגמולים כפוף להעברת הבעלות ברכב למבטח על פי ייפוי כוח מטעם החייב להעברת הבעלות ברכב או על פי צו של הרשם לענייני המרכז שיורה כאמור לרשות הרישוי אלא אם כן התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות אחרת ומטעמים שיירשמו. {{ח:תת|(ט)}} חלפו 60 ימים מיום שהתקבלה הודעה לפי {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח)#סעיף 108ב|סעיף 108ב לחוק הפיקוח על הביטוח}}, יבטל מנהל המרכז את העיקול, ויודיע על כך לרשות הרישוי ולצדדים הנוגעים בדבר. {{ח:תת|(י)}} בסעיף זה – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”חוק הפיקוח על הביטוח“ – {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח)|חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ״א–1981}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מבטח“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח)|בחוק הפיקוח על הביטוח}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”רכב באובדן“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח)#סעיף 108ב|בסעיף 108ב לחוק הפיקוח על הביטוח}}. {{ח:סעיף|3א|פיצוי לניזוק מעבירה|תיקון: תשע״ב־2, תשע״ה, תשפ״ב־4}} {{ח:תת|(א)}} הורה בית המשפט לנאשם לשלם פיצוי כאמור {{ח:פנימי|סעיף 1|בפסקה (6) להגדרה ”חוב“}} לניזוק מעבירה המנויה {{ח:פנימי|תוספת 3|בתוספת השלישית}}, ישלם המרכז לניזוק את סכום הפיצוי שנפסק, עד לתקרה של 10,000 שקלים חדשים, בניכוי הסכום ששילם החייב, במועד ובתנאים שקבע שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת. {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (פיצוי לקטין שניזוק מעבירה)|תקנות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (פיצוי לקטין שניזוק מעבירה), התשע״ג–2012}}.}} {{ח:תת|(ב)}} שילם המרכז פיצוי לניזוק לפי סעיף קטן (א), ייזקף כל סכום שישולם לחשבון החוב, עד לסכום הפיצוי ששילם המרכז כאמור, לטובת אוצר המדינה, בתוספת ריבית החשב הכללי כמשמעותה בהודעה בדבר שיעור ריבית החשב הכללי כפי שהיא מתפרסמת ברשומות. {{ח:תת|(ג)}} שר המשפטים, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, רשאי, בצו – {{ח:תתת|(1)}} להוסיף עבירות {{ח:פנימי|תוספת 3|לתוספת השלישית}}; {{ח:תתת|(2)}} להגדיל את הסכום האמור בסעיף קטן (א). {{ח:סעיף|4|הוצאות גבייה ותשלום החוב}} {{ח:תת|(א)}} ההוצאות לנקיטת הליכי הגביה על פי חוק זה, כפי שייקבעו, יחולו על החייב, ודינן, לכל דבר וענין, כדין החוב. {{ח:תת|(ב)}} כספים ששולמו על חשבון החוב, עקב הליכים לפי חוק זה, ייזקפו תחילה לחשבון ההוצאות לפי סעיף קטן (א), ולאחר מכן לחשבון החוב לפי הסדר הבא: תוספת פיגורים, ריבית וקרן כולל הפרשי הצמדה. {{ח:תת|(ג)}} הוראת סעיף קטן (ב), בדבר זקיפת תשלום לחשבון ההוצאות תחילה, לא תחול על חוב שהוא פיצוי כאמור {{ח:פנימי|סעיף 1|בפסקה (6) להגדרת ”חוב“ שבסעיף 1}}. {{ח:סעיף|5|דרישת תשלום|תיקון: תשע״ח־2, תשפ״ב־2, ק״ת תשפ״ג, תשפ״ג־2, תשפ״ג־3, תשפ״ד־2, תשפ״ה}} {{ח:תת|(א)}} לא יינקטו הליכים לגביית החוב לפי חוק זה בטרם תישלח לחייב דרישה לתשלום החוב במקביל בשתי דרכים – האחת בדואר רגיל והשנייה בהמצאה, ובהן יצוין המועד שבו על החייב לשלם את החוב (להלן – הדרישה לתשלום החוב). {{ח:תת|(א1)}} {{ח:הערה|(החל ממועד כניסתן לתוקף של תקנות לפי {{ח:פנימי|סעיף 5ד|סעיף 5ד(ו)}}):}} על אף האמור בסעיף קטן (א), הומצאה דרישה לתשלום חוב בדרך של הזדהות דיגיטלית לפי {{ח:פנימי|סעיף 5ד|סעיף 5ד}} או נעשה ניסיון להמציאה כאמור, ישלחה המרכז גם בדואר רשום, אולם אין בהוראות אלה כדי להטיל על המרכז חובת המצאה; בוצעה המצאה שמתקיימים לגביה התנאים הקבועים {{ח:חיצוני|חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים#סעיף 3ו|בסעיפים 3ו}} {{ח:חיצוני|חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים#סעיף 3ז|או 3ז לחוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים}}, יהיה המרכז פטור משליחת דואר רשום כאמור. {{ח:תת|(ב)}} בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), פנה חייב למרכז בקשר לחוב מסוים ומפרטי הפנייה עולה כי קיבל את הדרישה לתשלום החוב, יראו אותו כמי שהומצאה לו דרישת התשלום הנוספת לעניין אותו חוב, אלא אם כן הורה מנהל המרכז אחרת; במעמד פניית החייב למרכז כאמור, יימסרו לו, ככל הניתן, פרטי החוב המעודכנים והסבר על משמעות פנייתו כאמור בסעיף קטן זה. {{ח:תת|(ג)|(1)}} מצא מנהל המרכז שלא ניתן לבצע המצאה לפי סעיף קטן (א), רשאי הוא לפנות לרשם לענייני מרכז בבקשה להורות על ביצוע תחליף המצאה של דרישת התשלום הנוספת כאמור {{ח:חיצוני|תקנות סדר הדין האזרחי#סעיף 164|בסעיף 164 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט–2018}} או בדרך שמתקיימים לגביה התנאים הקבועים {{ח:חיצוני|חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים#סעיף 3ו|בסעיפים 3ו}} {{ח:חיצוני|חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים#סעיף 3ז|או 3ז לחוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים, התשע״ח–2018}}; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש בכתב ויצורף לה תצהיר לשם אימות הסיבה המונעת את ביצוע ההמצאה. {{ח:תתת|(2)}} על אף האמור בפסקה (1), מנהל המרכז או סגנו רשאי להורות על ביצוע תחליף המצאה של דרישת תשלום החוב כאמור {{ח:חיצוני|תקנות סדר הדין האזרחי#סעיף 164|בסעיף 164 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט–2018}}, אם התקיימו כל אלה: {{ח:תתתת|(א)}} הוטל קנס על ידי בית המשפט, והחייב נכח בעת מתן גזר הדין; {{ח:תתתת|(ב)}} לא חלפו שנתיים ממתן גזר הדין; {{ח:תתתת|(ג)}} לא היה ניתן לבצע המצאה של דרישת התשלום לחייב בכל אחת מכתובות החייב שיש באפשרות מנהל המרכז או עובד המרכז שהוא הסמיך לכך לקבל לפי {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6}}. {{ח:תתת|(3)}} מנהל המרכז או סגנו יורה על דרך ביצוע תחליף ההמצאה כאמור בפסקה (2) בדרך הנראית לו מתאימה ביותר להבאת דרישת התשלום לידיעת החייב, לאחר שבחן את מאפייני החייב ואת הסיבות למניעת ההמצאה, וינמק את החלטתו. {{ח:תתת|(4)}} מנהל רשות האכיפה והגבייה, כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק ההוצאה לפועל#סעיף 1|בסעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל}}, ידווח לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, מדי שנה, על אופן היישום של פסקאות (2) ו־(3). {{ח:תת|(ד)|(1)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), מצא מנהל המרכז כי מתקיים אחד מאלה, רשאי הוא לפנות לרשם לענייני מרכז בבקשה לקבלת אישור לנקיטת הליכים לגביית חוב בטרם שתישלח לחייב הדרישה לתשלום החוב (בסעיף זה – אישור לנקיטת הליכים בטרם משלוח דרישת תשלום): {{ח:תתתת|(א)}} קיים חשש סביר כי החייב יעלים נכסים עם קבלת דרישת התשלום; {{ח:תתתת|(ב)}} קיים חשש סביר שהחייב עומד לצאת את הארץ. {{ח:תתת|(2)}} לבקשה כאמור בפסקה (1) יצרף מנהל המרכז תצהיר לשם אימות העובדות הכלולות בבקשה. {{ח:תתת|(3)}} הרשם לענייני מרכז ייתן אישור לנקיטת הליכים בטרם משלוח דרישת תשלום אם ראה שנסיבות העניין מצדיקות זאת. {{ח:סעיף|5א|החלטה הטעונה הבהרה|תיקון: תשס״ג}} {{ח:תת|(א)}} סבר מנהל המרכז שהחלטה לענין תשלום חוב, או חלק ממנה, טעונה הבהרה לשם ביצועה, רשאי הוא או מי שהוא הסמיך לכך, לפנות בכתב לבית המשפט או לגוף שנתן את ההחלטה, לפי הענין, כדי לקבל הבהרה; אין בפניה זו כדי לעכב את ביצועו של אותו חלק של ההחלטה שלא התבקשה לגביו הבהרה. {{ח:תת|(ב)}} התקיים דיון בבקשת הבהרה כאמור בסעיף קטן (א), יזמין בית המשפט או הגוף שלפניו מתבררת הבקשה, את החייב. {{ח:סעיף|5ב|סמכות המנהל לפרוס או לדחות תשלום חוב|תיקון: תשס״ג, תשע״ח־2, תשפ״ד}} {{ח:תת|(א)}} מנהל המרכז רשאי, על פי בקשתו של חייב, לפרוס או לדחות את תשלומו של חוב, באחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} בהתאם לכללים לפי סעיף קטן (ב); {{ח:תתת|(2)}} אם שוכנע כי היו סיבות סבירות לאי–תשלום החוב, כולו או חלקו, במועדו, או כי קיימות נסיבות אישיות מיוחדות של החייב המצדיקות פריסה או דחייה של התשלום כאמור. {{ח:תת|(א1)}} פרס או דחה המנהל חוב לתשלומים כאמור בסעיף קטן (א), לא תתווסף לחוב תוספת פיגורים בעד התקופה שבה חלה הפריסה או הדחייה כאמור; הפסיק החייב לשלם את התשלומים כאמור והפריסה או הדחייה של תשלום החוב בוטלה, תתווסף תוספת פיגורים, לפי העניין, החל ממועד התשלום האחרון לפי הפריסה או הדחייה, שלא שולם. {{ח:תת|(ב)}} מנהל המרכז רשאי לקבוע בכללים הוראות לעניין פריסה או דחייה של תשלום חוב לפי הוראות סעיף זה; הכללים יפורסמו ברשומות. {{ח:סעיף|5ג|סמכות לפטור מתשלום ריבית ותוספת פיגורים|תיקון: תשס״ג, תש״ע, תשע״ב, תשע״ח־2, תשפ״ד}} {{ח:ת}} מנהל המרכז רשאי לפטור חייב, על פי בקשתו, מתשלום, ריבית ותוספת פיגורים, כולן או חלקן, שהתווספו על פי דין לחוב כהגדרתו {{ח:פנימי|סעיף 1|בסעיף 1}}, למעט לפי {{ח:פנימי|סעיף 1|פסקה (6) להגדרה ”חוב“}}, אם שוכנע כי היו סיבות סבירות לאי תשלום החוב, כולו או חלקו, במועדו, כי החייב שילם את החוב או חלקו בהתאם לפריסה או לדחייה שנקבעה לו לפי {{ח:פנימי|סעיף 5ב|סעיף 5ב}} או כי קיימות נסיבות אישיות מיוחדות של החייב המצדיקות פטור כאמור. {{ח:סעיף|5ד|המצאה בדרך של הזדהות דיגיטלית|תיקון: תשפ״ה}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל ממועד כניסתן לתוקף של תקנות לפי סעיף 5ד(ו)):}} {{ח:תת|(א)}} אישר חייב את צפייתו בהודעה מקוונת של דרישה לתשלום חוב, לאחר שהזדהה באמצעות אמצעי דיגיטלי שמאפשר הזדהות ברמת ודאות גבוהה בנסיבות העניין, יראו אותו כמי שהומצאה לו הדרישה לתשלום החוב; על הודעה מקוונת כאמור יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים#סעיף 3ג|סעיף 3ג(א)(2), (5), (6) ו־(7) לחוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים}}, בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ב)}} המרכז יתעד את אישור החייב כי צפה בהודעה המקוונת כאמור בסעיף קטן (א). {{ח:תת|(ג)}} ההודעה המקוונת תוצג באופן בולט ויצוין בה כי היא מהווה המצאה לפי דין, באופן ברור ושאין בו כדי להטעות, לרבות הסבר בשפה פשוטה מה משמעותה של המצאה זו. {{ח:תת|(ד)}} אישור החייב את הצפייה בהודעה מקוונת כאמור בסעיף קטן (א) לא יהיה תנאי לקבלת שירותים או לביצוע פעולות באופן מקוון. {{ח:תת|(ה)}} נקבע בחוק זה או בהחלטת הרשם לענייני המרכז כי יש לבצע המצאה אישית או בדואר רשום, יראו המצאה בדרך של הזדהות דיגיטלית לפי סעיף זה כביצוע המצאה כאמור. {{ח:תת|(ו)}} שר המשפטים, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, יקבע הוראות לביצוע סעיף זה. {{ח:סעיף|6|מסירת מידע|תיקון: תשע״ח־2, תשפ״ב־3, תשפ״ב־4, תשפ״ג־2}} {{ח:תת|(א)}} מנהל המרכז או עובד המרכז שהוא הסמיך לכך, רשאי לדרוש מגוף ציבורי מידע על חייב לצורך גביית חוב או לצורך איתור נכסיו, במידה הנדרשת לצורך פעולות אלה. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בכל דין, ימסור הגוף הציבורי את המידע שנתבקש למסור לפי סעיף קטן (א) ואשר נמצא ברשותו. {{ח:תת|(ב1)}} נוכח מנהל המרכז כי כתובתו של החייב אינה כתובתו הנכונה, רשאי הוא לדרוש מהגורמים המפורטים {{ח:פנימי|תוספת 1|בתוספת הראשונה}} למסור לידיו את כתובתו של החייב, למעט כתובת של חייב שאין למסרה מטעמים של הגנת החייב כמפורט {{ח:פנימי|תוספת 2|בתוספת השנייה}}. {{ח:תת|(ב2)|(1)}} מנהל המרכז רשאי לדרוש מספק מורשה כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)|בחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ״ב–1982}} (להלן – ספק מורשה), המספק שירות טלפוניה כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)|בחוק האמור}}, למסור לו את מספרי הטלפון הנייד או הנייח של החייב, ויכול שהמידע כאמור יימסר באמצעות גורם אחר מטעם הספק המורשה המספק שירות מידע לבירור מספרי טלפון, ובלבד שלא יימסרו מספרי טלפון של חייב שביקש מהספק המורשה כי מספרים אלה יישארו חסויים, והכול בהתאם להוראות לפי פסקה (3). {{ח:תתת|(2)}} מספרי הטלפון כאמור בפסקה (1) יכולים לשמש את המרכז לצורך יצירת קשר עם החייב כדי ליידעו על הליכי הגבייה המתנהלים נגדו. {{ח:תתת|(3)}} שר המשפטים יקבע הוראות לעניין פסקה (1), כדי למנוע מבעל רישיון או מגורם אחר מטעמו להיחשף למידע על זהות חייב במסירת מספרי הטלפון כאמור באותה פסקה. {{ח:תתת|(4)}} אין ביידוע טלפוני על הליכי גבייה לפי סעיף קטן זה כדי להוות המצאת דרישת תשלום החוב לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5}}. {{ח:תת|(ב3)}} שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע בצו – {{ח:תתת|(1)}} גורמים נוספים שייכללו {{ח:פנימי|תוספת 1|בתוספת הראשונה}}; {{ח:תתת|(2)}} כתובות נוספות שייכללו {{ח:פנימי|תוספת 2|בתוספת השנייה}}. {{ח:תת|(ב4)}} מנהל המרכז או עובד המרכז שהוא הסמיך לכך רשאי לדרוש מידע לפי סעיפים קטנים (א) עד (ב2) בדבר פרטי ההתקשרות של ניזוק מעבירה, אפוטרופסו, מנהל עיזבונו, יורשיו או בני משפחתו, לפי העניין, לשם העברת כספי פיצוי שנגבו מהחייב בעבור אותו ניזוק או פיצוי שהניזוק זכאי לו לפי {{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיף 3א}}, והוראות הסעיפים הקטנים האמורים יחולו, בשינויים המחויבים, לעניין סעיף קטן זה. {{ח:תת|(ג)}} מידע כאמור ישמש רק לצורך ביצוע חוק זה; מידע שהתקבל לפי סעיף קטן (ב4) ישמש רק לתכלית האמורה באותו סעיף קטן ויימחק עם תום השימוש בו. {{ח:סעיף|6א|רשמים לענייני המרכז|תיקון: תשע״ב, תשע״ח־2}} {{ח:תת|(א)}} שר המשפטים יקבע בכל מחוז, לשכת הוצאה לפועל שהרשמים בה ישמשו גם כרשמי המרכז ויהיו להם הסמכויות הנתונות לרשמים לענייני מרכז לפי חוק זה; הודעה על כך תפורסם ברשומות; בהפעלת הסמכויות כאמור ישמש רשם ההוצאה לפועל כרשם לענייני המרכז. {{ח:תת|(ב)}} הוראות {{ח:חיצוני|חוק ההוצאה לפועל#סעיף 3א|סעיפים 3א עד 3ד}} {{ח:חיצוני|חוק ההוצאה לפועל#סעיף 73א|ו־73א לחוק ההוצאה לפועל}} יחולו על רשם לענייני המרכז ועל הדיונים לפניו, בשינויים המחויבים; לעניין זה, ישמשו הממונה על הרשמים והאחראי על בירור תלונות, כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק ההוצאה לפועל|בחוק ההוצאה לפועל}}, כממונה על הרשמים לענייני המרכז וכאחראי על בירור תלונות הנוגעות לרשמים לענייני המרכז. {{ח:תת|(ג)}} בכל לשכת הוצאה לפועל, לרבות בלשכה שלא נקבעה לפי סעיף קטן (א), יהיה ניתן להגיש בקשות ומסמכים ולקבל מידע בתיקים שנפתחו לפי {{ח:פנימי|סעיף 7|סעיפים 7}} {{ח:פנימי|סעיף 7א|ו־7א לחוק זה}}. {{ח:תת|(ד)}} בסעיף זה, ”מחוז“ – מחוז בהתאם לאזורי השיפוט של בתי המשפט המחוזיים שקבע שר המשפטים לפי {{ח:חיצוני|חוק בתי המשפט#סעיף 33|סעיף 33 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד–1984}}. {{ח:סעיף|7|מינוי כונס נכסים בידי הרשם לענייני המרכז|תיקון: תשע״ב}} {{ח:תת|(א)}} מנהל המרכז רשאי, אם ראה צורך או תועלת בדבר לשם גביית חוב, לפנות לרשם לענייני המרכז במחוז שבו נמצא מקום מגוריו או מקום עסקו של החייב, בבקשה שימנה כונס נכסים לנכס מסוים של החייב, ובלבד שהחוב או החובות במצטבר של החייב עולים על 50,000 שקלים חדשים. {{ח:תת|(ב)}} מצא הרשם לענייני המרכז שאליו הפנה מנהל המרכז בקשה לפי סעיף קטן (א), כי מתקיים התנאי האמור באותו סעיף קטן בחוב או בחובות במצטבר של החייב וכי יש צורך או תועלת במינוי כונס נכסים לשם גביית החוב או החובות, הוא רשאי למנות כונס נכסים לנכסו של החייב. {{ח:תת|(ג)}} בהליך לפי סעיף זה ייתן הרשם לענייני המרכז הזדמנות לצדדים לטעון את טענותיהם ולהגיש את ראיותיהם בכתב או בעל פה, בצורה, במועד ובאופן לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 7ה|סעיף 7ה}}. {{ח:תת|(ד)}} טען החייב בדיון או בכתב כי אינו בעל יכולת לשלם את החוב, ביקש פריסה או דחייה של תשלום החוב או ביקש פטור מתשלום תוספת פיגורים, יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 7ד|סעיף 7ד}}, בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ה)}} על מינויו ופעולתו של כונס הנכסים יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק ההוצאה לפועל#סעיף 38|סעיפים 38 עד 42}} {{ח:חיצוני|חוק ההוצאה לפועל#פרק ה|ופרק ה׳ לחוק ההוצאה לפועל}}, בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ו)}} נפרע החוב, יורה הרשם לענייני המרכז על סיום תפקידו של כונס הנכסים ועל ביטול כל ההליכים נגד החייב. {{ח:תת|(ז)}} שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לשנות בצו את הסכום הקבוע בסעיף קטן (א). {{ח:סעיף|7א|הטלת הגבלות בידי הרשם לענייני המרכז|תיקון: תשע״ב, תשע״ט־2, תש״ף, תשפ״ב, תשפ״ג־2}} {{ח:תת|(א)}} מנהל המרכז רשאי לפנות לרשם לענייני המרכז במחוז שבו נמצא מקום מגוריו או מקום עסקו של החייב, בבקשה להטיל על החייב הגבלה כאמור בסעיף קטן (ג), אחת או יותר, לשם גביית החוב, בהתקיים התנאים המפורטים להלן, ובלבד שלא יגיש בקשה כאמור אם נוכח כי החייב אינו בעל יכולת לשלם את החוב: {{ח:תתת|(1)}} מנהל המרכז שוכנע כי הטלת ההגבלה על החייב מוצדקת בנסיבות העניין, בהתחשב במידת הפגיעה בחייב, ומצא כי אין אפשרות לנקוט הליכים אחרים לגביית החוב שמידת פגיעתם בחייב פחותה, בשים לב בהליכים שננקטו לשם גביית החוב, לרבות הליכים לקבלת מידע על החייב; {{ח:תתת|(2)}} החוב לא נפרע בתוך שנה מהיום שבו הומצאה לחייב בהמצאה מלאה, דרישה לתשלום החוב לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5}}, ולעניין פיצוי כאמור {{ח:פנימי|סעיף 1|בפסקה (6) להגדרה ”חוב“}} – בתוך שלושה חודשים מיום מתן גזר הדין; {{ח:תתת|(3)}} החייב לא הגיש בקשה לפי {{ח:פנימי|סעיף 5ב|סעיף 5ב}}, {{ח:פנימי|סעיף 5ג|5ג}} {{ח:פנימי|סעיף 7ד|או 7ד}}, או שבקשתו כאמור נדחתה, או שהחייב אינו עומד, בלא הצדק סביר, בתשלומים שנקבעו לו לפי הסעיפים האמורים; {{ח:תתת|(4)}} החוב או החובות במצטבר של החייב, העומדים בתנאים הקבועים בפסקאות (2) ו־(3), עולים על 5,000 שקלים חדשים, ולעניין פיצוי כאמור {{ח:פנימי|סעיף 1|בפסקה (6) להגדרה ”חוב“}} – פיצוי בסכום של 2,000 שקלים חדשים לפחות. {{ח:תת|(ב)}} שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לשנות בצו את התקופות והסכומים הקבועים בסעיף קטן (א)(2) ו־(4). {{ח:תת|(ג)}} שוכנע הרשם לענייני המרכז שאליו הפנה מנהל המרכז בקשה לפי סעיף קטן (א), לאחר שניתנה לחייב הזדמנות לטעון טענותיו לפניו, כי מתקיימים לגבי החייב התנאים האמורים באותו סעיף קטן וכי הטלת ההגבלה על החייב מוצדקת בנסיבות העניין, בהתחשב במידת הפגיעה בחייב, בשים לב להליכים שננקטו לשם גביית החוב, לרבות הליכים לקבלת מידע על החייב, ככל הנדרש, ומצא כי אין אפשרות לנקוט הליכים אחרים לגביית החוב שמידת פגיעתם בחייב פחותה, הוא רשאי להטיל על החייב הגבלה, אחת או יותר, כמפורט להלן, בהתאם לבקשת מנהל המרכז, והכל לתקופה ובתנאים שיקבע, ובלבד שלא יטיל הגבלה כאמור אם נוכח כי החייב אינו בעל יכולת לשלם את החוב: {{ח:תתת|(1)}} הגבלת החייב מלקבל דרכון ישראלי או תעודת מעבר לפי {{ח:חיצוני|חוק הדרכונים|חוק הדרכונים, התשי״ב–1952}}, מלהחזיק דרכון או תעודת מעבר כאמור או מלהאריך את תוקפם, ובלבד שיהיו תקפים לצורך שיבה לישראל; הגבלה זו לא תוטל אם שוכנע הרשם לענייני המרכז שהיציאה מישראל דרושה מטעמי בריאותו של החייב או של בן משפחה התלוי בו; {{ח:תתת|(2)}} עיכוב יציאתו של החייב מן הארץ; הגבלה זו לא תוטל אם שוכנע הרשם לענייני המרכז שהיציאה מישראל דרושה מטעמי בריאותו של החייב או של בן משפחה התלוי בו; {{ח:תתת|(3)}} הגבלת החייב כלקוח מוגבל מיוחד, כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק שיקים ללא כיסוי#סעיף 3ג|בסעיף 3ג לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ״א–1981}}; {{ח:תתת|(4)|(א)}} מיום הגבלת החייב מלעשות שימוש בכרטיס חיוב, כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק ההוצאה לפועל|בחוק ההוצאה לפועל}}; לעניין זה, דין הגבלה כדין סיום חוזה שירותי התשלום, כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק שירותי תשלום|בחוק שירותי תשלום, התשע״ט–2019}}, לעניין הנפקת כרטיס החיוב, בהודעת החייב; הודעה על כך תינתן למנפיק בדרך שתיקבע, ויראו במועד קבלת ההודעה את מועד סיום החוזה, על אף הוראות {{ח:חיצוני|חוק שירותי תשלום#סעיף 6|סעיף 6(א)(1) לחוק האמור}}; {{ח:תתתת|(ב)}} לא יראו הגבלה כאמור בפסקת משנה (א) כסיום חוזה בהודעת החייב, לעניין הוראות בחוזה שלפיהן הלקוח חייב בתשלום כלשהו בשל עצם קיצורה של תקופת השימוש בכרטיס החיוב, כגון חיוב החייב בתשלום בעבור מתנות מותנות שימוש שקיבל מהמנפיק; {{ח:תתת|(5)}} הגבלת החייב מלייסד תאגיד או מלהיות בעל עניין בתאגיד, במישרין או בעקיפין, לרבות יחד עם אחר או באמצעות אחר, ואם השתתף החייב בייסוד תאגיד או היה בעל עניין בתאגיד – מתן הוראות לעניין הפסקת כהונתו או חברותו בתאגיד; אין בהוראות לפי פסקה זו או בהפרתן כדי לגרוע מתוקפה של התאגדות או פעולה משפטית של תאגיד שבו היה החייב מייסד או בעל עניין כאמור; לעניין זה, ”בעל עניין“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|בחוק ניירות ערך, התשכ״ח–1968}}, ולגבי תאגיד שאין לו הון מניות – מי שהוא חבר בתאגיד או חבר הוועד או המינהלה של אותו תאגיד; {{ח:תתת|(6)}} {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:תת|(ד)}} לא תוטל הגבלה כאמור בסעיף קטן (ג) אלא לאחר שהחייב הוזמן לדיון בעניין, בהזמנה שנשלחה בדואר רשום, וניתנה לצדדים הזדמנות לטעון את טענותיהם ולהגיש את ראיותיהם לפני הרשם לענייני המרכז; בהזמנה לדיון יצוין כי מנהל המרכז ביקש להטיל על החייב הגבלה, אחת או יותר, אלא אם כן ייפרע החוב וכן כי החייב רשאי לבקש, לפי {{ח:פנימי|סעיף 5ב|סעיף 5ב}}, {{ח:פנימי|סעיף 5ג|5ג}} {{ח:פנימי|סעיף 7ד|או 7ד}}, פריסה או דחייה של תשלום החוב או פטור מתשלום תוספת פיגורים. {{ח:תת|(ה)}} טען החייב בדיון או בטענותיו בכתב כי אין לו יכולת לשלם את החוב, או ביקש פריסה או דחייה של תשלום החוב או פטור מתשלום תוספת פיגורים, יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 7ד|סעיף 7ד}}, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|7ב|סייג להגבלה על כרטיס חיוב|תיקון: תשע״ב, תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} הגבלה לפי {{ח:פנימי|סעיף 7א|סעיף 7א}} לא תחול על כרטיס חיוב מיידי כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק ההוצאה לפועל|בחוק ההוצאה לפועל, התשכ״ז–1967}}, שניתן לבצע בו עסקאות כנגד יתרת זכות בלבד או על כרטיס חיוב כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק ההוצאה לפועל|בחוק האמור}}, שהערך הכספי שנטען בו הוא רק של גמלה או תשלום אחר מהמפורטים להלן, שלפי כל דין אינם ניתנים לעיקול כלל או שאינם ניתנים לעיקול למעט לשם תשלום חוב מזונות המגיעים מן החייב לבן זוגו, לילדו או להורהו לפי פסק דין או החלטה אחרת של בית משפט או בית דין מוסמך, או שקיימת לפי דין מניעה או הגבלה על עיקולם: {{ח:תתת|(1)}} גמלת כסף או תשלום אחר המשולמים על ידי המוסד לביטוח לאומי; {{ח:תתת|(2)}} גמלת כסף או תשלום אחר המשולמים על ידי מוסד אחר ממוסדות המדינה, שקבע שר המשפטים באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת. {{ח:תת|(ב)}} חלה על גמלה או על תשלום אחר כאמור בסעיף קטן (א) מניעה לגבי עיקול לפרק זמן מסוים לפי כל דין, יחולו ההוראות לעניין המניעה גם על תשלום של הגמלה או התשלום האחר באמצעות כרטיס חיוב מיידי או כרטיס חיוב כאמור, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|7ג|ביטול הגבלות|תיקון: תשע״ב}} {{ח:תת|(א)}} נפרע החוב או נוכח הרשם לענייני המרכז כי החייב אינו בעל יכולת לשלם את החוב, יורה הרשם על ביטול הגבלה שהוטלה על החייב לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 7א|סעיף 7א}}. {{ח:תת|(ב)}} בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), יורה הרשם לענייני המרכז על ביטול הגבלה שהטיל לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 7א|סעיף 7א}}, אם נוכח כי החייב עומד בתשלומים שנקבעו לו כדין. {{ח:תת|(ג)|(1)}} בוטלה הגבלה כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הרשם לענייני המרכז להטילה מחדש, מיוזמתו או לבקשת מנהל המרכז, אם נוכח כי החייב הפסיק לעמוד בתשלומים כאמור. {{ח:תתת|(2)}} הגבלה שהוטלה מחדש וטרם חלפה שנה מיום ביטולה, תיכנס לתוקף בלא צורך במשלוח הזמנה לדיון לפי {{ח:פנימי|סעיף 7א|סעיף 7א(ד)}} או במשלוח התראה לפי פסקה (3); הודעה בדבר חידוש ההגבלה תישלח לחייב בדואר רשום ותיכנס לתוקף בתום 15 ימים מיום שנשלחה. {{ח:תתת|(3)}} חלפה שנה מיום ביטול ההגבלה, תישלח לחייב התראה בדואר ובה יצוין כי הרשם לענייני המרכז הטיל מחדש את ההגבלה וכי היא תיכנס לתוקף בתום שלושים ימים מיום המצאתה, אלא אם כן ייפרע החוב או שהרשם או מנהל המרכז ישוכנע, על יסוד בקשה לפי {{ח:פנימי|סעיף 5ב|סעיף 5ב}}, {{ח:פנימי|סעיף 5ג|5ג}} {{ח:פנימי|סעיף 7ד|או 7ד}}, כי החייב אינו בעל יכולת לשלם את החוב או כי מתקיימות נסיבות אחרות לפריסה או לדחייה של תשלום החוב או לפטור מתשלום תוספת פיגורים או כי יש סיבות אחרות לביטול ההגבלה או לשינויה, או שתינתן החלטה אחרת בידי הרשם. {{ח:תת|(ד)}} הרשם לענייני המרכז רשאי לבטל הגבלה שהטיל לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 7א|סעיף 7א}}, מיוזמתו או לבקשת הצדדים, ורשאי הוא להתנות את הביטול בתנאים שיקבע, אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות העניין. {{ח:תת|(ה)}} בוטלה הגבלה שהוטלה על חייב, לפי הוראות סעיף זה, ימציא מנהל המרכז, מיד, ולא יאוחר מתום 24 שעות מעת ביטולה, הודעה על כך לגורמים הנוגעים בדבר, לפי העניין, וכן ישלח הודעה על כך לחייב; בהודעה לחייב יצוין כי אם החייב יפסיק לעמוד בתשלום כאמור, רשאי הרשם לענייני המרכז להטיל את ההגבלה מחדש ללא צורך בהזמנה לדיון או במתן התראה בהתאם לאמור בסעיף קטן (ג). {{ח:סעיף|7ד|סמכות הרשם לענייני המרכז לפרוס חוב, לדחות את המועד לתשלומו או לפטור מתשלום תוספת פיגורים|תיקון: תשע״ב}} {{ח:תת|(א)}} הוגשה לרשם לענייני המרכז בקשה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בסעיף 7}} {{ח:פנימי|סעיף 7א|או 7א}} וטרם התקבלה החלטתו בבקשה, או החליט הרשם בבקשה כאמור למנות כונס נכסים או להטיל הגבלות והמינוי או ההגבלות עומדים בתוקפם או החליט להטיל הגבלה מחדש לאחר שבוטלה בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 7ג|סעיף 7ג(ג)}}, הוא רשאי, לבקשת החייב, לפרוס את החוב, לדחות את מועד תשלומו או ליתן פטור מתשלום תוספת פיגורים, בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 5ב|סעיף 5ב}} {{ח:פנימי|סעיף 5ג|או 5ג}}, בשינויים המחויבים; הגיש החייב לרשם לענייני המרכז בקשה כאמור ונוכח הרשם כי החייב אינו בעל יכולת לשלם את החוב, יורה על פריסת החוב, על דחיית מועד תשלומו או על מתן פטור מתשלום תוספת פיגורים, לפי העניין. {{ח:תת|(ב)}} הוגשה לרשם לענייני המרכז בקשה לפריסת החוב, דחיית מועד תשלומו או לפטור מתשלום תוספת פיגורים כאמור בסעיף זה, הוא רשאי, לחקור במצבו הכלכלי של החייב, נכסיו, גובה הכנסתו ומקורותיה, יציאותיו מישראל וכניסותיו לישראל, חובותיו והוצאותיו כדי לברר את יכולתו של החייב לשלם את החוב; לשם ביצוע סעיף זה, יהיו נתונות לרשם סמכויות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 6|בסעיף 6}}; בדיקת יכולתו של חייב תיעשה בפומבי או בדלתיים סגורות, כפי שיורה הרשם. {{ח:סעיף|7ה|סדרי דין לפני הרשם לענייני המרכז|תיקון: תשע״ב}} {{ח:ת}} השר המשפטים יקבע את סדרי הדין לפני הרשם לענייני המרכז; לא הותקנו תקנות לפי סעיף זה, בעניין מסוים, יפעל הרשם לענייני המרכז באותו עניין בדרך הנראית לו הצודקת והמועילה ביותר. {{ח:סעיף|7ו|ערעור על החלטות הרשם לענייני המרכז|תיקון: תשע״ב}} {{ח:תת|(א)}} החלטות הרשם לענייני המרכז ניתנות לערעור לפני בית משפט השלום, ברשות הרשם או שופט בית משפט שלום; ואולם החלטות שניתנו לפי {{ח:פנימי|סעיף 7|סעיף 7}} לעניין כינוס נכסים של דירת מגורים לפי {{ח:פנימי|סעיף 7א|סעיף 7א(ג)(1) או (2)}} או לפי {{ח:חיצוני|חוק ההוצאה לפועל#סעיף 58|סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל}}, כפי שהוחל {{ח:פנימי|סעיף 7|בסעיף 7(ה)}}, ניתנות לערעור בזכות. {{ח:תת|(ב)}} הוגשו ערעור או בקשת רשות ערעור לפי סעיף זה, אין בכך כדי לעכב הליך לפי חוק זה, ואולם, הרשם לענייני המרכז או בית המשפט שהערעור או בקשת רשות הערעור הוגשו לפניו רשאי להורות על עיכוב ההליך, והוא רשאי להתנות את העיכוב במתן ערובה להנחת דעתו. {{ח:סעיף|8|עיכוב יציאה מן הארץ לשם מניעת סיכול הגבייה|תיקון: תשע״ב, תשע״ח־2}} {{ח:תת|(א)}} היה למנהל המרכז יסוד סביר להניח שהחייב עומד לעזוב את הארץ ולסכל בכך את גביית החוב או הליך לשם גבייתו, רשאי הוא לפנות לרשם לענייני מרכז ולבקשו לצוות על עיכוב יציאתו של החייב מן הארץ ועל הפקדת דרכונו או תעודת המסע שלו. {{ח:תת|(ב)}} הרשם לענייני מרכז לא יתן צו כאמור בסעיף קטן (א), אלא אם כן סכום החוב אינו פחות מהסכום שקבע שר המשפטים, והרשם שוכנע כי יציאתו של החייב לחוץ לארץ עלולה לסכל את גביית החוב וכי לא ניתן להבטיח את גבייתו בדרך של מתן ערובה מתאימה, או בדרך אחרת. {{ח:תת|(ג)}} תוקפו של צו עיכוב יציאה מן הארץ, לפי סעיף זה, לא יעלה על שנה, אולם רשאי הרשם לענייני מרכז, על פי בקשתו של מנהל המרכז, להאריך תקופה זו מטעמים שיירשמו. {{ח:תת|(ד)}} היה החייב תאגיד, ניתן לבקש צו עיכוב יציאה מן הארץ לפי סעיף זה נגד מנהל בתאגיד; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש לבית משפט השלום; בסעיף קטן זה, ”מנהל בתאגיד“ – מי שמשמש כמנהל הכללי של החברה, או בעלי המניות העיקריים שלה הרשומים אצל רשם החברות, ובכל תאגיד אחר – מנהלו הכללי, חבר ועד או שותף. {{ח:סעיף|9|סודיות|תיקון: תשע״ח־2}} {{ח:ת}} אדם שהגיע אליו מידע לצורך ביצוע חוק זה, לא יגלה את תוכנו, אלא לצורך ביצוע חוק זה או לפי צו של בית משפט. {{ח:סעיף|10|עונשין}} {{ח:ת}} מי שעשה אחת מאלה, דינו – מאסר שנה: {{ח:תת|(1)}} סיכל פעולה שננקטה לפי חוק זה או הפריע לביצועה; {{ח:תת|(2)}} גילה מידע או השתמש במידע בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיפים 6(ג)}} {{ח:פנימי|סעיף 9|או 9}}. {{ח:סעיף|11|סייג לשימוש בסמכות}} {{ח:תת|(א)}} קבלת מידע לפי {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6}} מאת רשות מס כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק לתיקון דיני מסים (חילופי ידיעות בין רשויות מס)|בחוק לתיקון דיני מסים (חילופי ידיעות בין רשויות מס), התשכ״ז–1967}}, תהיה על פי תקנות שיתקין שר המשפטים בהסכמת שר האוצר. {{ח:תת|(ב)}} השימוש בסמכויות הנתונות לפי חוק זה, ככל שהן מתייחסות למתקן המוחזק על ידי צבא הגנה לישראל או לשלוחה אחרת של מערכת הביטחון שאישר שר הביטחון, או למידע המצוי ברשותם, יהיה על פי תקנות שיתקין שר המשפטים בהסכמת שר הביטחון. {{ח:תת|(ג)}} השימוש בסמכויות הנתונות לפי חוק זה ככל שהן מתייחסות למתקן המוחזק על ידי משטרת ישראל או שירות בתי הסוהר, או למידע המצוי ברשותם, יהיה על פי תקנות שיתקין שר המשפטים בהסכמת שר המשטרה. {{ח:תת|(ד)}} תקנות לפי סעיף זה טעונות אישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (קבלת מידע מאת רשות מס)|תקנות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (קבלת מידע מאת רשות מס), התשס״ג–2003}}.}} {{ח:סעיף|12|גבייה בעבור קרן, תאגיד, ועדה מקומית או הסניגוריה הציבורית|תיקון: תשס״ג, תשס״ח, תשע״ח־2, תשפ״ג}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(הנוסח הקבוע):}} {{ח:תת|(א)}} כספי חוב, שנגבו בעבור קרן, תאגיד או ועדה מקומית לפי הוראות חוק זה, יועברו לקרן, לתאגיד או לוועדה המקומית לפי הענין, בניכוי ההוצאות לנקיטת הליכי גביה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 4|בסעיף 4}}, וכן בניכוי סכום בשיעור של 3% מכספי החוב שנותרו לאחר ניכוי ההוצאות כאמור, לשם כיסוי ההוצאות לתפעול המרכז. {{ח:תת|(ב)}} כספי חוב כהגדרתו {{ח:פנימי|סעיף 1|בפסקה (11) להגדרה ”חוב“}}, שנגבו בידי המרכז לפי הוראות חוק זה, יעוברו לסניגוריה הציבורית. {{ח:תת|(ג)}} כספי חוב כהגדרתו {{ח:פנימי|סעיף 1|בפסקה (16) להגדרה ”חוב“}}, שנגבו בידי המרכז לפי הוראות חוק זה, יועברו לוועדה המקומית. {{ח:תת|(ד)}} {{ח:הערה|(פקע).}} {{ח:סעיף|12|גביה בעבור קרן, תאגיד, רשות מקומית, ועדה מקומית או הסניגוריה הציבורית|תיקון: תשס״ג, תשס״ח, תשע״ח־2, תשפ״ג}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(הוראת שעה עד יום 31.12.2026):}} {{ח:תת|(א)}} כספי חוב, שנגבו בעבור קרן, תאגיד, רשות מקומית או ועדה מקומית, לפי הוראות חוק זה, יועברו לקרן, לתאגיד, לרשות מקומית או לוועדה המקומית, לפי הענין, בניכוי ההוצאות לנקיטת הליכי גביה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 4|בסעיף 4}}, וכן בניכוי סכום בשיעור של 3% מכספי החוב שנותרו לאחר ניכוי ההוצאות כאמור, לשם כיסוי ההוצאות לתפעול המרכז. {{ח:תת|(ב)}} כספי חוב כהגדרתו {{ח:פנימי|סעיף 1|בפסקה (11) להגדרה ”חוב“}}, שנגבו בידי המרכז לפי הוראות חוק זה, יעוברו לסניגוריה הציבורית. {{ח:תת|(ג)}} כספי חוב כהגדרתו {{ח:פנימי|סעיף 1|בפסקה (16) להגדרה ”חוב“}}, שנגבו בידי המרכז לפי הוראות חוק זה, יועברו לוועדה המקומית. {{ח:תת|(ד)}} כספי חוב כהגדרתו {{ח:פנימי|סעיף 1|בפסקה (16א) להגדרה ”חוב“}}, שנגבו בידי המרכז לפי הוראות חוק זה, יועברו לרשות המקומית. {{ח:סעיף|13|ביצוע ותקנות|תיקון: תשפ״ג־2}} {{ח:תת|(א)}} שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו. {{ח:תת|(ב)}} בלי לגרוע מהאמור {{ח:פנימי|סעיף 1|בפסקאות (13) ו־(14) להגדרה ”חוב“ שבסעיף 1}}, שר המשפטים רשאי, בהסכמת השר הנוגע בדבר ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, לשנות בצו את {{ח:פנימי|תוספת 4|התוספת הרביעית}} ואת {{ח:פנימי|תוספת 5|התוספת החמישית}}. {{ח:סעיף|14|תחילה|תיקון: תשס״ג}} {{ח:ת}} תחילתו של חוק זה 14 ימים מיום פרסומו; ואולם לגבי חוב שהוא קנס מינהלי, קנס על עבירת ברירת משפט, קנס אזרחי, עיצום כספי, התחייבות, ערבות, ערובה, אגרה או אגרה המשולמת בבית דין דתי או הוצאות שנפסקו על ידיו, הוצאות שנפסקו על ידי גוף המוסמך להטיל על פי דין קנס או עיצום כספי, וכן כפל הוצאות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 1|בפסקאות (2), (3), (4), (5א) עד (5ג), (7)(ג) עד (ה), (8)}} למעט לענין הוצאות שפסק בית המשפט לטובת אוצר המדינה, {{ח:פנימי|סעיף 1|ו־(9) להגדרת ”חוב“ שבסעיף 1}}, תהיה תחילתו במועד שיקבע שר המשפטים בצו. {{ח:קטע2|תוספת 1|תוספת ראשונה|תיקון: תשע״ח־2}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6(ב1)}})}}}} {{ח:סעיף*|(1)||עוגן=תוספת 1 פרט 1}} {{ח:ת}} גוף המספק לרשות מקומית שירותי ניהול מידע; {{ח:סעיף*|(2)||עוגן=תוספת 1 פרט 2}} {{ח:ת}} בעל רישיון חלוקה ובעל רישיון הספקה כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק משק החשמל|בחוק משק החשמל, התשנ״ו–1996}}; {{ח:סעיף*|(3)||תיקון: תשפ״ב־3|עוגן=תוספת 1 פרט 3}} {{ח:ת}} בעל רישיון כללי לשידורי כבלים ובעל רישיון לשידורי לוויין לפי {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)|חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ״ב–1982}} ({{ח:פנימי|תוספת 1|בתוספת זו}} – חוק התקשורת); {{ח:סעיף*|(4)||תיקון: תשפ״ב־3|עוגן=תוספת 1 פרט 4}} {{ח:ת}} ספק מורשה המספק לפי {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)|חוק התקשורת}} שירות טלפוניה או שירות גישה לאינטרנט באמצעות רשת בזק שאינה מערכת רדיו טלפון נייד. {{ח:קטע2|תוספת 2|תוספת שנייה|תיקון: תשע״ח־2}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6(ב1)}})}}}} {{ח:קטע3||כתובת שאין למסור מטעמים של הגנת החייב}} {{ח:סעיף*|(1)||עוגן=תוספת 2 פרט 1}} {{ח:ת}} כתובת במעון או מקלט לנשים מוכות או לילדים מוכים; {{ח:סעיף*|(2)||עוגן=תוספת 2 פרט 2}} {{ח:ת}} כתובת במקלט לקורבנות סחר בבני אדם. {{ח:קטע2|תוספת 3|תוספת שלישית|תיקון: תשפ״ב־4}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיף 3א}})}}}} {{ח:סעיף*|(1)||עוגן=תוספת 3 פרט 1}} {{ח:ת}} עבירה שהניזוק ממנה היה קטין בעת ביצוע העבירה; {{ח:סעיף*|(2)||עוגן=תוספת 3 פרט 2}} {{ח:ת}} עבירה לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 300|סעיפים 300 עד 304 לחוק העונשין}}, ולפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 298|סעיף 298 לחוק האמור}} כנוסחו ערב יום התחילה של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_528388.pdf|חוק העונשין (תיקון מס׳ 137), התשע״ט–2019}}; {{ח:סעיף*|(3)||עוגן=תוספת 3 פרט 3}} {{ח:ת}} עבירה לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 305|סעיף 305 לחוק העונשין}}; {{ח:סעיף*|(4)||עוגן=תוספת 3 פרט 4}} {{ח:ת}} עבירה לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#פרק י סימן ה|סימן ה׳ לפרק י׳ בחוק העונשין}}, למעט עבירה לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 349|סעיפים 349}} {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 352|ו־352 לחוק האמור}}. {{ח:קטע2|תוספת 4|תוספת רביעית|תיקון: תשפ״ג־2}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 1|פסקה (7)(ז) להגדרה ”חוב“ בסעיף 1}})}}}} {{ח:סעיף*|(1)||עוגן=תוספת 4 פרט 1}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|פקודת המדידות|פקודת המדידות}}; {{ח:סעיף*|(2)||עוגן=תוספת 4 פרט 2}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|פקודת המיילדות|פקודת המיילדות}}; {{ח:סעיף*|(3)||עוגן=תוספת 4 פרט 3}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|פקודת המכס|פקודת המכס}}; {{ח:סעיף*|(4)||עוגן=תוספת 4 פרט 4}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|פקודת המכרות|פקודת המכרות}}; {{ח:סעיף*|(5)||עוגן=תוספת 4 פרט 5}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|פקודת בריאות העם|פקודת בריאות העם, 1940}}; {{ח:סעיף*|(6)||עוגן=תוספת 4 פרט 6}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק הנפט|חוק הנפט, התשי״ב–1952}}; {{ח:סעיף*|(7)||עוגן=תוספת 4 פרט 7}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על קידוחי מים|חוק הפיקוח על קידוחי מים, התשט״ו–1955}}; {{ח:סעיף*|(8)||עוגן=תוספת 4 פרט 8}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק רואי חשבון|חוק רואי חשבון, התשט״ו–1955}}; {{ח:סעיף*|(9)||עוגן=תוספת 4 פרט 9}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים|חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי״ח–1957}}; {{ח:סעיף*|(10)||עוגן=תוספת 4 פרט 10}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק רישום ציוד הנדסי|חוק רישום ציוד הנדסי, התשי״ז–1957}}; {{ח:סעיף*|(11)||עוגן=תוספת 4 פרט 11}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק הבלו על הדלק|חוק הבלו על הדלק, התשי״ח–1958}}; {{ח:סעיף*|(12)||עוגן=תוספת 4 פרט 12}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק המים|חוק המים, התשי״ט–1959}}; {{ח:סעיף*|(13)||עוגן=תוספת 4 פרט 13}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק הספנות (כלי שיט)|חוק הספנות (כלי שיט), התש״ך–1960}}; {{ח:סעיף*|(14)||עוגן=תוספת 4 פרט 14}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה|פקודת התעבורה}}; {{ח:סעיף*|(15)||עוגן=תוספת 4 פרט 15}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק רישוי שירותי התעופה|חוק רישוי שירותי התעופה, התשכ״ג–1963}}; {{ח:סעיף*|(16)||עוגן=תוספת 4 פרט 16}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק הפטנטים|חוק הפטנטים, התשכ״ז–1967}}; {{ח:סעיף*|(17)||עוגן=תוספת 4 פרט 17}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים|חוק רישוי עסקים, התשכ״ח–1968}}; {{ח:סעיף*|(18)||עוגן=תוספת 4 פרט 18}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות|חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ״ט–1969}}; {{ח:סעיף*|(19)||עוגן=תוספת 4 פרט 19}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|פקודת הנמלים|פקודת הנמלים [נוסח חדש], התשל״א–1971}}; {{ח:סעיף*|(20)||עוגן=תוספת 4 פרט 20}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה|חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל״ב–1972}}; {{ח:סעיף*|(21)||עוגן=תוספת 4 פרט 21}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק הספנות (ימאים)|חוק הספנות (ימאים), התשל״ג–1973}}; {{ח:סעיף*|(22)||עוגן=תוספת 4 פרט 22}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק הנוטריונים|חוק הנוטריונים, התשל״ו–1976}}; {{ח:סעיף*|(23)||עוגן=תוספת 4 פרט 23}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|פקודת הרופאים|פקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל״ז–1976}}; {{ח:סעיף*|(24)||עוגן=תוספת 4 פרט 24}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק הפסיכולוגים|חוק הפסיכולוגים, התשל״ז–1977}}; {{ח:סעיף*|(25)||עוגן=תוספת 4 פרט 25}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|פקודת רופאי השיניים|פקודת רופאי השיניים [נוסח חדש], התשל״ט–1979}}; {{ח:סעיף*|(26)||עוגן=תוספת 4 פרט 26}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|פקודת היבוא והיצוא|פקודת היבוא והיצוא [נוסח חדש], התשל״ט–1979}}; {{ח:סעיף*|(27)||עוגן=תוספת 4 פרט 27}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|פקודת הרוקחים|פקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ״א–1981}}; {{ח:סעיף*|(28)||עוגן=תוספת 4 פרט 28}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|פקודת ההסגר|פקודת ההסגר [נוסח חדש], התשמ״א–1981}}; {{ח:סעיף*|(29)||עוגן=תוספת 4 פרט 29}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח)|חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ״א–1981}}; {{ח:סעיף*|(30)||עוגן=תוספת 4 פרט 30}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק השימוש בהיפנוזה|חוק השימוש בהיפנוזה, התשמ״ד–1984}}; {{ח:סעיף*|(31)||עוגן=תוספת 4 פרט 31}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|פקודת מחלות בעלי חיים|פקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], התשמ״ה–1985}}; {{ח:סעיף*|(32)||עוגן=תוספת 4 פרט 32}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק הגז (בטיחות ורישוי)|חוק הגז (בטיחות ורישוי), התשמ״ט–1989}}; {{ח:סעיף*|(33)||עוגן=תוספת 4 פרט 33}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק העיסוק באופטומטריה|חוק העיסוק באופטומטריה, התשנ״א–1991}}; {{ח:סעיף*|(34)||עוגן=תוספת 4 פרט 34}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק הרופאים הווטרינרים|חוק הרופאים הווטרינרים, התשנ״א–1991}}; {{ח:סעיף*|(35)||עוגן=תוספת 4 פרט 35}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק החומרים המסוכנים|חוק החומרים המסוכנים, התשנ״ג–1993}}; {{ח:סעיף*|(36)||עוגן=תוספת 4 פרט 36}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק המתווכים במקרקעין|חוק המתווכים במקרקעין, התשנ״ו–1996}}; {{ח:סעיף*|(37)||עוגן=תוספת 4 פרט 37}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק שירותי הובלה|חוק שירותי הובלה, התשנ״ז–1997}}; {{ח:סעיף*|(38)||עוגן=תוספת 4 פרט 38}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק שמאי מקרקעין|חוק שמאי מקרקעין, התשס״א–2001}}; {{ח:סעיף*|(39)||עוגן=תוספת 4 פרט 39}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל)|חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס״ה–2005}}; {{ח:סעיף*|(40)||עוגן=תוספת 4 פרט 40}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק הקרינה הבלתי מייננת|חוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס״ו–2006}}; {{ח:סעיף*|(41)||עוגן=תוספת 4 פרט 41}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק להסדרת העיסוק במקצועות הבריאות|חוק להסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס״ח–2008}}; {{ח:סעיף*|(42)||עוגן=תוספת 4 פרט 42}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון)|חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), התשע״ו–2015}}; {{ח:סעיף*|(43)||עוגן=תוספת 4 פרט 43}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים)|חוק הפיקוח על שירותים {{ח:הערה|פיננסיים}} (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע״ו–2016}}; {{ח:סעיף*|(44)||עוגן=תוספת 4 פרט 44}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב|חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע״ו–2016}}; {{ח:סעיף*|(45)||תיקון: תשפ״ד־3|עוגן=תוספת 4 פרט 45}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי|חוק אוויר נקי, התשס״ח–2008}}. {{ח:קטע2|תוספת 5|תוספת חמישית|תיקון: תשפ״ג־2}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 1|פסקה (16ב) להגדרה ”חוב“ בסעיף 1}})}}}} {{ח:סעיף*|(1)||עוגן=תוספת 5 פרט 1}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק רואי חשבון|חוק רואי חשבון, התשט״ו–1955}}; {{ח:סעיף*|(2)||עוגן=תוספת 5 פרט 2}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק המהנדסים והאדריכלים|חוק המהנדסים והאדריכלים, התשי״ח–1958}}; {{ח:סעיף*|(3)||עוגן=תוספת 5 פרט 3}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה|חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל״ב–1972}}; {{ח:סעיף*|(4)||עוגן=תוספת 5 פרט 4}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק הנוטריונים|חוק הנוטריונים, התשל״ו–1976}}; {{ח:סעיף*|(5)||עוגן=תוספת 5 פרט 5}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק הפסיכולוגים|חוק הפסיכולוגים, התשל״ז–1977}}; {{ח:סעיף*|(6)||עוגן=תוספת 5 פרט 6}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|פקודת הרוקחים|פקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ״א–1981}}; {{ח:סעיף*|(7)||עוגן=תוספת 5 פרט 7}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק המתווכים במקרקעין|חוק המתווכים במקרקעין, התשנ״ו–1996}}; {{ח:סעיף*|(8)||עוגן=תוספת 5 פרט 8}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק שמאי מקרקעין|חוק שמאי מקרקעין, התשס״א–2001}}; {{ח:סעיף*|(9)||עוגן=תוספת 5 פרט 9}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק להסדרת העיסוק במקצועות הבריאות|חוק להסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס״ח–2008}}. {{ח:חתימות|כ״ז באדר ב׳ התשנ״ה (29 במרס 1995).}} * '''יצחק רבין'''<br>ראש הממשלה * '''דוד ליבאי'''<br>שר המשפטים * '''עזר ויצמן'''<br>נשיא המדינה * '''שבח וייס'''<br>יושב ראש הכנסת {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] m0lly08uyptvquqtjhpn5zomtaluxq7 4 290855 3084686 3084470 2026-09-25T04:30:30Z OpenLawBot 8112 עדכונים אחרונים 3084686 wikitext text/x-wiki <div style="height: 300px; overflow: auto;"> * [[תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי]] * [[חוזרי משרד החינוך לבעלויות]] * [[תקנות הנמלים]] * [[תקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות)|תקנות נמל חיפה {{מוקטן|(סיראות וסבלות)}}]] * [[צו נמל חיפה (גבולות)|צו נמל חיפה {{מוקטן|(גבולות)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשדוד)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל מרינה אשדוד)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשקלון)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל מרינה אשקלון)}}]] * [[כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (העברת פעילות פיננסית של לקוח בין בנקים)|כללי הבנקאות {{מוקטן|(שירות ללקוח) (העברת פעילות פיננסית של לקוח בין בנקים)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל עכו)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל עכו)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אילת)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל מרינה אילת)}}]] * [[צו נמל טבריה]] * [[תקנות נמל חיפה (תקנות רחצה)|תקנות נמל חיפה {{מוקטן|(תקנות רחצה)}}]] * [[תקנות הנמלים (מניעת דליקות בכלי שיט)|תקנות הנמלים {{מוקטן|(מניעת דליקות בכלי שיט)}}]] </div> 5a7o1pu1wvqb4y5fz5lmc392qvix7nt 3084694 3084686 2026-09-25T05:00:28Z OpenLawBot 8112 עדכונים אחרונים 3084694 wikitext text/x-wiki <div style="height: 300px; overflow: auto;"> * [[תקנות שמאי מקרקעין (אתיקה מקצועית)|תקנות שמאי מקרקעין {{מוקטן|(אתיקה מקצועית)}}]] * [[תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי]] * [[חוזרי משרד החינוך לבעלויות]] * [[תקנות הנמלים]] * [[תקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות)|תקנות נמל חיפה {{מוקטן|(סיראות וסבלות)}}]] * [[צו נמל חיפה (גבולות)|צו נמל חיפה {{מוקטן|(גבולות)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשדוד)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל מרינה אשדוד)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשקלון)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל מרינה אשקלון)}}]] * [[כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (העברת פעילות פיננסית של לקוח בין בנקים)|כללי הבנקאות {{מוקטן|(שירות ללקוח) (העברת פעילות פיננסית של לקוח בין בנקים)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל עכו)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל עכו)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אילת)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל מרינה אילת)}}]] * [[צו נמל טבריה]] * [[תקנות נמל חיפה (תקנות רחצה)|תקנות נמל חיפה {{מוקטן|(תקנות רחצה)}}]] </div> kui7k7p507ra0qx84bauof0jc1ie0lk 3084700 3084694 2026-09-25T06:00:30Z OpenLawBot 8112 עדכונים אחרונים 3084700 wikitext text/x-wiki <div style="height: 300px; overflow: auto;"> * [[תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח זכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון)|תקנות הביטוח הלאומי {{מוקטן|(ביטוח זכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון)}}]] * [[תקנות שמאי מקרקעין (אתיקה מקצועית)|תקנות שמאי מקרקעין {{מוקטן|(אתיקה מקצועית)}}]] * [[תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי]] * [[חוזרי משרד החינוך לבעלויות]] * [[תקנות הנמלים]] * [[תקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות)|תקנות נמל חיפה {{מוקטן|(סיראות וסבלות)}}]] * [[צו נמל חיפה (גבולות)|צו נמל חיפה {{מוקטן|(גבולות)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשדוד)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל מרינה אשדוד)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשקלון)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל מרינה אשקלון)}}]] * [[כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (העברת פעילות פיננסית של לקוח בין בנקים)|כללי הבנקאות {{מוקטן|(שירות ללקוח) (העברת פעילות פיננסית של לקוח בין בנקים)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל עכו)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל עכו)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אילת)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל מרינה אילת)}}]] * [[צו נמל טבריה]] </div> 4jdzwlidg5gwgb495687axcrxg9n3e4 2 293285 3084692 3084468 2026-09-25T04:55:26Z Shahar9261 22508 3084692 wikitext text/x-wiki __INDEX__ רשימת דפים להוספה על ידי הבוט {{מוקטן|(רשימת דפים שהתווספו בעבר נשמרים [[משתמש:OpenLawBot/ארכיון|בארכיון]])}} * {{v}} נוצר [[תקנות הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2001) (כללים לעניין החזקת מלאי גפ"מ)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הפרות תעבורה מינהליות (סדרי דין בערעור)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדר הדין בבתי הדין השרעיים)]] * {{v}} נוצר [[היתר כללי להעסקת עובדי משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בשעות נוספות]] * {{v}} נוצר [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] * {{v}} דף [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] הועבר לדף [[חוק-יסוד: לימוד תורה]] * {{v}} נוצר [[כללי משק החשמל (פטור מחובת רישיון להספקת חשמל באמצעות עמדות טעינה)]] * {{v}} נוצר [[חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח)]] * {{v}} נוצר [[חוק הבחירות לכנסת העשרים ושש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה)]] * {{v}} נוצר [[כללי מס הכנסה (דיווח מקוון של דוח הצהרת הון)]] * {{v}} נוצר [[הודעת הגנה על בריאות הציבור (מזון) (החלת שינויים בנספח להוראות האיחוד האירופי) (תקנה 1925/2006)]] * {{v}} נוצר [[חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו וצפון אפריקה]] * {{v}} נוצר [[חוק משק הדלק (קווי תשתית)]] * {{v}} נוצר [[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]] * {{v}} נוצר [[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]] * {{v}} נוצר [[כללי הבחירות (דרכי תעמולה) (עמידה בחובת הגילוי לגבי תעמולת בחירות שהיא נחזות עמוקה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות מקורות אנרגיה (עמדות טעינה לרכב חשמלי)]] * {{v}} נוצר [[תקנות לעידוד תעשייה עתירת ידע (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[חוק המאבק בכלי הנשק הבלתי חוקיים (תיקון חקיקה והוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[הוראות הבחירות (דרכי תעמולה) (אגרות) (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[הודעה בדבר חלוקה של שטח המדינה למרחבים]] * {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 6א לחוק-יסוד: הכנסת]] * {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת]] * {{v}} נוצר [[חוק התקשורת (שידורים)]] * {{v}} נוצר [[צו היבוא והיצוא (איסור יבוא טובין שיוצרו בעבודת כפייה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)]] * {{v}} נוצר [[צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי]] * {{v}} נוצר [[תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת התנגשויות בים)]] * {{v}} נוצר [[הוראות-שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (חובת הצגת אורות ניווט בכלי שיט קטנים)]] * {{v}} נוצר [[הוראות שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (ספינות דיג)]] * {{v}} נוצר [[הוראות שעת חירום (פיקוח על כלי שיט) (נקיטת אמצעי בטחון)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הרשויות המקומיות (גימלאות לראש רשות וסגניו) (סדרי דין בערעור)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (בטיחות מכולות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (פיקוח על כניסת כלי שיט לנמלים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינה ופריקה של שמנים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל עכו (הטלת חיקוקים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות שימוש בנמל עכו ובמיתקניו)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת זיהום)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל אילת)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל אשדוד (הכרזת נמל)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל אשקלון (הכרזת נמל)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל חדרה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (הנפת דגלים ע"י ספינות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינת חמרי נפץ ופריקתם)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת דליקות בכלי שיט)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (תקנות רחצה)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל טבריה]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אילת)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל עכו)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשקלון)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשדוד)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל חיפה (גבולות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות)]] * {{v}} נוצר [[חוזרי משרד החינוך לבעלויות]] * [[תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח זכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון)]] 7zobkxul1qub1nt724c4h9at45630s0 3084698 3084692 2026-09-25T06:00:09Z OpenLawBot 8112 תודה 3084698 wikitext text/x-wiki __INDEX__ רשימת דפים להוספה על ידי הבוט {{מוקטן|(רשימת דפים שהתווספו בעבר נשמרים [[משתמש:OpenLawBot/ארכיון|בארכיון]])}} * {{v}} נוצר [[תקנות הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2001) (כללים לעניין החזקת מלאי גפ"מ)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הפרות תעבורה מינהליות (סדרי דין בערעור)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדר הדין בבתי הדין השרעיים)]] * {{v}} נוצר [[היתר כללי להעסקת עובדי משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בשעות נוספות]] * {{v}} נוצר [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] * {{v}} דף [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] הועבר לדף [[חוק-יסוד: לימוד תורה]] * {{v}} נוצר [[כללי משק החשמל (פטור מחובת רישיון להספקת חשמל באמצעות עמדות טעינה)]] * {{v}} נוצר [[חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח)]] * {{v}} נוצר [[חוק הבחירות לכנסת העשרים ושש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה)]] * {{v}} נוצר [[כללי מס הכנסה (דיווח מקוון של דוח הצהרת הון)]] * {{v}} נוצר [[הודעת הגנה על בריאות הציבור (מזון) (החלת שינויים בנספח להוראות האיחוד האירופי) (תקנה 1925/2006)]] * {{v}} נוצר [[חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו וצפון אפריקה]] * {{v}} נוצר [[חוק משק הדלק (קווי תשתית)]] * {{v}} נוצר [[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]] * {{v}} נוצר [[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]] * {{v}} נוצר [[כללי הבחירות (דרכי תעמולה) (עמידה בחובת הגילוי לגבי תעמולת בחירות שהיא נחזות עמוקה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות מקורות אנרגיה (עמדות טעינה לרכב חשמלי)]] * {{v}} נוצר [[תקנות לעידוד תעשייה עתירת ידע (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[חוק המאבק בכלי הנשק הבלתי חוקיים (תיקון חקיקה והוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[הוראות הבחירות (דרכי תעמולה) (אגרות) (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[הודעה בדבר חלוקה של שטח המדינה למרחבים]] * {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 6א לחוק-יסוד: הכנסת]] * {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת]] * {{v}} נוצר [[חוק התקשורת (שידורים)]] * {{v}} נוצר [[צו היבוא והיצוא (איסור יבוא טובין שיוצרו בעבודת כפייה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)]] * {{v}} נוצר [[צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי]] * {{v}} נוצר [[תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת התנגשויות בים)]] * {{v}} נוצר [[הוראות-שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (חובת הצגת אורות ניווט בכלי שיט קטנים)]] * {{v}} נוצר [[הוראות שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (ספינות דיג)]] * {{v}} נוצר [[הוראות שעת חירום (פיקוח על כלי שיט) (נקיטת אמצעי בטחון)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הרשויות המקומיות (גימלאות לראש רשות וסגניו) (סדרי דין בערעור)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (בטיחות מכולות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (פיקוח על כניסת כלי שיט לנמלים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינה ופריקה של שמנים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל עכו (הטלת חיקוקים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות שימוש בנמל עכו ובמיתקניו)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת זיהום)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל אילת)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל אשדוד (הכרזת נמל)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל אשקלון (הכרזת נמל)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל חדרה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (הנפת דגלים ע"י ספינות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינת חמרי נפץ ופריקתם)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת דליקות בכלי שיט)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (תקנות רחצה)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל טבריה]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אילת)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל עכו)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשקלון)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשדוד)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל חיפה (גבולות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות)]] * {{v}} נוצר [[חוזרי משרד החינוך לבעלויות]] * {{v}} נוצר [[תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח זכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון)]] l89rsdimvb7twqhpdbithtpldw6fo4e 3084745 3084698 2026-09-25T08:35:10Z Shahar9261 22508 3084745 wikitext text/x-wiki __INDEX__ רשימת דפים להוספה על ידי הבוט {{מוקטן|(רשימת דפים שהתווספו בעבר נשמרים [[משתמש:OpenLawBot/ארכיון|בארכיון]])}} * {{v}} נוצר [[תקנות הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2001) (כללים לעניין החזקת מלאי גפ"מ)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הפרות תעבורה מינהליות (סדרי דין בערעור)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדר הדין בבתי הדין השרעיים)]] * {{v}} נוצר [[היתר כללי להעסקת עובדי משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בשעות נוספות]] * {{v}} נוצר [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] * {{v}} דף [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] הועבר לדף [[חוק-יסוד: לימוד תורה]] * {{v}} נוצר [[כללי משק החשמל (פטור מחובת רישיון להספקת חשמל באמצעות עמדות טעינה)]] * {{v}} נוצר [[חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח)]] * {{v}} נוצר [[חוק הבחירות לכנסת העשרים ושש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה)]] * {{v}} נוצר [[כללי מס הכנסה (דיווח מקוון של דוח הצהרת הון)]] * {{v}} נוצר [[הודעת הגנה על בריאות הציבור (מזון) (החלת שינויים בנספח להוראות האיחוד האירופי) (תקנה 1925/2006)]] * {{v}} נוצר [[חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו וצפון אפריקה]] * {{v}} נוצר [[חוק משק הדלק (קווי תשתית)]] * {{v}} נוצר [[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]] * {{v}} נוצר [[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]] * {{v}} נוצר [[כללי הבחירות (דרכי תעמולה) (עמידה בחובת הגילוי לגבי תעמולת בחירות שהיא נחזות עמוקה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות מקורות אנרגיה (עמדות טעינה לרכב חשמלי)]] * {{v}} נוצר [[תקנות לעידוד תעשייה עתירת ידע (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[חוק המאבק בכלי הנשק הבלתי חוקיים (תיקון חקיקה והוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[הוראות הבחירות (דרכי תעמולה) (אגרות) (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[הודעה בדבר חלוקה של שטח המדינה למרחבים]] * {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 6א לחוק-יסוד: הכנסת]] * {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת]] * {{v}} נוצר [[חוק התקשורת (שידורים)]] * {{v}} נוצר [[צו היבוא והיצוא (איסור יבוא טובין שיוצרו בעבודת כפייה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)]] * {{v}} נוצר [[צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי]] * {{v}} נוצר [[תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת התנגשויות בים)]] * {{v}} נוצר [[הוראות-שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (חובת הצגת אורות ניווט בכלי שיט קטנים)]] * {{v}} נוצר [[הוראות שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (ספינות דיג)]] * {{v}} נוצר [[הוראות שעת חירום (פיקוח על כלי שיט) (נקיטת אמצעי בטחון)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הרשויות המקומיות (גימלאות לראש רשות וסגניו) (סדרי דין בערעור)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (בטיחות מכולות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (פיקוח על כניסת כלי שיט לנמלים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינה ופריקה של שמנים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל עכו (הטלת חיקוקים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות שימוש בנמל עכו ובמיתקניו)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת זיהום)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל אילת)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל אשדוד (הכרזת נמל)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל אשקלון (הכרזת נמל)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל חדרה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (הנפת דגלים ע"י ספינות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינת חמרי נפץ ופריקתם)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת דליקות בכלי שיט)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (תקנות רחצה)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל טבריה]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אילת)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל עכו)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשקלון)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשדוד)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל חיפה (גבולות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות)]] * {{v}} נוצר [[חוזרי משרד החינוך לבעלויות]] * {{v}} נוצר [[תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח זכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון)]] * [[כללי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראות לעניין פריסה או דחייה של תשלום חוב)]] n286lwl6wc8wj7e6986hhb82dexl2nq 3084754 3084745 2026-09-25T10:47:09Z Fuzzy 29 3084754 wikitext text/x-wiki __INDEX__ רשימת דפים להוספה על ידי הבוט {{מוקטן|(רשימת דפים שהתווספו בעבר נשמרים [[משתמש:OpenLawBot/ארכיון|בארכיון]])}} * {{v}} נוצר [[תקנות הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2001) (כללים לעניין החזקת מלאי גפ"מ)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הפרות תעבורה מינהליות (סדרי דין בערעור)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדר הדין בבתי הדין השרעיים)]] * {{v}} נוצר [[היתר כללי להעסקת עובדי משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בשעות נוספות]] * {{v}} נוצר [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] * {{v}} דף [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] הועבר לדף [[חוק-יסוד: לימוד תורה]] * {{v}} נוצר [[כללי משק החשמל (פטור מחובת רישיון להספקת חשמל באמצעות עמדות טעינה)]] * {{v}} נוצר [[חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח)]] * {{v}} נוצר [[חוק הבחירות לכנסת העשרים ושש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה)]] * {{v}} נוצר [[כללי מס הכנסה (דיווח מקוון של דוח הצהרת הון)]] * {{v}} נוצר [[הודעת הגנה על בריאות הציבור (מזון) (החלת שינויים בנספח להוראות האיחוד האירופי) (תקנה 1925/2006)]] * {{v}} נוצר [[חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו וצפון אפריקה]] * {{v}} נוצר [[חוק משק הדלק (קווי תשתית)]] * {{v}} נוצר [[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]] * {{v}} נוצר [[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]] * {{v}} נוצר [[כללי הבחירות (דרכי תעמולה) (עמידה בחובת הגילוי לגבי תעמולת בחירות שהיא נחזות עמוקה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות מקורות אנרגיה (עמדות טעינה לרכב חשמלי)]] * {{v}} נוצר [[תקנות לעידוד תעשייה עתירת ידע (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[חוק המאבק בכלי הנשק הבלתי חוקיים (תיקון חקיקה והוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[הוראות הבחירות (דרכי תעמולה) (אגרות) (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[הודעה בדבר חלוקה של שטח המדינה למרחבים]] * {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 6א לחוק-יסוד: הכנסת]] * {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת]] * {{v}} נוצר [[חוק התקשורת (שידורים)]] * {{v}} נוצר [[צו היבוא והיצוא (איסור יבוא טובין שיוצרו בעבודת כפייה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)]] * {{v}} נוצר [[צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי]] * {{v}} נוצר [[תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת התנגשויות בים)]] * {{v}} נוצר [[הוראות-שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (חובת הצגת אורות ניווט בכלי שיט קטנים)]] * {{v}} נוצר [[הוראות שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (ספינות דיג)]] * {{v}} נוצר [[הוראות שעת חירום (פיקוח על כלי שיט) (נקיטת אמצעי בטחון)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הרשויות המקומיות (גימלאות לראש רשות וסגניו) (סדרי דין בערעור)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (בטיחות מכולות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (פיקוח על כניסת כלי שיט לנמלים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינה ופריקה של שמנים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל עכו (הטלת חיקוקים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות שימוש בנמל עכו ובמיתקניו)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת זיהום)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל אילת)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל אשדוד (הכרזת נמל)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל אשקלון (הכרזת נמל)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל חדרה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (הנפת דגלים ע"י ספינות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינת חמרי נפץ ופריקתם)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת דליקות בכלי שיט)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (תקנות רחצה)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל טבריה]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אילת)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל עכו)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשקלון)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשדוד)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל חיפה (גבולות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות)]] * {{v}} נוצר [[חוזרי משרד החינוך לבעלויות]] * {{v}} נוצר [[תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח זכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון)]] * [[כללי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראות לעניין פריסה או דחייה של תשלום חוב)]] * [[תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (צרכים קיומיים וחיוניים במצב חירום), התשפ"ז-2026]] jcth8hzrk7060ktywsqha4qfiuqik4e 0 330210 3084666 3081556 2026-09-24T21:16:42Z שילוני 5164 /* כרך שני - שאר ספרים חיצונים */ עדכון 3084666 wikitext text/x-wiki {{כותרת |שם-הספר=הספרים החיצונים |כותרת-משנה='''לתורה לנביאים לכתובים ושאר ספרים חיצונים'''{{ש}}עם מבואות ופירושים{{ש}} ערוכים בהשתתפות כמה למדנים |מחבר=אברהם כהנא |הערות-נוספות= }} {{ספר |שם= |תמונה=Abraham Kahana. Jewish apocrypha. book cover.jpg |כיתוב=עמוד השער של הכרך הראשון |מחבר= |מתרגם= |עורך= |שם בשפת המקור= |שפת המקור=עברית |נושא=[[ספרים חיצוניים]] |הסכמות= |תרגומים= |הוצאה=הוצאת מסדה |שנת הוצאה=1956 |דפוס ראשון=1931 |דפוס שני=1937 |דפוסים נוספים=1956 |מהדורה מדעית= |מסת"ב= |מהדורות חדשות= |ספר סרוק= |קבצים סרוקים= |היברו= |לאומית= |ויקיפדיה= }} [[קובץ:אברהם כהנא. ספרים חיצוניים. ספר א. תכן עניינים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תוכן העניינים של '''ספרים חיצוניים''' - ספר א]] [[File:אברהם כהנא. ספרים חיצוניים. ספר ב. תכן עניינים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תוכן העניינים של '''ספרים חיצוניים''' - ספר ב]] ==כרך ראשון== **מבוא כללי (אפשר לקוראו כאן:{{ש-רווח}} {{ספר אלקטרוני|כיתוב=ללא|שיתוף=ספרים חיצוניים. מבוא כללי. אברהם כהנא.pdf}} ) ==='''ספר א - הספרים החיצונים לתורה'''=== {| |- ! הספר !!{{ש-רווח}} !!מתרגם!!{{ש-רווח}}!!קישור לטקסט סרוק |- | [[אדם וחווה]] || {{ש-רווח}}||מרדכי הק||{{ש-רווח}}|| '''[[:קובץ:Apocrypha Kahana A1.pdf|סריקה מלאה של הכרך הראשון, ספר ראשון (על התורה)]]''' |- | [[חנוך א]] || {{ש-רווח}}||{{מח|אברהם כהנא}} ו-'''{{וק|יעקב פייטלוביץ}}'''||{{ש-רווח}}|| |- | [[חנוך ב (כהנא)|חנוך ב]] || {{ש-רווח}}||{{מח|אברהם כהנא}}||{{ש-רווח}}||{{ספר אלקטרוני|כיתוב=ללא|שיתוף=ספרים חיצוניים. חנוך ב. אברהם כהנא.pdf}} |- | [[צוואות השבטים]] || {{ש-רווח}}||[[:D:Q28772070|ישראל אוסטרזצר]]||{{ש-רווח}}||{{ספר אלקטרוני|כיתוב=ללא|שיתוף=ספרים חיצוניים. חנוך ב. אברהם כהנא.pdf}} |- | ספר היובלים || {{ש-רווח}}||'''משה גולדמאן''' ||{{ש-רווח}}|| |- | [[עליית משה]] || {{ש-רווח}}||{{מח|אברהם כהנא}}||{{ש-רווח}}||{{ספר אלקטרוני|כיתוב=ללא|שיתוף=ספרים חיצוניים. עלית משה. אברהם כהנא.pdf}} |} ==='''ספר ב - הספרים החיצונים לנביאים ולכתובים'''=== {| |- ! <center>הספר</center> !!{{ש-רווח}} !!מתרגם!!{{ש-רווח}}!!קישור לטקסט סרוק |- | '''לנביאים''' ||{{ש-רווח}} || ||{{ש-רווח}}|| '''[[:קובץ:Apocrypha Kahana A2.pdf|סריקה מלאה של הכרך הראשון, ספר שני (על נ"ך)]]''' |- | [[תפלת מנשה]] || {{ש-רווח}}||{{וק|אליה שמואל הרטום|אליהו ש' הרטום}}||{{ש-רווח}}|| |- | [[אגרת ירמיהו (הרטום)|אגרת ירמיהו]] || {{ש-רווח}}||{{וק|אליה שמואל הרטום|אליהו ש' הרטום}}||{{ש-רווח}}|| |- | [[ספר ברוך]] || {{ש-רווח}}||{{מח|אברהם כהנא}}||{{ש-רווח}}||{{ספר אלקטרוני|כיתוב=ללא|שיתוף=ספרים חיצוניים. ספר ברוך. אברהם כהנא.pdf}} |- |[[חזון ברוך א]] || {{ש-רווח}}||{{מח|אברהם כהנא}}||{{ש-רווח}}||{{ספר אלקטרוני|כיתוב=ללא|שיתוף=ספרים חיצוניים. חזון ברוך א. אברהם כהנא.pdf}} |- | [[חזון ברוך ב]] || {{ש-רווח}}||{{וק|אליה שמואל הרטום|אליהו ש' הרטום}}||{{ש-רווח}}|| |- | '''לכתובים''' ||{{ש-רווח}} || ||{{ש-רווח}}|| |- | [[תהלים מזמור קנ"א (כהנא)|תהלים מזמור קנ״א]] || {{ש-רווח}}||{{מח|אברהם כהנא}}||{{ש-רווח}}||{{ספר אלקטרוני|כיתוב=ללא|שיתוף=ספרים חיצוניים. תהלים מזמור קנא. אברהם כהנא.pdf}} |- | [[משתמש:Emgaz/מזמורי שלמה|מזמורי שלמה]]||{{ש-רווח}}||{{מח|מנחם שטיין}}||{{ש-רווח}}||{{ספר אלקטרוני|כיתוב=ללא|שיתוף=ספרים חיצוניים. מזמורי שלמה. מנחם שטיין.pdf}} |- | [[חכמת שלמה]] || {{ש-רווח}} ||{{מח|מנחם שטיין}}||{{ש-רווח}}||{{ספר אלקטרוני|כיתוב=ללא|שיתוף=ספרים חיצוניים. חכמת שלמה. מנחם שטיין.pdf}} |- | [[דברי איוב]] || {{ש-רווח}}||{{מח|אברהם כהנא}}||{{ש-רווח}}||{{ספר אלקטרוני|כיתוב=ללא|שיתוף=ספרים חיצוניים. דברי איוב. אברהם כהנא.pdf}} |- | [[תוספות למגלת אסתר]]|| {{ש-רווח}}||{{מח|מנחם שטיין}}||{{ש-רווח}}||{{ספר אלקטרוני|כיתוב=ללא|שיתוף=ספרים חיצוניים. תוספות למגלת אסתר. מנחם שטיין.pdf}} |- | [[תוספות לספר דניאל]]|| {{ש-רווח}}||{{וק|דב היליר}} ||{{ש-רווח}}||{{ספר אלקטרוני|כיתוב=ללא|שיתוף=ספרים חיצוניים. תוספות לספר דניאל. דוב היליר.pdf}} |- | [[עזרא החיצוני]]|| {{ש-רווח}}||{{מח|אברהם כהנא}}||{{ש-רווח}}||{{ספר אלקטרוני|כיתוב=ללא|שיתוף=ספרים חיצוניים. עזרא החיצוני. אברהם כהנא.pdf}} |- | [[חזון עזרא]]|| {{ש-רווח}}||{{מח|אברהם כהנא}}||{{ש-רווח}}||{{ספר אלקטרוני|כיתוב=ללא|שיתוף=ספרים חיצוניים. חזון עזרא. אברהם כהנא.pdf}} |} ==כרך שני - '''שאר ספרים חיצונים'''== ===ספר א=== {| |- ! הספר !!{{ש-רווח}} !!מתרגם!!{{ש-רווח}}!!קישור לטקסט סרוק |- | [[אגרת אריסטיאס (כהנא)|אגרת אריסטיאס]] || {{ש-רווח}}||{{מח|אברהם כהנא}}|| {{ש-רווח}}|| '''[[:קובץ:Apocrypha Kahana B.pdf|סריקה מלאה של הכרך השני]]''' |- | [[ספר המקבים א]] ||{{ש-רווח}}||אברהם כהנא |- | [[ספר המקבים ב]] || {{ש-רווח}} ||אברהם כהנא |- | [[ספר המקבים ג]] || {{ש-רווח}}||{{מח|תיאודור הרצל גאסטר|ת' ה' גאסטר}} (1906 - 1992) |- | [[ספר המקבים ד]]|| {{ש-רווח}}||{{מח|אלכסנדר שור}} |} ===ספר ב=== {| |- ! הספר !!{{ש-רווח}} !!מתרגם |- | [[טוביה (כהנא)|טוביה]] ||{{ש-רווח}}||{{וק|דב היליר}} |- | [[ספר יהודית (סימון)|יהודית]] || {{ש-רווח}} ||{{מח|משה סימון}} |- | [[חזיונות הסבילות]] || {{ש-רווח}}||יוסף ריידר |- | [[דברי שמעון בן סירא|דברי שמעון בן־סירא]]|| {{ש-רווח}}||{{מח|אברהם כהנא}} |} ==לקריאה נוספת== *{{וק|גדליהו אלון}}, ''' "הספרים החיצונים" בהוצאת אברהם כהנא (תרצז)''' {{ק|(ביקורת על מהדורה זו)}}{{ש}} **הופיע ב {{וק|קרית ספר}} טז, א (תרצ"ט); {{אלף|קטלוג=רמב"י|רשומה=000582039|טקסט=פרטי המאמר}} ב{{וק|רמב"י}}. **הודפס שנית ב: '''מחקרים בתולדות ישראל בימי בית שני ובתקופת המשנה והתלמוד''' {{NLI|004064499}} , עמודים 137 -168. ==קישורים חיצוניים == {{מיזמים||ויקישיתוף=Category:Jewish apocrypha (Abraham Kahana)|שם ויקישיתוף=הספרים החיצונים, מהדורת כהנא, סרוק}} * כרך ראשון באתר וויקיליברס: ** [http://www.wikilivres.ca/wiki/File:Apocrypha_Kahana.pdf ספר א -הספרים החיצונים לתורה] [https://web.archive.org/web/20160305101024/http://www.wikilivres.ca/wiki/File:Apocrypha_Kahana.pdf Archived link 2016-03-05], ** [http://www.wikilivres.ca/wiki/File:Apocrypha_Kahana_2.pdf ספר ב -הספרים החיצונים לנביאים ולכתובים] [https://web.archive.org/web/20150513085048/http://www.wikilivres.ca/wiki/File:Apocrypha_Kahana_2.pdf Archived link]. [[קטגוריה:ספרים חיצוניים - מהדורות מודפסות|*]] nhg9q8p0838q9up8ow1e8zla3ffi8ap 116 337605 3084726 3084599 2026-09-25T07:54:20Z Shahar9261 22508 /* לוח השוואה */ 3084726 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות הנמלים, תשל"א-1971 <מאגר תקן 2104188 קוד a163Y00000DuPCpQAN> <מקור> ((ק"ת תשל"א, 306|תקנות הנמלים|2650)), ((878|תיקון|2688)); ((תשל"ב, 1371|תיקון|2867)); ((תשל"ג, 14|תיקון - תקנות בדבר אגרות|2909)), ((235|תיקון מס' 2 - תקנות בדבר אגרות גלנוע|2929)), ((469|תיקון מס' 3 - תקנות בדבר אגרות החסנה|2946)), ((521|תיקון מס' 4|2949)), ((838|תיקון מס' 5|2974)), ((914|תיקון מס' 6 - תקנות בדבר אגרות|2980)), ((1096|תיקון מס' 7|2991)), ((1105|תיקון מס' 8|2991)), ((1105|תיקון מס' 9|2991)), ((1838|תיקון מס' 10|3050)), ((1921|תיקון מס' 11|3055)); ((תשל"ד, 270|תיקון - תקנות בדבר אגרות|3085)), ((481|תיקון מס' 2 - תקנות בדבר אגרות קשירת כלי שיט לכונסאות עגינה|3110)), ((543|ת"ט|3113)), ((896|תיקון מס' 3|3154)); ((תשל"ה, 1156|תיקון|3309)), ((1157|אגרת החסנה - הוראת שעה|3309)), ((1251|אגרות החסנה בנמל אילת - הוראת שעה|3314)), ((1253|תיקון מס' 2|3314)), ((1329|תיקון מס' 3|3318)), ((1658|תיקון מס' 4|3334)), ((1813|תיקון מס' 5|3343)), ((2090|תקנות הנמלים (אגרות שנתיות לספינות דיג)|3361)); ((תשל"ו, 147|תקנות-שעת-חירום (הסדרים בעקבות שינוי שער המטבע)|3406)), ((380|תיקון מס' 3|3426)), ((590|תיקון מס' 5 - תקנות בדבר אגרות הוצאת אשפה|3440)), ((686|ת"ט|3447)), ((1331|תיקון מס' 6|3505)), ((2482|תיקון מס' 8 [צ"ל: מס' 7] - תקנות בדבר אגרות הנמלים|3581)); ((תשל"ז, 533|תיקון מס' 8|3635)), ((644|תיקון מס' 9|3644)), ((1031|תיקון מס' 11|3669)), ((1215|תיקון מס' 12|3680)), ((1308|תיקון מס' 13|3687)), ((2232|תיקון מס' 13|3741)), ((2454|תיקון מס' 15|3753)); ((תשל"ח, 622|תיקון מס' 2 [צ"ל: תיקון]|3810)), ((1020|תיקון מס' 2|3833)), ((1717|תיקון מס' 3|3869)), ((1791|תיקון מס' 4|3873)), ((1951|תיקון מס' 3 [צ"ל: מס' 5]|3881)), ((2091|תיקון מס' 4 [צ"ל: מס' 6]|3890)); ((תשל"ט, 28|תיקון|3899)), ((478|תיקון [צ"ל: מס' 2]|3933)), ((675|תיקון מס' 2 [צ"ל: מס' 3]|3943)), ((1214|תיקון מס' 3 [צ"ל: מס' 4]|3984)), ((1478|תיקון מס' 4 [צ"ל: מס' 5]|3998)), ((1867|תיקון מס' 5 [צ"ל: מס' 6]|4025)); ((תש"ם, 84|ת"ט|4036)), ((779|תיקון|4078)), ((1159|תיקון מס' 2|4100)), ((1226|ת"ט|4104)), ((1271|תיקון מס' 3|4107)), ((1271|הוראת שעה|4107)), ((1458|ת"ט|4116)); ((תשמ"א, 74|תיקון|4172)), ((198|תיקון מס' 2|4183)), ((956|תיקון מס' 3|4231)), ((1045|תיקון מס' 4|4238)), ((1275|תיקון מס' 5|4257)); ((תשמ"ב, 722|תיקון|4323)), ((1159|תיקון מס' 2|4360)), ((1344|ת"ט|4382)), ((1472|ת"ט|4393)), ((1571|תיקון מס' 3|4398)), ((1616|ת"ט|4402)); ((תשמ"ג, 1392|תיקון|4496)), ((1626|תיקון מס' 2|4508)); ((תשמ"ד, 790|ת"ט|4581)), ((1303|תיקון|4618)), ((1444|תיקון מס' 2|4628)); ((תשמ"ה, 1254|תיקון|4802)), ((1430|תיקון מס' 2|4628)); ((תשמ"ו, 699|תיקון מס' 3|4915)), ((1353|הוראת שעה|4963)), ((1353|צו יציבות מחירים במצרכים ובשירותים (הוראת שעה) (הפחתת אגרות נמלים)|4963)); ((תשמ"ט, 203|אגרות אחסנה במסוף רכוב - הוראת שעה|5150)), ((204|תיקון מס' 4|5150)), ((698|תיקון מס' 5|5180)), ((911|תיקון מס' 6|5190)), ((1018|תיקון מס' 7|5196)), ((1172|תיקון מס' 8|5206)); ((תשנ"ב, 240|תיקון|5390)), ((458|פטור מאגרות החסנה - הוראת שעה|5400)), ((1167|תיקון מס' 2|5451)); ((תשנ"ג, 276|אגרות אחסנה במסוף רכוב - הוראת שעה|5491)), ((289|תיקון|5492)), ((327|תיקון מס' 2|5496)); ((תשנ"ד, 232|אגרת רציף לדלק - הוראת שעה|5564)), ((634|פטור מאגרות החסנה - הוראת שעה|5580)), ((1010|תיקון|5607)), ((1113|תיקון מס' 2|5611)), ((1114|אגרות אחסנה במסוף רכוב - הוראת שעה (תיקון)|5611)), ((1290|תיקון מס' 3|5619)); ((תשנ"ה, 428|תיקון|5646)), ((600|תיקון מס' 2|5655)), ((1726|תיקון מס' 3|5697)), ((1727|תיקון מס' 4|5697)), ((1887|תיקון מס' 5|5703)); ((תשנ"ו, 68|ת"ט|5711)), ((1001|תיקון|5760)); ((תשנ"ז, 446|תיקון|5814)), ((701|תיקון מס' 2|5831)); ((תשנ"ח, 254|תיקון|5871)), ((405|תיקון מס' 2|5880)), ((597|תיקון מס' 3|5889)); ((תשנ"ט, 26|תיקון|5931)), ((186|תיקון מס' 2|5942)), ((297|תיקון מס' 3|5948)), ((374|תיקון מס' 4|5953)), ((375|תיקון מס' 5|5953)); ((תש"ס, 401|תיקון|6025)); ((תשס"א, 194|תיקון|6071)); ((תשס"ב, 445|תיקון|6153)); ((תשס"ג, 443|תיקון|6222)); ((תשס"ו, 712|תיקון|6475)); ((תשס"ח, 569|תיקון|6651)); ((תשס"ט, 813|תיקון|6769)); ((תש"ע, 1095|צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (שירותי נמל)|6891)); ((תשע"א, 173|תיקון לצו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (שירותי נמל)|6942)); ((תשע"ח, 218|תיקון|7886)); ((תשפ"ה, 1424|תיקון|11803)). <מבוא> <!-- (תיקון: תשל"ב) --> בתוקף סמכויותי לפי [[+#32|הסעיפים 20(ב)]] [[+#32|ו-21(ב)]] [[חוק רשות הספנות והנמלים=החוק|לחוק רשות הנמלים, תשכ"א-1961]] (להלן - החוק), [[+|וסעיף 60]] [[=הפקודה|לפקודת הנמלים [נוסח חדש], תשל"א-1971]] (להלן - הפקודה), ובאישור הממשלה, אני מתקין תקנות אלה: __TOC__ == פרק ראשון: פרשנות == @ 1. הגדרות (תיקון: תשל"ג, תשל"ג-2, תשמ"ה, תשנ"ה-5, תשנ"ט, תשנ"ט-4, תשע"ח) : בתקנות אלה - :- "בעל כלי שיט" - לרבות חוכר כלי השיט או סוכנו של כל אחד מהם; :- "הוראת מסירה" - [[סעיף 14 לפקודה|כמשמעותו של "צו מסירה" בסעיף 14 לפקודה]]; :- "הפלגה בין-לאומית" - הפלגה במסע בין-לאומי, כהגדרתו [[בתקנות הנמלים (בטיחות השיט), התשמ"ג-1982]]; :- "הרשות" - רשות הנמלים והרכבות; :- "זמן העבודה הרגיל" - שעות העבודה בימי העבודה כפי שנקבעו לכל נמל [[בתוספת הראשונה]]; :- "ימי מנוחה" - ימי המנוחה הקבועים [[בסעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948]], ויום העצמאות כמשמעותו [[בחוק יום העצמאות, תש"ט-1949]]; :- "כלי שיט" - (((נמחקה);)) :- "מטען במעבר בין נמלי" (Cargo in Transit Between Ports) - מטען במעבר דרך ישראל שנתקיימו לגביו תנאים אלה: :: (1) הוא נפרק מכלי שיט באחד מנמלי רשות הנמלים בים התיכון ונטען לכלי שיט בנמל אילת, או נפרק מכלי שיט בנמל אילת ונטען לכלי שיט באחד מנמלי הרשות בים התיכון; :: (2) הוא הוצהר בנמל כמטען במעבר דרך ישראל, לפני פריקתו מכלי השיט; :: (3) הוא לא נארז מחדש מזמן פריקתו ועד להטענתו מחדש; :- "מטען במעבר יבשתי" (Cargo in Transit) - מטען שנתקיימו לגביו שני אלה: :: (1) הוא נפרק מכלי שיט באחד מנמלי הרשות ומועבר ביבשה לארץ שכנה או מגיע ביבשה מארץ שכנה לטעינה בנמל מנמלי הרשות; :: (2) הוא הוצהר כמטען במעבר יבשתי דרך ישראל, לפני פריקתו מכלי השיט או לפני כניסתו לטעינה בנמל; :- "מטען במעבר אווירי" (Cargo in Sea-Air Transit) - מטען שנתקיימו לגביו שני אלה: :: (1) הוא נפרק מכלי שיט באחד מנמלי הרשות ומיוצא בדרך האוויר לחוץ לארץ או מגיע בדרך האוויר לארץ ומועבר לטעינה בנמל מנמלי הרשות; :: (2) הוא הוצהר כמטען במעבר אווירי לפני פריקתו מכלי השיט או לפני כניסתו לנמל לצורך טעינה; :- "מטען יבוא מיוצא לחוץ לארץ" - מטען יבוא שנפרק מכלי שיט בנמל מנמלי הרשות אך יוצא לחוץ לארץ, בין משטח הנמל ובין אם לאו ובלבד שרשות המכס הכירה בו כמטען בשטעון; :- "מנהל הנמל" - לרבות מי שמנהל הנמל הסמיכו לענין תקנות אלה, כולן או מקצתן; :- "מסוך" - [[#1|כמשמעות "מחסן עבר" ((["מסוך מעבר"])) או "אזור סיוור" בפקודה]]; :- "מסירה ישירה" - מסירת טובין במישרין מכלי שיט שליד הרציף לבעליהם, או מן הבעלים לכלי שיט שליד הרציף; :- "מסירה עקיפה" - מסירת טובין שלא בדרך מסירה ישירה; :- "מעגן סגור" - חלק הנמל המוגן בשובר גלים, לרבות צידו החיצון של שובר הגלים הקטן בנמלי חיפה ואשדוד, ובנמל אילת - חלק הנמל המהווה את הנמל הפנימי; :- "משגור" - כלל הטובין לפי מטען אחד; :- "מיתקן נמל ייעודי" - מיתקן מתמחה המשמש לפריקה או לטעינה של מטען מסוג אחד בלבד, נוזל או בצובר וכן רציף המשמש לפריקה או טעינה של חומר נפץ; :- "נמל" - נמל חיפה, נמל אשדוד, נמל אילת או נמל אשקלון; :- "סימן עזר" - סימן מיוחד למיונם של טובין, המשותף רק לחלק או לחלקים של המשגור; :- "סימן עיקרי" - הסימן המיוחד למיונם של טובין, המשותף לכל המשגור; :- "ספינת דיג" - ספינה העוסקת בדיג ואין עליה מטען זולת דגה שאינה טעונה הצהרת מכס; :- "פקיד מוסמך" - פקיד שבסמכותו או מתפקידו לדרוש עשיית הדבר הנידון או לעשותו בעצמו, לרבות מנהל הנמל; :- "קברניט" - רב החובל של כלי השיט או מי שבידו הפיקוד החוקי על כלי השיט אותה שעה, למעט נתב ורב חובל נמל; ובכלי שיט שבבניה או בפירוק - הממונה על בניית כלי השיט או על פירוקו; :- "רב חובל נמל" - כהגדרתו [[בתקנות ניהול התעבורה הימית]]; :- "רכב" - כמשמעותו [[בפקודת התעבורה]]; :- "שיטעון" (transshipment) - העברת מטענים מאניה לאניה בנמל אחד; :- "שיטעון בין נמלי" - העברת מטען מכלי שיט באחד מנמלי הרשות בים התיכון לכלי שיט בנמל אחר של הרשות בים התיכון; :- "מכולה" (freight container) - יחידת ציוד לתובלה ושינוע מטענים שנתקיימו בה כל אלה: :: (1) מבנה יציב בזוויות ישרות; :: (2) היא מתוכננת במיוחד לשימוש חוזר בתובלה ושינוע של יחידות מטען ללא צורך בפריקת יחידות אלה בשלבי הביניים של התובלה; :: (3) היא מצויידת באבזרים המאפשרים שינועה השוטף והעברתה מאמצעי תובלה אחד למשנהו במוט מירווח (spreader) ובציוד אחר הקיים בנמל להנחת דעתו של מנהל הנמל; :: (4) מידותיה אחידות כדלקמן: ::: (1) רחבה הוא 8 רגל; ::: (2) גבהה עד 9 רגל; ::: (3) ארכה הוא 20 רגל או 40 רגל; :: (5) הוצהרה כמכולה במסמכי המטענים; :- "מכולה שאינה רגילה" - מכולה שארכה אינו 20 רגל או 40 רגל; :- "המכלה" - מילויין של יחידות מטען לתוך מכולה או ריקונן של יחידות מטען מתוך מכולה, לרבות מכולה שאינה רגילה; :- "גלנוע" (Roll-on/Roll-off) - שיטת ניטולם של כלי רכב על גבי גלגליהם או זחליהם או כל שיטת תנועה אחרת שאינה הנפה בעזרת מנוף חיצוני ממקום חנייתם בכלי השיט דרך פתח אחורי, צדדי או קדמי שבו אל מקום בנמל כפי שיורה מנהל הנמל; :- "כלי רכב מוביל" - כלי רכב המשמש להובלת מטענים בשיטת גלנוע, לרבות גרור (trailer), גרור נתמך (semi-trailer) וגרור גל-נוע (roll-trailer); לענין זה, "גרור גל-נוע" (roll-trailer) - גרור המיועד להובלת מטענים באניות גל-נוע, ושאינו מורשה לנוע מחוץ לתחומי הנמל; :- "כלי רכב מובל" - מכונית או טרקטור על גלגלים המנוטל בגלנוע והמהווה מטען יבוא, מטען יצוא או מטען בשטעון; :- "סיור כלי רכב" - פריקת יחידות טובין מתוך כלי רכב מוביל או טעינת יחידות טובין אל תוך כלי רכב מוביל; :- "תקנות הספנות (ימאים)" - [[תקנות הספנות (ימאים), התשס"ב-2002]]; :- "תקנות ניהול התעבורה הימית" - [[=תקנות ניהול התעבורה הימית|תקנות הנמלים (ניהול התעבורה הימית), התשע"ז-2017]]; :- "תצפית נמל" - כהגדרתה [[בתקנות ניהול התעבורה הימית]]. == פרק שני: הוראות סדר כלליות == === סימן א': שעות העבודה === @ 2. עבודה מחוץ לזמן הרגיל : לא תיעשה עבודה בנמל מחוץ לזמן העבודה הרגיל אלא ברשות מנהל הנמל. === סימן ב': כניסה ויציאה === @ 3. תחולה : (א) הוראות [[סימן זה]] יחולו באותו חלק של נמל אשר רשות הנמלים קבעה אותו כשטח מוגבל (להלן - השטח המוגבל). : (ב) תשריט שבו מסומנים גבולות השטח המוגבל יוצג בכניסה לנמל. @ 4. כניסה ברשיון (תיקון: תשנ"ה-5) : (א) לא ייכנס אדם לנמל אלא על פי רשיון כניסה או על פי רשיון עיסוק. : (ב) רשיון כניסה יהיה לתקופה שמנהל הנמל הורה, ובלבד שלא תעלה על חמש שנים. : (ג) לא ייכנס קטין עד גיל 12 שנה לנמל אלא בליווי בגיר. @ 5. מתן רשיון : מנהל הנמל רשאי לתת רשיון כניסה, לסרב לתתו, להתלותו או לבטלו, לכלול בו תנאים, לרבות תנאים המגבילים את רשות הכניסה של בעל הרשיון לחלק מסויים של הנמל, ובכל עת לשנות את התנאים ולהוסיף עליהם. @ 6. המצאת רשיון : השתמש מנהל הנמל בסמכותו לפי [[תקנה 5]] לבטל רשיון או לשנות את תנאיו או להוסיף עליהם, רשאי הוא לדרוש בהודעה בכתב מבעל הרשיון להמציא את הרשיון ובעל הרשיון חייב למלא אחרי הדרישה. @ 7. עיסוק : לא ינהל אדם עסק בתחום הנמל אלא אם קיבל רשיון לכך מאת מנהל הנמל ובכפוף לתנאי הרשיון. @ 8. הגבלות נוספות : מנהל הנמל רשאי להגביל או לאסור את כניסתם של בני אדם, בעלי-חיים ורכב לשטח הנמל או לכל חלק ממנו, אם לדעתו דרוש הדבר להחזקת הנמל, להפעלתו או לניהולו. @ 9. הצגת רשיון : בעל רשיון הנמצא בנמל חייב להראות את רשיונו לכל פקיד מוסמך או שוטר, לפי דרישתו. === סימן ג': רכב === @ 10. כניסת רכב לנמל : לא יכניס אדם רכב לשטח המוגבל של הנמל אלא ברשות מנהל הנמל. @ 11. עצירת רכב להצגת מסמכי מטען : הנוהג ברכב העומד להיכנס לנמל יעצור את הרכב לפי דרישת מנהל הנמל ויציג לו את המסמכים הנוגעים לטובין המובלים באותו רכב. @ 12. ציות האחראי או הנוהג ברכב להוראות : אדם האחראי לרכב או הנוהג ברכב בתחומי הנמל יישמע להוראות מנהל הנמל בכל ענין הקשור בהסעתו, בנהיגתו, בעצירתו, בהעמדתו, בחנייתו ובהחנייתו של אותו רכב וכן בפריקת מטען, בטעינתו ובהובלתו ובהורדת נוסעים, בהעלאתם ובהסעתם. @ 13. הגבלת זמן חניה : לא ישאיר אדם רכב בנמל, ולא ירשה להשאירו, לתקופת זמן רצופה העולה על 12 שעות, אלא אם קיבל רשות לכך מאת מנהל הנמל. === סימן ד': השימוש בשטחי הנמל ומיתקניו === @ 14. הגבלות בשימוש : מנהל הנמל רשאי לסגור כל שער, כביש, שובר גלים, רציף או מסוך או כל חלק מהם, וכן לאסור את השימוש בהם או להרשותו בתנאים שימצא לנכון להטיל. @ 15. איסור בניה ללא רשות מאת מנהל הנמל : לא יקים אדם בנין, מבנה או מיתקן כלשהו בנמל, ולא יעשה כל שינוי או תיקון בהם, אלא אם קיבל מאת מנהל הנמל אישור שהדבר לא יפריע להפעלתו התקינה של הנמל. @ 16. איסור נטילת חול, אבנים וכו' : לא יטול אדם חול, אדמה, חצץ, אבנים או חמרים כיוצא באלה בתחום נמל, אלא אם קיבל רשות לכך מאת מנהל הנמל. === סימן ה': התנהגות אנשים בנמל === @ 17. מילוי אחר תנאי הרשיון : מי שנמצא בנמל חייב למלא אחרי תנאי רשיון הכניסה או העיסוק שבידו. @ 18. איסור הסרטה וצילום : (א) לא יסריט אדם בנמל אלא על פי רשיון בכתב מאת מנהל הנמל ובהתאם לתנאי הרשיון. : (ב) לא יצלם אדם בנמל אלא על פי היתר בכתב מאת מנהל הנמל. @ 19. הצבת מודעות רק ברשות : לא יציב אדם כרזה, מודעה או כל פרסום ברציף, במסוך, באולם המתנה, במשרד או במקום אחר בנמל, אלא ברשות מנהל הנמל ובתנאים שהוא קבע. @ 20. כניסה למסוך : לא ייכנס אדם למסוך שלא לשם סידור ענין בקשר לטובין הנמצאים שם, אלא ברשות מנהל הנמל, ולא יישאר בו לאחר שדרש ממנו מנהל הנמל לעזבו. @ 21. איסור דיג (תיקון: תשע"ח) : לא ידוג אדם בחכה או באופן אחר במעגן הסגור ולא ישים רשת לדיג או ציוד דיג אחר במימי הנמל. @ 22. חובת מבוגר לשמור על ילד שבפיקוחו : לא ירשה אדם לקטין עד גיל 12 שנמצא בפיקוחו להימצא בנמל שלא בליווי בגיר. @ 23. איסור רחצה (תיקון: תשע"ח) : לא יטבול אדם בנמל ולא יכניס בעל-חיים למימי הנמל אלא ברשות רב חובל הנמל. @ 24. הפגנות והתקהלויות : (א) לא יערוך אדם הפגנה בנמל אלא ברשות מנהל הנמל ולא ישתתף אדם בהפגנה הנערכת ללא רשות כאמור; לא יגרום אדם להתקהלות אנשים בנמל ולא ישתתף בכל התקהלות אלא אם אישר אותה מנהל הנמל. : (ב) כל התקהלות אנשים בנמל תתפזר והאנשים שהתקהלו יעזבו את המקום מיד כשידרוש מהם מנהל הנמל לעשות כך. : (ג) הוראות תקנה זו באות להוסיף על כל דין אחר. == פרק שלישי: רישוי להפעלת כלי שיט בנמלים == @ 25. הגדרות (תיקון: תשנ"ט) : [[בפרק זה]] - :- "מנהל הנמל" - מנהל הנמל שבו רשום כלי השיט או שבו הוא מופעל באופן קבוע; :- "רשיון" - רשיון שמנהל נמל מוציאו לפי [[סעיף 9 לפקודה]]. @ 26. סירוב לתת רשיונות : מנהל נמל רשאי לסרב ליתן רשיון לכלי שיט הפועל בתחומי הנמל אם נתקיים אחד מאלה: : (1) כלי השיט אינו מתאים, לדעת מנהל הנמל, למתן השירות אשר בעדו נדרש הרשיון; : (2) מבקש הרשיון הפר בעבר תנאי של רשיון שניתן לו בהתאם לתקנות אלה או הפר הוראות דין, נוהל או נוהג המחייבים בנמל; : (3) כלי השיט חייב ברשיון שיט לפי [[תקנות הנמלים (בטיחות השיט), תשכ"ה-1965]], ואין לו רשיון שיט או היתר שיט תקף לפיהן, או הוא אינו כשיר לשיט, לדעתו של מנהל הנמל; : (4) השירות שמבקשים לתתו באמצעות כלי השיט שבעדו נדרש הרשיון אינו דרוש לשם סיפוק צרכיו של הנמל. @ 27. תוקף רשיון : תוקף הרשיון יהיה לשנה מיום נתינתו, אולם מנהל הנמל רשאי לקבוע לגבי רשיון מסויים תקופה קצרה יותר. @ 28. תנאים לרשיונות : (א) מנהל הנמל רשאי לכלול ברשיון תנאים המגבילים את השימוש בכלי השיט לחלק ממימי הנמל או לצורך עיסוק מסויים. : (ב) מנהל הנמל יציין ברשיון את מספר האנשים ומשקל הטובין שמותר להוביל בכלי השיט; ההוראה שבתקנת משנה זו לא תגרע [[מתקנות הנמלים (בטיחות השיט), תשכ"ה-1965]]. @ 29. הצגת רשיון : הקברניט או הבעל של כלי שיט חייב להראות את הרשיון בכל עת שידרוש ממנו פקיד מוסמך או שוטר לעשות כן. @ 30. הצגת פרטים במקום בולט : הקברניט או הבעל של כלי השיט יציין את הפרטים לפי [[תקנה 28(ב)]] באותיות ברורות במקום בולט לעין בכלי השיט. @ 31. שמירה : לא יעזוב קברניטו או בעלו של כלי שיט את כלי השיט ללא השגחה נאותה אלא בהיתר מאת מנהל הנמל או פקיד מוסמך אחר. == פרק רביעי: גווה (HULK) וספינת אספקה (STORE SHIP) == @ 32. רתיקת גווה (תיקון: תשע"ח) : הקברניט של גווה או ספינת אספקה בנמל ירתק אותן כשהן בנמל לרתוקות (moorings) מתאימות לשביעת רצונו של רב חובל הנמל. @ 33. המצאת רתוקות על-ידי הקברניט (תיקון: תשע"ח) : (א) הקברניט של גווה או ספינת אספקה בנמל ימציא בעדן רתוקות מתאימות לשביעת רצונו של רב חובל הנמל. : (ב) הקברניט של גווה או ספינת אספקה בנמל ינקוט בכל האמצעים הדרושים לשמירתן כפי שיורה רב חובל הנמל. @ 34. ניקוי רתוקות, תיקונן והחלפתן (תיקון: תשע"ח) : בזמנים שקבע רב חובל הנמל יובאו הרתוקות של כל גווה או ספינת אספקה לחוף, ינוקו, ישומנו או יוחלפו ויוחזרו למקומן לשביעת רצונו של רב חובל הנמל ועל חשבון הבעל או הקברניט של הגווה או הספינה. == פרק חמישי: אכיפת ביצוע הוראות == @ 35. סמכות מנהל הנמל או רב חובל הנמל לאכוף ביצוע הוראותיו (תיקון: תשע"ח) : לא ביצע קברניט כלי שיט הוראה מהוראות מנהל הנמל או רב חובל הנמל שניתנו לפי תקנות אלה לקברניט כלי השיט, יהיה מנהל הנמל או רב חובל הנמל רשאי - : (1) להוציא את כלי השיט ממקומו ולהעגינו או לרתקו, להעבירו למקום אחר ולעשות את כל הדברים הקשורים בפעולות אלה, והקברניט של כלי השיט יסייע בפעולות האמורות למנהל הנמל או לרב חובל הנמל ולאנשים הפועלים מטעמו וכן ישא בהוצאות שנגרמו בשל כך למנהל הנמל או לרב חובל הנמל; : (2) לבצע את ההוראה בעצמו או על ידי אנשים שייראו לו ובאופן שייראה לו. @ 36. פיקוח על הנפת דגלי שיט : (א) מנהל הנמל רשאי, בהודעה בכתב שתישלח לקברניט של כלי שיט בנמל, לאסור על הנפתו או הצגתו של כל דגל או סמל על כלי השיט שעה שהוא נמצא שם, מלבד דגלו הלאומי, הדגל הישראלי, דגלי איתות או דגל ימי רשמי או דיפלומטי. : (ב) נשלחה הודעה כאמור לקברניט והקברניט לא מילא אחריה, רשאי מנהל הנמל, בלי לפגוע בכל תביעה שתוגש לאחר מכן נגד הקברניט, להוריד כל דגל או סמל המתנופף בניגוד להודעה. == פרק ששי: ניתוב == @ 37. הגדרות (תיקון: תשל"ב, תשנ"ט, תשע"ח) : [[בפרק זה]] - :- "ועדת רישוי נתבים", "הועדה" - ועדה ליד מנהל רשות הספנות והנמלים במשרד התחבורה (להלן - המנהל), המורכבת מהמנהל או נציגו ושני חברים נוספים שאחד מהם נציג רשות הספנות והנמלים והשני נציג המעסיק שיעסיק את המועמד לקבלת רשיון נתב; :- "המעסיק" - כל אחד מאלה: :: (1) רב חובל הנמל שבו המועמד לקבלת רישיון ניתוב עתיד להיות מועסק - בנמל המפורט [[בתקנה 289 לתקנות אלה]] למעט במיקשר הימי בנמל אשדוד - בבקשות לפי [[תקנה 42(1) עד (3)]]; :: (2) נתב העוסק בפועל בניתוב - במיקשר הימי בנמל אשדוד - בבקשות לפי [[תקנה 42(1) עד (3)]]; :: (3) רב חובל נמל שהממונה על הנמלים מינה אותו להשתתף בדין בבקשות לפי [[תקנה 42(4) ו-(5)]]; :- "נתב" - בעל רשיון; :- "רשיון" - רשיון לשמש נתב שהוצא מכוח [[סעיף 13 לפקודה]]; :- "גוררת" - כמשמעותה [[תקנות הספנות (ימאים) (ציוות אניות וגוררות בצוות ישראלי)|בתקנות הנמלים (ימאים), תשל"ב-1971]]. @ 38. סוגי רשיונות : (א) רשיון יהיה זמני או קבוע. : (ב) תקפו של רשיון זמני הוא לשנתיים מיום הוצאתו. @ 39. הגשת בקשה לרשיון : בקשה למתן רשיון תוגש לשר התחבורה (להלן [[בפרק זה]] - השר) באמצעות הועדה, על גבי טופס שהיא קבעה. @ 39א. תנאי כשירות כללית (תיקון: תשע"ח, תשפ"ה) : תנאי הכשירות הכללית לתפקיד נתב הם: : (1) הוא בעל תעודת הסמכה מוכרת ותקפה לרב חובל, לפי [[+|תקנה 20(1)(א)]] [[ופרק ד' לתקנות הספנות (ימאים)]]; : (2) שירת באנייה בתפקיד קברניט כלי שיט, שתפוסתו ברוטו עולה על 5,000 טון ועסק בהפלגות בין-לאומיות במשך 18 חודשים לפחות או שירת בתפקיד קברניט בכלי שיט כאמור במשך 15 חודשים לפחות ונוסף על כך שירת במשך 24 חודשים לפחות בתפקיד קברניט גוררת; : (3) הוא בעל תעודה רפואית תקפה מאת רופא מורשה או מוסד רפואי מוסמך, המעידה על כושר גופני מתאים של המבקש לשמש בתפקיד נתב; לעניין זה, "מוסד רפואי מוסמך" ו"רופא מורשה" - כהגדרתם [[בתקנה 52 לתקנות הספנות (ימאים)]]. @ 40. בקשה לרשיון זמני (תיקון: תשל"ב, תשע"ח) : לבקשה למתן רשיון זמני יצרף המבקש - : (1) מסמכים המעידים על עמידתו של המבקש בתנאי הכשירות הכללית כמפורט [[בתקנה 39א]]; : (2) אישור מאת המעסיק כי המבקש עבר במשך חדשיים התמחות בניתוב בנמל כמשמעותו [[בפקודה]] או אישור מאת המנהל שהמבקש עבר התמחות בניתוב בנמל מחוץ לישראל בתנאים שאישרה ועדת רישוי נתבים; : (3) אישור המעסיק על נכונותו להעסיק את המבקש לתקופת נסיון או לתקופה אחרת בתפקיד נתב; : (4) (((נמחקה);)) : (5) (((נמחקה).)) @ 41. בקשה לרשיון קבוע (תיקון: תשע"ח) : (א) לבקשה למתן רשיון קבוע יצרף המבקש - :: (1) רשיון זמני תקף של המבקש; :: (2) אישור המעסיק כי המבקש עבד כנתב באחד מנמלי המעסיק שמונה עשר חדשים רצופים לפחות לפני הגשת הבקשה; :: (3) תעודה רפואית כאמור [[בתקנה 39א(3)]]. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א) רשאי השר לפטור מבקש רשיון קבוע, שניתן לו בעבר רשיון קבוע, מהוראות תקנת משנה (א)(1) ו-(2). @ 42. סמכויות הועדה (תיקון: תשע"ח) : אלה סמכויות הועדה: : (1) לבדוק כל בקשה שהוגשה לפי [[תקנה 39]] ואת המסמכים המצורפים לה; מצאה הועדה בהם חסר או פגם, תודיע על כך למבקש ותקבע לו זמן לתיקונם; : (2) לבחון, באופן שייראה לה, את רמת הידיעות ואת הכושר המקצועי של המבקש; : (3) להעביר את הבקשה על מסמכיה לשר, בצירוף המלצותיה; : (4) לייעץ לשר בדבר קביעת תנאי הכשירות הכלליים הנדרשים לתפקיד נתב; : (5) לייעץ לשר בדבר הצורך בהשתלמויות מקצועיות. @ 42א. המלצה של מנהל רשות הספנות והנמלים (תיקון: תשל"ב, תשע"ח, תשפ"ה) : (א) על אף האמור [[בתקנה 39א(2)]] רשאי מנהל רשות הספנות והנמלים במשרד התחבורה, לפי שיקול דעתו, להמליץ בפני השר על מתן רשיון, בתנאים או ללא תנאים, למבקש שהגיש מסמכים המעידים כי שירת בתפקיד קברניט בכלי שיט שתפוסתו ברוטו עולה על 5,000 טון ועסק בהפלגות בין-לאומיות במשך 9 חודשים לפחות, או שירת בתפקיד קברניט בכלי שיט כאמור במשך 12 חודשים לפחות ונוסף על כך שירת במשך 18 חודשים לפחות בתפקיד קברניט גוררת (([במקור: לפחות])), או שהגיש מסמכים המעידים כי שירת כקברניט בכלי שיט כאמור שנה אחת לפחות ונוסף על כך שירת במשך שנתיים רצופות לפחות כקברניט בגוררת. : (ב) המלצת מנהל רשות הספנות והנמלים על מתן רשיון לפי תקנת משנה (א), דינה כהמלצת הועדה לפי [[תקנה 42(3)]]. @ 43. מתן רשיון : השר רשאי לתת את הרשיון המבוקש או לסרב לתתו, וכן לקבוע בו תנאים. @ 44. חקירות הוועדה : הועדה רשאית - : (1) להחליט על עריכת חקירה בדבר התנהגותו המקצועית של נתב וכן בדבר התנהגות שלדעתה אינה הולמת את מקצועו או מעמדו; החליטה הועדה כאמור, רשאית היא לערוך חקירה או למנות לכך ועדה מיוחדת הן מבין חבריה והן שלא מבין חבריה כפי שתקבע בכל מקרה; : (2) לדרוש מנתב מפעם לפעם שייבדק על ידי רופא או על ידי ועדה רפואית, כפי שהיא תורה, כדי לקבוע אם כשרו הגופני עדיין מתאים למילוי תפקידו כנתב; : (3) להעביר לשר את תוצאות החקירה שערכה, או את קביעת הרופא או הועדה הרפואית, בצירוף המלצותיה. @ 45. סירוב לתת רישיון, התלייתו או ביטולו (תיקון: תשע"ח) : רשאי השר, לאחר שהועברו אליו המלצות הועדה, לסרב לתת רישיון או לבטל רשיון של נתב או להתלותו לתקופה מסויימת בכל אחד מהמקרים האלה: : (1) הנתב הורשע בעבירה שעבר בקשר עם תפקידיו כנתב או בעבירה פלילית שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לעסוק בניתוב, או אם הוגש נגדו כתב אישום בעבירה פלילית כאמור וטרם ניתן פסק דין סופי בעניינו, ובלבד שנתן לו הזדמנות לטעון את טענותיו; : (2) השר שוכנע כי הנתב התנהג שלא כשורה מבחינה מקצועית או עשה מעשה שאינו הולם את מקצועו או מעמדו; : (3) השר שוכנע כי מצב בריאותו של הנתב התערער עד כדי כך שאין באפשרותו לבצע את תפקידו כנתב. @ 45א. התליה לאלתר (תיקון: תשע"ח) : אם יש לשר יסוד סביר להניח, לאחר שהועברה אליו חוות דעת של הממונה על הנמלים בעניין, כי הנתב ביצע מעשה שמפאת מהותו, חומרתו או נסיבותיו הקשורות לבטיחות השיט, אין הוא ראוי לעסוק בניתוב או, לאחר שקיבל תעודה רפואית מאת רופא מורשה או מוסד רפואי כהגדרתם [[בתקנה 39א]], כי מצב בריאותו של הנתב אינו מאפשר לו לבצע את תפקידו כנתב, והוא שוכנע כי יש צורך דחוף בהתליית רישיונו לשם הגנה מיידית על בטיחות השיט, רשאי הוא להתלות את הרישיון לאלתר, לתקופה שלא תעלה על 30 ימים, בתנאים או בלא תנאים, עוד בטרם נמסרו לו המלצות הוועדה, ובלבד שייתן לנתב הזדמנות לטעון את טענותיו בהקדם האפשרי לאחר ההתליה, ולא יאוחר מתום 30 ימים ממועד ההתליה. @ 46. פקיעת רשיון : הרשיון יפקע בכל אחד מהמקרים האלה: : (1) נשללה מהנתב תעודת הסמכתו כרב-חובל; : (2) הנתב לא עסק חמש שנים רצופות בניתוב בישראל. @ 47. (תיקון: תשל"ג-8, תשס"ט, תשע"ח) : (((בוטלה).)) @ 48. (תיקון: תשע"ח) : (((בוטלה).)) @ 49. (תיקון: תשע"ח) : (((בוטלה).)) == פרק שביעי: סדרי כניסה והפלגה == @ 50. הודעה על בואו של כלי שיט : לפחות 36 שעות לפני הגיע כלי שיט לנמל, יודיע על כך הקברניט או הבעל של כלי השיט למנהל הנמל; הוראות תקנה זו לא יחולו על כלי שיט כאמור [[בתקנה 48]] שאינו זקוק לשירותים בנמל. @ 51. מסירת מיצהר היבוא : (א) לפחות 36 שעות לפני הגיע כלי שיט לנמל ימציא בעליו למנהל הנמל - :: (1) העתק של מיצהר היבוא של המטען המציין בין היתר את המידות, המשקלות וסוגי האריזה של המטען שלפיהם חושבו דמי הובלה, וכן תכנית סיוור (stowage plan) של כלי השיט; ולגבי מטען אחוד כמשמעותו [[בתקנה 218]] - תיאור היחידה המאוחדת, משקלה, מידותיה, סימונה, ואם היא נעה אם לאו; :: (2) רשימה מיוחדת של המטענים המסוכנים, המציינת את מהותם ואריזתם; :: (3) רשימת שמותיהם של שולחי הטובין ומקבליהם, במידה שפרטים אלה לא נכללו במיצהר; :: (4) רשימת הנוסעים היורדים אל החוף. : (ב) הקברניט יאשר על גבי המסמכים המפורטים בתקנת משנה (א), לפי הצורך ולפני הגשתם למנהל הנמל, כי הם זהים למקור. : (ג) לא הוגשו המסמכים במועד האמור בתקנת משנה (א), רשאי מנהל הנמל, לצורך קביעת תורו של כלי השיט לפריקת מטענו, לראות כאילו הגיע כלי השיט לנמל 36 שעות אחרי הגשת המסמכים כאמור. @ 52. סילוק אגרות ותשלומים לפני ההפלגה : (א) לא יפליג כלי שיט מנמל ללא אישור להפלגה מאת מנהל הנמל. : (ב) מנהל הנמל יתן אישור הפלגה לכלי שיט אם שוכנע ששולמו אגרות הנמל, מכס, דמי הסגר ושאר תשלומים המגיעים בשל כלי השיט או שהופקדה בידו ערובה לשילומם, להנחת דעתו. @ 53. מסירת מיצהר היצוא בהפליג כלי השיט : כל כלי שיט, בטרם יינתן לו אישור הפלגה, חייב קברניטו למסור לפקיד המוסמך רשימת הנוסעים העומדים להפליג וכן מיצהר היצוא של המטען המציין בין היתר את המידות והמשקלות של כל משגור; אולם אם יש לכלי השיט סוכן בנמל, די בכך שהוא ימסור את הרשימה או המיצהר לפקיד המוסמך תוך 24 שעות מעת קבלת אישור ההפלגה. == פרק שמיני: כלי שיט בנמלים == @ 54. תנועת כלי שיט בנמל : לא יניע ולא יתמרן אדם כלי שיט בנמל באופן העלול לסכן חיי אדם או לגרום נזק לכלי שיט, למיתקני נמל או לכל רכוש אחר שבנמל. @ 54א. אמצעי קשר בכלי שיט (תיקון: תשל"ה-7) : (א) לא ישיט קברניט כלי שיט שתפוסתו ברוטו עולה על 450 טונות לנמל ולא יעגינו בתחום נמל אלא אם היה כלי השיט מצוייד במכשיר קשר תג"מ (V.H.F) תקין ובמצב שמיש. : (ב) בכל עת השיוט והעגינה בתחום נמל, תקויים אפשרות קשר רצוף באמצעות מכשיר הקשר האמור בין כלי השיט ותחנת הקשר בנמל. @ 55. מצופי עוגנים (תיקון: תשע"ח) : רב חובל הנמל רשאי להורות לקברניט של כלי שיט העוגן בנמל לגרום לכך כי מקום הימצאם של העוגנים יובלט באמצעות מצופים. @ 56. הפעלת צופר (תיקון: תשע"ח) : לא יפעיל אדם צופר בכלי שיט הקשור לרציף או לשובר הגלים מבלי שקיבל תחילה רשות מאת רב חובל הנמל, פרט למקרה חירום או לצורך ניסוי מערכות לפני הפלגה (Testing Gear). @ 57. כוח ההנעה של כלי השיט (תיקון: תשע"ח) : הקברניט של כלי שיט המונע בכוח מכני חייב לוודא את כשירותו ותקינותו המלאה של כוח ההנעה העיקרי בכלי השיט כל עוד כלי השיט נמצא בנמל, אלא אם כן קיבל רשות בכתב מאת רב חובל הנמל או מי שהוא מינה לכך לשינוי כוח ההנעה העיקרי של כלי השיט, ובלבד שסוכן האנייה הציג לו אישור של המנהל הכללי של התאגיד המפעיל את הרציף שלידו עוגן כלי השיט לאותו שינוי. @ 58. נוכחות אנשי צוות (תיקון: תשע"ח) : הקברניט של כלי שיט העוגן או הרתוק בנמל יבטיח כי מספר מספיק של אנשי צוות יהיו נוכחים על כלי השיט לצורך שמירה על בטיחותו ואפשרות תמרונו, זולת אם רב חובל הנמל הסכים מראש אחרת; רב חובל הנמל יתייעץ עם המנהל הכללי של התאגיד המפעיל את הרציף שלידו עוגן כלי השיט הנוגע בדבר או מי שהוא מינה לעניין זה. @ 59. אמצעי ריתוק : הקברניט של כלי שיט הרתוק בנמל יבטיח כי אמצעי הריתוק של כלי השיט יהיו במספר הדרוש ובמצב תקין. @ 60. סוככי מגן (תיקון: תשע"ח) : קברניטו של כלי שיט הנכנס לנמל יבטיח כי כלי השיט יהיה מצוייד בסוככי מגן במספר ובגודל מתאימים לכלי השיט והשימוש בהם ייעשה לפי הצורך ולפי הוראות רב חובל הנמל. @ 61. קשירת כבלים (תיקון: תשע"ח) : (א) רב חובל הנמל רשאי ליתן הוראה לקברניט לקשור כבלים או ציוד קשירה לכלי השיט תוך מועד שיורה; אם אין לקברניט כבלים או ציוד קשירה כאמור, יספקם רב חובל הנמל ויחייב את הקברניט בהוצאות. : (ב) לא קויימה הוראת תקנת משנה (א), כולה או מקצתה, רשאי רב חובל הנמל לבצע את הקשירה בעצמו בכלים שלו, ולחייב את הקברניט בהוצאות העבודה בנוסף להוצאות הכלים וציוד הקשירה. @ 62. הפעלת מדחף על יד רציף (תיקון: תשע"ח) : בכלי שיט העוגן על יד רציף לא יופעל המדחף בלי רשות לכך מאת רב חובל הנמל אלא אם - : (1) הפעלתו דרושה כאמצעי למקרה חירום; או : (2) הפעלתו הכרחית כדי למנוע סכנה מידית לרכוש או לנפש. @ 63. איסור חסימת נתיבי שיט וגישות (תיקון: תשע"ח) : (א) לא יעגון כלי שיט בנתיב שיט, בתעלה או במקום המפריע לגישה לכל רציף, מזח או מיתקן אחר של הנמל, אלא לפי היתר מראש מאת רב חובל הנמל, לתקופת ההיתר ובהתאם לתנאיו. : (ב) לא יוריד קברניט סירה מכלי שיט למימי הנמל, ולא יתיר הורדתה, בלי שקיבל קודם לכך רשות מרב חובל הנמל, פרט למקרה חירום. @ 64. עגינה וריתוק (תיקון: תשנ"ח, תשנ"ט-4, תשס"ו, תשס"ח, תשע"ח) : (א) בתקנה זו - ::- "הרשות", "חברת נמל" ו"תאגיד מורשה" - כהגדרתם [[בחוק רשות הספנות והנמלים, התשס"ד-2004]] (להלן - החוק); ::- "רציף מסחרי" - רציף שהרשות הורתה לגביו, לפי תקנת משנה (א1)(2), כי הקצאתו לכלי שיט תהיה לפי הסכם; ::- "מפעיל", לגבי כל רציף - חברת הנמל או התאגיד המורשה שהוסמכו לתת בו שירותי נמל לציבור; ::- "צוות תפעול" - קבוצת עובדים מוגדרת, העובדת בשיתוף פעולה לביצוע תהליך ניטול המטען והכוללת עובדים במספר ובתפקידים המתאימים, להלכה, להשלמת התהליך האמור במלואו. : (א1) לשם הגברת התפוקה של הנמל בשינוע מטענים ובתנועת נוסעים, ולשם הגברת התחרות בין מפעילים, רשאית הרשות - :: (1) לקבוע בכללים לפי [[סעיף 32(ב) לחוק]], ובהליך הקבוע בתקנות משנה (א4) עד (ה), סדרי קדימה בהקצאת רציפי הנמל לכלי שיט ובסדרי הכניסה למעגן הסגור והיציאה ממנו (להלן - נוהל התור התפעולי); נוהל התור התפעולי ייקבע לפי סוגי כלי השיט, סוגי המטענים ורציפי הנמל ומשאביו, ואולם הרשות רשאית לקבוע בנוהל התור התפעולי מתן קדימה לאניית נוסעים נכנסת שהגעתה תואמה עם מנכ"ל המפעיל הנוגע בדבר, לכלי שיט נכנס הנושא מטען חיוני לביטחון מדינת ישראל, לגבי אותו מטען אם פריקתו דחופה לפי אישור המנהל הכללי של משרד הבטחון או מי שהוא הסמיך לעניין זה, וכן לכלי שיט במצוקה שעגינתו ליד רציף או הרחקתו ממנו נחוצה לדעת מנהל הנמל; :: (2) להורות במסגרת נוהל התור התפעולי כי הקצאת רציף מסוים לכלי שיט, וקדימות כלי שיט הפוקד רציף כאמור בכניסה למעגן הסגור וביציאה ממנו יהיו לפי הסכם שירות בין המפעיל הנוגע בדבר ובין בעל כלי השיט (להלן - אניית הסכם) שהתקשרות בו מותנית בקיום כל התנאים שלהלן, לפני חתימתו או בעת ביצועו, לפי העניין: ::: (א) הסכם השירות נכרת בעקבות הליך שוויוני לקבלת הצעות להתקשרות בהסכם כאמור שקיים המפעיל הנוגע בדבר; ::: (ב) הסכם השירות יכלול התחייבות של המפעיל לרמות שירות אשר לא יפחתו מרמות השירות השנתיות הממוצעות שמדדה הרשות למפעיל לגבי השנה שקדמה לכריתת ההסכם, לפי סוג המטען הנוגע בדבר, לזמן שהיית אניה בנמל, בתוספת חמישה אחוזים; לא נמדדו רמות שירות למפעיל מסוים, לא תפחת ההתחייבות לרמות שירות, בהסכם השירות, מהמקובל בתחום זה למפעילים בעלי מאפיינים דומים; בפסקת משנה זו, "זמן שהיית אניה בנמל" - פרק הזמן, בשעות, מתחילת המשמרת שלגביה הזמין סוכן האניה את תחילת העבודה של כלי השיט עד המועד שבו הנתב ירד מכלי השיט בהפלגתו אל מחוץ לנמל; ::: (ג) ברציף שאינו רציף מסחרי שבהפעלת אותו מפעיל, הוא יספק לכל כלי שיט, צוותי תפעול כמפורט להלן לפחות, אלא אם כן אישר מנכ"ל המפעיל, בנסיבות מיוחדות או בלתי צפויות שיירשמו, ובהסכמת בעל כלי השיט, בכתב ומראש, הפחתה של מספר צוותי התפעיל - :::: (1) בימים ראשון עד חמישי, בכל יממה - שני צוותי תפעול בשתי משמרות וצוות תפעול אחד במשמרת אחת; :::: (2) ביום שישי - שלושה צוותי תפעול; ::: (ד) המפעיל העמיד לרשות הציבור מידע כמפורט להלן לגבי כל הסכם שירות שנכרת לפי תקנת משנה זו: :::: (1) בעל כלי השיט שעמו נכרת הסכם השירות; :::: (2) המועדים שבהם התחייב המפעיל להקצות רציף לכלי השיט שעליהם חל הסכם השירות; :::: (3) להורות על מספר המנופים המרבי ברציף מסחרי שניתן להעמיד לשימוש אניית הסכם; בהוראה כאמור יכול שיכללו תנאים שונים לפי משמרות, ימי השבוע או כל אמת מידה עניינית אחרת. :: ((פורסמו [[כללי רשות הספנות והנמלים (נוהל התור התפעולי בנמלי חיפה, אשדוד ואילת), התשס״ח–2008]].)) : (א2) בכל זמן שבו רציף מסחרי אינו משמש בפועל אניית הסכם או שאין בנמל אניית הסכם שממתינה להיכנס אליו, הוא יעמוד לשימוש כלי השיט שאינם אניות הסכם לפי נוהל התור התפעולי, לרבות לצורך עבודה חלקית; הוראה זו לא תחול על פרק זמן הקטן מארבע שעות. : (א3) על אף האמור בכל הסכם שירות, אניית הסכם שהגיעה לנמל באיחור העולה על ארבע שעות מהמועד שהוסכם עמה להקצאת רציף על פי הסכם השירות, לא תהיה זכאית לקדימה בהקצאת רציף, בכניסה למעגן הסגור או ביציאה ממנו על פי הסכם השירות, אלא יחולו עליה הוראות נוהל התור התפעולי. : (א4) קביעת נוהל התור התפעולי תיעשה בהתייעצות עם המפעילים שעל הרציפים המסורים להפעלתם הוא חל. : (א5) נוהל התור התפעולי יופקד במשרד מנהל הרשות, והודעה על הפקדתו כאמור תפורסם בעיתון יומי, על לוח המודעות בנמל ובאתר האינטרנט של הרשות. : (ב) (((נמחקה).)) : (ג) השגה על נוהל התור התפעולי, על שינויו או על החלפתו, תוגש לרשות בכתב, בתוך 30 ימים מיום פרסום ההודעה לפי תקנת משנה (א5), בפירוט הנמקות ובליווי תצהיר המאמת את העובדות שעליהן היא מסתמכת. : (ד) הרשות תחליט אם לקבל את ההשגות שהוגשו לה לגבי נוהל התור התפעולי שהופקד כאמור או לדחותן; משעשתה כן תאשר את נוהל התור התפעולי ותקבע את מועד תחילתו (להלן - הנוהל המאושר). הנוהל המאושר כאמור יעמוד לרשות הציבור במשרדי הנמל ובאמצעות אתר האינטרנט של הרשות; הודעה על כך תפרסם הרשות בעיתון יומי ועל לוח המודעות בנמל. : (ה) מועד התחילה של הנוהל המאושר שתקבע הרשות, שינויו או החלפתו לא יקדם מתום שלושה חודשים מיום פרסום ההודעה לפי תקנת משנה (ד). : (ו) על אף האמור בתקנות משנה (א1) עד (ד) רשאי מנהל הנמל, בנסיבות מיוחדות או בלתי צפויות, לחרוג מהוראות נוהל התור התפעולי שנקבע; החריגה ונימוקיה יתועדו ברשומות הנמל. : (ז) לא יעגון כלי שיט בנמל ולא ירותק לרציף או למקום אחר בנמל, אלא לפי היתר מוקדם לכך מאת רב חובל הנמל, לתקופת ההיתר ובהתאם לתנאיו. : (ח) היה למנהל הרשות יסוד סביר להניח כי מפעיל אינו מקיים את התנאי הקבוע בתקנת משנה (א1)(2)(ג) כלפי כלי שיט פלוני, רשאי הוא להטיל עליו עיצום כספי כאמור [[בסעיף 42(ג)(3) לחוק]], בכפוף להוראות [[+|סעיפים 43 עד 46]] [[ו-48 לחוק]]. @ 65. היתר ריתוק : אין לראות בקבלת אגרות מינגש או כל אגרות אחרות בלבד משום מתן היתר לכלי שיט להירתק לרציף או לעגון במקום אחר בנמל כל עוד לא נתקבל היתר לכך. @ 66. פריקת מטענים וטעינתם : לא יתחילו בפריקת מטענים או בהורדת אנשים מכלי שיט או בטעינת מטענים או העלאת אנשים עליו, אלא במקום ובזמן שנקבע לכך בהיתר שקיבל הקברניט מאת מנהל הנמל. @ 67. הגבלות בשירותי הנמל : מנהל הנמל רשאי להגביל או לאסור טעינתם או פריקתם של טובין ועלייתם או ירידתם של אנשים מכלי שיט כל אימת שהוא סבור כי מזג האוויר או גורם אחר עלול להפריע למהלך התקין של העבודה או לגרום נזק לנמל או לרכוש או לאנשים שבתוכו. @ 68. עיכוב פריקה וטעינה : (א) כלי שיט שלא פרק מטען או לא טענו במהירות הסבירה לדעת מנהל הנמל, והוא תופס מקום ריתוק הדרוש לכלי שיט אחר, רשאי מנהל הנמל להורות להעתיקו ממקום ריתוקו או להעתיקו בעצמו ולהטיל עליו את ההוצאות הכרוכות בכך. : (ב) מנהל הנמל רשאי בכל עת להפסיק או לצמצם טעינה, פריקה, שיטעון, קבלה או מסירה של טובין בנמל וכן להורות על מסירה ישירה באישור גובה המכס, אם לדעתו עשוי הדבר למנוע צפיפות יתרה. @ 69. מניעת נזק ממיתקני הנמל : קברניט כלי שיט ימנע כל נזק העלול להיגרם לרציף או למיתקן אחר בנמל עקב ניתוב, עגינה או רתיקה של כלי השיט או בשעת פריקה או טעינה. @ 70. הודעה על גרימת נזק : קברניט כלי שיט יודיע מיד למנהל הנמל על כל נזק שגרם כלי השיט לרציף או למיתקן אחר בנמל. @ 71. איסור כניסת כלי שיט שאינם מבוטחים : מנהל הנמל רשאי לאסור כניסתו של כלי שיט לנמל אם לא הוכיח בעל כלי השיט או קברניטו כי כלי השיט מבוטח להנחת דעתו של מנהל הנמל מפני כל נזק שהוא אחראי לו ואשר עלול להיגרם על-ידי כלי השיט בנמל. @ 72. הרחקת כלי שיט (תיקון: תשע"ח) : נוכח רב חובל הנמל שיש הכרח בהרחקה מידית של כלי שיט ממקום עגינתו בנמל או בביצוע כל תמרון אחר בו כדי למנוע מכשול או כדי למנוע או להפחית סכנה לחיים או נזק לכלי השיט, לכלי שיט אחר, למיתקני נמל או לכל רכוש אחר בנמל, רשאי הוא בתיאום, ככל האפשר, עם מנהל הנמל, לעשות בעצמו כל פעולה כאמור לגבי כלי השיט ועל חשבון בעליו, אם קברניט כלי השיט לא היה מסוגל לעשות פעולה כאמור מיד לאחר קבלת ההוראה. == פרק תשיעי: ציוד == @ 73. עגורני חוף : מנהל הנמל רשאי להורות כי פריקת מטענים, כולם או מקצתם, מכלי שיט הרתוק לרציף בנמל, או טעינתם עליו, תיעשה בעזרת עגורני חוף, אם לדעתו הפריקה או הטעינה בעזרת עגורני כלי השיט עלולה לסכן את המטען או המטפלים בו או לגרום לצפיפות יתרה או להפריע בסדרי העבודה בנמל. @ 74. חובת שימוש בעגורני חוף : על אף האמור [[בתקנה 73]] יהא השימוש בעגורני חוף או במיתקני חוף חובה לשם פריקת מטענים בצובר שעליהם הורה מנהל הנמל, או טעינתם לכלי שיט הרתוק לרציף, כל אימת שבנמל מצויים עגורנים או מיתקני חוף שאפשר להשתמש בהם. == פרק עשירי: מטענים == === סימן א': מסמכי המטענים וסימונם === @ 75. טובין שלא נפדו וגורמים לצפיפות : נפרקו טובין מכלי שיט בנמל ועברו חמישה ימים מן היום שבו השלים כלי השיט שייבא את הטובין את פריקת מטענו בנמל, רשאי מנהל הנמל, אם לדעתו אי העתקת הטובין גורמת לצפיפות בו, לצוות על העתקתם למקום שאישר לכך גובה המכס, וההוצאות הכרוכות בכך ישולמו על ידי היבואן או בעל הטובין, או על ידי סוכנו של כל אחד מהם, בטרם יוצאו הטובין מפיקוחה של רשות הנמלים. @ 76. רשימת טובין ליצוא : לא יביא אדם לנמל טובין שאינם חפצי נוסעים (להלן [[בפרק זה]] - טובין) לשם הטענתם על כלי שיט, אלא אם המציא קודם לכן למנהל הנמל רשימה של הטובין האלה ובה תיאורם, משקלם, מידותיהם, סימונם, אריזתם, שמות שולחיהם ומקבליהם וציון הטובין המסוכנים שביניהם. @ 77. סימון משקל טובין מיוצאים : הבעל של כל יחידת טובין המיוצאת דרך הנמל, שמשקלה ברוטו אלף קילוגרמים או יותר, יבטיח שהמשקל יצויין על אריזת המשגור באופן ברור ובולט לעין בכתב בר-קיימא. @ 78. המצאת רשימת טובין בשיטעון : אם מועברים טובין מכלי שיט אחד בנמל למשנהו, רשאי מנהל הנמל לדרוש מהקברניטים של שני כלי השיט רשימה כאמור [[בתקנה 76]] לענין הטובין שבשיטעון. @ 79. הוראת מסירה (תיקון: תשנ"ט) : טובין שנפרקו בנמל לשם יבוא או כמטען במעבר, יגישו מקבלי הטובין או סוכניהם למנהל הנמל הוראת מסירה מטעם סוכן כלי השיט שבו יובאו הטובין בטופס שנקבע על פי [[סעיף 14 לפקודה]]. @ 80. תעודת יצוא : יצואן של טובין או סוכנו יגישו למנהל הנמל תעודת יצוא, שבה נקובים הפרטים הבאים לענין הטובין: : (1) שם כלי השיט שבו יוצאו הטובין; : (2) שם המקבל; : (3) משקלם של הטובין ונפחם; : (4) סימני הטובין ומספריהם וכן תיאור ומספר של אריזותיהם ותכולתן; : (5) נמל היעוד. @ 81. אי אחריות להטענת טובין : רשות הנמלים אינה חייבת להטעין טובין שעליהם הוגשה תעודת יצוא, כולם או מקצתם, על כלי שיט ששמו צויין בתעודת יצוא. @ 82. פיקוח בעת פריקה וטעינה : בעת פריקה או טעינה על כלי שיט בנמל, יימצא עליו קברניטו ויפקח על הפעולות האמורות. === סימן ב': מטענים ברציפים === @ 83. הנחת טובין בנמל : (א) לא ישים אדם טובין במקום כלשהו בשטח הנמל אלא ברשות פקיד מוסמך. : (ב) מנהל הנמל רשאי להוציא מהנמל או להעביר למקום אחר בנמל כל טובין אשר הונחו בו שלא בהתאם להוראותיו, על חשבון בעליהם. @ 84. אריזת טובין : לא יארוז אדם טובין, לא יפתח אריזתם ולא ירכיב מכוניות, מכונות או טובין אחרים בשטח הנמל, אלא ברשות הפקיד המוסמך. @ 85. איסור הנחת טובין וציוד בקרבת מיתקני הנמל (תיקון: תשל"ג-5) : (א) לא ישים אדם כל טובין או ציוד ולא יחזיקם ברציף בקרבה יתרה לרתוקות, לזקפים (bollards), לטבעות קשירה, לעמודים, לחיבורי מים או חשמל, למסילות ברזל או למסילת עגורנים. : (ב) בתקנה זו, "מסילת ברזל" - השטח שבין פסי מסילת הברזל, לרבות רצועת קרקע ברוחב של 1.60 מטר מכל פס. @ 86. איסור הנחת טובין באופן העלול לגרום נזק : (א) לא ישים אדם ברציף, במסוך או במקום אחר בנמל טובין אשר לדעת פקיד מוסמך עלולים לגרום נזק לרציף, למסוך או למקום אחר או לטובין אחרים בקרבתם. : (ב) לא ישים אדם כל טובין ברציף, במסוך או במקום אחר בנמל באופן המפריע לגישה לטובין אחרים או להוצאת טובין אחרים. @ 87. בעלי-חיים בנמל : מי שבפיקוחו נמצאים בעלי-חיים בנמל או המביא בעלי-חיים לנמל או המוציא אותם משם, ינקוט בכל הצעדים הדרושים למניעת בריחתם או תעייתם. === סימן ג': פריקה וטעינה === @ 88. מתיחת רשתות בעת פריקה וטעינה : הקברניט של כלי שיט יגרום לכך כי לפני פריקת טובין או טעינתם ובזמן הפריקה או הטעינה יימתחו רשתות וקולטי מפולת בין כלי השיט והרציף. @ 89. הוראות לקברניט : (א) מנהל הנמל רשאי לתת מפעם לפעם הוראות בענין פריקה וטעינה וכל הכרוך בכך לקברניט של כלי שיט ולכל אדם הממונה על פריקת כלי שיט או טעינתו, לרבות הוראות בענינים כדלקמן: :: (1) פיקוח, עגינת כלי שיט, ריתוקו או הצבתו, הזמן שבו יורשה להישאר באותו מקום והזמן שבו יעזוב את המקום; :: (2) השימוש בארבות, בסירות, בעגורנים צפים ובציוד דומה אחר בפריקת כלי שיט או טעינתו, בין אם כלי השיט מוצב על יד רציף ובין אם רותק או עוגן במקום אחר; :: (3) הרשאה לטפל במטענים מחוץ לזמן העבודה הרגיל ואיסור לטפל במטענים בזמן העבודה הרגיל; :: (4) שימוש בעגורנים קבועים או ניידים, בכלי הרמה אחרים, בטרקטורים ובכלי רכב אחר ובכל ציוד אחר לשינוע מטענים וחלוקת הציוד האמור בין הרציפים, מקומות הפריקה ומסוכים שונים בנמל; :: (5) האופן והקצב של שינוע מטענים, בין בדרך כלל ובין במקרים מיוחדים. @ 90. מסירת טובין במסירה עקיפה לפי שטרי מטען : (א) במסירה עקיפה, ימסור הקברניט או הבעל של כלי שיט למנהל הנמל את הטובין כשהם מסודרים לפי שטרי מטען. : (ב) לא מילא הקברניט או הבעל של כלי שיט אחר הוראות תקנת משנה (א), רשאי מנהל הנמל למיין ולסדר את הטובין הנפרקים לפי שטרי מטען ולגבות את הוצאות הסידור והמיון מהקברניט. @ 91. רשימות טובין בפריקה : ערך קברניט או הבעל של כלי שיט רשימות של טובין שנפרקו מכלי השיט, רשאי מנהל הנמל לדרוש העתק מהרשימות האמורות. @ 91א. כיסוי מטענים בגלנוע (תיקון: תשל"ז-2) : כלי רכב מוביל שהוא טעון מטען יבוא או מטען ייצוא יימסר לנמל כשהוא מכוסה להגנת המטען מפני גשם. === סימן ד': סבלות (((בוטל))) (תיקון: תש"ע) === @ 92. (תיקון: תשל"ג, תשל"ג-2, תשל"ט-2, תשנ"ה-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 93. (תיקון: תשל"ט-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 94. מסירה ישירה טעונה אישור : לא תיעשה מסירה ישירה בטובין מיובאים או מיוצאים, אלא באישורם המוקדם בכתב של גובה המכס ומנהל הנמל. @ 95. סמכות לסרב מסירה עקיפה (תיקון: תשמ"ג) : מנהל הנמל רשאי לסרב להרשות מסירה עקיפה בעת פריקת טובין או טעינתם, אם לדעתו מסירה כאמור עלולה לגרום לצפיפות יתרה, סכנת דליקה, התפוצצות, לכלוך, זיהום אויר, הפרעה לסדרי העבודה בנמל וכיוצא באלה, או אם הדבר דרוש, לדעתו, להגנתם, שמירתם או בטיחותם של הטובין המשונעים או של טובין אחרים שבקרבתם. == פרק אחד-עשר: טובין ללא תובעים == @ 96. דמי מכירת טובין ללא תובעים (תיקון: תשנ"ט) : (א) נמכרו טובין בהתאם להוראות [[+|סעיף 21]] [[או 22 לפקודה]], ינוכו מדמי המכר שנתקבלו במכירתם מסי המכס ויתר המסים, ההיטלים והאגרות החלים עליהם, ההוצאות הקשורות בטיפול בהם לצורך מכירתם והוצאות מכירתם. : (ב) העודף שנותר לאחר הניכויים לפי תקנת משנה (א) ישולם לבעל הטובין אם הוגשה בקשתו לרשות הנמלים תוך שנה מיום המכירה. : (ג) ניתנה הוראה בהתאם [[+|לסעיף 21]] [[או 22 לפקודה]] למכור טובין שלא נתבעו, ואי אפשר למכרם בסכום המספיק לתשלום מסי המכס, אגרות הנמל ושאר הוצאות - יימסרו הטובין לאגף המכס והבלו ומותר להשמידם או לעשות בהם ככל שיורה מנהל אגף המכס והבלו; הוראות תקנת משנה זו יחולו לענין טובין מיובאים אף אם היתה ההוראה למכרם בתנאי שייוצאו בדרך הים. : (ד) טובין שנמכרו כאמור בתקנה זו, יסלקם הקונה מהנמל תוך שבעה ימים מיום קנייתם זולת אם הורתה רשות הנמלים אחרת; לא סולקו הטובין כאמור, ייעשה בהם כפי שיורה מנהל הנמל. : (ה) רשות הנמלים רשאית לגבות את הוצאות ההשמדה של טובין ללא תובעים כאמור בתקנת משנה (ג) מבעל כלי השיט שבו יובאו, כל אימת שלא ניתנה הוראת מסירה מאת הקברניט או מבעל כלי השיט; ניתנה הוראת מסירה - רשאית רשות הנמלים לגבות את הוצאות ההשמדה כאמור מבעל הטובין ששמו נקוב בהוראת המסירה. @ 97. הודעה על מכירת טובין ללא תובעים (תיקון: תשל"ה-5) : (א) הודעה על מכירה של טובין כאמור [[בסעיף 21(א) לפקודת הנמלים [נוסח חדש], תשל"א-1971]], תפורסם בידי מנהל הנמל שבו הטובין עומדים להימכר, בתחילת החודש שבו הטובין יוצאו למכירה. : (ב) הודעה כאמור בתקנת משנה (א) תפורסם לא יאוחר מ-15 יום לפני מועד מכירת הטובין בהדבקתה על לוח המודעות של הנמל שבו תתקיים המכירה, וכן בשני עתונים יומיים. : (ג) טובין יימכרו במיכרז, במכירה פומבית או בדרך אחרת, לפי שיקול דעתו של מנהל הנמל. : (ד) אין חובה ליתן כל הודעה אחרת לבעל הטובין. == פרק שנים-עשר: בטיחות == === סימן א': אמצעי בטיחות === @ 98. אמצעי גישה לכלי שיט : (א) הקברניט של כלי שיט שרותק לרציף יקבע ויחזיק כבש מתאים לגישה בטוחה מהרציף לכלי השיט. : (ב) הכבש יהיה מואר באור מתאים משקיעת החמה ועד זריחתה. : (ג) הקברניט ימלא כל הוראה שנתן לו מנהל הנמל בענין מצבם, גדלם וסוגם של הכבש והאור כאמור בתקנות משנה (א) ו-(ב). : (ד) מנהל הנמל רשאי לחייב קברניט לקבוע ולהחזיק כבש לגישה מהרציף לכלי השיט, נוסף לכבש שקבע הקברניט או במקומו. @ 99. עליה וירידה מכלי שיט באמצעות כבש : לא יעלה אדם על כלי שיט מהחוף ולא ירד ממנו לחוף אלא באמצעות כבש כאמור [[בתקנה 98]]. @ 100. כלי שיט בתנועה : לא יעלה אדם על כלי שיט מהחוף ולא ירד מכלי שיט לחוף כל עוד כלי השיט נמצא בתנועה. @ 101. איסור לטפס : לא יטפס אדם על שובר גלים, על רציף או מתחתיו, או על כל מבנה, עגורן או מטען בנמל, אלא אם הורשה לכך מאת מנהל הנמל. @ 102. שמירת דינים : הוראות [[סימן זה]] אינן באות לגרוע [[מכללי הבטיחות בעבודה (נמלים ואניות בנמלים), 1947]]. === סימן ב': מניעת דליקות בנמל וכיבוין === @ 103. איסור עישון בנמל : לא יעשן אדם ולא ישתמש במאור חשוף או באש מסוג כלשהו בנמל במקומות שהעישון או השימוש כאמור נאסר על ידי מנהל הנמל. @ 104. איסור ביצוע עבודת בעירה בנמל : לא יבצע אדם עבודות הלחמה, ריתוך או חיתוך באש ברציף, במסוך או בכל מקום אחר בנמל, אלא ברשות מאת מנהל הנמל. @ 105. כיבוי דליקות בנמל : מנהל הנמל רשאי לנקוט בכל הצעדים הנראים לו לכיבויה או לצמצומה של דליקה בכל רציף, מסוך או מקום אחר בנמל. @ 106. הרחקת טובין ממקום דליקה : פרצה דליקה בנמל, במקום שבו מוחסנים טובין או בקרבתו, או בכלי שיט בקרבת מקום כאמור, רשאי מנהל הנמל להרחיק בזמן הדליקה או כיבויה את הטובין למקום אחר בנמל או מחוצה לו ולגבות מאת בעל הטובין את ההוצאות שהוצאו או נגרמו בקשר להרחקתם, הגנתם, שמירתם ושימורם, החל מפרוץ הדליקה ועד שהבעל קיבלם להחזקתו, עד כדי ערך הטובין. === סימן ג': מניעת דליקות בכלי שיט וכיבוין === @ 107. הגדרות : [[בסימן זה]], "הבערת אש" - כל פעולה הגורמת בעירת אש או המלווה בה. @ 108. איסור הבערת אש : (א) לא יבעיר אדם אש בכלי שיט - :: (1) בתוך הספנות, בקרבת כוות פתוחות ועל הסיפונים, כאשר נמצא בהם מטען או כל חומר לקיח; :: (2) בכל מקום שהבערת אש נאסרה מאת הקברניט; :: (3) בשעת תדלוקו של כלי השיט. : (ב) תקנת משנה (א) תחול גם על פעולות הצתה ועישון של סיגריות, סיגרים, מקטרות וכיוצא באלה, ובלבד שהוראות פסקה (3) לא יחולו על הפעולות האמורות לגבי המקומות שבהם התיר הקברניט לעשותן. @ 109. הבערת אש : בכפוף לאמור [[בתקנה 108]] מותר להבעיר אש בכלי שיט לצורך פעולות אלה: : (1) בישול מים וחימומם, ובלבד שהבעירה תהיה באח בנוי ומותקן במקום המופרד מן הספנות במחיצות אטומות, והאש, האפר והפסולת הלוהטת יימצאו בהשגחתו המתמדת של מבעיר האש; : (2) הארה, ובלבד שהבעירה תהיה בתוך פנסים בעלי מכלי דלק מתכתיים, מקובעים וסגורים; : (3) חימום זפת, ובלבד שהבעירה תהיה על סיפוני מתכת גלויים או על טבלות מתכת המותקנות על סיפונים גלויים. @ 110. ריתוך אסור : לא יבצע אדם בכלי שיט פעולות הלחמה, ריתוך, חיתוך מתכות, חימום מסמרות ופעולות כיוצא באלה (להלן [[בסימן זה]] - פעולות ריתוך) - : (1) בתוך הספנות ועל הסיפונים כאשר נמצא בהם או עליהם חומר לקיח; : (2) בקרבת כוות פתוחות על כלי שיט, ובכוות שדרכן או בקרבתן משנעים חמרים לקיחים; : (3) בתוך מדורים המכילים חמרים מסוכנים או בקרבת מדורים כאמור כשהם פתוחים. @ 111. פעולות ריתוך מותרות : בכפוף לאמור [[בתקנה 110]] מותר לבצע פעולות ריתוך בכלי שיט במקומות ובתנאים אלה: : (1) בחדרי המכונות, בפתחים, בתעלות החימום והאיוורור, בספנות ובמחיצות של כלי השיט, אם ניתן היתר לכך בכתב מאת מנהל הנמל; : (2) במקום שלא פורט בפסקה (1), אם קיבל מנהל הנמל הודעה חתומה ביד הקברניט לפחות שעתיים לפני התחלת ביצוע פעולות הריתוך. @ 112. אמצעי זהירות לפני פעולת ריתוך : המבצע פעולת ריתוך בכלי שיט לא יתחיל בריתוך ולא ירשה לאחר להתחיל בביצוע הפעולה אלא אם נקט תחילה באמצעי הזהירות הדרושים למילוי התנאים האלה: : (1) כל כלי העבודה שבהם משתמשים לצורך פעולת הריתוך ואבזריהם נמצאים במצב תקין; : (2) במקום ביצוע פעולת הריתוך נמצא מטפה מתאים; ואם פעולת הריתוך מתבצעת בכלי שיט שיש בו רשת כיבוי מרכזית, נמצאים בקרבת מקום מטפה מתאים וזרנוק לכיבוי דליקה המחובר לברז ומוכן לפעולה; : (3) במקום ביצוע פעולת הריתוך הוצב אדם המנוסה בכיבוי דליקות והמצוייד במכשירי כיבוי דליקה יעילים; : (4) אם פעולת הריתוך מתבצעת בצינור החודר דרך סיפונים או מחיצות - נבדקו הצינור והמדורים שדרכם הוא חודר, מבפנים ומבחוץ, וכל החמרים הלקיחים או הנפיצים סולקו מהצינור ומקרבתו; : (5) אם פעולת הריתוך מתבצעת במחיצה - הוצב משמר מיוחד נגד דליקה, מעבר למחיצה; : (6) אם לצורך ביצוע פעולת הריתוך משתמשים בגז - מכלי הגז נמצאים במקום מאוורר. @ 113. אמצעי זהירות בשעת פעולת ריתוך : המבצע פעולת ריתוך בכלי שיט ינקוט באמצעי בטיחות למניעת הדברים האלה: : (1) הצתת חמרים או גזים לקיחים על ידי גיצים או גיצי ריתוך; : (2) חדירת להבות, גיצים או חלקיקי מתכת לוהטים דרך פתחים לתוך מדורים שיש בהם חמרים או גזים דליקים; : (3) הצתה או התפוצצות של חמרים או גזים בחפץ שבו או עליו מתבצעת פעולת הריתוך, דרך חפץ כאמור או באמצעותו; : (4) חימום עד להיווצרות אפשרות של דליקה או התפוצצות במבנים או בחלקי כלי שיט אחרים מאלה שבהם מתבצעת פעולת הריתוך. @ 114. אמצעי זהירות בגמר פעולת ריתוך : המבצע פעולת ריתוך או משתתף בביצועה לא יעזוב את מקום ביצוע הפעולה אלא אם נתקיימו תנאים אלה: : (1) המבערים וצינורותיהם הוצאו ממקומות סגורים ונותקו ממכלי הגז; : (2) מקום ביצוע פעולת הריתוך וסביבתו נבדקו בקפדנות, ובמיוחד מקומות נסתרים חלולים ומקומות חיבור וסדקים, ונמצא כי אין בהם חמרים בוערים או לוהטים; : (3) הובטח כי משמר נגד דליקה יבצע בדיקה חוזרת כאמור בפסקה (2) כדי לוודא מניעת התלקחות דליקה כתוצאה מפעולת הריתוך. @ 115. סמכויות מנהל הנמל : מנהל הנמל רשאי לאסור ביצוע פעולת ריתוך או להתנות את ביצועה בכך שהמבצע ינקוט באמצעי בטיחות נוספים על אלה המפורטים [[בתקנות 112]], [[113]] [[ו-114]], אם לדעתו דרוש הדבר מטעמי בטיחות. @ 116. הודעה על דליקה בכלי שיט (תיקון: תשע"ח) : (א) פרצה דליקה בכלי שיט, יודיע הקברניט על כך במהירות האפשרית ובאמצעים היעילים ביותר העומדים לרשותו, לרב חובל הנמל; רב חובל הנמל יודיע למנהל הנמל ולרשות הכבאות לפי [[חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב-2012]]. : (ב) חובת ההודעה כאמור תחול על הקברניט אף אם הדליקה כובתה. @ 117. הרחקת טובין מכלי שיט : מנהל הנמל רשאי להרחיק טובין מכלי שיט שפרצה בו דליקה ומסביבתו. @ 118. הרחקת כלי שיט מתחום הנמל (תיקון: תשע"ח) : רב חובל הנמל, בתיאום, ככל האפשר, עם מנהל הנמל, רשאי להרחיק מתחום הנמל כלי שיט שפרצה בו דליקה. @ 119. הגשת עזרה למנהל נמל או לרב חובל הנמל (תיקון: תשע"ח) : (((במקור סומנה בטעות כתקנה 119א).)) : קברניט כלי שיט שפרצה בו דליקה יגיש למנהל הנמל או לרב חובל הנמל, לפי העניין, כל עזרה אפשרית הדרושה לצורך הפעלת הסמכויות הנתונות להם לפי [[תקנות 117]] [[או 118]]. @ 120. שימוש במלגזה לצורך שינוע : (א) לא יתדלק אדם מלגזה כשהיא בתוך כלי שיט. : (ב) לא ישתמש אדם במלגזה לצורך שינוע מטענים בספנות כלי שיט, אלא אם המלגזה ממונעת במנוע דיזל שמפלטו מופנה כלפי מעלה ועליו מורכב עוצר גיצים, או בכוח חשמל מסוללות. : (ג) בתום השימוש במלגזה לצורך שינוע מטענים כאמור, חייב המשתמש בה לסלקה מהספנה. === סימן ד': כללי === @ 121. אחריות מעביד : חובה המוטלת על פי [[פרק זה]] תחול על הקברניט, על המבצע ועל מעבידו של המבצע. @ 122. תחולה : הוראות [[פרק זה]] יחולו על כלי שיט הנמצאים בתחום נמל. == פרק שלושה-עשר: טעינת חמרי נפץ ופריקתם (תיקון: תשמ"ד-3) == @ 123. הגדרות (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) [[בפרק זה]] - ::- "אזור מוגבל" - אזור בתחום הכרזת נמל, המגודר בגדר הנמל ואשר למנהל הנמל שליטה בו; ::- "אזור מניעה" - אזור בנמל בתחום המעגל ברדיוס של 50 מטרים מהמקום שבו מבוצעות, או נעשות הכנות לביצוע, כל אחד מאלה: ::: (1) טעינה או פריקה של חמרי נפץ; ::: (2) עגינה, קשירה, עיתוק, ניתוק או הפלגת אנית חמרי נפץ; ::- "אזור סכנה א'" - שטח שבו צפויים, במקרה של התפוצצות חמרי הנפץ המיועדים לטעינה או לפריקה, התמוטטות או נזק חמורים לרכוש ופגיעה קטלנית בנפש שלא ניתן למנעם על ידי מיגון או מחסה; ::- "אזור סכנה ב'" - השטח שבו צפויים במקרה של התפוצצות חמרי הנפץ המיועדים לטעינה או לפריקה, נזקים לרכוש ופגיעה בנפש מרסיסים, הדף, גופים מעופפים וכיוצא באלה ואשר ניתן למנעם או להפחיתם על ידי מיגון או מחסה; ::- "אנית חמרי נפץ" - כלי שיט הנושא עמו בהכנסו לנמל, או בהמצאו בנמל, כמות כלשהי של חמרי נפץ, למעט אותה כמות של חמרי נפץ שכלי שיט כאמור נושא עמו דרך קבע לשימושו; ::- "בעל" - הקברניט, הבעל או החוכר של אנית חמרי נפץ או הבעל של מטען חמרי נפץ או סוכנם או נציגם או שליחם של כל אחד מאלה; ::- "חמרי נפץ" - כמשמעותם [[בחוק חמרי נפץ, התשי"ד-1954]], לרבות חמרי נפץ ופריטי תחמושת המפורטים בקבוצה הראשונה (Class 1) של הקודקס; ::- "אימ"ו" - הארגון הבינלאומי לעניני ספנות International Maritime Organization שישראל חברה בו; ::- "הקודקס" - הקודקס הבינלאומי הימי של אימ"ו לענין טובין מסוכנים (I.M.D.G. Code). : (ב) הוראה, אישור או היתר של מנהל הנמל יהיו בכתב חתום בידו. : (ג) הוראות [[פרק זה]] באות להוסיף על האמור בכל תקנה אחרת. @ 124. הודעה על מטען (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) ארבעים ושמונה שעות לפחות לפני הגיע אנית חמרי נפץ לנמל או לפני הכנסת חמרי נפץ לתחום הנמל בדרך אחרת ימסור הבעל הודעה על כך למנהל הנמל, בהתאם [[לטופס 1 שבתוספת השניה]]. : (ב) בהודעה לפי תקנת משנה (א) יסווג הבעל את מטען חומר הנפץ המיועד לטעינה או לפריקה על פי קבוצות הסיווג שבקודקס או בקטלוג לסיווג חומרים מסוכנים של רשות הנמלים (להלן - הקטלוג) לפי כמויות ויציין את הרדיוסים של אזורי סכנה "א" ו-"ב" התואמים, הכל לפי טבלאות הכמויות והרדיוסים של אזורי הסכנה [[תוספת שניה לוח א|שבלוחות א' עד ה' בתוספת השניה]], לפי הענין. : (ג) מנהל הנמל רשאי לדרוש מהבעל פרטים נוספים על אלה שנמסרו לפי תקנת משנה (א) בכל ענין שהוזכר [[בפרק זה]], כתנאי מוקדם להבאת חומרי נפץ לנמל או הוצאתם ממנו. @ 125. סיווג בהעדר הודעה (תיקון: תשמ"ד-3) : לא נמסרה הודעה לפי [[תקנה 124(א)]], או לא נמסרה במועד, או נמסרה והאמור בה לא הניח דעתו של מנהל הנמל, יסווג מנהל הנמל את חמרי הנפץ בקבוצה 1.1 שבקודקס. @ 126. עגינה וקשירה של אנית חמרי נפץ (תיקון: תשמ"ד-3, תשע"ח) : (א) אנית חמרי נפץ לא תיכנס, לא תעגון ולא תיקשר בנמל אלא בהיתר מאת מנהל הנמל ובמקום שנקבע בהיתר. : (ב) אנית חמרי נפץ תיקשר לרציף כשחרטומה מופנה לכיוון פתח היציאה מהנמל ובאמצעות חבלים בלבד, שאינם כבלי מתכת, זולת אם אישר רב חובל הנמל אחרת. @ 127. אמצעים לגרירה בשעת סכנה (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) הבעל יניח גרזנים בחרטום אנית חמרי נפץ השוהה בנמל וכן ליד חבלי הקשירה שבירכתיה, שיאפשרו ניתוק כלי השיט מן הרציף בשעת סכנה. : (ב) הבעל יקשור בחרטומה ובירכתיה של אנית חמרי נפץ השוהה בנמל כבל פלדה שקצהו, ובו לולאה, תלוי קרוב לגובה פני המים באופן המאפשר גרירתה בכל עת. @ 128. טעינת חמרי נפץ ופריקתם (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) אין לטעון חמרי נפץ על אנית חמרי נפץ או לפרקם ממנה אלא במקום ובאופן שהורה מנהל הנמל. : (ב) אין לטעון חמרי נפץ בספנה (Hold) של אנית חמרי נפץ או לפרקם מספנה כאמור, אלא לאחר ניתוק הזרם ממערכת החשמל של אותה ספנה. : (ג) לא ישתמש אדם בציוד שינוע של חמרי נפץ לטעינת חמרי נפץ או לפריקתם אלא לאחר שבודק מוסמך בדק ואישר בכתב, להנחת דעתו של מנהל הנמל, כי הוא מתאים לכך; בתקנת משנה זו, "בודק מוסמך" - כמשמעותו על פי [[סעיף 1 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970]]. : (ד) לא יעוכב מטען חמרי נפץ בתחום הנמל אלא כנדרש לביצוע הפעולות השוטפות של הטעינה או הפריקה, ואם חלה הפרעה או תקלה כלשהי בתהליך השינוע יופסקו מיד כל הפעולות העלולות לגרום להצטברות חמרי נפץ על הרציף. @ 129. כמויות המותרות לשינוע ואישור חריגה (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) למטען חמרי נפץ המיועדים לטעינה על אנית חמרי נפץ או לפריקה ממנה, יקבעו אזורי סכנה "א" ו-"ב" על ידי חישוב רדיוסים של איזורי הסכנה התואמים, על פי סיווג חמרי הנפץ בהתאם להוראות [[התוספת השניה]]. : (ב) כמות חמרי הנפץ המירבית המותרת באנית חמרי נפץ הנמצאת בתחום הנמל תוגבל כך שאיזור סכנה "א" שנקבע לה, בהתאם לתקנת משנה (א) לא יחרוג מתחום האיזור המוגבל. : (ג) על אף האמור בתקנת משנה (ב) - יתיר מנהל הנמל במקרה מסוים, טעינה או פריקה של חמרי נפץ בכמות גדולה יותר כשאיזור סכנה "א" התואם לה חורג מתחום האיזור המוגבל, ובלבד שנתקיימו כל אלה: :: (1) הבעל הגיש למנהל בקשה לפי [[טופס 2 בתוספת השניה]]; :: (2) ניתן אישור בכתב מאת שר הבטחון, או ממי שהוא הסמיכו לכך בהתאם [[לטופס 2 בתוספת השניה]], כי שינוע חמרי הנפץ כאמור חיוני מטעמים שבבטחון המדינה או שלמדינה ענין בהם, וכי ננקטו כל הצעדים הנדרשים בנסיבות המקרה לטיפולם של צה"ל, משטרת ישראל ורשויות אחרות בכל פיגוע אפשרי מחוץ לאיזור המוגבל, במקרה של אסון בתחום איזור סכנה "א". @ 130. חובת זהירות (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) לא יבצע אדם ולא ירשה לאחר לבצע עבודות כלשהן באזור סכנה "א" שבתחום הנמל כל אימת שמתבצעת באיזור המניעה טעינה או פריקה של חמרי נפץ, זולת מי שקשור במישרין לשינועם, או איש צוות באנית חמרי נפץ, או מי שקיבל היתר לכך מאת מנהל הנמל. : (ב) אדם העוסק בטעינה או בפריקה של חמרי נפץ, או הבא במגע עם מטען חמרי נפץ באזור מניעה, או במקום אחר בתחום הנמל, ינקוט בכל אמצעי הזהירות למניעת אש או התפוצצות. @ 131. דגל ומאור (תיקון: תשמ"ד-3) : קברניט של אנית חמרי נפץ הנמצאת בתחום נמל חייב בשעות היום להניף דגל בהתאם להוראות [[טופס 3 בתוספת השניה]] ובשעות הלילה - לתלות ולהאיר מאור אדום בראש התורן ואם אין לכלי השיט תורן - באחת מכלונסאותיו, בגובה שלא יפחת מששה מטרים מעל לסיפון, והכל באופן שהאור יראה מכל עבר עד למרחק של לא פחות משלושה וחצי קילומטרים. @ 132. איסור שהיית כלי שיט ליד אנית חמרי נפץ (תיקון: תשמ"ד-3, תשע"ח) : (א) לא ישיט אדם לעבר אנית חמרי נפץ כלי שיט שאינו נוטל חלק בטעינה או בפריקה של חמרי נפץ או קשור ישירות לקשירתה, לעיתוקה או לניתוקה של אנית חמרי נפץ. : (ב) גוררות, ארבות, ספקות מים, ספקות דלק וכל כלי שיט אחר לא יתקרבו לדופן אנית חמרי נפץ ולא ידופנו אליה כל אימת שמתבצעת טעינה או פריקה של חמרי נפץ, אלא על פי היתר מאת רב חובל הנמל. @ 133. מניעת דליקות והתפוצצויות (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) בהימצא אנית חמרי נפץ בתחום הנמל ינקוט הבעל כל אמצעי זהירות הדרושים למניעת אש או התפוצצות בכלי השיט. : (ב) מכשירי כיבוי אש ומשאבות הכיבוי של אנית חמרי נפץ יהיו במצב תקין וזרנוק אחד לפחות יהיה פרוש ומוכן להפעלה מיידית ליד כל ספנה שבה מתבצעת טעינה או פריקה של חמרי נפץ; משאבות הכיבוי יפעלו כל אימת שמבוצעות פעולות טעינה או פריקה כאמור ומים יזרמו בזרנוקים שנפרשו; על הרציף ייפרשו זרנוקים מחוברים לברז הכיבוי אשר יהיה פתוח ומזנק הכיבוי יהיה במצב סגור. : (ג) ציוד כיבוי אש הנמצא באזור מניעה יהיה במצב תקין ומוכן לפעולה במשך ביצוע הטעינה או הפריקה של חמרי נפץ. : (ד) מנהל הנמל יקבע אחראי לכוננות וכיבוי אש במשך הימצאות אנית חמרי נפץ ליד הרציף (להלן - האחראי), ויודיע על כך לכל העוסקים בטעינה ובפריקה באזור המניעה. : (ה) האחראי ידאג לתקינות ציוד כיבוי האש, אבטחת סידורי הכבאות והפעלתם בשעת הצורך, וימצא באזור הפריקה והטעינה עד לסיומם. : (ו) ראה האחראי כי התנאים למניעת שריפות וכיבויין אינם מתמלאים, רשאי הוא להורות על הפסקת פעולות הפריקה והטעינה. @ 134. ((שילוט)) (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) מנהל הנמל יסמן את אזור המניעה וגבולותיו בשילוט מתאים; לפני תחילת טעינה או פריקה של חמרי נפץ יוצגו שלטי אזהרה ליד כבש אנית חמרי הנפץ ובאזור המניעה בזו הלשון: "'''אסור לעשן, להשתמש בלהבה גלויה ולהכניס גפרורים ומצתים; הגישה למבקרים אסורה ללא אישור מנהל הנמל'''". @ 135. איסור הבערת אש, עישון והכנסת מכשירי הצתה (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) לא יבעיר אדם אש גלויה באזור מניעה או באנית חמרי נפץ השוהה בנמל, אלא אם כן ניתן על כך היתר מראש מאת מנהל הנמל. : (ב) בתקנה זו, "אש גלויה" - חמרים לוהטים, קשתות ריתוך חשמליות, מבערי הלחמה וחיתוך, מבערי חימום, תנורי פרימוס, מכשירי חשמל ניידים או מכשירי יד העלולים להתיז גצים, להבה גלויה ואש, למעט אש בדוודים ובמטבח האניה. : (ג) לא יעשן אדם באזור מניעה אלא במקום שהעישון בו הותר בידי מנהל הנמל, ובאנית חמרי נפץ אלא במקום שהעישון בו הותר בידי קברניטה. : (ד) לא יכניס אדם לאזור מניעה, או לאנית חמרי נפץ, גפרורים, מצתים אוטומטיים או מכשירי הצתה אחרים כלשהם אלא אם כן ניתן על כך היתר מאת מנהל הנמל או הקברניט, לפי הענין. : (ה) מנהל הנמל או מי שהוא הסמיך לכך, רשאי לערוך בדיקה בגופו ובכליו של כל אדם העומד להכנס לאזור המניעה או לאנית חמרי נפץ או הנמצא בהם להבטחת קיום הוראות תקנת משנה (ד). @ 136. איסור שימוש בכיבלי חשמל מסויימים (תיקון: תשמ"ד-3) : לא ישתמש אדם בכיבלי חשמל ניידים באנית חמרי נפץ ובאזור המניעה, לשם תאורה, אלא אם הם מסוג משוריין שאישר מנהל הנמל, וכשהם מחוברים אל כן המנורה בחיבור חשמלי רצוף ומנהל הנמל התיר את השימוש. @ 137. איסור פעולות המתיזות גצים (תיקון: תשמ"ד-3) : לא יעסוק אדם בניקור או בגירוד של חלקי פלדה או בכל מלאכה אחרת העלולה ליצור או להתיז גצים באנית חמרי נפץ השוהה בנמל; אולם אם היה צורך לבצע עבודת תיקונים דחופה באנית חמרי נפץ, העלולה ליצור או להתיז גצים, ניתן לבצעה אם ניתן היתר מראש מאת מנהל הנמל ובהתאם לתנאים שקבע. @ 138. כוננות האניה וצוותה (תיקון: תשמ"ד-3) : בזמן שהותה של אנית חמרי נפץ בנמל יהיו האניה וצוותה במצב כוננות המאפשר הוצאתה המיידית של האניה מן הנמל בכל עת. @ 139. איסור פירוק מנועי האניה (תיקון: תשמ"ד-3, תשע"ח) : הבעל לא יפרק את מנועי אנית חמרי הנפץ השוהה בנמל ויקיים את הכח המניע שלה במצב מוכן להפעלה מיידית, אלא בהיתר מראש מאת רב חובל הנמל ולפי תנאיו; ובלבד שסוכן האנייה הציג לפניו אישור מאת המנהל הכללי של התאגיד המפעיל את הרציף שלידו עוגנת האנייה לעניין פירוק המנוע ואי-קיום הכוח המניע של האנייה. @ 140. אמצעי בטיחות נוספים (תיקון: תשמ"ד-3) : בנסיבות מיוחדות רשאי מנהל הנמל להורות על נקיטת אמצעי בטיחות נוספים או הגבלות נוספות על האמור [[בפרק זה]]. @ 141. הרחקת חמרי נפץ (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) חומר נפץ ישונע, בתחום הנמל, במסירה ישירה ובתוואי שעליו יורה מנהל הנמל. : (ב) חומר נפץ מיובא, יוצא מיד עם שינועו מתחום הנמל. : (ג) חומר נפץ יובא או יוצא מתחום הנמל כשהוא מכוסה ביריעות חסינות אש, למעט מכולות. : (ד) בכפוף לאמור [[בתקנה 128]], לא יוחל בפריקת חמרי נפץ מאנית חמרי נפץ אלא לאחר שהבעל הביא כלי תובלה מתאימים אל הרציף בסמוך לאנית חמרי הנפץ, במספר ובמועד שאישר מנהל הנמל. @ 142. אריזה וסימון (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) הבעל יוודא שאריזת חמרי הנפץ תהיה עמידה בפני סיכונים הקשורים בשינועם ובהובלתם בים, והסימון על פניהן ייעשה באופן בולט וברור לעין, לפני הבאתם לנמל. : (ב) הוראות ודרישות הקודקס לענין סימון איכות ומהות אריזות טובין מסוכנים יהוו תקן לענין זה, אלא אם אישר שר הבטחון או מי שהוא הסמיכו לכך אחרת בכתב. @ 143. תקינות מכולות וכלי-רכב (תיקון: תשמ"ד-3) : הבעל של חמרי נפץ המיועדים ליבוא או ליצוא במכולה או המשגר כלי רכב טעונים חמרי נפץ לנמל לשם טעינתם יחד עם חמרי הנפץ על אנית חמרי נפץ או פריקתם ממנה כאמור, יוודא שהמכולה וכלי הרכב יהיו בעלי כל הנתונים לעמידה בתנאי השינוע וכי המכולה תענה על דרישות כל אמנה בינלאומית לענין שינוע והובלה שישראל הצטרפה אליה או על דרישות כל רשות מוסמכת לענין. @ 144. פיקוח על טעינה ופריקה (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) קברניט אנית חמרי נפץ, המפקח על הטעינה או הפריקה, יוודא שבידיו כל הפרטים הנוגעים לחמרי הנפץ המיועדים לשינוע, לרבות כמותם, אריזתם, שמותיהם, סיווגם, תכונותיהם, הסיכונים הטמונים בהם וכן אופן ושיטות הטיפול בהם בשעת סכנה או חירום. : (ב) בכל עת טעינה או פריקה של חמרי הנפץ, יהיה נוכח באזור המוגבל נציג מוסמך של הבעל, הבקי בכל פרטי חמרי הנפץ המיועדים לשינוע, וכל דבר אחר הנוגע לענין, כאמור בתקנת משנה (א). @ 145. תנאי וזמני טעינה, פריקה והפלגה (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) לא תיעשה עבודה בחמרי נפץ בנמל, לרבות טעינתם על אנית חמרי נפץ או פריקתם ממנה בזמן סערת ברקים. : (ב) טעינת חמרי נפץ על אנית חמרי נפץ או פריקתם ממנה, לא תתבצע בשעות שבין שקיעת השמש לזריחתה אלא אם כן נתקיימו כל אלה: :: (1) הותקנו אמצעי תאורה מיוחדים בספנות, על הסיפון ועל הרציף באופן המונע, לדעת מנהל הנמל, היווצרות ניצוצות שריפה והתחשמלות; :: (2) ננקטו כל הצעדים לאספקה מיידית של זרם חשמל חילופי במקרה של תקלה במערכת החשמל. : (ג) טעינת חמרי נפץ על אנית חמרי נפץ תבוצע ברציפות אך ורק לאחר סיום טעינת כל המטענים האחרים, לרבות צידת האניה. : (ד) פריקת חמרי נפץ מאנית חמרי נפץ תבוצע ברציפות, בכפוף להוראות [[פרק זה]], מיד לאחר קשירתה לרציף ולפני פריקת כל מטען אחר מעליה. : (ה) אנית חמרי נפץ תפליג מהנמל אל מחוץ לתחומיו, בסמוך ככל האפשר לאחר גמר הטעינה ולא יאוחר מן השעה שנקבעה לכך בהוראות מנהל הנמל לקברניטה. @ 146. כיסוי חמרי נפץ (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) קברניט אנית חמרי נפץ יוודא שחמרי הנפץ שעליה יהיו מכוסים כל העת, למעט בזמן הטעינה או הפריקה. : (ב) בהימצא חומר הנפץ בספנה, יהיה פתח הספנה מכוסה במכסה או ביריעות ובכל מקום אחר, למעט מחסן מקורה שבאניה, יהיו חמרי הנפץ מכוסים ביריעות. : (ג) הוראות תקנה זו לא יחולו על מכולה שנארזו בה חמרי נפץ. @ 147. איסור שימוש בכלי רכב ובציוד ממונע (תיקון: תשמ"ד-3, תשמ"ה-2) : (א) לא יכניס אדם ולא ירשה לאחר להכניס לאזור מניעה כל רכב, לרבות רכב תפעולי, המונע במנוע בנזין, פרט לרכב כיבוי אש ורכב הצלה. : (ב) לא ישתמש אדם ולא ירשה לאחר להשתמש באזור מניעה, בעת טעינת חמרי נפץ על אנית חמרי נפץ או פריקתם מעליה במלגזות, בטרקטורים או בעגורנים אלא אם כן הם ממונעים במנוע דיזל שמפלטו מופנה כלפי מעלה ועליו מורכב קולט גצים, או מונעים בכוח חשמל מסוללות; הוראה זו לא תחול על שימוש בעגורני חוף, עגורני גשר ועגורני שער של הנמל וכן על שימוש בעגורני אנית חומרי נפץ. : (ג) לא תוכנס מלגזה לתוך ספנת אנית חמרי נפץ אלא אם היא מופעלת בכוח חשמלי מסוללות ומטיפוס "Ex" או "EE". : (ד) מלגזות המשמשות לשינוע חמרי נפץ על הרציף יהיו מטיפוס "DS" (דיזל) או "EE" (חשמל). @ 148. איסור כניסה (תיקון: תשמ"ד-3) : לא יכנס אדם לאזור מניעה או לאזור סכנה "א" שבתחום הנמל ולא ימצא בו בעת טעינת חמרי נפץ על אנית חמרי נפץ או פריקתם מעליה, למעט איש צוות של האניה, איש צוות כיבוי אש והצלה, נהג כלי תובלה המועסק בשינוע חמרי נפץ ואדם העוסק בטעינה, בפריקה או בפיקוח, אלא בהיתר מאת מנהל הנמל ובהתאם לתנאי ההיתר. @ 149. הודעה על תקלה (תיקון: תשמ"ד-3) : קברניט אנית חמרי נפץ יודיע מיד למנהל נמל על כל תקלה הנוגעת לחמרי נפץ שבה, העלולים לסכן את הנמל או כל אדם או רכוש שבתחומו או בסביבתו. @ 149א. (תיקון: תשל"ח-3, תשמ"א-5, תשמ"ד-3) : (((בוטלה).)) == פרק ארבעה עשר: חמרים מסוכנים (תיקון: תשנ"ב) == === סימן א': הגדרות (תיקון: תשנ"ב) === @ 150. הגדרות (תיקון: תשמ"א-3, תשנ"ב, תשס"א) : [[בפרק זה]] - :- "אזור סכנה" - מקום בתחום הנמל שבו מבוצעות פעולות שינוע, אחסנה או אריזה של חומר מסוכן והאזור הסמוך לו; :- "אניית חמרים מסוכנים" - כלי שיט המשנע, מאחסן או העומד לשנע או לאחסן חומר מסוכן, למעט חומר מסוכן בכמות הדרושה לתפעולו של כלי השיט עצמו; :- "אניית חמרים מסוכנים בצובר" - אניית חמרים מסוכנים המשנעת, מאחסנת או העומדת לשנע או לאחסן חמרים מסוכנים בצובר, לרבות אניה כאמור אשר סיימה פריקת חומר מסוכן; :- "אניית חמרים מסוכנים מוצקים בצובר" - אניית חמרים מסוכנים בצובר המשנעת, מאחסנת או המיועדת לשנע או לאחסן חמרים מסוכנים מוצקים בצובר; :- "אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר" - אניית חמרים מסוכנים בצובר המשנעת, מאחסנת או המיועדת לשנע או לאחסן חמרים מסוכנים נוזלים בצובר; :- "אימ"ו" - הארגון הבינלאומי לספנות שישראל חברה בו; :- "בעל" - קברניטה, בעלה או חוכרה של אניית חמרים מסוכנים או הבעל של חמרים מסוכנים או סוכנו של כל אחד מהם; :- "גז" - לרבות אדי חומר מסוכן; :- "הנחיות אימ"ו" - ההנחיות הכלולות בספר "תובלה בטוחה, שינוע ואחסון של חמרים מסוכנים בתחום הנמל", בהוצאת אימ"ו, שהעתקו נמצא לעיון הציבור במינהל הספנות והנמלים של משרד התחבורה; :- "חומר לקיח" - חומר, בכל מצב צבירה, שנקודת ההבזקה שלו בגביע סגור לפי שיטת האגודה האמריקאית לבחינת חמרים ASTM 93-D (לפי התקן האמריקאי לבחינת חומרים, כרך D תקן 93) היא טמפרטורה של 61 מעלות צלזיוס או פחות; :- "חומר מסוכן" - חומר מן החמרים המוגדרים בקודקס של אימ"ו, בכמות ובתנאים העולים על המינימום המפורט בו וכן חומר בעל תכונה או תכונות דומות, למעט חמרי נפץ כמשמעותם [[בפרק 13 לתקנות אלה]]; :- "חומר מסוכן ארוז" - חומר מסוכן המשונע או מאוחסן באריזה לרבות אריזה אשר שימשה לאחסנת חומר מסוכן אלא אם כן נוקתה משאריות החומר המסוכן, אם תכונות החומר מאפשרות זאת בבטיחות, וכל תוויות הסימון הנוגעות לחומר המסוכן ששונע או שאוחסן בה הוסרו ממנה; :- "חומר מסוכן בצובר" - חומר מסוכן המשונע או המאוחסן ללא אריזת ביניים בכלי קיבול המהווה חלק מכלי שיט או המחובר חיבור של קבע למקרקעי הנמל, או המהווה חלק מהמערך התפעולי של הנמל; :- "חמרים מסוכנים מוצקים בצובר" - חמרים מסוכנים בצובר הנמצאים במצב צבירה מוצק בעת שינועם או אחסנתם; :- "חמרים מסוכנים נוזלים בצובר" - חמרים מסוכנים בצובר הנמצאים במצב צבירה נוזלי בעת שינועם או אחסנתם; :- "כלי קיבול" - מכל, ספנת אניה, מכולה ואריזה אחרת מכל מין וסוג; :- "מחסן חמרים מסוכנים" - אזור בנמל שמנהל הנמל אישרו כמקום אחסנה של חמרים מסוכנים ארוזים; :- "מינגש" - אזור בנמל, ליד רציף, בו עוגנת אניה; :- "מסוף" - אזור בנמל שקבע מנהל הנמל המצוייד במתקנים לשינוע ואחסנה של חמרים מסוכנים נוזלים בצובר, לרבות המינגש המיוחד במסוף המיועד לביצוע שינוע; :- "מנהל מסוף" - אדם שמנהל הנמל מינהו לניהול המסוף; :- "מספר או"ם" (UN Number) - מספר בן ארבע ספרות לזיהוי חומר מסוכן או קבוצת חמרים מסוכנים, שקבעה וועדת המומחים של האו"ם להובלת מטענים מסוכנים; :- "מפעיל מחסן" - בעל מחסן חמרים מסוכנים מורשהו או חוכרו, או מי שמנהל הנמל מינה לניהול מחסן חמרים מסוכנים; :- "מיתקן" - מערכת אמצעים לשינוע ולאחסון חמרים מסוכנים נוזלים בצובר במסוף או מחוצה לו; :- "מפעיל מיתקן" - בעל מיתקן, מורשהו או חוכרו; :- "מקרה חירום" - מקרה של תקלה באניית חמרים מסוכנים או תקלה בשינוע או באיחסון חומר מסוכן ובכלל זה דליפה, אש, התפוצצות או גלישת חומר מסוכן ממכלים; :- "נוהלי חירום" (EM'S) - ההנחיות הכלולות בספר "נוהלי חירום לאניות המובילות מטענים מסוכנים", בהוצאת אימ"ו, שהעתקו נמצא לעיון הציבור במינהל הספנות והנמלים של משרד התחבורה; :- "עובד במיתקן" - מי שמפעיל מיתקן מעסיקו במיתקן לרבות קבלן עצמאי ועובדיו; :- "רציף" - אזור בנמל, למעט מסוף, שבו מתבצע שינוע של חמרים מסוכנים ארוזים או של חומרים מסוכנים מוצקים בצובר; :- "מפיל רציף" - בעל של רציף, מורשהו או חוכרו, או מי שמנהל הנמל מינה לניהול הרציף; :- "קבוצת סיכון" (UN Class) - מספר המונה ספרה אחת או שתיים לציון סוג הסיכון של החומר המסוכן שקבעה וועדת המומחים של האו"ם להובלת מטענים מסוכנים; :- "קודקס של אימ"ו" (IMDG Code) - הקודקס הבינלאומי הימי לחמרים מסוכנים שבהוצאת אימ"ו שהעתקו נמצא לעיון הציבור במינהל הספנות והנמלים של משרד התחבורה; :- "רמת סיכון" - סיווג רמת הסיכון של החומר המסוכן (Packaging Group) כפי שמוגדר בקודקס של אימ"ו; :- "שינוע" - לרבות הובלה, פריקה או טעינה, העברה ממכל למכל, שטעון, נטילת דוגמאות של חומר מסוכן, מדידת כמות (Ullaging), טעינה או פריקה של מי זיבורית או פסולת, ניקוי או אוורור מכלים, שאיבת נוזל שיפוליים שהחומר המסוכן חדר אליהם וכיוצא באלה. === סימן ב': כללי (תיקון: תשנ"ב) === @ 151. הודעה על חמרים מסוכנים (תיקון: תשמ"א-3, תשנ"ב) : (א) בעל אניית חמרים מסוכנים ימסור בכתב למנהל הנמל או למי שהוא הסמיכו לכך, 24 שעות לפחות לפני הגעת אניית חמרים מסוכנים לנמל, הודעה על חמרים מסוכנים (להלן - ההודעה) בנוסח הקבוע [[בטופס 1 בתוספת השלישית]]; לגבי משך הפלגה קצר מ-24 שעות, תימסר ההודעה בכתב עם הפלגת האניה מנמל המוצא. : (ב) בעל חמרים מסוכנים או מפעיל מיתקן המיועד לשנע או לאחסן חומר מסוכן, יודיע למנהל הנמל, או למי שהוא הסמיכו לכך, 24 שעות לפחות לפני הכנסת כל חומר מסוכן לנמל את שם החומר המסוכן, מספר האו"ם שלו, כמותו, אריזתו, סיוורו, קבוצת הסיכון שלו, מספר הדף בקודקס של אימ"ו שבו הוא מופיע, רמת הסיכון שלו, כתובת ומספר טלפון של בעל המטען בארץ, סוג התובלה היבשתית שבה יגיע לנמל ושם כלי השיט שבו יישלח לחוץ לארץ. @ 151א. (תיקון: תשמ"א-3, תשנ"ב) : (((בוטלה).)) @ 152. קשר האניה עם החוף (תיקון: תשנ"ב) : קברניט אניית חמרים מסוכנים יקיים קשר רדיו או טלפון רצוף בין האניה שבפיקודו ובין תצפית הנמל בכל עת שהאניה שוהה בתחום הנמל. @ 153. פעולה הקשורה בחומר מסוכן (תיקון: תשמ"א-3, תשנ"ב) : (א) שינוע, אחסון או פעולה אחרת בנמל ובדרך אליו הקשורה בחומר מסוכן ייעשו בהתאם להנחיות אימ"ו והקודקס של אימ"ו אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. : (ב) מידע כמפורט להלן בקשר לחמרים מסוכנים יימצא בנמל בהישג יד של אדם או בני אדם שקבע מנהל הנמל: :: (1) שמו הטכני של החומר המסוכן, מספר האו"ם שלו, תיאור תכונותיו הפיזיקליות, הכימיות ותגובותיו; :: (2) מידע בכתב בדבר ציוד מיוחד הדרוש לשינוע החומר המסוכן, תהליכי שינועו וניטרולו, איוורור וניקוז של כלי הקיבול שלו מגז וכל פסולת אחרת; :: (3) נוהלי חירום. @ 154. פיקוח על שינוע (תיקון: תשנ"ב) : (א) קברניט אניית חמרים מסוכנים יקבע איש מצוות האניה, בדרגת קצין, בעל ידע בזיהוי החומר המסוכן המשונע ובאמצעים שיש לנקוט בשעת חירום לפיקוח על שינוע החומר המסוכן (להלן - הקצין המפקח). : (ב) מנהל הנמל יקבע עובד נמל בעל ידע בזיהוי החומר המסוכן המשונע ובאמצעים שיש לנקוט בשעת חירום, לפיקוח על שינוע החומר המסוכן בתחום הנמל. : (ג) הקברניט יבדוק, לפני התחלת השינוע של חומר מסוכן, כי בידי הקצין המפקח נמצא המידע על מקום הימצאם של אמצעי הקשר לאזעקה מיידית של מכבי האש ושירותי העזרה הראשונה וכי אמצעי הקשר האמורים תקינים ומוכנים להפעלה. @ 155. נקיטת אמצעי זהירות וכיבוי אש (תיקון: תשנ"ב) : (א) קברניט אניית חמרים מסוכנים, מפעיל מיתקן, מפעיל רציף, מפעיל מחסן וכל אדם אחר הבא במגע עם חומר מסוכן בנמל, ינקוט כל אמצעי זהירות כדי למנוע התלקחות אש, התפוצצות, דליפה או כל נזק אחר העלול להיגרם בשל שינוע חומר מסוכן ואחסנתו. : (ב) קברניט אניית חמרים מסוכנים יבדוק כי - :: (1) אמצעי הכיבוי של האניה, שליד כל כלי קיבול בו מבוצע שינוע חומר מסוכן, יהיו תקינים ומוכנים להפעלה; :: (2) מספר מתאים של זרנוקי כיבוי אש יהיו על סיפון האניה, מחוברים למערכת כיבוי האש של האניה ומוכנים להפעלה מיידית; :: (3) לא ייפלטו גצים מארובת האניה; :: (4) באניה יהיה בכל עת צוות מיומן ומתורגל בכיבוי אש. : (ג) מפעיל מיתקן, מפעיל רציף ומפעיל מחסן, כל אחד בתחום אחריותו, ידאג לפני שינוע, לגישה חפשית של אמצעי כיבוי האש אל אניית חמרים מסוכנים ולכל מקום שבו נמצא חומר מסוכן, ולשימוש בהם ללא הפרעה. : (ד) מנהל הנמל או מי שהוא הסמיכו לכך, יקבע את המקום שבו יוחזקו כלים ומכשירים לכיבוי אש, מלאי אמצעי ספיגה וחמרי טיהור וניטרול בכמות ומסוגים מתאימים, הכל במצב תקין ומוכן לשימוש מיידי. @ 156. עישון (תיקון: תשנ"ב) : (א) לא יעשן אדם ולא ישא עמו גפרורים או כלי הצתה אחרים באזור סכנה אלא במקום שמנהל הנמל יעד לכך. : (ב) כדי להבטיח קיום הוראות תקנת משנה (א), רשאי מנהל הנמל או מי שהוא הסמיכו לכך לדרוש מכל אדם הנכנס לאזור סכנה להפקיד במשרד הנמל גפרורים וכלי הצתה שברשותו. : (ג) קברניט אניית חמרים מסוכנים יקבע באניה אזורים מותרים לעישון הסגורים ומסומנים באופן מתאים ואשר קיימת בהם חובת שימוש במאפרות. : (ד) קברניט אניית חמרים מסוכנים, מפעיל מיתקן, מפעיל רציף ומפעיל מחסן, יציבו שלטים בולטים לעין האוסרים עישון במקומות שבהם העישון מהווה סכנה כאמור [[בתקנה 168]]. @ 157. איסור ביצוע עבודות (תיקון: תשנ"ב) : (א) באזור סכנה או באניית חמרים מסוכנים לא יבוצעו עבודות תיקון, ניקוי, איוורור, ריתוך, שפשוף, גירוד חלקי פלדה או כל עבודה אחרת העלולה לגרום לגצים או לכל סכנה שהיא, אלא בהיתר בכתב מאת מנהל הנמל או מי שהוא הסמיכו לכך ובהתאם לתנאי ההיתר. : (ב) באניית חמרים מסוכנים בצובר לא יבוצעו העבודות כאמור בתקנת משנה (א), אלא לאחר תיאום עם מנהל המסוף ומפעיל המיתקן אשר האניה עוגנת בתחום אחריותם. : (ג) לא יבוצעו עבודות באניית חומרים מסוכנים נוזלים בצובר, אלא אם כן יאשר בודק מטעמו של סוכן האניה כי בבדיקה שערך באניה או בכלי קיבול שנמצא באניה, לא קיימים גזים רעילים או נפיצים ויוציא על כך אישור בכתב שיימסר למנהל המסוף. @ 158. מאור (תיקון: תשנ"ב) : (א) לא ישונע חומר מסוכן ולא תיעשה כל פעולה הנוגעת לשינוע חומר מסוכן באזור סכנה בשעות שבין שקיעת החמה לזריחתה, אלא אם כן הובטח שהפעולות ייעשו באור מספיק שמקורו באמצעי מאור בטוחים, להנחת דעתו של מנהל הנמל או מי שהוא הסמיכו לכך. : (ב) באזור סכנה לא ישתמש אדם באמצעי מאור העלולים לגרום אש או גצים. @ 159. שימוש בציוד חשמלי (תיקון: תשנ"ב) : במקום שבו קיימת סכנת התלקחות או נפיצות לא ישתמש אדם בציוד חשמלי מיטלטל אלא אם כן הציוד הוגדר כבטוח לשימוש בהתאם לתקן ישראלי ת"י 786 של מכון התקנים הישראלי. @ 160. שינוע בתנאי מזג אויר קשים (תיקון: תשנ"ב) : לא ישונע חומר מסוכן בשעה של סערת ברקים או בתנאי מזג אויר העלולים להגדיל, במידה ניכרת, את הסיכון שבשינוע. @ 161. הודעות על תקלות ופעולות חירום (תיקון: תשנ"ב, תשע"ח) : (א) מי שמבצע שינוע, אחסנה או כל פעולה שהיא בחומר מסוכן בנמל, יודיע למנהל הנמל ולרב חובל הנמל, מיד, על כל תקלה שגרמה או עלולה לגרום להתלקחות, שפיכה או גלישה של חומר מסוכן ועל כל תקלה העלולה לסכן את הנמל, אנשים או רכוש; כמו כן - :: (1) יפסיק כל פעולה בחומר המסוכן; :: (2) יפעיל את כל האמצעים הדרושים למניעת גלישת החומר המסוכן; :: (3) יאסור וימנע גישת אנשים בלתי מוסמכים למקום התקלה; :: (4) יזעיק את הממונה על הבטיחות של הנמל; :: (5) יזעיק את מכבי האש והמשטרה; :: (6) יבצע הכנות לגרירת אניית החמרים המסוכנים או לפינוי החומר המסוכן לפי הענין; :: (7) יבצע פעולות חירום בחומר המסוכן בהתאם לנוהלי חירום. : (ב) קברניט אניית חמרים מסוכנים יודיע למנהל הנמל ולרב חובל הנמל, מיד, על כל תקלה כמפורט בתקנת משנה (א), וכן על כל תקלה הפוגעת או העלולה לפגוע בכשירות האניה להפליג או המסכנת או עלולה לסכן כלי שיט סמוכים. @ 162. בדיקת אמצעי בטיחות ואמצעים מסוכנים (תיקון: תשנ"ב) : (א) מנהל הנמל או מי שהוא הסמיכו לכך יהיה רשאי לבדוק - :: (1) מסמכים ותעודות הנוגעים לבטיחות שבשינוע ואחסון של חומר מסוכן בתחום הנמל; :: (2) אריזות ושיטות אריזה של חומר מסוכן בתחום הנמל לענין בטיחות ויכולת שינוע; :: (3) טובין שלא הוצהר לגביהם שהם חומר מסוכן כאשר קיים חשד סביר שהם אמנם כאלה. : (ב) מנהל הנמל או מומחה מטעמו רשאי, בכל עת, לבדוק את אמצעי הבטיחות בתחום הנמל וכל אדם הנוגע לענין חייב להגיש את העזרה הנחוצה לביצוע הבדיקה. : (ג) נמצאו בבדיקה כאמור בתקנת משנה (ב) ליקויים באמצעי הבטיחות ובשינוע החומר המסוכן או שנמצא שהטובין הם חומר מסוכן שלא הוצהר עליו, יחוייב בעל האניה, מפעיל המיתקן, מפעיל המחסן, בעל הטובין או בעל הרכב, לפי הענין, בהוצאות הבדיקה מבלי לגרוע מאחריותו העונשית של העובר על תקנות אלה. @ 163. סילוק חמרים מסוכנים, פינוי אניית חמרים מסוכנים (תיקון: תשנ"ב, תשע"ח) : (א) מנהל הנמל, או מי שהוא הסמיכו לכך, רשאי לחייב בעל חומר מסוכן או נציגו לסלק, על חשבונו תוך פרק זמן שיקבע, חומר מסוכן מהנמל; לא סילק בעל החומר המסוכן או נציגו את החומר המסוכן לפי דרישת מנהל הנמל, רשאי מנהל הנמל, או מי שהוא הסמיכו לכך, לסלק את החומר המסוכן מהנמל ולחייב את בעלו בהוצאות הסילוק. : (ב) בעל החומר המסוכן או נציגו יהיה רשאי לערור לפני המנהל הכללי של רשות הנמלים והרכבות על ההוצאות כאמור בתקנת משנה (א) שבהן חוייב, אם אינן מוצדקות לדעתו. : (ג) מנהל הנמל או רב חובל הנמל, בתיאום, ככל האפשר, עם מנהל הנמל, רשאי להורות על פינוי מתחומי הנמל של אניית חמרים מסוכנים המסכנת את סביבתה. === סימן ג': חמרים מסוכנים בצובר (תיקון: תשנ"ב) === @ 164. קשירה, ריתוק וניתוק של אניה (תיקון: תשנ"ב, תשע"ח) : (א) לא תיקשר אניית חמרים מסוכנים בצובר למינגש בנמל אלא אם כן חרטומה פונה כלפי פתח היציאה מהנמל זולת אם אישר רב חובל הנמל - אחרת. : (ב) לא יוחל בפעולות הריתוק של אניית חמרים מסוכנים אלא אם כן בדק הקברניט כי ליד חבלי הריתוק הוכנו כלים מתאימים לניתוקם המיידי במקרה חירום והותקנו כבלי גרירה למקרה חירום בחרטום ובירכתי האניה - :: (1) העשויים פלדה ובחוזק מתאים לגרירת האניה; :: (2) הקשורים באניה בביטחה ובקצה כל כבל לולאה תלויה מעבר לדופן האניה בגובה פני הים; :: (3) המותקנים בצד האניה הפונה לים; :: ומסר הודעה על הבדיקה לרב חובל הנמל. : (ג) לא נתקיימו הוראות תקנת משנה (ב), רשאי רב חובל הנמל להורות על פינוי אניית חמרים מסוכנים מתחומי הנמל. : (ד) אניית חמרים מסוכנים בצובר לא תעזוב את מקום עגינתה או ריתוקה בנמל ולא תזוז ממנו ללא היתר מאת רב חובל הנמל, פרט למקרה חירום וכדי למנוע סיכון מיידי לעצמה או לסביבתה. @ 165. דגל ואור אדום (תיקון: תשנ"ב) : קברניט של אניית חמרים מסוכנים בצובר הנמצאת בתחום נמל, יניף על האניה בשעות היום דגל אדום לפי [[טופס 3 שבתוספת השניה]], ויאיר בשעות הלילה - מאור אדום בראש התורן, ואם אין לכלי השיט תורן - בראש אחת מכלונסאותיו, בגובה שלא יפחת מששה מטרים מעל לסיפון, באופן שהאור ייראה מכל עבר עד למרחק של שלושה קילומטרים וחצי לפחות. @ 166. איסור שיוט כלי שיט (תיקון: תשנ"ב, תשע"ח) : לא ישיט אדם כלי שיט ולא יקרבו לאניית חמרים מסוכנים בצובר המניפה דגל או המדליקה אור כאמור [[בתקנה 165]], אלא אם כן הוא שומר מרחק ממנה של 20 מטרים לפחות, זולת אם התיר רב חובל הנמל אחרת; תקנה זו לא תחול על כלי שיט המבצע פעולות עגינה, קשירה או ניתוק בתחומי הנמל. @ 167. גידור וסימון (תיקון: תשנ"ב) : לא ישנע אדם ולא ירשה לשנע חמרים מסוכנים בצובר מכלי שיט או אליו, אלא במסוף, במיתקן או ברציף שתחומיהם גודרו או סומנו באופן ברור ושהכניסה אליהם נאסרה על מי שאינו נמנה עם צוות כלי השיט או עם העוסקים בשינוע או בעבודות הקשורות בו באופן ישיר. @ 168. שילוט (תיקון: תשנ"ב) : קברניט אניית חמרים מסוכנים בצובר העוגנת בנמל, יציג על יד כבש האניה שלטי אזהרה בשפות העברית, הערבית והאנגלית, באותיות ברורות שגדלן 10 סנטימטרים לפחות ושעליהם כתוב: : {{ממורכז|{{מוגדל|'''אסור לעשן ולהשתמש באש גלויה {{ש}} NO SMOKING, NO NAKED LIGHTS {{ש}} ممنوع الدخول او اشعال الدار'''}}}} : {{ממורכז|{{מוגדל|'''הגישה ללא רשות אסורה {{ש}} NO UNAUTHORIZED PERSONS {{ש}} ممنوع الـتـقـرب بـلا رخصة'''}}}} @ 169. אמצעי מיגון (תיקון: תשנ"ב) : קברניט אניית חמרים מסוכנים בצובר, מפעיל מיתקן, מפעיל מחסן ומפעיל רציף, כל אחד בתחום אחריותו, יבדוק שאנשי צוות האניה ועובדים אחרים המעורבים בפעולות השינוע של החמרים המסוכנים בצובר, יצויידו באמצעי מיגון מתאימים בהתאם לסיכון הטמון בחומר המסוכן, ויקבלו הוראות התנהגות מתאימות לשמירת כללי הבטיחות. @ 170. הפרדת חמרים (תיקון: תשנ"ב) : קברניט אניית חמרים מסוכנים בצובר, מפעיל מיתקן ומפעיל רציף, כל אחד בתחום אחריותו, יבדקו שננקטו כל האמצעים הדרושים כדי שחומר מסוכן הנמצא בצינור, בשסתום או בכלי קיבול אחר, לא יבוא עם חומר אחר כלשהו במגע אשר כתוצאה ממנו עלול להיגרם כל סיכון שהוא. @ 170א. אספקת צידה ודלק (תיקון: תשנ"ב, תשע"ח) : (א) לא תיעשה כל אספקה בנמל לאניית חמרים מסוכנים בצובר בשעת שינוע חמרים מסוכנים בצובר, ממנה או אליה, אלא בהיתר מאת רב חובל הנמל. : (ב) לא תתודלק אניית חמרים מסוכנים בצובר אלא בהיתר מאת רב חובל הנמל. @ 170ב. אחסנה (תיקון: תשנ"ב) : חומר מסוכן בצובר לא יאוחסן בנמל אלא על-פי היתר, בכתב, מאת מנהל הנמל, או ממי שהוא הסמיכו לכך. === סימן ד': חמרים מסוכנים נוזלים בצובר (תיקון: תשנ"ב, תשנ"ט-2) __NOSUB__ === ==== חלק א': ניהול מסופים (((כותרת נמחקה))) (תיקון: תשנ"ב, תשנ"ט-3) <עוגן סימן משנה א> ==== @ 170ג. עבודות במסוף (תיקון: תשנ"ב, תשנ"ט-3) : בשטח מסוף או מיתקן לא יבוצעו כל פעולות בינוי, פיתוח, אחזקה, שינוע ואחסון אלא בהיתר בכתב מאת מנהל הנמל ולאחר נקיטת אמצעים מוקדמים למניעת דליקות או תקריות הנוגעות לחמרים מסוכנים נוזלים בצובר. @ 170ד. בטיחות (תיקון: תשנ"ב) : מנהל הנמל או מנהל מסוף רשאי להורות למפעיל מיתקן או לעובדי מיתקן לנקוט אמצעי בטיחות או להפסיק ביצוע עבודות או להפסיק שינוע חמרים מסוכנים נוזלים בצובר. @ 170ה. הדרכת עובדי המיתקן (תיקון: תשנ"ב) : מפעיל המיתקן יקיים הדרכה לעובדי מיתקן בכל הקשור בשיטת השינוע, האחסון, הציוד ואמצעי הזהירות, ופעולות החירום הנוגעות לחומר המסוכן המשונע במיתקן; בסיומה של ההדרכה יקבל העובד אישור בכתב מאת מפעיל המיתקן בדבר קבלת הדרכה. @ 170ו. ביקורות לסידורי בטיחות (תיקון: תשנ"ב) : (א) מפעיל מיתקן יערוך מדי ששה חדשים ביקורת של סידורי הבטיחות במיתקן וידווח למנהל הנמל, ולמנהל המסוף, בכתב, על תוצאותיה, תוך 7 ימים מיום הביקורת. : (ב) מפעיל מיתקן יתקן את הליקויים שנתגלו בביקורת הבטיחות תוך שישים ימים מיום הביקורת או תוך תקופה אחרת שקבע מנהל הנמל. : (ג) מנהל הנמל או מנהל המסוף רשאים לקיים ביקורת במיתקן להבטחת קיום הוראות תקנה זו. ==== חלק ב': עבודה במסופים (((כותרת נמחקה))) (תיקון: תשנ"ב, תשנ"ט-3) <עוגן סימן משנה ב> ==== @ 170ז. תעודת כושר (תיקון: תשנ"ב) : לא ישיט אדם ולא ירשה לאחר להשיט לנמל אניית חמרים מסוכנים או להטעין אניה בנמל בחומר מסוכן אלא אם כן היא מצויידת בתעודת כושר להובלת מטען מהסוג המובל בה (Certificate of Fitness) שניתנה לפי הנחיות אימ"ו. @ 170ז1. (תיקון: תשנ"ז, תשנ"ט-2, תשס"ב) : (((בוטלה).)) @ 170ח. קשר (תיקון: תשנ"ב) : (א) בנוסף לקשר עם החוף לפי הוראות [[תקנה 152]], יקיים קברניט אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר קשר רצוף עם מפעיל המיתקן שאליו הוא משנע או מיועד לשנע את החומר המסוכן באחת או יותר מהדרכים המפורטות להלן, לפי קביעת מנהל הנמל: :: (1) בטלפון, בתנאי שהמערכת היא מסוג "קו ישיר" המיועד לקשר בלעדי בין קברניט האניה לבין מפעיל המיתקן, ולא נדרש חיוג להפעלתו; :: (2) באלחוט (תג"מ - V.H.F) בתנאי שבשני המכשירים פתוח ערוץ האזנה כל משך פעולות ההכנה לשינוע והשינוע, וערוץ השידור והקליטה מיועדים לקשר בלעדי בין קברניט האניה ובין מפעיל המיתקן; :: (3) קשר שמיעה בין קצין המשמרת של האניה לבין מפעיל המיתקן כשהם רואים ושומעים זה את זה ללא הפרעה או רעש רקע. : (ב) כל אחד ממכשירי הקשר המפורטים בתקנת משנה (א)(1) ו-(2) יהיה בעל רמת בטיחות גבוהה ומסוג שאינו גורם להצתה של גז לקיח. : (ג) מנהל הנמל או מי שהוא הסמיכו לכך יקבע הסדרים לקשר בין אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר העוגנת במסוף ובין המיתקן והנמל בתקופה שבה עוגנת האניה במסוף ואינה עוסקת בהכנה לשינוע חמרים מסוכנים נוזלים בצובר או בשינועם. @ 170ט. ביקורת בטיחות (תיקון: תשנ"ב) : (א) לפני התחלת שינוע חמרים מסוכנים נוזלים בצובר מאניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר או אליה, ימלאו קברניט האניה ומפעיל המיתקן טופס ביקורת בטיחות, לפי [[טופס 2 שבתוספת השלישית]] ועותקים ממנו יימסרו למנהל הנמל ולמנהל המסוף. : (ב) היתה אחת מהתשובות לשאלות המסומנות באותיות P או A שבטופס ביקורת בטיחות שלילית, לא יוחל בשינוע החמרים המסוכנים כאמור בתקנת משנה (א) מאניה או אליה אלא לאחר שקברניט האניה ומפעיל המיתקן הסכימו על אמצעי הזהירות המתאימים שיש לנקוט ומנהל הנמל אישרם. : (ג) טופס ביקורת הבטיחות, החתום בידי קברניט האניה ומפעיל המיתקן, יישמר בידי מפעיל המיתקן לביקורת מנהל הנמל ויימצא בהישג יד של מפעיל המיתקן. @ 170י. פעולות מקדימות לשאיבה (תיקון: תשנ"ב) : (א) קברניט האניה ומפעיל מיתקן, כל אחד בתחומי אחריותו, יבדקו תקינות מערכות השינוע ואמצעי האזעקה לרבות הצופר, לפני שינוע חומר מסוכן מאניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר למיתקן או מהמיתקן לאניה, ומפעיל המיתקן ימסור הודעה למנהל המסוף על תחילת השינוע. : (ב) בנוסף לאמור לעיל, יסוכמו ההכנות לשינוע, לרבות פעולות החירום שינקטו בעת הצורך, מראש בין קברניט האניה למפעיל המיתקן. : (ג) לא נתקיימו הוראות תקנת משנה (א) לא יתיר מפעיל המיתקן את פעולות השינוע וימסור הודעה על כך למנהל הנמל ולמנהל המסוף. @ 170יא. שאיבת החומר המסוכן (תיקון: תשנ"ב) : (א) קברניט אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר ומפעיל מיתקן יבדקו במהלך שינוע חמרים מסוכנים מהאניה למיתקן או מהמיתקן לאניה כי - :: (1) קצב השינוע והלחץ במערכות לא יעלה על המוסכם ביניהם ובהתאם למגבלות הציוד; :: (2) ננקטים אמצעי בטיחות תמידיים להבטחת מערכות השינוע מפני פגיעה אפשרית וכי קיים פיקוח מתמיד שאין נזילה ממערכות השינוע; :: (3) צידת האניה אינה משונעת באופן העלול לסכן את פעולות השינוע או לגרום נזק למערכות השינוע, או לגרום לסכנה כלשהי; :: (4) ציוד המדידה של החומר המסוכן מתאים והמדידה נעשית באופן ובזמן מתאימים, תוך מניעת הסיכון של הצטברות מטען אלקטרוסטטי. @ 170יב. מניעת גלישה ונזילה (תיקון: תשנ"ב, תשנ"ט-3) : (א) לא יוחל בפעילות השינוע של החומר המסוכן מאניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר העומדת לשנע את החומר המסוכן בנמל אלא אם כן בדק הקברניט כי - :: (1) האניה מצויידת באבזרי ברוץ (overflow) למניעת גלישה של החמרים המסוכנים, בהתאם להנחיות אימ"ו; :: (2) כל אביקי הסיפון הראשי סגורים בעת שינוע החומר המסוכן בצובר אל האניה או ממנה. : (ב) מפעיל מיתקן יבדוק שנעשה כל הדרוש כדי להבטיח שחמרים מסוכנים נוזלים בצובר לא ייפלטו אל מי הים או אל תחומי הנמל זולת במקום שיועד לכך. @ 170יג. צנרת וצינורות (תיקון: תשנ"ב) : קברניט אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר ומפעיל מיתקן לא ישנעו או יאחסנו בצנרת חמרים מסוכנים נוזלים בצובר אלא אם כן - : (1) השימוש בצנרת נעשה בהתאם לייעודה; : (2) הצנרת מוגנת הגנה מלאה מפני כל נזק אפשרי והיא בהשגחה מתמדת; : (3) ננקטו אמצעי זהירות למניעת תאונות חשמל, על פי הנחיות אימ"ו; : (4) הצנרת מסתיימת במקום מאוורר היטב; : (5) הצנרת גמישה ונבדקת לעתים מזומנות בהתאם להוראות היצרן או לפי דרישת מנהל הנמל או מי שהוא הסמיכו לכך או בהתאם להוראות כל דין; : (6) לפני השימוש הראשון בצנרת גמישה, נעשתה בדיקת לחצי עבודה של הצנרת והונפקה תעודת בדיקה בידי היצרן; : (7) בבדיקה חזותית יומיומית של הצנרת הגמישה נקבע כי הצינור הגמיש אינו פגום. @ 170יד. השלמת פעולות שאיבה (תיקון: תשנ"ב) : קברניט אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר ומפעיל מיתקן, כל אחד בתחום אחריותו, יבדוק עם סיום שינוע החמרים המסוכנים כי - : (1) כל שסתומי הפריקה ומכלי האחסון, למעט אותם פתחים הנמצאים כרגיל במצב פתוח, נסגרו וכי שוחרר כל לחץ עודף מהצנרת שבה שונע החומר המסוכן; : (2) צנרת המיתקן נותקה מהאניה רק לאחר שנוקזה ואווררה מכל נוזל שהוא ולאחר ששוחרר ממנה הלחץ; : (3) נאטמו כל חיבורי הצנרת של האניה מהמיתקן. @ 170טו. כניסה למקומות איחסון (תיקון: תשנ"ב) : (א) קברניט אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר ומפעיל מיתקן, לא יכנסו ולא ירשו לאחרים להכנס לכלי קיבול או לכל מקום סגור אחר שבו משונעים, מאוחסנים או שונעו או אוחסנו חמרים מסוכנים נוזלים בצובר, אלא אם כן נמדדה תכולת הגז באטמוספירה של אותו מקום בידי אדם מוסמך להנחת דעתו של מנהל הנמל, וניתן אישור בכתב בידי האדם שהוסמך כאמור שהאטמוספירה מכילה די חמצן לנשימה, ואינה מהווה סיכון לנמצא בה. : (ב) קיים הכרח שאדם יכנס למקום אשר האטמוספירה שבו לא עמדה במבחן כאמור בתקנת משנה (א), יבדקו קברניט אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר ומפעיל מיתקן כי הנכנס יצוייד במערכת נשימה סגורה, בגדי מגן מתאימים, רתמת בטיחות וחבל הצלה, וכי יהיה בהשגחה מתמדת של עובד מיומן אחר הנמצא מחוץ למקום האמור וכי קיימים סידורי חילוץ מתאימים. : (ג) לא יכניס אדם למקום המכיל או העשוי להכיל אדי חומר לקיח כל מכשיר העלול לגרום לניצוץ או להתלקחות. @ 170טז. אחסנה ודיווח (תיקון: תשנ"ב) : מפעיל מיתקן ידווח למנהל הנמל, בכתב, על הכמויות והסוגים של החמרים המסוכנים הנוזלים בצובר המאוחסנים במיתקן, בציון מקום ותנאי האיחסון; דיווח כאמור ינתן אחת ל-24 שעות וכן לפי דרישת מנהל הנמל, או מנהל המסוף ועותקים ממנו יועברו לשער המסוף, שער הנמל ושירותי הכבאות במקרה חירום. @ 170יז. שינוע בין כלי שיט (תיקון: תשנ"ב, תשע"ח) : שינוע חמרים מסוכנים נוזלים בצובר בין כלי שיט ייעשה בהיתר בכתב מאת רב חובל הנמל ועל פי תנאיו. @ 170יח. שינוע מכלי שיט לכלי רכב (תיקון: תשנ"ב) : לא ישונעו חמרים מסוכנים נוזלים בצובר מאניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר אל כלי רכב או מכלי רכב אל האניה. @ 170יט. הוצאת אניה מהנמל (תיקון: תשנ"ב) : אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר אשר סיימה את שינוע מטענה בנמל וכל שאר הפעולות הדרושות להפלגתה, תפליג מהנמל בהקדם האפשרי, אלא אם כן קבע מנהל הנמל אחרת. @ 170כ. כוננות במסוף (תיקון: תשנ"ב) : מפעיל מיתקן שבו מאוחסנים או משונעים חמרים מסוכנים נוזלים בצובר או אשר כלי הקיבול שבו טרם נוקו משאריות החומר המסוכן, יחזיק במסוף צוות כוננות המיומן בביצוע פעולות שינוע, אחסון ונקיטת אמצעי חירום, אלא אם כן קיבל פטור, בכתב, מאת מנהל הנמל. === סימן ה': חמרים מסוכנים מוצקים בצובר (תיקון: תשנ"ב) === @ 170כא. כניסה למקומות איחסון ושינוע (תיקון: תשנ"ב) : קברניט אניית חמרים מסוכנים מוצקים בצובר ומפעיל רציף, ידאגו כי - : (1) המקומות שבהם משונעים, מאוחסנים או שונעו או אוחסנו חמרים מסוכנים מוצקים בצובר ושקיימת בהם סכנה לנשימה, אווררו באופן שיבטיח כניסה בטוחה אליהם; : (2) כניסה למקומות כאמור בפסקה (1) תיעשה בהיתר מאת קברניט האניה או מפעיל הרציף; : (3) כניסה למקומות כאמור בפסקה (1) שטרם אווררו תיעשה רק בקיום מקרה חירום ועל-פי הוראות [[תקנה 170טו(ב) ו-(ג)]]. @ 170כב. פליטת אבק (תיקון: תשנ"ב) : (א) קברניט אניית חמרים מסוכנים מוצקים בצובר ומפעיל רציף, יבדקו בעת שינוע או אחסון חמרים מסוכנים מוצקים בצובר העלולים לפלוט אבק מסוכן, כי ננקטו האמצעים המתאימים למניעת פליטת האבק בכמות מסוכנת; : (ב) קברניט האניה ומפעיל הרציף יספקו בשעת הצורך כמות מספקת של ציוד מגן מתאים לעובדים העוסקים בשינוע חמרים מסוכנים מוצקים בצובר כדי למנוע מהם כל סיכון אפשרי. @ 170כג. אבק נפיץ (תיקון: תשנ"ב) : קברניט אניית חמרים מסוכנים מוצקים בצובר ומפעיל רציף, יבדקו כי במקום שבו משונעים או מאוחסנים חמרים מסוכנים מוצקים בצובר העלולים לפלוט אבק נפיץ, ננקטו האמצעים המתאימים למניעת התפוצצות אפשרית. === סימן ו': חמרים מסוכנים ארוזים (תיקון: תשנ"ב) === @ 170כד. אריזה וסימונה (תיקון: תשנ"ב) : (א) בעל חמרים מסוכנים ארוזים וסוכן אניה המיועדת לשנע, המשנעת או ששינעה חמרים מסוכנים ארוזים יבדקו כי - :: (1) כלי הקיבול שבו נארזו החמרים המסוכנים עמיד בפני כל סיכון אפשרי וכי הוא נאטם לחלוטין; :: (2) כלי הקיבול נושא תוויות בדבר החמרים המסוכנים הארוזים בו; :: (3) לאחר ניקוי כלי הקיבול משייריו הוסרו ממנו כל התוויות הנוגעות לחומר המסוכן ששונע או שאוחסן בו. : (ב) כלי הקיבול, אופן אריזתו ודרך סימונו יהיו בהתאם להוראות הקודקס של אימ"ו. @ 170כה. תכנית סיוור (תיקון: תשנ"ב) : (א) לפני התחלת השינוע ימסרו קברניט או סוכן אניית חמרים מסוכנים המשנעת חמרים מסוכנים ארוזים למפעיל הרציף את תכנית הסיוור אשר על פיה יתבצע השינוע באניה. : (ב) תכנית הסיוור באניה תהיה בהתאם להוראות הקודקס של אימ"ו. @ 170כו. חמרים מסוכנים במכולות (תיקון: תשנ"ב) : (א) לא תבוצע בתחום הנמל המכלה של חמרים מסוכנים ארוזים המסווגים לפי [[טופס 3 בתוספת השלישית]] במסירה ישירה (להלן - חומרים המסווגים במסירה ישירה). : (ב) המכלה וריקון של חמרים מסוכנים ארוזים למכולות ומהן ייעשו בהתאם לקודקס של אימ"ו ובמקום שאישר מנהל הנמל, ובלבד שהחמרים המסוכנים הארוזים המשונעים כאמור ייצאו מיד מהנמל או יוטענו מיד לאניה או יועברו מיד למחסן חמרים מסוכנים; מנהל הנמל רשאי לדרוש מסוכן האניה אישור בכתב כי ההמכלה נעשתה בהתאם לקודקס של אימ"ו. @ 170כז. כלי רכב (תיקון: תשנ"ב) : בעל או נהג של רכב המשנע חמרים מסוכנים ארוזים אל הנמל או ממנו לא ישאירו בתחומי הנמל חומרים מסוכנים ארוזים ללא השגחה אלא אם כן קיבלו היתר לכך מאת מנהל הנמל או ממי שהוא הסמיכו לכך; מנהל הנמל רשאי למנוע כניסת רכב לנמל או להגביל את תנועתו בנמל אם קיים חשש כי כלי הרכב מהווה סכנה לבטיחות הנמל וסביבתו. @ 170כח. תנאי מסירה (תיקון: תשנ"ב) : (א) לא יאוחסנו בנמל חמרים מסוכנים המסווגים במסירה ישירה למעט חמרים כאמור אשר רוקנו ממכולות; אחסנה כאמור לא תעלה על שבעה ימים. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א) ניתן לאחסן בנמל חמרים מסוכנים הארוזים במכולות ומסווגים במסירה ישירה שאחסנתן בנמל אושרה בידי מנהל הנמל או מי שהוא הסמיכו לכך, בשטח נפרד בתחום הנמל ובתנאי בטיחות מיוחדים שקבע. אחסנה כאמור לא תעלה על ארבעה עשר ימים. : (ג) סך כל ימי האחסנה כאמור בתקנות משנה (א) ו-(ב) לא יעלה על עשרים ושניים ימים. : (ד) מנהל הנמל רשאי להורות, במקרה שהנסיבות מחייבות זאת ולא קיים סיכון מיוחד לנמל בהמשך האחסנה, כי החמרים המסווגים במסירה ישירה ייראו לצורך [[סימן זה]], כמסווגים במסירה עקיפה. @ 170כט. חומרים בעלי סיכון מיוחד (תיקון: תשנ"ב) : על אף האמור [[בתקנה 170כח]], חמרים מסוכנים ארוזים (לרבות במכולות) מקבוצות סיכון או"ם: 5.2 - פרוקסידים אורגניים, 6.2 - חמרים מדבקים וגורמי מחלות, 7 - חמרים רדיואקטיביים, חייבים במסירה ישירה ואסורים באחסון בנמל; בפריקה מאניה, יפרקו חמרים מסוכנים כאמור מיד לאחר קשירתה לרציף וברציפות ולאחר פריקת חמרי נפץ אם נמצאים כאלה על האניה; בטעינת האניה יטענו חמרים מסוכנים כאמור אך ורק לאחר סיום טעינת כל המטענים האחרים לרבות צידת האניה אך לפני טעינת חמרי נפץ אם יש לשנע כאלה. @ 170ל. אמצעי זהירות כלליים (תיקון: תשנ"ב) : (א) מי שעוסק בשינוע חמרים מסוכנים ארוזים, ינהג בזהירות הנאותה באופן שכלי הקיבול לא יינזק ושחומר מסוכן לא ייפלט או יישפך. : (ב) לא יסיר אדם ולא ישחית ללא סיבה סבירה, כל תו אזהרה או סימון אחר על גבי כלי קיבול או על רכב, אלא לאחר תום השינוע והאחסנה של החומר המסוכן ולאחר ניקוי כלי הקיבול או כלי הרכב משיירי החומר המסוכן. : (ג) לא יפתח אדם כלי קיבול המכיל או שהכיל חומר מסוכן ולא יטפל בו באופן המאפשר לו להישפך או להיפלט. @ 170לא. ניקוי כלי קיבול ונטישתם (תיקון: תשנ"ב) : לא ינקה אדם כלי קיבול מחומר מסוכן ולא יעזוב ולא יטוש כלי קיבול כזה בנמל אלא אם כן נקט אמצעי בטיחות מתאימים ופעל לפי היתר מאת מנהל הנמל או ממי שהוא הסמיכו לכך ובהתאם לתנאי ההיתר. @ 170לב. אחסנה (תיקון: תשנ"ב) : (א) חמרים מסוכנים ארוזים במכולות לא יאוחסנו בתחומי הנמל אלא על פי כללי ההפרדה המפורטים בהנחיות קודקס של אימ"ו. : (ב) חמרים מסוכנים ארוזים שאינם ארוזים במכולה לא יאוחסנו בשטח הנמל אלא במחסן חמרים מסוכנים. @ 170לג. הפרדת חמרים (תיקון: תשנ"ב) : מפעיל מחסן חמרים מסוכנים יבדוק כי החמרים המסוכנים הארוזים יאוחסנו בו באופן המונע מגע מסוכן בין חומר לחומר ובהתאמה לכללי ההפרדה המפורטים בהנחיות אימ"ו. @ 170לד. מניעת גזים (תיקון: תשנ"ב) : מפעיל מחסן חמרים מסוכנים יבדוק שננקטו האמצעים הדרושים למנוע היווצרות גזים לקיחים או רעילים במחסן או בסביבתו. == פרק חמישה-עשר: מניעת זיהום, סילוק אשפה וטובין מקולקלים == === סימן א': מניעת זיהום (תיקון: תשל"ה-6) === @ 171. מניעת זיהום בנמל : לא ישליך אדם, לא יניח ולא ישפוך כל חפץ או חומר בנמל, אלא ברשות מנהל הנמל. @ 172. איסור שפיכת שופכין לים : לא ישפוך אדם ולא יזרים שופכין למימי נמל או באתר שממנו יכולים שופכין להגיע למי הנמל ולא ישפוך ולא יזרים דבר העלול לזהם את מי הים בנמל, אלא באישור מראש של מנהל הנמל ובהתאם להוראותיו. @ 173. מרזבים ופתחים לפסולת בכלי שיט : (א) קברניט כלי שיט הנמצא בנמל יחזיק את המרזבים והפתחים לפסולת סתומים, ויפתחם אך ורק לצורך סילוק הפסולת בהתאם להוראות [[תקנה 177]]. : (ב) קברניט כלי שיט הרתוק לרציף יתקין אמצעי מגן ומכסים לכל הפתחים בכלי השיט העלולים לשמש מוצא לאדים, למים, למי שופכין או לנוזלים אחרים, באופן שיבטיח כי הם לא ירטיבו כל רציף או כל מבנה, ציוד או חפץ הנמצאים בו. === סימן ב': מי שיפוליים (תיקון: תשל"ה-6) === @ 174. הגדרות (תיקון: תשל"ה-6, תשל"ז-7) : [[בסימן זה]] - :- "מי שיפוליים שמנוניים" - כל נוזל המצטבר בתחתית המחסנים, בחדר המכונות, בחדר המשאבות או בכל מקום אחר בכלי שיט והמכיל לפחות 15 חלקי שמן לכל מיליון חלקי מים (‎15 p.p.m.‎); :- "בעל כלי שיט" - לרבות החוכר או המפעיל של כלי השיט או סוכנו של כל אחד מהם; :- "מיכלית" - כלי שיט אשר מרבית נפח המטען שלו בנוי או מותאם לנשיאת שמן; :- "מפקח ימי" - מפקח כלי שיט כמשמעותו [[בתקנות הנמלים (בטיחות השיט), תשכ"ה-1965]]; :- "תקופת שהייה" - תקופה של 15 יום או חלק ממנה, שבה שוהה כלי שיט באחד או יותר מנמלי הרשות אולם מעבר כלי השיט מנמלי הרשות או מעבר כלי השיט מנמל לנמל בתוך מימי החופים של מדינת ישראל לא ייחשב כהפסקת תקופת השהייה. @ 174א. איסור שפיכת מי שיפוליים (תיקון: תשל"ה-6) : לא יזרים אדם מי שיפוליים לא נקיים לתוך מי נמל ולא ירשה קברניטו של כלי שיט או בעלו להזרים מי שיפוליים לא נקיים לתוך מי הנמל. @ 174ב. הזרמת מי שיפוליים שמנוניים (תיקון: תשל"ה-6, תשל"ז-7) : (א) כל מי השיפוליים השמנוניים המצויים בכלי שיט הפוקד נמל יוזרמו לדוברה או למשאית מכל לאיסוף מי שיפוליים, באופן ובמועד שהורה מנהל הנמל. : (ב) האחריות למילוי אחר הוראת תקנת משנה (א) תחול על קברניטו ועל בעלו של כלי השיט. @ 174ג. אגרת איסוף מי שיפוליים (תיקון: תשל"ה-6, תשל"ז-7) : קברניטו או בעלו של כלי שיט הפוקד נמל, ואשר חלה עליו חובה לפי [[תקנה 174ב(א)]], ישלם למנהל הנמל אגרת איסוף מי שיפוליים כפי שנקבע [[בחלק ו' לתוספת החמישית]] בעד כל תקופת שהייה של כלי השיט. === סימן ג': פסולת וטובין מקולקלים (תיקון: תשל"ה-6) === @ 175. חובות הקברניט למניעת זיהום : (א) קברניט כלי שיט בנמל לא יניח שתצטבר בכלי שיט פסולת שמחמת מהותה וכמותה היא מזיקה לבריאות או גורמת ריחות רעים, ולא יניח שייווצרו בכלי השיט תנאים נוחים לקינון עכברים. : (ב) קברניט כלי שיט יאסוף את הפסולת בכלי השיט, יחזיק אותה בהתאם לתקנות אלה, ויעשה כל דבר שיש לעשותו לפי תקנות אלה כדי לסלק את הפסולת או כדי לאפשר את סילוקה. @ 176. מכלים לאיסוף פסולת ואשפה : (א) הפסולת בכלי השיט שבנמל תיאסף במכלי פסולת מתאימים ובטוחים; המכסה של מכל פסולת יהיה אטום בשעה שאין פותחים אותו כדי להכניס או להוציא פסולת; מכלי הפסולת יוחזקו נקיים ככל האפשר. : (ב) אם סילוק הפסולת הוא בהנחת מכלי הפסולת ברציף והרקתם שם, יהיה המכל ממתכת נוקשה או חומר מתאים אחר, צורתו תהיה גלילית, נפחו לא יעלה על חמישית מטר מעוקב ויהיו לו שתי ידיות. @ 177. סילוק פסולת : פסולת כלי השיט תסולק לכלי שיט מיוחד המשמש לאיסוף פסולת, בימים ובשעות שקבע מנהל הנמל, או תסולק באופן אחר כפי שהוא יקבע. @ 178. הוצאות סילוק פסולת : הקברניט או הבעל של כלי שיט בנמל ישלם למנהל הנמל אגרת איסוף פסולת כפי שנקבע. @ 179. ניקוי הרציף מפסולת לפני הפלגת כלי שיט : בטרם יעזוב כלי שיט את מקום ריתוקו ליד הרציף, יגרום הקברניט או הבעל לניקוי הרציף ולהסרת כל פסולת שהצטברה ברציף תוך כדי שהיית כלי השיט לידו ועקב שהייתו כאמור, ויגרום לסילוקה למקום שקבע לכך מנהל הנמל. @ 180. מניעת מפגעים : (א) הקברניט אחראי לכך, כי כלי השיט בנמל לא יהווה ולא יגרום מפגע כמשמעותו [[בפקודת בריאות העם, 1940]]. : (ב) היווה או גרם כלי שיט מפגע כאמור, יהיה מנהל הנמל רשאי להעבירו ממקומו למקום אחר או להוציאו מהנמל, ולנקוט בכל הצעדים הדרושים בקשר לכך הקברניט והצוות של כלי השיט יסייעו בפעולות אלה למנהל הנמל ולאנשים הפועלים מטעמו והקברניט ישא בהוצאות הכרוכות בפעולות האמורות. : (ג) האמור בתקנת משנה (ב) אינו גורע מסמכויות הרשות הסניטרית המקומית לפי [[פקודת בריאות העם, 1940]]. @ 181. טובין מקולקלים שנפרקו : (א) טובין הנמצאים במצב של רקבון או במצב של קלקול אחר העלולים לגרום לזיהום במקום הימצאם או לגרום נזק לטובין אחרים (להלן [[בפרק זה]] - טובין מקולקלים), לא יפרוק אותם אדם מכלי שיט בנמל, לא יביא אותם אדם לנמל להטענה על כלי שיט או למטרה אחרת ולא ישים אותם אדם בכל רציף, מסוך או מקום אחר בנמל. : (ב) נפרקו טובין מקולקלים מכלי שיט לרציף או למקום אחר בנמל, יסלק הקברניט או הבעל של כלי השיט את הטובין לפי דרישת מנהל הנמל ובהתאם להוראותיו. : (ג) מסר הקברניט או הבעל של כלי השיט את הוראת המסירה בגין הטובין האמורים בתקנת משנה (ב) למקבל הטובין או לסוכנו, תחול החובה לסלק את הטובין האלה על מקבל הטובין ועל סוכנו. @ 182. טובין מקולקלים שהובאו לנמל : הביא אדם לנמל טובין מקולקלים או הניחם שם תחול עליו החובה לסלקם, אולם אם הביא אותם להטענה על כלי שיט והקברניט או הבעל של כלי השיט אישר בכתב את קבלתם, תחול החובה לסלקם על הקברניט או הבעל. @ 183. השמדת טובין מקולקלים : (א) מנהל הנמל באישור גובה המכס רשאי לסלק או להשמיד טובין מקולקלים שנפרקו, שהובאו או שהושמו בנמל, לאחר שדרש מכל אדם האחראי להם לסלקם ודרישתו לא נתמלאה תוך הזמן שנקבע לכך. : (ב) רשות הנמלים לא תהא חייבת במסירת הודעה על טובין מקולקלים כאמור בתקנת משנה (א) או לגבי טובין מקולקלים שלדעת מנהל הנמל יש צורך להשמידם מיד ושבעלם אינו ידוע. : (ג) השתמש מנהל הנמל בסמכותו לפי תקנה זו לגבי טובין מקולקלים, לא יפטור הדבר את בעל הטובין מאחריותו לפי תקנות אלה. @ 184. הוצאות השמדת טובין מקולקלים : הוצאות הסילוק וההשמדה של טובין מקולקלים כאמור [[בתקנה 183(א) ו-(ב)]] ייגבו מקברניטו או מבעלו של כלי השיט שממנו נפרקו הטובין, מבעל הטובין או מכל אדם האחראי לטובין, הכל לפי הענין. @ 185. תחולה : הוראות [[תקנות 175 עד 179]] יחולו במעגן הסגור. == פרק ששה-עשר: אניות טרופות == @ 186. הגדרות (תיקון: תשנ"ט) : [[בפרק זה]] - :- "כלי שיט" - כמשמעות אניה [[בסעיף 26 לפקודה]]; :- "דרישה" - הודעה בכתב כאמור [[בסעיף 27(א), (ב) ו-(ד) לפקודה]]. @ 187. דרכי מסירת דרישה : (א) דרישה תימסר בטופס לפי [[התוספת הרביעית]]. : (ב) דרישה תימסר - :: (1) אם יש לבעל מען או סוכן בישראל הידועים לרשות הנמלים - במשלוח בדואר רשום לפי אותו מען או לאותו סוכן; :: (2) אם אין לבעל מען או סוכן הידועים לרשות הנמלים - בפרסום ברשומות. @ 188. תוכן הדרישה : רשות הנמלים רשאית לכלול בדרישתה את כל ההוראות הנחוצות או המועילות לדעתה, להבטחת משייתה, סילוקה או השמדתה של האניה בהקדם ובבטיחות, וכן לדרוש מהבעל - : (1) להפקיד בידי הרשות סכום שקבעה, בתנאי שהפקדון יוחזר לבעל אם ימלא אחר הוראותיה הכלולות בדרישה, ויחולט לטובתה אם לא יעשה כן תוך הזמן שנקבע בהודעה; : (2) להמציא ערובה טובה ומספקת, להנחת דעתה של הרשות, למילוי אחר הוראותיה שבדרישה. == פרק שבעה-עשר: אגרות (תיקון: תשל"ח) == === סימן א': פרשנות (תיקון: תשל"ח) === @ 189. הגדרות (תיקון: תשל"ד, תשל"ה-4, תשל"ו-2, תשל"ו-4, תשל"ו-5, תשל"ז-7, תשל"ח, תשל"ט-6, תש"ם, תש"ם-2, תשמ"ב, תשמ"ב-2, תשמ"ב-5, תשמ"ג-2, תשמ"ד-2, תשמ"ה, תשמ"ט-5, תשנ"ד-3, תשנ"ד-6, תשנ"ה-4, תשנ"ה-5, תש"ס) : (א) [[בפרק זה]] [[ובתוספת החמישית]] - ::- "אורך כלי שיט" - האורך המקסימלי (overall length) של כלי שיט הרשום בתעודת הרישום הרשמית של כלי שיט (להלן [[בפרק זה]] - תעודת רישום), והמחושב במטרים; ::- "טונה" - 1,000 קילוגרם ברוטו; ::- "טונה נפח" - 1.133 מטרים מעוקבים (40 רגל מעוקבת); ::- "יממה" - פרק זמן של 24 שעות מחצות הלילה עד חצות הלילה או חלק מפרק זמן זה; ::- "מעגן הדיג בקישון" - תעלת מים שליד רציף הדיג שבאיזור קישון; ::- "משגור קטן" - טובין המפורטים ברשימון מכס אחד שנתקבלה עליו התרה, ומשקלם הכולל אינו עולה על 10,000 ק"ג ביבוא ועל 3,000 ק"ג ביצוא; ::- "משמרת" - משך זמן ביממה המקובל בשינוע מטענים בנמל; ::- "עולה" - מי שנכנס לישראל ובידו אשרת עולה או תעודת עולה לפי [[חוק השבות, תש"י-1950]], או יהודי שנכנס לישראל על פי אשרה או רשיון לישיבת ארעי או לישיבת קבע לפי [[חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952]]; ::- "תבואות" - תבואות בצובר מכל המינים, מספוא בצובר מכל המינים וכן צרכי אוכל בצובר הניתנים לטיפול בבית ממגורות, לרבות תבואות, מספוא וצרכי אוכל כאמור שמסירתם בשקים; ::- "תחום מספנות ישראל" - השטח שהוחכר למספנות ישראל בע"מ, לרבות אזור מימי הנמל הצמוד לו, בהתאם לחוזה בין רשות הנמלים ומספנות ישראל בע"מ מיום 3 ביוני 1965; ::- "תפוסה של כלי שיט" - התפוסה הרשומה נטו (Net Registered Tonnage); ::- "אגרה" - לרבות כל תוספת ולרבות תוספת הצמדה; ::- "יום שינוי" - ::: (1) כל יום לגבי האגרות שלהלן: :::: (א) אגרת איסוף מי שיפוליים לפי [[סימן ב' בפרק חמישה עשר]]; :::: (ב) אגרות מגדלור, מינגש ומעגן לפי [[סימן ב' בפרק שבעה עשר]]; :::: (ג) אגרת הוצאת אשפה לפי [[סימן ג' בפרק שבעה עשר]]; :::: (ד) אגרות שירות למטען במעבר בין נמלי ואגרות שיטעון לפי [[תקנות 220]] [[ו-221]] [[בסימן ד' בפרק שבעה עשר]]; :::: (ה) אגרות רציף למטעני שיטעון, מטעני מעבר ומטען יבוא מיוצא לחוץ לארץ לפי [[תקנה 236]] [[בסימן ה' בפרק שבעה עשר]]; :::: (ו) אגרות למטען אחוד ולכלי רכב במעבר דרך ישראל לפי [[סימן ז' בפרק שבעה עשר]]; :::: (ו1) אגרה בעד העברת דלק בין-נמלית לפי [[סימן י"ג]]; :::: (ז) אגרות נוסעים וחפציהם לפי [[סימן י"ד בפרק שבעה עשר]]; :::: (ח) אגרות לשירותים המפורטים [[בסעיף 20 לחלק ד' בתוספת החמישית]]; :::: (ט) אגרות בעד השימוש בעגורני הנמל, לצרכי סווארות המפורטות [[בסעיף 24 לחלק ה' בתוספת החמישית]]; ::: (2) כל 1 בחודש החל ביום י"ב בטבת תש"ם (1 בינואר 1980), לגבי כל האגרות שפורטו [[בפרק זה]], למעט: :::: (א) האגרות המנויות בפסקה (1); :::: (ב) אגרות אחסנה; :::: (ג) אגרות ניטול ואחסנת תבואות; :::: (ד) אגרת פריקה של פחם ברציף 9 בנמל אשדוד לפי [[סימן י"ב]]; ::: (3) על אף האמור בפסקה (2) אם עלה השער היציג ביום מסויים בשיעור של 5 אחוזים או יותר לעומת השער היציג שפורסם לפניו יחול יום שינוי לגבי האגרות שפסקה (2) חלה עליהן, למחרת אותו יום והשער החדש לגבי אותו יום שינוי יהיה, על אף האמור בפסקה (2) להגדרת "השער החדש", השער היציג כפי שפורסם לאחרונה; ::: (4) מדי שלושה חדשים, ב-1 לחודש, החל ביום י"ח בניסן תשמ"ג (1 באפריל 1983), לגבי האגרות המנויות [[בסימן י"ז]]; ::: (5) המנהל הכללי של רשות הנמלים רשאי, באישור שר התחבורה, לקבוע מפעם לפעם מועד ארוך מיום או מחודש, לפי הענין, לגבי האגרות הנזכרות בפסקאות (1) ו-(2) כולן או מקצתן; ::- "השער החדש" - :: (1) השער היציג ביום התשלום, כפי שפורסם לאחרונה, לגבי האגרות שפורטו בפסקה (1) להגדרת "יום שינוי"; :: (2) ממוצע השער היציג בשבעת הימים שקדמו ליום שינוי, לגבי האגרות שפורטו בפסקה (2) להגדרת "יום שינוי"; :: (3) השער היציג האחרון שפורסם לפני ה-16 בחודש שקדם ליום השינוי, לגבי האגרות המנויות [[בסימן י"ז]]; ::- "השער היציג" - שער החליפין היציג של הדולר של ארצות הברית של אמריקה שמפרסם בנק ישראל; ::- "שער הבסיס" - שער החליפין של שקל חדש אחד לכל דולר של ארצות הברית של אמריקה. : (ב)(1) האגרות האמורות בפסקה (1) להגדרת "יום שינוי" ישולמו כשהן מוגדלות או מוקטנות, לפי הענין, בכל יום שינוי, באופן יחסי לשיעור השינוי של השער החדש לעומת שער הבסיס. :: (2) האגרות האמורות בפסקה (2) ובפסקה (4) להגדרת "יום שינוי" ישולמו כשהן מוגדלות או מוקטנות, לפי הענין, באופן יחסי לשיעור השינוי של השער החדש לעומת שער הבסיס; הגדלה או הקטנה של האגרות כאמור תעשה בכל יום שינוי אם שיעור השינוי בין השער החדש שחושב לאותו יום שינוי לבין השער שעל פיו גובים באותה עת את האגרות, עלה על שני אחוזים. : (ג) האגרות לפי [[סימן ו']] למעט לפי [[תקנה 242(ב)]] וכן לפי [[תקנה 254]] ישולמו כשהן מוגדלות על פי שיעור השינוי במדד המחירים לצרכן, כפי שתקבע הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן - המדד) מן המדד לחודש דצמבר 1988 (124.2 נקודות) עד המדד שפורסם לאחרונה לפני יום השינוי שיחול לענין זה ב-1 בכל חודש. : (ג1) התשלום בעד החסנה לפי [[תקנה 242(ב)]] ישתנה ב-1 בינואר וב-1 ביולי של כל שנה (בתקנת משנה זו - יום השינוי) לפי שיעור השינוי של המדד שפורסם לאחרונה לפני יום השינוי מן המדד לחודש נובמבר 1998 (166.2 נקודות). : (ג2) האגרה לפי [[סימן י"ב]] תשתנה ב-1 בכל חודש לפי שיעור השינוי במדד מן המדד לחודש מרס 1991 (181.9 נקודות) עד המדד שפורסם לאחרונה לפני המועד האמור. : (ד) האגרות לפי תקנות אלה ישולמו בצירוף מס ערך מוסף החל על העסקה על פי [[חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975]]. : (ה) לענין תשלום אגרות לפי [[פרק זה]], יראו מטען במעבר יבשתי, מטען במעבר אווירי ומטען יבוא מיוצא לחוץ לארץ - :: (1) כאשר הוא נפרק מכלי שיט - כמטען יבוא; :: (2) כאשר הוא מועבר לנמל לצורך טעינתו לכלי שיט - כמטען יצוא. @ 189א. שיעורי אגרות (תיקון: תשמ"ט-5) : האגרות המנויות [[בתוספת הששית]] ישולמו בתקופות ובשיעורים הנקובים בה. === סימן ב': אגרות כלי שיט (((בוטל))) (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) === @ 190. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 191. הצגת תעודת רישום (תיקון: תשל"ח) : עם כניסת כלי שיט לתחום הנמל יציג הקברניט בפני מנהל הנמל את תעודת הרישום של כלי השיט ותעודת התפוסה אם הוא מצוייד בתעודה כזאת. @ 192. חישוב התפוסה (תיקון: תשל"ח) : (א) תפוסתו של כלי שיט תחושב לפי התפוסה הנקובה בתעודת התפוסה, ואם אינו מצוייד בתעודה כזאת - על פי התפוסה הרשומה בתעודת הרישום, אם התעודה הוצאה - :: (1) על ידי מדינת ישראל; :: (2) על ידי מדינה שהצטרפה לאמנה הבין-לאומית בדבר מדידת תפוסתן של אניות שישראל צד לה ותפוסת כלי השיט נקבעה בהתאם להוראות אותה אמנה; :: (3) על ידי מדינה המכירה, לצורך חישוב התפוסה, בתפוסה המצויינת בתעודת תפוסה או רישום שהוצאה על ידי מדינת ישראל. : (ב) הוצגה תעודה שלא מן המפורטות בתקנת משנה (א) ועד להפלגת כלי השיט מן הנמל לא הוצגה תעודה מהמפורטות כאמור, רשאי המנהל לחשב את תפוסת כלי השיט לפי התפוסה המירבית שבתעודה אשר ברשות הקברניט, בתוספת של 20%. : (ג) אם עד להפלגת כלי השיט מתחום הנמל לא הוצגה תעודת רישום או תעודת תפוסה, או לא היתה התעודה שהוצגה מהימנה לדעת מנהל הנמל או לא כללה פרט הדרוש לדעתו, רשאי הוא לחשב את אורך כלי השיט ותפוסתו לפי אומדן שיקבע והאגרות לכלי השיט ישולמו בהתאם לחישוב כאמור. : (ד) שונתה תפוסתו של כלי שיט במשך שהייתו בנמל, יודיע הקברניט על כך למנהל הנמל וחישוב התפוסה ייערך בהתאם לתקנה זו. : (ה) האמור בתקנות משנה (א) עד (ד) אינו גורע מסמכותו של מנהל הנמל לחייב מדידת כלי שיט. @ 193. אגרות לכלי שיט נמליים (תיקון: תשל"א, תשל"ג-3, תשל"ג-4, תשל"ג-9, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשל"ח-4, תשמ"ב-2, תשמ"ג-2, תשמ"ט-5, תש"ע) : (א) על אף האמור [[תוספת חמישית חלק א פרט 1|בסעיפים 1]] [[ו-3 לחלק א' לתוספת החמישית]], תשולם לגבי כלי שיט נמליים, במקום אגרת המגדלור הנקובה [[בתוספת האמורה]] אגרה שנתית - :: (1) לכל גוררת, סירת מנוע, דוברה או ארבה 93 שקלים חדשים; :: (2) לכל סירת משוטים, סירת מפרש וסירה עם מנוע מחוץ לגוף הסירה 19.5 שקלים חדשים. : (ב) האגרות האמורות בתקנת משנה (א) ישולמו כל עוד חונים כלי השיט הנמליים במקומות החניה שקבע להם מנהל הנמל, אלא אם הורה מנהל הנמל אחרת. : (ג) בתקנה זו, "כלי שיט נמליים" - גוררות, סירות, דוברות וארבות שמשתמשים בהן כרגיל בתחום הנמל בלבד וכל עוד הן משמשות כך. @ 194. אגרות כלי שיט שארכו פחות מ-24 מטרים (תיקון: תשל"א, תשל"ג-4, תשל"ג-9, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשל"ח-4, תשמ"ב-2, תשמ"ג-2, תשמ"ט-5, תשמ"ט-6, תשנ"ה-4, תש"ע) : (א) על אף האמור בתקנות אלה, בעד כלי שיט קטן העוגן במקום שקבע מנהל הנמל, לצורך תקנה זו, תשולם במקום אגרות מגדלור <!-- (([במקור: ומעגן ואגרת מינגש])) --> אם חייב בה, אחת מהאגרות המפורטות להלן, לפי בחירת הקברניט או הבעל: :: האגרה בשקלים חדשים למטר אורך לכלי השיט (חלק של מטר ייחשב כמטר שלם) :: (1) אגרה יומית – [---] 0.80 :: (2) אגרה לשבוע או חלק ממנו – [---] 2.00 :: (3) אגרה לחודש או חלק ממנו – [---] 6.00 :: (4) אגרה שנתית (עד יום 31 בדצמבר הקרוב) – [---] 30.00 : (ב) בתקנה זו, "כלי שיט קטן" - כלי שיט, למעט ספינת דיג, שאורכו פחות מ-24 מטרים ואינו משמש בתחום הנמל בלבד. @ 195. כלי שיט של צה"ל (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : כלי שיט של צה"ל יהא פטור מתשלום אגרות מגדלור<!-- (([במקור: ומינגש])) -->. @ 196. אגרות לספינות דיג (תיקון: תשל"א, תשל"ג-4, תשל"ג-9, תשל"ד-4, תשל"ה-8, תשל"ח, תשל"ח-4, תשל"ט, תשמ"ב-2, תשמ"ג-2, תשמ"ט-5, תשנ"ז-2, תש"ע) : (א) על אף האמור [[בסעיף 1 לחלק א' לתוספת החמישית]], תשולם למנהל בעד ספינת דיג אגרת מגדלור באחד משני שיעורים אלה, לפי בחירת הקברניט או הבעל - :: (1) בכל מסע, בכניסה לנמל 0.80 שקלים חדשים, וביציאה מהנמל 0.80 שקלים חדשים; :: (2) אגרה שנתית בשיעור 2.20 שקלים חדשים לכל מטר אורך. : (ב) (((בוטלה).)) : (ג) (((בוטלה).)) @ 196א. (תיקון: תשנ"ז-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 197. (תיקון: תשל"א, תשל"ג-4, תשל"ג-9, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 198. כלי שיט במצוקה (תיקון: תשל"ח, תשל"ט, תשמ"ג-2, תש"ע) : (א) כלי שיט במצוקה פטור מתשלום אגרת מגדלור<!-- (([במקור: ועגינה])) -->, ובלבד שהפליג מהנמל מיד עם תום המצוקה. : (ב) בתקנה זו, "כלי שיט במצוקה" - כלי שיט המשתמש בנמל כמקלט מסערה או לצורך תיקון או בדיקה הכרחיים ושהייתו בנמל אינה נמשכת יותר ממשך מצב המצוקה, ובלבד שאין טוענים עליו או פורקים ממנו מטען פרט לאספקה, דלק וצרכי אניה אחרים ואין עולים עליו או יורדים ממנו נוסעים. @ 199. כלי שיט לצרכי לימוד (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : כלי שיט שהוכח למנהל כי הוא משמש לצרכי לימוד השיט בלבד, פטור מתשלום אגרות מגדלור <!-- (([במקור: ועגינה])) --> כל עוד הוא משמש כך. @ 200. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 201. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תשנ"ה-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 202. אגרות מגדלור מוזלות <!-- (([במקור: אגרות מגדלור ועגינה מוזלות])) -->(תיקון: תשמ"ג-2, תשל"ח, תשנ"ה-4, תשנ"ה-5, תש"ע) : כלי שיט ששולמה בעדו אגרת מגדלור לגבי חמש כניסות וחמש יציאות מהנמל במשך שנה המתחילה ביום 1 בינואר, ישולמו בעדו בכל אחד מביקוריו הבאים באותו נמל עד 31 בדצמבר של אותה שנה 50% משיעור אגרת מגדלור <!-- (([במקור: ועגינה])) --> שנקבעה [[בסעיף 1 לחלק א' לתוספת החמישית]]. @ 203. (תיקון: תשל"ד-2, תשל"ח, תשמ"ג-2, תשנ"ה-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 203א. (תיקון: תשנ"ה-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 204. פטור מאגרת מגדלור <!-- (([במקור: פטור מאגרות מגדלות, מינגש ומעגן])) --> (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : רשות הנמלים רשאית לפטור, באופן כללי או למקרה מסויים, מחובת תשלום אגרת מגדלור<!-- (([במקור: אגרות מגדלות, מינגש ומעגן])) -->, כולה או מקצתה. @ 205. אגרות מוזלות לאניות גלנוע (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תשמ"ט-5, תש"ע) : בכפוף לאמור בתקנות - : (1) (((בוטלה);)) : (2) בעד כלי שיט המותאם, להנחת דעתו של מנהל הנמל, להובלת מטענים בגלנוע, תשולם אגרת מגדלור בשיעור 60% מהאגרה שנקבעה [[בחלק א' לתוספת החמישית]]. @ 205א. (תיקון: תשנ"ח-3, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 205ב. (תיקון: תשנ"ח-3, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 206. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 207. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תשנ"ה-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 208. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 209. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 210. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תשנ"ו-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 211. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 212. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) === סימן ג': אגרת הוצאות אשפה (((בוטל))) (תיקון: תשל"ו-3, תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) === @ 213. (תיקון: תשל"ו-3, תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 214. (תיקון: תשל"ו-3, תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 215. (תיקון: תשל"ו-3, תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 216. (תיקון: תשל"א, תשל"ג-4, תשל"ג-9, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ו-3, תשל"ח, תשל"ח-4, תשמ"ב-2, תשמ"ג-2, תשמ"ט-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 217. (תיקון: תשל"ו-3, תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 217א. (תיקון: תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) === סימן ד': אגרות סבלות (((בוטל))) (תיקון: תשל"ח, תש"ע) === @ 218. (תיקון: תשל"ג, תשל"ח, תשמ"א-4, תשמ"ב, תשמ"ב-4, תשמ"ו, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 219. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 220. (תיקון: תשל"ח, תשנ"ה-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 221. (תיקון: תשל"א, תשל"ג, תשל"ג-2, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 222. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 222א. (תיקון: תשמ"א-4, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 223. (תיקון: תשל"ג, תשל"ג-2, תשל"ד-4, תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 224. (תיקון: תשל"ד-4, תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 225. (תיקון: תשל"א, תשל"ג-7, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ז-3, תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 225א. (תיקון: תשל"ג, תשל"ג-7, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 225ב. (תיקון: תשל"ג, תשל"ח, תשל"ט-5, תש"ם-3, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 225ג. (תיקון: תשל"ג, תשל"ח) : (((בוטלה).)) @ 225ד. (תיקון: תשל"ג-2, תשל"ג-7, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח) : (((בוטלה).)) @ 225ה. (תיקון: תשל"ג-2, תשל"ח) : (((בוטלה).)) @ 225ו. (תיקון: תשל"ז-3, תשל"ח) : (((בוטלה).)) @ 226. (תיקון: תשל"א, תשל"ג-7, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשל"ח-4, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 227. (תיקון: תשל"ג, תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 228. (תיקון: תשל"ג, תשל"ד-4, תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 229. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 230. (תיקון: תשל"א, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ה, תשמ"ט-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 231. (תיקון: תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 232. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) === סימן ה': אגרות רציף (((בוטל))) (תיקון: תשל"ח, תש"ע) === @ 233. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ב-4, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 234. (תיקון: תשל"ד-4, תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 235. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 236. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ה, תשמ"ט-5, תשנ"ה-5, תשנ"ח-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 237. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 238. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 239. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) === סימן ו': אגרות החסנה (תיקון: תשל"ח) === @ 240. הגדרות (תיקון: תשל"ג, תשל"ג-2, תשל"ג-3, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשל"ט-4, תש"ם-5, תשמ"א-2, תשמ"ב-5, תשמ"ט, תשמ"ט-4, תשנ"ב-3, תשנ"ג, תשנ"ג-2, תשנ"ד-5, תשנ"ה-2, תשנ"ה-5, תש"ס) : [[בסימן זה]] - :- "החסנה ממושכת" - החסנת משגור של מטען אחוד, כמשמעותו [[בתקנה 218]], של עץ, מתכת או גלילי נייר, או של מכוניות, לתקופת החסנה אחת או לכל תקופת החסנה נוספת ובלבד שבתקופת ההחסנה הראשונה לא יפחת המשקל הכולל של המטען מ-100 טון או מ-20 מכוניות ובתנאי שלפני פריקת המשגור בעל המטען הצהיר על כוונת האחסון ושולמה האגרה להחסנה ממושכת; :- "תקופת החסנה" - תקופה בת ששים ימים; :- "ימי החסנה" - :: (1) לגבי טובין מיובאים או בשיטעון - כל הימים מיום גמר פריקת כלי השיט ועד יום מסירת הטובין, ובלבד שיראו שהייתם של טובין בדוברה כהחסנה; :: (2) לגבי טובין המיועדים לייצוא - ::: (א) מכולות הכוללות טובין וכן טובין שהומכלו בנמל והנטענים לאנית מכולות שכולה אזור מתמחה - כל הימים מיום החסנת הטובין עד יום תחילת ניטול המכולות באותה אניית מכולות; ::: (ב) שאר טובין - כל הימים מיום החסנת הטובין עד יום תחילת טעינתם לכלי השיט; :: (3) (((פקעה);)) :- "ימי פטור" - כל אחד מן המפורטים להלן, למעט ימי החסנה של מכולה ריקה, כלי רכב מוביל ריק, מטען נוסעים שהוחסן או הונח בנמל או מטען המוחסן בהחסנה ממושכת: :: (1) ארבעה ימי החסנה ראשונים של מכונית נוסעים; :: (2) ארבעה ימי החסנה ראשונים של מכולה המכילה טובין מיובאים או המיועדים לייצוא; :: (3) עשרה ימי החסנה ראשונים של מכולה המכילה טובין המיועדת לשטעון או לשטעון בין-נמלי; :: (4) שנים עשר ימי החסנה ראשונים של טובין שלא במכולה המיועדים לייצוא, לשטעון ולשטעון בין-נמלי; :: (5) שישה ימי החסנה ראשונים של כל משגור אחר; :- "מכונית" - מכונית נוסעים, מכונית מסחרית ומשאית; :- "מכונית נוסעים" - רכב נוסעים פרטי ורכב נוסעים דו שימושי כמשמעותם [[בתקנות התעבורה, תשכ"א-1961]] (להלן - תקנות התעבורה); :- "מכונית מסחרית" - רכב מסחרי אחוד כמשמעותו [[בתקנות התעבורה]] ובלבד שמשקלו הכולל המותר אינו עולה על 4,000 ק"ג, ורכב מסחרי בלתי אחוד כמשמעותו [[בתקנות התעבורה]]; :- "משאית" - רכב מסחרי כמשמעותו [[בתקנות התעבורה]], למעט מכונית מסחרית; :- "מסוף רכוב" - (((פקעה);)) :- "מכולה רכובה" - (((פקעה);)) :- "מפעיל מסוף רכוב" - (((פקעה);)) :- "שבוע" - תקופה של שבעה ימים; :- "טונה" - טונה ברוטו כאמור [[בתקנה 224]]. @ 241. אגרות החסנה (תיקון: תשל"א, תשל"ג, תשל"ג-3, תשל"ד-4, תשל"ה, תשל"ה-4, תשל"ז-6, תשל"ח, תשל"ח-4, תשל"ט-6, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5, תשנ"ב-3, תשנ"ה-2) : (א) לכל יום החסנה תשולם למנהל הנמל אגרת החסנה בעד הטובין המפורטים בתקנה זו בשיעורים המפורטים להלן: :: בשקלים חדשים לכל טונה לכל יום :: א. מטעני עצים ומתכות ::: - בשלושת השבועות הראשונים – [---] 0.95 ::: - בשבוע הרביעי ואילך – [---] 1.39 :: ב. לטובין אחרים שלא פורטו במקום אחר ::: - בשלושת השבועות הראשונים – [---] 1.49 ::: - בשבוע הרביעי ואילך – [---] 2.06 : (ב) בעד החסנת טובין שמשקלם פחות מ-1,000 ק"ג תשולם אגרת החסנה לפי משקל של טונה אחת. : (ג) בעד משגור או חלקו, המאוחסן באחסנה ממושכת, תשולם למנהל הנמל אגרת החסנה ממושכת, מראש, לכל תקופת החסנה, בשיעורים המפורטים להלן ובלבד שעבור תקופת ההחסנה הראשונה תשולם האגרה בעד המשגור כולו ועבור התקופות הנוספות - בעד כמות המטען המאוחסנת בפועל בראשית כל תקופה; :: {| ! סוג המטען !! יח' חישוב !! האגרה בשקלים חדשים לתקופת החסנה או חלק ממנה |- | colspan="3" | : א. מטעני מתכות |- | :: א.1 צינורות מתכת || טונה || 11.48 |- | :: א.2 שאר מתכות - אחודות || טונה || 2.15 |- | colspan="3" | : ב. עצים |- | :: ב.1 בולי עץ || טונה || 5.17 |- | :: ב.2 שאר עצים אחודים || טונה || 3.67 |- | : ג. גלילי נייר אחודים || טונה || 8.81 |- | : ד. מכוניות נוסעים || יחידה || 63.15 |- | : ה. מכונית מסחרית || יחידה || 91.85 |- | : ו. משאית || יחידה || 155.00 |} : (ד) בנוסף לתשלום האגרה ימציא בעל המטען למנהל הנמל, בראשית כל תקופת החסנה, אישור ביטוח על מלוא ערך המטען המאוחסן בהחסנה ממושכת, על שמו ועל שם רשות הנמלים והרכבות, על כל נזק בגין המטען, הן לצד ג' והן למטען עצמו. : (ה)(1) על משגור או חלקו, שנשארו בנמל לאחר תום שש תקופות החסנה, יחולו האגרות לפי תקנת משנה (א) [[ותקנה 242]] בהתאם; :: (2) האגרה על פי תקנת משנה (ג) לא תחול על מטענים המגיעים לנמלי חיפה ואשדוד דרך ים סוף; :: (3) מנהל הנמל רשאי שלא לאשר החסנת מטענים בהחסנה ממושכת אם לדעתו החסנת המטענים כאמור תגרום לצפיפות יתרה או הפרעה לסדרי העבודה בנמל. @ 242. החסנת מכוניות ומכולות (תיקון: תשל"א, תשל"ג, תשל"ג-2, תשל"ג-3, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ז-6, תשל"ח, תשל"ח-4, תשל"ט, תשל"ט-6, תשמ"ב-2, תשמ"ב-5, תשמ"ט-5, תש"ס) : (א) לכל יום החסנה תשולם למנהל הנמל אגרת החסנה לכל מכונית נוסעים בשיעור 5.07 שקלים חדשים. : (ב)(1) לכל יום החסנה שלאחר ימי הפטור ישולם למנהל הנמל תשלום בעד החסנה לכל מכולה כמפורט להלן: ::: {| ! rowspan="2" | !! colspan="2" | בשקלים חדשים למכולה באורך |- ! {{מוקטן|עד 20′}} !! {{מוקטן| מעל 20′}} |- | colspan="3" | למכולה המכילה טובין - |- | בשבוע הראשון להחסנה || 79.55 || 120.42 |- | בשבוע השני להחסנה || 99.44 || 150.53 |- | בשבוע השלישי להחסנה || 119.32 || 180.63 |- | בשבוע הרביעי להחסנה ואילך || 139.22 || 210.75 |} :: (2) לכל יום החסנה של מכולה ריקה, ישולם למנהל הנמל תשלום בעד החסנה של 7.68 שקלים חדשים למכולה שאורכה עד 20′, ו-11.52 שקלים חדשים למכולה שאורכה מעל 20′; :: (3) לכל יום החסנה של מכולת קירור (Refrigerated Container) ישולם בעד החסנה התשלום הקבוע בפסקה (1) או (2) לפי הענין, בתוספת של 50%. : (ג) בעד החסנת מכולה שהומכלה בתחום שהוגדר על ידי רשות המכס תשולם האגרה שנקבעה בתקנת משנה (ב) למכולה ריקה ובלבד שבעד יחידות המטען שהומכלו תשולם אגרת החסנה שנקבעה [[בסימן זה]] לטובין שאינם מכולה. : (ד) לכל יום החסנה תשולם למנהל הנמל אגרת החסנה לכל כלי רכב מוביל כמפורט להלן: :: {| ! rowspan="2" | !! colspan="2" | האגרה בשקלים חדשים לכלי רכב מוביל שארכו - |- ! {{מוקטן|עד 20 רגל}} !! {{מוקטן|מעל 20 רגל}} |- | colspan="3" | : א. לכלי רכב הטעון טובין - |- | :: (1) בארבעת השבועות הראשונים || 12.70 || 19.00 |- | :: (2) בשבוע החמישי ואילך || 25.40 || 38.00 |- | :: (3) לכלי רכב הטעון מכולת קירור תשולם האגרה הקבועה בפסקאות (1) או (2) בתוספת של 50%. || || |- | : ב. לכלי רכב ריק, למעט גרור גלנוע || 5.15 || 7.75 |- | : ג. לגרור גלנוע ריק || 2.80 || 4.20 |- | colspan="3" | : ד. בעד החסנת כלי רכב מוביל שסוור בתחום שגודר על ידי רשות המכס תשולם האגרה שנקבעה בתקנת משנה זו לגבי כלי רכב ריק, ובלבד שבעד יחידות המטען שסוורו תשולם אגרת החסנה שנקבעה [[בסימן זה]] לטובין שאינם כלי רכב מוביל, לפי הענין. |} : (ה) בעד החסנת חמרי נפץ וחמרים אחרים שלדעת מנהל הנמל הם מתלקחים בנקל או מסוכנים, תשולם האגרה שנקבעה [[בסימן זה]] בתוספת 100%. @ 242א. (תיקון: תשמ"ט, תשנ"ג, תשנ"ד-5) : (((פקעה).)) @ 243. פטור והנחה (תיקון: תשל"ג, תשל"ד-4, תשל"ח, תשל"ט-4, תשמ"ב, תשנ"ב-2, תשנ"ד-2, תשנ"ה-5, תש"ס) : (א) בעד החסנת טובין הכלולים [[בהגדרת "ימי פטור" בתקנה 240]], והמוחסנים במשך תקופה שאינה עולה על מספר ימי הפטור, לא תשולם אגרת החסנה. : (ב)(1) לגבי טובין כאמור בתקנת משנה (א), למעט בעד מכולות כאמור [[בתקנה 242]], המוחסנים במשך תקופה העולה על מספר ימי הפטור, ישולם בעד כל ימי החסנתם; אולם בעד החסנת מטענים מיובאים או מיוצאים שהומכלו בתוך תחום הנמל שגדרה רשות המכס לא ישולם בעד ששת ימי ההחסנה הראשונים; :: (2) לגבי מכולות הכוללות טובין בשטעון או בשטעון בין-נמלי בנמל היצוא, המוחסנות במשך תקופה העולה על מספר ימי הפטור, לא תשולם אגרת החסנה בעד עשרת ימי ההחסנה הראשונים. : (ג) במקרים מיוחדים רשאי מנהל הנמל ליתן הנחה בשיעור של לא יותר מחמישים אחוזים למאה מאגרות ההחסנה לפי [[תקנות 241]] [[ו-242]]. : (ד) מנהל הנמל רשאי ליתן הנחה מאגרות החסנה לפי [[סימן זה]] למטען בשיטעון שמשקלו פחות מ-50 ק"ג, בשיעור שלא יעלה על 75%. : (ה) (((פקעה).)) === סימן ז': אגרות למטען אחוד ולכלי רכב במעבר בין-נמלי דרך ישראל (((בוטל))) (תיקון: תשל"ח, תשנ"ה-5, תש"ע) === @ 244. (תיקון: תשל"ג-6, תשל"ח, תשנ"ה-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 245. (תיקון: תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5, תשנ"ה-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 246. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 247. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 248. (תיקון: תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 249. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) === סימן ח': אגרות לשירותים מסויימים (תיקון: תשל"ח) === @ 250. אגרות לשירותים מסויימים (תיקון: תשל"ח, תשמ"ב-4) : (א) [[בסימן זה]] - ::- "שירות" - שירות מהשירותים המפורטים [[בתוספת החמישית]]; ::- "בעל מטען" - בעליו של מטען או סוכנו; ::- "סיוור נאות" - סיוור כאמור בתקנת משנה (ב); ::- "סימון נאות" - סימון כאמור בתקנת משנה (ג). : (ב) בעל כלי שיט יאפשר פריקתו של מטען מספנת כלי השיט לפי שטר מטען בפעולות השינוע השוטפות ובשיטות השינוע המקובלות בנמל; המטען יהיה מסוור בכלי השיט לפי סימן עיקרי באופן שיאפשר פריקתו כאמור, להנחת דעתו של מנהל הנמל. : (ג) כל יחידות המטען יסומנו להנחת דעתו של מנהל הנמל בסימן עיקרי, או בסימן עזר, ברורים, קריאים ועמידים בפני מחיקה או השחתה, באופן ובמקום שיאפשרו הבחנה בין סימן אחד למשנהו. : (ד) בעד מיון של מטען, למעט עץ, לפי סימן עיקרי, ישלם בעל כלי השיט אגרות מיון כדלקמן: :: (1) מטען שסימונו נאות, אולם סיוורו אינו נאות - כמפורט [[תוספת 5 חלק ד פרט 19|בטור א' של סעיף 19(א) בחלק ד' של התוספת החמישית]]; :: (2) מטען שסיוורו וסימונו אינם נאותים - כמפורט [[תוספת 5 חלק ד פרט 19|בטור ב' של סעיף 19(א) בחלק ד' של התוספת החמישית]]. : (ה) נתאפשרה פריקתו של מטען כאמור בתקנת משנה (ב), יהיה בעל כלי השיט פטור מתשלום אגרת המיון לפי תקנות משנה (ד) ו-(ו). : (ו) בעד מיון מטעני עץ לפי סימן עיקרי ישלם בעל כלי השיט אגרת מיון כמפורט [[תוספת 5 חלק ד פרט 19|בסעיף 19(ב) בחלק ד' של התוספת החמישית]]. : (ז) בעד מיון של יחידות מטען, למעט עץ, בשטר מטען אחד לפי סימן עזר, ישלם בעל המטען אגרות מיון כדלקמן: :: (1) מטען שסימן העזר שלו נאות - כמפורט [[תוספת 5 חלק ד פרט 19|בטור א' של סעיף 19(א) בחלק ד' של התוספת החמישית]]; :: (2) מטען שסימן העזר שלו אינו נאות - כמפורט [[תוספת 5 חלק ד פרט 19|בטור ב' של סעיף 19(א) בחלק ד' של התוספת החמישית]]. : (ח) בעד מיון לפי סימן עזר של מטען עץ או בעד טיפול לצורך מדידה של עץ ישלם בעל המטען אגרת מיון כנקוב [[תוספת 5 חלק ד פרט 19|בסעיף 19(ב) בחלק ד' של התוספת החמישית]]. : (ט) בעד כל שירות המצויין [[בחלק ד' של התוספת החמישית]] תשולם האגרה שנקבעה לגביו. === סימן ט': אגרות למשגור קטן (תיקון: תשל"ח) === @ 251. אגרה משולבת למשגור קטן (תיקון: תשל"ד-4, תשל"ח, תשל"ט-6) : שולמה אגרה למשגור קטן לא תשולם אגרה לשירותים המפורטים להלן: : (1) אגרות סבלות לפי [[תקנות 219]], [[220]] [[ו-221]]; : (2) אגרות החסנה לפי [[תקנה 241]] בעד שלושים הימים הראשונים; : (3) מיון לפי [[תקנה 250]]. @ 252. שירות שאינו כלול באגרה (תיקון: תשל"ד, תשל"ח, תשל"ט-6) : הוראות [[סימן זה]] לא יחולו על שירות הניתן למשגור קטן שנתקיימו בו אחד מאלה: : (1) הוא מכולה או כלי רכב מוביל; : (2) הוא מהווה מטען בשיטעון כמשמעותו [[בתקנה 221(א)]]; : (3) הוא מכונית נוסעים. @ 253. שיעורי האגרה (תיקון: תשל"א, תשל"ג-7, תשל"ד, תשל"ד-3, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ו-2, תשל"ז-6, תשל"ח, תשל"ח-4, תשל"ט-6, תשמ"ב, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5) : (א) בעד מתן השירותים המפורטים [[בתקנה 251]], למשגור קטן, ישולמו למנהל הנמל האגרות שלהלן: :: בשקלים חדשים לטונה או חלק ממנה :: (1) למשגור קטן מיובא 25 :: (2) למשגור קטן מיוצא 7.30 :: אולם מנהל הנמל רשאי ליתן הנחה בשיעור שלא יעלה על 75% מן האגרות האמורות למשגור קטן שמשקלו פחות מ-50 ק"ג והמהווה חפצים אישיים, חפצי עולים או דוגמאות מסחריות. : (ב) בעד משגור קטן שכולו או מקצתו הוא חמרי נפץ כמשמעותם [[בתקנה 123]] או חומרים מסוכנים כמשמעותם [[בתקנה 150]], תשולם האגרה בשיעור שנקבע בתקנת משנה (א) בתוספת של 50%. @ 254. אגרת החסנה (תיקון: תשל"א, תשל"ד, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ז-6, תשל"ח, תשל"ט-6, תשנ"ב-2, תשנ"ד-2) : (א) בעד החסנת משגור קטן בנמל לתקופה העולה על הנקוב [[בתקנה 251(ב)]] תשולם, לכל טונה או חלק ממנה, אגרת החסנה שנקבעה [[בתקנה 241(א)]]. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א) תשולם בעד חפצי עולים או חפצים אישיים למשגור שמשקלו פחות מ-200 ק"ג אגרת החסנה בשיעור של 25% מן הנקוב בתקנת משנה (א). : (ג) מנהל הנמל רשאי ליתן הנחה מתשלום אגרת החסנה למשגור קטן כאמור בתקנת משנה (א), בשיעור שלא יעלה על 50%. : (ד) (((פקעה).)) === סימן י': אגרת שימוש במירצף (((בוטל))) (תיקון: תשל"ח, תש"ע) === @ 255. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 256. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 257. (תיקון: תשל"א, תשל"ג-7, תשל"ד-4, תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 258. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) === סימן י"א: אגרות ניטול ואחסנת תבואות (((בוטל))) (תיקון: תשל"ח, תשמ"ד-2, תש"ע) === @ 259. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ד-2, תשנ"ד-4, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 260. (תיקון: תשל"ג-7, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ז, תשל"ז-4, תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ד-2, תשמ"ה, תשמ"ט-4, תשנ"ד-4, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 261. (תיקון: תשל"ג-11, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ד-2, תשמ"ט-4, תשנ"ד-4, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 262. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ד-2, תשנ"ד-4, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 263. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ד-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 264. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ד-2, תשמ"ה, תשמ"ט-4, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 265. (תיקון: תשל"ד-4, תשל"ח, תשמ"ד-2, תשמ"ט-4, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 266. (תיקון: תשל"ג-7, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"ד-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 267. (תיקון: תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"ד-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 268. (תיקון: תשל"ד-4, תשל"ח, תשמ"ד-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) === סימן י"ב: פריקת פחם ברציף 9 בנמל אשדוד (((בוטל))) (תיקון: תשל"ח, תשנ"ד-3, תש"ע) === @ 269. (תיקון: תשל"ד-4, תשל"ח, תשנ"ד-3, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 270. (תיקון: תשל"ח, תשנ"ד-3, תש"ע) : (((בוטלה).)) === סימן י"ג: אגרה בעד העברת דלק בין-נמלית (((בוטל))) (תיקון: תשל"ה-4, תשנ"ד-6, תש"ע) === @ 271. (תיקון: תשל"א, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשנ"ד-6, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 271א. (תיקון: תשנ"ד-6, תש"ע) : (((בוטלה).)) === סימן י"ד: אגרות נוסעים וחפציהם (((בוטל))) (תיקון: תשל"ח, תש"ע) === @ 272. (תיקון: תשל"ג-9, תשל"ח, תשמ"א, תשנ"ו-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 273. (תיקון: תשל"ח, תשמ"א, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 274. (תיקון: תשל"א, תשל"ג-4, תשל"ג-7, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"א, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5, תשנ"ה, תשנ"ה-4, תשנ"ה-5, תשנ"ו, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 275. (תיקון: תשל"ג-4, תשל"ג-7, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"א) : (((בוטלה).)) === סימן ט"ו: אגרות מלתחה (תיקון: תשל"ח) === @ 276. הגדרות (תיקון: תשל"ח) : [[בסימן זה]], "אגרות מלתחה" - אגרה בעד החסנת חבילה, מזוודה, ארגז, או כל צרור אחר באולם נוסעים של נמל. @ 277. שיעורי האגרה (תיקון: תשל"א, תשל"ג-7, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ב-3, תשמ"ב-6, תשמ"ט-5) : אגרת מלתחה תשולם למנהל הנמל לפי הנפח בשיעורים אלה: : {| width="100%" ! rowspan="2" | הנפח במטר מעוקב !! colspan="2" | שיעורי אגרת מלתחה ליממה בשקלים חדשים |- ! בעד מטען קל של נוסעים !! בעד מטען כבד של נוסעים |- | עד 0.085 (3 רגל מעוקבת) || 0.01 || 0.01 |- | למעלה מ-0.085 עד 0.283 (10 רגל מעוקבת) || 0.02 || 0.01 |- | למעלה מ-0.283 || 0.03 || 0.02 |} @ 278. חישוב היממות (תיקון: תשל"ח) : (א) בחישוב מספר היממות שבעדן משתלמת אגרת מלתחה לגבי פרק זמן שאינו מתחיל ואינו מסתיים ביום מנוחה, לא יובאו בחשבון ימי המנוחה. : (ב) בקביעת אגרת המלתחה בעד החסנת מטען כבד של נוסעים לא יובאו בחשבון שלוש היממות הראשונות. === סימן ט"ז: אגרות שימוש בציוד (תיקון: תשל"ח) === @ 279. הגדרות (תיקון: תשל"ח) : [[בסימן זה]] - :- "העברה" - העברת עגורן צף הנמצא על יד אניה לצורך ביצוע עבודה לפי הזמנה, ממקום אחד למקום שני שעל יד אותה אניה או שעל יד אניה סמוכה; :- "ציוד" - עגורן יבשתי, עגורן צף או ציוד אחר המפורט [[בחלק ה' לתוספת החמישית]]; :- "שימוש בציוד" - שימוש בעגורני חוף ושימוש לפי הזמנה בכל ציוד אחר. @ 280. קשר אגרות (תיקון: תשל"ח) : בעד השימוש בכל אחד מסוגי הציוד המפורטים [[בחלק ה' לתוספת החמישית]] ישולמו למנהל הנמל האגרות שצויינו לצידם. @ 281. שיעורי האגרה במשמרת השלישית (תיקון: תשל"ה, תשל"ח) : נעשה שימוש בציוד במשמרת השלישית כמקובל בנמל או בחלק ממנה, לא תפחת האגרה מהשיעור הקבוע לחצי משמרת לפי [[תוספת 5 חלק ה|סעיף 31 לחלק ה' לתוספת החמישית]], או משיעור הקבוע ל-4 שעות לפי [[חלק ה תוספת חמישית|סעיף 33(1) ו-(2) לחלק ה' האמור]], לפי הענין. @ 282. שיעורי האגרות בימים מסויימים (תיקון: תשל"ח) : (א) בימי מנוחה יהיו האגרות בשיעורים המפורטים [[בחלק ה' לתוספת החמישית]], בתוספת של 75%. : (ב) לצורך חישוב אגרה לפי [[סימן זה]], השימוש בציוד בערבי ימי מנוחה במשך יותר מ-6 שעות ועד 8 שעות, רואים אותו כשימוש בציוד במשך 8 שעות. === סימן י"ז: אגרות לרשיונות כניסה לנמל (תיקון: תשל"ח, תשל"ח-2) === @ 283. אגרת רשיון (תיקון: תשל"ג-9, תשל"ז-5, תשל"ח, תשל"ח-2, תשמ"ב-2, תשמ"ג-2, תשמ"ט-5, תשנ"ג-2) : (א) בעד רשיון כניסה לנמל, או בעד חידושו, לתקופה שצויינה להלן בטור א' תשולם אגרה כמצויין לצידה בטור ב': :: {| width="100%" ! {{מוקטן|טור א'}} {{ש}} תקופת הרשיון !! {{מוקטן|טור ב'}} {{ש}} האגרה בשקלים חדשים |- | : (1) יום אחד || 0.35 |- | : (2) חודש אחד || 3.00 |- | : (3) מעל לחודש אחד, עד יום 31 בחודש דצמבר הקרוב || 10.00 |} : (ב) ילדים עד גיל 12 שנים הנכנסים לנמל פטורים מתשלום האגרה. : (ג) קבוצת תלמידי בית ספר הנכנסים לנמל לביקור מאורגן ומאושר, פטורים מתשלום מחצית האגרה. @ 284. אגרת רשיון לרכב (תיקון: תשל"א, תשל"ג-9, תשל"ד-4, תשל"ז-5, תשל"ח, תשל"ח-2, תשמ"ב-2, תשמ"ג-2, תשמ"ד, תשמ"ט-5, תשנ"ג-2, תש"ע) : (א) בתקנה זו - ::- "רכב זכאי" - רכב מסחרי, כמשמעותו [[בפקודת התעבורה]] שמשקלו הכולל עולה על 4,000 ק"ג, שהרשיון מוצא עבורו באמצעות חברת ההובלה השייכת לארגוני המובילים ושנהגו עובד בחברת ההובלה לפחות חמש שנים; ::- "רכב מסחרי" - רכב מסחרי לרבות רכב ציבורי כמשמעותם [[בפקודת התעבורה]]. : (ב) בעד רשיון כניסה לנמל של רכב, לרבות נהגו, או בעד חידושו, לתקופה שצויינה להלן בטור א', תשולם אגרה כמצויין לצידה בטור ב': :: {| width="100%" ! rowspan="2" | {{מוקטן|טור א'}} {{ש}} תקופת הרשיון !! colspan="2" | {{מוקטן|טור ב'}} {{ש}} האגרה בשקלים חדשים |- ! רכב מסחרי !! רכב אחר |- | : (1) יום אחד || 1 || 1.70 |- | : (2) חודש אחד || 6 || 13 |- | : (3) מעל לחודש אחד, עד יום 31 בדצמבר הקרוב || 23 || 67 |- | : (4) מעל לחודש אחד ועד ליום 31 בדצמבר של השנה החמישית מיום ההוצאה או החידוש לרכב זכאי בלבד || 115 || - |} : (ג) (((בוטלה).)) : (ד) הוצא רשיון מיום כ"ז באדר ב' תשנ"ב (1 באפריל 1992) עד יום ז' בטבת תשנ"ג (31 בדצמבר 1992), לתקופה העולה על חודש אחד, ישתלמו האגרות על פי [[תקנות 283(א)(3)]] ו-284(ב)(3) ו-(ג) בשיעור 75% מן הנקוב בהן. @ 284א. פטור (תיקון: תשל"ח-2) : רשות הנמלים רשאית לפטור, באופן כללי או במקרה מסויים, מחובת תשלום אגרות לרשיונות כניסה, כולן או מקצתן. === סימן י"ח: אגרת רשיונות לכלי שיט (((בוטל))) (תיקון: תשל"ח, תש"ע) === @ 285. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5, תשנ"ט, תש"ע) : (((בוטלה).)) == פרק שמונה-עשר: שונות == @ 286. הכרעת סכסוכים : (א) מנהל הנמל רשאי להחליט בכל שאלה בדבר האגרות המגיעות לפי תקנות אלה, אם הן מגיעות, מאיזה זמן ובאיזה שיעור, וכן בכל הקשור במתן שירות בנמל או הנובע מהוראות תקנות אלה. : (ב) הרואה עצמו נפגע בהחלטת מנהל הנמל רשאי לפנות, תוך עשרה ימים מיום שההחלטה הגיעה לידיעתו, לרשות הנמלים בבקשה לבטלה או לשנותה. @ 287. תשלום אגרות לפני הוצאת טובין מהנמל : (א) לא יוצאו טובין משטח הנמל לפני ששולמו כל האגרות ותשלומי המכס המגיעים עליהם או שניתנה ערבות להנחת דעתו של מנהל הנמל לתשלומם. : (ב) מנהל הנמל רשאי לעכב טובין בשטח הנמל כל עוד לא שולמו האגרות או התשלומים כאמור בתקנת משנה (א). @ 287א. דיווח לתצפית נמל (תיקון: תשע"ח) : כל מקום בתקנות אלה שמוטלת בו חובת דיווח או העברת מידע, פרטים או נתונים (להלן - המידע) לרב חובל הנמל, יראו בדיווח או בהעברת המידע לתצפית הנמל, מילוי אותה חובה. @ 288. עונשין (תיקון: תשמ"ב-2) : העובר על הוראה מהוראות תקנות אלה שלא נקבע לה עונש בחיקוק אחר, דינו - קנס חמש מאות שקלים או מאסר ששה חדשים או שניהם כאחד. @ 289. תחולה (תיקון: תשע"ח) : תקנות אלה יחולו בנמלים חיפה, אשדוד ואילת; בנמל אשקלון יחולו תקנות אלה למעט [[פרק שבעה עשר]]. @ 290. תחילה : תחילתן של תקנות אלה היא בתום תשעים יום מיום פרסומן ברשומות. @ 291. ביטול (תיקון: תשל"א, תשע"ח) : החיקוקים המפורטים להלן לא יחולו עוד בנמלי חיפה, אשדוד, אילת או אשקלון: : 1. [[תקנות הנמלים (מתן רשיונות לכלי שיט וסימונם)]]; : 2. תקנות נמל חיפה; : 3. [[תקנות נמל חיפה (אגרות קשירה, אגרות מינגש ואגרות רציף)]]; : 4. תקנות נמל חיפה (עגינה ברציף), 1934; : 5. [[תקנות נמל חיפה (כוח מניע), 1934]]; : 6. [[תקנות הנמלים (מניעת זיהום), 1935]]; : 7. [[תקנות הנמלים (הנפת דגלים על ידי ספינות), 1936]]; : 8. [[תקנות הנמלים (השימוש בספינות בתוך תחומי אזור מוגבל), 1936]]; : 9. תקנות נמל חיפה (ממשה), 1941; : 10. [[תקנות הנמלים 1943|תקנות הנמלים, 1943]]; : 11. [[תקנות נמל חיפה ויפו (אגרות החסנה), 1943]]; : 12. תקנות נמל חיפה ויפו (תשלומי נוסעים), 1945; : 13. [[תקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות), 1946]]; : 14. [[תקנות הנמלים (תעריף לשירותים מסויימים), תש"ל-1970]]; : 15. [[תקנות הנמלים (הודעה על סילוק אניות טרופות), 1947]]; : 16. תקנות נמל חיפה (סימון משקלות) (חבילות וחפצים המועברים באניות), 1947; : 17. תקנות נמל חיפה (אגרות נוסעים וחפציהם), תשי"ב-1951; : 18. צו הנמלים (אגרות מלתחה), תשי"ג-1953; : 19. [[תקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל), תשט"ז-1956]]; : 20. [[תקנות נמל חיפה (אגרות לסחורה בהעברה), תשי"ז-1957]]; : 21. תקנות נמל חיפה (אגרות שירותי בית ממגורות), תשי"ז-1957; : 22. תקנות נמל חיפה (שמירת טובין), תש"ך-1960; : 23. תקנות נמל חיפה (אגרות שימוש בנמל חיפה ובמיתקניו על ידי ספינות דיג), תש"ך-1960; : 24. [[תקנות נמל חיפה (אגרות העברת מטענים), תש"ך-1960]]; : 25. צו נמל חיפה (שימוש בציוד) (מס' 2), תשכ"ב-1962; : 26. [[תקנות הנמלים (שימוש בעגורני חוף), תשכ"ד-1964]]; : 27. תקנות הנמלים (ניתוב כלי שיט בנמלים), תשכ"ד-1964; : 28. [[תקנות הנמלים (רישוי נתבים), תשכ"ה-1964]]; : 29. תקנות נמל אשדוד (הטלת חיקוקים), תשכ"ו-1965; : 30. [[תקנות הנמלים (מניעת דליקות בכלי שיט), תשכ"ו-1966]]; : 31. [[תקנות הנמלים (אגרות לכלי שיט), תשכ"ו-1966]]; : 32. [[תקנות הנמלים (אגרות למשגור קטן), תשכ"ו-1966]]; : 33. תקנות נמל אילת (הטלת חיקוקים), תשכ"ו-1966; : 34. תקנות נמל חיפה ויפו (אגרות החסנה) (הוראות שעה), תשכ"ז-1966; : 35. [[תקנות הנמלים (שימוש במרצף), תשכ"ז-1967]]; : 36. תקנות הנמלים (אגרות לטעינת מלט בלתי טחון בצובר), תשכ"ז-1967; : 37. תקנות נמל אשדוד (שינוע מחצבים בצובר במיתקן התפזורת), תשכ"ז-1967; : 38. [[תקנות הנמלים (טעינת חמרי נפץ ופריקתם), תשכ"ח-1968]]; : 39. תקנות הנמלים (אגרות הוצאת אשפה מכלי שיט בנמל חיפה, אשדוד ואילת), תשכ"ח-1968; : 40. תקנות הנמלים (אגרות למטען אחוד ולכלי רכב במעבר דרך ישראל), תשכ"ט-1969. @ 292. השם : לתקנות אלה ייקרא "תקנות הנמלים, תשל"א-1971". == תוספת ראשונה __NOSUB__ == ==== ((([[תקנה 1]]))) ==== === זמן העבודה הרגיל בנמל === @ 1. : ימי העבודה לעבודת הנמל יהיו כל יום פרט לימי המנוחה. @ 2. : שעות העבודה בימי העבודה יהיו: : (א) בנמל חיפה - בשעות בין 06:30 לבין 15:30 לצורך עבודה באניות ובשעות בין 06:30 לבין 18:00 לכל צורך אחר; : (ב) בנמל אשדוד - :: לצורך עבודה באניות ובמטענים, ::: פרט לימי ששי - בשעות שבין 06:30 ובין 15:30; ::: בימי ששי בשעות שבין 06:30 ובין 13:30; :: לכל צורך אחר, פרט לימי ששי - ::: בשעות שבין 07:30 ובין 15:30 בתקופת החורף; ::: בשעות שבין 07:30 ובין 14:00 בתקופת הקיץ; :: בימי ששי - ::: בתקופת החורף, בשעות שבין 07:30 ובין 14:00; ::: בתקופת הקיץ, בשעות שבין 07:30 ובין 13:00; :: בפסקה זו - ::- "תקופת חורף" - ימי העבודה שבין תום תקופת הקיץ ובין ה-15 ביוני; ::- "תקופת קיץ" - ימי העבודה שבין ה-16 ביוני ובין ערב ראש השנה; : (ג) בנמל אילת - :: לצורך עבודה באניות ובמטענים כוללת מתן שירותים על ידי סירות, פרט לימי ששי - ::: בתקופת הקיץ, בשעות שבין 05:30 ובין 13:30; ::: בתקופת החורף, בשעות שבין 06:00 ובין 14:00; :: בימי ששי - ::: בתקופת הקיץ, בשעות שבין 05:30 ובין 12:30; ::: בתקופת החורף, בשעות שבין 06:00 ובין 13:00; :: לכל צורך אחר, פרט לימי ששי - ::: בתקופת הקיץ, בשעות שבין 06:30 ובין 13:30; ::: בתקופת החורף, בשעות שבין 07:00 ובין 15:00; :: בימי ששי - ::: בתקופת הקיץ, בשעות שבין 06:30 ובין 11:30; ::: בתקופת החורף, בשעות שבין 07:00 ובין 12:00; :: בפסקה זו - ::- "תקופת חורף" - ימי העבודה שבין 16 באוקטובר ובין 14 במאי; ::- "תקופת קיץ" - ימי העבודה שבין 15 במאי ובין 15 באוקטובר. == תוספת שניה (תיקון: תשמ"ד-3) __NOSUB__ == ==== ((([[תקנות 124]], [[129]], [[131]]))) ==== @ <עוגן תוספת חלק א> : {{מוגדל|א. כללי}} @ 1. : [[בתוספת זו]], "כמות בטונות" - כמות חמרי הנפץ נטו, למעט אריזות, עטיפות, תרמילים וגופי תחמושת. @ 2. : בחישוב רדיוס אזור סכנה "א" במטען חמרי נפץ שחלקים ממנו מסווגים ביותר מקבוצה אחת - : (1) תצורף הכמות בטונות של כל חלקי המטען; : (2) המטען על כל חלקיו יסווג בקבוצה שרדיוס אזור סכנה "א" התואם הוא הגדול יותר, ואזור סכנה "ב" יהיה בהתאם לכך. @ 3. : הרדיוסים של אזורי סכנה "א" ו-"ב" ימדדו במעגל שמרכזו במרכז אזור המניעה המיועד. @ <עוגן תוספת חלק ב> <עוגן טופס 1> : {{מוגדל|ב. טופס 1}} {{ש}} ((([[תקנה 124(א)]]))) @ : {{ממורכז|'''הודעה מוקדמת על כניסת אנית חמרי נפץ לנמל או על הכנסת חמרי נפץ לתחום נמל'''}} : א. שם האניה: .............................. : ב. תאריך ושעה צפויים להגעתה/ הפלגתה*: .................... לנמל/מנמל* .................... : ג. תאריך מבוקש לביצוע פריקה/טעינה*: ..................... : ד. רדיוס אזורי סכנה "א" ............... מטרים ; רדיוס אזורי סכנה "ב" ............... מטרים; : ה. בכל מקרה שאזור סכנה "א" חורג מתחום האזור המוגבל יש לצרף בקשה מאושרת לפי [[תקנה 129(ג)]]. : {| style="table-layout: fixed; width: 100%;" ! rowspan="2" | שם החומר !! colspan="4" | !! colspan="2" | משקל !! rowspan="2" | סוג האריזה !! rowspan="2" | סימני היכר מס' המכולה !! rowspan="2" | מספר האריזות |- ! I.M.O Class !! מס' קטלוגי !! I.M.D.G. Code Page !! מס' U.N.‎ !! נטו !! ברוטו |- | || || || || || || || || || |- | || || || || || || || || || |- | || || || || || || || || || |} : ו. המטען יוצא מהנמל/יגיע אל הנמל* באמצעות משאיות/קרונות רכבת* .............................. : ז. שם הנציג/הנציגים* המוסמך (הבקי בסוגי חמרי הנפץ) אשר יהיה נוכח בעת השינוע .............................. : ח. רצ"ב תכנית סיוור ורשימת ספנות. @ : אני הח"מ .................... מצהיר ומאשר בזאת כי הפרטים שנמסרו לעיל הינם לפי מיטב ידיעתי נכונים ומדוייקים. @ : {{טורים שווים ממורכז | {{טקסט תחתי|....................|התפקיד}} | {{טקסט תחתי|....................|חתימה}} }} @ : {{מוקטן|* מחק את המיותר.}} : {{מוקטן|** קטלוג לסיווג חמרים מסוכנים של רשות הנמלים.}} @ : לשימוש מחלקת תפעול: {{ש}} '''תשומת הלב מופנית לתוספת לתקנות בדבר טעינת המרי נפץ ופריקתם.''' : החלטות: :: מקום עגינת האניה: .............................. :: מקום ואזור השינוע: .............................. :: קצב ושיטת הפריקה/ טעינה: .............................. :: מספר הצוותים: .............................. : הערות: ............................................................ @ : {{טורים שווים | תאריך: .................... | רמ"ח תיפעול {{טקסט תחתי|....................|(חתימה)}} }} @ : מכבי אש/ בטיחות @ <עוגן תוספת חלק ג> <עוגן טופס 2> : {{מוגדל|ג. טופס 2}} {{ש}} ((([[תקנה 129(ג)(1)]]))) @ : {{ממורכז|'''בקשה לטעינה ולפריקה של חמרי נפץ בכמות גדולה יותר כשאזור סכנה א' התואם חורג מתחום האזור המוגבל'''}} @ (תיקון: תשנ"ט) : (('''חלק א'''' - ימולא על ידי יבואן/יצואן)) @ : אל: המנהל הכללי, משרד הבטחון - המנהל הכללי, רשות הנמלים @ : 1. נבקשכם לאשר פריקה/טעינה של חמרי נפץ בנמל .................... אזור סכנה א' התואם הוא .......... מטרים וגדול מהאזור המוגבל בנמל ב: .......... מטרים. : 2. הערות ............................................................ : {{טורים שווים | : 3. סימוכין: טופס "הודעה לפי [[תקנה 124(ג)]]" | מתאריך .................... {{ש}} שעה .................... {{ש}} סימוכין .................... }} @ : {{טורים שווים | תאריך .................... | חתימה .................... }} @ : {{טורים שווים | שעה .................... | תפקיד .................... }} @ : (('''חלק ב'''' - מנכ"ל משהב"ט)) @ : לאחר עיון בבקשתכם הריני מאשר בקשתכם לפי הסמכות שניתנה לי לפי [[תקנות אלה|תקנה 129(ג) לתקנות הנמלים, התשל"א-1971]], ובהתאם לשיקולים ולתנאים הבאים: : 1. שינוע חמרי הנפץ האמור חיוני מטעמים שבבטחון המדינה או שלמדינה עניין בהם. : 2. ננקטו כל הצעדים הנדרשים בנסיבות המקרה לטיפול צה"ל ומשטרת ישראל בכל פיגוע אפשרי במקרה אסון בתחום אזור סכנה "א" ו-"ב", הכל לפי המקרה, כשאותם אזורים חורגים כולם או מקצתם מתחום האזור המוגבל. : 3. משרד הבטחון ישא במלוא האחריות לכל נזק הנובע מן החריגה, אם יהיה, וישפה את רשות הנמלים בגין כל נזק כאמור. @ : {{טורים שווים | תאריך .................... | }} @ : {{טורים שווים | שעה .................... | חתימה {{טקסט תחתי|..............................|המנהל הכללי של משרד הבטחון}} }} @ (תיקון: תשנ"ט) : (('''חלק ג'''' - מנכ"ל רשות הנמלים)) @ : '''יוגש למנכ"ל רשות הנמלים רק במקרה של אישור ע"י מנכ"ל משהב"ט''' : לאחר עיון בבקשתכם וקבלת אישור מנכ"ל משהב"ט הריני מאשר בקשתכם לפי סמכות שניתנה לי לפי [[תקנות אלה|תקנה 129(ג) לתקנות הנמלים, התשל"א-1971]], בהתאם לתנאים שלעיל ולתנאים נוספים כלהלן: : ............................................................ : ............................................................ @ : {{טורים שווים | תאריך .................... | }} @ : {{טורים שווים | שעה .................... | חתימה {{טקסט תחתי|..............................|מנכ"ל רשות הנמלים}} }} @ <עוגן תוספת חלק ד> : {{מוגדל|ד. סיווג מטעני חמרי נפץ לפי טבלאות של כמויות ורדיוסים של אזורי סכנה}} {{ש}} ((([[תקנה 124(ב)]]))) ==== לוח א' - טבלת כמויות ורדיוסי אזורי הסכנה לקבוצה 1.1 בסיווג ((ה))קודקס ((של אימ"ו)) ==== : {| style="table-layout: fixed; width: 300px;" ! rowspan="2" | חומר נפץ {{ש}} (כמות בטונות) !! אזור סכנה א' !! אזור סכנה ב' |- ! colspan="2" | (רדיוס במטרים) |- | 1 || 72 || 160 |- | 2 || 91 || 202 |- | 3 || 104 || 231 |- | 4 || 114 || 254 |- | 5 || 123 || 274 |- | 6 || 131 || 291 |- | 7 || 138 || 306 |- | 8 || 144 || 320 |- | 9 || 150 || 333 |- | 10 || 155 || 345 |- | 11 || 160 || 356 |- | 12 || 165 || 366 |- | 13 || 169 || 376 |- | 14 || 174 || 386 |- | 15 || 178 || 395 |- | 16 || 181 || 403 |- | 17 || 185 || 411 |- | 18 || 189 || 419 |- | 19 || 192 || 427 |- | 20 || 195 || 434 |- | 21 || 199 || 441 |- | 22 || 202 || 448 |- | 23 || 205 || 455 |- | 24 || 208 || 462 |- | 25 || 211 || 468 |- | 26 || 213 || 474 |- | 27 || 216 || 480 |- | 28 || 219 || 486 |- | 29 || 221 || 492 |- | 30 || 224 || 497 |- | 31 || 226 || 503 |- | 32 || 229 || 508 |- | 33 || 231 || 513 |- | 34 || 233 || 518 |- | 35 || 236 || 523 |- | 36 || 238 || 528 |- | 37 || 240 || 533 |- | 38 || 242 || 538 |- | 39 || 244 || 543 |- | 40 || 246 || 547 |- | 41 || 248 || 552 |- | 42 || 250 || 556 |- | 43 || 252 || 561 |- | 44 || 254 || 566 |- | 45 || 256 || 571 |- | 46 || 258 || 576 |- | 47 || 260 || 581 |- | 48 || 262 || 586 |- | 49 || 263 || 591 |- | 50 || 265 || 596 |- | 52 || 269 || 606 |- | 54 || 272 || 617 |- | 56 || 275 || 628 |- | 58 || 279 || 639 |- | 60 || 282 || 651 |- | 62 || 285 || 663 |- | 64 || 288 || 675 |- | 66 || 291 || 687 |- | 68 || 294 || 699 |- | 70 || 297 || 712 |- | 72 || 300 || 724 |- | 74 || 302 || 737 |- | 76 || 305 || 750 |- | 78 || 308 || 763 |- | 80 || 310 || 776 |- | 82 || 313 || 789 |- | 84 || 315 || 801 |- | 86 || 318 || 814 |- | 88 || 320 || 827 |- | 90 || 323 || 840 |- | 92 || 325 || 852 |- | 94 || 327 || 864 |- | 96 || 330 || 876 |- | 98 || 332 || 888 |- | 100 || 334 || 899 |- | 102 || 336 || 910 |- | 104 || 339 || 921 |- | 106 || 341 || 931 |- | 108 || 343 || 941 |- | 110 || 345 || 950 |- | 112 || 347 || 959 |- | 114 || 349 || 967 |- | 116 || 351 || 974 |- | 118 || 353 || 981 |- | 120 || 355 || 986 |- | 122 || 357 || 992 |- | 124 || 359 || 997 |- | 126 || 361 || 1003 |- | 128 || 363 || 1008 |- | 130 || 365 || 1013 |- | 132 || 367 || 1018 |- | 134 || 368 || 1023 |- | 136 || 370 || 1029 |- | 138 || 372 || 1034 |- | 140 || 374 || 1038 |- | 142 || 376 || 1043 |- | 144 || 377 || 1048 |- | 146 || 379 || 1053 |- | 148 || 381 || 1058 |- | 150 || 383 || 1063 |- | 160 || 391 || 1086 |- | 170 || 399 || 1108 |- | 180 || 407 || 1129 |- | 190 || 414 || 1150 |- | 200 || 421 || 1170 |- | 210 || 428 || 1189 |- | 220 || 435 || 1207 |- | 230 || 441 || 1225 |- | 240 || 447 || 1243 |- | 250 || 454 || 1260 |- | 260 || 460 || 1277 |- | 270 || 465 || 1293 |- | 280 || 471 || 1308 |- | 290 || 477 || 1324 |- | 300 || 482 || 1339 |- | 310 || 487 || 1354 |- | 320 || 492 || 1368 |- | 330 || 498 || 1382 |- | 340 || 503 || 1396 |- | 350 || 507 || 1409 |- | 360 || 512 || 1423 |- | 370 || 517 || 1436 |- | 380 || 522 || 1449 |- | 390 || 526 || 1461 |- | 400 || 531 || 1474 |- | 410 || 535 || 1486 |- | 420 || 539 || 1498 |- | 430 || 543 || 1510 |- | 440 || 548 || 1521 |- | 450 || 552 || 1533 |- | 460 || 556 || 1544 |- | 470 || 560 || 1555 |- | 480 || 564 || 1566 |- | 490 || 568 || 1577 |- | 500 || 571 || 1587 |- | 510 || 575 || 1598 |- | 520 || 579 || 1608 |- | 530 || 583 || 1619 |- | 540 || 586 || 1629 |- | 550 || 590 || 1639 |- | 560 || 593 || 1649 |- | 570 || 597 || 1658 |- | 580 || 600 || 1668 |- | 590 || 604 || 1677 |- | 600 || 607 || 1687 |- | 610 || 611 || 1696 |- | 620 || 614 || 1705 |- | 630 || 617 || 1715 |- | 640 || 620 || 1724 |- | 650 || 624 || 1732 |- | 700 || 639 || 1776 |- | 750 || 654 || 1817 |- | 800 || 668 || 1857 |- | 850 || 682 || 1895 |- | 900 || 695 || 1931 |- | 950 || 708 || 1966 |- | 1000 || 720 || 2000 |- | 1050 || 732 || 2033 |- | 1100 || 743 || 2065 |- | 1150 || 754 || 2095 |- | 1200 || 765 || 2125 |- | 1250 || 776 || 2154 |- | 1300 || 786 || 2183 |- | 1350 || 796 || 2210 |- | 1400 || 805 || 2237 |- | 1450 || 815 || 2264 |- | 1500 || 824 || 2289 |} ==== לוח ב' - טבלת כמויות ורדיוסי אזורי הסכנה לקבוצה 1.2 בסיווג הקודקס של אימ"ו ==== : {| style="table-layout: fixed; width: 400px;" ! rowspan="2" | תת-קבוצה !! rowspan="2" | חמרי נפץ {{ש}} (כמות בטונות) !! אזור סכנה א' !! אזור סכנה ב' |- ! colspan="2" | (רדיוס במטרים) |- | א. || בלתי מוגבלת || 60 || 120 |- | ב. || בלתי מוגבלת || 120 || 240 |- | ג. || בלתי מוגבלת || 185 || 370 |- | ד. || בלתי מוגבלת || 275 || 550 |} ==== לוח ג' - טבלת כמויות ורדיוסי אזורי הסכנה לקבוצה 1.3 בסיווג הקודקס של אימ"ו ==== : {| style="table-layout: fixed; width: 300px;" ! rowspan="2" | הכמות בטונות !! אזור סכנה א' !! אזור סכנה ב' |- ! colspan="2" | (רדיוס במטרים) |- | 5 || 50 || 55 |- | 10 || 50 || 69 |- | 15 || 50 || 79 |- | 20 || 54 || 87 |- | 25 || 58 || 94 |- | 30 || 62 || 99 |- | 35 || 65 || 105 |- | 40 || 68 || 109 |- | 45 || 71 || 114 |- | 50 || 74 || 118 |- | 55 || 76 || 122 |- | 60 || 78 || 125 |- | 65 || 80 || 129 |- | 70 || 82 || 132 |- | 75 || 84 || 135 |- | 80 || 86 || 138 |- | 85 || 141 || 888 |- | 90 || 90 || 143 |- | 95 || 91 || 146 |- | 100 || 93 || 149 |- | 105 || 94 || 151 |- | 110 || 96 || 153 |- | 115 || 97 || 156 |- | 120 || 99 || 158 |- | 125 || 100 || 160 |- | 130 || 101 || 162 |- | 135 || 103 || 164 |- | 140 || 104 || 166 |- | 145 || 105 || 168 |- | 150 || 106 || 170 |- | 155 || 107 || 172 |- | 160 || 109 || 174 |- | 165 || 110 || 176 |- | 170 || 111 || 177 |- | 175 || 112 || 179 |- | 180 || 113 || 181 |- | 185 || 114 || 182 |- | 190 || 115 || 184 |- | 195 || 116 || 186 |- | 200 || 117 || 187 |- | 205 || 118 || 189 |- | 210 || 119 || 190 |- | 215 || 120 || 192 |- | 220 || 121 || 193 |- | 225 || 122 || 195 |- | 230 || 123 || 196 |- | 235 || 123 || 197 |- | 240 || 124 || 199 |- | 245 || 125 || 200 |- | 250 || 126 || 202 |- | 260 || 128 || 204 |- | 270 || 129 || 207 |- | 280 || 131 || 209 |- | 290 || 132 || 212 |- | 300 || 134 || 214 |- | 310 || 135 || 217 |- | 320 || 137 || 219 |- | 330 || 138 || 221 |- | 340 || 140 || 223 |- | 350 || 141 || 226 |- | 360 || 142 || 228 |- | 370 || 144 || 230 |- | 380 || 145 || 232 |- | 390 || 146 || 234 |- | 400 || 147 || 236 |- | 410 || 149 || 238 |- | 420 || 150 || 240 |- | 430 || 151 || 242 |- | 440 || 152 || 243 |- | 450 || 153 || 245 |- | 460 || 154 || 247 |- | 470 || 155 || 249 |- | 480 || 157 || 251 |- | 490 || 158 || 252 |- | 500 || 159 || 254 |- | 510 || 160 || 256 |- | 520 || 161 || 257 |- | 530 || 162 || 259 |- | 540 || 163 || 261 |- | 550 || 164 || 262 |- | 560 || 165 || 264 |- | 570 || 166 || 265 |- | 580 || 167 || 267 |- | 590 || 168 || 268 |- | 600 || 169 || 270 |- | 610 || 170 || 271 |- | 620 || 171 || 273 |- | 630 || 171 || 274 |- | 640 || 172 || 276 |- | 650 || 173 || 277 |- | 660 || 174 || 279 |- | 670 || 175 || 280 |- | 680 || 176 || 281 |- | 690 || 177 || 283 |- | 700 || 178 || 284 |- | 710 || 178 || 285 |- | 720 || 179 || 287 |- | 730 || 180 || 288 |- | 740 || 181 || 289 |- | 750 || 182 || 291 |- | 800 || 186 || 297 |- | 900 || 193 || 309 |- | 1000 || 200 || 320 |- | 1100 || 206 || 330 |- | 1200 || 213 || 340 |- | 1300 || 218 || 349 |- | 1400 || 224 || 358 |- | 1500 || 229 || 366 |} ==== לוח ד' - טבלת כמויות ורדיוס אזורי הסכנה לקבוצה 1.4 בסיווג הקודקס ==== איזור איז זר הכמות סכנה סכנה בטונות אי ני רדיוס במטרים) : {| style="table-layout: fixed; width: 300px;" ! rowspan="2" | הכמות בטונות !! איזור סכנה א' !! איזור סכנה ב' |- ! colspan="2" | (רדיוס במטרים) |- | בלתי מוגבל || 50 || 50 |} ==== לוח ה' - חלוקת קבוצה 1.2 לתת-קבוצות ==== ==== {{מוקטן|(ראה טבלת כמויות ורדיוסי אזורי סכנה [[בלוח ב']])}} ==== : {| style="table-layout: fixed; width: 300px;" ! המספר בקטלוג לסיווג חמרים מסוכנים !! מספר בקודקס !! תת-קבוצה |- | 0198 || 1203 || ב |- | 0201 || 1204 || א |- | 0205 || 1206 || ג |- | 0210 || 1207 || ג |- | 0213 || 1207 || ג |- | 0216 || 1208 || ג |- | 0218 || 1209 || ג |- | 0222 || 1210 || ד |- | 0303 || 1210-5 || ד |- | 0306 || 1210-7 || ד |- | 0446 || 1218 || ב |- | 0452 || 1215 || ד |- | 0454 || 1214 || ב |- | 0457 || 1220 || ב |- | 0459 || 1219 || ב |- | 0614 || 1231 || ג |- | 0623 || 1224 || ד |- | 0625 || 1225 || ד |- | 0627 || 1229 || א |- | 0769 || 1241 || א |- | 0779 || 1242 || ד |- | 0803 || 1244 || א |- | 0893 || 1248 || א |- | 1258 || 1250 || ג |- | 1302 || 1260 || א |- | 1327 || 1262 || ב |- | 1329 || 1263 || ב |- | 1332 || 1264 || ב |- | 1433 || 1266 || א |- | 1764 || 1270 || ב |- | 1766 || 1269 || ב |- | 2075 || 1126 || ג |- | 2171 || 1273 || ד |- | 2175 || 1275 || ד |- | 2177 || 1274 || ד |- | 2258 || 1282 || ג |- | 2259 || 1283 || ד |- | 2261 || 1281 || ג |- | 2264 || 1278 || ד |- | 2266 || 1279 || ד |- | 2326 || 1288 || ד |- | 2446 || 1289 || ג |- | 2448 || 1288-1 || ג |- | 2481 || 1131-1 || ג |- | 2757 || 1294 || ד |} === ה. טופס 3 <עוגן טופס 3> === ==== ((([[תקנות 131]] [[ו-165]]))) (תיקון: תשנ"ב) ==== ==== תיאור הדגל ==== @ : ארכו ורחבו 100 סנטימטרים, או אורך ורוחב שווים גדולים מאלה; צבעו אדום וקצהו הרחוק מן התורן ייקמט על ידי משולש שווה שוקיים שקודקודו זווית ישרה, כפי שנקבע בקוד הסימנים הבינלאומי 1969 כסימן היכר. : {{ממורכז|[[תמונה:ICS Bravo gazette.png|180px]]}} == תוספת שלישית (תיקון: תשנ"ב) __NOSUB__ == @ <עוגן טופס 1> : '''טופס 1:''' הודעה על חומרים מסוכנים ((([[תקנה 151]]))) @ <עוגן טופס 2> : '''טופס 2:''' טופס ביקורת בטיחות לאניות חמרים מסוכנים בצובר נוזלי ולמתקנים במסוף ((([[תקנה 170ט]]))) @ <עוגן טופס 3> : '''טופס 3:''' טבלת סיווג מסירה ותעריפים לחומרים מסוכנים ארוזים ((([[תקנה 170כו]]))) == תוספת רביעית __NOSUB__ == ==== ((([[תקנה 187]]))) ==== === דרישה בדבר אניה טרופה === @ (תיקון: תשנ"ט) : (((הטופס הושמט))) == תוספת חמישית (תיקון: תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5) __NOSUB__ == === חלק א': אגרות כלי שיט === ==== ((([[תקנה 190]]))) ==== @ 1. אגרת מגדלור : בעד כל כניסה של כלי שיט לנמל תשולם אגרת מגדלור כמפורט [[פרט 3|בסעיף 3 להלן]], אולם לא תיגבה אגרת מגדלור לגבי כלי שיט שחזר לאותו נמל מבלי שביקר בינתיים בנמל מחוץ לישראל. @ 2. (תיקון: תשנ"ד, תש"ע) : (((בוטל).)) @ 3. שיעור אגרות מגדלור (תיקון: תשמ"ט-6, תש"ע) : אגרת מגדלור, כאמור [[פרט 1|בסעיף 1]] תשולם בהתאם לאורך כלי השיט בשיעורים הנקובים להלן: : {| ! rowspan="2" | אורך כלי השיט במטרים {{ש}} (חלק של מטר ייחשב כמטר שלם) !! האגרה בשקלים חדשים למטר אורך |- ! אגרת מגדלור |- | עד 50 || 0.50 |- | 51 עד 60 || 0.70 |- | 61 עד 70 || 0.90 |- | 71 עד 80 || 1.40 |- | 81 עד 90 || 1.50 |- | 91 עד 100 || 1.70 |- | 101 עד 110 || 2.00 |- | 111 עד 150 || 3.30 |- | 151 עד 160 || 4.60 |- | 161 עד 170 || 5.20 |- | 171 עד 180 || 6.20 |- | 181 עד 190 || 7.30 |- | 191 עד 220 || 8.50 |- | 221 עד 250 || 10.30 |- | 251 עד 300 || 17.20 |- | מעל 300 || 37.00 |} @ 4. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) @ 5. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) @ 6. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) @ 7. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) @ 8. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) @ 9. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) === חלק ב': אגרות סבלות (((בוטל))) (תיקון: תש"ע) === @ 10. (תיקון: תשנ"ה-5, תש"ע) : (((בוטל).)) @ 11. (תיקון: תשנ"ה-5, תש"ע) : (((בוטל).)) @ 12. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) @ 13. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) @ 14. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) @ 15. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) @ 16. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) === חלק ג': אגרות רציף (((בוטל))) (תיקון: תש"ע) === @ 17. (תיקון: תשנ"ג-3, תשנ"ה-3, תשנ"ט-5, תשס"ג, תש"ע) : (((בוטל).)) @ 18. (תיקון: תשנ"ט-5, תש"ע) : (((בוטל).)) === חלק ד': אגרות לשירותים מסויימים === ==== ((([[תקנה 250]]))) ==== @ 19. : בעד השירותים המפורטים להלן הניתנים למטענים ישולמו האגרות המצויינות לצידם; בנמל אילת ישולמו האגרות המצויינות בסעיף זה בתוספת של 15 אחוזים: : (()) '''א. מיון לפי סימנים עיקריים או סימני עזר''' :: {| ! rowspan="3" | סוג המטען !! colspan="4" | שקלים חדשים לכל טון מטרי |- ! colspan="2" | לפי סימן עיקרי !! colspan="2" | לפי סימן עזר |- ! {{מוקטן|טור א'}} !! {{מוקטן|טור ב'}} !! {{מוקטן|טור א'}} !! {{מוקטן|טור ב'}} |- | colspan="5" | : 1. ברזל בלתי ארוז או באגידים (ליפטים) שמשקל כל אגיד - |- | :: אינו עולה על 100 ק"ג || 2.21 || 4.42 || 1.50 || 3.00 |- | :: עולה על 100 ק"ג || 1.69 || 3.38 || 1.20 || 2.40 |- | colspan="5" | : 2. צינורות בקוטר - |- | :: עד 3″ || 1.69 || 3.38 || 1.20 || 2.40 |- | :: מעל 3″ עד 8″ || 1.17 || 2.34 || 0.80 || 1.60 |- | :: מעל 8″ || 2.08 || 4.16 || 1.40 || 2.80 |- | colspan="5" | : 3. לוחות או פחים בודדים או באגידים שמשקל כל יחידה או אגיד - |- | :: אינו עולה על 100 ק"ג || 2.08 || 4.16 || 1.40 || 2.80 |- | :: עולה על 100 ק"ג || 1.17 || 2.34 || 0.80 || 1.60 |- | : 4. שקים וחביות || 1.43 || 2.86 || 1.00 || 2.00 |- | : 5. קרטונים || 1.69 || 3.38 || 1.20 || 2.40 |- | : 6. מטען אחר || 2.08 || 4.16 || 1.40 || 2.80 |} : '''ב. מיון עץ וטיפול בעץ''' :: {| ! סוג המטען !! היחידה !! בשקלים חדשים {{ש}} לכל יחידה |- | colspan="3" | : 1. בעד מיון לפי סימנים עיקריים של עץ - |- | :: א. לבן ואורן || מטר מעוקב || 1.17 |- | :: ב. אשור || מטר מעוקב || 1.69 |- | :: ג. אריזה || טון מטרי || 2.21 |- | colspan="3" | : 2. בעד מיון לפי סימני עזר של עץ - |- | :: א. לבן, לפי מידות עובי, רוחב ואורך || מטר מעוקב || 3.00 |- | :: ב. אורן, לפי מידות עובי ורוחב || מטר מעוקב || 3.00 |- | :: ג. אשור, לפי מידות עובי || מטר מעוקב || 5.00 |- | :: ד. אריזה || טון מטרי || 1.20 |- | colspan="3" | : 3. בעד טיפול לצורך מדידה של עץ - |- | :: א. לבן ואורן || מטר מעוקב || 3.00 |- | :: ב. אשור || מטר מעוקב || 5.00 |} @ 20. : בעד כל אחד מהשירותים המפורטים להלן ישולמו האגרות המצויינות לצידם: :: [---] {{מוקטן|<u>האגרה בשקלים חדשים</u>}} : 1. שימוש בחבלי הנמל לרתיקת אניות על יד שובר הגלים - :: עד 72 שעות, לכל 24 שעות או חלק מהן [---] 12.35 :: לכל חבל לכל 24 שעות נוספות או חלק מהן [---] 6.11 : 2. (א) שימוש בגמלה (Gang way) של הנמל שלא לצורך העלאה או הורדה של הנוסעים - ::: (1) כאשר ארכה עד 5 מטר, לכל 24 שעות או חלק מהן [---] 4.29 ::: (2) כאשר ארכה עולה על 5 מטר, לכל 24 שעות או חלק מהן [---] 8.58 :: (ב) תשלום האגרה לפי סעיף קטן זה אינו פוטר מחובת תשלום בעד השירותים הקשורים בהגשת הגמלה לאניה או סילוקה ממנה. : 3. (א) שימוש בארבות (מזמן מסירתן לידי המזמין ועד החזרתן) שלא לצורך ניטול מטענים - ::: (1) ארבות משא, לכל 24 שעות או חלק מהן, לכל ארבה שמעמסה - :::: עד 40 טון [---] 43.55 :::: למעלה מ-40 טון [---] 61.10 ::: (2) ארבות פונטון לנוסעים, לכל 24 שעות או חלק מהן, לכל ארבה [---] 30.55 :: (ב) בעד שימוש בארבות מחוץ למעגן הסגור תשולם תוספת בשיעור 75% לאגרה הקבועה בפסקה (א). : 4. (א) אספקת מים לאניות העוגנות בנמל - ::: (1) באמצעות כלי שיט - :::: ל-30 הטון הראשונים או חלק מהם [---] 105.30 :::: לכל טון נוסף [---] 3.51 ::: (2) באמצעות צינורות מהרציף - :::: ל-15 הטון הראשונים או חלק מהם [---] 31.20 :::: לכל טון נוסף [---] 2.08 :: (ב) בימי מנוחה תשולם האגרה שנקבעה בפסקה (א) בתוספת של 75%. @ 21. : (א) מנהל הנמל רשאי לאשר בתעודה בכתב נוהל מסויים בשחרור מטען, והוא רשאי לאשר כאמור, כי שולמו כדין סכומים כאגרות רשיון, כאגרות מגדלור, כאגרות עגינה או בעד שירות הכרוך בעבודה בנמל או לכל מטרה אחרת שרשות הנמלים והרכבות תורה לאשר. : (ב) בעד תעודת אישור כאמור בסעיף קטן (א) תשולם אגרה כדלקמן: :: {| ! למטעני יבוא !! בשקלים חדשים |- | : 1. לכל אישור המשמש תעודת שער הניתן בנוסף לאישור המקורי || 2.0 |- | : 2. לכל תעודת אישור אחרת || 4.0 |- ! למטעני יצוא !! |- | :: לכל תעודת אישור || 1.0 |} @ 22. : (א) נכח פקיד, לפי הזמנה, לצרכי השגחה על עבודה בנמל בזמן העבודה הרגיל, תשולם בעד כל פקיד, לכל שעה או חלק ממנה, אגרה בסך 5.30 שקלים חדשים בנמלי חיפה ואשדוד ו-6.10 שקלים חדשים בנמל אילת. : (ב) הודיע מי שביקש נוכחות כאמור בסעיף קטן (א) לפני הזמן שבו צריך פקיד להיות נוכח באותה עבודה כאמור, כי שירותיו של אותו פקיד אינם דרושים, לא תשולם האגרה הקבועה; הודיע בעל הבקשה לאותה נוכחות למנהל הנמל, לאחר התחלת נוכחותו של פקיד כלשהו באותה עבודה, כי שירותיו של הפקיד המיוחד אינם דרושים או שאינם דרושים עוד, תהיה האגרה שיש לשלמה, האגרה המשתלמת בעד התקופה המתחילה בשעת התחלת נוכחותו של הפקיד והמסתיימת בשעת קבלת ההודעה אצל מנהל הנמל, או המסתיימת בשעה שהפקיד הנוכח מפסיק נוכחותו באותה עבודה, הכל לפי התקופה הקצרה ביותר. : (ג) פנו שני מבקשים או יותר בבקשה לנוכחות כאמור בסעיף קטן (א) למשך אותו זמן, תשולם האגרה שנקבעה במלואה בידי כל מבקש בעד כל הזמן שבו נכח פקיד כאמור באותה עבודה בשביל אותם המבקשים. @ 23. : (א) שירות שמירת טובין בלשכת המודיעין בנמל יינתן לבעלי רשיונות כניסה לנמל בלבד; לא יתקבלו לשמירה - :: (1) כסף, תכשיטים ודברי ערך אחרים; :: (2) כל יחידת טובין שאחד מממדיה עולה על 60 ס"מ. : (ב) בעד שמירת כל יחידת טובין בלשכת המודיעין תשולם אגרה של 0.06 שקלים חדשים ליממה הראשונה ושל 0.12 שקלים חדשים לכל יממה נוספת. : (ג) מנהל הנמל רשאי לפטור מחובת תשלום האגרות לפי סעיף קטן (ב), כולן או מקצתן. === חלק ה': אגרות שימוש בציוד (((בוטל))) (תיקון: תש"ע) === @ 24. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) @ 25. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) === חלק ו': אגרת איסוף מי שיפוליים (((בוטל))) (תיקון: תש"ע) === @ 26. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) == תוספת ששית (((בוטלה))) (תיקון: תשמ"ט-5, תש"ע) __NOSUB__ == == לוח השוואה == : {| width="100%" ! width="200px" | תקנה חדשה !! תקנה קודמת |- | [[1]] || |- | [[2]] || [[תקנות הנמלים 1943|תקנה 10(2) לתקנות הנמלים, 1943]]. |- | 3 || |- | [[4–10]] || [[+|תקנות 1–6]] [[ו-7א לתקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל), תשט"ז-1956]]. |- | [[11–13]] || |- | [[14]] || [[תקנות הנמלים 1943|תקנה 11 לתקנות הנמלים, 1943]]. |- | [[15]] [[ו-16]] || |- | [[17]] || [[תקנה 5(א) לתקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל), תשט"ז-1956]]. |- | [[18]] || [[תקנות הנמלים 1943|תקנה 12(2) לתקנות הנמלים, 1943]]. |- | [[19–24]] || |- | [[25]] [[ו-26]] || תקנה 3(2)(א) ו-(ב) לתקנות הנמלים (מתן רשיונות לכלי שיט וסימונם). |- | [[27]] || |- | [[28(א)]] || תקנה 2 לתקנות הנמלים (השימוש בספינות בתוך תחומי אזור מוגבל), 1936. |- | [[28(ב)–30]] || תקנה 3(5) ו-(11) לתקנות הנמלים (מתן רשיונות לכלי שיט וסימונם)((.)) |- | [[31–35]] || |- | [[36]] || [[+|תקנות 2]] [[ו-3 לתקנות הנמלים (הנפת דגלים ע"י ספינות), 1936]]. |- | [[37–47]] || [[תקנות 1–8 לתקנות הנמלים (רישוי נתבים), תשכ"ה-1964]]. |- | [[48]] || תקנה 2 לתקנות הנמלים (ניתוב כלי שיט בנמלים), תשכ"ד-1964. |- | [[49]] || תקנות 5 ו-6 לתקנות נמל חיפה. |- | [[50]] || |- | [[51–53]] || [[תקנות הנמלים 1943|תקנות 3–5 לתקנות הנמלים, 1943]]. |- | [[54–56]] || |- | [[57]] || [[תקנה 2 לתקנות נמל חיפה (כוח מניע), 1934]]. |- | [[58]] [[ו-59]] || |- | [[60]] || תקנות נמל חיפה (עגינה ברציף), 1934. |- | [[61–66]] || |- | [[67]] [[ו-68]] || [[+|תקנות 6]] [[תקנות הנמלים 1943|ו-7 לתקנות הנמלים, 1943]]. |- | [[69–71]] || |- | [[72]] [[ו-73]] || [[+|תקנות 1]] [[ו-2 לתקנות הנמלים (שימוש בעגורני חוף), תשכ"ד-1964]]. |- | [[74]] || |- | [[75]] || [[תקנות הנמלים 1943|תקנה 7(3) לתקנות הנמלים, 1943]]. |- | [[76]] || |- | [[77]] || תקנה 2 לתקנות נמל חיפה (סימון משקלות) (חבילות וחפצים המועברים באניות), 1947. |- | [[78]] || |- | [[79–81]] || [[+|תקנות 8]] [[ו-9(1) ו-(3) לתקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות), 1946]]. |- | [[82]] || |- | [[83]] || [[תקנה 7 לתקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות), 1946]]. |- | [[84–91]] || |- | [[92–95]] || [[+|תקנות 5]], [[+|13]], [[+|15–17]] [[ו-17א לתקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות), 1946]]. |- | [[96]] [[ו-97]] || [[+|תקנות 8]] [[תקנות הנמלים 1943|ו-9 לתקנות הנמלים, 1943]]. |- | [[98–102]] || |- | [[103]] || [[תקנות הנמלים 1943|תקנה 12(1) לתקנות הנמלים, 1943]]. |- | [[104–106]] || |- | [[107–122]] || [[תקנות 1–16 לתקנות הנמלים (מניעת דליקות בכלי שיט), תשכ"ו-1966]]. |- | [[123–149]] [[והתוספת השניה]] || [[תקנות 1–27 לתקנות הנמלים (טעינת חמרי נפץ ופריקתם), תשכ"ח-1968]]. |- | [[150–170]] [[והתוספת השלישית]] || |- | [[171]] || [[תקנות הנמלים (מניעת זיהום), 1935]]. |- | [[172–185]] [[והתוספת הרביעית]] || |- | [[186–188]] || [[תקנות הנמלים (הודעה על סילוק אניות טרופות), 1947]]. |- | [[189]] || |- | [[190–212]]; [[תוספת 5 חלק א|1–8 בחלק א' לתוספת החמישית]] || תקנות הנמלים (אגרות כלי שיט), תשכ"ו-1966. |- | [[213–217]] || תקנות הנמלים (אגרות הוצאת אשפה מכלי שיט בנמלי חיפה, אשדוד ואילת), תשכ"ח-1968. |- | [[218–232]]; [[תוספת 5 חלק ב|11–22 בחלק ב' לתוספת החמישית]] || תקנות נמל חיפה (אגרות העברת מטענים), תש"ך-1960; תקנה 3 לתקנות נמל חיפה (אגרות לסחורה בהעברה), תשי"ז-1957. |- | [[תוספת 5 חלק ג|23 ו-24 בחלק ג' לתוספת החמישית]] || תקנות נמל חיפה (אגרות קשירה, אגרות מינגש ואגרות רציף); תקנה 4 לתקנות נמל חיפה (אגרות לסחורה בהעברה), תשי"ז-1957. |- | [[233–239]] || |- | [[240–243]] || [[תקנות נמל חיפה ויפו (אגרות החסנה), 1943]]. |- | [[244–249]] || תקנות הנמלים (אגרות למטען אחוד ולכלי רכב במעבר דרך ישראל), תשכ"ט-1969. |- | [[250]]; [[תוספת 5 חלק ד|25–29 בחלק ד' לתוספת החמישית]] || צו נמל חיפה (תעריף לשירותים מסויימים), 1946; [[+|תקנות 10(3) ו-(4)]], [[+|16]] [[תקנות הנמלים 1943|ו-17 לתקנות הנמלים, 1943]]; תקנות נמל חיפה (שמירת טובין), תש"ך-1960. |- | [[251–254]] || [[תקנות הנמלים (אגרות למשגור קטן), תשכ"ו-1966]]. |- | [[255–258]] || [[תקנות הנמלים (שימוש במרצף), תשכ"ז-1967]]. |- | [[259–263]] || תקנות נמל חיפה (אגרות שירותי בית ממגורות), תשי"ז-1957. |- | [[264–270]] || תקנות נמל אשדוד (שינוע מטענים במיתקן התפזורת), תשכ"ז-1967. |- | [[271]] || תקנות הנמלים (אגרות לטעינת מלט בלתי טחון בצובר), תשכ"ז-1967. |- | [[272–275]] || תקנות נמל חיפה ויפו (תשלומי נוסעים), 1945; תקנות נמל חיפה (אגרות נוסעים וחפציהם), תשי"ב-1951. |- | [[276–278]] || [[צו הנמלים (אגרות מלתחה), תשי"ג-1953]]. |- | [[279–282]]; [[תוספת 5 חלק ה|27–29 לחלק ה' לתוספת החמישית]] || צו נמל חיפה (שימוש בציוד) (מס' 2), תשכ"ב-1962. |- | [[283]] [[ו-284]] || [[+|תקנות 7]] [[ו-27 לתקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל), תשט"ז-1956]]. |- | [[285]] || תקנה 3(1) לתקנות הנמלים (מתן רשיונות לכלי שיט וסימונם). |- | [[286]] [[ו-287]] [[והתוספת הראשונה]] || [[תקנות הנמלים 1943|תקנה 10(1) לתקנות הנמלים, 1943]]. |- | [[תוספת 5 חלק א|סעיף 9 בחלק א' לתוספת החמישית]] || התוספת לתקנות נמל חיפה (אגרות שימוש בנמל ובמתקניו על-ידי ספינות דיג), תש"ך-1960. |} == רשימת מונחים __NOTOC__ == {{עמודות|2|{{דוכיווני|זקפים|bollards}} {{דוכיווני|מכולות|containers}} {{דוכיווני|גווה|hulk}} {{דוכיווני|כלי שיט מושבת|laid-up ship}} {{דוכיווני|רתוקות|moorings}} {{דוכיווני|אורך מקסימלי|overall length}} {{דוכיווני|משטחים|pallets}} {{דוכיווני|מענבים|slings}} {{דוכיווני|ספינת אספקה|store ship}} {{דוכיווני|סיוור|stowage}} {{דוכיווני|תכנית סיוור|stowage plan}} {{דוכיווני|חבקים|straps}} {{דוכיווני|במעבר|transit}} {{דוכיווני|שיטעון|transshipment}}}} <פרסום> י"א באלול תש"ל (20 בספטמבר 1970) <חתימה> שמעון פרס, שר התחבורה bei1rna5pcvnev7oyreczc6iff9d4zv 3084727 3084726 2026-09-25T07:54:34Z Shahar9261 22508 3084727 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות הנמלים, תשל"א-1971 <מאגר תקן 2104188 קוד a163Y00000DuPCpQAN> <מקור> ((ק"ת תשל"א, 306|תקנות הנמלים|2650)), ((878|תיקון|2688)); ((תשל"ב, 1371|תיקון|2867)); ((תשל"ג, 14|תיקון - תקנות בדבר אגרות|2909)), ((235|תיקון מס' 2 - תקנות בדבר אגרות גלנוע|2929)), ((469|תיקון מס' 3 - תקנות בדבר אגרות החסנה|2946)), ((521|תיקון מס' 4|2949)), ((838|תיקון מס' 5|2974)), ((914|תיקון מס' 6 - תקנות בדבר אגרות|2980)), ((1096|תיקון מס' 7|2991)), ((1105|תיקון מס' 8|2991)), ((1105|תיקון מס' 9|2991)), ((1838|תיקון מס' 10|3050)), ((1921|תיקון מס' 11|3055)); ((תשל"ד, 270|תיקון - תקנות בדבר אגרות|3085)), ((481|תיקון מס' 2 - תקנות בדבר אגרות קשירת כלי שיט לכונסאות עגינה|3110)), ((543|ת"ט|3113)), ((896|תיקון מס' 3|3154)); ((תשל"ה, 1156|תיקון|3309)), ((1157|אגרת החסנה - הוראת שעה|3309)), ((1251|אגרות החסנה בנמל אילת - הוראת שעה|3314)), ((1253|תיקון מס' 2|3314)), ((1329|תיקון מס' 3|3318)), ((1658|תיקון מס' 4|3334)), ((1813|תיקון מס' 5|3343)), ((2090|תקנות הנמלים (אגרות שנתיות לספינות דיג)|3361)); ((תשל"ו, 147|תקנות-שעת-חירום (הסדרים בעקבות שינוי שער המטבע)|3406)), ((380|תיקון מס' 3|3426)), ((590|תיקון מס' 5 - תקנות בדבר אגרות הוצאת אשפה|3440)), ((686|ת"ט|3447)), ((1331|תיקון מס' 6|3505)), ((2482|תיקון מס' 8 [צ"ל: מס' 7] - תקנות בדבר אגרות הנמלים|3581)); ((תשל"ז, 533|תיקון מס' 8|3635)), ((644|תיקון מס' 9|3644)), ((1031|תיקון מס' 11|3669)), ((1215|תיקון מס' 12|3680)), ((1308|תיקון מס' 13|3687)), ((2232|תיקון מס' 13|3741)), ((2454|תיקון מס' 15|3753)); ((תשל"ח, 622|תיקון מס' 2 [צ"ל: תיקון]|3810)), ((1020|תיקון מס' 2|3833)), ((1717|תיקון מס' 3|3869)), ((1791|תיקון מס' 4|3873)), ((1951|תיקון מס' 3 [צ"ל: מס' 5]|3881)), ((2091|תיקון מס' 4 [צ"ל: מס' 6]|3890)); ((תשל"ט, 28|תיקון|3899)), ((478|תיקון [צ"ל: מס' 2]|3933)), ((675|תיקון מס' 2 [צ"ל: מס' 3]|3943)), ((1214|תיקון מס' 3 [צ"ל: מס' 4]|3984)), ((1478|תיקון מס' 4 [צ"ל: מס' 5]|3998)), ((1867|תיקון מס' 5 [צ"ל: מס' 6]|4025)); ((תש"ם, 84|ת"ט|4036)), ((779|תיקון|4078)), ((1159|תיקון מס' 2|4100)), ((1226|ת"ט|4104)), ((1271|תיקון מס' 3|4107)), ((1271|הוראת שעה|4107)), ((1458|ת"ט|4116)); ((תשמ"א, 74|תיקון|4172)), ((198|תיקון מס' 2|4183)), ((956|תיקון מס' 3|4231)), ((1045|תיקון מס' 4|4238)), ((1275|תיקון מס' 5|4257)); ((תשמ"ב, 722|תיקון|4323)), ((1159|תיקון מס' 2|4360)), ((1344|ת"ט|4382)), ((1472|ת"ט|4393)), ((1571|תיקון מס' 3|4398)), ((1616|ת"ט|4402)); ((תשמ"ג, 1392|תיקון|4496)), ((1626|תיקון מס' 2|4508)); ((תשמ"ד, 790|ת"ט|4581)), ((1303|תיקון|4618)), ((1444|תיקון מס' 2|4628)); ((תשמ"ה, 1254|תיקון|4802)), ((1430|תיקון מס' 2|4628)); ((תשמ"ו, 699|תיקון מס' 3|4915)), ((1353|הוראת שעה|4963)), ((1353|צו יציבות מחירים במצרכים ובשירותים (הוראת שעה) (הפחתת אגרות נמלים)|4963)); ((תשמ"ט, 203|אגרות אחסנה במסוף רכוב - הוראת שעה|5150)), ((204|תיקון מס' 4|5150)), ((698|תיקון מס' 5|5180)), ((911|תיקון מס' 6|5190)), ((1018|תיקון מס' 7|5196)), ((1172|תיקון מס' 8|5206)); ((תשנ"ב, 240|תיקון|5390)), ((458|פטור מאגרות החסנה - הוראת שעה|5400)), ((1167|תיקון מס' 2|5451)); ((תשנ"ג, 276|אגרות אחסנה במסוף רכוב - הוראת שעה|5491)), ((289|תיקון|5492)), ((327|תיקון מס' 2|5496)); ((תשנ"ד, 232|אגרת רציף לדלק - הוראת שעה|5564)), ((634|פטור מאגרות החסנה - הוראת שעה|5580)), ((1010|תיקון|5607)), ((1113|תיקון מס' 2|5611)), ((1114|אגרות אחסנה במסוף רכוב - הוראת שעה (תיקון)|5611)), ((1290|תיקון מס' 3|5619)); ((תשנ"ה, 428|תיקון|5646)), ((600|תיקון מס' 2|5655)), ((1726|תיקון מס' 3|5697)), ((1727|תיקון מס' 4|5697)), ((1887|תיקון מס' 5|5703)); ((תשנ"ו, 68|ת"ט|5711)), ((1001|תיקון|5760)); ((תשנ"ז, 446|תיקון|5814)), ((701|תיקון מס' 2|5831)); ((תשנ"ח, 254|תיקון|5871)), ((405|תיקון מס' 2|5880)), ((597|תיקון מס' 3|5889)); ((תשנ"ט, 26|תיקון|5931)), ((186|תיקון מס' 2|5942)), ((297|תיקון מס' 3|5948)), ((374|תיקון מס' 4|5953)), ((375|תיקון מס' 5|5953)); ((תש"ס, 401|תיקון|6025)); ((תשס"א, 194|תיקון|6071)); ((תשס"ב, 445|תיקון|6153)); ((תשס"ג, 443|תיקון|6222)); ((תשס"ו, 712|תיקון|6475)); ((תשס"ח, 569|תיקון|6651)); ((תשס"ט, 813|תיקון|6769)); ((תש"ע, 1095|צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (שירותי נמל)|6891)); ((תשע"א, 173|תיקון לצו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (שירותי נמל)|6942)); ((תשע"ח, 218|תיקון|7886)); ((תשפ"ה, 1424|תיקון|11803)). <מבוא> <!-- (תיקון: תשל"ב) --> בתוקף סמכויותי לפי [[+#32|הסעיפים 20(ב)]] [[+#32|ו-21(ב)]] [[חוק רשות הספנות והנמלים=החוק|לחוק רשות הנמלים, תשכ"א-1961]] (להלן - החוק), [[+|וסעיף 60]] [[=הפקודה|לפקודת הנמלים [נוסח חדש], תשל"א-1971]] (להלן - הפקודה), ובאישור הממשלה, אני מתקין תקנות אלה: __TOC__ == פרק ראשון: פרשנות == @ 1. הגדרות (תיקון: תשל"ג, תשל"ג-2, תשמ"ה, תשנ"ה-5, תשנ"ט, תשנ"ט-4, תשע"ח) : בתקנות אלה - :- "בעל כלי שיט" - לרבות חוכר כלי השיט או סוכנו של כל אחד מהם; :- "הוראת מסירה" - [[סעיף 14 לפקודה|כמשמעותו של "צו מסירה" בסעיף 14 לפקודה]]; :- "הפלגה בין-לאומית" - הפלגה במסע בין-לאומי, כהגדרתו [[בתקנות הנמלים (בטיחות השיט), התשמ"ג-1982]]; :- "הרשות" - רשות הנמלים והרכבות; :- "זמן העבודה הרגיל" - שעות העבודה בימי העבודה כפי שנקבעו לכל נמל [[בתוספת הראשונה]]; :- "ימי מנוחה" - ימי המנוחה הקבועים [[בסעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948]], ויום העצמאות כמשמעותו [[בחוק יום העצמאות, תש"ט-1949]]; :- "כלי שיט" - (((נמחקה);)) :- "מטען במעבר בין נמלי" (Cargo in Transit Between Ports) - מטען במעבר דרך ישראל שנתקיימו לגביו תנאים אלה: :: (1) הוא נפרק מכלי שיט באחד מנמלי רשות הנמלים בים התיכון ונטען לכלי שיט בנמל אילת, או נפרק מכלי שיט בנמל אילת ונטען לכלי שיט באחד מנמלי הרשות בים התיכון; :: (2) הוא הוצהר בנמל כמטען במעבר דרך ישראל, לפני פריקתו מכלי השיט; :: (3) הוא לא נארז מחדש מזמן פריקתו ועד להטענתו מחדש; :- "מטען במעבר יבשתי" (Cargo in Transit) - מטען שנתקיימו לגביו שני אלה: :: (1) הוא נפרק מכלי שיט באחד מנמלי הרשות ומועבר ביבשה לארץ שכנה או מגיע ביבשה מארץ שכנה לטעינה בנמל מנמלי הרשות; :: (2) הוא הוצהר כמטען במעבר יבשתי דרך ישראל, לפני פריקתו מכלי השיט או לפני כניסתו לטעינה בנמל; :- "מטען במעבר אווירי" (Cargo in Sea-Air Transit) - מטען שנתקיימו לגביו שני אלה: :: (1) הוא נפרק מכלי שיט באחד מנמלי הרשות ומיוצא בדרך האוויר לחוץ לארץ או מגיע בדרך האוויר לארץ ומועבר לטעינה בנמל מנמלי הרשות; :: (2) הוא הוצהר כמטען במעבר אווירי לפני פריקתו מכלי השיט או לפני כניסתו לנמל לצורך טעינה; :- "מטען יבוא מיוצא לחוץ לארץ" - מטען יבוא שנפרק מכלי שיט בנמל מנמלי הרשות אך יוצא לחוץ לארץ, בין משטח הנמל ובין אם לאו ובלבד שרשות המכס הכירה בו כמטען בשטעון; :- "מנהל הנמל" - לרבות מי שמנהל הנמל הסמיכו לענין תקנות אלה, כולן או מקצתן; :- "מסוך" - [[#1|כמשמעות "מחסן עבר" ((["מסוך מעבר"])) או "אזור סיוור" בפקודה]]; :- "מסירה ישירה" - מסירת טובין במישרין מכלי שיט שליד הרציף לבעליהם, או מן הבעלים לכלי שיט שליד הרציף; :- "מסירה עקיפה" - מסירת טובין שלא בדרך מסירה ישירה; :- "מעגן סגור" - חלק הנמל המוגן בשובר גלים, לרבות צידו החיצון של שובר הגלים הקטן בנמלי חיפה ואשדוד, ובנמל אילת - חלק הנמל המהווה את הנמל הפנימי; :- "משגור" - כלל הטובין לפי מטען אחד; :- "מיתקן נמל ייעודי" - מיתקן מתמחה המשמש לפריקה או לטעינה של מטען מסוג אחד בלבד, נוזל או בצובר וכן רציף המשמש לפריקה או טעינה של חומר נפץ; :- "נמל" - נמל חיפה, נמל אשדוד, נמל אילת או נמל אשקלון; :- "סימן עזר" - סימן מיוחד למיונם של טובין, המשותף רק לחלק או לחלקים של המשגור; :- "סימן עיקרי" - הסימן המיוחד למיונם של טובין, המשותף לכל המשגור; :- "ספינת דיג" - ספינה העוסקת בדיג ואין עליה מטען זולת דגה שאינה טעונה הצהרת מכס; :- "פקיד מוסמך" - פקיד שבסמכותו או מתפקידו לדרוש עשיית הדבר הנידון או לעשותו בעצמו, לרבות מנהל הנמל; :- "קברניט" - רב החובל של כלי השיט או מי שבידו הפיקוד החוקי על כלי השיט אותה שעה, למעט נתב ורב חובל נמל; ובכלי שיט שבבניה או בפירוק - הממונה על בניית כלי השיט או על פירוקו; :- "רב חובל נמל" - כהגדרתו [[בתקנות ניהול התעבורה הימית]]; :- "רכב" - כמשמעותו [[בפקודת התעבורה]]; :- "שיטעון" (transshipment) - העברת מטענים מאניה לאניה בנמל אחד; :- "שיטעון בין נמלי" - העברת מטען מכלי שיט באחד מנמלי הרשות בים התיכון לכלי שיט בנמל אחר של הרשות בים התיכון; :- "מכולה" (freight container) - יחידת ציוד לתובלה ושינוע מטענים שנתקיימו בה כל אלה: :: (1) מבנה יציב בזוויות ישרות; :: (2) היא מתוכננת במיוחד לשימוש חוזר בתובלה ושינוע של יחידות מטען ללא צורך בפריקת יחידות אלה בשלבי הביניים של התובלה; :: (3) היא מצויידת באבזרים המאפשרים שינועה השוטף והעברתה מאמצעי תובלה אחד למשנהו במוט מירווח (spreader) ובציוד אחר הקיים בנמל להנחת דעתו של מנהל הנמל; :: (4) מידותיה אחידות כדלקמן: ::: (1) רחבה הוא 8 רגל; ::: (2) גבהה עד 9 רגל; ::: (3) ארכה הוא 20 רגל או 40 רגל; :: (5) הוצהרה כמכולה במסמכי המטענים; :- "מכולה שאינה רגילה" - מכולה שארכה אינו 20 רגל או 40 רגל; :- "המכלה" - מילויין של יחידות מטען לתוך מכולה או ריקונן של יחידות מטען מתוך מכולה, לרבות מכולה שאינה רגילה; :- "גלנוע" (Roll-on/Roll-off) - שיטת ניטולם של כלי רכב על גבי גלגליהם או זחליהם או כל שיטת תנועה אחרת שאינה הנפה בעזרת מנוף חיצוני ממקום חנייתם בכלי השיט דרך פתח אחורי, צדדי או קדמי שבו אל מקום בנמל כפי שיורה מנהל הנמל; :- "כלי רכב מוביל" - כלי רכב המשמש להובלת מטענים בשיטת גלנוע, לרבות גרור (trailer), גרור נתמך (semi-trailer) וגרור גל-נוע (roll-trailer); לענין זה, "גרור גל-נוע" (roll-trailer) - גרור המיועד להובלת מטענים באניות גל-נוע, ושאינו מורשה לנוע מחוץ לתחומי הנמל; :- "כלי רכב מובל" - מכונית או טרקטור על גלגלים המנוטל בגלנוע והמהווה מטען יבוא, מטען יצוא או מטען בשטעון; :- "סיור כלי רכב" - פריקת יחידות טובין מתוך כלי רכב מוביל או טעינת יחידות טובין אל תוך כלי רכב מוביל; :- "תקנות הספנות (ימאים)" - [[תקנות הספנות (ימאים), התשס"ב-2002]]; :- "תקנות ניהול התעבורה הימית" - [[=תקנות ניהול התעבורה הימית|תקנות הנמלים (ניהול התעבורה הימית), התשע"ז-2017]]; :- "תצפית נמל" - כהגדרתה [[בתקנות ניהול התעבורה הימית]]. == פרק שני: הוראות סדר כלליות == === סימן א': שעות העבודה === @ 2. עבודה מחוץ לזמן הרגיל : לא תיעשה עבודה בנמל מחוץ לזמן העבודה הרגיל אלא ברשות מנהל הנמל. === סימן ב': כניסה ויציאה === @ 3. תחולה : (א) הוראות [[סימן זה]] יחולו באותו חלק של נמל אשר רשות הנמלים קבעה אותו כשטח מוגבל (להלן - השטח המוגבל). : (ב) תשריט שבו מסומנים גבולות השטח המוגבל יוצג בכניסה לנמל. @ 4. כניסה ברשיון (תיקון: תשנ"ה-5) : (א) לא ייכנס אדם לנמל אלא על פי רשיון כניסה או על פי רשיון עיסוק. : (ב) רשיון כניסה יהיה לתקופה שמנהל הנמל הורה, ובלבד שלא תעלה על חמש שנים. : (ג) לא ייכנס קטין עד גיל 12 שנה לנמל אלא בליווי בגיר. @ 5. מתן רשיון : מנהל הנמל רשאי לתת רשיון כניסה, לסרב לתתו, להתלותו או לבטלו, לכלול בו תנאים, לרבות תנאים המגבילים את רשות הכניסה של בעל הרשיון לחלק מסויים של הנמל, ובכל עת לשנות את התנאים ולהוסיף עליהם. @ 6. המצאת רשיון : השתמש מנהל הנמל בסמכותו לפי [[תקנה 5]] לבטל רשיון או לשנות את תנאיו או להוסיף עליהם, רשאי הוא לדרוש בהודעה בכתב מבעל הרשיון להמציא את הרשיון ובעל הרשיון חייב למלא אחרי הדרישה. @ 7. עיסוק : לא ינהל אדם עסק בתחום הנמל אלא אם קיבל רשיון לכך מאת מנהל הנמל ובכפוף לתנאי הרשיון. @ 8. הגבלות נוספות : מנהל הנמל רשאי להגביל או לאסור את כניסתם של בני אדם, בעלי-חיים ורכב לשטח הנמל או לכל חלק ממנו, אם לדעתו דרוש הדבר להחזקת הנמל, להפעלתו או לניהולו. @ 9. הצגת רשיון : בעל רשיון הנמצא בנמל חייב להראות את רשיונו לכל פקיד מוסמך או שוטר, לפי דרישתו. === סימן ג': רכב === @ 10. כניסת רכב לנמל : לא יכניס אדם רכב לשטח המוגבל של הנמל אלא ברשות מנהל הנמל. @ 11. עצירת רכב להצגת מסמכי מטען : הנוהג ברכב העומד להיכנס לנמל יעצור את הרכב לפי דרישת מנהל הנמל ויציג לו את המסמכים הנוגעים לטובין המובלים באותו רכב. @ 12. ציות האחראי או הנוהג ברכב להוראות : אדם האחראי לרכב או הנוהג ברכב בתחומי הנמל יישמע להוראות מנהל הנמל בכל ענין הקשור בהסעתו, בנהיגתו, בעצירתו, בהעמדתו, בחנייתו ובהחנייתו של אותו רכב וכן בפריקת מטען, בטעינתו ובהובלתו ובהורדת נוסעים, בהעלאתם ובהסעתם. @ 13. הגבלת זמן חניה : לא ישאיר אדם רכב בנמל, ולא ירשה להשאירו, לתקופת זמן רצופה העולה על 12 שעות, אלא אם קיבל רשות לכך מאת מנהל הנמל. === סימן ד': השימוש בשטחי הנמל ומיתקניו === @ 14. הגבלות בשימוש : מנהל הנמל רשאי לסגור כל שער, כביש, שובר גלים, רציף או מסוך או כל חלק מהם, וכן לאסור את השימוש בהם או להרשותו בתנאים שימצא לנכון להטיל. @ 15. איסור בניה ללא רשות מאת מנהל הנמל : לא יקים אדם בנין, מבנה או מיתקן כלשהו בנמל, ולא יעשה כל שינוי או תיקון בהם, אלא אם קיבל מאת מנהל הנמל אישור שהדבר לא יפריע להפעלתו התקינה של הנמל. @ 16. איסור נטילת חול, אבנים וכו' : לא יטול אדם חול, אדמה, חצץ, אבנים או חמרים כיוצא באלה בתחום נמל, אלא אם קיבל רשות לכך מאת מנהל הנמל. === סימן ה': התנהגות אנשים בנמל === @ 17. מילוי אחר תנאי הרשיון : מי שנמצא בנמל חייב למלא אחרי תנאי רשיון הכניסה או העיסוק שבידו. @ 18. איסור הסרטה וצילום : (א) לא יסריט אדם בנמל אלא על פי רשיון בכתב מאת מנהל הנמל ובהתאם לתנאי הרשיון. : (ב) לא יצלם אדם בנמל אלא על פי היתר בכתב מאת מנהל הנמל. @ 19. הצבת מודעות רק ברשות : לא יציב אדם כרזה, מודעה או כל פרסום ברציף, במסוך, באולם המתנה, במשרד או במקום אחר בנמל, אלא ברשות מנהל הנמל ובתנאים שהוא קבע. @ 20. כניסה למסוך : לא ייכנס אדם למסוך שלא לשם סידור ענין בקשר לטובין הנמצאים שם, אלא ברשות מנהל הנמל, ולא יישאר בו לאחר שדרש ממנו מנהל הנמל לעזבו. @ 21. איסור דיג (תיקון: תשע"ח) : לא ידוג אדם בחכה או באופן אחר במעגן הסגור ולא ישים רשת לדיג או ציוד דיג אחר במימי הנמל. @ 22. חובת מבוגר לשמור על ילד שבפיקוחו : לא ירשה אדם לקטין עד גיל 12 שנמצא בפיקוחו להימצא בנמל שלא בליווי בגיר. @ 23. איסור רחצה (תיקון: תשע"ח) : לא יטבול אדם בנמל ולא יכניס בעל-חיים למימי הנמל אלא ברשות רב חובל הנמל. @ 24. הפגנות והתקהלויות : (א) לא יערוך אדם הפגנה בנמל אלא ברשות מנהל הנמל ולא ישתתף אדם בהפגנה הנערכת ללא רשות כאמור; לא יגרום אדם להתקהלות אנשים בנמל ולא ישתתף בכל התקהלות אלא אם אישר אותה מנהל הנמל. : (ב) כל התקהלות אנשים בנמל תתפזר והאנשים שהתקהלו יעזבו את המקום מיד כשידרוש מהם מנהל הנמל לעשות כך. : (ג) הוראות תקנה זו באות להוסיף על כל דין אחר. == פרק שלישי: רישוי להפעלת כלי שיט בנמלים == @ 25. הגדרות (תיקון: תשנ"ט) : [[בפרק זה]] - :- "מנהל הנמל" - מנהל הנמל שבו רשום כלי השיט או שבו הוא מופעל באופן קבוע; :- "רשיון" - רשיון שמנהל נמל מוציאו לפי [[סעיף 9 לפקודה]]. @ 26. סירוב לתת רשיונות : מנהל נמל רשאי לסרב ליתן רשיון לכלי שיט הפועל בתחומי הנמל אם נתקיים אחד מאלה: : (1) כלי השיט אינו מתאים, לדעת מנהל הנמל, למתן השירות אשר בעדו נדרש הרשיון; : (2) מבקש הרשיון הפר בעבר תנאי של רשיון שניתן לו בהתאם לתקנות אלה או הפר הוראות דין, נוהל או נוהג המחייבים בנמל; : (3) כלי השיט חייב ברשיון שיט לפי [[תקנות הנמלים (בטיחות השיט), תשכ"ה-1965]], ואין לו רשיון שיט או היתר שיט תקף לפיהן, או הוא אינו כשיר לשיט, לדעתו של מנהל הנמל; : (4) השירות שמבקשים לתתו באמצעות כלי השיט שבעדו נדרש הרשיון אינו דרוש לשם סיפוק צרכיו של הנמל. @ 27. תוקף רשיון : תוקף הרשיון יהיה לשנה מיום נתינתו, אולם מנהל הנמל רשאי לקבוע לגבי רשיון מסויים תקופה קצרה יותר. @ 28. תנאים לרשיונות : (א) מנהל הנמל רשאי לכלול ברשיון תנאים המגבילים את השימוש בכלי השיט לחלק ממימי הנמל או לצורך עיסוק מסויים. : (ב) מנהל הנמל יציין ברשיון את מספר האנשים ומשקל הטובין שמותר להוביל בכלי השיט; ההוראה שבתקנת משנה זו לא תגרע [[מתקנות הנמלים (בטיחות השיט), תשכ"ה-1965]]. @ 29. הצגת רשיון : הקברניט או הבעל של כלי שיט חייב להראות את הרשיון בכל עת שידרוש ממנו פקיד מוסמך או שוטר לעשות כן. @ 30. הצגת פרטים במקום בולט : הקברניט או הבעל של כלי השיט יציין את הפרטים לפי [[תקנה 28(ב)]] באותיות ברורות במקום בולט לעין בכלי השיט. @ 31. שמירה : לא יעזוב קברניטו או בעלו של כלי שיט את כלי השיט ללא השגחה נאותה אלא בהיתר מאת מנהל הנמל או פקיד מוסמך אחר. == פרק רביעי: גווה (HULK) וספינת אספקה (STORE SHIP) == @ 32. רתיקת גווה (תיקון: תשע"ח) : הקברניט של גווה או ספינת אספקה בנמל ירתק אותן כשהן בנמל לרתוקות (moorings) מתאימות לשביעת רצונו של רב חובל הנמל. @ 33. המצאת רתוקות על-ידי הקברניט (תיקון: תשע"ח) : (א) הקברניט של גווה או ספינת אספקה בנמל ימציא בעדן רתוקות מתאימות לשביעת רצונו של רב חובל הנמל. : (ב) הקברניט של גווה או ספינת אספקה בנמל ינקוט בכל האמצעים הדרושים לשמירתן כפי שיורה רב חובל הנמל. @ 34. ניקוי רתוקות, תיקונן והחלפתן (תיקון: תשע"ח) : בזמנים שקבע רב חובל הנמל יובאו הרתוקות של כל גווה או ספינת אספקה לחוף, ינוקו, ישומנו או יוחלפו ויוחזרו למקומן לשביעת רצונו של רב חובל הנמל ועל חשבון הבעל או הקברניט של הגווה או הספינה. == פרק חמישי: אכיפת ביצוע הוראות == @ 35. סמכות מנהל הנמל או רב חובל הנמל לאכוף ביצוע הוראותיו (תיקון: תשע"ח) : לא ביצע קברניט כלי שיט הוראה מהוראות מנהל הנמל או רב חובל הנמל שניתנו לפי תקנות אלה לקברניט כלי השיט, יהיה מנהל הנמל או רב חובל הנמל רשאי - : (1) להוציא את כלי השיט ממקומו ולהעגינו או לרתקו, להעבירו למקום אחר ולעשות את כל הדברים הקשורים בפעולות אלה, והקברניט של כלי השיט יסייע בפעולות האמורות למנהל הנמל או לרב חובל הנמל ולאנשים הפועלים מטעמו וכן ישא בהוצאות שנגרמו בשל כך למנהל הנמל או לרב חובל הנמל; : (2) לבצע את ההוראה בעצמו או על ידי אנשים שייראו לו ובאופן שייראה לו. @ 36. פיקוח על הנפת דגלי שיט : (א) מנהל הנמל רשאי, בהודעה בכתב שתישלח לקברניט של כלי שיט בנמל, לאסור על הנפתו או הצגתו של כל דגל או סמל על כלי השיט שעה שהוא נמצא שם, מלבד דגלו הלאומי, הדגל הישראלי, דגלי איתות או דגל ימי רשמי או דיפלומטי. : (ב) נשלחה הודעה כאמור לקברניט והקברניט לא מילא אחריה, רשאי מנהל הנמל, בלי לפגוע בכל תביעה שתוגש לאחר מכן נגד הקברניט, להוריד כל דגל או סמל המתנופף בניגוד להודעה. == פרק ששי: ניתוב == @ 37. הגדרות (תיקון: תשל"ב, תשנ"ט, תשע"ח) : [[בפרק זה]] - :- "ועדת רישוי נתבים", "הועדה" - ועדה ליד מנהל רשות הספנות והנמלים במשרד התחבורה (להלן - המנהל), המורכבת מהמנהל או נציגו ושני חברים נוספים שאחד מהם נציג רשות הספנות והנמלים והשני נציג המעסיק שיעסיק את המועמד לקבלת רשיון נתב; :- "המעסיק" - כל אחד מאלה: :: (1) רב חובל הנמל שבו המועמד לקבלת רישיון ניתוב עתיד להיות מועסק - בנמל המפורט [[בתקנה 289 לתקנות אלה]] למעט במיקשר הימי בנמל אשדוד - בבקשות לפי [[תקנה 42(1) עד (3)]]; :: (2) נתב העוסק בפועל בניתוב - במיקשר הימי בנמל אשדוד - בבקשות לפי [[תקנה 42(1) עד (3)]]; :: (3) רב חובל נמל שהממונה על הנמלים מינה אותו להשתתף בדין בבקשות לפי [[תקנה 42(4) ו-(5)]]; :- "נתב" - בעל רשיון; :- "רשיון" - רשיון לשמש נתב שהוצא מכוח [[סעיף 13 לפקודה]]; :- "גוררת" - כמשמעותה [[תקנות הספנות (ימאים) (ציוות אניות וגוררות בצוות ישראלי)|בתקנות הנמלים (ימאים), תשל"ב-1971]]. @ 38. סוגי רשיונות : (א) רשיון יהיה זמני או קבוע. : (ב) תקפו של רשיון זמני הוא לשנתיים מיום הוצאתו. @ 39. הגשת בקשה לרשיון : בקשה למתן רשיון תוגש לשר התחבורה (להלן [[בפרק זה]] - השר) באמצעות הועדה, על גבי טופס שהיא קבעה. @ 39א. תנאי כשירות כללית (תיקון: תשע"ח, תשפ"ה) : תנאי הכשירות הכללית לתפקיד נתב הם: : (1) הוא בעל תעודת הסמכה מוכרת ותקפה לרב חובל, לפי [[+|תקנה 20(1)(א)]] [[ופרק ד' לתקנות הספנות (ימאים)]]; : (2) שירת באנייה בתפקיד קברניט כלי שיט, שתפוסתו ברוטו עולה על 5,000 טון ועסק בהפלגות בין-לאומיות במשך 18 חודשים לפחות או שירת בתפקיד קברניט בכלי שיט כאמור במשך 15 חודשים לפחות ונוסף על כך שירת במשך 24 חודשים לפחות בתפקיד קברניט גוררת; : (3) הוא בעל תעודה רפואית תקפה מאת רופא מורשה או מוסד רפואי מוסמך, המעידה על כושר גופני מתאים של המבקש לשמש בתפקיד נתב; לעניין זה, "מוסד רפואי מוסמך" ו"רופא מורשה" - כהגדרתם [[בתקנה 52 לתקנות הספנות (ימאים)]]. @ 40. בקשה לרשיון זמני (תיקון: תשל"ב, תשע"ח) : לבקשה למתן רשיון זמני יצרף המבקש - : (1) מסמכים המעידים על עמידתו של המבקש בתנאי הכשירות הכללית כמפורט [[בתקנה 39א]]; : (2) אישור מאת המעסיק כי המבקש עבר במשך חדשיים התמחות בניתוב בנמל כמשמעותו [[בפקודה]] או אישור מאת המנהל שהמבקש עבר התמחות בניתוב בנמל מחוץ לישראל בתנאים שאישרה ועדת רישוי נתבים; : (3) אישור המעסיק על נכונותו להעסיק את המבקש לתקופת נסיון או לתקופה אחרת בתפקיד נתב; : (4) (((נמחקה);)) : (5) (((נמחקה).)) @ 41. בקשה לרשיון קבוע (תיקון: תשע"ח) : (א) לבקשה למתן רשיון קבוע יצרף המבקש - :: (1) רשיון זמני תקף של המבקש; :: (2) אישור המעסיק כי המבקש עבד כנתב באחד מנמלי המעסיק שמונה עשר חדשים רצופים לפחות לפני הגשת הבקשה; :: (3) תעודה רפואית כאמור [[בתקנה 39א(3)]]. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א) רשאי השר לפטור מבקש רשיון קבוע, שניתן לו בעבר רשיון קבוע, מהוראות תקנת משנה (א)(1) ו-(2). @ 42. סמכויות הועדה (תיקון: תשע"ח) : אלה סמכויות הועדה: : (1) לבדוק כל בקשה שהוגשה לפי [[תקנה 39]] ואת המסמכים המצורפים לה; מצאה הועדה בהם חסר או פגם, תודיע על כך למבקש ותקבע לו זמן לתיקונם; : (2) לבחון, באופן שייראה לה, את רמת הידיעות ואת הכושר המקצועי של המבקש; : (3) להעביר את הבקשה על מסמכיה לשר, בצירוף המלצותיה; : (4) לייעץ לשר בדבר קביעת תנאי הכשירות הכלליים הנדרשים לתפקיד נתב; : (5) לייעץ לשר בדבר הצורך בהשתלמויות מקצועיות. @ 42א. המלצה של מנהל רשות הספנות והנמלים (תיקון: תשל"ב, תשע"ח, תשפ"ה) : (א) על אף האמור [[בתקנה 39א(2)]] רשאי מנהל רשות הספנות והנמלים במשרד התחבורה, לפי שיקול דעתו, להמליץ בפני השר על מתן רשיון, בתנאים או ללא תנאים, למבקש שהגיש מסמכים המעידים כי שירת בתפקיד קברניט בכלי שיט שתפוסתו ברוטו עולה על 5,000 טון ועסק בהפלגות בין-לאומיות במשך 9 חודשים לפחות, או שירת בתפקיד קברניט בכלי שיט כאמור במשך 12 חודשים לפחות ונוסף על כך שירת במשך 18 חודשים לפחות בתפקיד קברניט גוררת (([במקור: לפחות])), או שהגיש מסמכים המעידים כי שירת כקברניט בכלי שיט כאמור שנה אחת לפחות ונוסף על כך שירת במשך שנתיים רצופות לפחות כקברניט בגוררת. : (ב) המלצת מנהל רשות הספנות והנמלים על מתן רשיון לפי תקנת משנה (א), דינה כהמלצת הועדה לפי [[תקנה 42(3)]]. @ 43. מתן רשיון : השר רשאי לתת את הרשיון המבוקש או לסרב לתתו, וכן לקבוע בו תנאים. @ 44. חקירות הוועדה : הועדה רשאית - : (1) להחליט על עריכת חקירה בדבר התנהגותו המקצועית של נתב וכן בדבר התנהגות שלדעתה אינה הולמת את מקצועו או מעמדו; החליטה הועדה כאמור, רשאית היא לערוך חקירה או למנות לכך ועדה מיוחדת הן מבין חבריה והן שלא מבין חבריה כפי שתקבע בכל מקרה; : (2) לדרוש מנתב מפעם לפעם שייבדק על ידי רופא או על ידי ועדה רפואית, כפי שהיא תורה, כדי לקבוע אם כשרו הגופני עדיין מתאים למילוי תפקידו כנתב; : (3) להעביר לשר את תוצאות החקירה שערכה, או את קביעת הרופא או הועדה הרפואית, בצירוף המלצותיה. @ 45. סירוב לתת רישיון, התלייתו או ביטולו (תיקון: תשע"ח) : רשאי השר, לאחר שהועברו אליו המלצות הועדה, לסרב לתת רישיון או לבטל רשיון של נתב או להתלותו לתקופה מסויימת בכל אחד מהמקרים האלה: : (1) הנתב הורשע בעבירה שעבר בקשר עם תפקידיו כנתב או בעבירה פלילית שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לעסוק בניתוב, או אם הוגש נגדו כתב אישום בעבירה פלילית כאמור וטרם ניתן פסק דין סופי בעניינו, ובלבד שנתן לו הזדמנות לטעון את טענותיו; : (2) השר שוכנע כי הנתב התנהג שלא כשורה מבחינה מקצועית או עשה מעשה שאינו הולם את מקצועו או מעמדו; : (3) השר שוכנע כי מצב בריאותו של הנתב התערער עד כדי כך שאין באפשרותו לבצע את תפקידו כנתב. @ 45א. התליה לאלתר (תיקון: תשע"ח) : אם יש לשר יסוד סביר להניח, לאחר שהועברה אליו חוות דעת של הממונה על הנמלים בעניין, כי הנתב ביצע מעשה שמפאת מהותו, חומרתו או נסיבותיו הקשורות לבטיחות השיט, אין הוא ראוי לעסוק בניתוב או, לאחר שקיבל תעודה רפואית מאת רופא מורשה או מוסד רפואי כהגדרתם [[בתקנה 39א]], כי מצב בריאותו של הנתב אינו מאפשר לו לבצע את תפקידו כנתב, והוא שוכנע כי יש צורך דחוף בהתליית רישיונו לשם הגנה מיידית על בטיחות השיט, רשאי הוא להתלות את הרישיון לאלתר, לתקופה שלא תעלה על 30 ימים, בתנאים או בלא תנאים, עוד בטרם נמסרו לו המלצות הוועדה, ובלבד שייתן לנתב הזדמנות לטעון את טענותיו בהקדם האפשרי לאחר ההתליה, ולא יאוחר מתום 30 ימים ממועד ההתליה. @ 46. פקיעת רשיון : הרשיון יפקע בכל אחד מהמקרים האלה: : (1) נשללה מהנתב תעודת הסמכתו כרב-חובל; : (2) הנתב לא עסק חמש שנים רצופות בניתוב בישראל. @ 47. (תיקון: תשל"ג-8, תשס"ט, תשע"ח) : (((בוטלה).)) @ 48. (תיקון: תשע"ח) : (((בוטלה).)) @ 49. (תיקון: תשע"ח) : (((בוטלה).)) == פרק שביעי: סדרי כניסה והפלגה == @ 50. הודעה על בואו של כלי שיט : לפחות 36 שעות לפני הגיע כלי שיט לנמל, יודיע על כך הקברניט או הבעל של כלי השיט למנהל הנמל; הוראות תקנה זו לא יחולו על כלי שיט כאמור [[בתקנה 48]] שאינו זקוק לשירותים בנמל. @ 51. מסירת מיצהר היבוא : (א) לפחות 36 שעות לפני הגיע כלי שיט לנמל ימציא בעליו למנהל הנמל - :: (1) העתק של מיצהר היבוא של המטען המציין בין היתר את המידות, המשקלות וסוגי האריזה של המטען שלפיהם חושבו דמי הובלה, וכן תכנית סיוור (stowage plan) של כלי השיט; ולגבי מטען אחוד כמשמעותו [[בתקנה 218]] - תיאור היחידה המאוחדת, משקלה, מידותיה, סימונה, ואם היא נעה אם לאו; :: (2) רשימה מיוחדת של המטענים המסוכנים, המציינת את מהותם ואריזתם; :: (3) רשימת שמותיהם של שולחי הטובין ומקבליהם, במידה שפרטים אלה לא נכללו במיצהר; :: (4) רשימת הנוסעים היורדים אל החוף. : (ב) הקברניט יאשר על גבי המסמכים המפורטים בתקנת משנה (א), לפי הצורך ולפני הגשתם למנהל הנמל, כי הם זהים למקור. : (ג) לא הוגשו המסמכים במועד האמור בתקנת משנה (א), רשאי מנהל הנמל, לצורך קביעת תורו של כלי השיט לפריקת מטענו, לראות כאילו הגיע כלי השיט לנמל 36 שעות אחרי הגשת המסמכים כאמור. @ 52. סילוק אגרות ותשלומים לפני ההפלגה : (א) לא יפליג כלי שיט מנמל ללא אישור להפלגה מאת מנהל הנמל. : (ב) מנהל הנמל יתן אישור הפלגה לכלי שיט אם שוכנע ששולמו אגרות הנמל, מכס, דמי הסגר ושאר תשלומים המגיעים בשל כלי השיט או שהופקדה בידו ערובה לשילומם, להנחת דעתו. @ 53. מסירת מיצהר היצוא בהפליג כלי השיט : כל כלי שיט, בטרם יינתן לו אישור הפלגה, חייב קברניטו למסור לפקיד המוסמך רשימת הנוסעים העומדים להפליג וכן מיצהר היצוא של המטען המציין בין היתר את המידות והמשקלות של כל משגור; אולם אם יש לכלי השיט סוכן בנמל, די בכך שהוא ימסור את הרשימה או המיצהר לפקיד המוסמך תוך 24 שעות מעת קבלת אישור ההפלגה. == פרק שמיני: כלי שיט בנמלים == @ 54. תנועת כלי שיט בנמל : לא יניע ולא יתמרן אדם כלי שיט בנמל באופן העלול לסכן חיי אדם או לגרום נזק לכלי שיט, למיתקני נמל או לכל רכוש אחר שבנמל. @ 54א. אמצעי קשר בכלי שיט (תיקון: תשל"ה-7) : (א) לא ישיט קברניט כלי שיט שתפוסתו ברוטו עולה על 450 טונות לנמל ולא יעגינו בתחום נמל אלא אם היה כלי השיט מצוייד במכשיר קשר תג"מ (V.H.F) תקין ובמצב שמיש. : (ב) בכל עת השיוט והעגינה בתחום נמל, תקויים אפשרות קשר רצוף באמצעות מכשיר הקשר האמור בין כלי השיט ותחנת הקשר בנמל. @ 55. מצופי עוגנים (תיקון: תשע"ח) : רב חובל הנמל רשאי להורות לקברניט של כלי שיט העוגן בנמל לגרום לכך כי מקום הימצאם של העוגנים יובלט באמצעות מצופים. @ 56. הפעלת צופר (תיקון: תשע"ח) : לא יפעיל אדם צופר בכלי שיט הקשור לרציף או לשובר הגלים מבלי שקיבל תחילה רשות מאת רב חובל הנמל, פרט למקרה חירום או לצורך ניסוי מערכות לפני הפלגה (Testing Gear). @ 57. כוח ההנעה של כלי השיט (תיקון: תשע"ח) : הקברניט של כלי שיט המונע בכוח מכני חייב לוודא את כשירותו ותקינותו המלאה של כוח ההנעה העיקרי בכלי השיט כל עוד כלי השיט נמצא בנמל, אלא אם כן קיבל רשות בכתב מאת רב חובל הנמל או מי שהוא מינה לכך לשינוי כוח ההנעה העיקרי של כלי השיט, ובלבד שסוכן האנייה הציג לו אישור של המנהל הכללי של התאגיד המפעיל את הרציף שלידו עוגן כלי השיט לאותו שינוי. @ 58. נוכחות אנשי צוות (תיקון: תשע"ח) : הקברניט של כלי שיט העוגן או הרתוק בנמל יבטיח כי מספר מספיק של אנשי צוות יהיו נוכחים על כלי השיט לצורך שמירה על בטיחותו ואפשרות תמרונו, זולת אם רב חובל הנמל הסכים מראש אחרת; רב חובל הנמל יתייעץ עם המנהל הכללי של התאגיד המפעיל את הרציף שלידו עוגן כלי השיט הנוגע בדבר או מי שהוא מינה לעניין זה. @ 59. אמצעי ריתוק : הקברניט של כלי שיט הרתוק בנמל יבטיח כי אמצעי הריתוק של כלי השיט יהיו במספר הדרוש ובמצב תקין. @ 60. סוככי מגן (תיקון: תשע"ח) : קברניטו של כלי שיט הנכנס לנמל יבטיח כי כלי השיט יהיה מצוייד בסוככי מגן במספר ובגודל מתאימים לכלי השיט והשימוש בהם ייעשה לפי הצורך ולפי הוראות רב חובל הנמל. @ 61. קשירת כבלים (תיקון: תשע"ח) : (א) רב חובל הנמל רשאי ליתן הוראה לקברניט לקשור כבלים או ציוד קשירה לכלי השיט תוך מועד שיורה; אם אין לקברניט כבלים או ציוד קשירה כאמור, יספקם רב חובל הנמל ויחייב את הקברניט בהוצאות. : (ב) לא קויימה הוראת תקנת משנה (א), כולה או מקצתה, רשאי רב חובל הנמל לבצע את הקשירה בעצמו בכלים שלו, ולחייב את הקברניט בהוצאות העבודה בנוסף להוצאות הכלים וציוד הקשירה. @ 62. הפעלת מדחף על יד רציף (תיקון: תשע"ח) : בכלי שיט העוגן על יד רציף לא יופעל המדחף בלי רשות לכך מאת רב חובל הנמל אלא אם - : (1) הפעלתו דרושה כאמצעי למקרה חירום; או : (2) הפעלתו הכרחית כדי למנוע סכנה מידית לרכוש או לנפש. @ 63. איסור חסימת נתיבי שיט וגישות (תיקון: תשע"ח) : (א) לא יעגון כלי שיט בנתיב שיט, בתעלה או במקום המפריע לגישה לכל רציף, מזח או מיתקן אחר של הנמל, אלא לפי היתר מראש מאת רב חובל הנמל, לתקופת ההיתר ובהתאם לתנאיו. : (ב) לא יוריד קברניט סירה מכלי שיט למימי הנמל, ולא יתיר הורדתה, בלי שקיבל קודם לכך רשות מרב חובל הנמל, פרט למקרה חירום. @ 64. עגינה וריתוק (תיקון: תשנ"ח, תשנ"ט-4, תשס"ו, תשס"ח, תשע"ח) : (א) בתקנה זו - ::- "הרשות", "חברת נמל" ו"תאגיד מורשה" - כהגדרתם [[בחוק רשות הספנות והנמלים, התשס"ד-2004]] (להלן - החוק); ::- "רציף מסחרי" - רציף שהרשות הורתה לגביו, לפי תקנת משנה (א1)(2), כי הקצאתו לכלי שיט תהיה לפי הסכם; ::- "מפעיל", לגבי כל רציף - חברת הנמל או התאגיד המורשה שהוסמכו לתת בו שירותי נמל לציבור; ::- "צוות תפעול" - קבוצת עובדים מוגדרת, העובדת בשיתוף פעולה לביצוע תהליך ניטול המטען והכוללת עובדים במספר ובתפקידים המתאימים, להלכה, להשלמת התהליך האמור במלואו. : (א1) לשם הגברת התפוקה של הנמל בשינוע מטענים ובתנועת נוסעים, ולשם הגברת התחרות בין מפעילים, רשאית הרשות - :: (1) לקבוע בכללים לפי [[סעיף 32(ב) לחוק]], ובהליך הקבוע בתקנות משנה (א4) עד (ה), סדרי קדימה בהקצאת רציפי הנמל לכלי שיט ובסדרי הכניסה למעגן הסגור והיציאה ממנו (להלן - נוהל התור התפעולי); נוהל התור התפעולי ייקבע לפי סוגי כלי השיט, סוגי המטענים ורציפי הנמל ומשאביו, ואולם הרשות רשאית לקבוע בנוהל התור התפעולי מתן קדימה לאניית נוסעים נכנסת שהגעתה תואמה עם מנכ"ל המפעיל הנוגע בדבר, לכלי שיט נכנס הנושא מטען חיוני לביטחון מדינת ישראל, לגבי אותו מטען אם פריקתו דחופה לפי אישור המנהל הכללי של משרד הבטחון או מי שהוא הסמיך לעניין זה, וכן לכלי שיט במצוקה שעגינתו ליד רציף או הרחקתו ממנו נחוצה לדעת מנהל הנמל; :: (2) להורות במסגרת נוהל התור התפעולי כי הקצאת רציף מסוים לכלי שיט, וקדימות כלי שיט הפוקד רציף כאמור בכניסה למעגן הסגור וביציאה ממנו יהיו לפי הסכם שירות בין המפעיל הנוגע בדבר ובין בעל כלי השיט (להלן - אניית הסכם) שהתקשרות בו מותנית בקיום כל התנאים שלהלן, לפני חתימתו או בעת ביצועו, לפי העניין: ::: (א) הסכם השירות נכרת בעקבות הליך שוויוני לקבלת הצעות להתקשרות בהסכם כאמור שקיים המפעיל הנוגע בדבר; ::: (ב) הסכם השירות יכלול התחייבות של המפעיל לרמות שירות אשר לא יפחתו מרמות השירות השנתיות הממוצעות שמדדה הרשות למפעיל לגבי השנה שקדמה לכריתת ההסכם, לפי סוג המטען הנוגע בדבר, לזמן שהיית אניה בנמל, בתוספת חמישה אחוזים; לא נמדדו רמות שירות למפעיל מסוים, לא תפחת ההתחייבות לרמות שירות, בהסכם השירות, מהמקובל בתחום זה למפעילים בעלי מאפיינים דומים; בפסקת משנה זו, "זמן שהיית אניה בנמל" - פרק הזמן, בשעות, מתחילת המשמרת שלגביה הזמין סוכן האניה את תחילת העבודה של כלי השיט עד המועד שבו הנתב ירד מכלי השיט בהפלגתו אל מחוץ לנמל; ::: (ג) ברציף שאינו רציף מסחרי שבהפעלת אותו מפעיל, הוא יספק לכל כלי שיט, צוותי תפעול כמפורט להלן לפחות, אלא אם כן אישר מנכ"ל המפעיל, בנסיבות מיוחדות או בלתי צפויות שיירשמו, ובהסכמת בעל כלי השיט, בכתב ומראש, הפחתה של מספר צוותי התפעיל - :::: (1) בימים ראשון עד חמישי, בכל יממה - שני צוותי תפעול בשתי משמרות וצוות תפעול אחד במשמרת אחת; :::: (2) ביום שישי - שלושה צוותי תפעול; ::: (ד) המפעיל העמיד לרשות הציבור מידע כמפורט להלן לגבי כל הסכם שירות שנכרת לפי תקנת משנה זו: :::: (1) בעל כלי השיט שעמו נכרת הסכם השירות; :::: (2) המועדים שבהם התחייב המפעיל להקצות רציף לכלי השיט שעליהם חל הסכם השירות; :::: (3) להורות על מספר המנופים המרבי ברציף מסחרי שניתן להעמיד לשימוש אניית הסכם; בהוראה כאמור יכול שיכללו תנאים שונים לפי משמרות, ימי השבוע או כל אמת מידה עניינית אחרת. :: ((פורסמו [[כללי רשות הספנות והנמלים (נוהל התור התפעולי בנמלי חיפה, אשדוד ואילת), התשס״ח–2008]].)) : (א2) בכל זמן שבו רציף מסחרי אינו משמש בפועל אניית הסכם או שאין בנמל אניית הסכם שממתינה להיכנס אליו, הוא יעמוד לשימוש כלי השיט שאינם אניות הסכם לפי נוהל התור התפעולי, לרבות לצורך עבודה חלקית; הוראה זו לא תחול על פרק זמן הקטן מארבע שעות. : (א3) על אף האמור בכל הסכם שירות, אניית הסכם שהגיעה לנמל באיחור העולה על ארבע שעות מהמועד שהוסכם עמה להקצאת רציף על פי הסכם השירות, לא תהיה זכאית לקדימה בהקצאת רציף, בכניסה למעגן הסגור או ביציאה ממנו על פי הסכם השירות, אלא יחולו עליה הוראות נוהל התור התפעולי. : (א4) קביעת נוהל התור התפעולי תיעשה בהתייעצות עם המפעילים שעל הרציפים המסורים להפעלתם הוא חל. : (א5) נוהל התור התפעולי יופקד במשרד מנהל הרשות, והודעה על הפקדתו כאמור תפורסם בעיתון יומי, על לוח המודעות בנמל ובאתר האינטרנט של הרשות. : (ב) (((נמחקה).)) : (ג) השגה על נוהל התור התפעולי, על שינויו או על החלפתו, תוגש לרשות בכתב, בתוך 30 ימים מיום פרסום ההודעה לפי תקנת משנה (א5), בפירוט הנמקות ובליווי תצהיר המאמת את העובדות שעליהן היא מסתמכת. : (ד) הרשות תחליט אם לקבל את ההשגות שהוגשו לה לגבי נוהל התור התפעולי שהופקד כאמור או לדחותן; משעשתה כן תאשר את נוהל התור התפעולי ותקבע את מועד תחילתו (להלן - הנוהל המאושר). הנוהל המאושר כאמור יעמוד לרשות הציבור במשרדי הנמל ובאמצעות אתר האינטרנט של הרשות; הודעה על כך תפרסם הרשות בעיתון יומי ועל לוח המודעות בנמל. : (ה) מועד התחילה של הנוהל המאושר שתקבע הרשות, שינויו או החלפתו לא יקדם מתום שלושה חודשים מיום פרסום ההודעה לפי תקנת משנה (ד). : (ו) על אף האמור בתקנות משנה (א1) עד (ד) רשאי מנהל הנמל, בנסיבות מיוחדות או בלתי צפויות, לחרוג מהוראות נוהל התור התפעולי שנקבע; החריגה ונימוקיה יתועדו ברשומות הנמל. : (ז) לא יעגון כלי שיט בנמל ולא ירותק לרציף או למקום אחר בנמל, אלא לפי היתר מוקדם לכך מאת רב חובל הנמל, לתקופת ההיתר ובהתאם לתנאיו. : (ח) היה למנהל הרשות יסוד סביר להניח כי מפעיל אינו מקיים את התנאי הקבוע בתקנת משנה (א1)(2)(ג) כלפי כלי שיט פלוני, רשאי הוא להטיל עליו עיצום כספי כאמור [[בסעיף 42(ג)(3) לחוק]], בכפוף להוראות [[+|סעיפים 43 עד 46]] [[ו-48 לחוק]]. @ 65. היתר ריתוק : אין לראות בקבלת אגרות מינגש או כל אגרות אחרות בלבד משום מתן היתר לכלי שיט להירתק לרציף או לעגון במקום אחר בנמל כל עוד לא נתקבל היתר לכך. @ 66. פריקת מטענים וטעינתם : לא יתחילו בפריקת מטענים או בהורדת אנשים מכלי שיט או בטעינת מטענים או העלאת אנשים עליו, אלא במקום ובזמן שנקבע לכך בהיתר שקיבל הקברניט מאת מנהל הנמל. @ 67. הגבלות בשירותי הנמל : מנהל הנמל רשאי להגביל או לאסור טעינתם או פריקתם של טובין ועלייתם או ירידתם של אנשים מכלי שיט כל אימת שהוא סבור כי מזג האוויר או גורם אחר עלול להפריע למהלך התקין של העבודה או לגרום נזק לנמל או לרכוש או לאנשים שבתוכו. @ 68. עיכוב פריקה וטעינה : (א) כלי שיט שלא פרק מטען או לא טענו במהירות הסבירה לדעת מנהל הנמל, והוא תופס מקום ריתוק הדרוש לכלי שיט אחר, רשאי מנהל הנמל להורות להעתיקו ממקום ריתוקו או להעתיקו בעצמו ולהטיל עליו את ההוצאות הכרוכות בכך. : (ב) מנהל הנמל רשאי בכל עת להפסיק או לצמצם טעינה, פריקה, שיטעון, קבלה או מסירה של טובין בנמל וכן להורות על מסירה ישירה באישור גובה המכס, אם לדעתו עשוי הדבר למנוע צפיפות יתרה. @ 69. מניעת נזק ממיתקני הנמל : קברניט כלי שיט ימנע כל נזק העלול להיגרם לרציף או למיתקן אחר בנמל עקב ניתוב, עגינה או רתיקה של כלי השיט או בשעת פריקה או טעינה. @ 70. הודעה על גרימת נזק : קברניט כלי שיט יודיע מיד למנהל הנמל על כל נזק שגרם כלי השיט לרציף או למיתקן אחר בנמל. @ 71. איסור כניסת כלי שיט שאינם מבוטחים : מנהל הנמל רשאי לאסור כניסתו של כלי שיט לנמל אם לא הוכיח בעל כלי השיט או קברניטו כי כלי השיט מבוטח להנחת דעתו של מנהל הנמל מפני כל נזק שהוא אחראי לו ואשר עלול להיגרם על-ידי כלי השיט בנמל. @ 72. הרחקת כלי שיט (תיקון: תשע"ח) : נוכח רב חובל הנמל שיש הכרח בהרחקה מידית של כלי שיט ממקום עגינתו בנמל או בביצוע כל תמרון אחר בו כדי למנוע מכשול או כדי למנוע או להפחית סכנה לחיים או נזק לכלי השיט, לכלי שיט אחר, למיתקני נמל או לכל רכוש אחר בנמל, רשאי הוא בתיאום, ככל האפשר, עם מנהל הנמל, לעשות בעצמו כל פעולה כאמור לגבי כלי השיט ועל חשבון בעליו, אם קברניט כלי השיט לא היה מסוגל לעשות פעולה כאמור מיד לאחר קבלת ההוראה. == פרק תשיעי: ציוד == @ 73. עגורני חוף : מנהל הנמל רשאי להורות כי פריקת מטענים, כולם או מקצתם, מכלי שיט הרתוק לרציף בנמל, או טעינתם עליו, תיעשה בעזרת עגורני חוף, אם לדעתו הפריקה או הטעינה בעזרת עגורני כלי השיט עלולה לסכן את המטען או המטפלים בו או לגרום לצפיפות יתרה או להפריע בסדרי העבודה בנמל. @ 74. חובת שימוש בעגורני חוף : על אף האמור [[בתקנה 73]] יהא השימוש בעגורני חוף או במיתקני חוף חובה לשם פריקת מטענים בצובר שעליהם הורה מנהל הנמל, או טעינתם לכלי שיט הרתוק לרציף, כל אימת שבנמל מצויים עגורנים או מיתקני חוף שאפשר להשתמש בהם. == פרק עשירי: מטענים == === סימן א': מסמכי המטענים וסימונם === @ 75. טובין שלא נפדו וגורמים לצפיפות : נפרקו טובין מכלי שיט בנמל ועברו חמישה ימים מן היום שבו השלים כלי השיט שייבא את הטובין את פריקת מטענו בנמל, רשאי מנהל הנמל, אם לדעתו אי העתקת הטובין גורמת לצפיפות בו, לצוות על העתקתם למקום שאישר לכך גובה המכס, וההוצאות הכרוכות בכך ישולמו על ידי היבואן או בעל הטובין, או על ידי סוכנו של כל אחד מהם, בטרם יוצאו הטובין מפיקוחה של רשות הנמלים. @ 76. רשימת טובין ליצוא : לא יביא אדם לנמל טובין שאינם חפצי נוסעים (להלן [[בפרק זה]] - טובין) לשם הטענתם על כלי שיט, אלא אם המציא קודם לכן למנהל הנמל רשימה של הטובין האלה ובה תיאורם, משקלם, מידותיהם, סימונם, אריזתם, שמות שולחיהם ומקבליהם וציון הטובין המסוכנים שביניהם. @ 77. סימון משקל טובין מיוצאים : הבעל של כל יחידת טובין המיוצאת דרך הנמל, שמשקלה ברוטו אלף קילוגרמים או יותר, יבטיח שהמשקל יצויין על אריזת המשגור באופן ברור ובולט לעין בכתב בר-קיימא. @ 78. המצאת רשימת טובין בשיטעון : אם מועברים טובין מכלי שיט אחד בנמל למשנהו, רשאי מנהל הנמל לדרוש מהקברניטים של שני כלי השיט רשימה כאמור [[בתקנה 76]] לענין הטובין שבשיטעון. @ 79. הוראת מסירה (תיקון: תשנ"ט) : טובין שנפרקו בנמל לשם יבוא או כמטען במעבר, יגישו מקבלי הטובין או סוכניהם למנהל הנמל הוראת מסירה מטעם סוכן כלי השיט שבו יובאו הטובין בטופס שנקבע על פי [[סעיף 14 לפקודה]]. @ 80. תעודת יצוא : יצואן של טובין או סוכנו יגישו למנהל הנמל תעודת יצוא, שבה נקובים הפרטים הבאים לענין הטובין: : (1) שם כלי השיט שבו יוצאו הטובין; : (2) שם המקבל; : (3) משקלם של הטובין ונפחם; : (4) סימני הטובין ומספריהם וכן תיאור ומספר של אריזותיהם ותכולתן; : (5) נמל היעוד. @ 81. אי אחריות להטענת טובין : רשות הנמלים אינה חייבת להטעין טובין שעליהם הוגשה תעודת יצוא, כולם או מקצתם, על כלי שיט ששמו צויין בתעודת יצוא. @ 82. פיקוח בעת פריקה וטעינה : בעת פריקה או טעינה על כלי שיט בנמל, יימצא עליו קברניטו ויפקח על הפעולות האמורות. === סימן ב': מטענים ברציפים === @ 83. הנחת טובין בנמל : (א) לא ישים אדם טובין במקום כלשהו בשטח הנמל אלא ברשות פקיד מוסמך. : (ב) מנהל הנמל רשאי להוציא מהנמל או להעביר למקום אחר בנמל כל טובין אשר הונחו בו שלא בהתאם להוראותיו, על חשבון בעליהם. @ 84. אריזת טובין : לא יארוז אדם טובין, לא יפתח אריזתם ולא ירכיב מכוניות, מכונות או טובין אחרים בשטח הנמל, אלא ברשות הפקיד המוסמך. @ 85. איסור הנחת טובין וציוד בקרבת מיתקני הנמל (תיקון: תשל"ג-5) : (א) לא ישים אדם כל טובין או ציוד ולא יחזיקם ברציף בקרבה יתרה לרתוקות, לזקפים (bollards), לטבעות קשירה, לעמודים, לחיבורי מים או חשמל, למסילות ברזל או למסילת עגורנים. : (ב) בתקנה זו, "מסילת ברזל" - השטח שבין פסי מסילת הברזל, לרבות רצועת קרקע ברוחב של 1.60 מטר מכל פס. @ 86. איסור הנחת טובין באופן העלול לגרום נזק : (א) לא ישים אדם ברציף, במסוך או במקום אחר בנמל טובין אשר לדעת פקיד מוסמך עלולים לגרום נזק לרציף, למסוך או למקום אחר או לטובין אחרים בקרבתם. : (ב) לא ישים אדם כל טובין ברציף, במסוך או במקום אחר בנמל באופן המפריע לגישה לטובין אחרים או להוצאת טובין אחרים. @ 87. בעלי-חיים בנמל : מי שבפיקוחו נמצאים בעלי-חיים בנמל או המביא בעלי-חיים לנמל או המוציא אותם משם, ינקוט בכל הצעדים הדרושים למניעת בריחתם או תעייתם. === סימן ג': פריקה וטעינה === @ 88. מתיחת רשתות בעת פריקה וטעינה : הקברניט של כלי שיט יגרום לכך כי לפני פריקת טובין או טעינתם ובזמן הפריקה או הטעינה יימתחו רשתות וקולטי מפולת בין כלי השיט והרציף. @ 89. הוראות לקברניט : (א) מנהל הנמל רשאי לתת מפעם לפעם הוראות בענין פריקה וטעינה וכל הכרוך בכך לקברניט של כלי שיט ולכל אדם הממונה על פריקת כלי שיט או טעינתו, לרבות הוראות בענינים כדלקמן: :: (1) פיקוח, עגינת כלי שיט, ריתוקו או הצבתו, הזמן שבו יורשה להישאר באותו מקום והזמן שבו יעזוב את המקום; :: (2) השימוש בארבות, בסירות, בעגורנים צפים ובציוד דומה אחר בפריקת כלי שיט או טעינתו, בין אם כלי השיט מוצב על יד רציף ובין אם רותק או עוגן במקום אחר; :: (3) הרשאה לטפל במטענים מחוץ לזמן העבודה הרגיל ואיסור לטפל במטענים בזמן העבודה הרגיל; :: (4) שימוש בעגורנים קבועים או ניידים, בכלי הרמה אחרים, בטרקטורים ובכלי רכב אחר ובכל ציוד אחר לשינוע מטענים וחלוקת הציוד האמור בין הרציפים, מקומות הפריקה ומסוכים שונים בנמל; :: (5) האופן והקצב של שינוע מטענים, בין בדרך כלל ובין במקרים מיוחדים. @ 90. מסירת טובין במסירה עקיפה לפי שטרי מטען : (א) במסירה עקיפה, ימסור הקברניט או הבעל של כלי שיט למנהל הנמל את הטובין כשהם מסודרים לפי שטרי מטען. : (ב) לא מילא הקברניט או הבעל של כלי שיט אחר הוראות תקנת משנה (א), רשאי מנהל הנמל למיין ולסדר את הטובין הנפרקים לפי שטרי מטען ולגבות את הוצאות הסידור והמיון מהקברניט. @ 91. רשימות טובין בפריקה : ערך קברניט או הבעל של כלי שיט רשימות של טובין שנפרקו מכלי השיט, רשאי מנהל הנמל לדרוש העתק מהרשימות האמורות. @ 91א. כיסוי מטענים בגלנוע (תיקון: תשל"ז-2) : כלי רכב מוביל שהוא טעון מטען יבוא או מטען ייצוא יימסר לנמל כשהוא מכוסה להגנת המטען מפני גשם. === סימן ד': סבלות (((בוטל))) (תיקון: תש"ע) === @ 92. (תיקון: תשל"ג, תשל"ג-2, תשל"ט-2, תשנ"ה-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 93. (תיקון: תשל"ט-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 94. מסירה ישירה טעונה אישור : לא תיעשה מסירה ישירה בטובין מיובאים או מיוצאים, אלא באישורם המוקדם בכתב של גובה המכס ומנהל הנמל. @ 95. סמכות לסרב מסירה עקיפה (תיקון: תשמ"ג) : מנהל הנמל רשאי לסרב להרשות מסירה עקיפה בעת פריקת טובין או טעינתם, אם לדעתו מסירה כאמור עלולה לגרום לצפיפות יתרה, סכנת דליקה, התפוצצות, לכלוך, זיהום אויר, הפרעה לסדרי העבודה בנמל וכיוצא באלה, או אם הדבר דרוש, לדעתו, להגנתם, שמירתם או בטיחותם של הטובין המשונעים או של טובין אחרים שבקרבתם. == פרק אחד-עשר: טובין ללא תובעים == @ 96. דמי מכירת טובין ללא תובעים (תיקון: תשנ"ט) : (א) נמכרו טובין בהתאם להוראות [[+|סעיף 21]] [[או 22 לפקודה]], ינוכו מדמי המכר שנתקבלו במכירתם מסי המכס ויתר המסים, ההיטלים והאגרות החלים עליהם, ההוצאות הקשורות בטיפול בהם לצורך מכירתם והוצאות מכירתם. : (ב) העודף שנותר לאחר הניכויים לפי תקנת משנה (א) ישולם לבעל הטובין אם הוגשה בקשתו לרשות הנמלים תוך שנה מיום המכירה. : (ג) ניתנה הוראה בהתאם [[+|לסעיף 21]] [[או 22 לפקודה]] למכור טובין שלא נתבעו, ואי אפשר למכרם בסכום המספיק לתשלום מסי המכס, אגרות הנמל ושאר הוצאות - יימסרו הטובין לאגף המכס והבלו ומותר להשמידם או לעשות בהם ככל שיורה מנהל אגף המכס והבלו; הוראות תקנת משנה זו יחולו לענין טובין מיובאים אף אם היתה ההוראה למכרם בתנאי שייוצאו בדרך הים. : (ד) טובין שנמכרו כאמור בתקנה זו, יסלקם הקונה מהנמל תוך שבעה ימים מיום קנייתם זולת אם הורתה רשות הנמלים אחרת; לא סולקו הטובין כאמור, ייעשה בהם כפי שיורה מנהל הנמל. : (ה) רשות הנמלים רשאית לגבות את הוצאות ההשמדה של טובין ללא תובעים כאמור בתקנת משנה (ג) מבעל כלי השיט שבו יובאו, כל אימת שלא ניתנה הוראת מסירה מאת הקברניט או מבעל כלי השיט; ניתנה הוראת מסירה - רשאית רשות הנמלים לגבות את הוצאות ההשמדה כאמור מבעל הטובין ששמו נקוב בהוראת המסירה. @ 97. הודעה על מכירת טובין ללא תובעים (תיקון: תשל"ה-5) : (א) הודעה על מכירה של טובין כאמור [[בסעיף 21(א) לפקודת הנמלים [נוסח חדש], תשל"א-1971]], תפורסם בידי מנהל הנמל שבו הטובין עומדים להימכר, בתחילת החודש שבו הטובין יוצאו למכירה. : (ב) הודעה כאמור בתקנת משנה (א) תפורסם לא יאוחר מ-15 יום לפני מועד מכירת הטובין בהדבקתה על לוח המודעות של הנמל שבו תתקיים המכירה, וכן בשני עתונים יומיים. : (ג) טובין יימכרו במיכרז, במכירה פומבית או בדרך אחרת, לפי שיקול דעתו של מנהל הנמל. : (ד) אין חובה ליתן כל הודעה אחרת לבעל הטובין. == פרק שנים-עשר: בטיחות == === סימן א': אמצעי בטיחות === @ 98. אמצעי גישה לכלי שיט : (א) הקברניט של כלי שיט שרותק לרציף יקבע ויחזיק כבש מתאים לגישה בטוחה מהרציף לכלי השיט. : (ב) הכבש יהיה מואר באור מתאים משקיעת החמה ועד זריחתה. : (ג) הקברניט ימלא כל הוראה שנתן לו מנהל הנמל בענין מצבם, גדלם וסוגם של הכבש והאור כאמור בתקנות משנה (א) ו-(ב). : (ד) מנהל הנמל רשאי לחייב קברניט לקבוע ולהחזיק כבש לגישה מהרציף לכלי השיט, נוסף לכבש שקבע הקברניט או במקומו. @ 99. עליה וירידה מכלי שיט באמצעות כבש : לא יעלה אדם על כלי שיט מהחוף ולא ירד ממנו לחוף אלא באמצעות כבש כאמור [[בתקנה 98]]. @ 100. כלי שיט בתנועה : לא יעלה אדם על כלי שיט מהחוף ולא ירד מכלי שיט לחוף כל עוד כלי השיט נמצא בתנועה. @ 101. איסור לטפס : לא יטפס אדם על שובר גלים, על רציף או מתחתיו, או על כל מבנה, עגורן או מטען בנמל, אלא אם הורשה לכך מאת מנהל הנמל. @ 102. שמירת דינים : הוראות [[סימן זה]] אינן באות לגרוע [[מכללי הבטיחות בעבודה (נמלים ואניות בנמלים), 1947]]. === סימן ב': מניעת דליקות בנמל וכיבוין === @ 103. איסור עישון בנמל : לא יעשן אדם ולא ישתמש במאור חשוף או באש מסוג כלשהו בנמל במקומות שהעישון או השימוש כאמור נאסר על ידי מנהל הנמל. @ 104. איסור ביצוע עבודת בעירה בנמל : לא יבצע אדם עבודות הלחמה, ריתוך או חיתוך באש ברציף, במסוך או בכל מקום אחר בנמל, אלא ברשות מאת מנהל הנמל. @ 105. כיבוי דליקות בנמל : מנהל הנמל רשאי לנקוט בכל הצעדים הנראים לו לכיבויה או לצמצומה של דליקה בכל רציף, מסוך או מקום אחר בנמל. @ 106. הרחקת טובין ממקום דליקה : פרצה דליקה בנמל, במקום שבו מוחסנים טובין או בקרבתו, או בכלי שיט בקרבת מקום כאמור, רשאי מנהל הנמל להרחיק בזמן הדליקה או כיבויה את הטובין למקום אחר בנמל או מחוצה לו ולגבות מאת בעל הטובין את ההוצאות שהוצאו או נגרמו בקשר להרחקתם, הגנתם, שמירתם ושימורם, החל מפרוץ הדליקה ועד שהבעל קיבלם להחזקתו, עד כדי ערך הטובין. === סימן ג': מניעת דליקות בכלי שיט וכיבוין === @ 107. הגדרות : [[בסימן זה]], "הבערת אש" - כל פעולה הגורמת בעירת אש או המלווה בה. @ 108. איסור הבערת אש : (א) לא יבעיר אדם אש בכלי שיט - :: (1) בתוך הספנות, בקרבת כוות פתוחות ועל הסיפונים, כאשר נמצא בהם מטען או כל חומר לקיח; :: (2) בכל מקום שהבערת אש נאסרה מאת הקברניט; :: (3) בשעת תדלוקו של כלי השיט. : (ב) תקנת משנה (א) תחול גם על פעולות הצתה ועישון של סיגריות, סיגרים, מקטרות וכיוצא באלה, ובלבד שהוראות פסקה (3) לא יחולו על הפעולות האמורות לגבי המקומות שבהם התיר הקברניט לעשותן. @ 109. הבערת אש : בכפוף לאמור [[בתקנה 108]] מותר להבעיר אש בכלי שיט לצורך פעולות אלה: : (1) בישול מים וחימומם, ובלבד שהבעירה תהיה באח בנוי ומותקן במקום המופרד מן הספנות במחיצות אטומות, והאש, האפר והפסולת הלוהטת יימצאו בהשגחתו המתמדת של מבעיר האש; : (2) הארה, ובלבד שהבעירה תהיה בתוך פנסים בעלי מכלי דלק מתכתיים, מקובעים וסגורים; : (3) חימום זפת, ובלבד שהבעירה תהיה על סיפוני מתכת גלויים או על טבלות מתכת המותקנות על סיפונים גלויים. @ 110. ריתוך אסור : לא יבצע אדם בכלי שיט פעולות הלחמה, ריתוך, חיתוך מתכות, חימום מסמרות ופעולות כיוצא באלה (להלן [[בסימן זה]] - פעולות ריתוך) - : (1) בתוך הספנות ועל הסיפונים כאשר נמצא בהם או עליהם חומר לקיח; : (2) בקרבת כוות פתוחות על כלי שיט, ובכוות שדרכן או בקרבתן משנעים חמרים לקיחים; : (3) בתוך מדורים המכילים חמרים מסוכנים או בקרבת מדורים כאמור כשהם פתוחים. @ 111. פעולות ריתוך מותרות : בכפוף לאמור [[בתקנה 110]] מותר לבצע פעולות ריתוך בכלי שיט במקומות ובתנאים אלה: : (1) בחדרי המכונות, בפתחים, בתעלות החימום והאיוורור, בספנות ובמחיצות של כלי השיט, אם ניתן היתר לכך בכתב מאת מנהל הנמל; : (2) במקום שלא פורט בפסקה (1), אם קיבל מנהל הנמל הודעה חתומה ביד הקברניט לפחות שעתיים לפני התחלת ביצוע פעולות הריתוך. @ 112. אמצעי זהירות לפני פעולת ריתוך : המבצע פעולת ריתוך בכלי שיט לא יתחיל בריתוך ולא ירשה לאחר להתחיל בביצוע הפעולה אלא אם נקט תחילה באמצעי הזהירות הדרושים למילוי התנאים האלה: : (1) כל כלי העבודה שבהם משתמשים לצורך פעולת הריתוך ואבזריהם נמצאים במצב תקין; : (2) במקום ביצוע פעולת הריתוך נמצא מטפה מתאים; ואם פעולת הריתוך מתבצעת בכלי שיט שיש בו רשת כיבוי מרכזית, נמצאים בקרבת מקום מטפה מתאים וזרנוק לכיבוי דליקה המחובר לברז ומוכן לפעולה; : (3) במקום ביצוע פעולת הריתוך הוצב אדם המנוסה בכיבוי דליקות והמצוייד במכשירי כיבוי דליקה יעילים; : (4) אם פעולת הריתוך מתבצעת בצינור החודר דרך סיפונים או מחיצות - נבדקו הצינור והמדורים שדרכם הוא חודר, מבפנים ומבחוץ, וכל החמרים הלקיחים או הנפיצים סולקו מהצינור ומקרבתו; : (5) אם פעולת הריתוך מתבצעת במחיצה - הוצב משמר מיוחד נגד דליקה, מעבר למחיצה; : (6) אם לצורך ביצוע פעולת הריתוך משתמשים בגז - מכלי הגז נמצאים במקום מאוורר. @ 113. אמצעי זהירות בשעת פעולת ריתוך : המבצע פעולת ריתוך בכלי שיט ינקוט באמצעי בטיחות למניעת הדברים האלה: : (1) הצתת חמרים או גזים לקיחים על ידי גיצים או גיצי ריתוך; : (2) חדירת להבות, גיצים או חלקיקי מתכת לוהטים דרך פתחים לתוך מדורים שיש בהם חמרים או גזים דליקים; : (3) הצתה או התפוצצות של חמרים או גזים בחפץ שבו או עליו מתבצעת פעולת הריתוך, דרך חפץ כאמור או באמצעותו; : (4) חימום עד להיווצרות אפשרות של דליקה או התפוצצות במבנים או בחלקי כלי שיט אחרים מאלה שבהם מתבצעת פעולת הריתוך. @ 114. אמצעי זהירות בגמר פעולת ריתוך : המבצע פעולת ריתוך או משתתף בביצועה לא יעזוב את מקום ביצוע הפעולה אלא אם נתקיימו תנאים אלה: : (1) המבערים וצינורותיהם הוצאו ממקומות סגורים ונותקו ממכלי הגז; : (2) מקום ביצוע פעולת הריתוך וסביבתו נבדקו בקפדנות, ובמיוחד מקומות נסתרים חלולים ומקומות חיבור וסדקים, ונמצא כי אין בהם חמרים בוערים או לוהטים; : (3) הובטח כי משמר נגד דליקה יבצע בדיקה חוזרת כאמור בפסקה (2) כדי לוודא מניעת התלקחות דליקה כתוצאה מפעולת הריתוך. @ 115. סמכויות מנהל הנמל : מנהל הנמל רשאי לאסור ביצוע פעולת ריתוך או להתנות את ביצועה בכך שהמבצע ינקוט באמצעי בטיחות נוספים על אלה המפורטים [[בתקנות 112]], [[113]] [[ו-114]], אם לדעתו דרוש הדבר מטעמי בטיחות. @ 116. הודעה על דליקה בכלי שיט (תיקון: תשע"ח) : (א) פרצה דליקה בכלי שיט, יודיע הקברניט על כך במהירות האפשרית ובאמצעים היעילים ביותר העומדים לרשותו, לרב חובל הנמל; רב חובל הנמל יודיע למנהל הנמל ולרשות הכבאות לפי [[חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב-2012]]. : (ב) חובת ההודעה כאמור תחול על הקברניט אף אם הדליקה כובתה. @ 117. הרחקת טובין מכלי שיט : מנהל הנמל רשאי להרחיק טובין מכלי שיט שפרצה בו דליקה ומסביבתו. @ 118. הרחקת כלי שיט מתחום הנמל (תיקון: תשע"ח) : רב חובל הנמל, בתיאום, ככל האפשר, עם מנהל הנמל, רשאי להרחיק מתחום הנמל כלי שיט שפרצה בו דליקה. @ 119. הגשת עזרה למנהל נמל או לרב חובל הנמל (תיקון: תשע"ח) : (((במקור סומנה בטעות כתקנה 119א).)) : קברניט כלי שיט שפרצה בו דליקה יגיש למנהל הנמל או לרב חובל הנמל, לפי העניין, כל עזרה אפשרית הדרושה לצורך הפעלת הסמכויות הנתונות להם לפי [[תקנות 117]] [[או 118]]. @ 120. שימוש במלגזה לצורך שינוע : (א) לא יתדלק אדם מלגזה כשהיא בתוך כלי שיט. : (ב) לא ישתמש אדם במלגזה לצורך שינוע מטענים בספנות כלי שיט, אלא אם המלגזה ממונעת במנוע דיזל שמפלטו מופנה כלפי מעלה ועליו מורכב עוצר גיצים, או בכוח חשמל מסוללות. : (ג) בתום השימוש במלגזה לצורך שינוע מטענים כאמור, חייב המשתמש בה לסלקה מהספנה. === סימן ד': כללי === @ 121. אחריות מעביד : חובה המוטלת על פי [[פרק זה]] תחול על הקברניט, על המבצע ועל מעבידו של המבצע. @ 122. תחולה : הוראות [[פרק זה]] יחולו על כלי שיט הנמצאים בתחום נמל. == פרק שלושה-עשר: טעינת חמרי נפץ ופריקתם (תיקון: תשמ"ד-3) == @ 123. הגדרות (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) [[בפרק זה]] - ::- "אזור מוגבל" - אזור בתחום הכרזת נמל, המגודר בגדר הנמל ואשר למנהל הנמל שליטה בו; ::- "אזור מניעה" - אזור בנמל בתחום המעגל ברדיוס של 50 מטרים מהמקום שבו מבוצעות, או נעשות הכנות לביצוע, כל אחד מאלה: ::: (1) טעינה או פריקה של חמרי נפץ; ::: (2) עגינה, קשירה, עיתוק, ניתוק או הפלגת אנית חמרי נפץ; ::- "אזור סכנה א'" - שטח שבו צפויים, במקרה של התפוצצות חמרי הנפץ המיועדים לטעינה או לפריקה, התמוטטות או נזק חמורים לרכוש ופגיעה קטלנית בנפש שלא ניתן למנעם על ידי מיגון או מחסה; ::- "אזור סכנה ב'" - השטח שבו צפויים במקרה של התפוצצות חמרי הנפץ המיועדים לטעינה או לפריקה, נזקים לרכוש ופגיעה בנפש מרסיסים, הדף, גופים מעופפים וכיוצא באלה ואשר ניתן למנעם או להפחיתם על ידי מיגון או מחסה; ::- "אנית חמרי נפץ" - כלי שיט הנושא עמו בהכנסו לנמל, או בהמצאו בנמל, כמות כלשהי של חמרי נפץ, למעט אותה כמות של חמרי נפץ שכלי שיט כאמור נושא עמו דרך קבע לשימושו; ::- "בעל" - הקברניט, הבעל או החוכר של אנית חמרי נפץ או הבעל של מטען חמרי נפץ או סוכנם או נציגם או שליחם של כל אחד מאלה; ::- "חמרי נפץ" - כמשמעותם [[בחוק חמרי נפץ, התשי"ד-1954]], לרבות חמרי נפץ ופריטי תחמושת המפורטים בקבוצה הראשונה (Class 1) של הקודקס; ::- "אימ"ו" - הארגון הבינלאומי לעניני ספנות International Maritime Organization שישראל חברה בו; ::- "הקודקס" - הקודקס הבינלאומי הימי של אימ"ו לענין טובין מסוכנים (I.M.D.G. Code). : (ב) הוראה, אישור או היתר של מנהל הנמל יהיו בכתב חתום בידו. : (ג) הוראות [[פרק זה]] באות להוסיף על האמור בכל תקנה אחרת. @ 124. הודעה על מטען (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) ארבעים ושמונה שעות לפחות לפני הגיע אנית חמרי נפץ לנמל או לפני הכנסת חמרי נפץ לתחום הנמל בדרך אחרת ימסור הבעל הודעה על כך למנהל הנמל, בהתאם [[לטופס 1 שבתוספת השניה]]. : (ב) בהודעה לפי תקנת משנה (א) יסווג הבעל את מטען חומר הנפץ המיועד לטעינה או לפריקה על פי קבוצות הסיווג שבקודקס או בקטלוג לסיווג חומרים מסוכנים של רשות הנמלים (להלן - הקטלוג) לפי כמויות ויציין את הרדיוסים של אזורי סכנה "א" ו-"ב" התואמים, הכל לפי טבלאות הכמויות והרדיוסים של אזורי הסכנה [[תוספת שניה לוח א|שבלוחות א' עד ה' בתוספת השניה]], לפי הענין. : (ג) מנהל הנמל רשאי לדרוש מהבעל פרטים נוספים על אלה שנמסרו לפי תקנת משנה (א) בכל ענין שהוזכר [[בפרק זה]], כתנאי מוקדם להבאת חומרי נפץ לנמל או הוצאתם ממנו. @ 125. סיווג בהעדר הודעה (תיקון: תשמ"ד-3) : לא נמסרה הודעה לפי [[תקנה 124(א)]], או לא נמסרה במועד, או נמסרה והאמור בה לא הניח דעתו של מנהל הנמל, יסווג מנהל הנמל את חמרי הנפץ בקבוצה 1.1 שבקודקס. @ 126. עגינה וקשירה של אנית חמרי נפץ (תיקון: תשמ"ד-3, תשע"ח) : (א) אנית חמרי נפץ לא תיכנס, לא תעגון ולא תיקשר בנמל אלא בהיתר מאת מנהל הנמל ובמקום שנקבע בהיתר. : (ב) אנית חמרי נפץ תיקשר לרציף כשחרטומה מופנה לכיוון פתח היציאה מהנמל ובאמצעות חבלים בלבד, שאינם כבלי מתכת, זולת אם אישר רב חובל הנמל אחרת. @ 127. אמצעים לגרירה בשעת סכנה (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) הבעל יניח גרזנים בחרטום אנית חמרי נפץ השוהה בנמל וכן ליד חבלי הקשירה שבירכתיה, שיאפשרו ניתוק כלי השיט מן הרציף בשעת סכנה. : (ב) הבעל יקשור בחרטומה ובירכתיה של אנית חמרי נפץ השוהה בנמל כבל פלדה שקצהו, ובו לולאה, תלוי קרוב לגובה פני המים באופן המאפשר גרירתה בכל עת. @ 128. טעינת חמרי נפץ ופריקתם (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) אין לטעון חמרי נפץ על אנית חמרי נפץ או לפרקם ממנה אלא במקום ובאופן שהורה מנהל הנמל. : (ב) אין לטעון חמרי נפץ בספנה (Hold) של אנית חמרי נפץ או לפרקם מספנה כאמור, אלא לאחר ניתוק הזרם ממערכת החשמל של אותה ספנה. : (ג) לא ישתמש אדם בציוד שינוע של חמרי נפץ לטעינת חמרי נפץ או לפריקתם אלא לאחר שבודק מוסמך בדק ואישר בכתב, להנחת דעתו של מנהל הנמל, כי הוא מתאים לכך; בתקנת משנה זו, "בודק מוסמך" - כמשמעותו על פי [[סעיף 1 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970]]. : (ד) לא יעוכב מטען חמרי נפץ בתחום הנמל אלא כנדרש לביצוע הפעולות השוטפות של הטעינה או הפריקה, ואם חלה הפרעה או תקלה כלשהי בתהליך השינוע יופסקו מיד כל הפעולות העלולות לגרום להצטברות חמרי נפץ על הרציף. @ 129. כמויות המותרות לשינוע ואישור חריגה (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) למטען חמרי נפץ המיועדים לטעינה על אנית חמרי נפץ או לפריקה ממנה, יקבעו אזורי סכנה "א" ו-"ב" על ידי חישוב רדיוסים של איזורי הסכנה התואמים, על פי סיווג חמרי הנפץ בהתאם להוראות [[התוספת השניה]]. : (ב) כמות חמרי הנפץ המירבית המותרת באנית חמרי נפץ הנמצאת בתחום הנמל תוגבל כך שאיזור סכנה "א" שנקבע לה, בהתאם לתקנת משנה (א) לא יחרוג מתחום האיזור המוגבל. : (ג) על אף האמור בתקנת משנה (ב) - יתיר מנהל הנמל במקרה מסוים, טעינה או פריקה של חמרי נפץ בכמות גדולה יותר כשאיזור סכנה "א" התואם לה חורג מתחום האיזור המוגבל, ובלבד שנתקיימו כל אלה: :: (1) הבעל הגיש למנהל בקשה לפי [[טופס 2 בתוספת השניה]]; :: (2) ניתן אישור בכתב מאת שר הבטחון, או ממי שהוא הסמיכו לכך בהתאם [[לטופס 2 בתוספת השניה]], כי שינוע חמרי הנפץ כאמור חיוני מטעמים שבבטחון המדינה או שלמדינה ענין בהם, וכי ננקטו כל הצעדים הנדרשים בנסיבות המקרה לטיפולם של צה"ל, משטרת ישראל ורשויות אחרות בכל פיגוע אפשרי מחוץ לאיזור המוגבל, במקרה של אסון בתחום איזור סכנה "א". @ 130. חובת זהירות (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) לא יבצע אדם ולא ירשה לאחר לבצע עבודות כלשהן באזור סכנה "א" שבתחום הנמל כל אימת שמתבצעת באיזור המניעה טעינה או פריקה של חמרי נפץ, זולת מי שקשור במישרין לשינועם, או איש צוות באנית חמרי נפץ, או מי שקיבל היתר לכך מאת מנהל הנמל. : (ב) אדם העוסק בטעינה או בפריקה של חמרי נפץ, או הבא במגע עם מטען חמרי נפץ באזור מניעה, או במקום אחר בתחום הנמל, ינקוט בכל אמצעי הזהירות למניעת אש או התפוצצות. @ 131. דגל ומאור (תיקון: תשמ"ד-3) : קברניט של אנית חמרי נפץ הנמצאת בתחום נמל חייב בשעות היום להניף דגל בהתאם להוראות [[טופס 3 בתוספת השניה]] ובשעות הלילה - לתלות ולהאיר מאור אדום בראש התורן ואם אין לכלי השיט תורן - באחת מכלונסאותיו, בגובה שלא יפחת מששה מטרים מעל לסיפון, והכל באופן שהאור יראה מכל עבר עד למרחק של לא פחות משלושה וחצי קילומטרים. @ 132. איסור שהיית כלי שיט ליד אנית חמרי נפץ (תיקון: תשמ"ד-3, תשע"ח) : (א) לא ישיט אדם לעבר אנית חמרי נפץ כלי שיט שאינו נוטל חלק בטעינה או בפריקה של חמרי נפץ או קשור ישירות לקשירתה, לעיתוקה או לניתוקה של אנית חמרי נפץ. : (ב) גוררות, ארבות, ספקות מים, ספקות דלק וכל כלי שיט אחר לא יתקרבו לדופן אנית חמרי נפץ ולא ידופנו אליה כל אימת שמתבצעת טעינה או פריקה של חמרי נפץ, אלא על פי היתר מאת רב חובל הנמל. @ 133. מניעת דליקות והתפוצצויות (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) בהימצא אנית חמרי נפץ בתחום הנמל ינקוט הבעל כל אמצעי זהירות הדרושים למניעת אש או התפוצצות בכלי השיט. : (ב) מכשירי כיבוי אש ומשאבות הכיבוי של אנית חמרי נפץ יהיו במצב תקין וזרנוק אחד לפחות יהיה פרוש ומוכן להפעלה מיידית ליד כל ספנה שבה מתבצעת טעינה או פריקה של חמרי נפץ; משאבות הכיבוי יפעלו כל אימת שמבוצעות פעולות טעינה או פריקה כאמור ומים יזרמו בזרנוקים שנפרשו; על הרציף ייפרשו זרנוקים מחוברים לברז הכיבוי אשר יהיה פתוח ומזנק הכיבוי יהיה במצב סגור. : (ג) ציוד כיבוי אש הנמצא באזור מניעה יהיה במצב תקין ומוכן לפעולה במשך ביצוע הטעינה או הפריקה של חמרי נפץ. : (ד) מנהל הנמל יקבע אחראי לכוננות וכיבוי אש במשך הימצאות אנית חמרי נפץ ליד הרציף (להלן - האחראי), ויודיע על כך לכל העוסקים בטעינה ובפריקה באזור המניעה. : (ה) האחראי ידאג לתקינות ציוד כיבוי האש, אבטחת סידורי הכבאות והפעלתם בשעת הצורך, וימצא באזור הפריקה והטעינה עד לסיומם. : (ו) ראה האחראי כי התנאים למניעת שריפות וכיבויין אינם מתמלאים, רשאי הוא להורות על הפסקת פעולות הפריקה והטעינה. @ 134. ((שילוט)) (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) מנהל הנמל יסמן את אזור המניעה וגבולותיו בשילוט מתאים; לפני תחילת טעינה או פריקה של חמרי נפץ יוצגו שלטי אזהרה ליד כבש אנית חמרי הנפץ ובאזור המניעה בזו הלשון: "'''אסור לעשן, להשתמש בלהבה גלויה ולהכניס גפרורים ומצתים; הגישה למבקרים אסורה ללא אישור מנהל הנמל'''". @ 135. איסור הבערת אש, עישון והכנסת מכשירי הצתה (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) לא יבעיר אדם אש גלויה באזור מניעה או באנית חמרי נפץ השוהה בנמל, אלא אם כן ניתן על כך היתר מראש מאת מנהל הנמל. : (ב) בתקנה זו, "אש גלויה" - חמרים לוהטים, קשתות ריתוך חשמליות, מבערי הלחמה וחיתוך, מבערי חימום, תנורי פרימוס, מכשירי חשמל ניידים או מכשירי יד העלולים להתיז גצים, להבה גלויה ואש, למעט אש בדוודים ובמטבח האניה. : (ג) לא יעשן אדם באזור מניעה אלא במקום שהעישון בו הותר בידי מנהל הנמל, ובאנית חמרי נפץ אלא במקום שהעישון בו הותר בידי קברניטה. : (ד) לא יכניס אדם לאזור מניעה, או לאנית חמרי נפץ, גפרורים, מצתים אוטומטיים או מכשירי הצתה אחרים כלשהם אלא אם כן ניתן על כך היתר מאת מנהל הנמל או הקברניט, לפי הענין. : (ה) מנהל הנמל או מי שהוא הסמיך לכך, רשאי לערוך בדיקה בגופו ובכליו של כל אדם העומד להכנס לאזור המניעה או לאנית חמרי נפץ או הנמצא בהם להבטחת קיום הוראות תקנת משנה (ד). @ 136. איסור שימוש בכיבלי חשמל מסויימים (תיקון: תשמ"ד-3) : לא ישתמש אדם בכיבלי חשמל ניידים באנית חמרי נפץ ובאזור המניעה, לשם תאורה, אלא אם הם מסוג משוריין שאישר מנהל הנמל, וכשהם מחוברים אל כן המנורה בחיבור חשמלי רצוף ומנהל הנמל התיר את השימוש. @ 137. איסור פעולות המתיזות גצים (תיקון: תשמ"ד-3) : לא יעסוק אדם בניקור או בגירוד של חלקי פלדה או בכל מלאכה אחרת העלולה ליצור או להתיז גצים באנית חמרי נפץ השוהה בנמל; אולם אם היה צורך לבצע עבודת תיקונים דחופה באנית חמרי נפץ, העלולה ליצור או להתיז גצים, ניתן לבצעה אם ניתן היתר מראש מאת מנהל הנמל ובהתאם לתנאים שקבע. @ 138. כוננות האניה וצוותה (תיקון: תשמ"ד-3) : בזמן שהותה של אנית חמרי נפץ בנמל יהיו האניה וצוותה במצב כוננות המאפשר הוצאתה המיידית של האניה מן הנמל בכל עת. @ 139. איסור פירוק מנועי האניה (תיקון: תשמ"ד-3, תשע"ח) : הבעל לא יפרק את מנועי אנית חמרי הנפץ השוהה בנמל ויקיים את הכח המניע שלה במצב מוכן להפעלה מיידית, אלא בהיתר מראש מאת רב חובל הנמל ולפי תנאיו; ובלבד שסוכן האנייה הציג לפניו אישור מאת המנהל הכללי של התאגיד המפעיל את הרציף שלידו עוגנת האנייה לעניין פירוק המנוע ואי-קיום הכוח המניע של האנייה. @ 140. אמצעי בטיחות נוספים (תיקון: תשמ"ד-3) : בנסיבות מיוחדות רשאי מנהל הנמל להורות על נקיטת אמצעי בטיחות נוספים או הגבלות נוספות על האמור [[בפרק זה]]. @ 141. הרחקת חמרי נפץ (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) חומר נפץ ישונע, בתחום הנמל, במסירה ישירה ובתוואי שעליו יורה מנהל הנמל. : (ב) חומר נפץ מיובא, יוצא מיד עם שינועו מתחום הנמל. : (ג) חומר נפץ יובא או יוצא מתחום הנמל כשהוא מכוסה ביריעות חסינות אש, למעט מכולות. : (ד) בכפוף לאמור [[בתקנה 128]], לא יוחל בפריקת חמרי נפץ מאנית חמרי נפץ אלא לאחר שהבעל הביא כלי תובלה מתאימים אל הרציף בסמוך לאנית חמרי הנפץ, במספר ובמועד שאישר מנהל הנמל. @ 142. אריזה וסימון (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) הבעל יוודא שאריזת חמרי הנפץ תהיה עמידה בפני סיכונים הקשורים בשינועם ובהובלתם בים, והסימון על פניהן ייעשה באופן בולט וברור לעין, לפני הבאתם לנמל. : (ב) הוראות ודרישות הקודקס לענין סימון איכות ומהות אריזות טובין מסוכנים יהוו תקן לענין זה, אלא אם אישר שר הבטחון או מי שהוא הסמיכו לכך אחרת בכתב. @ 143. תקינות מכולות וכלי-רכב (תיקון: תשמ"ד-3) : הבעל של חמרי נפץ המיועדים ליבוא או ליצוא במכולה או המשגר כלי רכב טעונים חמרי נפץ לנמל לשם טעינתם יחד עם חמרי הנפץ על אנית חמרי נפץ או פריקתם ממנה כאמור, יוודא שהמכולה וכלי הרכב יהיו בעלי כל הנתונים לעמידה בתנאי השינוע וכי המכולה תענה על דרישות כל אמנה בינלאומית לענין שינוע והובלה שישראל הצטרפה אליה או על דרישות כל רשות מוסמכת לענין. @ 144. פיקוח על טעינה ופריקה (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) קברניט אנית חמרי נפץ, המפקח על הטעינה או הפריקה, יוודא שבידיו כל הפרטים הנוגעים לחמרי הנפץ המיועדים לשינוע, לרבות כמותם, אריזתם, שמותיהם, סיווגם, תכונותיהם, הסיכונים הטמונים בהם וכן אופן ושיטות הטיפול בהם בשעת סכנה או חירום. : (ב) בכל עת טעינה או פריקה של חמרי הנפץ, יהיה נוכח באזור המוגבל נציג מוסמך של הבעל, הבקי בכל פרטי חמרי הנפץ המיועדים לשינוע, וכל דבר אחר הנוגע לענין, כאמור בתקנת משנה (א). @ 145. תנאי וזמני טעינה, פריקה והפלגה (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) לא תיעשה עבודה בחמרי נפץ בנמל, לרבות טעינתם על אנית חמרי נפץ או פריקתם ממנה בזמן סערת ברקים. : (ב) טעינת חמרי נפץ על אנית חמרי נפץ או פריקתם ממנה, לא תתבצע בשעות שבין שקיעת השמש לזריחתה אלא אם כן נתקיימו כל אלה: :: (1) הותקנו אמצעי תאורה מיוחדים בספנות, על הסיפון ועל הרציף באופן המונע, לדעת מנהל הנמל, היווצרות ניצוצות שריפה והתחשמלות; :: (2) ננקטו כל הצעדים לאספקה מיידית של זרם חשמל חילופי במקרה של תקלה במערכת החשמל. : (ג) טעינת חמרי נפץ על אנית חמרי נפץ תבוצע ברציפות אך ורק לאחר סיום טעינת כל המטענים האחרים, לרבות צידת האניה. : (ד) פריקת חמרי נפץ מאנית חמרי נפץ תבוצע ברציפות, בכפוף להוראות [[פרק זה]], מיד לאחר קשירתה לרציף ולפני פריקת כל מטען אחר מעליה. : (ה) אנית חמרי נפץ תפליג מהנמל אל מחוץ לתחומיו, בסמוך ככל האפשר לאחר גמר הטעינה ולא יאוחר מן השעה שנקבעה לכך בהוראות מנהל הנמל לקברניטה. @ 146. כיסוי חמרי נפץ (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) קברניט אנית חמרי נפץ יוודא שחמרי הנפץ שעליה יהיו מכוסים כל העת, למעט בזמן הטעינה או הפריקה. : (ב) בהימצא חומר הנפץ בספנה, יהיה פתח הספנה מכוסה במכסה או ביריעות ובכל מקום אחר, למעט מחסן מקורה שבאניה, יהיו חמרי הנפץ מכוסים ביריעות. : (ג) הוראות תקנה זו לא יחולו על מכולה שנארזו בה חמרי נפץ. @ 147. איסור שימוש בכלי רכב ובציוד ממונע (תיקון: תשמ"ד-3, תשמ"ה-2) : (א) לא יכניס אדם ולא ירשה לאחר להכניס לאזור מניעה כל רכב, לרבות רכב תפעולי, המונע במנוע בנזין, פרט לרכב כיבוי אש ורכב הצלה. : (ב) לא ישתמש אדם ולא ירשה לאחר להשתמש באזור מניעה, בעת טעינת חמרי נפץ על אנית חמרי נפץ או פריקתם מעליה במלגזות, בטרקטורים או בעגורנים אלא אם כן הם ממונעים במנוע דיזל שמפלטו מופנה כלפי מעלה ועליו מורכב קולט גצים, או מונעים בכוח חשמל מסוללות; הוראה זו לא תחול על שימוש בעגורני חוף, עגורני גשר ועגורני שער של הנמל וכן על שימוש בעגורני אנית חומרי נפץ. : (ג) לא תוכנס מלגזה לתוך ספנת אנית חמרי נפץ אלא אם היא מופעלת בכוח חשמלי מסוללות ומטיפוס "Ex" או "EE". : (ד) מלגזות המשמשות לשינוע חמרי נפץ על הרציף יהיו מטיפוס "DS" (דיזל) או "EE" (חשמל). @ 148. איסור כניסה (תיקון: תשמ"ד-3) : לא יכנס אדם לאזור מניעה או לאזור סכנה "א" שבתחום הנמל ולא ימצא בו בעת טעינת חמרי נפץ על אנית חמרי נפץ או פריקתם מעליה, למעט איש צוות של האניה, איש צוות כיבוי אש והצלה, נהג כלי תובלה המועסק בשינוע חמרי נפץ ואדם העוסק בטעינה, בפריקה או בפיקוח, אלא בהיתר מאת מנהל הנמל ובהתאם לתנאי ההיתר. @ 149. הודעה על תקלה (תיקון: תשמ"ד-3) : קברניט אנית חמרי נפץ יודיע מיד למנהל נמל על כל תקלה הנוגעת לחמרי נפץ שבה, העלולים לסכן את הנמל או כל אדם או רכוש שבתחומו או בסביבתו. @ 149א. (תיקון: תשל"ח-3, תשמ"א-5, תשמ"ד-3) : (((בוטלה).)) == פרק ארבעה עשר: חמרים מסוכנים (תיקון: תשנ"ב) == === סימן א': הגדרות (תיקון: תשנ"ב) === @ 150. הגדרות (תיקון: תשמ"א-3, תשנ"ב, תשס"א) : [[בפרק זה]] - :- "אזור סכנה" - מקום בתחום הנמל שבו מבוצעות פעולות שינוע, אחסנה או אריזה של חומר מסוכן והאזור הסמוך לו; :- "אניית חמרים מסוכנים" - כלי שיט המשנע, מאחסן או העומד לשנע או לאחסן חומר מסוכן, למעט חומר מסוכן בכמות הדרושה לתפעולו של כלי השיט עצמו; :- "אניית חמרים מסוכנים בצובר" - אניית חמרים מסוכנים המשנעת, מאחסנת או העומדת לשנע או לאחסן חמרים מסוכנים בצובר, לרבות אניה כאמור אשר סיימה פריקת חומר מסוכן; :- "אניית חמרים מסוכנים מוצקים בצובר" - אניית חמרים מסוכנים בצובר המשנעת, מאחסנת או המיועדת לשנע או לאחסן חמרים מסוכנים מוצקים בצובר; :- "אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר" - אניית חמרים מסוכנים בצובר המשנעת, מאחסנת או המיועדת לשנע או לאחסן חמרים מסוכנים נוזלים בצובר; :- "אימ"ו" - הארגון הבינלאומי לספנות שישראל חברה בו; :- "בעל" - קברניטה, בעלה או חוכרה של אניית חמרים מסוכנים או הבעל של חמרים מסוכנים או סוכנו של כל אחד מהם; :- "גז" - לרבות אדי חומר מסוכן; :- "הנחיות אימ"ו" - ההנחיות הכלולות בספר "תובלה בטוחה, שינוע ואחסון של חמרים מסוכנים בתחום הנמל", בהוצאת אימ"ו, שהעתקו נמצא לעיון הציבור במינהל הספנות והנמלים של משרד התחבורה; :- "חומר לקיח" - חומר, בכל מצב צבירה, שנקודת ההבזקה שלו בגביע סגור לפי שיטת האגודה האמריקאית לבחינת חמרים ASTM 93-D (לפי התקן האמריקאי לבחינת חומרים, כרך D תקן 93) היא טמפרטורה של 61 מעלות צלזיוס או פחות; :- "חומר מסוכן" - חומר מן החמרים המוגדרים בקודקס של אימ"ו, בכמות ובתנאים העולים על המינימום המפורט בו וכן חומר בעל תכונה או תכונות דומות, למעט חמרי נפץ כמשמעותם [[בפרק 13 לתקנות אלה]]; :- "חומר מסוכן ארוז" - חומר מסוכן המשונע או מאוחסן באריזה לרבות אריזה אשר שימשה לאחסנת חומר מסוכן אלא אם כן נוקתה משאריות החומר המסוכן, אם תכונות החומר מאפשרות זאת בבטיחות, וכל תוויות הסימון הנוגעות לחומר המסוכן ששונע או שאוחסן בה הוסרו ממנה; :- "חומר מסוכן בצובר" - חומר מסוכן המשונע או המאוחסן ללא אריזת ביניים בכלי קיבול המהווה חלק מכלי שיט או המחובר חיבור של קבע למקרקעי הנמל, או המהווה חלק מהמערך התפעולי של הנמל; :- "חמרים מסוכנים מוצקים בצובר" - חמרים מסוכנים בצובר הנמצאים במצב צבירה מוצק בעת שינועם או אחסנתם; :- "חמרים מסוכנים נוזלים בצובר" - חמרים מסוכנים בצובר הנמצאים במצב צבירה נוזלי בעת שינועם או אחסנתם; :- "כלי קיבול" - מכל, ספנת אניה, מכולה ואריזה אחרת מכל מין וסוג; :- "מחסן חמרים מסוכנים" - אזור בנמל שמנהל הנמל אישרו כמקום אחסנה של חמרים מסוכנים ארוזים; :- "מינגש" - אזור בנמל, ליד רציף, בו עוגנת אניה; :- "מסוף" - אזור בנמל שקבע מנהל הנמל המצוייד במתקנים לשינוע ואחסנה של חמרים מסוכנים נוזלים בצובר, לרבות המינגש המיוחד במסוף המיועד לביצוע שינוע; :- "מנהל מסוף" - אדם שמנהל הנמל מינהו לניהול המסוף; :- "מספר או"ם" (UN Number) - מספר בן ארבע ספרות לזיהוי חומר מסוכן או קבוצת חמרים מסוכנים, שקבעה וועדת המומחים של האו"ם להובלת מטענים מסוכנים; :- "מפעיל מחסן" - בעל מחסן חמרים מסוכנים מורשהו או חוכרו, או מי שמנהל הנמל מינה לניהול מחסן חמרים מסוכנים; :- "מיתקן" - מערכת אמצעים לשינוע ולאחסון חמרים מסוכנים נוזלים בצובר במסוף או מחוצה לו; :- "מפעיל מיתקן" - בעל מיתקן, מורשהו או חוכרו; :- "מקרה חירום" - מקרה של תקלה באניית חמרים מסוכנים או תקלה בשינוע או באיחסון חומר מסוכן ובכלל זה דליפה, אש, התפוצצות או גלישת חומר מסוכן ממכלים; :- "נוהלי חירום" (EM'S) - ההנחיות הכלולות בספר "נוהלי חירום לאניות המובילות מטענים מסוכנים", בהוצאת אימ"ו, שהעתקו נמצא לעיון הציבור במינהל הספנות והנמלים של משרד התחבורה; :- "עובד במיתקן" - מי שמפעיל מיתקן מעסיקו במיתקן לרבות קבלן עצמאי ועובדיו; :- "רציף" - אזור בנמל, למעט מסוף, שבו מתבצע שינוע של חמרים מסוכנים ארוזים או של חומרים מסוכנים מוצקים בצובר; :- "מפיל רציף" - בעל של רציף, מורשהו או חוכרו, או מי שמנהל הנמל מינה לניהול הרציף; :- "קבוצת סיכון" (UN Class) - מספר המונה ספרה אחת או שתיים לציון סוג הסיכון של החומר המסוכן שקבעה וועדת המומחים של האו"ם להובלת מטענים מסוכנים; :- "קודקס של אימ"ו" (IMDG Code) - הקודקס הבינלאומי הימי לחמרים מסוכנים שבהוצאת אימ"ו שהעתקו נמצא לעיון הציבור במינהל הספנות והנמלים של משרד התחבורה; :- "רמת סיכון" - סיווג רמת הסיכון של החומר המסוכן (Packaging Group) כפי שמוגדר בקודקס של אימ"ו; :- "שינוע" - לרבות הובלה, פריקה או טעינה, העברה ממכל למכל, שטעון, נטילת דוגמאות של חומר מסוכן, מדידת כמות (Ullaging), טעינה או פריקה של מי זיבורית או פסולת, ניקוי או אוורור מכלים, שאיבת נוזל שיפוליים שהחומר המסוכן חדר אליהם וכיוצא באלה. === סימן ב': כללי (תיקון: תשנ"ב) === @ 151. הודעה על חמרים מסוכנים (תיקון: תשמ"א-3, תשנ"ב) : (א) בעל אניית חמרים מסוכנים ימסור בכתב למנהל הנמל או למי שהוא הסמיכו לכך, 24 שעות לפחות לפני הגעת אניית חמרים מסוכנים לנמל, הודעה על חמרים מסוכנים (להלן - ההודעה) בנוסח הקבוע [[בטופס 1 בתוספת השלישית]]; לגבי משך הפלגה קצר מ-24 שעות, תימסר ההודעה בכתב עם הפלגת האניה מנמל המוצא. : (ב) בעל חמרים מסוכנים או מפעיל מיתקן המיועד לשנע או לאחסן חומר מסוכן, יודיע למנהל הנמל, או למי שהוא הסמיכו לכך, 24 שעות לפחות לפני הכנסת כל חומר מסוכן לנמל את שם החומר המסוכן, מספר האו"ם שלו, כמותו, אריזתו, סיוורו, קבוצת הסיכון שלו, מספר הדף בקודקס של אימ"ו שבו הוא מופיע, רמת הסיכון שלו, כתובת ומספר טלפון של בעל המטען בארץ, סוג התובלה היבשתית שבה יגיע לנמל ושם כלי השיט שבו יישלח לחוץ לארץ. @ 151א. (תיקון: תשמ"א-3, תשנ"ב) : (((בוטלה).)) @ 152. קשר האניה עם החוף (תיקון: תשנ"ב) : קברניט אניית חמרים מסוכנים יקיים קשר רדיו או טלפון רצוף בין האניה שבפיקודו ובין תצפית הנמל בכל עת שהאניה שוהה בתחום הנמל. @ 153. פעולה הקשורה בחומר מסוכן (תיקון: תשמ"א-3, תשנ"ב) : (א) שינוע, אחסון או פעולה אחרת בנמל ובדרך אליו הקשורה בחומר מסוכן ייעשו בהתאם להנחיות אימ"ו והקודקס של אימ"ו אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. : (ב) מידע כמפורט להלן בקשר לחמרים מסוכנים יימצא בנמל בהישג יד של אדם או בני אדם שקבע מנהל הנמל: :: (1) שמו הטכני של החומר המסוכן, מספר האו"ם שלו, תיאור תכונותיו הפיזיקליות, הכימיות ותגובותיו; :: (2) מידע בכתב בדבר ציוד מיוחד הדרוש לשינוע החומר המסוכן, תהליכי שינועו וניטרולו, איוורור וניקוז של כלי הקיבול שלו מגז וכל פסולת אחרת; :: (3) נוהלי חירום. @ 154. פיקוח על שינוע (תיקון: תשנ"ב) : (א) קברניט אניית חמרים מסוכנים יקבע איש מצוות האניה, בדרגת קצין, בעל ידע בזיהוי החומר המסוכן המשונע ובאמצעים שיש לנקוט בשעת חירום לפיקוח על שינוע החומר המסוכן (להלן - הקצין המפקח). : (ב) מנהל הנמל יקבע עובד נמל בעל ידע בזיהוי החומר המסוכן המשונע ובאמצעים שיש לנקוט בשעת חירום, לפיקוח על שינוע החומר המסוכן בתחום הנמל. : (ג) הקברניט יבדוק, לפני התחלת השינוע של חומר מסוכן, כי בידי הקצין המפקח נמצא המידע על מקום הימצאם של אמצעי הקשר לאזעקה מיידית של מכבי האש ושירותי העזרה הראשונה וכי אמצעי הקשר האמורים תקינים ומוכנים להפעלה. @ 155. נקיטת אמצעי זהירות וכיבוי אש (תיקון: תשנ"ב) : (א) קברניט אניית חמרים מסוכנים, מפעיל מיתקן, מפעיל רציף, מפעיל מחסן וכל אדם אחר הבא במגע עם חומר מסוכן בנמל, ינקוט כל אמצעי זהירות כדי למנוע התלקחות אש, התפוצצות, דליפה או כל נזק אחר העלול להיגרם בשל שינוע חומר מסוכן ואחסנתו. : (ב) קברניט אניית חמרים מסוכנים יבדוק כי - :: (1) אמצעי הכיבוי של האניה, שליד כל כלי קיבול בו מבוצע שינוע חומר מסוכן, יהיו תקינים ומוכנים להפעלה; :: (2) מספר מתאים של זרנוקי כיבוי אש יהיו על סיפון האניה, מחוברים למערכת כיבוי האש של האניה ומוכנים להפעלה מיידית; :: (3) לא ייפלטו גצים מארובת האניה; :: (4) באניה יהיה בכל עת צוות מיומן ומתורגל בכיבוי אש. : (ג) מפעיל מיתקן, מפעיל רציף ומפעיל מחסן, כל אחד בתחום אחריותו, ידאג לפני שינוע, לגישה חפשית של אמצעי כיבוי האש אל אניית חמרים מסוכנים ולכל מקום שבו נמצא חומר מסוכן, ולשימוש בהם ללא הפרעה. : (ד) מנהל הנמל או מי שהוא הסמיכו לכך, יקבע את המקום שבו יוחזקו כלים ומכשירים לכיבוי אש, מלאי אמצעי ספיגה וחמרי טיהור וניטרול בכמות ומסוגים מתאימים, הכל במצב תקין ומוכן לשימוש מיידי. @ 156. עישון (תיקון: תשנ"ב) : (א) לא יעשן אדם ולא ישא עמו גפרורים או כלי הצתה אחרים באזור סכנה אלא במקום שמנהל הנמל יעד לכך. : (ב) כדי להבטיח קיום הוראות תקנת משנה (א), רשאי מנהל הנמל או מי שהוא הסמיכו לכך לדרוש מכל אדם הנכנס לאזור סכנה להפקיד במשרד הנמל גפרורים וכלי הצתה שברשותו. : (ג) קברניט אניית חמרים מסוכנים יקבע באניה אזורים מותרים לעישון הסגורים ומסומנים באופן מתאים ואשר קיימת בהם חובת שימוש במאפרות. : (ד) קברניט אניית חמרים מסוכנים, מפעיל מיתקן, מפעיל רציף ומפעיל מחסן, יציבו שלטים בולטים לעין האוסרים עישון במקומות שבהם העישון מהווה סכנה כאמור [[בתקנה 168]]. @ 157. איסור ביצוע עבודות (תיקון: תשנ"ב) : (א) באזור סכנה או באניית חמרים מסוכנים לא יבוצעו עבודות תיקון, ניקוי, איוורור, ריתוך, שפשוף, גירוד חלקי פלדה או כל עבודה אחרת העלולה לגרום לגצים או לכל סכנה שהיא, אלא בהיתר בכתב מאת מנהל הנמל או מי שהוא הסמיכו לכך ובהתאם לתנאי ההיתר. : (ב) באניית חמרים מסוכנים בצובר לא יבוצעו העבודות כאמור בתקנת משנה (א), אלא לאחר תיאום עם מנהל המסוף ומפעיל המיתקן אשר האניה עוגנת בתחום אחריותם. : (ג) לא יבוצעו עבודות באניית חומרים מסוכנים נוזלים בצובר, אלא אם כן יאשר בודק מטעמו של סוכן האניה כי בבדיקה שערך באניה או בכלי קיבול שנמצא באניה, לא קיימים גזים רעילים או נפיצים ויוציא על כך אישור בכתב שיימסר למנהל המסוף. @ 158. מאור (תיקון: תשנ"ב) : (א) לא ישונע חומר מסוכן ולא תיעשה כל פעולה הנוגעת לשינוע חומר מסוכן באזור סכנה בשעות שבין שקיעת החמה לזריחתה, אלא אם כן הובטח שהפעולות ייעשו באור מספיק שמקורו באמצעי מאור בטוחים, להנחת דעתו של מנהל הנמל או מי שהוא הסמיכו לכך. : (ב) באזור סכנה לא ישתמש אדם באמצעי מאור העלולים לגרום אש או גצים. @ 159. שימוש בציוד חשמלי (תיקון: תשנ"ב) : במקום שבו קיימת סכנת התלקחות או נפיצות לא ישתמש אדם בציוד חשמלי מיטלטל אלא אם כן הציוד הוגדר כבטוח לשימוש בהתאם לתקן ישראלי ת"י 786 של מכון התקנים הישראלי. @ 160. שינוע בתנאי מזג אויר קשים (תיקון: תשנ"ב) : לא ישונע חומר מסוכן בשעה של סערת ברקים או בתנאי מזג אויר העלולים להגדיל, במידה ניכרת, את הסיכון שבשינוע. @ 161. הודעות על תקלות ופעולות חירום (תיקון: תשנ"ב, תשע"ח) : (א) מי שמבצע שינוע, אחסנה או כל פעולה שהיא בחומר מסוכן בנמל, יודיע למנהל הנמל ולרב חובל הנמל, מיד, על כל תקלה שגרמה או עלולה לגרום להתלקחות, שפיכה או גלישה של חומר מסוכן ועל כל תקלה העלולה לסכן את הנמל, אנשים או רכוש; כמו כן - :: (1) יפסיק כל פעולה בחומר המסוכן; :: (2) יפעיל את כל האמצעים הדרושים למניעת גלישת החומר המסוכן; :: (3) יאסור וימנע גישת אנשים בלתי מוסמכים למקום התקלה; :: (4) יזעיק את הממונה על הבטיחות של הנמל; :: (5) יזעיק את מכבי האש והמשטרה; :: (6) יבצע הכנות לגרירת אניית החמרים המסוכנים או לפינוי החומר המסוכן לפי הענין; :: (7) יבצע פעולות חירום בחומר המסוכן בהתאם לנוהלי חירום. : (ב) קברניט אניית חמרים מסוכנים יודיע למנהל הנמל ולרב חובל הנמל, מיד, על כל תקלה כמפורט בתקנת משנה (א), וכן על כל תקלה הפוגעת או העלולה לפגוע בכשירות האניה להפליג או המסכנת או עלולה לסכן כלי שיט סמוכים. @ 162. בדיקת אמצעי בטיחות ואמצעים מסוכנים (תיקון: תשנ"ב) : (א) מנהל הנמל או מי שהוא הסמיכו לכך יהיה רשאי לבדוק - :: (1) מסמכים ותעודות הנוגעים לבטיחות שבשינוע ואחסון של חומר מסוכן בתחום הנמל; :: (2) אריזות ושיטות אריזה של חומר מסוכן בתחום הנמל לענין בטיחות ויכולת שינוע; :: (3) טובין שלא הוצהר לגביהם שהם חומר מסוכן כאשר קיים חשד סביר שהם אמנם כאלה. : (ב) מנהל הנמל או מומחה מטעמו רשאי, בכל עת, לבדוק את אמצעי הבטיחות בתחום הנמל וכל אדם הנוגע לענין חייב להגיש את העזרה הנחוצה לביצוע הבדיקה. : (ג) נמצאו בבדיקה כאמור בתקנת משנה (ב) ליקויים באמצעי הבטיחות ובשינוע החומר המסוכן או שנמצא שהטובין הם חומר מסוכן שלא הוצהר עליו, יחוייב בעל האניה, מפעיל המיתקן, מפעיל המחסן, בעל הטובין או בעל הרכב, לפי הענין, בהוצאות הבדיקה מבלי לגרוע מאחריותו העונשית של העובר על תקנות אלה. @ 163. סילוק חמרים מסוכנים, פינוי אניית חמרים מסוכנים (תיקון: תשנ"ב, תשע"ח) : (א) מנהל הנמל, או מי שהוא הסמיכו לכך, רשאי לחייב בעל חומר מסוכן או נציגו לסלק, על חשבונו תוך פרק זמן שיקבע, חומר מסוכן מהנמל; לא סילק בעל החומר המסוכן או נציגו את החומר המסוכן לפי דרישת מנהל הנמל, רשאי מנהל הנמל, או מי שהוא הסמיכו לכך, לסלק את החומר המסוכן מהנמל ולחייב את בעלו בהוצאות הסילוק. : (ב) בעל החומר המסוכן או נציגו יהיה רשאי לערור לפני המנהל הכללי של רשות הנמלים והרכבות על ההוצאות כאמור בתקנת משנה (א) שבהן חוייב, אם אינן מוצדקות לדעתו. : (ג) מנהל הנמל או רב חובל הנמל, בתיאום, ככל האפשר, עם מנהל הנמל, רשאי להורות על פינוי מתחומי הנמל של אניית חמרים מסוכנים המסכנת את סביבתה. === סימן ג': חמרים מסוכנים בצובר (תיקון: תשנ"ב) === @ 164. קשירה, ריתוק וניתוק של אניה (תיקון: תשנ"ב, תשע"ח) : (א) לא תיקשר אניית חמרים מסוכנים בצובר למינגש בנמל אלא אם כן חרטומה פונה כלפי פתח היציאה מהנמל זולת אם אישר רב חובל הנמל - אחרת. : (ב) לא יוחל בפעולות הריתוק של אניית חמרים מסוכנים אלא אם כן בדק הקברניט כי ליד חבלי הריתוק הוכנו כלים מתאימים לניתוקם המיידי במקרה חירום והותקנו כבלי גרירה למקרה חירום בחרטום ובירכתי האניה - :: (1) העשויים פלדה ובחוזק מתאים לגרירת האניה; :: (2) הקשורים באניה בביטחה ובקצה כל כבל לולאה תלויה מעבר לדופן האניה בגובה פני הים; :: (3) המותקנים בצד האניה הפונה לים; :: ומסר הודעה על הבדיקה לרב חובל הנמל. : (ג) לא נתקיימו הוראות תקנת משנה (ב), רשאי רב חובל הנמל להורות על פינוי אניית חמרים מסוכנים מתחומי הנמל. : (ד) אניית חמרים מסוכנים בצובר לא תעזוב את מקום עגינתה או ריתוקה בנמל ולא תזוז ממנו ללא היתר מאת רב חובל הנמל, פרט למקרה חירום וכדי למנוע סיכון מיידי לעצמה או לסביבתה. @ 165. דגל ואור אדום (תיקון: תשנ"ב) : קברניט של אניית חמרים מסוכנים בצובר הנמצאת בתחום נמל, יניף על האניה בשעות היום דגל אדום לפי [[טופס 3 שבתוספת השניה]], ויאיר בשעות הלילה - מאור אדום בראש התורן, ואם אין לכלי השיט תורן - בראש אחת מכלונסאותיו, בגובה שלא יפחת מששה מטרים מעל לסיפון, באופן שהאור ייראה מכל עבר עד למרחק של שלושה קילומטרים וחצי לפחות. @ 166. איסור שיוט כלי שיט (תיקון: תשנ"ב, תשע"ח) : לא ישיט אדם כלי שיט ולא יקרבו לאניית חמרים מסוכנים בצובר המניפה דגל או המדליקה אור כאמור [[בתקנה 165]], אלא אם כן הוא שומר מרחק ממנה של 20 מטרים לפחות, זולת אם התיר רב חובל הנמל אחרת; תקנה זו לא תחול על כלי שיט המבצע פעולות עגינה, קשירה או ניתוק בתחומי הנמל. @ 167. גידור וסימון (תיקון: תשנ"ב) : לא ישנע אדם ולא ירשה לשנע חמרים מסוכנים בצובר מכלי שיט או אליו, אלא במסוף, במיתקן או ברציף שתחומיהם גודרו או סומנו באופן ברור ושהכניסה אליהם נאסרה על מי שאינו נמנה עם צוות כלי השיט או עם העוסקים בשינוע או בעבודות הקשורות בו באופן ישיר. @ 168. שילוט (תיקון: תשנ"ב) : קברניט אניית חמרים מסוכנים בצובר העוגנת בנמל, יציג על יד כבש האניה שלטי אזהרה בשפות העברית, הערבית והאנגלית, באותיות ברורות שגדלן 10 סנטימטרים לפחות ושעליהם כתוב: : {{ממורכז|{{מוגדל|'''אסור לעשן ולהשתמש באש גלויה {{ש}} NO SMOKING, NO NAKED LIGHTS {{ש}} ممنوع الدخول او اشعال الدار'''}}}} : {{ממורכז|{{מוגדל|'''הגישה ללא רשות אסורה {{ש}} NO UNAUTHORIZED PERSONS {{ש}} ممنوع الـتـقـرب بـلا رخصة'''}}}} @ 169. אמצעי מיגון (תיקון: תשנ"ב) : קברניט אניית חמרים מסוכנים בצובר, מפעיל מיתקן, מפעיל מחסן ומפעיל רציף, כל אחד בתחום אחריותו, יבדוק שאנשי צוות האניה ועובדים אחרים המעורבים בפעולות השינוע של החמרים המסוכנים בצובר, יצויידו באמצעי מיגון מתאימים בהתאם לסיכון הטמון בחומר המסוכן, ויקבלו הוראות התנהגות מתאימות לשמירת כללי הבטיחות. @ 170. הפרדת חמרים (תיקון: תשנ"ב) : קברניט אניית חמרים מסוכנים בצובר, מפעיל מיתקן ומפעיל רציף, כל אחד בתחום אחריותו, יבדקו שננקטו כל האמצעים הדרושים כדי שחומר מסוכן הנמצא בצינור, בשסתום או בכלי קיבול אחר, לא יבוא עם חומר אחר כלשהו במגע אשר כתוצאה ממנו עלול להיגרם כל סיכון שהוא. @ 170א. אספקת צידה ודלק (תיקון: תשנ"ב, תשע"ח) : (א) לא תיעשה כל אספקה בנמל לאניית חמרים מסוכנים בצובר בשעת שינוע חמרים מסוכנים בצובר, ממנה או אליה, אלא בהיתר מאת רב חובל הנמל. : (ב) לא תתודלק אניית חמרים מסוכנים בצובר אלא בהיתר מאת רב חובל הנמל. @ 170ב. אחסנה (תיקון: תשנ"ב) : חומר מסוכן בצובר לא יאוחסן בנמל אלא על-פי היתר, בכתב, מאת מנהל הנמל, או ממי שהוא הסמיכו לכך. === סימן ד': חמרים מסוכנים נוזלים בצובר (תיקון: תשנ"ב, תשנ"ט-2) __NOSUB__ === ==== חלק א': ניהול מסופים (((כותרת נמחקה))) (תיקון: תשנ"ב, תשנ"ט-3) <עוגן סימן משנה א> ==== @ 170ג. עבודות במסוף (תיקון: תשנ"ב, תשנ"ט-3) : בשטח מסוף או מיתקן לא יבוצעו כל פעולות בינוי, פיתוח, אחזקה, שינוע ואחסון אלא בהיתר בכתב מאת מנהל הנמל ולאחר נקיטת אמצעים מוקדמים למניעת דליקות או תקריות הנוגעות לחמרים מסוכנים נוזלים בצובר. @ 170ד. בטיחות (תיקון: תשנ"ב) : מנהל הנמל או מנהל מסוף רשאי להורות למפעיל מיתקן או לעובדי מיתקן לנקוט אמצעי בטיחות או להפסיק ביצוע עבודות או להפסיק שינוע חמרים מסוכנים נוזלים בצובר. @ 170ה. הדרכת עובדי המיתקן (תיקון: תשנ"ב) : מפעיל המיתקן יקיים הדרכה לעובדי מיתקן בכל הקשור בשיטת השינוע, האחסון, הציוד ואמצעי הזהירות, ופעולות החירום הנוגעות לחומר המסוכן המשונע במיתקן; בסיומה של ההדרכה יקבל העובד אישור בכתב מאת מפעיל המיתקן בדבר קבלת הדרכה. @ 170ו. ביקורות לסידורי בטיחות (תיקון: תשנ"ב) : (א) מפעיל מיתקן יערוך מדי ששה חדשים ביקורת של סידורי הבטיחות במיתקן וידווח למנהל הנמל, ולמנהל המסוף, בכתב, על תוצאותיה, תוך 7 ימים מיום הביקורת. : (ב) מפעיל מיתקן יתקן את הליקויים שנתגלו בביקורת הבטיחות תוך שישים ימים מיום הביקורת או תוך תקופה אחרת שקבע מנהל הנמל. : (ג) מנהל הנמל או מנהל המסוף רשאים לקיים ביקורת במיתקן להבטחת קיום הוראות תקנה זו. ==== חלק ב': עבודה במסופים (((כותרת נמחקה))) (תיקון: תשנ"ב, תשנ"ט-3) <עוגן סימן משנה ב> ==== @ 170ז. תעודת כושר (תיקון: תשנ"ב) : לא ישיט אדם ולא ירשה לאחר להשיט לנמל אניית חמרים מסוכנים או להטעין אניה בנמל בחומר מסוכן אלא אם כן היא מצויידת בתעודת כושר להובלת מטען מהסוג המובל בה (Certificate of Fitness) שניתנה לפי הנחיות אימ"ו. @ 170ז1. (תיקון: תשנ"ז, תשנ"ט-2, תשס"ב) : (((בוטלה).)) @ 170ח. קשר (תיקון: תשנ"ב) : (א) בנוסף לקשר עם החוף לפי הוראות [[תקנה 152]], יקיים קברניט אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר קשר רצוף עם מפעיל המיתקן שאליו הוא משנע או מיועד לשנע את החומר המסוכן באחת או יותר מהדרכים המפורטות להלן, לפי קביעת מנהל הנמל: :: (1) בטלפון, בתנאי שהמערכת היא מסוג "קו ישיר" המיועד לקשר בלעדי בין קברניט האניה לבין מפעיל המיתקן, ולא נדרש חיוג להפעלתו; :: (2) באלחוט (תג"מ - V.H.F) בתנאי שבשני המכשירים פתוח ערוץ האזנה כל משך פעולות ההכנה לשינוע והשינוע, וערוץ השידור והקליטה מיועדים לקשר בלעדי בין קברניט האניה ובין מפעיל המיתקן; :: (3) קשר שמיעה בין קצין המשמרת של האניה לבין מפעיל המיתקן כשהם רואים ושומעים זה את זה ללא הפרעה או רעש רקע. : (ב) כל אחד ממכשירי הקשר המפורטים בתקנת משנה (א)(1) ו-(2) יהיה בעל רמת בטיחות גבוהה ומסוג שאינו גורם להצתה של גז לקיח. : (ג) מנהל הנמל או מי שהוא הסמיכו לכך יקבע הסדרים לקשר בין אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר העוגנת במסוף ובין המיתקן והנמל בתקופה שבה עוגנת האניה במסוף ואינה עוסקת בהכנה לשינוע חמרים מסוכנים נוזלים בצובר או בשינועם. @ 170ט. ביקורת בטיחות (תיקון: תשנ"ב) : (א) לפני התחלת שינוע חמרים מסוכנים נוזלים בצובר מאניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר או אליה, ימלאו קברניט האניה ומפעיל המיתקן טופס ביקורת בטיחות, לפי [[טופס 2 שבתוספת השלישית]] ועותקים ממנו יימסרו למנהל הנמל ולמנהל המסוף. : (ב) היתה אחת מהתשובות לשאלות המסומנות באותיות P או A שבטופס ביקורת בטיחות שלילית, לא יוחל בשינוע החמרים המסוכנים כאמור בתקנת משנה (א) מאניה או אליה אלא לאחר שקברניט האניה ומפעיל המיתקן הסכימו על אמצעי הזהירות המתאימים שיש לנקוט ומנהל הנמל אישרם. : (ג) טופס ביקורת הבטיחות, החתום בידי קברניט האניה ומפעיל המיתקן, יישמר בידי מפעיל המיתקן לביקורת מנהל הנמל ויימצא בהישג יד של מפעיל המיתקן. @ 170י. פעולות מקדימות לשאיבה (תיקון: תשנ"ב) : (א) קברניט האניה ומפעיל מיתקן, כל אחד בתחומי אחריותו, יבדקו תקינות מערכות השינוע ואמצעי האזעקה לרבות הצופר, לפני שינוע חומר מסוכן מאניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר למיתקן או מהמיתקן לאניה, ומפעיל המיתקן ימסור הודעה למנהל המסוף על תחילת השינוע. : (ב) בנוסף לאמור לעיל, יסוכמו ההכנות לשינוע, לרבות פעולות החירום שינקטו בעת הצורך, מראש בין קברניט האניה למפעיל המיתקן. : (ג) לא נתקיימו הוראות תקנת משנה (א) לא יתיר מפעיל המיתקן את פעולות השינוע וימסור הודעה על כך למנהל הנמל ולמנהל המסוף. @ 170יא. שאיבת החומר המסוכן (תיקון: תשנ"ב) : (א) קברניט אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר ומפעיל מיתקן יבדקו במהלך שינוע חמרים מסוכנים מהאניה למיתקן או מהמיתקן לאניה כי - :: (1) קצב השינוע והלחץ במערכות לא יעלה על המוסכם ביניהם ובהתאם למגבלות הציוד; :: (2) ננקטים אמצעי בטיחות תמידיים להבטחת מערכות השינוע מפני פגיעה אפשרית וכי קיים פיקוח מתמיד שאין נזילה ממערכות השינוע; :: (3) צידת האניה אינה משונעת באופן העלול לסכן את פעולות השינוע או לגרום נזק למערכות השינוע, או לגרום לסכנה כלשהי; :: (4) ציוד המדידה של החומר המסוכן מתאים והמדידה נעשית באופן ובזמן מתאימים, תוך מניעת הסיכון של הצטברות מטען אלקטרוסטטי. @ 170יב. מניעת גלישה ונזילה (תיקון: תשנ"ב, תשנ"ט-3) : (א) לא יוחל בפעילות השינוע של החומר המסוכן מאניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר העומדת לשנע את החומר המסוכן בנמל אלא אם כן בדק הקברניט כי - :: (1) האניה מצויידת באבזרי ברוץ (overflow) למניעת גלישה של החמרים המסוכנים, בהתאם להנחיות אימ"ו; :: (2) כל אביקי הסיפון הראשי סגורים בעת שינוע החומר המסוכן בצובר אל האניה או ממנה. : (ב) מפעיל מיתקן יבדוק שנעשה כל הדרוש כדי להבטיח שחמרים מסוכנים נוזלים בצובר לא ייפלטו אל מי הים או אל תחומי הנמל זולת במקום שיועד לכך. @ 170יג. צנרת וצינורות (תיקון: תשנ"ב) : קברניט אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר ומפעיל מיתקן לא ישנעו או יאחסנו בצנרת חמרים מסוכנים נוזלים בצובר אלא אם כן - : (1) השימוש בצנרת נעשה בהתאם לייעודה; : (2) הצנרת מוגנת הגנה מלאה מפני כל נזק אפשרי והיא בהשגחה מתמדת; : (3) ננקטו אמצעי זהירות למניעת תאונות חשמל, על פי הנחיות אימ"ו; : (4) הצנרת מסתיימת במקום מאוורר היטב; : (5) הצנרת גמישה ונבדקת לעתים מזומנות בהתאם להוראות היצרן או לפי דרישת מנהל הנמל או מי שהוא הסמיכו לכך או בהתאם להוראות כל דין; : (6) לפני השימוש הראשון בצנרת גמישה, נעשתה בדיקת לחצי עבודה של הצנרת והונפקה תעודת בדיקה בידי היצרן; : (7) בבדיקה חזותית יומיומית של הצנרת הגמישה נקבע כי הצינור הגמיש אינו פגום. @ 170יד. השלמת פעולות שאיבה (תיקון: תשנ"ב) : קברניט אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר ומפעיל מיתקן, כל אחד בתחום אחריותו, יבדוק עם סיום שינוע החמרים המסוכנים כי - : (1) כל שסתומי הפריקה ומכלי האחסון, למעט אותם פתחים הנמצאים כרגיל במצב פתוח, נסגרו וכי שוחרר כל לחץ עודף מהצנרת שבה שונע החומר המסוכן; : (2) צנרת המיתקן נותקה מהאניה רק לאחר שנוקזה ואווררה מכל נוזל שהוא ולאחר ששוחרר ממנה הלחץ; : (3) נאטמו כל חיבורי הצנרת של האניה מהמיתקן. @ 170טו. כניסה למקומות איחסון (תיקון: תשנ"ב) : (א) קברניט אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר ומפעיל מיתקן, לא יכנסו ולא ירשו לאחרים להכנס לכלי קיבול או לכל מקום סגור אחר שבו משונעים, מאוחסנים או שונעו או אוחסנו חמרים מסוכנים נוזלים בצובר, אלא אם כן נמדדה תכולת הגז באטמוספירה של אותו מקום בידי אדם מוסמך להנחת דעתו של מנהל הנמל, וניתן אישור בכתב בידי האדם שהוסמך כאמור שהאטמוספירה מכילה די חמצן לנשימה, ואינה מהווה סיכון לנמצא בה. : (ב) קיים הכרח שאדם יכנס למקום אשר האטמוספירה שבו לא עמדה במבחן כאמור בתקנת משנה (א), יבדקו קברניט אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר ומפעיל מיתקן כי הנכנס יצוייד במערכת נשימה סגורה, בגדי מגן מתאימים, רתמת בטיחות וחבל הצלה, וכי יהיה בהשגחה מתמדת של עובד מיומן אחר הנמצא מחוץ למקום האמור וכי קיימים סידורי חילוץ מתאימים. : (ג) לא יכניס אדם למקום המכיל או העשוי להכיל אדי חומר לקיח כל מכשיר העלול לגרום לניצוץ או להתלקחות. @ 170טז. אחסנה ודיווח (תיקון: תשנ"ב) : מפעיל מיתקן ידווח למנהל הנמל, בכתב, על הכמויות והסוגים של החמרים המסוכנים הנוזלים בצובר המאוחסנים במיתקן, בציון מקום ותנאי האיחסון; דיווח כאמור ינתן אחת ל-24 שעות וכן לפי דרישת מנהל הנמל, או מנהל המסוף ועותקים ממנו יועברו לשער המסוף, שער הנמל ושירותי הכבאות במקרה חירום. @ 170יז. שינוע בין כלי שיט (תיקון: תשנ"ב, תשע"ח) : שינוע חמרים מסוכנים נוזלים בצובר בין כלי שיט ייעשה בהיתר בכתב מאת רב חובל הנמל ועל פי תנאיו. @ 170יח. שינוע מכלי שיט לכלי רכב (תיקון: תשנ"ב) : לא ישונעו חמרים מסוכנים נוזלים בצובר מאניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר אל כלי רכב או מכלי רכב אל האניה. @ 170יט. הוצאת אניה מהנמל (תיקון: תשנ"ב) : אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר אשר סיימה את שינוע מטענה בנמל וכל שאר הפעולות הדרושות להפלגתה, תפליג מהנמל בהקדם האפשרי, אלא אם כן קבע מנהל הנמל אחרת. @ 170כ. כוננות במסוף (תיקון: תשנ"ב) : מפעיל מיתקן שבו מאוחסנים או משונעים חמרים מסוכנים נוזלים בצובר או אשר כלי הקיבול שבו טרם נוקו משאריות החומר המסוכן, יחזיק במסוף צוות כוננות המיומן בביצוע פעולות שינוע, אחסון ונקיטת אמצעי חירום, אלא אם כן קיבל פטור, בכתב, מאת מנהל הנמל. === סימן ה': חמרים מסוכנים מוצקים בצובר (תיקון: תשנ"ב) === @ 170כא. כניסה למקומות איחסון ושינוע (תיקון: תשנ"ב) : קברניט אניית חמרים מסוכנים מוצקים בצובר ומפעיל רציף, ידאגו כי - : (1) המקומות שבהם משונעים, מאוחסנים או שונעו או אוחסנו חמרים מסוכנים מוצקים בצובר ושקיימת בהם סכנה לנשימה, אווררו באופן שיבטיח כניסה בטוחה אליהם; : (2) כניסה למקומות כאמור בפסקה (1) תיעשה בהיתר מאת קברניט האניה או מפעיל הרציף; : (3) כניסה למקומות כאמור בפסקה (1) שטרם אווררו תיעשה רק בקיום מקרה חירום ועל-פי הוראות [[תקנה 170טו(ב) ו-(ג)]]. @ 170כב. פליטת אבק (תיקון: תשנ"ב) : (א) קברניט אניית חמרים מסוכנים מוצקים בצובר ומפעיל רציף, יבדקו בעת שינוע או אחסון חמרים מסוכנים מוצקים בצובר העלולים לפלוט אבק מסוכן, כי ננקטו האמצעים המתאימים למניעת פליטת האבק בכמות מסוכנת; : (ב) קברניט האניה ומפעיל הרציף יספקו בשעת הצורך כמות מספקת של ציוד מגן מתאים לעובדים העוסקים בשינוע חמרים מסוכנים מוצקים בצובר כדי למנוע מהם כל סיכון אפשרי. @ 170כג. אבק נפיץ (תיקון: תשנ"ב) : קברניט אניית חמרים מסוכנים מוצקים בצובר ומפעיל רציף, יבדקו כי במקום שבו משונעים או מאוחסנים חמרים מסוכנים מוצקים בצובר העלולים לפלוט אבק נפיץ, ננקטו האמצעים המתאימים למניעת התפוצצות אפשרית. === סימן ו': חמרים מסוכנים ארוזים (תיקון: תשנ"ב) === @ 170כד. אריזה וסימונה (תיקון: תשנ"ב) : (א) בעל חמרים מסוכנים ארוזים וסוכן אניה המיועדת לשנע, המשנעת או ששינעה חמרים מסוכנים ארוזים יבדקו כי - :: (1) כלי הקיבול שבו נארזו החמרים המסוכנים עמיד בפני כל סיכון אפשרי וכי הוא נאטם לחלוטין; :: (2) כלי הקיבול נושא תוויות בדבר החמרים המסוכנים הארוזים בו; :: (3) לאחר ניקוי כלי הקיבול משייריו הוסרו ממנו כל התוויות הנוגעות לחומר המסוכן ששונע או שאוחסן בו. : (ב) כלי הקיבול, אופן אריזתו ודרך סימונו יהיו בהתאם להוראות הקודקס של אימ"ו. @ 170כה. תכנית סיוור (תיקון: תשנ"ב) : (א) לפני התחלת השינוע ימסרו קברניט או סוכן אניית חמרים מסוכנים המשנעת חמרים מסוכנים ארוזים למפעיל הרציף את תכנית הסיוור אשר על פיה יתבצע השינוע באניה. : (ב) תכנית הסיוור באניה תהיה בהתאם להוראות הקודקס של אימ"ו. @ 170כו. חמרים מסוכנים במכולות (תיקון: תשנ"ב) : (א) לא תבוצע בתחום הנמל המכלה של חמרים מסוכנים ארוזים המסווגים לפי [[טופס 3 בתוספת השלישית]] במסירה ישירה (להלן - חומרים המסווגים במסירה ישירה). : (ב) המכלה וריקון של חמרים מסוכנים ארוזים למכולות ומהן ייעשו בהתאם לקודקס של אימ"ו ובמקום שאישר מנהל הנמל, ובלבד שהחמרים המסוכנים הארוזים המשונעים כאמור ייצאו מיד מהנמל או יוטענו מיד לאניה או יועברו מיד למחסן חמרים מסוכנים; מנהל הנמל רשאי לדרוש מסוכן האניה אישור בכתב כי ההמכלה נעשתה בהתאם לקודקס של אימ"ו. @ 170כז. כלי רכב (תיקון: תשנ"ב) : בעל או נהג של רכב המשנע חמרים מסוכנים ארוזים אל הנמל או ממנו לא ישאירו בתחומי הנמל חומרים מסוכנים ארוזים ללא השגחה אלא אם כן קיבלו היתר לכך מאת מנהל הנמל או ממי שהוא הסמיכו לכך; מנהל הנמל רשאי למנוע כניסת רכב לנמל או להגביל את תנועתו בנמל אם קיים חשש כי כלי הרכב מהווה סכנה לבטיחות הנמל וסביבתו. @ 170כח. תנאי מסירה (תיקון: תשנ"ב) : (א) לא יאוחסנו בנמל חמרים מסוכנים המסווגים במסירה ישירה למעט חמרים כאמור אשר רוקנו ממכולות; אחסנה כאמור לא תעלה על שבעה ימים. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א) ניתן לאחסן בנמל חמרים מסוכנים הארוזים במכולות ומסווגים במסירה ישירה שאחסנתן בנמל אושרה בידי מנהל הנמל או מי שהוא הסמיכו לכך, בשטח נפרד בתחום הנמל ובתנאי בטיחות מיוחדים שקבע. אחסנה כאמור לא תעלה על ארבעה עשר ימים. : (ג) סך כל ימי האחסנה כאמור בתקנות משנה (א) ו-(ב) לא יעלה על עשרים ושניים ימים. : (ד) מנהל הנמל רשאי להורות, במקרה שהנסיבות מחייבות זאת ולא קיים סיכון מיוחד לנמל בהמשך האחסנה, כי החמרים המסווגים במסירה ישירה ייראו לצורך [[סימן זה]], כמסווגים במסירה עקיפה. @ 170כט. חומרים בעלי סיכון מיוחד (תיקון: תשנ"ב) : על אף האמור [[בתקנה 170כח]], חמרים מסוכנים ארוזים (לרבות במכולות) מקבוצות סיכון או"ם: 5.2 - פרוקסידים אורגניים, 6.2 - חמרים מדבקים וגורמי מחלות, 7 - חמרים רדיואקטיביים, חייבים במסירה ישירה ואסורים באחסון בנמל; בפריקה מאניה, יפרקו חמרים מסוכנים כאמור מיד לאחר קשירתה לרציף וברציפות ולאחר פריקת חמרי נפץ אם נמצאים כאלה על האניה; בטעינת האניה יטענו חמרים מסוכנים כאמור אך ורק לאחר סיום טעינת כל המטענים האחרים לרבות צידת האניה אך לפני טעינת חמרי נפץ אם יש לשנע כאלה. @ 170ל. אמצעי זהירות כלליים (תיקון: תשנ"ב) : (א) מי שעוסק בשינוע חמרים מסוכנים ארוזים, ינהג בזהירות הנאותה באופן שכלי הקיבול לא יינזק ושחומר מסוכן לא ייפלט או יישפך. : (ב) לא יסיר אדם ולא ישחית ללא סיבה סבירה, כל תו אזהרה או סימון אחר על גבי כלי קיבול או על רכב, אלא לאחר תום השינוע והאחסנה של החומר המסוכן ולאחר ניקוי כלי הקיבול או כלי הרכב משיירי החומר המסוכן. : (ג) לא יפתח אדם כלי קיבול המכיל או שהכיל חומר מסוכן ולא יטפל בו באופן המאפשר לו להישפך או להיפלט. @ 170לא. ניקוי כלי קיבול ונטישתם (תיקון: תשנ"ב) : לא ינקה אדם כלי קיבול מחומר מסוכן ולא יעזוב ולא יטוש כלי קיבול כזה בנמל אלא אם כן נקט אמצעי בטיחות מתאימים ופעל לפי היתר מאת מנהל הנמל או ממי שהוא הסמיכו לכך ובהתאם לתנאי ההיתר. @ 170לב. אחסנה (תיקון: תשנ"ב) : (א) חמרים מסוכנים ארוזים במכולות לא יאוחסנו בתחומי הנמל אלא על פי כללי ההפרדה המפורטים בהנחיות קודקס של אימ"ו. : (ב) חמרים מסוכנים ארוזים שאינם ארוזים במכולה לא יאוחסנו בשטח הנמל אלא במחסן חמרים מסוכנים. @ 170לג. הפרדת חמרים (תיקון: תשנ"ב) : מפעיל מחסן חמרים מסוכנים יבדוק כי החמרים המסוכנים הארוזים יאוחסנו בו באופן המונע מגע מסוכן בין חומר לחומר ובהתאמה לכללי ההפרדה המפורטים בהנחיות אימ"ו. @ 170לד. מניעת גזים (תיקון: תשנ"ב) : מפעיל מחסן חמרים מסוכנים יבדוק שננקטו האמצעים הדרושים למנוע היווצרות גזים לקיחים או רעילים במחסן או בסביבתו. == פרק חמישה-עשר: מניעת זיהום, סילוק אשפה וטובין מקולקלים == === סימן א': מניעת זיהום (תיקון: תשל"ה-6) === @ 171. מניעת זיהום בנמל : לא ישליך אדם, לא יניח ולא ישפוך כל חפץ או חומר בנמל, אלא ברשות מנהל הנמל. @ 172. איסור שפיכת שופכין לים : לא ישפוך אדם ולא יזרים שופכין למימי נמל או באתר שממנו יכולים שופכין להגיע למי הנמל ולא ישפוך ולא יזרים דבר העלול לזהם את מי הים בנמל, אלא באישור מראש של מנהל הנמל ובהתאם להוראותיו. @ 173. מרזבים ופתחים לפסולת בכלי שיט : (א) קברניט כלי שיט הנמצא בנמל יחזיק את המרזבים והפתחים לפסולת סתומים, ויפתחם אך ורק לצורך סילוק הפסולת בהתאם להוראות [[תקנה 177]]. : (ב) קברניט כלי שיט הרתוק לרציף יתקין אמצעי מגן ומכסים לכל הפתחים בכלי השיט העלולים לשמש מוצא לאדים, למים, למי שופכין או לנוזלים אחרים, באופן שיבטיח כי הם לא ירטיבו כל רציף או כל מבנה, ציוד או חפץ הנמצאים בו. === סימן ב': מי שיפוליים (תיקון: תשל"ה-6) === @ 174. הגדרות (תיקון: תשל"ה-6, תשל"ז-7) : [[בסימן זה]] - :- "מי שיפוליים שמנוניים" - כל נוזל המצטבר בתחתית המחסנים, בחדר המכונות, בחדר המשאבות או בכל מקום אחר בכלי שיט והמכיל לפחות 15 חלקי שמן לכל מיליון חלקי מים (‎15 p.p.m.‎); :- "בעל כלי שיט" - לרבות החוכר או המפעיל של כלי השיט או סוכנו של כל אחד מהם; :- "מיכלית" - כלי שיט אשר מרבית נפח המטען שלו בנוי או מותאם לנשיאת שמן; :- "מפקח ימי" - מפקח כלי שיט כמשמעותו [[בתקנות הנמלים (בטיחות השיט), תשכ"ה-1965]]; :- "תקופת שהייה" - תקופה של 15 יום או חלק ממנה, שבה שוהה כלי שיט באחד או יותר מנמלי הרשות אולם מעבר כלי השיט מנמלי הרשות או מעבר כלי השיט מנמל לנמל בתוך מימי החופים של מדינת ישראל לא ייחשב כהפסקת תקופת השהייה. @ 174א. איסור שפיכת מי שיפוליים (תיקון: תשל"ה-6) : לא יזרים אדם מי שיפוליים לא נקיים לתוך מי נמל ולא ירשה קברניטו של כלי שיט או בעלו להזרים מי שיפוליים לא נקיים לתוך מי הנמל. @ 174ב. הזרמת מי שיפוליים שמנוניים (תיקון: תשל"ה-6, תשל"ז-7) : (א) כל מי השיפוליים השמנוניים המצויים בכלי שיט הפוקד נמל יוזרמו לדוברה או למשאית מכל לאיסוף מי שיפוליים, באופן ובמועד שהורה מנהל הנמל. : (ב) האחריות למילוי אחר הוראת תקנת משנה (א) תחול על קברניטו ועל בעלו של כלי השיט. @ 174ג. אגרת איסוף מי שיפוליים (תיקון: תשל"ה-6, תשל"ז-7) : קברניטו או בעלו של כלי שיט הפוקד נמל, ואשר חלה עליו חובה לפי [[תקנה 174ב(א)]], ישלם למנהל הנמל אגרת איסוף מי שיפוליים כפי שנקבע [[בחלק ו' לתוספת החמישית]] בעד כל תקופת שהייה של כלי השיט. === סימן ג': פסולת וטובין מקולקלים (תיקון: תשל"ה-6) === @ 175. חובות הקברניט למניעת זיהום : (א) קברניט כלי שיט בנמל לא יניח שתצטבר בכלי שיט פסולת שמחמת מהותה וכמותה היא מזיקה לבריאות או גורמת ריחות רעים, ולא יניח שייווצרו בכלי השיט תנאים נוחים לקינון עכברים. : (ב) קברניט כלי שיט יאסוף את הפסולת בכלי השיט, יחזיק אותה בהתאם לתקנות אלה, ויעשה כל דבר שיש לעשותו לפי תקנות אלה כדי לסלק את הפסולת או כדי לאפשר את סילוקה. @ 176. מכלים לאיסוף פסולת ואשפה : (א) הפסולת בכלי השיט שבנמל תיאסף במכלי פסולת מתאימים ובטוחים; המכסה של מכל פסולת יהיה אטום בשעה שאין פותחים אותו כדי להכניס או להוציא פסולת; מכלי הפסולת יוחזקו נקיים ככל האפשר. : (ב) אם סילוק הפסולת הוא בהנחת מכלי הפסולת ברציף והרקתם שם, יהיה המכל ממתכת נוקשה או חומר מתאים אחר, צורתו תהיה גלילית, נפחו לא יעלה על חמישית מטר מעוקב ויהיו לו שתי ידיות. @ 177. סילוק פסולת : פסולת כלי השיט תסולק לכלי שיט מיוחד המשמש לאיסוף פסולת, בימים ובשעות שקבע מנהל הנמל, או תסולק באופן אחר כפי שהוא יקבע. @ 178. הוצאות סילוק פסולת : הקברניט או הבעל של כלי שיט בנמל ישלם למנהל הנמל אגרת איסוף פסולת כפי שנקבע. @ 179. ניקוי הרציף מפסולת לפני הפלגת כלי שיט : בטרם יעזוב כלי שיט את מקום ריתוקו ליד הרציף, יגרום הקברניט או הבעל לניקוי הרציף ולהסרת כל פסולת שהצטברה ברציף תוך כדי שהיית כלי השיט לידו ועקב שהייתו כאמור, ויגרום לסילוקה למקום שקבע לכך מנהל הנמל. @ 180. מניעת מפגעים : (א) הקברניט אחראי לכך, כי כלי השיט בנמל לא יהווה ולא יגרום מפגע כמשמעותו [[בפקודת בריאות העם, 1940]]. : (ב) היווה או גרם כלי שיט מפגע כאמור, יהיה מנהל הנמל רשאי להעבירו ממקומו למקום אחר או להוציאו מהנמל, ולנקוט בכל הצעדים הדרושים בקשר לכך הקברניט והצוות של כלי השיט יסייעו בפעולות אלה למנהל הנמל ולאנשים הפועלים מטעמו והקברניט ישא בהוצאות הכרוכות בפעולות האמורות. : (ג) האמור בתקנת משנה (ב) אינו גורע מסמכויות הרשות הסניטרית המקומית לפי [[פקודת בריאות העם, 1940]]. @ 181. טובין מקולקלים שנפרקו : (א) טובין הנמצאים במצב של רקבון או במצב של קלקול אחר העלולים לגרום לזיהום במקום הימצאם או לגרום נזק לטובין אחרים (להלן [[בפרק זה]] - טובין מקולקלים), לא יפרוק אותם אדם מכלי שיט בנמל, לא יביא אותם אדם לנמל להטענה על כלי שיט או למטרה אחרת ולא ישים אותם אדם בכל רציף, מסוך או מקום אחר בנמל. : (ב) נפרקו טובין מקולקלים מכלי שיט לרציף או למקום אחר בנמל, יסלק הקברניט או הבעל של כלי השיט את הטובין לפי דרישת מנהל הנמל ובהתאם להוראותיו. : (ג) מסר הקברניט או הבעל של כלי השיט את הוראת המסירה בגין הטובין האמורים בתקנת משנה (ב) למקבל הטובין או לסוכנו, תחול החובה לסלק את הטובין האלה על מקבל הטובין ועל סוכנו. @ 182. טובין מקולקלים שהובאו לנמל : הביא אדם לנמל טובין מקולקלים או הניחם שם תחול עליו החובה לסלקם, אולם אם הביא אותם להטענה על כלי שיט והקברניט או הבעל של כלי השיט אישר בכתב את קבלתם, תחול החובה לסלקם על הקברניט או הבעל. @ 183. השמדת טובין מקולקלים : (א) מנהל הנמל באישור גובה המכס רשאי לסלק או להשמיד טובין מקולקלים שנפרקו, שהובאו או שהושמו בנמל, לאחר שדרש מכל אדם האחראי להם לסלקם ודרישתו לא נתמלאה תוך הזמן שנקבע לכך. : (ב) רשות הנמלים לא תהא חייבת במסירת הודעה על טובין מקולקלים כאמור בתקנת משנה (א) או לגבי טובין מקולקלים שלדעת מנהל הנמל יש צורך להשמידם מיד ושבעלם אינו ידוע. : (ג) השתמש מנהל הנמל בסמכותו לפי תקנה זו לגבי טובין מקולקלים, לא יפטור הדבר את בעל הטובין מאחריותו לפי תקנות אלה. @ 184. הוצאות השמדת טובין מקולקלים : הוצאות הסילוק וההשמדה של טובין מקולקלים כאמור [[בתקנה 183(א) ו-(ב)]] ייגבו מקברניטו או מבעלו של כלי השיט שממנו נפרקו הטובין, מבעל הטובין או מכל אדם האחראי לטובין, הכל לפי הענין. @ 185. תחולה : הוראות [[תקנות 175 עד 179]] יחולו במעגן הסגור. == פרק ששה-עשר: אניות טרופות == @ 186. הגדרות (תיקון: תשנ"ט) : [[בפרק זה]] - :- "כלי שיט" - כמשמעות אניה [[בסעיף 26 לפקודה]]; :- "דרישה" - הודעה בכתב כאמור [[בסעיף 27(א), (ב) ו-(ד) לפקודה]]. @ 187. דרכי מסירת דרישה : (א) דרישה תימסר בטופס לפי [[התוספת הרביעית]]. : (ב) דרישה תימסר - :: (1) אם יש לבעל מען או סוכן בישראל הידועים לרשות הנמלים - במשלוח בדואר רשום לפי אותו מען או לאותו סוכן; :: (2) אם אין לבעל מען או סוכן הידועים לרשות הנמלים - בפרסום ברשומות. @ 188. תוכן הדרישה : רשות הנמלים רשאית לכלול בדרישתה את כל ההוראות הנחוצות או המועילות לדעתה, להבטחת משייתה, סילוקה או השמדתה של האניה בהקדם ובבטיחות, וכן לדרוש מהבעל - : (1) להפקיד בידי הרשות סכום שקבעה, בתנאי שהפקדון יוחזר לבעל אם ימלא אחר הוראותיה הכלולות בדרישה, ויחולט לטובתה אם לא יעשה כן תוך הזמן שנקבע בהודעה; : (2) להמציא ערובה טובה ומספקת, להנחת דעתה של הרשות, למילוי אחר הוראותיה שבדרישה. == פרק שבעה-עשר: אגרות (תיקון: תשל"ח) == === סימן א': פרשנות (תיקון: תשל"ח) === @ 189. הגדרות (תיקון: תשל"ד, תשל"ה-4, תשל"ו-2, תשל"ו-4, תשל"ו-5, תשל"ז-7, תשל"ח, תשל"ט-6, תש"ם, תש"ם-2, תשמ"ב, תשמ"ב-2, תשמ"ב-5, תשמ"ג-2, תשמ"ד-2, תשמ"ה, תשמ"ט-5, תשנ"ד-3, תשנ"ד-6, תשנ"ה-4, תשנ"ה-5, תש"ס) : (א) [[בפרק זה]] [[ובתוספת החמישית]] - ::- "אורך כלי שיט" - האורך המקסימלי (overall length) של כלי שיט הרשום בתעודת הרישום הרשמית של כלי שיט (להלן [[בפרק זה]] - תעודת רישום), והמחושב במטרים; ::- "טונה" - 1,000 קילוגרם ברוטו; ::- "טונה נפח" - 1.133 מטרים מעוקבים (40 רגל מעוקבת); ::- "יממה" - פרק זמן של 24 שעות מחצות הלילה עד חצות הלילה או חלק מפרק זמן זה; ::- "מעגן הדיג בקישון" - תעלת מים שליד רציף הדיג שבאיזור קישון; ::- "משגור קטן" - טובין המפורטים ברשימון מכס אחד שנתקבלה עליו התרה, ומשקלם הכולל אינו עולה על 10,000 ק"ג ביבוא ועל 3,000 ק"ג ביצוא; ::- "משמרת" - משך זמן ביממה המקובל בשינוע מטענים בנמל; ::- "עולה" - מי שנכנס לישראל ובידו אשרת עולה או תעודת עולה לפי [[חוק השבות, תש"י-1950]], או יהודי שנכנס לישראל על פי אשרה או רשיון לישיבת ארעי או לישיבת קבע לפי [[חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952]]; ::- "תבואות" - תבואות בצובר מכל המינים, מספוא בצובר מכל המינים וכן צרכי אוכל בצובר הניתנים לטיפול בבית ממגורות, לרבות תבואות, מספוא וצרכי אוכל כאמור שמסירתם בשקים; ::- "תחום מספנות ישראל" - השטח שהוחכר למספנות ישראל בע"מ, לרבות אזור מימי הנמל הצמוד לו, בהתאם לחוזה בין רשות הנמלים ומספנות ישראל בע"מ מיום 3 ביוני 1965; ::- "תפוסה של כלי שיט" - התפוסה הרשומה נטו (Net Registered Tonnage); ::- "אגרה" - לרבות כל תוספת ולרבות תוספת הצמדה; ::- "יום שינוי" - ::: (1) כל יום לגבי האגרות שלהלן: :::: (א) אגרת איסוף מי שיפוליים לפי [[סימן ב' בפרק חמישה עשר]]; :::: (ב) אגרות מגדלור, מינגש ומעגן לפי [[סימן ב' בפרק שבעה עשר]]; :::: (ג) אגרת הוצאת אשפה לפי [[סימן ג' בפרק שבעה עשר]]; :::: (ד) אגרות שירות למטען במעבר בין נמלי ואגרות שיטעון לפי [[תקנות 220]] [[ו-221]] [[בסימן ד' בפרק שבעה עשר]]; :::: (ה) אגרות רציף למטעני שיטעון, מטעני מעבר ומטען יבוא מיוצא לחוץ לארץ לפי [[תקנה 236]] [[בסימן ה' בפרק שבעה עשר]]; :::: (ו) אגרות למטען אחוד ולכלי רכב במעבר דרך ישראל לפי [[סימן ז' בפרק שבעה עשר]]; :::: (ו1) אגרה בעד העברת דלק בין-נמלית לפי [[סימן י"ג]]; :::: (ז) אגרות נוסעים וחפציהם לפי [[סימן י"ד בפרק שבעה עשר]]; :::: (ח) אגרות לשירותים המפורטים [[בסעיף 20 לחלק ד' בתוספת החמישית]]; :::: (ט) אגרות בעד השימוש בעגורני הנמל, לצרכי סווארות המפורטות [[בסעיף 24 לחלק ה' בתוספת החמישית]]; ::: (2) כל 1 בחודש החל ביום י"ב בטבת תש"ם (1 בינואר 1980), לגבי כל האגרות שפורטו [[בפרק זה]], למעט: :::: (א) האגרות המנויות בפסקה (1); :::: (ב) אגרות אחסנה; :::: (ג) אגרות ניטול ואחסנת תבואות; :::: (ד) אגרת פריקה של פחם ברציף 9 בנמל אשדוד לפי [[סימן י"ב]]; ::: (3) על אף האמור בפסקה (2) אם עלה השער היציג ביום מסויים בשיעור של 5 אחוזים או יותר לעומת השער היציג שפורסם לפניו יחול יום שינוי לגבי האגרות שפסקה (2) חלה עליהן, למחרת אותו יום והשער החדש לגבי אותו יום שינוי יהיה, על אף האמור בפסקה (2) להגדרת "השער החדש", השער היציג כפי שפורסם לאחרונה; ::: (4) מדי שלושה חדשים, ב-1 לחודש, החל ביום י"ח בניסן תשמ"ג (1 באפריל 1983), לגבי האגרות המנויות [[בסימן י"ז]]; ::: (5) המנהל הכללי של רשות הנמלים רשאי, באישור שר התחבורה, לקבוע מפעם לפעם מועד ארוך מיום או מחודש, לפי הענין, לגבי האגרות הנזכרות בפסקאות (1) ו-(2) כולן או מקצתן; ::- "השער החדש" - :: (1) השער היציג ביום התשלום, כפי שפורסם לאחרונה, לגבי האגרות שפורטו בפסקה (1) להגדרת "יום שינוי"; :: (2) ממוצע השער היציג בשבעת הימים שקדמו ליום שינוי, לגבי האגרות שפורטו בפסקה (2) להגדרת "יום שינוי"; :: (3) השער היציג האחרון שפורסם לפני ה-16 בחודש שקדם ליום השינוי, לגבי האגרות המנויות [[בסימן י"ז]]; ::- "השער היציג" - שער החליפין היציג של הדולר של ארצות הברית של אמריקה שמפרסם בנק ישראל; ::- "שער הבסיס" - שער החליפין של שקל חדש אחד לכל דולר של ארצות הברית של אמריקה. : (ב)(1) האגרות האמורות בפסקה (1) להגדרת "יום שינוי" ישולמו כשהן מוגדלות או מוקטנות, לפי הענין, בכל יום שינוי, באופן יחסי לשיעור השינוי של השער החדש לעומת שער הבסיס. :: (2) האגרות האמורות בפסקה (2) ובפסקה (4) להגדרת "יום שינוי" ישולמו כשהן מוגדלות או מוקטנות, לפי הענין, באופן יחסי לשיעור השינוי של השער החדש לעומת שער הבסיס; הגדלה או הקטנה של האגרות כאמור תעשה בכל יום שינוי אם שיעור השינוי בין השער החדש שחושב לאותו יום שינוי לבין השער שעל פיו גובים באותה עת את האגרות, עלה על שני אחוזים. : (ג) האגרות לפי [[סימן ו']] למעט לפי [[תקנה 242(ב)]] וכן לפי [[תקנה 254]] ישולמו כשהן מוגדלות על פי שיעור השינוי במדד המחירים לצרכן, כפי שתקבע הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן - המדד) מן המדד לחודש דצמבר 1988 (124.2 נקודות) עד המדד שפורסם לאחרונה לפני יום השינוי שיחול לענין זה ב-1 בכל חודש. : (ג1) התשלום בעד החסנה לפי [[תקנה 242(ב)]] ישתנה ב-1 בינואר וב-1 ביולי של כל שנה (בתקנת משנה זו - יום השינוי) לפי שיעור השינוי של המדד שפורסם לאחרונה לפני יום השינוי מן המדד לחודש נובמבר 1998 (166.2 נקודות). : (ג2) האגרה לפי [[סימן י"ב]] תשתנה ב-1 בכל חודש לפי שיעור השינוי במדד מן המדד לחודש מרס 1991 (181.9 נקודות) עד המדד שפורסם לאחרונה לפני המועד האמור. : (ד) האגרות לפי תקנות אלה ישולמו בצירוף מס ערך מוסף החל על העסקה על פי [[חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975]]. : (ה) לענין תשלום אגרות לפי [[פרק זה]], יראו מטען במעבר יבשתי, מטען במעבר אווירי ומטען יבוא מיוצא לחוץ לארץ - :: (1) כאשר הוא נפרק מכלי שיט - כמטען יבוא; :: (2) כאשר הוא מועבר לנמל לצורך טעינתו לכלי שיט - כמטען יצוא. @ 189א. שיעורי אגרות (תיקון: תשמ"ט-5) : האגרות המנויות [[בתוספת הששית]] ישולמו בתקופות ובשיעורים הנקובים בה. === סימן ב': אגרות כלי שיט (((בוטל))) (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) === @ 190. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 191. הצגת תעודת רישום (תיקון: תשל"ח) : עם כניסת כלי שיט לתחום הנמל יציג הקברניט בפני מנהל הנמל את תעודת הרישום של כלי השיט ותעודת התפוסה אם הוא מצוייד בתעודה כזאת. @ 192. חישוב התפוסה (תיקון: תשל"ח) : (א) תפוסתו של כלי שיט תחושב לפי התפוסה הנקובה בתעודת התפוסה, ואם אינו מצוייד בתעודה כזאת - על פי התפוסה הרשומה בתעודת הרישום, אם התעודה הוצאה - :: (1) על ידי מדינת ישראל; :: (2) על ידי מדינה שהצטרפה לאמנה הבין-לאומית בדבר מדידת תפוסתן של אניות שישראל צד לה ותפוסת כלי השיט נקבעה בהתאם להוראות אותה אמנה; :: (3) על ידי מדינה המכירה, לצורך חישוב התפוסה, בתפוסה המצויינת בתעודת תפוסה או רישום שהוצאה על ידי מדינת ישראל. : (ב) הוצגה תעודה שלא מן המפורטות בתקנת משנה (א) ועד להפלגת כלי השיט מן הנמל לא הוצגה תעודה מהמפורטות כאמור, רשאי המנהל לחשב את תפוסת כלי השיט לפי התפוסה המירבית שבתעודה אשר ברשות הקברניט, בתוספת של 20%. : (ג) אם עד להפלגת כלי השיט מתחום הנמל לא הוצגה תעודת רישום או תעודת תפוסה, או לא היתה התעודה שהוצגה מהימנה לדעת מנהל הנמל או לא כללה פרט הדרוש לדעתו, רשאי הוא לחשב את אורך כלי השיט ותפוסתו לפי אומדן שיקבע והאגרות לכלי השיט ישולמו בהתאם לחישוב כאמור. : (ד) שונתה תפוסתו של כלי שיט במשך שהייתו בנמל, יודיע הקברניט על כך למנהל הנמל וחישוב התפוסה ייערך בהתאם לתקנה זו. : (ה) האמור בתקנות משנה (א) עד (ד) אינו גורע מסמכותו של מנהל הנמל לחייב מדידת כלי שיט. @ 193. אגרות לכלי שיט נמליים (תיקון: תשל"א, תשל"ג-3, תשל"ג-4, תשל"ג-9, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשל"ח-4, תשמ"ב-2, תשמ"ג-2, תשמ"ט-5, תש"ע) : (א) על אף האמור [[תוספת חמישית חלק א פרט 1|בסעיפים 1]] [[ו-3 לחלק א' לתוספת החמישית]], תשולם לגבי כלי שיט נמליים, במקום אגרת המגדלור הנקובה [[בתוספת האמורה]] אגרה שנתית - :: (1) לכל גוררת, סירת מנוע, דוברה או ארבה 93 שקלים חדשים; :: (2) לכל סירת משוטים, סירת מפרש וסירה עם מנוע מחוץ לגוף הסירה 19.5 שקלים חדשים. : (ב) האגרות האמורות בתקנת משנה (א) ישולמו כל עוד חונים כלי השיט הנמליים במקומות החניה שקבע להם מנהל הנמל, אלא אם הורה מנהל הנמל אחרת. : (ג) בתקנה זו, "כלי שיט נמליים" - גוררות, סירות, דוברות וארבות שמשתמשים בהן כרגיל בתחום הנמל בלבד וכל עוד הן משמשות כך. @ 194. אגרות כלי שיט שארכו פחות מ-24 מטרים (תיקון: תשל"א, תשל"ג-4, תשל"ג-9, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשל"ח-4, תשמ"ב-2, תשמ"ג-2, תשמ"ט-5, תשמ"ט-6, תשנ"ה-4, תש"ע) : (א) על אף האמור בתקנות אלה, בעד כלי שיט קטן העוגן במקום שקבע מנהל הנמל, לצורך תקנה זו, תשולם במקום אגרות מגדלור <!-- (([במקור: ומעגן ואגרת מינגש])) --> אם חייב בה, אחת מהאגרות המפורטות להלן, לפי בחירת הקברניט או הבעל: :: האגרה בשקלים חדשים למטר אורך לכלי השיט (חלק של מטר ייחשב כמטר שלם) :: (1) אגרה יומית – [---] 0.80 :: (2) אגרה לשבוע או חלק ממנו – [---] 2.00 :: (3) אגרה לחודש או חלק ממנו – [---] 6.00 :: (4) אגרה שנתית (עד יום 31 בדצמבר הקרוב) – [---] 30.00 : (ב) בתקנה זו, "כלי שיט קטן" - כלי שיט, למעט ספינת דיג, שאורכו פחות מ-24 מטרים ואינו משמש בתחום הנמל בלבד. @ 195. כלי שיט של צה"ל (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : כלי שיט של צה"ל יהא פטור מתשלום אגרות מגדלור<!-- (([במקור: ומינגש])) -->. @ 196. אגרות לספינות דיג (תיקון: תשל"א, תשל"ג-4, תשל"ג-9, תשל"ד-4, תשל"ה-8, תשל"ח, תשל"ח-4, תשל"ט, תשמ"ב-2, תשמ"ג-2, תשמ"ט-5, תשנ"ז-2, תש"ע) : (א) על אף האמור [[בסעיף 1 לחלק א' לתוספת החמישית]], תשולם למנהל בעד ספינת דיג אגרת מגדלור באחד משני שיעורים אלה, לפי בחירת הקברניט או הבעל - :: (1) בכל מסע, בכניסה לנמל 0.80 שקלים חדשים, וביציאה מהנמל 0.80 שקלים חדשים; :: (2) אגרה שנתית בשיעור 2.20 שקלים חדשים לכל מטר אורך. : (ב) (((בוטלה).)) : (ג) (((בוטלה).)) @ 196א. (תיקון: תשנ"ז-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 197. (תיקון: תשל"א, תשל"ג-4, תשל"ג-9, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 198. כלי שיט במצוקה (תיקון: תשל"ח, תשל"ט, תשמ"ג-2, תש"ע) : (א) כלי שיט במצוקה פטור מתשלום אגרת מגדלור<!-- (([במקור: ועגינה])) -->, ובלבד שהפליג מהנמל מיד עם תום המצוקה. : (ב) בתקנה זו, "כלי שיט במצוקה" - כלי שיט המשתמש בנמל כמקלט מסערה או לצורך תיקון או בדיקה הכרחיים ושהייתו בנמל אינה נמשכת יותר ממשך מצב המצוקה, ובלבד שאין טוענים עליו או פורקים ממנו מטען פרט לאספקה, דלק וצרכי אניה אחרים ואין עולים עליו או יורדים ממנו נוסעים. @ 199. כלי שיט לצרכי לימוד (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : כלי שיט שהוכח למנהל כי הוא משמש לצרכי לימוד השיט בלבד, פטור מתשלום אגרות מגדלור <!-- (([במקור: ועגינה])) --> כל עוד הוא משמש כך. @ 200. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 201. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תשנ"ה-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 202. אגרות מגדלור מוזלות <!-- (([במקור: אגרות מגדלור ועגינה מוזלות])) -->(תיקון: תשמ"ג-2, תשל"ח, תשנ"ה-4, תשנ"ה-5, תש"ע) : כלי שיט ששולמה בעדו אגרת מגדלור לגבי חמש כניסות וחמש יציאות מהנמל במשך שנה המתחילה ביום 1 בינואר, ישולמו בעדו בכל אחד מביקוריו הבאים באותו נמל עד 31 בדצמבר של אותה שנה 50% משיעור אגרת מגדלור <!-- (([במקור: ועגינה])) --> שנקבעה [[בסעיף 1 לחלק א' לתוספת החמישית]]. @ 203. (תיקון: תשל"ד-2, תשל"ח, תשמ"ג-2, תשנ"ה-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 203א. (תיקון: תשנ"ה-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 204. פטור מאגרת מגדלור <!-- (([במקור: פטור מאגרות מגדלות, מינגש ומעגן])) --> (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : רשות הנמלים רשאית לפטור, באופן כללי או למקרה מסויים, מחובת תשלום אגרת מגדלור<!-- (([במקור: אגרות מגדלות, מינגש ומעגן])) -->, כולה או מקצתה. @ 205. אגרות מוזלות לאניות גלנוע (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תשמ"ט-5, תש"ע) : בכפוף לאמור בתקנות - : (1) (((בוטלה);)) : (2) בעד כלי שיט המותאם, להנחת דעתו של מנהל הנמל, להובלת מטענים בגלנוע, תשולם אגרת מגדלור בשיעור 60% מהאגרה שנקבעה [[בחלק א' לתוספת החמישית]]. @ 205א. (תיקון: תשנ"ח-3, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 205ב. (תיקון: תשנ"ח-3, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 206. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 207. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תשנ"ה-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 208. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 209. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 210. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תשנ"ו-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 211. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 212. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) === סימן ג': אגרת הוצאות אשפה (((בוטל))) (תיקון: תשל"ו-3, תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) === @ 213. (תיקון: תשל"ו-3, תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 214. (תיקון: תשל"ו-3, תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 215. (תיקון: תשל"ו-3, תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 216. (תיקון: תשל"א, תשל"ג-4, תשל"ג-9, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ו-3, תשל"ח, תשל"ח-4, תשמ"ב-2, תשמ"ג-2, תשמ"ט-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 217. (תיקון: תשל"ו-3, תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 217א. (תיקון: תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) === סימן ד': אגרות סבלות (((בוטל))) (תיקון: תשל"ח, תש"ע) === @ 218. (תיקון: תשל"ג, תשל"ח, תשמ"א-4, תשמ"ב, תשמ"ב-4, תשמ"ו, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 219. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 220. (תיקון: תשל"ח, תשנ"ה-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 221. (תיקון: תשל"א, תשל"ג, תשל"ג-2, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 222. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 222א. (תיקון: תשמ"א-4, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 223. (תיקון: תשל"ג, תשל"ג-2, תשל"ד-4, תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 224. (תיקון: תשל"ד-4, תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 225. (תיקון: תשל"א, תשל"ג-7, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ז-3, תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 225א. (תיקון: תשל"ג, תשל"ג-7, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 225ב. (תיקון: תשל"ג, תשל"ח, תשל"ט-5, תש"ם-3, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 225ג. (תיקון: תשל"ג, תשל"ח) : (((בוטלה).)) @ 225ד. (תיקון: תשל"ג-2, תשל"ג-7, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח) : (((בוטלה).)) @ 225ה. (תיקון: תשל"ג-2, תשל"ח) : (((בוטלה).)) @ 225ו. (תיקון: תשל"ז-3, תשל"ח) : (((בוטלה).)) @ 226. (תיקון: תשל"א, תשל"ג-7, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשל"ח-4, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 227. (תיקון: תשל"ג, תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 228. (תיקון: תשל"ג, תשל"ד-4, תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 229. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 230. (תיקון: תשל"א, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ה, תשמ"ט-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 231. (תיקון: תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 232. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) === סימן ה': אגרות רציף (((בוטל))) (תיקון: תשל"ח, תש"ע) === @ 233. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ב-4, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 234. (תיקון: תשל"ד-4, תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 235. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 236. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ה, תשמ"ט-5, תשנ"ה-5, תשנ"ח-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 237. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 238. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 239. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) === סימן ו': אגרות החסנה (תיקון: תשל"ח) === @ 240. הגדרות (תיקון: תשל"ג, תשל"ג-2, תשל"ג-3, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשל"ט-4, תש"ם-5, תשמ"א-2, תשמ"ב-5, תשמ"ט, תשמ"ט-4, תשנ"ב-3, תשנ"ג, תשנ"ג-2, תשנ"ד-5, תשנ"ה-2, תשנ"ה-5, תש"ס) : [[בסימן זה]] - :- "החסנה ממושכת" - החסנת משגור של מטען אחוד, כמשמעותו [[בתקנה 218]], של עץ, מתכת או גלילי נייר, או של מכוניות, לתקופת החסנה אחת או לכל תקופת החסנה נוספת ובלבד שבתקופת ההחסנה הראשונה לא יפחת המשקל הכולל של המטען מ-100 טון או מ-20 מכוניות ובתנאי שלפני פריקת המשגור בעל המטען הצהיר על כוונת האחסון ושולמה האגרה להחסנה ממושכת; :- "תקופת החסנה" - תקופה בת ששים ימים; :- "ימי החסנה" - :: (1) לגבי טובין מיובאים או בשיטעון - כל הימים מיום גמר פריקת כלי השיט ועד יום מסירת הטובין, ובלבד שיראו שהייתם של טובין בדוברה כהחסנה; :: (2) לגבי טובין המיועדים לייצוא - ::: (א) מכולות הכוללות טובין וכן טובין שהומכלו בנמל והנטענים לאנית מכולות שכולה אזור מתמחה - כל הימים מיום החסנת הטובין עד יום תחילת ניטול המכולות באותה אניית מכולות; ::: (ב) שאר טובין - כל הימים מיום החסנת הטובין עד יום תחילת טעינתם לכלי השיט; :: (3) (((פקעה);)) :- "ימי פטור" - כל אחד מן המפורטים להלן, למעט ימי החסנה של מכולה ריקה, כלי רכב מוביל ריק, מטען נוסעים שהוחסן או הונח בנמל או מטען המוחסן בהחסנה ממושכת: :: (1) ארבעה ימי החסנה ראשונים של מכונית נוסעים; :: (2) ארבעה ימי החסנה ראשונים של מכולה המכילה טובין מיובאים או המיועדים לייצוא; :: (3) עשרה ימי החסנה ראשונים של מכולה המכילה טובין המיועדת לשטעון או לשטעון בין-נמלי; :: (4) שנים עשר ימי החסנה ראשונים של טובין שלא במכולה המיועדים לייצוא, לשטעון ולשטעון בין-נמלי; :: (5) שישה ימי החסנה ראשונים של כל משגור אחר; :- "מכונית" - מכונית נוסעים, מכונית מסחרית ומשאית; :- "מכונית נוסעים" - רכב נוסעים פרטי ורכב נוסעים דו שימושי כמשמעותם [[בתקנות התעבורה, תשכ"א-1961]] (להלן - תקנות התעבורה); :- "מכונית מסחרית" - רכב מסחרי אחוד כמשמעותו [[בתקנות התעבורה]] ובלבד שמשקלו הכולל המותר אינו עולה על 4,000 ק"ג, ורכב מסחרי בלתי אחוד כמשמעותו [[בתקנות התעבורה]]; :- "משאית" - רכב מסחרי כמשמעותו [[בתקנות התעבורה]], למעט מכונית מסחרית; :- "מסוף רכוב" - (((פקעה);)) :- "מכולה רכובה" - (((פקעה);)) :- "מפעיל מסוף רכוב" - (((פקעה);)) :- "שבוע" - תקופה של שבעה ימים; :- "טונה" - טונה ברוטו כאמור [[בתקנה 224]]. @ 241. אגרות החסנה (תיקון: תשל"א, תשל"ג, תשל"ג-3, תשל"ד-4, תשל"ה, תשל"ה-4, תשל"ז-6, תשל"ח, תשל"ח-4, תשל"ט-6, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5, תשנ"ב-3, תשנ"ה-2) : (א) לכל יום החסנה תשולם למנהל הנמל אגרת החסנה בעד הטובין המפורטים בתקנה זו בשיעורים המפורטים להלן: :: בשקלים חדשים לכל טונה לכל יום :: א. מטעני עצים ומתכות ::: - בשלושת השבועות הראשונים – [---] 0.95 ::: - בשבוע הרביעי ואילך – [---] 1.39 :: ב. לטובין אחרים שלא פורטו במקום אחר ::: - בשלושת השבועות הראשונים – [---] 1.49 ::: - בשבוע הרביעי ואילך – [---] 2.06 : (ב) בעד החסנת טובין שמשקלם פחות מ-1,000 ק"ג תשולם אגרת החסנה לפי משקל של טונה אחת. : (ג) בעד משגור או חלקו, המאוחסן באחסנה ממושכת, תשולם למנהל הנמל אגרת החסנה ממושכת, מראש, לכל תקופת החסנה, בשיעורים המפורטים להלן ובלבד שעבור תקופת ההחסנה הראשונה תשולם האגרה בעד המשגור כולו ועבור התקופות הנוספות - בעד כמות המטען המאוחסנת בפועל בראשית כל תקופה; :: {| ! סוג המטען !! יח' חישוב !! האגרה בשקלים חדשים לתקופת החסנה או חלק ממנה |- | colspan="3" | : א. מטעני מתכות |- | :: א.1 צינורות מתכת || טונה || 11.48 |- | :: א.2 שאר מתכות - אחודות || טונה || 2.15 |- | colspan="3" | : ב. עצים |- | :: ב.1 בולי עץ || טונה || 5.17 |- | :: ב.2 שאר עצים אחודים || טונה || 3.67 |- | : ג. גלילי נייר אחודים || טונה || 8.81 |- | : ד. מכוניות נוסעים || יחידה || 63.15 |- | : ה. מכונית מסחרית || יחידה || 91.85 |- | : ו. משאית || יחידה || 155.00 |} : (ד) בנוסף לתשלום האגרה ימציא בעל המטען למנהל הנמל, בראשית כל תקופת החסנה, אישור ביטוח על מלוא ערך המטען המאוחסן בהחסנה ממושכת, על שמו ועל שם רשות הנמלים והרכבות, על כל נזק בגין המטען, הן לצד ג' והן למטען עצמו. : (ה)(1) על משגור או חלקו, שנשארו בנמל לאחר תום שש תקופות החסנה, יחולו האגרות לפי תקנת משנה (א) [[ותקנה 242]] בהתאם; :: (2) האגרה על פי תקנת משנה (ג) לא תחול על מטענים המגיעים לנמלי חיפה ואשדוד דרך ים סוף; :: (3) מנהל הנמל רשאי שלא לאשר החסנת מטענים בהחסנה ממושכת אם לדעתו החסנת המטענים כאמור תגרום לצפיפות יתרה או הפרעה לסדרי העבודה בנמל. @ 242. החסנת מכוניות ומכולות (תיקון: תשל"א, תשל"ג, תשל"ג-2, תשל"ג-3, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ז-6, תשל"ח, תשל"ח-4, תשל"ט, תשל"ט-6, תשמ"ב-2, תשמ"ב-5, תשמ"ט-5, תש"ס) : (א) לכל יום החסנה תשולם למנהל הנמל אגרת החסנה לכל מכונית נוסעים בשיעור 5.07 שקלים חדשים. : (ב)(1) לכל יום החסנה שלאחר ימי הפטור ישולם למנהל הנמל תשלום בעד החסנה לכל מכולה כמפורט להלן: ::: {| ! rowspan="2" | !! colspan="2" | בשקלים חדשים למכולה באורך |- ! {{מוקטן|עד 20′}} !! {{מוקטן| מעל 20′}} |- | colspan="3" | למכולה המכילה טובין - |- | בשבוע הראשון להחסנה || 79.55 || 120.42 |- | בשבוע השני להחסנה || 99.44 || 150.53 |- | בשבוע השלישי להחסנה || 119.32 || 180.63 |- | בשבוע הרביעי להחסנה ואילך || 139.22 || 210.75 |} :: (2) לכל יום החסנה של מכולה ריקה, ישולם למנהל הנמל תשלום בעד החסנה של 7.68 שקלים חדשים למכולה שאורכה עד 20′, ו-11.52 שקלים חדשים למכולה שאורכה מעל 20′; :: (3) לכל יום החסנה של מכולת קירור (Refrigerated Container) ישולם בעד החסנה התשלום הקבוע בפסקה (1) או (2) לפי הענין, בתוספת של 50%. : (ג) בעד החסנת מכולה שהומכלה בתחום שהוגדר על ידי רשות המכס תשולם האגרה שנקבעה בתקנת משנה (ב) למכולה ריקה ובלבד שבעד יחידות המטען שהומכלו תשולם אגרת החסנה שנקבעה [[בסימן זה]] לטובין שאינם מכולה. : (ד) לכל יום החסנה תשולם למנהל הנמל אגרת החסנה לכל כלי רכב מוביל כמפורט להלן: :: {| ! rowspan="2" | !! colspan="2" | האגרה בשקלים חדשים לכלי רכב מוביל שארכו - |- ! {{מוקטן|עד 20 רגל}} !! {{מוקטן|מעל 20 רגל}} |- | colspan="3" | : א. לכלי רכב הטעון טובין - |- | :: (1) בארבעת השבועות הראשונים || 12.70 || 19.00 |- | :: (2) בשבוע החמישי ואילך || 25.40 || 38.00 |- | :: (3) לכלי רכב הטעון מכולת קירור תשולם האגרה הקבועה בפסקאות (1) או (2) בתוספת של 50%. || || |- | : ב. לכלי רכב ריק, למעט גרור גלנוע || 5.15 || 7.75 |- | : ג. לגרור גלנוע ריק || 2.80 || 4.20 |- | colspan="3" | : ד. בעד החסנת כלי רכב מוביל שסוור בתחום שגודר על ידי רשות המכס תשולם האגרה שנקבעה בתקנת משנה זו לגבי כלי רכב ריק, ובלבד שבעד יחידות המטען שסוורו תשולם אגרת החסנה שנקבעה [[בסימן זה]] לטובין שאינם כלי רכב מוביל, לפי הענין. |} : (ה) בעד החסנת חמרי נפץ וחמרים אחרים שלדעת מנהל הנמל הם מתלקחים בנקל או מסוכנים, תשולם האגרה שנקבעה [[בסימן זה]] בתוספת 100%. @ 242א. (תיקון: תשמ"ט, תשנ"ג, תשנ"ד-5) : (((פקעה).)) @ 243. פטור והנחה (תיקון: תשל"ג, תשל"ד-4, תשל"ח, תשל"ט-4, תשמ"ב, תשנ"ב-2, תשנ"ד-2, תשנ"ה-5, תש"ס) : (א) בעד החסנת טובין הכלולים [[בהגדרת "ימי פטור" בתקנה 240]], והמוחסנים במשך תקופה שאינה עולה על מספר ימי הפטור, לא תשולם אגרת החסנה. : (ב)(1) לגבי טובין כאמור בתקנת משנה (א), למעט בעד מכולות כאמור [[בתקנה 242]], המוחסנים במשך תקופה העולה על מספר ימי הפטור, ישולם בעד כל ימי החסנתם; אולם בעד החסנת מטענים מיובאים או מיוצאים שהומכלו בתוך תחום הנמל שגדרה רשות המכס לא ישולם בעד ששת ימי ההחסנה הראשונים; :: (2) לגבי מכולות הכוללות טובין בשטעון או בשטעון בין-נמלי בנמל היצוא, המוחסנות במשך תקופה העולה על מספר ימי הפטור, לא תשולם אגרת החסנה בעד עשרת ימי ההחסנה הראשונים. : (ג) במקרים מיוחדים רשאי מנהל הנמל ליתן הנחה בשיעור של לא יותר מחמישים אחוזים למאה מאגרות ההחסנה לפי [[תקנות 241]] [[ו-242]]. : (ד) מנהל הנמל רשאי ליתן הנחה מאגרות החסנה לפי [[סימן זה]] למטען בשיטעון שמשקלו פחות מ-50 ק"ג, בשיעור שלא יעלה על 75%. : (ה) (((פקעה).)) === סימן ז': אגרות למטען אחוד ולכלי רכב במעבר בין-נמלי דרך ישראל (((בוטל))) (תיקון: תשל"ח, תשנ"ה-5, תש"ע) === @ 244. (תיקון: תשל"ג-6, תשל"ח, תשנ"ה-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 245. (תיקון: תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5, תשנ"ה-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 246. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 247. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 248. (תיקון: תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 249. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) === סימן ח': אגרות לשירותים מסויימים (תיקון: תשל"ח) === @ 250. אגרות לשירותים מסויימים (תיקון: תשל"ח, תשמ"ב-4) : (א) [[בסימן זה]] - ::- "שירות" - שירות מהשירותים המפורטים [[בתוספת החמישית]]; ::- "בעל מטען" - בעליו של מטען או סוכנו; ::- "סיוור נאות" - סיוור כאמור בתקנת משנה (ב); ::- "סימון נאות" - סימון כאמור בתקנת משנה (ג). : (ב) בעל כלי שיט יאפשר פריקתו של מטען מספנת כלי השיט לפי שטר מטען בפעולות השינוע השוטפות ובשיטות השינוע המקובלות בנמל; המטען יהיה מסוור בכלי השיט לפי סימן עיקרי באופן שיאפשר פריקתו כאמור, להנחת דעתו של מנהל הנמל. : (ג) כל יחידות המטען יסומנו להנחת דעתו של מנהל הנמל בסימן עיקרי, או בסימן עזר, ברורים, קריאים ועמידים בפני מחיקה או השחתה, באופן ובמקום שיאפשרו הבחנה בין סימן אחד למשנהו. : (ד) בעד מיון של מטען, למעט עץ, לפי סימן עיקרי, ישלם בעל כלי השיט אגרות מיון כדלקמן: :: (1) מטען שסימונו נאות, אולם סיוורו אינו נאות - כמפורט [[תוספת 5 חלק ד פרט 19|בטור א' של סעיף 19(א) בחלק ד' של התוספת החמישית]]; :: (2) מטען שסיוורו וסימונו אינם נאותים - כמפורט [[תוספת 5 חלק ד פרט 19|בטור ב' של סעיף 19(א) בחלק ד' של התוספת החמישית]]. : (ה) נתאפשרה פריקתו של מטען כאמור בתקנת משנה (ב), יהיה בעל כלי השיט פטור מתשלום אגרת המיון לפי תקנות משנה (ד) ו-(ו). : (ו) בעד מיון מטעני עץ לפי סימן עיקרי ישלם בעל כלי השיט אגרת מיון כמפורט [[תוספת 5 חלק ד פרט 19|בסעיף 19(ב) בחלק ד' של התוספת החמישית]]. : (ז) בעד מיון של יחידות מטען, למעט עץ, בשטר מטען אחד לפי סימן עזר, ישלם בעל המטען אגרות מיון כדלקמן: :: (1) מטען שסימן העזר שלו נאות - כמפורט [[תוספת 5 חלק ד פרט 19|בטור א' של סעיף 19(א) בחלק ד' של התוספת החמישית]]; :: (2) מטען שסימן העזר שלו אינו נאות - כמפורט [[תוספת 5 חלק ד פרט 19|בטור ב' של סעיף 19(א) בחלק ד' של התוספת החמישית]]. : (ח) בעד מיון לפי סימן עזר של מטען עץ או בעד טיפול לצורך מדידה של עץ ישלם בעל המטען אגרת מיון כנקוב [[תוספת 5 חלק ד פרט 19|בסעיף 19(ב) בחלק ד' של התוספת החמישית]]. : (ט) בעד כל שירות המצויין [[בחלק ד' של התוספת החמישית]] תשולם האגרה שנקבעה לגביו. === סימן ט': אגרות למשגור קטן (תיקון: תשל"ח) === @ 251. אגרה משולבת למשגור קטן (תיקון: תשל"ד-4, תשל"ח, תשל"ט-6) : שולמה אגרה למשגור קטן לא תשולם אגרה לשירותים המפורטים להלן: : (1) אגרות סבלות לפי [[תקנות 219]], [[220]] [[ו-221]]; : (2) אגרות החסנה לפי [[תקנה 241]] בעד שלושים הימים הראשונים; : (3) מיון לפי [[תקנה 250]]. @ 252. שירות שאינו כלול באגרה (תיקון: תשל"ד, תשל"ח, תשל"ט-6) : הוראות [[סימן זה]] לא יחולו על שירות הניתן למשגור קטן שנתקיימו בו אחד מאלה: : (1) הוא מכולה או כלי רכב מוביל; : (2) הוא מהווה מטען בשיטעון כמשמעותו [[בתקנה 221(א)]]; : (3) הוא מכונית נוסעים. @ 253. שיעורי האגרה (תיקון: תשל"א, תשל"ג-7, תשל"ד, תשל"ד-3, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ו-2, תשל"ז-6, תשל"ח, תשל"ח-4, תשל"ט-6, תשמ"ב, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5) : (א) בעד מתן השירותים המפורטים [[בתקנה 251]], למשגור קטן, ישולמו למנהל הנמל האגרות שלהלן: :: בשקלים חדשים לטונה או חלק ממנה :: (1) למשגור קטן מיובא 25 :: (2) למשגור קטן מיוצא 7.30 :: אולם מנהל הנמל רשאי ליתן הנחה בשיעור שלא יעלה על 75% מן האגרות האמורות למשגור קטן שמשקלו פחות מ-50 ק"ג והמהווה חפצים אישיים, חפצי עולים או דוגמאות מסחריות. : (ב) בעד משגור קטן שכולו או מקצתו הוא חמרי נפץ כמשמעותם [[בתקנה 123]] או חומרים מסוכנים כמשמעותם [[בתקנה 150]], תשולם האגרה בשיעור שנקבע בתקנת משנה (א) בתוספת של 50%. @ 254. אגרת החסנה (תיקון: תשל"א, תשל"ד, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ז-6, תשל"ח, תשל"ט-6, תשנ"ב-2, תשנ"ד-2) : (א) בעד החסנת משגור קטן בנמל לתקופה העולה על הנקוב [[בתקנה 251(ב)]] תשולם, לכל טונה או חלק ממנה, אגרת החסנה שנקבעה [[בתקנה 241(א)]]. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א) תשולם בעד חפצי עולים או חפצים אישיים למשגור שמשקלו פחות מ-200 ק"ג אגרת החסנה בשיעור של 25% מן הנקוב בתקנת משנה (א). : (ג) מנהל הנמל רשאי ליתן הנחה מתשלום אגרת החסנה למשגור קטן כאמור בתקנת משנה (א), בשיעור שלא יעלה על 50%. : (ד) (((פקעה).)) === סימן י': אגרת שימוש במירצף (((בוטל))) (תיקון: תשל"ח, תש"ע) === @ 255. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 256. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 257. (תיקון: תשל"א, תשל"ג-7, תשל"ד-4, תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 258. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) === סימן י"א: אגרות ניטול ואחסנת תבואות (((בוטל))) (תיקון: תשל"ח, תשמ"ד-2, תש"ע) === @ 259. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ד-2, תשנ"ד-4, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 260. (תיקון: תשל"ג-7, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ז, תשל"ז-4, תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ד-2, תשמ"ה, תשמ"ט-4, תשנ"ד-4, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 261. (תיקון: תשל"ג-11, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ד-2, תשמ"ט-4, תשנ"ד-4, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 262. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ד-2, תשנ"ד-4, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 263. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ד-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 264. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ד-2, תשמ"ה, תשמ"ט-4, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 265. (תיקון: תשל"ד-4, תשל"ח, תשמ"ד-2, תשמ"ט-4, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 266. (תיקון: תשל"ג-7, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"ד-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 267. (תיקון: תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"ד-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 268. (תיקון: תשל"ד-4, תשל"ח, תשמ"ד-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) === סימן י"ב: פריקת פחם ברציף 9 בנמל אשדוד (((בוטל))) (תיקון: תשל"ח, תשנ"ד-3, תש"ע) === @ 269. (תיקון: תשל"ד-4, תשל"ח, תשנ"ד-3, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 270. (תיקון: תשל"ח, תשנ"ד-3, תש"ע) : (((בוטלה).)) === סימן י"ג: אגרה בעד העברת דלק בין-נמלית (((בוטל))) (תיקון: תשל"ה-4, תשנ"ד-6, תש"ע) === @ 271. (תיקון: תשל"א, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשנ"ד-6, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 271א. (תיקון: תשנ"ד-6, תש"ע) : (((בוטלה).)) === סימן י"ד: אגרות נוסעים וחפציהם (((בוטל))) (תיקון: תשל"ח, תש"ע) === @ 272. (תיקון: תשל"ג-9, תשל"ח, תשמ"א, תשנ"ו-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 273. (תיקון: תשל"ח, תשמ"א, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 274. (תיקון: תשל"א, תשל"ג-4, תשל"ג-7, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"א, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5, תשנ"ה, תשנ"ה-4, תשנ"ה-5, תשנ"ו, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 275. (תיקון: תשל"ג-4, תשל"ג-7, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"א) : (((בוטלה).)) === סימן ט"ו: אגרות מלתחה (תיקון: תשל"ח) === @ 276. הגדרות (תיקון: תשל"ח) : [[בסימן זה]], "אגרות מלתחה" - אגרה בעד החסנת חבילה, מזוודה, ארגז, או כל צרור אחר באולם נוסעים של נמל. @ 277. שיעורי האגרה (תיקון: תשל"א, תשל"ג-7, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ב-3, תשמ"ב-6, תשמ"ט-5) : אגרת מלתחה תשולם למנהל הנמל לפי הנפח בשיעורים אלה: : {| width="100%" ! rowspan="2" | הנפח במטר מעוקב !! colspan="2" | שיעורי אגרת מלתחה ליממה בשקלים חדשים |- ! בעד מטען קל של נוסעים !! בעד מטען כבד של נוסעים |- | עד 0.085 (3 רגל מעוקבת) || 0.01 || 0.01 |- | למעלה מ-0.085 עד 0.283 (10 רגל מעוקבת) || 0.02 || 0.01 |- | למעלה מ-0.283 || 0.03 || 0.02 |} @ 278. חישוב היממות (תיקון: תשל"ח) : (א) בחישוב מספר היממות שבעדן משתלמת אגרת מלתחה לגבי פרק זמן שאינו מתחיל ואינו מסתיים ביום מנוחה, לא יובאו בחשבון ימי המנוחה. : (ב) בקביעת אגרת המלתחה בעד החסנת מטען כבד של נוסעים לא יובאו בחשבון שלוש היממות הראשונות. === סימן ט"ז: אגרות שימוש בציוד (תיקון: תשל"ח) === @ 279. הגדרות (תיקון: תשל"ח) : [[בסימן זה]] - :- "העברה" - העברת עגורן צף הנמצא על יד אניה לצורך ביצוע עבודה לפי הזמנה, ממקום אחד למקום שני שעל יד אותה אניה או שעל יד אניה סמוכה; :- "ציוד" - עגורן יבשתי, עגורן צף או ציוד אחר המפורט [[בחלק ה' לתוספת החמישית]]; :- "שימוש בציוד" - שימוש בעגורני חוף ושימוש לפי הזמנה בכל ציוד אחר. @ 280. קשר אגרות (תיקון: תשל"ח) : בעד השימוש בכל אחד מסוגי הציוד המפורטים [[בחלק ה' לתוספת החמישית]] ישולמו למנהל הנמל האגרות שצויינו לצידם. @ 281. שיעורי האגרה במשמרת השלישית (תיקון: תשל"ה, תשל"ח) : נעשה שימוש בציוד במשמרת השלישית כמקובל בנמל או בחלק ממנה, לא תפחת האגרה מהשיעור הקבוע לחצי משמרת לפי [[תוספת 5 חלק ה|סעיף 31 לחלק ה' לתוספת החמישית]], או משיעור הקבוע ל-4 שעות לפי [[חלק ה תוספת חמישית|סעיף 33(1) ו-(2) לחלק ה' האמור]], לפי הענין. @ 282. שיעורי האגרות בימים מסויימים (תיקון: תשל"ח) : (א) בימי מנוחה יהיו האגרות בשיעורים המפורטים [[בחלק ה' לתוספת החמישית]], בתוספת של 75%. : (ב) לצורך חישוב אגרה לפי [[סימן זה]], השימוש בציוד בערבי ימי מנוחה במשך יותר מ-6 שעות ועד 8 שעות, רואים אותו כשימוש בציוד במשך 8 שעות. === סימן י"ז: אגרות לרשיונות כניסה לנמל (תיקון: תשל"ח, תשל"ח-2) === @ 283. אגרת רשיון (תיקון: תשל"ג-9, תשל"ז-5, תשל"ח, תשל"ח-2, תשמ"ב-2, תשמ"ג-2, תשמ"ט-5, תשנ"ג-2) : (א) בעד רשיון כניסה לנמל, או בעד חידושו, לתקופה שצויינה להלן בטור א' תשולם אגרה כמצויין לצידה בטור ב': :: {| width="100%" ! {{מוקטן|טור א'}} {{ש}} תקופת הרשיון !! {{מוקטן|טור ב'}} {{ש}} האגרה בשקלים חדשים |- | : (1) יום אחד || 0.35 |- | : (2) חודש אחד || 3.00 |- | : (3) מעל לחודש אחד, עד יום 31 בחודש דצמבר הקרוב || 10.00 |} : (ב) ילדים עד גיל 12 שנים הנכנסים לנמל פטורים מתשלום האגרה. : (ג) קבוצת תלמידי בית ספר הנכנסים לנמל לביקור מאורגן ומאושר, פטורים מתשלום מחצית האגרה. @ 284. אגרת רשיון לרכב (תיקון: תשל"א, תשל"ג-9, תשל"ד-4, תשל"ז-5, תשל"ח, תשל"ח-2, תשמ"ב-2, תשמ"ג-2, תשמ"ד, תשמ"ט-5, תשנ"ג-2, תש"ע) : (א) בתקנה זו - ::- "רכב זכאי" - רכב מסחרי, כמשמעותו [[בפקודת התעבורה]] שמשקלו הכולל עולה על 4,000 ק"ג, שהרשיון מוצא עבורו באמצעות חברת ההובלה השייכת לארגוני המובילים ושנהגו עובד בחברת ההובלה לפחות חמש שנים; ::- "רכב מסחרי" - רכב מסחרי לרבות רכב ציבורי כמשמעותם [[בפקודת התעבורה]]. : (ב) בעד רשיון כניסה לנמל של רכב, לרבות נהגו, או בעד חידושו, לתקופה שצויינה להלן בטור א', תשולם אגרה כמצויין לצידה בטור ב': :: {| width="100%" ! rowspan="2" | {{מוקטן|טור א'}} {{ש}} תקופת הרשיון !! colspan="2" | {{מוקטן|טור ב'}} {{ש}} האגרה בשקלים חדשים |- ! רכב מסחרי !! רכב אחר |- | : (1) יום אחד || 1 || 1.70 |- | : (2) חודש אחד || 6 || 13 |- | : (3) מעל לחודש אחד, עד יום 31 בדצמבר הקרוב || 23 || 67 |- | : (4) מעל לחודש אחד ועד ליום 31 בדצמבר של השנה החמישית מיום ההוצאה או החידוש לרכב זכאי בלבד || 115 || - |} : (ג) (((בוטלה).)) : (ד) הוצא רשיון מיום כ"ז באדר ב' תשנ"ב (1 באפריל 1992) עד יום ז' בטבת תשנ"ג (31 בדצמבר 1992), לתקופה העולה על חודש אחד, ישתלמו האגרות על פי [[תקנות 283(א)(3)]] ו-284(ב)(3) ו-(ג) בשיעור 75% מן הנקוב בהן. @ 284א. פטור (תיקון: תשל"ח-2) : רשות הנמלים רשאית לפטור, באופן כללי או במקרה מסויים, מחובת תשלום אגרות לרשיונות כניסה, כולן או מקצתן. === סימן י"ח: אגרת רשיונות לכלי שיט (((בוטל))) (תיקון: תשל"ח, תש"ע) === @ 285. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5, תשנ"ט, תש"ע) : (((בוטלה).)) == פרק שמונה-עשר: שונות == @ 286. הכרעת סכסוכים : (א) מנהל הנמל רשאי להחליט בכל שאלה בדבר האגרות המגיעות לפי תקנות אלה, אם הן מגיעות, מאיזה זמן ובאיזה שיעור, וכן בכל הקשור במתן שירות בנמל או הנובע מהוראות תקנות אלה. : (ב) הרואה עצמו נפגע בהחלטת מנהל הנמל רשאי לפנות, תוך עשרה ימים מיום שההחלטה הגיעה לידיעתו, לרשות הנמלים בבקשה לבטלה או לשנותה. @ 287. תשלום אגרות לפני הוצאת טובין מהנמל : (א) לא יוצאו טובין משטח הנמל לפני ששולמו כל האגרות ותשלומי המכס המגיעים עליהם או שניתנה ערבות להנחת דעתו של מנהל הנמל לתשלומם. : (ב) מנהל הנמל רשאי לעכב טובין בשטח הנמל כל עוד לא שולמו האגרות או התשלומים כאמור בתקנת משנה (א). @ 287א. דיווח לתצפית נמל (תיקון: תשע"ח) : כל מקום בתקנות אלה שמוטלת בו חובת דיווח או העברת מידע, פרטים או נתונים (להלן - המידע) לרב חובל הנמל, יראו בדיווח או בהעברת המידע לתצפית הנמל, מילוי אותה חובה. @ 288. עונשין (תיקון: תשמ"ב-2) : העובר על הוראה מהוראות תקנות אלה שלא נקבע לה עונש בחיקוק אחר, דינו - קנס חמש מאות שקלים או מאסר ששה חדשים או שניהם כאחד. @ 289. תחולה (תיקון: תשע"ח) : תקנות אלה יחולו בנמלים חיפה, אשדוד ואילת; בנמל אשקלון יחולו תקנות אלה למעט [[פרק שבעה עשר]]. @ 290. תחילה : תחילתן של תקנות אלה היא בתום תשעים יום מיום פרסומן ברשומות. @ 291. ביטול (תיקון: תשל"א, תשע"ח) : החיקוקים המפורטים להלן לא יחולו עוד בנמלי חיפה, אשדוד, אילת או אשקלון: : 1. [[תקנות הנמלים (מתן רשיונות לכלי שיט וסימונם)]]; : 2. תקנות נמל חיפה; : 3. [[תקנות נמל חיפה (אגרות קשירה, אגרות מינגש ואגרות רציף)]]; : 4. תקנות נמל חיפה (עגינה ברציף), 1934; : 5. [[תקנות נמל חיפה (כוח מניע), 1934]]; : 6. [[תקנות הנמלים (מניעת זיהום), 1935]]; : 7. [[תקנות הנמלים (הנפת דגלים על ידי ספינות), 1936]]; : 8. [[תקנות הנמלים (השימוש בספינות בתוך תחומי אזור מוגבל), 1936]]; : 9. תקנות נמל חיפה (ממשה), 1941; : 10. [[תקנות הנמלים 1943|תקנות הנמלים, 1943]]; : 11. [[תקנות נמל חיפה ויפו (אגרות החסנה), 1943]]; : 12. תקנות נמל חיפה ויפו (תשלומי נוסעים), 1945; : 13. [[תקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות), 1946]]; : 14. [[תקנות הנמלים (תעריף לשירותים מסויימים), תש"ל-1970]]; : 15. [[תקנות הנמלים (הודעה על סילוק אניות טרופות), 1947]]; : 16. תקנות נמל חיפה (סימון משקלות) (חבילות וחפצים המועברים באניות), 1947; : 17. תקנות נמל חיפה (אגרות נוסעים וחפציהם), תשי"ב-1951; : 18. צו הנמלים (אגרות מלתחה), תשי"ג-1953; : 19. [[תקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל), תשט"ז-1956]]; : 20. [[תקנות נמל חיפה (אגרות לסחורה בהעברה), תשי"ז-1957]]; : 21. תקנות נמל חיפה (אגרות שירותי בית ממגורות), תשי"ז-1957; : 22. תקנות נמל חיפה (שמירת טובין), תש"ך-1960; : 23. תקנות נמל חיפה (אגרות שימוש בנמל חיפה ובמיתקניו על ידי ספינות דיג), תש"ך-1960; : 24. [[תקנות נמל חיפה (אגרות העברת מטענים), תש"ך-1960]]; : 25. צו נמל חיפה (שימוש בציוד) (מס' 2), תשכ"ב-1962; : 26. [[תקנות הנמלים (שימוש בעגורני חוף), תשכ"ד-1964]]; : 27. תקנות הנמלים (ניתוב כלי שיט בנמלים), תשכ"ד-1964; : 28. [[תקנות הנמלים (רישוי נתבים), תשכ"ה-1964]]; : 29. תקנות נמל אשדוד (הטלת חיקוקים), תשכ"ו-1965; : 30. [[תקנות הנמלים (מניעת דליקות בכלי שיט), תשכ"ו-1966]]; : 31. [[תקנות הנמלים (אגרות לכלי שיט), תשכ"ו-1966]]; : 32. [[תקנות הנמלים (אגרות למשגור קטן), תשכ"ו-1966]]; : 33. תקנות נמל אילת (הטלת חיקוקים), תשכ"ו-1966; : 34. תקנות נמל חיפה ויפו (אגרות החסנה) (הוראות שעה), תשכ"ז-1966; : 35. [[תקנות הנמלים (שימוש במרצף), תשכ"ז-1967]]; : 36. תקנות הנמלים (אגרות לטעינת מלט בלתי טחון בצובר), תשכ"ז-1967; : 37. תקנות נמל אשדוד (שינוע מחצבים בצובר במיתקן התפזורת), תשכ"ז-1967; : 38. [[תקנות הנמלים (טעינת חמרי נפץ ופריקתם), תשכ"ח-1968]]; : 39. תקנות הנמלים (אגרות הוצאת אשפה מכלי שיט בנמל חיפה, אשדוד ואילת), תשכ"ח-1968; : 40. תקנות הנמלים (אגרות למטען אחוד ולכלי רכב במעבר דרך ישראל), תשכ"ט-1969. @ 292. השם : לתקנות אלה ייקרא "תקנות הנמלים, תשל"א-1971". == תוספת ראשונה __NOSUB__ == ==== ((([[תקנה 1]]))) ==== === זמן העבודה הרגיל בנמל === @ 1. : ימי העבודה לעבודת הנמל יהיו כל יום פרט לימי המנוחה. @ 2. : שעות העבודה בימי העבודה יהיו: : (א) בנמל חיפה - בשעות בין 06:30 לבין 15:30 לצורך עבודה באניות ובשעות בין 06:30 לבין 18:00 לכל צורך אחר; : (ב) בנמל אשדוד - :: לצורך עבודה באניות ובמטענים, ::: פרט לימי ששי - בשעות שבין 06:30 ובין 15:30; ::: בימי ששי בשעות שבין 06:30 ובין 13:30; :: לכל צורך אחר, פרט לימי ששי - ::: בשעות שבין 07:30 ובין 15:30 בתקופת החורף; ::: בשעות שבין 07:30 ובין 14:00 בתקופת הקיץ; :: בימי ששי - ::: בתקופת החורף, בשעות שבין 07:30 ובין 14:00; ::: בתקופת הקיץ, בשעות שבין 07:30 ובין 13:00; :: בפסקה זו - ::- "תקופת חורף" - ימי העבודה שבין תום תקופת הקיץ ובין ה-15 ביוני; ::- "תקופת קיץ" - ימי העבודה שבין ה-16 ביוני ובין ערב ראש השנה; : (ג) בנמל אילת - :: לצורך עבודה באניות ובמטענים כוללת מתן שירותים על ידי סירות, פרט לימי ששי - ::: בתקופת הקיץ, בשעות שבין 05:30 ובין 13:30; ::: בתקופת החורף, בשעות שבין 06:00 ובין 14:00; :: בימי ששי - ::: בתקופת הקיץ, בשעות שבין 05:30 ובין 12:30; ::: בתקופת החורף, בשעות שבין 06:00 ובין 13:00; :: לכל צורך אחר, פרט לימי ששי - ::: בתקופת הקיץ, בשעות שבין 06:30 ובין 13:30; ::: בתקופת החורף, בשעות שבין 07:00 ובין 15:00; :: בימי ששי - ::: בתקופת הקיץ, בשעות שבין 06:30 ובין 11:30; ::: בתקופת החורף, בשעות שבין 07:00 ובין 12:00; :: בפסקה זו - ::- "תקופת חורף" - ימי העבודה שבין 16 באוקטובר ובין 14 במאי; ::- "תקופת קיץ" - ימי העבודה שבין 15 במאי ובין 15 באוקטובר. == תוספת שניה (תיקון: תשמ"ד-3) __NOSUB__ == ==== ((([[תקנות 124]], [[129]], [[131]]))) ==== @ <עוגן תוספת חלק א> : {{מוגדל|א. כללי}} @ 1. : [[בתוספת זו]], "כמות בטונות" - כמות חמרי הנפץ נטו, למעט אריזות, עטיפות, תרמילים וגופי תחמושת. @ 2. : בחישוב רדיוס אזור סכנה "א" במטען חמרי נפץ שחלקים ממנו מסווגים ביותר מקבוצה אחת - : (1) תצורף הכמות בטונות של כל חלקי המטען; : (2) המטען על כל חלקיו יסווג בקבוצה שרדיוס אזור סכנה "א" התואם הוא הגדול יותר, ואזור סכנה "ב" יהיה בהתאם לכך. @ 3. : הרדיוסים של אזורי סכנה "א" ו-"ב" ימדדו במעגל שמרכזו במרכז אזור המניעה המיועד. @ <עוגן תוספת חלק ב> <עוגן טופס 1> : {{מוגדל|ב. טופס 1}} {{ש}} ((([[תקנה 124(א)]]))) @ : {{ממורכז|'''הודעה מוקדמת על כניסת אנית חמרי נפץ לנמל או על הכנסת חמרי נפץ לתחום נמל'''}} : א. שם האניה: .............................. : ב. תאריך ושעה צפויים להגעתה/ הפלגתה*: .................... לנמל/מנמל* .................... : ג. תאריך מבוקש לביצוע פריקה/טעינה*: ..................... : ד. רדיוס אזורי סכנה "א" ............... מטרים ; רדיוס אזורי סכנה "ב" ............... מטרים; : ה. בכל מקרה שאזור סכנה "א" חורג מתחום האזור המוגבל יש לצרף בקשה מאושרת לפי [[תקנה 129(ג)]]. : {| style="table-layout: fixed; width: 100%;" ! rowspan="2" | שם החומר !! colspan="4" | !! colspan="2" | משקל !! rowspan="2" | סוג האריזה !! rowspan="2" | סימני היכר מס' המכולה !! rowspan="2" | מספר האריזות |- ! I.M.O Class !! מס' קטלוגי !! I.M.D.G. Code Page !! מס' U.N.‎ !! נטו !! ברוטו |- | || || || || || || || || || |- | || || || || || || || || || |- | || || || || || || || || || |} : ו. המטען יוצא מהנמל/יגיע אל הנמל* באמצעות משאיות/קרונות רכבת* .............................. : ז. שם הנציג/הנציגים* המוסמך (הבקי בסוגי חמרי הנפץ) אשר יהיה נוכח בעת השינוע .............................. : ח. רצ"ב תכנית סיוור ורשימת ספנות. @ : אני הח"מ .................... מצהיר ומאשר בזאת כי הפרטים שנמסרו לעיל הינם לפי מיטב ידיעתי נכונים ומדוייקים. @ : {{טורים שווים ממורכז | {{טקסט תחתי|....................|התפקיד}} | {{טקסט תחתי|....................|חתימה}} }} @ : {{מוקטן|* מחק את המיותר.}} : {{מוקטן|** קטלוג לסיווג חמרים מסוכנים של רשות הנמלים.}} @ : לשימוש מחלקת תפעול: {{ש}} '''תשומת הלב מופנית לתוספת לתקנות בדבר טעינת המרי נפץ ופריקתם.''' : החלטות: :: מקום עגינת האניה: .............................. :: מקום ואזור השינוע: .............................. :: קצב ושיטת הפריקה/ טעינה: .............................. :: מספר הצוותים: .............................. : הערות: ............................................................ @ : {{טורים שווים | תאריך: .................... | רמ"ח תיפעול {{טקסט תחתי|....................|(חתימה)}} }} @ : מכבי אש/ בטיחות @ <עוגן תוספת חלק ג> <עוגן טופס 2> : {{מוגדל|ג. טופס 2}} {{ש}} ((([[תקנה 129(ג)(1)]]))) @ : {{ממורכז|'''בקשה לטעינה ולפריקה של חמרי נפץ בכמות גדולה יותר כשאזור סכנה א' התואם חורג מתחום האזור המוגבל'''}} @ (תיקון: תשנ"ט) : (('''חלק א'''' - ימולא על ידי יבואן/יצואן)) @ : אל: המנהל הכללי, משרד הבטחון - המנהל הכללי, רשות הנמלים @ : 1. נבקשכם לאשר פריקה/טעינה של חמרי נפץ בנמל .................... אזור סכנה א' התואם הוא .......... מטרים וגדול מהאזור המוגבל בנמל ב: .......... מטרים. : 2. הערות ............................................................ : {{טורים שווים | : 3. סימוכין: טופס "הודעה לפי [[תקנה 124(ג)]]" | מתאריך .................... {{ש}} שעה .................... {{ש}} סימוכין .................... }} @ : {{טורים שווים | תאריך .................... | חתימה .................... }} @ : {{טורים שווים | שעה .................... | תפקיד .................... }} @ : (('''חלק ב'''' - מנכ"ל משהב"ט)) @ : לאחר עיון בבקשתכם הריני מאשר בקשתכם לפי הסמכות שניתנה לי לפי [[תקנות אלה|תקנה 129(ג) לתקנות הנמלים, התשל"א-1971]], ובהתאם לשיקולים ולתנאים הבאים: : 1. שינוע חמרי הנפץ האמור חיוני מטעמים שבבטחון המדינה או שלמדינה עניין בהם. : 2. ננקטו כל הצעדים הנדרשים בנסיבות המקרה לטיפול צה"ל ומשטרת ישראל בכל פיגוע אפשרי במקרה אסון בתחום אזור סכנה "א" ו-"ב", הכל לפי המקרה, כשאותם אזורים חורגים כולם או מקצתם מתחום האזור המוגבל. : 3. משרד הבטחון ישא במלוא האחריות לכל נזק הנובע מן החריגה, אם יהיה, וישפה את רשות הנמלים בגין כל נזק כאמור. @ : {{טורים שווים | תאריך .................... | }} @ : {{טורים שווים | שעה .................... | חתימה {{טקסט תחתי|..............................|המנהל הכללי של משרד הבטחון}} }} @ (תיקון: תשנ"ט) : (('''חלק ג'''' - מנכ"ל רשות הנמלים)) @ : '''יוגש למנכ"ל רשות הנמלים רק במקרה של אישור ע"י מנכ"ל משהב"ט''' : לאחר עיון בבקשתכם וקבלת אישור מנכ"ל משהב"ט הריני מאשר בקשתכם לפי סמכות שניתנה לי לפי [[תקנות אלה|תקנה 129(ג) לתקנות הנמלים, התשל"א-1971]], בהתאם לתנאים שלעיל ולתנאים נוספים כלהלן: : ............................................................ : ............................................................ @ : {{טורים שווים | תאריך .................... | }} @ : {{טורים שווים | שעה .................... | חתימה {{טקסט תחתי|..............................|מנכ"ל רשות הנמלים}} }} @ <עוגן תוספת חלק ד> : {{מוגדל|ד. סיווג מטעני חמרי נפץ לפי טבלאות של כמויות ורדיוסים של אזורי סכנה}} {{ש}} ((([[תקנה 124(ב)]]))) ==== לוח א' - טבלת כמויות ורדיוסי אזורי הסכנה לקבוצה 1.1 בסיווג ((ה))קודקס ((של אימ"ו)) ==== : {| style="table-layout: fixed; width: 300px;" ! rowspan="2" | חומר נפץ {{ש}} (כמות בטונות) !! אזור סכנה א' !! אזור סכנה ב' |- ! colspan="2" | (רדיוס במטרים) |- | 1 || 72 || 160 |- | 2 || 91 || 202 |- | 3 || 104 || 231 |- | 4 || 114 || 254 |- | 5 || 123 || 274 |- | 6 || 131 || 291 |- | 7 || 138 || 306 |- | 8 || 144 || 320 |- | 9 || 150 || 333 |- | 10 || 155 || 345 |- | 11 || 160 || 356 |- | 12 || 165 || 366 |- | 13 || 169 || 376 |- | 14 || 174 || 386 |- | 15 || 178 || 395 |- | 16 || 181 || 403 |- | 17 || 185 || 411 |- | 18 || 189 || 419 |- | 19 || 192 || 427 |- | 20 || 195 || 434 |- | 21 || 199 || 441 |- | 22 || 202 || 448 |- | 23 || 205 || 455 |- | 24 || 208 || 462 |- | 25 || 211 || 468 |- | 26 || 213 || 474 |- | 27 || 216 || 480 |- | 28 || 219 || 486 |- | 29 || 221 || 492 |- | 30 || 224 || 497 |- | 31 || 226 || 503 |- | 32 || 229 || 508 |- | 33 || 231 || 513 |- | 34 || 233 || 518 |- | 35 || 236 || 523 |- | 36 || 238 || 528 |- | 37 || 240 || 533 |- | 38 || 242 || 538 |- | 39 || 244 || 543 |- | 40 || 246 || 547 |- | 41 || 248 || 552 |- | 42 || 250 || 556 |- | 43 || 252 || 561 |- | 44 || 254 || 566 |- | 45 || 256 || 571 |- | 46 || 258 || 576 |- | 47 || 260 || 581 |- | 48 || 262 || 586 |- | 49 || 263 || 591 |- | 50 || 265 || 596 |- | 52 || 269 || 606 |- | 54 || 272 || 617 |- | 56 || 275 || 628 |- | 58 || 279 || 639 |- | 60 || 282 || 651 |- | 62 || 285 || 663 |- | 64 || 288 || 675 |- | 66 || 291 || 687 |- | 68 || 294 || 699 |- | 70 || 297 || 712 |- | 72 || 300 || 724 |- | 74 || 302 || 737 |- | 76 || 305 || 750 |- | 78 || 308 || 763 |- | 80 || 310 || 776 |- | 82 || 313 || 789 |- | 84 || 315 || 801 |- | 86 || 318 || 814 |- | 88 || 320 || 827 |- | 90 || 323 || 840 |- | 92 || 325 || 852 |- | 94 || 327 || 864 |- | 96 || 330 || 876 |- | 98 || 332 || 888 |- | 100 || 334 || 899 |- | 102 || 336 || 910 |- | 104 || 339 || 921 |- | 106 || 341 || 931 |- | 108 || 343 || 941 |- | 110 || 345 || 950 |- | 112 || 347 || 959 |- | 114 || 349 || 967 |- | 116 || 351 || 974 |- | 118 || 353 || 981 |- | 120 || 355 || 986 |- | 122 || 357 || 992 |- | 124 || 359 || 997 |- | 126 || 361 || 1003 |- | 128 || 363 || 1008 |- | 130 || 365 || 1013 |- | 132 || 367 || 1018 |- | 134 || 368 || 1023 |- | 136 || 370 || 1029 |- | 138 || 372 || 1034 |- | 140 || 374 || 1038 |- | 142 || 376 || 1043 |- | 144 || 377 || 1048 |- | 146 || 379 || 1053 |- | 148 || 381 || 1058 |- | 150 || 383 || 1063 |- | 160 || 391 || 1086 |- | 170 || 399 || 1108 |- | 180 || 407 || 1129 |- | 190 || 414 || 1150 |- | 200 || 421 || 1170 |- | 210 || 428 || 1189 |- | 220 || 435 || 1207 |- | 230 || 441 || 1225 |- | 240 || 447 || 1243 |- | 250 || 454 || 1260 |- | 260 || 460 || 1277 |- | 270 || 465 || 1293 |- | 280 || 471 || 1308 |- | 290 || 477 || 1324 |- | 300 || 482 || 1339 |- | 310 || 487 || 1354 |- | 320 || 492 || 1368 |- | 330 || 498 || 1382 |- | 340 || 503 || 1396 |- | 350 || 507 || 1409 |- | 360 || 512 || 1423 |- | 370 || 517 || 1436 |- | 380 || 522 || 1449 |- | 390 || 526 || 1461 |- | 400 || 531 || 1474 |- | 410 || 535 || 1486 |- | 420 || 539 || 1498 |- | 430 || 543 || 1510 |- | 440 || 548 || 1521 |- | 450 || 552 || 1533 |- | 460 || 556 || 1544 |- | 470 || 560 || 1555 |- | 480 || 564 || 1566 |- | 490 || 568 || 1577 |- | 500 || 571 || 1587 |- | 510 || 575 || 1598 |- | 520 || 579 || 1608 |- | 530 || 583 || 1619 |- | 540 || 586 || 1629 |- | 550 || 590 || 1639 |- | 560 || 593 || 1649 |- | 570 || 597 || 1658 |- | 580 || 600 || 1668 |- | 590 || 604 || 1677 |- | 600 || 607 || 1687 |- | 610 || 611 || 1696 |- | 620 || 614 || 1705 |- | 630 || 617 || 1715 |- | 640 || 620 || 1724 |- | 650 || 624 || 1732 |- | 700 || 639 || 1776 |- | 750 || 654 || 1817 |- | 800 || 668 || 1857 |- | 850 || 682 || 1895 |- | 900 || 695 || 1931 |- | 950 || 708 || 1966 |- | 1000 || 720 || 2000 |- | 1050 || 732 || 2033 |- | 1100 || 743 || 2065 |- | 1150 || 754 || 2095 |- | 1200 || 765 || 2125 |- | 1250 || 776 || 2154 |- | 1300 || 786 || 2183 |- | 1350 || 796 || 2210 |- | 1400 || 805 || 2237 |- | 1450 || 815 || 2264 |- | 1500 || 824 || 2289 |} ==== לוח ב' - טבלת כמויות ורדיוסי אזורי הסכנה לקבוצה 1.2 בסיווג הקודקס של אימ"ו ==== : {| style="table-layout: fixed; width: 400px;" ! rowspan="2" | תת-קבוצה !! rowspan="2" | חמרי נפץ {{ש}} (כמות בטונות) !! אזור סכנה א' !! אזור סכנה ב' |- ! colspan="2" | (רדיוס במטרים) |- | א. || בלתי מוגבלת || 60 || 120 |- | ב. || בלתי מוגבלת || 120 || 240 |- | ג. || בלתי מוגבלת || 185 || 370 |- | ד. || בלתי מוגבלת || 275 || 550 |} ==== לוח ג' - טבלת כמויות ורדיוסי אזורי הסכנה לקבוצה 1.3 בסיווג הקודקס של אימ"ו ==== : {| style="table-layout: fixed; width: 300px;" ! rowspan="2" | הכמות בטונות !! אזור סכנה א' !! אזור סכנה ב' |- ! colspan="2" | (רדיוס במטרים) |- | 5 || 50 || 55 |- | 10 || 50 || 69 |- | 15 || 50 || 79 |- | 20 || 54 || 87 |- | 25 || 58 || 94 |- | 30 || 62 || 99 |- | 35 || 65 || 105 |- | 40 || 68 || 109 |- | 45 || 71 || 114 |- | 50 || 74 || 118 |- | 55 || 76 || 122 |- | 60 || 78 || 125 |- | 65 || 80 || 129 |- | 70 || 82 || 132 |- | 75 || 84 || 135 |- | 80 || 86 || 138 |- | 85 || 141 || 888 |- | 90 || 90 || 143 |- | 95 || 91 || 146 |- | 100 || 93 || 149 |- | 105 || 94 || 151 |- | 110 || 96 || 153 |- | 115 || 97 || 156 |- | 120 || 99 || 158 |- | 125 || 100 || 160 |- | 130 || 101 || 162 |- | 135 || 103 || 164 |- | 140 || 104 || 166 |- | 145 || 105 || 168 |- | 150 || 106 || 170 |- | 155 || 107 || 172 |- | 160 || 109 || 174 |- | 165 || 110 || 176 |- | 170 || 111 || 177 |- | 175 || 112 || 179 |- | 180 || 113 || 181 |- | 185 || 114 || 182 |- | 190 || 115 || 184 |- | 195 || 116 || 186 |- | 200 || 117 || 187 |- | 205 || 118 || 189 |- | 210 || 119 || 190 |- | 215 || 120 || 192 |- | 220 || 121 || 193 |- | 225 || 122 || 195 |- | 230 || 123 || 196 |- | 235 || 123 || 197 |- | 240 || 124 || 199 |- | 245 || 125 || 200 |- | 250 || 126 || 202 |- | 260 || 128 || 204 |- | 270 || 129 || 207 |- | 280 || 131 || 209 |- | 290 || 132 || 212 |- | 300 || 134 || 214 |- | 310 || 135 || 217 |- | 320 || 137 || 219 |- | 330 || 138 || 221 |- | 340 || 140 || 223 |- | 350 || 141 || 226 |- | 360 || 142 || 228 |- | 370 || 144 || 230 |- | 380 || 145 || 232 |- | 390 || 146 || 234 |- | 400 || 147 || 236 |- | 410 || 149 || 238 |- | 420 || 150 || 240 |- | 430 || 151 || 242 |- | 440 || 152 || 243 |- | 450 || 153 || 245 |- | 460 || 154 || 247 |- | 470 || 155 || 249 |- | 480 || 157 || 251 |- | 490 || 158 || 252 |- | 500 || 159 || 254 |- | 510 || 160 || 256 |- | 520 || 161 || 257 |- | 530 || 162 || 259 |- | 540 || 163 || 261 |- | 550 || 164 || 262 |- | 560 || 165 || 264 |- | 570 || 166 || 265 |- | 580 || 167 || 267 |- | 590 || 168 || 268 |- | 600 || 169 || 270 |- | 610 || 170 || 271 |- | 620 || 171 || 273 |- | 630 || 171 || 274 |- | 640 || 172 || 276 |- | 650 || 173 || 277 |- | 660 || 174 || 279 |- | 670 || 175 || 280 |- | 680 || 176 || 281 |- | 690 || 177 || 283 |- | 700 || 178 || 284 |- | 710 || 178 || 285 |- | 720 || 179 || 287 |- | 730 || 180 || 288 |- | 740 || 181 || 289 |- | 750 || 182 || 291 |- | 800 || 186 || 297 |- | 900 || 193 || 309 |- | 1000 || 200 || 320 |- | 1100 || 206 || 330 |- | 1200 || 213 || 340 |- | 1300 || 218 || 349 |- | 1400 || 224 || 358 |- | 1500 || 229 || 366 |} ==== לוח ד' - טבלת כמויות ורדיוס אזורי הסכנה לקבוצה 1.4 בסיווג הקודקס ==== איזור איז זר הכמות סכנה סכנה בטונות אי ני רדיוס במטרים) : {| style="table-layout: fixed; width: 300px;" ! rowspan="2" | הכמות בטונות !! איזור סכנה א' !! איזור סכנה ב' |- ! colspan="2" | (רדיוס במטרים) |- | בלתי מוגבל || 50 || 50 |} ==== לוח ה' - חלוקת קבוצה 1.2 לתת-קבוצות ==== ==== {{מוקטן|(ראה טבלת כמויות ורדיוסי אזורי סכנה [[בלוח ב']])}} ==== : {| style="table-layout: fixed; width: 300px;" ! המספר בקטלוג לסיווג חמרים מסוכנים !! מספר בקודקס !! תת-קבוצה |- | 0198 || 1203 || ב |- | 0201 || 1204 || א |- | 0205 || 1206 || ג |- | 0210 || 1207 || ג |- | 0213 || 1207 || ג |- | 0216 || 1208 || ג |- | 0218 || 1209 || ג |- | 0222 || 1210 || ד |- | 0303 || 1210-5 || ד |- | 0306 || 1210-7 || ד |- | 0446 || 1218 || ב |- | 0452 || 1215 || ד |- | 0454 || 1214 || ב |- | 0457 || 1220 || ב |- | 0459 || 1219 || ב |- | 0614 || 1231 || ג |- | 0623 || 1224 || ד |- | 0625 || 1225 || ד |- | 0627 || 1229 || א |- | 0769 || 1241 || א |- | 0779 || 1242 || ד |- | 0803 || 1244 || א |- | 0893 || 1248 || א |- | 1258 || 1250 || ג |- | 1302 || 1260 || א |- | 1327 || 1262 || ב |- | 1329 || 1263 || ב |- | 1332 || 1264 || ב |- | 1433 || 1266 || א |- | 1764 || 1270 || ב |- | 1766 || 1269 || ב |- | 2075 || 1126 || ג |- | 2171 || 1273 || ד |- | 2175 || 1275 || ד |- | 2177 || 1274 || ד |- | 2258 || 1282 || ג |- | 2259 || 1283 || ד |- | 2261 || 1281 || ג |- | 2264 || 1278 || ד |- | 2266 || 1279 || ד |- | 2326 || 1288 || ד |- | 2446 || 1289 || ג |- | 2448 || 1288-1 || ג |- | 2481 || 1131-1 || ג |- | 2757 || 1294 || ד |} === ה. טופס 3 <עוגן טופס 3> === ==== ((([[תקנות 131]] [[ו-165]]))) (תיקון: תשנ"ב) ==== ==== תיאור הדגל ==== @ : ארכו ורחבו 100 סנטימטרים, או אורך ורוחב שווים גדולים מאלה; צבעו אדום וקצהו הרחוק מן התורן ייקמט על ידי משולש שווה שוקיים שקודקודו זווית ישרה, כפי שנקבע בקוד הסימנים הבינלאומי 1969 כסימן היכר. : {{ממורכז|[[תמונה:ICS Bravo gazette.png|180px]]}} == תוספת שלישית (תיקון: תשנ"ב) __NOSUB__ == @ <עוגן טופס 1> : '''טופס 1:''' הודעה על חומרים מסוכנים ((([[תקנה 151]]))) @ <עוגן טופס 2> : '''טופס 2:''' טופס ביקורת בטיחות לאניות חמרים מסוכנים בצובר נוזלי ולמתקנים במסוף ((([[תקנה 170ט]]))) @ <עוגן טופס 3> : '''טופס 3:''' טבלת סיווג מסירה ותעריפים לחומרים מסוכנים ארוזים ((([[תקנה 170כו]]))) == תוספת רביעית __NOSUB__ == ==== ((([[תקנה 187]]))) ==== === דרישה בדבר אניה טרופה === @ (תיקון: תשנ"ט) : (((הטופס הושמט))) == תוספת חמישית (תיקון: תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5) __NOSUB__ == === חלק א': אגרות כלי שיט === ==== ((([[תקנה 190]]))) ==== @ 1. אגרת מגדלור : בעד כל כניסה של כלי שיט לנמל תשולם אגרת מגדלור כמפורט [[פרט 3|בסעיף 3 להלן]], אולם לא תיגבה אגרת מגדלור לגבי כלי שיט שחזר לאותו נמל מבלי שביקר בינתיים בנמל מחוץ לישראל. @ 2. (תיקון: תשנ"ד, תש"ע) : (((בוטל).)) @ 3. שיעור אגרות מגדלור (תיקון: תשמ"ט-6, תש"ע) : אגרת מגדלור, כאמור [[פרט 1|בסעיף 1]] תשולם בהתאם לאורך כלי השיט בשיעורים הנקובים להלן: : {| ! rowspan="2" | אורך כלי השיט במטרים {{ש}} (חלק של מטר ייחשב כמטר שלם) !! האגרה בשקלים חדשים למטר אורך |- ! אגרת מגדלור |- | עד 50 || 0.50 |- | 51 עד 60 || 0.70 |- | 61 עד 70 || 0.90 |- | 71 עד 80 || 1.40 |- | 81 עד 90 || 1.50 |- | 91 עד 100 || 1.70 |- | 101 עד 110 || 2.00 |- | 111 עד 150 || 3.30 |- | 151 עד 160 || 4.60 |- | 161 עד 170 || 5.20 |- | 171 עד 180 || 6.20 |- | 181 עד 190 || 7.30 |- | 191 עד 220 || 8.50 |- | 221 עד 250 || 10.30 |- | 251 עד 300 || 17.20 |- | מעל 300 || 37.00 |} @ 4. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) @ 5. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) @ 6. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) @ 7. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) @ 8. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) @ 9. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) === חלק ב': אגרות סבלות (((בוטל))) (תיקון: תש"ע) === @ 10. (תיקון: תשנ"ה-5, תש"ע) : (((בוטל).)) @ 11. (תיקון: תשנ"ה-5, תש"ע) : (((בוטל).)) @ 12. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) @ 13. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) @ 14. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) @ 15. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) @ 16. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) === חלק ג': אגרות רציף (((בוטל))) (תיקון: תש"ע) === @ 17. (תיקון: תשנ"ג-3, תשנ"ה-3, תשנ"ט-5, תשס"ג, תש"ע) : (((בוטל).)) @ 18. (תיקון: תשנ"ט-5, תש"ע) : (((בוטל).)) === חלק ד': אגרות לשירותים מסויימים === ==== ((([[תקנה 250]]))) ==== @ 19. : בעד השירותים המפורטים להלן הניתנים למטענים ישולמו האגרות המצויינות לצידם; בנמל אילת ישולמו האגרות המצויינות בסעיף זה בתוספת של 15 אחוזים: : (()) '''א. מיון לפי סימנים עיקריים או סימני עזר''' :: {| ! rowspan="3" | סוג המטען !! colspan="4" | שקלים חדשים לכל טון מטרי |- ! colspan="2" | לפי סימן עיקרי !! colspan="2" | לפי סימן עזר |- ! {{מוקטן|טור א'}} !! {{מוקטן|טור ב'}} !! {{מוקטן|טור א'}} !! {{מוקטן|טור ב'}} |- | colspan="5" | : 1. ברזל בלתי ארוז או באגידים (ליפטים) שמשקל כל אגיד - |- | :: אינו עולה על 100 ק"ג || 2.21 || 4.42 || 1.50 || 3.00 |- | :: עולה על 100 ק"ג || 1.69 || 3.38 || 1.20 || 2.40 |- | colspan="5" | : 2. צינורות בקוטר - |- | :: עד 3″ || 1.69 || 3.38 || 1.20 || 2.40 |- | :: מעל 3″ עד 8″ || 1.17 || 2.34 || 0.80 || 1.60 |- | :: מעל 8″ || 2.08 || 4.16 || 1.40 || 2.80 |- | colspan="5" | : 3. לוחות או פחים בודדים או באגידים שמשקל כל יחידה או אגיד - |- | :: אינו עולה על 100 ק"ג || 2.08 || 4.16 || 1.40 || 2.80 |- | :: עולה על 100 ק"ג || 1.17 || 2.34 || 0.80 || 1.60 |- | : 4. שקים וחביות || 1.43 || 2.86 || 1.00 || 2.00 |- | : 5. קרטונים || 1.69 || 3.38 || 1.20 || 2.40 |- | : 6. מטען אחר || 2.08 || 4.16 || 1.40 || 2.80 |} : '''ב. מיון עץ וטיפול בעץ''' :: {| ! סוג המטען !! היחידה !! בשקלים חדשים {{ש}} לכל יחידה |- | colspan="3" | : 1. בעד מיון לפי סימנים עיקריים של עץ - |- | :: א. לבן ואורן || מטר מעוקב || 1.17 |- | :: ב. אשור || מטר מעוקב || 1.69 |- | :: ג. אריזה || טון מטרי || 2.21 |- | colspan="3" | : 2. בעד מיון לפי סימני עזר של עץ - |- | :: א. לבן, לפי מידות עובי, רוחב ואורך || מטר מעוקב || 3.00 |- | :: ב. אורן, לפי מידות עובי ורוחב || מטר מעוקב || 3.00 |- | :: ג. אשור, לפי מידות עובי || מטר מעוקב || 5.00 |- | :: ד. אריזה || טון מטרי || 1.20 |- | colspan="3" | : 3. בעד טיפול לצורך מדידה של עץ - |- | :: א. לבן ואורן || מטר מעוקב || 3.00 |- | :: ב. אשור || מטר מעוקב || 5.00 |} @ 20. : בעד כל אחד מהשירותים המפורטים להלן ישולמו האגרות המצויינות לצידם: :: [---] {{מוקטן|<u>האגרה בשקלים חדשים</u>}} : 1. שימוש בחבלי הנמל לרתיקת אניות על יד שובר הגלים - :: עד 72 שעות, לכל 24 שעות או חלק מהן [---] 12.35 :: לכל חבל לכל 24 שעות נוספות או חלק מהן [---] 6.11 : 2. (א) שימוש בגמלה (Gang way) של הנמל שלא לצורך העלאה או הורדה של הנוסעים - ::: (1) כאשר ארכה עד 5 מטר, לכל 24 שעות או חלק מהן [---] 4.29 ::: (2) כאשר ארכה עולה על 5 מטר, לכל 24 שעות או חלק מהן [---] 8.58 :: (ב) תשלום האגרה לפי סעיף קטן זה אינו פוטר מחובת תשלום בעד השירותים הקשורים בהגשת הגמלה לאניה או סילוקה ממנה. : 3. (א) שימוש בארבות (מזמן מסירתן לידי המזמין ועד החזרתן) שלא לצורך ניטול מטענים - ::: (1) ארבות משא, לכל 24 שעות או חלק מהן, לכל ארבה שמעמסה - :::: עד 40 טון [---] 43.55 :::: למעלה מ-40 טון [---] 61.10 ::: (2) ארבות פונטון לנוסעים, לכל 24 שעות או חלק מהן, לכל ארבה [---] 30.55 :: (ב) בעד שימוש בארבות מחוץ למעגן הסגור תשולם תוספת בשיעור 75% לאגרה הקבועה בפסקה (א). : 4. (א) אספקת מים לאניות העוגנות בנמל - ::: (1) באמצעות כלי שיט - :::: ל-30 הטון הראשונים או חלק מהם [---] 105.30 :::: לכל טון נוסף [---] 3.51 ::: (2) באמצעות צינורות מהרציף - :::: ל-15 הטון הראשונים או חלק מהם [---] 31.20 :::: לכל טון נוסף [---] 2.08 :: (ב) בימי מנוחה תשולם האגרה שנקבעה בפסקה (א) בתוספת של 75%. @ 21. : (א) מנהל הנמל רשאי לאשר בתעודה בכתב נוהל מסויים בשחרור מטען, והוא רשאי לאשר כאמור, כי שולמו כדין סכומים כאגרות רשיון, כאגרות מגדלור, כאגרות עגינה או בעד שירות הכרוך בעבודה בנמל או לכל מטרה אחרת שרשות הנמלים והרכבות תורה לאשר. : (ב) בעד תעודת אישור כאמור בסעיף קטן (א) תשולם אגרה כדלקמן: :: {| ! למטעני יבוא !! בשקלים חדשים |- | : 1. לכל אישור המשמש תעודת שער הניתן בנוסף לאישור המקורי || 2.0 |- | : 2. לכל תעודת אישור אחרת || 4.0 |- ! למטעני יצוא !! |- | :: לכל תעודת אישור || 1.0 |} @ 22. : (א) נכח פקיד, לפי הזמנה, לצרכי השגחה על עבודה בנמל בזמן העבודה הרגיל, תשולם בעד כל פקיד, לכל שעה או חלק ממנה, אגרה בסך 5.30 שקלים חדשים בנמלי חיפה ואשדוד ו-6.10 שקלים חדשים בנמל אילת. : (ב) הודיע מי שביקש נוכחות כאמור בסעיף קטן (א) לפני הזמן שבו צריך פקיד להיות נוכח באותה עבודה כאמור, כי שירותיו של אותו פקיד אינם דרושים, לא תשולם האגרה הקבועה; הודיע בעל הבקשה לאותה נוכחות למנהל הנמל, לאחר התחלת נוכחותו של פקיד כלשהו באותה עבודה, כי שירותיו של הפקיד המיוחד אינם דרושים או שאינם דרושים עוד, תהיה האגרה שיש לשלמה, האגרה המשתלמת בעד התקופה המתחילה בשעת התחלת נוכחותו של הפקיד והמסתיימת בשעת קבלת ההודעה אצל מנהל הנמל, או המסתיימת בשעה שהפקיד הנוכח מפסיק נוכחותו באותה עבודה, הכל לפי התקופה הקצרה ביותר. : (ג) פנו שני מבקשים או יותר בבקשה לנוכחות כאמור בסעיף קטן (א) למשך אותו זמן, תשולם האגרה שנקבעה במלואה בידי כל מבקש בעד כל הזמן שבו נכח פקיד כאמור באותה עבודה בשביל אותם המבקשים. @ 23. : (א) שירות שמירת טובין בלשכת המודיעין בנמל יינתן לבעלי רשיונות כניסה לנמל בלבד; לא יתקבלו לשמירה - :: (1) כסף, תכשיטים ודברי ערך אחרים; :: (2) כל יחידת טובין שאחד מממדיה עולה על 60 ס"מ. : (ב) בעד שמירת כל יחידת טובין בלשכת המודיעין תשולם אגרה של 0.06 שקלים חדשים ליממה הראשונה ושל 0.12 שקלים חדשים לכל יממה נוספת. : (ג) מנהל הנמל רשאי לפטור מחובת תשלום האגרות לפי סעיף קטן (ב), כולן או מקצתן. === חלק ה': אגרות שימוש בציוד (((בוטל))) (תיקון: תש"ע) === @ 24. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) @ 25. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) === חלק ו': אגרת איסוף מי שיפוליים (((בוטל))) (תיקון: תש"ע) === @ 26. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) == תוספת ששית (((בוטלה))) (תיקון: תשמ"ט-5, תש"ע) __NOSUB__ == == לוח השוואה == : {| width="100%" ! width="200px" | תקנה חדשה !! תקנה קודמת |- | [[1]] || |- | [[2]] || [[תקנות הנמלים 1943|תקנה 10(2) לתקנות הנמלים, 1943]]. |- | 3 || |- | [[4–10]] || [[+|תקנות 1–6]] [[ו-7א לתקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל), תשט"ז-1956]]. |- | [[11–13]] || |- | [[14]] || [[תקנות הנמלים 1943|תקנה 11 לתקנות הנמלים, 1943]]. |- | [[15]] [[ו-16]] || |- | [[17]] || [[תקנה 5(א) לתקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל), תשט"ז-1956]]. |- | [[18]] || [[תקנות הנמלים 1943|תקנה 12(2) לתקנות הנמלים, 1943]]. |- | [[19–24]] || |- | [[25]] [[ו-26]] || תקנה 3(2)(א) ו-(ב) לתקנות הנמלים (מתן רשיונות לכלי שיט וסימונם). |- | [[27]] || |- | [[28(א)]] || תקנה 2 לתקנות הנמלים (השימוש בספינות בתוך תחומי אזור מוגבל), 1936. |- | [[28(ב)–30]] || תקנה 3(5) ו-(11) לתקנות הנמלים (מתן רשיונות לכלי שיט וסימונם)((.)) |- | [[31–35]] || |- | [[36]] || [[+|תקנות 2]] [[ו-3 לתקנות הנמלים (הנפת דגלים ע"י ספינות), 1936]]. |- | [[37–47]] || [[תקנות 1–8 לתקנות הנמלים (רישוי נתבים), תשכ"ה-1964]]. |- | [[48]] || תקנה 2 לתקנות הנמלים (ניתוב כלי שיט בנמלים), תשכ"ד-1964. |- | [[49]] || תקנות 5 ו-6 לתקנות נמל חיפה. |- | [[50]] || |- | [[51–53]] || [[תקנות הנמלים 1943|תקנות 3–5 לתקנות הנמלים, 1943]]. |- | [[54–56]] || |- | [[57]] || [[תקנה 2 לתקנות נמל חיפה (כוח מניע), 1934]]. |- | [[58]] [[ו-59]] || |- | [[60]] || תקנות נמל חיפה (עגינה ברציף), 1934. |- | [[61–66]] || |- | [[67]] [[ו-68]] || [[+|תקנות 6]] [[תקנות הנמלים 1943|ו-7 לתקנות הנמלים, 1943]]. |- | [[69–71]] || |- | [[72]] [[ו-73]] || [[+|תקנות 1]] [[ו-2 לתקנות הנמלים (שימוש בעגורני חוף), תשכ"ד-1964]]. |- | [[74]] || |- | [[75]] || [[תקנות הנמלים 1943|תקנה 7(3) לתקנות הנמלים, 1943]]. |- | [[76]] || |- | [[77]] || תקנה 2 לתקנות נמל חיפה (סימון משקלות) (חבילות וחפצים המועברים באניות), 1947. |- | [[78]] || |- | [[79–81]] || [[+|תקנות 8]] [[ו-9(1) ו-(3) לתקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות), 1946]]. |- | [[82]] || |- | [[83]] || [[תקנה 7 לתקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות), 1946]]. |- | [[84–91]] || |- | [[92–95]] || [[+|תקנות 5]], [[+|13]], [[+|15–17]] [[ו-17א לתקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות), 1946]]. |- | [[96]] [[ו-97]] || [[+|תקנות 8]] [[תקנות הנמלים 1943|ו-9 לתקנות הנמלים, 1943]]. |- | [[98–102]] || |- | [[103]] || [[תקנות הנמלים 1943|תקנה 12(1) לתקנות הנמלים, 1943]]. |- | [[104–106]] || |- | [[107–122]] || [[תקנות 1–16 לתקנות הנמלים (מניעת דליקות בכלי שיט), תשכ"ו-1966]]. |- | [[123–149]] [[והתוספת השניה]] || [[תקנות 1–27 לתקנות הנמלים (טעינת חמרי נפץ ופריקתם), תשכ"ח-1968]]. |- | [[150–170]] [[והתוספת השלישית]] || |- | [[171]] || [[תקנות הנמלים (מניעת זיהום), 1935]]. |- | [[172–185]] [[והתוספת הרביעית]] || |- | [[186–188]] || [[תקנות הנמלים (הודעה על סילוק אניות טרופות), 1947]]. |- | [[189]] || |- | [[190–212]]; [[תוספת 5 חלק א|1–8 בחלק א' לתוספת החמישית]] || תקנות הנמלים (אגרות כלי שיט), תשכ"ו-1966. |- | [[213–217]] || תקנות הנמלים (אגרות הוצאת אשפה מכלי שיט בנמלי חיפה, אשדוד ואילת), תשכ"ח-1968. |- | [[218–232]]; [[תוספת 5 חלק ב|11–22 בחלק ב' לתוספת החמישית]] || תקנות נמל חיפה (אגרות העברת מטענים), תש"ך-1960; תקנה 3 לתקנות נמל חיפה (אגרות לסחורה בהעברה), תשי"ז-1957. |- | [[תוספת 5 חלק ג|23 ו-24 בחלק ג' לתוספת החמישית]] || תקנות נמל חיפה (אגרות קשירה, אגרות מינגש ואגרות רציף); תקנה 4 לתקנות נמל חיפה (אגרות לסחורה בהעברה), תשי"ז-1957. |- | [[233–239]] || |- | [[240–243]] || [[תקנות נמל חיפה ויפו (אגרות החסנה), 1943]]. |- | [[244–249]] || תקנות הנמלים (אגרות למטען אחוד ולכלי רכב במעבר דרך ישראל), תשכ"ט-1969. |- | [[250]]; [[תוספת 5 חלק ד|25–29 בחלק ד' לתוספת החמישית]] || צו נמל חיפה (תעריף לשירותים מסויימים), 1946; [[+|תקנות 10(3) ו-(4)]], [[+|16]] [[תקנות הנמלים 1943|ו-17 לתקנות הנמלים, 1943]]; תקנות נמל חיפה (שמירת טובין), תש"ך-1960. |- | [[251–254]] || [[תקנות הנמלים (אגרות למשגור קטן), תשכ"ו-1966]]. |- | [[255–258]] || [[תקנות הנמלים (שימוש במרצף), תשכ"ז-1967]]. |- | [[259–263]] || תקנות נמל חיפה (אגרות שירותי בית ממגורות), תשי"ז-1957. |- | [[264–270]] || תקנות נמל אשדוד (שינוע מטענים במיתקן התפזורת), תשכ"ז-1967. |- | [[271]] || תקנות הנמלים (אגרות לטעינת מלט בלתי טחון בצובר), תשכ"ז-1967. |- | [[272–275]] || תקנות נמל חיפה ויפו (תשלומי נוסעים), 1945; תקנות נמל חיפה (אגרות נוסעים וחפציהם), תשי"ב-1951. |- | [[276–278]] || [[צו הנמלים (אגרות מלתחה), תשי"ג-1953]]. |- | [[279–282]]; [[תוספת 5 חלק ה|27–29 לחלק ה' לתוספת החמישית]] || צו נמל חיפה (שימוש בציוד) (מס' 2), תשכ"ב-1962. |- | [[283]] [[ו-284]] || [[+|תקנות 7]] [[ו-27 לתקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל), תשט"ז-1956]]. |- | [[285]] || תקנה 3(1) לתקנות הנמלים (מתן רשיונות לכלי שיט וסימונם). |- | [[286]] [[ו-287]] [[והתוספת הראשונה]] || [[תקנות הנמלים 1943|תקנה 10(1) לתקנות הנמלים, 1943]]. |- | [[תוספת 5 חלק א|סעיף 9 בחלק א' לתוספת החמישית]] || התוספת לתקנות נמל חיפה (אגרות שימוש בנמל ובמתקניו על-ידי ספינות דיג), תש"ך-1960. |} == רשימת מונחים __NOTOC__ == {{עמודות|2|{{דוכיווני|זקפים|bollards}} {{דוכיווני|מכולות|containers}} {{דוכיווני|גווה|hulk}} {{דוכיווני|כלי שיט מושבת|laid-up ship}} {{דוכיווני|רתוקות|moorings}} {{דוכיווני|אורך מקסימלי|overall length}} {{דוכיווני|משטחים|pallets}} {{דוכיווני|מענבים|slings}} {{דוכיווני|ספינת אספקה|store ship}} {{דוכיווני|סיוור|stowage}} {{דוכיווני|תכנית סיוור|stowage plan}} {{דוכיווני|חבקים|straps}} {{דוכיווני|במעבר|transit}} {{דוכיווני|שיטעון|transshipment}}}} <פרסום> י"א באלול תש"ל (20 בספטמבר 1970) <חתימה> שמעון פרס, שר התחבורה nk0pd0d39j2neshgqojnr04s3vfutgl 3084728 3084727 2026-09-25T07:54:42Z Shahar9261 22508 3084728 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות הנמלים, תשל"א-1971 <מאגר תקן 2104188 קוד a163Y00000DuPCpQAN> <מקור> ((ק"ת תשל"א, 306|תקנות הנמלים|2650)), ((878|תיקון|2688)); ((תשל"ב, 1371|תיקון|2867)); ((תשל"ג, 14|תיקון - תקנות בדבר אגרות|2909)), ((235|תיקון מס' 2 - תקנות בדבר אגרות גלנוע|2929)), ((469|תיקון מס' 3 - תקנות בדבר אגרות החסנה|2946)), ((521|תיקון מס' 4|2949)), ((838|תיקון מס' 5|2974)), ((914|תיקון מס' 6 - תקנות בדבר אגרות|2980)), ((1096|תיקון מס' 7|2991)), ((1105|תיקון מס' 8|2991)), ((1105|תיקון מס' 9|2991)), ((1838|תיקון מס' 10|3050)), ((1921|תיקון מס' 11|3055)); ((תשל"ד, 270|תיקון - תקנות בדבר אגרות|3085)), ((481|תיקון מס' 2 - תקנות בדבר אגרות קשירת כלי שיט לכונסאות עגינה|3110)), ((543|ת"ט|3113)), ((896|תיקון מס' 3|3154)); ((תשל"ה, 1156|תיקון|3309)), ((1157|אגרת החסנה - הוראת שעה|3309)), ((1251|אגרות החסנה בנמל אילת - הוראת שעה|3314)), ((1253|תיקון מס' 2|3314)), ((1329|תיקון מס' 3|3318)), ((1658|תיקון מס' 4|3334)), ((1813|תיקון מס' 5|3343)), ((2090|תקנות הנמלים (אגרות שנתיות לספינות דיג)|3361)); ((תשל"ו, 147|תקנות-שעת-חירום (הסדרים בעקבות שינוי שער המטבע)|3406)), ((380|תיקון מס' 3|3426)), ((590|תיקון מס' 5 - תקנות בדבר אגרות הוצאת אשפה|3440)), ((686|ת"ט|3447)), ((1331|תיקון מס' 6|3505)), ((2482|תיקון מס' 8 [צ"ל: מס' 7] - תקנות בדבר אגרות הנמלים|3581)); ((תשל"ז, 533|תיקון מס' 8|3635)), ((644|תיקון מס' 9|3644)), ((1031|תיקון מס' 11|3669)), ((1215|תיקון מס' 12|3680)), ((1308|תיקון מס' 13|3687)), ((2232|תיקון מס' 13|3741)), ((2454|תיקון מס' 15|3753)); ((תשל"ח, 622|תיקון מס' 2 [צ"ל: תיקון]|3810)), ((1020|תיקון מס' 2|3833)), ((1717|תיקון מס' 3|3869)), ((1791|תיקון מס' 4|3873)), ((1951|תיקון מס' 3 [צ"ל: מס' 5]|3881)), ((2091|תיקון מס' 4 [צ"ל: מס' 6]|3890)); ((תשל"ט, 28|תיקון|3899)), ((478|תיקון [צ"ל: מס' 2]|3933)), ((675|תיקון מס' 2 [צ"ל: מס' 3]|3943)), ((1214|תיקון מס' 3 [צ"ל: מס' 4]|3984)), ((1478|תיקון מס' 4 [צ"ל: מס' 5]|3998)), ((1867|תיקון מס' 5 [צ"ל: מס' 6]|4025)); ((תש"ם, 84|ת"ט|4036)), ((779|תיקון|4078)), ((1159|תיקון מס' 2|4100)), ((1226|ת"ט|4104)), ((1271|תיקון מס' 3|4107)), ((1271|הוראת שעה|4107)), ((1458|ת"ט|4116)); ((תשמ"א, 74|תיקון|4172)), ((198|תיקון מס' 2|4183)), ((956|תיקון מס' 3|4231)), ((1045|תיקון מס' 4|4238)), ((1275|תיקון מס' 5|4257)); ((תשמ"ב, 722|תיקון|4323)), ((1159|תיקון מס' 2|4360)), ((1344|ת"ט|4382)), ((1472|ת"ט|4393)), ((1571|תיקון מס' 3|4398)), ((1616|ת"ט|4402)); ((תשמ"ג, 1392|תיקון|4496)), ((1626|תיקון מס' 2|4508)); ((תשמ"ד, 790|ת"ט|4581)), ((1303|תיקון|4618)), ((1444|תיקון מס' 2|4628)); ((תשמ"ה, 1254|תיקון|4802)), ((1430|תיקון מס' 2|4628)); ((תשמ"ו, 699|תיקון מס' 3|4915)), ((1353|הוראת שעה|4963)), ((1353|צו יציבות מחירים במצרכים ובשירותים (הוראת שעה) (הפחתת אגרות נמלים)|4963)); ((תשמ"ט, 203|אגרות אחסנה במסוף רכוב - הוראת שעה|5150)), ((204|תיקון מס' 4|5150)), ((698|תיקון מס' 5|5180)), ((911|תיקון מס' 6|5190)), ((1018|תיקון מס' 7|5196)), ((1172|תיקון מס' 8|5206)); ((תשנ"ב, 240|תיקון|5390)), ((458|פטור מאגרות החסנה - הוראת שעה|5400)), ((1167|תיקון מס' 2|5451)); ((תשנ"ג, 276|אגרות אחסנה במסוף רכוב - הוראת שעה|5491)), ((289|תיקון|5492)), ((327|תיקון מס' 2|5496)); ((תשנ"ד, 232|אגרת רציף לדלק - הוראת שעה|5564)), ((634|פטור מאגרות החסנה - הוראת שעה|5580)), ((1010|תיקון|5607)), ((1113|תיקון מס' 2|5611)), ((1114|אגרות אחסנה במסוף רכוב - הוראת שעה (תיקון)|5611)), ((1290|תיקון מס' 3|5619)); ((תשנ"ה, 428|תיקון|5646)), ((600|תיקון מס' 2|5655)), ((1726|תיקון מס' 3|5697)), ((1727|תיקון מס' 4|5697)), ((1887|תיקון מס' 5|5703)); ((תשנ"ו, 68|ת"ט|5711)), ((1001|תיקון|5760)); ((תשנ"ז, 446|תיקון|5814)), ((701|תיקון מס' 2|5831)); ((תשנ"ח, 254|תיקון|5871)), ((405|תיקון מס' 2|5880)), ((597|תיקון מס' 3|5889)); ((תשנ"ט, 26|תיקון|5931)), ((186|תיקון מס' 2|5942)), ((297|תיקון מס' 3|5948)), ((374|תיקון מס' 4|5953)), ((375|תיקון מס' 5|5953)); ((תש"ס, 401|תיקון|6025)); ((תשס"א, 194|תיקון|6071)); ((תשס"ב, 445|תיקון|6153)); ((תשס"ג, 443|תיקון|6222)); ((תשס"ו, 712|תיקון|6475)); ((תשס"ח, 569|תיקון|6651)); ((תשס"ט, 813|תיקון|6769)); ((תש"ע, 1095|צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (שירותי נמל)|6891)); ((תשע"א, 173|תיקון לצו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (שירותי נמל)|6942)); ((תשע"ח, 218|תיקון|7886)); ((תשפ"ה, 1424|תיקון|11803)). <מבוא> <!-- (תיקון: תשל"ב) --> בתוקף סמכויותי לפי [[+#32|הסעיפים 20(ב)]] [[+#32|ו-21(ב)]] [[חוק רשות הספנות והנמלים=החוק|לחוק רשות הנמלים, תשכ"א-1961]] (להלן - החוק), [[+|וסעיף 60]] [[=הפקודה|לפקודת הנמלים [נוסח חדש], תשל"א-1971]] (להלן - הפקודה), ובאישור הממשלה, אני מתקין תקנות אלה: __TOC__ == פרק ראשון: פרשנות == @ 1. הגדרות (תיקון: תשל"ג, תשל"ג-2, תשמ"ה, תשנ"ה-5, תשנ"ט, תשנ"ט-4, תשע"ח) : בתקנות אלה - :- "בעל כלי שיט" - לרבות חוכר כלי השיט או סוכנו של כל אחד מהם; :- "הוראת מסירה" - [[סעיף 14 לפקודה|כמשמעותו של "צו מסירה" בסעיף 14 לפקודה]]; :- "הפלגה בין-לאומית" - הפלגה במסע בין-לאומי, כהגדרתו [[בתקנות הנמלים (בטיחות השיט), התשמ"ג-1982]]; :- "הרשות" - רשות הנמלים והרכבות; :- "זמן העבודה הרגיל" - שעות העבודה בימי העבודה כפי שנקבעו לכל נמל [[בתוספת הראשונה]]; :- "ימי מנוחה" - ימי המנוחה הקבועים [[בסעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948]], ויום העצמאות כמשמעותו [[בחוק יום העצמאות, תש"ט-1949]]; :- "כלי שיט" - (((נמחקה);)) :- "מטען במעבר בין נמלי" (Cargo in Transit Between Ports) - מטען במעבר דרך ישראל שנתקיימו לגביו תנאים אלה: :: (1) הוא נפרק מכלי שיט באחד מנמלי רשות הנמלים בים התיכון ונטען לכלי שיט בנמל אילת, או נפרק מכלי שיט בנמל אילת ונטען לכלי שיט באחד מנמלי הרשות בים התיכון; :: (2) הוא הוצהר בנמל כמטען במעבר דרך ישראל, לפני פריקתו מכלי השיט; :: (3) הוא לא נארז מחדש מזמן פריקתו ועד להטענתו מחדש; :- "מטען במעבר יבשתי" (Cargo in Transit) - מטען שנתקיימו לגביו שני אלה: :: (1) הוא נפרק מכלי שיט באחד מנמלי הרשות ומועבר ביבשה לארץ שכנה או מגיע ביבשה מארץ שכנה לטעינה בנמל מנמלי הרשות; :: (2) הוא הוצהר כמטען במעבר יבשתי דרך ישראל, לפני פריקתו מכלי השיט או לפני כניסתו לטעינה בנמל; :- "מטען במעבר אווירי" (Cargo in Sea-Air Transit) - מטען שנתקיימו לגביו שני אלה: :: (1) הוא נפרק מכלי שיט באחד מנמלי הרשות ומיוצא בדרך האוויר לחוץ לארץ או מגיע בדרך האוויר לארץ ומועבר לטעינה בנמל מנמלי הרשות; :: (2) הוא הוצהר כמטען במעבר אווירי לפני פריקתו מכלי השיט או לפני כניסתו לנמל לצורך טעינה; :- "מטען יבוא מיוצא לחוץ לארץ" - מטען יבוא שנפרק מכלי שיט בנמל מנמלי הרשות אך יוצא לחוץ לארץ, בין משטח הנמל ובין אם לאו ובלבד שרשות המכס הכירה בו כמטען בשטעון; :- "מנהל הנמל" - לרבות מי שמנהל הנמל הסמיכו לענין תקנות אלה, כולן או מקצתן; :- "מסוך" - [[#1|כמשמעות "מחסן עבר" ((["מסוך מעבר"])) או "אזור סיוור" בפקודה]]; :- "מסירה ישירה" - מסירת טובין במישרין מכלי שיט שליד הרציף לבעליהם, או מן הבעלים לכלי שיט שליד הרציף; :- "מסירה עקיפה" - מסירת טובין שלא בדרך מסירה ישירה; :- "מעגן סגור" - חלק הנמל המוגן בשובר גלים, לרבות צידו החיצון של שובר הגלים הקטן בנמלי חיפה ואשדוד, ובנמל אילת - חלק הנמל המהווה את הנמל הפנימי; :- "משגור" - כלל הטובין לפי מטען אחד; :- "מיתקן נמל ייעודי" - מיתקן מתמחה המשמש לפריקה או לטעינה של מטען מסוג אחד בלבד, נוזל או בצובר וכן רציף המשמש לפריקה או טעינה של חומר נפץ; :- "נמל" - נמל חיפה, נמל אשדוד, נמל אילת או נמל אשקלון; :- "סימן עזר" - סימן מיוחד למיונם של טובין, המשותף רק לחלק או לחלקים של המשגור; :- "סימן עיקרי" - הסימן המיוחד למיונם של טובין, המשותף לכל המשגור; :- "ספינת דיג" - ספינה העוסקת בדיג ואין עליה מטען זולת דגה שאינה טעונה הצהרת מכס; :- "פקיד מוסמך" - פקיד שבסמכותו או מתפקידו לדרוש עשיית הדבר הנידון או לעשותו בעצמו, לרבות מנהל הנמל; :- "קברניט" - רב החובל של כלי השיט או מי שבידו הפיקוד החוקי על כלי השיט אותה שעה, למעט נתב ורב חובל נמל; ובכלי שיט שבבניה או בפירוק - הממונה על בניית כלי השיט או על פירוקו; :- "רב חובל נמל" - כהגדרתו [[בתקנות ניהול התעבורה הימית]]; :- "רכב" - כמשמעותו [[בפקודת התעבורה]]; :- "שיטעון" (transshipment) - העברת מטענים מאניה לאניה בנמל אחד; :- "שיטעון בין נמלי" - העברת מטען מכלי שיט באחד מנמלי הרשות בים התיכון לכלי שיט בנמל אחר של הרשות בים התיכון; :- "מכולה" (freight container) - יחידת ציוד לתובלה ושינוע מטענים שנתקיימו בה כל אלה: :: (1) מבנה יציב בזוויות ישרות; :: (2) היא מתוכננת במיוחד לשימוש חוזר בתובלה ושינוע של יחידות מטען ללא צורך בפריקת יחידות אלה בשלבי הביניים של התובלה; :: (3) היא מצויידת באבזרים המאפשרים שינועה השוטף והעברתה מאמצעי תובלה אחד למשנהו במוט מירווח (spreader) ובציוד אחר הקיים בנמל להנחת דעתו של מנהל הנמל; :: (4) מידותיה אחידות כדלקמן: ::: (1) רחבה הוא 8 רגל; ::: (2) גבהה עד 9 רגל; ::: (3) ארכה הוא 20 רגל או 40 רגל; :: (5) הוצהרה כמכולה במסמכי המטענים; :- "מכולה שאינה רגילה" - מכולה שארכה אינו 20 רגל או 40 רגל; :- "המכלה" - מילויין של יחידות מטען לתוך מכולה או ריקונן של יחידות מטען מתוך מכולה, לרבות מכולה שאינה רגילה; :- "גלנוע" (Roll-on/Roll-off) - שיטת ניטולם של כלי רכב על גבי גלגליהם או זחליהם או כל שיטת תנועה אחרת שאינה הנפה בעזרת מנוף חיצוני ממקום חנייתם בכלי השיט דרך פתח אחורי, צדדי או קדמי שבו אל מקום בנמל כפי שיורה מנהל הנמל; :- "כלי רכב מוביל" - כלי רכב המשמש להובלת מטענים בשיטת גלנוע, לרבות גרור (trailer), גרור נתמך (semi-trailer) וגרור גל-נוע (roll-trailer); לענין זה, "גרור גל-נוע" (roll-trailer) - גרור המיועד להובלת מטענים באניות גל-נוע, ושאינו מורשה לנוע מחוץ לתחומי הנמל; :- "כלי רכב מובל" - מכונית או טרקטור על גלגלים המנוטל בגלנוע והמהווה מטען יבוא, מטען יצוא או מטען בשטעון; :- "סיור כלי רכב" - פריקת יחידות טובין מתוך כלי רכב מוביל או טעינת יחידות טובין אל תוך כלי רכב מוביל; :- "תקנות הספנות (ימאים)" - [[תקנות הספנות (ימאים), התשס"ב-2002]]; :- "תקנות ניהול התעבורה הימית" - [[=תקנות ניהול התעבורה הימית|תקנות הנמלים (ניהול התעבורה הימית), התשע"ז-2017]]; :- "תצפית נמל" - כהגדרתה [[בתקנות ניהול התעבורה הימית]]. == פרק שני: הוראות סדר כלליות == === סימן א': שעות העבודה === @ 2. עבודה מחוץ לזמן הרגיל : לא תיעשה עבודה בנמל מחוץ לזמן העבודה הרגיל אלא ברשות מנהל הנמל. === סימן ב': כניסה ויציאה === @ 3. תחולה : (א) הוראות [[סימן זה]] יחולו באותו חלק של נמל אשר רשות הנמלים קבעה אותו כשטח מוגבל (להלן - השטח המוגבל). : (ב) תשריט שבו מסומנים גבולות השטח המוגבל יוצג בכניסה לנמל. @ 4. כניסה ברשיון (תיקון: תשנ"ה-5) : (א) לא ייכנס אדם לנמל אלא על פי רשיון כניסה או על פי רשיון עיסוק. : (ב) רשיון כניסה יהיה לתקופה שמנהל הנמל הורה, ובלבד שלא תעלה על חמש שנים. : (ג) לא ייכנס קטין עד גיל 12 שנה לנמל אלא בליווי בגיר. @ 5. מתן רשיון : מנהל הנמל רשאי לתת רשיון כניסה, לסרב לתתו, להתלותו או לבטלו, לכלול בו תנאים, לרבות תנאים המגבילים את רשות הכניסה של בעל הרשיון לחלק מסויים של הנמל, ובכל עת לשנות את התנאים ולהוסיף עליהם. @ 6. המצאת רשיון : השתמש מנהל הנמל בסמכותו לפי [[תקנה 5]] לבטל רשיון או לשנות את תנאיו או להוסיף עליהם, רשאי הוא לדרוש בהודעה בכתב מבעל הרשיון להמציא את הרשיון ובעל הרשיון חייב למלא אחרי הדרישה. @ 7. עיסוק : לא ינהל אדם עסק בתחום הנמל אלא אם קיבל רשיון לכך מאת מנהל הנמל ובכפוף לתנאי הרשיון. @ 8. הגבלות נוספות : מנהל הנמל רשאי להגביל או לאסור את כניסתם של בני אדם, בעלי-חיים ורכב לשטח הנמל או לכל חלק ממנו, אם לדעתו דרוש הדבר להחזקת הנמל, להפעלתו או לניהולו. @ 9. הצגת רשיון : בעל רשיון הנמצא בנמל חייב להראות את רשיונו לכל פקיד מוסמך או שוטר, לפי דרישתו. === סימן ג': רכב === @ 10. כניסת רכב לנמל : לא יכניס אדם רכב לשטח המוגבל של הנמל אלא ברשות מנהל הנמל. @ 11. עצירת רכב להצגת מסמכי מטען : הנוהג ברכב העומד להיכנס לנמל יעצור את הרכב לפי דרישת מנהל הנמל ויציג לו את המסמכים הנוגעים לטובין המובלים באותו רכב. @ 12. ציות האחראי או הנוהג ברכב להוראות : אדם האחראי לרכב או הנוהג ברכב בתחומי הנמל יישמע להוראות מנהל הנמל בכל ענין הקשור בהסעתו, בנהיגתו, בעצירתו, בהעמדתו, בחנייתו ובהחנייתו של אותו רכב וכן בפריקת מטען, בטעינתו ובהובלתו ובהורדת נוסעים, בהעלאתם ובהסעתם. @ 13. הגבלת זמן חניה : לא ישאיר אדם רכב בנמל, ולא ירשה להשאירו, לתקופת זמן רצופה העולה על 12 שעות, אלא אם קיבל רשות לכך מאת מנהל הנמל. === סימן ד': השימוש בשטחי הנמל ומיתקניו === @ 14. הגבלות בשימוש : מנהל הנמל רשאי לסגור כל שער, כביש, שובר גלים, רציף או מסוך או כל חלק מהם, וכן לאסור את השימוש בהם או להרשותו בתנאים שימצא לנכון להטיל. @ 15. איסור בניה ללא רשות מאת מנהל הנמל : לא יקים אדם בנין, מבנה או מיתקן כלשהו בנמל, ולא יעשה כל שינוי או תיקון בהם, אלא אם קיבל מאת מנהל הנמל אישור שהדבר לא יפריע להפעלתו התקינה של הנמל. @ 16. איסור נטילת חול, אבנים וכו' : לא יטול אדם חול, אדמה, חצץ, אבנים או חמרים כיוצא באלה בתחום נמל, אלא אם קיבל רשות לכך מאת מנהל הנמל. === סימן ה': התנהגות אנשים בנמל === @ 17. מילוי אחר תנאי הרשיון : מי שנמצא בנמל חייב למלא אחרי תנאי רשיון הכניסה או העיסוק שבידו. @ 18. איסור הסרטה וצילום : (א) לא יסריט אדם בנמל אלא על פי רשיון בכתב מאת מנהל הנמל ובהתאם לתנאי הרשיון. : (ב) לא יצלם אדם בנמל אלא על פי היתר בכתב מאת מנהל הנמל. @ 19. הצבת מודעות רק ברשות : לא יציב אדם כרזה, מודעה או כל פרסום ברציף, במסוך, באולם המתנה, במשרד או במקום אחר בנמל, אלא ברשות מנהל הנמל ובתנאים שהוא קבע. @ 20. כניסה למסוך : לא ייכנס אדם למסוך שלא לשם סידור ענין בקשר לטובין הנמצאים שם, אלא ברשות מנהל הנמל, ולא יישאר בו לאחר שדרש ממנו מנהל הנמל לעזבו. @ 21. איסור דיג (תיקון: תשע"ח) : לא ידוג אדם בחכה או באופן אחר במעגן הסגור ולא ישים רשת לדיג או ציוד דיג אחר במימי הנמל. @ 22. חובת מבוגר לשמור על ילד שבפיקוחו : לא ירשה אדם לקטין עד גיל 12 שנמצא בפיקוחו להימצא בנמל שלא בליווי בגיר. @ 23. איסור רחצה (תיקון: תשע"ח) : לא יטבול אדם בנמל ולא יכניס בעל-חיים למימי הנמל אלא ברשות רב חובל הנמל. @ 24. הפגנות והתקהלויות : (א) לא יערוך אדם הפגנה בנמל אלא ברשות מנהל הנמל ולא ישתתף אדם בהפגנה הנערכת ללא רשות כאמור; לא יגרום אדם להתקהלות אנשים בנמל ולא ישתתף בכל התקהלות אלא אם אישר אותה מנהל הנמל. : (ב) כל התקהלות אנשים בנמל תתפזר והאנשים שהתקהלו יעזבו את המקום מיד כשידרוש מהם מנהל הנמל לעשות כך. : (ג) הוראות תקנה זו באות להוסיף על כל דין אחר. == פרק שלישי: רישוי להפעלת כלי שיט בנמלים == @ 25. הגדרות (תיקון: תשנ"ט) : [[בפרק זה]] - :- "מנהל הנמל" - מנהל הנמל שבו רשום כלי השיט או שבו הוא מופעל באופן קבוע; :- "רשיון" - רשיון שמנהל נמל מוציאו לפי [[סעיף 9 לפקודה]]. @ 26. סירוב לתת רשיונות : מנהל נמל רשאי לסרב ליתן רשיון לכלי שיט הפועל בתחומי הנמל אם נתקיים אחד מאלה: : (1) כלי השיט אינו מתאים, לדעת מנהל הנמל, למתן השירות אשר בעדו נדרש הרשיון; : (2) מבקש הרשיון הפר בעבר תנאי של רשיון שניתן לו בהתאם לתקנות אלה או הפר הוראות דין, נוהל או נוהג המחייבים בנמל; : (3) כלי השיט חייב ברשיון שיט לפי [[תקנות הנמלים (בטיחות השיט), תשכ"ה-1965]], ואין לו רשיון שיט או היתר שיט תקף לפיהן, או הוא אינו כשיר לשיט, לדעתו של מנהל הנמל; : (4) השירות שמבקשים לתתו באמצעות כלי השיט שבעדו נדרש הרשיון אינו דרוש לשם סיפוק צרכיו של הנמל. @ 27. תוקף רשיון : תוקף הרשיון יהיה לשנה מיום נתינתו, אולם מנהל הנמל רשאי לקבוע לגבי רשיון מסויים תקופה קצרה יותר. @ 28. תנאים לרשיונות : (א) מנהל הנמל רשאי לכלול ברשיון תנאים המגבילים את השימוש בכלי השיט לחלק ממימי הנמל או לצורך עיסוק מסויים. : (ב) מנהל הנמל יציין ברשיון את מספר האנשים ומשקל הטובין שמותר להוביל בכלי השיט; ההוראה שבתקנת משנה זו לא תגרע [[מתקנות הנמלים (בטיחות השיט), תשכ"ה-1965]]. @ 29. הצגת רשיון : הקברניט או הבעל של כלי שיט חייב להראות את הרשיון בכל עת שידרוש ממנו פקיד מוסמך או שוטר לעשות כן. @ 30. הצגת פרטים במקום בולט : הקברניט או הבעל של כלי השיט יציין את הפרטים לפי [[תקנה 28(ב)]] באותיות ברורות במקום בולט לעין בכלי השיט. @ 31. שמירה : לא יעזוב קברניטו או בעלו של כלי שיט את כלי השיט ללא השגחה נאותה אלא בהיתר מאת מנהל הנמל או פקיד מוסמך אחר. == פרק רביעי: גווה (HULK) וספינת אספקה (STORE SHIP) == @ 32. רתיקת גווה (תיקון: תשע"ח) : הקברניט של גווה או ספינת אספקה בנמל ירתק אותן כשהן בנמל לרתוקות (moorings) מתאימות לשביעת רצונו של רב חובל הנמל. @ 33. המצאת רתוקות על-ידי הקברניט (תיקון: תשע"ח) : (א) הקברניט של גווה או ספינת אספקה בנמל ימציא בעדן רתוקות מתאימות לשביעת רצונו של רב חובל הנמל. : (ב) הקברניט של גווה או ספינת אספקה בנמל ינקוט בכל האמצעים הדרושים לשמירתן כפי שיורה רב חובל הנמל. @ 34. ניקוי רתוקות, תיקונן והחלפתן (תיקון: תשע"ח) : בזמנים שקבע רב חובל הנמל יובאו הרתוקות של כל גווה או ספינת אספקה לחוף, ינוקו, ישומנו או יוחלפו ויוחזרו למקומן לשביעת רצונו של רב חובל הנמל ועל חשבון הבעל או הקברניט של הגווה או הספינה. == פרק חמישי: אכיפת ביצוע הוראות == @ 35. סמכות מנהל הנמל או רב חובל הנמל לאכוף ביצוע הוראותיו (תיקון: תשע"ח) : לא ביצע קברניט כלי שיט הוראה מהוראות מנהל הנמל או רב חובל הנמל שניתנו לפי תקנות אלה לקברניט כלי השיט, יהיה מנהל הנמל או רב חובל הנמל רשאי - : (1) להוציא את כלי השיט ממקומו ולהעגינו או לרתקו, להעבירו למקום אחר ולעשות את כל הדברים הקשורים בפעולות אלה, והקברניט של כלי השיט יסייע בפעולות האמורות למנהל הנמל או לרב חובל הנמל ולאנשים הפועלים מטעמו וכן ישא בהוצאות שנגרמו בשל כך למנהל הנמל או לרב חובל הנמל; : (2) לבצע את ההוראה בעצמו או על ידי אנשים שייראו לו ובאופן שייראה לו. @ 36. פיקוח על הנפת דגלי שיט : (א) מנהל הנמל רשאי, בהודעה בכתב שתישלח לקברניט של כלי שיט בנמל, לאסור על הנפתו או הצגתו של כל דגל או סמל על כלי השיט שעה שהוא נמצא שם, מלבד דגלו הלאומי, הדגל הישראלי, דגלי איתות או דגל ימי רשמי או דיפלומטי. : (ב) נשלחה הודעה כאמור לקברניט והקברניט לא מילא אחריה, רשאי מנהל הנמל, בלי לפגוע בכל תביעה שתוגש לאחר מכן נגד הקברניט, להוריד כל דגל או סמל המתנופף בניגוד להודעה. == פרק ששי: ניתוב == @ 37. הגדרות (תיקון: תשל"ב, תשנ"ט, תשע"ח) : [[בפרק זה]] - :- "ועדת רישוי נתבים", "הועדה" - ועדה ליד מנהל רשות הספנות והנמלים במשרד התחבורה (להלן - המנהל), המורכבת מהמנהל או נציגו ושני חברים נוספים שאחד מהם נציג רשות הספנות והנמלים והשני נציג המעסיק שיעסיק את המועמד לקבלת רשיון נתב; :- "המעסיק" - כל אחד מאלה: :: (1) רב חובל הנמל שבו המועמד לקבלת רישיון ניתוב עתיד להיות מועסק - בנמל המפורט [[בתקנה 289 לתקנות אלה]] למעט במיקשר הימי בנמל אשדוד - בבקשות לפי [[תקנה 42(1) עד (3)]]; :: (2) נתב העוסק בפועל בניתוב - במיקשר הימי בנמל אשדוד - בבקשות לפי [[תקנה 42(1) עד (3)]]; :: (3) רב חובל נמל שהממונה על הנמלים מינה אותו להשתתף בדין בבקשות לפי [[תקנה 42(4) ו-(5)]]; :- "נתב" - בעל רשיון; :- "רשיון" - רשיון לשמש נתב שהוצא מכוח [[סעיף 13 לפקודה]]; :- "גוררת" - כמשמעותה [[תקנות הספנות (ימאים) (ציוות אניות וגוררות בצוות ישראלי)|בתקנות הנמלים (ימאים), תשל"ב-1971]]. @ 38. סוגי רשיונות : (א) רשיון יהיה זמני או קבוע. : (ב) תקפו של רשיון זמני הוא לשנתיים מיום הוצאתו. @ 39. הגשת בקשה לרשיון : בקשה למתן רשיון תוגש לשר התחבורה (להלן [[בפרק זה]] - השר) באמצעות הועדה, על גבי טופס שהיא קבעה. @ 39א. תנאי כשירות כללית (תיקון: תשע"ח, תשפ"ה) : תנאי הכשירות הכללית לתפקיד נתב הם: : (1) הוא בעל תעודת הסמכה מוכרת ותקפה לרב חובל, לפי [[+|תקנה 20(1)(א)]] [[ופרק ד' לתקנות הספנות (ימאים)]]; : (2) שירת באנייה בתפקיד קברניט כלי שיט, שתפוסתו ברוטו עולה על 5,000 טון ועסק בהפלגות בין-לאומיות במשך 18 חודשים לפחות או שירת בתפקיד קברניט בכלי שיט כאמור במשך 15 חודשים לפחות ונוסף על כך שירת במשך 24 חודשים לפחות בתפקיד קברניט גוררת; : (3) הוא בעל תעודה רפואית תקפה מאת רופא מורשה או מוסד רפואי מוסמך, המעידה על כושר גופני מתאים של המבקש לשמש בתפקיד נתב; לעניין זה, "מוסד רפואי מוסמך" ו"רופא מורשה" - כהגדרתם [[בתקנה 52 לתקנות הספנות (ימאים)]]. @ 40. בקשה לרשיון זמני (תיקון: תשל"ב, תשע"ח) : לבקשה למתן רשיון זמני יצרף המבקש - : (1) מסמכים המעידים על עמידתו של המבקש בתנאי הכשירות הכללית כמפורט [[בתקנה 39א]]; : (2) אישור מאת המעסיק כי המבקש עבר במשך חדשיים התמחות בניתוב בנמל כמשמעותו [[בפקודה]] או אישור מאת המנהל שהמבקש עבר התמחות בניתוב בנמל מחוץ לישראל בתנאים שאישרה ועדת רישוי נתבים; : (3) אישור המעסיק על נכונותו להעסיק את המבקש לתקופת נסיון או לתקופה אחרת בתפקיד נתב; : (4) (((נמחקה);)) : (5) (((נמחקה).)) @ 41. בקשה לרשיון קבוע (תיקון: תשע"ח) : (א) לבקשה למתן רשיון קבוע יצרף המבקש - :: (1) רשיון זמני תקף של המבקש; :: (2) אישור המעסיק כי המבקש עבד כנתב באחד מנמלי המעסיק שמונה עשר חדשים רצופים לפחות לפני הגשת הבקשה; :: (3) תעודה רפואית כאמור [[בתקנה 39א(3)]]. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א) רשאי השר לפטור מבקש רשיון קבוע, שניתן לו בעבר רשיון קבוע, מהוראות תקנת משנה (א)(1) ו-(2). @ 42. סמכויות הועדה (תיקון: תשע"ח) : אלה סמכויות הועדה: : (1) לבדוק כל בקשה שהוגשה לפי [[תקנה 39]] ואת המסמכים המצורפים לה; מצאה הועדה בהם חסר או פגם, תודיע על כך למבקש ותקבע לו זמן לתיקונם; : (2) לבחון, באופן שייראה לה, את רמת הידיעות ואת הכושר המקצועי של המבקש; : (3) להעביר את הבקשה על מסמכיה לשר, בצירוף המלצותיה; : (4) לייעץ לשר בדבר קביעת תנאי הכשירות הכלליים הנדרשים לתפקיד נתב; : (5) לייעץ לשר בדבר הצורך בהשתלמויות מקצועיות. @ 42א. המלצה של מנהל רשות הספנות והנמלים (תיקון: תשל"ב, תשע"ח, תשפ"ה) : (א) על אף האמור [[בתקנה 39א(2)]] רשאי מנהל רשות הספנות והנמלים במשרד התחבורה, לפי שיקול דעתו, להמליץ בפני השר על מתן רשיון, בתנאים או ללא תנאים, למבקש שהגיש מסמכים המעידים כי שירת בתפקיד קברניט בכלי שיט שתפוסתו ברוטו עולה על 5,000 טון ועסק בהפלגות בין-לאומיות במשך 9 חודשים לפחות, או שירת בתפקיד קברניט בכלי שיט כאמור במשך 12 חודשים לפחות ונוסף על כך שירת במשך 18 חודשים לפחות בתפקיד קברניט גוררת (([במקור: לפחות])), או שהגיש מסמכים המעידים כי שירת כקברניט בכלי שיט כאמור שנה אחת לפחות ונוסף על כך שירת במשך שנתיים רצופות לפחות כקברניט בגוררת. : (ב) המלצת מנהל רשות הספנות והנמלים על מתן רשיון לפי תקנת משנה (א), דינה כהמלצת הועדה לפי [[תקנה 42(3)]]. @ 43. מתן רשיון : השר רשאי לתת את הרשיון המבוקש או לסרב לתתו, וכן לקבוע בו תנאים. @ 44. חקירות הוועדה : הועדה רשאית - : (1) להחליט על עריכת חקירה בדבר התנהגותו המקצועית של נתב וכן בדבר התנהגות שלדעתה אינה הולמת את מקצועו או מעמדו; החליטה הועדה כאמור, רשאית היא לערוך חקירה או למנות לכך ועדה מיוחדת הן מבין חבריה והן שלא מבין חבריה כפי שתקבע בכל מקרה; : (2) לדרוש מנתב מפעם לפעם שייבדק על ידי רופא או על ידי ועדה רפואית, כפי שהיא תורה, כדי לקבוע אם כשרו הגופני עדיין מתאים למילוי תפקידו כנתב; : (3) להעביר לשר את תוצאות החקירה שערכה, או את קביעת הרופא או הועדה הרפואית, בצירוף המלצותיה. @ 45. סירוב לתת רישיון, התלייתו או ביטולו (תיקון: תשע"ח) : רשאי השר, לאחר שהועברו אליו המלצות הועדה, לסרב לתת רישיון או לבטל רשיון של נתב או להתלותו לתקופה מסויימת בכל אחד מהמקרים האלה: : (1) הנתב הורשע בעבירה שעבר בקשר עם תפקידיו כנתב או בעבירה פלילית שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לעסוק בניתוב, או אם הוגש נגדו כתב אישום בעבירה פלילית כאמור וטרם ניתן פסק דין סופי בעניינו, ובלבד שנתן לו הזדמנות לטעון את טענותיו; : (2) השר שוכנע כי הנתב התנהג שלא כשורה מבחינה מקצועית או עשה מעשה שאינו הולם את מקצועו או מעמדו; : (3) השר שוכנע כי מצב בריאותו של הנתב התערער עד כדי כך שאין באפשרותו לבצע את תפקידו כנתב. @ 45א. התליה לאלתר (תיקון: תשע"ח) : אם יש לשר יסוד סביר להניח, לאחר שהועברה אליו חוות דעת של הממונה על הנמלים בעניין, כי הנתב ביצע מעשה שמפאת מהותו, חומרתו או נסיבותיו הקשורות לבטיחות השיט, אין הוא ראוי לעסוק בניתוב או, לאחר שקיבל תעודה רפואית מאת רופא מורשה או מוסד רפואי כהגדרתם [[בתקנה 39א]], כי מצב בריאותו של הנתב אינו מאפשר לו לבצע את תפקידו כנתב, והוא שוכנע כי יש צורך דחוף בהתליית רישיונו לשם הגנה מיידית על בטיחות השיט, רשאי הוא להתלות את הרישיון לאלתר, לתקופה שלא תעלה על 30 ימים, בתנאים או בלא תנאים, עוד בטרם נמסרו לו המלצות הוועדה, ובלבד שייתן לנתב הזדמנות לטעון את טענותיו בהקדם האפשרי לאחר ההתליה, ולא יאוחר מתום 30 ימים ממועד ההתליה. @ 46. פקיעת רשיון : הרשיון יפקע בכל אחד מהמקרים האלה: : (1) נשללה מהנתב תעודת הסמכתו כרב-חובל; : (2) הנתב לא עסק חמש שנים רצופות בניתוב בישראל. @ 47. (תיקון: תשל"ג-8, תשס"ט, תשע"ח) : (((בוטלה).)) @ 48. (תיקון: תשע"ח) : (((בוטלה).)) @ 49. (תיקון: תשע"ח) : (((בוטלה).)) == פרק שביעי: סדרי כניסה והפלגה == @ 50. הודעה על בואו של כלי שיט : לפחות 36 שעות לפני הגיע כלי שיט לנמל, יודיע על כך הקברניט או הבעל של כלי השיט למנהל הנמל; הוראות תקנה זו לא יחולו על כלי שיט כאמור [[בתקנה 48]] שאינו זקוק לשירותים בנמל. @ 51. מסירת מיצהר היבוא : (א) לפחות 36 שעות לפני הגיע כלי שיט לנמל ימציא בעליו למנהל הנמל - :: (1) העתק של מיצהר היבוא של המטען המציין בין היתר את המידות, המשקלות וסוגי האריזה של המטען שלפיהם חושבו דמי הובלה, וכן תכנית סיוור (stowage plan) של כלי השיט; ולגבי מטען אחוד כמשמעותו [[בתקנה 218]] - תיאור היחידה המאוחדת, משקלה, מידותיה, סימונה, ואם היא נעה אם לאו; :: (2) רשימה מיוחדת של המטענים המסוכנים, המציינת את מהותם ואריזתם; :: (3) רשימת שמותיהם של שולחי הטובין ומקבליהם, במידה שפרטים אלה לא נכללו במיצהר; :: (4) רשימת הנוסעים היורדים אל החוף. : (ב) הקברניט יאשר על גבי המסמכים המפורטים בתקנת משנה (א), לפי הצורך ולפני הגשתם למנהל הנמל, כי הם זהים למקור. : (ג) לא הוגשו המסמכים במועד האמור בתקנת משנה (א), רשאי מנהל הנמל, לצורך קביעת תורו של כלי השיט לפריקת מטענו, לראות כאילו הגיע כלי השיט לנמל 36 שעות אחרי הגשת המסמכים כאמור. @ 52. סילוק אגרות ותשלומים לפני ההפלגה : (א) לא יפליג כלי שיט מנמל ללא אישור להפלגה מאת מנהל הנמל. : (ב) מנהל הנמל יתן אישור הפלגה לכלי שיט אם שוכנע ששולמו אגרות הנמל, מכס, דמי הסגר ושאר תשלומים המגיעים בשל כלי השיט או שהופקדה בידו ערובה לשילומם, להנחת דעתו. @ 53. מסירת מיצהר היצוא בהפליג כלי השיט : כל כלי שיט, בטרם יינתן לו אישור הפלגה, חייב קברניטו למסור לפקיד המוסמך רשימת הנוסעים העומדים להפליג וכן מיצהר היצוא של המטען המציין בין היתר את המידות והמשקלות של כל משגור; אולם אם יש לכלי השיט סוכן בנמל, די בכך שהוא ימסור את הרשימה או המיצהר לפקיד המוסמך תוך 24 שעות מעת קבלת אישור ההפלגה. == פרק שמיני: כלי שיט בנמלים == @ 54. תנועת כלי שיט בנמל : לא יניע ולא יתמרן אדם כלי שיט בנמל באופן העלול לסכן חיי אדם או לגרום נזק לכלי שיט, למיתקני נמל או לכל רכוש אחר שבנמל. @ 54א. אמצעי קשר בכלי שיט (תיקון: תשל"ה-7) : (א) לא ישיט קברניט כלי שיט שתפוסתו ברוטו עולה על 450 טונות לנמל ולא יעגינו בתחום נמל אלא אם היה כלי השיט מצוייד במכשיר קשר תג"מ (V.H.F) תקין ובמצב שמיש. : (ב) בכל עת השיוט והעגינה בתחום נמל, תקויים אפשרות קשר רצוף באמצעות מכשיר הקשר האמור בין כלי השיט ותחנת הקשר בנמל. @ 55. מצופי עוגנים (תיקון: תשע"ח) : רב חובל הנמל רשאי להורות לקברניט של כלי שיט העוגן בנמל לגרום לכך כי מקום הימצאם של העוגנים יובלט באמצעות מצופים. @ 56. הפעלת צופר (תיקון: תשע"ח) : לא יפעיל אדם צופר בכלי שיט הקשור לרציף או לשובר הגלים מבלי שקיבל תחילה רשות מאת רב חובל הנמל, פרט למקרה חירום או לצורך ניסוי מערכות לפני הפלגה (Testing Gear). @ 57. כוח ההנעה של כלי השיט (תיקון: תשע"ח) : הקברניט של כלי שיט המונע בכוח מכני חייב לוודא את כשירותו ותקינותו המלאה של כוח ההנעה העיקרי בכלי השיט כל עוד כלי השיט נמצא בנמל, אלא אם כן קיבל רשות בכתב מאת רב חובל הנמל או מי שהוא מינה לכך לשינוי כוח ההנעה העיקרי של כלי השיט, ובלבד שסוכן האנייה הציג לו אישור של המנהל הכללי של התאגיד המפעיל את הרציף שלידו עוגן כלי השיט לאותו שינוי. @ 58. נוכחות אנשי צוות (תיקון: תשע"ח) : הקברניט של כלי שיט העוגן או הרתוק בנמל יבטיח כי מספר מספיק של אנשי צוות יהיו נוכחים על כלי השיט לצורך שמירה על בטיחותו ואפשרות תמרונו, זולת אם רב חובל הנמל הסכים מראש אחרת; רב חובל הנמל יתייעץ עם המנהל הכללי של התאגיד המפעיל את הרציף שלידו עוגן כלי השיט הנוגע בדבר או מי שהוא מינה לעניין זה. @ 59. אמצעי ריתוק : הקברניט של כלי שיט הרתוק בנמל יבטיח כי אמצעי הריתוק של כלי השיט יהיו במספר הדרוש ובמצב תקין. @ 60. סוככי מגן (תיקון: תשע"ח) : קברניטו של כלי שיט הנכנס לנמל יבטיח כי כלי השיט יהיה מצוייד בסוככי מגן במספר ובגודל מתאימים לכלי השיט והשימוש בהם ייעשה לפי הצורך ולפי הוראות רב חובל הנמל. @ 61. קשירת כבלים (תיקון: תשע"ח) : (א) רב חובל הנמל רשאי ליתן הוראה לקברניט לקשור כבלים או ציוד קשירה לכלי השיט תוך מועד שיורה; אם אין לקברניט כבלים או ציוד קשירה כאמור, יספקם רב חובל הנמל ויחייב את הקברניט בהוצאות. : (ב) לא קויימה הוראת תקנת משנה (א), כולה או מקצתה, רשאי רב חובל הנמל לבצע את הקשירה בעצמו בכלים שלו, ולחייב את הקברניט בהוצאות העבודה בנוסף להוצאות הכלים וציוד הקשירה. @ 62. הפעלת מדחף על יד רציף (תיקון: תשע"ח) : בכלי שיט העוגן על יד רציף לא יופעל המדחף בלי רשות לכך מאת רב חובל הנמל אלא אם - : (1) הפעלתו דרושה כאמצעי למקרה חירום; או : (2) הפעלתו הכרחית כדי למנוע סכנה מידית לרכוש או לנפש. @ 63. איסור חסימת נתיבי שיט וגישות (תיקון: תשע"ח) : (א) לא יעגון כלי שיט בנתיב שיט, בתעלה או במקום המפריע לגישה לכל רציף, מזח או מיתקן אחר של הנמל, אלא לפי היתר מראש מאת רב חובל הנמל, לתקופת ההיתר ובהתאם לתנאיו. : (ב) לא יוריד קברניט סירה מכלי שיט למימי הנמל, ולא יתיר הורדתה, בלי שקיבל קודם לכך רשות מרב חובל הנמל, פרט למקרה חירום. @ 64. עגינה וריתוק (תיקון: תשנ"ח, תשנ"ט-4, תשס"ו, תשס"ח, תשע"ח) : (א) בתקנה זו - ::- "הרשות", "חברת נמל" ו"תאגיד מורשה" - כהגדרתם [[בחוק רשות הספנות והנמלים, התשס"ד-2004]] (להלן - החוק); ::- "רציף מסחרי" - רציף שהרשות הורתה לגביו, לפי תקנת משנה (א1)(2), כי הקצאתו לכלי שיט תהיה לפי הסכם; ::- "מפעיל", לגבי כל רציף - חברת הנמל או התאגיד המורשה שהוסמכו לתת בו שירותי נמל לציבור; ::- "צוות תפעול" - קבוצת עובדים מוגדרת, העובדת בשיתוף פעולה לביצוע תהליך ניטול המטען והכוללת עובדים במספר ובתפקידים המתאימים, להלכה, להשלמת התהליך האמור במלואו. : (א1) לשם הגברת התפוקה של הנמל בשינוע מטענים ובתנועת נוסעים, ולשם הגברת התחרות בין מפעילים, רשאית הרשות - :: (1) לקבוע בכללים לפי [[סעיף 32(ב) לחוק]], ובהליך הקבוע בתקנות משנה (א4) עד (ה), סדרי קדימה בהקצאת רציפי הנמל לכלי שיט ובסדרי הכניסה למעגן הסגור והיציאה ממנו (להלן - נוהל התור התפעולי); נוהל התור התפעולי ייקבע לפי סוגי כלי השיט, סוגי המטענים ורציפי הנמל ומשאביו, ואולם הרשות רשאית לקבוע בנוהל התור התפעולי מתן קדימה לאניית נוסעים נכנסת שהגעתה תואמה עם מנכ"ל המפעיל הנוגע בדבר, לכלי שיט נכנס הנושא מטען חיוני לביטחון מדינת ישראל, לגבי אותו מטען אם פריקתו דחופה לפי אישור המנהל הכללי של משרד הבטחון או מי שהוא הסמיך לעניין זה, וכן לכלי שיט במצוקה שעגינתו ליד רציף או הרחקתו ממנו נחוצה לדעת מנהל הנמל; :: (2) להורות במסגרת נוהל התור התפעולי כי הקצאת רציף מסוים לכלי שיט, וקדימות כלי שיט הפוקד רציף כאמור בכניסה למעגן הסגור וביציאה ממנו יהיו לפי הסכם שירות בין המפעיל הנוגע בדבר ובין בעל כלי השיט (להלן - אניית הסכם) שהתקשרות בו מותנית בקיום כל התנאים שלהלן, לפני חתימתו או בעת ביצועו, לפי העניין: ::: (א) הסכם השירות נכרת בעקבות הליך שוויוני לקבלת הצעות להתקשרות בהסכם כאמור שקיים המפעיל הנוגע בדבר; ::: (ב) הסכם השירות יכלול התחייבות של המפעיל לרמות שירות אשר לא יפחתו מרמות השירות השנתיות הממוצעות שמדדה הרשות למפעיל לגבי השנה שקדמה לכריתת ההסכם, לפי סוג המטען הנוגע בדבר, לזמן שהיית אניה בנמל, בתוספת חמישה אחוזים; לא נמדדו רמות שירות למפעיל מסוים, לא תפחת ההתחייבות לרמות שירות, בהסכם השירות, מהמקובל בתחום זה למפעילים בעלי מאפיינים דומים; בפסקת משנה זו, "זמן שהיית אניה בנמל" - פרק הזמן, בשעות, מתחילת המשמרת שלגביה הזמין סוכן האניה את תחילת העבודה של כלי השיט עד המועד שבו הנתב ירד מכלי השיט בהפלגתו אל מחוץ לנמל; ::: (ג) ברציף שאינו רציף מסחרי שבהפעלת אותו מפעיל, הוא יספק לכל כלי שיט, צוותי תפעול כמפורט להלן לפחות, אלא אם כן אישר מנכ"ל המפעיל, בנסיבות מיוחדות או בלתי צפויות שיירשמו, ובהסכמת בעל כלי השיט, בכתב ומראש, הפחתה של מספר צוותי התפעיל - :::: (1) בימים ראשון עד חמישי, בכל יממה - שני צוותי תפעול בשתי משמרות וצוות תפעול אחד במשמרת אחת; :::: (2) ביום שישי - שלושה צוותי תפעול; ::: (ד) המפעיל העמיד לרשות הציבור מידע כמפורט להלן לגבי כל הסכם שירות שנכרת לפי תקנת משנה זו: :::: (1) בעל כלי השיט שעמו נכרת הסכם השירות; :::: (2) המועדים שבהם התחייב המפעיל להקצות רציף לכלי השיט שעליהם חל הסכם השירות; :::: (3) להורות על מספר המנופים המרבי ברציף מסחרי שניתן להעמיד לשימוש אניית הסכם; בהוראה כאמור יכול שיכללו תנאים שונים לפי משמרות, ימי השבוע או כל אמת מידה עניינית אחרת. :: ((פורסמו [[כללי רשות הספנות והנמלים (נוהל התור התפעולי בנמלי חיפה, אשדוד ואילת), התשס״ח–2008]].)) : (א2) בכל זמן שבו רציף מסחרי אינו משמש בפועל אניית הסכם או שאין בנמל אניית הסכם שממתינה להיכנס אליו, הוא יעמוד לשימוש כלי השיט שאינם אניות הסכם לפי נוהל התור התפעולי, לרבות לצורך עבודה חלקית; הוראה זו לא תחול על פרק זמן הקטן מארבע שעות. : (א3) על אף האמור בכל הסכם שירות, אניית הסכם שהגיעה לנמל באיחור העולה על ארבע שעות מהמועד שהוסכם עמה להקצאת רציף על פי הסכם השירות, לא תהיה זכאית לקדימה בהקצאת רציף, בכניסה למעגן הסגור או ביציאה ממנו על פי הסכם השירות, אלא יחולו עליה הוראות נוהל התור התפעולי. : (א4) קביעת נוהל התור התפעולי תיעשה בהתייעצות עם המפעילים שעל הרציפים המסורים להפעלתם הוא חל. : (א5) נוהל התור התפעולי יופקד במשרד מנהל הרשות, והודעה על הפקדתו כאמור תפורסם בעיתון יומי, על לוח המודעות בנמל ובאתר האינטרנט של הרשות. : (ב) (((נמחקה).)) : (ג) השגה על נוהל התור התפעולי, על שינויו או על החלפתו, תוגש לרשות בכתב, בתוך 30 ימים מיום פרסום ההודעה לפי תקנת משנה (א5), בפירוט הנמקות ובליווי תצהיר המאמת את העובדות שעליהן היא מסתמכת. : (ד) הרשות תחליט אם לקבל את ההשגות שהוגשו לה לגבי נוהל התור התפעולי שהופקד כאמור או לדחותן; משעשתה כן תאשר את נוהל התור התפעולי ותקבע את מועד תחילתו (להלן - הנוהל המאושר). הנוהל המאושר כאמור יעמוד לרשות הציבור במשרדי הנמל ובאמצעות אתר האינטרנט של הרשות; הודעה על כך תפרסם הרשות בעיתון יומי ועל לוח המודעות בנמל. : (ה) מועד התחילה של הנוהל המאושר שתקבע הרשות, שינויו או החלפתו לא יקדם מתום שלושה חודשים מיום פרסום ההודעה לפי תקנת משנה (ד). : (ו) על אף האמור בתקנות משנה (א1) עד (ד) רשאי מנהל הנמל, בנסיבות מיוחדות או בלתי צפויות, לחרוג מהוראות נוהל התור התפעולי שנקבע; החריגה ונימוקיה יתועדו ברשומות הנמל. : (ז) לא יעגון כלי שיט בנמל ולא ירותק לרציף או למקום אחר בנמל, אלא לפי היתר מוקדם לכך מאת רב חובל הנמל, לתקופת ההיתר ובהתאם לתנאיו. : (ח) היה למנהל הרשות יסוד סביר להניח כי מפעיל אינו מקיים את התנאי הקבוע בתקנת משנה (א1)(2)(ג) כלפי כלי שיט פלוני, רשאי הוא להטיל עליו עיצום כספי כאמור [[בסעיף 42(ג)(3) לחוק]], בכפוף להוראות [[+|סעיפים 43 עד 46]] [[ו-48 לחוק]]. @ 65. היתר ריתוק : אין לראות בקבלת אגרות מינגש או כל אגרות אחרות בלבד משום מתן היתר לכלי שיט להירתק לרציף או לעגון במקום אחר בנמל כל עוד לא נתקבל היתר לכך. @ 66. פריקת מטענים וטעינתם : לא יתחילו בפריקת מטענים או בהורדת אנשים מכלי שיט או בטעינת מטענים או העלאת אנשים עליו, אלא במקום ובזמן שנקבע לכך בהיתר שקיבל הקברניט מאת מנהל הנמל. @ 67. הגבלות בשירותי הנמל : מנהל הנמל רשאי להגביל או לאסור טעינתם או פריקתם של טובין ועלייתם או ירידתם של אנשים מכלי שיט כל אימת שהוא סבור כי מזג האוויר או גורם אחר עלול להפריע למהלך התקין של העבודה או לגרום נזק לנמל או לרכוש או לאנשים שבתוכו. @ 68. עיכוב פריקה וטעינה : (א) כלי שיט שלא פרק מטען או לא טענו במהירות הסבירה לדעת מנהל הנמל, והוא תופס מקום ריתוק הדרוש לכלי שיט אחר, רשאי מנהל הנמל להורות להעתיקו ממקום ריתוקו או להעתיקו בעצמו ולהטיל עליו את ההוצאות הכרוכות בכך. : (ב) מנהל הנמל רשאי בכל עת להפסיק או לצמצם טעינה, פריקה, שיטעון, קבלה או מסירה של טובין בנמל וכן להורות על מסירה ישירה באישור גובה המכס, אם לדעתו עשוי הדבר למנוע צפיפות יתרה. @ 69. מניעת נזק ממיתקני הנמל : קברניט כלי שיט ימנע כל נזק העלול להיגרם לרציף או למיתקן אחר בנמל עקב ניתוב, עגינה או רתיקה של כלי השיט או בשעת פריקה או טעינה. @ 70. הודעה על גרימת נזק : קברניט כלי שיט יודיע מיד למנהל הנמל על כל נזק שגרם כלי השיט לרציף או למיתקן אחר בנמל. @ 71. איסור כניסת כלי שיט שאינם מבוטחים : מנהל הנמל רשאי לאסור כניסתו של כלי שיט לנמל אם לא הוכיח בעל כלי השיט או קברניטו כי כלי השיט מבוטח להנחת דעתו של מנהל הנמל מפני כל נזק שהוא אחראי לו ואשר עלול להיגרם על-ידי כלי השיט בנמל. @ 72. הרחקת כלי שיט (תיקון: תשע"ח) : נוכח רב חובל הנמל שיש הכרח בהרחקה מידית של כלי שיט ממקום עגינתו בנמל או בביצוע כל תמרון אחר בו כדי למנוע מכשול או כדי למנוע או להפחית סכנה לחיים או נזק לכלי השיט, לכלי שיט אחר, למיתקני נמל או לכל רכוש אחר בנמל, רשאי הוא בתיאום, ככל האפשר, עם מנהל הנמל, לעשות בעצמו כל פעולה כאמור לגבי כלי השיט ועל חשבון בעליו, אם קברניט כלי השיט לא היה מסוגל לעשות פעולה כאמור מיד לאחר קבלת ההוראה. == פרק תשיעי: ציוד == @ 73. עגורני חוף : מנהל הנמל רשאי להורות כי פריקת מטענים, כולם או מקצתם, מכלי שיט הרתוק לרציף בנמל, או טעינתם עליו, תיעשה בעזרת עגורני חוף, אם לדעתו הפריקה או הטעינה בעזרת עגורני כלי השיט עלולה לסכן את המטען או המטפלים בו או לגרום לצפיפות יתרה או להפריע בסדרי העבודה בנמל. @ 74. חובת שימוש בעגורני חוף : על אף האמור [[בתקנה 73]] יהא השימוש בעגורני חוף או במיתקני חוף חובה לשם פריקת מטענים בצובר שעליהם הורה מנהל הנמל, או טעינתם לכלי שיט הרתוק לרציף, כל אימת שבנמל מצויים עגורנים או מיתקני חוף שאפשר להשתמש בהם. == פרק עשירי: מטענים == === סימן א': מסמכי המטענים וסימונם === @ 75. טובין שלא נפדו וגורמים לצפיפות : נפרקו טובין מכלי שיט בנמל ועברו חמישה ימים מן היום שבו השלים כלי השיט שייבא את הטובין את פריקת מטענו בנמל, רשאי מנהל הנמל, אם לדעתו אי העתקת הטובין גורמת לצפיפות בו, לצוות על העתקתם למקום שאישר לכך גובה המכס, וההוצאות הכרוכות בכך ישולמו על ידי היבואן או בעל הטובין, או על ידי סוכנו של כל אחד מהם, בטרם יוצאו הטובין מפיקוחה של רשות הנמלים. @ 76. רשימת טובין ליצוא : לא יביא אדם לנמל טובין שאינם חפצי נוסעים (להלן [[בפרק זה]] - טובין) לשם הטענתם על כלי שיט, אלא אם המציא קודם לכן למנהל הנמל רשימה של הטובין האלה ובה תיאורם, משקלם, מידותיהם, סימונם, אריזתם, שמות שולחיהם ומקבליהם וציון הטובין המסוכנים שביניהם. @ 77. סימון משקל טובין מיוצאים : הבעל של כל יחידת טובין המיוצאת דרך הנמל, שמשקלה ברוטו אלף קילוגרמים או יותר, יבטיח שהמשקל יצויין על אריזת המשגור באופן ברור ובולט לעין בכתב בר-קיימא. @ 78. המצאת רשימת טובין בשיטעון : אם מועברים טובין מכלי שיט אחד בנמל למשנהו, רשאי מנהל הנמל לדרוש מהקברניטים של שני כלי השיט רשימה כאמור [[בתקנה 76]] לענין הטובין שבשיטעון. @ 79. הוראת מסירה (תיקון: תשנ"ט) : טובין שנפרקו בנמל לשם יבוא או כמטען במעבר, יגישו מקבלי הטובין או סוכניהם למנהל הנמל הוראת מסירה מטעם סוכן כלי השיט שבו יובאו הטובין בטופס שנקבע על פי [[סעיף 14 לפקודה]]. @ 80. תעודת יצוא : יצואן של טובין או סוכנו יגישו למנהל הנמל תעודת יצוא, שבה נקובים הפרטים הבאים לענין הטובין: : (1) שם כלי השיט שבו יוצאו הטובין; : (2) שם המקבל; : (3) משקלם של הטובין ונפחם; : (4) סימני הטובין ומספריהם וכן תיאור ומספר של אריזותיהם ותכולתן; : (5) נמל היעוד. @ 81. אי אחריות להטענת טובין : רשות הנמלים אינה חייבת להטעין טובין שעליהם הוגשה תעודת יצוא, כולם או מקצתם, על כלי שיט ששמו צויין בתעודת יצוא. @ 82. פיקוח בעת פריקה וטעינה : בעת פריקה או טעינה על כלי שיט בנמל, יימצא עליו קברניטו ויפקח על הפעולות האמורות. === סימן ב': מטענים ברציפים === @ 83. הנחת טובין בנמל : (א) לא ישים אדם טובין במקום כלשהו בשטח הנמל אלא ברשות פקיד מוסמך. : (ב) מנהל הנמל רשאי להוציא מהנמל או להעביר למקום אחר בנמל כל טובין אשר הונחו בו שלא בהתאם להוראותיו, על חשבון בעליהם. @ 84. אריזת טובין : לא יארוז אדם טובין, לא יפתח אריזתם ולא ירכיב מכוניות, מכונות או טובין אחרים בשטח הנמל, אלא ברשות הפקיד המוסמך. @ 85. איסור הנחת טובין וציוד בקרבת מיתקני הנמל (תיקון: תשל"ג-5) : (א) לא ישים אדם כל טובין או ציוד ולא יחזיקם ברציף בקרבה יתרה לרתוקות, לזקפים (bollards), לטבעות קשירה, לעמודים, לחיבורי מים או חשמל, למסילות ברזל או למסילת עגורנים. : (ב) בתקנה זו, "מסילת ברזל" - השטח שבין פסי מסילת הברזל, לרבות רצועת קרקע ברוחב של 1.60 מטר מכל פס. @ 86. איסור הנחת טובין באופן העלול לגרום נזק : (א) לא ישים אדם ברציף, במסוך או במקום אחר בנמל טובין אשר לדעת פקיד מוסמך עלולים לגרום נזק לרציף, למסוך או למקום אחר או לטובין אחרים בקרבתם. : (ב) לא ישים אדם כל טובין ברציף, במסוך או במקום אחר בנמל באופן המפריע לגישה לטובין אחרים או להוצאת טובין אחרים. @ 87. בעלי-חיים בנמל : מי שבפיקוחו נמצאים בעלי-חיים בנמל או המביא בעלי-חיים לנמל או המוציא אותם משם, ינקוט בכל הצעדים הדרושים למניעת בריחתם או תעייתם. === סימן ג': פריקה וטעינה === @ 88. מתיחת רשתות בעת פריקה וטעינה : הקברניט של כלי שיט יגרום לכך כי לפני פריקת טובין או טעינתם ובזמן הפריקה או הטעינה יימתחו רשתות וקולטי מפולת בין כלי השיט והרציף. @ 89. הוראות לקברניט : (א) מנהל הנמל רשאי לתת מפעם לפעם הוראות בענין פריקה וטעינה וכל הכרוך בכך לקברניט של כלי שיט ולכל אדם הממונה על פריקת כלי שיט או טעינתו, לרבות הוראות בענינים כדלקמן: :: (1) פיקוח, עגינת כלי שיט, ריתוקו או הצבתו, הזמן שבו יורשה להישאר באותו מקום והזמן שבו יעזוב את המקום; :: (2) השימוש בארבות, בסירות, בעגורנים צפים ובציוד דומה אחר בפריקת כלי שיט או טעינתו, בין אם כלי השיט מוצב על יד רציף ובין אם רותק או עוגן במקום אחר; :: (3) הרשאה לטפל במטענים מחוץ לזמן העבודה הרגיל ואיסור לטפל במטענים בזמן העבודה הרגיל; :: (4) שימוש בעגורנים קבועים או ניידים, בכלי הרמה אחרים, בטרקטורים ובכלי רכב אחר ובכל ציוד אחר לשינוע מטענים וחלוקת הציוד האמור בין הרציפים, מקומות הפריקה ומסוכים שונים בנמל; :: (5) האופן והקצב של שינוע מטענים, בין בדרך כלל ובין במקרים מיוחדים. @ 90. מסירת טובין במסירה עקיפה לפי שטרי מטען : (א) במסירה עקיפה, ימסור הקברניט או הבעל של כלי שיט למנהל הנמל את הטובין כשהם מסודרים לפי שטרי מטען. : (ב) לא מילא הקברניט או הבעל של כלי שיט אחר הוראות תקנת משנה (א), רשאי מנהל הנמל למיין ולסדר את הטובין הנפרקים לפי שטרי מטען ולגבות את הוצאות הסידור והמיון מהקברניט. @ 91. רשימות טובין בפריקה : ערך קברניט או הבעל של כלי שיט רשימות של טובין שנפרקו מכלי השיט, רשאי מנהל הנמל לדרוש העתק מהרשימות האמורות. @ 91א. כיסוי מטענים בגלנוע (תיקון: תשל"ז-2) : כלי רכב מוביל שהוא טעון מטען יבוא או מטען ייצוא יימסר לנמל כשהוא מכוסה להגנת המטען מפני גשם. === סימן ד': סבלות (((בוטל))) (תיקון: תש"ע) === @ 92. (תיקון: תשל"ג, תשל"ג-2, תשל"ט-2, תשנ"ה-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 93. (תיקון: תשל"ט-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 94. מסירה ישירה טעונה אישור : לא תיעשה מסירה ישירה בטובין מיובאים או מיוצאים, אלא באישורם המוקדם בכתב של גובה המכס ומנהל הנמל. @ 95. סמכות לסרב מסירה עקיפה (תיקון: תשמ"ג) : מנהל הנמל רשאי לסרב להרשות מסירה עקיפה בעת פריקת טובין או טעינתם, אם לדעתו מסירה כאמור עלולה לגרום לצפיפות יתרה, סכנת דליקה, התפוצצות, לכלוך, זיהום אויר, הפרעה לסדרי העבודה בנמל וכיוצא באלה, או אם הדבר דרוש, לדעתו, להגנתם, שמירתם או בטיחותם של הטובין המשונעים או של טובין אחרים שבקרבתם. == פרק אחד-עשר: טובין ללא תובעים == @ 96. דמי מכירת טובין ללא תובעים (תיקון: תשנ"ט) : (א) נמכרו טובין בהתאם להוראות [[+|סעיף 21]] [[או 22 לפקודה]], ינוכו מדמי המכר שנתקבלו במכירתם מסי המכס ויתר המסים, ההיטלים והאגרות החלים עליהם, ההוצאות הקשורות בטיפול בהם לצורך מכירתם והוצאות מכירתם. : (ב) העודף שנותר לאחר הניכויים לפי תקנת משנה (א) ישולם לבעל הטובין אם הוגשה בקשתו לרשות הנמלים תוך שנה מיום המכירה. : (ג) ניתנה הוראה בהתאם [[+|לסעיף 21]] [[או 22 לפקודה]] למכור טובין שלא נתבעו, ואי אפשר למכרם בסכום המספיק לתשלום מסי המכס, אגרות הנמל ושאר הוצאות - יימסרו הטובין לאגף המכס והבלו ומותר להשמידם או לעשות בהם ככל שיורה מנהל אגף המכס והבלו; הוראות תקנת משנה זו יחולו לענין טובין מיובאים אף אם היתה ההוראה למכרם בתנאי שייוצאו בדרך הים. : (ד) טובין שנמכרו כאמור בתקנה זו, יסלקם הקונה מהנמל תוך שבעה ימים מיום קנייתם זולת אם הורתה רשות הנמלים אחרת; לא סולקו הטובין כאמור, ייעשה בהם כפי שיורה מנהל הנמל. : (ה) רשות הנמלים רשאית לגבות את הוצאות ההשמדה של טובין ללא תובעים כאמור בתקנת משנה (ג) מבעל כלי השיט שבו יובאו, כל אימת שלא ניתנה הוראת מסירה מאת הקברניט או מבעל כלי השיט; ניתנה הוראת מסירה - רשאית רשות הנמלים לגבות את הוצאות ההשמדה כאמור מבעל הטובין ששמו נקוב בהוראת המסירה. @ 97. הודעה על מכירת טובין ללא תובעים (תיקון: תשל"ה-5) : (א) הודעה על מכירה של טובין כאמור [[בסעיף 21(א) לפקודת הנמלים [נוסח חדש], תשל"א-1971]], תפורסם בידי מנהל הנמל שבו הטובין עומדים להימכר, בתחילת החודש שבו הטובין יוצאו למכירה. : (ב) הודעה כאמור בתקנת משנה (א) תפורסם לא יאוחר מ-15 יום לפני מועד מכירת הטובין בהדבקתה על לוח המודעות של הנמל שבו תתקיים המכירה, וכן בשני עתונים יומיים. : (ג) טובין יימכרו במיכרז, במכירה פומבית או בדרך אחרת, לפי שיקול דעתו של מנהל הנמל. : (ד) אין חובה ליתן כל הודעה אחרת לבעל הטובין. == פרק שנים-עשר: בטיחות == === סימן א': אמצעי בטיחות === @ 98. אמצעי גישה לכלי שיט : (א) הקברניט של כלי שיט שרותק לרציף יקבע ויחזיק כבש מתאים לגישה בטוחה מהרציף לכלי השיט. : (ב) הכבש יהיה מואר באור מתאים משקיעת החמה ועד זריחתה. : (ג) הקברניט ימלא כל הוראה שנתן לו מנהל הנמל בענין מצבם, גדלם וסוגם של הכבש והאור כאמור בתקנות משנה (א) ו-(ב). : (ד) מנהל הנמל רשאי לחייב קברניט לקבוע ולהחזיק כבש לגישה מהרציף לכלי השיט, נוסף לכבש שקבע הקברניט או במקומו. @ 99. עליה וירידה מכלי שיט באמצעות כבש : לא יעלה אדם על כלי שיט מהחוף ולא ירד ממנו לחוף אלא באמצעות כבש כאמור [[בתקנה 98]]. @ 100. כלי שיט בתנועה : לא יעלה אדם על כלי שיט מהחוף ולא ירד מכלי שיט לחוף כל עוד כלי השיט נמצא בתנועה. @ 101. איסור לטפס : לא יטפס אדם על שובר גלים, על רציף או מתחתיו, או על כל מבנה, עגורן או מטען בנמל, אלא אם הורשה לכך מאת מנהל הנמל. @ 102. שמירת דינים : הוראות [[סימן זה]] אינן באות לגרוע [[מכללי הבטיחות בעבודה (נמלים ואניות בנמלים), 1947]]. === סימן ב': מניעת דליקות בנמל וכיבוין === @ 103. איסור עישון בנמל : לא יעשן אדם ולא ישתמש במאור חשוף או באש מסוג כלשהו בנמל במקומות שהעישון או השימוש כאמור נאסר על ידי מנהל הנמל. @ 104. איסור ביצוע עבודת בעירה בנמל : לא יבצע אדם עבודות הלחמה, ריתוך או חיתוך באש ברציף, במסוך או בכל מקום אחר בנמל, אלא ברשות מאת מנהל הנמל. @ 105. כיבוי דליקות בנמל : מנהל הנמל רשאי לנקוט בכל הצעדים הנראים לו לכיבויה או לצמצומה של דליקה בכל רציף, מסוך או מקום אחר בנמל. @ 106. הרחקת טובין ממקום דליקה : פרצה דליקה בנמל, במקום שבו מוחסנים טובין או בקרבתו, או בכלי שיט בקרבת מקום כאמור, רשאי מנהל הנמל להרחיק בזמן הדליקה או כיבויה את הטובין למקום אחר בנמל או מחוצה לו ולגבות מאת בעל הטובין את ההוצאות שהוצאו או נגרמו בקשר להרחקתם, הגנתם, שמירתם ושימורם, החל מפרוץ הדליקה ועד שהבעל קיבלם להחזקתו, עד כדי ערך הטובין. === סימן ג': מניעת דליקות בכלי שיט וכיבוין === @ 107. הגדרות : [[בסימן זה]], "הבערת אש" - כל פעולה הגורמת בעירת אש או המלווה בה. @ 108. איסור הבערת אש : (א) לא יבעיר אדם אש בכלי שיט - :: (1) בתוך הספנות, בקרבת כוות פתוחות ועל הסיפונים, כאשר נמצא בהם מטען או כל חומר לקיח; :: (2) בכל מקום שהבערת אש נאסרה מאת הקברניט; :: (3) בשעת תדלוקו של כלי השיט. : (ב) תקנת משנה (א) תחול גם על פעולות הצתה ועישון של סיגריות, סיגרים, מקטרות וכיוצא באלה, ובלבד שהוראות פסקה (3) לא יחולו על הפעולות האמורות לגבי המקומות שבהם התיר הקברניט לעשותן. @ 109. הבערת אש : בכפוף לאמור [[בתקנה 108]] מותר להבעיר אש בכלי שיט לצורך פעולות אלה: : (1) בישול מים וחימומם, ובלבד שהבעירה תהיה באח בנוי ומותקן במקום המופרד מן הספנות במחיצות אטומות, והאש, האפר והפסולת הלוהטת יימצאו בהשגחתו המתמדת של מבעיר האש; : (2) הארה, ובלבד שהבעירה תהיה בתוך פנסים בעלי מכלי דלק מתכתיים, מקובעים וסגורים; : (3) חימום זפת, ובלבד שהבעירה תהיה על סיפוני מתכת גלויים או על טבלות מתכת המותקנות על סיפונים גלויים. @ 110. ריתוך אסור : לא יבצע אדם בכלי שיט פעולות הלחמה, ריתוך, חיתוך מתכות, חימום מסמרות ופעולות כיוצא באלה (להלן [[בסימן זה]] - פעולות ריתוך) - : (1) בתוך הספנות ועל הסיפונים כאשר נמצא בהם או עליהם חומר לקיח; : (2) בקרבת כוות פתוחות על כלי שיט, ובכוות שדרכן או בקרבתן משנעים חמרים לקיחים; : (3) בתוך מדורים המכילים חמרים מסוכנים או בקרבת מדורים כאמור כשהם פתוחים. @ 111. פעולות ריתוך מותרות : בכפוף לאמור [[בתקנה 110]] מותר לבצע פעולות ריתוך בכלי שיט במקומות ובתנאים אלה: : (1) בחדרי המכונות, בפתחים, בתעלות החימום והאיוורור, בספנות ובמחיצות של כלי השיט, אם ניתן היתר לכך בכתב מאת מנהל הנמל; : (2) במקום שלא פורט בפסקה (1), אם קיבל מנהל הנמל הודעה חתומה ביד הקברניט לפחות שעתיים לפני התחלת ביצוע פעולות הריתוך. @ 112. אמצעי זהירות לפני פעולת ריתוך : המבצע פעולת ריתוך בכלי שיט לא יתחיל בריתוך ולא ירשה לאחר להתחיל בביצוע הפעולה אלא אם נקט תחילה באמצעי הזהירות הדרושים למילוי התנאים האלה: : (1) כל כלי העבודה שבהם משתמשים לצורך פעולת הריתוך ואבזריהם נמצאים במצב תקין; : (2) במקום ביצוע פעולת הריתוך נמצא מטפה מתאים; ואם פעולת הריתוך מתבצעת בכלי שיט שיש בו רשת כיבוי מרכזית, נמצאים בקרבת מקום מטפה מתאים וזרנוק לכיבוי דליקה המחובר לברז ומוכן לפעולה; : (3) במקום ביצוע פעולת הריתוך הוצב אדם המנוסה בכיבוי דליקות והמצוייד במכשירי כיבוי דליקה יעילים; : (4) אם פעולת הריתוך מתבצעת בצינור החודר דרך סיפונים או מחיצות - נבדקו הצינור והמדורים שדרכם הוא חודר, מבפנים ומבחוץ, וכל החמרים הלקיחים או הנפיצים סולקו מהצינור ומקרבתו; : (5) אם פעולת הריתוך מתבצעת במחיצה - הוצב משמר מיוחד נגד דליקה, מעבר למחיצה; : (6) אם לצורך ביצוע פעולת הריתוך משתמשים בגז - מכלי הגז נמצאים במקום מאוורר. @ 113. אמצעי זהירות בשעת פעולת ריתוך : המבצע פעולת ריתוך בכלי שיט ינקוט באמצעי בטיחות למניעת הדברים האלה: : (1) הצתת חמרים או גזים לקיחים על ידי גיצים או גיצי ריתוך; : (2) חדירת להבות, גיצים או חלקיקי מתכת לוהטים דרך פתחים לתוך מדורים שיש בהם חמרים או גזים דליקים; : (3) הצתה או התפוצצות של חמרים או גזים בחפץ שבו או עליו מתבצעת פעולת הריתוך, דרך חפץ כאמור או באמצעותו; : (4) חימום עד להיווצרות אפשרות של דליקה או התפוצצות במבנים או בחלקי כלי שיט אחרים מאלה שבהם מתבצעת פעולת הריתוך. @ 114. אמצעי זהירות בגמר פעולת ריתוך : המבצע פעולת ריתוך או משתתף בביצועה לא יעזוב את מקום ביצוע הפעולה אלא אם נתקיימו תנאים אלה: : (1) המבערים וצינורותיהם הוצאו ממקומות סגורים ונותקו ממכלי הגז; : (2) מקום ביצוע פעולת הריתוך וסביבתו נבדקו בקפדנות, ובמיוחד מקומות נסתרים חלולים ומקומות חיבור וסדקים, ונמצא כי אין בהם חמרים בוערים או לוהטים; : (3) הובטח כי משמר נגד דליקה יבצע בדיקה חוזרת כאמור בפסקה (2) כדי לוודא מניעת התלקחות דליקה כתוצאה מפעולת הריתוך. @ 115. סמכויות מנהל הנמל : מנהל הנמל רשאי לאסור ביצוע פעולת ריתוך או להתנות את ביצועה בכך שהמבצע ינקוט באמצעי בטיחות נוספים על אלה המפורטים [[בתקנות 112]], [[113]] [[ו-114]], אם לדעתו דרוש הדבר מטעמי בטיחות. @ 116. הודעה על דליקה בכלי שיט (תיקון: תשע"ח) : (א) פרצה דליקה בכלי שיט, יודיע הקברניט על כך במהירות האפשרית ובאמצעים היעילים ביותר העומדים לרשותו, לרב חובל הנמל; רב חובל הנמל יודיע למנהל הנמל ולרשות הכבאות לפי [[חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב-2012]]. : (ב) חובת ההודעה כאמור תחול על הקברניט אף אם הדליקה כובתה. @ 117. הרחקת טובין מכלי שיט : מנהל הנמל רשאי להרחיק טובין מכלי שיט שפרצה בו דליקה ומסביבתו. @ 118. הרחקת כלי שיט מתחום הנמל (תיקון: תשע"ח) : רב חובל הנמל, בתיאום, ככל האפשר, עם מנהל הנמל, רשאי להרחיק מתחום הנמל כלי שיט שפרצה בו דליקה. @ 119. הגשת עזרה למנהל נמל או לרב חובל הנמל (תיקון: תשע"ח) : (((במקור סומנה בטעות כתקנה 119א).)) : קברניט כלי שיט שפרצה בו דליקה יגיש למנהל הנמל או לרב חובל הנמל, לפי העניין, כל עזרה אפשרית הדרושה לצורך הפעלת הסמכויות הנתונות להם לפי [[תקנות 117]] [[או 118]]. @ 120. שימוש במלגזה לצורך שינוע : (א) לא יתדלק אדם מלגזה כשהיא בתוך כלי שיט. : (ב) לא ישתמש אדם במלגזה לצורך שינוע מטענים בספנות כלי שיט, אלא אם המלגזה ממונעת במנוע דיזל שמפלטו מופנה כלפי מעלה ועליו מורכב עוצר גיצים, או בכוח חשמל מסוללות. : (ג) בתום השימוש במלגזה לצורך שינוע מטענים כאמור, חייב המשתמש בה לסלקה מהספנה. === סימן ד': כללי === @ 121. אחריות מעביד : חובה המוטלת על פי [[פרק זה]] תחול על הקברניט, על המבצע ועל מעבידו של המבצע. @ 122. תחולה : הוראות [[פרק זה]] יחולו על כלי שיט הנמצאים בתחום נמל. == פרק שלושה-עשר: טעינת חמרי נפץ ופריקתם (תיקון: תשמ"ד-3) == @ 123. הגדרות (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) [[בפרק זה]] - ::- "אזור מוגבל" - אזור בתחום הכרזת נמל, המגודר בגדר הנמל ואשר למנהל הנמל שליטה בו; ::- "אזור מניעה" - אזור בנמל בתחום המעגל ברדיוס של 50 מטרים מהמקום שבו מבוצעות, או נעשות הכנות לביצוע, כל אחד מאלה: ::: (1) טעינה או פריקה של חמרי נפץ; ::: (2) עגינה, קשירה, עיתוק, ניתוק או הפלגת אנית חמרי נפץ; ::- "אזור סכנה א'" - שטח שבו צפויים, במקרה של התפוצצות חמרי הנפץ המיועדים לטעינה או לפריקה, התמוטטות או נזק חמורים לרכוש ופגיעה קטלנית בנפש שלא ניתן למנעם על ידי מיגון או מחסה; ::- "אזור סכנה ב'" - השטח שבו צפויים במקרה של התפוצצות חמרי הנפץ המיועדים לטעינה או לפריקה, נזקים לרכוש ופגיעה בנפש מרסיסים, הדף, גופים מעופפים וכיוצא באלה ואשר ניתן למנעם או להפחיתם על ידי מיגון או מחסה; ::- "אנית חמרי נפץ" - כלי שיט הנושא עמו בהכנסו לנמל, או בהמצאו בנמל, כמות כלשהי של חמרי נפץ, למעט אותה כמות של חמרי נפץ שכלי שיט כאמור נושא עמו דרך קבע לשימושו; ::- "בעל" - הקברניט, הבעל או החוכר של אנית חמרי נפץ או הבעל של מטען חמרי נפץ או סוכנם או נציגם או שליחם של כל אחד מאלה; ::- "חמרי נפץ" - כמשמעותם [[בחוק חמרי נפץ, התשי"ד-1954]], לרבות חמרי נפץ ופריטי תחמושת המפורטים בקבוצה הראשונה (Class 1) של הקודקס; ::- "אימ"ו" - הארגון הבינלאומי לעניני ספנות International Maritime Organization שישראל חברה בו; ::- "הקודקס" - הקודקס הבינלאומי הימי של אימ"ו לענין טובין מסוכנים (I.M.D.G. Code). : (ב) הוראה, אישור או היתר של מנהל הנמל יהיו בכתב חתום בידו. : (ג) הוראות [[פרק זה]] באות להוסיף על האמור בכל תקנה אחרת. @ 124. הודעה על מטען (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) ארבעים ושמונה שעות לפחות לפני הגיע אנית חמרי נפץ לנמל או לפני הכנסת חמרי נפץ לתחום הנמל בדרך אחרת ימסור הבעל הודעה על כך למנהל הנמל, בהתאם [[לטופס 1 שבתוספת השניה]]. : (ב) בהודעה לפי תקנת משנה (א) יסווג הבעל את מטען חומר הנפץ המיועד לטעינה או לפריקה על פי קבוצות הסיווג שבקודקס או בקטלוג לסיווג חומרים מסוכנים של רשות הנמלים (להלן - הקטלוג) לפי כמויות ויציין את הרדיוסים של אזורי סכנה "א" ו-"ב" התואמים, הכל לפי טבלאות הכמויות והרדיוסים של אזורי הסכנה [[תוספת שניה לוח א|שבלוחות א' עד ה' בתוספת השניה]], לפי הענין. : (ג) מנהל הנמל רשאי לדרוש מהבעל פרטים נוספים על אלה שנמסרו לפי תקנת משנה (א) בכל ענין שהוזכר [[בפרק זה]], כתנאי מוקדם להבאת חומרי נפץ לנמל או הוצאתם ממנו. @ 125. סיווג בהעדר הודעה (תיקון: תשמ"ד-3) : לא נמסרה הודעה לפי [[תקנה 124(א)]], או לא נמסרה במועד, או נמסרה והאמור בה לא הניח דעתו של מנהל הנמל, יסווג מנהל הנמל את חמרי הנפץ בקבוצה 1.1 שבקודקס. @ 126. עגינה וקשירה של אנית חמרי נפץ (תיקון: תשמ"ד-3, תשע"ח) : (א) אנית חמרי נפץ לא תיכנס, לא תעגון ולא תיקשר בנמל אלא בהיתר מאת מנהל הנמל ובמקום שנקבע בהיתר. : (ב) אנית חמרי נפץ תיקשר לרציף כשחרטומה מופנה לכיוון פתח היציאה מהנמל ובאמצעות חבלים בלבד, שאינם כבלי מתכת, זולת אם אישר רב חובל הנמל אחרת. @ 127. אמצעים לגרירה בשעת סכנה (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) הבעל יניח גרזנים בחרטום אנית חמרי נפץ השוהה בנמל וכן ליד חבלי הקשירה שבירכתיה, שיאפשרו ניתוק כלי השיט מן הרציף בשעת סכנה. : (ב) הבעל יקשור בחרטומה ובירכתיה של אנית חמרי נפץ השוהה בנמל כבל פלדה שקצהו, ובו לולאה, תלוי קרוב לגובה פני המים באופן המאפשר גרירתה בכל עת. @ 128. טעינת חמרי נפץ ופריקתם (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) אין לטעון חמרי נפץ על אנית חמרי נפץ או לפרקם ממנה אלא במקום ובאופן שהורה מנהל הנמל. : (ב) אין לטעון חמרי נפץ בספנה (Hold) של אנית חמרי נפץ או לפרקם מספנה כאמור, אלא לאחר ניתוק הזרם ממערכת החשמל של אותה ספנה. : (ג) לא ישתמש אדם בציוד שינוע של חמרי נפץ לטעינת חמרי נפץ או לפריקתם אלא לאחר שבודק מוסמך בדק ואישר בכתב, להנחת דעתו של מנהל הנמל, כי הוא מתאים לכך; בתקנת משנה זו, "בודק מוסמך" - כמשמעותו על פי [[סעיף 1 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970]]. : (ד) לא יעוכב מטען חמרי נפץ בתחום הנמל אלא כנדרש לביצוע הפעולות השוטפות של הטעינה או הפריקה, ואם חלה הפרעה או תקלה כלשהי בתהליך השינוע יופסקו מיד כל הפעולות העלולות לגרום להצטברות חמרי נפץ על הרציף. @ 129. כמויות המותרות לשינוע ואישור חריגה (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) למטען חמרי נפץ המיועדים לטעינה על אנית חמרי נפץ או לפריקה ממנה, יקבעו אזורי סכנה "א" ו-"ב" על ידי חישוב רדיוסים של איזורי הסכנה התואמים, על פי סיווג חמרי הנפץ בהתאם להוראות [[התוספת השניה]]. : (ב) כמות חמרי הנפץ המירבית המותרת באנית חמרי נפץ הנמצאת בתחום הנמל תוגבל כך שאיזור סכנה "א" שנקבע לה, בהתאם לתקנת משנה (א) לא יחרוג מתחום האיזור המוגבל. : (ג) על אף האמור בתקנת משנה (ב) - יתיר מנהל הנמל במקרה מסוים, טעינה או פריקה של חמרי נפץ בכמות גדולה יותר כשאיזור סכנה "א" התואם לה חורג מתחום האיזור המוגבל, ובלבד שנתקיימו כל אלה: :: (1) הבעל הגיש למנהל בקשה לפי [[טופס 2 בתוספת השניה]]; :: (2) ניתן אישור בכתב מאת שר הבטחון, או ממי שהוא הסמיכו לכך בהתאם [[לטופס 2 בתוספת השניה]], כי שינוע חמרי הנפץ כאמור חיוני מטעמים שבבטחון המדינה או שלמדינה ענין בהם, וכי ננקטו כל הצעדים הנדרשים בנסיבות המקרה לטיפולם של צה"ל, משטרת ישראל ורשויות אחרות בכל פיגוע אפשרי מחוץ לאיזור המוגבל, במקרה של אסון בתחום איזור סכנה "א". @ 130. חובת זהירות (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) לא יבצע אדם ולא ירשה לאחר לבצע עבודות כלשהן באזור סכנה "א" שבתחום הנמל כל אימת שמתבצעת באיזור המניעה טעינה או פריקה של חמרי נפץ, זולת מי שקשור במישרין לשינועם, או איש צוות באנית חמרי נפץ, או מי שקיבל היתר לכך מאת מנהל הנמל. : (ב) אדם העוסק בטעינה או בפריקה של חמרי נפץ, או הבא במגע עם מטען חמרי נפץ באזור מניעה, או במקום אחר בתחום הנמל, ינקוט בכל אמצעי הזהירות למניעת אש או התפוצצות. @ 131. דגל ומאור (תיקון: תשמ"ד-3) : קברניט של אנית חמרי נפץ הנמצאת בתחום נמל חייב בשעות היום להניף דגל בהתאם להוראות [[טופס 3 בתוספת השניה]] ובשעות הלילה - לתלות ולהאיר מאור אדום בראש התורן ואם אין לכלי השיט תורן - באחת מכלונסאותיו, בגובה שלא יפחת מששה מטרים מעל לסיפון, והכל באופן שהאור יראה מכל עבר עד למרחק של לא פחות משלושה וחצי קילומטרים. @ 132. איסור שהיית כלי שיט ליד אנית חמרי נפץ (תיקון: תשמ"ד-3, תשע"ח) : (א) לא ישיט אדם לעבר אנית חמרי נפץ כלי שיט שאינו נוטל חלק בטעינה או בפריקה של חמרי נפץ או קשור ישירות לקשירתה, לעיתוקה או לניתוקה של אנית חמרי נפץ. : (ב) גוררות, ארבות, ספקות מים, ספקות דלק וכל כלי שיט אחר לא יתקרבו לדופן אנית חמרי נפץ ולא ידופנו אליה כל אימת שמתבצעת טעינה או פריקה של חמרי נפץ, אלא על פי היתר מאת רב חובל הנמל. @ 133. מניעת דליקות והתפוצצויות (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) בהימצא אנית חמרי נפץ בתחום הנמל ינקוט הבעל כל אמצעי זהירות הדרושים למניעת אש או התפוצצות בכלי השיט. : (ב) מכשירי כיבוי אש ומשאבות הכיבוי של אנית חמרי נפץ יהיו במצב תקין וזרנוק אחד לפחות יהיה פרוש ומוכן להפעלה מיידית ליד כל ספנה שבה מתבצעת טעינה או פריקה של חמרי נפץ; משאבות הכיבוי יפעלו כל אימת שמבוצעות פעולות טעינה או פריקה כאמור ומים יזרמו בזרנוקים שנפרשו; על הרציף ייפרשו זרנוקים מחוברים לברז הכיבוי אשר יהיה פתוח ומזנק הכיבוי יהיה במצב סגור. : (ג) ציוד כיבוי אש הנמצא באזור מניעה יהיה במצב תקין ומוכן לפעולה במשך ביצוע הטעינה או הפריקה של חמרי נפץ. : (ד) מנהל הנמל יקבע אחראי לכוננות וכיבוי אש במשך הימצאות אנית חמרי נפץ ליד הרציף (להלן - האחראי), ויודיע על כך לכל העוסקים בטעינה ובפריקה באזור המניעה. : (ה) האחראי ידאג לתקינות ציוד כיבוי האש, אבטחת סידורי הכבאות והפעלתם בשעת הצורך, וימצא באזור הפריקה והטעינה עד לסיומם. : (ו) ראה האחראי כי התנאים למניעת שריפות וכיבויין אינם מתמלאים, רשאי הוא להורות על הפסקת פעולות הפריקה והטעינה. @ 134. ((שילוט)) (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) מנהל הנמל יסמן את אזור המניעה וגבולותיו בשילוט מתאים; לפני תחילת טעינה או פריקה של חמרי נפץ יוצגו שלטי אזהרה ליד כבש אנית חמרי הנפץ ובאזור המניעה בזו הלשון: "'''אסור לעשן, להשתמש בלהבה גלויה ולהכניס גפרורים ומצתים; הגישה למבקרים אסורה ללא אישור מנהל הנמל'''". @ 135. איסור הבערת אש, עישון והכנסת מכשירי הצתה (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) לא יבעיר אדם אש גלויה באזור מניעה או באנית חמרי נפץ השוהה בנמל, אלא אם כן ניתן על כך היתר מראש מאת מנהל הנמל. : (ב) בתקנה זו, "אש גלויה" - חמרים לוהטים, קשתות ריתוך חשמליות, מבערי הלחמה וחיתוך, מבערי חימום, תנורי פרימוס, מכשירי חשמל ניידים או מכשירי יד העלולים להתיז גצים, להבה גלויה ואש, למעט אש בדוודים ובמטבח האניה. : (ג) לא יעשן אדם באזור מניעה אלא במקום שהעישון בו הותר בידי מנהל הנמל, ובאנית חמרי נפץ אלא במקום שהעישון בו הותר בידי קברניטה. : (ד) לא יכניס אדם לאזור מניעה, או לאנית חמרי נפץ, גפרורים, מצתים אוטומטיים או מכשירי הצתה אחרים כלשהם אלא אם כן ניתן על כך היתר מאת מנהל הנמל או הקברניט, לפי הענין. : (ה) מנהל הנמל או מי שהוא הסמיך לכך, רשאי לערוך בדיקה בגופו ובכליו של כל אדם העומד להכנס לאזור המניעה או לאנית חמרי נפץ או הנמצא בהם להבטחת קיום הוראות תקנת משנה (ד). @ 136. איסור שימוש בכיבלי חשמל מסויימים (תיקון: תשמ"ד-3) : לא ישתמש אדם בכיבלי חשמל ניידים באנית חמרי נפץ ובאזור המניעה, לשם תאורה, אלא אם הם מסוג משוריין שאישר מנהל הנמל, וכשהם מחוברים אל כן המנורה בחיבור חשמלי רצוף ומנהל הנמל התיר את השימוש. @ 137. איסור פעולות המתיזות גצים (תיקון: תשמ"ד-3) : לא יעסוק אדם בניקור או בגירוד של חלקי פלדה או בכל מלאכה אחרת העלולה ליצור או להתיז גצים באנית חמרי נפץ השוהה בנמל; אולם אם היה צורך לבצע עבודת תיקונים דחופה באנית חמרי נפץ, העלולה ליצור או להתיז גצים, ניתן לבצעה אם ניתן היתר מראש מאת מנהל הנמל ובהתאם לתנאים שקבע. @ 138. כוננות האניה וצוותה (תיקון: תשמ"ד-3) : בזמן שהותה של אנית חמרי נפץ בנמל יהיו האניה וצוותה במצב כוננות המאפשר הוצאתה המיידית של האניה מן הנמל בכל עת. @ 139. איסור פירוק מנועי האניה (תיקון: תשמ"ד-3, תשע"ח) : הבעל לא יפרק את מנועי אנית חמרי הנפץ השוהה בנמל ויקיים את הכח המניע שלה במצב מוכן להפעלה מיידית, אלא בהיתר מראש מאת רב חובל הנמל ולפי תנאיו; ובלבד שסוכן האנייה הציג לפניו אישור מאת המנהל הכללי של התאגיד המפעיל את הרציף שלידו עוגנת האנייה לעניין פירוק המנוע ואי-קיום הכוח המניע של האנייה. @ 140. אמצעי בטיחות נוספים (תיקון: תשמ"ד-3) : בנסיבות מיוחדות רשאי מנהל הנמל להורות על נקיטת אמצעי בטיחות נוספים או הגבלות נוספות על האמור [[בפרק זה]]. @ 141. הרחקת חמרי נפץ (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) חומר נפץ ישונע, בתחום הנמל, במסירה ישירה ובתוואי שעליו יורה מנהל הנמל. : (ב) חומר נפץ מיובא, יוצא מיד עם שינועו מתחום הנמל. : (ג) חומר נפץ יובא או יוצא מתחום הנמל כשהוא מכוסה ביריעות חסינות אש, למעט מכולות. : (ד) בכפוף לאמור [[בתקנה 128]], לא יוחל בפריקת חמרי נפץ מאנית חמרי נפץ אלא לאחר שהבעל הביא כלי תובלה מתאימים אל הרציף בסמוך לאנית חמרי הנפץ, במספר ובמועד שאישר מנהל הנמל. @ 142. אריזה וסימון (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) הבעל יוודא שאריזת חמרי הנפץ תהיה עמידה בפני סיכונים הקשורים בשינועם ובהובלתם בים, והסימון על פניהן ייעשה באופן בולט וברור לעין, לפני הבאתם לנמל. : (ב) הוראות ודרישות הקודקס לענין סימון איכות ומהות אריזות טובין מסוכנים יהוו תקן לענין זה, אלא אם אישר שר הבטחון או מי שהוא הסמיכו לכך אחרת בכתב. @ 143. תקינות מכולות וכלי-רכב (תיקון: תשמ"ד-3) : הבעל של חמרי נפץ המיועדים ליבוא או ליצוא במכולה או המשגר כלי רכב טעונים חמרי נפץ לנמל לשם טעינתם יחד עם חמרי הנפץ על אנית חמרי נפץ או פריקתם ממנה כאמור, יוודא שהמכולה וכלי הרכב יהיו בעלי כל הנתונים לעמידה בתנאי השינוע וכי המכולה תענה על דרישות כל אמנה בינלאומית לענין שינוע והובלה שישראל הצטרפה אליה או על דרישות כל רשות מוסמכת לענין. @ 144. פיקוח על טעינה ופריקה (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) קברניט אנית חמרי נפץ, המפקח על הטעינה או הפריקה, יוודא שבידיו כל הפרטים הנוגעים לחמרי הנפץ המיועדים לשינוע, לרבות כמותם, אריזתם, שמותיהם, סיווגם, תכונותיהם, הסיכונים הטמונים בהם וכן אופן ושיטות הטיפול בהם בשעת סכנה או חירום. : (ב) בכל עת טעינה או פריקה של חמרי הנפץ, יהיה נוכח באזור המוגבל נציג מוסמך של הבעל, הבקי בכל פרטי חמרי הנפץ המיועדים לשינוע, וכל דבר אחר הנוגע לענין, כאמור בתקנת משנה (א). @ 145. תנאי וזמני טעינה, פריקה והפלגה (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) לא תיעשה עבודה בחמרי נפץ בנמל, לרבות טעינתם על אנית חמרי נפץ או פריקתם ממנה בזמן סערת ברקים. : (ב) טעינת חמרי נפץ על אנית חמרי נפץ או פריקתם ממנה, לא תתבצע בשעות שבין שקיעת השמש לזריחתה אלא אם כן נתקיימו כל אלה: :: (1) הותקנו אמצעי תאורה מיוחדים בספנות, על הסיפון ועל הרציף באופן המונע, לדעת מנהל הנמל, היווצרות ניצוצות שריפה והתחשמלות; :: (2) ננקטו כל הצעדים לאספקה מיידית של זרם חשמל חילופי במקרה של תקלה במערכת החשמל. : (ג) טעינת חמרי נפץ על אנית חמרי נפץ תבוצע ברציפות אך ורק לאחר סיום טעינת כל המטענים האחרים, לרבות צידת האניה. : (ד) פריקת חמרי נפץ מאנית חמרי נפץ תבוצע ברציפות, בכפוף להוראות [[פרק זה]], מיד לאחר קשירתה לרציף ולפני פריקת כל מטען אחר מעליה. : (ה) אנית חמרי נפץ תפליג מהנמל אל מחוץ לתחומיו, בסמוך ככל האפשר לאחר גמר הטעינה ולא יאוחר מן השעה שנקבעה לכך בהוראות מנהל הנמל לקברניטה. @ 146. כיסוי חמרי נפץ (תיקון: תשמ"ד-3) : (א) קברניט אנית חמרי נפץ יוודא שחמרי הנפץ שעליה יהיו מכוסים כל העת, למעט בזמן הטעינה או הפריקה. : (ב) בהימצא חומר הנפץ בספנה, יהיה פתח הספנה מכוסה במכסה או ביריעות ובכל מקום אחר, למעט מחסן מקורה שבאניה, יהיו חמרי הנפץ מכוסים ביריעות. : (ג) הוראות תקנה זו לא יחולו על מכולה שנארזו בה חמרי נפץ. @ 147. איסור שימוש בכלי רכב ובציוד ממונע (תיקון: תשמ"ד-3, תשמ"ה-2) : (א) לא יכניס אדם ולא ירשה לאחר להכניס לאזור מניעה כל רכב, לרבות רכב תפעולי, המונע במנוע בנזין, פרט לרכב כיבוי אש ורכב הצלה. : (ב) לא ישתמש אדם ולא ירשה לאחר להשתמש באזור מניעה, בעת טעינת חמרי נפץ על אנית חמרי נפץ או פריקתם מעליה במלגזות, בטרקטורים או בעגורנים אלא אם כן הם ממונעים במנוע דיזל שמפלטו מופנה כלפי מעלה ועליו מורכב קולט גצים, או מונעים בכוח חשמל מסוללות; הוראה זו לא תחול על שימוש בעגורני חוף, עגורני גשר ועגורני שער של הנמל וכן על שימוש בעגורני אנית חומרי נפץ. : (ג) לא תוכנס מלגזה לתוך ספנת אנית חמרי נפץ אלא אם היא מופעלת בכוח חשמלי מסוללות ומטיפוס "Ex" או "EE". : (ד) מלגזות המשמשות לשינוע חמרי נפץ על הרציף יהיו מטיפוס "DS" (דיזל) או "EE" (חשמל). @ 148. איסור כניסה (תיקון: תשמ"ד-3) : לא יכנס אדם לאזור מניעה או לאזור סכנה "א" שבתחום הנמל ולא ימצא בו בעת טעינת חמרי נפץ על אנית חמרי נפץ או פריקתם מעליה, למעט איש צוות של האניה, איש צוות כיבוי אש והצלה, נהג כלי תובלה המועסק בשינוע חמרי נפץ ואדם העוסק בטעינה, בפריקה או בפיקוח, אלא בהיתר מאת מנהל הנמל ובהתאם לתנאי ההיתר. @ 149. הודעה על תקלה (תיקון: תשמ"ד-3) : קברניט אנית חמרי נפץ יודיע מיד למנהל נמל על כל תקלה הנוגעת לחמרי נפץ שבה, העלולים לסכן את הנמל או כל אדם או רכוש שבתחומו או בסביבתו. @ 149א. (תיקון: תשל"ח-3, תשמ"א-5, תשמ"ד-3) : (((בוטלה).)) == פרק ארבעה עשר: חמרים מסוכנים (תיקון: תשנ"ב) == === סימן א': הגדרות (תיקון: תשנ"ב) === @ 150. הגדרות (תיקון: תשמ"א-3, תשנ"ב, תשס"א) : [[בפרק זה]] - :- "אזור סכנה" - מקום בתחום הנמל שבו מבוצעות פעולות שינוע, אחסנה או אריזה של חומר מסוכן והאזור הסמוך לו; :- "אניית חמרים מסוכנים" - כלי שיט המשנע, מאחסן או העומד לשנע או לאחסן חומר מסוכן, למעט חומר מסוכן בכמות הדרושה לתפעולו של כלי השיט עצמו; :- "אניית חמרים מסוכנים בצובר" - אניית חמרים מסוכנים המשנעת, מאחסנת או העומדת לשנע או לאחסן חמרים מסוכנים בצובר, לרבות אניה כאמור אשר סיימה פריקת חומר מסוכן; :- "אניית חמרים מסוכנים מוצקים בצובר" - אניית חמרים מסוכנים בצובר המשנעת, מאחסנת או המיועדת לשנע או לאחסן חמרים מסוכנים מוצקים בצובר; :- "אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר" - אניית חמרים מסוכנים בצובר המשנעת, מאחסנת או המיועדת לשנע או לאחסן חמרים מסוכנים נוזלים בצובר; :- "אימ"ו" - הארגון הבינלאומי לספנות שישראל חברה בו; :- "בעל" - קברניטה, בעלה או חוכרה של אניית חמרים מסוכנים או הבעל של חמרים מסוכנים או סוכנו של כל אחד מהם; :- "גז" - לרבות אדי חומר מסוכן; :- "הנחיות אימ"ו" - ההנחיות הכלולות בספר "תובלה בטוחה, שינוע ואחסון של חמרים מסוכנים בתחום הנמל", בהוצאת אימ"ו, שהעתקו נמצא לעיון הציבור במינהל הספנות והנמלים של משרד התחבורה; :- "חומר לקיח" - חומר, בכל מצב צבירה, שנקודת ההבזקה שלו בגביע סגור לפי שיטת האגודה האמריקאית לבחינת חמרים ASTM 93-D (לפי התקן האמריקאי לבחינת חומרים, כרך D תקן 93) היא טמפרטורה של 61 מעלות צלזיוס או פחות; :- "חומר מסוכן" - חומר מן החמרים המוגדרים בקודקס של אימ"ו, בכמות ובתנאים העולים על המינימום המפורט בו וכן חומר בעל תכונה או תכונות דומות, למעט חמרי נפץ כמשמעותם [[בפרק 13 לתקנות אלה]]; :- "חומר מסוכן ארוז" - חומר מסוכן המשונע או מאוחסן באריזה לרבות אריזה אשר שימשה לאחסנת חומר מסוכן אלא אם כן נוקתה משאריות החומר המסוכן, אם תכונות החומר מאפשרות זאת בבטיחות, וכל תוויות הסימון הנוגעות לחומר המסוכן ששונע או שאוחסן בה הוסרו ממנה; :- "חומר מסוכן בצובר" - חומר מסוכן המשונע או המאוחסן ללא אריזת ביניים בכלי קיבול המהווה חלק מכלי שיט או המחובר חיבור של קבע למקרקעי הנמל, או המהווה חלק מהמערך התפעולי של הנמל; :- "חמרים מסוכנים מוצקים בצובר" - חמרים מסוכנים בצובר הנמצאים במצב צבירה מוצק בעת שינועם או אחסנתם; :- "חמרים מסוכנים נוזלים בצובר" - חמרים מסוכנים בצובר הנמצאים במצב צבירה נוזלי בעת שינועם או אחסנתם; :- "כלי קיבול" - מכל, ספנת אניה, מכולה ואריזה אחרת מכל מין וסוג; :- "מחסן חמרים מסוכנים" - אזור בנמל שמנהל הנמל אישרו כמקום אחסנה של חמרים מסוכנים ארוזים; :- "מינגש" - אזור בנמל, ליד רציף, בו עוגנת אניה; :- "מסוף" - אזור בנמל שקבע מנהל הנמל המצוייד במתקנים לשינוע ואחסנה של חמרים מסוכנים נוזלים בצובר, לרבות המינגש המיוחד במסוף המיועד לביצוע שינוע; :- "מנהל מסוף" - אדם שמנהל הנמל מינהו לניהול המסוף; :- "מספר או"ם" (UN Number) - מספר בן ארבע ספרות לזיהוי חומר מסוכן או קבוצת חמרים מסוכנים, שקבעה וועדת המומחים של האו"ם להובלת מטענים מסוכנים; :- "מפעיל מחסן" - בעל מחסן חמרים מסוכנים מורשהו או חוכרו, או מי שמנהל הנמל מינה לניהול מחסן חמרים מסוכנים; :- "מיתקן" - מערכת אמצעים לשינוע ולאחסון חמרים מסוכנים נוזלים בצובר במסוף או מחוצה לו; :- "מפעיל מיתקן" - בעל מיתקן, מורשהו או חוכרו; :- "מקרה חירום" - מקרה של תקלה באניית חמרים מסוכנים או תקלה בשינוע או באיחסון חומר מסוכן ובכלל זה דליפה, אש, התפוצצות או גלישת חומר מסוכן ממכלים; :- "נוהלי חירום" (EM'S) - ההנחיות הכלולות בספר "נוהלי חירום לאניות המובילות מטענים מסוכנים", בהוצאת אימ"ו, שהעתקו נמצא לעיון הציבור במינהל הספנות והנמלים של משרד התחבורה; :- "עובד במיתקן" - מי שמפעיל מיתקן מעסיקו במיתקן לרבות קבלן עצמאי ועובדיו; :- "רציף" - אזור בנמל, למעט מסוף, שבו מתבצע שינוע של חמרים מסוכנים ארוזים או של חומרים מסוכנים מוצקים בצובר; :- "מפיל רציף" - בעל של רציף, מורשהו או חוכרו, או מי שמנהל הנמל מינה לניהול הרציף; :- "קבוצת סיכון" (UN Class) - מספר המונה ספרה אחת או שתיים לציון סוג הסיכון של החומר המסוכן שקבעה וועדת המומחים של האו"ם להובלת מטענים מסוכנים; :- "קודקס של אימ"ו" (IMDG Code) - הקודקס הבינלאומי הימי לחמרים מסוכנים שבהוצאת אימ"ו שהעתקו נמצא לעיון הציבור במינהל הספנות והנמלים של משרד התחבורה; :- "רמת סיכון" - סיווג רמת הסיכון של החומר המסוכן (Packaging Group) כפי שמוגדר בקודקס של אימ"ו; :- "שינוע" - לרבות הובלה, פריקה או טעינה, העברה ממכל למכל, שטעון, נטילת דוגמאות של חומר מסוכן, מדידת כמות (Ullaging), טעינה או פריקה של מי זיבורית או פסולת, ניקוי או אוורור מכלים, שאיבת נוזל שיפוליים שהחומר המסוכן חדר אליהם וכיוצא באלה. === סימן ב': כללי (תיקון: תשנ"ב) === @ 151. הודעה על חמרים מסוכנים (תיקון: תשמ"א-3, תשנ"ב) : (א) בעל אניית חמרים מסוכנים ימסור בכתב למנהל הנמל או למי שהוא הסמיכו לכך, 24 שעות לפחות לפני הגעת אניית חמרים מסוכנים לנמל, הודעה על חמרים מסוכנים (להלן - ההודעה) בנוסח הקבוע [[בטופס 1 בתוספת השלישית]]; לגבי משך הפלגה קצר מ-24 שעות, תימסר ההודעה בכתב עם הפלגת האניה מנמל המוצא. : (ב) בעל חמרים מסוכנים או מפעיל מיתקן המיועד לשנע או לאחסן חומר מסוכן, יודיע למנהל הנמל, או למי שהוא הסמיכו לכך, 24 שעות לפחות לפני הכנסת כל חומר מסוכן לנמל את שם החומר המסוכן, מספר האו"ם שלו, כמותו, אריזתו, סיוורו, קבוצת הסיכון שלו, מספר הדף בקודקס של אימ"ו שבו הוא מופיע, רמת הסיכון שלו, כתובת ומספר טלפון של בעל המטען בארץ, סוג התובלה היבשתית שבה יגיע לנמל ושם כלי השיט שבו יישלח לחוץ לארץ. @ 151א. (תיקון: תשמ"א-3, תשנ"ב) : (((בוטלה).)) @ 152. קשר האניה עם החוף (תיקון: תשנ"ב) : קברניט אניית חמרים מסוכנים יקיים קשר רדיו או טלפון רצוף בין האניה שבפיקודו ובין תצפית הנמל בכל עת שהאניה שוהה בתחום הנמל. @ 153. פעולה הקשורה בחומר מסוכן (תיקון: תשמ"א-3, תשנ"ב) : (א) שינוע, אחסון או פעולה אחרת בנמל ובדרך אליו הקשורה בחומר מסוכן ייעשו בהתאם להנחיות אימ"ו והקודקס של אימ"ו אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. : (ב) מידע כמפורט להלן בקשר לחמרים מסוכנים יימצא בנמל בהישג יד של אדם או בני אדם שקבע מנהל הנמל: :: (1) שמו הטכני של החומר המסוכן, מספר האו"ם שלו, תיאור תכונותיו הפיזיקליות, הכימיות ותגובותיו; :: (2) מידע בכתב בדבר ציוד מיוחד הדרוש לשינוע החומר המסוכן, תהליכי שינועו וניטרולו, איוורור וניקוז של כלי הקיבול שלו מגז וכל פסולת אחרת; :: (3) נוהלי חירום. @ 154. פיקוח על שינוע (תיקון: תשנ"ב) : (א) קברניט אניית חמרים מסוכנים יקבע איש מצוות האניה, בדרגת קצין, בעל ידע בזיהוי החומר המסוכן המשונע ובאמצעים שיש לנקוט בשעת חירום לפיקוח על שינוע החומר המסוכן (להלן - הקצין המפקח). : (ב) מנהל הנמל יקבע עובד נמל בעל ידע בזיהוי החומר המסוכן המשונע ובאמצעים שיש לנקוט בשעת חירום, לפיקוח על שינוע החומר המסוכן בתחום הנמל. : (ג) הקברניט יבדוק, לפני התחלת השינוע של חומר מסוכן, כי בידי הקצין המפקח נמצא המידע על מקום הימצאם של אמצעי הקשר לאזעקה מיידית של מכבי האש ושירותי העזרה הראשונה וכי אמצעי הקשר האמורים תקינים ומוכנים להפעלה. @ 155. נקיטת אמצעי זהירות וכיבוי אש (תיקון: תשנ"ב) : (א) קברניט אניית חמרים מסוכנים, מפעיל מיתקן, מפעיל רציף, מפעיל מחסן וכל אדם אחר הבא במגע עם חומר מסוכן בנמל, ינקוט כל אמצעי זהירות כדי למנוע התלקחות אש, התפוצצות, דליפה או כל נזק אחר העלול להיגרם בשל שינוע חומר מסוכן ואחסנתו. : (ב) קברניט אניית חמרים מסוכנים יבדוק כי - :: (1) אמצעי הכיבוי של האניה, שליד כל כלי קיבול בו מבוצע שינוע חומר מסוכן, יהיו תקינים ומוכנים להפעלה; :: (2) מספר מתאים של זרנוקי כיבוי אש יהיו על סיפון האניה, מחוברים למערכת כיבוי האש של האניה ומוכנים להפעלה מיידית; :: (3) לא ייפלטו גצים מארובת האניה; :: (4) באניה יהיה בכל עת צוות מיומן ומתורגל בכיבוי אש. : (ג) מפעיל מיתקן, מפעיל רציף ומפעיל מחסן, כל אחד בתחום אחריותו, ידאג לפני שינוע, לגישה חפשית של אמצעי כיבוי האש אל אניית חמרים מסוכנים ולכל מקום שבו נמצא חומר מסוכן, ולשימוש בהם ללא הפרעה. : (ד) מנהל הנמל או מי שהוא הסמיכו לכך, יקבע את המקום שבו יוחזקו כלים ומכשירים לכיבוי אש, מלאי אמצעי ספיגה וחמרי טיהור וניטרול בכמות ומסוגים מתאימים, הכל במצב תקין ומוכן לשימוש מיידי. @ 156. עישון (תיקון: תשנ"ב) : (א) לא יעשן אדם ולא ישא עמו גפרורים או כלי הצתה אחרים באזור סכנה אלא במקום שמנהל הנמל יעד לכך. : (ב) כדי להבטיח קיום הוראות תקנת משנה (א), רשאי מנהל הנמל או מי שהוא הסמיכו לכך לדרוש מכל אדם הנכנס לאזור סכנה להפקיד במשרד הנמל גפרורים וכלי הצתה שברשותו. : (ג) קברניט אניית חמרים מסוכנים יקבע באניה אזורים מותרים לעישון הסגורים ומסומנים באופן מתאים ואשר קיימת בהם חובת שימוש במאפרות. : (ד) קברניט אניית חמרים מסוכנים, מפעיל מיתקן, מפעיל רציף ומפעיל מחסן, יציבו שלטים בולטים לעין האוסרים עישון במקומות שבהם העישון מהווה סכנה כאמור [[בתקנה 168]]. @ 157. איסור ביצוע עבודות (תיקון: תשנ"ב) : (א) באזור סכנה או באניית חמרים מסוכנים לא יבוצעו עבודות תיקון, ניקוי, איוורור, ריתוך, שפשוף, גירוד חלקי פלדה או כל עבודה אחרת העלולה לגרום לגצים או לכל סכנה שהיא, אלא בהיתר בכתב מאת מנהל הנמל או מי שהוא הסמיכו לכך ובהתאם לתנאי ההיתר. : (ב) באניית חמרים מסוכנים בצובר לא יבוצעו העבודות כאמור בתקנת משנה (א), אלא לאחר תיאום עם מנהל המסוף ומפעיל המיתקן אשר האניה עוגנת בתחום אחריותם. : (ג) לא יבוצעו עבודות באניית חומרים מסוכנים נוזלים בצובר, אלא אם כן יאשר בודק מטעמו של סוכן האניה כי בבדיקה שערך באניה או בכלי קיבול שנמצא באניה, לא קיימים גזים רעילים או נפיצים ויוציא על כך אישור בכתב שיימסר למנהל המסוף. @ 158. מאור (תיקון: תשנ"ב) : (א) לא ישונע חומר מסוכן ולא תיעשה כל פעולה הנוגעת לשינוע חומר מסוכן באזור סכנה בשעות שבין שקיעת החמה לזריחתה, אלא אם כן הובטח שהפעולות ייעשו באור מספיק שמקורו באמצעי מאור בטוחים, להנחת דעתו של מנהל הנמל או מי שהוא הסמיכו לכך. : (ב) באזור סכנה לא ישתמש אדם באמצעי מאור העלולים לגרום אש או גצים. @ 159. שימוש בציוד חשמלי (תיקון: תשנ"ב) : במקום שבו קיימת סכנת התלקחות או נפיצות לא ישתמש אדם בציוד חשמלי מיטלטל אלא אם כן הציוד הוגדר כבטוח לשימוש בהתאם לתקן ישראלי ת"י 786 של מכון התקנים הישראלי. @ 160. שינוע בתנאי מזג אויר קשים (תיקון: תשנ"ב) : לא ישונע חומר מסוכן בשעה של סערת ברקים או בתנאי מזג אויר העלולים להגדיל, במידה ניכרת, את הסיכון שבשינוע. @ 161. הודעות על תקלות ופעולות חירום (תיקון: תשנ"ב, תשע"ח) : (א) מי שמבצע שינוע, אחסנה או כל פעולה שהיא בחומר מסוכן בנמל, יודיע למנהל הנמל ולרב חובל הנמל, מיד, על כל תקלה שגרמה או עלולה לגרום להתלקחות, שפיכה או גלישה של חומר מסוכן ועל כל תקלה העלולה לסכן את הנמל, אנשים או רכוש; כמו כן - :: (1) יפסיק כל פעולה בחומר המסוכן; :: (2) יפעיל את כל האמצעים הדרושים למניעת גלישת החומר המסוכן; :: (3) יאסור וימנע גישת אנשים בלתי מוסמכים למקום התקלה; :: (4) יזעיק את הממונה על הבטיחות של הנמל; :: (5) יזעיק את מכבי האש והמשטרה; :: (6) יבצע הכנות לגרירת אניית החמרים המסוכנים או לפינוי החומר המסוכן לפי הענין; :: (7) יבצע פעולות חירום בחומר המסוכן בהתאם לנוהלי חירום. : (ב) קברניט אניית חמרים מסוכנים יודיע למנהל הנמל ולרב חובל הנמל, מיד, על כל תקלה כמפורט בתקנת משנה (א), וכן על כל תקלה הפוגעת או העלולה לפגוע בכשירות האניה להפליג או המסכנת או עלולה לסכן כלי שיט סמוכים. @ 162. בדיקת אמצעי בטיחות ואמצעים מסוכנים (תיקון: תשנ"ב) : (א) מנהל הנמל או מי שהוא הסמיכו לכך יהיה רשאי לבדוק - :: (1) מסמכים ותעודות הנוגעים לבטיחות שבשינוע ואחסון של חומר מסוכן בתחום הנמל; :: (2) אריזות ושיטות אריזה של חומר מסוכן בתחום הנמל לענין בטיחות ויכולת שינוע; :: (3) טובין שלא הוצהר לגביהם שהם חומר מסוכן כאשר קיים חשד סביר שהם אמנם כאלה. : (ב) מנהל הנמל או מומחה מטעמו רשאי, בכל עת, לבדוק את אמצעי הבטיחות בתחום הנמל וכל אדם הנוגע לענין חייב להגיש את העזרה הנחוצה לביצוע הבדיקה. : (ג) נמצאו בבדיקה כאמור בתקנת משנה (ב) ליקויים באמצעי הבטיחות ובשינוע החומר המסוכן או שנמצא שהטובין הם חומר מסוכן שלא הוצהר עליו, יחוייב בעל האניה, מפעיל המיתקן, מפעיל המחסן, בעל הטובין או בעל הרכב, לפי הענין, בהוצאות הבדיקה מבלי לגרוע מאחריותו העונשית של העובר על תקנות אלה. @ 163. סילוק חמרים מסוכנים, פינוי אניית חמרים מסוכנים (תיקון: תשנ"ב, תשע"ח) : (א) מנהל הנמל, או מי שהוא הסמיכו לכך, רשאי לחייב בעל חומר מסוכן או נציגו לסלק, על חשבונו תוך פרק זמן שיקבע, חומר מסוכן מהנמל; לא סילק בעל החומר המסוכן או נציגו את החומר המסוכן לפי דרישת מנהל הנמל, רשאי מנהל הנמל, או מי שהוא הסמיכו לכך, לסלק את החומר המסוכן מהנמל ולחייב את בעלו בהוצאות הסילוק. : (ב) בעל החומר המסוכן או נציגו יהיה רשאי לערור לפני המנהל הכללי של רשות הנמלים והרכבות על ההוצאות כאמור בתקנת משנה (א) שבהן חוייב, אם אינן מוצדקות לדעתו. : (ג) מנהל הנמל או רב חובל הנמל, בתיאום, ככל האפשר, עם מנהל הנמל, רשאי להורות על פינוי מתחומי הנמל של אניית חמרים מסוכנים המסכנת את סביבתה. === סימן ג': חמרים מסוכנים בצובר (תיקון: תשנ"ב) === @ 164. קשירה, ריתוק וניתוק של אניה (תיקון: תשנ"ב, תשע"ח) : (א) לא תיקשר אניית חמרים מסוכנים בצובר למינגש בנמל אלא אם כן חרטומה פונה כלפי פתח היציאה מהנמל זולת אם אישר רב חובל הנמל - אחרת. : (ב) לא יוחל בפעולות הריתוק של אניית חמרים מסוכנים אלא אם כן בדק הקברניט כי ליד חבלי הריתוק הוכנו כלים מתאימים לניתוקם המיידי במקרה חירום והותקנו כבלי גרירה למקרה חירום בחרטום ובירכתי האניה - :: (1) העשויים פלדה ובחוזק מתאים לגרירת האניה; :: (2) הקשורים באניה בביטחה ובקצה כל כבל לולאה תלויה מעבר לדופן האניה בגובה פני הים; :: (3) המותקנים בצד האניה הפונה לים; :: ומסר הודעה על הבדיקה לרב חובל הנמל. : (ג) לא נתקיימו הוראות תקנת משנה (ב), רשאי רב חובל הנמל להורות על פינוי אניית חמרים מסוכנים מתחומי הנמל. : (ד) אניית חמרים מסוכנים בצובר לא תעזוב את מקום עגינתה או ריתוקה בנמל ולא תזוז ממנו ללא היתר מאת רב חובל הנמל, פרט למקרה חירום וכדי למנוע סיכון מיידי לעצמה או לסביבתה. @ 165. דגל ואור אדום (תיקון: תשנ"ב) : קברניט של אניית חמרים מסוכנים בצובר הנמצאת בתחום נמל, יניף על האניה בשעות היום דגל אדום לפי [[טופס 3 שבתוספת השניה]], ויאיר בשעות הלילה - מאור אדום בראש התורן, ואם אין לכלי השיט תורן - בראש אחת מכלונסאותיו, בגובה שלא יפחת מששה מטרים מעל לסיפון, באופן שהאור ייראה מכל עבר עד למרחק של שלושה קילומטרים וחצי לפחות. @ 166. איסור שיוט כלי שיט (תיקון: תשנ"ב, תשע"ח) : לא ישיט אדם כלי שיט ולא יקרבו לאניית חמרים מסוכנים בצובר המניפה דגל או המדליקה אור כאמור [[בתקנה 165]], אלא אם כן הוא שומר מרחק ממנה של 20 מטרים לפחות, זולת אם התיר רב חובל הנמל אחרת; תקנה זו לא תחול על כלי שיט המבצע פעולות עגינה, קשירה או ניתוק בתחומי הנמל. @ 167. גידור וסימון (תיקון: תשנ"ב) : לא ישנע אדם ולא ירשה לשנע חמרים מסוכנים בצובר מכלי שיט או אליו, אלא במסוף, במיתקן או ברציף שתחומיהם גודרו או סומנו באופן ברור ושהכניסה אליהם נאסרה על מי שאינו נמנה עם צוות כלי השיט או עם העוסקים בשינוע או בעבודות הקשורות בו באופן ישיר. @ 168. שילוט (תיקון: תשנ"ב) : קברניט אניית חמרים מסוכנים בצובר העוגנת בנמל, יציג על יד כבש האניה שלטי אזהרה בשפות העברית, הערבית והאנגלית, באותיות ברורות שגדלן 10 סנטימטרים לפחות ושעליהם כתוב: : {{ממורכז|{{מוגדל|'''אסור לעשן ולהשתמש באש גלויה {{ש}} NO SMOKING, NO NAKED LIGHTS {{ש}} ممنوع الدخول او اشعال الدار'''}}}} : {{ממורכז|{{מוגדל|'''הגישה ללא רשות אסורה {{ש}} NO UNAUTHORIZED PERSONS {{ש}} ممنوع الـتـقـرب بـلا رخصة'''}}}} @ 169. אמצעי מיגון (תיקון: תשנ"ב) : קברניט אניית חמרים מסוכנים בצובר, מפעיל מיתקן, מפעיל מחסן ומפעיל רציף, כל אחד בתחום אחריותו, יבדוק שאנשי צוות האניה ועובדים אחרים המעורבים בפעולות השינוע של החמרים המסוכנים בצובר, יצויידו באמצעי מיגון מתאימים בהתאם לסיכון הטמון בחומר המסוכן, ויקבלו הוראות התנהגות מתאימות לשמירת כללי הבטיחות. @ 170. הפרדת חמרים (תיקון: תשנ"ב) : קברניט אניית חמרים מסוכנים בצובר, מפעיל מיתקן ומפעיל רציף, כל אחד בתחום אחריותו, יבדקו שננקטו כל האמצעים הדרושים כדי שחומר מסוכן הנמצא בצינור, בשסתום או בכלי קיבול אחר, לא יבוא עם חומר אחר כלשהו במגע אשר כתוצאה ממנו עלול להיגרם כל סיכון שהוא. @ 170א. אספקת צידה ודלק (תיקון: תשנ"ב, תשע"ח) : (א) לא תיעשה כל אספקה בנמל לאניית חמרים מסוכנים בצובר בשעת שינוע חמרים מסוכנים בצובר, ממנה או אליה, אלא בהיתר מאת רב חובל הנמל. : (ב) לא תתודלק אניית חמרים מסוכנים בצובר אלא בהיתר מאת רב חובל הנמל. @ 170ב. אחסנה (תיקון: תשנ"ב) : חומר מסוכן בצובר לא יאוחסן בנמל אלא על-פי היתר, בכתב, מאת מנהל הנמל, או ממי שהוא הסמיכו לכך. === סימן ד': חמרים מסוכנים נוזלים בצובר (תיקון: תשנ"ב, תשנ"ט-2) __NOSUB__ === ==== חלק א': ניהול מסופים (((כותרת נמחקה))) (תיקון: תשנ"ב, תשנ"ט-3) <עוגן סימן משנה א> ==== @ 170ג. עבודות במסוף (תיקון: תשנ"ב, תשנ"ט-3) : בשטח מסוף או מיתקן לא יבוצעו כל פעולות בינוי, פיתוח, אחזקה, שינוע ואחסון אלא בהיתר בכתב מאת מנהל הנמל ולאחר נקיטת אמצעים מוקדמים למניעת דליקות או תקריות הנוגעות לחמרים מסוכנים נוזלים בצובר. @ 170ד. בטיחות (תיקון: תשנ"ב) : מנהל הנמל או מנהל מסוף רשאי להורות למפעיל מיתקן או לעובדי מיתקן לנקוט אמצעי בטיחות או להפסיק ביצוע עבודות או להפסיק שינוע חמרים מסוכנים נוזלים בצובר. @ 170ה. הדרכת עובדי המיתקן (תיקון: תשנ"ב) : מפעיל המיתקן יקיים הדרכה לעובדי מיתקן בכל הקשור בשיטת השינוע, האחסון, הציוד ואמצעי הזהירות, ופעולות החירום הנוגעות לחומר המסוכן המשונע במיתקן; בסיומה של ההדרכה יקבל העובד אישור בכתב מאת מפעיל המיתקן בדבר קבלת הדרכה. @ 170ו. ביקורות לסידורי בטיחות (תיקון: תשנ"ב) : (א) מפעיל מיתקן יערוך מדי ששה חדשים ביקורת של סידורי הבטיחות במיתקן וידווח למנהל הנמל, ולמנהל המסוף, בכתב, על תוצאותיה, תוך 7 ימים מיום הביקורת. : (ב) מפעיל מיתקן יתקן את הליקויים שנתגלו בביקורת הבטיחות תוך שישים ימים מיום הביקורת או תוך תקופה אחרת שקבע מנהל הנמל. : (ג) מנהל הנמל או מנהל המסוף רשאים לקיים ביקורת במיתקן להבטחת קיום הוראות תקנה זו. ==== חלק ב': עבודה במסופים (((כותרת נמחקה))) (תיקון: תשנ"ב, תשנ"ט-3) <עוגן סימן משנה ב> ==== @ 170ז. תעודת כושר (תיקון: תשנ"ב) : לא ישיט אדם ולא ירשה לאחר להשיט לנמל אניית חמרים מסוכנים או להטעין אניה בנמל בחומר מסוכן אלא אם כן היא מצויידת בתעודת כושר להובלת מטען מהסוג המובל בה (Certificate of Fitness) שניתנה לפי הנחיות אימ"ו. @ 170ז1. (תיקון: תשנ"ז, תשנ"ט-2, תשס"ב) : (((בוטלה).)) @ 170ח. קשר (תיקון: תשנ"ב) : (א) בנוסף לקשר עם החוף לפי הוראות [[תקנה 152]], יקיים קברניט אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר קשר רצוף עם מפעיל המיתקן שאליו הוא משנע או מיועד לשנע את החומר המסוכן באחת או יותר מהדרכים המפורטות להלן, לפי קביעת מנהל הנמל: :: (1) בטלפון, בתנאי שהמערכת היא מסוג "קו ישיר" המיועד לקשר בלעדי בין קברניט האניה לבין מפעיל המיתקן, ולא נדרש חיוג להפעלתו; :: (2) באלחוט (תג"מ - V.H.F) בתנאי שבשני המכשירים פתוח ערוץ האזנה כל משך פעולות ההכנה לשינוע והשינוע, וערוץ השידור והקליטה מיועדים לקשר בלעדי בין קברניט האניה ובין מפעיל המיתקן; :: (3) קשר שמיעה בין קצין המשמרת של האניה לבין מפעיל המיתקן כשהם רואים ושומעים זה את זה ללא הפרעה או רעש רקע. : (ב) כל אחד ממכשירי הקשר המפורטים בתקנת משנה (א)(1) ו-(2) יהיה בעל רמת בטיחות גבוהה ומסוג שאינו גורם להצתה של גז לקיח. : (ג) מנהל הנמל או מי שהוא הסמיכו לכך יקבע הסדרים לקשר בין אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר העוגנת במסוף ובין המיתקן והנמל בתקופה שבה עוגנת האניה במסוף ואינה עוסקת בהכנה לשינוע חמרים מסוכנים נוזלים בצובר או בשינועם. @ 170ט. ביקורת בטיחות (תיקון: תשנ"ב) : (א) לפני התחלת שינוע חמרים מסוכנים נוזלים בצובר מאניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר או אליה, ימלאו קברניט האניה ומפעיל המיתקן טופס ביקורת בטיחות, לפי [[טופס 2 שבתוספת השלישית]] ועותקים ממנו יימסרו למנהל הנמל ולמנהל המסוף. : (ב) היתה אחת מהתשובות לשאלות המסומנות באותיות P או A שבטופס ביקורת בטיחות שלילית, לא יוחל בשינוע החמרים המסוכנים כאמור בתקנת משנה (א) מאניה או אליה אלא לאחר שקברניט האניה ומפעיל המיתקן הסכימו על אמצעי הזהירות המתאימים שיש לנקוט ומנהל הנמל אישרם. : (ג) טופס ביקורת הבטיחות, החתום בידי קברניט האניה ומפעיל המיתקן, יישמר בידי מפעיל המיתקן לביקורת מנהל הנמל ויימצא בהישג יד של מפעיל המיתקן. @ 170י. פעולות מקדימות לשאיבה (תיקון: תשנ"ב) : (א) קברניט האניה ומפעיל מיתקן, כל אחד בתחומי אחריותו, יבדקו תקינות מערכות השינוע ואמצעי האזעקה לרבות הצופר, לפני שינוע חומר מסוכן מאניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר למיתקן או מהמיתקן לאניה, ומפעיל המיתקן ימסור הודעה למנהל המסוף על תחילת השינוע. : (ב) בנוסף לאמור לעיל, יסוכמו ההכנות לשינוע, לרבות פעולות החירום שינקטו בעת הצורך, מראש בין קברניט האניה למפעיל המיתקן. : (ג) לא נתקיימו הוראות תקנת משנה (א) לא יתיר מפעיל המיתקן את פעולות השינוע וימסור הודעה על כך למנהל הנמל ולמנהל המסוף. @ 170יא. שאיבת החומר המסוכן (תיקון: תשנ"ב) : (א) קברניט אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר ומפעיל מיתקן יבדקו במהלך שינוע חמרים מסוכנים מהאניה למיתקן או מהמיתקן לאניה כי - :: (1) קצב השינוע והלחץ במערכות לא יעלה על המוסכם ביניהם ובהתאם למגבלות הציוד; :: (2) ננקטים אמצעי בטיחות תמידיים להבטחת מערכות השינוע מפני פגיעה אפשרית וכי קיים פיקוח מתמיד שאין נזילה ממערכות השינוע; :: (3) צידת האניה אינה משונעת באופן העלול לסכן את פעולות השינוע או לגרום נזק למערכות השינוע, או לגרום לסכנה כלשהי; :: (4) ציוד המדידה של החומר המסוכן מתאים והמדידה נעשית באופן ובזמן מתאימים, תוך מניעת הסיכון של הצטברות מטען אלקטרוסטטי. @ 170יב. מניעת גלישה ונזילה (תיקון: תשנ"ב, תשנ"ט-3) : (א) לא יוחל בפעילות השינוע של החומר המסוכן מאניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר העומדת לשנע את החומר המסוכן בנמל אלא אם כן בדק הקברניט כי - :: (1) האניה מצויידת באבזרי ברוץ (overflow) למניעת גלישה של החמרים המסוכנים, בהתאם להנחיות אימ"ו; :: (2) כל אביקי הסיפון הראשי סגורים בעת שינוע החומר המסוכן בצובר אל האניה או ממנה. : (ב) מפעיל מיתקן יבדוק שנעשה כל הדרוש כדי להבטיח שחמרים מסוכנים נוזלים בצובר לא ייפלטו אל מי הים או אל תחומי הנמל זולת במקום שיועד לכך. @ 170יג. צנרת וצינורות (תיקון: תשנ"ב) : קברניט אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר ומפעיל מיתקן לא ישנעו או יאחסנו בצנרת חמרים מסוכנים נוזלים בצובר אלא אם כן - : (1) השימוש בצנרת נעשה בהתאם לייעודה; : (2) הצנרת מוגנת הגנה מלאה מפני כל נזק אפשרי והיא בהשגחה מתמדת; : (3) ננקטו אמצעי זהירות למניעת תאונות חשמל, על פי הנחיות אימ"ו; : (4) הצנרת מסתיימת במקום מאוורר היטב; : (5) הצנרת גמישה ונבדקת לעתים מזומנות בהתאם להוראות היצרן או לפי דרישת מנהל הנמל או מי שהוא הסמיכו לכך או בהתאם להוראות כל דין; : (6) לפני השימוש הראשון בצנרת גמישה, נעשתה בדיקת לחצי עבודה של הצנרת והונפקה תעודת בדיקה בידי היצרן; : (7) בבדיקה חזותית יומיומית של הצנרת הגמישה נקבע כי הצינור הגמיש אינו פגום. @ 170יד. השלמת פעולות שאיבה (תיקון: תשנ"ב) : קברניט אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר ומפעיל מיתקן, כל אחד בתחום אחריותו, יבדוק עם סיום שינוע החמרים המסוכנים כי - : (1) כל שסתומי הפריקה ומכלי האחסון, למעט אותם פתחים הנמצאים כרגיל במצב פתוח, נסגרו וכי שוחרר כל לחץ עודף מהצנרת שבה שונע החומר המסוכן; : (2) צנרת המיתקן נותקה מהאניה רק לאחר שנוקזה ואווררה מכל נוזל שהוא ולאחר ששוחרר ממנה הלחץ; : (3) נאטמו כל חיבורי הצנרת של האניה מהמיתקן. @ 170טו. כניסה למקומות איחסון (תיקון: תשנ"ב) : (א) קברניט אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר ומפעיל מיתקן, לא יכנסו ולא ירשו לאחרים להכנס לכלי קיבול או לכל מקום סגור אחר שבו משונעים, מאוחסנים או שונעו או אוחסנו חמרים מסוכנים נוזלים בצובר, אלא אם כן נמדדה תכולת הגז באטמוספירה של אותו מקום בידי אדם מוסמך להנחת דעתו של מנהל הנמל, וניתן אישור בכתב בידי האדם שהוסמך כאמור שהאטמוספירה מכילה די חמצן לנשימה, ואינה מהווה סיכון לנמצא בה. : (ב) קיים הכרח שאדם יכנס למקום אשר האטמוספירה שבו לא עמדה במבחן כאמור בתקנת משנה (א), יבדקו קברניט אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר ומפעיל מיתקן כי הנכנס יצוייד במערכת נשימה סגורה, בגדי מגן מתאימים, רתמת בטיחות וחבל הצלה, וכי יהיה בהשגחה מתמדת של עובד מיומן אחר הנמצא מחוץ למקום האמור וכי קיימים סידורי חילוץ מתאימים. : (ג) לא יכניס אדם למקום המכיל או העשוי להכיל אדי חומר לקיח כל מכשיר העלול לגרום לניצוץ או להתלקחות. @ 170טז. אחסנה ודיווח (תיקון: תשנ"ב) : מפעיל מיתקן ידווח למנהל הנמל, בכתב, על הכמויות והסוגים של החמרים המסוכנים הנוזלים בצובר המאוחסנים במיתקן, בציון מקום ותנאי האיחסון; דיווח כאמור ינתן אחת ל-24 שעות וכן לפי דרישת מנהל הנמל, או מנהל המסוף ועותקים ממנו יועברו לשער המסוף, שער הנמל ושירותי הכבאות במקרה חירום. @ 170יז. שינוע בין כלי שיט (תיקון: תשנ"ב, תשע"ח) : שינוע חמרים מסוכנים נוזלים בצובר בין כלי שיט ייעשה בהיתר בכתב מאת רב חובל הנמל ועל פי תנאיו. @ 170יח. שינוע מכלי שיט לכלי רכב (תיקון: תשנ"ב) : לא ישונעו חמרים מסוכנים נוזלים בצובר מאניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר אל כלי רכב או מכלי רכב אל האניה. @ 170יט. הוצאת אניה מהנמל (תיקון: תשנ"ב) : אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר אשר סיימה את שינוע מטענה בנמל וכל שאר הפעולות הדרושות להפלגתה, תפליג מהנמל בהקדם האפשרי, אלא אם כן קבע מנהל הנמל אחרת. @ 170כ. כוננות במסוף (תיקון: תשנ"ב) : מפעיל מיתקן שבו מאוחסנים או משונעים חמרים מסוכנים נוזלים בצובר או אשר כלי הקיבול שבו טרם נוקו משאריות החומר המסוכן, יחזיק במסוף צוות כוננות המיומן בביצוע פעולות שינוע, אחסון ונקיטת אמצעי חירום, אלא אם כן קיבל פטור, בכתב, מאת מנהל הנמל. === סימן ה': חמרים מסוכנים מוצקים בצובר (תיקון: תשנ"ב) === @ 170כא. כניסה למקומות איחסון ושינוע (תיקון: תשנ"ב) : קברניט אניית חמרים מסוכנים מוצקים בצובר ומפעיל רציף, ידאגו כי - : (1) המקומות שבהם משונעים, מאוחסנים או שונעו או אוחסנו חמרים מסוכנים מוצקים בצובר ושקיימת בהם סכנה לנשימה, אווררו באופן שיבטיח כניסה בטוחה אליהם; : (2) כניסה למקומות כאמור בפסקה (1) תיעשה בהיתר מאת קברניט האניה או מפעיל הרציף; : (3) כניסה למקומות כאמור בפסקה (1) שטרם אווררו תיעשה רק בקיום מקרה חירום ועל-פי הוראות [[תקנה 170טו(ב) ו-(ג)]]. @ 170כב. פליטת אבק (תיקון: תשנ"ב) : (א) קברניט אניית חמרים מסוכנים מוצקים בצובר ומפעיל רציף, יבדקו בעת שינוע או אחסון חמרים מסוכנים מוצקים בצובר העלולים לפלוט אבק מסוכן, כי ננקטו האמצעים המתאימים למניעת פליטת האבק בכמות מסוכנת; : (ב) קברניט האניה ומפעיל הרציף יספקו בשעת הצורך כמות מספקת של ציוד מגן מתאים לעובדים העוסקים בשינוע חמרים מסוכנים מוצקים בצובר כדי למנוע מהם כל סיכון אפשרי. @ 170כג. אבק נפיץ (תיקון: תשנ"ב) : קברניט אניית חמרים מסוכנים מוצקים בצובר ומפעיל רציף, יבדקו כי במקום שבו משונעים או מאוחסנים חמרים מסוכנים מוצקים בצובר העלולים לפלוט אבק נפיץ, ננקטו האמצעים המתאימים למניעת התפוצצות אפשרית. === סימן ו': חמרים מסוכנים ארוזים (תיקון: תשנ"ב) === @ 170כד. אריזה וסימונה (תיקון: תשנ"ב) : (א) בעל חמרים מסוכנים ארוזים וסוכן אניה המיועדת לשנע, המשנעת או ששינעה חמרים מסוכנים ארוזים יבדקו כי - :: (1) כלי הקיבול שבו נארזו החמרים המסוכנים עמיד בפני כל סיכון אפשרי וכי הוא נאטם לחלוטין; :: (2) כלי הקיבול נושא תוויות בדבר החמרים המסוכנים הארוזים בו; :: (3) לאחר ניקוי כלי הקיבול משייריו הוסרו ממנו כל התוויות הנוגעות לחומר המסוכן ששונע או שאוחסן בו. : (ב) כלי הקיבול, אופן אריזתו ודרך סימונו יהיו בהתאם להוראות הקודקס של אימ"ו. @ 170כה. תכנית סיוור (תיקון: תשנ"ב) : (א) לפני התחלת השינוע ימסרו קברניט או סוכן אניית חמרים מסוכנים המשנעת חמרים מסוכנים ארוזים למפעיל הרציף את תכנית הסיוור אשר על פיה יתבצע השינוע באניה. : (ב) תכנית הסיוור באניה תהיה בהתאם להוראות הקודקס של אימ"ו. @ 170כו. חמרים מסוכנים במכולות (תיקון: תשנ"ב) : (א) לא תבוצע בתחום הנמל המכלה של חמרים מסוכנים ארוזים המסווגים לפי [[טופס 3 בתוספת השלישית]] במסירה ישירה (להלן - חומרים המסווגים במסירה ישירה). : (ב) המכלה וריקון של חמרים מסוכנים ארוזים למכולות ומהן ייעשו בהתאם לקודקס של אימ"ו ובמקום שאישר מנהל הנמל, ובלבד שהחמרים המסוכנים הארוזים המשונעים כאמור ייצאו מיד מהנמל או יוטענו מיד לאניה או יועברו מיד למחסן חמרים מסוכנים; מנהל הנמל רשאי לדרוש מסוכן האניה אישור בכתב כי ההמכלה נעשתה בהתאם לקודקס של אימ"ו. @ 170כז. כלי רכב (תיקון: תשנ"ב) : בעל או נהג של רכב המשנע חמרים מסוכנים ארוזים אל הנמל או ממנו לא ישאירו בתחומי הנמל חומרים מסוכנים ארוזים ללא השגחה אלא אם כן קיבלו היתר לכך מאת מנהל הנמל או ממי שהוא הסמיכו לכך; מנהל הנמל רשאי למנוע כניסת רכב לנמל או להגביל את תנועתו בנמל אם קיים חשש כי כלי הרכב מהווה סכנה לבטיחות הנמל וסביבתו. @ 170כח. תנאי מסירה (תיקון: תשנ"ב) : (א) לא יאוחסנו בנמל חמרים מסוכנים המסווגים במסירה ישירה למעט חמרים כאמור אשר רוקנו ממכולות; אחסנה כאמור לא תעלה על שבעה ימים. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א) ניתן לאחסן בנמל חמרים מסוכנים הארוזים במכולות ומסווגים במסירה ישירה שאחסנתן בנמל אושרה בידי מנהל הנמל או מי שהוא הסמיכו לכך, בשטח נפרד בתחום הנמל ובתנאי בטיחות מיוחדים שקבע. אחסנה כאמור לא תעלה על ארבעה עשר ימים. : (ג) סך כל ימי האחסנה כאמור בתקנות משנה (א) ו-(ב) לא יעלה על עשרים ושניים ימים. : (ד) מנהל הנמל רשאי להורות, במקרה שהנסיבות מחייבות זאת ולא קיים סיכון מיוחד לנמל בהמשך האחסנה, כי החמרים המסווגים במסירה ישירה ייראו לצורך [[סימן זה]], כמסווגים במסירה עקיפה. @ 170כט. חומרים בעלי סיכון מיוחד (תיקון: תשנ"ב) : על אף האמור [[בתקנה 170כח]], חמרים מסוכנים ארוזים (לרבות במכולות) מקבוצות סיכון או"ם: 5.2 - פרוקסידים אורגניים, 6.2 - חמרים מדבקים וגורמי מחלות, 7 - חמרים רדיואקטיביים, חייבים במסירה ישירה ואסורים באחסון בנמל; בפריקה מאניה, יפרקו חמרים מסוכנים כאמור מיד לאחר קשירתה לרציף וברציפות ולאחר פריקת חמרי נפץ אם נמצאים כאלה על האניה; בטעינת האניה יטענו חמרים מסוכנים כאמור אך ורק לאחר סיום טעינת כל המטענים האחרים לרבות צידת האניה אך לפני טעינת חמרי נפץ אם יש לשנע כאלה. @ 170ל. אמצעי זהירות כלליים (תיקון: תשנ"ב) : (א) מי שעוסק בשינוע חמרים מסוכנים ארוזים, ינהג בזהירות הנאותה באופן שכלי הקיבול לא יינזק ושחומר מסוכן לא ייפלט או יישפך. : (ב) לא יסיר אדם ולא ישחית ללא סיבה סבירה, כל תו אזהרה או סימון אחר על גבי כלי קיבול או על רכב, אלא לאחר תום השינוע והאחסנה של החומר המסוכן ולאחר ניקוי כלי הקיבול או כלי הרכב משיירי החומר המסוכן. : (ג) לא יפתח אדם כלי קיבול המכיל או שהכיל חומר מסוכן ולא יטפל בו באופן המאפשר לו להישפך או להיפלט. @ 170לא. ניקוי כלי קיבול ונטישתם (תיקון: תשנ"ב) : לא ינקה אדם כלי קיבול מחומר מסוכן ולא יעזוב ולא יטוש כלי קיבול כזה בנמל אלא אם כן נקט אמצעי בטיחות מתאימים ופעל לפי היתר מאת מנהל הנמל או ממי שהוא הסמיכו לכך ובהתאם לתנאי ההיתר. @ 170לב. אחסנה (תיקון: תשנ"ב) : (א) חמרים מסוכנים ארוזים במכולות לא יאוחסנו בתחומי הנמל אלא על פי כללי ההפרדה המפורטים בהנחיות קודקס של אימ"ו. : (ב) חמרים מסוכנים ארוזים שאינם ארוזים במכולה לא יאוחסנו בשטח הנמל אלא במחסן חמרים מסוכנים. @ 170לג. הפרדת חמרים (תיקון: תשנ"ב) : מפעיל מחסן חמרים מסוכנים יבדוק כי החמרים המסוכנים הארוזים יאוחסנו בו באופן המונע מגע מסוכן בין חומר לחומר ובהתאמה לכללי ההפרדה המפורטים בהנחיות אימ"ו. @ 170לד. מניעת גזים (תיקון: תשנ"ב) : מפעיל מחסן חמרים מסוכנים יבדוק שננקטו האמצעים הדרושים למנוע היווצרות גזים לקיחים או רעילים במחסן או בסביבתו. == פרק חמישה-עשר: מניעת זיהום, סילוק אשפה וטובין מקולקלים == === סימן א': מניעת זיהום (תיקון: תשל"ה-6) === @ 171. מניעת זיהום בנמל : לא ישליך אדם, לא יניח ולא ישפוך כל חפץ או חומר בנמל, אלא ברשות מנהל הנמל. @ 172. איסור שפיכת שופכין לים : לא ישפוך אדם ולא יזרים שופכין למימי נמל או באתר שממנו יכולים שופכין להגיע למי הנמל ולא ישפוך ולא יזרים דבר העלול לזהם את מי הים בנמל, אלא באישור מראש של מנהל הנמל ובהתאם להוראותיו. @ 173. מרזבים ופתחים לפסולת בכלי שיט : (א) קברניט כלי שיט הנמצא בנמל יחזיק את המרזבים והפתחים לפסולת סתומים, ויפתחם אך ורק לצורך סילוק הפסולת בהתאם להוראות [[תקנה 177]]. : (ב) קברניט כלי שיט הרתוק לרציף יתקין אמצעי מגן ומכסים לכל הפתחים בכלי השיט העלולים לשמש מוצא לאדים, למים, למי שופכין או לנוזלים אחרים, באופן שיבטיח כי הם לא ירטיבו כל רציף או כל מבנה, ציוד או חפץ הנמצאים בו. === סימן ב': מי שיפוליים (תיקון: תשל"ה-6) === @ 174. הגדרות (תיקון: תשל"ה-6, תשל"ז-7) : [[בסימן זה]] - :- "מי שיפוליים שמנוניים" - כל נוזל המצטבר בתחתית המחסנים, בחדר המכונות, בחדר המשאבות או בכל מקום אחר בכלי שיט והמכיל לפחות 15 חלקי שמן לכל מיליון חלקי מים (‎15 p.p.m.‎); :- "בעל כלי שיט" - לרבות החוכר או המפעיל של כלי השיט או סוכנו של כל אחד מהם; :- "מיכלית" - כלי שיט אשר מרבית נפח המטען שלו בנוי או מותאם לנשיאת שמן; :- "מפקח ימי" - מפקח כלי שיט כמשמעותו [[בתקנות הנמלים (בטיחות השיט), תשכ"ה-1965]]; :- "תקופת שהייה" - תקופה של 15 יום או חלק ממנה, שבה שוהה כלי שיט באחד או יותר מנמלי הרשות אולם מעבר כלי השיט מנמלי הרשות או מעבר כלי השיט מנמל לנמל בתוך מימי החופים של מדינת ישראל לא ייחשב כהפסקת תקופת השהייה. @ 174א. איסור שפיכת מי שיפוליים (תיקון: תשל"ה-6) : לא יזרים אדם מי שיפוליים לא נקיים לתוך מי נמל ולא ירשה קברניטו של כלי שיט או בעלו להזרים מי שיפוליים לא נקיים לתוך מי הנמל. @ 174ב. הזרמת מי שיפוליים שמנוניים (תיקון: תשל"ה-6, תשל"ז-7) : (א) כל מי השיפוליים השמנוניים המצויים בכלי שיט הפוקד נמל יוזרמו לדוברה או למשאית מכל לאיסוף מי שיפוליים, באופן ובמועד שהורה מנהל הנמל. : (ב) האחריות למילוי אחר הוראת תקנת משנה (א) תחול על קברניטו ועל בעלו של כלי השיט. @ 174ג. אגרת איסוף מי שיפוליים (תיקון: תשל"ה-6, תשל"ז-7) : קברניטו או בעלו של כלי שיט הפוקד נמל, ואשר חלה עליו חובה לפי [[תקנה 174ב(א)]], ישלם למנהל הנמל אגרת איסוף מי שיפוליים כפי שנקבע [[בחלק ו' לתוספת החמישית]] בעד כל תקופת שהייה של כלי השיט. === סימן ג': פסולת וטובין מקולקלים (תיקון: תשל"ה-6) === @ 175. חובות הקברניט למניעת זיהום : (א) קברניט כלי שיט בנמל לא יניח שתצטבר בכלי שיט פסולת שמחמת מהותה וכמותה היא מזיקה לבריאות או גורמת ריחות רעים, ולא יניח שייווצרו בכלי השיט תנאים נוחים לקינון עכברים. : (ב) קברניט כלי שיט יאסוף את הפסולת בכלי השיט, יחזיק אותה בהתאם לתקנות אלה, ויעשה כל דבר שיש לעשותו לפי תקנות אלה כדי לסלק את הפסולת או כדי לאפשר את סילוקה. @ 176. מכלים לאיסוף פסולת ואשפה : (א) הפסולת בכלי השיט שבנמל תיאסף במכלי פסולת מתאימים ובטוחים; המכסה של מכל פסולת יהיה אטום בשעה שאין פותחים אותו כדי להכניס או להוציא פסולת; מכלי הפסולת יוחזקו נקיים ככל האפשר. : (ב) אם סילוק הפסולת הוא בהנחת מכלי הפסולת ברציף והרקתם שם, יהיה המכל ממתכת נוקשה או חומר מתאים אחר, צורתו תהיה גלילית, נפחו לא יעלה על חמישית מטר מעוקב ויהיו לו שתי ידיות. @ 177. סילוק פסולת : פסולת כלי השיט תסולק לכלי שיט מיוחד המשמש לאיסוף פסולת, בימים ובשעות שקבע מנהל הנמל, או תסולק באופן אחר כפי שהוא יקבע. @ 178. הוצאות סילוק פסולת : הקברניט או הבעל של כלי שיט בנמל ישלם למנהל הנמל אגרת איסוף פסולת כפי שנקבע. @ 179. ניקוי הרציף מפסולת לפני הפלגת כלי שיט : בטרם יעזוב כלי שיט את מקום ריתוקו ליד הרציף, יגרום הקברניט או הבעל לניקוי הרציף ולהסרת כל פסולת שהצטברה ברציף תוך כדי שהיית כלי השיט לידו ועקב שהייתו כאמור, ויגרום לסילוקה למקום שקבע לכך מנהל הנמל. @ 180. מניעת מפגעים : (א) הקברניט אחראי לכך, כי כלי השיט בנמל לא יהווה ולא יגרום מפגע כמשמעותו [[בפקודת בריאות העם, 1940]]. : (ב) היווה או גרם כלי שיט מפגע כאמור, יהיה מנהל הנמל רשאי להעבירו ממקומו למקום אחר או להוציאו מהנמל, ולנקוט בכל הצעדים הדרושים בקשר לכך הקברניט והצוות של כלי השיט יסייעו בפעולות אלה למנהל הנמל ולאנשים הפועלים מטעמו והקברניט ישא בהוצאות הכרוכות בפעולות האמורות. : (ג) האמור בתקנת משנה (ב) אינו גורע מסמכויות הרשות הסניטרית המקומית לפי [[פקודת בריאות העם, 1940]]. @ 181. טובין מקולקלים שנפרקו : (א) טובין הנמצאים במצב של רקבון או במצב של קלקול אחר העלולים לגרום לזיהום במקום הימצאם או לגרום נזק לטובין אחרים (להלן [[בפרק זה]] - טובין מקולקלים), לא יפרוק אותם אדם מכלי שיט בנמל, לא יביא אותם אדם לנמל להטענה על כלי שיט או למטרה אחרת ולא ישים אותם אדם בכל רציף, מסוך או מקום אחר בנמל. : (ב) נפרקו טובין מקולקלים מכלי שיט לרציף או למקום אחר בנמל, יסלק הקברניט או הבעל של כלי השיט את הטובין לפי דרישת מנהל הנמל ובהתאם להוראותיו. : (ג) מסר הקברניט או הבעל של כלי השיט את הוראת המסירה בגין הטובין האמורים בתקנת משנה (ב) למקבל הטובין או לסוכנו, תחול החובה לסלק את הטובין האלה על מקבל הטובין ועל סוכנו. @ 182. טובין מקולקלים שהובאו לנמל : הביא אדם לנמל טובין מקולקלים או הניחם שם תחול עליו החובה לסלקם, אולם אם הביא אותם להטענה על כלי שיט והקברניט או הבעל של כלי השיט אישר בכתב את קבלתם, תחול החובה לסלקם על הקברניט או הבעל. @ 183. השמדת טובין מקולקלים : (א) מנהל הנמל באישור גובה המכס רשאי לסלק או להשמיד טובין מקולקלים שנפרקו, שהובאו או שהושמו בנמל, לאחר שדרש מכל אדם האחראי להם לסלקם ודרישתו לא נתמלאה תוך הזמן שנקבע לכך. : (ב) רשות הנמלים לא תהא חייבת במסירת הודעה על טובין מקולקלים כאמור בתקנת משנה (א) או לגבי טובין מקולקלים שלדעת מנהל הנמל יש צורך להשמידם מיד ושבעלם אינו ידוע. : (ג) השתמש מנהל הנמל בסמכותו לפי תקנה זו לגבי טובין מקולקלים, לא יפטור הדבר את בעל הטובין מאחריותו לפי תקנות אלה. @ 184. הוצאות השמדת טובין מקולקלים : הוצאות הסילוק וההשמדה של טובין מקולקלים כאמור [[בתקנה 183(א) ו-(ב)]] ייגבו מקברניטו או מבעלו של כלי השיט שממנו נפרקו הטובין, מבעל הטובין או מכל אדם האחראי לטובין, הכל לפי הענין. @ 185. תחולה : הוראות [[תקנות 175 עד 179]] יחולו במעגן הסגור. == פרק ששה-עשר: אניות טרופות == @ 186. הגדרות (תיקון: תשנ"ט) : [[בפרק זה]] - :- "כלי שיט" - כמשמעות אניה [[בסעיף 26 לפקודה]]; :- "דרישה" - הודעה בכתב כאמור [[בסעיף 27(א), (ב) ו-(ד) לפקודה]]. @ 187. דרכי מסירת דרישה : (א) דרישה תימסר בטופס לפי [[התוספת הרביעית]]. : (ב) דרישה תימסר - :: (1) אם יש לבעל מען או סוכן בישראל הידועים לרשות הנמלים - במשלוח בדואר רשום לפי אותו מען או לאותו סוכן; :: (2) אם אין לבעל מען או סוכן הידועים לרשות הנמלים - בפרסום ברשומות. @ 188. תוכן הדרישה : רשות הנמלים רשאית לכלול בדרישתה את כל ההוראות הנחוצות או המועילות לדעתה, להבטחת משייתה, סילוקה או השמדתה של האניה בהקדם ובבטיחות, וכן לדרוש מהבעל - : (1) להפקיד בידי הרשות סכום שקבעה, בתנאי שהפקדון יוחזר לבעל אם ימלא אחר הוראותיה הכלולות בדרישה, ויחולט לטובתה אם לא יעשה כן תוך הזמן שנקבע בהודעה; : (2) להמציא ערובה טובה ומספקת, להנחת דעתה של הרשות, למילוי אחר הוראותיה שבדרישה. == פרק שבעה-עשר: אגרות (תיקון: תשל"ח) == === סימן א': פרשנות (תיקון: תשל"ח) === @ 189. הגדרות (תיקון: תשל"ד, תשל"ה-4, תשל"ו-2, תשל"ו-4, תשל"ו-5, תשל"ז-7, תשל"ח, תשל"ט-6, תש"ם, תש"ם-2, תשמ"ב, תשמ"ב-2, תשמ"ב-5, תשמ"ג-2, תשמ"ד-2, תשמ"ה, תשמ"ט-5, תשנ"ד-3, תשנ"ד-6, תשנ"ה-4, תשנ"ה-5, תש"ס) : (א) [[בפרק זה]] [[ובתוספת החמישית]] - ::- "אורך כלי שיט" - האורך המקסימלי (overall length) של כלי שיט הרשום בתעודת הרישום הרשמית של כלי שיט (להלן [[בפרק זה]] - תעודת רישום), והמחושב במטרים; ::- "טונה" - 1,000 קילוגרם ברוטו; ::- "טונה נפח" - 1.133 מטרים מעוקבים (40 רגל מעוקבת); ::- "יממה" - פרק זמן של 24 שעות מחצות הלילה עד חצות הלילה או חלק מפרק זמן זה; ::- "מעגן הדיג בקישון" - תעלת מים שליד רציף הדיג שבאיזור קישון; ::- "משגור קטן" - טובין המפורטים ברשימון מכס אחד שנתקבלה עליו התרה, ומשקלם הכולל אינו עולה על 10,000 ק"ג ביבוא ועל 3,000 ק"ג ביצוא; ::- "משמרת" - משך זמן ביממה המקובל בשינוע מטענים בנמל; ::- "עולה" - מי שנכנס לישראל ובידו אשרת עולה או תעודת עולה לפי [[חוק השבות, תש"י-1950]], או יהודי שנכנס לישראל על פי אשרה או רשיון לישיבת ארעי או לישיבת קבע לפי [[חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952]]; ::- "תבואות" - תבואות בצובר מכל המינים, מספוא בצובר מכל המינים וכן צרכי אוכל בצובר הניתנים לטיפול בבית ממגורות, לרבות תבואות, מספוא וצרכי אוכל כאמור שמסירתם בשקים; ::- "תחום מספנות ישראל" - השטח שהוחכר למספנות ישראל בע"מ, לרבות אזור מימי הנמל הצמוד לו, בהתאם לחוזה בין רשות הנמלים ומספנות ישראל בע"מ מיום 3 ביוני 1965; ::- "תפוסה של כלי שיט" - התפוסה הרשומה נטו (Net Registered Tonnage); ::- "אגרה" - לרבות כל תוספת ולרבות תוספת הצמדה; ::- "יום שינוי" - ::: (1) כל יום לגבי האגרות שלהלן: :::: (א) אגרת איסוף מי שיפוליים לפי [[סימן ב' בפרק חמישה עשר]]; :::: (ב) אגרות מגדלור, מינגש ומעגן לפי [[סימן ב' בפרק שבעה עשר]]; :::: (ג) אגרת הוצאת אשפה לפי [[סימן ג' בפרק שבעה עשר]]; :::: (ד) אגרות שירות למטען במעבר בין נמלי ואגרות שיטעון לפי [[תקנות 220]] [[ו-221]] [[בסימן ד' בפרק שבעה עשר]]; :::: (ה) אגרות רציף למטעני שיטעון, מטעני מעבר ומטען יבוא מיוצא לחוץ לארץ לפי [[תקנה 236]] [[בסימן ה' בפרק שבעה עשר]]; :::: (ו) אגרות למטען אחוד ולכלי רכב במעבר דרך ישראל לפי [[סימן ז' בפרק שבעה עשר]]; :::: (ו1) אגרה בעד העברת דלק בין-נמלית לפי [[סימן י"ג]]; :::: (ז) אגרות נוסעים וחפציהם לפי [[סימן י"ד בפרק שבעה עשר]]; :::: (ח) אגרות לשירותים המפורטים [[בסעיף 20 לחלק ד' בתוספת החמישית]]; :::: (ט) אגרות בעד השימוש בעגורני הנמל, לצרכי סווארות המפורטות [[בסעיף 24 לחלק ה' בתוספת החמישית]]; ::: (2) כל 1 בחודש החל ביום י"ב בטבת תש"ם (1 בינואר 1980), לגבי כל האגרות שפורטו [[בפרק זה]], למעט: :::: (א) האגרות המנויות בפסקה (1); :::: (ב) אגרות אחסנה; :::: (ג) אגרות ניטול ואחסנת תבואות; :::: (ד) אגרת פריקה של פחם ברציף 9 בנמל אשדוד לפי [[סימן י"ב]]; ::: (3) על אף האמור בפסקה (2) אם עלה השער היציג ביום מסויים בשיעור של 5 אחוזים או יותר לעומת השער היציג שפורסם לפניו יחול יום שינוי לגבי האגרות שפסקה (2) חלה עליהן, למחרת אותו יום והשער החדש לגבי אותו יום שינוי יהיה, על אף האמור בפסקה (2) להגדרת "השער החדש", השער היציג כפי שפורסם לאחרונה; ::: (4) מדי שלושה חדשים, ב-1 לחודש, החל ביום י"ח בניסן תשמ"ג (1 באפריל 1983), לגבי האגרות המנויות [[בסימן י"ז]]; ::: (5) המנהל הכללי של רשות הנמלים רשאי, באישור שר התחבורה, לקבוע מפעם לפעם מועד ארוך מיום או מחודש, לפי הענין, לגבי האגרות הנזכרות בפסקאות (1) ו-(2) כולן או מקצתן; ::- "השער החדש" - :: (1) השער היציג ביום התשלום, כפי שפורסם לאחרונה, לגבי האגרות שפורטו בפסקה (1) להגדרת "יום שינוי"; :: (2) ממוצע השער היציג בשבעת הימים שקדמו ליום שינוי, לגבי האגרות שפורטו בפסקה (2) להגדרת "יום שינוי"; :: (3) השער היציג האחרון שפורסם לפני ה-16 בחודש שקדם ליום השינוי, לגבי האגרות המנויות [[בסימן י"ז]]; ::- "השער היציג" - שער החליפין היציג של הדולר של ארצות הברית של אמריקה שמפרסם בנק ישראל; ::- "שער הבסיס" - שער החליפין של שקל חדש אחד לכל דולר של ארצות הברית של אמריקה. : (ב)(1) האגרות האמורות בפסקה (1) להגדרת "יום שינוי" ישולמו כשהן מוגדלות או מוקטנות, לפי הענין, בכל יום שינוי, באופן יחסי לשיעור השינוי של השער החדש לעומת שער הבסיס. :: (2) האגרות האמורות בפסקה (2) ובפסקה (4) להגדרת "יום שינוי" ישולמו כשהן מוגדלות או מוקטנות, לפי הענין, באופן יחסי לשיעור השינוי של השער החדש לעומת שער הבסיס; הגדלה או הקטנה של האגרות כאמור תעשה בכל יום שינוי אם שיעור השינוי בין השער החדש שחושב לאותו יום שינוי לבין השער שעל פיו גובים באותה עת את האגרות, עלה על שני אחוזים. : (ג) האגרות לפי [[סימן ו']] למעט לפי [[תקנה 242(ב)]] וכן לפי [[תקנה 254]] ישולמו כשהן מוגדלות על פי שיעור השינוי במדד המחירים לצרכן, כפי שתקבע הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן - המדד) מן המדד לחודש דצמבר 1988 (124.2 נקודות) עד המדד שפורסם לאחרונה לפני יום השינוי שיחול לענין זה ב-1 בכל חודש. : (ג1) התשלום בעד החסנה לפי [[תקנה 242(ב)]] ישתנה ב-1 בינואר וב-1 ביולי של כל שנה (בתקנת משנה זו - יום השינוי) לפי שיעור השינוי של המדד שפורסם לאחרונה לפני יום השינוי מן המדד לחודש נובמבר 1998 (166.2 נקודות). : (ג2) האגרה לפי [[סימן י"ב]] תשתנה ב-1 בכל חודש לפי שיעור השינוי במדד מן המדד לחודש מרס 1991 (181.9 נקודות) עד המדד שפורסם לאחרונה לפני המועד האמור. : (ד) האגרות לפי תקנות אלה ישולמו בצירוף מס ערך מוסף החל על העסקה על פי [[חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975]]. : (ה) לענין תשלום אגרות לפי [[פרק זה]], יראו מטען במעבר יבשתי, מטען במעבר אווירי ומטען יבוא מיוצא לחוץ לארץ - :: (1) כאשר הוא נפרק מכלי שיט - כמטען יבוא; :: (2) כאשר הוא מועבר לנמל לצורך טעינתו לכלי שיט - כמטען יצוא. @ 189א. שיעורי אגרות (תיקון: תשמ"ט-5) : האגרות המנויות [[בתוספת הששית]] ישולמו בתקופות ובשיעורים הנקובים בה. === סימן ב': אגרות כלי שיט (((בוטל))) (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) === @ 190. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 191. הצגת תעודת רישום (תיקון: תשל"ח) : עם כניסת כלי שיט לתחום הנמל יציג הקברניט בפני מנהל הנמל את תעודת הרישום של כלי השיט ותעודת התפוסה אם הוא מצוייד בתעודה כזאת. @ 192. חישוב התפוסה (תיקון: תשל"ח) : (א) תפוסתו של כלי שיט תחושב לפי התפוסה הנקובה בתעודת התפוסה, ואם אינו מצוייד בתעודה כזאת - על פי התפוסה הרשומה בתעודת הרישום, אם התעודה הוצאה - :: (1) על ידי מדינת ישראל; :: (2) על ידי מדינה שהצטרפה לאמנה הבין-לאומית בדבר מדידת תפוסתן של אניות שישראל צד לה ותפוסת כלי השיט נקבעה בהתאם להוראות אותה אמנה; :: (3) על ידי מדינה המכירה, לצורך חישוב התפוסה, בתפוסה המצויינת בתעודת תפוסה או רישום שהוצאה על ידי מדינת ישראל. : (ב) הוצגה תעודה שלא מן המפורטות בתקנת משנה (א) ועד להפלגת כלי השיט מן הנמל לא הוצגה תעודה מהמפורטות כאמור, רשאי המנהל לחשב את תפוסת כלי השיט לפי התפוסה המירבית שבתעודה אשר ברשות הקברניט, בתוספת של 20%. : (ג) אם עד להפלגת כלי השיט מתחום הנמל לא הוצגה תעודת רישום או תעודת תפוסה, או לא היתה התעודה שהוצגה מהימנה לדעת מנהל הנמל או לא כללה פרט הדרוש לדעתו, רשאי הוא לחשב את אורך כלי השיט ותפוסתו לפי אומדן שיקבע והאגרות לכלי השיט ישולמו בהתאם לחישוב כאמור. : (ד) שונתה תפוסתו של כלי שיט במשך שהייתו בנמל, יודיע הקברניט על כך למנהל הנמל וחישוב התפוסה ייערך בהתאם לתקנה זו. : (ה) האמור בתקנות משנה (א) עד (ד) אינו גורע מסמכותו של מנהל הנמל לחייב מדידת כלי שיט. @ 193. אגרות לכלי שיט נמליים (תיקון: תשל"א, תשל"ג-3, תשל"ג-4, תשל"ג-9, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשל"ח-4, תשמ"ב-2, תשמ"ג-2, תשמ"ט-5, תש"ע) : (א) על אף האמור [[תוספת חמישית חלק א פרט 1|בסעיפים 1]] [[ו-3 לחלק א' לתוספת החמישית]], תשולם לגבי כלי שיט נמליים, במקום אגרת המגדלור הנקובה [[בתוספת האמורה]] אגרה שנתית - :: (1) לכל גוררת, סירת מנוע, דוברה או ארבה 93 שקלים חדשים; :: (2) לכל סירת משוטים, סירת מפרש וסירה עם מנוע מחוץ לגוף הסירה 19.5 שקלים חדשים. : (ב) האגרות האמורות בתקנת משנה (א) ישולמו כל עוד חונים כלי השיט הנמליים במקומות החניה שקבע להם מנהל הנמל, אלא אם הורה מנהל הנמל אחרת. : (ג) בתקנה זו, "כלי שיט נמליים" - גוררות, סירות, דוברות וארבות שמשתמשים בהן כרגיל בתחום הנמל בלבד וכל עוד הן משמשות כך. @ 194. אגרות כלי שיט שארכו פחות מ-24 מטרים (תיקון: תשל"א, תשל"ג-4, תשל"ג-9, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשל"ח-4, תשמ"ב-2, תשמ"ג-2, תשמ"ט-5, תשמ"ט-6, תשנ"ה-4, תש"ע) : (א) על אף האמור בתקנות אלה, בעד כלי שיט קטן העוגן במקום שקבע מנהל הנמל, לצורך תקנה זו, תשולם במקום אגרות מגדלור <!-- (([במקור: ומעגן ואגרת מינגש])) --> אם חייב בה, אחת מהאגרות המפורטות להלן, לפי בחירת הקברניט או הבעל: :: האגרה בשקלים חדשים למטר אורך לכלי השיט (חלק של מטר ייחשב כמטר שלם) :: (1) אגרה יומית – [---] 0.80 :: (2) אגרה לשבוע או חלק ממנו – [---] 2.00 :: (3) אגרה לחודש או חלק ממנו – [---] 6.00 :: (4) אגרה שנתית (עד יום 31 בדצמבר הקרוב) – [---] 30.00 : (ב) בתקנה זו, "כלי שיט קטן" - כלי שיט, למעט ספינת דיג, שאורכו פחות מ-24 מטרים ואינו משמש בתחום הנמל בלבד. @ 195. כלי שיט של צה"ל (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : כלי שיט של צה"ל יהא פטור מתשלום אגרות מגדלור<!-- (([במקור: ומינגש])) -->. @ 196. אגרות לספינות דיג (תיקון: תשל"א, תשל"ג-4, תשל"ג-9, תשל"ד-4, תשל"ה-8, תשל"ח, תשל"ח-4, תשל"ט, תשמ"ב-2, תשמ"ג-2, תשמ"ט-5, תשנ"ז-2, תש"ע) : (א) על אף האמור [[בסעיף 1 לחלק א' לתוספת החמישית]], תשולם למנהל בעד ספינת דיג אגרת מגדלור באחד משני שיעורים אלה, לפי בחירת הקברניט או הבעל - :: (1) בכל מסע, בכניסה לנמל 0.80 שקלים חדשים, וביציאה מהנמל 0.80 שקלים חדשים; :: (2) אגרה שנתית בשיעור 2.20 שקלים חדשים לכל מטר אורך. : (ב) (((בוטלה).)) : (ג) (((בוטלה).)) @ 196א. (תיקון: תשנ"ז-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 197. (תיקון: תשל"א, תשל"ג-4, תשל"ג-9, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 198. כלי שיט במצוקה (תיקון: תשל"ח, תשל"ט, תשמ"ג-2, תש"ע) : (א) כלי שיט במצוקה פטור מתשלום אגרת מגדלור<!-- (([במקור: ועגינה])) -->, ובלבד שהפליג מהנמל מיד עם תום המצוקה. : (ב) בתקנה זו, "כלי שיט במצוקה" - כלי שיט המשתמש בנמל כמקלט מסערה או לצורך תיקון או בדיקה הכרחיים ושהייתו בנמל אינה נמשכת יותר ממשך מצב המצוקה, ובלבד שאין טוענים עליו או פורקים ממנו מטען פרט לאספקה, דלק וצרכי אניה אחרים ואין עולים עליו או יורדים ממנו נוסעים. @ 199. כלי שיט לצרכי לימוד (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : כלי שיט שהוכח למנהל כי הוא משמש לצרכי לימוד השיט בלבד, פטור מתשלום אגרות מגדלור <!-- (([במקור: ועגינה])) --> כל עוד הוא משמש כך. @ 200. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 201. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תשנ"ה-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 202. אגרות מגדלור מוזלות <!-- (([במקור: אגרות מגדלור ועגינה מוזלות])) -->(תיקון: תשמ"ג-2, תשל"ח, תשנ"ה-4, תשנ"ה-5, תש"ע) : כלי שיט ששולמה בעדו אגרת מגדלור לגבי חמש כניסות וחמש יציאות מהנמל במשך שנה המתחילה ביום 1 בינואר, ישולמו בעדו בכל אחד מביקוריו הבאים באותו נמל עד 31 בדצמבר של אותה שנה 50% משיעור אגרת מגדלור <!-- (([במקור: ועגינה])) --> שנקבעה [[בסעיף 1 לחלק א' לתוספת החמישית]]. @ 203. (תיקון: תשל"ד-2, תשל"ח, תשמ"ג-2, תשנ"ה-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 203א. (תיקון: תשנ"ה-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 204. פטור מאגרת מגדלור <!-- (([במקור: פטור מאגרות מגדלות, מינגש ומעגן])) --> (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : רשות הנמלים רשאית לפטור, באופן כללי או למקרה מסויים, מחובת תשלום אגרת מגדלור<!-- (([במקור: אגרות מגדלות, מינגש ומעגן])) -->, כולה או מקצתה. @ 205. אגרות מוזלות לאניות גלנוע (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תשמ"ט-5, תש"ע) : בכפוף לאמור בתקנות - : (1) (((בוטלה);)) : (2) בעד כלי שיט המותאם, להנחת דעתו של מנהל הנמל, להובלת מטענים בגלנוע, תשולם אגרת מגדלור בשיעור 60% מהאגרה שנקבעה [[בחלק א' לתוספת החמישית]]. @ 205א. (תיקון: תשנ"ח-3, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 205ב. (תיקון: תשנ"ח-3, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 206. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 207. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תשנ"ה-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 208. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 209. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 210. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תשנ"ו-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 211. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 212. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) === סימן ג': אגרת הוצאות אשפה (((בוטל))) (תיקון: תשל"ו-3, תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) === @ 213. (תיקון: תשל"ו-3, תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 214. (תיקון: תשל"ו-3, תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 215. (תיקון: תשל"ו-3, תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 216. (תיקון: תשל"א, תשל"ג-4, תשל"ג-9, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ו-3, תשל"ח, תשל"ח-4, תשמ"ב-2, תשמ"ג-2, תשמ"ט-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 217. (תיקון: תשל"ו-3, תשל"ח, תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 217א. (תיקון: תשמ"ג-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) === סימן ד': אגרות סבלות (((בוטל))) (תיקון: תשל"ח, תש"ע) === @ 218. (תיקון: תשל"ג, תשל"ח, תשמ"א-4, תשמ"ב, תשמ"ב-4, תשמ"ו, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 219. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 220. (תיקון: תשל"ח, תשנ"ה-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 221. (תיקון: תשל"א, תשל"ג, תשל"ג-2, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 222. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 222א. (תיקון: תשמ"א-4, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 223. (תיקון: תשל"ג, תשל"ג-2, תשל"ד-4, תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 224. (תיקון: תשל"ד-4, תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 225. (תיקון: תשל"א, תשל"ג-7, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ז-3, תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 225א. (תיקון: תשל"ג, תשל"ג-7, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 225ב. (תיקון: תשל"ג, תשל"ח, תשל"ט-5, תש"ם-3, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 225ג. (תיקון: תשל"ג, תשל"ח) : (((בוטלה).)) @ 225ד. (תיקון: תשל"ג-2, תשל"ג-7, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח) : (((בוטלה).)) @ 225ה. (תיקון: תשל"ג-2, תשל"ח) : (((בוטלה).)) @ 225ו. (תיקון: תשל"ז-3, תשל"ח) : (((בוטלה).)) @ 226. (תיקון: תשל"א, תשל"ג-7, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשל"ח-4, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 227. (תיקון: תשל"ג, תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 228. (תיקון: תשל"ג, תשל"ד-4, תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 229. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 230. (תיקון: תשל"א, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ה, תשמ"ט-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 231. (תיקון: תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 232. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) === סימן ה': אגרות רציף (((בוטל))) (תיקון: תשל"ח, תש"ע) === @ 233. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ב-4, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 234. (תיקון: תשל"ד-4, תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 235. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 236. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ה, תשמ"ט-5, תשנ"ה-5, תשנ"ח-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 237. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 238. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 239. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) === סימן ו': אגרות החסנה (תיקון: תשל"ח) === @ 240. הגדרות (תיקון: תשל"ג, תשל"ג-2, תשל"ג-3, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשל"ט-4, תש"ם-5, תשמ"א-2, תשמ"ב-5, תשמ"ט, תשמ"ט-4, תשנ"ב-3, תשנ"ג, תשנ"ג-2, תשנ"ד-5, תשנ"ה-2, תשנ"ה-5, תש"ס) : [[בסימן זה]] - :- "החסנה ממושכת" - החסנת משגור של מטען אחוד, כמשמעותו [[בתקנה 218]], של עץ, מתכת או גלילי נייר, או של מכוניות, לתקופת החסנה אחת או לכל תקופת החסנה נוספת ובלבד שבתקופת ההחסנה הראשונה לא יפחת המשקל הכולל של המטען מ-100 טון או מ-20 מכוניות ובתנאי שלפני פריקת המשגור בעל המטען הצהיר על כוונת האחסון ושולמה האגרה להחסנה ממושכת; :- "תקופת החסנה" - תקופה בת ששים ימים; :- "ימי החסנה" - :: (1) לגבי טובין מיובאים או בשיטעון - כל הימים מיום גמר פריקת כלי השיט ועד יום מסירת הטובין, ובלבד שיראו שהייתם של טובין בדוברה כהחסנה; :: (2) לגבי טובין המיועדים לייצוא - ::: (א) מכולות הכוללות טובין וכן טובין שהומכלו בנמל והנטענים לאנית מכולות שכולה אזור מתמחה - כל הימים מיום החסנת הטובין עד יום תחילת ניטול המכולות באותה אניית מכולות; ::: (ב) שאר טובין - כל הימים מיום החסנת הטובין עד יום תחילת טעינתם לכלי השיט; :: (3) (((פקעה);)) :- "ימי פטור" - כל אחד מן המפורטים להלן, למעט ימי החסנה של מכולה ריקה, כלי רכב מוביל ריק, מטען נוסעים שהוחסן או הונח בנמל או מטען המוחסן בהחסנה ממושכת: :: (1) ארבעה ימי החסנה ראשונים של מכונית נוסעים; :: (2) ארבעה ימי החסנה ראשונים של מכולה המכילה טובין מיובאים או המיועדים לייצוא; :: (3) עשרה ימי החסנה ראשונים של מכולה המכילה טובין המיועדת לשטעון או לשטעון בין-נמלי; :: (4) שנים עשר ימי החסנה ראשונים של טובין שלא במכולה המיועדים לייצוא, לשטעון ולשטעון בין-נמלי; :: (5) שישה ימי החסנה ראשונים של כל משגור אחר; :- "מכונית" - מכונית נוסעים, מכונית מסחרית ומשאית; :- "מכונית נוסעים" - רכב נוסעים פרטי ורכב נוסעים דו שימושי כמשמעותם [[בתקנות התעבורה, תשכ"א-1961]] (להלן - תקנות התעבורה); :- "מכונית מסחרית" - רכב מסחרי אחוד כמשמעותו [[בתקנות התעבורה]] ובלבד שמשקלו הכולל המותר אינו עולה על 4,000 ק"ג, ורכב מסחרי בלתי אחוד כמשמעותו [[בתקנות התעבורה]]; :- "משאית" - רכב מסחרי כמשמעותו [[בתקנות התעבורה]], למעט מכונית מסחרית; :- "מסוף רכוב" - (((פקעה);)) :- "מכולה רכובה" - (((פקעה);)) :- "מפעיל מסוף רכוב" - (((פקעה);)) :- "שבוע" - תקופה של שבעה ימים; :- "טונה" - טונה ברוטו כאמור [[בתקנה 224]]. @ 241. אגרות החסנה (תיקון: תשל"א, תשל"ג, תשל"ג-3, תשל"ד-4, תשל"ה, תשל"ה-4, תשל"ז-6, תשל"ח, תשל"ח-4, תשל"ט-6, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5, תשנ"ב-3, תשנ"ה-2) : (א) לכל יום החסנה תשולם למנהל הנמל אגרת החסנה בעד הטובין המפורטים בתקנה זו בשיעורים המפורטים להלן: :: בשקלים חדשים לכל טונה לכל יום :: א. מטעני עצים ומתכות ::: - בשלושת השבועות הראשונים – [---] 0.95 ::: - בשבוע הרביעי ואילך – [---] 1.39 :: ב. לטובין אחרים שלא פורטו במקום אחר ::: - בשלושת השבועות הראשונים – [---] 1.49 ::: - בשבוע הרביעי ואילך – [---] 2.06 : (ב) בעד החסנת טובין שמשקלם פחות מ-1,000 ק"ג תשולם אגרת החסנה לפי משקל של טונה אחת. : (ג) בעד משגור או חלקו, המאוחסן באחסנה ממושכת, תשולם למנהל הנמל אגרת החסנה ממושכת, מראש, לכל תקופת החסנה, בשיעורים המפורטים להלן ובלבד שעבור תקופת ההחסנה הראשונה תשולם האגרה בעד המשגור כולו ועבור התקופות הנוספות - בעד כמות המטען המאוחסנת בפועל בראשית כל תקופה; :: {| ! סוג המטען !! יח' חישוב !! האגרה בשקלים חדשים לתקופת החסנה או חלק ממנה |- | colspan="3" | : א. מטעני מתכות |- | :: א.1 צינורות מתכת || טונה || 11.48 |- | :: א.2 שאר מתכות - אחודות || טונה || 2.15 |- | colspan="3" | : ב. עצים |- | :: ב.1 בולי עץ || טונה || 5.17 |- | :: ב.2 שאר עצים אחודים || טונה || 3.67 |- | : ג. גלילי נייר אחודים || טונה || 8.81 |- | : ד. מכוניות נוסעים || יחידה || 63.15 |- | : ה. מכונית מסחרית || יחידה || 91.85 |- | : ו. משאית || יחידה || 155.00 |} : (ד) בנוסף לתשלום האגרה ימציא בעל המטען למנהל הנמל, בראשית כל תקופת החסנה, אישור ביטוח על מלוא ערך המטען המאוחסן בהחסנה ממושכת, על שמו ועל שם רשות הנמלים והרכבות, על כל נזק בגין המטען, הן לצד ג' והן למטען עצמו. : (ה)(1) על משגור או חלקו, שנשארו בנמל לאחר תום שש תקופות החסנה, יחולו האגרות לפי תקנת משנה (א) [[ותקנה 242]] בהתאם; :: (2) האגרה על פי תקנת משנה (ג) לא תחול על מטענים המגיעים לנמלי חיפה ואשדוד דרך ים סוף; :: (3) מנהל הנמל רשאי שלא לאשר החסנת מטענים בהחסנה ממושכת אם לדעתו החסנת המטענים כאמור תגרום לצפיפות יתרה או הפרעה לסדרי העבודה בנמל. @ 242. החסנת מכוניות ומכולות (תיקון: תשל"א, תשל"ג, תשל"ג-2, תשל"ג-3, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ז-6, תשל"ח, תשל"ח-4, תשל"ט, תשל"ט-6, תשמ"ב-2, תשמ"ב-5, תשמ"ט-5, תש"ס) : (א) לכל יום החסנה תשולם למנהל הנמל אגרת החסנה לכל מכונית נוסעים בשיעור 5.07 שקלים חדשים. : (ב)(1) לכל יום החסנה שלאחר ימי הפטור ישולם למנהל הנמל תשלום בעד החסנה לכל מכולה כמפורט להלן: ::: {| ! rowspan="2" | !! colspan="2" | בשקלים חדשים למכולה באורך |- ! {{מוקטן|עד 20′}} !! {{מוקטן| מעל 20′}} |- | colspan="3" | למכולה המכילה טובין - |- | בשבוע הראשון להחסנה || 79.55 || 120.42 |- | בשבוע השני להחסנה || 99.44 || 150.53 |- | בשבוע השלישי להחסנה || 119.32 || 180.63 |- | בשבוע הרביעי להחסנה ואילך || 139.22 || 210.75 |} :: (2) לכל יום החסנה של מכולה ריקה, ישולם למנהל הנמל תשלום בעד החסנה של 7.68 שקלים חדשים למכולה שאורכה עד 20′, ו-11.52 שקלים חדשים למכולה שאורכה מעל 20′; :: (3) לכל יום החסנה של מכולת קירור (Refrigerated Container) ישולם בעד החסנה התשלום הקבוע בפסקה (1) או (2) לפי הענין, בתוספת של 50%. : (ג) בעד החסנת מכולה שהומכלה בתחום שהוגדר על ידי רשות המכס תשולם האגרה שנקבעה בתקנת משנה (ב) למכולה ריקה ובלבד שבעד יחידות המטען שהומכלו תשולם אגרת החסנה שנקבעה [[בסימן זה]] לטובין שאינם מכולה. : (ד) לכל יום החסנה תשולם למנהל הנמל אגרת החסנה לכל כלי רכב מוביל כמפורט להלן: :: {| ! rowspan="2" | !! colspan="2" | האגרה בשקלים חדשים לכלי רכב מוביל שארכו - |- ! {{מוקטן|עד 20 רגל}} !! {{מוקטן|מעל 20 רגל}} |- | colspan="3" | : א. לכלי רכב הטעון טובין - |- | :: (1) בארבעת השבועות הראשונים || 12.70 || 19.00 |- | :: (2) בשבוע החמישי ואילך || 25.40 || 38.00 |- | :: (3) לכלי רכב הטעון מכולת קירור תשולם האגרה הקבועה בפסקאות (1) או (2) בתוספת של 50%. || || |- | : ב. לכלי רכב ריק, למעט גרור גלנוע || 5.15 || 7.75 |- | : ג. לגרור גלנוע ריק || 2.80 || 4.20 |- | colspan="3" | : ד. בעד החסנת כלי רכב מוביל שסוור בתחום שגודר על ידי רשות המכס תשולם האגרה שנקבעה בתקנת משנה זו לגבי כלי רכב ריק, ובלבד שבעד יחידות המטען שסוורו תשולם אגרת החסנה שנקבעה [[בסימן זה]] לטובין שאינם כלי רכב מוביל, לפי הענין. |} : (ה) בעד החסנת חמרי נפץ וחמרים אחרים שלדעת מנהל הנמל הם מתלקחים בנקל או מסוכנים, תשולם האגרה שנקבעה [[בסימן זה]] בתוספת 100%. @ 242א. (תיקון: תשמ"ט, תשנ"ג, תשנ"ד-5) : (((פקעה).)) @ 243. פטור והנחה (תיקון: תשל"ג, תשל"ד-4, תשל"ח, תשל"ט-4, תשמ"ב, תשנ"ב-2, תשנ"ד-2, תשנ"ה-5, תש"ס) : (א) בעד החסנת טובין הכלולים [[בהגדרת "ימי פטור" בתקנה 240]], והמוחסנים במשך תקופה שאינה עולה על מספר ימי הפטור, לא תשולם אגרת החסנה. : (ב)(1) לגבי טובין כאמור בתקנת משנה (א), למעט בעד מכולות כאמור [[בתקנה 242]], המוחסנים במשך תקופה העולה על מספר ימי הפטור, ישולם בעד כל ימי החסנתם; אולם בעד החסנת מטענים מיובאים או מיוצאים שהומכלו בתוך תחום הנמל שגדרה רשות המכס לא ישולם בעד ששת ימי ההחסנה הראשונים; :: (2) לגבי מכולות הכוללות טובין בשטעון או בשטעון בין-נמלי בנמל היצוא, המוחסנות במשך תקופה העולה על מספר ימי הפטור, לא תשולם אגרת החסנה בעד עשרת ימי ההחסנה הראשונים. : (ג) במקרים מיוחדים רשאי מנהל הנמל ליתן הנחה בשיעור של לא יותר מחמישים אחוזים למאה מאגרות ההחסנה לפי [[תקנות 241]] [[ו-242]]. : (ד) מנהל הנמל רשאי ליתן הנחה מאגרות החסנה לפי [[סימן זה]] למטען בשיטעון שמשקלו פחות מ-50 ק"ג, בשיעור שלא יעלה על 75%. : (ה) (((פקעה).)) === סימן ז': אגרות למטען אחוד ולכלי רכב במעבר בין-נמלי דרך ישראל (((בוטל))) (תיקון: תשל"ח, תשנ"ה-5, תש"ע) === @ 244. (תיקון: תשל"ג-6, תשל"ח, תשנ"ה-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 245. (תיקון: תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5, תשנ"ה-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 246. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 247. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 248. (תיקון: תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 249. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) === סימן ח': אגרות לשירותים מסויימים (תיקון: תשל"ח) === @ 250. אגרות לשירותים מסויימים (תיקון: תשל"ח, תשמ"ב-4) : (א) [[בסימן זה]] - ::- "שירות" - שירות מהשירותים המפורטים [[בתוספת החמישית]]; ::- "בעל מטען" - בעליו של מטען או סוכנו; ::- "סיוור נאות" - סיוור כאמור בתקנת משנה (ב); ::- "סימון נאות" - סימון כאמור בתקנת משנה (ג). : (ב) בעל כלי שיט יאפשר פריקתו של מטען מספנת כלי השיט לפי שטר מטען בפעולות השינוע השוטפות ובשיטות השינוע המקובלות בנמל; המטען יהיה מסוור בכלי השיט לפי סימן עיקרי באופן שיאפשר פריקתו כאמור, להנחת דעתו של מנהל הנמל. : (ג) כל יחידות המטען יסומנו להנחת דעתו של מנהל הנמל בסימן עיקרי, או בסימן עזר, ברורים, קריאים ועמידים בפני מחיקה או השחתה, באופן ובמקום שיאפשרו הבחנה בין סימן אחד למשנהו. : (ד) בעד מיון של מטען, למעט עץ, לפי סימן עיקרי, ישלם בעל כלי השיט אגרות מיון כדלקמן: :: (1) מטען שסימונו נאות, אולם סיוורו אינו נאות - כמפורט [[תוספת 5 חלק ד פרט 19|בטור א' של סעיף 19(א) בחלק ד' של התוספת החמישית]]; :: (2) מטען שסיוורו וסימונו אינם נאותים - כמפורט [[תוספת 5 חלק ד פרט 19|בטור ב' של סעיף 19(א) בחלק ד' של התוספת החמישית]]. : (ה) נתאפשרה פריקתו של מטען כאמור בתקנת משנה (ב), יהיה בעל כלי השיט פטור מתשלום אגרת המיון לפי תקנות משנה (ד) ו-(ו). : (ו) בעד מיון מטעני עץ לפי סימן עיקרי ישלם בעל כלי השיט אגרת מיון כמפורט [[תוספת 5 חלק ד פרט 19|בסעיף 19(ב) בחלק ד' של התוספת החמישית]]. : (ז) בעד מיון של יחידות מטען, למעט עץ, בשטר מטען אחד לפי סימן עזר, ישלם בעל המטען אגרות מיון כדלקמן: :: (1) מטען שסימן העזר שלו נאות - כמפורט [[תוספת 5 חלק ד פרט 19|בטור א' של סעיף 19(א) בחלק ד' של התוספת החמישית]]; :: (2) מטען שסימן העזר שלו אינו נאות - כמפורט [[תוספת 5 חלק ד פרט 19|בטור ב' של סעיף 19(א) בחלק ד' של התוספת החמישית]]. : (ח) בעד מיון לפי סימן עזר של מטען עץ או בעד טיפול לצורך מדידה של עץ ישלם בעל המטען אגרת מיון כנקוב [[תוספת 5 חלק ד פרט 19|בסעיף 19(ב) בחלק ד' של התוספת החמישית]]. : (ט) בעד כל שירות המצויין [[בחלק ד' של התוספת החמישית]] תשולם האגרה שנקבעה לגביו. === סימן ט': אגרות למשגור קטן (תיקון: תשל"ח) === @ 251. אגרה משולבת למשגור קטן (תיקון: תשל"ד-4, תשל"ח, תשל"ט-6) : שולמה אגרה למשגור קטן לא תשולם אגרה לשירותים המפורטים להלן: : (1) אגרות סבלות לפי [[תקנות 219]], [[220]] [[ו-221]]; : (2) אגרות החסנה לפי [[תקנה 241]] בעד שלושים הימים הראשונים; : (3) מיון לפי [[תקנה 250]]. @ 252. שירות שאינו כלול באגרה (תיקון: תשל"ד, תשל"ח, תשל"ט-6) : הוראות [[סימן זה]] לא יחולו על שירות הניתן למשגור קטן שנתקיימו בו אחד מאלה: : (1) הוא מכולה או כלי רכב מוביל; : (2) הוא מהווה מטען בשיטעון כמשמעותו [[בתקנה 221(א)]]; : (3) הוא מכונית נוסעים. @ 253. שיעורי האגרה (תיקון: תשל"א, תשל"ג-7, תשל"ד, תשל"ד-3, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ו-2, תשל"ז-6, תשל"ח, תשל"ח-4, תשל"ט-6, תשמ"ב, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5) : (א) בעד מתן השירותים המפורטים [[בתקנה 251]], למשגור קטן, ישולמו למנהל הנמל האגרות שלהלן: :: בשקלים חדשים לטונה או חלק ממנה :: (1) למשגור קטן מיובא 25 :: (2) למשגור קטן מיוצא 7.30 :: אולם מנהל הנמל רשאי ליתן הנחה בשיעור שלא יעלה על 75% מן האגרות האמורות למשגור קטן שמשקלו פחות מ-50 ק"ג והמהווה חפצים אישיים, חפצי עולים או דוגמאות מסחריות. : (ב) בעד משגור קטן שכולו או מקצתו הוא חמרי נפץ כמשמעותם [[בתקנה 123]] או חומרים מסוכנים כמשמעותם [[בתקנה 150]], תשולם האגרה בשיעור שנקבע בתקנת משנה (א) בתוספת של 50%. @ 254. אגרת החסנה (תיקון: תשל"א, תשל"ד, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ז-6, תשל"ח, תשל"ט-6, תשנ"ב-2, תשנ"ד-2) : (א) בעד החסנת משגור קטן בנמל לתקופה העולה על הנקוב [[בתקנה 251(ב)]] תשולם, לכל טונה או חלק ממנה, אגרת החסנה שנקבעה [[בתקנה 241(א)]]. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א) תשולם בעד חפצי עולים או חפצים אישיים למשגור שמשקלו פחות מ-200 ק"ג אגרת החסנה בשיעור של 25% מן הנקוב בתקנת משנה (א). : (ג) מנהל הנמל רשאי ליתן הנחה מתשלום אגרת החסנה למשגור קטן כאמור בתקנת משנה (א), בשיעור שלא יעלה על 50%. : (ד) (((פקעה).)) === סימן י': אגרת שימוש במירצף (((בוטל))) (תיקון: תשל"ח, תש"ע) === @ 255. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 256. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 257. (תיקון: תשל"א, תשל"ג-7, תשל"ד-4, תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 258. (תיקון: תשל"ח, תש"ע) : (((בוטלה).)) === סימן י"א: אגרות ניטול ואחסנת תבואות (((בוטל))) (תיקון: תשל"ח, תשמ"ד-2, תש"ע) === @ 259. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ד-2, תשנ"ד-4, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 260. (תיקון: תשל"ג-7, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ז, תשל"ז-4, תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ד-2, תשמ"ה, תשמ"ט-4, תשנ"ד-4, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 261. (תיקון: תשל"ג-11, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ד-2, תשמ"ט-4, תשנ"ד-4, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 262. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ד-2, תשנ"ד-4, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 263. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ד-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 264. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ד-2, תשמ"ה, תשמ"ט-4, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 265. (תיקון: תשל"ד-4, תשל"ח, תשמ"ד-2, תשמ"ט-4, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 266. (תיקון: תשל"ג-7, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"ד-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 267. (תיקון: תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"ד-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 268. (תיקון: תשל"ד-4, תשל"ח, תשמ"ד-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) === סימן י"ב: פריקת פחם ברציף 9 בנמל אשדוד (((בוטל))) (תיקון: תשל"ח, תשנ"ד-3, תש"ע) === @ 269. (תיקון: תשל"ד-4, תשל"ח, תשנ"ד-3, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 270. (תיקון: תשל"ח, תשנ"ד-3, תש"ע) : (((בוטלה).)) === סימן י"ג: אגרה בעד העברת דלק בין-נמלית (((בוטל))) (תיקון: תשל"ה-4, תשנ"ד-6, תש"ע) === @ 271. (תיקון: תשל"א, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשנ"ד-6, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 271א. (תיקון: תשנ"ד-6, תש"ע) : (((בוטלה).)) === סימן י"ד: אגרות נוסעים וחפציהם (((בוטל))) (תיקון: תשל"ח, תש"ע) === @ 272. (תיקון: תשל"ג-9, תשל"ח, תשמ"א, תשנ"ו-2, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 273. (תיקון: תשל"ח, תשמ"א, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 274. (תיקון: תשל"א, תשל"ג-4, תשל"ג-7, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"א, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5, תשנ"ה, תשנ"ה-4, תשנ"ה-5, תשנ"ו, תש"ע) : (((בוטלה).)) @ 275. (תיקון: תשל"ג-4, תשל"ג-7, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"א) : (((בוטלה).)) === סימן ט"ו: אגרות מלתחה (תיקון: תשל"ח) === @ 276. הגדרות (תיקון: תשל"ח) : [[בסימן זה]], "אגרות מלתחה" - אגרה בעד החסנת חבילה, מזוודה, ארגז, או כל צרור אחר באולם נוסעים של נמל. @ 277. שיעורי האגרה (תיקון: תשל"א, תשל"ג-7, תשל"ד-4, תשל"ה-4, תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ב-3, תשמ"ב-6, תשמ"ט-5) : אגרת מלתחה תשולם למנהל הנמל לפי הנפח בשיעורים אלה: : {| width="100%" ! rowspan="2" | הנפח במטר מעוקב !! colspan="2" | שיעורי אגרת מלתחה ליממה בשקלים חדשים |- ! בעד מטען קל של נוסעים !! בעד מטען כבד של נוסעים |- | עד 0.085 (3 רגל מעוקבת) || 0.01 || 0.01 |- | למעלה מ-0.085 עד 0.283 (10 רגל מעוקבת) || 0.02 || 0.01 |- | למעלה מ-0.283 || 0.03 || 0.02 |} @ 278. חישוב היממות (תיקון: תשל"ח) : (א) בחישוב מספר היממות שבעדן משתלמת אגרת מלתחה לגבי פרק זמן שאינו מתחיל ואינו מסתיים ביום מנוחה, לא יובאו בחשבון ימי המנוחה. : (ב) בקביעת אגרת המלתחה בעד החסנת מטען כבד של נוסעים לא יובאו בחשבון שלוש היממות הראשונות. === סימן ט"ז: אגרות שימוש בציוד (תיקון: תשל"ח) === @ 279. הגדרות (תיקון: תשל"ח) : [[בסימן זה]] - :- "העברה" - העברת עגורן צף הנמצא על יד אניה לצורך ביצוע עבודה לפי הזמנה, ממקום אחד למקום שני שעל יד אותה אניה או שעל יד אניה סמוכה; :- "ציוד" - עגורן יבשתי, עגורן צף או ציוד אחר המפורט [[בחלק ה' לתוספת החמישית]]; :- "שימוש בציוד" - שימוש בעגורני חוף ושימוש לפי הזמנה בכל ציוד אחר. @ 280. קשר אגרות (תיקון: תשל"ח) : בעד השימוש בכל אחד מסוגי הציוד המפורטים [[בחלק ה' לתוספת החמישית]] ישולמו למנהל הנמל האגרות שצויינו לצידם. @ 281. שיעורי האגרה במשמרת השלישית (תיקון: תשל"ה, תשל"ח) : נעשה שימוש בציוד במשמרת השלישית כמקובל בנמל או בחלק ממנה, לא תפחת האגרה מהשיעור הקבוע לחצי משמרת לפי [[תוספת 5 חלק ה|סעיף 31 לחלק ה' לתוספת החמישית]], או משיעור הקבוע ל-4 שעות לפי [[חלק ה תוספת חמישית|סעיף 33(1) ו-(2) לחלק ה' האמור]], לפי הענין. @ 282. שיעורי האגרות בימים מסויימים (תיקון: תשל"ח) : (א) בימי מנוחה יהיו האגרות בשיעורים המפורטים [[בחלק ה' לתוספת החמישית]], בתוספת של 75%. : (ב) לצורך חישוב אגרה לפי [[סימן זה]], השימוש בציוד בערבי ימי מנוחה במשך יותר מ-6 שעות ועד 8 שעות, רואים אותו כשימוש בציוד במשך 8 שעות. === סימן י"ז: אגרות לרשיונות כניסה לנמל (תיקון: תשל"ח, תשל"ח-2) === @ 283. אגרת רשיון (תיקון: תשל"ג-9, תשל"ז-5, תשל"ח, תשל"ח-2, תשמ"ב-2, תשמ"ג-2, תשמ"ט-5, תשנ"ג-2) : (א) בעד רשיון כניסה לנמל, או בעד חידושו, לתקופה שצויינה להלן בטור א' תשולם אגרה כמצויין לצידה בטור ב': :: {| width="100%" ! {{מוקטן|טור א'}} {{ש}} תקופת הרשיון !! {{מוקטן|טור ב'}} {{ש}} האגרה בשקלים חדשים |- | : (1) יום אחד || 0.35 |- | : (2) חודש אחד || 3.00 |- | : (3) מעל לחודש אחד, עד יום 31 בחודש דצמבר הקרוב || 10.00 |} : (ב) ילדים עד גיל 12 שנים הנכנסים לנמל פטורים מתשלום האגרה. : (ג) קבוצת תלמידי בית ספר הנכנסים לנמל לביקור מאורגן ומאושר, פטורים מתשלום מחצית האגרה. @ 284. אגרת רשיון לרכב (תיקון: תשל"א, תשל"ג-9, תשל"ד-4, תשל"ז-5, תשל"ח, תשל"ח-2, תשמ"ב-2, תשמ"ג-2, תשמ"ד, תשמ"ט-5, תשנ"ג-2, תש"ע) : (א) בתקנה זו - ::- "רכב זכאי" - רכב מסחרי, כמשמעותו [[בפקודת התעבורה]] שמשקלו הכולל עולה על 4,000 ק"ג, שהרשיון מוצא עבורו באמצעות חברת ההובלה השייכת לארגוני המובילים ושנהגו עובד בחברת ההובלה לפחות חמש שנים; ::- "רכב מסחרי" - רכב מסחרי לרבות רכב ציבורי כמשמעותם [[בפקודת התעבורה]]. : (ב) בעד רשיון כניסה לנמל של רכב, לרבות נהגו, או בעד חידושו, לתקופה שצויינה להלן בטור א', תשולם אגרה כמצויין לצידה בטור ב': :: {| width="100%" ! rowspan="2" | {{מוקטן|טור א'}} {{ש}} תקופת הרשיון !! colspan="2" | {{מוקטן|טור ב'}} {{ש}} האגרה בשקלים חדשים |- ! רכב מסחרי !! רכב אחר |- | : (1) יום אחד || 1 || 1.70 |- | : (2) חודש אחד || 6 || 13 |- | : (3) מעל לחודש אחד, עד יום 31 בדצמבר הקרוב || 23 || 67 |- | : (4) מעל לחודש אחד ועד ליום 31 בדצמבר של השנה החמישית מיום ההוצאה או החידוש לרכב זכאי בלבד || 115 || - |} : (ג) (((בוטלה).)) : (ד) הוצא רשיון מיום כ"ז באדר ב' תשנ"ב (1 באפריל 1992) עד יום ז' בטבת תשנ"ג (31 בדצמבר 1992), לתקופה העולה על חודש אחד, ישתלמו האגרות על פי [[תקנות 283(א)(3)]] ו-284(ב)(3) ו-(ג) בשיעור 75% מן הנקוב בהן. @ 284א. פטור (תיקון: תשל"ח-2) : רשות הנמלים רשאית לפטור, באופן כללי או במקרה מסויים, מחובת תשלום אגרות לרשיונות כניסה, כולן או מקצתן. === סימן י"ח: אגרת רשיונות לכלי שיט (((בוטל))) (תיקון: תשל"ח, תש"ע) === @ 285. (תיקון: תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5, תשנ"ט, תש"ע) : (((בוטלה).)) == פרק שמונה-עשר: שונות == @ 286. הכרעת סכסוכים : (א) מנהל הנמל רשאי להחליט בכל שאלה בדבר האגרות המגיעות לפי תקנות אלה, אם הן מגיעות, מאיזה זמן ובאיזה שיעור, וכן בכל הקשור במתן שירות בנמל או הנובע מהוראות תקנות אלה. : (ב) הרואה עצמו נפגע בהחלטת מנהל הנמל רשאי לפנות, תוך עשרה ימים מיום שההחלטה הגיעה לידיעתו, לרשות הנמלים בבקשה לבטלה או לשנותה. @ 287. תשלום אגרות לפני הוצאת טובין מהנמל : (א) לא יוצאו טובין משטח הנמל לפני ששולמו כל האגרות ותשלומי המכס המגיעים עליהם או שניתנה ערבות להנחת דעתו של מנהל הנמל לתשלומם. : (ב) מנהל הנמל רשאי לעכב טובין בשטח הנמל כל עוד לא שולמו האגרות או התשלומים כאמור בתקנת משנה (א). @ 287א. דיווח לתצפית נמל (תיקון: תשע"ח) : כל מקום בתקנות אלה שמוטלת בו חובת דיווח או העברת מידע, פרטים או נתונים (להלן - המידע) לרב חובל הנמל, יראו בדיווח או בהעברת המידע לתצפית הנמל, מילוי אותה חובה. @ 288. עונשין (תיקון: תשמ"ב-2) : העובר על הוראה מהוראות תקנות אלה שלא נקבע לה עונש בחיקוק אחר, דינו - קנס חמש מאות שקלים או מאסר ששה חדשים או שניהם כאחד. @ 289. תחולה (תיקון: תשע"ח) : תקנות אלה יחולו בנמלים חיפה, אשדוד ואילת; בנמל אשקלון יחולו תקנות אלה למעט [[פרק שבעה עשר]]. @ 290. תחילה : תחילתן של תקנות אלה היא בתום תשעים יום מיום פרסומן ברשומות. @ 291. ביטול (תיקון: תשל"א, תשע"ח) : החיקוקים המפורטים להלן לא יחולו עוד בנמלי חיפה, אשדוד, אילת או אשקלון: : 1. [[תקנות הנמלים (מתן רשיונות לכלי שיט וסימונם)]]; : 2. תקנות נמל חיפה; : 3. [[תקנות נמל חיפה (אגרות קשירה, אגרות מינגש ואגרות רציף)]]; : 4. תקנות נמל חיפה (עגינה ברציף), 1934; : 5. [[תקנות נמל חיפה (כוח מניע), 1934]]; : 6. [[תקנות הנמלים (מניעת זיהום), 1935]]; : 7. [[תקנות הנמלים (הנפת דגלים על ידי ספינות), 1936]]; : 8. [[תקנות הנמלים (השימוש בספינות בתוך תחומי אזור מוגבל), 1936]]; : 9. תקנות נמל חיפה (ממשה), 1941; : 10. [[תקנות הנמלים 1943|תקנות הנמלים, 1943]]; : 11. [[תקנות נמל חיפה ויפו (אגרות החסנה), 1943]]; : 12. תקנות נמל חיפה ויפו (תשלומי נוסעים), 1945; : 13. [[תקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות), 1946]]; : 14. [[תקנות הנמלים (תעריף לשירותים מסויימים), תש"ל-1970]]; : 15. [[תקנות הנמלים (הודעה על סילוק אניות טרופות), 1947]]; : 16. תקנות נמל חיפה (סימון משקלות) (חבילות וחפצים המועברים באניות), 1947; : 17. תקנות נמל חיפה (אגרות נוסעים וחפציהם), תשי"ב-1951; : 18. צו הנמלים (אגרות מלתחה), תשי"ג-1953; : 19. [[תקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל), תשט"ז-1956]]; : 20. [[תקנות נמל חיפה (אגרות לסחורה בהעברה), תשי"ז-1957]]; : 21. תקנות נמל חיפה (אגרות שירותי בית ממגורות), תשי"ז-1957; : 22. תקנות נמל חיפה (שמירת טובין), תש"ך-1960; : 23. תקנות נמל חיפה (אגרות שימוש בנמל חיפה ובמיתקניו על ידי ספינות דיג), תש"ך-1960; : 24. [[תקנות נמל חיפה (אגרות העברת מטענים), תש"ך-1960]]; : 25. צו נמל חיפה (שימוש בציוד) (מס' 2), תשכ"ב-1962; : 26. [[תקנות הנמלים (שימוש בעגורני חוף), תשכ"ד-1964]]; : 27. תקנות הנמלים (ניתוב כלי שיט בנמלים), תשכ"ד-1964; : 28. [[תקנות הנמלים (רישוי נתבים), תשכ"ה-1964]]; : 29. תקנות נמל אשדוד (הטלת חיקוקים), תשכ"ו-1965; : 30. [[תקנות הנמלים (מניעת דליקות בכלי שיט), תשכ"ו-1966]]; : 31. [[תקנות הנמלים (אגרות לכלי שיט), תשכ"ו-1966]]; : 32. [[תקנות הנמלים (אגרות למשגור קטן), תשכ"ו-1966]]; : 33. תקנות נמל אילת (הטלת חיקוקים), תשכ"ו-1966; : 34. תקנות נמל חיפה ויפו (אגרות החסנה) (הוראות שעה), תשכ"ז-1966; : 35. [[תקנות הנמלים (שימוש במרצף), תשכ"ז-1967]]; : 36. תקנות הנמלים (אגרות לטעינת מלט בלתי טחון בצובר), תשכ"ז-1967; : 37. תקנות נמל אשדוד (שינוע מחצבים בצובר במיתקן התפזורת), תשכ"ז-1967; : 38. [[תקנות הנמלים (טעינת חמרי נפץ ופריקתם), תשכ"ח-1968]]; : 39. תקנות הנמלים (אגרות הוצאת אשפה מכלי שיט בנמל חיפה, אשדוד ואילת), תשכ"ח-1968; : 40. תקנות הנמלים (אגרות למטען אחוד ולכלי רכב במעבר דרך ישראל), תשכ"ט-1969. @ 292. השם : לתקנות אלה ייקרא "תקנות הנמלים, תשל"א-1971". == תוספת ראשונה __NOSUB__ == ==== ((([[תקנה 1]]))) ==== === זמן העבודה הרגיל בנמל === @ 1. : ימי העבודה לעבודת הנמל יהיו כל יום פרט לימי המנוחה. @ 2. : שעות העבודה בימי העבודה יהיו: : (א) בנמל חיפה - בשעות בין 06:30 לבין 15:30 לצורך עבודה באניות ובשעות בין 06:30 לבין 18:00 לכל צורך אחר; : (ב) בנמל אשדוד - :: לצורך עבודה באניות ובמטענים, ::: פרט לימי ששי - בשעות שבין 06:30 ובין 15:30; ::: בימי ששי בשעות שבין 06:30 ובין 13:30; :: לכל צורך אחר, פרט לימי ששי - ::: בשעות שבין 07:30 ובין 15:30 בתקופת החורף; ::: בשעות שבין 07:30 ובין 14:00 בתקופת הקיץ; :: בימי ששי - ::: בתקופת החורף, בשעות שבין 07:30 ובין 14:00; ::: בתקופת הקיץ, בשעות שבין 07:30 ובין 13:00; :: בפסקה זו - ::- "תקופת חורף" - ימי העבודה שבין תום תקופת הקיץ ובין ה-15 ביוני; ::- "תקופת קיץ" - ימי העבודה שבין ה-16 ביוני ובין ערב ראש השנה; : (ג) בנמל אילת - :: לצורך עבודה באניות ובמטענים כוללת מתן שירותים על ידי סירות, פרט לימי ששי - ::: בתקופת הקיץ, בשעות שבין 05:30 ובין 13:30; ::: בתקופת החורף, בשעות שבין 06:00 ובין 14:00; :: בימי ששי - ::: בתקופת הקיץ, בשעות שבין 05:30 ובין 12:30; ::: בתקופת החורף, בשעות שבין 06:00 ובין 13:00; :: לכל צורך אחר, פרט לימי ששי - ::: בתקופת הקיץ, בשעות שבין 06:30 ובין 13:30; ::: בתקופת החורף, בשעות שבין 07:00 ובין 15:00; :: בימי ששי - ::: בתקופת הקיץ, בשעות שבין 06:30 ובין 11:30; ::: בתקופת החורף, בשעות שבין 07:00 ובין 12:00; :: בפסקה זו - ::- "תקופת חורף" - ימי העבודה שבין 16 באוקטובר ובין 14 במאי; ::- "תקופת קיץ" - ימי העבודה שבין 15 במאי ובין 15 באוקטובר. == תוספת שניה (תיקון: תשמ"ד-3) __NOSUB__ == ==== ((([[תקנות 124]], [[129]], [[131]]))) ==== @ <עוגן תוספת חלק א> : {{מוגדל|א. כללי}} @ 1. : [[בתוספת זו]], "כמות בטונות" - כמות חמרי הנפץ נטו, למעט אריזות, עטיפות, תרמילים וגופי תחמושת. @ 2. : בחישוב רדיוס אזור סכנה "א" במטען חמרי נפץ שחלקים ממנו מסווגים ביותר מקבוצה אחת - : (1) תצורף הכמות בטונות של כל חלקי המטען; : (2) המטען על כל חלקיו יסווג בקבוצה שרדיוס אזור סכנה "א" התואם הוא הגדול יותר, ואזור סכנה "ב" יהיה בהתאם לכך. @ 3. : הרדיוסים של אזורי סכנה "א" ו-"ב" ימדדו במעגל שמרכזו במרכז אזור המניעה המיועד. @ <עוגן תוספת חלק ב> <עוגן טופס 1> : {{מוגדל|ב. טופס 1}} {{ש}} ((([[תקנה 124(א)]]))) @ : {{ממורכז|'''הודעה מוקדמת על כניסת אנית חמרי נפץ לנמל או על הכנסת חמרי נפץ לתחום נמל'''}} : א. שם האניה: .............................. : ב. תאריך ושעה צפויים להגעתה/ הפלגתה*: .................... לנמל/מנמל* .................... : ג. תאריך מבוקש לביצוע פריקה/טעינה*: ..................... : ד. רדיוס אזורי סכנה "א" ............... מטרים ; רדיוס אזורי סכנה "ב" ............... מטרים; : ה. בכל מקרה שאזור סכנה "א" חורג מתחום האזור המוגבל יש לצרף בקשה מאושרת לפי [[תקנה 129(ג)]]. : {| style="table-layout: fixed; width: 100%;" ! rowspan="2" | שם החומר !! colspan="4" | !! colspan="2" | משקל !! rowspan="2" | סוג האריזה !! rowspan="2" | סימני היכר מס' המכולה !! rowspan="2" | מספר האריזות |- ! I.M.O Class !! מס' קטלוגי !! I.M.D.G. Code Page !! מס' U.N.‎ !! נטו !! ברוטו |- | || || || || || || || || || |- | || || || || || || || || || |- | || || || || || || || || || |} : ו. המטען יוצא מהנמל/יגיע אל הנמל* באמצעות משאיות/קרונות רכבת* .............................. : ז. שם הנציג/הנציגים* המוסמך (הבקי בסוגי חמרי הנפץ) אשר יהיה נוכח בעת השינוע .............................. : ח. רצ"ב תכנית סיוור ורשימת ספנות. @ : אני הח"מ .................... מצהיר ומאשר בזאת כי הפרטים שנמסרו לעיל הינם לפי מיטב ידיעתי נכונים ומדוייקים. @ : {{טורים שווים ממורכז | {{טקסט תחתי|....................|התפקיד}} | {{טקסט תחתי|....................|חתימה}} }} @ : {{מוקטן|* מחק את המיותר.}} : {{מוקטן|** קטלוג לסיווג חמרים מסוכנים של רשות הנמלים.}} @ : לשימוש מחלקת תפעול: {{ש}} '''תשומת הלב מופנית לתוספת לתקנות בדבר טעינת המרי נפץ ופריקתם.''' : החלטות: :: מקום עגינת האניה: .............................. :: מקום ואזור השינוע: .............................. :: קצב ושיטת הפריקה/ טעינה: .............................. :: מספר הצוותים: .............................. : הערות: ............................................................ @ : {{טורים שווים | תאריך: .................... | רמ"ח תיפעול {{טקסט תחתי|....................|(חתימה)}} }} @ : מכבי אש/ בטיחות @ <עוגן תוספת חלק ג> <עוגן טופס 2> : {{מוגדל|ג. טופס 2}} {{ש}} ((([[תקנה 129(ג)(1)]]))) @ : {{ממורכז|'''בקשה לטעינה ולפריקה של חמרי נפץ בכמות גדולה יותר כשאזור סכנה א' התואם חורג מתחום האזור המוגבל'''}} @ (תיקון: תשנ"ט) : (('''חלק א'''' - ימולא על ידי יבואן/יצואן)) @ : אל: המנהל הכללי, משרד הבטחון - המנהל הכללי, רשות הנמלים @ : 1. נבקשכם לאשר פריקה/טעינה של חמרי נפץ בנמל .................... אזור סכנה א' התואם הוא .......... מטרים וגדול מהאזור המוגבל בנמל ב: .......... מטרים. : 2. הערות ............................................................ : {{טורים שווים | : 3. סימוכין: טופס "הודעה לפי [[תקנה 124(ג)]]" | מתאריך .................... {{ש}} שעה .................... {{ש}} סימוכין .................... }} @ : {{טורים שווים | תאריך .................... | חתימה .................... }} @ : {{טורים שווים | שעה .................... | תפקיד .................... }} @ : (('''חלק ב'''' - מנכ"ל משהב"ט)) @ : לאחר עיון בבקשתכם הריני מאשר בקשתכם לפי הסמכות שניתנה לי לפי [[תקנות אלה|תקנה 129(ג) לתקנות הנמלים, התשל"א-1971]], ובהתאם לשיקולים ולתנאים הבאים: : 1. שינוע חמרי הנפץ האמור חיוני מטעמים שבבטחון המדינה או שלמדינה עניין בהם. : 2. ננקטו כל הצעדים הנדרשים בנסיבות המקרה לטיפול צה"ל ומשטרת ישראל בכל פיגוע אפשרי במקרה אסון בתחום אזור סכנה "א" ו-"ב", הכל לפי המקרה, כשאותם אזורים חורגים כולם או מקצתם מתחום האזור המוגבל. : 3. משרד הבטחון ישא במלוא האחריות לכל נזק הנובע מן החריגה, אם יהיה, וישפה את רשות הנמלים בגין כל נזק כאמור. @ : {{טורים שווים | תאריך .................... | }} @ : {{טורים שווים | שעה .................... | חתימה {{טקסט תחתי|..............................|המנהל הכללי של משרד הבטחון}} }} @ (תיקון: תשנ"ט) : (('''חלק ג'''' - מנכ"ל רשות הנמלים)) @ : '''יוגש למנכ"ל רשות הנמלים רק במקרה של אישור ע"י מנכ"ל משהב"ט''' : לאחר עיון בבקשתכם וקבלת אישור מנכ"ל משהב"ט הריני מאשר בקשתכם לפי סמכות שניתנה לי לפי [[תקנות אלה|תקנה 129(ג) לתקנות הנמלים, התשל"א-1971]], בהתאם לתנאים שלעיל ולתנאים נוספים כלהלן: : ............................................................ : ............................................................ @ : {{טורים שווים | תאריך .................... | }} @ : {{טורים שווים | שעה .................... | חתימה {{טקסט תחתי|..............................|מנכ"ל רשות הנמלים}} }} @ <עוגן תוספת חלק ד> : {{מוגדל|ד. סיווג מטעני חמרי נפץ לפי טבלאות של כמויות ורדיוסים של אזורי סכנה}} {{ש}} ((([[תקנה 124(ב)]]))) ==== לוח א' - טבלת כמויות ורדיוסי אזורי הסכנה לקבוצה 1.1 בסיווג ((ה))קודקס ((של אימ"ו)) ==== : {| style="table-layout: fixed; width: 300px;" ! rowspan="2" | חומר נפץ {{ש}} (כמות בטונות) !! אזור סכנה א' !! אזור סכנה ב' |- ! colspan="2" | (רדיוס במטרים) |- | 1 || 72 || 160 |- | 2 || 91 || 202 |- | 3 || 104 || 231 |- | 4 || 114 || 254 |- | 5 || 123 || 274 |- | 6 || 131 || 291 |- | 7 || 138 || 306 |- | 8 || 144 || 320 |- | 9 || 150 || 333 |- | 10 || 155 || 345 |- | 11 || 160 || 356 |- | 12 || 165 || 366 |- | 13 || 169 || 376 |- | 14 || 174 || 386 |- | 15 || 178 || 395 |- | 16 || 181 || 403 |- | 17 || 185 || 411 |- | 18 || 189 || 419 |- | 19 || 192 || 427 |- | 20 || 195 || 434 |- | 21 || 199 || 441 |- | 22 || 202 || 448 |- | 23 || 205 || 455 |- | 24 || 208 || 462 |- | 25 || 211 || 468 |- | 26 || 213 || 474 |- | 27 || 216 || 480 |- | 28 || 219 || 486 |- | 29 || 221 || 492 |- | 30 || 224 || 497 |- | 31 || 226 || 503 |- | 32 || 229 || 508 |- | 33 || 231 || 513 |- | 34 || 233 || 518 |- | 35 || 236 || 523 |- | 36 || 238 || 528 |- | 37 || 240 || 533 |- | 38 || 242 || 538 |- | 39 || 244 || 543 |- | 40 || 246 || 547 |- | 41 || 248 || 552 |- | 42 || 250 || 556 |- | 43 || 252 || 561 |- | 44 || 254 || 566 |- | 45 || 256 || 571 |- | 46 || 258 || 576 |- | 47 || 260 || 581 |- | 48 || 262 || 586 |- | 49 || 263 || 591 |- | 50 || 265 || 596 |- | 52 || 269 || 606 |- | 54 || 272 || 617 |- | 56 || 275 || 628 |- | 58 || 279 || 639 |- | 60 || 282 || 651 |- | 62 || 285 || 663 |- | 64 || 288 || 675 |- | 66 || 291 || 687 |- | 68 || 294 || 699 |- | 70 || 297 || 712 |- | 72 || 300 || 724 |- | 74 || 302 || 737 |- | 76 || 305 || 750 |- | 78 || 308 || 763 |- | 80 || 310 || 776 |- | 82 || 313 || 789 |- | 84 || 315 || 801 |- | 86 || 318 || 814 |- | 88 || 320 || 827 |- | 90 || 323 || 840 |- | 92 || 325 || 852 |- | 94 || 327 || 864 |- | 96 || 330 || 876 |- | 98 || 332 || 888 |- | 100 || 334 || 899 |- | 102 || 336 || 910 |- | 104 || 339 || 921 |- | 106 || 341 || 931 |- | 108 || 343 || 941 |- | 110 || 345 || 950 |- | 112 || 347 || 959 |- | 114 || 349 || 967 |- | 116 || 351 || 974 |- | 118 || 353 || 981 |- | 120 || 355 || 986 |- | 122 || 357 || 992 |- | 124 || 359 || 997 |- | 126 || 361 || 1003 |- | 128 || 363 || 1008 |- | 130 || 365 || 1013 |- | 132 || 367 || 1018 |- | 134 || 368 || 1023 |- | 136 || 370 || 1029 |- | 138 || 372 || 1034 |- | 140 || 374 || 1038 |- | 142 || 376 || 1043 |- | 144 || 377 || 1048 |- | 146 || 379 || 1053 |- | 148 || 381 || 1058 |- | 150 || 383 || 1063 |- | 160 || 391 || 1086 |- | 170 || 399 || 1108 |- | 180 || 407 || 1129 |- | 190 || 414 || 1150 |- | 200 || 421 || 1170 |- | 210 || 428 || 1189 |- | 220 || 435 || 1207 |- | 230 || 441 || 1225 |- | 240 || 447 || 1243 |- | 250 || 454 || 1260 |- | 260 || 460 || 1277 |- | 270 || 465 || 1293 |- | 280 || 471 || 1308 |- | 290 || 477 || 1324 |- | 300 || 482 || 1339 |- | 310 || 487 || 1354 |- | 320 || 492 || 1368 |- | 330 || 498 || 1382 |- | 340 || 503 || 1396 |- | 350 || 507 || 1409 |- | 360 || 512 || 1423 |- | 370 || 517 || 1436 |- | 380 || 522 || 1449 |- | 390 || 526 || 1461 |- | 400 || 531 || 1474 |- | 410 || 535 || 1486 |- | 420 || 539 || 1498 |- | 430 || 543 || 1510 |- | 440 || 548 || 1521 |- | 450 || 552 || 1533 |- | 460 || 556 || 1544 |- | 470 || 560 || 1555 |- | 480 || 564 || 1566 |- | 490 || 568 || 1577 |- | 500 || 571 || 1587 |- | 510 || 575 || 1598 |- | 520 || 579 || 1608 |- | 530 || 583 || 1619 |- | 540 || 586 || 1629 |- | 550 || 590 || 1639 |- | 560 || 593 || 1649 |- | 570 || 597 || 1658 |- | 580 || 600 || 1668 |- | 590 || 604 || 1677 |- | 600 || 607 || 1687 |- | 610 || 611 || 1696 |- | 620 || 614 || 1705 |- | 630 || 617 || 1715 |- | 640 || 620 || 1724 |- | 650 || 624 || 1732 |- | 700 || 639 || 1776 |- | 750 || 654 || 1817 |- | 800 || 668 || 1857 |- | 850 || 682 || 1895 |- | 900 || 695 || 1931 |- | 950 || 708 || 1966 |- | 1000 || 720 || 2000 |- | 1050 || 732 || 2033 |- | 1100 || 743 || 2065 |- | 1150 || 754 || 2095 |- | 1200 || 765 || 2125 |- | 1250 || 776 || 2154 |- | 1300 || 786 || 2183 |- | 1350 || 796 || 2210 |- | 1400 || 805 || 2237 |- | 1450 || 815 || 2264 |- | 1500 || 824 || 2289 |} ==== לוח ב' - טבלת כמויות ורדיוסי אזורי הסכנה לקבוצה 1.2 בסיווג הקודקס של אימ"ו ==== : {| style="table-layout: fixed; width: 400px;" ! rowspan="2" | תת-קבוצה !! rowspan="2" | חמרי נפץ {{ש}} (כמות בטונות) !! אזור סכנה א' !! אזור סכנה ב' |- ! colspan="2" | (רדיוס במטרים) |- | א. || בלתי מוגבלת || 60 || 120 |- | ב. || בלתי מוגבלת || 120 || 240 |- | ג. || בלתי מוגבלת || 185 || 370 |- | ד. || בלתי מוגבלת || 275 || 550 |} ==== לוח ג' - טבלת כמויות ורדיוסי אזורי הסכנה לקבוצה 1.3 בסיווג הקודקס של אימ"ו ==== : {| style="table-layout: fixed; width: 300px;" ! rowspan="2" | הכמות בטונות !! אזור סכנה א' !! אזור סכנה ב' |- ! colspan="2" | (רדיוס במטרים) |- | 5 || 50 || 55 |- | 10 || 50 || 69 |- | 15 || 50 || 79 |- | 20 || 54 || 87 |- | 25 || 58 || 94 |- | 30 || 62 || 99 |- | 35 || 65 || 105 |- | 40 || 68 || 109 |- | 45 || 71 || 114 |- | 50 || 74 || 118 |- | 55 || 76 || 122 |- | 60 || 78 || 125 |- | 65 || 80 || 129 |- | 70 || 82 || 132 |- | 75 || 84 || 135 |- | 80 || 86 || 138 |- | 85 || 141 || 888 |- | 90 || 90 || 143 |- | 95 || 91 || 146 |- | 100 || 93 || 149 |- | 105 || 94 || 151 |- | 110 || 96 || 153 |- | 115 || 97 || 156 |- | 120 || 99 || 158 |- | 125 || 100 || 160 |- | 130 || 101 || 162 |- | 135 || 103 || 164 |- | 140 || 104 || 166 |- | 145 || 105 || 168 |- | 150 || 106 || 170 |- | 155 || 107 || 172 |- | 160 || 109 || 174 |- | 165 || 110 || 176 |- | 170 || 111 || 177 |- | 175 || 112 || 179 |- | 180 || 113 || 181 |- | 185 || 114 || 182 |- | 190 || 115 || 184 |- | 195 || 116 || 186 |- | 200 || 117 || 187 |- | 205 || 118 || 189 |- | 210 || 119 || 190 |- | 215 || 120 || 192 |- | 220 || 121 || 193 |- | 225 || 122 || 195 |- | 230 || 123 || 196 |- | 235 || 123 || 197 |- | 240 || 124 || 199 |- | 245 || 125 || 200 |- | 250 || 126 || 202 |- | 260 || 128 || 204 |- | 270 || 129 || 207 |- | 280 || 131 || 209 |- | 290 || 132 || 212 |- | 300 || 134 || 214 |- | 310 || 135 || 217 |- | 320 || 137 || 219 |- | 330 || 138 || 221 |- | 340 || 140 || 223 |- | 350 || 141 || 226 |- | 360 || 142 || 228 |- | 370 || 144 || 230 |- | 380 || 145 || 232 |- | 390 || 146 || 234 |- | 400 || 147 || 236 |- | 410 || 149 || 238 |- | 420 || 150 || 240 |- | 430 || 151 || 242 |- | 440 || 152 || 243 |- | 450 || 153 || 245 |- | 460 || 154 || 247 |- | 470 || 155 || 249 |- | 480 || 157 || 251 |- | 490 || 158 || 252 |- | 500 || 159 || 254 |- | 510 || 160 || 256 |- | 520 || 161 || 257 |- | 530 || 162 || 259 |- | 540 || 163 || 261 |- | 550 || 164 || 262 |- | 560 || 165 || 264 |- | 570 || 166 || 265 |- | 580 || 167 || 267 |- | 590 || 168 || 268 |- | 600 || 169 || 270 |- | 610 || 170 || 271 |- | 620 || 171 || 273 |- | 630 || 171 || 274 |- | 640 || 172 || 276 |- | 650 || 173 || 277 |- | 660 || 174 || 279 |- | 670 || 175 || 280 |- | 680 || 176 || 281 |- | 690 || 177 || 283 |- | 700 || 178 || 284 |- | 710 || 178 || 285 |- | 720 || 179 || 287 |- | 730 || 180 || 288 |- | 740 || 181 || 289 |- | 750 || 182 || 291 |- | 800 || 186 || 297 |- | 900 || 193 || 309 |- | 1000 || 200 || 320 |- | 1100 || 206 || 330 |- | 1200 || 213 || 340 |- | 1300 || 218 || 349 |- | 1400 || 224 || 358 |- | 1500 || 229 || 366 |} ==== לוח ד' - טבלת כמויות ורדיוס אזורי הסכנה לקבוצה 1.4 בסיווג הקודקס ==== איזור איז זר הכמות סכנה סכנה בטונות אי ני רדיוס במטרים) : {| style="table-layout: fixed; width: 300px;" ! rowspan="2" | הכמות בטונות !! איזור סכנה א' !! איזור סכנה ב' |- ! colspan="2" | (רדיוס במטרים) |- | בלתי מוגבל || 50 || 50 |} ==== לוח ה' - חלוקת קבוצה 1.2 לתת-קבוצות ==== ==== {{מוקטן|(ראה טבלת כמויות ורדיוסי אזורי סכנה [[בלוח ב']])}} ==== : {| style="table-layout: fixed; width: 300px;" ! המספר בקטלוג לסיווג חמרים מסוכנים !! מספר בקודקס !! תת-קבוצה |- | 0198 || 1203 || ב |- | 0201 || 1204 || א |- | 0205 || 1206 || ג |- | 0210 || 1207 || ג |- | 0213 || 1207 || ג |- | 0216 || 1208 || ג |- | 0218 || 1209 || ג |- | 0222 || 1210 || ד |- | 0303 || 1210-5 || ד |- | 0306 || 1210-7 || ד |- | 0446 || 1218 || ב |- | 0452 || 1215 || ד |- | 0454 || 1214 || ב |- | 0457 || 1220 || ב |- | 0459 || 1219 || ב |- | 0614 || 1231 || ג |- | 0623 || 1224 || ד |- | 0625 || 1225 || ד |- | 0627 || 1229 || א |- | 0769 || 1241 || א |- | 0779 || 1242 || ד |- | 0803 || 1244 || א |- | 0893 || 1248 || א |- | 1258 || 1250 || ג |- | 1302 || 1260 || א |- | 1327 || 1262 || ב |- | 1329 || 1263 || ב |- | 1332 || 1264 || ב |- | 1433 || 1266 || א |- | 1764 || 1270 || ב |- | 1766 || 1269 || ב |- | 2075 || 1126 || ג |- | 2171 || 1273 || ד |- | 2175 || 1275 || ד |- | 2177 || 1274 || ד |- | 2258 || 1282 || ג |- | 2259 || 1283 || ד |- | 2261 || 1281 || ג |- | 2264 || 1278 || ד |- | 2266 || 1279 || ד |- | 2326 || 1288 || ד |- | 2446 || 1289 || ג |- | 2448 || 1288-1 || ג |- | 2481 || 1131-1 || ג |- | 2757 || 1294 || ד |} === ה. טופס 3 <עוגן טופס 3> === ==== ((([[תקנות 131]] [[ו-165]]))) (תיקון: תשנ"ב) ==== ==== תיאור הדגל ==== @ : ארכו ורחבו 100 סנטימטרים, או אורך ורוחב שווים גדולים מאלה; צבעו אדום וקצהו הרחוק מן התורן ייקמט על ידי משולש שווה שוקיים שקודקודו זווית ישרה, כפי שנקבע בקוד הסימנים הבינלאומי 1969 כסימן היכר. : {{ממורכז|[[תמונה:ICS Bravo gazette.png|180px]]}} == תוספת שלישית (תיקון: תשנ"ב) __NOSUB__ == @ <עוגן טופס 1> : '''טופס 1:''' הודעה על חומרים מסוכנים ((([[תקנה 151]]))) @ <עוגן טופס 2> : '''טופס 2:''' טופס ביקורת בטיחות לאניות חמרים מסוכנים בצובר נוזלי ולמתקנים במסוף ((([[תקנה 170ט]]))) @ <עוגן טופס 3> : '''טופס 3:''' טבלת סיווג מסירה ותעריפים לחומרים מסוכנים ארוזים ((([[תקנה 170כו]]))) == תוספת רביעית __NOSUB__ == ==== ((([[תקנה 187]]))) ==== === דרישה בדבר אניה טרופה === @ (תיקון: תשנ"ט) : (((הטופס הושמט))) == תוספת חמישית (תיקון: תשל"ח, תשמ"ב-2, תשמ"ט-5) __NOSUB__ == === חלק א': אגרות כלי שיט === ==== ((([[תקנה 190]]))) ==== @ 1. אגרת מגדלור : בעד כל כניסה של כלי שיט לנמל תשולם אגרת מגדלור כמפורט [[פרט 3|בסעיף 3 להלן]], אולם לא תיגבה אגרת מגדלור לגבי כלי שיט שחזר לאותו נמל מבלי שביקר בינתיים בנמל מחוץ לישראל. @ 2. (תיקון: תשנ"ד, תש"ע) : (((בוטל).)) @ 3. שיעור אגרות מגדלור (תיקון: תשמ"ט-6, תש"ע) : אגרת מגדלור, כאמור [[פרט 1|בסעיף 1]] תשולם בהתאם לאורך כלי השיט בשיעורים הנקובים להלן: : {| ! rowspan="2" | אורך כלי השיט במטרים {{ש}} (חלק של מטר ייחשב כמטר שלם) !! האגרה בשקלים חדשים למטר אורך |- ! אגרת מגדלור |- | עד 50 || 0.50 |- | 51 עד 60 || 0.70 |- | 61 עד 70 || 0.90 |- | 71 עד 80 || 1.40 |- | 81 עד 90 || 1.50 |- | 91 עד 100 || 1.70 |- | 101 עד 110 || 2.00 |- | 111 עד 150 || 3.30 |- | 151 עד 160 || 4.60 |- | 161 עד 170 || 5.20 |- | 171 עד 180 || 6.20 |- | 181 עד 190 || 7.30 |- | 191 עד 220 || 8.50 |- | 221 עד 250 || 10.30 |- | 251 עד 300 || 17.20 |- | מעל 300 || 37.00 |} @ 4. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) @ 5. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) @ 6. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) @ 7. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) @ 8. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) @ 9. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) === חלק ב': אגרות סבלות (((בוטל))) (תיקון: תש"ע) === @ 10. (תיקון: תשנ"ה-5, תש"ע) : (((בוטל).)) @ 11. (תיקון: תשנ"ה-5, תש"ע) : (((בוטל).)) @ 12. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) @ 13. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) @ 14. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) @ 15. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) @ 16. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) === חלק ג': אגרות רציף (((בוטל))) (תיקון: תש"ע) === @ 17. (תיקון: תשנ"ג-3, תשנ"ה-3, תשנ"ט-5, תשס"ג, תש"ע) : (((בוטל).)) @ 18. (תיקון: תשנ"ט-5, תש"ע) : (((בוטל).)) === חלק ד': אגרות לשירותים מסויימים === ==== ((([[תקנה 250]]))) ==== @ 19. : בעד השירותים המפורטים להלן הניתנים למטענים ישולמו האגרות המצויינות לצידם; בנמל אילת ישולמו האגרות המצויינות בסעיף זה בתוספת של 15 אחוזים: : (()) '''א. מיון לפי סימנים עיקריים או סימני עזר''' :: {| ! rowspan="3" | סוג המטען !! colspan="4" | שקלים חדשים לכל טון מטרי |- ! colspan="2" | לפי סימן עיקרי !! colspan="2" | לפי סימן עזר |- ! {{מוקטן|טור א'}} !! {{מוקטן|טור ב'}} !! {{מוקטן|טור א'}} !! {{מוקטן|טור ב'}} |- | colspan="5" | : 1. ברזל בלתי ארוז או באגידים (ליפטים) שמשקל כל אגיד - |- | :: אינו עולה על 100 ק"ג || 2.21 || 4.42 || 1.50 || 3.00 |- | :: עולה על 100 ק"ג || 1.69 || 3.38 || 1.20 || 2.40 |- | colspan="5" | : 2. צינורות בקוטר - |- | :: עד 3″ || 1.69 || 3.38 || 1.20 || 2.40 |- | :: מעל 3″ עד 8″ || 1.17 || 2.34 || 0.80 || 1.60 |- | :: מעל 8″ || 2.08 || 4.16 || 1.40 || 2.80 |- | colspan="5" | : 3. לוחות או פחים בודדים או באגידים שמשקל כל יחידה או אגיד - |- | :: אינו עולה על 100 ק"ג || 2.08 || 4.16 || 1.40 || 2.80 |- | :: עולה על 100 ק"ג || 1.17 || 2.34 || 0.80 || 1.60 |- | : 4. שקים וחביות || 1.43 || 2.86 || 1.00 || 2.00 |- | : 5. קרטונים || 1.69 || 3.38 || 1.20 || 2.40 |- | : 6. מטען אחר || 2.08 || 4.16 || 1.40 || 2.80 |} : '''ב. מיון עץ וטיפול בעץ''' :: {| ! סוג המטען !! היחידה !! בשקלים חדשים {{ש}} לכל יחידה |- | colspan="3" | : 1. בעד מיון לפי סימנים עיקריים של עץ - |- | :: א. לבן ואורן || מטר מעוקב || 1.17 |- | :: ב. אשור || מטר מעוקב || 1.69 |- | :: ג. אריזה || טון מטרי || 2.21 |- | colspan="3" | : 2. בעד מיון לפי סימני עזר של עץ - |- | :: א. לבן, לפי מידות עובי, רוחב ואורך || מטר מעוקב || 3.00 |- | :: ב. אורן, לפי מידות עובי ורוחב || מטר מעוקב || 3.00 |- | :: ג. אשור, לפי מידות עובי || מטר מעוקב || 5.00 |- | :: ד. אריזה || טון מטרי || 1.20 |- | colspan="3" | : 3. בעד טיפול לצורך מדידה של עץ - |- | :: א. לבן ואורן || מטר מעוקב || 3.00 |- | :: ב. אשור || מטר מעוקב || 5.00 |} @ 20. : בעד כל אחד מהשירותים המפורטים להלן ישולמו האגרות המצויינות לצידם: :: [---] {{מוקטן|<u>האגרה בשקלים חדשים</u>}} : 1. שימוש בחבלי הנמל לרתיקת אניות על יד שובר הגלים - :: עד 72 שעות, לכל 24 שעות או חלק מהן [---] 12.35 :: לכל חבל לכל 24 שעות נוספות או חלק מהן [---] 6.11 : 2. (א) שימוש בגמלה (Gang way) של הנמל שלא לצורך העלאה או הורדה של הנוסעים - ::: (1) כאשר ארכה עד 5 מטר, לכל 24 שעות או חלק מהן [---] 4.29 ::: (2) כאשר ארכה עולה על 5 מטר, לכל 24 שעות או חלק מהן [---] 8.58 :: (ב) תשלום האגרה לפי סעיף קטן זה אינו פוטר מחובת תשלום בעד השירותים הקשורים בהגשת הגמלה לאניה או סילוקה ממנה. : 3. (א) שימוש בארבות (מזמן מסירתן לידי המזמין ועד החזרתן) שלא לצורך ניטול מטענים - ::: (1) ארבות משא, לכל 24 שעות או חלק מהן, לכל ארבה שמעמסה - :::: עד 40 טון [---] 43.55 :::: למעלה מ-40 טון [---] 61.10 ::: (2) ארבות פונטון לנוסעים, לכל 24 שעות או חלק מהן, לכל ארבה [---] 30.55 :: (ב) בעד שימוש בארבות מחוץ למעגן הסגור תשולם תוספת בשיעור 75% לאגרה הקבועה בפסקה (א). : 4. (א) אספקת מים לאניות העוגנות בנמל - ::: (1) באמצעות כלי שיט - :::: ל-30 הטון הראשונים או חלק מהם [---] 105.30 :::: לכל טון נוסף [---] 3.51 ::: (2) באמצעות צינורות מהרציף - :::: ל-15 הטון הראשונים או חלק מהם [---] 31.20 :::: לכל טון נוסף [---] 2.08 :: (ב) בימי מנוחה תשולם האגרה שנקבעה בפסקה (א) בתוספת של 75%. @ 21. : (א) מנהל הנמל רשאי לאשר בתעודה בכתב נוהל מסויים בשחרור מטען, והוא רשאי לאשר כאמור, כי שולמו כדין סכומים כאגרות רשיון, כאגרות מגדלור, כאגרות עגינה או בעד שירות הכרוך בעבודה בנמל או לכל מטרה אחרת שרשות הנמלים והרכבות תורה לאשר. : (ב) בעד תעודת אישור כאמור בסעיף קטן (א) תשולם אגרה כדלקמן: :: {| ! למטעני יבוא !! בשקלים חדשים |- | : 1. לכל אישור המשמש תעודת שער הניתן בנוסף לאישור המקורי || 2.0 |- | : 2. לכל תעודת אישור אחרת || 4.0 |- ! למטעני יצוא !! |- | :: לכל תעודת אישור || 1.0 |} @ 22. : (א) נכח פקיד, לפי הזמנה, לצרכי השגחה על עבודה בנמל בזמן העבודה הרגיל, תשולם בעד כל פקיד, לכל שעה או חלק ממנה, אגרה בסך 5.30 שקלים חדשים בנמלי חיפה ואשדוד ו-6.10 שקלים חדשים בנמל אילת. : (ב) הודיע מי שביקש נוכחות כאמור בסעיף קטן (א) לפני הזמן שבו צריך פקיד להיות נוכח באותה עבודה כאמור, כי שירותיו של אותו פקיד אינם דרושים, לא תשולם האגרה הקבועה; הודיע בעל הבקשה לאותה נוכחות למנהל הנמל, לאחר התחלת נוכחותו של פקיד כלשהו באותה עבודה, כי שירותיו של הפקיד המיוחד אינם דרושים או שאינם דרושים עוד, תהיה האגרה שיש לשלמה, האגרה המשתלמת בעד התקופה המתחילה בשעת התחלת נוכחותו של הפקיד והמסתיימת בשעת קבלת ההודעה אצל מנהל הנמל, או המסתיימת בשעה שהפקיד הנוכח מפסיק נוכחותו באותה עבודה, הכל לפי התקופה הקצרה ביותר. : (ג) פנו שני מבקשים או יותר בבקשה לנוכחות כאמור בסעיף קטן (א) למשך אותו זמן, תשולם האגרה שנקבעה במלואה בידי כל מבקש בעד כל הזמן שבו נכח פקיד כאמור באותה עבודה בשביל אותם המבקשים. @ 23. : (א) שירות שמירת טובין בלשכת המודיעין בנמל יינתן לבעלי רשיונות כניסה לנמל בלבד; לא יתקבלו לשמירה - :: (1) כסף, תכשיטים ודברי ערך אחרים; :: (2) כל יחידת טובין שאחד מממדיה עולה על 60 ס"מ. : (ב) בעד שמירת כל יחידת טובין בלשכת המודיעין תשולם אגרה של 0.06 שקלים חדשים ליממה הראשונה ושל 0.12 שקלים חדשים לכל יממה נוספת. : (ג) מנהל הנמל רשאי לפטור מחובת תשלום האגרות לפי סעיף קטן (ב), כולן או מקצתן. === חלק ה': אגרות שימוש בציוד (((בוטל))) (תיקון: תש"ע) === @ 24. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) @ 25. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) === חלק ו': אגרת איסוף מי שיפוליים (((בוטל))) (תיקון: תש"ע) === @ 26. (תיקון: תש"ע) : (((בוטל).)) == תוספת ששית (((בוטלה))) (תיקון: תשמ"ט-5, תש"ע) __NOSUB__ == == לוח השוואה == : {| width="100%" ! width="200px" | תקנה חדשה !! תקנה קודמת |- | [[1]] || |- | [[2]] || [[תקנות הנמלים 1943|תקנה 10(2) לתקנות הנמלים, 1943]]. |- | 3 || |- | [[4–10]] || [[+|תקנות 1–6]] [[ו-7א לתקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל), תשט"ז-1956]]. |- | [[11–13]] || |- | [[14]] || [[תקנות הנמלים 1943|תקנה 11 לתקנות הנמלים, 1943]]. |- | [[15]] [[ו-16]] || |- | [[17]] || [[תקנה 5(א) לתקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל), תשט"ז-1956]]. |- | [[18]] || [[תקנות הנמלים 1943|תקנה 12(2) לתקנות הנמלים, 1943]]. |- | [[19–24]] || |- | [[25]] [[ו-26]] || תקנה 3(2)(א) ו-(ב) לתקנות הנמלים (מתן רשיונות לכלי שיט וסימונם). |- | [[27]] || |- | [[28(א)]] || תקנה 2 לתקנות הנמלים (השימוש בספינות בתוך תחומי אזור מוגבל), 1936. |- | [[28(ב)–30]] || תקנה 3(5) ו-(11) לתקנות הנמלים (מתן רשיונות לכלי שיט וסימונם)((.)) |- | [[31–35]] || |- | [[36]] || [[+|תקנות 2]] [[ו-3 לתקנות הנמלים (הנפת דגלים ע"י ספינות), 1936]]. |- | [[37–47]] || [[תקנות 1–8 לתקנות הנמלים (רישוי נתבים), תשכ"ה-1964]]. |- | [[48]] || תקנה 2 לתקנות הנמלים (ניתוב כלי שיט בנמלים), תשכ"ד-1964. |- | [[49]] || תקנות 5 ו-6 לתקנות נמל חיפה. |- | [[50]] || |- | [[51–53]] || [[תקנות הנמלים 1943|תקנות 3–5 לתקנות הנמלים, 1943]]. |- | [[54–56]] || |- | [[57]] || [[תקנה 2 לתקנות נמל חיפה (כוח מניע), 1934]]. |- | [[58]] [[ו-59]] || |- | [[60]] || תקנות נמל חיפה (עגינה ברציף), 1934. |- | [[61–66]] || |- | [[67]] [[ו-68]] || [[+|תקנות 6]] [[תקנות הנמלים 1943|ו-7 לתקנות הנמלים, 1943]]. |- | [[69–71]] || |- | [[72]] [[ו-73]] || [[+|תקנות 1]] [[ו-2 לתקנות הנמלים (שימוש בעגורני חוף), תשכ"ד-1964]]. |- | [[74]] || |- | [[75]] || [[תקנות הנמלים 1943|תקנה 7(3) לתקנות הנמלים, 1943]]. |- | [[76]] || |- | [[77]] || תקנה 2 לתקנות נמל חיפה (סימון משקלות) (חבילות וחפצים המועברים באניות), 1947. |- | [[78]] || |- | [[79–81]] || [[+|תקנות 8]] [[ו-9(1) ו-(3) לתקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות), 1946]]. |- | [[82]] || |- | [[83]] || [[תקנה 7 לתקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות), 1946]]. |- | [[84–91]] || |- | [[92–95]] || [[+|תקנות 5]], [[+|13]], [[+|15–17]] [[ו-17א לתקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות), 1946]]. |- | [[96]] [[ו-97]] || [[+|תקנות 8]] [[תקנות הנמלים 1943|ו-9 לתקנות הנמלים, 1943]]. |- | [[98–102]] || |- | [[103]] || [[תקנות הנמלים 1943|תקנה 12(1) לתקנות הנמלים, 1943]]. |- | [[104–106]] || |- | [[107–122]] || [[תקנות 1–16 לתקנות הנמלים (מניעת דליקות בכלי שיט), תשכ"ו-1966]]. |- | [[123–149]] [[והתוספת השניה]] || [[תקנות 1–27 לתקנות הנמלים (טעינת חמרי נפץ ופריקתם), תשכ"ח-1968]]. |- | [[150–170]] [[והתוספת השלישית]] || |- | [[171]] || [[תקנות הנמלים (מניעת זיהום), 1935]]. |- | [[172–185]] [[והתוספת הרביעית]] || |- | [[186–188]] || [[תקנות הנמלים (הודעה על סילוק אניות טרופות), 1947]]. |- | [[189]] || |- | [[190–212]]; [[תוספת 5 חלק א|1–8 בחלק א' לתוספת החמישית]] || תקנות הנמלים (אגרות כלי שיט), תשכ"ו-1966. |- | [[213–217]] || תקנות הנמלים (אגרות הוצאת אשפה מכלי שיט בנמלי חיפה, אשדוד ואילת), תשכ"ח-1968. |- | [[218–232]]; [[תוספת 5 חלק ב|11–22 בחלק ב' לתוספת החמישית]] || תקנות נמל חיפה (אגרות העברת מטענים), תש"ך-1960; תקנה 3 לתקנות נמל חיפה (אגרות לסחורה בהעברה), תשי"ז-1957. |- | [[תוספת 5 חלק ג|23 ו-24 בחלק ג' לתוספת החמישית]] || תקנות נמל חיפה (אגרות קשירה, אגרות מינגש ואגרות רציף); תקנה 4 לתקנות נמל חיפה (אגרות לסחורה בהעברה), תשי"ז-1957. |- | [[233–239]] || |- | [[240–243]] || [[תקנות נמל חיפה ויפו (אגרות החסנה), 1943]]. |- | [[244–249]] || תקנות הנמלים (אגרות למטען אחוד ולכלי רכב במעבר דרך ישראל), תשכ"ט-1969. |- | [[250]]; [[תוספת 5 חלק ד|25–29 בחלק ד' לתוספת החמישית]] || צו נמל חיפה (תעריף לשירותים מסויימים), 1946; [[+|תקנות 10(3) ו-(4)]], [[+|16]] [[תקנות הנמלים 1943|ו-17 לתקנות הנמלים, 1943]]; תקנות נמל חיפה (שמירת טובין), תש"ך-1960. |- | [[251–254]] || [[תקנות הנמלים (אגרות למשגור קטן), תשכ"ו-1966]]. |- | [[255–258]] || [[תקנות הנמלים (שימוש במרצף), תשכ"ז-1967]]. |- | [[259–263]] || תקנות נמל חיפה (אגרות שירותי בית ממגורות), תשי"ז-1957. |- | [[264–270]] || תקנות נמל אשדוד (שינוע מטענים במיתקן התפזורת), תשכ"ז-1967. |- | [[271]] || תקנות הנמלים (אגרות לטעינת מלט בלתי טחון בצובר), תשכ"ז-1967. |- | [[272–275]] || תקנות נמל חיפה ויפו (תשלומי נוסעים), 1945; תקנות נמל חיפה (אגרות נוסעים וחפציהם), תשי"ב-1951. |- | [[276–278]] || [[צו הנמלים (אגרות מלתחה), תשי"ג-1953]]. |- | [[279–282]]; [[תוספת 5 חלק ה|27–29 לחלק ה' לתוספת החמישית]] || צו נמל חיפה (שימוש בציוד) (מס' 2), תשכ"ב-1962. |- | [[283]] [[ו-284]] || [[+|תקנות 7]] [[ו-27 לתקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל), תשט"ז-1956]]. |- | [[285]] || תקנה 3(1) לתקנות הנמלים (מתן רשיונות לכלי שיט וסימונם). |- | [[286]] [[ו-287]] [[והתוספת הראשונה]] || [[תקנות הנמלים 1943|תקנה 10(1) לתקנות הנמלים, 1943]]. |- | [[תוספת 5 חלק א|סעיף 9 בחלק א' לתוספת החמישית]] || התוספת לתקנות נמל חיפה (אגרות שימוש בנמל ובמתקניו על-ידי ספינות דיג), תש"ך-1960. |} == רשימת מונחים __NOTOC__ == {{עמודות|2|{{דוכיווני|זקפים|bollards}} {{דוכיווני|מכולות|containers}} {{דוכיווני|גווה|hulk}} {{דוכיווני|כלי שיט מושבת|laid-up ship}} {{דוכיווני|רתוקות|moorings}} {{דוכיווני|אורך מקסימלי|overall length}} {{דוכיווני|משטחים|pallets}} {{דוכיווני|מענבים|slings}} {{דוכיווני|ספינת אספקה|store ship}} {{דוכיווני|סיוור|stowage}} {{דוכיווני|תכנית סיוור|stowage plan}} {{דוכיווני|חבקים|straps}} {{דוכיווני|במעבר|transit}} {{דוכיווני|שיטעון|transshipment}}}} <פרסום> י"א באלול תש"ל (20 בספטמבר 1970) <חתימה> שמעון פרס, שר התחבורה bei1rna5pcvnev7oyreczc6iff9d4zv 0 344721 3084730 3084604 2026-09-25T08:00:11Z OpenLawBot 8112 [3084728] 3084730 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|תקנות הנמלים, תשל״א–1971}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|ק״ת תשל״א, 306|תקנות הנמלים|https://olaw.org.il/takanot/takanot-2650.pdf}}, {{ח:תיבה|878|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-2688.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״ב, 1371|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-2867.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״ג, 14|תיקון – תקנות בדבר אגרות|https://olaw.org.il/takanot/takanot-2909.pdf}}, {{ח:תיבה|235|תיקון מס׳ 2 – תקנות בדבר אגרות גלנוע|https://olaw.org.il/takanot/takanot-2929.pdf}}, {{ח:תיבה|469|תיקון מס׳ 3 – תקנות בדבר אגרות החסנה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-2946.pdf}}, {{ח:תיבה|521|תיקון מס׳ 4|https://olaw.org.il/takanot/takanot-2949.pdf}}, {{ח:תיבה|838|תיקון מס׳ 5|https://olaw.org.il/takanot/takanot-2974.pdf}}, {{ח:תיבה|914|תיקון מס׳ 6 – תקנות בדבר אגרות|https://olaw.org.il/takanot/takanot-2980.pdf}}, {{ח:תיבה|1096|תיקון מס׳ 7|https://olaw.org.il/takanot/takanot-2991.pdf}}, {{ח:תיבה|1105|תיקון מס׳ 8|https://olaw.org.il/takanot/takanot-2991.pdf}}, {{ח:תיבה|1105|תיקון מס׳ 9|https://olaw.org.il/takanot/takanot-2991.pdf}}, {{ח:תיבה|1838|תיקון מס׳ 10|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3050.pdf}}, {{ח:תיבה|1921|תיקון מס׳ 11|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3055.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״ד, 270|תיקון – תקנות בדבר אגרות|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3085.pdf}}, {{ח:תיבה|481|תיקון מס׳ 2 – תקנות בדבר אגרות קשירת כלי שיט לכונסאות עגינה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3110.pdf}}, {{ח:תיבה|543|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3113.pdf}}, {{ח:תיבה|896|תיקון מס׳ 3|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3154.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״ה, 1156|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3309.pdf}}, {{ח:תיבה|1157|אגרת החסנה – הוראת שעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3309.pdf}}, {{ח:תיבה|1251|אגרות החסנה בנמל אילת – הוראת שעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3314.pdf}}, {{ח:תיבה|1253|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3314.pdf}}, {{ח:תיבה|1329|תיקון מס׳ 3|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3318.pdf}}, {{ח:תיבה|1658|תיקון מס׳ 4|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3334.pdf}}, {{ח:תיבה|1813|תיקון מס׳ 5|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3343.pdf}}, {{ח:תיבה|2090|תקנות הנמלים (אגרות שנתיות לספינות דיג)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3361.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״ו, 147|תקנות־שעת־חירום (הסדרים בעקבות שינוי שער המטבע)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3406.pdf}}, {{ח:תיבה|380|תיקון מס׳ 3|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3426.pdf}}, {{ח:תיבה|590|תיקון מס׳ 5 – תקנות בדבר אגרות הוצאת אשפה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3440.pdf}}, {{ח:תיבה|686|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3447.pdf}}, {{ח:תיבה|1331|תיקון מס׳ 6|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3505.pdf}}, {{ח:תיבה|2482|תיקון מס׳ 8 [צ״ל: מס׳ 7] – תקנות בדבר אגרות הנמלים|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3581.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״ז, 533|תיקון מס׳ 8|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3635.pdf}}, {{ח:תיבה|644|תיקון מס׳ 9|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3644.pdf}}, {{ח:תיבה|1031|תיקון מס׳ 11|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3669.pdf}}, {{ח:תיבה|1215|תיקון מס׳ 12|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3680.pdf}}, {{ח:תיבה|1308|תיקון מס׳ 13|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3687.pdf}}, {{ח:תיבה|2232|תיקון מס׳ 13|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3741.pdf}}, {{ח:תיבה|2454|תיקון מס׳ 15|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3753.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״ח, 622|תיקון מס׳ 2 [צ״ל: תיקון]|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3810.pdf}}, {{ח:תיבה|1020|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3833.pdf}}, {{ח:תיבה|1717|תיקון מס׳ 3|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3869.pdf}}, {{ח:תיבה|1791|תיקון מס׳ 4|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3873.pdf}}, {{ח:תיבה|1951|תיקון מס׳ 3 [צ״ל: מס׳ 5]|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3881.pdf}}, {{ח:תיבה|2091|תיקון מס׳ 4 [צ״ל: מס׳ 6]|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3890.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״ט, 28|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3899.pdf}}, {{ח:תיבה|478|תיקון [צ״ל: מס׳ 2]|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3933.pdf}}, {{ח:תיבה|675|תיקון מס׳ 2 [צ״ל: מס׳ 3]|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3943.pdf}}, {{ח:תיבה|1214|תיקון מס׳ 3 [צ״ל: מס׳ 4]|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3984.pdf}}, {{ח:תיבה|1478|תיקון מס׳ 4 [צ״ל: מס׳ 5]|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3998.pdf}}, {{ח:תיבה|1867|תיקון מס׳ 5 [צ״ל: מס׳ 6]|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4025.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ם, 84|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4036.pdf}}, {{ח:תיבה|779|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4078.pdf}}, {{ח:תיבה|1159|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4100.pdf}}, {{ח:תיבה|1226|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4104.pdf}}, {{ח:תיבה|1271|תיקון מס׳ 3|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4107.pdf}}, {{ח:תיבה|1271|הוראת שעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4107.pdf}}, {{ח:תיבה|1458|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4116.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״א, 74|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4172.pdf}}, {{ח:תיבה|198|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4183.pdf}}, {{ח:תיבה|956|תיקון מס׳ 3|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4231.pdf}}, {{ח:תיבה|1045|תיקון מס׳ 4|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4238.pdf}}, {{ח:תיבה|1275|תיקון מס׳ 5|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4257.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ב, 722|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4323.pdf}}, {{ח:תיבה|1159|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4360.pdf}}, {{ח:תיבה|1344|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4382.pdf}}, {{ח:תיבה|1472|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4393.pdf}}, {{ח:תיבה|1571|תיקון מס׳ 3|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4398.pdf}}, {{ח:תיבה|1616|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4402.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ג, 1392|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4496.pdf}}, {{ח:תיבה|1626|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4508.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ד, 790|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4581.pdf}}, {{ח:תיבה|1303|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4618.pdf}}, {{ח:תיבה|1444|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4628.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ה, 1254|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4802.pdf}}, {{ח:תיבה|1430|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4628.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ו, 699|תיקון מס׳ 3|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4915.pdf}}, {{ח:תיבה|1353|הוראת שעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4963.pdf}}, {{ח:תיבה|1353|צו יציבות מחירים במצרכים ובשירותים (הוראת שעה) (הפחתת אגרות נמלים)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4963.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ט, 203|אגרות אחסנה במסוף רכוב – הוראת שעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5150.pdf}}, {{ח:תיבה|204|תיקון מס׳ 4|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5150.pdf}}, {{ח:תיבה|698|תיקון מס׳ 5|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5180.pdf}}, {{ח:תיבה|911|תיקון מס׳ 6|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5190.pdf}}, {{ח:תיבה|1018|תיקון מס׳ 7|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5196.pdf}}, {{ח:תיבה|1172|תיקון מס׳ 8|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5206.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ב, 240|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5390.pdf}}, {{ח:תיבה|458|פטור מאגרות החסנה – הוראת שעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5400.pdf}}, {{ח:תיבה|1167|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5451.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ג, 276|אגרות אחסנה במסוף רכוב – הוראת שעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5491.pdf}}, {{ח:תיבה|289|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5492.pdf}}, {{ח:תיבה|327|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5496.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ד, 232|אגרת רציף לדלק – הוראת שעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5564.pdf}}, {{ח:תיבה|634|פטור מאגרות החסנה – הוראת שעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5580.pdf}}, {{ח:תיבה|1010|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5607.pdf}}, {{ח:תיבה|1113|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5611.pdf}}, {{ח:תיבה|1114|אגרות אחסנה במסוף רכוב – הוראת שעה (תיקון)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5611.pdf}}, {{ח:תיבה|1290|תיקון מס׳ 3|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5619.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ה, 428|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5646.pdf}}, {{ח:תיבה|600|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5655.pdf}}, {{ח:תיבה|1726|תיקון מס׳ 3|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5697.pdf}}, {{ח:תיבה|1727|תיקון מס׳ 4|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5697.pdf}}, {{ח:תיבה|1887|תיקון מס׳ 5|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5703.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ו, 68|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5711.pdf}}, {{ח:תיבה|1001|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5760.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ז, 446|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5814.pdf}}, {{ח:תיבה|701|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5831.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ח, 254|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5871.pdf}}, {{ח:תיבה|405|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5880.pdf}}, {{ח:תיבה|597|תיקון מס׳ 3|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5889.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ט, 26|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5931.pdf}}, {{ח:תיבה|186|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5942.pdf}}, {{ח:תיבה|297|תיקון מס׳ 3|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5948.pdf}}, {{ח:תיבה|374|תיקון מס׳ 4|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5953.pdf}}, {{ח:תיבה|375|תיקון מס׳ 5|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5953.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ס, 401|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6025.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״א, 194|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6071.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ב, 445|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6153.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ג, 443|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6222.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ו, 712|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6475.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ח, 569|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6651.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ט, 813|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6769.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ע, 1095|צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (שירותי נמל)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6891.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״א, 173|תיקון לצו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (שירותי נמל)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6942.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ח, 218|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7886.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ה, 1424|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-11803.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:מבוא}} בתוקף סמכויותי לפי {{ח:חיצוני|חוק רשות הספנות והנמלים#סעיף 32|הסעיפים 20(ב)}} {{ח:חיצוני|חוק רשות הספנות והנמלים#סעיף 32|ו־21(ב)}} {{ח:חיצוני|חוק רשות הספנות והנמלים|לחוק רשות הנמלים, תשכ״א–1961}} (להלן – החוק), {{ח:חיצוני|פקודת הנמלים#סעיף 60|וסעיף 60}} {{ח:חיצוני|פקודת הנמלים|לפקודת הנמלים [נוסח חדש], תשל״א–1971}} (להלן – הפקודה), ובאישור הממשלה, אני מתקין תקנות אלה: {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:קטע2||תוכן עניינים}} <div class="law-toc"> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק 1|פרק ראשון: פרשנות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק 2|פרק שני: הוראות סדר כלליות}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 2 סימן א|סימן א׳: שעות העבודה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 2 סימן ב|סימן ב׳: כניסה ויציאה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 2 סימן ג|סימן ג׳: רכב}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 2 סימן ד|סימן ד׳: השימוש בשטחי הנמל ומיתקניו}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 2 סימן ה|סימן ה׳: התנהגות אנשים בנמל}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק 3|פרק שלישי: רישוי להפעלת כלי שיט בנמלים}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק 4|פרק רביעי: גווה (HULK) וספינת אספקה (STORE SHIP)}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק 5|פרק חמישי: אכיפת ביצוע הוראות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק 6|פרק ששי: ניתוב}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק 7|פרק שביעי: סדרי כניסה והפלגה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק 8|פרק שמיני: כלי שיט בנמלים}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק 9|פרק תשיעי: ציוד}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק 10|פרק עשירי: מטענים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 10 סימן א|סימן א׳: מסמכי המטענים וסימונם}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 10 סימן ב|סימן ב׳: מטענים ברציפים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 10 סימן ג|סימן ג׳: פריקה וטעינה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 10 סימן ד|סימן ד׳: סבלות {{ח:הערה|(בוטל)}}}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק 11|פרק אחד־עשר: טובין ללא תובעים}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק 12|פרק שנים־עשר: בטיחות}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 12 סימן א|סימן א׳: אמצעי בטיחות}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 12 סימן ב|סימן ב׳: מניעת דליקות בנמל וכיבוין}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 12 סימן ג|סימן ג׳: מניעת דליקות בכלי שיט וכיבוין}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 12 סימן ד|סימן ד׳: כללי}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק 13|פרק שלושה־עשר: טעינת חמרי נפץ ופריקתם}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק 14|פרק ארבעה עשר: חמרים מסוכנים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 14 סימן א|סימן א׳: הגדרות}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 14 סימן ב|סימן ב׳: כללי}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 14 סימן ג|סימן ג׳: חמרים מסוכנים בצובר}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 14 סימן ד|סימן ד׳: חמרים מסוכנים נוזלים בצובר}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 14 סימן ה|סימן ה׳: חמרים מסוכנים מוצקים בצובר}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 14 סימן ו|סימן ו׳: חמרים מסוכנים ארוזים}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק 15|פרק חמישה־עשר: מניעת זיהום, סילוק אשפה וטובין מקולקלים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 15 סימן א|סימן א׳: מניעת זיהום}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 15 סימן ב|סימן ב׳: מי שיפוליים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 15 סימן ג|סימן ג׳: פסולת וטובין מקולקלים}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק 16|פרק ששה־עשר: אניות טרופות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק 17|פרק שבעה־עשר: אגרות}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 17 סימן א|סימן א׳: פרשנות}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 17 סימן ב|סימן ב׳: אגרות כלי שיט {{ח:הערה|(בוטל)}}}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 17 סימן ג|סימן ג׳: אגרת הוצאות אשפה {{ח:הערה|(בוטל)}}}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 17 סימן ד|סימן ד׳: אגרות סבלות {{ח:הערה|(בוטל)}}}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 17 סימן ה|סימן ה׳: אגרות רציף {{ח:הערה|(בוטל)}}}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 17 סימן ו|סימן ו׳: אגרות החסנה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 17 סימן ז|סימן ז׳: אגרות למטען אחוד ולכלי רכב במעבר בין־נמלי דרך ישראל {{ח:הערה|(בוטל)}}}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 17 סימן ח|סימן ח׳: אגרות לשירותים מסויימים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 17 סימן ט|סימן ט׳: אגרות למשגור קטן}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 17 סימן י|סימן י׳: אגרת שימוש במירצף {{ח:הערה|(בוטל)}}}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 17 סימן יא|סימן י״א: אגרות ניטול ואחסנת תבואות {{ח:הערה|(בוטל)}}}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 17 סימן יב|סימן י״ב: פריקת פחם ברציף 9 בנמל אשדוד {{ח:הערה|(בוטל)}}}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 17 סימן יג|סימן י״ג: אגרה בעד העברת דלק בין־נמלית {{ח:הערה|(בוטל)}}}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 17 סימן יד|סימן י״ד: אגרות נוסעים וחפציהם {{ח:הערה|(בוטל)}}}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 17 סימן טו|סימן ט״ו: אגרות מלתחה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 17 סימן טז|סימן ט״ז: אגרות שימוש בציוד}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 17 סימן יז|סימן י״ז: אגרות לרשיונות כניסה לנמל}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 17 סימן יח|סימן י״ח: אגרת רשיונות לכלי שיט {{ח:הערה|(בוטל)}}}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק 18|פרק שמונה־עשר: שונות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת 1|תוספת ראשונה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת 2|תוספת שניה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת 3|תוספת שלישית}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת 4|תוספת רביעית}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת 5|תוספת חמישית}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת 6|תוספת ששית {{ח:הערה|(בוטלה)}}}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|לוחהשוואה|לוח השוואה}}</div> </div> {{ח:קטע2|פרק 1|פרק ראשון: פרשנות}} {{ח:סעיף|1|הגדרות|תיקון: תשל״ג, תשל״ג־2, תשמ״ה, תשנ״ה־5, תשנ״ט, תשנ״ט־4, תשע״ח}} {{ח:ת}} בתקנות אלה – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בעל כלי שיט“ – לרבות חוכר כלי השיט או סוכנו של כל אחד מהם; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הוראת מסירה“ – {{ח:חיצוני|פקודת הנמלים#סעיף 14|כמשמעותו של ”צו מסירה“ בסעיף 14 לפקודה}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הפלגה בין־לאומית“ – הפלגה במסע בין־לאומי, כהגדרתו {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (בטיחות השיט)|בתקנות הנמלים (בטיחות השיט), התשמ״ג–1982}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הרשות“ – רשות הנמלים והרכבות; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”זמן העבודה הרגיל“ – שעות העבודה בימי העבודה כפי שנקבעו לכל נמל {{ח:פנימי|תוספת 1|בתוספת הראשונה}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ימי מנוחה“ – ימי המנוחה הקבועים {{ח:חיצוני|פקודת סדרי השלטון והמשפט#סעיף 18א|בסעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948}}, ויום העצמאות כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק יום העצמאות|בחוק יום העצמאות, תש״ט–1949}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”כלי שיט“ – {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מטען במעבר בין נמלי“ (Cargo in Transit Between Ports) – מטען במעבר דרך ישראל שנתקיימו לגביו תנאים אלה: {{ח:תתת|(1)}} הוא נפרק מכלי שיט באחד מנמלי רשות הנמלים בים התיכון ונטען לכלי שיט בנמל אילת, או נפרק מכלי שיט בנמל אילת ונטען לכלי שיט באחד מנמלי הרשות בים התיכון; {{ח:תתת|(2)}} הוא הוצהר בנמל כמטען במעבר דרך ישראל, לפני פריקתו מכלי השיט; {{ח:תתת|(3)}} הוא לא נארז מחדש מזמן פריקתו ועד להטענתו מחדש; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מטען במעבר יבשתי“ (Cargo in Transit) – מטען שנתקיימו לגביו שני אלה: {{ח:תתת|(1)}} הוא נפרק מכלי שיט באחד מנמלי הרשות ומועבר ביבשה לארץ שכנה או מגיע ביבשה מארץ שכנה לטעינה בנמל מנמלי הרשות; {{ח:תתת|(2)}} הוא הוצהר כמטען במעבר יבשתי דרך ישראל, לפני פריקתו מכלי השיט או לפני כניסתו לטעינה בנמל; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מטען במעבר אווירי“ (Cargo in Sea-Air Transit) – מטען שנתקיימו לגביו שני אלה: {{ח:תתת|(1)}} הוא נפרק מכלי שיט באחד מנמלי הרשות ומיוצא בדרך האוויר לחוץ לארץ או מגיע בדרך האוויר לארץ ומועבר לטעינה בנמל מנמלי הרשות; {{ח:תתת|(2)}} הוא הוצהר כמטען במעבר אווירי לפני פריקתו מכלי השיט או לפני כניסתו לנמל לצורך טעינה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מטען יבוא מיוצא לחוץ לארץ“ – מטען יבוא שנפרק מכלי שיט בנמל מנמלי הרשות אך יוצא לחוץ לארץ, בין משטח הנמל ובין אם לאו ובלבד שרשות המכס הכירה בו כמטען בשטעון; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מנהל הנמל“ – לרבות מי שמנהל הנמל הסמיכו לענין תקנות אלה, כולן או מקצתן; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מסוך“ – {{ח:חיצוני|פקודת הנמלים#סעיף 1|כמשמעות ”מחסן עבר“ {{ח:הערה|["מסוך מעבר"]}} או ”אזור סיוור“ בפקודה}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מסירה ישירה“ – מסירת טובין במישרין מכלי שיט שליד הרציף לבעליהם, או מן הבעלים לכלי שיט שליד הרציף; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מסירה עקיפה“ – מסירת טובין שלא בדרך מסירה ישירה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מעגן סגור“ – חלק הנמל המוגן בשובר גלים, לרבות צידו החיצון של שובר הגלים הקטן בנמלי חיפה ואשדוד, ובנמל אילת – חלק הנמל המהווה את הנמל הפנימי; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”משגור“ – כלל הטובין לפי מטען אחד; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מיתקן נמל ייעודי“ – מיתקן מתמחה המשמש לפריקה או לטעינה של מטען מסוג אחד בלבד, נוזל או בצובר וכן רציף המשמש לפריקה או טעינה של חומר נפץ; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”נמל“ – נמל חיפה, נמל אשדוד, נמל אילת או נמל אשקלון; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”סימן עזר“ – סימן מיוחד למיונם של טובין, המשותף רק לחלק או לחלקים של המשגור; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”סימן עיקרי“ – הסימן המיוחד למיונם של טובין, המשותף לכל המשגור; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ספינת דיג“ – ספינה העוסקת בדיג ואין עליה מטען זולת דגה שאינה טעונה הצהרת מכס; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”פקיד מוסמך“ – פקיד שבסמכותו או מתפקידו לדרוש עשיית הדבר הנידון או לעשותו בעצמו, לרבות מנהל הנמל; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”קברניט“ – רב החובל של כלי השיט או מי שבידו הפיקוד החוקי על כלי השיט אותה שעה, למעט נתב ורב חובל נמל; ובכלי שיט שבבניה או בפירוק – הממונה על בניית כלי השיט או על פירוקו; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רב חובל נמל“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (ניהול התעבורה הימית)|בתקנות ניהול התעבורה הימית}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רכב“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה|בפקודת התעבורה}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שיטעון“ (transshipment) – העברת מטענים מאניה לאניה בנמל אחד; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שיטעון בין נמלי“ – העברת מטען מכלי שיט באחד מנמלי הרשות בים התיכון לכלי שיט בנמל אחר של הרשות בים התיכון; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מכולה“ (freight container) – יחידת ציוד לתובלה ושינוע מטענים שנתקיימו בה כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} מבנה יציב בזוויות ישרות; {{ח:תתת|(2)}} היא מתוכננת במיוחד לשימוש חוזר בתובלה ושינוע של יחידות מטען ללא צורך בפריקת יחידות אלה בשלבי הביניים של התובלה; {{ח:תתת|(3)}} היא מצויידת באבזרים המאפשרים שינועה השוטף והעברתה מאמצעי תובלה אחד למשנהו במוט מירווח (spreader) ובציוד אחר הקיים בנמל להנחת דעתו של מנהל הנמל; {{ח:תתת|(4)}} מידותיה אחידות כדלקמן: {{ח:תתתת|(1)}} רחבה הוא 8 רגל; {{ח:תתתת|(2)}} גבהה עד 9 רגל; {{ח:תתתת|(3)}} ארכה הוא 20 רגל או 40 רגל; {{ח:תתת|(5)}} הוצהרה כמכולה במסמכי המטענים; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מכולה שאינה רגילה“ – מכולה שארכה אינו 20 רגל או 40 רגל; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”המכלה“ – מילויין של יחידות מטען לתוך מכולה או ריקונן של יחידות מטען מתוך מכולה, לרבות מכולה שאינה רגילה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”גלנוע“ (Roll-on/Roll-off) – שיטת ניטולם של כלי רכב על גבי גלגליהם או זחליהם או כל שיטת תנועה אחרת שאינה הנפה בעזרת מנוף חיצוני ממקום חנייתם בכלי השיט דרך פתח אחורי, צדדי או קדמי שבו אל מקום בנמל כפי שיורה מנהל הנמל; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”כלי רכב מוביל“ – כלי רכב המשמש להובלת מטענים בשיטת גלנוע, לרבות גרור (trailer), גרור נתמך (semi-trailer) וגרור גל־נוע (roll-trailer); לענין זה, ”גרור גל־נוע“ (roll-trailer) – גרור המיועד להובלת מטענים באניות גל־נוע, ושאינו מורשה לנוע מחוץ לתחומי הנמל; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”כלי רכב מובל“ – מכונית או טרקטור על גלגלים המנוטל בגלנוע והמהווה מטען יבוא, מטען יצוא או מטען בשטעון; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”סיור כלי רכב“ – פריקת יחידות טובין מתוך כלי רכב מוביל או טעינת יחידות טובין אל תוך כלי רכב מוביל; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תקנות הספנות (ימאים)“ – {{ח:חיצוני|תקנות הספנות (ימאים)|תקנות הספנות (ימאים), התשס״ב–2002}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תקנות ניהול התעבורה הימית“ – {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (ניהול התעבורה הימית)|תקנות הנמלים (ניהול התעבורה הימית), התשע״ז–2017}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תצפית נמל“ – כהגדרתה {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (ניהול התעבורה הימית)|בתקנות ניהול התעבורה הימית}}. {{ח:קטע2|פרק 2|פרק שני: הוראות סדר כלליות}} {{ח:קטע3|פרק 2 סימן א|סימן א׳: שעות העבודה}} {{ח:סעיף|2|עבודה מחוץ לזמן הרגיל}} {{ח:ת}} לא תיעשה עבודה בנמל מחוץ לזמן העבודה הרגיל אלא ברשות מנהל הנמל. {{ח:קטע3|פרק 2 סימן ב|סימן ב׳: כניסה ויציאה}} {{ח:סעיף|3|תחולה}} {{ח:תת|(א)}} הוראות {{ח:פנימי|פרק 2 סימן ב|סימן זה}} יחולו באותו חלק של נמל אשר רשות הנמלים קבעה אותו כשטח מוגבל (להלן – השטח המוגבל). {{ח:תת|(ב)}} תשריט שבו מסומנים גבולות השטח המוגבל יוצג בכניסה לנמל. {{ח:סעיף|4|כניסה ברשיון|תיקון: תשנ״ה־5}} {{ח:תת|(א)}} לא ייכנס אדם לנמל אלא על פי רשיון כניסה או על פי רשיון עיסוק. {{ח:תת|(ב)}} רשיון כניסה יהיה לתקופה שמנהל הנמל הורה, ובלבד שלא תעלה על חמש שנים. {{ח:תת|(ג)}} לא ייכנס קטין עד גיל 12 שנה לנמל אלא בליווי בגיר. {{ח:סעיף|5|מתן רשיון}} {{ח:ת}} מנהל הנמל רשאי לתת רשיון כניסה, לסרב לתתו, להתלותו או לבטלו, לכלול בו תנאים, לרבות תנאים המגבילים את רשות הכניסה של בעל הרשיון לחלק מסויים של הנמל, ובכל עת לשנות את התנאים ולהוסיף עליהם. {{ח:סעיף|6|המצאת רשיון}} {{ח:ת}} השתמש מנהל הנמל בסמכותו לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|תקנה 5}} לבטל רשיון או לשנות את תנאיו או להוסיף עליהם, רשאי הוא לדרוש בהודעה בכתב מבעל הרשיון להמציא את הרשיון ובעל הרשיון חייב למלא אחרי הדרישה. {{ח:סעיף|7|עיסוק}} {{ח:ת}} לא ינהל אדם עסק בתחום הנמל אלא אם קיבל רשיון לכך מאת מנהל הנמל ובכפוף לתנאי הרשיון. {{ח:סעיף|8|הגבלות נוספות}} {{ח:ת}} מנהל הנמל רשאי להגביל או לאסור את כניסתם של בני אדם, בעלי־חיים ורכב לשטח הנמל או לכל חלק ממנו, אם לדעתו דרוש הדבר להחזקת הנמל, להפעלתו או לניהולו. {{ח:סעיף|9|הצגת רשיון}} {{ח:ת}} בעל רשיון הנמצא בנמל חייב להראות את רשיונו לכל פקיד מוסמך או שוטר, לפי דרישתו. {{ח:קטע3|פרק 2 סימן ג|סימן ג׳: רכב}} {{ח:סעיף|10|כניסת רכב לנמל}} {{ח:ת}} לא יכניס אדם רכב לשטח המוגבל של הנמל אלא ברשות מנהל הנמל. {{ח:סעיף|11|עצירת רכב להצגת מסמכי מטען}} {{ח:ת}} הנוהג ברכב העומד להיכנס לנמל יעצור את הרכב לפי דרישת מנהל הנמל ויציג לו את המסמכים הנוגעים לטובין המובלים באותו רכב. {{ח:סעיף|12|ציות האחראי או הנוהג ברכב להוראות}} {{ח:ת}} אדם האחראי לרכב או הנוהג ברכב בתחומי הנמל יישמע להוראות מנהל הנמל בכל ענין הקשור בהסעתו, בנהיגתו, בעצירתו, בהעמדתו, בחנייתו ובהחנייתו של אותו רכב וכן בפריקת מטען, בטעינתו ובהובלתו ובהורדת נוסעים, בהעלאתם ובהסעתם. {{ח:סעיף|13|הגבלת זמן חניה}} {{ח:ת}} לא ישאיר אדם רכב בנמל, ולא ירשה להשאירו, לתקופת זמן רצופה העולה על 12 שעות, אלא אם קיבל רשות לכך מאת מנהל הנמל. {{ח:קטע3|פרק 2 סימן ד|סימן ד׳: השימוש בשטחי הנמל ומיתקניו}} {{ח:סעיף|14|הגבלות בשימוש}} {{ח:ת}} מנהל הנמל רשאי לסגור כל שער, כביש, שובר גלים, רציף או מסוך או כל חלק מהם, וכן לאסור את השימוש בהם או להרשותו בתנאים שימצא לנכון להטיל. {{ח:סעיף|15|איסור בניה ללא רשות מאת מנהל הנמל}} {{ח:ת}} לא יקים אדם בנין, מבנה או מיתקן כלשהו בנמל, ולא יעשה כל שינוי או תיקון בהם, אלא אם קיבל מאת מנהל הנמל אישור שהדבר לא יפריע להפעלתו התקינה של הנמל. {{ח:סעיף|16|איסור נטילת חול, אבנים וכו׳}} {{ח:ת}} לא יטול אדם חול, אדמה, חצץ, אבנים או חמרים כיוצא באלה בתחום נמל, אלא אם קיבל רשות לכך מאת מנהל הנמל. {{ח:קטע3|פרק 2 סימן ה|סימן ה׳: התנהגות אנשים בנמל}} {{ח:סעיף|17|מילוי אחר תנאי הרשיון}} {{ח:ת}} מי שנמצא בנמל חייב למלא אחרי תנאי רשיון הכניסה או העיסוק שבידו. {{ח:סעיף|18|איסור הסרטה וצילום}} {{ח:תת|(א)}} לא יסריט אדם בנמל אלא על פי רשיון בכתב מאת מנהל הנמל ובהתאם לתנאי הרשיון. {{ח:תת|(ב)}} לא יצלם אדם בנמל אלא על פי היתר בכתב מאת מנהל הנמל. {{ח:סעיף|19|הצבת מודעות רק ברשות}} {{ח:ת}} לא יציב אדם כרזה, מודעה או כל פרסום ברציף, במסוך, באולם המתנה, במשרד או במקום אחר בנמל, אלא ברשות מנהל הנמל ובתנאים שהוא קבע. {{ח:סעיף|20|כניסה למסוך}} {{ח:ת}} לא ייכנס אדם למסוך שלא לשם סידור ענין בקשר לטובין הנמצאים שם, אלא ברשות מנהל הנמל, ולא יישאר בו לאחר שדרש ממנו מנהל הנמל לעזבו. {{ח:סעיף|21|איסור דיג|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} לא ידוג אדם בחכה או באופן אחר במעגן הסגור ולא ישים רשת לדיג או ציוד דיג אחר במימי הנמל. {{ח:סעיף|22|חובת מבוגר לשמור על ילד שבפיקוחו}} {{ח:ת}} לא ירשה אדם לקטין עד גיל 12 שנמצא בפיקוחו להימצא בנמל שלא בליווי בגיר. {{ח:סעיף|23|איסור רחצה|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} לא יטבול אדם בנמל ולא יכניס בעל־חיים למימי הנמל אלא ברשות רב חובל הנמל. {{ח:סעיף|24|הפגנות והתקהלויות}} {{ח:תת|(א)}} לא יערוך אדם הפגנה בנמל אלא ברשות מנהל הנמל ולא ישתתף אדם בהפגנה הנערכת ללא רשות כאמור; לא יגרום אדם להתקהלות אנשים בנמל ולא ישתתף בכל התקהלות אלא אם אישר אותה מנהל הנמל. {{ח:תת|(ב)}} כל התקהלות אנשים בנמל תתפזר והאנשים שהתקהלו יעזבו את המקום מיד כשידרוש מהם מנהל הנמל לעשות כך. {{ח:תת|(ג)}} הוראות תקנה זו באות להוסיף על כל דין אחר. {{ח:קטע2|פרק 3|פרק שלישי: רישוי להפעלת כלי שיט בנמלים}} {{ח:סעיף|25|הגדרות|תיקון: תשנ״ט}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|פרק 3|בפרק זה}} – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מנהל הנמל“ – מנהל הנמל שבו רשום כלי השיט או שבו הוא מופעל באופן קבוע; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רשיון“ – רשיון שמנהל נמל מוציאו לפי {{ח:חיצוני|פקודת הנמלים#סעיף 9|סעיף 9 לפקודה}}. {{ח:סעיף|26|סירוב לתת רשיונות}} {{ח:ת}} מנהל נמל רשאי לסרב ליתן רשיון לכלי שיט הפועל בתחומי הנמל אם נתקיים אחד מאלה: {{ח:תת|(1)}} כלי השיט אינו מתאים, לדעת מנהל הנמל, למתן השירות אשר בעדו נדרש הרשיון; {{ח:תת|(2)}} מבקש הרשיון הפר בעבר תנאי של רשיון שניתן לו בהתאם לתקנות אלה או הפר הוראות דין, נוהל או נוהג המחייבים בנמל; {{ח:תת|(3)}} כלי השיט חייב ברשיון שיט לפי {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (בטיחות השיט)|תקנות הנמלים (בטיחות השיט), תשכ״ה–1965}}, ואין לו רשיון שיט או היתר שיט תקף לפיהן, או הוא אינו כשיר לשיט, לדעתו של מנהל הנמל; {{ח:תת|(4)}} השירות שמבקשים לתתו באמצעות כלי השיט שבעדו נדרש הרשיון אינו דרוש לשם סיפוק צרכיו של הנמל. {{ח:סעיף|27|תוקף רשיון}} {{ח:ת}} תוקף הרשיון יהיה לשנה מיום נתינתו, אולם מנהל הנמל רשאי לקבוע לגבי רשיון מסויים תקופה קצרה יותר. {{ח:סעיף|28|תנאים לרשיונות}} {{ח:תת|(א)}} מנהל הנמל רשאי לכלול ברשיון תנאים המגבילים את השימוש בכלי השיט לחלק ממימי הנמל או לצורך עיסוק מסויים. {{ח:תת|(ב)}} מנהל הנמל יציין ברשיון את מספר האנשים ומשקל הטובין שמותר להוביל בכלי השיט; ההוראה שבתקנת משנה זו לא תגרע {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (בטיחות השיט)|מתקנות הנמלים (בטיחות השיט), תשכ״ה–1965}}. {{ח:סעיף|29|הצגת רשיון}} {{ח:ת}} הקברניט או הבעל של כלי שיט חייב להראות את הרשיון בכל עת שידרוש ממנו פקיד מוסמך או שוטר לעשות כן. {{ח:סעיף|30|הצגת פרטים במקום בולט}} {{ח:ת}} הקברניט או הבעל של כלי השיט יציין את הפרטים לפי {{ח:פנימי|סעיף 28|תקנה 28(ב)}} באותיות ברורות במקום בולט לעין בכלי השיט. {{ח:סעיף|31|שמירה}} {{ח:ת}} לא יעזוב קברניטו או בעלו של כלי שיט את כלי השיט ללא השגחה נאותה אלא בהיתר מאת מנהל הנמל או פקיד מוסמך אחר. {{ח:קטע2|פרק 4|פרק רביעי: גווה (HULK) וספינת אספקה (STORE SHIP)}} {{ח:סעיף|32|רתיקת גווה|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} הקברניט של גווה או ספינת אספקה בנמל ירתק אותן כשהן בנמל לרתוקות (moorings) מתאימות לשביעת רצונו של רב חובל הנמל. {{ח:סעיף|33|המצאת רתוקות על־<wbr>ידי הקברניט|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} הקברניט של גווה או ספינת אספקה בנמל ימציא בעדן רתוקות מתאימות לשביעת רצונו של רב חובל הנמל. {{ח:תת|(ב)}} הקברניט של גווה או ספינת אספקה בנמל ינקוט בכל האמצעים הדרושים לשמירתן כפי שיורה רב חובל הנמל. {{ח:סעיף|34|ניקוי רתוקות, תיקונן והחלפתן|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} בזמנים שקבע רב חובל הנמל יובאו הרתוקות של כל גווה או ספינת אספקה לחוף, ינוקו, ישומנו או יוחלפו ויוחזרו למקומן לשביעת רצונו של רב חובל הנמל ועל חשבון הבעל או הקברניט של הגווה או הספינה. {{ח:קטע2|פרק 5|פרק חמישי: אכיפת ביצוע הוראות}} {{ח:סעיף|35|סמכות מנהל הנמל או רב חובל הנמל לאכוף ביצוע הוראותיו|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} לא ביצע קברניט כלי שיט הוראה מהוראות מנהל הנמל או רב חובל הנמל שניתנו לפי תקנות אלה לקברניט כלי השיט, יהיה מנהל הנמל או רב חובל הנמל רשאי – {{ח:תת|(1)}} להוציא את כלי השיט ממקומו ולהעגינו או לרתקו, להעבירו למקום אחר ולעשות את כל הדברים הקשורים בפעולות אלה, והקברניט של כלי השיט יסייע בפעולות האמורות למנהל הנמל או לרב חובל הנמל ולאנשים הפועלים מטעמו וכן ישא בהוצאות שנגרמו בשל כך למנהל הנמל או לרב חובל הנמל; {{ח:תת|(2)}} לבצע את ההוראה בעצמו או על ידי אנשים שייראו לו ובאופן שייראה לו. {{ח:סעיף|36|פיקוח על הנפת דגלי שיט}} {{ח:תת|(א)}} מנהל הנמל רשאי, בהודעה בכתב שתישלח לקברניט של כלי שיט בנמל, לאסור על הנפתו או הצגתו של כל דגל או סמל על כלי השיט שעה שהוא נמצא שם, מלבד דגלו הלאומי, הדגל הישראלי, דגלי איתות או דגל ימי רשמי או דיפלומטי. {{ח:תת|(ב)}} נשלחה הודעה כאמור לקברניט והקברניט לא מילא אחריה, רשאי מנהל הנמל, בלי לפגוע בכל תביעה שתוגש לאחר מכן נגד הקברניט, להוריד כל דגל או סמל המתנופף בניגוד להודעה. {{ח:קטע2|פרק 6|פרק ששי: ניתוב}} {{ח:סעיף|37|הגדרות|תיקון: תשל״ב, תשנ״ט, תשע״ח}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|פרק 6|בפרק זה}} – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ועדת רישוי נתבים“, ”הועדה“ – ועדה ליד מנהל רשות הספנות והנמלים במשרד התחבורה (להלן – המנהל), המורכבת מהמנהל או נציגו ושני חברים נוספים שאחד מהם נציג רשות הספנות והנמלים והשני נציג המעסיק שיעסיק את המועמד לקבלת רשיון נתב; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”המעסיק“ – כל אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} רב חובל הנמל שבו המועמד לקבלת רישיון ניתוב עתיד להיות מועסק – בנמל המפורט {{ח:פנימי|סעיף 289|בתקנה 289 לתקנות אלה}} למעט במיקשר הימי בנמל אשדוד – בבקשות לפי {{ח:פנימי|סעיף 42|תקנה 42(1) עד (3)}}; {{ח:תתת|(2)}} נתב העוסק בפועל בניתוב – במיקשר הימי בנמל אשדוד – בבקשות לפי {{ח:פנימי|סעיף 42|תקנה 42(1) עד (3)}}; {{ח:תתת|(3)}} רב חובל נמל שהממונה על הנמלים מינה אותו להשתתף בדין בבקשות לפי {{ח:פנימי|סעיף 42|תקנה 42(4) ו־(5)}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”נתב“ – בעל רשיון; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רשיון“ – רשיון לשמש נתב שהוצא מכוח {{ח:חיצוני|פקודת הנמלים#סעיף 13|סעיף 13 לפקודה}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”גוררת“ – כמשמעותה {{ח:חיצוני|תקנות הספנות (ימאים) (ציוות אניות וגוררות בצוות ישראלי)|בתקנות הנמלים (ימאים), תשל״ב–1971}}. {{ח:סעיף|38|סוגי רשיונות}} {{ח:תת|(א)}} רשיון יהיה זמני או קבוע. {{ח:תת|(ב)}} תקפו של רשיון זמני הוא לשנתיים מיום הוצאתו. {{ח:סעיף|39|הגשת בקשה לרשיון}} {{ח:ת}} בקשה למתן רשיון תוגש לשר התחבורה (להלן {{ח:פנימי|פרק 6|בפרק זה}} – השר) באמצעות הועדה, על גבי טופס שהיא קבעה. {{ח:סעיף|39א|תנאי כשירות כללית|תיקון: תשע״ח, תשפ״ה}} {{ח:ת}} תנאי הכשירות הכללית לתפקיד נתב הם: {{ח:תת|(1)}} הוא בעל תעודת הסמכה מוכרת ותקפה לרב חובל, לפי {{ח:חיצוני|תקנות הספנות (ימאים)#סעיף 20|תקנה 20(1)(א)}} {{ח:חיצוני|תקנות הספנות (ימאים)#פרק ד|ופרק ד׳ לתקנות הספנות (ימאים)}}; {{ח:תת|(2)}} שירת באנייה בתפקיד קברניט כלי שיט, שתפוסתו ברוטו עולה על 5,000 טון ועסק בהפלגות בין־לאומיות במשך 18 חודשים לפחות או שירת בתפקיד קברניט בכלי שיט כאמור במשך 15 חודשים לפחות ונוסף על כך שירת במשך 24 חודשים לפחות בתפקיד קברניט גוררת; {{ח:תת|(3)}} הוא בעל תעודה רפואית תקפה מאת רופא מורשה או מוסד רפואי מוסמך, המעידה על כושר גופני מתאים של המבקש לשמש בתפקיד נתב; לעניין זה, ”מוסד רפואי מוסמך“ ו”רופא מורשה“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|תקנות הספנות (ימאים)#סעיף 52|בתקנה 52 לתקנות הספנות (ימאים)}}. {{ח:סעיף|40|בקשה לרשיון זמני|תיקון: תשל״ב, תשע״ח}} {{ח:ת}} לבקשה למתן רשיון זמני יצרף המבקש – {{ח:תת|(1)}} מסמכים המעידים על עמידתו של המבקש בתנאי הכשירות הכללית כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 39א|בתקנה 39א}}; {{ח:תת|(2)}} אישור מאת המעסיק כי המבקש עבר במשך חדשיים התמחות בניתוב בנמל כמשמעותו {{ח:חיצוני|פקודת הנמלים|בפקודה}} או אישור מאת המנהל שהמבקש עבר התמחות בניתוב בנמל מחוץ לישראל בתנאים שאישרה ועדת רישוי נתבים; {{ח:תת|(3)}} אישור המעסיק על נכונותו להעסיק את המבקש לתקופת נסיון או לתקופה אחרת בתפקיד נתב; {{ח:תת|(4)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(5)}} {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:סעיף|41|בקשה לרשיון קבוע|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} לבקשה למתן רשיון קבוע יצרף המבקש – {{ח:תתת|(1)}} רשיון זמני תקף של המבקש; {{ח:תתת|(2)}} אישור המעסיק כי המבקש עבד כנתב באחד מנמלי המעסיק שמונה עשר חדשים רצופים לפחות לפני הגשת הבקשה; {{ח:תתת|(3)}} תעודה רפואית כאמור {{ח:פנימי|סעיף 39א|בתקנה 39א(3)}}. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בתקנת משנה (א) רשאי השר לפטור מבקש רשיון קבוע, שניתן לו בעבר רשיון קבוע, מהוראות תקנת משנה (א)(1) ו־(2). {{ח:סעיף|42|סמכויות הועדה|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} אלה סמכויות הועדה: {{ח:תת|(1)}} לבדוק כל בקשה שהוגשה לפי {{ח:פנימי|סעיף 39|תקנה 39}} ואת המסמכים המצורפים לה; מצאה הועדה בהם חסר או פגם, תודיע על כך למבקש ותקבע לו זמן לתיקונם; {{ח:תת|(2)}} לבחון, באופן שייראה לה, את רמת הידיעות ואת הכושר המקצועי של המבקש; {{ח:תת|(3)}} להעביר את הבקשה על מסמכיה לשר, בצירוף המלצותיה; {{ח:תת|(4)}} לייעץ לשר בדבר קביעת תנאי הכשירות הכלליים הנדרשים לתפקיד נתב; {{ח:תת|(5)}} לייעץ לשר בדבר הצורך בהשתלמויות מקצועיות. {{ח:סעיף|42א|המלצה של מנהל רשות הספנות והנמלים|תיקון: תשל״ב, תשע״ח, תשפ״ה}} {{ח:תת|(א)}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 39א|בתקנה 39א(2)}} רשאי מנהל רשות הספנות והנמלים במשרד התחבורה, לפי שיקול דעתו, להמליץ בפני השר על מתן רשיון, בתנאים או ללא תנאים, למבקש שהגיש מסמכים המעידים כי שירת בתפקיד קברניט בכלי שיט שתפוסתו ברוטו עולה על 5,000 טון ועסק בהפלגות בין־לאומיות במשך 9 חודשים לפחות, או שירת בתפקיד קברניט בכלי שיט כאמור במשך 12 חודשים לפחות ונוסף על כך שירת במשך 18 חודשים לפחות בתפקיד קברניט גוררת {{ח:הערה|[במקור: לפחות]}}, או שהגיש מסמכים המעידים כי שירת כקברניט בכלי שיט כאמור שנה אחת לפחות ונוסף על כך שירת במשך שנתיים רצופות לפחות כקברניט בגוררת. {{ח:תת|(ב)}} המלצת מנהל רשות הספנות והנמלים על מתן רשיון לפי תקנת משנה (א), דינה כהמלצת הועדה לפי {{ח:פנימי|סעיף 42|תקנה 42(3)}}. {{ח:סעיף|43|מתן רשיון}} {{ח:ת}} השר רשאי לתת את הרשיון המבוקש או לסרב לתתו, וכן לקבוע בו תנאים. {{ח:סעיף|44|חקירות הוועדה}} {{ח:ת}} הועדה רשאית – {{ח:תת|(1)}} להחליט על עריכת חקירה בדבר התנהגותו המקצועית של נתב וכן בדבר התנהגות שלדעתה אינה הולמת את מקצועו או מעמדו; החליטה הועדה כאמור, רשאית היא לערוך חקירה או למנות לכך ועדה מיוחדת הן מבין חבריה והן שלא מבין חבריה כפי שתקבע בכל מקרה; {{ח:תת|(2)}} לדרוש מנתב מפעם לפעם שייבדק על ידי רופא או על ידי ועדה רפואית, כפי שהיא תורה, כדי לקבוע אם כשרו הגופני עדיין מתאים למילוי תפקידו כנתב; {{ח:תת|(3)}} להעביר לשר את תוצאות החקירה שערכה, או את קביעת הרופא או הועדה הרפואית, בצירוף המלצותיה. {{ח:סעיף|45|סירוב לתת רישיון, התלייתו או ביטולו|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} רשאי השר, לאחר שהועברו אליו המלצות הועדה, לסרב לתת רישיון או לבטל רשיון של נתב או להתלותו לתקופה מסויימת בכל אחד מהמקרים האלה: {{ח:תת|(1)}} הנתב הורשע בעבירה שעבר בקשר עם תפקידיו כנתב או בעבירה פלילית שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לעסוק בניתוב, או אם הוגש נגדו כתב אישום בעבירה פלילית כאמור וטרם ניתן פסק דין סופי בעניינו, ובלבד שנתן לו הזדמנות לטעון את טענותיו; {{ח:תת|(2)}} השר שוכנע כי הנתב התנהג שלא כשורה מבחינה מקצועית או עשה מעשה שאינו הולם את מקצועו או מעמדו; {{ח:תת|(3)}} השר שוכנע כי מצב בריאותו של הנתב התערער עד כדי כך שאין באפשרותו לבצע את תפקידו כנתב. {{ח:סעיף|45א|התליה לאלתר|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} אם יש לשר יסוד סביר להניח, לאחר שהועברה אליו חוות דעת של הממונה על הנמלים בעניין, כי הנתב ביצע מעשה שמפאת מהותו, חומרתו או נסיבותיו הקשורות לבטיחות השיט, אין הוא ראוי לעסוק בניתוב או, לאחר שקיבל תעודה רפואית מאת רופא מורשה או מוסד רפואי כהגדרתם {{ח:פנימי|סעיף 39א|בתקנה 39א}}, כי מצב בריאותו של הנתב אינו מאפשר לו לבצע את תפקידו כנתב, והוא שוכנע כי יש צורך דחוף בהתליית רישיונו לשם הגנה מיידית על בטיחות השיט, רשאי הוא להתלות את הרישיון לאלתר, לתקופה שלא תעלה על 30 ימים, בתנאים או בלא תנאים, עוד בטרם נמסרו לו המלצות הוועדה, ובלבד שייתן לנתב הזדמנות לטעון את טענותיו בהקדם האפשרי לאחר ההתליה, ולא יאוחר מתום 30 ימים ממועד ההתליה. {{ח:סעיף|46|פקיעת רשיון}} {{ח:ת}} הרשיון יפקע בכל אחד מהמקרים האלה: {{ח:תת|(1)}} נשללה מהנתב תעודת הסמכתו כרב־חובל; {{ח:תת|(2)}} הנתב לא עסק חמש שנים רצופות בניתוב בישראל. {{ח:סעיף|47||תיקון: תשל״ג־8, תשס״ט, תשע״ח}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|48||תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|49||תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:קטע2|פרק 7|פרק שביעי: סדרי כניסה והפלגה}} {{ח:סעיף|50|הודעה על בואו של כלי שיט}} {{ח:ת}} לפחות 36 שעות לפני הגיע כלי שיט לנמל, יודיע על כך הקברניט או הבעל של כלי השיט למנהל הנמל; הוראות תקנה זו לא יחולו על כלי שיט כאמור {{ח:פנימי|סעיף 48|בתקנה 48}} שאינו זקוק לשירותים בנמל. {{ח:סעיף|51|מסירת מיצהר היבוא}} {{ח:תת|(א)}} לפחות 36 שעות לפני הגיע כלי שיט לנמל ימציא בעליו למנהל הנמל – {{ח:תתת|(1)}} העתק של מיצהר היבוא של המטען המציין בין היתר את המידות, המשקלות וסוגי האריזה של המטען שלפיהם חושבו דמי הובלה, וכן תכנית סיוור (stowage plan) של כלי השיט; ולגבי מטען אחוד כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 218|בתקנה 218}} – תיאור היחידה המאוחדת, משקלה, מידותיה, סימונה, ואם היא נעה אם לאו; {{ח:תתת|(2)}} רשימה מיוחדת של המטענים המסוכנים, המציינת את מהותם ואריזתם; {{ח:תתת|(3)}} רשימת שמותיהם של שולחי הטובין ומקבליהם, במידה שפרטים אלה לא נכללו במיצהר; {{ח:תתת|(4)}} רשימת הנוסעים היורדים אל החוף. {{ח:תת|(ב)}} הקברניט יאשר על גבי המסמכים המפורטים בתקנת משנה (א), לפי הצורך ולפני הגשתם למנהל הנמל, כי הם זהים למקור. {{ח:תת|(ג)}} לא הוגשו המסמכים במועד האמור בתקנת משנה (א), רשאי מנהל הנמל, לצורך קביעת תורו של כלי השיט לפריקת מטענו, לראות כאילו הגיע כלי השיט לנמל 36 שעות אחרי הגשת המסמכים כאמור. {{ח:סעיף|52|סילוק אגרות ותשלומים לפני ההפלגה}} {{ח:תת|(א)}} לא יפליג כלי שיט מנמל ללא אישור להפלגה מאת מנהל הנמל. {{ח:תת|(ב)}} מנהל הנמל יתן אישור הפלגה לכלי שיט אם שוכנע ששולמו אגרות הנמל, מכס, דמי הסגר ושאר תשלומים המגיעים בשל כלי השיט או שהופקדה בידו ערובה לשילומם, להנחת דעתו. {{ח:סעיף|53|מסירת מיצהר היצוא בהפליג כלי השיט}} {{ח:ת}} כל כלי שיט, בטרם יינתן לו אישור הפלגה, חייב קברניטו למסור לפקיד המוסמך רשימת הנוסעים העומדים להפליג וכן מיצהר היצוא של המטען המציין בין היתר את המידות והמשקלות של כל משגור; אולם אם יש לכלי השיט סוכן בנמל, די בכך שהוא ימסור את הרשימה או המיצהר לפקיד המוסמך תוך 24 שעות מעת קבלת אישור ההפלגה. {{ח:קטע2|פרק 8|פרק שמיני: כלי שיט בנמלים}} {{ח:סעיף|54|תנועת כלי שיט בנמל}} {{ח:ת}} לא יניע ולא יתמרן אדם כלי שיט בנמל באופן העלול לסכן חיי אדם או לגרום נזק לכלי שיט, למיתקני נמל או לכל רכוש אחר שבנמל. {{ח:סעיף|54א|אמצעי קשר בכלי שיט|תיקון: תשל״ה־7}} {{ח:תת|(א)}} לא ישיט קברניט כלי שיט שתפוסתו ברוטו עולה על 450 טונות לנמל ולא יעגינו בתחום נמל אלא אם היה כלי השיט מצוייד במכשיר קשר תג״מ (V.H.F) תקין ובמצב שמיש. {{ח:תת|(ב)}} בכל עת השיוט והעגינה בתחום נמל, תקויים אפשרות קשר רצוף באמצעות מכשיר הקשר האמור בין כלי השיט ותחנת הקשר בנמל. {{ח:סעיף|55|מצופי עוגנים|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} רב חובל הנמל רשאי להורות לקברניט של כלי שיט העוגן בנמל לגרום לכך כי מקום הימצאם של העוגנים יובלט באמצעות מצופים. {{ח:סעיף|56|הפעלת צופר|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} לא יפעיל אדם צופר בכלי שיט הקשור לרציף או לשובר הגלים מבלי שקיבל תחילה רשות מאת רב חובל הנמל, פרט למקרה חירום או לצורך ניסוי מערכות לפני הפלגה (Testing Gear). {{ח:סעיף|57|כוח ההנעה של כלי השיט|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} הקברניט של כלי שיט המונע בכוח מכני חייב לוודא את כשירותו ותקינותו המלאה של כוח ההנעה העיקרי בכלי השיט כל עוד כלי השיט נמצא בנמל, אלא אם כן קיבל רשות בכתב מאת רב חובל הנמל או מי שהוא מינה לכך לשינוי כוח ההנעה העיקרי של כלי השיט, ובלבד שסוכן האנייה הציג לו אישור של המנהל הכללי של התאגיד המפעיל את הרציף שלידו עוגן כלי השיט לאותו שינוי. {{ח:סעיף|58|נוכחות אנשי צוות|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} הקברניט של כלי שיט העוגן או הרתוק בנמל יבטיח כי מספר מספיק של אנשי צוות יהיו נוכחים על כלי השיט לצורך שמירה על בטיחותו ואפשרות תמרונו, זולת אם רב חובל הנמל הסכים מראש אחרת; רב חובל הנמל יתייעץ עם המנהל הכללי של התאגיד המפעיל את הרציף שלידו עוגן כלי השיט הנוגע בדבר או מי שהוא מינה לעניין זה. {{ח:סעיף|59|אמצעי ריתוק}} {{ח:ת}} הקברניט של כלי שיט הרתוק בנמל יבטיח כי אמצעי הריתוק של כלי השיט יהיו במספר הדרוש ובמצב תקין. {{ח:סעיף|60|סוככי מגן|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} קברניטו של כלי שיט הנכנס לנמל יבטיח כי כלי השיט יהיה מצוייד בסוככי מגן במספר ובגודל מתאימים לכלי השיט והשימוש בהם ייעשה לפי הצורך ולפי הוראות רב חובל הנמל. {{ח:סעיף|61|קשירת כבלים|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} רב חובל הנמל רשאי ליתן הוראה לקברניט לקשור כבלים או ציוד קשירה לכלי השיט תוך מועד שיורה; אם אין לקברניט כבלים או ציוד קשירה כאמור, יספקם רב חובל הנמל ויחייב את הקברניט בהוצאות. {{ח:תת|(ב)}} לא קויימה הוראת תקנת משנה (א), כולה או מקצתה, רשאי רב חובל הנמל לבצע את הקשירה בעצמו בכלים שלו, ולחייב את הקברניט בהוצאות העבודה בנוסף להוצאות הכלים וציוד הקשירה. {{ח:סעיף|62|הפעלת מדחף על יד רציף|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} בכלי שיט העוגן על יד רציף לא יופעל המדחף בלי רשות לכך מאת רב חובל הנמל אלא אם – {{ח:תת|(1)}} הפעלתו דרושה כאמצעי למקרה חירום; או {{ח:תת|(2)}} הפעלתו הכרחית כדי למנוע סכנה מידית לרכוש או לנפש. {{ח:סעיף|63|איסור חסימת נתיבי שיט וגישות|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} לא יעגון כלי שיט בנתיב שיט, בתעלה או במקום המפריע לגישה לכל רציף, מזח או מיתקן אחר של הנמל, אלא לפי היתר מראש מאת רב חובל הנמל, לתקופת ההיתר ובהתאם לתנאיו. {{ח:תת|(ב)}} לא יוריד קברניט סירה מכלי שיט למימי הנמל, ולא יתיר הורדתה, בלי שקיבל קודם לכך רשות מרב חובל הנמל, פרט למקרה חירום. {{ח:סעיף|64|עגינה וריתוק|תיקון: תשנ״ח, תשנ״ט־4, תשס״ו, תשס״ח, תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} בתקנה זו – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”הרשות“, ”חברת נמל“ ו”תאגיד מורשה“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק רשות הספנות והנמלים|בחוק רשות הספנות והנמלים, התשס״ד–2004}} (להלן – החוק); {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”רציף מסחרי“ – רציף שהרשות הורתה לגביו, לפי תקנת משנה (א1)(2), כי הקצאתו לכלי שיט תהיה לפי הסכם; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מפעיל“, לגבי כל רציף – חברת הנמל או התאגיד המורשה שהוסמכו לתת בו שירותי נמל לציבור; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”צוות תפעול“ – קבוצת עובדים מוגדרת, העובדת בשיתוף פעולה לביצוע תהליך ניטול המטען והכוללת עובדים במספר ובתפקידים המתאימים, להלכה, להשלמת התהליך האמור במלואו. {{ח:תת|(א1)}} לשם הגברת התפוקה של הנמל בשינוע מטענים ובתנועת נוסעים, ולשם הגברת התחרות בין מפעילים, רשאית הרשות – {{ח:תתת|(1)}} לקבוע בכללים לפי {{ח:חיצוני|חוק רשות הספנות והנמלים#סעיף 32|סעיף 32(ב) לחוק}}, ובהליך הקבוע בתקנות משנה (א4) עד (ה), סדרי קדימה בהקצאת רציפי הנמל לכלי שיט ובסדרי הכניסה למעגן הסגור והיציאה ממנו (להלן – נוהל התור התפעולי); נוהל התור התפעולי ייקבע לפי סוגי כלי השיט, סוגי המטענים ורציפי הנמל ומשאביו, ואולם הרשות רשאית לקבוע בנוהל התור התפעולי מתן קדימה לאניית נוסעים נכנסת שהגעתה תואמה עם מנכ״ל המפעיל הנוגע בדבר, לכלי שיט נכנס הנושא מטען חיוני לביטחון מדינת ישראל, לגבי אותו מטען אם פריקתו דחופה לפי אישור המנהל הכללי של משרד הבטחון או מי שהוא הסמיך לעניין זה, וכן לכלי שיט במצוקה שעגינתו ליד רציף או הרחקתו ממנו נחוצה לדעת מנהל הנמל; {{ח:תתת|(2)}} להורות במסגרת נוהל התור התפעולי כי הקצאת רציף מסוים לכלי שיט, וקדימות כלי שיט הפוקד רציף כאמור בכניסה למעגן הסגור וביציאה ממנו יהיו לפי הסכם שירות בין המפעיל הנוגע בדבר ובין בעל כלי השיט (להלן – אניית הסכם) שהתקשרות בו מותנית בקיום כל התנאים שלהלן, לפני חתימתו או בעת ביצועו, לפי העניין: {{ח:תתתת|(א)}} הסכם השירות נכרת בעקבות הליך שוויוני לקבלת הצעות להתקשרות בהסכם כאמור שקיים המפעיל הנוגע בדבר; {{ח:תתתת|(ב)}} הסכם השירות יכלול התחייבות של המפעיל לרמות שירות אשר לא יפחתו מרמות השירות השנתיות הממוצעות שמדדה הרשות למפעיל לגבי השנה שקדמה לכריתת ההסכם, לפי סוג המטען הנוגע בדבר, לזמן שהיית אניה בנמל, בתוספת חמישה אחוזים; לא נמדדו רמות שירות למפעיל מסוים, לא תפחת ההתחייבות לרמות שירות, בהסכם השירות, מהמקובל בתחום זה למפעילים בעלי מאפיינים דומים; בפסקת משנה זו, ”זמן שהיית אניה בנמל“ – פרק הזמן, בשעות, מתחילת המשמרת שלגביה הזמין סוכן האניה את תחילת העבודה של כלי השיט עד המועד שבו הנתב ירד מכלי השיט בהפלגתו אל מחוץ לנמל; {{ח:תתתת|(ג)}} ברציף שאינו רציף מסחרי שבהפעלת אותו מפעיל, הוא יספק לכל כלי שיט, צוותי תפעול כמפורט להלן לפחות, אלא אם כן אישר מנכ״ל המפעיל, בנסיבות מיוחדות או בלתי צפויות שיירשמו, ובהסכמת בעל כלי השיט, בכתב ומראש, הפחתה של מספר צוותי התפעיל – {{ח:תתתתת|(1)}} בימים ראשון עד חמישי, בכל יממה – שני צוותי תפעול בשתי משמרות וצוות תפעול אחד במשמרת אחת; {{ח:תתתתת|(2)}} ביום שישי – שלושה צוותי תפעול; {{ח:תתתת|(ד)}} המפעיל העמיד לרשות הציבור מידע כמפורט להלן לגבי כל הסכם שירות שנכרת לפי תקנת משנה זו: {{ח:תתתתת|(1)}} בעל כלי השיט שעמו נכרת הסכם השירות; {{ח:תתתתת|(2)}} המועדים שבהם התחייב המפעיל להקצות רציף לכלי השיט שעליהם חל הסכם השירות; {{ח:תתתתת|(3)}} להורות על מספר המנופים המרבי ברציף מסחרי שניתן להעמיד לשימוש אניית הסכם; בהוראה כאמור יכול שיכללו תנאים שונים לפי משמרות, ימי השבוע או כל אמת מידה עניינית אחרת. {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|כללי רשות הספנות והנמלים (נוהל התור התפעולי בנמלי חיפה, אשדוד ואילת)|כללי רשות הספנות והנמלים (נוהל התור התפעולי בנמלי חיפה, אשדוד ואילת), התשס״ח–2008}}.}} {{ח:תת|(א2)}} בכל זמן שבו רציף מסחרי אינו משמש בפועל אניית הסכם או שאין בנמל אניית הסכם שממתינה להיכנס אליו, הוא יעמוד לשימוש כלי השיט שאינם אניות הסכם לפי נוהל התור התפעולי, לרבות לצורך עבודה חלקית; הוראה זו לא תחול על פרק זמן הקטן מארבע שעות. {{ח:תת|(א3)}} על אף האמור בכל הסכם שירות, אניית הסכם שהגיעה לנמל באיחור העולה על ארבע שעות מהמועד שהוסכם עמה להקצאת רציף על פי הסכם השירות, לא תהיה זכאית לקדימה בהקצאת רציף, בכניסה למעגן הסגור או ביציאה ממנו על פי הסכם השירות, אלא יחולו עליה הוראות נוהל התור התפעולי. {{ח:תת|(א4)}} קביעת נוהל התור התפעולי תיעשה בהתייעצות עם המפעילים שעל הרציפים המסורים להפעלתם הוא חל. {{ח:תת|(א5)}} נוהל התור התפעולי יופקד במשרד מנהל הרשות, והודעה על הפקדתו כאמור תפורסם בעיתון יומי, על לוח המודעות בנמל ובאתר האינטרנט של הרשות. {{ח:תת|(ב)}} {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:תת|(ג)}} השגה על נוהל התור התפעולי, על שינויו או על החלפתו, תוגש לרשות בכתב, בתוך 30 ימים מיום פרסום ההודעה לפי תקנת משנה (א5), בפירוט הנמקות ובליווי תצהיר המאמת את העובדות שעליהן היא מסתמכת. {{ח:תת|(ד)}} הרשות תחליט אם לקבל את ההשגות שהוגשו לה לגבי נוהל התור התפעולי שהופקד כאמור או לדחותן; משעשתה כן תאשר את נוהל התור התפעולי ותקבע את מועד תחילתו (להלן – הנוהל המאושר). הנוהל המאושר כאמור יעמוד לרשות הציבור במשרדי הנמל ובאמצעות אתר האינטרנט של הרשות; הודעה על כך תפרסם הרשות בעיתון יומי ועל לוח המודעות בנמל. {{ח:תת|(ה)}} מועד התחילה של הנוהל המאושר שתקבע הרשות, שינויו או החלפתו לא יקדם מתום שלושה חודשים מיום פרסום ההודעה לפי תקנת משנה (ד). {{ח:תת|(ו)}} על אף האמור בתקנות משנה (א1) עד (ד) רשאי מנהל הנמל, בנסיבות מיוחדות או בלתי צפויות, לחרוג מהוראות נוהל התור התפעולי שנקבע; החריגה ונימוקיה יתועדו ברשומות הנמל. {{ח:תת|(ז)}} לא יעגון כלי שיט בנמל ולא ירותק לרציף או למקום אחר בנמל, אלא לפי היתר מוקדם לכך מאת רב חובל הנמל, לתקופת ההיתר ובהתאם לתנאיו. {{ח:תת|(ח)}} היה למנהל הרשות יסוד סביר להניח כי מפעיל אינו מקיים את התנאי הקבוע בתקנת משנה (א1)(2)(ג) כלפי כלי שיט פלוני, רשאי הוא להטיל עליו עיצום כספי כאמור {{ח:חיצוני|חוק רשות הספנות והנמלים#סעיף 42|בסעיף 42(ג)(3) לחוק}}, בכפוף להוראות {{ח:חיצוני|חוק רשות הספנות והנמלים#סעיף 43|סעיפים 43 עד 46}} {{ח:חיצוני|חוק רשות הספנות והנמלים#סעיף 48|ו־48 לחוק}}. {{ח:סעיף|65|היתר ריתוק}} {{ח:ת}} אין לראות בקבלת אגרות מינגש או כל אגרות אחרות בלבד משום מתן היתר לכלי שיט להירתק לרציף או לעגון במקום אחר בנמל כל עוד לא נתקבל היתר לכך. {{ח:סעיף|66|פריקת מטענים וטעינתם}} {{ח:ת}} לא יתחילו בפריקת מטענים או בהורדת אנשים מכלי שיט או בטעינת מטענים או העלאת אנשים עליו, אלא במקום ובזמן שנקבע לכך בהיתר שקיבל הקברניט מאת מנהל הנמל. {{ח:סעיף|67|הגבלות בשירותי הנמל}} {{ח:ת}} מנהל הנמל רשאי להגביל או לאסור טעינתם או פריקתם של טובין ועלייתם או ירידתם של אנשים מכלי שיט כל אימת שהוא סבור כי מזג האוויר או גורם אחר עלול להפריע למהלך התקין של העבודה או לגרום נזק לנמל או לרכוש או לאנשים שבתוכו. {{ח:סעיף|68|עיכוב פריקה וטעינה}} {{ח:תת|(א)}} כלי שיט שלא פרק מטען או לא טענו במהירות הסבירה לדעת מנהל הנמל, והוא תופס מקום ריתוק הדרוש לכלי שיט אחר, רשאי מנהל הנמל להורות להעתיקו ממקום ריתוקו או להעתיקו בעצמו ולהטיל עליו את ההוצאות הכרוכות בכך. {{ח:תת|(ב)}} מנהל הנמל רשאי בכל עת להפסיק או לצמצם טעינה, פריקה, שיטעון, קבלה או מסירה של טובין בנמל וכן להורות על מסירה ישירה באישור גובה המכס, אם לדעתו עשוי הדבר למנוע צפיפות יתרה. {{ח:סעיף|69|מניעת נזק ממיתקני הנמל}} {{ח:ת}} קברניט כלי שיט ימנע כל נזק העלול להיגרם לרציף או למיתקן אחר בנמל עקב ניתוב, עגינה או רתיקה של כלי השיט או בשעת פריקה או טעינה. {{ח:סעיף|70|הודעה על גרימת נזק}} {{ח:ת}} קברניט כלי שיט יודיע מיד למנהל הנמל על כל נזק שגרם כלי השיט לרציף או למיתקן אחר בנמל. {{ח:סעיף|71|איסור כניסת כלי שיט שאינם מבוטחים}} {{ח:ת}} מנהל הנמל רשאי לאסור כניסתו של כלי שיט לנמל אם לא הוכיח בעל כלי השיט או קברניטו כי כלי השיט מבוטח להנחת דעתו של מנהל הנמל מפני כל נזק שהוא אחראי לו ואשר עלול להיגרם על־ידי כלי השיט בנמל. {{ח:סעיף|72|הרחקת כלי שיט|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} נוכח רב חובל הנמל שיש הכרח בהרחקה מידית של כלי שיט ממקום עגינתו בנמל או בביצוע כל תמרון אחר בו כדי למנוע מכשול או כדי למנוע או להפחית סכנה לחיים או נזק לכלי השיט, לכלי שיט אחר, למיתקני נמל או לכל רכוש אחר בנמל, רשאי הוא בתיאום, ככל האפשר, עם מנהל הנמל, לעשות בעצמו כל פעולה כאמור לגבי כלי השיט ועל חשבון בעליו, אם קברניט כלי השיט לא היה מסוגל לעשות פעולה כאמור מיד לאחר קבלת ההוראה. {{ח:קטע2|פרק 9|פרק תשיעי: ציוד}} {{ח:סעיף|73|עגורני חוף}} {{ח:ת}} מנהל הנמל רשאי להורות כי פריקת מטענים, כולם או מקצתם, מכלי שיט הרתוק לרציף בנמל, או טעינתם עליו, תיעשה בעזרת עגורני חוף, אם לדעתו הפריקה או הטעינה בעזרת עגורני כלי השיט עלולה לסכן את המטען או המטפלים בו או לגרום לצפיפות יתרה או להפריע בסדרי העבודה בנמל. {{ח:סעיף|74|חובת שימוש בעגורני חוף}} {{ח:ת}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 73|בתקנה 73}} יהא השימוש בעגורני חוף או במיתקני חוף חובה לשם פריקת מטענים בצובר שעליהם הורה מנהל הנמל, או טעינתם לכלי שיט הרתוק לרציף, כל אימת שבנמל מצויים עגורנים או מיתקני חוף שאפשר להשתמש בהם. {{ח:קטע2|פרק 10|פרק עשירי: מטענים}} {{ח:קטע3|פרק 10 סימן א|סימן א׳: מסמכי המטענים וסימונם}} {{ח:סעיף|75|טובין שלא נפדו וגורמים לצפיפות}} {{ח:ת}} נפרקו טובין מכלי שיט בנמל ועברו חמישה ימים מן היום שבו השלים כלי השיט שייבא את הטובין את פריקת מטענו בנמל, רשאי מנהל הנמל, אם לדעתו אי העתקת הטובין גורמת לצפיפות בו, לצוות על העתקתם למקום שאישר לכך גובה המכס, וההוצאות הכרוכות בכך ישולמו על ידי היבואן או בעל הטובין, או על ידי סוכנו של כל אחד מהם, בטרם יוצאו הטובין מפיקוחה של רשות הנמלים. {{ח:סעיף|76|רשימת טובין ליצוא}} {{ח:ת}} לא יביא אדם לנמל טובין שאינם חפצי נוסעים (להלן {{ח:פנימי|פרק 10|בפרק זה}} – טובין) לשם הטענתם על כלי שיט, אלא אם המציא קודם לכן למנהל הנמל רשימה של הטובין האלה ובה תיאורם, משקלם, מידותיהם, סימונם, אריזתם, שמות שולחיהם ומקבליהם וציון הטובין המסוכנים שביניהם. {{ח:סעיף|77|סימון משקל טובין מיוצאים}} {{ח:ת}} הבעל של כל יחידת טובין המיוצאת דרך הנמל, שמשקלה ברוטו אלף קילוגרמים או יותר, יבטיח שהמשקל יצויין על אריזת המשגור באופן ברור ובולט לעין בכתב בר־קיימא. {{ח:סעיף|78|המצאת רשימת טובין בשיטעון}} {{ח:ת}} אם מועברים טובין מכלי שיט אחד בנמל למשנהו, רשאי מנהל הנמל לדרוש מהקברניטים של שני כלי השיט רשימה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 76|בתקנה 76}} לענין הטובין שבשיטעון. {{ח:סעיף|79|הוראת מסירה|תיקון: תשנ״ט}} {{ח:ת}} טובין שנפרקו בנמל לשם יבוא או כמטען במעבר, יגישו מקבלי הטובין או סוכניהם למנהל הנמל הוראת מסירה מטעם סוכן כלי השיט שבו יובאו הטובין בטופס שנקבע על פי {{ח:חיצוני|פקודת הנמלים#סעיף 14|סעיף 14 לפקודה}}. {{ח:סעיף|80|תעודת יצוא}} {{ח:ת}} יצואן של טובין או סוכנו יגישו למנהל הנמל תעודת יצוא, שבה נקובים הפרטים הבאים לענין הטובין: {{ח:תת|(1)}} שם כלי השיט שבו יוצאו הטובין; {{ח:תת|(2)}} שם המקבל; {{ח:תת|(3)}} משקלם של הטובין ונפחם; {{ח:תת|(4)}} סימני הטובין ומספריהם וכן תיאור ומספר של אריזותיהם ותכולתן; {{ח:תת|(5)}} נמל היעוד. {{ח:סעיף|81|אי אחריות להטענת טובין}} {{ח:ת}} רשות הנמלים אינה חייבת להטעין טובין שעליהם הוגשה תעודת יצוא, כולם או מקצתם, על כלי שיט ששמו צויין בתעודת יצוא. {{ח:סעיף|82|פיקוח בעת פריקה וטעינה}} {{ח:ת}} בעת פריקה או טעינה על כלי שיט בנמל, יימצא עליו קברניטו ויפקח על הפעולות האמורות. {{ח:קטע3|פרק 10 סימן ב|סימן ב׳: מטענים ברציפים}} {{ח:סעיף|83|הנחת טובין בנמל}} {{ח:תת|(א)}} לא ישים אדם טובין במקום כלשהו בשטח הנמל אלא ברשות פקיד מוסמך. {{ח:תת|(ב)}} מנהל הנמל רשאי להוציא מהנמל או להעביר למקום אחר בנמל כל טובין אשר הונחו בו שלא בהתאם להוראותיו, על חשבון בעליהם. {{ח:סעיף|84|אריזת טובין}} {{ח:ת}} לא יארוז אדם טובין, לא יפתח אריזתם ולא ירכיב מכוניות, מכונות או טובין אחרים בשטח הנמל, אלא ברשות הפקיד המוסמך. {{ח:סעיף|85|איסור הנחת טובין וציוד בקרבת מיתקני הנמל|תיקון: תשל״ג־5}} {{ח:תת|(א)}} לא ישים אדם כל טובין או ציוד ולא יחזיקם ברציף בקרבה יתרה לרתוקות, לזקפים (bollards), לטבעות קשירה, לעמודים, לחיבורי מים או חשמל, למסילות ברזל או למסילת עגורנים. {{ח:תת|(ב)}} בתקנה זו, ”מסילת ברזל“ – השטח שבין פסי מסילת הברזל, לרבות רצועת קרקע ברוחב של 1.60 מטר מכל פס. {{ח:סעיף|86|איסור הנחת טובין באופן העלול לגרום נזק}} {{ח:תת|(א)}} לא ישים אדם ברציף, במסוך או במקום אחר בנמל טובין אשר לדעת פקיד מוסמך עלולים לגרום נזק לרציף, למסוך או למקום אחר או לטובין אחרים בקרבתם. {{ח:תת|(ב)}} לא ישים אדם כל טובין ברציף, במסוך או במקום אחר בנמל באופן המפריע לגישה לטובין אחרים או להוצאת טובין אחרים. {{ח:סעיף|87|בעלי־<wbr>חיים בנמל}} {{ח:ת}} מי שבפיקוחו נמצאים בעלי־חיים בנמל או המביא בעלי־חיים לנמל או המוציא אותם משם, ינקוט בכל הצעדים הדרושים למניעת בריחתם או תעייתם. {{ח:קטע3|פרק 10 סימן ג|סימן ג׳: פריקה וטעינה}} {{ח:סעיף|88|מתיחת רשתות בעת פריקה וטעינה}} {{ח:ת}} הקברניט של כלי שיט יגרום לכך כי לפני פריקת טובין או טעינתם ובזמן הפריקה או הטעינה יימתחו רשתות וקולטי מפולת בין כלי השיט והרציף. {{ח:סעיף|89|הוראות לקברניט}} {{ח:תת|(א)}} מנהל הנמל רשאי לתת מפעם לפעם הוראות בענין פריקה וטעינה וכל הכרוך בכך לקברניט של כלי שיט ולכל אדם הממונה על פריקת כלי שיט או טעינתו, לרבות הוראות בענינים כדלקמן: {{ח:תתת|(1)}} פיקוח, עגינת כלי שיט, ריתוקו או הצבתו, הזמן שבו יורשה להישאר באותו מקום והזמן שבו יעזוב את המקום; {{ח:תתת|(2)}} השימוש בארבות, בסירות, בעגורנים צפים ובציוד דומה אחר בפריקת כלי שיט או טעינתו, בין אם כלי השיט מוצב על יד רציף ובין אם רותק או עוגן במקום אחר; {{ח:תתת|(3)}} הרשאה לטפל במטענים מחוץ לזמן העבודה הרגיל ואיסור לטפל במטענים בזמן העבודה הרגיל; {{ח:תתת|(4)}} שימוש בעגורנים קבועים או ניידים, בכלי הרמה אחרים, בטרקטורים ובכלי רכב אחר ובכל ציוד אחר לשינוע מטענים וחלוקת הציוד האמור בין הרציפים, מקומות הפריקה ומסוכים שונים בנמל; {{ח:תתת|(5)}} האופן והקצב של שינוע מטענים, בין בדרך כלל ובין במקרים מיוחדים. {{ח:סעיף|90|מסירת טובין במסירה עקיפה לפי שטרי מטען}} {{ח:תת|(א)}} במסירה עקיפה, ימסור הקברניט או הבעל של כלי שיט למנהל הנמל את הטובין כשהם מסודרים לפי שטרי מטען. {{ח:תת|(ב)}} לא מילא הקברניט או הבעל של כלי שיט אחר הוראות תקנת משנה (א), רשאי מנהל הנמל למיין ולסדר את הטובין הנפרקים לפי שטרי מטען ולגבות את הוצאות הסידור והמיון מהקברניט. {{ח:סעיף|91|רשימות טובין בפריקה}} {{ח:ת}} ערך קברניט או הבעל של כלי שיט רשימות של טובין שנפרקו מכלי השיט, רשאי מנהל הנמל לדרוש העתק מהרשימות האמורות. {{ח:סעיף|91א|כיסוי מטענים בגלנוע|תיקון: תשל״ז־2}} {{ח:ת}} כלי רכב מוביל שהוא טעון מטען יבוא או מטען ייצוא יימסר לנמל כשהוא מכוסה להגנת המטען מפני גשם. {{ח:קטע3|פרק 10 סימן ד|סימן ד׳: סבלות {{ח:הערה|(בוטל)}}|תיקון: תש״ע}} {{ח:סעיף|92||תיקון: תשל״ג, תשל״ג־2, תשל״ט־2, תשנ״ה־5, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|93||תיקון: תשל״ט־2, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|94|מסירה ישירה טעונה אישור}} {{ח:ת}} לא תיעשה מסירה ישירה בטובין מיובאים או מיוצאים, אלא באישורם המוקדם בכתב של גובה המכס ומנהל הנמל. {{ח:סעיף|95|סמכות לסרב מסירה עקיפה|תיקון: תשמ״ג}} {{ח:ת}} מנהל הנמל רשאי לסרב להרשות מסירה עקיפה בעת פריקת טובין או טעינתם, אם לדעתו מסירה כאמור עלולה לגרום לצפיפות יתרה, סכנת דליקה, התפוצצות, לכלוך, זיהום אויר, הפרעה לסדרי העבודה בנמל וכיוצא באלה, או אם הדבר דרוש, לדעתו, להגנתם, שמירתם או בטיחותם של הטובין המשונעים או של טובין אחרים שבקרבתם. {{ח:קטע2|פרק 11|פרק אחד־עשר: טובין ללא תובעים}} {{ח:סעיף|96|דמי מכירת טובין ללא תובעים|תיקון: תשנ״ט}} {{ח:תת|(א)}} נמכרו טובין בהתאם להוראות {{ח:חיצוני|פקודת הנמלים#סעיף 21|סעיף 21}} {{ח:חיצוני|פקודת הנמלים#סעיף 22|או 22 לפקודה}}, ינוכו מדמי המכר שנתקבלו במכירתם מסי המכס ויתר המסים, ההיטלים והאגרות החלים עליהם, ההוצאות הקשורות בטיפול בהם לצורך מכירתם והוצאות מכירתם. {{ח:תת|(ב)}} העודף שנותר לאחר הניכויים לפי תקנת משנה (א) ישולם לבעל הטובין אם הוגשה בקשתו לרשות הנמלים תוך שנה מיום המכירה. {{ח:תת|(ג)}} ניתנה הוראה בהתאם {{ח:חיצוני|פקודת הנמלים#סעיף 21|לסעיף 21}} {{ח:חיצוני|פקודת הנמלים#סעיף 22|או 22 לפקודה}} למכור טובין שלא נתבעו, ואי אפשר למכרם בסכום המספיק לתשלום מסי המכס, אגרות הנמל ושאר הוצאות – יימסרו הטובין לאגף המכס והבלו ומותר להשמידם או לעשות בהם ככל שיורה מנהל אגף המכס והבלו; הוראות תקנת משנה זו יחולו לענין טובין מיובאים אף אם היתה ההוראה למכרם בתנאי שייוצאו בדרך הים. {{ח:תת|(ד)}} טובין שנמכרו כאמור בתקנה זו, יסלקם הקונה מהנמל תוך שבעה ימים מיום קנייתם זולת אם הורתה רשות הנמלים אחרת; לא סולקו הטובין כאמור, ייעשה בהם כפי שיורה מנהל הנמל. {{ח:תת|(ה)}} רשות הנמלים רשאית לגבות את הוצאות ההשמדה של טובין ללא תובעים כאמור בתקנת משנה (ג) מבעל כלי השיט שבו יובאו, כל אימת שלא ניתנה הוראת מסירה מאת הקברניט או מבעל כלי השיט; ניתנה הוראת מסירה – רשאית רשות הנמלים לגבות את הוצאות ההשמדה כאמור מבעל הטובין ששמו נקוב בהוראת המסירה. {{ח:סעיף|97|הודעה על מכירת טובין ללא תובעים|תיקון: תשל״ה־5}} {{ח:תת|(א)}} הודעה על מכירה של טובין כאמור {{ח:חיצוני|פקודת הנמלים#סעיף 21|בסעיף 21(א) לפקודת הנמלים [נוסח חדש], תשל״א–1971}}, תפורסם בידי מנהל הנמל שבו הטובין עומדים להימכר, בתחילת החודש שבו הטובין יוצאו למכירה. {{ח:תת|(ב)}} הודעה כאמור בתקנת משנה (א) תפורסם לא יאוחר מ־15 יום לפני מועד מכירת הטובין בהדבקתה על לוח המודעות של הנמל שבו תתקיים המכירה, וכן בשני עתונים יומיים. {{ח:תת|(ג)}} טובין יימכרו במיכרז, במכירה פומבית או בדרך אחרת, לפי שיקול דעתו של מנהל הנמל. {{ח:תת|(ד)}} אין חובה ליתן כל הודעה אחרת לבעל הטובין. {{ח:קטע2|פרק 12|פרק שנים־עשר: בטיחות}} {{ח:קטע3|פרק 12 סימן א|סימן א׳: אמצעי בטיחות}} {{ח:סעיף|98|אמצעי גישה לכלי שיט}} {{ח:תת|(א)}} הקברניט של כלי שיט שרותק לרציף יקבע ויחזיק כבש מתאים לגישה בטוחה מהרציף לכלי השיט. {{ח:תת|(ב)}} הכבש יהיה מואר באור מתאים משקיעת החמה ועד זריחתה. {{ח:תת|(ג)}} הקברניט ימלא כל הוראה שנתן לו מנהל הנמל בענין מצבם, גדלם וסוגם של הכבש והאור כאמור בתקנות משנה (א) ו־(ב). {{ח:תת|(ד)}} מנהל הנמל רשאי לחייב קברניט לקבוע ולהחזיק כבש לגישה מהרציף לכלי השיט, נוסף לכבש שקבע הקברניט או במקומו. {{ח:סעיף|99|עליה וירידה מכלי שיט באמצעות כבש}} {{ח:ת}} לא יעלה אדם על כלי שיט מהחוף ולא ירד ממנו לחוף אלא באמצעות כבש כאמור {{ח:פנימי|סעיף 98|בתקנה 98}}. {{ח:סעיף|100|כלי שיט בתנועה}} {{ח:ת}} לא יעלה אדם על כלי שיט מהחוף ולא ירד מכלי שיט לחוף כל עוד כלי השיט נמצא בתנועה. {{ח:סעיף|101|איסור לטפס}} {{ח:ת}} לא יטפס אדם על שובר גלים, על רציף או מתחתיו, או על כל מבנה, עגורן או מטען בנמל, אלא אם הורשה לכך מאת מנהל הנמל. {{ח:סעיף|102|שמירת דינים}} {{ח:ת}} הוראות {{ח:פנימי|פרק 12 סימן א|סימן זה}} אינן באות לגרוע {{ח:חיצוני|כללי הבטיחות בעבודה (נמלים ואניות בנמלים)|מכללי הבטיחות בעבודה (נמלים ואניות בנמלים), 1947}}. {{ח:קטע3|פרק 12 סימן ב|סימן ב׳: מניעת דליקות בנמל וכיבוין}} {{ח:סעיף|103|איסור עישון בנמל}} {{ח:ת}} לא יעשן אדם ולא ישתמש במאור חשוף או באש מסוג כלשהו בנמל במקומות שהעישון או השימוש כאמור נאסר על ידי מנהל הנמל. {{ח:סעיף|104|איסור ביצוע עבודת בעירה בנמל}} {{ח:ת}} לא יבצע אדם עבודות הלחמה, ריתוך או חיתוך באש ברציף, במסוך או בכל מקום אחר בנמל, אלא ברשות מאת מנהל הנמל. {{ח:סעיף|105|כיבוי דליקות בנמל}} {{ח:ת}} מנהל הנמל רשאי לנקוט בכל הצעדים הנראים לו לכיבויה או לצמצומה של דליקה בכל רציף, מסוך או מקום אחר בנמל. {{ח:סעיף|106|הרחקת טובין ממקום דליקה}} {{ח:ת}} פרצה דליקה בנמל, במקום שבו מוחסנים טובין או בקרבתו, או בכלי שיט בקרבת מקום כאמור, רשאי מנהל הנמל להרחיק בזמן הדליקה או כיבויה את הטובין למקום אחר בנמל או מחוצה לו ולגבות מאת בעל הטובין את ההוצאות שהוצאו או נגרמו בקשר להרחקתם, הגנתם, שמירתם ושימורם, החל מפרוץ הדליקה ועד שהבעל קיבלם להחזקתו, עד כדי ערך הטובין. {{ח:קטע3|פרק 12 סימן ג|סימן ג׳: מניעת דליקות בכלי שיט וכיבוין}} {{ח:סעיף|107|הגדרות}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|פרק 12 סימן ג|בסימן זה}}, ”הבערת אש“ – כל פעולה הגורמת בעירת אש או המלווה בה. {{ח:סעיף|108|איסור הבערת אש}} {{ח:תת|(א)}} לא יבעיר אדם אש בכלי שיט – {{ח:תתת|(1)}} בתוך הספנות, בקרבת כוות פתוחות ועל הסיפונים, כאשר נמצא בהם מטען או כל חומר לקיח; {{ח:תתת|(2)}} בכל מקום שהבערת אש נאסרה מאת הקברניט; {{ח:תתת|(3)}} בשעת תדלוקו של כלי השיט. {{ח:תת|(ב)}} תקנת משנה (א) תחול גם על פעולות הצתה ועישון של סיגריות, סיגרים, מקטרות וכיוצא באלה, ובלבד שהוראות פסקה (3) לא יחולו על הפעולות האמורות לגבי המקומות שבהם התיר הקברניט לעשותן. {{ח:סעיף|109|הבערת אש}} {{ח:ת}} בכפוף לאמור {{ח:פנימי|סעיף 108|בתקנה 108}} מותר להבעיר אש בכלי שיט לצורך פעולות אלה: {{ח:תת|(1)}} בישול מים וחימומם, ובלבד שהבעירה תהיה באח בנוי ומותקן במקום המופרד מן הספנות במחיצות אטומות, והאש, האפר והפסולת הלוהטת יימצאו בהשגחתו המתמדת של מבעיר האש; {{ח:תת|(2)}} הארה, ובלבד שהבעירה תהיה בתוך פנסים בעלי מכלי דלק מתכתיים, מקובעים וסגורים; {{ח:תת|(3)}} חימום זפת, ובלבד שהבעירה תהיה על סיפוני מתכת גלויים או על טבלות מתכת המותקנות על סיפונים גלויים. {{ח:סעיף|110|ריתוך אסור}} {{ח:ת}} לא יבצע אדם בכלי שיט פעולות הלחמה, ריתוך, חיתוך מתכות, חימום מסמרות ופעולות כיוצא באלה (להלן {{ח:פנימי|פרק 12 סימן ג|בסימן זה}} – פעולות ריתוך) – {{ח:תת|(1)}} בתוך הספנות ועל הסיפונים כאשר נמצא בהם או עליהם חומר לקיח; {{ח:תת|(2)}} בקרבת כוות פתוחות על כלי שיט, ובכוות שדרכן או בקרבתן משנעים חמרים לקיחים; {{ח:תת|(3)}} בתוך מדורים המכילים חמרים מסוכנים או בקרבת מדורים כאמור כשהם פתוחים. {{ח:סעיף|111|פעולות ריתוך מותרות}} {{ח:ת}} בכפוף לאמור {{ח:פנימי|סעיף 110|בתקנה 110}} מותר לבצע פעולות ריתוך בכלי שיט במקומות ובתנאים אלה: {{ח:תת|(1)}} בחדרי המכונות, בפתחים, בתעלות החימום והאיוורור, בספנות ובמחיצות של כלי השיט, אם ניתן היתר לכך בכתב מאת מנהל הנמל; {{ח:תת|(2)}} במקום שלא פורט בפסקה (1), אם קיבל מנהל הנמל הודעה חתומה ביד הקברניט לפחות שעתיים לפני התחלת ביצוע פעולות הריתוך. {{ח:סעיף|112|אמצעי זהירות לפני פעולת ריתוך}} {{ח:ת}} המבצע פעולת ריתוך בכלי שיט לא יתחיל בריתוך ולא ירשה לאחר להתחיל בביצוע הפעולה אלא אם נקט תחילה באמצעי הזהירות הדרושים למילוי התנאים האלה: {{ח:תת|(1)}} כל כלי העבודה שבהם משתמשים לצורך פעולת הריתוך ואבזריהם נמצאים במצב תקין; {{ח:תת|(2)}} במקום ביצוע פעולת הריתוך נמצא מטפה מתאים; ואם פעולת הריתוך מתבצעת בכלי שיט שיש בו רשת כיבוי מרכזית, נמצאים בקרבת מקום מטפה מתאים וזרנוק לכיבוי דליקה המחובר לברז ומוכן לפעולה; {{ח:תת|(3)}} במקום ביצוע פעולת הריתוך הוצב אדם המנוסה בכיבוי דליקות והמצוייד במכשירי כיבוי דליקה יעילים; {{ח:תת|(4)}} אם פעולת הריתוך מתבצעת בצינור החודר דרך סיפונים או מחיצות – נבדקו הצינור והמדורים שדרכם הוא חודר, מבפנים ומבחוץ, וכל החמרים הלקיחים או הנפיצים סולקו מהצינור ומקרבתו; {{ח:תת|(5)}} אם פעולת הריתוך מתבצעת במחיצה – הוצב משמר מיוחד נגד דליקה, מעבר למחיצה; {{ח:תת|(6)}} אם לצורך ביצוע פעולת הריתוך משתמשים בגז – מכלי הגז נמצאים במקום מאוורר. {{ח:סעיף|113|אמצעי זהירות בשעת פעולת ריתוך}} {{ח:ת}} המבצע פעולת ריתוך בכלי שיט ינקוט באמצעי בטיחות למניעת הדברים האלה: {{ח:תת|(1)}} הצתת חמרים או גזים לקיחים על ידי גיצים או גיצי ריתוך; {{ח:תת|(2)}} חדירת להבות, גיצים או חלקיקי מתכת לוהטים דרך פתחים לתוך מדורים שיש בהם חמרים או גזים דליקים; {{ח:תת|(3)}} הצתה או התפוצצות של חמרים או גזים בחפץ שבו או עליו מתבצעת פעולת הריתוך, דרך חפץ כאמור או באמצעותו; {{ח:תת|(4)}} חימום עד להיווצרות אפשרות של דליקה או התפוצצות במבנים או בחלקי כלי שיט אחרים מאלה שבהם מתבצעת פעולת הריתוך. {{ח:סעיף|114|אמצעי זהירות בגמר פעולת ריתוך}} {{ח:ת}} המבצע פעולת ריתוך או משתתף בביצועה לא יעזוב את מקום ביצוע הפעולה אלא אם נתקיימו תנאים אלה: {{ח:תת|(1)}} המבערים וצינורותיהם הוצאו ממקומות סגורים ונותקו ממכלי הגז; {{ח:תת|(2)}} מקום ביצוע פעולת הריתוך וסביבתו נבדקו בקפדנות, ובמיוחד מקומות נסתרים חלולים ומקומות חיבור וסדקים, ונמצא כי אין בהם חמרים בוערים או לוהטים; {{ח:תת|(3)}} הובטח כי משמר נגד דליקה יבצע בדיקה חוזרת כאמור בפסקה (2) כדי לוודא מניעת התלקחות דליקה כתוצאה מפעולת הריתוך. {{ח:סעיף|115|סמכויות מנהל הנמל}} {{ח:ת}} מנהל הנמל רשאי לאסור ביצוע פעולת ריתוך או להתנות את ביצועה בכך שהמבצע ינקוט באמצעי בטיחות נוספים על אלה המפורטים {{ח:פנימי|סעיף 112|בתקנות 112}}, {{ח:פנימי|סעיף 113|113}} {{ח:פנימי|סעיף 114|ו־114}}, אם לדעתו דרוש הדבר מטעמי בטיחות. {{ח:סעיף|116|הודעה על דליקה בכלי שיט|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} פרצה דליקה בכלי שיט, יודיע הקברניט על כך במהירות האפשרית ובאמצעים היעילים ביותר העומדים לרשותו, לרב חובל הנמל; רב חובל הנמל יודיע למנהל הנמל ולרשות הכבאות לפי {{ח:חיצוני|חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה|חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע״ב–2012}}. {{ח:תת|(ב)}} חובת ההודעה כאמור תחול על הקברניט אף אם הדליקה כובתה. {{ח:סעיף|117|הרחקת טובין מכלי שיט}} {{ח:ת}} מנהל הנמל רשאי להרחיק טובין מכלי שיט שפרצה בו דליקה ומסביבתו. {{ח:סעיף|118|הרחקת כלי שיט מתחום הנמל|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} רב חובל הנמל, בתיאום, ככל האפשר, עם מנהל הנמל, רשאי להרחיק מתחום הנמל כלי שיט שפרצה בו דליקה. {{ח:סעיף|119|הגשת עזרה למנהל נמל או לרב חובל הנמל|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(במקור סומנה בטעות כתקנה 119א).}} {{ח:ת}} קברניט כלי שיט שפרצה בו דליקה יגיש למנהל הנמל או לרב חובל הנמל, לפי העניין, כל עזרה אפשרית הדרושה לצורך הפעלת הסמכויות הנתונות להם לפי {{ח:פנימי|סעיף 117|תקנות 117}} {{ח:פנימי|סעיף 118|או 118}}. {{ח:סעיף|120|שימוש במלגזה לצורך שינוע}} {{ח:תת|(א)}} לא יתדלק אדם מלגזה כשהיא בתוך כלי שיט. {{ח:תת|(ב)}} לא ישתמש אדם במלגזה לצורך שינוע מטענים בספנות כלי שיט, אלא אם המלגזה ממונעת במנוע דיזל שמפלטו מופנה כלפי מעלה ועליו מורכב עוצר גיצים, או בכוח חשמל מסוללות. {{ח:תת|(ג)}} בתום השימוש במלגזה לצורך שינוע מטענים כאמור, חייב המשתמש בה לסלקה מהספנה. {{ח:קטע3|פרק 12 סימן ד|סימן ד׳: כללי}} {{ח:סעיף|121|אחריות מעביד}} {{ח:ת}} חובה המוטלת על פי {{ח:פנימי|פרק 12|פרק זה}} תחול על הקברניט, על המבצע ועל מעבידו של המבצע. {{ח:סעיף|122|תחולה}} {{ח:ת}} הוראות {{ח:פנימי|פרק 12|פרק זה}} יחולו על כלי שיט הנמצאים בתחום נמל. {{ח:קטע2|פרק 13|פרק שלושה־עשר: טעינת חמרי נפץ ופריקתם|תיקון: תשמ״ד־3}} {{ח:סעיף|123|הגדרות|תיקון: תשמ״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} {{ח:פנימי|פרק 13|בפרק זה}} – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”אזור מוגבל“ – אזור בתחום הכרזת נמל, המגודר בגדר הנמל ואשר למנהל הנמל שליטה בו; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”אזור מניעה“ – אזור בנמל בתחום המעגל ברדיוס של 50 מטרים מהמקום שבו מבוצעות, או נעשות הכנות לביצוע, כל אחד מאלה: {{ח:תתתת|(1)}} טעינה או פריקה של חמרי נפץ; {{ח:תתתת|(2)}} עגינה, קשירה, עיתוק, ניתוק או הפלגת אנית חמרי נפץ; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”אזור סכנה א׳“ – שטח שבו צפויים, במקרה של התפוצצות חמרי הנפץ המיועדים לטעינה או לפריקה, התמוטטות או נזק חמורים לרכוש ופגיעה קטלנית בנפש שלא ניתן למנעם על ידי מיגון או מחסה; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”אזור סכנה ב׳“ – השטח שבו צפויים במקרה של התפוצצות חמרי הנפץ המיועדים לטעינה או לפריקה, נזקים לרכוש ופגיעה בנפש מרסיסים, הדף, גופים מעופפים וכיוצא באלה ואשר ניתן למנעם או להפחיתם על ידי מיגון או מחסה; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”אנית חמרי נפץ“ – כלי שיט הנושא עמו בהכנסו לנמל, או בהמצאו בנמל, כמות כלשהי של חמרי נפץ, למעט אותה כמות של חמרי נפץ שכלי שיט כאמור נושא עמו דרך קבע לשימושו; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”בעל“ – הקברניט, הבעל או החוכר של אנית חמרי נפץ או הבעל של מטען חמרי נפץ או סוכנם או נציגם או שליחם של כל אחד מאלה; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”חמרי נפץ“ – כמשמעותם {{ח:חיצוני|חוק חמרי נפץ|בחוק חמרי נפץ, התשי״ד–1954}}, לרבות חמרי נפץ ופריטי תחמושת המפורטים בקבוצה הראשונה (Class 1) של הקודקס; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”אימ״ו“ – הארגון הבינלאומי לעניני ספנות International Maritime Organization שישראל חברה בו; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”הקודקס“ – הקודקס הבינלאומי הימי של אימ״ו לענין טובין מסוכנים (I.M.D.G. Code). {{ח:תת|(ב)}} הוראה, אישור או היתר של מנהל הנמל יהיו בכתב חתום בידו. {{ח:תת|(ג)}} הוראות {{ח:פנימי|פרק 13|פרק זה}} באות להוסיף על האמור בכל תקנה אחרת. {{ח:סעיף|124|הודעה על מטען|תיקון: תשמ״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} ארבעים ושמונה שעות לפחות לפני הגיע אנית חמרי נפץ לנמל או לפני הכנסת חמרי נפץ לתחום הנמל בדרך אחרת ימסור הבעל הודעה על כך למנהל הנמל, בהתאם {{ח:פנימי|תוספת 2 טופס 1|לטופס 1 שבתוספת השניה}}. {{ח:תת|(ב)}} בהודעה לפי תקנת משנה (א) יסווג הבעל את מטען חומר הנפץ המיועד לטעינה או לפריקה על פי קבוצות הסיווג שבקודקס או בקטלוג לסיווג חומרים מסוכנים של רשות הנמלים (להלן – הקטלוג) לפי כמויות ויציין את הרדיוסים של אזורי סכנה ”א“ ו־”ב“ התואמים, הכל לפי טבלאות הכמויות והרדיוסים של אזורי הסכנה {{ח:פנימי|תוספת 2 לוח א|שבלוחות א׳ עד ה׳ בתוספת השניה}}, לפי הענין. {{ח:תת|(ג)}} מנהל הנמל רשאי לדרוש מהבעל פרטים נוספים על אלה שנמסרו לפי תקנת משנה (א) בכל ענין שהוזכר {{ח:פנימי|פרק 13|בפרק זה}}, כתנאי מוקדם להבאת חומרי נפץ לנמל או הוצאתם ממנו. {{ח:סעיף|125|סיווג בהעדר הודעה|תיקון: תשמ״ד־3}} {{ח:ת}} לא נמסרה הודעה לפי {{ח:פנימי|סעיף 124|תקנה 124(א)}}, או לא נמסרה במועד, או נמסרה והאמור בה לא הניח דעתו של מנהל הנמל, יסווג מנהל הנמל את חמרי הנפץ בקבוצה 1.1 שבקודקס. {{ח:סעיף|126|עגינה וקשירה של אנית חמרי נפץ|תיקון: תשמ״ד־3, תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} אנית חמרי נפץ לא תיכנס, לא תעגון ולא תיקשר בנמל אלא בהיתר מאת מנהל הנמל ובמקום שנקבע בהיתר. {{ח:תת|(ב)}} אנית חמרי נפץ תיקשר לרציף כשחרטומה מופנה לכיוון פתח היציאה מהנמל ובאמצעות חבלים בלבד, שאינם כבלי מתכת, זולת אם אישר רב חובל הנמל אחרת. {{ח:סעיף|127|אמצעים לגרירה בשעת סכנה|תיקון: תשמ״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} הבעל יניח גרזנים בחרטום אנית חמרי נפץ השוהה בנמל וכן ליד חבלי הקשירה שבירכתיה, שיאפשרו ניתוק כלי השיט מן הרציף בשעת סכנה. {{ח:תת|(ב)}} הבעל יקשור בחרטומה ובירכתיה של אנית חמרי נפץ השוהה בנמל כבל פלדה שקצהו, ובו לולאה, תלוי קרוב לגובה פני המים באופן המאפשר גרירתה בכל עת. {{ח:סעיף|128|טעינת חמרי נפץ ופריקתם|תיקון: תשמ״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} אין לטעון חמרי נפץ על אנית חמרי נפץ או לפרקם ממנה אלא במקום ובאופן שהורה מנהל הנמל. {{ח:תת|(ב)}} אין לטעון חמרי נפץ בספנה (Hold) של אנית חמרי נפץ או לפרקם מספנה כאמור, אלא לאחר ניתוק הזרם ממערכת החשמל של אותה ספנה. {{ח:תת|(ג)}} לא ישתמש אדם בציוד שינוע של חמרי נפץ לטעינת חמרי נפץ או לפריקתם אלא לאחר שבודק מוסמך בדק ואישר בכתב, להנחת דעתו של מנהל הנמל, כי הוא מתאים לכך; בתקנת משנה זו, ”בודק מוסמך“ – כמשמעותו על פי {{ח:חיצוני|פקודת הבטיחות בעבודה#סעיף 1|סעיף 1 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש״ל–1970}}. {{ח:תת|(ד)}} לא יעוכב מטען חמרי נפץ בתחום הנמל אלא כנדרש לביצוע הפעולות השוטפות של הטעינה או הפריקה, ואם חלה הפרעה או תקלה כלשהי בתהליך השינוע יופסקו מיד כל הפעולות העלולות לגרום להצטברות חמרי נפץ על הרציף. {{ח:סעיף|129|כמויות המותרות לשינוע ואישור חריגה|תיקון: תשמ״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} למטען חמרי נפץ המיועדים לטעינה על אנית חמרי נפץ או לפריקה ממנה, יקבעו אזורי סכנה ”א“ ו־”ב“ על ידי חישוב רדיוסים של איזורי הסכנה התואמים, על פי סיווג חמרי הנפץ בהתאם להוראות {{ח:פנימי|תוספת 2|התוספת השניה}}. {{ח:תת|(ב)}} כמות חמרי הנפץ המירבית המותרת באנית חמרי נפץ הנמצאת בתחום הנמל תוגבל כך שאיזור סכנה ”א“ שנקבע לה, בהתאם לתקנת משנה (א) לא יחרוג מתחום האיזור המוגבל. {{ח:תת|(ג)}} על אף האמור בתקנת משנה (ב) – יתיר מנהל הנמל במקרה מסוים, טעינה או פריקה של חמרי נפץ בכמות גדולה יותר כשאיזור סכנה ”א“ התואם לה חורג מתחום האיזור המוגבל, ובלבד שנתקיימו כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} הבעל הגיש למנהל בקשה לפי {{ח:פנימי|תוספת 2 טופס 2|טופס 2 בתוספת השניה}}; {{ח:תתת|(2)}} ניתן אישור בכתב מאת שר הבטחון, או ממי שהוא הסמיכו לכך בהתאם {{ח:פנימי|תוספת 2 טופס 2|לטופס 2 בתוספת השניה}}, כי שינוע חמרי הנפץ כאמור חיוני מטעמים שבבטחון המדינה או שלמדינה ענין בהם, וכי ננקטו כל הצעדים הנדרשים בנסיבות המקרה לטיפולם של צה״ל, משטרת ישראל ורשויות אחרות בכל פיגוע אפשרי מחוץ לאיזור המוגבל, במקרה של אסון בתחום איזור סכנה ”א“. {{ח:סעיף|130|חובת זהירות|תיקון: תשמ״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} לא יבצע אדם ולא ירשה לאחר לבצע עבודות כלשהן באזור סכנה ”א“ שבתחום הנמל כל אימת שמתבצעת באיזור המניעה טעינה או פריקה של חמרי נפץ, זולת מי שקשור במישרין לשינועם, או איש צוות באנית חמרי נפץ, או מי שקיבל היתר לכך מאת מנהל הנמל. {{ח:תת|(ב)}} אדם העוסק בטעינה או בפריקה של חמרי נפץ, או הבא במגע עם מטען חמרי נפץ באזור מניעה, או במקום אחר בתחום הנמל, ינקוט בכל אמצעי הזהירות למניעת אש או התפוצצות. {{ח:סעיף|131|דגל ומאור|תיקון: תשמ״ד־3}} {{ח:ת}} קברניט של אנית חמרי נפץ הנמצאת בתחום נמל חייב בשעות היום להניף דגל בהתאם להוראות {{ח:פנימי|תוספת 2 טופס 3|טופס 3 בתוספת השניה}} ובשעות הלילה – לתלות ולהאיר מאור אדום בראש התורן ואם אין לכלי השיט תורן – באחת מכלונסאותיו, בגובה שלא יפחת מששה מטרים מעל לסיפון, והכל באופן שהאור יראה מכל עבר עד למרחק של לא פחות משלושה וחצי קילומטרים. {{ח:סעיף|132|איסור שהיית כלי שיט ליד אנית חמרי נפץ|תיקון: תשמ״ד־3, תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} לא ישיט אדם לעבר אנית חמרי נפץ כלי שיט שאינו נוטל חלק בטעינה או בפריקה של חמרי נפץ או קשור ישירות לקשירתה, לעיתוקה או לניתוקה של אנית חמרי נפץ. {{ח:תת|(ב)}} גוררות, ארבות, ספקות מים, ספקות דלק וכל כלי שיט אחר לא יתקרבו לדופן אנית חמרי נפץ ולא ידופנו אליה כל אימת שמתבצעת טעינה או פריקה של חמרי נפץ, אלא על פי היתר מאת רב חובל הנמל. {{ח:סעיף|133|מניעת דליקות והתפוצצויות|תיקון: תשמ״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} בהימצא אנית חמרי נפץ בתחום הנמל ינקוט הבעל כל אמצעי זהירות הדרושים למניעת אש או התפוצצות בכלי השיט. {{ח:תת|(ב)}} מכשירי כיבוי אש ומשאבות הכיבוי של אנית חמרי נפץ יהיו במצב תקין וזרנוק אחד לפחות יהיה פרוש ומוכן להפעלה מיידית ליד כל ספנה שבה מתבצעת טעינה או פריקה של חמרי נפץ; משאבות הכיבוי יפעלו כל אימת שמבוצעות פעולות טעינה או פריקה כאמור ומים יזרמו בזרנוקים שנפרשו; על הרציף ייפרשו זרנוקים מחוברים לברז הכיבוי אשר יהיה פתוח ומזנק הכיבוי יהיה במצב סגור. {{ח:תת|(ג)}} ציוד כיבוי אש הנמצא באזור מניעה יהיה במצב תקין ומוכן לפעולה במשך ביצוע הטעינה או הפריקה של חמרי נפץ. {{ח:תת|(ד)}} מנהל הנמל יקבע אחראי לכוננות וכיבוי אש במשך הימצאות אנית חמרי נפץ ליד הרציף (להלן – האחראי), ויודיע על כך לכל העוסקים בטעינה ובפריקה באזור המניעה. {{ח:תת|(ה)}} האחראי ידאג לתקינות ציוד כיבוי האש, אבטחת סידורי הכבאות והפעלתם בשעת הצורך, וימצא באזור הפריקה והטעינה עד לסיומם. {{ח:תת|(ו)}} ראה האחראי כי התנאים למניעת שריפות וכיבויין אינם מתמלאים, רשאי הוא להורות על הפסקת פעולות הפריקה והטעינה. {{ח:סעיף|134|{{ח:הערה|שילוט}}|תיקון: תשמ״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} מנהל הנמל יסמן את אזור המניעה וגבולותיו בשילוט מתאים; לפני תחילת טעינה או פריקה של חמרי נפץ יוצגו שלטי אזהרה ליד כבש אנית חמרי הנפץ ובאזור המניעה בזו הלשון: ”'''אסור לעשן, להשתמש בלהבה גלויה ולהכניס גפרורים ומצתים; הגישה למבקרים אסורה ללא אישור מנהל הנמל'''“. {{ח:סעיף|135|איסור הבערת אש, עישון והכנסת מכשירי הצתה|תיקון: תשמ״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} לא יבעיר אדם אש גלויה באזור מניעה או באנית חמרי נפץ השוהה בנמל, אלא אם כן ניתן על כך היתר מראש מאת מנהל הנמל. {{ח:תת|(ב)}} בתקנה זו, ”אש גלויה“ – חמרים לוהטים, קשתות ריתוך חשמליות, מבערי הלחמה וחיתוך, מבערי חימום, תנורי פרימוס, מכשירי חשמל ניידים או מכשירי יד העלולים להתיז גצים, להבה גלויה ואש, למעט אש בדוודים ובמטבח האניה. {{ח:תת|(ג)}} לא יעשן אדם באזור מניעה אלא במקום שהעישון בו הותר בידי מנהל הנמל, ובאנית חמרי נפץ אלא במקום שהעישון בו הותר בידי קברניטה. {{ח:תת|(ד)}} לא יכניס אדם לאזור מניעה, או לאנית חמרי נפץ, גפרורים, מצתים אוטומטיים או מכשירי הצתה אחרים כלשהם אלא אם כן ניתן על כך היתר מאת מנהל הנמל או הקברניט, לפי הענין. {{ח:תת|(ה)}} מנהל הנמל או מי שהוא הסמיך לכך, רשאי לערוך בדיקה בגופו ובכליו של כל אדם העומד להכנס לאזור המניעה או לאנית חמרי נפץ או הנמצא בהם להבטחת קיום הוראות תקנת משנה (ד). {{ח:סעיף|136|איסור שימוש בכיבלי חשמל מסויימים|תיקון: תשמ״ד־3}} {{ח:ת}} לא ישתמש אדם בכיבלי חשמל ניידים באנית חמרי נפץ ובאזור המניעה, לשם תאורה, אלא אם הם מסוג משוריין שאישר מנהל הנמל, וכשהם מחוברים אל כן המנורה בחיבור חשמלי רצוף ומנהל הנמל התיר את השימוש. {{ח:סעיף|137|איסור פעולות המתיזות גצים|תיקון: תשמ״ד־3}} {{ח:ת}} לא יעסוק אדם בניקור או בגירוד של חלקי פלדה או בכל מלאכה אחרת העלולה ליצור או להתיז גצים באנית חמרי נפץ השוהה בנמל; אולם אם היה צורך לבצע עבודת תיקונים דחופה באנית חמרי נפץ, העלולה ליצור או להתיז גצים, ניתן לבצעה אם ניתן היתר מראש מאת מנהל הנמל ובהתאם לתנאים שקבע. {{ח:סעיף|138|כוננות האניה וצוותה|תיקון: תשמ״ד־3}} {{ח:ת}} בזמן שהותה של אנית חמרי נפץ בנמל יהיו האניה וצוותה במצב כוננות המאפשר הוצאתה המיידית של האניה מן הנמל בכל עת. {{ח:סעיף|139|איסור פירוק מנועי האניה|תיקון: תשמ״ד־3, תשע״ח}} {{ח:ת}} הבעל לא יפרק את מנועי אנית חמרי הנפץ השוהה בנמל ויקיים את הכח המניע שלה במצב מוכן להפעלה מיידית, אלא בהיתר מראש מאת רב חובל הנמל ולפי תנאיו; ובלבד שסוכן האנייה הציג לפניו אישור מאת המנהל הכללי של התאגיד המפעיל את הרציף שלידו עוגנת האנייה לעניין פירוק המנוע ואי־קיום הכוח המניע של האנייה. {{ח:סעיף|140|אמצעי בטיחות נוספים|תיקון: תשמ״ד־3}} {{ח:ת}} בנסיבות מיוחדות רשאי מנהל הנמל להורות על נקיטת אמצעי בטיחות נוספים או הגבלות נוספות על האמור {{ח:פנימי|פרק 13|בפרק זה}}. {{ח:סעיף|141|הרחקת חמרי נפץ|תיקון: תשמ״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} חומר נפץ ישונע, בתחום הנמל, במסירה ישירה ובתוואי שעליו יורה מנהל הנמל. {{ח:תת|(ב)}} חומר נפץ מיובא, יוצא מיד עם שינועו מתחום הנמל. {{ח:תת|(ג)}} חומר נפץ יובא או יוצא מתחום הנמל כשהוא מכוסה ביריעות חסינות אש, למעט מכולות. {{ח:תת|(ד)}} בכפוף לאמור {{ח:פנימי|סעיף 128|בתקנה 128}}, לא יוחל בפריקת חמרי נפץ מאנית חמרי נפץ אלא לאחר שהבעל הביא כלי תובלה מתאימים אל הרציף בסמוך לאנית חמרי הנפץ, במספר ובמועד שאישר מנהל הנמל. {{ח:סעיף|142|אריזה וסימון|תיקון: תשמ״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} הבעל יוודא שאריזת חמרי הנפץ תהיה עמידה בפני סיכונים הקשורים בשינועם ובהובלתם בים, והסימון על פניהן ייעשה באופן בולט וברור לעין, לפני הבאתם לנמל. {{ח:תת|(ב)}} הוראות ודרישות הקודקס לענין סימון איכות ומהות אריזות טובין מסוכנים יהוו תקן לענין זה, אלא אם אישר שר הבטחון או מי שהוא הסמיכו לכך אחרת בכתב. {{ח:סעיף|143|תקינות מכולות וכלי־<wbr>רכב|תיקון: תשמ״ד־3}} {{ח:ת}} הבעל של חמרי נפץ המיועדים ליבוא או ליצוא במכולה או המשגר כלי רכב טעונים חמרי נפץ לנמל לשם טעינתם יחד עם חמרי הנפץ על אנית חמרי נפץ או פריקתם ממנה כאמור, יוודא שהמכולה וכלי הרכב יהיו בעלי כל הנתונים לעמידה בתנאי השינוע וכי המכולה תענה על דרישות כל אמנה בינלאומית לענין שינוע והובלה שישראל הצטרפה אליה או על דרישות כל רשות מוסמכת לענין. {{ח:סעיף|144|פיקוח על טעינה ופריקה|תיקון: תשמ״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} קברניט אנית חמרי נפץ, המפקח על הטעינה או הפריקה, יוודא שבידיו כל הפרטים הנוגעים לחמרי הנפץ המיועדים לשינוע, לרבות כמותם, אריזתם, שמותיהם, סיווגם, תכונותיהם, הסיכונים הטמונים בהם וכן אופן ושיטות הטיפול בהם בשעת סכנה או חירום. {{ח:תת|(ב)}} בכל עת טעינה או פריקה של חמרי הנפץ, יהיה נוכח באזור המוגבל נציג מוסמך של הבעל, הבקי בכל פרטי חמרי הנפץ המיועדים לשינוע, וכל דבר אחר הנוגע לענין, כאמור בתקנת משנה (א). {{ח:סעיף|145|תנאי וזמני טעינה, פריקה והפלגה|תיקון: תשמ״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} לא תיעשה עבודה בחמרי נפץ בנמל, לרבות טעינתם על אנית חמרי נפץ או פריקתם ממנה בזמן סערת ברקים. {{ח:תת|(ב)}} טעינת חמרי נפץ על אנית חמרי נפץ או פריקתם ממנה, לא תתבצע בשעות שבין שקיעת השמש לזריחתה אלא אם כן נתקיימו כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} הותקנו אמצעי תאורה מיוחדים בספנות, על הסיפון ועל הרציף באופן המונע, לדעת מנהל הנמל, היווצרות ניצוצות שריפה והתחשמלות; {{ח:תתת|(2)}} ננקטו כל הצעדים לאספקה מיידית של זרם חשמל חילופי במקרה של תקלה במערכת החשמל. {{ח:תת|(ג)}} טעינת חמרי נפץ על אנית חמרי נפץ תבוצע ברציפות אך ורק לאחר סיום טעינת כל המטענים האחרים, לרבות צידת האניה. {{ח:תת|(ד)}} פריקת חמרי נפץ מאנית חמרי נפץ תבוצע ברציפות, בכפוף להוראות {{ח:פנימי|פרק 13|פרק זה}}, מיד לאחר קשירתה לרציף ולפני פריקת כל מטען אחר מעליה. {{ח:תת|(ה)}} אנית חמרי נפץ תפליג מהנמל אל מחוץ לתחומיו, בסמוך ככל האפשר לאחר גמר הטעינה ולא יאוחר מן השעה שנקבעה לכך בהוראות מנהל הנמל לקברניטה. {{ח:סעיף|146|כיסוי חמרי נפץ|תיקון: תשמ״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} קברניט אנית חמרי נפץ יוודא שחמרי הנפץ שעליה יהיו מכוסים כל העת, למעט בזמן הטעינה או הפריקה. {{ח:תת|(ב)}} בהימצא חומר הנפץ בספנה, יהיה פתח הספנה מכוסה במכסה או ביריעות ובכל מקום אחר, למעט מחסן מקורה שבאניה, יהיו חמרי הנפץ מכוסים ביריעות. {{ח:תת|(ג)}} הוראות תקנה זו לא יחולו על מכולה שנארזו בה חמרי נפץ. {{ח:סעיף|147|איסור שימוש בכלי רכב ובציוד ממונע|תיקון: תשמ״ד־3, תשמ״ה־2}} {{ח:תת|(א)}} לא יכניס אדם ולא ירשה לאחר להכניס לאזור מניעה כל רכב, לרבות רכב תפעולי, המונע במנוע בנזין, פרט לרכב כיבוי אש ורכב הצלה. {{ח:תת|(ב)}} לא ישתמש אדם ולא ירשה לאחר להשתמש באזור מניעה, בעת טעינת חמרי נפץ על אנית חמרי נפץ או פריקתם מעליה במלגזות, בטרקטורים או בעגורנים אלא אם כן הם ממונעים במנוע דיזל שמפלטו מופנה כלפי מעלה ועליו מורכב קולט גצים, או מונעים בכוח חשמל מסוללות; הוראה זו לא תחול על שימוש בעגורני חוף, עגורני גשר ועגורני שער של הנמל וכן על שימוש בעגורני אנית חומרי נפץ. {{ח:תת|(ג)}} לא תוכנס מלגזה לתוך ספנת אנית חמרי נפץ אלא אם היא מופעלת בכוח חשמלי מסוללות ומטיפוס ”Ex“ או ”EE“. {{ח:תת|(ד)}} מלגזות המשמשות לשינוע חמרי נפץ על הרציף יהיו מטיפוס ”DS“ (דיזל) או ”EE“ (חשמל). {{ח:סעיף|148|איסור כניסה|תיקון: תשמ״ד־3}} {{ח:ת}} לא יכנס אדם לאזור מניעה או לאזור סכנה ”א“ שבתחום הנמל ולא ימצא בו בעת טעינת חמרי נפץ על אנית חמרי נפץ או פריקתם מעליה, למעט איש צוות של האניה, איש צוות כיבוי אש והצלה, נהג כלי תובלה המועסק בשינוע חמרי נפץ ואדם העוסק בטעינה, בפריקה או בפיקוח, אלא בהיתר מאת מנהל הנמל ובהתאם לתנאי ההיתר. {{ח:סעיף|149|הודעה על תקלה|תיקון: תשמ״ד־3}} {{ח:ת}} קברניט אנית חמרי נפץ יודיע מיד למנהל נמל על כל תקלה הנוגעת לחמרי נפץ שבה, העלולים לסכן את הנמל או כל אדם או רכוש שבתחומו או בסביבתו. {{ח:סעיף|149א||תיקון: תשל״ח־3, תשמ״א־5, תשמ״ד־3}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:קטע2|פרק 14|פרק ארבעה עשר: חמרים מסוכנים|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:קטע3|פרק 14 סימן א|סימן א׳: הגדרות|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:סעיף|150|הגדרות|תיקון: תשמ״א־3, תשנ״ב, תשס״א}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|פרק 14|בפרק זה}} – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אזור סכנה“ – מקום בתחום הנמל שבו מבוצעות פעולות שינוע, אחסנה או אריזה של חומר מסוכן והאזור הסמוך לו; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אניית חמרים מסוכנים“ – כלי שיט המשנע, מאחסן או העומד לשנע או לאחסן חומר מסוכן, למעט חומר מסוכן בכמות הדרושה לתפעולו של כלי השיט עצמו; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אניית חמרים מסוכנים בצובר“ – אניית חמרים מסוכנים המשנעת, מאחסנת או העומדת לשנע או לאחסן חמרים מסוכנים בצובר, לרבות אניה כאמור אשר סיימה פריקת חומר מסוכן; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אניית חמרים מסוכנים מוצקים בצובר“ – אניית חמרים מסוכנים בצובר המשנעת, מאחסנת או המיועדת לשנע או לאחסן חמרים מסוכנים מוצקים בצובר; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר“ – אניית חמרים מסוכנים בצובר המשנעת, מאחסנת או המיועדת לשנע או לאחסן חמרים מסוכנים נוזלים בצובר; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אימ״ו“ – הארגון הבינלאומי לספנות שישראל חברה בו; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בעל“ – קברניטה, בעלה או חוכרה של אניית חמרים מסוכנים או הבעל של חמרים מסוכנים או סוכנו של כל אחד מהם; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”גז“ – לרבות אדי חומר מסוכן; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הנחיות אימ״ו“ – ההנחיות הכלולות בספר ”תובלה בטוחה, שינוע ואחסון של חמרים מסוכנים בתחום הנמל“, בהוצאת אימ״ו, שהעתקו נמצא לעיון הציבור במינהל הספנות והנמלים של משרד התחבורה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חומר לקיח“ – חומר, בכל מצב צבירה, שנקודת ההבזקה שלו בגביע סגור לפי שיטת האגודה האמריקאית לבחינת חמרים ASTM 93-D (לפי התקן האמריקאי לבחינת חומרים, כרך D תקן 93) היא טמפרטורה של 61 מעלות צלזיוס או פחות; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חומר מסוכן“ – חומר מן החמרים המוגדרים בקודקס של אימ״ו, בכמות ובתנאים העולים על המינימום המפורט בו וכן חומר בעל תכונה או תכונות דומות, למעט חמרי נפץ כמשמעותם {{ח:פנימי|פרק 13|בפרק 13 לתקנות אלה}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חומר מסוכן ארוז“ – חומר מסוכן המשונע או מאוחסן באריזה לרבות אריזה אשר שימשה לאחסנת חומר מסוכן אלא אם כן נוקתה משאריות החומר המסוכן, אם תכונות החומר מאפשרות זאת בבטיחות, וכל תוויות הסימון הנוגעות לחומר המסוכן ששונע או שאוחסן בה הוסרו ממנה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חומר מסוכן בצובר“ – חומר מסוכן המשונע או המאוחסן ללא אריזת ביניים בכלי קיבול המהווה חלק מכלי שיט או המחובר חיבור של קבע למקרקעי הנמל, או המהווה חלק מהמערך התפעולי של הנמל; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חמרים מסוכנים מוצקים בצובר“ – חמרים מסוכנים בצובר הנמצאים במצב צבירה מוצק בעת שינועם או אחסנתם; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חמרים מסוכנים נוזלים בצובר“ – חמרים מסוכנים בצובר הנמצאים במצב צבירה נוזלי בעת שינועם או אחסנתם; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”כלי קיבול“ – מכל, ספנת אניה, מכולה ואריזה אחרת מכל מין וסוג; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מחסן חמרים מסוכנים“ – אזור בנמל שמנהל הנמל אישרו כמקום אחסנה של חמרים מסוכנים ארוזים; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מינגש“ – אזור בנמל, ליד רציף, בו עוגנת אניה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מסוף“ – אזור בנמל שקבע מנהל הנמל המצוייד במתקנים לשינוע ואחסנה של חמרים מסוכנים נוזלים בצובר, לרבות המינגש המיוחד במסוף המיועד לביצוע שינוע; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מנהל מסוף“ – אדם שמנהל הנמל מינהו לניהול המסוף; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מספר או״ם“ (UN Number) – מספר בן ארבע ספרות לזיהוי חומר מסוכן או קבוצת חמרים מסוכנים, שקבעה וועדת המומחים של האו״ם להובלת מטענים מסוכנים; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מפעיל מחסן“ – בעל מחסן חמרים מסוכנים מורשהו או חוכרו, או מי שמנהל הנמל מינה לניהול מחסן חמרים מסוכנים; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מיתקן“ – מערכת אמצעים לשינוע ולאחסון חמרים מסוכנים נוזלים בצובר במסוף או מחוצה לו; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מפעיל מיתקן“ – בעל מיתקן, מורשהו או חוכרו; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מקרה חירום“ – מקרה של תקלה באניית חמרים מסוכנים או תקלה בשינוע או באיחסון חומר מסוכן ובכלל זה דליפה, אש, התפוצצות או גלישת חומר מסוכן ממכלים; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”נוהלי חירום“ (EM'S) – ההנחיות הכלולות בספר ”נוהלי חירום לאניות המובילות מטענים מסוכנים“, בהוצאת אימ״ו, שהעתקו נמצא לעיון הציבור במינהל הספנות והנמלים של משרד התחבורה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”עובד במיתקן“ – מי שמפעיל מיתקן מעסיקו במיתקן לרבות קבלן עצמאי ועובדיו; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רציף“ – אזור בנמל, למעט מסוף, שבו מתבצע שינוע של חמרים מסוכנים ארוזים או של חומרים מסוכנים מוצקים בצובר; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מפיל רציף“ – בעל של רציף, מורשהו או חוכרו, או מי שמנהל הנמל מינה לניהול הרציף; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”קבוצת סיכון“ (UN Class) – מספר המונה ספרה אחת או שתיים לציון סוג הסיכון של החומר המסוכן שקבעה וועדת המומחים של האו״ם להובלת מטענים מסוכנים; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”קודקס של אימ״ו“ (IMDG Code) – הקודקס הבינלאומי הימי לחמרים מסוכנים שבהוצאת אימ״ו שהעתקו נמצא לעיון הציבור במינהל הספנות והנמלים של משרד התחבורה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רמת סיכון“ – סיווג רמת הסיכון של החומר המסוכן (Packaging Group) כפי שמוגדר בקודקס של אימ״ו; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שינוע“ – לרבות הובלה, פריקה או טעינה, העברה ממכל למכל, שטעון, נטילת דוגמאות של חומר מסוכן, מדידת כמות (Ullaging), טעינה או פריקה של מי זיבורית או פסולת, ניקוי או אוורור מכלים, שאיבת נוזל שיפוליים שהחומר המסוכן חדר אליהם וכיוצא באלה. {{ח:קטע3|פרק 14 סימן ב|סימן ב׳: כללי|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:סעיף|151|הודעה על חמרים מסוכנים|תיקון: תשמ״א־3, תשנ״ב}} {{ח:תת|(א)}} בעל אניית חמרים מסוכנים ימסור בכתב למנהל הנמל או למי שהוא הסמיכו לכך, 24 שעות לפחות לפני הגעת אניית חמרים מסוכנים לנמל, הודעה על חמרים מסוכנים (להלן – ההודעה) בנוסח הקבוע {{ח:פנימי|תוספת 3 טופס 1|בטופס 1 בתוספת השלישית}}; לגבי משך הפלגה קצר מ־24 שעות, תימסר ההודעה בכתב עם הפלגת האניה מנמל המוצא. {{ח:תת|(ב)}} בעל חמרים מסוכנים או מפעיל מיתקן המיועד לשנע או לאחסן חומר מסוכן, יודיע למנהל הנמל, או למי שהוא הסמיכו לכך, 24 שעות לפחות לפני הכנסת כל חומר מסוכן לנמל את שם החומר המסוכן, מספר האו״ם שלו, כמותו, אריזתו, סיוורו, קבוצת הסיכון שלו, מספר הדף בקודקס של אימ״ו שבו הוא מופיע, רמת הסיכון שלו, כתובת ומספר טלפון של בעל המטען בארץ, סוג התובלה היבשתית שבה יגיע לנמל ושם כלי השיט שבו יישלח לחוץ לארץ. {{ח:סעיף|151א||תיקון: תשמ״א־3, תשנ״ב}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|152|קשר האניה עם החוף|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:ת}} קברניט אניית חמרים מסוכנים יקיים קשר רדיו או טלפון רצוף בין האניה שבפיקודו ובין תצפית הנמל בכל עת שהאניה שוהה בתחום הנמל. {{ח:סעיף|153|פעולה הקשורה בחומר מסוכן|תיקון: תשמ״א־3, תשנ״ב}} {{ח:תת|(א)}} שינוע, אחסון או פעולה אחרת בנמל ובדרך אליו הקשורה בחומר מסוכן ייעשו בהתאם להנחיות אימ״ו והקודקס של אימ״ו אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. {{ח:תת|(ב)}} מידע כמפורט להלן בקשר לחמרים מסוכנים יימצא בנמל בהישג יד של אדם או בני אדם שקבע מנהל הנמל: {{ח:תתת|(1)}} שמו הטכני של החומר המסוכן, מספר האו״ם שלו, תיאור תכונותיו הפיזיקליות, הכימיות ותגובותיו; {{ח:תתת|(2)}} מידע בכתב בדבר ציוד מיוחד הדרוש לשינוע החומר המסוכן, תהליכי שינועו וניטרולו, איוורור וניקוז של כלי הקיבול שלו מגז וכל פסולת אחרת; {{ח:תתת|(3)}} נוהלי חירום. {{ח:סעיף|154|פיקוח על שינוע|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:תת|(א)}} קברניט אניית חמרים מסוכנים יקבע איש מצוות האניה, בדרגת קצין, בעל ידע בזיהוי החומר המסוכן המשונע ובאמצעים שיש לנקוט בשעת חירום לפיקוח על שינוע החומר המסוכן (להלן – הקצין המפקח). {{ח:תת|(ב)}} מנהל הנמל יקבע עובד נמל בעל ידע בזיהוי החומר המסוכן המשונע ובאמצעים שיש לנקוט בשעת חירום, לפיקוח על שינוע החומר המסוכן בתחום הנמל. {{ח:תת|(ג)}} הקברניט יבדוק, לפני התחלת השינוע של חומר מסוכן, כי בידי הקצין המפקח נמצא המידע על מקום הימצאם של אמצעי הקשר לאזעקה מיידית של מכבי האש ושירותי העזרה הראשונה וכי אמצעי הקשר האמורים תקינים ומוכנים להפעלה. {{ח:סעיף|155|נקיטת אמצעי זהירות וכיבוי אש|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:תת|(א)}} קברניט אניית חמרים מסוכנים, מפעיל מיתקן, מפעיל רציף, מפעיל מחסן וכל אדם אחר הבא במגע עם חומר מסוכן בנמל, ינקוט כל אמצעי זהירות כדי למנוע התלקחות אש, התפוצצות, דליפה או כל נזק אחר העלול להיגרם בשל שינוע חומר מסוכן ואחסנתו. {{ח:תת|(ב)}} קברניט אניית חמרים מסוכנים יבדוק כי – {{ח:תתת|(1)}} אמצעי הכיבוי של האניה, שליד כל כלי קיבול בו מבוצע שינוע חומר מסוכן, יהיו תקינים ומוכנים להפעלה; {{ח:תתת|(2)}} מספר מתאים של זרנוקי כיבוי אש יהיו על סיפון האניה, מחוברים למערכת כיבוי האש של האניה ומוכנים להפעלה מיידית; {{ח:תתת|(3)}} לא ייפלטו גצים מארובת האניה; {{ח:תתת|(4)}} באניה יהיה בכל עת צוות מיומן ומתורגל בכיבוי אש. {{ח:תת|(ג)}} מפעיל מיתקן, מפעיל רציף ומפעיל מחסן, כל אחד בתחום אחריותו, ידאג לפני שינוע, לגישה חפשית של אמצעי כיבוי האש אל אניית חמרים מסוכנים ולכל מקום שבו נמצא חומר מסוכן, ולשימוש בהם ללא הפרעה. {{ח:תת|(ד)}} מנהל הנמל או מי שהוא הסמיכו לכך, יקבע את המקום שבו יוחזקו כלים ומכשירים לכיבוי אש, מלאי אמצעי ספיגה וחמרי טיהור וניטרול בכמות ומסוגים מתאימים, הכל במצב תקין ומוכן לשימוש מיידי. {{ח:סעיף|156|עישון|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:תת|(א)}} לא יעשן אדם ולא ישא עמו גפרורים או כלי הצתה אחרים באזור סכנה אלא במקום שמנהל הנמל יעד לכך. {{ח:תת|(ב)}} כדי להבטיח קיום הוראות תקנת משנה (א), רשאי מנהל הנמל או מי שהוא הסמיכו לכך לדרוש מכל אדם הנכנס לאזור סכנה להפקיד במשרד הנמל גפרורים וכלי הצתה שברשותו. {{ח:תת|(ג)}} קברניט אניית חמרים מסוכנים יקבע באניה אזורים מותרים לעישון הסגורים ומסומנים באופן מתאים ואשר קיימת בהם חובת שימוש במאפרות. {{ח:תת|(ד)}} קברניט אניית חמרים מסוכנים, מפעיל מיתקן, מפעיל רציף ומפעיל מחסן, יציבו שלטים בולטים לעין האוסרים עישון במקומות שבהם העישון מהווה סכנה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 168|בתקנה 168}}. {{ח:סעיף|157|איסור ביצוע עבודות|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:תת|(א)}} באזור סכנה או באניית חמרים מסוכנים לא יבוצעו עבודות תיקון, ניקוי, איוורור, ריתוך, שפשוף, גירוד חלקי פלדה או כל עבודה אחרת העלולה לגרום לגצים או לכל סכנה שהיא, אלא בהיתר בכתב מאת מנהל הנמל או מי שהוא הסמיכו לכך ובהתאם לתנאי ההיתר. {{ח:תת|(ב)}} באניית חמרים מסוכנים בצובר לא יבוצעו העבודות כאמור בתקנת משנה (א), אלא לאחר תיאום עם מנהל המסוף ומפעיל המיתקן אשר האניה עוגנת בתחום אחריותם. {{ח:תת|(ג)}} לא יבוצעו עבודות באניית חומרים מסוכנים נוזלים בצובר, אלא אם כן יאשר בודק מטעמו של סוכן האניה כי בבדיקה שערך באניה או בכלי קיבול שנמצא באניה, לא קיימים גזים רעילים או נפיצים ויוציא על כך אישור בכתב שיימסר למנהל המסוף. {{ח:סעיף|158|מאור|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:תת|(א)}} לא ישונע חומר מסוכן ולא תיעשה כל פעולה הנוגעת לשינוע חומר מסוכן באזור סכנה בשעות שבין שקיעת החמה לזריחתה, אלא אם כן הובטח שהפעולות ייעשו באור מספיק שמקורו באמצעי מאור בטוחים, להנחת דעתו של מנהל הנמל או מי שהוא הסמיכו לכך. {{ח:תת|(ב)}} באזור סכנה לא ישתמש אדם באמצעי מאור העלולים לגרום אש או גצים. {{ח:סעיף|159|שימוש בציוד חשמלי|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:ת}} במקום שבו קיימת סכנת התלקחות או נפיצות לא ישתמש אדם בציוד חשמלי מיטלטל אלא אם כן הציוד הוגדר כבטוח לשימוש בהתאם לתקן ישראלי ת״י 786 של מכון התקנים הישראלי. {{ח:סעיף|160|שינוע בתנאי מזג אויר קשים|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:ת}} לא ישונע חומר מסוכן בשעה של סערת ברקים או בתנאי מזג אויר העלולים להגדיל, במידה ניכרת, את הסיכון שבשינוע. {{ח:סעיף|161|הודעות על תקלות ופעולות חירום|תיקון: תשנ״ב, תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} מי שמבצע שינוע, אחסנה או כל פעולה שהיא בחומר מסוכן בנמל, יודיע למנהל הנמל ולרב חובל הנמל, מיד, על כל תקלה שגרמה או עלולה לגרום להתלקחות, שפיכה או גלישה של חומר מסוכן ועל כל תקלה העלולה לסכן את הנמל, אנשים או רכוש; כמו כן – {{ח:תתת|(1)}} יפסיק כל פעולה בחומר המסוכן; {{ח:תתת|(2)}} יפעיל את כל האמצעים הדרושים למניעת גלישת החומר המסוכן; {{ח:תתת|(3)}} יאסור וימנע גישת אנשים בלתי מוסמכים למקום התקלה; {{ח:תתת|(4)}} יזעיק את הממונה על הבטיחות של הנמל; {{ח:תתת|(5)}} יזעיק את מכבי האש והמשטרה; {{ח:תתת|(6)}} יבצע הכנות לגרירת אניית החמרים המסוכנים או לפינוי החומר המסוכן לפי הענין; {{ח:תתת|(7)}} יבצע פעולות חירום בחומר המסוכן בהתאם לנוהלי חירום. {{ח:תת|(ב)}} קברניט אניית חמרים מסוכנים יודיע למנהל הנמל ולרב חובל הנמל, מיד, על כל תקלה כמפורט בתקנת משנה (א), וכן על כל תקלה הפוגעת או העלולה לפגוע בכשירות האניה להפליג או המסכנת או עלולה לסכן כלי שיט סמוכים. {{ח:סעיף|162|בדיקת אמצעי בטיחות ואמצעים מסוכנים|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:תת|(א)}} מנהל הנמל או מי שהוא הסמיכו לכך יהיה רשאי לבדוק – {{ח:תתת|(1)}} מסמכים ותעודות הנוגעים לבטיחות שבשינוע ואחסון של חומר מסוכן בתחום הנמל; {{ח:תתת|(2)}} אריזות ושיטות אריזה של חומר מסוכן בתחום הנמל לענין בטיחות ויכולת שינוע; {{ח:תתת|(3)}} טובין שלא הוצהר לגביהם שהם חומר מסוכן כאשר קיים חשד סביר שהם אמנם כאלה. {{ח:תת|(ב)}} מנהל הנמל או מומחה מטעמו רשאי, בכל עת, לבדוק את אמצעי הבטיחות בתחום הנמל וכל אדם הנוגע לענין חייב להגיש את העזרה הנחוצה לביצוע הבדיקה. {{ח:תת|(ג)}} נמצאו בבדיקה כאמור בתקנת משנה (ב) ליקויים באמצעי הבטיחות ובשינוע החומר המסוכן או שנמצא שהטובין הם חומר מסוכן שלא הוצהר עליו, יחוייב בעל האניה, מפעיל המיתקן, מפעיל המחסן, בעל הטובין או בעל הרכב, לפי הענין, בהוצאות הבדיקה מבלי לגרוע מאחריותו העונשית של העובר על תקנות אלה. {{ח:סעיף|163|סילוק חמרים מסוכנים, פינוי אניית חמרים מסוכנים|תיקון: תשנ״ב, תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} מנהל הנמל, או מי שהוא הסמיכו לכך, רשאי לחייב בעל חומר מסוכן או נציגו לסלק, על חשבונו תוך פרק זמן שיקבע, חומר מסוכן מהנמל; לא סילק בעל החומר המסוכן או נציגו את החומר המסוכן לפי דרישת מנהל הנמל, רשאי מנהל הנמל, או מי שהוא הסמיכו לכך, לסלק את החומר המסוכן מהנמל ולחייב את בעלו בהוצאות הסילוק. {{ח:תת|(ב)}} בעל החומר המסוכן או נציגו יהיה רשאי לערור לפני המנהל הכללי של רשות הנמלים והרכבות על ההוצאות כאמור בתקנת משנה (א) שבהן חוייב, אם אינן מוצדקות לדעתו. {{ח:תת|(ג)}} מנהל הנמל או רב חובל הנמל, בתיאום, ככל האפשר, עם מנהל הנמל, רשאי להורות על פינוי מתחומי הנמל של אניית חמרים מסוכנים המסכנת את סביבתה. {{ח:קטע3|פרק 14 סימן ג|סימן ג׳: חמרים מסוכנים בצובר|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:סעיף|164|קשירה, ריתוק וניתוק של אניה|תיקון: תשנ״ב, תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} לא תיקשר אניית חמרים מסוכנים בצובר למינגש בנמל אלא אם כן חרטומה פונה כלפי פתח היציאה מהנמל זולת אם אישר רב חובל הנמל – אחרת. {{ח:תת|(ב)}} לא יוחל בפעולות הריתוק של אניית חמרים מסוכנים אלא אם כן בדק הקברניט כי ליד חבלי הריתוק הוכנו כלים מתאימים לניתוקם המיידי במקרה חירום והותקנו כבלי גרירה למקרה חירום בחרטום ובירכתי האניה – {{ח:תתת|(1)}} העשויים פלדה ובחוזק מתאים לגרירת האניה; {{ח:תתת|(2)}} הקשורים באניה בביטחה ובקצה כל כבל לולאה תלויה מעבר לדופן האניה בגובה פני הים; {{ח:תתת|(3)}} המותקנים בצד האניה הפונה לים; {{ח:תת}} ומסר הודעה על הבדיקה לרב חובל הנמל. {{ח:תת|(ג)}} לא נתקיימו הוראות תקנת משנה (ב), רשאי רב חובל הנמל להורות על פינוי אניית חמרים מסוכנים מתחומי הנמל. {{ח:תת|(ד)}} אניית חמרים מסוכנים בצובר לא תעזוב את מקום עגינתה או ריתוקה בנמל ולא תזוז ממנו ללא היתר מאת רב חובל הנמל, פרט למקרה חירום וכדי למנוע סיכון מיידי לעצמה או לסביבתה. {{ח:סעיף|165|דגל ואור אדום|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:ת}} קברניט של אניית חמרים מסוכנים בצובר הנמצאת בתחום נמל, יניף על האניה בשעות היום דגל אדום לפי {{ח:פנימי|תוספת 2 טופס 3|טופס 3 שבתוספת השניה}}, ויאיר בשעות הלילה – מאור אדום בראש התורן, ואם אין לכלי השיט תורן – בראש אחת מכלונסאותיו, בגובה שלא יפחת מששה מטרים מעל לסיפון, באופן שהאור ייראה מכל עבר עד למרחק של שלושה קילומטרים וחצי לפחות. {{ח:סעיף|166|איסור שיוט כלי שיט|תיקון: תשנ״ב, תשע״ח}} {{ח:ת}} לא ישיט אדם כלי שיט ולא יקרבו לאניית חמרים מסוכנים בצובר המניפה דגל או המדליקה אור כאמור {{ח:פנימי|סעיף 165|בתקנה 165}}, אלא אם כן הוא שומר מרחק ממנה של 20 מטרים לפחות, זולת אם התיר רב חובל הנמל אחרת; תקנה זו לא תחול על כלי שיט המבצע פעולות עגינה, קשירה או ניתוק בתחומי הנמל. {{ח:סעיף|167|גידור וסימון|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:ת}} לא ישנע אדם ולא ירשה לשנע חמרים מסוכנים בצובר מכלי שיט או אליו, אלא במסוף, במיתקן או ברציף שתחומיהם גודרו או סומנו באופן ברור ושהכניסה אליהם נאסרה על מי שאינו נמנה עם צוות כלי השיט או עם העוסקים בשינוע או בעבודות הקשורות בו באופן ישיר. {{ח:סעיף|168|שילוט|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:ת}} קברניט אניית חמרים מסוכנים בצובר העוגנת בנמל, יציג על יד כבש האניה שלטי אזהרה בשפות העברית, הערבית והאנגלית, באותיות ברורות שגדלן 10 סנטימטרים לפחות ושעליהם כתוב: {{ח:ת}} {{ממורכז|{{מוגדל|'''אסור לעשן ולהשתמש באש גלויה {{ש}} NO SMOKING, NO NAKED LIGHTS {{ש}} ممنوع الدخول او اشعال الدار'''}}}} {{ח:ת}} {{ממורכז|{{מוגדל|'''הגישה ללא רשות אסורה {{ש}} NO UNAUTHORIZED PERSONS {{ש}} ممنوع الـتـقـرب بـلا رخصة'''}}}} {{ח:סעיף|169|אמצעי מיגון|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:ת}} קברניט אניית חמרים מסוכנים בצובר, מפעיל מיתקן, מפעיל מחסן ומפעיל רציף, כל אחד בתחום אחריותו, יבדוק שאנשי צוות האניה ועובדים אחרים המעורבים בפעולות השינוע של החמרים המסוכנים בצובר, יצויידו באמצעי מיגון מתאימים בהתאם לסיכון הטמון בחומר המסוכן, ויקבלו הוראות התנהגות מתאימות לשמירת כללי הבטיחות. {{ח:סעיף|170|הפרדת חמרים|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:ת}} קברניט אניית חמרים מסוכנים בצובר, מפעיל מיתקן ומפעיל רציף, כל אחד בתחום אחריותו, יבדקו שננקטו כל האמצעים הדרושים כדי שחומר מסוכן הנמצא בצינור, בשסתום או בכלי קיבול אחר, לא יבוא עם חומר אחר כלשהו במגע אשר כתוצאה ממנו עלול להיגרם כל סיכון שהוא. {{ח:סעיף|170א|אספקת צידה ודלק|תיקון: תשנ״ב, תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} לא תיעשה כל אספקה בנמל לאניית חמרים מסוכנים בצובר בשעת שינוע חמרים מסוכנים בצובר, ממנה או אליה, אלא בהיתר מאת רב חובל הנמל. {{ח:תת|(ב)}} לא תתודלק אניית חמרים מסוכנים בצובר אלא בהיתר מאת רב חובל הנמל. {{ח:סעיף|170ב|אחסנה|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:ת}} חומר מסוכן בצובר לא יאוחסן בנמל אלא על־פי היתר, בכתב, מאת מנהל הנמל, או ממי שהוא הסמיכו לכך. {{ח:קטע3|פרק 14 סימן ד|סימן ד׳: חמרים מסוכנים נוזלים בצובר|תיקון: תשנ״ב, תשנ״ט־2}} {{ח:קטע4|פרק 14 סימן ד משנה א|חלק א׳: ניהול מסופים {{ח:הערה|(כותרת נמחקה)}}|תיקון: תשנ״ב, תשנ״ט־3}} {{ח:סעיף|170ג|עבודות במסוף|תיקון: תשנ״ב, תשנ״ט־3}} {{ח:ת}} בשטח מסוף או מיתקן לא יבוצעו כל פעולות בינוי, פיתוח, אחזקה, שינוע ואחסון אלא בהיתר בכתב מאת מנהל הנמל ולאחר נקיטת אמצעים מוקדמים למניעת דליקות או תקריות הנוגעות לחמרים מסוכנים נוזלים בצובר. {{ח:סעיף|170ד|בטיחות|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:ת}} מנהל הנמל או מנהל מסוף רשאי להורות למפעיל מיתקן או לעובדי מיתקן לנקוט אמצעי בטיחות או להפסיק ביצוע עבודות או להפסיק שינוע חמרים מסוכנים נוזלים בצובר. {{ח:סעיף|170ה|הדרכת עובדי המיתקן|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:ת}} מפעיל המיתקן יקיים הדרכה לעובדי מיתקן בכל הקשור בשיטת השינוע, האחסון, הציוד ואמצעי הזהירות, ופעולות החירום הנוגעות לחומר המסוכן המשונע במיתקן; בסיומה של ההדרכה יקבל העובד אישור בכתב מאת מפעיל המיתקן בדבר קבלת הדרכה. {{ח:סעיף|170ו|ביקורות לסידורי בטיחות|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:תת|(א)}} מפעיל מיתקן יערוך מדי ששה חדשים ביקורת של סידורי הבטיחות במיתקן וידווח למנהל הנמל, ולמנהל המסוף, בכתב, על תוצאותיה, תוך 7 ימים מיום הביקורת. {{ח:תת|(ב)}} מפעיל מיתקן יתקן את הליקויים שנתגלו בביקורת הבטיחות תוך שישים ימים מיום הביקורת או תוך תקופה אחרת שקבע מנהל הנמל. {{ח:תת|(ג)}} מנהל הנמל או מנהל המסוף רשאים לקיים ביקורת במיתקן להבטחת קיום הוראות תקנה זו. {{ח:קטע4|פרק 14 סימן ד משנה ב|חלק ב׳: עבודה במסופים {{ח:הערה|(כותרת נמחקה)}}|תיקון: תשנ״ב, תשנ״ט־3}} {{ח:סעיף|170ז|תעודת כושר|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:ת}} לא ישיט אדם ולא ירשה לאחר להשיט לנמל אניית חמרים מסוכנים או להטעין אניה בנמל בחומר מסוכן אלא אם כן היא מצויידת בתעודת כושר להובלת מטען מהסוג המובל בה (Certificate of Fitness) שניתנה לפי הנחיות אימ״ו. {{ח:סעיף|170ז1||תיקון: תשנ״ז, תשנ״ט־2, תשס״ב}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|170ח|קשר|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:תת|(א)}} בנוסף לקשר עם החוף לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 152|תקנה 152}}, יקיים קברניט אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר קשר רצוף עם מפעיל המיתקן שאליו הוא משנע או מיועד לשנע את החומר המסוכן באחת או יותר מהדרכים המפורטות להלן, לפי קביעת מנהל הנמל: {{ח:תתת|(1)}} בטלפון, בתנאי שהמערכת היא מסוג ”קו ישיר“ המיועד לקשר בלעדי בין קברניט האניה לבין מפעיל המיתקן, ולא נדרש חיוג להפעלתו; {{ח:תתת|(2)}} באלחוט (תג״מ – V.H.F) בתנאי שבשני המכשירים פתוח ערוץ האזנה כל משך פעולות ההכנה לשינוע והשינוע, וערוץ השידור והקליטה מיועדים לקשר בלעדי בין קברניט האניה ובין מפעיל המיתקן; {{ח:תתת|(3)}} קשר שמיעה בין קצין המשמרת של האניה לבין מפעיל המיתקן כשהם רואים ושומעים זה את זה ללא הפרעה או רעש רקע. {{ח:תת|(ב)}} כל אחד ממכשירי הקשר המפורטים בתקנת משנה (א)(1) ו־(2) יהיה בעל רמת בטיחות גבוהה ומסוג שאינו גורם להצתה של גז לקיח. {{ח:תת|(ג)}} מנהל הנמל או מי שהוא הסמיכו לכך יקבע הסדרים לקשר בין אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר העוגנת במסוף ובין המיתקן והנמל בתקופה שבה עוגנת האניה במסוף ואינה עוסקת בהכנה לשינוע חמרים מסוכנים נוזלים בצובר או בשינועם. {{ח:סעיף|170ט|ביקורת בטיחות|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:תת|(א)}} לפני התחלת שינוע חמרים מסוכנים נוזלים בצובר מאניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר או אליה, ימלאו קברניט האניה ומפעיל המיתקן טופס ביקורת בטיחות, לפי {{ח:פנימי|תוספת 3 טופס 2|טופס 2 שבתוספת השלישית}} ועותקים ממנו יימסרו למנהל הנמל ולמנהל המסוף. {{ח:תת|(ב)}} היתה אחת מהתשובות לשאלות המסומנות באותיות P או A שבטופס ביקורת בטיחות שלילית, לא יוחל בשינוע החמרים המסוכנים כאמור בתקנת משנה (א) מאניה או אליה אלא לאחר שקברניט האניה ומפעיל המיתקן הסכימו על אמצעי הזהירות המתאימים שיש לנקוט ומנהל הנמל אישרם. {{ח:תת|(ג)}} טופס ביקורת הבטיחות, החתום בידי קברניט האניה ומפעיל המיתקן, יישמר בידי מפעיל המיתקן לביקורת מנהל הנמל ויימצא בהישג יד של מפעיל המיתקן. {{ח:סעיף|170י|פעולות מקדימות לשאיבה|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:תת|(א)}} קברניט האניה ומפעיל מיתקן, כל אחד בתחומי אחריותו, יבדקו תקינות מערכות השינוע ואמצעי האזעקה לרבות הצופר, לפני שינוע חומר מסוכן מאניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר למיתקן או מהמיתקן לאניה, ומפעיל המיתקן ימסור הודעה למנהל המסוף על תחילת השינוע. {{ח:תת|(ב)}} בנוסף לאמור לעיל, יסוכמו ההכנות לשינוע, לרבות פעולות החירום שינקטו בעת הצורך, מראש בין קברניט האניה למפעיל המיתקן. {{ח:תת|(ג)}} לא נתקיימו הוראות תקנת משנה (א) לא יתיר מפעיל המיתקן את פעולות השינוע וימסור הודעה על כך למנהל הנמל ולמנהל המסוף. {{ח:סעיף|170יא|שאיבת החומר המסוכן|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:תת|(א)}} קברניט אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר ומפעיל מיתקן יבדקו במהלך שינוע חמרים מסוכנים מהאניה למיתקן או מהמיתקן לאניה כי – {{ח:תתת|(1)}} קצב השינוע והלחץ במערכות לא יעלה על המוסכם ביניהם ובהתאם למגבלות הציוד; {{ח:תתת|(2)}} ננקטים אמצעי בטיחות תמידיים להבטחת מערכות השינוע מפני פגיעה אפשרית וכי קיים פיקוח מתמיד שאין נזילה ממערכות השינוע; {{ח:תתת|(3)}} צידת האניה אינה משונעת באופן העלול לסכן את פעולות השינוע או לגרום נזק למערכות השינוע, או לגרום לסכנה כלשהי; {{ח:תתת|(4)}} ציוד המדידה של החומר המסוכן מתאים והמדידה נעשית באופן ובזמן מתאימים, תוך מניעת הסיכון של הצטברות מטען אלקטרוסטטי. {{ח:סעיף|170יב|מניעת גלישה ונזילה|תיקון: תשנ״ב, תשנ״ט־3}} {{ח:תת|(א)}} לא יוחל בפעילות השינוע של החומר המסוכן מאניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר העומדת לשנע את החומר המסוכן בנמל אלא אם כן בדק הקברניט כי – {{ח:תתת|(1)}} האניה מצויידת באבזרי ברוץ (overflow) למניעת גלישה של החמרים המסוכנים, בהתאם להנחיות אימ״ו; {{ח:תתת|(2)}} כל אביקי הסיפון הראשי סגורים בעת שינוע החומר המסוכן בצובר אל האניה או ממנה. {{ח:תת|(ב)}} מפעיל מיתקן יבדוק שנעשה כל הדרוש כדי להבטיח שחמרים מסוכנים נוזלים בצובר לא ייפלטו אל מי הים או אל תחומי הנמל זולת במקום שיועד לכך. {{ח:סעיף|170יג|צנרת וצינורות|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:ת}} קברניט אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר ומפעיל מיתקן לא ישנעו או יאחסנו בצנרת חמרים מסוכנים נוזלים בצובר אלא אם כן – {{ח:תת|(1)}} השימוש בצנרת נעשה בהתאם לייעודה; {{ח:תת|(2)}} הצנרת מוגנת הגנה מלאה מפני כל נזק אפשרי והיא בהשגחה מתמדת; {{ח:תת|(3)}} ננקטו אמצעי זהירות למניעת תאונות חשמל, על פי הנחיות אימ״ו; {{ח:תת|(4)}} הצנרת מסתיימת במקום מאוורר היטב; {{ח:תת|(5)}} הצנרת גמישה ונבדקת לעתים מזומנות בהתאם להוראות היצרן או לפי דרישת מנהל הנמל או מי שהוא הסמיכו לכך או בהתאם להוראות כל דין; {{ח:תת|(6)}} לפני השימוש הראשון בצנרת גמישה, נעשתה בדיקת לחצי עבודה של הצנרת והונפקה תעודת בדיקה בידי היצרן; {{ח:תת|(7)}} בבדיקה חזותית יומיומית של הצנרת הגמישה נקבע כי הצינור הגמיש אינו פגום. {{ח:סעיף|170יד|השלמת פעולות שאיבה|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:ת}} קברניט אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר ומפעיל מיתקן, כל אחד בתחום אחריותו, יבדוק עם סיום שינוע החמרים המסוכנים כי – {{ח:תת|(1)}} כל שסתומי הפריקה ומכלי האחסון, למעט אותם פתחים הנמצאים כרגיל במצב פתוח, נסגרו וכי שוחרר כל לחץ עודף מהצנרת שבה שונע החומר המסוכן; {{ח:תת|(2)}} צנרת המיתקן נותקה מהאניה רק לאחר שנוקזה ואווררה מכל נוזל שהוא ולאחר ששוחרר ממנה הלחץ; {{ח:תת|(3)}} נאטמו כל חיבורי הצנרת של האניה מהמיתקן. {{ח:סעיף|170טו|כניסה למקומות איחסון|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:תת|(א)}} קברניט אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר ומפעיל מיתקן, לא יכנסו ולא ירשו לאחרים להכנס לכלי קיבול או לכל מקום סגור אחר שבו משונעים, מאוחסנים או שונעו או אוחסנו חמרים מסוכנים נוזלים בצובר, אלא אם כן נמדדה תכולת הגז באטמוספירה של אותו מקום בידי אדם מוסמך להנחת דעתו של מנהל הנמל, וניתן אישור בכתב בידי האדם שהוסמך כאמור שהאטמוספירה מכילה די חמצן לנשימה, ואינה מהווה סיכון לנמצא בה. {{ח:תת|(ב)}} קיים הכרח שאדם יכנס למקום אשר האטמוספירה שבו לא עמדה במבחן כאמור בתקנת משנה (א), יבדקו קברניט אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר ומפעיל מיתקן כי הנכנס יצוייד במערכת נשימה סגורה, בגדי מגן מתאימים, רתמת בטיחות וחבל הצלה, וכי יהיה בהשגחה מתמדת של עובד מיומן אחר הנמצא מחוץ למקום האמור וכי קיימים סידורי חילוץ מתאימים. {{ח:תת|(ג)}} לא יכניס אדם למקום המכיל או העשוי להכיל אדי חומר לקיח כל מכשיר העלול לגרום לניצוץ או להתלקחות. {{ח:סעיף|170טז|אחסנה ודיווח|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:ת}} מפעיל מיתקן ידווח למנהל הנמל, בכתב, על הכמויות והסוגים של החמרים המסוכנים הנוזלים בצובר המאוחסנים במיתקן, בציון מקום ותנאי האיחסון; דיווח כאמור ינתן אחת ל־24 שעות וכן לפי דרישת מנהל הנמל, או מנהל המסוף ועותקים ממנו יועברו לשער המסוף, שער הנמל ושירותי הכבאות במקרה חירום. {{ח:סעיף|170יז|שינוע בין כלי שיט|תיקון: תשנ״ב, תשע״ח}} {{ח:ת}} שינוע חמרים מסוכנים נוזלים בצובר בין כלי שיט ייעשה בהיתר בכתב מאת רב חובל הנמל ועל פי תנאיו. {{ח:סעיף|170יח|שינוע מכלי שיט לכלי רכב|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:ת}} לא ישונעו חמרים מסוכנים נוזלים בצובר מאניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר אל כלי רכב או מכלי רכב אל האניה. {{ח:סעיף|170יט|הוצאת אניה מהנמל|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:ת}} אניית חמרים מסוכנים נוזלים בצובר אשר סיימה את שינוע מטענה בנמל וכל שאר הפעולות הדרושות להפלגתה, תפליג מהנמל בהקדם האפשרי, אלא אם כן קבע מנהל הנמל אחרת. {{ח:סעיף|170כ|כוננות במסוף|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:ת}} מפעיל מיתקן שבו מאוחסנים או משונעים חמרים מסוכנים נוזלים בצובר או אשר כלי הקיבול שבו טרם נוקו משאריות החומר המסוכן, יחזיק במסוף צוות כוננות המיומן בביצוע פעולות שינוע, אחסון ונקיטת אמצעי חירום, אלא אם כן קיבל פטור, בכתב, מאת מנהל הנמל. {{ח:קטע3|פרק 14 סימן ה|סימן ה׳: חמרים מסוכנים מוצקים בצובר|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:סעיף|170כא|כניסה למקומות איחסון ושינוע|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:ת}} קברניט אניית חמרים מסוכנים מוצקים בצובר ומפעיל רציף, ידאגו כי – {{ח:תת|(1)}} המקומות שבהם משונעים, מאוחסנים או שונעו או אוחסנו חמרים מסוכנים מוצקים בצובר ושקיימת בהם סכנה לנשימה, אווררו באופן שיבטיח כניסה בטוחה אליהם; {{ח:תת|(2)}} כניסה למקומות כאמור בפסקה (1) תיעשה בהיתר מאת קברניט האניה או מפעיל הרציף; {{ח:תת|(3)}} כניסה למקומות כאמור בפסקה (1) שטרם אווררו תיעשה רק בקיום מקרה חירום ועל־פי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 170טו|תקנה 170טו(ב) ו־(ג)}}. {{ח:סעיף|170כב|פליטת אבק|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:תת|(א)}} קברניט אניית חמרים מסוכנים מוצקים בצובר ומפעיל רציף, יבדקו בעת שינוע או אחסון חמרים מסוכנים מוצקים בצובר העלולים לפלוט אבק מסוכן, כי ננקטו האמצעים המתאימים למניעת פליטת האבק בכמות מסוכנת; {{ח:תת|(ב)}} קברניט האניה ומפעיל הרציף יספקו בשעת הצורך כמות מספקת של ציוד מגן מתאים לעובדים העוסקים בשינוע חמרים מסוכנים מוצקים בצובר כדי למנוע מהם כל סיכון אפשרי. {{ח:סעיף|170כג|אבק נפיץ|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:ת}} קברניט אניית חמרים מסוכנים מוצקים בצובר ומפעיל רציף, יבדקו כי במקום שבו משונעים או מאוחסנים חמרים מסוכנים מוצקים בצובר העלולים לפלוט אבק נפיץ, ננקטו האמצעים המתאימים למניעת התפוצצות אפשרית. {{ח:קטע3|פרק 14 סימן ו|סימן ו׳: חמרים מסוכנים ארוזים|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:סעיף|170כד|אריזה וסימונה|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:תת|(א)}} בעל חמרים מסוכנים ארוזים וסוכן אניה המיועדת לשנע, המשנעת או ששינעה חמרים מסוכנים ארוזים יבדקו כי – {{ח:תתת|(1)}} כלי הקיבול שבו נארזו החמרים המסוכנים עמיד בפני כל סיכון אפשרי וכי הוא נאטם לחלוטין; {{ח:תתת|(2)}} כלי הקיבול נושא תוויות בדבר החמרים המסוכנים הארוזים בו; {{ח:תתת|(3)}} לאחר ניקוי כלי הקיבול משייריו הוסרו ממנו כל התוויות הנוגעות לחומר המסוכן ששונע או שאוחסן בו. {{ח:תת|(ב)}} כלי הקיבול, אופן אריזתו ודרך סימונו יהיו בהתאם להוראות הקודקס של אימ״ו. {{ח:סעיף|170כה|תכנית סיוור|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:תת|(א)}} לפני התחלת השינוע ימסרו קברניט או סוכן אניית חמרים מסוכנים המשנעת חמרים מסוכנים ארוזים למפעיל הרציף את תכנית הסיוור אשר על פיה יתבצע השינוע באניה. {{ח:תת|(ב)}} תכנית הסיוור באניה תהיה בהתאם להוראות הקודקס של אימ״ו. {{ח:סעיף|170כו|חמרים מסוכנים במכולות|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:תת|(א)}} לא תבוצע בתחום הנמל המכלה של חמרים מסוכנים ארוזים המסווגים לפי {{ח:פנימי|תוספת 3 טופס 3|טופס 3 בתוספת השלישית}} במסירה ישירה (להלן – חומרים המסווגים במסירה ישירה). {{ח:תת|(ב)}} המכלה וריקון של חמרים מסוכנים ארוזים למכולות ומהן ייעשו בהתאם לקודקס של אימ״ו ובמקום שאישר מנהל הנמל, ובלבד שהחמרים המסוכנים הארוזים המשונעים כאמור ייצאו מיד מהנמל או יוטענו מיד לאניה או יועברו מיד למחסן חמרים מסוכנים; מנהל הנמל רשאי לדרוש מסוכן האניה אישור בכתב כי ההמכלה נעשתה בהתאם לקודקס של אימ״ו. {{ח:סעיף|170כז|כלי רכב|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:ת}} בעל או נהג של רכב המשנע חמרים מסוכנים ארוזים אל הנמל או ממנו לא ישאירו בתחומי הנמל חומרים מסוכנים ארוזים ללא השגחה אלא אם כן קיבלו היתר לכך מאת מנהל הנמל או ממי שהוא הסמיכו לכך; מנהל הנמל רשאי למנוע כניסת רכב לנמל או להגביל את תנועתו בנמל אם קיים חשש כי כלי הרכב מהווה סכנה לבטיחות הנמל וסביבתו. {{ח:סעיף|170כח|תנאי מסירה|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:תת|(א)}} לא יאוחסנו בנמל חמרים מסוכנים המסווגים במסירה ישירה למעט חמרים כאמור אשר רוקנו ממכולות; אחסנה כאמור לא תעלה על שבעה ימים. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בתקנת משנה (א) ניתן לאחסן בנמל חמרים מסוכנים הארוזים במכולות ומסווגים במסירה ישירה שאחסנתן בנמל אושרה בידי מנהל הנמל או מי שהוא הסמיכו לכך, בשטח נפרד בתחום הנמל ובתנאי בטיחות מיוחדים שקבע. אחסנה כאמור לא תעלה על ארבעה עשר ימים. {{ח:תת|(ג)}} סך כל ימי האחסנה כאמור בתקנות משנה (א) ו־(ב) לא יעלה על עשרים ושניים ימים. {{ח:תת|(ד)}} מנהל הנמל רשאי להורות, במקרה שהנסיבות מחייבות זאת ולא קיים סיכון מיוחד לנמל בהמשך האחסנה, כי החמרים המסווגים במסירה ישירה ייראו לצורך {{ח:פנימי|פרק 14 סימן ו|סימן זה}}, כמסווגים במסירה עקיפה. {{ח:סעיף|170כט|חומרים בעלי סיכון מיוחד|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:ת}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 170כח|בתקנה 170כח}}, חמרים מסוכנים ארוזים (לרבות במכולות) מקבוצות סיכון או״ם: 5.2 – פרוקסידים אורגניים, 6.2 – חמרים מדבקים וגורמי מחלות, 7 – חמרים רדיואקטיביים, חייבים במסירה ישירה ואסורים באחסון בנמל; בפריקה מאניה, יפרקו חמרים מסוכנים כאמור מיד לאחר קשירתה לרציף וברציפות ולאחר פריקת חמרי נפץ אם נמצאים כאלה על האניה; בטעינת האניה יטענו חמרים מסוכנים כאמור אך ורק לאחר סיום טעינת כל המטענים האחרים לרבות צידת האניה אך לפני טעינת חמרי נפץ אם יש לשנע כאלה. {{ח:סעיף|170ל|אמצעי זהירות כלליים|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:תת|(א)}} מי שעוסק בשינוע חמרים מסוכנים ארוזים, ינהג בזהירות הנאותה באופן שכלי הקיבול לא יינזק ושחומר מסוכן לא ייפלט או יישפך. {{ח:תת|(ב)}} לא יסיר אדם ולא ישחית ללא סיבה סבירה, כל תו אזהרה או סימון אחר על גבי כלי קיבול או על רכב, אלא לאחר תום השינוע והאחסנה של החומר המסוכן ולאחר ניקוי כלי הקיבול או כלי הרכב משיירי החומר המסוכן. {{ח:תת|(ג)}} לא יפתח אדם כלי קיבול המכיל או שהכיל חומר מסוכן ולא יטפל בו באופן המאפשר לו להישפך או להיפלט. {{ח:סעיף|170לא|ניקוי כלי קיבול ונטישתם|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:ת}} לא ינקה אדם כלי קיבול מחומר מסוכן ולא יעזוב ולא יטוש כלי קיבול כזה בנמל אלא אם כן נקט אמצעי בטיחות מתאימים ופעל לפי היתר מאת מנהל הנמל או ממי שהוא הסמיכו לכך ובהתאם לתנאי ההיתר. {{ח:סעיף|170לב|אחסנה|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:תת|(א)}} חמרים מסוכנים ארוזים במכולות לא יאוחסנו בתחומי הנמל אלא על פי כללי ההפרדה המפורטים בהנחיות קודקס של אימ״ו. {{ח:תת|(ב)}} חמרים מסוכנים ארוזים שאינם ארוזים במכולה לא יאוחסנו בשטח הנמל אלא במחסן חמרים מסוכנים. {{ח:סעיף|170לג|הפרדת חמרים|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:ת}} מפעיל מחסן חמרים מסוכנים יבדוק כי החמרים המסוכנים הארוזים יאוחסנו בו באופן המונע מגע מסוכן בין חומר לחומר ובהתאמה לכללי ההפרדה המפורטים בהנחיות אימ״ו. {{ח:סעיף|170לד|מניעת גזים|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:ת}} מפעיל מחסן חמרים מסוכנים יבדוק שננקטו האמצעים הדרושים למנוע היווצרות גזים לקיחים או רעילים במחסן או בסביבתו. {{ח:קטע2|פרק 15|פרק חמישה־עשר: מניעת זיהום, סילוק אשפה וטובין מקולקלים}} {{ח:קטע3|פרק 15 סימן א|סימן א׳: מניעת זיהום|תיקון: תשל״ה־6}} {{ח:סעיף|171|מניעת זיהום בנמל}} {{ח:ת}} לא ישליך אדם, לא יניח ולא ישפוך כל חפץ או חומר בנמל, אלא ברשות מנהל הנמל. {{ח:סעיף|172|איסור שפיכת שופכין לים}} {{ח:ת}} לא ישפוך אדם ולא יזרים שופכין למימי נמל או באתר שממנו יכולים שופכין להגיע למי הנמל ולא ישפוך ולא יזרים דבר העלול לזהם את מי הים בנמל, אלא באישור מראש של מנהל הנמל ובהתאם להוראותיו. {{ח:סעיף|173|מרזבים ופתחים לפסולת בכלי שיט}} {{ח:תת|(א)}} קברניט כלי שיט הנמצא בנמל יחזיק את המרזבים והפתחים לפסולת סתומים, ויפתחם אך ורק לצורך סילוק הפסולת בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 177|תקנה 177}}. {{ח:תת|(ב)}} קברניט כלי שיט הרתוק לרציף יתקין אמצעי מגן ומכסים לכל הפתחים בכלי השיט העלולים לשמש מוצא לאדים, למים, למי שופכין או לנוזלים אחרים, באופן שיבטיח כי הם לא ירטיבו כל רציף או כל מבנה, ציוד או חפץ הנמצאים בו. {{ח:קטע3|פרק 15 סימן ב|סימן ב׳: מי שיפוליים|תיקון: תשל״ה־6}} {{ח:סעיף|174|הגדרות|תיקון: תשל״ה־6, תשל״ז־7}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|פרק 15 סימן ב|בסימן זה}} – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מי שיפוליים שמנוניים“ – כל נוזל המצטבר בתחתית המחסנים, בחדר המכונות, בחדר המשאבות או בכל מקום אחר בכלי שיט והמכיל לפחות 15 חלקי שמן לכל מיליון חלקי מים (‎15 p.p.m.‎); {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בעל כלי שיט“ – לרבות החוכר או המפעיל של כלי השיט או סוכנו של כל אחד מהם; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מיכלית“ – כלי שיט אשר מרבית נפח המטען שלו בנוי או מותאם לנשיאת שמן; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מפקח ימי“ – מפקח כלי שיט כמשמעותו {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (בטיחות השיט)|בתקנות הנמלים (בטיחות השיט), תשכ״ה–1965}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תקופת שהייה“ – תקופה של 15 יום או חלק ממנה, שבה שוהה כלי שיט באחד או יותר מנמלי הרשות אולם מעבר כלי השיט מנמלי הרשות או מעבר כלי השיט מנמל לנמל בתוך מימי החופים של מדינת ישראל לא ייחשב כהפסקת תקופת השהייה. {{ח:סעיף|174א|איסור שפיכת מי שיפוליים|תיקון: תשל״ה־6}} {{ח:ת}} לא יזרים אדם מי שיפוליים לא נקיים לתוך מי נמל ולא ירשה קברניטו של כלי שיט או בעלו להזרים מי שיפוליים לא נקיים לתוך מי הנמל. {{ח:סעיף|174ב|הזרמת מי שיפוליים שמנוניים|תיקון: תשל״ה־6, תשל״ז־7}} {{ח:תת|(א)}} כל מי השיפוליים השמנוניים המצויים בכלי שיט הפוקד נמל יוזרמו לדוברה או למשאית מכל לאיסוף מי שיפוליים, באופן ובמועד שהורה מנהל הנמל. {{ח:תת|(ב)}} האחריות למילוי אחר הוראת תקנת משנה (א) תחול על קברניטו ועל בעלו של כלי השיט. {{ח:סעיף|174ג|אגרת איסוף מי שיפוליים|תיקון: תשל״ה־6, תשל״ז־7}} {{ח:ת}} קברניטו או בעלו של כלי שיט הפוקד נמל, ואשר חלה עליו חובה לפי {{ח:פנימי|סעיף 174ב|תקנה 174ב(א)}}, ישלם למנהל הנמל אגרת איסוף מי שיפוליים כפי שנקבע {{ח:פנימי|תוספת 5 חלק ו|בחלק ו׳ לתוספת החמישית}} בעד כל תקופת שהייה של כלי השיט. {{ח:קטע3|פרק 15 סימן ג|סימן ג׳: פסולת וטובין מקולקלים|תיקון: תשל״ה־6}} {{ח:סעיף|175|חובות הקברניט למניעת זיהום}} {{ח:תת|(א)}} קברניט כלי שיט בנמל לא יניח שתצטבר בכלי שיט פסולת שמחמת מהותה וכמותה היא מזיקה לבריאות או גורמת ריחות רעים, ולא יניח שייווצרו בכלי השיט תנאים נוחים לקינון עכברים. {{ח:תת|(ב)}} קברניט כלי שיט יאסוף את הפסולת בכלי השיט, יחזיק אותה בהתאם לתקנות אלה, ויעשה כל דבר שיש לעשותו לפי תקנות אלה כדי לסלק את הפסולת או כדי לאפשר את סילוקה. {{ח:סעיף|176|מכלים לאיסוף פסולת ואשפה}} {{ח:תת|(א)}} הפסולת בכלי השיט שבנמל תיאסף במכלי פסולת מתאימים ובטוחים; המכסה של מכל פסולת יהיה אטום בשעה שאין פותחים אותו כדי להכניס או להוציא פסולת; מכלי הפסולת יוחזקו נקיים ככל האפשר. {{ח:תת|(ב)}} אם סילוק הפסולת הוא בהנחת מכלי הפסולת ברציף והרקתם שם, יהיה המכל ממתכת נוקשה או חומר מתאים אחר, צורתו תהיה גלילית, נפחו לא יעלה על חמישית מטר מעוקב ויהיו לו שתי ידיות. {{ח:סעיף|177|סילוק פסולת}} {{ח:ת}} פסולת כלי השיט תסולק לכלי שיט מיוחד המשמש לאיסוף פסולת, בימים ובשעות שקבע מנהל הנמל, או תסולק באופן אחר כפי שהוא יקבע. {{ח:סעיף|178|הוצאות סילוק פסולת}} {{ח:ת}} הקברניט או הבעל של כלי שיט בנמל ישלם למנהל הנמל אגרת איסוף פסולת כפי שנקבע. {{ח:סעיף|179|ניקוי הרציף מפסולת לפני הפלגת כלי שיט}} {{ח:ת}} בטרם יעזוב כלי שיט את מקום ריתוקו ליד הרציף, יגרום הקברניט או הבעל לניקוי הרציף ולהסרת כל פסולת שהצטברה ברציף תוך כדי שהיית כלי השיט לידו ועקב שהייתו כאמור, ויגרום לסילוקה למקום שקבע לכך מנהל הנמל. {{ח:סעיף|180|מניעת מפגעים}} {{ח:תת|(א)}} הקברניט אחראי לכך, כי כלי השיט בנמל לא יהווה ולא יגרום מפגע כמשמעותו {{ח:חיצוני|פקודת בריאות העם|בפקודת בריאות העם, 1940}}. {{ח:תת|(ב)}} היווה או גרם כלי שיט מפגע כאמור, יהיה מנהל הנמל רשאי להעבירו ממקומו למקום אחר או להוציאו מהנמל, ולנקוט בכל הצעדים הדרושים בקשר לכך הקברניט והצוות של כלי השיט יסייעו בפעולות אלה למנהל הנמל ולאנשים הפועלים מטעמו והקברניט ישא בהוצאות הכרוכות בפעולות האמורות. {{ח:תת|(ג)}} האמור בתקנת משנה (ב) אינו גורע מסמכויות הרשות הסניטרית המקומית לפי {{ח:חיצוני|פקודת בריאות העם|פקודת בריאות העם, 1940}}. {{ח:סעיף|181|טובין מקולקלים שנפרקו}} {{ח:תת|(א)}} טובין הנמצאים במצב של רקבון או במצב של קלקול אחר העלולים לגרום לזיהום במקום הימצאם או לגרום נזק לטובין אחרים (להלן {{ח:פנימי|פרק 15|בפרק זה}} – טובין מקולקלים), לא יפרוק אותם אדם מכלי שיט בנמל, לא יביא אותם אדם לנמל להטענה על כלי שיט או למטרה אחרת ולא ישים אותם אדם בכל רציף, מסוך או מקום אחר בנמל. {{ח:תת|(ב)}} נפרקו טובין מקולקלים מכלי שיט לרציף או למקום אחר בנמל, יסלק הקברניט או הבעל של כלי השיט את הטובין לפי דרישת מנהל הנמל ובהתאם להוראותיו. {{ח:תת|(ג)}} מסר הקברניט או הבעל של כלי השיט את הוראת המסירה בגין הטובין האמורים בתקנת משנה (ב) למקבל הטובין או לסוכנו, תחול החובה לסלק את הטובין האלה על מקבל הטובין ועל סוכנו. {{ח:סעיף|182|טובין מקולקלים שהובאו לנמל}} {{ח:ת}} הביא אדם לנמל טובין מקולקלים או הניחם שם תחול עליו החובה לסלקם, אולם אם הביא אותם להטענה על כלי שיט והקברניט או הבעל של כלי השיט אישר בכתב את קבלתם, תחול החובה לסלקם על הקברניט או הבעל. {{ח:סעיף|183|השמדת טובין מקולקלים}} {{ח:תת|(א)}} מנהל הנמל באישור גובה המכס רשאי לסלק או להשמיד טובין מקולקלים שנפרקו, שהובאו או שהושמו בנמל, לאחר שדרש מכל אדם האחראי להם לסלקם ודרישתו לא נתמלאה תוך הזמן שנקבע לכך. {{ח:תת|(ב)}} רשות הנמלים לא תהא חייבת במסירת הודעה על טובין מקולקלים כאמור בתקנת משנה (א) או לגבי טובין מקולקלים שלדעת מנהל הנמל יש צורך להשמידם מיד ושבעלם אינו ידוע. {{ח:תת|(ג)}} השתמש מנהל הנמל בסמכותו לפי תקנה זו לגבי טובין מקולקלים, לא יפטור הדבר את בעל הטובין מאחריותו לפי תקנות אלה. {{ח:סעיף|184|הוצאות השמדת טובין מקולקלים}} {{ח:ת}} הוצאות הסילוק וההשמדה של טובין מקולקלים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 183|בתקנה 183(א) ו־(ב)}} ייגבו מקברניטו או מבעלו של כלי השיט שממנו נפרקו הטובין, מבעל הטובין או מכל אדם האחראי לטובין, הכל לפי הענין. {{ח:סעיף|185|תחולה}} {{ח:ת}} הוראות {{ח:פנימי|סעיף 175|תקנות 175 עד 179}} יחולו במעגן הסגור. {{ח:קטע2|פרק 16|פרק ששה־עשר: אניות טרופות}} {{ח:סעיף|186|הגדרות|תיקון: תשנ״ט}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|פרק 16|בפרק זה}} – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”כלי שיט“ – כמשמעות אניה {{ח:חיצוני|פקודת הנמלים#סעיף 26|בסעיף 26 לפקודה}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”דרישה“ – הודעה בכתב כאמור {{ח:חיצוני|פקודת הנמלים#סעיף 27|בסעיף 27(א), (ב) ו־(ד) לפקודה}}. {{ח:סעיף|187|דרכי מסירת דרישה}} {{ח:תת|(א)}} דרישה תימסר בטופס לפי {{ח:פנימי|תוספת 4|התוספת הרביעית}}. {{ח:תת|(ב)}} דרישה תימסר – {{ח:תתת|(1)}} אם יש לבעל מען או סוכן בישראל הידועים לרשות הנמלים – במשלוח בדואר רשום לפי אותו מען או לאותו סוכן; {{ח:תתת|(2)}} אם אין לבעל מען או סוכן הידועים לרשות הנמלים – בפרסום ברשומות. {{ח:סעיף|188|תוכן הדרישה}} {{ח:ת}} רשות הנמלים רשאית לכלול בדרישתה את כל ההוראות הנחוצות או המועילות לדעתה, להבטחת משייתה, סילוקה או השמדתה של האניה בהקדם ובבטיחות, וכן לדרוש מהבעל – {{ח:תת|(1)}} להפקיד בידי הרשות סכום שקבעה, בתנאי שהפקדון יוחזר לבעל אם ימלא אחר הוראותיה הכלולות בדרישה, ויחולט לטובתה אם לא יעשה כן תוך הזמן שנקבע בהודעה; {{ח:תת|(2)}} להמציא ערובה טובה ומספקת, להנחת דעתה של הרשות, למילוי אחר הוראותיה שבדרישה. {{ח:קטע2|פרק 17|פרק שבעה־עשר: אגרות|תיקון: תשל״ח}} {{ח:קטע3|פרק 17 סימן א|סימן א׳: פרשנות|תיקון: תשל״ח}} {{ח:סעיף|189|הגדרות|תיקון: תשל״ד, תשל״ה־4, תשל״ו־2, תשל״ו־4, תשל״ו־5, תשל״ז־7, תשל״ח, תשל״ט־6, תש״ם, תש״ם־2, תשמ״ב, תשמ״ב־2, תשמ״ב־5, תשמ״ג־2, תשמ״ד־2, תשמ״ה, תשמ״ט־5, תשנ״ד־3, תשנ״ד־6, תשנ״ה־4, תשנ״ה־5, תש״ס}} {{ח:תת|(א)}} {{ח:פנימי|פרק 17|בפרק זה}} {{ח:פנימי|תוספת 5|ובתוספת החמישית}} – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”אורך כלי שיט“ – האורך המקסימלי (overall length) של כלי שיט הרשום בתעודת הרישום הרשמית של כלי שיט (להלן {{ח:פנימי|פרק 17|בפרק זה}} – תעודת רישום), והמחושב במטרים; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”טונה“ – 1,000 קילוגרם ברוטו; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”טונה נפח“ – 1.133 מטרים מעוקבים (40 רגל מעוקבת); {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”יממה“ – פרק זמן של 24 שעות מחצות הלילה עד חצות הלילה או חלק מפרק זמן זה; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מעגן הדיג בקישון“ – תעלת מים שליד רציף הדיג שבאיזור קישון; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”משגור קטן“ – טובין המפורטים ברשימון מכס אחד שנתקבלה עליו התרה, ומשקלם הכולל אינו עולה על 10,000 ק״ג ביבוא ועל 3,000 ק״ג ביצוא; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”משמרת“ – משך זמן ביממה המקובל בשינוע מטענים בנמל; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”עולה“ – מי שנכנס לישראל ובידו אשרת עולה או תעודת עולה לפי {{ח:חיצוני|חוק השבות|חוק השבות, תש״י–1950}}, או יהודי שנכנס לישראל על פי אשרה או רשיון לישיבת ארעי או לישיבת קבע לפי {{ח:חיצוני|חוק הכניסה לישראל|חוק הכניסה לישראל, תשי״ב–1952}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”תבואות“ – תבואות בצובר מכל המינים, מספוא בצובר מכל המינים וכן צרכי אוכל בצובר הניתנים לטיפול בבית ממגורות, לרבות תבואות, מספוא וצרכי אוכל כאמור שמסירתם בשקים; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”תחום מספנות ישראל“ – השטח שהוחכר למספנות ישראל בע״מ, לרבות אזור מימי הנמל הצמוד לו, בהתאם לחוזה בין רשות הנמלים ומספנות ישראל בע״מ מיום 3 ביוני 1965; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”תפוסה של כלי שיט“ – התפוסה הרשומה נטו (Net Registered Tonnage); {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”אגרה“ – לרבות כל תוספת ולרבות תוספת הצמדה; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”יום שינוי“ – {{ח:תתתת|(1)}} כל יום לגבי האגרות שלהלן: {{ח:תתתתת|(א)}} אגרת איסוף מי שיפוליים לפי {{ח:פנימי|פרק 15 סימן ב|סימן ב׳ בפרק חמישה עשר}}; {{ח:תתתתת|(ב)}} אגרות מגדלור, מינגש ומעגן לפי {{ח:פנימי|פרק 17 סימן ב|סימן ב׳ בפרק שבעה עשר}}; {{ח:תתתתת|(ג)}} אגרת הוצאת אשפה לפי {{ח:פנימי|פרק 17 סימן ג|סימן ג׳ בפרק שבעה עשר}}; {{ח:תתתתת|(ד)}} אגרות שירות למטען במעבר בין נמלי ואגרות שיטעון לפי {{ח:פנימי|סעיף 220|תקנות 220}} {{ח:פנימי|סעיף 221|ו־221}} {{ח:פנימי|פרק 17 סימן ד|בסימן ד׳ בפרק שבעה עשר}}; {{ח:תתתתת|(ה)}} אגרות רציף למטעני שיטעון, מטעני מעבר ומטען יבוא מיוצא לחוץ לארץ לפי {{ח:פנימי|סעיף 236|תקנה 236}} {{ח:פנימי|פרק 17 סימן ה|בסימן ה׳ בפרק שבעה עשר}}; {{ח:תתתתת|(ו)}} אגרות למטען אחוד ולכלי רכב במעבר דרך ישראל לפי {{ח:פנימי|פרק 17 סימן ז|סימן ז׳ בפרק שבעה עשר}}; {{ח:תתתתת|(ו1)}} אגרה בעד העברת דלק בין־נמלית לפי {{ח:פנימי|פרק 17 סימן יג|סימן י״ג}}; {{ח:תתתתת|(ז)}} אגרות נוסעים וחפציהם לפי {{ח:פנימי|פרק 17 סימן יד|סימן י״ד בפרק שבעה עשר}}; {{ח:תתתתת|(ח)}} אגרות לשירותים המפורטים {{ח:פנימי|תוספת 5 חלק ד פרט 20|בסעיף 20 לחלק ד׳ בתוספת החמישית}}; {{ח:תתתתת|(ט)}} אגרות בעד השימוש בעגורני הנמל, לצרכי סווארות המפורטות {{ח:פנימי|תוספת 5 חלק ה פרט 24|בסעיף 24 לחלק ה׳ בתוספת החמישית}}; {{ח:תתתת|(2)}} כל 1 בחודש החל ביום י״ב בטבת תש״ם (1 בינואר 1980), לגבי כל האגרות שפורטו {{ח:פנימי|פרק 17|בפרק זה}}, למעט: {{ח:תתתתת|(א)}} האגרות המנויות בפסקה (1); {{ח:תתתתת|(ב)}} אגרות אחסנה; {{ח:תתתתת|(ג)}} אגרות ניטול ואחסנת תבואות; {{ח:תתתתת|(ד)}} אגרת פריקה של פחם ברציף 9 בנמל אשדוד לפי {{ח:פנימי|פרק 17 סימן יב|סימן י״ב}}; {{ח:תתתת|(3)}} על אף האמור בפסקה (2) אם עלה השער היציג ביום מסויים בשיעור של 5 אחוזים או יותר לעומת השער היציג שפורסם לפניו יחול יום שינוי לגבי האגרות שפסקה (2) חלה עליהן, למחרת אותו יום והשער החדש לגבי אותו יום שינוי יהיה, על אף האמור בפסקה (2) להגדרת ”השער החדש“, השער היציג כפי שפורסם לאחרונה; {{ח:תתתת|(4)}} מדי שלושה חדשים, ב־1 לחודש, החל ביום י״ח בניסן תשמ״ג (1 באפריל 1983), לגבי האגרות המנויות {{ח:פנימי|פרק 17 סימן יז|בסימן י״ז}}; {{ח:תתתת|(5)}} המנהל הכללי של רשות הנמלים רשאי, באישור שר התחבורה, לקבוע מפעם לפעם מועד ארוך מיום או מחודש, לפי הענין, לגבי האגרות הנזכרות בפסקאות (1) ו־(2) כולן או מקצתן; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”השער החדש“ – {{ח:תתת|(1)}} השער היציג ביום התשלום, כפי שפורסם לאחרונה, לגבי האגרות שפורטו בפסקה (1) להגדרת ”יום שינוי“; {{ח:תתת|(2)}} ממוצע השער היציג בשבעת הימים שקדמו ליום שינוי, לגבי האגרות שפורטו בפסקה (2) להגדרת ”יום שינוי“; {{ח:תתת|(3)}} השער היציג האחרון שפורסם לפני ה־16 בחודש שקדם ליום השינוי, לגבי האגרות המנויות {{ח:פנימי|פרק 17 סימן יז|בסימן י״ז}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”השער היציג“ – שער החליפין היציג של הדולר של ארצות הברית של אמריקה שמפרסם בנק ישראל; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”שער הבסיס“ – שער החליפין של שקל חדש אחד לכל דולר של ארצות הברית של אמריקה. {{ח:תת|(ב)|(1)}} האגרות האמורות בפסקה (1) להגדרת ”יום שינוי“ ישולמו כשהן מוגדלות או מוקטנות, לפי הענין, בכל יום שינוי, באופן יחסי לשיעור השינוי של השער החדש לעומת שער הבסיס. {{ח:תתת|(2)}} האגרות האמורות בפסקה (2) ובפסקה (4) להגדרת ”יום שינוי“ ישולמו כשהן מוגדלות או מוקטנות, לפי הענין, באופן יחסי לשיעור השינוי של השער החדש לעומת שער הבסיס; הגדלה או הקטנה של האגרות כאמור תעשה בכל יום שינוי אם שיעור השינוי בין השער החדש שחושב לאותו יום שינוי לבין השער שעל פיו גובים באותה עת את האגרות, עלה על שני אחוזים. {{ח:תת|(ג)}} האגרות לפי {{ח:פנימי|פרק 17 סימן ו|סימן ו׳}} למעט לפי {{ח:פנימי|סעיף 242|תקנה 242(ב)}} וכן לפי {{ח:פנימי|סעיף 254|תקנה 254}} ישולמו כשהן מוגדלות על פי שיעור השינוי במדד המחירים לצרכן, כפי שתקבע הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן – המדד) מן המדד לחודש דצמבר 1988 (124.2 נקודות) עד המדד שפורסם לאחרונה לפני יום השינוי שיחול לענין זה ב־1 בכל חודש. {{ח:תת|(ג1)}} התשלום בעד החסנה לפי {{ח:פנימי|סעיף 242|תקנה 242(ב)}} ישתנה ב־1 בינואר וב־1 ביולי של כל שנה (בתקנת משנה זו – יום השינוי) לפי שיעור השינוי של המדד שפורסם לאחרונה לפני יום השינוי מן המדד לחודש נובמבר 1998 (166.2 נקודות). {{ח:תת|(ג2)}} האגרה לפי {{ח:פנימי|פרק 17 סימן יב|סימן י״ב}} תשתנה ב־1 בכל חודש לפי שיעור השינוי במדד מן המדד לחודש מרס 1991 (181.9 נקודות) עד המדד שפורסם לאחרונה לפני המועד האמור. {{ח:תת|(ד)}} האגרות לפי תקנות אלה ישולמו בצירוף מס ערך מוסף החל על העסקה על פי {{ח:חיצוני|חוק מס ערך מוסף|חוק מס ערך מוסף, תשל״ו–1975}}. {{ח:תת|(ה)}} לענין תשלום אגרות לפי {{ח:פנימי|פרק 17|פרק זה}}, יראו מטען במעבר יבשתי, מטען במעבר אווירי ומטען יבוא מיוצא לחוץ לארץ – {{ח:תתת|(1)}} כאשר הוא נפרק מכלי שיט – כמטען יבוא; {{ח:תתת|(2)}} כאשר הוא מועבר לנמל לצורך טעינתו לכלי שיט – כמטען יצוא. {{ח:סעיף|189א|שיעורי אגרות|תיקון: תשמ״ט־5}} {{ח:ת}} האגרות המנויות {{ח:פנימי|תוספת 6|בתוספת הששית}} ישולמו בתקופות ובשיעורים הנקובים בה. {{ח:קטע3|פרק 17 סימן ב|סימן ב׳: אגרות כלי שיט {{ח:הערה|(בוטל)}}|תיקון: תשל״ח, תשמ״ג־2, תש״ע}} {{ח:סעיף|190||תיקון: תשל״ח, תשמ״ג־2, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|191|הצגת תעודת רישום|תיקון: תשל״ח}} {{ח:ת}} עם כניסת כלי שיט לתחום הנמל יציג הקברניט בפני מנהל הנמל את תעודת הרישום של כלי השיט ותעודת התפוסה אם הוא מצוייד בתעודה כזאת. {{ח:סעיף|192|חישוב התפוסה|תיקון: תשל״ח}} {{ח:תת|(א)}} תפוסתו של כלי שיט תחושב לפי התפוסה הנקובה בתעודת התפוסה, ואם אינו מצוייד בתעודה כזאת – על פי התפוסה הרשומה בתעודת הרישום, אם התעודה הוצאה – {{ח:תתת|(1)}} על ידי מדינת ישראל; {{ח:תתת|(2)}} על ידי מדינה שהצטרפה לאמנה הבין־לאומית בדבר מדידת תפוסתן של אניות שישראל צד לה ותפוסת כלי השיט נקבעה בהתאם להוראות אותה אמנה; {{ח:תתת|(3)}} על ידי מדינה המכירה, לצורך חישוב התפוסה, בתפוסה המצויינת בתעודת תפוסה או רישום שהוצאה על ידי מדינת ישראל. {{ח:תת|(ב)}} הוצגה תעודה שלא מן המפורטות בתקנת משנה (א) ועד להפלגת כלי השיט מן הנמל לא הוצגה תעודה מהמפורטות כאמור, רשאי המנהל לחשב את תפוסת כלי השיט לפי התפוסה המירבית שבתעודה אשר ברשות הקברניט, בתוספת של 20%. {{ח:תת|(ג)}} אם עד להפלגת כלי השיט מתחום הנמל לא הוצגה תעודת רישום או תעודת תפוסה, או לא היתה התעודה שהוצגה מהימנה לדעת מנהל הנמל או לא כללה פרט הדרוש לדעתו, רשאי הוא לחשב את אורך כלי השיט ותפוסתו לפי אומדן שיקבע והאגרות לכלי השיט ישולמו בהתאם לחישוב כאמור. {{ח:תת|(ד)}} שונתה תפוסתו של כלי שיט במשך שהייתו בנמל, יודיע הקברניט על כך למנהל הנמל וחישוב התפוסה ייערך בהתאם לתקנה זו. {{ח:תת|(ה)}} האמור בתקנות משנה (א) עד (ד) אינו גורע מסמכותו של מנהל הנמל לחייב מדידת כלי שיט. {{ח:סעיף|193|אגרות לכלי שיט נמליים|תיקון: תשל״א, תשל״ג־3, תשל״ג־4, תשל״ג־9, תשל״ד־4, תשל״ה־4, תשל״ח, תשל״ח־4, תשמ״ב־2, תשמ״ג־2, תשמ״ט־5, תש״ע}} {{ח:תת|(א)}} על אף האמור {{ח:פנימי|תוספת 5 חלק א פרט 1|בסעיפים 1}} {{ח:פנימי|תוספת 5 חלק א פרט 3|ו־3 לחלק א׳ לתוספת החמישית}}, תשולם לגבי כלי שיט נמליים, במקום אגרת המגדלור הנקובה {{ח:פנימי|תוספת 5|בתוספת האמורה}} אגרה שנתית – {{ח:תתת|(1)}} לכל גוררת, סירת מנוע, דוברה או ארבה 93 שקלים חדשים; {{ח:תתת|(2)}} לכל סירת משוטים, סירת מפרש וסירה עם מנוע מחוץ לגוף הסירה 19.5 שקלים חדשים. {{ח:תת|(ב)}} האגרות האמורות בתקנת משנה (א) ישולמו כל עוד חונים כלי השיט הנמליים במקומות החניה שקבע להם מנהל הנמל, אלא אם הורה מנהל הנמל אחרת. {{ח:תת|(ג)}} בתקנה זו, ”כלי שיט נמליים“ – גוררות, סירות, דוברות וארבות שמשתמשים בהן כרגיל בתחום הנמל בלבד וכל עוד הן משמשות כך. {{ח:סעיף|194|אגרות כלי שיט שארכו פחות מ־<wbr>24 מטרים|תיקון: תשל״א, תשל״ג־4, תשל״ג־9, תשל״ד־4, תשל״ה־4, תשל״ח, תשל״ח־4, תשמ״ב־2, תשמ״ג־2, תשמ״ט־5, תשמ״ט־6, תשנ״ה־4, תש״ע}} {{ח:תת|(א)}} על אף האמור בתקנות אלה, בעד כלי שיט קטן העוגן במקום שקבע מנהל הנמל, לצורך תקנה זו, תשולם במקום אגרות מגדלור אם חייב בה, אחת מהאגרות המפורטות להלן, לפי בחירת הקברניט או הבעל: {{ח:תת}} האגרה בשקלים חדשים למטר אורך לכלי השיט (חלק של מטר ייחשב כמטר שלם) {{ח:תתת|(1)}} אגרה יומית – <span style="float: inline-end;">0.80</span><div style="clear: inline-end;"></div> {{ח:תתת|(2)}} אגרה לשבוע או חלק ממנו – <span style="float: inline-end;">2.00</span><div style="clear: inline-end;"></div> {{ח:תתת|(3)}} אגרה לחודש או חלק ממנו – <span style="float: inline-end;">6.00</span><div style="clear: inline-end;"></div> {{ח:תתת|(4)}} אגרה שנתית (עד יום 31 בדצמבר הקרוב) – <span style="float: inline-end;">30.00</span><div style="clear: inline-end;"></div> {{ח:תת|(ב)}} בתקנה זו, ”כלי שיט קטן“ – כלי שיט, למעט ספינת דיג, שאורכו פחות מ־24 מטרים ואינו משמש בתחום הנמל בלבד. {{ח:סעיף|195|כלי שיט של צה״ל|תיקון: תשל״ח, תשמ״ג־2, תש״ע}} {{ח:ת}} כלי שיט של צה״ל יהא פטור מתשלום אגרות מגדלור. {{ח:סעיף|196|אגרות לספינות דיג|תיקון: תשל״א, תשל״ג־4, תשל״ג־9, תשל״ד־4, תשל״ה־8, תשל״ח, תשל״ח־4, תשל״ט, תשמ״ב־2, תשמ״ג־2, תשמ״ט־5, תשנ״ז־2, תש״ע}} {{ח:תת|(א)}} על אף האמור {{ח:פנימי|תוספת 5 חלק א פרט 1|בסעיף 1 לחלק א׳ לתוספת החמישית}}, תשולם למנהל בעד ספינת דיג אגרת מגדלור באחד משני שיעורים אלה, לפי בחירת הקברניט או הבעל – {{ח:תתת|(1)}} בכל מסע, בכניסה לנמל 0.80 שקלים חדשים, וביציאה מהנמל 0.80 שקלים חדשים; {{ח:תתת|(2)}} אגרה שנתית בשיעור 2.20 שקלים חדשים לכל מטר אורך. {{ח:תת|(ב)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:תת|(ג)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|196א||תיקון: תשנ״ז־2, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|197||תיקון: תשל״א, תשל״ג־4, תשל״ג־9, תשל״ד־4, תשל״ה־4, תשל״ח, תשמ״ב־2, תשמ״ט־5, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|198|כלי שיט במצוקה|תיקון: תשל״ח, תשל״ט, תשמ״ג־2, תש״ע}} {{ח:תת|(א)}} כלי שיט במצוקה פטור מתשלום אגרת מגדלור, ובלבד שהפליג מהנמל מיד עם תום המצוקה. {{ח:תת|(ב)}} בתקנה זו, ”כלי שיט במצוקה“ – כלי שיט המשתמש בנמל כמקלט מסערה או לצורך תיקון או בדיקה הכרחיים ושהייתו בנמל אינה נמשכת יותר ממשך מצב המצוקה, ובלבד שאין טוענים עליו או פורקים ממנו מטען פרט לאספקה, דלק וצרכי אניה אחרים ואין עולים עליו או יורדים ממנו נוסעים. {{ח:סעיף|199|כלי שיט לצרכי לימוד|תיקון: תשל״ח, תשמ״ג־2, תש״ע}} {{ח:ת}} כלי שיט שהוכח למנהל כי הוא משמש לצרכי לימוד השיט בלבד, פטור מתשלום אגרות מגדלור כל עוד הוא משמש כך. {{ח:סעיף|200||תיקון: תשל״ח, תשמ״ג־2, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|201||תיקון: תשל״ח, תשמ״ג־2, תשנ״ה־5, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|202|אגרות מגדלור מוזלות |תיקון: תשמ״ג־2, תשל״ח, תשנ״ה־4, תשנ״ה־5, תש״ע}} {{ח:ת}} כלי שיט ששולמה בעדו אגרת מגדלור לגבי חמש כניסות וחמש יציאות מהנמל במשך שנה המתחילה ביום 1 בינואר, ישולמו בעדו בכל אחד מביקוריו הבאים באותו נמל עד 31 בדצמבר של אותה שנה 50% משיעור אגרת מגדלור שנקבעה {{ח:פנימי|תוספת 5 חלק א פרט 1|בסעיף 1 לחלק א׳ לתוספת החמישית}}. {{ח:סעיף|203||תיקון: תשל״ד־2, תשל״ח, תשמ״ג־2, תשנ״ה־5, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|203א||תיקון: תשנ״ה־5, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|204|פטור מאגרת מגדלור |תיקון: תשל״ח, תשמ״ג־2, תש״ע}} {{ח:ת}} רשות הנמלים רשאית לפטור, באופן כללי או למקרה מסויים, מחובת תשלום אגרת מגדלור, כולה או מקצתה. {{ח:סעיף|205|אגרות מוזלות לאניות גלנוע|תיקון: תשל״ח, תשמ״ג־2, תשמ״ט־5, תש״ע}} {{ח:ת}} בכפוף לאמור בתקנות – {{ח:תת|(1)}} {{ח:הערה|(בוטלה);}} {{ח:תת|(2)}} בעד כלי שיט המותאם, להנחת דעתו של מנהל הנמל, להובלת מטענים בגלנוע, תשולם אגרת מגדלור בשיעור 60% מהאגרה שנקבעה {{ח:פנימי|תוספת 5 חלק א|בחלק א׳ לתוספת החמישית}}. {{ח:סעיף|205א||תיקון: תשנ״ח־3, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|205ב||תיקון: תשנ״ח־3, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|206||תיקון: תשל״ח, תשמ״ג־2, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|207||תיקון: תשל״ח, תשמ״ג־2, תשנ״ה־5, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|208||תיקון: תשל״ח, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|209||תיקון: תשל״ח, תשמ״ג־2, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|210||תיקון: תשל״ח, תשמ״ג־2, תשנ״ו־2, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|211||תיקון: תשל״ח, תשמ״ג־2, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|212||תיקון: תשל״ח, תשמ״ג־2, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:קטע3|פרק 17 סימן ג|סימן ג׳: אגרת הוצאות אשפה {{ח:הערה|(בוטל)}}|תיקון: תשל״ו־3, תשל״ח, תשמ״ג־2, תש״ע}} {{ח:סעיף|213||תיקון: תשל״ו־3, תשל״ח, תשמ״ג־2, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|214||תיקון: תשל״ו־3, תשל״ח, תשמ״ג־2, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|215||תיקון: תשל״ו־3, תשל״ח, תשמ״ג־2, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|216||תיקון: תשל״א, תשל״ג־4, תשל״ג־9, תשל״ד־4, תשל״ה־4, תשל״ו־3, תשל״ח, תשל״ח־4, תשמ״ב־2, תשמ״ג־2, תשמ״ט־5, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|217||תיקון: תשל״ו־3, תשל״ח, תשמ״ג־2, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|217א||תיקון: תשמ״ג־2, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:קטע3|פרק 17 סימן ד|סימן ד׳: אגרות סבלות {{ח:הערה|(בוטל)}}|תיקון: תשל״ח, תש״ע}} {{ח:סעיף|218||תיקון: תשל״ג, תשל״ח, תשמ״א־4, תשמ״ב, תשמ״ב־4, תשמ״ו, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|219||תיקון: תשל״ח, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|220||תיקון: תשל״ח, תשנ״ה־5, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|221||תיקון: תשל״א, תשל״ג, תשל״ג־2, תשל״ד־4, תשל״ה־4, תשל״ח, תשמ״ב־2, תשמ״ט־5, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|222||תיקון: תשל״ח, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|222א||תיקון: תשמ״א־4, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|223||תיקון: תשל״ג, תשל״ג־2, תשל״ד־4, תשל״ח, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|224||תיקון: תשל״ד־4, תשל״ח, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|225||תיקון: תשל״א, תשל״ג־7, תשל״ד־4, תשל״ה־4, תשל״ז־3, תשל״ח, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|225א||תיקון: תשל״ג, תשל״ג־7, תשל״ד־4, תשל״ה־4, תשל״ח, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|225ב||תיקון: תשל״ג, תשל״ח, תשל״ט־5, תש״ם־3, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|225ג||תיקון: תשל״ג, תשל״ח}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|225ד||תיקון: תשל״ג־2, תשל״ג־7, תשל״ד־4, תשל״ה־4, תשל״ח}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|225ה||תיקון: תשל״ג־2, תשל״ח}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|225ו||תיקון: תשל״ז־3, תשל״ח}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|226||תיקון: תשל״א, תשל״ג־7, תשל״ד־4, תשל״ה־4, תשל״ח, תשל״ח־4, תשמ״ב־2, תשמ״ט־5, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|227||תיקון: תשל״ג, תשל״ח, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|228||תיקון: תשל״ג, תשל״ד־4, תשל״ח, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|229||תיקון: תשל״ח, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|230||תיקון: תשל״א, תשל״ד־4, תשל״ה־4, תשל״ח, תשמ״ב־2, תשמ״ה, תשמ״ט־5, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|231||תיקון: תשל״ד־4, תשל״ה־4, תשל״ח, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|232||תיקון: תשל״ח, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:קטע3|פרק 17 סימן ה|סימן ה׳: אגרות רציף {{ח:הערה|(בוטל)}}|תיקון: תשל״ח, תש״ע}} {{ח:סעיף|233||תיקון: תשל״ח, תשמ״ב־4, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|234||תיקון: תשל״ד־4, תשל״ח, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|235||תיקון: תשל״ח, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|236||תיקון: תשל״ח, תשמ״ב־2, תשמ״ה, תשמ״ט־5, תשנ״ה־5, תשנ״ח־2, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|237||תיקון: תשל״ח, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|238||תיקון: תשל״ח, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|239||תיקון: תשל״ח, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:קטע3|פרק 17 סימן ו|סימן ו׳: אגרות החסנה|תיקון: תשל״ח}} {{ח:סעיף|240|הגדרות|תיקון: תשל״ג, תשל״ג־2, תשל״ג־3, תשל״ד־4, תשל״ה־4, תשל״ח, תשל״ט־4, תש״ם־5, תשמ״א־2, תשמ״ב־5, תשמ״ט, תשמ״ט־4, תשנ״ב־3, תשנ״ג, תשנ״ג־2, תשנ״ד־5, תשנ״ה־2, תשנ״ה־5, תש״ס}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|פרק 17 סימן ו|בסימן זה}} – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”החסנה ממושכת“ – החסנת משגור של מטען אחוד, כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 218|בתקנה 218}}, של עץ, מתכת או גלילי נייר, או של מכוניות, לתקופת החסנה אחת או לכל תקופת החסנה נוספת ובלבד שבתקופת ההחסנה הראשונה לא יפחת המשקל הכולל של המטען מ־100 טון או מ־20 מכוניות ובתנאי שלפני פריקת המשגור בעל המטען הצהיר על כוונת האחסון ושולמה האגרה להחסנה ממושכת; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תקופת החסנה“ – תקופה בת ששים ימים; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ימי החסנה“ – {{ח:תתת|(1)}} לגבי טובין מיובאים או בשיטעון – כל הימים מיום גמר פריקת כלי השיט ועד יום מסירת הטובין, ובלבד שיראו שהייתם של טובין בדוברה כהחסנה; {{ח:תתת|(2)}} לגבי טובין המיועדים לייצוא – {{ח:תתתת|(א)}} מכולות הכוללות טובין וכן טובין שהומכלו בנמל והנטענים לאנית מכולות שכולה אזור מתמחה – כל הימים מיום החסנת הטובין עד יום תחילת ניטול המכולות באותה אניית מכולות; {{ח:תתתת|(ב)}} שאר טובין – כל הימים מיום החסנת הטובין עד יום תחילת טעינתם לכלי השיט; {{ח:תתת|(3)}} {{ח:הערה|(פקעה);}} {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ימי פטור“ – כל אחד מן המפורטים להלן, למעט ימי החסנה של מכולה ריקה, כלי רכב מוביל ריק, מטען נוסעים שהוחסן או הונח בנמל או מטען המוחסן בהחסנה ממושכת: {{ח:תתת|(1)}} ארבעה ימי החסנה ראשונים של מכונית נוסעים; {{ח:תתת|(2)}} ארבעה ימי החסנה ראשונים של מכולה המכילה טובין מיובאים או המיועדים לייצוא; {{ח:תתת|(3)}} עשרה ימי החסנה ראשונים של מכולה המכילה טובין המיועדת לשטעון או לשטעון בין־נמלי; {{ח:תתת|(4)}} שנים עשר ימי החסנה ראשונים של טובין שלא במכולה המיועדים לייצוא, לשטעון ולשטעון בין־נמלי; {{ח:תתת|(5)}} שישה ימי החסנה ראשונים של כל משגור אחר; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מכונית“ – מכונית נוסעים, מכונית מסחרית ומשאית; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מכונית נוסעים“ – רכב נוסעים פרטי ורכב נוסעים דו שימושי כמשמעותם {{ח:חיצוני|תקנות התעבורה|בתקנות התעבורה, תשכ״א–1961}} (להלן – תקנות התעבורה); {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מכונית מסחרית“ – רכב מסחרי אחוד כמשמעותו {{ח:חיצוני|תקנות התעבורה|בתקנות התעבורה}} ובלבד שמשקלו הכולל המותר אינו עולה על 4,000 ק״ג, ורכב מסחרי בלתי אחוד כמשמעותו {{ח:חיצוני|תקנות התעבורה|בתקנות התעבורה}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”משאית“ – רכב מסחרי כמשמעותו {{ח:חיצוני|תקנות התעבורה|בתקנות התעבורה}}, למעט מכונית מסחרית; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מסוף רכוב“ – {{ח:הערה|(פקעה);}} {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מכולה רכובה“ – {{ח:הערה|(פקעה);}} {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מפעיל מסוף רכוב“ – {{ח:הערה|(פקעה);}} {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שבוע“ – תקופה של שבעה ימים; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”טונה“ – טונה ברוטו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 224|בתקנה 224}}. {{ח:סעיף|241|אגרות החסנה|תיקון: תשל״א, תשל״ג, תשל״ג־3, תשל״ד־4, תשל״ה, תשל״ה־4, תשל״ז־6, תשל״ח, תשל״ח־4, תשל״ט־6, תשמ״ב־2, תשמ״ט־5, תשנ״ב־3, תשנ״ה־2}} {{ח:תת|(א)}} לכל יום החסנה תשולם למנהל הנמל אגרת החסנה בעד הטובין המפורטים בתקנה זו בשיעורים המפורטים להלן: {{ח:תת}} בשקלים חדשים לכל טונה לכל יום {{ח:תתת|א.}} מטעני עצים ומתכות {{ח:תתתת|–}} בשלושת השבועות הראשונים – <span style="float: inline-end;">0.95</span><div style="clear: inline-end;"></div> {{ח:תתתת|–}} בשבוע הרביעי ואילך – <span style="float: inline-end;">1.39</span><div style="clear: inline-end;"></div> {{ח:תתת|ב.}} לטובין אחרים שלא פורטו במקום אחר {{ח:תתתת|–}} בשלושת השבועות הראשונים – <span style="float: inline-end;">1.49</span><div style="clear: inline-end;"></div> {{ח:תתתת|–}} בשבוע הרביעי ואילך – <span style="float: inline-end;">2.06</span><div style="clear: inline-end;"></div> {{ח:תת|(ב)}} בעד החסנת טובין שמשקלם פחות מ־1,000 ק״ג תשולם אגרת החסנה לפי משקל של טונה אחת. {{ח:תת|(ג)}} בעד משגור או חלקו, המאוחסן באחסנה ממושכת, תשולם למנהל הנמל אגרת החסנה ממושכת, מראש, לכל תקופת החסנה, בשיעורים המפורטים להלן ובלבד שעבור תקופת ההחסנה הראשונה תשולם האגרה בעד המשגור כולו ועבור התקופות הנוספות – בעד כמות המטען המאוחסנת בפועל בראשית כל תקופה; {{ח:תת}} <table> <tr><th>סוג המטען</th><th>יח׳ חישוב</th><th>האגרה בשקלים חדשים לתקופת החסנה או חלק ממנה</th></tr> <tr><td colspan="3"> {{ח:תת|א.}} מטעני מתכות </td></tr> <tr><td> {{ח:תת}} א.1 צינורות מתכת </td><td>טונה</td><td>11.48</td></tr> <tr><td> {{ח:תת}} א.2 שאר מתכות – אחודות </td><td>טונה</td><td>2.15</td></tr> <tr><td colspan="3"> {{ח:תת|ב.}} עצים </td></tr> <tr><td> {{ח:תת}} ב.1 בולי עץ </td><td>טונה</td><td>5.17</td></tr> <tr><td> {{ח:תת}} ב.2 שאר עצים אחודים </td><td>טונה</td><td>3.67</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ג.}} גלילי נייר אחודים </td><td>טונה</td><td>8.81</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ד.}} מכוניות נוסעים </td><td>יחידה</td><td>63.15</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ה.}} מכונית מסחרית </td><td>יחידה</td><td>91.85</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ו.}} משאית </td><td>יחידה</td><td>155.00</td></tr> </table> {{ח:תת|(ד)}} בנוסף לתשלום האגרה ימציא בעל המטען למנהל הנמל, בראשית כל תקופת החסנה, אישור ביטוח על מלוא ערך המטען המאוחסן בהחסנה ממושכת, על שמו ועל שם רשות הנמלים והרכבות, על כל נזק בגין המטען, הן לצד ג׳ והן למטען עצמו. {{ח:תת|(ה)|(1)}} על משגור או חלקו, שנשארו בנמל לאחר תום שש תקופות החסנה, יחולו האגרות לפי תקנת משנה (א) {{ח:פנימי|סעיף 242|ותקנה 242}} בהתאם; {{ח:תתת|(2)}} האגרה על פי תקנת משנה (ג) לא תחול על מטענים המגיעים לנמלי חיפה ואשדוד דרך ים סוף; {{ח:תתת|(3)}} מנהל הנמל רשאי שלא לאשר החסנת מטענים בהחסנה ממושכת אם לדעתו החסנת המטענים כאמור תגרום לצפיפות יתרה או הפרעה לסדרי העבודה בנמל. {{ח:סעיף|242|החסנת מכוניות ומכולות|תיקון: תשל״א, תשל״ג, תשל״ג־2, תשל״ג־3, תשל״ד־4, תשל״ה־4, תשל״ז־6, תשל״ח, תשל״ח־4, תשל״ט, תשל״ט־6, תשמ״ב־2, תשמ״ב־5, תשמ״ט־5, תש״ס}} {{ח:תת|(א)}} לכל יום החסנה תשולם למנהל הנמל אגרת החסנה לכל מכונית נוסעים בשיעור 5.07 שקלים חדשים. {{ח:תת|(ב)|(1)}} לכל יום החסנה שלאחר ימי הפטור ישולם למנהל הנמל תשלום בעד החסנה לכל מכולה כמפורט להלן: {{ח:תתת}} <table> <tr><th rowspan="2">&nbsp;</th><th colspan="2">בשקלים חדשים למכולה באורך</th></tr> <tr><th>{{מוקטן|עד 20′}}</th><th>{{מוקטן| מעל 20′}}</th></tr> <tr><td colspan="3">למכולה המכילה טובין –</td></tr> <tr><td>בשבוע הראשון להחסנה</td><td>79.55</td><td>120.42</td></tr> <tr><td>בשבוע השני להחסנה</td><td>99.44</td><td>150.53</td></tr> <tr><td>בשבוע השלישי להחסנה</td><td>119.32</td><td>180.63</td></tr> <tr><td>בשבוע הרביעי להחסנה ואילך</td><td>139.22</td><td>210.75</td></tr> </table> {{ח:תתת|(2)}} לכל יום החסנה של מכולה ריקה, ישולם למנהל הנמל תשלום בעד החסנה של 7.68 שקלים חדשים למכולה שאורכה עד 20′, ו־11.52 שקלים חדשים למכולה שאורכה מעל 20′; {{ח:תתת|(3)}} לכל יום החסנה של מכולת קירור (Refrigerated Container) ישולם בעד החסנה התשלום הקבוע בפסקה (1) או (2) לפי הענין, בתוספת של 50%. {{ח:תת|(ג)}} בעד החסנת מכולה שהומכלה בתחום שהוגדר על ידי רשות המכס תשולם האגרה שנקבעה בתקנת משנה (ב) למכולה ריקה ובלבד שבעד יחידות המטען שהומכלו תשולם אגרת החסנה שנקבעה {{ח:פנימי|פרק 17 סימן ו|בסימן זה}} לטובין שאינם מכולה. {{ח:תת|(ד)}} לכל יום החסנה תשולם למנהל הנמל אגרת החסנה לכל כלי רכב מוביל כמפורט להלן: {{ח:תת}} <table> <tr><th rowspan="2">&nbsp;</th><th colspan="2">האגרה בשקלים חדשים לכלי רכב מוביל שארכו –</th></tr> <tr><th>{{מוקטן|עד 20 רגל}}</th><th>{{מוקטן|מעל 20 רגל}}</th></tr> <tr><td colspan="3"> {{ח:תת|א.}} לכלי רכב הטעון טובין – </td></tr> <tr><td> {{ח:תתת|(1)}} בארבעת השבועות הראשונים </td><td>12.70</td><td>19.00</td></tr> <tr><td> {{ח:תתת|(2)}} בשבוע החמישי ואילך </td><td>25.40</td><td>38.00</td></tr> <tr><td> {{ח:תתת|(3)}} לכלי רכב הטעון מכולת קירור תשולם האגרה הקבועה בפסקאות (1) או (2) בתוספת של 50%. </td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ב.}} לכלי רכב ריק, למעט גרור גלנוע </td><td>5.15</td><td>7.75</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ג.}} לגרור גלנוע ריק </td><td>2.80</td><td>4.20</td></tr> <tr><td colspan="3"> {{ח:תת|ד.}} בעד החסנת כלי רכב מוביל שסוור בתחום שגודר על ידי רשות המכס תשולם האגרה שנקבעה בתקנת משנה זו לגבי כלי רכב ריק, ובלבד שבעד יחידות המטען שסוורו תשולם אגרת החסנה שנקבעה {{ח:פנימי|פרק 17 סימן ו|בסימן זה}} לטובין שאינם כלי רכב מוביל, לפי הענין. </td></tr> </table> {{ח:תת|(ה)}} בעד החסנת חמרי נפץ וחמרים אחרים שלדעת מנהל הנמל הם מתלקחים בנקל או מסוכנים, תשולם האגרה שנקבעה {{ח:פנימי|פרק 17 סימן ו|בסימן זה}} בתוספת 100%. {{ח:סעיף|242א||תיקון: תשמ״ט, תשנ״ג, תשנ״ד־5}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(פקעה).}} {{ח:סעיף|243|פטור והנחה|תיקון: תשל״ג, תשל״ד־4, תשל״ח, תשל״ט־4, תשמ״ב, תשנ״ב־2, תשנ״ד־2, תשנ״ה־5, תש״ס}} {{ח:תת|(א)}} בעד החסנת טובין הכלולים {{ח:פנימי|סעיף 240|בהגדרת ”ימי פטור“ בתקנה 240}}, והמוחסנים במשך תקופה שאינה עולה על מספר ימי הפטור, לא תשולם אגרת החסנה. {{ח:תת|(ב)|(1)}} לגבי טובין כאמור בתקנת משנה (א), למעט בעד מכולות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 242|בתקנה 242}}, המוחסנים במשך תקופה העולה על מספר ימי הפטור, ישולם בעד כל ימי החסנתם; אולם בעד החסנת מטענים מיובאים או מיוצאים שהומכלו בתוך תחום הנמל שגדרה רשות המכס לא ישולם בעד ששת ימי ההחסנה הראשונים; {{ח:תתת|(2)}} לגבי מכולות הכוללות טובין בשטעון או בשטעון בין־נמלי בנמל היצוא, המוחסנות במשך תקופה העולה על מספר ימי הפטור, לא תשולם אגרת החסנה בעד עשרת ימי ההחסנה הראשונים. {{ח:תת|(ג)}} במקרים מיוחדים רשאי מנהל הנמל ליתן הנחה בשיעור של לא יותר מחמישים אחוזים למאה מאגרות ההחסנה לפי {{ח:פנימי|סעיף 241|תקנות 241}} {{ח:פנימי|סעיף 242|ו־242}}. {{ח:תת|(ד)}} מנהל הנמל רשאי ליתן הנחה מאגרות החסנה לפי {{ח:פנימי|פרק 17 סימן ו|סימן זה}} למטען בשיטעון שמשקלו פחות מ־50 ק״ג, בשיעור שלא יעלה על 75%. {{ח:תת|(ה)}} {{ח:הערה|(פקעה).}} {{ח:קטע3|פרק 17 סימן ז|סימן ז׳: אגרות למטען אחוד ולכלי רכב במעבר בין־נמלי דרך ישראל {{ח:הערה|(בוטל)}}|תיקון: תשל״ח, תשנ״ה־5, תש״ע}} {{ח:סעיף|244||תיקון: תשל״ג־6, תשל״ח, תשנ״ה־5, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|245||תיקון: תשל״ד־4, תשל״ה־4, תשל״ח, תשמ״ב־2, תשמ״ט־5, תשנ״ה־5, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|246||תיקון: תשל״ח, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|247||תיקון: תשל״ח, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|248||תיקון: תשל״ד־4, תשל״ה־4, תשל״ח, תשמ״ב־2, תשמ״ט־5, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|249||תיקון: תשל״ח, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:קטע3|פרק 17 סימן ח|סימן ח׳: אגרות לשירותים מסויימים|תיקון: תשל״ח}} {{ח:סעיף|250|אגרות לשירותים מסויימים|תיקון: תשל״ח, תשמ״ב־4}} {{ח:תת|(א)}} {{ח:פנימי|פרק 17 סימן ח|בסימן זה}} – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”שירות“ – שירות מהשירותים המפורטים {{ח:פנימי|תוספת 5|בתוספת החמישית}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”בעל מטען“ – בעליו של מטען או סוכנו; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”סיוור נאות“ – סיוור כאמור בתקנת משנה (ב); {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”סימון נאות“ – סימון כאמור בתקנת משנה (ג). {{ח:תת|(ב)}} בעל כלי שיט יאפשר פריקתו של מטען מספנת כלי השיט לפי שטר מטען בפעולות השינוע השוטפות ובשיטות השינוע המקובלות בנמל; המטען יהיה מסוור בכלי השיט לפי סימן עיקרי באופן שיאפשר פריקתו כאמור, להנחת דעתו של מנהל הנמל. {{ח:תת|(ג)}} כל יחידות המטען יסומנו להנחת דעתו של מנהל הנמל בסימן עיקרי, או בסימן עזר, ברורים, קריאים ועמידים בפני מחיקה או השחתה, באופן ובמקום שיאפשרו הבחנה בין סימן אחד למשנהו. {{ח:תת|(ד)}} בעד מיון של מטען, למעט עץ, לפי סימן עיקרי, ישלם בעל כלי השיט אגרות מיון כדלקמן: {{ח:תתת|(1)}} מטען שסימונו נאות, אולם סיוורו אינו נאות – כמפורט {{ח:פנימי|תוספת 5 חלק ד פרט 19|בטור א׳ של סעיף 19(א) בחלק ד׳ של התוספת החמישית}}; {{ח:תתת|(2)}} מטען שסיוורו וסימונו אינם נאותים – כמפורט {{ח:פנימי|תוספת 5 חלק ד פרט 19|בטור ב׳ של סעיף 19(א) בחלק ד׳ של התוספת החמישית}}. {{ח:תת|(ה)}} נתאפשרה פריקתו של מטען כאמור בתקנת משנה (ב), יהיה בעל כלי השיט פטור מתשלום אגרת המיון לפי תקנות משנה (ד) ו־(ו). {{ח:תת|(ו)}} בעד מיון מטעני עץ לפי סימן עיקרי ישלם בעל כלי השיט אגרת מיון כמפורט {{ח:פנימי|תוספת 5 חלק ד פרט 19|בסעיף 19(ב) בחלק ד׳ של התוספת החמישית}}. {{ח:תת|(ז)}} בעד מיון של יחידות מטען, למעט עץ, בשטר מטען אחד לפי סימן עזר, ישלם בעל המטען אגרות מיון כדלקמן: {{ח:תתת|(1)}} מטען שסימן העזר שלו נאות – כמפורט {{ח:פנימי|תוספת 5 חלק ד פרט 19|בטור א׳ של סעיף 19(א) בחלק ד׳ של התוספת החמישית}}; {{ח:תתת|(2)}} מטען שסימן העזר שלו אינו נאות – כמפורט {{ח:פנימי|תוספת 5 חלק ד פרט 19|בטור ב׳ של סעיף 19(א) בחלק ד׳ של התוספת החמישית}}. {{ח:תת|(ח)}} בעד מיון לפי סימן עזר של מטען עץ או בעד טיפול לצורך מדידה של עץ ישלם בעל המטען אגרת מיון כנקוב {{ח:פנימי|תוספת 5 חלק ד פרט 19|בסעיף 19(ב) בחלק ד׳ של התוספת החמישית}}. {{ח:תת|(ט)}} בעד כל שירות המצויין {{ח:פנימי|תוספת 5 חלק ד|בחלק ד׳ של התוספת החמישית}} תשולם האגרה שנקבעה לגביו. {{ח:קטע3|פרק 17 סימן ט|סימן ט׳: אגרות למשגור קטן|תיקון: תשל״ח}} {{ח:סעיף|251|אגרה משולבת למשגור קטן|תיקון: תשל״ד־4, תשל״ח, תשל״ט־6}} {{ח:ת}} שולמה אגרה למשגור קטן לא תשולם אגרה לשירותים המפורטים להלן: {{ח:תת|(1)}} אגרות סבלות לפי {{ח:פנימי|סעיף 219|תקנות 219}}, {{ח:פנימי|סעיף 220|220}} {{ח:פנימי|סעיף 221|ו־221}}; {{ח:תת|(2)}} אגרות החסנה לפי {{ח:פנימי|סעיף 241|תקנה 241}} בעד שלושים הימים הראשונים; {{ח:תת|(3)}} מיון לפי {{ח:פנימי|סעיף 250|תקנה 250}}. {{ח:סעיף|252|שירות שאינו כלול באגרה|תיקון: תשל״ד, תשל״ח, תשל״ט־6}} {{ח:ת}} הוראות {{ח:פנימי|פרק 17 סימן ט|סימן זה}} לא יחולו על שירות הניתן למשגור קטן שנתקיימו בו אחד מאלה: {{ח:תת|(1)}} הוא מכולה או כלי רכב מוביל; {{ח:תת|(2)}} הוא מהווה מטען בשיטעון כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 221|בתקנה 221(א)}}; {{ח:תת|(3)}} הוא מכונית נוסעים. {{ח:סעיף|253|שיעורי האגרה|תיקון: תשל״א, תשל״ג־7, תשל״ד, תשל״ד־3, תשל״ד־4, תשל״ה־4, תשל״ו־2, תשל״ז־6, תשל״ח, תשל״ח־4, תשל״ט־6, תשמ״ב, תשמ״ב־2, תשמ״ט־5}} {{ח:תת|(א)}} בעד מתן השירותים המפורטים {{ח:פנימי|סעיף 251|בתקנה 251}}, למשגור קטן, ישולמו למנהל הנמל האגרות שלהלן: {{ח:תת}} בשקלים חדשים לטונה או חלק ממנה {{ח:תתת|(1)}} למשגור קטן מיובא 25 {{ח:תתת|(2)}} למשגור קטן מיוצא 7.30 {{ח:תת}} אולם מנהל הנמל רשאי ליתן הנחה בשיעור שלא יעלה על 75% מן האגרות האמורות למשגור קטן שמשקלו פחות מ־50 ק״ג והמהווה חפצים אישיים, חפצי עולים או דוגמאות מסחריות. {{ח:תת|(ב)}} בעד משגור קטן שכולו או מקצתו הוא חמרי נפץ כמשמעותם {{ח:פנימי|סעיף 123|בתקנה 123}} או חומרים מסוכנים כמשמעותם {{ח:פנימי|סעיף 150|בתקנה 150}}, תשולם האגרה בשיעור שנקבע בתקנת משנה (א) בתוספת של 50%. {{ח:סעיף|254|אגרת החסנה|תיקון: תשל״א, תשל״ד, תשל״ד־4, תשל״ה־4, תשל״ז־6, תשל״ח, תשל״ט־6, תשנ״ב־2, תשנ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} בעד החסנת משגור קטן בנמל לתקופה העולה על הנקוב {{ח:פנימי|סעיף 251|בתקנה 251(ב)}} תשולם, לכל טונה או חלק ממנה, אגרת החסנה שנקבעה {{ח:פנימי|סעיף 241|בתקנה 241(א)}}. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בתקנת משנה (א) תשולם בעד חפצי עולים או חפצים אישיים למשגור שמשקלו פחות מ־200 ק״ג אגרת החסנה בשיעור של 25% מן הנקוב בתקנת משנה (א). {{ח:תת|(ג)}} מנהל הנמל רשאי ליתן הנחה מתשלום אגרת החסנה למשגור קטן כאמור בתקנת משנה (א), בשיעור שלא יעלה על 50%. {{ח:תת|(ד)}} {{ח:הערה|(פקעה).}} {{ח:קטע3|פרק 17 סימן י|סימן י׳: אגרת שימוש במירצף {{ח:הערה|(בוטל)}}|תיקון: תשל״ח, תש״ע}} {{ח:סעיף|255||תיקון: תשל״ח, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|256||תיקון: תשל״ח, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|257||תיקון: תשל״א, תשל״ג־7, תשל״ד־4, תשל״ח, תשמ״ב־2, תשמ״ט־5, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|258||תיקון: תשל״ח, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:קטע3|פרק 17 סימן יא|סימן י״א: אגרות ניטול ואחסנת תבואות {{ח:הערה|(בוטל)}}|תיקון: תשל״ח, תשמ״ד־2, תש״ע}} {{ח:סעיף|259||תיקון: תשל״ח, תשמ״ד־2, תשנ״ד־4, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|260||תיקון: תשל״ג־7, תשל״ד־4, תשל״ה־4, תשל״ז, תשל״ז־4, תשל״ח, תשמ״ב־2, תשמ״ד־2, תשמ״ה, תשמ״ט־4, תשנ״ד־4, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|261||תיקון: תשל״ג־11, תשל״ד־4, תשל״ה־4, תשל״ח, תשמ״ב־2, תשמ״ד־2, תשמ״ט־4, תשנ״ד־4, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|262||תיקון: תשל״ח, תשמ״ד־2, תשנ״ד־4, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|263||תיקון: תשל״ח, תשמ״ב־2, תשמ״ד־2, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|264||תיקון: תשל״ח, תשמ״ד־2, תשמ״ה, תשמ״ט־4, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|265||תיקון: תשל״ד־4, תשל״ח, תשמ״ד־2, תשמ״ט־4, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|266||תיקון: תשל״ג־7, תשל״ד־4, תשל״ה־4, תשל״ח, תשמ״ד־2, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|267||תיקון: תשל״ד־4, תשל״ה־4, תשל״ח, תשמ״ד־2, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|268||תיקון: תשל״ד־4, תשל״ח, תשמ״ד־2, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:קטע3|פרק 17 סימן יב|סימן י״ב: פריקת פחם ברציף 9 בנמל אשדוד {{ח:הערה|(בוטל)}}|תיקון: תשל״ח, תשנ״ד־3, תש״ע}} {{ח:סעיף|269||תיקון: תשל״ד־4, תשל״ח, תשנ״ד־3, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|270||תיקון: תשל״ח, תשנ״ד־3, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:קטע3|פרק 17 סימן יג|סימן י״ג: אגרה בעד העברת דלק בין־נמלית {{ח:הערה|(בוטל)}}|תיקון: תשל״ה־4, תשנ״ד־6, תש״ע}} {{ח:סעיף|271||תיקון: תשל״א, תשל״ד־4, תשל״ה־4, תשנ״ד־6, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|271א||תיקון: תשנ״ד־6, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:קטע3|פרק 17 סימן יד|סימן י״ד: אגרות נוסעים וחפציהם {{ח:הערה|(בוטל)}}|תיקון: תשל״ח, תש״ע}} {{ח:סעיף|272||תיקון: תשל״ג־9, תשל״ח, תשמ״א, תשנ״ו־2, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|273||תיקון: תשל״ח, תשמ״א, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|274||תיקון: תשל״א, תשל״ג־4, תשל״ג־7, תשל״ד־4, תשל״ה־4, תשל״ח, תשמ״א, תשמ״ב־2, תשמ״ט־5, תשנ״ה, תשנ״ה־4, תשנ״ה־5, תשנ״ו, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|275||תיקון: תשל״ג־4, תשל״ג־7, תשל״ד־4, תשל״ה־4, תשל״ח, תשמ״א}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:קטע3|פרק 17 סימן טו|סימן ט״ו: אגרות מלתחה|תיקון: תשל״ח}} {{ח:סעיף|276|הגדרות|תיקון: תשל״ח}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|פרק 17 סימן טו|בסימן זה}}, ”אגרות מלתחה“ – אגרה בעד החסנת חבילה, מזוודה, ארגז, או כל צרור אחר באולם נוסעים של נמל. {{ח:סעיף|277|שיעורי האגרה|תיקון: תשל״א, תשל״ג־7, תשל״ד־4, תשל״ה־4, תשל״ח, תשמ״ב־2, תשמ״ב־3, תשמ״ב־6, תשמ״ט־5}} {{ח:ת}} אגרת מלתחה תשולם למנהל הנמל לפי הנפח בשיעורים אלה: {{ח:ת}} <table width="100%"> <tr><th rowspan="2">הנפח במטר מעוקב</th><th colspan="2">שיעורי אגרת מלתחה ליממה בשקלים חדשים</th></tr> <tr><th>בעד מטען קל של נוסעים</th><th>בעד מטען כבד של נוסעים</th></tr> <tr><td>עד 0.085 (3 רגל מעוקבת)</td><td>0.01</td><td>0.01</td></tr> <tr><td>למעלה מ־0.085 עד 0.283 (10 רגל מעוקבת)</td><td>0.02</td><td>0.01</td></tr> <tr><td>למעלה מ־0.283</td><td>0.03</td><td>0.02</td></tr> </table> {{ח:סעיף|278|חישוב היממות|תיקון: תשל״ח}} {{ח:תת|(א)}} בחישוב מספר היממות שבעדן משתלמת אגרת מלתחה לגבי פרק זמן שאינו מתחיל ואינו מסתיים ביום מנוחה, לא יובאו בחשבון ימי המנוחה. {{ח:תת|(ב)}} בקביעת אגרת המלתחה בעד החסנת מטען כבד של נוסעים לא יובאו בחשבון שלוש היממות הראשונות. {{ח:קטע3|פרק 17 סימן טז|סימן ט״ז: אגרות שימוש בציוד|תיקון: תשל״ח}} {{ח:סעיף|279|הגדרות|תיקון: תשל״ח}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|פרק 17 סימן טז|בסימן זה}} – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”העברה“ – העברת עגורן צף הנמצא על יד אניה לצורך ביצוע עבודה לפי הזמנה, ממקום אחד למקום שני שעל יד אותה אניה או שעל יד אניה סמוכה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ציוד“ – עגורן יבשתי, עגורן צף או ציוד אחר המפורט {{ח:פנימי|תוספת 5 חלק ה|בחלק ה׳ לתוספת החמישית}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שימוש בציוד“ – שימוש בעגורני חוף ושימוש לפי הזמנה בכל ציוד אחר. {{ח:סעיף|280|קשר אגרות|תיקון: תשל״ח}} {{ח:ת}} בעד השימוש בכל אחד מסוגי הציוד המפורטים {{ח:פנימי|תוספת 5 חלק ה|בחלק ה׳ לתוספת החמישית}} ישולמו למנהל הנמל האגרות שצויינו לצידם. {{ח:סעיף|281|שיעורי האגרה במשמרת השלישית|תיקון: תשל״ה, תשל״ח}} {{ח:ת}} נעשה שימוש בציוד במשמרת השלישית כמקובל בנמל או בחלק ממנה, לא תפחת האגרה מהשיעור הקבוע לחצי משמרת לפי {{ח:פנימי|תוספת 5 חלק ה|סעיף 31 לחלק ה׳ לתוספת החמישית}}, או משיעור הקבוע ל־4 שעות לפי {{ח:פנימי|תוספת 5 חלק ה|סעיף 33(1) ו־(2) לחלק ה׳ האמור}}, לפי הענין. {{ח:סעיף|282|שיעורי האגרות בימים מסויימים|תיקון: תשל״ח}} {{ח:תת|(א)}} בימי מנוחה יהיו האגרות בשיעורים המפורטים {{ח:פנימי|תוספת 5 חלק ה|בחלק ה׳ לתוספת החמישית}}, בתוספת של 75%. {{ח:תת|(ב)}} לצורך חישוב אגרה לפי {{ח:פנימי|פרק 17 סימן טז|סימן זה}}, השימוש בציוד בערבי ימי מנוחה במשך יותר מ־6 שעות ועד 8 שעות, רואים אותו כשימוש בציוד במשך 8 שעות. {{ח:קטע3|פרק 17 סימן יז|סימן י״ז: אגרות לרשיונות כניסה לנמל|תיקון: תשל״ח, תשל״ח־2}} {{ח:סעיף|283|אגרת רשיון|תיקון: תשל״ג־9, תשל״ז־5, תשל״ח, תשל״ח־2, תשמ״ב־2, תשמ״ג־2, תשמ״ט־5, תשנ״ג־2}} {{ח:תת|(א)}} בעד רשיון כניסה לנמל, או בעד חידושו, לתקופה שצויינה להלן בטור א׳ תשולם אגרה כמצויין לצידה בטור ב׳: {{ח:תת}} <table width="100%"> <tr><th>{{מוקטן|טור א׳}} {{ש}} תקופת הרשיון</th><th>{{מוקטן|טור ב׳}} {{ש}} האגרה בשקלים חדשים</th></tr> <tr><td> {{ח:תת|(1)}} יום אחד </td><td>0.35</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|(2)}} חודש אחד </td><td>3.00</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|(3)}} מעל לחודש אחד, עד יום 31 בחודש דצמבר הקרוב </td><td>10.00</td></tr> </table> {{ח:תת|(ב)}} ילדים עד גיל 12 שנים הנכנסים לנמל פטורים מתשלום האגרה. {{ח:תת|(ג)}} קבוצת תלמידי בית ספר הנכנסים לנמל לביקור מאורגן ומאושר, פטורים מתשלום מחצית האגרה. {{ח:סעיף|284|אגרת רשיון לרכב|תיקון: תשל״א, תשל״ג־9, תשל״ד־4, תשל״ז־5, תשל״ח, תשל״ח־2, תשמ״ב־2, תשמ״ג־2, תשמ״ד, תשמ״ט־5, תשנ״ג־2, תש״ע}} {{ח:תת|(א)}} בתקנה זו – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”רכב זכאי“ – רכב מסחרי, כמשמעותו {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה|בפקודת התעבורה}} שמשקלו הכולל עולה על 4,000 ק״ג, שהרשיון מוצא עבורו באמצעות חברת ההובלה השייכת לארגוני המובילים ושנהגו עובד בחברת ההובלה לפחות חמש שנים; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”רכב מסחרי“ – רכב מסחרי לרבות רכב ציבורי כמשמעותם {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה|בפקודת התעבורה}}. {{ח:תת|(ב)}} בעד רשיון כניסה לנמל של רכב, לרבות נהגו, או בעד חידושו, לתקופה שצויינה להלן בטור א׳, תשולם אגרה כמצויין לצידה בטור ב׳: {{ח:תת}} <table width="100%"> <tr><th rowspan="2">{{מוקטן|טור א׳}} {{ש}} תקופת הרשיון</th><th colspan="2">{{מוקטן|טור ב׳}} {{ש}} האגרה בשקלים חדשים</th></tr> <tr><th>רכב מסחרי</th><th>רכב אחר</th></tr> <tr><td> {{ח:תת|(1)}} יום אחד </td><td>1</td><td>1.70</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|(2)}} חודש אחד </td><td>6</td><td>13</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|(3)}} מעל לחודש אחד, עד יום 31 בדצמבר הקרוב </td><td>23</td><td>67</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|(4)}} מעל לחודש אחד ועד ליום 31 בדצמבר של השנה החמישית מיום ההוצאה או החידוש לרכב זכאי בלבד </td><td>115</td><td>–</td></tr> </table> {{ח:תת|(ג)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:תת|(ד)}} הוצא רשיון מיום כ״ז באדר ב׳ תשנ״ב (1 באפריל 1992) עד יום ז׳ בטבת תשנ״ג (31 בדצמבר 1992), לתקופה העולה על חודש אחד, ישתלמו האגרות על פי {{ח:פנימי|סעיף 283|תקנות 283(א)(3)}} ו־284(ב)(3) ו־(ג) בשיעור 75% מן הנקוב בהן. {{ח:סעיף|284א|פטור|תיקון: תשל״ח־2}} {{ח:ת}} רשות הנמלים רשאית לפטור, באופן כללי או במקרה מסויים, מחובת תשלום אגרות לרשיונות כניסה, כולן או מקצתן. {{ח:קטע3|פרק 17 סימן יח|סימן י״ח: אגרת רשיונות לכלי שיט {{ח:הערה|(בוטל)}}|תיקון: תשל״ח, תש״ע}} {{ח:סעיף|285||תיקון: תשל״ח, תשמ״ב־2, תשמ״ט־5, תשנ״ט, תש״ע}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:קטע2|פרק 18|פרק שמונה־עשר: שונות}} {{ח:סעיף|286|הכרעת סכסוכים}} {{ח:תת|(א)}} מנהל הנמל רשאי להחליט בכל שאלה בדבר האגרות המגיעות לפי תקנות אלה, אם הן מגיעות, מאיזה זמן ובאיזה שיעור, וכן בכל הקשור במתן שירות בנמל או הנובע מהוראות תקנות אלה. {{ח:תת|(ב)}} הרואה עצמו נפגע בהחלטת מנהל הנמל רשאי לפנות, תוך עשרה ימים מיום שההחלטה הגיעה לידיעתו, לרשות הנמלים בבקשה לבטלה או לשנותה. {{ח:סעיף|287|תשלום אגרות לפני הוצאת טובין מהנמל}} {{ח:תת|(א)}} לא יוצאו טובין משטח הנמל לפני ששולמו כל האגרות ותשלומי המכס המגיעים עליהם או שניתנה ערבות להנחת דעתו של מנהל הנמל לתשלומם. {{ח:תת|(ב)}} מנהל הנמל רשאי לעכב טובין בשטח הנמל כל עוד לא שולמו האגרות או התשלומים כאמור בתקנת משנה (א). {{ח:סעיף|287א|דיווח לתצפית נמל|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} כל מקום בתקנות אלה שמוטלת בו חובת דיווח או העברת מידע, פרטים או נתונים (להלן – המידע) לרב חובל הנמל, יראו בדיווח או בהעברת המידע לתצפית הנמל, מילוי אותה חובה. {{ח:סעיף|288|עונשין|תיקון: תשמ״ב־2}} {{ח:ת}} העובר על הוראה מהוראות תקנות אלה שלא נקבע לה עונש בחיקוק אחר, דינו – קנס חמש מאות שקלים או מאסר ששה חדשים או שניהם כאחד. {{ח:סעיף|289|תחולה|תיקון: תשע״ח}} {{ח:ת}} תקנות אלה יחולו בנמלים חיפה, אשדוד ואילת; בנמל אשקלון יחולו תקנות אלה למעט {{ח:פנימי|פרק 17|פרק שבעה עשר}}. {{ח:סעיף|290|תחילה}} {{ח:ת}} תחילתן של תקנות אלה היא בתום תשעים יום מיום פרסומן ברשומות. {{ח:סעיף|291|ביטול|תיקון: תשל״א, תשע״ח}} {{ח:ת}} החיקוקים המפורטים להלן לא יחולו עוד בנמלי חיפה, אשדוד, אילת או אשקלון: {{ח:תת|1.}} {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (מתן רשיונות לכלי שיט וסימונם)|תקנות הנמלים (מתן רשיונות לכלי שיט וסימונם)}}; {{ח:תת|2.}} תקנות נמל חיפה; {{ח:תת|3.}} {{ח:חיצוני|תקנות נמל חיפה (אגרות קשירה, אגרות מינגש ואגרות רציף)|תקנות נמל חיפה (אגרות קשירה, אגרות מינגש ואגרות רציף)}}; {{ח:תת|4.}} תקנות נמל חיפה (עגינה ברציף), 1934; {{ח:תת|5.}} {{ח:חיצוני|תקנות נמל חיפה (כוח מניע)|תקנות נמל חיפה (כוח מניע), 1934}}; {{ח:תת|6.}} {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (מניעת זיהום)|תקנות הנמלים (מניעת זיהום), 1935}}; {{ח:תת|7.}} {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (הנפת דגלים על ידי ספינות)|תקנות הנמלים (הנפת דגלים על ידי ספינות), 1936}}; {{ח:תת|8.}} {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (השימוש בספינות בתוך תחומי אזור מוגבל)|תקנות הנמלים (השימוש בספינות בתוך תחומי אזור מוגבל), 1936}}; {{ח:תת|9.}} תקנות נמל חיפה (ממשה), 1941; {{ח:תת|10.}} {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים 1943|תקנות הנמלים, 1943}}; {{ח:תת|11.}} {{ח:חיצוני|תקנות נמל חיפה ויפו (אגרות החסנה)|תקנות נמל חיפה ויפו (אגרות החסנה), 1943}}; {{ח:תת|12.}} תקנות נמל חיפה ויפו (תשלומי נוסעים), 1945; {{ח:תת|13.}} {{ח:חיצוני|תקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות)|תקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות), 1946}}; {{ח:תת|14.}} {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (תעריף לשירותים מסויימים)|תקנות הנמלים (תעריף לשירותים מסויימים), תש״ל–1970}}; {{ח:תת|15.}} {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (הודעה על סילוק אניות טרופות)|תקנות הנמלים (הודעה על סילוק אניות טרופות), 1947}}; {{ח:תת|16.}} תקנות נמל חיפה (סימון משקלות) (חבילות וחפצים המועברים באניות), 1947; {{ח:תת|17.}} תקנות נמל חיפה (אגרות נוסעים וחפציהם), תשי״ב–1951; {{ח:תת|18.}} צו הנמלים (אגרות מלתחה), תשי״ג–1953; {{ח:תת|19.}} {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל)|תקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל), תשט״ז–1956}}; {{ח:תת|20.}} {{ח:חיצוני|תקנות נמל חיפה (אגרות לסחורה בהעברה)|תקנות נמל חיפה (אגרות לסחורה בהעברה), תשי״ז–1957}}; {{ח:תת|21.}} תקנות נמל חיפה (אגרות שירותי בית ממגורות), תשי״ז–1957; {{ח:תת|22.}} תקנות נמל חיפה (שמירת טובין), תש״ך–1960; {{ח:תת|23.}} תקנות נמל חיפה (אגרות שימוש בנמל חיפה ובמיתקניו על ידי ספינות דיג), תש״ך–1960; {{ח:תת|24.}} {{ח:חיצוני|תקנות נמל חיפה (אגרות העברת מטענים)|תקנות נמל חיפה (אגרות העברת מטענים), תש״ך–1960}}; {{ח:תת|25.}} צו נמל חיפה (שימוש בציוד) (מס׳ 2), תשכ״ב–1962; {{ח:תת|26.}} {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (שימוש בעגורני חוף)|תקנות הנמלים (שימוש בעגורני חוף), תשכ״ד–1964}}; {{ח:תת|27.}} תקנות הנמלים (ניתוב כלי שיט בנמלים), תשכ״ד–1964; {{ח:תת|28.}} {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (רישוי נתבים)|תקנות הנמלים (רישוי נתבים), תשכ״ה–1964}}; {{ח:תת|29.}} תקנות נמל אשדוד (הטלת חיקוקים), תשכ״ו–1965; {{ח:תת|30.}} {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (מניעת דליקות בכלי שיט)|תקנות הנמלים (מניעת דליקות בכלי שיט), תשכ״ו–1966}}; {{ח:תת|31.}} {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (אגרות לכלי שיט)|תקנות הנמלים (אגרות לכלי שיט), תשכ״ו–1966}}; {{ח:תת|32.}} {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (אגרות למשגור קטן)|תקנות הנמלים (אגרות למשגור קטן), תשכ״ו–1966}}; {{ח:תת|33.}} תקנות נמל אילת (הטלת חיקוקים), תשכ״ו–1966; {{ח:תת|34.}} תקנות נמל חיפה ויפו (אגרות החסנה) (הוראות שעה), תשכ״ז–1966; {{ח:תת|35.}} {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (שימוש במרצף)|תקנות הנמלים (שימוש במרצף), תשכ״ז–1967}}; {{ח:תת|36.}} תקנות הנמלים (אגרות לטעינת מלט בלתי טחון בצובר), תשכ״ז–1967; {{ח:תת|37.}} תקנות נמל אשדוד (שינוע מחצבים בצובר במיתקן התפזורת), תשכ״ז–1967; {{ח:תת|38.}} {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (טעינת חמרי נפץ ופריקתם)|תקנות הנמלים (טעינת חמרי נפץ ופריקתם), תשכ״ח–1968}}; {{ח:תת|39.}} תקנות הנמלים (אגרות הוצאת אשפה מכלי שיט בנמל חיפה, אשדוד ואילת), תשכ״ח–1968; {{ח:תת|40.}} תקנות הנמלים (אגרות למטען אחוד ולכלי רכב במעבר דרך ישראל), תשכ״ט–1969. {{ח:סעיף|292|השם}} {{ח:ת}} לתקנות אלה ייקרא ”תקנות הנמלים, תשל״א–1971“. {{ח:קטע2|תוספת 1|תוספת ראשונה}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 1|תקנה 1}})}}}} {{ח:קטע3||זמן העבודה הרגיל בנמל}} {{ח:סעיף*|1||עוגן=תוספת 1 פרט 1}} {{ח:ת}} ימי העבודה לעבודת הנמל יהיו כל יום פרט לימי המנוחה. {{ח:סעיף*|2||עוגן=תוספת 1 פרט 2}} {{ח:ת}} שעות העבודה בימי העבודה יהיו: {{ח:תת|(א)}} בנמל חיפה – בשעות בין 06:30 לבין 15:30 לצורך עבודה באניות ובשעות בין 06:30 לבין 18:00 לכל צורך אחר; {{ח:תת|(ב)}} בנמל אשדוד – {{ח:תת}} לצורך עבודה באניות ובמטענים, {{ח:תתת}} פרט לימי ששי – בשעות שבין 06:30 ובין 15:30; {{ח:תתת}} בימי ששי בשעות שבין 06:30 ובין 13:30; {{ח:תת}} לכל צורך אחר, פרט לימי ששי – {{ח:תתת}} בשעות שבין 07:30 ובין 15:30 בתקופת החורף; {{ח:תתת}} בשעות שבין 07:30 ובין 14:00 בתקופת הקיץ; {{ח:תת}} בימי ששי – {{ח:תתת}} בתקופת החורף, בשעות שבין 07:30 ובין 14:00; {{ח:תתת}} בתקופת הקיץ, בשעות שבין 07:30 ובין 13:00; {{ח:תת}} בפסקה זו – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”תקופת חורף“ – ימי העבודה שבין תום תקופת הקיץ ובין ה־15 ביוני; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”תקופת קיץ“ – ימי העבודה שבין ה־16 ביוני ובין ערב ראש השנה; {{ח:תת|(ג)}} בנמל אילת – {{ח:תת}} לצורך עבודה באניות ובמטענים כוללת מתן שירותים על ידי סירות, פרט לימי ששי – {{ח:תתת}} בתקופת הקיץ, בשעות שבין 05:30 ובין 13:30; {{ח:תתת}} בתקופת החורף, בשעות שבין 06:00 ובין 14:00; {{ח:תת}} בימי ששי – {{ח:תתת}} בתקופת הקיץ, בשעות שבין 05:30 ובין 12:30; {{ח:תתת}} בתקופת החורף, בשעות שבין 06:00 ובין 13:00; {{ח:תת}} לכל צורך אחר, פרט לימי ששי – {{ח:תתת}} בתקופת הקיץ, בשעות שבין 06:30 ובין 13:30; {{ח:תתת}} בתקופת החורף, בשעות שבין 07:00 ובין 15:00; {{ח:תת}} בימי ששי – {{ח:תתת}} בתקופת הקיץ, בשעות שבין 06:30 ובין 11:30; {{ח:תתת}} בתקופת החורף, בשעות שבין 07:00 ובין 12:00; {{ח:תת}} בפסקה זו – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”תקופת חורף“ – ימי העבודה שבין 16 באוקטובר ובין 14 במאי; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”תקופת קיץ“ – ימי העבודה שבין 15 במאי ובין 15 באוקטובר. {{ח:קטע2|תוספת 2|תוספת שניה|תיקון: תשמ״ד־3}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 124|תקנות 124}}, {{ח:פנימי|סעיף 129|129}}, {{ח:פנימי|סעיף 131|131}})}}}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת 2 תוספת חלק א}} {{ח:ת}} {{מוגדל|א. כללי}} {{ח:סעיף*|1||עוגן=תוספת 2 פרט 1}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|תוספת 2|בתוספת זו}}, ”כמות בטונות“ – כמות חמרי הנפץ נטו, למעט אריזות, עטיפות, תרמילים וגופי תחמושת. {{ח:סעיף*|2||עוגן=תוספת 2 פרט 2}} {{ח:ת}} בחישוב רדיוס אזור סכנה ”א“ במטען חמרי נפץ שחלקים ממנו מסווגים ביותר מקבוצה אחת – {{ח:תת|(1)}} תצורף הכמות בטונות של כל חלקי המטען; {{ח:תת|(2)}} המטען על כל חלקיו יסווג בקבוצה שרדיוס אזור סכנה ”א“ התואם הוא הגדול יותר, ואזור סכנה ”ב“ יהיה בהתאם לכך. {{ח:סעיף*|3||עוגן=תוספת 2 פרט 3}} {{ח:ת}} הרדיוסים של אזורי סכנה ”א“ ו־”ב“ ימדדו במעגל שמרכזו במרכז אזור המניעה המיועד. {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת 2 תוספת חלק ב, טופס 1}} {{ח:ת}} {{מוגדל|ב. טופס 1}} {{ש}} {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 124|תקנה 124(א)}})}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} {{ממורכז|'''הודעה מוקדמת על כניסת אנית חמרי נפץ לנמל או על הכנסת חמרי נפץ לתחום נמל'''}} {{ח:תת|א.}} שם האניה: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תת|ב.}} תאריך ושעה צפויים להגעתה/ הפלגתה*: . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . לנמל/מנמל* . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . {{ח:תת|ג.}} תאריך מבוקש לביצוע פריקה/טעינה*: . . . . . . . . . . <wbr>. <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תת|ד.}} רדיוס אזורי סכנה ”א“ . . . . . . . . . . . . . . . מטרים ; רדיוס אזורי סכנה ”ב“ . . . . . . . . . . . . . . . מטרים; {{ח:תת|ה.}} בכל מקרה שאזור סכנה ”א“ חורג מתחום האזור המוגבל יש לצרף בקשה מאושרת לפי {{ח:פנימי|סעיף 129|תקנה 129(ג)}}. {{ח:ת}} <table style="table-layout: fixed; width: 100%;"> <tr><th rowspan="2">שם החומר</th><th colspan="4">&nbsp;</th><th colspan="2">משקל</th><th rowspan="2">סוג האריזה</th><th rowspan="2">סימני היכר מס׳ המכולה</th><th rowspan="2">מספר האריזות</th></tr> <tr><th>I.M.O Class</th><th>מס׳ קטלוגי</th><th>I.M.D.G. Code Page</th><th>מס׳ U.N.‎</th><th>נטו</th><th>ברוטו</th></tr> <tr><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> </table> {{ח:תת|ו.}} המטען יוצא מהנמל/יגיע אל הנמל* באמצעות משאיות/קרונות רכבת* . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תת|ז.}} שם הנציג/הנציגים* המוסמך (הבקי בסוגי חמרי הנפץ) אשר יהיה נוכח בעת השינוע . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תת|ח.}} רצ״ב תכנית סיוור ורשימת ספנות. {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} אני הח״מ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . מצהיר ומאשר בזאת כי הפרטים שנמסרו לעיל הינם לפי מיטב ידיעתי נכונים ומדוייקים. {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} {{טורים שווים ממורכז | {{טקסט תחתי|. . . . . . . . . . . . . . . . . . . .|התפקיד}} | {{טקסט תחתי|. . . . . . . . . . . . . . . . . . . .|חתימה}} }} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} {{מוקטן|* מחק את המיותר.}} {{ח:ת}} {{מוקטן|<span style{{=}}"letter-spacing: -0.167em;">** </span> קטלוג לסיווג חמרים מסוכנים של רשות הנמלים.}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} לשימוש מחלקת תפעול: {{ש}} '''תשומת הלב מופנית לתוספת לתקנות בדבר טעינת המרי נפץ ופריקתם.''' {{ח:ת}} החלטות: {{ח:תת}} מקום עגינת האניה: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תת}} מקום ואזור השינוע: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תת}} קצב ושיטת הפריקה/ טעינה: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:תת}} מספר הצוותים: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:ת}} הערות: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} {{טורים שווים | תאריך: . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . | רמ״ח תיפעול {{טקסט תחתי|. . . . . . . . . . . . . . . . . . . .|(חתימה)}} }} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} מכבי אש/ בטיחות {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת 2 תוספת חלק ג, טופס 2}} {{ח:ת}} {{מוגדל|ג. טופס 2}} {{ש}} {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 129|תקנה 129(ג)(1)}})}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} {{ממורכז|'''בקשה לטעינה ולפריקה של חמרי נפץ בכמות גדולה יותר כשאזור סכנה א׳ התואם חורג מתחום האזור המוגבל'''}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ט}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|'''חלק א'''' – ימולא על ידי יבואן/יצואן}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} אל: המנהל הכללי, משרד הבטחון – המנהל הכללי, רשות הנמלים {{ח:סעיף*}} {{ח:תת|1.}} נבקשכם לאשר פריקה/טעינה של חמרי נפץ בנמל . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . אזור סכנה א׳ התואם הוא . . . . . . . . . . מטרים וגדול מהאזור המוגבל בנמל ב: . . . . . . . . . . מטרים. {{ח:תת|2.}} הערות . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:ת}} {{טורים שווים | {{ח:תת|3.}} סימוכין: טופס ”הודעה לפי {{ח:פנימי|סעיף 124|תקנה 124(ג)}}“ | מתאריך . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . {{ש}} שעה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . {{ש}} סימוכין . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . }} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} {{טורים שווים | תאריך . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . | חתימה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . }} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} {{טורים שווים | שעה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . | תפקיד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . }} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|'''חלק ב'''' – מנכ״ל משהב״ט}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} לאחר עיון בבקשתכם הריני מאשר בקשתכם לפי הסמכות שניתנה לי לפי {{ח:פנימי|סעיף 129|תקנה 129(ג) לתקנות הנמלים, התשל״א–1971}}, ובהתאם לשיקולים ולתנאים הבאים: {{ח:תת|1.}} שינוע חמרי הנפץ האמור חיוני מטעמים שבבטחון המדינה או שלמדינה עניין בהם. {{ח:תת|2.}} ננקטו כל הצעדים הנדרשים בנסיבות המקרה לטיפול צה״ל ומשטרת ישראל בכל פיגוע אפשרי במקרה אסון בתחום אזור סכנה ”א“ ו־”ב“, הכל לפי המקרה, כשאותם אזורים חורגים כולם או מקצתם מתחום האזור המוגבל. {{ח:תת|3.}} משרד הבטחון ישא במלוא האחריות לכל נזק הנובע מן החריגה, אם יהיה, וישפה את רשות הנמלים בגין כל נזק כאמור. {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} {{טורים שווים | תאריך . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . | }} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} {{טורים שווים | שעה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . | חתימה {{טקסט תחתי|. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . .|המנהל הכללי של משרד הבטחון}} }} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ט}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|'''חלק ג'''' – מנכ״ל רשות הנמלים}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} '''יוגש למנכ״ל רשות הנמלים רק במקרה של אישור ע״י מנכ״ל משהב״ט''' {{ח:ת}} לאחר עיון בבקשתכם וקבלת אישור מנכ״ל משהב״ט הריני מאשר בקשתכם לפי סמכות שניתנה לי לפי {{ח:פנימי|סעיף 129|תקנה 129(ג) לתקנות הנמלים, התשל״א–1971}}, בהתאם לתנאים שלעיל ולתנאים נוספים כלהלן: {{ח:ת}} . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:ת}} . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} {{טורים שווים | תאריך . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . | }} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} {{טורים שווים | שעה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . | חתימה {{טקסט תחתי|. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . .|מנכ״ל רשות הנמלים}} }} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת 2 תוספת חלק ד}} {{ח:ת}} {{מוגדל|ד. סיווג מטעני חמרי נפץ לפי טבלאות של כמויות ורדיוסים של אזורי סכנה}} {{ש}} {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 124|תקנה 124(ב)}})}} {{ח:קטע4|תוספת 2 לוח א|לוח א׳ – טבלת כמויות ורדיוסי אזורי הסכנה לקבוצה 1.1 בסיווג {{ח:הערה|ה}}קודקס {{ח:הערה|של אימ״ו}}}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} <table style="table-layout: fixed; width: 300px;"> <tr><th rowspan="2">חומר נפץ {{ש}} (כמות בטונות)</th><th>אזור סכנה א׳</th><th>אזור סכנה ב׳</th></tr> <tr><th colspan="2">(רדיוס במטרים)</th></tr> <tr><td>1</td><td>72</td><td>160</td></tr> <tr><td>2</td><td>91</td><td>202</td></tr> <tr><td>3</td><td>104</td><td>231</td></tr> <tr><td>4</td><td>114</td><td>254</td></tr> <tr><td>5</td><td>123</td><td>274</td></tr> <tr><td>6</td><td>131</td><td>291</td></tr> <tr><td>7</td><td>138</td><td>306</td></tr> <tr><td>8</td><td>144</td><td>320</td></tr> <tr><td>9</td><td>150</td><td>333</td></tr> <tr><td>10</td><td>155</td><td>345</td></tr> <tr><td>11</td><td>160</td><td>356</td></tr> <tr><td>12</td><td>165</td><td>366</td></tr> <tr><td>13</td><td>169</td><td>376</td></tr> <tr><td>14</td><td>174</td><td>386</td></tr> <tr><td>15</td><td>178</td><td>395</td></tr> <tr><td>16</td><td>181</td><td>403</td></tr> <tr><td>17</td><td>185</td><td>411</td></tr> <tr><td>18</td><td>189</td><td>419</td></tr> <tr><td>19</td><td>192</td><td>427</td></tr> <tr><td>20</td><td>195</td><td>434</td></tr> <tr><td>21</td><td>199</td><td>441</td></tr> <tr><td>22</td><td>202</td><td>448</td></tr> <tr><td>23</td><td>205</td><td>455</td></tr> <tr><td>24</td><td>208</td><td>462</td></tr> <tr><td>25</td><td>211</td><td>468</td></tr> <tr><td>26</td><td>213</td><td>474</td></tr> <tr><td>27</td><td>216</td><td>480</td></tr> <tr><td>28</td><td>219</td><td>486</td></tr> <tr><td>29</td><td>221</td><td>492</td></tr> <tr><td>30</td><td>224</td><td>497</td></tr> <tr><td>31</td><td>226</td><td>503</td></tr> <tr><td>32</td><td>229</td><td>508</td></tr> <tr><td>33</td><td>231</td><td>513</td></tr> <tr><td>34</td><td>233</td><td>518</td></tr> <tr><td>35</td><td>236</td><td>523</td></tr> <tr><td>36</td><td>238</td><td>528</td></tr> <tr><td>37</td><td>240</td><td>533</td></tr> <tr><td>38</td><td>242</td><td>538</td></tr> <tr><td>39</td><td>244</td><td>543</td></tr> <tr><td>40</td><td>246</td><td>547</td></tr> <tr><td>41</td><td>248</td><td>552</td></tr> <tr><td>42</td><td>250</td><td>556</td></tr> <tr><td>43</td><td>252</td><td>561</td></tr> <tr><td>44</td><td>254</td><td>566</td></tr> <tr><td>45</td><td>256</td><td>571</td></tr> <tr><td>46</td><td>258</td><td>576</td></tr> <tr><td>47</td><td>260</td><td>581</td></tr> <tr><td>48</td><td>262</td><td>586</td></tr> <tr><td>49</td><td>263</td><td>591</td></tr> <tr><td>50</td><td>265</td><td>596</td></tr> <tr><td>52</td><td>269</td><td>606</td></tr> <tr><td>54</td><td>272</td><td>617</td></tr> <tr><td>56</td><td>275</td><td>628</td></tr> <tr><td>58</td><td>279</td><td>639</td></tr> <tr><td>60</td><td>282</td><td>651</td></tr> <tr><td>62</td><td>285</td><td>663</td></tr> <tr><td>64</td><td>288</td><td>675</td></tr> <tr><td>66</td><td>291</td><td>687</td></tr> <tr><td>68</td><td>294</td><td>699</td></tr> <tr><td>70</td><td>297</td><td>712</td></tr> <tr><td>72</td><td>300</td><td>724</td></tr> <tr><td>74</td><td>302</td><td>737</td></tr> <tr><td>76</td><td>305</td><td>750</td></tr> <tr><td>78</td><td>308</td><td>763</td></tr> <tr><td>80</td><td>310</td><td>776</td></tr> <tr><td>82</td><td>313</td><td>789</td></tr> <tr><td>84</td><td>315</td><td>801</td></tr> <tr><td>86</td><td>318</td><td>814</td></tr> <tr><td>88</td><td>320</td><td>827</td></tr> <tr><td>90</td><td>323</td><td>840</td></tr> <tr><td>92</td><td>325</td><td>852</td></tr> <tr><td>94</td><td>327</td><td>864</td></tr> <tr><td>96</td><td>330</td><td>876</td></tr> <tr><td>98</td><td>332</td><td>888</td></tr> <tr><td>100</td><td>334</td><td>899</td></tr> <tr><td>102</td><td>336</td><td>910</td></tr> <tr><td>104</td><td>339</td><td>921</td></tr> <tr><td>106</td><td>341</td><td>931</td></tr> <tr><td>108</td><td>343</td><td>941</td></tr> <tr><td>110</td><td>345</td><td>950</td></tr> <tr><td>112</td><td>347</td><td>959</td></tr> <tr><td>114</td><td>349</td><td>967</td></tr> <tr><td>116</td><td>351</td><td>974</td></tr> <tr><td>118</td><td>353</td><td>981</td></tr> <tr><td>120</td><td>355</td><td>986</td></tr> <tr><td>122</td><td>357</td><td>992</td></tr> <tr><td>124</td><td>359</td><td>997</td></tr> <tr><td>126</td><td>361</td><td>1003</td></tr> <tr><td>128</td><td>363</td><td>1008</td></tr> <tr><td>130</td><td>365</td><td>1013</td></tr> <tr><td>132</td><td>367</td><td>1018</td></tr> <tr><td>134</td><td>368</td><td>1023</td></tr> <tr><td>136</td><td>370</td><td>1029</td></tr> <tr><td>138</td><td>372</td><td>1034</td></tr> <tr><td>140</td><td>374</td><td>1038</td></tr> <tr><td>142</td><td>376</td><td>1043</td></tr> <tr><td>144</td><td>377</td><td>1048</td></tr> <tr><td>146</td><td>379</td><td>1053</td></tr> <tr><td>148</td><td>381</td><td>1058</td></tr> <tr><td>150</td><td>383</td><td>1063</td></tr> <tr><td>160</td><td>391</td><td>1086</td></tr> <tr><td>170</td><td>399</td><td>1108</td></tr> <tr><td>180</td><td>407</td><td>1129</td></tr> <tr><td>190</td><td>414</td><td>1150</td></tr> <tr><td>200</td><td>421</td><td>1170</td></tr> <tr><td>210</td><td>428</td><td>1189</td></tr> <tr><td>220</td><td>435</td><td>1207</td></tr> <tr><td>230</td><td>441</td><td>1225</td></tr> <tr><td>240</td><td>447</td><td>1243</td></tr> <tr><td>250</td><td>454</td><td>1260</td></tr> <tr><td>260</td><td>460</td><td>1277</td></tr> <tr><td>270</td><td>465</td><td>1293</td></tr> <tr><td>280</td><td>471</td><td>1308</td></tr> <tr><td>290</td><td>477</td><td>1324</td></tr> <tr><td>300</td><td>482</td><td>1339</td></tr> <tr><td>310</td><td>487</td><td>1354</td></tr> <tr><td>320</td><td>492</td><td>1368</td></tr> <tr><td>330</td><td>498</td><td>1382</td></tr> <tr><td>340</td><td>503</td><td>1396</td></tr> <tr><td>350</td><td>507</td><td>1409</td></tr> <tr><td>360</td><td>512</td><td>1423</td></tr> <tr><td>370</td><td>517</td><td>1436</td></tr> <tr><td>380</td><td>522</td><td>1449</td></tr> <tr><td>390</td><td>526</td><td>1461</td></tr> <tr><td>400</td><td>531</td><td>1474</td></tr> <tr><td>410</td><td>535</td><td>1486</td></tr> <tr><td>420</td><td>539</td><td>1498</td></tr> <tr><td>430</td><td>543</td><td>1510</td></tr> <tr><td>440</td><td>548</td><td>1521</td></tr> <tr><td>450</td><td>552</td><td>1533</td></tr> <tr><td>460</td><td>556</td><td>1544</td></tr> <tr><td>470</td><td>560</td><td>1555</td></tr> <tr><td>480</td><td>564</td><td>1566</td></tr> <tr><td>490</td><td>568</td><td>1577</td></tr> <tr><td>500</td><td>571</td><td>1587</td></tr> <tr><td>510</td><td>575</td><td>1598</td></tr> <tr><td>520</td><td>579</td><td>1608</td></tr> <tr><td>530</td><td>583</td><td>1619</td></tr> <tr><td>540</td><td>586</td><td>1629</td></tr> <tr><td>550</td><td>590</td><td>1639</td></tr> <tr><td>560</td><td>593</td><td>1649</td></tr> <tr><td>570</td><td>597</td><td>1658</td></tr> <tr><td>580</td><td>600</td><td>1668</td></tr> <tr><td>590</td><td>604</td><td>1677</td></tr> <tr><td>600</td><td>607</td><td>1687</td></tr> <tr><td>610</td><td>611</td><td>1696</td></tr> <tr><td>620</td><td>614</td><td>1705</td></tr> <tr><td>630</td><td>617</td><td>1715</td></tr> <tr><td>640</td><td>620</td><td>1724</td></tr> <tr><td>650</td><td>624</td><td>1732</td></tr> <tr><td>700</td><td>639</td><td>1776</td></tr> <tr><td>750</td><td>654</td><td>1817</td></tr> <tr><td>800</td><td>668</td><td>1857</td></tr> <tr><td>850</td><td>682</td><td>1895</td></tr> <tr><td>900</td><td>695</td><td>1931</td></tr> <tr><td>950</td><td>708</td><td>1966</td></tr> <tr><td>1000</td><td>720</td><td>2000</td></tr> <tr><td>1050</td><td>732</td><td>2033</td></tr> <tr><td>1100</td><td>743</td><td>2065</td></tr> <tr><td>1150</td><td>754</td><td>2095</td></tr> <tr><td>1200</td><td>765</td><td>2125</td></tr> <tr><td>1250</td><td>776</td><td>2154</td></tr> <tr><td>1300</td><td>786</td><td>2183</td></tr> <tr><td>1350</td><td>796</td><td>2210</td></tr> <tr><td>1400</td><td>805</td><td>2237</td></tr> <tr><td>1450</td><td>815</td><td>2264</td></tr> <tr><td>1500</td><td>824</td><td>2289</td></tr> </table> {{ח:קטע4|תוספת 2 לוח ב|לוח ב׳ – טבלת כמויות ורדיוסי אזורי הסכנה לקבוצה 1.2 בסיווג הקודקס של אימ״ו}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} <table style="table-layout: fixed; width: 400px;"> <tr><th rowspan="2">תת־קבוצה</th><th rowspan="2">חמרי נפץ {{ש}} (כמות בטונות)</th><th>אזור סכנה א׳</th><th>אזור סכנה ב׳</th></tr> <tr><th colspan="2">(רדיוס במטרים)</th></tr> <tr><td>א.</td><td>בלתי מוגבלת</td><td>60</td><td>120</td></tr> <tr><td>ב.</td><td>בלתי מוגבלת</td><td>120</td><td>240</td></tr> <tr><td>ג.</td><td>בלתי מוגבלת</td><td>185</td><td>370</td></tr> <tr><td>ד.</td><td>בלתי מוגבלת</td><td>275</td><td>550</td></tr> </table> {{ח:קטע4|תוספת 2 לוח ג|לוח ג׳ – טבלת כמויות ורדיוסי אזורי הסכנה לקבוצה 1.3 בסיווג הקודקס של אימ״ו}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} <table style="table-layout: fixed; width: 300px;"> <tr><th rowspan="2">הכמות בטונות</th><th>אזור סכנה א׳</th><th>אזור סכנה ב׳</th></tr> <tr><th colspan="2">(רדיוס במטרים)</th></tr> <tr><td>5</td><td>50</td><td>55</td></tr> <tr><td>10</td><td>50</td><td>69</td></tr> <tr><td>15</td><td>50</td><td>79</td></tr> <tr><td>20</td><td>54</td><td>87</td></tr> <tr><td>25</td><td>58</td><td>94</td></tr> <tr><td>30</td><td>62</td><td>99</td></tr> <tr><td>35</td><td>65</td><td>105</td></tr> <tr><td>40</td><td>68</td><td>109</td></tr> <tr><td>45</td><td>71</td><td>114</td></tr> <tr><td>50</td><td>74</td><td>118</td></tr> <tr><td>55</td><td>76</td><td>122</td></tr> <tr><td>60</td><td>78</td><td>125</td></tr> <tr><td>65</td><td>80</td><td>129</td></tr> <tr><td>70</td><td>82</td><td>132</td></tr> <tr><td>75</td><td>84</td><td>135</td></tr> <tr><td>80</td><td>86</td><td>138</td></tr> <tr><td>85</td><td>141</td><td>888</td></tr> <tr><td>90</td><td>90</td><td>143</td></tr> <tr><td>95</td><td>91</td><td>146</td></tr> <tr><td>100</td><td>93</td><td>149</td></tr> <tr><td>105</td><td>94</td><td>151</td></tr> <tr><td>110</td><td>96</td><td>153</td></tr> <tr><td>115</td><td>97</td><td>156</td></tr> <tr><td>120</td><td>99</td><td>158</td></tr> <tr><td>125</td><td>100</td><td>160</td></tr> <tr><td>130</td><td>101</td><td>162</td></tr> <tr><td>135</td><td>103</td><td>164</td></tr> <tr><td>140</td><td>104</td><td>166</td></tr> <tr><td>145</td><td>105</td><td>168</td></tr> <tr><td>150</td><td>106</td><td>170</td></tr> <tr><td>155</td><td>107</td><td>172</td></tr> <tr><td>160</td><td>109</td><td>174</td></tr> <tr><td>165</td><td>110</td><td>176</td></tr> <tr><td>170</td><td>111</td><td>177</td></tr> <tr><td>175</td><td>112</td><td>179</td></tr> <tr><td>180</td><td>113</td><td>181</td></tr> <tr><td>185</td><td>114</td><td>182</td></tr> <tr><td>190</td><td>115</td><td>184</td></tr> <tr><td>195</td><td>116</td><td>186</td></tr> <tr><td>200</td><td>117</td><td>187</td></tr> <tr><td>205</td><td>118</td><td>189</td></tr> <tr><td>210</td><td>119</td><td>190</td></tr> <tr><td>215</td><td>120</td><td>192</td></tr> <tr><td>220</td><td>121</td><td>193</td></tr> <tr><td>225</td><td>122</td><td>195</td></tr> <tr><td>230</td><td>123</td><td>196</td></tr> <tr><td>235</td><td>123</td><td>197</td></tr> <tr><td>240</td><td>124</td><td>199</td></tr> <tr><td>245</td><td>125</td><td>200</td></tr> <tr><td>250</td><td>126</td><td>202</td></tr> <tr><td>260</td><td>128</td><td>204</td></tr> <tr><td>270</td><td>129</td><td>207</td></tr> <tr><td>280</td><td>131</td><td>209</td></tr> <tr><td>290</td><td>132</td><td>212</td></tr> <tr><td>300</td><td>134</td><td>214</td></tr> <tr><td>310</td><td>135</td><td>217</td></tr> <tr><td>320</td><td>137</td><td>219</td></tr> <tr><td>330</td><td>138</td><td>221</td></tr> <tr><td>340</td><td>140</td><td>223</td></tr> <tr><td>350</td><td>141</td><td>226</td></tr> <tr><td>360</td><td>142</td><td>228</td></tr> <tr><td>370</td><td>144</td><td>230</td></tr> <tr><td>380</td><td>145</td><td>232</td></tr> <tr><td>390</td><td>146</td><td>234</td></tr> <tr><td>400</td><td>147</td><td>236</td></tr> <tr><td>410</td><td>149</td><td>238</td></tr> <tr><td>420</td><td>150</td><td>240</td></tr> <tr><td>430</td><td>151</td><td>242</td></tr> <tr><td>440</td><td>152</td><td>243</td></tr> <tr><td>450</td><td>153</td><td>245</td></tr> <tr><td>460</td><td>154</td><td>247</td></tr> <tr><td>470</td><td>155</td><td>249</td></tr> <tr><td>480</td><td>157</td><td>251</td></tr> <tr><td>490</td><td>158</td><td>252</td></tr> <tr><td>500</td><td>159</td><td>254</td></tr> <tr><td>510</td><td>160</td><td>256</td></tr> <tr><td>520</td><td>161</td><td>257</td></tr> <tr><td>530</td><td>162</td><td>259</td></tr> <tr><td>540</td><td>163</td><td>261</td></tr> <tr><td>550</td><td>164</td><td>262</td></tr> <tr><td>560</td><td>165</td><td>264</td></tr> <tr><td>570</td><td>166</td><td>265</td></tr> <tr><td>580</td><td>167</td><td>267</td></tr> <tr><td>590</td><td>168</td><td>268</td></tr> <tr><td>600</td><td>169</td><td>270</td></tr> <tr><td>610</td><td>170</td><td>271</td></tr> <tr><td>620</td><td>171</td><td>273</td></tr> <tr><td>630</td><td>171</td><td>274</td></tr> <tr><td>640</td><td>172</td><td>276</td></tr> <tr><td>650</td><td>173</td><td>277</td></tr> <tr><td>660</td><td>174</td><td>279</td></tr> <tr><td>670</td><td>175</td><td>280</td></tr> <tr><td>680</td><td>176</td><td>281</td></tr> <tr><td>690</td><td>177</td><td>283</td></tr> <tr><td>700</td><td>178</td><td>284</td></tr> <tr><td>710</td><td>178</td><td>285</td></tr> <tr><td>720</td><td>179</td><td>287</td></tr> <tr><td>730</td><td>180</td><td>288</td></tr> <tr><td>740</td><td>181</td><td>289</td></tr> <tr><td>750</td><td>182</td><td>291</td></tr> <tr><td>800</td><td>186</td><td>297</td></tr> <tr><td>900</td><td>193</td><td>309</td></tr> <tr><td>1000</td><td>200</td><td>320</td></tr> <tr><td>1100</td><td>206</td><td>330</td></tr> <tr><td>1200</td><td>213</td><td>340</td></tr> <tr><td>1300</td><td>218</td><td>349</td></tr> <tr><td>1400</td><td>224</td><td>358</td></tr> <tr><td>1500</td><td>229</td><td>366</td></tr> </table> {{ח:קטע4|תוספת 2 לוח ד|לוח ד׳ – טבלת כמויות ורדיוס אזורי הסכנה לקבוצה 1.4 בסיווג הקודקס}} {{ח:סעיף*}} איזור איז זר הכמות סכנה סכנה בטונות אי ני רדיוס במטרים) {{ח:ת}} <table style="table-layout: fixed; width: 300px;"> <tr><th rowspan="2">הכמות בטונות</th><th>איזור סכנה א׳</th><th>איזור סכנה ב׳</th></tr> <tr><th colspan="2">(רדיוס במטרים)</th></tr> <tr><td>בלתי מוגבל</td><td>50</td><td>50</td></tr> </table> {{ח:קטע4|תוספת 2 לוח ה|לוח ה׳ – חלוקת קבוצה 1.2 לתת־קבוצות}} {{ח:קטע4||{{מוקטן|(ראה טבלת כמויות ורדיוסי אזורי סכנה {{ח:פנימי|לוח ב|בלוח ב׳}})}}}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} <table style="table-layout: fixed; width: 300px;"> <tr><th>המספר בקטלוג לסיווג חמרים מסוכנים</th><th>מספר בקודקס</th><th>תת־קבוצה</th></tr> <tr><td>0198</td><td>1203</td><td>ב</td></tr> <tr><td>0201</td><td>1204</td><td>א</td></tr> <tr><td>0205</td><td>1206</td><td>ג</td></tr> <tr><td>0210</td><td>1207</td><td>ג</td></tr> <tr><td>0213</td><td>1207</td><td>ג </td></tr> <tr><td>0216</td><td>1208</td><td>ג</td></tr> <tr><td>0218</td><td>1209</td><td>ג</td></tr> <tr><td>0222</td><td>1210</td><td>ד</td></tr> <tr><td>0303</td><td>1210-5</td><td>ד</td></tr> <tr><td>0306</td><td>1210-7</td><td>ד</td></tr> <tr><td>0446</td><td>1218</td><td>ב</td></tr> <tr><td>0452</td><td>1215</td><td>ד</td></tr> <tr><td>0454</td><td>1214</td><td>ב</td></tr> <tr><td>0457</td><td>1220</td><td>ב</td></tr> <tr><td>0459</td><td>1219</td><td>ב</td></tr> <tr><td>0614</td><td>1231</td><td>ג</td></tr> <tr><td>0623</td><td>1224</td><td>ד</td></tr> <tr><td>0625</td><td>1225</td><td>ד</td></tr> <tr><td>0627</td><td>1229</td><td>א</td></tr> <tr><td>0769</td><td>1241</td><td>א</td></tr> <tr><td>0779</td><td>1242</td><td>ד</td></tr> <tr><td>0803</td><td>1244</td><td>א</td></tr> <tr><td>0893</td><td>1248</td><td>א</td></tr> <tr><td>1258</td><td>1250</td><td>ג</td></tr> <tr><td>1302</td><td>1260</td><td>א</td></tr> <tr><td>1327</td><td>1262</td><td>ב</td></tr> <tr><td>1329</td><td>1263</td><td>ב</td></tr> <tr><td>1332</td><td>1264</td><td>ב</td></tr> <tr><td>1433</td><td>1266</td><td>א</td></tr> <tr><td>1764</td><td>1270</td><td>ב</td></tr> <tr><td>1766</td><td>1269</td><td>ב</td></tr> <tr><td>2075</td><td>1126</td><td>ג</td></tr> <tr><td>2171</td><td>1273</td><td>ד</td></tr> <tr><td>2175</td><td>1275</td><td>ד</td></tr> <tr><td>2177</td><td>1274</td><td>ד</td></tr> <tr><td>2258</td><td>1282</td><td>ג</td></tr> <tr><td>2259</td><td>1283</td><td>ד</td></tr> <tr><td>2261</td><td>1281</td><td>ג</td></tr> <tr><td>2264</td><td>1278</td><td>ד</td></tr> <tr><td>2266</td><td>1279</td><td>ד</td></tr> <tr><td>2326</td><td>1288</td><td>ד</td></tr> <tr><td>2446</td><td>1289</td><td>ג</td></tr> <tr><td>2448</td><td>1288-1</td><td>ג</td></tr> <tr><td>2481</td><td>1131-1</td><td>ג</td></tr> <tr><td>2757</td><td>1294</td><td>ד</td></tr> </table> {{ח:קטע3|תוספת 2 טופס 3|ה. טופס 3}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 131|תקנות 131}} {{ח:פנימי|סעיף 165|ו־165}})}}|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:קטע4||תיאור הדגל}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} ארכו ורחבו 100 סנטימטרים, או אורך ורוחב שווים גדולים מאלה; צבעו אדום וקצהו הרחוק מן התורן ייקמט על ידי משולש שווה שוקיים שקודקודו זווית ישרה, כפי שנקבע בקוד הסימנים הבינלאומי 1969 כסימן היכר. {{ח:ת}} {{ממורכז|[[Image:ICS Bravo gazette.png|180px|link=]]}} {{ח:קטע2|תוספת 3|תוספת שלישית|תיקון: תשנ״ב}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת 3 טופס 1}} {{ח:ת}} '''טופס 1:''' הודעה על חומרים מסוכנים {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 151|תקנה 151}})}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת 3 טופס 2}} {{ח:ת}} '''טופס 2:''' טופס ביקורת בטיחות לאניות חמרים מסוכנים בצובר נוזלי ולמתקנים במסוף {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 170ט|תקנה 170ט}})}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת 3 טופס 3}} {{ח:ת}} '''טופס 3:''' טבלת סיווג מסירה ותעריפים לחומרים מסוכנים ארוזים {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 170כו|תקנה 170כו}})}} {{ח:קטע2|תוספת 4|תוספת רביעית}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 187|תקנה 187}})}}}} {{ח:קטע3||דרישה בדבר אניה טרופה}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ט}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(הטופס הושמט)}} {{ח:קטע2|תוספת 5|תוספת חמישית|תיקון: תשל״ח, תשמ״ב־2, תשמ״ט־5}} {{ח:קטע3|תוספת 5 חלק א|חלק א׳: אגרות כלי שיט}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 190|תקנה 190}})}}}} {{ח:סעיף*|1|אגרת מגדלור|עוגן=תוספת 5 חלק א פרט 1}} {{ח:ת}} בעד כל כניסה של כלי שיט לנמל תשולם אגרת מגדלור כמפורט {{ח:פנימי|תוספת 5 חלק א פרט 3|בסעיף 3 להלן}}, אולם לא תיגבה אגרת מגדלור לגבי כלי שיט שחזר לאותו נמל מבלי שביקר בינתיים בנמל מחוץ לישראל. {{ח:סעיף*|2||תיקון: תשנ״ד, תש״ע|עוגן=תוספת 5 חלק א פרט 2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף*|3|שיעור אגרות מגדלור|תיקון: תשמ״ט־6, תש״ע|עוגן=תוספת 5 חלק א פרט 3}} {{ח:ת}} אגרת מגדלור, כאמור {{ח:פנימי|תוספת 5 חלק א פרט 1|בסעיף 1}} תשולם בהתאם לאורך כלי השיט בשיעורים הנקובים להלן: {{ח:ת}} <table> <tr><th rowspan="2">אורך כלי השיט במטרים {{ש}} (חלק של מטר ייחשב כמטר שלם)</th><th>האגרה בשקלים חדשים למטר אורך</th></tr> <tr><th>אגרת מגדלור</th></tr> <tr><td>עד 50</td><td>0.50</td></tr> <tr><td>51 עד 60</td><td>0.70</td></tr> <tr><td>61 עד 70</td><td>0.90</td></tr> <tr><td>71 עד 80</td><td>1.40</td></tr> <tr><td>81 עד 90</td><td>1.50</td></tr> <tr><td>91 עד 100</td><td>1.70</td></tr> <tr><td>101 עד 110</td><td>2.00</td></tr> <tr><td>111 עד 150</td><td>3.30</td></tr> <tr><td>151 עד 160</td><td>4.60</td></tr> <tr><td>161 עד 170</td><td>5.20</td></tr> <tr><td>171 עד 180</td><td>6.20</td></tr> <tr><td>181 עד 190</td><td>7.30</td></tr> <tr><td>191 עד 220</td><td>8.50</td></tr> <tr><td>221 עד 250</td><td>10.30</td></tr> <tr><td>251 עד 300</td><td>17.20</td></tr> <tr><td>מעל 300</td><td>37.00</td></tr> </table> {{ח:סעיף*|4||תיקון: תש״ע|עוגן=תוספת 5 חלק א פרט 4}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף*|5||תיקון: תש״ע|עוגן=תוספת 5 חלק א פרט 5}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף*|6||תיקון: תש״ע|עוגן=תוספת 5 חלק א פרט 6}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף*|7||תיקון: תש״ע|עוגן=תוספת 5 חלק א פרט 7}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף*|8||תיקון: תש״ע|עוגן=תוספת 5 חלק א פרט 8}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף*|9||תיקון: תש״ע|עוגן=תוספת 5 חלק א פרט 9}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:קטע3|תוספת 5 חלק ב|חלק ב׳: אגרות סבלות {{ח:הערה|(בוטל)}}|תיקון: תש״ע}} {{ח:סעיף*|10||תיקון: תשנ״ה־5, תש״ע|עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 10}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף*|11||תיקון: תשנ״ה־5, תש״ע|עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 11}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף*|12||תיקון: תש״ע|עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 12}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף*|13||תיקון: תש״ע|עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 13}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף*|14||תיקון: תש״ע|עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 14}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף*|15||תיקון: תש״ע|עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 15}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף*|16||תיקון: תש״ע|עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 16}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:קטע3|תוספת 5 חלק ג|חלק ג׳: אגרות רציף {{ח:הערה|(בוטל)}}|תיקון: תש״ע}} {{ח:סעיף*|17||תיקון: תשנ״ג־3, תשנ״ה־3, תשנ״ט־5, תשס״ג, תש״ע|עוגן=תוספת 5 חלק ג פרט 17}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף*|18||תיקון: תשנ״ט־5, תש״ע|עוגן=תוספת 5 חלק ג פרט 18}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:קטע3|תוספת 5 חלק ד|חלק ד׳: אגרות לשירותים מסויימים}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 250|תקנה 250}})}}}} {{ח:סעיף*|19||עוגן=תוספת 5 חלק ד פרט 19}} {{ח:ת}} בעד השירותים המפורטים להלן הניתנים למטענים ישולמו האגרות המצויינות לצידם; בנמל אילת ישולמו האגרות המצויינות בסעיף זה בתוספת של 15 אחוזים: {{ח:ת}} '''א. מיון לפי סימנים עיקריים או סימני עזר''' {{ח:תת}} <table> <tr><th rowspan="3">סוג המטען</th><th colspan="4">שקלים חדשים לכל טון מטרי</th></tr> <tr><th colspan="2">לפי סימן עיקרי</th><th colspan="2">לפי סימן עזר</th></tr> <tr><th>{{מוקטן|טור א׳}}</th><th>{{מוקטן|טור ב׳}}</th><th>{{מוקטן|טור א׳}}</th><th>{{מוקטן|טור ב׳}}</th></tr> <tr><td colspan="5"> {{ח:תת|1.}} ברזל בלתי ארוז או באגידים (ליפטים) שמשקל כל אגיד – </td></tr> <tr><td> {{ח:תת}} אינו עולה על 100 ק״ג </td><td>2.21</td><td>4.42</td><td>1.50</td><td>3.00</td></tr> <tr><td> {{ח:תת}} עולה על 100 ק״ג </td><td>1.69</td><td>3.38</td><td>1.20</td><td>2.40</td></tr> <tr><td colspan="5"> {{ח:תת|2.}} צינורות בקוטר – </td></tr> <tr><td> {{ח:תת}} עד 3″ </td><td>1.69</td><td>3.38</td><td>1.20</td><td>2.40</td></tr> <tr><td> {{ח:תת}} מעל 3″ עד 8″ </td><td>1.17</td><td>2.34</td><td>0.80</td><td>1.60</td></tr> <tr><td> {{ח:תת}} מעל 8″ </td><td>2.08</td><td>4.16</td><td>1.40</td><td>2.80</td></tr> <tr><td colspan="5"> {{ח:תת|3.}} לוחות או פחים בודדים או באגידים שמשקל כל יחידה או אגיד – </td></tr> <tr><td> {{ח:תת}} אינו עולה על 100 ק״ג </td><td>2.08</td><td>4.16</td><td>1.40</td><td>2.80</td></tr> <tr><td> {{ח:תת}} עולה על 100 ק״ג </td><td>1.17</td><td>2.34</td><td>0.80</td><td>1.60</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|4.}} שקים וחביות </td><td>1.43</td><td>2.86</td><td>1.00</td><td>2.00</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|5.}} קרטונים </td><td>1.69</td><td>3.38</td><td>1.20</td><td>2.40</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|6.}} מטען אחר </td><td>2.08</td><td>4.16</td><td>1.40</td><td>2.80</td></tr> </table> {{ח:תת|'''ב.'''}} '''מיון עץ וטיפול בעץ''' {{ח:תת}} <table> <tr><th>סוג המטען</th><th>היחידה</th><th>בשקלים חדשים {{ש}} לכל יחידה</th></tr> <tr><td colspan="3"> {{ח:תת|1.}} בעד מיון לפי סימנים עיקריים של עץ – </td></tr> <tr><td> {{ח:תתת|א.}} לבן ואורן </td><td>מטר מעוקב</td><td>1.17</td></tr> <tr><td> {{ח:תתת|ב.}} אשור </td><td>מטר מעוקב</td><td>1.69</td></tr> <tr><td> {{ח:תתת|ג.}} אריזה </td><td>טון מטרי</td><td>2.21</td></tr> <tr><td colspan="3"> {{ח:תת|2.}} בעד מיון לפי סימני עזר של עץ – </td></tr> <tr><td> {{ח:תתת|א.}} לבן, לפי מידות עובי, רוחב ואורך </td><td>מטר מעוקב</td><td>3.00</td></tr> <tr><td> {{ח:תתת|ב.}} אורן, לפי מידות עובי ורוחב </td><td>מטר מעוקב</td><td>3.00</td></tr> <tr><td> {{ח:תתת|ג.}} אשור, לפי מידות עובי </td><td>מטר מעוקב</td><td>5.00</td></tr> <tr><td> {{ח:תתת|ד.}} אריזה </td><td>טון מטרי</td><td>1.20</td></tr> <tr><td colspan="3"> {{ח:תת|3.}} בעד טיפול לצורך מדידה של עץ – </td></tr> <tr><td> {{ח:תתת|א.}} לבן ואורן </td><td>מטר מעוקב</td><td>3.00</td></tr> <tr><td> {{ח:תתת|ב.}} אשור </td><td>מטר מעוקב</td><td>5.00</td></tr> </table> {{ח:סעיף*|20||עוגן=תוספת 5 חלק ד פרט 20}} {{ח:ת}} בעד כל אחד מהשירותים המפורטים להלן ישולמו האגרות המצויינות לצידם: {{ח:תת}} <span style="float: inline-end;">{{מוקטן|<u>האגרה בשקלים חדשים</u>}}</span><div style="clear: inline-end;"></div> {{ח:תת|1.}} שימוש בחבלי הנמל לרתיקת אניות על יד שובר הגלים – {{ח:תת}} עד 72 שעות, לכל 24 שעות או חלק מהן <span style="float: inline-end;">12.35</span><div style="clear: inline-end;"></div> {{ח:תת}} לכל חבל לכל 24 שעות נוספות או חלק מהן <span style="float: inline-end;">6.11</span><div style="clear: inline-end;"></div> {{ח:תת|2.|(א)}} שימוש בגמלה (Gang way) של הנמל שלא לצורך העלאה או הורדה של הנוסעים – {{ח:תתתת|(1)}} כאשר ארכה עד 5 מטר, לכל 24 שעות או חלק מהן <span style="float: inline-end;">4.29</span><div style="clear: inline-end;"></div> {{ח:תתתת|(2)}} כאשר ארכה עולה על 5 מטר, לכל 24 שעות או חלק מהן <span style="float: inline-end;">8.58</span><div style="clear: inline-end;"></div> {{ח:תתת|(ב)}} תשלום האגרה לפי סעיף קטן זה אינו פוטר מחובת תשלום בעד השירותים הקשורים בהגשת הגמלה לאניה או סילוקה ממנה. {{ח:תת|3.|(א)}} שימוש בארבות (מזמן מסירתן לידי המזמין ועד החזרתן) שלא לצורך ניטול מטענים – {{ח:תתתת|(1)}} ארבות משא, לכל 24 שעות או חלק מהן, לכל ארבה שמעמסה – {{ח:תתתת}} עד 40 טון <span style="float: inline-end;">43.55</span><div style="clear: inline-end;"></div> {{ח:תתתת}} למעלה מ־40 טון <span style="float: inline-end;">61.10</span><div style="clear: inline-end;"></div> {{ח:תתתת|(2)}} ארבות פונטון לנוסעים, לכל 24 שעות או חלק מהן, לכל ארבה <span style="float: inline-end;">30.55</span><div style="clear: inline-end;"></div> {{ח:תתת|(ב)}} בעד שימוש בארבות מחוץ למעגן הסגור תשולם תוספת בשיעור 75% לאגרה הקבועה בפסקה (א). {{ח:תת|4.|(א)}} אספקת מים לאניות העוגנות בנמל – {{ח:תתתת|(1)}} באמצעות כלי שיט – {{ח:תתתת}} ל־30 הטון הראשונים או חלק מהם <span style="float: inline-end;">105.30</span><div style="clear: inline-end;"></div> {{ח:תתתת}} לכל טון נוסף <span style="float: inline-end;">3.51</span><div style="clear: inline-end;"></div> {{ח:תתתת|(2)}} באמצעות צינורות מהרציף – {{ח:תתתת}} ל־15 הטון הראשונים או חלק מהם <span style="float: inline-end;">31.20</span><div style="clear: inline-end;"></div> {{ח:תתתת}} לכל טון נוסף <span style="float: inline-end;">2.08</span><div style="clear: inline-end;"></div> {{ח:תתת|(ב)}} בימי מנוחה תשולם האגרה שנקבעה בפסקה (א) בתוספת של 75%. {{ח:סעיף*|21||עוגן=תוספת 5 חלק ד פרט 21}} {{ח:תת|(א)}} מנהל הנמל רשאי לאשר בתעודה בכתב נוהל מסויים בשחרור מטען, והוא רשאי לאשר כאמור, כי שולמו כדין סכומים כאגרות רשיון, כאגרות מגדלור, כאגרות עגינה או בעד שירות הכרוך בעבודה בנמל או לכל מטרה אחרת שרשות הנמלים והרכבות תורה לאשר. {{ח:תת|(ב)}} בעד תעודת אישור כאמור בסעיף קטן (א) תשולם אגרה כדלקמן: {{ח:תת}} <table> <tr><th>למטעני יבוא</th><th>בשקלים חדשים</th></tr> <tr><td> {{ח:תת|1.}} לכל אישור המשמש תעודת שער הניתן בנוסף לאישור המקורי </td><td>2.0</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|2.}} לכל תעודת אישור אחרת </td><td>4.0</td></tr> <tr><th>למטעני יצוא</th><th>&nbsp;</th></tr> <tr><td> {{ח:תת}} לכל תעודת אישור </td><td>1.0</td></tr> </table> {{ח:סעיף*|22||עוגן=תוספת 5 חלק ד פרט 22}} {{ח:תת|(א)}} נכח פקיד, לפי הזמנה, לצרכי השגחה על עבודה בנמל בזמן העבודה הרגיל, תשולם בעד כל פקיד, לכל שעה או חלק ממנה, אגרה בסך 5.30 שקלים חדשים בנמלי חיפה ואשדוד ו־6.10 שקלים חדשים בנמל אילת. {{ח:תת|(ב)}} הודיע מי שביקש נוכחות כאמור בסעיף קטן (א) לפני הזמן שבו צריך פקיד להיות נוכח באותה עבודה כאמור, כי שירותיו של אותו פקיד אינם דרושים, לא תשולם האגרה הקבועה; הודיע בעל הבקשה לאותה נוכחות למנהל הנמל, לאחר התחלת נוכחותו של פקיד כלשהו באותה עבודה, כי שירותיו של הפקיד המיוחד אינם דרושים או שאינם דרושים עוד, תהיה האגרה שיש לשלמה, האגרה המשתלמת בעד התקופה המתחילה בשעת התחלת נוכחותו של הפקיד והמסתיימת בשעת קבלת ההודעה אצל מנהל הנמל, או המסתיימת בשעה שהפקיד הנוכח מפסיק נוכחותו באותה עבודה, הכל לפי התקופה הקצרה ביותר. {{ח:תת|(ג)}} פנו שני מבקשים או יותר בבקשה לנוכחות כאמור בסעיף קטן (א) למשך אותו זמן, תשולם האגרה שנקבעה במלואה בידי כל מבקש בעד כל הזמן שבו נכח פקיד כאמור באותה עבודה בשביל אותם המבקשים. {{ח:סעיף*|23||עוגן=תוספת 5 חלק ד פרט 23}} {{ח:תת|(א)}} שירות שמירת טובין בלשכת המודיעין בנמל יינתן לבעלי רשיונות כניסה לנמל בלבד; לא יתקבלו לשמירה – {{ח:תתת|(1)}} כסף, תכשיטים ודברי ערך אחרים; {{ח:תתת|(2)}} כל יחידת טובין שאחד מממדיה עולה על 60 ס״מ. {{ח:תת|(ב)}} בעד שמירת כל יחידת טובין בלשכת המודיעין תשולם אגרה של 0.06 שקלים חדשים ליממה הראשונה ושל 0.12 שקלים חדשים לכל יממה נוספת. {{ח:תת|(ג)}} מנהל הנמל רשאי לפטור מחובת תשלום האגרות לפי סעיף קטן (ב), כולן או מקצתן. {{ח:קטע3|תוספת 5 חלק ה|חלק ה׳: אגרות שימוש בציוד {{ח:הערה|(בוטל)}}|תיקון: תש״ע}} {{ח:סעיף*|24||תיקון: תש״ע|עוגן=תוספת 5 חלק ה פרט 24}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף*|25||תיקון: תש״ע|עוגן=תוספת 5 חלק ה פרט 25}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:קטע3|תוספת 5 חלק ו|חלק ו׳: אגרת איסוף מי שיפוליים {{ח:הערה|(בוטל)}}|תיקון: תש״ע}} {{ח:סעיף*|26||תיקון: תש״ע|עוגן=תוספת 5 חלק ו פרט 26}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:קטע2|תוספת 6|תוספת ששית {{ח:הערה|(בוטלה)}}|תיקון: תשמ״ט־5, תש״ע}} {{ח:קטע2|לוחהשוואה|לוח השוואה}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} <table width="100%"> <tr><th width="200px">תקנה חדשה</th><th>תקנה קודמת</th></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 1|1}}</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 2|2}}</td><td>{{ח:חיצוני|תקנות הנמלים 1943#סעיף 10|תקנה 10(2) לתקנות הנמלים, 1943}}.</td></tr> <tr><td>3</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 4|4–10}}</td><td>{{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל)#סעיף 1|תקנות 1–6}} {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל)#סעיף 7א|ו־7א לתקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל), תשט״ז–1956}}.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 11|11–13}}</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 14|14}}</td><td>{{ח:חיצוני|תקנות הנמלים 1943#סעיף 11|תקנה 11 לתקנות הנמלים, 1943}}.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 15|15}} {{ח:פנימי|סעיף 16|ו־16}}</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 17|17}}</td><td>{{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל)#סעיף 5|תקנה 5(א) לתקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל), תשט״ז–1956}}.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 18|18}}</td><td>{{ח:חיצוני|תקנות הנמלים 1943#סעיף 12|תקנה 12(2) לתקנות הנמלים, 1943}}.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 19|19–24}}</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 25|25}} {{ח:פנימי|סעיף 26|ו־26}}</td><td>תקנה 3(2)(א) ו־(ב) לתקנות הנמלים (מתן רשיונות לכלי שיט וסימונם).</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 27|27}}</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 28|28(א)}}</td><td>תקנה 2 לתקנות הנמלים (השימוש בספינות בתוך תחומי אזור מוגבל), 1936.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 28|28(ב)-30}}</td><td>תקנה 3(5) ו־(11) לתקנות הנמלים (מתן רשיונות לכלי שיט וסימונם){{ח:הערה|.}}</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 31|31–35}}</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 36|36}}</td><td>{{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (הנפת דגלים ע&quot;י ספינות)#סעיף 2|תקנות 2}} {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (הנפת דגלים ע&quot;י ספינות)#סעיף 3|ו־3 לתקנות הנמלים (הנפת דגלים ע״י ספינות), 1936}}.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 37|37–47}}</td><td>{{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (רישוי נתבים)#סעיף 1|תקנות 1–8 לתקנות הנמלים (רישוי נתבים), תשכ״ה–1964}}.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 48|48}}</td><td>תקנה 2 לתקנות הנמלים (ניתוב כלי שיט בנמלים), תשכ״ד–1964.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 49|49}}</td><td>תקנות 5 ו־6 לתקנות נמל חיפה.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 50|50}}</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 51|51–53}}</td><td>{{ח:חיצוני|תקנות הנמלים 1943#סעיף 3|תקנות 3–5 לתקנות הנמלים, 1943}}.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 54|54–56}}</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 57|57}}</td><td>{{ח:חיצוני|תקנות נמל חיפה (כוח מניע)#סעיף 2|תקנה 2 לתקנות נמל חיפה (כוח מניע), 1934}}.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 58|58}} {{ח:פנימי|סעיף 59|ו־59}}</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 60|60}}</td><td>תקנות נמל חיפה (עגינה ברציף), 1934.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 61|61–66}}</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 67|67}} {{ח:פנימי|סעיף 68|ו־68}}</td><td>{{ח:חיצוני|תקנות הנמלים 1943#סעיף 6|תקנות 6}} {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים 1943#סעיף 7|ו־7 לתקנות הנמלים, 1943}}.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 69|69–71}}</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 72|72}} {{ח:פנימי|סעיף 73|ו־73}}</td><td>{{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (שימוש בעגורני חוף)#סעיף 1|תקנות 1}} {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (שימוש בעגורני חוף)#סעיף 2|ו־2 לתקנות הנמלים (שימוש בעגורני חוף), תשכ״ד–1964}}.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 74|74}}</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 75|75}}</td><td>{{ח:חיצוני|תקנות הנמלים 1943#סעיף 7|תקנה 7(3) לתקנות הנמלים, 1943}}.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 76|76}}</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 77|77}}</td><td>תקנה 2 לתקנות נמל חיפה (סימון משקלות) (חבילות וחפצים המועברים באניות), 1947.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 78|78}}</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 79|79–81}}</td><td>{{ח:חיצוני|תקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות)#סעיף 8|תקנות 8}} {{ח:חיצוני|תקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות)#סעיף 9|ו־9(1) ו־(3) לתקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות), 1946}}.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 82|82}}</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 83|83}}</td><td>{{ח:חיצוני|תקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות)#סעיף 7|תקנה 7 לתקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות), 1946}}.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 84|84–91}}</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 92|92–95}}</td><td>{{ח:חיצוני|תקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות)#סעיף 5|תקנות 5}}, {{ח:חיצוני|תקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות)#סעיף 13|13}}, {{ח:חיצוני|תקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות)#סעיף 15|15–17}} {{ח:חיצוני|תקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות)#סעיף 17א|ו־17א לתקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות), 1946}}.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 96|96}} {{ח:פנימי|סעיף 97|ו־97}}</td><td>{{ח:חיצוני|תקנות הנמלים 1943#סעיף 8|תקנות 8}} {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים 1943#סעיף 9|ו־9 לתקנות הנמלים, 1943}}.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 98|98–102}}</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 103|103}}</td><td>{{ח:חיצוני|תקנות הנמלים 1943#סעיף 12|תקנה 12(1) לתקנות הנמלים, 1943}}.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 104|104–106}}</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 107|107–122}}</td><td>{{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (מניעת דליקות בכלי שיט)#סעיף 1|תקנות 1–16 לתקנות הנמלים (מניעת דליקות בכלי שיט), תשכ״ו–1966}}.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 123|123–149}} {{ח:פנימי|תוספת 2|והתוספת השניה}}</td><td>{{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (טעינת חמרי נפץ ופריקתם)#סעיף 1|תקנות 1–27 לתקנות הנמלים (טעינת חמרי נפץ ופריקתם), תשכ״ח–1968}}.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 150|150–170}} {{ח:פנימי|תוספת 3|והתוספת השלישית}}</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 171|171}}</td><td>{{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (מניעת זיהום)|תקנות הנמלים (מניעת זיהום), 1935}}.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 172|172–185}} {{ח:פנימי|תוספת 4|והתוספת הרביעית}}</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 186|186–188}}</td><td>{{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (הודעה על סילוק אניות טרופות)|תקנות הנמלים (הודעה על סילוק אניות טרופות), 1947}}.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 189|189}}</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 190|190–212}}; {{ח:פנימי|תוספת 5 חלק א|1–8 בחלק א׳ לתוספת החמישית}}</td><td>תקנות הנמלים (אגרות כלי שיט), תשכ״ו–1966.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 213|213–217}}</td><td>תקנות הנמלים (אגרות הוצאת אשפה מכלי שיט בנמלי חיפה, אשדוד ואילת), תשכ״ח–1968.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 218|218–232}}; {{ח:פנימי|תוספת 5 חלק ב|11–22 בחלק ב׳ לתוספת החמישית}}</td><td>תקנות נמל חיפה (אגרות העברת מטענים), תש״ך–1960; תקנה 3 לתקנות נמל חיפה (אגרות לסחורה בהעברה), תשי״ז–1957.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|תוספת 5 חלק ג|23 ו־24 בחלק ג׳ לתוספת החמישית}}</td><td>תקנות נמל חיפה (אגרות קשירה, אגרות מינגש ואגרות רציף); תקנה 4 לתקנות נמל חיפה (אגרות לסחורה בהעברה), תשי״ז–1957.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 233|233–239}}</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 240|240–243}}</td><td>{{ח:חיצוני|תקנות נמל חיפה ויפו (אגרות החסנה)|תקנות נמל חיפה ויפו (אגרות החסנה), 1943}}.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 244|244–249}}</td><td>תקנות הנמלים (אגרות למטען אחוד ולכלי רכב במעבר דרך ישראל), תשכ״ט–1969.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 250|250}}; {{ח:פנימי|תוספת 5 חלק ד|25–29 בחלק ד׳ לתוספת החמישית}}</td><td>צו נמל חיפה (תעריף לשירותים מסויימים), 1946; {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים 1943#סעיף 10|תקנות 10(3) ו־(4)}}, {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים 1943#סעיף 16|16}} {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים 1943#סעיף 17|ו־17 לתקנות הנמלים, 1943}}; תקנות נמל חיפה (שמירת טובין), תש״ך–1960.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 251|251–254}}</td><td>{{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (אגרות למשגור קטן)|תקנות הנמלים (אגרות למשגור קטן), תשכ״ו–1966}}.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 255|255–258}}</td><td>{{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (שימוש במרצף)|תקנות הנמלים (שימוש במרצף), תשכ״ז–1967}}.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 259|259–263}}</td><td>תקנות נמל חיפה (אגרות שירותי בית ממגורות), תשי״ז–1957.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 264|264–270}}</td><td>תקנות נמל אשדוד (שינוע מטענים במיתקן התפזורת), תשכ״ז–1967.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 271|271}}</td><td>תקנות הנמלים (אגרות לטעינת מלט בלתי טחון בצובר), תשכ״ז–1967.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 272|272–275}}</td><td>תקנות נמל חיפה ויפו (תשלומי נוסעים), 1945; תקנות נמל חיפה (אגרות נוסעים וחפציהם), תשי״ב–1951.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 276|276–278}}</td><td>{{ח:חיצוני|צו הנמלים (אגרות מלתחה)|צו הנמלים (אגרות מלתחה), תשי״ג–1953}}.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 279|279–282}}; {{ח:פנימי|תוספת 5 חלק ה|27–29 לחלק ה׳ לתוספת החמישית}}</td><td>צו נמל חיפה (שימוש בציוד) (מס׳ 2), תשכ״ב–1962.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 283|283}} {{ח:פנימי|סעיף 284|ו־284}}</td><td>{{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל)#סעיף 7|תקנות 7}} {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל)#סעיף 27|ו־27 לתקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל), תשט״ז–1956}}.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 285|285}}</td><td>תקנה 3(1) לתקנות הנמלים (מתן רשיונות לכלי שיט וסימונם).</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|סעיף 286|286}} {{ח:פנימי|סעיף 287|ו־287}} {{ח:פנימי|תוספת 1|והתוספת הראשונה}}</td><td>{{ח:חיצוני|תקנות הנמלים 1943#סעיף 10|תקנה 10(1) לתקנות הנמלים, 1943}}.</td></tr> <tr><td>{{ח:פנימי|תוספת 5 חלק א|סעיף 9 בחלק א׳ לתוספת החמישית}}</td><td>התוספת לתקנות נמל חיפה (אגרות שימוש בנמל ובמתקניו על־ידי ספינות דיג), תש״ך–1960.</td></tr> </table> {{ח:קטע2||רשימת מונחים}} {{ח:סעיף*}} {{עמודות|2|{{דוכיווני|זקפים|bollards}} {{דוכיווני|מכולות|containers}} {{דוכיווני|גווה|hulk}} {{דוכיווני|כלי שיט מושבת|laid-up ship}} {{דוכיווני|רתוקות|moorings}} {{דוכיווני|אורך מקסימלי|overall length}} {{דוכיווני|משטחים|pallets}} {{דוכיווני|מענבים|slings}} {{דוכיווני|ספינת אספקה|store ship}} {{דוכיווני|סיוור|stowage}} {{דוכיווני|תכנית סיוור|stowage plan}} {{דוכיווני|חבקים|straps}} {{דוכיווני|במעבר|transit}} {{דוכיווני|שיטעון|transshipment}}}} {{ח:חתימות|י״א באלול תש״ל (20 בספטמבר 1970)}} * '''שמעון פרס'''<br>שר התחבורה {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] lq0vs98rzembrcflquao50spuoww5g7 116 367590 3084684 2981489 2026-09-25T04:26:58Z Shahar9261 22508 תיקון תשפ"ז 3084684 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ט-2019 <מאגר תקן 2155199 קוד a163Y00000DuUSpQAN> <מקור> ((ק"ת תשע"ט, 3910|תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי|8269)), ((4024|ת"ט|8273)); ((תשפ"א, 1302|תיקון|9043)), ((2875|תיקון (תיקון)|9304)), ((2875|תיקון מס' 2|9304)); ((תשפ"ב, 3198|תיקון|10212)), ((3215|תיקון [תשפ"א] (תיקון)|10212)), ((3215|תיקון מס' 2|10212)); ((תשפ"ז, 83|תיקון|12535)). <!-- עדכון אחרון: תשפ"ז-1 --> ''עדכון סכומים:'' ((ק"ת תשפ"ד, 2464|הודעה|11278)); ((תשפ"ה, 901|הודעה|11690)); ((תשפ"ו, 979|הודעה|12240)). <מבוא> <!-- (תיקון: תשפ"ב) --> בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיפים 8(ג)]], [[+|12]], [[+|13(א)]], [[+|14(ב)]], [[+|21(ב)]], [[+|24(ב)]], [[+|26(א)]], [[+|82(ג)]], [[+|84(ה)]], [[+|104(ב)]], [[+|106(א)]], [[+|108(ה)]], [[+|111]], [[+|113(ב)]], [[+|117(א)]], [[+|128(א)]], [[+|152(ד)]], [[+|153(ו)]], [[+|155]], [[+|210(ד) עד (ו)]], [[+|227]], [[+|239(ב)]], [[+|240(ג)]], [[+|241]], [[+|256]], [[+|262(ה)]], [[+|263(ה)]], [[+|286(ד)]], [[+|321(ב)]], [[+|326(ג)]], [[+|338(ד)]], [[+|356]] [[+|ו-357]] [[=החוק|לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018]] (להלן - החוק), ולעניין [[תקנות 59ג עד 59יח]], [[106ב עד 106ו]], [[109ב עד 109ה]], [[119א]], [[134ב עד 134ד]], [[134ט]], [[136י עד 136יז]], [[159ב1 עד 159ב3]], [[159ט1 עד 159ט2]], [[159יד1]], [[159יז1]], [[159יט עד 159כג]] [[ו-170]], באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה: __TOC__ = חלק א': פרשנות ופרסום = == פרק א': הגדרות והוראות שונות == @ 1. הגדרות (תיקון: תשפ"א-3, תשפ"ב, [הודעות]) : בתקנות אלה - :- "אתר הנאמנים" - מערכת המשמשת להעברת מסרים אלקטרוניים בין הממונה לנאמן; :- "בלא דיחוי" - בתוך פרק זמן שאינו עולה על 24 שעות; :- "היוועדות חזותית" - תקשורת בין שני מוקדים המאפשרת העברת תמונה וקול בזמן אמת; :- "מנהל מערכת ההוצאה לפועל" - לפי [[סעיף 4 לחוק ההוצאה לפועל]]; :- "מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל" - מערכת מקוונת של מערכת ההוצאה לפועל; :- "מערכת הממונט" - מערכת מקוונת המשמשת את הממונה בניהול הליכי חדלות פירעון; :- "מערכת מקוונת" - אתר הנאמנים או מערכת הממונט, לפי העניין; :- "מרשם חברי תאגיד" - לגבי חברה, מרשם בעלי המניות לפי [[סעיף 127 לחוק החברות]], מעודכן ליום הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, ולגבי שותפות - רשימת השותפים מעודכנת ליום הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים ובשותפות מוגבלת ציבורית כמשמעותה [[בפרק ו'1 לפקודת השותפויות]] - גם מרשם מחזיקי יחידות ההשתתפות כמשמעותו [[-|בסימן ז' בפרק ו'1]]; :- "נושה מהותי" - נושה של תאגיד שמתקיימים בו אחד מאלה: :: (1) נושה מובטח; :: (2) מי שבמועד הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, התאגיד חב לו סכום העולה על 75,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 83,450 ש"ח))) או סכום העולה על 10% מסך כל חובות התאגיד שאינם חובות מובטחים, לפי הנמוך מביניהם; :: (3) נאמן לסדרת תעודות התחייבות של התאגיד, אחת או יותר, ובלבד שבמועד הגשת הבקשה יתרת הערך הנקוב של סדרת תעודות ההתחייבות כאמור אינה נמוכה מהסכומים המפורטים בפסקה (2); :- "נסח תאגיד" - אחד מאלה, לפי העניין: :: (1) תמצית מידע ממוחשב מרשם החברות אם התאגיד הוא חברה; :: (2) תמצית מידע ממוחשב מרשם השותפויות אם התאגיד הוא שותפות; :- "תעודות התחייבות" - כהגדרתן [[בסעיף 35א לחוק ניירות ערך]], שהנפיק תאגיד; :- "תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)" - [[תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981]]; :- "תקנות ההוצאה לפועל" - [[תקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979]]; :- "תקנות סדר הדין האזרחי" - [[תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018]]. @ 2. תחולת [[תקנות סדר הדין האזרחי]] [[ותקנות ההוצאה לפועל]] : (א) [[תקנות סדר הדין האזרחי]] יחולו על הליכים בבית המשפט לפי [[החוק]] ולפי תקנות אלה, בשינויים המחויבים לפי העניין, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. : (ב) [[תקנות ההוצאה לפועל]] יחולו על הליכים המתנהלים לפני רשם ההוצאה לפועל לפי [[החוק]] ולפי תקנות אלה, בשינויים המחויבים לפי העניין, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. == פרק ב': פרסום == @ 3. פרסום בידי הממונה : (א) פרסום הודעות שעל הממונה לפרסם לפי תקנות אלה ייעשה בידי הממונה באתר האינטרנט של משרד המשפטים. : (ב) הנהלת בתי המשפט תפנה באתר האינטרנט שלה, באמצעות קישור, לפרסום באתר האינטרנט של משרד המשפטים. : (ג) הרשם יפנה באתר האינטרנט שלו, באמצעות קישור, לפרסום באתר האינטרנט של משרד המשפטים הנוגע להליך חדלות פירעון של תאגיד. : (ד) רשות האכיפה והגבייה תפנה באתר האינטרנט שלה, באמצעות קישור, לפרסום באתר האינטרנט של משרד המשפטים הנוגע להליך חדלות פירעון של יחיד. : (ה) ניתן צו לפתיחת הליכים לגבי תאגיד שעיקר עסקיו מתנהלים במגזר הערבי, רשאי בית המשפט להורות שהממונה יפרסם הודעה על מתן הצו בשפה הערבית, בדרך שבה מפרסם הממונה הודעות לגבי מתן צו לפתיחת הליכים. : (ו) נתן הממונה החלטה הטעונה פרסום או שהיה עליו לפרסם הודעה, יפרסמה בתוך 7 ימים מיום שנתן את ההחלטה או מיום שהומצאה לו ההודעה, לפי העניין, אלא אם כן נקבע בתקנות אלה אחרת. @ 4. המצאה לממונה לצורך פרסום : בית המשפט ומנהל מערכת ההוצאה לפועל, לפי העניין, ימציאו לממונה בלא דיחוי ובאופן מקוון כל החלטה שנתנו שעל הממונה לפרסם לפי [[החוק]] או לפי תקנות אלה. @ 5. העברת מידע לפרסום : מגיש בקשה או נאמן שחלה עליו חובה להעביר מסמך או הודעה לממונה לצורך פרסום, יעבירם לממונה בלא דיחוי. @ 6. המועד הקובע לפרסום : נקבע בתקנות אלה כי הודעה תפורסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים ובדרך נוספת, יהיה המועד שבו פורסמה ההודעה באתר האינטרנט של משרד המשפטים מועד הפרסום הקובע. @ 7. פרסום הנוגע לחייב שיש לו נושים מחוץ לישראל או שהציע תעודות התחייבות מחוץ לישראל : נוסף על האמור בתקנות אלה, פרסום הנוגע לחייב שיש לו נושים מחוץ לישראל או שהציע תעודות התחייבות מחוץ לישראל ייעשה באופן שיורה בית המשפט, הממונה או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, בשים לב למקום הימצאם של רוב הנושים ולשפה הרשמית במדינה שבה מתבצע הפרסום. = חלק ב': הליכי חדלות פירעון לגבי תאגיד = == פרק א': תחולה, פרשנות והמצאה == === סימן א': תחולה והגדרות === @ 8. תחולה על תאגיד : [[חלק זה]] יחול על הליכי חדלות פירעון לגבי תאגיד לפי [[סעיף 5 לחוק]]. @ 9. הגדרות [[לחלק ב']] : [[בחלק זה]] - :- "צד מעוניין" - התאגיד, נושה של התאגיד, חבר בתאגיד; :- "תצהיר הסתבכות כלכלית" - לגבי תאגיד, פירוט הנסיבות שהובילו לחדלות פירעונו של התאגיד או לצורך בצו למניעת חדלות פירעונו, לפי העניין. === סימן ב': המצאה === @ 10. חובת המצאה לממונה ודרכי ההמצאה : (א) המגיש בקשה, כתב בי-דין או מסמך אחר לבית המשפט, ובכלל זה בקשה שהוגשה במעמד צד אחד, ימציא העתק ממנו לממונה בלא דיחוי. : (ב) מסמכים שיש להמציאם לממונה לפי [[חלק זה]] יומצאו לו בהמצאה מקוונת באמצעות מערכת הממונט; מי שאינו מיוצג רשאי להמציא מסמכים למשרדי הממונה במחוז שבו מתנהל ההליך, במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. : (ג) העתק כתב בי-דין שיש להגישו לבית המשפט בעותק מודפס, יש להגיש לממונה נוסף על ההגשה המקוונת, גם בדרך שבה הוגש לבית המשפט. @ 11. דרכי ההמצאה : (א) המגיש כתב בי-דין לבית המשפט לפי [[חלק זה]], שלא נקבע לגביו אחרת, ימציא העתק ממנו לצדדים, בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית; נקבע מועד לדיון, ימציא המגיש את העתק כתב בי-הדין ואת ההזמנה לדיון בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית, ובה יצוין מועד הדיון כפי שהורה בית המשפט. : (ב) המצאה כאמור בתקנת משנה (א) תתבצע בסמוך ככל האפשר למועד הגשת כתב בי-הדין. @ 12. מען להמצאה : (א) מען להמצאת כתבי בי-דין ומסמכים אחרים לחייב שהוא תאגיד יהיה - :: (1) בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש תאגיד - הכתובת שציין התאגיד בבקשה לצו לפתיחת הליכים או מען אחר שיספק הנאמן לצורך המצאה לאחר מתן הצו לפתיחת הליכים; :: (2) בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש נושה - הכתובת הרשומה לפי הדין החל על התאגיד או מען אחר שיספק הנאמן לצורך המצאה לאחר מתן הצו לפתיחת הליכים. : (ב) מענם של נושי התאגיד יהיה המען שציין התאגיד בדוח שצירף לבקשה לצו לפתיחת הליכים או כל מען אחר הידוע למי שמוטלת עליו חובת ההמצאה לפי [[החוק]] ולפי תקנות אלה; לאחר שהוגשו תביעות החוב או שהודיע הנושה על מען אחר, המען יהיה המען המצוין בתביעת החוב או המען שמסר הנושה. : (ג) מענו של הממונה לצורך המצאה שאינה באמצעות מערכת הממונט יהיה משרדו שבאזור שיפוטו של בית המשפט שבו מתנהל ההליך, ובהליך לפני בית המשפט העליון - משרדו הראשי של הממונה בירושלים. == פרק ב': בקשה לצו לפתיחת הליכים והדיון בה == === סימן א': בקשת תאגיד לצו לפתיחת הליכים === @ 13. בקשת תאגיד לצו לפתיחת הליכים (תיקון: תשפ"א) : תאגיד המגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים יפרט בבקשתו כי התקיימו בו התנאים למתן הצו; התאגיד יצרף לבקשה את כל אלה: : (1) תצהיר הסתבכות כלכלית; : (2) דוח מפורט בדבר נכסי התאגיד וחובותיו, ערוך לפי [[טופס 1 שבתוספת]], הכולל רשימה של ההליכים המשפטיים המהותיים והליכי הגבייה שהתאגיד צד להם; : (3) נסח התאגיד; אם יש בנסח פרטים שאינם תואמים את פרטי התאגיד או מרשמיו, ימלא התאגיד את הפרטים המתוקנים [[טופס 1 שבתוספת|בחלק א' לטופס 1 לתוספת]] - "דוח מפורט בדבר נכסי התאגיד וחובותיו"; : (4) שם כונס הנכסים ופרטיו, אם התמנה לתאגיד או לנכסיו לפי החלטה של בית המשפט או של רשם ההוצאה לפועל, ומספר התיק שמינויו בתוקף ביום הגשת הבקשה ותאריך מינוי; : (5) רשימה של נושאי המשרה בתאגיד ביום הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, ושל נושאי המשרה שסיימו את תפקידם בתאגיד בתוך השנה שקדמה ליום הגשת הבקשה, המפרטת את שם בעל התפקיד, תיאור תפקידו, תאריך מינויו וסיום מינויו, כתובתו, פרטי ההתקשרות עמו ושיעורי החזקותיו בתאגיד אם ישנם; : (6) דוחות כספיים שנתיים של התאגיד לרבות הדוחות המאוחדים, לשנתיים שקדמו לשנת הגשת הבקשה, מבוקרים כדין בידי רואה חשבון, אם ישנם; קדם תאריך המאזן הכלול בדוח הכספי השנתי האחרון ביותר משלושה חודשים למועד הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, יצורפו גם דוחות סקורים אחרונים אם ישנם; התאגיד רשאי להגיש את הדוחות הכספיים במעטפה סגורה או באמצעי טכנולוגי אחר המבטיח את סודיות המידע לעיון בית המשפט ולממונה אם לעמדתו יש בהם סוד מסחרי או שגילוים עלול לפגוע בטובת התאגיד; נושה מהותי רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לקבל את המידע. @ 14. בקשת תאגיד להפעלתו במסגרת צו לפתיחת הליכים : נוסף על האמור [[בתקנה 13]], ביקש התאגיד במסגרת בקשתו לצו לפתיחת הליכים להפעילו לצורך שיקומו הכלכלי, יפרט בה גם את כל אלה: : (1) מתווה ראשוני לשיקומו הכלכלי של התאגיד, הנוגע לפעולות הנדרשות לשיקומו הכלכלי של התאגיד, ובכלל זה שינויים במבנה התאגיד, במבנה פעילותו העסקית, בחוב, בתחומי פעילות התאגיד ובמבנה כוח האדם; : (2) הערכת העלויות הצפויות של מימון הפעלת התאגיד במשך תקופת הקפאת ההליכים ופירוט אמצעי המימון; : (3) פרק הזמן שלגביו מבוקשת הפעלת התאגיד; : (4) תיאור התאגיד ועסקיו בפירוט הפעילות המשתקפת בדוחותיו הכספיים, לרבות דוחותיו המאוחדים; כמו כן יפורטו, בין השאר, עניינים אלה: :: (א) הענפים שבהם פועל התאגיד, מאפייני רישוי, מיסוי ופיקוח ממשלתי עליהם, אם הם מיוחדים לתאגיד; :: (ב) אפיון הלקוחות של התאגיד וכן מידת התלות בהם, ותיאור התקשרויות מהותיות של התאגיד עם לקוחות שהיקף המכירות עמם עולה על 10% מסך כל המכירות בשנה שקדמה למועד הגשת הבקשה; ניתן לתאר את ההתקשרויות בלי לציין את שמות הלקוחות; :: (ג) תלות בספקים, לרבות במשווקים או תלות במקורות חומרי גלם; :: (ד) המאפיינים הייחודיים וגורמי הסיכון בפעילותו של התאגיד בכל ענף שבו הוא פועל; :: (ה) שמו של היחיד השולט בתאגיד במישרין או בעקיפין, שיעור החזקותיו בתאגיד, סוג ניירות הערך שהוא מחזיק ועיסוקו העיקרי, לרבות פירוט התאגידים שבאמצעותם הוא מחזיק בניירות הערך של התאגיד, שיעור החזקותיהם בתאגיד, סוג ניירות הערך שהם מחזיקים ועיסוקם העיקרי, תאגידים נוספים שבהם שולט היחיד האמור שיש להם קשר עסקי לתאגיד נושא הבקשה; באשר להחזקות של התאגיד מגיש הבקשה בתאגידים אחרים, שהם תאגידים מהותיים, יפורטו שיעורי החזקותיו בתאגידים המהותיים, סוג ניירות הערך המוחזקים ועיסוקם העיקרי של התאגידים המהותיים; כמו כן יפורטו תאגידים שהתאגידים המהותיים שולטים בהם, שיעורי החזקותיהם, סוג ניירות הערך המוחזקים ועיסוקם העיקרי; ::: בפסקת משנה זו - :::- "השולט", בחברה - בעל השליטה כהגדרתו [[בסעיף 268 לחוק החברות]]; בשותפות מוגבלת ציבורית - בעל השליטה כהגדרתו [[בסעיף 65נא לפקודת השותפ((ו))יות]]; :::- "תאגיד מהותי" - תאגיד מוחזק שעסקיו מהותיים לעסקיו של התאגיד מגיש הבקשה; :: (ו) מרשם חברי התאגיד; :: (ז) רשימה מפורטת של ההסכמים המהותיים שהתאגיד צד להם; :: (ח) מידע בדבר חלוקה כהגדרתה [[בחוק החברות]] שבוצעה בשלוש השנים האחרונות; :: (ט) מספר המועסקים בתאגיד, ומספר המועסקים לאורך השנה שקדמה להגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים; :: (י) עמדת הנושים המהותיים לבקשה, אם ידועה לתאגיד. @ 15. הוראות בית המשפט לגבי פרטים ומסמכים : בית המשפט רשאי, לבקשת תאגיד, להורות על הפעלת התאגיד לצורך שיקומו הכלכלי, אף על פי שלא פירט חלק מהפרטים המנויים [[בתקנה 14]] או להורות כי יימסרו פרטים או מסמכים אחרים במקומם או נוסף עליהם, או שיימסרו במועד מאוחר יותר, ובלבד שהתאגיד פירט את הפרטים המפורטים [[בפסקאות (1) ו-(2) בתקנה האמורה]]. === סימן ב': בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים === @ 16. המצאת דרישה לתשלום חוב : דרישה לתשלום חוב כאמור [[בסעיף 10(א)(1) לחוק]] תומצא למענו של התאגיד בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית. @ 17. בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים : נושה המגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים יפרט בבקשתו כי התקיימו התנאים למתן הצו; הנושה יצרף לבקשתו את הפרטים או את המידע שלהלן: : (1) נסח התאגיד; : (2) ביקש הנושה להסתמך בבקשתו על חזקת חדלות פירעון לפי [[סעיף 10(א) לחוק]], יצרף לבקשה אסמכתאות מתאימות לקיומה של החזקה, לפי העניין; : (3) לעניין חזקה המבוססת על דרישת חוב לפי [[סעיף 10(א)(1) לחוק]], יצרף הנושה לבקשה את דרישת החוב שהומצאה לתאגיד, כולל האסמכתאות שצורפו אליה לגבי החוב וכן את תגובת התאגיד לדרישת החוב אם ניתנה; : (4) צירף הנושה לבקשה הצעה בעניין פירוק התאגיד או שיקומו הכלכלי - יפרט הנושה את הנימוקים והאסמכתאות להצעתו, ואם הציע להפעיל את התאגיד לצורך שיקומו, יפרט את המתווה הראשוני המוצע לשיקומו הכלכלי של התאגיד כאמור [[בתקנה 14(1)]], ככל האפשר. @ 18. פרטים ומסמכים נוספים : בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש נושה רשאי בית המשפט להורות כי יוגשו מסמכים ויפורטו פרטים אחרים, נוסף על המסמכים והפרטים המנויים [[בתקנה 17]] והכול כפי שיורה. @ 19. תגובת התאגיד לבקשה ותשובת הנושה מגיש הבקשה : (א) תאגיד יגיש את תגובתו לבקשת הנושה לצו לפתיחת הליכים בתוך 14 ימים לכל היותר מיום שבו הומצאה לו הבקשה. : (ב) הנושה שהגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים, יגיש את תשובתו לתגובת התאגיד בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאה לו תגובת התאגיד. : (ג) הורה בית המשפט על דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש התאגיד את תגובתו לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והנושה יגיש את תשובתו לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ד) לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן והעובדות המפורטות בהן יאומתו בתצהיר. : (ה) התאגיד והנושה ימציאו העתק מהתגובה והתשובה למבקש או לתאגיד, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתן. === סימן ג': המצאה ופרסום === @ 20. המצאת העתק מהבקשה לממונה : מגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים ימציא לממונה בלא דיחוי את העתק הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה, וכן הודעה על הגשת הבקשה ועל מועד הדיון בה לצורך פרסומה ערוכה לפי [[טופס 2 שבתוספת]]; נקבע דיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. @ 21. פרסום הודעה על הגשת הבקשה : (א) הממונה יפרסם הודעה על הגשת בקשה למתן צו לפתיחת הליכים באתר האינטרנט של משרד המשפטים, למעט אם הוגשה בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 21 לחוק]]. : (ב) הודעה בדבר הגשת בקשה לצו לפתיחת הליכים תכלול מידע בדבר שם התאגיד, מספר התאגיד וכתובתו, בית המשפט שאליו הוגשה הבקשה, תאריך הגשת הבקשה ותאריך הפרסום, מועד הדיון בבקשה אם נקבע, וכן פרטי מגיש הבקשה. @ 22. המצאה של בקשת תאגיד : אם מגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים הוא התאגיד, ימציא התאגיד לנושיו המהותיים את הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה ואת מועד הדיון בה בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית, בלא דיחוי, למעט אם הוגשה בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 21 לחוק]]; נקבע מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו; אם יש לתאגיד מעל 50 עובדים, ימציא התאגיד את הבקשה כאמור גם לוועד העובדים; הזמנה לדיון תיתלה במקום בולט במקום העבודה. @ 23. המצאה של בקשת נושה : אם מגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים הוא נושה, ימציא הנושה לתאגיד את הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה ואת מועד הדיון בה, בלא דיחוי, בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית, למעט אם הוגשה בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 21 לחוק]]; נקבע מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. @ 24. דרישת העתק מהבקשה : (א) המבקש ימציא לכל צד מעוניין, בלא דיחוי, עם קבלת דרישתו בכתב, העתק מהבקשה ואת כל המסמכים שצורפו אליה. : (ב) לבקשתו של כל אדם הסבור כי הוא עלול להיפגע מהבקשה, בית המשפט רשאי להורות למבקש להמציא לו העתק מהבקשה כמפורט בתקנה משנה (א). === סימן ד': התנגדות לבקשה לצו לפתיחת הליכים === @ 25. הגשת התנגדות : (א) המגיש התנגדות לבקשה לצו לפתיחת הליכים כאמור [[בסעיף 14 לחוק]], יגישה לבית המשפט בכתב ויפרט את נימוקי ההתנגדות; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) התנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים ממועד פרסום ההודעה על הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים. : (ג) מגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים יגיש תשובה להתנגדות בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההתנגדות. : (ד) הורה בית המשפט על דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (ב) או (ג), תוגש ההתנגדות לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והתשובה לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ה) מגיש ההתנגדות ומגיש הבקשה ימציאו העתק מההתנגדות או מהתשובה, למבקש ולמגיש ההתנגדות, לפי העניין, וכן לתאגיד, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. === סימן ה': הדיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים === @ 26. הדיון בבקשה : בית המשפט לא יקיים דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים, אלא אם כן שוכנע כי הבקשה הומצאה ופורסמה כדין והוצג אישור הממונה בדבר קבלת העתק מהבקשה. @ 27. חזרה מבקשה לצו לפתיחת הליכים וחילופי מבקשים : (א) מבקש רשאי לחזור בו מבקשה לצו לפתיחת הליכים באישור בית המשפט. : (ב) חזר מבקש מבקשתו לצו לפתיחת הליכים, או שזנח את הטיפול בה, רשאי בית המשפט, בכל שלב משלבי הדיון ועד מתן הצו לפתיחת הליכים, לפי בקשת נושה הרשאי להגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים, לצוות על חילופי המבקשים ועל המשך הדיון בבקשה בידי מבקש אחר. == פרק ג': סעדים זמניים עד למתן צו לפתיחת הליכים == === סימן א': בקשה לסעד זמני === @ 28. בקשה לסעד זמני והדיון בה (תיקון: תשפ"א-3) : (א) על בקשה לסעד זמני והדיון בה יחולו הוראות [[#פרק ט"ו|פרק כ"ח לתקנות סדר הדין האזרחי]] אם הן אינן סותרות את הוראות [[סימן זה]] ובשינויים המחויבים לפי העניין. : (ב) בקשה לסעד זמני, למעט בקשה שהוגשה במעמד צד אחד, תומצא בדרך שבה ממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים. @ 29. תגובת התאגיד : (א) אם נושה הגיש את הבקשה לסעד זמני והבקשה לא הוגשה במעמד צד אחד, יגיש התאגיד לבית המשפט את תגובתו לבקשה בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו, ולא יאוחר מ-24 שעות לפני המועד שנקבע לדיון בבקשה וימציאה למבקש הסעד הזמני. : (ב) אם התאגיד הגיש את הבקשה לסעד זמני והבקשה לא הוגשה במעמד צד אחר, נושה רשאי להגיש לבית המשפט את תגובתו לבקשה בתוך 7 ימים מיום שהוגשה הבקשה, ולא יאוחר מ-24 שעות לפני המועד שנקבע לדיון בבקשה וימציאה לתאגיד. @ 29א. פרסום הודעה על מתן סעד זמני (תיקון: תשפ"א) : (א) ניתן סעד זמני לפי [[סעיף 20(א)(3) לחוק]], ימציא הנאמן הזמני, בלא דיחוי, הודעה על מתן הסעד הזמני לממונה, לשם פרסומה בידי הממונה; ההודעה תהיה ערוכה לפי [[טופס 2א שבתוספת]]. : (ב) הממונה יפרסם הודעה על מתן סעד זמני באתר האינטרנט של משרד המשפטים; ההודעה תכלול את הפרטים המנויים [[בתקנה 21(ב)]] וכן את דבר מתן הסעד הזמני. === סימן ב': סעד זמני במעמד צד אחד === @ 30. המצאת ההחלטה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד : ניתן סעד זמני במעמד צד אחד, ימציא המבקש את העתק ההחלטה, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה וכן את העתק הערובה אם ישנה, למנויים להלן במסירה אישית ובלא דיחוי, אלא אם כן בית המשפט החליט על מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו: : (1) לתאגיד; : (2) לנאמן, אם מונה; : (3) אם המבקש הוא התאגיד, לנושים המהותיים; : (4) לכל אדם העלול להיפגע ממתן הסעד הזמני, כפי שיורה בית המשפט. @ 31. פרסום סעד זמני (תיקון: תשפ"א) : (א) ניתן סעד זמני במעמד צד אחד, שאינו סעד זמני לפי [[סעיף 20(א)(3) לחוק]], ישלח המבקש, בלא דיחוי, הודעה על מתן הצו לממונה לשם פרסומה; ההודעה תהיה ערוכה לפי [[טופס 3 שבתוספת]]. : (ב) הממונה יפרסם הודעה על מתן הסעד הזמני באתר האינטרנט של משרד המשפטים; ההודעה תכלול את הפרטים המנויים [[בתקנה 21(ב)]] וכן את דבר מתן הסעד הזמני. @ 32. המצאה של החלטה לביטול סעד זמני (תיקון: תשפ"א) : ניתנה החלטה המבטלת סעד זמני שניתן במעמד צד אחד או לפי [[סעיף 20(א)(3) לחוק]], ימציא מבקש הסעד הזמני, בלא דיחוי, העתקים של ההחלטה למנויים [[בתקנה 30]] ולממונה או יודיע להם על מתן ההחלטה בדרך אחרת שיורה בית המשפט; הממונה יפרסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים הודעה בדבר ביטול הסעד הזמני. == פרק ד': צו לפתיחת הליכים == === סימן א': צו לפתיחת הליכים === @ 33. פרטים בחוות הדעת הראשונית של הנאמן : בחוות דעת ראשונית לעניין סיכויי השיקום הכלכלי של התאגיד לפי [[סעיף 24 לחוק]], יחווה הנאמן את דעתו לגבי סיכויי השיקום הכלכלי של התאגיד, לגבי האמצעים למימון ההוצאות הכרוכות בהפעלת התאגיד ולגבי החשש שההפעלה תפגע בנושים; הנאמן יפרט את הפרטים המנויים [[בתקנות 13]] [[ו-14]] אם לא נכללו בבקשה לצו לפתיחת הליכים, וכן יפרט, ככל האפשר, את הפרטים האלה: : (1) סכומים ששולמו בעד שירותים והוצאות בארבעת החודשים שקדמו ליום הגשת חוות הדעת הראשונית והערכת העלות של השירותים וההוצאות שיידרשו לשם הפעלתו לצורך שיקומו הכלכלי של התאגיד; : (2) אמצעי המימון שעמדו לרשות התאגיד לתקופת ההפעלה והשימוש בהם מיום מתן הצו; : (3) אמצעי המימון שמוצע שיעמדו לרשות התאגיד לצורך שיקומו הכלכלי, בצירוף פרטיו המלאים של המממן והערבויות, הבטוחות או ביטחונות אחרים הנדרשים, אם נדרשים פרטים כאלה, למימון זה; : (4) כל מידע מהותי אחר מכל סוג שהוא, שיהיה דרוש לבית המשפט כדי להחליט אם להורות על הפעלת התאגיד לצורך שיקומו הכלכלי. @ 34. המצאת חוות הדעת הראשונית של הנאמן : הנאמן ימציא את חוות דעתו הראשונית, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה, לממונה, לתאגיד ולמבקש הצו לפתיחת הליכים. @ 35. פרסום הודעה על מתן הצו לפתיחת הליכים : ניתן צו לפתיחת הליכים, ישלח הנאמן בלא דיחוי העתק של הצו והודעה על מתן הצו לממונה לשם פרסומה בידי הממונה. @ 36. המצאת העתק מהצו לפתיחת הליכים : הנאמן ימציא, בסמוך ככל האפשר למועד מתן הצו, העתק מהצו לנושים המהותיים של התאגיד ולרשם וכן ישלח לרשם הודעה לפי [[טופס 4 שבתוספת]]; הממונה רשאי להורות לנאמן כי הודעה לרשם תישלח באמצעותו. @ 37. המצאה ופרסום הודעה על ביטול צו לפתיחת הליכים (תיקון: תשפ"א) : (א) בוטל צו לפתיחת הליכים, ישלח הנאמן בלא דיחוי, העתק של ההחלטה על ביטול הצו לממונה לשם פרסומה בידי הממונה. : (ב) בוטל צו לפתיחת הליכים, תומצא הודעה על כך במועד ובדרך שבה הומצאה ההודעה על מתן הצו לפתיחת הליכים. @ 38. ציון הליכים באתר התאגיד : התאגיד יפרסם באתר האינטרנט שלו, אם ישנו, בדף הבית באופן הבולט לעין כי הוא נמצא בשיקום או בפירוק, לפי העניין; משך הפרסום יהיה למשך הליכי חדלות הפירעון כהגדרתם [[בחוק]]. === סימן ב': הקפאת הליכים נגד אדם שלישי === @ 39. בקשה להקפאת הליכים נגד אדם שלישי : (א) המגיש בקשה להקפאת הליכים נגד אדם שלישי יגיש אותה כדרך שמגישים בקשה להסדר חוב של יחיד לפי [[חלק י' לחוק]]; בבקשה יציין המגיש כי מתקיימים בו התנאים למתן הצו וכן יפרט את ההליך או ההליכים שאליהם נוגעת הבקשה; העובדות המפורטות בבקשה ובמסמכים המצורפים לה יאומתו בתצהיר. : (ב) מגיש הבקשה ישלח העתק מהבקשה לממונה, לנאמן אם מונה, לנושים המהותיים של התאגיד ולנושים שלגביהם מתבקשת הקפאת ההליכים בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית. @ 40. התנגדות לבקשה להקפאת הליכים נגד אדם שלישי : על ההתנגדות לבקשה להקפאת הליכים נגד אדם שלישי יחול [[סימן ד' לפרק ב' לחלק ב']] בשינויים המחויבים; בית המשפט לא ידון בבקשה אלא אם כן שוכנע כי הבקשה הומצאה כדין והוצג אישור הממונה בדבר קבלת העתק מהבקשה. @ 41. סעד זמני בהקפאת הליכים נגד אדם שלישי (תיקון: תשפ"א-3) : הורה בית המשפט על הקפאת הליכים נגד אדם שלישי, רשאי הוא לתת סעד זמני הקבוע [[#פרק ט"ו|בפרק כ"ח לתקנות סדר הדין האזרחי]] אם סבר שמתן הסעד הזמני דרוש בנסיבות העניין. @ 42. פרסום והמצאה : הורה בית המשפט על הקפאת הליכים נגד אדם שלישי - : (1) בית המשפט רשאי להורות על פרסום הודעה על הקפאת ההליכים בדרך ובמועד שיורה; : (2) מגיש הבקשה ישלח העתק מהצו לממונה, לנאמן אם מונה, לנושים המהותיים של התאגיד ולנושים שלגביהם ניתנה הקפאת ההליכים בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית. == פרק ה': ההליכים בבית המשפט == @ 43. כותרת כתב בי-הדין : בכותרתו של כל כתב בי-דין לפי [[חלק זה]] יצוין לצד שמו של התאגיד אם הוא נמצא בפירוק, בשיקום או בהפעלה זמנית לפי העניין, כל עוד מתקיימים לגביו הליכי חדלות פירעון. @ 44. צירוף צד להליך : בית המשפט רשאי, לבקשתו של כל אדם, לצרפו כצד להליך חדלות פירעון של תאגיד המתנהל לפניו, אם נראה לו כי קיים חשש שאותו אדם עלול להיפגע מההחלטה שתתקבל באותו הליך או אם נראה לו כי צירופו נדרש לשם ייעול ההליכים, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים, להורות על צירופו של אדם כאמור מיוזמתו. @ 45. הוצאות משפט : הוצאות משפט הכרוכות בכל הליך עד למתן צו לפתיחת הליכים יחולו על מי שנקט את ההליך, אלא אם כן ציווה בית המשפט אחרת. == פרק ו': תפקיד הנאמן וסמכויותיו == === סימן א': הוראות כלליות === @ 46. הממונה כנאמן : מונה הממונה לנאמן, יבוא במקומו בית המשפט לעניין כל מעשה שבסמכות הממונה ולעניין כל רשות שהיתה צריכה להינתן על ידו, וכל מסמך שיש להגישו לפי [[החוק]] או לפי תקנות אלה לממונה, יגישו הממונה לבית המשפט. @ 47. הנאמן כצד להליכים : הנאמן יהיה צד לכל בקשה בהליך שבו מונה. @ 48. מידע : הנאמן לא ימסור מידע הנוגע לבקשות לפי תקנות אלה, באופן המפלה בין נושים אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה או שבית המשפט הורה אחרת. @ 49. הערה במרשם : (א) לבקשת הנאמן, יבדוק מי שמופקד על רישום נכסים בפנקס המתנהל לפי דין אם יש לתאגיד זכות בנכס הרשום באותו פנקס, ואם נמצא כך, ירשום במרשם הערה כי ניתן צו לפתיחת הליכים. : (ב) ניתן להעביר את בקשת הנאמן לפי תקנת משנה (א) גם באופן מקוון אם הממונה העמיד מערכת ממוחשבת לצורך זה. === סימן ב': בקשה למתן הוראות ופנייה לבית המשפט === @ 50. בקשה למתן הוראות : (א) בקשתו של הנאמן למתן הוראות המוגשת לבית המשפט תוגש בכתב, חתומה בחתימתו או בחתימת בא כוחו; לבקשה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה; הבקשה תוגש בלא תצהיר, זולת אם הורה בית המשפט אחרת. : (ב) הוגשה בקשה למתן הוראות לבית המשפט, ימציא הנאמן העתק מהבקשה לצדדים לה בסמוך ככל האפשר להגשת הבקשה; הוגשה הבקשה במעמד צד אחד, ימציא העתק מהבקשה לממונה בלבד. : (ג) בבקשה למתן הוראות באחד מהעניינים המנויים [[בסעיף 264 לחוק]] יהיו המשיבים ועדת הנושים, אם מונתה, והנושים המובטחים. : (ד) הנאמן רשאי לצרף מיוזמתו לבקשה למתן הוראות את מי שלדעתו יש לו עניין בבקשה. @ 51. הדיון בבקשה למתן הוראות : (א) הדיון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן יהיה במעמד הצדדים; על אף האמור, בית המשפט רשאי להחליט על יסוד הבקשה, התגובה והתשובה בלבד. : (ב) על אף האמור בתקנה משנה (א), בית המשפט רשאי לדון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן במעמד הנאמן והממונה בלבד, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שהכרעה בבקשה בידיעת הצדדים תסכל את התכלית שלשמה הוגשה הבקשה או תגרום לצדדים להליך נזק חמור ובלבד שהבקשה מוגשת בעניינים שלהלן: :: (1) תביעה או התגוננות בהליך משפטי בשם התאגיד לפי [[סעיף 44(א)(1) לחוק]]; :: (2) פשרה עם נושה או חייב של התאגיד בנוגע לגובה החוב ואופן תשלומו, שיש לה השפעה מהותית על היקף נכסי קופת הנשייה לפי [[סעיף 44(א)(4) לחוק]]; :: (3) הפעלת סמכות חקירה לפי [[סעיף 281 לחוק]] אם הורה בית המשפט לפי [[סעיף 281(ד) לחוק]] כי חקירה כאמור תתבצע באמצעות הנאמן; :: (4) בקשה למתן הוראות שהוגשה בעניין אחר, מטעמים מיוחדים שיירשמו. @ 52. תגובה ותשובה לבקשה למתן הוראות : (א) צד לבקשה יגיש את תגובתו לבקשה למתן הוראות בתוך 14 ימים לכל היותר מיום שבו הומצאה לו הבקשה. : (ב) הנאמן יגיש את תשובתו לתגובת הצדדים לבקשה בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאו לו תגובות הצדדים. : (ג) הורה בית המשפט על דיון בבקשה למתן הוראות במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש צד לבקשה את תגובתו לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והנאמן יגיש את תשובתו לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ד) לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן והעובדות המפורטות בתגובה יאומתו בתצהיר. : (ה) הנאמן והצד לבקשה ימציאו העתק מהתגובה ומהתשובה לנאמן או לצד לבקשה, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתן. @ 53. פנייה לבית המשפט : פנייה לבית המשפט בידי מי שנפגע מפעולת הנאמן כאמור [[בסעיף 54 לחוק]] תיעשה בתוך 45 ימים מיום שנודע לו על כך. === סימן ג': ניהול חשבונות ודוחות הנאמן === @ 54. ספרי חשבונות : הנאמן ינהל את ספרי החשבונות של התאגיד לפי כללי חשבונאות מקובלים; הנאמן ינהל לשם כך חשבון מיוחד לפי הכללים האמורים. @ 55. ביקורת הדוחות : (א) הורה בית המשפט על הפעלת התאגיד, יבוקרו הדוחות הכספיים והמידע בדבר תקבוליו והוצאותיו של הנאמן בידי רואה חשבון לפי תקני ביקורת מקובלים בישראל; בתקנת משנה זו, "הדוחות הכספיים" - דוחות כספיים המצורפים לדוחות הנאמן לפי [[סעיף 53(ד) לחוק]]. : (ב) הורה בית המשפט על הפעלת התאגיד כאמור בתקנה זו, הנאמן יפנה לבית המשפט בבקשה למינוי רואה חשבון מבקר לתקופת הליך חדלות הפירעון; טרם פנייתו לבית המשפט הנאמן יתייעץ עם הממונה בקשר למינוי. : (ג) הנאמן ימציא לרואה החשבון את המסמכים והאסמכתאות הדרושים לביקורת הדוחות. @ 56. אישור הוצאות : הנאמן ישלם למי שהכין את הדוח או השתתף בהכנתו מתוך נכסי קופת הנשייה את ההוצאות שהוציא לשם כך, ובלבד שבית המשפט אישרן מראש. == פרק ז': הפעלת התאגיד ושיקומו הכלכלי == === סימן א': בקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד והדיון בה === @ 57. בקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד : (א) בבקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד יציין הנאמן פרטים אלה: :: (1) הפעולות שנעשו עד כה לשיקומו הכלכלי של התאגיד והפעולות הנוספות הנדרשות לשם כך ובכלל זה שינויים במבנה התאגיד, במבנה פעילותו העסקית, בחוב, בתחומי פעילות התאגיד ובמבנה כוח האדם; :: (2) פרק הזמן המבוקש להארכת תקופת הפעלת התאגיד והסיבות לכך; :: (3) הערכת העלויות הצפויות של מימון הפעלת התאגיד במשך תקופת הפעלת התאגיד ופירוט אמצעי המימון. : (ב) הנאמן יצרף לבקשה דוח תקופתי עדכני למועד הגשת הבקשה. @ 58. הדיון בבקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד : על הדיון בבקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד יחולו, אם לא הורה בית המשפט אחרת, הוראות לעניין הדיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש תאגיד. === סימן ב': הליכים לאחר מתן צו לפתיחת הליכים המורה על הפעלת התאגיד לשם שיקומו הכלכלי === @ 59. הגשת הצעות לבית המשפט : (א) הצעת תכנית לשיקום כלכלי שיגיש הנאמן תכלול עדכון של הפרטים המנויים [[בתקנות 13]] [[ו-14]], אם יש צורך, וכן את הפרטים האלה: :: (1) הפרטים המנויים [[בסעיף 82(ב) לחוק]]; :: (2) תכנית הנאמן; :: (3) אם בין הנושים נכללים גם קרובים של התאגיד, יצוין הדבר בפירוט החזקותיהם; :: (4) פרטים לגבי נושים בעלי זיקה לתאגיד; :: (5) כללה התכנית המוצעת פטור מאחריות כמשמעותו [[בסעיף 82(ב)(5) לחוק]], יפורטו עילות התביעה שלגביהן ניתן הפטור והמועד שבו נוצרו; :: (6) הצעה בעניין סיווג נושים לאסיפות סוג כמשמעותן [[בסעיף 84 לחוק]], אם קיימת. : (ב) לעניין תקנה זו - ::- "זיקה" - קיום יחסי עבודה, קשרים עסקיים או מקצועיים, בדרך כלל או באופן חד-פעמי; ::- "תכנית הנאמן" - מקורות המימון לדרך המוצעת להמשך פעילותו העסקית של התאגיד ועלות מימונה, תזרים המזומנים הצפוי, היקף הייצור הצפוי ועלויותיו, היקף השיווק הצפוי ועלויותיו, רווח והפסד צפויים, שינויים ארגוניים צפויים ומועדיהם, ההערכות והנתונים שעליהם מתבססת המסקנה בדבר עדיפות התכנית או התכניות על פני המצב הקיים; והכול בציון המועד שאליו נוגעת ההערכה, המודל הכלכלי ששימש לה, ופירוט העובדות, ההנחות, החישובים והצפי שעליהם מבוססת ההערכה. @ 59א. המצאה ופרסום של הגשת בקשה לאישור תכנית לשיקום כלכלי בידי הנושים (תיקון: תשפ"א) : (א) הנאמן ימציא לממונה בלא דיחוי את העתק הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה וכן הודעה על הגשת הבקשה ועל מועד הדיון בה לצורך פרסומה; נקבע דיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו; הממונה יפרסם הודעה על הגשת בקשה לאישור תכנית לשיקום כלכלי באתר האינטרנט של משרד המשפטים. : (ב) הנאמן ימציא את התכנית לשיקום כלכלי ואת המסמכים שצורפו לה לנושיו המהותיים של התאגיד, בלא דיחוי; נקבע מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא הנאמן את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. : (ג) הנאמן ימציא לכל בעל עניין, בלא דיחוי, עם קבלת דרישתו בכתב, העתק מהתכנית לשיקום כלכלי ואת כל המסמכים שצורפו לה. @ 59ב. הגשת התנגדויות לתכנית לשיקום כלכלי של תאגיד (תיקון: תשפ"א) : (א) אדם הרוצה להתנגד להצעה לתכנית לשיקום כלכלי רשאי להגיש התנגדות לבית המשפט. : (ב) ההתנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים מיום שההצעה הוגשה לבית המשפט; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ג) מגיש ההתנגדות ימציא העתק מהתגובה לנאמן ולממונה בסמוך ככל האפשר למועד הגשת התגובה. : (ד) בית המשפט ידון בהתנגדות לאחר אישור התכנית לשיקום כלכלי בידי הנושים, אלא אם כן הורה אחרת. @ 59ג. הבאת התוכנית לאישור הנושים (תיקון: תשפ"ב) : (א) הורה בית המשפט על הבאת הצעה לתוכנית לשיקום כלכלי לאישור הנושים לפי [[סעיף 83 לחוק]], יורה על מועד לכינוס אסיפות סוג לאישורה ועל אופן כינוס האסיפות, וכן על כינוס אסיפות של חברי התאגיד אם התקיימו נסיבות כאמור [[בסעיף 83(ב) לחוק]]. : (ב) אם לא חלף המועד להגשת תביעות חוב לפי [[סעיף 210 לחוק]], יורה בית המשפט על המועד להגשת תביעות חוב לצורך קביעת כוח ההצבעה. @ 59ד. משלוח הודעה לנושים (תיקון: תשפ"ב) : הנאמן ימציא הודעה על החלטת בית המשפט לכנס אסיפות סוג, 21 ימים לפחות לפני המועד לכינוסן, לנושה שהגיש תביעת חוב או המנוי בבקשת התאגיד לצו לפתיחת הליכים; חלף המועד להגשת תביעות חוב לפי [[סעיף 210 לחוק]], ימציא הנאמן את ההודעה לנושה שהגיש תביעת חוב. @ 59ה. פרטי ההודעה וצרופותיה (תיקון: תשפ"ב) : (א) הודעה על אסיפת סוג שימציא הנאמן לפי [[תקנה 59ד]], תכלול את הפרטים האלה: :: (1) תאריך, שעה ומקום אסיפת הסוג; :: (2) מידע בדבר זכותו של נושה שהגיש תביעת חוב להשתתף באסיפת הסוג; :: (3) המועד הקובע להגשת תביעת חוב לצורך קביעת הזכאות להשתתף בהצבעה; :: (4) הרוב הקבוע [[בחוק]] הדרוש לאישור תוכנית לשיקום כלכלי; :: (5) המען לשליחת כתבי הצבעה, ובכלל זה כתובת דואר אלקטרוני. : (ב) הנאמן יצרף להודעה את המסמכים האלה: :: (1) הצעת התוכנית לשיקום כלכלי וכל המסמכים שצורפו אליה; :: (2) העתק מהחלטת בית המשפט על כינוס אסיפות הסוג ועל מועד הדיון באישור התוכנית בבית המשפט; הוחלט על מועד לדיון לאחר שנשלחה ההודעה, ימציא הנאמן את ההזמנה לדיון כאמור [[בתקנה 59ד]]; :: (3) נוסח ייפוי כוח להצבעה באמצעות שלוח; :: (4) נוסח כתב הצבעה; :: (5) כל מידע או מסמך אחר שהורה בית המשפט. @ 59ו. קביעת כוח ההצבעה (תיקון: תשפ"ב) : (א) הורה בית המשפט על מועד להגשת תביעות חוב לשם קביעת כוח ההצבעה של הנושים, יגישו הנושים את תביעות החוב כאמור [[בפרק א' לחלק ד']], ויחולו עליהן ההוראות לעניין זכות העיון בתביעות החוב והוצאות התביעה. : (ב) אם לנאמן ספק אם לאשר את התביעה או לדחותה, יסמן אותה כתביעה שיש לגביה התנגדות, ויתיר להצביע, בתנאי שאם תשתנה ההכרעה בעניינה של תביעה זו תיפסל ההצבעה האמורה או ישתנה כוחה בהתאם. : (ג) הוגשה תביעת חוב בשל חוב מותנה או בלתי קצוב, יחליט הנאמן מהם הסיכויים לדעתו לקיומו של התנאי או יחליט מהו שווי החוב, לפי העניין, ואולם זכות ההצבעה של נושה שהגיש תביעת חוב לפי [[סעיף 211(ד) לחוק]], תהיה לפי הערך שבה הוגשה; החליט הנאמן כי חוב בלתי קצוב אינו ניתן לאומדן הוגן, או כי לא ניתן להכריע בדבר סיכויי קיומו של תנאי בחוב מותנה, יפנה לבית המשפט ובית המשפט יכריע בדבר זכותו של הנושה להצביע באסיפות ובדבר כוח הצבעתו. : (ד) החליט הנאמן כי לנושה כוח הצבעה השונה מערך תביעת החוב שהגיש, ימציא לנושה הודעה על כך במועד הסמוך ככל האפשר למועד קבלת ההחלטה ולא יאוחר מ-72 שעות לפני מועד האסיפה. @ 59ז. פנייה לבית המשפט (תיקון: תשפ"ב) : (א) נושה שהגיש תביעת חוב וכן כל מי שרשאי להגיש תביעה כאמור, רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל או לשנות את ההחלטה בעניין כוח ההצבעה; הבקשה תוגש בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה. : (ב) הגשת בקשה לפי תקנה זו לא תדחה את מועד קיום האסיפות, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. : (ג) שינה בית המשפט את החלטת הנאמן, רשאי הוא להורות על קיומה של אסיפה נוספת או לתת כל צו אחר כפי שיראה לנכון וצודק בנסיבות העניין. === סימן ג': הצבעה באסיפות סוג (תיקון: תשפ"ב) === @ 59ח. זכות הצבעה (תיקון: תשפ"ב) : באסיפת סוג רשאים להצביע רק נושים שנקבע להם כוח הצבעה. @ 59ט. אופן ההצבעה (תיקון: תשפ"ב) : נושה רשאי להשתתף ולהצביע בעצמו, באמצעות שלוח או באמצעות כתב הצבעה. @ 59י. ייפוי כוח לשלוח (תיקון: תשפ"ב) : ביקש נושה להשתתף ולהצביע באמצעות שלוח, יערוך ייפוי כוח לשלוח; ייפוי כוח כאמור יהיה חתום ויאומת ביד עורך דין; השלוח יציג לנאמן את ייפוי הכוח בסמוך לפני תחילת האסיפה או במועד מוקדם יותר שצוין בזימון לאסיפה. @ 59יא. כתב הצבעה (תיקון: תשפ"ב) : ביקש נושה להצביע באמצעות כתב הצבעה, יעשה כן בכתב הצבעה בנוסח שיורה הממונה; הנושה ימסור את כתב הצבעתו לנאמן או ישלח אותו אליו למען הרשום בהודעה כך שיגיע לנאמן לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד כינוס האסיפה. @ 59יב. שליחת כתב הצבעה באמצעות מערכת מקוונת (תיקון: תשפ"ב) : הממונה רשאי לאפשר לשלוח כתב הצבעה באמצעות מערכת מקוונת שהעמיד לצורך כך; ההצבעה תתאפשר עד 12 שעות לפני מועד כינוס האסיפה או עד מועד מוקדם יותר שיורה הממונה שלא יעלה על 24 שעות לפני כינוס האסיפה; הועמדה מערכת מקוונת כאמור לשימוש האסיפה, יודיע על כך הנאמן בהודעה לפי [[תקנה 59ד]]. @ 59יג. הצבעות סותרות (תיקון: תשפ"ב) : הצביע נושה ביותר מדרך אחת, תימנה הצבעתו המאוחרת; לעניין זה, הצבעה של נושה בעצמו או באמצעות שלוח תיחשב מאוחרת להצבעה באמצעות כתב הצבעה. === סימן ד': ניהול אסיפת הסוג (תיקון: תשפ"ב) === @ 59יד. יושב ראש האסיפה (תיקון: תשפ"ב) : הנאמן יהיה יושב ראש אסיפת הסוג. @ 59טו. פרוטוקול של אסיפות הסוג (תיקון: תשפ"ב) : (א) הנאמן יהיה אחראי לעריכת פרוטוקול הדיון באסיפת הסוג. : (ב) פרוטוקול אסיפת הסוג יכלול, בין השאר, פירוט בדבר מועד ומקום האסיפה, הנושים המשתתפים באסיפה בעצמם, באמצעות שלוח מיופה כוח או באמצעות כתב הצבעה וערך נשייתם; נערכה הצבעה באסיפה - יפורטו בפרוטוקול ההחלטות שעמדו להצבעה ואופן הצבעתו של כל נושה; כמו כן יצוין שמו של עורך הפרוטוקול; הנאמן יחתום על הפרוטוקול. : (ג) הנאמן ישמור את הפרוטוקול במשרדו וימציא עותק ממנו לבית המשפט ולממונה; כמו כן יעמיד את הפרוטוקול לעיון באופן מקוון לכל המשתתפים או המצביעים באסיפה וישלח העתק ממנו למי מהם שביקש העתק כאמור. @ 59טז. השתתפות באסיפה באמצעי טכנולוגי (תיקון: תשפ"ב) : הנאמן רשאי לאפשר השתתפות באסיפת סוג בדרך של היוועדות חזותית, בשיחת ועידה או בכל אמצעי טכנולוגי אחר; הממונה רשאי להורות על דרישות טכניות לעניין האמצעים הנדרשים לכך, לפי [[סעיף 268 לחוק]]. === סימן ה': אישור אסיפות סוג ואישור בית המשפט את התוכנית לשיקום כלכלי (תיקון: תשפ"ב) === @ 59יז. מניין חוקי (תיקון: תשפ"ב) : (א) אסיפת סוג תתקיים בנוכחות הנאמן, והמניין החוקי בה יהיה לפי הוראות אלה: :: (1) אם מספר הנושים בעלי זכות הצבעה עולה על שלושה - שלושה נושים לפחות; :: (2) אם מספר הנושים הזכאים להשתתף ולהצביע אינו עולה על שלושה - כל הנושים; ואולם אם ישנם שלושה נושים זכאים כאמור וניתן לקיים את תנאי [[סעיף 85 לחוק]] בהשתתפות של שני נושים בלבד מתוכם - יהיה המניין חוקי גם בהיעדר הנושה הנוסף. : (ב) לעניין תקנת משנה (א), הצבעת נושה בכל אחת מדרכי ההצבעה לפי תקנות אלה תיחשב לעניין קיום המניין החוקי. @ 59יח. אסיפת סוג נדחית (תיקון: תשפ"ב) : לא התקיים מניין חוקי באסיפה בתום מחצית השעה ממועד תחילת האסיפה, תידחה האסיפה לשבוע שלאחר מכן, לאותו יום, לאותה שעה ולאותו מקום, ורשאי הנאמן להורות על מועד מאוחר יותר לקיום האסיפה הנדחית; הנאמן יודיע על קיומה של אסיפה נדחית למי שזכאי לקבל הודעה על קיום האסיפה כאמור [[בתקנה 59ד]] לא יאוחר מיום לאחר מועד האסיפה המקורית; לא התקיים באסיפה הנדחית מניין חוקי כאמור [[בתקנה 59יז]], תתקיים האסיפה בכל מספר משתתפים שהוא, ובלבד שנושה אחד לפחות השתתף בה; כתב הצבעה שנשלח לפי [[פרק זה]] לשם הצבעה באסיפה המקורית יימנה כהצבעה באסיפה הנדחית, אלא אם כן הנושה ששלח אותו שינה את הצבעתו לפני כינוס האסיפה הנדחית לפי [[פרק זה]]. @ 59יט. בקשה לאישור התוכנית לשיקום כלכלי בבית המשפט (תיקון: תשפ"ב) : אושרה התוכנית לשיקום כלכלי בידי הנושים וחברי התאגיד כאמור [[בסעיף 85 לחוק]], יגיש הנאמן לבית המשפט בקשה לאישורה בידי בית המשפט לא יאוחר מ-14 ימים לאחר כינוס האסיפות; הנאמן רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תוכנית לשיקום כלכלי גם אם לא אושרה כאמור [[בסעיף 85 לחוק]], לשם אישורה לפי [[סעיף 87 לחוק]]. @ 59כ. הגשת התנגדות לאישור תוכנית לשיקום כלכלי (תיקון: תשפ"ב) : (א) בעל עניין בהליכי חדלות הפירעון הרוצה להתנגד לאישור תוכנית לשיקום כלכלי שהוגשה לאישור בית המשפט לפי [[+|סעיפים 86]] [[או 87 לחוק]], יגיש לבית המשפט התנגדות ויפרט את נימוקיה; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) ההתנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים מהגשת הבקשה לאישור התוכנית לשיקום כלכלי בידי בית המשפט; מגיש ההתנגדות ימציא העתק מההתנגדות לנאמן ולממונה בסמוך ככל האפשר למועד הגשת ההתנגדות. : (ג) הנאמן יגיש תשובה להתנגדות בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההתנגדות וימציא העתק ממנה למגיש ההתנגדות ולממונה בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. : (ד) הורה בית המשפט על דיון בהתנגדות במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (ב) או (ג), תוגש ההתנגדות לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והתשובה תוגש לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. @ 59כא. פרסום והמצאה של החלטת בית המשפט (תיקון: תשפ"ב) : אישר בית המשפט תוכנית לשיקום כלכלי, ישלח הנאמן בלא דיחוי העתק מהחלטת בית המשפט והודעה על החלטה זו לשם פרסומה בידי הממונה. === סימן ו': הפסקת הפעלת התאגיד ומעבר להליכי פירוק (תיקון: תשפ"ב) === @ 60. הפסקת הפעלת התאגיד ומעבר להליכי פירוק : (א) מי שהגיש בקשה להפסקת הפעלת התאגיד ומעבר להליכי פירוק ימציא אותה כדרך שממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים כאמור [[בסימן ג' לפרק ב' לחלק ב']]. : (ב) ניתן צו כאמור, ישלח הנאמן הודעה על כך לרשם ערוכה לפי [[טופס 4 שבתוספת]]. == פרק ח': פירוק == @ 61. קביעת מועד לדיון בחיסול התאגיד : הורה בית המשפט על פירוקו של התאגיד, יורה באותו מועד על מועד לקיום דיון בחיסול התאגיד בתוך 18 חודשים מהמועד האמור ורשאי הוא להורות על מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו. @ 62. בקשה להפעלת תאגיד בפירוק : (א) ביקש הנאמן להפעיל את התאגיד בפירוק כאמור [[בסעיף 97 לחוק]], יפרט את נימוקי הבקשה, את תקופת ההפעלה המבוקשת וכן את הסמכויות הנחוצות לו לצורך ההפעלה, וכן יצרף לבקשה את הערכת העלויות הצפויות של מימון הפעלת התאגיד ואת פירוט אמצעי המימון. : (ב) הנאמן ימציא את הבקשה כדרך שממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש התאגיד. @ 63. בקשה להפסקת הפירוק ומעבר להליכי שיקום כלכלי : (א) בבקשה להפסקת הפירוק ומעבר להליכי שיקום כלכלי יפורטו נימוקי הבקשה וכן הפרטים המנויים [[בתקנה 14]]. : (ב) מגיש הבקשה ימציא את הבקשה כדרך שממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים כאמור [[בסימן ג' לפרק ב' בחלק ב']]. : (ג) ניתן צו כאמור, ישלח הנאמן הודעה על כך לרשם ערוכה לפי [[טופס 4 שבתוספת]]. = חלק ג': הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד = == פרק א': תחולה והמצאה == @ 64. תחולה על יחיד : [[חלק זה]] יחול על הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד לפי [[סעיף 101 לחוק]]. @ 65. דרכי ההמצאה לממונה : (א) בקשה, דיווח, הודעה, העתק של כתב בי-דין ומסמכים אחרים שיש להגיש לממונה בהליכי חדלות פירעון של יחיד לפי [[החוק]], לפי תקנות אלה או לפי הוראת הממונה, יומצאו לממונה באמצעות מערכת מקוונת. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), מי שאינו מיוצג רשאי להמציא לממונה מסמכים כאמור במשרדי הממונה במחוז שבו מתנהלים ההליכים במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. @ 66. דרכי המצאה לנאמן : הודעה, העתק של כתב בי-דין, בקשה, זימון ומסמכים אחרים שיש להמציאם לנאמן לפי [[חלק זה]] יומצאו לו באמצעות מערכת הממונט; מי שאינו מיוצג רשאי להמציא מסמכים כאמור במשרדי הממונה במחוז שבו מתנהלים ההליכים במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. @ 67. מען להמצאה : (א) מען להמצאת כתבי בי-דין ומסמכים אחרים ליחיד יהיה - :: (1) בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש היחיד - המען להמצאה שציין היחיד בבקשתו לצו לפתיחת הליכים, כל עוד לא הודיע היחיד לממונה על שינוי מען; :: (2) בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש נושה - מענו האחרון של היחיד הידוע לנושה, ואם אין מען הידוע לנושה, כתובת היחיד לפי [[סעיפים 2(א)(11) ו-(11א) לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965]], ובהעדר שם לרחוב או מספר לבית - סימן זיהוי אחר; לאחר הגשת דוח על מצבו הכלכלי של היחיד לפי [[סעיף 117(א) לחוק]] - המען להמצאה של היחיד שציין היחיד באותו הדוח, כל עוד לא הודיע היחיד לממונה על שינוי מען. : (ב) מענו של נושה יהיה לפי המידע שציין היחיד בדוח המצורף לבקשתו לצו פתיחת הליכים לפי [[סעיף 104(ב)(2)(א) לחוק]] או בדוח על מצבו הכלכלי לפי [[סעיף 117(א) לחוק]] או מען אחר שמסר הנושה, ואם הנושה הגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים - המען שציין בבקשה, ולאחר שהוגשה תביעת חוב - המען המצוין בה. : (ג) מענו של הממונה לצורך המצאה שלא באמצעות מערכת הממונט יהיה - :: (1) משרדי הממונה במחוז שבו מתנהלים הליכי חדלות הפירעון לגבי היחיד; :: (2) בהליך לפני בית המשפט העליון - משרדו הראשי של הממונה בירושלים. == פרק ב': בקשת יחיד לצו לפתיחת הליכים == === סימן א': בקשת היחיד לממונה === @ 68. בקשת היחיד לממונה : (א) בקשה לצו לפתיחת הליכים ודוח על מצבו הכלכלי שמגיש יחיד יהיו ערוכים לפי [[טופס 5 שבתוספת]], הטופס יאומת בתצהיר ויהיה חתום בחתימת היחיד; לבקשה כאמור יצורף כתב ויתור על סודיות ערוך לפי [[טופס 6 שבתוספת]]. : (ב) בקשת היחיד תוגש באופן מקוון; יחיד שאינו מיוצג רשאי להתייצב במשרדי הממונה במחוז שבו הוא מבקש לנהל את הליכי חדלות הפירעון ולהגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים שלא באופן מקוון; הממונה או מי שהסמיכו לצורך כך רשאי לאשר הגשת בקשה שלא בדרך של התייצבות אם מצא כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת, בנסיבות העניין. @ 69. חזרה מבקשה : (א) הממונה רשאי לאשר ליחיד לחזור בו מהבקשה טרם מתן הצו לפתיחת הליכים. : (ב) סירב הממונה לאשר ליחיד לחזור בו מהבקשה, יעביר את ההכרעה בבקשה לבית המשפט. @ 70. מחיקה מחוסר מעש : יחיד שהגיש בקשה למתן צו לפתיחת הליכים והממונה דרש ממנו להשלים פרטים או מסמכים, או להמציא מידע נוסף, רשאי הממונה למחוק את הבקשה מחוסר מעש, אם לא נענה היחיד לדרישת הממונה בתוך הזמן שציין הממונה בדרישתו ולאחר שהממונה איפשר ליחיד לנמק מדוע לא תימחק הבקשה. @ 71. זימון לדיון בבקשת יחיד : נקבע דיון כאמור [[בסעיף 105(ג) לחוק]], ימציא הממונה ליחיד הזמנה לדיון לא יאוחר מ-14 ימים לפני מועד הדיון. @ 72. קבלת מידע לגבי יחיד : (א) קבלת מידע בידי הממונה מגוף מוסר מידע תהיה בדרך מן הדרכים המפורטות להלן או בשילוב של דרכים אלה, כולן או מקצתן, והכול כפי שיורה הממונה לגבי אותו גוף: :: (1) בתקשורת מחשבים; :: (2) על גבי מצע אופטי; :: (3) במסמך מודפס. : (ב) בתקנה זו - ::- "גוף מוסר מידע" - גוף המנוי [[#תוספת 1 חלק א פרט 16|בפסקאות 16 עד 19 לחלק א' לתוספת הראשונה לחוק]]; ::- "מידע" - מידע מהסוג שגוף מוסר מידע ימסור לפי [[טור ב' לחלק א' לתוספת הראשונה לחוק]] [[וטור ב' לחלק ב' לתוספת הראשונה לחוק]]; ובאשר למידע הנוגע לזכויות היחיד - מידע לגבי זכויות בעלות ובעלות משותפת וכן אם ליחיד יש זכויות של מיופה כוח, מורשה חתימה, נאמן או נהנה. === סימן ב': צו לפתיחת הליכים === @ 73. צו לפתיחת הליכים : צו לפתיחת הליכים יהיה ערוך לפי נוסח [[טופס 7 שבתוספת]]; הממונה ורשם ההוצאה לפועל רשאים להוסיף או לגרוע [[טופס 7 שבתוספת|מהטופס]] לפי נסיבות ההליך, בהתאם לסמכויותיהם לגבי ההליך. @ 74. פרסום הודעה על מתן צו : נתן הממונה צו לפתיחת הליכים לבקשת יחיד, יפרסם הודעה על כך בסמוך ככל האפשר למתן הצו; בהודעה יצוינו שם היחיד, מספר זהותו וכתובתו, תאריך פרסום ההודעה, שמו של הנאמן שמונה ופרטי ההתקשרות עמו ובית המשפט המוסמך לדון בבקשה לביטול הצו. @ 75. העתק מהצו : (א) ניתן צו לפתיחת הליכים לבקשת יחיד, ישלח הממונה בדואר בסמוך ככל האפשר לאחר מתן הצו, העתק מהצו ליחיד ולנושים שפרטי זהותם ידועים לו; הנאמן יוודא את קבלת ההעתק בדרך של וידוא טלפוני או באמצעות דואר אלקטרוני; הממונה רשאי להמציא צו לפתיחת הליכים בתקשורת בין מחשבים לנושה שביקש שהצווים יומצאו לו בדרך זו, אם אישר זאת הממונה לגבי אותו נושה. : (ב) היחיד ימציא את העתק הצו לנושים שפרטי זהותם אינם ידועים לממונה בדואר רשום עם אישור מסירה. : (ג) בתקנה זו, "נושים שפרטי זהותם ידועים לממונה" - נושים שלגביהם מסר היחיד שם מלא, כתובת ואחד מאלה: כתובת דואר אלקטרוני או מספר טלפון נייד. === סימן ג': בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים === @ 76. בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים : (א) בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים לפי [[סעיף 108 לחוק]] תוגש לבית המשפט; העובדות המפורטות בבקשה יאומתו בתצהיר; בבקשה יפורטו הנימוקים לביטול הצו ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) מגיש הבקשה לביטול ימציאה ליחיד, במסירה אישית בלא דיחוי, למעט אם הוגשה במעמד צד אחד, וכן ימציא העתק מהבקשה לממונה ולנאמן. : (ג) היחיד רשאי להגיב לבקשה לביטול בתוך 10 ימים מיום שהומצאה לו הבקשה או בתוך תקופה שהורה עליה בית המשפט. @ 77. דיון בבקשה לביטול צו לפתיחת הליכים : (א) בית המשפט ימציא הזמנה לדיון בבקשה לביטול צו לפתיחת הליכים למבקש, ליחיד, לנאמן ולממונה. : (ב) בדיון בבקשה לביטול צו לפתיחת הליכים רשאי בית המשפט לבקש מהיחיד וממגיש הבקשה פרטים נוספים וראיות נוספות לרבות השמעת עדים, אם יראה בכך צורך. @ 77א. פרסום הודעה על ביטול צו לפתיחת הליכים (תיקון: תשפ"א) : (א) בוטל צו לפתיחת הליכים לפי [[סעיף 108 לחוק]], ימציא הנאמן הודעה על ביטול הצו לממונה בלא דיחוי, לשם פרסומה בידי הממונה, והממונה יפרסם הודעה על ביטול הצו. : (ב) בוטל צו לפתיחת הליכים, הנאמן ימציא ליחיד הודעה על ביטול הצו. == פרק ג': בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים == === סימן א': בקשת הנושה והדיון בה === @ 78. דרישה לתשלום חוב : דרישה לתשלום חוב כאמור [[בסעיף 110(א)(1) לחוק]] תהיה ערוכה לפי [[טופס 8 שבתוספת]] ותומצא למענו של היחיד בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית. @ 79. בקשת נושה : (א) בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים לגבי יחיד תוגש לבית המשפט ערוכה לפי [[טופס 9 שבתוספת]]; הנושה יצרף לבקשה אסמכתאות לכך שהתקיימו העילות למתן הצו. : (ב) ביקש הנושה להסתמך בבקשתו על חזקת חדלות פירעון לפי [[סעיף 110(א) לחוק]], יצרף לבקשה אסמכתאות מתאימות לקיומה של החזקה, לפי העניין. @ 80. משלוח העתק : (א) נושה המגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים ימציא, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה, העתק מהבקשה ומהמסמכים שצורפו לה ליחיד במסירה אישית ולממונה. : (ב) הנושה יצרף להעתק הבקשה את החלטת בית המשפט על מועד הדיון בבקשה; נקבע מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. @ 81. תגובה ותשובה לבקשה : (א) היחיד יגיש את תגובתו לבקשת הנושה לצו לפתיחת הליכים בתוך 14 ימים לכל היותר מהיום שבו הומצאה לו הבקשה. : (ב) הנושה שהגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים יגיש את תשובתו לתגובת היחיד בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאה לו תגובת היחיד. : (ג) הורה בית המשפט על דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש היחיד את תגובתו לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והנושה יגיש את תשובתו לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ד) לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן והעובדות המפורטות בהן יאומתו בתצהיר; מגיש התגובה או התשובה ימציאו העתק ממנה ליחיד או למבקש, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. @ 82. התנגדות לבקשה לצו לפתיחת הליכים : (א) המגיש התנגדות לבקשה כאמור [[בסעיף 113 לחוק]] יגישה לבית המשפט בכתב ויפרט את נימוקי ההתנגדות; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) ההתנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים מיום שנודע למגיש על הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים; מגיש ההתנגדות ימציא העתק מההתנגדות למגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים, ליחיד ולממונה, בסמוך ככל האפשר למועד הגשת ההתנגדות. : (ג) מגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים יגיש תשובה להתנגדות בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההתנגדות וימציא העתק ממנה למגיש ההתנגדות, ליחיד ולממונה בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. : (ד) הורה בית המשפט על דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (ב) או (ג), תוגש ההתנגדות לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והתשובה לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. @ 83. חזרה מבקשת נושה לצו לפתיחת הליכים : (א) נושה שהגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים רשאי לחזור בו מבקשתו באישור בית המשפט. : (ב) חזר נושה מבקשתו לצו לפתיחת הליכים, או שזנח את הטיפול בה, רשאי בית המשפט, בכל שלב משלבי הדיון עד מתן הצו לפתיחת הליכים, לפי בקשת נושה הרשאי להגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים, לצוות על חילופי המבקשים ועל המשך הדיון בבקשה בידי המבקש החדש. === סימן ב': בקשה לסעד זמני === @ 84. בקשה לסעד זמני והדיון בה (תיקון: תשפ"א-3) : (א) על בקשה לסעד זמני לפי [[סעיף 119 לחוק]] והדיון בה יחול [[#פרק ט"ו|פרק כ"ח לתקנות סדר הדין האזרחי]] אם הן אינן סותרות את הוראות [[סימן זה]] ובשינויים המחויבים לפי העניין. : (ב) בקשה לסעד זמני תומצא בדרך שבה ממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים. : (ג) אם נושה הגיש את הבקשה לסעד זמני והבקשה לא הוגשה במעמד צד אחד, יגיש היחיד לבית המשפט את תגובתו לבקשה בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו הבקשה ולא יאוחר מ-24 שעות לפני המועד שנקבע לדיון בבקשה וימציאה למבקש הסעד הזמני. @ 85. המצאת ההחלטה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד : ניתן סעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 119 לחוק]], ימציא המבקש את העתק ההחלטה, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה וכן את העתק הערובה אם ישנה, למנויים להלן במסירה אישית ובלא דיחוי, אלא אם כן בית המשפט הורה על מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו: : (1) ליחיד או לנושה שהגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים; : (2) לכל אדם העלול להיפגע ממתן הסעד הזמני, כפי שיורה בית המשפט. @ 86. פרסום הודעה על מתן סעד זמני (תיקון: תשפ"א) : (א) ניתן סעד זמני במעמד צד אחד שאינו סעד זמני לפי [[סעיף 119(א)(2) לחוק]], ימציא המבקש, בלא דיחוי, הודעה על מתן הסעד הזמני לממונה, לשם פרסומה בידי הממונה; ההודעה תהיה ערוכה לפי [[טופס 9א שבתוספת]]. : (ב) ניתן סעד זמני לפי [[סעיף 119(א)(2) לחוק]], ימציא הנאמן הזמני, בלא דיחוי, הודעה על מתן הסעד הזמני לממונה, לשם פרסומה בידי הממונה; ההודעה תהיה ערוכה לפי [[טופס 9ב שבתוספת]]. : (ג) הממונה יפרסם הודעה על מתן סעד זמני שניתן במעמד צד אחד או לפי [[-|סעיף 119(א)(2)]] באתר האינטרנט של משרד המשפטים; ההודעה תכלול את הפרטים המנויים [[בתקנה 74]] וכן את דבר מתן הסעד הזמני. @ 87. המצאה ופרסום של החלטה לביטול סעד זמני שניתן במעמד צד אחד (תיקון: תשפ"א) : ניתנה החלטה המבטלת סעד זמני שניתן במעמד צד אחד או לפי [[סעיף 20(א)(3) לחוק]], ימציא אותה מבקש הסעד הזמני, בלא דיחוי, למנויים [[בתקנה 85]] ולממונה, או יודיע להם על מתן ההחלטה בדרך אחרת שיורה בית המשפט; הממונה יפרסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים הודעה בדבר ביטול הסעד הזמני. === סימן ג': צו לפתיחת הליכים לבקשת נושה === @ 88. דיון בבקשה : בית המשפט לא יקיים דין בבקשה לצו לפתיחת הליכים לבקשת נושה אלא אם כן שוכנע כי הומצאו ליחיד ולממונה העתקים מהבקשה והם זומנו לדיון כדין. @ 89. צו לפתיחת הליכים ופרסום הודעה על מתן צו לפתיחת הליכים לבקשת נושה : (א) צו לפתיחת הליכים יהיה ערוך לפי נוסח [[טופס 7 שבתוספת]]; בית המשפט רשאי להוסיף או לגרוע [[טופס 7 שבתוספת|מהטופס]] לפי נסיבות ההליך, לפי סמכויותיו לגבי ההליך. : (ב) ניתן צו לפתיחת הליכים לבקשת נושה, ישלח הנאמן, בלא דיחוי, העתק של הצו והודעה על מתן הצו לממונה לשם פרסומה בידי הממונה והממונה יפרסם על כך הודעה; ההודעה תכלול את שמו של מגיש הבקשה וכן את הפרטים המנויים [[בתקנה 74]]. @ 90. המצאת הצו לפתיחת הליכים לבקשת נושה : (א) הממונה ישלח ליחיד העתק מהצו בדואר, להעתק יצרף הודעה כי על היחיד להגיש דוח כאמור [[בסעיף 117 לחוק]]; הנאמן יוודא את קבלת ההעתק בידי היחיד. : (ב) בסמוך ככל האפשר לאחר הגשת הדוח על מצבו הכלכלי של היחיד לפי [[סעיף 117 לחוק]], ישלח הממונה את העתק הצו לנושים שפרטי זהותם ידועים לו כהגדרתם [[בתקנה 75]] ותחול [[תקנה 75]]; היחיד ימציא בדואר רשום עם אישור מסירה את העתק הצו לנושים שפרטי זהותם אינם ידועים לממונה. @ 91. דוח על מצבו הכלכלי של היחיד : (א) דוח על מצבו הכלכלי של היחיד לפי [[סעיף 117 לחוק]], יהיה ערוך לפי [[טופס 5 שבתוספת]]; [[טופס 5 שבתוספת|הטופס]] יאומת בתצהיר ויהיה חתום בחתימת היחיד. : (ב) דוח כאמור בתקנת משנה (א) יוגש כדרך שמגישים בקשת יחיד לצו לפתיחת הליכים, לפי [[תקנה 68(ב)]]. == פרק ד': ההליכים בבית המשפט == @ 92. כותרת כתב בי-דין : בכותרתו של כל כתב בי-דין לפי [[חלק זה]] יצוין שמו של היחיד, ואם ניתן לגביו צו לפתיחת הליכים, יצוין שהיחיד "בחדלות פירעון" כל עוד מתקיימים לגביו הליכי חדלות פירעון. @ 93. צירוף צד להליך : בית המשפט רשאי, לבקשתו של כל אדם, לצרפו כצד להליך חדלות פירעון של יחיד המתנהל לפניו, אם נראה לו כי קיים חשש שאותו אדם עלול להיפגע מההחלטה שתתקבל באותו הליך או אם נראה לו כי צירופו נדרש לשם ייעול ההליכים, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים, להורות על צירופו של אדם כאמור מיוזמתו. @ 94. הוצאות משפט : הוצאות משפט הכרוכות בכל הליך עד למתן צו לפתיחת הליכים יחולו על מי שנקט את ההליך אלא אם כן ציווה בית המשפט אחרת. == פרק ה': תפקיד הנאמן וסמכויותיו == === סימן א': הנאמן וסמכויותיו === @ 95. הנאמן כצד להליכים : הנאמן יהיה צד לכל בקשה בהליך שבו מונה. @ 96. מידע : הנאמן לא ימסור מידע הנוגע לבקשות לפי תקנות אלה, באופן המפלה בין נושים אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה או שבית המשפט הורה אחרת. @ 97. הערה במרשם : (א) לבקשת הנאמן, יבדוק מי שמופקד על רישום נכסים בפנקס המתנהל לפי דין אם יש ליחיד זכות בנכס הרשום באותו פנקס, ואם נמצא כך, ירשום במרשם הערה כי ניתן הצו לפתיחת הליכים. : (ב) ניתן להעביר את בקשת הנאמן לפי תקנת משנה (א) גם באופן מקוון אם הממונה העמיד מערכת ממוחשבת לצורך זה. === סימן ב': בקשה למתן הוראות ופנייה לבית המשפט === @ 98. בקשה למתן הוראות : (א) בקשתו של הנאמן למתן הוראות המוגשת לבית המשפט תוגש בכתב, חתומה בחתימתו או בחתימת בא כוחו; לבקשה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה; הבקשה תוגש בלא תצהיר, זולת אם הורה בית המשפט אחרת. : (ב) הגיש הנאמן בקשה למתן הוראות לבית המשפט, ימציא העתק מהבקשה לממונה ולצדדים לה בסמוך ככל האפשר לאחר הגשת הבקשה; הוגשה הבקשה למתן הוראות במעמד צד אחד, ימציא העתק ממנה לממונה בלבד. : (ג) הנאמן רשאי לצרף מיוזמתו לבקשה למתן הוראות את מי שלדעתו יש לו עניין בבקשה. @ 99. הדיון בבקשה למתן הוראות : (א) הדיון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן יהיה במעמד הצדדים; על אף האמור, בית המשפט רשאי להחליט על יסוד הבקשה, התגובה והתשובה בלבד. : (ב) על אף האמור בתקנה משנה (א), בית המשפט רשאי לדון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן במעמד הנאמן והממונה בלבד, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שהכרעה בבקשה בידיעת הצדדים תסכל את התכלית שלשמה הוגשה הבקשה או תגרום לצדדים להליך נזק חמור, מטעמים מיוחדים שיירשמו. @ 100. תגובה ותשובה לבקשה למתן הוראות : (א) צד לבקשה יגיש את תגובתו לבקשה למתן הוראות בתוך 14 ימים לכל היותר מיום שבו הומצאה לו הבקשה. : (ב) הנאמן יגיש את תשובתו לתגובת הצדדים לבקשה בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאו לו תגובות הצדדים. : (ג) הורה בית המשפט על דיון בבקשה למתן הוראות במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש צד לבקשה את תגובתו לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והנאמן יגיש את תשובתו לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ד) לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן והעובדות המפורטות בתגובה יאומתו בתצהיר. : (ה) הנאמן והצד לבקשה ימציאו העתק מהתשובה ומהתגובה לנאמן או לצד לבקשה, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתן. @ 101. פנייה לממונה או לבית המשפט : פנייה לממונה או לבית המשפט בידי מי שנפגע מפעולת הנאמן כאמור [[בסעיף 139 לחוק]] תיעשה כדרך שמגישים בקשה לבית המשפט או לממונה, בתוך 45 ימים מיום שנודע לו על כך. @ 101א. גילוי מידע מרשות המסים או מתאגיד בנקאי (תיקון: תשפ"א) : היחיד או הנושים רשאים לפנות לבית המשפט בבקשה כי יורה על גילוי מידע או מסמך שקיבל הנאמן מתאגיד בנקאי או מרשות המסים לפי [[סעיף 150 לחוק]]; הבקשה תוגש בתוך 60 ימים מיום שהורה בית המשפט על העברת המידע לנאמן; המבקש יפרט בבקשתו את המידע או המסמך שהוא מבקש לגלות לו, בציון המטרה שלשמה הוא זקוק למידע או למסמך כאמור; בית המשפט רשאי להורות כי הדיון בשאלת גילוי המידע או המסמך יתקיים כולו או חלקו בהיעדר המבקש. === סימן ג': ניהול חשבונות === @ 102. ספרי חשבונות : הפעיל הנאמן את עסקו של היחיד, ינהל לשם כך חשבון מיוחד לפי כללי חשבונאות מקובלים. === סימן ד': דוח ממצאי בדיקה והצעת הממונה לצו לשיקום כלכלי (תיקון: תשפ"א) === @ 103. פרטי דוח ממצאי הבדיקה ואופן הגשתו : (א) הנאמן יגיש בטופס מקוון את דוח ממצאי הבדיקה לפי [[סעיף 153 לחוק]], בנוסח שיופיע באתר הנאמנים, לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין; טופס דוח ממצאי בדיקה יכלול, נוסף על הפרטים [[בסעיף 153(ג) לחוק]], את הפרטים האלה: :: (1) פרטים בדבר הליך חדלות הפירעון של היחיד; :: (2) פרטים בדבר הליכי חדלות פירעון קודמים שנפתחו לגבי היחיד, ובכלל זה פרטים בדבר אופן סיומם של הליכים כאמור, אם הסתיימו; :: (3) פרטים בדבר הליכי חדלות פירעון שמתנהלים לגבי בן זוגו של היחיד, ילדיו הקטינים או מי שפרנסתם עליו; :: (4) פרטיו האישיים של היחיד ותיאור נסיבותיו האישיות, ובכלל זה מצבו המשפחתי, בציון מספר ילדיו הקטינים והבגירים, ומי שפרנסתם עליו; :: (5) עיסוקם של היחיד ובן זוגו בחמש השנים האחרונות; :: (6) הכנסותיהם של היחיד ובן זוגו, ילדיו הקטינים, או מי שפרנסתם עליו, מהשנתיים שקדמו להגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים של היחיד עד מועד הגשת דוח ממצאי הבדיקה; :: (7) הוצאות מחיה חודשיות של היחיד, בן זוגו, ילדיו הקטינים, או מי שפרנסתו עליו; :: (8) פרטים בדבר חובת תשלום המזונות של היחיד; :: (9) התנהלות היחיד ממועד יצירת החובות ועד לצו לפתיחת הליכים, הנסיבות שבהן נוצרו החובות, הסיבות שהובילו לחדלות הפירעון של היחיד, וכן פרטים בדבר הליכי חדלות פירעון בעניינם של אחרים והסדרי חוב כהגדרתם [[בחלק י' לחוק]] בעניינו של היחיד, הקשורים לנסיבות ההסתבכות של היחיד, ובכלל זה פרטים בדבר אופן סיומם של הליכים כאמור, אם הסתיימו; :: (10) פרטים בדבר כושר ההשתכרות ודמי המחיה של היחיד; :: (11) התנהלותו של היחיד במסגרת ההליך, ובכלל זה עמידתו בתשלומים שהוטלו עליו לנכסי קופת הנשייה במסגרת ההליך ובחובות הדיווח החלות עליו; :: (12) מידע מהותי נוסף העולה מבדיקת מצבו הכלכלי של היחיד, שהנאמן סבור שיש להציגו במסגרת הדוח. : (ב) בכתיבת הדוח ייתן הנאמן את דעתו לפרטיותם של מי שמוזכרים בו. : (ג) הנאמן לא יכלול בדוח מידע שיש בגילויו כדי לפגוע בהמשך ניהול ההליכים. @ 104. עיון בדוח ממצאי הבדיקה : (א) הגיש הנאמן את הדוח לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, יעמידו אותו לעיון הנושים בלא דיחוי במערכת הממונט או במערכת המחשוב של ההוצאה לפועל, לפי העניין. : (ב) נגע מידע שהעמיד הממונה או רשם ההוצאה לפועל לעיון לפי [[סימן זה]] לקטין, לא יצוינו פרטי שמו וזהותו, למעט עובדת היותו קטין, אלא אם כן מדובר בשמו ובפרטיו של היחיד עצמו. @ 105. הודעה ליחיד ולנושים על הגשת הדוח : הועמד הדוח לעיון הנושים במערכת הממונט או במערכת המחשוב של ההוצאה לפועל, ימסור הנאמן העתק מהדוח ליחיד והודעה לנושים, כאמור [[בסעיף 153(ד) לחוק]], בתוך שלושה ימים מיום שהועמד לעיון. @ 106. התייחסות הנושים והיחיד לדוח ממצאי הבדיקה : יחיד או נושה המעוניין להעביר עמדה לדוח ממצאי הבדיקה לפי [[סעיף 153(ה) לחוק]], יעבירה לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, באופן מקוון; מי שאינו מיוצג רשאי להגיש עמדה למשרדי הממונה במחוז שבו מתנהל הליך חדלות הפירעון או ללשכת הוצאה לפועל, לפי העניין, במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. @ 106א. תגובה להצעת הממונה (תיקון: תשפ"א) : היחיד או נושה המעוניין להגיש לבית המשפט תגובה להצעת הממונה לצו לשיקום כלכלי, רשאי להגישה בתוך 30 ימים מהגשת ההצעה בידי הממונה, ובלבד שהתגובה תוגש 7 ימים לפחות לפני מועד הדיון בהצעה; היחיד או הנושה ימציאו העתק מהתגובה לממונה. === סימן ה': שכר הנאמן מקופת הנשייה בהליכי חדלות פירעון לגבי יחידים (תיקון: תשפ"ב) === @ 106ב. הגדרות [[לסימן ה']] (תיקון: תשפ"ב, [הודעות]) : [[בסימן זה]] - :- "נאמן" - מי שמונה לפי [[סעיף 125 לחוק]]; :- "שכר בסיס" - סכום של 4,500 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 5,007 ש"ח))) בצירוף מס ערך מוסף; סכום זה יכלול החזר הוצאות לשנה הראשונה; :- "מקדמת שכר" - מקדמה המשולמת על חשבון השכר הסופי מנכסי קופת הנשייה לאחר שנוכו מהם אגרות; סכום המקדמה יהיה 3,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 3,338 ש"ח))) בצירוף מס ערך מוסף או סכום שנצבר בנכסי קופת הנשייה עד מועד תשלום המקדמה, בניכוי אגרות כאמור, לפי הנמוך שבהם. @ 106ג. תשלום מקדמת שכר (תיקון: תשפ"ב) : עם הגשת דוח ממצאי הבדיקה על ידי הנאמן, יורה הממונה כי תשולם לנאמן מקופת הנשייה מקדמת שכר לבקשת הנאמן או מיוזמתו. @ 106ד. קביעת שכר סופי והוצאות (תיקון: תשפ"ב, [הודעות]) : (א) נאמן המבקש ששכרו יחושב לפי [[תקנה 8 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)]], יגיש את בקשתו לממונה והממונה יחליט על שכרו; אם הסכום שחושב נמוך משכר הבסיס, יורה הממונה כי שכרו של הנאמן יהיה שכר הבסיס. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), סבר הממונה כי יש להפחית את שכרו של נאמן לפי [[תקנה 13 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)]], יודיע על כך לנאמן והנאמן יגיש את בקשתו לבית המשפט, ובית המשפט יחליט על שכרו. : (ג) בעד השנה השנייה ואילך למינויו של הנאמן, הממונה יורה כי ישולם לנאמן מקופת הנשייה החזר בעד הוצאות הליך בסך של 500 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 556 ש"ח))) לשנה, ובסכום כולל שלא יעלה על 2,500 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 2,782 ש"ח))), בצירוף מס ערך מוסף. @ 106ה. בקשת נאמן לקביעת שכרו על ידי בית המשפט (תיקון: תשפ"ב) : (א) נאמן רשאי להגיש לבית המשפט בקשה ששכרו יחושב לפי [[+|תקנות 7]], [[+|8א]], [[+|11]], [[#13|או 13 עד 14 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)]]. : (ב) בית המשפט רשאי להורות לנאמן לצרף לבקשתו דוח כספי של הנאמן, מאומת בתצהיר ומבוקר בידי רואה חשבון. : (ג) המשיבים לבקשת שכר טרחה המוגשת לבית המשפט לפי תקנה זו או לפי [[תקנה 106ד(ב)]] יהיו הממונה, היחיד, ועדת הנושים, אם מונתה, והנושים המובטחים. @ 106ו. התנגדות לבקשות שכר טרחה (תיקון: תשפ"ב) : (א) נושה או יחיד רשאים להגיש התנגדות לבקשת הנאמן לשכר טרחה לפי [[תקנות 106ד]] [[ו-106ה]] לממונה או לבית המשפט, לפי העניין, בתוך 14 ימים מיום הגשת הבקשה. : (ב) הוגשה לממונה התנגדות לבקשת נאמן לפי [[תקנה 106ד]], יורה הממונה על העברת הדיון בבקשה ובהתנגדות לבית המשפט. : (ג) בית המשפט רשאי לדחות את ההתנגדות על הסף אם מצא כי ההתנגדות אינה מגלה עילה. == פרק ו': דוחות על הכנסות והוצאות == @ 107. הגדרה [[לפרק ו']] : [[בפרק זה]], "דוח על הכנסות והוצאות" - דוח תקופתי הכולל מידע בדבר הכנסותיו והוצאותיו של היחיד ובן זוגו, ילדיו הקטינים ומי שפרנסתם עליו. @ 108. הגשת דוחות : (א) היחיד יגיש במהלך הליכי חדלות הפירעון לממונה דוח על הכנסות והוצאות כשהוא חתום בחתימת היחיד, בצירוף אסמכתאות; דוח כאמור יהיה נתמך בהצהרה. : (ב) דוח על הכנסות והוצאות יוגש באופן מקוון, ואולם יחיד שאינו מיוצג רשאי להגיש דוח כאמור שלא באופן מקוון במשרדי הממונה במחוז שבו מתנהל ההליך במסירה אישית או בדואר רשום. @ 109. תדירות הגשת הדוחות : (א) בתקופה שממתן צו לפתיחת הליכים עד מתן צו לשיקום כלכלי, יגיש היחיד דוח על הכנסות והוצאות כאמור אחת לחודשיים, אלא אם כן הורה לו הממונה אחרת. : (ב) בתקופה שממתן הצו לשיקום כלכלי עד תום הליכי חדלות הפירעון, יגיש היחיד דוח על הכנסות והוצאות אחת לשישה חודשים, אלא אם כן הורה בית המשפט או הממונה אחרת. @ 109א. פרסום הודעה על ביטול צו לפתיחת הליכים (תיקון: תשפ"א) : תמו הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד בשל ביטול צו לפתיחת הליכים לפי [[+|סעיפים 183]] [[או 286 לחוק]], או הפטר לאלתר, או נתן הממונה אישור ליחיד על מתן הפטר, הממונה יפרסם על כך הודעה. == פרק ו'1: סמכות בירור בידי הנאמן (תיקון: תשפ"ב) == @ 109ב. הגדרה [[לפרק ו'1]] (תיקון: תשפ"ב) : [[בפרק זה]], "הודעת זימון" - כמשמעותה [[בסעיף 152 לחוק]]. @ 109ג. אופן הזימון לבירור, מקומו וניהולו (תיקון: תשפ"ב) : (א) הנאמן יזמן את היחיד לבירור לשם בדיקת מצבו הכלכלי במקום ובשעה שנקבעו בהודעת הזימון, ובלבד שהמקום יהיה סביר ונגיש בשים לב למחוז שבו מתנהל הליך חדלות הפירעון בעניינו של היחיד; הודעת הזימון תיערך לפי [[טופס 7א שבתוספת]]. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאי הנאמן לקיים בירור בהיוועדות חזותית לבקשת היחיד, או בהסכמת היחיד אם הוא מיוצג. : (ג) יחיד שהוזמן לבירור לפני הנאמן יתייצב לפניו כפי שיידרש; נאמן יסיים את הבירור ביום שבו החל, ככל האפשר, ואולם הנאמן רשאי לחזור ולזמן את היחיד אם ראה צורך מיוחד בכך, ועל היחיד להתייצב כאמור בהודעת הזימון. : (ד) הנאמן ימציא את הודעת הזימון ליחיד 21 ימים לפחות לפני מועד הבירור, אלא אם כן הסכים היחיד לקיצור התקופה או שהחליט הממונה כי יש הכרח בקיצורה; אם היחיד מיוצג - ימציא הנאמן את ההודעה בדואר אלקטרוני; אם היחיד בלתי מיוצג - ימציא הנאמן את ההודעה בדואר רשום עם אישור מסירה; והכול אלא אם כן הסכים היחיד להמצאה בדרך אחרת, ובלבד שיהיה תיעוד להמצאה. : (ה) סבר הנאמן כי מתקיימות נסיבות מיוחדות שבשלהן הבירור אינו דרוש, יגיש בקשה מנומקת לממונה שלא לערוך בירור ליחיד, והממונה יכריע בבקשה. @ 109ד. הבירור ותיעודו (תיקון: תשפ"ב) : (א) הנאמן יידע את היחיד בפתח הבירור עימו בכל הנוגע לזכויותיו וחובותיו בבירור ובתוצאות של העדר שיתוף פעולה בבירור, וכן יידע אותו בדבר אופן התיעוד של הבירור לפי תקנה זו. : (ב) הנאמן יתעד את הבירור בפרוטוקול שישקף את כל הנאמר והמתרחש בבירור. : (ג) בסיום הבירור, יקרא היחיד את הפרוטוקול או שהנאמן יקרא אותו באוזניו; הנאמן והיחיד יחתמו על הפרוטוקול; סירב היחיד לחתום על הפרוטוקול - תירשם סיבת סירובו. : (ד) עותק מהפרוטוקול בכתב יימסר ליחיד לפי [[סעיף 152(ג) לחוק]] וכן לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין. : (ה) הנאמן רשאי לתעד את הבירור בתיעוד מוקלט לאחר שיידע את היחיד על ההקלטה; תיעד הנאמן את הבירור בתיעוד מוקלט, יתעד את הבירור בפרוטוקול כאמור בתקנת משנה (ב), ונוסף על כך יערוך תמליל של התיעוד המוקלט או יעביר עותק של ההקלטה ליחיד. : (ו) ערך הנאמן תמליל בירור לפי תקנת משנה (ה), ימסור את התמליל ליחיד וכן לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, עד 30 ימים לאחר הבירור. : (ז) הפרוטוקול, ההקלטה והתמליל, לפי העניין, יישמרו במשרדי הנאמן. @ 109ה. תחולת ההוראות על בירור בידי הממונה (תיקון: תשפ"ב) : [[פרק זה]] יחול בשינויים המחויבים גם על בירור שעורך הממונה בעצמו לפי [[סעיף 152(א) לחוק]]. == פרק ז': הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד בעל חוב בסכום נמוך == @ 110. תחולת הוראות התקנות (תיקון: תשפ"ב-3) : (א) עם מתן צו לפתיחת הליכים לגבי יחיד בעל חובות בסכום נמוך, יחולו על הליכי חדלות הפירעון של היחיד, המתנהלים אצל רשם ההוצאה לפועל, ההוראות לפי תקנות אלה החלות על הליכי חדלות פירעון של יחיד המתנהלים לפי צו לפתיחת הליכים שנתן הממונה, בשינויים המחויבים ובשינויים הקבועים [[בפרק זה]]. : (ב) הסמכויות הנתונות לממונה לפי תקנות אלה לגבי הליכי חדלות פירעון של יחיד המתנהלים לפי צו לפתיחת הליכים שנתן הממונה יהיו נתונות לרשם ההוצאה לפועל לגבי הליכי חדלות פירעון של יחיד בעל חובות בסכום נמוך לפי [[פרק י"ב לחלק ג' לחוק]], המתנהלים אצל רשם ההוצאה לפועל, למעט הסמכויות הקבועות [[פרק ב חלק ג|בפרקים ב']], [[פרק ג חלק ג|ג']] [[פרק ה חלק ג|ו-ה' לחלק ג' לתקנות אלה]]. @ 111. הגשת בקשה ותשלום אגרה : (א) בקשה לצו לפתיחת הליכים ודוח על מצבו הכלכלי שמגיש יחיד יהיו ערוכים לפי [[טופס 5 שבתוספת]]; הטופס יאומת בתצהיר ויהיה חתום בחתימת היחיד; לבקשה כאמור יצורף כתב ויתור על סודיות ערוך לפי [[טופס 6 שבתוספת]]. : (ב) בקשת היחיד תוגש באופן מקוון; יחיד שאינו מיוצג רשאי להתייצב בלשכת ההוצאה לפועל שבה פועל מסלול חדלות פירעון ולהגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים שלא באופן מקוון; מנהל מערכת ההוצאה לפועל או מי שהסמיכו לצורך כך רשאי לאשר הגשת בקשה שלא בדרך של התייצבות אם מצא כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת, בנסיבות העניין. : (ג) הגיש היחיד לרשם ההוצאה לפועל הודעה על כך שאין ביכולתו לשלם את החוב הפסוק שרואים בה בקשה לצו לפתיחת הליכים כאמור [[בסעיף 187(א)(1) לחוק]], יגיש היחיד בקשה לצו לפתיחת הליכים לפי [[טופס 5 שבתוספת]] וישלם את האגרה המתאימה. @ 112. דרכי המצאה לרשם ההוצאה לפועל : (א) בקשה, דיווח של הנאמן, דוח של היחיד, הודעה, העתק של כתב בי-דין ומסמכים אחרים שיש להגיש לרשם ההוצאה לפועל לפי [[החוק]], לפי תקנות אלה או לפי הוראת הממונה יוגשו לרשם ההוצאה לפועל באמצעות מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), מי שאינו מיוצג רשאי להמציא מסמכים כאמור בלשכות ההוצאה לפועל במסירה אישית או בדואר רשום, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. @ 113. סמכות רשם הוצאה לפועל שלא למנות נאמן : לא מינה רשם ההוצאה לפועל נאמן, יחולו הוראות אלה: : (1) כל מסמך שיש להגישו לנאמן לרבות תביעות החוב או בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, יוגש לרשם באמצעות מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל; : (2) נושה שאינו מיוצג רשאי להגיש את תביעת החוב או את הבקשה להארכת מועד להגשת תביעות חוב, שלא באופן מקוון, בלשכת הוצאה לפועל. @ 114. קבלת מידע : קבלת מידע באופן מקוון בידי רשם ההוצאה לפועל מגוף הקבוע [[בטור א' לתוספת הראשונה לחוק]], יכול שתהיה באמצעות תקשורת בין מחשבים. @ 115. פרסום הודעה על מתן צו : מערכת ההוצאה לפועל תעביר הודעה על צו לפתיחת הליכים לבקשת יחיד, שנתן רשם ההוצאה לפועל, אל הממונה והממונה יפרסם אותה באתר האינטרנט של משרד המשפטים; בהודעה יצוינו הפרטים האמורים [[בתקנה 74]] ובמקום בית המשפט המוסמך לדון בצו, יצוין בהודעה כי הרואה את עצמו נפגע ממתן צו לפתיחת הליכים רשאי להגיש בקשה לביטול הצו לרשם ההוצאה לפועל. @ 116. העתק מהצו : (א) על אף האמור [[בתקנה 75]], ניתן צו לפתיחת הליכים לבקשת יחיד, תשלח מערכת ההוצאה לפועל, בדואר, בסמוך ככל האפשר לאחר מתן הצו, העתק מהצו ליחיד ולנושים שפרטי זהותם ידועים לה; הנאמן יוודא את קבלת ההעתק בדרך של וידוא טלפוני או באמצעות דואר אלקטרוני; מסירת הצו לנושים שהם זוכים מיוצגים בהוצאה לפועל המחוברים למערכת ההוצאה לפועל בתקשורת מחשבים תהיה בתקשורת בין מחשבים ותחול [[תקנה 24 לתקנות ההוצאה לפועל]]; יהיה ניתן להמציא צו לפתיחת הליכים בתקשורת בין מחשבים גם לנושה שביקש שהצווים יומצאו לו בתקשורת בין מחשבים, אם אישר זאת מנהל מערכת ההוצאה לפועל לגבי אותו נושה. : (ב) היחיד ימציא את העתק הצו לנושים שפרטי זהותם אינם ידועים למערכת ההוצאה לפועל בדואר רשום עם אישור מסירה. : (ג) בתקנה זו, "נושים שפרטי זהותם ידועים למערכת ההוצאה לפועל" - נושים שלגביהם מסר היחיד שם מלא, כתובת ואחד מאלה: כתובת דואר אלקטרוני או מספר טלפון נייד; או נושים שפרטיהם מצויים במערכת ההוצאה לפועל. @ 117. בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים : על הגשת בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים לרשם ההוצאה לפועל יחולו [[תקנות 76]] [[ו-77]] בשינויים המחויבים. @ 118. חלוקת נכסי קופת הנשייה (תיקון: תשע"ט) : על חלוקת תשלומים מתוך נכסי קופת הנשייה יחולו הוראות [[תקנה 136]], והחלוקה תבוצע באמצעות מערכת ההוצאה לפועל. @ 119. צירוף צד להליך : רשם ההוצאה לפועל רשאי, לבקשתו של כל אדם, לצרפו כצד להליך חדלות פירעון של יחיד המתנהל לפניו, אם נראה לו כי קיים חשש שאותו אדם עלול להיפגע מההחלטה שתתקבל באותו הליך או אם נראה לו כי צירופו נדרש לשם ייעול ההליכים, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים, להורות על צירופו של אדם כאמור מיוזמתו. @ 119א. קביעת שכר טרחה בידי רשם ההוצאה לפועל (תיקון: תשפ"ב) : על קביעת שכר לנאמן יחולו הוראות [[סימן ה' לפרק ה']] בשינויים המחויבים; בקשות שיש להגיש לבית המשפט או לממונה לפי [[סימן זה]], יוגשו לרשם ההוצאה לפועל. = חלק ד': הנשייה = == פרק א': תביעות חוב == === סימן א': הגשת תביעת חוב === @ 120. הגשת תביעת חוב ובקשה להארכת מועד : נושה המבקש להגיש לנאמן תביעת חוב או בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, יגישה לנאמן באמצעות מערכת הממונט או מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל, לפי העניין; נושה שאינו מיוצג רשאי להגיש תביעת חוב שלא באופן מקוון, במשרדי הממונה במחוז שבו מתנהל ההליך, או בלשכת ההוצאה לפועל, לפי העניין, במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. @ 121. תביעת חוב : (א) תביעת החוב תיערך בטופס שנוסחו יופיע באתר האינטרנט של הממונה והיא תכלול את הפרטים האלה: :: (1) העובדות שיש בהן כדי לבסס את החוב הנתבע ומועד הפירעון; :: (2) מידע בדבר רכיבי החוב, רכיבי ההצמדה והריבית עד מועד מתן הצו לפתיחת הליכים, וכן רכיבי הריבית הנוספת; :: (3) אם החוב חוב מובטח - גובה החוב המובטח, פרטים לגבי מהות הנכס המשועבד, תאריך מתן הבטוחה ורישומה, ולגבי חוב המובטח בשעבוד קבוע - אומדן שווי הבטוחה, ככל האפשר; :: (4) מידע בדבר כל סכום שהועבר לנושה על חשבון החוב ומועדי תשלומו; :: (5) מידע בדבר זכות הקיזוז של הנושה, אם ישנה, בצירוף העתק מהודעת הקיזוז שהוגשה; :: (6) מידע בדבר מעמד החוב - חוב בדין קדימה, חוב כללי או חוב דחוי; :: (7) מידע בדבר ערבים לחוב או חייבים יחד עם החייב בחוב העבר; :: (8) פרטי הנושה ומספר חשבון בנק לתשלום. : (ב) נושה מובטח רשאי להודיע בתביעת החוב על כוונתו לממש את הנכס המשועבד לטובתו. : (ג) הנושה או אדם שהוא הרשה לכך יאמתו את העובדות המבססות את תביעת החוב בתצהיר. : (ד) הנושה יצרף אסמכתאות שיש בהן כדי לבסס את החוב הנתבע. : (ה) לתביעת החוב יצורף אישור על תשלום אגרה או אישור על זכאות לפטור מאגרה. @ 122. בקשה להארכת מועד להגשת תביעות חוב : (א) בקשת נושה להארכת מועד להגשת תביעת חוב תוגש בטופס שנוסחו יופיע באתר האינטרנט של הממונה ותאומת בתצהיר; הבקשה תכלול את תביעת החוב ויפורטו בה הנסיבות שבשלהן הנושה לא היה יכול להגיש את תביעת החוב במועד. : (ב) החלטת הנאמן בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב תומצא לנושה שהגיש את הבקשה וליחיד במועד סמוך ככל האפשר למועד החלטתו. : (ג) החליט הנאמן לדחות את הבקשה להארכת מועד, רשאי הנושה לערער לבית המשפט על ההחלטה בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לנושה. @ 123. בקשה להשלמת פרטים : ביקש הנאמן מנושה להשלים פרטים הנוגעים לתביעת החוב לפי [[סעיף 210(א) לחוק]], יורה על המועד להשלמת הפרטים, והנושה יגיש את הפרטים הנוספים בתביעת חוב מתוקנת. @ 124. הוצאות התביעה : (א) נושה יישא בהוצאות הכרוכות בהגשת תביעתו ובהוכחתה, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת בשל נסיבות מיוחדות. : (ב) הוצאות שהוציא הנאמן לצורך שומת חוב שאינו קצוב, לפי [[סעיף 213 לחוק]], ייפרעו מתוך נכסי קופת הנשייה, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. @ 125. הודעה על קבלת תשלום על חשבון החוב : הועבר סכום לנושה על חשבון החוב לאחר מועד הגשת תביעת החוב, יודיע הנושה לנאמן על הסכום, מקורו ומועד תשלומו, בתוך 15 ימים. === סימן ב': תביעת חוב של נושה מובטח === @ 126. נושה מובטח שוויתר על בטוחה : נושה מובטח שהודיע לנאמן על כך שוויתר על הבטוחה לטובת כלל הנושים רשאי לתבוע את חובו כחוב שאינו חוב מובטח. @ 127. זכותו של נושה מובטח שבטוחתו לא מומשה לחלוקה על בסיס אומדן שווי : נושה מובטח שלא ויתר על בטוחתו ובטוחתו לא מומשה זכאי לקבל את חלקו היחסי בכל חלוקת ביניים בעד חלקו העולה על אומדן השווי שהגיש, לאחר שתביעת החוב שלו אושרה בידי הנאמן. @ 128. הודעה על מימוש הנכס : מומש הנכס בידי נושה מובטח לפי [[+|סעיפים 248(א)(2), (ב)]] [[או 249 לחוק]], יודיע הנושה המובטח לנאמן על יתרת החוב בתוך 15 ימים ממועד המימוש; להודעה יצרף הנושה פירוט על אופן המימוש. === סימן ג': טיפול הנאמן בתביעות חוב === @ 129. ההכרעה בתביעת חוב : (א) טרם ההכרעה בתביעה, יפנה הנאמן לקבל את עמדתו של היחיד לגבי תביעת החוב. : (ב) הנאמן יכריע בתביעת חוב בתוך 90 ימים מיום שהוגשה לו, ולא יאוחר מ-30 ימים מתום התקופה להגשת תביעות חוב. : (ג) הכריע הנאמן בתביעת חוב, ימציא את החלטתו ואת נימוקיו ליחיד ולנושה שהגיש את תביעת החוב במועד סמוך ככל האפשר למועד הכרעתו. : (ד) הממונה או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, רשאי, לבקשת הנאמן, להאריך את המועד האמור בתקנה משנה (ב). @ 130. החלטת נאמן בבקשה לתיקון טעות בתביעת חוב או לעיון חוזר בה : (א) נאמן רשאי, מיוזמתו או לבקשת מי שנפגע מהכרעתו בתביעת חוב, לבטל תביעת חוב שאושרה או להפחית את סכומה, אם נפלה בה טעות או התגלו עובדות חדשות המצדיקות זאת. : (ב) מי [[שסעיף 215 לחוק]] חל עליו, רשאי להגיש לנאמן בקשה לתיקון הטעות בתביעת החוב או לעיון חוזר בה, כאמור בתקנה משנה (א) בתוך 30 ימים מהמועד שנודע לו על הכרעת הנאמן. : (ג) בקשה שהוגשה כאמור בתקנת משנה (ב), תומצא ליחיד, אם הבקשה לא הוגשה על ידו ולנושה שהגיש את תביעת החוב, מיד עם הגשתה. : (ד) מצא הנאמן כי קיימת עילה לבטל את תביעת החוב שאושרה או להפחית את סכומה, יודיע על כך לנושה שהגיש את תביעת החוב וליחיד וייתן להם הזדמנות להביע את עמדתם בטרם יקבל את החלטתו. : (ה) דחה הנאמן את הבקשה לתיקון טעות או לעיון חוזר, רשאי המבקש כאמור בתקנת משנה (ב) להגיש ערעור לבית המשפט בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לו הכרעת הנאמן. @ 131. ערעור על הכרעה בתביעת חוב : (א) נושה שרואה את עצמו נפגע מהכרעת הנאמן בתביעת חוב שהגיש, למעט החלטה בבקשה להארכת מועד כאמור [[בתקנה 122]], רשאי להגיש ערעור על ההכרעה לבית המשפט בתוך 45 ימים מהמצאת ההכרעה לידיו. : (ב) ערעור שהוגש כאמור בתקנת משנה (א), יומצא לממונה, לנאמן וליחיד בסמוך ככל האפשר להגשתו לבית המשפט. : (ג) הנאמן יגיש לבית המשפט את תביעת החוב ואת נימוקי החלטתו נושא הערעור בתוך 15 ימים מיום שהומצא לו העתק מכתב הערעור. @ 132. בקשת נאמן לבטל או להפחית סכום של תביעת חוב שאושרה : בית המשפט רשאי, לבקשת הנאמן, לבטל תביעת חוב שאושרה או לשנות את סכומה, אם מצא שהתביעה אושרה שלא כיאות או שיש לשנות את סכומה; הנאמן יודיע לנושה שהגיש את תביעת החוב וליחיד על הגשת הבקשה לבית המשפט בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. === סימן ד': הוראות מיוחדות לתביעות חוב של עובדים ולתביעות גמלה (תיקון: תשפ"ז) === @ 133. הגשת תביעת חוב של עובד (תיקון: תשפ"ז) : (א) על אף האמור [[בתקנות 120]] [[ו-121]], תביעת חוב של עובד בשל חוב שכר עבודה כמשמעותו [[בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958]], ובשל פיצויי פיטורין לפי [[חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963]], וכן תביעה של קופת גמל כהגדרתה [[בסעיף 180 לחוק הביטוח הלאומי]], תוגש בטופס מקוון שלפיו מגישים בקשה לגמלה לפי [[פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי]]; [[https://www.btl.gov.il/benefits/Bankruptcy_or_%20Corporate_Liquidation/Pages/Tvia%20Pashar.aspx | הטופס האמור יופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי]]; על בקשה כאמור יחולו רק ההוראות החלות על הטופס האמור. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), עובד שאינו מיוצג רשאי להגיש לידי הנאמן תביעת חוב שלא באופן מקוון, במשרדי הממונה או בלשכת הוצאה לפועל. @ 133א. תובענה בעניין גמלה לפי [[פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי]] (תיקון: תשפ"ז) : (א) תובענה בעניין החלטת המוסד לביטוח לאומי לפי [[פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי]] תוגש לבית המשפט בתוך 60 ימים מיום שנמסרה ההחלטה למגיש התובענה. : (ב) תובענה כאמור בתקנת משנה (א) תוגש כבקשה במסגרת הליך חדלות הפירעון של מעסיקו של העובד שהתובענה נוגעת לזכויותיו; המשיבים לתובענה יהיו המוסד לביטוח לאומי, הממונה, הנאמן, המעסיק אם הוא יחיד, ואם התובענה הוגשה על ידי קופת גמל כהגדרתה [[בסעיף 180 לחוק הביטוח הלאומי]] - גם העובד. @ 134. העברת מסמכים למוסד לביטוח לאומי : לבקשת המוסד לביטוח לאומי, ימסור הנאמן מידע של חייב שהוא מעסיק, המצוי בידיו, ויש בו כדי לסייע לביטוח הלאומי בהכרעה בתביעת העובד לגמלה; בתקנה זו, "מעסיק" - מעביד או מעסיק כהגדרתם [[בחוק הביטוח הלאומי]]. === סימן ה': הודעה על זכות קיזוז (תיקון: תשפ"א) === @ 134א. הודעה על זכות קיזוז (תיקון: תשפ"א) : (א) הודעת קיזוז לפי [[סעיף 256 לחוק]] תיערך בטופס שנוסחו יופיע באתר האינטרנט של הממונה, והיא תכלול את הפרטים האלה: :: (1) העובדות שיש בהן כדי לבסס את זכות הקיזוז לפי [[סעיף 255 לחוק]]; :: (2) מידע בדבר רכיבי החוב שהחייב חב לנושה ומועד יצירתם; :: (3) מידע בדבר רכיבי החוב שהנושה חב לחייב ומועד יצירתם. : (ב) הנושה או אדם שהוא הרשה לכך יאמתו את העובדות המבססות את הודעת הקיזוז בתצהיר. : (ג) הנושה יצרף אסמכתאות שיש בהן כדי לבסס את החוב ואת זכות הקיזוז. : (ד) הודעת קיזוז תוגש כדרך שמגישים תביעת חוב. === סימן ו': אומדן שווי (תיקון: תשפ"ב) === @ 134ב. תיקון אומדן שווי לבקשת נושה מובטח (תיקון: תשפ"ב) : (א) נושה מובטח רשאי, בהסכמת הנאמן או לפי הוראת בית המשפט או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, לתקן אומדן שווי של נכס משועבד שהגיש לפי [[סעיף 210(ד) לחוק]] אם הוכיח שאומדן השווי יסודו בטעות שבתום לב או ששוויו של הנכס השתנה מאז עריכת אומדן השווי; ובלבד שתיקון כאמור ייעשה טרם שהגיש הנושה או הנאמן הודעה על כוונה לממש את הנכס. : (ב) תוקן אומדן שווי לפי תקנה זו, יודיע על כך הנאמן לחייב. : (ג) תוקן אומדן שווי לפי תקנה זו, יתקן הנושה המובטח את תביעת החוב שבה נכלל אומדן השווי בהתאם. @ 134ג. תוצאות תיקון אומדן שווי (תיקון: תשפ"ב) : (א) תוקנה תביעת חוב לפי [[תקנה 134ב]] לאחר שהנושה המובטח השתתף בחלוקה כמשמעותה [[בסעיף 238 לחוק]], יחזיר הנושה לנאמן את הסכום העודף או ישלם הנאמן לנושה את ההפרש, לפי העניין. : (ב) אין בתיקון אומדן השווי כדי לעכב או למנוע חלוקה שההודעה עליה פורסמה לפני תאריך תיקון תביעת החוב כאמור. @ 134ד. הגשת אומדן שווי לראשונה (תיקון: תשפ"ב) : נושה מובטח רשאי להגיש אומדן שווי של נכס משועבד אחרי הגשת תביעת החוב בהתאם [[לסעיף 210(ד) לחוק]], אם הוכיח, להנחת דעתו של הנאמן, שלא היה ניתן באופן סביר להגיש את האומדן במועד הגשת תביעת החוב. == פרק א'1: מימוש נכסי קופת הנשייה (תיקון: תשפ"ב) == === סימן א': בקשה למימוש בטוחה (תיקון: תשפ"ב) === @ 134ה. בקשת נושה למימוש נכס משועבד, לגיבוש שעבוד צף או לקבלת חזקה בנכס הכפוף לשיור בעלות (תיקון: תשפ"ב) : (א) בקשת נושה מובטח למימוש נכס משועבד בשעבוד קבוע או לגיבוש שעבוד צף לפי [[סעיף 245(ב) לחוק]], או בקשת נושה בעל נכס הכפוף לשיור בעלות לקבלת חזקה בנכס לפי [[סעיף 252 לחוק]] (להלן [[בסימן זה]] - בקשה למימוש בטוחה), תוגש לבית המשפט בצירוף תביעת החוב שהוגשה לנאמן; העובדות המפורטות בבקשה ובמסמכים המצורפים לה יאומתו בתצהיר. : (ב) המבקש ימציא העתק מהבקשה לנאמן ולממונה, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד - גם ליחיד. @ 134ו. תגובה לבקשה למימוש בטוחה (תיקון: תשפ"ב) : המנויים [[בתקנה 134ה(ב)]] רשאים להגיש לבית המשפט את תגובתם לבקשה למימוש בטוחה בצירוף אסמכתאות מתאימות; העתק מהתגובה יומצא למבקש, לנאמן ולממונה, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד - גם ליחיד. @ 134ז. החלטת בית המשפט והתנגדויות (תיקון: תשפ"ב) : (א) החלטת בית המשפט בבקשה למימוש בטוחה תינתן בהקדם האפשרי בשימת לב לסוג הבטוחה ולשאר נסיבות העניין. : (ב) המבקש ימציא בלא דיחוי את החלטת בית המשפט המאשרת את הבקשה לנאמן, לממונה ולנושים המהותיים, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד - גם ליחיד. : (ג) מי שנפגע מהחלטת בית המשפט המאשרת בקשה למימוש בטוחה, למעט מי שהיה רשאי להגיש את תגובתו לפי [[תקנה 134ו]], רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל את ההחלטה בתוך שבוע מיום שהומצאה לו ההחלטה. === סימן ב': מימוש הבטוחה (תיקון: תשפ"ב) === @ 134ח. מימוש בידי נושה מובטח (תיקון: תשפ"ב) : (א) מומש נכס בידי נושה מובטח לפי [[סעיף 248 לחוק]], יודיע הנושה המובטח לנאמן ולממונה, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד - גם ליחיד, בדבר המימוש בתוך 5 ימים ממועד המימוש. : (ב) ההודעה תכלול את פירוט התמורה ממימוש הנכס המשועבד לפי [[סעיף 250 לחוק]], את פירוט הוצאות המימוש, וכן את ההפרש שנותר לאחר מימוש הנכס או סכום החוב שנותר אחרי פירעון החוב המובטח ממימוש הנכס המשועבד, לפי העניין; להודעה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה, והעובדות המפורטות בה יאומתו בתצהיר. : (ג) נותר לזכות הנושה חוב לאחר מימוש הנכס המשועבד, יראו את הודעת הנושה כתביעת חוב מתוקנת בשל יתרת החוב. : (ד) נותרה תמורה ממימוש הנכס מעבר לסכום החוב המובטח, יעביר הנושה המובטח את התמורה האמורה לנאמן בתוך 5 ימים ממועד המימוש. @ 134ט. מימוש בידי הנאמן (תיקון: תשפ"ב) : (א) מימש הנאמן נכס לפי [[סעיף 248 לחוק]], יודיע הנאמן לבית המשפט ולממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, ולנושה המובטח, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד - גם ליחיד, בדבר המימוש בתוך 5 ימים ממועד המימוש. : (ב) ההודעה תכלול את פירוט התמורה ממימוש הנכס המשועבד לפי [[סעיף 250 לחוק]] וכן את פירוט ההפרש שנותר לאחר מימוש הנכס או סכום החוב שנותר אחרי פירעון החוב המובטח ממימוש הנכס המשועבד, לפי העניין. : (ג) נותר לזכות הנושה חוב לאחר מימוש הנכס המשועבד, יראו את תביעת החוב שהגיש הנושה כתביעת חוב מתוקנת בשל יתרת החוב. == פרק ב': חלוקת נכסי קופת הנשייה == @ 135. פרסום הודעה על חלוקות : הנאמן ימציא לממונה הודעה על כוונתו לבצע חלוקה 30 ימים לפני כל חלוקת ביניים ולפני חלוקה סופית, והממונה יפרסם על כך הודעה. @ 136. אופן ביצוע החלוקות (תיקון: [הודעות]) : (א) תשלומים מתוך נכסי קופת הנשייה יבוצעו באמצעות הממונה לפי בקשת הנאמן. : (ב) הממונה רשאי להורות על ביצוע חלוקות באמצעות הנאמן; הורה הממונה כאמור, יורה לנאמן על אופן פתיחת חשבון נאמנות וניהולו לשם כך והפקדת כספים בו. : (ג) אם גובה התשלום לנושה נמוך מ-30 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022; בשנת 2026, 33 ש"ח))) ולא העביר הנושה מספר חשבון בנק עדכני, רשאי הממונה שלא לכלול אותו בחלוקה. = חלק ד'1: מעמד הנושים וזכויותיהם (תיקון: תשפ"א) = == פרק א': ועדת הנושים (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) == === סימן א': חברות בוועדת הנושים והקמתה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) === @ 136א. מספר חברי הוועדה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) : מספר החברים בוועדת נושים כמשמעותה [[בסעיף 263 לחוק]] ([[בפרק זה]] - הוועדה) לא יפחת משלושה ולא יעלה על חמישה, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. @ 136ב. חברות בוועדה (תיקון: תשפ"א) : נושה או מי מטעמו יכול לכהן בוועדה אם התקיימו בו כל אלה: : (1) הנאמן אישר את תביעת החוב שלו; : (2) נשייתו אינה מובטחת. @ 136ג. הקמת הוועדה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) : (א) החליטה אסיפת הנושים על הרכב הוועדה, תוקם הוועדה אחרי שהנאמן אישר שהתקיימו התנאים [[בחוק]] ובתקנות אלה לצורך הקמתה ולאחר ששלח על כך הודעה לבית המשפט; הוועדה תבחר את יושב הראש מבין חבריה. : (ב) עם מינויו יחתום חבר הוועדה על כתב מינוי ובו יצהיר כי מתקיימים בו התנאים המפורטים [[בתקנה 136ב]], שאינו נמצא בניגוד עניינים וכי הוא מתחייב לשמור על סודיות המידע שיגיע לידיו מתוקף תפקידו. @ 136ד. פגם במינוי (תיקון: תשפ"א) : פגם או שיבוש במינויו של חבר ועדה לא יגרע מתוקפו של מעשה שעשה בתום לב במסגרת תפקידו. @ 136ה. פקיעת חברות בוועדה (תיקון: תשפ"א) : חברותו של אדם בוועדה תסתיים באחת מאלה: : (1) הוא התפטר או שכהונתו הופסקה כאמור [[בתקנה 136ז]]; : (2) הוא נעדר ברציפות משלוש ישיבות של הוועדה; : (3) הוא חדל להיות נושה או שהחליט הנאמן לדחות את תביעת החוב שלו. @ 136ו. התפטרות חבר בוועדה (תיקון: תשפ"א) : חבר ועדה רשאי להתפטר במסירת הודעה ליושב ראש הוועדה; ההתפטרות תיכנס לתוקף במועד מסירת ההודעה, אלא אם כן צוין בהודעה מועד מאוחר יותר. @ 136ז. הפסקת כהונה של חבר ועדה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) : אסיפת הנושים רשאית בכל עת להפסיק את כהונתו של חבר בוועדה. @ 136ח. פינוי מקום של חברי הוועדה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) : התפנה מקום בוועדה, יפנה יושב ראש הוועדה לנאמן בבקשה לכנס את אסיפת הנושים לשם מילוי המקום. @ 136ט. כינוס הוועדה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) : הוועדה תתכנס לבקשת אחד מאלה: יושב הראש שלה, הנאמן, אסיפת הנושים או שני חברי הוועדה. == פרק ב': אסיפות נושים (תיקון: תשפ"ב) == === סימן א': זימון אסיפת נושים (תיקון: תשפ"ב) === @ 136י. משלוח ההודעה (תיקון: תשפ"ב) : (א) הנאמן ימציא הודעה על כינוס אסיפת נושים ליחיד ולנושים שמתקיימים בהם התנאים [[שבתקנה 136יא]], 21 ימים לפחות לפני מועד קיום האסיפה, ויצרף אליה את המסמכים האלה: :: (1) נוסח ייפוי כוח להצבעה באמצעות שלוח; :: (2) נוסח כתב הצבעה; :: (3) כל מידע או מסמך אחר שהורה לו בית המשפט או הממונה. : (ב) הממונה רשאי, לבקשת הנאמן, להורות על שינוי המועדים להמצאת ההודעה. : (ג) חוקיות אסיפת הנושים לא תיפגע בשל כך בלבד שהודעה כאמור לא התקבלה. @ 136יא. נמעני ההודעה (תיקון: תשפ"ב) : הנאמן ישלח הודעה כאמור [[בתקנה 136י]] לנושים האלה: : (1) טרם חלף המועד להגשת תביעות חוב לפי [[סעיף 210 לחוק]] - לנושה שהגיש תביעת חוב, או שמנוי בבקשת החייב לצו לפתיחת הליכים; : (2) חלף המועד להגשת תביעות חוב לפי [[סעיף 210 לחוק]] - לנושה שהגיש תביעת חוב. @ 136יב. פרטי ההודעה (תיקון: תשפ"ב) : ההודעה על אסיפת נושים שישלח הנאמן לפי [[תקנה 136י]] תכלול את הפרטים האלה: :: (1) התאריך, השעה והמקום של האסיפה; :: (2) המטרה שלשמה מתכנסת האסיפה והנושאים שעל סדר יומה; :: (3) לדרישת מי מתכנסת האסיפה; :: (4) מידע בדבר זכותו של נושה שהגיש תביעת חוב להשתתף באסיפה; :: (5) המועד הקובע להגשת תביעת חוב לצורך קביעת הזכאות להשתתף בהצבעה; :: (6) הרוב הקבוע [[בחוק]] להכרעה בנוגע להחלטות שעל סדר יומה של האסיפה; :: (7) המען לשליחת כתבי הצבעה, ובכלל זה כתובת דואר אלקטרוני. === סימן ב': זכות הצבעה של נושים שאינם מובטחים (תיקון: תשפ"ב) === @ 136יג. מועד הזכאות להגשת תביעות חוב לצורך הצבעה (תיקון: תשפ"ב) : זכאי להצביע באסיפת נושים נושה שהגיש תביעת חוב לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד האסיפה; כמו כן רשאי להצביע מי שהנאמן אישר לו להגיש את תביעת החוב שלו לאחר המועד האמור אם מצא כי מוצדק לאפשר את הגשתה לצורך ההצבעה. @ 136יד. בחינת תביעת חוב לצורך הצבעה (תיקון: תשפ"ב) : (א) ראה הנאמן כי אין ביכולתו לבחון תביעת חוב כאמור [[בסעיף 262(ב) לחוק]] עד מועד קיום אסיפת הנושים, רשאי הנאמן - :: (1) לדחות את אסיפת הנושים למועד מאוחר יותר שיאפשר לו לבחון את התביעה כאמור, ובלבד שהאסיפה הנדחית תתקיים לא יאוחר מעשרה ימים מהמועד המקורי לקיום האסיפה; :: (2) לסמן את התביעה כתביעה על תנאי ולהתיר לאותו נושה להצביע באסיפת הנושים בכפוף להחלטתו של הנאמן בדבר זכות ההצבעה. : (ב) הוגשה תביעת חוב בשל חוב מותנה או בלתי קצוב, יחליט הנאמן מהם הסיכויים לדעתו לקיומו של התנאי או יחליט מהו שווי החוב, לפי העניין, ואולם זכות ההצבעה של נושה שהגיש תביעת חוב לפי [[סעיף 211(ד) לחוק]] תהיה לפי הערך שבו הוגשה; החליט הנאמן כי חוב בלתי קצוב אינו ניתן לאומדן הוגן, או כי לא ניתן להכריע בדבר סיכויי התקיימותו של תנאי בחוב מותנה, יפנה לבית המשפט ויצרף את הנושה כמשיב ובית המשפט יכריע בדבר זכותו של הנושה להצביע באסיפת הנושים ובדבר כוח הצבעתו, ורשאי בית המשפט להורות על דחיית מועד האסיפה. @ 136טו. המצאת החלטת הנאמן בקשר לזכות הצבעה של נושה (תיקון: תשפ"ב) : החליט הנאמן כי לנושה זכות הצבעה השונה מערך תביעת החוב שהגיש, ימציא לנושה הודעה על כך במועד הסמוך ככל האפשר למועד קבלת ההחלטה ולא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד אסיפת הנושים. @ 136טז. פניית נושה לבית המשפט בעניין החלטת הנאמן (תיקון: תשפ"ב) : (א) נושה רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל או לשנות את החלטת הנאמן בקשר לזכותו להצביע באסיפת נושים; הבקשה תוגש בתוך 15 ימים מיום שהומצאה ההחלטה לנושה. : (ב) פנייה לבית המשפט לפי תקנה זו לא תדחה את מועד קיום אסיפת הנושים, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. : (ג) שינה בית המשפט את החלטת הנאמן, רשאי בית המשפט להורות על קיומה של אסיפת נושים נוספת או לתת כל צו אחר כפי שיראה לנכון וצודק בנסיבות העניין. @ 136יז. אופן ההצבעה (תיקון: תשפ"ב) : נושה רשאי להשתתף ולהצביע באסיפת נושים בעצמו, באמצעות שלוח או באמצעות כתב הצבעה, ויחולו בעניין זה [[תקנות 59י עד 59יג]]. = חלק ה': הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי = == פרק א': המצאה == @ 137. הגדרה [[לחלק ה']] : [[בחלק זה]], "הודעה אלקטרונית" - הודעה בדבר קיומו של מסמך במערכת הממונט הכוללת קישור אליו שפתיחתו אפשרית באמצעות קוד הגישה למערכת הממונט שסיפק הממונה. @ 138. חובת המצאה לממונה : המגיש בקשה, כתב בי-דין או מסמך אחר לבית המשפט, ובכלל זה בקשה שהוגשה במעמד צד אחד, ימציא העתק ממנו לממונה בלא דיחוי. @ 139. דרכי המצאה מהנאמן לממונה : (א) בקשה, דוח, העתק של כתב בי-דין, הודעה או כל מסמך אחר שמגיש הנאמן לממונה לפי [[החוק]], לפי תקנות אלה או לפי הוראת הממונה, ימציא הנאמן בהמצאה אלקטרונית באמצעות אתר הנאמנים. : (ב) הממונה רשאי להורות לנאמן להמציא לו את המסמכים האמורים בתקנת משנה (א), גם במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה או בדרך אחרת שהורה עליה הממונה. @ 140. דרכי המצאה מהממונה לנאמן : החלטה, הודעה, דרישה או כל מסמך אחר שלפי [[החוק]] או לפי תקנות אלה שולח הממונה לנאמן, ישלח אותה הממונה בהמצאה אלקטרונית באמצעות אתר הנאמנים. @ 141. המצאה לנמען (תיקון: תשפ"א-3) : (א) הודעה, דרישה, החלטה, צו או כל מסמך אחר שהממונה או הנאמן נדרשים להמציא לפי [[החוק]] לנמען, יכול שיומצאו בהמצאה אלקטרונית באמצעות הודעה אלקטרונית שתישלח באמצעות מערכת הממונט, ובלבד שהממונה יידע את מגיש הבקשה ששימוש במערכת הממונט מאפשר המצאה אלקטרונית מהממונה וכל עוד הנמען לא הודיע שמסמכים לא יומצאו לו בדרך זו; בתקנת משנה זו, "נמען" - כל מי שהגיש מסמך באמצעות מערכת הממונט. : (ב) המצאה אלקטרונית תהיה לכתובת הדואר האלקטרוני של מבקש כפי שציין במסמך שהגיש באמצעות המערכת המקוונת. : (ג) המצאת מסמכים מהממונה בדרך שאינה אלקטרונית תהיה בדרך הקבועה [[#פרק י"ט|בפרק ל"ב לתקנות סדר הדין האזרחי]], ואולם מסמך שניתן להמציא בדואר, יישלח בדואר שאינו רשום ובלא אישור מסירה והנאמן יוודא קבלתו, אלא אם כן נאמר אחרת בתקנות אלה. @ 142. שינוי מען : (א) יחיד, נושה שהגיש תביעת חוב וכל מי שהגיש בקשה לממונה, יודיעו לממונה על כל שינוי במענם למסירת מסמכים מיד לאחר שינוי המען. : (ב) מי שהגיש בקשה באמצעות מערכת הממונט יודיע לממונה בדבר שינוי של כתובת הדואר האלקטרוני או כל תקלה, פגיעה או שינוי ביכולתו לקבל הודעה. @ 143. המצאה בידי בעל עניין בהליכים : (א) בעל עניין בהליכי חדלות פירעון ימציא לממונה או לנאמן מסמך באמצעות מערכת הממונט, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), אם בעל העניין בהליכי חדלות פירעון אינו מיוצג, רשאי הוא להמציא מסמכים לממונה או לנאמן, באמצעות הממונה, בדואר רשום או במסירה אישית במשרדי הממונה. : (ג) העתק כתב בי-דין שיש להגישו לבית המשפט בעותק מודפס, יש להגיש לממונה נוסף על ההגשה המקוונת, גם בדרך שבה הוגש לבית המשפט. @ 144. חזקת המצאה : בהמצאה אלקטרונית באמצעות המערכת המקוונת יחולו הוראות אלה: : (1) מועד שליחתו של מסמך שנשלח בהמצאה אלקטרונית לפי התאריך והשעה שמופיעים בשעון הפנימי שבמערכת המחשוב של השולח, המכויל לפי כללים מקובלים, יהיה מועד ההמצאה; ואולם אם היה המועד אחרי השעה 17:00 בימים א' עד ה' בשבוע או ביום ו' או ביום מנוחה שנקבע בחיקוק, ייחשב המסמך האלקטרוני כאילו הומצא ביום החול שלאחריו; : (2) המצאה אלקטרונית כאמור בפסקה (1) לא תיחשב כהמצאה כדין במועד השליחה אם הגיש הנמען תצהיר בדבר אי-קבלתו או בדבר קבלתו במועד מאוחר יותר; : (3) עם קליטת מסמך שהוגש לממונה או לנאמן בהמצאה אלקטרונית, יומצא לשולח, באופן מקוון, אישור על הגשת המסמך, ובו יצוין מועד קליטת המסמך במערכת המחשוב של הממונה; לא קיבל השולח אישור כאמור, רשאי הוא לפנות, באופן שיורה הממונה בענייני המערכת המקוונת, בבקשה לקבלו. @ 145. המצאה בין בעלי עניין בהליכים המתנהלים אצל הממונה (תיקון: תשפ"א-3) : הודעה, דרישה, החלטה, בקשה, צו או כל מסמך אחר שעל הנאמן ועל בעלי העניין בהליכים המתנהלים אצל הממונה להמציא זה לזה, יומצאו בדרך הקבועה [[#פרק י"ט|בפרק ל"ב לתקנות סדר הדין האזרחי]] והסמכויות הנתונות לפי [[אותו פרק]] לבית המשפט או הרשם יהיו בידי הממונה, אלא אם כן נאמר אחרת בתקנות אלה. == פרק ב': הליכים בבית המשפט == @ 146. פנייה לבית המשפט למתן הוראות : בקשת הממונה למתן הוראות לבית המשפט יכול שתהיה בעל פה במהלך הדיון או בכתב, ובלא תצהיר זולת אם הורה בית המשפט אחרת, וניתן לצרף אליה דוח של הממונה; בית המשפט יקבל דוח כאמור כראיה לכאורה על תוכנו. @ 147. הממונה כצד להליכים : הממונה רשאי לנקוט עמדה בדיון בבית המשפט במסגרת הליכים לפי [[החוק]] במתן הודעה בכתב בלי להתייצב בעת הדיון, או בהתייצבות לדיון, אלא אם כן הורה בית המשפט באיזו דרך תוגש עמדתו. @ 148. הוצאות הממונה : בית המשפט רשאי להורות, לבקשת הממונה, כי הוצאות חריגות שהוציא הממונה במהלך הליכי חדלות הפירעון ישולמו לו מתוך נכסי קופת הנשייה כהוצאות הליך; לבקשה יצרף הממונה דוח המפרט את פעולותיו והוצאותיו. == פרק ג': בקרת חשבונות == @ 149. בקרת חשבונות : הממונה רשאי למנות רואה חשבון או מבקר חשבונות כדי לבקר את חשבונות הנאמן; מונה מבקר כאמור, ימציא לו הנאמן, לפי בקשת המבקר, את כל האסמכתאות והמסמכים הדרושים לביקורת הדוח. == פרק ד': בקשות המוגשות לממונה והטיפול בהן == @ 150. הגשת בקשות לממונה : (א) בקשה המוגשת לממונה תוגש בכתב, חתומה בחתימת המבקש או בא כוחו; לבקשה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה והעובדות המפורטות בה יאומתו בתצהיר. : (ב) הבקשה תפרט את המחוז ואת מספר התיק שבו מתנהלים ההליכים אצל הממונה, הערכאה השיפוטית ושם המחוז שבו מתנהל ההליך ואת מספר התיק בבית המשפט, את שם המבקש ואת מספר זהותו, שם עורך דינו של המבקש ומספר רישיונו אם הוא מיוצג, את המען ופרטי ההתקשרות של המבקש ועורך דינו, ואת המשיבים לבקשה, מענם ופרטי התקשרותם עמם, את פרטי הנאמן ואת נושא הבקשה לפי רשימה שיורה הממונה; בתקנת משנה זו, "פרטי התקשרות" - מספר טלפון, מספר פקסימיליה וכתובת דואר אלקטרוני, אם ישנה. : (ג) הממונה לא יקבל בקשה שאין מתקיימות בה דרישות תקנה זו. @ 151. בקשות הנאמן : (א) בקשה שמגיש הנאמן לממונה תוגש בכתב, חתומה בחתימתו או בחתימת בא כוחו; לבקשה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה; הבקשה תוגש בלא תצהיר, זולת אם הורה הממונה אחרת. : (ב) הבקשה תפרט את המחוז ואת מספר התיק שבו מתנהלים ההליכים אצל הממונה, הערכאה השיפוטית ושם המחוז שבו מתנהל ההליך ואת מספר התיק בבית המשפט, את שם הנאמן, מספר זהותו ומענו, שם עורך דינו של הנאמן, אם הוא מיוצג, ומספר רישיונו ומענו, ואת המשיבים לבקשה, מענם ופרטי התקשרותם עמם; בתקנת משנה זו, "פרטי התקשרות" - מספר טלפון, מספר פקסימיליה וכתובת דואר אלקטרוני. : (ג) הממונה לא יקבל בקשה שאין מתקיימות בה דרישות תקנה זו. : (ד) הממונה רשאי להחליט בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן במעמד הנאמן בלבד, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שהכרעה בבקשה בידיעת הצדדים תסכל את התכלית שלשמה הוגשה הבקשה או תגרום לצדדים להליך נזק חמור, ובלבד שהבקשה מוגשת בעניינים שלהלן: :: (1) תביעה או התגוננות בהליך משפטי בשם היחיד לפי [[סעיף 132(א)(1) לחוק]]; :: (2) פשרה עם נושה או חייב של היחיד בנוגע לגובה החוב ואופן תשלומו, שיש לה השפעה מהותית על נכסי קופת הנשייה לפי [[סעיף 132(א)(4) לחוק]]; :: (3) בקשה למתן הוראות שהוגשה בעניין אחר, מטעמים מיוחדים שיירשמו. @ 152. הוראות להגשת בקשה והדיון בה (תיקון: תשפ"א-3) : (א) (((נמחקה).)) : (ב) הוגשה בקשה לממונה והחליט הממונה שהיא מצריכה תשובה, או שנדרשת תשובה לפי [[החוק]], רשאי המשיב להשיב לה בתוך 14 ימים מיום שהומצאה לו או בתוך מועד אחר שעליו הורה הממונה. : (ג) לא הגיב המשיב במועד, יחליט הממונה בבקשה בלא תגובה. @ 153. טיפול הממונה בבקשות : הממונה יחליט בבקשות שהוגשו לו בתוך 30 ימים, ואם נדרשה תגובה, בתוך 30 ימים מיום שהתגובה הומצאה לממונה או מיום שחלף המועד להגשתה; בבקשה שעניינה הסרת הגבלה כאמור [[+|בסעיפים 143]] [[או 169 לחוק]] יחליט הממונה בתוך 14 ימים מיום שהוגשה לו, ואם נדרשה תגובה, בתוך 14 ימים מיום שהתגובה הומצאה לממונה או מיום שחלף המועד להגשתה. @ 154. פרסום החלטות הממונה : הממונה יפרסם לציבור החלטות שקיבל בהליכי חדלות פירעון לפי אמות מידה שעליהן יחליט; מנהל מערכת ההוצאה לפועל יפרסם לציבור החלטות שנתנו רשמי ההוצאה לפועל, בהליכי חדלות פירעון, לפי אמות מידה שעליהן יחליט; אמות מידה לפי תקנה זו יפורסמו לציבור באתר האינטרנט של מי שהחליט עליהן. @ 154א. הגבלה על העברת מידע מהממונה (תיקון: תשפ"א) : הממונה לא יעביר או יעמיד לעיון הציבור מידע לגבי הליכים לפי [[החוק]] לאחר שחלפו 3 שנים מתום ההליך. == פרק ה': פגרות בהליכי חדלות פירעון אצל הממונה == @ 155. תקופות פגרה : תקופת הפגרה בהליכי חדלות פירעון המתנהלים לפני הממונה, יהיו מדי שנה כדלהלן: : (1) פגרת סוכות - מיום י"ד בתשרי עד יום כ"ב בתשרי; : (2) פגרת הפסח - מיום י"ד בניסן עד יום כ"א בניסן; : (3) פגרת הקיץ - מיום 20 באוגוסט עד יום 5 בספטמבר. @ 156. דיון בימי הפגרה : בימי הפגרה ידון הממונה בעניינים מסוימים שהובאו לפניו, שאינם סובלים דיחוי. @ 157. סוגי עניינים שיידונו בפגרה : הממונה יורה על סוג עניינים המתנהלים לפניו שישמעו בתקופת הפגרה. @ 158. יום ו' כפגרה : במניין ימי תקופה שנקבעה בחיקוק, או שהורה עליה הממונה, יראו את יום ו' בשבוע כיום פגרה, אם הוא היום האחרון לפתיחת הליך או לביצועה של פעולה בהליך המתנהל לפני הממונה. = חלק ו': אחריות נושא משרה ובעל תפקיד בתאגיד הנמצא בחדלות פירעון = @ 159. בקשה להטלת אחריות : (א) בקשה של הממונה או של הנאמן מבית המשפט להורות כי דירקטור או מנהל כללי יישא באחריות לנזקים לפי [[סעיף 288 לחוק]], בקשה של הממונה או של הנאמן להורות לבעל תפקיד לפצות, לשלם או להשיב נכס לתאגיד כאמור [[בסעיף 289 לחוק]] ובקשה של הממונה או של הנאמן להטיל אחריות על נושא משרה בתאגיד לפי [[סעיף 290 לחוק]], תוגש בפירוט העובדות שעליהן מבוססת הבקשה. : (ב) בקשה של החייב או נושה של התאגיד להטיל אחריות על נאמן, מי שפעל מטעמו או כונס נכסים תלווה בתצהיר של המבקש לאימות העובדות הכלולות בה, ורשאי בית המשפט לדרוש מהממונה או מהנאמן להגיש לו דוח על העובדות הנוגעות לבקשה. : (ג) בקשה לפי תקנת משנה (א) או (ב) תומצא למשיב יחד עם הזמנה לדין, והמשיב רשאי להגיש תצהיר תשובה בתוך 30 ימים מיום שהומצאה לו הבקשה; בית המשפט רשאי להורות על הבאת ראיות נוספות לבקשה, אם יראה צורך בכך, לרבות השמעת עדים. = חלק ו'1: הסדר חוב שלא במסגרת צו לפתיחת הליכים (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2) = == פרק א': פרשנות והמצאה (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) == === סימן א': כללי (((כותרת נמחקה))) (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב-2) __NOTOC__ === @ 159א. הגדרות (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : [[בחלק זה]] - :- "הסדר חוב" - כהגדרתו [[בסעיף 318 לחוק]]; :- "בקשה להסדר חוב" - בקשה להבאת הסדר חוב לאישור בעלי העניין בו לפי [[סעיף 321 לחוק]]. @ 159ב. המצאה ומען להמצאה (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב, תשפ"ב-2) : [[תקנות 11]], [[12]] [[ו-65 עד 67]] יחולו בהליכים לפי [[חלק זה]], בשינויים המחויבים. == פרק א'1: הגשת בקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"ב) == === סימן א': הגשת בקשה להסדר חוב לגבי תאגיד (תיקון: תשפ"ב) === @ 159ב1. הגשת בקשת תאגיד להסדר חוב (תיקון: תשפ"ב) : (א) תאגיד או חבר התאגיד המגיש בקשה להסדר חוב, יפרט בבקשה את הנסיבות שהובילו לצורך בהסדר החוב וכן יצרף לבקשה את כל אלה: :: (1) הפרטים והמסמכים המנויים [[בתקנות 13(1) עד (6)]] [[ו-14(4)]]; :: (2) ציון הפעולות הנדרשות לשם ביצוע הסדר החוב, ובכלל זה שינויים במבנה התאגיד, במבנה פעילותו העסקית, בחוב, בתחומי פעילות התאגיד ומבנה כוח האדם; :: (3) מקורות המימון לדרך המוצעת להמשך פעילותו העסקית של התאגיד במהלך תקופת ההסדר ועלות מימונה, בצירוף פרטיו המלאים של נותן המימון והערבויות, הבטוחות או ביטחונות אחרים הנדרשים למימון זה, אם נדרשים כאלה, וכן תזרים המזומנים הצפוי, היקף הייצור הצפוי ועלויותיו, היקף השיווק הצפוי ועלויותיו, רווח והפסד צפויים, שינויים ארגוניים צפויים ומועדיהם, ההערכות והנתונים שעליהם מתבססת המסקנה בדבר עדיפות ההסדר המוצע על פני המצב הקיים; והכול בציון המועד שאליו נוגעת ההערכה, המודל הכלכלי ששימש לה, ופירוט העובדות, ההנחות, החישובים והצפי שעליהם מבוססת ההערכה; :: (4) כלל ההסדר המוצע פטור מאחריות כמשמעותו [[בסעיף 82(ב)(5) לחוק]], יפורטו עילות התביעה שלגביהן ניתן הפטור והמועד שבו נוצרו; :: (5) הצעה בעניין סיווג נושים לאסיפות סוג, אם קיימת. : (ב) בבקשה לפי תקנת משנה (א) המבקש רשאי לציין את עמדתו לעניין הצורך במינוי מנהל הסדר. @ 159ב2. הגשת בקשה להסדר חוב בידי נושה של תאגיד (תיקון: תשפ"ב) : (א) נושה של תאגיד המגיש בקשה להסדר חוב, יפרט בבקשתו כי התקיימו לגביו התנאים להגשת בקשה לצו לפתיחת הליכים לפי [[סעיף 9 לחוק]] וכן יצרף לבקשתו את הפרטים או את המידע שלהלן: :: (1) נסח התאגיד; :: (2) הפרטים והמסמכים המנויים [[בתקנה 159ב1(2) עד (4)]]. : (ב) בבקשה לפי תקנת משנה (א) המבקש רשאי לציין את עמדתו לעניין הצורך במינוי מנהל הסדר. @ 159ב3. הוראת בית המשפט לגבי פרטים ומסמכים (תיקון: תשפ"ב) : בית המשפט רשאי, לבקשת תאגיד או נושה, להורות כי יוגשו מסמכים ויפורטו פרטים אחרים, נוסף על הפרטים המנויים [[בתקנות 159ב1]] [[ו-159ב2]], או להורות על הבאת הסדר החוב לאישור בעלי העניין בו אף על פי שלא פורטו חלק מהפרטים המנויים [[בתקנות 159ב1]] [[ו-159ב2]], הכול כפי שיורה. === סימן ב': המצאה ופרסום של בקשה להסדר חוב לגבי תאגיד (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב, תשפ"ב-2) === @ 159ג. המצאה לצורך פרסום (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : מגיש בקשה להסדר חוב לגבי תאגיד ימציא לממונה בלא דיחוי את העתק הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה, וכן הודעה על הגשת הבקשה ועל מועד הדיון בה לצורך פרסומה; הוחלט על דיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. @ 159ד. פרסום הודעה על הגשת בקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : (א) הממונה יפרסם הודעה על הגשת בקשה להסדר חוב באתר האינטרנט של משרד המשפטים. : (ב) הודעה בדבר הגשת בקשה להסדר חוב תכלול מידע בדבר שם התאגיד, מספר התאגיד וכתובתו, בית המשפט שאליו הוגשה הבקשה, תאריך הגשת הבקשה ותאריך הפרסום, מועד הדיון בבקשה אם הוחלט עליו, וכן פרטי מגיש הבקשה. @ 159ה. המצאה של בקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : אם מגיש הבקשה להסדר חוב הוא התאגיד או חבר התאגיד, ימציא לנושיו המהותיים של התאגיד את הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה ואת מועד הדיון בה בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית, בלא דיחוי; הוחלט על מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא התאגיד את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו; אם יש לתאגיד מעל 50 עובדים, ימציא התאגיד את הבקשה כאמור גם לוועד העובדים; הזמנה לדיון תיתלה במקום בולט במקום העבודה; המצאה כאמור בתקנה זו תיעשה גם לחברי התאגיד הרשומים במרשם שצורף לבקשה ואם התאגיד הוא תאגיד מדווח כהגדרתו [[בחוק החברות]], לבעלי מניותיו המהותיים בלבד. @ 159ו. המצאה של בקשת נושה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : אם מגיש הבקשה להסדר חוב הוא נושה, ימציא הנושה לתאגיד את הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה ואת מועד הדיון בה, בלא דיחוי, בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית; הוחלט על מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. @ 159ז. דרישת העתק מהבקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : המגיש בקשה להסדר חוב ימציא לכל בעל עניין, בלא דיחוי, עם קבלת דרישתו בכתב, העתק מהבקשה ואת כל המסמכים שצורפו לה. == פרק ב': הגשת תגובה והתנגדות לבקשה להסדר חוב לגבי תאגיד (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) == @ 159ח. תגובת התאגיד לבקשה להסדר חוב ותשובת הנושה מגיש הבקשה (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב, תשפ"ב-2) : (א) תאגיד יגיש את תגובתו לבקשת הנושה או חבר התאגיד להסדר חוב בתוך 14 ימים לכל היותר מיום שבו הומצאה לו הבקשה. : (ב) הנושה או חבר התאגיד שהגיש את הבקשה להסדר חוב, יגיש את תשובתו לתגובת התאגיד בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאה לו תגובת התאגיד. : (ג) (((בוטלה).)) : (ד) הורה בית המשפט על דיון בבקשה להסדר חוב במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש התאגיד את תגובתו לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והנושה או חבר התאגיד יגיש את תשובתו לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ה) לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן, והעובדות המפורטות בהן יאומתו בתצהיר. : (ו) התאגיד והנושה או חבר התאגיד ימציאו העתק מהתגובה והתשובה למבקש או לתאגיד, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתן. @ 159ט. הגשת התנגדות לבקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : (א) אדם העלול להיפגע מהסדר החוב רשאי להגיש לבית המשפט התנגדות לבקשה להסדר החוב בכתב, ויפרט בה את נימוקי ההתנגדות; העובדות המפורטות בהתנגדות יפורטו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) ההתנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים ממועד פרסום ההודעה על הגשת הבקשה להסדר חוב. : (ג) מגיש ההתנגדות ימציא העתק מההתנגדות, למבקש ולתאגיד, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. : (ד) בית המשפט ידון בהתנגדויות לאחר אישור הסדר החוב בידי בעלי העניין בהסדר החוב אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. == פרק ג': אישור הסדר חוב לגבי תאגיד (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) == @ 159ט1. הגשת תביעות חוב (תיקון: תשפ"ב) : (א) הורה בית המשפט על הבאת הסדר החוב לאישור בעלי העניין בו, יגישו הנושים תביעת חוב לשם קביעת כוח ההצבעה בתוך 60 ימים מיום פרסום ההודעה על החלטת בית המשפט, אלא אם כן הורה בית המשפט על מועד אחר. : (ב) מינה בית המשפט מנהל הסדר, יוגשו תביעות החוב למנהל ההסדר באמצעות הממונה ויחולו הוראות [[סימן א לפרק א חלק ד|סימנים א']] [[סימן ב לפרק א חלק ד|ו-ב' לפרק א' לחלק ד']] בשינויים המחויבים; על קביעת כוח ההצבעה תחול [[תקנה 59ו]] בשינויים המחויבים; לצורך בדיקת התביעות רשאי מנהל ההסדר לקבל מהחייב או מכל נושא משרה או בעל תפקיד אצל חייב שהוא תאגיד כל מסמך הדרוש לו לצורך בדיקתו. @ 159ט2. ניהול אסיפות סוג (תיקון: תשפ"ב) : על ניהול אסיפות סוג יחולו הוראות [[סימן ד' לפרק ז' לחלק ב']] בשינויים המחויבים ובשינויים אלה: במקום "נאמן" יבוא "מנהל הסדר"; לא מונה מנהל הסדר, ימנה בית המשפט יושב ראש לאסיפת הסוג. @ 159י. הדיון בבקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : בית המשפט לא יקיים דיון בבקשה להסדר החוב, אלא אם כן שוכנע כי הבקשה הומצאה ופורסמה כדין והוצג אישור הממונה בדבר קבלת העתק מהבקשה. @ 159יא. החלטה להביא את הסדר החוב לאישור הנושים (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : הורה בית המשפט על הבאת הסדר החוב לאישור בעלי העניין בו, רשאי הוא: : (1) להורות על מועד לכינוס אסיפות סוג לאישור הסדר החוב ועל אופן כינוס האסיפות, וכן על כינוס אסיפות של חברי התאגיד אם התקיימו נסיבות כאמור [[בסעיף 322 לחוק]]; : (2) להורות על מועד להבאת הסדר החוב שאישרו בעלי העניין בו לאישור בית המשפט. @ 159יב. אישור הסדר החוב בבית המשפט (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : (א) אושר הסדר החוב לפי הרוב הקבוע [[בסעיף 85 לחוק]], יגיש המבקש בקשה לאישורו בידי בית המשפט לא יאוחר מ-14 ימים לאחר סיום האסיפות, המבקש רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לאישור הסדר החוב מכוח סמכותו לפי [[סעיף 87 לחוק]]. : (ב) המבקש ימציא העתק מהבקשה לממונה לצורך פרסומה, והממונה יפרסם הודעה על הבאת ההצעה להסדר חוב לאישור בית המשפט באתר האינטרנט של משרד המשפטים. @ 159יג. הגשת התנגדות לאישור הסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : (א) אדם העלול להיפגע מהסדר החוב רשאי להגיש לבית המשפט התנגדות לבקשה; ההתנגדות תוגש בכתב ויפרטו בה נימוקי ההתנגדות; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) ההתנגדות תוגש לבית המשפט 14 ימים לפחות לפני מועד הדיון באישור הסדר החוב בידי בית המשפט. : (ג) מגיש הבקשה להסדר חוב יגיש תשובה להתנגדות בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההתנגדות. : (ד) הורה בית המשפט על דיון בבקשה לאישור הסדר החוב במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (ב) או (ג), תוגש ההתנגדות לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והתשובה לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ה) מגיש ההתנגדות ומגיש הבקשה ימציאו העתק מההתנגדות או מהתשובה, למבקש ולמגיש ההתנגדות, לפי העניין, ואם המבקש הוא הנושה - גם לתאגיד. @ 159יד. פרסום והמצאה של החלטת בית המשפט (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : (א) אישר בית המשפט את הסדר החוב, ימציא מנהל ההסדר את החלטת בית המשפט לממונה בלא דיחוי, לשם פרסומה בידי הממונה; לא מונה מנהל הסדר, תחול תקנה זו על המבקש. : (ב) מנהל ההסדר ימציא בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-3 ימים לאחר שנודע לו על החלטת בית המשפט, העתקים מההחלטה לתאגיד לכל בעל עניין שהומצאה לו הבקשה להסדר החוב ולכל בעל עניין אחר שעליו נודע לו לאחר מכן ושהיה זכאי לקבל הזמנה לאסיפות כאמור. == פרק ג'1: הגשת בקשה להסדר חוב בידי יחיד (תיקון: תשפ"ב) == @ 159יד1. הגשת בקשת יחיד להסדר חוב (תיקון: תשפ"ב) : (א) יחיד המגיש בקשה להסדר חוב יצרף לבקשה את כל אלה: :: (1) דוח על מצבו הכלכלי של היחיד ערוך לפי [[תוספת טופס 5|חלקים א' עד ז' לטופס 5 שבתוספת]]; [[תוספת טופס 5|הטופס]] יאומת בתצהיר ויהיה חתום בחתימת היחיד; יחיד שהגיש את הבקשה לאחר שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים, פטור מצירוף הדוח האמור לבקשתו; :: (2) הסדר החוב המוצע שיכלול את כל המידע הדרוש לשם החלטה בעניינו, ובמסגרתו יפרט היחיד, בין השאר, את אלה: ::: (א) התמורה המוצעת לנושים המובטחים, לנושים בדין קדימה, לנושים הכלליים ולנושים הנדחים וכן לגבי הוצאות ההליך; ::: (ב) המקורות הכספיים להסדר, מועדי התשלום המוצעים, המועדים שבהם צפוי שיבוצעו הפעולות המהותיות הנדרשות לעמידה במועדים לפי ההסדר ופירוט הערובות המוצעות להבטחת ביצוע ההסדר, אם מוצעות; ::: (ג) נכסים שייוותרו בידיו של היחיד בסיום ההסדר ואם הם כוללים נכסים כאמור [[בסעיף 217 לחוק]] או זכות בנכס שחלה עליה הגנת בית מגורים לפי [[סעיף 229 לחוק]]; ::: (ד) אם ליחיד יש עסק, יפרט מהי הדרך המוצעת להמשך פעילותו העסקית והמועדים שבהם צפוי שיבוצעו הפעולות המהותיות לגבי העסק הנדרשות לביצוע ההסדר. : (ב) בבקשה לפי תקנת משנה (א) המבקש רשאי לציין את עמדתו לעניין הצורך במינוי מנהל הסדר. == פרק ד': הליכים לאחר הגשת בקשה להסדר חוב לגבי יחיד (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) == @ 159טו. העתק מהבקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : היחיד מגיש הבקשה להסדר חוב, ימציא העתק ממנה לכל אלה: : (1) לממונה; : (2) אם הוגשה לגביו בקשה לצו לפתיחת הליכים, גם לבית המשפט או לרשם ההוצאה לפועל שהוגשה לו בקשה לצו לפתיחת הליכים בעניינו; : (3) אם ניתן לגבי היחיד צו לפתיחת הליכים, גם לנאמן וכן לבית המשפט או לרשם ההוצאה לפועל שנתן צו כאמור, לפי העניין. @ 159טז. הדיון בבקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : בית המשפט לא יקיים דיון בבקשה להסדר החוב, אלא אם כן שוכנע כי הבקשה הומצאה כדין והוצג אישור הממונה בדבר קבלת העתק מהבקשה. @ 159יז. הליכים לאחר החלטה להביא את הסדר החוב לאישור בעלי העניין בהסדר החוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : (א) על ההחלטה להביא את הסדר החוב לאישור הנושים תחול [[תקנה 159יא]] בשינויים המחויבים. : (ב) על אישור הסדר החוב בידי בית המשפט תחול [[תקנה 159יב]] בשינויים המחויבים. : (ג) על הגשת התנגדות להסדר חוב תחול [[תקנה 159יג]] בשינויים המחויבים. : (ד) על פרסום והמצאה של החלטת בית המשפט לאשר הסדר חוב תחול [[תקנה 159יד]] בשינויים המחויבים. : (ה) אישר בית המשפט את הסדר החוב לגבי יחיד שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים, ימציא מנהל ההסדר את ההחלטה גם למי שנתן את הצו כאמור, בלא דיחוי. : (ו) לבקשת היחיד, בית המשפט ייתן ליחיד שעמד בתנאים שנכללו בהסדר החוב אישור על כך. @ 159יז1. הגשת תביעות חוב וניהול אסיפות סוג (תיקון: תשפ"ב) : (א) על הגשת תביעות החוב לשם קביעת כוח ההצבעה וההליך לקביעת כוח ההצבעה יחולו הוראות [[תקנה 159ט1]] בשינויים המחויבים, ובלבד שאם ניתן צו לפתיחת הליכים לגבי היחיד מגיש הבקשה, המועד להגשת תביעות חוב לא יהיה מאוחר מהמועד הקבוע [[בסעיף 210 לחוק]]. : (ב) על ניהול אסיפות הסוג יחולו הוראות [[תקנה 159ט2]]. @ 159יח. דוח הנאמן (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : הורה בית המשפט על הבאת הסדר חוב של יחיד שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים לאישור הנושים, יגיש הנאמן לבית המשפט דוח לעניין מצבו הכלכלי של היחיד והתאמת הסדר החוב המוצע למצבו הכלכלי של היחיד; הנאמן יגיש את הדוח 14 ימים לפחות לפני המועד שעליו הוחלט לכינוס אסיפות הסוג. == פרק ה': הוראות לעניין מנהל הסדר (תיקון: תשפ"ב) == @ 159יט. בקשה למתן הוראות (תיקון: תשפ"ב) : מנהל ההסדר רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות בכל עניין הנוגע למילוי תפקידו או להפעלת סמכויותיו לפי [[החוק]] או כפי שנכללו בהסדר החוב; בקשה למתן הוראות תוגש בכתב. @ 159כ. פנייה לבית המשפט בידי מי שנפגע ממנהל ההסדר (תיקון: תשפ"ב) : מי שנפגע או עלול להיפגע מהחלטה של מנהל ההסדר או מפעולה שעשה או שבכוונתו לעשות, או ממחדל של מנהל ההסדר, רשאי לפנות לבית המשפט, בתוך 14 ימים מיום שנודע לו על כך, בבקשה לבטל או לשנות את ההחלטה או את הפעולה או לתת כל הוראה אחרת שיראה לנכון. @ 159כא. המצאה למנהל ההסדר (תיקון: תשפ"ב) : כל מסמך המוגש לבית המשפט, ימציאו המגיש גם למנהל ההסדר במועד שבו יש להמציאו לבית המשפט. @ 159כב. ערובה (תיקון: תשפ"ב) : בית המשפט רשאי להורות למנהל ההסדר להפקיד ערובה או להתקשר בחוזה לביטוח אחריותו למילוי תפקידו, כפי שיורה בית המשפט. @ 159כג. תפקידים נוספים של מנהל ההסדר (תיקון: תשפ"ב) : (א) מינה בית המשפט מנהל הסדר כאמור [[בסעיף 326 לחוק]], מנהל ההסדר - :: (1) ישלח לממונה בלא דיחוי העתק של החלטת בית המשפט להביא את הסדר החוב לאישור בעלי העניין לשם פרסום הודעה על כך בידי הממונה; בבקשה להסדר חוב לגבי תאגיד מדווח - יפעל מנהל ההסדר לפי [[תקנות החברות (הודעה ומודעה על אסיפה כללית ואסיפת סוג בחברה ציבורית והוספת נושא לסדר היום), התש"ס-2000]], [[ותקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומיידיים), התש"ל-1970]]; לעניין תקנה זו, "תאגיד מדווח" - חברה ציבורית או חברת איגרות חוב כהגדרתן [[בחוק החברות]] או שותפות מוגבלת ציבורית כהגדרתה [[בפקודת השותפויות]]; :: (2) ימציא הודעה על החלטת בית המשפט, 21 ימים לפחות לפני המועד שעליו הוחלט, לכינוס אסיפת בעלי העניין, לתאגיד ולבעלי העניין המנויים בבקשה; ההודעה תכלול את הפרטים האמורים [[בתקנה 59ה]], בשינויים המחויבים, ויצורף לה העתק מהבקשה להסדר חוב וכל המסמכים שצורפו לה. : (ב) לא מינה בית המשפט מנהל הסדר, תחול תקנת משנה (א) על מגיש הבקשה להסדר. = חלק ז': ניהול משא ומתן מוגן בידי תאגיד (הוראת שעה) = @ 160. אישור דירקטוריון : אישור דירקטוריון של תאגיד מדווח לפי [[סעיף 338(א) לחוק]], ייערך בנוסח הזה, ובו בלבד: : "הדירקטוריון מאשר בזה כי אין לתאגיד חוב שהגיע מועד פירעונו ולא נפרע, למעט חוב השנוי במחלוקת בתום לב; אין חשש ממשי שהתאגיד לא יוכל לפרוע במועדם את החובות שמועד פירעונם חל בתשעת החודשים הקרובים." @ 161. נוסח הודעת הפתיחה במשא ומתן מוגן : (א) הודעת התאגיד המדווח לנושים לפי [[סעיף 338(ב) לחוק]] תהיה ערוכה לפי [[טופס 11 שבתוספת]]. : (ב) התאגיד המדווח ימסור לנושים כאמור [[בסעיף 338(ב) לחוק]], את ההודעה כאמור בתקנת משנה (א), בדואר רשום עם אישור מסירה. = חלק ח': הוראות שונות = @ 162. ערעור על החלטות : (א) ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטה סופית או החלטה אחרת של הממונה או של רשם ההוצאה לפועל לפי [[חלק י"ב לחוק]], יוגשו לבית המשפט בתוך 45 ימים מיום שהומצאה ההחלטה למערער. : (ב) בערעור או בקשת רשות ערעור על החלטות הממונה, יהיו המשיבים לערעור הממונה וכל מי שהיה צד בהליך לפני הממונה ואינו המערער. : (ג) בערעור או בקשת רשות ערעור על החלטות רשם ההוצאה לפועל, יהיו המשיבים לערעור כל מי שהיה צד בהליך לפני רשם ההוצאה לפועל ואינו המערער. @ 163. הארכת מועדים : בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך כל מועד או זמן לעשיית דבר שבתקנות אלה המתנהל לפניו, אלא אם כן נקבע בהן אחרת. @ 164. דרישת מסמכים נוספים : אם באחד הטפסים [[שבתוספת]] יש דרישה להמצאת מסמכים רשאי בית המשפט, לצורך הדיון שלפניו, להורות על מתן פרטים נוספים או המצאת מסמכים נוספים. @ 165. עריכת טופס : מסמך שיש לעורכו לפי אחד הטפסים [[שבתוספת]], יהיה ערוך בשינויים המחויבים לפי הנסיבות ואין חובה שיהיה העתק מילולי ממנו, ואולם טופס שיש להגיש באופן מקוון יוגש בלא כל שינוי. @ 166. השתתפות רשות ניירות ערך בהליכים : (א) בית המשפט רשאי להורות כי רשות ניירות ערך תגיש את עמדתה בהליך לפי [[החוק]] המתנהל לגבי תאגיד. : (ב) הורה בית המשפט כאמור בתקנת משנה (א), רשאית רשות ניירות ערך להגיש את עמדתה באמצעות מתן הודעה בכתב בלבד, או בהתייצבות לדיון, אלא אם כן הורה בית המשפט באיזו דרך תוגש עמדתה. : (ג) הגישה רשות ניירות ערך עמדה או התייצבה לדיון לפי תקנה זו, יומצאו לה כל מסמך או הודעה המוגשים לבית המשפט או לאחר, וכן כל הזמנה לדיון במועד שיש להמציאם לפי תקנות אלה, וכן ימציא לה המבקש העתקים של כל המסמכים שהוגשו לבית המשפט בהליך כאמור קודם להשתתפותה בהליך. @ 167. שמירת דינים : אין בהוראות תקנות אלה כדי לגרוע מחובות גילוי, פרסום או דיווח לפי כל דין. @ 167א. החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור (תיקון: תשפ"א) : לא תינתן רשות ערעור על החלטות המנויות [[בצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009]]. @ 168. הוראת שעה : תוקפו של [[חלק ז' לתקנות אלה]] יהיה כתקופת תוקפו של [[פרק ד' לחלק י' לחוק]]. @ 169. היקף מסמכים (תיקון: תשפ"א-3) : (א) הבקשות המפורטות להלן והתגובות להן לא יעלו בהיקפן על אחד עשר עמודים אם הוגשו לבית משפט השלום ועל חמישה עשר עמודים אם הוגשו לבית המשפט המחוזי: :: (1) בקשה לצו לפתיחת הליכים; :: (2) בקשה לניהול עיזבון בהליך חדלות פירעון לפי [[סעיף 177 לחוק]]; :: (3) בקשה להכרה בהליך זר לפי [[סעיף 300 לחוק]]; :: (4) בקשה להבאת הסדר חוב לאישור בעלי העניין לפי [[סעיף 321 לחוק]]; :: (5) בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט לבחינת הסדר חוב מהותי לפי [[סעיף 329 לחוק]]. : (ב) התצהירים המצורפים לבקשות המנויות בתקנת משנה (א) ולתגובות להן לא יעלו בהיקפם על שמונה עמודים אם הוגשו לבית משפט השלום ועל עשרה עמודים אם הוגשו לבית המשפט המחוזי; התשובות לתגובות לאותן בקשות והתצהירים המצורפים להן לא יעלו על שני עמודים כל אחד. : (ג) בקשה לביטול עסקה הגורעת מקופת הנשייה לפי [[סעיפים 219 עד 221 לחוק]] והתגובה לה לא יעלו בהיקפן על חמישה עשר עמודים; התצהירים המצורפים לא יעלו בהיקפם על עשרה עמודים; התשובה לתגובה לבקשה והתצהיר המצורף לה לא יעלו על שני עמודים כל אחד. : (ד) בקשה בעניין אחריות נושא משרה או בעל תפקיד לפי [[חלק ח' לחוק]] והתגובה לה לא יעלו בהיקפן על עשרים עמודים; התצהירים המצורפים לא יעלו בהיקפם על שנים עשר עמודים; התשובה לתגובה לבקשה והתצהיר המצורף לה לא יעלו על שני עמודים כל אחד. @ 170. הצמדה למדד (תיקון: תשפ"ב) : (א) הסכומים הקבועים בתקנות אלה ישתנו ביום 1 בינואר בכל שנה (להלן - יום השינוי) לפי שיעור השינוי של המדד החדש לעומת המדד היסודי. : (ב) סכום שהשתנה כאמור יעוגל לשקל החדש השלם הקרוב, וסכום של מחצית השקל יעוגל כלפי מעלה. : (ג) הממונה יפרסם בהודעה ברשומות את הסכומים המעודכנים כפי שהשתנו עקב האמור בתקנות משנה (א) ו-(ב). : (ד) בתקנה זו - ::- "המדד" - מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; ::- "המדד החדש" - המדד שפורסם בחודש דצמבר שלפני יום השינוי; ::- "המדד היסודי" - המדד שפורסם בחודש דצמבר שלפני יום השינוי הקודם, ולעניין יום השינוי הראשון שלאחר תחילתן של תקנות אלה - המדד שפורסם לאחרונה לפני יום תחילתן. == תוספת == ==== (([[תקנות 13]], [[20]], [[31]], [[36]], [[60]], [[63]], [[68]], [[73]], [[78]], [[79]], [[86]], [[89]], [[91]], [[111]] [[ו-161]].)) ==== @ <עוגן טופס 1> (תיקון: תשפ"א) : '''טופס 1''' - דוח מפורט בדבר נכסי התאגיד וחובותיו ((([[תקנה 13]]))) @ <עוגן טופס 2> : '''טופס 2''' - טופס המצאת הודעה לממונה על הגשת בקשה לצו לפתיחת הליכים לצורך פרסומה והודעה על מועד דיון ((([[תקנה 20]]))) @ <עוגן טופס 2א> (תיקון: תשפ"א) : '''טופס 2א''' - הודעה על מתן סעד זמני לפי [[סעיף 20(א)(3) לחוק]] ((([[תקנה 29א]]))) @ <עוגן טופס 3> : '''טופס 3''' - הודעה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 21(ב) לחוק]] ((([[תקנה 31]]))) @ <עוגן טופס 4> : '''טופס 4''' - הודעה על מתן צו לפתיחת הליכים ((([[תקנות 36]], [[60]] [[ו-63]]))) @ <עוגן טופס 5> (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב-3) : '''טופס 5''' - בקשת יחיד לצו לפתיחת הליכים ((([[תקנות 91]], [[68]] [[ו-111]]))) @ <עוגן טופס 6> : '''טופס 6''' - כתב ויתור על סודיות ((([[תקנות 68]] [[ו-111]]))) @ <עוגן טופס 7> : '''טופס 7''' - צו לפתיחת הליכים ((([[תקנות 73]] [[ו-89]]))) @ <עוגן טופס 7א> (תיקון: תשפ"ב) : '''טופס 7א''' - הודעת זימון לבירור ((([[תקנה 109ב]]))) @ <עוגן טופס 8> : '''טופס 8''' - דרישת נושה לתשלום חוב של היחיד כאמור [[בסעיף 110 לחוק]] ((([[תקנה 78]]))) @ <עוגן טופס 9> : '''טופס 9''' - בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים לגבי יחיד ((([[תקנה 79]]))) @ <עוגן טופס 9א> (תיקון: תשפ"א) : '''טופס 9א''' - הודעה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד ((([[תקנה 86(א)]]))) @ <עוגן טופס 9ב> (תיקון: תשפ"א) : '''טופס 9ב''' - הודעה על מתן סעד זמני לפי [[סעיף 119(א)(2) לחוק]] ((([[תקנה 86(ב)]]))) @ <עוגן טופס 10> : '''טופס 10''' - הודעה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 119 לחוק]] ((([[תקנה 86]]))) @ <עוגן טופס 11> : '''טופס 11''' - הודעה על פתיחה במשא ומתן מוגן ((([[תקנה 161]]))) <פרסום> ב' באלול התשע"ט (2 בספטמבר 2019) <חתימה> אמיר אוחנה שר המשפטים 2qy9hr1xb06d3wi47kt56vxqbg9jumz 3084721 3084684 2026-09-25T07:34:43Z Shahar9261 22508 3084721 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ט-2019 <מאגר תקן 2155199 קוד a163Y00000DuUSpQAN> <מקור> ((ק"ת תשע"ט, 3910|תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי|8269)), ((4024|ת"ט|8273)); ((תשפ"א, 1302|תיקון|9043)), ((2875|תיקון (תיקון)|9304)), ((2875|תיקון מס' 2|9304)); ((תשפ"ב, 3198|תיקון|10212)), ((3215|תיקון [תשפ"א] (תיקון)|10212)), ((3215|תיקון מס' 2|10212)); ((תשפ"ז, 83|תיקון|12535)). <!-- עדכון אחרון: תשפ"ז-1 --> ''עדכון סכומים:'' ((ק"ת תשפ"ד, 2464|הודעה|11278)); ((תשפ"ה, 901|הודעה|11690)); ((תשפ"ו, 979|הודעה|12240)). <מבוא> <!-- (תיקון: תשפ"ב) --> בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיפים 8(ג)]], [[+|12]], [[+|13(א)]], [[+|14(ב)]], [[+|21(ב)]], [[+|24(ב)]], [[+|26(א)]], [[+|82(ג)]], [[+|84(ה)]], [[+|104(ב)]], [[+|106(א)]], [[+|108(ה)]], [[+|111]], [[+|113(ב)]], [[+|117(א)]], [[+|128(א)]], [[+|152(ד)]], [[+|153(ו)]], [[+|155]], [[+|210(ד) עד (ו)]], [[+|227]], [[+|239(ב)]], [[+|240(ג)]], [[+|241]], [[+|256]], [[+|262(ה)]], [[+|263(ה)]], [[+|286(ד)]], [[+|321(ב)]], [[+|326(ג)]], [[+|338(ד)]], [[+|356]] [[+|ו-357]] [[=החוק|לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018]] (להלן - החוק), ולעניין [[תקנות 59ג עד 59יח]], [[106ב עד 106ו]], [[109ב עד 109ה]], [[119א]], [[134ב עד 134ד]], [[134ט]], [[136י עד 136יז]], [[159ב1 עד 159ב3]], [[159ט1 עד 159ט2]], [[159יד1]], [[159יז1]], [[159יט עד 159כג]] [[ו-170]], באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה: __TOC__ = חלק א': פרשנות ופרסום = == פרק א': הגדרות והוראות שונות == @ 1. הגדרות (תיקון: תשפ"א-3, תשפ"ב, [הודעות]) : בתקנות אלה - :- "אתר הנאמנים" - מערכת המשמשת להעברת מסרים אלקטרוניים בין הממונה לנאמן; :- "בלא דיחוי" - בתוך פרק זמן שאינו עולה על 24 שעות; :- "היוועדות חזותית" - תקשורת בין שני מוקדים המאפשרת העברת תמונה וקול בזמן אמת; :- "מנהל מערכת ההוצאה לפועל" - לפי [[סעיף 4 לחוק ההוצאה לפועל]]; :- "מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל" - מערכת מקוונת של מערכת ההוצאה לפועל; :- "מערכת הממונט" - מערכת מקוונת המשמשת את הממונה בניהול הליכי חדלות פירעון; :- "מערכת מקוונת" - אתר הנאמנים או מערכת הממונט, לפי העניין; :- "מרשם חברי תאגיד" - לגבי חברה, מרשם בעלי המניות לפי [[סעיף 127 לחוק החברות]], מעודכן ליום הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, ולגבי שותפות - רשימת השותפים מעודכנת ליום הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים ובשותפות מוגבלת ציבורית כמשמעותה [[בפרק ו'1 לפקודת השותפויות]] - גם מרשם מחזיקי יחידות ההשתתפות כמשמעותו [[-|בסימן ז' בפרק ו'1]]; :- "נושה מהותי" - נושה של תאגיד שמתקיימים בו אחד מאלה: :: (1) נושה מובטח; :: (2) מי שבמועד הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, התאגיד חב לו סכום העולה על 75,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 83,450 ש"ח))) או סכום העולה על 10% מסך כל חובות התאגיד שאינם חובות מובטחים, לפי הנמוך מביניהם; :: (3) נאמן לסדרת תעודות התחייבות של התאגיד, אחת או יותר, ובלבד שבמועד הגשת הבקשה יתרת הערך הנקוב של סדרת תעודות ההתחייבות כאמור אינה נמוכה מהסכומים המפורטים בפסקה (2); :- "נסח תאגיד" - אחד מאלה, לפי העניין: :: (1) תמצית מידע ממוחשב מרשם החברות אם התאגיד הוא חברה; :: (2) תמצית מידע ממוחשב מרשם השותפויות אם התאגיד הוא שותפות; :- "תעודות התחייבות" - כהגדרתן [[בסעיף 35א לחוק ניירות ערך]], שהנפיק תאגיד; :- "תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)" - [[תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981]]; :- "תקנות ההוצאה לפועל" - [[תקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979]]; :- "תקנות סדר הדין האזרחי" - [[תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018]]. @ 2. תחולת [[תקנות סדר הדין האזרחי]] [[ותקנות ההוצאה לפועל]] : (א) [[תקנות סדר הדין האזרחי]] יחולו על הליכים בבית המשפט לפי [[החוק]] ולפי תקנות אלה, בשינויים המחויבים לפי העניין, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. : (ב) [[תקנות ההוצאה לפועל]] יחולו על הליכים המתנהלים לפני רשם ההוצאה לפועל לפי [[החוק]] ולפי תקנות אלה, בשינויים המחויבים לפי העניין, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. == פרק ב': פרסום == @ 3. פרסום בידי הממונה : (א) פרסום הודעות שעל הממונה לפרסם לפי תקנות אלה ייעשה בידי הממונה באתר האינטרנט של משרד המשפטים. : (ב) הנהלת בתי המשפט תפנה באתר האינטרנט שלה, באמצעות קישור, לפרסום באתר האינטרנט של משרד המשפטים. : (ג) הרשם יפנה באתר האינטרנט שלו, באמצעות קישור, לפרסום באתר האינטרנט של משרד המשפטים הנוגע להליך חדלות פירעון של תאגיד. : (ד) רשות האכיפה והגבייה תפנה באתר האינטרנט שלה, באמצעות קישור, לפרסום באתר האינטרנט של משרד המשפטים הנוגע להליך חדלות פירעון של יחיד. : (ה) ניתן צו לפתיחת הליכים לגבי תאגיד שעיקר עסקיו מתנהלים במגזר הערבי, רשאי בית המשפט להורות שהממונה יפרסם הודעה על מתן הצו בשפה הערבית, בדרך שבה מפרסם הממונה הודעות לגבי מתן צו לפתיחת הליכים. : (ו) נתן הממונה החלטה הטעונה פרסום או שהיה עליו לפרסם הודעה, יפרסמה בתוך 7 ימים מיום שנתן את ההחלטה או מיום שהומצאה לו ההודעה, לפי העניין, אלא אם כן נקבע בתקנות אלה אחרת. @ 4. המצאה לממונה לצורך פרסום : בית המשפט ומנהל מערכת ההוצאה לפועל, לפי העניין, ימציאו לממונה בלא דיחוי ובאופן מקוון כל החלטה שנתנו שעל הממונה לפרסם לפי [[החוק]] או לפי תקנות אלה. @ 5. העברת מידע לפרסום : מגיש בקשה או נאמן שחלה עליו חובה להעביר מסמך או הודעה לממונה לצורך פרסום, יעבירם לממונה בלא דיחוי. @ 6. המועד הקובע לפרסום : נקבע בתקנות אלה כי הודעה תפורסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים ובדרך נוספת, יהיה המועד שבו פורסמה ההודעה באתר האינטרנט של משרד המשפטים מועד הפרסום הקובע. @ 7. פרסום הנוגע לחייב שיש לו נושים מחוץ לישראל או שהציע תעודות התחייבות מחוץ לישראל : נוסף על האמור בתקנות אלה, פרסום הנוגע לחייב שיש לו נושים מחוץ לישראל או שהציע תעודות התחייבות מחוץ לישראל ייעשה באופן שיורה בית המשפט, הממונה או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, בשים לב למקום הימצאם של רוב הנושים ולשפה הרשמית במדינה שבה מתבצע הפרסום. = חלק ב': הליכי חדלות פירעון לגבי תאגיד = == פרק א': תחולה, פרשנות והמצאה == === סימן א': תחולה והגדרות === @ 8. תחולה על תאגיד : [[חלק זה]] יחול על הליכי חדלות פירעון לגבי תאגיד לפי [[סעיף 5 לחוק]]. @ 9. הגדרות [[לחלק ב']] : [[בחלק זה]] - :- "צד מעוניין" - התאגיד, נושה של התאגיד, חבר בתאגיד; :- "תצהיר הסתבכות כלכלית" - לגבי תאגיד, פירוט הנסיבות שהובילו לחדלות פירעונו של התאגיד או לצורך בצו למניעת חדלות פירעונו, לפי העניין. === סימן ב': המצאה === @ 10. חובת המצאה לממונה ודרכי ההמצאה : (א) המגיש בקשה, כתב בי-דין או מסמך אחר לבית המשפט, ובכלל זה בקשה שהוגשה במעמד צד אחד, ימציא העתק ממנו לממונה בלא דיחוי. : (ב) מסמכים שיש להמציאם לממונה לפי [[חלק זה]] יומצאו לו בהמצאה מקוונת באמצעות מערכת הממונט; מי שאינו מיוצג רשאי להמציא מסמכים למשרדי הממונה במחוז שבו מתנהל ההליך, במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. : (ג) העתק כתב בי-דין שיש להגישו לבית המשפט בעותק מודפס, יש להגיש לממונה נוסף על ההגשה המקוונת, גם בדרך שבה הוגש לבית המשפט. @ 11. דרכי ההמצאה : (א) המגיש כתב בי-דין לבית המשפט לפי [[חלק זה]], שלא נקבע לגביו אחרת, ימציא העתק ממנו לצדדים, בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית; נקבע מועד לדיון, ימציא המגיש את העתק כתב בי-הדין ואת ההזמנה לדיון בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית, ובה יצוין מועד הדיון כפי שהורה בית המשפט. : (ב) המצאה כאמור בתקנת משנה (א) תתבצע בסמוך ככל האפשר למועד הגשת כתב בי-הדין. @ 12. מען להמצאה : (א) מען להמצאת כתבי בי-דין ומסמכים אחרים לחייב שהוא תאגיד יהיה - :: (1) בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש תאגיד - הכתובת שציין התאגיד בבקשה לצו לפתיחת הליכים או מען אחר שיספק הנאמן לצורך המצאה לאחר מתן הצו לפתיחת הליכים; :: (2) בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש נושה - הכתובת הרשומה לפי הדין החל על התאגיד או מען אחר שיספק הנאמן לצורך המצאה לאחר מתן הצו לפתיחת הליכים. : (ב) מענם של נושי התאגיד יהיה המען שציין התאגיד בדוח שצירף לבקשה לצו לפתיחת הליכים או כל מען אחר הידוע למי שמוטלת עליו חובת ההמצאה לפי [[החוק]] ולפי תקנות אלה; לאחר שהוגשו תביעות החוב או שהודיע הנושה על מען אחר, המען יהיה המען המצוין בתביעת החוב או המען שמסר הנושה. : (ג) מענו של הממונה לצורך המצאה שאינה באמצעות מערכת הממונט יהיה משרדו שבאזור שיפוטו של בית המשפט שבו מתנהל ההליך, ובהליך לפני בית המשפט העליון - משרדו הראשי של הממונה בירושלים. == פרק ב': בקשה לצו לפתיחת הליכים והדיון בה == === סימן א': בקשת תאגיד לצו לפתיחת הליכים === @ 13. בקשת תאגיד לצו לפתיחת הליכים (תיקון: תשפ"א) : תאגיד המגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים יפרט בבקשתו כי התקיימו בו התנאים למתן הצו; התאגיד יצרף לבקשה את כל אלה: : (1) תצהיר הסתבכות כלכלית; : (2) דוח מפורט בדבר נכסי התאגיד וחובותיו, ערוך לפי [[טופס 1 שבתוספת]], הכולל רשימה של ההליכים המשפטיים המהותיים והליכי הגבייה שהתאגיד צד להם; : (3) נסח התאגיד; אם יש בנסח פרטים שאינם תואמים את פרטי התאגיד או מרשמיו, ימלא התאגיד את הפרטים המתוקנים [[טופס 1 שבתוספת|בחלק א' לטופס 1 לתוספת]] - "דוח מפורט בדבר נכסי התאגיד וחובותיו"; : (4) שם כונס הנכסים ופרטיו, אם התמנה לתאגיד או לנכסיו לפי החלטה של בית המשפט או של רשם ההוצאה לפועל, ומספר התיק שמינויו בתוקף ביום הגשת הבקשה ותאריך מינוי; : (5) רשימה של נושאי המשרה בתאגיד ביום הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, ושל נושאי המשרה שסיימו את תפקידם בתאגיד בתוך השנה שקדמה ליום הגשת הבקשה, המפרטת את שם בעל התפקיד, תיאור תפקידו, תאריך מינויו וסיום מינויו, כתובתו, פרטי ההתקשרות עמו ושיעורי החזקותיו בתאגיד אם ישנם; : (6) דוחות כספיים שנתיים של התאגיד לרבות הדוחות המאוחדים, לשנתיים שקדמו לשנת הגשת הבקשה, מבוקרים כדין בידי רואה חשבון, אם ישנם; קדם תאריך המאזן הכלול בדוח הכספי השנתי האחרון ביותר משלושה חודשים למועד הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, יצורפו גם דוחות סקורים אחרונים אם ישנם; התאגיד רשאי להגיש את הדוחות הכספיים במעטפה סגורה או באמצעי טכנולוגי אחר המבטיח את סודיות המידע לעיון בית המשפט ולממונה אם לעמדתו יש בהם סוד מסחרי או שגילוים עלול לפגוע בטובת התאגיד; נושה מהותי רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לקבל את המידע. @ 14. בקשת תאגיד להפעלתו במסגרת צו לפתיחת הליכים : נוסף על האמור [[בתקנה 13]], ביקש התאגיד במסגרת בקשתו לצו לפתיחת הליכים להפעילו לצורך שיקומו הכלכלי, יפרט בה גם את כל אלה: : (1) מתווה ראשוני לשיקומו הכלכלי של התאגיד, הנוגע לפעולות הנדרשות לשיקומו הכלכלי של התאגיד, ובכלל זה שינויים במבנה התאגיד, במבנה פעילותו העסקית, בחוב, בתחומי פעילות התאגיד ובמבנה כוח האדם; : (2) הערכת העלויות הצפויות של מימון הפעלת התאגיד במשך תקופת הקפאת ההליכים ופירוט אמצעי המימון; : (3) פרק הזמן שלגביו מבוקשת הפעלת התאגיד; : (4) תיאור התאגיד ועסקיו בפירוט הפעילות המשתקפת בדוחותיו הכספיים, לרבות דוחותיו המאוחדים; כמו כן יפורטו, בין השאר, עניינים אלה: :: (א) הענפים שבהם פועל התאגיד, מאפייני רישוי, מיסוי ופיקוח ממשלתי עליהם, אם הם מיוחדים לתאגיד; :: (ב) אפיון הלקוחות של התאגיד וכן מידת התלות בהם, ותיאור התקשרויות מהותיות של התאגיד עם לקוחות שהיקף המכירות עמם עולה על 10% מסך כל המכירות בשנה שקדמה למועד הגשת הבקשה; ניתן לתאר את ההתקשרויות בלי לציין את שמות הלקוחות; :: (ג) תלות בספקים, לרבות במשווקים או תלות במקורות חומרי גלם; :: (ד) המאפיינים הייחודיים וגורמי הסיכון בפעילותו של התאגיד בכל ענף שבו הוא פועל; :: (ה) שמו של היחיד השולט בתאגיד במישרין או בעקיפין, שיעור החזקותיו בתאגיד, סוג ניירות הערך שהוא מחזיק ועיסוקו העיקרי, לרבות פירוט התאגידים שבאמצעותם הוא מחזיק בניירות הערך של התאגיד, שיעור החזקותיהם בתאגיד, סוג ניירות הערך שהם מחזיקים ועיסוקם העיקרי, תאגידים נוספים שבהם שולט היחיד האמור שיש להם קשר עסקי לתאגיד נושא הבקשה; באשר להחזקות של התאגיד מגיש הבקשה בתאגידים אחרים, שהם תאגידים מהותיים, יפורטו שיעורי החזקותיו בתאגידים המהותיים, סוג ניירות הערך המוחזקים ועיסוקם העיקרי של התאגידים המהותיים; כמו כן יפורטו תאגידים שהתאגידים המהותיים שולטים בהם, שיעורי החזקותיהם, סוג ניירות הערך המוחזקים ועיסוקם העיקרי; ::: בפסקת משנה זו - :::- "השולט", בחברה - בעל השליטה כהגדרתו [[בסעיף 268 לחוק החברות]]; בשותפות מוגבלת ציבורית - בעל השליטה כהגדרתו [[בסעיף 65נא לפקודת השותפ((ו))יות]]; :::- "תאגיד מהותי" - תאגיד מוחזק שעסקיו מהותיים לעסקיו של התאגיד מגיש הבקשה; :: (ו) מרשם חברי התאגיד; :: (ז) רשימה מפורטת של ההסכמים המהותיים שהתאגיד צד להם; :: (ח) מידע בדבר חלוקה כהגדרתה [[בחוק החברות]] שבוצעה בשלוש השנים האחרונות; :: (ט) מספר המועסקים בתאגיד, ומספר המועסקים לאורך השנה שקדמה להגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים; :: (י) עמדת הנושים המהותיים לבקשה, אם ידועה לתאגיד. @ 15. הוראות בית המשפט לגבי פרטים ומסמכים : בית המשפט רשאי, לבקשת תאגיד, להורות על הפעלת התאגיד לצורך שיקומו הכלכלי, אף על פי שלא פירט חלק מהפרטים המנויים [[בתקנה 14]] או להורות כי יימסרו פרטים או מסמכים אחרים במקומם או נוסף עליהם, או שיימסרו במועד מאוחר יותר, ובלבד שהתאגיד פירט את הפרטים המפורטים [[בפסקאות (1) ו-(2) בתקנה האמורה]]. === סימן ב': בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים === @ 16. המצאת דרישה לתשלום חוב : דרישה לתשלום חוב כאמור [[בסעיף 10(א)(1) לחוק]] תומצא למענו של התאגיד בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית. @ 17. בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים : נושה המגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים יפרט בבקשתו כי התקיימו התנאים למתן הצו; הנושה יצרף לבקשתו את הפרטים או את המידע שלהלן: : (1) נסח התאגיד; : (2) ביקש הנושה להסתמך בבקשתו על חזקת חדלות פירעון לפי [[סעיף 10(א) לחוק]], יצרף לבקשה אסמכתאות מתאימות לקיומה של החזקה, לפי העניין; : (3) לעניין חזקה המבוססת על דרישת חוב לפי [[סעיף 10(א)(1) לחוק]], יצרף הנושה לבקשה את דרישת החוב שהומצאה לתאגיד, כולל האסמכתאות שצורפו אליה לגבי החוב וכן את תגובת התאגיד לדרישת החוב אם ניתנה; : (4) צירף הנושה לבקשה הצעה בעניין פירוק התאגיד או שיקומו הכלכלי - יפרט הנושה את הנימוקים והאסמכתאות להצעתו, ואם הציע להפעיל את התאגיד לצורך שיקומו, יפרט את המתווה הראשוני המוצע לשיקומו הכלכלי של התאגיד כאמור [[בתקנה 14(1)]], ככל האפשר. @ 18. פרטים ומסמכים נוספים : בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש נושה רשאי בית המשפט להורות כי יוגשו מסמכים ויפורטו פרטים אחרים, נוסף על המסמכים והפרטים המנויים [[בתקנה 17]] והכול כפי שיורה. @ 19. תגובת התאגיד לבקשה ותשובת הנושה מגיש הבקשה : (א) תאגיד יגיש את תגובתו לבקשת הנושה לצו לפתיחת הליכים בתוך 14 ימים לכל היותר מיום שבו הומצאה לו הבקשה. : (ב) הנושה שהגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים, יגיש את תשובתו לתגובת התאגיד בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאה לו תגובת התאגיד. : (ג) הורה בית המשפט על דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש התאגיד את תגובתו לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והנושה יגיש את תשובתו לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ד) לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן והעובדות המפורטות בהן יאומתו בתצהיר. : (ה) התאגיד והנושה ימציאו העתק מהתגובה והתשובה למבקש או לתאגיד, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתן. === סימן ג': המצאה ופרסום === @ 20. המצאת העתק מהבקשה לממונה : מגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים ימציא לממונה בלא דיחוי את העתק הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה, וכן הודעה על הגשת הבקשה ועל מועד הדיון בה לצורך פרסומה ערוכה לפי [[טופס 2 שבתוספת]]; נקבע דיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. @ 21. פרסום הודעה על הגשת הבקשה : (א) הממונה יפרסם הודעה על הגשת בקשה למתן צו לפתיחת הליכים באתר האינטרנט של משרד המשפטים, למעט אם הוגשה בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 21 לחוק]]. : (ב) הודעה בדבר הגשת בקשה לצו לפתיחת הליכים תכלול מידע בדבר שם התאגיד, מספר התאגיד וכתובתו, בית המשפט שאליו הוגשה הבקשה, תאריך הגשת הבקשה ותאריך הפרסום, מועד הדיון בבקשה אם נקבע, וכן פרטי מגיש הבקשה. @ 22. המצאה של בקשת תאגיד : אם מגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים הוא התאגיד, ימציא התאגיד לנושיו המהותיים את הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה ואת מועד הדיון בה בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית, בלא דיחוי, למעט אם הוגשה בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 21 לחוק]]; נקבע מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו; אם יש לתאגיד מעל 50 עובדים, ימציא התאגיד את הבקשה כאמור גם לוועד העובדים; הזמנה לדיון תיתלה במקום בולט במקום העבודה. @ 23. המצאה של בקשת נושה : אם מגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים הוא נושה, ימציא הנושה לתאגיד את הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה ואת מועד הדיון בה, בלא דיחוי, בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית, למעט אם הוגשה בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 21 לחוק]]; נקבע מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. @ 24. דרישת העתק מהבקשה : (א) המבקש ימציא לכל צד מעוניין, בלא דיחוי, עם קבלת דרישתו בכתב, העתק מהבקשה ואת כל המסמכים שצורפו אליה. : (ב) לבקשתו של כל אדם הסבור כי הוא עלול להיפגע מהבקשה, בית המשפט רשאי להורות למבקש להמציא לו העתק מהבקשה כמפורט בתקנה משנה (א). === סימן ד': התנגדות לבקשה לצו לפתיחת הליכים === @ 25. הגשת התנגדות : (א) המגיש התנגדות לבקשה לצו לפתיחת הליכים כאמור [[בסעיף 14 לחוק]], יגישה לבית המשפט בכתב ויפרט את נימוקי ההתנגדות; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) התנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים ממועד פרסום ההודעה על הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים. : (ג) מגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים יגיש תשובה להתנגדות בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההתנגדות. : (ד) הורה בית המשפט על דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (ב) או (ג), תוגש ההתנגדות לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והתשובה לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ה) מגיש ההתנגדות ומגיש הבקשה ימציאו העתק מההתנגדות או מהתשובה, למבקש ולמגיש ההתנגדות, לפי העניין, וכן לתאגיד, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. === סימן ה': הדיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים === @ 26. הדיון בבקשה : בית המשפט לא יקיים דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים, אלא אם כן שוכנע כי הבקשה הומצאה ופורסמה כדין והוצג אישור הממונה בדבר קבלת העתק מהבקשה. @ 27. חזרה מבקשה לצו לפתיחת הליכים וחילופי מבקשים : (א) מבקש רשאי לחזור בו מבקשה לצו לפתיחת הליכים באישור בית המשפט. : (ב) חזר מבקש מבקשתו לצו לפתיחת הליכים, או שזנח את הטיפול בה, רשאי בית המשפט, בכל שלב משלבי הדיון ועד מתן הצו לפתיחת הליכים, לפי בקשת נושה הרשאי להגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים, לצוות על חילופי המבקשים ועל המשך הדיון בבקשה בידי מבקש אחר. == פרק ג': סעדים זמניים עד למתן צו לפתיחת הליכים == === סימן א': בקשה לסעד זמני === @ 28. בקשה לסעד זמני והדיון בה (תיקון: תשפ"א-3) : (א) על בקשה לסעד זמני והדיון בה יחולו הוראות [[פרק ט"ו לתקנות סדר הדין האזרחי]] אם הן אינן סותרות את הוראות [[סימן זה]] ובשינויים המחויבים לפי העניין. : (ב) בקשה לסעד זמני, למעט בקשה שהוגשה במעמד צד אחד, תומצא בדרך שבה ממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים. @ 29. תגובת התאגיד : (א) אם נושה הגיש את הבקשה לסעד זמני והבקשה לא הוגשה במעמד צד אחד, יגיש התאגיד לבית המשפט את תגובתו לבקשה בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו, ולא יאוחר מ-24 שעות לפני המועד שנקבע לדיון בבקשה וימציאה למבקש הסעד הזמני. : (ב) אם התאגיד הגיש את הבקשה לסעד זמני והבקשה לא הוגשה במעמד צד אחר, נושה רשאי להגיש לבית המשפט את תגובתו לבקשה בתוך 7 ימים מיום שהוגשה הבקשה, ולא יאוחר מ-24 שעות לפני המועד שנקבע לדיון בבקשה וימציאה לתאגיד. @ 29א. פרסום הודעה על מתן סעד זמני (תיקון: תשפ"א) : (א) ניתן סעד זמני לפי [[סעיף 20(א)(3) לחוק]], ימציא הנאמן הזמני, בלא דיחוי, הודעה על מתן הסעד הזמני לממונה, לשם פרסומה בידי הממונה; ההודעה תהיה ערוכה לפי [[טופס 2א שבתוספת]]. : (ב) הממונה יפרסם הודעה על מתן סעד זמני באתר האינטרנט של משרד המשפטים; ההודעה תכלול את הפרטים המנויים [[בתקנה 21(ב)]] וכן את דבר מתן הסעד הזמני. === סימן ב': סעד זמני במעמד צד אחד === @ 30. המצאת ההחלטה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד : ניתן סעד זמני במעמד צד אחד, ימציא המבקש את העתק ההחלטה, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה וכן את העתק הערובה אם ישנה, למנויים להלן במסירה אישית ובלא דיחוי, אלא אם כן בית המשפט החליט על מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו: : (1) לתאגיד; : (2) לנאמן, אם מונה; : (3) אם המבקש הוא התאגיד, לנושים המהותיים; : (4) לכל אדם העלול להיפגע ממתן הסעד הזמני, כפי שיורה בית המשפט. @ 31. פרסום סעד זמני (תיקון: תשפ"א) : (א) ניתן סעד זמני במעמד צד אחד, שאינו סעד זמני לפי [[סעיף 20(א)(3) לחוק]], ישלח המבקש, בלא דיחוי, הודעה על מתן הצו לממונה לשם פרסומה; ההודעה תהיה ערוכה לפי [[טופס 3 שבתוספת]]. : (ב) הממונה יפרסם הודעה על מתן הסעד הזמני באתר האינטרנט של משרד המשפטים; ההודעה תכלול את הפרטים המנויים [[בתקנה 21(ב)]] וכן את דבר מתן הסעד הזמני. @ 32. המצאה של החלטה לביטול סעד זמני (תיקון: תשפ"א) : ניתנה החלטה המבטלת סעד זמני שניתן במעמד צד אחד או לפי [[סעיף 20(א)(3) לחוק]], ימציא מבקש הסעד הזמני, בלא דיחוי, העתקים של ההחלטה למנויים [[בתקנה 30]] ולממונה או יודיע להם על מתן ההחלטה בדרך אחרת שיורה בית המשפט; הממונה יפרסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים הודעה בדבר ביטול הסעד הזמני. == פרק ד': צו לפתיחת הליכים == === סימן א': צו לפתיחת הליכים === @ 33. פרטים בחוות הדעת הראשונית של הנאמן : בחוות דעת ראשונית לעניין סיכויי השיקום הכלכלי של התאגיד לפי [[סעיף 24 לחוק]], יחווה הנאמן את דעתו לגבי סיכויי השיקום הכלכלי של התאגיד, לגבי האמצעים למימון ההוצאות הכרוכות בהפעלת התאגיד ולגבי החשש שההפעלה תפגע בנושים; הנאמן יפרט את הפרטים המנויים [[בתקנות 13]] [[ו-14]] אם לא נכללו בבקשה לצו לפתיחת הליכים, וכן יפרט, ככל האפשר, את הפרטים האלה: : (1) סכומים ששולמו בעד שירותים והוצאות בארבעת החודשים שקדמו ליום הגשת חוות הדעת הראשונית והערכת העלות של השירותים וההוצאות שיידרשו לשם הפעלתו לצורך שיקומו הכלכלי של התאגיד; : (2) אמצעי המימון שעמדו לרשות התאגיד לתקופת ההפעלה והשימוש בהם מיום מתן הצו; : (3) אמצעי המימון שמוצע שיעמדו לרשות התאגיד לצורך שיקומו הכלכלי, בצירוף פרטיו המלאים של המממן והערבויות, הבטוחות או ביטחונות אחרים הנדרשים, אם נדרשים פרטים כאלה, למימון זה; : (4) כל מידע מהותי אחר מכל סוג שהוא, שיהיה דרוש לבית המשפט כדי להחליט אם להורות על הפעלת התאגיד לצורך שיקומו הכלכלי. @ 34. המצאת חוות הדעת הראשונית של הנאמן : הנאמן ימציא את חוות דעתו הראשונית, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה, לממונה, לתאגיד ולמבקש הצו לפתיחת הליכים. @ 35. פרסום הודעה על מתן הצו לפתיחת הליכים : ניתן צו לפתיחת הליכים, ישלח הנאמן בלא דיחוי העתק של הצו והודעה על מתן הצו לממונה לשם פרסומה בידי הממונה. @ 36. המצאת העתק מהצו לפתיחת הליכים : הנאמן ימציא, בסמוך ככל האפשר למועד מתן הצו, העתק מהצו לנושים המהותיים של התאגיד ולרשם וכן ישלח לרשם הודעה לפי [[טופס 4 שבתוספת]]; הממונה רשאי להורות לנאמן כי הודעה לרשם תישלח באמצעותו. @ 37. המצאה ופרסום הודעה על ביטול צו לפתיחת הליכים (תיקון: תשפ"א) : (א) בוטל צו לפתיחת הליכים, ישלח הנאמן בלא דיחוי, העתק של ההחלטה על ביטול הצו לממונה לשם פרסומה בידי הממונה. : (ב) בוטל צו לפתיחת הליכים, תומצא הודעה על כך במועד ובדרך שבה הומצאה ההודעה על מתן הצו לפתיחת הליכים. @ 38. ציון הליכים באתר התאגיד : התאגיד יפרסם באתר האינטרנט שלו, אם ישנו, בדף הבית באופן הבולט לעין כי הוא נמצא בשיקום או בפירוק, לפי העניין; משך הפרסום יהיה למשך הליכי חדלות הפירעון כהגדרתם [[בחוק]]. === סימן ב': הקפאת הליכים נגד אדם שלישי === @ 39. בקשה להקפאת הליכים נגד אדם שלישי : (א) המגיש בקשה להקפאת הליכים נגד אדם שלישי יגיש אותה כדרך שמגישים בקשה להסדר חוב של יחיד לפי [[חלק י' לחוק]]; בבקשה יציין המגיש כי מתקיימים בו התנאים למתן הצו וכן יפרט את ההליך או ההליכים שאליהם נוגעת הבקשה; העובדות המפורטות בבקשה ובמסמכים המצורפים לה יאומתו בתצהיר. : (ב) מגיש הבקשה ישלח העתק מהבקשה לממונה, לנאמן אם מונה, לנושים המהותיים של התאגיד ולנושים שלגביהם מתבקשת הקפאת ההליכים בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית. @ 40. התנגדות לבקשה להקפאת הליכים נגד אדם שלישי : על ההתנגדות לבקשה להקפאת הליכים נגד אדם שלישי יחול [[סימן ד' לפרק ב' לחלק ב']] בשינויים המחויבים; בית המשפט לא ידון בבקשה אלא אם כן שוכנע כי הבקשה הומצאה כדין והוצג אישור הממונה בדבר קבלת העתק מהבקשה. @ 41. סעד זמני בהקפאת הליכים נגד אדם שלישי (תיקון: תשפ"א-3) : הורה בית המשפט על הקפאת הליכים נגד אדם שלישי, רשאי הוא לתת סעד זמני הקבוע [[בפרק ט"ו לתקנות סדר הדין האזרחי]] אם סבר שמתן הסעד הזמני דרוש בנסיבות העניין. @ 42. פרסום והמצאה : הורה בית המשפט על הקפאת הליכים נגד אדם שלישי - : (1) בית המשפט רשאי להורות על פרסום הודעה על הקפאת ההליכים בדרך ובמועד שיורה; : (2) מגיש הבקשה ישלח העתק מהצו לממונה, לנאמן אם מונה, לנושים המהותיים של התאגיד ולנושים שלגביהם ניתנה הקפאת ההליכים בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית. == פרק ה': ההליכים בבית המשפט == @ 43. כותרת כתב בי-הדין : בכותרתו של כל כתב בי-דין לפי [[חלק זה]] יצוין לצד שמו של התאגיד אם הוא נמצא בפירוק, בשיקום או בהפעלה זמנית לפי העניין, כל עוד מתקיימים לגביו הליכי חדלות פירעון. @ 44. צירוף צד להליך : בית המשפט רשאי, לבקשתו של כל אדם, לצרפו כצד להליך חדלות פירעון של תאגיד המתנהל לפניו, אם נראה לו כי קיים חשש שאותו אדם עלול להיפגע מההחלטה שתתקבל באותו הליך או אם נראה לו כי צירופו נדרש לשם ייעול ההליכים, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים, להורות על צירופו של אדם כאמור מיוזמתו. @ 45. הוצאות משפט : הוצאות משפט הכרוכות בכל הליך עד למתן צו לפתיחת הליכים יחולו על מי שנקט את ההליך, אלא אם כן ציווה בית המשפט אחרת. == פרק ו': תפקיד הנאמן וסמכויותיו == === סימן א': הוראות כלליות === @ 46. הממונה כנאמן : מונה הממונה לנאמן, יבוא במקומו בית המשפט לעניין כל מעשה שבסמכות הממונה ולעניין כל רשות שהיתה צריכה להינתן על ידו, וכל מסמך שיש להגישו לפי [[החוק]] או לפי תקנות אלה לממונה, יגישו הממונה לבית המשפט. @ 47. הנאמן כצד להליכים : הנאמן יהיה צד לכל בקשה בהליך שבו מונה. @ 48. מידע : הנאמן לא ימסור מידע הנוגע לבקשות לפי תקנות אלה, באופן המפלה בין נושים אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה או שבית המשפט הורה אחרת. @ 49. הערה במרשם : (א) לבקשת הנאמן, יבדוק מי שמופקד על רישום נכסים בפנקס המתנהל לפי דין אם יש לתאגיד זכות בנכס הרשום באותו פנקס, ואם נמצא כך, ירשום במרשם הערה כי ניתן צו לפתיחת הליכים. : (ב) ניתן להעביר את בקשת הנאמן לפי תקנת משנה (א) גם באופן מקוון אם הממונה העמיד מערכת ממוחשבת לצורך זה. === סימן ב': בקשה למתן הוראות ופנייה לבית המשפט === @ 50. בקשה למתן הוראות : (א) בקשתו של הנאמן למתן הוראות המוגשת לבית המשפט תוגש בכתב, חתומה בחתימתו או בחתימת בא כוחו; לבקשה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה; הבקשה תוגש בלא תצהיר, זולת אם הורה בית המשפט אחרת. : (ב) הוגשה בקשה למתן הוראות לבית המשפט, ימציא הנאמן העתק מהבקשה לצדדים לה בסמוך ככל האפשר להגשת הבקשה; הוגשה הבקשה במעמד צד אחד, ימציא העתק מהבקשה לממונה בלבד. : (ג) בבקשה למתן הוראות באחד מהעניינים המנויים [[בסעיף 264 לחוק]] יהיו המשיבים ועדת הנושים, אם מונתה, והנושים המובטחים. : (ד) הנאמן רשאי לצרף מיוזמתו לבקשה למתן הוראות את מי שלדעתו יש לו עניין בבקשה. @ 51. הדיון בבקשה למתן הוראות : (א) הדיון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן יהיה במעמד הצדדים; על אף האמור, בית המשפט רשאי להחליט על יסוד הבקשה, התגובה והתשובה בלבד. : (ב) על אף האמור בתקנה משנה (א), בית המשפט רשאי לדון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן במעמד הנאמן והממונה בלבד, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שהכרעה בבקשה בידיעת הצדדים תסכל את התכלית שלשמה הוגשה הבקשה או תגרום לצדדים להליך נזק חמור ובלבד שהבקשה מוגשת בעניינים שלהלן: :: (1) תביעה או התגוננות בהליך משפטי בשם התאגיד לפי [[סעיף 44(א)(1) לחוק]]; :: (2) פשרה עם נושה או חייב של התאגיד בנוגע לגובה החוב ואופן תשלומו, שיש לה השפעה מהותית על היקף נכסי קופת הנשייה לפי [[סעיף 44(א)(4) לחוק]]; :: (3) הפעלת סמכות חקירה לפי [[סעיף 281 לחוק]] אם הורה בית המשפט לפי [[סעיף 281(ד) לחוק]] כי חקירה כאמור תתבצע באמצעות הנאמן; :: (4) בקשה למתן הוראות שהוגשה בעניין אחר, מטעמים מיוחדים שיירשמו. @ 52. תגובה ותשובה לבקשה למתן הוראות : (א) צד לבקשה יגיש את תגובתו לבקשה למתן הוראות בתוך 14 ימים לכל היותר מיום שבו הומצאה לו הבקשה. : (ב) הנאמן יגיש את תשובתו לתגובת הצדדים לבקשה בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאו לו תגובות הצדדים. : (ג) הורה בית המשפט על דיון בבקשה למתן הוראות במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש צד לבקשה את תגובתו לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והנאמן יגיש את תשובתו לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ד) לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן והעובדות המפורטות בתגובה יאומתו בתצהיר. : (ה) הנאמן והצד לבקשה ימציאו העתק מהתגובה ומהתשובה לנאמן או לצד לבקשה, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתן. @ 53. פנייה לבית המשפט : פנייה לבית המשפט בידי מי שנפגע מפעולת הנאמן כאמור [[בסעיף 54 לחוק]] תיעשה בתוך 45 ימים מיום שנודע לו על כך. === סימן ג': ניהול חשבונות ודוחות הנאמן === @ 54. ספרי חשבונות : הנאמן ינהל את ספרי החשבונות של התאגיד לפי כללי חשבונאות מקובלים; הנאמן ינהל לשם כך חשבון מיוחד לפי הכללים האמורים. @ 55. ביקורת הדוחות : (א) הורה בית המשפט על הפעלת התאגיד, יבוקרו הדוחות הכספיים והמידע בדבר תקבוליו והוצאותיו של הנאמן בידי רואה חשבון לפי תקני ביקורת מקובלים בישראל; בתקנת משנה זו, "הדוחות הכספיים" - דוחות כספיים המצורפים לדוחות הנאמן לפי [[סעיף 53(ד) לחוק]]. : (ב) הורה בית המשפט על הפעלת התאגיד כאמור בתקנה זו, הנאמן יפנה לבית המשפט בבקשה למינוי רואה חשבון מבקר לתקופת הליך חדלות הפירעון; טרם פנייתו לבית המשפט הנאמן יתייעץ עם הממונה בקשר למינוי. : (ג) הנאמן ימציא לרואה החשבון את המסמכים והאסמכתאות הדרושים לביקורת הדוחות. @ 56. אישור הוצאות : הנאמן ישלם למי שהכין את הדוח או השתתף בהכנתו מתוך נכסי קופת הנשייה את ההוצאות שהוציא לשם כך, ובלבד שבית המשפט אישרן מראש. == פרק ז': הפעלת התאגיד ושיקומו הכלכלי == === סימן א': בקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד והדיון בה === @ 57. בקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד : (א) בבקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד יציין הנאמן פרטים אלה: :: (1) הפעולות שנעשו עד כה לשיקומו הכלכלי של התאגיד והפעולות הנוספות הנדרשות לשם כך ובכלל זה שינויים במבנה התאגיד, במבנה פעילותו העסקית, בחוב, בתחומי פעילות התאגיד ובמבנה כוח האדם; :: (2) פרק הזמן המבוקש להארכת תקופת הפעלת התאגיד והסיבות לכך; :: (3) הערכת העלויות הצפויות של מימון הפעלת התאגיד במשך תקופת הפעלת התאגיד ופירוט אמצעי המימון. : (ב) הנאמן יצרף לבקשה דוח תקופתי עדכני למועד הגשת הבקשה. @ 58. הדיון בבקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד : על הדיון בבקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד יחולו, אם לא הורה בית המשפט אחרת, הוראות לעניין הדיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש תאגיד. === סימן ב': הליכים לאחר מתן צו לפתיחת הליכים המורה על הפעלת התאגיד לשם שיקומו הכלכלי === @ 59. הגשת הצעות לבית המשפט : (א) הצעת תכנית לשיקום כלכלי שיגיש הנאמן תכלול עדכון של הפרטים המנויים [[בתקנות 13]] [[ו-14]], אם יש צורך, וכן את הפרטים האלה: :: (1) הפרטים המנויים [[בסעיף 82(ב) לחוק]]; :: (2) תכנית הנאמן; :: (3) אם בין הנושים נכללים גם קרובים של התאגיד, יצוין הדבר בפירוט החזקותיהם; :: (4) פרטים לגבי נושים בעלי זיקה לתאגיד; :: (5) כללה התכנית המוצעת פטור מאחריות כמשמעותו [[בסעיף 82(ב)(5) לחוק]], יפורטו עילות התביעה שלגביהן ניתן הפטור והמועד שבו נוצרו; :: (6) הצעה בעניין סיווג נושים לאסיפות סוג כמשמעותן [[בסעיף 84 לחוק]], אם קיימת. : (ב) לעניין תקנה זו - ::- "זיקה" - קיום יחסי עבודה, קשרים עסקיים או מקצועיים, בדרך כלל או באופן חד-פעמי; ::- "תכנית הנאמן" - מקורות המימון לדרך המוצעת להמשך פעילותו העסקית של התאגיד ועלות מימונה, תזרים המזומנים הצפוי, היקף הייצור הצפוי ועלויותיו, היקף השיווק הצפוי ועלויותיו, רווח והפסד צפויים, שינויים ארגוניים צפויים ומועדיהם, ההערכות והנתונים שעליהם מתבססת המסקנה בדבר עדיפות התכנית או התכניות על פני המצב הקיים; והכול בציון המועד שאליו נוגעת ההערכה, המודל הכלכלי ששימש לה, ופירוט העובדות, ההנחות, החישובים והצפי שעליהם מבוססת ההערכה. @ 59א. המצאה ופרסום של הגשת בקשה לאישור תכנית לשיקום כלכלי בידי הנושים (תיקון: תשפ"א) : (א) הנאמן ימציא לממונה בלא דיחוי את העתק הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה וכן הודעה על הגשת הבקשה ועל מועד הדיון בה לצורך פרסומה; נקבע דיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו; הממונה יפרסם הודעה על הגשת בקשה לאישור תכנית לשיקום כלכלי באתר האינטרנט של משרד המשפטים. : (ב) הנאמן ימציא את התכנית לשיקום כלכלי ואת המסמכים שצורפו לה לנושיו המהותיים של התאגיד, בלא דיחוי; נקבע מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא הנאמן את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. : (ג) הנאמן ימציא לכל בעל עניין, בלא דיחוי, עם קבלת דרישתו בכתב, העתק מהתכנית לשיקום כלכלי ואת כל המסמכים שצורפו לה. @ 59ב. הגשת התנגדויות לתכנית לשיקום כלכלי של תאגיד (תיקון: תשפ"א) : (א) אדם הרוצה להתנגד להצעה לתכנית לשיקום כלכלי רשאי להגיש התנגדות לבית המשפט. : (ב) ההתנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים מיום שההצעה הוגשה לבית המשפט; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ג) מגיש ההתנגדות ימציא העתק מהתגובה לנאמן ולממונה בסמוך ככל האפשר למועד הגשת התגובה. : (ד) בית המשפט ידון בהתנגדות לאחר אישור התכנית לשיקום כלכלי בידי הנושים, אלא אם כן הורה אחרת. @ 59ג. הבאת התוכנית לאישור הנושים (תיקון: תשפ"ב) : (א) הורה בית המשפט על הבאת הצעה לתוכנית לשיקום כלכלי לאישור הנושים לפי [[סעיף 83 לחוק]], יורה על מועד לכינוס אסיפות סוג לאישורה ועל אופן כינוס האסיפות, וכן על כינוס אסיפות של חברי התאגיד אם התקיימו נסיבות כאמור [[בסעיף 83(ב) לחוק]]. : (ב) אם לא חלף המועד להגשת תביעות חוב לפי [[סעיף 210 לחוק]], יורה בית המשפט על המועד להגשת תביעות חוב לצורך קביעת כוח ההצבעה. @ 59ד. משלוח הודעה לנושים (תיקון: תשפ"ב) : הנאמן ימציא הודעה על החלטת בית המשפט לכנס אסיפות סוג, 21 ימים לפחות לפני המועד לכינוסן, לנושה שהגיש תביעת חוב או המנוי בבקשת התאגיד לצו לפתיחת הליכים; חלף המועד להגשת תביעות חוב לפי [[סעיף 210 לחוק]], ימציא הנאמן את ההודעה לנושה שהגיש תביעת חוב. @ 59ה. פרטי ההודעה וצרופותיה (תיקון: תשפ"ב) : (א) הודעה על אסיפת סוג שימציא הנאמן לפי [[תקנה 59ד]], תכלול את הפרטים האלה: :: (1) תאריך, שעה ומקום אסיפת הסוג; :: (2) מידע בדבר זכותו של נושה שהגיש תביעת חוב להשתתף באסיפת הסוג; :: (3) המועד הקובע להגשת תביעת חוב לצורך קביעת הזכאות להשתתף בהצבעה; :: (4) הרוב הקבוע [[בחוק]] הדרוש לאישור תוכנית לשיקום כלכלי; :: (5) המען לשליחת כתבי הצבעה, ובכלל זה כתובת דואר אלקטרוני. : (ב) הנאמן יצרף להודעה את המסמכים האלה: :: (1) הצעת התוכנית לשיקום כלכלי וכל המסמכים שצורפו אליה; :: (2) העתק מהחלטת בית המשפט על כינוס אסיפות הסוג ועל מועד הדיון באישור התוכנית בבית המשפט; הוחלט על מועד לדיון לאחר שנשלחה ההודעה, ימציא הנאמן את ההזמנה לדיון כאמור [[בתקנה 59ד]]; :: (3) נוסח ייפוי כוח להצבעה באמצעות שלוח; :: (4) נוסח כתב הצבעה; :: (5) כל מידע או מסמך אחר שהורה בית המשפט. @ 59ו. קביעת כוח ההצבעה (תיקון: תשפ"ב) : (א) הורה בית המשפט על מועד להגשת תביעות חוב לשם קביעת כוח ההצבעה של הנושים, יגישו הנושים את תביעות החוב כאמור [[בפרק א' לחלק ד']], ויחולו עליהן ההוראות לעניין זכות העיון בתביעות החוב והוצאות התביעה. : (ב) אם לנאמן ספק אם לאשר את התביעה או לדחותה, יסמן אותה כתביעה שיש לגביה התנגדות, ויתיר להצביע, בתנאי שאם תשתנה ההכרעה בעניינה של תביעה זו תיפסל ההצבעה האמורה או ישתנה כוחה בהתאם. : (ג) הוגשה תביעת חוב בשל חוב מותנה או בלתי קצוב, יחליט הנאמן מהם הסיכויים לדעתו לקיומו של התנאי או יחליט מהו שווי החוב, לפי העניין, ואולם זכות ההצבעה של נושה שהגיש תביעת חוב לפי [[סעיף 211(ד) לחוק]], תהיה לפי הערך שבה הוגשה; החליט הנאמן כי חוב בלתי קצוב אינו ניתן לאומדן הוגן, או כי לא ניתן להכריע בדבר סיכויי קיומו של תנאי בחוב מותנה, יפנה לבית המשפט ובית המשפט יכריע בדבר זכותו של הנושה להצביע באסיפות ובדבר כוח הצבעתו. : (ד) החליט הנאמן כי לנושה כוח הצבעה השונה מערך תביעת החוב שהגיש, ימציא לנושה הודעה על כך במועד הסמוך ככל האפשר למועד קבלת ההחלטה ולא יאוחר מ-72 שעות לפני מועד האסיפה. @ 59ז. פנייה לבית המשפט (תיקון: תשפ"ב) : (א) נושה שהגיש תביעת חוב וכן כל מי שרשאי להגיש תביעה כאמור, רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל או לשנות את ההחלטה בעניין כוח ההצבעה; הבקשה תוגש בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה. : (ב) הגשת בקשה לפי תקנה זו לא תדחה את מועד קיום האסיפות, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. : (ג) שינה בית המשפט את החלטת הנאמן, רשאי הוא להורות על קיומה של אסיפה נוספת או לתת כל צו אחר כפי שיראה לנכון וצודק בנסיבות העניין. === סימן ג': הצבעה באסיפות סוג (תיקון: תשפ"ב) === @ 59ח. זכות הצבעה (תיקון: תשפ"ב) : באסיפת סוג רשאים להצביע רק נושים שנקבע להם כוח הצבעה. @ 59ט. אופן ההצבעה (תיקון: תשפ"ב) : נושה רשאי להשתתף ולהצביע בעצמו, באמצעות שלוח או באמצעות כתב הצבעה. @ 59י. ייפוי כוח לשלוח (תיקון: תשפ"ב) : ביקש נושה להשתתף ולהצביע באמצעות שלוח, יערוך ייפוי כוח לשלוח; ייפוי כוח כאמור יהיה חתום ויאומת ביד עורך דין; השלוח יציג לנאמן את ייפוי הכוח בסמוך לפני תחילת האסיפה או במועד מוקדם יותר שצוין בזימון לאסיפה. @ 59יא. כתב הצבעה (תיקון: תשפ"ב) : ביקש נושה להצביע באמצעות כתב הצבעה, יעשה כן בכתב הצבעה בנוסח שיורה הממונה; הנושה ימסור את כתב הצבעתו לנאמן או ישלח אותו אליו למען הרשום בהודעה כך שיגיע לנאמן לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד כינוס האסיפה. @ 59יב. שליחת כתב הצבעה באמצעות מערכת מקוונת (תיקון: תשפ"ב) : הממונה רשאי לאפשר לשלוח כתב הצבעה באמצעות מערכת מקוונת שהעמיד לצורך כך; ההצבעה תתאפשר עד 12 שעות לפני מועד כינוס האסיפה או עד מועד מוקדם יותר שיורה הממונה שלא יעלה על 24 שעות לפני כינוס האסיפה; הועמדה מערכת מקוונת כאמור לשימוש האסיפה, יודיע על כך הנאמן בהודעה לפי [[תקנה 59ד]]. @ 59יג. הצבעות סותרות (תיקון: תשפ"ב) : הצביע נושה ביותר מדרך אחת, תימנה הצבעתו המאוחרת; לעניין זה, הצבעה של נושה בעצמו או באמצעות שלוח תיחשב מאוחרת להצבעה באמצעות כתב הצבעה. === סימן ד': ניהול אסיפת הסוג (תיקון: תשפ"ב) === @ 59יד. יושב ראש האסיפה (תיקון: תשפ"ב) : הנאמן יהיה יושב ראש אסיפת הסוג. @ 59טו. פרוטוקול של אסיפות הסוג (תיקון: תשפ"ב) : (א) הנאמן יהיה אחראי לעריכת פרוטוקול הדיון באסיפת הסוג. : (ב) פרוטוקול אסיפת הסוג יכלול, בין השאר, פירוט בדבר מועד ומקום האסיפה, הנושים המשתתפים באסיפה בעצמם, באמצעות שלוח מיופה כוח או באמצעות כתב הצבעה וערך נשייתם; נערכה הצבעה באסיפה - יפורטו בפרוטוקול ההחלטות שעמדו להצבעה ואופן הצבעתו של כל נושה; כמו כן יצוין שמו של עורך הפרוטוקול; הנאמן יחתום על הפרוטוקול. : (ג) הנאמן ישמור את הפרוטוקול במשרדו וימציא עותק ממנו לבית המשפט ולממונה; כמו כן יעמיד את הפרוטוקול לעיון באופן מקוון לכל המשתתפים או המצביעים באסיפה וישלח העתק ממנו למי מהם שביקש העתק כאמור. @ 59טז. השתתפות באסיפה באמצעי טכנולוגי (תיקון: תשפ"ב) : הנאמן רשאי לאפשר השתתפות באסיפת סוג בדרך של היוועדות חזותית, בשיחת ועידה או בכל אמצעי טכנולוגי אחר; הממונה רשאי להורות על דרישות טכניות לעניין האמצעים הנדרשים לכך, לפי [[סעיף 268 לחוק]]. === סימן ה': אישור אסיפות סוג ואישור בית המשפט את התוכנית לשיקום כלכלי (תיקון: תשפ"ב) === @ 59יז. מניין חוקי (תיקון: תשפ"ב) : (א) אסיפת סוג תתקיים בנוכחות הנאמן, והמניין החוקי בה יהיה לפי הוראות אלה: :: (1) אם מספר הנושים בעלי זכות הצבעה עולה על שלושה - שלושה נושים לפחות; :: (2) אם מספר הנושים הזכאים להשתתף ולהצביע אינו עולה על שלושה - כל הנושים; ואולם אם ישנם שלושה נושים זכאים כאמור וניתן לקיים את תנאי [[סעיף 85 לחוק]] בהשתתפות של שני נושים בלבד מתוכם - יהיה המניין חוקי גם בהיעדר הנושה הנוסף. : (ב) לעניין תקנת משנה (א), הצבעת נושה בכל אחת מדרכי ההצבעה לפי תקנות אלה תיחשב לעניין קיום המניין החוקי. @ 59יח. אסיפת סוג נדחית (תיקון: תשפ"ב) : לא התקיים מניין חוקי באסיפה בתום מחצית השעה ממועד תחילת האסיפה, תידחה האסיפה לשבוע שלאחר מכן, לאותו יום, לאותה שעה ולאותו מקום, ורשאי הנאמן להורות על מועד מאוחר יותר לקיום האסיפה הנדחית; הנאמן יודיע על קיומה של אסיפה נדחית למי שזכאי לקבל הודעה על קיום האסיפה כאמור [[בתקנה 59ד]] לא יאוחר מיום לאחר מועד האסיפה המקורית; לא התקיים באסיפה הנדחית מניין חוקי כאמור [[בתקנה 59יז]], תתקיים האסיפה בכל מספר משתתפים שהוא, ובלבד שנושה אחד לפחות השתתף בה; כתב הצבעה שנשלח לפי [[פרק זה]] לשם הצבעה באסיפה המקורית יימנה כהצבעה באסיפה הנדחית, אלא אם כן הנושה ששלח אותו שינה את הצבעתו לפני כינוס האסיפה הנדחית לפי [[פרק זה]]. @ 59יט. בקשה לאישור התוכנית לשיקום כלכלי בבית המשפט (תיקון: תשפ"ב) : אושרה התוכנית לשיקום כלכלי בידי הנושים וחברי התאגיד כאמור [[בסעיף 85 לחוק]], יגיש הנאמן לבית המשפט בקשה לאישורה בידי בית המשפט לא יאוחר מ-14 ימים לאחר כינוס האסיפות; הנאמן רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תוכנית לשיקום כלכלי גם אם לא אושרה כאמור [[בסעיף 85 לחוק]], לשם אישורה לפי [[סעיף 87 לחוק]]. @ 59כ. הגשת התנגדות לאישור תוכנית לשיקום כלכלי (תיקון: תשפ"ב) : (א) בעל עניין בהליכי חדלות הפירעון הרוצה להתנגד לאישור תוכנית לשיקום כלכלי שהוגשה לאישור בית המשפט לפי [[+|סעיפים 86]] [[או 87 לחוק]], יגיש לבית המשפט התנגדות ויפרט את נימוקיה; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) ההתנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים מהגשת הבקשה לאישור התוכנית לשיקום כלכלי בידי בית המשפט; מגיש ההתנגדות ימציא העתק מההתנגדות לנאמן ולממונה בסמוך ככל האפשר למועד הגשת ההתנגדות. : (ג) הנאמן יגיש תשובה להתנגדות בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההתנגדות וימציא העתק ממנה למגיש ההתנגדות ולממונה בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. : (ד) הורה בית המשפט על דיון בהתנגדות במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (ב) או (ג), תוגש ההתנגדות לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והתשובה תוגש לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. @ 59כא. פרסום והמצאה של החלטת בית המשפט (תיקון: תשפ"ב) : אישר בית המשפט תוכנית לשיקום כלכלי, ישלח הנאמן בלא דיחוי העתק מהחלטת בית המשפט והודעה על החלטה זו לשם פרסומה בידי הממונה. === סימן ו': הפסקת הפעלת התאגיד ומעבר להליכי פירוק (תיקון: תשפ"ב) === @ 60. הפסקת הפעלת התאגיד ומעבר להליכי פירוק : (א) מי שהגיש בקשה להפסקת הפעלת התאגיד ומעבר להליכי פירוק ימציא אותה כדרך שממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים כאמור [[בסימן ג' לפרק ב' לחלק ב']]. : (ב) ניתן צו כאמור, ישלח הנאמן הודעה על כך לרשם ערוכה לפי [[טופס 4 שבתוספת]]. == פרק ח': פירוק == @ 61. קביעת מועד לדיון בחיסול התאגיד : הורה בית המשפט על פירוקו של התאגיד, יורה באותו מועד על מועד לקיום דיון בחיסול התאגיד בתוך 18 חודשים מהמועד האמור ורשאי הוא להורות על מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו. @ 62. בקשה להפעלת תאגיד בפירוק : (א) ביקש הנאמן להפעיל את התאגיד בפירוק כאמור [[בסעיף 97 לחוק]], יפרט את נימוקי הבקשה, את תקופת ההפעלה המבוקשת וכן את הסמכויות הנחוצות לו לצורך ההפעלה, וכן יצרף לבקשה את הערכת העלויות הצפויות של מימון הפעלת התאגיד ואת פירוט אמצעי המימון. : (ב) הנאמן ימציא את הבקשה כדרך שממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש התאגיד. @ 63. בקשה להפסקת הפירוק ומעבר להליכי שיקום כלכלי : (א) בבקשה להפסקת הפירוק ומעבר להליכי שיקום כלכלי יפורטו נימוקי הבקשה וכן הפרטים המנויים [[בתקנה 14]]. : (ב) מגיש הבקשה ימציא את הבקשה כדרך שממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים כאמור [[בסימן ג' לפרק ב' בחלק ב']]. : (ג) ניתן צו כאמור, ישלח הנאמן הודעה על כך לרשם ערוכה לפי [[טופס 4 שבתוספת]]. = חלק ג': הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד = == פרק א': תחולה והמצאה == @ 64. תחולה על יחיד : [[חלק זה]] יחול על הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד לפי [[סעיף 101 לחוק]]. @ 65. דרכי ההמצאה לממונה : (א) בקשה, דיווח, הודעה, העתק של כתב בי-דין ומסמכים אחרים שיש להגיש לממונה בהליכי חדלות פירעון של יחיד לפי [[החוק]], לפי תקנות אלה או לפי הוראת הממונה, יומצאו לממונה באמצעות מערכת מקוונת. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), מי שאינו מיוצג רשאי להמציא לממונה מסמכים כאמור במשרדי הממונה במחוז שבו מתנהלים ההליכים במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. @ 66. דרכי המצאה לנאמן : הודעה, העתק של כתב בי-דין, בקשה, זימון ומסמכים אחרים שיש להמציאם לנאמן לפי [[חלק זה]] יומצאו לו באמצעות מערכת הממונט; מי שאינו מיוצג רשאי להמציא מסמכים כאמור במשרדי הממונה במחוז שבו מתנהלים ההליכים במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. @ 67. מען להמצאה : (א) מען להמצאת כתבי בי-דין ומסמכים אחרים ליחיד יהיה - :: (1) בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש היחיד - המען להמצאה שציין היחיד בבקשתו לצו לפתיחת הליכים, כל עוד לא הודיע היחיד לממונה על שינוי מען; :: (2) בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש נושה - מענו האחרון של היחיד הידוע לנושה, ואם אין מען הידוע לנושה, כתובת היחיד לפי [[סעיפים 2(א)(11) ו-(11א) לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965]], ובהעדר שם לרחוב או מספר לבית - סימן זיהוי אחר; לאחר הגשת דוח על מצבו הכלכלי של היחיד לפי [[סעיף 117(א) לחוק]] - המען להמצאה של היחיד שציין היחיד באותו הדוח, כל עוד לא הודיע היחיד לממונה על שינוי מען. : (ב) מענו של נושה יהיה לפי המידע שציין היחיד בדוח המצורף לבקשתו לצו פתיחת הליכים לפי [[סעיף 104(ב)(2)(א) לחוק]] או בדוח על מצבו הכלכלי לפי [[סעיף 117(א) לחוק]] או מען אחר שמסר הנושה, ואם הנושה הגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים - המען שציין בבקשה, ולאחר שהוגשה תביעת חוב - המען המצוין בה. : (ג) מענו של הממונה לצורך המצאה שלא באמצעות מערכת הממונט יהיה - :: (1) משרדי הממונה במחוז שבו מתנהלים הליכי חדלות הפירעון לגבי היחיד; :: (2) בהליך לפני בית המשפט העליון - משרדו הראשי של הממונה בירושלים. == פרק ב': בקשת יחיד לצו לפתיחת הליכים == === סימן א': בקשת היחיד לממונה === @ 68. בקשת היחיד לממונה : (א) בקשה לצו לפתיחת הליכים ודוח על מצבו הכלכלי שמגיש יחיד יהיו ערוכים לפי [[טופס 5 שבתוספת]], הטופס יאומת בתצהיר ויהיה חתום בחתימת היחיד; לבקשה כאמור יצורף כתב ויתור על סודיות ערוך לפי [[טופס 6 שבתוספת]]. : (ב) בקשת היחיד תוגש באופן מקוון; יחיד שאינו מיוצג רשאי להתייצב במשרדי הממונה במחוז שבו הוא מבקש לנהל את הליכי חדלות הפירעון ולהגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים שלא באופן מקוון; הממונה או מי שהסמיכו לצורך כך רשאי לאשר הגשת בקשה שלא בדרך של התייצבות אם מצא כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת, בנסיבות העניין. @ 69. חזרה מבקשה : (א) הממונה רשאי לאשר ליחיד לחזור בו מהבקשה טרם מתן הצו לפתיחת הליכים. : (ב) סירב הממונה לאשר ליחיד לחזור בו מהבקשה, יעביר את ההכרעה בבקשה לבית המשפט. @ 70. מחיקה מחוסר מעש : יחיד שהגיש בקשה למתן צו לפתיחת הליכים והממונה דרש ממנו להשלים פרטים או מסמכים, או להמציא מידע נוסף, רשאי הממונה למחוק את הבקשה מחוסר מעש, אם לא נענה היחיד לדרישת הממונה בתוך הזמן שציין הממונה בדרישתו ולאחר שהממונה איפשר ליחיד לנמק מדוע לא תימחק הבקשה. @ 71. זימון לדיון בבקשת יחיד : נקבע דיון כאמור [[בסעיף 105(ג) לחוק]], ימציא הממונה ליחיד הזמנה לדיון לא יאוחר מ-14 ימים לפני מועד הדיון. @ 72. קבלת מידע לגבי יחיד : (א) קבלת מידע בידי הממונה מגוף מוסר מידע תהיה בדרך מן הדרכים המפורטות להלן או בשילוב של דרכים אלה, כולן או מקצתן, והכול כפי שיורה הממונה לגבי אותו גוף: :: (1) בתקשורת מחשבים; :: (2) על גבי מצע אופטי; :: (3) במסמך מודפס. : (ב) בתקנה זו - ::- "גוף מוסר מידע" - גוף המנוי [[#תוספת 1 חלק א פרט 16|בפסקאות 16 עד 19 לחלק א' לתוספת הראשונה לחוק]]; ::- "מידע" - מידע מהסוג שגוף מוסר מידע ימסור לפי [[טור ב' לחלק א' לתוספת הראשונה לחוק]] [[וטור ב' לחלק ב' לתוספת הראשונה לחוק]]; ובאשר למידע הנוגע לזכויות היחיד - מידע לגבי זכויות בעלות ובעלות משותפת וכן אם ליחיד יש זכויות של מיופה כוח, מורשה חתימה, נאמן או נהנה. === סימן ב': צו לפתיחת הליכים === @ 73. צו לפתיחת הליכים : צו לפתיחת הליכים יהיה ערוך לפי נוסח [[טופס 7 שבתוספת]]; הממונה ורשם ההוצאה לפועל רשאים להוסיף או לגרוע [[טופס 7 שבתוספת|מהטופס]] לפי נסיבות ההליך, בהתאם לסמכויותיהם לגבי ההליך. @ 74. פרסום הודעה על מתן צו : נתן הממונה צו לפתיחת הליכים לבקשת יחיד, יפרסם הודעה על כך בסמוך ככל האפשר למתן הצו; בהודעה יצוינו שם היחיד, מספר זהותו וכתובתו, תאריך פרסום ההודעה, שמו של הנאמן שמונה ופרטי ההתקשרות עמו ובית המשפט המוסמך לדון בבקשה לביטול הצו. @ 75. העתק מהצו : (א) ניתן צו לפתיחת הליכים לבקשת יחיד, ישלח הממונה בדואר בסמוך ככל האפשר לאחר מתן הצו, העתק מהצו ליחיד ולנושים שפרטי זהותם ידועים לו; הנאמן יוודא את קבלת ההעתק בדרך של וידוא טלפוני או באמצעות דואר אלקטרוני; הממונה רשאי להמציא צו לפתיחת הליכים בתקשורת בין מחשבים לנושה שביקש שהצווים יומצאו לו בדרך זו, אם אישר זאת הממונה לגבי אותו נושה. : (ב) היחיד ימציא את העתק הצו לנושים שפרטי זהותם אינם ידועים לממונה בדואר רשום עם אישור מסירה. : (ג) בתקנה זו, "נושים שפרטי זהותם ידועים לממונה" - נושים שלגביהם מסר היחיד שם מלא, כתובת ואחד מאלה: כתובת דואר אלקטרוני או מספר טלפון נייד. === סימן ג': בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים === @ 76. בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים : (א) בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים לפי [[סעיף 108 לחוק]] תוגש לבית המשפט; העובדות המפורטות בבקשה יאומתו בתצהיר; בבקשה יפורטו הנימוקים לביטול הצו ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) מגיש הבקשה לביטול ימציאה ליחיד, במסירה אישית בלא דיחוי, למעט אם הוגשה במעמד צד אחד, וכן ימציא העתק מהבקשה לממונה ולנאמן. : (ג) היחיד רשאי להגיב לבקשה לביטול בתוך 10 ימים מיום שהומצאה לו הבקשה או בתוך תקופה שהורה עליה בית המשפט. @ 77. דיון בבקשה לביטול צו לפתיחת הליכים : (א) בית המשפט ימציא הזמנה לדיון בבקשה לביטול צו לפתיחת הליכים למבקש, ליחיד, לנאמן ולממונה. : (ב) בדיון בבקשה לביטול צו לפתיחת הליכים רשאי בית המשפט לבקש מהיחיד וממגיש הבקשה פרטים נוספים וראיות נוספות לרבות השמעת עדים, אם יראה בכך צורך. @ 77א. פרסום הודעה על ביטול צו לפתיחת הליכים (תיקון: תשפ"א) : (א) בוטל צו לפתיחת הליכים לפי [[סעיף 108 לחוק]], ימציא הנאמן הודעה על ביטול הצו לממונה בלא דיחוי, לשם פרסומה בידי הממונה, והממונה יפרסם הודעה על ביטול הצו. : (ב) בוטל צו לפתיחת הליכים, הנאמן ימציא ליחיד הודעה על ביטול הצו. == פרק ג': בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים == === סימן א': בקשת הנושה והדיון בה === @ 78. דרישה לתשלום חוב : דרישה לתשלום חוב כאמור [[בסעיף 110(א)(1) לחוק]] תהיה ערוכה לפי [[טופס 8 שבתוספת]] ותומצא למענו של היחיד בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית. @ 79. בקשת נושה : (א) בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים לגבי יחיד תוגש לבית המשפט ערוכה לפי [[טופס 9 שבתוספת]]; הנושה יצרף לבקשה אסמכתאות לכך שהתקיימו העילות למתן הצו. : (ב) ביקש הנושה להסתמך בבקשתו על חזקת חדלות פירעון לפי [[סעיף 110(א) לחוק]], יצרף לבקשה אסמכתאות מתאימות לקיומה של החזקה, לפי העניין. @ 80. משלוח העתק : (א) נושה המגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים ימציא, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה, העתק מהבקשה ומהמסמכים שצורפו לה ליחיד במסירה אישית ולממונה. : (ב) הנושה יצרף להעתק הבקשה את החלטת בית המשפט על מועד הדיון בבקשה; נקבע מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. @ 81. תגובה ותשובה לבקשה : (א) היחיד יגיש את תגובתו לבקשת הנושה לצו לפתיחת הליכים בתוך 14 ימים לכל היותר מהיום שבו הומצאה לו הבקשה. : (ב) הנושה שהגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים יגיש את תשובתו לתגובת היחיד בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאה לו תגובת היחיד. : (ג) הורה בית המשפט על דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש היחיד את תגובתו לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והנושה יגיש את תשובתו לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ד) לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן והעובדות המפורטות בהן יאומתו בתצהיר; מגיש התגובה או התשובה ימציאו העתק ממנה ליחיד או למבקש, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. @ 82. התנגדות לבקשה לצו לפתיחת הליכים : (א) המגיש התנגדות לבקשה כאמור [[בסעיף 113 לחוק]] יגישה לבית המשפט בכתב ויפרט את נימוקי ההתנגדות; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) ההתנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים מיום שנודע למגיש על הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים; מגיש ההתנגדות ימציא העתק מההתנגדות למגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים, ליחיד ולממונה, בסמוך ככל האפשר למועד הגשת ההתנגדות. : (ג) מגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים יגיש תשובה להתנגדות בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההתנגדות וימציא העתק ממנה למגיש ההתנגדות, ליחיד ולממונה בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. : (ד) הורה בית המשפט על דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (ב) או (ג), תוגש ההתנגדות לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והתשובה לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. @ 83. חזרה מבקשת נושה לצו לפתיחת הליכים : (א) נושה שהגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים רשאי לחזור בו מבקשתו באישור בית המשפט. : (ב) חזר נושה מבקשתו לצו לפתיחת הליכים, או שזנח את הטיפול בה, רשאי בית המשפט, בכל שלב משלבי הדיון עד מתן הצו לפתיחת הליכים, לפי בקשת נושה הרשאי להגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים, לצוות על חילופי המבקשים ועל המשך הדיון בבקשה בידי המבקש החדש. === סימן ב': בקשה לסעד זמני === @ 84. בקשה לסעד זמני והדיון בה (תיקון: תשפ"א-3) : (א) על בקשה לסעד זמני לפי [[סעיף 119 לחוק]] והדיון בה יחול [[פרק ט"ו לתקנות סדר הדין האזרחי]] אם הן אינן סותרות את הוראות [[סימן זה]] ובשינויים המחויבים לפי העניין. : (ב) בקשה לסעד זמני תומצא בדרך שבה ממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים. : (ג) אם נושה הגיש את הבקשה לסעד זמני והבקשה לא הוגשה במעמד צד אחד, יגיש היחיד לבית המשפט את תגובתו לבקשה בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו הבקשה ולא יאוחר מ-24 שעות לפני המועד שנקבע לדיון בבקשה וימציאה למבקש הסעד הזמני. @ 85. המצאת ההחלטה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד : ניתן סעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 119 לחוק]], ימציא המבקש את העתק ההחלטה, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה וכן את העתק הערובה אם ישנה, למנויים להלן במסירה אישית ובלא דיחוי, אלא אם כן בית המשפט הורה על מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו: : (1) ליחיד או לנושה שהגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים; : (2) לכל אדם העלול להיפגע ממתן הסעד הזמני, כפי שיורה בית המשפט. @ 86. פרסום הודעה על מתן סעד זמני (תיקון: תשפ"א) : (א) ניתן סעד זמני במעמד צד אחד שאינו סעד זמני לפי [[סעיף 119(א)(2) לחוק]], ימציא המבקש, בלא דיחוי, הודעה על מתן הסעד הזמני לממונה, לשם פרסומה בידי הממונה; ההודעה תהיה ערוכה לפי [[טופס 9א שבתוספת]]. : (ב) ניתן סעד זמני לפי [[סעיף 119(א)(2) לחוק]], ימציא הנאמן הזמני, בלא דיחוי, הודעה על מתן הסעד הזמני לממונה, לשם פרסומה בידי הממונה; ההודעה תהיה ערוכה לפי [[טופס 9ב שבתוספת]]. : (ג) הממונה יפרסם הודעה על מתן סעד זמני שניתן במעמד צד אחד או לפי [[-|סעיף 119(א)(2)]] באתר האינטרנט של משרד המשפטים; ההודעה תכלול את הפרטים המנויים [[בתקנה 74]] וכן את דבר מתן הסעד הזמני. @ 87. המצאה ופרסום של החלטה לביטול סעד זמני שניתן במעמד צד אחד (תיקון: תשפ"א) : ניתנה החלטה המבטלת סעד זמני שניתן במעמד צד אחד או לפי [[סעיף 20(א)(3) לחוק]], ימציא אותה מבקש הסעד הזמני, בלא דיחוי, למנויים [[בתקנה 85]] ולממונה, או יודיע להם על מתן ההחלטה בדרך אחרת שיורה בית המשפט; הממונה יפרסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים הודעה בדבר ביטול הסעד הזמני. === סימן ג': צו לפתיחת הליכים לבקשת נושה === @ 88. דיון בבקשה : בית המשפט לא יקיים דין בבקשה לצו לפתיחת הליכים לבקשת נושה אלא אם כן שוכנע כי הומצאו ליחיד ולממונה העתקים מהבקשה והם זומנו לדיון כדין. @ 89. צו לפתיחת הליכים ופרסום הודעה על מתן צו לפתיחת הליכים לבקשת נושה : (א) צו לפתיחת הליכים יהיה ערוך לפי נוסח [[טופס 7 שבתוספת]]; בית המשפט רשאי להוסיף או לגרוע [[טופס 7 שבתוספת|מהטופס]] לפי נסיבות ההליך, לפי סמכויותיו לגבי ההליך. : (ב) ניתן צו לפתיחת הליכים לבקשת נושה, ישלח הנאמן, בלא דיחוי, העתק של הצו והודעה על מתן הצו לממונה לשם פרסומה בידי הממונה והממונה יפרסם על כך הודעה; ההודעה תכלול את שמו של מגיש הבקשה וכן את הפרטים המנויים [[בתקנה 74]]. @ 90. המצאת הצו לפתיחת הליכים לבקשת נושה : (א) הממונה ישלח ליחיד העתק מהצו בדואר, להעתק יצרף הודעה כי על היחיד להגיש דוח כאמור [[בסעיף 117 לחוק]]; הנאמן יוודא את קבלת ההעתק בידי היחיד. : (ב) בסמוך ככל האפשר לאחר הגשת הדוח על מצבו הכלכלי של היחיד לפי [[סעיף 117 לחוק]], ישלח הממונה את העתק הצו לנושים שפרטי זהותם ידועים לו כהגדרתם [[בתקנה 75]] ותחול [[תקנה 75]]; היחיד ימציא בדואר רשום עם אישור מסירה את העתק הצו לנושים שפרטי זהותם אינם ידועים לממונה. @ 91. דוח על מצבו הכלכלי של היחיד : (א) דוח על מצבו הכלכלי של היחיד לפי [[סעיף 117 לחוק]], יהיה ערוך לפי [[טופס 5 שבתוספת]]; [[טופס 5 שבתוספת|הטופס]] יאומת בתצהיר ויהיה חתום בחתימת היחיד. : (ב) דוח כאמור בתקנת משנה (א) יוגש כדרך שמגישים בקשת יחיד לצו לפתיחת הליכים, לפי [[תקנה 68(ב)]]. == פרק ד': ההליכים בבית המשפט == @ 92. כותרת כתב בי-דין : בכותרתו של כל כתב בי-דין לפי [[חלק זה]] יצוין שמו של היחיד, ואם ניתן לגביו צו לפתיחת הליכים, יצוין שהיחיד "בחדלות פירעון" כל עוד מתקיימים לגביו הליכי חדלות פירעון. @ 93. צירוף צד להליך : בית המשפט רשאי, לבקשתו של כל אדם, לצרפו כצד להליך חדלות פירעון של יחיד המתנהל לפניו, אם נראה לו כי קיים חשש שאותו אדם עלול להיפגע מההחלטה שתתקבל באותו הליך או אם נראה לו כי צירופו נדרש לשם ייעול ההליכים, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים, להורות על צירופו של אדם כאמור מיוזמתו. @ 94. הוצאות משפט : הוצאות משפט הכרוכות בכל הליך עד למתן צו לפתיחת הליכים יחולו על מי שנקט את ההליך אלא אם כן ציווה בית המשפט אחרת. == פרק ה': תפקיד הנאמן וסמכויותיו == === סימן א': הנאמן וסמכויותיו === @ 95. הנאמן כצד להליכים : הנאמן יהיה צד לכל בקשה בהליך שבו מונה. @ 96. מידע : הנאמן לא ימסור מידע הנוגע לבקשות לפי תקנות אלה, באופן המפלה בין נושים אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה או שבית המשפט הורה אחרת. @ 97. הערה במרשם : (א) לבקשת הנאמן, יבדוק מי שמופקד על רישום נכסים בפנקס המתנהל לפי דין אם יש ליחיד זכות בנכס הרשום באותו פנקס, ואם נמצא כך, ירשום במרשם הערה כי ניתן הצו לפתיחת הליכים. : (ב) ניתן להעביר את בקשת הנאמן לפי תקנת משנה (א) גם באופן מקוון אם הממונה העמיד מערכת ממוחשבת לצורך זה. === סימן ב': בקשה למתן הוראות ופנייה לבית המשפט === @ 98. בקשה למתן הוראות : (א) בקשתו של הנאמן למתן הוראות המוגשת לבית המשפט תוגש בכתב, חתומה בחתימתו או בחתימת בא כוחו; לבקשה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה; הבקשה תוגש בלא תצהיר, זולת אם הורה בית המשפט אחרת. : (ב) הגיש הנאמן בקשה למתן הוראות לבית המשפט, ימציא העתק מהבקשה לממונה ולצדדים לה בסמוך ככל האפשר לאחר הגשת הבקשה; הוגשה הבקשה למתן הוראות במעמד צד אחד, ימציא העתק ממנה לממונה בלבד. : (ג) הנאמן רשאי לצרף מיוזמתו לבקשה למתן הוראות את מי שלדעתו יש לו עניין בבקשה. @ 99. הדיון בבקשה למתן הוראות : (א) הדיון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן יהיה במעמד הצדדים; על אף האמור, בית המשפט רשאי להחליט על יסוד הבקשה, התגובה והתשובה בלבד. : (ב) על אף האמור בתקנה משנה (א), בית המשפט רשאי לדון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן במעמד הנאמן והממונה בלבד, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שהכרעה בבקשה בידיעת הצדדים תסכל את התכלית שלשמה הוגשה הבקשה או תגרום לצדדים להליך נזק חמור, מטעמים מיוחדים שיירשמו. @ 100. תגובה ותשובה לבקשה למתן הוראות : (א) צד לבקשה יגיש את תגובתו לבקשה למתן הוראות בתוך 14 ימים לכל היותר מיום שבו הומצאה לו הבקשה. : (ב) הנאמן יגיש את תשובתו לתגובת הצדדים לבקשה בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאו לו תגובות הצדדים. : (ג) הורה בית המשפט על דיון בבקשה למתן הוראות במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש צד לבקשה את תגובתו לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והנאמן יגיש את תשובתו לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ד) לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן והעובדות המפורטות בתגובה יאומתו בתצהיר. : (ה) הנאמן והצד לבקשה ימציאו העתק מהתשובה ומהתגובה לנאמן או לצד לבקשה, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתן. @ 101. פנייה לממונה או לבית המשפט : פנייה לממונה או לבית המשפט בידי מי שנפגע מפעולת הנאמן כאמור [[בסעיף 139 לחוק]] תיעשה כדרך שמגישים בקשה לבית המשפט או לממונה, בתוך 45 ימים מיום שנודע לו על כך. @ 101א. גילוי מידע מרשות המסים או מתאגיד בנקאי (תיקון: תשפ"א) : היחיד או הנושים רשאים לפנות לבית המשפט בבקשה כי יורה על גילוי מידע או מסמך שקיבל הנאמן מתאגיד בנקאי או מרשות המסים לפי [[סעיף 150 לחוק]]; הבקשה תוגש בתוך 60 ימים מיום שהורה בית המשפט על העברת המידע לנאמן; המבקש יפרט בבקשתו את המידע או המסמך שהוא מבקש לגלות לו, בציון המטרה שלשמה הוא זקוק למידע או למסמך כאמור; בית המשפט רשאי להורות כי הדיון בשאלת גילוי המידע או המסמך יתקיים כולו או חלקו בהיעדר המבקש. === סימן ג': ניהול חשבונות === @ 102. ספרי חשבונות : הפעיל הנאמן את עסקו של היחיד, ינהל לשם כך חשבון מיוחד לפי כללי חשבונאות מקובלים. === סימן ד': דוח ממצאי בדיקה והצעת הממונה לצו לשיקום כלכלי (תיקון: תשפ"א) === @ 103. פרטי דוח ממצאי הבדיקה ואופן הגשתו : (א) הנאמן יגיש בטופס מקוון את דוח ממצאי הבדיקה לפי [[סעיף 153 לחוק]], בנוסח שיופיע באתר הנאמנים, לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין; טופס דוח ממצאי בדיקה יכלול, נוסף על הפרטים [[בסעיף 153(ג) לחוק]], את הפרטים האלה: :: (1) פרטים בדבר הליך חדלות הפירעון של היחיד; :: (2) פרטים בדבר הליכי חדלות פירעון קודמים שנפתחו לגבי היחיד, ובכלל זה פרטים בדבר אופן סיומם של הליכים כאמור, אם הסתיימו; :: (3) פרטים בדבר הליכי חדלות פירעון שמתנהלים לגבי בן זוגו של היחיד, ילדיו הקטינים או מי שפרנסתם עליו; :: (4) פרטיו האישיים של היחיד ותיאור נסיבותיו האישיות, ובכלל זה מצבו המשפחתי, בציון מספר ילדיו הקטינים והבגירים, ומי שפרנסתם עליו; :: (5) עיסוקם של היחיד ובן זוגו בחמש השנים האחרונות; :: (6) הכנסותיהם של היחיד ובן זוגו, ילדיו הקטינים, או מי שפרנסתם עליו, מהשנתיים שקדמו להגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים של היחיד עד מועד הגשת דוח ממצאי הבדיקה; :: (7) הוצאות מחיה חודשיות של היחיד, בן זוגו, ילדיו הקטינים, או מי שפרנסתו עליו; :: (8) פרטים בדבר חובת תשלום המזונות של היחיד; :: (9) התנהלות היחיד ממועד יצירת החובות ועד לצו לפתיחת הליכים, הנסיבות שבהן נוצרו החובות, הסיבות שהובילו לחדלות הפירעון של היחיד, וכן פרטים בדבר הליכי חדלות פירעון בעניינם של אחרים והסדרי חוב כהגדרתם [[בחלק י' לחוק]] בעניינו של היחיד, הקשורים לנסיבות ההסתבכות של היחיד, ובכלל זה פרטים בדבר אופן סיומם של הליכים כאמור, אם הסתיימו; :: (10) פרטים בדבר כושר ההשתכרות ודמי המחיה של היחיד; :: (11) התנהלותו של היחיד במסגרת ההליך, ובכלל זה עמידתו בתשלומים שהוטלו עליו לנכסי קופת הנשייה במסגרת ההליך ובחובות הדיווח החלות עליו; :: (12) מידע מהותי נוסף העולה מבדיקת מצבו הכלכלי של היחיד, שהנאמן סבור שיש להציגו במסגרת הדוח. : (ב) בכתיבת הדוח ייתן הנאמן את דעתו לפרטיותם של מי שמוזכרים בו. : (ג) הנאמן לא יכלול בדוח מידע שיש בגילויו כדי לפגוע בהמשך ניהול ההליכים. @ 104. עיון בדוח ממצאי הבדיקה : (א) הגיש הנאמן את הדוח לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, יעמידו אותו לעיון הנושים בלא דיחוי במערכת הממונט או במערכת המחשוב של ההוצאה לפועל, לפי העניין. : (ב) נגע מידע שהעמיד הממונה או רשם ההוצאה לפועל לעיון לפי [[סימן זה]] לקטין, לא יצוינו פרטי שמו וזהותו, למעט עובדת היותו קטין, אלא אם כן מדובר בשמו ובפרטיו של היחיד עצמו. @ 105. הודעה ליחיד ולנושים על הגשת הדוח : הועמד הדוח לעיון הנושים במערכת הממונט או במערכת המחשוב של ההוצאה לפועל, ימסור הנאמן העתק מהדוח ליחיד והודעה לנושים, כאמור [[בסעיף 153(ד) לחוק]], בתוך שלושה ימים מיום שהועמד לעיון. @ 106. התייחסות הנושים והיחיד לדוח ממצאי הבדיקה : יחיד או נושה המעוניין להעביר עמדה לדוח ממצאי הבדיקה לפי [[סעיף 153(ה) לחוק]], יעבירה לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, באופן מקוון; מי שאינו מיוצג רשאי להגיש עמדה למשרדי הממונה במחוז שבו מתנהל הליך חדלות הפירעון או ללשכת הוצאה לפועל, לפי העניין, במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. @ 106א. תגובה להצעת הממונה (תיקון: תשפ"א) : היחיד או נושה המעוניין להגיש לבית המשפט תגובה להצעת הממונה לצו לשיקום כלכלי, רשאי להגישה בתוך 30 ימים מהגשת ההצעה בידי הממונה, ובלבד שהתגובה תוגש 7 ימים לפחות לפני מועד הדיון בהצעה; היחיד או הנושה ימציאו העתק מהתגובה לממונה. === סימן ה': שכר הנאמן מקופת הנשייה בהליכי חדלות פירעון לגבי יחידים (תיקון: תשפ"ב) === @ 106ב. הגדרות [[לסימן ה']] (תיקון: תשפ"ב, [הודעות]) : [[בסימן זה]] - :- "נאמן" - מי שמונה לפי [[סעיף 125 לחוק]]; :- "שכר בסיס" - סכום של 4,500 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 5,007 ש"ח))) בצירוף מס ערך מוסף; סכום זה יכלול החזר הוצאות לשנה הראשונה; :- "מקדמת שכר" - מקדמה המשולמת על חשבון השכר הסופי מנכסי קופת הנשייה לאחר שנוכו מהם אגרות; סכום המקדמה יהיה 3,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 3,338 ש"ח))) בצירוף מס ערך מוסף או סכום שנצבר בנכסי קופת הנשייה עד מועד תשלום המקדמה, בניכוי אגרות כאמור, לפי הנמוך שבהם. @ 106ג. תשלום מקדמת שכר (תיקון: תשפ"ב) : עם הגשת דוח ממצאי הבדיקה על ידי הנאמן, יורה הממונה כי תשולם לנאמן מקופת הנשייה מקדמת שכר לבקשת הנאמן או מיוזמתו. @ 106ד. קביעת שכר סופי והוצאות (תיקון: תשפ"ב, [הודעות]) : (א) נאמן המבקש ששכרו יחושב לפי [[תקנה 8 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)]], יגיש את בקשתו לממונה והממונה יחליט על שכרו; אם הסכום שחושב נמוך משכר הבסיס, יורה הממונה כי שכרו של הנאמן יהיה שכר הבסיס. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), סבר הממונה כי יש להפחית את שכרו של נאמן לפי [[תקנה 13 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)]], יודיע על כך לנאמן והנאמן יגיש את בקשתו לבית המשפט, ובית המשפט יחליט על שכרו. : (ג) בעד השנה השנייה ואילך למינויו של הנאמן, הממונה יורה כי ישולם לנאמן מקופת הנשייה החזר בעד הוצאות הליך בסך של 500 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 556 ש"ח))) לשנה, ובסכום כולל שלא יעלה על 2,500 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 2,782 ש"ח))), בצירוף מס ערך מוסף. @ 106ה. בקשת נאמן לקביעת שכרו על ידי בית המשפט (תיקון: תשפ"ב) : (א) נאמן רשאי להגיש לבית המשפט בקשה ששכרו יחושב לפי [[+|תקנות 7]], [[+|8א]], [[+|11]], [[#13|או 13 עד 14 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)]]. : (ב) בית המשפט רשאי להורות לנאמן לצרף לבקשתו דוח כספי של הנאמן, מאומת בתצהיר ומבוקר בידי רואה חשבון. : (ג) המשיבים לבקשת שכר טרחה המוגשת לבית המשפט לפי תקנה זו או לפי [[תקנה 106ד(ב)]] יהיו הממונה, היחיד, ועדת הנושים, אם מונתה, והנושים המובטחים. @ 106ו. התנגדות לבקשות שכר טרחה (תיקון: תשפ"ב) : (א) נושה או יחיד רשאים להגיש התנגדות לבקשת הנאמן לשכר טרחה לפי [[תקנות 106ד]] [[ו-106ה]] לממונה או לבית המשפט, לפי העניין, בתוך 14 ימים מיום הגשת הבקשה. : (ב) הוגשה לממונה התנגדות לבקשת נאמן לפי [[תקנה 106ד]], יורה הממונה על העברת הדיון בבקשה ובהתנגדות לבית המשפט. : (ג) בית המשפט רשאי לדחות את ההתנגדות על הסף אם מצא כי ההתנגדות אינה מגלה עילה. == פרק ו': דוחות על הכנסות והוצאות == @ 107. הגדרה [[לפרק ו']] : [[בפרק זה]], "דוח על הכנסות והוצאות" - דוח תקופתי הכולל מידע בדבר הכנסותיו והוצאותיו של היחיד ובן זוגו, ילדיו הקטינים ומי שפרנסתם עליו. @ 108. הגשת דוחות : (א) היחיד יגיש במהלך הליכי חדלות הפירעון לממונה דוח על הכנסות והוצאות כשהוא חתום בחתימת היחיד, בצירוף אסמכתאות; דוח כאמור יהיה נתמך בהצהרה. : (ב) דוח על הכנסות והוצאות יוגש באופן מקוון, ואולם יחיד שאינו מיוצג רשאי להגיש דוח כאמור שלא באופן מקוון במשרדי הממונה במחוז שבו מתנהל ההליך במסירה אישית או בדואר רשום. @ 109. תדירות הגשת הדוחות : (א) בתקופה שממתן צו לפתיחת הליכים עד מתן צו לשיקום כלכלי, יגיש היחיד דוח על הכנסות והוצאות כאמור אחת לחודשיים, אלא אם כן הורה לו הממונה אחרת. : (ב) בתקופה שממתן הצו לשיקום כלכלי עד תום הליכי חדלות הפירעון, יגיש היחיד דוח על הכנסות והוצאות אחת לשישה חודשים, אלא אם כן הורה בית המשפט או הממונה אחרת. @ 109א. פרסום הודעה על ביטול צו לפתיחת הליכים (תיקון: תשפ"א) : תמו הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד בשל ביטול צו לפתיחת הליכים לפי [[+|סעיפים 183]] [[או 286 לחוק]], או הפטר לאלתר, או נתן הממונה אישור ליחיד על מתן הפטר, הממונה יפרסם על כך הודעה. == פרק ו'1: סמכות בירור בידי הנאמן (תיקון: תשפ"ב) == @ 109ב. הגדרה [[לפרק ו'1]] (תיקון: תשפ"ב) : [[בפרק זה]], "הודעת זימון" - כמשמעותה [[בסעיף 152 לחוק]]. @ 109ג. אופן הזימון לבירור, מקומו וניהולו (תיקון: תשפ"ב) : (א) הנאמן יזמן את היחיד לבירור לשם בדיקת מצבו הכלכלי במקום ובשעה שנקבעו בהודעת הזימון, ובלבד שהמקום יהיה סביר ונגיש בשים לב למחוז שבו מתנהל הליך חדלות הפירעון בעניינו של היחיד; הודעת הזימון תיערך לפי [[טופס 7א שבתוספת]]. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאי הנאמן לקיים בירור בהיוועדות חזותית לבקשת היחיד, או בהסכמת היחיד אם הוא מיוצג. : (ג) יחיד שהוזמן לבירור לפני הנאמן יתייצב לפניו כפי שיידרש; נאמן יסיים את הבירור ביום שבו החל, ככל האפשר, ואולם הנאמן רשאי לחזור ולזמן את היחיד אם ראה צורך מיוחד בכך, ועל היחיד להתייצב כאמור בהודעת הזימון. : (ד) הנאמן ימציא את הודעת הזימון ליחיד 21 ימים לפחות לפני מועד הבירור, אלא אם כן הסכים היחיד לקיצור התקופה או שהחליט הממונה כי יש הכרח בקיצורה; אם היחיד מיוצג - ימציא הנאמן את ההודעה בדואר אלקטרוני; אם היחיד בלתי מיוצג - ימציא הנאמן את ההודעה בדואר רשום עם אישור מסירה; והכול אלא אם כן הסכים היחיד להמצאה בדרך אחרת, ובלבד שיהיה תיעוד להמצאה. : (ה) סבר הנאמן כי מתקיימות נסיבות מיוחדות שבשלהן הבירור אינו דרוש, יגיש בקשה מנומקת לממונה שלא לערוך בירור ליחיד, והממונה יכריע בבקשה. @ 109ד. הבירור ותיעודו (תיקון: תשפ"ב) : (א) הנאמן יידע את היחיד בפתח הבירור עימו בכל הנוגע לזכויותיו וחובותיו בבירור ובתוצאות של העדר שיתוף פעולה בבירור, וכן יידע אותו בדבר אופן התיעוד של הבירור לפי תקנה זו. : (ב) הנאמן יתעד את הבירור בפרוטוקול שישקף את כל הנאמר והמתרחש בבירור. : (ג) בסיום הבירור, יקרא היחיד את הפרוטוקול או שהנאמן יקרא אותו באוזניו; הנאמן והיחיד יחתמו על הפרוטוקול; סירב היחיד לחתום על הפרוטוקול - תירשם סיבת סירובו. : (ד) עותק מהפרוטוקול בכתב יימסר ליחיד לפי [[סעיף 152(ג) לחוק]] וכן לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין. : (ה) הנאמן רשאי לתעד את הבירור בתיעוד מוקלט לאחר שיידע את היחיד על ההקלטה; תיעד הנאמן את הבירור בתיעוד מוקלט, יתעד את הבירור בפרוטוקול כאמור בתקנת משנה (ב), ונוסף על כך יערוך תמליל של התיעוד המוקלט או יעביר עותק של ההקלטה ליחיד. : (ו) ערך הנאמן תמליל בירור לפי תקנת משנה (ה), ימסור את התמליל ליחיד וכן לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, עד 30 ימים לאחר הבירור. : (ז) הפרוטוקול, ההקלטה והתמליל, לפי העניין, יישמרו במשרדי הנאמן. @ 109ה. תחולת ההוראות על בירור בידי הממונה (תיקון: תשפ"ב) : [[פרק זה]] יחול בשינויים המחויבים גם על בירור שעורך הממונה בעצמו לפי [[סעיף 152(א) לחוק]]. == פרק ז': הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד בעל חוב בסכום נמוך == @ 110. תחולת הוראות התקנות (תיקון: תשפ"ב-3) : (א) עם מתן צו לפתיחת הליכים לגבי יחיד בעל חובות בסכום נמוך, יחולו על הליכי חדלות הפירעון של היחיד, המתנהלים אצל רשם ההוצאה לפועל, ההוראות לפי תקנות אלה החלות על הליכי חדלות פירעון של יחיד המתנהלים לפי צו לפתיחת הליכים שנתן הממונה, בשינויים המחויבים ובשינויים הקבועים [[בפרק זה]]. : (ב) הסמכויות הנתונות לממונה לפי תקנות אלה לגבי הליכי חדלות פירעון של יחיד המתנהלים לפי צו לפתיחת הליכים שנתן הממונה יהיו נתונות לרשם ההוצאה לפועל לגבי הליכי חדלות פירעון של יחיד בעל חובות בסכום נמוך לפי [[פרק י"ב לחלק ג' לחוק]], המתנהלים אצל רשם ההוצאה לפועל, למעט הסמכויות הקבועות [[פרק ב חלק ג|בפרקים ב']], [[פרק ג חלק ג|ג']] [[פרק ה חלק ג|ו-ה' לחלק ג' לתקנות אלה]]. @ 111. הגשת בקשה ותשלום אגרה : (א) בקשה לצו לפתיחת הליכים ודוח על מצבו הכלכלי שמגיש יחיד יהיו ערוכים לפי [[טופס 5 שבתוספת]]; הטופס יאומת בתצהיר ויהיה חתום בחתימת היחיד; לבקשה כאמור יצורף כתב ויתור על סודיות ערוך לפי [[טופס 6 שבתוספת]]. : (ב) בקשת היחיד תוגש באופן מקוון; יחיד שאינו מיוצג רשאי להתייצב בלשכת ההוצאה לפועל שבה פועל מסלול חדלות פירעון ולהגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים שלא באופן מקוון; מנהל מערכת ההוצאה לפועל או מי שהסמיכו לצורך כך רשאי לאשר הגשת בקשה שלא בדרך של התייצבות אם מצא כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת, בנסיבות העניין. : (ג) הגיש היחיד לרשם ההוצאה לפועל הודעה על כך שאין ביכולתו לשלם את החוב הפסוק שרואים בה בקשה לצו לפתיחת הליכים כאמור [[בסעיף 187(א)(1) לחוק]], יגיש היחיד בקשה לצו לפתיחת הליכים לפי [[טופס 5 שבתוספת]] וישלם את האגרה המתאימה. @ 112. דרכי המצאה לרשם ההוצאה לפועל : (א) בקשה, דיווח של הנאמן, דוח של היחיד, הודעה, העתק של כתב בי-דין ומסמכים אחרים שיש להגיש לרשם ההוצאה לפועל לפי [[החוק]], לפי תקנות אלה או לפי הוראת הממונה יוגשו לרשם ההוצאה לפועל באמצעות מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), מי שאינו מיוצג רשאי להמציא מסמכים כאמור בלשכות ההוצאה לפועל במסירה אישית או בדואר רשום, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. @ 113. סמכות רשם הוצאה לפועל שלא למנות נאמן : לא מינה רשם ההוצאה לפועל נאמן, יחולו הוראות אלה: : (1) כל מסמך שיש להגישו לנאמן לרבות תביעות החוב או בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, יוגש לרשם באמצעות מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל; : (2) נושה שאינו מיוצג רשאי להגיש את תביעת החוב או את הבקשה להארכת מועד להגשת תביעות חוב, שלא באופן מקוון, בלשכת הוצאה לפועל. @ 114. קבלת מידע : קבלת מידע באופן מקוון בידי רשם ההוצאה לפועל מגוף הקבוע [[בטור א' לתוספת הראשונה לחוק]], יכול שתהיה באמצעות תקשורת בין מחשבים. @ 115. פרסום הודעה על מתן צו : מערכת ההוצאה לפועל תעביר הודעה על צו לפתיחת הליכים לבקשת יחיד, שנתן רשם ההוצאה לפועל, אל הממונה והממונה יפרסם אותה באתר האינטרנט של משרד המשפטים; בהודעה יצוינו הפרטים האמורים [[בתקנה 74]] ובמקום בית המשפט המוסמך לדון בצו, יצוין בהודעה כי הרואה את עצמו נפגע ממתן צו לפתיחת הליכים רשאי להגיש בקשה לביטול הצו לרשם ההוצאה לפועל. @ 116. העתק מהצו : (א) על אף האמור [[בתקנה 75]], ניתן צו לפתיחת הליכים לבקשת יחיד, תשלח מערכת ההוצאה לפועל, בדואר, בסמוך ככל האפשר לאחר מתן הצו, העתק מהצו ליחיד ולנושים שפרטי זהותם ידועים לה; הנאמן יוודא את קבלת ההעתק בדרך של וידוא טלפוני או באמצעות דואר אלקטרוני; מסירת הצו לנושים שהם זוכים מיוצגים בהוצאה לפועל המחוברים למערכת ההוצאה לפועל בתקשורת מחשבים תהיה בתקשורת בין מחשבים ותחול [[תקנה 24 לתקנות ההוצאה לפועל]]; יהיה ניתן להמציא צו לפתיחת הליכים בתקשורת בין מחשבים גם לנושה שביקש שהצווים יומצאו לו בתקשורת בין מחשבים, אם אישר זאת מנהל מערכת ההוצאה לפועל לגבי אותו נושה. : (ב) היחיד ימציא את העתק הצו לנושים שפרטי זהותם אינם ידועים למערכת ההוצאה לפועל בדואר רשום עם אישור מסירה. : (ג) בתקנה זו, "נושים שפרטי זהותם ידועים למערכת ההוצאה לפועל" - נושים שלגביהם מסר היחיד שם מלא, כתובת ואחד מאלה: כתובת דואר אלקטרוני או מספר טלפון נייד; או נושים שפרטיהם מצויים במערכת ההוצאה לפועל. @ 117. בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים : על הגשת בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים לרשם ההוצאה לפועל יחולו [[תקנות 76]] [[ו-77]] בשינויים המחויבים. @ 118. חלוקת נכסי קופת הנשייה (תיקון: תשע"ט) : על חלוקת תשלומים מתוך נכסי קופת הנשייה יחולו הוראות [[תקנה 136]], והחלוקה תבוצע באמצעות מערכת ההוצאה לפועל. @ 119. צירוף צד להליך : רשם ההוצאה לפועל רשאי, לבקשתו של כל אדם, לצרפו כצד להליך חדלות פירעון של יחיד המתנהל לפניו, אם נראה לו כי קיים חשש שאותו אדם עלול להיפגע מההחלטה שתתקבל באותו הליך או אם נראה לו כי צירופו נדרש לשם ייעול ההליכים, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים, להורות על צירופו של אדם כאמור מיוזמתו. @ 119א. קביעת שכר טרחה בידי רשם ההוצאה לפועל (תיקון: תשפ"ב) : על קביעת שכר לנאמן יחולו הוראות [[סימן ה' לפרק ה']] בשינויים המחויבים; בקשות שיש להגיש לבית המשפט או לממונה לפי [[סימן זה]], יוגשו לרשם ההוצאה לפועל. = חלק ד': הנשייה = == פרק א': תביעות חוב == === סימן א': הגשת תביעת חוב === @ 120. הגשת תביעת חוב ובקשה להארכת מועד : נושה המבקש להגיש לנאמן תביעת חוב או בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, יגישה לנאמן באמצעות מערכת הממונט או מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל, לפי העניין; נושה שאינו מיוצג רשאי להגיש תביעת חוב שלא באופן מקוון, במשרדי הממונה במחוז שבו מתנהל ההליך, או בלשכת ההוצאה לפועל, לפי העניין, במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. @ 121. תביעת חוב : (א) תביעת החוב תיערך בטופס שנוסחו יופיע באתר האינטרנט של הממונה והיא תכלול את הפרטים האלה: :: (1) העובדות שיש בהן כדי לבסס את החוב הנתבע ומועד הפירעון; :: (2) מידע בדבר רכיבי החוב, רכיבי ההצמדה והריבית עד מועד מתן הצו לפתיחת הליכים, וכן רכיבי הריבית הנוספת; :: (3) אם החוב חוב מובטח - גובה החוב המובטח, פרטים לגבי מהות הנכס המשועבד, תאריך מתן הבטוחה ורישומה, ולגבי חוב המובטח בשעבוד קבוע - אומדן שווי הבטוחה, ככל האפשר; :: (4) מידע בדבר כל סכום שהועבר לנושה על חשבון החוב ומועדי תשלומו; :: (5) מידע בדבר זכות הקיזוז של הנושה, אם ישנה, בצירוף העתק מהודעת הקיזוז שהוגשה; :: (6) מידע בדבר מעמד החוב - חוב בדין קדימה, חוב כללי או חוב דחוי; :: (7) מידע בדבר ערבים לחוב או חייבים יחד עם החייב בחוב העבר; :: (8) פרטי הנושה ומספר חשבון בנק לתשלום. : (ב) נושה מובטח רשאי להודיע בתביעת החוב על כוונתו לממש את הנכס המשועבד לטובתו. : (ג) הנושה או אדם שהוא הרשה לכך יאמתו את העובדות המבססות את תביעת החוב בתצהיר. : (ד) הנושה יצרף אסמכתאות שיש בהן כדי לבסס את החוב הנתבע. : (ה) לתביעת החוב יצורף אישור על תשלום אגרה או אישור על זכאות לפטור מאגרה. @ 122. בקשה להארכת מועד להגשת תביעות חוב : (א) בקשת נושה להארכת מועד להגשת תביעת חוב תוגש בטופס שנוסחו יופיע באתר האינטרנט של הממונה ותאומת בתצהיר; הבקשה תכלול את תביעת החוב ויפורטו בה הנסיבות שבשלהן הנושה לא היה יכול להגיש את תביעת החוב במועד. : (ב) החלטת הנאמן בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב תומצא לנושה שהגיש את הבקשה וליחיד במועד סמוך ככל האפשר למועד החלטתו. : (ג) החליט הנאמן לדחות את הבקשה להארכת מועד, רשאי הנושה לערער לבית המשפט על ההחלטה בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לנושה. @ 123. בקשה להשלמת פרטים : ביקש הנאמן מנושה להשלים פרטים הנוגעים לתביעת החוב לפי [[סעיף 210(א) לחוק]], יורה על המועד להשלמת הפרטים, והנושה יגיש את הפרטים הנוספים בתביעת חוב מתוקנת. @ 124. הוצאות התביעה : (א) נושה יישא בהוצאות הכרוכות בהגשת תביעתו ובהוכחתה, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת בשל נסיבות מיוחדות. : (ב) הוצאות שהוציא הנאמן לצורך שומת חוב שאינו קצוב, לפי [[סעיף 213 לחוק]], ייפרעו מתוך נכסי קופת הנשייה, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. @ 125. הודעה על קבלת תשלום על חשבון החוב : הועבר סכום לנושה על חשבון החוב לאחר מועד הגשת תביעת החוב, יודיע הנושה לנאמן על הסכום, מקורו ומועד תשלומו, בתוך 15 ימים. === סימן ב': תביעת חוב של נושה מובטח === @ 126. נושה מובטח שוויתר על בטוחה : נושה מובטח שהודיע לנאמן על כך שוויתר על הבטוחה לטובת כלל הנושים רשאי לתבוע את חובו כחוב שאינו חוב מובטח. @ 127. זכותו של נושה מובטח שבטוחתו לא מומשה לחלוקה על בסיס אומדן שווי : נושה מובטח שלא ויתר על בטוחתו ובטוחתו לא מומשה זכאי לקבל את חלקו היחסי בכל חלוקת ביניים בעד חלקו העולה על אומדן השווי שהגיש, לאחר שתביעת החוב שלו אושרה בידי הנאמן. @ 128. הודעה על מימוש הנכס : מומש הנכס בידי נושה מובטח לפי [[+|סעיפים 248(א)(2), (ב)]] [[או 249 לחוק]], יודיע הנושה המובטח לנאמן על יתרת החוב בתוך 15 ימים ממועד המימוש; להודעה יצרף הנושה פירוט על אופן המימוש. === סימן ג': טיפול הנאמן בתביעות חוב === @ 129. ההכרעה בתביעת חוב : (א) טרם ההכרעה בתביעה, יפנה הנאמן לקבל את עמדתו של היחיד לגבי תביעת החוב. : (ב) הנאמן יכריע בתביעת חוב בתוך 90 ימים מיום שהוגשה לו, ולא יאוחר מ-30 ימים מתום התקופה להגשת תביעות חוב. : (ג) הכריע הנאמן בתביעת חוב, ימציא את החלטתו ואת נימוקיו ליחיד ולנושה שהגיש את תביעת החוב במועד סמוך ככל האפשר למועד הכרעתו. : (ד) הממונה או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, רשאי, לבקשת הנאמן, להאריך את המועד האמור בתקנה משנה (ב). @ 130. החלטת נאמן בבקשה לתיקון טעות בתביעת חוב או לעיון חוזר בה : (א) נאמן רשאי, מיוזמתו או לבקשת מי שנפגע מהכרעתו בתביעת חוב, לבטל תביעת חוב שאושרה או להפחית את סכומה, אם נפלה בה טעות או התגלו עובדות חדשות המצדיקות זאת. : (ב) מי [[שסעיף 215 לחוק]] חל עליו, רשאי להגיש לנאמן בקשה לתיקון הטעות בתביעת החוב או לעיון חוזר בה, כאמור בתקנה משנה (א) בתוך 30 ימים מהמועד שנודע לו על הכרעת הנאמן. : (ג) בקשה שהוגשה כאמור בתקנת משנה (ב), תומצא ליחיד, אם הבקשה לא הוגשה על ידו ולנושה שהגיש את תביעת החוב, מיד עם הגשתה. : (ד) מצא הנאמן כי קיימת עילה לבטל את תביעת החוב שאושרה או להפחית את סכומה, יודיע על כך לנושה שהגיש את תביעת החוב וליחיד וייתן להם הזדמנות להביע את עמדתם בטרם יקבל את החלטתו. : (ה) דחה הנאמן את הבקשה לתיקון טעות או לעיון חוזר, רשאי המבקש כאמור בתקנת משנה (ב) להגיש ערעור לבית המשפט בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לו הכרעת הנאמן. @ 131. ערעור על הכרעה בתביעת חוב : (א) נושה שרואה את עצמו נפגע מהכרעת הנאמן בתביעת חוב שהגיש, למעט החלטה בבקשה להארכת מועד כאמור [[בתקנה 122]], רשאי להגיש ערעור על ההכרעה לבית המשפט בתוך 45 ימים מהמצאת ההכרעה לידיו. : (ב) ערעור שהוגש כאמור בתקנת משנה (א), יומצא לממונה, לנאמן וליחיד בסמוך ככל האפשר להגשתו לבית המשפט. : (ג) הנאמן יגיש לבית המשפט את תביעת החוב ואת נימוקי החלטתו נושא הערעור בתוך 15 ימים מיום שהומצא לו העתק מכתב הערעור. @ 132. בקשת נאמן לבטל או להפחית סכום של תביעת חוב שאושרה : בית המשפט רשאי, לבקשת הנאמן, לבטל תביעת חוב שאושרה או לשנות את סכומה, אם מצא שהתביעה אושרה שלא כיאות או שיש לשנות את סכומה; הנאמן יודיע לנושה שהגיש את תביעת החוב וליחיד על הגשת הבקשה לבית המשפט בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. === סימן ד': הוראות מיוחדות לתביעות חוב של עובדים ולתביעות גמלה (תיקון: תשפ"ז) === @ 133. הגשת תביעת חוב של עובד (תיקון: תשפ"ז) : (א) על אף האמור [[בתקנות 120]] [[ו-121]], תביעת חוב של עובד בשל חוב שכר עבודה כמשמעותו [[בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958]], ובשל פיצויי פיטורין לפי [[חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963]], וכן תביעה של קופת גמל כהגדרתה [[בסעיף 180 לחוק הביטוח הלאומי]], תוגש בטופס מקוון שלפיו מגישים בקשה לגמלה לפי [[פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי]]; [[https://www.btl.gov.il/benefits/Bankruptcy_or_%20Corporate_Liquidation/Pages/Tvia%20Pashar.aspx | הטופס האמור יופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי]]; על בקשה כאמור יחולו רק ההוראות החלות על הטופס האמור. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), עובד שאינו מיוצג רשאי להגיש לידי הנאמן תביעת חוב שלא באופן מקוון, במשרדי הממונה או בלשכת הוצאה לפועל. @ 133א. תובענה בעניין גמלה לפי [[פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי]] (תיקון: תשפ"ז) : (א) תובענה בעניין החלטת המוסד לביטוח לאומי לפי [[פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי]] תוגש לבית המשפט בתוך 60 ימים מיום שנמסרה ההחלטה למגיש התובענה. : (ב) תובענה כאמור בתקנת משנה (א) תוגש כבקשה במסגרת הליך חדלות הפירעון של מעסיקו של העובד שהתובענה נוגעת לזכויותיו; המשיבים לתובענה יהיו המוסד לביטוח לאומי, הממונה, הנאמן, המעסיק אם הוא יחיד, ואם התובענה הוגשה על ידי קופת גמל כהגדרתה [[בסעיף 180 לחוק הביטוח הלאומי]] - גם העובד. @ 134. העברת מסמכים למוסד לביטוח לאומי : לבקשת המוסד לביטוח לאומי, ימסור הנאמן מידע של חייב שהוא מעסיק, המצוי בידיו, ויש בו כדי לסייע לביטוח הלאומי בהכרעה בתביעת העובד לגמלה; בתקנה זו, "מעסיק" - מעביד או מעסיק כהגדרתם [[בחוק הביטוח הלאומי]]. === סימן ה': הודעה על זכות קיזוז (תיקון: תשפ"א) === @ 134א. הודעה על זכות קיזוז (תיקון: תשפ"א) : (א) הודעת קיזוז לפי [[סעיף 256 לחוק]] תיערך בטופס שנוסחו יופיע באתר האינטרנט של הממונה, והיא תכלול את הפרטים האלה: :: (1) העובדות שיש בהן כדי לבסס את זכות הקיזוז לפי [[סעיף 255 לחוק]]; :: (2) מידע בדבר רכיבי החוב שהחייב חב לנושה ומועד יצירתם; :: (3) מידע בדבר רכיבי החוב שהנושה חב לחייב ומועד יצירתם. : (ב) הנושה או אדם שהוא הרשה לכך יאמתו את העובדות המבססות את הודעת הקיזוז בתצהיר. : (ג) הנושה יצרף אסמכתאות שיש בהן כדי לבסס את החוב ואת זכות הקיזוז. : (ד) הודעת קיזוז תוגש כדרך שמגישים תביעת חוב. === סימן ו': אומדן שווי (תיקון: תשפ"ב) === @ 134ב. תיקון אומדן שווי לבקשת נושה מובטח (תיקון: תשפ"ב) : (א) נושה מובטח רשאי, בהסכמת הנאמן או לפי הוראת בית המשפט או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, לתקן אומדן שווי של נכס משועבד שהגיש לפי [[סעיף 210(ד) לחוק]] אם הוכיח שאומדן השווי יסודו בטעות שבתום לב או ששוויו של הנכס השתנה מאז עריכת אומדן השווי; ובלבד שתיקון כאמור ייעשה טרם שהגיש הנושה או הנאמן הודעה על כוונה לממש את הנכס. : (ב) תוקן אומדן שווי לפי תקנה זו, יודיע על כך הנאמן לחייב. : (ג) תוקן אומדן שווי לפי תקנה זו, יתקן הנושה המובטח את תביעת החוב שבה נכלל אומדן השווי בהתאם. @ 134ג. תוצאות תיקון אומדן שווי (תיקון: תשפ"ב) : (א) תוקנה תביעת חוב לפי [[תקנה 134ב]] לאחר שהנושה המובטח השתתף בחלוקה כמשמעותה [[בסעיף 238 לחוק]], יחזיר הנושה לנאמן את הסכום העודף או ישלם הנאמן לנושה את ההפרש, לפי העניין. : (ב) אין בתיקון אומדן השווי כדי לעכב או למנוע חלוקה שההודעה עליה פורסמה לפני תאריך תיקון תביעת החוב כאמור. @ 134ד. הגשת אומדן שווי לראשונה (תיקון: תשפ"ב) : נושה מובטח רשאי להגיש אומדן שווי של נכס משועבד אחרי הגשת תביעת החוב בהתאם [[לסעיף 210(ד) לחוק]], אם הוכיח, להנחת דעתו של הנאמן, שלא היה ניתן באופן סביר להגיש את האומדן במועד הגשת תביעת החוב. == פרק א'1: מימוש נכסי קופת הנשייה (תיקון: תשפ"ב) == === סימן א': בקשה למימוש בטוחה (תיקון: תשפ"ב) === @ 134ה. בקשת נושה למימוש נכס משועבד, לגיבוש שעבוד צף או לקבלת חזקה בנכס הכפוף לשיור בעלות (תיקון: תשפ"ב) : (א) בקשת נושה מובטח למימוש נכס משועבד בשעבוד קבוע או לגיבוש שעבוד צף לפי [[סעיף 245(ב) לחוק]], או בקשת נושה בעל נכס הכפוף לשיור בעלות לקבלת חזקה בנכס לפי [[סעיף 252 לחוק]] (להלן [[בסימן זה]] - בקשה למימוש בטוחה), תוגש לבית המשפט בצירוף תביעת החוב שהוגשה לנאמן; העובדות המפורטות בבקשה ובמסמכים המצורפים לה יאומתו בתצהיר. : (ב) המבקש ימציא העתק מהבקשה לנאמן ולממונה, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד - גם ליחיד. @ 134ו. תגובה לבקשה למימוש בטוחה (תיקון: תשפ"ב) : המנויים [[בתקנה 134ה(ב)]] רשאים להגיש לבית המשפט את תגובתם לבקשה למימוש בטוחה בצירוף אסמכתאות מתאימות; העתק מהתגובה יומצא למבקש, לנאמן ולממונה, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד - גם ליחיד. @ 134ז. החלטת בית המשפט והתנגדויות (תיקון: תשפ"ב) : (א) החלטת בית המשפט בבקשה למימוש בטוחה תינתן בהקדם האפשרי בשימת לב לסוג הבטוחה ולשאר נסיבות העניין. : (ב) המבקש ימציא בלא דיחוי את החלטת בית המשפט המאשרת את הבקשה לנאמן, לממונה ולנושים המהותיים, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד - גם ליחיד. : (ג) מי שנפגע מהחלטת בית המשפט המאשרת בקשה למימוש בטוחה, למעט מי שהיה רשאי להגיש את תגובתו לפי [[תקנה 134ו]], רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל את ההחלטה בתוך שבוע מיום שהומצאה לו ההחלטה. === סימן ב': מימוש הבטוחה (תיקון: תשפ"ב) === @ 134ח. מימוש בידי נושה מובטח (תיקון: תשפ"ב) : (א) מומש נכס בידי נושה מובטח לפי [[סעיף 248 לחוק]], יודיע הנושה המובטח לנאמן ולממונה, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד - גם ליחיד, בדבר המימוש בתוך 5 ימים ממועד המימוש. : (ב) ההודעה תכלול את פירוט התמורה ממימוש הנכס המשועבד לפי [[סעיף 250 לחוק]], את פירוט הוצאות המימוש, וכן את ההפרש שנותר לאחר מימוש הנכס או סכום החוב שנותר אחרי פירעון החוב המובטח ממימוש הנכס המשועבד, לפי העניין; להודעה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה, והעובדות המפורטות בה יאומתו בתצהיר. : (ג) נותר לזכות הנושה חוב לאחר מימוש הנכס המשועבד, יראו את הודעת הנושה כתביעת חוב מתוקנת בשל יתרת החוב. : (ד) נותרה תמורה ממימוש הנכס מעבר לסכום החוב המובטח, יעביר הנושה המובטח את התמורה האמורה לנאמן בתוך 5 ימים ממועד המימוש. @ 134ט. מימוש בידי הנאמן (תיקון: תשפ"ב) : (א) מימש הנאמן נכס לפי [[סעיף 248 לחוק]], יודיע הנאמן לבית המשפט ולממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, ולנושה המובטח, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד - גם ליחיד, בדבר המימוש בתוך 5 ימים ממועד המימוש. : (ב) ההודעה תכלול את פירוט התמורה ממימוש הנכס המשועבד לפי [[סעיף 250 לחוק]] וכן את פירוט ההפרש שנותר לאחר מימוש הנכס או סכום החוב שנותר אחרי פירעון החוב המובטח ממימוש הנכס המשועבד, לפי העניין. : (ג) נותר לזכות הנושה חוב לאחר מימוש הנכס המשועבד, יראו את תביעת החוב שהגיש הנושה כתביעת חוב מתוקנת בשל יתרת החוב. == פרק ב': חלוקת נכסי קופת הנשייה == @ 135. פרסום הודעה על חלוקות : הנאמן ימציא לממונה הודעה על כוונתו לבצע חלוקה 30 ימים לפני כל חלוקת ביניים ולפני חלוקה סופית, והממונה יפרסם על כך הודעה. @ 136. אופן ביצוע החלוקות (תיקון: [הודעות]) : (א) תשלומים מתוך נכסי קופת הנשייה יבוצעו באמצעות הממונה לפי בקשת הנאמן. : (ב) הממונה רשאי להורות על ביצוע חלוקות באמצעות הנאמן; הורה הממונה כאמור, יורה לנאמן על אופן פתיחת חשבון נאמנות וניהולו לשם כך והפקדת כספים בו. : (ג) אם גובה התשלום לנושה נמוך מ-30 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022; בשנת 2026, 33 ש"ח))) ולא העביר הנושה מספר חשבון בנק עדכני, רשאי הממונה שלא לכלול אותו בחלוקה. = חלק ד'1: מעמד הנושים וזכויותיהם (תיקון: תשפ"א) = == פרק א': ועדת הנושים (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) == === סימן א': חברות בוועדת הנושים והקמתה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) === @ 136א. מספר חברי הוועדה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) : מספר החברים בוועדת נושים כמשמעותה [[בסעיף 263 לחוק]] ([[בפרק זה]] - הוועדה) לא יפחת משלושה ולא יעלה על חמישה, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. @ 136ב. חברות בוועדה (תיקון: תשפ"א) : נושה או מי מטעמו יכול לכהן בוועדה אם התקיימו בו כל אלה: : (1) הנאמן אישר את תביעת החוב שלו; : (2) נשייתו אינה מובטחת. @ 136ג. הקמת הוועדה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) : (א) החליטה אסיפת הנושים על הרכב הוועדה, תוקם הוועדה אחרי שהנאמן אישר שהתקיימו התנאים [[בחוק]] ובתקנות אלה לצורך הקמתה ולאחר ששלח על כך הודעה לבית המשפט; הוועדה תבחר את יושב הראש מבין חבריה. : (ב) עם מינויו יחתום חבר הוועדה על כתב מינוי ובו יצהיר כי מתקיימים בו התנאים המפורטים [[בתקנה 136ב]], שאינו נמצא בניגוד עניינים וכי הוא מתחייב לשמור על סודיות המידע שיגיע לידיו מתוקף תפקידו. @ 136ד. פגם במינוי (תיקון: תשפ"א) : פגם או שיבוש במינויו של חבר ועדה לא יגרע מתוקפו של מעשה שעשה בתום לב במסגרת תפקידו. @ 136ה. פקיעת חברות בוועדה (תיקון: תשפ"א) : חברותו של אדם בוועדה תסתיים באחת מאלה: : (1) הוא התפטר או שכהונתו הופסקה כאמור [[בתקנה 136ז]]; : (2) הוא נעדר ברציפות משלוש ישיבות של הוועדה; : (3) הוא חדל להיות נושה או שהחליט הנאמן לדחות את תביעת החוב שלו. @ 136ו. התפטרות חבר בוועדה (תיקון: תשפ"א) : חבר ועדה רשאי להתפטר במסירת הודעה ליושב ראש הוועדה; ההתפטרות תיכנס לתוקף במועד מסירת ההודעה, אלא אם כן צוין בהודעה מועד מאוחר יותר. @ 136ז. הפסקת כהונה של חבר ועדה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) : אסיפת הנושים רשאית בכל עת להפסיק את כהונתו של חבר בוועדה. @ 136ח. פינוי מקום של חברי הוועדה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) : התפנה מקום בוועדה, יפנה יושב ראש הוועדה לנאמן בבקשה לכנס את אסיפת הנושים לשם מילוי המקום. @ 136ט. כינוס הוועדה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) : הוועדה תתכנס לבקשת אחד מאלה: יושב הראש שלה, הנאמן, אסיפת הנושים או שני חברי הוועדה. == פרק ב': אסיפות נושים (תיקון: תשפ"ב) == === סימן א': זימון אסיפת נושים (תיקון: תשפ"ב) === @ 136י. משלוח ההודעה (תיקון: תשפ"ב) : (א) הנאמן ימציא הודעה על כינוס אסיפת נושים ליחיד ולנושים שמתקיימים בהם התנאים [[שבתקנה 136יא]], 21 ימים לפחות לפני מועד קיום האסיפה, ויצרף אליה את המסמכים האלה: :: (1) נוסח ייפוי כוח להצבעה באמצעות שלוח; :: (2) נוסח כתב הצבעה; :: (3) כל מידע או מסמך אחר שהורה לו בית המשפט או הממונה. : (ב) הממונה רשאי, לבקשת הנאמן, להורות על שינוי המועדים להמצאת ההודעה. : (ג) חוקיות אסיפת הנושים לא תיפגע בשל כך בלבד שהודעה כאמור לא התקבלה. @ 136יא. נמעני ההודעה (תיקון: תשפ"ב) : הנאמן ישלח הודעה כאמור [[בתקנה 136י]] לנושים האלה: : (1) טרם חלף המועד להגשת תביעות חוב לפי [[סעיף 210 לחוק]] - לנושה שהגיש תביעת חוב, או שמנוי בבקשת החייב לצו לפתיחת הליכים; : (2) חלף המועד להגשת תביעות חוב לפי [[סעיף 210 לחוק]] - לנושה שהגיש תביעת חוב. @ 136יב. פרטי ההודעה (תיקון: תשפ"ב) : ההודעה על אסיפת נושים שישלח הנאמן לפי [[תקנה 136י]] תכלול את הפרטים האלה: :: (1) התאריך, השעה והמקום של האסיפה; :: (2) המטרה שלשמה מתכנסת האסיפה והנושאים שעל סדר יומה; :: (3) לדרישת מי מתכנסת האסיפה; :: (4) מידע בדבר זכותו של נושה שהגיש תביעת חוב להשתתף באסיפה; :: (5) המועד הקובע להגשת תביעת חוב לצורך קביעת הזכאות להשתתף בהצבעה; :: (6) הרוב הקבוע [[בחוק]] להכרעה בנוגע להחלטות שעל סדר יומה של האסיפה; :: (7) המען לשליחת כתבי הצבעה, ובכלל זה כתובת דואר אלקטרוני. === סימן ב': זכות הצבעה של נושים שאינם מובטחים (תיקון: תשפ"ב) === @ 136יג. מועד הזכאות להגשת תביעות חוב לצורך הצבעה (תיקון: תשפ"ב) : זכאי להצביע באסיפת נושים נושה שהגיש תביעת חוב לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד האסיפה; כמו כן רשאי להצביע מי שהנאמן אישר לו להגיש את תביעת החוב שלו לאחר המועד האמור אם מצא כי מוצדק לאפשר את הגשתה לצורך ההצבעה. @ 136יד. בחינת תביעת חוב לצורך הצבעה (תיקון: תשפ"ב) : (א) ראה הנאמן כי אין ביכולתו לבחון תביעת חוב כאמור [[בסעיף 262(ב) לחוק]] עד מועד קיום אסיפת הנושים, רשאי הנאמן - :: (1) לדחות את אסיפת הנושים למועד מאוחר יותר שיאפשר לו לבחון את התביעה כאמור, ובלבד שהאסיפה הנדחית תתקיים לא יאוחר מעשרה ימים מהמועד המקורי לקיום האסיפה; :: (2) לסמן את התביעה כתביעה על תנאי ולהתיר לאותו נושה להצביע באסיפת הנושים בכפוף להחלטתו של הנאמן בדבר זכות ההצבעה. : (ב) הוגשה תביעת חוב בשל חוב מותנה או בלתי קצוב, יחליט הנאמן מהם הסיכויים לדעתו לקיומו של התנאי או יחליט מהו שווי החוב, לפי העניין, ואולם זכות ההצבעה של נושה שהגיש תביעת חוב לפי [[סעיף 211(ד) לחוק]] תהיה לפי הערך שבו הוגשה; החליט הנאמן כי חוב בלתי קצוב אינו ניתן לאומדן הוגן, או כי לא ניתן להכריע בדבר סיכויי התקיימותו של תנאי בחוב מותנה, יפנה לבית המשפט ויצרף את הנושה כמשיב ובית המשפט יכריע בדבר זכותו של הנושה להצביע באסיפת הנושים ובדבר כוח הצבעתו, ורשאי בית המשפט להורות על דחיית מועד האסיפה. @ 136טו. המצאת החלטת הנאמן בקשר לזכות הצבעה של נושה (תיקון: תשפ"ב) : החליט הנאמן כי לנושה זכות הצבעה השונה מערך תביעת החוב שהגיש, ימציא לנושה הודעה על כך במועד הסמוך ככל האפשר למועד קבלת ההחלטה ולא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד אסיפת הנושים. @ 136טז. פניית נושה לבית המשפט בעניין החלטת הנאמן (תיקון: תשפ"ב) : (א) נושה רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל או לשנות את החלטת הנאמן בקשר לזכותו להצביע באסיפת נושים; הבקשה תוגש בתוך 15 ימים מיום שהומצאה ההחלטה לנושה. : (ב) פנייה לבית המשפט לפי תקנה זו לא תדחה את מועד קיום אסיפת הנושים, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. : (ג) שינה בית המשפט את החלטת הנאמן, רשאי בית המשפט להורות על קיומה של אסיפת נושים נוספת או לתת כל צו אחר כפי שיראה לנכון וצודק בנסיבות העניין. @ 136יז. אופן ההצבעה (תיקון: תשפ"ב) : נושה רשאי להשתתף ולהצביע באסיפת נושים בעצמו, באמצעות שלוח או באמצעות כתב הצבעה, ויחולו בעניין זה [[תקנות 59י עד 59יג]]. = חלק ה': הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי = == פרק א': המצאה == @ 137. הגדרה [[לחלק ה']] : [[בחלק זה]], "הודעה אלקטרונית" - הודעה בדבר קיומו של מסמך במערכת הממונט הכוללת קישור אליו שפתיחתו אפשרית באמצעות קוד הגישה למערכת הממונט שסיפק הממונה. @ 138. חובת המצאה לממונה : המגיש בקשה, כתב בי-דין או מסמך אחר לבית המשפט, ובכלל זה בקשה שהוגשה במעמד צד אחד, ימציא העתק ממנו לממונה בלא דיחוי. @ 139. דרכי המצאה מהנאמן לממונה : (א) בקשה, דוח, העתק של כתב בי-דין, הודעה או כל מסמך אחר שמגיש הנאמן לממונה לפי [[החוק]], לפי תקנות אלה או לפי הוראת הממונה, ימציא הנאמן בהמצאה אלקטרונית באמצעות אתר הנאמנים. : (ב) הממונה רשאי להורות לנאמן להמציא לו את המסמכים האמורים בתקנת משנה (א), גם במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה או בדרך אחרת שהורה עליה הממונה. @ 140. דרכי המצאה מהממונה לנאמן : החלטה, הודעה, דרישה או כל מסמך אחר שלפי [[החוק]] או לפי תקנות אלה שולח הממונה לנאמן, ישלח אותה הממונה בהמצאה אלקטרונית באמצעות אתר הנאמנים. @ 141. המצאה לנמען (תיקון: תשפ"א-3) : (א) הודעה, דרישה, החלטה, צו או כל מסמך אחר שהממונה או הנאמן נדרשים להמציא לפי [[החוק]] לנמען, יכול שיומצאו בהמצאה אלקטרונית באמצעות הודעה אלקטרונית שתישלח באמצעות מערכת הממונט, ובלבד שהממונה יידע את מגיש הבקשה ששימוש במערכת הממונט מאפשר המצאה אלקטרונית מהממונה וכל עוד הנמען לא הודיע שמסמכים לא יומצאו לו בדרך זו; בתקנת משנה זו, "נמען" - כל מי שהגיש מסמך באמצעות מערכת הממונט. : (ב) המצאה אלקטרונית תהיה לכתובת הדואר האלקטרוני של מבקש כפי שציין במסמך שהגיש באמצעות המערכת המקוונת. : (ג) המצאת מסמכים מהממונה בדרך שאינה אלקטרונית תהיה בדרך הקבועה [[בפרק י"ט לתקנות סדר הדין האזרחי]], ואולם מסמך שניתן להמציא בדואר, יישלח בדואר שאינו רשום ובלא אישור מסירה והנאמן יוודא קבלתו, אלא אם כן נאמר אחרת בתקנות אלה. @ 142. שינוי מען : (א) יחיד, נושה שהגיש תביעת חוב וכל מי שהגיש בקשה לממונה, יודיעו לממונה על כל שינוי במענם למסירת מסמכים מיד לאחר שינוי המען. : (ב) מי שהגיש בקשה באמצעות מערכת הממונט יודיע לממונה בדבר שינוי של כתובת הדואר האלקטרוני או כל תקלה, פגיעה או שינוי ביכולתו לקבל הודעה. @ 143. המצאה בידי בעל עניין בהליכים : (א) בעל עניין בהליכי חדלות פירעון ימציא לממונה או לנאמן מסמך באמצעות מערכת הממונט, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), אם בעל העניין בהליכי חדלות פירעון אינו מיוצג, רשאי הוא להמציא מסמכים לממונה או לנאמן, באמצעות הממונה, בדואר רשום או במסירה אישית במשרדי הממונה. : (ג) העתק כתב בי-דין שיש להגישו לבית המשפט בעותק מודפס, יש להגיש לממונה נוסף על ההגשה המקוונת, גם בדרך שבה הוגש לבית המשפט. @ 144. חזקת המצאה : בהמצאה אלקטרונית באמצעות המערכת המקוונת יחולו הוראות אלה: : (1) מועד שליחתו של מסמך שנשלח בהמצאה אלקטרונית לפי התאריך והשעה שמופיעים בשעון הפנימי שבמערכת המחשוב של השולח, המכויל לפי כללים מקובלים, יהיה מועד ההמצאה; ואולם אם היה המועד אחרי השעה 17:00 בימים א' עד ה' בשבוע או ביום ו' או ביום מנוחה שנקבע בחיקוק, ייחשב המסמך האלקטרוני כאילו הומצא ביום החול שלאחריו; : (2) המצאה אלקטרונית כאמור בפסקה (1) לא תיחשב כהמצאה כדין במועד השליחה אם הגיש הנמען תצהיר בדבר אי-קבלתו או בדבר קבלתו במועד מאוחר יותר; : (3) עם קליטת מסמך שהוגש לממונה או לנאמן בהמצאה אלקטרונית, יומצא לשולח, באופן מקוון, אישור על הגשת המסמך, ובו יצוין מועד קליטת המסמך במערכת המחשוב של הממונה; לא קיבל השולח אישור כאמור, רשאי הוא לפנות, באופן שיורה הממונה בענייני המערכת המקוונת, בבקשה לקבלו. @ 145. המצאה בין בעלי עניין בהליכים המתנהלים אצל הממונה (תיקון: תשפ"א-3) : הודעה, דרישה, החלטה, בקשה, צו או כל מסמך אחר שעל הנאמן ועל בעלי העניין בהליכים המתנהלים אצל הממונה להמציא זה לזה, יומצאו בדרך הקבועה [[בפרק י"ט לתקנות סדר הדין האזרחי]] והסמכויות הנתונות לפי [[אותו פרק]] לבית המשפט או הרשם יהיו בידי הממונה, אלא אם כן נאמר אחרת בתקנות אלה. == פרק ב': הליכים בבית המשפט == @ 146. פנייה לבית המשפט למתן הוראות : בקשת הממונה למתן הוראות לבית המשפט יכול שתהיה בעל פה במהלך הדיון או בכתב, ובלא תצהיר זולת אם הורה בית המשפט אחרת, וניתן לצרף אליה דוח של הממונה; בית המשפט יקבל דוח כאמור כראיה לכאורה על תוכנו. @ 147. הממונה כצד להליכים : הממונה רשאי לנקוט עמדה בדיון בבית המשפט במסגרת הליכים לפי [[החוק]] במתן הודעה בכתב בלי להתייצב בעת הדיון, או בהתייצבות לדיון, אלא אם כן הורה בית המשפט באיזו דרך תוגש עמדתו. @ 148. הוצאות הממונה : בית המשפט רשאי להורות, לבקשת הממונה, כי הוצאות חריגות שהוציא הממונה במהלך הליכי חדלות הפירעון ישולמו לו מתוך נכסי קופת הנשייה כהוצאות הליך; לבקשה יצרף הממונה דוח המפרט את פעולותיו והוצאותיו. == פרק ג': בקרת חשבונות == @ 149. בקרת חשבונות : הממונה רשאי למנות רואה חשבון או מבקר חשבונות כדי לבקר את חשבונות הנאמן; מונה מבקר כאמור, ימציא לו הנאמן, לפי בקשת המבקר, את כל האסמכתאות והמסמכים הדרושים לביקורת הדוח. == פרק ד': בקשות המוגשות לממונה והטיפול בהן == @ 150. הגשת בקשות לממונה : (א) בקשה המוגשת לממונה תוגש בכתב, חתומה בחתימת המבקש או בא כוחו; לבקשה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה והעובדות המפורטות בה יאומתו בתצהיר. : (ב) הבקשה תפרט את המחוז ואת מספר התיק שבו מתנהלים ההליכים אצל הממונה, הערכאה השיפוטית ושם המחוז שבו מתנהל ההליך ואת מספר התיק בבית המשפט, את שם המבקש ואת מספר זהותו, שם עורך דינו של המבקש ומספר רישיונו אם הוא מיוצג, את המען ופרטי ההתקשרות של המבקש ועורך דינו, ואת המשיבים לבקשה, מענם ופרטי התקשרותם עמם, את פרטי הנאמן ואת נושא הבקשה לפי רשימה שיורה הממונה; בתקנת משנה זו, "פרטי התקשרות" - מספר טלפון, מספר פקסימיליה וכתובת דואר אלקטרוני, אם ישנה. : (ג) הממונה לא יקבל בקשה שאין מתקיימות בה דרישות תקנה זו. @ 151. בקשות הנאמן : (א) בקשה שמגיש הנאמן לממונה תוגש בכתב, חתומה בחתימתו או בחתימת בא כוחו; לבקשה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה; הבקשה תוגש בלא תצהיר, זולת אם הורה הממונה אחרת. : (ב) הבקשה תפרט את המחוז ואת מספר התיק שבו מתנהלים ההליכים אצל הממונה, הערכאה השיפוטית ושם המחוז שבו מתנהל ההליך ואת מספר התיק בבית המשפט, את שם הנאמן, מספר זהותו ומענו, שם עורך דינו של הנאמן, אם הוא מיוצג, ומספר רישיונו ומענו, ואת המשיבים לבקשה, מענם ופרטי התקשרותם עמם; בתקנת משנה זו, "פרטי התקשרות" - מספר טלפון, מספר פקסימיליה וכתובת דואר אלקטרוני. : (ג) הממונה לא יקבל בקשה שאין מתקיימות בה דרישות תקנה זו. : (ד) הממונה רשאי להחליט בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן במעמד הנאמן בלבד, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שהכרעה בבקשה בידיעת הצדדים תסכל את התכלית שלשמה הוגשה הבקשה או תגרום לצדדים להליך נזק חמור, ובלבד שהבקשה מוגשת בעניינים שלהלן: :: (1) תביעה או התגוננות בהליך משפטי בשם היחיד לפי [[סעיף 132(א)(1) לחוק]]; :: (2) פשרה עם נושה או חייב של היחיד בנוגע לגובה החוב ואופן תשלומו, שיש לה השפעה מהותית על נכסי קופת הנשייה לפי [[סעיף 132(א)(4) לחוק]]; :: (3) בקשה למתן הוראות שהוגשה בעניין אחר, מטעמים מיוחדים שיירשמו. @ 152. הוראות להגשת בקשה והדיון בה (תיקון: תשפ"א-3) : (א) (((נמחקה).)) : (ב) הוגשה בקשה לממונה והחליט הממונה שהיא מצריכה תשובה, או שנדרשת תשובה לפי [[החוק]], רשאי המשיב להשיב לה בתוך 14 ימים מיום שהומצאה לו או בתוך מועד אחר שעליו הורה הממונה. : (ג) לא הגיב המשיב במועד, יחליט הממונה בבקשה בלא תגובה. @ 153. טיפול הממונה בבקשות : הממונה יחליט בבקשות שהוגשו לו בתוך 30 ימים, ואם נדרשה תגובה, בתוך 30 ימים מיום שהתגובה הומצאה לממונה או מיום שחלף המועד להגשתה; בבקשה שעניינה הסרת הגבלה כאמור [[+|בסעיפים 143]] [[או 169 לחוק]] יחליט הממונה בתוך 14 ימים מיום שהוגשה לו, ואם נדרשה תגובה, בתוך 14 ימים מיום שהתגובה הומצאה לממונה או מיום שחלף המועד להגשתה. @ 154. פרסום החלטות הממונה : הממונה יפרסם לציבור החלטות שקיבל בהליכי חדלות פירעון לפי אמות מידה שעליהן יחליט; מנהל מערכת ההוצאה לפועל יפרסם לציבור החלטות שנתנו רשמי ההוצאה לפועל, בהליכי חדלות פירעון, לפי אמות מידה שעליהן יחליט; אמות מידה לפי תקנה זו יפורסמו לציבור באתר האינטרנט של מי שהחליט עליהן. @ 154א. הגבלה על העברת מידע מהממונה (תיקון: תשפ"א) : הממונה לא יעביר או יעמיד לעיון הציבור מידע לגבי הליכים לפי [[החוק]] לאחר שחלפו 3 שנים מתום ההליך. == פרק ה': פגרות בהליכי חדלות פירעון אצל הממונה == @ 155. תקופות פגרה : תקופת הפגרה בהליכי חדלות פירעון המתנהלים לפני הממונה, יהיו מדי שנה כדלהלן: : (1) פגרת סוכות - מיום י"ד בתשרי עד יום כ"ב בתשרי; : (2) פגרת הפסח - מיום י"ד בניסן עד יום כ"א בניסן; : (3) פגרת הקיץ - מיום 20 באוגוסט עד יום 5 בספטמבר. @ 156. דיון בימי הפגרה : בימי הפגרה ידון הממונה בעניינים מסוימים שהובאו לפניו, שאינם סובלים דיחוי. @ 157. סוגי עניינים שיידונו בפגרה : הממונה יורה על סוג עניינים המתנהלים לפניו שישמעו בתקופת הפגרה. @ 158. יום ו' כפגרה : במניין ימי תקופה שנקבעה בחיקוק, או שהורה עליה הממונה, יראו את יום ו' בשבוע כיום פגרה, אם הוא היום האחרון לפתיחת הליך או לביצועה של פעולה בהליך המתנהל לפני הממונה. = חלק ו': אחריות נושא משרה ובעל תפקיד בתאגיד הנמצא בחדלות פירעון = @ 159. בקשה להטלת אחריות : (א) בקשה של הממונה או של הנאמן מבית המשפט להורות כי דירקטור או מנהל כללי יישא באחריות לנזקים לפי [[סעיף 288 לחוק]], בקשה של הממונה או של הנאמן להורות לבעל תפקיד לפצות, לשלם או להשיב נכס לתאגיד כאמור [[בסעיף 289 לחוק]] ובקשה של הממונה או של הנאמן להטיל אחריות על נושא משרה בתאגיד לפי [[סעיף 290 לחוק]], תוגש בפירוט העובדות שעליהן מבוססת הבקשה. : (ב) בקשה של החייב או נושה של התאגיד להטיל אחריות על נאמן, מי שפעל מטעמו או כונס נכסים תלווה בתצהיר של המבקש לאימות העובדות הכלולות בה, ורשאי בית המשפט לדרוש מהממונה או מהנאמן להגיש לו דוח על העובדות הנוגעות לבקשה. : (ג) בקשה לפי תקנת משנה (א) או (ב) תומצא למשיב יחד עם הזמנה לדין, והמשיב רשאי להגיש תצהיר תשובה בתוך 30 ימים מיום שהומצאה לו הבקשה; בית המשפט רשאי להורות על הבאת ראיות נוספות לבקשה, אם יראה צורך בכך, לרבות השמעת עדים. = חלק ו'1: הסדר חוב שלא במסגרת צו לפתיחת הליכים (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2) = == פרק א': פרשנות והמצאה (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) == === סימן א': כללי (((כותרת נמחקה))) (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב-2) __NOTOC__ === @ 159א. הגדרות (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : [[בחלק זה]] - :- "הסדר חוב" - כהגדרתו [[בסעיף 318 לחוק]]; :- "בקשה להסדר חוב" - בקשה להבאת הסדר חוב לאישור בעלי העניין בו לפי [[סעיף 321 לחוק]]. @ 159ב. המצאה ומען להמצאה (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב, תשפ"ב-2) : [[תקנות 11]], [[12]] [[ו-65 עד 67]] יחולו בהליכים לפי [[חלק זה]], בשינויים המחויבים. == פרק א'1: הגשת בקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"ב) == === סימן א': הגשת בקשה להסדר חוב לגבי תאגיד (תיקון: תשפ"ב) === @ 159ב1. הגשת בקשת תאגיד להסדר חוב (תיקון: תשפ"ב) : (א) תאגיד או חבר התאגיד המגיש בקשה להסדר חוב, יפרט בבקשה את הנסיבות שהובילו לצורך בהסדר החוב וכן יצרף לבקשה את כל אלה: :: (1) הפרטים והמסמכים המנויים [[בתקנות 13(1) עד (6)]] [[ו-14(4)]]; :: (2) ציון הפעולות הנדרשות לשם ביצוע הסדר החוב, ובכלל זה שינויים במבנה התאגיד, במבנה פעילותו העסקית, בחוב, בתחומי פעילות התאגיד ומבנה כוח האדם; :: (3) מקורות המימון לדרך המוצעת להמשך פעילותו העסקית של התאגיד במהלך תקופת ההסדר ועלות מימונה, בצירוף פרטיו המלאים של נותן המימון והערבויות, הבטוחות או ביטחונות אחרים הנדרשים למימון זה, אם נדרשים כאלה, וכן תזרים המזומנים הצפוי, היקף הייצור הצפוי ועלויותיו, היקף השיווק הצפוי ועלויותיו, רווח והפסד צפויים, שינויים ארגוניים צפויים ומועדיהם, ההערכות והנתונים שעליהם מתבססת המסקנה בדבר עדיפות ההסדר המוצע על פני המצב הקיים; והכול בציון המועד שאליו נוגעת ההערכה, המודל הכלכלי ששימש לה, ופירוט העובדות, ההנחות, החישובים והצפי שעליהם מבוססת ההערכה; :: (4) כלל ההסדר המוצע פטור מאחריות כמשמעותו [[בסעיף 82(ב)(5) לחוק]], יפורטו עילות התביעה שלגביהן ניתן הפטור והמועד שבו נוצרו; :: (5) הצעה בעניין סיווג נושים לאסיפות סוג, אם קיימת. : (ב) בבקשה לפי תקנת משנה (א) המבקש רשאי לציין את עמדתו לעניין הצורך במינוי מנהל הסדר. @ 159ב2. הגשת בקשה להסדר חוב בידי נושה של תאגיד (תיקון: תשפ"ב) : (א) נושה של תאגיד המגיש בקשה להסדר חוב, יפרט בבקשתו כי התקיימו לגביו התנאים להגשת בקשה לצו לפתיחת הליכים לפי [[סעיף 9 לחוק]] וכן יצרף לבקשתו את הפרטים או את המידע שלהלן: :: (1) נסח התאגיד; :: (2) הפרטים והמסמכים המנויים [[בתקנה 159ב1(2) עד (4)]]. : (ב) בבקשה לפי תקנת משנה (א) המבקש רשאי לציין את עמדתו לעניין הצורך במינוי מנהל הסדר. @ 159ב3. הוראת בית המשפט לגבי פרטים ומסמכים (תיקון: תשפ"ב) : בית המשפט רשאי, לבקשת תאגיד או נושה, להורות כי יוגשו מסמכים ויפורטו פרטים אחרים, נוסף על הפרטים המנויים [[בתקנות 159ב1]] [[ו-159ב2]], או להורות על הבאת הסדר החוב לאישור בעלי העניין בו אף על פי שלא פורטו חלק מהפרטים המנויים [[בתקנות 159ב1]] [[ו-159ב2]], הכול כפי שיורה. === סימן ב': המצאה ופרסום של בקשה להסדר חוב לגבי תאגיד (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב, תשפ"ב-2) === @ 159ג. המצאה לצורך פרסום (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : מגיש בקשה להסדר חוב לגבי תאגיד ימציא לממונה בלא דיחוי את העתק הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה, וכן הודעה על הגשת הבקשה ועל מועד הדיון בה לצורך פרסומה; הוחלט על דיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. @ 159ד. פרסום הודעה על הגשת בקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : (א) הממונה יפרסם הודעה על הגשת בקשה להסדר חוב באתר האינטרנט של משרד המשפטים. : (ב) הודעה בדבר הגשת בקשה להסדר חוב תכלול מידע בדבר שם התאגיד, מספר התאגיד וכתובתו, בית המשפט שאליו הוגשה הבקשה, תאריך הגשת הבקשה ותאריך הפרסום, מועד הדיון בבקשה אם הוחלט עליו, וכן פרטי מגיש הבקשה. @ 159ה. המצאה של בקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : אם מגיש הבקשה להסדר חוב הוא התאגיד או חבר התאגיד, ימציא לנושיו המהותיים של התאגיד את הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה ואת מועד הדיון בה בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית, בלא דיחוי; הוחלט על מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא התאגיד את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו; אם יש לתאגיד מעל 50 עובדים, ימציא התאגיד את הבקשה כאמור גם לוועד העובדים; הזמנה לדיון תיתלה במקום בולט במקום העבודה; המצאה כאמור בתקנה זו תיעשה גם לחברי התאגיד הרשומים במרשם שצורף לבקשה ואם התאגיד הוא תאגיד מדווח כהגדרתו [[בחוק החברות]], לבעלי מניותיו המהותיים בלבד. @ 159ו. המצאה של בקשת נושה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : אם מגיש הבקשה להסדר חוב הוא נושה, ימציא הנושה לתאגיד את הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה ואת מועד הדיון בה, בלא דיחוי, בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית; הוחלט על מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. @ 159ז. דרישת העתק מהבקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : המגיש בקשה להסדר חוב ימציא לכל בעל עניין, בלא דיחוי, עם קבלת דרישתו בכתב, העתק מהבקשה ואת כל המסמכים שצורפו לה. == פרק ב': הגשת תגובה והתנגדות לבקשה להסדר חוב לגבי תאגיד (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) == @ 159ח. תגובת התאגיד לבקשה להסדר חוב ותשובת הנושה מגיש הבקשה (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב, תשפ"ב-2) : (א) תאגיד יגיש את תגובתו לבקשת הנושה או חבר התאגיד להסדר חוב בתוך 14 ימים לכל היותר מיום שבו הומצאה לו הבקשה. : (ב) הנושה או חבר התאגיד שהגיש את הבקשה להסדר חוב, יגיש את תשובתו לתגובת התאגיד בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאה לו תגובת התאגיד. : (ג) (((בוטלה).)) : (ד) הורה בית המשפט על דיון בבקשה להסדר חוב במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש התאגיד את תגובתו לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והנושה או חבר התאגיד יגיש את תשובתו לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ה) לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן, והעובדות המפורטות בהן יאומתו בתצהיר. : (ו) התאגיד והנושה או חבר התאגיד ימציאו העתק מהתגובה והתשובה למבקש או לתאגיד, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתן. @ 159ט. הגשת התנגדות לבקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : (א) אדם העלול להיפגע מהסדר החוב רשאי להגיש לבית המשפט התנגדות לבקשה להסדר החוב בכתב, ויפרט בה את נימוקי ההתנגדות; העובדות המפורטות בהתנגדות יפורטו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) ההתנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים ממועד פרסום ההודעה על הגשת הבקשה להסדר חוב. : (ג) מגיש ההתנגדות ימציא העתק מההתנגדות, למבקש ולתאגיד, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. : (ד) בית המשפט ידון בהתנגדויות לאחר אישור הסדר החוב בידי בעלי העניין בהסדר החוב אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. == פרק ג': אישור הסדר חוב לגבי תאגיד (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) == @ 159ט1. הגשת תביעות חוב (תיקון: תשפ"ב) : (א) הורה בית המשפט על הבאת הסדר החוב לאישור בעלי העניין בו, יגישו הנושים תביעת חוב לשם קביעת כוח ההצבעה בתוך 60 ימים מיום פרסום ההודעה על החלטת בית המשפט, אלא אם כן הורה בית המשפט על מועד אחר. : (ב) מינה בית המשפט מנהל הסדר, יוגשו תביעות החוב למנהל ההסדר באמצעות הממונה ויחולו הוראות [[סימן א לפרק א חלק ד|סימנים א']] [[סימן ב לפרק א חלק ד|ו-ב' לפרק א' לחלק ד']] בשינויים המחויבים; על קביעת כוח ההצבעה תחול [[תקנה 59ו]] בשינויים המחויבים; לצורך בדיקת התביעות רשאי מנהל ההסדר לקבל מהחייב או מכל נושא משרה או בעל תפקיד אצל חייב שהוא תאגיד כל מסמך הדרוש לו לצורך בדיקתו. @ 159ט2. ניהול אסיפות סוג (תיקון: תשפ"ב) : על ניהול אסיפות סוג יחולו הוראות [[סימן ד' לפרק ז' לחלק ב']] בשינויים המחויבים ובשינויים אלה: במקום "נאמן" יבוא "מנהל הסדר"; לא מונה מנהל הסדר, ימנה בית המשפט יושב ראש לאסיפת הסוג. @ 159י. הדיון בבקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : בית המשפט לא יקיים דיון בבקשה להסדר החוב, אלא אם כן שוכנע כי הבקשה הומצאה ופורסמה כדין והוצג אישור הממונה בדבר קבלת העתק מהבקשה. @ 159יא. החלטה להביא את הסדר החוב לאישור הנושים (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : הורה בית המשפט על הבאת הסדר החוב לאישור בעלי העניין בו, רשאי הוא: : (1) להורות על מועד לכינוס אסיפות סוג לאישור הסדר החוב ועל אופן כינוס האסיפות, וכן על כינוס אסיפות של חברי התאגיד אם התקיימו נסיבות כאמור [[בסעיף 322 לחוק]]; : (2) להורות על מועד להבאת הסדר החוב שאישרו בעלי העניין בו לאישור בית המשפט. @ 159יב. אישור הסדר החוב בבית המשפט (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : (א) אושר הסדר החוב לפי הרוב הקבוע [[בסעיף 85 לחוק]], יגיש המבקש בקשה לאישורו בידי בית המשפט לא יאוחר מ-14 ימים לאחר סיום האסיפות, המבקש רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לאישור הסדר החוב מכוח סמכותו לפי [[סעיף 87 לחוק]]. : (ב) המבקש ימציא העתק מהבקשה לממונה לצורך פרסומה, והממונה יפרסם הודעה על הבאת ההצעה להסדר חוב לאישור בית המשפט באתר האינטרנט של משרד המשפטים. @ 159יג. הגשת התנגדות לאישור הסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : (א) אדם העלול להיפגע מהסדר החוב רשאי להגיש לבית המשפט התנגדות לבקשה; ההתנגדות תוגש בכתב ויפרטו בה נימוקי ההתנגדות; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) ההתנגדות תוגש לבית המשפט 14 ימים לפחות לפני מועד הדיון באישור הסדר החוב בידי בית המשפט. : (ג) מגיש הבקשה להסדר חוב יגיש תשובה להתנגדות בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההתנגדות. : (ד) הורה בית המשפט על דיון בבקשה לאישור הסדר החוב במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (ב) או (ג), תוגש ההתנגדות לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והתשובה לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ה) מגיש ההתנגדות ומגיש הבקשה ימציאו העתק מההתנגדות או מהתשובה, למבקש ולמגיש ההתנגדות, לפי העניין, ואם המבקש הוא הנושה - גם לתאגיד. @ 159יד. פרסום והמצאה של החלטת בית המשפט (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : (א) אישר בית המשפט את הסדר החוב, ימציא מנהל ההסדר את החלטת בית המשפט לממונה בלא דיחוי, לשם פרסומה בידי הממונה; לא מונה מנהל הסדר, תחול תקנה זו על המבקש. : (ב) מנהל ההסדר ימציא בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-3 ימים לאחר שנודע לו על החלטת בית המשפט, העתקים מההחלטה לתאגיד לכל בעל עניין שהומצאה לו הבקשה להסדר החוב ולכל בעל עניין אחר שעליו נודע לו לאחר מכן ושהיה זכאי לקבל הזמנה לאסיפות כאמור. == פרק ג'1: הגשת בקשה להסדר חוב בידי יחיד (תיקון: תשפ"ב) == @ 159יד1. הגשת בקשת יחיד להסדר חוב (תיקון: תשפ"ב) : (א) יחיד המגיש בקשה להסדר חוב יצרף לבקשה את כל אלה: :: (1) דוח על מצבו הכלכלי של היחיד ערוך לפי [[תוספת טופס 5|חלקים א' עד ז' לטופס 5 שבתוספת]]; [[תוספת טופס 5|הטופס]] יאומת בתצהיר ויהיה חתום בחתימת היחיד; יחיד שהגיש את הבקשה לאחר שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים, פטור מצירוף הדוח האמור לבקשתו; :: (2) הסדר החוב המוצע שיכלול את כל המידע הדרוש לשם החלטה בעניינו, ובמסגרתו יפרט היחיד, בין השאר, את אלה: ::: (א) התמורה המוצעת לנושים המובטחים, לנושים בדין קדימה, לנושים הכלליים ולנושים הנדחים וכן לגבי הוצאות ההליך; ::: (ב) המקורות הכספיים להסדר, מועדי התשלום המוצעים, המועדים שבהם צפוי שיבוצעו הפעולות המהותיות הנדרשות לעמידה במועדים לפי ההסדר ופירוט הערובות המוצעות להבטחת ביצוע ההסדר, אם מוצעות; ::: (ג) נכסים שייוותרו בידיו של היחיד בסיום ההסדר ואם הם כוללים נכסים כאמור [[בסעיף 217 לחוק]] או זכות בנכס שחלה עליה הגנת בית מגורים לפי [[סעיף 229 לחוק]]; ::: (ד) אם ליחיד יש עסק, יפרט מהי הדרך המוצעת להמשך פעילותו העסקית והמועדים שבהם צפוי שיבוצעו הפעולות המהותיות לגבי העסק הנדרשות לביצוע ההסדר. : (ב) בבקשה לפי תקנת משנה (א) המבקש רשאי לציין את עמדתו לעניין הצורך במינוי מנהל הסדר. == פרק ד': הליכים לאחר הגשת בקשה להסדר חוב לגבי יחיד (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) == @ 159טו. העתק מהבקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : היחיד מגיש הבקשה להסדר חוב, ימציא העתק ממנה לכל אלה: : (1) לממונה; : (2) אם הוגשה לגביו בקשה לצו לפתיחת הליכים, גם לבית המשפט או לרשם ההוצאה לפועל שהוגשה לו בקשה לצו לפתיחת הליכים בעניינו; : (3) אם ניתן לגבי היחיד צו לפתיחת הליכים, גם לנאמן וכן לבית המשפט או לרשם ההוצאה לפועל שנתן צו כאמור, לפי העניין. @ 159טז. הדיון בבקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : בית המשפט לא יקיים דיון בבקשה להסדר החוב, אלא אם כן שוכנע כי הבקשה הומצאה כדין והוצג אישור הממונה בדבר קבלת העתק מהבקשה. @ 159יז. הליכים לאחר החלטה להביא את הסדר החוב לאישור בעלי העניין בהסדר החוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : (א) על ההחלטה להביא את הסדר החוב לאישור הנושים תחול [[תקנה 159יא]] בשינויים המחויבים. : (ב) על אישור הסדר החוב בידי בית המשפט תחול [[תקנה 159יב]] בשינויים המחויבים. : (ג) על הגשת התנגדות להסדר חוב תחול [[תקנה 159יג]] בשינויים המחויבים. : (ד) על פרסום והמצאה של החלטת בית המשפט לאשר הסדר חוב תחול [[תקנה 159יד]] בשינויים המחויבים. : (ה) אישר בית המשפט את הסדר החוב לגבי יחיד שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים, ימציא מנהל ההסדר את ההחלטה גם למי שנתן את הצו כאמור, בלא דיחוי. : (ו) לבקשת היחיד, בית המשפט ייתן ליחיד שעמד בתנאים שנכללו בהסדר החוב אישור על כך. @ 159יז1. הגשת תביעות חוב וניהול אסיפות סוג (תיקון: תשפ"ב) : (א) על הגשת תביעות החוב לשם קביעת כוח ההצבעה וההליך לקביעת כוח ההצבעה יחולו הוראות [[תקנה 159ט1]] בשינויים המחויבים, ובלבד שאם ניתן צו לפתיחת הליכים לגבי היחיד מגיש הבקשה, המועד להגשת תביעות חוב לא יהיה מאוחר מהמועד הקבוע [[בסעיף 210 לחוק]]. : (ב) על ניהול אסיפות הסוג יחולו הוראות [[תקנה 159ט2]]. @ 159יח. דוח הנאמן (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : הורה בית המשפט על הבאת הסדר חוב של יחיד שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים לאישור הנושים, יגיש הנאמן לבית המשפט דוח לעניין מצבו הכלכלי של היחיד והתאמת הסדר החוב המוצע למצבו הכלכלי של היחיד; הנאמן יגיש את הדוח 14 ימים לפחות לפני המועד שעליו הוחלט לכינוס אסיפות הסוג. == פרק ה': הוראות לעניין מנהל הסדר (תיקון: תשפ"ב) == @ 159יט. בקשה למתן הוראות (תיקון: תשפ"ב) : מנהל ההסדר רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות בכל עניין הנוגע למילוי תפקידו או להפעלת סמכויותיו לפי [[החוק]] או כפי שנכללו בהסדר החוב; בקשה למתן הוראות תוגש בכתב. @ 159כ. פנייה לבית המשפט בידי מי שנפגע ממנהל ההסדר (תיקון: תשפ"ב) : מי שנפגע או עלול להיפגע מהחלטה של מנהל ההסדר או מפעולה שעשה או שבכוונתו לעשות, או ממחדל של מנהל ההסדר, רשאי לפנות לבית המשפט, בתוך 14 ימים מיום שנודע לו על כך, בבקשה לבטל או לשנות את ההחלטה או את הפעולה או לתת כל הוראה אחרת שיראה לנכון. @ 159כא. המצאה למנהל ההסדר (תיקון: תשפ"ב) : כל מסמך המוגש לבית המשפט, ימציאו המגיש גם למנהל ההסדר במועד שבו יש להמציאו לבית המשפט. @ 159כב. ערובה (תיקון: תשפ"ב) : בית המשפט רשאי להורות למנהל ההסדר להפקיד ערובה או להתקשר בחוזה לביטוח אחריותו למילוי תפקידו, כפי שיורה בית המשפט. @ 159כג. תפקידים נוספים של מנהל ההסדר (תיקון: תשפ"ב) : (א) מינה בית המשפט מנהל הסדר כאמור [[בסעיף 326 לחוק]], מנהל ההסדר - :: (1) ישלח לממונה בלא דיחוי העתק של החלטת בית המשפט להביא את הסדר החוב לאישור בעלי העניין לשם פרסום הודעה על כך בידי הממונה; בבקשה להסדר חוב לגבי תאגיד מדווח - יפעל מנהל ההסדר לפי [[תקנות החברות (הודעה ומודעה על אסיפה כללית ואסיפת סוג בחברה ציבורית והוספת נושא לסדר היום), התש"ס-2000]], [[ותקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומיידיים), התש"ל-1970]]; לעניין תקנה זו, "תאגיד מדווח" - חברה ציבורית או חברת איגרות חוב כהגדרתן [[בחוק החברות]] או שותפות מוגבלת ציבורית כהגדרתה [[בפקודת השותפויות]]; :: (2) ימציא הודעה על החלטת בית המשפט, 21 ימים לפחות לפני המועד שעליו הוחלט, לכינוס אסיפת בעלי העניין, לתאגיד ולבעלי העניין המנויים בבקשה; ההודעה תכלול את הפרטים האמורים [[בתקנה 59ה]], בשינויים המחויבים, ויצורף לה העתק מהבקשה להסדר חוב וכל המסמכים שצורפו לה. : (ב) לא מינה בית המשפט מנהל הסדר, תחול תקנת משנה (א) על מגיש הבקשה להסדר. = חלק ז': ניהול משא ומתן מוגן בידי תאגיד (הוראת שעה) = @ 160. אישור דירקטוריון : אישור דירקטוריון של תאגיד מדווח לפי [[סעיף 338(א) לחוק]], ייערך בנוסח הזה, ובו בלבד: : "הדירקטוריון מאשר בזה כי אין לתאגיד חוב שהגיע מועד פירעונו ולא נפרע, למעט חוב השנוי במחלוקת בתום לב; אין חשש ממשי שהתאגיד לא יוכל לפרוע במועדם את החובות שמועד פירעונם חל בתשעת החודשים הקרובים." @ 161. נוסח הודעת הפתיחה במשא ומתן מוגן : (א) הודעת התאגיד המדווח לנושים לפי [[סעיף 338(ב) לחוק]] תהיה ערוכה לפי [[טופס 11 שבתוספת]]. : (ב) התאגיד המדווח ימסור לנושים כאמור [[בסעיף 338(ב) לחוק]], את ההודעה כאמור בתקנת משנה (א), בדואר רשום עם אישור מסירה. = חלק ח': הוראות שונות = @ 162. ערעור על החלטות : (א) ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטה סופית או החלטה אחרת של הממונה או של רשם ההוצאה לפועל לפי [[חלק י"ב לחוק]], יוגשו לבית המשפט בתוך 45 ימים מיום שהומצאה ההחלטה למערער. : (ב) בערעור או בקשת רשות ערעור על החלטות הממונה, יהיו המשיבים לערעור הממונה וכל מי שהיה צד בהליך לפני הממונה ואינו המערער. : (ג) בערעור או בקשת רשות ערעור על החלטות רשם ההוצאה לפועל, יהיו המשיבים לערעור כל מי שהיה צד בהליך לפני רשם ההוצאה לפועל ואינו המערער. @ 163. הארכת מועדים : בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך כל מועד או זמן לעשיית דבר שבתקנות אלה המתנהל לפניו, אלא אם כן נקבע בהן אחרת. @ 164. דרישת מסמכים נוספים : אם באחד הטפסים [[שבתוספת]] יש דרישה להמצאת מסמכים רשאי בית המשפט, לצורך הדיון שלפניו, להורות על מתן פרטים נוספים או המצאת מסמכים נוספים. @ 165. עריכת טופס : מסמך שיש לעורכו לפי אחד הטפסים [[שבתוספת]], יהיה ערוך בשינויים המחויבים לפי הנסיבות ואין חובה שיהיה העתק מילולי ממנו, ואולם טופס שיש להגיש באופן מקוון יוגש בלא כל שינוי. @ 166. השתתפות רשות ניירות ערך בהליכים : (א) בית המשפט רשאי להורות כי רשות ניירות ערך תגיש את עמדתה בהליך לפי [[החוק]] המתנהל לגבי תאגיד. : (ב) הורה בית המשפט כאמור בתקנת משנה (א), רשאית רשות ניירות ערך להגיש את עמדתה באמצעות מתן הודעה בכתב בלבד, או בהתייצבות לדיון, אלא אם כן הורה בית המשפט באיזו דרך תוגש עמדתה. : (ג) הגישה רשות ניירות ערך עמדה או התייצבה לדיון לפי תקנה זו, יומצאו לה כל מסמך או הודעה המוגשים לבית המשפט או לאחר, וכן כל הזמנה לדיון במועד שיש להמציאם לפי תקנות אלה, וכן ימציא לה המבקש העתקים של כל המסמכים שהוגשו לבית המשפט בהליך כאמור קודם להשתתפותה בהליך. @ 167. שמירת דינים : אין בהוראות תקנות אלה כדי לגרוע מחובות גילוי, פרסום או דיווח לפי כל דין. @ 167א. החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור (תיקון: תשפ"א) : לא תינתן רשות ערעור על החלטות המנויות [[בצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009]]. @ 168. הוראת שעה : תוקפו של [[חלק ז' לתקנות אלה]] יהיה כתקופת תוקפו של [[פרק ד' לחלק י' לחוק]]. @ 169. היקף מסמכים (תיקון: תשפ"א-3) : (א) הבקשות המפורטות להלן והתגובות להן לא יעלו בהיקפן על אחד עשר עמודים אם הוגשו לבית משפט השלום ועל חמישה עשר עמודים אם הוגשו לבית המשפט המחוזי: :: (1) בקשה לצו לפתיחת הליכים; :: (2) בקשה לניהול עיזבון בהליך חדלות פירעון לפי [[סעיף 177 לחוק]]; :: (3) בקשה להכרה בהליך זר לפי [[סעיף 300 לחוק]]; :: (4) בקשה להבאת הסדר חוב לאישור בעלי העניין לפי [[סעיף 321 לחוק]]; :: (5) בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט לבחינת הסדר חוב מהותי לפי [[סעיף 329 לחוק]]. : (ב) התצהירים המצורפים לבקשות המנויות בתקנת משנה (א) ולתגובות להן לא יעלו בהיקפם על שמונה עמודים אם הוגשו לבית משפט השלום ועל עשרה עמודים אם הוגשו לבית המשפט המחוזי; התשובות לתגובות לאותן בקשות והתצהירים המצורפים להן לא יעלו על שני עמודים כל אחד. : (ג) בקשה לביטול עסקה הגורעת מקופת הנשייה לפי [[סעיפים 219 עד 221 לחוק]] והתגובה לה לא יעלו בהיקפן על חמישה עשר עמודים; התצהירים המצורפים לא יעלו בהיקפם על עשרה עמודים; התשובה לתגובה לבקשה והתצהיר המצורף לה לא יעלו על שני עמודים כל אחד. : (ד) בקשה בעניין אחריות נושא משרה או בעל תפקיד לפי [[חלק ח' לחוק]] והתגובה לה לא יעלו בהיקפן על עשרים עמודים; התצהירים המצורפים לא יעלו בהיקפם על שנים עשר עמודים; התשובה לתגובה לבקשה והתצהיר המצורף לה לא יעלו על שני עמודים כל אחד. @ 170. הצמדה למדד (תיקון: תשפ"ב) : (א) הסכומים הקבועים בתקנות אלה ישתנו ביום 1 בינואר בכל שנה (להלן - יום השינוי) לפי שיעור השינוי של המדד החדש לעומת המדד היסודי. : (ב) סכום שהשתנה כאמור יעוגל לשקל החדש השלם הקרוב, וסכום של מחצית השקל יעוגל כלפי מעלה. : (ג) הממונה יפרסם בהודעה ברשומות את הסכומים המעודכנים כפי שהשתנו עקב האמור בתקנות משנה (א) ו-(ב). : (ד) בתקנה זו - ::- "המדד" - מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; ::- "המדד החדש" - המדד שפורסם בחודש דצמבר שלפני יום השינוי; ::- "המדד היסודי" - המדד שפורסם בחודש דצמבר שלפני יום השינוי הקודם, ולעניין יום השינוי הראשון שלאחר תחילתן של תקנות אלה - המדד שפורסם לאחרונה לפני יום תחילתן. == תוספת == ==== (([[תקנות 13]], [[20]], [[31]], [[36]], [[60]], [[63]], [[68]], [[73]], [[78]], [[79]], [[86]], [[89]], [[91]], [[111]] [[ו-161]].)) ==== @ <עוגן טופס 1> (תיקון: תשפ"א) : '''טופס 1''' - דוח מפורט בדבר נכסי התאגיד וחובותיו ((([[תקנה 13]]))) @ <עוגן טופס 2> : '''טופס 2''' - טופס המצאת הודעה לממונה על הגשת בקשה לצו לפתיחת הליכים לצורך פרסומה והודעה על מועד דיון ((([[תקנה 20]]))) @ <עוגן טופס 2א> (תיקון: תשפ"א) : '''טופס 2א''' - הודעה על מתן סעד זמני לפי [[סעיף 20(א)(3) לחוק]] ((([[תקנה 29א]]))) @ <עוגן טופס 3> : '''טופס 3''' - הודעה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 21(ב) לחוק]] ((([[תקנה 31]]))) @ <עוגן טופס 4> : '''טופס 4''' - הודעה על מתן צו לפתיחת הליכים ((([[תקנות 36]], [[60]] [[ו-63]]))) @ <עוגן טופס 5> (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב-3) : '''טופס 5''' - בקשת יחיד לצו לפתיחת הליכים ((([[תקנות 91]], [[68]] [[ו-111]]))) @ <עוגן טופס 6> : '''טופס 6''' - כתב ויתור על סודיות ((([[תקנות 68]] [[ו-111]]))) @ <עוגן טופס 7> : '''טופס 7''' - צו לפתיחת הליכים ((([[תקנות 73]] [[ו-89]]))) @ <עוגן טופס 7א> (תיקון: תשפ"ב) : '''טופס 7א''' - הודעת זימון לבירור ((([[תקנה 109ב]]))) @ <עוגן טופס 8> : '''טופס 8''' - דרישת נושה לתשלום חוב של היחיד כאמור [[בסעיף 110 לחוק]] ((([[תקנה 78]]))) @ <עוגן טופס 9> : '''טופס 9''' - בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים לגבי יחיד ((([[תקנה 79]]))) @ <עוגן טופס 9א> (תיקון: תשפ"א) : '''טופס 9א''' - הודעה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד ((([[תקנה 86(א)]]))) @ <עוגן טופס 9ב> (תיקון: תשפ"א) : '''טופס 9ב''' - הודעה על מתן סעד זמני לפי [[סעיף 119(א)(2) לחוק]] ((([[תקנה 86(ב)]]))) @ <עוגן טופס 10> : '''טופס 10''' - הודעה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 119 לחוק]] ((([[תקנה 86]]))) @ <עוגן טופס 11> : '''טופס 11''' - הודעה על פתיחה במשא ומתן מוגן ((([[תקנה 161]]))) <פרסום> ב' באלול התשע"ט (2 בספטמבר 2019) <חתימה> אמיר אוחנה שר המשפטים 4l26o6bpfqileh8cp9n9rdmiqmkf86l 3084722 3084721 2026-09-25T07:39:24Z Shahar9261 22508 3084722 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ט-2019 <מאגר תקן 2155199 קוד a163Y00000DuUSpQAN> <מקור> ((ק"ת תשע"ט, 3910|תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי|8269)), ((4024|ת"ט|8273)); ((תשפ"א, 1302|תיקון|9043)), ((2875|תיקון (תיקון)|9304)), ((2875|תיקון מס' 2|9304)); ((תשפ"ב, 3198|תיקון|10212)), ((3215|תיקון [תשפ"א] (תיקון)|10212)), ((3215|תיקון מס' 2|10212)); ((תשפ"ז, 83|תיקון|12535)). <!-- עדכון אחרון: תשפ"ז-1 --> ''עדכון סכומים:'' ((ק"ת תשפ"ד, 2464|הודעה|11278)); ((תשפ"ה, 901|הודעה|11690)); ((תשפ"ו, 979|הודעה|12240)). <מבוא> <!-- (תיקון: תשפ"ב) --> בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיפים 8(ג)]], [[+|12]], [[+|13(א)]], [[+|14(ב)]], [[+|21(ב)]], [[+|24(ב)]], [[+|26(א)]], [[+|82(ג)]], [[+|84(ה)]], [[+|104(ב)]], [[+|106(א)]], [[+|108(ה)]], [[+|111]], [[+|113(ב)]], [[+|117(א)]], [[+|128(א)]], [[+|152(ד)]], [[+|153(ו)]], [[+|155]], [[+|210(ד) עד (ו)]], [[+|227]], [[+|239(ב)]], [[+|240(ג)]], [[+|241]], [[+|256]], [[+|262(ה)]], [[+|263(ה)]], [[+|286(ד)]], [[+|321(ב)]], [[+|326(ג)]], [[+|338(ד)]], [[+|356]] [[+|ו-357]] [[=החוק|לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018]] (להלן - החוק), ולעניין [[תקנות 59ג עד 59יח]], [[106ב עד 106ו]], [[109ב עד 109ה]], [[119א]], [[134ב עד 134ד]], [[134ט]], [[136י עד 136יז]], [[159ב1 עד 159ב3]], [[159ט1 עד 159ט2]], [[159יד1]], [[159יז1]], [[159יט עד 159כג]] [[ו-170]], באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה: __TOC__ = חלק א': פרשנות ופרסום = == פרק א': הגדרות והוראות שונות == @ 1. הגדרות (תיקון: תשפ"א-3, תשפ"ב, [הודעות]) : בתקנות אלה - :- "אתר הנאמנים" - מערכת המשמשת להעברת מסרים אלקטרוניים בין הממונה לנאמן; :- "בלא דיחוי" - בתוך פרק זמן שאינו עולה על 24 שעות; :- "היוועדות חזותית" - תקשורת בין שני מוקדים המאפשרת העברת תמונה וקול בזמן אמת; :- "מנהל מערכת ההוצאה לפועל" - לפי [[סעיף 4 לחוק ההוצאה לפועל]]; :- "מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל" - מערכת מקוונת של מערכת ההוצאה לפועל; :- "מערכת הממונט" - מערכת מקוונת המשמשת את הממונה בניהול הליכי חדלות פירעון; :- "מערכת מקוונת" - אתר הנאמנים או מערכת הממונט, לפי העניין; :- "מרשם חברי תאגיד" - לגבי חברה, מרשם בעלי המניות לפי [[סעיף 127 לחוק החברות]], מעודכן ליום הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, ולגבי שותפות - רשימת השותפים מעודכנת ליום הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים ובשותפות מוגבלת ציבורית כמשמעותה [[בפרק ו'1 לפקודת השותפויות]] - גם מרשם מחזיקי יחידות ההשתתפות כמשמעותו [[-|בסימן ז' בפרק ו'1]]; :- "נושה מהותי" - נושה של תאגיד שמתקיימים בו אחד מאלה: :: (1) נושה מובטח; :: (2) מי שבמועד הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, התאגיד חב לו סכום העולה על 75,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 83,450 ש"ח))) או סכום העולה על 10% מסך כל חובות התאגיד שאינם חובות מובטחים, לפי הנמוך מביניהם; :: (3) נאמן לסדרת תעודות התחייבות של התאגיד, אחת או יותר, ובלבד שבמועד הגשת הבקשה יתרת הערך הנקוב של סדרת תעודות ההתחייבות כאמור אינה נמוכה מהסכומים המפורטים בפסקה (2); :- "נסח תאגיד" - אחד מאלה, לפי העניין: :: (1) תמצית מידע ממוחשב מרשם החברות אם התאגיד הוא חברה; :: (2) תמצית מידע ממוחשב מרשם השותפויות אם התאגיד הוא שותפות; :- "תעודות התחייבות" - כהגדרתן [[בסעיף 35א לחוק ניירות ערך]], שהנפיק תאגיד; :- "תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)" - [[תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981]]; :- "תקנות ההוצאה לפועל" - [[תקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979]]; :- "תקנות סדר הדין האזרחי" - [[תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018]]. @ 2. תחולת [[תקנות סדר הדין האזרחי]] [[ותקנות ההוצאה לפועל]] : (א) [[תקנות סדר הדין האזרחי]] יחולו על הליכים בבית המשפט לפי [[החוק]] ולפי תקנות אלה, בשינויים המחויבים לפי העניין, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. : (ב) [[תקנות ההוצאה לפועל]] יחולו על הליכים המתנהלים לפני רשם ההוצאה לפועל לפי [[החוק]] ולפי תקנות אלה, בשינויים המחויבים לפי העניין, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. == פרק ב': פרסום == @ 3. פרסום בידי הממונה : (א) פרסום הודעות שעל הממונה לפרסם לפי תקנות אלה ייעשה בידי הממונה באתר האינטרנט של משרד המשפטים. : (ב) הנהלת בתי המשפט תפנה באתר האינטרנט שלה, באמצעות קישור, לפרסום באתר האינטרנט של משרד המשפטים. : (ג) הרשם יפנה באתר האינטרנט שלו, באמצעות קישור, לפרסום באתר האינטרנט של משרד המשפטים הנוגע להליך חדלות פירעון של תאגיד. : (ד) רשות האכיפה והגבייה תפנה באתר האינטרנט שלה, באמצעות קישור, לפרסום באתר האינטרנט של משרד המשפטים הנוגע להליך חדלות פירעון של יחיד. : (ה) ניתן צו לפתיחת הליכים לגבי תאגיד שעיקר עסקיו מתנהלים במגזר הערבי, רשאי בית המשפט להורות שהממונה יפרסם הודעה על מתן הצו בשפה הערבית, בדרך שבה מפרסם הממונה הודעות לגבי מתן צו לפתיחת הליכים. : (ו) נתן הממונה החלטה הטעונה פרסום או שהיה עליו לפרסם הודעה, יפרסמה בתוך 7 ימים מיום שנתן את ההחלטה או מיום שהומצאה לו ההודעה, לפי העניין, אלא אם כן נקבע בתקנות אלה אחרת. @ 4. המצאה לממונה לצורך פרסום : בית המשפט ומנהל מערכת ההוצאה לפועל, לפי העניין, ימציאו לממונה בלא דיחוי ובאופן מקוון כל החלטה שנתנו שעל הממונה לפרסם לפי [[החוק]] או לפי תקנות אלה. @ 5. העברת מידע לפרסום : מגיש בקשה או נאמן שחלה עליו חובה להעביר מסמך או הודעה לממונה לצורך פרסום, יעבירם לממונה בלא דיחוי. @ 6. המועד הקובע לפרסום : נקבע בתקנות אלה כי הודעה תפורסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים ובדרך נוספת, יהיה המועד שבו פורסמה ההודעה באתר האינטרנט של משרד המשפטים מועד הפרסום הקובע. @ 7. פרסום הנוגע לחייב שיש לו נושים מחוץ לישראל או שהציע תעודות התחייבות מחוץ לישראל : נוסף על האמור בתקנות אלה, פרסום הנוגע לחייב שיש לו נושים מחוץ לישראל או שהציע תעודות התחייבות מחוץ לישראל ייעשה באופן שיורה בית המשפט, הממונה או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, בשים לב למקום הימצאם של רוב הנושים ולשפה הרשמית במדינה שבה מתבצע הפרסום. = חלק ב': הליכי חדלות פירעון לגבי תאגיד = == פרק א': תחולה, פרשנות והמצאה == === סימן א': תחולה והגדרות === @ 8. תחולה על תאגיד : [[חלק זה]] יחול על הליכי חדלות פירעון לגבי תאגיד לפי [[סעיף 5 לחוק]]. @ 9. הגדרות [[לחלק ב']] : [[בחלק זה]] - :- "צד מעוניין" - התאגיד, נושה של התאגיד, חבר בתאגיד; :- "תצהיר הסתבכות כלכלית" - לגבי תאגיד, פירוט הנסיבות שהובילו לחדלות פירעונו של התאגיד או לצורך בצו למניעת חדלות פירעונו, לפי העניין. === סימן ב': המצאה === @ 10. חובת המצאה לממונה ודרכי ההמצאה : (א) המגיש בקשה, כתב בי-דין או מסמך אחר לבית המשפט, ובכלל זה בקשה שהוגשה במעמד צד אחד, ימציא העתק ממנו לממונה בלא דיחוי. : (ב) מסמכים שיש להמציאם לממונה לפי [[חלק זה]] יומצאו לו בהמצאה מקוונת באמצעות מערכת הממונט; מי שאינו מיוצג רשאי להמציא מסמכים למשרדי הממונה במחוז שבו מתנהל ההליך, במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. : (ג) העתק כתב בי-דין שיש להגישו לבית המשפט בעותק מודפס, יש להגיש לממונה נוסף על ההגשה המקוונת, גם בדרך שבה הוגש לבית המשפט. @ 11. דרכי ההמצאה : (א) המגיש כתב בי-דין לבית המשפט לפי [[חלק זה]], שלא נקבע לגביו אחרת, ימציא העתק ממנו לצדדים, בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית; נקבע מועד לדיון, ימציא המגיש את העתק כתב בי-הדין ואת ההזמנה לדיון בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית, ובה יצוין מועד הדיון כפי שהורה בית המשפט. : (ב) המצאה כאמור בתקנת משנה (א) תתבצע בסמוך ככל האפשר למועד הגשת כתב בי-הדין. @ 12. מען להמצאה : (א) מען להמצאת כתבי בי-דין ומסמכים אחרים לחייב שהוא תאגיד יהיה - :: (1) בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש תאגיד - הכתובת שציין התאגיד בבקשה לצו לפתיחת הליכים או מען אחר שיספק הנאמן לצורך המצאה לאחר מתן הצו לפתיחת הליכים; :: (2) בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש נושה - הכתובת הרשומה לפי הדין החל על התאגיד או מען אחר שיספק הנאמן לצורך המצאה לאחר מתן הצו לפתיחת הליכים. : (ב) מענם של נושי התאגיד יהיה המען שציין התאגיד בדוח שצירף לבקשה לצו לפתיחת הליכים או כל מען אחר הידוע למי שמוטלת עליו חובת ההמצאה לפי [[החוק]] ולפי תקנות אלה; לאחר שהוגשו תביעות החוב או שהודיע הנושה על מען אחר, המען יהיה המען המצוין בתביעת החוב או המען שמסר הנושה. : (ג) מענו של הממונה לצורך המצאה שאינה באמצעות מערכת הממונט יהיה משרדו שבאזור שיפוטו של בית המשפט שבו מתנהל ההליך, ובהליך לפני בית המשפט העליון - משרדו הראשי של הממונה בירושלים. == פרק ב': בקשה לצו לפתיחת הליכים והדיון בה == === סימן א': בקשת תאגיד לצו לפתיחת הליכים === @ 13. בקשת תאגיד לצו לפתיחת הליכים (תיקון: תשפ"א) : תאגיד המגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים יפרט בבקשתו כי התקיימו בו התנאים למתן הצו; התאגיד יצרף לבקשה את כל אלה: : (1) תצהיר הסתבכות כלכלית; : (2) דוח מפורט בדבר נכסי התאגיד וחובותיו, ערוך לפי [[טופס 1 שבתוספת]], הכולל רשימה של ההליכים המשפטיים המהותיים והליכי הגבייה שהתאגיד צד להם; : (3) נסח התאגיד; אם יש בנסח פרטים שאינם תואמים את פרטי התאגיד או מרשמיו, ימלא התאגיד את הפרטים המתוקנים [[טופס 1 שבתוספת|בחלק א' לטופס 1 לתוספת]] - "דוח מפורט בדבר נכסי התאגיד וחובותיו"; : (4) שם כונס הנכסים ופרטיו, אם התמנה לתאגיד או לנכסיו לפי החלטה של בית המשפט או של רשם ההוצאה לפועל, ומספר התיק שמינויו בתוקף ביום הגשת הבקשה ותאריך מינוי; : (5) רשימה של נושאי המשרה בתאגיד ביום הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, ושל נושאי המשרה שסיימו את תפקידם בתאגיד בתוך השנה שקדמה ליום הגשת הבקשה, המפרטת את שם בעל התפקיד, תיאור תפקידו, תאריך מינויו וסיום מינויו, כתובתו, פרטי ההתקשרות עמו ושיעורי החזקותיו בתאגיד אם ישנם; : (6) דוחות כספיים שנתיים של התאגיד לרבות הדוחות המאוחדים, לשנתיים שקדמו לשנת הגשת הבקשה, מבוקרים כדין בידי רואה חשבון, אם ישנם; קדם תאריך המאזן הכלול בדוח הכספי השנתי האחרון ביותר משלושה חודשים למועד הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, יצורפו גם דוחות סקורים אחרונים אם ישנם; התאגיד רשאי להגיש את הדוחות הכספיים במעטפה סגורה או באמצעי טכנולוגי אחר המבטיח את סודיות המידע לעיון בית המשפט ולממונה אם לעמדתו יש בהם סוד מסחרי או שגילוים עלול לפגוע בטובת התאגיד; נושה מהותי רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לקבל את המידע. @ 14. בקשת תאגיד להפעלתו במסגרת צו לפתיחת הליכים : נוסף על האמור [[בתקנה 13]], ביקש התאגיד במסגרת בקשתו לצו לפתיחת הליכים להפעילו לצורך שיקומו הכלכלי, יפרט בה גם את כל אלה: : (1) מתווה ראשוני לשיקומו הכלכלי של התאגיד, הנוגע לפעולות הנדרשות לשיקומו הכלכלי של התאגיד, ובכלל זה שינויים במבנה התאגיד, במבנה פעילותו העסקית, בחוב, בתחומי פעילות התאגיד ובמבנה כוח האדם; : (2) הערכת העלויות הצפויות של מימון הפעלת התאגיד במשך תקופת הקפאת ההליכים ופירוט אמצעי המימון; : (3) פרק הזמן שלגביו מבוקשת הפעלת התאגיד; : (4) תיאור התאגיד ועסקיו בפירוט הפעילות המשתקפת בדוחותיו הכספיים, לרבות דוחותיו המאוחדים; כמו כן יפורטו, בין השאר, עניינים אלה: :: (א) הענפים שבהם פועל התאגיד, מאפייני רישוי, מיסוי ופיקוח ממשלתי עליהם, אם הם מיוחדים לתאגיד; :: (ב) אפיון הלקוחות של התאגיד וכן מידת התלות בהם, ותיאור התקשרויות מהותיות של התאגיד עם לקוחות שהיקף המכירות עמם עולה על 10% מסך כל המכירות בשנה שקדמה למועד הגשת הבקשה; ניתן לתאר את ההתקשרויות בלי לציין את שמות הלקוחות; :: (ג) תלות בספקים, לרבות במשווקים או תלות במקורות חומרי גלם; :: (ד) המאפיינים הייחודיים וגורמי הסיכון בפעילותו של התאגיד בכל ענף שבו הוא פועל; :: (ה) שמו של היחיד השולט בתאגיד במישרין או בעקיפין, שיעור החזקותיו בתאגיד, סוג ניירות הערך שהוא מחזיק ועיסוקו העיקרי, לרבות פירוט התאגידים שבאמצעותם הוא מחזיק בניירות הערך של התאגיד, שיעור החזקותיהם בתאגיד, סוג ניירות הערך שהם מחזיקים ועיסוקם העיקרי, תאגידים נוספים שבהם שולט היחיד האמור שיש להם קשר עסקי לתאגיד נושא הבקשה; באשר להחזקות של התאגיד מגיש הבקשה בתאגידים אחרים, שהם תאגידים מהותיים, יפורטו שיעורי החזקותיו בתאגידים המהותיים, סוג ניירות הערך המוחזקים ועיסוקם העיקרי של התאגידים המהותיים; כמו כן יפורטו תאגידים שהתאגידים המהותיים שולטים בהם, שיעורי החזקותיהם, סוג ניירות הערך המוחזקים ועיסוקם העיקרי; ::: בפסקת משנה זו - :::- "השולט", בחברה - בעל השליטה כהגדרתו [[בסעיף 268 לחוק החברות]]; בשותפות מוגבלת ציבורית - בעל השליטה כהגדרתו [[בסעיף 65נא לפקודת השותפ((ו))יות]]; :::- "תאגיד מהותי" - תאגיד מוחזק שעסקיו מהותיים לעסקיו של התאגיד מגיש הבקשה; :: (ו) מרשם חברי התאגיד; :: (ז) רשימה מפורטת של ההסכמים המהותיים שהתאגיד צד להם; :: (ח) מידע בדבר חלוקה כהגדרתה [[בחוק החברות]] שבוצעה בשלוש השנים האחרונות; :: (ט) מספר המועסקים בתאגיד, ומספר המועסקים לאורך השנה שקדמה להגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים; :: (י) עמדת הנושים המהותיים לבקשה, אם ידועה לתאגיד. @ 15. הוראות בית המשפט לגבי פרטים ומסמכים : בית המשפט רשאי, לבקשת תאגיד, להורות על הפעלת התאגיד לצורך שיקומו הכלכלי, אף על פי שלא פירט חלק מהפרטים המנויים [[בתקנה 14]] או להורות כי יימסרו פרטים או מסמכים אחרים במקומם או נוסף עליהם, או שיימסרו במועד מאוחר יותר, ובלבד שהתאגיד פירט את הפרטים המפורטים [[בפסקאות (1) ו-(2) בתקנה האמורה]]. === סימן ב': בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים === @ 16. המצאת דרישה לתשלום חוב : דרישה לתשלום חוב כאמור [[בסעיף 10(א)(1) לחוק]] תומצא למענו של התאגיד בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית. @ 17. בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים : נושה המגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים יפרט בבקשתו כי התקיימו התנאים למתן הצו; הנושה יצרף לבקשתו את הפרטים או את המידע שלהלן: : (1) נסח התאגיד; : (2) ביקש הנושה להסתמך בבקשתו על חזקת חדלות פירעון לפי [[סעיף 10(א) לחוק]], יצרף לבקשה אסמכתאות מתאימות לקיומה של החזקה, לפי העניין; : (3) לעניין חזקה המבוססת על דרישת חוב לפי [[סעיף 10(א)(1) לחוק]], יצרף הנושה לבקשה את דרישת החוב שהומצאה לתאגיד, כולל האסמכתאות שצורפו אליה לגבי החוב וכן את תגובת התאגיד לדרישת החוב אם ניתנה; : (4) צירף הנושה לבקשה הצעה בעניין פירוק התאגיד או שיקומו הכלכלי - יפרט הנושה את הנימוקים והאסמכתאות להצעתו, ואם הציע להפעיל את התאגיד לצורך שיקומו, יפרט את המתווה הראשוני המוצע לשיקומו הכלכלי של התאגיד כאמור [[בתקנה 14(1)]], ככל האפשר. @ 18. פרטים ומסמכים נוספים : בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש נושה רשאי בית המשפט להורות כי יוגשו מסמכים ויפורטו פרטים אחרים, נוסף על המסמכים והפרטים המנויים [[בתקנה 17]] והכול כפי שיורה. @ 19. תגובת התאגיד לבקשה ותשובת הנושה מגיש הבקשה : (א) תאגיד יגיש את תגובתו לבקשת הנושה לצו לפתיחת הליכים בתוך 14 ימים לכל היותר מיום שבו הומצאה לו הבקשה. : (ב) הנושה שהגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים, יגיש את תשובתו לתגובת התאגיד בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאה לו תגובת התאגיד. : (ג) הורה בית המשפט על דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש התאגיד את תגובתו לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והנושה יגיש את תשובתו לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ד) לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן והעובדות המפורטות בהן יאומתו בתצהיר. : (ה) התאגיד והנושה ימציאו העתק מהתגובה והתשובה למבקש או לתאגיד, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתן. === סימן ג': המצאה ופרסום === @ 20. המצאת העתק מהבקשה לממונה : מגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים ימציא לממונה בלא דיחוי את העתק הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה, וכן הודעה על הגשת הבקשה ועל מועד הדיון בה לצורך פרסומה ערוכה לפי [[טופס 2 שבתוספת]]; נקבע דיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. @ 21. פרסום הודעה על הגשת הבקשה : (א) הממונה יפרסם הודעה על הגשת בקשה למתן צו לפתיחת הליכים באתר האינטרנט של משרד המשפטים, למעט אם הוגשה בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 21 לחוק]]. : (ב) הודעה בדבר הגשת בקשה לצו לפתיחת הליכים תכלול מידע בדבר שם התאגיד, מספר התאגיד וכתובתו, בית המשפט שאליו הוגשה הבקשה, תאריך הגשת הבקשה ותאריך הפרסום, מועד הדיון בבקשה אם נקבע, וכן פרטי מגיש הבקשה. @ 22. המצאה של בקשת תאגיד : אם מגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים הוא התאגיד, ימציא התאגיד לנושיו המהותיים את הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה ואת מועד הדיון בה בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית, בלא דיחוי, למעט אם הוגשה בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 21 לחוק]]; נקבע מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו; אם יש לתאגיד מעל 50 עובדים, ימציא התאגיד את הבקשה כאמור גם לוועד העובדים; הזמנה לדיון תיתלה במקום בולט במקום העבודה. @ 23. המצאה של בקשת נושה : אם מגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים הוא נושה, ימציא הנושה לתאגיד את הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה ואת מועד הדיון בה, בלא דיחוי, בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית, למעט אם הוגשה בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 21 לחוק]]; נקבע מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. @ 24. דרישת העתק מהבקשה : (א) המבקש ימציא לכל צד מעוניין, בלא דיחוי, עם קבלת דרישתו בכתב, העתק מהבקשה ואת כל המסמכים שצורפו אליה. : (ב) לבקשתו של כל אדם הסבור כי הוא עלול להיפגע מהבקשה, בית המשפט רשאי להורות למבקש להמציא לו העתק מהבקשה כמפורט בתקנה משנה (א). === סימן ד': התנגדות לבקשה לצו לפתיחת הליכים === @ 25. הגשת התנגדות : (א) המגיש התנגדות לבקשה לצו לפתיחת הליכים כאמור [[בסעיף 14 לחוק]], יגישה לבית המשפט בכתב ויפרט את נימוקי ההתנגדות; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) התנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים ממועד פרסום ההודעה על הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים. : (ג) מגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים יגיש תשובה להתנגדות בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההתנגדות. : (ד) הורה בית המשפט על דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (ב) או (ג), תוגש ההתנגדות לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והתשובה לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ה) מגיש ההתנגדות ומגיש הבקשה ימציאו העתק מההתנגדות או מהתשובה, למבקש ולמגיש ההתנגדות, לפי העניין, וכן לתאגיד, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. === סימן ה': הדיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים === @ 26. הדיון בבקשה : בית המשפט לא יקיים דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים, אלא אם כן שוכנע כי הבקשה הומצאה ופורסמה כדין והוצג אישור הממונה בדבר קבלת העתק מהבקשה. @ 27. חזרה מבקשה לצו לפתיחת הליכים וחילופי מבקשים : (א) מבקש רשאי לחזור בו מבקשה לצו לפתיחת הליכים באישור בית המשפט. : (ב) חזר מבקש מבקשתו לצו לפתיחת הליכים, או שזנח את הטיפול בה, רשאי בית המשפט, בכל שלב משלבי הדיון ועד מתן הצו לפתיחת הליכים, לפי בקשת נושה הרשאי להגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים, לצוות על חילופי המבקשים ועל המשך הדיון בבקשה בידי מבקש אחר. == פרק ג': סעדים זמניים עד למתן צו לפתיחת הליכים == === סימן א': בקשה לסעד זמני === @ 28. בקשה לסעד זמני והדיון בה (תיקון: תשפ"א-3) : (א) על בקשה לסעד זמני והדיון בה יחולו הוראות [[פרק ט"ו לתקנות סדר הדין האזרחי]] אם הן אינן סותרות את הוראות [[סימן זה]] ובשינויים המחויבים לפי העניין. : (ב) בקשה לסעד זמני, למעט בקשה שהוגשה במעמד צד אחד, תומצא בדרך שבה ממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים. @ 29. תגובת התאגיד : (א) אם נושה הגיש את הבקשה לסעד זמני והבקשה לא הוגשה במעמד צד אחד, יגיש התאגיד לבית המשפט את תגובתו לבקשה בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו, ולא יאוחר מ-24 שעות לפני המועד שנקבע לדיון בבקשה וימציאה למבקש הסעד הזמני. : (ב) אם התאגיד הגיש את הבקשה לסעד זמני והבקשה לא הוגשה במעמד צד אחר, נושה רשאי להגיש לבית המשפט את תגובתו לבקשה בתוך 7 ימים מיום שהוגשה הבקשה, ולא יאוחר מ-24 שעות לפני המועד שנקבע לדיון בבקשה וימציאה לתאגיד. @ 29א. פרסום הודעה על מתן סעד זמני (תיקון: תשפ"א) : (א) ניתן סעד זמני לפי [[סעיף 20(א)(3) לחוק]], ימציא הנאמן הזמני, בלא דיחוי, הודעה על מתן הסעד הזמני לממונה, לשם פרסומה בידי הממונה; ההודעה תהיה ערוכה לפי [[טופס 2א שבתוספת]]. : (ב) הממונה יפרסם הודעה על מתן סעד זמני באתר האינטרנט של משרד המשפטים; ההודעה תכלול את הפרטים המנויים [[בתקנה 21(ב)]] וכן את דבר מתן הסעד הזמני. === סימן ב': סעד זמני במעמד צד אחד === @ 30. המצאת ההחלטה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד : ניתן סעד זמני במעמד צד אחד, ימציא המבקש את העתק ההחלטה, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה וכן את העתק הערובה אם ישנה, למנויים להלן במסירה אישית ובלא דיחוי, אלא אם כן בית המשפט החליט על מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו: : (1) לתאגיד; : (2) לנאמן, אם מונה; : (3) אם המבקש הוא התאגיד, לנושים המהותיים; : (4) לכל אדם העלול להיפגע ממתן הסעד הזמני, כפי שיורה בית המשפט. @ 31. פרסום סעד זמני (תיקון: תשפ"א) : (א) ניתן סעד זמני במעמד צד אחד, שאינו סעד זמני לפי [[סעיף 20(א)(3) לחוק]], ישלח המבקש, בלא דיחוי, הודעה על מתן הצו לממונה לשם פרסומה; ההודעה תהיה ערוכה לפי [[טופס 3 שבתוספת]]. : (ב) הממונה יפרסם הודעה על מתן הסעד הזמני באתר האינטרנט של משרד המשפטים; ההודעה תכלול את הפרטים המנויים [[בתקנה 21(ב)]] וכן את דבר מתן הסעד הזמני. @ 32. המצאה של החלטה לביטול סעד זמני (תיקון: תשפ"א) : ניתנה החלטה המבטלת סעד זמני שניתן במעמד צד אחד או לפי [[סעיף 20(א)(3) לחוק]], ימציא מבקש הסעד הזמני, בלא דיחוי, העתקים של ההחלטה למנויים [[בתקנה 30]] ולממונה או יודיע להם על מתן ההחלטה בדרך אחרת שיורה בית המשפט; הממונה יפרסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים הודעה בדבר ביטול הסעד הזמני. == פרק ד': צו לפתיחת הליכים == === סימן א': צו לפתיחת הליכים === @ 33. פרטים בחוות הדעת הראשונית של הנאמן : בחוות דעת ראשונית לעניין סיכויי השיקום הכלכלי של התאגיד לפי [[סעיף 24 לחוק]], יחווה הנאמן את דעתו לגבי סיכויי השיקום הכלכלי של התאגיד, לגבי האמצעים למימון ההוצאות הכרוכות בהפעלת התאגיד ולגבי החשש שההפעלה תפגע בנושים; הנאמן יפרט את הפרטים המנויים [[בתקנות 13]] [[ו-14]] אם לא נכללו בבקשה לצו לפתיחת הליכים, וכן יפרט, ככל האפשר, את הפרטים האלה: : (1) סכומים ששולמו בעד שירותים והוצאות בארבעת החודשים שקדמו ליום הגשת חוות הדעת הראשונית והערכת העלות של השירותים וההוצאות שיידרשו לשם הפעלתו לצורך שיקומו הכלכלי של התאגיד; : (2) אמצעי המימון שעמדו לרשות התאגיד לתקופת ההפעלה והשימוש בהם מיום מתן הצו; : (3) אמצעי המימון שמוצע שיעמדו לרשות התאגיד לצורך שיקומו הכלכלי, בצירוף פרטיו המלאים של המממן והערבויות, הבטוחות או ביטחונות אחרים הנדרשים, אם נדרשים פרטים כאלה, למימון זה; : (4) כל מידע מהותי אחר מכל סוג שהוא, שיהיה דרוש לבית המשפט כדי להחליט אם להורות על הפעלת התאגיד לצורך שיקומו הכלכלי. @ 34. המצאת חוות הדעת הראשונית של הנאמן : הנאמן ימציא את חוות דעתו הראשונית, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה, לממונה, לתאגיד ולמבקש הצו לפתיחת הליכים. @ 35. פרסום הודעה על מתן הצו לפתיחת הליכים : ניתן צו לפתיחת הליכים, ישלח הנאמן בלא דיחוי העתק של הצו והודעה על מתן הצו לממונה לשם פרסומה בידי הממונה. @ 36. המצאת העתק מהצו לפתיחת הליכים : הנאמן ימציא, בסמוך ככל האפשר למועד מתן הצו, העתק מהצו לנושים המהותיים של התאגיד ולרשם וכן ישלח לרשם הודעה לפי [[טופס 4 שבתוספת]]; הממונה רשאי להורות לנאמן כי הודעה לרשם תישלח באמצעותו. @ 37. המצאה ופרסום הודעה על ביטול צו לפתיחת הליכים (תיקון: תשפ"א) : (א) בוטל צו לפתיחת הליכים, ישלח הנאמן בלא דיחוי, העתק של ההחלטה על ביטול הצו לממונה לשם פרסומה בידי הממונה. : (ב) בוטל צו לפתיחת הליכים, תומצא הודעה על כך במועד ובדרך שבה הומצאה ההודעה על מתן הצו לפתיחת הליכים. @ 38. ציון הליכים באתר התאגיד : התאגיד יפרסם באתר האינטרנט שלו, אם ישנו, בדף הבית באופן הבולט לעין כי הוא נמצא בשיקום או בפירוק, לפי העניין; משך הפרסום יהיה למשך הליכי חדלות הפירעון כהגדרתם [[בחוק]]. === סימן ב': הקפאת הליכים נגד אדם שלישי === @ 39. בקשה להקפאת הליכים נגד אדם שלישי : (א) המגיש בקשה להקפאת הליכים נגד אדם שלישי יגיש אותה כדרך שמגישים בקשה להסדר חוב של יחיד לפי [[חלק י' לחוק]]; בבקשה יציין המגיש כי מתקיימים בו התנאים למתן הצו וכן יפרט את ההליך או ההליכים שאליהם נוגעת הבקשה; העובדות המפורטות בבקשה ובמסמכים המצורפים לה יאומתו בתצהיר. : (ב) מגיש הבקשה ישלח העתק מהבקשה לממונה, לנאמן אם מונה, לנושים המהותיים של התאגיד ולנושים שלגביהם מתבקשת הקפאת ההליכים בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית. @ 40. התנגדות לבקשה להקפאת הליכים נגד אדם שלישי : על ההתנגדות לבקשה להקפאת הליכים נגד אדם שלישי יחול [[סימן ד' לפרק ב' לחלק ב']] בשינויים המחויבים; בית המשפט לא ידון בבקשה אלא אם כן שוכנע כי הבקשה הומצאה כדין והוצג אישור הממונה בדבר קבלת העתק מהבקשה. @ 41. סעד זמני בהקפאת הליכים נגד אדם שלישי (תיקון: תשפ"א-3) : הורה בית המשפט על הקפאת הליכים נגד אדם שלישי, רשאי הוא לתת סעד זמני הקבוע [[בפרק ט"ו לתקנות סדר הדין האזרחי]] אם סבר שמתן הסעד הזמני דרוש בנסיבות העניין. @ 42. פרסום והמצאה : הורה בית המשפט על הקפאת הליכים נגד אדם שלישי - : (1) בית המשפט רשאי להורות על פרסום הודעה על הקפאת ההליכים בדרך ובמועד שיורה; : (2) מגיש הבקשה ישלח העתק מהצו לממונה, לנאמן אם מונה, לנושים המהותיים של התאגיד ולנושים שלגביהם ניתנה הקפאת ההליכים בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית. == פרק ה': ההליכים בבית המשפט == @ 43. כותרת כתב בי-הדין : בכותרתו של כל כתב בי-דין לפי [[חלק זה]] יצוין לצד שמו של התאגיד אם הוא נמצא בפירוק, בשיקום או בהפעלה זמנית לפי העניין, כל עוד מתקיימים לגביו הליכי חדלות פירעון. @ 44. צירוף צד להליך : בית המשפט רשאי, לבקשתו של כל אדם, לצרפו כצד להליך חדלות פירעון של תאגיד המתנהל לפניו, אם נראה לו כי קיים חשש שאותו אדם עלול להיפגע מההחלטה שתתקבל באותו הליך או אם נראה לו כי צירופו נדרש לשם ייעול ההליכים, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים, להורות על צירופו של אדם כאמור מיוזמתו. @ 45. הוצאות משפט : הוצאות משפט הכרוכות בכל הליך עד למתן צו לפתיחת הליכים יחולו על מי שנקט את ההליך, אלא אם כן ציווה בית המשפט אחרת. == פרק ו': תפקיד הנאמן וסמכויותיו == === סימן א': הוראות כלליות === @ 46. הממונה כנאמן : מונה הממונה לנאמן, יבוא במקומו בית המשפט לעניין כל מעשה שבסמכות הממונה ולעניין כל רשות שהיתה צריכה להינתן על ידו, וכל מסמך שיש להגישו לפי [[החוק]] או לפי תקנות אלה לממונה, יגישו הממונה לבית המשפט. @ 47. הנאמן כצד להליכים : הנאמן יהיה צד לכל בקשה בהליך שבו מונה. @ 48. מידע : הנאמן לא ימסור מידע הנוגע לבקשות לפי תקנות אלה, באופן המפלה בין נושים אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה או שבית המשפט הורה אחרת. @ 49. הערה במרשם : (א) לבקשת הנאמן, יבדוק מי שמופקד על רישום נכסים בפנקס המתנהל לפי דין אם יש לתאגיד זכות בנכס הרשום באותו פנקס, ואם נמצא כך, ירשום במרשם הערה כי ניתן צו לפתיחת הליכים. : (ב) ניתן להעביר את בקשת הנאמן לפי תקנת משנה (א) גם באופן מקוון אם הממונה העמיד מערכת ממוחשבת לצורך זה. === סימן ב': בקשה למתן הוראות ופנייה לבית המשפט === @ 50. בקשה למתן הוראות : (א) בקשתו של הנאמן למתן הוראות המוגשת לבית המשפט תוגש בכתב, חתומה בחתימתו או בחתימת בא כוחו; לבקשה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה; הבקשה תוגש בלא תצהיר, זולת אם הורה בית המשפט אחרת. : (ב) הוגשה בקשה למתן הוראות לבית המשפט, ימציא הנאמן העתק מהבקשה לצדדים לה בסמוך ככל האפשר להגשת הבקשה; הוגשה הבקשה במעמד צד אחד, ימציא העתק מהבקשה לממונה בלבד. : (ג) בבקשה למתן הוראות באחד מהעניינים המנויים [[בסעיף 264 לחוק]] יהיו המשיבים ועדת הנושים, אם מונתה, והנושים המובטחים. : (ד) הנאמן רשאי לצרף מיוזמתו לבקשה למתן הוראות את מי שלדעתו יש לו עניין בבקשה. @ 51. הדיון בבקשה למתן הוראות : (א) הדיון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן יהיה במעמד הצדדים; על אף האמור, בית המשפט רשאי להחליט על יסוד הבקשה, התגובה והתשובה בלבד. : (ב) על אף האמור בתקנה משנה (א), בית המשפט רשאי לדון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן במעמד הנאמן והממונה בלבד, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שהכרעה בבקשה בידיעת הצדדים תסכל את התכלית שלשמה הוגשה הבקשה או תגרום לצדדים להליך נזק חמור ובלבד שהבקשה מוגשת בעניינים שלהלן: :: (1) תביעה או התגוננות בהליך משפטי בשם התאגיד לפי [[סעיף 44(א)(1) לחוק]]; :: (2) פשרה עם נושה או חייב של התאגיד בנוגע לגובה החוב ואופן תשלומו, שיש לה השפעה מהותית על היקף נכסי קופת הנשייה לפי [[סעיף 44(א)(4) לחוק]]; :: (3) הפעלת סמכות חקירה לפי [[סעיף 281 לחוק]] אם הורה בית המשפט לפי [[סעיף 281(ד) לחוק]] כי חקירה כאמור תתבצע באמצעות הנאמן; :: (4) בקשה למתן הוראות שהוגשה בעניין אחר, מטעמים מיוחדים שיירשמו. @ 52. תגובה ותשובה לבקשה למתן הוראות : (א) צד לבקשה יגיש את תגובתו לבקשה למתן הוראות בתוך 14 ימים לכל היותר מיום שבו הומצאה לו הבקשה. : (ב) הנאמן יגיש את תשובתו לתגובת הצדדים לבקשה בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאו לו תגובות הצדדים. : (ג) הורה בית המשפט על דיון בבקשה למתן הוראות במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש צד לבקשה את תגובתו לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והנאמן יגיש את תשובתו לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ד) לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן והעובדות המפורטות בתגובה יאומתו בתצהיר. : (ה) הנאמן והצד לבקשה ימציאו העתק מהתגובה ומהתשובה לנאמן או לצד לבקשה, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתן. @ 53. פנייה לבית המשפט : פנייה לבית המשפט בידי מי שנפגע מפעולת הנאמן כאמור [[בסעיף 54 לחוק]] תיעשה בתוך 45 ימים מיום שנודע לו על כך. === סימן ג': ניהול חשבונות ודוחות הנאמן === @ 54. ספרי חשבונות : הנאמן ינהל את ספרי החשבונות של התאגיד לפי כללי חשבונאות מקובלים; הנאמן ינהל לשם כך חשבון מיוחד לפי הכללים האמורים. @ 55. ביקורת הדוחות : (א) הורה בית המשפט על הפעלת התאגיד, יבוקרו הדוחות הכספיים והמידע בדבר תקבוליו והוצאותיו של הנאמן בידי רואה חשבון לפי תקני ביקורת מקובלים בישראל; בתקנת משנה זו, "הדוחות הכספיים" - דוחות כספיים המצורפים לדוחות הנאמן לפי [[סעיף 53(ד) לחוק]]. : (ב) הורה בית המשפט על הפעלת התאגיד כאמור בתקנה זו, הנאמן יפנה לבית המשפט בבקשה למינוי רואה חשבון מבקר לתקופת הליך חדלות הפירעון; טרם פנייתו לבית המשפט הנאמן יתייעץ עם הממונה בקשר למינוי. : (ג) הנאמן ימציא לרואה החשבון את המסמכים והאסמכתאות הדרושים לביקורת הדוחות. @ 56. אישור הוצאות : הנאמן ישלם למי שהכין את הדוח או השתתף בהכנתו מתוך נכסי קופת הנשייה את ההוצאות שהוציא לשם כך, ובלבד שבית המשפט אישרן מראש. == פרק ז': הפעלת התאגיד ושיקומו הכלכלי == === סימן א': בקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד והדיון בה === @ 57. בקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד : (א) בבקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד יציין הנאמן פרטים אלה: :: (1) הפעולות שנעשו עד כה לשיקומו הכלכלי של התאגיד והפעולות הנוספות הנדרשות לשם כך ובכלל זה שינויים במבנה התאגיד, במבנה פעילותו העסקית, בחוב, בתחומי פעילות התאגיד ובמבנה כוח האדם; :: (2) פרק הזמן המבוקש להארכת תקופת הפעלת התאגיד והסיבות לכך; :: (3) הערכת העלויות הצפויות של מימון הפעלת התאגיד במשך תקופת הפעלת התאגיד ופירוט אמצעי המימון. : (ב) הנאמן יצרף לבקשה דוח תקופתי עדכני למועד הגשת הבקשה. @ 58. הדיון בבקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד : על הדיון בבקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד יחולו, אם לא הורה בית המשפט אחרת, הוראות לעניין הדיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש תאגיד. === סימן ב': הליכים לאחר מתן צו לפתיחת הליכים המורה על הפעלת התאגיד לשם שיקומו הכלכלי === @ 59. הגשת הצעות לבית המשפט : (א) הצעת תכנית לשיקום כלכלי שיגיש הנאמן תכלול עדכון של הפרטים המנויים [[בתקנות 13]] [[ו-14]], אם יש צורך, וכן את הפרטים האלה: :: (1) הפרטים המנויים [[בסעיף 82(ב) לחוק]]; :: (2) תכנית הנאמן; :: (3) אם בין הנושים נכללים גם קרובים של התאגיד, יצוין הדבר בפירוט החזקותיהם; :: (4) פרטים לגבי נושים בעלי זיקה לתאגיד; :: (5) כללה התכנית המוצעת פטור מאחריות כמשמעותו [[בסעיף 82(ב)(5) לחוק]], יפורטו עילות התביעה שלגביהן ניתן הפטור והמועד שבו נוצרו; :: (6) הצעה בעניין סיווג נושים לאסיפות סוג כמשמעותן [[בסעיף 84 לחוק]], אם קיימת. : (ב) לעניין תקנה זו - ::- "זיקה" - קיום יחסי עבודה, קשרים עסקיים או מקצועיים, בדרך כלל או באופן חד-פעמי; ::- "תכנית הנאמן" - מקורות המימון לדרך המוצעת להמשך פעילותו העסקית של התאגיד ועלות מימונה, תזרים המזומנים הצפוי, היקף הייצור הצפוי ועלויותיו, היקף השיווק הצפוי ועלויותיו, רווח והפסד צפויים, שינויים ארגוניים צפויים ומועדיהם, ההערכות והנתונים שעליהם מתבססת המסקנה בדבר עדיפות התכנית או התכניות על פני המצב הקיים; והכול בציון המועד שאליו נוגעת ההערכה, המודל הכלכלי ששימש לה, ופירוט העובדות, ההנחות, החישובים והצפי שעליהם מבוססת ההערכה. @ 59א. המצאה ופרסום של הגשת בקשה לאישור תכנית לשיקום כלכלי בידי הנושים (תיקון: תשפ"א) : (א) הנאמן ימציא לממונה בלא דיחוי את העתק הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה וכן הודעה על הגשת הבקשה ועל מועד הדיון בה לצורך פרסומה; נקבע דיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו; הממונה יפרסם הודעה על הגשת בקשה לאישור תכנית לשיקום כלכלי באתר האינטרנט של משרד המשפטים. : (ב) הנאמן ימציא את התכנית לשיקום כלכלי ואת המסמכים שצורפו לה לנושיו המהותיים של התאגיד, בלא דיחוי; נקבע מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא הנאמן את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. : (ג) הנאמן ימציא לכל בעל עניין, בלא דיחוי, עם קבלת דרישתו בכתב, העתק מהתכנית לשיקום כלכלי ואת כל המסמכים שצורפו לה. @ 59ב. הגשת התנגדויות לתכנית לשיקום כלכלי של תאגיד (תיקון: תשפ"א) : (א) אדם הרוצה להתנגד להצעה לתכנית לשיקום כלכלי רשאי להגיש התנגדות לבית המשפט. : (ב) ההתנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים מיום שההצעה הוגשה לבית המשפט; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ג) מגיש ההתנגדות ימציא העתק מהתגובה לנאמן ולממונה בסמוך ככל האפשר למועד הגשת התגובה. : (ד) בית המשפט ידון בהתנגדות לאחר אישור התכנית לשיקום כלכלי בידי הנושים, אלא אם כן הורה אחרת. @ 59ג. הבאת התוכנית לאישור הנושים (תיקון: תשפ"ב) : (א) הורה בית המשפט על הבאת הצעה לתוכנית לשיקום כלכלי לאישור הנושים לפי [[סעיף 83 לחוק]], יורה על מועד לכינוס אסיפות סוג לאישורה ועל אופן כינוס האסיפות, וכן על כינוס אסיפות של חברי התאגיד אם התקיימו נסיבות כאמור [[בסעיף 83(ב) לחוק]]. : (ב) אם לא חלף המועד להגשת תביעות חוב לפי [[סעיף 210 לחוק]], יורה בית המשפט על המועד להגשת תביעות חוב לצורך קביעת כוח ההצבעה. @ 59ד. משלוח הודעה לנושים (תיקון: תשפ"ב) : הנאמן ימציא הודעה על החלטת בית המשפט לכנס אסיפות סוג, 21 ימים לפחות לפני המועד לכינוסן, לנושה שהגיש תביעת חוב או המנוי בבקשת התאגיד לצו לפתיחת הליכים; חלף המועד להגשת תביעות חוב לפי [[סעיף 210 לחוק]], ימציא הנאמן את ההודעה לנושה שהגיש תביעת חוב. @ 59ה. פרטי ההודעה וצרופותיה (תיקון: תשפ"ב) : (א) הודעה על אסיפת סוג שימציא הנאמן לפי [[תקנה 59ד]], תכלול את הפרטים האלה: :: (1) תאריך, שעה ומקום אסיפת הסוג; :: (2) מידע בדבר זכותו של נושה שהגיש תביעת חוב להשתתף באסיפת הסוג; :: (3) המועד הקובע להגשת תביעת חוב לצורך קביעת הזכאות להשתתף בהצבעה; :: (4) הרוב הקבוע [[בחוק]] הדרוש לאישור תוכנית לשיקום כלכלי; :: (5) המען לשליחת כתבי הצבעה, ובכלל זה כתובת דואר אלקטרוני. : (ב) הנאמן יצרף להודעה את המסמכים האלה: :: (1) הצעת התוכנית לשיקום כלכלי וכל המסמכים שצורפו אליה; :: (2) העתק מהחלטת בית המשפט על כינוס אסיפות הסוג ועל מועד הדיון באישור התוכנית בבית המשפט; הוחלט על מועד לדיון לאחר שנשלחה ההודעה, ימציא הנאמן את ההזמנה לדיון כאמור [[בתקנה 59ד]]; :: (3) נוסח ייפוי כוח להצבעה באמצעות שלוח; :: (4) נוסח כתב הצבעה; :: (5) כל מידע או מסמך אחר שהורה בית המשפט. @ 59ו. קביעת כוח ההצבעה (תיקון: תשפ"ב) : (א) הורה בית המשפט על מועד להגשת תביעות חוב לשם קביעת כוח ההצבעה של הנושים, יגישו הנושים את תביעות החוב כאמור [[בפרק א' לחלק ד']], ויחולו עליהן ההוראות לעניין זכות העיון בתביעות החוב והוצאות התביעה. : (ב) אם לנאמן ספק אם לאשר את התביעה או לדחותה, יסמן אותה כתביעה שיש לגביה התנגדות, ויתיר להצביע, בתנאי שאם תשתנה ההכרעה בעניינה של תביעה זו תיפסל ההצבעה האמורה או ישתנה כוחה בהתאם. : (ג) הוגשה תביעת חוב בשל חוב מותנה או בלתי קצוב, יחליט הנאמן מהם הסיכויים לדעתו לקיומו של התנאי או יחליט מהו שווי החוב, לפי העניין, ואולם זכות ההצבעה של נושה שהגיש תביעת חוב לפי [[סעיף 211(ד) לחוק]], תהיה לפי הערך שבה הוגשה; החליט הנאמן כי חוב בלתי קצוב אינו ניתן לאומדן הוגן, או כי לא ניתן להכריע בדבר סיכויי קיומו של תנאי בחוב מותנה, יפנה לבית המשפט ובית המשפט יכריע בדבר זכותו של הנושה להצביע באסיפות ובדבר כוח הצבעתו. : (ד) החליט הנאמן כי לנושה כוח הצבעה השונה מערך תביעת החוב שהגיש, ימציא לנושה הודעה על כך במועד הסמוך ככל האפשר למועד קבלת ההחלטה ולא יאוחר מ-72 שעות לפני מועד האסיפה. @ 59ז. פנייה לבית המשפט (תיקון: תשפ"ב) : (א) נושה שהגיש תביעת חוב וכן כל מי שרשאי להגיש תביעה כאמור, רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל או לשנות את ההחלטה בעניין כוח ההצבעה; הבקשה תוגש בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה. : (ב) הגשת בקשה לפי תקנה זו לא תדחה את מועד קיום האסיפות, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. : (ג) שינה בית המשפט את החלטת הנאמן, רשאי הוא להורות על קיומה של אסיפה נוספת או לתת כל צו אחר כפי שיראה לנכון וצודק בנסיבות העניין. === סימן ג': הצבעה באסיפות סוג (תיקון: תשפ"ב) === @ 59ח. זכות הצבעה (תיקון: תשפ"ב) : באסיפת סוג רשאים להצביע רק נושים שנקבע להם כוח הצבעה. @ 59ט. אופן ההצבעה (תיקון: תשפ"ב) : נושה רשאי להשתתף ולהצביע בעצמו, באמצעות שלוח או באמצעות כתב הצבעה. @ 59י. ייפוי כוח לשלוח (תיקון: תשפ"ב) : ביקש נושה להשתתף ולהצביע באמצעות שלוח, יערוך ייפוי כוח לשלוח; ייפוי כוח כאמור יהיה חתום ויאומת ביד עורך דין; השלוח יציג לנאמן את ייפוי הכוח בסמוך לפני תחילת האסיפה או במועד מוקדם יותר שצוין בזימון לאסיפה. @ 59יא. כתב הצבעה (תיקון: תשפ"ב) : ביקש נושה להצביע באמצעות כתב הצבעה, יעשה כן בכתב הצבעה בנוסח שיורה הממונה; הנושה ימסור את כתב הצבעתו לנאמן או ישלח אותו אליו למען הרשום בהודעה כך שיגיע לנאמן לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד כינוס האסיפה. @ 59יב. שליחת כתב הצבעה באמצעות מערכת מקוונת (תיקון: תשפ"ב) : הממונה רשאי לאפשר לשלוח כתב הצבעה באמצעות מערכת מקוונת שהעמיד לצורך כך; ההצבעה תתאפשר עד 12 שעות לפני מועד כינוס האסיפה או עד מועד מוקדם יותר שיורה הממונה שלא יעלה על 24 שעות לפני כינוס האסיפה; הועמדה מערכת מקוונת כאמור לשימוש האסיפה, יודיע על כך הנאמן בהודעה לפי [[תקנה 59ד]]. @ 59יג. הצבעות סותרות (תיקון: תשפ"ב) : הצביע נושה ביותר מדרך אחת, תימנה הצבעתו המאוחרת; לעניין זה, הצבעה של נושה בעצמו או באמצעות שלוח תיחשב מאוחרת להצבעה באמצעות כתב הצבעה. === סימן ד': ניהול אסיפת הסוג (תיקון: תשפ"ב) === @ 59יד. יושב ראש האסיפה (תיקון: תשפ"ב) : הנאמן יהיה יושב ראש אסיפת הסוג. @ 59טו. פרוטוקול של אסיפות הסוג (תיקון: תשפ"ב) : (א) הנאמן יהיה אחראי לעריכת פרוטוקול הדיון באסיפת הסוג. : (ב) פרוטוקול אסיפת הסוג יכלול, בין השאר, פירוט בדבר מועד ומקום האסיפה, הנושים המשתתפים באסיפה בעצמם, באמצעות שלוח מיופה כוח או באמצעות כתב הצבעה וערך נשייתם; נערכה הצבעה באסיפה - יפורטו בפרוטוקול ההחלטות שעמדו להצבעה ואופן הצבעתו של כל נושה; כמו כן יצוין שמו של עורך הפרוטוקול; הנאמן יחתום על הפרוטוקול. : (ג) הנאמן ישמור את הפרוטוקול במשרדו וימציא עותק ממנו לבית המשפט ולממונה; כמו כן יעמיד את הפרוטוקול לעיון באופן מקוון לכל המשתתפים או המצביעים באסיפה וישלח העתק ממנו למי מהם שביקש העתק כאמור. @ 59טז. השתתפות באסיפה באמצעי טכנולוגי (תיקון: תשפ"ב) : הנאמן רשאי לאפשר השתתפות באסיפת סוג בדרך של היוועדות חזותית, בשיחת ועידה או בכל אמצעי טכנולוגי אחר; הממונה רשאי להורות על דרישות טכניות לעניין האמצעים הנדרשים לכך, לפי [[סעיף 268 לחוק]]. === סימן ה': אישור אסיפות סוג ואישור בית המשפט את התוכנית לשיקום כלכלי (תיקון: תשפ"ב) === @ 59יז. מניין חוקי (תיקון: תשפ"ב) : (א) אסיפת סוג תתקיים בנוכחות הנאמן, והמניין החוקי בה יהיה לפי הוראות אלה: :: (1) אם מספר הנושים בעלי זכות הצבעה עולה על שלושה - שלושה נושים לפחות; :: (2) אם מספר הנושים הזכאים להשתתף ולהצביע אינו עולה על שלושה - כל הנושים; ואולם אם ישנם שלושה נושים זכאים כאמור וניתן לקיים את תנאי [[סעיף 85 לחוק]] בהשתתפות של שני נושים בלבד מתוכם - יהיה המניין חוקי גם בהיעדר הנושה הנוסף. : (ב) לעניין תקנת משנה (א), הצבעת נושה בכל אחת מדרכי ההצבעה לפי תקנות אלה תיחשב לעניין קיום המניין החוקי. @ 59יח. אסיפת סוג נדחית (תיקון: תשפ"ב) : לא התקיים מניין חוקי באסיפה בתום מחצית השעה ממועד תחילת האסיפה, תידחה האסיפה לשבוע שלאחר מכן, לאותו יום, לאותה שעה ולאותו מקום, ורשאי הנאמן להורות על מועד מאוחר יותר לקיום האסיפה הנדחית; הנאמן יודיע על קיומה של אסיפה נדחית למי שזכאי לקבל הודעה על קיום האסיפה כאמור [[בתקנה 59ד]] לא יאוחר מיום לאחר מועד האסיפה המקורית; לא התקיים באסיפה הנדחית מניין חוקי כאמור [[בתקנה 59יז]], תתקיים האסיפה בכל מספר משתתפים שהוא, ובלבד שנושה אחד לפחות השתתף בה; כתב הצבעה שנשלח לפי [[פרק זה]] לשם הצבעה באסיפה המקורית יימנה כהצבעה באסיפה הנדחית, אלא אם כן הנושה ששלח אותו שינה את הצבעתו לפני כינוס האסיפה הנדחית לפי [[פרק זה]]. @ 59יט. בקשה לאישור התוכנית לשיקום כלכלי בבית המשפט (תיקון: תשפ"ב) : אושרה התוכנית לשיקום כלכלי בידי הנושים וחברי התאגיד כאמור [[בסעיף 85 לחוק]], יגיש הנאמן לבית המשפט בקשה לאישורה בידי בית המשפט לא יאוחר מ-14 ימים לאחר כינוס האסיפות; הנאמן רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תוכנית לשיקום כלכלי גם אם לא אושרה כאמור [[בסעיף 85 לחוק]], לשם אישורה לפי [[סעיף 87 לחוק]]. @ 59כ. הגשת התנגדות לאישור תוכנית לשיקום כלכלי (תיקון: תשפ"ב) : (א) בעל עניין בהליכי חדלות הפירעון הרוצה להתנגד לאישור תוכנית לשיקום כלכלי שהוגשה לאישור בית המשפט לפי [[+|סעיפים 86]] [[או 87 לחוק]], יגיש לבית המשפט התנגדות ויפרט את נימוקיה; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) ההתנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים מהגשת הבקשה לאישור התוכנית לשיקום כלכלי בידי בית המשפט; מגיש ההתנגדות ימציא העתק מההתנגדות לנאמן ולממונה בסמוך ככל האפשר למועד הגשת ההתנגדות. : (ג) הנאמן יגיש תשובה להתנגדות בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההתנגדות וימציא העתק ממנה למגיש ההתנגדות ולממונה בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. : (ד) הורה בית המשפט על דיון בהתנגדות במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (ב) או (ג), תוגש ההתנגדות לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והתשובה תוגש לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. @ 59כא. פרסום והמצאה של החלטת בית המשפט (תיקון: תשפ"ב) : אישר בית המשפט תוכנית לשיקום כלכלי, ישלח הנאמן בלא דיחוי העתק מהחלטת בית המשפט והודעה על החלטה זו לשם פרסומה בידי הממונה. === סימן ו': הפסקת הפעלת התאגיד ומעבר להליכי פירוק (תיקון: תשפ"ב) === @ 60. הפסקת הפעלת התאגיד ומעבר להליכי פירוק : (א) מי שהגיש בקשה להפסקת הפעלת התאגיד ומעבר להליכי פירוק ימציא אותה כדרך שממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים כאמור [[בסימן ג' לפרק ב' לחלק ב']]. : (ב) ניתן צו כאמור, ישלח הנאמן הודעה על כך לרשם ערוכה לפי [[טופס 4 שבתוספת]]. == פרק ח': פירוק == @ 61. קביעת מועד לדיון בחיסול התאגיד : הורה בית המשפט על פירוקו של התאגיד, יורה באותו מועד על מועד לקיום דיון בחיסול התאגיד בתוך 18 חודשים מהמועד האמור ורשאי הוא להורות על מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו. @ 62. בקשה להפעלת תאגיד בפירוק : (א) ביקש הנאמן להפעיל את התאגיד בפירוק כאמור [[בסעיף 97 לחוק]], יפרט את נימוקי הבקשה, את תקופת ההפעלה המבוקשת וכן את הסמכויות הנחוצות לו לצורך ההפעלה, וכן יצרף לבקשה את הערכת העלויות הצפויות של מימון הפעלת התאגיד ואת פירוט אמצעי המימון. : (ב) הנאמן ימציא את הבקשה כדרך שממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש התאגיד. @ 63. בקשה להפסקת הפירוק ומעבר להליכי שיקום כלכלי : (א) בבקשה להפסקת הפירוק ומעבר להליכי שיקום כלכלי יפורטו נימוקי הבקשה וכן הפרטים המנויים [[בתקנה 14]]. : (ב) מגיש הבקשה ימציא את הבקשה כדרך שממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים כאמור [[בסימן ג' לפרק ב' בחלק ב']]. : (ג) ניתן צו כאמור, ישלח הנאמן הודעה על כך לרשם ערוכה לפי [[טופס 4 שבתוספת]]. = חלק ג': הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד = == פרק א': תחולה והמצאה == @ 64. תחולה על יחיד : [[חלק זה]] יחול על הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד לפי [[סעיף 101 לחוק]]. @ 65. דרכי ההמצאה לממונה : (א) בקשה, דיווח, הודעה, העתק של כתב בי-דין ומסמכים אחרים שיש להגיש לממונה בהליכי חדלות פירעון של יחיד לפי [[החוק]], לפי תקנות אלה או לפי הוראת הממונה, יומצאו לממונה באמצעות מערכת מקוונת. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), מי שאינו מיוצג רשאי להמציא לממונה מסמכים כאמור במשרדי הממונה במחוז שבו מתנהלים ההליכים במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. @ 66. דרכי המצאה לנאמן : הודעה, העתק של כתב בי-דין, בקשה, זימון ומסמכים אחרים שיש להמציאם לנאמן לפי [[חלק זה]] יומצאו לו באמצעות מערכת הממונט; מי שאינו מיוצג רשאי להמציא מסמכים כאמור במשרדי הממונה במחוז שבו מתנהלים ההליכים במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. @ 67. מען להמצאה : (א) מען להמצאת כתבי בי-דין ומסמכים אחרים ליחיד יהיה - :: (1) בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש היחיד - המען להמצאה שציין היחיד בבקשתו לצו לפתיחת הליכים, כל עוד לא הודיע היחיד לממונה על שינוי מען; :: (2) בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש נושה - מענו האחרון של היחיד הידוע לנושה, ואם אין מען הידוע לנושה, כתובת היחיד לפי [[סעיפים 2(א)(11) ו-(11א) לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965]], ובהעדר שם לרחוב או מספר לבית - סימן זיהוי אחר; לאחר הגשת דוח על מצבו הכלכלי של היחיד לפי [[סעיף 117(א) לחוק]] - המען להמצאה של היחיד שציין היחיד באותו הדוח, כל עוד לא הודיע היחיד לממונה על שינוי מען. : (ב) מענו של נושה יהיה לפי המידע שציין היחיד בדוח המצורף לבקשתו לצו פתיחת הליכים לפי [[סעיף 104(ב)(2)(א) לחוק]] או בדוח על מצבו הכלכלי לפי [[סעיף 117(א) לחוק]] או מען אחר שמסר הנושה, ואם הנושה הגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים - המען שציין בבקשה, ולאחר שהוגשה תביעת חוב - המען המצוין בה. : (ג) מענו של הממונה לצורך המצאה שלא באמצעות מערכת הממונט יהיה - :: (1) משרדי הממונה במחוז שבו מתנהלים הליכי חדלות הפירעון לגבי היחיד; :: (2) בהליך לפני בית המשפט העליון - משרדו הראשי של הממונה בירושלים. == פרק ב': בקשת יחיד לצו לפתיחת הליכים == === סימן א': בקשת היחיד לממונה === @ 68. בקשת היחיד לממונה : (א) בקשה לצו לפתיחת הליכים ודוח על מצבו הכלכלי שמגיש יחיד יהיו ערוכים לפי [[טופס 5 שבתוספת]], הטופס יאומת בתצהיר ויהיה חתום בחתימת היחיד; לבקשה כאמור יצורף כתב ויתור על סודיות ערוך לפי [[טופס 6 שבתוספת]]. : (ב) בקשת היחיד תוגש באופן מקוון; יחיד שאינו מיוצג רשאי להתייצב במשרדי הממונה במחוז שבו הוא מבקש לנהל את הליכי חדלות הפירעון ולהגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים שלא באופן מקוון; הממונה או מי שהסמיכו לצורך כך רשאי לאשר הגשת בקשה שלא בדרך של התייצבות אם מצא כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת, בנסיבות העניין. @ 69. חזרה מבקשה : (א) הממונה רשאי לאשר ליחיד לחזור בו מהבקשה טרם מתן הצו לפתיחת הליכים. : (ב) סירב הממונה לאשר ליחיד לחזור בו מהבקשה, יעביר את ההכרעה בבקשה לבית המשפט. @ 70. מחיקה מחוסר מעש : יחיד שהגיש בקשה למתן צו לפתיחת הליכים והממונה דרש ממנו להשלים פרטים או מסמכים, או להמציא מידע נוסף, רשאי הממונה למחוק את הבקשה מחוסר מעש, אם לא נענה היחיד לדרישת הממונה בתוך הזמן שציין הממונה בדרישתו ולאחר שהממונה איפשר ליחיד לנמק מדוע לא תימחק הבקשה. @ 71. זימון לדיון בבקשת יחיד : נקבע דיון כאמור [[בסעיף 105(ג) לחוק]], ימציא הממונה ליחיד הזמנה לדיון לא יאוחר מ-14 ימים לפני מועד הדיון. @ 72. קבלת מידע לגבי יחיד : (א) קבלת מידע בידי הממונה מגוף מוסר מידע תהיה בדרך מן הדרכים המפורטות להלן או בשילוב של דרכים אלה, כולן או מקצתן, והכול כפי שיורה הממונה לגבי אותו גוף: :: (1) בתקשורת מחשבים; :: (2) על גבי מצע אופטי; :: (3) במסמך מודפס. : (ב) בתקנה זו - ::- "גוף מוסר מידע" - גוף המנוי [[#תוספת 1 חלק א פרט 16|בפסקאות 16 עד 19 לחלק א' לתוספת הראשונה לחוק]]; ::- "מידע" - מידע מהסוג שגוף מוסר מידע ימסור לפי [[טור ב' לחלק א' לתוספת הראשונה לחוק]] [[וטור ב' לחלק ב' לתוספת הראשונה לחוק]]; ובאשר למידע הנוגע לזכויות היחיד - מידע לגבי זכויות בעלות ובעלות משותפת וכן אם ליחיד יש זכויות של מיופה כוח, מורשה חתימה, נאמן או נהנה. === סימן ב': צו לפתיחת הליכים === @ 73. צו לפתיחת הליכים : צו לפתיחת הליכים יהיה ערוך לפי נוסח [[טופס 7 שבתוספת]]; הממונה ורשם ההוצאה לפועל רשאים להוסיף או לגרוע [[טופס 7 שבתוספת|מהטופס]] לפי נסיבות ההליך, בהתאם לסמכויותיהם לגבי ההליך. @ 74. פרסום הודעה על מתן צו : נתן הממונה צו לפתיחת הליכים לבקשת יחיד, יפרסם הודעה על כך בסמוך ככל האפשר למתן הצו; בהודעה יצוינו שם היחיד, מספר זהותו וכתובתו, תאריך פרסום ההודעה, שמו של הנאמן שמונה ופרטי ההתקשרות עמו ובית המשפט המוסמך לדון בבקשה לביטול הצו. @ 75. העתק מהצו : (א) ניתן צו לפתיחת הליכים לבקשת יחיד, ישלח הממונה בדואר בסמוך ככל האפשר לאחר מתן הצו, העתק מהצו ליחיד ולנושים שפרטי זהותם ידועים לו; הנאמן יוודא את קבלת ההעתק בדרך של וידוא טלפוני או באמצעות דואר אלקטרוני; הממונה רשאי להמציא צו לפתיחת הליכים בתקשורת בין מחשבים לנושה שביקש שהצווים יומצאו לו בדרך זו, אם אישר זאת הממונה לגבי אותו נושה. : (ב) היחיד ימציא את העתק הצו לנושים שפרטי זהותם אינם ידועים לממונה בדואר רשום עם אישור מסירה. : (ג) בתקנה זו, "נושים שפרטי זהותם ידועים לממונה" - נושים שלגביהם מסר היחיד שם מלא, כתובת ואחד מאלה: כתובת דואר אלקטרוני או מספר טלפון נייד. === סימן ג': בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים === @ 76. בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים : (א) בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים לפי [[סעיף 108 לחוק]] תוגש לבית המשפט; העובדות המפורטות בבקשה יאומתו בתצהיר; בבקשה יפורטו הנימוקים לביטול הצו ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) מגיש הבקשה לביטול ימציאה ליחיד, במסירה אישית בלא דיחוי, למעט אם הוגשה במעמד צד אחד, וכן ימציא העתק מהבקשה לממונה ולנאמן. : (ג) היחיד רשאי להגיב לבקשה לביטול בתוך 10 ימים מיום שהומצאה לו הבקשה או בתוך תקופה שהורה עליה בית המשפט. @ 77. דיון בבקשה לביטול צו לפתיחת הליכים : (א) בית המשפט ימציא הזמנה לדיון בבקשה לביטול צו לפתיחת הליכים למבקש, ליחיד, לנאמן ולממונה. : (ב) בדיון בבקשה לביטול צו לפתיחת הליכים רשאי בית המשפט לבקש מהיחיד וממגיש הבקשה פרטים נוספים וראיות נוספות לרבות השמעת עדים, אם יראה בכך צורך. @ 77א. פרסום הודעה על ביטול צו לפתיחת הליכים (תיקון: תשפ"א) : (א) בוטל צו לפתיחת הליכים לפי [[סעיף 108 לחוק]], ימציא הנאמן הודעה על ביטול הצו לממונה בלא דיחוי, לשם פרסומה בידי הממונה, והממונה יפרסם הודעה על ביטול הצו. : (ב) בוטל צו לפתיחת הליכים, הנאמן ימציא ליחיד הודעה על ביטול הצו. == פרק ג': בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים == === סימן א': בקשת הנושה והדיון בה === @ 78. דרישה לתשלום חוב : דרישה לתשלום חוב כאמור [[בסעיף 110(א)(1) לחוק]] תהיה ערוכה לפי [[טופס 8 שבתוספת]] ותומצא למענו של היחיד בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית. @ 79. בקשת נושה : (א) בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים לגבי יחיד תוגש לבית המשפט ערוכה לפי [[טופס 9 שבתוספת]]; הנושה יצרף לבקשה אסמכתאות לכך שהתקיימו העילות למתן הצו. : (ב) ביקש הנושה להסתמך בבקשתו על חזקת חדלות פירעון לפי [[סעיף 110(א) לחוק]], יצרף לבקשה אסמכתאות מתאימות לקיומה של החזקה, לפי העניין. @ 80. משלוח העתק : (א) נושה המגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים ימציא, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה, העתק מהבקשה ומהמסמכים שצורפו לה ליחיד במסירה אישית ולממונה. : (ב) הנושה יצרף להעתק הבקשה את החלטת בית המשפט על מועד הדיון בבקשה; נקבע מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. @ 81. תגובה ותשובה לבקשה : (א) היחיד יגיש את תגובתו לבקשת הנושה לצו לפתיחת הליכים בתוך 14 ימים לכל היותר מהיום שבו הומצאה לו הבקשה. : (ב) הנושה שהגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים יגיש את תשובתו לתגובת היחיד בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאה לו תגובת היחיד. : (ג) הורה בית המשפט על דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש היחיד את תגובתו לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והנושה יגיש את תשובתו לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ד) לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן והעובדות המפורטות בהן יאומתו בתצהיר; מגיש התגובה או התשובה ימציאו העתק ממנה ליחיד או למבקש, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. @ 82. התנגדות לבקשה לצו לפתיחת הליכים : (א) המגיש התנגדות לבקשה כאמור [[בסעיף 113 לחוק]] יגישה לבית המשפט בכתב ויפרט את נימוקי ההתנגדות; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) ההתנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים מיום שנודע למגיש על הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים; מגיש ההתנגדות ימציא העתק מההתנגדות למגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים, ליחיד ולממונה, בסמוך ככל האפשר למועד הגשת ההתנגדות. : (ג) מגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים יגיש תשובה להתנגדות בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההתנגדות וימציא העתק ממנה למגיש ההתנגדות, ליחיד ולממונה בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. : (ד) הורה בית המשפט על דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (ב) או (ג), תוגש ההתנגדות לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והתשובה לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. @ 83. חזרה מבקשת נושה לצו לפתיחת הליכים : (א) נושה שהגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים רשאי לחזור בו מבקשתו באישור בית המשפט. : (ב) חזר נושה מבקשתו לצו לפתיחת הליכים, או שזנח את הטיפול בה, רשאי בית המשפט, בכל שלב משלבי הדיון עד מתן הצו לפתיחת הליכים, לפי בקשת נושה הרשאי להגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים, לצוות על חילופי המבקשים ועל המשך הדיון בבקשה בידי המבקש החדש. === סימן ב': בקשה לסעד זמני === @ 84. בקשה לסעד זמני והדיון בה (תיקון: תשפ"א-3) : (א) על בקשה לסעד זמני לפי [[סעיף 119 לחוק]] והדיון בה יחול [[פרק ט"ו לתקנות סדר הדין האזרחי]] אם הן אינן סותרות את הוראות [[סימן זה]] ובשינויים המחויבים לפי העניין. : (ב) בקשה לסעד זמני תומצא בדרך שבה ממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים. : (ג) אם נושה הגיש את הבקשה לסעד זמני והבקשה לא הוגשה במעמד צד אחד, יגיש היחיד לבית המשפט את תגובתו לבקשה בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו הבקשה ולא יאוחר מ-24 שעות לפני המועד שנקבע לדיון בבקשה וימציאה למבקש הסעד הזמני. @ 85. המצאת ההחלטה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד : ניתן סעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 119 לחוק]], ימציא המבקש את העתק ההחלטה, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה וכן את העתק הערובה אם ישנה, למנויים להלן במסירה אישית ובלא דיחוי, אלא אם כן בית המשפט הורה על מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו: : (1) ליחיד או לנושה שהגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים; : (2) לכל אדם העלול להיפגע ממתן הסעד הזמני, כפי שיורה בית המשפט. @ 86. פרסום הודעה על מתן סעד זמני (תיקון: תשפ"א) : (א) ניתן סעד זמני במעמד צד אחד שאינו סעד זמני לפי [[סעיף 119(א)(2) לחוק]], ימציא המבקש, בלא דיחוי, הודעה על מתן הסעד הזמני לממונה, לשם פרסומה בידי הממונה; ההודעה תהיה ערוכה לפי [[טופס 9א שבתוספת]]. : (ב) ניתן סעד זמני לפי [[סעיף 119(א)(2) לחוק]], ימציא הנאמן הזמני, בלא דיחוי, הודעה על מתן הסעד הזמני לממונה, לשם פרסומה בידי הממונה; ההודעה תהיה ערוכה לפי [[טופס 9ב שבתוספת]]. : (ג) הממונה יפרסם הודעה על מתן סעד זמני שניתן במעמד צד אחד או לפי [[-|סעיף 119(א)(2)]] באתר האינטרנט של משרד המשפטים; ההודעה תכלול את הפרטים המנויים [[בתקנה 74]] וכן את דבר מתן הסעד הזמני. @ 87. המצאה ופרסום של החלטה לביטול סעד זמני שניתן במעמד צד אחד (תיקון: תשפ"א) : ניתנה החלטה המבטלת סעד זמני שניתן במעמד צד אחד או לפי [[סעיף 20(א)(3) לחוק]], ימציא אותה מבקש הסעד הזמני, בלא דיחוי, למנויים [[בתקנה 85]] ולממונה, או יודיע להם על מתן ההחלטה בדרך אחרת שיורה בית המשפט; הממונה יפרסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים הודעה בדבר ביטול הסעד הזמני. === סימן ג': צו לפתיחת הליכים לבקשת נושה === @ 88. דיון בבקשה : בית המשפט לא יקיים דין בבקשה לצו לפתיחת הליכים לבקשת נושה אלא אם כן שוכנע כי הומצאו ליחיד ולממונה העתקים מהבקשה והם זומנו לדיון כדין. @ 89. צו לפתיחת הליכים ופרסום הודעה על מתן צו לפתיחת הליכים לבקשת נושה : (א) צו לפתיחת הליכים יהיה ערוך לפי נוסח [[טופס 7 שבתוספת]]; בית המשפט רשאי להוסיף או לגרוע [[טופס 7 שבתוספת|מהטופס]] לפי נסיבות ההליך, לפי סמכויותיו לגבי ההליך. : (ב) ניתן צו לפתיחת הליכים לבקשת נושה, ישלח הנאמן, בלא דיחוי, העתק של הצו והודעה על מתן הצו לממונה לשם פרסומה בידי הממונה והממונה יפרסם על כך הודעה; ההודעה תכלול את שמו של מגיש הבקשה וכן את הפרטים המנויים [[בתקנה 74]]. @ 90. המצאת הצו לפתיחת הליכים לבקשת נושה : (א) הממונה ישלח ליחיד העתק מהצו בדואר, להעתק יצרף הודעה כי על היחיד להגיש דוח כאמור [[בסעיף 117 לחוק]]; הנאמן יוודא את קבלת ההעתק בידי היחיד. : (ב) בסמוך ככל האפשר לאחר הגשת הדוח על מצבו הכלכלי של היחיד לפי [[סעיף 117 לחוק]], ישלח הממונה את העתק הצו לנושים שפרטי זהותם ידועים לו כהגדרתם [[בתקנה 75]] ותחול [[תקנה 75]]; היחיד ימציא בדואר רשום עם אישור מסירה את העתק הצו לנושים שפרטי זהותם אינם ידועים לממונה. @ 91. דוח על מצבו הכלכלי של היחיד : (א) דוח על מצבו הכלכלי של היחיד לפי [[סעיף 117 לחוק]], יהיה ערוך לפי [[טופס 5 שבתוספת]]; [[טופס 5 שבתוספת|הטופס]] יאומת בתצהיר ויהיה חתום בחתימת היחיד. : (ב) דוח כאמור בתקנת משנה (א) יוגש כדרך שמגישים בקשת יחיד לצו לפתיחת הליכים, לפי [[תקנה 68(ב)]]. == פרק ד': ההליכים בבית המשפט == @ 92. כותרת כתב בי-דין : בכותרתו של כל כתב בי-דין לפי [[חלק זה]] יצוין שמו של היחיד, ואם ניתן לגביו צו לפתיחת הליכים, יצוין שהיחיד "בחדלות פירעון" כל עוד מתקיימים לגביו הליכי חדלות פירעון. @ 93. צירוף צד להליך : בית המשפט רשאי, לבקשתו של כל אדם, לצרפו כצד להליך חדלות פירעון של יחיד המתנהל לפניו, אם נראה לו כי קיים חשש שאותו אדם עלול להיפגע מההחלטה שתתקבל באותו הליך או אם נראה לו כי צירופו נדרש לשם ייעול ההליכים, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים, להורות על צירופו של אדם כאמור מיוזמתו. @ 94. הוצאות משפט : הוצאות משפט הכרוכות בכל הליך עד למתן צו לפתיחת הליכים יחולו על מי שנקט את ההליך אלא אם כן ציווה בית המשפט אחרת. == פרק ה': תפקיד הנאמן וסמכויותיו == === סימן א': הנאמן וסמכויותיו === @ 95. הנאמן כצד להליכים : הנאמן יהיה צד לכל בקשה בהליך שבו מונה. @ 96. מידע : הנאמן לא ימסור מידע הנוגע לבקשות לפי תקנות אלה, באופן המפלה בין נושים אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה או שבית המשפט הורה אחרת. @ 97. הערה במרשם : (א) לבקשת הנאמן, יבדוק מי שמופקד על רישום נכסים בפנקס המתנהל לפי דין אם יש ליחיד זכות בנכס הרשום באותו פנקס, ואם נמצא כך, ירשום במרשם הערה כי ניתן הצו לפתיחת הליכים. : (ב) ניתן להעביר את בקשת הנאמן לפי תקנת משנה (א) גם באופן מקוון אם הממונה העמיד מערכת ממוחשבת לצורך זה. === סימן ב': בקשה למתן הוראות ופנייה לבית המשפט === @ 98. בקשה למתן הוראות : (א) בקשתו של הנאמן למתן הוראות המוגשת לבית המשפט תוגש בכתב, חתומה בחתימתו או בחתימת בא כוחו; לבקשה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה; הבקשה תוגש בלא תצהיר, זולת אם הורה בית המשפט אחרת. : (ב) הגיש הנאמן בקשה למתן הוראות לבית המשפט, ימציא העתק מהבקשה לממונה ולצדדים לה בסמוך ככל האפשר לאחר הגשת הבקשה; הוגשה הבקשה למתן הוראות במעמד צד אחד, ימציא העתק ממנה לממונה בלבד. : (ג) הנאמן רשאי לצרף מיוזמתו לבקשה למתן הוראות את מי שלדעתו יש לו עניין בבקשה. @ 99. הדיון בבקשה למתן הוראות : (א) הדיון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן יהיה במעמד הצדדים; על אף האמור, בית המשפט רשאי להחליט על יסוד הבקשה, התגובה והתשובה בלבד. : (ב) על אף האמור בתקנה משנה (א), בית המשפט רשאי לדון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן במעמד הנאמן והממונה בלבד, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שהכרעה בבקשה בידיעת הצדדים תסכל את התכלית שלשמה הוגשה הבקשה או תגרום לצדדים להליך נזק חמור, מטעמים מיוחדים שיירשמו. @ 100. תגובה ותשובה לבקשה למתן הוראות : (א) צד לבקשה יגיש את תגובתו לבקשה למתן הוראות בתוך 14 ימים לכל היותר מיום שבו הומצאה לו הבקשה. : (ב) הנאמן יגיש את תשובתו לתגובת הצדדים לבקשה בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאו לו תגובות הצדדים. : (ג) הורה בית המשפט על דיון בבקשה למתן הוראות במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש צד לבקשה את תגובתו לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והנאמן יגיש את תשובתו לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ד) לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן והעובדות המפורטות בתגובה יאומתו בתצהיר. : (ה) הנאמן והצד לבקשה ימציאו העתק מהתשובה ומהתגובה לנאמן או לצד לבקשה, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתן. @ 101. פנייה לממונה או לבית המשפט : פנייה לממונה או לבית המשפט בידי מי שנפגע מפעולת הנאמן כאמור [[בסעיף 139 לחוק]] תיעשה כדרך שמגישים בקשה לבית המשפט או לממונה, בתוך 45 ימים מיום שנודע לו על כך. @ 101א. גילוי מידע מרשות המסים או מתאגיד בנקאי (תיקון: תשפ"א) : היחיד או הנושים רשאים לפנות לבית המשפט בבקשה כי יורה על גילוי מידע או מסמך שקיבל הנאמן מתאגיד בנקאי או מרשות המסים לפי [[סעיף 150 לחוק]]; הבקשה תוגש בתוך 60 ימים מיום שהורה בית המשפט על העברת המידע לנאמן; המבקש יפרט בבקשתו את המידע או המסמך שהוא מבקש לגלות לו, בציון המטרה שלשמה הוא זקוק למידע או למסמך כאמור; בית המשפט רשאי להורות כי הדיון בשאלת גילוי המידע או המסמך יתקיים כולו או חלקו בהיעדר המבקש. === סימן ג': ניהול חשבונות === @ 102. ספרי חשבונות : הפעיל הנאמן את עסקו של היחיד, ינהל לשם כך חשבון מיוחד לפי כללי חשבונאות מקובלים. === סימן ד': דוח ממצאי בדיקה והצעת הממונה לצו לשיקום כלכלי (תיקון: תשפ"א) === @ 103. פרטי דוח ממצאי הבדיקה ואופן הגשתו : (א) הנאמן יגיש בטופס מקוון את דוח ממצאי הבדיקה לפי [[סעיף 153 לחוק]], בנוסח שיופיע באתר הנאמנים, לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין; טופס דוח ממצאי בדיקה יכלול, נוסף על הפרטים [[בסעיף 153(ג) לחוק]], את הפרטים האלה: :: (1) פרטים בדבר הליך חדלות הפירעון של היחיד; :: (2) פרטים בדבר הליכי חדלות פירעון קודמים שנפתחו לגבי היחיד, ובכלל זה פרטים בדבר אופן סיומם של הליכים כאמור, אם הסתיימו; :: (3) פרטים בדבר הליכי חדלות פירעון שמתנהלים לגבי בן זוגו של היחיד, ילדיו הקטינים או מי שפרנסתם עליו; :: (4) פרטיו האישיים של היחיד ותיאור נסיבותיו האישיות, ובכלל זה מצבו המשפחתי, בציון מספר ילדיו הקטינים והבגירים, ומי שפרנסתם עליו; :: (5) עיסוקם של היחיד ובן זוגו בחמש השנים האחרונות; :: (6) הכנסותיהם של היחיד ובן זוגו, ילדיו הקטינים, או מי שפרנסתם עליו, מהשנתיים שקדמו להגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים של היחיד עד מועד הגשת דוח ממצאי הבדיקה; :: (7) הוצאות מחיה חודשיות של היחיד, בן זוגו, ילדיו הקטינים, או מי שפרנסתו עליו; :: (8) פרטים בדבר חובת תשלום המזונות של היחיד; :: (9) התנהלות היחיד ממועד יצירת החובות ועד לצו לפתיחת הליכים, הנסיבות שבהן נוצרו החובות, הסיבות שהובילו לחדלות הפירעון של היחיד, וכן פרטים בדבר הליכי חדלות פירעון בעניינם של אחרים והסדרי חוב כהגדרתם [[בחלק י' לחוק]] בעניינו של היחיד, הקשורים לנסיבות ההסתבכות של היחיד, ובכלל זה פרטים בדבר אופן סיומם של הליכים כאמור, אם הסתיימו; :: (10) פרטים בדבר כושר ההשתכרות ודמי המחיה של היחיד; :: (11) התנהלותו של היחיד במסגרת ההליך, ובכלל זה עמידתו בתשלומים שהוטלו עליו לנכסי קופת הנשייה במסגרת ההליך ובחובות הדיווח החלות עליו; :: (12) מידע מהותי נוסף העולה מבדיקת מצבו הכלכלי של היחיד, שהנאמן סבור שיש להציגו במסגרת הדוח. : (ב) בכתיבת הדוח ייתן הנאמן את דעתו לפרטיותם של מי שמוזכרים בו. : (ג) הנאמן לא יכלול בדוח מידע שיש בגילויו כדי לפגוע בהמשך ניהול ההליכים. @ 104. עיון בדוח ממצאי הבדיקה : (א) הגיש הנאמן את הדוח לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, יעמידו אותו לעיון הנושים בלא דיחוי במערכת הממונט או במערכת המחשוב של ההוצאה לפועל, לפי העניין. : (ב) נגע מידע שהעמיד הממונה או רשם ההוצאה לפועל לעיון לפי [[סימן זה]] לקטין, לא יצוינו פרטי שמו וזהותו, למעט עובדת היותו קטין, אלא אם כן מדובר בשמו ובפרטיו של היחיד עצמו. @ 105. הודעה ליחיד ולנושים על הגשת הדוח : הועמד הדוח לעיון הנושים במערכת הממונט או במערכת המחשוב של ההוצאה לפועל, ימסור הנאמן העתק מהדוח ליחיד והודעה לנושים, כאמור [[בסעיף 153(ד) לחוק]], בתוך שלושה ימים מיום שהועמד לעיון. @ 106. התייחסות הנושים והיחיד לדוח ממצאי הבדיקה : יחיד או נושה המעוניין להעביר עמדה לדוח ממצאי הבדיקה לפי [[סעיף 153(ה) לחוק]], יעבירה לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, באופן מקוון; מי שאינו מיוצג רשאי להגיש עמדה למשרדי הממונה במחוז שבו מתנהל הליך חדלות הפירעון או ללשכת הוצאה לפועל, לפי העניין, במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. @ 106א. תגובה להצעת הממונה (תיקון: תשפ"א) : היחיד או נושה המעוניין להגיש לבית המשפט תגובה להצעת הממונה לצו לשיקום כלכלי, רשאי להגישה בתוך 30 ימים מהגשת ההצעה בידי הממונה, ובלבד שהתגובה תוגש 7 ימים לפחות לפני מועד הדיון בהצעה; היחיד או הנושה ימציאו העתק מהתגובה לממונה. === סימן ה': שכר הנאמן מקופת הנשייה בהליכי חדלות פירעון לגבי יחידים (תיקון: תשפ"ב) === @ 106ב. הגדרות [[לסימן ה']] (תיקון: תשפ"ב, [הודעות]) : [[בסימן זה]] - :- "נאמן" - מי שמונה לפי [[סעיף 125 לחוק]]; :- "שכר בסיס" - סכום של 4,500 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 5,007 ש"ח))) בצירוף מס ערך מוסף; סכום זה יכלול החזר הוצאות לשנה הראשונה; :- "מקדמת שכר" - מקדמה המשולמת על חשבון השכר הסופי מנכסי קופת הנשייה לאחר שנוכו מהם אגרות; סכום המקדמה יהיה 3,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 3,338 ש"ח))) בצירוף מס ערך מוסף או סכום שנצבר בנכסי קופת הנשייה עד מועד תשלום המקדמה, בניכוי אגרות כאמור, לפי הנמוך שבהם. @ 106ג. תשלום מקדמת שכר (תיקון: תשפ"ב) : עם הגשת דוח ממצאי הבדיקה על ידי הנאמן, יורה הממונה כי תשולם לנאמן מקופת הנשייה מקדמת שכר לבקשת הנאמן או מיוזמתו. @ 106ד. קביעת שכר סופי והוצאות (תיקון: תשפ"ב, [הודעות]) : (א) נאמן המבקש ששכרו יחושב לפי [[תקנה 8 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)]], יגיש את בקשתו לממונה והממונה יחליט על שכרו; אם הסכום שחושב נמוך משכר הבסיס, יורה הממונה כי שכרו של הנאמן יהיה שכר הבסיס. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), סבר הממונה כי יש להפחית את שכרו של נאמן לפי [[תקנה 13 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)]], יודיע על כך לנאמן והנאמן יגיש את בקשתו לבית המשפט, ובית המשפט יחליט על שכרו. : (ג) בעד השנה השנייה ואילך למינויו של הנאמן, הממונה יורה כי ישולם לנאמן מקופת הנשייה החזר בעד הוצאות הליך בסך של 500 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 556 ש"ח))) לשנה, ובסכום כולל שלא יעלה על 2,500 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 2,782 ש"ח))), בצירוף מס ערך מוסף. @ 106ה. בקשת נאמן לקביעת שכרו על ידי בית המשפט (תיקון: תשפ"ב) : (א) נאמן רשאי להגיש לבית המשפט בקשה ששכרו יחושב לפי [[+|תקנות 7]], [[+|8א]], [[+|11]], [[#13|או 13 עד 14 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)]]. : (ב) בית המשפט רשאי להורות לנאמן לצרף לבקשתו דוח כספי של הנאמן, מאומת בתצהיר ומבוקר בידי רואה חשבון. : (ג) המשיבים לבקשת שכר טרחה המוגשת לבית המשפט לפי תקנה זו או לפי [[תקנה 106ד(ב)]] יהיו הממונה, היחיד, ועדת הנושים, אם מונתה, והנושים המובטחים. @ 106ו. התנגדות לבקשות שכר טרחה (תיקון: תשפ"ב) : (א) נושה או יחיד רשאים להגיש התנגדות לבקשת הנאמן לשכר טרחה לפי [[תקנות 106ד]] [[ו-106ה]] לממונה או לבית המשפט, לפי העניין, בתוך 14 ימים מיום הגשת הבקשה. : (ב) הוגשה לממונה התנגדות לבקשת נאמן לפי [[תקנה 106ד]], יורה הממונה על העברת הדיון בבקשה ובהתנגדות לבית המשפט. : (ג) בית המשפט רשאי לדחות את ההתנגדות על הסף אם מצא כי ההתנגדות אינה מגלה עילה. == פרק ו': דוחות על הכנסות והוצאות == @ 107. הגדרה [[לפרק ו']] : [[בפרק זה]], "דוח על הכנסות והוצאות" - דוח תקופתי הכולל מידע בדבר הכנסותיו והוצאותיו של היחיד ובן זוגו, ילדיו הקטינים ומי שפרנסתם עליו. @ 108. הגשת דוחות : (א) היחיד יגיש במהלך הליכי חדלות הפירעון לממונה דוח על הכנסות והוצאות כשהוא חתום בחתימת היחיד, בצירוף אסמכתאות; דוח כאמור יהיה נתמך בהצהרה. : (ב) דוח על הכנסות והוצאות יוגש באופן מקוון, ואולם יחיד שאינו מיוצג רשאי להגיש דוח כאמור שלא באופן מקוון במשרדי הממונה במחוז שבו מתנהל ההליך במסירה אישית או בדואר רשום. @ 109. תדירות הגשת הדוחות : (א) בתקופה שממתן צו לפתיחת הליכים עד מתן צו לשיקום כלכלי, יגיש היחיד דוח על הכנסות והוצאות כאמור אחת לחודשיים, אלא אם כן הורה לו הממונה אחרת. : (ב) בתקופה שממתן הצו לשיקום כלכלי עד תום הליכי חדלות הפירעון, יגיש היחיד דוח על הכנסות והוצאות אחת לשישה חודשים, אלא אם כן הורה בית המשפט או הממונה אחרת. @ 109א. פרסום הודעה על ביטול צו לפתיחת הליכים (תיקון: תשפ"א) : תמו הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד בשל ביטול צו לפתיחת הליכים לפי [[+|סעיפים 183]] [[או 286 לחוק]], או הפטר לאלתר, או נתן הממונה אישור ליחיד על מתן הפטר, הממונה יפרסם על כך הודעה. == פרק ו'1: סמכות בירור בידי הנאמן (תיקון: תשפ"ב) == @ 109ב. הגדרה [[לפרק ו'1]] (תיקון: תשפ"ב) : [[בפרק זה]], "הודעת זימון" - כמשמעותה [[בסעיף 152 לחוק]]. @ 109ג. אופן הזימון לבירור, מקומו וניהולו (תיקון: תשפ"ב) : (א) הנאמן יזמן את היחיד לבירור לשם בדיקת מצבו הכלכלי במקום ובשעה שנקבעו בהודעת הזימון, ובלבד שהמקום יהיה סביר ונגיש בשים לב למחוז שבו מתנהל הליך חדלות הפירעון בעניינו של היחיד; הודעת הזימון תיערך לפי [[טופס 7א שבתוספת]]. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאי הנאמן לקיים בירור בהיוועדות חזותית לבקשת היחיד, או בהסכמת היחיד אם הוא מיוצג. : (ג) יחיד שהוזמן לבירור לפני הנאמן יתייצב לפניו כפי שיידרש; נאמן יסיים את הבירור ביום שבו החל, ככל האפשר, ואולם הנאמן רשאי לחזור ולזמן את היחיד אם ראה צורך מיוחד בכך, ועל היחיד להתייצב כאמור בהודעת הזימון. : (ד) הנאמן ימציא את הודעת הזימון ליחיד 21 ימים לפחות לפני מועד הבירור, אלא אם כן הסכים היחיד לקיצור התקופה או שהחליט הממונה כי יש הכרח בקיצורה; אם היחיד מיוצג - ימציא הנאמן את ההודעה בדואר אלקטרוני; אם היחיד בלתי מיוצג - ימציא הנאמן את ההודעה בדואר רשום עם אישור מסירה; והכול אלא אם כן הסכים היחיד להמצאה בדרך אחרת, ובלבד שיהיה תיעוד להמצאה. : (ה) סבר הנאמן כי מתקיימות נסיבות מיוחדות שבשלהן הבירור אינו דרוש, יגיש בקשה מנומקת לממונה שלא לערוך בירור ליחיד, והממונה יכריע בבקשה. @ 109ד. הבירור ותיעודו (תיקון: תשפ"ב) : (א) הנאמן יידע את היחיד בפתח הבירור עימו בכל הנוגע לזכויותיו וחובותיו בבירור ובתוצאות של העדר שיתוף פעולה בבירור, וכן יידע אותו בדבר אופן התיעוד של הבירור לפי תקנה זו. : (ב) הנאמן יתעד את הבירור בפרוטוקול שישקף את כל הנאמר והמתרחש בבירור. : (ג) בסיום הבירור, יקרא היחיד את הפרוטוקול או שהנאמן יקרא אותו באוזניו; הנאמן והיחיד יחתמו על הפרוטוקול; סירב היחיד לחתום על הפרוטוקול - תירשם סיבת סירובו. : (ד) עותק מהפרוטוקול בכתב יימסר ליחיד לפי [[סעיף 152(ג) לחוק]] וכן לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין. : (ה) הנאמן רשאי לתעד את הבירור בתיעוד מוקלט לאחר שיידע את היחיד על ההקלטה; תיעד הנאמן את הבירור בתיעוד מוקלט, יתעד את הבירור בפרוטוקול כאמור בתקנת משנה (ב), ונוסף על כך יערוך תמליל של התיעוד המוקלט או יעביר עותק של ההקלטה ליחיד. : (ו) ערך הנאמן תמליל בירור לפי תקנת משנה (ה), ימסור את התמליל ליחיד וכן לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, עד 30 ימים לאחר הבירור. : (ז) הפרוטוקול, ההקלטה והתמליל, לפי העניין, יישמרו במשרדי הנאמן. @ 109ה. תחולת ההוראות על בירור בידי הממונה (תיקון: תשפ"ב) : [[פרק זה]] יחול בשינויים המחויבים גם על בירור שעורך הממונה בעצמו לפי [[סעיף 152(א) לחוק]]. == פרק ז': הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד בעל חוב בסכום נמוך == @ 110. תחולת הוראות התקנות (תיקון: תשפ"ב-3) : (א) עם מתן צו לפתיחת הליכים לגבי יחיד בעל חובות בסכום נמוך, יחולו על הליכי חדלות הפירעון של היחיד, המתנהלים אצל רשם ההוצאה לפועל, ההוראות לפי תקנות אלה החלות על הליכי חדלות פירעון של יחיד המתנהלים לפי צו לפתיחת הליכים שנתן הממונה, בשינויים המחויבים ובשינויים הקבועים [[בפרק זה]]. : (ב) הסמכויות הנתונות לממונה לפי תקנות אלה לגבי הליכי חדלות פירעון של יחיד המתנהלים לפי צו לפתיחת הליכים שנתן הממונה יהיו נתונות לרשם ההוצאה לפועל לגבי הליכי חדלות פירעון של יחיד בעל חובות בסכום נמוך לפי [[פרק י"ב לחלק ג' לחוק]], המתנהלים אצל רשם ההוצאה לפועל, למעט הסמכויות הקבועות [[פרק ב חלק ג|בפרקים ב']], [[פרק ג חלק ג|ג']] [[פרק ה חלק ג|ו-ה' לחלק ג' לתקנות אלה]]. @ 111. הגשת בקשה ותשלום אגרה : (א) בקשה לצו לפתיחת הליכים ודוח על מצבו הכלכלי שמגיש יחיד יהיו ערוכים לפי [[טופס 5 שבתוספת]]; הטופס יאומת בתצהיר ויהיה חתום בחתימת היחיד; לבקשה כאמור יצורף כתב ויתור על סודיות ערוך לפי [[טופס 6 שבתוספת]]. : (ב) בקשת היחיד תוגש באופן מקוון; יחיד שאינו מיוצג רשאי להתייצב בלשכת ההוצאה לפועל שבה פועל מסלול חדלות פירעון ולהגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים שלא באופן מקוון; מנהל מערכת ההוצאה לפועל או מי שהסמיכו לצורך כך רשאי לאשר הגשת בקשה שלא בדרך של התייצבות אם מצא כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת, בנסיבות העניין. : (ג) הגיש היחיד לרשם ההוצאה לפועל הודעה על כך שאין ביכולתו לשלם את החוב הפסוק שרואים בה בקשה לצו לפתיחת הליכים כאמור [[בסעיף 187(א)(1) לחוק]], יגיש היחיד בקשה לצו לפתיחת הליכים לפי [[טופס 5 שבתוספת]] וישלם את האגרה המתאימה. @ 112. דרכי המצאה לרשם ההוצאה לפועל : (א) בקשה, דיווח של הנאמן, דוח של היחיד, הודעה, העתק של כתב בי-דין ומסמכים אחרים שיש להגיש לרשם ההוצאה לפועל לפי [[החוק]], לפי תקנות אלה או לפי הוראת הממונה יוגשו לרשם ההוצאה לפועל באמצעות מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), מי שאינו מיוצג רשאי להמציא מסמכים כאמור בלשכות ההוצאה לפועל במסירה אישית או בדואר רשום, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. @ 113. סמכות רשם הוצאה לפועל שלא למנות נאמן : לא מינה רשם ההוצאה לפועל נאמן, יחולו הוראות אלה: : (1) כל מסמך שיש להגישו לנאמן לרבות תביעות החוב או בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, יוגש לרשם באמצעות מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל; : (2) נושה שאינו מיוצג רשאי להגיש את תביעת החוב או את הבקשה להארכת מועד להגשת תביעות חוב, שלא באופן מקוון, בלשכת הוצאה לפועל. @ 114. קבלת מידע : קבלת מידע באופן מקוון בידי רשם ההוצאה לפועל מגוף הקבוע [[בטור א' לתוספת הראשונה לחוק]], יכול שתהיה באמצעות תקשורת בין מחשבים. @ 115. פרסום הודעה על מתן צו : מערכת ההוצאה לפועל תעביר הודעה על צו לפתיחת הליכים לבקשת יחיד, שנתן רשם ההוצאה לפועל, אל הממונה והממונה יפרסם אותה באתר האינטרנט של משרד המשפטים; בהודעה יצוינו הפרטים האמורים [[בתקנה 74]] ובמקום בית המשפט המוסמך לדון בצו, יצוין בהודעה כי הרואה את עצמו נפגע ממתן צו לפתיחת הליכים רשאי להגיש בקשה לביטול הצו לרשם ההוצאה לפועל. @ 116. העתק מהצו : (א) על אף האמור [[בתקנה 75]], ניתן צו לפתיחת הליכים לבקשת יחיד, תשלח מערכת ההוצאה לפועל, בדואר, בסמוך ככל האפשר לאחר מתן הצו, העתק מהצו ליחיד ולנושים שפרטי זהותם ידועים לה; הנאמן יוודא את קבלת ההעתק בדרך של וידוא טלפוני או באמצעות דואר אלקטרוני; מסירת הצו לנושים שהם זוכים מיוצגים בהוצאה לפועל המחוברים למערכת ההוצאה לפועל בתקשורת מחשבים תהיה בתקשורת בין מחשבים ותחול [[תקנה 24 לתקנות ההוצאה לפועל]]; יהיה ניתן להמציא צו לפתיחת הליכים בתקשורת בין מחשבים גם לנושה שביקש שהצווים יומצאו לו בתקשורת בין מחשבים, אם אישר זאת מנהל מערכת ההוצאה לפועל לגבי אותו נושה. : (ב) היחיד ימציא את העתק הצו לנושים שפרטי זהותם אינם ידועים למערכת ההוצאה לפועל בדואר רשום עם אישור מסירה. : (ג) בתקנה זו, "נושים שפרטי זהותם ידועים למערכת ההוצאה לפועל" - נושים שלגביהם מסר היחיד שם מלא, כתובת ואחד מאלה: כתובת דואר אלקטרוני או מספר טלפון נייד; או נושים שפרטיהם מצויים במערכת ההוצאה לפועל. @ 117. בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים : על הגשת בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים לרשם ההוצאה לפועל יחולו [[תקנות 76]] [[ו-77]] בשינויים המחויבים. @ 118. חלוקת נכסי קופת הנשייה (תיקון: תשע"ט) : על חלוקת תשלומים מתוך נכסי קופת הנשייה יחולו הוראות [[תקנה 136]], והחלוקה תבוצע באמצעות מערכת ההוצאה לפועל. @ 119. צירוף צד להליך : רשם ההוצאה לפועל רשאי, לבקשתו של כל אדם, לצרפו כצד להליך חדלות פירעון של יחיד המתנהל לפניו, אם נראה לו כי קיים חשש שאותו אדם עלול להיפגע מההחלטה שתתקבל באותו הליך או אם נראה לו כי צירופו נדרש לשם ייעול ההליכים, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים, להורות על צירופו של אדם כאמור מיוזמתו. @ 119א. קביעת שכר טרחה בידי רשם ההוצאה לפועל (תיקון: תשפ"ב) : על קביעת שכר לנאמן יחולו הוראות [[סימן ה' לפרק ה']] בשינויים המחויבים; בקשות שיש להגיש לבית המשפט או לממונה לפי [[סימן זה]], יוגשו לרשם ההוצאה לפועל. = חלק ד': הנשייה = == פרק א': תביעות חוב == === סימן א': הגשת תביעת חוב === @ 120. הגשת תביעת חוב ובקשה להארכת מועד : נושה המבקש להגיש לנאמן תביעת חוב או בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, יגישה לנאמן באמצעות מערכת הממונט או מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל, לפי העניין; נושה שאינו מיוצג רשאי להגיש תביעת חוב שלא באופן מקוון, במשרדי הממונה במחוז שבו מתנהל ההליך, או בלשכת ההוצאה לפועל, לפי העניין, במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. @ 121. תביעת חוב : (א) תביעת החוב תיערך בטופס שנוסחו יופיע באתר האינטרנט של הממונה והיא תכלול את הפרטים האלה: :: (1) העובדות שיש בהן כדי לבסס את החוב הנתבע ומועד הפירעון; :: (2) מידע בדבר רכיבי החוב, רכיבי ההצמדה והריבית עד מועד מתן הצו לפתיחת הליכים, וכן רכיבי הריבית הנוספת; :: (3) אם החוב חוב מובטח - גובה החוב המובטח, פרטים לגבי מהות הנכס המשועבד, תאריך מתן הבטוחה ורישומה, ולגבי חוב המובטח בשעבוד קבוע - אומדן שווי הבטוחה, ככל האפשר; :: (4) מידע בדבר כל סכום שהועבר לנושה על חשבון החוב ומועדי תשלומו; :: (5) מידע בדבר זכות הקיזוז של הנושה, אם ישנה, בצירוף העתק מהודעת הקיזוז שהוגשה; :: (6) מידע בדבר מעמד החוב - חוב בדין קדימה, חוב כללי או חוב דחוי; :: (7) מידע בדבר ערבים לחוב או חייבים יחד עם החייב בחוב העבר; :: (8) פרטי הנושה ומספר חשבון בנק לתשלום. : (ב) נושה מובטח רשאי להודיע בתביעת החוב על כוונתו לממש את הנכס המשועבד לטובתו. : (ג) הנושה או אדם שהוא הרשה לכך יאמתו את העובדות המבססות את תביעת החוב בתצהיר. : (ד) הנושה יצרף אסמכתאות שיש בהן כדי לבסס את החוב הנתבע. : (ה) לתביעת החוב יצורף אישור על תשלום אגרה או אישור על זכאות לפטור מאגרה. @ 122. בקשה להארכת מועד להגשת תביעות חוב : (א) בקשת נושה להארכת מועד להגשת תביעת חוב תוגש בטופס שנוסחו יופיע באתר האינטרנט של הממונה ותאומת בתצהיר; הבקשה תכלול את תביעת החוב ויפורטו בה הנסיבות שבשלהן הנושה לא היה יכול להגיש את תביעת החוב במועד. : (ב) החלטת הנאמן בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב תומצא לנושה שהגיש את הבקשה וליחיד במועד סמוך ככל האפשר למועד החלטתו. : (ג) החליט הנאמן לדחות את הבקשה להארכת מועד, רשאי הנושה לערער לבית המשפט על ההחלטה בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לנושה. @ 123. בקשה להשלמת פרטים : ביקש הנאמן מנושה להשלים פרטים הנוגעים לתביעת החוב לפי [[סעיף 210(א) לחוק]], יורה על המועד להשלמת הפרטים, והנושה יגיש את הפרטים הנוספים בתביעת חוב מתוקנת. @ 124. הוצאות התביעה : (א) נושה יישא בהוצאות הכרוכות בהגשת תביעתו ובהוכחתה, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת בשל נסיבות מיוחדות. : (ב) הוצאות שהוציא הנאמן לצורך שומת חוב שאינו קצוב, לפי [[סעיף 213 לחוק]], ייפרעו מתוך נכסי קופת הנשייה, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. @ 125. הודעה על קבלת תשלום על חשבון החוב : הועבר סכום לנושה על חשבון החוב לאחר מועד הגשת תביעת החוב, יודיע הנושה לנאמן על הסכום, מקורו ומועד תשלומו, בתוך 15 ימים. === סימן ב': תביעת חוב של נושה מובטח === @ 126. נושה מובטח שוויתר על בטוחה : נושה מובטח שהודיע לנאמן על כך שוויתר על הבטוחה לטובת כלל הנושים רשאי לתבוע את חובו כחוב שאינו חוב מובטח. @ 127. זכותו של נושה מובטח שבטוחתו לא מומשה לחלוקה על בסיס אומדן שווי : נושה מובטח שלא ויתר על בטוחתו ובטוחתו לא מומשה זכאי לקבל את חלקו היחסי בכל חלוקת ביניים בעד חלקו העולה על אומדן השווי שהגיש, לאחר שתביעת החוב שלו אושרה בידי הנאמן. @ 128. הודעה על מימוש הנכס : מומש הנכס בידי נושה מובטח לפי [[+|סעיפים 248(א)(2), (ב)]] [[או 249 לחוק]], יודיע הנושה המובטח לנאמן על יתרת החוב בתוך 15 ימים ממועד המימוש; להודעה יצרף הנושה פירוט על אופן המימוש. === סימן ג': טיפול הנאמן בתביעות חוב === @ 129. ההכרעה בתביעת חוב : (א) טרם ההכרעה בתביעה, יפנה הנאמן לקבל את עמדתו של היחיד לגבי תביעת החוב. : (ב) הנאמן יכריע בתביעת חוב בתוך 90 ימים מיום שהוגשה לו, ולא יאוחר מ-30 ימים מתום התקופה להגשת תביעות חוב. : (ג) הכריע הנאמן בתביעת חוב, ימציא את החלטתו ואת נימוקיו ליחיד ולנושה שהגיש את תביעת החוב במועד סמוך ככל האפשר למועד הכרעתו. : (ד) הממונה או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, רשאי, לבקשת הנאמן, להאריך את המועד האמור בתקנה משנה (ב). @ 130. החלטת נאמן בבקשה לתיקון טעות בתביעת חוב או לעיון חוזר בה : (א) נאמן רשאי, מיוזמתו או לבקשת מי שנפגע מהכרעתו בתביעת חוב, לבטל תביעת חוב שאושרה או להפחית את סכומה, אם נפלה בה טעות או התגלו עובדות חדשות המצדיקות זאת. : (ב) מי [[שסעיף 215 לחוק]] חל עליו, רשאי להגיש לנאמן בקשה לתיקון הטעות בתביעת החוב או לעיון חוזר בה, כאמור בתקנה משנה (א) בתוך 30 ימים מהמועד שנודע לו על הכרעת הנאמן. : (ג) בקשה שהוגשה כאמור בתקנת משנה (ב), תומצא ליחיד, אם הבקשה לא הוגשה על ידו ולנושה שהגיש את תביעת החוב, מיד עם הגשתה. : (ד) מצא הנאמן כי קיימת עילה לבטל את תביעת החוב שאושרה או להפחית את סכומה, יודיע על כך לנושה שהגיש את תביעת החוב וליחיד וייתן להם הזדמנות להביע את עמדתם בטרם יקבל את החלטתו. : (ה) דחה הנאמן את הבקשה לתיקון טעות או לעיון חוזר, רשאי המבקש כאמור בתקנת משנה (ב) להגיש ערעור לבית המשפט בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לו הכרעת הנאמן. @ 131. ערעור על הכרעה בתביעת חוב : (א) נושה שרואה את עצמו נפגע מהכרעת הנאמן בתביעת חוב שהגיש, למעט החלטה בבקשה להארכת מועד כאמור [[בתקנה 122]], רשאי להגיש ערעור על ההכרעה לבית המשפט בתוך 45 ימים מהמצאת ההכרעה לידיו. : (ב) ערעור שהוגש כאמור בתקנת משנה (א), יומצא לממונה, לנאמן וליחיד בסמוך ככל האפשר להגשתו לבית המשפט. : (ג) הנאמן יגיש לבית המשפט את תביעת החוב ואת נימוקי החלטתו נושא הערעור בתוך 15 ימים מיום שהומצא לו העתק מכתב הערעור. @ 132. בקשת נאמן לבטל או להפחית סכום של תביעת חוב שאושרה : בית המשפט רשאי, לבקשת הנאמן, לבטל תביעת חוב שאושרה או לשנות את סכומה, אם מצא שהתביעה אושרה שלא כיאות או שיש לשנות את סכומה; הנאמן יודיע לנושה שהגיש את תביעת החוב וליחיד על הגשת הבקשה לבית המשפט בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. === סימן ד': הוראות מיוחדות לתביעות חוב של עובדים ולתביעות גמלה (תיקון: תשפ"ז) === @ 133. הגשת תביעת חוב של עובד (תיקון: תשפ"ז) : (א) על אף האמור [[בתקנות 120]] [[ו-121]], תביעת חוב של עובד בשל חוב שכר עבודה כמשמעותו [[בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958]], ובשל פיצויי פיטורין לפי [[חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963]], וכן תביעה של קופת גמל כהגדרתה [[בסעיף 180 לחוק הביטוח הלאומי]], תוגש בטופס מקוון שלפיו מגישים בקשה לגמלה לפי [[פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי]]; [[https://www.btl.gov.il/benefits/Bankruptcy_or_%20Corporate_Liquidation/Pages/Tvia%20Pashar.aspx | הטופס האמור יופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי]]; על בקשה כאמור יחולו רק ההוראות החלות על הטופס האמור. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), עובד שאינו מיוצג רשאי להגיש לידי הנאמן תביעת חוב שלא באופן מקוון, במשרדי הממונה או בלשכת הוצאה לפועל. @ 133א. תובענה בעניין גמלה לפי [[פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי]] (תיקון: תשפ"ז) : (א) תובענה בעניין החלטת המוסד לביטוח לאומי לפי [[פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי]] תוגש לבית המשפט בתוך 60 ימים מיום שנמסרה ההחלטה למגיש התובענה. : (ב) תובענה כאמור בתקנת משנה (א) תוגש כבקשה במסגרת הליך חדלות הפירעון של מעסיקו של העובד שהתובענה נוגעת לזכויותיו; המשיבים לתובענה יהיו המוסד לביטוח לאומי, הממונה, הנאמן, המעסיק אם הוא יחיד, ואם התובענה הוגשה על ידי קופת גמל כהגדרתה [[בסעיף 180 לחוק הביטוח הלאומי]] - גם העובד. @ 134. העברת מסמכים למוסד לביטוח לאומי : לבקשת המוסד לביטוח לאומי, ימסור הנאמן מידע של חייב שהוא מעסיק, המצוי בידיו, ויש בו כדי לסייע לביטוח הלאומי בהכרעה בתביעת העובד לגמלה; בתקנה זו, "מעסיק" - מעביד או מעסיק כהגדרתם [[בחוק הביטוח הלאומי]]. === סימן ה': הודעה על זכות קיזוז (תיקון: תשפ"א) === @ 134א. הודעה על זכות קיזוז (תיקון: תשפ"א) : (א) הודעת קיזוז לפי [[סעיף 256 לחוק]] תיערך בטופס שנוסחו יופיע באתר האינטרנט של הממונה, והיא תכלול את הפרטים האלה: :: (1) העובדות שיש בהן כדי לבסס את זכות הקיזוז לפי [[סעיף 255 לחוק]]; :: (2) מידע בדבר רכיבי החוב שהחייב חב לנושה ומועד יצירתם; :: (3) מידע בדבר רכיבי החוב שהנושה חב לחייב ומועד יצירתם. : (ב) הנושה או אדם שהוא הרשה לכך יאמתו את העובדות המבססות את הודעת הקיזוז בתצהיר. : (ג) הנושה יצרף אסמכתאות שיש בהן כדי לבסס את החוב ואת זכות הקיזוז. : (ד) הודעת קיזוז תוגש כדרך שמגישים תביעת חוב. === סימן ו': אומדן שווי (תיקון: תשפ"ב) === @ 134ב. תיקון אומדן שווי לבקשת נושה מובטח (תיקון: תשפ"ב) : (א) נושה מובטח רשאי, בהסכמת הנאמן או לפי הוראת בית המשפט או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, לתקן אומדן שווי של נכס משועבד שהגיש לפי [[סעיף 210(ד) לחוק]] אם הוכיח שאומדן השווי יסודו בטעות שבתום לב או ששוויו של הנכס השתנה מאז עריכת אומדן השווי; ובלבד שתיקון כאמור ייעשה טרם שהגיש הנושה או הנאמן הודעה על כוונה לממש את הנכס. : (ב) תוקן אומדן שווי לפי תקנה זו, יודיע על כך הנאמן לחייב. : (ג) תוקן אומדן שווי לפי תקנה זו, יתקן הנושה המובטח את תביעת החוב שבה נכלל אומדן השווי בהתאם. @ 134ג. תוצאות תיקון אומדן שווי (תיקון: תשפ"ב) : (א) תוקנה תביעת חוב לפי [[תקנה 134ב]] לאחר שהנושה המובטח השתתף בחלוקה כמשמעותה [[בסעיף 238 לחוק]], יחזיר הנושה לנאמן את הסכום העודף או ישלם הנאמן לנושה את ההפרש, לפי העניין. : (ב) אין בתיקון אומדן השווי כדי לעכב או למנוע חלוקה שההודעה עליה פורסמה לפני תאריך תיקון תביעת החוב כאמור. @ 134ד. הגשת אומדן שווי לראשונה (תיקון: תשפ"ב) : נושה מובטח רשאי להגיש אומדן שווי של נכס משועבד אחרי הגשת תביעת החוב בהתאם [[לסעיף 210(ד) לחוק]], אם הוכיח, להנחת דעתו של הנאמן, שלא היה ניתן באופן סביר להגיש את האומדן במועד הגשת תביעת החוב. == פרק א'1: מימוש נכסי קופת הנשייה (תיקון: תשפ"ב) == === סימן א': בקשה למימוש בטוחה (תיקון: תשפ"ב) === @ 134ה. בקשת נושה למימוש נכס משועבד, לגיבוש שעבוד צף או לקבלת חזקה בנכס הכפוף לשיור בעלות (תיקון: תשפ"ב) : (א) בקשת נושה מובטח למימוש נכס משועבד בשעבוד קבוע או לגיבוש שעבוד צף לפי [[סעיף 245(ב) לחוק]], או בקשת נושה בעל נכס הכפוף לשיור בעלות לקבלת חזקה בנכס לפי [[סעיף 252 לחוק]] (להלן [[בסימן זה]] - בקשה למימוש בטוחה), תוגש לבית המשפט בצירוף תביעת החוב שהוגשה לנאמן; העובדות המפורטות בבקשה ובמסמכים המצורפים לה יאומתו בתצהיר. : (ב) המבקש ימציא העתק מהבקשה לנאמן ולממונה, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד - גם ליחיד. @ 134ו. תגובה לבקשה למימוש בטוחה (תיקון: תשפ"ב) : המנויים [[בתקנה 134ה(ב)]] רשאים להגיש לבית המשפט את תגובתם לבקשה למימוש בטוחה בצירוף אסמכתאות מתאימות; העתק מהתגובה יומצא למבקש, לנאמן ולממונה, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד - גם ליחיד. @ 134ז. החלטת בית המשפט והתנגדויות (תיקון: תשפ"ב) : (א) החלטת בית המשפט בבקשה למימוש בטוחה תינתן בהקדם האפשרי בשימת לב לסוג הבטוחה ולשאר נסיבות העניין. : (ב) המבקש ימציא בלא דיחוי את החלטת בית המשפט המאשרת את הבקשה לנאמן, לממונה ולנושים המהותיים, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד - גם ליחיד. : (ג) מי שנפגע מהחלטת בית המשפט המאשרת בקשה למימוש בטוחה, למעט מי שהיה רשאי להגיש את תגובתו לפי [[תקנה 134ו]], רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל את ההחלטה בתוך שבוע מיום שהומצאה לו ההחלטה. === סימן ב': מימוש הבטוחה (תיקון: תשפ"ב) === @ 134ח. מימוש בידי נושה מובטח (תיקון: תשפ"ב) : (א) מומש נכס בידי נושה מובטח לפי [[סעיף 248 לחוק]], יודיע הנושה המובטח לנאמן ולממונה, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד - גם ליחיד, בדבר המימוש בתוך 5 ימים ממועד המימוש. : (ב) ההודעה תכלול את פירוט התמורה ממימוש הנכס המשועבד לפי [[סעיף 250 לחוק]], את פירוט הוצאות המימוש, וכן את ההפרש שנותר לאחר מימוש הנכס או סכום החוב שנותר אחרי פירעון החוב המובטח ממימוש הנכס המשועבד, לפי העניין; להודעה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה, והעובדות המפורטות בה יאומתו בתצהיר. : (ג) נותר לזכות הנושה חוב לאחר מימוש הנכס המשועבד, יראו את הודעת הנושה כתביעת חוב מתוקנת בשל יתרת החוב. : (ד) נותרה תמורה ממימוש הנכס מעבר לסכום החוב המובטח, יעביר הנושה המובטח את התמורה האמורה לנאמן בתוך 5 ימים ממועד המימוש. @ 134ט. מימוש בידי הנאמן (תיקון: תשפ"ב) : (א) מימש הנאמן נכס לפי [[סעיף 248 לחוק]], יודיע הנאמן לבית המשפט ולממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, ולנושה המובטח, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד - גם ליחיד, בדבר המימוש בתוך 5 ימים ממועד המימוש. : (ב) ההודעה תכלול את פירוט התמורה ממימוש הנכס המשועבד לפי [[סעיף 250 לחוק]] וכן את פירוט ההפרש שנותר לאחר מימוש הנכס או סכום החוב שנותר אחרי פירעון החוב המובטח ממימוש הנכס המשועבד, לפי העניין. : (ג) נותר לזכות הנושה חוב לאחר מימוש הנכס המשועבד, יראו את תביעת החוב שהגיש הנושה כתביעת חוב מתוקנת בשל יתרת החוב. == פרק ב': חלוקת נכסי קופת הנשייה == @ 135. פרסום הודעה על חלוקות : הנאמן ימציא לממונה הודעה על כוונתו לבצע חלוקה 30 ימים לפני כל חלוקת ביניים ולפני חלוקה סופית, והממונה יפרסם על כך הודעה. @ 136. אופן ביצוע החלוקות (תיקון: [הודעות]) : (א) תשלומים מתוך נכסי קופת הנשייה יבוצעו באמצעות הממונה לפי בקשת הנאמן. : (ב) הממונה רשאי להורות על ביצוע חלוקות באמצעות הנאמן; הורה הממונה כאמור, יורה לנאמן על אופן פתיחת חשבון נאמנות וניהולו לשם כך והפקדת כספים בו. : (ג) אם גובה התשלום לנושה נמוך מ-30 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022; בשנת 2026, 33 ש"ח))) ולא העביר הנושה מספר חשבון בנק עדכני, רשאי הממונה שלא לכלול אותו בחלוקה. = חלק ד'1: מעמד הנושים וזכויותיהם (תיקון: תשפ"א) = == פרק א': ועדת הנושים (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) == === סימן א': חברות בוועדת הנושים והקמתה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) === @ 136א. מספר חברי הוועדה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) : מספר החברים בוועדת נושים כמשמעותה [[בסעיף 263 לחוק]] ([[בפרק זה]] - הוועדה) לא יפחת משלושה ולא יעלה על חמישה, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. @ 136ב. חברות בוועדה (תיקון: תשפ"א) : נושה או מי מטעמו יכול לכהן בוועדה אם התקיימו בו כל אלה: : (1) הנאמן אישר את תביעת החוב שלו; : (2) נשייתו אינה מובטחת. @ 136ג. הקמת הוועדה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) : (א) החליטה אסיפת הנושים על הרכב הוועדה, תוקם הוועדה אחרי שהנאמן אישר שהתקיימו התנאים [[בחוק]] ובתקנות אלה לצורך הקמתה ולאחר ששלח על כך הודעה לבית המשפט; הוועדה תבחר את יושב הראש מבין חבריה. : (ב) עם מינויו יחתום חבר הוועדה על כתב מינוי ובו יצהיר כי מתקיימים בו התנאים המפורטים [[בתקנה 136ב]], שאינו נמצא בניגוד עניינים וכי הוא מתחייב לשמור על סודיות המידע שיגיע לידיו מתוקף תפקידו. @ 136ד. פגם במינוי (תיקון: תשפ"א) : פגם או שיבוש במינויו של חבר ועדה לא יגרע מתוקפו של מעשה שעשה בתום לב במסגרת תפקידו. @ 136ה. פקיעת חברות בוועדה (תיקון: תשפ"א) : חברותו של אדם בוועדה תסתיים באחת מאלה: : (1) הוא התפטר או שכהונתו הופסקה כאמור [[בתקנה 136ז]]; : (2) הוא נעדר ברציפות משלוש ישיבות של הוועדה; : (3) הוא חדל להיות נושה או שהחליט הנאמן לדחות את תביעת החוב שלו. @ 136ו. התפטרות חבר בוועדה (תיקון: תשפ"א) : חבר ועדה רשאי להתפטר במסירת הודעה ליושב ראש הוועדה; ההתפטרות תיכנס לתוקף במועד מסירת ההודעה, אלא אם כן צוין בהודעה מועד מאוחר יותר. @ 136ז. הפסקת כהונה של חבר ועדה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) : אסיפת הנושים רשאית בכל עת להפסיק את כהונתו של חבר בוועדה. @ 136ח. פינוי מקום של חברי הוועדה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) : התפנה מקום בוועדה, יפנה יושב ראש הוועדה לנאמן בבקשה לכנס את אסיפת הנושים לשם מילוי המקום. @ 136ט. כינוס הוועדה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) : הוועדה תתכנס לבקשת אחד מאלה: יושב הראש שלה, הנאמן, אסיפת הנושים או שני חברי הוועדה. == פרק ב': אסיפות נושים (תיקון: תשפ"ב) == === סימן א': זימון אסיפת נושים (תיקון: תשפ"ב) === @ 136י. משלוח ההודעה (תיקון: תשפ"ב) : (א) הנאמן ימציא הודעה על כינוס אסיפת נושים ליחיד ולנושים שמתקיימים בהם התנאים [[שבתקנה 136יא]], 21 ימים לפחות לפני מועד קיום האסיפה, ויצרף אליה את המסמכים האלה: :: (1) נוסח ייפוי כוח להצבעה באמצעות שלוח; :: (2) נוסח כתב הצבעה; :: (3) כל מידע או מסמך אחר שהורה לו בית המשפט או הממונה. : (ב) הממונה רשאי, לבקשת הנאמן, להורות על שינוי המועדים להמצאת ההודעה. : (ג) חוקיות אסיפת הנושים לא תיפגע בשל כך בלבד שהודעה כאמור לא התקבלה. @ 136יא. נמעני ההודעה (תיקון: תשפ"ב) : הנאמן ישלח הודעה כאמור [[בתקנה 136י]] לנושים האלה: : (1) טרם חלף המועד להגשת תביעות חוב לפי [[סעיף 210 לחוק]] - לנושה שהגיש תביעת חוב, או שמנוי בבקשת החייב לצו לפתיחת הליכים; : (2) חלף המועד להגשת תביעות חוב לפי [[סעיף 210 לחוק]] - לנושה שהגיש תביעת חוב. @ 136יב. פרטי ההודעה (תיקון: תשפ"ב) : ההודעה על אסיפת נושים שישלח הנאמן לפי [[תקנה 136י]] תכלול את הפרטים האלה: :: (1) התאריך, השעה והמקום של האסיפה; :: (2) המטרה שלשמה מתכנסת האסיפה והנושאים שעל סדר יומה; :: (3) לדרישת מי מתכנסת האסיפה; :: (4) מידע בדבר זכותו של נושה שהגיש תביעת חוב להשתתף באסיפה; :: (5) המועד הקובע להגשת תביעת חוב לצורך קביעת הזכאות להשתתף בהצבעה; :: (6) הרוב הקבוע [[בחוק]] להכרעה בנוגע להחלטות שעל סדר יומה של האסיפה; :: (7) המען לשליחת כתבי הצבעה, ובכלל זה כתובת דואר אלקטרוני. === סימן ב': זכות הצבעה של נושים שאינם מובטחים (תיקון: תשפ"ב) === @ 136יג. מועד הזכאות להגשת תביעות חוב לצורך הצבעה (תיקון: תשפ"ב) : זכאי להצביע באסיפת נושים נושה שהגיש תביעת חוב לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד האסיפה; כמו כן רשאי להצביע מי שהנאמן אישר לו להגיש את תביעת החוב שלו לאחר המועד האמור אם מצא כי מוצדק לאפשר את הגשתה לצורך ההצבעה. @ 136יד. בחינת תביעת חוב לצורך הצבעה (תיקון: תשפ"ב) : (א) ראה הנאמן כי אין ביכולתו לבחון תביעת חוב כאמור [[בסעיף 262(ב) לחוק]] עד מועד קיום אסיפת הנושים, רשאי הנאמן - :: (1) לדחות את אסיפת הנושים למועד מאוחר יותר שיאפשר לו לבחון את התביעה כאמור, ובלבד שהאסיפה הנדחית תתקיים לא יאוחר מעשרה ימים מהמועד המקורי לקיום האסיפה; :: (2) לסמן את התביעה כתביעה על תנאי ולהתיר לאותו נושה להצביע באסיפת הנושים בכפוף להחלטתו של הנאמן בדבר זכות ההצבעה. : (ב) הוגשה תביעת חוב בשל חוב מותנה או בלתי קצוב, יחליט הנאמן מהם הסיכויים לדעתו לקיומו של התנאי או יחליט מהו שווי החוב, לפי העניין, ואולם זכות ההצבעה של נושה שהגיש תביעת חוב לפי [[סעיף 211(ד) לחוק]] תהיה לפי הערך שבו הוגשה; החליט הנאמן כי חוב בלתי קצוב אינו ניתן לאומדן הוגן, או כי לא ניתן להכריע בדבר סיכויי התקיימותו של תנאי בחוב מותנה, יפנה לבית המשפט ויצרף את הנושה כמשיב ובית המשפט יכריע בדבר זכותו של הנושה להצביע באסיפת הנושים ובדבר כוח הצבעתו, ורשאי בית המשפט להורות על דחיית מועד האסיפה. @ 136טו. המצאת החלטת הנאמן בקשר לזכות הצבעה של נושה (תיקון: תשפ"ב) : החליט הנאמן כי לנושה זכות הצבעה השונה מערך תביעת החוב שהגיש, ימציא לנושה הודעה על כך במועד הסמוך ככל האפשר למועד קבלת ההחלטה ולא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד אסיפת הנושים. @ 136טז. פניית נושה לבית המשפט בעניין החלטת הנאמן (תיקון: תשפ"ב) : (א) נושה רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל או לשנות את החלטת הנאמן בקשר לזכותו להצביע באסיפת נושים; הבקשה תוגש בתוך 15 ימים מיום שהומצאה ההחלטה לנושה. : (ב) פנייה לבית המשפט לפי תקנה זו לא תדחה את מועד קיום אסיפת הנושים, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. : (ג) שינה בית המשפט את החלטת הנאמן, רשאי בית המשפט להורות על קיומה של אסיפת נושים נוספת או לתת כל צו אחר כפי שיראה לנכון וצודק בנסיבות העניין. @ 136יז. אופן ההצבעה (תיקון: תשפ"ב) : נושה רשאי להשתתף ולהצביע באסיפת נושים בעצמו, באמצעות שלוח או באמצעות כתב הצבעה, ויחולו בעניין זה [[תקנות 59י עד 59יג]]. = חלק ה': הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי = == פרק א': המצאה == @ 137. הגדרה [[לחלק ה']] : [[בחלק זה]], "הודעה אלקטרונית" - הודעה בדבר קיומו של מסמך במערכת הממונט הכוללת קישור אליו שפתיחתו אפשרית באמצעות קוד הגישה למערכת הממונט שסיפק הממונה. @ 138. חובת המצאה לממונה : המגיש בקשה, כתב בי-דין או מסמך אחר לבית המשפט, ובכלל זה בקשה שהוגשה במעמד צד אחד, ימציא העתק ממנו לממונה בלא דיחוי. @ 139. דרכי המצאה מהנאמן לממונה : (א) בקשה, דוח, העתק של כתב בי-דין, הודעה או כל מסמך אחר שמגיש הנאמן לממונה לפי [[החוק]], לפי תקנות אלה או לפי הוראת הממונה, ימציא הנאמן בהמצאה אלקטרונית באמצעות אתר הנאמנים. : (ב) הממונה רשאי להורות לנאמן להמציא לו את המסמכים האמורים בתקנת משנה (א), גם במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה או בדרך אחרת שהורה עליה הממונה. @ 140. דרכי המצאה מהממונה לנאמן : החלטה, הודעה, דרישה או כל מסמך אחר שלפי [[החוק]] או לפי תקנות אלה שולח הממונה לנאמן, ישלח אותה הממונה בהמצאה אלקטרונית באמצעות אתר הנאמנים. @ 141. המצאה לנמען (תיקון: תשפ"א-3) : (א) הודעה, דרישה, החלטה, צו או כל מסמך אחר שהממונה או הנאמן נדרשים להמציא לפי [[החוק]] לנמען, יכול שיומצאו בהמצאה אלקטרונית באמצעות הודעה אלקטרונית שתישלח באמצעות מערכת הממונט, ובלבד שהממונה יידע את מגיש הבקשה ששימוש במערכת הממונט מאפשר המצאה אלקטרונית מהממונה וכל עוד הנמען לא הודיע שמסמכים לא יומצאו לו בדרך זו; בתקנת משנה זו, "נמען" - כל מי שהגיש מסמך באמצעות מערכת הממונט. : (ב) המצאה אלקטרונית תהיה לכתובת הדואר האלקטרוני של מבקש כפי שציין במסמך שהגיש באמצעות המערכת המקוונת. : (ג) המצאת מסמכים מהממונה בדרך שאינה אלקטרונית תהיה בדרך הקבועה [[בפרק י"ט לתקנות סדר הדין האזרחי]], ואולם מסמך שניתן להמציא בדואר, יישלח בדואר שאינו רשום ובלא אישור מסירה והנאמן יוודא קבלתו, אלא אם כן נאמר אחרת בתקנות אלה. @ 142. שינוי מען : (א) יחיד, נושה שהגיש תביעת חוב וכל מי שהגיש בקשה לממונה, יודיעו לממונה על כל שינוי במענם למסירת מסמכים מיד לאחר שינוי המען. : (ב) מי שהגיש בקשה באמצעות מערכת הממונט יודיע לממונה בדבר שינוי של כתובת הדואר האלקטרוני או כל תקלה, פגיעה או שינוי ביכולתו לקבל הודעה. @ 143. המצאה בידי בעל עניין בהליכים : (א) בעל עניין בהליכי חדלות פירעון ימציא לממונה או לנאמן מסמך באמצעות מערכת הממונט, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), אם בעל העניין בהליכי חדלות פירעון אינו מיוצג, רשאי הוא להמציא מסמכים לממונה או לנאמן, באמצעות הממונה, בדואר רשום או במסירה אישית במשרדי הממונה. : (ג) העתק כתב בי-דין שיש להגישו לבית המשפט בעותק מודפס, יש להגיש לממונה נוסף על ההגשה המקוונת, גם בדרך שבה הוגש לבית המשפט. @ 144. חזקת המצאה : בהמצאה אלקטרונית באמצעות המערכת המקוונת יחולו הוראות אלה: : (1) מועד שליחתו של מסמך שנשלח בהמצאה אלקטרונית לפי התאריך והשעה שמופיעים בשעון הפנימי שבמערכת המחשוב של השולח, המכויל לפי כללים מקובלים, יהיה מועד ההמצאה; ואולם אם היה המועד אחרי השעה 17:00 בימים א' עד ה' בשבוע או ביום ו' או ביום מנוחה שנקבע בחיקוק, ייחשב המסמך האלקטרוני כאילו הומצא ביום החול שלאחריו; : (2) המצאה אלקטרונית כאמור בפסקה (1) לא תיחשב כהמצאה כדין במועד השליחה אם הגיש הנמען תצהיר בדבר אי-קבלתו או בדבר קבלתו במועד מאוחר יותר; : (3) עם קליטת מסמך שהוגש לממונה או לנאמן בהמצאה אלקטרונית, יומצא לשולח, באופן מקוון, אישור על הגשת המסמך, ובו יצוין מועד קליטת המסמך במערכת המחשוב של הממונה; לא קיבל השולח אישור כאמור, רשאי הוא לפנות, באופן שיורה הממונה בענייני המערכת המקוונת, בבקשה לקבלו. @ 145. המצאה בין בעלי עניין בהליכים המתנהלים אצל הממונה (תיקון: תשפ"א-3) : הודעה, דרישה, החלטה, בקשה, צו או כל מסמך אחר שעל הנאמן ועל בעלי העניין בהליכים המתנהלים אצל הממונה להמציא זה לזה, יומצאו בדרך הקבועה [[בפרק י"ט לתקנות סדר הדין האזרחי]] והסמכויות הנתונות לפי [[אותו פרק]] לבית המשפט או הרשם יהיו בידי הממונה, אלא אם כן נאמר אחרת בתקנות אלה. == פרק ב': הליכים בבית המשפט == @ 146. פנייה לבית המשפט למתן הוראות : בקשת הממונה למתן הוראות לבית המשפט יכול שתהיה בעל פה במהלך הדיון או בכתב, ובלא תצהיר זולת אם הורה בית המשפט אחרת, וניתן לצרף אליה דוח של הממונה; בית המשפט יקבל דוח כאמור כראיה לכאורה על תוכנו. @ 147. הממונה כצד להליכים : הממונה רשאי לנקוט עמדה בדיון בבית המשפט במסגרת הליכים לפי [[החוק]] במתן הודעה בכתב בלי להתייצב בעת הדיון, או בהתייצבות לדיון, אלא אם כן הורה בית המשפט באיזו דרך תוגש עמדתו. @ 148. הוצאות הממונה : בית המשפט רשאי להורות, לבקשת הממונה, כי הוצאות חריגות שהוציא הממונה במהלך הליכי חדלות הפירעון ישולמו לו מתוך נכסי קופת הנשייה כהוצאות הליך; לבקשה יצרף הממונה דוח המפרט את פעולותיו והוצאותיו. == פרק ג': בקרת חשבונות == @ 149. בקרת חשבונות : הממונה רשאי למנות רואה חשבון או מבקר חשבונות כדי לבקר את חשבונות הנאמן; מונה מבקר כאמור, ימציא לו הנאמן, לפי בקשת המבקר, את כל האסמכתאות והמסמכים הדרושים לביקורת הדוח. == פרק ד': בקשות המוגשות לממונה והטיפול בהן == @ 150. הגשת בקשות לממונה : (א) בקשה המוגשת לממונה תוגש בכתב, חתומה בחתימת המבקש או בא כוחו; לבקשה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה והעובדות המפורטות בה יאומתו בתצהיר. : (ב) הבקשה תפרט את המחוז ואת מספר התיק שבו מתנהלים ההליכים אצל הממונה, הערכאה השיפוטית ושם המחוז שבו מתנהל ההליך ואת מספר התיק בבית המשפט, את שם המבקש ואת מספר זהותו, שם עורך דינו של המבקש ומספר רישיונו אם הוא מיוצג, את המען ופרטי ההתקשרות של המבקש ועורך דינו, ואת המשיבים לבקשה, מענם ופרטי התקשרותם עמם, את פרטי הנאמן ואת נושא הבקשה לפי רשימה שיורה הממונה; בתקנת משנה זו, "פרטי התקשרות" - מספר טלפון, מספר פקסימיליה וכתובת דואר אלקטרוני, אם ישנה. : (ג) הממונה לא יקבל בקשה שאין מתקיימות בה דרישות תקנה זו. @ 151. בקשות הנאמן : (א) בקשה שמגיש הנאמן לממונה תוגש בכתב, חתומה בחתימתו או בחתימת בא כוחו; לבקשה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה; הבקשה תוגש בלא תצהיר, זולת אם הורה הממונה אחרת. : (ב) הבקשה תפרט את המחוז ואת מספר התיק שבו מתנהלים ההליכים אצל הממונה, הערכאה השיפוטית ושם המחוז שבו מתנהל ההליך ואת מספר התיק בבית המשפט, את שם הנאמן, מספר זהותו ומענו, שם עורך דינו של הנאמן, אם הוא מיוצג, ומספר רישיונו ומענו, ואת המשיבים לבקשה, מענם ופרטי התקשרותם עמם; בתקנת משנה זו, "פרטי התקשרות" - מספר טלפון, מספר פקסימיליה וכתובת דואר אלקטרוני. : (ג) הממונה לא יקבל בקשה שאין מתקיימות בה דרישות תקנה זו. : (ד) הממונה רשאי להחליט בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן במעמד הנאמן בלבד, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שהכרעה בבקשה בידיעת הצדדים תסכל את התכלית שלשמה הוגשה הבקשה או תגרום לצדדים להליך נזק חמור, ובלבד שהבקשה מוגשת בעניינים שלהלן: :: (1) תביעה או התגוננות בהליך משפטי בשם היחיד לפי [[סעיף 132(א)(1) לחוק]]; :: (2) פשרה עם נושה או חייב של היחיד בנוגע לגובה החוב ואופן תשלומו, שיש לה השפעה מהותית על נכסי קופת הנשייה לפי [[סעיף 132(א)(4) לחוק]]; :: (3) בקשה למתן הוראות שהוגשה בעניין אחר, מטעמים מיוחדים שיירשמו. @ 152. הוראות להגשת בקשה והדיון בה (תיקון: תשפ"א-3) : (א) (((נמחקה).)) : (ב) הוגשה בקשה לממונה והחליט הממונה שהיא מצריכה תשובה, או שנדרשת תשובה לפי [[החוק]], רשאי המשיב להשיב לה בתוך 14 ימים מיום שהומצאה לו או בתוך מועד אחר שעליו הורה הממונה. : (ג) לא הגיב המשיב במועד, יחליט הממונה בבקשה בלא תגובה. @ 153. טיפול הממונה בבקשות : הממונה יחליט בבקשות שהוגשו לו בתוך 30 ימים, ואם נדרשה תגובה, בתוך 30 ימים מיום שהתגובה הומצאה לממונה או מיום שחלף המועד להגשתה; בבקשה שעניינה הסרת הגבלה כאמור [[+|בסעיפים 143]] [[או 169 לחוק]] יחליט הממונה בתוך 14 ימים מיום שהוגשה לו, ואם נדרשה תגובה, בתוך 14 ימים מיום שהתגובה הומצאה לממונה או מיום שחלף המועד להגשתה. @ 154. פרסום החלטות הממונה : הממונה יפרסם לציבור החלטות שקיבל בהליכי חדלות פירעון לפי אמות מידה שעליהן יחליט; מנהל מערכת ההוצאה לפועל יפרסם לציבור החלטות שנתנו רשמי ההוצאה לפועל, בהליכי חדלות פירעון, לפי אמות מידה שעליהן יחליט; אמות מידה לפי תקנה זו יפורסמו לציבור באתר האינטרנט של מי שהחליט עליהן. @ 154א. הגבלה על העברת מידע מהממונה (תיקון: תשפ"א) : הממונה לא יעביר או יעמיד לעיון הציבור מידע לגבי הליכים לפי [[החוק]] לאחר שחלפו 3 שנים מתום ההליך. == פרק ה': פגרות בהליכי חדלות פירעון אצל הממונה == @ 155. תקופות פגרה : תקופת הפגרה בהליכי חדלות פירעון המתנהלים לפני הממונה, יהיו מדי שנה כדלהלן: : (1) פגרת סוכות - מיום י"ד בתשרי עד יום כ"ב בתשרי; : (2) פגרת הפסח - מיום י"ד בניסן עד יום כ"א בניסן; : (3) פגרת הקיץ - מיום 20 באוגוסט עד יום 5 בספטמבר. @ 156. דיון בימי הפגרה : בימי הפגרה ידון הממונה בעניינים מסוימים שהובאו לפניו, שאינם סובלים דיחוי. @ 157. סוגי עניינים שיידונו בפגרה : הממונה יורה על סוג עניינים המתנהלים לפניו שישמעו בתקופת הפגרה. @ 158. יום ו' כפגרה : במניין ימי תקופה שנקבעה בחיקוק, או שהורה עליה הממונה, יראו את יום ו' בשבוע כיום פגרה, אם הוא היום האחרון לפתיחת הליך או לביצועה של פעולה בהליך המתנהל לפני הממונה. = חלק ו': אחריות נושא משרה ובעל תפקיד בתאגיד הנמצא בחדלות פירעון = @ 159. בקשה להטלת אחריות : (א) בקשה של הממונה או של הנאמן מבית המשפט להורות כי דירקטור או מנהל כללי יישא באחריות לנזקים לפי [[סעיף 288 לחוק]], בקשה של הממונה או של הנאמן להורות לבעל תפקיד לפצות, לשלם או להשיב נכס לתאגיד כאמור [[בסעיף 289 לחוק]] ובקשה של הממונה או של הנאמן להטיל אחריות על נושא משרה בתאגיד לפי [[סעיף 290 לחוק]], תוגש בפירוט העובדות שעליהן מבוססת הבקשה. : (ב) בקשה של החייב או נושה של התאגיד להטיל אחריות על נאמן, מי שפעל מטעמו או כונס נכסים תלווה בתצהיר של המבקש לאימות העובדות הכלולות בה, ורשאי בית המשפט לדרוש מהממונה או מהנאמן להגיש לו דוח על העובדות הנוגעות לבקשה. : (ג) בקשה לפי תקנת משנה (א) או (ב) תומצא למשיב יחד עם הזמנה לדין, והמשיב רשאי להגיש תצהיר תשובה בתוך 30 ימים מיום שהומצאה לו הבקשה; בית המשפט רשאי להורות על הבאת ראיות נוספות לבקשה, אם יראה צורך בכך, לרבות השמעת עדים. = חלק ו'1: הסדר חוב שלא במסגרת צו לפתיחת הליכים (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2) = == פרק א': פרשנות והמצאה (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2) == === סימן א': כללי (((כותרת נמחקה))) (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב-2) __NOTOC__ === @ 159א. הגדרות (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2) : [[בחלק זה]] - :- "הסדר חוב" - כהגדרתו [[בסעיף 318 לחוק]]; :- "בקשה להסדר חוב" - בקשה להבאת הסדר חוב לאישור בעלי העניין בו לפי [[סעיף 321 לחוק]]. @ 159ב. המצאה ומען להמצאה (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב-2) : [[תקנות 11]], [[12]] [[ו-65 עד 67]] יחולו בהליכים לפי [[חלק זה]], בשינויים המחויבים. == פרק א'1: הגשת בקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"ב) == === סימן א': הגשת בקשה להסדר חוב לגבי תאגיד (תיקון: תשפ"ב) === @ 159ב1. הגשת בקשת תאגיד להסדר חוב (תיקון: תשפ"ב) : (א) תאגיד או חבר התאגיד המגיש בקשה להסדר חוב, יפרט בבקשה את הנסיבות שהובילו לצורך בהסדר החוב וכן יצרף לבקשה את כל אלה: :: (1) הפרטים והמסמכים המנויים [[בתקנות 13(1) עד (6)]] [[ו-14(4)]]; :: (2) ציון הפעולות הנדרשות לשם ביצוע הסדר החוב, ובכלל זה שינויים במבנה התאגיד, במבנה פעילותו העסקית, בחוב, בתחומי פעילות התאגיד ומבנה כוח האדם; :: (3) מקורות המימון לדרך המוצעת להמשך פעילותו העסקית של התאגיד במהלך תקופת ההסדר ועלות מימונה, בצירוף פרטיו המלאים של נותן המימון והערבויות, הבטוחות או ביטחונות אחרים הנדרשים למימון זה, אם נדרשים כאלה, וכן תזרים המזומנים הצפוי, היקף הייצור הצפוי ועלויותיו, היקף השיווק הצפוי ועלויותיו, רווח והפסד צפויים, שינויים ארגוניים צפויים ומועדיהם, ההערכות והנתונים שעליהם מתבססת המסקנה בדבר עדיפות ההסדר המוצע על פני המצב הקיים; והכול בציון המועד שאליו נוגעת ההערכה, המודל הכלכלי ששימש לה, ופירוט העובדות, ההנחות, החישובים והצפי שעליהם מבוססת ההערכה; :: (4) כלל ההסדר המוצע פטור מאחריות כמשמעותו [[בסעיף 82(ב)(5) לחוק]], יפורטו עילות התביעה שלגביהן ניתן הפטור והמועד שבו נוצרו; :: (5) הצעה בעניין סיווג נושים לאסיפות סוג, אם קיימת. : (ב) בבקשה לפי תקנת משנה (א) המבקש רשאי לציין את עמדתו לעניין הצורך במינוי מנהל הסדר. @ 159ב2. הגשת בקשה להסדר חוב בידי נושה של תאגיד (תיקון: תשפ"ב) : (א) נושה של תאגיד המגיש בקשה להסדר חוב, יפרט בבקשתו כי התקיימו לגביו התנאים להגשת בקשה לצו לפתיחת הליכים לפי [[סעיף 9 לחוק]] וכן יצרף לבקשתו את הפרטים או את המידע שלהלן: :: (1) נסח התאגיד; :: (2) הפרטים והמסמכים המנויים [[בתקנה 159ב1(2) עד (4)]]. : (ב) בבקשה לפי תקנת משנה (א) המבקש רשאי לציין את עמדתו לעניין הצורך במינוי מנהל הסדר. @ 159ב3. הוראת בית המשפט לגבי פרטים ומסמכים (תיקון: תשפ"ב) : בית המשפט רשאי, לבקשת תאגיד או נושה, להורות כי יוגשו מסמכים ויפורטו פרטים אחרים, נוסף על הפרטים המנויים [[בתקנות 159ב1]] [[ו-159ב2]], או להורות על הבאת הסדר החוב לאישור בעלי העניין בו אף על פי שלא פורטו חלק מהפרטים המנויים [[בתקנות 159ב1]] [[ו-159ב2]], הכול כפי שיורה. === סימן ב': המצאה ופרסום של בקשה להסדר חוב לגבי תאגיד (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב-2) === @ 159ג. המצאה לצורך פרסום (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2) : מגיש בקשה להסדר חוב לגבי תאגיד ימציא לממונה בלא דיחוי את העתק הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה, וכן הודעה על הגשת הבקשה ועל מועד הדיון בה לצורך פרסומה; הוחלט על דיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. @ 159ד. פרסום הודעה על הגשת בקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2) : (א) הממונה יפרסם הודעה על הגשת בקשה להסדר חוב באתר האינטרנט של משרד המשפטים. : (ב) הודעה בדבר הגשת בקשה להסדר חוב תכלול מידע בדבר שם התאגיד, מספר התאגיד וכתובתו, בית המשפט שאליו הוגשה הבקשה, תאריך הגשת הבקשה ותאריך הפרסום, מועד הדיון בבקשה אם הוחלט עליו, וכן פרטי מגיש הבקשה. @ 159ה. המצאה של בקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2) : אם מגיש הבקשה להסדר חוב הוא התאגיד או חבר התאגיד, ימציא לנושיו המהותיים של התאגיד את הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה ואת מועד הדיון בה בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית, בלא דיחוי; הוחלט על מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא התאגיד את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו; אם יש לתאגיד מעל 50 עובדים, ימציא התאגיד את הבקשה כאמור גם לוועד העובדים; הזמנה לדיון תיתלה במקום בולט במקום העבודה; המצאה כאמור בתקנה זו תיעשה גם לחברי התאגיד הרשומים במרשם שצורף לבקשה ואם התאגיד הוא תאגיד מדווח כהגדרתו [[בחוק החברות]], לבעלי מניותיו המהותיים בלבד. @ 159ו. המצאה של בקשת נושה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2) : אם מגיש הבקשה להסדר חוב הוא נושה, ימציא הנושה לתאגיד את הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה ואת מועד הדיון בה, בלא דיחוי, בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית; הוחלט על מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. @ 159ז. דרישת העתק מהבקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2) : המגיש בקשה להסדר חוב ימציא לכל בעל עניין, בלא דיחוי, עם קבלת דרישתו בכתב, העתק מהבקשה ואת כל המסמכים שצורפו לה. == פרק ב': הגשת תגובה והתנגדות לבקשה להסדר חוב לגבי תאגיד (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2) == @ 159ח. תגובת התאגיד לבקשה להסדר חוב ותשובת הנושה מגיש הבקשה (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב-2) : (א) תאגיד יגיש את תגובתו לבקשת הנושה או חבר התאגיד להסדר חוב בתוך 14 ימים לכל היותר מיום שבו הומצאה לו הבקשה. : (ב) הנושה או חבר התאגיד שהגיש את הבקשה להסדר חוב, יגיש את תשובתו לתגובת התאגיד בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאה לו תגובת התאגיד. : (ג) (((בוטלה).)) : (ד) הורה בית המשפט על דיון בבקשה להסדר חוב במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש התאגיד את תגובתו לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והנושה או חבר התאגיד יגיש את תשובתו לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ה) לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן, והעובדות המפורטות בהן יאומתו בתצהיר. : (ו) התאגיד והנושה או חבר התאגיד ימציאו העתק מהתגובה והתשובה למבקש או לתאגיד, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתן. @ 159ט. הגשת התנגדות לבקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2) : (א) אדם העלול להיפגע מהסדר החוב רשאי להגיש לבית המשפט התנגדות לבקשה להסדר החוב בכתב, ויפרט בה את נימוקי ההתנגדות; העובדות המפורטות בהתנגדות יפורטו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) ההתנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים ממועד פרסום ההודעה על הגשת הבקשה להסדר חוב. : (ג) מגיש ההתנגדות ימציא העתק מההתנגדות, למבקש ולתאגיד, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. : (ד) בית המשפט ידון בהתנגדויות לאחר אישור הסדר החוב בידי בעלי העניין בהסדר החוב אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. == פרק ג': אישור הסדר חוב לגבי תאגיד (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2) == @ 159ט1. הגשת תביעות חוב (תיקון: תשפ"ב) : (א) הורה בית המשפט על הבאת הסדר החוב לאישור בעלי העניין בו, יגישו הנושים תביעת חוב לשם קביעת כוח ההצבעה בתוך 60 ימים מיום פרסום ההודעה על החלטת בית המשפט, אלא אם כן הורה בית המשפט על מועד אחר. : (ב) מינה בית המשפט מנהל הסדר, יוגשו תביעות החוב למנהל ההסדר באמצעות הממונה ויחולו הוראות [[סימן א לפרק א חלק ד|סימנים א']] [[סימן ב לפרק א חלק ד|ו-ב' לפרק א' לחלק ד']] בשינויים המחויבים; על קביעת כוח ההצבעה תחול [[תקנה 59ו]] בשינויים המחויבים; לצורך בדיקת התביעות רשאי מנהל ההסדר לקבל מהחייב או מכל נושא משרה או בעל תפקיד אצל חייב שהוא תאגיד כל מסמך הדרוש לו לצורך בדיקתו. @ 159ט2. ניהול אסיפות סוג (תיקון: תשפ"ב) : על ניהול אסיפות סוג יחולו הוראות [[סימן ד' לפרק ז' לחלק ב']] בשינויים המחויבים ובשינויים אלה: במקום "נאמן" יבוא "מנהל הסדר"; לא מונה מנהל הסדר, ימנה בית המשפט יושב ראש לאסיפת הסוג. @ 159י. הדיון בבקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2) : בית המשפט לא יקיים דיון בבקשה להסדר החוב, אלא אם כן שוכנע כי הבקשה הומצאה ופורסמה כדין והוצג אישור הממונה בדבר קבלת העתק מהבקשה. @ 159יא. החלטה להביא את הסדר החוב לאישור הנושים (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2) : הורה בית המשפט על הבאת הסדר החוב לאישור בעלי העניין בו, רשאי הוא: : (1) להורות על מועד לכינוס אסיפות סוג לאישור הסדר החוב ועל אופן כינוס האסיפות, וכן על כינוס אסיפות של חברי התאגיד אם התקיימו נסיבות כאמור [[בסעיף 322 לחוק]]; : (2) להורות על מועד להבאת הסדר החוב שאישרו בעלי העניין בו לאישור בית המשפט. @ 159יב. אישור הסדר החוב בבית המשפט (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2) : (א) אושר הסדר החוב לפי הרוב הקבוע [[בסעיף 85 לחוק]], יגיש המבקש בקשה לאישורו בידי בית המשפט לא יאוחר מ-14 ימים לאחר סיום האסיפות, המבקש רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לאישור הסדר החוב מכוח סמכותו לפי [[סעיף 87 לחוק]]. : (ב) המבקש ימציא העתק מהבקשה לממונה לצורך פרסומה, והממונה יפרסם הודעה על הבאת ההצעה להסדר חוב לאישור בית המשפט באתר האינטרנט של משרד המשפטים. @ 159יג. הגשת התנגדות לאישור הסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2) : (א) אדם העלול להיפגע מהסדר החוב רשאי להגיש לבית המשפט התנגדות לבקשה; ההתנגדות תוגש בכתב ויפרטו בה נימוקי ההתנגדות; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) ההתנגדות תוגש לבית המשפט 14 ימים לפחות לפני מועד הדיון באישור הסדר החוב בידי בית המשפט. : (ג) מגיש הבקשה להסדר חוב יגיש תשובה להתנגדות בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההתנגדות. : (ד) הורה בית המשפט על דיון בבקשה לאישור הסדר החוב במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (ב) או (ג), תוגש ההתנגדות לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והתשובה לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ה) מגיש ההתנגדות ומגיש הבקשה ימציאו העתק מההתנגדות או מהתשובה, למבקש ולמגיש ההתנגדות, לפי העניין, ואם המבקש הוא הנושה - גם לתאגיד. @ 159יד. פרסום והמצאה של החלטת בית המשפט (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2) : (א) אישר בית המשפט את הסדר החוב, ימציא מנהל ההסדר את החלטת בית המשפט לממונה בלא דיחוי, לשם פרסומה בידי הממונה; לא מונה מנהל הסדר, תחול תקנה זו על המבקש. : (ב) מנהל ההסדר ימציא בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-3 ימים לאחר שנודע לו על החלטת בית המשפט, העתקים מההחלטה לתאגיד לכל בעל עניין שהומצאה לו הבקשה להסדר החוב ולכל בעל עניין אחר שעליו נודע לו לאחר מכן ושהיה זכאי לקבל הזמנה לאסיפות כאמור. == פרק ג'1: הגשת בקשה להסדר חוב בידי יחיד (תיקון: תשפ"ב) == @ 159יד1. הגשת בקשת יחיד להסדר חוב (תיקון: תשפ"ב) : (א) יחיד המגיש בקשה להסדר חוב יצרף לבקשה את כל אלה: :: (1) דוח על מצבו הכלכלי של היחיד ערוך לפי [[תוספת טופס 5|חלקים א' עד ז' לטופס 5 שבתוספת]]; [[תוספת טופס 5|הטופס]] יאומת בתצהיר ויהיה חתום בחתימת היחיד; יחיד שהגיש את הבקשה לאחר שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים, פטור מצירוף הדוח האמור לבקשתו; :: (2) הסדר החוב המוצע שיכלול את כל המידע הדרוש לשם החלטה בעניינו, ובמסגרתו יפרט היחיד, בין השאר, את אלה: ::: (א) התמורה המוצעת לנושים המובטחים, לנושים בדין קדימה, לנושים הכלליים ולנושים הנדחים וכן לגבי הוצאות ההליך; ::: (ב) המקורות הכספיים להסדר, מועדי התשלום המוצעים, המועדים שבהם צפוי שיבוצעו הפעולות המהותיות הנדרשות לעמידה במועדים לפי ההסדר ופירוט הערובות המוצעות להבטחת ביצוע ההסדר, אם מוצעות; ::: (ג) נכסים שייוותרו בידיו של היחיד בסיום ההסדר ואם הם כוללים נכסים כאמור [[בסעיף 217 לחוק]] או זכות בנכס שחלה עליה הגנת בית מגורים לפי [[סעיף 229 לחוק]]; ::: (ד) אם ליחיד יש עסק, יפרט מהי הדרך המוצעת להמשך פעילותו העסקית והמועדים שבהם צפוי שיבוצעו הפעולות המהותיות לגבי העסק הנדרשות לביצוע ההסדר. : (ב) בבקשה לפי תקנת משנה (א) המבקש רשאי לציין את עמדתו לעניין הצורך במינוי מנהל הסדר. == פרק ד': הליכים לאחר הגשת בקשה להסדר חוב לגבי יחיד (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2) == @ 159טו. העתק מהבקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2) : היחיד מגיש הבקשה להסדר חוב, ימציא העתק ממנה לכל אלה: : (1) לממונה; : (2) אם הוגשה לגביו בקשה לצו לפתיחת הליכים, גם לבית המשפט או לרשם ההוצאה לפועל שהוגשה לו בקשה לצו לפתיחת הליכים בעניינו; : (3) אם ניתן לגבי היחיד צו לפתיחת הליכים, גם לנאמן וכן לבית המשפט או לרשם ההוצאה לפועל שנתן צו כאמור, לפי העניין. @ 159טז. הדיון בבקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2) : בית המשפט לא יקיים דיון בבקשה להסדר החוב, אלא אם כן שוכנע כי הבקשה הומצאה כדין והוצג אישור הממונה בדבר קבלת העתק מהבקשה. @ 159יז. הליכים לאחר החלטה להביא את הסדר החוב לאישור בעלי העניין בהסדר החוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2) : (א) על ההחלטה להביא את הסדר החוב לאישור הנושים תחול [[תקנה 159יא]] בשינויים המחויבים. : (ב) על אישור הסדר החוב בידי בית המשפט תחול [[תקנה 159יב]] בשינויים המחויבים. : (ג) על הגשת התנגדות להסדר חוב תחול [[תקנה 159יג]] בשינויים המחויבים. : (ד) על פרסום והמצאה של החלטת בית המשפט לאשר הסדר חוב תחול [[תקנה 159יד]] בשינויים המחויבים. : (ה) אישר בית המשפט את הסדר החוב לגבי יחיד שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים, ימציא מנהל ההסדר את ההחלטה גם למי שנתן את הצו כאמור, בלא דיחוי. : (ו) לבקשת היחיד, בית המשפט ייתן ליחיד שעמד בתנאים שנכללו בהסדר החוב אישור על כך. @ 159יז1. הגשת תביעות חוב וניהול אסיפות סוג (תיקון: תשפ"ב) : (א) על הגשת תביעות החוב לשם קביעת כוח ההצבעה וההליך לקביעת כוח ההצבעה יחולו הוראות [[תקנה 159ט1]] בשינויים המחויבים, ובלבד שאם ניתן צו לפתיחת הליכים לגבי היחיד מגיש הבקשה, המועד להגשת תביעות חוב לא יהיה מאוחר מהמועד הקבוע [[בסעיף 210 לחוק]]. : (ב) על ניהול אסיפות הסוג יחולו הוראות [[תקנה 159ט2]]. @ 159יח. דוח הנאמן (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2) : הורה בית המשפט על הבאת הסדר חוב של יחיד שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים לאישור הנושים, יגיש הנאמן לבית המשפט דוח לעניין מצבו הכלכלי של היחיד והתאמת הסדר החוב המוצע למצבו הכלכלי של היחיד; הנאמן יגיש את הדוח 14 ימים לפחות לפני המועד שעליו הוחלט לכינוס אסיפות הסוג. == פרק ה': הוראות לעניין מנהל הסדר (תיקון: תשפ"ב) == @ 159יט. בקשה למתן הוראות (תיקון: תשפ"ב) : מנהל ההסדר רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות בכל עניין הנוגע למילוי תפקידו או להפעלת סמכויותיו לפי [[החוק]] או כפי שנכללו בהסדר החוב; בקשה למתן הוראות תוגש בכתב. @ 159כ. פנייה לבית המשפט בידי מי שנפגע ממנהל ההסדר (תיקון: תשפ"ב) : מי שנפגע או עלול להיפגע מהחלטה של מנהל ההסדר או מפעולה שעשה או שבכוונתו לעשות, או ממחדל של מנהל ההסדר, רשאי לפנות לבית המשפט, בתוך 14 ימים מיום שנודע לו על כך, בבקשה לבטל או לשנות את ההחלטה או את הפעולה או לתת כל הוראה אחרת שיראה לנכון. @ 159כא. המצאה למנהל ההסדר (תיקון: תשפ"ב) : כל מסמך המוגש לבית המשפט, ימציאו המגיש גם למנהל ההסדר במועד שבו יש להמציאו לבית המשפט. @ 159כב. ערובה (תיקון: תשפ"ב) : בית המשפט רשאי להורות למנהל ההסדר להפקיד ערובה או להתקשר בחוזה לביטוח אחריותו למילוי תפקידו, כפי שיורה בית המשפט. @ 159כג. תפקידים נוספים של מנהל ההסדר (תיקון: תשפ"ב) : (א) מינה בית המשפט מנהל הסדר כאמור [[בסעיף 326 לחוק]], מנהל ההסדר - :: (1) ישלח לממונה בלא דיחוי העתק של החלטת בית המשפט להביא את הסדר החוב לאישור בעלי העניין לשם פרסום הודעה על כך בידי הממונה; בבקשה להסדר חוב לגבי תאגיד מדווח - יפעל מנהל ההסדר לפי [[תקנות החברות (הודעה ומודעה על אסיפה כללית ואסיפת סוג בחברה ציבורית והוספת נושא לסדר היום), התש"ס-2000]], [[ותקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומיידיים), התש"ל-1970]]; לעניין תקנה זו, "תאגיד מדווח" - חברה ציבורית או חברת איגרות חוב כהגדרתן [[בחוק החברות]] או שותפות מוגבלת ציבורית כהגדרתה [[בפקודת השותפויות]]; :: (2) ימציא הודעה על החלטת בית המשפט, 21 ימים לפחות לפני המועד שעליו הוחלט, לכינוס אסיפת בעלי העניין, לתאגיד ולבעלי העניין המנויים בבקשה; ההודעה תכלול את הפרטים האמורים [[בתקנה 59ה]], בשינויים המחויבים, ויצורף לה העתק מהבקשה להסדר חוב וכל המסמכים שצורפו לה. : (ב) לא מינה בית המשפט מנהל הסדר, תחול תקנת משנה (א) על מגיש הבקשה להסדר. = חלק ז': ניהול משא ומתן מוגן בידי תאגיד (הוראת שעה) = @ 160. אישור דירקטוריון : אישור דירקטוריון של תאגיד מדווח לפי [[סעיף 338(א) לחוק]], ייערך בנוסח הזה, ובו בלבד: : "הדירקטוריון מאשר בזה כי אין לתאגיד חוב שהגיע מועד פירעונו ולא נפרע, למעט חוב השנוי במחלוקת בתום לב; אין חשש ממשי שהתאגיד לא יוכל לפרוע במועדם את החובות שמועד פירעונם חל בתשעת החודשים הקרובים." @ 161. נוסח הודעת הפתיחה במשא ומתן מוגן : (א) הודעת התאגיד המדווח לנושים לפי [[סעיף 338(ב) לחוק]] תהיה ערוכה לפי [[טופס 11 שבתוספת]]. : (ב) התאגיד המדווח ימסור לנושים כאמור [[בסעיף 338(ב) לחוק]], את ההודעה כאמור בתקנת משנה (א), בדואר רשום עם אישור מסירה. = חלק ח': הוראות שונות = @ 162. ערעור על החלטות : (א) ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטה סופית או החלטה אחרת של הממונה או של רשם ההוצאה לפועל לפי [[חלק י"ב לחוק]], יוגשו לבית המשפט בתוך 45 ימים מיום שהומצאה ההחלטה למערער. : (ב) בערעור או בקשת רשות ערעור על החלטות הממונה, יהיו המשיבים לערעור הממונה וכל מי שהיה צד בהליך לפני הממונה ואינו המערער. : (ג) בערעור או בקשת רשות ערעור על החלטות רשם ההוצאה לפועל, יהיו המשיבים לערעור כל מי שהיה צד בהליך לפני רשם ההוצאה לפועל ואינו המערער. @ 163. הארכת מועדים : בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך כל מועד או זמן לעשיית דבר שבתקנות אלה המתנהל לפניו, אלא אם כן נקבע בהן אחרת. @ 164. דרישת מסמכים נוספים : אם באחד הטפסים [[שבתוספת]] יש דרישה להמצאת מסמכים רשאי בית המשפט, לצורך הדיון שלפניו, להורות על מתן פרטים נוספים או המצאת מסמכים נוספים. @ 165. עריכת טופס : מסמך שיש לעורכו לפי אחד הטפסים [[שבתוספת]], יהיה ערוך בשינויים המחויבים לפי הנסיבות ואין חובה שיהיה העתק מילולי ממנו, ואולם טופס שיש להגיש באופן מקוון יוגש בלא כל שינוי. @ 166. השתתפות רשות ניירות ערך בהליכים : (א) בית המשפט רשאי להורות כי רשות ניירות ערך תגיש את עמדתה בהליך לפי [[החוק]] המתנהל לגבי תאגיד. : (ב) הורה בית המשפט כאמור בתקנת משנה (א), רשאית רשות ניירות ערך להגיש את עמדתה באמצעות מתן הודעה בכתב בלבד, או בהתייצבות לדיון, אלא אם כן הורה בית המשפט באיזו דרך תוגש עמדתה. : (ג) הגישה רשות ניירות ערך עמדה או התייצבה לדיון לפי תקנה זו, יומצאו לה כל מסמך או הודעה המוגשים לבית המשפט או לאחר, וכן כל הזמנה לדיון במועד שיש להמציאם לפי תקנות אלה, וכן ימציא לה המבקש העתקים של כל המסמכים שהוגשו לבית המשפט בהליך כאמור קודם להשתתפותה בהליך. @ 167. שמירת דינים : אין בהוראות תקנות אלה כדי לגרוע מחובות גילוי, פרסום או דיווח לפי כל דין. @ 167א. החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור (תיקון: תשפ"א) : לא תינתן רשות ערעור על החלטות המנויות [[בצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009]]. @ 168. הוראת שעה : תוקפו של [[חלק ז' לתקנות אלה]] יהיה כתקופת תוקפו של [[פרק ד' לחלק י' לחוק]]. @ 169. היקף מסמכים (תיקון: תשפ"א-3) : (א) הבקשות המפורטות להלן והתגובות להן לא יעלו בהיקפן על אחד עשר עמודים אם הוגשו לבית משפט השלום ועל חמישה עשר עמודים אם הוגשו לבית המשפט המחוזי: :: (1) בקשה לצו לפתיחת הליכים; :: (2) בקשה לניהול עיזבון בהליך חדלות פירעון לפי [[סעיף 177 לחוק]]; :: (3) בקשה להכרה בהליך זר לפי [[סעיף 300 לחוק]]; :: (4) בקשה להבאת הסדר חוב לאישור בעלי העניין לפי [[סעיף 321 לחוק]]; :: (5) בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט לבחינת הסדר חוב מהותי לפי [[סעיף 329 לחוק]]. : (ב) התצהירים המצורפים לבקשות המנויות בתקנת משנה (א) ולתגובות להן לא יעלו בהיקפם על שמונה עמודים אם הוגשו לבית משפט השלום ועל עשרה עמודים אם הוגשו לבית המשפט המחוזי; התשובות לתגובות לאותן בקשות והתצהירים המצורפים להן לא יעלו על שני עמודים כל אחד. : (ג) בקשה לביטול עסקה הגורעת מקופת הנשייה לפי [[סעיפים 219 עד 221 לחוק]] והתגובה לה לא יעלו בהיקפן על חמישה עשר עמודים; התצהירים המצורפים לא יעלו בהיקפם על עשרה עמודים; התשובה לתגובה לבקשה והתצהיר המצורף לה לא יעלו על שני עמודים כל אחד. : (ד) בקשה בעניין אחריות נושא משרה או בעל תפקיד לפי [[חלק ח' לחוק]] והתגובה לה לא יעלו בהיקפן על עשרים עמודים; התצהירים המצורפים לא יעלו בהיקפם על שנים עשר עמודים; התשובה לתגובה לבקשה והתצהיר המצורף לה לא יעלו על שני עמודים כל אחד. @ 170. הצמדה למדד (תיקון: תשפ"ב) : (א) הסכומים הקבועים בתקנות אלה ישתנו ביום 1 בינואר בכל שנה (להלן - יום השינוי) לפי שיעור השינוי של המדד החדש לעומת המדד היסודי. : (ב) סכום שהשתנה כאמור יעוגל לשקל החדש השלם הקרוב, וסכום של מחצית השקל יעוגל כלפי מעלה. : (ג) הממונה יפרסם בהודעה ברשומות את הסכומים המעודכנים כפי שהשתנו עקב האמור בתקנות משנה (א) ו-(ב). : (ד) בתקנה זו - ::- "המדד" - מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; ::- "המדד החדש" - המדד שפורסם בחודש דצמבר שלפני יום השינוי; ::- "המדד היסודי" - המדד שפורסם בחודש דצמבר שלפני יום השינוי הקודם, ולעניין יום השינוי הראשון שלאחר תחילתן של תקנות אלה - המדד שפורסם לאחרונה לפני יום תחילתן. == תוספת == ==== (([[תקנות 13]], [[20]], [[31]], [[36]], [[60]], [[63]], [[68]], [[73]], [[78]], [[79]], [[86]], [[89]], [[91]], [[111]] [[ו-161]].)) ==== @ <עוגן טופס 1> (תיקון: תשפ"א) : '''טופס 1''' - דוח מפורט בדבר נכסי התאגיד וחובותיו ((([[תקנה 13]]))) @ <עוגן טופס 2> : '''טופס 2''' - טופס המצאת הודעה לממונה על הגשת בקשה לצו לפתיחת הליכים לצורך פרסומה והודעה על מועד דיון ((([[תקנה 20]]))) @ <עוגן טופס 2א> (תיקון: תשפ"א) : '''טופס 2א''' - הודעה על מתן סעד זמני לפי [[סעיף 20(א)(3) לחוק]] ((([[תקנה 29א]]))) @ <עוגן טופס 3> : '''טופס 3''' - הודעה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 21(ב) לחוק]] ((([[תקנה 31]]))) @ <עוגן טופס 4> : '''טופס 4''' - הודעה על מתן צו לפתיחת הליכים ((([[תקנות 36]], [[60]] [[ו-63]]))) @ <עוגן טופס 5> (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב-3) : '''טופס 5''' - בקשת יחיד לצו לפתיחת הליכים ((([[תקנות 91]], [[68]] [[ו-111]]))) @ <עוגן טופס 6> : '''טופס 6''' - כתב ויתור על סודיות ((([[תקנות 68]] [[ו-111]]))) @ <עוגן טופס 7> : '''טופס 7''' - צו לפתיחת הליכים ((([[תקנות 73]] [[ו-89]]))) @ <עוגן טופס 7א> (תיקון: תשפ"ב) : '''טופס 7א''' - הודעת זימון לבירור ((([[תקנה 109ב]]))) @ <עוגן טופס 8> : '''טופס 8''' - דרישת נושה לתשלום חוב של היחיד כאמור [[בסעיף 110 לחוק]] ((([[תקנה 78]]))) @ <עוגן טופס 9> : '''טופס 9''' - בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים לגבי יחיד ((([[תקנה 79]]))) @ <עוגן טופס 9א> (תיקון: תשפ"א) : '''טופס 9א''' - הודעה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד ((([[תקנה 86(א)]]))) @ <עוגן טופס 9ב> (תיקון: תשפ"א) : '''טופס 9ב''' - הודעה על מתן סעד זמני לפי [[סעיף 119(א)(2) לחוק]] ((([[תקנה 86(ב)]]))) @ <עוגן טופס 10> : '''טופס 10''' - הודעה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 119 לחוק]] ((([[תקנה 86]]))) @ <עוגן טופס 11> : '''טופס 11''' - הודעה על פתיחה במשא ומתן מוגן ((([[תקנה 161]]))) <פרסום> ב' באלול התשע"ט (2 בספטמבר 2019) <חתימה> אמיר אוחנה שר המשפטים pl0mhwbuqdhl9kwywguzpyn9h56fdy0 3084723 3084722 2026-09-25T07:39:52Z Shahar9261 22508 3084723 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ט-2019 <מאגר תקן 2155199 קוד a163Y00000DuUSpQAN> <מקור> ((ק"ת תשע"ט, 3910|תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי|8269)), ((4024|ת"ט|8273)); ((תשפ"א, 1302|תיקון|9043)), ((2875|תיקון (תיקון)|9304)), ((2875|תיקון מס' 2|9304)); ((תשפ"ב, 3198|תיקון|10212)), ((3215|תיקון [תשפ"א] (תיקון)|10212)), ((3215|תיקון מס' 2|10212)); ((תשפ"ז, 83|תיקון|12535)). <!-- עדכון אחרון: תשפ"ז-1 --> ''עדכון סכומים:'' ((ק"ת תשפ"ד, 2464|הודעה|11278)); ((תשפ"ה, 901|הודעה|11690)); ((תשפ"ו, 979|הודעה|12240)). <מבוא> <!-- (תיקון: תשפ"ב) --> בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיפים 8(ג)]], [[+|12]], [[+|13(א)]], [[+|14(ב)]], [[+|21(ב)]], [[+|24(ב)]], [[+|26(א)]], [[+|82(ג)]], [[+|84(ה)]], [[+|104(ב)]], [[+|106(א)]], [[+|108(ה)]], [[+|111]], [[+|113(ב)]], [[+|117(א)]], [[+|128(א)]], [[+|152(ד)]], [[+|153(ו)]], [[+|155]], [[+|210(ד) עד (ו)]], [[+|227]], [[+|239(ב)]], [[+|240(ג)]], [[+|241]], [[+|256]], [[+|262(ה)]], [[+|263(ה)]], [[+|286(ד)]], [[+|321(ב)]], [[+|326(ג)]], [[+|338(ד)]], [[+|356]] [[+|ו-357]] [[=החוק|לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018]] (להלן - החוק), ולעניין [[תקנות 59ג עד 59יח]], [[106ב עד 106ו]], [[109ב עד 109ה]], [[119א]], [[134ב עד 134ד]], [[134ט]], [[136י עד 136יז]], [[159ב1 עד 159ב3]], [[159ט1 עד 159ט2]], [[159יד1]], [[159יז1]], [[159יט עד 159כג]] [[ו-170]], באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה: __TOC__ = חלק א': פרשנות ופרסום = == פרק א': הגדרות והוראות שונות == @ 1. הגדרות (תיקון: תשפ"א-3, תשפ"ב, [הודעות]) : בתקנות אלה - :- "אתר הנאמנים" - מערכת המשמשת להעברת מסרים אלקטרוניים בין הממונה לנאמן; :- "בלא דיחוי" - בתוך פרק זמן שאינו עולה על 24 שעות; :- "היוועדות חזותית" - תקשורת בין שני מוקדים המאפשרת העברת תמונה וקול בזמן אמת; :- "מנהל מערכת ההוצאה לפועל" - לפי [[סעיף 4 לחוק ההוצאה לפועל]]; :- "מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל" - מערכת מקוונת של מערכת ההוצאה לפועל; :- "מערכת הממונט" - מערכת מקוונת המשמשת את הממונה בניהול הליכי חדלות פירעון; :- "מערכת מקוונת" - אתר הנאמנים או מערכת הממונט, לפי העניין; :- "מרשם חברי תאגיד" - לגבי חברה, מרשם בעלי המניות לפי [[סעיף 127 לחוק החברות]], מעודכן ליום הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, ולגבי שותפות - רשימת השותפים מעודכנת ליום הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים ובשותפות מוגבלת ציבורית כמשמעותה [[בפרק ו'1 לפקודת השותפויות]] - גם מרשם מחזיקי יחידות ההשתתפות כמשמעותו [[-|בסימן ז' בפרק ו'1]]; :- "נושה מהותי" - נושה של תאגיד שמתקיימים בו אחד מאלה: :: (1) נושה מובטח; :: (2) מי שבמועד הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, התאגיד חב לו סכום העולה על 75,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 83,450 ש"ח))) או סכום העולה על 10% מסך כל חובות התאגיד שאינם חובות מובטחים, לפי הנמוך מביניהם; :: (3) נאמן לסדרת תעודות התחייבות של התאגיד, אחת או יותר, ובלבד שבמועד הגשת הבקשה יתרת הערך הנקוב של סדרת תעודות ההתחייבות כאמור אינה נמוכה מהסכומים המפורטים בפסקה (2); :- "נסח תאגיד" - אחד מאלה, לפי העניין: :: (1) תמצית מידע ממוחשב מרשם החברות אם התאגיד הוא חברה; :: (2) תמצית מידע ממוחשב מרשם השותפויות אם התאגיד הוא שותפות; :- "תעודות התחייבות" - כהגדרתן [[בסעיף 35א לחוק ניירות ערך]], שהנפיק תאגיד; :- "תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)" - [[תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981]]; :- "תקנות ההוצאה לפועל" - [[תקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979]]; :- "תקנות סדר הדין האזרחי" - [[תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018]]. @ 2. תחולת [[תקנות סדר הדין האזרחי]] [[ותקנות ההוצאה לפועל]] : (א) [[תקנות סדר הדין האזרחי]] יחולו על הליכים בבית המשפט לפי [[החוק]] ולפי תקנות אלה, בשינויים המחויבים לפי העניין, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. : (ב) [[תקנות ההוצאה לפועל]] יחולו על הליכים המתנהלים לפני רשם ההוצאה לפועל לפי [[החוק]] ולפי תקנות אלה, בשינויים המחויבים לפי העניין, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. == פרק ב': פרסום == @ 3. פרסום בידי הממונה : (א) פרסום הודעות שעל הממונה לפרסם לפי תקנות אלה ייעשה בידי הממונה באתר האינטרנט של משרד המשפטים. : (ב) הנהלת בתי המשפט תפנה באתר האינטרנט שלה, באמצעות קישור, לפרסום באתר האינטרנט של משרד המשפטים. : (ג) הרשם יפנה באתר האינטרנט שלו, באמצעות קישור, לפרסום באתר האינטרנט של משרד המשפטים הנוגע להליך חדלות פירעון של תאגיד. : (ד) רשות האכיפה והגבייה תפנה באתר האינטרנט שלה, באמצעות קישור, לפרסום באתר האינטרנט של משרד המשפטים הנוגע להליך חדלות פירעון של יחיד. : (ה) ניתן צו לפתיחת הליכים לגבי תאגיד שעיקר עסקיו מתנהלים במגזר הערבי, רשאי בית המשפט להורות שהממונה יפרסם הודעה על מתן הצו בשפה הערבית, בדרך שבה מפרסם הממונה הודעות לגבי מתן צו לפתיחת הליכים. : (ו) נתן הממונה החלטה הטעונה פרסום או שהיה עליו לפרסם הודעה, יפרסמה בתוך 7 ימים מיום שנתן את ההחלטה או מיום שהומצאה לו ההודעה, לפי העניין, אלא אם כן נקבע בתקנות אלה אחרת. @ 4. המצאה לממונה לצורך פרסום : בית המשפט ומנהל מערכת ההוצאה לפועל, לפי העניין, ימציאו לממונה בלא דיחוי ובאופן מקוון כל החלטה שנתנו שעל הממונה לפרסם לפי [[החוק]] או לפי תקנות אלה. @ 5. העברת מידע לפרסום : מגיש בקשה או נאמן שחלה עליו חובה להעביר מסמך או הודעה לממונה לצורך פרסום, יעבירם לממונה בלא דיחוי. @ 6. המועד הקובע לפרסום : נקבע בתקנות אלה כי הודעה תפורסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים ובדרך נוספת, יהיה המועד שבו פורסמה ההודעה באתר האינטרנט של משרד המשפטים מועד הפרסום הקובע. @ 7. פרסום הנוגע לחייב שיש לו נושים מחוץ לישראל או שהציע תעודות התחייבות מחוץ לישראל : נוסף על האמור בתקנות אלה, פרסום הנוגע לחייב שיש לו נושים מחוץ לישראל או שהציע תעודות התחייבות מחוץ לישראל ייעשה באופן שיורה בית המשפט, הממונה או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, בשים לב למקום הימצאם של רוב הנושים ולשפה הרשמית במדינה שבה מתבצע הפרסום. = חלק ב': הליכי חדלות פירעון לגבי תאגיד = == פרק א': תחולה, פרשנות והמצאה == === סימן א': תחולה והגדרות === @ 8. תחולה על תאגיד : [[חלק זה]] יחול על הליכי חדלות פירעון לגבי תאגיד לפי [[סעיף 5 לחוק]]. @ 9. הגדרות [[לחלק ב']] : [[בחלק זה]] - :- "צד מעוניין" - התאגיד, נושה של התאגיד, חבר בתאגיד; :- "תצהיר הסתבכות כלכלית" - לגבי תאגיד, פירוט הנסיבות שהובילו לחדלות פירעונו של התאגיד או לצורך בצו למניעת חדלות פירעונו, לפי העניין. === סימן ב': המצאה === @ 10. חובת המצאה לממונה ודרכי ההמצאה : (א) המגיש בקשה, כתב בי-דין או מסמך אחר לבית המשפט, ובכלל זה בקשה שהוגשה במעמד צד אחד, ימציא העתק ממנו לממונה בלא דיחוי. : (ב) מסמכים שיש להמציאם לממונה לפי [[חלק זה]] יומצאו לו בהמצאה מקוונת באמצעות מערכת הממונט; מי שאינו מיוצג רשאי להמציא מסמכים למשרדי הממונה במחוז שבו מתנהל ההליך, במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. : (ג) העתק כתב בי-דין שיש להגישו לבית המשפט בעותק מודפס, יש להגיש לממונה נוסף על ההגשה המקוונת, גם בדרך שבה הוגש לבית המשפט. @ 11. דרכי ההמצאה : (א) המגיש כתב בי-דין לבית המשפט לפי [[חלק זה]], שלא נקבע לגביו אחרת, ימציא העתק ממנו לצדדים, בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית; נקבע מועד לדיון, ימציא המגיש את העתק כתב בי-הדין ואת ההזמנה לדיון בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית, ובה יצוין מועד הדיון כפי שהורה בית המשפט. : (ב) המצאה כאמור בתקנת משנה (א) תתבצע בסמוך ככל האפשר למועד הגשת כתב בי-הדין. @ 12. מען להמצאה : (א) מען להמצאת כתבי בי-דין ומסמכים אחרים לחייב שהוא תאגיד יהיה - :: (1) בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש תאגיד - הכתובת שציין התאגיד בבקשה לצו לפתיחת הליכים או מען אחר שיספק הנאמן לצורך המצאה לאחר מתן הצו לפתיחת הליכים; :: (2) בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש נושה - הכתובת הרשומה לפי הדין החל על התאגיד או מען אחר שיספק הנאמן לצורך המצאה לאחר מתן הצו לפתיחת הליכים. : (ב) מענם של נושי התאגיד יהיה המען שציין התאגיד בדוח שצירף לבקשה לצו לפתיחת הליכים או כל מען אחר הידוע למי שמוטלת עליו חובת ההמצאה לפי [[החוק]] ולפי תקנות אלה; לאחר שהוגשו תביעות החוב או שהודיע הנושה על מען אחר, המען יהיה המען המצוין בתביעת החוב או המען שמסר הנושה. : (ג) מענו של הממונה לצורך המצאה שאינה באמצעות מערכת הממונט יהיה משרדו שבאזור שיפוטו של בית המשפט שבו מתנהל ההליך, ובהליך לפני בית המשפט העליון - משרדו הראשי של הממונה בירושלים. == פרק ב': בקשה לצו לפתיחת הליכים והדיון בה == === סימן א': בקשת תאגיד לצו לפתיחת הליכים === @ 13. בקשת תאגיד לצו לפתיחת הליכים (תיקון: תשפ"א) : תאגיד המגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים יפרט בבקשתו כי התקיימו בו התנאים למתן הצו; התאגיד יצרף לבקשה את כל אלה: : (1) תצהיר הסתבכות כלכלית; : (2) דוח מפורט בדבר נכסי התאגיד וחובותיו, ערוך לפי [[טופס 1 שבתוספת]], הכולל רשימה של ההליכים המשפטיים המהותיים והליכי הגבייה שהתאגיד צד להם; : (3) נסח התאגיד; אם יש בנסח פרטים שאינם תואמים את פרטי התאגיד או מרשמיו, ימלא התאגיד את הפרטים המתוקנים [[טופס 1 שבתוספת|בחלק א' לטופס 1 לתוספת]] - "דוח מפורט בדבר נכסי התאגיד וחובותיו"; : (4) שם כונס הנכסים ופרטיו, אם התמנה לתאגיד או לנכסיו לפי החלטה של בית המשפט או של רשם ההוצאה לפועל, ומספר התיק שמינויו בתוקף ביום הגשת הבקשה ותאריך מינוי; : (5) רשימה של נושאי המשרה בתאגיד ביום הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, ושל נושאי המשרה שסיימו את תפקידם בתאגיד בתוך השנה שקדמה ליום הגשת הבקשה, המפרטת את שם בעל התפקיד, תיאור תפקידו, תאריך מינויו וסיום מינויו, כתובתו, פרטי ההתקשרות עמו ושיעורי החזקותיו בתאגיד אם ישנם; : (6) דוחות כספיים שנתיים של התאגיד לרבות הדוחות המאוחדים, לשנתיים שקדמו לשנת הגשת הבקשה, מבוקרים כדין בידי רואה חשבון, אם ישנם; קדם תאריך המאזן הכלול בדוח הכספי השנתי האחרון ביותר משלושה חודשים למועד הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, יצורפו גם דוחות סקורים אחרונים אם ישנם; התאגיד רשאי להגיש את הדוחות הכספיים במעטפה סגורה או באמצעי טכנולוגי אחר המבטיח את סודיות המידע לעיון בית המשפט ולממונה אם לעמדתו יש בהם סוד מסחרי או שגילוים עלול לפגוע בטובת התאגיד; נושה מהותי רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לקבל את המידע. @ 14. בקשת תאגיד להפעלתו במסגרת צו לפתיחת הליכים : נוסף על האמור [[בתקנה 13]], ביקש התאגיד במסגרת בקשתו לצו לפתיחת הליכים להפעילו לצורך שיקומו הכלכלי, יפרט בה גם את כל אלה: : (1) מתווה ראשוני לשיקומו הכלכלי של התאגיד, הנוגע לפעולות הנדרשות לשיקומו הכלכלי של התאגיד, ובכלל זה שינויים במבנה התאגיד, במבנה פעילותו העסקית, בחוב, בתחומי פעילות התאגיד ובמבנה כוח האדם; : (2) הערכת העלויות הצפויות של מימון הפעלת התאגיד במשך תקופת הקפאת ההליכים ופירוט אמצעי המימון; : (3) פרק הזמן שלגביו מבוקשת הפעלת התאגיד; : (4) תיאור התאגיד ועסקיו בפירוט הפעילות המשתקפת בדוחותיו הכספיים, לרבות דוחותיו המאוחדים; כמו כן יפורטו, בין השאר, עניינים אלה: :: (א) הענפים שבהם פועל התאגיד, מאפייני רישוי, מיסוי ופיקוח ממשלתי עליהם, אם הם מיוחדים לתאגיד; :: (ב) אפיון הלקוחות של התאגיד וכן מידת התלות בהם, ותיאור התקשרויות מהותיות של התאגיד עם לקוחות שהיקף המכירות עמם עולה על 10% מסך כל המכירות בשנה שקדמה למועד הגשת הבקשה; ניתן לתאר את ההתקשרויות בלי לציין את שמות הלקוחות; :: (ג) תלות בספקים, לרבות במשווקים או תלות במקורות חומרי גלם; :: (ד) המאפיינים הייחודיים וגורמי הסיכון בפעילותו של התאגיד בכל ענף שבו הוא פועל; :: (ה) שמו של היחיד השולט בתאגיד במישרין או בעקיפין, שיעור החזקותיו בתאגיד, סוג ניירות הערך שהוא מחזיק ועיסוקו העיקרי, לרבות פירוט התאגידים שבאמצעותם הוא מחזיק בניירות הערך של התאגיד, שיעור החזקותיהם בתאגיד, סוג ניירות הערך שהם מחזיקים ועיסוקם העיקרי, תאגידים נוספים שבהם שולט היחיד האמור שיש להם קשר עסקי לתאגיד נושא הבקשה; באשר להחזקות של התאגיד מגיש הבקשה בתאגידים אחרים, שהם תאגידים מהותיים, יפורטו שיעורי החזקותיו בתאגידים המהותיים, סוג ניירות הערך המוחזקים ועיסוקם העיקרי של התאגידים המהותיים; כמו כן יפורטו תאגידים שהתאגידים המהותיים שולטים בהם, שיעורי החזקותיהם, סוג ניירות הערך המוחזקים ועיסוקם העיקרי; ::: בפסקת משנה זו - :::- "השולט", בחברה - בעל השליטה כהגדרתו [[בסעיף 268 לחוק החברות]]; בשותפות מוגבלת ציבורית - בעל השליטה כהגדרתו [[בסעיף 65נא לפקודת השותפ((ו))יות]]; :::- "תאגיד מהותי" - תאגיד מוחזק שעסקיו מהותיים לעסקיו של התאגיד מגיש הבקשה; :: (ו) מרשם חברי התאגיד; :: (ז) רשימה מפורטת של ההסכמים המהותיים שהתאגיד צד להם; :: (ח) מידע בדבר חלוקה כהגדרתה [[בחוק החברות]] שבוצעה בשלוש השנים האחרונות; :: (ט) מספר המועסקים בתאגיד, ומספר המועסקים לאורך השנה שקדמה להגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים; :: (י) עמדת הנושים המהותיים לבקשה, אם ידועה לתאגיד. @ 15. הוראות בית המשפט לגבי פרטים ומסמכים : בית המשפט רשאי, לבקשת תאגיד, להורות על הפעלת התאגיד לצורך שיקומו הכלכלי, אף על פי שלא פירט חלק מהפרטים המנויים [[בתקנה 14]] או להורות כי יימסרו פרטים או מסמכים אחרים במקומם או נוסף עליהם, או שיימסרו במועד מאוחר יותר, ובלבד שהתאגיד פירט את הפרטים המפורטים [[בפסקאות (1) ו-(2) בתקנה האמורה]]. === סימן ב': בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים === @ 16. המצאת דרישה לתשלום חוב : דרישה לתשלום חוב כאמור [[בסעיף 10(א)(1) לחוק]] תומצא למענו של התאגיד בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית. @ 17. בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים : נושה המגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים יפרט בבקשתו כי התקיימו התנאים למתן הצו; הנושה יצרף לבקשתו את הפרטים או את המידע שלהלן: : (1) נסח התאגיד; : (2) ביקש הנושה להסתמך בבקשתו על חזקת חדלות פירעון לפי [[סעיף 10(א) לחוק]], יצרף לבקשה אסמכתאות מתאימות לקיומה של החזקה, לפי העניין; : (3) לעניין חזקה המבוססת על דרישת חוב לפי [[סעיף 10(א)(1) לחוק]], יצרף הנושה לבקשה את דרישת החוב שהומצאה לתאגיד, כולל האסמכתאות שצורפו אליה לגבי החוב וכן את תגובת התאגיד לדרישת החוב אם ניתנה; : (4) צירף הנושה לבקשה הצעה בעניין פירוק התאגיד או שיקומו הכלכלי - יפרט הנושה את הנימוקים והאסמכתאות להצעתו, ואם הציע להפעיל את התאגיד לצורך שיקומו, יפרט את המתווה הראשוני המוצע לשיקומו הכלכלי של התאגיד כאמור [[בתקנה 14(1)]], ככל האפשר. @ 18. פרטים ומסמכים נוספים : בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש נושה רשאי בית המשפט להורות כי יוגשו מסמכים ויפורטו פרטים אחרים, נוסף על המסמכים והפרטים המנויים [[בתקנה 17]] והכול כפי שיורה. @ 19. תגובת התאגיד לבקשה ותשובת הנושה מגיש הבקשה : (א) תאגיד יגיש את תגובתו לבקשת הנושה לצו לפתיחת הליכים בתוך 14 ימים לכל היותר מיום שבו הומצאה לו הבקשה. : (ב) הנושה שהגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים, יגיש את תשובתו לתגובת התאגיד בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאה לו תגובת התאגיד. : (ג) הורה בית המשפט על דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש התאגיד את תגובתו לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והנושה יגיש את תשובתו לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ד) לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן והעובדות המפורטות בהן יאומתו בתצהיר. : (ה) התאגיד והנושה ימציאו העתק מהתגובה והתשובה למבקש או לתאגיד, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתן. === סימן ג': המצאה ופרסום === @ 20. המצאת העתק מהבקשה לממונה : מגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים ימציא לממונה בלא דיחוי את העתק הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה, וכן הודעה על הגשת הבקשה ועל מועד הדיון בה לצורך פרסומה ערוכה לפי [[טופס 2 שבתוספת]]; נקבע דיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. @ 21. פרסום הודעה על הגשת הבקשה : (א) הממונה יפרסם הודעה על הגשת בקשה למתן צו לפתיחת הליכים באתר האינטרנט של משרד המשפטים, למעט אם הוגשה בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 21 לחוק]]. : (ב) הודעה בדבר הגשת בקשה לצו לפתיחת הליכים תכלול מידע בדבר שם התאגיד, מספר התאגיד וכתובתו, בית המשפט שאליו הוגשה הבקשה, תאריך הגשת הבקשה ותאריך הפרסום, מועד הדיון בבקשה אם נקבע, וכן פרטי מגיש הבקשה. @ 22. המצאה של בקשת תאגיד : אם מגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים הוא התאגיד, ימציא התאגיד לנושיו המהותיים את הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה ואת מועד הדיון בה בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית, בלא דיחוי, למעט אם הוגשה בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 21 לחוק]]; נקבע מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו; אם יש לתאגיד מעל 50 עובדים, ימציא התאגיד את הבקשה כאמור גם לוועד העובדים; הזמנה לדיון תיתלה במקום בולט במקום העבודה. @ 23. המצאה של בקשת נושה : אם מגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים הוא נושה, ימציא הנושה לתאגיד את הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה ואת מועד הדיון בה, בלא דיחוי, בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית, למעט אם הוגשה בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 21 לחוק]]; נקבע מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. @ 24. דרישת העתק מהבקשה : (א) המבקש ימציא לכל צד מעוניין, בלא דיחוי, עם קבלת דרישתו בכתב, העתק מהבקשה ואת כל המסמכים שצורפו אליה. : (ב) לבקשתו של כל אדם הסבור כי הוא עלול להיפגע מהבקשה, בית המשפט רשאי להורות למבקש להמציא לו העתק מהבקשה כמפורט בתקנה משנה (א). === סימן ד': התנגדות לבקשה לצו לפתיחת הליכים === @ 25. הגשת התנגדות : (א) המגיש התנגדות לבקשה לצו לפתיחת הליכים כאמור [[בסעיף 14 לחוק]], יגישה לבית המשפט בכתב ויפרט את נימוקי ההתנגדות; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) התנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים ממועד פרסום ההודעה על הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים. : (ג) מגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים יגיש תשובה להתנגדות בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההתנגדות. : (ד) הורה בית המשפט על דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (ב) או (ג), תוגש ההתנגדות לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והתשובה לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ה) מגיש ההתנגדות ומגיש הבקשה ימציאו העתק מההתנגדות או מהתשובה, למבקש ולמגיש ההתנגדות, לפי העניין, וכן לתאגיד, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. === סימן ה': הדיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים === @ 26. הדיון בבקשה : בית המשפט לא יקיים דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים, אלא אם כן שוכנע כי הבקשה הומצאה ופורסמה כדין והוצג אישור הממונה בדבר קבלת העתק מהבקשה. @ 27. חזרה מבקשה לצו לפתיחת הליכים וחילופי מבקשים : (א) מבקש רשאי לחזור בו מבקשה לצו לפתיחת הליכים באישור בית המשפט. : (ב) חזר מבקש מבקשתו לצו לפתיחת הליכים, או שזנח את הטיפול בה, רשאי בית המשפט, בכל שלב משלבי הדיון ועד מתן הצו לפתיחת הליכים, לפי בקשת נושה הרשאי להגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים, לצוות על חילופי המבקשים ועל המשך הדיון בבקשה בידי מבקש אחר. == פרק ג': סעדים זמניים עד למתן צו לפתיחת הליכים == === סימן א': בקשה לסעד זמני === @ 28. בקשה לסעד זמני והדיון בה (תיקון: תשפ"א-3) : (א) על בקשה לסעד זמני והדיון בה יחולו הוראות [[פרק ט"ו לתקנות סדר הדין האזרחי]] אם הן אינן סותרות את הוראות [[סימן זה]] ובשינויים המחויבים לפי העניין. : (ב) בקשה לסעד זמני, למעט בקשה שהוגשה במעמד צד אחד, תומצא בדרך שבה ממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים. @ 29. תגובת התאגיד : (א) אם נושה הגיש את הבקשה לסעד זמני והבקשה לא הוגשה במעמד צד אחד, יגיש התאגיד לבית המשפט את תגובתו לבקשה בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו, ולא יאוחר מ-24 שעות לפני המועד שנקבע לדיון בבקשה וימציאה למבקש הסעד הזמני. : (ב) אם התאגיד הגיש את הבקשה לסעד זמני והבקשה לא הוגשה במעמד צד אחר, נושה רשאי להגיש לבית המשפט את תגובתו לבקשה בתוך 7 ימים מיום שהוגשה הבקשה, ולא יאוחר מ-24 שעות לפני המועד שנקבע לדיון בבקשה וימציאה לתאגיד. @ 29א. פרסום הודעה על מתן סעד זמני (תיקון: תשפ"א) : (א) ניתן סעד זמני לפי [[סעיף 20(א)(3) לחוק]], ימציא הנאמן הזמני, בלא דיחוי, הודעה על מתן הסעד הזמני לממונה, לשם פרסומה בידי הממונה; ההודעה תהיה ערוכה לפי [[טופס 2א שבתוספת]]. : (ב) הממונה יפרסם הודעה על מתן סעד זמני באתר האינטרנט של משרד המשפטים; ההודעה תכלול את הפרטים המנויים [[בתקנה 21(ב)]] וכן את דבר מתן הסעד הזמני. === סימן ב': סעד זמני במעמד צד אחד === @ 30. המצאת ההחלטה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד : ניתן סעד זמני במעמד צד אחד, ימציא המבקש את העתק ההחלטה, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה וכן את העתק הערובה אם ישנה, למנויים להלן במסירה אישית ובלא דיחוי, אלא אם כן בית המשפט החליט על מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו: : (1) לתאגיד; : (2) לנאמן, אם מונה; : (3) אם המבקש הוא התאגיד, לנושים המהותיים; : (4) לכל אדם העלול להיפגע ממתן הסעד הזמני, כפי שיורה בית המשפט. @ 31. פרסום סעד זמני (תיקון: תשפ"א) : (א) ניתן סעד זמני במעמד צד אחד, שאינו סעד זמני לפי [[סעיף 20(א)(3) לחוק]], ישלח המבקש, בלא דיחוי, הודעה על מתן הצו לממונה לשם פרסומה; ההודעה תהיה ערוכה לפי [[טופס 3 שבתוספת]]. : (ב) הממונה יפרסם הודעה על מתן הסעד הזמני באתר האינטרנט של משרד המשפטים; ההודעה תכלול את הפרטים המנויים [[בתקנה 21(ב)]] וכן את דבר מתן הסעד הזמני. @ 32. המצאה של החלטה לביטול סעד זמני (תיקון: תשפ"א) : ניתנה החלטה המבטלת סעד זמני שניתן במעמד צד אחד או לפי [[סעיף 20(א)(3) לחוק]], ימציא מבקש הסעד הזמני, בלא דיחוי, העתקים של ההחלטה למנויים [[בתקנה 30]] ולממונה או יודיע להם על מתן ההחלטה בדרך אחרת שיורה בית המשפט; הממונה יפרסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים הודעה בדבר ביטול הסעד הזמני. == פרק ד': צו לפתיחת הליכים == === סימן א': צו לפתיחת הליכים === @ 33. פרטים בחוות הדעת הראשונית של הנאמן : בחוות דעת ראשונית לעניין סיכויי השיקום הכלכלי של התאגיד לפי [[סעיף 24 לחוק]], יחווה הנאמן את דעתו לגבי סיכויי השיקום הכלכלי של התאגיד, לגבי האמצעים למימון ההוצאות הכרוכות בהפעלת התאגיד ולגבי החשש שההפעלה תפגע בנושים; הנאמן יפרט את הפרטים המנויים [[בתקנות 13]] [[ו-14]] אם לא נכללו בבקשה לצו לפתיחת הליכים, וכן יפרט, ככל האפשר, את הפרטים האלה: : (1) סכומים ששולמו בעד שירותים והוצאות בארבעת החודשים שקדמו ליום הגשת חוות הדעת הראשונית והערכת העלות של השירותים וההוצאות שיידרשו לשם הפעלתו לצורך שיקומו הכלכלי של התאגיד; : (2) אמצעי המימון שעמדו לרשות התאגיד לתקופת ההפעלה והשימוש בהם מיום מתן הצו; : (3) אמצעי המימון שמוצע שיעמדו לרשות התאגיד לצורך שיקומו הכלכלי, בצירוף פרטיו המלאים של המממן והערבויות, הבטוחות או ביטחונות אחרים הנדרשים, אם נדרשים פרטים כאלה, למימון זה; : (4) כל מידע מהותי אחר מכל סוג שהוא, שיהיה דרוש לבית המשפט כדי להחליט אם להורות על הפעלת התאגיד לצורך שיקומו הכלכלי. @ 34. המצאת חוות הדעת הראשונית של הנאמן : הנאמן ימציא את חוות דעתו הראשונית, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה, לממונה, לתאגיד ולמבקש הצו לפתיחת הליכים. @ 35. פרסום הודעה על מתן הצו לפתיחת הליכים : ניתן צו לפתיחת הליכים, ישלח הנאמן בלא דיחוי העתק של הצו והודעה על מתן הצו לממונה לשם פרסומה בידי הממונה. @ 36. המצאת העתק מהצו לפתיחת הליכים : הנאמן ימציא, בסמוך ככל האפשר למועד מתן הצו, העתק מהצו לנושים המהותיים של התאגיד ולרשם וכן ישלח לרשם הודעה לפי [[טופס 4 שבתוספת]]; הממונה רשאי להורות לנאמן כי הודעה לרשם תישלח באמצעותו. @ 37. המצאה ופרסום הודעה על ביטול צו לפתיחת הליכים (תיקון: תשפ"א) : (א) בוטל צו לפתיחת הליכים, ישלח הנאמן בלא דיחוי, העתק של ההחלטה על ביטול הצו לממונה לשם פרסומה בידי הממונה. : (ב) בוטל צו לפתיחת הליכים, תומצא הודעה על כך במועד ובדרך שבה הומצאה ההודעה על מתן הצו לפתיחת הליכים. @ 38. ציון הליכים באתר התאגיד : התאגיד יפרסם באתר האינטרנט שלו, אם ישנו, בדף הבית באופן הבולט לעין כי הוא נמצא בשיקום או בפירוק, לפי העניין; משך הפרסום יהיה למשך הליכי חדלות הפירעון כהגדרתם [[בחוק]]. === סימן ב': הקפאת הליכים נגד אדם שלישי === @ 39. בקשה להקפאת הליכים נגד אדם שלישי : (א) המגיש בקשה להקפאת הליכים נגד אדם שלישי יגיש אותה כדרך שמגישים בקשה להסדר חוב של יחיד לפי [[חלק י' לחוק]]; בבקשה יציין המגיש כי מתקיימים בו התנאים למתן הצו וכן יפרט את ההליך או ההליכים שאליהם נוגעת הבקשה; העובדות המפורטות בבקשה ובמסמכים המצורפים לה יאומתו בתצהיר. : (ב) מגיש הבקשה ישלח העתק מהבקשה לממונה, לנאמן אם מונה, לנושים המהותיים של התאגיד ולנושים שלגביהם מתבקשת הקפאת ההליכים בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית. @ 40. התנגדות לבקשה להקפאת הליכים נגד אדם שלישי : על ההתנגדות לבקשה להקפאת הליכים נגד אדם שלישי יחול [[סימן ד' לפרק ב' לחלק ב']] בשינויים המחויבים; בית המשפט לא ידון בבקשה אלא אם כן שוכנע כי הבקשה הומצאה כדין והוצג אישור הממונה בדבר קבלת העתק מהבקשה. @ 41. סעד זמני בהקפאת הליכים נגד אדם שלישי (תיקון: תשפ"א-3) : הורה בית המשפט על הקפאת הליכים נגד אדם שלישי, רשאי הוא לתת סעד זמני הקבוע [[בפרק ט"ו לתקנות סדר הדין האזרחי]] אם סבר שמתן הסעד הזמני דרוש בנסיבות העניין. @ 42. פרסום והמצאה : הורה בית המשפט על הקפאת הליכים נגד אדם שלישי - : (1) בית המשפט רשאי להורות על פרסום הודעה על הקפאת ההליכים בדרך ובמועד שיורה; : (2) מגיש הבקשה ישלח העתק מהצו לממונה, לנאמן אם מונה, לנושים המהותיים של התאגיד ולנושים שלגביהם ניתנה הקפאת ההליכים בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית. == פרק ה': ההליכים בבית המשפט == @ 43. כותרת כתב בי-הדין : בכותרתו של כל כתב בי-דין לפי [[חלק זה]] יצוין לצד שמו של התאגיד אם הוא נמצא בפירוק, בשיקום או בהפעלה זמנית לפי העניין, כל עוד מתקיימים לגביו הליכי חדלות פירעון. @ 44. צירוף צד להליך : בית המשפט רשאי, לבקשתו של כל אדם, לצרפו כצד להליך חדלות פירעון של תאגיד המתנהל לפניו, אם נראה לו כי קיים חשש שאותו אדם עלול להיפגע מההחלטה שתתקבל באותו הליך או אם נראה לו כי צירופו נדרש לשם ייעול ההליכים, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים, להורות על צירופו של אדם כאמור מיוזמתו. @ 45. הוצאות משפט : הוצאות משפט הכרוכות בכל הליך עד למתן צו לפתיחת הליכים יחולו על מי שנקט את ההליך, אלא אם כן ציווה בית המשפט אחרת. == פרק ו': תפקיד הנאמן וסמכויותיו == === סימן א': הוראות כלליות === @ 46. הממונה כנאמן : מונה הממונה לנאמן, יבוא במקומו בית המשפט לעניין כל מעשה שבסמכות הממונה ולעניין כל רשות שהיתה צריכה להינתן על ידו, וכל מסמך שיש להגישו לפי [[החוק]] או לפי תקנות אלה לממונה, יגישו הממונה לבית המשפט. @ 47. הנאמן כצד להליכים : הנאמן יהיה צד לכל בקשה בהליך שבו מונה. @ 48. מידע : הנאמן לא ימסור מידע הנוגע לבקשות לפי תקנות אלה, באופן המפלה בין נושים אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה או שבית המשפט הורה אחרת. @ 49. הערה במרשם : (א) לבקשת הנאמן, יבדוק מי שמופקד על רישום נכסים בפנקס המתנהל לפי דין אם יש לתאגיד זכות בנכס הרשום באותו פנקס, ואם נמצא כך, ירשום במרשם הערה כי ניתן צו לפתיחת הליכים. : (ב) ניתן להעביר את בקשת הנאמן לפי תקנת משנה (א) גם באופן מקוון אם הממונה העמיד מערכת ממוחשבת לצורך זה. === סימן ב': בקשה למתן הוראות ופנייה לבית המשפט === @ 50. בקשה למתן הוראות : (א) בקשתו של הנאמן למתן הוראות המוגשת לבית המשפט תוגש בכתב, חתומה בחתימתו או בחתימת בא כוחו; לבקשה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה; הבקשה תוגש בלא תצהיר, זולת אם הורה בית המשפט אחרת. : (ב) הוגשה בקשה למתן הוראות לבית המשפט, ימציא הנאמן העתק מהבקשה לצדדים לה בסמוך ככל האפשר להגשת הבקשה; הוגשה הבקשה במעמד צד אחד, ימציא העתק מהבקשה לממונה בלבד. : (ג) בבקשה למתן הוראות באחד מהעניינים המנויים [[בסעיף 264 לחוק]] יהיו המשיבים ועדת הנושים, אם מונתה, והנושים המובטחים. : (ד) הנאמן רשאי לצרף מיוזמתו לבקשה למתן הוראות את מי שלדעתו יש לו עניין בבקשה. @ 51. הדיון בבקשה למתן הוראות : (א) הדיון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן יהיה במעמד הצדדים; על אף האמור, בית המשפט רשאי להחליט על יסוד הבקשה, התגובה והתשובה בלבד. : (ב) על אף האמור בתקנה משנה (א), בית המשפט רשאי לדון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן במעמד הנאמן והממונה בלבד, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שהכרעה בבקשה בידיעת הצדדים תסכל את התכלית שלשמה הוגשה הבקשה או תגרום לצדדים להליך נזק חמור ובלבד שהבקשה מוגשת בעניינים שלהלן: :: (1) תביעה או התגוננות בהליך משפטי בשם התאגיד לפי [[סעיף 44(א)(1) לחוק]]; :: (2) פשרה עם נושה או חייב של התאגיד בנוגע לגובה החוב ואופן תשלומו, שיש לה השפעה מהותית על היקף נכסי קופת הנשייה לפי [[סעיף 44(א)(4) לחוק]]; :: (3) הפעלת סמכות חקירה לפי [[סעיף 281 לחוק]] אם הורה בית המשפט לפי [[סעיף 281(ד) לחוק]] כי חקירה כאמור תתבצע באמצעות הנאמן; :: (4) בקשה למתן הוראות שהוגשה בעניין אחר, מטעמים מיוחדים שיירשמו. @ 52. תגובה ותשובה לבקשה למתן הוראות : (א) צד לבקשה יגיש את תגובתו לבקשה למתן הוראות בתוך 14 ימים לכל היותר מיום שבו הומצאה לו הבקשה. : (ב) הנאמן יגיש את תשובתו לתגובת הצדדים לבקשה בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאו לו תגובות הצדדים. : (ג) הורה בית המשפט על דיון בבקשה למתן הוראות במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש צד לבקשה את תגובתו לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והנאמן יגיש את תשובתו לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ד) לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן והעובדות המפורטות בתגובה יאומתו בתצהיר. : (ה) הנאמן והצד לבקשה ימציאו העתק מהתגובה ומהתשובה לנאמן או לצד לבקשה, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתן. @ 53. פנייה לבית המשפט : פנייה לבית המשפט בידי מי שנפגע מפעולת הנאמן כאמור [[בסעיף 54 לחוק]] תיעשה בתוך 45 ימים מיום שנודע לו על כך. === סימן ג': ניהול חשבונות ודוחות הנאמן === @ 54. ספרי חשבונות : הנאמן ינהל את ספרי החשבונות של התאגיד לפי כללי חשבונאות מקובלים; הנאמן ינהל לשם כך חשבון מיוחד לפי הכללים האמורים. @ 55. ביקורת הדוחות : (א) הורה בית המשפט על הפעלת התאגיד, יבוקרו הדוחות הכספיים והמידע בדבר תקבוליו והוצאותיו של הנאמן בידי רואה חשבון לפי תקני ביקורת מקובלים בישראל; בתקנת משנה זו, "הדוחות הכספיים" - דוחות כספיים המצורפים לדוחות הנאמן לפי [[סעיף 53(ד) לחוק]]. : (ב) הורה בית המשפט על הפעלת התאגיד כאמור בתקנה זו, הנאמן יפנה לבית המשפט בבקשה למינוי רואה חשבון מבקר לתקופת הליך חדלות הפירעון; טרם פנייתו לבית המשפט הנאמן יתייעץ עם הממונה בקשר למינוי. : (ג) הנאמן ימציא לרואה החשבון את המסמכים והאסמכתאות הדרושים לביקורת הדוחות. @ 56. אישור הוצאות : הנאמן ישלם למי שהכין את הדוח או השתתף בהכנתו מתוך נכסי קופת הנשייה את ההוצאות שהוציא לשם כך, ובלבד שבית המשפט אישרן מראש. == פרק ז': הפעלת התאגיד ושיקומו הכלכלי == === סימן א': בקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד והדיון בה === @ 57. בקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד : (א) בבקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד יציין הנאמן פרטים אלה: :: (1) הפעולות שנעשו עד כה לשיקומו הכלכלי של התאגיד והפעולות הנוספות הנדרשות לשם כך ובכלל זה שינויים במבנה התאגיד, במבנה פעילותו העסקית, בחוב, בתחומי פעילות התאגיד ובמבנה כוח האדם; :: (2) פרק הזמן המבוקש להארכת תקופת הפעלת התאגיד והסיבות לכך; :: (3) הערכת העלויות הצפויות של מימון הפעלת התאגיד במשך תקופת הפעלת התאגיד ופירוט אמצעי המימון. : (ב) הנאמן יצרף לבקשה דוח תקופתי עדכני למועד הגשת הבקשה. @ 58. הדיון בבקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד : על הדיון בבקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד יחולו, אם לא הורה בית המשפט אחרת, הוראות לעניין הדיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש תאגיד. === סימן ב': הליכים לאחר מתן צו לפתיחת הליכים המורה על הפעלת התאגיד לשם שיקומו הכלכלי === @ 59. הגשת הצעות לבית המשפט : (א) הצעת תכנית לשיקום כלכלי שיגיש הנאמן תכלול עדכון של הפרטים המנויים [[בתקנות 13]] [[ו-14]], אם יש צורך, וכן את הפרטים האלה: :: (1) הפרטים המנויים [[בסעיף 82(ב) לחוק]]; :: (2) תכנית הנאמן; :: (3) אם בין הנושים נכללים גם קרובים של התאגיד, יצוין הדבר בפירוט החזקותיהם; :: (4) פרטים לגבי נושים בעלי זיקה לתאגיד; :: (5) כללה התכנית המוצעת פטור מאחריות כמשמעותו [[בסעיף 82(ב)(5) לחוק]], יפורטו עילות התביעה שלגביהן ניתן הפטור והמועד שבו נוצרו; :: (6) הצעה בעניין סיווג נושים לאסיפות סוג כמשמעותן [[בסעיף 84 לחוק]], אם קיימת. : (ב) לעניין תקנה זו - ::- "זיקה" - קיום יחסי עבודה, קשרים עסקיים או מקצועיים, בדרך כלל או באופן חד-פעמי; ::- "תכנית הנאמן" - מקורות המימון לדרך המוצעת להמשך פעילותו העסקית של התאגיד ועלות מימונה, תזרים המזומנים הצפוי, היקף הייצור הצפוי ועלויותיו, היקף השיווק הצפוי ועלויותיו, רווח והפסד צפויים, שינויים ארגוניים צפויים ומועדיהם, ההערכות והנתונים שעליהם מתבססת המסקנה בדבר עדיפות התכנית או התכניות על פני המצב הקיים; והכול בציון המועד שאליו נוגעת ההערכה, המודל הכלכלי ששימש לה, ופירוט העובדות, ההנחות, החישובים והצפי שעליהם מבוססת ההערכה. @ 59א. המצאה ופרסום של הגשת בקשה לאישור תכנית לשיקום כלכלי בידי הנושים (תיקון: תשפ"א) : (א) הנאמן ימציא לממונה בלא דיחוי את העתק הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה וכן הודעה על הגשת הבקשה ועל מועד הדיון בה לצורך פרסומה; נקבע דיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו; הממונה יפרסם הודעה על הגשת בקשה לאישור תכנית לשיקום כלכלי באתר האינטרנט של משרד המשפטים. : (ב) הנאמן ימציא את התכנית לשיקום כלכלי ואת המסמכים שצורפו לה לנושיו המהותיים של התאגיד, בלא דיחוי; נקבע מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא הנאמן את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. : (ג) הנאמן ימציא לכל בעל עניין, בלא דיחוי, עם קבלת דרישתו בכתב, העתק מהתכנית לשיקום כלכלי ואת כל המסמכים שצורפו לה. @ 59ב. הגשת התנגדויות לתכנית לשיקום כלכלי של תאגיד (תיקון: תשפ"א) : (א) אדם הרוצה להתנגד להצעה לתכנית לשיקום כלכלי רשאי להגיש התנגדות לבית המשפט. : (ב) ההתנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים מיום שההצעה הוגשה לבית המשפט; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ג) מגיש ההתנגדות ימציא העתק מהתגובה לנאמן ולממונה בסמוך ככל האפשר למועד הגשת התגובה. : (ד) בית המשפט ידון בהתנגדות לאחר אישור התכנית לשיקום כלכלי בידי הנושים, אלא אם כן הורה אחרת. @ 59ג. הבאת התוכנית לאישור הנושים (תיקון: תשפ"ב) : (א) הורה בית המשפט על הבאת הצעה לתוכנית לשיקום כלכלי לאישור הנושים לפי [[סעיף 83 לחוק]], יורה על מועד לכינוס אסיפות סוג לאישורה ועל אופן כינוס האסיפות, וכן על כינוס אסיפות של חברי התאגיד אם התקיימו נסיבות כאמור [[בסעיף 83(ב) לחוק]]. : (ב) אם לא חלף המועד להגשת תביעות חוב לפי [[סעיף 210 לחוק]], יורה בית המשפט על המועד להגשת תביעות חוב לצורך קביעת כוח ההצבעה. @ 59ד. משלוח הודעה לנושים (תיקון: תשפ"ב) : הנאמן ימציא הודעה על החלטת בית המשפט לכנס אסיפות סוג, 21 ימים לפחות לפני המועד לכינוסן, לנושה שהגיש תביעת חוב או המנוי בבקשת התאגיד לצו לפתיחת הליכים; חלף המועד להגשת תביעות חוב לפי [[סעיף 210 לחוק]], ימציא הנאמן את ההודעה לנושה שהגיש תביעת חוב. @ 59ה. פרטי ההודעה וצרופותיה (תיקון: תשפ"ב) : (א) הודעה על אסיפת סוג שימציא הנאמן לפי [[תקנה 59ד]], תכלול את הפרטים האלה: :: (1) תאריך, שעה ומקום אסיפת הסוג; :: (2) מידע בדבר זכותו של נושה שהגיש תביעת חוב להשתתף באסיפת הסוג; :: (3) המועד הקובע להגשת תביעת חוב לצורך קביעת הזכאות להשתתף בהצבעה; :: (4) הרוב הקבוע [[בחוק]] הדרוש לאישור תוכנית לשיקום כלכלי; :: (5) המען לשליחת כתבי הצבעה, ובכלל זה כתובת דואר אלקטרוני. : (ב) הנאמן יצרף להודעה את המסמכים האלה: :: (1) הצעת התוכנית לשיקום כלכלי וכל המסמכים שצורפו אליה; :: (2) העתק מהחלטת בית המשפט על כינוס אסיפות הסוג ועל מועד הדיון באישור התוכנית בבית המשפט; הוחלט על מועד לדיון לאחר שנשלחה ההודעה, ימציא הנאמן את ההזמנה לדיון כאמור [[בתקנה 59ד]]; :: (3) נוסח ייפוי כוח להצבעה באמצעות שלוח; :: (4) נוסח כתב הצבעה; :: (5) כל מידע או מסמך אחר שהורה בית המשפט. @ 59ו. קביעת כוח ההצבעה (תיקון: תשפ"ב) : (א) הורה בית המשפט על מועד להגשת תביעות חוב לשם קביעת כוח ההצבעה של הנושים, יגישו הנושים את תביעות החוב כאמור [[בפרק א' לחלק ד']], ויחולו עליהן ההוראות לעניין זכות העיון בתביעות החוב והוצאות התביעה. : (ב) אם לנאמן ספק אם לאשר את התביעה או לדחותה, יסמן אותה כתביעה שיש לגביה התנגדות, ויתיר להצביע, בתנאי שאם תשתנה ההכרעה בעניינה של תביעה זו תיפסל ההצבעה האמורה או ישתנה כוחה בהתאם. : (ג) הוגשה תביעת חוב בשל חוב מותנה או בלתי קצוב, יחליט הנאמן מהם הסיכויים לדעתו לקיומו של התנאי או יחליט מהו שווי החוב, לפי העניין, ואולם זכות ההצבעה של נושה שהגיש תביעת חוב לפי [[סעיף 211(ד) לחוק]], תהיה לפי הערך שבה הוגשה; החליט הנאמן כי חוב בלתי קצוב אינו ניתן לאומדן הוגן, או כי לא ניתן להכריע בדבר סיכויי קיומו של תנאי בחוב מותנה, יפנה לבית המשפט ובית המשפט יכריע בדבר זכותו של הנושה להצביע באסיפות ובדבר כוח הצבעתו. : (ד) החליט הנאמן כי לנושה כוח הצבעה השונה מערך תביעת החוב שהגיש, ימציא לנושה הודעה על כך במועד הסמוך ככל האפשר למועד קבלת ההחלטה ולא יאוחר מ-72 שעות לפני מועד האסיפה. @ 59ז. פנייה לבית המשפט (תיקון: תשפ"ב) : (א) נושה שהגיש תביעת חוב וכן כל מי שרשאי להגיש תביעה כאמור, רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל או לשנות את ההחלטה בעניין כוח ההצבעה; הבקשה תוגש בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה. : (ב) הגשת בקשה לפי תקנה זו לא תדחה את מועד קיום האסיפות, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. : (ג) שינה בית המשפט את החלטת הנאמן, רשאי הוא להורות על קיומה של אסיפה נוספת או לתת כל צו אחר כפי שיראה לנכון וצודק בנסיבות העניין. === סימן ג': הצבעה באסיפות סוג (תיקון: תשפ"ב) === @ 59ח. זכות הצבעה (תיקון: תשפ"ב) : באסיפת סוג רשאים להצביע רק נושים שנקבע להם כוח הצבעה. @ 59ט. אופן ההצבעה (תיקון: תשפ"ב) : נושה רשאי להשתתף ולהצביע בעצמו, באמצעות שלוח או באמצעות כתב הצבעה. @ 59י. ייפוי כוח לשלוח (תיקון: תשפ"ב) : ביקש נושה להשתתף ולהצביע באמצעות שלוח, יערוך ייפוי כוח לשלוח; ייפוי כוח כאמור יהיה חתום ויאומת ביד עורך דין; השלוח יציג לנאמן את ייפוי הכוח בסמוך לפני תחילת האסיפה או במועד מוקדם יותר שצוין בזימון לאסיפה. @ 59יא. כתב הצבעה (תיקון: תשפ"ב) : ביקש נושה להצביע באמצעות כתב הצבעה, יעשה כן בכתב הצבעה בנוסח שיורה הממונה; הנושה ימסור את כתב הצבעתו לנאמן או ישלח אותו אליו למען הרשום בהודעה כך שיגיע לנאמן לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד כינוס האסיפה. @ 59יב. שליחת כתב הצבעה באמצעות מערכת מקוונת (תיקון: תשפ"ב) : הממונה רשאי לאפשר לשלוח כתב הצבעה באמצעות מערכת מקוונת שהעמיד לצורך כך; ההצבעה תתאפשר עד 12 שעות לפני מועד כינוס האסיפה או עד מועד מוקדם יותר שיורה הממונה שלא יעלה על 24 שעות לפני כינוס האסיפה; הועמדה מערכת מקוונת כאמור לשימוש האסיפה, יודיע על כך הנאמן בהודעה לפי [[תקנה 59ד]]. @ 59יג. הצבעות סותרות (תיקון: תשפ"ב) : הצביע נושה ביותר מדרך אחת, תימנה הצבעתו המאוחרת; לעניין זה, הצבעה של נושה בעצמו או באמצעות שלוח תיחשב מאוחרת להצבעה באמצעות כתב הצבעה. === סימן ד': ניהול אסיפת הסוג (תיקון: תשפ"ב) === @ 59יד. יושב ראש האסיפה (תיקון: תשפ"ב) : הנאמן יהיה יושב ראש אסיפת הסוג. @ 59טו. פרוטוקול של אסיפות הסוג (תיקון: תשפ"ב) : (א) הנאמן יהיה אחראי לעריכת פרוטוקול הדיון באסיפת הסוג. : (ב) פרוטוקול אסיפת הסוג יכלול, בין השאר, פירוט בדבר מועד ומקום האסיפה, הנושים המשתתפים באסיפה בעצמם, באמצעות שלוח מיופה כוח או באמצעות כתב הצבעה וערך נשייתם; נערכה הצבעה באסיפה - יפורטו בפרוטוקול ההחלטות שעמדו להצבעה ואופן הצבעתו של כל נושה; כמו כן יצוין שמו של עורך הפרוטוקול; הנאמן יחתום על הפרוטוקול. : (ג) הנאמן ישמור את הפרוטוקול במשרדו וימציא עותק ממנו לבית המשפט ולממונה; כמו כן יעמיד את הפרוטוקול לעיון באופן מקוון לכל המשתתפים או המצביעים באסיפה וישלח העתק ממנו למי מהם שביקש העתק כאמור. @ 59טז. השתתפות באסיפה באמצעי טכנולוגי (תיקון: תשפ"ב) : הנאמן רשאי לאפשר השתתפות באסיפת סוג בדרך של היוועדות חזותית, בשיחת ועידה או בכל אמצעי טכנולוגי אחר; הממונה רשאי להורות על דרישות טכניות לעניין האמצעים הנדרשים לכך, לפי [[סעיף 268 לחוק]]. === סימן ה': אישור אסיפות סוג ואישור בית המשפט את התוכנית לשיקום כלכלי (תיקון: תשפ"ב) === @ 59יז. מניין חוקי (תיקון: תשפ"ב) : (א) אסיפת סוג תתקיים בנוכחות הנאמן, והמניין החוקי בה יהיה לפי הוראות אלה: :: (1) אם מספר הנושים בעלי זכות הצבעה עולה על שלושה - שלושה נושים לפחות; :: (2) אם מספר הנושים הזכאים להשתתף ולהצביע אינו עולה על שלושה - כל הנושים; ואולם אם ישנם שלושה נושים זכאים כאמור וניתן לקיים את תנאי [[סעיף 85 לחוק]] בהשתתפות של שני נושים בלבד מתוכם - יהיה המניין חוקי גם בהיעדר הנושה הנוסף. : (ב) לעניין תקנת משנה (א), הצבעת נושה בכל אחת מדרכי ההצבעה לפי תקנות אלה תיחשב לעניין קיום המניין החוקי. @ 59יח. אסיפת סוג נדחית (תיקון: תשפ"ב) : לא התקיים מניין חוקי באסיפה בתום מחצית השעה ממועד תחילת האסיפה, תידחה האסיפה לשבוע שלאחר מכן, לאותו יום, לאותה שעה ולאותו מקום, ורשאי הנאמן להורות על מועד מאוחר יותר לקיום האסיפה הנדחית; הנאמן יודיע על קיומה של אסיפה נדחית למי שזכאי לקבל הודעה על קיום האסיפה כאמור [[בתקנה 59ד]] לא יאוחר מיום לאחר מועד האסיפה המקורית; לא התקיים באסיפה הנדחית מניין חוקי כאמור [[בתקנה 59יז]], תתקיים האסיפה בכל מספר משתתפים שהוא, ובלבד שנושה אחד לפחות השתתף בה; כתב הצבעה שנשלח לפי [[פרק זה]] לשם הצבעה באסיפה המקורית יימנה כהצבעה באסיפה הנדחית, אלא אם כן הנושה ששלח אותו שינה את הצבעתו לפני כינוס האסיפה הנדחית לפי [[פרק זה]]. @ 59יט. בקשה לאישור התוכנית לשיקום כלכלי בבית המשפט (תיקון: תשפ"ב) : אושרה התוכנית לשיקום כלכלי בידי הנושים וחברי התאגיד כאמור [[בסעיף 85 לחוק]], יגיש הנאמן לבית המשפט בקשה לאישורה בידי בית המשפט לא יאוחר מ-14 ימים לאחר כינוס האסיפות; הנאמן רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תוכנית לשיקום כלכלי גם אם לא אושרה כאמור [[בסעיף 85 לחוק]], לשם אישורה לפי [[סעיף 87 לחוק]]. @ 59כ. הגשת התנגדות לאישור תוכנית לשיקום כלכלי (תיקון: תשפ"ב) : (א) בעל עניין בהליכי חדלות הפירעון הרוצה להתנגד לאישור תוכנית לשיקום כלכלי שהוגשה לאישור בית המשפט לפי [[+|סעיפים 86]] [[או 87 לחוק]], יגיש לבית המשפט התנגדות ויפרט את נימוקיה; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) ההתנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים מהגשת הבקשה לאישור התוכנית לשיקום כלכלי בידי בית המשפט; מגיש ההתנגדות ימציא העתק מההתנגדות לנאמן ולממונה בסמוך ככל האפשר למועד הגשת ההתנגדות. : (ג) הנאמן יגיש תשובה להתנגדות בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההתנגדות וימציא העתק ממנה למגיש ההתנגדות ולממונה בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. : (ד) הורה בית המשפט על דיון בהתנגדות במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (ב) או (ג), תוגש ההתנגדות לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והתשובה תוגש לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. @ 59כא. פרסום והמצאה של החלטת בית המשפט (תיקון: תשפ"ב) : אישר בית המשפט תוכנית לשיקום כלכלי, ישלח הנאמן בלא דיחוי העתק מהחלטת בית המשפט והודעה על החלטה זו לשם פרסומה בידי הממונה. === סימן ו': הפסקת הפעלת התאגיד ומעבר להליכי פירוק (תיקון: תשפ"ב) === @ 60. הפסקת הפעלת התאגיד ומעבר להליכי פירוק : (א) מי שהגיש בקשה להפסקת הפעלת התאגיד ומעבר להליכי פירוק ימציא אותה כדרך שממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים כאמור [[בסימן ג' לפרק ב' לחלק ב']]. : (ב) ניתן צו כאמור, ישלח הנאמן הודעה על כך לרשם ערוכה לפי [[טופס 4 שבתוספת]]. == פרק ח': פירוק == @ 61. קביעת מועד לדיון בחיסול התאגיד : הורה בית המשפט על פירוקו של התאגיד, יורה באותו מועד על מועד לקיום דיון בחיסול התאגיד בתוך 18 חודשים מהמועד האמור ורשאי הוא להורות על מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו. @ 62. בקשה להפעלת תאגיד בפירוק : (א) ביקש הנאמן להפעיל את התאגיד בפירוק כאמור [[בסעיף 97 לחוק]], יפרט את נימוקי הבקשה, את תקופת ההפעלה המבוקשת וכן את הסמכויות הנחוצות לו לצורך ההפעלה, וכן יצרף לבקשה את הערכת העלויות הצפויות של מימון הפעלת התאגיד ואת פירוט אמצעי המימון. : (ב) הנאמן ימציא את הבקשה כדרך שממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש התאגיד. @ 63. בקשה להפסקת הפירוק ומעבר להליכי שיקום כלכלי : (א) בבקשה להפסקת הפירוק ומעבר להליכי שיקום כלכלי יפורטו נימוקי הבקשה וכן הפרטים המנויים [[בתקנה 14]]. : (ב) מגיש הבקשה ימציא את הבקשה כדרך שממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים כאמור [[בסימן ג' לפרק ב' בחלק ב']]. : (ג) ניתן צו כאמור, ישלח הנאמן הודעה על כך לרשם ערוכה לפי [[טופס 4 שבתוספת]]. = חלק ג': הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד = == פרק א': תחולה והמצאה == @ 64. תחולה על יחיד : [[חלק זה]] יחול על הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד לפי [[סעיף 101 לחוק]]. @ 65. דרכי ההמצאה לממונה : (א) בקשה, דיווח, הודעה, העתק של כתב בי-דין ומסמכים אחרים שיש להגיש לממונה בהליכי חדלות פירעון של יחיד לפי [[החוק]], לפי תקנות אלה או לפי הוראת הממונה, יומצאו לממונה באמצעות מערכת מקוונת. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), מי שאינו מיוצג רשאי להמציא לממונה מסמכים כאמור במשרדי הממונה במחוז שבו מתנהלים ההליכים במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. @ 66. דרכי המצאה לנאמן : הודעה, העתק של כתב בי-דין, בקשה, זימון ומסמכים אחרים שיש להמציאם לנאמן לפי [[חלק זה]] יומצאו לו באמצעות מערכת הממונט; מי שאינו מיוצג רשאי להמציא מסמכים כאמור במשרדי הממונה במחוז שבו מתנהלים ההליכים במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. @ 67. מען להמצאה : (א) מען להמצאת כתבי בי-דין ומסמכים אחרים ליחיד יהיה - :: (1) בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש היחיד - המען להמצאה שציין היחיד בבקשתו לצו לפתיחת הליכים, כל עוד לא הודיע היחיד לממונה על שינוי מען; :: (2) בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש נושה - מענו האחרון של היחיד הידוע לנושה, ואם אין מען הידוע לנושה, כתובת היחיד לפי [[סעיפים 2(א)(11) ו-(11א) לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965]], ובהעדר שם לרחוב או מספר לבית - סימן זיהוי אחר; לאחר הגשת דוח על מצבו הכלכלי של היחיד לפי [[סעיף 117(א) לחוק]] - המען להמצאה של היחיד שציין היחיד באותו הדוח, כל עוד לא הודיע היחיד לממונה על שינוי מען. : (ב) מענו של נושה יהיה לפי המידע שציין היחיד בדוח המצורף לבקשתו לצו פתיחת הליכים לפי [[סעיף 104(ב)(2)(א) לחוק]] או בדוח על מצבו הכלכלי לפי [[סעיף 117(א) לחוק]] או מען אחר שמסר הנושה, ואם הנושה הגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים - המען שציין בבקשה, ולאחר שהוגשה תביעת חוב - המען המצוין בה. : (ג) מענו של הממונה לצורך המצאה שלא באמצעות מערכת הממונט יהיה - :: (1) משרדי הממונה במחוז שבו מתנהלים הליכי חדלות הפירעון לגבי היחיד; :: (2) בהליך לפני בית המשפט העליון - משרדו הראשי של הממונה בירושלים. == פרק ב': בקשת יחיד לצו לפתיחת הליכים == === סימן א': בקשת היחיד לממונה === @ 68. בקשת היחיד לממונה : (א) בקשה לצו לפתיחת הליכים ודוח על מצבו הכלכלי שמגיש יחיד יהיו ערוכים לפי [[טופס 5 שבתוספת]], הטופס יאומת בתצהיר ויהיה חתום בחתימת היחיד; לבקשה כאמור יצורף כתב ויתור על סודיות ערוך לפי [[טופס 6 שבתוספת]]. : (ב) בקשת היחיד תוגש באופן מקוון; יחיד שאינו מיוצג רשאי להתייצב במשרדי הממונה במחוז שבו הוא מבקש לנהל את הליכי חדלות הפירעון ולהגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים שלא באופן מקוון; הממונה או מי שהסמיכו לצורך כך רשאי לאשר הגשת בקשה שלא בדרך של התייצבות אם מצא כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת, בנסיבות העניין. @ 69. חזרה מבקשה : (א) הממונה רשאי לאשר ליחיד לחזור בו מהבקשה טרם מתן הצו לפתיחת הליכים. : (ב) סירב הממונה לאשר ליחיד לחזור בו מהבקשה, יעביר את ההכרעה בבקשה לבית המשפט. @ 70. מחיקה מחוסר מעש : יחיד שהגיש בקשה למתן צו לפתיחת הליכים והממונה דרש ממנו להשלים פרטים או מסמכים, או להמציא מידע נוסף, רשאי הממונה למחוק את הבקשה מחוסר מעש, אם לא נענה היחיד לדרישת הממונה בתוך הזמן שציין הממונה בדרישתו ולאחר שהממונה איפשר ליחיד לנמק מדוע לא תימחק הבקשה. @ 71. זימון לדיון בבקשת יחיד : נקבע דיון כאמור [[בסעיף 105(ג) לחוק]], ימציא הממונה ליחיד הזמנה לדיון לא יאוחר מ-14 ימים לפני מועד הדיון. @ 72. קבלת מידע לגבי יחיד : (א) קבלת מידע בידי הממונה מגוף מוסר מידע תהיה בדרך מן הדרכים המפורטות להלן או בשילוב של דרכים אלה, כולן או מקצתן, והכול כפי שיורה הממונה לגבי אותו גוף: :: (1) בתקשורת מחשבים; :: (2) על גבי מצע אופטי; :: (3) במסמך מודפס. : (ב) בתקנה זו - ::- "גוף מוסר מידע" - גוף המנוי [[#תוספת 1 חלק א פרט 16|בפסקאות 16 עד 19 לחלק א' לתוספת הראשונה לחוק]]; ::- "מידע" - מידע מהסוג שגוף מוסר מידע ימסור לפי [[טור ב' לחלק א' לתוספת הראשונה לחוק]] [[וטור ב' לחלק ב' לתוספת הראשונה לחוק]]; ובאשר למידע הנוגע לזכויות היחיד - מידע לגבי זכויות בעלות ובעלות משותפת וכן אם ליחיד יש זכויות של מיופה כוח, מורשה חתימה, נאמן או נהנה. === סימן ב': צו לפתיחת הליכים === @ 73. צו לפתיחת הליכים : צו לפתיחת הליכים יהיה ערוך לפי נוסח [[טופס 7 שבתוספת]]; הממונה ורשם ההוצאה לפועל רשאים להוסיף או לגרוע [[טופס 7 שבתוספת|מהטופס]] לפי נסיבות ההליך, בהתאם לסמכויותיהם לגבי ההליך. @ 74. פרסום הודעה על מתן צו : נתן הממונה צו לפתיחת הליכים לבקשת יחיד, יפרסם הודעה על כך בסמוך ככל האפשר למתן הצו; בהודעה יצוינו שם היחיד, מספר זהותו וכתובתו, תאריך פרסום ההודעה, שמו של הנאמן שמונה ופרטי ההתקשרות עמו ובית המשפט המוסמך לדון בבקשה לביטול הצו. @ 75. העתק מהצו : (א) ניתן צו לפתיחת הליכים לבקשת יחיד, ישלח הממונה בדואר בסמוך ככל האפשר לאחר מתן הצו, העתק מהצו ליחיד ולנושים שפרטי זהותם ידועים לו; הנאמן יוודא את קבלת ההעתק בדרך של וידוא טלפוני או באמצעות דואר אלקטרוני; הממונה רשאי להמציא צו לפתיחת הליכים בתקשורת בין מחשבים לנושה שביקש שהצווים יומצאו לו בדרך זו, אם אישר זאת הממונה לגבי אותו נושה. : (ב) היחיד ימציא את העתק הצו לנושים שפרטי זהותם אינם ידועים לממונה בדואר רשום עם אישור מסירה. : (ג) בתקנה זו, "נושים שפרטי זהותם ידועים לממונה" - נושים שלגביהם מסר היחיד שם מלא, כתובת ואחד מאלה: כתובת דואר אלקטרוני או מספר טלפון נייד. === סימן ג': בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים === @ 76. בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים : (א) בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים לפי [[סעיף 108 לחוק]] תוגש לבית המשפט; העובדות המפורטות בבקשה יאומתו בתצהיר; בבקשה יפורטו הנימוקים לביטול הצו ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) מגיש הבקשה לביטול ימציאה ליחיד, במסירה אישית בלא דיחוי, למעט אם הוגשה במעמד צד אחד, וכן ימציא העתק מהבקשה לממונה ולנאמן. : (ג) היחיד רשאי להגיב לבקשה לביטול בתוך 10 ימים מיום שהומצאה לו הבקשה או בתוך תקופה שהורה עליה בית המשפט. @ 77. דיון בבקשה לביטול צו לפתיחת הליכים : (א) בית המשפט ימציא הזמנה לדיון בבקשה לביטול צו לפתיחת הליכים למבקש, ליחיד, לנאמן ולממונה. : (ב) בדיון בבקשה לביטול צו לפתיחת הליכים רשאי בית המשפט לבקש מהיחיד וממגיש הבקשה פרטים נוספים וראיות נוספות לרבות השמעת עדים, אם יראה בכך צורך. @ 77א. פרסום הודעה על ביטול צו לפתיחת הליכים (תיקון: תשפ"א) : (א) בוטל צו לפתיחת הליכים לפי [[סעיף 108 לחוק]], ימציא הנאמן הודעה על ביטול הצו לממונה בלא דיחוי, לשם פרסומה בידי הממונה, והממונה יפרסם הודעה על ביטול הצו. : (ב) בוטל צו לפתיחת הליכים, הנאמן ימציא ליחיד הודעה על ביטול הצו. == פרק ג': בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים == === סימן א': בקשת הנושה והדיון בה === @ 78. דרישה לתשלום חוב : דרישה לתשלום חוב כאמור [[בסעיף 110(א)(1) לחוק]] תהיה ערוכה לפי [[טופס 8 שבתוספת]] ותומצא למענו של היחיד בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית. @ 79. בקשת נושה : (א) בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים לגבי יחיד תוגש לבית המשפט ערוכה לפי [[טופס 9 שבתוספת]]; הנושה יצרף לבקשה אסמכתאות לכך שהתקיימו העילות למתן הצו. : (ב) ביקש הנושה להסתמך בבקשתו על חזקת חדלות פירעון לפי [[סעיף 110(א) לחוק]], יצרף לבקשה אסמכתאות מתאימות לקיומה של החזקה, לפי העניין. @ 80. משלוח העתק : (א) נושה המגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים ימציא, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה, העתק מהבקשה ומהמסמכים שצורפו לה ליחיד במסירה אישית ולממונה. : (ב) הנושה יצרף להעתק הבקשה את החלטת בית המשפט על מועד הדיון בבקשה; נקבע מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. @ 81. תגובה ותשובה לבקשה : (א) היחיד יגיש את תגובתו לבקשת הנושה לצו לפתיחת הליכים בתוך 14 ימים לכל היותר מהיום שבו הומצאה לו הבקשה. : (ב) הנושה שהגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים יגיש את תשובתו לתגובת היחיד בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאה לו תגובת היחיד. : (ג) הורה בית המשפט על דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש היחיד את תגובתו לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והנושה יגיש את תשובתו לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ד) לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן והעובדות המפורטות בהן יאומתו בתצהיר; מגיש התגובה או התשובה ימציאו העתק ממנה ליחיד או למבקש, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. @ 82. התנגדות לבקשה לצו לפתיחת הליכים : (א) המגיש התנגדות לבקשה כאמור [[בסעיף 113 לחוק]] יגישה לבית המשפט בכתב ויפרט את נימוקי ההתנגדות; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) ההתנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים מיום שנודע למגיש על הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים; מגיש ההתנגדות ימציא העתק מההתנגדות למגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים, ליחיד ולממונה, בסמוך ככל האפשר למועד הגשת ההתנגדות. : (ג) מגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים יגיש תשובה להתנגדות בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההתנגדות וימציא העתק ממנה למגיש ההתנגדות, ליחיד ולממונה בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. : (ד) הורה בית המשפט על דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (ב) או (ג), תוגש ההתנגדות לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והתשובה לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. @ 83. חזרה מבקשת נושה לצו לפתיחת הליכים : (א) נושה שהגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים רשאי לחזור בו מבקשתו באישור בית המשפט. : (ב) חזר נושה מבקשתו לצו לפתיחת הליכים, או שזנח את הטיפול בה, רשאי בית המשפט, בכל שלב משלבי הדיון עד מתן הצו לפתיחת הליכים, לפי בקשת נושה הרשאי להגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים, לצוות על חילופי המבקשים ועל המשך הדיון בבקשה בידי המבקש החדש. === סימן ב': בקשה לסעד זמני === @ 84. בקשה לסעד זמני והדיון בה (תיקון: תשפ"א-3) : (א) על בקשה לסעד זמני לפי [[סעיף 119 לחוק]] והדיון בה יחול [[פרק ט"ו לתקנות סדר הדין האזרחי]] אם הן אינן סותרות את הוראות [[סימן זה]] ובשינויים המחויבים לפי העניין. : (ב) בקשה לסעד זמני תומצא בדרך שבה ממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים. : (ג) אם נושה הגיש את הבקשה לסעד זמני והבקשה לא הוגשה במעמד צד אחד, יגיש היחיד לבית המשפט את תגובתו לבקשה בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו הבקשה ולא יאוחר מ-24 שעות לפני המועד שנקבע לדיון בבקשה וימציאה למבקש הסעד הזמני. @ 85. המצאת ההחלטה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד : ניתן סעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 119 לחוק]], ימציא המבקש את העתק ההחלטה, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה וכן את העתק הערובה אם ישנה, למנויים להלן במסירה אישית ובלא דיחוי, אלא אם כן בית המשפט הורה על מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו: : (1) ליחיד או לנושה שהגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים; : (2) לכל אדם העלול להיפגע ממתן הסעד הזמני, כפי שיורה בית המשפט. @ 86. פרסום הודעה על מתן סעד זמני (תיקון: תשפ"א) : (א) ניתן סעד זמני במעמד צד אחד שאינו סעד זמני לפי [[סעיף 119(א)(2) לחוק]], ימציא המבקש, בלא דיחוי, הודעה על מתן הסעד הזמני לממונה, לשם פרסומה בידי הממונה; ההודעה תהיה ערוכה לפי [[טופס 9א שבתוספת]]. : (ב) ניתן סעד זמני לפי [[סעיף 119(א)(2) לחוק]], ימציא הנאמן הזמני, בלא דיחוי, הודעה על מתן הסעד הזמני לממונה, לשם פרסומה בידי הממונה; ההודעה תהיה ערוכה לפי [[טופס 9ב שבתוספת]]. : (ג) הממונה יפרסם הודעה על מתן סעד זמני שניתן במעמד צד אחד או לפי [[-|סעיף 119(א)(2)]] באתר האינטרנט של משרד המשפטים; ההודעה תכלול את הפרטים המנויים [[בתקנה 74]] וכן את דבר מתן הסעד הזמני. @ 87. המצאה ופרסום של החלטה לביטול סעד זמני שניתן במעמד צד אחד (תיקון: תשפ"א) : ניתנה החלטה המבטלת סעד זמני שניתן במעמד צד אחד או לפי [[סעיף 20(א)(3) לחוק]], ימציא אותה מבקש הסעד הזמני, בלא דיחוי, למנויים [[בתקנה 85]] ולממונה, או יודיע להם על מתן ההחלטה בדרך אחרת שיורה בית המשפט; הממונה יפרסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים הודעה בדבר ביטול הסעד הזמני. === סימן ג': צו לפתיחת הליכים לבקשת נושה === @ 88. דיון בבקשה : בית המשפט לא יקיים דין בבקשה לצו לפתיחת הליכים לבקשת נושה אלא אם כן שוכנע כי הומצאו ליחיד ולממונה העתקים מהבקשה והם זומנו לדיון כדין. @ 89. צו לפתיחת הליכים ופרסום הודעה על מתן צו לפתיחת הליכים לבקשת נושה : (א) צו לפתיחת הליכים יהיה ערוך לפי נוסח [[טופס 7 שבתוספת]]; בית המשפט רשאי להוסיף או לגרוע [[טופס 7 שבתוספת|מהטופס]] לפי נסיבות ההליך, לפי סמכויותיו לגבי ההליך. : (ב) ניתן צו לפתיחת הליכים לבקשת נושה, ישלח הנאמן, בלא דיחוי, העתק של הצו והודעה על מתן הצו לממונה לשם פרסומה בידי הממונה והממונה יפרסם על כך הודעה; ההודעה תכלול את שמו של מגיש הבקשה וכן את הפרטים המנויים [[בתקנה 74]]. @ 90. המצאת הצו לפתיחת הליכים לבקשת נושה : (א) הממונה ישלח ליחיד העתק מהצו בדואר, להעתק יצרף הודעה כי על היחיד להגיש דוח כאמור [[בסעיף 117 לחוק]]; הנאמן יוודא את קבלת ההעתק בידי היחיד. : (ב) בסמוך ככל האפשר לאחר הגשת הדוח על מצבו הכלכלי של היחיד לפי [[סעיף 117 לחוק]], ישלח הממונה את העתק הצו לנושים שפרטי זהותם ידועים לו כהגדרתם [[בתקנה 75]] ותחול [[תקנה 75]]; היחיד ימציא בדואר רשום עם אישור מסירה את העתק הצו לנושים שפרטי זהותם אינם ידועים לממונה. @ 91. דוח על מצבו הכלכלי של היחיד : (א) דוח על מצבו הכלכלי של היחיד לפי [[סעיף 117 לחוק]], יהיה ערוך לפי [[טופס 5 שבתוספת]]; [[טופס 5 שבתוספת|הטופס]] יאומת בתצהיר ויהיה חתום בחתימת היחיד. : (ב) דוח כאמור בתקנת משנה (א) יוגש כדרך שמגישים בקשת יחיד לצו לפתיחת הליכים, לפי [[תקנה 68(ב)]]. == פרק ד': ההליכים בבית המשפט == @ 92. כותרת כתב בי-דין : בכותרתו של כל כתב בי-דין לפי [[חלק זה]] יצוין שמו של היחיד, ואם ניתן לגביו צו לפתיחת הליכים, יצוין שהיחיד "בחדלות פירעון" כל עוד מתקיימים לגביו הליכי חדלות פירעון. @ 93. צירוף צד להליך : בית המשפט רשאי, לבקשתו של כל אדם, לצרפו כצד להליך חדלות פירעון של יחיד המתנהל לפניו, אם נראה לו כי קיים חשש שאותו אדם עלול להיפגע מההחלטה שתתקבל באותו הליך או אם נראה לו כי צירופו נדרש לשם ייעול ההליכים, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים, להורות על צירופו של אדם כאמור מיוזמתו. @ 94. הוצאות משפט : הוצאות משפט הכרוכות בכל הליך עד למתן צו לפתיחת הליכים יחולו על מי שנקט את ההליך אלא אם כן ציווה בית המשפט אחרת. == פרק ה': תפקיד הנאמן וסמכויותיו == === סימן א': הנאמן וסמכויותיו === @ 95. הנאמן כצד להליכים : הנאמן יהיה צד לכל בקשה בהליך שבו מונה. @ 96. מידע : הנאמן לא ימסור מידע הנוגע לבקשות לפי תקנות אלה, באופן המפלה בין נושים אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה או שבית המשפט הורה אחרת. @ 97. הערה במרשם : (א) לבקשת הנאמן, יבדוק מי שמופקד על רישום נכסים בפנקס המתנהל לפי דין אם יש ליחיד זכות בנכס הרשום באותו פנקס, ואם נמצא כך, ירשום במרשם הערה כי ניתן הצו לפתיחת הליכים. : (ב) ניתן להעביר את בקשת הנאמן לפי תקנת משנה (א) גם באופן מקוון אם הממונה העמיד מערכת ממוחשבת לצורך זה. === סימן ב': בקשה למתן הוראות ופנייה לבית המשפט === @ 98. בקשה למתן הוראות : (א) בקשתו של הנאמן למתן הוראות המוגשת לבית המשפט תוגש בכתב, חתומה בחתימתו או בחתימת בא כוחו; לבקשה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה; הבקשה תוגש בלא תצהיר, זולת אם הורה בית המשפט אחרת. : (ב) הגיש הנאמן בקשה למתן הוראות לבית המשפט, ימציא העתק מהבקשה לממונה ולצדדים לה בסמוך ככל האפשר לאחר הגשת הבקשה; הוגשה הבקשה למתן הוראות במעמד צד אחד, ימציא העתק ממנה לממונה בלבד. : (ג) הנאמן רשאי לצרף מיוזמתו לבקשה למתן הוראות את מי שלדעתו יש לו עניין בבקשה. @ 99. הדיון בבקשה למתן הוראות : (א) הדיון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן יהיה במעמד הצדדים; על אף האמור, בית המשפט רשאי להחליט על יסוד הבקשה, התגובה והתשובה בלבד. : (ב) על אף האמור בתקנה משנה (א), בית המשפט רשאי לדון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן במעמד הנאמן והממונה בלבד, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שהכרעה בבקשה בידיעת הצדדים תסכל את התכלית שלשמה הוגשה הבקשה או תגרום לצדדים להליך נזק חמור, מטעמים מיוחדים שיירשמו. @ 100. תגובה ותשובה לבקשה למתן הוראות : (א) צד לבקשה יגיש את תגובתו לבקשה למתן הוראות בתוך 14 ימים לכל היותר מיום שבו הומצאה לו הבקשה. : (ב) הנאמן יגיש את תשובתו לתגובת הצדדים לבקשה בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאו לו תגובות הצדדים. : (ג) הורה בית המשפט על דיון בבקשה למתן הוראות במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש צד לבקשה את תגובתו לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והנאמן יגיש את תשובתו לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ד) לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן והעובדות המפורטות בתגובה יאומתו בתצהיר. : (ה) הנאמן והצד לבקשה ימציאו העתק מהתשובה ומהתגובה לנאמן או לצד לבקשה, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתן. @ 101. פנייה לממונה או לבית המשפט : פנייה לממונה או לבית המשפט בידי מי שנפגע מפעולת הנאמן כאמור [[בסעיף 139 לחוק]] תיעשה כדרך שמגישים בקשה לבית המשפט או לממונה, בתוך 45 ימים מיום שנודע לו על כך. @ 101א. גילוי מידע מרשות המסים או מתאגיד בנקאי (תיקון: תשפ"א) : היחיד או הנושים רשאים לפנות לבית המשפט בבקשה כי יורה על גילוי מידע או מסמך שקיבל הנאמן מתאגיד בנקאי או מרשות המסים לפי [[סעיף 150 לחוק]]; הבקשה תוגש בתוך 60 ימים מיום שהורה בית המשפט על העברת המידע לנאמן; המבקש יפרט בבקשתו את המידע או המסמך שהוא מבקש לגלות לו, בציון המטרה שלשמה הוא זקוק למידע או למסמך כאמור; בית המשפט רשאי להורות כי הדיון בשאלת גילוי המידע או המסמך יתקיים כולו או חלקו בהיעדר המבקש. === סימן ג': ניהול חשבונות === @ 102. ספרי חשבונות : הפעיל הנאמן את עסקו של היחיד, ינהל לשם כך חשבון מיוחד לפי כללי חשבונאות מקובלים. === סימן ד': דוח ממצאי בדיקה והצעת הממונה לצו לשיקום כלכלי (תיקון: תשפ"א) === @ 103. פרטי דוח ממצאי הבדיקה ואופן הגשתו : (א) הנאמן יגיש בטופס מקוון את דוח ממצאי הבדיקה לפי [[סעיף 153 לחוק]], בנוסח שיופיע באתר הנאמנים, לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין; טופס דוח ממצאי בדיקה יכלול, נוסף על הפרטים [[בסעיף 153(ג) לחוק]], את הפרטים האלה: :: (1) פרטים בדבר הליך חדלות הפירעון של היחיד; :: (2) פרטים בדבר הליכי חדלות פירעון קודמים שנפתחו לגבי היחיד, ובכלל זה פרטים בדבר אופן סיומם של הליכים כאמור, אם הסתיימו; :: (3) פרטים בדבר הליכי חדלות פירעון שמתנהלים לגבי בן זוגו של היחיד, ילדיו הקטינים או מי שפרנסתם עליו; :: (4) פרטיו האישיים של היחיד ותיאור נסיבותיו האישיות, ובכלל זה מצבו המשפחתי, בציון מספר ילדיו הקטינים והבגירים, ומי שפרנסתם עליו; :: (5) עיסוקם של היחיד ובן זוגו בחמש השנים האחרונות; :: (6) הכנסותיהם של היחיד ובן זוגו, ילדיו הקטינים, או מי שפרנסתם עליו, מהשנתיים שקדמו להגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים של היחיד עד מועד הגשת דוח ממצאי הבדיקה; :: (7) הוצאות מחיה חודשיות של היחיד, בן זוגו, ילדיו הקטינים, או מי שפרנסתו עליו; :: (8) פרטים בדבר חובת תשלום המזונות של היחיד; :: (9) התנהלות היחיד ממועד יצירת החובות ועד לצו לפתיחת הליכים, הנסיבות שבהן נוצרו החובות, הסיבות שהובילו לחדלות הפירעון של היחיד, וכן פרטים בדבר הליכי חדלות פירעון בעניינם של אחרים והסדרי חוב כהגדרתם [[בחלק י' לחוק]] בעניינו של היחיד, הקשורים לנסיבות ההסתבכות של היחיד, ובכלל זה פרטים בדבר אופן סיומם של הליכים כאמור, אם הסתיימו; :: (10) פרטים בדבר כושר ההשתכרות ודמי המחיה של היחיד; :: (11) התנהלותו של היחיד במסגרת ההליך, ובכלל זה עמידתו בתשלומים שהוטלו עליו לנכסי קופת הנשייה במסגרת ההליך ובחובות הדיווח החלות עליו; :: (12) מידע מהותי נוסף העולה מבדיקת מצבו הכלכלי של היחיד, שהנאמן סבור שיש להציגו במסגרת הדוח. : (ב) בכתיבת הדוח ייתן הנאמן את דעתו לפרטיותם של מי שמוזכרים בו. : (ג) הנאמן לא יכלול בדוח מידע שיש בגילויו כדי לפגוע בהמשך ניהול ההליכים. @ 104. עיון בדוח ממצאי הבדיקה : (א) הגיש הנאמן את הדוח לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, יעמידו אותו לעיון הנושים בלא דיחוי במערכת הממונט או במערכת המחשוב של ההוצאה לפועל, לפי העניין. : (ב) נגע מידע שהעמיד הממונה או רשם ההוצאה לפועל לעיון לפי [[סימן זה]] לקטין, לא יצוינו פרטי שמו וזהותו, למעט עובדת היותו קטין, אלא אם כן מדובר בשמו ובפרטיו של היחיד עצמו. @ 105. הודעה ליחיד ולנושים על הגשת הדוח : הועמד הדוח לעיון הנושים במערכת הממונט או במערכת המחשוב של ההוצאה לפועל, ימסור הנאמן העתק מהדוח ליחיד והודעה לנושים, כאמור [[בסעיף 153(ד) לחוק]], בתוך שלושה ימים מיום שהועמד לעיון. @ 106. התייחסות הנושים והיחיד לדוח ממצאי הבדיקה : יחיד או נושה המעוניין להעביר עמדה לדוח ממצאי הבדיקה לפי [[סעיף 153(ה) לחוק]], יעבירה לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, באופן מקוון; מי שאינו מיוצג רשאי להגיש עמדה למשרדי הממונה במחוז שבו מתנהל הליך חדלות הפירעון או ללשכת הוצאה לפועל, לפי העניין, במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. @ 106א. תגובה להצעת הממונה (תיקון: תשפ"א) : היחיד או נושה המעוניין להגיש לבית המשפט תגובה להצעת הממונה לצו לשיקום כלכלי, רשאי להגישה בתוך 30 ימים מהגשת ההצעה בידי הממונה, ובלבד שהתגובה תוגש 7 ימים לפחות לפני מועד הדיון בהצעה; היחיד או הנושה ימציאו העתק מהתגובה לממונה. === סימן ה': שכר הנאמן מקופת הנשייה בהליכי חדלות פירעון לגבי יחידים (תיקון: תשפ"ב) === @ 106ב. הגדרות [[לסימן ה']] (תיקון: תשפ"ב, [הודעות]) : [[בסימן זה]] - :- "נאמן" - מי שמונה לפי [[סעיף 125 לחוק]]; :- "שכר בסיס" - סכום של 4,500 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 5,007 ש"ח))) בצירוף מס ערך מוסף; סכום זה יכלול החזר הוצאות לשנה הראשונה; :- "מקדמת שכר" - מקדמה המשולמת על חשבון השכר הסופי מנכסי קופת הנשייה לאחר שנוכו מהם אגרות; סכום המקדמה יהיה 3,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 3,338 ש"ח))) בצירוף מס ערך מוסף או סכום שנצבר בנכסי קופת הנשייה עד מועד תשלום המקדמה, בניכוי אגרות כאמור, לפי הנמוך שבהם. @ 106ג. תשלום מקדמת שכר (תיקון: תשפ"ב) : עם הגשת דוח ממצאי הבדיקה על ידי הנאמן, יורה הממונה כי תשולם לנאמן מקופת הנשייה מקדמת שכר לבקשת הנאמן או מיוזמתו. @ 106ד. קביעת שכר סופי והוצאות (תיקון: תשפ"ב, [הודעות]) : (א) נאמן המבקש ששכרו יחושב לפי [[תקנה 8 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)]], יגיש את בקשתו לממונה והממונה יחליט על שכרו; אם הסכום שחושב נמוך משכר הבסיס, יורה הממונה כי שכרו של הנאמן יהיה שכר הבסיס. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), סבר הממונה כי יש להפחית את שכרו של נאמן לפי [[תקנה 13 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)]], יודיע על כך לנאמן והנאמן יגיש את בקשתו לבית המשפט, ובית המשפט יחליט על שכרו. : (ג) בעד השנה השנייה ואילך למינויו של הנאמן, הממונה יורה כי ישולם לנאמן מקופת הנשייה החזר בעד הוצאות הליך בסך של 500 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 556 ש"ח))) לשנה, ובסכום כולל שלא יעלה על 2,500 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 2,782 ש"ח))), בצירוף מס ערך מוסף. @ 106ה. בקשת נאמן לקביעת שכרו על ידי בית המשפט (תיקון: תשפ"ב) : (א) נאמן רשאי להגיש לבית המשפט בקשה ששכרו יחושב לפי [[+|תקנות 7]], [[+|8א]], [[+|11]], [[#13|או 13 עד 14 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)]]. : (ב) בית המשפט רשאי להורות לנאמן לצרף לבקשתו דוח כספי של הנאמן, מאומת בתצהיר ומבוקר בידי רואה חשבון. : (ג) המשיבים לבקשת שכר טרחה המוגשת לבית המשפט לפי תקנה זו או לפי [[תקנה 106ד(ב)]] יהיו הממונה, היחיד, ועדת הנושים, אם מונתה, והנושים המובטחים. @ 106ו. התנגדות לבקשות שכר טרחה (תיקון: תשפ"ב) : (א) נושה או יחיד רשאים להגיש התנגדות לבקשת הנאמן לשכר טרחה לפי [[תקנות 106ד]] [[ו-106ה]] לממונה או לבית המשפט, לפי העניין, בתוך 14 ימים מיום הגשת הבקשה. : (ב) הוגשה לממונה התנגדות לבקשת נאמן לפי [[תקנה 106ד]], יורה הממונה על העברת הדיון בבקשה ובהתנגדות לבית המשפט. : (ג) בית המשפט רשאי לדחות את ההתנגדות על הסף אם מצא כי ההתנגדות אינה מגלה עילה. == פרק ו': דוחות על הכנסות והוצאות == @ 107. הגדרה [[לפרק ו']] : [[בפרק זה]], "דוח על הכנסות והוצאות" - דוח תקופתי הכולל מידע בדבר הכנסותיו והוצאותיו של היחיד ובן זוגו, ילדיו הקטינים ומי שפרנסתם עליו. @ 108. הגשת דוחות : (א) היחיד יגיש במהלך הליכי חדלות הפירעון לממונה דוח על הכנסות והוצאות כשהוא חתום בחתימת היחיד, בצירוף אסמכתאות; דוח כאמור יהיה נתמך בהצהרה. : (ב) דוח על הכנסות והוצאות יוגש באופן מקוון, ואולם יחיד שאינו מיוצג רשאי להגיש דוח כאמור שלא באופן מקוון במשרדי הממונה במחוז שבו מתנהל ההליך במסירה אישית או בדואר רשום. @ 109. תדירות הגשת הדוחות : (א) בתקופה שממתן צו לפתיחת הליכים עד מתן צו לשיקום כלכלי, יגיש היחיד דוח על הכנסות והוצאות כאמור אחת לחודשיים, אלא אם כן הורה לו הממונה אחרת. : (ב) בתקופה שממתן הצו לשיקום כלכלי עד תום הליכי חדלות הפירעון, יגיש היחיד דוח על הכנסות והוצאות אחת לשישה חודשים, אלא אם כן הורה בית המשפט או הממונה אחרת. @ 109א. פרסום הודעה על ביטול צו לפתיחת הליכים (תיקון: תשפ"א) : תמו הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד בשל ביטול צו לפתיחת הליכים לפי [[+|סעיפים 183]] [[או 286 לחוק]], או הפטר לאלתר, או נתן הממונה אישור ליחיד על מתן הפטר, הממונה יפרסם על כך הודעה. == פרק ו'1: סמכות בירור בידי הנאמן (תיקון: תשפ"ב) == @ 109ב. הגדרה [[לפרק ו'1]] (תיקון: תשפ"ב) : [[בפרק זה]], "הודעת זימון" - כמשמעותה [[בסעיף 152 לחוק]]. @ 109ג. אופן הזימון לבירור, מקומו וניהולו (תיקון: תשפ"ב) : (א) הנאמן יזמן את היחיד לבירור לשם בדיקת מצבו הכלכלי במקום ובשעה שנקבעו בהודעת הזימון, ובלבד שהמקום יהיה סביר ונגיש בשים לב למחוז שבו מתנהל הליך חדלות הפירעון בעניינו של היחיד; הודעת הזימון תיערך לפי [[טופס 7א שבתוספת]]. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאי הנאמן לקיים בירור בהיוועדות חזותית לבקשת היחיד, או בהסכמת היחיד אם הוא מיוצג. : (ג) יחיד שהוזמן לבירור לפני הנאמן יתייצב לפניו כפי שיידרש; נאמן יסיים את הבירור ביום שבו החל, ככל האפשר, ואולם הנאמן רשאי לחזור ולזמן את היחיד אם ראה צורך מיוחד בכך, ועל היחיד להתייצב כאמור בהודעת הזימון. : (ד) הנאמן ימציא את הודעת הזימון ליחיד 21 ימים לפחות לפני מועד הבירור, אלא אם כן הסכים היחיד לקיצור התקופה או שהחליט הממונה כי יש הכרח בקיצורה; אם היחיד מיוצג - ימציא הנאמן את ההודעה בדואר אלקטרוני; אם היחיד בלתי מיוצג - ימציא הנאמן את ההודעה בדואר רשום עם אישור מסירה; והכול אלא אם כן הסכים היחיד להמצאה בדרך אחרת, ובלבד שיהיה תיעוד להמצאה. : (ה) סבר הנאמן כי מתקיימות נסיבות מיוחדות שבשלהן הבירור אינו דרוש, יגיש בקשה מנומקת לממונה שלא לערוך בירור ליחיד, והממונה יכריע בבקשה. @ 109ד. הבירור ותיעודו (תיקון: תשפ"ב) : (א) הנאמן יידע את היחיד בפתח הבירור עימו בכל הנוגע לזכויותיו וחובותיו בבירור ובתוצאות של העדר שיתוף פעולה בבירור, וכן יידע אותו בדבר אופן התיעוד של הבירור לפי תקנה זו. : (ב) הנאמן יתעד את הבירור בפרוטוקול שישקף את כל הנאמר והמתרחש בבירור. : (ג) בסיום הבירור, יקרא היחיד את הפרוטוקול או שהנאמן יקרא אותו באוזניו; הנאמן והיחיד יחתמו על הפרוטוקול; סירב היחיד לחתום על הפרוטוקול - תירשם סיבת סירובו. : (ד) עותק מהפרוטוקול בכתב יימסר ליחיד לפי [[סעיף 152(ג) לחוק]] וכן לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין. : (ה) הנאמן רשאי לתעד את הבירור בתיעוד מוקלט לאחר שיידע את היחיד על ההקלטה; תיעד הנאמן את הבירור בתיעוד מוקלט, יתעד את הבירור בפרוטוקול כאמור בתקנת משנה (ב), ונוסף על כך יערוך תמליל של התיעוד המוקלט או יעביר עותק של ההקלטה ליחיד. : (ו) ערך הנאמן תמליל בירור לפי תקנת משנה (ה), ימסור את התמליל ליחיד וכן לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, עד 30 ימים לאחר הבירור. : (ז) הפרוטוקול, ההקלטה והתמליל, לפי העניין, יישמרו במשרדי הנאמן. @ 109ה. תחולת ההוראות על בירור בידי הממונה (תיקון: תשפ"ב) : [[פרק זה]] יחול בשינויים המחויבים גם על בירור שעורך הממונה בעצמו לפי [[סעיף 152(א) לחוק]]. == פרק ז': הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד בעל חוב בסכום נמוך == @ 110. תחולת הוראות התקנות (תיקון: תשפ"ב-3) : (א) עם מתן צו לפתיחת הליכים לגבי יחיד בעל חובות בסכום נמוך, יחולו על הליכי חדלות הפירעון של היחיד, המתנהלים אצל רשם ההוצאה לפועל, ההוראות לפי תקנות אלה החלות על הליכי חדלות פירעון של יחיד המתנהלים לפי צו לפתיחת הליכים שנתן הממונה, בשינויים המחויבים ובשינויים הקבועים [[בפרק זה]]. : (ב) הסמכויות הנתונות לממונה לפי תקנות אלה לגבי הליכי חדלות פירעון של יחיד המתנהלים לפי צו לפתיחת הליכים שנתן הממונה יהיו נתונות לרשם ההוצאה לפועל לגבי הליכי חדלות פירעון של יחיד בעל חובות בסכום נמוך לפי [[פרק י"ב לחלק ג' לחוק]], המתנהלים אצל רשם ההוצאה לפועל, למעט הסמכויות הקבועות [[פרק ב חלק ג|בפרקים ב']], [[פרק ג חלק ג|ג']] [[פרק ה חלק ג|ו-ה' לחלק ג' לתקנות אלה]]. @ 111. הגשת בקשה ותשלום אגרה : (א) בקשה לצו לפתיחת הליכים ודוח על מצבו הכלכלי שמגיש יחיד יהיו ערוכים לפי [[טופס 5 שבתוספת]]; הטופס יאומת בתצהיר ויהיה חתום בחתימת היחיד; לבקשה כאמור יצורף כתב ויתור על סודיות ערוך לפי [[טופס 6 שבתוספת]]. : (ב) בקשת היחיד תוגש באופן מקוון; יחיד שאינו מיוצג רשאי להתייצב בלשכת ההוצאה לפועל שבה פועל מסלול חדלות פירעון ולהגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים שלא באופן מקוון; מנהל מערכת ההוצאה לפועל או מי שהסמיכו לצורך כך רשאי לאשר הגשת בקשה שלא בדרך של התייצבות אם מצא כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת, בנסיבות העניין. : (ג) הגיש היחיד לרשם ההוצאה לפועל הודעה על כך שאין ביכולתו לשלם את החוב הפסוק שרואים בה בקשה לצו לפתיחת הליכים כאמור [[בסעיף 187(א)(1) לחוק]], יגיש היחיד בקשה לצו לפתיחת הליכים לפי [[טופס 5 שבתוספת]] וישלם את האגרה המתאימה. @ 112. דרכי המצאה לרשם ההוצאה לפועל : (א) בקשה, דיווח של הנאמן, דוח של היחיד, הודעה, העתק של כתב בי-דין ומסמכים אחרים שיש להגיש לרשם ההוצאה לפועל לפי [[החוק]], לפי תקנות אלה או לפי הוראת הממונה יוגשו לרשם ההוצאה לפועל באמצעות מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), מי שאינו מיוצג רשאי להמציא מסמכים כאמור בלשכות ההוצאה לפועל במסירה אישית או בדואר רשום, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. @ 113. סמכות רשם הוצאה לפועל שלא למנות נאמן : לא מינה רשם ההוצאה לפועל נאמן, יחולו הוראות אלה: : (1) כל מסמך שיש להגישו לנאמן לרבות תביעות החוב או בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, יוגש לרשם באמצעות מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל; : (2) נושה שאינו מיוצג רשאי להגיש את תביעת החוב או את הבקשה להארכת מועד להגשת תביעות חוב, שלא באופן מקוון, בלשכת הוצאה לפועל. @ 114. קבלת מידע : קבלת מידע באופן מקוון בידי רשם ההוצאה לפועל מגוף הקבוע [[בטור א' לתוספת הראשונה לחוק]], יכול שתהיה באמצעות תקשורת בין מחשבים. @ 115. פרסום הודעה על מתן צו : מערכת ההוצאה לפועל תעביר הודעה על צו לפתיחת הליכים לבקשת יחיד, שנתן רשם ההוצאה לפועל, אל הממונה והממונה יפרסם אותה באתר האינטרנט של משרד המשפטים; בהודעה יצוינו הפרטים האמורים [[בתקנה 74]] ובמקום בית המשפט המוסמך לדון בצו, יצוין בהודעה כי הרואה את עצמו נפגע ממתן צו לפתיחת הליכים רשאי להגיש בקשה לביטול הצו לרשם ההוצאה לפועל. @ 116. העתק מהצו : (א) על אף האמור [[בתקנה 75]], ניתן צו לפתיחת הליכים לבקשת יחיד, תשלח מערכת ההוצאה לפועל, בדואר, בסמוך ככל האפשר לאחר מתן הצו, העתק מהצו ליחיד ולנושים שפרטי זהותם ידועים לה; הנאמן יוודא את קבלת ההעתק בדרך של וידוא טלפוני או באמצעות דואר אלקטרוני; מסירת הצו לנושים שהם זוכים מיוצגים בהוצאה לפועל המחוברים למערכת ההוצאה לפועל בתקשורת מחשבים תהיה בתקשורת בין מחשבים ותחול [[תקנה 24 לתקנות ההוצאה לפועל]]; יהיה ניתן להמציא צו לפתיחת הליכים בתקשורת בין מחשבים גם לנושה שביקש שהצווים יומצאו לו בתקשורת בין מחשבים, אם אישר זאת מנהל מערכת ההוצאה לפועל לגבי אותו נושה. : (ב) היחיד ימציא את העתק הצו לנושים שפרטי זהותם אינם ידועים למערכת ההוצאה לפועל בדואר רשום עם אישור מסירה. : (ג) בתקנה זו, "נושים שפרטי זהותם ידועים למערכת ההוצאה לפועל" - נושים שלגביהם מסר היחיד שם מלא, כתובת ואחד מאלה: כתובת דואר אלקטרוני או מספר טלפון נייד; או נושים שפרטיהם מצויים במערכת ההוצאה לפועל. @ 117. בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים : על הגשת בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים לרשם ההוצאה לפועל יחולו [[תקנות 76]] [[ו-77]] בשינויים המחויבים. @ 118. חלוקת נכסי קופת הנשייה (תיקון: תשע"ט) : על חלוקת תשלומים מתוך נכסי קופת הנשייה יחולו הוראות [[תקנה 136]], והחלוקה תבוצע באמצעות מערכת ההוצאה לפועל. @ 119. צירוף צד להליך : רשם ההוצאה לפועל רשאי, לבקשתו של כל אדם, לצרפו כצד להליך חדלות פירעון של יחיד המתנהל לפניו, אם נראה לו כי קיים חשש שאותו אדם עלול להיפגע מההחלטה שתתקבל באותו הליך או אם נראה לו כי צירופו נדרש לשם ייעול ההליכים, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים, להורות על צירופו של אדם כאמור מיוזמתו. @ 119א. קביעת שכר טרחה בידי רשם ההוצאה לפועל (תיקון: תשפ"ב) : על קביעת שכר לנאמן יחולו הוראות [[סימן ה' לפרק ה']] בשינויים המחויבים; בקשות שיש להגיש לבית המשפט או לממונה לפי [[סימן זה]], יוגשו לרשם ההוצאה לפועל. = חלק ד': הנשייה = == פרק א': תביעות חוב == === סימן א': הגשת תביעת חוב === @ 120. הגשת תביעת חוב ובקשה להארכת מועד : נושה המבקש להגיש לנאמן תביעת חוב או בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, יגישה לנאמן באמצעות מערכת הממונט או מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל, לפי העניין; נושה שאינו מיוצג רשאי להגיש תביעת חוב שלא באופן מקוון, במשרדי הממונה במחוז שבו מתנהל ההליך, או בלשכת ההוצאה לפועל, לפי העניין, במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. @ 121. תביעת חוב : (א) תביעת החוב תיערך בטופס שנוסחו יופיע באתר האינטרנט של הממונה והיא תכלול את הפרטים האלה: :: (1) העובדות שיש בהן כדי לבסס את החוב הנתבע ומועד הפירעון; :: (2) מידע בדבר רכיבי החוב, רכיבי ההצמדה והריבית עד מועד מתן הצו לפתיחת הליכים, וכן רכיבי הריבית הנוספת; :: (3) אם החוב חוב מובטח - גובה החוב המובטח, פרטים לגבי מהות הנכס המשועבד, תאריך מתן הבטוחה ורישומה, ולגבי חוב המובטח בשעבוד קבוע - אומדן שווי הבטוחה, ככל האפשר; :: (4) מידע בדבר כל סכום שהועבר לנושה על חשבון החוב ומועדי תשלומו; :: (5) מידע בדבר זכות הקיזוז של הנושה, אם ישנה, בצירוף העתק מהודעת הקיזוז שהוגשה; :: (6) מידע בדבר מעמד החוב - חוב בדין קדימה, חוב כללי או חוב דחוי; :: (7) מידע בדבר ערבים לחוב או חייבים יחד עם החייב בחוב העבר; :: (8) פרטי הנושה ומספר חשבון בנק לתשלום. : (ב) נושה מובטח רשאי להודיע בתביעת החוב על כוונתו לממש את הנכס המשועבד לטובתו. : (ג) הנושה או אדם שהוא הרשה לכך יאמתו את העובדות המבססות את תביעת החוב בתצהיר. : (ד) הנושה יצרף אסמכתאות שיש בהן כדי לבסס את החוב הנתבע. : (ה) לתביעת החוב יצורף אישור על תשלום אגרה או אישור על זכאות לפטור מאגרה. @ 122. בקשה להארכת מועד להגשת תביעות חוב : (א) בקשת נושה להארכת מועד להגשת תביעת חוב תוגש בטופס שנוסחו יופיע באתר האינטרנט של הממונה ותאומת בתצהיר; הבקשה תכלול את תביעת החוב ויפורטו בה הנסיבות שבשלהן הנושה לא היה יכול להגיש את תביעת החוב במועד. : (ב) החלטת הנאמן בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב תומצא לנושה שהגיש את הבקשה וליחיד במועד סמוך ככל האפשר למועד החלטתו. : (ג) החליט הנאמן לדחות את הבקשה להארכת מועד, רשאי הנושה לערער לבית המשפט על ההחלטה בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לנושה. @ 123. בקשה להשלמת פרטים : ביקש הנאמן מנושה להשלים פרטים הנוגעים לתביעת החוב לפי [[סעיף 210(א) לחוק]], יורה על המועד להשלמת הפרטים, והנושה יגיש את הפרטים הנוספים בתביעת חוב מתוקנת. @ 124. הוצאות התביעה : (א) נושה יישא בהוצאות הכרוכות בהגשת תביעתו ובהוכחתה, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת בשל נסיבות מיוחדות. : (ב) הוצאות שהוציא הנאמן לצורך שומת חוב שאינו קצוב, לפי [[סעיף 213 לחוק]], ייפרעו מתוך נכסי קופת הנשייה, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. @ 125. הודעה על קבלת תשלום על חשבון החוב : הועבר סכום לנושה על חשבון החוב לאחר מועד הגשת תביעת החוב, יודיע הנושה לנאמן על הסכום, מקורו ומועד תשלומו, בתוך 15 ימים. === סימן ב': תביעת חוב של נושה מובטח === @ 126. נושה מובטח שוויתר על בטוחה : נושה מובטח שהודיע לנאמן על כך שוויתר על הבטוחה לטובת כלל הנושים רשאי לתבוע את חובו כחוב שאינו חוב מובטח. @ 127. זכותו של נושה מובטח שבטוחתו לא מומשה לחלוקה על בסיס אומדן שווי : נושה מובטח שלא ויתר על בטוחתו ובטוחתו לא מומשה זכאי לקבל את חלקו היחסי בכל חלוקת ביניים בעד חלקו העולה על אומדן השווי שהגיש, לאחר שתביעת החוב שלו אושרה בידי הנאמן. @ 128. הודעה על מימוש הנכס : מומש הנכס בידי נושה מובטח לפי [[+|סעיפים 248(א)(2), (ב)]] [[או 249 לחוק]], יודיע הנושה המובטח לנאמן על יתרת החוב בתוך 15 ימים ממועד המימוש; להודעה יצרף הנושה פירוט על אופן המימוש. === סימן ג': טיפול הנאמן בתביעות חוב === @ 129. ההכרעה בתביעת חוב : (א) טרם ההכרעה בתביעה, יפנה הנאמן לקבל את עמדתו של היחיד לגבי תביעת החוב. : (ב) הנאמן יכריע בתביעת חוב בתוך 90 ימים מיום שהוגשה לו, ולא יאוחר מ-30 ימים מתום התקופה להגשת תביעות חוב. : (ג) הכריע הנאמן בתביעת חוב, ימציא את החלטתו ואת נימוקיו ליחיד ולנושה שהגיש את תביעת החוב במועד סמוך ככל האפשר למועד הכרעתו. : (ד) הממונה או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, רשאי, לבקשת הנאמן, להאריך את המועד האמור בתקנה משנה (ב). @ 130. החלטת נאמן בבקשה לתיקון טעות בתביעת חוב או לעיון חוזר בה : (א) נאמן רשאי, מיוזמתו או לבקשת מי שנפגע מהכרעתו בתביעת חוב, לבטל תביעת חוב שאושרה או להפחית את סכומה, אם נפלה בה טעות או התגלו עובדות חדשות המצדיקות זאת. : (ב) מי [[שסעיף 215 לחוק]] חל עליו, רשאי להגיש לנאמן בקשה לתיקון הטעות בתביעת החוב או לעיון חוזר בה, כאמור בתקנה משנה (א) בתוך 30 ימים מהמועד שנודע לו על הכרעת הנאמן. : (ג) בקשה שהוגשה כאמור בתקנת משנה (ב), תומצא ליחיד, אם הבקשה לא הוגשה על ידו ולנושה שהגיש את תביעת החוב, מיד עם הגשתה. : (ד) מצא הנאמן כי קיימת עילה לבטל את תביעת החוב שאושרה או להפחית את סכומה, יודיע על כך לנושה שהגיש את תביעת החוב וליחיד וייתן להם הזדמנות להביע את עמדתם בטרם יקבל את החלטתו. : (ה) דחה הנאמן את הבקשה לתיקון טעות או לעיון חוזר, רשאי המבקש כאמור בתקנת משנה (ב) להגיש ערעור לבית המשפט בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לו הכרעת הנאמן. @ 131. ערעור על הכרעה בתביעת חוב : (א) נושה שרואה את עצמו נפגע מהכרעת הנאמן בתביעת חוב שהגיש, למעט החלטה בבקשה להארכת מועד כאמור [[בתקנה 122]], רשאי להגיש ערעור על ההכרעה לבית המשפט בתוך 45 ימים מהמצאת ההכרעה לידיו. : (ב) ערעור שהוגש כאמור בתקנת משנה (א), יומצא לממונה, לנאמן וליחיד בסמוך ככל האפשר להגשתו לבית המשפט. : (ג) הנאמן יגיש לבית המשפט את תביעת החוב ואת נימוקי החלטתו נושא הערעור בתוך 15 ימים מיום שהומצא לו העתק מכתב הערעור. @ 132. בקשת נאמן לבטל או להפחית סכום של תביעת חוב שאושרה : בית המשפט רשאי, לבקשת הנאמן, לבטל תביעת חוב שאושרה או לשנות את סכומה, אם מצא שהתביעה אושרה שלא כיאות או שיש לשנות את סכומה; הנאמן יודיע לנושה שהגיש את תביעת החוב וליחיד על הגשת הבקשה לבית המשפט בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. === סימן ד': הוראות מיוחדות לתביעות חוב של עובדים ולתביעות גמלה (תיקון: תשפ"ז) === @ 133. הגשת תביעת חוב של עובד (תיקון: תשפ"ז) : (א) על אף האמור [[בתקנות 120]] [[ו-121]], תביעת חוב של עובד בשל חוב שכר עבודה כמשמעותו [[בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958]], ובשל פיצויי פיטורין לפי [[חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963]], וכן תביעה של קופת גמל כהגדרתה [[בסעיף 180 לחוק הביטוח הלאומי]], תוגש בטופס מקוון שלפיו מגישים בקשה לגמלה לפי [[פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי]]; [[https://www.btl.gov.il/benefits/Bankruptcy_or_%20Corporate_Liquidation/Pages/Tvia%20Pashar.aspx | הטופס האמור יופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי]]; על בקשה כאמור יחולו רק ההוראות החלות על הטופס האמור. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), עובד שאינו מיוצג רשאי להגיש לידי הנאמן תביעת חוב שלא באופן מקוון, במשרדי הממונה או בלשכת הוצאה לפועל. @ 133א. תובענה בעניין גמלה לפי [[פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי]] (תיקון: תשפ"ז) : (א) תובענה בעניין החלטת המוסד לביטוח לאומי לפי [[פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי]] תוגש לבית המשפט בתוך 60 ימים מיום שנמסרה ההחלטה למגיש התובענה. : (ב) תובענה כאמור בתקנת משנה (א) תוגש כבקשה במסגרת הליך חדלות הפירעון של מעסיקו של העובד שהתובענה נוגעת לזכויותיו; המשיבים לתובענה יהיו המוסד לביטוח לאומי, הממונה, הנאמן, המעסיק אם הוא יחיד, ואם התובענה הוגשה על ידי קופת גמל כהגדרתה [[בסעיף 180 לחוק הביטוח הלאומי]] - גם העובד. @ 134. העברת מסמכים למוסד לביטוח לאומי : לבקשת המוסד לביטוח לאומי, ימסור הנאמן מידע של חייב שהוא מעסיק, המצוי בידיו, ויש בו כדי לסייע לביטוח הלאומי בהכרעה בתביעת העובד לגמלה; בתקנה זו, "מעסיק" - מעביד או מעסיק כהגדרתם [[בחוק הביטוח הלאומי]]. === סימן ה': הודעה על זכות קיזוז (תיקון: תשפ"א) === @ 134א. הודעה על זכות קיזוז (תיקון: תשפ"א) : (א) הודעת קיזוז לפי [[סעיף 256 לחוק]] תיערך בטופס שנוסחו יופיע באתר האינטרנט של הממונה, והיא תכלול את הפרטים האלה: :: (1) העובדות שיש בהן כדי לבסס את זכות הקיזוז לפי [[סעיף 255 לחוק]]; :: (2) מידע בדבר רכיבי החוב שהחייב חב לנושה ומועד יצירתם; :: (3) מידע בדבר רכיבי החוב שהנושה חב לחייב ומועד יצירתם. : (ב) הנושה או אדם שהוא הרשה לכך יאמתו את העובדות המבססות את הודעת הקיזוז בתצהיר. : (ג) הנושה יצרף אסמכתאות שיש בהן כדי לבסס את החוב ואת זכות הקיזוז. : (ד) הודעת קיזוז תוגש כדרך שמגישים תביעת חוב. === סימן ו': אומדן שווי (תיקון: תשפ"ב) === @ 134ב. תיקון אומדן שווי לבקשת נושה מובטח (תיקון: תשפ"ב) : (א) נושה מובטח רשאי, בהסכמת הנאמן או לפי הוראת בית המשפט או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, לתקן אומדן שווי של נכס משועבד שהגיש לפי [[סעיף 210(ד) לחוק]] אם הוכיח שאומדן השווי יסודו בטעות שבתום לב או ששוויו של הנכס השתנה מאז עריכת אומדן השווי; ובלבד שתיקון כאמור ייעשה טרם שהגיש הנושה או הנאמן הודעה על כוונה לממש את הנכס. : (ב) תוקן אומדן שווי לפי תקנה זו, יודיע על כך הנאמן לחייב. : (ג) תוקן אומדן שווי לפי תקנה זו, יתקן הנושה המובטח את תביעת החוב שבה נכלל אומדן השווי בהתאם. @ 134ג. תוצאות תיקון אומדן שווי (תיקון: תשפ"ב) : (א) תוקנה תביעת חוב לפי [[תקנה 134ב]] לאחר שהנושה המובטח השתתף בחלוקה כמשמעותה [[בסעיף 238 לחוק]], יחזיר הנושה לנאמן את הסכום העודף או ישלם הנאמן לנושה את ההפרש, לפי העניין. : (ב) אין בתיקון אומדן השווי כדי לעכב או למנוע חלוקה שההודעה עליה פורסמה לפני תאריך תיקון תביעת החוב כאמור. @ 134ד. הגשת אומדן שווי לראשונה (תיקון: תשפ"ב) : נושה מובטח רשאי להגיש אומדן שווי של נכס משועבד אחרי הגשת תביעת החוב בהתאם [[לסעיף 210(ד) לחוק]], אם הוכיח, להנחת דעתו של הנאמן, שלא היה ניתן באופן סביר להגיש את האומדן במועד הגשת תביעת החוב. == פרק א'1: מימוש נכסי קופת הנשייה (תיקון: תשפ"ב) == === סימן א': בקשה למימוש בטוחה (תיקון: תשפ"ב) === @ 134ה. בקשת נושה למימוש נכס משועבד, לגיבוש שעבוד צף או לקבלת חזקה בנכס הכפוף לשיור בעלות (תיקון: תשפ"ב) : (א) בקשת נושה מובטח למימוש נכס משועבד בשעבוד קבוע או לגיבוש שעבוד צף לפי [[סעיף 245(ב) לחוק]], או בקשת נושה בעל נכס הכפוף לשיור בעלות לקבלת חזקה בנכס לפי [[סעיף 252 לחוק]] (להלן [[בסימן זה]] - בקשה למימוש בטוחה), תוגש לבית המשפט בצירוף תביעת החוב שהוגשה לנאמן; העובדות המפורטות בבקשה ובמסמכים המצורפים לה יאומתו בתצהיר. : (ב) המבקש ימציא העתק מהבקשה לנאמן ולממונה, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד - גם ליחיד. @ 134ו. תגובה לבקשה למימוש בטוחה (תיקון: תשפ"ב) : המנויים [[בתקנה 134ה(ב)]] רשאים להגיש לבית המשפט את תגובתם לבקשה למימוש בטוחה בצירוף אסמכתאות מתאימות; העתק מהתגובה יומצא למבקש, לנאמן ולממונה, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד - גם ליחיד. @ 134ז. החלטת בית המשפט והתנגדויות (תיקון: תשפ"ב) : (א) החלטת בית המשפט בבקשה למימוש בטוחה תינתן בהקדם האפשרי בשימת לב לסוג הבטוחה ולשאר נסיבות העניין. : (ב) המבקש ימציא בלא דיחוי את החלטת בית המשפט המאשרת את הבקשה לנאמן, לממונה ולנושים המהותיים, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד - גם ליחיד. : (ג) מי שנפגע מהחלטת בית המשפט המאשרת בקשה למימוש בטוחה, למעט מי שהיה רשאי להגיש את תגובתו לפי [[תקנה 134ו]], רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל את ההחלטה בתוך שבוע מיום שהומצאה לו ההחלטה. === סימן ב': מימוש הבטוחה (תיקון: תשפ"ב) === @ 134ח. מימוש בידי נושה מובטח (תיקון: תשפ"ב) : (א) מומש נכס בידי נושה מובטח לפי [[סעיף 248 לחוק]], יודיע הנושה המובטח לנאמן ולממונה, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד - גם ליחיד, בדבר המימוש בתוך 5 ימים ממועד המימוש. : (ב) ההודעה תכלול את פירוט התמורה ממימוש הנכס המשועבד לפי [[סעיף 250 לחוק]], את פירוט הוצאות המימוש, וכן את ההפרש שנותר לאחר מימוש הנכס או סכום החוב שנותר אחרי פירעון החוב המובטח ממימוש הנכס המשועבד, לפי העניין; להודעה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה, והעובדות המפורטות בה יאומתו בתצהיר. : (ג) נותר לזכות הנושה חוב לאחר מימוש הנכס המשועבד, יראו את הודעת הנושה כתביעת חוב מתוקנת בשל יתרת החוב. : (ד) נותרה תמורה ממימוש הנכס מעבר לסכום החוב המובטח, יעביר הנושה המובטח את התמורה האמורה לנאמן בתוך 5 ימים ממועד המימוש. @ 134ט. מימוש בידי הנאמן (תיקון: תשפ"ב) : (א) מימש הנאמן נכס לפי [[סעיף 248 לחוק]], יודיע הנאמן לבית המשפט ולממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, ולנושה המובטח, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד - גם ליחיד, בדבר המימוש בתוך 5 ימים ממועד המימוש. : (ב) ההודעה תכלול את פירוט התמורה ממימוש הנכס המשועבד לפי [[סעיף 250 לחוק]] וכן את פירוט ההפרש שנותר לאחר מימוש הנכס או סכום החוב שנותר אחרי פירעון החוב המובטח ממימוש הנכס המשועבד, לפי העניין. : (ג) נותר לזכות הנושה חוב לאחר מימוש הנכס המשועבד, יראו את תביעת החוב שהגיש הנושה כתביעת חוב מתוקנת בשל יתרת החוב. == פרק ב': חלוקת נכסי קופת הנשייה == @ 135. פרסום הודעה על חלוקות : הנאמן ימציא לממונה הודעה על כוונתו לבצע חלוקה 30 ימים לפני כל חלוקת ביניים ולפני חלוקה סופית, והממונה יפרסם על כך הודעה. @ 136. אופן ביצוע החלוקות (תיקון: [הודעות]) : (א) תשלומים מתוך נכסי קופת הנשייה יבוצעו באמצעות הממונה לפי בקשת הנאמן. : (ב) הממונה רשאי להורות על ביצוע חלוקות באמצעות הנאמן; הורה הממונה כאמור, יורה לנאמן על אופן פתיחת חשבון נאמנות וניהולו לשם כך והפקדת כספים בו. : (ג) אם גובה התשלום לנושה נמוך מ-30 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022; בשנת 2026, 33 ש"ח))) ולא העביר הנושה מספר חשבון בנק עדכני, רשאי הממונה שלא לכלול אותו בחלוקה. = חלק ד'1: מעמד הנושים וזכויותיהם (תיקון: תשפ"א) = == פרק א': ועדת הנושים (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) == === סימן א': חברות בוועדת הנושים והקמתה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) === @ 136א. מספר חברי הוועדה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) : מספר החברים בוועדת נושים כמשמעותה [[בסעיף 263 לחוק]] ([[בפרק זה]] - הוועדה) לא יפחת משלושה ולא יעלה על חמישה, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. @ 136ב. חברות בוועדה (תיקון: תשפ"א) : נושה או מי מטעמו יכול לכהן בוועדה אם התקיימו בו כל אלה: : (1) הנאמן אישר את תביעת החוב שלו; : (2) נשייתו אינה מובטחת. @ 136ג. הקמת הוועדה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) : (א) החליטה אסיפת הנושים על הרכב הוועדה, תוקם הוועדה אחרי שהנאמן אישר שהתקיימו התנאים [[בחוק]] ובתקנות אלה לצורך הקמתה ולאחר ששלח על כך הודעה לבית המשפט; הוועדה תבחר את יושב הראש מבין חבריה. : (ב) עם מינויו יחתום חבר הוועדה על כתב מינוי ובו יצהיר כי מתקיימים בו התנאים המפורטים [[בתקנה 136ב]], שאינו נמצא בניגוד עניינים וכי הוא מתחייב לשמור על סודיות המידע שיגיע לידיו מתוקף תפקידו. @ 136ד. פגם במינוי (תיקון: תשפ"א) : פגם או שיבוש במינויו של חבר ועדה לא יגרע מתוקפו של מעשה שעשה בתום לב במסגרת תפקידו. @ 136ה. פקיעת חברות בוועדה (תיקון: תשפ"א) : חברותו של אדם בוועדה תסתיים באחת מאלה: : (1) הוא התפטר או שכהונתו הופסקה כאמור [[בתקנה 136ז]]; : (2) הוא נעדר ברציפות משלוש ישיבות של הוועדה; : (3) הוא חדל להיות נושה או שהחליט הנאמן לדחות את תביעת החוב שלו. @ 136ו. התפטרות חבר בוועדה (תיקון: תשפ"א) : חבר ועדה רשאי להתפטר במסירת הודעה ליושב ראש הוועדה; ההתפטרות תיכנס לתוקף במועד מסירת ההודעה, אלא אם כן צוין בהודעה מועד מאוחר יותר. @ 136ז. הפסקת כהונה של חבר ועדה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) : אסיפת הנושים רשאית בכל עת להפסיק את כהונתו של חבר בוועדה. @ 136ח. פינוי מקום של חברי הוועדה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) : התפנה מקום בוועדה, יפנה יושב ראש הוועדה לנאמן בבקשה לכנס את אסיפת הנושים לשם מילוי המקום. @ 136ט. כינוס הוועדה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) : הוועדה תתכנס לבקשת אחד מאלה: יושב הראש שלה, הנאמן, אסיפת הנושים או שני חברי הוועדה. == פרק ב': אסיפות נושים (תיקון: תשפ"ב) == === סימן א': זימון אסיפת נושים (תיקון: תשפ"ב) === @ 136י. משלוח ההודעה (תיקון: תשפ"ב) : (א) הנאמן ימציא הודעה על כינוס אסיפת נושים ליחיד ולנושים שמתקיימים בהם התנאים [[שבתקנה 136יא]], 21 ימים לפחות לפני מועד קיום האסיפה, ויצרף אליה את המסמכים האלה: :: (1) נוסח ייפוי כוח להצבעה באמצעות שלוח; :: (2) נוסח כתב הצבעה; :: (3) כל מידע או מסמך אחר שהורה לו בית המשפט או הממונה. : (ב) הממונה רשאי, לבקשת הנאמן, להורות על שינוי המועדים להמצאת ההודעה. : (ג) חוקיות אסיפת הנושים לא תיפגע בשל כך בלבד שהודעה כאמור לא התקבלה. @ 136יא. נמעני ההודעה (תיקון: תשפ"ב) : הנאמן ישלח הודעה כאמור [[בתקנה 136י]] לנושים האלה: : (1) טרם חלף המועד להגשת תביעות חוב לפי [[סעיף 210 לחוק]] - לנושה שהגיש תביעת חוב, או שמנוי בבקשת החייב לצו לפתיחת הליכים; : (2) חלף המועד להגשת תביעות חוב לפי [[סעיף 210 לחוק]] - לנושה שהגיש תביעת חוב. @ 136יב. פרטי ההודעה (תיקון: תשפ"ב) : ההודעה על אסיפת נושים שישלח הנאמן לפי [[תקנה 136י]] תכלול את הפרטים האלה: :: (1) התאריך, השעה והמקום של האסיפה; :: (2) המטרה שלשמה מתכנסת האסיפה והנושאים שעל סדר יומה; :: (3) לדרישת מי מתכנסת האסיפה; :: (4) מידע בדבר זכותו של נושה שהגיש תביעת חוב להשתתף באסיפה; :: (5) המועד הקובע להגשת תביעת חוב לצורך קביעת הזכאות להשתתף בהצבעה; :: (6) הרוב הקבוע [[בחוק]] להכרעה בנוגע להחלטות שעל סדר יומה של האסיפה; :: (7) המען לשליחת כתבי הצבעה, ובכלל זה כתובת דואר אלקטרוני. === סימן ב': זכות הצבעה של נושים שאינם מובטחים (תיקון: תשפ"ב) === @ 136יג. מועד הזכאות להגשת תביעות חוב לצורך הצבעה (תיקון: תשפ"ב) : זכאי להצביע באסיפת נושים נושה שהגיש תביעת חוב לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד האסיפה; כמו כן רשאי להצביע מי שהנאמן אישר לו להגיש את תביעת החוב שלו לאחר המועד האמור אם מצא כי מוצדק לאפשר את הגשתה לצורך ההצבעה. @ 136יד. בחינת תביעת חוב לצורך הצבעה (תיקון: תשפ"ב) : (א) ראה הנאמן כי אין ביכולתו לבחון תביעת חוב כאמור [[בסעיף 262(ב) לחוק]] עד מועד קיום אסיפת הנושים, רשאי הנאמן - :: (1) לדחות את אסיפת הנושים למועד מאוחר יותר שיאפשר לו לבחון את התביעה כאמור, ובלבד שהאסיפה הנדחית תתקיים לא יאוחר מעשרה ימים מהמועד המקורי לקיום האסיפה; :: (2) לסמן את התביעה כתביעה על תנאי ולהתיר לאותו נושה להצביע באסיפת הנושים בכפוף להחלטתו של הנאמן בדבר זכות ההצבעה. : (ב) הוגשה תביעת חוב בשל חוב מותנה או בלתי קצוב, יחליט הנאמן מהם הסיכויים לדעתו לקיומו של התנאי או יחליט מהו שווי החוב, לפי העניין, ואולם זכות ההצבעה של נושה שהגיש תביעת חוב לפי [[סעיף 211(ד) לחוק]] תהיה לפי הערך שבו הוגשה; החליט הנאמן כי חוב בלתי קצוב אינו ניתן לאומדן הוגן, או כי לא ניתן להכריע בדבר סיכויי התקיימותו של תנאי בחוב מותנה, יפנה לבית המשפט ויצרף את הנושה כמשיב ובית המשפט יכריע בדבר זכותו של הנושה להצביע באסיפת הנושים ובדבר כוח הצבעתו, ורשאי בית המשפט להורות על דחיית מועד האסיפה. @ 136טו. המצאת החלטת הנאמן בקשר לזכות הצבעה של נושה (תיקון: תשפ"ב) : החליט הנאמן כי לנושה זכות הצבעה השונה מערך תביעת החוב שהגיש, ימציא לנושה הודעה על כך במועד הסמוך ככל האפשר למועד קבלת ההחלטה ולא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד אסיפת הנושים. @ 136טז. פניית נושה לבית המשפט בעניין החלטת הנאמן (תיקון: תשפ"ב) : (א) נושה רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל או לשנות את החלטת הנאמן בקשר לזכותו להצביע באסיפת נושים; הבקשה תוגש בתוך 15 ימים מיום שהומצאה ההחלטה לנושה. : (ב) פנייה לבית המשפט לפי תקנה זו לא תדחה את מועד קיום אסיפת הנושים, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. : (ג) שינה בית המשפט את החלטת הנאמן, רשאי בית המשפט להורות על קיומה של אסיפת נושים נוספת או לתת כל צו אחר כפי שיראה לנכון וצודק בנסיבות העניין. @ 136יז. אופן ההצבעה (תיקון: תשפ"ב) : נושה רשאי להשתתף ולהצביע באסיפת נושים בעצמו, באמצעות שלוח או באמצעות כתב הצבעה, ויחולו בעניין זה [[תקנות 59י עד 59יג]]. = חלק ה': הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי = == פרק א': המצאה == @ 137. הגדרה [[לחלק ה']] : [[בחלק זה]], "הודעה אלקטרונית" - הודעה בדבר קיומו של מסמך במערכת הממונט הכוללת קישור אליו שפתיחתו אפשרית באמצעות קוד הגישה למערכת הממונט שסיפק הממונה. @ 138. חובת המצאה לממונה : המגיש בקשה, כתב בי-דין או מסמך אחר לבית המשפט, ובכלל זה בקשה שהוגשה במעמד צד אחד, ימציא העתק ממנו לממונה בלא דיחוי. @ 139. דרכי המצאה מהנאמן לממונה : (א) בקשה, דוח, העתק של כתב בי-דין, הודעה או כל מסמך אחר שמגיש הנאמן לממונה לפי [[החוק]], לפי תקנות אלה או לפי הוראת הממונה, ימציא הנאמן בהמצאה אלקטרונית באמצעות אתר הנאמנים. : (ב) הממונה רשאי להורות לנאמן להמציא לו את המסמכים האמורים בתקנת משנה (א), גם במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה או בדרך אחרת שהורה עליה הממונה. @ 140. דרכי המצאה מהממונה לנאמן : החלטה, הודעה, דרישה או כל מסמך אחר שלפי [[החוק]] או לפי תקנות אלה שולח הממונה לנאמן, ישלח אותה הממונה בהמצאה אלקטרונית באמצעות אתר הנאמנים. @ 141. המצאה לנמען (תיקון: תשפ"א-3) : (א) הודעה, דרישה, החלטה, צו או כל מסמך אחר שהממונה או הנאמן נדרשים להמציא לפי [[החוק]] לנמען, יכול שיומצאו בהמצאה אלקטרונית באמצעות הודעה אלקטרונית שתישלח באמצעות מערכת הממונט, ובלבד שהממונה יידע את מגיש הבקשה ששימוש במערכת הממונט מאפשר המצאה אלקטרונית מהממונה וכל עוד הנמען לא הודיע שמסמכים לא יומצאו לו בדרך זו; בתקנת משנה זו, "נמען" - כל מי שהגיש מסמך באמצעות מערכת הממונט. : (ב) המצאה אלקטרונית תהיה לכתובת הדואר האלקטרוני של מבקש כפי שציין במסמך שהגיש באמצעות המערכת המקוונת. : (ג) המצאת מסמכים מהממונה בדרך שאינה אלקטרונית תהיה בדרך הקבועה [[בפרק י"ט לתקנות סדר הדין האזרחי]], ואולם מסמך שניתן להמציא בדואר, יישלח בדואר שאינו רשום ובלא אישור מסירה והנאמן יוודא קבלתו, אלא אם כן נאמר אחרת בתקנות אלה. @ 142. שינוי מען : (א) יחיד, נושה שהגיש תביעת חוב וכל מי שהגיש בקשה לממונה, יודיעו לממונה על כל שינוי במענם למסירת מסמכים מיד לאחר שינוי המען. : (ב) מי שהגיש בקשה באמצעות מערכת הממונט יודיע לממונה בדבר שינוי של כתובת הדואר האלקטרוני או כל תקלה, פגיעה או שינוי ביכולתו לקבל הודעה. @ 143. המצאה בידי בעל עניין בהליכים : (א) בעל עניין בהליכי חדלות פירעון ימציא לממונה או לנאמן מסמך באמצעות מערכת הממונט, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), אם בעל העניין בהליכי חדלות פירעון אינו מיוצג, רשאי הוא להמציא מסמכים לממונה או לנאמן, באמצעות הממונה, בדואר רשום או במסירה אישית במשרדי הממונה. : (ג) העתק כתב בי-דין שיש להגישו לבית המשפט בעותק מודפס, יש להגיש לממונה נוסף על ההגשה המקוונת, גם בדרך שבה הוגש לבית המשפט. @ 144. חזקת המצאה : בהמצאה אלקטרונית באמצעות המערכת המקוונת יחולו הוראות אלה: : (1) מועד שליחתו של מסמך שנשלח בהמצאה אלקטרונית לפי התאריך והשעה שמופיעים בשעון הפנימי שבמערכת המחשוב של השולח, המכויל לפי כללים מקובלים, יהיה מועד ההמצאה; ואולם אם היה המועד אחרי השעה 17:00 בימים א' עד ה' בשבוע או ביום ו' או ביום מנוחה שנקבע בחיקוק, ייחשב המסמך האלקטרוני כאילו הומצא ביום החול שלאחריו; : (2) המצאה אלקטרונית כאמור בפסקה (1) לא תיחשב כהמצאה כדין במועד השליחה אם הגיש הנמען תצהיר בדבר אי-קבלתו או בדבר קבלתו במועד מאוחר יותר; : (3) עם קליטת מסמך שהוגש לממונה או לנאמן בהמצאה אלקטרונית, יומצא לשולח, באופן מקוון, אישור על הגשת המסמך, ובו יצוין מועד קליטת המסמך במערכת המחשוב של הממונה; לא קיבל השולח אישור כאמור, רשאי הוא לפנות, באופן שיורה הממונה בענייני המערכת המקוונת, בבקשה לקבלו. @ 145. המצאה בין בעלי עניין בהליכים המתנהלים אצל הממונה (תיקון: תשפ"א-3) : הודעה, דרישה, החלטה, בקשה, צו או כל מסמך אחר שעל הנאמן ועל בעלי העניין בהליכים המתנהלים אצל הממונה להמציא זה לזה, יומצאו בדרך הקבועה [[בפרק י"ט לתקנות סדר הדין האזרחי]] והסמכויות הנתונות לפי [[אותו פרק]] לבית המשפט או הרשם יהיו בידי הממונה, אלא אם כן נאמר אחרת בתקנות אלה. == פרק ב': הליכים בבית המשפט == @ 146. פנייה לבית המשפט למתן הוראות : בקשת הממונה למתן הוראות לבית המשפט יכול שתהיה בעל פה במהלך הדיון או בכתב, ובלא תצהיר זולת אם הורה בית המשפט אחרת, וניתן לצרף אליה דוח של הממונה; בית המשפט יקבל דוח כאמור כראיה לכאורה על תוכנו. @ 147. הממונה כצד להליכים : הממונה רשאי לנקוט עמדה בדיון בבית המשפט במסגרת הליכים לפי [[החוק]] במתן הודעה בכתב בלי להתייצב בעת הדיון, או בהתייצבות לדיון, אלא אם כן הורה בית המשפט באיזו דרך תוגש עמדתו. @ 148. הוצאות הממונה : בית המשפט רשאי להורות, לבקשת הממונה, כי הוצאות חריגות שהוציא הממונה במהלך הליכי חדלות הפירעון ישולמו לו מתוך נכסי קופת הנשייה כהוצאות הליך; לבקשה יצרף הממונה דוח המפרט את פעולותיו והוצאותיו. == פרק ג': בקרת חשבונות == @ 149. בקרת חשבונות : הממונה רשאי למנות רואה חשבון או מבקר חשבונות כדי לבקר את חשבונות הנאמן; מונה מבקר כאמור, ימציא לו הנאמן, לפי בקשת המבקר, את כל האסמכתאות והמסמכים הדרושים לביקורת הדוח. == פרק ד': בקשות המוגשות לממונה והטיפול בהן == @ 150. הגשת בקשות לממונה : (א) בקשה המוגשת לממונה תוגש בכתב, חתומה בחתימת המבקש או בא כוחו; לבקשה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה והעובדות המפורטות בה יאומתו בתצהיר. : (ב) הבקשה תפרט את המחוז ואת מספר התיק שבו מתנהלים ההליכים אצל הממונה, הערכאה השיפוטית ושם המחוז שבו מתנהל ההליך ואת מספר התיק בבית המשפט, את שם המבקש ואת מספר זהותו, שם עורך דינו של המבקש ומספר רישיונו אם הוא מיוצג, את המען ופרטי ההתקשרות של המבקש ועורך דינו, ואת המשיבים לבקשה, מענם ופרטי התקשרותם עמם, את פרטי הנאמן ואת נושא הבקשה לפי רשימה שיורה הממונה; בתקנת משנה זו, "פרטי התקשרות" - מספר טלפון, מספר פקסימיליה וכתובת דואר אלקטרוני, אם ישנה. : (ג) הממונה לא יקבל בקשה שאין מתקיימות בה דרישות תקנה זו. @ 151. בקשות הנאמן : (א) בקשה שמגיש הנאמן לממונה תוגש בכתב, חתומה בחתימתו או בחתימת בא כוחו; לבקשה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה; הבקשה תוגש בלא תצהיר, זולת אם הורה הממונה אחרת. : (ב) הבקשה תפרט את המחוז ואת מספר התיק שבו מתנהלים ההליכים אצל הממונה, הערכאה השיפוטית ושם המחוז שבו מתנהל ההליך ואת מספר התיק בבית המשפט, את שם הנאמן, מספר זהותו ומענו, שם עורך דינו של הנאמן, אם הוא מיוצג, ומספר רישיונו ומענו, ואת המשיבים לבקשה, מענם ופרטי התקשרותם עמם; בתקנת משנה זו, "פרטי התקשרות" - מספר טלפון, מספר פקסימיליה וכתובת דואר אלקטרוני. : (ג) הממונה לא יקבל בקשה שאין מתקיימות בה דרישות תקנה זו. : (ד) הממונה רשאי להחליט בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן במעמד הנאמן בלבד, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שהכרעה בבקשה בידיעת הצדדים תסכל את התכלית שלשמה הוגשה הבקשה או תגרום לצדדים להליך נזק חמור, ובלבד שהבקשה מוגשת בעניינים שלהלן: :: (1) תביעה או התגוננות בהליך משפטי בשם היחיד לפי [[סעיף 132(א)(1) לחוק]]; :: (2) פשרה עם נושה או חייב של היחיד בנוגע לגובה החוב ואופן תשלומו, שיש לה השפעה מהותית על נכסי קופת הנשייה לפי [[סעיף 132(א)(4) לחוק]]; :: (3) בקשה למתן הוראות שהוגשה בעניין אחר, מטעמים מיוחדים שיירשמו. @ 152. הוראות להגשת בקשה והדיון בה (תיקון: תשפ"א-3) : (א) (((נמחקה).)) : (ב) הוגשה בקשה לממונה והחליט הממונה שהיא מצריכה תשובה, או שנדרשת תשובה לפי [[החוק]], רשאי המשיב להשיב לה בתוך 14 ימים מיום שהומצאה לו או בתוך מועד אחר שעליו הורה הממונה. : (ג) לא הגיב המשיב במועד, יחליט הממונה בבקשה בלא תגובה. @ 153. טיפול הממונה בבקשות : הממונה יחליט בבקשות שהוגשו לו בתוך 30 ימים, ואם נדרשה תגובה, בתוך 30 ימים מיום שהתגובה הומצאה לממונה או מיום שחלף המועד להגשתה; בבקשה שעניינה הסרת הגבלה כאמור [[+|בסעיפים 143]] [[או 169 לחוק]] יחליט הממונה בתוך 14 ימים מיום שהוגשה לו, ואם נדרשה תגובה, בתוך 14 ימים מיום שהתגובה הומצאה לממונה או מיום שחלף המועד להגשתה. @ 154. פרסום החלטות הממונה : הממונה יפרסם לציבור החלטות שקיבל בהליכי חדלות פירעון לפי אמות מידה שעליהן יחליט; מנהל מערכת ההוצאה לפועל יפרסם לציבור החלטות שנתנו רשמי ההוצאה לפועל, בהליכי חדלות פירעון, לפי אמות מידה שעליהן יחליט; אמות מידה לפי תקנה זו יפורסמו לציבור באתר האינטרנט של מי שהחליט עליהן. @ 154א. הגבלה על העברת מידע מהממונה (תיקון: תשפ"א) : הממונה לא יעביר או יעמיד לעיון הציבור מידע לגבי הליכים לפי [[החוק]] לאחר שחלפו 3 שנים מתום ההליך. == פרק ה': פגרות בהליכי חדלות פירעון אצל הממונה == @ 155. תקופות פגרה : תקופת הפגרה בהליכי חדלות פירעון המתנהלים לפני הממונה, יהיו מדי שנה כדלהלן: : (1) פגרת סוכות - מיום י"ד בתשרי עד יום כ"ב בתשרי; : (2) פגרת הפסח - מיום י"ד בניסן עד יום כ"א בניסן; : (3) פגרת הקיץ - מיום 20 באוגוסט עד יום 5 בספטמבר. @ 156. דיון בימי הפגרה : בימי הפגרה ידון הממונה בעניינים מסוימים שהובאו לפניו, שאינם סובלים דיחוי. @ 157. סוגי עניינים שיידונו בפגרה : הממונה יורה על סוג עניינים המתנהלים לפניו שישמעו בתקופת הפגרה. @ 158. יום ו' כפגרה : במניין ימי תקופה שנקבעה בחיקוק, או שהורה עליה הממונה, יראו את יום ו' בשבוע כיום פגרה, אם הוא היום האחרון לפתיחת הליך או לביצועה של פעולה בהליך המתנהל לפני הממונה. = חלק ו': אחריות נושא משרה ובעל תפקיד בתאגיד הנמצא בחדלות פירעון = @ 159. בקשה להטלת אחריות : (א) בקשה של הממונה או של הנאמן מבית המשפט להורות כי דירקטור או מנהל כללי יישא באחריות לנזקים לפי [[סעיף 288 לחוק]], בקשה של הממונה או של הנאמן להורות לבעל תפקיד לפצות, לשלם או להשיב נכס לתאגיד כאמור [[בסעיף 289 לחוק]] ובקשה של הממונה או של הנאמן להטיל אחריות על נושא משרה בתאגיד לפי [[סעיף 290 לחוק]], תוגש בפירוט העובדות שעליהן מבוססת הבקשה. : (ב) בקשה של החייב או נושה של התאגיד להטיל אחריות על נאמן, מי שפעל מטעמו או כונס נכסים תלווה בתצהיר של המבקש לאימות העובדות הכלולות בה, ורשאי בית המשפט לדרוש מהממונה או מהנאמן להגיש לו דוח על העובדות הנוגעות לבקשה. : (ג) בקשה לפי תקנת משנה (א) או (ב) תומצא למשיב יחד עם הזמנה לדין, והמשיב רשאי להגיש תצהיר תשובה בתוך 30 ימים מיום שהומצאה לו הבקשה; בית המשפט רשאי להורות על הבאת ראיות נוספות לבקשה, אם יראה צורך בכך, לרבות השמעת עדים. = חלק ו'1: הסדר חוב שלא במסגרת צו לפתיחת הליכים (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2) = == פרק א': פרשנות והמצאה (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) == === סימן א': כללי (((כותרת נמחקה))) (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב-2) __NOTOC__ === @ 159א. הגדרות (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : [[בחלק זה]] - :- "הסדר חוב" - כהגדרתו [[בסעיף 318 לחוק]]; :- "בקשה להסדר חוב" - בקשה להבאת הסדר חוב לאישור בעלי העניין בו לפי [[סעיף 321 לחוק]]. @ 159ב. המצאה ומען להמצאה (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב, תשפ"ב-2) : [[תקנות 11]], [[12]] [[ו-65 עד 67]] יחולו בהליכים לפי [[חלק זה]], בשינויים המחויבים. == פרק א'1: הגשת בקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"ב) == === סימן א': הגשת בקשה להסדר חוב לגבי תאגיד (תיקון: תשפ"ב) === @ 159ב1. הגשת בקשת תאגיד להסדר חוב (תיקון: תשפ"ב) : (א) תאגיד או חבר התאגיד המגיש בקשה להסדר חוב, יפרט בבקשה את הנסיבות שהובילו לצורך בהסדר החוב וכן יצרף לבקשה את כל אלה: :: (1) הפרטים והמסמכים המנויים [[בתקנות 13(1) עד (6)]] [[ו-14(4)]]; :: (2) ציון הפעולות הנדרשות לשם ביצוע הסדר החוב, ובכלל זה שינויים במבנה התאגיד, במבנה פעילותו העסקית, בחוב, בתחומי פעילות התאגיד ומבנה כוח האדם; :: (3) מקורות המימון לדרך המוצעת להמשך פעילותו העסקית של התאגיד במהלך תקופת ההסדר ועלות מימונה, בצירוף פרטיו המלאים של נותן המימון והערבויות, הבטוחות או ביטחונות אחרים הנדרשים למימון זה, אם נדרשים כאלה, וכן תזרים המזומנים הצפוי, היקף הייצור הצפוי ועלויותיו, היקף השיווק הצפוי ועלויותיו, רווח והפסד צפויים, שינויים ארגוניים צפויים ומועדיהם, ההערכות והנתונים שעליהם מתבססת המסקנה בדבר עדיפות ההסדר המוצע על פני המצב הקיים; והכול בציון המועד שאליו נוגעת ההערכה, המודל הכלכלי ששימש לה, ופירוט העובדות, ההנחות, החישובים והצפי שעליהם מבוססת ההערכה; :: (4) כלל ההסדר המוצע פטור מאחריות כמשמעותו [[בסעיף 82(ב)(5) לחוק]], יפורטו עילות התביעה שלגביהן ניתן הפטור והמועד שבו נוצרו; :: (5) הצעה בעניין סיווג נושים לאסיפות סוג, אם קיימת. : (ב) בבקשה לפי תקנת משנה (א) המבקש רשאי לציין את עמדתו לעניין הצורך במינוי מנהל הסדר. @ 159ב2. הגשת בקשה להסדר חוב בידי נושה של תאגיד (תיקון: תשפ"ב) : (א) נושה של תאגיד המגיש בקשה להסדר חוב, יפרט בבקשתו כי התקיימו לגביו התנאים להגשת בקשה לצו לפתיחת הליכים לפי [[סעיף 9 לחוק]] וכן יצרף לבקשתו את הפרטים או את המידע שלהלן: :: (1) נסח התאגיד; :: (2) הפרטים והמסמכים המנויים [[בתקנה 159ב1(2) עד (4)]]. : (ב) בבקשה לפי תקנת משנה (א) המבקש רשאי לציין את עמדתו לעניין הצורך במינוי מנהל הסדר. @ 159ב3. הוראת בית המשפט לגבי פרטים ומסמכים (תיקון: תשפ"ב) : בית המשפט רשאי, לבקשת תאגיד או נושה, להורות כי יוגשו מסמכים ויפורטו פרטים אחרים, נוסף על הפרטים המנויים [[בתקנות 159ב1]] [[ו-159ב2]], או להורות על הבאת הסדר החוב לאישור בעלי העניין בו אף על פי שלא פורטו חלק מהפרטים המנויים [[בתקנות 159ב1]] [[ו-159ב2]], הכול כפי שיורה. === סימן ב': המצאה ופרסום של בקשה להסדר חוב לגבי תאגיד (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב, תשפ"ב-2) === @ 159ג. המצאה לצורך פרסום (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : מגיש בקשה להסדר חוב לגבי תאגיד ימציא לממונה בלא דיחוי את העתק הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה, וכן הודעה על הגשת הבקשה ועל מועד הדיון בה לצורך פרסומה; הוחלט על דיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. @ 159ד. פרסום הודעה על הגשת בקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : (א) הממונה יפרסם הודעה על הגשת בקשה להסדר חוב באתר האינטרנט של משרד המשפטים. : (ב) הודעה בדבר הגשת בקשה להסדר חוב תכלול מידע בדבר שם התאגיד, מספר התאגיד וכתובתו, בית המשפט שאליו הוגשה הבקשה, תאריך הגשת הבקשה ותאריך הפרסום, מועד הדיון בבקשה אם הוחלט עליו, וכן פרטי מגיש הבקשה. @ 159ה. המצאה של בקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : אם מגיש הבקשה להסדר חוב הוא התאגיד או חבר התאגיד, ימציא לנושיו המהותיים של התאגיד את הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה ואת מועד הדיון בה בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית, בלא דיחוי; הוחלט על מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא התאגיד את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו; אם יש לתאגיד מעל 50 עובדים, ימציא התאגיד את הבקשה כאמור גם לוועד העובדים; הזמנה לדיון תיתלה במקום בולט במקום העבודה; המצאה כאמור בתקנה זו תיעשה גם לחברי התאגיד הרשומים במרשם שצורף לבקשה ואם התאגיד הוא תאגיד מדווח כהגדרתו [[בחוק החברות]], לבעלי מניותיו המהותיים בלבד. @ 159ו. המצאה של בקשת נושה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : אם מגיש הבקשה להסדר חוב הוא נושה, ימציא הנושה לתאגיד את הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה ואת מועד הדיון בה, בלא דיחוי, בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית; הוחלט על מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. @ 159ז. דרישת העתק מהבקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : המגיש בקשה להסדר חוב ימציא לכל בעל עניין, בלא דיחוי, עם קבלת דרישתו בכתב, העתק מהבקשה ואת כל המסמכים שצורפו לה. == פרק ב': הגשת תגובה והתנגדות לבקשה להסדר חוב לגבי תאגיד (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) == @ 159ח. תגובת התאגיד לבקשה להסדר חוב ותשובת הנושה מגיש הבקשה (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב, תשפ"ב-2) : (א) תאגיד יגיש את תגובתו לבקשת הנושה או חבר התאגיד להסדר חוב בתוך 14 ימים לכל היותר מיום שבו הומצאה לו הבקשה. : (ב) הנושה או חבר התאגיד שהגיש את הבקשה להסדר חוב, יגיש את תשובתו לתגובת התאגיד בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאה לו תגובת התאגיד. : (ג) (((בוטלה).)) : (ד) הורה בית המשפט על דיון בבקשה להסדר חוב במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש התאגיד את תגובתו לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והנושה או חבר התאגיד יגיש את תשובתו לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ה) לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן, והעובדות המפורטות בהן יאומתו בתצהיר. : (ו) התאגיד והנושה או חבר התאגיד ימציאו העתק מהתגובה והתשובה למבקש או לתאגיד, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתן. @ 159ט. הגשת התנגדות לבקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : (א) אדם העלול להיפגע מהסדר החוב רשאי להגיש לבית המשפט התנגדות לבקשה להסדר החוב בכתב, ויפרט בה את נימוקי ההתנגדות; העובדות המפורטות בהתנגדות יפורטו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) ההתנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים ממועד פרסום ההודעה על הגשת הבקשה להסדר חוב. : (ג) מגיש ההתנגדות ימציא העתק מההתנגדות, למבקש ולתאגיד, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. : (ד) בית המשפט ידון בהתנגדויות לאחר אישור הסדר החוב בידי בעלי העניין בהסדר החוב אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. == פרק ג': אישור הסדר חוב לגבי תאגיד (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) == @ 159ט1. הגשת תביעות חוב (תיקון: תשפ"ב) : (א) הורה בית המשפט על הבאת הסדר החוב לאישור בעלי העניין בו, יגישו הנושים תביעת חוב לשם קביעת כוח ההצבעה בתוך 60 ימים מיום פרסום ההודעה על החלטת בית המשפט, אלא אם כן הורה בית המשפט על מועד אחר. : (ב) מינה בית המשפט מנהל הסדר, יוגשו תביעות החוב למנהל ההסדר באמצעות הממונה ויחולו הוראות [[סימן א לפרק א חלק ד|סימנים א']] [[סימן ב לפרק א חלק ד|ו-ב' לפרק א' לחלק ד']] בשינויים המחויבים; על קביעת כוח ההצבעה תחול [[תקנה 59ו]] בשינויים המחויבים; לצורך בדיקת התביעות רשאי מנהל ההסדר לקבל מהחייב או מכל נושא משרה או בעל תפקיד אצל חייב שהוא תאגיד כל מסמך הדרוש לו לצורך בדיקתו. @ 159ט2. ניהול אסיפות סוג (תיקון: תשפ"ב) : על ניהול אסיפות סוג יחולו הוראות [[סימן ד' לפרק ז' לחלק ב']] בשינויים המחויבים ובשינויים אלה: במקום "נאמן" יבוא "מנהל הסדר"; לא מונה מנהל הסדר, ימנה בית המשפט יושב ראש לאסיפת הסוג. @ 159י. הדיון בבקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : בית המשפט לא יקיים דיון בבקשה להסדר החוב, אלא אם כן שוכנע כי הבקשה הומצאה ופורסמה כדין והוצג אישור הממונה בדבר קבלת העתק מהבקשה. @ 159יא. החלטה להביא את הסדר החוב לאישור הנושים (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : הורה בית המשפט על הבאת הסדר החוב לאישור בעלי העניין בו, רשאי הוא: : (1) להורות על מועד לכינוס אסיפות סוג לאישור הסדר החוב ועל אופן כינוס האסיפות, וכן על כינוס אסיפות של חברי התאגיד אם התקיימו נסיבות כאמור [[בסעיף 322 לחוק]]; : (2) להורות על מועד להבאת הסדר החוב שאישרו בעלי העניין בו לאישור בית המשפט. @ 159יב. אישור הסדר החוב בבית המשפט (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : (א) אושר הסדר החוב לפי הרוב הקבוע [[בסעיף 85 לחוק]], יגיש המבקש בקשה לאישורו בידי בית המשפט לא יאוחר מ-14 ימים לאחר סיום האסיפות, המבקש רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לאישור הסדר החוב מכוח סמכותו לפי [[סעיף 87 לחוק]]. : (ב) המבקש ימציא העתק מהבקשה לממונה לצורך פרסומה, והממונה יפרסם הודעה על הבאת ההצעה להסדר חוב לאישור בית המשפט באתר האינטרנט של משרד המשפטים. @ 159יג. הגשת התנגדות לאישור הסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : (א) אדם העלול להיפגע מהסדר החוב רשאי להגיש לבית המשפט התנגדות לבקשה; ההתנגדות תוגש בכתב ויפרטו בה נימוקי ההתנגדות; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) ההתנגדות תוגש לבית המשפט 14 ימים לפחות לפני מועד הדיון באישור הסדר החוב בידי בית המשפט. : (ג) מגיש הבקשה להסדר חוב יגיש תשובה להתנגדות בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההתנגדות. : (ד) הורה בית המשפט על דיון בבקשה לאישור הסדר החוב במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (ב) או (ג), תוגש ההתנגדות לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והתשובה לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ה) מגיש ההתנגדות ומגיש הבקשה ימציאו העתק מההתנגדות או מהתשובה, למבקש ולמגיש ההתנגדות, לפי העניין, ואם המבקש הוא הנושה - גם לתאגיד. @ 159יד. פרסום והמצאה של החלטת בית המשפט (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : (א) אישר בית המשפט את הסדר החוב, ימציא מנהל ההסדר את החלטת בית המשפט לממונה בלא דיחוי, לשם פרסומה בידי הממונה; לא מונה מנהל הסדר, תחול תקנה זו על המבקש. : (ב) מנהל ההסדר ימציא בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-3 ימים לאחר שנודע לו על החלטת בית המשפט, העתקים מההחלטה לתאגיד לכל בעל עניין שהומצאה לו הבקשה להסדר החוב ולכל בעל עניין אחר שעליו נודע לו לאחר מכן ושהיה זכאי לקבל הזמנה לאסיפות כאמור. == פרק ג'1: הגשת בקשה להסדר חוב בידי יחיד (תיקון: תשפ"ב) == @ 159יד1. הגשת בקשת יחיד להסדר חוב (תיקון: תשפ"ב) : (א) יחיד המגיש בקשה להסדר חוב יצרף לבקשה את כל אלה: :: (1) דוח על מצבו הכלכלי של היחיד ערוך לפי [[תוספת טופס 5|חלקים א' עד ז' לטופס 5 שבתוספת]]; [[תוספת טופס 5|הטופס]] יאומת בתצהיר ויהיה חתום בחתימת היחיד; יחיד שהגיש את הבקשה לאחר שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים, פטור מצירוף הדוח האמור לבקשתו; :: (2) הסדר החוב המוצע שיכלול את כל המידע הדרוש לשם החלטה בעניינו, ובמסגרתו יפרט היחיד, בין השאר, את אלה: ::: (א) התמורה המוצעת לנושים המובטחים, לנושים בדין קדימה, לנושים הכלליים ולנושים הנדחים וכן לגבי הוצאות ההליך; ::: (ב) המקורות הכספיים להסדר, מועדי התשלום המוצעים, המועדים שבהם צפוי שיבוצעו הפעולות המהותיות הנדרשות לעמידה במועדים לפי ההסדר ופירוט הערובות המוצעות להבטחת ביצוע ההסדר, אם מוצעות; ::: (ג) נכסים שייוותרו בידיו של היחיד בסיום ההסדר ואם הם כוללים נכסים כאמור [[בסעיף 217 לחוק]] או זכות בנכס שחלה עליה הגנת בית מגורים לפי [[סעיף 229 לחוק]]; ::: (ד) אם ליחיד יש עסק, יפרט מהי הדרך המוצעת להמשך פעילותו העסקית והמועדים שבהם צפוי שיבוצעו הפעולות המהותיות לגבי העסק הנדרשות לביצוע ההסדר. : (ב) בבקשה לפי תקנת משנה (א) המבקש רשאי לציין את עמדתו לעניין הצורך במינוי מנהל הסדר. == פרק ד': הליכים לאחר הגשת בקשה להסדר חוב לגבי יחיד (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) == @ 159טו. העתק מהבקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : היחיד מגיש הבקשה להסדר חוב, ימציא העתק ממנה לכל אלה: : (1) לממונה; : (2) אם הוגשה לגביו בקשה לצו לפתיחת הליכים, גם לבית המשפט או לרשם ההוצאה לפועל שהוגשה לו בקשה לצו לפתיחת הליכים בעניינו; : (3) אם ניתן לגבי היחיד צו לפתיחת הליכים, גם לנאמן וכן לבית המשפט או לרשם ההוצאה לפועל שנתן צו כאמור, לפי העניין. @ 159טז. הדיון בבקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : בית המשפט לא יקיים דיון בבקשה להסדר החוב, אלא אם כן שוכנע כי הבקשה הומצאה כדין והוצג אישור הממונה בדבר קבלת העתק מהבקשה. @ 159יז. הליכים לאחר החלטה להביא את הסדר החוב לאישור בעלי העניין בהסדר החוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : (א) על ההחלטה להביא את הסדר החוב לאישור הנושים תחול [[תקנה 159יא]] בשינויים המחויבים. : (ב) על אישור הסדר החוב בידי בית המשפט תחול [[תקנה 159יב]] בשינויים המחויבים. : (ג) על הגשת התנגדות להסדר חוב תחול [[תקנה 159יג]] בשינויים המחויבים. : (ד) על פרסום והמצאה של החלטת בית המשפט לאשר הסדר חוב תחול [[תקנה 159יד]] בשינויים המחויבים. : (ה) אישר בית המשפט את הסדר החוב לגבי יחיד שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים, ימציא מנהל ההסדר את ההחלטה גם למי שנתן את הצו כאמור, בלא דיחוי. : (ו) לבקשת היחיד, בית המשפט ייתן ליחיד שעמד בתנאים שנכללו בהסדר החוב אישור על כך. @ 159יז1. הגשת תביעות חוב וניהול אסיפות סוג (תיקון: תשפ"ב) : (א) על הגשת תביעות החוב לשם קביעת כוח ההצבעה וההליך לקביעת כוח ההצבעה יחולו הוראות [[תקנה 159ט1]] בשינויים המחויבים, ובלבד שאם ניתן צו לפתיחת הליכים לגבי היחיד מגיש הבקשה, המועד להגשת תביעות חוב לא יהיה מאוחר מהמועד הקבוע [[בסעיף 210 לחוק]]. : (ב) על ניהול אסיפות הסוג יחולו הוראות [[תקנה 159ט2]]. @ 159יח. דוח הנאמן (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : הורה בית המשפט על הבאת הסדר חוב של יחיד שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים לאישור הנושים, יגיש הנאמן לבית המשפט דוח לעניין מצבו הכלכלי של היחיד והתאמת הסדר החוב המוצע למצבו הכלכלי של היחיד; הנאמן יגיש את הדוח 14 ימים לפחות לפני המועד שעליו הוחלט לכינוס אסיפות הסוג. == פרק ה': הוראות לעניין מנהל הסדר (תיקון: תשפ"ב) == @ 159יט. בקשה למתן הוראות (תיקון: תשפ"ב) : מנהל ההסדר רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות בכל עניין הנוגע למילוי תפקידו או להפעלת סמכויותיו לפי [[החוק]] או כפי שנכללו בהסדר החוב; בקשה למתן הוראות תוגש בכתב. @ 159כ. פנייה לבית המשפט בידי מי שנפגע ממנהל ההסדר (תיקון: תשפ"ב) : מי שנפגע או עלול להיפגע מהחלטה של מנהל ההסדר או מפעולה שעשה או שבכוונתו לעשות, או ממחדל של מנהל ההסדר, רשאי לפנות לבית המשפט, בתוך 14 ימים מיום שנודע לו על כך, בבקשה לבטל או לשנות את ההחלטה או את הפעולה או לתת כל הוראה אחרת שיראה לנכון. @ 159כא. המצאה למנהל ההסדר (תיקון: תשפ"ב) : כל מסמך המוגש לבית המשפט, ימציאו המגיש גם למנהל ההסדר במועד שבו יש להמציאו לבית המשפט. @ 159כב. ערובה (תיקון: תשפ"ב) : בית המשפט רשאי להורות למנהל ההסדר להפקיד ערובה או להתקשר בחוזה לביטוח אחריותו למילוי תפקידו, כפי שיורה בית המשפט. @ 159כג. תפקידים נוספים של מנהל ההסדר (תיקון: תשפ"ב) : (א) מינה בית המשפט מנהל הסדר כאמור [[בסעיף 326 לחוק]], מנהל ההסדר - :: (1) ישלח לממונה בלא דיחוי העתק של החלטת בית המשפט להביא את הסדר החוב לאישור בעלי העניין לשם פרסום הודעה על כך בידי הממונה; בבקשה להסדר חוב לגבי תאגיד מדווח - יפעל מנהל ההסדר לפי [[תקנות החברות (הודעה ומודעה על אסיפה כללית ואסיפת סוג בחברה ציבורית והוספת נושא לסדר היום), התש"ס-2000]], [[ותקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומיידיים), התש"ל-1970]]; לעניין תקנה זו, "תאגיד מדווח" - חברה ציבורית או חברת איגרות חוב כהגדרתן [[בחוק החברות]] או שותפות מוגבלת ציבורית כהגדרתה [[בפקודת השותפויות]]; :: (2) ימציא הודעה על החלטת בית המשפט, 21 ימים לפחות לפני המועד שעליו הוחלט, לכינוס אסיפת בעלי העניין, לתאגיד ולבעלי העניין המנויים בבקשה; ההודעה תכלול את הפרטים האמורים [[בתקנה 59ה]], בשינויים המחויבים, ויצורף לה העתק מהבקשה להסדר חוב וכל המסמכים שצורפו לה. : (ב) לא מינה בית המשפט מנהל הסדר, תחול תקנת משנה (א) על מגיש הבקשה להסדר. = חלק ז': ניהול משא ומתן מוגן בידי תאגיד (הוראת שעה) = @ 160. אישור דירקטוריון : אישור דירקטוריון של תאגיד מדווח לפי [[סעיף 338(א) לחוק]], ייערך בנוסח הזה, ובו בלבד: : "הדירקטוריון מאשר בזה כי אין לתאגיד חוב שהגיע מועד פירעונו ולא נפרע, למעט חוב השנוי במחלוקת בתום לב; אין חשש ממשי שהתאגיד לא יוכל לפרוע במועדם את החובות שמועד פירעונם חל בתשעת החודשים הקרובים." @ 161. נוסח הודעת הפתיחה במשא ומתן מוגן : (א) הודעת התאגיד המדווח לנושים לפי [[סעיף 338(ב) לחוק]] תהיה ערוכה לפי [[טופס 11 שבתוספת]]. : (ב) התאגיד המדווח ימסור לנושים כאמור [[בסעיף 338(ב) לחוק]], את ההודעה כאמור בתקנת משנה (א), בדואר רשום עם אישור מסירה. = חלק ח': הוראות שונות = @ 162. ערעור על החלטות : (א) ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטה סופית או החלטה אחרת של הממונה או של רשם ההוצאה לפועל לפי [[חלק י"ב לחוק]], יוגשו לבית המשפט בתוך 45 ימים מיום שהומצאה ההחלטה למערער. : (ב) בערעור או בקשת רשות ערעור על החלטות הממונה, יהיו המשיבים לערעור הממונה וכל מי שהיה צד בהליך לפני הממונה ואינו המערער. : (ג) בערעור או בקשת רשות ערעור על החלטות רשם ההוצאה לפועל, יהיו המשיבים לערעור כל מי שהיה צד בהליך לפני רשם ההוצאה לפועל ואינו המערער. @ 163. הארכת מועדים : בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך כל מועד או זמן לעשיית דבר שבתקנות אלה המתנהל לפניו, אלא אם כן נקבע בהן אחרת. @ 164. דרישת מסמכים נוספים : אם באחד הטפסים [[שבתוספת]] יש דרישה להמצאת מסמכים רשאי בית המשפט, לצורך הדיון שלפניו, להורות על מתן פרטים נוספים או המצאת מסמכים נוספים. @ 165. עריכת טופס : מסמך שיש לעורכו לפי אחד הטפסים [[שבתוספת]], יהיה ערוך בשינויים המחויבים לפי הנסיבות ואין חובה שיהיה העתק מילולי ממנו, ואולם טופס שיש להגיש באופן מקוון יוגש בלא כל שינוי. @ 166. השתתפות רשות ניירות ערך בהליכים : (א) בית המשפט רשאי להורות כי רשות ניירות ערך תגיש את עמדתה בהליך לפי [[החוק]] המתנהל לגבי תאגיד. : (ב) הורה בית המשפט כאמור בתקנת משנה (א), רשאית רשות ניירות ערך להגיש את עמדתה באמצעות מתן הודעה בכתב בלבד, או בהתייצבות לדיון, אלא אם כן הורה בית המשפט באיזו דרך תוגש עמדתה. : (ג) הגישה רשות ניירות ערך עמדה או התייצבה לדיון לפי תקנה זו, יומצאו לה כל מסמך או הודעה המוגשים לבית המשפט או לאחר, וכן כל הזמנה לדיון במועד שיש להמציאם לפי תקנות אלה, וכן ימציא לה המבקש העתקים של כל המסמכים שהוגשו לבית המשפט בהליך כאמור קודם להשתתפותה בהליך. @ 167. שמירת דינים : אין בהוראות תקנות אלה כדי לגרוע מחובות גילוי, פרסום או דיווח לפי כל דין. @ 167א. החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור (תיקון: תשפ"א) : לא תינתן רשות ערעור על החלטות המנויות [[בצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009]]. @ 168. הוראת שעה : תוקפו של [[חלק ז' לתקנות אלה]] יהיה כתקופת תוקפו של [[פרק ד' לחלק י' לחוק]]. @ 169. היקף מסמכים (תיקון: תשפ"א-3) : (א) הבקשות המפורטות להלן והתגובות להן לא יעלו בהיקפן על אחד עשר עמודים אם הוגשו לבית משפט השלום ועל חמישה עשר עמודים אם הוגשו לבית המשפט המחוזי: :: (1) בקשה לצו לפתיחת הליכים; :: (2) בקשה לניהול עיזבון בהליך חדלות פירעון לפי [[סעיף 177 לחוק]]; :: (3) בקשה להכרה בהליך זר לפי [[סעיף 300 לחוק]]; :: (4) בקשה להבאת הסדר חוב לאישור בעלי העניין לפי [[סעיף 321 לחוק]]; :: (5) בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט לבחינת הסדר חוב מהותי לפי [[סעיף 329 לחוק]]. : (ב) התצהירים המצורפים לבקשות המנויות בתקנת משנה (א) ולתגובות להן לא יעלו בהיקפם על שמונה עמודים אם הוגשו לבית משפט השלום ועל עשרה עמודים אם הוגשו לבית המשפט המחוזי; התשובות לתגובות לאותן בקשות והתצהירים המצורפים להן לא יעלו על שני עמודים כל אחד. : (ג) בקשה לביטול עסקה הגורעת מקופת הנשייה לפי [[סעיפים 219 עד 221 לחוק]] והתגובה לה לא יעלו בהיקפן על חמישה עשר עמודים; התצהירים המצורפים לא יעלו בהיקפם על עשרה עמודים; התשובה לתגובה לבקשה והתצהיר המצורף לה לא יעלו על שני עמודים כל אחד. : (ד) בקשה בעניין אחריות נושא משרה או בעל תפקיד לפי [[חלק ח' לחוק]] והתגובה לה לא יעלו בהיקפן על עשרים עמודים; התצהירים המצורפים לא יעלו בהיקפם על שנים עשר עמודים; התשובה לתגובה לבקשה והתצהיר המצורף לה לא יעלו על שני עמודים כל אחד. @ 170. הצמדה למדד (תיקון: תשפ"ב) : (א) הסכומים הקבועים בתקנות אלה ישתנו ביום 1 בינואר בכל שנה (להלן - יום השינוי) לפי שיעור השינוי של המדד החדש לעומת המדד היסודי. : (ב) סכום שהשתנה כאמור יעוגל לשקל החדש השלם הקרוב, וסכום של מחצית השקל יעוגל כלפי מעלה. : (ג) הממונה יפרסם בהודעה ברשומות את הסכומים המעודכנים כפי שהשתנו עקב האמור בתקנות משנה (א) ו-(ב). : (ד) בתקנה זו - ::- "המדד" - מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; ::- "המדד החדש" - המדד שפורסם בחודש דצמבר שלפני יום השינוי; ::- "המדד היסודי" - המדד שפורסם בחודש דצמבר שלפני יום השינוי הקודם, ולעניין יום השינוי הראשון שלאחר תחילתן של תקנות אלה - המדד שפורסם לאחרונה לפני יום תחילתן. == תוספת == ==== (([[תקנות 13]], [[20]], [[31]], [[36]], [[60]], [[63]], [[68]], [[73]], [[78]], [[79]], [[86]], [[89]], [[91]], [[111]] [[ו-161]].)) ==== @ <עוגן טופס 1> (תיקון: תשפ"א) : '''טופס 1''' - דוח מפורט בדבר נכסי התאגיד וחובותיו ((([[תקנה 13]]))) @ <עוגן טופס 2> : '''טופס 2''' - טופס המצאת הודעה לממונה על הגשת בקשה לצו לפתיחת הליכים לצורך פרסומה והודעה על מועד דיון ((([[תקנה 20]]))) @ <עוגן טופס 2א> (תיקון: תשפ"א) : '''טופס 2א''' - הודעה על מתן סעד זמני לפי [[סעיף 20(א)(3) לחוק]] ((([[תקנה 29א]]))) @ <עוגן טופס 3> : '''טופס 3''' - הודעה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 21(ב) לחוק]] ((([[תקנה 31]]))) @ <עוגן טופס 4> : '''טופס 4''' - הודעה על מתן צו לפתיחת הליכים ((([[תקנות 36]], [[60]] [[ו-63]]))) @ <עוגן טופס 5> (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב-3) : '''טופס 5''' - בקשת יחיד לצו לפתיחת הליכים ((([[תקנות 91]], [[68]] [[ו-111]]))) @ <עוגן טופס 6> : '''טופס 6''' - כתב ויתור על סודיות ((([[תקנות 68]] [[ו-111]]))) @ <עוגן טופס 7> : '''טופס 7''' - צו לפתיחת הליכים ((([[תקנות 73]] [[ו-89]]))) @ <עוגן טופס 7א> (תיקון: תשפ"ב) : '''טופס 7א''' - הודעת זימון לבירור ((([[תקנה 109ב]]))) @ <עוגן טופס 8> : '''טופס 8''' - דרישת נושה לתשלום חוב של היחיד כאמור [[בסעיף 110 לחוק]] ((([[תקנה 78]]))) @ <עוגן טופס 9> : '''טופס 9''' - בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים לגבי יחיד ((([[תקנה 79]]))) @ <עוגן טופס 9א> (תיקון: תשפ"א) : '''טופס 9א''' - הודעה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד ((([[תקנה 86(א)]]))) @ <עוגן טופס 9ב> (תיקון: תשפ"א) : '''טופס 9ב''' - הודעה על מתן סעד זמני לפי [[סעיף 119(א)(2) לחוק]] ((([[תקנה 86(ב)]]))) @ <עוגן טופס 10> : '''טופס 10''' - הודעה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 119 לחוק]] ((([[תקנה 86]]))) @ <עוגן טופס 11> : '''טופס 11''' - הודעה על פתיחה במשא ומתן מוגן ((([[תקנה 161]]))) <פרסום> ב' באלול התשע"ט (2 בספטמבר 2019) <חתימה> אמיר אוחנה שר המשפטים 4l26o6bpfqileh8cp9n9rdmiqmkf86l 3084724 3084723 2026-09-25T07:40:37Z Shahar9261 22508 3084724 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ט-2019 <מאגר תקן 2155199 קוד a163Y00000DuUSpQAN> <מקור> ((ק"ת תשע"ט, 3910|תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי|8269)), ((4024|ת"ט|8273)); ((תשפ"א, 1302|תיקון|9043)), ((2875|תיקון (תיקון)|9304)), ((2875|תיקון מס' 2|9304)); ((תשפ"ב, 3198|תיקון|10212)), ((3215|תיקון [תשפ"א] (תיקון)|10212)), ((3215|תיקון מס' 2|10212)); ((תשפ"ז, 83|תיקון|12535)). <!-- עדכון אחרון: תשפ"ז-1 --> ''עדכון סכומים:'' ((ק"ת תשפ"ד, 2464|הודעה|11278)); ((תשפ"ה, 901|הודעה|11690)); ((תשפ"ו, 979|הודעה|12240)). <מבוא> <!-- (תיקון: תשפ"ב) --> בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיפים 8(ג)]], [[+|12]], [[+|13(א)]], [[+|14(ב)]], [[+|21(ב)]], [[+|24(ב)]], [[+|26(א)]], [[+|82(ג)]], [[+|84(ה)]], [[+|104(ב)]], [[+|106(א)]], [[+|108(ה)]], [[+|111]], [[+|113(ב)]], [[+|117(א)]], [[+|128(א)]], [[+|152(ד)]], [[+|153(ו)]], [[+|155]], [[+|210(ד) עד (ו)]], [[+|227]], [[+|239(ב)]], [[+|240(ג)]], [[+|241]], [[+|256]], [[+|262(ה)]], [[+|263(ה)]], [[+|286(ד)]], [[+|321(ב)]], [[+|326(ג)]], [[+|338(ד)]], [[+|356]] [[+|ו-357]] [[=החוק|לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018]] (להלן - החוק), ולעניין [[תקנות 59ג עד 59יח]], [[106ב עד 106ו]], [[109ב עד 109ה]], [[119א]], [[134ב עד 134ד]], [[134ט]], [[136י עד 136יז]], [[159ב1 עד 159ב3]], [[159ט1 עד 159ט2]], [[159יד1]], [[159יז1]], [[159יט עד 159כג]] [[ו-170]], באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה: __TOC__ = חלק א': פרשנות ופרסום = == פרק א': הגדרות והוראות שונות == @ 1. הגדרות (תיקון: תשפ"א-3, תשפ"ב, [הודעות]) : בתקנות אלה - :- "אתר הנאמנים" - מערכת המשמשת להעברת מסרים אלקטרוניים בין הממונה לנאמן; :- "בלא דיחוי" - בתוך פרק זמן שאינו עולה על 24 שעות; :- "היוועדות חזותית" - תקשורת בין שני מוקדים המאפשרת העברת תמונה וקול בזמן אמת; :- "מנהל מערכת ההוצאה לפועל" - לפי [[סעיף 4 לחוק ההוצאה לפועל]]; :- "מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל" - מערכת מקוונת של מערכת ההוצאה לפועל; :- "מערכת הממונט" - מערכת מקוונת המשמשת את הממונה בניהול הליכי חדלות פירעון; :- "מערכת מקוונת" - אתר הנאמנים או מערכת הממונט, לפי העניין; :- "מרשם חברי תאגיד" - לגבי חברה, מרשם בעלי המניות לפי [[סעיף 127 לחוק החברות]], מעודכן ליום הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, ולגבי שותפות - רשימת השותפים מעודכנת ליום הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים ובשותפות מוגבלת ציבורית כמשמעותה [[בפרק ו'1 לפקודת השותפויות]] - גם מרשם מחזיקי יחידות ההשתתפות כמשמעותו [[-|בסימן ז' בפרק ו'1]]; :- "נושה מהותי" - נושה של תאגיד שמתקיימים בו אחד מאלה: :: (1) נושה מובטח; :: (2) מי שבמועד הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, התאגיד חב לו סכום העולה על 75,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 83,450 ש"ח))) או סכום העולה על 10% מסך כל חובות התאגיד שאינם חובות מובטחים, לפי הנמוך מביניהם; :: (3) נאמן לסדרת תעודות התחייבות של התאגיד, אחת או יותר, ובלבד שבמועד הגשת הבקשה יתרת הערך הנקוב של סדרת תעודות ההתחייבות כאמור אינה נמוכה מהסכומים המפורטים בפסקה (2); :- "נסח תאגיד" - אחד מאלה, לפי העניין: :: (1) תמצית מידע ממוחשב מרשם החברות אם התאגיד הוא חברה; :: (2) תמצית מידע ממוחשב מרשם השותפויות אם התאגיד הוא שותפות; :- "תעודות התחייבות" - כהגדרתן [[בסעיף 35א לחוק ניירות ערך]], שהנפיק תאגיד; :- "תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)" - [[תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981]]; :- "תקנות ההוצאה לפועל" - [[תקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979]]; :- "תקנות סדר הדין האזרחי" - [[תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018]]. @ 2. תחולת [[תקנות סדר הדין האזרחי]] [[ותקנות ההוצאה לפועל]] : (א) [[תקנות סדר הדין האזרחי]] יחולו על הליכים בבית המשפט לפי [[החוק]] ולפי תקנות אלה, בשינויים המחויבים לפי העניין, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. : (ב) [[תקנות ההוצאה לפועל]] יחולו על הליכים המתנהלים לפני רשם ההוצאה לפועל לפי [[החוק]] ולפי תקנות אלה, בשינויים המחויבים לפי העניין, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. == פרק ב': פרסום == @ 3. פרסום בידי הממונה : (א) פרסום הודעות שעל הממונה לפרסם לפי תקנות אלה ייעשה בידי הממונה באתר האינטרנט של משרד המשפטים. : (ב) הנהלת בתי המשפט תפנה באתר האינטרנט שלה, באמצעות קישור, לפרסום באתר האינטרנט של משרד המשפטים. : (ג) הרשם יפנה באתר האינטרנט שלו, באמצעות קישור, לפרסום באתר האינטרנט של משרד המשפטים הנוגע להליך חדלות פירעון של תאגיד. : (ד) רשות האכיפה והגבייה תפנה באתר האינטרנט שלה, באמצעות קישור, לפרסום באתר האינטרנט של משרד המשפטים הנוגע להליך חדלות פירעון של יחיד. : (ה) ניתן צו לפתיחת הליכים לגבי תאגיד שעיקר עסקיו מתנהלים במגזר הערבי, רשאי בית המשפט להורות שהממונה יפרסם הודעה על מתן הצו בשפה הערבית, בדרך שבה מפרסם הממונה הודעות לגבי מתן צו לפתיחת הליכים. : (ו) נתן הממונה החלטה הטעונה פרסום או שהיה עליו לפרסם הודעה, יפרסמה בתוך 7 ימים מיום שנתן את ההחלטה או מיום שהומצאה לו ההודעה, לפי העניין, אלא אם כן נקבע בתקנות אלה אחרת. @ 4. המצאה לממונה לצורך פרסום : בית המשפט ומנהל מערכת ההוצאה לפועל, לפי העניין, ימציאו לממונה בלא דיחוי ובאופן מקוון כל החלטה שנתנו שעל הממונה לפרסם לפי [[החוק]] או לפי תקנות אלה. @ 5. העברת מידע לפרסום : מגיש בקשה או נאמן שחלה עליו חובה להעביר מסמך או הודעה לממונה לצורך פרסום, יעבירם לממונה בלא דיחוי. @ 6. המועד הקובע לפרסום : נקבע בתקנות אלה כי הודעה תפורסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים ובדרך נוספת, יהיה המועד שבו פורסמה ההודעה באתר האינטרנט של משרד המשפטים מועד הפרסום הקובע. @ 7. פרסום הנוגע לחייב שיש לו נושים מחוץ לישראל או שהציע תעודות התחייבות מחוץ לישראל : נוסף על האמור בתקנות אלה, פרסום הנוגע לחייב שיש לו נושים מחוץ לישראל או שהציע תעודות התחייבות מחוץ לישראל ייעשה באופן שיורה בית המשפט, הממונה או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, בשים לב למקום הימצאם של רוב הנושים ולשפה הרשמית במדינה שבה מתבצע הפרסום. = חלק ב': הליכי חדלות פירעון לגבי תאגיד = == פרק א': תחולה, פרשנות והמצאה == === סימן א': תחולה והגדרות === @ 8. תחולה על תאגיד : [[חלק זה]] יחול על הליכי חדלות פירעון לגבי תאגיד לפי [[סעיף 5 לחוק]]. @ 9. הגדרות [[לחלק ב']] : [[בחלק זה]] - :- "צד מעוניין" - התאגיד, נושה של התאגיד, חבר בתאגיד; :- "תצהיר הסתבכות כלכלית" - לגבי תאגיד, פירוט הנסיבות שהובילו לחדלות פירעונו של התאגיד או לצורך בצו למניעת חדלות פירעונו, לפי העניין. === סימן ב': המצאה === @ 10. חובת המצאה לממונה ודרכי ההמצאה : (א) המגיש בקשה, כתב בי-דין או מסמך אחר לבית המשפט, ובכלל זה בקשה שהוגשה במעמד צד אחד, ימציא העתק ממנו לממונה בלא דיחוי. : (ב) מסמכים שיש להמציאם לממונה לפי [[חלק זה]] יומצאו לו בהמצאה מקוונת באמצעות מערכת הממונט; מי שאינו מיוצג רשאי להמציא מסמכים למשרדי הממונה במחוז שבו מתנהל ההליך, במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. : (ג) העתק כתב בי-דין שיש להגישו לבית המשפט בעותק מודפס, יש להגיש לממונה נוסף על ההגשה המקוונת, גם בדרך שבה הוגש לבית המשפט. @ 11. דרכי ההמצאה : (א) המגיש כתב בי-דין לבית המשפט לפי [[חלק זה]], שלא נקבע לגביו אחרת, ימציא העתק ממנו לצדדים, בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית; נקבע מועד לדיון, ימציא המגיש את העתק כתב בי-הדין ואת ההזמנה לדיון בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית, ובה יצוין מועד הדיון כפי שהורה בית המשפט. : (ב) המצאה כאמור בתקנת משנה (א) תתבצע בסמוך ככל האפשר למועד הגשת כתב בי-הדין. @ 12. מען להמצאה : (א) מען להמצאת כתבי בי-דין ומסמכים אחרים לחייב שהוא תאגיד יהיה - :: (1) בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש תאגיד - הכתובת שציין התאגיד בבקשה לצו לפתיחת הליכים או מען אחר שיספק הנאמן לצורך המצאה לאחר מתן הצו לפתיחת הליכים; :: (2) בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש נושה - הכתובת הרשומה לפי הדין החל על התאגיד או מען אחר שיספק הנאמן לצורך המצאה לאחר מתן הצו לפתיחת הליכים. : (ב) מענם של נושי התאגיד יהיה המען שציין התאגיד בדוח שצירף לבקשה לצו לפתיחת הליכים או כל מען אחר הידוע למי שמוטלת עליו חובת ההמצאה לפי [[החוק]] ולפי תקנות אלה; לאחר שהוגשו תביעות החוב או שהודיע הנושה על מען אחר, המען יהיה המען המצוין בתביעת החוב או המען שמסר הנושה. : (ג) מענו של הממונה לצורך המצאה שאינה באמצעות מערכת הממונט יהיה משרדו שבאזור שיפוטו של בית המשפט שבו מתנהל ההליך, ובהליך לפני בית המשפט העליון - משרדו הראשי של הממונה בירושלים. == פרק ב': בקשה לצו לפתיחת הליכים והדיון בה == === סימן א': בקשת תאגיד לצו לפתיחת הליכים === @ 13. בקשת תאגיד לצו לפתיחת הליכים (תיקון: תשפ"א) : תאגיד המגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים יפרט בבקשתו כי התקיימו בו התנאים למתן הצו; התאגיד יצרף לבקשה את כל אלה: : (1) תצהיר הסתבכות כלכלית; : (2) דוח מפורט בדבר נכסי התאגיד וחובותיו, ערוך לפי [[טופס 1 שבתוספת]], הכולל רשימה של ההליכים המשפטיים המהותיים והליכי הגבייה שהתאגיד צד להם; : (3) נסח התאגיד; אם יש בנסח פרטים שאינם תואמים את פרטי התאגיד או מרשמיו, ימלא התאגיד את הפרטים המתוקנים [[טופס 1 שבתוספת|בחלק א' לטופס 1 לתוספת]] - "דוח מפורט בדבר נכסי התאגיד וחובותיו"; : (4) שם כונס הנכסים ופרטיו, אם התמנה לתאגיד או לנכסיו לפי החלטה של בית המשפט או של רשם ההוצאה לפועל, ומספר התיק שמינויו בתוקף ביום הגשת הבקשה ותאריך מינוי; : (5) רשימה של נושאי המשרה בתאגיד ביום הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, ושל נושאי המשרה שסיימו את תפקידם בתאגיד בתוך השנה שקדמה ליום הגשת הבקשה, המפרטת את שם בעל התפקיד, תיאור תפקידו, תאריך מינויו וסיום מינויו, כתובתו, פרטי ההתקשרות עמו ושיעורי החזקותיו בתאגיד אם ישנם; : (6) דוחות כספיים שנתיים של התאגיד לרבות הדוחות המאוחדים, לשנתיים שקדמו לשנת הגשת הבקשה, מבוקרים כדין בידי רואה חשבון, אם ישנם; קדם תאריך המאזן הכלול בדוח הכספי השנתי האחרון ביותר משלושה חודשים למועד הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, יצורפו גם דוחות סקורים אחרונים אם ישנם; התאגיד רשאי להגיש את הדוחות הכספיים במעטפה סגורה או באמצעי טכנולוגי אחר המבטיח את סודיות המידע לעיון בית המשפט ולממונה אם לעמדתו יש בהם סוד מסחרי או שגילוים עלול לפגוע בטובת התאגיד; נושה מהותי רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לקבל את המידע. @ 14. בקשת תאגיד להפעלתו במסגרת צו לפתיחת הליכים : נוסף על האמור [[בתקנה 13]], ביקש התאגיד במסגרת בקשתו לצו לפתיחת הליכים להפעילו לצורך שיקומו הכלכלי, יפרט בה גם את כל אלה: : (1) מתווה ראשוני לשיקומו הכלכלי של התאגיד, הנוגע לפעולות הנדרשות לשיקומו הכלכלי של התאגיד, ובכלל זה שינויים במבנה התאגיד, במבנה פעילותו העסקית, בחוב, בתחומי פעילות התאגיד ובמבנה כוח האדם; : (2) הערכת העלויות הצפויות של מימון הפעלת התאגיד במשך תקופת הקפאת ההליכים ופירוט אמצעי המימון; : (3) פרק הזמן שלגביו מבוקשת הפעלת התאגיד; : (4) תיאור התאגיד ועסקיו בפירוט הפעילות המשתקפת בדוחותיו הכספיים, לרבות דוחותיו המאוחדים; כמו כן יפורטו, בין השאר, עניינים אלה: :: (א) הענפים שבהם פועל התאגיד, מאפייני רישוי, מיסוי ופיקוח ממשלתי עליהם, אם הם מיוחדים לתאגיד; :: (ב) אפיון הלקוחות של התאגיד וכן מידת התלות בהם, ותיאור התקשרויות מהותיות של התאגיד עם לקוחות שהיקף המכירות עמם עולה על 10% מסך כל המכירות בשנה שקדמה למועד הגשת הבקשה; ניתן לתאר את ההתקשרויות בלי לציין את שמות הלקוחות; :: (ג) תלות בספקים, לרבות במשווקים או תלות במקורות חומרי גלם; :: (ד) המאפיינים הייחודיים וגורמי הסיכון בפעילותו של התאגיד בכל ענף שבו הוא פועל; :: (ה) שמו של היחיד השולט בתאגיד במישרין או בעקיפין, שיעור החזקותיו בתאגיד, סוג ניירות הערך שהוא מחזיק ועיסוקו העיקרי, לרבות פירוט התאגידים שבאמצעותם הוא מחזיק בניירות הערך של התאגיד, שיעור החזקותיהם בתאגיד, סוג ניירות הערך שהם מחזיקים ועיסוקם העיקרי, תאגידים נוספים שבהם שולט היחיד האמור שיש להם קשר עסקי לתאגיד נושא הבקשה; באשר להחזקות של התאגיד מגיש הבקשה בתאגידים אחרים, שהם תאגידים מהותיים, יפורטו שיעורי החזקותיו בתאגידים המהותיים, סוג ניירות הערך המוחזקים ועיסוקם העיקרי של התאגידים המהותיים; כמו כן יפורטו תאגידים שהתאגידים המהותיים שולטים בהם, שיעורי החזקותיהם, סוג ניירות הערך המוחזקים ועיסוקם העיקרי; ::: בפסקת משנה זו - :::- "השולט", בחברה - בעל השליטה כהגדרתו [[בסעיף 268 לחוק החברות]]; בשותפות מוגבלת ציבורית - בעל השליטה כהגדרתו [[בסעיף 65נא לפקודת השותפ((ו))יות]]; :::- "תאגיד מהותי" - תאגיד מוחזק שעסקיו מהותיים לעסקיו של התאגיד מגיש הבקשה; :: (ו) מרשם חברי התאגיד; :: (ז) רשימה מפורטת של ההסכמים המהותיים שהתאגיד צד להם; :: (ח) מידע בדבר חלוקה כהגדרתה [[בחוק החברות]] שבוצעה בשלוש השנים האחרונות; :: (ט) מספר המועסקים בתאגיד, ומספר המועסקים לאורך השנה שקדמה להגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים; :: (י) עמדת הנושים המהותיים לבקשה, אם ידועה לתאגיד. @ 15. הוראות בית המשפט לגבי פרטים ומסמכים : בית המשפט רשאי, לבקשת תאגיד, להורות על הפעלת התאגיד לצורך שיקומו הכלכלי, אף על פי שלא פירט חלק מהפרטים המנויים [[בתקנה 14]] או להורות כי יימסרו פרטים או מסמכים אחרים במקומם או נוסף עליהם, או שיימסרו במועד מאוחר יותר, ובלבד שהתאגיד פירט את הפרטים המפורטים [[בפסקאות (1) ו-(2) בתקנה האמורה]]. === סימן ב': בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים === @ 16. המצאת דרישה לתשלום חוב : דרישה לתשלום חוב כאמור [[בסעיף 10(א)(1) לחוק]] תומצא למענו של התאגיד בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית. @ 17. בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים : נושה המגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים יפרט בבקשתו כי התקיימו התנאים למתן הצו; הנושה יצרף לבקשתו את הפרטים או את המידע שלהלן: : (1) נסח התאגיד; : (2) ביקש הנושה להסתמך בבקשתו על חזקת חדלות פירעון לפי [[סעיף 10(א) לחוק]], יצרף לבקשה אסמכתאות מתאימות לקיומה של החזקה, לפי העניין; : (3) לעניין חזקה המבוססת על דרישת חוב לפי [[סעיף 10(א)(1) לחוק]], יצרף הנושה לבקשה את דרישת החוב שהומצאה לתאגיד, כולל האסמכתאות שצורפו אליה לגבי החוב וכן את תגובת התאגיד לדרישת החוב אם ניתנה; : (4) צירף הנושה לבקשה הצעה בעניין פירוק התאגיד או שיקומו הכלכלי - יפרט הנושה את הנימוקים והאסמכתאות להצעתו, ואם הציע להפעיל את התאגיד לצורך שיקומו, יפרט את המתווה הראשוני המוצע לשיקומו הכלכלי של התאגיד כאמור [[בתקנה 14(1)]], ככל האפשר. @ 18. פרטים ומסמכים נוספים : בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש נושה רשאי בית המשפט להורות כי יוגשו מסמכים ויפורטו פרטים אחרים, נוסף על המסמכים והפרטים המנויים [[בתקנה 17]] והכול כפי שיורה. @ 19. תגובת התאגיד לבקשה ותשובת הנושה מגיש הבקשה : (א) תאגיד יגיש את תגובתו לבקשת הנושה לצו לפתיחת הליכים בתוך 14 ימים לכל היותר מיום שבו הומצאה לו הבקשה. : (ב) הנושה שהגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים, יגיש את תשובתו לתגובת התאגיד בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאה לו תגובת התאגיד. : (ג) הורה בית המשפט על דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש התאגיד את תגובתו לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והנושה יגיש את תשובתו לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ד) לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן והעובדות המפורטות בהן יאומתו בתצהיר. : (ה) התאגיד והנושה ימציאו העתק מהתגובה והתשובה למבקש או לתאגיד, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתן. === סימן ג': המצאה ופרסום === @ 20. המצאת העתק מהבקשה לממונה : מגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים ימציא לממונה בלא דיחוי את העתק הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה, וכן הודעה על הגשת הבקשה ועל מועד הדיון בה לצורך פרסומה ערוכה לפי [[טופס 2 שבתוספת]]; נקבע דיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. @ 21. פרסום הודעה על הגשת הבקשה : (א) הממונה יפרסם הודעה על הגשת בקשה למתן צו לפתיחת הליכים באתר האינטרנט של משרד המשפטים, למעט אם הוגשה בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 21 לחוק]]. : (ב) הודעה בדבר הגשת בקשה לצו לפתיחת הליכים תכלול מידע בדבר שם התאגיד, מספר התאגיד וכתובתו, בית המשפט שאליו הוגשה הבקשה, תאריך הגשת הבקשה ותאריך הפרסום, מועד הדיון בבקשה אם נקבע, וכן פרטי מגיש הבקשה. @ 22. המצאה של בקשת תאגיד : אם מגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים הוא התאגיד, ימציא התאגיד לנושיו המהותיים את הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה ואת מועד הדיון בה בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית, בלא דיחוי, למעט אם הוגשה בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 21 לחוק]]; נקבע מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו; אם יש לתאגיד מעל 50 עובדים, ימציא התאגיד את הבקשה כאמור גם לוועד העובדים; הזמנה לדיון תיתלה במקום בולט במקום העבודה. @ 23. המצאה של בקשת נושה : אם מגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים הוא נושה, ימציא הנושה לתאגיד את הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה ואת מועד הדיון בה, בלא דיחוי, בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית, למעט אם הוגשה בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 21 לחוק]]; נקבע מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. @ 24. דרישת העתק מהבקשה : (א) המבקש ימציא לכל צד מעוניין, בלא דיחוי, עם קבלת דרישתו בכתב, העתק מהבקשה ואת כל המסמכים שצורפו אליה. : (ב) לבקשתו של כל אדם הסבור כי הוא עלול להיפגע מהבקשה, בית המשפט רשאי להורות למבקש להמציא לו העתק מהבקשה כמפורט בתקנה משנה (א). === סימן ד': התנגדות לבקשה לצו לפתיחת הליכים === @ 25. הגשת התנגדות : (א) המגיש התנגדות לבקשה לצו לפתיחת הליכים כאמור [[בסעיף 14 לחוק]], יגישה לבית המשפט בכתב ויפרט את נימוקי ההתנגדות; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) התנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים ממועד פרסום ההודעה על הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים. : (ג) מגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים יגיש תשובה להתנגדות בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההתנגדות. : (ד) הורה בית המשפט על דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (ב) או (ג), תוגש ההתנגדות לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והתשובה לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ה) מגיש ההתנגדות ומגיש הבקשה ימציאו העתק מההתנגדות או מהתשובה, למבקש ולמגיש ההתנגדות, לפי העניין, וכן לתאגיד, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. === סימן ה': הדיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים === @ 26. הדיון בבקשה : בית המשפט לא יקיים דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים, אלא אם כן שוכנע כי הבקשה הומצאה ופורסמה כדין והוצג אישור הממונה בדבר קבלת העתק מהבקשה. @ 27. חזרה מבקשה לצו לפתיחת הליכים וחילופי מבקשים : (א) מבקש רשאי לחזור בו מבקשה לצו לפתיחת הליכים באישור בית המשפט. : (ב) חזר מבקש מבקשתו לצו לפתיחת הליכים, או שזנח את הטיפול בה, רשאי בית המשפט, בכל שלב משלבי הדיון ועד מתן הצו לפתיחת הליכים, לפי בקשת נושה הרשאי להגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים, לצוות על חילופי המבקשים ועל המשך הדיון בבקשה בידי מבקש אחר. == פרק ג': סעדים זמניים עד למתן צו לפתיחת הליכים == === סימן א': בקשה לסעד זמני === @ 28. בקשה לסעד זמני והדיון בה (תיקון: תשפ"א-3) : (א) על בקשה לסעד זמני והדיון בה יחולו הוראות [[פרק ט"ו לתקנות סדר הדין האזרחי]] אם הן אינן סותרות את הוראות [[סימן זה]] ובשינויים המחויבים לפי העניין. : (ב) בקשה לסעד זמני, למעט בקשה שהוגשה במעמד צד אחד, תומצא בדרך שבה ממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים. @ 29. תגובת התאגיד : (א) אם נושה הגיש את הבקשה לסעד זמני והבקשה לא הוגשה במעמד צד אחד, יגיש התאגיד לבית המשפט את תגובתו לבקשה בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו, ולא יאוחר מ-24 שעות לפני המועד שנקבע לדיון בבקשה וימציאה למבקש הסעד הזמני. : (ב) אם התאגיד הגיש את הבקשה לסעד זמני והבקשה לא הוגשה במעמד צד אחר, נושה רשאי להגיש לבית המשפט את תגובתו לבקשה בתוך 7 ימים מיום שהוגשה הבקשה, ולא יאוחר מ-24 שעות לפני המועד שנקבע לדיון בבקשה וימציאה לתאגיד. @ 29א. פרסום הודעה על מתן סעד זמני (תיקון: תשפ"א) : (א) ניתן סעד זמני לפי [[סעיף 20(א)(3) לחוק]], ימציא הנאמן הזמני, בלא דיחוי, הודעה על מתן הסעד הזמני לממונה, לשם פרסומה בידי הממונה; ההודעה תהיה ערוכה לפי [[טופס 2א שבתוספת]]. : (ב) הממונה יפרסם הודעה על מתן סעד זמני באתר האינטרנט של משרד המשפטים; ההודעה תכלול את הפרטים המנויים [[בתקנה 21(ב)]] וכן את דבר מתן הסעד הזמני. === סימן ב': סעד זמני במעמד צד אחד === @ 30. המצאת ההחלטה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד : ניתן סעד זמני במעמד צד אחד, ימציא המבקש את העתק ההחלטה, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה וכן את העתק הערובה אם ישנה, למנויים להלן במסירה אישית ובלא דיחוי, אלא אם כן בית המשפט החליט על מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו: : (1) לתאגיד; : (2) לנאמן, אם מונה; : (3) אם המבקש הוא התאגיד, לנושים המהותיים; : (4) לכל אדם העלול להיפגע ממתן הסעד הזמני, כפי שיורה בית המשפט. @ 31. פרסום סעד זמני (תיקון: תשפ"א) : (א) ניתן סעד זמני במעמד צד אחד, שאינו סעד זמני לפי [[סעיף 20(א)(3) לחוק]], ישלח המבקש, בלא דיחוי, הודעה על מתן הצו לממונה לשם פרסומה; ההודעה תהיה ערוכה לפי [[טופס 3 שבתוספת]]. : (ב) הממונה יפרסם הודעה על מתן הסעד הזמני באתר האינטרנט של משרד המשפטים; ההודעה תכלול את הפרטים המנויים [[בתקנה 21(ב)]] וכן את דבר מתן הסעד הזמני. @ 32. המצאה של החלטה לביטול סעד זמני (תיקון: תשפ"א) : ניתנה החלטה המבטלת סעד זמני שניתן במעמד צד אחד או לפי [[סעיף 20(א)(3) לחוק]], ימציא מבקש הסעד הזמני, בלא דיחוי, העתקים של ההחלטה למנויים [[בתקנה 30]] ולממונה או יודיע להם על מתן ההחלטה בדרך אחרת שיורה בית המשפט; הממונה יפרסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים הודעה בדבר ביטול הסעד הזמני. == פרק ד': צו לפתיחת הליכים == === סימן א': צו לפתיחת הליכים === @ 33. פרטים בחוות הדעת הראשונית של הנאמן : בחוות דעת ראשונית לעניין סיכויי השיקום הכלכלי של התאגיד לפי [[סעיף 24 לחוק]], יחווה הנאמן את דעתו לגבי סיכויי השיקום הכלכלי של התאגיד, לגבי האמצעים למימון ההוצאות הכרוכות בהפעלת התאגיד ולגבי החשש שההפעלה תפגע בנושים; הנאמן יפרט את הפרטים המנויים [[בתקנות 13]] [[ו-14]] אם לא נכללו בבקשה לצו לפתיחת הליכים, וכן יפרט, ככל האפשר, את הפרטים האלה: : (1) סכומים ששולמו בעד שירותים והוצאות בארבעת החודשים שקדמו ליום הגשת חוות הדעת הראשונית והערכת העלות של השירותים וההוצאות שיידרשו לשם הפעלתו לצורך שיקומו הכלכלי של התאגיד; : (2) אמצעי המימון שעמדו לרשות התאגיד לתקופת ההפעלה והשימוש בהם מיום מתן הצו; : (3) אמצעי המימון שמוצע שיעמדו לרשות התאגיד לצורך שיקומו הכלכלי, בצירוף פרטיו המלאים של המממן והערבויות, הבטוחות או ביטחונות אחרים הנדרשים, אם נדרשים פרטים כאלה, למימון זה; : (4) כל מידע מהותי אחר מכל סוג שהוא, שיהיה דרוש לבית המשפט כדי להחליט אם להורות על הפעלת התאגיד לצורך שיקומו הכלכלי. @ 34. המצאת חוות הדעת הראשונית של הנאמן : הנאמן ימציא את חוות דעתו הראשונית, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה, לממונה, לתאגיד ולמבקש הצו לפתיחת הליכים. @ 35. פרסום הודעה על מתן הצו לפתיחת הליכים : ניתן צו לפתיחת הליכים, ישלח הנאמן בלא דיחוי העתק של הצו והודעה על מתן הצו לממונה לשם פרסומה בידי הממונה. @ 36. המצאת העתק מהצו לפתיחת הליכים : הנאמן ימציא, בסמוך ככל האפשר למועד מתן הצו, העתק מהצו לנושים המהותיים של התאגיד ולרשם וכן ישלח לרשם הודעה לפי [[טופס 4 שבתוספת]]; הממונה רשאי להורות לנאמן כי הודעה לרשם תישלח באמצעותו. @ 37. המצאה ופרסום הודעה על ביטול צו לפתיחת הליכים (תיקון: תשפ"א) : (א) בוטל צו לפתיחת הליכים, ישלח הנאמן בלא דיחוי, העתק של ההחלטה על ביטול הצו לממונה לשם פרסומה בידי הממונה. : (ב) בוטל צו לפתיחת הליכים, תומצא הודעה על כך במועד ובדרך שבה הומצאה ההודעה על מתן הצו לפתיחת הליכים. @ 38. ציון הליכים באתר התאגיד : התאגיד יפרסם באתר האינטרנט שלו, אם ישנו, בדף הבית באופן הבולט לעין כי הוא נמצא בשיקום או בפירוק, לפי העניין; משך הפרסום יהיה למשך הליכי חדלות הפירעון כהגדרתם [[בחוק]]. === סימן ב': הקפאת הליכים נגד אדם שלישי === @ 39. בקשה להקפאת הליכים נגד אדם שלישי : (א) המגיש בקשה להקפאת הליכים נגד אדם שלישי יגיש אותה כדרך שמגישים בקשה להסדר חוב של יחיד לפי [[חלק י' לחוק]]; בבקשה יציין המגיש כי מתקיימים בו התנאים למתן הצו וכן יפרט את ההליך או ההליכים שאליהם נוגעת הבקשה; העובדות המפורטות בבקשה ובמסמכים המצורפים לה יאומתו בתצהיר. : (ב) מגיש הבקשה ישלח העתק מהבקשה לממונה, לנאמן אם מונה, לנושים המהותיים של התאגיד ולנושים שלגביהם מתבקשת הקפאת ההליכים בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית. @ 40. התנגדות לבקשה להקפאת הליכים נגד אדם שלישי : על ההתנגדות לבקשה להקפאת הליכים נגד אדם שלישי יחול [[סימן ד' לפרק ב' לחלק ב']] בשינויים המחויבים; בית המשפט לא ידון בבקשה אלא אם כן שוכנע כי הבקשה הומצאה כדין והוצג אישור הממונה בדבר קבלת העתק מהבקשה. @ 41. סעד זמני בהקפאת הליכים נגד אדם שלישי (תיקון: תשפ"א-3) : הורה בית המשפט על הקפאת הליכים נגד אדם שלישי, רשאי הוא לתת סעד זמני הקבוע [[בפרק ט"ו לתקנות סדר הדין האזרחי]] אם סבר שמתן הסעד הזמני דרוש בנסיבות העניין. @ 42. פרסום והמצאה : הורה בית המשפט על הקפאת הליכים נגד אדם שלישי - : (1) בית המשפט רשאי להורות על פרסום הודעה על הקפאת ההליכים בדרך ובמועד שיורה; : (2) מגיש הבקשה ישלח העתק מהצו לממונה, לנאמן אם מונה, לנושים המהותיים של התאגיד ולנושים שלגביהם ניתנה הקפאת ההליכים בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית. == פרק ה': ההליכים בבית המשפט == @ 43. כותרת כתב בי-הדין : בכותרתו של כל כתב בי-דין לפי [[חלק זה]] יצוין לצד שמו של התאגיד אם הוא נמצא בפירוק, בשיקום או בהפעלה זמנית לפי העניין, כל עוד מתקיימים לגביו הליכי חדלות פירעון. @ 44. צירוף צד להליך : בית המשפט רשאי, לבקשתו של כל אדם, לצרפו כצד להליך חדלות פירעון של תאגיד המתנהל לפניו, אם נראה לו כי קיים חשש שאותו אדם עלול להיפגע מההחלטה שתתקבל באותו הליך או אם נראה לו כי צירופו נדרש לשם ייעול ההליכים, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים, להורות על צירופו של אדם כאמור מיוזמתו. @ 45. הוצאות משפט : הוצאות משפט הכרוכות בכל הליך עד למתן צו לפתיחת הליכים יחולו על מי שנקט את ההליך, אלא אם כן ציווה בית המשפט אחרת. == פרק ו': תפקיד הנאמן וסמכויותיו == === סימן א': הוראות כלליות === @ 46. הממונה כנאמן : מונה הממונה לנאמן, יבוא במקומו בית המשפט לעניין כל מעשה שבסמכות הממונה ולעניין כל רשות שהיתה צריכה להינתן על ידו, וכל מסמך שיש להגישו לפי [[החוק]] או לפי תקנות אלה לממונה, יגישו הממונה לבית המשפט. @ 47. הנאמן כצד להליכים : הנאמן יהיה צד לכל בקשה בהליך שבו מונה. @ 48. מידע : הנאמן לא ימסור מידע הנוגע לבקשות לפי תקנות אלה, באופן המפלה בין נושים אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה או שבית המשפט הורה אחרת. @ 49. הערה במרשם : (א) לבקשת הנאמן, יבדוק מי שמופקד על רישום נכסים בפנקס המתנהל לפי דין אם יש לתאגיד זכות בנכס הרשום באותו פנקס, ואם נמצא כך, ירשום במרשם הערה כי ניתן צו לפתיחת הליכים. : (ב) ניתן להעביר את בקשת הנאמן לפי תקנת משנה (א) גם באופן מקוון אם הממונה העמיד מערכת ממוחשבת לצורך זה. === סימן ב': בקשה למתן הוראות ופנייה לבית המשפט === @ 50. בקשה למתן הוראות : (א) בקשתו של הנאמן למתן הוראות המוגשת לבית המשפט תוגש בכתב, חתומה בחתימתו או בחתימת בא כוחו; לבקשה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה; הבקשה תוגש בלא תצהיר, זולת אם הורה בית המשפט אחרת. : (ב) הוגשה בקשה למתן הוראות לבית המשפט, ימציא הנאמן העתק מהבקשה לצדדים לה בסמוך ככל האפשר להגשת הבקשה; הוגשה הבקשה במעמד צד אחד, ימציא העתק מהבקשה לממונה בלבד. : (ג) בבקשה למתן הוראות באחד מהעניינים המנויים [[בסעיף 264 לחוק]] יהיו המשיבים ועדת הנושים, אם מונתה, והנושים המובטחים. : (ד) הנאמן רשאי לצרף מיוזמתו לבקשה למתן הוראות את מי שלדעתו יש לו עניין בבקשה. @ 51. הדיון בבקשה למתן הוראות : (א) הדיון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן יהיה במעמד הצדדים; על אף האמור, בית המשפט רשאי להחליט על יסוד הבקשה, התגובה והתשובה בלבד. : (ב) על אף האמור בתקנה משנה (א), בית המשפט רשאי לדון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן במעמד הנאמן והממונה בלבד, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שהכרעה בבקשה בידיעת הצדדים תסכל את התכלית שלשמה הוגשה הבקשה או תגרום לצדדים להליך נזק חמור ובלבד שהבקשה מוגשת בעניינים שלהלן: :: (1) תביעה או התגוננות בהליך משפטי בשם התאגיד לפי [[סעיף 44(א)(1) לחוק]]; :: (2) פשרה עם נושה או חייב של התאגיד בנוגע לגובה החוב ואופן תשלומו, שיש לה השפעה מהותית על היקף נכסי קופת הנשייה לפי [[סעיף 44(א)(4) לחוק]]; :: (3) הפעלת סמכות חקירה לפי [[סעיף 281 לחוק]] אם הורה בית המשפט לפי [[סעיף 281(ד) לחוק]] כי חקירה כאמור תתבצע באמצעות הנאמן; :: (4) בקשה למתן הוראות שהוגשה בעניין אחר, מטעמים מיוחדים שיירשמו. @ 52. תגובה ותשובה לבקשה למתן הוראות : (א) צד לבקשה יגיש את תגובתו לבקשה למתן הוראות בתוך 14 ימים לכל היותר מיום שבו הומצאה לו הבקשה. : (ב) הנאמן יגיש את תשובתו לתגובת הצדדים לבקשה בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאו לו תגובות הצדדים. : (ג) הורה בית המשפט על דיון בבקשה למתן הוראות במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש צד לבקשה את תגובתו לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והנאמן יגיש את תשובתו לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ד) לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן והעובדות המפורטות בתגובה יאומתו בתצהיר. : (ה) הנאמן והצד לבקשה ימציאו העתק מהתגובה ומהתשובה לנאמן או לצד לבקשה, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתן. @ 53. פנייה לבית המשפט : פנייה לבית המשפט בידי מי שנפגע מפעולת הנאמן כאמור [[בסעיף 54 לחוק]] תיעשה בתוך 45 ימים מיום שנודע לו על כך. === סימן ג': ניהול חשבונות ודוחות הנאמן === @ 54. ספרי חשבונות : הנאמן ינהל את ספרי החשבונות של התאגיד לפי כללי חשבונאות מקובלים; הנאמן ינהל לשם כך חשבון מיוחד לפי הכללים האמורים. @ 55. ביקורת הדוחות : (א) הורה בית המשפט על הפעלת התאגיד, יבוקרו הדוחות הכספיים והמידע בדבר תקבוליו והוצאותיו של הנאמן בידי רואה חשבון לפי תקני ביקורת מקובלים בישראל; בתקנת משנה זו, "הדוחות הכספיים" - דוחות כספיים המצורפים לדוחות הנאמן לפי [[סעיף 53(ד) לחוק]]. : (ב) הורה בית המשפט על הפעלת התאגיד כאמור בתקנה זו, הנאמן יפנה לבית המשפט בבקשה למינוי רואה חשבון מבקר לתקופת הליך חדלות הפירעון; טרם פנייתו לבית המשפט הנאמן יתייעץ עם הממונה בקשר למינוי. : (ג) הנאמן ימציא לרואה החשבון את המסמכים והאסמכתאות הדרושים לביקורת הדוחות. @ 56. אישור הוצאות : הנאמן ישלם למי שהכין את הדוח או השתתף בהכנתו מתוך נכסי קופת הנשייה את ההוצאות שהוציא לשם כך, ובלבד שבית המשפט אישרן מראש. == פרק ז': הפעלת התאגיד ושיקומו הכלכלי == === סימן א': בקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד והדיון בה === @ 57. בקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד : (א) בבקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד יציין הנאמן פרטים אלה: :: (1) הפעולות שנעשו עד כה לשיקומו הכלכלי של התאגיד והפעולות הנוספות הנדרשות לשם כך ובכלל זה שינויים במבנה התאגיד, במבנה פעילותו העסקית, בחוב, בתחומי פעילות התאגיד ובמבנה כוח האדם; :: (2) פרק הזמן המבוקש להארכת תקופת הפעלת התאגיד והסיבות לכך; :: (3) הערכת העלויות הצפויות של מימון הפעלת התאגיד במשך תקופת הפעלת התאגיד ופירוט אמצעי המימון. : (ב) הנאמן יצרף לבקשה דוח תקופתי עדכני למועד הגשת הבקשה. @ 58. הדיון בבקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד : על הדיון בבקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד יחולו, אם לא הורה בית המשפט אחרת, הוראות לעניין הדיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש תאגיד. === סימן ב': הליכים לאחר מתן צו לפתיחת הליכים המורה על הפעלת התאגיד לשם שיקומו הכלכלי === @ 59. הגשת הצעות לבית המשפט : (א) הצעת תכנית לשיקום כלכלי שיגיש הנאמן תכלול עדכון של הפרטים המנויים [[בתקנות 13]] [[ו-14]], אם יש צורך, וכן את הפרטים האלה: :: (1) הפרטים המנויים [[בסעיף 82(ב) לחוק]]; :: (2) תכנית הנאמן; :: (3) אם בין הנושים נכללים גם קרובים של התאגיד, יצוין הדבר בפירוט החזקותיהם; :: (4) פרטים לגבי נושים בעלי זיקה לתאגיד; :: (5) כללה התכנית המוצעת פטור מאחריות כמשמעותו [[בסעיף 82(ב)(5) לחוק]], יפורטו עילות התביעה שלגביהן ניתן הפטור והמועד שבו נוצרו; :: (6) הצעה בעניין סיווג נושים לאסיפות סוג כמשמעותן [[בסעיף 84 לחוק]], אם קיימת. : (ב) לעניין תקנה זו - ::- "זיקה" - קיום יחסי עבודה, קשרים עסקיים או מקצועיים, בדרך כלל או באופן חד-פעמי; ::- "תכנית הנאמן" - מקורות המימון לדרך המוצעת להמשך פעילותו העסקית של התאגיד ועלות מימונה, תזרים המזומנים הצפוי, היקף הייצור הצפוי ועלויותיו, היקף השיווק הצפוי ועלויותיו, רווח והפסד צפויים, שינויים ארגוניים צפויים ומועדיהם, ההערכות והנתונים שעליהם מתבססת המסקנה בדבר עדיפות התכנית או התכניות על פני המצב הקיים; והכול בציון המועד שאליו נוגעת ההערכה, המודל הכלכלי ששימש לה, ופירוט העובדות, ההנחות, החישובים והצפי שעליהם מבוססת ההערכה. @ 59א. המצאה ופרסום של הגשת בקשה לאישור תכנית לשיקום כלכלי בידי הנושים (תיקון: תשפ"א) : (א) הנאמן ימציא לממונה בלא דיחוי את העתק הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה וכן הודעה על הגשת הבקשה ועל מועד הדיון בה לצורך פרסומה; נקבע דיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו; הממונה יפרסם הודעה על הגשת בקשה לאישור תכנית לשיקום כלכלי באתר האינטרנט של משרד המשפטים. : (ב) הנאמן ימציא את התכנית לשיקום כלכלי ואת המסמכים שצורפו לה לנושיו המהותיים של התאגיד, בלא דיחוי; נקבע מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא הנאמן את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. : (ג) הנאמן ימציא לכל בעל עניין, בלא דיחוי, עם קבלת דרישתו בכתב, העתק מהתכנית לשיקום כלכלי ואת כל המסמכים שצורפו לה. @ 59ב. הגשת התנגדויות לתכנית לשיקום כלכלי של תאגיד (תיקון: תשפ"א) : (א) אדם הרוצה להתנגד להצעה לתכנית לשיקום כלכלי רשאי להגיש התנגדות לבית המשפט. : (ב) ההתנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים מיום שההצעה הוגשה לבית המשפט; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ג) מגיש ההתנגדות ימציא העתק מהתגובה לנאמן ולממונה בסמוך ככל האפשר למועד הגשת התגובה. : (ד) בית המשפט ידון בהתנגדות לאחר אישור התכנית לשיקום כלכלי בידי הנושים, אלא אם כן הורה אחרת. @ 59ג. הבאת התוכנית לאישור הנושים (תיקון: תשפ"ב) : (א) הורה בית המשפט על הבאת הצעה לתוכנית לשיקום כלכלי לאישור הנושים לפי [[סעיף 83 לחוק]], יורה על מועד לכינוס אסיפות סוג לאישורה ועל אופן כינוס האסיפות, וכן על כינוס אסיפות של חברי התאגיד אם התקיימו נסיבות כאמור [[בסעיף 83(ב) לחוק]]. : (ב) אם לא חלף המועד להגשת תביעות חוב לפי [[סעיף 210 לחוק]], יורה בית המשפט על המועד להגשת תביעות חוב לצורך קביעת כוח ההצבעה. @ 59ד. משלוח הודעה לנושים (תיקון: תשפ"ב) : הנאמן ימציא הודעה על החלטת בית המשפט לכנס אסיפות סוג, 21 ימים לפחות לפני המועד לכינוסן, לנושה שהגיש תביעת חוב או המנוי בבקשת התאגיד לצו לפתיחת הליכים; חלף המועד להגשת תביעות חוב לפי [[סעיף 210 לחוק]], ימציא הנאמן את ההודעה לנושה שהגיש תביעת חוב. @ 59ה. פרטי ההודעה וצרופותיה (תיקון: תשפ"ב) : (א) הודעה על אסיפת סוג שימציא הנאמן לפי [[תקנה 59ד]], תכלול את הפרטים האלה: :: (1) תאריך, שעה ומקום אסיפת הסוג; :: (2) מידע בדבר זכותו של נושה שהגיש תביעת חוב להשתתף באסיפת הסוג; :: (3) המועד הקובע להגשת תביעת חוב לצורך קביעת הזכאות להשתתף בהצבעה; :: (4) הרוב הקבוע [[בחוק]] הדרוש לאישור תוכנית לשיקום כלכלי; :: (5) המען לשליחת כתבי הצבעה, ובכלל זה כתובת דואר אלקטרוני. : (ב) הנאמן יצרף להודעה את המסמכים האלה: :: (1) הצעת התוכנית לשיקום כלכלי וכל המסמכים שצורפו אליה; :: (2) העתק מהחלטת בית המשפט על כינוס אסיפות הסוג ועל מועד הדיון באישור התוכנית בבית המשפט; הוחלט על מועד לדיון לאחר שנשלחה ההודעה, ימציא הנאמן את ההזמנה לדיון כאמור [[בתקנה 59ד]]; :: (3) נוסח ייפוי כוח להצבעה באמצעות שלוח; :: (4) נוסח כתב הצבעה; :: (5) כל מידע או מסמך אחר שהורה בית המשפט. @ 59ו. קביעת כוח ההצבעה (תיקון: תשפ"ב) : (א) הורה בית המשפט על מועד להגשת תביעות חוב לשם קביעת כוח ההצבעה של הנושים, יגישו הנושים את תביעות החוב כאמור [[בפרק א' לחלק ד']], ויחולו עליהן ההוראות לעניין זכות העיון בתביעות החוב והוצאות התביעה. : (ב) אם לנאמן ספק אם לאשר את התביעה או לדחותה, יסמן אותה כתביעה שיש לגביה התנגדות, ויתיר להצביע, בתנאי שאם תשתנה ההכרעה בעניינה של תביעה זו תיפסל ההצבעה האמורה או ישתנה כוחה בהתאם. : (ג) הוגשה תביעת חוב בשל חוב מותנה או בלתי קצוב, יחליט הנאמן מהם הסיכויים לדעתו לקיומו של התנאי או יחליט מהו שווי החוב, לפי העניין, ואולם זכות ההצבעה של נושה שהגיש תביעת חוב לפי [[סעיף 211(ד) לחוק]], תהיה לפי הערך שבה הוגשה; החליט הנאמן כי חוב בלתי קצוב אינו ניתן לאומדן הוגן, או כי לא ניתן להכריע בדבר סיכויי קיומו של תנאי בחוב מותנה, יפנה לבית המשפט ובית המשפט יכריע בדבר זכותו של הנושה להצביע באסיפות ובדבר כוח הצבעתו. : (ד) החליט הנאמן כי לנושה כוח הצבעה השונה מערך תביעת החוב שהגיש, ימציא לנושה הודעה על כך במועד הסמוך ככל האפשר למועד קבלת ההחלטה ולא יאוחר מ-72 שעות לפני מועד האסיפה. @ 59ז. פנייה לבית המשפט (תיקון: תשפ"ב) : (א) נושה שהגיש תביעת חוב וכן כל מי שרשאי להגיש תביעה כאמור, רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל או לשנות את ההחלטה בעניין כוח ההצבעה; הבקשה תוגש בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה. : (ב) הגשת בקשה לפי תקנה זו לא תדחה את מועד קיום האסיפות, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. : (ג) שינה בית המשפט את החלטת הנאמן, רשאי הוא להורות על קיומה של אסיפה נוספת או לתת כל צו אחר כפי שיראה לנכון וצודק בנסיבות העניין. === סימן ג': הצבעה באסיפות סוג (תיקון: תשפ"ב) === @ 59ח. זכות הצבעה (תיקון: תשפ"ב) : באסיפת סוג רשאים להצביע רק נושים שנקבע להם כוח הצבעה. @ 59ט. אופן ההצבעה (תיקון: תשפ"ב) : נושה רשאי להשתתף ולהצביע בעצמו, באמצעות שלוח או באמצעות כתב הצבעה. @ 59י. ייפוי כוח לשלוח (תיקון: תשפ"ב) : ביקש נושה להשתתף ולהצביע באמצעות שלוח, יערוך ייפוי כוח לשלוח; ייפוי כוח כאמור יהיה חתום ויאומת ביד עורך דין; השלוח יציג לנאמן את ייפוי הכוח בסמוך לפני תחילת האסיפה או במועד מוקדם יותר שצוין בזימון לאסיפה. @ 59יא. כתב הצבעה (תיקון: תשפ"ב) : ביקש נושה להצביע באמצעות כתב הצבעה, יעשה כן בכתב הצבעה בנוסח שיורה הממונה; הנושה ימסור את כתב הצבעתו לנאמן או ישלח אותו אליו למען הרשום בהודעה כך שיגיע לנאמן לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד כינוס האסיפה. @ 59יב. שליחת כתב הצבעה באמצעות מערכת מקוונת (תיקון: תשפ"ב) : הממונה רשאי לאפשר לשלוח כתב הצבעה באמצעות מערכת מקוונת שהעמיד לצורך כך; ההצבעה תתאפשר עד 12 שעות לפני מועד כינוס האסיפה או עד מועד מוקדם יותר שיורה הממונה שלא יעלה על 24 שעות לפני כינוס האסיפה; הועמדה מערכת מקוונת כאמור לשימוש האסיפה, יודיע על כך הנאמן בהודעה לפי [[תקנה 59ד]]. @ 59יג. הצבעות סותרות (תיקון: תשפ"ב) : הצביע נושה ביותר מדרך אחת, תימנה הצבעתו המאוחרת; לעניין זה, הצבעה של נושה בעצמו או באמצעות שלוח תיחשב מאוחרת להצבעה באמצעות כתב הצבעה. === סימן ד': ניהול אסיפת הסוג (תיקון: תשפ"ב) === @ 59יד. יושב ראש האסיפה (תיקון: תשפ"ב) : הנאמן יהיה יושב ראש אסיפת הסוג. @ 59טו. פרוטוקול של אסיפות הסוג (תיקון: תשפ"ב) : (א) הנאמן יהיה אחראי לעריכת פרוטוקול הדיון באסיפת הסוג. : (ב) פרוטוקול אסיפת הסוג יכלול, בין השאר, פירוט בדבר מועד ומקום האסיפה, הנושים המשתתפים באסיפה בעצמם, באמצעות שלוח מיופה כוח או באמצעות כתב הצבעה וערך נשייתם; נערכה הצבעה באסיפה - יפורטו בפרוטוקול ההחלטות שעמדו להצבעה ואופן הצבעתו של כל נושה; כמו כן יצוין שמו של עורך הפרוטוקול; הנאמן יחתום על הפרוטוקול. : (ג) הנאמן ישמור את הפרוטוקול במשרדו וימציא עותק ממנו לבית המשפט ולממונה; כמו כן יעמיד את הפרוטוקול לעיון באופן מקוון לכל המשתתפים או המצביעים באסיפה וישלח העתק ממנו למי מהם שביקש העתק כאמור. @ 59טז. השתתפות באסיפה באמצעי טכנולוגי (תיקון: תשפ"ב) : הנאמן רשאי לאפשר השתתפות באסיפת סוג בדרך של היוועדות חזותית, בשיחת ועידה או בכל אמצעי טכנולוגי אחר; הממונה רשאי להורות על דרישות טכניות לעניין האמצעים הנדרשים לכך, לפי [[סעיף 268 לחוק]]. === סימן ה': אישור אסיפות סוג ואישור בית המשפט את התוכנית לשיקום כלכלי (תיקון: תשפ"ב) === @ 59יז. מניין חוקי (תיקון: תשפ"ב) : (א) אסיפת סוג תתקיים בנוכחות הנאמן, והמניין החוקי בה יהיה לפי הוראות אלה: :: (1) אם מספר הנושים בעלי זכות הצבעה עולה על שלושה - שלושה נושים לפחות; :: (2) אם מספר הנושים הזכאים להשתתף ולהצביע אינו עולה על שלושה - כל הנושים; ואולם אם ישנם שלושה נושים זכאים כאמור וניתן לקיים את תנאי [[סעיף 85 לחוק]] בהשתתפות של שני נושים בלבד מתוכם - יהיה המניין חוקי גם בהיעדר הנושה הנוסף. : (ב) לעניין תקנת משנה (א), הצבעת נושה בכל אחת מדרכי ההצבעה לפי תקנות אלה תיחשב לעניין קיום המניין החוקי. @ 59יח. אסיפת סוג נדחית (תיקון: תשפ"ב) : לא התקיים מניין חוקי באסיפה בתום מחצית השעה ממועד תחילת האסיפה, תידחה האסיפה לשבוע שלאחר מכן, לאותו יום, לאותה שעה ולאותו מקום, ורשאי הנאמן להורות על מועד מאוחר יותר לקיום האסיפה הנדחית; הנאמן יודיע על קיומה של אסיפה נדחית למי שזכאי לקבל הודעה על קיום האסיפה כאמור [[בתקנה 59ד]] לא יאוחר מיום לאחר מועד האסיפה המקורית; לא התקיים באסיפה הנדחית מניין חוקי כאמור [[בתקנה 59יז]], תתקיים האסיפה בכל מספר משתתפים שהוא, ובלבד שנושה אחד לפחות השתתף בה; כתב הצבעה שנשלח לפי [[פרק זה]] לשם הצבעה באסיפה המקורית יימנה כהצבעה באסיפה הנדחית, אלא אם כן הנושה ששלח אותו שינה את הצבעתו לפני כינוס האסיפה הנדחית לפי [[פרק זה]]. @ 59יט. בקשה לאישור התוכנית לשיקום כלכלי בבית המשפט (תיקון: תשפ"ב) : אושרה התוכנית לשיקום כלכלי בידי הנושים וחברי התאגיד כאמור [[בסעיף 85 לחוק]], יגיש הנאמן לבית המשפט בקשה לאישורה בידי בית המשפט לא יאוחר מ-14 ימים לאחר כינוס האסיפות; הנאמן רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תוכנית לשיקום כלכלי גם אם לא אושרה כאמור [[בסעיף 85 לחוק]], לשם אישורה לפי [[סעיף 87 לחוק]]. @ 59כ. הגשת התנגדות לאישור תוכנית לשיקום כלכלי (תיקון: תשפ"ב) : (א) בעל עניין בהליכי חדלות הפירעון הרוצה להתנגד לאישור תוכנית לשיקום כלכלי שהוגשה לאישור בית המשפט לפי [[+|סעיפים 86]] [[או 87 לחוק]], יגיש לבית המשפט התנגדות ויפרט את נימוקיה; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) ההתנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים מהגשת הבקשה לאישור התוכנית לשיקום כלכלי בידי בית המשפט; מגיש ההתנגדות ימציא העתק מההתנגדות לנאמן ולממונה בסמוך ככל האפשר למועד הגשת ההתנגדות. : (ג) הנאמן יגיש תשובה להתנגדות בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההתנגדות וימציא העתק ממנה למגיש ההתנגדות ולממונה בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. : (ד) הורה בית המשפט על דיון בהתנגדות במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (ב) או (ג), תוגש ההתנגדות לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והתשובה תוגש לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. @ 59כא. פרסום והמצאה של החלטת בית המשפט (תיקון: תשפ"ב) : אישר בית המשפט תוכנית לשיקום כלכלי, ישלח הנאמן בלא דיחוי העתק מהחלטת בית המשפט והודעה על החלטה זו לשם פרסומה בידי הממונה. === סימן ו': הפסקת הפעלת התאגיד ומעבר להליכי פירוק (תיקון: תשפ"ב) === @ 60. הפסקת הפעלת התאגיד ומעבר להליכי פירוק : (א) מי שהגיש בקשה להפסקת הפעלת התאגיד ומעבר להליכי פירוק ימציא אותה כדרך שממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים כאמור [[בסימן ג' לפרק ב' לחלק ב']]. : (ב) ניתן צו כאמור, ישלח הנאמן הודעה על כך לרשם ערוכה לפי [[טופס 4 שבתוספת]]. == פרק ח': פירוק == @ 61. קביעת מועד לדיון בחיסול התאגיד : הורה בית המשפט על פירוקו של התאגיד, יורה באותו מועד על מועד לקיום דיון בחיסול התאגיד בתוך 18 חודשים מהמועד האמור ורשאי הוא להורות על מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו. @ 62. בקשה להפעלת תאגיד בפירוק : (א) ביקש הנאמן להפעיל את התאגיד בפירוק כאמור [[בסעיף 97 לחוק]], יפרט את נימוקי הבקשה, את תקופת ההפעלה המבוקשת וכן את הסמכויות הנחוצות לו לצורך ההפעלה, וכן יצרף לבקשה את הערכת העלויות הצפויות של מימון הפעלת התאגיד ואת פירוט אמצעי המימון. : (ב) הנאמן ימציא את הבקשה כדרך שממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש התאגיד. @ 63. בקשה להפסקת הפירוק ומעבר להליכי שיקום כלכלי : (א) בבקשה להפסקת הפירוק ומעבר להליכי שיקום כלכלי יפורטו נימוקי הבקשה וכן הפרטים המנויים [[בתקנה 14]]. : (ב) מגיש הבקשה ימציא את הבקשה כדרך שממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים כאמור [[בסימן ג' לפרק ב' בחלק ב']]. : (ג) ניתן צו כאמור, ישלח הנאמן הודעה על כך לרשם ערוכה לפי [[טופס 4 שבתוספת]]. = חלק ג': הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד = == פרק א': תחולה והמצאה == @ 64. תחולה על יחיד : [[חלק זה]] יחול על הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד לפי [[סעיף 101 לחוק]]. @ 65. דרכי ההמצאה לממונה : (א) בקשה, דיווח, הודעה, העתק של כתב בי-דין ומסמכים אחרים שיש להגיש לממונה בהליכי חדלות פירעון של יחיד לפי [[החוק]], לפי תקנות אלה או לפי הוראת הממונה, יומצאו לממונה באמצעות מערכת מקוונת. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), מי שאינו מיוצג רשאי להמציא לממונה מסמכים כאמור במשרדי הממונה במחוז שבו מתנהלים ההליכים במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. @ 66. דרכי המצאה לנאמן : הודעה, העתק של כתב בי-דין, בקשה, זימון ומסמכים אחרים שיש להמציאם לנאמן לפי [[חלק זה]] יומצאו לו באמצעות מערכת הממונט; מי שאינו מיוצג רשאי להמציא מסמכים כאמור במשרדי הממונה במחוז שבו מתנהלים ההליכים במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. @ 67. מען להמצאה : (א) מען להמצאת כתבי בי-דין ומסמכים אחרים ליחיד יהיה - :: (1) בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש היחיד - המען להמצאה שציין היחיד בבקשתו לצו לפתיחת הליכים, כל עוד לא הודיע היחיד לממונה על שינוי מען; :: (2) בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש נושה - מענו האחרון של היחיד הידוע לנושה, ואם אין מען הידוע לנושה, כתובת היחיד לפי [[סעיפים 2(א)(11) ו-(11א) לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965]], ובהעדר שם לרחוב או מספר לבית - סימן זיהוי אחר; לאחר הגשת דוח על מצבו הכלכלי של היחיד לפי [[סעיף 117(א) לחוק]] - המען להמצאה של היחיד שציין היחיד באותו הדוח, כל עוד לא הודיע היחיד לממונה על שינוי מען. : (ב) מענו של נושה יהיה לפי המידע שציין היחיד בדוח המצורף לבקשתו לצו פתיחת הליכים לפי [[סעיף 104(ב)(2)(א) לחוק]] או בדוח על מצבו הכלכלי לפי [[סעיף 117(א) לחוק]] או מען אחר שמסר הנושה, ואם הנושה הגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים - המען שציין בבקשה, ולאחר שהוגשה תביעת חוב - המען המצוין בה. : (ג) מענו של הממונה לצורך המצאה שלא באמצעות מערכת הממונט יהיה - :: (1) משרדי הממונה במחוז שבו מתנהלים הליכי חדלות הפירעון לגבי היחיד; :: (2) בהליך לפני בית המשפט העליון - משרדו הראשי של הממונה בירושלים. == פרק ב': בקשת יחיד לצו לפתיחת הליכים == === סימן א': בקשת היחיד לממונה === @ 68. בקשת היחיד לממונה : (א) בקשה לצו לפתיחת הליכים ודוח על מצבו הכלכלי שמגיש יחיד יהיו ערוכים לפי [[טופס 5 שבתוספת]], הטופס יאומת בתצהיר ויהיה חתום בחתימת היחיד; לבקשה כאמור יצורף כתב ויתור על סודיות ערוך לפי [[טופס 6 שבתוספת]]. : (ב) בקשת היחיד תוגש באופן מקוון; יחיד שאינו מיוצג רשאי להתייצב במשרדי הממונה במחוז שבו הוא מבקש לנהל את הליכי חדלות הפירעון ולהגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים שלא באופן מקוון; הממונה או מי שהסמיכו לצורך כך רשאי לאשר הגשת בקשה שלא בדרך של התייצבות אם מצא כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת, בנסיבות העניין. @ 69. חזרה מבקשה : (א) הממונה רשאי לאשר ליחיד לחזור בו מהבקשה טרם מתן הצו לפתיחת הליכים. : (ב) סירב הממונה לאשר ליחיד לחזור בו מהבקשה, יעביר את ההכרעה בבקשה לבית המשפט. @ 70. מחיקה מחוסר מעש : יחיד שהגיש בקשה למתן צו לפתיחת הליכים והממונה דרש ממנו להשלים פרטים או מסמכים, או להמציא מידע נוסף, רשאי הממונה למחוק את הבקשה מחוסר מעש, אם לא נענה היחיד לדרישת הממונה בתוך הזמן שציין הממונה בדרישתו ולאחר שהממונה איפשר ליחיד לנמק מדוע לא תימחק הבקשה. @ 71. זימון לדיון בבקשת יחיד : נקבע דיון כאמור [[בסעיף 105(ג) לחוק]], ימציא הממונה ליחיד הזמנה לדיון לא יאוחר מ-14 ימים לפני מועד הדיון. @ 72. קבלת מידע לגבי יחיד : (א) קבלת מידע בידי הממונה מגוף מוסר מידע תהיה בדרך מן הדרכים המפורטות להלן או בשילוב של דרכים אלה, כולן או מקצתן, והכול כפי שיורה הממונה לגבי אותו גוף: :: (1) בתקשורת מחשבים; :: (2) על גבי מצע אופטי; :: (3) במסמך מודפס. : (ב) בתקנה זו - ::- "גוף מוסר מידע" - גוף המנוי [[#תוספת 1 חלק א פרט 16|בפסקאות 16 עד 19 לחלק א' לתוספת הראשונה לחוק]]; ::- "מידע" - מידע מהסוג שגוף מוסר מידע ימסור לפי [[טור ב' לחלק א' לתוספת הראשונה לחוק]] [[וטור ב' לחלק ב' לתוספת הראשונה לחוק]]; ובאשר למידע הנוגע לזכויות היחיד - מידע לגבי זכויות בעלות ובעלות משותפת וכן אם ליחיד יש זכויות של מיופה כוח, מורשה חתימה, נאמן או נהנה. === סימן ב': צו לפתיחת הליכים === @ 73. צו לפתיחת הליכים : צו לפתיחת הליכים יהיה ערוך לפי נוסח [[טופס 7 שבתוספת]]; הממונה ורשם ההוצאה לפועל רשאים להוסיף או לגרוע [[טופס 7 שבתוספת|מהטופס]] לפי נסיבות ההליך, בהתאם לסמכויותיהם לגבי ההליך. @ 74. פרסום הודעה על מתן צו : נתן הממונה צו לפתיחת הליכים לבקשת יחיד, יפרסם הודעה על כך בסמוך ככל האפשר למתן הצו; בהודעה יצוינו שם היחיד, מספר זהותו וכתובתו, תאריך פרסום ההודעה, שמו של הנאמן שמונה ופרטי ההתקשרות עמו ובית המשפט המוסמך לדון בבקשה לביטול הצו. @ 75. העתק מהצו : (א) ניתן צו לפתיחת הליכים לבקשת יחיד, ישלח הממונה בדואר בסמוך ככל האפשר לאחר מתן הצו, העתק מהצו ליחיד ולנושים שפרטי זהותם ידועים לו; הנאמן יוודא את קבלת ההעתק בדרך של וידוא טלפוני או באמצעות דואר אלקטרוני; הממונה רשאי להמציא צו לפתיחת הליכים בתקשורת בין מחשבים לנושה שביקש שהצווים יומצאו לו בדרך זו, אם אישר זאת הממונה לגבי אותו נושה. : (ב) היחיד ימציא את העתק הצו לנושים שפרטי זהותם אינם ידועים לממונה בדואר רשום עם אישור מסירה. : (ג) בתקנה זו, "נושים שפרטי זהותם ידועים לממונה" - נושים שלגביהם מסר היחיד שם מלא, כתובת ואחד מאלה: כתובת דואר אלקטרוני או מספר טלפון נייד. === סימן ג': בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים === @ 76. בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים : (א) בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים לפי [[סעיף 108 לחוק]] תוגש לבית המשפט; העובדות המפורטות בבקשה יאומתו בתצהיר; בבקשה יפורטו הנימוקים לביטול הצו ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) מגיש הבקשה לביטול ימציאה ליחיד, במסירה אישית בלא דיחוי, למעט אם הוגשה במעמד צד אחד, וכן ימציא העתק מהבקשה לממונה ולנאמן. : (ג) היחיד רשאי להגיב לבקשה לביטול בתוך 10 ימים מיום שהומצאה לו הבקשה או בתוך תקופה שהורה עליה בית המשפט. @ 77. דיון בבקשה לביטול צו לפתיחת הליכים : (א) בית המשפט ימציא הזמנה לדיון בבקשה לביטול צו לפתיחת הליכים למבקש, ליחיד, לנאמן ולממונה. : (ב) בדיון בבקשה לביטול צו לפתיחת הליכים רשאי בית המשפט לבקש מהיחיד וממגיש הבקשה פרטים נוספים וראיות נוספות לרבות השמעת עדים, אם יראה בכך צורך. @ 77א. פרסום הודעה על ביטול צו לפתיחת הליכים (תיקון: תשפ"א) : (א) בוטל צו לפתיחת הליכים לפי [[סעיף 108 לחוק]], ימציא הנאמן הודעה על ביטול הצו לממונה בלא דיחוי, לשם פרסומה בידי הממונה, והממונה יפרסם הודעה על ביטול הצו. : (ב) בוטל צו לפתיחת הליכים, הנאמן ימציא ליחיד הודעה על ביטול הצו. == פרק ג': בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים == === סימן א': בקשת הנושה והדיון בה === @ 78. דרישה לתשלום חוב : דרישה לתשלום חוב כאמור [[בסעיף 110(א)(1) לחוק]] תהיה ערוכה לפי [[טופס 8 שבתוספת]] ותומצא למענו של היחיד בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית. @ 79. בקשת נושה : (א) בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים לגבי יחיד תוגש לבית המשפט ערוכה לפי [[טופס 9 שבתוספת]]; הנושה יצרף לבקשה אסמכתאות לכך שהתקיימו העילות למתן הצו. : (ב) ביקש הנושה להסתמך בבקשתו על חזקת חדלות פירעון לפי [[סעיף 110(א) לחוק]], יצרף לבקשה אסמכתאות מתאימות לקיומה של החזקה, לפי העניין. @ 80. משלוח העתק : (א) נושה המגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים ימציא, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה, העתק מהבקשה ומהמסמכים שצורפו לה ליחיד במסירה אישית ולממונה. : (ב) הנושה יצרף להעתק הבקשה את החלטת בית המשפט על מועד הדיון בבקשה; נקבע מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. @ 81. תגובה ותשובה לבקשה : (א) היחיד יגיש את תגובתו לבקשת הנושה לצו לפתיחת הליכים בתוך 14 ימים לכל היותר מהיום שבו הומצאה לו הבקשה. : (ב) הנושה שהגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים יגיש את תשובתו לתגובת היחיד בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאה לו תגובת היחיד. : (ג) הורה בית המשפט על דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש היחיד את תגובתו לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והנושה יגיש את תשובתו לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ד) לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן והעובדות המפורטות בהן יאומתו בתצהיר; מגיש התגובה או התשובה ימציאו העתק ממנה ליחיד או למבקש, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. @ 82. התנגדות לבקשה לצו לפתיחת הליכים : (א) המגיש התנגדות לבקשה כאמור [[בסעיף 113 לחוק]] יגישה לבית המשפט בכתב ויפרט את נימוקי ההתנגדות; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) ההתנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים מיום שנודע למגיש על הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים; מגיש ההתנגדות ימציא העתק מההתנגדות למגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים, ליחיד ולממונה, בסמוך ככל האפשר למועד הגשת ההתנגדות. : (ג) מגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים יגיש תשובה להתנגדות בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההתנגדות וימציא העתק ממנה למגיש ההתנגדות, ליחיד ולממונה בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. : (ד) הורה בית המשפט על דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (ב) או (ג), תוגש ההתנגדות לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והתשובה לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. @ 83. חזרה מבקשת נושה לצו לפתיחת הליכים : (א) נושה שהגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים רשאי לחזור בו מבקשתו באישור בית המשפט. : (ב) חזר נושה מבקשתו לצו לפתיחת הליכים, או שזנח את הטיפול בה, רשאי בית המשפט, בכל שלב משלבי הדיון עד מתן הצו לפתיחת הליכים, לפי בקשת נושה הרשאי להגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים, לצוות על חילופי המבקשים ועל המשך הדיון בבקשה בידי המבקש החדש. === סימן ב': בקשה לסעד זמני === @ 84. בקשה לסעד זמני והדיון בה (תיקון: תשפ"א-3) : (א) על בקשה לסעד זמני לפי [[סעיף 119 לחוק]] והדיון בה יחול [[פרק ט"ו לתקנות סדר הדין האזרחי]] אם הן אינן סותרות את הוראות [[סימן זה]] ובשינויים המחויבים לפי העניין. : (ב) בקשה לסעד זמני תומצא בדרך שבה ממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים. : (ג) אם נושה הגיש את הבקשה לסעד זמני והבקשה לא הוגשה במעמד צד אחד, יגיש היחיד לבית המשפט את תגובתו לבקשה בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו הבקשה ולא יאוחר מ-24 שעות לפני המועד שנקבע לדיון בבקשה וימציאה למבקש הסעד הזמני. @ 85. המצאת ההחלטה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד : ניתן סעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 119 לחוק]], ימציא המבקש את העתק ההחלטה, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה וכן את העתק הערובה אם ישנה, למנויים להלן במסירה אישית ובלא דיחוי, אלא אם כן בית המשפט הורה על מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו: : (1) ליחיד או לנושה שהגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים; : (2) לכל אדם העלול להיפגע ממתן הסעד הזמני, כפי שיורה בית המשפט. @ 86. פרסום הודעה על מתן סעד זמני (תיקון: תשפ"א) : (א) ניתן סעד זמני במעמד צד אחד שאינו סעד זמני לפי [[סעיף 119(א)(2) לחוק]], ימציא המבקש, בלא דיחוי, הודעה על מתן הסעד הזמני לממונה, לשם פרסומה בידי הממונה; ההודעה תהיה ערוכה לפי [[טופס 9א שבתוספת]]. : (ב) ניתן סעד זמני לפי [[סעיף 119(א)(2) לחוק]], ימציא הנאמן הזמני, בלא דיחוי, הודעה על מתן הסעד הזמני לממונה, לשם פרסומה בידי הממונה; ההודעה תהיה ערוכה לפי [[טופס 9ב שבתוספת]]. : (ג) הממונה יפרסם הודעה על מתן סעד זמני שניתן במעמד צד אחד או לפי [[-|סעיף 119(א)(2)]] באתר האינטרנט של משרד המשפטים; ההודעה תכלול את הפרטים המנויים [[בתקנה 74]] וכן את דבר מתן הסעד הזמני. @ 87. המצאה ופרסום של החלטה לביטול סעד זמני שניתן במעמד צד אחד (תיקון: תשפ"א) : ניתנה החלטה המבטלת סעד זמני שניתן במעמד צד אחד או לפי [[סעיף 20(א)(3) לחוק]], ימציא אותה מבקש הסעד הזמני, בלא דיחוי, למנויים [[בתקנה 85]] ולממונה, או יודיע להם על מתן ההחלטה בדרך אחרת שיורה בית המשפט; הממונה יפרסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים הודעה בדבר ביטול הסעד הזמני. === סימן ג': צו לפתיחת הליכים לבקשת נושה === @ 88. דיון בבקשה : בית המשפט לא יקיים דין בבקשה לצו לפתיחת הליכים לבקשת נושה אלא אם כן שוכנע כי הומצאו ליחיד ולממונה העתקים מהבקשה והם זומנו לדיון כדין. @ 89. צו לפתיחת הליכים ופרסום הודעה על מתן צו לפתיחת הליכים לבקשת נושה : (א) צו לפתיחת הליכים יהיה ערוך לפי נוסח [[טופס 7 שבתוספת]]; בית המשפט רשאי להוסיף או לגרוע [[טופס 7 שבתוספת|מהטופס]] לפי נסיבות ההליך, לפי סמכויותיו לגבי ההליך. : (ב) ניתן צו לפתיחת הליכים לבקשת נושה, ישלח הנאמן, בלא דיחוי, העתק של הצו והודעה על מתן הצו לממונה לשם פרסומה בידי הממונה והממונה יפרסם על כך הודעה; ההודעה תכלול את שמו של מגיש הבקשה וכן את הפרטים המנויים [[בתקנה 74]]. @ 90. המצאת הצו לפתיחת הליכים לבקשת נושה : (א) הממונה ישלח ליחיד העתק מהצו בדואר, להעתק יצרף הודעה כי על היחיד להגיש דוח כאמור [[בסעיף 117 לחוק]]; הנאמן יוודא את קבלת ההעתק בידי היחיד. : (ב) בסמוך ככל האפשר לאחר הגשת הדוח על מצבו הכלכלי של היחיד לפי [[סעיף 117 לחוק]], ישלח הממונה את העתק הצו לנושים שפרטי זהותם ידועים לו כהגדרתם [[בתקנה 75]] ותחול [[תקנה 75]]; היחיד ימציא בדואר רשום עם אישור מסירה את העתק הצו לנושים שפרטי זהותם אינם ידועים לממונה. @ 91. דוח על מצבו הכלכלי של היחיד : (א) דוח על מצבו הכלכלי של היחיד לפי [[סעיף 117 לחוק]], יהיה ערוך לפי [[טופס 5 שבתוספת]]; [[טופס 5 שבתוספת|הטופס]] יאומת בתצהיר ויהיה חתום בחתימת היחיד. : (ב) דוח כאמור בתקנת משנה (א) יוגש כדרך שמגישים בקשת יחיד לצו לפתיחת הליכים, לפי [[תקנה 68(ב)]]. == פרק ד': ההליכים בבית המשפט == @ 92. כותרת כתב בי-דין : בכותרתו של כל כתב בי-דין לפי [[חלק זה]] יצוין שמו של היחיד, ואם ניתן לגביו צו לפתיחת הליכים, יצוין שהיחיד "בחדלות פירעון" כל עוד מתקיימים לגביו הליכי חדלות פירעון. @ 93. צירוף צד להליך : בית המשפט רשאי, לבקשתו של כל אדם, לצרפו כצד להליך חדלות פירעון של יחיד המתנהל לפניו, אם נראה לו כי קיים חשש שאותו אדם עלול להיפגע מההחלטה שתתקבל באותו הליך או אם נראה לו כי צירופו נדרש לשם ייעול ההליכים, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים, להורות על צירופו של אדם כאמור מיוזמתו. @ 94. הוצאות משפט : הוצאות משפט הכרוכות בכל הליך עד למתן צו לפתיחת הליכים יחולו על מי שנקט את ההליך אלא אם כן ציווה בית המשפט אחרת. == פרק ה': תפקיד הנאמן וסמכויותיו == === סימן א': הנאמן וסמכויותיו === @ 95. הנאמן כצד להליכים : הנאמן יהיה צד לכל בקשה בהליך שבו מונה. @ 96. מידע : הנאמן לא ימסור מידע הנוגע לבקשות לפי תקנות אלה, באופן המפלה בין נושים אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה או שבית המשפט הורה אחרת. @ 97. הערה במרשם : (א) לבקשת הנאמן, יבדוק מי שמופקד על רישום נכסים בפנקס המתנהל לפי דין אם יש ליחיד זכות בנכס הרשום באותו פנקס, ואם נמצא כך, ירשום במרשם הערה כי ניתן הצו לפתיחת הליכים. : (ב) ניתן להעביר את בקשת הנאמן לפי תקנת משנה (א) גם באופן מקוון אם הממונה העמיד מערכת ממוחשבת לצורך זה. === סימן ב': בקשה למתן הוראות ופנייה לבית המשפט === @ 98. בקשה למתן הוראות : (א) בקשתו של הנאמן למתן הוראות המוגשת לבית המשפט תוגש בכתב, חתומה בחתימתו או בחתימת בא כוחו; לבקשה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה; הבקשה תוגש בלא תצהיר, זולת אם הורה בית המשפט אחרת. : (ב) הגיש הנאמן בקשה למתן הוראות לבית המשפט, ימציא העתק מהבקשה לממונה ולצדדים לה בסמוך ככל האפשר לאחר הגשת הבקשה; הוגשה הבקשה למתן הוראות במעמד צד אחד, ימציא העתק ממנה לממונה בלבד. : (ג) הנאמן רשאי לצרף מיוזמתו לבקשה למתן הוראות את מי שלדעתו יש לו עניין בבקשה. @ 99. הדיון בבקשה למתן הוראות : (א) הדיון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן יהיה במעמד הצדדים; על אף האמור, בית המשפט רשאי להחליט על יסוד הבקשה, התגובה והתשובה בלבד. : (ב) על אף האמור בתקנה משנה (א), בית המשפט רשאי לדון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן במעמד הנאמן והממונה בלבד, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שהכרעה בבקשה בידיעת הצדדים תסכל את התכלית שלשמה הוגשה הבקשה או תגרום לצדדים להליך נזק חמור, מטעמים מיוחדים שיירשמו. @ 100. תגובה ותשובה לבקשה למתן הוראות : (א) צד לבקשה יגיש את תגובתו לבקשה למתן הוראות בתוך 14 ימים לכל היותר מיום שבו הומצאה לו הבקשה. : (ב) הנאמן יגיש את תשובתו לתגובת הצדדים לבקשה בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאו לו תגובות הצדדים. : (ג) הורה בית המשפט על דיון בבקשה למתן הוראות במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש צד לבקשה את תגובתו לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והנאמן יגיש את תשובתו לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ד) לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן והעובדות המפורטות בתגובה יאומתו בתצהיר. : (ה) הנאמן והצד לבקשה ימציאו העתק מהתשובה ומהתגובה לנאמן או לצד לבקשה, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתן. @ 101. פנייה לממונה או לבית המשפט : פנייה לממונה או לבית המשפט בידי מי שנפגע מפעולת הנאמן כאמור [[בסעיף 139 לחוק]] תיעשה כדרך שמגישים בקשה לבית המשפט או לממונה, בתוך 45 ימים מיום שנודע לו על כך. @ 101א. גילוי מידע מרשות המסים או מתאגיד בנקאי (תיקון: תשפ"א) : היחיד או הנושים רשאים לפנות לבית המשפט בבקשה כי יורה על גילוי מידע או מסמך שקיבל הנאמן מתאגיד בנקאי או מרשות המסים לפי [[סעיף 150 לחוק]]; הבקשה תוגש בתוך 60 ימים מיום שהורה בית המשפט על העברת המידע לנאמן; המבקש יפרט בבקשתו את המידע או המסמך שהוא מבקש לגלות לו, בציון המטרה שלשמה הוא זקוק למידע או למסמך כאמור; בית המשפט רשאי להורות כי הדיון בשאלת גילוי המידע או המסמך יתקיים כולו או חלקו בהיעדר המבקש. === סימן ג': ניהול חשבונות === @ 102. ספרי חשבונות : הפעיל הנאמן את עסקו של היחיד, ינהל לשם כך חשבון מיוחד לפי כללי חשבונאות מקובלים. === סימן ד': דוח ממצאי בדיקה והצעת הממונה לצו לשיקום כלכלי (תיקון: תשפ"א) === @ 103. פרטי דוח ממצאי הבדיקה ואופן הגשתו : (א) הנאמן יגיש בטופס מקוון את דוח ממצאי הבדיקה לפי [[סעיף 153 לחוק]], בנוסח שיופיע באתר הנאמנים, לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין; טופס דוח ממצאי בדיקה יכלול, נוסף על הפרטים [[בסעיף 153(ג) לחוק]], את הפרטים האלה: :: (1) פרטים בדבר הליך חדלות הפירעון של היחיד; :: (2) פרטים בדבר הליכי חדלות פירעון קודמים שנפתחו לגבי היחיד, ובכלל זה פרטים בדבר אופן סיומם של הליכים כאמור, אם הסתיימו; :: (3) פרטים בדבר הליכי חדלות פירעון שמתנהלים לגבי בן זוגו של היחיד, ילדיו הקטינים או מי שפרנסתם עליו; :: (4) פרטיו האישיים של היחיד ותיאור נסיבותיו האישיות, ובכלל זה מצבו המשפחתי, בציון מספר ילדיו הקטינים והבגירים, ומי שפרנסתם עליו; :: (5) עיסוקם של היחיד ובן זוגו בחמש השנים האחרונות; :: (6) הכנסותיהם של היחיד ובן זוגו, ילדיו הקטינים, או מי שפרנסתם עליו, מהשנתיים שקדמו להגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים של היחיד עד מועד הגשת דוח ממצאי הבדיקה; :: (7) הוצאות מחיה חודשיות של היחיד, בן זוגו, ילדיו הקטינים, או מי שפרנסתו עליו; :: (8) פרטים בדבר חובת תשלום המזונות של היחיד; :: (9) התנהלות היחיד ממועד יצירת החובות ועד לצו לפתיחת הליכים, הנסיבות שבהן נוצרו החובות, הסיבות שהובילו לחדלות הפירעון של היחיד, וכן פרטים בדבר הליכי חדלות פירעון בעניינם של אחרים והסדרי חוב כהגדרתם [[בחלק י' לחוק]] בעניינו של היחיד, הקשורים לנסיבות ההסתבכות של היחיד, ובכלל זה פרטים בדבר אופן סיומם של הליכים כאמור, אם הסתיימו; :: (10) פרטים בדבר כושר ההשתכרות ודמי המחיה של היחיד; :: (11) התנהלותו של היחיד במסגרת ההליך, ובכלל זה עמידתו בתשלומים שהוטלו עליו לנכסי קופת הנשייה במסגרת ההליך ובחובות הדיווח החלות עליו; :: (12) מידע מהותי נוסף העולה מבדיקת מצבו הכלכלי של היחיד, שהנאמן סבור שיש להציגו במסגרת הדוח. : (ב) בכתיבת הדוח ייתן הנאמן את דעתו לפרטיותם של מי שמוזכרים בו. : (ג) הנאמן לא יכלול בדוח מידע שיש בגילויו כדי לפגוע בהמשך ניהול ההליכים. @ 104. עיון בדוח ממצאי הבדיקה : (א) הגיש הנאמן את הדוח לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, יעמידו אותו לעיון הנושים בלא דיחוי במערכת הממונט או במערכת המחשוב של ההוצאה לפועל, לפי העניין. : (ב) נגע מידע שהעמיד הממונה או רשם ההוצאה לפועל לעיון לפי [[סימן זה]] לקטין, לא יצוינו פרטי שמו וזהותו, למעט עובדת היותו קטין, אלא אם כן מדובר בשמו ובפרטיו של היחיד עצמו. @ 105. הודעה ליחיד ולנושים על הגשת הדוח : הועמד הדוח לעיון הנושים במערכת הממונט או במערכת המחשוב של ההוצאה לפועל, ימסור הנאמן העתק מהדוח ליחיד והודעה לנושים, כאמור [[בסעיף 153(ד) לחוק]], בתוך שלושה ימים מיום שהועמד לעיון. @ 106. התייחסות הנושים והיחיד לדוח ממצאי הבדיקה : יחיד או נושה המעוניין להעביר עמדה לדוח ממצאי הבדיקה לפי [[סעיף 153(ה) לחוק]], יעבירה לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, באופן מקוון; מי שאינו מיוצג רשאי להגיש עמדה למשרדי הממונה במחוז שבו מתנהל הליך חדלות הפירעון או ללשכת הוצאה לפועל, לפי העניין, במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. @ 106א. תגובה להצעת הממונה (תיקון: תשפ"א) : היחיד או נושה המעוניין להגיש לבית המשפט תגובה להצעת הממונה לצו לשיקום כלכלי, רשאי להגישה בתוך 30 ימים מהגשת ההצעה בידי הממונה, ובלבד שהתגובה תוגש 7 ימים לפחות לפני מועד הדיון בהצעה; היחיד או הנושה ימציאו העתק מהתגובה לממונה. === סימן ה': שכר הנאמן מקופת הנשייה בהליכי חדלות פירעון לגבי יחידים (תיקון: תשפ"ב) === @ 106ב. הגדרות [[לסימן ה']] (תיקון: תשפ"ב, [הודעות]) : [[בסימן זה]] - :- "נאמן" - מי שמונה לפי [[סעיף 125 לחוק]]; :- "שכר בסיס" - סכום של 4,500 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 5,007 ש"ח))) בצירוף מס ערך מוסף; סכום זה יכלול החזר הוצאות לשנה הראשונה; :- "מקדמת שכר" - מקדמה המשולמת על חשבון השכר הסופי מנכסי קופת הנשייה לאחר שנוכו מהם אגרות; סכום המקדמה יהיה 3,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 3,338 ש"ח))) בצירוף מס ערך מוסף או סכום שנצבר בנכסי קופת הנשייה עד מועד תשלום המקדמה, בניכוי אגרות כאמור, לפי הנמוך שבהם. @ 106ג. תשלום מקדמת שכר (תיקון: תשפ"ב) : עם הגשת דוח ממצאי הבדיקה על ידי הנאמן, יורה הממונה כי תשולם לנאמן מקופת הנשייה מקדמת שכר לבקשת הנאמן או מיוזמתו. @ 106ד. קביעת שכר סופי והוצאות (תיקון: תשפ"ב, [הודעות]) : (א) נאמן המבקש ששכרו יחושב לפי [[תקנה 8 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)]], יגיש את בקשתו לממונה והממונה יחליט על שכרו; אם הסכום שחושב נמוך משכר הבסיס, יורה הממונה כי שכרו של הנאמן יהיה שכר הבסיס. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), סבר הממונה כי יש להפחית את שכרו של נאמן לפי [[תקנה 13 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)]], יודיע על כך לנאמן והנאמן יגיש את בקשתו לבית המשפט, ובית המשפט יחליט על שכרו. : (ג) בעד השנה השנייה ואילך למינויו של הנאמן, הממונה יורה כי ישולם לנאמן מקופת הנשייה החזר בעד הוצאות הליך בסך של 500 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 556 ש"ח))) לשנה, ובסכום כולל שלא יעלה על 2,500 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 2,782 ש"ח))), בצירוף מס ערך מוסף. @ 106ה. בקשת נאמן לקביעת שכרו על ידי בית המשפט (תיקון: תשפ"ב) : (א) נאמן רשאי להגיש לבית המשפט בקשה ששכרו יחושב לפי [[+|תקנות 7]], [[+|8א]], [[+|11]], [[#13|או 13 עד 14 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)]]. : (ב) בית המשפט רשאי להורות לנאמן לצרף לבקשתו דוח כספי של הנאמן, מאומת בתצהיר ומבוקר בידי רואה חשבון. : (ג) המשיבים לבקשת שכר טרחה המוגשת לבית המשפט לפי תקנה זו או לפי [[תקנה 106ד(ב)]] יהיו הממונה, היחיד, ועדת הנושים, אם מונתה, והנושים המובטחים. @ 106ו. התנגדות לבקשות שכר טרחה (תיקון: תשפ"ב) : (א) נושה או יחיד רשאים להגיש התנגדות לבקשת הנאמן לשכר טרחה לפי [[תקנות 106ד]] [[ו-106ה]] לממונה או לבית המשפט, לפי העניין, בתוך 14 ימים מיום הגשת הבקשה. : (ב) הוגשה לממונה התנגדות לבקשת נאמן לפי [[תקנה 106ד]], יורה הממונה על העברת הדיון בבקשה ובהתנגדות לבית המשפט. : (ג) בית המשפט רשאי לדחות את ההתנגדות על הסף אם מצא כי ההתנגדות אינה מגלה עילה. == פרק ו': דוחות על הכנסות והוצאות == @ 107. הגדרה [[לפרק ו']] : [[בפרק זה]], "דוח על הכנסות והוצאות" - דוח תקופתי הכולל מידע בדבר הכנסותיו והוצאותיו של היחיד ובן זוגו, ילדיו הקטינים ומי שפרנסתם עליו. @ 108. הגשת דוחות : (א) היחיד יגיש במהלך הליכי חדלות הפירעון לממונה דוח על הכנסות והוצאות כשהוא חתום בחתימת היחיד, בצירוף אסמכתאות; דוח כאמור יהיה נתמך בהצהרה. : (ב) דוח על הכנסות והוצאות יוגש באופן מקוון, ואולם יחיד שאינו מיוצג רשאי להגיש דוח כאמור שלא באופן מקוון במשרדי הממונה במחוז שבו מתנהל ההליך במסירה אישית או בדואר רשום. @ 109. תדירות הגשת הדוחות : (א) בתקופה שממתן צו לפתיחת הליכים עד מתן צו לשיקום כלכלי, יגיש היחיד דוח על הכנסות והוצאות כאמור אחת לחודשיים, אלא אם כן הורה לו הממונה אחרת. : (ב) בתקופה שממתן הצו לשיקום כלכלי עד תום הליכי חדלות הפירעון, יגיש היחיד דוח על הכנסות והוצאות אחת לשישה חודשים, אלא אם כן הורה בית המשפט או הממונה אחרת. @ 109א. פרסום הודעה על ביטול צו לפתיחת הליכים (תיקון: תשפ"א) : תמו הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד בשל ביטול צו לפתיחת הליכים לפי [[+|סעיפים 183]] [[או 286 לחוק]], או הפטר לאלתר, או נתן הממונה אישור ליחיד על מתן הפטר, הממונה יפרסם על כך הודעה. == פרק ו'1: סמכות בירור בידי הנאמן (תיקון: תשפ"ב) == @ 109ב. הגדרה [[לפרק ו'1]] (תיקון: תשפ"ב) : [[בפרק זה]], "הודעת זימון" - כמשמעותה [[בסעיף 152 לחוק]]. @ 109ג. אופן הזימון לבירור, מקומו וניהולו (תיקון: תשפ"ב) : (א) הנאמן יזמן את היחיד לבירור לשם בדיקת מצבו הכלכלי במקום ובשעה שנקבעו בהודעת הזימון, ובלבד שהמקום יהיה סביר ונגיש בשים לב למחוז שבו מתנהל הליך חדלות הפירעון בעניינו של היחיד; הודעת הזימון תיערך לפי [[טופס 7א שבתוספת]]. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאי הנאמן לקיים בירור בהיוועדות חזותית לבקשת היחיד, או בהסכמת היחיד אם הוא מיוצג. : (ג) יחיד שהוזמן לבירור לפני הנאמן יתייצב לפניו כפי שיידרש; נאמן יסיים את הבירור ביום שבו החל, ככל האפשר, ואולם הנאמן רשאי לחזור ולזמן את היחיד אם ראה צורך מיוחד בכך, ועל היחיד להתייצב כאמור בהודעת הזימון. : (ד) הנאמן ימציא את הודעת הזימון ליחיד 21 ימים לפחות לפני מועד הבירור, אלא אם כן הסכים היחיד לקיצור התקופה או שהחליט הממונה כי יש הכרח בקיצורה; אם היחיד מיוצג - ימציא הנאמן את ההודעה בדואר אלקטרוני; אם היחיד בלתי מיוצג - ימציא הנאמן את ההודעה בדואר רשום עם אישור מסירה; והכול אלא אם כן הסכים היחיד להמצאה בדרך אחרת, ובלבד שיהיה תיעוד להמצאה. : (ה) סבר הנאמן כי מתקיימות נסיבות מיוחדות שבשלהן הבירור אינו דרוש, יגיש בקשה מנומקת לממונה שלא לערוך בירור ליחיד, והממונה יכריע בבקשה. @ 109ד. הבירור ותיעודו (תיקון: תשפ"ב) : (א) הנאמן יידע את היחיד בפתח הבירור עימו בכל הנוגע לזכויותיו וחובותיו בבירור ובתוצאות של העדר שיתוף פעולה בבירור, וכן יידע אותו בדבר אופן התיעוד של הבירור לפי תקנה זו. : (ב) הנאמן יתעד את הבירור בפרוטוקול שישקף את כל הנאמר והמתרחש בבירור. : (ג) בסיום הבירור, יקרא היחיד את הפרוטוקול או שהנאמן יקרא אותו באוזניו; הנאמן והיחיד יחתמו על הפרוטוקול; סירב היחיד לחתום על הפרוטוקול - תירשם סיבת סירובו. : (ד) עותק מהפרוטוקול בכתב יימסר ליחיד לפי [[סעיף 152(ג) לחוק]] וכן לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין. : (ה) הנאמן רשאי לתעד את הבירור בתיעוד מוקלט לאחר שיידע את היחיד על ההקלטה; תיעד הנאמן את הבירור בתיעוד מוקלט, יתעד את הבירור בפרוטוקול כאמור בתקנת משנה (ב), ונוסף על כך יערוך תמליל של התיעוד המוקלט או יעביר עותק של ההקלטה ליחיד. : (ו) ערך הנאמן תמליל בירור לפי תקנת משנה (ה), ימסור את התמליל ליחיד וכן לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, עד 30 ימים לאחר הבירור. : (ז) הפרוטוקול, ההקלטה והתמליל, לפי העניין, יישמרו במשרדי הנאמן. @ 109ה. תחולת ההוראות על בירור בידי הממונה (תיקון: תשפ"ב) : [[פרק זה]] יחול בשינויים המחויבים גם על בירור שעורך הממונה בעצמו לפי [[סעיף 152(א) לחוק]]. == פרק ז': הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד בעל חוב בסכום נמוך == @ 110. תחולת הוראות התקנות (תיקון: תשפ"ב-3) : (א) עם מתן צו לפתיחת הליכים לגבי יחיד בעל חובות בסכום נמוך, יחולו על הליכי חדלות הפירעון של היחיד, המתנהלים אצל רשם ההוצאה לפועל, ההוראות לפי תקנות אלה החלות על הליכי חדלות פירעון של יחיד המתנהלים לפי צו לפתיחת הליכים שנתן הממונה, בשינויים המחויבים ובשינויים הקבועים [[בפרק זה]]. : (ב) הסמכויות הנתונות לממונה לפי תקנות אלה לגבי הליכי חדלות פירעון של יחיד המתנהלים לפי צו לפתיחת הליכים שנתן הממונה יהיו נתונות לרשם ההוצאה לפועל לגבי הליכי חדלות פירעון של יחיד בעל חובות בסכום נמוך לפי [[פרק י"ב לחלק ג' לחוק]], המתנהלים אצל רשם ההוצאה לפועל, למעט הסמכויות הקבועות [[פרק ב חלק ג|בפרקים ב']], [[פרק ג חלק ג|ג']] [[פרק ה חלק ג|ו-ה' לחלק ג' לתקנות אלה]]. @ 111. הגשת בקשה ותשלום אגרה : (א) בקשה לצו לפתיחת הליכים ודוח על מצבו הכלכלי שמגיש יחיד יהיו ערוכים לפי [[טופס 5 שבתוספת]]; הטופס יאומת בתצהיר ויהיה חתום בחתימת היחיד; לבקשה כאמור יצורף כתב ויתור על סודיות ערוך לפי [[טופס 6 שבתוספת]]. : (ב) בקשת היחיד תוגש באופן מקוון; יחיד שאינו מיוצג רשאי להתייצב בלשכת ההוצאה לפועל שבה פועל מסלול חדלות פירעון ולהגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים שלא באופן מקוון; מנהל מערכת ההוצאה לפועל או מי שהסמיכו לצורך כך רשאי לאשר הגשת בקשה שלא בדרך של התייצבות אם מצא כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת, בנסיבות העניין. : (ג) הגיש היחיד לרשם ההוצאה לפועל הודעה על כך שאין ביכולתו לשלם את החוב הפסוק שרואים בה בקשה לצו לפתיחת הליכים כאמור [[בסעיף 187(א)(1) לחוק]], יגיש היחיד בקשה לצו לפתיחת הליכים לפי [[טופס 5 שבתוספת]] וישלם את האגרה המתאימה. @ 112. דרכי המצאה לרשם ההוצאה לפועל : (א) בקשה, דיווח של הנאמן, דוח של היחיד, הודעה, העתק של כתב בי-דין ומסמכים אחרים שיש להגיש לרשם ההוצאה לפועל לפי [[החוק]], לפי תקנות אלה או לפי הוראת הממונה יוגשו לרשם ההוצאה לפועל באמצעות מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), מי שאינו מיוצג רשאי להמציא מסמכים כאמור בלשכות ההוצאה לפועל במסירה אישית או בדואר רשום, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. @ 113. סמכות רשם הוצאה לפועל שלא למנות נאמן : לא מינה רשם ההוצאה לפועל נאמן, יחולו הוראות אלה: : (1) כל מסמך שיש להגישו לנאמן לרבות תביעות החוב או בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, יוגש לרשם באמצעות מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל; : (2) נושה שאינו מיוצג רשאי להגיש את תביעת החוב או את הבקשה להארכת מועד להגשת תביעות חוב, שלא באופן מקוון, בלשכת הוצאה לפועל. @ 114. קבלת מידע : קבלת מידע באופן מקוון בידי רשם ההוצאה לפועל מגוף הקבוע [[בטור א' לתוספת הראשונה לחוק]], יכול שתהיה באמצעות תקשורת בין מחשבים. @ 115. פרסום הודעה על מתן צו : מערכת ההוצאה לפועל תעביר הודעה על צו לפתיחת הליכים לבקשת יחיד, שנתן רשם ההוצאה לפועל, אל הממונה והממונה יפרסם אותה באתר האינטרנט של משרד המשפטים; בהודעה יצוינו הפרטים האמורים [[בתקנה 74]] ובמקום בית המשפט המוסמך לדון בצו, יצוין בהודעה כי הרואה את עצמו נפגע ממתן צו לפתיחת הליכים רשאי להגיש בקשה לביטול הצו לרשם ההוצאה לפועל. @ 116. העתק מהצו : (א) על אף האמור [[בתקנה 75]], ניתן צו לפתיחת הליכים לבקשת יחיד, תשלח מערכת ההוצאה לפועל, בדואר, בסמוך ככל האפשר לאחר מתן הצו, העתק מהצו ליחיד ולנושים שפרטי זהותם ידועים לה; הנאמן יוודא את קבלת ההעתק בדרך של וידוא טלפוני או באמצעות דואר אלקטרוני; מסירת הצו לנושים שהם זוכים מיוצגים בהוצאה לפועל המחוברים למערכת ההוצאה לפועל בתקשורת מחשבים תהיה בתקשורת בין מחשבים ותחול [[תקנה 24 לתקנות ההוצאה לפועל]]; יהיה ניתן להמציא צו לפתיחת הליכים בתקשורת בין מחשבים גם לנושה שביקש שהצווים יומצאו לו בתקשורת בין מחשבים, אם אישר זאת מנהל מערכת ההוצאה לפועל לגבי אותו נושה. : (ב) היחיד ימציא את העתק הצו לנושים שפרטי זהותם אינם ידועים למערכת ההוצאה לפועל בדואר רשום עם אישור מסירה. : (ג) בתקנה זו, "נושים שפרטי זהותם ידועים למערכת ההוצאה לפועל" - נושים שלגביהם מסר היחיד שם מלא, כתובת ואחד מאלה: כתובת דואר אלקטרוני או מספר טלפון נייד; או נושים שפרטיהם מצויים במערכת ההוצאה לפועל. @ 117. בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים : על הגשת בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים לרשם ההוצאה לפועל יחולו [[תקנות 76]] [[ו-77]] בשינויים המחויבים. @ 118. חלוקת נכסי קופת הנשייה (תיקון: תשע"ט) : על חלוקת תשלומים מתוך נכסי קופת הנשייה יחולו הוראות [[תקנה 136]], והחלוקה תבוצע באמצעות מערכת ההוצאה לפועל. @ 119. צירוף צד להליך : רשם ההוצאה לפועל רשאי, לבקשתו של כל אדם, לצרפו כצד להליך חדלות פירעון של יחיד המתנהל לפניו, אם נראה לו כי קיים חשש שאותו אדם עלול להיפגע מההחלטה שתתקבל באותו הליך או אם נראה לו כי צירופו נדרש לשם ייעול ההליכים, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים, להורות על צירופו של אדם כאמור מיוזמתו. @ 119א. קביעת שכר טרחה בידי רשם ההוצאה לפועל (תיקון: תשפ"ב) : על קביעת שכר לנאמן יחולו הוראות [[סימן ה' לפרק ה']] בשינויים המחויבים; בקשות שיש להגיש לבית המשפט או לממונה לפי [[סימן זה]], יוגשו לרשם ההוצאה לפועל. = חלק ד': הנשייה = == פרק א': תביעות חוב == === סימן א': הגשת תביעת חוב === @ 120. הגשת תביעת חוב ובקשה להארכת מועד : נושה המבקש להגיש לנאמן תביעת חוב או בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, יגישה לנאמן באמצעות מערכת הממונט או מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל, לפי העניין; נושה שאינו מיוצג רשאי להגיש תביעת חוב שלא באופן מקוון, במשרדי הממונה במחוז שבו מתנהל ההליך, או בלשכת ההוצאה לפועל, לפי העניין, במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. @ 121. תביעת חוב : (א) תביעת החוב תיערך בטופס שנוסחו יופיע באתר האינטרנט של הממונה והיא תכלול את הפרטים האלה: :: (1) העובדות שיש בהן כדי לבסס את החוב הנתבע ומועד הפירעון; :: (2) מידע בדבר רכיבי החוב, רכיבי ההצמדה והריבית עד מועד מתן הצו לפתיחת הליכים, וכן רכיבי הריבית הנוספת; :: (3) אם החוב חוב מובטח - גובה החוב המובטח, פרטים לגבי מהות הנכס המשועבד, תאריך מתן הבטוחה ורישומה, ולגבי חוב המובטח בשעבוד קבוע - אומדן שווי הבטוחה, ככל האפשר; :: (4) מידע בדבר כל סכום שהועבר לנושה על חשבון החוב ומועדי תשלומו; :: (5) מידע בדבר זכות הקיזוז של הנושה, אם ישנה, בצירוף העתק מהודעת הקיזוז שהוגשה; :: (6) מידע בדבר מעמד החוב - חוב בדין קדימה, חוב כללי או חוב דחוי; :: (7) מידע בדבר ערבים לחוב או חייבים יחד עם החייב בחוב העבר; :: (8) פרטי הנושה ומספר חשבון בנק לתשלום. : (ב) נושה מובטח רשאי להודיע בתביעת החוב על כוונתו לממש את הנכס המשועבד לטובתו. : (ג) הנושה או אדם שהוא הרשה לכך יאמתו את העובדות המבססות את תביעת החוב בתצהיר. : (ד) הנושה יצרף אסמכתאות שיש בהן כדי לבסס את החוב הנתבע. : (ה) לתביעת החוב יצורף אישור על תשלום אגרה או אישור על זכאות לפטור מאגרה. @ 122. בקשה להארכת מועד להגשת תביעות חוב : (א) בקשת נושה להארכת מועד להגשת תביעת חוב תוגש בטופס שנוסחו יופיע באתר האינטרנט של הממונה ותאומת בתצהיר; הבקשה תכלול את תביעת החוב ויפורטו בה הנסיבות שבשלהן הנושה לא היה יכול להגיש את תביעת החוב במועד. : (ב) החלטת הנאמן בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב תומצא לנושה שהגיש את הבקשה וליחיד במועד סמוך ככל האפשר למועד החלטתו. : (ג) החליט הנאמן לדחות את הבקשה להארכת מועד, רשאי הנושה לערער לבית המשפט על ההחלטה בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לנושה. @ 123. בקשה להשלמת פרטים : ביקש הנאמן מנושה להשלים פרטים הנוגעים לתביעת החוב לפי [[סעיף 210(א) לחוק]], יורה על המועד להשלמת הפרטים, והנושה יגיש את הפרטים הנוספים בתביעת חוב מתוקנת. @ 124. הוצאות התביעה : (א) נושה יישא בהוצאות הכרוכות בהגשת תביעתו ובהוכחתה, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת בשל נסיבות מיוחדות. : (ב) הוצאות שהוציא הנאמן לצורך שומת חוב שאינו קצוב, לפי [[סעיף 213 לחוק]], ייפרעו מתוך נכסי קופת הנשייה, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. @ 125. הודעה על קבלת תשלום על חשבון החוב : הועבר סכום לנושה על חשבון החוב לאחר מועד הגשת תביעת החוב, יודיע הנושה לנאמן על הסכום, מקורו ומועד תשלומו, בתוך 15 ימים. === סימן ב': תביעת חוב של נושה מובטח === @ 126. נושה מובטח שוויתר על בטוחה : נושה מובטח שהודיע לנאמן על כך שוויתר על הבטוחה לטובת כלל הנושים רשאי לתבוע את חובו כחוב שאינו חוב מובטח. @ 127. זכותו של נושה מובטח שבטוחתו לא מומשה לחלוקה על בסיס אומדן שווי : נושה מובטח שלא ויתר על בטוחתו ובטוחתו לא מומשה זכאי לקבל את חלקו היחסי בכל חלוקת ביניים בעד חלקו העולה על אומדן השווי שהגיש, לאחר שתביעת החוב שלו אושרה בידי הנאמן. @ 128. הודעה על מימוש הנכס : מומש הנכס בידי נושה מובטח לפי [[+|סעיפים 248(א)(2), (ב)]] [[או 249 לחוק]], יודיע הנושה המובטח לנאמן על יתרת החוב בתוך 15 ימים ממועד המימוש; להודעה יצרף הנושה פירוט על אופן המימוש. === סימן ג': טיפול הנאמן בתביעות חוב === @ 129. ההכרעה בתביעת חוב : (א) טרם ההכרעה בתביעה, יפנה הנאמן לקבל את עמדתו של היחיד לגבי תביעת החוב. : (ב) הנאמן יכריע בתביעת חוב בתוך 90 ימים מיום שהוגשה לו, ולא יאוחר מ-30 ימים מתום התקופה להגשת תביעות חוב. : (ג) הכריע הנאמן בתביעת חוב, ימציא את החלטתו ואת נימוקיו ליחיד ולנושה שהגיש את תביעת החוב במועד סמוך ככל האפשר למועד הכרעתו. : (ד) הממונה או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, רשאי, לבקשת הנאמן, להאריך את המועד האמור בתקנה משנה (ב). @ 130. החלטת נאמן בבקשה לתיקון טעות בתביעת חוב או לעיון חוזר בה : (א) נאמן רשאי, מיוזמתו או לבקשת מי שנפגע מהכרעתו בתביעת חוב, לבטל תביעת חוב שאושרה או להפחית את סכומה, אם נפלה בה טעות או התגלו עובדות חדשות המצדיקות זאת. : (ב) מי [[שסעיף 215 לחוק]] חל עליו, רשאי להגיש לנאמן בקשה לתיקון הטעות בתביעת החוב או לעיון חוזר בה, כאמור בתקנה משנה (א) בתוך 30 ימים מהמועד שנודע לו על הכרעת הנאמן. : (ג) בקשה שהוגשה כאמור בתקנת משנה (ב), תומצא ליחיד, אם הבקשה לא הוגשה על ידו ולנושה שהגיש את תביעת החוב, מיד עם הגשתה. : (ד) מצא הנאמן כי קיימת עילה לבטל את תביעת החוב שאושרה או להפחית את סכומה, יודיע על כך לנושה שהגיש את תביעת החוב וליחיד וייתן להם הזדמנות להביע את עמדתם בטרם יקבל את החלטתו. : (ה) דחה הנאמן את הבקשה לתיקון טעות או לעיון חוזר, רשאי המבקש כאמור בתקנת משנה (ב) להגיש ערעור לבית המשפט בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לו הכרעת הנאמן. @ 131. ערעור על הכרעה בתביעת חוב : (א) נושה שרואה את עצמו נפגע מהכרעת הנאמן בתביעת חוב שהגיש, למעט החלטה בבקשה להארכת מועד כאמור [[בתקנה 122]], רשאי להגיש ערעור על ההכרעה לבית המשפט בתוך 45 ימים מהמצאת ההכרעה לידיו. : (ב) ערעור שהוגש כאמור בתקנת משנה (א), יומצא לממונה, לנאמן וליחיד בסמוך ככל האפשר להגשתו לבית המשפט. : (ג) הנאמן יגיש לבית המשפט את תביעת החוב ואת נימוקי החלטתו נושא הערעור בתוך 15 ימים מיום שהומצא לו העתק מכתב הערעור. @ 132. בקשת נאמן לבטל או להפחית סכום של תביעת חוב שאושרה : בית המשפט רשאי, לבקשת הנאמן, לבטל תביעת חוב שאושרה או לשנות את סכומה, אם מצא שהתביעה אושרה שלא כיאות או שיש לשנות את סכומה; הנאמן יודיע לנושה שהגיש את תביעת החוב וליחיד על הגשת הבקשה לבית המשפט בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. === סימן ד': הוראות מיוחדות לתביעות חוב של עובדים ולתביעות גמלה (תיקון: תשפ"ז) === @ 133. הגשת תביעת חוב של עובד (תיקון: תשפ"ז) : (א) על אף האמור [[בתקנות 120]] [[ו-121]], תביעת חוב של עובד בשל חוב שכר עבודה כמשמעותו [[בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958]], ובשל פיצויי פיטורין לפי [[חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963]], וכן תביעה של קופת גמל כהגדרתה [[בסעיף 180 לחוק הביטוח הלאומי]], תוגש בטופס מקוון שלפיו מגישים בקשה לגמלה לפי [[פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי]]; [[https://www.btl.gov.il/benefits/Bankruptcy_or_%20Corporate_Liquidation/Pages/Tvia%20Pashar.aspx | הטופס האמור יופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי]]; על בקשה כאמור יחולו רק ההוראות החלות על הטופס האמור. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), עובד שאינו מיוצג רשאי להגיש לידי הנאמן תביעת חוב שלא באופן מקוון, במשרדי הממונה או בלשכת הוצאה לפועל. @ 133א. תובענה בעניין גמלה לפי [[פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי]] (תיקון: תשפ"ז) : (א) תובענה בעניין החלטת המוסד לביטוח לאומי לפי [[פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי]] תוגש לבית המשפט בתוך 60 ימים מיום שנמסרה ההחלטה למגיש התובענה. : (ב) תובענה כאמור בתקנת משנה (א) תוגש כבקשה במסגרת הליך חדלות הפירעון של מעסיקו של העובד שהתובענה נוגעת לזכויותיו; המשיבים לתובענה יהיו המוסד לביטוח לאומי, הממונה, הנאמן, המעסיק אם הוא יחיד, ואם התובענה הוגשה על ידי קופת גמל כהגדרתה [[בסעיף 180 לחוק הביטוח הלאומי]] - גם העובד. @ 134. העברת מסמכים למוסד לביטוח לאומי : לבקשת המוסד לביטוח לאומי, ימסור הנאמן מידע של חייב שהוא מעסיק, המצוי בידיו, ויש בו כדי לסייע לביטוח הלאומי בהכרעה בתביעת העובד לגמלה; בתקנה זו, "מעסיק" - מעביד או מעסיק כהגדרתם [[בחוק הביטוח הלאומי]]. === סימן ה': הודעה על זכות קיזוז (תיקון: תשפ"א) === @ 134א. הודעה על זכות קיזוז (תיקון: תשפ"א) : (א) הודעת קיזוז לפי [[סעיף 256 לחוק]] תיערך בטופס שנוסחו יופיע באתר האינטרנט של הממונה, והיא תכלול את הפרטים האלה: :: (1) העובדות שיש בהן כדי לבסס את זכות הקיזוז לפי [[סעיף 255 לחוק]]; :: (2) מידע בדבר רכיבי החוב שהחייב חב לנושה ומועד יצירתם; :: (3) מידע בדבר רכיבי החוב שהנושה חב לחייב ומועד יצירתם. : (ב) הנושה או אדם שהוא הרשה לכך יאמתו את העובדות המבססות את הודעת הקיזוז בתצהיר. : (ג) הנושה יצרף אסמכתאות שיש בהן כדי לבסס את החוב ואת זכות הקיזוז. : (ד) הודעת קיזוז תוגש כדרך שמגישים תביעת חוב. === סימן ו': אומדן שווי (תיקון: תשפ"ב) === @ 134ב. תיקון אומדן שווי לבקשת נושה מובטח (תיקון: תשפ"ב) : (א) נושה מובטח רשאי, בהסכמת הנאמן או לפי הוראת בית המשפט או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, לתקן אומדן שווי של נכס משועבד שהגיש לפי [[סעיף 210(ד) לחוק]] אם הוכיח שאומדן השווי יסודו בטעות שבתום לב או ששוויו של הנכס השתנה מאז עריכת אומדן השווי; ובלבד שתיקון כאמור ייעשה טרם שהגיש הנושה או הנאמן הודעה על כוונה לממש את הנכס. : (ב) תוקן אומדן שווי לפי תקנה זו, יודיע על כך הנאמן לחייב. : (ג) תוקן אומדן שווי לפי תקנה זו, יתקן הנושה המובטח את תביעת החוב שבה נכלל אומדן השווי בהתאם. @ 134ג. תוצאות תיקון אומדן שווי (תיקון: תשפ"ב) : (א) תוקנה תביעת חוב לפי [[תקנה 134ב]] לאחר שהנושה המובטח השתתף בחלוקה כמשמעותה [[בסעיף 238 לחוק]], יחזיר הנושה לנאמן את הסכום העודף או ישלם הנאמן לנושה את ההפרש, לפי העניין. : (ב) אין בתיקון אומדן השווי כדי לעכב או למנוע חלוקה שההודעה עליה פורסמה לפני תאריך תיקון תביעת החוב כאמור. @ 134ד. הגשת אומדן שווי לראשונה (תיקון: תשפ"ב) : נושה מובטח רשאי להגיש אומדן שווי של נכס משועבד אחרי הגשת תביעת החוב בהתאם [[לסעיף 210(ד) לחוק]], אם הוכיח, להנחת דעתו של הנאמן, שלא היה ניתן באופן סביר להגיש את האומדן במועד הגשת תביעת החוב. == פרק א'1: מימוש נכסי קופת הנשייה (תיקון: תשפ"ב) == === סימן א': בקשה למימוש בטוחה (תיקון: תשפ"ב) === @ 134ה. בקשת נושה למימוש נכס משועבד, לגיבוש שעבוד צף או לקבלת חזקה בנכס הכפוף לשיור בעלות (תיקון: תשפ"ב) : (א) בקשת נושה מובטח למימוש נכס משועבד בשעבוד קבוע או לגיבוש שעבוד צף לפי [[סעיף 245(ב) לחוק]], או בקשת נושה בעל נכס הכפוף לשיור בעלות לקבלת חזקה בנכס לפי [[סעיף 252 לחוק]] (להלן [[בסימן זה]] - בקשה למימוש בטוחה), תוגש לבית המשפט בצירוף תביעת החוב שהוגשה לנאמן; העובדות המפורטות בבקשה ובמסמכים המצורפים לה יאומתו בתצהיר. : (ב) המבקש ימציא העתק מהבקשה לנאמן ולממונה, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד - גם ליחיד. @ 134ו. תגובה לבקשה למימוש בטוחה (תיקון: תשפ"ב) : המנויים [[בתקנה 134ה(ב)]] רשאים להגיש לבית המשפט את תגובתם לבקשה למימוש בטוחה בצירוף אסמכתאות מתאימות; העתק מהתגובה יומצא למבקש, לנאמן ולממונה, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד - גם ליחיד. @ 134ז. החלטת בית המשפט והתנגדויות (תיקון: תשפ"ב) : (א) החלטת בית המשפט בבקשה למימוש בטוחה תינתן בהקדם האפשרי בשימת לב לסוג הבטוחה ולשאר נסיבות העניין. : (ב) המבקש ימציא בלא דיחוי את החלטת בית המשפט המאשרת את הבקשה לנאמן, לממונה ולנושים המהותיים, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד - גם ליחיד. : (ג) מי שנפגע מהחלטת בית המשפט המאשרת בקשה למימוש בטוחה, למעט מי שהיה רשאי להגיש את תגובתו לפי [[תקנה 134ו]], רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל את ההחלטה בתוך שבוע מיום שהומצאה לו ההחלטה. === סימן ב': מימוש הבטוחה (תיקון: תשפ"ב) === @ 134ח. מימוש בידי נושה מובטח (תיקון: תשפ"ב) : (א) מומש נכס בידי נושה מובטח לפי [[סעיף 248 לחוק]], יודיע הנושה המובטח לנאמן ולממונה, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד - גם ליחיד, בדבר המימוש בתוך 5 ימים ממועד המימוש. : (ב) ההודעה תכלול את פירוט התמורה ממימוש הנכס המשועבד לפי [[סעיף 250 לחוק]], את פירוט הוצאות המימוש, וכן את ההפרש שנותר לאחר מימוש הנכס או סכום החוב שנותר אחרי פירעון החוב המובטח ממימוש הנכס המשועבד, לפי העניין; להודעה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה, והעובדות המפורטות בה יאומתו בתצהיר. : (ג) נותר לזכות הנושה חוב לאחר מימוש הנכס המשועבד, יראו את הודעת הנושה כתביעת חוב מתוקנת בשל יתרת החוב. : (ד) נותרה תמורה ממימוש הנכס מעבר לסכום החוב המובטח, יעביר הנושה המובטח את התמורה האמורה לנאמן בתוך 5 ימים ממועד המימוש. @ 134ט. מימוש בידי הנאמן (תיקון: תשפ"ב) : (א) מימש הנאמן נכס לפי [[סעיף 248 לחוק]], יודיע הנאמן לבית המשפט ולממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, ולנושה המובטח, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד - גם ליחיד, בדבר המימוש בתוך 5 ימים ממועד המימוש. : (ב) ההודעה תכלול את פירוט התמורה ממימוש הנכס המשועבד לפי [[סעיף 250 לחוק]] וכן את פירוט ההפרש שנותר לאחר מימוש הנכס או סכום החוב שנותר אחרי פירעון החוב המובטח ממימוש הנכס המשועבד, לפי העניין. : (ג) נותר לזכות הנושה חוב לאחר מימוש הנכס המשועבד, יראו את תביעת החוב שהגיש הנושה כתביעת חוב מתוקנת בשל יתרת החוב. == פרק ב': חלוקת נכסי קופת הנשייה == @ 135. פרסום הודעה על חלוקות : הנאמן ימציא לממונה הודעה על כוונתו לבצע חלוקה 30 ימים לפני כל חלוקת ביניים ולפני חלוקה סופית, והממונה יפרסם על כך הודעה. @ 136. אופן ביצוע החלוקות (תיקון: [הודעות]) : (א) תשלומים מתוך נכסי קופת הנשייה יבוצעו באמצעות הממונה לפי בקשת הנאמן. : (ב) הממונה רשאי להורות על ביצוע חלוקות באמצעות הנאמן; הורה הממונה כאמור, יורה לנאמן על אופן פתיחת חשבון נאמנות וניהולו לשם כך והפקדת כספים בו. : (ג) אם גובה התשלום לנושה נמוך מ-30 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022; בשנת 2026, 33 ש"ח))) ולא העביר הנושה מספר חשבון בנק עדכני, רשאי הממונה שלא לכלול אותו בחלוקה. = חלק ד'1: מעמד הנושים וזכויותיהם (תיקון: תשפ"א) = == פרק א': ועדת הנושים (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) == === סימן א': חברות בוועדת הנושים והקמתה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) === @ 136א. מספר חברי הוועדה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) : מספר החברים בוועדת נושים כמשמעותה [[בסעיף 263 לחוק]] ([[בפרק זה]] - הוועדה) לא יפחת משלושה ולא יעלה על חמישה, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. @ 136ב. חברות בוועדה (תיקון: תשפ"א) : נושה או מי מטעמו יכול לכהן בוועדה אם התקיימו בו כל אלה: : (1) הנאמן אישר את תביעת החוב שלו; : (2) נשייתו אינה מובטחת. @ 136ג. הקמת הוועדה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) : (א) החליטה אסיפת הנושים על הרכב הוועדה, תוקם הוועדה אחרי שהנאמן אישר שהתקיימו התנאים [[בחוק]] ובתקנות אלה לצורך הקמתה ולאחר ששלח על כך הודעה לבית המשפט; הוועדה תבחר את יושב הראש מבין חבריה. : (ב) עם מינויו יחתום חבר הוועדה על כתב מינוי ובו יצהיר כי מתקיימים בו התנאים המפורטים [[בתקנה 136ב]], שאינו נמצא בניגוד עניינים וכי הוא מתחייב לשמור על סודיות המידע שיגיע לידיו מתוקף תפקידו. @ 136ד. פגם במינוי (תיקון: תשפ"א) : פגם או שיבוש במינויו של חבר ועדה לא יגרע מתוקפו של מעשה שעשה בתום לב במסגרת תפקידו. @ 136ה. פקיעת חברות בוועדה (תיקון: תשפ"א) : חברותו של אדם בוועדה תסתיים באחת מאלה: : (1) הוא התפטר או שכהונתו הופסקה כאמור [[בתקנה 136ז]]; : (2) הוא נעדר ברציפות משלוש ישיבות של הוועדה; : (3) הוא חדל להיות נושה או שהחליט הנאמן לדחות את תביעת החוב שלו. @ 136ו. התפטרות חבר בוועדה (תיקון: תשפ"א) : חבר ועדה רשאי להתפטר במסירת הודעה ליושב ראש הוועדה; ההתפטרות תיכנס לתוקף במועד מסירת ההודעה, אלא אם כן צוין בהודעה מועד מאוחר יותר. @ 136ז. הפסקת כהונה של חבר ועדה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) : אסיפת הנושים רשאית בכל עת להפסיק את כהונתו של חבר בוועדה. @ 136ח. פינוי מקום של חברי הוועדה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) : התפנה מקום בוועדה, יפנה יושב ראש הוועדה לנאמן בבקשה לכנס את אסיפת הנושים לשם מילוי המקום. @ 136ט. כינוס הוועדה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) : הוועדה תתכנס לבקשת אחד מאלה: יושב הראש שלה, הנאמן, אסיפת הנושים או שני חברי הוועדה. == פרק ב': אסיפות נושים (תיקון: תשפ"ב) == === סימן א': זימון אסיפת נושים (תיקון: תשפ"ב) === @ 136י. משלוח ההודעה (תיקון: תשפ"ב) : (א) הנאמן ימציא הודעה על כינוס אסיפת נושים ליחיד ולנושים שמתקיימים בהם התנאים [[שבתקנה 136יא]], 21 ימים לפחות לפני מועד קיום האסיפה, ויצרף אליה את המסמכים האלה: :: (1) נוסח ייפוי כוח להצבעה באמצעות שלוח; :: (2) נוסח כתב הצבעה; :: (3) כל מידע או מסמך אחר שהורה לו בית המשפט או הממונה. : (ב) הממונה רשאי, לבקשת הנאמן, להורות על שינוי המועדים להמצאת ההודעה. : (ג) חוקיות אסיפת הנושים לא תיפגע בשל כך בלבד שהודעה כאמור לא התקבלה. @ 136יא. נמעני ההודעה (תיקון: תשפ"ב) : הנאמן ישלח הודעה כאמור [[בתקנה 136י]] לנושים האלה: : (1) טרם חלף המועד להגשת תביעות חוב לפי [[סעיף 210 לחוק]] - לנושה שהגיש תביעת חוב, או שמנוי בבקשת החייב לצו לפתיחת הליכים; : (2) חלף המועד להגשת תביעות חוב לפי [[סעיף 210 לחוק]] - לנושה שהגיש תביעת חוב. @ 136יב. פרטי ההודעה (תיקון: תשפ"ב) : ההודעה על אסיפת נושים שישלח הנאמן לפי [[תקנה 136י]] תכלול את הפרטים האלה: :: (1) התאריך, השעה והמקום של האסיפה; :: (2) המטרה שלשמה מתכנסת האסיפה והנושאים שעל סדר יומה; :: (3) לדרישת מי מתכנסת האסיפה; :: (4) מידע בדבר זכותו של נושה שהגיש תביעת חוב להשתתף באסיפה; :: (5) המועד הקובע להגשת תביעת חוב לצורך קביעת הזכאות להשתתף בהצבעה; :: (6) הרוב הקבוע [[בחוק]] להכרעה בנוגע להחלטות שעל סדר יומה של האסיפה; :: (7) המען לשליחת כתבי הצבעה, ובכלל זה כתובת דואר אלקטרוני. === סימן ב': זכות הצבעה של נושים שאינם מובטחים (תיקון: תשפ"ב) === @ 136יג. מועד הזכאות להגשת תביעות חוב לצורך הצבעה (תיקון: תשפ"ב) : זכאי להצביע באסיפת נושים נושה שהגיש תביעת חוב לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד האסיפה; כמו כן רשאי להצביע מי שהנאמן אישר לו להגיש את תביעת החוב שלו לאחר המועד האמור אם מצא כי מוצדק לאפשר את הגשתה לצורך ההצבעה. @ 136יד. בחינת תביעת חוב לצורך הצבעה (תיקון: תשפ"ב) : (א) ראה הנאמן כי אין ביכולתו לבחון תביעת חוב כאמור [[בסעיף 262(ב) לחוק]] עד מועד קיום אסיפת הנושים, רשאי הנאמן - :: (1) לדחות את אסיפת הנושים למועד מאוחר יותר שיאפשר לו לבחון את התביעה כאמור, ובלבד שהאסיפה הנדחית תתקיים לא יאוחר מעשרה ימים מהמועד המקורי לקיום האסיפה; :: (2) לסמן את התביעה כתביעה על תנאי ולהתיר לאותו נושה להצביע באסיפת הנושים בכפוף להחלטתו של הנאמן בדבר זכות ההצבעה. : (ב) הוגשה תביעת חוב בשל חוב מותנה או בלתי קצוב, יחליט הנאמן מהם הסיכויים לדעתו לקיומו של התנאי או יחליט מהו שווי החוב, לפי העניין, ואולם זכות ההצבעה של נושה שהגיש תביעת חוב לפי [[סעיף 211(ד) לחוק]] תהיה לפי הערך שבו הוגשה; החליט הנאמן כי חוב בלתי קצוב אינו ניתן לאומדן הוגן, או כי לא ניתן להכריע בדבר סיכויי התקיימותו של תנאי בחוב מותנה, יפנה לבית המשפט ויצרף את הנושה כמשיב ובית המשפט יכריע בדבר זכותו של הנושה להצביע באסיפת הנושים ובדבר כוח הצבעתו, ורשאי בית המשפט להורות על דחיית מועד האסיפה. @ 136טו. המצאת החלטת הנאמן בקשר לזכות הצבעה של נושה (תיקון: תשפ"ב) : החליט הנאמן כי לנושה זכות הצבעה השונה מערך תביעת החוב שהגיש, ימציא לנושה הודעה על כך במועד הסמוך ככל האפשר למועד קבלת ההחלטה ולא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד אסיפת הנושים. @ 136טז. פניית נושה לבית המשפט בעניין החלטת הנאמן (תיקון: תשפ"ב) : (א) נושה רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל או לשנות את החלטת הנאמן בקשר לזכותו להצביע באסיפת נושים; הבקשה תוגש בתוך 15 ימים מיום שהומצאה ההחלטה לנושה. : (ב) פנייה לבית המשפט לפי תקנה זו לא תדחה את מועד קיום אסיפת הנושים, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. : (ג) שינה בית המשפט את החלטת הנאמן, רשאי בית המשפט להורות על קיומה של אסיפת נושים נוספת או לתת כל צו אחר כפי שיראה לנכון וצודק בנסיבות העניין. @ 136יז. אופן ההצבעה (תיקון: תשפ"ב) : נושה רשאי להשתתף ולהצביע באסיפת נושים בעצמו, באמצעות שלוח או באמצעות כתב הצבעה, ויחולו בעניין זה [[תקנות 59י עד 59יג]]. = חלק ה': הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי = == פרק א': המצאה == @ 137. הגדרה [[לחלק ה']] : [[בחלק זה]], "הודעה אלקטרונית" - הודעה בדבר קיומו של מסמך במערכת הממונט הכוללת קישור אליו שפתיחתו אפשרית באמצעות קוד הגישה למערכת הממונט שסיפק הממונה. @ 138. חובת המצאה לממונה : המגיש בקשה, כתב בי-דין או מסמך אחר לבית המשפט, ובכלל זה בקשה שהוגשה במעמד צד אחד, ימציא העתק ממנו לממונה בלא דיחוי. @ 139. דרכי המצאה מהנאמן לממונה : (א) בקשה, דוח, העתק של כתב בי-דין, הודעה או כל מסמך אחר שמגיש הנאמן לממונה לפי [[החוק]], לפי תקנות אלה או לפי הוראת הממונה, ימציא הנאמן בהמצאה אלקטרונית באמצעות אתר הנאמנים. : (ב) הממונה רשאי להורות לנאמן להמציא לו את המסמכים האמורים בתקנת משנה (א), גם במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה או בדרך אחרת שהורה עליה הממונה. @ 140. דרכי המצאה מהממונה לנאמן : החלטה, הודעה, דרישה או כל מסמך אחר שלפי [[החוק]] או לפי תקנות אלה שולח הממונה לנאמן, ישלח אותה הממונה בהמצאה אלקטרונית באמצעות אתר הנאמנים. @ 141. המצאה לנמען (תיקון: תשפ"א-3) : (א) הודעה, דרישה, החלטה, צו או כל מסמך אחר שהממונה או הנאמן נדרשים להמציא לפי [[החוק]] לנמען, יכול שיומצאו בהמצאה אלקטרונית באמצעות הודעה אלקטרונית שתישלח באמצעות מערכת הממונט, ובלבד שהממונה יידע את מגיש הבקשה ששימוש במערכת הממונט מאפשר המצאה אלקטרונית מהממונה וכל עוד הנמען לא הודיע שמסמכים לא יומצאו לו בדרך זו; בתקנת משנה זו, "נמען" - כל מי שהגיש מסמך באמצעות מערכת הממונט. : (ב) המצאה אלקטרונית תהיה לכתובת הדואר האלקטרוני של מבקש כפי שציין במסמך שהגיש באמצעות המערכת המקוונת. : (ג) המצאת מסמכים מהממונה בדרך שאינה אלקטרונית תהיה בדרך הקבועה [[בפרק י"ט לתקנות סדר הדין האזרחי]], ואולם מסמך שניתן להמציא בדואר, יישלח בדואר שאינו רשום ובלא אישור מסירה והנאמן יוודא קבלתו, אלא אם כן נאמר אחרת בתקנות אלה. @ 142. שינוי מען : (א) יחיד, נושה שהגיש תביעת חוב וכל מי שהגיש בקשה לממונה, יודיעו לממונה על כל שינוי במענם למסירת מסמכים מיד לאחר שינוי המען. : (ב) מי שהגיש בקשה באמצעות מערכת הממונט יודיע לממונה בדבר שינוי של כתובת הדואר האלקטרוני או כל תקלה, פגיעה או שינוי ביכולתו לקבל הודעה. @ 143. המצאה בידי בעל עניין בהליכים : (א) בעל עניין בהליכי חדלות פירעון ימציא לממונה או לנאמן מסמך באמצעות מערכת הממונט, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), אם בעל העניין בהליכי חדלות פירעון אינו מיוצג, רשאי הוא להמציא מסמכים לממונה או לנאמן, באמצעות הממונה, בדואר רשום או במסירה אישית במשרדי הממונה. : (ג) העתק כתב בי-דין שיש להגישו לבית המשפט בעותק מודפס, יש להגיש לממונה נוסף על ההגשה המקוונת, גם בדרך שבה הוגש לבית המשפט. @ 144. חזקת המצאה : בהמצאה אלקטרונית באמצעות המערכת המקוונת יחולו הוראות אלה: : (1) מועד שליחתו של מסמך שנשלח בהמצאה אלקטרונית לפי התאריך והשעה שמופיעים בשעון הפנימי שבמערכת המחשוב של השולח, המכויל לפי כללים מקובלים, יהיה מועד ההמצאה; ואולם אם היה המועד אחרי השעה 17:00 בימים א' עד ה' בשבוע או ביום ו' או ביום מנוחה שנקבע בחיקוק, ייחשב המסמך האלקטרוני כאילו הומצא ביום החול שלאחריו; : (2) המצאה אלקטרונית כאמור בפסקה (1) לא תיחשב כהמצאה כדין במועד השליחה אם הגיש הנמען תצהיר בדבר אי-קבלתו או בדבר קבלתו במועד מאוחר יותר; : (3) עם קליטת מסמך שהוגש לממונה או לנאמן בהמצאה אלקטרונית, יומצא לשולח, באופן מקוון, אישור על הגשת המסמך, ובו יצוין מועד קליטת המסמך במערכת המחשוב של הממונה; לא קיבל השולח אישור כאמור, רשאי הוא לפנות, באופן שיורה הממונה בענייני המערכת המקוונת, בבקשה לקבלו. @ 145. המצאה בין בעלי עניין בהליכים המתנהלים אצל הממונה (תיקון: תשפ"א-3) : הודעה, דרישה, החלטה, בקשה, צו או כל מסמך אחר שעל הנאמן ועל בעלי העניין בהליכים המתנהלים אצל הממונה להמציא זה לזה, יומצאו בדרך הקבועה [[בפרק י"ט לתקנות סדר הדין האזרחי]] והסמכויות הנתונות לפי [[אותו פרק]] לבית המשפט או הרשם יהיו בידי הממונה, אלא אם כן נאמר אחרת בתקנות אלה. == פרק ב': הליכים בבית המשפט == @ 146. פנייה לבית המשפט למתן הוראות : בקשת הממונה למתן הוראות לבית המשפט יכול שתהיה בעל פה במהלך הדיון או בכתב, ובלא תצהיר זולת אם הורה בית המשפט אחרת, וניתן לצרף אליה דוח של הממונה; בית המשפט יקבל דוח כאמור כראיה לכאורה על תוכנו. @ 147. הממונה כצד להליכים : הממונה רשאי לנקוט עמדה בדיון בבית המשפט במסגרת הליכים לפי [[החוק]] במתן הודעה בכתב בלי להתייצב בעת הדיון, או בהתייצבות לדיון, אלא אם כן הורה בית המשפט באיזו דרך תוגש עמדתו. @ 148. הוצאות הממונה : בית המשפט רשאי להורות, לבקשת הממונה, כי הוצאות חריגות שהוציא הממונה במהלך הליכי חדלות הפירעון ישולמו לו מתוך נכסי קופת הנשייה כהוצאות הליך; לבקשה יצרף הממונה דוח המפרט את פעולותיו והוצאותיו. == פרק ג': בקרת חשבונות == @ 149. בקרת חשבונות : הממונה רשאי למנות רואה חשבון או מבקר חשבונות כדי לבקר את חשבונות הנאמן; מונה מבקר כאמור, ימציא לו הנאמן, לפי בקשת המבקר, את כל האסמכתאות והמסמכים הדרושים לביקורת הדוח. == פרק ד': בקשות המוגשות לממונה והטיפול בהן == @ 150. הגשת בקשות לממונה : (א) בקשה המוגשת לממונה תוגש בכתב, חתומה בחתימת המבקש או בא כוחו; לבקשה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה והעובדות המפורטות בה יאומתו בתצהיר. : (ב) הבקשה תפרט את המחוז ואת מספר התיק שבו מתנהלים ההליכים אצל הממונה, הערכאה השיפוטית ושם המחוז שבו מתנהל ההליך ואת מספר התיק בבית המשפט, את שם המבקש ואת מספר זהותו, שם עורך דינו של המבקש ומספר רישיונו אם הוא מיוצג, את המען ופרטי ההתקשרות של המבקש ועורך דינו, ואת המשיבים לבקשה, מענם ופרטי התקשרותם עמם, את פרטי הנאמן ואת נושא הבקשה לפי רשימה שיורה הממונה; בתקנת משנה זו, "פרטי התקשרות" - מספר טלפון, מספר פקסימיליה וכתובת דואר אלקטרוני, אם ישנה. : (ג) הממונה לא יקבל בקשה שאין מתקיימות בה דרישות תקנה זו. @ 151. בקשות הנאמן : (א) בקשה שמגיש הנאמן לממונה תוגש בכתב, חתומה בחתימתו או בחתימת בא כוחו; לבקשה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה; הבקשה תוגש בלא תצהיר, זולת אם הורה הממונה אחרת. : (ב) הבקשה תפרט את המחוז ואת מספר התיק שבו מתנהלים ההליכים אצל הממונה, הערכאה השיפוטית ושם המחוז שבו מתנהל ההליך ואת מספר התיק בבית המשפט, את שם הנאמן, מספר זהותו ומענו, שם עורך דינו של הנאמן, אם הוא מיוצג, ומספר רישיונו ומענו, ואת המשיבים לבקשה, מענם ופרטי התקשרותם עמם; בתקנת משנה זו, "פרטי התקשרות" - מספר טלפון, מספר פקסימיליה וכתובת דואר אלקטרוני. : (ג) הממונה לא יקבל בקשה שאין מתקיימות בה דרישות תקנה זו. : (ד) הממונה רשאי להחליט בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן במעמד הנאמן בלבד, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שהכרעה בבקשה בידיעת הצדדים תסכל את התכלית שלשמה הוגשה הבקשה או תגרום לצדדים להליך נזק חמור, ובלבד שהבקשה מוגשת בעניינים שלהלן: :: (1) תביעה או התגוננות בהליך משפטי בשם היחיד לפי [[סעיף 132(א)(1) לחוק]]; :: (2) פשרה עם נושה או חייב של היחיד בנוגע לגובה החוב ואופן תשלומו, שיש לה השפעה מהותית על נכסי קופת הנשייה לפי [[סעיף 132(א)(4) לחוק]]; :: (3) בקשה למתן הוראות שהוגשה בעניין אחר, מטעמים מיוחדים שיירשמו. @ 152. הוראות להגשת בקשה והדיון בה (תיקון: תשפ"א-3) : (א) (((נמחקה).)) : (ב) הוגשה בקשה לממונה והחליט הממונה שהיא מצריכה תשובה, או שנדרשת תשובה לפי [[החוק]], רשאי המשיב להשיב לה בתוך 14 ימים מיום שהומצאה לו או בתוך מועד אחר שעליו הורה הממונה. : (ג) לא הגיב המשיב במועד, יחליט הממונה בבקשה בלא תגובה. @ 153. טיפול הממונה בבקשות : הממונה יחליט בבקשות שהוגשו לו בתוך 30 ימים, ואם נדרשה תגובה, בתוך 30 ימים מיום שהתגובה הומצאה לממונה או מיום שחלף המועד להגשתה; בבקשה שעניינה הסרת הגבלה כאמור [[+|בסעיפים 143]] [[או 169 לחוק]] יחליט הממונה בתוך 14 ימים מיום שהוגשה לו, ואם נדרשה תגובה, בתוך 14 ימים מיום שהתגובה הומצאה לממונה או מיום שחלף המועד להגשתה. @ 154. פרסום החלטות הממונה : הממונה יפרסם לציבור החלטות שקיבל בהליכי חדלות פירעון לפי אמות מידה שעליהן יחליט; מנהל מערכת ההוצאה לפועל יפרסם לציבור החלטות שנתנו רשמי ההוצאה לפועל, בהליכי חדלות פירעון, לפי אמות מידה שעליהן יחליט; אמות מידה לפי תקנה זו יפורסמו לציבור באתר האינטרנט של מי שהחליט עליהן. @ 154א. הגבלה על העברת מידע מהממונה (תיקון: תשפ"א) : הממונה לא יעביר או יעמיד לעיון הציבור מידע לגבי הליכים לפי [[החוק]] לאחר שחלפו 3 שנים מתום ההליך. == פרק ה': פגרות בהליכי חדלות פירעון אצל הממונה == @ 155. תקופות פגרה : תקופת הפגרה בהליכי חדלות פירעון המתנהלים לפני הממונה, יהיו מדי שנה כדלהלן: : (1) פגרת סוכות - מיום י"ד בתשרי עד יום כ"ב בתשרי; : (2) פגרת הפסח - מיום י"ד בניסן עד יום כ"א בניסן; : (3) פגרת הקיץ - מיום 20 באוגוסט עד יום 5 בספטמבר. @ 156. דיון בימי הפגרה : בימי הפגרה ידון הממונה בעניינים מסוימים שהובאו לפניו, שאינם סובלים דיחוי. @ 157. סוגי עניינים שיידונו בפגרה : הממונה יורה על סוג עניינים המתנהלים לפניו שישמעו בתקופת הפגרה. @ 158. יום ו' כפגרה : במניין ימי תקופה שנקבעה בחיקוק, או שהורה עליה הממונה, יראו את יום ו' בשבוע כיום פגרה, אם הוא היום האחרון לפתיחת הליך או לביצועה של פעולה בהליך המתנהל לפני הממונה. = חלק ו': אחריות נושא משרה ובעל תפקיד בתאגיד הנמצא בחדלות פירעון = @ 159. בקשה להטלת אחריות : (א) בקשה של הממונה או של הנאמן מבית המשפט להורות כי דירקטור או מנהל כללי יישא באחריות לנזקים לפי [[סעיף 288 לחוק]], בקשה של הממונה או של הנאמן להורות לבעל תפקיד לפצות, לשלם או להשיב נכס לתאגיד כאמור [[בסעיף 289 לחוק]] ובקשה של הממונה או של הנאמן להטיל אחריות על נושא משרה בתאגיד לפי [[סעיף 290 לחוק]], תוגש בפירוט העובדות שעליהן מבוססת הבקשה. : (ב) בקשה של החייב או נושה של התאגיד להטיל אחריות על נאמן, מי שפעל מטעמו או כונס נכסים תלווה בתצהיר של המבקש לאימות העובדות הכלולות בה, ורשאי בית המשפט לדרוש מהממונה או מהנאמן להגיש לו דוח על העובדות הנוגעות לבקשה. : (ג) בקשה לפי תקנת משנה (א) או (ב) תומצא למשיב יחד עם הזמנה לדין, והמשיב רשאי להגיש תצהיר תשובה בתוך 30 ימים מיום שהומצאה לו הבקשה; בית המשפט רשאי להורות על הבאת ראיות נוספות לבקשה, אם יראה צורך בכך, לרבות השמעת עדים. = חלק ו'1: הסדר חוב שלא במסגרת צו לפתיחת הליכים (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) = == פרק א': פרשנות והמצאה (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) == === סימן א': כללי (((כותרת נמחקה))) (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב-2) __NOTOC__ === @ 159א. הגדרות (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : [[בחלק זה]] - :- "הסדר חוב" - כהגדרתו [[בסעיף 318 לחוק]]; :- "בקשה להסדר חוב" - בקשה להבאת הסדר חוב לאישור בעלי העניין בו לפי [[סעיף 321 לחוק]]. @ 159ב. המצאה ומען להמצאה (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב, תשפ"ב-2) : [[תקנות 11]], [[12]] [[ו-65 עד 67]] יחולו בהליכים לפי [[חלק זה]], בשינויים המחויבים. == פרק א'1: הגשת בקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"ב) == === סימן א': הגשת בקשה להסדר חוב לגבי תאגיד (תיקון: תשפ"ב) === @ 159ב1. הגשת בקשת תאגיד להסדר חוב (תיקון: תשפ"ב) : (א) תאגיד או חבר התאגיד המגיש בקשה להסדר חוב, יפרט בבקשה את הנסיבות שהובילו לצורך בהסדר החוב וכן יצרף לבקשה את כל אלה: :: (1) הפרטים והמסמכים המנויים [[בתקנות 13(1) עד (6)]] [[ו-14(4)]]; :: (2) ציון הפעולות הנדרשות לשם ביצוע הסדר החוב, ובכלל זה שינויים במבנה התאגיד, במבנה פעילותו העסקית, בחוב, בתחומי פעילות התאגיד ומבנה כוח האדם; :: (3) מקורות המימון לדרך המוצעת להמשך פעילותו העסקית של התאגיד במהלך תקופת ההסדר ועלות מימונה, בצירוף פרטיו המלאים של נותן המימון והערבויות, הבטוחות או ביטחונות אחרים הנדרשים למימון זה, אם נדרשים כאלה, וכן תזרים המזומנים הצפוי, היקף הייצור הצפוי ועלויותיו, היקף השיווק הצפוי ועלויותיו, רווח והפסד צפויים, שינויים ארגוניים צפויים ומועדיהם, ההערכות והנתונים שעליהם מתבססת המסקנה בדבר עדיפות ההסדר המוצע על פני המצב הקיים; והכול בציון המועד שאליו נוגעת ההערכה, המודל הכלכלי ששימש לה, ופירוט העובדות, ההנחות, החישובים והצפי שעליהם מבוססת ההערכה; :: (4) כלל ההסדר המוצע פטור מאחריות כמשמעותו [[בסעיף 82(ב)(5) לחוק]], יפורטו עילות התביעה שלגביהן ניתן הפטור והמועד שבו נוצרו; :: (5) הצעה בעניין סיווג נושים לאסיפות סוג, אם קיימת. : (ב) בבקשה לפי תקנת משנה (א) המבקש רשאי לציין את עמדתו לעניין הצורך במינוי מנהל הסדר. @ 159ב2. הגשת בקשה להסדר חוב בידי נושה של תאגיד (תיקון: תשפ"ב) : (א) נושה של תאגיד המגיש בקשה להסדר חוב, יפרט בבקשתו כי התקיימו לגביו התנאים להגשת בקשה לצו לפתיחת הליכים לפי [[סעיף 9 לחוק]] וכן יצרף לבקשתו את הפרטים או את המידע שלהלן: :: (1) נסח התאגיד; :: (2) הפרטים והמסמכים המנויים [[בתקנה 159ב1(2) עד (4)]]. : (ב) בבקשה לפי תקנת משנה (א) המבקש רשאי לציין את עמדתו לעניין הצורך במינוי מנהל הסדר. @ 159ב3. הוראת בית המשפט לגבי פרטים ומסמכים (תיקון: תשפ"ב) : בית המשפט רשאי, לבקשת תאגיד או נושה, להורות כי יוגשו מסמכים ויפורטו פרטים אחרים, נוסף על הפרטים המנויים [[בתקנות 159ב1]] [[ו-159ב2]], או להורות על הבאת הסדר החוב לאישור בעלי העניין בו אף על פי שלא פורטו חלק מהפרטים המנויים [[בתקנות 159ב1]] [[ו-159ב2]], הכול כפי שיורה. === סימן ב': המצאה ופרסום של בקשה להסדר חוב לגבי תאגיד (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב, תשפ"ב-2) === @ 159ג. המצאה לצורך פרסום (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : מגיש בקשה להסדר חוב לגבי תאגיד ימציא לממונה בלא דיחוי את העתק הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה, וכן הודעה על הגשת הבקשה ועל מועד הדיון בה לצורך פרסומה; הוחלט על דיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. @ 159ד. פרסום הודעה על הגשת בקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : (א) הממונה יפרסם הודעה על הגשת בקשה להסדר חוב באתר האינטרנט של משרד המשפטים. : (ב) הודעה בדבר הגשת בקשה להסדר חוב תכלול מידע בדבר שם התאגיד, מספר התאגיד וכתובתו, בית המשפט שאליו הוגשה הבקשה, תאריך הגשת הבקשה ותאריך הפרסום, מועד הדיון בבקשה אם הוחלט עליו, וכן פרטי מגיש הבקשה. @ 159ה. המצאה של בקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : אם מגיש הבקשה להסדר חוב הוא התאגיד או חבר התאגיד, ימציא לנושיו המהותיים של התאגיד את הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה ואת מועד הדיון בה בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית, בלא דיחוי; הוחלט על מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא התאגיד את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו; אם יש לתאגיד מעל 50 עובדים, ימציא התאגיד את הבקשה כאמור גם לוועד העובדים; הזמנה לדיון תיתלה במקום בולט במקום העבודה; המצאה כאמור בתקנה זו תיעשה גם לחברי התאגיד הרשומים במרשם שצורף לבקשה ואם התאגיד הוא תאגיד מדווח כהגדרתו [[בחוק החברות]], לבעלי מניותיו המהותיים בלבד. @ 159ו. המצאה של בקשת נושה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : אם מגיש הבקשה להסדר חוב הוא נושה, ימציא הנושה לתאגיד את הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה ואת מועד הדיון בה, בלא דיחוי, בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית; הוחלט על מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. @ 159ז. דרישת העתק מהבקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : המגיש בקשה להסדר חוב ימציא לכל בעל עניין, בלא דיחוי, עם קבלת דרישתו בכתב, העתק מהבקשה ואת כל המסמכים שצורפו לה. == פרק ב': הגשת תגובה והתנגדות לבקשה להסדר חוב לגבי תאגיד (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) == @ 159ח. תגובת התאגיד לבקשה להסדר חוב ותשובת הנושה מגיש הבקשה (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב, תשפ"ב-2) : (א) תאגיד יגיש את תגובתו לבקשת הנושה או חבר התאגיד להסדר חוב בתוך 14 ימים לכל היותר מיום שבו הומצאה לו הבקשה. : (ב) הנושה או חבר התאגיד שהגיש את הבקשה להסדר חוב, יגיש את תשובתו לתגובת התאגיד בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאה לו תגובת התאגיד. : (ג) (((בוטלה).)) : (ד) הורה בית המשפט על דיון בבקשה להסדר חוב במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש התאגיד את תגובתו לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והנושה או חבר התאגיד יגיש את תשובתו לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ה) לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן, והעובדות המפורטות בהן יאומתו בתצהיר. : (ו) התאגיד והנושה או חבר התאגיד ימציאו העתק מהתגובה והתשובה למבקש או לתאגיד, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתן. @ 159ט. הגשת התנגדות לבקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : (א) אדם העלול להיפגע מהסדר החוב רשאי להגיש לבית המשפט התנגדות לבקשה להסדר החוב בכתב, ויפרט בה את נימוקי ההתנגדות; העובדות המפורטות בהתנגדות יפורטו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) ההתנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים ממועד פרסום ההודעה על הגשת הבקשה להסדר חוב. : (ג) מגיש ההתנגדות ימציא העתק מההתנגדות, למבקש ולתאגיד, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. : (ד) בית המשפט ידון בהתנגדויות לאחר אישור הסדר החוב בידי בעלי העניין בהסדר החוב אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. == פרק ג': אישור הסדר חוב לגבי תאגיד (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) == @ 159ט1. הגשת תביעות חוב (תיקון: תשפ"ב) : (א) הורה בית המשפט על הבאת הסדר החוב לאישור בעלי העניין בו, יגישו הנושים תביעת חוב לשם קביעת כוח ההצבעה בתוך 60 ימים מיום פרסום ההודעה על החלטת בית המשפט, אלא אם כן הורה בית המשפט על מועד אחר. : (ב) מינה בית המשפט מנהל הסדר, יוגשו תביעות החוב למנהל ההסדר באמצעות הממונה ויחולו הוראות [[סימן א לפרק א חלק ד|סימנים א']] [[סימן ב לפרק א חלק ד|ו-ב' לפרק א' לחלק ד']] בשינויים המחויבים; על קביעת כוח ההצבעה תחול [[תקנה 59ו]] בשינויים המחויבים; לצורך בדיקת התביעות רשאי מנהל ההסדר לקבל מהחייב או מכל נושא משרה או בעל תפקיד אצל חייב שהוא תאגיד כל מסמך הדרוש לו לצורך בדיקתו. @ 159ט2. ניהול אסיפות סוג (תיקון: תשפ"ב) : על ניהול אסיפות סוג יחולו הוראות [[סימן ד' לפרק ז' לחלק ב']] בשינויים המחויבים ובשינויים אלה: במקום "נאמן" יבוא "מנהל הסדר"; לא מונה מנהל הסדר, ימנה בית המשפט יושב ראש לאסיפת הסוג. @ 159י. הדיון בבקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : בית המשפט לא יקיים דיון בבקשה להסדר החוב, אלא אם כן שוכנע כי הבקשה הומצאה ופורסמה כדין והוצג אישור הממונה בדבר קבלת העתק מהבקשה. @ 159יא. החלטה להביא את הסדר החוב לאישור הנושים (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : הורה בית המשפט על הבאת הסדר החוב לאישור בעלי העניין בו, רשאי הוא: : (1) להורות על מועד לכינוס אסיפות סוג לאישור הסדר החוב ועל אופן כינוס האסיפות, וכן על כינוס אסיפות של חברי התאגיד אם התקיימו נסיבות כאמור [[בסעיף 322 לחוק]]; : (2) להורות על מועד להבאת הסדר החוב שאישרו בעלי העניין בו לאישור בית המשפט. @ 159יב. אישור הסדר החוב בבית המשפט (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : (א) אושר הסדר החוב לפי הרוב הקבוע [[בסעיף 85 לחוק]], יגיש המבקש בקשה לאישורו בידי בית המשפט לא יאוחר מ-14 ימים לאחר סיום האסיפות, המבקש רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לאישור הסדר החוב מכוח סמכותו לפי [[סעיף 87 לחוק]]. : (ב) המבקש ימציא העתק מהבקשה לממונה לצורך פרסומה, והממונה יפרסם הודעה על הבאת ההצעה להסדר חוב לאישור בית המשפט באתר האינטרנט של משרד המשפטים. @ 159יג. הגשת התנגדות לאישור הסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : (א) אדם העלול להיפגע מהסדר החוב רשאי להגיש לבית המשפט התנגדות לבקשה; ההתנגדות תוגש בכתב ויפרטו בה נימוקי ההתנגדות; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) ההתנגדות תוגש לבית המשפט 14 ימים לפחות לפני מועד הדיון באישור הסדר החוב בידי בית המשפט. : (ג) מגיש הבקשה להסדר חוב יגיש תשובה להתנגדות בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההתנגדות. : (ד) הורה בית המשפט על דיון בבקשה לאישור הסדר החוב במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (ב) או (ג), תוגש ההתנגדות לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והתשובה לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ה) מגיש ההתנגדות ומגיש הבקשה ימציאו העתק מההתנגדות או מהתשובה, למבקש ולמגיש ההתנגדות, לפי העניין, ואם המבקש הוא הנושה - גם לתאגיד. @ 159יד. פרסום והמצאה של החלטת בית המשפט (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : (א) אישר בית המשפט את הסדר החוב, ימציא מנהל ההסדר את החלטת בית המשפט לממונה בלא דיחוי, לשם פרסומה בידי הממונה; לא מונה מנהל הסדר, תחול תקנה זו על המבקש. : (ב) מנהל ההסדר ימציא בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-3 ימים לאחר שנודע לו על החלטת בית המשפט, העתקים מההחלטה לתאגיד לכל בעל עניין שהומצאה לו הבקשה להסדר החוב ולכל בעל עניין אחר שעליו נודע לו לאחר מכן ושהיה זכאי לקבל הזמנה לאסיפות כאמור. == פרק ג'1: הגשת בקשה להסדר חוב בידי יחיד (תיקון: תשפ"ב) == @ 159יד1. הגשת בקשת יחיד להסדר חוב (תיקון: תשפ"ב) : (א) יחיד המגיש בקשה להסדר חוב יצרף לבקשה את כל אלה: :: (1) דוח על מצבו הכלכלי של היחיד ערוך לפי [[תוספת טופס 5|חלקים א' עד ז' לטופס 5 שבתוספת]]; [[תוספת טופס 5|הטופס]] יאומת בתצהיר ויהיה חתום בחתימת היחיד; יחיד שהגיש את הבקשה לאחר שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים, פטור מצירוף הדוח האמור לבקשתו; :: (2) הסדר החוב המוצע שיכלול את כל המידע הדרוש לשם החלטה בעניינו, ובמסגרתו יפרט היחיד, בין השאר, את אלה: ::: (א) התמורה המוצעת לנושים המובטחים, לנושים בדין קדימה, לנושים הכלליים ולנושים הנדחים וכן לגבי הוצאות ההליך; ::: (ב) המקורות הכספיים להסדר, מועדי התשלום המוצעים, המועדים שבהם צפוי שיבוצעו הפעולות המהותיות הנדרשות לעמידה במועדים לפי ההסדר ופירוט הערובות המוצעות להבטחת ביצוע ההסדר, אם מוצעות; ::: (ג) נכסים שייוותרו בידיו של היחיד בסיום ההסדר ואם הם כוללים נכסים כאמור [[בסעיף 217 לחוק]] או זכות בנכס שחלה עליה הגנת בית מגורים לפי [[סעיף 229 לחוק]]; ::: (ד) אם ליחיד יש עסק, יפרט מהי הדרך המוצעת להמשך פעילותו העסקית והמועדים שבהם צפוי שיבוצעו הפעולות המהותיות לגבי העסק הנדרשות לביצוע ההסדר. : (ב) בבקשה לפי תקנת משנה (א) המבקש רשאי לציין את עמדתו לעניין הצורך במינוי מנהל הסדר. == פרק ד': הליכים לאחר הגשת בקשה להסדר חוב לגבי יחיד (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) == @ 159טו. העתק מהבקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : היחיד מגיש הבקשה להסדר חוב, ימציא העתק ממנה לכל אלה: : (1) לממונה; : (2) אם הוגשה לגביו בקשה לצו לפתיחת הליכים, גם לבית המשפט או לרשם ההוצאה לפועל שהוגשה לו בקשה לצו לפתיחת הליכים בעניינו; : (3) אם ניתן לגבי היחיד צו לפתיחת הליכים, גם לנאמן וכן לבית המשפט או לרשם ההוצאה לפועל שנתן צו כאמור, לפי העניין. @ 159טז. הדיון בבקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : בית המשפט לא יקיים דיון בבקשה להסדר החוב, אלא אם כן שוכנע כי הבקשה הומצאה כדין והוצג אישור הממונה בדבר קבלת העתק מהבקשה. @ 159יז. הליכים לאחר החלטה להביא את הסדר החוב לאישור בעלי העניין בהסדר החוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : (א) על ההחלטה להביא את הסדר החוב לאישור הנושים תחול [[תקנה 159יא]] בשינויים המחויבים. : (ב) על אישור הסדר החוב בידי בית המשפט תחול [[תקנה 159יב]] בשינויים המחויבים. : (ג) על הגשת התנגדות להסדר חוב תחול [[תקנה 159יג]] בשינויים המחויבים. : (ד) על פרסום והמצאה של החלטת בית המשפט לאשר הסדר חוב תחול [[תקנה 159יד]] בשינויים המחויבים. : (ה) אישר בית המשפט את הסדר החוב לגבי יחיד שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים, ימציא מנהל ההסדר את ההחלטה גם למי שנתן את הצו כאמור, בלא דיחוי. : (ו) לבקשת היחיד, בית המשפט ייתן ליחיד שעמד בתנאים שנכללו בהסדר החוב אישור על כך. @ 159יז1. הגשת תביעות חוב וניהול אסיפות סוג (תיקון: תשפ"ב) : (א) על הגשת תביעות החוב לשם קביעת כוח ההצבעה וההליך לקביעת כוח ההצבעה יחולו הוראות [[תקנה 159ט1]] בשינויים המחויבים, ובלבד שאם ניתן צו לפתיחת הליכים לגבי היחיד מגיש הבקשה, המועד להגשת תביעות חוב לא יהיה מאוחר מהמועד הקבוע [[בסעיף 210 לחוק]]. : (ב) על ניהול אסיפות הסוג יחולו הוראות [[תקנה 159ט2]]. @ 159יח. דוח הנאמן (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : הורה בית המשפט על הבאת הסדר חוב של יחיד שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים לאישור הנושים, יגיש הנאמן לבית המשפט דוח לעניין מצבו הכלכלי של היחיד והתאמת הסדר החוב המוצע למצבו הכלכלי של היחיד; הנאמן יגיש את הדוח 14 ימים לפחות לפני המועד שעליו הוחלט לכינוס אסיפות הסוג. == פרק ה': הוראות לעניין מנהל הסדר (תיקון: תשפ"ב) == @ 159יט. בקשה למתן הוראות (תיקון: תשפ"ב) : מנהל ההסדר רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות בכל עניין הנוגע למילוי תפקידו או להפעלת סמכויותיו לפי [[החוק]] או כפי שנכללו בהסדר החוב; בקשה למתן הוראות תוגש בכתב. @ 159כ. פנייה לבית המשפט בידי מי שנפגע ממנהל ההסדר (תיקון: תשפ"ב) : מי שנפגע או עלול להיפגע מהחלטה של מנהל ההסדר או מפעולה שעשה או שבכוונתו לעשות, או ממחדל של מנהל ההסדר, רשאי לפנות לבית המשפט, בתוך 14 ימים מיום שנודע לו על כך, בבקשה לבטל או לשנות את ההחלטה או את הפעולה או לתת כל הוראה אחרת שיראה לנכון. @ 159כא. המצאה למנהל ההסדר (תיקון: תשפ"ב) : כל מסמך המוגש לבית המשפט, ימציאו המגיש גם למנהל ההסדר במועד שבו יש להמציאו לבית המשפט. @ 159כב. ערובה (תיקון: תשפ"ב) : בית המשפט רשאי להורות למנהל ההסדר להפקיד ערובה או להתקשר בחוזה לביטוח אחריותו למילוי תפקידו, כפי שיורה בית המשפט. @ 159כג. תפקידים נוספים של מנהל ההסדר (תיקון: תשפ"ב) : (א) מינה בית המשפט מנהל הסדר כאמור [[בסעיף 326 לחוק]], מנהל ההסדר - :: (1) ישלח לממונה בלא דיחוי העתק של החלטת בית המשפט להביא את הסדר החוב לאישור בעלי העניין לשם פרסום הודעה על כך בידי הממונה; בבקשה להסדר חוב לגבי תאגיד מדווח - יפעל מנהל ההסדר לפי [[תקנות החברות (הודעה ומודעה על אסיפה כללית ואסיפת סוג בחברה ציבורית והוספת נושא לסדר היום), התש"ס-2000]], [[ותקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומיידיים), התש"ל-1970]]; לעניין תקנה זו, "תאגיד מדווח" - חברה ציבורית או חברת איגרות חוב כהגדרתן [[בחוק החברות]] או שותפות מוגבלת ציבורית כהגדרתה [[בפקודת השותפויות]]; :: (2) ימציא הודעה על החלטת בית המשפט, 21 ימים לפחות לפני המועד שעליו הוחלט, לכינוס אסיפת בעלי העניין, לתאגיד ולבעלי העניין המנויים בבקשה; ההודעה תכלול את הפרטים האמורים [[בתקנה 59ה]], בשינויים המחויבים, ויצורף לה העתק מהבקשה להסדר חוב וכל המסמכים שצורפו לה. : (ב) לא מינה בית המשפט מנהל הסדר, תחול תקנת משנה (א) על מגיש הבקשה להסדר. = חלק ז': ניהול משא ומתן מוגן בידי תאגיד (הוראת שעה) = @ 160. אישור דירקטוריון : אישור דירקטוריון של תאגיד מדווח לפי [[סעיף 338(א) לחוק]], ייערך בנוסח הזה, ובו בלבד: : "הדירקטוריון מאשר בזה כי אין לתאגיד חוב שהגיע מועד פירעונו ולא נפרע, למעט חוב השנוי במחלוקת בתום לב; אין חשש ממשי שהתאגיד לא יוכל לפרוע במועדם את החובות שמועד פירעונם חל בתשעת החודשים הקרובים." @ 161. נוסח הודעת הפתיחה במשא ומתן מוגן : (א) הודעת התאגיד המדווח לנושים לפי [[סעיף 338(ב) לחוק]] תהיה ערוכה לפי [[טופס 11 שבתוספת]]. : (ב) התאגיד המדווח ימסור לנושים כאמור [[בסעיף 338(ב) לחוק]], את ההודעה כאמור בתקנת משנה (א), בדואר רשום עם אישור מסירה. = חלק ח': הוראות שונות = @ 162. ערעור על החלטות : (א) ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטה סופית או החלטה אחרת של הממונה או של רשם ההוצאה לפועל לפי [[חלק י"ב לחוק]], יוגשו לבית המשפט בתוך 45 ימים מיום שהומצאה ההחלטה למערער. : (ב) בערעור או בקשת רשות ערעור על החלטות הממונה, יהיו המשיבים לערעור הממונה וכל מי שהיה צד בהליך לפני הממונה ואינו המערער. : (ג) בערעור או בקשת רשות ערעור על החלטות רשם ההוצאה לפועל, יהיו המשיבים לערעור כל מי שהיה צד בהליך לפני רשם ההוצאה לפועל ואינו המערער. @ 163. הארכת מועדים : בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך כל מועד או זמן לעשיית דבר שבתקנות אלה המתנהל לפניו, אלא אם כן נקבע בהן אחרת. @ 164. דרישת מסמכים נוספים : אם באחד הטפסים [[שבתוספת]] יש דרישה להמצאת מסמכים רשאי בית המשפט, לצורך הדיון שלפניו, להורות על מתן פרטים נוספים או המצאת מסמכים נוספים. @ 165. עריכת טופס : מסמך שיש לעורכו לפי אחד הטפסים [[שבתוספת]], יהיה ערוך בשינויים המחויבים לפי הנסיבות ואין חובה שיהיה העתק מילולי ממנו, ואולם טופס שיש להגיש באופן מקוון יוגש בלא כל שינוי. @ 166. השתתפות רשות ניירות ערך בהליכים : (א) בית המשפט רשאי להורות כי רשות ניירות ערך תגיש את עמדתה בהליך לפי [[החוק]] המתנהל לגבי תאגיד. : (ב) הורה בית המשפט כאמור בתקנת משנה (א), רשאית רשות ניירות ערך להגיש את עמדתה באמצעות מתן הודעה בכתב בלבד, או בהתייצבות לדיון, אלא אם כן הורה בית המשפט באיזו דרך תוגש עמדתה. : (ג) הגישה רשות ניירות ערך עמדה או התייצבה לדיון לפי תקנה זו, יומצאו לה כל מסמך או הודעה המוגשים לבית המשפט או לאחר, וכן כל הזמנה לדיון במועד שיש להמציאם לפי תקנות אלה, וכן ימציא לה המבקש העתקים של כל המסמכים שהוגשו לבית המשפט בהליך כאמור קודם להשתתפותה בהליך. @ 167. שמירת דינים : אין בהוראות תקנות אלה כדי לגרוע מחובות גילוי, פרסום או דיווח לפי כל דין. @ 167א. החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור (תיקון: תשפ"א) : לא תינתן רשות ערעור על החלטות המנויות [[בצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009]]. @ 168. הוראת שעה : תוקפו של [[חלק ז' לתקנות אלה]] יהיה כתקופת תוקפו של [[פרק ד' לחלק י' לחוק]]. @ 169. היקף מסמכים (תיקון: תשפ"א-3) : (א) הבקשות המפורטות להלן והתגובות להן לא יעלו בהיקפן על אחד עשר עמודים אם הוגשו לבית משפט השלום ועל חמישה עשר עמודים אם הוגשו לבית המשפט המחוזי: :: (1) בקשה לצו לפתיחת הליכים; :: (2) בקשה לניהול עיזבון בהליך חדלות פירעון לפי [[סעיף 177 לחוק]]; :: (3) בקשה להכרה בהליך זר לפי [[סעיף 300 לחוק]]; :: (4) בקשה להבאת הסדר חוב לאישור בעלי העניין לפי [[סעיף 321 לחוק]]; :: (5) בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט לבחינת הסדר חוב מהותי לפי [[סעיף 329 לחוק]]. : (ב) התצהירים המצורפים לבקשות המנויות בתקנת משנה (א) ולתגובות להן לא יעלו בהיקפם על שמונה עמודים אם הוגשו לבית משפט השלום ועל עשרה עמודים אם הוגשו לבית המשפט המחוזי; התשובות לתגובות לאותן בקשות והתצהירים המצורפים להן לא יעלו על שני עמודים כל אחד. : (ג) בקשה לביטול עסקה הגורעת מקופת הנשייה לפי [[סעיפים 219 עד 221 לחוק]] והתגובה לה לא יעלו בהיקפן על חמישה עשר עמודים; התצהירים המצורפים לא יעלו בהיקפם על עשרה עמודים; התשובה לתגובה לבקשה והתצהיר המצורף לה לא יעלו על שני עמודים כל אחד. : (ד) בקשה בעניין אחריות נושא משרה או בעל תפקיד לפי [[חלק ח' לחוק]] והתגובה לה לא יעלו בהיקפן על עשרים עמודים; התצהירים המצורפים לא יעלו בהיקפם על שנים עשר עמודים; התשובה לתגובה לבקשה והתצהיר המצורף לה לא יעלו על שני עמודים כל אחד. @ 170. הצמדה למדד (תיקון: תשפ"ב) : (א) הסכומים הקבועים בתקנות אלה ישתנו ביום 1 בינואר בכל שנה (להלן - יום השינוי) לפי שיעור השינוי של המדד החדש לעומת המדד היסודי. : (ב) סכום שהשתנה כאמור יעוגל לשקל החדש השלם הקרוב, וסכום של מחצית השקל יעוגל כלפי מעלה. : (ג) הממונה יפרסם בהודעה ברשומות את הסכומים המעודכנים כפי שהשתנו עקב האמור בתקנות משנה (א) ו-(ב). : (ד) בתקנה זו - ::- "המדד" - מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; ::- "המדד החדש" - המדד שפורסם בחודש דצמבר שלפני יום השינוי; ::- "המדד היסודי" - המדד שפורסם בחודש דצמבר שלפני יום השינוי הקודם, ולעניין יום השינוי הראשון שלאחר תחילתן של תקנות אלה - המדד שפורסם לאחרונה לפני יום תחילתן. == תוספת == ==== (([[תקנות 13]], [[20]], [[31]], [[36]], [[60]], [[63]], [[68]], [[73]], [[78]], [[79]], [[86]], [[89]], [[91]], [[111]] [[ו-161]].)) ==== @ <עוגן טופס 1> (תיקון: תשפ"א) : '''טופס 1''' - דוח מפורט בדבר נכסי התאגיד וחובותיו ((([[תקנה 13]]))) @ <עוגן טופס 2> : '''טופס 2''' - טופס המצאת הודעה לממונה על הגשת בקשה לצו לפתיחת הליכים לצורך פרסומה והודעה על מועד דיון ((([[תקנה 20]]))) @ <עוגן טופס 2א> (תיקון: תשפ"א) : '''טופס 2א''' - הודעה על מתן סעד זמני לפי [[סעיף 20(א)(3) לחוק]] ((([[תקנה 29א]]))) @ <עוגן טופס 3> : '''טופס 3''' - הודעה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 21(ב) לחוק]] ((([[תקנה 31]]))) @ <עוגן טופס 4> : '''טופס 4''' - הודעה על מתן צו לפתיחת הליכים ((([[תקנות 36]], [[60]] [[ו-63]]))) @ <עוגן טופס 5> (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב-3) : '''טופס 5''' - בקשת יחיד לצו לפתיחת הליכים ((([[תקנות 91]], [[68]] [[ו-111]]))) @ <עוגן טופס 6> : '''טופס 6''' - כתב ויתור על סודיות ((([[תקנות 68]] [[ו-111]]))) @ <עוגן טופס 7> : '''טופס 7''' - צו לפתיחת הליכים ((([[תקנות 73]] [[ו-89]]))) @ <עוגן טופס 7א> (תיקון: תשפ"ב) : '''טופס 7א''' - הודעת זימון לבירור ((([[תקנה 109ב]]))) @ <עוגן טופס 8> : '''טופס 8''' - דרישת נושה לתשלום חוב של היחיד כאמור [[בסעיף 110 לחוק]] ((([[תקנה 78]]))) @ <עוגן טופס 9> : '''טופס 9''' - בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים לגבי יחיד ((([[תקנה 79]]))) @ <עוגן טופס 9א> (תיקון: תשפ"א) : '''טופס 9א''' - הודעה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד ((([[תקנה 86(א)]]))) @ <עוגן טופס 9ב> (תיקון: תשפ"א) : '''טופס 9ב''' - הודעה על מתן סעד זמני לפי [[סעיף 119(א)(2) לחוק]] ((([[תקנה 86(ב)]]))) @ <עוגן טופס 10> : '''טופס 10''' - הודעה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 119 לחוק]] ((([[תקנה 86]]))) @ <עוגן טופס 11> : '''טופס 11''' - הודעה על פתיחה במשא ומתן מוגן ((([[תקנה 161]]))) <פרסום> ב' באלול התשע"ט (2 בספטמבר 2019) <חתימה> אמיר אוחנה שר המשפטים 654ii3v4dvnqrg2cqs1tavp6a05554j 3084725 3084724 2026-09-25T07:43:07Z Shahar9261 22508 3084725 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ט-2019 <מאגר תקן 2155199 קוד a163Y00000DuUSpQAN> <מקור> ((ק"ת תשע"ט, 3910|תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי|8269)), ((4024|ת"ט|8273)); ((תשפ"א, 1302|תיקון|9043)), ((2875|תיקון (תיקון)|9304)), ((2875|תיקון מס' 2|9304)); ((תשפ"ב, 3198|תיקון|10212)), ((3215|תיקון [תשפ"א] (תיקון)|10212)), ((3215|תיקון מס' 2|10212)); ((תשפ"ז, 83|תיקון|12535)). <!-- עדכון אחרון: תשפ"ז-1 --> ''עדכון סכומים:'' ((ק"ת תשפ"ד, 2464|הודעה|11278)); ((תשפ"ה, 901|הודעה|11690)); ((תשפ"ו, 979|הודעה|12240)). <מבוא> <!-- (תיקון: תשפ"ב) --> בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיפים 8(ג)]], [[+|12]], [[+|13(א)]], [[+|14(ב)]], [[+|21(ב)]], [[+|24(ב)]], [[+|26(א)]], [[+|82(ג)]], [[+|84(ה)]], [[+|104(ב)]], [[+|106(א)]], [[+|108(ה)]], [[+|111]], [[+|113(ב)]], [[+|117(א)]], [[+|128(א)]], [[+|152(ד)]], [[+|153(ו)]], [[+|155]], [[+|210(ד) עד (ו)]], [[+|227]], [[+|239(ב)]], [[+|240(ג)]], [[+|241]], [[+|256]], [[+|262(ה)]], [[+|263(ה)]], [[+|286(ד)]], [[+|321(ב)]], [[+|326(ג)]], [[+|338(ד)]], [[+|356]] [[+|ו-357]] [[=החוק|לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018]] (להלן - החוק), ולעניין [[תקנות 59ג עד 59יח]], [[106ב עד 106ו]], [[109ב עד 109ה]], [[119א]], [[134ב עד 134ד]], [[134ט]], [[136י עד 136יז]], [[159ב1 עד 159ב3]], [[159ט1 עד 159ט2]], [[159יד1]], [[159יז1]], [[159יט עד 159כג]] [[ו-170]], באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה: __TOC__ = חלק א': פרשנות ופרסום = == פרק א': הגדרות והוראות שונות == @ 1. הגדרות (תיקון: תשפ"א-3, תשפ"ב, [הודעות]) : בתקנות אלה - :- "אתר הנאמנים" - מערכת המשמשת להעברת מסרים אלקטרוניים בין הממונה לנאמן; :- "בלא דיחוי" - בתוך פרק זמן שאינו עולה על 24 שעות; :- "היוועדות חזותית" - תקשורת בין שני מוקדים המאפשרת העברת תמונה וקול בזמן אמת; :- "מנהל מערכת ההוצאה לפועל" - לפי [[סעיף 4 לחוק ההוצאה לפועל]]; :- "מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל" - מערכת מקוונת של מערכת ההוצאה לפועל; :- "מערכת הממונט" - מערכת מקוונת המשמשת את הממונה בניהול הליכי חדלות פירעון; :- "מערכת מקוונת" - אתר הנאמנים או מערכת הממונט, לפי העניין; :- "מרשם חברי תאגיד" - לגבי חברה, מרשם בעלי המניות לפי [[סעיף 127 לחוק החברות]], מעודכן ליום הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, ולגבי שותפות - רשימת השותפים מעודכנת ליום הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים ובשותפות מוגבלת ציבורית כמשמעותה [[בפרק ו'1 לפקודת השותפויות]] - גם מרשם מחזיקי יחידות ההשתתפות כמשמעותו [[-|בסימן ז' בפרק ו'1]]; :- "נושה מהותי" - נושה של תאגיד שמתקיימים בו אחד מאלה: :: (1) נושה מובטח; :: (2) מי שבמועד הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, התאגיד חב לו סכום העולה על 75,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 83,450 ש"ח))) או סכום העולה על 10% מסך כל חובות התאגיד שאינם חובות מובטחים, לפי הנמוך מביניהם; :: (3) נאמן לסדרת תעודות התחייבות של התאגיד, אחת או יותר, ובלבד שבמועד הגשת הבקשה יתרת הערך הנקוב של סדרת תעודות ההתחייבות כאמור אינה נמוכה מהסכומים המפורטים בפסקה (2); :- "נסח תאגיד" - אחד מאלה, לפי העניין: :: (1) תמצית מידע ממוחשב מרשם החברות אם התאגיד הוא חברה; :: (2) תמצית מידע ממוחשב מרשם השותפויות אם התאגיד הוא שותפות; :- "תעודות התחייבות" - כהגדרתן [[בסעיף 35א לחוק ניירות ערך]], שהנפיק תאגיד; :- "תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)" - [[תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981]]; :- "תקנות ההוצאה לפועל" - [[תקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979]]; :- "תקנות סדר הדין האזרחי" - [[תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018]]. @ 2. תחולת [[תקנות סדר הדין האזרחי]] [[ותקנות ההוצאה לפועל]] : (א) [[תקנות סדר הדין האזרחי]] יחולו על הליכים בבית המשפט לפי [[החוק]] ולפי תקנות אלה, בשינויים המחויבים לפי העניין, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. : (ב) [[תקנות ההוצאה לפועל]] יחולו על הליכים המתנהלים לפני רשם ההוצאה לפועל לפי [[החוק]] ולפי תקנות אלה, בשינויים המחויבים לפי העניין, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. == פרק ב': פרסום == @ 3. פרסום בידי הממונה : (א) פרסום הודעות שעל הממונה לפרסם לפי תקנות אלה ייעשה בידי הממונה באתר האינטרנט של משרד המשפטים. : (ב) הנהלת בתי המשפט תפנה באתר האינטרנט שלה, באמצעות קישור, לפרסום באתר האינטרנט של משרד המשפטים. : (ג) הרשם יפנה באתר האינטרנט שלו, באמצעות קישור, לפרסום באתר האינטרנט של משרד המשפטים הנוגע להליך חדלות פירעון של תאגיד. : (ד) רשות האכיפה והגבייה תפנה באתר האינטרנט שלה, באמצעות קישור, לפרסום באתר האינטרנט של משרד המשפטים הנוגע להליך חדלות פירעון של יחיד. : (ה) ניתן צו לפתיחת הליכים לגבי תאגיד שעיקר עסקיו מתנהלים במגזר הערבי, רשאי בית המשפט להורות שהממונה יפרסם הודעה על מתן הצו בשפה הערבית, בדרך שבה מפרסם הממונה הודעות לגבי מתן צו לפתיחת הליכים. : (ו) נתן הממונה החלטה הטעונה פרסום או שהיה עליו לפרסם הודעה, יפרסמה בתוך 7 ימים מיום שנתן את ההחלטה או מיום שהומצאה לו ההודעה, לפי העניין, אלא אם כן נקבע בתקנות אלה אחרת. @ 4. המצאה לממונה לצורך פרסום : בית המשפט ומנהל מערכת ההוצאה לפועל, לפי העניין, ימציאו לממונה בלא דיחוי ובאופן מקוון כל החלטה שנתנו שעל הממונה לפרסם לפי [[החוק]] או לפי תקנות אלה. @ 5. העברת מידע לפרסום : מגיש בקשה או נאמן שחלה עליו חובה להעביר מסמך או הודעה לממונה לצורך פרסום, יעבירם לממונה בלא דיחוי. @ 6. המועד הקובע לפרסום : נקבע בתקנות אלה כי הודעה תפורסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים ובדרך נוספת, יהיה המועד שבו פורסמה ההודעה באתר האינטרנט של משרד המשפטים מועד הפרסום הקובע. @ 7. פרסום הנוגע לחייב שיש לו נושים מחוץ לישראל או שהציע תעודות התחייבות מחוץ לישראל : נוסף על האמור בתקנות אלה, פרסום הנוגע לחייב שיש לו נושים מחוץ לישראל או שהציע תעודות התחייבות מחוץ לישראל ייעשה באופן שיורה בית המשפט, הממונה או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, בשים לב למקום הימצאם של רוב הנושים ולשפה הרשמית במדינה שבה מתבצע הפרסום. = חלק ב': הליכי חדלות פירעון לגבי תאגיד = == פרק א': תחולה, פרשנות והמצאה == === סימן א': תחולה והגדרות === @ 8. תחולה על תאגיד : [[חלק זה]] יחול על הליכי חדלות פירעון לגבי תאגיד לפי [[סעיף 5 לחוק]]. @ 9. הגדרות [[לחלק ב']] : [[בחלק זה]] - :- "צד מעוניין" - התאגיד, נושה של התאגיד, חבר בתאגיד; :- "תצהיר הסתבכות כלכלית" - לגבי תאגיד, פירוט הנסיבות שהובילו לחדלות פירעונו של התאגיד או לצורך בצו למניעת חדלות פירעונו, לפי העניין. === סימן ב': המצאה === @ 10. חובת המצאה לממונה ודרכי ההמצאה : (א) המגיש בקשה, כתב בי-דין או מסמך אחר לבית המשפט, ובכלל זה בקשה שהוגשה במעמד צד אחד, ימציא העתק ממנו לממונה בלא דיחוי. : (ב) מסמכים שיש להמציאם לממונה לפי [[חלק זה]] יומצאו לו בהמצאה מקוונת באמצעות מערכת הממונט; מי שאינו מיוצג רשאי להמציא מסמכים למשרדי הממונה במחוז שבו מתנהל ההליך, במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. : (ג) העתק כתב בי-דין שיש להגישו לבית המשפט בעותק מודפס, יש להגיש לממונה נוסף על ההגשה המקוונת, גם בדרך שבה הוגש לבית המשפט. @ 11. דרכי ההמצאה : (א) המגיש כתב בי-דין לבית המשפט לפי [[חלק זה]], שלא נקבע לגביו אחרת, ימציא העתק ממנו לצדדים, בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית; נקבע מועד לדיון, ימציא המגיש את העתק כתב בי-הדין ואת ההזמנה לדיון בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית, ובה יצוין מועד הדיון כפי שהורה בית המשפט. : (ב) המצאה כאמור בתקנת משנה (א) תתבצע בסמוך ככל האפשר למועד הגשת כתב בי-הדין. @ 12. מען להמצאה : (א) מען להמצאת כתבי בי-דין ומסמכים אחרים לחייב שהוא תאגיד יהיה - :: (1) בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש תאגיד - הכתובת שציין התאגיד בבקשה לצו לפתיחת הליכים או מען אחר שיספק הנאמן לצורך המצאה לאחר מתן הצו לפתיחת הליכים; :: (2) בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש נושה - הכתובת הרשומה לפי הדין החל על התאגיד או מען אחר שיספק הנאמן לצורך המצאה לאחר מתן הצו לפתיחת הליכים. : (ב) מענם של נושי התאגיד יהיה המען שציין התאגיד בדוח שצירף לבקשה לצו לפתיחת הליכים או כל מען אחר הידוע למי שמוטלת עליו חובת ההמצאה לפי [[החוק]] ולפי תקנות אלה; לאחר שהוגשו תביעות החוב או שהודיע הנושה על מען אחר, המען יהיה המען המצוין בתביעת החוב או המען שמסר הנושה. : (ג) מענו של הממונה לצורך המצאה שאינה באמצעות מערכת הממונט יהיה משרדו שבאזור שיפוטו של בית המשפט שבו מתנהל ההליך, ובהליך לפני בית המשפט העליון - משרדו הראשי של הממונה בירושלים. == פרק ב': בקשה לצו לפתיחת הליכים והדיון בה == === סימן א': בקשת תאגיד לצו לפתיחת הליכים === @ 13. בקשת תאגיד לצו לפתיחת הליכים (תיקון: תשפ"א) : תאגיד המגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים יפרט בבקשתו כי התקיימו בו התנאים למתן הצו; התאגיד יצרף לבקשה את כל אלה: : (1) תצהיר הסתבכות כלכלית; : (2) דוח מפורט בדבר נכסי התאגיד וחובותיו, ערוך לפי [[טופס 1 שבתוספת]], הכולל רשימה של ההליכים המשפטיים המהותיים והליכי הגבייה שהתאגיד צד להם; : (3) נסח התאגיד; אם יש בנסח פרטים שאינם תואמים את פרטי התאגיד או מרשמיו, ימלא התאגיד את הפרטים המתוקנים [[טופס 1 שבתוספת|בחלק א' לטופס 1 לתוספת]] - "דוח מפורט בדבר נכסי התאגיד וחובותיו"; : (4) שם כונס הנכסים ופרטיו, אם התמנה לתאגיד או לנכסיו לפי החלטה של בית המשפט או של רשם ההוצאה לפועל, ומספר התיק שמינויו בתוקף ביום הגשת הבקשה ותאריך מינוי; : (5) רשימה של נושאי המשרה בתאגיד ביום הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, ושל נושאי המשרה שסיימו את תפקידם בתאגיד בתוך השנה שקדמה ליום הגשת הבקשה, המפרטת את שם בעל התפקיד, תיאור תפקידו, תאריך מינויו וסיום מינויו, כתובתו, פרטי ההתקשרות עמו ושיעורי החזקותיו בתאגיד אם ישנם; : (6) דוחות כספיים שנתיים של התאגיד לרבות הדוחות המאוחדים, לשנתיים שקדמו לשנת הגשת הבקשה, מבוקרים כדין בידי רואה חשבון, אם ישנם; קדם תאריך המאזן הכלול בדוח הכספי השנתי האחרון ביותר משלושה חודשים למועד הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, יצורפו גם דוחות סקורים אחרונים אם ישנם; התאגיד רשאי להגיש את הדוחות הכספיים במעטפה סגורה או באמצעי טכנולוגי אחר המבטיח את סודיות המידע לעיון בית המשפט ולממונה אם לעמדתו יש בהם סוד מסחרי או שגילוים עלול לפגוע בטובת התאגיד; נושה מהותי רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לקבל את המידע. @ 14. בקשת תאגיד להפעלתו במסגרת צו לפתיחת הליכים : נוסף על האמור [[בתקנה 13]], ביקש התאגיד במסגרת בקשתו לצו לפתיחת הליכים להפעילו לצורך שיקומו הכלכלי, יפרט בה גם את כל אלה: : (1) מתווה ראשוני לשיקומו הכלכלי של התאגיד, הנוגע לפעולות הנדרשות לשיקומו הכלכלי של התאגיד, ובכלל זה שינויים במבנה התאגיד, במבנה פעילותו העסקית, בחוב, בתחומי פעילות התאגיד ובמבנה כוח האדם; : (2) הערכת העלויות הצפויות של מימון הפעלת התאגיד במשך תקופת הקפאת ההליכים ופירוט אמצעי המימון; : (3) פרק הזמן שלגביו מבוקשת הפעלת התאגיד; : (4) תיאור התאגיד ועסקיו בפירוט הפעילות המשתקפת בדוחותיו הכספיים, לרבות דוחותיו המאוחדים; כמו כן יפורטו, בין השאר, עניינים אלה: :: (א) הענפים שבהם פועל התאגיד, מאפייני רישוי, מיסוי ופיקוח ממשלתי עליהם, אם הם מיוחדים לתאגיד; :: (ב) אפיון הלקוחות של התאגיד וכן מידת התלות בהם, ותיאור התקשרויות מהותיות של התאגיד עם לקוחות שהיקף המכירות עמם עולה על 10% מסך כל המכירות בשנה שקדמה למועד הגשת הבקשה; ניתן לתאר את ההתקשרויות בלי לציין את שמות הלקוחות; :: (ג) תלות בספקים, לרבות במשווקים או תלות במקורות חומרי גלם; :: (ד) המאפיינים הייחודיים וגורמי הסיכון בפעילותו של התאגיד בכל ענף שבו הוא פועל; :: (ה) שמו של היחיד השולט בתאגיד במישרין או בעקיפין, שיעור החזקותיו בתאגיד, סוג ניירות הערך שהוא מחזיק ועיסוקו העיקרי, לרבות פירוט התאגידים שבאמצעותם הוא מחזיק בניירות הערך של התאגיד, שיעור החזקותיהם בתאגיד, סוג ניירות הערך שהם מחזיקים ועיסוקם העיקרי, תאגידים נוספים שבהם שולט היחיד האמור שיש להם קשר עסקי לתאגיד נושא הבקשה; באשר להחזקות של התאגיד מגיש הבקשה בתאגידים אחרים, שהם תאגידים מהותיים, יפורטו שיעורי החזקותיו בתאגידים המהותיים, סוג ניירות הערך המוחזקים ועיסוקם העיקרי של התאגידים המהותיים; כמו כן יפורטו תאגידים שהתאגידים המהותיים שולטים בהם, שיעורי החזקותיהם, סוג ניירות הערך המוחזקים ועיסוקם העיקרי; ::: בפסקת משנה זו - :::- "השולט", בחברה - בעל השליטה כהגדרתו [[בסעיף 268 לחוק החברות]]; בשותפות מוגבלת ציבורית - בעל השליטה כהגדרתו [[בסעיף 65נא לפקודת השותפ((ו))יות]]; :::- "תאגיד מהותי" - תאגיד מוחזק שעסקיו מהותיים לעסקיו של התאגיד מגיש הבקשה; :: (ו) מרשם חברי התאגיד; :: (ז) רשימה מפורטת של ההסכמים המהותיים שהתאגיד צד להם; :: (ח) מידע בדבר חלוקה כהגדרתה [[בחוק החברות]] שבוצעה בשלוש השנים האחרונות; :: (ט) מספר המועסקים בתאגיד, ומספר המועסקים לאורך השנה שקדמה להגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים; :: (י) עמדת הנושים המהותיים לבקשה, אם ידועה לתאגיד. @ 15. הוראות בית המשפט לגבי פרטים ומסמכים : בית המשפט רשאי, לבקשת תאגיד, להורות על הפעלת התאגיד לצורך שיקומו הכלכלי, אף על פי שלא פירט חלק מהפרטים המנויים [[בתקנה 14]] או להורות כי יימסרו פרטים או מסמכים אחרים במקומם או נוסף עליהם, או שיימסרו במועד מאוחר יותר, ובלבד שהתאגיד פירט את הפרטים המפורטים [[בפסקאות (1) ו-(2) בתקנה האמורה]]. === סימן ב': בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים === @ 16. המצאת דרישה לתשלום חוב : דרישה לתשלום חוב כאמור [[בסעיף 10(א)(1) לחוק]] תומצא למענו של התאגיד בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית. @ 17. בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים : נושה המגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים יפרט בבקשתו כי התקיימו התנאים למתן הצו; הנושה יצרף לבקשתו את הפרטים או את המידע שלהלן: : (1) נסח התאגיד; : (2) ביקש הנושה להסתמך בבקשתו על חזקת חדלות פירעון לפי [[סעיף 10(א) לחוק]], יצרף לבקשה אסמכתאות מתאימות לקיומה של החזקה, לפי העניין; : (3) לעניין חזקה המבוססת על דרישת חוב לפי [[סעיף 10(א)(1) לחוק]], יצרף הנושה לבקשה את דרישת החוב שהומצאה לתאגיד, כולל האסמכתאות שצורפו אליה לגבי החוב וכן את תגובת התאגיד לדרישת החוב אם ניתנה; : (4) צירף הנושה לבקשה הצעה בעניין פירוק התאגיד או שיקומו הכלכלי - יפרט הנושה את הנימוקים והאסמכתאות להצעתו, ואם הציע להפעיל את התאגיד לצורך שיקומו, יפרט את המתווה הראשוני המוצע לשיקומו הכלכלי של התאגיד כאמור [[בתקנה 14(1)]], ככל האפשר. @ 18. פרטים ומסמכים נוספים : בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש נושה רשאי בית המשפט להורות כי יוגשו מסמכים ויפורטו פרטים אחרים, נוסף על המסמכים והפרטים המנויים [[בתקנה 17]] והכול כפי שיורה. @ 19. תגובת התאגיד לבקשה ותשובת הנושה מגיש הבקשה : (א) תאגיד יגיש את תגובתו לבקשת הנושה לצו לפתיחת הליכים בתוך 14 ימים לכל היותר מיום שבו הומצאה לו הבקשה. : (ב) הנושה שהגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים, יגיש את תשובתו לתגובת התאגיד בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאה לו תגובת התאגיד. : (ג) הורה בית המשפט על דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש התאגיד את תגובתו לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והנושה יגיש את תשובתו לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ד) לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן והעובדות המפורטות בהן יאומתו בתצהיר. : (ה) התאגיד והנושה ימציאו העתק מהתגובה והתשובה למבקש או לתאגיד, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתן. === סימן ג': המצאה ופרסום === @ 20. המצאת העתק מהבקשה לממונה : מגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים ימציא לממונה בלא דיחוי את העתק הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה, וכן הודעה על הגשת הבקשה ועל מועד הדיון בה לצורך פרסומה ערוכה לפי [[טופס 2 שבתוספת]]; נקבע דיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. @ 21. פרסום הודעה על הגשת הבקשה : (א) הממונה יפרסם הודעה על הגשת בקשה למתן צו לפתיחת הליכים באתר האינטרנט של משרד המשפטים, למעט אם הוגשה בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 21 לחוק]]. : (ב) הודעה בדבר הגשת בקשה לצו לפתיחת הליכים תכלול מידע בדבר שם התאגיד, מספר התאגיד וכתובתו, בית המשפט שאליו הוגשה הבקשה, תאריך הגשת הבקשה ותאריך הפרסום, מועד הדיון בבקשה אם נקבע, וכן פרטי מגיש הבקשה. @ 22. המצאה של בקשת תאגיד : אם מגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים הוא התאגיד, ימציא התאגיד לנושיו המהותיים את הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה ואת מועד הדיון בה בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית, בלא דיחוי, למעט אם הוגשה בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 21 לחוק]]; נקבע מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו; אם יש לתאגיד מעל 50 עובדים, ימציא התאגיד את הבקשה כאמור גם לוועד העובדים; הזמנה לדיון תיתלה במקום בולט במקום העבודה. @ 23. המצאה של בקשת נושה : אם מגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים הוא נושה, ימציא הנושה לתאגיד את הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה ואת מועד הדיון בה, בלא דיחוי, בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית, למעט אם הוגשה בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 21 לחוק]]; נקבע מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. @ 24. דרישת העתק מהבקשה : (א) המבקש ימציא לכל צד מעוניין, בלא דיחוי, עם קבלת דרישתו בכתב, העתק מהבקשה ואת כל המסמכים שצורפו אליה. : (ב) לבקשתו של כל אדם הסבור כי הוא עלול להיפגע מהבקשה, בית המשפט רשאי להורות למבקש להמציא לו העתק מהבקשה כמפורט בתקנה משנה (א). === סימן ד': התנגדות לבקשה לצו לפתיחת הליכים === @ 25. הגשת התנגדות : (א) המגיש התנגדות לבקשה לצו לפתיחת הליכים כאמור [[בסעיף 14 לחוק]], יגישה לבית המשפט בכתב ויפרט את נימוקי ההתנגדות; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) התנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים ממועד פרסום ההודעה על הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים. : (ג) מגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים יגיש תשובה להתנגדות בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההתנגדות. : (ד) הורה בית המשפט על דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (ב) או (ג), תוגש ההתנגדות לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והתשובה לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ה) מגיש ההתנגדות ומגיש הבקשה ימציאו העתק מההתנגדות או מהתשובה, למבקש ולמגיש ההתנגדות, לפי העניין, וכן לתאגיד, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. === סימן ה': הדיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים === @ 26. הדיון בבקשה : בית המשפט לא יקיים דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים, אלא אם כן שוכנע כי הבקשה הומצאה ופורסמה כדין והוצג אישור הממונה בדבר קבלת העתק מהבקשה. @ 27. חזרה מבקשה לצו לפתיחת הליכים וחילופי מבקשים : (א) מבקש רשאי לחזור בו מבקשה לצו לפתיחת הליכים באישור בית המשפט. : (ב) חזר מבקש מבקשתו לצו לפתיחת הליכים, או שזנח את הטיפול בה, רשאי בית המשפט, בכל שלב משלבי הדיון ועד מתן הצו לפתיחת הליכים, לפי בקשת נושה הרשאי להגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים, לצוות על חילופי המבקשים ועל המשך הדיון בבקשה בידי מבקש אחר. == פרק ג': סעדים זמניים עד למתן צו לפתיחת הליכים == === סימן א': בקשה לסעד זמני === @ 28. בקשה לסעד זמני והדיון בה (תיקון: תשפ"א-3) : (א) על בקשה לסעד זמני והדיון בה יחולו הוראות [[פרק ט"ו לתקנות סדר הדין האזרחי]] אם הן אינן סותרות את הוראות [[סימן זה]] ובשינויים המחויבים לפי העניין. : (ב) בקשה לסעד זמני, למעט בקשה שהוגשה במעמד צד אחד, תומצא בדרך שבה ממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים. @ 29. תגובת התאגיד : (א) אם נושה הגיש את הבקשה לסעד זמני והבקשה לא הוגשה במעמד צד אחד, יגיש התאגיד לבית המשפט את תגובתו לבקשה בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו, ולא יאוחר מ-24 שעות לפני המועד שנקבע לדיון בבקשה וימציאה למבקש הסעד הזמני. : (ב) אם התאגיד הגיש את הבקשה לסעד זמני והבקשה לא הוגשה במעמד צד אחר, נושה רשאי להגיש לבית המשפט את תגובתו לבקשה בתוך 7 ימים מיום שהוגשה הבקשה, ולא יאוחר מ-24 שעות לפני המועד שנקבע לדיון בבקשה וימציאה לתאגיד. @ 29א. פרסום הודעה על מתן סעד זמני (תיקון: תשפ"א) : (א) ניתן סעד זמני לפי [[סעיף 20(א)(3) לחוק]], ימציא הנאמן הזמני, בלא דיחוי, הודעה על מתן הסעד הזמני לממונה, לשם פרסומה בידי הממונה; ההודעה תהיה ערוכה לפי [[טופס 2א שבתוספת]]. : (ב) הממונה יפרסם הודעה על מתן סעד זמני באתר האינטרנט של משרד המשפטים; ההודעה תכלול את הפרטים המנויים [[בתקנה 21(ב)]] וכן את דבר מתן הסעד הזמני. === סימן ב': סעד זמני במעמד צד אחד === @ 30. המצאת ההחלטה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד : ניתן סעד זמני במעמד צד אחד, ימציא המבקש את העתק ההחלטה, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה וכן את העתק הערובה אם ישנה, למנויים להלן במסירה אישית ובלא דיחוי, אלא אם כן בית המשפט החליט על מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו: : (1) לתאגיד; : (2) לנאמן, אם מונה; : (3) אם המבקש הוא התאגיד, לנושים המהותיים; : (4) לכל אדם העלול להיפגע ממתן הסעד הזמני, כפי שיורה בית המשפט. @ 31. פרסום סעד זמני (תיקון: תשפ"א) : (א) ניתן סעד זמני במעמד צד אחד, שאינו סעד זמני לפי [[סעיף 20(א)(3) לחוק]], ישלח המבקש, בלא דיחוי, הודעה על מתן הצו לממונה לשם פרסומה; ההודעה תהיה ערוכה לפי [[טופס 3 שבתוספת]]. : (ב) הממונה יפרסם הודעה על מתן הסעד הזמני באתר האינטרנט של משרד המשפטים; ההודעה תכלול את הפרטים המנויים [[בתקנה 21(ב)]] וכן את דבר מתן הסעד הזמני. @ 32. המצאה של החלטה לביטול סעד זמני (תיקון: תשפ"א) : ניתנה החלטה המבטלת סעד זמני שניתן במעמד צד אחד או לפי [[סעיף 20(א)(3) לחוק]], ימציא מבקש הסעד הזמני, בלא דיחוי, העתקים של ההחלטה למנויים [[בתקנה 30]] ולממונה או יודיע להם על מתן ההחלטה בדרך אחרת שיורה בית המשפט; הממונה יפרסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים הודעה בדבר ביטול הסעד הזמני. == פרק ד': צו לפתיחת הליכים == === סימן א': צו לפתיחת הליכים === @ 33. פרטים בחוות הדעת הראשונית של הנאמן : בחוות דעת ראשונית לעניין סיכויי השיקום הכלכלי של התאגיד לפי [[סעיף 24 לחוק]], יחווה הנאמן את דעתו לגבי סיכויי השיקום הכלכלי של התאגיד, לגבי האמצעים למימון ההוצאות הכרוכות בהפעלת התאגיד ולגבי החשש שההפעלה תפגע בנושים; הנאמן יפרט את הפרטים המנויים [[בתקנות 13]] [[ו-14]] אם לא נכללו בבקשה לצו לפתיחת הליכים, וכן יפרט, ככל האפשר, את הפרטים האלה: : (1) סכומים ששולמו בעד שירותים והוצאות בארבעת החודשים שקדמו ליום הגשת חוות הדעת הראשונית והערכת העלות של השירותים וההוצאות שיידרשו לשם הפעלתו לצורך שיקומו הכלכלי של התאגיד; : (2) אמצעי המימון שעמדו לרשות התאגיד לתקופת ההפעלה והשימוש בהם מיום מתן הצו; : (3) אמצעי המימון שמוצע שיעמדו לרשות התאגיד לצורך שיקומו הכלכלי, בצירוף פרטיו המלאים של המממן והערבויות, הבטוחות או ביטחונות אחרים הנדרשים, אם נדרשים פרטים כאלה, למימון זה; : (4) כל מידע מהותי אחר מכל סוג שהוא, שיהיה דרוש לבית המשפט כדי להחליט אם להורות על הפעלת התאגיד לצורך שיקומו הכלכלי. @ 34. המצאת חוות הדעת הראשונית של הנאמן : הנאמן ימציא את חוות דעתו הראשונית, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה, לממונה, לתאגיד ולמבקש הצו לפתיחת הליכים. @ 35. פרסום הודעה על מתן הצו לפתיחת הליכים : ניתן צו לפתיחת הליכים, ישלח הנאמן בלא דיחוי העתק של הצו והודעה על מתן הצו לממונה לשם פרסומה בידי הממונה. @ 36. המצאת העתק מהצו לפתיחת הליכים : הנאמן ימציא, בסמוך ככל האפשר למועד מתן הצו, העתק מהצו לנושים המהותיים של התאגיד ולרשם וכן ישלח לרשם הודעה לפי [[טופס 4 שבתוספת]]; הממונה רשאי להורות לנאמן כי הודעה לרשם תישלח באמצעותו. @ 37. המצאה ופרסום הודעה על ביטול צו לפתיחת הליכים (תיקון: תשפ"א) : (א) בוטל צו לפתיחת הליכים, ישלח הנאמן בלא דיחוי, העתק של ההחלטה על ביטול הצו לממונה לשם פרסומה בידי הממונה. : (ב) בוטל צו לפתיחת הליכים, תומצא הודעה על כך במועד ובדרך שבה הומצאה ההודעה על מתן הצו לפתיחת הליכים. @ 38. ציון הליכים באתר התאגיד : התאגיד יפרסם באתר האינטרנט שלו, אם ישנו, בדף הבית באופן הבולט לעין כי הוא נמצא בשיקום או בפירוק, לפי העניין; משך הפרסום יהיה למשך הליכי חדלות הפירעון כהגדרתם [[בחוק]]. === סימן ב': הקפאת הליכים נגד אדם שלישי === @ 39. בקשה להקפאת הליכים נגד אדם שלישי : (א) המגיש בקשה להקפאת הליכים נגד אדם שלישי יגיש אותה כדרך שמגישים בקשה להסדר חוב של יחיד לפי [[חלק י' לחוק]]; בבקשה יציין המגיש כי מתקיימים בו התנאים למתן הצו וכן יפרט את ההליך או ההליכים שאליהם נוגעת הבקשה; העובדות המפורטות בבקשה ובמסמכים המצורפים לה יאומתו בתצהיר. : (ב) מגיש הבקשה ישלח העתק מהבקשה לממונה, לנאמן אם מונה, לנושים המהותיים של התאגיד ולנושים שלגביהם מתבקשת הקפאת ההליכים בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית. @ 40. התנגדות לבקשה להקפאת הליכים נגד אדם שלישי : על ההתנגדות לבקשה להקפאת הליכים נגד אדם שלישי יחול [[סימן ד' לפרק ב' לחלק ב']] בשינויים המחויבים; בית המשפט לא ידון בבקשה אלא אם כן שוכנע כי הבקשה הומצאה כדין והוצג אישור הממונה בדבר קבלת העתק מהבקשה. @ 41. סעד זמני בהקפאת הליכים נגד אדם שלישי (תיקון: תשפ"א-3) : הורה בית המשפט על הקפאת הליכים נגד אדם שלישי, רשאי הוא לתת סעד זמני הקבוע [[בפרק ט"ו לתקנות סדר הדין האזרחי]] אם סבר שמתן הסעד הזמני דרוש בנסיבות העניין. @ 42. פרסום והמצאה : הורה בית המשפט על הקפאת הליכים נגד אדם שלישי - : (1) בית המשפט רשאי להורות על פרסום הודעה על הקפאת ההליכים בדרך ובמועד שיורה; : (2) מגיש הבקשה ישלח העתק מהצו לממונה, לנאמן אם מונה, לנושים המהותיים של התאגיד ולנושים שלגביהם ניתנה הקפאת ההליכים בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית. == פרק ה': ההליכים בבית המשפט == @ 43. כותרת כתב בי-הדין : בכותרתו של כל כתב בי-דין לפי [[חלק זה]] יצוין לצד שמו של התאגיד אם הוא נמצא בפירוק, בשיקום או בהפעלה זמנית לפי העניין, כל עוד מתקיימים לגביו הליכי חדלות פירעון. @ 44. צירוף צד להליך : בית המשפט רשאי, לבקשתו של כל אדם, לצרפו כצד להליך חדלות פירעון של תאגיד המתנהל לפניו, אם נראה לו כי קיים חשש שאותו אדם עלול להיפגע מההחלטה שתתקבל באותו הליך או אם נראה לו כי צירופו נדרש לשם ייעול ההליכים, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים, להורות על צירופו של אדם כאמור מיוזמתו. @ 45. הוצאות משפט : הוצאות משפט הכרוכות בכל הליך עד למתן צו לפתיחת הליכים יחולו על מי שנקט את ההליך, אלא אם כן ציווה בית המשפט אחרת. == פרק ו': תפקיד הנאמן וסמכויותיו == === סימן א': הוראות כלליות === @ 46. הממונה כנאמן : מונה הממונה לנאמן, יבוא במקומו בית המשפט לעניין כל מעשה שבסמכות הממונה ולעניין כל רשות שהיתה צריכה להינתן על ידו, וכל מסמך שיש להגישו לפי [[החוק]] או לפי תקנות אלה לממונה, יגישו הממונה לבית המשפט. @ 47. הנאמן כצד להליכים : הנאמן יהיה צד לכל בקשה בהליך שבו מונה. @ 48. מידע : הנאמן לא ימסור מידע הנוגע לבקשות לפי תקנות אלה, באופן המפלה בין נושים אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה או שבית המשפט הורה אחרת. @ 49. הערה במרשם : (א) לבקשת הנאמן, יבדוק מי שמופקד על רישום נכסים בפנקס המתנהל לפי דין אם יש לתאגיד זכות בנכס הרשום באותו פנקס, ואם נמצא כך, ירשום במרשם הערה כי ניתן צו לפתיחת הליכים. : (ב) ניתן להעביר את בקשת הנאמן לפי תקנת משנה (א) גם באופן מקוון אם הממונה העמיד מערכת ממוחשבת לצורך זה. === סימן ב': בקשה למתן הוראות ופנייה לבית המשפט === @ 50. בקשה למתן הוראות : (א) בקשתו של הנאמן למתן הוראות המוגשת לבית המשפט תוגש בכתב, חתומה בחתימתו או בחתימת בא כוחו; לבקשה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה; הבקשה תוגש בלא תצהיר, זולת אם הורה בית המשפט אחרת. : (ב) הוגשה בקשה למתן הוראות לבית המשפט, ימציא הנאמן העתק מהבקשה לצדדים לה בסמוך ככל האפשר להגשת הבקשה; הוגשה הבקשה במעמד צד אחד, ימציא העתק מהבקשה לממונה בלבד. : (ג) בבקשה למתן הוראות באחד מהעניינים המנויים [[בסעיף 264 לחוק]] יהיו המשיבים ועדת הנושים, אם מונתה, והנושים המובטחים. : (ד) הנאמן רשאי לצרף מיוזמתו לבקשה למתן הוראות את מי שלדעתו יש לו עניין בבקשה. @ 51. הדיון בבקשה למתן הוראות : (א) הדיון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן יהיה במעמד הצדדים; על אף האמור, בית המשפט רשאי להחליט על יסוד הבקשה, התגובה והתשובה בלבד. : (ב) על אף האמור בתקנה משנה (א), בית המשפט רשאי לדון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן במעמד הנאמן והממונה בלבד, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שהכרעה בבקשה בידיעת הצדדים תסכל את התכלית שלשמה הוגשה הבקשה או תגרום לצדדים להליך נזק חמור ובלבד שהבקשה מוגשת בעניינים שלהלן: :: (1) תביעה או התגוננות בהליך משפטי בשם התאגיד לפי [[סעיף 44(א)(1) לחוק]]; :: (2) פשרה עם נושה או חייב של התאגיד בנוגע לגובה החוב ואופן תשלומו, שיש לה השפעה מהותית על היקף נכסי קופת הנשייה לפי [[סעיף 44(א)(4) לחוק]]; :: (3) הפעלת סמכות חקירה לפי [[סעיף 281 לחוק]] אם הורה בית המשפט לפי [[סעיף 281(ד) לחוק]] כי חקירה כאמור תתבצע באמצעות הנאמן; :: (4) בקשה למתן הוראות שהוגשה בעניין אחר, מטעמים מיוחדים שיירשמו. @ 52. תגובה ותשובה לבקשה למתן הוראות : (א) צד לבקשה יגיש את תגובתו לבקשה למתן הוראות בתוך 14 ימים לכל היותר מיום שבו הומצאה לו הבקשה. : (ב) הנאמן יגיש את תשובתו לתגובת הצדדים לבקשה בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאו לו תגובות הצדדים. : (ג) הורה בית המשפט על דיון בבקשה למתן הוראות במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש צד לבקשה את תגובתו לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והנאמן יגיש את תשובתו לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ד) לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן והעובדות המפורטות בתגובה יאומתו בתצהיר. : (ה) הנאמן והצד לבקשה ימציאו העתק מהתגובה ומהתשובה לנאמן או לצד לבקשה, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתן. @ 53. פנייה לבית המשפט : פנייה לבית המשפט בידי מי שנפגע מפעולת הנאמן כאמור [[בסעיף 54 לחוק]] תיעשה בתוך 45 ימים מיום שנודע לו על כך. === סימן ג': ניהול חשבונות ודוחות הנאמן === @ 54. ספרי חשבונות : הנאמן ינהל את ספרי החשבונות של התאגיד לפי כללי חשבונאות מקובלים; הנאמן ינהל לשם כך חשבון מיוחד לפי הכללים האמורים. @ 55. ביקורת הדוחות : (א) הורה בית המשפט על הפעלת התאגיד, יבוקרו הדוחות הכספיים והמידע בדבר תקבוליו והוצאותיו של הנאמן בידי רואה חשבון לפי תקני ביקורת מקובלים בישראל; בתקנת משנה זו, "הדוחות הכספיים" - דוחות כספיים המצורפים לדוחות הנאמן לפי [[סעיף 53(ד) לחוק]]. : (ב) הורה בית המשפט על הפעלת התאגיד כאמור בתקנה זו, הנאמן יפנה לבית המשפט בבקשה למינוי רואה חשבון מבקר לתקופת הליך חדלות הפירעון; טרם פנייתו לבית המשפט הנאמן יתייעץ עם הממונה בקשר למינוי. : (ג) הנאמן ימציא לרואה החשבון את המסמכים והאסמכתאות הדרושים לביקורת הדוחות. @ 56. אישור הוצאות : הנאמן ישלם למי שהכין את הדוח או השתתף בהכנתו מתוך נכסי קופת הנשייה את ההוצאות שהוציא לשם כך, ובלבד שבית המשפט אישרן מראש. == פרק ז': הפעלת התאגיד ושיקומו הכלכלי == === סימן א': בקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד והדיון בה === @ 57. בקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד : (א) בבקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד יציין הנאמן פרטים אלה: :: (1) הפעולות שנעשו עד כה לשיקומו הכלכלי של התאגיד והפעולות הנוספות הנדרשות לשם כך ובכלל זה שינויים במבנה התאגיד, במבנה פעילותו העסקית, בחוב, בתחומי פעילות התאגיד ובמבנה כוח האדם; :: (2) פרק הזמן המבוקש להארכת תקופת הפעלת התאגיד והסיבות לכך; :: (3) הערכת העלויות הצפויות של מימון הפעלת התאגיד במשך תקופת הפעלת התאגיד ופירוט אמצעי המימון. : (ב) הנאמן יצרף לבקשה דוח תקופתי עדכני למועד הגשת הבקשה. @ 58. הדיון בבקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד : על הדיון בבקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד יחולו, אם לא הורה בית המשפט אחרת, הוראות לעניין הדיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש תאגיד. === סימן ב': הליכים לאחר מתן צו לפתיחת הליכים המורה על הפעלת התאגיד לשם שיקומו הכלכלי === @ 59. הגשת הצעות לבית המשפט : (א) הצעת תכנית לשיקום כלכלי שיגיש הנאמן תכלול עדכון של הפרטים המנויים [[בתקנות 13]] [[ו-14]], אם יש צורך, וכן את הפרטים האלה: :: (1) הפרטים המנויים [[בסעיף 82(ב) לחוק]]; :: (2) תכנית הנאמן; :: (3) אם בין הנושים נכללים גם קרובים של התאגיד, יצוין הדבר בפירוט החזקותיהם; :: (4) פרטים לגבי נושים בעלי זיקה לתאגיד; :: (5) כללה התכנית המוצעת פטור מאחריות כמשמעותו [[בסעיף 82(ב)(5) לחוק]], יפורטו עילות התביעה שלגביהן ניתן הפטור והמועד שבו נוצרו; :: (6) הצעה בעניין סיווג נושים לאסיפות סוג כמשמעותן [[בסעיף 84 לחוק]], אם קיימת. : (ב) לעניין תקנה זו - ::- "זיקה" - קיום יחסי עבודה, קשרים עסקיים או מקצועיים, בדרך כלל או באופן חד-פעמי; ::- "תכנית הנאמן" - מקורות המימון לדרך המוצעת להמשך פעילותו העסקית של התאגיד ועלות מימונה, תזרים המזומנים הצפוי, היקף הייצור הצפוי ועלויותיו, היקף השיווק הצפוי ועלויותיו, רווח והפסד צפויים, שינויים ארגוניים צפויים ומועדיהם, ההערכות והנתונים שעליהם מתבססת המסקנה בדבר עדיפות התכנית או התכניות על פני המצב הקיים; והכול בציון המועד שאליו נוגעת ההערכה, המודל הכלכלי ששימש לה, ופירוט העובדות, ההנחות, החישובים והצפי שעליהם מבוססת ההערכה. @ 59א. המצאה ופרסום של הגשת בקשה לאישור תכנית לשיקום כלכלי בידי הנושים (תיקון: תשפ"א) : (א) הנאמן ימציא לממונה בלא דיחוי את העתק הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה וכן הודעה על הגשת הבקשה ועל מועד הדיון בה לצורך פרסומה; נקבע דיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו; הממונה יפרסם הודעה על הגשת בקשה לאישור תכנית לשיקום כלכלי באתר האינטרנט של משרד המשפטים. : (ב) הנאמן ימציא את התכנית לשיקום כלכלי ואת המסמכים שצורפו לה לנושיו המהותיים של התאגיד, בלא דיחוי; נקבע מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא הנאמן את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. : (ג) הנאמן ימציא לכל בעל עניין, בלא דיחוי, עם קבלת דרישתו בכתב, העתק מהתכנית לשיקום כלכלי ואת כל המסמכים שצורפו לה. @ 59ב. הגשת התנגדויות לתכנית לשיקום כלכלי של תאגיד (תיקון: תשפ"א) : (א) אדם הרוצה להתנגד להצעה לתכנית לשיקום כלכלי רשאי להגיש התנגדות לבית המשפט. : (ב) ההתנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים מיום שההצעה הוגשה לבית המשפט; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ג) מגיש ההתנגדות ימציא העתק מהתגובה לנאמן ולממונה בסמוך ככל האפשר למועד הגשת התגובה. : (ד) בית המשפט ידון בהתנגדות לאחר אישור התכנית לשיקום כלכלי בידי הנושים, אלא אם כן הורה אחרת. @ 59ג. הבאת התוכנית לאישור הנושים (תיקון: תשפ"ב) : (א) הורה בית המשפט על הבאת הצעה לתוכנית לשיקום כלכלי לאישור הנושים לפי [[סעיף 83 לחוק]], יורה על מועד לכינוס אסיפות סוג לאישורה ועל אופן כינוס האסיפות, וכן על כינוס אסיפות של חברי התאגיד אם התקיימו נסיבות כאמור [[בסעיף 83(ב) לחוק]]. : (ב) אם לא חלף המועד להגשת תביעות חוב לפי [[סעיף 210 לחוק]], יורה בית המשפט על המועד להגשת תביעות חוב לצורך קביעת כוח ההצבעה. @ 59ד. משלוח הודעה לנושים (תיקון: תשפ"ב) : הנאמן ימציא הודעה על החלטת בית המשפט לכנס אסיפות סוג, 21 ימים לפחות לפני המועד לכינוסן, לנושה שהגיש תביעת חוב או המנוי בבקשת התאגיד לצו לפתיחת הליכים; חלף המועד להגשת תביעות חוב לפי [[סעיף 210 לחוק]], ימציא הנאמן את ההודעה לנושה שהגיש תביעת חוב. @ 59ה. פרטי ההודעה וצרופותיה (תיקון: תשפ"ב) : (א) הודעה על אסיפת סוג שימציא הנאמן לפי [[תקנה 59ד]], תכלול את הפרטים האלה: :: (1) תאריך, שעה ומקום אסיפת הסוג; :: (2) מידע בדבר זכותו של נושה שהגיש תביעת חוב להשתתף באסיפת הסוג; :: (3) המועד הקובע להגשת תביעת חוב לצורך קביעת הזכאות להשתתף בהצבעה; :: (4) הרוב הקבוע [[בחוק]] הדרוש לאישור תוכנית לשיקום כלכלי; :: (5) המען לשליחת כתבי הצבעה, ובכלל זה כתובת דואר אלקטרוני. : (ב) הנאמן יצרף להודעה את המסמכים האלה: :: (1) הצעת התוכנית לשיקום כלכלי וכל המסמכים שצורפו אליה; :: (2) העתק מהחלטת בית המשפט על כינוס אסיפות הסוג ועל מועד הדיון באישור התוכנית בבית המשפט; הוחלט על מועד לדיון לאחר שנשלחה ההודעה, ימציא הנאמן את ההזמנה לדיון כאמור [[בתקנה 59ד]]; :: (3) נוסח ייפוי כוח להצבעה באמצעות שלוח; :: (4) נוסח כתב הצבעה; :: (5) כל מידע או מסמך אחר שהורה בית המשפט. @ 59ו. קביעת כוח ההצבעה (תיקון: תשפ"ב) : (א) הורה בית המשפט על מועד להגשת תביעות חוב לשם קביעת כוח ההצבעה של הנושים, יגישו הנושים את תביעות החוב כאמור [[בפרק א' לחלק ד']], ויחולו עליהן ההוראות לעניין זכות העיון בתביעות החוב והוצאות התביעה. : (ב) אם לנאמן ספק אם לאשר את התביעה או לדחותה, יסמן אותה כתביעה שיש לגביה התנגדות, ויתיר להצביע, בתנאי שאם תשתנה ההכרעה בעניינה של תביעה זו תיפסל ההצבעה האמורה או ישתנה כוחה בהתאם. : (ג) הוגשה תביעת חוב בשל חוב מותנה או בלתי קצוב, יחליט הנאמן מהם הסיכויים לדעתו לקיומו של התנאי או יחליט מהו שווי החוב, לפי העניין, ואולם זכות ההצבעה של נושה שהגיש תביעת חוב לפי [[סעיף 211(ד) לחוק]], תהיה לפי הערך שבה הוגשה; החליט הנאמן כי חוב בלתי קצוב אינו ניתן לאומדן הוגן, או כי לא ניתן להכריע בדבר סיכויי קיומו של תנאי בחוב מותנה, יפנה לבית המשפט ובית המשפט יכריע בדבר זכותו של הנושה להצביע באסיפות ובדבר כוח הצבעתו. : (ד) החליט הנאמן כי לנושה כוח הצבעה השונה מערך תביעת החוב שהגיש, ימציא לנושה הודעה על כך במועד הסמוך ככל האפשר למועד קבלת ההחלטה ולא יאוחר מ-72 שעות לפני מועד האסיפה. @ 59ז. פנייה לבית המשפט (תיקון: תשפ"ב) : (א) נושה שהגיש תביעת חוב וכן כל מי שרשאי להגיש תביעה כאמור, רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל או לשנות את ההחלטה בעניין כוח ההצבעה; הבקשה תוגש בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה. : (ב) הגשת בקשה לפי תקנה זו לא תדחה את מועד קיום האסיפות, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. : (ג) שינה בית המשפט את החלטת הנאמן, רשאי הוא להורות על קיומה של אסיפה נוספת או לתת כל צו אחר כפי שיראה לנכון וצודק בנסיבות העניין. === סימן ג': הצבעה באסיפות סוג (תיקון: תשפ"ב) === @ 59ח. זכות הצבעה (תיקון: תשפ"ב) : באסיפת סוג רשאים להצביע רק נושים שנקבע להם כוח הצבעה. @ 59ט. אופן ההצבעה (תיקון: תשפ"ב) : נושה רשאי להשתתף ולהצביע בעצמו, באמצעות שלוח או באמצעות כתב הצבעה. @ 59י. ייפוי כוח לשלוח (תיקון: תשפ"ב) : ביקש נושה להשתתף ולהצביע באמצעות שלוח, יערוך ייפוי כוח לשלוח; ייפוי כוח כאמור יהיה חתום ויאומת ביד עורך דין; השלוח יציג לנאמן את ייפוי הכוח בסמוך לפני תחילת האסיפה או במועד מוקדם יותר שצוין בזימון לאסיפה. @ 59יא. כתב הצבעה (תיקון: תשפ"ב) : ביקש נושה להצביע באמצעות כתב הצבעה, יעשה כן בכתב הצבעה בנוסח שיורה הממונה; הנושה ימסור את כתב הצבעתו לנאמן או ישלח אותו אליו למען הרשום בהודעה כך שיגיע לנאמן לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד כינוס האסיפה. @ 59יב. שליחת כתב הצבעה באמצעות מערכת מקוונת (תיקון: תשפ"ב) : הממונה רשאי לאפשר לשלוח כתב הצבעה באמצעות מערכת מקוונת שהעמיד לצורך כך; ההצבעה תתאפשר עד 12 שעות לפני מועד כינוס האסיפה או עד מועד מוקדם יותר שיורה הממונה שלא יעלה על 24 שעות לפני כינוס האסיפה; הועמדה מערכת מקוונת כאמור לשימוש האסיפה, יודיע על כך הנאמן בהודעה לפי [[תקנה 59ד]]. @ 59יג. הצבעות סותרות (תיקון: תשפ"ב) : הצביע נושה ביותר מדרך אחת, תימנה הצבעתו המאוחרת; לעניין זה, הצבעה של נושה בעצמו או באמצעות שלוח תיחשב מאוחרת להצבעה באמצעות כתב הצבעה. === סימן ד': ניהול אסיפת הסוג (תיקון: תשפ"ב) === @ 59יד. יושב ראש האסיפה (תיקון: תשפ"ב) : הנאמן יהיה יושב ראש אסיפת הסוג. @ 59טו. פרוטוקול של אסיפות הסוג (תיקון: תשפ"ב) : (א) הנאמן יהיה אחראי לעריכת פרוטוקול הדיון באסיפת הסוג. : (ב) פרוטוקול אסיפת הסוג יכלול, בין השאר, פירוט בדבר מועד ומקום האסיפה, הנושים המשתתפים באסיפה בעצמם, באמצעות שלוח מיופה כוח או באמצעות כתב הצבעה וערך נשייתם; נערכה הצבעה באסיפה - יפורטו בפרוטוקול ההחלטות שעמדו להצבעה ואופן הצבעתו של כל נושה; כמו כן יצוין שמו של עורך הפרוטוקול; הנאמן יחתום על הפרוטוקול. : (ג) הנאמן ישמור את הפרוטוקול במשרדו וימציא עותק ממנו לבית המשפט ולממונה; כמו כן יעמיד את הפרוטוקול לעיון באופן מקוון לכל המשתתפים או המצביעים באסיפה וישלח העתק ממנו למי מהם שביקש העתק כאמור. @ 59טז. השתתפות באסיפה באמצעי טכנולוגי (תיקון: תשפ"ב) : הנאמן רשאי לאפשר השתתפות באסיפת סוג בדרך של היוועדות חזותית, בשיחת ועידה או בכל אמצעי טכנולוגי אחר; הממונה רשאי להורות על דרישות טכניות לעניין האמצעים הנדרשים לכך, לפי [[סעיף 268 לחוק]]. === סימן ה': אישור אסיפות סוג ואישור בית המשפט את התוכנית לשיקום כלכלי (תיקון: תשפ"ב) === @ 59יז. מניין חוקי (תיקון: תשפ"ב) : (א) אסיפת סוג תתקיים בנוכחות הנאמן, והמניין החוקי בה יהיה לפי הוראות אלה: :: (1) אם מספר הנושים בעלי זכות הצבעה עולה על שלושה - שלושה נושים לפחות; :: (2) אם מספר הנושים הזכאים להשתתף ולהצביע אינו עולה על שלושה - כל הנושים; ואולם אם ישנם שלושה נושים זכאים כאמור וניתן לקיים את תנאי [[סעיף 85 לחוק]] בהשתתפות של שני נושים בלבד מתוכם - יהיה המניין חוקי גם בהיעדר הנושה הנוסף. : (ב) לעניין תקנת משנה (א), הצבעת נושה בכל אחת מדרכי ההצבעה לפי תקנות אלה תיחשב לעניין קיום המניין החוקי. @ 59יח. אסיפת סוג נדחית (תיקון: תשפ"ב) : לא התקיים מניין חוקי באסיפה בתום מחצית השעה ממועד תחילת האסיפה, תידחה האסיפה לשבוע שלאחר מכן, לאותו יום, לאותה שעה ולאותו מקום, ורשאי הנאמן להורות על מועד מאוחר יותר לקיום האסיפה הנדחית; הנאמן יודיע על קיומה של אסיפה נדחית למי שזכאי לקבל הודעה על קיום האסיפה כאמור [[בתקנה 59ד]] לא יאוחר מיום לאחר מועד האסיפה המקורית; לא התקיים באסיפה הנדחית מניין חוקי כאמור [[בתקנה 59יז]], תתקיים האסיפה בכל מספר משתתפים שהוא, ובלבד שנושה אחד לפחות השתתף בה; כתב הצבעה שנשלח לפי [[פרק זה]] לשם הצבעה באסיפה המקורית יימנה כהצבעה באסיפה הנדחית, אלא אם כן הנושה ששלח אותו שינה את הצבעתו לפני כינוס האסיפה הנדחית לפי [[פרק זה]]. @ 59יט. בקשה לאישור התוכנית לשיקום כלכלי בבית המשפט (תיקון: תשפ"ב) : אושרה התוכנית לשיקום כלכלי בידי הנושים וחברי התאגיד כאמור [[בסעיף 85 לחוק]], יגיש הנאמן לבית המשפט בקשה לאישורה בידי בית המשפט לא יאוחר מ-14 ימים לאחר כינוס האסיפות; הנאמן רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תוכנית לשיקום כלכלי גם אם לא אושרה כאמור [[בסעיף 85 לחוק]], לשם אישורה לפי [[סעיף 87 לחוק]]. @ 59כ. הגשת התנגדות לאישור תוכנית לשיקום כלכלי (תיקון: תשפ"ב) : (א) בעל עניין בהליכי חדלות הפירעון הרוצה להתנגד לאישור תוכנית לשיקום כלכלי שהוגשה לאישור בית המשפט לפי [[+|סעיפים 86]] [[או 87 לחוק]], יגיש לבית המשפט התנגדות ויפרט את נימוקיה; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) ההתנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים מהגשת הבקשה לאישור התוכנית לשיקום כלכלי בידי בית המשפט; מגיש ההתנגדות ימציא העתק מההתנגדות לנאמן ולממונה בסמוך ככל האפשר למועד הגשת ההתנגדות. : (ג) הנאמן יגיש תשובה להתנגדות בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההתנגדות וימציא העתק ממנה למגיש ההתנגדות ולממונה בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. : (ד) הורה בית המשפט על דיון בהתנגדות במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (ב) או (ג), תוגש ההתנגדות לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והתשובה תוגש לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. @ 59כא. פרסום והמצאה של החלטת בית המשפט (תיקון: תשפ"ב) : אישר בית המשפט תוכנית לשיקום כלכלי, ישלח הנאמן בלא דיחוי העתק מהחלטת בית המשפט והודעה על החלטה זו לשם פרסומה בידי הממונה. === סימן ו': הפסקת הפעלת התאגיד ומעבר להליכי פירוק (תיקון: תשפ"ב) === @ 60. הפסקת הפעלת התאגיד ומעבר להליכי פירוק : (א) מי שהגיש בקשה להפסקת הפעלת התאגיד ומעבר להליכי פירוק ימציא אותה כדרך שממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים כאמור [[בסימן ג' לפרק ב' לחלק ב']]. : (ב) ניתן צו כאמור, ישלח הנאמן הודעה על כך לרשם ערוכה לפי [[טופס 4 שבתוספת]]. == פרק ח': פירוק == @ 61. קביעת מועד לדיון בחיסול התאגיד : הורה בית המשפט על פירוקו של התאגיד, יורה באותו מועד על מועד לקיום דיון בחיסול התאגיד בתוך 18 חודשים מהמועד האמור ורשאי הוא להורות על מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו. @ 62. בקשה להפעלת תאגיד בפירוק : (א) ביקש הנאמן להפעיל את התאגיד בפירוק כאמור [[בסעיף 97 לחוק]], יפרט את נימוקי הבקשה, את תקופת ההפעלה המבוקשת וכן את הסמכויות הנחוצות לו לצורך ההפעלה, וכן יצרף לבקשה את הערכת העלויות הצפויות של מימון הפעלת התאגיד ואת פירוט אמצעי המימון. : (ב) הנאמן ימציא את הבקשה כדרך שממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש התאגיד. @ 63. בקשה להפסקת הפירוק ומעבר להליכי שיקום כלכלי : (א) בבקשה להפסקת הפירוק ומעבר להליכי שיקום כלכלי יפורטו נימוקי הבקשה וכן הפרטים המנויים [[בתקנה 14]]. : (ב) מגיש הבקשה ימציא את הבקשה כדרך שממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים כאמור [[בסימן ג' לפרק ב' בחלק ב']]. : (ג) ניתן צו כאמור, ישלח הנאמן הודעה על כך לרשם ערוכה לפי [[טופס 4 שבתוספת]]. = חלק ג': הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד = == פרק א': תחולה והמצאה == @ 64. תחולה על יחיד : [[חלק זה]] יחול על הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד לפי [[סעיף 101 לחוק]]. @ 65. דרכי ההמצאה לממונה : (א) בקשה, דיווח, הודעה, העתק של כתב בי-דין ומסמכים אחרים שיש להגיש לממונה בהליכי חדלות פירעון של יחיד לפי [[החוק]], לפי תקנות אלה או לפי הוראת הממונה, יומצאו לממונה באמצעות מערכת מקוונת. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), מי שאינו מיוצג רשאי להמציא לממונה מסמכים כאמור במשרדי הממונה במחוז שבו מתנהלים ההליכים במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. @ 66. דרכי המצאה לנאמן : הודעה, העתק של כתב בי-דין, בקשה, זימון ומסמכים אחרים שיש להמציאם לנאמן לפי [[חלק זה]] יומצאו לו באמצעות מערכת הממונט; מי שאינו מיוצג רשאי להמציא מסמכים כאמור במשרדי הממונה במחוז שבו מתנהלים ההליכים במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. @ 67. מען להמצאה : (א) מען להמצאת כתבי בי-דין ומסמכים אחרים ליחיד יהיה - :: (1) בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש היחיד - המען להמצאה שציין היחיד בבקשתו לצו לפתיחת הליכים, כל עוד לא הודיע היחיד לממונה על שינוי מען; :: (2) בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש נושה - מענו האחרון של היחיד הידוע לנושה, ואם אין מען הידוע לנושה, כתובת היחיד לפי [[סעיפים 2(א)(11) ו-(11א) לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965]], ובהעדר שם לרחוב או מספר לבית - סימן זיהוי אחר; לאחר הגשת דוח על מצבו הכלכלי של היחיד לפי [[סעיף 117(א) לחוק]] - המען להמצאה של היחיד שציין היחיד באותו הדוח, כל עוד לא הודיע היחיד לממונה על שינוי מען. : (ב) מענו של נושה יהיה לפי המידע שציין היחיד בדוח המצורף לבקשתו לצו פתיחת הליכים לפי [[סעיף 104(ב)(2)(א) לחוק]] או בדוח על מצבו הכלכלי לפי [[סעיף 117(א) לחוק]] או מען אחר שמסר הנושה, ואם הנושה הגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים - המען שציין בבקשה, ולאחר שהוגשה תביעת חוב - המען המצוין בה. : (ג) מענו של הממונה לצורך המצאה שלא באמצעות מערכת הממונט יהיה - :: (1) משרדי הממונה במחוז שבו מתנהלים הליכי חדלות הפירעון לגבי היחיד; :: (2) בהליך לפני בית המשפט העליון - משרדו הראשי של הממונה בירושלים. == פרק ב': בקשת יחיד לצו לפתיחת הליכים == === סימן א': בקשת היחיד לממונה === @ 68. בקשת היחיד לממונה : (א) בקשה לצו לפתיחת הליכים ודוח על מצבו הכלכלי שמגיש יחיד יהיו ערוכים לפי [[טופס 5 שבתוספת]], הטופס יאומת בתצהיר ויהיה חתום בחתימת היחיד; לבקשה כאמור יצורף כתב ויתור על סודיות ערוך לפי [[טופס 6 שבתוספת]]. : (ב) בקשת היחיד תוגש באופן מקוון; יחיד שאינו מיוצג רשאי להתייצב במשרדי הממונה במחוז שבו הוא מבקש לנהל את הליכי חדלות הפירעון ולהגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים שלא באופן מקוון; הממונה או מי שהסמיכו לצורך כך רשאי לאשר הגשת בקשה שלא בדרך של התייצבות אם מצא כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת, בנסיבות העניין. @ 69. חזרה מבקשה : (א) הממונה רשאי לאשר ליחיד לחזור בו מהבקשה טרם מתן הצו לפתיחת הליכים. : (ב) סירב הממונה לאשר ליחיד לחזור בו מהבקשה, יעביר את ההכרעה בבקשה לבית המשפט. @ 70. מחיקה מחוסר מעש : יחיד שהגיש בקשה למתן צו לפתיחת הליכים והממונה דרש ממנו להשלים פרטים או מסמכים, או להמציא מידע נוסף, רשאי הממונה למחוק את הבקשה מחוסר מעש, אם לא נענה היחיד לדרישת הממונה בתוך הזמן שציין הממונה בדרישתו ולאחר שהממונה איפשר ליחיד לנמק מדוע לא תימחק הבקשה. @ 71. זימון לדיון בבקשת יחיד : נקבע דיון כאמור [[בסעיף 105(ג) לחוק]], ימציא הממונה ליחיד הזמנה לדיון לא יאוחר מ-14 ימים לפני מועד הדיון. @ 72. קבלת מידע לגבי יחיד : (א) קבלת מידע בידי הממונה מגוף מוסר מידע תהיה בדרך מן הדרכים המפורטות להלן או בשילוב של דרכים אלה, כולן או מקצתן, והכול כפי שיורה הממונה לגבי אותו גוף: :: (1) בתקשורת מחשבים; :: (2) על גבי מצע אופטי; :: (3) במסמך מודפס. : (ב) בתקנה זו - ::- "גוף מוסר מידע" - גוף המנוי [[#תוספת 1 חלק א פרט 16|בפסקאות 16 עד 19 לחלק א' לתוספת הראשונה לחוק]]; ::- "מידע" - מידע מהסוג שגוף מוסר מידע ימסור לפי [[טור ב' לחלק א' לתוספת הראשונה לחוק]] [[וטור ב' לחלק ב' לתוספת הראשונה לחוק]]; ובאשר למידע הנוגע לזכויות היחיד - מידע לגבי זכויות בעלות ובעלות משותפת וכן אם ליחיד יש זכויות של מיופה כוח, מורשה חתימה, נאמן או נהנה. === סימן ב': צו לפתיחת הליכים === @ 73. צו לפתיחת הליכים : צו לפתיחת הליכים יהיה ערוך לפי נוסח [[טופס 7 שבתוספת]]; הממונה ורשם ההוצאה לפועל רשאים להוסיף או לגרוע [[טופס 7 שבתוספת|מהטופס]] לפי נסיבות ההליך, בהתאם לסמכויותיהם לגבי ההליך. @ 74. פרסום הודעה על מתן צו : נתן הממונה צו לפתיחת הליכים לבקשת יחיד, יפרסם הודעה על כך בסמוך ככל האפשר למתן הצו; בהודעה יצוינו שם היחיד, מספר זהותו וכתובתו, תאריך פרסום ההודעה, שמו של הנאמן שמונה ופרטי ההתקשרות עמו ובית המשפט המוסמך לדון בבקשה לביטול הצו. @ 75. העתק מהצו : (א) ניתן צו לפתיחת הליכים לבקשת יחיד, ישלח הממונה בדואר בסמוך ככל האפשר לאחר מתן הצו, העתק מהצו ליחיד ולנושים שפרטי זהותם ידועים לו; הנאמן יוודא את קבלת ההעתק בדרך של וידוא טלפוני או באמצעות דואר אלקטרוני; הממונה רשאי להמציא צו לפתיחת הליכים בתקשורת בין מחשבים לנושה שביקש שהצווים יומצאו לו בדרך זו, אם אישר זאת הממונה לגבי אותו נושה. : (ב) היחיד ימציא את העתק הצו לנושים שפרטי זהותם אינם ידועים לממונה בדואר רשום עם אישור מסירה. : (ג) בתקנה זו, "נושים שפרטי זהותם ידועים לממונה" - נושים שלגביהם מסר היחיד שם מלא, כתובת ואחד מאלה: כתובת דואר אלקטרוני או מספר טלפון נייד. === סימן ג': בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים === @ 76. בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים : (א) בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים לפי [[סעיף 108 לחוק]] תוגש לבית המשפט; העובדות המפורטות בבקשה יאומתו בתצהיר; בבקשה יפורטו הנימוקים לביטול הצו ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) מגיש הבקשה לביטול ימציאה ליחיד, במסירה אישית בלא דיחוי, למעט אם הוגשה במעמד צד אחד, וכן ימציא העתק מהבקשה לממונה ולנאמן. : (ג) היחיד רשאי להגיב לבקשה לביטול בתוך 10 ימים מיום שהומצאה לו הבקשה או בתוך תקופה שהורה עליה בית המשפט. @ 77. דיון בבקשה לביטול צו לפתיחת הליכים : (א) בית המשפט ימציא הזמנה לדיון בבקשה לביטול צו לפתיחת הליכים למבקש, ליחיד, לנאמן ולממונה. : (ב) בדיון בבקשה לביטול צו לפתיחת הליכים רשאי בית המשפט לבקש מהיחיד וממגיש הבקשה פרטים נוספים וראיות נוספות לרבות השמעת עדים, אם יראה בכך צורך. @ 77א. פרסום הודעה על ביטול צו לפתיחת הליכים (תיקון: תשפ"א) : (א) בוטל צו לפתיחת הליכים לפי [[סעיף 108 לחוק]], ימציא הנאמן הודעה על ביטול הצו לממונה בלא דיחוי, לשם פרסומה בידי הממונה, והממונה יפרסם הודעה על ביטול הצו. : (ב) בוטל צו לפתיחת הליכים, הנאמן ימציא ליחיד הודעה על ביטול הצו. == פרק ג': בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים == === סימן א': בקשת הנושה והדיון בה === @ 78. דרישה לתשלום חוב : דרישה לתשלום חוב כאמור [[בסעיף 110(א)(1) לחוק]] תהיה ערוכה לפי [[טופס 8 שבתוספת]] ותומצא למענו של היחיד בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית. @ 79. בקשת נושה : (א) בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים לגבי יחיד תוגש לבית המשפט ערוכה לפי [[טופס 9 שבתוספת]]; הנושה יצרף לבקשה אסמכתאות לכך שהתקיימו העילות למתן הצו. : (ב) ביקש הנושה להסתמך בבקשתו על חזקת חדלות פירעון לפי [[סעיף 110(א) לחוק]], יצרף לבקשה אסמכתאות מתאימות לקיומה של החזקה, לפי העניין. @ 80. משלוח העתק : (א) נושה המגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים ימציא, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה, העתק מהבקשה ומהמסמכים שצורפו לה ליחיד במסירה אישית ולממונה. : (ב) הנושה יצרף להעתק הבקשה את החלטת בית המשפט על מועד הדיון בבקשה; נקבע מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. @ 81. תגובה ותשובה לבקשה : (א) היחיד יגיש את תגובתו לבקשת הנושה לצו לפתיחת הליכים בתוך 14 ימים לכל היותר מהיום שבו הומצאה לו הבקשה. : (ב) הנושה שהגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים יגיש את תשובתו לתגובת היחיד בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאה לו תגובת היחיד. : (ג) הורה בית המשפט על דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש היחיד את תגובתו לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והנושה יגיש את תשובתו לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ד) לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן והעובדות המפורטות בהן יאומתו בתצהיר; מגיש התגובה או התשובה ימציאו העתק ממנה ליחיד או למבקש, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. @ 82. התנגדות לבקשה לצו לפתיחת הליכים : (א) המגיש התנגדות לבקשה כאמור [[בסעיף 113 לחוק]] יגישה לבית המשפט בכתב ויפרט את נימוקי ההתנגדות; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) ההתנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים מיום שנודע למגיש על הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים; מגיש ההתנגדות ימציא העתק מההתנגדות למגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים, ליחיד ולממונה, בסמוך ככל האפשר למועד הגשת ההתנגדות. : (ג) מגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים יגיש תשובה להתנגדות בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההתנגדות וימציא העתק ממנה למגיש ההתנגדות, ליחיד ולממונה בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. : (ד) הורה בית המשפט על דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (ב) או (ג), תוגש ההתנגדות לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והתשובה לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. @ 83. חזרה מבקשת נושה לצו לפתיחת הליכים : (א) נושה שהגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים רשאי לחזור בו מבקשתו באישור בית המשפט. : (ב) חזר נושה מבקשתו לצו לפתיחת הליכים, או שזנח את הטיפול בה, רשאי בית המשפט, בכל שלב משלבי הדיון עד מתן הצו לפתיחת הליכים, לפי בקשת נושה הרשאי להגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים, לצוות על חילופי המבקשים ועל המשך הדיון בבקשה בידי המבקש החדש. === סימן ב': בקשה לסעד זמני === @ 84. בקשה לסעד זמני והדיון בה (תיקון: תשפ"א-3) : (א) על בקשה לסעד זמני לפי [[סעיף 119 לחוק]] והדיון בה יחול [[פרק ט"ו לתקנות סדר הדין האזרחי]] אם הן אינן סותרות את הוראות [[סימן זה]] ובשינויים המחויבים לפי העניין. : (ב) בקשה לסעד זמני תומצא בדרך שבה ממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים. : (ג) אם נושה הגיש את הבקשה לסעד זמני והבקשה לא הוגשה במעמד צד אחד, יגיש היחיד לבית המשפט את תגובתו לבקשה בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו הבקשה ולא יאוחר מ-24 שעות לפני המועד שנקבע לדיון בבקשה וימציאה למבקש הסעד הזמני. @ 85. המצאת ההחלטה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד : ניתן סעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 119 לחוק]], ימציא המבקש את העתק ההחלטה, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה וכן את העתק הערובה אם ישנה, למנויים להלן במסירה אישית ובלא דיחוי, אלא אם כן בית המשפט הורה על מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו: : (1) ליחיד או לנושה שהגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים; : (2) לכל אדם העלול להיפגע ממתן הסעד הזמני, כפי שיורה בית המשפט. @ 86. פרסום הודעה על מתן סעד זמני (תיקון: תשפ"א) : (א) ניתן סעד זמני במעמד צד אחד שאינו סעד זמני לפי [[סעיף 119(א)(2) לחוק]], ימציא המבקש, בלא דיחוי, הודעה על מתן הסעד הזמני לממונה, לשם פרסומה בידי הממונה; ההודעה תהיה ערוכה לפי [[טופס 9א שבתוספת]]. : (ב) ניתן סעד זמני לפי [[סעיף 119(א)(2) לחוק]], ימציא הנאמן הזמני, בלא דיחוי, הודעה על מתן הסעד הזמני לממונה, לשם פרסומה בידי הממונה; ההודעה תהיה ערוכה לפי [[טופס 9ב שבתוספת]]. : (ג) הממונה יפרסם הודעה על מתן סעד זמני שניתן במעמד צד אחד או לפי [[-|סעיף 119(א)(2)]] באתר האינטרנט של משרד המשפטים; ההודעה תכלול את הפרטים המנויים [[בתקנה 74]] וכן את דבר מתן הסעד הזמני. @ 87. המצאה ופרסום של החלטה לביטול סעד זמני שניתן במעמד צד אחד (תיקון: תשפ"א) : ניתנה החלטה המבטלת סעד זמני שניתן במעמד צד אחד או לפי [[סעיף 20(א)(3) לחוק]], ימציא אותה מבקש הסעד הזמני, בלא דיחוי, למנויים [[בתקנה 85]] ולממונה, או יודיע להם על מתן ההחלטה בדרך אחרת שיורה בית המשפט; הממונה יפרסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים הודעה בדבר ביטול הסעד הזמני. === סימן ג': צו לפתיחת הליכים לבקשת נושה === @ 88. דיון בבקשה : בית המשפט לא יקיים דין בבקשה לצו לפתיחת הליכים לבקשת נושה אלא אם כן שוכנע כי הומצאו ליחיד ולממונה העתקים מהבקשה והם זומנו לדיון כדין. @ 89. צו לפתיחת הליכים ופרסום הודעה על מתן צו לפתיחת הליכים לבקשת נושה : (א) צו לפתיחת הליכים יהיה ערוך לפי נוסח [[טופס 7 שבתוספת]]; בית המשפט רשאי להוסיף או לגרוע [[טופס 7 שבתוספת|מהטופס]] לפי נסיבות ההליך, לפי סמכויותיו לגבי ההליך. : (ב) ניתן צו לפתיחת הליכים לבקשת נושה, ישלח הנאמן, בלא דיחוי, העתק של הצו והודעה על מתן הצו לממונה לשם פרסומה בידי הממונה והממונה יפרסם על כך הודעה; ההודעה תכלול את שמו של מגיש הבקשה וכן את הפרטים המנויים [[בתקנה 74]]. @ 90. המצאת הצו לפתיחת הליכים לבקשת נושה : (א) הממונה ישלח ליחיד העתק מהצו בדואר, להעתק יצרף הודעה כי על היחיד להגיש דוח כאמור [[בסעיף 117 לחוק]]; הנאמן יוודא את קבלת ההעתק בידי היחיד. : (ב) בסמוך ככל האפשר לאחר הגשת הדוח על מצבו הכלכלי של היחיד לפי [[סעיף 117 לחוק]], ישלח הממונה את העתק הצו לנושים שפרטי זהותם ידועים לו כהגדרתם [[בתקנה 75]] ותחול [[תקנה 75]]; היחיד ימציא בדואר רשום עם אישור מסירה את העתק הצו לנושים שפרטי זהותם אינם ידועים לממונה. @ 91. דוח על מצבו הכלכלי של היחיד : (א) דוח על מצבו הכלכלי של היחיד לפי [[סעיף 117 לחוק]], יהיה ערוך לפי [[טופס 5 שבתוספת]]; [[טופס 5 שבתוספת|הטופס]] יאומת בתצהיר ויהיה חתום בחתימת היחיד. : (ב) דוח כאמור בתקנת משנה (א) יוגש כדרך שמגישים בקשת יחיד לצו לפתיחת הליכים, לפי [[תקנה 68(ב)]]. == פרק ד': ההליכים בבית המשפט == @ 92. כותרת כתב בי-דין : בכותרתו של כל כתב בי-דין לפי [[חלק זה]] יצוין שמו של היחיד, ואם ניתן לגביו צו לפתיחת הליכים, יצוין שהיחיד "בחדלות פירעון" כל עוד מתקיימים לגביו הליכי חדלות פירעון. @ 93. צירוף צד להליך : בית המשפט רשאי, לבקשתו של כל אדם, לצרפו כצד להליך חדלות פירעון של יחיד המתנהל לפניו, אם נראה לו כי קיים חשש שאותו אדם עלול להיפגע מההחלטה שתתקבל באותו הליך או אם נראה לו כי צירופו נדרש לשם ייעול ההליכים, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים, להורות על צירופו של אדם כאמור מיוזמתו. @ 94. הוצאות משפט : הוצאות משפט הכרוכות בכל הליך עד למתן צו לפתיחת הליכים יחולו על מי שנקט את ההליך אלא אם כן ציווה בית המשפט אחרת. == פרק ה': תפקיד הנאמן וסמכויותיו == === סימן א': הנאמן וסמכויותיו === @ 95. הנאמן כצד להליכים : הנאמן יהיה צד לכל בקשה בהליך שבו מונה. @ 96. מידע : הנאמן לא ימסור מידע הנוגע לבקשות לפי תקנות אלה, באופן המפלה בין נושים אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה או שבית המשפט הורה אחרת. @ 97. הערה במרשם : (א) לבקשת הנאמן, יבדוק מי שמופקד על רישום נכסים בפנקס המתנהל לפי דין אם יש ליחיד זכות בנכס הרשום באותו פנקס, ואם נמצא כך, ירשום במרשם הערה כי ניתן הצו לפתיחת הליכים. : (ב) ניתן להעביר את בקשת הנאמן לפי תקנת משנה (א) גם באופן מקוון אם הממונה העמיד מערכת ממוחשבת לצורך זה. === סימן ב': בקשה למתן הוראות ופנייה לבית המשפט === @ 98. בקשה למתן הוראות : (א) בקשתו של הנאמן למתן הוראות המוגשת לבית המשפט תוגש בכתב, חתומה בחתימתו או בחתימת בא כוחו; לבקשה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה; הבקשה תוגש בלא תצהיר, זולת אם הורה בית המשפט אחרת. : (ב) הגיש הנאמן בקשה למתן הוראות לבית המשפט, ימציא העתק מהבקשה לממונה ולצדדים לה בסמוך ככל האפשר לאחר הגשת הבקשה; הוגשה הבקשה למתן הוראות במעמד צד אחד, ימציא העתק ממנה לממונה בלבד. : (ג) הנאמן רשאי לצרף מיוזמתו לבקשה למתן הוראות את מי שלדעתו יש לו עניין בבקשה. @ 99. הדיון בבקשה למתן הוראות : (א) הדיון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן יהיה במעמד הצדדים; על אף האמור, בית המשפט רשאי להחליט על יסוד הבקשה, התגובה והתשובה בלבד. : (ב) על אף האמור בתקנה משנה (א), בית המשפט רשאי לדון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן במעמד הנאמן והממונה בלבד, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שהכרעה בבקשה בידיעת הצדדים תסכל את התכלית שלשמה הוגשה הבקשה או תגרום לצדדים להליך נזק חמור, מטעמים מיוחדים שיירשמו. @ 100. תגובה ותשובה לבקשה למתן הוראות : (א) צד לבקשה יגיש את תגובתו לבקשה למתן הוראות בתוך 14 ימים לכל היותר מיום שבו הומצאה לו הבקשה. : (ב) הנאמן יגיש את תשובתו לתגובת הצדדים לבקשה בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאו לו תגובות הצדדים. : (ג) הורה בית המשפט על דיון בבקשה למתן הוראות במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש צד לבקשה את תגובתו לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והנאמן יגיש את תשובתו לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ד) לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן והעובדות המפורטות בתגובה יאומתו בתצהיר. : (ה) הנאמן והצד לבקשה ימציאו העתק מהתשובה ומהתגובה לנאמן או לצד לבקשה, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתן. @ 101. פנייה לממונה או לבית המשפט : פנייה לממונה או לבית המשפט בידי מי שנפגע מפעולת הנאמן כאמור [[בסעיף 139 לחוק]] תיעשה כדרך שמגישים בקשה לבית המשפט או לממונה, בתוך 45 ימים מיום שנודע לו על כך. @ 101א. גילוי מידע מרשות המסים או מתאגיד בנקאי (תיקון: תשפ"א) : היחיד או הנושים רשאים לפנות לבית המשפט בבקשה כי יורה על גילוי מידע או מסמך שקיבל הנאמן מתאגיד בנקאי או מרשות המסים לפי [[סעיף 150 לחוק]]; הבקשה תוגש בתוך 60 ימים מיום שהורה בית המשפט על העברת המידע לנאמן; המבקש יפרט בבקשתו את המידע או המסמך שהוא מבקש לגלות לו, בציון המטרה שלשמה הוא זקוק למידע או למסמך כאמור; בית המשפט רשאי להורות כי הדיון בשאלת גילוי המידע או המסמך יתקיים כולו או חלקו בהיעדר המבקש. === סימן ג': ניהול חשבונות === @ 102. ספרי חשבונות : הפעיל הנאמן את עסקו של היחיד, ינהל לשם כך חשבון מיוחד לפי כללי חשבונאות מקובלים. === סימן ד': דוח ממצאי בדיקה והצעת הממונה לצו לשיקום כלכלי (תיקון: תשפ"א) === @ 103. פרטי דוח ממצאי הבדיקה ואופן הגשתו : (א) הנאמן יגיש בטופס מקוון את דוח ממצאי הבדיקה לפי [[סעיף 153 לחוק]], בנוסח שיופיע באתר הנאמנים, לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין; טופס דוח ממצאי בדיקה יכלול, נוסף על הפרטים [[בסעיף 153(ג) לחוק]], את הפרטים האלה: :: (1) פרטים בדבר הליך חדלות הפירעון של היחיד; :: (2) פרטים בדבר הליכי חדלות פירעון קודמים שנפתחו לגבי היחיד, ובכלל זה פרטים בדבר אופן סיומם של הליכים כאמור, אם הסתיימו; :: (3) פרטים בדבר הליכי חדלות פירעון שמתנהלים לגבי בן זוגו של היחיד, ילדיו הקטינים או מי שפרנסתם עליו; :: (4) פרטיו האישיים של היחיד ותיאור נסיבותיו האישיות, ובכלל זה מצבו המשפחתי, בציון מספר ילדיו הקטינים והבגירים, ומי שפרנסתם עליו; :: (5) עיסוקם של היחיד ובן זוגו בחמש השנים האחרונות; :: (6) הכנסותיהם של היחיד ובן זוגו, ילדיו הקטינים, או מי שפרנסתם עליו, מהשנתיים שקדמו להגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים של היחיד עד מועד הגשת דוח ממצאי הבדיקה; :: (7) הוצאות מחיה חודשיות של היחיד, בן זוגו, ילדיו הקטינים, או מי שפרנסתו עליו; :: (8) פרטים בדבר חובת תשלום המזונות של היחיד; :: (9) התנהלות היחיד ממועד יצירת החובות ועד לצו לפתיחת הליכים, הנסיבות שבהן נוצרו החובות, הסיבות שהובילו לחדלות הפירעון של היחיד, וכן פרטים בדבר הליכי חדלות פירעון בעניינם של אחרים והסדרי חוב כהגדרתם [[בחלק י' לחוק]] בעניינו של היחיד, הקשורים לנסיבות ההסתבכות של היחיד, ובכלל זה פרטים בדבר אופן סיומם של הליכים כאמור, אם הסתיימו; :: (10) פרטים בדבר כושר ההשתכרות ודמי המחיה של היחיד; :: (11) התנהלותו של היחיד במסגרת ההליך, ובכלל זה עמידתו בתשלומים שהוטלו עליו לנכסי קופת הנשייה במסגרת ההליך ובחובות הדיווח החלות עליו; :: (12) מידע מהותי נוסף העולה מבדיקת מצבו הכלכלי של היחיד, שהנאמן סבור שיש להציגו במסגרת הדוח. : (ב) בכתיבת הדוח ייתן הנאמן את דעתו לפרטיותם של מי שמוזכרים בו. : (ג) הנאמן לא יכלול בדוח מידע שיש בגילויו כדי לפגוע בהמשך ניהול ההליכים. @ 104. עיון בדוח ממצאי הבדיקה : (א) הגיש הנאמן את הדוח לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, יעמידו אותו לעיון הנושים בלא דיחוי במערכת הממונט או במערכת המחשוב של ההוצאה לפועל, לפי העניין. : (ב) נגע מידע שהעמיד הממונה או רשם ההוצאה לפועל לעיון לפי [[סימן זה]] לקטין, לא יצוינו פרטי שמו וזהותו, למעט עובדת היותו קטין, אלא אם כן מדובר בשמו ובפרטיו של היחיד עצמו. @ 105. הודעה ליחיד ולנושים על הגשת הדוח : הועמד הדוח לעיון הנושים במערכת הממונט או במערכת המחשוב של ההוצאה לפועל, ימסור הנאמן העתק מהדוח ליחיד והודעה לנושים, כאמור [[בסעיף 153(ד) לחוק]], בתוך שלושה ימים מיום שהועמד לעיון. @ 106. התייחסות הנושים והיחיד לדוח ממצאי הבדיקה : יחיד או נושה המעוניין להעביר עמדה לדוח ממצאי הבדיקה לפי [[סעיף 153(ה) לחוק]], יעבירה לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, באופן מקוון; מי שאינו מיוצג רשאי להגיש עמדה למשרדי הממונה במחוז שבו מתנהל הליך חדלות הפירעון או ללשכת הוצאה לפועל, לפי העניין, במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. @ 106א. תגובה להצעת הממונה (תיקון: תשפ"א) : היחיד או נושה המעוניין להגיש לבית המשפט תגובה להצעת הממונה לצו לשיקום כלכלי, רשאי להגישה בתוך 30 ימים מהגשת ההצעה בידי הממונה, ובלבד שהתגובה תוגש 7 ימים לפחות לפני מועד הדיון בהצעה; היחיד או הנושה ימציאו העתק מהתגובה לממונה. === סימן ה': שכר הנאמן מקופת הנשייה בהליכי חדלות פירעון לגבי יחידים (תיקון: תשפ"ב) === @ 106ב. הגדרות [[לסימן ה']] (תיקון: תשפ"ב, [הודעות]) : [[בסימן זה]] - :- "נאמן" - מי שמונה לפי [[סעיף 125 לחוק]]; :- "שכר בסיס" - סכום של 4,500 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 5,007 ש"ח))) בצירוף מס ערך מוסף; סכום זה יכלול החזר הוצאות לשנה הראשונה; :- "מקדמת שכר" - מקדמה המשולמת על חשבון השכר הסופי מנכסי קופת הנשייה לאחר שנוכו מהם אגרות; סכום המקדמה יהיה 3,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 3,338 ש"ח))) בצירוף מס ערך מוסף או סכום שנצבר בנכסי קופת הנשייה עד מועד תשלום המקדמה, בניכוי אגרות כאמור, לפי הנמוך שבהם. @ 106ג. תשלום מקדמת שכר (תיקון: תשפ"ב) : עם הגשת דוח ממצאי הבדיקה על ידי הנאמן, יורה הממונה כי תשולם לנאמן מקופת הנשייה מקדמת שכר לבקשת הנאמן או מיוזמתו. @ 106ד. קביעת שכר סופי והוצאות (תיקון: תשפ"ב, [הודעות]) : (א) נאמן המבקש ששכרו יחושב לפי [[תקנה 8 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)]], יגיש את בקשתו לממונה והממונה יחליט על שכרו; אם הסכום שחושב נמוך משכר הבסיס, יורה הממונה כי שכרו של הנאמן יהיה שכר הבסיס. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), סבר הממונה כי יש להפחית את שכרו של נאמן לפי [[תקנה 13 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)]], יודיע על כך לנאמן והנאמן יגיש את בקשתו לבית המשפט, ובית המשפט יחליט על שכרו. : (ג) בעד השנה השנייה ואילך למינויו של הנאמן, הממונה יורה כי ישולם לנאמן מקופת הנשייה החזר בעד הוצאות הליך בסך של 500 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 556 ש"ח))) לשנה, ובסכום כולל שלא יעלה על 2,500 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 2,782 ש"ח))), בצירוף מס ערך מוסף. @ 106ה. בקשת נאמן לקביעת שכרו על ידי בית המשפט (תיקון: תשפ"ב) : (א) נאמן רשאי להגיש לבית המשפט בקשה ששכרו יחושב לפי [[+|תקנות 7]], [[+|8א]], [[+|11]], [[#13|או 13 עד 14 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)]]. : (ב) בית המשפט רשאי להורות לנאמן לצרף לבקשתו דוח כספי של הנאמן, מאומת בתצהיר ומבוקר בידי רואה חשבון. : (ג) המשיבים לבקשת שכר טרחה המוגשת לבית המשפט לפי תקנה זו או לפי [[תקנה 106ד(ב)]] יהיו הממונה, היחיד, ועדת הנושים, אם מונתה, והנושים המובטחים. @ 106ו. התנגדות לבקשות שכר טרחה (תיקון: תשפ"ב) : (א) נושה או יחיד רשאים להגיש התנגדות לבקשת הנאמן לשכר טרחה לפי [[תקנות 106ד]] [[ו-106ה]] לממונה או לבית המשפט, לפי העניין, בתוך 14 ימים מיום הגשת הבקשה. : (ב) הוגשה לממונה התנגדות לבקשת נאמן לפי [[תקנה 106ד]], יורה הממונה על העברת הדיון בבקשה ובהתנגדות לבית המשפט. : (ג) בית המשפט רשאי לדחות את ההתנגדות על הסף אם מצא כי ההתנגדות אינה מגלה עילה. == פרק ו': דוחות על הכנסות והוצאות == @ 107. הגדרה [[לפרק ו']] : [[בפרק זה]], "דוח על הכנסות והוצאות" - דוח תקופתי הכולל מידע בדבר הכנסותיו והוצאותיו של היחיד ובן זוגו, ילדיו הקטינים ומי שפרנסתם עליו. @ 108. הגשת דוחות : (א) היחיד יגיש במהלך הליכי חדלות הפירעון לממונה דוח על הכנסות והוצאות כשהוא חתום בחתימת היחיד, בצירוף אסמכתאות; דוח כאמור יהיה נתמך בהצהרה. : (ב) דוח על הכנסות והוצאות יוגש באופן מקוון, ואולם יחיד שאינו מיוצג רשאי להגיש דוח כאמור שלא באופן מקוון במשרדי הממונה במחוז שבו מתנהל ההליך במסירה אישית או בדואר רשום. @ 109. תדירות הגשת הדוחות : (א) בתקופה שממתן צו לפתיחת הליכים עד מתן צו לשיקום כלכלי, יגיש היחיד דוח על הכנסות והוצאות כאמור אחת לחודשיים, אלא אם כן הורה לו הממונה אחרת. : (ב) בתקופה שממתן הצו לשיקום כלכלי עד תום הליכי חדלות הפירעון, יגיש היחיד דוח על הכנסות והוצאות אחת לשישה חודשים, אלא אם כן הורה בית המשפט או הממונה אחרת. @ 109א. פרסום הודעה על ביטול צו לפתיחת הליכים (תיקון: תשפ"א) : תמו הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד בשל ביטול צו לפתיחת הליכים לפי [[+|סעיפים 183]] [[או 286 לחוק]], או הפטר לאלתר, או נתן הממונה אישור ליחיד על מתן הפטר, הממונה יפרסם על כך הודעה. == פרק ו'1: סמכות בירור בידי הנאמן (תיקון: תשפ"ב) == @ 109ב. הגדרה [[לפרק ו'1]] (תיקון: תשפ"ב) : [[בפרק זה]], "הודעת זימון" - כמשמעותה [[בסעיף 152 לחוק]]. @ 109ג. אופן הזימון לבירור, מקומו וניהולו (תיקון: תשפ"ב) : (א) הנאמן יזמן את היחיד לבירור לשם בדיקת מצבו הכלכלי במקום ובשעה שנקבעו בהודעת הזימון, ובלבד שהמקום יהיה סביר ונגיש בשים לב למחוז שבו מתנהל הליך חדלות הפירעון בעניינו של היחיד; הודעת הזימון תיערך לפי [[טופס 7א שבתוספת]]. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאי הנאמן לקיים בירור בהיוועדות חזותית לבקשת היחיד, או בהסכמת היחיד אם הוא מיוצג. : (ג) יחיד שהוזמן לבירור לפני הנאמן יתייצב לפניו כפי שיידרש; נאמן יסיים את הבירור ביום שבו החל, ככל האפשר, ואולם הנאמן רשאי לחזור ולזמן את היחיד אם ראה צורך מיוחד בכך, ועל היחיד להתייצב כאמור בהודעת הזימון. : (ד) הנאמן ימציא את הודעת הזימון ליחיד 21 ימים לפחות לפני מועד הבירור, אלא אם כן הסכים היחיד לקיצור התקופה או שהחליט הממונה כי יש הכרח בקיצורה; אם היחיד מיוצג - ימציא הנאמן את ההודעה בדואר אלקטרוני; אם היחיד בלתי מיוצג - ימציא הנאמן את ההודעה בדואר רשום עם אישור מסירה; והכול אלא אם כן הסכים היחיד להמצאה בדרך אחרת, ובלבד שיהיה תיעוד להמצאה. : (ה) סבר הנאמן כי מתקיימות נסיבות מיוחדות שבשלהן הבירור אינו דרוש, יגיש בקשה מנומקת לממונה שלא לערוך בירור ליחיד, והממונה יכריע בבקשה. @ 109ד. הבירור ותיעודו (תיקון: תשפ"ב) : (א) הנאמן יידע את היחיד בפתח הבירור עימו בכל הנוגע לזכויותיו וחובותיו בבירור ובתוצאות של העדר שיתוף פעולה בבירור, וכן יידע אותו בדבר אופן התיעוד של הבירור לפי תקנה זו. : (ב) הנאמן יתעד את הבירור בפרוטוקול שישקף את כל הנאמר והמתרחש בבירור. : (ג) בסיום הבירור, יקרא היחיד את הפרוטוקול או שהנאמן יקרא אותו באוזניו; הנאמן והיחיד יחתמו על הפרוטוקול; סירב היחיד לחתום על הפרוטוקול - תירשם סיבת סירובו. : (ד) עותק מהפרוטוקול בכתב יימסר ליחיד לפי [[סעיף 152(ג) לחוק]] וכן לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין. : (ה) הנאמן רשאי לתעד את הבירור בתיעוד מוקלט לאחר שיידע את היחיד על ההקלטה; תיעד הנאמן את הבירור בתיעוד מוקלט, יתעד את הבירור בפרוטוקול כאמור בתקנת משנה (ב), ונוסף על כך יערוך תמליל של התיעוד המוקלט או יעביר עותק של ההקלטה ליחיד. : (ו) ערך הנאמן תמליל בירור לפי תקנת משנה (ה), ימסור את התמליל ליחיד וכן לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, עד 30 ימים לאחר הבירור. : (ז) הפרוטוקול, ההקלטה והתמליל, לפי העניין, יישמרו במשרדי הנאמן. @ 109ה. תחולת ההוראות על בירור בידי הממונה (תיקון: תשפ"ב) : [[פרק זה]] יחול בשינויים המחויבים גם על בירור שעורך הממונה בעצמו לפי [[סעיף 152(א) לחוק]]. == פרק ז': הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד בעל חוב בסכום נמוך == @ 110. תחולת הוראות התקנות (תיקון: תשפ"ב-3) : (א) עם מתן צו לפתיחת הליכים לגבי יחיד בעל חובות בסכום נמוך, יחולו על הליכי חדלות הפירעון של היחיד, המתנהלים אצל רשם ההוצאה לפועל, ההוראות לפי תקנות אלה החלות על הליכי חדלות פירעון של יחיד המתנהלים לפי צו לפתיחת הליכים שנתן הממונה, בשינויים המחויבים ובשינויים הקבועים [[בפרק זה]]. : (ב) הסמכויות הנתונות לממונה לפי תקנות אלה לגבי הליכי חדלות פירעון של יחיד המתנהלים לפי צו לפתיחת הליכים שנתן הממונה יהיו נתונות לרשם ההוצאה לפועל לגבי הליכי חדלות פירעון של יחיד בעל חובות בסכום נמוך לפי [[פרק י"ב לחלק ג' לחוק]], המתנהלים אצל רשם ההוצאה לפועל, למעט הסמכויות הקבועות [[פרק ב חלק ג|בפרקים ב']], [[פרק ג חלק ג|ג']] [[פרק ה חלק ג|ו-ה' לחלק ג' לתקנות אלה]]. @ 111. הגשת בקשה ותשלום אגרה : (א) בקשה לצו לפתיחת הליכים ודוח על מצבו הכלכלי שמגיש יחיד יהיו ערוכים לפי [[טופס 5 שבתוספת]]; הטופס יאומת בתצהיר ויהיה חתום בחתימת היחיד; לבקשה כאמור יצורף כתב ויתור על סודיות ערוך לפי [[טופס 6 שבתוספת]]. : (ב) בקשת היחיד תוגש באופן מקוון; יחיד שאינו מיוצג רשאי להתייצב בלשכת ההוצאה לפועל שבה פועל מסלול חדלות פירעון ולהגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים שלא באופן מקוון; מנהל מערכת ההוצאה לפועל או מי שהסמיכו לצורך כך רשאי לאשר הגשת בקשה שלא בדרך של התייצבות אם מצא כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת, בנסיבות העניין. : (ג) הגיש היחיד לרשם ההוצאה לפועל הודעה על כך שאין ביכולתו לשלם את החוב הפסוק שרואים בה בקשה לצו לפתיחת הליכים כאמור [[בסעיף 187(א)(1) לחוק]], יגיש היחיד בקשה לצו לפתיחת הליכים לפי [[טופס 5 שבתוספת]] וישלם את האגרה המתאימה. @ 112. דרכי המצאה לרשם ההוצאה לפועל : (א) בקשה, דיווח של הנאמן, דוח של היחיד, הודעה, העתק של כתב בי-דין ומסמכים אחרים שיש להגיש לרשם ההוצאה לפועל לפי [[החוק]], לפי תקנות אלה או לפי הוראת הממונה יוגשו לרשם ההוצאה לפועל באמצעות מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), מי שאינו מיוצג רשאי להמציא מסמכים כאמור בלשכות ההוצאה לפועל במסירה אישית או בדואר רשום, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. @ 113. סמכות רשם הוצאה לפועל שלא למנות נאמן : לא מינה רשם ההוצאה לפועל נאמן, יחולו הוראות אלה: : (1) כל מסמך שיש להגישו לנאמן לרבות תביעות החוב או בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, יוגש לרשם באמצעות מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל; : (2) נושה שאינו מיוצג רשאי להגיש את תביעת החוב או את הבקשה להארכת מועד להגשת תביעות חוב, שלא באופן מקוון, בלשכת הוצאה לפועל. @ 114. קבלת מידע : קבלת מידע באופן מקוון בידי רשם ההוצאה לפועל מגוף הקבוע [[בטור א' לתוספת הראשונה לחוק]], יכול שתהיה באמצעות תקשורת בין מחשבים. @ 115. פרסום הודעה על מתן צו : מערכת ההוצאה לפועל תעביר הודעה על צו לפתיחת הליכים לבקשת יחיד, שנתן רשם ההוצאה לפועל, אל הממונה והממונה יפרסם אותה באתר האינטרנט של משרד המשפטים; בהודעה יצוינו הפרטים האמורים [[בתקנה 74]] ובמקום בית המשפט המוסמך לדון בצו, יצוין בהודעה כי הרואה את עצמו נפגע ממתן צו לפתיחת הליכים רשאי להגיש בקשה לביטול הצו לרשם ההוצאה לפועל. @ 116. העתק מהצו : (א) על אף האמור [[בתקנה 75]], ניתן צו לפתיחת הליכים לבקשת יחיד, תשלח מערכת ההוצאה לפועל, בדואר, בסמוך ככל האפשר לאחר מתן הצו, העתק מהצו ליחיד ולנושים שפרטי זהותם ידועים לה; הנאמן יוודא את קבלת ההעתק בדרך של וידוא טלפוני או באמצעות דואר אלקטרוני; מסירת הצו לנושים שהם זוכים מיוצגים בהוצאה לפועל המחוברים למערכת ההוצאה לפועל בתקשורת מחשבים תהיה בתקשורת בין מחשבים ותחול [[תקנה 24 לתקנות ההוצאה לפועל]]; יהיה ניתן להמציא צו לפתיחת הליכים בתקשורת בין מחשבים גם לנושה שביקש שהצווים יומצאו לו בתקשורת בין מחשבים, אם אישר זאת מנהל מערכת ההוצאה לפועל לגבי אותו נושה. : (ב) היחיד ימציא את העתק הצו לנושים שפרטי זהותם אינם ידועים למערכת ההוצאה לפועל בדואר רשום עם אישור מסירה. : (ג) בתקנה זו, "נושים שפרטי זהותם ידועים למערכת ההוצאה לפועל" - נושים שלגביהם מסר היחיד שם מלא, כתובת ואחד מאלה: כתובת דואר אלקטרוני או מספר טלפון נייד; או נושים שפרטיהם מצויים במערכת ההוצאה לפועל. @ 117. בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים : על הגשת בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים לרשם ההוצאה לפועל יחולו [[תקנות 76]] [[ו-77]] בשינויים המחויבים. @ 118. חלוקת נכסי קופת הנשייה (תיקון: תשע"ט) : על חלוקת תשלומים מתוך נכסי קופת הנשייה יחולו הוראות [[תקנה 136]], והחלוקה תבוצע באמצעות מערכת ההוצאה לפועל. @ 119. צירוף צד להליך : רשם ההוצאה לפועל רשאי, לבקשתו של כל אדם, לצרפו כצד להליך חדלות פירעון של יחיד המתנהל לפניו, אם נראה לו כי קיים חשש שאותו אדם עלול להיפגע מההחלטה שתתקבל באותו הליך או אם נראה לו כי צירופו נדרש לשם ייעול ההליכים, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים, להורות על צירופו של אדם כאמור מיוזמתו. @ 119א. קביעת שכר טרחה בידי רשם ההוצאה לפועל (תיקון: תשפ"ב) : על קביעת שכר לנאמן יחולו הוראות [[סימן ה' לפרק ה']] בשינויים המחויבים; בקשות שיש להגיש לבית המשפט או לממונה לפי [[סימן זה]], יוגשו לרשם ההוצאה לפועל. = חלק ד': הנשייה = == פרק א': תביעות חוב == === סימן א': הגשת תביעת חוב === @ 120. הגשת תביעת חוב ובקשה להארכת מועד : נושה המבקש להגיש לנאמן תביעת חוב או בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, יגישה לנאמן באמצעות מערכת הממונט או מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל, לפי העניין; נושה שאינו מיוצג רשאי להגיש תביעת חוב שלא באופן מקוון, במשרדי הממונה במחוז שבו מתנהל ההליך, או בלשכת ההוצאה לפועל, לפי העניין, במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. @ 121. תביעת חוב : (א) תביעת החוב תיערך בטופס שנוסחו יופיע באתר האינטרנט של הממונה והיא תכלול את הפרטים האלה: :: (1) העובדות שיש בהן כדי לבסס את החוב הנתבע ומועד הפירעון; :: (2) מידע בדבר רכיבי החוב, רכיבי ההצמדה והריבית עד מועד מתן הצו לפתיחת הליכים, וכן רכיבי הריבית הנוספת; :: (3) אם החוב חוב מובטח - גובה החוב המובטח, פרטים לגבי מהות הנכס המשועבד, תאריך מתן הבטוחה ורישומה, ולגבי חוב המובטח בשעבוד קבוע - אומדן שווי הבטוחה, ככל האפשר; :: (4) מידע בדבר כל סכום שהועבר לנושה על חשבון החוב ומועדי תשלומו; :: (5) מידע בדבר זכות הקיזוז של הנושה, אם ישנה, בצירוף העתק מהודעת הקיזוז שהוגשה; :: (6) מידע בדבר מעמד החוב - חוב בדין קדימה, חוב כללי או חוב דחוי; :: (7) מידע בדבר ערבים לחוב או חייבים יחד עם החייב בחוב העבר; :: (8) פרטי הנושה ומספר חשבון בנק לתשלום. : (ב) נושה מובטח רשאי להודיע בתביעת החוב על כוונתו לממש את הנכס המשועבד לטובתו. : (ג) הנושה או אדם שהוא הרשה לכך יאמתו את העובדות המבססות את תביעת החוב בתצהיר. : (ד) הנושה יצרף אסמכתאות שיש בהן כדי לבסס את החוב הנתבע. : (ה) לתביעת החוב יצורף אישור על תשלום אגרה או אישור על זכאות לפטור מאגרה. @ 122. בקשה להארכת מועד להגשת תביעות חוב : (א) בקשת נושה להארכת מועד להגשת תביעת חוב תוגש בטופס שנוסחו יופיע באתר האינטרנט של הממונה ותאומת בתצהיר; הבקשה תכלול את תביעת החוב ויפורטו בה הנסיבות שבשלהן הנושה לא היה יכול להגיש את תביעת החוב במועד. : (ב) החלטת הנאמן בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב תומצא לנושה שהגיש את הבקשה וליחיד במועד סמוך ככל האפשר למועד החלטתו. : (ג) החליט הנאמן לדחות את הבקשה להארכת מועד, רשאי הנושה לערער לבית המשפט על ההחלטה בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לנושה. @ 123. בקשה להשלמת פרטים : ביקש הנאמן מנושה להשלים פרטים הנוגעים לתביעת החוב לפי [[סעיף 210(א) לחוק]], יורה על המועד להשלמת הפרטים, והנושה יגיש את הפרטים הנוספים בתביעת חוב מתוקנת. @ 124. הוצאות התביעה : (א) נושה יישא בהוצאות הכרוכות בהגשת תביעתו ובהוכחתה, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת בשל נסיבות מיוחדות. : (ב) הוצאות שהוציא הנאמן לצורך שומת חוב שאינו קצוב, לפי [[סעיף 213 לחוק]], ייפרעו מתוך נכסי קופת הנשייה, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. @ 125. הודעה על קבלת תשלום על חשבון החוב : הועבר סכום לנושה על חשבון החוב לאחר מועד הגשת תביעת החוב, יודיע הנושה לנאמן על הסכום, מקורו ומועד תשלומו, בתוך 15 ימים. === סימן ב': תביעת חוב של נושה מובטח === @ 126. נושה מובטח שוויתר על בטוחה : נושה מובטח שהודיע לנאמן על כך שוויתר על הבטוחה לטובת כלל הנושים רשאי לתבוע את חובו כחוב שאינו חוב מובטח. @ 127. זכותו של נושה מובטח שבטוחתו לא מומשה לחלוקה על בסיס אומדן שווי : נושה מובטח שלא ויתר על בטוחתו ובטוחתו לא מומשה זכאי לקבל את חלקו היחסי בכל חלוקת ביניים בעד חלקו העולה על אומדן השווי שהגיש, לאחר שתביעת החוב שלו אושרה בידי הנאמן. @ 128. הודעה על מימוש הנכס : מומש הנכס בידי נושה מובטח לפי [[+|סעיפים 248(א)(2), (ב)]] [[או 249 לחוק]], יודיע הנושה המובטח לנאמן על יתרת החוב בתוך 15 ימים ממועד המימוש; להודעה יצרף הנושה פירוט על אופן המימוש. === סימן ג': טיפול הנאמן בתביעות חוב === @ 129. ההכרעה בתביעת חוב : (א) טרם ההכרעה בתביעה, יפנה הנאמן לקבל את עמדתו של היחיד לגבי תביעת החוב. : (ב) הנאמן יכריע בתביעת חוב בתוך 90 ימים מיום שהוגשה לו, ולא יאוחר מ-30 ימים מתום התקופה להגשת תביעות חוב. : (ג) הכריע הנאמן בתביעת חוב, ימציא את החלטתו ואת נימוקיו ליחיד ולנושה שהגיש את תביעת החוב במועד סמוך ככל האפשר למועד הכרעתו. : (ד) הממונה או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, רשאי, לבקשת הנאמן, להאריך את המועד האמור בתקנה משנה (ב). @ 130. החלטת נאמן בבקשה לתיקון טעות בתביעת חוב או לעיון חוזר בה : (א) נאמן רשאי, מיוזמתו או לבקשת מי שנפגע מהכרעתו בתביעת חוב, לבטל תביעת חוב שאושרה או להפחית את סכומה, אם נפלה בה טעות או התגלו עובדות חדשות המצדיקות זאת. : (ב) מי [[שסעיף 215 לחוק]] חל עליו, רשאי להגיש לנאמן בקשה לתיקון הטעות בתביעת החוב או לעיון חוזר בה, כאמור בתקנה משנה (א) בתוך 30 ימים מהמועד שנודע לו על הכרעת הנאמן. : (ג) בקשה שהוגשה כאמור בתקנת משנה (ב), תומצא ליחיד, אם הבקשה לא הוגשה על ידו ולנושה שהגיש את תביעת החוב, מיד עם הגשתה. : (ד) מצא הנאמן כי קיימת עילה לבטל את תביעת החוב שאושרה או להפחית את סכומה, יודיע על כך לנושה שהגיש את תביעת החוב וליחיד וייתן להם הזדמנות להביע את עמדתם בטרם יקבל את החלטתו. : (ה) דחה הנאמן את הבקשה לתיקון טעות או לעיון חוזר, רשאי המבקש כאמור בתקנת משנה (ב) להגיש ערעור לבית המשפט בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לו הכרעת הנאמן. @ 131. ערעור על הכרעה בתביעת חוב : (א) נושה שרואה את עצמו נפגע מהכרעת הנאמן בתביעת חוב שהגיש, למעט החלטה בבקשה להארכת מועד כאמור [[בתקנה 122]], רשאי להגיש ערעור על ההכרעה לבית המשפט בתוך 45 ימים מהמצאת ההכרעה לידיו. : (ב) ערעור שהוגש כאמור בתקנת משנה (א), יומצא לממונה, לנאמן וליחיד בסמוך ככל האפשר להגשתו לבית המשפט. : (ג) הנאמן יגיש לבית המשפט את תביעת החוב ואת נימוקי החלטתו נושא הערעור בתוך 15 ימים מיום שהומצא לו העתק מכתב הערעור. @ 132. בקשת נאמן לבטל או להפחית סכום של תביעת חוב שאושרה : בית המשפט רשאי, לבקשת הנאמן, לבטל תביעת חוב שאושרה או לשנות את סכומה, אם מצא שהתביעה אושרה שלא כיאות או שיש לשנות את סכומה; הנאמן יודיע לנושה שהגיש את תביעת החוב וליחיד על הגשת הבקשה לבית המשפט בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. === סימן ד': הוראות מיוחדות לתביעות חוב של עובדים ולתביעות גמלה (תיקון: תשפ"ז) === @ 133. הגשת תביעת חוב של עובד (תיקון: תשפ"ז) : (א) על אף האמור [[בתקנות 120]] [[ו-121]], תביעת חוב של עובד בשל חוב שכר עבודה כמשמעותו [[בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958]], ובשל פיצויי פיטורין לפי [[חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963]], וכן תביעה של קופת גמל כהגדרתה [[בסעיף 180 לחוק הביטוח הלאומי]], תוגש בטופס מקוון שלפיו מגישים בקשה לגמלה לפי [[פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי]]; [[https://www.btl.gov.il/benefits/Bankruptcy_or_%20Corporate_Liquidation/Pages/Tvia%20Pashar.aspx | הטופס האמור יופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי]]; על בקשה כאמור יחולו רק ההוראות החלות על הטופס האמור. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), עובד שאינו מיוצג רשאי להגיש לידי הנאמן תביעת חוב שלא באופן מקוון, במשרדי הממונה או בלשכת הוצאה לפועל. @ 133א. תובענה בעניין גמלה לפי [[פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי]] (תיקון: תשפ"ז) : (א) תובענה בעניין החלטת המוסד לביטוח לאומי לפי [[פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי]] תוגש לבית המשפט בתוך 60 ימים מיום שנמסרה ההחלטה למגיש התובענה. : (ב) תובענה כאמור בתקנת משנה (א) תוגש כבקשה במסגרת הליך חדלות הפירעון של מעסיקו של העובד שהתובענה נוגעת לזכויותיו; המשיבים לתובענה יהיו המוסד לביטוח לאומי, הממונה, הנאמן, המעסיק אם הוא יחיד, ואם התובענה הוגשה על ידי קופת גמל כהגדרתה [[בסעיף 180 לחוק הביטוח הלאומי]] - גם העובד. @ 134. העברת מסמכים למוסד לביטוח לאומי : לבקשת המוסד לביטוח לאומי, ימסור הנאמן מידע של חייב שהוא מעסיק, המצוי בידיו, ויש בו כדי לסייע לביטוח הלאומי בהכרעה בתביעת העובד לגמלה; בתקנה זו, "מעסיק" - מעביד או מעסיק כהגדרתם [[בחוק הביטוח הלאומי]]. === סימן ה': הודעה על זכות קיזוז (תיקון: תשפ"א) === @ 134א. הודעה על זכות קיזוז (תיקון: תשפ"א) : (א) הודעת קיזוז לפי [[סעיף 256 לחוק]] תיערך בטופס שנוסחו יופיע באתר האינטרנט של הממונה, והיא תכלול את הפרטים האלה: :: (1) העובדות שיש בהן כדי לבסס את זכות הקיזוז לפי [[סעיף 255 לחוק]]; :: (2) מידע בדבר רכיבי החוב שהחייב חב לנושה ומועד יצירתם; :: (3) מידע בדבר רכיבי החוב שהנושה חב לחייב ומועד יצירתם. : (ב) הנושה או אדם שהוא הרשה לכך יאמתו את העובדות המבססות את הודעת הקיזוז בתצהיר. : (ג) הנושה יצרף אסמכתאות שיש בהן כדי לבסס את החוב ואת זכות הקיזוז. : (ד) הודעת קיזוז תוגש כדרך שמגישים תביעת חוב. === סימן ו': אומדן שווי (תיקון: תשפ"ב) === @ 134ב. תיקון אומדן שווי לבקשת נושה מובטח (תיקון: תשפ"ב) : (א) נושה מובטח רשאי, בהסכמת הנאמן או לפי הוראת בית המשפט או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, לתקן אומדן שווי של נכס משועבד שהגיש לפי [[סעיף 210(ד) לחוק]] אם הוכיח שאומדן השווי יסודו בטעות שבתום לב או ששוויו של הנכס השתנה מאז עריכת אומדן השווי; ובלבד שתיקון כאמור ייעשה טרם שהגיש הנושה או הנאמן הודעה על כוונה לממש את הנכס. : (ב) תוקן אומדן שווי לפי תקנה זו, יודיע על כך הנאמן לחייב. : (ג) תוקן אומדן שווי לפי תקנה זו, יתקן הנושה המובטח את תביעת החוב שבה נכלל אומדן השווי בהתאם. @ 134ג. תוצאות תיקון אומדן שווי (תיקון: תשפ"ב) : (א) תוקנה תביעת חוב לפי [[תקנה 134ב]] לאחר שהנושה המובטח השתתף בחלוקה כמשמעותה [[בסעיף 238 לחוק]], יחזיר הנושה לנאמן את הסכום העודף או ישלם הנאמן לנושה את ההפרש, לפי העניין. : (ב) אין בתיקון אומדן השווי כדי לעכב או למנוע חלוקה שההודעה עליה פורסמה לפני תאריך תיקון תביעת החוב כאמור. @ 134ד. הגשת אומדן שווי לראשונה (תיקון: תשפ"ב) : נושה מובטח רשאי להגיש אומדן שווי של נכס משועבד אחרי הגשת תביעת החוב בהתאם [[לסעיף 210(ד) לחוק]], אם הוכיח, להנחת דעתו של הנאמן, שלא היה ניתן באופן סביר להגיש את האומדן במועד הגשת תביעת החוב. == פרק א'1: מימוש נכסי קופת הנשייה (תיקון: תשפ"ב) == === סימן א': בקשה למימוש בטוחה (תיקון: תשפ"ב) === @ 134ה. בקשת נושה למימוש נכס משועבד, לגיבוש שעבוד צף או לקבלת חזקה בנכס הכפוף לשיור בעלות (תיקון: תשפ"ב) : (א) בקשת נושה מובטח למימוש נכס משועבד בשעבוד קבוע או לגיבוש שעבוד צף לפי [[סעיף 245(ב) לחוק]], או בקשת נושה בעל נכס הכפוף לשיור בעלות לקבלת חזקה בנכס לפי [[סעיף 252 לחוק]] (להלן [[בסימן זה]] - בקשה למימוש בטוחה), תוגש לבית המשפט בצירוף תביעת החוב שהוגשה לנאמן; העובדות המפורטות בבקשה ובמסמכים המצורפים לה יאומתו בתצהיר. : (ב) המבקש ימציא העתק מהבקשה לנאמן ולממונה, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד - גם ליחיד. @ 134ו. תגובה לבקשה למימוש בטוחה (תיקון: תשפ"ב) : המנויים [[בתקנה 134ה(ב)]] רשאים להגיש לבית המשפט את תגובתם לבקשה למימוש בטוחה בצירוף אסמכתאות מתאימות; העתק מהתגובה יומצא למבקש, לנאמן ולממונה, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד - גם ליחיד. @ 134ז. החלטת בית המשפט והתנגדויות (תיקון: תשפ"ב) : (א) החלטת בית המשפט בבקשה למימוש בטוחה תינתן בהקדם האפשרי בשימת לב לסוג הבטוחה ולשאר נסיבות העניין. : (ב) המבקש ימציא בלא דיחוי את החלטת בית המשפט המאשרת את הבקשה לנאמן, לממונה ולנושים המהותיים, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד - גם ליחיד. : (ג) מי שנפגע מהחלטת בית המשפט המאשרת בקשה למימוש בטוחה, למעט מי שהיה רשאי להגיש את תגובתו לפי [[תקנה 134ו]], רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל את ההחלטה בתוך שבוע מיום שהומצאה לו ההחלטה. === סימן ב': מימוש הבטוחה (תיקון: תשפ"ב) === @ 134ח. מימוש בידי נושה מובטח (תיקון: תשפ"ב) : (א) מומש נכס בידי נושה מובטח לפי [[סעיף 248 לחוק]], יודיע הנושה המובטח לנאמן ולממונה, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד - גם ליחיד, בדבר המימוש בתוך 5 ימים ממועד המימוש. : (ב) ההודעה תכלול את פירוט התמורה ממימוש הנכס המשועבד לפי [[סעיף 250 לחוק]], את פירוט הוצאות המימוש, וכן את ההפרש שנותר לאחר מימוש הנכס או סכום החוב שנותר אחרי פירעון החוב המובטח ממימוש הנכס המשועבד, לפי העניין; להודעה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה, והעובדות המפורטות בה יאומתו בתצהיר. : (ג) נותר לזכות הנושה חוב לאחר מימוש הנכס המשועבד, יראו את הודעת הנושה כתביעת חוב מתוקנת בשל יתרת החוב. : (ד) נותרה תמורה ממימוש הנכס מעבר לסכום החוב המובטח, יעביר הנושה המובטח את התמורה האמורה לנאמן בתוך 5 ימים ממועד המימוש. @ 134ט. מימוש בידי הנאמן (תיקון: תשפ"ב) : (א) מימש הנאמן נכס לפי [[סעיף 248 לחוק]], יודיע הנאמן לבית המשפט ולממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, ולנושה המובטח, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד - גם ליחיד, בדבר המימוש בתוך 5 ימים ממועד המימוש. : (ב) ההודעה תכלול את פירוט התמורה ממימוש הנכס המשועבד לפי [[סעיף 250 לחוק]] וכן את פירוט ההפרש שנותר לאחר מימוש הנכס או סכום החוב שנותר אחרי פירעון החוב המובטח ממימוש הנכס המשועבד, לפי העניין. : (ג) נותר לזכות הנושה חוב לאחר מימוש הנכס המשועבד, יראו את תביעת החוב שהגיש הנושה כתביעת חוב מתוקנת בשל יתרת החוב. == פרק ב': חלוקת נכסי קופת הנשייה == @ 135. פרסום הודעה על חלוקות : הנאמן ימציא לממונה הודעה על כוונתו לבצע חלוקה 30 ימים לפני כל חלוקת ביניים ולפני חלוקה סופית, והממונה יפרסם על כך הודעה. @ 136. אופן ביצוע החלוקות (תיקון: [הודעות]) : (א) תשלומים מתוך נכסי קופת הנשייה יבוצעו באמצעות הממונה לפי בקשת הנאמן. : (ב) הממונה רשאי להורות על ביצוע חלוקות באמצעות הנאמן; הורה הממונה כאמור, יורה לנאמן על אופן פתיחת חשבון נאמנות וניהולו לשם כך והפקדת כספים בו. : (ג) אם גובה התשלום לנושה נמוך מ-30 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022; בשנת 2026, 33 ש"ח))) ולא העביר הנושה מספר חשבון בנק עדכני, רשאי הממונה שלא לכלול אותו בחלוקה. = חלק ד'1: מעמד הנושים וזכויותיהם (תיקון: תשפ"א) = == פרק א': ועדת הנושים (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) == === סימן א': חברות בוועדת הנושים והקמתה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) === @ 136א. מספר חברי הוועדה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) : מספר החברים בוועדת נושים כמשמעותה [[בסעיף 263 לחוק]] ([[בפרק זה]] - הוועדה) לא יפחת משלושה ולא יעלה על חמישה, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. @ 136ב. חברות בוועדה (תיקון: תשפ"א) : נושה או מי מטעמו יכול לכהן בוועדה אם התקיימו בו כל אלה: : (1) הנאמן אישר את תביעת החוב שלו; : (2) נשייתו אינה מובטחת. @ 136ג. הקמת הוועדה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) : (א) החליטה אסיפת הנושים על הרכב הוועדה, תוקם הוועדה אחרי שהנאמן אישר שהתקיימו התנאים [[בחוק]] ובתקנות אלה לצורך הקמתה ולאחר ששלח על כך הודעה לבית המשפט; הוועדה תבחר את יושב הראש מבין חבריה. : (ב) עם מינויו יחתום חבר הוועדה על כתב מינוי ובו יצהיר כי מתקיימים בו התנאים המפורטים [[בתקנה 136ב]], שאינו נמצא בניגוד עניינים וכי הוא מתחייב לשמור על סודיות המידע שיגיע לידיו מתוקף תפקידו. @ 136ד. פגם במינוי (תיקון: תשפ"א) : פגם או שיבוש במינויו של חבר ועדה לא יגרע מתוקפו של מעשה שעשה בתום לב במסגרת תפקידו. @ 136ה. פקיעת חברות בוועדה (תיקון: תשפ"א) : חברותו של אדם בוועדה תסתיים באחת מאלה: : (1) הוא התפטר או שכהונתו הופסקה כאמור [[בתקנה 136ז]]; : (2) הוא נעדר ברציפות משלוש ישיבות של הוועדה; : (3) הוא חדל להיות נושה או שהחליט הנאמן לדחות את תביעת החוב שלו. @ 136ו. התפטרות חבר בוועדה (תיקון: תשפ"א) : חבר ועדה רשאי להתפטר במסירת הודעה ליושב ראש הוועדה; ההתפטרות תיכנס לתוקף במועד מסירת ההודעה, אלא אם כן צוין בהודעה מועד מאוחר יותר. @ 136ז. הפסקת כהונה של חבר ועדה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) : אסיפת הנושים רשאית בכל עת להפסיק את כהונתו של חבר בוועדה. @ 136ח. פינוי מקום של חברי הוועדה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) : התפנה מקום בוועדה, יפנה יושב ראש הוועדה לנאמן בבקשה לכנס את אסיפת הנושים לשם מילוי המקום. @ 136ט. כינוס הוועדה (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב) : הוועדה תתכנס לבקשת אחד מאלה: יושב הראש שלה, הנאמן, אסיפת הנושים או שני חברי הוועדה. == פרק ב': אסיפות נושים (תיקון: תשפ"ב) == === סימן א': זימון אסיפת נושים (תיקון: תשפ"ב) === @ 136י. משלוח ההודעה (תיקון: תשפ"ב) : (א) הנאמן ימציא הודעה על כינוס אסיפת נושים ליחיד ולנושים שמתקיימים בהם התנאים [[שבתקנה 136יא]], 21 ימים לפחות לפני מועד קיום האסיפה, ויצרף אליה את המסמכים האלה: :: (1) נוסח ייפוי כוח להצבעה באמצעות שלוח; :: (2) נוסח כתב הצבעה; :: (3) כל מידע או מסמך אחר שהורה לו בית המשפט או הממונה. : (ב) הממונה רשאי, לבקשת הנאמן, להורות על שינוי המועדים להמצאת ההודעה. : (ג) חוקיות אסיפת הנושים לא תיפגע בשל כך בלבד שהודעה כאמור לא התקבלה. @ 136יא. נמעני ההודעה (תיקון: תשפ"ב) : הנאמן ישלח הודעה כאמור [[בתקנה 136י]] לנושים האלה: : (1) טרם חלף המועד להגשת תביעות חוב לפי [[סעיף 210 לחוק]] - לנושה שהגיש תביעת חוב, או שמנוי בבקשת החייב לצו לפתיחת הליכים; : (2) חלף המועד להגשת תביעות חוב לפי [[סעיף 210 לחוק]] - לנושה שהגיש תביעת חוב. @ 136יב. פרטי ההודעה (תיקון: תשפ"ב) : ההודעה על אסיפת נושים שישלח הנאמן לפי [[תקנה 136י]] תכלול את הפרטים האלה: :: (1) התאריך, השעה והמקום של האסיפה; :: (2) המטרה שלשמה מתכנסת האסיפה והנושאים שעל סדר יומה; :: (3) לדרישת מי מתכנסת האסיפה; :: (4) מידע בדבר זכותו של נושה שהגיש תביעת חוב להשתתף באסיפה; :: (5) המועד הקובע להגשת תביעת חוב לצורך קביעת הזכאות להשתתף בהצבעה; :: (6) הרוב הקבוע [[בחוק]] להכרעה בנוגע להחלטות שעל סדר יומה של האסיפה; :: (7) המען לשליחת כתבי הצבעה, ובכלל זה כתובת דואר אלקטרוני. === סימן ב': זכות הצבעה של נושים שאינם מובטחים (תיקון: תשפ"ב) === @ 136יג. מועד הזכאות להגשת תביעות חוב לצורך הצבעה (תיקון: תשפ"ב) : זכאי להצביע באסיפת נושים נושה שהגיש תביעת חוב לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד האסיפה; כמו כן רשאי להצביע מי שהנאמן אישר לו להגיש את תביעת החוב שלו לאחר המועד האמור אם מצא כי מוצדק לאפשר את הגשתה לצורך ההצבעה. @ 136יד. בחינת תביעת חוב לצורך הצבעה (תיקון: תשפ"ב) : (א) ראה הנאמן כי אין ביכולתו לבחון תביעת חוב כאמור [[בסעיף 262(ב) לחוק]] עד מועד קיום אסיפת הנושים, רשאי הנאמן - :: (1) לדחות את אסיפת הנושים למועד מאוחר יותר שיאפשר לו לבחון את התביעה כאמור, ובלבד שהאסיפה הנדחית תתקיים לא יאוחר מעשרה ימים מהמועד המקורי לקיום האסיפה; :: (2) לסמן את התביעה כתביעה על תנאי ולהתיר לאותו נושה להצביע באסיפת הנושים בכפוף להחלטתו של הנאמן בדבר זכות ההצבעה. : (ב) הוגשה תביעת חוב בשל חוב מותנה או בלתי קצוב, יחליט הנאמן מהם הסיכויים לדעתו לקיומו של התנאי או יחליט מהו שווי החוב, לפי העניין, ואולם זכות ההצבעה של נושה שהגיש תביעת חוב לפי [[סעיף 211(ד) לחוק]] תהיה לפי הערך שבו הוגשה; החליט הנאמן כי חוב בלתי קצוב אינו ניתן לאומדן הוגן, או כי לא ניתן להכריע בדבר סיכויי התקיימותו של תנאי בחוב מותנה, יפנה לבית המשפט ויצרף את הנושה כמשיב ובית המשפט יכריע בדבר זכותו של הנושה להצביע באסיפת הנושים ובדבר כוח הצבעתו, ורשאי בית המשפט להורות על דחיית מועד האסיפה. @ 136טו. המצאת החלטת הנאמן בקשר לזכות הצבעה של נושה (תיקון: תשפ"ב) : החליט הנאמן כי לנושה זכות הצבעה השונה מערך תביעת החוב שהגיש, ימציא לנושה הודעה על כך במועד הסמוך ככל האפשר למועד קבלת ההחלטה ולא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד אסיפת הנושים. @ 136טז. פניית נושה לבית המשפט בעניין החלטת הנאמן (תיקון: תשפ"ב) : (א) נושה רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל או לשנות את החלטת הנאמן בקשר לזכותו להצביע באסיפת נושים; הבקשה תוגש בתוך 15 ימים מיום שהומצאה ההחלטה לנושה. : (ב) פנייה לבית המשפט לפי תקנה זו לא תדחה את מועד קיום אסיפת הנושים, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. : (ג) שינה בית המשפט את החלטת הנאמן, רשאי בית המשפט להורות על קיומה של אסיפת נושים נוספת או לתת כל צו אחר כפי שיראה לנכון וצודק בנסיבות העניין. @ 136יז. אופן ההצבעה (תיקון: תשפ"ב) : נושה רשאי להשתתף ולהצביע באסיפת נושים בעצמו, באמצעות שלוח או באמצעות כתב הצבעה, ויחולו בעניין זה [[תקנות 59י עד 59יג]]. = חלק ה': הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי = == פרק א': המצאה == @ 137. הגדרה [[לחלק ה']] : [[בחלק זה]], "הודעה אלקטרונית" - הודעה בדבר קיומו של מסמך במערכת הממונט הכוללת קישור אליו שפתיחתו אפשרית באמצעות קוד הגישה למערכת הממונט שסיפק הממונה. @ 138. חובת המצאה לממונה : המגיש בקשה, כתב בי-דין או מסמך אחר לבית המשפט, ובכלל זה בקשה שהוגשה במעמד צד אחד, ימציא העתק ממנו לממונה בלא דיחוי. @ 139. דרכי המצאה מהנאמן לממונה : (א) בקשה, דוח, העתק של כתב בי-דין, הודעה או כל מסמך אחר שמגיש הנאמן לממונה לפי [[החוק]], לפי תקנות אלה או לפי הוראת הממונה, ימציא הנאמן בהמצאה אלקטרונית באמצעות אתר הנאמנים. : (ב) הממונה רשאי להורות לנאמן להמציא לו את המסמכים האמורים בתקנת משנה (א), גם במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה או בדרך אחרת שהורה עליה הממונה. @ 140. דרכי המצאה מהממונה לנאמן : החלטה, הודעה, דרישה או כל מסמך אחר שלפי [[החוק]] או לפי תקנות אלה שולח הממונה לנאמן, ישלח אותה הממונה בהמצאה אלקטרונית באמצעות אתר הנאמנים. @ 141. המצאה לנמען (תיקון: תשפ"א-3) : (א) הודעה, דרישה, החלטה, צו או כל מסמך אחר שהממונה או הנאמן נדרשים להמציא לפי [[החוק]] לנמען, יכול שיומצאו בהמצאה אלקטרונית באמצעות הודעה אלקטרונית שתישלח באמצעות מערכת הממונט, ובלבד שהממונה יידע את מגיש הבקשה ששימוש במערכת הממונט מאפשר המצאה אלקטרונית מהממונה וכל עוד הנמען לא הודיע שמסמכים לא יומצאו לו בדרך זו; בתקנת משנה זו, "נמען" - כל מי שהגיש מסמך באמצעות מערכת הממונט. : (ב) המצאה אלקטרונית תהיה לכתובת הדואר האלקטרוני של מבקש כפי שציין במסמך שהגיש באמצעות המערכת המקוונת. : (ג) המצאת מסמכים מהממונה בדרך שאינה אלקטרונית תהיה בדרך הקבועה [[בפרק י"ט לתקנות סדר הדין האזרחי]], ואולם מסמך שניתן להמציא בדואר, יישלח בדואר שאינו רשום ובלא אישור מסירה והנאמן יוודא קבלתו, אלא אם כן נאמר אחרת בתקנות אלה. @ 142. שינוי מען : (א) יחיד, נושה שהגיש תביעת חוב וכל מי שהגיש בקשה לממונה, יודיעו לממונה על כל שינוי במענם למסירת מסמכים מיד לאחר שינוי המען. : (ב) מי שהגיש בקשה באמצעות מערכת הממונט יודיע לממונה בדבר שינוי של כתובת הדואר האלקטרוני או כל תקלה, פגיעה או שינוי ביכולתו לקבל הודעה. @ 143. המצאה בידי בעל עניין בהליכים : (א) בעל עניין בהליכי חדלות פירעון ימציא לממונה או לנאמן מסמך באמצעות מערכת הממונט, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), אם בעל העניין בהליכי חדלות פירעון אינו מיוצג, רשאי הוא להמציא מסמכים לממונה או לנאמן, באמצעות הממונה, בדואר רשום או במסירה אישית במשרדי הממונה. : (ג) העתק כתב בי-דין שיש להגישו לבית המשפט בעותק מודפס, יש להגיש לממונה נוסף על ההגשה המקוונת, גם בדרך שבה הוגש לבית המשפט. @ 144. חזקת המצאה : בהמצאה אלקטרונית באמצעות המערכת המקוונת יחולו הוראות אלה: : (1) מועד שליחתו של מסמך שנשלח בהמצאה אלקטרונית לפי התאריך והשעה שמופיעים בשעון הפנימי שבמערכת המחשוב של השולח, המכויל לפי כללים מקובלים, יהיה מועד ההמצאה; ואולם אם היה המועד אחרי השעה 17:00 בימים א' עד ה' בשבוע או ביום ו' או ביום מנוחה שנקבע בחיקוק, ייחשב המסמך האלקטרוני כאילו הומצא ביום החול שלאחריו; : (2) המצאה אלקטרונית כאמור בפסקה (1) לא תיחשב כהמצאה כדין במועד השליחה אם הגיש הנמען תצהיר בדבר אי-קבלתו או בדבר קבלתו במועד מאוחר יותר; : (3) עם קליטת מסמך שהוגש לממונה או לנאמן בהמצאה אלקטרונית, יומצא לשולח, באופן מקוון, אישור על הגשת המסמך, ובו יצוין מועד קליטת המסמך במערכת המחשוב של הממונה; לא קיבל השולח אישור כאמור, רשאי הוא לפנות, באופן שיורה הממונה בענייני המערכת המקוונת, בבקשה לקבלו. @ 145. המצאה בין בעלי עניין בהליכים המתנהלים אצל הממונה (תיקון: תשפ"א-3) : הודעה, דרישה, החלטה, בקשה, צו או כל מסמך אחר שעל הנאמן ועל בעלי העניין בהליכים המתנהלים אצל הממונה להמציא זה לזה, יומצאו בדרך הקבועה [[בפרק י"ט לתקנות סדר הדין האזרחי]] והסמכויות הנתונות לפי [[אותו פרק]] לבית המשפט או הרשם יהיו בידי הממונה, אלא אם כן נאמר אחרת בתקנות אלה. == פרק ב': הליכים בבית המשפט == @ 146. פנייה לבית המשפט למתן הוראות : בקשת הממונה למתן הוראות לבית המשפט יכול שתהיה בעל פה במהלך הדיון או בכתב, ובלא תצהיר זולת אם הורה בית המשפט אחרת, וניתן לצרף אליה דוח של הממונה; בית המשפט יקבל דוח כאמור כראיה לכאורה על תוכנו. @ 147. הממונה כצד להליכים : הממונה רשאי לנקוט עמדה בדיון בבית המשפט במסגרת הליכים לפי [[החוק]] במתן הודעה בכתב בלי להתייצב בעת הדיון, או בהתייצבות לדיון, אלא אם כן הורה בית המשפט באיזו דרך תוגש עמדתו. @ 148. הוצאות הממונה : בית המשפט רשאי להורות, לבקשת הממונה, כי הוצאות חריגות שהוציא הממונה במהלך הליכי חדלות הפירעון ישולמו לו מתוך נכסי קופת הנשייה כהוצאות הליך; לבקשה יצרף הממונה דוח המפרט את פעולותיו והוצאותיו. == פרק ג': בקרת חשבונות == @ 149. בקרת חשבונות : הממונה רשאי למנות רואה חשבון או מבקר חשבונות כדי לבקר את חשבונות הנאמן; מונה מבקר כאמור, ימציא לו הנאמן, לפי בקשת המבקר, את כל האסמכתאות והמסמכים הדרושים לביקורת הדוח. == פרק ד': בקשות המוגשות לממונה והטיפול בהן == @ 150. הגשת בקשות לממונה : (א) בקשה המוגשת לממונה תוגש בכתב, חתומה בחתימת המבקש או בא כוחו; לבקשה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה והעובדות המפורטות בה יאומתו בתצהיר. : (ב) הבקשה תפרט את המחוז ואת מספר התיק שבו מתנהלים ההליכים אצל הממונה, הערכאה השיפוטית ושם המחוז שבו מתנהל ההליך ואת מספר התיק בבית המשפט, את שם המבקש ואת מספר זהותו, שם עורך דינו של המבקש ומספר רישיונו אם הוא מיוצג, את המען ופרטי ההתקשרות של המבקש ועורך דינו, ואת המשיבים לבקשה, מענם ופרטי התקשרותם עמם, את פרטי הנאמן ואת נושא הבקשה לפי רשימה שיורה הממונה; בתקנת משנה זו, "פרטי התקשרות" - מספר טלפון, מספר פקסימיליה וכתובת דואר אלקטרוני, אם ישנה. : (ג) הממונה לא יקבל בקשה שאין מתקיימות בה דרישות תקנה זו. @ 151. בקשות הנאמן : (א) בקשה שמגיש הנאמן לממונה תוגש בכתב, חתומה בחתימתו או בחתימת בא כוחו; לבקשה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה; הבקשה תוגש בלא תצהיר, זולת אם הורה הממונה אחרת. : (ב) הבקשה תפרט את המחוז ואת מספר התיק שבו מתנהלים ההליכים אצל הממונה, הערכאה השיפוטית ושם המחוז שבו מתנהל ההליך ואת מספר התיק בבית המשפט, את שם הנאמן, מספר זהותו ומענו, שם עורך דינו של הנאמן, אם הוא מיוצג, ומספר רישיונו ומענו, ואת המשיבים לבקשה, מענם ופרטי התקשרותם עמם; בתקנת משנה זו, "פרטי התקשרות" - מספר טלפון, מספר פקסימיליה וכתובת דואר אלקטרוני. : (ג) הממונה לא יקבל בקשה שאין מתקיימות בה דרישות תקנה זו. : (ד) הממונה רשאי להחליט בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן במעמד הנאמן בלבד, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שהכרעה בבקשה בידיעת הצדדים תסכל את התכלית שלשמה הוגשה הבקשה או תגרום לצדדים להליך נזק חמור, ובלבד שהבקשה מוגשת בעניינים שלהלן: :: (1) תביעה או התגוננות בהליך משפטי בשם היחיד לפי [[סעיף 132(א)(1) לחוק]]; :: (2) פשרה עם נושה או חייב של היחיד בנוגע לגובה החוב ואופן תשלומו, שיש לה השפעה מהותית על נכסי קופת הנשייה לפי [[סעיף 132(א)(4) לחוק]]; :: (3) בקשה למתן הוראות שהוגשה בעניין אחר, מטעמים מיוחדים שיירשמו. @ 152. הוראות להגשת בקשה והדיון בה (תיקון: תשפ"א-3) : (א) (((נמחקה).)) : (ב) הוגשה בקשה לממונה והחליט הממונה שהיא מצריכה תשובה, או שנדרשת תשובה לפי [[החוק]], רשאי המשיב להשיב לה בתוך 14 ימים מיום שהומצאה לו או בתוך מועד אחר שעליו הורה הממונה. : (ג) לא הגיב המשיב במועד, יחליט הממונה בבקשה בלא תגובה. @ 153. טיפול הממונה בבקשות : הממונה יחליט בבקשות שהוגשו לו בתוך 30 ימים, ואם נדרשה תגובה, בתוך 30 ימים מיום שהתגובה הומצאה לממונה או מיום שחלף המועד להגשתה; בבקשה שעניינה הסרת הגבלה כאמור [[+|בסעיפים 143]] [[או 169 לחוק]] יחליט הממונה בתוך 14 ימים מיום שהוגשה לו, ואם נדרשה תגובה, בתוך 14 ימים מיום שהתגובה הומצאה לממונה או מיום שחלף המועד להגשתה. @ 154. פרסום החלטות הממונה : הממונה יפרסם לציבור החלטות שקיבל בהליכי חדלות פירעון לפי אמות מידה שעליהן יחליט; מנהל מערכת ההוצאה לפועל יפרסם לציבור החלטות שנתנו רשמי ההוצאה לפועל, בהליכי חדלות פירעון, לפי אמות מידה שעליהן יחליט; אמות מידה לפי תקנה זו יפורסמו לציבור באתר האינטרנט של מי שהחליט עליהן. @ 154א. הגבלה על העברת מידע מהממונה (תיקון: תשפ"א) : הממונה לא יעביר או יעמיד לעיון הציבור מידע לגבי הליכים לפי [[החוק]] לאחר שחלפו 3 שנים מתום ההליך. == פרק ה': פגרות בהליכי חדלות פירעון אצל הממונה == @ 155. תקופות פגרה : תקופת הפגרה בהליכי חדלות פירעון המתנהלים לפני הממונה, יהיו מדי שנה כדלהלן: : (1) פגרת סוכות - מיום י"ד בתשרי עד יום כ"ב בתשרי; : (2) פגרת הפסח - מיום י"ד בניסן עד יום כ"א בניסן; : (3) פגרת הקיץ - מיום 20 באוגוסט עד יום 5 בספטמבר. @ 156. דיון בימי הפגרה : בימי הפגרה ידון הממונה בעניינים מסוימים שהובאו לפניו, שאינם סובלים דיחוי. @ 157. סוגי עניינים שיידונו בפגרה : הממונה יורה על סוג עניינים המתנהלים לפניו שישמעו בתקופת הפגרה. @ 158. יום ו' כפגרה : במניין ימי תקופה שנקבעה בחיקוק, או שהורה עליה הממונה, יראו את יום ו' בשבוע כיום פגרה, אם הוא היום האחרון לפתיחת הליך או לביצועה של פעולה בהליך המתנהל לפני הממונה. = חלק ו': אחריות נושא משרה ובעל תפקיד בתאגיד הנמצא בחדלות פירעון = @ 159. בקשה להטלת אחריות : (א) בקשה של הממונה או של הנאמן מבית המשפט להורות כי דירקטור או מנהל כללי יישא באחריות לנזקים לפי [[סעיף 288 לחוק]], בקשה של הממונה או של הנאמן להורות לבעל תפקיד לפצות, לשלם או להשיב נכס לתאגיד כאמור [[בסעיף 289 לחוק]] ובקשה של הממונה או של הנאמן להטיל אחריות על נושא משרה בתאגיד לפי [[סעיף 290 לחוק]], תוגש בפירוט העובדות שעליהן מבוססת הבקשה. : (ב) בקשה של החייב או נושה של התאגיד להטיל אחריות על נאמן, מי שפעל מטעמו או כונס נכסים תלווה בתצהיר של המבקש לאימות העובדות הכלולות בה, ורשאי בית המשפט לדרוש מהממונה או מהנאמן להגיש לו דוח על העובדות הנוגעות לבקשה. : (ג) בקשה לפי תקנת משנה (א) או (ב) תומצא למשיב יחד עם הזמנה לדין, והמשיב רשאי להגיש תצהיר תשובה בתוך 30 ימים מיום שהומצאה לו הבקשה; בית המשפט רשאי להורות על הבאת ראיות נוספות לבקשה, אם יראה צורך בכך, לרבות השמעת עדים. = חלק ו'1: הסדר חוב שלא במסגרת צו לפתיחת הליכים (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) = == פרק א': פרשנות והמצאה (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) == === סימן א': כללי (((כותרת נמחקה))) (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב-2) __NOTOC__ === @ 159א. הגדרות (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : [[בחלק זה]] - :- "הסדר חוב" - כהגדרתו [[בסעיף 318 לחוק]]; :- "בקשה להסדר חוב" - בקשה להבאת הסדר חוב לאישור בעלי העניין בו לפי [[סעיף 321 לחוק]]. @ 159ב. המצאה ומען להמצאה (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב, תשפ"ב-2) : [[תקנות 11]], [[12]] [[ו-65 עד 67]] יחולו בהליכים לפי [[חלק זה]], בשינויים המחויבים. == פרק א'1: הגשת בקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"ב) == === סימן א': הגשת בקשה להסדר חוב לגבי תאגיד (תיקון: תשפ"ב) === @ 159ב1. הגשת בקשת תאגיד להסדר חוב (תיקון: תשפ"ב) : (א) תאגיד או חבר התאגיד המגיש בקשה להסדר חוב, יפרט בבקשה את הנסיבות שהובילו לצורך בהסדר החוב וכן יצרף לבקשה את כל אלה: :: (1) הפרטים והמסמכים המנויים [[בתקנות 13(1) עד (6)]] [[ו-14(4)]]; :: (2) ציון הפעולות הנדרשות לשם ביצוע הסדר החוב, ובכלל זה שינויים במבנה התאגיד, במבנה פעילותו העסקית, בחוב, בתחומי פעילות התאגיד ומבנה כוח האדם; :: (3) מקורות המימון לדרך המוצעת להמשך פעילותו העסקית של התאגיד במהלך תקופת ההסדר ועלות מימונה, בצירוף פרטיו המלאים של נותן המימון והערבויות, הבטוחות או ביטחונות אחרים הנדרשים למימון זה, אם נדרשים כאלה, וכן תזרים המזומנים הצפוי, היקף הייצור הצפוי ועלויותיו, היקף השיווק הצפוי ועלויותיו, רווח והפסד צפויים, שינויים ארגוניים צפויים ומועדיהם, ההערכות והנתונים שעליהם מתבססת המסקנה בדבר עדיפות ההסדר המוצע על פני המצב הקיים; והכול בציון המועד שאליו נוגעת ההערכה, המודל הכלכלי ששימש לה, ופירוט העובדות, ההנחות, החישובים והצפי שעליהם מבוססת ההערכה; :: (4) כלל ההסדר המוצע פטור מאחריות כמשמעותו [[בסעיף 82(ב)(5) לחוק]], יפורטו עילות התביעה שלגביהן ניתן הפטור והמועד שבו נוצרו; :: (5) הצעה בעניין סיווג נושים לאסיפות סוג, אם קיימת. : (ב) בבקשה לפי תקנת משנה (א) המבקש רשאי לציין את עמדתו לעניין הצורך במינוי מנהל הסדר. @ 159ב2. הגשת בקשה להסדר חוב בידי נושה של תאגיד (תיקון: תשפ"ב) : (א) נושה של תאגיד המגיש בקשה להסדר חוב, יפרט בבקשתו כי התקיימו לגביו התנאים להגשת בקשה לצו לפתיחת הליכים לפי [[סעיף 9 לחוק]] וכן יצרף לבקשתו את הפרטים או את המידע שלהלן: :: (1) נסח התאגיד; :: (2) הפרטים והמסמכים המנויים [[בתקנה 159ב1(2) עד (4)]]. : (ב) בבקשה לפי תקנת משנה (א) המבקש רשאי לציין את עמדתו לעניין הצורך במינוי מנהל הסדר. @ 159ב3. הוראת בית המשפט לגבי פרטים ומסמכים (תיקון: תשפ"ב) : בית המשפט רשאי, לבקשת תאגיד או נושה, להורות כי יוגשו מסמכים ויפורטו פרטים אחרים, נוסף על הפרטים המנויים [[בתקנות 159ב1]] [[ו-159ב2]], או להורות על הבאת הסדר החוב לאישור בעלי העניין בו אף על פי שלא פורטו חלק מהפרטים המנויים [[בתקנות 159ב1]] [[ו-159ב2]], הכול כפי שיורה. === סימן ב': המצאה ופרסום של בקשה להסדר חוב לגבי תאגיד (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב, תשפ"ב-2) === @ 159ג. המצאה לצורך פרסום (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : מגיש בקשה להסדר חוב לגבי תאגיד ימציא לממונה בלא דיחוי את העתק הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה, וכן הודעה על הגשת הבקשה ועל מועד הדיון בה לצורך פרסומה; הוחלט על דיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. @ 159ד. פרסום הודעה על הגשת בקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : (א) הממונה יפרסם הודעה על הגשת בקשה להסדר חוב באתר האינטרנט של משרד המשפטים. : (ב) הודעה בדבר הגשת בקשה להסדר חוב תכלול מידע בדבר שם התאגיד, מספר התאגיד וכתובתו, בית המשפט שאליו הוגשה הבקשה, תאריך הגשת הבקשה ותאריך הפרסום, מועד הדיון בבקשה אם הוחלט עליו, וכן פרטי מגיש הבקשה. @ 159ה. המצאה של בקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : אם מגיש הבקשה להסדר חוב הוא התאגיד או חבר התאגיד, ימציא לנושיו המהותיים של התאגיד את הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה ואת מועד הדיון בה בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית, בלא דיחוי; הוחלט על מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא התאגיד את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו; אם יש לתאגיד מעל 50 עובדים, ימציא התאגיד את הבקשה כאמור גם לוועד העובדים; הזמנה לדיון תיתלה במקום בולט במקום העבודה; המצאה כאמור בתקנה זו תיעשה גם לחברי התאגיד הרשומים במרשם שצורף לבקשה ואם התאגיד הוא תאגיד מדווח כהגדרתו [[בחוק החברות]], לבעלי מניותיו המהותיים בלבד. @ 159ו. המצאה של בקשת נושה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : אם מגיש הבקשה להסדר חוב הוא נושה, ימציא הנושה לתאגיד את הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה ואת מועד הדיון בה, בלא דיחוי, בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית; הוחלט על מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. @ 159ז. דרישת העתק מהבקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : המגיש בקשה להסדר חוב ימציא לכל בעל עניין, בלא דיחוי, עם קבלת דרישתו בכתב, העתק מהבקשה ואת כל המסמכים שצורפו לה. == פרק ב': הגשת תגובה והתנגדות לבקשה להסדר חוב לגבי תאגיד (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) == @ 159ח. תגובת התאגיד לבקשה להסדר חוב ותשובת הנושה מגיש הבקשה (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב, תשפ"ב-2) : (א) תאגיד יגיש את תגובתו לבקשת הנושה או חבר התאגיד להסדר חוב בתוך 14 ימים לכל היותר מיום שבו הומצאה לו הבקשה. : (ב) הנושה או חבר התאגיד שהגיש את הבקשה להסדר חוב, יגיש את תשובתו לתגובת התאגיד בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאה לו תגובת התאגיד. : (ג) (((בוטלה).)) : (ד) הורה בית המשפט על דיון בבקשה להסדר חוב במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש התאגיד את תגובתו לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והנושה או חבר התאגיד יגיש את תשובתו לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ה) לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן, והעובדות המפורטות בהן יאומתו בתצהיר. : (ו) התאגיד והנושה או חבר התאגיד ימציאו העתק מהתגובה והתשובה למבקש או לתאגיד, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתן. @ 159ט. הגשת התנגדות לבקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : (א) אדם העלול להיפגע מהסדר החוב רשאי להגיש לבית המשפט התנגדות לבקשה להסדר החוב בכתב, ויפרט בה את נימוקי ההתנגדות; העובדות המפורטות בהתנגדות יפורטו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) ההתנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים ממועד פרסום ההודעה על הגשת הבקשה להסדר חוב. : (ג) מגיש ההתנגדות ימציא העתק מההתנגדות, למבקש ולתאגיד, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. : (ד) בית המשפט ידון בהתנגדויות לאחר אישור הסדר החוב בידי בעלי העניין בהסדר החוב אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. == פרק ג': אישור הסדר חוב לגבי תאגיד (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) == @ 159ט1. הגשת תביעות חוב (תיקון: תשפ"ב) : (א) הורה בית המשפט על הבאת הסדר החוב לאישור בעלי העניין בו, יגישו הנושים תביעת חוב לשם קביעת כוח ההצבעה בתוך 60 ימים מיום פרסום ההודעה על החלטת בית המשפט, אלא אם כן הורה בית המשפט על מועד אחר. : (ב) מינה בית המשפט מנהל הסדר, יוגשו תביעות החוב למנהל ההסדר באמצעות הממונה ויחולו הוראות [[סימן א לפרק א חלק ד|סימנים א']] [[סימן ב לפרק א חלק ד|ו-ב' לפרק א' לחלק ד']] בשינויים המחויבים; על קביעת כוח ההצבעה תחול [[תקנה 59ו]] בשינויים המחויבים; לצורך בדיקת התביעות רשאי מנהל ההסדר לקבל מהחייב או מכל נושא משרה או בעל תפקיד אצל חייב שהוא תאגיד כל מסמך הדרוש לו לצורך בדיקתו. @ 159ט2. ניהול אסיפות סוג (תיקון: תשפ"ב) : על ניהול אסיפות סוג יחולו הוראות [[סימן ד' לפרק ז' לחלק ב']] בשינויים המחויבים ובשינויים אלה: במקום "נאמן" יבוא "מנהל הסדר"; לא מונה מנהל הסדר, ימנה בית המשפט יושב ראש לאסיפת הסוג. @ 159י. הדיון בבקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : בית המשפט לא יקיים דיון בבקשה להסדר החוב, אלא אם כן שוכנע כי הבקשה הומצאה ופורסמה כדין והוצג אישור הממונה בדבר קבלת העתק מהבקשה. @ 159יא. החלטה להביא את הסדר החוב לאישור הנושים (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : הורה בית המשפט על הבאת הסדר החוב לאישור בעלי העניין בו, רשאי הוא: : (1) להורות על מועד לכינוס אסיפות סוג לאישור הסדר החוב ועל אופן כינוס האסיפות, וכן על כינוס אסיפות של חברי התאגיד אם התקיימו נסיבות כאמור [[בסעיף 322 לחוק]]; : (2) להורות על מועד להבאת הסדר החוב שאישרו בעלי העניין בו לאישור בית המשפט. @ 159יב. אישור הסדר החוב בבית המשפט (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : (א) אושר הסדר החוב לפי הרוב הקבוע [[בסעיף 85 לחוק]], יגיש המבקש בקשה לאישורו בידי בית המשפט לא יאוחר מ-14 ימים לאחר סיום האסיפות, המבקש רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לאישור הסדר החוב מכוח סמכותו לפי [[סעיף 87 לחוק]]. : (ב) המבקש ימציא העתק מהבקשה לממונה לצורך פרסומה, והממונה יפרסם הודעה על הבאת ההצעה להסדר חוב לאישור בית המשפט באתר האינטרנט של משרד המשפטים. @ 159יג. הגשת התנגדות לאישור הסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : (א) אדם העלול להיפגע מהסדר החוב רשאי להגיש לבית המשפט התנגדות לבקשה; ההתנגדות תוגש בכתב ויפרטו בה נימוקי ההתנגדות; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. : (ב) ההתנגדות תוגש לבית המשפט 14 ימים לפחות לפני מועד הדיון באישור הסדר החוב בידי בית המשפט. : (ג) מגיש הבקשה להסדר חוב יגיש תשובה להתנגדות בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההתנגדות. : (ד) הורה בית המשפט על דיון בבקשה לאישור הסדר החוב במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (ב) או (ג), תוגש ההתנגדות לא יאוחר מ-48 שעות לפני מועד הדיון, והתשובה לא יאוחר מ-24 שעות לפני מועד הדיון. : (ה) מגיש ההתנגדות ומגיש הבקשה ימציאו העתק מההתנגדות או מהתשובה, למבקש ולמגיש ההתנגדות, לפי העניין, ואם המבקש הוא הנושה - גם לתאגיד. @ 159יד. פרסום והמצאה של החלטת בית המשפט (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : (א) אישר בית המשפט את הסדר החוב, ימציא מנהל ההסדר את החלטת בית המשפט לממונה בלא דיחוי, לשם פרסומה בידי הממונה; לא מונה מנהל הסדר, תחול תקנה זו על המבקש. : (ב) מנהל ההסדר ימציא בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-3 ימים לאחר שנודע לו על החלטת בית המשפט, העתקים מההחלטה לתאגיד לכל בעל עניין שהומצאה לו הבקשה להסדר החוב ולכל בעל עניין אחר שעליו נודע לו לאחר מכן ושהיה זכאי לקבל הזמנה לאסיפות כאמור. == פרק ג'1: הגשת בקשה להסדר חוב בידי יחיד (תיקון: תשפ"ב) == @ 159יד1. הגשת בקשת יחיד להסדר חוב (תיקון: תשפ"ב) : (א) יחיד המגיש בקשה להסדר חוב יצרף לבקשה את כל אלה: :: (1) דוח על מצבו הכלכלי של היחיד ערוך לפי [[תוספת טופס 5|חלקים א' עד ז' לטופס 5 שבתוספת]]; [[תוספת טופס 5|הטופס]] יאומת בתצהיר ויהיה חתום בחתימת היחיד; יחיד שהגיש את הבקשה לאחר שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים, פטור מצירוף הדוח האמור לבקשתו; :: (2) הסדר החוב המוצע שיכלול את כל המידע הדרוש לשם החלטה בעניינו, ובמסגרתו יפרט היחיד, בין השאר, את אלה: ::: (א) התמורה המוצעת לנושים המובטחים, לנושים בדין קדימה, לנושים הכלליים ולנושים הנדחים וכן לגבי הוצאות ההליך; ::: (ב) המקורות הכספיים להסדר, מועדי התשלום המוצעים, המועדים שבהם צפוי שיבוצעו הפעולות המהותיות הנדרשות לעמידה במועדים לפי ההסדר ופירוט הערובות המוצעות להבטחת ביצוע ההסדר, אם מוצעות; ::: (ג) נכסים שייוותרו בידיו של היחיד בסיום ההסדר ואם הם כוללים נכסים כאמור [[בסעיף 217 לחוק]] או זכות בנכס שחלה עליה הגנת בית מגורים לפי [[סעיף 229 לחוק]]; ::: (ד) אם ליחיד יש עסק, יפרט מהי הדרך המוצעת להמשך פעילותו העסקית והמועדים שבהם צפוי שיבוצעו הפעולות המהותיות לגבי העסק הנדרשות לביצוע ההסדר. : (ב) בבקשה לפי תקנת משנה (א) המבקש רשאי לציין את עמדתו לעניין הצורך במינוי מנהל הסדר. == פרק ד': הליכים לאחר הגשת בקשה להסדר חוב לגבי יחיד (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) == @ 159טו. העתק מהבקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : היחיד מגיש הבקשה להסדר חוב, ימציא העתק ממנה לכל אלה: : (1) לממונה; : (2) אם הוגשה לגביו בקשה לצו לפתיחת הליכים, גם לבית המשפט או לרשם ההוצאה לפועל שהוגשה לו בקשה לצו לפתיחת הליכים בעניינו; : (3) אם ניתן לגבי היחיד צו לפתיחת הליכים, גם לנאמן וכן לבית המשפט או לרשם ההוצאה לפועל שנתן צו כאמור, לפי העניין. @ 159טז. הדיון בבקשה להסדר חוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : בית המשפט לא יקיים דיון בבקשה להסדר החוב, אלא אם כן שוכנע כי הבקשה הומצאה כדין והוצג אישור הממונה בדבר קבלת העתק מהבקשה. @ 159יז. הליכים לאחר החלטה להביא את הסדר החוב לאישור בעלי העניין בהסדר החוב (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : (א) על ההחלטה להביא את הסדר החוב לאישור הנושים תחול [[תקנה 159יא]] בשינויים המחויבים. : (ב) על אישור הסדר החוב בידי בית המשפט תחול [[תקנה 159יב]] בשינויים המחויבים. : (ג) על הגשת התנגדות להסדר חוב תחול [[תקנה 159יג]] בשינויים המחויבים. : (ד) על פרסום והמצאה של החלטת בית המשפט לאשר הסדר חוב תחול [[תקנה 159יד]] בשינויים המחויבים. : (ה) אישר בית המשפט את הסדר החוב לגבי יחיד שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים, ימציא מנהל ההסדר את ההחלטה גם למי שנתן את הצו כאמור, בלא דיחוי. : (ו) לבקשת היחיד, בית המשפט ייתן ליחיד שעמד בתנאים שנכללו בהסדר החוב אישור על כך. @ 159יז1. הגשת תביעות חוב וניהול אסיפות סוג (תיקון: תשפ"ב) : (א) על הגשת תביעות החוב לשם קביעת כוח ההצבעה וההליך לקביעת כוח ההצבעה יחולו הוראות [[תקנה 159ט1]] בשינויים המחויבים, ובלבד שאם ניתן צו לפתיחת הליכים לגבי היחיד מגיש הבקשה, המועד להגשת תביעות חוב לא יהיה מאוחר מהמועד הקבוע [[בסעיף 210 לחוק]]. : (ב) על ניהול אסיפות הסוג יחולו הוראות [[תקנה 159ט2]]. @ 159יח. דוח הנאמן (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"ב) : הורה בית המשפט על הבאת הסדר חוב של יחיד שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים לאישור הנושים, יגיש הנאמן לבית המשפט דוח לעניין מצבו הכלכלי של היחיד והתאמת הסדר החוב המוצע למצבו הכלכלי של היחיד; הנאמן יגיש את הדוח 14 ימים לפחות לפני המועד שעליו הוחלט לכינוס אסיפות הסוג. == פרק ה': הוראות לעניין מנהל הסדר (תיקון: תשפ"ב) == @ 159יט. בקשה למתן הוראות (תיקון: תשפ"ב) : מנהל ההסדר רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות בכל עניין הנוגע למילוי תפקידו או להפעלת סמכויותיו לפי [[החוק]] או כפי שנכללו בהסדר החוב; בקשה למתן הוראות תוגש בכתב. @ 159כ. פנייה לבית המשפט בידי מי שנפגע ממנהל ההסדר (תיקון: תשפ"ב) : מי שנפגע או עלול להיפגע מהחלטה של מנהל ההסדר או מפעולה שעשה או שבכוונתו לעשות, או ממחדל של מנהל ההסדר, רשאי לפנות לבית המשפט, בתוך 14 ימים מיום שנודע לו על כך, בבקשה לבטל או לשנות את ההחלטה או את הפעולה או לתת כל הוראה אחרת שיראה לנכון. @ 159כא. המצאה למנהל ההסדר (תיקון: תשפ"ב) : כל מסמך המוגש לבית המשפט, ימציאו המגיש גם למנהל ההסדר במועד שבו יש להמציאו לבית המשפט. @ 159כב. ערובה (תיקון: תשפ"ב) : בית המשפט רשאי להורות למנהל ההסדר להפקיד ערובה או להתקשר בחוזה לביטוח אחריותו למילוי תפקידו, כפי שיורה בית המשפט. @ 159כג. תפקידים נוספים של מנהל ההסדר (תיקון: תשפ"ב) : (א) מינה בית המשפט מנהל הסדר כאמור [[בסעיף 326 לחוק]], מנהל ההסדר - :: (1) ישלח לממונה בלא דיחוי העתק של החלטת בית המשפט להביא את הסדר החוב לאישור בעלי העניין לשם פרסום הודעה על כך בידי הממונה; בבקשה להסדר חוב לגבי תאגיד מדווח - יפעל מנהל ההסדר לפי [[תקנות החברות (הודעה ומודעה על אסיפה כללית ואסיפת סוג בחברה ציבורית והוספת נושא לסדר היום), התש"ס-2000]], [[ותקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומיידיים), התש"ל-1970]]; לעניין תקנה זו, "תאגיד מדווח" - חברה ציבורית או חברת איגרות חוב כהגדרתן [[בחוק החברות]] או שותפות מוגבלת ציבורית כהגדרתה [[בפקודת השותפויות]]; :: (2) ימציא הודעה על החלטת בית המשפט, 21 ימים לפחות לפני המועד שעליו הוחלט, לכינוס אסיפת בעלי העניין, לתאגיד ולבעלי העניין המנויים בבקשה; ההודעה תכלול את הפרטים האמורים [[בתקנה 59ה]], בשינויים המחויבים, ויצורף לה העתק מהבקשה להסדר חוב וכל המסמכים שצורפו לה. : (ב) לא מינה בית המשפט מנהל הסדר, תחול תקנת משנה (א) על מגיש הבקשה להסדר. = חלק ז': ניהול משא ומתן מוגן בידי תאגיד (הוראת שעה) = @ 160. אישור דירקטוריון : אישור דירקטוריון של תאגיד מדווח לפי [[סעיף 338(א) לחוק]], ייערך בנוסח הזה, ובו בלבד: : "הדירקטוריון מאשר בזה כי אין לתאגיד חוב שהגיע מועד פירעונו ולא נפרע, למעט חוב השנוי במחלוקת בתום לב; אין חשש ממשי שהתאגיד לא יוכל לפרוע במועדם את החובות שמועד פירעונם חל בתשעת החודשים הקרובים." @ 161. נוסח הודעת הפתיחה במשא ומתן מוגן : (א) הודעת התאגיד המדווח לנושים לפי [[סעיף 338(ב) לחוק]] תהיה ערוכה לפי [[טופס 11 שבתוספת]]. : (ב) התאגיד המדווח ימסור לנושים כאמור [[בסעיף 338(ב) לחוק]], את ההודעה כאמור בתקנת משנה (א), בדואר רשום עם אישור מסירה. = חלק ח': הוראות שונות = @ 162. ערעור על החלטות : (א) ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטה סופית או החלטה אחרת של הממונה או של רשם ההוצאה לפועל לפי [[חלק י"ב לחוק]], יוגשו לבית המשפט בתוך 45 ימים מיום שהומצאה ההחלטה למערער. : (ב) בערעור או בקשת רשות ערעור על החלטות הממונה, יהיו המשיבים לערעור הממונה וכל מי שהיה צד בהליך לפני הממונה ואינו המערער. : (ג) בערעור או בקשת רשות ערעור על החלטות רשם ההוצאה לפועל, יהיו המשיבים לערעור כל מי שהיה צד בהליך לפני רשם ההוצאה לפועל ואינו המערער. @ 163. הארכת מועדים : בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך כל מועד או זמן לעשיית דבר שבתקנות אלה המתנהל לפניו, אלא אם כן נקבע בהן אחרת. @ 164. דרישת מסמכים נוספים : אם באחד הטפסים [[שבתוספת]] יש דרישה להמצאת מסמכים רשאי בית המשפט, לצורך הדיון שלפניו, להורות על מתן פרטים נוספים או המצאת מסמכים נוספים. @ 165. עריכת טופס : מסמך שיש לעורכו לפי אחד הטפסים [[שבתוספת]], יהיה ערוך בשינויים המחויבים לפי הנסיבות ואין חובה שיהיה העתק מילולי ממנו, ואולם טופס שיש להגיש באופן מקוון יוגש בלא כל שינוי. @ 166. השתתפות רשות ניירות ערך בהליכים : (א) בית המשפט רשאי להורות כי רשות ניירות ערך תגיש את עמדתה בהליך לפי [[החוק]] המתנהל לגבי תאגיד. : (ב) הורה בית המשפט כאמור בתקנת משנה (א), רשאית רשות ניירות ערך להגיש את עמדתה באמצעות מתן הודעה בכתב בלבד, או בהתייצבות לדיון, אלא אם כן הורה בית המשפט באיזו דרך תוגש עמדתה. : (ג) הגישה רשות ניירות ערך עמדה או התייצבה לדיון לפי תקנה זו, יומצאו לה כל מסמך או הודעה המוגשים לבית המשפט או לאחר, וכן כל הזמנה לדיון במועד שיש להמציאם לפי תקנות אלה, וכן ימציא לה המבקש העתקים של כל המסמכים שהוגשו לבית המשפט בהליך כאמור קודם להשתתפותה בהליך. @ 167. שמירת דינים : אין בהוראות תקנות אלה כדי לגרוע מחובות גילוי, פרסום או דיווח לפי כל דין. @ 167א. החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור (תיקון: תשפ"א) : לא תינתן רשות ערעור על החלטות המנויות [[בצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009]]. @ 168. הוראת שעה : תוקפו של [[חלק ז' לתקנות אלה]] יהיה כתקופת תוקפו של [[פרק ד' לחלק י' לחוק]]. @ 169. היקף מסמכים (תיקון: תשפ"א-3) : (א) הבקשות המפורטות להלן והתגובות להן לא יעלו בהיקפן על אחד עשר עמודים אם הוגשו לבית משפט השלום ועל חמישה עשר עמודים אם הוגשו לבית המשפט המחוזי: :: (1) בקשה לצו לפתיחת הליכים; :: (2) בקשה לניהול עיזבון בהליך חדלות פירעון לפי [[סעיף 177 לחוק]]; :: (3) בקשה להכרה בהליך זר לפי [[סעיף 300 לחוק]]; :: (4) בקשה להבאת הסדר חוב לאישור בעלי העניין לפי [[סעיף 321 לחוק]]; :: (5) בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט לבחינת הסדר חוב מהותי לפי [[סעיף 329 לחוק]]. : (ב) התצהירים המצורפים לבקשות המנויות בתקנת משנה (א) ולתגובות להן לא יעלו בהיקפם על שמונה עמודים אם הוגשו לבית משפט השלום ועל עשרה עמודים אם הוגשו לבית המשפט המחוזי; התשובות לתגובות לאותן בקשות והתצהירים המצורפים להן לא יעלו על שני עמודים כל אחד. : (ג) בקשה לביטול עסקה הגורעת מקופת הנשייה לפי [[סעיפים 219 עד 221 לחוק]] והתגובה לה לא יעלו בהיקפן על חמישה עשר עמודים; התצהירים המצורפים לא יעלו בהיקפם על עשרה עמודים; התשובה לתגובה לבקשה והתצהיר המצורף לה לא יעלו על שני עמודים כל אחד. : (ד) בקשה בעניין אחריות נושא משרה או בעל תפקיד לפי [[חלק ח' לחוק]] והתגובה לה לא יעלו בהיקפן על עשרים עמודים; התצהירים המצורפים לא יעלו בהיקפם על שנים עשר עמודים; התשובה לתגובה לבקשה והתצהיר המצורף לה לא יעלו על שני עמודים כל אחד. @ 170. הצמדה למדד (תיקון: תשפ"ב) : (א) הסכומים הקבועים בתקנות אלה ישתנו ביום 1 בינואר בכל שנה (להלן - יום השינוי) לפי שיעור השינוי של המדד החדש לעומת המדד היסודי. : (ב) סכום שהשתנה כאמור יעוגל לשקל החדש השלם הקרוב, וסכום של מחצית השקל יעוגל כלפי מעלה. : (ג) הממונה יפרסם בהודעה ברשומות את הסכומים המעודכנים כפי שהשתנו עקב האמור בתקנות משנה (א) ו-(ב). : (ד) בתקנה זו - ::- "המדד" - מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; ::- "המדד החדש" - המדד שפורסם בחודש דצמבר שלפני יום השינוי; ::- "המדד היסודי" - המדד שפורסם בחודש דצמבר שלפני יום השינוי הקודם, ולעניין יום השינוי הראשון שלאחר תחילתן של תקנות אלה - המדד שפורסם לאחרונה לפני יום תחילתן. == תוספת == ==== (([[תקנות 13]], [[20]], [[31]], [[36]], [[60]], [[63]], [[68]], [[73]], [[78]], [[79]], [[86]], [[89]], [[91]], [[111]] [[ו-161]].)) ==== @ <עוגן טופס 1> (תיקון: תשפ"א) : '''טופס 1''' - דוח מפורט בדבר נכסי התאגיד וחובותיו ((([[תקנה 13]]))) @ <עוגן טופס 2> : '''טופס 2''' - טופס המצאת הודעה לממונה על הגשת בקשה לצו לפתיחת הליכים לצורך פרסומה והודעה על מועד דיון ((([[תקנה 20]]))) @ <עוגן טופס 2א> (תיקון: תשפ"א) : '''טופס 2א''' - הודעה על מתן סעד זמני לפי [[סעיף 20(א)(3) לחוק]] ((([[תקנה 29א]]))) @ <עוגן טופס 3> : '''טופס 3''' - הודעה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 21(ב) לחוק]] ((([[תקנה 31]]))) @ <עוגן טופס 4> : '''טופס 4''' - הודעה על מתן צו לפתיחת הליכים ((([[תקנות 36]], [[60]] [[ו-63]]))) @ <עוגן טופס 5> (תיקון: תשפ"א, תשפ"ב-3) : '''טופס 5''' - בקשת יחיד לצו לפתיחת הליכים ((([[תקנות 91]], [[68]] [[ו-111]]))) @ <עוגן טופס 6> : '''טופס 6''' - כתב ויתור על סודיות ((([[תקנות 68]] [[ו-111]]))) @ <עוגן טופס 7> (תיקון: תשפ"ב-3) : '''טופס 7''' - צו לפתיחת הליכים ((([[תקנות 73]] [[ו-89]]))) @ <עוגן טופס 7א> (תיקון: תשפ"ב) : '''טופס 7א''' - הודעת זימון לבירור ((([[תקנה 109ב]]))) @ <עוגן טופס 8> : '''טופס 8''' - דרישת נושה לתשלום חוב של היחיד כאמור [[בסעיף 110 לחוק]] ((([[תקנה 78]]))) @ <עוגן טופס 9> : '''טופס 9''' - בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים לגבי יחיד ((([[תקנה 79]]))) @ <עוגן טופס 9א> (תיקון: תשפ"א) : '''טופס 9א''' - הודעה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד ((([[תקנה 86(א)]]))) @ <עוגן טופס 9ב> (תיקון: תשפ"א) : '''טופס 9ב''' - הודעה על מתן סעד זמני לפי [[סעיף 119(א)(2) לחוק]] ((([[תקנה 86(ב)]]))) @ <עוגן טופס 10> : '''טופס 10''' - הודעה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד לפי [[סעיף 119 לחוק]] ((([[תקנה 86]]))) @ <עוגן טופס 11> : '''טופס 11''' - הודעה על פתיחה במשא ומתן מוגן ((([[תקנה 161]]))) <פרסום> ב' באלול התשע"ט (2 בספטמבר 2019) <חתימה> אמיר אוחנה שר המשפטים 5f9j6h4cnfd4duts2nv64tqem8dmf69 0 367591 3084685 2981513 2026-09-25T04:30:09Z OpenLawBot 8112 [3084684] תיקון תשפ"ז 3084685 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע״ט–2019}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|ק״ת תשע״ט, 3910|תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8269.pdf}}, {{ח:תיבה|4024|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8273.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״א, 1302|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9043.pdf}}, {{ח:תיבה|2875|תיקון (תיקון)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9304.pdf}}, {{ח:תיבה|2875|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9304.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ב, 3198|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10212.pdf}}, {{ח:תיבה|3215|תיקון [תשפ״א] (תיקון)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10212.pdf}}, {{ח:תיבה|3215|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10212.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ז, 83|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-12535.pdf}}. ''עדכון סכומים:'' {{ח:תיבה|ק״ת תשפ״ד, 2464|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-11278.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ה, 901|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-11690.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ו, 979|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-12240.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:מבוא}} בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 8|סעיפים 8(ג)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 12|12}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 13|13(א)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 14|14(ב)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 21|21(ב)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 24|24(ב)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 26|26(א)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 82|82(ג)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 84|84(ה)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 104|104(ב)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 106|106(א)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 108|108(ה)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 111|111}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 113|113(ב)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 117|117(א)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 128|128(א)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 152|152(ד)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 153|153(ו)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 155|155}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 210|210(ד) עד (ו)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 227|227}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 239|239(ב)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 240|240(ג)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 241|241}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 256|256}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 262|262(ה)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 263|263(ה)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 286|286(ד)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 321|321(ב)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 326|326(ג)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 338|338(ד)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 356|356}} {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 357|ו־357}} {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע״ח–2018}} (להלן – החוק), ולעניין {{ח:פנימי|סעיף 59ג|תקנות 59ג עד 59יח}}, {{ח:פנימי|סעיף 106ב|106ב עד 106ו}}, {{ח:פנימי|סעיף 109ב|109ב עד 109ה}}, {{ח:פנימי|סעיף 119א|119א}}, {{ח:פנימי|סעיף 134ב|134ב עד 134ד}}, {{ח:פנימי|סעיף 134ט|134ט}}, {{ח:פנימי|סעיף 136י|136י עד 136יז}}, {{ח:פנימי|סעיף 159ב1|159ב1 עד 159ב3}}, {{ח:פנימי|סעיף 159ט1|159ט1 עד 159ט2}}, {{ח:פנימי|סעיף 159יד1|159יד1}}, {{ח:פנימי|סעיף 159יז1|159יז1}}, {{ח:פנימי|סעיף 159יט|159יט עד 159כג}} {{ח:פנימי|סעיף 170|ו־170}}, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה: {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:קטע2||תוכן עניינים}} <div class="law-toc"> <div class="law-toc-1">{{ח:פנימי|חלק א|חלק א׳: פרשנות ופרסום}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק א פרק א|פרק א׳: הגדרות והוראות שונות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק א פרק ב|פרק ב׳: פרסום}}</div> <div class="law-toc-1">{{ח:פנימי|חלק ב|חלק ב׳: הליכי חדלות פירעון לגבי תאגיד}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ב פרק א|פרק א׳: תחולה, פרשנות והמצאה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק א סימן א|סימן א׳: תחולה והגדרות}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק א סימן ב|סימן ב׳: המצאה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ב|פרק ב׳: בקשה לצו לפתיחת הליכים והדיון בה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ב סימן א|סימן א׳: בקשת תאגיד לצו לפתיחת הליכים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ב סימן ב|סימן ב׳: בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ב סימן ג|סימן ג׳: המצאה ופרסום}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ב סימן ד|סימן ד׳: התנגדות לבקשה לצו לפתיחת הליכים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ב סימן ה|סימן ה׳: הדיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ג|פרק ג׳: סעדים זמניים עד למתן צו לפתיחת הליכים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ג סימן א|סימן א׳: בקשה לסעד זמני}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ג סימן ב|סימן ב׳: סעד זמני במעמד צד אחד}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ד|פרק ד׳: צו לפתיחת הליכים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ד סימן א|סימן א׳: צו לפתיחת הליכים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ד סימן ב|סימן ב׳: הקפאת הליכים נגד אדם שלישי}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ה|פרק ה׳: ההליכים בבית המשפט}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ו|פרק ו׳: תפקיד הנאמן וסמכויותיו}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ו סימן א|סימן א׳: הוראות כלליות}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ו סימן ב|סימן ב׳: בקשה למתן הוראות ופנייה לבית המשפט}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ו סימן ג|סימן ג׳: ניהול חשבונות ודוחות הנאמן}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ז|פרק ז׳: הפעלת התאגיד ושיקומו הכלכלי}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ז סימן א|סימן א׳: בקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד והדיון בה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ז סימן ב|סימן ב׳: הליכים לאחר מתן צו לפתיחת הליכים המורה על הפעלת התאגיד לשם שיקומו הכלכלי}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ז סימן ג|סימן ג׳: הצבעה באסיפות סוג}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ז סימן ד|סימן ד׳: ניהול אסיפת הסוג}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ז סימן ה|סימן ה׳: אישור אסיפות סוג ואישור בית המשפט את התוכנית לשיקום כלכלי}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ז סימן ו|סימן ו׳: הפסקת הפעלת התאגיד ומעבר להליכי פירוק}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ח|פרק ח׳: פירוק}}</div> <div class="law-toc-1">{{ח:פנימי|חלק ג|חלק ג׳: הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ג פרק א|פרק א׳: תחולה והמצאה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ב|פרק ב׳: בקשת יחיד לצו לפתיחת הליכים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ב סימן א|סימן א׳: בקשת היחיד לממונה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ב סימן ב|סימן ב׳: צו לפתיחת הליכים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ב סימן ג|סימן ג׳: בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ג|פרק ג׳: בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ג סימן א|סימן א׳: בקשת הנושה והדיון בה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ג סימן ב|סימן ב׳: בקשה לסעד זמני}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ג סימן ג|סימן ג׳: צו לפתיחת הליכים לבקשת נושה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ד|פרק ד׳: ההליכים בבית המשפט}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ה|פרק ה׳: תפקיד הנאמן וסמכויותיו}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ה סימן א|סימן א׳: הנאמן וסמכויותיו}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ה סימן ב|סימן ב׳: בקשה למתן הוראות ופנייה לבית המשפט}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ה סימן ג|סימן ג׳: ניהול חשבונות}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ה סימן ד|סימן ד׳: דוח ממצאי בדיקה והצעת הממונה לצו לשיקום כלכלי}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ה סימן ה|סימן ה׳: שכר הנאמן מקופת הנשייה בהליכי חדלות פירעון לגבי יחידים}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ו|פרק ו׳: דוחות על הכנסות והוצאות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ו1|פרק ו׳1: סמכות בירור בידי הנאמן}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ז|פרק ז׳: הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד בעל חוב בסכום נמוך}}</div> <div class="law-toc-1">{{ח:פנימי|חלק ד|חלק ד׳: הנשייה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ד פרק א|פרק א׳: תביעות חוב}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ד פרק א סימן א|סימן א׳: הגשת תביעת חוב}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ד פרק א סימן ב|סימן ב׳: תביעת חוב של נושה מובטח}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ד פרק א סימן ג|סימן ג׳: טיפול הנאמן בתביעות חוב}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ד פרק א סימן ד|סימן ד׳: הוראות מיוחדות לתביעות חוב של עובדים ולתביעות גמלה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ד פרק א סימן ה|סימן ה׳: הודעה על זכות קיזוז}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ד פרק א סימן ו|סימן ו׳: אומדן שווי}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ד פרק א1|פרק א׳1: מימוש נכסי קופת הנשייה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ד פרק א1 סימן א|סימן א׳: בקשה למימוש בטוחה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ד פרק א1 סימן ב|סימן ב׳: מימוש הבטוחה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ד פרק ב|פרק ב׳: חלוקת נכסי קופת הנשייה}}</div> <div class="law-toc-1">{{ח:פנימי|חלק ד1|חלק ד׳1: מעמד הנושים וזכויותיהם}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ד1 פרק א|פרק א׳: ועדת הנושים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ד1 פרק א סימן א|סימן א׳: חברות בוועדת הנושים והקמתה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ד1 פרק ב|פרק ב׳: אסיפות נושים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ד1 פרק ב סימן א|סימן א׳: זימון אסיפת נושים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ד1 פרק ב סימן ב|סימן ב׳: זכות הצבעה של נושים שאינם מובטחים}}</div> <div class="law-toc-1">{{ח:פנימי|חלק ה|חלק ה׳: הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ה פרק א|פרק א׳: המצאה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ה פרק ב|פרק ב׳: הליכים בבית המשפט}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ה פרק ג|פרק ג׳: בקרת חשבונות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ה פרק ד|פרק ד׳: בקשות המוגשות לממונה והטיפול בהן}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ה פרק ה|פרק ה׳: פגרות בהליכי חדלות פירעון אצל הממונה}}</div> <div class="law-toc-1">{{ח:פנימי|חלק ו|חלק ו׳: אחריות נושא משרה ובעל תפקיד בתאגיד הנמצא בחדלות פירעון}}</div> <div class="law-toc-1">{{ח:פנימי|חלק ו1|חלק ו׳1: הסדר חוב שלא במסגרת צו לפתיחת הליכים}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ו1 פרק א|פרק א׳: פרשנות והמצאה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ו1 פרק א1|פרק א׳1: הגשת בקשה להסדר חוב}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ו1 פרק א1 סימן א|סימן א׳: הגשת בקשה להסדר חוב לגבי תאגיד}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ו1 פרק א1 סימן ב|סימן ב׳: המצאה ופרסום של בקשה להסדר חוב לגבי תאגיד}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ו1 פרק ב|פרק ב׳: הגשת תגובה והתנגדות לבקשה להסדר חוב לגבי תאגיד}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ו1 פרק ג|פרק ג׳: אישור הסדר חוב לגבי תאגיד}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ו1 פרק ג1|פרק ג׳1: הגשת בקשה להסדר חוב בידי יחיד}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ו1 פרק ד|פרק ד׳: הליכים לאחר הגשת בקשה להסדר חוב לגבי יחיד}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ו1 פרק ה|פרק ה׳: הוראות לעניין מנהל הסדר}}</div> <div class="law-toc-1">{{ח:פנימי|חלק ז|חלק ז׳: ניהול משא ומתן מוגן בידי תאגיד (הוראת שעה)}}</div> <div class="law-toc-1">{{ח:פנימי|חלק ח|חלק ח׳: הוראות שונות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת|תוספת}}</div> </div> {{ח:קטע1|חלק א|חלק א׳: פרשנות ופרסום}} {{ח:קטע2|חלק א פרק א|פרק א׳: הגדרות והוראות שונות}} {{ח:סעיף|1|הגדרות|תיקון: תשפ״א־3, תשפ״ב, [הודעות]}} {{ח:ת}} בתקנות אלה – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אתר הנאמנים“ – מערכת המשמשת להעברת מסרים אלקטרוניים בין הממונה לנאמן; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בלא דיחוי“ – בתוך פרק זמן שאינו עולה על 24 שעות; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”היוועדות חזותית“ – תקשורת בין שני מוקדים המאפשרת העברת תמונה וקול בזמן אמת; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מנהל מערכת ההוצאה לפועל“ – לפי {{ח:חיצוני|חוק ההוצאה לפועל#סעיף 4|סעיף 4 לחוק ההוצאה לפועל}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל“ – מערכת מקוונת של מערכת ההוצאה לפועל; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מערכת הממונט“ – מערכת מקוונת המשמשת את הממונה בניהול הליכי חדלות פירעון; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מערכת מקוונת“ – אתר הנאמנים או מערכת הממונט, לפי העניין; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מרשם חברי תאגיד“ – לגבי חברה, מרשם בעלי המניות לפי {{ח:חיצוני|חוק החברות#סעיף 127|סעיף 127 לחוק החברות}}, מעודכן ליום הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, ולגבי שותפות – רשימת השותפים מעודכנת ליום הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים ובשותפות מוגבלת ציבורית כמשמעותה {{ח:חיצוני|פקודת השותפויות#פרק ו1|בפרק ו׳1 לפקודת השותפויות}} – גם מרשם מחזיקי יחידות ההשתתפות כמשמעותו {{ח:חיצוני|פקודת השותפויות#פרק ו1 סימן ז|בסימן ז׳ בפרק ו׳1}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”נושה מהותי“ – נושה של תאגיד שמתקיימים בו אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} נושה מובטח; {{ח:תתת|(2)}} מי שבמועד הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, התאגיד חב לו סכום העולה על 75,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 83,450 ש״ח)}} או סכום העולה על 10% מסך כל חובות התאגיד שאינם חובות מובטחים, לפי הנמוך מביניהם; {{ח:תתת|(3)}} נאמן לסדרת תעודות התחייבות של התאגיד, אחת או יותר, ובלבד שבמועד הגשת הבקשה יתרת הערך הנקוב של סדרת תעודות ההתחייבות כאמור אינה נמוכה מהסכומים המפורטים בפסקה (2); {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”נסח תאגיד“ – אחד מאלה, לפי העניין: {{ח:תתת|(1)}} תמצית מידע ממוחשב מרשם החברות אם התאגיד הוא חברה; {{ח:תתת|(2)}} תמצית מידע ממוחשב מרשם השותפויות אם התאגיד הוא שותפות; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תעודות התחייבות“ – כהגדרתן {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 35א|בסעיף 35א לחוק ניירות ערך}}, שהנפיק תאגיד; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)“ – {{ח:חיצוני|תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)|תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ״א–1981}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תקנות ההוצאה לפועל“ – {{ח:חיצוני|תקנות ההוצאה לפועל|תקנות ההוצאה לפועל, התש״ם–1979}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תקנות סדר הדין האזרחי“ – {{ח:חיצוני|תקנות סדר הדין האזרחי|תקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט–2018}}. {{ח:סעיף|2|תחולת {{ח:חיצוני|תקנות סדר הדין האזרחי|תקנות סדר הדין האזרחי}} {{ח:חיצוני|תקנות ההוצאה לפועל|ותקנות ההוצאה לפועל}}}} {{ח:תת|(א)}} {{ח:חיצוני|תקנות סדר הדין האזרחי|תקנות סדר הדין האזרחי}} יחולו על הליכים בבית המשפט לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|החוק}} ולפי תקנות אלה, בשינויים המחויבים לפי העניין, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. {{ח:תת|(ב)}} {{ח:חיצוני|תקנות ההוצאה לפועל|תקנות ההוצאה לפועל}} יחולו על הליכים המתנהלים לפני רשם ההוצאה לפועל לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|החוק}} ולפי תקנות אלה, בשינויים המחויבים לפי העניין, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. {{ח:קטע2|חלק א פרק ב|פרק ב׳: פרסום}} {{ח:סעיף|3|פרסום בידי הממונה}} {{ח:תת|(א)}} פרסום הודעות שעל הממונה לפרסם לפי תקנות אלה ייעשה בידי הממונה באתר האינטרנט של משרד המשפטים. {{ח:תת|(ב)}} הנהלת בתי המשפט תפנה באתר האינטרנט שלה, באמצעות קישור, לפרסום באתר האינטרנט של משרד המשפטים. {{ח:תת|(ג)}} הרשם יפנה באתר האינטרנט שלו, באמצעות קישור, לפרסום באתר האינטרנט של משרד המשפטים הנוגע להליך חדלות פירעון של תאגיד. {{ח:תת|(ד)}} רשות האכיפה והגבייה תפנה באתר האינטרנט שלה, באמצעות קישור, לפרסום באתר האינטרנט של משרד המשפטים הנוגע להליך חדלות פירעון של יחיד. {{ח:תת|(ה)}} ניתן צו לפתיחת הליכים לגבי תאגיד שעיקר עסקיו מתנהלים במגזר הערבי, רשאי בית המשפט להורות שהממונה יפרסם הודעה על מתן הצו בשפה הערבית, בדרך שבה מפרסם הממונה הודעות לגבי מתן צו לפתיחת הליכים. {{ח:תת|(ו)}} נתן הממונה החלטה הטעונה פרסום או שהיה עליו לפרסם הודעה, יפרסמה בתוך 7 ימים מיום שנתן את ההחלטה או מיום שהומצאה לו ההודעה, לפי העניין, אלא אם כן נקבע בתקנות אלה אחרת. {{ח:סעיף|4|המצאה לממונה לצורך פרסום}} {{ח:ת}} בית המשפט ומנהל מערכת ההוצאה לפועל, לפי העניין, ימציאו לממונה בלא דיחוי ובאופן מקוון כל החלטה שנתנו שעל הממונה לפרסם לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|החוק}} או לפי תקנות אלה. {{ח:סעיף|5|העברת מידע לפרסום}} {{ח:ת}} מגיש בקשה או נאמן שחלה עליו חובה להעביר מסמך או הודעה לממונה לצורך פרסום, יעבירם לממונה בלא דיחוי. {{ח:סעיף|6|המועד הקובע לפרסום}} {{ח:ת}} נקבע בתקנות אלה כי הודעה תפורסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים ובדרך נוספת, יהיה המועד שבו פורסמה ההודעה באתר האינטרנט של משרד המשפטים מועד הפרסום הקובע. {{ח:סעיף|7|פרסום הנוגע לחייב שיש לו נושים מחוץ לישראל או שהציע תעודות התחייבות מחוץ לישראל}} {{ח:ת}} נוסף על האמור בתקנות אלה, פרסום הנוגע לחייב שיש לו נושים מחוץ לישראל או שהציע תעודות התחייבות מחוץ לישראל ייעשה באופן שיורה בית המשפט, הממונה או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, בשים לב למקום הימצאם של רוב הנושים ולשפה הרשמית במדינה שבה מתבצע הפרסום. {{ח:קטע1|חלק ב|חלק ב׳: הליכי חדלות פירעון לגבי תאגיד}} {{ח:קטע2|חלק ב פרק א|פרק א׳: תחולה, פרשנות והמצאה}} {{ח:קטע3|חלק ב פרק א סימן א|סימן א׳: תחולה והגדרות}} {{ח:סעיף|8|תחולה על תאגיד}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|חלק ב|חלק זה}} יחול על הליכי חדלות פירעון לגבי תאגיד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 5|סעיף 5 לחוק}}. {{ח:סעיף|9|הגדרות {{ח:פנימי|חלק ב|לחלק ב׳}}}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|חלק ב|בחלק זה}} – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”צד מעוניין“ – התאגיד, נושה של התאגיד, חבר בתאגיד; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תצהיר הסתבכות כלכלית“ – לגבי תאגיד, פירוט הנסיבות שהובילו לחדלות פירעונו של התאגיד או לצורך בצו למניעת חדלות פירעונו, לפי העניין. {{ח:קטע3|חלק ב פרק א סימן ב|סימן ב׳: המצאה}} {{ח:סעיף|10|חובת המצאה לממונה ודרכי ההמצאה}} {{ח:תת|(א)}} המגיש בקשה, כתב בי־דין או מסמך אחר לבית המשפט, ובכלל זה בקשה שהוגשה במעמד צד אחד, ימציא העתק ממנו לממונה בלא דיחוי. {{ח:תת|(ב)}} מסמכים שיש להמציאם לממונה לפי {{ח:פנימי|חלק ב|חלק זה}} יומצאו לו בהמצאה מקוונת באמצעות מערכת הממונט; מי שאינו מיוצג רשאי להמציא מסמכים למשרדי הממונה במחוז שבו מתנהל ההליך, במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. {{ח:תת|(ג)}} העתק כתב בי־דין שיש להגישו לבית המשפט בעותק מודפס, יש להגיש לממונה נוסף על ההגשה המקוונת, גם בדרך שבה הוגש לבית המשפט. {{ח:סעיף|11|דרכי ההמצאה}} {{ח:תת|(א)}} המגיש כתב בי־דין לבית המשפט לפי {{ח:פנימי|חלק ב|חלק זה}}, שלא נקבע לגביו אחרת, ימציא העתק ממנו לצדדים, בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית; נקבע מועד לדיון, ימציא המגיש את העתק כתב בי־הדין ואת ההזמנה לדיון בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית, ובה יצוין מועד הדיון כפי שהורה בית המשפט. {{ח:תת|(ב)}} המצאה כאמור בתקנת משנה (א) תתבצע בסמוך ככל האפשר למועד הגשת כתב בי־הדין. {{ח:סעיף|12|מען להמצאה}} {{ח:תת|(א)}} מען להמצאת כתבי בי־דין ומסמכים אחרים לחייב שהוא תאגיד יהיה – {{ח:תתת|(1)}} בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש תאגיד – הכתובת שציין התאגיד בבקשה לצו לפתיחת הליכים או מען אחר שיספק הנאמן לצורך המצאה לאחר מתן הצו לפתיחת הליכים; {{ח:תתת|(2)}} בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש נושה – הכתובת הרשומה לפי הדין החל על התאגיד או מען אחר שיספק הנאמן לצורך המצאה לאחר מתן הצו לפתיחת הליכים. {{ח:תת|(ב)}} מענם של נושי התאגיד יהיה המען שציין התאגיד בדוח שצירף לבקשה לצו לפתיחת הליכים או כל מען אחר הידוע למי שמוטלת עליו חובת ההמצאה לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|החוק}} ולפי תקנות אלה; לאחר שהוגשו תביעות החוב או שהודיע הנושה על מען אחר, המען יהיה המען המצוין בתביעת החוב או המען שמסר הנושה. {{ח:תת|(ג)}} מענו של הממונה לצורך המצאה שאינה באמצעות מערכת הממונט יהיה משרדו שבאזור שיפוטו של בית המשפט שבו מתנהל ההליך, ובהליך לפני בית המשפט העליון – משרדו הראשי של הממונה בירושלים. {{ח:קטע2|חלק ב פרק ב|פרק ב׳: בקשה לצו לפתיחת הליכים והדיון בה}} {{ח:קטע3|חלק ב פרק ב סימן א|סימן א׳: בקשת תאגיד לצו לפתיחת הליכים}} {{ח:סעיף|13|בקשת תאגיד לצו לפתיחת הליכים|תיקון: תשפ״א}} {{ח:ת}} תאגיד המגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים יפרט בבקשתו כי התקיימו בו התנאים למתן הצו; התאגיד יצרף לבקשה את כל אלה: {{ח:תת|(1)}} תצהיר הסתבכות כלכלית; {{ח:תת|(2)}} דוח מפורט בדבר נכסי התאגיד וחובותיו, ערוך לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 1|טופס 1 שבתוספת}}, הכולל רשימה של ההליכים המשפטיים המהותיים והליכי הגבייה שהתאגיד צד להם; {{ח:תת|(3)}} נסח התאגיד; אם יש בנסח פרטים שאינם תואמים את פרטי התאגיד או מרשמיו, ימלא התאגיד את הפרטים המתוקנים {{ח:פנימי|תוספת טופס 1|בחלק א׳ לטופס 1 לתוספת}} – ”דוח מפורט בדבר נכסי התאגיד וחובותיו“; {{ח:תת|(4)}} שם כונס הנכסים ופרטיו, אם התמנה לתאגיד או לנכסיו לפי החלטה של בית המשפט או של רשם ההוצאה לפועל, ומספר התיק שמינויו בתוקף ביום הגשת הבקשה ותאריך מינוי; {{ח:תת|(5)}} רשימה של נושאי המשרה בתאגיד ביום הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, ושל נושאי המשרה שסיימו את תפקידם בתאגיד בתוך השנה שקדמה ליום הגשת הבקשה, המפרטת את שם בעל התפקיד, תיאור תפקידו, תאריך מינויו וסיום מינויו, כתובתו, פרטי ההתקשרות עמו ושיעורי החזקותיו בתאגיד אם ישנם; {{ח:תת|(6)}} דוחות כספיים שנתיים של התאגיד לרבות הדוחות המאוחדים, לשנתיים שקדמו לשנת הגשת הבקשה, מבוקרים כדין בידי רואה חשבון, אם ישנם; קדם תאריך המאזן הכלול בדוח הכספי השנתי האחרון ביותר משלושה חודשים למועד הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, יצורפו גם דוחות סקורים אחרונים אם ישנם; התאגיד רשאי להגיש את הדוחות הכספיים במעטפה סגורה או באמצעי טכנולוגי אחר המבטיח את סודיות המידע לעיון בית המשפט ולממונה אם לעמדתו יש בהם סוד מסחרי או שגילוים עלול לפגוע בטובת התאגיד; נושה מהותי רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לקבל את המידע. {{ח:סעיף|14|בקשת תאגיד להפעלתו במסגרת צו לפתיחת הליכים}} {{ח:ת}} נוסף על האמור {{ח:פנימי|סעיף 13|בתקנה 13}}, ביקש התאגיד במסגרת בקשתו לצו לפתיחת הליכים להפעילו לצורך שיקומו הכלכלי, יפרט בה גם את כל אלה: {{ח:תת|(1)}} מתווה ראשוני לשיקומו הכלכלי של התאגיד, הנוגע לפעולות הנדרשות לשיקומו הכלכלי של התאגיד, ובכלל זה שינויים במבנה התאגיד, במבנה פעילותו העסקית, בחוב, בתחומי פעילות התאגיד ובמבנה כוח האדם; {{ח:תת|(2)}} הערכת העלויות הצפויות של מימון הפעלת התאגיד במשך תקופת הקפאת ההליכים ופירוט אמצעי המימון; {{ח:תת|(3)}} פרק הזמן שלגביו מבוקשת הפעלת התאגיד; {{ח:תת|(4)}} תיאור התאגיד ועסקיו בפירוט הפעילות המשתקפת בדוחותיו הכספיים, לרבות דוחותיו המאוחדים; כמו כן יפורטו, בין השאר, עניינים אלה: {{ח:תתת|(א)}} הענפים שבהם פועל התאגיד, מאפייני רישוי, מיסוי ופיקוח ממשלתי עליהם, אם הם מיוחדים לתאגיד; {{ח:תתת|(ב)}} אפיון הלקוחות של התאגיד וכן מידת התלות בהם, ותיאור התקשרויות מהותיות של התאגיד עם לקוחות שהיקף המכירות עמם עולה על 10% מסך כל המכירות בשנה שקדמה למועד הגשת הבקשה; ניתן לתאר את ההתקשרויות בלי לציין את שמות הלקוחות; {{ח:תתת|(ג)}} תלות בספקים, לרבות במשווקים או תלות במקורות חומרי גלם; {{ח:תתת|(ד)}} המאפיינים הייחודיים וגורמי הסיכון בפעילותו של התאגיד בכל ענף שבו הוא פועל; {{ח:תתת|(ה)}} שמו של היחיד השולט בתאגיד במישרין או בעקיפין, שיעור החזקותיו בתאגיד, סוג ניירות הערך שהוא מחזיק ועיסוקו העיקרי, לרבות פירוט התאגידים שבאמצעותם הוא מחזיק בניירות הערך של התאגיד, שיעור החזקותיהם בתאגיד, סוג ניירות הערך שהם מחזיקים ועיסוקם העיקרי, תאגידים נוספים שבהם שולט היחיד האמור שיש להם קשר עסקי לתאגיד נושא הבקשה; באשר להחזקות של התאגיד מגיש הבקשה בתאגידים אחרים, שהם תאגידים מהותיים, יפורטו שיעורי החזקותיו בתאגידים המהותיים, סוג ניירות הערך המוחזקים ועיסוקם העיקרי של התאגידים המהותיים; כמו כן יפורטו תאגידים שהתאגידים המהותיים שולטים בהם, שיעורי החזקותיהם, סוג ניירות הערך המוחזקים ועיסוקם העיקרי; {{ח:תתת}} בפסקת משנה זו – {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”השולט“, בחברה – בעל השליטה כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק החברות#סעיף 268|בסעיף 268 לחוק החברות}}; בשותפות מוגבלת ציבורית – בעל השליטה כהגדרתו {{ח:חיצוני|פקודת השותפויות#סעיף 65נא|בסעיף 65נא לפקודת השותפ{{ח:הערה|ו}}יות}}; {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”תאגיד מהותי“ – תאגיד מוחזק שעסקיו מהותיים לעסקיו של התאגיד מגיש הבקשה; {{ח:תתת|(ו)}} מרשם חברי התאגיד; {{ח:תתת|(ז)}} רשימה מפורטת של ההסכמים המהותיים שהתאגיד צד להם; {{ח:תתת|(ח)}} מידע בדבר חלוקה כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק החברות|בחוק החברות}} שבוצעה בשלוש השנים האחרונות; {{ח:תתת|(ט)}} מספר המועסקים בתאגיד, ומספר המועסקים לאורך השנה שקדמה להגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים; {{ח:תתת|(י)}} עמדת הנושים המהותיים לבקשה, אם ידועה לתאגיד. {{ח:סעיף|15|הוראות בית המשפט לגבי פרטים ומסמכים}} {{ח:ת}} בית המשפט רשאי, לבקשת תאגיד, להורות על הפעלת התאגיד לצורך שיקומו הכלכלי, אף על פי שלא פירט חלק מהפרטים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 14|בתקנה 14}} או להורות כי יימסרו פרטים או מסמכים אחרים במקומם או נוסף עליהם, או שיימסרו במועד מאוחר יותר, ובלבד שהתאגיד פירט את הפרטים המפורטים {{ח:פנימי|סעיף 14|בפסקאות (1) ו־(2) בתקנה האמורה}}. {{ח:קטע3|חלק ב פרק ב סימן ב|סימן ב׳: בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים}} {{ח:סעיף|16|המצאת דרישה לתשלום חוב}} {{ח:ת}} דרישה לתשלום חוב כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 10|בסעיף 10(א)(1) לחוק}} תומצא למענו של התאגיד בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית. {{ח:סעיף|17|בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים}} {{ח:ת}} נושה המגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים יפרט בבקשתו כי התקיימו התנאים למתן הצו; הנושה יצרף לבקשתו את הפרטים או את המידע שלהלן: {{ח:תת|(1)}} נסח התאגיד; {{ח:תת|(2)}} ביקש הנושה להסתמך בבקשתו על חזקת חדלות פירעון לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 10|סעיף 10(א) לחוק}}, יצרף לבקשה אסמכתאות מתאימות לקיומה של החזקה, לפי העניין; {{ח:תת|(3)}} לעניין חזקה המבוססת על דרישת חוב לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 10|סעיף 10(א)(1) לחוק}}, יצרף הנושה לבקשה את דרישת החוב שהומצאה לתאגיד, כולל האסמכתאות שצורפו אליה לגבי החוב וכן את תגובת התאגיד לדרישת החוב אם ניתנה; {{ח:תת|(4)}} צירף הנושה לבקשה הצעה בעניין פירוק התאגיד או שיקומו הכלכלי – יפרט הנושה את הנימוקים והאסמכתאות להצעתו, ואם הציע להפעיל את התאגיד לצורך שיקומו, יפרט את המתווה הראשוני המוצע לשיקומו הכלכלי של התאגיד כאמור {{ח:פנימי|סעיף 14|בתקנה 14(1)}}, ככל האפשר. {{ח:סעיף|18|פרטים ומסמכים נוספים}} {{ח:ת}} בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש נושה רשאי בית המשפט להורות כי יוגשו מסמכים ויפורטו פרטים אחרים, נוסף על המסמכים והפרטים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 17|בתקנה 17}} והכול כפי שיורה. {{ח:סעיף|19|תגובת התאגיד לבקשה ותשובת הנושה מגיש הבקשה}} {{ח:תת|(א)}} תאגיד יגיש את תגובתו לבקשת הנושה לצו לפתיחת הליכים בתוך 14 ימים לכל היותר מיום שבו הומצאה לו הבקשה. {{ח:תת|(ב)}} הנושה שהגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים, יגיש את תשובתו לתגובת התאגיד בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאה לו תגובת התאגיד. {{ח:תת|(ג)}} הורה בית המשפט על דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש התאגיד את תגובתו לא יאוחר מ־48 שעות לפני מועד הדיון, והנושה יגיש את תשובתו לא יאוחר מ־24 שעות לפני מועד הדיון. {{ח:תת|(ד)}} לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן והעובדות המפורטות בהן יאומתו בתצהיר. {{ח:תת|(ה)}} התאגיד והנושה ימציאו העתק מהתגובה והתשובה למבקש או לתאגיד, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתן. {{ח:קטע3|חלק ב פרק ב סימן ג|סימן ג׳: המצאה ופרסום}} {{ח:סעיף|20|המצאת העתק מהבקשה לממונה}} {{ח:ת}} מגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים ימציא לממונה בלא דיחוי את העתק הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה, וכן הודעה על הגשת הבקשה ועל מועד הדיון בה לצורך פרסומה ערוכה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 2|טופס 2 שבתוספת}}; נקבע דיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. {{ח:סעיף|21|פרסום הודעה על הגשת הבקשה}} {{ח:תת|(א)}} הממונה יפרסם הודעה על הגשת בקשה למתן צו לפתיחת הליכים באתר האינטרנט של משרד המשפטים, למעט אם הוגשה בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 21|סעיף 21 לחוק}}. {{ח:תת|(ב)}} הודעה בדבר הגשת בקשה לצו לפתיחת הליכים תכלול מידע בדבר שם התאגיד, מספר התאגיד וכתובתו, בית המשפט שאליו הוגשה הבקשה, תאריך הגשת הבקשה ותאריך הפרסום, מועד הדיון בבקשה אם נקבע, וכן פרטי מגיש הבקשה. {{ח:סעיף|22|המצאה של בקשת תאגיד}} {{ח:ת}} אם מגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים הוא התאגיד, ימציא התאגיד לנושיו המהותיים את הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה ואת מועד הדיון בה בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית, בלא דיחוי, למעט אם הוגשה בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 21|סעיף 21 לחוק}}; נקבע מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו; אם יש לתאגיד מעל 50 עובדים, ימציא התאגיד את הבקשה כאמור גם לוועד העובדים; הזמנה לדיון תיתלה במקום בולט במקום העבודה. {{ח:סעיף|23|המצאה של בקשת נושה}} {{ח:ת}} אם מגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים הוא נושה, ימציא הנושה לתאגיד את הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה ואת מועד הדיון בה, בלא דיחוי, בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית, למעט אם הוגשה בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 21|סעיף 21 לחוק}}; נקבע מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. {{ח:סעיף|24|דרישת העתק מהבקשה}} {{ח:תת|(א)}} המבקש ימציא לכל צד מעוניין, בלא דיחוי, עם קבלת דרישתו בכתב, העתק מהבקשה ואת כל המסמכים שצורפו אליה. {{ח:תת|(ב)}} לבקשתו של כל אדם הסבור כי הוא עלול להיפגע מהבקשה, בית המשפט רשאי להורות למבקש להמציא לו העתק מהבקשה כמפורט בתקנה משנה (א). {{ח:קטע3|חלק ב פרק ב סימן ד|סימן ד׳: התנגדות לבקשה לצו לפתיחת הליכים}} {{ח:סעיף|25|הגשת התנגדות}} {{ח:תת|(א)}} המגיש התנגדות לבקשה לצו לפתיחת הליכים כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 14|בסעיף 14 לחוק}}, יגישה לבית המשפט בכתב ויפרט את נימוקי ההתנגדות; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. {{ח:תת|(ב)}} התנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים ממועד פרסום ההודעה על הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים. {{ח:תת|(ג)}} מגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים יגיש תשובה להתנגדות בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההתנגדות. {{ח:תת|(ד)}} הורה בית המשפט על דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (ב) או (ג), תוגש ההתנגדות לא יאוחר מ־48 שעות לפני מועד הדיון, והתשובה לא יאוחר מ־24 שעות לפני מועד הדיון. {{ח:תת|(ה)}} מגיש ההתנגדות ומגיש הבקשה ימציאו העתק מההתנגדות או מהתשובה, למבקש ולמגיש ההתנגדות, לפי העניין, וכן לתאגיד, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. {{ח:קטע3|חלק ב פרק ב סימן ה|סימן ה׳: הדיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים}} {{ח:סעיף|26|הדיון בבקשה}} {{ח:ת}} בית המשפט לא יקיים דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים, אלא אם כן שוכנע כי הבקשה הומצאה ופורסמה כדין והוצג אישור הממונה בדבר קבלת העתק מהבקשה. {{ח:סעיף|27|חזרה מבקשה לצו לפתיחת הליכים וחילופי מבקשים}} {{ח:תת|(א)}} מבקש רשאי לחזור בו מבקשה לצו לפתיחת הליכים באישור בית המשפט. {{ח:תת|(ב)}} חזר מבקש מבקשתו לצו לפתיחת הליכים, או שזנח את הטיפול בה, רשאי בית המשפט, בכל שלב משלבי הדיון ועד מתן הצו לפתיחת הליכים, לפי בקשת נושה הרשאי להגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים, לצוות על חילופי המבקשים ועל המשך הדיון בבקשה בידי מבקש אחר. {{ח:קטע2|חלק ב פרק ג|פרק ג׳: סעדים זמניים עד למתן צו לפתיחת הליכים}} {{ח:קטע3|חלק ב פרק ג סימן א|סימן א׳: בקשה לסעד זמני}} {{ח:סעיף|28|בקשה לסעד זמני והדיון בה|תיקון: תשפ״א־3}} {{ח:תת|(א)}} על בקשה לסעד זמני והדיון בה יחולו הוראות {{ח:חיצוני|תקנות סדר הדין האזרחי#פרק טו|פרק כ״ח לתקנות סדר הדין האזרחי}} אם הן אינן סותרות את הוראות {{ח:פנימי|חלק ב פרק ג סימן א|סימן זה}} ובשינויים המחויבים לפי העניין. {{ח:תת|(ב)}} בקשה לסעד זמני, למעט בקשה שהוגשה במעמד צד אחד, תומצא בדרך שבה ממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים. {{ח:סעיף|29|תגובת התאגיד}} {{ח:תת|(א)}} אם נושה הגיש את הבקשה לסעד זמני והבקשה לא הוגשה במעמד צד אחד, יגיש התאגיד לבית המשפט את תגובתו לבקשה בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו, ולא יאוחר מ־24 שעות לפני המועד שנקבע לדיון בבקשה וימציאה למבקש הסעד הזמני. {{ח:תת|(ב)}} אם התאגיד הגיש את הבקשה לסעד זמני והבקשה לא הוגשה במעמד צד אחר, נושה רשאי להגיש לבית המשפט את תגובתו לבקשה בתוך 7 ימים מיום שהוגשה הבקשה, ולא יאוחר מ־24 שעות לפני המועד שנקבע לדיון בבקשה וימציאה לתאגיד. {{ח:סעיף|29א|פרסום הודעה על מתן סעד זמני|תיקון: תשפ״א}} {{ח:תת|(א)}} ניתן סעד זמני לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 20|סעיף 20(א)(3) לחוק}}, ימציא הנאמן הזמני, בלא דיחוי, הודעה על מתן הסעד הזמני לממונה, לשם פרסומה בידי הממונה; ההודעה תהיה ערוכה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 2א|טופס 2א שבתוספת}}. {{ח:תת|(ב)}} הממונה יפרסם הודעה על מתן סעד זמני באתר האינטרנט של משרד המשפטים; ההודעה תכלול את הפרטים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 21|בתקנה 21(ב)}} וכן את דבר מתן הסעד הזמני. {{ח:קטע3|חלק ב פרק ג סימן ב|סימן ב׳: סעד זמני במעמד צד אחד}} {{ח:סעיף|30|המצאת ההחלטה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד}} {{ח:ת}} ניתן סעד זמני במעמד צד אחד, ימציא המבקש את העתק ההחלטה, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה וכן את העתק הערובה אם ישנה, למנויים להלן במסירה אישית ובלא דיחוי, אלא אם כן בית המשפט החליט על מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו: {{ח:תת|(1)}} לתאגיד; {{ח:תת|(2)}} לנאמן, אם מונה; {{ח:תת|(3)}} אם המבקש הוא התאגיד, לנושים המהותיים; {{ח:תת|(4)}} לכל אדם העלול להיפגע ממתן הסעד הזמני, כפי שיורה בית המשפט. {{ח:סעיף|31|פרסום סעד זמני|תיקון: תשפ״א}} {{ח:תת|(א)}} ניתן סעד זמני במעמד צד אחד, שאינו סעד זמני לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 20|סעיף 20(א)(3) לחוק}}, ישלח המבקש, בלא דיחוי, הודעה על מתן הצו לממונה לשם פרסומה; ההודעה תהיה ערוכה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 3|טופס 3 שבתוספת}}. {{ח:תת|(ב)}} הממונה יפרסם הודעה על מתן הסעד הזמני באתר האינטרנט של משרד המשפטים; ההודעה תכלול את הפרטים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 21|בתקנה 21(ב)}} וכן את דבר מתן הסעד הזמני. {{ח:סעיף|32|המצאה של החלטה לביטול סעד זמני|תיקון: תשפ״א}} {{ח:ת}} ניתנה החלטה המבטלת סעד זמני שניתן במעמד צד אחד או לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 20|סעיף 20(א)(3) לחוק}}, ימציא מבקש הסעד הזמני, בלא דיחוי, העתקים של ההחלטה למנויים {{ח:פנימי|סעיף 30|בתקנה 30}} ולממונה או יודיע להם על מתן ההחלטה בדרך אחרת שיורה בית המשפט; הממונה יפרסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים הודעה בדבר ביטול הסעד הזמני. {{ח:קטע2|חלק ב פרק ד|פרק ד׳: צו לפתיחת הליכים}} {{ח:קטע3|חלק ב פרק ד סימן א|סימן א׳: צו לפתיחת הליכים}} {{ח:סעיף|33|פרטים בחוות הדעת הראשונית של הנאמן}} {{ח:ת}} בחוות דעת ראשונית לעניין סיכויי השיקום הכלכלי של התאגיד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 24|סעיף 24 לחוק}}, יחווה הנאמן את דעתו לגבי סיכויי השיקום הכלכלי של התאגיד, לגבי האמצעים למימון ההוצאות הכרוכות בהפעלת התאגיד ולגבי החשש שההפעלה תפגע בנושים; הנאמן יפרט את הפרטים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 13|בתקנות 13}} {{ח:פנימי|סעיף 14|ו־14}} אם לא נכללו בבקשה לצו לפתיחת הליכים, וכן יפרט, ככל האפשר, את הפרטים האלה: {{ח:תת|(1)}} סכומים ששולמו בעד שירותים והוצאות בארבעת החודשים שקדמו ליום הגשת חוות הדעת הראשונית והערכת העלות של השירותים וההוצאות שיידרשו לשם הפעלתו לצורך שיקומו הכלכלי של התאגיד; {{ח:תת|(2)}} אמצעי המימון שעמדו לרשות התאגיד לתקופת ההפעלה והשימוש בהם מיום מתן הצו; {{ח:תת|(3)}} אמצעי המימון שמוצע שיעמדו לרשות התאגיד לצורך שיקומו הכלכלי, בצירוף פרטיו המלאים של המממן והערבויות, הבטוחות או ביטחונות אחרים הנדרשים, אם נדרשים פרטים כאלה, למימון זה; {{ח:תת|(4)}} כל מידע מהותי אחר מכל סוג שהוא, שיהיה דרוש לבית המשפט כדי להחליט אם להורות על הפעלת התאגיד לצורך שיקומו הכלכלי. {{ח:סעיף|34|המצאת חוות הדעת הראשונית של הנאמן}} {{ח:ת}} הנאמן ימציא את חוות דעתו הראשונית, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה, לממונה, לתאגיד ולמבקש הצו לפתיחת הליכים. {{ח:סעיף|35|פרסום הודעה על מתן הצו לפתיחת הליכים}} {{ח:ת}} ניתן צו לפתיחת הליכים, ישלח הנאמן בלא דיחוי העתק של הצו והודעה על מתן הצו לממונה לשם פרסומה בידי הממונה. {{ח:סעיף|36|המצאת העתק מהצו לפתיחת הליכים}} {{ח:ת}} הנאמן ימציא, בסמוך ככל האפשר למועד מתן הצו, העתק מהצו לנושים המהותיים של התאגיד ולרשם וכן ישלח לרשם הודעה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 4|טופס 4 שבתוספת}}; הממונה רשאי להורות לנאמן כי הודעה לרשם תישלח באמצעותו. {{ח:סעיף|37|המצאה ופרסום הודעה על ביטול צו לפתיחת הליכים|תיקון: תשפ״א}} {{ח:תת|(א)}} בוטל צו לפתיחת הליכים, ישלח הנאמן בלא דיחוי, העתק של ההחלטה על ביטול הצו לממונה לשם פרסומה בידי הממונה. {{ח:תת|(ב)}} בוטל צו לפתיחת הליכים, תומצא הודעה על כך במועד ובדרך שבה הומצאה ההודעה על מתן הצו לפתיחת הליכים. {{ח:סעיף|38|ציון הליכים באתר התאגיד}} {{ח:ת}} התאגיד יפרסם באתר האינטרנט שלו, אם ישנו, בדף הבית באופן הבולט לעין כי הוא נמצא בשיקום או בפירוק, לפי העניין; משך הפרסום יהיה למשך הליכי חדלות הפירעון כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|בחוק}}. {{ח:קטע3|חלק ב פרק ד סימן ב|סימן ב׳: הקפאת הליכים נגד אדם שלישי}} {{ח:סעיף|39|בקשה להקפאת הליכים נגד אדם שלישי}} {{ח:תת|(א)}} המגיש בקשה להקפאת הליכים נגד אדם שלישי יגיש אותה כדרך שמגישים בקשה להסדר חוב של יחיד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#חלק י|חלק י׳ לחוק}}; בבקשה יציין המגיש כי מתקיימים בו התנאים למתן הצו וכן יפרט את ההליך או ההליכים שאליהם נוגעת הבקשה; העובדות המפורטות בבקשה ובמסמכים המצורפים לה יאומתו בתצהיר. {{ח:תת|(ב)}} מגיש הבקשה ישלח העתק מהבקשה לממונה, לנאמן אם מונה, לנושים המהותיים של התאגיד ולנושים שלגביהם מתבקשת הקפאת ההליכים בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית. {{ח:סעיף|40|התנגדות לבקשה להקפאת הליכים נגד אדם שלישי}} {{ח:ת}} על ההתנגדות לבקשה להקפאת הליכים נגד אדם שלישי יחול {{ח:פנימי|חלק ב פרק ב סימן ד|סימן ד׳ לפרק ב׳ לחלק ב׳}} בשינויים המחויבים; בית המשפט לא ידון בבקשה אלא אם כן שוכנע כי הבקשה הומצאה כדין והוצג אישור הממונה בדבר קבלת העתק מהבקשה. {{ח:סעיף|41|סעד זמני בהקפאת הליכים נגד אדם שלישי|תיקון: תשפ״א־3}} {{ח:ת}} הורה בית המשפט על הקפאת הליכים נגד אדם שלישי, רשאי הוא לתת סעד זמני הקבוע {{ח:חיצוני|תקנות סדר הדין האזרחי#פרק טו|בפרק כ״ח לתקנות סדר הדין האזרחי}} אם סבר שמתן הסעד הזמני דרוש בנסיבות העניין. {{ח:סעיף|42|פרסום והמצאה}} {{ח:ת}} הורה בית המשפט על הקפאת הליכים נגד אדם שלישי – {{ח:תת|(1)}} בית המשפט רשאי להורות על פרסום הודעה על הקפאת ההליכים בדרך ובמועד שיורה; {{ח:תת|(2)}} מגיש הבקשה ישלח העתק מהצו לממונה, לנאמן אם מונה, לנושים המהותיים של התאגיד ולנושים שלגביהם ניתנה הקפאת ההליכים בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית. {{ח:קטע2|חלק ב פרק ה|פרק ה׳: ההליכים בבית המשפט}} {{ח:סעיף|43|כותרת כתב בי־<wbr>הדין}} {{ח:ת}} בכותרתו של כל כתב בי־דין לפי {{ח:פנימי|חלק ב|חלק זה}} יצוין לצד שמו של התאגיד אם הוא נמצא בפירוק, בשיקום או בהפעלה זמנית לפי העניין, כל עוד מתקיימים לגביו הליכי חדלות פירעון. {{ח:סעיף|44|צירוף צד להליך}} {{ח:ת}} בית המשפט רשאי, לבקשתו של כל אדם, לצרפו כצד להליך חדלות פירעון של תאגיד המתנהל לפניו, אם נראה לו כי קיים חשש שאותו אדם עלול להיפגע מההחלטה שתתקבל באותו הליך או אם נראה לו כי צירופו נדרש לשם ייעול ההליכים, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים, להורות על צירופו של אדם כאמור מיוזמתו. {{ח:סעיף|45|הוצאות משפט}} {{ח:ת}} הוצאות משפט הכרוכות בכל הליך עד למתן צו לפתיחת הליכים יחולו על מי שנקט את ההליך, אלא אם כן ציווה בית המשפט אחרת. {{ח:קטע2|חלק ב פרק ו|פרק ו׳: תפקיד הנאמן וסמכויותיו}} {{ח:קטע3|חלק ב פרק ו סימן א|סימן א׳: הוראות כלליות}} {{ח:סעיף|46|הממונה כנאמן}} {{ח:ת}} מונה הממונה לנאמן, יבוא במקומו בית המשפט לעניין כל מעשה שבסמכות הממונה ולעניין כל רשות שהיתה צריכה להינתן על ידו, וכל מסמך שיש להגישו לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|החוק}} או לפי תקנות אלה לממונה, יגישו הממונה לבית המשפט. {{ח:סעיף|47|הנאמן כצד להליכים}} {{ח:ת}} הנאמן יהיה צד לכל בקשה בהליך שבו מונה. {{ח:סעיף|48|מידע}} {{ח:ת}} הנאמן לא ימסור מידע הנוגע לבקשות לפי תקנות אלה, באופן המפלה בין נושים אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה או שבית המשפט הורה אחרת. {{ח:סעיף|49|הערה במרשם}} {{ח:תת|(א)}} לבקשת הנאמן, יבדוק מי שמופקד על רישום נכסים בפנקס המתנהל לפי דין אם יש לתאגיד זכות בנכס הרשום באותו פנקס, ואם נמצא כך, ירשום במרשם הערה כי ניתן צו לפתיחת הליכים. {{ח:תת|(ב)}} ניתן להעביר את בקשת הנאמן לפי תקנת משנה (א) גם באופן מקוון אם הממונה העמיד מערכת ממוחשבת לצורך זה. {{ח:קטע3|חלק ב פרק ו סימן ב|סימן ב׳: בקשה למתן הוראות ופנייה לבית המשפט}} {{ח:סעיף|50|בקשה למתן הוראות}} {{ח:תת|(א)}} בקשתו של הנאמן למתן הוראות המוגשת לבית המשפט תוגש בכתב, חתומה בחתימתו או בחתימת בא כוחו; לבקשה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה; הבקשה תוגש בלא תצהיר, זולת אם הורה בית המשפט אחרת. {{ח:תת|(ב)}} הוגשה בקשה למתן הוראות לבית המשפט, ימציא הנאמן העתק מהבקשה לצדדים לה בסמוך ככל האפשר להגשת הבקשה; הוגשה הבקשה במעמד צד אחד, ימציא העתק מהבקשה לממונה בלבד. {{ח:תת|(ג)}} בבקשה למתן הוראות באחד מהעניינים המנויים {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 264|בסעיף 264 לחוק}} יהיו המשיבים ועדת הנושים, אם מונתה, והנושים המובטחים. {{ח:תת|(ד)}} הנאמן רשאי לצרף מיוזמתו לבקשה למתן הוראות את מי שלדעתו יש לו עניין בבקשה. {{ח:סעיף|51|הדיון בבקשה למתן הוראות}} {{ח:תת|(א)}} הדיון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן יהיה במעמד הצדדים; על אף האמור, בית המשפט רשאי להחליט על יסוד הבקשה, התגובה והתשובה בלבד. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בתקנה משנה (א), בית המשפט רשאי לדון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן במעמד הנאמן והממונה בלבד, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שהכרעה בבקשה בידיעת הצדדים תסכל את התכלית שלשמה הוגשה הבקשה או תגרום לצדדים להליך נזק חמור ובלבד שהבקשה מוגשת בעניינים שלהלן: {{ח:תתת|(1)}} תביעה או התגוננות בהליך משפטי בשם התאגיד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 44|סעיף 44(א)(1) לחוק}}; {{ח:תתת|(2)}} פשרה עם נושה או חייב של התאגיד בנוגע לגובה החוב ואופן תשלומו, שיש לה השפעה מהותית על היקף נכסי קופת הנשייה לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 44|סעיף 44(א)(4) לחוק}}; {{ח:תתת|(3)}} הפעלת סמכות חקירה לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 281|סעיף 281 לחוק}} אם הורה בית המשפט לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 281|סעיף 281(ד) לחוק}} כי חקירה כאמור תתבצע באמצעות הנאמן; {{ח:תתת|(4)}} בקשה למתן הוראות שהוגשה בעניין אחר, מטעמים מיוחדים שיירשמו. {{ח:סעיף|52|תגובה ותשובה לבקשה למתן הוראות}} {{ח:תת|(א)}} צד לבקשה יגיש את תגובתו לבקשה למתן הוראות בתוך 14 ימים לכל היותר מיום שבו הומצאה לו הבקשה. {{ח:תת|(ב)}} הנאמן יגיש את תשובתו לתגובת הצדדים לבקשה בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאו לו תגובות הצדדים. {{ח:תת|(ג)}} הורה בית המשפט על דיון בבקשה למתן הוראות במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש צד לבקשה את תגובתו לא יאוחר מ־48 שעות לפני מועד הדיון, והנאמן יגיש את תשובתו לא יאוחר מ־24 שעות לפני מועד הדיון. {{ח:תת|(ד)}} לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן והעובדות המפורטות בתגובה יאומתו בתצהיר. {{ח:תת|(ה)}} הנאמן והצד לבקשה ימציאו העתק מהתגובה ומהתשובה לנאמן או לצד לבקשה, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתן. {{ח:סעיף|53|פנייה לבית המשפט}} {{ח:ת}} פנייה לבית המשפט בידי מי שנפגע מפעולת הנאמן כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 54|בסעיף 54 לחוק}} תיעשה בתוך 45 ימים מיום שנודע לו על כך. {{ח:קטע3|חלק ב פרק ו סימן ג|סימן ג׳: ניהול חשבונות ודוחות הנאמן}} {{ח:סעיף|54|ספרי חשבונות}} {{ח:ת}} הנאמן ינהל את ספרי החשבונות של התאגיד לפי כללי חשבונאות מקובלים; הנאמן ינהל לשם כך חשבון מיוחד לפי הכללים האמורים. {{ח:סעיף|55|ביקורת הדוחות}} {{ח:תת|(א)}} הורה בית המשפט על הפעלת התאגיד, יבוקרו הדוחות הכספיים והמידע בדבר תקבוליו והוצאותיו של הנאמן בידי רואה חשבון לפי תקני ביקורת מקובלים בישראל; בתקנת משנה זו, ”הדוחות הכספיים“ – דוחות כספיים המצורפים לדוחות הנאמן לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 53|סעיף 53(ד) לחוק}}. {{ח:תת|(ב)}} הורה בית המשפט על הפעלת התאגיד כאמור בתקנה זו, הנאמן יפנה לבית המשפט בבקשה למינוי רואה חשבון מבקר לתקופת הליך חדלות הפירעון; טרם פנייתו לבית המשפט הנאמן יתייעץ עם הממונה בקשר למינוי. {{ח:תת|(ג)}} הנאמן ימציא לרואה החשבון את המסמכים והאסמכתאות הדרושים לביקורת הדוחות. {{ח:סעיף|56|אישור הוצאות}} {{ח:ת}} הנאמן ישלם למי שהכין את הדוח או השתתף בהכנתו מתוך נכסי קופת הנשייה את ההוצאות שהוציא לשם כך, ובלבד שבית המשפט אישרן מראש. {{ח:קטע2|חלק ב פרק ז|פרק ז׳: הפעלת התאגיד ושיקומו הכלכלי}} {{ח:קטע3|חלק ב פרק ז סימן א|סימן א׳: בקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד והדיון בה}} {{ח:סעיף|57|בקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד}} {{ח:תת|(א)}} בבקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד יציין הנאמן פרטים אלה: {{ח:תתת|(1)}} הפעולות שנעשו עד כה לשיקומו הכלכלי של התאגיד והפעולות הנוספות הנדרשות לשם כך ובכלל זה שינויים במבנה התאגיד, במבנה פעילותו העסקית, בחוב, בתחומי פעילות התאגיד ובמבנה כוח האדם; {{ח:תתת|(2)}} פרק הזמן המבוקש להארכת תקופת הפעלת התאגיד והסיבות לכך; {{ח:תתת|(3)}} הערכת העלויות הצפויות של מימון הפעלת התאגיד במשך תקופת הפעלת התאגיד ופירוט אמצעי המימון. {{ח:תת|(ב)}} הנאמן יצרף לבקשה דוח תקופתי עדכני למועד הגשת הבקשה. {{ח:סעיף|58|הדיון בבקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד}} {{ח:ת}} על הדיון בבקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד יחולו, אם לא הורה בית המשפט אחרת, הוראות לעניין הדיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש תאגיד. {{ח:קטע3|חלק ב פרק ז סימן ב|סימן ב׳: הליכים לאחר מתן צו לפתיחת הליכים המורה על הפעלת התאגיד לשם שיקומו הכלכלי}} {{ח:סעיף|59|הגשת הצעות לבית המשפט}} {{ח:תת|(א)}} הצעת תכנית לשיקום כלכלי שיגיש הנאמן תכלול עדכון של הפרטים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 13|בתקנות 13}} {{ח:פנימי|סעיף 14|ו־14}}, אם יש צורך, וכן את הפרטים האלה: {{ח:תתת|(1)}} הפרטים המנויים {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 82|בסעיף 82(ב) לחוק}}; {{ח:תתת|(2)}} תכנית הנאמן; {{ח:תתת|(3)}} אם בין הנושים נכללים גם קרובים של התאגיד, יצוין הדבר בפירוט החזקותיהם; {{ח:תתת|(4)}} פרטים לגבי נושים בעלי זיקה לתאגיד; {{ח:תתת|(5)}} כללה התכנית המוצעת פטור מאחריות כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 82|בסעיף 82(ב)(5) לחוק}}, יפורטו עילות התביעה שלגביהן ניתן הפטור והמועד שבו נוצרו; {{ח:תתת|(6)}} הצעה בעניין סיווג נושים לאסיפות סוג כמשמעותן {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 84|בסעיף 84 לחוק}}, אם קיימת. {{ח:תת|(ב)}} לעניין תקנה זו – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”זיקה“ – קיום יחסי עבודה, קשרים עסקיים או מקצועיים, בדרך כלל או באופן חד־פעמי; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”תכנית הנאמן“ – מקורות המימון לדרך המוצעת להמשך פעילותו העסקית של התאגיד ועלות מימונה, תזרים המזומנים הצפוי, היקף הייצור הצפוי ועלויותיו, היקף השיווק הצפוי ועלויותיו, רווח והפסד צפויים, שינויים ארגוניים צפויים ומועדיהם, ההערכות והנתונים שעליהם מתבססת המסקנה בדבר עדיפות התכנית או התכניות על פני המצב הקיים; והכול בציון המועד שאליו נוגעת ההערכה, המודל הכלכלי ששימש לה, ופירוט העובדות, ההנחות, החישובים והצפי שעליהם מבוססת ההערכה. {{ח:סעיף|59א|המצאה ופרסום של הגשת בקשה לאישור תכנית לשיקום כלכלי בידי הנושים|תיקון: תשפ״א}} {{ח:תת|(א)}} הנאמן ימציא לממונה בלא דיחוי את העתק הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה וכן הודעה על הגשת הבקשה ועל מועד הדיון בה לצורך פרסומה; נקבע דיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו; הממונה יפרסם הודעה על הגשת בקשה לאישור תכנית לשיקום כלכלי באתר האינטרנט של משרד המשפטים. {{ח:תת|(ב)}} הנאמן ימציא את התכנית לשיקום כלכלי ואת המסמכים שצורפו לה לנושיו המהותיים של התאגיד, בלא דיחוי; נקבע מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא הנאמן את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. {{ח:תת|(ג)}} הנאמן ימציא לכל בעל עניין, בלא דיחוי, עם קבלת דרישתו בכתב, העתק מהתכנית לשיקום כלכלי ואת כל המסמכים שצורפו לה. {{ח:סעיף|59ב|הגשת התנגדויות לתכנית לשיקום כלכלי של תאגיד|תיקון: תשפ״א}} {{ח:תת|(א)}} אדם הרוצה להתנגד להצעה לתכנית לשיקום כלכלי רשאי להגיש התנגדות לבית המשפט. {{ח:תת|(ב)}} ההתנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים מיום שההצעה הוגשה לבית המשפט; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. {{ח:תת|(ג)}} מגיש ההתנגדות ימציא העתק מהתגובה לנאמן ולממונה בסמוך ככל האפשר למועד הגשת התגובה. {{ח:תת|(ד)}} בית המשפט ידון בהתנגדות לאחר אישור התכנית לשיקום כלכלי בידי הנושים, אלא אם כן הורה אחרת. {{ח:סעיף|59ג|הבאת התוכנית לאישור הנושים|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} הורה בית המשפט על הבאת הצעה לתוכנית לשיקום כלכלי לאישור הנושים לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 83|סעיף 83 לחוק}}, יורה על מועד לכינוס אסיפות סוג לאישורה ועל אופן כינוס האסיפות, וכן על כינוס אסיפות של חברי התאגיד אם התקיימו נסיבות כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 83|בסעיף 83(ב) לחוק}}. {{ח:תת|(ב)}} אם לא חלף המועד להגשת תביעות חוב לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 210|סעיף 210 לחוק}}, יורה בית המשפט על המועד להגשת תביעות חוב לצורך קביעת כוח ההצבעה. {{ח:סעיף|59ד|משלוח הודעה לנושים|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} הנאמן ימציא הודעה על החלטת בית המשפט לכנס אסיפות סוג, 21 ימים לפחות לפני המועד לכינוסן, לנושה שהגיש תביעת חוב או המנוי בבקשת התאגיד לצו לפתיחת הליכים; חלף המועד להגשת תביעות חוב לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 210|סעיף 210 לחוק}}, ימציא הנאמן את ההודעה לנושה שהגיש תביעת חוב. {{ח:סעיף|59ה|פרטי ההודעה וצרופותיה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} הודעה על אסיפת סוג שימציא הנאמן לפי {{ח:פנימי|סעיף 59ד|תקנה 59ד}}, תכלול את הפרטים האלה: {{ח:תתת|(1)}} תאריך, שעה ומקום אסיפת הסוג; {{ח:תתת|(2)}} מידע בדבר זכותו של נושה שהגיש תביעת חוב להשתתף באסיפת הסוג; {{ח:תתת|(3)}} המועד הקובע להגשת תביעת חוב לצורך קביעת הזכאות להשתתף בהצבעה; {{ח:תתת|(4)}} הרוב הקבוע {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|בחוק}} הדרוש לאישור תוכנית לשיקום כלכלי; {{ח:תתת|(5)}} המען לשליחת כתבי הצבעה, ובכלל זה כתובת דואר אלקטרוני. {{ח:תת|(ב)}} הנאמן יצרף להודעה את המסמכים האלה: {{ח:תתת|(1)}} הצעת התוכנית לשיקום כלכלי וכל המסמכים שצורפו אליה; {{ח:תתת|(2)}} העתק מהחלטת בית המשפט על כינוס אסיפות הסוג ועל מועד הדיון באישור התוכנית בבית המשפט; הוחלט על מועד לדיון לאחר שנשלחה ההודעה, ימציא הנאמן את ההזמנה לדיון כאמור {{ח:פנימי|סעיף 59ד|בתקנה 59ד}}; {{ח:תתת|(3)}} נוסח ייפוי כוח להצבעה באמצעות שלוח; {{ח:תתת|(4)}} נוסח כתב הצבעה; {{ח:תתת|(5)}} כל מידע או מסמך אחר שהורה בית המשפט. {{ח:סעיף|59ו|קביעת כוח ההצבעה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} הורה בית המשפט על מועד להגשת תביעות חוב לשם קביעת כוח ההצבעה של הנושים, יגישו הנושים את תביעות החוב כאמור {{ח:פנימי|חלק ד פרק א|בפרק א׳ לחלק ד׳}}, ויחולו עליהן ההוראות לעניין זכות העיון בתביעות החוב והוצאות התביעה. {{ח:תת|(ב)}} אם לנאמן ספק אם לאשר את התביעה או לדחותה, יסמן אותה כתביעה שיש לגביה התנגדות, ויתיר להצביע, בתנאי שאם תשתנה ההכרעה בעניינה של תביעה זו תיפסל ההצבעה האמורה או ישתנה כוחה בהתאם. {{ח:תת|(ג)}} הוגשה תביעת חוב בשל חוב מותנה או בלתי קצוב, יחליט הנאמן מהם הסיכויים לדעתו לקיומו של התנאי או יחליט מהו שווי החוב, לפי העניין, ואולם זכות ההצבעה של נושה שהגיש תביעת חוב לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 211|סעיף 211(ד) לחוק}}, תהיה לפי הערך שבה הוגשה; החליט הנאמן כי חוב בלתי קצוב אינו ניתן לאומדן הוגן, או כי לא ניתן להכריע בדבר סיכויי קיומו של תנאי בחוב מותנה, יפנה לבית המשפט ובית המשפט יכריע בדבר זכותו של הנושה להצביע באסיפות ובדבר כוח הצבעתו. {{ח:תת|(ד)}} החליט הנאמן כי לנושה כוח הצבעה השונה מערך תביעת החוב שהגיש, ימציא לנושה הודעה על כך במועד הסמוך ככל האפשר למועד קבלת ההחלטה ולא יאוחר מ־72 שעות לפני מועד האסיפה. {{ח:סעיף|59ז|פנייה לבית המשפט|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} נושה שהגיש תביעת חוב וכן כל מי שרשאי להגיש תביעה כאמור, רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל או לשנות את ההחלטה בעניין כוח ההצבעה; הבקשה תוגש בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה. {{ח:תת|(ב)}} הגשת בקשה לפי תקנה זו לא תדחה את מועד קיום האסיפות, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. {{ח:תת|(ג)}} שינה בית המשפט את החלטת הנאמן, רשאי הוא להורות על קיומה של אסיפה נוספת או לתת כל צו אחר כפי שיראה לנכון וצודק בנסיבות העניין. {{ח:קטע3|חלק ב פרק ז סימן ג|סימן ג׳: הצבעה באסיפות סוג|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:סעיף|59ח|זכות הצבעה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} באסיפת סוג רשאים להצביע רק נושים שנקבע להם כוח הצבעה. {{ח:סעיף|59ט|אופן ההצבעה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} נושה רשאי להשתתף ולהצביע בעצמו, באמצעות שלוח או באמצעות כתב הצבעה. {{ח:סעיף|59י|ייפוי כוח לשלוח|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} ביקש נושה להשתתף ולהצביע באמצעות שלוח, יערוך ייפוי כוח לשלוח; ייפוי כוח כאמור יהיה חתום ויאומת ביד עורך דין; השלוח יציג לנאמן את ייפוי הכוח בסמוך לפני תחילת האסיפה או במועד מוקדם יותר שצוין בזימון לאסיפה. {{ח:סעיף|59יא|כתב הצבעה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} ביקש נושה להצביע באמצעות כתב הצבעה, יעשה כן בכתב הצבעה בנוסח שיורה הממונה; הנושה ימסור את כתב הצבעתו לנאמן או ישלח אותו אליו למען הרשום בהודעה כך שיגיע לנאמן לא יאוחר מ־24 שעות לפני מועד כינוס האסיפה. {{ח:סעיף|59יב|שליחת כתב הצבעה באמצעות מערכת מקוונת|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} הממונה רשאי לאפשר לשלוח כתב הצבעה באמצעות מערכת מקוונת שהעמיד לצורך כך; ההצבעה תתאפשר עד 12 שעות לפני מועד כינוס האסיפה או עד מועד מוקדם יותר שיורה הממונה שלא יעלה על 24 שעות לפני כינוס האסיפה; הועמדה מערכת מקוונת כאמור לשימוש האסיפה, יודיע על כך הנאמן בהודעה לפי {{ח:פנימי|סעיף 59ד|תקנה 59ד}}. {{ח:סעיף|59יג|הצבעות סותרות|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} הצביע נושה ביותר מדרך אחת, תימנה הצבעתו המאוחרת; לעניין זה, הצבעה של נושה בעצמו או באמצעות שלוח תיחשב מאוחרת להצבעה באמצעות כתב הצבעה. {{ח:קטע3|חלק ב פרק ז סימן ד|סימן ד׳: ניהול אסיפת הסוג|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:סעיף|59יד|יושב ראש האסיפה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} הנאמן יהיה יושב ראש אסיפת הסוג. {{ח:סעיף|59טו|פרוטוקול של אסיפות הסוג|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} הנאמן יהיה אחראי לעריכת פרוטוקול הדיון באסיפת הסוג. {{ח:תת|(ב)}} פרוטוקול אסיפת הסוג יכלול, בין השאר, פירוט בדבר מועד ומקום האסיפה, הנושים המשתתפים באסיפה בעצמם, באמצעות שלוח מיופה כוח או באמצעות כתב הצבעה וערך נשייתם; נערכה הצבעה באסיפה – יפורטו בפרוטוקול ההחלטות שעמדו להצבעה ואופן הצבעתו של כל נושה; כמו כן יצוין שמו של עורך הפרוטוקול; הנאמן יחתום על הפרוטוקול. {{ח:תת|(ג)}} הנאמן ישמור את הפרוטוקול במשרדו וימציא עותק ממנו לבית המשפט ולממונה; כמו כן יעמיד את הפרוטוקול לעיון באופן מקוון לכל המשתתפים או המצביעים באסיפה וישלח העתק ממנו למי מהם שביקש העתק כאמור. {{ח:סעיף|59טז|השתתפות באסיפה באמצעי טכנולוגי|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} הנאמן רשאי לאפשר השתתפות באסיפת סוג בדרך של היוועדות חזותית, בשיחת ועידה או בכל אמצעי טכנולוגי אחר; הממונה רשאי להורות על דרישות טכניות לעניין האמצעים הנדרשים לכך, לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 268|סעיף 268 לחוק}}. {{ח:קטע3|חלק ב פרק ז סימן ה|סימן ה׳: אישור אסיפות סוג ואישור בית המשפט את התוכנית לשיקום כלכלי|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:סעיף|59יז|מניין חוקי|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} אסיפת סוג תתקיים בנוכחות הנאמן, והמניין החוקי בה יהיה לפי הוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} אם מספר הנושים בעלי זכות הצבעה עולה על שלושה – שלושה נושים לפחות; {{ח:תתת|(2)}} אם מספר הנושים הזכאים להשתתף ולהצביע אינו עולה על שלושה – כל הנושים; ואולם אם ישנם שלושה נושים זכאים כאמור וניתן לקיים את תנאי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 85|סעיף 85 לחוק}} בהשתתפות של שני נושים בלבד מתוכם – יהיה המניין חוקי גם בהיעדר הנושה הנוסף. {{ח:תת|(ב)}} לעניין תקנת משנה (א), הצבעת נושה בכל אחת מדרכי ההצבעה לפי תקנות אלה תיחשב לעניין קיום המניין החוקי. {{ח:סעיף|59יח|אסיפת סוג נדחית|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} לא התקיים מניין חוקי באסיפה בתום מחצית השעה ממועד תחילת האסיפה, תידחה האסיפה לשבוע שלאחר מכן, לאותו יום, לאותה שעה ולאותו מקום, ורשאי הנאמן להורות על מועד מאוחר יותר לקיום האסיפה הנדחית; הנאמן יודיע על קיומה של אסיפה נדחית למי שזכאי לקבל הודעה על קיום האסיפה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 59ד|בתקנה 59ד}} לא יאוחר מיום לאחר מועד האסיפה המקורית; לא התקיים באסיפה הנדחית מניין חוקי כאמור {{ח:פנימי|סעיף 59יז|בתקנה 59יז}}, תתקיים האסיפה בכל מספר משתתפים שהוא, ובלבד שנושה אחד לפחות השתתף בה; כתב הצבעה שנשלח לפי {{ח:פנימי|חלק ב פרק ז|פרק זה}} לשם הצבעה באסיפה המקורית יימנה כהצבעה באסיפה הנדחית, אלא אם כן הנושה ששלח אותו שינה את הצבעתו לפני כינוס האסיפה הנדחית לפי {{ח:פנימי|חלק ב פרק ז|פרק זה}}. {{ח:סעיף|59יט|בקשה לאישור התוכנית לשיקום כלכלי בבית המשפט|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} אושרה התוכנית לשיקום כלכלי בידי הנושים וחברי התאגיד כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 85|בסעיף 85 לחוק}}, יגיש הנאמן לבית המשפט בקשה לאישורה בידי בית המשפט לא יאוחר מ־14 ימים לאחר כינוס האסיפות; הנאמן רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תוכנית לשיקום כלכלי גם אם לא אושרה כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 85|בסעיף 85 לחוק}}, לשם אישורה לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 87|סעיף 87 לחוק}}. {{ח:סעיף|59כ|הגשת התנגדות לאישור תוכנית לשיקום כלכלי|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} בעל עניין בהליכי חדלות הפירעון הרוצה להתנגד לאישור תוכנית לשיקום כלכלי שהוגשה לאישור בית המשפט לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 86|סעיפים 86}} {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 87|או 87 לחוק}}, יגיש לבית המשפט התנגדות ויפרט את נימוקיה; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. {{ח:תת|(ב)}} ההתנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים מהגשת הבקשה לאישור התוכנית לשיקום כלכלי בידי בית המשפט; מגיש ההתנגדות ימציא העתק מההתנגדות לנאמן ולממונה בסמוך ככל האפשר למועד הגשת ההתנגדות. {{ח:תת|(ג)}} הנאמן יגיש תשובה להתנגדות בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההתנגדות וימציא העתק ממנה למגיש ההתנגדות ולממונה בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. {{ח:תת|(ד)}} הורה בית המשפט על דיון בהתנגדות במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (ב) או (ג), תוגש ההתנגדות לא יאוחר מ־48 שעות לפני מועד הדיון, והתשובה תוגש לא יאוחר מ־24 שעות לפני מועד הדיון. {{ח:סעיף|59כא|פרסום והמצאה של החלטת בית המשפט|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} אישר בית המשפט תוכנית לשיקום כלכלי, ישלח הנאמן בלא דיחוי העתק מהחלטת בית המשפט והודעה על החלטה זו לשם פרסומה בידי הממונה. {{ח:קטע3|חלק ב פרק ז סימן ו|סימן ו׳: הפסקת הפעלת התאגיד ומעבר להליכי פירוק|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:סעיף|60|הפסקת הפעלת התאגיד ומעבר להליכי פירוק}} {{ח:תת|(א)}} מי שהגיש בקשה להפסקת הפעלת התאגיד ומעבר להליכי פירוק ימציא אותה כדרך שממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים כאמור {{ח:פנימי|חלק ב פרק ב סימן ג|בסימן ג׳ לפרק ב׳ לחלק ב׳}}. {{ח:תת|(ב)}} ניתן צו כאמור, ישלח הנאמן הודעה על כך לרשם ערוכה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 4|טופס 4 שבתוספת}}. {{ח:קטע2|חלק ב פרק ח|פרק ח׳: פירוק}} {{ח:סעיף|61|קביעת מועד לדיון בחיסול התאגיד}} {{ח:ת}} הורה בית המשפט על פירוקו של התאגיד, יורה באותו מועד על מועד לקיום דיון בחיסול התאגיד בתוך 18 חודשים מהמועד האמור ורשאי הוא להורות על מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו. {{ח:סעיף|62|בקשה להפעלת תאגיד בפירוק}} {{ח:תת|(א)}} ביקש הנאמן להפעיל את התאגיד בפירוק כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 97|בסעיף 97 לחוק}}, יפרט את נימוקי הבקשה, את תקופת ההפעלה המבוקשת וכן את הסמכויות הנחוצות לו לצורך ההפעלה, וכן יצרף לבקשה את הערכת העלויות הצפויות של מימון הפעלת התאגיד ואת פירוט אמצעי המימון. {{ח:תת|(ב)}} הנאמן ימציא את הבקשה כדרך שממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש התאגיד. {{ח:סעיף|63|בקשה להפסקת הפירוק ומעבר להליכי שיקום כלכלי}} {{ח:תת|(א)}} בבקשה להפסקת הפירוק ומעבר להליכי שיקום כלכלי יפורטו נימוקי הבקשה וכן הפרטים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 14|בתקנה 14}}. {{ח:תת|(ב)}} מגיש הבקשה ימציא את הבקשה כדרך שממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים כאמור {{ח:פנימי|חלק ב פרק ב סימן ג|בסימן ג׳ לפרק ב׳ בחלק ב׳}}. {{ח:תת|(ג)}} ניתן צו כאמור, ישלח הנאמן הודעה על כך לרשם ערוכה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 4|טופס 4 שבתוספת}}. {{ח:קטע1|חלק ג|חלק ג׳: הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד}} {{ח:קטע2|חלק ג פרק א|פרק א׳: תחולה והמצאה}} {{ח:סעיף|64|תחולה על יחיד}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|חלק ג|חלק זה}} יחול על הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 101|סעיף 101 לחוק}}. {{ח:סעיף|65|דרכי ההמצאה לממונה}} {{ח:תת|(א)}} בקשה, דיווח, הודעה, העתק של כתב בי־דין ומסמכים אחרים שיש להגיש לממונה בהליכי חדלות פירעון של יחיד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|החוק}}, לפי תקנות אלה או לפי הוראת הממונה, יומצאו לממונה באמצעות מערכת מקוונת. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בתקנת משנה (א), מי שאינו מיוצג רשאי להמציא לממונה מסמכים כאמור במשרדי הממונה במחוז שבו מתנהלים ההליכים במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. {{ח:סעיף|66|דרכי המצאה לנאמן}} {{ח:ת}} הודעה, העתק של כתב בי־דין, בקשה, זימון ומסמכים אחרים שיש להמציאם לנאמן לפי {{ח:פנימי|חלק ג|חלק זה}} יומצאו לו באמצעות מערכת הממונט; מי שאינו מיוצג רשאי להמציא מסמכים כאמור במשרדי הממונה במחוז שבו מתנהלים ההליכים במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. {{ח:סעיף|67|מען להמצאה}} {{ח:תת|(א)}} מען להמצאת כתבי בי־דין ומסמכים אחרים ליחיד יהיה – {{ח:תתת|(1)}} בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש היחיד – המען להמצאה שציין היחיד בבקשתו לצו לפתיחת הליכים, כל עוד לא הודיע היחיד לממונה על שינוי מען; {{ח:תתת|(2)}} בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש נושה – מענו האחרון של היחיד הידוע לנושה, ואם אין מען הידוע לנושה, כתובת היחיד לפי {{ח:חיצוני|חוק מרשם האוכלוסין#סעיף 2|סעיפים 2(א)(11) ו־(11א) לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ״ה–1965}}, ובהעדר שם לרחוב או מספר לבית – סימן זיהוי אחר; לאחר הגשת דוח על מצבו הכלכלי של היחיד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 117|סעיף 117(א) לחוק}} – המען להמצאה של היחיד שציין היחיד באותו הדוח, כל עוד לא הודיע היחיד לממונה על שינוי מען. {{ח:תת|(ב)}} מענו של נושה יהיה לפי המידע שציין היחיד בדוח המצורף לבקשתו לצו פתיחת הליכים לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 104|סעיף 104(ב)(2)(א) לחוק}} או בדוח על מצבו הכלכלי לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 117|סעיף 117(א) לחוק}} או מען אחר שמסר הנושה, ואם הנושה הגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים – המען שציין בבקשה, ולאחר שהוגשה תביעת חוב – המען המצוין בה. {{ח:תת|(ג)}} מענו של הממונה לצורך המצאה שלא באמצעות מערכת הממונט יהיה – {{ח:תתת|(1)}} משרדי הממונה במחוז שבו מתנהלים הליכי חדלות הפירעון לגבי היחיד; {{ח:תתת|(2)}} בהליך לפני בית המשפט העליון – משרדו הראשי של הממונה בירושלים. {{ח:קטע2|חלק ג פרק ב|פרק ב׳: בקשת יחיד לצו לפתיחת הליכים}} {{ח:קטע3|חלק ג פרק ב סימן א|סימן א׳: בקשת היחיד לממונה}} {{ח:סעיף|68|בקשת היחיד לממונה}} {{ח:תת|(א)}} בקשה לצו לפתיחת הליכים ודוח על מצבו הכלכלי שמגיש יחיד יהיו ערוכים לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 5|טופס 5 שבתוספת}}, הטופס יאומת בתצהיר ויהיה חתום בחתימת היחיד; לבקשה כאמור יצורף כתב ויתור על סודיות ערוך לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 6|טופס 6 שבתוספת}}. {{ח:תת|(ב)}} בקשת היחיד תוגש באופן מקוון; יחיד שאינו מיוצג רשאי להתייצב במשרדי הממונה במחוז שבו הוא מבקש לנהל את הליכי חדלות הפירעון ולהגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים שלא באופן מקוון; הממונה או מי שהסמיכו לצורך כך רשאי לאשר הגשת בקשה שלא בדרך של התייצבות אם מצא כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת, בנסיבות העניין. {{ח:סעיף|69|חזרה מבקשה}} {{ח:תת|(א)}} הממונה רשאי לאשר ליחיד לחזור בו מהבקשה טרם מתן הצו לפתיחת הליכים. {{ח:תת|(ב)}} סירב הממונה לאשר ליחיד לחזור בו מהבקשה, יעביר את ההכרעה בבקשה לבית המשפט. {{ח:סעיף|70|מחיקה מחוסר מעש}} {{ח:ת}} יחיד שהגיש בקשה למתן צו לפתיחת הליכים והממונה דרש ממנו להשלים פרטים או מסמכים, או להמציא מידע נוסף, רשאי הממונה למחוק את הבקשה מחוסר מעש, אם לא נענה היחיד לדרישת הממונה בתוך הזמן שציין הממונה בדרישתו ולאחר שהממונה איפשר ליחיד לנמק מדוע לא תימחק הבקשה. {{ח:סעיף|71|זימון לדיון בבקשת יחיד}} {{ח:ת}} נקבע דיון כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 105|בסעיף 105(ג) לחוק}}, ימציא הממונה ליחיד הזמנה לדיון לא יאוחר מ־14 ימים לפני מועד הדיון. {{ח:סעיף|72|קבלת מידע לגבי יחיד}} {{ח:תת|(א)}} קבלת מידע בידי הממונה מגוף מוסר מידע תהיה בדרך מן הדרכים המפורטות להלן או בשילוב של דרכים אלה, כולן או מקצתן, והכול כפי שיורה הממונה לגבי אותו גוף: {{ח:תתת|(1)}} בתקשורת מחשבים; {{ח:תתת|(2)}} על גבי מצע אופטי; {{ח:תתת|(3)}} במסמך מודפס. {{ח:תת|(ב)}} בתקנה זו – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”גוף מוסר מידע“ – גוף המנוי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#תוספת 1 חלק א פרט 16|בפסקאות 16 עד 19 לחלק א׳ לתוספת הראשונה לחוק}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מידע“ – מידע מהסוג שגוף מוסר מידע ימסור לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#תוספת 1 חלק א|טור ב׳ לחלק א׳ לתוספת הראשונה לחוק}} {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#תוספת 1 חלק ב|וטור ב׳ לחלק ב׳ לתוספת הראשונה לחוק}}; ובאשר למידע הנוגע לזכויות היחיד – מידע לגבי זכויות בעלות ובעלות משותפת וכן אם ליחיד יש זכויות של מיופה כוח, מורשה חתימה, נאמן או נהנה. {{ח:קטע3|חלק ג פרק ב סימן ב|סימן ב׳: צו לפתיחת הליכים}} {{ח:סעיף|73|צו לפתיחת הליכים}} {{ח:ת}} צו לפתיחת הליכים יהיה ערוך לפי נוסח {{ח:פנימי|תוספת טופס 7|טופס 7 שבתוספת}}; הממונה ורשם ההוצאה לפועל רשאים להוסיף או לגרוע {{ח:פנימי|תוספת טופס 7|מהטופס}} לפי נסיבות ההליך, בהתאם לסמכויותיהם לגבי ההליך. {{ח:סעיף|74|פרסום הודעה על מתן צו}} {{ח:ת}} נתן הממונה צו לפתיחת הליכים לבקשת יחיד, יפרסם הודעה על כך בסמוך ככל האפשר למתן הצו; בהודעה יצוינו שם היחיד, מספר זהותו וכתובתו, תאריך פרסום ההודעה, שמו של הנאמן שמונה ופרטי ההתקשרות עמו ובית המשפט המוסמך לדון בבקשה לביטול הצו. {{ח:סעיף|75|העתק מהצו}} {{ח:תת|(א)}} ניתן צו לפתיחת הליכים לבקשת יחיד, ישלח הממונה בדואר בסמוך ככל האפשר לאחר מתן הצו, העתק מהצו ליחיד ולנושים שפרטי זהותם ידועים לו; הנאמן יוודא את קבלת ההעתק בדרך של וידוא טלפוני או באמצעות דואר אלקטרוני; הממונה רשאי להמציא צו לפתיחת הליכים בתקשורת בין מחשבים לנושה שביקש שהצווים יומצאו לו בדרך זו, אם אישר זאת הממונה לגבי אותו נושה. {{ח:תת|(ב)}} היחיד ימציא את העתק הצו לנושים שפרטי זהותם אינם ידועים לממונה בדואר רשום עם אישור מסירה. {{ח:תת|(ג)}} בתקנה זו, ”נושים שפרטי זהותם ידועים לממונה“ – נושים שלגביהם מסר היחיד שם מלא, כתובת ואחד מאלה: כתובת דואר אלקטרוני או מספר טלפון נייד. {{ח:קטע3|חלק ג פרק ב סימן ג|סימן ג׳: בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים}} {{ח:סעיף|76|בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים}} {{ח:תת|(א)}} בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 108|סעיף 108 לחוק}} תוגש לבית המשפט; העובדות המפורטות בבקשה יאומתו בתצהיר; בבקשה יפורטו הנימוקים לביטול הצו ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. {{ח:תת|(ב)}} מגיש הבקשה לביטול ימציאה ליחיד, במסירה אישית בלא דיחוי, למעט אם הוגשה במעמד צד אחד, וכן ימציא העתק מהבקשה לממונה ולנאמן. {{ח:תת|(ג)}} היחיד רשאי להגיב לבקשה לביטול בתוך 10 ימים מיום שהומצאה לו הבקשה או בתוך תקופה שהורה עליה בית המשפט. {{ח:סעיף|77|דיון בבקשה לביטול צו לפתיחת הליכים}} {{ח:תת|(א)}} בית המשפט ימציא הזמנה לדיון בבקשה לביטול צו לפתיחת הליכים למבקש, ליחיד, לנאמן ולממונה. {{ח:תת|(ב)}} בדיון בבקשה לביטול צו לפתיחת הליכים רשאי בית המשפט לבקש מהיחיד וממגיש הבקשה פרטים נוספים וראיות נוספות לרבות השמעת עדים, אם יראה בכך צורך. {{ח:סעיף|77א|פרסום הודעה על ביטול צו לפתיחת הליכים|תיקון: תשפ״א}} {{ח:תת|(א)}} בוטל צו לפתיחת הליכים לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 108|סעיף 108 לחוק}}, ימציא הנאמן הודעה על ביטול הצו לממונה בלא דיחוי, לשם פרסומה בידי הממונה, והממונה יפרסם הודעה על ביטול הצו. {{ח:תת|(ב)}} בוטל צו לפתיחת הליכים, הנאמן ימציא ליחיד הודעה על ביטול הצו. {{ח:קטע2|חלק ג פרק ג|פרק ג׳: בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים}} {{ח:קטע3|חלק ג פרק ג סימן א|סימן א׳: בקשת הנושה והדיון בה}} {{ח:סעיף|78|דרישה לתשלום חוב}} {{ח:ת}} דרישה לתשלום חוב כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 110|בסעיף 110(א)(1) לחוק}} תהיה ערוכה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 8|טופס 8 שבתוספת}} ותומצא למענו של היחיד בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית. {{ח:סעיף|79|בקשת נושה}} {{ח:תת|(א)}} בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים לגבי יחיד תוגש לבית המשפט ערוכה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 9|טופס 9 שבתוספת}}; הנושה יצרף לבקשה אסמכתאות לכך שהתקיימו העילות למתן הצו. {{ח:תת|(ב)}} ביקש הנושה להסתמך בבקשתו על חזקת חדלות פירעון לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 110|סעיף 110(א) לחוק}}, יצרף לבקשה אסמכתאות מתאימות לקיומה של החזקה, לפי העניין. {{ח:סעיף|80|משלוח העתק}} {{ח:תת|(א)}} נושה המגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים ימציא, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה, העתק מהבקשה ומהמסמכים שצורפו לה ליחיד במסירה אישית ולממונה. {{ח:תת|(ב)}} הנושה יצרף להעתק הבקשה את החלטת בית המשפט על מועד הדיון בבקשה; נקבע מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. {{ח:סעיף|81|תגובה ותשובה לבקשה}} {{ח:תת|(א)}} היחיד יגיש את תגובתו לבקשת הנושה לצו לפתיחת הליכים בתוך 14 ימים לכל היותר מהיום שבו הומצאה לו הבקשה. {{ח:תת|(ב)}} הנושה שהגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים יגיש את תשובתו לתגובת היחיד בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאה לו תגובת היחיד. {{ח:תת|(ג)}} הורה בית המשפט על דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש היחיד את תגובתו לא יאוחר מ־48 שעות לפני מועד הדיון, והנושה יגיש את תשובתו לא יאוחר מ־24 שעות לפני מועד הדיון. {{ח:תת|(ד)}} לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן והעובדות המפורטות בהן יאומתו בתצהיר; מגיש התגובה או התשובה ימציאו העתק ממנה ליחיד או למבקש, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. {{ח:סעיף|82|התנגדות לבקשה לצו לפתיחת הליכים}} {{ח:תת|(א)}} המגיש התנגדות לבקשה כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 113|בסעיף 113 לחוק}} יגישה לבית המשפט בכתב ויפרט את נימוקי ההתנגדות; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. {{ח:תת|(ב)}} ההתנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים מיום שנודע למגיש על הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים; מגיש ההתנגדות ימציא העתק מההתנגדות למגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים, ליחיד ולממונה, בסמוך ככל האפשר למועד הגשת ההתנגדות. {{ח:תת|(ג)}} מגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים יגיש תשובה להתנגדות בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההתנגדות וימציא העתק ממנה למגיש ההתנגדות, ליחיד ולממונה בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. {{ח:תת|(ד)}} הורה בית המשפט על דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (ב) או (ג), תוגש ההתנגדות לא יאוחר מ־48 שעות לפני מועד הדיון, והתשובה לא יאוחר מ־24 שעות לפני מועד הדיון. {{ח:סעיף|83|חזרה מבקשת נושה לצו לפתיחת הליכים}} {{ח:תת|(א)}} נושה שהגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים רשאי לחזור בו מבקשתו באישור בית המשפט. {{ח:תת|(ב)}} חזר נושה מבקשתו לצו לפתיחת הליכים, או שזנח את הטיפול בה, רשאי בית המשפט, בכל שלב משלבי הדיון עד מתן הצו לפתיחת הליכים, לפי בקשת נושה הרשאי להגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים, לצוות על חילופי המבקשים ועל המשך הדיון בבקשה בידי המבקש החדש. {{ח:קטע3|חלק ג פרק ג סימן ב|סימן ב׳: בקשה לסעד זמני}} {{ח:סעיף|84|בקשה לסעד זמני והדיון בה|תיקון: תשפ״א־3}} {{ח:תת|(א)}} על בקשה לסעד זמני לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 119|סעיף 119 לחוק}} והדיון בה יחול {{ח:חיצוני|תקנות סדר הדין האזרחי#פרק טו|פרק כ״ח לתקנות סדר הדין האזרחי}} אם הן אינן סותרות את הוראות {{ח:פנימי|חלק ג פרק ג סימן ב|סימן זה}} ובשינויים המחויבים לפי העניין. {{ח:תת|(ב)}} בקשה לסעד זמני תומצא בדרך שבה ממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים. {{ח:תת|(ג)}} אם נושה הגיש את הבקשה לסעד זמני והבקשה לא הוגשה במעמד צד אחד, יגיש היחיד לבית המשפט את תגובתו לבקשה בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו הבקשה ולא יאוחר מ־24 שעות לפני המועד שנקבע לדיון בבקשה וימציאה למבקש הסעד הזמני. {{ח:סעיף|85|המצאת ההחלטה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד}} {{ח:ת}} ניתן סעד זמני במעמד צד אחד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 119|סעיף 119 לחוק}}, ימציא המבקש את העתק ההחלטה, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה וכן את העתק הערובה אם ישנה, למנויים להלן במסירה אישית ובלא דיחוי, אלא אם כן בית המשפט הורה על מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו: {{ח:תת|(1)}} ליחיד או לנושה שהגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים; {{ח:תת|(2)}} לכל אדם העלול להיפגע ממתן הסעד הזמני, כפי שיורה בית המשפט. {{ח:סעיף|86|פרסום הודעה על מתן סעד זמני|תיקון: תשפ״א}} {{ח:תת|(א)}} ניתן סעד זמני במעמד צד אחד שאינו סעד זמני לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 119|סעיף 119(א)(2) לחוק}}, ימציא המבקש, בלא דיחוי, הודעה על מתן הסעד הזמני לממונה, לשם פרסומה בידי הממונה; ההודעה תהיה ערוכה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 9א|טופס 9א שבתוספת}}. {{ח:תת|(ב)}} ניתן סעד זמני לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 119|סעיף 119(א)(2) לחוק}}, ימציא הנאמן הזמני, בלא דיחוי, הודעה על מתן הסעד הזמני לממונה, לשם פרסומה בידי הממונה; ההודעה תהיה ערוכה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 9ב|טופס 9ב שבתוספת}}. {{ח:תת|(ג)}} הממונה יפרסם הודעה על מתן סעד זמני שניתן במעמד צד אחד או לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 119|סעיף 119(א)(2)}} באתר האינטרנט של משרד המשפטים; ההודעה תכלול את הפרטים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 74|בתקנה 74}} וכן את דבר מתן הסעד הזמני. {{ח:סעיף|87|המצאה ופרסום של החלטה לביטול סעד זמני שניתן במעמד צד אחד|תיקון: תשפ״א}} {{ח:ת}} ניתנה החלטה המבטלת סעד זמני שניתן במעמד צד אחד או לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 20|סעיף 20(א)(3) לחוק}}, ימציא אותה מבקש הסעד הזמני, בלא דיחוי, למנויים {{ח:פנימי|סעיף 85|בתקנה 85}} ולממונה, או יודיע להם על מתן ההחלטה בדרך אחרת שיורה בית המשפט; הממונה יפרסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים הודעה בדבר ביטול הסעד הזמני. {{ח:קטע3|חלק ג פרק ג סימן ג|סימן ג׳: צו לפתיחת הליכים לבקשת נושה}} {{ח:סעיף|88|דיון בבקשה}} {{ח:ת}} בית המשפט לא יקיים דין בבקשה לצו לפתיחת הליכים לבקשת נושה אלא אם כן שוכנע כי הומצאו ליחיד ולממונה העתקים מהבקשה והם זומנו לדיון כדין. {{ח:סעיף|89|צו לפתיחת הליכים ופרסום הודעה על מתן צו לפתיחת הליכים לבקשת נושה}} {{ח:תת|(א)}} צו לפתיחת הליכים יהיה ערוך לפי נוסח {{ח:פנימי|תוספת טופס 7|טופס 7 שבתוספת}}; בית המשפט רשאי להוסיף או לגרוע {{ח:פנימי|תוספת טופס 7|מהטופס}} לפי נסיבות ההליך, לפי סמכויותיו לגבי ההליך. {{ח:תת|(ב)}} ניתן צו לפתיחת הליכים לבקשת נושה, ישלח הנאמן, בלא דיחוי, העתק של הצו והודעה על מתן הצו לממונה לשם פרסומה בידי הממונה והממונה יפרסם על כך הודעה; ההודעה תכלול את שמו של מגיש הבקשה וכן את הפרטים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 74|בתקנה 74}}. {{ח:סעיף|90|המצאת הצו לפתיחת הליכים לבקשת נושה}} {{ח:תת|(א)}} הממונה ישלח ליחיד העתק מהצו בדואר, להעתק יצרף הודעה כי על היחיד להגיש דוח כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 117|בסעיף 117 לחוק}}; הנאמן יוודא את קבלת ההעתק בידי היחיד. {{ח:תת|(ב)}} בסמוך ככל האפשר לאחר הגשת הדוח על מצבו הכלכלי של היחיד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 117|סעיף 117 לחוק}}, ישלח הממונה את העתק הצו לנושים שפרטי זהותם ידועים לו כהגדרתם {{ח:פנימי|סעיף 75|בתקנה 75}} ותחול {{ח:פנימי|סעיף 75|תקנה 75}}; היחיד ימציא בדואר רשום עם אישור מסירה את העתק הצו לנושים שפרטי זהותם אינם ידועים לממונה. {{ח:סעיף|91|דוח על מצבו הכלכלי של היחיד}} {{ח:תת|(א)}} דוח על מצבו הכלכלי של היחיד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 117|סעיף 117 לחוק}}, יהיה ערוך לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 5|טופס 5 שבתוספת}}; {{ח:פנימי|תוספת טופס 5|הטופס}} יאומת בתצהיר ויהיה חתום בחתימת היחיד. {{ח:תת|(ב)}} דוח כאמור בתקנת משנה (א) יוגש כדרך שמגישים בקשת יחיד לצו לפתיחת הליכים, לפי {{ח:פנימי|סעיף 68|תקנה 68(ב)}}. {{ח:קטע2|חלק ג פרק ד|פרק ד׳: ההליכים בבית המשפט}} {{ח:סעיף|92|כותרת כתב בי־<wbr>דין}} {{ח:ת}} בכותרתו של כל כתב בי־דין לפי {{ח:פנימי|חלק ג|חלק זה}} יצוין שמו של היחיד, ואם ניתן לגביו צו לפתיחת הליכים, יצוין שהיחיד ”בחדלות פירעון“ כל עוד מתקיימים לגביו הליכי חדלות פירעון. {{ח:סעיף|93|צירוף צד להליך}} {{ח:ת}} בית המשפט רשאי, לבקשתו של כל אדם, לצרפו כצד להליך חדלות פירעון של יחיד המתנהל לפניו, אם נראה לו כי קיים חשש שאותו אדם עלול להיפגע מההחלטה שתתקבל באותו הליך או אם נראה לו כי צירופו נדרש לשם ייעול ההליכים, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים, להורות על צירופו של אדם כאמור מיוזמתו. {{ח:סעיף|94|הוצאות משפט}} {{ח:ת}} הוצאות משפט הכרוכות בכל הליך עד למתן צו לפתיחת הליכים יחולו על מי שנקט את ההליך אלא אם כן ציווה בית המשפט אחרת. {{ח:קטע2|חלק ג פרק ה|פרק ה׳: תפקיד הנאמן וסמכויותיו}} {{ח:קטע3|חלק ג פרק ה סימן א|סימן א׳: הנאמן וסמכויותיו}} {{ח:סעיף|95|הנאמן כצד להליכים}} {{ח:ת}} הנאמן יהיה צד לכל בקשה בהליך שבו מונה. {{ח:סעיף|96|מידע}} {{ח:ת}} הנאמן לא ימסור מידע הנוגע לבקשות לפי תקנות אלה, באופן המפלה בין נושים אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה או שבית המשפט הורה אחרת. {{ח:סעיף|97|הערה במרשם}} {{ח:תת|(א)}} לבקשת הנאמן, יבדוק מי שמופקד על רישום נכסים בפנקס המתנהל לפי דין אם יש ליחיד זכות בנכס הרשום באותו פנקס, ואם נמצא כך, ירשום במרשם הערה כי ניתן הצו לפתיחת הליכים. {{ח:תת|(ב)}} ניתן להעביר את בקשת הנאמן לפי תקנת משנה (א) גם באופן מקוון אם הממונה העמיד מערכת ממוחשבת לצורך זה. {{ח:קטע3|חלק ג פרק ה סימן ב|סימן ב׳: בקשה למתן הוראות ופנייה לבית המשפט}} {{ח:סעיף|98|בקשה למתן הוראות}} {{ח:תת|(א)}} בקשתו של הנאמן למתן הוראות המוגשת לבית המשפט תוגש בכתב, חתומה בחתימתו או בחתימת בא כוחו; לבקשה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה; הבקשה תוגש בלא תצהיר, זולת אם הורה בית המשפט אחרת. {{ח:תת|(ב)}} הגיש הנאמן בקשה למתן הוראות לבית המשפט, ימציא העתק מהבקשה לממונה ולצדדים לה בסמוך ככל האפשר לאחר הגשת הבקשה; הוגשה הבקשה למתן הוראות במעמד צד אחד, ימציא העתק ממנה לממונה בלבד. {{ח:תת|(ג)}} הנאמן רשאי לצרף מיוזמתו לבקשה למתן הוראות את מי שלדעתו יש לו עניין בבקשה. {{ח:סעיף|99|הדיון בבקשה למתן הוראות}} {{ח:תת|(א)}} הדיון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן יהיה במעמד הצדדים; על אף האמור, בית המשפט רשאי להחליט על יסוד הבקשה, התגובה והתשובה בלבד. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בתקנה משנה (א), בית המשפט רשאי לדון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן במעמד הנאמן והממונה בלבד, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שהכרעה בבקשה בידיעת הצדדים תסכל את התכלית שלשמה הוגשה הבקשה או תגרום לצדדים להליך נזק חמור, מטעמים מיוחדים שיירשמו. {{ח:סעיף|100|תגובה ותשובה לבקשה למתן הוראות}} {{ח:תת|(א)}} צד לבקשה יגיש את תגובתו לבקשה למתן הוראות בתוך 14 ימים לכל היותר מיום שבו הומצאה לו הבקשה. {{ח:תת|(ב)}} הנאמן יגיש את תשובתו לתגובת הצדדים לבקשה בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאו לו תגובות הצדדים. {{ח:תת|(ג)}} הורה בית המשפט על דיון בבקשה למתן הוראות במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש צד לבקשה את תגובתו לא יאוחר מ־48 שעות לפני מועד הדיון, והנאמן יגיש את תשובתו לא יאוחר מ־24 שעות לפני מועד הדיון. {{ח:תת|(ד)}} לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן והעובדות המפורטות בתגובה יאומתו בתצהיר. {{ח:תת|(ה)}} הנאמן והצד לבקשה ימציאו העתק מהתשובה ומהתגובה לנאמן או לצד לבקשה, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתן. {{ח:סעיף|101|פנייה לממונה או לבית המשפט}} {{ח:ת}} פנייה לממונה או לבית המשפט בידי מי שנפגע מפעולת הנאמן כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 139|בסעיף 139 לחוק}} תיעשה כדרך שמגישים בקשה לבית המשפט או לממונה, בתוך 45 ימים מיום שנודע לו על כך. {{ח:סעיף|101א|גילוי מידע מרשות המסים או מתאגיד בנקאי|תיקון: תשפ״א}} {{ח:ת}} היחיד או הנושים רשאים לפנות לבית המשפט בבקשה כי יורה על גילוי מידע או מסמך שקיבל הנאמן מתאגיד בנקאי או מרשות המסים לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 150|סעיף 150 לחוק}}; הבקשה תוגש בתוך 60 ימים מיום שהורה בית המשפט על העברת המידע לנאמן; המבקש יפרט בבקשתו את המידע או המסמך שהוא מבקש לגלות לו, בציון המטרה שלשמה הוא זקוק למידע או למסמך כאמור; בית המשפט רשאי להורות כי הדיון בשאלת גילוי המידע או המסמך יתקיים כולו או חלקו בהיעדר המבקש. {{ח:קטע3|חלק ג פרק ה סימן ג|סימן ג׳: ניהול חשבונות}} {{ח:סעיף|102|ספרי חשבונות}} {{ח:ת}} הפעיל הנאמן את עסקו של היחיד, ינהל לשם כך חשבון מיוחד לפי כללי חשבונאות מקובלים. {{ח:קטע3|חלק ג פרק ה סימן ד|סימן ד׳: דוח ממצאי בדיקה והצעת הממונה לצו לשיקום כלכלי|תיקון: תשפ״א}} {{ח:סעיף|103|פרטי דוח ממצאי הבדיקה ואופן הגשתו}} {{ח:תת|(א)}} הנאמן יגיש בטופס מקוון את דוח ממצאי הבדיקה לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 153|סעיף 153 לחוק}}, בנוסח שיופיע באתר הנאמנים, לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין; טופס דוח ממצאי בדיקה יכלול, נוסף על הפרטים {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 153|בסעיף 153(ג) לחוק}}, את הפרטים האלה: {{ח:תתת|(1)}} פרטים בדבר הליך חדלות הפירעון של היחיד; {{ח:תתת|(2)}} פרטים בדבר הליכי חדלות פירעון קודמים שנפתחו לגבי היחיד, ובכלל זה פרטים בדבר אופן סיומם של הליכים כאמור, אם הסתיימו; {{ח:תתת|(3)}} פרטים בדבר הליכי חדלות פירעון שמתנהלים לגבי בן זוגו של היחיד, ילדיו הקטינים או מי שפרנסתם עליו; {{ח:תתת|(4)}} פרטיו האישיים של היחיד ותיאור נסיבותיו האישיות, ובכלל זה מצבו המשפחתי, בציון מספר ילדיו הקטינים והבגירים, ומי שפרנסתם עליו; {{ח:תתת|(5)}} עיסוקם של היחיד ובן זוגו בחמש השנים האחרונות; {{ח:תתת|(6)}} הכנסותיהם של היחיד ובן זוגו, ילדיו הקטינים, או מי שפרנסתם עליו, מהשנתיים שקדמו להגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים של היחיד עד מועד הגשת דוח ממצאי הבדיקה; {{ח:תתת|(7)}} הוצאות מחיה חודשיות של היחיד, בן זוגו, ילדיו הקטינים, או מי שפרנסתו עליו; {{ח:תתת|(8)}} פרטים בדבר חובת תשלום המזונות של היחיד; {{ח:תתת|(9)}} התנהלות היחיד ממועד יצירת החובות ועד לצו לפתיחת הליכים, הנסיבות שבהן נוצרו החובות, הסיבות שהובילו לחדלות הפירעון של היחיד, וכן פרטים בדבר הליכי חדלות פירעון בעניינם של אחרים והסדרי חוב כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#חלק י|בחלק י׳ לחוק}} בעניינו של היחיד, הקשורים לנסיבות ההסתבכות של היחיד, ובכלל זה פרטים בדבר אופן סיומם של הליכים כאמור, אם הסתיימו; {{ח:תתת|(10)}} פרטים בדבר כושר ההשתכרות ודמי המחיה של היחיד; {{ח:תתת|(11)}} התנהלותו של היחיד במסגרת ההליך, ובכלל זה עמידתו בתשלומים שהוטלו עליו לנכסי קופת הנשייה במסגרת ההליך ובחובות הדיווח החלות עליו; {{ח:תתת|(12)}} מידע מהותי נוסף העולה מבדיקת מצבו הכלכלי של היחיד, שהנאמן סבור שיש להציגו במסגרת הדוח. {{ח:תת|(ב)}} בכתיבת הדוח ייתן הנאמן את דעתו לפרטיותם של מי שמוזכרים בו. {{ח:תת|(ג)}} הנאמן לא יכלול בדוח מידע שיש בגילויו כדי לפגוע בהמשך ניהול ההליכים. {{ח:סעיף|104|עיון בדוח ממצאי הבדיקה}} {{ח:תת|(א)}} הגיש הנאמן את הדוח לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, יעמידו אותו לעיון הנושים בלא דיחוי במערכת הממונט או במערכת המחשוב של ההוצאה לפועל, לפי העניין. {{ח:תת|(ב)}} נגע מידע שהעמיד הממונה או רשם ההוצאה לפועל לעיון לפי {{ח:פנימי|חלק ג פרק ה סימן ד|סימן זה}} לקטין, לא יצוינו פרטי שמו וזהותו, למעט עובדת היותו קטין, אלא אם כן מדובר בשמו ובפרטיו של היחיד עצמו. {{ח:סעיף|105|הודעה ליחיד ולנושים על הגשת הדוח}} {{ח:ת}} הועמד הדוח לעיון הנושים במערכת הממונט או במערכת המחשוב של ההוצאה לפועל, ימסור הנאמן העתק מהדוח ליחיד והודעה לנושים, כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 153|בסעיף 153(ד) לחוק}}, בתוך שלושה ימים מיום שהועמד לעיון. {{ח:סעיף|106|התייחסות הנושים והיחיד לדוח ממצאי הבדיקה}} {{ח:ת}} יחיד או נושה המעוניין להעביר עמדה לדוח ממצאי הבדיקה לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 153|סעיף 153(ה) לחוק}}, יעבירה לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, באופן מקוון; מי שאינו מיוצג רשאי להגיש עמדה למשרדי הממונה במחוז שבו מתנהל הליך חדלות הפירעון או ללשכת הוצאה לפועל, לפי העניין, במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. {{ח:סעיף|106א|תגובה להצעת הממונה|תיקון: תשפ״א}} {{ח:ת}} היחיד או נושה המעוניין להגיש לבית המשפט תגובה להצעת הממונה לצו לשיקום כלכלי, רשאי להגישה בתוך 30 ימים מהגשת ההצעה בידי הממונה, ובלבד שהתגובה תוגש 7 ימים לפחות לפני מועד הדיון בהצעה; היחיד או הנושה ימציאו העתק מהתגובה לממונה. {{ח:קטע3|חלק ג פרק ה סימן ה|סימן ה׳: שכר הנאמן מקופת הנשייה בהליכי חדלות פירעון לגבי יחידים|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:סעיף|106ב|הגדרות {{ח:פנימי|חלק ג פרק ה סימן ה|לסימן ה׳}}|תיקון: תשפ״ב, [הודעות]}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|חלק ג פרק ה סימן ה|בסימן זה}} – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”נאמן“ – מי שמונה לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 125|סעיף 125 לחוק}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שכר בסיס“ – סכום של 4,500 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 5,007 ש״ח)}} בצירוף מס ערך מוסף; סכום זה יכלול החזר הוצאות לשנה הראשונה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מקדמת שכר“ – מקדמה המשולמת על חשבון השכר הסופי מנכסי קופת הנשייה לאחר שנוכו מהם אגרות; סכום המקדמה יהיה 3,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 3,338 ש״ח)}} בצירוף מס ערך מוסף או סכום שנצבר בנכסי קופת הנשייה עד מועד תשלום המקדמה, בניכוי אגרות כאמור, לפי הנמוך שבהם. {{ח:סעיף|106ג|תשלום מקדמת שכר|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} עם הגשת דוח ממצאי הבדיקה על ידי הנאמן, יורה הממונה כי תשולם לנאמן מקופת הנשייה מקדמת שכר לבקשת הנאמן או מיוזמתו. {{ח:סעיף|106ד|קביעת שכר סופי והוצאות|תיקון: תשפ״ב, [הודעות]}} {{ח:תת|(א)}} נאמן המבקש ששכרו יחושב לפי {{ח:חיצוני|תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)#סעיף 8|תקנה 8 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)}}, יגיש את בקשתו לממונה והממונה יחליט על שכרו; אם הסכום שחושב נמוך משכר הבסיס, יורה הממונה כי שכרו של הנאמן יהיה שכר הבסיס. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בתקנת משנה (א), סבר הממונה כי יש להפחית את שכרו של נאמן לפי {{ח:חיצוני|תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)#סעיף 13|תקנה 13 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)}}, יודיע על כך לנאמן והנאמן יגיש את בקשתו לבית המשפט, ובית המשפט יחליט על שכרו. {{ח:תת|(ג)}} בעד השנה השנייה ואילך למינויו של הנאמן, הממונה יורה כי ישולם לנאמן מקופת הנשייה החזר בעד הוצאות הליך בסך של 500 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 556 ש״ח)}} לשנה, ובסכום כולל שלא יעלה על 2,500 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 2,782 ש״ח)}}, בצירוף מס ערך מוסף. {{ח:סעיף|106ה|בקשת נאמן לקביעת שכרו על ידי בית המשפט|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} נאמן רשאי להגיש לבית המשפט בקשה ששכרו יחושב לפי {{ח:חיצוני|תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)#סעיף 7|תקנות 7}}, {{ח:חיצוני|תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)#סעיף 8א|8א}}, {{ח:חיצוני|תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)#סעיף 11|11}}, {{ח:חיצוני|תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)#סעיף 13|או 13 עד 14 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)}}. {{ח:תת|(ב)}} בית המשפט רשאי להורות לנאמן לצרף לבקשתו דוח כספי של הנאמן, מאומת בתצהיר ומבוקר בידי רואה חשבון. {{ח:תת|(ג)}} המשיבים לבקשת שכר טרחה המוגשת לבית המשפט לפי תקנה זו או לפי {{ח:פנימי|סעיף 106ד|תקנה 106ד(ב)}} יהיו הממונה, היחיד, ועדת הנושים, אם מונתה, והנושים המובטחים. {{ח:סעיף|106ו|התנגדות לבקשות שכר טרחה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} נושה או יחיד רשאים להגיש התנגדות לבקשת הנאמן לשכר טרחה לפי {{ח:פנימי|סעיף 106ד|תקנות 106ד}} {{ח:פנימי|סעיף 106ה|ו־106ה}} לממונה או לבית המשפט, לפי העניין, בתוך 14 ימים מיום הגשת הבקשה. {{ח:תת|(ב)}} הוגשה לממונה התנגדות לבקשת נאמן לפי {{ח:פנימי|סעיף 106ד|תקנה 106ד}}, יורה הממונה על העברת הדיון בבקשה ובהתנגדות לבית המשפט. {{ח:תת|(ג)}} בית המשפט רשאי לדחות את ההתנגדות על הסף אם מצא כי ההתנגדות אינה מגלה עילה. {{ח:קטע2|חלק ג פרק ו|פרק ו׳: דוחות על הכנסות והוצאות}} {{ח:סעיף|107|הגדרה {{ח:פנימי|חלק ג פרק ו|לפרק ו׳}}}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|חלק ג פרק ו|בפרק זה}}, ”דוח על הכנסות והוצאות“ – דוח תקופתי הכולל מידע בדבר הכנסותיו והוצאותיו של היחיד ובן זוגו, ילדיו הקטינים ומי שפרנסתם עליו. {{ח:סעיף|108|הגשת דוחות}} {{ח:תת|(א)}} היחיד יגיש במהלך הליכי חדלות הפירעון לממונה דוח על הכנסות והוצאות כשהוא חתום בחתימת היחיד, בצירוף אסמכתאות; דוח כאמור יהיה נתמך בהצהרה. {{ח:תת|(ב)}} דוח על הכנסות והוצאות יוגש באופן מקוון, ואולם יחיד שאינו מיוצג רשאי להגיש דוח כאמור שלא באופן מקוון במשרדי הממונה במחוז שבו מתנהל ההליך במסירה אישית או בדואר רשום. {{ח:סעיף|109|תדירות הגשת הדוחות}} {{ח:תת|(א)}} בתקופה שממתן צו לפתיחת הליכים עד מתן צו לשיקום כלכלי, יגיש היחיד דוח על הכנסות והוצאות כאמור אחת לחודשיים, אלא אם כן הורה לו הממונה אחרת. {{ח:תת|(ב)}} בתקופה שממתן הצו לשיקום כלכלי עד תום הליכי חדלות הפירעון, יגיש היחיד דוח על הכנסות והוצאות אחת לשישה חודשים, אלא אם כן הורה בית המשפט או הממונה אחרת. {{ח:סעיף|109א|פרסום הודעה על ביטול צו לפתיחת הליכים|תיקון: תשפ״א}} {{ח:ת}} תמו הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד בשל ביטול צו לפתיחת הליכים לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 183|סעיפים 183}} {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 286|או 286 לחוק}}, או הפטר לאלתר, או נתן הממונה אישור ליחיד על מתן הפטר, הממונה יפרסם על כך הודעה. {{ח:קטע2|חלק ג פרק ו1|פרק ו׳1: סמכות בירור בידי הנאמן|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:סעיף|109ב|הגדרה {{ח:פנימי|חלק ג פרק ו1|לפרק ו׳1}}|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|חלק ג פרק ו1|בפרק זה}}, ”הודעת זימון“ – כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 152|בסעיף 152 לחוק}}. {{ח:סעיף|109ג|אופן הזימון לבירור, מקומו וניהולו|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} הנאמן יזמן את היחיד לבירור לשם בדיקת מצבו הכלכלי במקום ובשעה שנקבעו בהודעת הזימון, ובלבד שהמקום יהיה סביר ונגיש בשים לב למחוז שבו מתנהל הליך חדלות הפירעון בעניינו של היחיד; הודעת הזימון תיערך לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 7א|טופס 7א שבתוספת}}. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאי הנאמן לקיים בירור בהיוועדות חזותית לבקשת היחיד, או בהסכמת היחיד אם הוא מיוצג. {{ח:תת|(ג)}} יחיד שהוזמן לבירור לפני הנאמן יתייצב לפניו כפי שיידרש; נאמן יסיים את הבירור ביום שבו החל, ככל האפשר, ואולם הנאמן רשאי לחזור ולזמן את היחיד אם ראה צורך מיוחד בכך, ועל היחיד להתייצב כאמור בהודעת הזימון. {{ח:תת|(ד)}} הנאמן ימציא את הודעת הזימון ליחיד 21 ימים לפחות לפני מועד הבירור, אלא אם כן הסכים היחיד לקיצור התקופה או שהחליט הממונה כי יש הכרח בקיצורה; אם היחיד מיוצג – ימציא הנאמן את ההודעה בדואר אלקטרוני; אם היחיד בלתי מיוצג – ימציא הנאמן את ההודעה בדואר רשום עם אישור מסירה; והכול אלא אם כן הסכים היחיד להמצאה בדרך אחרת, ובלבד שיהיה תיעוד להמצאה. {{ח:תת|(ה)}} סבר הנאמן כי מתקיימות נסיבות מיוחדות שבשלהן הבירור אינו דרוש, יגיש בקשה מנומקת לממונה שלא לערוך בירור ליחיד, והממונה יכריע בבקשה. {{ח:סעיף|109ד|הבירור ותיעודו|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} הנאמן יידע את היחיד בפתח הבירור עימו בכל הנוגע לזכויותיו וחובותיו בבירור ובתוצאות של העדר שיתוף פעולה בבירור, וכן יידע אותו בדבר אופן התיעוד של הבירור לפי תקנה זו. {{ח:תת|(ב)}} הנאמן יתעד את הבירור בפרוטוקול שישקף את כל הנאמר והמתרחש בבירור. {{ח:תת|(ג)}} בסיום הבירור, יקרא היחיד את הפרוטוקול או שהנאמן יקרא אותו באוזניו; הנאמן והיחיד יחתמו על הפרוטוקול; סירב היחיד לחתום על הפרוטוקול – תירשם סיבת סירובו. {{ח:תת|(ד)}} עותק מהפרוטוקול בכתב יימסר ליחיד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 152|סעיף 152(ג) לחוק}} וכן לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין. {{ח:תת|(ה)}} הנאמן רשאי לתעד את הבירור בתיעוד מוקלט לאחר שיידע את היחיד על ההקלטה; תיעד הנאמן את הבירור בתיעוד מוקלט, יתעד את הבירור בפרוטוקול כאמור בתקנת משנה (ב), ונוסף על כך יערוך תמליל של התיעוד המוקלט או יעביר עותק של ההקלטה ליחיד. {{ח:תת|(ו)}} ערך הנאמן תמליל בירור לפי תקנת משנה (ה), ימסור את התמליל ליחיד וכן לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, עד 30 ימים לאחר הבירור. {{ח:תת|(ז)}} הפרוטוקול, ההקלטה והתמליל, לפי העניין, יישמרו במשרדי הנאמן. {{ח:סעיף|109ה|תחולת ההוראות על בירור בידי הממונה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|חלק ג פרק ו1|פרק זה}} יחול בשינויים המחויבים גם על בירור שעורך הממונה בעצמו לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 152|סעיף 152(א) לחוק}}. {{ח:קטע2|חלק ג פרק ז|פרק ז׳: הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד בעל חוב בסכום נמוך}} {{ח:סעיף|110|תחולת הוראות התקנות|תיקון: תשפ״ב־3}} {{ח:תת|(א)}} עם מתן צו לפתיחת הליכים לגבי יחיד בעל חובות בסכום נמוך, יחולו על הליכי חדלות הפירעון של היחיד, המתנהלים אצל רשם ההוצאה לפועל, ההוראות לפי תקנות אלה החלות על הליכי חדלות פירעון של יחיד המתנהלים לפי צו לפתיחת הליכים שנתן הממונה, בשינויים המחויבים ובשינויים הקבועים {{ח:פנימי|חלק ג פרק ז|בפרק זה}}. {{ח:תת|(ב)}} הסמכויות הנתונות לממונה לפי תקנות אלה לגבי הליכי חדלות פירעון של יחיד המתנהלים לפי צו לפתיחת הליכים שנתן הממונה יהיו נתונות לרשם ההוצאה לפועל לגבי הליכי חדלות פירעון של יחיד בעל חובות בסכום נמוך לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#חלק ג פרק יב|פרק י״ב לחלק ג׳ לחוק}}, המתנהלים אצל רשם ההוצאה לפועל, למעט הסמכויות הקבועות {{ח:פנימי|חלק ג פרק ב|בפרקים ב׳}}, {{ח:פנימי|חלק ג פרק ג|ג׳}} {{ח:פנימי|חלק ג פרק ה|ו־ה׳ לחלק ג׳ לתקנות אלה}}. {{ח:סעיף|111|הגשת בקשה ותשלום אגרה}} {{ח:תת|(א)}} בקשה לצו לפתיחת הליכים ודוח על מצבו הכלכלי שמגיש יחיד יהיו ערוכים לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 5|טופס 5 שבתוספת}}; הטופס יאומת בתצהיר ויהיה חתום בחתימת היחיד; לבקשה כאמור יצורף כתב ויתור על סודיות ערוך לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 6|טופס 6 שבתוספת}}. {{ח:תת|(ב)}} בקשת היחיד תוגש באופן מקוון; יחיד שאינו מיוצג רשאי להתייצב בלשכת ההוצאה לפועל שבה פועל מסלול חדלות פירעון ולהגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים שלא באופן מקוון; מנהל מערכת ההוצאה לפועל או מי שהסמיכו לצורך כך רשאי לאשר הגשת בקשה שלא בדרך של התייצבות אם מצא כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת, בנסיבות העניין. {{ח:תת|(ג)}} הגיש היחיד לרשם ההוצאה לפועל הודעה על כך שאין ביכולתו לשלם את החוב הפסוק שרואים בה בקשה לצו לפתיחת הליכים כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 187|בסעיף 187(א)(1) לחוק}}, יגיש היחיד בקשה לצו לפתיחת הליכים לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 5|טופס 5 שבתוספת}} וישלם את האגרה המתאימה. {{ח:סעיף|112|דרכי המצאה לרשם ההוצאה לפועל}} {{ח:תת|(א)}} בקשה, דיווח של הנאמן, דוח של היחיד, הודעה, העתק של כתב בי־דין ומסמכים אחרים שיש להגיש לרשם ההוצאה לפועל לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|החוק}}, לפי תקנות אלה או לפי הוראת הממונה יוגשו לרשם ההוצאה לפועל באמצעות מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בתקנת משנה (א), מי שאינו מיוצג רשאי להמציא מסמכים כאמור בלשכות ההוצאה לפועל במסירה אישית או בדואר רשום, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. {{ח:סעיף|113|סמכות רשם הוצאה לפועל שלא למנות נאמן}} {{ח:ת}} לא מינה רשם ההוצאה לפועל נאמן, יחולו הוראות אלה: {{ח:תת|(1)}} כל מסמך שיש להגישו לנאמן לרבות תביעות החוב או בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, יוגש לרשם באמצעות מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל; {{ח:תת|(2)}} נושה שאינו מיוצג רשאי להגיש את תביעת החוב או את הבקשה להארכת מועד להגשת תביעות חוב, שלא באופן מקוון, בלשכת הוצאה לפועל. {{ח:סעיף|114|קבלת מידע}} {{ח:ת}} קבלת מידע באופן מקוון בידי רשם ההוצאה לפועל מגוף הקבוע {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#תוספת 1|בטור א׳ לתוספת הראשונה לחוק}}, יכול שתהיה באמצעות תקשורת בין מחשבים. {{ח:סעיף|115|פרסום הודעה על מתן צו}} {{ח:ת}} מערכת ההוצאה לפועל תעביר הודעה על צו לפתיחת הליכים לבקשת יחיד, שנתן רשם ההוצאה לפועל, אל הממונה והממונה יפרסם אותה באתר האינטרנט של משרד המשפטים; בהודעה יצוינו הפרטים האמורים {{ח:פנימי|סעיף 74|בתקנה 74}} ובמקום בית המשפט המוסמך לדון בצו, יצוין בהודעה כי הרואה את עצמו נפגע ממתן צו לפתיחת הליכים רשאי להגיש בקשה לביטול הצו לרשם ההוצאה לפועל. {{ח:סעיף|116|העתק מהצו}} {{ח:תת|(א)}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 75|בתקנה 75}}, ניתן צו לפתיחת הליכים לבקשת יחיד, תשלח מערכת ההוצאה לפועל, בדואר, בסמוך ככל האפשר לאחר מתן הצו, העתק מהצו ליחיד ולנושים שפרטי זהותם ידועים לה; הנאמן יוודא את קבלת ההעתק בדרך של וידוא טלפוני או באמצעות דואר אלקטרוני; מסירת הצו לנושים שהם זוכים מיוצגים בהוצאה לפועל המחוברים למערכת ההוצאה לפועל בתקשורת מחשבים תהיה בתקשורת בין מחשבים ותחול {{ח:חיצוני|תקנות ההוצאה לפועל#סעיף 24|תקנה 24 לתקנות ההוצאה לפועל}}; יהיה ניתן להמציא צו לפתיחת הליכים בתקשורת בין מחשבים גם לנושה שביקש שהצווים יומצאו לו בתקשורת בין מחשבים, אם אישר זאת מנהל מערכת ההוצאה לפועל לגבי אותו נושה. {{ח:תת|(ב)}} היחיד ימציא את העתק הצו לנושים שפרטי זהותם אינם ידועים למערכת ההוצאה לפועל בדואר רשום עם אישור מסירה. {{ח:תת|(ג)}} בתקנה זו, ”נושים שפרטי זהותם ידועים למערכת ההוצאה לפועל“ – נושים שלגביהם מסר היחיד שם מלא, כתובת ואחד מאלה: כתובת דואר אלקטרוני או מספר טלפון נייד; או נושים שפרטיהם מצויים במערכת ההוצאה לפועל. {{ח:סעיף|117|בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים}} {{ח:ת}} על הגשת בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים לרשם ההוצאה לפועל יחולו {{ח:פנימי|סעיף 76|תקנות 76}} {{ח:פנימי|סעיף 77|ו־77}} בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|118|חלוקת נכסי קופת הנשייה|תיקון: תשע״ט}} {{ח:ת}} על חלוקת תשלומים מתוך נכסי קופת הנשייה יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 136|תקנה 136}}, והחלוקה תבוצע באמצעות מערכת ההוצאה לפועל. {{ח:סעיף|119|צירוף צד להליך}} {{ח:ת}} רשם ההוצאה לפועל רשאי, לבקשתו של כל אדם, לצרפו כצד להליך חדלות פירעון של יחיד המתנהל לפניו, אם נראה לו כי קיים חשש שאותו אדם עלול להיפגע מההחלטה שתתקבל באותו הליך או אם נראה לו כי צירופו נדרש לשם ייעול ההליכים, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים, להורות על צירופו של אדם כאמור מיוזמתו. {{ח:סעיף|119א|קביעת שכר טרחה בידי רשם ההוצאה לפועל|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} על קביעת שכר לנאמן יחולו הוראות {{ח:פנימי|חלק ג פרק ה סימן ה|סימן ה׳ לפרק ה׳}} בשינויים המחויבים; בקשות שיש להגיש לבית המשפט או לממונה לפי {{ח:פנימי|חלק ג פרק ז|סימן זה}}, יוגשו לרשם ההוצאה לפועל. {{ח:קטע1|חלק ד|חלק ד׳: הנשייה}} {{ח:קטע2|חלק ד פרק א|פרק א׳: תביעות חוב}} {{ח:קטע3|חלק ד פרק א סימן א|סימן א׳: הגשת תביעת חוב}} {{ח:סעיף|120|הגשת תביעת חוב ובקשה להארכת מועד}} {{ח:ת}} נושה המבקש להגיש לנאמן תביעת חוב או בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, יגישה לנאמן באמצעות מערכת הממונט או מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל, לפי העניין; נושה שאינו מיוצג רשאי להגיש תביעת חוב שלא באופן מקוון, במשרדי הממונה במחוז שבו מתנהל ההליך, או בלשכת ההוצאה לפועל, לפי העניין, במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. {{ח:סעיף|121|תביעת חוב}} {{ח:תת|(א)}} תביעת החוב תיערך בטופס שנוסחו יופיע באתר האינטרנט של הממונה והיא תכלול את הפרטים האלה: {{ח:תתת|(1)}} העובדות שיש בהן כדי לבסס את החוב הנתבע ומועד הפירעון; {{ח:תתת|(2)}} מידע בדבר רכיבי החוב, רכיבי ההצמדה והריבית עד מועד מתן הצו לפתיחת הליכים, וכן רכיבי הריבית הנוספת; {{ח:תתת|(3)}} אם החוב חוב מובטח – גובה החוב המובטח, פרטים לגבי מהות הנכס המשועבד, תאריך מתן הבטוחה ורישומה, ולגבי חוב המובטח בשעבוד קבוע – אומדן שווי הבטוחה, ככל האפשר; {{ח:תתת|(4)}} מידע בדבר כל סכום שהועבר לנושה על חשבון החוב ומועדי תשלומו; {{ח:תתת|(5)}} מידע בדבר זכות הקיזוז של הנושה, אם ישנה, בצירוף העתק מהודעת הקיזוז שהוגשה; {{ח:תתת|(6)}} מידע בדבר מעמד החוב – חוב בדין קדימה, חוב כללי או חוב דחוי; {{ח:תתת|(7)}} מידע בדבר ערבים לחוב או חייבים יחד עם החייב בחוב העבר; {{ח:תתת|(8)}} פרטי הנושה ומספר חשבון בנק לתשלום. {{ח:תת|(ב)}} נושה מובטח רשאי להודיע בתביעת החוב על כוונתו לממש את הנכס המשועבד לטובתו. {{ח:תת|(ג)}} הנושה או אדם שהוא הרשה לכך יאמתו את העובדות המבססות את תביעת החוב בתצהיר. {{ח:תת|(ד)}} הנושה יצרף אסמכתאות שיש בהן כדי לבסס את החוב הנתבע. {{ח:תת|(ה)}} לתביעת החוב יצורף אישור על תשלום אגרה או אישור על זכאות לפטור מאגרה. {{ח:סעיף|122|בקשה להארכת מועד להגשת תביעות חוב}} {{ח:תת|(א)}} בקשת נושה להארכת מועד להגשת תביעת חוב תוגש בטופס שנוסחו יופיע באתר האינטרנט של הממונה ותאומת בתצהיר; הבקשה תכלול את תביעת החוב ויפורטו בה הנסיבות שבשלהן הנושה לא היה יכול להגיש את תביעת החוב במועד. {{ח:תת|(ב)}} החלטת הנאמן בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב תומצא לנושה שהגיש את הבקשה וליחיד במועד סמוך ככל האפשר למועד החלטתו. {{ח:תת|(ג)}} החליט הנאמן לדחות את הבקשה להארכת מועד, רשאי הנושה לערער לבית המשפט על ההחלטה בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לנושה. {{ח:סעיף|123|בקשה להשלמת פרטים}} {{ח:ת}} ביקש הנאמן מנושה להשלים פרטים הנוגעים לתביעת החוב לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 210|סעיף 210(א) לחוק}}, יורה על המועד להשלמת הפרטים, והנושה יגיש את הפרטים הנוספים בתביעת חוב מתוקנת. {{ח:סעיף|124|הוצאות התביעה}} {{ח:תת|(א)}} נושה יישא בהוצאות הכרוכות בהגשת תביעתו ובהוכחתה, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת בשל נסיבות מיוחדות. {{ח:תת|(ב)}} הוצאות שהוציא הנאמן לצורך שומת חוב שאינו קצוב, לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 213|סעיף 213 לחוק}}, ייפרעו מתוך נכסי קופת הנשייה, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. {{ח:סעיף|125|הודעה על קבלת תשלום על חשבון החוב}} {{ח:ת}} הועבר סכום לנושה על חשבון החוב לאחר מועד הגשת תביעת החוב, יודיע הנושה לנאמן על הסכום, מקורו ומועד תשלומו, בתוך 15 ימים. {{ח:קטע3|חלק ד פרק א סימן ב|סימן ב׳: תביעת חוב של נושה מובטח}} {{ח:סעיף|126|נושה מובטח שוויתר על בטוחה}} {{ח:ת}} נושה מובטח שהודיע לנאמן על כך שוויתר על הבטוחה לטובת כלל הנושים רשאי לתבוע את חובו כחוב שאינו חוב מובטח. {{ח:סעיף|127|זכותו של נושה מובטח שבטוחתו לא מומשה לחלוקה על בסיס אומדן שווי}} {{ח:ת}} נושה מובטח שלא ויתר על בטוחתו ובטוחתו לא מומשה זכאי לקבל את חלקו היחסי בכל חלוקת ביניים בעד חלקו העולה על אומדן השווי שהגיש, לאחר שתביעת החוב שלו אושרה בידי הנאמן. {{ח:סעיף|128|הודעה על מימוש הנכס}} {{ח:ת}} מומש הנכס בידי נושה מובטח לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 248|סעיפים 248(א)(2), (ב)}} {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 249|או 249 לחוק}}, יודיע הנושה המובטח לנאמן על יתרת החוב בתוך 15 ימים ממועד המימוש; להודעה יצרף הנושה פירוט על אופן המימוש. {{ח:קטע3|חלק ד פרק א סימן ג|סימן ג׳: טיפול הנאמן בתביעות חוב}} {{ח:סעיף|129|ההכרעה בתביעת חוב}} {{ח:תת|(א)}} טרם ההכרעה בתביעה, יפנה הנאמן לקבל את עמדתו של היחיד לגבי תביעת החוב. {{ח:תת|(ב)}} הנאמן יכריע בתביעת חוב בתוך 90 ימים מיום שהוגשה לו, ולא יאוחר מ־30 ימים מתום התקופה להגשת תביעות חוב. {{ח:תת|(ג)}} הכריע הנאמן בתביעת חוב, ימציא את החלטתו ואת נימוקיו ליחיד ולנושה שהגיש את תביעת החוב במועד סמוך ככל האפשר למועד הכרעתו. {{ח:תת|(ד)}} הממונה או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, רשאי, לבקשת הנאמן, להאריך את המועד האמור בתקנה משנה (ב). {{ח:סעיף|130|החלטת נאמן בבקשה לתיקון טעות בתביעת חוב או לעיון חוזר בה}} {{ח:תת|(א)}} נאמן רשאי, מיוזמתו או לבקשת מי שנפגע מהכרעתו בתביעת חוב, לבטל תביעת חוב שאושרה או להפחית את סכומה, אם נפלה בה טעות או התגלו עובדות חדשות המצדיקות זאת. {{ח:תת|(ב)}} מי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 215|שסעיף 215 לחוק}} חל עליו, רשאי להגיש לנאמן בקשה לתיקון הטעות בתביעת החוב או לעיון חוזר בה, כאמור בתקנה משנה (א) בתוך 30 ימים מהמועד שנודע לו על הכרעת הנאמן. {{ח:תת|(ג)}} בקשה שהוגשה כאמור בתקנת משנה (ב), תומצא ליחיד, אם הבקשה לא הוגשה על ידו ולנושה שהגיש את תביעת החוב, מיד עם הגשתה. {{ח:תת|(ד)}} מצא הנאמן כי קיימת עילה לבטל את תביעת החוב שאושרה או להפחית את סכומה, יודיע על כך לנושה שהגיש את תביעת החוב וליחיד וייתן להם הזדמנות להביע את עמדתם בטרם יקבל את החלטתו. {{ח:תת|(ה)}} דחה הנאמן את הבקשה לתיקון טעות או לעיון חוזר, רשאי המבקש כאמור בתקנת משנה (ב) להגיש ערעור לבית המשפט בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לו הכרעת הנאמן. {{ח:סעיף|131|ערעור על הכרעה בתביעת חוב}} {{ח:תת|(א)}} נושה שרואה את עצמו נפגע מהכרעת הנאמן בתביעת חוב שהגיש, למעט החלטה בבקשה להארכת מועד כאמור {{ח:פנימי|סעיף 122|בתקנה 122}}, רשאי להגיש ערעור על ההכרעה לבית המשפט בתוך 45 ימים מהמצאת ההכרעה לידיו. {{ח:תת|(ב)}} ערעור שהוגש כאמור בתקנת משנה (א), יומצא לממונה, לנאמן וליחיד בסמוך ככל האפשר להגשתו לבית המשפט. {{ח:תת|(ג)}} הנאמן יגיש לבית המשפט את תביעת החוב ואת נימוקי החלטתו נושא הערעור בתוך 15 ימים מיום שהומצא לו העתק מכתב הערעור. {{ח:סעיף|132|בקשת נאמן לבטל או להפחית סכום של תביעת חוב שאושרה}} {{ח:ת}} בית המשפט רשאי, לבקשת הנאמן, לבטל תביעת חוב שאושרה או לשנות את סכומה, אם מצא שהתביעה אושרה שלא כיאות או שיש לשנות את סכומה; הנאמן יודיע לנושה שהגיש את תביעת החוב וליחיד על הגשת הבקשה לבית המשפט בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. {{ח:קטע3|חלק ד פרק א סימן ד|סימן ד׳: הוראות מיוחדות לתביעות חוב של עובדים ולתביעות גמלה|תיקון: תשפ״ז}} {{ח:סעיף|133|הגשת תביעת חוב של עובד|תיקון: תשפ״ז}} {{ח:תת|(א)}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 120|בתקנות 120}} {{ח:פנימי|סעיף 121|ו־121}}, תביעת חוב של עובד בשל חוב שכר עבודה כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק הגנת השכר|בחוק הגנת השכר, התשי״ח–1958}}, ובשל פיצויי פיטורין לפי {{ח:חיצוני|חוק פיצויי פיטורים|חוק פיצויי פיטורים, התשכ״ג–1963}}, וכן תביעה של קופת גמל כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#סעיף 180|בסעיף 180 לחוק הביטוח הלאומי}}, תוגש בטופס מקוון שלפיו מגישים בקשה לגמלה לפי {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#פרק ח|פרק ח׳ לחוק הביטוח הלאומי}}; {{ח:חיצוני|https://www.btl.gov.il/benefits/Bankruptcy_or_%20Corporate_Liquidation/Pages/Tvia%20Pashar.aspx|הטופס האמור יופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי}}; על בקשה כאמור יחולו רק ההוראות החלות על הטופס האמור. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בתקנת משנה (א), עובד שאינו מיוצג רשאי להגיש לידי הנאמן תביעת חוב שלא באופן מקוון, במשרדי הממונה או בלשכת הוצאה לפועל. {{ח:סעיף|133א|תובענה בעניין גמלה לפי {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#פרק ח|פרק ח׳ לחוק הביטוח הלאומי}}|תיקון: תשפ״ז}} {{ח:תת|(א)}} תובענה בעניין החלטת המוסד לביטוח לאומי לפי {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#פרק ח|פרק ח׳ לחוק הביטוח הלאומי}} תוגש לבית המשפט בתוך 60 ימים מיום שנמסרה ההחלטה למגיש התובענה. {{ח:תת|(ב)}} תובענה כאמור בתקנת משנה (א) תוגש כבקשה במסגרת הליך חדלות הפירעון של מעסיקו של העובד שהתובענה נוגעת לזכויותיו; המשיבים לתובענה יהיו המוסד לביטוח לאומי, הממונה, הנאמן, המעסיק אם הוא יחיד, ואם התובענה הוגשה על ידי קופת גמל כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#סעיף 180|בסעיף 180 לחוק הביטוח הלאומי}} – גם העובד. {{ח:סעיף|134|העברת מסמכים למוסד לביטוח לאומי}} {{ח:ת}} לבקשת המוסד לביטוח לאומי, ימסור הנאמן מידע של חייב שהוא מעסיק, המצוי בידיו, ויש בו כדי לסייע לביטוח הלאומי בהכרעה בתביעת העובד לגמלה; בתקנה זו, ”מעסיק“ – מעביד או מעסיק כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי|בחוק הביטוח הלאומי}}. {{ח:קטע3|חלק ד פרק א סימן ה|סימן ה׳: הודעה על זכות קיזוז|תיקון: תשפ״א}} {{ח:סעיף|134א|הודעה על זכות קיזוז|תיקון: תשפ״א}} {{ח:תת|(א)}} הודעת קיזוז לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 256|סעיף 256 לחוק}} תיערך בטופס שנוסחו יופיע באתר האינטרנט של הממונה, והיא תכלול את הפרטים האלה: {{ח:תתת|(1)}} העובדות שיש בהן כדי לבסס את זכות הקיזוז לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 255|סעיף 255 לחוק}}; {{ח:תתת|(2)}} מידע בדבר רכיבי החוב שהחייב חב לנושה ומועד יצירתם; {{ח:תתת|(3)}} מידע בדבר רכיבי החוב שהנושה חב לחייב ומועד יצירתם. {{ח:תת|(ב)}} הנושה או אדם שהוא הרשה לכך יאמתו את העובדות המבססות את הודעת הקיזוז בתצהיר. {{ח:תת|(ג)}} הנושה יצרף אסמכתאות שיש בהן כדי לבסס את החוב ואת זכות הקיזוז. {{ח:תת|(ד)}} הודעת קיזוז תוגש כדרך שמגישים תביעת חוב. {{ח:קטע3|חלק ד פרק א סימן ו|סימן ו׳: אומדן שווי|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:סעיף|134ב|תיקון אומדן שווי לבקשת נושה מובטח|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} נושה מובטח רשאי, בהסכמת הנאמן או לפי הוראת בית המשפט או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, לתקן אומדן שווי של נכס משועבד שהגיש לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 210|סעיף 210(ד) לחוק}} אם הוכיח שאומדן השווי יסודו בטעות שבתום לב או ששוויו של הנכס השתנה מאז עריכת אומדן השווי; ובלבד שתיקון כאמור ייעשה טרם שהגיש הנושה או הנאמן הודעה על כוונה לממש את הנכס. {{ח:תת|(ב)}} תוקן אומדן שווי לפי תקנה זו, יודיע על כך הנאמן לחייב. {{ח:תת|(ג)}} תוקן אומדן שווי לפי תקנה זו, יתקן הנושה המובטח את תביעת החוב שבה נכלל אומדן השווי בהתאם. {{ח:סעיף|134ג|תוצאות תיקון אומדן שווי|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} תוקנה תביעת חוב לפי {{ח:פנימי|סעיף 134ב|תקנה 134ב}} לאחר שהנושה המובטח השתתף בחלוקה כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 238|בסעיף 238 לחוק}}, יחזיר הנושה לנאמן את הסכום העודף או ישלם הנאמן לנושה את ההפרש, לפי העניין. {{ח:תת|(ב)}} אין בתיקון אומדן השווי כדי לעכב או למנוע חלוקה שההודעה עליה פורסמה לפני תאריך תיקון תביעת החוב כאמור. {{ח:סעיף|134ד|הגשת אומדן שווי לראשונה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} נושה מובטח רשאי להגיש אומדן שווי של נכס משועבד אחרי הגשת תביעת החוב בהתאם {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 210|לסעיף 210(ד) לחוק}}, אם הוכיח, להנחת דעתו של הנאמן, שלא היה ניתן באופן סביר להגיש את האומדן במועד הגשת תביעת החוב. {{ח:קטע2|חלק ד פרק א1|פרק א׳1: מימוש נכסי קופת הנשייה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:קטע3|חלק ד פרק א1 סימן א|סימן א׳: בקשה למימוש בטוחה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:סעיף|134ה|בקשת נושה למימוש נכס משועבד, לגיבוש שעבוד צף או לקבלת חזקה בנכס הכפוף לשיור בעלות|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} בקשת נושה מובטח למימוש נכס משועבד בשעבוד קבוע או לגיבוש שעבוד צף לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 245|סעיף 245(ב) לחוק}}, או בקשת נושה בעל נכס הכפוף לשיור בעלות לקבלת חזקה בנכס לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 252|סעיף 252 לחוק}} (להלן {{ח:פנימי|חלק ד פרק א1 סימן א|בסימן זה}} – בקשה למימוש בטוחה), תוגש לבית המשפט בצירוף תביעת החוב שהוגשה לנאמן; העובדות המפורטות בבקשה ובמסמכים המצורפים לה יאומתו בתצהיר. {{ח:תת|(ב)}} המבקש ימציא העתק מהבקשה לנאמן ולממונה, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד – גם ליחיד. {{ח:סעיף|134ו|תגובה לבקשה למימוש בטוחה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} המנויים {{ח:פנימי|סעיף 134ה|בתקנה 134ה(ב)}} רשאים להגיש לבית המשפט את תגובתם לבקשה למימוש בטוחה בצירוף אסמכתאות מתאימות; העתק מהתגובה יומצא למבקש, לנאמן ולממונה, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד – גם ליחיד. {{ח:סעיף|134ז|החלטת בית המשפט והתנגדויות|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} החלטת בית המשפט בבקשה למימוש בטוחה תינתן בהקדם האפשרי בשימת לב לסוג הבטוחה ולשאר נסיבות העניין. {{ח:תת|(ב)}} המבקש ימציא בלא דיחוי את החלטת בית המשפט המאשרת את הבקשה לנאמן, לממונה ולנושים המהותיים, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד – גם ליחיד. {{ח:תת|(ג)}} מי שנפגע מהחלטת בית המשפט המאשרת בקשה למימוש בטוחה, למעט מי שהיה רשאי להגיש את תגובתו לפי {{ח:פנימי|סעיף 134ו|תקנה 134ו}}, רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל את ההחלטה בתוך שבוע מיום שהומצאה לו ההחלטה. {{ח:קטע3|חלק ד פרק א1 סימן ב|סימן ב׳: מימוש הבטוחה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:סעיף|134ח|מימוש בידי נושה מובטח|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} מומש נכס בידי נושה מובטח לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 248|סעיף 248 לחוק}}, יודיע הנושה המובטח לנאמן ולממונה, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד – גם ליחיד, בדבר המימוש בתוך 5 ימים ממועד המימוש. {{ח:תת|(ב)}} ההודעה תכלול את פירוט התמורה ממימוש הנכס המשועבד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 250|סעיף 250 לחוק}}, את פירוט הוצאות המימוש, וכן את ההפרש שנותר לאחר מימוש הנכס או סכום החוב שנותר אחרי פירעון החוב המובטח ממימוש הנכס המשועבד, לפי העניין; להודעה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה, והעובדות המפורטות בה יאומתו בתצהיר. {{ח:תת|(ג)}} נותר לזכות הנושה חוב לאחר מימוש הנכס המשועבד, יראו את הודעת הנושה כתביעת חוב מתוקנת בשל יתרת החוב. {{ח:תת|(ד)}} נותרה תמורה ממימוש הנכס מעבר לסכום החוב המובטח, יעביר הנושה המובטח את התמורה האמורה לנאמן בתוך 5 ימים ממועד המימוש. {{ח:סעיף|134ט|מימוש בידי הנאמן|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} מימש הנאמן נכס לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 248|סעיף 248 לחוק}}, יודיע הנאמן לבית המשפט ולממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, ולנושה המובטח, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד – גם ליחיד, בדבר המימוש בתוך 5 ימים ממועד המימוש. {{ח:תת|(ב)}} ההודעה תכלול את פירוט התמורה ממימוש הנכס המשועבד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 250|סעיף 250 לחוק}} וכן את פירוט ההפרש שנותר לאחר מימוש הנכס או סכום החוב שנותר אחרי פירעון החוב המובטח ממימוש הנכס המשועבד, לפי העניין. {{ח:תת|(ג)}} נותר לזכות הנושה חוב לאחר מימוש הנכס המשועבד, יראו את תביעת החוב שהגיש הנושה כתביעת חוב מתוקנת בשל יתרת החוב. {{ח:קטע2|חלק ד פרק ב|פרק ב׳: חלוקת נכסי קופת הנשייה}} {{ח:סעיף|135|פרסום הודעה על חלוקות}} {{ח:ת}} הנאמן ימציא לממונה הודעה על כוונתו לבצע חלוקה 30 ימים לפני כל חלוקת ביניים ולפני חלוקה סופית, והממונה יפרסם על כך הודעה. {{ח:סעיף|136|אופן ביצוע החלוקות|תיקון: [הודעות]}} {{ח:תת|(א)}} תשלומים מתוך נכסי קופת הנשייה יבוצעו באמצעות הממונה לפי בקשת הנאמן. {{ח:תת|(ב)}} הממונה רשאי להורות על ביצוע חלוקות באמצעות הנאמן; הורה הממונה כאמור, יורה לנאמן על אופן פתיחת חשבון נאמנות וניהולו לשם כך והפקדת כספים בו. {{ח:תת|(ג)}} אם גובה התשלום לנושה נמוך מ־30 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2022; בשנת 2026, 33 ש״ח)}} ולא העביר הנושה מספר חשבון בנק עדכני, רשאי הממונה שלא לכלול אותו בחלוקה. {{ח:קטע1|חלק ד1|חלק ד׳1: מעמד הנושים וזכויותיהם|תיקון: תשפ״א}} {{ח:קטע2|חלק ד1 פרק א|פרק א׳: ועדת הנושים|תיקון: תשפ״א, תשפ״ב}} {{ח:קטע3|חלק ד1 פרק א סימן א|סימן א׳: חברות בוועדת הנושים והקמתה|תיקון: תשפ״א, תשפ״ב}} {{ח:סעיף|136א|מספר חברי הוועדה|תיקון: תשפ״א, תשפ״ב}} {{ח:ת}} מספר החברים בוועדת נושים כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 263|בסעיף 263 לחוק}} ({{ח:פנימי|חלק ד1 פרק א|בפרק זה}} – הוועדה) לא יפחת משלושה ולא יעלה על חמישה, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. {{ח:סעיף|136ב|חברות בוועדה|תיקון: תשפ״א}} {{ח:ת}} נושה או מי מטעמו יכול לכהן בוועדה אם התקיימו בו כל אלה: {{ח:תת|(1)}} הנאמן אישר את תביעת החוב שלו; {{ח:תת|(2)}} נשייתו אינה מובטחת. {{ח:סעיף|136ג|הקמת הוועדה|תיקון: תשפ״א, תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} החליטה אסיפת הנושים על הרכב הוועדה, תוקם הוועדה אחרי שהנאמן אישר שהתקיימו התנאים {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|בחוק}} ובתקנות אלה לצורך הקמתה ולאחר ששלח על כך הודעה לבית המשפט; הוועדה תבחר את יושב הראש מבין חבריה. {{ח:תת|(ב)}} עם מינויו יחתום חבר הוועדה על כתב מינוי ובו יצהיר כי מתקיימים בו התנאים המפורטים {{ח:פנימי|סעיף 136ב|בתקנה 136ב}}, שאינו נמצא בניגוד עניינים וכי הוא מתחייב לשמור על סודיות המידע שיגיע לידיו מתוקף תפקידו. {{ח:סעיף|136ד|פגם במינוי|תיקון: תשפ״א}} {{ח:ת}} פגם או שיבוש במינויו של חבר ועדה לא יגרע מתוקפו של מעשה שעשה בתום לב במסגרת תפקידו. {{ח:סעיף|136ה|פקיעת חברות בוועדה|תיקון: תשפ״א}} {{ח:ת}} חברותו של אדם בוועדה תסתיים באחת מאלה: {{ח:תת|(1)}} הוא התפטר או שכהונתו הופסקה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 136ז|בתקנה 136ז}}; {{ח:תת|(2)}} הוא נעדר ברציפות משלוש ישיבות של הוועדה; {{ח:תת|(3)}} הוא חדל להיות נושה או שהחליט הנאמן לדחות את תביעת החוב שלו. {{ח:סעיף|136ו|התפטרות חבר בוועדה|תיקון: תשפ״א}} {{ח:ת}} חבר ועדה רשאי להתפטר במסירת הודעה ליושב ראש הוועדה; ההתפטרות תיכנס לתוקף במועד מסירת ההודעה, אלא אם כן צוין בהודעה מועד מאוחר יותר. {{ח:סעיף|136ז|הפסקת כהונה של חבר ועדה|תיקון: תשפ״א, תשפ״ב}} {{ח:ת}} אסיפת הנושים רשאית בכל עת להפסיק את כהונתו של חבר בוועדה. {{ח:סעיף|136ח|פינוי מקום של חברי הוועדה|תיקון: תשפ״א, תשפ״ב}} {{ח:ת}} התפנה מקום בוועדה, יפנה יושב ראש הוועדה לנאמן בבקשה לכנס את אסיפת הנושים לשם מילוי המקום. {{ח:סעיף|136ט|כינוס הוועדה|תיקון: תשפ״א, תשפ״ב}} {{ח:ת}} הוועדה תתכנס לבקשת אחד מאלה: יושב הראש שלה, הנאמן, אסיפת הנושים או שני חברי הוועדה. {{ח:קטע2|חלק ד1 פרק ב|פרק ב׳: אסיפות נושים|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:קטע3|חלק ד1 פרק ב סימן א|סימן א׳: זימון אסיפת נושים|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:סעיף|136י|משלוח ההודעה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} הנאמן ימציא הודעה על כינוס אסיפת נושים ליחיד ולנושים שמתקיימים בהם התנאים {{ח:פנימי|סעיף 136יא|שבתקנה 136יא}}, 21 ימים לפחות לפני מועד קיום האסיפה, ויצרף אליה את המסמכים האלה: {{ח:תתת|(1)}} נוסח ייפוי כוח להצבעה באמצעות שלוח; {{ח:תתת|(2)}} נוסח כתב הצבעה; {{ח:תתת|(3)}} כל מידע או מסמך אחר שהורה לו בית המשפט או הממונה. {{ח:תת|(ב)}} הממונה רשאי, לבקשת הנאמן, להורות על שינוי המועדים להמצאת ההודעה. {{ח:תת|(ג)}} חוקיות אסיפת הנושים לא תיפגע בשל כך בלבד שהודעה כאמור לא התקבלה. {{ח:סעיף|136יא|נמעני ההודעה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} הנאמן ישלח הודעה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 136י|בתקנה 136י}} לנושים האלה: {{ח:תת|(1)}} טרם חלף המועד להגשת תביעות חוב לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 210|סעיף 210 לחוק}} – לנושה שהגיש תביעת חוב, או שמנוי בבקשת החייב לצו לפתיחת הליכים; {{ח:תת|(2)}} חלף המועד להגשת תביעות חוב לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 210|סעיף 210 לחוק}} – לנושה שהגיש תביעת חוב. {{ח:סעיף|136יב|פרטי ההודעה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} ההודעה על אסיפת נושים שישלח הנאמן לפי {{ח:פנימי|סעיף 136י|תקנה 136י}} תכלול את הפרטים האלה: {{ח:תתת|(1)}} התאריך, השעה והמקום של האסיפה; {{ח:תתת|(2)}} המטרה שלשמה מתכנסת האסיפה והנושאים שעל סדר יומה; {{ח:תתת|(3)}} לדרישת מי מתכנסת האסיפה; {{ח:תתת|(4)}} מידע בדבר זכותו של נושה שהגיש תביעת חוב להשתתף באסיפה; {{ח:תתת|(5)}} המועד הקובע להגשת תביעת חוב לצורך קביעת הזכאות להשתתף בהצבעה; {{ח:תתת|(6)}} הרוב הקבוע {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|בחוק}} להכרעה בנוגע להחלטות שעל סדר יומה של האסיפה; {{ח:תתת|(7)}} המען לשליחת כתבי הצבעה, ובכלל זה כתובת דואר אלקטרוני. {{ח:קטע3|חלק ד1 פרק ב סימן ב|סימן ב׳: זכות הצבעה של נושים שאינם מובטחים|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:סעיף|136יג|מועד הזכאות להגשת תביעות חוב לצורך הצבעה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} זכאי להצביע באסיפת נושים נושה שהגיש תביעת חוב לא יאוחר מ־48 שעות לפני מועד האסיפה; כמו כן רשאי להצביע מי שהנאמן אישר לו להגיש את תביעת החוב שלו לאחר המועד האמור אם מצא כי מוצדק לאפשר את הגשתה לצורך ההצבעה. {{ח:סעיף|136יד|בחינת תביעת חוב לצורך הצבעה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} ראה הנאמן כי אין ביכולתו לבחון תביעת חוב כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 262|בסעיף 262(ב) לחוק}} עד מועד קיום אסיפת הנושים, רשאי הנאמן – {{ח:תתת|(1)}} לדחות את אסיפת הנושים למועד מאוחר יותר שיאפשר לו לבחון את התביעה כאמור, ובלבד שהאסיפה הנדחית תתקיים לא יאוחר מעשרה ימים מהמועד המקורי לקיום האסיפה; {{ח:תתת|(2)}} לסמן את התביעה כתביעה על תנאי ולהתיר לאותו נושה להצביע באסיפת הנושים בכפוף להחלטתו של הנאמן בדבר זכות ההצבעה. {{ח:תת|(ב)}} הוגשה תביעת חוב בשל חוב מותנה או בלתי קצוב, יחליט הנאמן מהם הסיכויים לדעתו לקיומו של התנאי או יחליט מהו שווי החוב, לפי העניין, ואולם זכות ההצבעה של נושה שהגיש תביעת חוב לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 211|סעיף 211(ד) לחוק}} תהיה לפי הערך שבו הוגשה; החליט הנאמן כי חוב בלתי קצוב אינו ניתן לאומדן הוגן, או כי לא ניתן להכריע בדבר סיכויי התקיימותו של תנאי בחוב מותנה, יפנה לבית המשפט ויצרף את הנושה כמשיב ובית המשפט יכריע בדבר זכותו של הנושה להצביע באסיפת הנושים ובדבר כוח הצבעתו, ורשאי בית המשפט להורות על דחיית מועד האסיפה. {{ח:סעיף|136טו|המצאת החלטת הנאמן בקשר לזכות הצבעה של נושה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} החליט הנאמן כי לנושה זכות הצבעה השונה מערך תביעת החוב שהגיש, ימציא לנושה הודעה על כך במועד הסמוך ככל האפשר למועד קבלת ההחלטה ולא יאוחר מ־24 שעות לפני מועד אסיפת הנושים. {{ח:סעיף|136טז|פניית נושה לבית המשפט בעניין החלטת הנאמן|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} נושה רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל או לשנות את החלטת הנאמן בקשר לזכותו להצביע באסיפת נושים; הבקשה תוגש בתוך 15 ימים מיום שהומצאה ההחלטה לנושה. {{ח:תת|(ב)}} פנייה לבית המשפט לפי תקנה זו לא תדחה את מועד קיום אסיפת הנושים, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. {{ח:תת|(ג)}} שינה בית המשפט את החלטת הנאמן, רשאי בית המשפט להורות על קיומה של אסיפת נושים נוספת או לתת כל צו אחר כפי שיראה לנכון וצודק בנסיבות העניין. {{ח:סעיף|136יז|אופן ההצבעה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} נושה רשאי להשתתף ולהצביע באסיפת נושים בעצמו, באמצעות שלוח או באמצעות כתב הצבעה, ויחולו בעניין זה {{ח:פנימי|סעיף 59י|תקנות 59י עד 59יג}}. {{ח:קטע1|חלק ה|חלק ה׳: הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי}} {{ח:קטע2|חלק ה פרק א|פרק א׳: המצאה}} {{ח:סעיף|137|הגדרה {{ח:פנימי|חלק ה|לחלק ה׳}}}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|חלק ה|בחלק זה}}, ”הודעה אלקטרונית“ – הודעה בדבר קיומו של מסמך במערכת הממונט הכוללת קישור אליו שפתיחתו אפשרית באמצעות קוד הגישה למערכת הממונט שסיפק הממונה. {{ח:סעיף|138|חובת המצאה לממונה}} {{ח:ת}} המגיש בקשה, כתב בי־דין או מסמך אחר לבית המשפט, ובכלל זה בקשה שהוגשה במעמד צד אחד, ימציא העתק ממנו לממונה בלא דיחוי. {{ח:סעיף|139|דרכי המצאה מהנאמן לממונה}} {{ח:תת|(א)}} בקשה, דוח, העתק של כתב בי־דין, הודעה או כל מסמך אחר שמגיש הנאמן לממונה לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|החוק}}, לפי תקנות אלה או לפי הוראת הממונה, ימציא הנאמן בהמצאה אלקטרונית באמצעות אתר הנאמנים. {{ח:תת|(ב)}} הממונה רשאי להורות לנאמן להמציא לו את המסמכים האמורים בתקנת משנה (א), גם במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה או בדרך אחרת שהורה עליה הממונה. {{ח:סעיף|140|דרכי המצאה מהממונה לנאמן}} {{ח:ת}} החלטה, הודעה, דרישה או כל מסמך אחר שלפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|החוק}} או לפי תקנות אלה שולח הממונה לנאמן, ישלח אותה הממונה בהמצאה אלקטרונית באמצעות אתר הנאמנים. {{ח:סעיף|141|המצאה לנמען|תיקון: תשפ״א־3}} {{ח:תת|(א)}} הודעה, דרישה, החלטה, צו או כל מסמך אחר שהממונה או הנאמן נדרשים להמציא לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|החוק}} לנמען, יכול שיומצאו בהמצאה אלקטרונית באמצעות הודעה אלקטרונית שתישלח באמצעות מערכת הממונט, ובלבד שהממונה יידע את מגיש הבקשה ששימוש במערכת הממונט מאפשר המצאה אלקטרונית מהממונה וכל עוד הנמען לא הודיע שמסמכים לא יומצאו לו בדרך זו; בתקנת משנה זו, ”נמען“ – כל מי שהגיש מסמך באמצעות מערכת הממונט. {{ח:תת|(ב)}} המצאה אלקטרונית תהיה לכתובת הדואר האלקטרוני של מבקש כפי שציין במסמך שהגיש באמצעות המערכת המקוונת. {{ח:תת|(ג)}} המצאת מסמכים מהממונה בדרך שאינה אלקטרונית תהיה בדרך הקבועה {{ח:חיצוני|תקנות סדר הדין האזרחי#פרק יט|בפרק ל״ב לתקנות סדר הדין האזרחי}}, ואולם מסמך שניתן להמציא בדואר, יישלח בדואר שאינו רשום ובלא אישור מסירה והנאמן יוודא קבלתו, אלא אם כן נאמר אחרת בתקנות אלה. {{ח:סעיף|142|שינוי מען}} {{ח:תת|(א)}} יחיד, נושה שהגיש תביעת חוב וכל מי שהגיש בקשה לממונה, יודיעו לממונה על כל שינוי במענם למסירת מסמכים מיד לאחר שינוי המען. {{ח:תת|(ב)}} מי שהגיש בקשה באמצעות מערכת הממונט יודיע לממונה בדבר שינוי של כתובת הדואר האלקטרוני או כל תקלה, פגיעה או שינוי ביכולתו לקבל הודעה. {{ח:סעיף|143|המצאה בידי בעל עניין בהליכים}} {{ח:תת|(א)}} בעל עניין בהליכי חדלות פירעון ימציא לממונה או לנאמן מסמך באמצעות מערכת הממונט, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בתקנת משנה (א), אם בעל העניין בהליכי חדלות פירעון אינו מיוצג, רשאי הוא להמציא מסמכים לממונה או לנאמן, באמצעות הממונה, בדואר רשום או במסירה אישית במשרדי הממונה. {{ח:תת|(ג)}} העתק כתב בי־דין שיש להגישו לבית המשפט בעותק מודפס, יש להגיש לממונה נוסף על ההגשה המקוונת, גם בדרך שבה הוגש לבית המשפט. {{ח:סעיף|144|חזקת המצאה}} {{ח:ת}} בהמצאה אלקטרונית באמצעות המערכת המקוונת יחולו הוראות אלה: {{ח:תת|(1)}} מועד שליחתו של מסמך שנשלח בהמצאה אלקטרונית לפי התאריך והשעה שמופיעים בשעון הפנימי שבמערכת המחשוב של השולח, המכויל לפי כללים מקובלים, יהיה מועד ההמצאה; ואולם אם היה המועד אחרי השעה 17:00 בימים א׳ עד ה׳ בשבוע או ביום ו׳ או ביום מנוחה שנקבע בחיקוק, ייחשב המסמך האלקטרוני כאילו הומצא ביום החול שלאחריו; {{ח:תת|(2)}} המצאה אלקטרונית כאמור בפסקה (1) לא תיחשב כהמצאה כדין במועד השליחה אם הגיש הנמען תצהיר בדבר אי־קבלתו או בדבר קבלתו במועד מאוחר יותר; {{ח:תת|(3)}} עם קליטת מסמך שהוגש לממונה או לנאמן בהמצאה אלקטרונית, יומצא לשולח, באופן מקוון, אישור על הגשת המסמך, ובו יצוין מועד קליטת המסמך במערכת המחשוב של הממונה; לא קיבל השולח אישור כאמור, רשאי הוא לפנות, באופן שיורה הממונה בענייני המערכת המקוונת, בבקשה לקבלו. {{ח:סעיף|145|המצאה בין בעלי עניין בהליכים המתנהלים אצל הממונה|תיקון: תשפ״א־3}} {{ח:ת}} הודעה, דרישה, החלטה, בקשה, צו או כל מסמך אחר שעל הנאמן ועל בעלי העניין בהליכים המתנהלים אצל הממונה להמציא זה לזה, יומצאו בדרך הקבועה {{ח:חיצוני|תקנות סדר הדין האזרחי#פרק יט|בפרק ל״ב לתקנות סדר הדין האזרחי}} והסמכויות הנתונות לפי {{ח:חיצוני|תקנות סדר הדין האזרחי#פרק יט|אותו פרק}} לבית המשפט או הרשם יהיו בידי הממונה, אלא אם כן נאמר אחרת בתקנות אלה. {{ח:קטע2|חלק ה פרק ב|פרק ב׳: הליכים בבית המשפט}} {{ח:סעיף|146|פנייה לבית המשפט למתן הוראות}} {{ח:ת}} בקשת הממונה למתן הוראות לבית המשפט יכול שתהיה בעל פה במהלך הדיון או בכתב, ובלא תצהיר זולת אם הורה בית המשפט אחרת, וניתן לצרף אליה דוח של הממונה; בית המשפט יקבל דוח כאמור כראיה לכאורה על תוכנו. {{ח:סעיף|147|הממונה כצד להליכים}} {{ח:ת}} הממונה רשאי לנקוט עמדה בדיון בבית המשפט במסגרת הליכים לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|החוק}} במתן הודעה בכתב בלי להתייצב בעת הדיון, או בהתייצבות לדיון, אלא אם כן הורה בית המשפט באיזו דרך תוגש עמדתו. {{ח:סעיף|148|הוצאות הממונה}} {{ח:ת}} בית המשפט רשאי להורות, לבקשת הממונה, כי הוצאות חריגות שהוציא הממונה במהלך הליכי חדלות הפירעון ישולמו לו מתוך נכסי קופת הנשייה כהוצאות הליך; לבקשה יצרף הממונה דוח המפרט את פעולותיו והוצאותיו. {{ח:קטע2|חלק ה פרק ג|פרק ג׳: בקרת חשבונות}} {{ח:סעיף|149|בקרת חשבונות}} {{ח:ת}} הממונה רשאי למנות רואה חשבון או מבקר חשבונות כדי לבקר את חשבונות הנאמן; מונה מבקר כאמור, ימציא לו הנאמן, לפי בקשת המבקר, את כל האסמכתאות והמסמכים הדרושים לביקורת הדוח. {{ח:קטע2|חלק ה פרק ד|פרק ד׳: בקשות המוגשות לממונה והטיפול בהן}} {{ח:סעיף|150|הגשת בקשות לממונה}} {{ח:תת|(א)}} בקשה המוגשת לממונה תוגש בכתב, חתומה בחתימת המבקש או בא כוחו; לבקשה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה והעובדות המפורטות בה יאומתו בתצהיר. {{ח:תת|(ב)}} הבקשה תפרט את המחוז ואת מספר התיק שבו מתנהלים ההליכים אצל הממונה, הערכאה השיפוטית ושם המחוז שבו מתנהל ההליך ואת מספר התיק בבית המשפט, את שם המבקש ואת מספר זהותו, שם עורך דינו של המבקש ומספר רישיונו אם הוא מיוצג, את המען ופרטי ההתקשרות של המבקש ועורך דינו, ואת המשיבים לבקשה, מענם ופרטי התקשרותם עמם, את פרטי הנאמן ואת נושא הבקשה לפי רשימה שיורה הממונה; בתקנת משנה זו, ”פרטי התקשרות“ – מספר טלפון, מספר פקסימיליה וכתובת דואר אלקטרוני, אם ישנה. {{ח:תת|(ג)}} הממונה לא יקבל בקשה שאין מתקיימות בה דרישות תקנה זו. {{ח:סעיף|151|בקשות הנאמן}} {{ח:תת|(א)}} בקשה שמגיש הנאמן לממונה תוגש בכתב, חתומה בחתימתו או בחתימת בא כוחו; לבקשה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה; הבקשה תוגש בלא תצהיר, זולת אם הורה הממונה אחרת. {{ח:תת|(ב)}} הבקשה תפרט את המחוז ואת מספר התיק שבו מתנהלים ההליכים אצל הממונה, הערכאה השיפוטית ושם המחוז שבו מתנהל ההליך ואת מספר התיק בבית המשפט, את שם הנאמן, מספר זהותו ומענו, שם עורך דינו של הנאמן, אם הוא מיוצג, ומספר רישיונו ומענו, ואת המשיבים לבקשה, מענם ופרטי התקשרותם עמם; בתקנת משנה זו, ”פרטי התקשרות“ – מספר טלפון, מספר פקסימיליה וכתובת דואר אלקטרוני. {{ח:תת|(ג)}} הממונה לא יקבל בקשה שאין מתקיימות בה דרישות תקנה זו. {{ח:תת|(ד)}} הממונה רשאי להחליט בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן במעמד הנאמן בלבד, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שהכרעה בבקשה בידיעת הצדדים תסכל את התכלית שלשמה הוגשה הבקשה או תגרום לצדדים להליך נזק חמור, ובלבד שהבקשה מוגשת בעניינים שלהלן: {{ח:תתת|(1)}} תביעה או התגוננות בהליך משפטי בשם היחיד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 132|סעיף 132(א)(1) לחוק}}; {{ח:תתת|(2)}} פשרה עם נושה או חייב של היחיד בנוגע לגובה החוב ואופן תשלומו, שיש לה השפעה מהותית על נכסי קופת הנשייה לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 132|סעיף 132(א)(4) לחוק}}; {{ח:תתת|(3)}} בקשה למתן הוראות שהוגשה בעניין אחר, מטעמים מיוחדים שיירשמו. {{ח:סעיף|152|הוראות להגשת בקשה והדיון בה|תיקון: תשפ״א־3}} {{ח:תת|(א)}} {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:תת|(ב)}} הוגשה בקשה לממונה והחליט הממונה שהיא מצריכה תשובה, או שנדרשת תשובה לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|החוק}}, רשאי המשיב להשיב לה בתוך 14 ימים מיום שהומצאה לו או בתוך מועד אחר שעליו הורה הממונה. {{ח:תת|(ג)}} לא הגיב המשיב במועד, יחליט הממונה בבקשה בלא תגובה. {{ח:סעיף|153|טיפול הממונה בבקשות}} {{ח:ת}} הממונה יחליט בבקשות שהוגשו לו בתוך 30 ימים, ואם נדרשה תגובה, בתוך 30 ימים מיום שהתגובה הומצאה לממונה או מיום שחלף המועד להגשתה; בבקשה שעניינה הסרת הגבלה כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 143|בסעיפים 143}} {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 169|או 169 לחוק}} יחליט הממונה בתוך 14 ימים מיום שהוגשה לו, ואם נדרשה תגובה, בתוך 14 ימים מיום שהתגובה הומצאה לממונה או מיום שחלף המועד להגשתה. {{ח:סעיף|154|פרסום החלטות הממונה}} {{ח:ת}} הממונה יפרסם לציבור החלטות שקיבל בהליכי חדלות פירעון לפי אמות מידה שעליהן יחליט; מנהל מערכת ההוצאה לפועל יפרסם לציבור החלטות שנתנו רשמי ההוצאה לפועל, בהליכי חדלות פירעון, לפי אמות מידה שעליהן יחליט; אמות מידה לפי תקנה זו יפורסמו לציבור באתר האינטרנט של מי שהחליט עליהן. {{ח:סעיף|154א|הגבלה על העברת מידע מהממונה|תיקון: תשפ״א}} {{ח:ת}} הממונה לא יעביר או יעמיד לעיון הציבור מידע לגבי הליכים לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|החוק}} לאחר שחלפו 3 שנים מתום ההליך. {{ח:קטע2|חלק ה פרק ה|פרק ה׳: פגרות בהליכי חדלות פירעון אצל הממונה}} {{ח:סעיף|155|תקופות פגרה}} {{ח:ת}} תקופת הפגרה בהליכי חדלות פירעון המתנהלים לפני הממונה, יהיו מדי שנה כדלהלן: {{ח:תת|(1)}} פגרת סוכות – מיום י״ד בתשרי עד יום כ״ב בתשרי; {{ח:תת|(2)}} פגרת הפסח – מיום י״ד בניסן עד יום כ״א בניסן; {{ח:תת|(3)}} פגרת הקיץ – מיום 20 באוגוסט עד יום 5 בספטמבר. {{ח:סעיף|156|דיון בימי הפגרה}} {{ח:ת}} בימי הפגרה ידון הממונה בעניינים מסוימים שהובאו לפניו, שאינם סובלים דיחוי. {{ח:סעיף|157|סוגי עניינים שיידונו בפגרה}} {{ח:ת}} הממונה יורה על סוג עניינים המתנהלים לפניו שישמעו בתקופת הפגרה. {{ח:סעיף|158|יום ו׳ כפגרה}} {{ח:ת}} במניין ימי תקופה שנקבעה בחיקוק, או שהורה עליה הממונה, יראו את יום ו׳ בשבוע כיום פגרה, אם הוא היום האחרון לפתיחת הליך או לביצועה של פעולה בהליך המתנהל לפני הממונה. {{ח:קטע1|חלק ו|חלק ו׳: אחריות נושא משרה ובעל תפקיד בתאגיד הנמצא בחדלות פירעון}} {{ח:סעיף|159|בקשה להטלת אחריות}} {{ח:תת|(א)}} בקשה של הממונה או של הנאמן מבית המשפט להורות כי דירקטור או מנהל כללי יישא באחריות לנזקים לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 288|סעיף 288 לחוק}}, בקשה של הממונה או של הנאמן להורות לבעל תפקיד לפצות, לשלם או להשיב נכס לתאגיד כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 289|בסעיף 289 לחוק}} ובקשה של הממונה או של הנאמן להטיל אחריות על נושא משרה בתאגיד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 290|סעיף 290 לחוק}}, תוגש בפירוט העובדות שעליהן מבוססת הבקשה. {{ח:תת|(ב)}} בקשה של החייב או נושה של התאגיד להטיל אחריות על נאמן, מי שפעל מטעמו או כונס נכסים תלווה בתצהיר של המבקש לאימות העובדות הכלולות בה, ורשאי בית המשפט לדרוש מהממונה או מהנאמן להגיש לו דוח על העובדות הנוגעות לבקשה. {{ח:תת|(ג)}} בקשה לפי תקנת משנה (א) או (ב) תומצא למשיב יחד עם הזמנה לדין, והמשיב רשאי להגיש תצהיר תשובה בתוך 30 ימים מיום שהומצאה לו הבקשה; בית המשפט רשאי להורות על הבאת ראיות נוספות לבקשה, אם יראה צורך בכך, לרבות השמעת עדים. {{ח:קטע1|חלק ו1|חלק ו׳1: הסדר חוב שלא במסגרת צו לפתיחת הליכים|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2}} {{ח:קטע2|חלק ו1 פרק א|פרק א׳: פרשנות והמצאה|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:קטע3|חלק ו1 פרק א סימן א|סימן א׳: כללי {{ח:הערה|(כותרת נמחקה)}}|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב־2}} {{ח:סעיף|159א|הגדרות|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|חלק ו1|בחלק זה}} – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הסדר חוב“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 318|בסעיף 318 לחוק}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בקשה להסדר חוב“ – בקשה להבאת הסדר חוב לאישור בעלי העניין בו לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 321|סעיף 321 לחוק}}. {{ח:סעיף|159ב|המצאה ומען להמצאה|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב, תשפ״ב־2}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|סעיף 11|תקנות 11}}, {{ח:פנימי|סעיף 12|12}} {{ח:פנימי|סעיף 65|ו־65 עד 67}} יחולו בהליכים לפי {{ח:פנימי|חלק ו1|חלק זה}}, בשינויים המחויבים. {{ח:קטע2|חלק ו1 פרק א1|פרק א׳1: הגשת בקשה להסדר חוב|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:קטע3|חלק ו1 פרק א1 סימן א|סימן א׳: הגשת בקשה להסדר חוב לגבי תאגיד|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:סעיף|159ב1|הגשת בקשת תאגיד להסדר חוב|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} תאגיד או חבר התאגיד המגיש בקשה להסדר חוב, יפרט בבקשה את הנסיבות שהובילו לצורך בהסדר החוב וכן יצרף לבקשה את כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} הפרטים והמסמכים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 13|בתקנות 13(1) עד (6)}} {{ח:פנימי|סעיף 14|ו־14(4)}}; {{ח:תתת|(2)}} ציון הפעולות הנדרשות לשם ביצוע הסדר החוב, ובכלל זה שינויים במבנה התאגיד, במבנה פעילותו העסקית, בחוב, בתחומי פעילות התאגיד ומבנה כוח האדם; {{ח:תתת|(3)}} מקורות המימון לדרך המוצעת להמשך פעילותו העסקית של התאגיד במהלך תקופת ההסדר ועלות מימונה, בצירוף פרטיו המלאים של נותן המימון והערבויות, הבטוחות או ביטחונות אחרים הנדרשים למימון זה, אם נדרשים כאלה, וכן תזרים המזומנים הצפוי, היקף הייצור הצפוי ועלויותיו, היקף השיווק הצפוי ועלויותיו, רווח והפסד צפויים, שינויים ארגוניים צפויים ומועדיהם, ההערכות והנתונים שעליהם מתבססת המסקנה בדבר עדיפות ההסדר המוצע על פני המצב הקיים; והכול בציון המועד שאליו נוגעת ההערכה, המודל הכלכלי ששימש לה, ופירוט העובדות, ההנחות, החישובים והצפי שעליהם מבוססת ההערכה; {{ח:תתת|(4)}} כלל ההסדר המוצע פטור מאחריות כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 82|בסעיף 82(ב)(5) לחוק}}, יפורטו עילות התביעה שלגביהן ניתן הפטור והמועד שבו נוצרו; {{ח:תתת|(5)}} הצעה בעניין סיווג נושים לאסיפות סוג, אם קיימת. {{ח:תת|(ב)}} בבקשה לפי תקנת משנה (א) המבקש רשאי לציין את עמדתו לעניין הצורך במינוי מנהל הסדר. {{ח:סעיף|159ב2|הגשת בקשה להסדר חוב בידי נושה של תאגיד|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} נושה של תאגיד המגיש בקשה להסדר חוב, יפרט בבקשתו כי התקיימו לגביו התנאים להגשת בקשה לצו לפתיחת הליכים לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 9|סעיף 9 לחוק}} וכן יצרף לבקשתו את הפרטים או את המידע שלהלן: {{ח:תתת|(1)}} נסח התאגיד; {{ח:תתת|(2)}} הפרטים והמסמכים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 159ב1|בתקנה 159ב1(2) עד (4)}}. {{ח:תת|(ב)}} בבקשה לפי תקנת משנה (א) המבקש רשאי לציין את עמדתו לעניין הצורך במינוי מנהל הסדר. {{ח:סעיף|159ב3|הוראת בית המשפט לגבי פרטים ומסמכים|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} בית המשפט רשאי, לבקשת תאגיד או נושה, להורות כי יוגשו מסמכים ויפורטו פרטים אחרים, נוסף על הפרטים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 159ב1|בתקנות 159ב1}} {{ח:פנימי|סעיף 159ב2|ו־159ב2}}, או להורות על הבאת הסדר החוב לאישור בעלי העניין בו אף על פי שלא פורטו חלק מהפרטים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 159ב1|בתקנות 159ב1}} {{ח:פנימי|סעיף 159ב2|ו־159ב2}}, הכול כפי שיורה. {{ח:קטע3|חלק ו1 פרק א1 סימן ב|סימן ב׳: המצאה ופרסום של בקשה להסדר חוב לגבי תאגיד|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב, תשפ״ב־2}} {{ח:סעיף|159ג|המצאה לצורך פרסום|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:ת}} מגיש בקשה להסדר חוב לגבי תאגיד ימציא לממונה בלא דיחוי את העתק הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה, וכן הודעה על הגשת הבקשה ועל מועד הדיון בה לצורך פרסומה; הוחלט על דיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. {{ח:סעיף|159ד|פרסום הודעה על הגשת בקשה להסדר חוב|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} הממונה יפרסם הודעה על הגשת בקשה להסדר חוב באתר האינטרנט של משרד המשפטים. {{ח:תת|(ב)}} הודעה בדבר הגשת בקשה להסדר חוב תכלול מידע בדבר שם התאגיד, מספר התאגיד וכתובתו, בית המשפט שאליו הוגשה הבקשה, תאריך הגשת הבקשה ותאריך הפרסום, מועד הדיון בבקשה אם הוחלט עליו, וכן פרטי מגיש הבקשה. {{ח:סעיף|159ה|המצאה של בקשה להסדר חוב|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:ת}} אם מגיש הבקשה להסדר חוב הוא התאגיד או חבר התאגיד, ימציא לנושיו המהותיים של התאגיד את הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה ואת מועד הדיון בה בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית, בלא דיחוי; הוחלט על מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא התאגיד את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו; אם יש לתאגיד מעל 50 עובדים, ימציא התאגיד את הבקשה כאמור גם לוועד העובדים; הזמנה לדיון תיתלה במקום בולט במקום העבודה; המצאה כאמור בתקנה זו תיעשה גם לחברי התאגיד הרשומים במרשם שצורף לבקשה ואם התאגיד הוא תאגיד מדווח כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק החברות|בחוק החברות}}, לבעלי מניותיו המהותיים בלבד. {{ח:סעיף|159ו|המצאה של בקשת נושה להסדר חוב|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:ת}} אם מגיש הבקשה להסדר חוב הוא נושה, ימציא הנושה לתאגיד את הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה ואת מועד הדיון בה, בלא דיחוי, בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית; הוחלט על מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. {{ח:סעיף|159ז|דרישת העתק מהבקשה להסדר חוב|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:ת}} המגיש בקשה להסדר חוב ימציא לכל בעל עניין, בלא דיחוי, עם קבלת דרישתו בכתב, העתק מהבקשה ואת כל המסמכים שצורפו לה. {{ח:קטע2|חלק ו1 פרק ב|פרק ב׳: הגשת תגובה והתנגדות לבקשה להסדר חוב לגבי תאגיד|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:סעיף|159ח|תגובת התאגיד לבקשה להסדר חוב ותשובת הנושה מגיש הבקשה|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב, תשפ״ב־2}} {{ח:תת|(א)}} תאגיד יגיש את תגובתו לבקשת הנושה או חבר התאגיד להסדר חוב בתוך 14 ימים לכל היותר מיום שבו הומצאה לו הבקשה. {{ח:תת|(ב)}} הנושה או חבר התאגיד שהגיש את הבקשה להסדר חוב, יגיש את תשובתו לתגובת התאגיד בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאה לו תגובת התאגיד. {{ח:תת|(ג)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:תת|(ד)}} הורה בית המשפט על דיון בבקשה להסדר חוב במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש התאגיד את תגובתו לא יאוחר מ־48 שעות לפני מועד הדיון, והנושה או חבר התאגיד יגיש את תשובתו לא יאוחר מ־24 שעות לפני מועד הדיון. {{ח:תת|(ה)}} לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן, והעובדות המפורטות בהן יאומתו בתצהיר. {{ח:תת|(ו)}} התאגיד והנושה או חבר התאגיד ימציאו העתק מהתגובה והתשובה למבקש או לתאגיד, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתן. {{ח:סעיף|159ט|הגשת התנגדות לבקשה להסדר חוב|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} אדם העלול להיפגע מהסדר החוב רשאי להגיש לבית המשפט התנגדות לבקשה להסדר החוב בכתב, ויפרט בה את נימוקי ההתנגדות; העובדות המפורטות בהתנגדות יפורטו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. {{ח:תת|(ב)}} ההתנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים ממועד פרסום ההודעה על הגשת הבקשה להסדר חוב. {{ח:תת|(ג)}} מגיש ההתנגדות ימציא העתק מההתנגדות, למבקש ולתאגיד, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. {{ח:תת|(ד)}} בית המשפט ידון בהתנגדויות לאחר אישור הסדר החוב בידי בעלי העניין בהסדר החוב אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. {{ח:קטע2|חלק ו1 פרק ג|פרק ג׳: אישור הסדר חוב לגבי תאגיד|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:סעיף|159ט1|הגשת תביעות חוב|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} הורה בית המשפט על הבאת הסדר החוב לאישור בעלי העניין בו, יגישו הנושים תביעת חוב לשם קביעת כוח ההצבעה בתוך 60 ימים מיום פרסום ההודעה על החלטת בית המשפט, אלא אם כן הורה בית המשפט על מועד אחר. {{ח:תת|(ב)}} מינה בית המשפט מנהל הסדר, יוגשו תביעות החוב למנהל ההסדר באמצעות הממונה ויחולו הוראות {{ח:פנימי|חלק ד פרק א סימן א|סימנים א׳}} {{ח:פנימי|חלק ד פרק א סימן ב|ו־ב׳ לפרק א׳ לחלק ד׳}} בשינויים המחויבים; על קביעת כוח ההצבעה תחול {{ח:פנימי|סעיף 59ו|תקנה 59ו}} בשינויים המחויבים; לצורך בדיקת התביעות רשאי מנהל ההסדר לקבל מהחייב או מכל נושא משרה או בעל תפקיד אצל חייב שהוא תאגיד כל מסמך הדרוש לו לצורך בדיקתו. {{ח:סעיף|159ט2|ניהול אסיפות סוג|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} על ניהול אסיפות סוג יחולו הוראות {{ח:פנימי|חלק ב פרק ז סימן ד|סימן ד׳ לפרק ז׳ לחלק ב׳}} בשינויים המחויבים ובשינויים אלה: במקום ”נאמן“ יבוא ”מנהל הסדר“; לא מונה מנהל הסדר, ימנה בית המשפט יושב ראש לאסיפת הסוג. {{ח:סעיף|159י|הדיון בבקשה להסדר חוב|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:ת}} בית המשפט לא יקיים דיון בבקשה להסדר החוב, אלא אם כן שוכנע כי הבקשה הומצאה ופורסמה כדין והוצג אישור הממונה בדבר קבלת העתק מהבקשה. {{ח:סעיף|159יא|החלטה להביא את הסדר החוב לאישור הנושים|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:ת}} הורה בית המשפט על הבאת הסדר החוב לאישור בעלי העניין בו, רשאי הוא: {{ח:תת|(1)}} להורות על מועד לכינוס אסיפות סוג לאישור הסדר החוב ועל אופן כינוס האסיפות, וכן על כינוס אסיפות של חברי התאגיד אם התקיימו נסיבות כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 322|בסעיף 322 לחוק}}; {{ח:תת|(2)}} להורות על מועד להבאת הסדר החוב שאישרו בעלי העניין בו לאישור בית המשפט. {{ח:סעיף|159יב|אישור הסדר החוב בבית המשפט|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} אושר הסדר החוב לפי הרוב הקבוע {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 85|בסעיף 85 לחוק}}, יגיש המבקש בקשה לאישורו בידי בית המשפט לא יאוחר מ־14 ימים לאחר סיום האסיפות, המבקש רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לאישור הסדר החוב מכוח סמכותו לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 87|סעיף 87 לחוק}}. {{ח:תת|(ב)}} המבקש ימציא העתק מהבקשה לממונה לצורך פרסומה, והממונה יפרסם הודעה על הבאת ההצעה להסדר חוב לאישור בית המשפט באתר האינטרנט של משרד המשפטים. {{ח:סעיף|159יג|הגשת התנגדות לאישור הסדר חוב|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} אדם העלול להיפגע מהסדר החוב רשאי להגיש לבית המשפט התנגדות לבקשה; ההתנגדות תוגש בכתב ויפרטו בה נימוקי ההתנגדות; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. {{ח:תת|(ב)}} ההתנגדות תוגש לבית המשפט 14 ימים לפחות לפני מועד הדיון באישור הסדר החוב בידי בית המשפט. {{ח:תת|(ג)}} מגיש הבקשה להסדר חוב יגיש תשובה להתנגדות בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההתנגדות. {{ח:תת|(ד)}} הורה בית המשפט על דיון בבקשה לאישור הסדר החוב במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (ב) או (ג), תוגש ההתנגדות לא יאוחר מ־48 שעות לפני מועד הדיון, והתשובה לא יאוחר מ־24 שעות לפני מועד הדיון. {{ח:תת|(ה)}} מגיש ההתנגדות ומגיש הבקשה ימציאו העתק מההתנגדות או מהתשובה, למבקש ולמגיש ההתנגדות, לפי העניין, ואם המבקש הוא הנושה – גם לתאגיד. {{ח:סעיף|159יד|פרסום והמצאה של החלטת בית המשפט|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} אישר בית המשפט את הסדר החוב, ימציא מנהל ההסדר את החלטת בית המשפט לממונה בלא דיחוי, לשם פרסומה בידי הממונה; לא מונה מנהל הסדר, תחול תקנה זו על המבקש. {{ח:תת|(ב)}} מנהל ההסדר ימציא בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ־3 ימים לאחר שנודע לו על החלטת בית המשפט, העתקים מההחלטה לתאגיד לכל בעל עניין שהומצאה לו הבקשה להסדר החוב ולכל בעל עניין אחר שעליו נודע לו לאחר מכן ושהיה זכאי לקבל הזמנה לאסיפות כאמור. {{ח:קטע2|חלק ו1 פרק ג1|פרק ג׳1: הגשת בקשה להסדר חוב בידי יחיד|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:סעיף|159יד1|הגשת בקשת יחיד להסדר חוב|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} יחיד המגיש בקשה להסדר חוב יצרף לבקשה את כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} דוח על מצבו הכלכלי של היחיד ערוך לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 5|חלקים א׳ עד ז׳ לטופס 5 שבתוספת}}; {{ח:פנימי|תוספת טופס 5|הטופס}} יאומת בתצהיר ויהיה חתום בחתימת היחיד; יחיד שהגיש את הבקשה לאחר שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים, פטור מצירוף הדוח האמור לבקשתו; {{ח:תתת|(2)}} הסדר החוב המוצע שיכלול את כל המידע הדרוש לשם החלטה בעניינו, ובמסגרתו יפרט היחיד, בין השאר, את אלה: {{ח:תתתת|(א)}} התמורה המוצעת לנושים המובטחים, לנושים בדין קדימה, לנושים הכלליים ולנושים הנדחים וכן לגבי הוצאות ההליך; {{ח:תתתת|(ב)}} המקורות הכספיים להסדר, מועדי התשלום המוצעים, המועדים שבהם צפוי שיבוצעו הפעולות המהותיות הנדרשות לעמידה במועדים לפי ההסדר ופירוט הערובות המוצעות להבטחת ביצוע ההסדר, אם מוצעות; {{ח:תתתת|(ג)}} נכסים שייוותרו בידיו של היחיד בסיום ההסדר ואם הם כוללים נכסים כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 217|בסעיף 217 לחוק}} או זכות בנכס שחלה עליה הגנת בית מגורים לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 229|סעיף 229 לחוק}}; {{ח:תתתת|(ד)}} אם ליחיד יש עסק, יפרט מהי הדרך המוצעת להמשך פעילותו העסקית והמועדים שבהם צפוי שיבוצעו הפעולות המהותיות לגבי העסק הנדרשות לביצוע ההסדר. {{ח:תת|(ב)}} בבקשה לפי תקנת משנה (א) המבקש רשאי לציין את עמדתו לעניין הצורך במינוי מנהל הסדר. {{ח:קטע2|חלק ו1 פרק ד|פרק ד׳: הליכים לאחר הגשת בקשה להסדר חוב לגבי יחיד|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:סעיף|159טו|העתק מהבקשה להסדר חוב|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:ת}} היחיד מגיש הבקשה להסדר חוב, ימציא העתק ממנה לכל אלה: {{ח:תת|(1)}} לממונה; {{ח:תת|(2)}} אם הוגשה לגביו בקשה לצו לפתיחת הליכים, גם לבית המשפט או לרשם ההוצאה לפועל שהוגשה לו בקשה לצו לפתיחת הליכים בעניינו; {{ח:תת|(3)}} אם ניתן לגבי היחיד צו לפתיחת הליכים, גם לנאמן וכן לבית המשפט או לרשם ההוצאה לפועל שנתן צו כאמור, לפי העניין. {{ח:סעיף|159טז|הדיון בבקשה להסדר חוב|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:ת}} בית המשפט לא יקיים דיון בבקשה להסדר החוב, אלא אם כן שוכנע כי הבקשה הומצאה כדין והוצג אישור הממונה בדבר קבלת העתק מהבקשה. {{ח:סעיף|159יז|הליכים לאחר החלטה להביא את הסדר החוב לאישור בעלי העניין בהסדר החוב|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} על ההחלטה להביא את הסדר החוב לאישור הנושים תחול {{ח:פנימי|סעיף 159יא|תקנה 159יא}} בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ב)}} על אישור הסדר החוב בידי בית המשפט תחול {{ח:פנימי|סעיף 159יב|תקנה 159יב}} בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ג)}} על הגשת התנגדות להסדר חוב תחול {{ח:פנימי|סעיף 159יג|תקנה 159יג}} בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ד)}} על פרסום והמצאה של החלטת בית המשפט לאשר הסדר חוב תחול {{ח:פנימי|סעיף 159יד|תקנה 159יד}} בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ה)}} אישר בית המשפט את הסדר החוב לגבי יחיד שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים, ימציא מנהל ההסדר את ההחלטה גם למי שנתן את הצו כאמור, בלא דיחוי. {{ח:תת|(ו)}} לבקשת היחיד, בית המשפט ייתן ליחיד שעמד בתנאים שנכללו בהסדר החוב אישור על כך. {{ח:סעיף|159יז1|הגשת תביעות חוב וניהול אסיפות סוג|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} על הגשת תביעות החוב לשם קביעת כוח ההצבעה וההליך לקביעת כוח ההצבעה יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 159ט1|תקנה 159ט1}} בשינויים המחויבים, ובלבד שאם ניתן צו לפתיחת הליכים לגבי היחיד מגיש הבקשה, המועד להגשת תביעות חוב לא יהיה מאוחר מהמועד הקבוע {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 210|בסעיף 210 לחוק}}. {{ח:תת|(ב)}} על ניהול אסיפות הסוג יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 159ט2|תקנה 159ט2}}. {{ח:סעיף|159יח|דוח הנאמן|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:ת}} הורה בית המשפט על הבאת הסדר חוב של יחיד שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים לאישור הנושים, יגיש הנאמן לבית המשפט דוח לעניין מצבו הכלכלי של היחיד והתאמת הסדר החוב המוצע למצבו הכלכלי של היחיד; הנאמן יגיש את הדוח 14 ימים לפחות לפני המועד שעליו הוחלט לכינוס אסיפות הסוג. {{ח:קטע2|חלק ו1 פרק ה|פרק ה׳: הוראות לעניין מנהל הסדר|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:סעיף|159יט|בקשה למתן הוראות|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} מנהל ההסדר רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות בכל עניין הנוגע למילוי תפקידו או להפעלת סמכויותיו לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|החוק}} או כפי שנכללו בהסדר החוב; בקשה למתן הוראות תוגש בכתב. {{ח:סעיף|159כ|פנייה לבית המשפט בידי מי שנפגע ממנהל ההסדר|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} מי שנפגע או עלול להיפגע מהחלטה של מנהל ההסדר או מפעולה שעשה או שבכוונתו לעשות, או ממחדל של מנהל ההסדר, רשאי לפנות לבית המשפט, בתוך 14 ימים מיום שנודע לו על כך, בבקשה לבטל או לשנות את ההחלטה או את הפעולה או לתת כל הוראה אחרת שיראה לנכון. {{ח:סעיף|159כא|המצאה למנהל ההסדר|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} כל מסמך המוגש לבית המשפט, ימציאו המגיש גם למנהל ההסדר במועד שבו יש להמציאו לבית המשפט. {{ח:סעיף|159כב|ערובה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} בית המשפט רשאי להורות למנהל ההסדר להפקיד ערובה או להתקשר בחוזה לביטוח אחריותו למילוי תפקידו, כפי שיורה בית המשפט. {{ח:סעיף|159כג|תפקידים נוספים של מנהל ההסדר|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} מינה בית המשפט מנהל הסדר כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 326|בסעיף 326 לחוק}}, מנהל ההסדר – {{ח:תתת|(1)}} ישלח לממונה בלא דיחוי העתק של החלטת בית המשפט להביא את הסדר החוב לאישור בעלי העניין לשם פרסום הודעה על כך בידי הממונה; בבקשה להסדר חוב לגבי תאגיד מדווח – יפעל מנהל ההסדר לפי {{ח:חיצוני|תקנות החברות (הודעה ומודעה על אסיפה כללית ואסיפת סוג בחברה ציבורית והוספת נושא לסדר היום)|תקנות החברות (הודעה ומודעה על אסיפה כללית ואסיפת סוג בחברה ציבורית והוספת נושא לסדר היום), התש״ס–2000}}, {{ח:חיצוני|תקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומיידיים)|ותקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומיידיים), התש״ל–1970}}; לעניין תקנה זו, ”תאגיד מדווח“ – חברה ציבורית או חברת איגרות חוב כהגדרתן {{ח:חיצוני|חוק החברות|בחוק החברות}} או שותפות מוגבלת ציבורית כהגדרתה {{ח:חיצוני|פקודת השותפויות|בפקודת השותפויות}}; {{ח:תתת|(2)}} ימציא הודעה על החלטת בית המשפט, 21 ימים לפחות לפני המועד שעליו הוחלט, לכינוס אסיפת בעלי העניין, לתאגיד ולבעלי העניין המנויים בבקשה; ההודעה תכלול את הפרטים האמורים {{ח:פנימי|סעיף 59ה|בתקנה 59ה}}, בשינויים המחויבים, ויצורף לה העתק מהבקשה להסדר חוב וכל המסמכים שצורפו לה. {{ח:תת|(ב)}} לא מינה בית המשפט מנהל הסדר, תחול תקנת משנה (א) על מגיש הבקשה להסדר. {{ח:קטע1|חלק ז|חלק ז׳: ניהול משא ומתן מוגן בידי תאגיד (הוראת שעה)}} {{ח:סעיף|160|אישור דירקטוריון}} {{ח:ת}} אישור דירקטוריון של תאגיד מדווח לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 338|סעיף 338(א) לחוק}}, ייערך בנוסח הזה, ובו בלבד: {{ח:ת}} ”הדירקטוריון מאשר בזה כי אין לתאגיד חוב שהגיע מועד פירעונו ולא נפרע, למעט חוב השנוי במחלוקת בתום לב; אין חשש ממשי שהתאגיד לא יוכל לפרוע במועדם את החובות שמועד פירעונם חל בתשעת החודשים הקרובים.“ {{ח:סעיף|161|נוסח הודעת הפתיחה במשא ומתן מוגן}} {{ח:תת|(א)}} הודעת התאגיד המדווח לנושים לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 338|סעיף 338(ב) לחוק}} תהיה ערוכה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 11|טופס 11 שבתוספת}}. {{ח:תת|(ב)}} התאגיד המדווח ימסור לנושים כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 338|בסעיף 338(ב) לחוק}}, את ההודעה כאמור בתקנת משנה (א), בדואר רשום עם אישור מסירה. {{ח:קטע1|חלק ח|חלק ח׳: הוראות שונות}} {{ח:סעיף|162|ערעור על החלטות}} {{ח:תת|(א)}} ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטה סופית או החלטה אחרת של הממונה או של רשם ההוצאה לפועל לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#חלק יב|חלק י״ב לחוק}}, יוגשו לבית המשפט בתוך 45 ימים מיום שהומצאה ההחלטה למערער. {{ח:תת|(ב)}} בערעור או בקשת רשות ערעור על החלטות הממונה, יהיו המשיבים לערעור הממונה וכל מי שהיה צד בהליך לפני הממונה ואינו המערער. {{ח:תת|(ג)}} בערעור או בקשת רשות ערעור על החלטות רשם ההוצאה לפועל, יהיו המשיבים לערעור כל מי שהיה צד בהליך לפני רשם ההוצאה לפועל ואינו המערער. {{ח:סעיף|163|הארכת מועדים}} {{ח:ת}} בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך כל מועד או זמן לעשיית דבר שבתקנות אלה המתנהל לפניו, אלא אם כן נקבע בהן אחרת. {{ח:סעיף|164|דרישת מסמכים נוספים}} {{ח:ת}} אם באחד הטפסים {{ח:פנימי|תוספת|שבתוספת}} יש דרישה להמצאת מסמכים רשאי בית המשפט, לצורך הדיון שלפניו, להורות על מתן פרטים נוספים או המצאת מסמכים נוספים. {{ח:סעיף|165|עריכת טופס}} {{ח:ת}} מסמך שיש לעורכו לפי אחד הטפסים {{ח:פנימי|תוספת|שבתוספת}}, יהיה ערוך בשינויים המחויבים לפי הנסיבות ואין חובה שיהיה העתק מילולי ממנו, ואולם טופס שיש להגיש באופן מקוון יוגש בלא כל שינוי. {{ח:סעיף|166|השתתפות רשות ניירות ערך בהליכים}} {{ח:תת|(א)}} בית המשפט רשאי להורות כי רשות ניירות ערך תגיש את עמדתה בהליך לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|החוק}} המתנהל לגבי תאגיד. {{ח:תת|(ב)}} הורה בית המשפט כאמור בתקנת משנה (א), רשאית רשות ניירות ערך להגיש את עמדתה באמצעות מתן הודעה בכתב בלבד, או בהתייצבות לדיון, אלא אם כן הורה בית המשפט באיזו דרך תוגש עמדתה. {{ח:תת|(ג)}} הגישה רשות ניירות ערך עמדה או התייצבה לדיון לפי תקנה זו, יומצאו לה כל מסמך או הודעה המוגשים לבית המשפט או לאחר, וכן כל הזמנה לדיון במועד שיש להמציאם לפי תקנות אלה, וכן ימציא לה המבקש העתקים של כל המסמכים שהוגשו לבית המשפט בהליך כאמור קודם להשתתפותה בהליך. {{ח:סעיף|167|שמירת דינים}} {{ח:ת}} אין בהוראות תקנות אלה כדי לגרוע מחובות גילוי, פרסום או דיווח לפי כל דין. {{ח:סעיף|167א|החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור|תיקון: תשפ״א}} {{ח:ת}} לא תינתן רשות ערעור על החלטות המנויות {{ח:חיצוני|צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור)|בצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס״ט–2009}}. {{ח:סעיף|168|הוראת שעה}} {{ח:ת}} תוקפו של {{ח:פנימי|חלק ז|חלק ז׳ לתקנות אלה}} יהיה כתקופת תוקפו של {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#חלק י פרק ד|פרק ד׳ לחלק י׳ לחוק}}. {{ח:סעיף|169|היקף מסמכים|תיקון: תשפ״א־3}} {{ח:תת|(א)}} הבקשות המפורטות להלן והתגובות להן לא יעלו בהיקפן על אחד עשר עמודים אם הוגשו לבית משפט השלום ועל חמישה עשר עמודים אם הוגשו לבית המשפט המחוזי: {{ח:תתת|(1)}} בקשה לצו לפתיחת הליכים; {{ח:תתת|(2)}} בקשה לניהול עיזבון בהליך חדלות פירעון לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 177|סעיף 177 לחוק}}; {{ח:תתת|(3)}} בקשה להכרה בהליך זר לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 300|סעיף 300 לחוק}}; {{ח:תתת|(4)}} בקשה להבאת הסדר חוב לאישור בעלי העניין לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 321|סעיף 321 לחוק}}; {{ח:תתת|(5)}} בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט לבחינת הסדר חוב מהותי לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 329|סעיף 329 לחוק}}. {{ח:תת|(ב)}} התצהירים המצורפים לבקשות המנויות בתקנת משנה (א) ולתגובות להן לא יעלו בהיקפם על שמונה עמודים אם הוגשו לבית משפט השלום ועל עשרה עמודים אם הוגשו לבית המשפט המחוזי; התשובות לתגובות לאותן בקשות והתצהירים המצורפים להן לא יעלו על שני עמודים כל אחד. {{ח:תת|(ג)}} בקשה לביטול עסקה הגורעת מקופת הנשייה לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 219|סעיפים 219 עד 221 לחוק}} והתגובה לה לא יעלו בהיקפן על חמישה עשר עמודים; התצהירים המצורפים לא יעלו בהיקפם על עשרה עמודים; התשובה לתגובה לבקשה והתצהיר המצורף לה לא יעלו על שני עמודים כל אחד. {{ח:תת|(ד)}} בקשה בעניין אחריות נושא משרה או בעל תפקיד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#חלק ח|חלק ח׳ לחוק}} והתגובה לה לא יעלו בהיקפן על עשרים עמודים; התצהירים המצורפים לא יעלו בהיקפם על שנים עשר עמודים; התשובה לתגובה לבקשה והתצהיר המצורף לה לא יעלו על שני עמודים כל אחד. {{ח:סעיף|170|הצמדה למדד|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} הסכומים הקבועים בתקנות אלה ישתנו ביום 1 בינואר בכל שנה (להלן – יום השינוי) לפי שיעור השינוי של המדד החדש לעומת המדד היסודי. {{ח:תת|(ב)}} סכום שהשתנה כאמור יעוגל לשקל החדש השלם הקרוב, וסכום של מחצית השקל יעוגל כלפי מעלה. {{ח:תת|(ג)}} הממונה יפרסם בהודעה ברשומות את הסכומים המעודכנים כפי שהשתנו עקב האמור בתקנות משנה (א) ו־(ב). {{ח:תת|(ד)}} בתקנה זו – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”המדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”המדד החדש“ – המדד שפורסם בחודש דצמבר שלפני יום השינוי; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”המדד היסודי“ – המדד שפורסם בחודש דצמבר שלפני יום השינוי הקודם, ולעניין יום השינוי הראשון שלאחר תחילתן של תקנות אלה – המדד שפורסם לאחרונה לפני יום תחילתן. {{ח:קטע2|תוספת|תוספת}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|{{ח:פנימי|סעיף 13|תקנות 13}}, {{ח:פנימי|סעיף 20|20}}, {{ח:פנימי|סעיף 31|31}}, {{ח:פנימי|סעיף 36|36}}, {{ח:פנימי|סעיף 60|60}}, {{ח:פנימי|סעיף 63|63}}, {{ח:פנימי|סעיף 68|68}}, {{ח:פנימי|סעיף 73|73}}, {{ח:פנימי|סעיף 78|78}}, {{ח:פנימי|סעיף 79|79}}, {{ח:פנימי|סעיף 86|86}}, {{ח:פנימי|סעיף 89|89}}, {{ח:פנימי|סעיף 91|91}}, {{ח:פנימי|סעיף 111|111}} {{ח:פנימי|סעיף 161|ו־161}}.}}}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשפ״א|עוגן=תוספת טופס 1}} {{ח:ת}} '''טופס 1''' – דוח מפורט בדבר נכסי התאגיד וחובותיו {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 13|תקנה 13}})}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת טופס 2}} {{ח:ת}} '''טופס 2''' – טופס המצאת הודעה לממונה על הגשת בקשה לצו לפתיחת הליכים לצורך פרסומה והודעה על מועד דיון {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 20|תקנה 20}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשפ״א|עוגן=תוספת טופס 2א}} {{ח:ת}} '''טופס 2א''' – הודעה על מתן סעד זמני לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 20|סעיף 20(א)(3) לחוק}} {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 29א|תקנה 29א}})}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת טופס 3}} {{ח:ת}} '''טופס 3''' – הודעה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 21|סעיף 21(ב) לחוק}} {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 31|תקנה 31}})}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת טופס 4}} {{ח:ת}} '''טופס 4''' – הודעה על מתן צו לפתיחת הליכים {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 36|תקנות 36}}, {{ח:פנימי|סעיף 60|60}} {{ח:פנימי|סעיף 63|ו־63}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשפ״א, תשפ״ב־3|עוגן=תוספת טופס 5}} {{ח:ת}} '''טופס 5''' – בקשת יחיד לצו לפתיחת הליכים {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 91|תקנות 91}}, {{ח:פנימי|סעיף 68|68}} {{ח:פנימי|סעיף 111|ו־111}})}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת טופס 6}} {{ח:ת}} '''טופס 6''' – כתב ויתור על סודיות {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 68|תקנות 68}} {{ח:פנימי|סעיף 111|ו־111}})}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת טופס 7}} {{ח:ת}} '''טופס 7''' – צו לפתיחת הליכים {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 73|תקנות 73}} {{ח:פנימי|סעיף 89|ו־89}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשפ״ב|עוגן=תוספת טופס 7א}} {{ח:ת}} '''טופס 7א''' – הודעת זימון לבירור {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 109ב|תקנה 109ב}})}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת טופס 8}} {{ח:ת}} '''טופס 8''' – דרישת נושה לתשלום חוב של היחיד כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 110|בסעיף 110 לחוק}} {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 78|תקנה 78}})}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת טופס 9}} {{ח:ת}} '''טופס 9''' – בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים לגבי יחיד {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 79|תקנה 79}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשפ״א|עוגן=תוספת טופס 9א}} {{ח:ת}} '''טופס 9א''' – הודעה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 86|תקנה 86(א)}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשפ״א|עוגן=תוספת טופס 9ב}} {{ח:ת}} '''טופס 9ב''' – הודעה על מתן סעד זמני לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 119|סעיף 119(א)(2) לחוק}} {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 86|תקנה 86(ב)}})}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת טופס 10}} {{ח:ת}} '''טופס 10''' – הודעה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 119|סעיף 119 לחוק}} {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 86|תקנה 86}})}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת טופס 11}} {{ח:ת}} '''טופס 11''' – הודעה על פתיחה במשא ומתן מוגן {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 161|תקנה 161}})}} {{ח:חתימות|ב׳ באלול התשע״ט (2 בספטמבר 2019)}} * '''אמיר אוחנה'''<br>שר המשפטים {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] 3bg59nb1aq57a1kv33yp4ypwo7imxwn 3084731 3084685 2026-09-25T08:00:17Z OpenLawBot 8112 [3084725] 3084731 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע״ט–2019}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|ק״ת תשע״ט, 3910|תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8269.pdf}}, {{ח:תיבה|4024|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8273.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״א, 1302|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9043.pdf}}, {{ח:תיבה|2875|תיקון (תיקון)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9304.pdf}}, {{ח:תיבה|2875|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9304.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ב, 3198|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10212.pdf}}, {{ח:תיבה|3215|תיקון [תשפ״א] (תיקון)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10212.pdf}}, {{ח:תיבה|3215|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10212.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ז, 83|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-12535.pdf}}. ''עדכון סכומים:'' {{ח:תיבה|ק״ת תשפ״ד, 2464|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-11278.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ה, 901|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-11690.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ו, 979|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-12240.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:מבוא}} בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 8|סעיפים 8(ג)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 12|12}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 13|13(א)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 14|14(ב)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 21|21(ב)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 24|24(ב)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 26|26(א)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 82|82(ג)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 84|84(ה)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 104|104(ב)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 106|106(א)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 108|108(ה)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 111|111}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 113|113(ב)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 117|117(א)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 128|128(א)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 152|152(ד)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 153|153(ו)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 155|155}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 210|210(ד) עד (ו)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 227|227}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 239|239(ב)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 240|240(ג)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 241|241}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 256|256}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 262|262(ה)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 263|263(ה)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 286|286(ד)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 321|321(ב)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 326|326(ג)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 338|338(ד)}}, {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 356|356}} {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 357|ו־357}} {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע״ח–2018}} (להלן – החוק), ולעניין {{ח:פנימי|סעיף 59ג|תקנות 59ג עד 59יח}}, {{ח:פנימי|סעיף 106ב|106ב עד 106ו}}, {{ח:פנימי|סעיף 109ב|109ב עד 109ה}}, {{ח:פנימי|סעיף 119א|119א}}, {{ח:פנימי|סעיף 134ב|134ב עד 134ד}}, {{ח:פנימי|סעיף 134ט|134ט}}, {{ח:פנימי|סעיף 136י|136י עד 136יז}}, {{ח:פנימי|סעיף 159ב1|159ב1 עד 159ב3}}, {{ח:פנימי|סעיף 159ט1|159ט1 עד 159ט2}}, {{ח:פנימי|סעיף 159יד1|159יד1}}, {{ח:פנימי|סעיף 159יז1|159יז1}}, {{ח:פנימי|סעיף 159יט|159יט עד 159כג}} {{ח:פנימי|סעיף 170|ו־170}}, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה: {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:קטע2||תוכן עניינים}} <div class="law-toc"> <div class="law-toc-1">{{ח:פנימי|חלק א|חלק א׳: פרשנות ופרסום}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק א פרק א|פרק א׳: הגדרות והוראות שונות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק א פרק ב|פרק ב׳: פרסום}}</div> <div class="law-toc-1">{{ח:פנימי|חלק ב|חלק ב׳: הליכי חדלות פירעון לגבי תאגיד}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ב פרק א|פרק א׳: תחולה, פרשנות והמצאה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק א סימן א|סימן א׳: תחולה והגדרות}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק א סימן ב|סימן ב׳: המצאה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ב|פרק ב׳: בקשה לצו לפתיחת הליכים והדיון בה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ב סימן א|סימן א׳: בקשת תאגיד לצו לפתיחת הליכים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ב סימן ב|סימן ב׳: בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ב סימן ג|סימן ג׳: המצאה ופרסום}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ב סימן ד|סימן ד׳: התנגדות לבקשה לצו לפתיחת הליכים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ב סימן ה|סימן ה׳: הדיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ג|פרק ג׳: סעדים זמניים עד למתן צו לפתיחת הליכים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ג סימן א|סימן א׳: בקשה לסעד זמני}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ג סימן ב|סימן ב׳: סעד זמני במעמד צד אחד}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ד|פרק ד׳: צו לפתיחת הליכים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ד סימן א|סימן א׳: צו לפתיחת הליכים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ד סימן ב|סימן ב׳: הקפאת הליכים נגד אדם שלישי}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ה|פרק ה׳: ההליכים בבית המשפט}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ו|פרק ו׳: תפקיד הנאמן וסמכויותיו}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ו סימן א|סימן א׳: הוראות כלליות}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ו סימן ב|סימן ב׳: בקשה למתן הוראות ופנייה לבית המשפט}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ו סימן ג|סימן ג׳: ניהול חשבונות ודוחות הנאמן}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ז|פרק ז׳: הפעלת התאגיד ושיקומו הכלכלי}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ז סימן א|סימן א׳: בקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד והדיון בה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ז סימן ב|סימן ב׳: הליכים לאחר מתן צו לפתיחת הליכים המורה על הפעלת התאגיד לשם שיקומו הכלכלי}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ז סימן ג|סימן ג׳: הצבעה באסיפות סוג}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ז סימן ד|סימן ד׳: ניהול אסיפת הסוג}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ז סימן ה|סימן ה׳: אישור אסיפות סוג ואישור בית המשפט את התוכנית לשיקום כלכלי}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ז סימן ו|סימן ו׳: הפסקת הפעלת התאגיד ומעבר להליכי פירוק}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ב פרק ח|פרק ח׳: פירוק}}</div> <div class="law-toc-1">{{ח:פנימי|חלק ג|חלק ג׳: הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ג פרק א|פרק א׳: תחולה והמצאה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ב|פרק ב׳: בקשת יחיד לצו לפתיחת הליכים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ב סימן א|סימן א׳: בקשת היחיד לממונה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ב סימן ב|סימן ב׳: צו לפתיחת הליכים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ב סימן ג|סימן ג׳: בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ג|פרק ג׳: בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ג סימן א|סימן א׳: בקשת הנושה והדיון בה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ג סימן ב|סימן ב׳: בקשה לסעד זמני}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ג סימן ג|סימן ג׳: צו לפתיחת הליכים לבקשת נושה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ד|פרק ד׳: ההליכים בבית המשפט}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ה|פרק ה׳: תפקיד הנאמן וסמכויותיו}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ה סימן א|סימן א׳: הנאמן וסמכויותיו}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ה סימן ב|סימן ב׳: בקשה למתן הוראות ופנייה לבית המשפט}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ה סימן ג|סימן ג׳: ניהול חשבונות}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ה סימן ד|סימן ד׳: דוח ממצאי בדיקה והצעת הממונה לצו לשיקום כלכלי}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ה סימן ה|סימן ה׳: שכר הנאמן מקופת הנשייה בהליכי חדלות פירעון לגבי יחידים}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ו|פרק ו׳: דוחות על הכנסות והוצאות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ו1|פרק ו׳1: סמכות בירור בידי הנאמן}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ג פרק ז|פרק ז׳: הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד בעל חוב בסכום נמוך}}</div> <div class="law-toc-1">{{ח:פנימי|חלק ד|חלק ד׳: הנשייה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ד פרק א|פרק א׳: תביעות חוב}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ד פרק א סימן א|סימן א׳: הגשת תביעת חוב}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ד פרק א סימן ב|סימן ב׳: תביעת חוב של נושה מובטח}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ד פרק א סימן ג|סימן ג׳: טיפול הנאמן בתביעות חוב}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ד פרק א סימן ד|סימן ד׳: הוראות מיוחדות לתביעות חוב של עובדים ולתביעות גמלה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ד פרק א סימן ה|סימן ה׳: הודעה על זכות קיזוז}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ד פרק א סימן ו|סימן ו׳: אומדן שווי}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ד פרק א1|פרק א׳1: מימוש נכסי קופת הנשייה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ד פרק א1 סימן א|סימן א׳: בקשה למימוש בטוחה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ד פרק א1 סימן ב|סימן ב׳: מימוש הבטוחה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ד פרק ב|פרק ב׳: חלוקת נכסי קופת הנשייה}}</div> <div class="law-toc-1">{{ח:פנימי|חלק ד1|חלק ד׳1: מעמד הנושים וזכויותיהם}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ד1 פרק א|פרק א׳: ועדת הנושים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ד1 פרק א סימן א|סימן א׳: חברות בוועדת הנושים והקמתה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ד1 פרק ב|פרק ב׳: אסיפות נושים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ד1 פרק ב סימן א|סימן א׳: זימון אסיפת נושים}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ד1 פרק ב סימן ב|סימן ב׳: זכות הצבעה של נושים שאינם מובטחים}}</div> <div class="law-toc-1">{{ח:פנימי|חלק ה|חלק ה׳: הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ה פרק א|פרק א׳: המצאה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ה פרק ב|פרק ב׳: הליכים בבית המשפט}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ה פרק ג|פרק ג׳: בקרת חשבונות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ה פרק ד|פרק ד׳: בקשות המוגשות לממונה והטיפול בהן}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ה פרק ה|פרק ה׳: פגרות בהליכי חדלות פירעון אצל הממונה}}</div> <div class="law-toc-1">{{ח:פנימי|חלק ו|חלק ו׳: אחריות נושא משרה ובעל תפקיד בתאגיד הנמצא בחדלות פירעון}}</div> <div class="law-toc-1">{{ח:פנימי|חלק ו1|חלק ו׳1: הסדר חוב שלא במסגרת צו לפתיחת הליכים}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ו1 פרק א|פרק א׳: פרשנות והמצאה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ו1 פרק א1|פרק א׳1: הגשת בקשה להסדר חוב}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ו1 פרק א1 סימן א|סימן א׳: הגשת בקשה להסדר חוב לגבי תאגיד}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|חלק ו1 פרק א1 סימן ב|סימן ב׳: המצאה ופרסום של בקשה להסדר חוב לגבי תאגיד}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ו1 פרק ב|פרק ב׳: הגשת תגובה והתנגדות לבקשה להסדר חוב לגבי תאגיד}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ו1 פרק ג|פרק ג׳: אישור הסדר חוב לגבי תאגיד}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ו1 פרק ג1|פרק ג׳1: הגשת בקשה להסדר חוב בידי יחיד}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ו1 פרק ד|פרק ד׳: הליכים לאחר הגשת בקשה להסדר חוב לגבי יחיד}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|חלק ו1 פרק ה|פרק ה׳: הוראות לעניין מנהל הסדר}}</div> <div class="law-toc-1">{{ח:פנימי|חלק ז|חלק ז׳: ניהול משא ומתן מוגן בידי תאגיד (הוראת שעה)}}</div> <div class="law-toc-1">{{ח:פנימי|חלק ח|חלק ח׳: הוראות שונות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת|תוספת}}</div> </div> {{ח:קטע1|חלק א|חלק א׳: פרשנות ופרסום}} {{ח:קטע2|חלק א פרק א|פרק א׳: הגדרות והוראות שונות}} {{ח:סעיף|1|הגדרות|תיקון: תשפ״א־3, תשפ״ב, [הודעות]}} {{ח:ת}} בתקנות אלה – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אתר הנאמנים“ – מערכת המשמשת להעברת מסרים אלקטרוניים בין הממונה לנאמן; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בלא דיחוי“ – בתוך פרק זמן שאינו עולה על 24 שעות; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”היוועדות חזותית“ – תקשורת בין שני מוקדים המאפשרת העברת תמונה וקול בזמן אמת; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מנהל מערכת ההוצאה לפועל“ – לפי {{ח:חיצוני|חוק ההוצאה לפועל#סעיף 4|סעיף 4 לחוק ההוצאה לפועל}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל“ – מערכת מקוונת של מערכת ההוצאה לפועל; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מערכת הממונט“ – מערכת מקוונת המשמשת את הממונה בניהול הליכי חדלות פירעון; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מערכת מקוונת“ – אתר הנאמנים או מערכת הממונט, לפי העניין; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מרשם חברי תאגיד“ – לגבי חברה, מרשם בעלי המניות לפי {{ח:חיצוני|חוק החברות#סעיף 127|סעיף 127 לחוק החברות}}, מעודכן ליום הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, ולגבי שותפות – רשימת השותפים מעודכנת ליום הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים ובשותפות מוגבלת ציבורית כמשמעותה {{ח:חיצוני|פקודת השותפויות#פרק ו1|בפרק ו׳1 לפקודת השותפויות}} – גם מרשם מחזיקי יחידות ההשתתפות כמשמעותו {{ח:חיצוני|פקודת השותפויות#פרק ו1 סימן ז|בסימן ז׳ בפרק ו׳1}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”נושה מהותי“ – נושה של תאגיד שמתקיימים בו אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} נושה מובטח; {{ח:תתת|(2)}} מי שבמועד הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, התאגיד חב לו סכום העולה על 75,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 83,450 ש״ח)}} או סכום העולה על 10% מסך כל חובות התאגיד שאינם חובות מובטחים, לפי הנמוך מביניהם; {{ח:תתת|(3)}} נאמן לסדרת תעודות התחייבות של התאגיד, אחת או יותר, ובלבד שבמועד הגשת הבקשה יתרת הערך הנקוב של סדרת תעודות ההתחייבות כאמור אינה נמוכה מהסכומים המפורטים בפסקה (2); {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”נסח תאגיד“ – אחד מאלה, לפי העניין: {{ח:תתת|(1)}} תמצית מידע ממוחשב מרשם החברות אם התאגיד הוא חברה; {{ח:תתת|(2)}} תמצית מידע ממוחשב מרשם השותפויות אם התאגיד הוא שותפות; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תעודות התחייבות“ – כהגדרתן {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך#סעיף 35א|בסעיף 35א לחוק ניירות ערך}}, שהנפיק תאגיד; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)“ – {{ח:חיצוני|תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)|תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ״א–1981}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תקנות ההוצאה לפועל“ – {{ח:חיצוני|תקנות ההוצאה לפועל|תקנות ההוצאה לפועל, התש״ם–1979}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תקנות סדר הדין האזרחי“ – {{ח:חיצוני|תקנות סדר הדין האזרחי|תקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט–2018}}. {{ח:סעיף|2|תחולת {{ח:חיצוני|תקנות סדר הדין האזרחי|תקנות סדר הדין האזרחי}} {{ח:חיצוני|תקנות ההוצאה לפועל|ותקנות ההוצאה לפועל}}}} {{ח:תת|(א)}} {{ח:חיצוני|תקנות סדר הדין האזרחי|תקנות סדר הדין האזרחי}} יחולו על הליכים בבית המשפט לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|החוק}} ולפי תקנות אלה, בשינויים המחויבים לפי העניין, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. {{ח:תת|(ב)}} {{ח:חיצוני|תקנות ההוצאה לפועל|תקנות ההוצאה לפועל}} יחולו על הליכים המתנהלים לפני רשם ההוצאה לפועל לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|החוק}} ולפי תקנות אלה, בשינויים המחויבים לפי העניין, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. {{ח:קטע2|חלק א פרק ב|פרק ב׳: פרסום}} {{ח:סעיף|3|פרסום בידי הממונה}} {{ח:תת|(א)}} פרסום הודעות שעל הממונה לפרסם לפי תקנות אלה ייעשה בידי הממונה באתר האינטרנט של משרד המשפטים. {{ח:תת|(ב)}} הנהלת בתי המשפט תפנה באתר האינטרנט שלה, באמצעות קישור, לפרסום באתר האינטרנט של משרד המשפטים. {{ח:תת|(ג)}} הרשם יפנה באתר האינטרנט שלו, באמצעות קישור, לפרסום באתר האינטרנט של משרד המשפטים הנוגע להליך חדלות פירעון של תאגיד. {{ח:תת|(ד)}} רשות האכיפה והגבייה תפנה באתר האינטרנט שלה, באמצעות קישור, לפרסום באתר האינטרנט של משרד המשפטים הנוגע להליך חדלות פירעון של יחיד. {{ח:תת|(ה)}} ניתן צו לפתיחת הליכים לגבי תאגיד שעיקר עסקיו מתנהלים במגזר הערבי, רשאי בית המשפט להורות שהממונה יפרסם הודעה על מתן הצו בשפה הערבית, בדרך שבה מפרסם הממונה הודעות לגבי מתן צו לפתיחת הליכים. {{ח:תת|(ו)}} נתן הממונה החלטה הטעונה פרסום או שהיה עליו לפרסם הודעה, יפרסמה בתוך 7 ימים מיום שנתן את ההחלטה או מיום שהומצאה לו ההודעה, לפי העניין, אלא אם כן נקבע בתקנות אלה אחרת. {{ח:סעיף|4|המצאה לממונה לצורך פרסום}} {{ח:ת}} בית המשפט ומנהל מערכת ההוצאה לפועל, לפי העניין, ימציאו לממונה בלא דיחוי ובאופן מקוון כל החלטה שנתנו שעל הממונה לפרסם לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|החוק}} או לפי תקנות אלה. {{ח:סעיף|5|העברת מידע לפרסום}} {{ח:ת}} מגיש בקשה או נאמן שחלה עליו חובה להעביר מסמך או הודעה לממונה לצורך פרסום, יעבירם לממונה בלא דיחוי. {{ח:סעיף|6|המועד הקובע לפרסום}} {{ח:ת}} נקבע בתקנות אלה כי הודעה תפורסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים ובדרך נוספת, יהיה המועד שבו פורסמה ההודעה באתר האינטרנט של משרד המשפטים מועד הפרסום הקובע. {{ח:סעיף|7|פרסום הנוגע לחייב שיש לו נושים מחוץ לישראל או שהציע תעודות התחייבות מחוץ לישראל}} {{ח:ת}} נוסף על האמור בתקנות אלה, פרסום הנוגע לחייב שיש לו נושים מחוץ לישראל או שהציע תעודות התחייבות מחוץ לישראל ייעשה באופן שיורה בית המשפט, הממונה או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, בשים לב למקום הימצאם של רוב הנושים ולשפה הרשמית במדינה שבה מתבצע הפרסום. {{ח:קטע1|חלק ב|חלק ב׳: הליכי חדלות פירעון לגבי תאגיד}} {{ח:קטע2|חלק ב פרק א|פרק א׳: תחולה, פרשנות והמצאה}} {{ח:קטע3|חלק ב פרק א סימן א|סימן א׳: תחולה והגדרות}} {{ח:סעיף|8|תחולה על תאגיד}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|חלק ב|חלק זה}} יחול על הליכי חדלות פירעון לגבי תאגיד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 5|סעיף 5 לחוק}}. {{ח:סעיף|9|הגדרות {{ח:פנימי|חלק ב|לחלק ב׳}}}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|חלק ב|בחלק זה}} – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”צד מעוניין“ – התאגיד, נושה של התאגיד, חבר בתאגיד; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תצהיר הסתבכות כלכלית“ – לגבי תאגיד, פירוט הנסיבות שהובילו לחדלות פירעונו של התאגיד או לצורך בצו למניעת חדלות פירעונו, לפי העניין. {{ח:קטע3|חלק ב פרק א סימן ב|סימן ב׳: המצאה}} {{ח:סעיף|10|חובת המצאה לממונה ודרכי ההמצאה}} {{ח:תת|(א)}} המגיש בקשה, כתב בי־דין או מסמך אחר לבית המשפט, ובכלל זה בקשה שהוגשה במעמד צד אחד, ימציא העתק ממנו לממונה בלא דיחוי. {{ח:תת|(ב)}} מסמכים שיש להמציאם לממונה לפי {{ח:פנימי|חלק ב|חלק זה}} יומצאו לו בהמצאה מקוונת באמצעות מערכת הממונט; מי שאינו מיוצג רשאי להמציא מסמכים למשרדי הממונה במחוז שבו מתנהל ההליך, במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. {{ח:תת|(ג)}} העתק כתב בי־דין שיש להגישו לבית המשפט בעותק מודפס, יש להגיש לממונה נוסף על ההגשה המקוונת, גם בדרך שבה הוגש לבית המשפט. {{ח:סעיף|11|דרכי ההמצאה}} {{ח:תת|(א)}} המגיש כתב בי־דין לבית המשפט לפי {{ח:פנימי|חלק ב|חלק זה}}, שלא נקבע לגביו אחרת, ימציא העתק ממנו לצדדים, בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית; נקבע מועד לדיון, ימציא המגיש את העתק כתב בי־הדין ואת ההזמנה לדיון בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית, ובה יצוין מועד הדיון כפי שהורה בית המשפט. {{ח:תת|(ב)}} המצאה כאמור בתקנת משנה (א) תתבצע בסמוך ככל האפשר למועד הגשת כתב בי־הדין. {{ח:סעיף|12|מען להמצאה}} {{ח:תת|(א)}} מען להמצאת כתבי בי־דין ומסמכים אחרים לחייב שהוא תאגיד יהיה – {{ח:תתת|(1)}} בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש תאגיד – הכתובת שציין התאגיד בבקשה לצו לפתיחת הליכים או מען אחר שיספק הנאמן לצורך המצאה לאחר מתן הצו לפתיחת הליכים; {{ח:תתת|(2)}} בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש נושה – הכתובת הרשומה לפי הדין החל על התאגיד או מען אחר שיספק הנאמן לצורך המצאה לאחר מתן הצו לפתיחת הליכים. {{ח:תת|(ב)}} מענם של נושי התאגיד יהיה המען שציין התאגיד בדוח שצירף לבקשה לצו לפתיחת הליכים או כל מען אחר הידוע למי שמוטלת עליו חובת ההמצאה לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|החוק}} ולפי תקנות אלה; לאחר שהוגשו תביעות החוב או שהודיע הנושה על מען אחר, המען יהיה המען המצוין בתביעת החוב או המען שמסר הנושה. {{ח:תת|(ג)}} מענו של הממונה לצורך המצאה שאינה באמצעות מערכת הממונט יהיה משרדו שבאזור שיפוטו של בית המשפט שבו מתנהל ההליך, ובהליך לפני בית המשפט העליון – משרדו הראשי של הממונה בירושלים. {{ח:קטע2|חלק ב פרק ב|פרק ב׳: בקשה לצו לפתיחת הליכים והדיון בה}} {{ח:קטע3|חלק ב פרק ב סימן א|סימן א׳: בקשת תאגיד לצו לפתיחת הליכים}} {{ח:סעיף|13|בקשת תאגיד לצו לפתיחת הליכים|תיקון: תשפ״א}} {{ח:ת}} תאגיד המגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים יפרט בבקשתו כי התקיימו בו התנאים למתן הצו; התאגיד יצרף לבקשה את כל אלה: {{ח:תת|(1)}} תצהיר הסתבכות כלכלית; {{ח:תת|(2)}} דוח מפורט בדבר נכסי התאגיד וחובותיו, ערוך לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 1|טופס 1 שבתוספת}}, הכולל רשימה של ההליכים המשפטיים המהותיים והליכי הגבייה שהתאגיד צד להם; {{ח:תת|(3)}} נסח התאגיד; אם יש בנסח פרטים שאינם תואמים את פרטי התאגיד או מרשמיו, ימלא התאגיד את הפרטים המתוקנים {{ח:פנימי|תוספת טופס 1|בחלק א׳ לטופס 1 לתוספת}} – ”דוח מפורט בדבר נכסי התאגיד וחובותיו“; {{ח:תת|(4)}} שם כונס הנכסים ופרטיו, אם התמנה לתאגיד או לנכסיו לפי החלטה של בית המשפט או של רשם ההוצאה לפועל, ומספר התיק שמינויו בתוקף ביום הגשת הבקשה ותאריך מינוי; {{ח:תת|(5)}} רשימה של נושאי המשרה בתאגיד ביום הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, ושל נושאי המשרה שסיימו את תפקידם בתאגיד בתוך השנה שקדמה ליום הגשת הבקשה, המפרטת את שם בעל התפקיד, תיאור תפקידו, תאריך מינויו וסיום מינויו, כתובתו, פרטי ההתקשרות עמו ושיעורי החזקותיו בתאגיד אם ישנם; {{ח:תת|(6)}} דוחות כספיים שנתיים של התאגיד לרבות הדוחות המאוחדים, לשנתיים שקדמו לשנת הגשת הבקשה, מבוקרים כדין בידי רואה חשבון, אם ישנם; קדם תאריך המאזן הכלול בדוח הכספי השנתי האחרון ביותר משלושה חודשים למועד הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, יצורפו גם דוחות סקורים אחרונים אם ישנם; התאגיד רשאי להגיש את הדוחות הכספיים במעטפה סגורה או באמצעי טכנולוגי אחר המבטיח את סודיות המידע לעיון בית המשפט ולממונה אם לעמדתו יש בהם סוד מסחרי או שגילוים עלול לפגוע בטובת התאגיד; נושה מהותי רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לקבל את המידע. {{ח:סעיף|14|בקשת תאגיד להפעלתו במסגרת צו לפתיחת הליכים}} {{ח:ת}} נוסף על האמור {{ח:פנימי|סעיף 13|בתקנה 13}}, ביקש התאגיד במסגרת בקשתו לצו לפתיחת הליכים להפעילו לצורך שיקומו הכלכלי, יפרט בה גם את כל אלה: {{ח:תת|(1)}} מתווה ראשוני לשיקומו הכלכלי של התאגיד, הנוגע לפעולות הנדרשות לשיקומו הכלכלי של התאגיד, ובכלל זה שינויים במבנה התאגיד, במבנה פעילותו העסקית, בחוב, בתחומי פעילות התאגיד ובמבנה כוח האדם; {{ח:תת|(2)}} הערכת העלויות הצפויות של מימון הפעלת התאגיד במשך תקופת הקפאת ההליכים ופירוט אמצעי המימון; {{ח:תת|(3)}} פרק הזמן שלגביו מבוקשת הפעלת התאגיד; {{ח:תת|(4)}} תיאור התאגיד ועסקיו בפירוט הפעילות המשתקפת בדוחותיו הכספיים, לרבות דוחותיו המאוחדים; כמו כן יפורטו, בין השאר, עניינים אלה: {{ח:תתת|(א)}} הענפים שבהם פועל התאגיד, מאפייני רישוי, מיסוי ופיקוח ממשלתי עליהם, אם הם מיוחדים לתאגיד; {{ח:תתת|(ב)}} אפיון הלקוחות של התאגיד וכן מידת התלות בהם, ותיאור התקשרויות מהותיות של התאגיד עם לקוחות שהיקף המכירות עמם עולה על 10% מסך כל המכירות בשנה שקדמה למועד הגשת הבקשה; ניתן לתאר את ההתקשרויות בלי לציין את שמות הלקוחות; {{ח:תתת|(ג)}} תלות בספקים, לרבות במשווקים או תלות במקורות חומרי גלם; {{ח:תתת|(ד)}} המאפיינים הייחודיים וגורמי הסיכון בפעילותו של התאגיד בכל ענף שבו הוא פועל; {{ח:תתת|(ה)}} שמו של היחיד השולט בתאגיד במישרין או בעקיפין, שיעור החזקותיו בתאגיד, סוג ניירות הערך שהוא מחזיק ועיסוקו העיקרי, לרבות פירוט התאגידים שבאמצעותם הוא מחזיק בניירות הערך של התאגיד, שיעור החזקותיהם בתאגיד, סוג ניירות הערך שהם מחזיקים ועיסוקם העיקרי, תאגידים נוספים שבהם שולט היחיד האמור שיש להם קשר עסקי לתאגיד נושא הבקשה; באשר להחזקות של התאגיד מגיש הבקשה בתאגידים אחרים, שהם תאגידים מהותיים, יפורטו שיעורי החזקותיו בתאגידים המהותיים, סוג ניירות הערך המוחזקים ועיסוקם העיקרי של התאגידים המהותיים; כמו כן יפורטו תאגידים שהתאגידים המהותיים שולטים בהם, שיעורי החזקותיהם, סוג ניירות הערך המוחזקים ועיסוקם העיקרי; {{ח:תתת}} בפסקת משנה זו – {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”השולט“, בחברה – בעל השליטה כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק החברות#סעיף 268|בסעיף 268 לחוק החברות}}; בשותפות מוגבלת ציבורית – בעל השליטה כהגדרתו {{ח:חיצוני|פקודת השותפויות#סעיף 65נא|בסעיף 65נא לפקודת השותפ{{ח:הערה|ו}}יות}}; {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”תאגיד מהותי“ – תאגיד מוחזק שעסקיו מהותיים לעסקיו של התאגיד מגיש הבקשה; {{ח:תתת|(ו)}} מרשם חברי התאגיד; {{ח:תתת|(ז)}} רשימה מפורטת של ההסכמים המהותיים שהתאגיד צד להם; {{ח:תתת|(ח)}} מידע בדבר חלוקה כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק החברות|בחוק החברות}} שבוצעה בשלוש השנים האחרונות; {{ח:תתת|(ט)}} מספר המועסקים בתאגיד, ומספר המועסקים לאורך השנה שקדמה להגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים; {{ח:תתת|(י)}} עמדת הנושים המהותיים לבקשה, אם ידועה לתאגיד. {{ח:סעיף|15|הוראות בית המשפט לגבי פרטים ומסמכים}} {{ח:ת}} בית המשפט רשאי, לבקשת תאגיד, להורות על הפעלת התאגיד לצורך שיקומו הכלכלי, אף על פי שלא פירט חלק מהפרטים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 14|בתקנה 14}} או להורות כי יימסרו פרטים או מסמכים אחרים במקומם או נוסף עליהם, או שיימסרו במועד מאוחר יותר, ובלבד שהתאגיד פירט את הפרטים המפורטים {{ח:פנימי|סעיף 14|בפסקאות (1) ו־(2) בתקנה האמורה}}. {{ח:קטע3|חלק ב פרק ב סימן ב|סימן ב׳: בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים}} {{ח:סעיף|16|המצאת דרישה לתשלום חוב}} {{ח:ת}} דרישה לתשלום חוב כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 10|בסעיף 10(א)(1) לחוק}} תומצא למענו של התאגיד בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית. {{ח:סעיף|17|בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים}} {{ח:ת}} נושה המגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים יפרט בבקשתו כי התקיימו התנאים למתן הצו; הנושה יצרף לבקשתו את הפרטים או את המידע שלהלן: {{ח:תת|(1)}} נסח התאגיד; {{ח:תת|(2)}} ביקש הנושה להסתמך בבקשתו על חזקת חדלות פירעון לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 10|סעיף 10(א) לחוק}}, יצרף לבקשה אסמכתאות מתאימות לקיומה של החזקה, לפי העניין; {{ח:תת|(3)}} לעניין חזקה המבוססת על דרישת חוב לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 10|סעיף 10(א)(1) לחוק}}, יצרף הנושה לבקשה את דרישת החוב שהומצאה לתאגיד, כולל האסמכתאות שצורפו אליה לגבי החוב וכן את תגובת התאגיד לדרישת החוב אם ניתנה; {{ח:תת|(4)}} צירף הנושה לבקשה הצעה בעניין פירוק התאגיד או שיקומו הכלכלי – יפרט הנושה את הנימוקים והאסמכתאות להצעתו, ואם הציע להפעיל את התאגיד לצורך שיקומו, יפרט את המתווה הראשוני המוצע לשיקומו הכלכלי של התאגיד כאמור {{ח:פנימי|סעיף 14|בתקנה 14(1)}}, ככל האפשר. {{ח:סעיף|18|פרטים ומסמכים נוספים}} {{ח:ת}} בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש נושה רשאי בית המשפט להורות כי יוגשו מסמכים ויפורטו פרטים אחרים, נוסף על המסמכים והפרטים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 17|בתקנה 17}} והכול כפי שיורה. {{ח:סעיף|19|תגובת התאגיד לבקשה ותשובת הנושה מגיש הבקשה}} {{ח:תת|(א)}} תאגיד יגיש את תגובתו לבקשת הנושה לצו לפתיחת הליכים בתוך 14 ימים לכל היותר מיום שבו הומצאה לו הבקשה. {{ח:תת|(ב)}} הנושה שהגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים, יגיש את תשובתו לתגובת התאגיד בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאה לו תגובת התאגיד. {{ח:תת|(ג)}} הורה בית המשפט על דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש התאגיד את תגובתו לא יאוחר מ־48 שעות לפני מועד הדיון, והנושה יגיש את תשובתו לא יאוחר מ־24 שעות לפני מועד הדיון. {{ח:תת|(ד)}} לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן והעובדות המפורטות בהן יאומתו בתצהיר. {{ח:תת|(ה)}} התאגיד והנושה ימציאו העתק מהתגובה והתשובה למבקש או לתאגיד, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתן. {{ח:קטע3|חלק ב פרק ב סימן ג|סימן ג׳: המצאה ופרסום}} {{ח:סעיף|20|המצאת העתק מהבקשה לממונה}} {{ח:ת}} מגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים ימציא לממונה בלא דיחוי את העתק הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה, וכן הודעה על הגשת הבקשה ועל מועד הדיון בה לצורך פרסומה ערוכה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 2|טופס 2 שבתוספת}}; נקבע דיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. {{ח:סעיף|21|פרסום הודעה על הגשת הבקשה}} {{ח:תת|(א)}} הממונה יפרסם הודעה על הגשת בקשה למתן צו לפתיחת הליכים באתר האינטרנט של משרד המשפטים, למעט אם הוגשה בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 21|סעיף 21 לחוק}}. {{ח:תת|(ב)}} הודעה בדבר הגשת בקשה לצו לפתיחת הליכים תכלול מידע בדבר שם התאגיד, מספר התאגיד וכתובתו, בית המשפט שאליו הוגשה הבקשה, תאריך הגשת הבקשה ותאריך הפרסום, מועד הדיון בבקשה אם נקבע, וכן פרטי מגיש הבקשה. {{ח:סעיף|22|המצאה של בקשת תאגיד}} {{ח:ת}} אם מגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים הוא התאגיד, ימציא התאגיד לנושיו המהותיים את הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה ואת מועד הדיון בה בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית, בלא דיחוי, למעט אם הוגשה בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 21|סעיף 21 לחוק}}; נקבע מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו; אם יש לתאגיד מעל 50 עובדים, ימציא התאגיד את הבקשה כאמור גם לוועד העובדים; הזמנה לדיון תיתלה במקום בולט במקום העבודה. {{ח:סעיף|23|המצאה של בקשת נושה}} {{ח:ת}} אם מגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים הוא נושה, ימציא הנושה לתאגיד את הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה ואת מועד הדיון בה, בלא דיחוי, בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית, למעט אם הוגשה בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 21|סעיף 21 לחוק}}; נקבע מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. {{ח:סעיף|24|דרישת העתק מהבקשה}} {{ח:תת|(א)}} המבקש ימציא לכל צד מעוניין, בלא דיחוי, עם קבלת דרישתו בכתב, העתק מהבקשה ואת כל המסמכים שצורפו אליה. {{ח:תת|(ב)}} לבקשתו של כל אדם הסבור כי הוא עלול להיפגע מהבקשה, בית המשפט רשאי להורות למבקש להמציא לו העתק מהבקשה כמפורט בתקנה משנה (א). {{ח:קטע3|חלק ב פרק ב סימן ד|סימן ד׳: התנגדות לבקשה לצו לפתיחת הליכים}} {{ח:סעיף|25|הגשת התנגדות}} {{ח:תת|(א)}} המגיש התנגדות לבקשה לצו לפתיחת הליכים כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 14|בסעיף 14 לחוק}}, יגישה לבית המשפט בכתב ויפרט את נימוקי ההתנגדות; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. {{ח:תת|(ב)}} התנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים ממועד פרסום ההודעה על הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים. {{ח:תת|(ג)}} מגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים יגיש תשובה להתנגדות בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההתנגדות. {{ח:תת|(ד)}} הורה בית המשפט על דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (ב) או (ג), תוגש ההתנגדות לא יאוחר מ־48 שעות לפני מועד הדיון, והתשובה לא יאוחר מ־24 שעות לפני מועד הדיון. {{ח:תת|(ה)}} מגיש ההתנגדות ומגיש הבקשה ימציאו העתק מההתנגדות או מהתשובה, למבקש ולמגיש ההתנגדות, לפי העניין, וכן לתאגיד, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. {{ח:קטע3|חלק ב פרק ב סימן ה|סימן ה׳: הדיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים}} {{ח:סעיף|26|הדיון בבקשה}} {{ח:ת}} בית המשפט לא יקיים דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים, אלא אם כן שוכנע כי הבקשה הומצאה ופורסמה כדין והוצג אישור הממונה בדבר קבלת העתק מהבקשה. {{ח:סעיף|27|חזרה מבקשה לצו לפתיחת הליכים וחילופי מבקשים}} {{ח:תת|(א)}} מבקש רשאי לחזור בו מבקשה לצו לפתיחת הליכים באישור בית המשפט. {{ח:תת|(ב)}} חזר מבקש מבקשתו לצו לפתיחת הליכים, או שזנח את הטיפול בה, רשאי בית המשפט, בכל שלב משלבי הדיון ועד מתן הצו לפתיחת הליכים, לפי בקשת נושה הרשאי להגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים, לצוות על חילופי המבקשים ועל המשך הדיון בבקשה בידי מבקש אחר. {{ח:קטע2|חלק ב פרק ג|פרק ג׳: סעדים זמניים עד למתן צו לפתיחת הליכים}} {{ח:קטע3|חלק ב פרק ג סימן א|סימן א׳: בקשה לסעד זמני}} {{ח:סעיף|28|בקשה לסעד זמני והדיון בה|תיקון: תשפ״א־3}} {{ח:תת|(א)}} על בקשה לסעד זמני והדיון בה יחולו הוראות {{ח:חיצוני|תקנות סדר הדין האזרחי#פרק טו|פרק ט״ו לתקנות סדר הדין האזרחי}} אם הן אינן סותרות את הוראות {{ח:פנימי|חלק ב פרק ג סימן א|סימן זה}} ובשינויים המחויבים לפי העניין. {{ח:תת|(ב)}} בקשה לסעד זמני, למעט בקשה שהוגשה במעמד צד אחד, תומצא בדרך שבה ממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים. {{ח:סעיף|29|תגובת התאגיד}} {{ח:תת|(א)}} אם נושה הגיש את הבקשה לסעד זמני והבקשה לא הוגשה במעמד צד אחד, יגיש התאגיד לבית המשפט את תגובתו לבקשה בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו, ולא יאוחר מ־24 שעות לפני המועד שנקבע לדיון בבקשה וימציאה למבקש הסעד הזמני. {{ח:תת|(ב)}} אם התאגיד הגיש את הבקשה לסעד זמני והבקשה לא הוגשה במעמד צד אחר, נושה רשאי להגיש לבית המשפט את תגובתו לבקשה בתוך 7 ימים מיום שהוגשה הבקשה, ולא יאוחר מ־24 שעות לפני המועד שנקבע לדיון בבקשה וימציאה לתאגיד. {{ח:סעיף|29א|פרסום הודעה על מתן סעד זמני|תיקון: תשפ״א}} {{ח:תת|(א)}} ניתן סעד זמני לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 20|סעיף 20(א)(3) לחוק}}, ימציא הנאמן הזמני, בלא דיחוי, הודעה על מתן הסעד הזמני לממונה, לשם פרסומה בידי הממונה; ההודעה תהיה ערוכה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 2א|טופס 2א שבתוספת}}. {{ח:תת|(ב)}} הממונה יפרסם הודעה על מתן סעד זמני באתר האינטרנט של משרד המשפטים; ההודעה תכלול את הפרטים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 21|בתקנה 21(ב)}} וכן את דבר מתן הסעד הזמני. {{ח:קטע3|חלק ב פרק ג סימן ב|סימן ב׳: סעד זמני במעמד צד אחד}} {{ח:סעיף|30|המצאת ההחלטה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד}} {{ח:ת}} ניתן סעד זמני במעמד צד אחד, ימציא המבקש את העתק ההחלטה, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה וכן את העתק הערובה אם ישנה, למנויים להלן במסירה אישית ובלא דיחוי, אלא אם כן בית המשפט החליט על מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו: {{ח:תת|(1)}} לתאגיד; {{ח:תת|(2)}} לנאמן, אם מונה; {{ח:תת|(3)}} אם המבקש הוא התאגיד, לנושים המהותיים; {{ח:תת|(4)}} לכל אדם העלול להיפגע ממתן הסעד הזמני, כפי שיורה בית המשפט. {{ח:סעיף|31|פרסום סעד זמני|תיקון: תשפ״א}} {{ח:תת|(א)}} ניתן סעד זמני במעמד צד אחד, שאינו סעד זמני לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 20|סעיף 20(א)(3) לחוק}}, ישלח המבקש, בלא דיחוי, הודעה על מתן הצו לממונה לשם פרסומה; ההודעה תהיה ערוכה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 3|טופס 3 שבתוספת}}. {{ח:תת|(ב)}} הממונה יפרסם הודעה על מתן הסעד הזמני באתר האינטרנט של משרד המשפטים; ההודעה תכלול את הפרטים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 21|בתקנה 21(ב)}} וכן את דבר מתן הסעד הזמני. {{ח:סעיף|32|המצאה של החלטה לביטול סעד זמני|תיקון: תשפ״א}} {{ח:ת}} ניתנה החלטה המבטלת סעד זמני שניתן במעמד צד אחד או לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 20|סעיף 20(א)(3) לחוק}}, ימציא מבקש הסעד הזמני, בלא דיחוי, העתקים של ההחלטה למנויים {{ח:פנימי|סעיף 30|בתקנה 30}} ולממונה או יודיע להם על מתן ההחלטה בדרך אחרת שיורה בית המשפט; הממונה יפרסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים הודעה בדבר ביטול הסעד הזמני. {{ח:קטע2|חלק ב פרק ד|פרק ד׳: צו לפתיחת הליכים}} {{ח:קטע3|חלק ב פרק ד סימן א|סימן א׳: צו לפתיחת הליכים}} {{ח:סעיף|33|פרטים בחוות הדעת הראשונית של הנאמן}} {{ח:ת}} בחוות דעת ראשונית לעניין סיכויי השיקום הכלכלי של התאגיד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 24|סעיף 24 לחוק}}, יחווה הנאמן את דעתו לגבי סיכויי השיקום הכלכלי של התאגיד, לגבי האמצעים למימון ההוצאות הכרוכות בהפעלת התאגיד ולגבי החשש שההפעלה תפגע בנושים; הנאמן יפרט את הפרטים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 13|בתקנות 13}} {{ח:פנימי|סעיף 14|ו־14}} אם לא נכללו בבקשה לצו לפתיחת הליכים, וכן יפרט, ככל האפשר, את הפרטים האלה: {{ח:תת|(1)}} סכומים ששולמו בעד שירותים והוצאות בארבעת החודשים שקדמו ליום הגשת חוות הדעת הראשונית והערכת העלות של השירותים וההוצאות שיידרשו לשם הפעלתו לצורך שיקומו הכלכלי של התאגיד; {{ח:תת|(2)}} אמצעי המימון שעמדו לרשות התאגיד לתקופת ההפעלה והשימוש בהם מיום מתן הצו; {{ח:תת|(3)}} אמצעי המימון שמוצע שיעמדו לרשות התאגיד לצורך שיקומו הכלכלי, בצירוף פרטיו המלאים של המממן והערבויות, הבטוחות או ביטחונות אחרים הנדרשים, אם נדרשים פרטים כאלה, למימון זה; {{ח:תת|(4)}} כל מידע מהותי אחר מכל סוג שהוא, שיהיה דרוש לבית המשפט כדי להחליט אם להורות על הפעלת התאגיד לצורך שיקומו הכלכלי. {{ח:סעיף|34|המצאת חוות הדעת הראשונית של הנאמן}} {{ח:ת}} הנאמן ימציא את חוות דעתו הראשונית, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה, לממונה, לתאגיד ולמבקש הצו לפתיחת הליכים. {{ח:סעיף|35|פרסום הודעה על מתן הצו לפתיחת הליכים}} {{ח:ת}} ניתן צו לפתיחת הליכים, ישלח הנאמן בלא דיחוי העתק של הצו והודעה על מתן הצו לממונה לשם פרסומה בידי הממונה. {{ח:סעיף|36|המצאת העתק מהצו לפתיחת הליכים}} {{ח:ת}} הנאמן ימציא, בסמוך ככל האפשר למועד מתן הצו, העתק מהצו לנושים המהותיים של התאגיד ולרשם וכן ישלח לרשם הודעה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 4|טופס 4 שבתוספת}}; הממונה רשאי להורות לנאמן כי הודעה לרשם תישלח באמצעותו. {{ח:סעיף|37|המצאה ופרסום הודעה על ביטול צו לפתיחת הליכים|תיקון: תשפ״א}} {{ח:תת|(א)}} בוטל צו לפתיחת הליכים, ישלח הנאמן בלא דיחוי, העתק של ההחלטה על ביטול הצו לממונה לשם פרסומה בידי הממונה. {{ח:תת|(ב)}} בוטל צו לפתיחת הליכים, תומצא הודעה על כך במועד ובדרך שבה הומצאה ההודעה על מתן הצו לפתיחת הליכים. {{ח:סעיף|38|ציון הליכים באתר התאגיד}} {{ח:ת}} התאגיד יפרסם באתר האינטרנט שלו, אם ישנו, בדף הבית באופן הבולט לעין כי הוא נמצא בשיקום או בפירוק, לפי העניין; משך הפרסום יהיה למשך הליכי חדלות הפירעון כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|בחוק}}. {{ח:קטע3|חלק ב פרק ד סימן ב|סימן ב׳: הקפאת הליכים נגד אדם שלישי}} {{ח:סעיף|39|בקשה להקפאת הליכים נגד אדם שלישי}} {{ח:תת|(א)}} המגיש בקשה להקפאת הליכים נגד אדם שלישי יגיש אותה כדרך שמגישים בקשה להסדר חוב של יחיד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#חלק י|חלק י׳ לחוק}}; בבקשה יציין המגיש כי מתקיימים בו התנאים למתן הצו וכן יפרט את ההליך או ההליכים שאליהם נוגעת הבקשה; העובדות המפורטות בבקשה ובמסמכים המצורפים לה יאומתו בתצהיר. {{ח:תת|(ב)}} מגיש הבקשה ישלח העתק מהבקשה לממונה, לנאמן אם מונה, לנושים המהותיים של התאגיד ולנושים שלגביהם מתבקשת הקפאת ההליכים בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית. {{ח:סעיף|40|התנגדות לבקשה להקפאת הליכים נגד אדם שלישי}} {{ח:ת}} על ההתנגדות לבקשה להקפאת הליכים נגד אדם שלישי יחול {{ח:פנימי|חלק ב פרק ב סימן ד|סימן ד׳ לפרק ב׳ לחלק ב׳}} בשינויים המחויבים; בית המשפט לא ידון בבקשה אלא אם כן שוכנע כי הבקשה הומצאה כדין והוצג אישור הממונה בדבר קבלת העתק מהבקשה. {{ח:סעיף|41|סעד זמני בהקפאת הליכים נגד אדם שלישי|תיקון: תשפ״א־3}} {{ח:ת}} הורה בית המשפט על הקפאת הליכים נגד אדם שלישי, רשאי הוא לתת סעד זמני הקבוע {{ח:חיצוני|תקנות סדר הדין האזרחי#פרק טו|בפרק ט״ו לתקנות סדר הדין האזרחי}} אם סבר שמתן הסעד הזמני דרוש בנסיבות העניין. {{ח:סעיף|42|פרסום והמצאה}} {{ח:ת}} הורה בית המשפט על הקפאת הליכים נגד אדם שלישי – {{ח:תת|(1)}} בית המשפט רשאי להורות על פרסום הודעה על הקפאת ההליכים בדרך ובמועד שיורה; {{ח:תת|(2)}} מגיש הבקשה ישלח העתק מהצו לממונה, לנאמן אם מונה, לנושים המהותיים של התאגיד ולנושים שלגביהם ניתנה הקפאת ההליכים בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית. {{ח:קטע2|חלק ב פרק ה|פרק ה׳: ההליכים בבית המשפט}} {{ח:סעיף|43|כותרת כתב בי־<wbr>הדין}} {{ח:ת}} בכותרתו של כל כתב בי־דין לפי {{ח:פנימי|חלק ב|חלק זה}} יצוין לצד שמו של התאגיד אם הוא נמצא בפירוק, בשיקום או בהפעלה זמנית לפי העניין, כל עוד מתקיימים לגביו הליכי חדלות פירעון. {{ח:סעיף|44|צירוף צד להליך}} {{ח:ת}} בית המשפט רשאי, לבקשתו של כל אדם, לצרפו כצד להליך חדלות פירעון של תאגיד המתנהל לפניו, אם נראה לו כי קיים חשש שאותו אדם עלול להיפגע מההחלטה שתתקבל באותו הליך או אם נראה לו כי צירופו נדרש לשם ייעול ההליכים, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים, להורות על צירופו של אדם כאמור מיוזמתו. {{ח:סעיף|45|הוצאות משפט}} {{ח:ת}} הוצאות משפט הכרוכות בכל הליך עד למתן צו לפתיחת הליכים יחולו על מי שנקט את ההליך, אלא אם כן ציווה בית המשפט אחרת. {{ח:קטע2|חלק ב פרק ו|פרק ו׳: תפקיד הנאמן וסמכויותיו}} {{ח:קטע3|חלק ב פרק ו סימן א|סימן א׳: הוראות כלליות}} {{ח:סעיף|46|הממונה כנאמן}} {{ח:ת}} מונה הממונה לנאמן, יבוא במקומו בית המשפט לעניין כל מעשה שבסמכות הממונה ולעניין כל רשות שהיתה צריכה להינתן על ידו, וכל מסמך שיש להגישו לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|החוק}} או לפי תקנות אלה לממונה, יגישו הממונה לבית המשפט. {{ח:סעיף|47|הנאמן כצד להליכים}} {{ח:ת}} הנאמן יהיה צד לכל בקשה בהליך שבו מונה. {{ח:סעיף|48|מידע}} {{ח:ת}} הנאמן לא ימסור מידע הנוגע לבקשות לפי תקנות אלה, באופן המפלה בין נושים אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה או שבית המשפט הורה אחרת. {{ח:סעיף|49|הערה במרשם}} {{ח:תת|(א)}} לבקשת הנאמן, יבדוק מי שמופקד על רישום נכסים בפנקס המתנהל לפי דין אם יש לתאגיד זכות בנכס הרשום באותו פנקס, ואם נמצא כך, ירשום במרשם הערה כי ניתן צו לפתיחת הליכים. {{ח:תת|(ב)}} ניתן להעביר את בקשת הנאמן לפי תקנת משנה (א) גם באופן מקוון אם הממונה העמיד מערכת ממוחשבת לצורך זה. {{ח:קטע3|חלק ב פרק ו סימן ב|סימן ב׳: בקשה למתן הוראות ופנייה לבית המשפט}} {{ח:סעיף|50|בקשה למתן הוראות}} {{ח:תת|(א)}} בקשתו של הנאמן למתן הוראות המוגשת לבית המשפט תוגש בכתב, חתומה בחתימתו או בחתימת בא כוחו; לבקשה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה; הבקשה תוגש בלא תצהיר, זולת אם הורה בית המשפט אחרת. {{ח:תת|(ב)}} הוגשה בקשה למתן הוראות לבית המשפט, ימציא הנאמן העתק מהבקשה לצדדים לה בסמוך ככל האפשר להגשת הבקשה; הוגשה הבקשה במעמד צד אחד, ימציא העתק מהבקשה לממונה בלבד. {{ח:תת|(ג)}} בבקשה למתן הוראות באחד מהעניינים המנויים {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 264|בסעיף 264 לחוק}} יהיו המשיבים ועדת הנושים, אם מונתה, והנושים המובטחים. {{ח:תת|(ד)}} הנאמן רשאי לצרף מיוזמתו לבקשה למתן הוראות את מי שלדעתו יש לו עניין בבקשה. {{ח:סעיף|51|הדיון בבקשה למתן הוראות}} {{ח:תת|(א)}} הדיון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן יהיה במעמד הצדדים; על אף האמור, בית המשפט רשאי להחליט על יסוד הבקשה, התגובה והתשובה בלבד. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בתקנה משנה (א), בית המשפט רשאי לדון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן במעמד הנאמן והממונה בלבד, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שהכרעה בבקשה בידיעת הצדדים תסכל את התכלית שלשמה הוגשה הבקשה או תגרום לצדדים להליך נזק חמור ובלבד שהבקשה מוגשת בעניינים שלהלן: {{ח:תתת|(1)}} תביעה או התגוננות בהליך משפטי בשם התאגיד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 44|סעיף 44(א)(1) לחוק}}; {{ח:תתת|(2)}} פשרה עם נושה או חייב של התאגיד בנוגע לגובה החוב ואופן תשלומו, שיש לה השפעה מהותית על היקף נכסי קופת הנשייה לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 44|סעיף 44(א)(4) לחוק}}; {{ח:תתת|(3)}} הפעלת סמכות חקירה לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 281|סעיף 281 לחוק}} אם הורה בית המשפט לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 281|סעיף 281(ד) לחוק}} כי חקירה כאמור תתבצע באמצעות הנאמן; {{ח:תתת|(4)}} בקשה למתן הוראות שהוגשה בעניין אחר, מטעמים מיוחדים שיירשמו. {{ח:סעיף|52|תגובה ותשובה לבקשה למתן הוראות}} {{ח:תת|(א)}} צד לבקשה יגיש את תגובתו לבקשה למתן הוראות בתוך 14 ימים לכל היותר מיום שבו הומצאה לו הבקשה. {{ח:תת|(ב)}} הנאמן יגיש את תשובתו לתגובת הצדדים לבקשה בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאו לו תגובות הצדדים. {{ח:תת|(ג)}} הורה בית המשפט על דיון בבקשה למתן הוראות במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש צד לבקשה את תגובתו לא יאוחר מ־48 שעות לפני מועד הדיון, והנאמן יגיש את תשובתו לא יאוחר מ־24 שעות לפני מועד הדיון. {{ח:תת|(ד)}} לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן והעובדות המפורטות בתגובה יאומתו בתצהיר. {{ח:תת|(ה)}} הנאמן והצד לבקשה ימציאו העתק מהתגובה ומהתשובה לנאמן או לצד לבקשה, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתן. {{ח:סעיף|53|פנייה לבית המשפט}} {{ח:ת}} פנייה לבית המשפט בידי מי שנפגע מפעולת הנאמן כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 54|בסעיף 54 לחוק}} תיעשה בתוך 45 ימים מיום שנודע לו על כך. {{ח:קטע3|חלק ב פרק ו סימן ג|סימן ג׳: ניהול חשבונות ודוחות הנאמן}} {{ח:סעיף|54|ספרי חשבונות}} {{ח:ת}} הנאמן ינהל את ספרי החשבונות של התאגיד לפי כללי חשבונאות מקובלים; הנאמן ינהל לשם כך חשבון מיוחד לפי הכללים האמורים. {{ח:סעיף|55|ביקורת הדוחות}} {{ח:תת|(א)}} הורה בית המשפט על הפעלת התאגיד, יבוקרו הדוחות הכספיים והמידע בדבר תקבוליו והוצאותיו של הנאמן בידי רואה חשבון לפי תקני ביקורת מקובלים בישראל; בתקנת משנה זו, ”הדוחות הכספיים“ – דוחות כספיים המצורפים לדוחות הנאמן לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 53|סעיף 53(ד) לחוק}}. {{ח:תת|(ב)}} הורה בית המשפט על הפעלת התאגיד כאמור בתקנה זו, הנאמן יפנה לבית המשפט בבקשה למינוי רואה חשבון מבקר לתקופת הליך חדלות הפירעון; טרם פנייתו לבית המשפט הנאמן יתייעץ עם הממונה בקשר למינוי. {{ח:תת|(ג)}} הנאמן ימציא לרואה החשבון את המסמכים והאסמכתאות הדרושים לביקורת הדוחות. {{ח:סעיף|56|אישור הוצאות}} {{ח:ת}} הנאמן ישלם למי שהכין את הדוח או השתתף בהכנתו מתוך נכסי קופת הנשייה את ההוצאות שהוציא לשם כך, ובלבד שבית המשפט אישרן מראש. {{ח:קטע2|חלק ב פרק ז|פרק ז׳: הפעלת התאגיד ושיקומו הכלכלי}} {{ח:קטע3|חלק ב פרק ז סימן א|סימן א׳: בקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד והדיון בה}} {{ח:סעיף|57|בקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד}} {{ח:תת|(א)}} בבקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד יציין הנאמן פרטים אלה: {{ח:תתת|(1)}} הפעולות שנעשו עד כה לשיקומו הכלכלי של התאגיד והפעולות הנוספות הנדרשות לשם כך ובכלל זה שינויים במבנה התאגיד, במבנה פעילותו העסקית, בחוב, בתחומי פעילות התאגיד ובמבנה כוח האדם; {{ח:תתת|(2)}} פרק הזמן המבוקש להארכת תקופת הפעלת התאגיד והסיבות לכך; {{ח:תתת|(3)}} הערכת העלויות הצפויות של מימון הפעלת התאגיד במשך תקופת הפעלת התאגיד ופירוט אמצעי המימון. {{ח:תת|(ב)}} הנאמן יצרף לבקשה דוח תקופתי עדכני למועד הגשת הבקשה. {{ח:סעיף|58|הדיון בבקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד}} {{ח:ת}} על הדיון בבקשה להארכת תקופת הפעלת התאגיד יחולו, אם לא הורה בית המשפט אחרת, הוראות לעניין הדיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש תאגיד. {{ח:קטע3|חלק ב פרק ז סימן ב|סימן ב׳: הליכים לאחר מתן צו לפתיחת הליכים המורה על הפעלת התאגיד לשם שיקומו הכלכלי}} {{ח:סעיף|59|הגשת הצעות לבית המשפט}} {{ח:תת|(א)}} הצעת תכנית לשיקום כלכלי שיגיש הנאמן תכלול עדכון של הפרטים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 13|בתקנות 13}} {{ח:פנימי|סעיף 14|ו־14}}, אם יש צורך, וכן את הפרטים האלה: {{ח:תתת|(1)}} הפרטים המנויים {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 82|בסעיף 82(ב) לחוק}}; {{ח:תתת|(2)}} תכנית הנאמן; {{ח:תתת|(3)}} אם בין הנושים נכללים גם קרובים של התאגיד, יצוין הדבר בפירוט החזקותיהם; {{ח:תתת|(4)}} פרטים לגבי נושים בעלי זיקה לתאגיד; {{ח:תתת|(5)}} כללה התכנית המוצעת פטור מאחריות כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 82|בסעיף 82(ב)(5) לחוק}}, יפורטו עילות התביעה שלגביהן ניתן הפטור והמועד שבו נוצרו; {{ח:תתת|(6)}} הצעה בעניין סיווג נושים לאסיפות סוג כמשמעותן {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 84|בסעיף 84 לחוק}}, אם קיימת. {{ח:תת|(ב)}} לעניין תקנה זו – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”זיקה“ – קיום יחסי עבודה, קשרים עסקיים או מקצועיים, בדרך כלל או באופן חד־פעמי; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”תכנית הנאמן“ – מקורות המימון לדרך המוצעת להמשך פעילותו העסקית של התאגיד ועלות מימונה, תזרים המזומנים הצפוי, היקף הייצור הצפוי ועלויותיו, היקף השיווק הצפוי ועלויותיו, רווח והפסד צפויים, שינויים ארגוניים צפויים ומועדיהם, ההערכות והנתונים שעליהם מתבססת המסקנה בדבר עדיפות התכנית או התכניות על פני המצב הקיים; והכול בציון המועד שאליו נוגעת ההערכה, המודל הכלכלי ששימש לה, ופירוט העובדות, ההנחות, החישובים והצפי שעליהם מבוססת ההערכה. {{ח:סעיף|59א|המצאה ופרסום של הגשת בקשה לאישור תכנית לשיקום כלכלי בידי הנושים|תיקון: תשפ״א}} {{ח:תת|(א)}} הנאמן ימציא לממונה בלא דיחוי את העתק הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה וכן הודעה על הגשת הבקשה ועל מועד הדיון בה לצורך פרסומה; נקבע דיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו; הממונה יפרסם הודעה על הגשת בקשה לאישור תכנית לשיקום כלכלי באתר האינטרנט של משרד המשפטים. {{ח:תת|(ב)}} הנאמן ימציא את התכנית לשיקום כלכלי ואת המסמכים שצורפו לה לנושיו המהותיים של התאגיד, בלא דיחוי; נקבע מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא הנאמן את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. {{ח:תת|(ג)}} הנאמן ימציא לכל בעל עניין, בלא דיחוי, עם קבלת דרישתו בכתב, העתק מהתכנית לשיקום כלכלי ואת כל המסמכים שצורפו לה. {{ח:סעיף|59ב|הגשת התנגדויות לתכנית לשיקום כלכלי של תאגיד|תיקון: תשפ״א}} {{ח:תת|(א)}} אדם הרוצה להתנגד להצעה לתכנית לשיקום כלכלי רשאי להגיש התנגדות לבית המשפט. {{ח:תת|(ב)}} ההתנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים מיום שההצעה הוגשה לבית המשפט; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. {{ח:תת|(ג)}} מגיש ההתנגדות ימציא העתק מהתגובה לנאמן ולממונה בסמוך ככל האפשר למועד הגשת התגובה. {{ח:תת|(ד)}} בית המשפט ידון בהתנגדות לאחר אישור התכנית לשיקום כלכלי בידי הנושים, אלא אם כן הורה אחרת. {{ח:סעיף|59ג|הבאת התוכנית לאישור הנושים|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} הורה בית המשפט על הבאת הצעה לתוכנית לשיקום כלכלי לאישור הנושים לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 83|סעיף 83 לחוק}}, יורה על מועד לכינוס אסיפות סוג לאישורה ועל אופן כינוס האסיפות, וכן על כינוס אסיפות של חברי התאגיד אם התקיימו נסיבות כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 83|בסעיף 83(ב) לחוק}}. {{ח:תת|(ב)}} אם לא חלף המועד להגשת תביעות חוב לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 210|סעיף 210 לחוק}}, יורה בית המשפט על המועד להגשת תביעות חוב לצורך קביעת כוח ההצבעה. {{ח:סעיף|59ד|משלוח הודעה לנושים|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} הנאמן ימציא הודעה על החלטת בית המשפט לכנס אסיפות סוג, 21 ימים לפחות לפני המועד לכינוסן, לנושה שהגיש תביעת חוב או המנוי בבקשת התאגיד לצו לפתיחת הליכים; חלף המועד להגשת תביעות חוב לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 210|סעיף 210 לחוק}}, ימציא הנאמן את ההודעה לנושה שהגיש תביעת חוב. {{ח:סעיף|59ה|פרטי ההודעה וצרופותיה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} הודעה על אסיפת סוג שימציא הנאמן לפי {{ח:פנימי|סעיף 59ד|תקנה 59ד}}, תכלול את הפרטים האלה: {{ח:תתת|(1)}} תאריך, שעה ומקום אסיפת הסוג; {{ח:תתת|(2)}} מידע בדבר זכותו של נושה שהגיש תביעת חוב להשתתף באסיפת הסוג; {{ח:תתת|(3)}} המועד הקובע להגשת תביעת חוב לצורך קביעת הזכאות להשתתף בהצבעה; {{ח:תתת|(4)}} הרוב הקבוע {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|בחוק}} הדרוש לאישור תוכנית לשיקום כלכלי; {{ח:תתת|(5)}} המען לשליחת כתבי הצבעה, ובכלל זה כתובת דואר אלקטרוני. {{ח:תת|(ב)}} הנאמן יצרף להודעה את המסמכים האלה: {{ח:תתת|(1)}} הצעת התוכנית לשיקום כלכלי וכל המסמכים שצורפו אליה; {{ח:תתת|(2)}} העתק מהחלטת בית המשפט על כינוס אסיפות הסוג ועל מועד הדיון באישור התוכנית בבית המשפט; הוחלט על מועד לדיון לאחר שנשלחה ההודעה, ימציא הנאמן את ההזמנה לדיון כאמור {{ח:פנימי|סעיף 59ד|בתקנה 59ד}}; {{ח:תתת|(3)}} נוסח ייפוי כוח להצבעה באמצעות שלוח; {{ח:תתת|(4)}} נוסח כתב הצבעה; {{ח:תתת|(5)}} כל מידע או מסמך אחר שהורה בית המשפט. {{ח:סעיף|59ו|קביעת כוח ההצבעה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} הורה בית המשפט על מועד להגשת תביעות חוב לשם קביעת כוח ההצבעה של הנושים, יגישו הנושים את תביעות החוב כאמור {{ח:פנימי|חלק ד פרק א|בפרק א׳ לחלק ד׳}}, ויחולו עליהן ההוראות לעניין זכות העיון בתביעות החוב והוצאות התביעה. {{ח:תת|(ב)}} אם לנאמן ספק אם לאשר את התביעה או לדחותה, יסמן אותה כתביעה שיש לגביה התנגדות, ויתיר להצביע, בתנאי שאם תשתנה ההכרעה בעניינה של תביעה זו תיפסל ההצבעה האמורה או ישתנה כוחה בהתאם. {{ח:תת|(ג)}} הוגשה תביעת חוב בשל חוב מותנה או בלתי קצוב, יחליט הנאמן מהם הסיכויים לדעתו לקיומו של התנאי או יחליט מהו שווי החוב, לפי העניין, ואולם זכות ההצבעה של נושה שהגיש תביעת חוב לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 211|סעיף 211(ד) לחוק}}, תהיה לפי הערך שבה הוגשה; החליט הנאמן כי חוב בלתי קצוב אינו ניתן לאומדן הוגן, או כי לא ניתן להכריע בדבר סיכויי קיומו של תנאי בחוב מותנה, יפנה לבית המשפט ובית המשפט יכריע בדבר זכותו של הנושה להצביע באסיפות ובדבר כוח הצבעתו. {{ח:תת|(ד)}} החליט הנאמן כי לנושה כוח הצבעה השונה מערך תביעת החוב שהגיש, ימציא לנושה הודעה על כך במועד הסמוך ככל האפשר למועד קבלת ההחלטה ולא יאוחר מ־72 שעות לפני מועד האסיפה. {{ח:סעיף|59ז|פנייה לבית המשפט|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} נושה שהגיש תביעת חוב וכן כל מי שרשאי להגיש תביעה כאמור, רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל או לשנות את ההחלטה בעניין כוח ההצבעה; הבקשה תוגש בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה. {{ח:תת|(ב)}} הגשת בקשה לפי תקנה זו לא תדחה את מועד קיום האסיפות, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. {{ח:תת|(ג)}} שינה בית המשפט את החלטת הנאמן, רשאי הוא להורות על קיומה של אסיפה נוספת או לתת כל צו אחר כפי שיראה לנכון וצודק בנסיבות העניין. {{ח:קטע3|חלק ב פרק ז סימן ג|סימן ג׳: הצבעה באסיפות סוג|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:סעיף|59ח|זכות הצבעה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} באסיפת סוג רשאים להצביע רק נושים שנקבע להם כוח הצבעה. {{ח:סעיף|59ט|אופן ההצבעה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} נושה רשאי להשתתף ולהצביע בעצמו, באמצעות שלוח או באמצעות כתב הצבעה. {{ח:סעיף|59י|ייפוי כוח לשלוח|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} ביקש נושה להשתתף ולהצביע באמצעות שלוח, יערוך ייפוי כוח לשלוח; ייפוי כוח כאמור יהיה חתום ויאומת ביד עורך דין; השלוח יציג לנאמן את ייפוי הכוח בסמוך לפני תחילת האסיפה או במועד מוקדם יותר שצוין בזימון לאסיפה. {{ח:סעיף|59יא|כתב הצבעה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} ביקש נושה להצביע באמצעות כתב הצבעה, יעשה כן בכתב הצבעה בנוסח שיורה הממונה; הנושה ימסור את כתב הצבעתו לנאמן או ישלח אותו אליו למען הרשום בהודעה כך שיגיע לנאמן לא יאוחר מ־24 שעות לפני מועד כינוס האסיפה. {{ח:סעיף|59יב|שליחת כתב הצבעה באמצעות מערכת מקוונת|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} הממונה רשאי לאפשר לשלוח כתב הצבעה באמצעות מערכת מקוונת שהעמיד לצורך כך; ההצבעה תתאפשר עד 12 שעות לפני מועד כינוס האסיפה או עד מועד מוקדם יותר שיורה הממונה שלא יעלה על 24 שעות לפני כינוס האסיפה; הועמדה מערכת מקוונת כאמור לשימוש האסיפה, יודיע על כך הנאמן בהודעה לפי {{ח:פנימי|סעיף 59ד|תקנה 59ד}}. {{ח:סעיף|59יג|הצבעות סותרות|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} הצביע נושה ביותר מדרך אחת, תימנה הצבעתו המאוחרת; לעניין זה, הצבעה של נושה בעצמו או באמצעות שלוח תיחשב מאוחרת להצבעה באמצעות כתב הצבעה. {{ח:קטע3|חלק ב פרק ז סימן ד|סימן ד׳: ניהול אסיפת הסוג|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:סעיף|59יד|יושב ראש האסיפה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} הנאמן יהיה יושב ראש אסיפת הסוג. {{ח:סעיף|59טו|פרוטוקול של אסיפות הסוג|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} הנאמן יהיה אחראי לעריכת פרוטוקול הדיון באסיפת הסוג. {{ח:תת|(ב)}} פרוטוקול אסיפת הסוג יכלול, בין השאר, פירוט בדבר מועד ומקום האסיפה, הנושים המשתתפים באסיפה בעצמם, באמצעות שלוח מיופה כוח או באמצעות כתב הצבעה וערך נשייתם; נערכה הצבעה באסיפה – יפורטו בפרוטוקול ההחלטות שעמדו להצבעה ואופן הצבעתו של כל נושה; כמו כן יצוין שמו של עורך הפרוטוקול; הנאמן יחתום על הפרוטוקול. {{ח:תת|(ג)}} הנאמן ישמור את הפרוטוקול במשרדו וימציא עותק ממנו לבית המשפט ולממונה; כמו כן יעמיד את הפרוטוקול לעיון באופן מקוון לכל המשתתפים או המצביעים באסיפה וישלח העתק ממנו למי מהם שביקש העתק כאמור. {{ח:סעיף|59טז|השתתפות באסיפה באמצעי טכנולוגי|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} הנאמן רשאי לאפשר השתתפות באסיפת סוג בדרך של היוועדות חזותית, בשיחת ועידה או בכל אמצעי טכנולוגי אחר; הממונה רשאי להורות על דרישות טכניות לעניין האמצעים הנדרשים לכך, לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 268|סעיף 268 לחוק}}. {{ח:קטע3|חלק ב פרק ז סימן ה|סימן ה׳: אישור אסיפות סוג ואישור בית המשפט את התוכנית לשיקום כלכלי|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:סעיף|59יז|מניין חוקי|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} אסיפת סוג תתקיים בנוכחות הנאמן, והמניין החוקי בה יהיה לפי הוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} אם מספר הנושים בעלי זכות הצבעה עולה על שלושה – שלושה נושים לפחות; {{ח:תתת|(2)}} אם מספר הנושים הזכאים להשתתף ולהצביע אינו עולה על שלושה – כל הנושים; ואולם אם ישנם שלושה נושים זכאים כאמור וניתן לקיים את תנאי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 85|סעיף 85 לחוק}} בהשתתפות של שני נושים בלבד מתוכם – יהיה המניין חוקי גם בהיעדר הנושה הנוסף. {{ח:תת|(ב)}} לעניין תקנת משנה (א), הצבעת נושה בכל אחת מדרכי ההצבעה לפי תקנות אלה תיחשב לעניין קיום המניין החוקי. {{ח:סעיף|59יח|אסיפת סוג נדחית|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} לא התקיים מניין חוקי באסיפה בתום מחצית השעה ממועד תחילת האסיפה, תידחה האסיפה לשבוע שלאחר מכן, לאותו יום, לאותה שעה ולאותו מקום, ורשאי הנאמן להורות על מועד מאוחר יותר לקיום האסיפה הנדחית; הנאמן יודיע על קיומה של אסיפה נדחית למי שזכאי לקבל הודעה על קיום האסיפה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 59ד|בתקנה 59ד}} לא יאוחר מיום לאחר מועד האסיפה המקורית; לא התקיים באסיפה הנדחית מניין חוקי כאמור {{ח:פנימי|סעיף 59יז|בתקנה 59יז}}, תתקיים האסיפה בכל מספר משתתפים שהוא, ובלבד שנושה אחד לפחות השתתף בה; כתב הצבעה שנשלח לפי {{ח:פנימי|חלק ב פרק ז|פרק זה}} לשם הצבעה באסיפה המקורית יימנה כהצבעה באסיפה הנדחית, אלא אם כן הנושה ששלח אותו שינה את הצבעתו לפני כינוס האסיפה הנדחית לפי {{ח:פנימי|חלק ב פרק ז|פרק זה}}. {{ח:סעיף|59יט|בקשה לאישור התוכנית לשיקום כלכלי בבית המשפט|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} אושרה התוכנית לשיקום כלכלי בידי הנושים וחברי התאגיד כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 85|בסעיף 85 לחוק}}, יגיש הנאמן לבית המשפט בקשה לאישורה בידי בית המשפט לא יאוחר מ־14 ימים לאחר כינוס האסיפות; הנאמן רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תוכנית לשיקום כלכלי גם אם לא אושרה כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 85|בסעיף 85 לחוק}}, לשם אישורה לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 87|סעיף 87 לחוק}}. {{ח:סעיף|59כ|הגשת התנגדות לאישור תוכנית לשיקום כלכלי|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} בעל עניין בהליכי חדלות הפירעון הרוצה להתנגד לאישור תוכנית לשיקום כלכלי שהוגשה לאישור בית המשפט לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 86|סעיפים 86}} {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 87|או 87 לחוק}}, יגיש לבית המשפט התנגדות ויפרט את נימוקיה; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. {{ח:תת|(ב)}} ההתנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים מהגשת הבקשה לאישור התוכנית לשיקום כלכלי בידי בית המשפט; מגיש ההתנגדות ימציא העתק מההתנגדות לנאמן ולממונה בסמוך ככל האפשר למועד הגשת ההתנגדות. {{ח:תת|(ג)}} הנאמן יגיש תשובה להתנגדות בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההתנגדות וימציא העתק ממנה למגיש ההתנגדות ולממונה בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. {{ח:תת|(ד)}} הורה בית המשפט על דיון בהתנגדות במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (ב) או (ג), תוגש ההתנגדות לא יאוחר מ־48 שעות לפני מועד הדיון, והתשובה תוגש לא יאוחר מ־24 שעות לפני מועד הדיון. {{ח:סעיף|59כא|פרסום והמצאה של החלטת בית המשפט|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} אישר בית המשפט תוכנית לשיקום כלכלי, ישלח הנאמן בלא דיחוי העתק מהחלטת בית המשפט והודעה על החלטה זו לשם פרסומה בידי הממונה. {{ח:קטע3|חלק ב פרק ז סימן ו|סימן ו׳: הפסקת הפעלת התאגיד ומעבר להליכי פירוק|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:סעיף|60|הפסקת הפעלת התאגיד ומעבר להליכי פירוק}} {{ח:תת|(א)}} מי שהגיש בקשה להפסקת הפעלת התאגיד ומעבר להליכי פירוק ימציא אותה כדרך שממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים כאמור {{ח:פנימי|חלק ב פרק ב סימן ג|בסימן ג׳ לפרק ב׳ לחלק ב׳}}. {{ח:תת|(ב)}} ניתן צו כאמור, ישלח הנאמן הודעה על כך לרשם ערוכה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 4|טופס 4 שבתוספת}}. {{ח:קטע2|חלק ב פרק ח|פרק ח׳: פירוק}} {{ח:סעיף|61|קביעת מועד לדיון בחיסול התאגיד}} {{ח:ת}} הורה בית המשפט על פירוקו של התאגיד, יורה באותו מועד על מועד לקיום דיון בחיסול התאגיד בתוך 18 חודשים מהמועד האמור ורשאי הוא להורות על מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו. {{ח:סעיף|62|בקשה להפעלת תאגיד בפירוק}} {{ח:תת|(א)}} ביקש הנאמן להפעיל את התאגיד בפירוק כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 97|בסעיף 97 לחוק}}, יפרט את נימוקי הבקשה, את תקופת ההפעלה המבוקשת וכן את הסמכויות הנחוצות לו לצורך ההפעלה, וכן יצרף לבקשה את הערכת העלויות הצפויות של מימון הפעלת התאגיד ואת פירוט אמצעי המימון. {{ח:תת|(ב)}} הנאמן ימציא את הבקשה כדרך שממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש התאגיד. {{ח:סעיף|63|בקשה להפסקת הפירוק ומעבר להליכי שיקום כלכלי}} {{ח:תת|(א)}} בבקשה להפסקת הפירוק ומעבר להליכי שיקום כלכלי יפורטו נימוקי הבקשה וכן הפרטים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 14|בתקנה 14}}. {{ח:תת|(ב)}} מגיש הבקשה ימציא את הבקשה כדרך שממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים כאמור {{ח:פנימי|חלק ב פרק ב סימן ג|בסימן ג׳ לפרק ב׳ בחלק ב׳}}. {{ח:תת|(ג)}} ניתן צו כאמור, ישלח הנאמן הודעה על כך לרשם ערוכה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 4|טופס 4 שבתוספת}}. {{ח:קטע1|חלק ג|חלק ג׳: הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד}} {{ח:קטע2|חלק ג פרק א|פרק א׳: תחולה והמצאה}} {{ח:סעיף|64|תחולה על יחיד}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|חלק ג|חלק זה}} יחול על הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 101|סעיף 101 לחוק}}. {{ח:סעיף|65|דרכי ההמצאה לממונה}} {{ח:תת|(א)}} בקשה, דיווח, הודעה, העתק של כתב בי־דין ומסמכים אחרים שיש להגיש לממונה בהליכי חדלות פירעון של יחיד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|החוק}}, לפי תקנות אלה או לפי הוראת הממונה, יומצאו לממונה באמצעות מערכת מקוונת. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בתקנת משנה (א), מי שאינו מיוצג רשאי להמציא לממונה מסמכים כאמור במשרדי הממונה במחוז שבו מתנהלים ההליכים במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. {{ח:סעיף|66|דרכי המצאה לנאמן}} {{ח:ת}} הודעה, העתק של כתב בי־דין, בקשה, זימון ומסמכים אחרים שיש להמציאם לנאמן לפי {{ח:פנימי|חלק ג|חלק זה}} יומצאו לו באמצעות מערכת הממונט; מי שאינו מיוצג רשאי להמציא מסמכים כאמור במשרדי הממונה במחוז שבו מתנהלים ההליכים במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. {{ח:סעיף|67|מען להמצאה}} {{ח:תת|(א)}} מען להמצאת כתבי בי־דין ומסמכים אחרים ליחיד יהיה – {{ח:תתת|(1)}} בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש היחיד – המען להמצאה שציין היחיד בבקשתו לצו לפתיחת הליכים, כל עוד לא הודיע היחיד לממונה על שינוי מען; {{ח:תתת|(2)}} בבקשה לצו לפתיחת הליכים שהגיש נושה – מענו האחרון של היחיד הידוע לנושה, ואם אין מען הידוע לנושה, כתובת היחיד לפי {{ח:חיצוני|חוק מרשם האוכלוסין#סעיף 2|סעיפים 2(א)(11) ו־(11א) לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ״ה–1965}}, ובהעדר שם לרחוב או מספר לבית – סימן זיהוי אחר; לאחר הגשת דוח על מצבו הכלכלי של היחיד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 117|סעיף 117(א) לחוק}} – המען להמצאה של היחיד שציין היחיד באותו הדוח, כל עוד לא הודיע היחיד לממונה על שינוי מען. {{ח:תת|(ב)}} מענו של נושה יהיה לפי המידע שציין היחיד בדוח המצורף לבקשתו לצו פתיחת הליכים לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 104|סעיף 104(ב)(2)(א) לחוק}} או בדוח על מצבו הכלכלי לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 117|סעיף 117(א) לחוק}} או מען אחר שמסר הנושה, ואם הנושה הגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים – המען שציין בבקשה, ולאחר שהוגשה תביעת חוב – המען המצוין בה. {{ח:תת|(ג)}} מענו של הממונה לצורך המצאה שלא באמצעות מערכת הממונט יהיה – {{ח:תתת|(1)}} משרדי הממונה במחוז שבו מתנהלים הליכי חדלות הפירעון לגבי היחיד; {{ח:תתת|(2)}} בהליך לפני בית המשפט העליון – משרדו הראשי של הממונה בירושלים. {{ח:קטע2|חלק ג פרק ב|פרק ב׳: בקשת יחיד לצו לפתיחת הליכים}} {{ח:קטע3|חלק ג פרק ב סימן א|סימן א׳: בקשת היחיד לממונה}} {{ח:סעיף|68|בקשת היחיד לממונה}} {{ח:תת|(א)}} בקשה לצו לפתיחת הליכים ודוח על מצבו הכלכלי שמגיש יחיד יהיו ערוכים לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 5|טופס 5 שבתוספת}}, הטופס יאומת בתצהיר ויהיה חתום בחתימת היחיד; לבקשה כאמור יצורף כתב ויתור על סודיות ערוך לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 6|טופס 6 שבתוספת}}. {{ח:תת|(ב)}} בקשת היחיד תוגש באופן מקוון; יחיד שאינו מיוצג רשאי להתייצב במשרדי הממונה במחוז שבו הוא מבקש לנהל את הליכי חדלות הפירעון ולהגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים שלא באופן מקוון; הממונה או מי שהסמיכו לצורך כך רשאי לאשר הגשת בקשה שלא בדרך של התייצבות אם מצא כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת, בנסיבות העניין. {{ח:סעיף|69|חזרה מבקשה}} {{ח:תת|(א)}} הממונה רשאי לאשר ליחיד לחזור בו מהבקשה טרם מתן הצו לפתיחת הליכים. {{ח:תת|(ב)}} סירב הממונה לאשר ליחיד לחזור בו מהבקשה, יעביר את ההכרעה בבקשה לבית המשפט. {{ח:סעיף|70|מחיקה מחוסר מעש}} {{ח:ת}} יחיד שהגיש בקשה למתן צו לפתיחת הליכים והממונה דרש ממנו להשלים פרטים או מסמכים, או להמציא מידע נוסף, רשאי הממונה למחוק את הבקשה מחוסר מעש, אם לא נענה היחיד לדרישת הממונה בתוך הזמן שציין הממונה בדרישתו ולאחר שהממונה איפשר ליחיד לנמק מדוע לא תימחק הבקשה. {{ח:סעיף|71|זימון לדיון בבקשת יחיד}} {{ח:ת}} נקבע דיון כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 105|בסעיף 105(ג) לחוק}}, ימציא הממונה ליחיד הזמנה לדיון לא יאוחר מ־14 ימים לפני מועד הדיון. {{ח:סעיף|72|קבלת מידע לגבי יחיד}} {{ח:תת|(א)}} קבלת מידע בידי הממונה מגוף מוסר מידע תהיה בדרך מן הדרכים המפורטות להלן או בשילוב של דרכים אלה, כולן או מקצתן, והכול כפי שיורה הממונה לגבי אותו גוף: {{ח:תתת|(1)}} בתקשורת מחשבים; {{ח:תתת|(2)}} על גבי מצע אופטי; {{ח:תתת|(3)}} במסמך מודפס. {{ח:תת|(ב)}} בתקנה זו – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”גוף מוסר מידע“ – גוף המנוי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#תוספת 1 חלק א פרט 16|בפסקאות 16 עד 19 לחלק א׳ לתוספת הראשונה לחוק}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מידע“ – מידע מהסוג שגוף מוסר מידע ימסור לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#תוספת 1 חלק א|טור ב׳ לחלק א׳ לתוספת הראשונה לחוק}} {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#תוספת 1 חלק ב|וטור ב׳ לחלק ב׳ לתוספת הראשונה לחוק}}; ובאשר למידע הנוגע לזכויות היחיד – מידע לגבי זכויות בעלות ובעלות משותפת וכן אם ליחיד יש זכויות של מיופה כוח, מורשה חתימה, נאמן או נהנה. {{ח:קטע3|חלק ג פרק ב סימן ב|סימן ב׳: צו לפתיחת הליכים}} {{ח:סעיף|73|צו לפתיחת הליכים}} {{ח:ת}} צו לפתיחת הליכים יהיה ערוך לפי נוסח {{ח:פנימי|תוספת טופס 7|טופס 7 שבתוספת}}; הממונה ורשם ההוצאה לפועל רשאים להוסיף או לגרוע {{ח:פנימי|תוספת טופס 7|מהטופס}} לפי נסיבות ההליך, בהתאם לסמכויותיהם לגבי ההליך. {{ח:סעיף|74|פרסום הודעה על מתן צו}} {{ח:ת}} נתן הממונה צו לפתיחת הליכים לבקשת יחיד, יפרסם הודעה על כך בסמוך ככל האפשר למתן הצו; בהודעה יצוינו שם היחיד, מספר זהותו וכתובתו, תאריך פרסום ההודעה, שמו של הנאמן שמונה ופרטי ההתקשרות עמו ובית המשפט המוסמך לדון בבקשה לביטול הצו. {{ח:סעיף|75|העתק מהצו}} {{ח:תת|(א)}} ניתן צו לפתיחת הליכים לבקשת יחיד, ישלח הממונה בדואר בסמוך ככל האפשר לאחר מתן הצו, העתק מהצו ליחיד ולנושים שפרטי זהותם ידועים לו; הנאמן יוודא את קבלת ההעתק בדרך של וידוא טלפוני או באמצעות דואר אלקטרוני; הממונה רשאי להמציא צו לפתיחת הליכים בתקשורת בין מחשבים לנושה שביקש שהצווים יומצאו לו בדרך זו, אם אישר זאת הממונה לגבי אותו נושה. {{ח:תת|(ב)}} היחיד ימציא את העתק הצו לנושים שפרטי זהותם אינם ידועים לממונה בדואר רשום עם אישור מסירה. {{ח:תת|(ג)}} בתקנה זו, ”נושים שפרטי זהותם ידועים לממונה“ – נושים שלגביהם מסר היחיד שם מלא, כתובת ואחד מאלה: כתובת דואר אלקטרוני או מספר טלפון נייד. {{ח:קטע3|חלק ג פרק ב סימן ג|סימן ג׳: בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים}} {{ח:סעיף|76|בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים}} {{ח:תת|(א)}} בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 108|סעיף 108 לחוק}} תוגש לבית המשפט; העובדות המפורטות בבקשה יאומתו בתצהיר; בבקשה יפורטו הנימוקים לביטול הצו ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. {{ח:תת|(ב)}} מגיש הבקשה לביטול ימציאה ליחיד, במסירה אישית בלא דיחוי, למעט אם הוגשה במעמד צד אחד, וכן ימציא העתק מהבקשה לממונה ולנאמן. {{ח:תת|(ג)}} היחיד רשאי להגיב לבקשה לביטול בתוך 10 ימים מיום שהומצאה לו הבקשה או בתוך תקופה שהורה עליה בית המשפט. {{ח:סעיף|77|דיון בבקשה לביטול צו לפתיחת הליכים}} {{ח:תת|(א)}} בית המשפט ימציא הזמנה לדיון בבקשה לביטול צו לפתיחת הליכים למבקש, ליחיד, לנאמן ולממונה. {{ח:תת|(ב)}} בדיון בבקשה לביטול צו לפתיחת הליכים רשאי בית המשפט לבקש מהיחיד וממגיש הבקשה פרטים נוספים וראיות נוספות לרבות השמעת עדים, אם יראה בכך צורך. {{ח:סעיף|77א|פרסום הודעה על ביטול צו לפתיחת הליכים|תיקון: תשפ״א}} {{ח:תת|(א)}} בוטל צו לפתיחת הליכים לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 108|סעיף 108 לחוק}}, ימציא הנאמן הודעה על ביטול הצו לממונה בלא דיחוי, לשם פרסומה בידי הממונה, והממונה יפרסם הודעה על ביטול הצו. {{ח:תת|(ב)}} בוטל צו לפתיחת הליכים, הנאמן ימציא ליחיד הודעה על ביטול הצו. {{ח:קטע2|חלק ג פרק ג|פרק ג׳: בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים}} {{ח:קטע3|חלק ג פרק ג סימן א|סימן א׳: בקשת הנושה והדיון בה}} {{ח:סעיף|78|דרישה לתשלום חוב}} {{ח:ת}} דרישה לתשלום חוב כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 110|בסעיף 110(א)(1) לחוק}} תהיה ערוכה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 8|טופס 8 שבתוספת}} ותומצא למענו של היחיד בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית. {{ח:סעיף|79|בקשת נושה}} {{ח:תת|(א)}} בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים לגבי יחיד תוגש לבית המשפט ערוכה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 9|טופס 9 שבתוספת}}; הנושה יצרף לבקשה אסמכתאות לכך שהתקיימו העילות למתן הצו. {{ח:תת|(ב)}} ביקש הנושה להסתמך בבקשתו על חזקת חדלות פירעון לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 110|סעיף 110(א) לחוק}}, יצרף לבקשה אסמכתאות מתאימות לקיומה של החזקה, לפי העניין. {{ח:סעיף|80|משלוח העתק}} {{ח:תת|(א)}} נושה המגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים ימציא, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה, העתק מהבקשה ומהמסמכים שצורפו לה ליחיד במסירה אישית ולממונה. {{ח:תת|(ב)}} הנושה יצרף להעתק הבקשה את החלטת בית המשפט על מועד הדיון בבקשה; נקבע מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. {{ח:סעיף|81|תגובה ותשובה לבקשה}} {{ח:תת|(א)}} היחיד יגיש את תגובתו לבקשת הנושה לצו לפתיחת הליכים בתוך 14 ימים לכל היותר מהיום שבו הומצאה לו הבקשה. {{ח:תת|(ב)}} הנושה שהגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים יגיש את תשובתו לתגובת היחיד בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאה לו תגובת היחיד. {{ח:תת|(ג)}} הורה בית המשפט על דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש היחיד את תגובתו לא יאוחר מ־48 שעות לפני מועד הדיון, והנושה יגיש את תשובתו לא יאוחר מ־24 שעות לפני מועד הדיון. {{ח:תת|(ד)}} לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן והעובדות המפורטות בהן יאומתו בתצהיר; מגיש התגובה או התשובה ימציאו העתק ממנה ליחיד או למבקש, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. {{ח:סעיף|82|התנגדות לבקשה לצו לפתיחת הליכים}} {{ח:תת|(א)}} המגיש התנגדות לבקשה כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 113|בסעיף 113 לחוק}} יגישה לבית המשפט בכתב ויפרט את נימוקי ההתנגדות; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. {{ח:תת|(ב)}} ההתנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים מיום שנודע למגיש על הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים; מגיש ההתנגדות ימציא העתק מההתנגדות למגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים, ליחיד ולממונה, בסמוך ככל האפשר למועד הגשת ההתנגדות. {{ח:תת|(ג)}} מגיש הבקשה לצו לפתיחת הליכים יגיש תשובה להתנגדות בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההתנגדות וימציא העתק ממנה למגיש ההתנגדות, ליחיד ולממונה בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. {{ח:תת|(ד)}} הורה בית המשפט על דיון בבקשה לצו לפתיחת הליכים במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (ב) או (ג), תוגש ההתנגדות לא יאוחר מ־48 שעות לפני מועד הדיון, והתשובה לא יאוחר מ־24 שעות לפני מועד הדיון. {{ח:סעיף|83|חזרה מבקשת נושה לצו לפתיחת הליכים}} {{ח:תת|(א)}} נושה שהגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים רשאי לחזור בו מבקשתו באישור בית המשפט. {{ח:תת|(ב)}} חזר נושה מבקשתו לצו לפתיחת הליכים, או שזנח את הטיפול בה, רשאי בית המשפט, בכל שלב משלבי הדיון עד מתן הצו לפתיחת הליכים, לפי בקשת נושה הרשאי להגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים, לצוות על חילופי המבקשים ועל המשך הדיון בבקשה בידי המבקש החדש. {{ח:קטע3|חלק ג פרק ג סימן ב|סימן ב׳: בקשה לסעד זמני}} {{ח:סעיף|84|בקשה לסעד זמני והדיון בה|תיקון: תשפ״א־3}} {{ח:תת|(א)}} על בקשה לסעד זמני לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 119|סעיף 119 לחוק}} והדיון בה יחול {{ח:חיצוני|תקנות סדר הדין האזרחי#פרק טו|פרק ט״ו לתקנות סדר הדין האזרחי}} אם הן אינן סותרות את הוראות {{ח:פנימי|חלק ג פרק ג סימן ב|סימן זה}} ובשינויים המחויבים לפי העניין. {{ח:תת|(ב)}} בקשה לסעד זמני תומצא בדרך שבה ממציאים בקשה לצו לפתיחת הליכים. {{ח:תת|(ג)}} אם נושה הגיש את הבקשה לסעד זמני והבקשה לא הוגשה במעמד צד אחד, יגיש היחיד לבית המשפט את תגובתו לבקשה בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו הבקשה ולא יאוחר מ־24 שעות לפני המועד שנקבע לדיון בבקשה וימציאה למבקש הסעד הזמני. {{ח:סעיף|85|המצאת ההחלטה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד}} {{ח:ת}} ניתן סעד זמני במעמד צד אחד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 119|סעיף 119 לחוק}}, ימציא המבקש את העתק ההחלטה, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה וכן את העתק הערובה אם ישנה, למנויים להלן במסירה אישית ובלא דיחוי, אלא אם כן בית המשפט הורה על מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו: {{ח:תת|(1)}} ליחיד או לנושה שהגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים; {{ח:תת|(2)}} לכל אדם העלול להיפגע ממתן הסעד הזמני, כפי שיורה בית המשפט. {{ח:סעיף|86|פרסום הודעה על מתן סעד זמני|תיקון: תשפ״א}} {{ח:תת|(א)}} ניתן סעד זמני במעמד צד אחד שאינו סעד זמני לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 119|סעיף 119(א)(2) לחוק}}, ימציא המבקש, בלא דיחוי, הודעה על מתן הסעד הזמני לממונה, לשם פרסומה בידי הממונה; ההודעה תהיה ערוכה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 9א|טופס 9א שבתוספת}}. {{ח:תת|(ב)}} ניתן סעד זמני לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 119|סעיף 119(א)(2) לחוק}}, ימציא הנאמן הזמני, בלא דיחוי, הודעה על מתן הסעד הזמני לממונה, לשם פרסומה בידי הממונה; ההודעה תהיה ערוכה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 9ב|טופס 9ב שבתוספת}}. {{ח:תת|(ג)}} הממונה יפרסם הודעה על מתן סעד זמני שניתן במעמד צד אחד או לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 119|סעיף 119(א)(2)}} באתר האינטרנט של משרד המשפטים; ההודעה תכלול את הפרטים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 74|בתקנה 74}} וכן את דבר מתן הסעד הזמני. {{ח:סעיף|87|המצאה ופרסום של החלטה לביטול סעד זמני שניתן במעמד צד אחד|תיקון: תשפ״א}} {{ח:ת}} ניתנה החלטה המבטלת סעד זמני שניתן במעמד צד אחד או לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 20|סעיף 20(א)(3) לחוק}}, ימציא אותה מבקש הסעד הזמני, בלא דיחוי, למנויים {{ח:פנימי|סעיף 85|בתקנה 85}} ולממונה, או יודיע להם על מתן ההחלטה בדרך אחרת שיורה בית המשפט; הממונה יפרסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים הודעה בדבר ביטול הסעד הזמני. {{ח:קטע3|חלק ג פרק ג סימן ג|סימן ג׳: צו לפתיחת הליכים לבקשת נושה}} {{ח:סעיף|88|דיון בבקשה}} {{ח:ת}} בית המשפט לא יקיים דין בבקשה לצו לפתיחת הליכים לבקשת נושה אלא אם כן שוכנע כי הומצאו ליחיד ולממונה העתקים מהבקשה והם זומנו לדיון כדין. {{ח:סעיף|89|צו לפתיחת הליכים ופרסום הודעה על מתן צו לפתיחת הליכים לבקשת נושה}} {{ח:תת|(א)}} צו לפתיחת הליכים יהיה ערוך לפי נוסח {{ח:פנימי|תוספת טופס 7|טופס 7 שבתוספת}}; בית המשפט רשאי להוסיף או לגרוע {{ח:פנימי|תוספת טופס 7|מהטופס}} לפי נסיבות ההליך, לפי סמכויותיו לגבי ההליך. {{ח:תת|(ב)}} ניתן צו לפתיחת הליכים לבקשת נושה, ישלח הנאמן, בלא דיחוי, העתק של הצו והודעה על מתן הצו לממונה לשם פרסומה בידי הממונה והממונה יפרסם על כך הודעה; ההודעה תכלול את שמו של מגיש הבקשה וכן את הפרטים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 74|בתקנה 74}}. {{ח:סעיף|90|המצאת הצו לפתיחת הליכים לבקשת נושה}} {{ח:תת|(א)}} הממונה ישלח ליחיד העתק מהצו בדואר, להעתק יצרף הודעה כי על היחיד להגיש דוח כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 117|בסעיף 117 לחוק}}; הנאמן יוודא את קבלת ההעתק בידי היחיד. {{ח:תת|(ב)}} בסמוך ככל האפשר לאחר הגשת הדוח על מצבו הכלכלי של היחיד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 117|סעיף 117 לחוק}}, ישלח הממונה את העתק הצו לנושים שפרטי זהותם ידועים לו כהגדרתם {{ח:פנימי|סעיף 75|בתקנה 75}} ותחול {{ח:פנימי|סעיף 75|תקנה 75}}; היחיד ימציא בדואר רשום עם אישור מסירה את העתק הצו לנושים שפרטי זהותם אינם ידועים לממונה. {{ח:סעיף|91|דוח על מצבו הכלכלי של היחיד}} {{ח:תת|(א)}} דוח על מצבו הכלכלי של היחיד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 117|סעיף 117 לחוק}}, יהיה ערוך לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 5|טופס 5 שבתוספת}}; {{ח:פנימי|תוספת טופס 5|הטופס}} יאומת בתצהיר ויהיה חתום בחתימת היחיד. {{ח:תת|(ב)}} דוח כאמור בתקנת משנה (א) יוגש כדרך שמגישים בקשת יחיד לצו לפתיחת הליכים, לפי {{ח:פנימי|סעיף 68|תקנה 68(ב)}}. {{ח:קטע2|חלק ג פרק ד|פרק ד׳: ההליכים בבית המשפט}} {{ח:סעיף|92|כותרת כתב בי־<wbr>דין}} {{ח:ת}} בכותרתו של כל כתב בי־דין לפי {{ח:פנימי|חלק ג|חלק זה}} יצוין שמו של היחיד, ואם ניתן לגביו צו לפתיחת הליכים, יצוין שהיחיד ”בחדלות פירעון“ כל עוד מתקיימים לגביו הליכי חדלות פירעון. {{ח:סעיף|93|צירוף צד להליך}} {{ח:ת}} בית המשפט רשאי, לבקשתו של כל אדם, לצרפו כצד להליך חדלות פירעון של יחיד המתנהל לפניו, אם נראה לו כי קיים חשש שאותו אדם עלול להיפגע מההחלטה שתתקבל באותו הליך או אם נראה לו כי צירופו נדרש לשם ייעול ההליכים, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים, להורות על צירופו של אדם כאמור מיוזמתו. {{ח:סעיף|94|הוצאות משפט}} {{ח:ת}} הוצאות משפט הכרוכות בכל הליך עד למתן צו לפתיחת הליכים יחולו על מי שנקט את ההליך אלא אם כן ציווה בית המשפט אחרת. {{ח:קטע2|חלק ג פרק ה|פרק ה׳: תפקיד הנאמן וסמכויותיו}} {{ח:קטע3|חלק ג פרק ה סימן א|סימן א׳: הנאמן וסמכויותיו}} {{ח:סעיף|95|הנאמן כצד להליכים}} {{ח:ת}} הנאמן יהיה צד לכל בקשה בהליך שבו מונה. {{ח:סעיף|96|מידע}} {{ח:ת}} הנאמן לא ימסור מידע הנוגע לבקשות לפי תקנות אלה, באופן המפלה בין נושים אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה או שבית המשפט הורה אחרת. {{ח:סעיף|97|הערה במרשם}} {{ח:תת|(א)}} לבקשת הנאמן, יבדוק מי שמופקד על רישום נכסים בפנקס המתנהל לפי דין אם יש ליחיד זכות בנכס הרשום באותו פנקס, ואם נמצא כך, ירשום במרשם הערה כי ניתן הצו לפתיחת הליכים. {{ח:תת|(ב)}} ניתן להעביר את בקשת הנאמן לפי תקנת משנה (א) גם באופן מקוון אם הממונה העמיד מערכת ממוחשבת לצורך זה. {{ח:קטע3|חלק ג פרק ה סימן ב|סימן ב׳: בקשה למתן הוראות ופנייה לבית המשפט}} {{ח:סעיף|98|בקשה למתן הוראות}} {{ח:תת|(א)}} בקשתו של הנאמן למתן הוראות המוגשת לבית המשפט תוגש בכתב, חתומה בחתימתו או בחתימת בא כוחו; לבקשה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה; הבקשה תוגש בלא תצהיר, זולת אם הורה בית המשפט אחרת. {{ח:תת|(ב)}} הגיש הנאמן בקשה למתן הוראות לבית המשפט, ימציא העתק מהבקשה לממונה ולצדדים לה בסמוך ככל האפשר לאחר הגשת הבקשה; הוגשה הבקשה למתן הוראות במעמד צד אחד, ימציא העתק ממנה לממונה בלבד. {{ח:תת|(ג)}} הנאמן רשאי לצרף מיוזמתו לבקשה למתן הוראות את מי שלדעתו יש לו עניין בבקשה. {{ח:סעיף|99|הדיון בבקשה למתן הוראות}} {{ח:תת|(א)}} הדיון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן יהיה במעמד הצדדים; על אף האמור, בית המשפט רשאי להחליט על יסוד הבקשה, התגובה והתשובה בלבד. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בתקנה משנה (א), בית המשפט רשאי לדון בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן במעמד הנאמן והממונה בלבד, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שהכרעה בבקשה בידיעת הצדדים תסכל את התכלית שלשמה הוגשה הבקשה או תגרום לצדדים להליך נזק חמור, מטעמים מיוחדים שיירשמו. {{ח:סעיף|100|תגובה ותשובה לבקשה למתן הוראות}} {{ח:תת|(א)}} צד לבקשה יגיש את תגובתו לבקשה למתן הוראות בתוך 14 ימים לכל היותר מיום שבו הומצאה לו הבקשה. {{ח:תת|(ב)}} הנאמן יגיש את תשובתו לתגובת הצדדים לבקשה בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאו לו תגובות הצדדים. {{ח:תת|(ג)}} הורה בית המשפט על דיון בבקשה למתן הוראות במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש צד לבקשה את תגובתו לא יאוחר מ־48 שעות לפני מועד הדיון, והנאמן יגיש את תשובתו לא יאוחר מ־24 שעות לפני מועד הדיון. {{ח:תת|(ד)}} לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן והעובדות המפורטות בתגובה יאומתו בתצהיר. {{ח:תת|(ה)}} הנאמן והצד לבקשה ימציאו העתק מהתשובה ומהתגובה לנאמן או לצד לבקשה, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתן. {{ח:סעיף|101|פנייה לממונה או לבית המשפט}} {{ח:ת}} פנייה לממונה או לבית המשפט בידי מי שנפגע מפעולת הנאמן כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 139|בסעיף 139 לחוק}} תיעשה כדרך שמגישים בקשה לבית המשפט או לממונה, בתוך 45 ימים מיום שנודע לו על כך. {{ח:סעיף|101א|גילוי מידע מרשות המסים או מתאגיד בנקאי|תיקון: תשפ״א}} {{ח:ת}} היחיד או הנושים רשאים לפנות לבית המשפט בבקשה כי יורה על גילוי מידע או מסמך שקיבל הנאמן מתאגיד בנקאי או מרשות המסים לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 150|סעיף 150 לחוק}}; הבקשה תוגש בתוך 60 ימים מיום שהורה בית המשפט על העברת המידע לנאמן; המבקש יפרט בבקשתו את המידע או המסמך שהוא מבקש לגלות לו, בציון המטרה שלשמה הוא זקוק למידע או למסמך כאמור; בית המשפט רשאי להורות כי הדיון בשאלת גילוי המידע או המסמך יתקיים כולו או חלקו בהיעדר המבקש. {{ח:קטע3|חלק ג פרק ה סימן ג|סימן ג׳: ניהול חשבונות}} {{ח:סעיף|102|ספרי חשבונות}} {{ח:ת}} הפעיל הנאמן את עסקו של היחיד, ינהל לשם כך חשבון מיוחד לפי כללי חשבונאות מקובלים. {{ח:קטע3|חלק ג פרק ה סימן ד|סימן ד׳: דוח ממצאי בדיקה והצעת הממונה לצו לשיקום כלכלי|תיקון: תשפ״א}} {{ח:סעיף|103|פרטי דוח ממצאי הבדיקה ואופן הגשתו}} {{ח:תת|(א)}} הנאמן יגיש בטופס מקוון את דוח ממצאי הבדיקה לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 153|סעיף 153 לחוק}}, בנוסח שיופיע באתר הנאמנים, לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין; טופס דוח ממצאי בדיקה יכלול, נוסף על הפרטים {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 153|בסעיף 153(ג) לחוק}}, את הפרטים האלה: {{ח:תתת|(1)}} פרטים בדבר הליך חדלות הפירעון של היחיד; {{ח:תתת|(2)}} פרטים בדבר הליכי חדלות פירעון קודמים שנפתחו לגבי היחיד, ובכלל זה פרטים בדבר אופן סיומם של הליכים כאמור, אם הסתיימו; {{ח:תתת|(3)}} פרטים בדבר הליכי חדלות פירעון שמתנהלים לגבי בן זוגו של היחיד, ילדיו הקטינים או מי שפרנסתם עליו; {{ח:תתת|(4)}} פרטיו האישיים של היחיד ותיאור נסיבותיו האישיות, ובכלל זה מצבו המשפחתי, בציון מספר ילדיו הקטינים והבגירים, ומי שפרנסתם עליו; {{ח:תתת|(5)}} עיסוקם של היחיד ובן זוגו בחמש השנים האחרונות; {{ח:תתת|(6)}} הכנסותיהם של היחיד ובן זוגו, ילדיו הקטינים, או מי שפרנסתם עליו, מהשנתיים שקדמו להגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים של היחיד עד מועד הגשת דוח ממצאי הבדיקה; {{ח:תתת|(7)}} הוצאות מחיה חודשיות של היחיד, בן זוגו, ילדיו הקטינים, או מי שפרנסתו עליו; {{ח:תתת|(8)}} פרטים בדבר חובת תשלום המזונות של היחיד; {{ח:תתת|(9)}} התנהלות היחיד ממועד יצירת החובות ועד לצו לפתיחת הליכים, הנסיבות שבהן נוצרו החובות, הסיבות שהובילו לחדלות הפירעון של היחיד, וכן פרטים בדבר הליכי חדלות פירעון בעניינם של אחרים והסדרי חוב כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#חלק י|בחלק י׳ לחוק}} בעניינו של היחיד, הקשורים לנסיבות ההסתבכות של היחיד, ובכלל זה פרטים בדבר אופן סיומם של הליכים כאמור, אם הסתיימו; {{ח:תתת|(10)}} פרטים בדבר כושר ההשתכרות ודמי המחיה של היחיד; {{ח:תתת|(11)}} התנהלותו של היחיד במסגרת ההליך, ובכלל זה עמידתו בתשלומים שהוטלו עליו לנכסי קופת הנשייה במסגרת ההליך ובחובות הדיווח החלות עליו; {{ח:תתת|(12)}} מידע מהותי נוסף העולה מבדיקת מצבו הכלכלי של היחיד, שהנאמן סבור שיש להציגו במסגרת הדוח. {{ח:תת|(ב)}} בכתיבת הדוח ייתן הנאמן את דעתו לפרטיותם של מי שמוזכרים בו. {{ח:תת|(ג)}} הנאמן לא יכלול בדוח מידע שיש בגילויו כדי לפגוע בהמשך ניהול ההליכים. {{ח:סעיף|104|עיון בדוח ממצאי הבדיקה}} {{ח:תת|(א)}} הגיש הנאמן את הדוח לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, יעמידו אותו לעיון הנושים בלא דיחוי במערכת הממונט או במערכת המחשוב של ההוצאה לפועל, לפי העניין. {{ח:תת|(ב)}} נגע מידע שהעמיד הממונה או רשם ההוצאה לפועל לעיון לפי {{ח:פנימי|חלק ג פרק ה סימן ד|סימן זה}} לקטין, לא יצוינו פרטי שמו וזהותו, למעט עובדת היותו קטין, אלא אם כן מדובר בשמו ובפרטיו של היחיד עצמו. {{ח:סעיף|105|הודעה ליחיד ולנושים על הגשת הדוח}} {{ח:ת}} הועמד הדוח לעיון הנושים במערכת הממונט או במערכת המחשוב של ההוצאה לפועל, ימסור הנאמן העתק מהדוח ליחיד והודעה לנושים, כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 153|בסעיף 153(ד) לחוק}}, בתוך שלושה ימים מיום שהועמד לעיון. {{ח:סעיף|106|התייחסות הנושים והיחיד לדוח ממצאי הבדיקה}} {{ח:ת}} יחיד או נושה המעוניין להעביר עמדה לדוח ממצאי הבדיקה לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 153|סעיף 153(ה) לחוק}}, יעבירה לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, באופן מקוון; מי שאינו מיוצג רשאי להגיש עמדה למשרדי הממונה במחוז שבו מתנהל הליך חדלות הפירעון או ללשכת הוצאה לפועל, לפי העניין, במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. {{ח:סעיף|106א|תגובה להצעת הממונה|תיקון: תשפ״א}} {{ח:ת}} היחיד או נושה המעוניין להגיש לבית המשפט תגובה להצעת הממונה לצו לשיקום כלכלי, רשאי להגישה בתוך 30 ימים מהגשת ההצעה בידי הממונה, ובלבד שהתגובה תוגש 7 ימים לפחות לפני מועד הדיון בהצעה; היחיד או הנושה ימציאו העתק מהתגובה לממונה. {{ח:קטע3|חלק ג פרק ה סימן ה|סימן ה׳: שכר הנאמן מקופת הנשייה בהליכי חדלות פירעון לגבי יחידים|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:סעיף|106ב|הגדרות {{ח:פנימי|חלק ג פרק ה סימן ה|לסימן ה׳}}|תיקון: תשפ״ב, [הודעות]}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|חלק ג פרק ה סימן ה|בסימן זה}} – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”נאמן“ – מי שמונה לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 125|סעיף 125 לחוק}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שכר בסיס“ – סכום של 4,500 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 5,007 ש״ח)}} בצירוף מס ערך מוסף; סכום זה יכלול החזר הוצאות לשנה הראשונה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מקדמת שכר“ – מקדמה המשולמת על חשבון השכר הסופי מנכסי קופת הנשייה לאחר שנוכו מהם אגרות; סכום המקדמה יהיה 3,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 3,338 ש״ח)}} בצירוף מס ערך מוסף או סכום שנצבר בנכסי קופת הנשייה עד מועד תשלום המקדמה, בניכוי אגרות כאמור, לפי הנמוך שבהם. {{ח:סעיף|106ג|תשלום מקדמת שכר|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} עם הגשת דוח ממצאי הבדיקה על ידי הנאמן, יורה הממונה כי תשולם לנאמן מקופת הנשייה מקדמת שכר לבקשת הנאמן או מיוזמתו. {{ח:סעיף|106ד|קביעת שכר סופי והוצאות|תיקון: תשפ״ב, [הודעות]}} {{ח:תת|(א)}} נאמן המבקש ששכרו יחושב לפי {{ח:חיצוני|תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)#סעיף 8|תקנה 8 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)}}, יגיש את בקשתו לממונה והממונה יחליט על שכרו; אם הסכום שחושב נמוך משכר הבסיס, יורה הממונה כי שכרו של הנאמן יהיה שכר הבסיס. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בתקנת משנה (א), סבר הממונה כי יש להפחית את שכרו של נאמן לפי {{ח:חיצוני|תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)#סעיף 13|תקנה 13 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)}}, יודיע על כך לנאמן והנאמן יגיש את בקשתו לבית המשפט, ובית המשפט יחליט על שכרו. {{ח:תת|(ג)}} בעד השנה השנייה ואילך למינויו של הנאמן, הממונה יורה כי ישולם לנאמן מקופת הנשייה החזר בעד הוצאות הליך בסך של 500 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 556 ש״ח)}} לשנה, ובסכום כולל שלא יעלה על 2,500 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2022, בשנת 2026, 2,782 ש״ח)}}, בצירוף מס ערך מוסף. {{ח:סעיף|106ה|בקשת נאמן לקביעת שכרו על ידי בית המשפט|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} נאמן רשאי להגיש לבית המשפט בקשה ששכרו יחושב לפי {{ח:חיצוני|תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)#סעיף 7|תקנות 7}}, {{ח:חיצוני|תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)#סעיף 8א|8א}}, {{ח:חיצוני|תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)#סעיף 11|11}}, {{ח:חיצוני|תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)#סעיף 13|או 13 עד 14 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)}}. {{ח:תת|(ב)}} בית המשפט רשאי להורות לנאמן לצרף לבקשתו דוח כספי של הנאמן, מאומת בתצהיר ומבוקר בידי רואה חשבון. {{ח:תת|(ג)}} המשיבים לבקשת שכר טרחה המוגשת לבית המשפט לפי תקנה זו או לפי {{ח:פנימי|סעיף 106ד|תקנה 106ד(ב)}} יהיו הממונה, היחיד, ועדת הנושים, אם מונתה, והנושים המובטחים. {{ח:סעיף|106ו|התנגדות לבקשות שכר טרחה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} נושה או יחיד רשאים להגיש התנגדות לבקשת הנאמן לשכר טרחה לפי {{ח:פנימי|סעיף 106ד|תקנות 106ד}} {{ח:פנימי|סעיף 106ה|ו־106ה}} לממונה או לבית המשפט, לפי העניין, בתוך 14 ימים מיום הגשת הבקשה. {{ח:תת|(ב)}} הוגשה לממונה התנגדות לבקשת נאמן לפי {{ח:פנימי|סעיף 106ד|תקנה 106ד}}, יורה הממונה על העברת הדיון בבקשה ובהתנגדות לבית המשפט. {{ח:תת|(ג)}} בית המשפט רשאי לדחות את ההתנגדות על הסף אם מצא כי ההתנגדות אינה מגלה עילה. {{ח:קטע2|חלק ג פרק ו|פרק ו׳: דוחות על הכנסות והוצאות}} {{ח:סעיף|107|הגדרה {{ח:פנימי|חלק ג פרק ו|לפרק ו׳}}}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|חלק ג פרק ו|בפרק זה}}, ”דוח על הכנסות והוצאות“ – דוח תקופתי הכולל מידע בדבר הכנסותיו והוצאותיו של היחיד ובן זוגו, ילדיו הקטינים ומי שפרנסתם עליו. {{ח:סעיף|108|הגשת דוחות}} {{ח:תת|(א)}} היחיד יגיש במהלך הליכי חדלות הפירעון לממונה דוח על הכנסות והוצאות כשהוא חתום בחתימת היחיד, בצירוף אסמכתאות; דוח כאמור יהיה נתמך בהצהרה. {{ח:תת|(ב)}} דוח על הכנסות והוצאות יוגש באופן מקוון, ואולם יחיד שאינו מיוצג רשאי להגיש דוח כאמור שלא באופן מקוון במשרדי הממונה במחוז שבו מתנהל ההליך במסירה אישית או בדואר רשום. {{ח:סעיף|109|תדירות הגשת הדוחות}} {{ח:תת|(א)}} בתקופה שממתן צו לפתיחת הליכים עד מתן צו לשיקום כלכלי, יגיש היחיד דוח על הכנסות והוצאות כאמור אחת לחודשיים, אלא אם כן הורה לו הממונה אחרת. {{ח:תת|(ב)}} בתקופה שממתן הצו לשיקום כלכלי עד תום הליכי חדלות הפירעון, יגיש היחיד דוח על הכנסות והוצאות אחת לשישה חודשים, אלא אם כן הורה בית המשפט או הממונה אחרת. {{ח:סעיף|109א|פרסום הודעה על ביטול צו לפתיחת הליכים|תיקון: תשפ״א}} {{ח:ת}} תמו הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד בשל ביטול צו לפתיחת הליכים לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 183|סעיפים 183}} {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 286|או 286 לחוק}}, או הפטר לאלתר, או נתן הממונה אישור ליחיד על מתן הפטר, הממונה יפרסם על כך הודעה. {{ח:קטע2|חלק ג פרק ו1|פרק ו׳1: סמכות בירור בידי הנאמן|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:סעיף|109ב|הגדרה {{ח:פנימי|חלק ג פרק ו1|לפרק ו׳1}}|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|חלק ג פרק ו1|בפרק זה}}, ”הודעת זימון“ – כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 152|בסעיף 152 לחוק}}. {{ח:סעיף|109ג|אופן הזימון לבירור, מקומו וניהולו|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} הנאמן יזמן את היחיד לבירור לשם בדיקת מצבו הכלכלי במקום ובשעה שנקבעו בהודעת הזימון, ובלבד שהמקום יהיה סביר ונגיש בשים לב למחוז שבו מתנהל הליך חדלות הפירעון בעניינו של היחיד; הודעת הזימון תיערך לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 7א|טופס 7א שבתוספת}}. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאי הנאמן לקיים בירור בהיוועדות חזותית לבקשת היחיד, או בהסכמת היחיד אם הוא מיוצג. {{ח:תת|(ג)}} יחיד שהוזמן לבירור לפני הנאמן יתייצב לפניו כפי שיידרש; נאמן יסיים את הבירור ביום שבו החל, ככל האפשר, ואולם הנאמן רשאי לחזור ולזמן את היחיד אם ראה צורך מיוחד בכך, ועל היחיד להתייצב כאמור בהודעת הזימון. {{ח:תת|(ד)}} הנאמן ימציא את הודעת הזימון ליחיד 21 ימים לפחות לפני מועד הבירור, אלא אם כן הסכים היחיד לקיצור התקופה או שהחליט הממונה כי יש הכרח בקיצורה; אם היחיד מיוצג – ימציא הנאמן את ההודעה בדואר אלקטרוני; אם היחיד בלתי מיוצג – ימציא הנאמן את ההודעה בדואר רשום עם אישור מסירה; והכול אלא אם כן הסכים היחיד להמצאה בדרך אחרת, ובלבד שיהיה תיעוד להמצאה. {{ח:תת|(ה)}} סבר הנאמן כי מתקיימות נסיבות מיוחדות שבשלהן הבירור אינו דרוש, יגיש בקשה מנומקת לממונה שלא לערוך בירור ליחיד, והממונה יכריע בבקשה. {{ח:סעיף|109ד|הבירור ותיעודו|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} הנאמן יידע את היחיד בפתח הבירור עימו בכל הנוגע לזכויותיו וחובותיו בבירור ובתוצאות של העדר שיתוף פעולה בבירור, וכן יידע אותו בדבר אופן התיעוד של הבירור לפי תקנה זו. {{ח:תת|(ב)}} הנאמן יתעד את הבירור בפרוטוקול שישקף את כל הנאמר והמתרחש בבירור. {{ח:תת|(ג)}} בסיום הבירור, יקרא היחיד את הפרוטוקול או שהנאמן יקרא אותו באוזניו; הנאמן והיחיד יחתמו על הפרוטוקול; סירב היחיד לחתום על הפרוטוקול – תירשם סיבת סירובו. {{ח:תת|(ד)}} עותק מהפרוטוקול בכתב יימסר ליחיד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 152|סעיף 152(ג) לחוק}} וכן לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין. {{ח:תת|(ה)}} הנאמן רשאי לתעד את הבירור בתיעוד מוקלט לאחר שיידע את היחיד על ההקלטה; תיעד הנאמן את הבירור בתיעוד מוקלט, יתעד את הבירור בפרוטוקול כאמור בתקנת משנה (ב), ונוסף על כך יערוך תמליל של התיעוד המוקלט או יעביר עותק של ההקלטה ליחיד. {{ח:תת|(ו)}} ערך הנאמן תמליל בירור לפי תקנת משנה (ה), ימסור את התמליל ליחיד וכן לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, עד 30 ימים לאחר הבירור. {{ח:תת|(ז)}} הפרוטוקול, ההקלטה והתמליל, לפי העניין, יישמרו במשרדי הנאמן. {{ח:סעיף|109ה|תחולת ההוראות על בירור בידי הממונה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|חלק ג פרק ו1|פרק זה}} יחול בשינויים המחויבים גם על בירור שעורך הממונה בעצמו לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 152|סעיף 152(א) לחוק}}. {{ח:קטע2|חלק ג פרק ז|פרק ז׳: הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד בעל חוב בסכום נמוך}} {{ח:סעיף|110|תחולת הוראות התקנות|תיקון: תשפ״ב־3}} {{ח:תת|(א)}} עם מתן צו לפתיחת הליכים לגבי יחיד בעל חובות בסכום נמוך, יחולו על הליכי חדלות הפירעון של היחיד, המתנהלים אצל רשם ההוצאה לפועל, ההוראות לפי תקנות אלה החלות על הליכי חדלות פירעון של יחיד המתנהלים לפי צו לפתיחת הליכים שנתן הממונה, בשינויים המחויבים ובשינויים הקבועים {{ח:פנימי|חלק ג פרק ז|בפרק זה}}. {{ח:תת|(ב)}} הסמכויות הנתונות לממונה לפי תקנות אלה לגבי הליכי חדלות פירעון של יחיד המתנהלים לפי צו לפתיחת הליכים שנתן הממונה יהיו נתונות לרשם ההוצאה לפועל לגבי הליכי חדלות פירעון של יחיד בעל חובות בסכום נמוך לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#חלק ג פרק יב|פרק י״ב לחלק ג׳ לחוק}}, המתנהלים אצל רשם ההוצאה לפועל, למעט הסמכויות הקבועות {{ח:פנימי|חלק ג פרק ב|בפרקים ב׳}}, {{ח:פנימי|חלק ג פרק ג|ג׳}} {{ח:פנימי|חלק ג פרק ה|ו־ה׳ לחלק ג׳ לתקנות אלה}}. {{ח:סעיף|111|הגשת בקשה ותשלום אגרה}} {{ח:תת|(א)}} בקשה לצו לפתיחת הליכים ודוח על מצבו הכלכלי שמגיש יחיד יהיו ערוכים לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 5|טופס 5 שבתוספת}}; הטופס יאומת בתצהיר ויהיה חתום בחתימת היחיד; לבקשה כאמור יצורף כתב ויתור על סודיות ערוך לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 6|טופס 6 שבתוספת}}. {{ח:תת|(ב)}} בקשת היחיד תוגש באופן מקוון; יחיד שאינו מיוצג רשאי להתייצב בלשכת ההוצאה לפועל שבה פועל מסלול חדלות פירעון ולהגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים שלא באופן מקוון; מנהל מערכת ההוצאה לפועל או מי שהסמיכו לצורך כך רשאי לאשר הגשת בקשה שלא בדרך של התייצבות אם מצא כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת, בנסיבות העניין. {{ח:תת|(ג)}} הגיש היחיד לרשם ההוצאה לפועל הודעה על כך שאין ביכולתו לשלם את החוב הפסוק שרואים בה בקשה לצו לפתיחת הליכים כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 187|בסעיף 187(א)(1) לחוק}}, יגיש היחיד בקשה לצו לפתיחת הליכים לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 5|טופס 5 שבתוספת}} וישלם את האגרה המתאימה. {{ח:סעיף|112|דרכי המצאה לרשם ההוצאה לפועל}} {{ח:תת|(א)}} בקשה, דיווח של הנאמן, דוח של היחיד, הודעה, העתק של כתב בי־דין ומסמכים אחרים שיש להגיש לרשם ההוצאה לפועל לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|החוק}}, לפי תקנות אלה או לפי הוראת הממונה יוגשו לרשם ההוצאה לפועל באמצעות מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בתקנת משנה (א), מי שאינו מיוצג רשאי להמציא מסמכים כאמור בלשכות ההוצאה לפועל במסירה אישית או בדואר רשום, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. {{ח:סעיף|113|סמכות רשם הוצאה לפועל שלא למנות נאמן}} {{ח:ת}} לא מינה רשם ההוצאה לפועל נאמן, יחולו הוראות אלה: {{ח:תת|(1)}} כל מסמך שיש להגישו לנאמן לרבות תביעות החוב או בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, יוגש לרשם באמצעות מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל; {{ח:תת|(2)}} נושה שאינו מיוצג רשאי להגיש את תביעת החוב או את הבקשה להארכת מועד להגשת תביעות חוב, שלא באופן מקוון, בלשכת הוצאה לפועל. {{ח:סעיף|114|קבלת מידע}} {{ח:ת}} קבלת מידע באופן מקוון בידי רשם ההוצאה לפועל מגוף הקבוע {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#תוספת 1|בטור א׳ לתוספת הראשונה לחוק}}, יכול שתהיה באמצעות תקשורת בין מחשבים. {{ח:סעיף|115|פרסום הודעה על מתן צו}} {{ח:ת}} מערכת ההוצאה לפועל תעביר הודעה על צו לפתיחת הליכים לבקשת יחיד, שנתן רשם ההוצאה לפועל, אל הממונה והממונה יפרסם אותה באתר האינטרנט של משרד המשפטים; בהודעה יצוינו הפרטים האמורים {{ח:פנימי|סעיף 74|בתקנה 74}} ובמקום בית המשפט המוסמך לדון בצו, יצוין בהודעה כי הרואה את עצמו נפגע ממתן צו לפתיחת הליכים רשאי להגיש בקשה לביטול הצו לרשם ההוצאה לפועל. {{ח:סעיף|116|העתק מהצו}} {{ח:תת|(א)}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 75|בתקנה 75}}, ניתן צו לפתיחת הליכים לבקשת יחיד, תשלח מערכת ההוצאה לפועל, בדואר, בסמוך ככל האפשר לאחר מתן הצו, העתק מהצו ליחיד ולנושים שפרטי זהותם ידועים לה; הנאמן יוודא את קבלת ההעתק בדרך של וידוא טלפוני או באמצעות דואר אלקטרוני; מסירת הצו לנושים שהם זוכים מיוצגים בהוצאה לפועל המחוברים למערכת ההוצאה לפועל בתקשורת מחשבים תהיה בתקשורת בין מחשבים ותחול {{ח:חיצוני|תקנות ההוצאה לפועל#סעיף 24|תקנה 24 לתקנות ההוצאה לפועל}}; יהיה ניתן להמציא צו לפתיחת הליכים בתקשורת בין מחשבים גם לנושה שביקש שהצווים יומצאו לו בתקשורת בין מחשבים, אם אישר זאת מנהל מערכת ההוצאה לפועל לגבי אותו נושה. {{ח:תת|(ב)}} היחיד ימציא את העתק הצו לנושים שפרטי זהותם אינם ידועים למערכת ההוצאה לפועל בדואר רשום עם אישור מסירה. {{ח:תת|(ג)}} בתקנה זו, ”נושים שפרטי זהותם ידועים למערכת ההוצאה לפועל“ – נושים שלגביהם מסר היחיד שם מלא, כתובת ואחד מאלה: כתובת דואר אלקטרוני או מספר טלפון נייד; או נושים שפרטיהם מצויים במערכת ההוצאה לפועל. {{ח:סעיף|117|בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים}} {{ח:ת}} על הגשת בקשה לביטול צו לפתיחת הליכים לרשם ההוצאה לפועל יחולו {{ח:פנימי|סעיף 76|תקנות 76}} {{ח:פנימי|סעיף 77|ו־77}} בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|118|חלוקת נכסי קופת הנשייה|תיקון: תשע״ט}} {{ח:ת}} על חלוקת תשלומים מתוך נכסי קופת הנשייה יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 136|תקנה 136}}, והחלוקה תבוצע באמצעות מערכת ההוצאה לפועל. {{ח:סעיף|119|צירוף צד להליך}} {{ח:ת}} רשם ההוצאה לפועל רשאי, לבקשתו של כל אדם, לצרפו כצד להליך חדלות פירעון של יחיד המתנהל לפניו, אם נראה לו כי קיים חשש שאותו אדם עלול להיפגע מההחלטה שתתקבל באותו הליך או אם נראה לו כי צירופו נדרש לשם ייעול ההליכים, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים, להורות על צירופו של אדם כאמור מיוזמתו. {{ח:סעיף|119א|קביעת שכר טרחה בידי רשם ההוצאה לפועל|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} על קביעת שכר לנאמן יחולו הוראות {{ח:פנימי|חלק ג פרק ה סימן ה|סימן ה׳ לפרק ה׳}} בשינויים המחויבים; בקשות שיש להגיש לבית המשפט או לממונה לפי {{ח:פנימי|חלק ג פרק ז|סימן זה}}, יוגשו לרשם ההוצאה לפועל. {{ח:קטע1|חלק ד|חלק ד׳: הנשייה}} {{ח:קטע2|חלק ד פרק א|פרק א׳: תביעות חוב}} {{ח:קטע3|חלק ד פרק א סימן א|סימן א׳: הגשת תביעת חוב}} {{ח:סעיף|120|הגשת תביעת חוב ובקשה להארכת מועד}} {{ח:ת}} נושה המבקש להגיש לנאמן תביעת חוב או בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, יגישה לנאמן באמצעות מערכת הממונט או מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל, לפי העניין; נושה שאינו מיוצג רשאי להגיש תביעת חוב שלא באופן מקוון, במשרדי הממונה במחוז שבו מתנהל ההליך, או בלשכת ההוצאה לפועל, לפי העניין, במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. {{ח:סעיף|121|תביעת חוב}} {{ח:תת|(א)}} תביעת החוב תיערך בטופס שנוסחו יופיע באתר האינטרנט של הממונה והיא תכלול את הפרטים האלה: {{ח:תתת|(1)}} העובדות שיש בהן כדי לבסס את החוב הנתבע ומועד הפירעון; {{ח:תתת|(2)}} מידע בדבר רכיבי החוב, רכיבי ההצמדה והריבית עד מועד מתן הצו לפתיחת הליכים, וכן רכיבי הריבית הנוספת; {{ח:תתת|(3)}} אם החוב חוב מובטח – גובה החוב המובטח, פרטים לגבי מהות הנכס המשועבד, תאריך מתן הבטוחה ורישומה, ולגבי חוב המובטח בשעבוד קבוע – אומדן שווי הבטוחה, ככל האפשר; {{ח:תתת|(4)}} מידע בדבר כל סכום שהועבר לנושה על חשבון החוב ומועדי תשלומו; {{ח:תתת|(5)}} מידע בדבר זכות הקיזוז של הנושה, אם ישנה, בצירוף העתק מהודעת הקיזוז שהוגשה; {{ח:תתת|(6)}} מידע בדבר מעמד החוב – חוב בדין קדימה, חוב כללי או חוב דחוי; {{ח:תתת|(7)}} מידע בדבר ערבים לחוב או חייבים יחד עם החייב בחוב העבר; {{ח:תתת|(8)}} פרטי הנושה ומספר חשבון בנק לתשלום. {{ח:תת|(ב)}} נושה מובטח רשאי להודיע בתביעת החוב על כוונתו לממש את הנכס המשועבד לטובתו. {{ח:תת|(ג)}} הנושה או אדם שהוא הרשה לכך יאמתו את העובדות המבססות את תביעת החוב בתצהיר. {{ח:תת|(ד)}} הנושה יצרף אסמכתאות שיש בהן כדי לבסס את החוב הנתבע. {{ח:תת|(ה)}} לתביעת החוב יצורף אישור על תשלום אגרה או אישור על זכאות לפטור מאגרה. {{ח:סעיף|122|בקשה להארכת מועד להגשת תביעות חוב}} {{ח:תת|(א)}} בקשת נושה להארכת מועד להגשת תביעת חוב תוגש בטופס שנוסחו יופיע באתר האינטרנט של הממונה ותאומת בתצהיר; הבקשה תכלול את תביעת החוב ויפורטו בה הנסיבות שבשלהן הנושה לא היה יכול להגיש את תביעת החוב במועד. {{ח:תת|(ב)}} החלטת הנאמן בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב תומצא לנושה שהגיש את הבקשה וליחיד במועד סמוך ככל האפשר למועד החלטתו. {{ח:תת|(ג)}} החליט הנאמן לדחות את הבקשה להארכת מועד, רשאי הנושה לערער לבית המשפט על ההחלטה בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לנושה. {{ח:סעיף|123|בקשה להשלמת פרטים}} {{ח:ת}} ביקש הנאמן מנושה להשלים פרטים הנוגעים לתביעת החוב לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 210|סעיף 210(א) לחוק}}, יורה על המועד להשלמת הפרטים, והנושה יגיש את הפרטים הנוספים בתביעת חוב מתוקנת. {{ח:סעיף|124|הוצאות התביעה}} {{ח:תת|(א)}} נושה יישא בהוצאות הכרוכות בהגשת תביעתו ובהוכחתה, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת בשל נסיבות מיוחדות. {{ח:תת|(ב)}} הוצאות שהוציא הנאמן לצורך שומת חוב שאינו קצוב, לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 213|סעיף 213 לחוק}}, ייפרעו מתוך נכסי קופת הנשייה, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. {{ח:סעיף|125|הודעה על קבלת תשלום על חשבון החוב}} {{ח:ת}} הועבר סכום לנושה על חשבון החוב לאחר מועד הגשת תביעת החוב, יודיע הנושה לנאמן על הסכום, מקורו ומועד תשלומו, בתוך 15 ימים. {{ח:קטע3|חלק ד פרק א סימן ב|סימן ב׳: תביעת חוב של נושה מובטח}} {{ח:סעיף|126|נושה מובטח שוויתר על בטוחה}} {{ח:ת}} נושה מובטח שהודיע לנאמן על כך שוויתר על הבטוחה לטובת כלל הנושים רשאי לתבוע את חובו כחוב שאינו חוב מובטח. {{ח:סעיף|127|זכותו של נושה מובטח שבטוחתו לא מומשה לחלוקה על בסיס אומדן שווי}} {{ח:ת}} נושה מובטח שלא ויתר על בטוחתו ובטוחתו לא מומשה זכאי לקבל את חלקו היחסי בכל חלוקת ביניים בעד חלקו העולה על אומדן השווי שהגיש, לאחר שתביעת החוב שלו אושרה בידי הנאמן. {{ח:סעיף|128|הודעה על מימוש הנכס}} {{ח:ת}} מומש הנכס בידי נושה מובטח לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 248|סעיפים 248(א)(2), (ב)}} {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 249|או 249 לחוק}}, יודיע הנושה המובטח לנאמן על יתרת החוב בתוך 15 ימים ממועד המימוש; להודעה יצרף הנושה פירוט על אופן המימוש. {{ח:קטע3|חלק ד פרק א סימן ג|סימן ג׳: טיפול הנאמן בתביעות חוב}} {{ח:סעיף|129|ההכרעה בתביעת חוב}} {{ח:תת|(א)}} טרם ההכרעה בתביעה, יפנה הנאמן לקבל את עמדתו של היחיד לגבי תביעת החוב. {{ח:תת|(ב)}} הנאמן יכריע בתביעת חוב בתוך 90 ימים מיום שהוגשה לו, ולא יאוחר מ־30 ימים מתום התקופה להגשת תביעות חוב. {{ח:תת|(ג)}} הכריע הנאמן בתביעת חוב, ימציא את החלטתו ואת נימוקיו ליחיד ולנושה שהגיש את תביעת החוב במועד סמוך ככל האפשר למועד הכרעתו. {{ח:תת|(ד)}} הממונה או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, רשאי, לבקשת הנאמן, להאריך את המועד האמור בתקנה משנה (ב). {{ח:סעיף|130|החלטת נאמן בבקשה לתיקון טעות בתביעת חוב או לעיון חוזר בה}} {{ח:תת|(א)}} נאמן רשאי, מיוזמתו או לבקשת מי שנפגע מהכרעתו בתביעת חוב, לבטל תביעת חוב שאושרה או להפחית את סכומה, אם נפלה בה טעות או התגלו עובדות חדשות המצדיקות זאת. {{ח:תת|(ב)}} מי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 215|שסעיף 215 לחוק}} חל עליו, רשאי להגיש לנאמן בקשה לתיקון הטעות בתביעת החוב או לעיון חוזר בה, כאמור בתקנה משנה (א) בתוך 30 ימים מהמועד שנודע לו על הכרעת הנאמן. {{ח:תת|(ג)}} בקשה שהוגשה כאמור בתקנת משנה (ב), תומצא ליחיד, אם הבקשה לא הוגשה על ידו ולנושה שהגיש את תביעת החוב, מיד עם הגשתה. {{ח:תת|(ד)}} מצא הנאמן כי קיימת עילה לבטל את תביעת החוב שאושרה או להפחית את סכומה, יודיע על כך לנושה שהגיש את תביעת החוב וליחיד וייתן להם הזדמנות להביע את עמדתם בטרם יקבל את החלטתו. {{ח:תת|(ה)}} דחה הנאמן את הבקשה לתיקון טעות או לעיון חוזר, רשאי המבקש כאמור בתקנת משנה (ב) להגיש ערעור לבית המשפט בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לו הכרעת הנאמן. {{ח:סעיף|131|ערעור על הכרעה בתביעת חוב}} {{ח:תת|(א)}} נושה שרואה את עצמו נפגע מהכרעת הנאמן בתביעת חוב שהגיש, למעט החלטה בבקשה להארכת מועד כאמור {{ח:פנימי|סעיף 122|בתקנה 122}}, רשאי להגיש ערעור על ההכרעה לבית המשפט בתוך 45 ימים מהמצאת ההכרעה לידיו. {{ח:תת|(ב)}} ערעור שהוגש כאמור בתקנת משנה (א), יומצא לממונה, לנאמן וליחיד בסמוך ככל האפשר להגשתו לבית המשפט. {{ח:תת|(ג)}} הנאמן יגיש לבית המשפט את תביעת החוב ואת נימוקי החלטתו נושא הערעור בתוך 15 ימים מיום שהומצא לו העתק מכתב הערעור. {{ח:סעיף|132|בקשת נאמן לבטל או להפחית סכום של תביעת חוב שאושרה}} {{ח:ת}} בית המשפט רשאי, לבקשת הנאמן, לבטל תביעת חוב שאושרה או לשנות את סכומה, אם מצא שהתביעה אושרה שלא כיאות או שיש לשנות את סכומה; הנאמן יודיע לנושה שהגיש את תביעת החוב וליחיד על הגשת הבקשה לבית המשפט בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. {{ח:קטע3|חלק ד פרק א סימן ד|סימן ד׳: הוראות מיוחדות לתביעות חוב של עובדים ולתביעות גמלה|תיקון: תשפ״ז}} {{ח:סעיף|133|הגשת תביעת חוב של עובד|תיקון: תשפ״ז}} {{ח:תת|(א)}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 120|בתקנות 120}} {{ח:פנימי|סעיף 121|ו־121}}, תביעת חוב של עובד בשל חוב שכר עבודה כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק הגנת השכר|בחוק הגנת השכר, התשי״ח–1958}}, ובשל פיצויי פיטורין לפי {{ח:חיצוני|חוק פיצויי פיטורים|חוק פיצויי פיטורים, התשכ״ג–1963}}, וכן תביעה של קופת גמל כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#סעיף 180|בסעיף 180 לחוק הביטוח הלאומי}}, תוגש בטופס מקוון שלפיו מגישים בקשה לגמלה לפי {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#פרק ח|פרק ח׳ לחוק הביטוח הלאומי}}; {{ח:חיצוני|https://www.btl.gov.il/benefits/Bankruptcy_or_%20Corporate_Liquidation/Pages/Tvia%20Pashar.aspx|הטופס האמור יופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי}}; על בקשה כאמור יחולו רק ההוראות החלות על הטופס האמור. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בתקנת משנה (א), עובד שאינו מיוצג רשאי להגיש לידי הנאמן תביעת חוב שלא באופן מקוון, במשרדי הממונה או בלשכת הוצאה לפועל. {{ח:סעיף|133א|תובענה בעניין גמלה לפי {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#פרק ח|פרק ח׳ לחוק הביטוח הלאומי}}|תיקון: תשפ״ז}} {{ח:תת|(א)}} תובענה בעניין החלטת המוסד לביטוח לאומי לפי {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#פרק ח|פרק ח׳ לחוק הביטוח הלאומי}} תוגש לבית המשפט בתוך 60 ימים מיום שנמסרה ההחלטה למגיש התובענה. {{ח:תת|(ב)}} תובענה כאמור בתקנת משנה (א) תוגש כבקשה במסגרת הליך חדלות הפירעון של מעסיקו של העובד שהתובענה נוגעת לזכויותיו; המשיבים לתובענה יהיו המוסד לביטוח לאומי, הממונה, הנאמן, המעסיק אם הוא יחיד, ואם התובענה הוגשה על ידי קופת גמל כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#סעיף 180|בסעיף 180 לחוק הביטוח הלאומי}} – גם העובד. {{ח:סעיף|134|העברת מסמכים למוסד לביטוח לאומי}} {{ח:ת}} לבקשת המוסד לביטוח לאומי, ימסור הנאמן מידע של חייב שהוא מעסיק, המצוי בידיו, ויש בו כדי לסייע לביטוח הלאומי בהכרעה בתביעת העובד לגמלה; בתקנה זו, ”מעסיק“ – מעביד או מעסיק כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי|בחוק הביטוח הלאומי}}. {{ח:קטע3|חלק ד פרק א סימן ה|סימן ה׳: הודעה על זכות קיזוז|תיקון: תשפ״א}} {{ח:סעיף|134א|הודעה על זכות קיזוז|תיקון: תשפ״א}} {{ח:תת|(א)}} הודעת קיזוז לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 256|סעיף 256 לחוק}} תיערך בטופס שנוסחו יופיע באתר האינטרנט של הממונה, והיא תכלול את הפרטים האלה: {{ח:תתת|(1)}} העובדות שיש בהן כדי לבסס את זכות הקיזוז לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 255|סעיף 255 לחוק}}; {{ח:תתת|(2)}} מידע בדבר רכיבי החוב שהחייב חב לנושה ומועד יצירתם; {{ח:תתת|(3)}} מידע בדבר רכיבי החוב שהנושה חב לחייב ומועד יצירתם. {{ח:תת|(ב)}} הנושה או אדם שהוא הרשה לכך יאמתו את העובדות המבססות את הודעת הקיזוז בתצהיר. {{ח:תת|(ג)}} הנושה יצרף אסמכתאות שיש בהן כדי לבסס את החוב ואת זכות הקיזוז. {{ח:תת|(ד)}} הודעת קיזוז תוגש כדרך שמגישים תביעת חוב. {{ח:קטע3|חלק ד פרק א סימן ו|סימן ו׳: אומדן שווי|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:סעיף|134ב|תיקון אומדן שווי לבקשת נושה מובטח|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} נושה מובטח רשאי, בהסכמת הנאמן או לפי הוראת בית המשפט או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, לתקן אומדן שווי של נכס משועבד שהגיש לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 210|סעיף 210(ד) לחוק}} אם הוכיח שאומדן השווי יסודו בטעות שבתום לב או ששוויו של הנכס השתנה מאז עריכת אומדן השווי; ובלבד שתיקון כאמור ייעשה טרם שהגיש הנושה או הנאמן הודעה על כוונה לממש את הנכס. {{ח:תת|(ב)}} תוקן אומדן שווי לפי תקנה זו, יודיע על כך הנאמן לחייב. {{ח:תת|(ג)}} תוקן אומדן שווי לפי תקנה זו, יתקן הנושה המובטח את תביעת החוב שבה נכלל אומדן השווי בהתאם. {{ח:סעיף|134ג|תוצאות תיקון אומדן שווי|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} תוקנה תביעת חוב לפי {{ח:פנימי|סעיף 134ב|תקנה 134ב}} לאחר שהנושה המובטח השתתף בחלוקה כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 238|בסעיף 238 לחוק}}, יחזיר הנושה לנאמן את הסכום העודף או ישלם הנאמן לנושה את ההפרש, לפי העניין. {{ח:תת|(ב)}} אין בתיקון אומדן השווי כדי לעכב או למנוע חלוקה שההודעה עליה פורסמה לפני תאריך תיקון תביעת החוב כאמור. {{ח:סעיף|134ד|הגשת אומדן שווי לראשונה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} נושה מובטח רשאי להגיש אומדן שווי של נכס משועבד אחרי הגשת תביעת החוב בהתאם {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 210|לסעיף 210(ד) לחוק}}, אם הוכיח, להנחת דעתו של הנאמן, שלא היה ניתן באופן סביר להגיש את האומדן במועד הגשת תביעת החוב. {{ח:קטע2|חלק ד פרק א1|פרק א׳1: מימוש נכסי קופת הנשייה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:קטע3|חלק ד פרק א1 סימן א|סימן א׳: בקשה למימוש בטוחה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:סעיף|134ה|בקשת נושה למימוש נכס משועבד, לגיבוש שעבוד צף או לקבלת חזקה בנכס הכפוף לשיור בעלות|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} בקשת נושה מובטח למימוש נכס משועבד בשעבוד קבוע או לגיבוש שעבוד צף לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 245|סעיף 245(ב) לחוק}}, או בקשת נושה בעל נכס הכפוף לשיור בעלות לקבלת חזקה בנכס לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 252|סעיף 252 לחוק}} (להלן {{ח:פנימי|חלק ד פרק א1 סימן א|בסימן זה}} – בקשה למימוש בטוחה), תוגש לבית המשפט בצירוף תביעת החוב שהוגשה לנאמן; העובדות המפורטות בבקשה ובמסמכים המצורפים לה יאומתו בתצהיר. {{ח:תת|(ב)}} המבקש ימציא העתק מהבקשה לנאמן ולממונה, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד – גם ליחיד. {{ח:סעיף|134ו|תגובה לבקשה למימוש בטוחה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} המנויים {{ח:פנימי|סעיף 134ה|בתקנה 134ה(ב)}} רשאים להגיש לבית המשפט את תגובתם לבקשה למימוש בטוחה בצירוף אסמכתאות מתאימות; העתק מהתגובה יומצא למבקש, לנאמן ולממונה, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד – גם ליחיד. {{ח:סעיף|134ז|החלטת בית המשפט והתנגדויות|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} החלטת בית המשפט בבקשה למימוש בטוחה תינתן בהקדם האפשרי בשימת לב לסוג הבטוחה ולשאר נסיבות העניין. {{ח:תת|(ב)}} המבקש ימציא בלא דיחוי את החלטת בית המשפט המאשרת את הבקשה לנאמן, לממונה ולנושים המהותיים, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד – גם ליחיד. {{ח:תת|(ג)}} מי שנפגע מהחלטת בית המשפט המאשרת בקשה למימוש בטוחה, למעט מי שהיה רשאי להגיש את תגובתו לפי {{ח:פנימי|סעיף 134ו|תקנה 134ו}}, רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל את ההחלטה בתוך שבוע מיום שהומצאה לו ההחלטה. {{ח:קטע3|חלק ד פרק א1 סימן ב|סימן ב׳: מימוש הבטוחה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:סעיף|134ח|מימוש בידי נושה מובטח|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} מומש נכס בידי נושה מובטח לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 248|סעיף 248 לחוק}}, יודיע הנושה המובטח לנאמן ולממונה, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד – גם ליחיד, בדבר המימוש בתוך 5 ימים ממועד המימוש. {{ח:תת|(ב)}} ההודעה תכלול את פירוט התמורה ממימוש הנכס המשועבד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 250|סעיף 250 לחוק}}, את פירוט הוצאות המימוש, וכן את ההפרש שנותר לאחר מימוש הנכס או סכום החוב שנותר אחרי פירעון החוב המובטח ממימוש הנכס המשועבד, לפי העניין; להודעה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה, והעובדות המפורטות בה יאומתו בתצהיר. {{ח:תת|(ג)}} נותר לזכות הנושה חוב לאחר מימוש הנכס המשועבד, יראו את הודעת הנושה כתביעת חוב מתוקנת בשל יתרת החוב. {{ח:תת|(ד)}} נותרה תמורה ממימוש הנכס מעבר לסכום החוב המובטח, יעביר הנושה המובטח את התמורה האמורה לנאמן בתוך 5 ימים ממועד המימוש. {{ח:סעיף|134ט|מימוש בידי הנאמן|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} מימש הנאמן נכס לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 248|סעיף 248 לחוק}}, יודיע הנאמן לבית המשפט ולממונה או לרשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, ולנושה המובטח, ואם הוגשה הבקשה בהליך של חייב שהוא יחיד – גם ליחיד, בדבר המימוש בתוך 5 ימים ממועד המימוש. {{ח:תת|(ב)}} ההודעה תכלול את פירוט התמורה ממימוש הנכס המשועבד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 250|סעיף 250 לחוק}} וכן את פירוט ההפרש שנותר לאחר מימוש הנכס או סכום החוב שנותר אחרי פירעון החוב המובטח ממימוש הנכס המשועבד, לפי העניין. {{ח:תת|(ג)}} נותר לזכות הנושה חוב לאחר מימוש הנכס המשועבד, יראו את תביעת החוב שהגיש הנושה כתביעת חוב מתוקנת בשל יתרת החוב. {{ח:קטע2|חלק ד פרק ב|פרק ב׳: חלוקת נכסי קופת הנשייה}} {{ח:סעיף|135|פרסום הודעה על חלוקות}} {{ח:ת}} הנאמן ימציא לממונה הודעה על כוונתו לבצע חלוקה 30 ימים לפני כל חלוקת ביניים ולפני חלוקה סופית, והממונה יפרסם על כך הודעה. {{ח:סעיף|136|אופן ביצוע החלוקות|תיקון: [הודעות]}} {{ח:תת|(א)}} תשלומים מתוך נכסי קופת הנשייה יבוצעו באמצעות הממונה לפי בקשת הנאמן. {{ח:תת|(ב)}} הממונה רשאי להורות על ביצוע חלוקות באמצעות הנאמן; הורה הממונה כאמור, יורה לנאמן על אופן פתיחת חשבון נאמנות וניהולו לשם כך והפקדת כספים בו. {{ח:תת|(ג)}} אם גובה התשלום לנושה נמוך מ־30 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2022; בשנת 2026, 33 ש״ח)}} ולא העביר הנושה מספר חשבון בנק עדכני, רשאי הממונה שלא לכלול אותו בחלוקה. {{ח:קטע1|חלק ד1|חלק ד׳1: מעמד הנושים וזכויותיהם|תיקון: תשפ״א}} {{ח:קטע2|חלק ד1 פרק א|פרק א׳: ועדת הנושים|תיקון: תשפ״א, תשפ״ב}} {{ח:קטע3|חלק ד1 פרק א סימן א|סימן א׳: חברות בוועדת הנושים והקמתה|תיקון: תשפ״א, תשפ״ב}} {{ח:סעיף|136א|מספר חברי הוועדה|תיקון: תשפ״א, תשפ״ב}} {{ח:ת}} מספר החברים בוועדת נושים כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 263|בסעיף 263 לחוק}} ({{ח:פנימי|חלק ד1 פרק א|בפרק זה}} – הוועדה) לא יפחת משלושה ולא יעלה על חמישה, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. {{ח:סעיף|136ב|חברות בוועדה|תיקון: תשפ״א}} {{ח:ת}} נושה או מי מטעמו יכול לכהן בוועדה אם התקיימו בו כל אלה: {{ח:תת|(1)}} הנאמן אישר את תביעת החוב שלו; {{ח:תת|(2)}} נשייתו אינה מובטחת. {{ח:סעיף|136ג|הקמת הוועדה|תיקון: תשפ״א, תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} החליטה אסיפת הנושים על הרכב הוועדה, תוקם הוועדה אחרי שהנאמן אישר שהתקיימו התנאים {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|בחוק}} ובתקנות אלה לצורך הקמתה ולאחר ששלח על כך הודעה לבית המשפט; הוועדה תבחר את יושב הראש מבין חבריה. {{ח:תת|(ב)}} עם מינויו יחתום חבר הוועדה על כתב מינוי ובו יצהיר כי מתקיימים בו התנאים המפורטים {{ח:פנימי|סעיף 136ב|בתקנה 136ב}}, שאינו נמצא בניגוד עניינים וכי הוא מתחייב לשמור על סודיות המידע שיגיע לידיו מתוקף תפקידו. {{ח:סעיף|136ד|פגם במינוי|תיקון: תשפ״א}} {{ח:ת}} פגם או שיבוש במינויו של חבר ועדה לא יגרע מתוקפו של מעשה שעשה בתום לב במסגרת תפקידו. {{ח:סעיף|136ה|פקיעת חברות בוועדה|תיקון: תשפ״א}} {{ח:ת}} חברותו של אדם בוועדה תסתיים באחת מאלה: {{ח:תת|(1)}} הוא התפטר או שכהונתו הופסקה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 136ז|בתקנה 136ז}}; {{ח:תת|(2)}} הוא נעדר ברציפות משלוש ישיבות של הוועדה; {{ח:תת|(3)}} הוא חדל להיות נושה או שהחליט הנאמן לדחות את תביעת החוב שלו. {{ח:סעיף|136ו|התפטרות חבר בוועדה|תיקון: תשפ״א}} {{ח:ת}} חבר ועדה רשאי להתפטר במסירת הודעה ליושב ראש הוועדה; ההתפטרות תיכנס לתוקף במועד מסירת ההודעה, אלא אם כן צוין בהודעה מועד מאוחר יותר. {{ח:סעיף|136ז|הפסקת כהונה של חבר ועדה|תיקון: תשפ״א, תשפ״ב}} {{ח:ת}} אסיפת הנושים רשאית בכל עת להפסיק את כהונתו של חבר בוועדה. {{ח:סעיף|136ח|פינוי מקום של חברי הוועדה|תיקון: תשפ״א, תשפ״ב}} {{ח:ת}} התפנה מקום בוועדה, יפנה יושב ראש הוועדה לנאמן בבקשה לכנס את אסיפת הנושים לשם מילוי המקום. {{ח:סעיף|136ט|כינוס הוועדה|תיקון: תשפ״א, תשפ״ב}} {{ח:ת}} הוועדה תתכנס לבקשת אחד מאלה: יושב הראש שלה, הנאמן, אסיפת הנושים או שני חברי הוועדה. {{ח:קטע2|חלק ד1 פרק ב|פרק ב׳: אסיפות נושים|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:קטע3|חלק ד1 פרק ב סימן א|סימן א׳: זימון אסיפת נושים|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:סעיף|136י|משלוח ההודעה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} הנאמן ימציא הודעה על כינוס אסיפת נושים ליחיד ולנושים שמתקיימים בהם התנאים {{ח:פנימי|סעיף 136יא|שבתקנה 136יא}}, 21 ימים לפחות לפני מועד קיום האסיפה, ויצרף אליה את המסמכים האלה: {{ח:תתת|(1)}} נוסח ייפוי כוח להצבעה באמצעות שלוח; {{ח:תתת|(2)}} נוסח כתב הצבעה; {{ח:תתת|(3)}} כל מידע או מסמך אחר שהורה לו בית המשפט או הממונה. {{ח:תת|(ב)}} הממונה רשאי, לבקשת הנאמן, להורות על שינוי המועדים להמצאת ההודעה. {{ח:תת|(ג)}} חוקיות אסיפת הנושים לא תיפגע בשל כך בלבד שהודעה כאמור לא התקבלה. {{ח:סעיף|136יא|נמעני ההודעה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} הנאמן ישלח הודעה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 136י|בתקנה 136י}} לנושים האלה: {{ח:תת|(1)}} טרם חלף המועד להגשת תביעות חוב לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 210|סעיף 210 לחוק}} – לנושה שהגיש תביעת חוב, או שמנוי בבקשת החייב לצו לפתיחת הליכים; {{ח:תת|(2)}} חלף המועד להגשת תביעות חוב לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 210|סעיף 210 לחוק}} – לנושה שהגיש תביעת חוב. {{ח:סעיף|136יב|פרטי ההודעה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} ההודעה על אסיפת נושים שישלח הנאמן לפי {{ח:פנימי|סעיף 136י|תקנה 136י}} תכלול את הפרטים האלה: {{ח:תתת|(1)}} התאריך, השעה והמקום של האסיפה; {{ח:תתת|(2)}} המטרה שלשמה מתכנסת האסיפה והנושאים שעל סדר יומה; {{ח:תתת|(3)}} לדרישת מי מתכנסת האסיפה; {{ח:תתת|(4)}} מידע בדבר זכותו של נושה שהגיש תביעת חוב להשתתף באסיפה; {{ח:תתת|(5)}} המועד הקובע להגשת תביעת חוב לצורך קביעת הזכאות להשתתף בהצבעה; {{ח:תתת|(6)}} הרוב הקבוע {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|בחוק}} להכרעה בנוגע להחלטות שעל סדר יומה של האסיפה; {{ח:תתת|(7)}} המען לשליחת כתבי הצבעה, ובכלל זה כתובת דואר אלקטרוני. {{ח:קטע3|חלק ד1 פרק ב סימן ב|סימן ב׳: זכות הצבעה של נושים שאינם מובטחים|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:סעיף|136יג|מועד הזכאות להגשת תביעות חוב לצורך הצבעה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} זכאי להצביע באסיפת נושים נושה שהגיש תביעת חוב לא יאוחר מ־48 שעות לפני מועד האסיפה; כמו כן רשאי להצביע מי שהנאמן אישר לו להגיש את תביעת החוב שלו לאחר המועד האמור אם מצא כי מוצדק לאפשר את הגשתה לצורך ההצבעה. {{ח:סעיף|136יד|בחינת תביעת חוב לצורך הצבעה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} ראה הנאמן כי אין ביכולתו לבחון תביעת חוב כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 262|בסעיף 262(ב) לחוק}} עד מועד קיום אסיפת הנושים, רשאי הנאמן – {{ח:תתת|(1)}} לדחות את אסיפת הנושים למועד מאוחר יותר שיאפשר לו לבחון את התביעה כאמור, ובלבד שהאסיפה הנדחית תתקיים לא יאוחר מעשרה ימים מהמועד המקורי לקיום האסיפה; {{ח:תתת|(2)}} לסמן את התביעה כתביעה על תנאי ולהתיר לאותו נושה להצביע באסיפת הנושים בכפוף להחלטתו של הנאמן בדבר זכות ההצבעה. {{ח:תת|(ב)}} הוגשה תביעת חוב בשל חוב מותנה או בלתי קצוב, יחליט הנאמן מהם הסיכויים לדעתו לקיומו של התנאי או יחליט מהו שווי החוב, לפי העניין, ואולם זכות ההצבעה של נושה שהגיש תביעת חוב לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 211|סעיף 211(ד) לחוק}} תהיה לפי הערך שבו הוגשה; החליט הנאמן כי חוב בלתי קצוב אינו ניתן לאומדן הוגן, או כי לא ניתן להכריע בדבר סיכויי התקיימותו של תנאי בחוב מותנה, יפנה לבית המשפט ויצרף את הנושה כמשיב ובית המשפט יכריע בדבר זכותו של הנושה להצביע באסיפת הנושים ובדבר כוח הצבעתו, ורשאי בית המשפט להורות על דחיית מועד האסיפה. {{ח:סעיף|136טו|המצאת החלטת הנאמן בקשר לזכות הצבעה של נושה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} החליט הנאמן כי לנושה זכות הצבעה השונה מערך תביעת החוב שהגיש, ימציא לנושה הודעה על כך במועד הסמוך ככל האפשר למועד קבלת ההחלטה ולא יאוחר מ־24 שעות לפני מועד אסיפת הנושים. {{ח:סעיף|136טז|פניית נושה לבית המשפט בעניין החלטת הנאמן|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} נושה רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל או לשנות את החלטת הנאמן בקשר לזכותו להצביע באסיפת נושים; הבקשה תוגש בתוך 15 ימים מיום שהומצאה ההחלטה לנושה. {{ח:תת|(ב)}} פנייה לבית המשפט לפי תקנה זו לא תדחה את מועד קיום אסיפת הנושים, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. {{ח:תת|(ג)}} שינה בית המשפט את החלטת הנאמן, רשאי בית המשפט להורות על קיומה של אסיפת נושים נוספת או לתת כל צו אחר כפי שיראה לנכון וצודק בנסיבות העניין. {{ח:סעיף|136יז|אופן ההצבעה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} נושה רשאי להשתתף ולהצביע באסיפת נושים בעצמו, באמצעות שלוח או באמצעות כתב הצבעה, ויחולו בעניין זה {{ח:פנימי|סעיף 59י|תקנות 59י עד 59יג}}. {{ח:קטע1|חלק ה|חלק ה׳: הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי}} {{ח:קטע2|חלק ה פרק א|פרק א׳: המצאה}} {{ח:סעיף|137|הגדרה {{ח:פנימי|חלק ה|לחלק ה׳}}}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|חלק ה|בחלק זה}}, ”הודעה אלקטרונית“ – הודעה בדבר קיומו של מסמך במערכת הממונט הכוללת קישור אליו שפתיחתו אפשרית באמצעות קוד הגישה למערכת הממונט שסיפק הממונה. {{ח:סעיף|138|חובת המצאה לממונה}} {{ח:ת}} המגיש בקשה, כתב בי־דין או מסמך אחר לבית המשפט, ובכלל זה בקשה שהוגשה במעמד צד אחד, ימציא העתק ממנו לממונה בלא דיחוי. {{ח:סעיף|139|דרכי המצאה מהנאמן לממונה}} {{ח:תת|(א)}} בקשה, דוח, העתק של כתב בי־דין, הודעה או כל מסמך אחר שמגיש הנאמן לממונה לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|החוק}}, לפי תקנות אלה או לפי הוראת הממונה, ימציא הנאמן בהמצאה אלקטרונית באמצעות אתר הנאמנים. {{ח:תת|(ב)}} הממונה רשאי להורות לנאמן להמציא לו את המסמכים האמורים בתקנת משנה (א), גם במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה או בדרך אחרת שהורה עליה הממונה. {{ח:סעיף|140|דרכי המצאה מהממונה לנאמן}} {{ח:ת}} החלטה, הודעה, דרישה או כל מסמך אחר שלפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|החוק}} או לפי תקנות אלה שולח הממונה לנאמן, ישלח אותה הממונה בהמצאה אלקטרונית באמצעות אתר הנאמנים. {{ח:סעיף|141|המצאה לנמען|תיקון: תשפ״א־3}} {{ח:תת|(א)}} הודעה, דרישה, החלטה, צו או כל מסמך אחר שהממונה או הנאמן נדרשים להמציא לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|החוק}} לנמען, יכול שיומצאו בהמצאה אלקטרונית באמצעות הודעה אלקטרונית שתישלח באמצעות מערכת הממונט, ובלבד שהממונה יידע את מגיש הבקשה ששימוש במערכת הממונט מאפשר המצאה אלקטרונית מהממונה וכל עוד הנמען לא הודיע שמסמכים לא יומצאו לו בדרך זו; בתקנת משנה זו, ”נמען“ – כל מי שהגיש מסמך באמצעות מערכת הממונט. {{ח:תת|(ב)}} המצאה אלקטרונית תהיה לכתובת הדואר האלקטרוני של מבקש כפי שציין במסמך שהגיש באמצעות המערכת המקוונת. {{ח:תת|(ג)}} המצאת מסמכים מהממונה בדרך שאינה אלקטרונית תהיה בדרך הקבועה {{ח:חיצוני|תקנות סדר הדין האזרחי#פרק יט|בפרק י״ט לתקנות סדר הדין האזרחי}}, ואולם מסמך שניתן להמציא בדואר, יישלח בדואר שאינו רשום ובלא אישור מסירה והנאמן יוודא קבלתו, אלא אם כן נאמר אחרת בתקנות אלה. {{ח:סעיף|142|שינוי מען}} {{ח:תת|(א)}} יחיד, נושה שהגיש תביעת חוב וכל מי שהגיש בקשה לממונה, יודיעו לממונה על כל שינוי במענם למסירת מסמכים מיד לאחר שינוי המען. {{ח:תת|(ב)}} מי שהגיש בקשה באמצעות מערכת הממונט יודיע לממונה בדבר שינוי של כתובת הדואר האלקטרוני או כל תקלה, פגיעה או שינוי ביכולתו לקבל הודעה. {{ח:סעיף|143|המצאה בידי בעל עניין בהליכים}} {{ח:תת|(א)}} בעל עניין בהליכי חדלות פירעון ימציא לממונה או לנאמן מסמך באמצעות מערכת הממונט, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות אלה. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בתקנת משנה (א), אם בעל העניין בהליכי חדלות פירעון אינו מיוצג, רשאי הוא להמציא מסמכים לממונה או לנאמן, באמצעות הממונה, בדואר רשום או במסירה אישית במשרדי הממונה. {{ח:תת|(ג)}} העתק כתב בי־דין שיש להגישו לבית המשפט בעותק מודפס, יש להגיש לממונה נוסף על ההגשה המקוונת, גם בדרך שבה הוגש לבית המשפט. {{ח:סעיף|144|חזקת המצאה}} {{ח:ת}} בהמצאה אלקטרונית באמצעות המערכת המקוונת יחולו הוראות אלה: {{ח:תת|(1)}} מועד שליחתו של מסמך שנשלח בהמצאה אלקטרונית לפי התאריך והשעה שמופיעים בשעון הפנימי שבמערכת המחשוב של השולח, המכויל לפי כללים מקובלים, יהיה מועד ההמצאה; ואולם אם היה המועד אחרי השעה 17:00 בימים א׳ עד ה׳ בשבוע או ביום ו׳ או ביום מנוחה שנקבע בחיקוק, ייחשב המסמך האלקטרוני כאילו הומצא ביום החול שלאחריו; {{ח:תת|(2)}} המצאה אלקטרונית כאמור בפסקה (1) לא תיחשב כהמצאה כדין במועד השליחה אם הגיש הנמען תצהיר בדבר אי־קבלתו או בדבר קבלתו במועד מאוחר יותר; {{ח:תת|(3)}} עם קליטת מסמך שהוגש לממונה או לנאמן בהמצאה אלקטרונית, יומצא לשולח, באופן מקוון, אישור על הגשת המסמך, ובו יצוין מועד קליטת המסמך במערכת המחשוב של הממונה; לא קיבל השולח אישור כאמור, רשאי הוא לפנות, באופן שיורה הממונה בענייני המערכת המקוונת, בבקשה לקבלו. {{ח:סעיף|145|המצאה בין בעלי עניין בהליכים המתנהלים אצל הממונה|תיקון: תשפ״א־3}} {{ח:ת}} הודעה, דרישה, החלטה, בקשה, צו או כל מסמך אחר שעל הנאמן ועל בעלי העניין בהליכים המתנהלים אצל הממונה להמציא זה לזה, יומצאו בדרך הקבועה {{ח:חיצוני|תקנות סדר הדין האזרחי#פרק יט|בפרק י״ט לתקנות סדר הדין האזרחי}} והסמכויות הנתונות לפי {{ח:חיצוני|תקנות סדר הדין האזרחי#פרק יט|אותו פרק}} לבית המשפט או הרשם יהיו בידי הממונה, אלא אם כן נאמר אחרת בתקנות אלה. {{ח:קטע2|חלק ה פרק ב|פרק ב׳: הליכים בבית המשפט}} {{ח:סעיף|146|פנייה לבית המשפט למתן הוראות}} {{ח:ת}} בקשת הממונה למתן הוראות לבית המשפט יכול שתהיה בעל פה במהלך הדיון או בכתב, ובלא תצהיר זולת אם הורה בית המשפט אחרת, וניתן לצרף אליה דוח של הממונה; בית המשפט יקבל דוח כאמור כראיה לכאורה על תוכנו. {{ח:סעיף|147|הממונה כצד להליכים}} {{ח:ת}} הממונה רשאי לנקוט עמדה בדיון בבית המשפט במסגרת הליכים לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|החוק}} במתן הודעה בכתב בלי להתייצב בעת הדיון, או בהתייצבות לדיון, אלא אם כן הורה בית המשפט באיזו דרך תוגש עמדתו. {{ח:סעיף|148|הוצאות הממונה}} {{ח:ת}} בית המשפט רשאי להורות, לבקשת הממונה, כי הוצאות חריגות שהוציא הממונה במהלך הליכי חדלות הפירעון ישולמו לו מתוך נכסי קופת הנשייה כהוצאות הליך; לבקשה יצרף הממונה דוח המפרט את פעולותיו והוצאותיו. {{ח:קטע2|חלק ה פרק ג|פרק ג׳: בקרת חשבונות}} {{ח:סעיף|149|בקרת חשבונות}} {{ח:ת}} הממונה רשאי למנות רואה חשבון או מבקר חשבונות כדי לבקר את חשבונות הנאמן; מונה מבקר כאמור, ימציא לו הנאמן, לפי בקשת המבקר, את כל האסמכתאות והמסמכים הדרושים לביקורת הדוח. {{ח:קטע2|חלק ה פרק ד|פרק ד׳: בקשות המוגשות לממונה והטיפול בהן}} {{ח:סעיף|150|הגשת בקשות לממונה}} {{ח:תת|(א)}} בקשה המוגשת לממונה תוגש בכתב, חתומה בחתימת המבקש או בא כוחו; לבקשה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה והעובדות המפורטות בה יאומתו בתצהיר. {{ח:תת|(ב)}} הבקשה תפרט את המחוז ואת מספר התיק שבו מתנהלים ההליכים אצל הממונה, הערכאה השיפוטית ושם המחוז שבו מתנהל ההליך ואת מספר התיק בבית המשפט, את שם המבקש ואת מספר זהותו, שם עורך דינו של המבקש ומספר רישיונו אם הוא מיוצג, את המען ופרטי ההתקשרות של המבקש ועורך דינו, ואת המשיבים לבקשה, מענם ופרטי התקשרותם עמם, את פרטי הנאמן ואת נושא הבקשה לפי רשימה שיורה הממונה; בתקנת משנה זו, ”פרטי התקשרות“ – מספר טלפון, מספר פקסימיליה וכתובת דואר אלקטרוני, אם ישנה. {{ח:תת|(ג)}} הממונה לא יקבל בקשה שאין מתקיימות בה דרישות תקנה זו. {{ח:סעיף|151|בקשות הנאמן}} {{ח:תת|(א)}} בקשה שמגיש הנאמן לממונה תוגש בכתב, חתומה בחתימתו או בחתימת בא כוחו; לבקשה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בה; הבקשה תוגש בלא תצהיר, זולת אם הורה הממונה אחרת. {{ח:תת|(ב)}} הבקשה תפרט את המחוז ואת מספר התיק שבו מתנהלים ההליכים אצל הממונה, הערכאה השיפוטית ושם המחוז שבו מתנהל ההליך ואת מספר התיק בבית המשפט, את שם הנאמן, מספר זהותו ומענו, שם עורך דינו של הנאמן, אם הוא מיוצג, ומספר רישיונו ומענו, ואת המשיבים לבקשה, מענם ופרטי התקשרותם עמם; בתקנת משנה זו, ”פרטי התקשרות“ – מספר טלפון, מספר פקסימיליה וכתובת דואר אלקטרוני. {{ח:תת|(ג)}} הממונה לא יקבל בקשה שאין מתקיימות בה דרישות תקנה זו. {{ח:תת|(ד)}} הממונה רשאי להחליט בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן במעמד הנאמן בלבד, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שהכרעה בבקשה בידיעת הצדדים תסכל את התכלית שלשמה הוגשה הבקשה או תגרום לצדדים להליך נזק חמור, ובלבד שהבקשה מוגשת בעניינים שלהלן: {{ח:תתת|(1)}} תביעה או התגוננות בהליך משפטי בשם היחיד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 132|סעיף 132(א)(1) לחוק}}; {{ח:תתת|(2)}} פשרה עם נושה או חייב של היחיד בנוגע לגובה החוב ואופן תשלומו, שיש לה השפעה מהותית על נכסי קופת הנשייה לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 132|סעיף 132(א)(4) לחוק}}; {{ח:תתת|(3)}} בקשה למתן הוראות שהוגשה בעניין אחר, מטעמים מיוחדים שיירשמו. {{ח:סעיף|152|הוראות להגשת בקשה והדיון בה|תיקון: תשפ״א־3}} {{ח:תת|(א)}} {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:תת|(ב)}} הוגשה בקשה לממונה והחליט הממונה שהיא מצריכה תשובה, או שנדרשת תשובה לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|החוק}}, רשאי המשיב להשיב לה בתוך 14 ימים מיום שהומצאה לו או בתוך מועד אחר שעליו הורה הממונה. {{ח:תת|(ג)}} לא הגיב המשיב במועד, יחליט הממונה בבקשה בלא תגובה. {{ח:סעיף|153|טיפול הממונה בבקשות}} {{ח:ת}} הממונה יחליט בבקשות שהוגשו לו בתוך 30 ימים, ואם נדרשה תגובה, בתוך 30 ימים מיום שהתגובה הומצאה לממונה או מיום שחלף המועד להגשתה; בבקשה שעניינה הסרת הגבלה כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 143|בסעיפים 143}} {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 169|או 169 לחוק}} יחליט הממונה בתוך 14 ימים מיום שהוגשה לו, ואם נדרשה תגובה, בתוך 14 ימים מיום שהתגובה הומצאה לממונה או מיום שחלף המועד להגשתה. {{ח:סעיף|154|פרסום החלטות הממונה}} {{ח:ת}} הממונה יפרסם לציבור החלטות שקיבל בהליכי חדלות פירעון לפי אמות מידה שעליהן יחליט; מנהל מערכת ההוצאה לפועל יפרסם לציבור החלטות שנתנו רשמי ההוצאה לפועל, בהליכי חדלות פירעון, לפי אמות מידה שעליהן יחליט; אמות מידה לפי תקנה זו יפורסמו לציבור באתר האינטרנט של מי שהחליט עליהן. {{ח:סעיף|154א|הגבלה על העברת מידע מהממונה|תיקון: תשפ״א}} {{ח:ת}} הממונה לא יעביר או יעמיד לעיון הציבור מידע לגבי הליכים לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|החוק}} לאחר שחלפו 3 שנים מתום ההליך. {{ח:קטע2|חלק ה פרק ה|פרק ה׳: פגרות בהליכי חדלות פירעון אצל הממונה}} {{ח:סעיף|155|תקופות פגרה}} {{ח:ת}} תקופת הפגרה בהליכי חדלות פירעון המתנהלים לפני הממונה, יהיו מדי שנה כדלהלן: {{ח:תת|(1)}} פגרת סוכות – מיום י״ד בתשרי עד יום כ״ב בתשרי; {{ח:תת|(2)}} פגרת הפסח – מיום י״ד בניסן עד יום כ״א בניסן; {{ח:תת|(3)}} פגרת הקיץ – מיום 20 באוגוסט עד יום 5 בספטמבר. {{ח:סעיף|156|דיון בימי הפגרה}} {{ח:ת}} בימי הפגרה ידון הממונה בעניינים מסוימים שהובאו לפניו, שאינם סובלים דיחוי. {{ח:סעיף|157|סוגי עניינים שיידונו בפגרה}} {{ח:ת}} הממונה יורה על סוג עניינים המתנהלים לפניו שישמעו בתקופת הפגרה. {{ח:סעיף|158|יום ו׳ כפגרה}} {{ח:ת}} במניין ימי תקופה שנקבעה בחיקוק, או שהורה עליה הממונה, יראו את יום ו׳ בשבוע כיום פגרה, אם הוא היום האחרון לפתיחת הליך או לביצועה של פעולה בהליך המתנהל לפני הממונה. {{ח:קטע1|חלק ו|חלק ו׳: אחריות נושא משרה ובעל תפקיד בתאגיד הנמצא בחדלות פירעון}} {{ח:סעיף|159|בקשה להטלת אחריות}} {{ח:תת|(א)}} בקשה של הממונה או של הנאמן מבית המשפט להורות כי דירקטור או מנהל כללי יישא באחריות לנזקים לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 288|סעיף 288 לחוק}}, בקשה של הממונה או של הנאמן להורות לבעל תפקיד לפצות, לשלם או להשיב נכס לתאגיד כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 289|בסעיף 289 לחוק}} ובקשה של הממונה או של הנאמן להטיל אחריות על נושא משרה בתאגיד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 290|סעיף 290 לחוק}}, תוגש בפירוט העובדות שעליהן מבוססת הבקשה. {{ח:תת|(ב)}} בקשה של החייב או נושה של התאגיד להטיל אחריות על נאמן, מי שפעל מטעמו או כונס נכסים תלווה בתצהיר של המבקש לאימות העובדות הכלולות בה, ורשאי בית המשפט לדרוש מהממונה או מהנאמן להגיש לו דוח על העובדות הנוגעות לבקשה. {{ח:תת|(ג)}} בקשה לפי תקנת משנה (א) או (ב) תומצא למשיב יחד עם הזמנה לדין, והמשיב רשאי להגיש תצהיר תשובה בתוך 30 ימים מיום שהומצאה לו הבקשה; בית המשפט רשאי להורות על הבאת ראיות נוספות לבקשה, אם יראה צורך בכך, לרבות השמעת עדים. {{ח:קטע1|חלק ו1|חלק ו׳1: הסדר חוב שלא במסגרת צו לפתיחת הליכים|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:קטע2|חלק ו1 פרק א|פרק א׳: פרשנות והמצאה|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:קטע3|חלק ו1 פרק א סימן א|סימן א׳: כללי {{ח:הערה|(כותרת נמחקה)}}|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב־2}} {{ח:סעיף|159א|הגדרות|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|חלק ו1|בחלק זה}} – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הסדר חוב“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 318|בסעיף 318 לחוק}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בקשה להסדר חוב“ – בקשה להבאת הסדר חוב לאישור בעלי העניין בו לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 321|סעיף 321 לחוק}}. {{ח:סעיף|159ב|המצאה ומען להמצאה|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב, תשפ״ב־2}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|סעיף 11|תקנות 11}}, {{ח:פנימי|סעיף 12|12}} {{ח:פנימי|סעיף 65|ו־65 עד 67}} יחולו בהליכים לפי {{ח:פנימי|חלק ו1|חלק זה}}, בשינויים המחויבים. {{ח:קטע2|חלק ו1 פרק א1|פרק א׳1: הגשת בקשה להסדר חוב|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:קטע3|חלק ו1 פרק א1 סימן א|סימן א׳: הגשת בקשה להסדר חוב לגבי תאגיד|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:סעיף|159ב1|הגשת בקשת תאגיד להסדר חוב|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} תאגיד או חבר התאגיד המגיש בקשה להסדר חוב, יפרט בבקשה את הנסיבות שהובילו לצורך בהסדר החוב וכן יצרף לבקשה את כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} הפרטים והמסמכים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 13|בתקנות 13(1) עד (6)}} {{ח:פנימי|סעיף 14|ו־14(4)}}; {{ח:תתת|(2)}} ציון הפעולות הנדרשות לשם ביצוע הסדר החוב, ובכלל זה שינויים במבנה התאגיד, במבנה פעילותו העסקית, בחוב, בתחומי פעילות התאגיד ומבנה כוח האדם; {{ח:תתת|(3)}} מקורות המימון לדרך המוצעת להמשך פעילותו העסקית של התאגיד במהלך תקופת ההסדר ועלות מימונה, בצירוף פרטיו המלאים של נותן המימון והערבויות, הבטוחות או ביטחונות אחרים הנדרשים למימון זה, אם נדרשים כאלה, וכן תזרים המזומנים הצפוי, היקף הייצור הצפוי ועלויותיו, היקף השיווק הצפוי ועלויותיו, רווח והפסד צפויים, שינויים ארגוניים צפויים ומועדיהם, ההערכות והנתונים שעליהם מתבססת המסקנה בדבר עדיפות ההסדר המוצע על פני המצב הקיים; והכול בציון המועד שאליו נוגעת ההערכה, המודל הכלכלי ששימש לה, ופירוט העובדות, ההנחות, החישובים והצפי שעליהם מבוססת ההערכה; {{ח:תתת|(4)}} כלל ההסדר המוצע פטור מאחריות כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 82|בסעיף 82(ב)(5) לחוק}}, יפורטו עילות התביעה שלגביהן ניתן הפטור והמועד שבו נוצרו; {{ח:תתת|(5)}} הצעה בעניין סיווג נושים לאסיפות סוג, אם קיימת. {{ח:תת|(ב)}} בבקשה לפי תקנת משנה (א) המבקש רשאי לציין את עמדתו לעניין הצורך במינוי מנהל הסדר. {{ח:סעיף|159ב2|הגשת בקשה להסדר חוב בידי נושה של תאגיד|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} נושה של תאגיד המגיש בקשה להסדר חוב, יפרט בבקשתו כי התקיימו לגביו התנאים להגשת בקשה לצו לפתיחת הליכים לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 9|סעיף 9 לחוק}} וכן יצרף לבקשתו את הפרטים או את המידע שלהלן: {{ח:תתת|(1)}} נסח התאגיד; {{ח:תתת|(2)}} הפרטים והמסמכים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 159ב1|בתקנה 159ב1(2) עד (4)}}. {{ח:תת|(ב)}} בבקשה לפי תקנת משנה (א) המבקש רשאי לציין את עמדתו לעניין הצורך במינוי מנהל הסדר. {{ח:סעיף|159ב3|הוראת בית המשפט לגבי פרטים ומסמכים|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} בית המשפט רשאי, לבקשת תאגיד או נושה, להורות כי יוגשו מסמכים ויפורטו פרטים אחרים, נוסף על הפרטים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 159ב1|בתקנות 159ב1}} {{ח:פנימי|סעיף 159ב2|ו־159ב2}}, או להורות על הבאת הסדר החוב לאישור בעלי העניין בו אף על פי שלא פורטו חלק מהפרטים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 159ב1|בתקנות 159ב1}} {{ח:פנימי|סעיף 159ב2|ו־159ב2}}, הכול כפי שיורה. {{ח:קטע3|חלק ו1 פרק א1 סימן ב|סימן ב׳: המצאה ופרסום של בקשה להסדר חוב לגבי תאגיד|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב, תשפ״ב־2}} {{ח:סעיף|159ג|המצאה לצורך פרסום|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:ת}} מגיש בקשה להסדר חוב לגבי תאגיד ימציא לממונה בלא דיחוי את העתק הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה, וכן הודעה על הגשת הבקשה ועל מועד הדיון בה לצורך פרסומה; הוחלט על דיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. {{ח:סעיף|159ד|פרסום הודעה על הגשת בקשה להסדר חוב|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} הממונה יפרסם הודעה על הגשת בקשה להסדר חוב באתר האינטרנט של משרד המשפטים. {{ח:תת|(ב)}} הודעה בדבר הגשת בקשה להסדר חוב תכלול מידע בדבר שם התאגיד, מספר התאגיד וכתובתו, בית המשפט שאליו הוגשה הבקשה, תאריך הגשת הבקשה ותאריך הפרסום, מועד הדיון בבקשה אם הוחלט עליו, וכן פרטי מגיש הבקשה. {{ח:סעיף|159ה|המצאה של בקשה להסדר חוב|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:ת}} אם מגיש הבקשה להסדר חוב הוא התאגיד או חבר התאגיד, ימציא לנושיו המהותיים של התאגיד את הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה ואת מועד הדיון בה בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית, בלא דיחוי; הוחלט על מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא התאגיד את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו; אם יש לתאגיד מעל 50 עובדים, ימציא התאגיד את הבקשה כאמור גם לוועד העובדים; הזמנה לדיון תיתלה במקום בולט במקום העבודה; המצאה כאמור בתקנה זו תיעשה גם לחברי התאגיד הרשומים במרשם שצורף לבקשה ואם התאגיד הוא תאגיד מדווח כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק החברות|בחוק החברות}}, לבעלי מניותיו המהותיים בלבד. {{ח:סעיף|159ו|המצאה של בקשת נושה להסדר חוב|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:ת}} אם מגיש הבקשה להסדר חוב הוא נושה, ימציא הנושה לתאגיד את הבקשה ואת המסמכים שצורפו לה ואת מועד הדיון בה, בלא דיחוי, בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירה אישית; הוחלט על מועד לדיון לאחר שהומצאה הבקשה, ימציא המבקש את ההזמנה לדיון כאמור בתקנה זו. {{ח:סעיף|159ז|דרישת העתק מהבקשה להסדר חוב|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:ת}} המגיש בקשה להסדר חוב ימציא לכל בעל עניין, בלא דיחוי, עם קבלת דרישתו בכתב, העתק מהבקשה ואת כל המסמכים שצורפו לה. {{ח:קטע2|חלק ו1 פרק ב|פרק ב׳: הגשת תגובה והתנגדות לבקשה להסדר חוב לגבי תאגיד|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:סעיף|159ח|תגובת התאגיד לבקשה להסדר חוב ותשובת הנושה מגיש הבקשה|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב, תשפ״ב־2}} {{ח:תת|(א)}} תאגיד יגיש את תגובתו לבקשת הנושה או חבר התאגיד להסדר חוב בתוך 14 ימים לכל היותר מיום שבו הומצאה לו הבקשה. {{ח:תת|(ב)}} הנושה או חבר התאגיד שהגיש את הבקשה להסדר חוב, יגיש את תשובתו לתגובת התאגיד בתוך 7 ימים לכל היותר מיום שהומצאה לו תגובת התאגיד. {{ח:תת|(ג)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:תת|(ד)}} הורה בית המשפט על דיון בבקשה להסדר חוב במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (א) או (ב), יגיש התאגיד את תגובתו לא יאוחר מ־48 שעות לפני מועד הדיון, והנושה או חבר התאגיד יגיש את תשובתו לא יאוחר מ־24 שעות לפני מועד הדיון. {{ח:תת|(ה)}} לתגובה ולתשובה יצורפו המסמכים והראיות התומכים בהן, והעובדות המפורטות בהן יאומתו בתצהיר. {{ח:תת|(ו)}} התאגיד והנושה או חבר התאגיד ימציאו העתק מהתגובה והתשובה למבקש או לתאגיד, לפי העניין, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתן. {{ח:סעיף|159ט|הגשת התנגדות לבקשה להסדר חוב|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} אדם העלול להיפגע מהסדר החוב רשאי להגיש לבית המשפט התנגדות לבקשה להסדר החוב בכתב, ויפרט בה את נימוקי ההתנגדות; העובדות המפורטות בהתנגדות יפורטו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. {{ח:תת|(ב)}} ההתנגדות תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים ממועד פרסום ההודעה על הגשת הבקשה להסדר חוב. {{ח:תת|(ג)}} מגיש ההתנגדות ימציא העתק מההתנגדות, למבקש ולתאגיד, בסמוך ככל האפשר למועד הגשתה. {{ח:תת|(ד)}} בית המשפט ידון בהתנגדויות לאחר אישור הסדר החוב בידי בעלי העניין בהסדר החוב אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. {{ח:קטע2|חלק ו1 פרק ג|פרק ג׳: אישור הסדר חוב לגבי תאגיד|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:סעיף|159ט1|הגשת תביעות חוב|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} הורה בית המשפט על הבאת הסדר החוב לאישור בעלי העניין בו, יגישו הנושים תביעת חוב לשם קביעת כוח ההצבעה בתוך 60 ימים מיום פרסום ההודעה על החלטת בית המשפט, אלא אם כן הורה בית המשפט על מועד אחר. {{ח:תת|(ב)}} מינה בית המשפט מנהל הסדר, יוגשו תביעות החוב למנהל ההסדר באמצעות הממונה ויחולו הוראות {{ח:פנימי|חלק ד פרק א סימן א|סימנים א׳}} {{ח:פנימי|חלק ד פרק א סימן ב|ו־ב׳ לפרק א׳ לחלק ד׳}} בשינויים המחויבים; על קביעת כוח ההצבעה תחול {{ח:פנימי|סעיף 59ו|תקנה 59ו}} בשינויים המחויבים; לצורך בדיקת התביעות רשאי מנהל ההסדר לקבל מהחייב או מכל נושא משרה או בעל תפקיד אצל חייב שהוא תאגיד כל מסמך הדרוש לו לצורך בדיקתו. {{ח:סעיף|159ט2|ניהול אסיפות סוג|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} על ניהול אסיפות סוג יחולו הוראות {{ח:פנימי|חלק ב פרק ז סימן ד|סימן ד׳ לפרק ז׳ לחלק ב׳}} בשינויים המחויבים ובשינויים אלה: במקום ”נאמן“ יבוא ”מנהל הסדר“; לא מונה מנהל הסדר, ימנה בית המשפט יושב ראש לאסיפת הסוג. {{ח:סעיף|159י|הדיון בבקשה להסדר חוב|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:ת}} בית המשפט לא יקיים דיון בבקשה להסדר החוב, אלא אם כן שוכנע כי הבקשה הומצאה ופורסמה כדין והוצג אישור הממונה בדבר קבלת העתק מהבקשה. {{ח:סעיף|159יא|החלטה להביא את הסדר החוב לאישור הנושים|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:ת}} הורה בית המשפט על הבאת הסדר החוב לאישור בעלי העניין בו, רשאי הוא: {{ח:תת|(1)}} להורות על מועד לכינוס אסיפות סוג לאישור הסדר החוב ועל אופן כינוס האסיפות, וכן על כינוס אסיפות של חברי התאגיד אם התקיימו נסיבות כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 322|בסעיף 322 לחוק}}; {{ח:תת|(2)}} להורות על מועד להבאת הסדר החוב שאישרו בעלי העניין בו לאישור בית המשפט. {{ח:סעיף|159יב|אישור הסדר החוב בבית המשפט|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} אושר הסדר החוב לפי הרוב הקבוע {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 85|בסעיף 85 לחוק}}, יגיש המבקש בקשה לאישורו בידי בית המשפט לא יאוחר מ־14 ימים לאחר סיום האסיפות, המבקש רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לאישור הסדר החוב מכוח סמכותו לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 87|סעיף 87 לחוק}}. {{ח:תת|(ב)}} המבקש ימציא העתק מהבקשה לממונה לצורך פרסומה, והממונה יפרסם הודעה על הבאת ההצעה להסדר חוב לאישור בית המשפט באתר האינטרנט של משרד המשפטים. {{ח:סעיף|159יג|הגשת התנגדות לאישור הסדר חוב|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} אדם העלול להיפגע מהסדר החוב רשאי להגיש לבית המשפט התנגדות לבקשה; ההתנגדות תוגש בכתב ויפרטו בה נימוקי ההתנגדות; העובדות המפורטות בהתנגדות יאומתו בתצהיר ויצורפו לה אסמכתאות מתאימות. {{ח:תת|(ב)}} ההתנגדות תוגש לבית המשפט 14 ימים לפחות לפני מועד הדיון באישור הסדר החוב בידי בית המשפט. {{ח:תת|(ג)}} מגיש הבקשה להסדר חוב יגיש תשובה להתנגדות בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההתנגדות. {{ח:תת|(ד)}} הורה בית המשפט על דיון בבקשה לאישור הסדר החוב במועד מוקדם מהמועד האמור בתקנת משנה (ב) או (ג), תוגש ההתנגדות לא יאוחר מ־48 שעות לפני מועד הדיון, והתשובה לא יאוחר מ־24 שעות לפני מועד הדיון. {{ח:תת|(ה)}} מגיש ההתנגדות ומגיש הבקשה ימציאו העתק מההתנגדות או מהתשובה, למבקש ולמגיש ההתנגדות, לפי העניין, ואם המבקש הוא הנושה – גם לתאגיד. {{ח:סעיף|159יד|פרסום והמצאה של החלטת בית המשפט|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} אישר בית המשפט את הסדר החוב, ימציא מנהל ההסדר את החלטת בית המשפט לממונה בלא דיחוי, לשם פרסומה בידי הממונה; לא מונה מנהל הסדר, תחול תקנה זו על המבקש. {{ח:תת|(ב)}} מנהל ההסדר ימציא בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ־3 ימים לאחר שנודע לו על החלטת בית המשפט, העתקים מההחלטה לתאגיד לכל בעל עניין שהומצאה לו הבקשה להסדר החוב ולכל בעל עניין אחר שעליו נודע לו לאחר מכן ושהיה זכאי לקבל הזמנה לאסיפות כאמור. {{ח:קטע2|חלק ו1 פרק ג1|פרק ג׳1: הגשת בקשה להסדר חוב בידי יחיד|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:סעיף|159יד1|הגשת בקשת יחיד להסדר חוב|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} יחיד המגיש בקשה להסדר חוב יצרף לבקשה את כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} דוח על מצבו הכלכלי של היחיד ערוך לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 5|חלקים א׳ עד ז׳ לטופס 5 שבתוספת}}; {{ח:פנימי|תוספת טופס 5|הטופס}} יאומת בתצהיר ויהיה חתום בחתימת היחיד; יחיד שהגיש את הבקשה לאחר שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים, פטור מצירוף הדוח האמור לבקשתו; {{ח:תתת|(2)}} הסדר החוב המוצע שיכלול את כל המידע הדרוש לשם החלטה בעניינו, ובמסגרתו יפרט היחיד, בין השאר, את אלה: {{ח:תתתת|(א)}} התמורה המוצעת לנושים המובטחים, לנושים בדין קדימה, לנושים הכלליים ולנושים הנדחים וכן לגבי הוצאות ההליך; {{ח:תתתת|(ב)}} המקורות הכספיים להסדר, מועדי התשלום המוצעים, המועדים שבהם צפוי שיבוצעו הפעולות המהותיות הנדרשות לעמידה במועדים לפי ההסדר ופירוט הערובות המוצעות להבטחת ביצוע ההסדר, אם מוצעות; {{ח:תתתת|(ג)}} נכסים שייוותרו בידיו של היחיד בסיום ההסדר ואם הם כוללים נכסים כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 217|בסעיף 217 לחוק}} או זכות בנכס שחלה עליה הגנת בית מגורים לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 229|סעיף 229 לחוק}}; {{ח:תתתת|(ד)}} אם ליחיד יש עסק, יפרט מהי הדרך המוצעת להמשך פעילותו העסקית והמועדים שבהם צפוי שיבוצעו הפעולות המהותיות לגבי העסק הנדרשות לביצוע ההסדר. {{ח:תת|(ב)}} בבקשה לפי תקנת משנה (א) המבקש רשאי לציין את עמדתו לעניין הצורך במינוי מנהל הסדר. {{ח:קטע2|חלק ו1 פרק ד|פרק ד׳: הליכים לאחר הגשת בקשה להסדר חוב לגבי יחיד|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:סעיף|159טו|העתק מהבקשה להסדר חוב|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:ת}} היחיד מגיש הבקשה להסדר חוב, ימציא העתק ממנה לכל אלה: {{ח:תת|(1)}} לממונה; {{ח:תת|(2)}} אם הוגשה לגביו בקשה לצו לפתיחת הליכים, גם לבית המשפט או לרשם ההוצאה לפועל שהוגשה לו בקשה לצו לפתיחת הליכים בעניינו; {{ח:תת|(3)}} אם ניתן לגבי היחיד צו לפתיחת הליכים, גם לנאמן וכן לבית המשפט או לרשם ההוצאה לפועל שנתן צו כאמור, לפי העניין. {{ח:סעיף|159טז|הדיון בבקשה להסדר חוב|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:ת}} בית המשפט לא יקיים דיון בבקשה להסדר החוב, אלא אם כן שוכנע כי הבקשה הומצאה כדין והוצג אישור הממונה בדבר קבלת העתק מהבקשה. {{ח:סעיף|159יז|הליכים לאחר החלטה להביא את הסדר החוב לאישור בעלי העניין בהסדר החוב|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} על ההחלטה להביא את הסדר החוב לאישור הנושים תחול {{ח:פנימי|סעיף 159יא|תקנה 159יא}} בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ב)}} על אישור הסדר החוב בידי בית המשפט תחול {{ח:פנימי|סעיף 159יב|תקנה 159יב}} בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ג)}} על הגשת התנגדות להסדר חוב תחול {{ח:פנימי|סעיף 159יג|תקנה 159יג}} בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ד)}} על פרסום והמצאה של החלטת בית המשפט לאשר הסדר חוב תחול {{ח:פנימי|סעיף 159יד|תקנה 159יד}} בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ה)}} אישר בית המשפט את הסדר החוב לגבי יחיד שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים, ימציא מנהל ההסדר את ההחלטה גם למי שנתן את הצו כאמור, בלא דיחוי. {{ח:תת|(ו)}} לבקשת היחיד, בית המשפט ייתן ליחיד שעמד בתנאים שנכללו בהסדר החוב אישור על כך. {{ח:סעיף|159יז1|הגשת תביעות חוב וניהול אסיפות סוג|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} על הגשת תביעות החוב לשם קביעת כוח ההצבעה וההליך לקביעת כוח ההצבעה יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 159ט1|תקנה 159ט1}} בשינויים המחויבים, ובלבד שאם ניתן צו לפתיחת הליכים לגבי היחיד מגיש הבקשה, המועד להגשת תביעות חוב לא יהיה מאוחר מהמועד הקבוע {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 210|בסעיף 210 לחוק}}. {{ח:תת|(ב)}} על ניהול אסיפות הסוג יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 159ט2|תקנה 159ט2}}. {{ח:סעיף|159יח|דוח הנאמן|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״ב}} {{ח:ת}} הורה בית המשפט על הבאת הסדר חוב של יחיד שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים לאישור הנושים, יגיש הנאמן לבית המשפט דוח לעניין מצבו הכלכלי של היחיד והתאמת הסדר החוב המוצע למצבו הכלכלי של היחיד; הנאמן יגיש את הדוח 14 ימים לפחות לפני המועד שעליו הוחלט לכינוס אסיפות הסוג. {{ח:קטע2|חלק ו1 פרק ה|פרק ה׳: הוראות לעניין מנהל הסדר|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:סעיף|159יט|בקשה למתן הוראות|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} מנהל ההסדר רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות בכל עניין הנוגע למילוי תפקידו או להפעלת סמכויותיו לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|החוק}} או כפי שנכללו בהסדר החוב; בקשה למתן הוראות תוגש בכתב. {{ח:סעיף|159כ|פנייה לבית המשפט בידי מי שנפגע ממנהל ההסדר|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} מי שנפגע או עלול להיפגע מהחלטה של מנהל ההסדר או מפעולה שעשה או שבכוונתו לעשות, או ממחדל של מנהל ההסדר, רשאי לפנות לבית המשפט, בתוך 14 ימים מיום שנודע לו על כך, בבקשה לבטל או לשנות את ההחלטה או את הפעולה או לתת כל הוראה אחרת שיראה לנכון. {{ח:סעיף|159כא|המצאה למנהל ההסדר|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} כל מסמך המוגש לבית המשפט, ימציאו המגיש גם למנהל ההסדר במועד שבו יש להמציאו לבית המשפט. {{ח:סעיף|159כב|ערובה|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:ת}} בית המשפט רשאי להורות למנהל ההסדר להפקיד ערובה או להתקשר בחוזה לביטוח אחריותו למילוי תפקידו, כפי שיורה בית המשפט. {{ח:סעיף|159כג|תפקידים נוספים של מנהל ההסדר|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} מינה בית המשפט מנהל הסדר כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 326|בסעיף 326 לחוק}}, מנהל ההסדר – {{ח:תתת|(1)}} ישלח לממונה בלא דיחוי העתק של החלטת בית המשפט להביא את הסדר החוב לאישור בעלי העניין לשם פרסום הודעה על כך בידי הממונה; בבקשה להסדר חוב לגבי תאגיד מדווח – יפעל מנהל ההסדר לפי {{ח:חיצוני|תקנות החברות (הודעה ומודעה על אסיפה כללית ואסיפת סוג בחברה ציבורית והוספת נושא לסדר היום)|תקנות החברות (הודעה ומודעה על אסיפה כללית ואסיפת סוג בחברה ציבורית והוספת נושא לסדר היום), התש״ס–2000}}, {{ח:חיצוני|תקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומיידיים)|ותקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומיידיים), התש״ל–1970}}; לעניין תקנה זו, ”תאגיד מדווח“ – חברה ציבורית או חברת איגרות חוב כהגדרתן {{ח:חיצוני|חוק החברות|בחוק החברות}} או שותפות מוגבלת ציבורית כהגדרתה {{ח:חיצוני|פקודת השותפויות|בפקודת השותפויות}}; {{ח:תתת|(2)}} ימציא הודעה על החלטת בית המשפט, 21 ימים לפחות לפני המועד שעליו הוחלט, לכינוס אסיפת בעלי העניין, לתאגיד ולבעלי העניין המנויים בבקשה; ההודעה תכלול את הפרטים האמורים {{ח:פנימי|סעיף 59ה|בתקנה 59ה}}, בשינויים המחויבים, ויצורף לה העתק מהבקשה להסדר חוב וכל המסמכים שצורפו לה. {{ח:תת|(ב)}} לא מינה בית המשפט מנהל הסדר, תחול תקנת משנה (א) על מגיש הבקשה להסדר. {{ח:קטע1|חלק ז|חלק ז׳: ניהול משא ומתן מוגן בידי תאגיד (הוראת שעה)}} {{ח:סעיף|160|אישור דירקטוריון}} {{ח:ת}} אישור דירקטוריון של תאגיד מדווח לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 338|סעיף 338(א) לחוק}}, ייערך בנוסח הזה, ובו בלבד: {{ח:ת}} ”הדירקטוריון מאשר בזה כי אין לתאגיד חוב שהגיע מועד פירעונו ולא נפרע, למעט חוב השנוי במחלוקת בתום לב; אין חשש ממשי שהתאגיד לא יוכל לפרוע במועדם את החובות שמועד פירעונם חל בתשעת החודשים הקרובים.“ {{ח:סעיף|161|נוסח הודעת הפתיחה במשא ומתן מוגן}} {{ח:תת|(א)}} הודעת התאגיד המדווח לנושים לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 338|סעיף 338(ב) לחוק}} תהיה ערוכה לפי {{ח:פנימי|תוספת טופס 11|טופס 11 שבתוספת}}. {{ח:תת|(ב)}} התאגיד המדווח ימסור לנושים כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 338|בסעיף 338(ב) לחוק}}, את ההודעה כאמור בתקנת משנה (א), בדואר רשום עם אישור מסירה. {{ח:קטע1|חלק ח|חלק ח׳: הוראות שונות}} {{ח:סעיף|162|ערעור על החלטות}} {{ח:תת|(א)}} ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטה סופית או החלטה אחרת של הממונה או של רשם ההוצאה לפועל לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#חלק יב|חלק י״ב לחוק}}, יוגשו לבית המשפט בתוך 45 ימים מיום שהומצאה ההחלטה למערער. {{ח:תת|(ב)}} בערעור או בקשת רשות ערעור על החלטות הממונה, יהיו המשיבים לערעור הממונה וכל מי שהיה צד בהליך לפני הממונה ואינו המערער. {{ח:תת|(ג)}} בערעור או בקשת רשות ערעור על החלטות רשם ההוצאה לפועל, יהיו המשיבים לערעור כל מי שהיה צד בהליך לפני רשם ההוצאה לפועל ואינו המערער. {{ח:סעיף|163|הארכת מועדים}} {{ח:ת}} בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך כל מועד או זמן לעשיית דבר שבתקנות אלה המתנהל לפניו, אלא אם כן נקבע בהן אחרת. {{ח:סעיף|164|דרישת מסמכים נוספים}} {{ח:ת}} אם באחד הטפסים {{ח:פנימי|תוספת|שבתוספת}} יש דרישה להמצאת מסמכים רשאי בית המשפט, לצורך הדיון שלפניו, להורות על מתן פרטים נוספים או המצאת מסמכים נוספים. {{ח:סעיף|165|עריכת טופס}} {{ח:ת}} מסמך שיש לעורכו לפי אחד הטפסים {{ח:פנימי|תוספת|שבתוספת}}, יהיה ערוך בשינויים המחויבים לפי הנסיבות ואין חובה שיהיה העתק מילולי ממנו, ואולם טופס שיש להגיש באופן מקוון יוגש בלא כל שינוי. {{ח:סעיף|166|השתתפות רשות ניירות ערך בהליכים}} {{ח:תת|(א)}} בית המשפט רשאי להורות כי רשות ניירות ערך תגיש את עמדתה בהליך לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|החוק}} המתנהל לגבי תאגיד. {{ח:תת|(ב)}} הורה בית המשפט כאמור בתקנת משנה (א), רשאית רשות ניירות ערך להגיש את עמדתה באמצעות מתן הודעה בכתב בלבד, או בהתייצבות לדיון, אלא אם כן הורה בית המשפט באיזו דרך תוגש עמדתה. {{ח:תת|(ג)}} הגישה רשות ניירות ערך עמדה או התייצבה לדיון לפי תקנה זו, יומצאו לה כל מסמך או הודעה המוגשים לבית המשפט או לאחר, וכן כל הזמנה לדיון במועד שיש להמציאם לפי תקנות אלה, וכן ימציא לה המבקש העתקים של כל המסמכים שהוגשו לבית המשפט בהליך כאמור קודם להשתתפותה בהליך. {{ח:סעיף|167|שמירת דינים}} {{ח:ת}} אין בהוראות תקנות אלה כדי לגרוע מחובות גילוי, פרסום או דיווח לפי כל דין. {{ח:סעיף|167א|החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור|תיקון: תשפ״א}} {{ח:ת}} לא תינתן רשות ערעור על החלטות המנויות {{ח:חיצוני|צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור)|בצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס״ט–2009}}. {{ח:סעיף|168|הוראת שעה}} {{ח:ת}} תוקפו של {{ח:פנימי|חלק ז|חלק ז׳ לתקנות אלה}} יהיה כתקופת תוקפו של {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#חלק י פרק ד|פרק ד׳ לחלק י׳ לחוק}}. {{ח:סעיף|169|היקף מסמכים|תיקון: תשפ״א־3}} {{ח:תת|(א)}} הבקשות המפורטות להלן והתגובות להן לא יעלו בהיקפן על אחד עשר עמודים אם הוגשו לבית משפט השלום ועל חמישה עשר עמודים אם הוגשו לבית המשפט המחוזי: {{ח:תתת|(1)}} בקשה לצו לפתיחת הליכים; {{ח:תתת|(2)}} בקשה לניהול עיזבון בהליך חדלות פירעון לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 177|סעיף 177 לחוק}}; {{ח:תתת|(3)}} בקשה להכרה בהליך זר לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 300|סעיף 300 לחוק}}; {{ח:תתת|(4)}} בקשה להבאת הסדר חוב לאישור בעלי העניין לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 321|סעיף 321 לחוק}}; {{ח:תתת|(5)}} בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט לבחינת הסדר חוב מהותי לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 329|סעיף 329 לחוק}}. {{ח:תת|(ב)}} התצהירים המצורפים לבקשות המנויות בתקנת משנה (א) ולתגובות להן לא יעלו בהיקפם על שמונה עמודים אם הוגשו לבית משפט השלום ועל עשרה עמודים אם הוגשו לבית המשפט המחוזי; התשובות לתגובות לאותן בקשות והתצהירים המצורפים להן לא יעלו על שני עמודים כל אחד. {{ח:תת|(ג)}} בקשה לביטול עסקה הגורעת מקופת הנשייה לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 219|סעיפים 219 עד 221 לחוק}} והתגובה לה לא יעלו בהיקפן על חמישה עשר עמודים; התצהירים המצורפים לא יעלו בהיקפם על עשרה עמודים; התשובה לתגובה לבקשה והתצהיר המצורף לה לא יעלו על שני עמודים כל אחד. {{ח:תת|(ד)}} בקשה בעניין אחריות נושא משרה או בעל תפקיד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#חלק ח|חלק ח׳ לחוק}} והתגובה לה לא יעלו בהיקפן על עשרים עמודים; התצהירים המצורפים לא יעלו בהיקפם על שנים עשר עמודים; התשובה לתגובה לבקשה והתצהיר המצורף לה לא יעלו על שני עמודים כל אחד. {{ח:סעיף|170|הצמדה למדד|תיקון: תשפ״ב}} {{ח:תת|(א)}} הסכומים הקבועים בתקנות אלה ישתנו ביום 1 בינואר בכל שנה (להלן – יום השינוי) לפי שיעור השינוי של המדד החדש לעומת המדד היסודי. {{ח:תת|(ב)}} סכום שהשתנה כאמור יעוגל לשקל החדש השלם הקרוב, וסכום של מחצית השקל יעוגל כלפי מעלה. {{ח:תת|(ג)}} הממונה יפרסם בהודעה ברשומות את הסכומים המעודכנים כפי שהשתנו עקב האמור בתקנות משנה (א) ו־(ב). {{ח:תת|(ד)}} בתקנה זו – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”המדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”המדד החדש“ – המדד שפורסם בחודש דצמבר שלפני יום השינוי; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”המדד היסודי“ – המדד שפורסם בחודש דצמבר שלפני יום השינוי הקודם, ולעניין יום השינוי הראשון שלאחר תחילתן של תקנות אלה – המדד שפורסם לאחרונה לפני יום תחילתן. {{ח:קטע2|תוספת|תוספת}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|{{ח:פנימי|סעיף 13|תקנות 13}}, {{ח:פנימי|סעיף 20|20}}, {{ח:פנימי|סעיף 31|31}}, {{ח:פנימי|סעיף 36|36}}, {{ח:פנימי|סעיף 60|60}}, {{ח:פנימי|סעיף 63|63}}, {{ח:פנימי|סעיף 68|68}}, {{ח:פנימי|סעיף 73|73}}, {{ח:פנימי|סעיף 78|78}}, {{ח:פנימי|סעיף 79|79}}, {{ח:פנימי|סעיף 86|86}}, {{ח:פנימי|סעיף 89|89}}, {{ח:פנימי|סעיף 91|91}}, {{ח:פנימי|סעיף 111|111}} {{ח:פנימי|סעיף 161|ו־161}}.}}}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשפ״א|עוגן=תוספת טופס 1}} {{ח:ת}} '''טופס 1''' – דוח מפורט בדבר נכסי התאגיד וחובותיו {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 13|תקנה 13}})}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת טופס 2}} {{ח:ת}} '''טופס 2''' – טופס המצאת הודעה לממונה על הגשת בקשה לצו לפתיחת הליכים לצורך פרסומה והודעה על מועד דיון {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 20|תקנה 20}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשפ״א|עוגן=תוספת טופס 2א}} {{ח:ת}} '''טופס 2א''' – הודעה על מתן סעד זמני לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 20|סעיף 20(א)(3) לחוק}} {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 29א|תקנה 29א}})}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת טופס 3}} {{ח:ת}} '''טופס 3''' – הודעה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 21|סעיף 21(ב) לחוק}} {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 31|תקנה 31}})}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת טופס 4}} {{ח:ת}} '''טופס 4''' – הודעה על מתן צו לפתיחת הליכים {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 36|תקנות 36}}, {{ח:פנימי|סעיף 60|60}} {{ח:פנימי|סעיף 63|ו־63}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשפ״א, תשפ״ב־3|עוגן=תוספת טופס 5}} {{ח:ת}} '''טופס 5''' – בקשת יחיד לצו לפתיחת הליכים {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 91|תקנות 91}}, {{ח:פנימי|סעיף 68|68}} {{ח:פנימי|סעיף 111|ו־111}})}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת טופס 6}} {{ח:ת}} '''טופס 6''' – כתב ויתור על סודיות {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 68|תקנות 68}} {{ח:פנימי|סעיף 111|ו־111}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשפ״ב־3|עוגן=תוספת טופס 7}} {{ח:ת}} '''טופס 7''' – צו לפתיחת הליכים {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 73|תקנות 73}} {{ח:פנימי|סעיף 89|ו־89}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשפ״ב|עוגן=תוספת טופס 7א}} {{ח:ת}} '''טופס 7א''' – הודעת זימון לבירור {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 109ב|תקנה 109ב}})}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת טופס 8}} {{ח:ת}} '''טופס 8''' – דרישת נושה לתשלום חוב של היחיד כאמור {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 110|בסעיף 110 לחוק}} {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 78|תקנה 78}})}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת טופס 9}} {{ח:ת}} '''טופס 9''' – בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים לגבי יחיד {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 79|תקנה 79}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשפ״א|עוגן=תוספת טופס 9א}} {{ח:ת}} '''טופס 9א''' – הודעה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 86|תקנה 86(א)}})}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשפ״א|עוגן=תוספת טופס 9ב}} {{ח:ת}} '''טופס 9ב''' – הודעה על מתן סעד זמני לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 119|סעיף 119(א)(2) לחוק}} {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 86|תקנה 86(ב)}})}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת טופס 10}} {{ח:ת}} '''טופס 10''' – הודעה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד לפי {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי#סעיף 119|סעיף 119 לחוק}} {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 86|תקנה 86}})}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת טופס 11}} {{ח:ת}} '''טופס 11''' – הודעה על פתיחה במשא ומתן מוגן {{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 161|תקנה 161}})}} {{ח:חתימות|ב׳ באלול התשע״ט (2 בספטמבר 2019)}} * '''אמיר אוחנה'''<br>שר המשפטים {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] 7c29l59v5alv5k320sixtuki7j8ukkz 116 371942 3084687 2970298 2026-09-25T04:32:07Z Shahar9261 22508 תיקון [תשפ"ב] (תיקון תשפ"ז) 3084687 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות שמאי מקרקעין (אתיקה מקצועית), תשכ"ו-1966 === תקנות בדבר אתיקה מקצועית === <מאגר תקן 2099685 קוד a163Y00000DuR2GQAV> <מקור> ((ק"ת תשכ"ו, 712|תקנות שמאי מקרקעין (אתיקה מקצועית)|1827)), ((2312|ת"ט|1896)); ((תשמ"ה, 1374|תיקון|4811)); ((תש"ס, 330|תיקון|6020)), ((466|תיקון (תיקון)|6030)), ((850|תיקון (תיקון מס' 2)|6052)); ((תשס"א, 326|תיקון [תש"ס] (תיקון)|6081)); ((תשס"ג, 876|תיקון|6253)); ((תשס"ד, 704|תיקון|6323)), ((810|ת"ט|6329)); ((תשפ"ב, 1592|תיקון|9898)); ((תשפ"ה, 916|תיקון [תשפ"ב] (תיקון)|11695)); ((תשפ"ז, 72|תיקון [תשפ"ב] (תיקון)|12533)). ''עדכון סכומים:'' ((ק"ת תשפ"ג, 582|הודעה|10449)); ((תשפ"ד, 780|הודעה|10970)); ((תשפ"ה, 352|הודעה|11574)); ((תשפ"ו, 476|הודעה|12148)). <מבוא> <!-- (תיקון: תשפ"ב) --> בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיפים 15]] [[+|ו-43(א)]] [[=החוק|לחוק שמאי מקרקעין, התשס"א-2001]] (להלן - החוק), ולאחר התייעצות עם מועצת שמאי המקרקעין, אני מתקין תקנות אלה: @ 1. התנהגות שאינה הולמת כבוד המקצוע (תיקון: תשכ"ו, תשמ"ה, תש"ס, תש"ס-2, תש"ס-3, תשס"ג, תשס"ד, תשפ"ב, תשפ"ה, תשפ"ז) : מבלי לפגוע בכלליות [[+|הסעיפים 14]] [[ו-16 לחוק]], אני קובע את המנויים להלן כמעשים ומחדלים על ידי שמאי מקרקעין (להלן - שמאי), שיש בהם משום התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע: : (1) מתן שירות מקצועי שלא בהקפדה על הגינות, או מתוך משוא פנים ושלא באופן בלתי תלוי, או שלא לפי הכללים, התקנים והנוהלים המקובלים במקצוע; : (2) מתן שירות מקצועי לגבי נכס אשר הוא מעונין בו באופן אישי או בעקיפין; : (3) מתן חוות דעת כמפורט להלן, לפי העניין: :: (א) <!-- (((חלה על חוות דעת שהוגשה החל מיום 4.2.2022):)) --> אם חוות הדעת היא חוות דעת שהוכנה לצורך הגשה לבית משפט - מתן חוות דעת שלא על סמך ביקור אישי בנכס של השמאי החתום על חוות הדעת; :: (ב) אם חוות הדעת היא אינה חוות דעת שהוכנה לצורך הגשה לבית משפט - מתן חוות דעת שלא על סמך בדיקה אישית של השמאי החתום על חוות הדעת, של שותפו או של שמאי אחר, או של מתמחה במשרדו, לרבות עובד מטעם השמאי אשר סיים את התמחותו אך טרם נרשם בפנקס שמאי המקרקעין; : (4) עיסוק בשומת מקרקעין בשותפות עם אדם שאינו שמאי; : (5) שימוש או גילוי על ידי השמאי או עובד משרדו, שלא בהסכמתו המפורשת של הלקוח, של דבר שהובא לידיעת השמאי תוך כדי מתן שירות מקצועי ללקוח ויש לו קשר ענייני לשירות המקצועי הניתן לאותו לקוח, זולת אם הוא חייב לגלותו על פי דין או שגילויו דרוש למילוי תפקידו בשביל הלקוח, או על פי היתר של מועצת שמאי המקרקעין; הוראה זו לא תחול ביחס למידע שפורסם ברבים; : (6) (((נמחקה);)) : (7) (((נמחקה);)) : (8) קביעת שכר או קבלת שכר לפי תוצאות של מתן השירות, שלא בהתאם להוראות [[תקנה 4]]; : (9) מתן שירות מקצועי, בענין שהוא נותן לגביו שירות מקצועי ללקוחו, לאדם אחר, ללא הסכמת לקוחו; : (10) שידול לקוח למסור לו עבודה מקצועית, או תשלום כל שהוא או טובת הנאה כל שהיא בצורה אחרת, לאדם שאינו שמאי, או הבטחתם, במישרין או בעקיפין, תמורת השגת עבודה או לקוח; : (11) עיסוק בשומת מקרקעין או בעיסוק אחר בנסיבות שבהן עלול להיווצר ניגוד ענינים בין עיסוקיו האמורים או עלולה להיפגע אי-תלותו כשמאי; בלי לגרוע מכלליות האמור, יראו כנסיבות שבהן עלול להיווצר ניגוד ענינים או עלולה להיפגע אי-תלות השמאי, את אלה: :: (1) עריכת שומת מקרקעין לגבי נכס שהוא פועל או פעל לגביו כמתווך במקרקעין כמשמעו [[בחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996]], או תיווך במקרקעין לגבי נכס שהוא עורך או ערך לגביו שומה, זולת אם חלפו שלוש שנים בין עריכת השומה ובין פעולת התיווך; :: (2) עריכת שומת מקרקעין לגבי נכס שהוא מטפל או טיפל בו במסגרת עיסוקו כעורך דין או טיפול כעורך דין בנכס שלגביו הוא עורך או ערך שומת מקרקעין, זולת אם חלפו שלוש שנים בין עריכת השומה לפעולתו כעורך דין; : (12) שמאי שקיבל עניין לטיפולו וידוע לו כי אותו עניין מטופל על ידי שמאי אחר, ולא מסר לשמאי האחר, בלא דיחוי, הודעה שלפיה העניין הועבר לטיפולו ווידא מסירת הודעה כאמור; : (13) עשיית פרסומת לעצמו, למעט פרסומת מותרת כמפורט [[בתקנה 2]], ואי נקיטת אמצעים סבירים למניעת פרסומת שאינה מותרת כאמור, בידי אחרים; : (14) מתן הרשאה למי שאינו שמאי, לפעול בשמו, או לחתום בשמו או בשם הפירמה שלו על מסמכים הטעונים חתימת שמאי; : (15) סיוע, במישרין או בעקיפין, לאדם לעבור עבירה על [[סעיף 13 לחוק]]; : (16) עריכת דו"ח שומה שאינו מכיל לפחות את הפרטים המנויים [[בתוספת]]. @ 2. פרסומת מותרת (תיקון: תשס"ד) : (א) שמאי - :: (1) רשאי לפרסם מידע עובדתי הנוגע לעיסוקו, ובלבד שלא יכלול בו מידע שיש בו - ::: (א) דברי שבח או הערכה לעצמו, במישרין או בעקיפין, לרבות בדרך של השוואה לאחר; ::: (ב) מצג שווא; ::: (ג) עובדות מטעות; :: (2) לא יכלול בפרסומת המותרת על פי פסקה (1), פרטים אלה: ::: (א) שמות לקוחותיו, או פרטים אחרים המאפשרים זיהוים של לקוחותיו, בעבר ובהווה; ::: (ב) שכר הטרחה שהוא גובה או הבסיס לחישובו; ::: (ג) תפקיד ציבורי שהוא ממלא על פי דין; ::: (ד) תוצאות שהשיג בעבור לקוחותיו בענינים מקצועיים; :: (3) לא יפרסם את עצמו בכל דרך שיש בה כדי לפגוע בכבוד המקצוע או כדי להטריד או ליצור רושם שגוי, הטעיה או תרמית בדבר יכולתו להשיג תוצאות כאלה ואחרות בענינים מקצועיים. : (ב) בכפוף להוראות תקנת משנה (א), רשאי שמאי לציין גם פרטים אלה: :: (1) ניסיונו המקצועי בשמאות מקרקעין; :: (2) תארים אקדמיים שרכש; :: (3) תואר שדין אחר מסדיר את השימוש בו; :: (4) כשירות לעסוק בשמאות מקרקעין מחוץ לישראל; :: (5) פירוט שמאים שהם שותפיו או עובדיו, לרבות הפרטים האמורים בפסקאות (1) עד (4) ו-(6) לגבי כל אחד מהם; :: (6) פרטים הנוגעים למען המשרד ולדרכי התקשורת עמו וכל שינוי בהם; :: (7) שמות השותפים שפרשו או שנפטרו, תוך ציון העובדה כי השותף פרש או נפטר. : (ג) שמאי אינו רשאי לפרסם פרסומת לפי תקנה זו, בדרך של פרסום ברשות הרבים או באמצעי תקשורת אלקטרוניים, ואולם, רשאי הוא לקבוע שלט בגודל ובנוסח המקובלים במקצוע, סמוך למשרדו או למשרדו הקודם. @ 3. הגדרות (תיקון: תשס"ד, תשס"ד-2) : לענין [[תקנה 1(13)]] [[ו-2]] - :- "אמצעי תקשורת אלקטרוניים" - למעט אתר האינטרנט של השמאי; :- "דיוור ישיר" - פניה לאדם מסוים, לבית עסק שלו או לביתו המועברת בפקסימילה, בדרך ממוחשבת, בחלוקה ידנית או באמצעי אחר, למעט חלוקה אקראית של דבר דפוס, המופץ מטעמו של השמאי, ברשות הרבים; :- "פרסומת" - למעט מסירת מידע במענה לפנייתו של אדם מסוים, הנועד לשימושו ולא לשם הפצתו לאחרים; :- "פרסום ברשות הרבים" - לרבות בשלטי חוצות, בכרזות אוויר או באמצעי דומה ולמעט בעיתונים או בדיוור ישיר. @ 4. שכר מותנה בתוצאה (תיקון: תשפ"ב, תשפ"ה, [הודעות], תשפ"ז) : שמאי יוכל לקבוע או לקבל שכר לפי תוצאות של מתן השירות, בהתקיים כל התנאים האלה: : (1) השומה נערכה בעבור גורם שאינו המדינה, רשות ציבורית או רשות מקומית; : (2) השומה נערכה לשם קיום הליך השגה שהוא אחד מאלה: :: (א) הליך לפני שמאי מכריע או שמאי מייעץ כמשמעותם [[#198|בחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965]] (להלן - חוק התכנון והבנייה); :: (ב) הליך לפני ועדת ערר לפיצויים ולהיטל השבחה לפי [[חוק התכנון והבנייה]]; :: (ג) הליך לפני ועדת ההשגות שלפי [[=פקודת הקרקעות|פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), 1943]] (להלן - פקודת הקרקעות); :: (ד) הליך לפני שמאי מקרקעין עובד אגף שומת מקרקעין במשרד המשפטים או לפני ועדת ההשגות, הפועלים לפי [[#פרק 4.20 סימן ב|סעיף 4.20 סימן ב' בקובץ ההחלטות של מועצת מקרקעי ישראל]]; : (3) בהליך השגה שעניינו סכום נקוב הנמוך מ-150,000 שקלים חדשים (((מתואם לשנת 2022; בשנת 2026, 173,437 ש"ח))) - לא יעלה השכר על סכום השווה ל-25% מההפרש שבין הסכום הנקוב לבין סכום ההיטל, סכום הדרישה או סכום הפיצויים, לפי סוג העניין, שנקבע בתום הליך השגה; לעניין זה - ::- "הליך השגה" - כל אחד מההליכים המפורטים בפסקה (2); ::- "סכום נקוב" - כל אחד מאלה, לפי העניין: ::: (א) סכום היטל השבחה שדרשה ועדה מקומית לפי [[סעיף 196א לחוק התכנון והבנייה]]; ::: (ב) סכום שדרשה רשות מקרקעי ישראל לפי [[קובץ ההחלטות של מועצת מקרקעי ישראל]]; ::: (ג) סכום הפיצויים שקבעה ועדה מקומית לפי [[פרק ט' לחוק התכנון והבנייה]]; ::: (ד) סכום פיצויים שהוצע לפי [[סעיף 9א לפקודת הקרקעות]]; ::: (ה) סכום פיצויים שהוצע לפי [[סעיף 190 לחוק התכנון והבנייה]]. @ 5. הצמדה למדד (תיקון: תשפ"ב, תשפ"ה, תשפ"ז) : (א) הסכום האמור [[בתקנה 4(3)]] ישתנה ב-1 בינואר של כל שנה (להלן - יום העדכון), לפי שיעור שינוי המדד שפורסם בחודש נובמבר שקדם לו לעומת המדד שפורסם בחודש נובמבר שקדם ליום העדכון הקודם ולעניין יום העדכון הראשון שלאחר מועד תחילתה של תקנה זו - לעומת המדד שפורסם בחודש נובמבר 2021; לעניין זה, "המדד" - מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. : (ב) סכום מעודכן כאמור בתקנת משנה (א), יעוגל לשקל החדש השלם הקרוב, וסכום של חמישים אגורות יעוגל כלפי מעלה. : (ג) יושב ראש מועצת שמאי המקרקעין יפרסם בהודעה ברשומות את הסכום המעודכן כפי שהשתנה עקב האמור בתקנה זו. == תוספת (תיקון: תשמ"ה) == ==== ((([[תקנה 1(16)]]))) ==== @ : אלה הפרטים המהווים את המינימום הנדרש לדו"ח שומה שנערך ביד שמאי: @ (1) : זיהוי הנכס (המיקום, מהות הנכס, שטח הנכס, גוש, חלקה או מספר מגרש לפי תכנית בנין עיר, מען וכיוצא באלה); @ (2) : תיאור הנכס והסביבה; @ (3) : הזכויות המוערכות (בעלות, חכירה, דיירות מוגנת וכיוצא באלה); @ (4) : המצב התכנוני (ייעוד הקרקע והתכניות החלות עליה); @ (5) : מטרת השומה; @ (6) (תיקון: תש"ס, תש"ס-2) : הודעת השמאי על עריכת ביקור בנכס, בציון עורך הביקור ומועד הביקור; @ (7) : המועד הקובע לענין השומה; @ (8) : העקרונות שלפיהם נערכה השומה; @ (9) : בהערכת מקרקעין: ייווסף פירוט של אפשרויות השימוש בנכס, לרבות אפשרויות שינוי השימוש בו, תוספות בניה אפשריות וכיוצא באלה; @ (10) (תיקון: תש"ס, תש"ס-2) : נעזר השמאי בעריכת השומה במומחה - יפורטו זהות המומחה, פרטי מומחיותו והענין שבו חיווה את דעתו; @ (11) (תיקון: תשפ"ב) : מצב הרישוי בנכס; @ (12) (תיקון: תשפ"ב) : תחשיבים; @ (13) (תיקון: תשפ"ב, תשפ"ה, תשפ"ז) : נקבע שכר השמאי לפי תוצאות מתן השירות כאמור [[בתקנה 4]] - יצוין עניין זה. <פרסום> י"ט בטבת תשכ"ו (11 בינואר 1966) <חתימה> דב יוסף שר המשפטים crj088luq7diabdjtipi8e84cnydkm2 0 371944 3084693 2970307 2026-09-25T05:00:07Z OpenLawBot 8112 [3084687] תיקון [תשפ"ב] (תיקון תשפ"ז) 3084693 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|תקנות שמאי מקרקעין (אתיקה מקצועית), תשכ״ו–1966}} {{ח:קטע3||תקנות בדבר אתיקה מקצועית}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|ק״ת תשכ״ו, 712|תקנות שמאי מקרקעין (אתיקה מקצועית)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-1827.pdf}}, {{ח:תיבה|2312|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-1896.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ה, 1374|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4811.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ס, 330|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6020.pdf}}, {{ח:תיבה|466|תיקון (תיקון)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6030.pdf}}, {{ח:תיבה|850|תיקון (תיקון מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6052.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״א, 326|תיקון [תש״ס] (תיקון)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6081.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ג, 876|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6253.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ד, 704|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6323.pdf}}, {{ח:תיבה|810|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6329.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ב, 1592|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9898.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ה, 916|תיקון [תשפ״ב] (תיקון)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-11695.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ז, 72|תיקון [תשפ״ב] (תיקון)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-12533.pdf}}. ''עדכון סכומים:'' {{ח:תיבה|ק״ת תשפ״ג, 582|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10449.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ד, 780|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10970.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ה, 352|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-11574.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ו, 476|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-12148.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:מבוא}} בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק שמאי מקרקעין#סעיף 15|סעיפים 15}} {{ח:חיצוני|חוק שמאי מקרקעין#סעיף 43|ו־43(א)}} {{ח:חיצוני|חוק שמאי מקרקעין|לחוק שמאי מקרקעין, התשס״א–2001}} (להלן – החוק), ולאחר התייעצות עם מועצת שמאי המקרקעין, אני מתקין תקנות אלה: {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:סעיף|1|התנהגות שאינה הולמת כבוד המקצוע|תיקון: תשכ״ו, תשמ״ה, תש״ס, תש״ס־2, תש״ס־3, תשס״ג, תשס״ד, תשפ״ב, תשפ״ה, תשפ״ז}} {{ח:ת}} מבלי לפגוע בכלליות {{ח:חיצוני|חוק שמאי מקרקעין#סעיף 14|הסעיפים 14}} {{ח:חיצוני|חוק שמאי מקרקעין#סעיף 16|ו־16 לחוק}}, אני קובע את המנויים להלן כמעשים ומחדלים על ידי שמאי מקרקעין (להלן – שמאי), שיש בהם משום התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע: {{ח:תת|(1)}} מתן שירות מקצועי שלא בהקפדה על הגינות, או מתוך משוא פנים ושלא באופן בלתי תלוי, או שלא לפי הכללים, התקנים והנוהלים המקובלים במקצוע; {{ח:תת|(2)}} מתן שירות מקצועי לגבי נכס אשר הוא מעונין בו באופן אישי או בעקיפין; {{ח:תת|(3)}} מתן חוות דעת כמפורט להלן, לפי העניין: {{ח:תתת|(א)}} אם חוות הדעת היא חוות דעת שהוכנה לצורך הגשה לבית משפט – מתן חוות דעת שלא על סמך ביקור אישי בנכס של השמאי החתום על חוות הדעת; {{ח:תתת|(ב)}} אם חוות הדעת היא אינה חוות דעת שהוכנה לצורך הגשה לבית משפט – מתן חוות דעת שלא על סמך בדיקה אישית של השמאי החתום על חוות הדעת, של שותפו או של שמאי אחר, או של מתמחה במשרדו, לרבות עובד מטעם השמאי אשר סיים את התמחותו אך טרם נרשם בפנקס שמאי המקרקעין; {{ח:תת|(4)}} עיסוק בשומת מקרקעין בשותפות עם אדם שאינו שמאי; {{ח:תת|(5)}} שימוש או גילוי על ידי השמאי או עובד משרדו, שלא בהסכמתו המפורשת של הלקוח, של דבר שהובא לידיעת השמאי תוך כדי מתן שירות מקצועי ללקוח ויש לו קשר ענייני לשירות המקצועי הניתן לאותו לקוח, זולת אם הוא חייב לגלותו על פי דין או שגילויו דרוש למילוי תפקידו בשביל הלקוח, או על פי היתר של מועצת שמאי המקרקעין; הוראה זו לא תחול ביחס למידע שפורסם ברבים; {{ח:תת|(6)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(7)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(8)}} קביעת שכר או קבלת שכר לפי תוצאות של מתן השירות, שלא בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 4|תקנה 4}}; {{ח:תת|(9)}} מתן שירות מקצועי, בענין שהוא נותן לגביו שירות מקצועי ללקוחו, לאדם אחר, ללא הסכמת לקוחו; {{ח:תת|(10)}} שידול לקוח למסור לו עבודה מקצועית, או תשלום כל שהוא או טובת הנאה כל שהיא בצורה אחרת, לאדם שאינו שמאי, או הבטחתם, במישרין או בעקיפין, תמורת השגת עבודה או לקוח; {{ח:תת|(11)}} עיסוק בשומת מקרקעין או בעיסוק אחר בנסיבות שבהן עלול להיווצר ניגוד ענינים בין עיסוקיו האמורים או עלולה להיפגע אי־תלותו כשמאי; בלי לגרוע מכלליות האמור, יראו כנסיבות שבהן עלול להיווצר ניגוד ענינים או עלולה להיפגע אי־תלות השמאי, את אלה: {{ח:תתת|(1)}} עריכת שומת מקרקעין לגבי נכס שהוא פועל או פעל לגביו כמתווך במקרקעין כמשמעו {{ח:חיצוני|חוק המתווכים במקרקעין|בחוק המתווכים במקרקעין, התשנ״ו–1996}}, או תיווך במקרקעין לגבי נכס שהוא עורך או ערך לגביו שומה, זולת אם חלפו שלוש שנים בין עריכת השומה ובין פעולת התיווך; {{ח:תתת|(2)}} עריכת שומת מקרקעין לגבי נכס שהוא מטפל או טיפל בו במסגרת עיסוקו כעורך דין או טיפול כעורך דין בנכס שלגביו הוא עורך או ערך שומת מקרקעין, זולת אם חלפו שלוש שנים בין עריכת השומה לפעולתו כעורך דין; {{ח:תת|(12)}} שמאי שקיבל עניין לטיפולו וידוע לו כי אותו עניין מטופל על ידי שמאי אחר, ולא מסר לשמאי האחר, בלא דיחוי, הודעה שלפיה העניין הועבר לטיפולו ווידא מסירת הודעה כאמור; {{ח:תת|(13)}} עשיית פרסומת לעצמו, למעט פרסומת מותרת כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2}}, ואי נקיטת אמצעים סבירים למניעת פרסומת שאינה מותרת כאמור, בידי אחרים; {{ח:תת|(14)}} מתן הרשאה למי שאינו שמאי, לפעול בשמו, או לחתום בשמו או בשם הפירמה שלו על מסמכים הטעונים חתימת שמאי; {{ח:תת|(15)}} סיוע, במישרין או בעקיפין, לאדם לעבור עבירה על {{ח:חיצוני|חוק שמאי מקרקעין#סעיף 13|סעיף 13 לחוק}}; {{ח:תת|(16)}} עריכת דו״ח שומה שאינו מכיל לפחות את הפרטים המנויים {{ח:פנימי|תוספת|בתוספת}}. {{ח:סעיף|2|פרסומת מותרת|תיקון: תשס״ד}} {{ח:תת|(א)}} שמאי – {{ח:תתת|(1)}} רשאי לפרסם מידע עובדתי הנוגע לעיסוקו, ובלבד שלא יכלול בו מידע שיש בו – {{ח:תתתת|(א)}} דברי שבח או הערכה לעצמו, במישרין או בעקיפין, לרבות בדרך של השוואה לאחר; {{ח:תתתת|(ב)}} מצג שווא; {{ח:תתתת|(ג)}} עובדות מטעות; {{ח:תתת|(2)}} לא יכלול בפרסומת המותרת על פי פסקה (1), פרטים אלה: {{ח:תתתת|(א)}} שמות לקוחותיו, או פרטים אחרים המאפשרים זיהוים של לקוחותיו, בעבר ובהווה; {{ח:תתתת|(ב)}} שכר הטרחה שהוא גובה או הבסיס לחישובו; {{ח:תתתת|(ג)}} תפקיד ציבורי שהוא ממלא על פי דין; {{ח:תתתת|(ד)}} תוצאות שהשיג בעבור לקוחותיו בענינים מקצועיים; {{ח:תתת|(3)}} לא יפרסם את עצמו בכל דרך שיש בה כדי לפגוע בכבוד המקצוע או כדי להטריד או ליצור רושם שגוי, הטעיה או תרמית בדבר יכולתו להשיג תוצאות כאלה ואחרות בענינים מקצועיים. {{ח:תת|(ב)}} בכפוף להוראות תקנת משנה (א), רשאי שמאי לציין גם פרטים אלה: {{ח:תתת|(1)}} ניסיונו המקצועי בשמאות מקרקעין; {{ח:תתת|(2)}} תארים אקדמיים שרכש; {{ח:תתת|(3)}} תואר שדין אחר מסדיר את השימוש בו; {{ח:תתת|(4)}} כשירות לעסוק בשמאות מקרקעין מחוץ לישראל; {{ח:תתת|(5)}} פירוט שמאים שהם שותפיו או עובדיו, לרבות הפרטים האמורים בפסקאות (1) עד (4) ו־(6) לגבי כל אחד מהם; {{ח:תתת|(6)}} פרטים הנוגעים למען המשרד ולדרכי התקשורת עמו וכל שינוי בהם; {{ח:תתת|(7)}} שמות השותפים שפרשו או שנפטרו, תוך ציון העובדה כי השותף פרש או נפטר. {{ח:תת|(ג)}} שמאי אינו רשאי לפרסם פרסומת לפי תקנה זו, בדרך של פרסום ברשות הרבים או באמצעי תקשורת אלקטרוניים, ואולם, רשאי הוא לקבוע שלט בגודל ובנוסח המקובלים במקצוע, סמוך למשרדו או למשרדו הקודם. {{ח:סעיף|3|הגדרות|תיקון: תשס״ד, תשס״ד־2}} {{ח:ת}} לענין {{ח:פנימי|סעיף 1|תקנה 1(13)}} {{ח:פנימי|סעיף 2|ו־2}} – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אמצעי תקשורת אלקטרוניים“ – למעט אתר האינטרנט של השמאי; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”דיוור ישיר“ – פניה לאדם מסוים, לבית עסק שלו או לביתו המועברת בפקסימילה, בדרך ממוחשבת, בחלוקה ידנית או באמצעי אחר, למעט חלוקה אקראית של דבר דפוס, המופץ מטעמו של השמאי, ברשות הרבים; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”פרסומת“ – למעט מסירת מידע במענה לפנייתו של אדם מסוים, הנועד לשימושו ולא לשם הפצתו לאחרים; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”פרסום ברשות הרבים“ – לרבות בשלטי חוצות, בכרזות אוויר או באמצעי דומה ולמעט בעיתונים או בדיוור ישיר. {{ח:סעיף|4|שכר מותנה בתוצאה|תיקון: תשפ״ב, תשפ״ה, [הודעות], תשפ״ז}} {{ח:ת}} שמאי יוכל לקבוע או לקבל שכר לפי תוצאות של מתן השירות, בהתקיים כל התנאים האלה: {{ח:תת|(1)}} השומה נערכה בעבור גורם שאינו המדינה, רשות ציבורית או רשות מקומית; {{ח:תת|(2)}} השומה נערכה לשם קיום הליך השגה שהוא אחד מאלה: {{ח:תתת|(א)}} הליך לפני שמאי מכריע או שמאי מייעץ כמשמעותם {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#סעיף 198|בחוק התכנון והבנייה, התשכ״ה–1965}} (להלן – חוק התכנון והבנייה); {{ח:תתת|(ב)}} הליך לפני ועדת ערר לפיצויים ולהיטל השבחה לפי {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה|חוק התכנון והבנייה}}; {{ח:תתת|(ג)}} הליך לפני ועדת ההשגות שלפי {{ח:חיצוני|פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור)|פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), 1943}} (להלן – פקודת הקרקעות); {{ח:תתת|(ד)}} הליך לפני שמאי מקרקעין עובד אגף שומת מקרקעין במשרד המשפטים או לפני ועדת ההשגות, הפועלים לפי {{ח:חיצוני|החלטות של מועצת מקרקעי ישראל#פרק 4.20 סימן ב|סעיף 4.20 סימן ב׳ בקובץ ההחלטות של מועצת מקרקעי ישראל}}; {{ח:תת|(3)}} בהליך השגה שעניינו סכום נקוב הנמוך מ־150,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 2022; בשנת 2026, 173,437 ש״ח)}} – לא יעלה השכר על סכום השווה ל־25% מההפרש שבין הסכום הנקוב לבין סכום ההיטל, סכום הדרישה או סכום הפיצויים, לפי סוג העניין, שנקבע בתום הליך השגה; לעניין זה – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”הליך השגה“ – כל אחד מההליכים המפורטים בפסקה (2); {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”סכום נקוב“ – כל אחד מאלה, לפי העניין: {{ח:תתתת|(א)}} סכום היטל השבחה שדרשה ועדה מקומית לפי {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#סעיף 196א|סעיף 196א לחוק התכנון והבנייה}}; {{ח:תתתת|(ב)}} סכום שדרשה רשות מקרקעי ישראל לפי {{ח:חיצוני|החלטות של מועצת מקרקעי ישראל|קובץ ההחלטות של מועצת מקרקעי ישראל}}; {{ח:תתתת|(ג)}} סכום הפיצויים שקבעה ועדה מקומית לפי {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#פרק ט|פרק ט׳ לחוק התכנון והבנייה}}; {{ח:תתתת|(ד)}} סכום פיצויים שהוצע לפי {{ח:חיצוני|פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור)#סעיף 9א|סעיף 9א לפקודת הקרקעות}}; {{ח:תתתת|(ה)}} סכום פיצויים שהוצע לפי {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#סעיף 190|סעיף 190 לחוק התכנון והבנייה}}. {{ח:סעיף|5|הצמדה למדד|תיקון: תשפ״ב, תשפ״ה, תשפ״ז}} {{ח:תת|(א)}} הסכום האמור {{ח:פנימי|סעיף 4|בתקנה 4(3)}} ישתנה ב־1 בינואר של כל שנה (להלן – יום העדכון), לפי שיעור שינוי המדד שפורסם בחודש נובמבר שקדם לו לעומת המדד שפורסם בחודש נובמבר שקדם ליום העדכון הקודם ולעניין יום העדכון הראשון שלאחר מועד תחילתה של תקנה זו – לעומת המדד שפורסם בחודש נובמבר 2021; לעניין זה, ”המדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. {{ח:תת|(ב)}} סכום מעודכן כאמור בתקנת משנה (א), יעוגל לשקל החדש השלם הקרוב, וסכום של חמישים אגורות יעוגל כלפי מעלה. {{ח:תת|(ג)}} יושב ראש מועצת שמאי המקרקעין יפרסם בהודעה ברשומות את הסכום המעודכן כפי שהשתנה עקב האמור בתקנה זו. {{ח:קטע2|תוספת|תוספת|תיקון: תשמ״ה}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 1|תקנה 1(16)}})}}}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} אלה הפרטים המהווים את המינימום הנדרש לדו״ח שומה שנערך ביד שמאי: {{ח:סעיף*|(1)||עוגן=תוספת פרט 1}} {{ח:ת}} זיהוי הנכס (המיקום, מהות הנכס, שטח הנכס, גוש, חלקה או מספר מגרש לפי תכנית בנין עיר, מען וכיוצא באלה); {{ח:סעיף*|(2)||עוגן=תוספת פרט 2}} {{ח:ת}} תיאור הנכס והסביבה; {{ח:סעיף*|(3)||עוגן=תוספת פרט 3}} {{ח:ת}} הזכויות המוערכות (בעלות, חכירה, דיירות מוגנת וכיוצא באלה); {{ח:סעיף*|(4)||עוגן=תוספת פרט 4}} {{ח:ת}} המצב התכנוני (ייעוד הקרקע והתכניות החלות עליה); {{ח:סעיף*|(5)||עוגן=תוספת פרט 5}} {{ח:ת}} מטרת השומה; {{ח:סעיף*|(6)||תיקון: תש״ס, תש״ס־2|עוגן=תוספת פרט 6}} {{ח:ת}} הודעת השמאי על עריכת ביקור בנכס, בציון עורך הביקור ומועד הביקור; {{ח:סעיף*|(7)||עוגן=תוספת פרט 7}} {{ח:ת}} המועד הקובע לענין השומה; {{ח:סעיף*|(8)||עוגן=תוספת פרט 8}} {{ח:ת}} העקרונות שלפיהם נערכה השומה; {{ח:סעיף*|(9)||עוגן=תוספת פרט 9}} {{ח:ת}} בהערכת מקרקעין: ייווסף פירוט של אפשרויות השימוש בנכס, לרבות אפשרויות שינוי השימוש בו, תוספות בניה אפשריות וכיוצא באלה; {{ח:סעיף*|(10)||תיקון: תש״ס, תש״ס־2|עוגן=תוספת פרט 10}} {{ח:ת}} נעזר השמאי בעריכת השומה במומחה – יפורטו זהות המומחה, פרטי מומחיותו והענין שבו חיווה את דעתו; {{ח:סעיף*|(11)||תיקון: תשפ״ב|עוגן=תוספת פרט 11}} {{ח:ת}} מצב הרישוי בנכס; {{ח:סעיף*|(12)||תיקון: תשפ״ב|עוגן=תוספת פרט 12}} {{ח:ת}} תחשיבים; {{ח:סעיף*|(13)||תיקון: תשפ״ב, תשפ״ה, תשפ״ז|עוגן=תוספת פרט 13}} {{ח:ת}} נקבע שכר השמאי לפי תוצאות מתן השירות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 4|בתקנה 4}} – יצוין עניין זה. {{ח:חתימות|י״ט בטבת תשכ״ו (11 בינואר 1966)}} * '''דב יוסף'''<br>שר המשפטים {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] 7idgasc4tw4hhz8s3vkr8bq1f6srknk 116 373918 3084740 2950207 2026-09-25T08:28:19Z Shahar9261 22508 3084740 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש - אכיפה), התש"ף-2020 (תיקון: תש"ף-7) <שם קודם> תקנות שעת חירום (אכיפת צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה)), התש"ף-2020 <שם אחר> חוק לתיקון ולקיום תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש - אכיפה), התש"ף-2020 <מאגר 2141098 תיקון 2140584> <מקור> ((ק"ת תש"ף, 756|תקנות שעת חירום (אכיפת צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה){{ריק}})|8385)), ((816|תיקון|8403)), ((873|תיקון לתקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש - הגבלת פעילות)|8414)), ((1024|תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (בידוד במקום לבידוד מטעם המדינה)|8455)), ((1076|תיקון מס׳ 4|8475)), ((1164|תיקון מס' 5|8497)), ((1178|ת"ט|8500)), ((1240|תיקון מס' 7 לתקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש - הגבלת פעילות))), ((1248|ת"ט)), ((1300|תיקון מס' 3 לתקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (אזור מוגבל)|8534)), ((1312|תיקון מס' 10 לתקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש - הגבלת פעילות)|8535)), ((1341|תיקון מס' 11 לתקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש - הגבלת פעילות)|8540)), ((1368|תיקון מס' 4 לתקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (בידוד במקום לבידוד מטעם המדינה)|8549)), ((1461|תיקון מס' 15 לתקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש - הגבלת פעילות)|8575)); ((ס"ח תש"ף, 94|חוק לתיקון ולקיום תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש - אכיפה)|23:573941)), ((128|חוק לתיקון ולקיום תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש - הגבלת פעילות)|23:574327)), ((218|חוק לתיקון ולקיום תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש - אכיפה) (תיקון מס' 2)|23:575831)), ((288|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)|23:577860)); ((ק"ת תש"ף, 1966|החלטה בדבר הארכת תוקפו של חוק לתיקון ולקיום תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש - אכיפה)|8688)). <מבוא> בתוקף סמכותה לפי [[+|סעיף 39]] [[לחוק-יסוד: הממשלה]], מתקינה הממשלה תקנות שעת חירום אלה: ---- ((בהתאם [[23:573941|לחוק לתיקון ולקיום תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש - אכיפה), התש"ף-2020]], תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש - אכיפה), התש"ף-2020, בנוסח שלהלן, יעמדו בתוקפן עד יום י"א באלול התש"ף (31 באוגוסט 2020).)) @ 1. עבירות פליליות (תיקון: תש"ף-5, ס"ח תש"ף) : העובר כמפורט להלן על ההוראות לפי [[=צו בידוד בית|צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), התש"ף-2020]] (להלן - צו בידוד בית), דינו - קנס לפי [[סעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977]] (להלן - חוק העונשין): : (1) אדם שהפר חובת בידוד או איסור הגעה למקום בידוד בתחבורה ציבורית כהגדרתה [[בצו בידוד בית]], בניגוד להוראות [[סעיף 2(ד) לצו בידוד בית]]; : (2) אדם שהפר חובת דיווח, בניגוד להוראות [[סעיף 3 לצו בידוד בית]]; : (3) (((פקעה).)) @ 2. (תיקון: ס"ח תש"ף) : (((פקעה).)) @ 2א. אי-עטיית מסכה (תיקון: תש"ף-5, תש"ף-7, ס"ח תש"ף) : שוהה במקום שאינו מקום מגוריו בלי עטיית מסכה, בניגוד להוראות [[סעיף 3ה(א) לצו בידוד בית]], דינו - קנס לפי [[סעיף 61(א)(1) לחוק העונשין]]. @ 3. עבירות מינהליות : עבירה על הוראה מההוראות המפורטות [[בטור א' שבתוספת]], היא עבירה מינהלית. @ 4. קנס מינהלי קצוב (תיקון: תש"ף) : לעבירה מינהלית כאמור [[בתקנה 3]] יהיה קנס מינהלי קצוב, כקבוע לצדה [[בטור ב' בתוספת]]. @ 5. עבירה מינהלית חוזרת (תיקון: ס"ח תש"ף) : הקנס המינהלי הקצוב לעבירה מינהלית חוזרת כמשמעותה [[בסעיף 2(ג) לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985]] (להלן - חוק העבירות המינהליות), יהיה כפל הקנס המינהלי האמור [[בתקנה 4]], לפי העניין. @ 6. עבירה מינהלית נמשכת (תיקון: תש"ף) : הקנס המינהלי הקצוב לעבירה מינהלית נמשכת יהיה בשיעור חמישית מהקנס הקבוע [[בתקנה 4]], לפי העניין, לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר המועד שנקבע בהתראה כאמור [[בסעיף 8(ב1) לחוק העבירות המינהליות]]. @ 7. הגורם המוסמך להטלת קנס מינהלי (תיקון: תש״ף–2, תש״ף–3, תש"ף-5, תש"ף-7, תש"ף-8, תש"ף-10, תש"ף-11, תש"ף-13, ס"ח תש"ף, ס"ח תש"ף-2, ס"ח תש"ף-3) : (א) הגורם המוסמך להטיל קנס מינהלי לפי תקנות שעת חירום אלה (להלן - הגורם המוסמך), הוא כל אחד מאלה: :: (1) שוטר; :: (2) מפקח שהוא עובד מדינה ונתונות לו סמכויות פיקוח על פי כל דין וכן פקחים שמונו על ידי מנהל רשות הטבע והגנים הלאומיים לפי [[סעיף 58 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998]]; :: (3) עובד רשות מקומית שהוסמך עד יום ט"ו בסיוון התש"ף (7 ביוני 2020) לפי [[סעיף 5(ב) לחוק העבירות המינהליות]]; :: (4) פקח עירוני, לרבות פקח מסייע, שהוסמכו בהתאם [[לחוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה), התשע"א-2011]]. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), הגורם המוסמך להטיל קנס מינהלי לפי [[תוספת פרט 3|פרטים (3)]] [[ו-(10) לתוספת]] הוא שוטר בלבד והגורם המוסמך להטיל קנס מינהלי לפי [[תוספת פרט 1|פרטים (1)]], [[תוספת פרט 8|(8)]] [[תוספת פרט 9|ו-(9) לתוספת]] הוא שוטר או מפקח שהוא עובד המדינה כאמור בתקנת משנה (א)(2). : (ג) לעניין הטלת קנסות מינהליים בחנויות, בעסקים ובמקומות אחרים שפתוחים לציבור כאמור בתקנת משנה זו - נוסף על האמור בתקנת משנה (א), לעניין הטלת קנס מינהלי לפי [[פרט (2א) לתוספת]] במקום שהוא חנות או עסק כמשמעותם [[=תקנות הגבלת פעילות|בתקנה 5(ב)(2א)(א) ו-(א1) בתקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש - הגבלת פעילות), התש"ף-2020]] כפי שקוים תוקפן ותוקן נוסחן בחוק (להלן - תקנות הגבלת פעילות), וכן לעניין הטלת קנס מינהלי לפי [[תוספת פרט 3א|פרטים (3א)]], [[תוספת פרט 8א|(8א) עד (8ד)]] [[ו-(8ח) עד (8יב) לתוספת]], יהיה הגורם המוסמך כמשמעותו בתקנת משנה (א), גם אחד מאלה: :: (1) עובד רשות מקומית שהוסמך לפי [[סעיף 28(א)(2) ו-(ב)(1) לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968]]; :: (2) עובד רשות מקומית שהוסמך לפי [[סעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית - סמכויות פקחים), התשס"ח-2008]]. : (ד) לא יפעיל הגורם המוסמך את סמכותו לשם פיקוח והטלת קנס מינהלי לפי [[פרט (3א) לתוספת]] אלא בהתאם למדיניות פיקוח ואכיפה כללית, בהתחשב, בין השאר, בצורך באכיפה לפי אמות מידה שוויוניות, בשים לב לצורך בקביעת תנאים לאכיפה כלפי אוכלוסיות מיוחדות, ובכלל זה אנשים עם מוגבלות וקטינים, וכן באפשרות להימנע מהטלת הקנס בהתאם לנסיבות העניין; גורם מוסמך שאינו שוטר לא יפעיל את סמכותו כאמור אלא לאחר שעבר הכשרה ייעודית לעניין זה; מדיניות והכשרה כאמור ייקבעו על ידי משטרת ישראל בהתייעצות עם משרד הבריאות, או על ידי גורם ממשלתי ייעודי שתקבע הממשלה. @ 8. סמכויות נלוות (תיקון: תש"ף-6, תש"ף-12, ס"ח תש"ף) : (א) לשם פיקוח על הוראות תקנות שעת חירום אלה, לרבות לצורך הטלת קנס מינהלי מכוחן, יהיה רשאי הגורם המוסמך - :: (1) לדרוש מכל אדם למסור לו את שמו ומענו ולהציג לפניו תעודת זהות או תעודה רשמית <!-- (([במקור: תעודת רשמית])) --> אחרת המזהה אותו; :: (2) לדרוש מכל אדם הנוגע בדבר למסור לו כל ידיעה או מסמך שיש בהם כדי להבטיח או להקל את ביצוען של תקנות שעת חירום אלה; :: (3) להיכנס למקום, לרבות לכלי תחבורה שהוא נייח, ובלבד שלא ייכנס למקום המשמש למגורים אלא על פי צו של בית משפט; על אף האמור ברישה, הגורם המוסמך להיכנס לכלי תחבורה שהוא נייח הוא רק שוטר או מפקח שהוא עובד המדינה כאמור [[בתקנה 7(א)(2)]]. : (א1) לא יפעיל גורם מוסמך לפי [[תקנה 7(א)(2)]] את סמכויותיו לשם פיקוח והטלת קנס מינהלי לפי הוראות [[+|סעיפים 2(ד)]] [[ו-3 לצו בידוד בית]], אלא בהתאם למדיניות הפיקוח והאכיפה הכללית של משטרת ישראל, וכן לפי הוראות פרטניות שנתנה משטרת ישראל. : (ב) אין בסמכויות הגורם המוסמך לפי תקנה זו כדי לגרוע מהסמכויות שניתנו לו לפי כל דין. @ 9. (תיקון: תש"ף, ס"ח תש"ף) : ((הנוסח שולב [[בחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985]] כהוראת שעה.)) @ 9א. (תיקון: תש"ף-2, ס"ח תש"ף) : ((הנוסח שולב [[בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984]] כהוראת שעה.)) @ 10. המצאה של הודעת קנס בשל עבירה לפי [[פרט ((())4(())) לתוספת]] (תיקון: תש״ף, תש״ף–4, ס"ח תש"ף, ס"ח תש"ף-3) : על אף האמור [[בסעיף 35 לחוק העבירות המינהליות]] [[ובתקנה 15 לתקנות העבירות המינהליות, התשמ"ו-1986]], המצאה של הודעה על הטלת קנס מינהלי בשל עבירה לפי [[תוספת פרט 4|פרטים (4)]] [[או (8א) עד (8יב) לתוספת]] יכול שתהיה גם בדרך של מסירה לאחראי על המקום או העסק באותה עת כדי שימסור אותה למפעיל כהגדרתו [[בתקנה 6 לתקנות הגבלת פעילות]], ובלבד שתישלח למפעיל גם הודעה כאמור בדואר רשום; נמסרה הודעה לאחראי על המקום או העסק באותה העת לפי תקנה זו, יראו את התאריך המצוין באישור מסירת הדואר הרשום כתאריך ההמצאה. == תוספת == ==== ((([[תקנות 3]], [[4]], [[7(ב)]] [[ו-10]]))) (תיקון: תש"ף) ==== @ (תיקון: תש״ף, תש״ף–2, תש״ף–3, תש"ף-5, תש"ף-7, תש"ף-9, תש"ף-10, תש"ף-11, תש"ף-13, ס"ח תש"ף, ס"ח תש"ף-2, ס"ח תש"ף-3) {| ! !! {{מוקטן|טור א'}} {{ש}} העבירות המינהליות !! {{מוקטן|טור ב'}} {{ש}} קנס מינהלי קצוב בשקלים חדשים |- <עוגן פרט 1> | (1) || [[תקנה 1]] לעניין [[סעיף 2(ד) לצו בידוד בית]] || 5,000 |- <עוגן פרט 2> | (2) || [[תקנה 1]] לעניין [[סעיף 3 לצו בידוד בית]] || 3,000 |- <עוגן פרט 2א> | (2א) || colspan="2"| (((פקע))) |- <עוגן פרט 3> | (3) || colspan="2"| (((פקע))) |- <עוגן פרט 3א> | (3א) || [[תקנה 2א]] || 500 |- <עוגן פרט 4> | (4) || colspan="2"| (((פקע))) |- <עוגן פרט 5> | (5) || colspan="2"| (((נמחק))) |- <עוגן פרט 6> | (6)|| colspan="2"| (((פקע))) |- <עוגן פרט 7> | (7) || colspan="2"| (((נמחק))) |- <עוגן פרט 8> | (8) || colspan="2"| (((פקע))) |- <עוגן פרט 8א> | (8א) || colspan="2"| (((פקע))) |- <עוגן פרט 8ב> | (8ב) || colspan="2"| (((פקע))) |- <עוגן פרט 8ג> | (8ג) || colspan="2"| (((פקע))) |- <עוגן פרט 8ד> | (8ד) || colspan="2"| (((פקע))) |- <עוגן פרט 8ה> | (8ה) || colspan="2"| (((פקע))) |- <עוגן פרט 8ו> | (8ו) || colspan="2"| (((פקע))) |- <עוגן פרט 8ז> | (8ז) || colspan="2"| (((פקע))) |- <עוגן פרט 8ח> | (8ח) || colspan="2"| (((פקע))) |- <עוגן פרט 8ט> | (8ט) || colspan="2"| (((פקע))) |- <עוגן פרט 8י> | (8י) || colspan="2"| (((פקע))) |- <עוגן פרט 8יא> | (8יא) || colspan="2"| (((פקע))) |- <עוגן פרט 8יב> | (8יב) || colspan="2"| (((פקע))) |- <עוגן פרט 9> | (9) || colspan="2"| (((פקע))) |- <עוגן פרט 10> | (10) || colspan="2"| (((פקע))) |} <פרסום> י"ט באדר התש"ף (15 במרס 2020) <חתימה> בנימין נתניהו ראש הממשלה <ויקי>{{חוקי קורונה}}</ויקי> 7q33fyrb335sgt3v197ql6il9d5n3n1 116 379977 3084734 2930787 2026-09-25T08:14:24Z Shahar9261 22508 3084734 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות של מוסדות המקיימים פעילות חינוך), התש"ף-2020 <מאגר תקן 1004460 קוד a163Y00000ELD8TQAX> <מקור> ((ק"ת תש"ף, 2748|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות של מוסדות המקיימים פעילות חינוך)|8764)), ((2768|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|8765)); ((תשפ"א, 14|תיקון|8777)), ((100|תיקון מס' 2|8807)), ((176|תיקון מס' 3|8826)), ((208|תיקון מס' 4|8832)), ((222|ת"ט|8834)), ((264|תיקון מס' 5|8851)), ((281|ת"ט|8855)), ((292|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|8857)), ((298|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|8859)), ((304|תיקון מס' 6|8861)), ((364|תיקון מס׳ 7|8876)), ((490|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|8907)), ((494|הודעה על החלטת הכנסת לגבי התקנות|8909)), ((524|תיקון מס' 8|8919)), ((568|תיקון מס' 9|8928)), ((600|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|8936)), ((636|תיקון מס' 10|8941)), ((654|ת"ט|8944)), ((692|ת"ט|8948)), ((768|תיקון מס' 11|8961)), ((776|תיקון מס' 12|8962)), ((826|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|8975)), ((826|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|8975)), ((886|תיקון מס' 13|8985)), ((940|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|8996)), ((948|תיקון מס' 14|9000)), ((1070|תיקון מס' 15|9024)), ((1128|ת"ט|9026)), ((1204|תיקון מס' 16|9030)), ((1348|תיקון מס' 17|9053)), ((1360|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|9055)), ((1456|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הידוק הגבלות)|9076)), ((1554|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|9096)), ((1554|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|9096)), ((1610|תיקון לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הידוק הגבלות)|9111)), ((1772|תיקון מס' 4 לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הידוק הגבלות)|9132)), ((1794|הודעה על החלטת ועדת החוקה של הכנסת לגבי התקנות|9138)), ((1834|תיקון מס' 5 לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הידוק הגבלות)|9146)), ((1840|תיקון מס' 18|9148)), ((1854|תיקון מס' 19|9152)), ((1890|הודעה על החלטת ועדת החוקה של הכנסת לגבי התקנות|9163)), ((1898|תיקון מס' 20|9165)), ((1924|תיקון מס' 21|9170)), ((1968|תיקון מס' 22|9172)), ((1994|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|9177)), ((1994|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|9177)), ((2010|תיקון מס' 23|9180)), ((2104|תיקון מס' 24|9193)), ((2192|תיקון מס' 25|9204)), ((2278|הודעה על החלטת הכנסת לגבי התקנות|9226)), ((2278|הודעה על החלטת הכנסת לגבי התקנות|9226)), ((2279|הודעה על החלטת הכנסת לגבי התקנות|9226)), ((2279|הודעה על החלטת הכנסת לגבי התקנות|9226)), ((2398|הודעה על החלטת הכנסת לגבי התקנות|9239)), ((2398|הודעה על החלטת הכנסת לגבי התקנות|9239)), ((2416|תיקון מס' 26|9245)), ((2576|הודעה על החלטת הכנסת לגבי התקנות|9260)), ((2578|תיקון מס' 27|9261)), ((2586|הודעה על החלטת הכנסת לגבי התקנות|9262)), ((2644|תיקון מס' 28|9272)), ((2752|תיקון מס' 29|9283)), ((2810|תיקון מס' 30|9297)), ((2906|תיקון מס' 31|9312)). <!-- עדכון אחרון: תשפ"א–63 --> <מבוא> בתוקף סמכותה לפי [[+|סעיפים 4]] [[+|ו-10]] [[=החוק|לחוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש"ף-2020]] (להלן - החוק), ולאחר שהתקיים האמור [[בסעיף 4(ד)(2)(א) לחוק]], מתקינה הממשלה תקנות אלה: ---- (('''תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות של מוסדות המקיימים פעילות חינוך), התש"ף-2020 פקעו ביום א' באייר התשפ"א (13 באפריל 2021)'''. במקומן פורסמו [[תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (מוסדות המקיימים פעילות חינוך), התשפ״א–2021]].)) __TOC__ == פרק א': פרשנות == @ 1. הגדרות (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-9, תשפ"א-10, תשפ״א–11, תשפ"א-24, תשפ"א-26, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43, תשפ"א-56, תשפ"א-58, תשפ"א-63) : בתקנות אלה - :- "אישור "תו ירוק"" - כהגדרתו [[בתקנות הגבלת פעילות]]; :- "אנשים הגרים באותו מקום" - בני אותו תא משפחתי או יחידים השוהים יחד במקום מגורים או במקום שהייה קבוע אחד וכן אדם עם מוגבלות ומלווהו הדרוש לו מחמת מוגבלותו או קטין ומלווהו; :- "בחינות" - כל אלה: :: (1) בחינות בגרות, בחינות מתכונת ובחינות גמר המוכרות על ידי משרד ממשלתי; :: (2) בחינות הסמכה להשכלה מקצועית או טכנית במוסד תיכוני או על-תיכוני; :: (3) בחינות גמר ממשלתיות ובחינות הגנה על פרויקט גמר; :: (4) בחינות לשם קבלת ציון סופי בקורס או במסלול לימודי במוסדות שבפיקוח משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים וכן במוסד על-תיכוני להשכלה מקצועית; :: (5) בחינות הסמכה; :: (6) בחינות במוסד להשכלה גבוהה; :: (7) בחינות מיון לקראת לימודים במוסד; :- "בחינות הסמכה" - בחינות המתקיימות על ידי גורם המקיים בחינות לצורך עיסוק הטעון רישיון, היתר, הסמכה או אישור הניתנים על פי דין, אם מתקיימות במסגרת פעילות המוסד; :- "בעל מוסד" - כל אלה: :: (1) במוסד חינוך רשמי, כמשמעותו [[בחוק לימוד חובה]] - רשות החינוך המקומית; :: (2) במוסד חינוך מוכר כהגדרתו [[בחוק לימוד חובה]] - הגוף בעל הרישיון מהמנהל הכללי של משרד החינוך להפעלת מוסד החינוך לפי הוראות [[חוק הפיקוח]]; :: (3) במוסד חינוך תרבותי ייחודי ובמוסד חינוך במעמד פטור - מי שמפעיל את מוסד החינוך; :: (4) במוסד בפיקוח האגף להכשרה מקצועית ופיתוח כוח אדם במשרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים - מי שמפעיל את מוסד החינוך; :: (5) בפנימייה - מי שמפעיל את הפנימייה; :: (6) במקום המשמש או שנועד לשמש מקום שהייה יומי לחינוך ולטיפול בפעוטות - מי שמפעיל את המוסד; :: (7) במוסד תורני, למעט מוסד חינוך תרבותי ייחודי - מי שמפעיל את המוסד; :: (8) במסגרות לחינוך בלתי פורמלי לילדי עובדים חיוניים עד גיל 12 וכן מקומות המשמשים או שנועדו לשמש מקום שהייה יומי לחינוך ולטיפול בפעוטות שהם ילדי עובדים חיוניים - מי שמפעיל את המסגרת; :: (9) כל מוסד אחר המקיים פעילות חינוך - מי שמפעיל את המוסד; :: (10) בפעילות חינוך כמפורט [[בסעיף 10(ג)(8) עד (14) לחוק]] - מי שמפעיל את הפעילות; :- "גן ילדים" - גן ילדים רשמי כמשמעותו [[בחוק לימוד חובה]] או גן ילדים שחל עליו [[חוק הפיקוח]], לילדים בגילים 3 עד 6; :- "הוראות המנהל" - לפי [[סעיף 20 לפקודת בריאות העם]]; :- "התקהלות" - כהגדרתה [[בחוק]], למעט שהייה בסמיכות של אנשים הגרים באותו מקום; :- "חולה" ו"מגע הדוק" - כהגדרתם [[בצו בידוד בית]]; :- "חוק החניכות" - [[חוק החניכות, התשי"ג-1953]]; :- "חוק הפיקוח" - [[=חוק הפיקוח|חוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969]]; :- ”חוק השבות” – [[חוק השבות, התש״י–1950]]; :- "מדידת חום" - (((נמחקה);)) :- "מוסד" - מוסד המקיים פעילות חינוך; :- "מוסד חינוך תרבותי ייחודי" - כהגדרתו [[בחוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים, התשס"ח-2008]]; :- ”מוסד להשכלה או הכשרה מקצועית לבגירים” – מוסד חינוך על־תיכוני המקיים פעילות לימודית, ובכלל זה מוסד שהוא אחד מאלה, והכול למעט פעילות חינוך בלתי פורמלי: :: (1) מוסד כאמור [[#1|בפסקאות (9) או (10) להגדרת ”מוסד המקיים פעילות חינוך” בחוק]]; :: (2) מוסד על־תיכוני להשכלה מקצועית או טכנית, ובכלל זה מכללה טכנולוגית מוכרת כהגדרתה [[בחוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים, התשע״ג–2012]]; :: (3) אולפן ללימוד השפה העברית לעולים; :: (4) מוסד המקיים לימודים לצורך השלמת השכלה יסודית או על־יסודית; :- "מחלים" - כהגדרתו [[בצו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), התש"ף-2020]]; :- "מסגרת חוץ-ביתית" - כהגדרתה [[בסעיף 22א(א) לחוק]]; :- "מפעיל חיצוני" - אדם המבצע פעילות חינוך או העשרה, לרבות תומך בעובדי הוראה ושאינו נמנה עם צוות המוסד; :- "הממונה על החניכות" - כמשמעותו [[בחוק החניכות]]; :- "המנהל" - כהגדרתו [[בסעיף 2 לפקודת בריאות העם]] ומי שהוא הסמיכו לעניין [[סעיף 20 לפקודה האמורה]]; :- "מנהל המחוז" - כהגדרתו [[בתקנות חינוך ממלכתי (סדרי הפיקוח), התשי"ז-1956]]; :- "מקום הפעילות" - כהגדרתו [[בסעיף 10(א) לחוק]]; :- "מפעל למתן שירותים קיומיים" - כהגדרתו [[בחוק שירות עבודה בשעת-חירום, התשכ"ז-1967]]; :- "עובד חיוני" - עובד המועסק במפעל למתן שירותים קיומיים ומתקיים בו אחד מאלה: :: (1) עובד שהוא ובן זוגו עובדים חיוניים שאינם יכולים לבצע את עבודתם מביתם; :: (2) עובד חיוני שהוא הורה עצמאי כהגדרתו [[בחוק סיוע למשפחות שבראשן הורה עצמאי, התשנ"ב-1992]]; :: (3) עובד חיוני שבן זוגו נמצא בבידוד לפי [[צו בידוד בית]] או לפי [[צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש 2019) (בידוד בבית חולים) (הוראת שעה), התש"ף-2020]]; :: (4) עובד חיוני שהילד נמצא בטיפולו הבלעדי מחמת נכות או מחלה של בן הזוג ובן הזוג אינו מסוגל לטפל בילד בשל הנכות או המחלה כאמור; :- "עובד המוסד" - עובד כהגדרתו [[בחוק]], המועסק במוסד; :- "עובד משרד החינוך" - עובד משרד החינוך או מי מטעמו של משרד החינוך, ובכלל זה עובד אגף אכיפה ואגף בקרה במינהל רישוי בקרה ואכיפה במשרד החינוך, הנכנס למקום הפעילות לשם אכיפה, בקרה ופיקוח; :- "פנימייה" - מסגרת שבה מתגוררים תלמידים, המספקת לתלמידים מגורים ומעטפת חינוכית, חברתית או טיפולית במשך כל שעות היממה, לרבות מוסד תורני המקיים פעילות כאמור ופנימייה כאמור [[בסעיף 10(ג)(5) לחוק]], ולמעט מסגרת חוץ-ביתית; :- "פקודת בריאות העם" - [[פקודת בריאות העם, 1940]]; :- "צהרון" - מסגרת חינוכית בלתי פורמלית המשמשת לשהות יומית של תלמידים ופועלת לאחר שעות הפעילות של גן ילדים או של מקום המשמש או שנועד לשמש מקום שהייה יומי לחינוך ולטיפול בפעוטות בגילי לידה עד 3 או של תלמידי כיתות א' עד ד'; :- "צו בידוד בית" - [[=צו בידוד בית|צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), התש"ף-2020]]; :- "צוות המוסד" - צוות העובדים הקבוע במוסד; :- "קבוצה קבועה" - הקבוצה הקבועה לתלמיד לאותה פעילות; :- "תכנית מגן חינוך" - תכנית מטעם משרד הבריאות ומשרד החינוך לביצוע דיגום יזום של תלמידי המוסד אחת לשבוע; :- "תלמיד" - לומד במוסד, לרבות חניך או מטופל במוסד; :- ”תלמיד עולה” – מי שהעביר את מקום מגוריו לישראל החל מ־1 בינואר 2017, והוא אחד מאלה: :: (1) הוא נכנס לישראל מכוח [[חוק השבות]] או מכוח החלטות ממשלה שקבעו כי הנכנס לישראל מכוחן זכאי לזכויות עולה; :: (2) הוא נולד מחוץ לישראל להורה אזרח ישראל והיה זכאי למעמד עולה לפי [[חוק השבות]] אלמלא היה אזרח ישראל; :: (3) הוא תלמיד בתכנית נעל״ה; :- "תנועת נוער", "ארגון נוער" - תנועת נוער או ארגון נוער הנתמכים לפי [[סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985]], או קבוצות מדריכים צעירים עירוניים וחניכיהם שבאחריות מחלקת הנוער העירונית; :- "תסמינים" - כל אחד מאלה: :: (1) חום גוף של 38 מעלות צלזיוס או יותר; :: (2) שיעול או קושי בנשימה או תסמין נשימתי חד אחר, למעט שיעול או קושי בנשימה הנובע ממצב כרוני כגון אסתמה או אלרגיה; לעניין זה נזלת בלבד לא תיחשב תסמין; :: (3) אובדן חוש טעם או חוש הריח; :- "תקנות הגבלת פעילות" - [[=תקנות הגבלת פעילות|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות), התש"ף-2020]]; :- "תקנות הגבלת פעילות במקומות עבודה" - [[=תקנות הגבלת פעילות במקומות עבודה|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות במקומות עבודה), התש"ף-2020]]. == פרק ב': איסור פתיחת מוסד המקיים פעילות חינוך והוראות לעניין הפעלת גוף או מוסד המקיים פעילות לפי [[סעיף 10(ג) לחוק]] ופנימיות == @ 2. איסור פתיחה של מוסד המקיים פעילות חינוך (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-6, תשפ"א-8, תשפ"א-10, תשפ״א–11, תשפ"א-14, תשפ"א-15, תשפ"א-17, תשפ"א-20, תשפ"א-24, תשפ"א-26, תשפ"א-27, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43, תשפ"א-47, תשפ"א-48, תשפ"א-56, תשפ"א-58, תשפ"א-61, תשפ"א-63) : (א) בעל מוסד לא יפעיל מוסד בדרך של פתיחתו לתלמידים הלומדים בו, למעט לשם ביצוע בחינות. : (ב) אין באמור בתקנת משנה (א) כדי למנוע פתיחה של מוסד כמפורט להלן או למנוע קיום פעילות של אחד מאלה: :: (1) גוף או מוסד המקיים פעילות כמפורט [[בסעיף 10(ג) לחוק]]; :: (2) פנימיות ומוסד חינוך שבו לומדים תלמידי הפנימייה, ובלבד שכל תלמידי המוסד הם תלמידי הפנימייה; :: (2א) גן ילדים הנמצא בשטח רשות או אזור המפורטים [[בתוספת החמישית]] או [[בתוספת השביעית]]; לעניין גן ילדים הנמצא בשטח מועצה אזורית - היישוב שבו נמצא הגן כמפורט [[בתוספת השישית]] או [[בתוספת השביעית]]; :: (2א1) (((פקעה);)) :: (2א2) לימודים של כיתות א' עד ו' בבית ספר הנמצא בשטח רשות או אזור המפורטים [[בתוספת החמישית]] או [[בתוספת השביעית]]; :: (2א3) פעילות בשטח פתוח של גן ילדים, בית ספר יסודי או בית ספר על-יסודי, מוסד להשכלה או הכשרה מקצועית לבגירים, או מוסד תורני, בקבוצה של חמישים משתתפים לכל היותר, כולל אנשי צוות, ולמעט טיול הכולל לינה; :: (2א4) כיתה של תלמידים עולים ללימוד השפה העברית בבית ספר יסודי או בבית ספר על-יסודי; :: (2א5) הכשרה מעשית או לימודים מעשיים במוסד להשכלה או הכשרה מקצועית לבגירים, שבהתאם לאופיו ולטיבו של הלימוד לא ניתן לקיים באופן מקוון, בשל צורך בציוד או בתשתיות החיוניים ללימודים כאמור אשר מצויים במקום הפעילות, בקבוצה של עשרים משתתפים לכל היותר; :: (2א6) (((נמחקה);)) :: (2א7) לימודים של כיתות ז' עד י"ב בבית ספר הנמצא בשטח רשות או אזור המפורטים [[בתוספת החמישית]] או [[בתוספת השביעית]]; :: (2א8) לימודים של כיתות י"ג ו-י"ד במכללה טכנולוגית מוכרת כהגדרתה [[בחוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים, התשע"ג-2012]], הנמצאת בשטח רשות או אזור המפורטים [[בתוספת החמישית]] או [[בתוספת השביעית]], ולימודים כאמור במכללה טכנולוגית מוכרת שפועלת בסמוך למוסד חינוך שהותרה פעילותו לפי [[סעיף 10(ג)(4) לחוק]] ומספקת לימודי המשך למוסד כאמור; :: (2א9) (((נמחקה);)) :: (2א10) לימודים, לרבות פעילות חברתית וטקסים, במוסד להשכלה או הכשרה מקצועית לבגירים, או במוסד תורני על-תיכוני, למעט פנימייה, לתלמידים שהציגו אישור "תו ירוק" בלבד, ובלבד שהמוסד יאפשר לימודים מרחוק לתלמידים שאינם בעלי אישור "תו ירוק"; :: (2א11) (((פקעה);)) :: (2א12) לימודים בשטח פתוח במוסד חינוך רשמי למחוננים; :: (2ב) צהרון הנמצא בשטח רשות או אזור המפורטים [[בתוספת החמישית]] [[או השביעית]]; לעניין צהרון לילדי גן ילדים הנמצא בשטח מועצה אזורית - היישוב שבו נמצא הצהרון מפורט [[בתוספת השישית]] או [[בתוספת השביעית]]; :: (2ב1) פעילות בשטח פתוח של חוג או תנועת נוער או ארגון נוער בשטחה של רשות או אזור המפורטים [[בתוספת החמישית]] או [[בתוספת השביעית]]; :: (2ג) מקום המשמש או שנועד לשמש מקום שהייה יומי לחינוך ולטיפול בפעוטות בגילי לידה עד 3 (להלן - מקום לטיפול בפעוטות) הנמצא בשטח רשות או אזור המפורטים [[בתוספת החמישית]] או [[בתוספת השביעית]]; לעניין מקום לטיפול בפעוטות הנמצא בשטח מועצה אזורית - היישוב שבו נמצא המקום לטיפול בפעוטות מפורט [[בתוספת השישית]] או [[בתוספת השביעית]]; :: (3) מעונות יום שיקומיים ומעונות יום רב-תכליתיים כאמור [[בסעיף 11(ב)(21) ו-(22) לחוק]]; :: (4) למידה מרחוק או הוראה מקוונת; :: (5) מוסד להשכלה גבוהה לעניין פעילות ומחקר במעבדות או קיום הכשרה מעשית מחוץ לשטח המוסד. : (ב1) על אף האמור בתקנת משנה (ב)(2א7), ניתן לקיים לימודים של כיתות י"א או י"ב במוסד שבו שיעור התלמידים בעלי אישור "תו ירוק" מתוך סך כל תלמידי אותה השכבה הוא 65% לפחות. : (ג) אין באמור בתקנת משנה (א) כדי למנוע את פתיחת המוסד לכניסת עובדי המוסד לשם ביצוע עבודה בכפוף להוראות תקנות אלה. : (ד) בעל מוסד יעשה ככל האפשר כדי להבטיח כי במוסד נשמרים כללים אלה: :: (1) לכל עובד יוקצה, ככל האפשר, ציוד אישי קבוע, ובכלל זה מקלדת, עכבר, טלפון קווי; אם לא ניתן להקצות ציוד אישי קבוע כאמור, ציוד בשימוש של יותר מעובד אחד יעבור חיטוי קפדני לפני כל העברה מעובד לעובד; :: (2) (((נמחקה);)) :: (3) בחדר שבו יושב יותר מעובד אחד, יישמר מרחק של שני מטרים בין עובד לעובד, זולת אם יש מחיצה למניעת העברת רסס מאדם לאדם, ובמבנה שבו קיימת ערכת כיבוי אוטומטי (ספרינקלרים) או מערכת גילוי אש ועשן, תותקן מחיצה מכיוון הרצפה ועד לגובה של 50 ס"מ מתחת לגובה התקרה, לכל היותר (בתקנה זו - מחיצה למניעת העברת רסס); :: (4) אכילה או שתייה תתבצע ככל האפשר באופן מופרד; :: (5) פגישות מקצועיות יתקיימו בהשתתפות של לא יותר מעשרה עובדים, ובלבד שהתקיימו כל אלה: ::: (א) בעל המוסד, ובמוסד חינוך רשמי - מנהל המוסד, קבע כי קיימים טעמים שבשלהם לא ניתן לקיים את הפגישה באמצעים דיגיטליים חלופיים; ::: (ב) בין משתתפי הפגישה יישמר מרחק של 2 מטרים לפחות, זולת אם הותקנו מחיצות למניעת העברת רסס; ::: (ג) במסגרת הפגישה לא יוגש אוכל למשתתפים. @ 3. פעילות מוסד לפי [[2|תקנה 2(ג)(1) ו-(2) (([צ"ל: תקנה 2(ב)(1) עד (2ג)]))]] (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40) : לא יפעל מוסד אלא בכפוף לקיום הוראות תקנות אלה. @ 4. אחריות מנהל מוסד (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40) : מנהל מוסד יפעל לשם עמידה בחובותיו לפי תקנות אלה, לרבות בדרך של אימוץ המלצות המשרד המפקח עליו. @ 5. אחריות בעל מוסד (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43, תשפ"א-63) : בעל מוסד המקיים פעילות כמפורט [[בתקנה 2(ב)(1) עד (2ג)]] יהיה אחראי לביצוען של הוראות וחובות שהוטלו עליו לפי תקנות אלה וכן - : (1) יספק או יבטיח כי יסופק לעובדים במוסד אמצעים הנדרשים לצורך ביצוע תפקידם, ובכלל זה ציוד מגן אישי, למעט מסכה; : (2) יספק חומרי ניקוי, חיטוי מניעתי ושמירה על היגיינה אישית לשימוש השוהים במוסד. @ 6. (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43, תשפ"א-63) : (((בוטלה).)) @ 7. הגבלה על כניסה למקום הפעילות (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-4, תשפ"א-26, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43, תשפ"א-63) : (א) מנהל המוסד המקיים פעילות כמפורט [[בתקנה ((<s>(</s>))2((<s>)</s>))(ב)(2א) עד (2ג)]] [[ובסעיף 10(ג)(1), (3), (4), (6), (8), (13) ו-(14) לחוק]] לא יתיר כניסה למקום הפעילות של כל אלה: :: (1) אדם המחויב בעטיית מסכה ושאינו עוטה מסכה בהתאם להוראות [[סעיף 3ה לצו בידוד בית]]; :: (2) במקרים שבהם עולה כי מתקיימים בו אחד מאלה: ::: (א) במהלך 48 השעות האחרונות היו לו תסמינים; ::: (ב) הוא חוזר החייב בבידוד לפי [[צו בידוד בית]]; ::: (ג) היה לו מגע הדוק עם חולה במהלך השבועיים האחרונים. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), לעניין תלמיד שמתקיימים בו התנאים בתקנת משנה (א), מנהל המוסד לא ימנע את כניסתו, ויפעל כאמור [[בתקנה 20]]. : (ג) בלי לגרוע מהאמור בתקנות משנה (א) ו-(ב), לא תותר כניסה למקום הפעילות של - :: (1) (((נמחקה);)) :: (2) מי שאינו תלמיד במוסד או נמנה עם צוות המוסד, אלא בהתקיים כל אלה: ::: (א) מנהל המוסד או מי שהוא מינה לעניין זה, אישר באופן פרטני כניסה של עובד במוסד שאינו נמנה עם צוות המוסד, לצורך ביצוע תפקידו או של מי שאחראי על קטין בשל נסיבות המצדיקות זאת, ובלבד שלא יימצא בחדר עם התלמידים יותר מאחראי אחד על קטין ועובד אחד כאמור בכל זמן; לעניין פסקה זו, "נסיבות מצדיקות", לעניין מי שאחראי על קטין - תלמיד החווה קשיים רגשיים או נפשיים או מגבלות בריאותיות או מגבלות אחרות שבשלהן נדרש ליווי של התלמיד אל הכיתה או מחוצה לה, או נסיבות הקשורות בהליך פדגוגי שלו שותף האחראי על הקטין, שלא ניתן לקיימו מרחוק בתקופת הסתגלות למסגרת חדשה - ובלבד שלא ימצא בשטח הסגור בכיתה במוסד, יותר מאחראי אחד על תלמיד בכל זמן, וכל אחראי לא יותר מאשר 10 דקות; לעניין זה, "תקופת הסתגלות למסגרת חדשה" - שבעת ימיו הראשונים של תלמיד בכיתה במוסד; בלי לגרוע מהאמור לעיל, לעניין מקום שהייה יומי לחינוך ולטיפול בפעוטות מגיל לידה עד 3 - שהיית האחראי על הפעוט במקום ככל שהדבר נדרש לשם התפתחותו ושלומו של הפעוט, ובלבד שלא יימצא בכיתה יותר מאחראי אחד על פעוט כאמור בכל זמן; ::: (ב) (((נמחקה);)) ::: (ג) הוסברו לו הכללים בנוגע לשמירת מרחק ועטיית מסכה לפי תקנות אלה והצורך להישמע להוראות צוות המוסד בעניין תקנות אלה. : (ד) אדם הנכנס למוסד במסגרת הפעלת סמכויותיו הנתונות לו לפי דין, ובכלל זה במוסד שבפיקוח משרד החינוך - עובד משרד החינוך הנכנס לצורך מילוי תפקידו, ובמוסד שבפיקוח משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים - עובד המשרד הנכנס לצורך מילוי תפקידו, רשאי להיכנס למוסד. : (ה) בוחן של האגף להכשרה מקצועית ופיתוח כוח האדם במשרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים לצורך בחינה מעשית של מחנכות מטפלות וכן גורם מקצועי שנדרש לצורך טיפול, תצפית, אבחון מקצועי או הדרכה חינוכית, ולעניין גן ילדים - עובד הוראה בתפקיד הדרכה להדרכת הגננות וקידומן המקצועי, רשאי להיכנס למקום המשמש או שנועד לשמש מקום שהייה יומי לחינוך ולטיפול בפעוטות, או לגן ילדים, לפי העניין, כי אין יותר מגורם אחד כאמור בתוך הכיתה בכל זמן, וכי הטיפול, התצפית, האבחון המקצועי או ההדרכה החינוכית אינם דורשים מגע פיזי ויתבצעו במרחב נפרד ככל האפשר. : (ו) (((בוטלה).)) @ 8. חובת יידוע (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40) : מנהל מוסד ידאג ליידוע עובדים, מבקרים, ספקים וכל השוהים במוסד, ובכלל זה התלמידים שבו, ולעניין קטין ואדם שמונה לו אפוטרופוס - לרבות האחראי על הקטין או האפוטרופוס, בדבר ההוראות שניתנו לפי תקנות אלה לשם הגנה מפני התפשטות נגיף הקורונה בקשר לשהותם במקום הפעילות; יידוע תלמיד במוסד ייעשה בהתאמה לרמת הבנתו, ואם התלמיד או האחראי על הקטין אדם עם מוגבלות - ייעשה היידוע באופן נגיש ומותאם לצרכיו. @ 9. עטיית מסכה ומשקף מגן לפנים (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-10, תשפ״א–11, תשפ"א-27, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43) : (א) מנהל מוסד יעשה ככל האפשר כדי להבטיח את עמידת השוהים במוסד המחויבים בעטיית מסכה, בחובה לעטות מסכה בהתאם להוראות [[סעיף 3ה לצו בידוד בית]]. : (א1) על אף האמור [[בסעיף 3ה(ב)(1) לצו בידוד בית]], בפעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(2א2) ו-(2ב)]] [[ובסעיף 10(ג)(1) לחוק]], תלמידים בכיתות א' ומעלה ואנשי הצוות יעטו מסכה בכל עת, לרבות בהסעה לפעילות כאמור וממנה, למעט בעת אכילה או בפעילות גופנית. : (ב) עובדי מוסד המלווים תלמידים בגן ילדים יעטו מסכה או משקף מגן לפנים בכל עת. : (ג) בעל המוסד יספק לעובדים כאמור בתקנת משנה (ב) משקף מגן פנים. @ 10. ניקיון המוסד והיגיינה סביבתית (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-15, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43) : (א) בעל המוסד המקיים פעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(1) עד (2ג)]] יקבע ויפעיל תכנית ניקוי וחיטוי של מקום הפעילות, הכוללת את מועדי פעולות הניקוי והחיטוי, חומרי הניקוי והחיטוי, הפריטים שיש לנקות ולחטא, ואת אופן ביצוע פעולות הניקוי והחיטוי, ויבטיח כי - :: (1) יתבצע ניקוי וחיטוי מקום הפעילות לפי ההוראות [[שבתוספת השלישית]]; הפעולות לניקוי ולחיטוי מקום הפעילות יבוצעו כך שתימנע, ככל האפשר, הפרעה לשימוש בהתאמות נגישות במוסד; :: (2) יונחו במקום הפעילות פחי אשפה במידה מספקת וירוקנו בטרם התמלאו; :: (3) יוצבו בחדרי השירותים נייר לניגוב וסבון נוזלי במידה מספקת. : (ב) צוות המוסד ידאג לאוורר את מקום הפעילות בדרך של פתיחת חלונות הכיתה, ככל האפשר בשני כיווני אוויר שונים, פעמיים לפחות בכל שיעור ובמשך כל זמן ההפסקה. @ 11. מעלית (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40) : אם מצויה מעלית במוסד, בעל המוסד יתלה שלט בכניסה למעלית, ובו יצוין מספר הנוסעים המותר שלא יעלה על מחצית מהמספר המרבי המותר לפי הוראות יצרן המעלית, אלא אם כן הנוסעים הם אנשים הגרים באותו מקום. @ 12. היגיינה אישית (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43) : (א) מנהל המוסד ינחה את צוות המוסד להקפיד ככל האפשר על שטיפת ידיים של כלל השוהים במקום הפעילות באופן תכוף, וכן לפני ואחרי ארוחה, פעילות בחצר או עבודה עם ציוד משותף. : (ב) צוות המוסד ימנע, ככל האפשר, העברת מזון וציוד אישי בין התלמידים, ובכלל זה כלי כתיבה, ציוד לימודי ומשחקים. : (ג) ציוד ואבזרים המשמשים לפעילות הנערכת על ידי צוות המוסד או על ידי מפעיל חיצוני, ובכלל זה ציוד להפעלה מוזיקלית, למעט ציוד שמשמש את מעביר הפעילות בלבד וציוד שהשימוש בו לא כולל מגע, יהיו נפרדים לכל קבוצה במהלך אותו יום. : (ד) בסיום כל יום פעילות ידאג בעל המוסד או המפעיל החיצוני, לפי העניין, לניקוי ולחיטוי הציוד והאבזרים לפי ההוראות לניקוי משטחים [[שבתוספת השלישית]]. : (ה) במקרה שבו עובד המוסד נדרש למגע עם הפרשות גוף, יעטה עובד המוסד כפפות שיסופקו בידי בעל המוסד, ישליך אותן לפח סגור בתום השימוש וישטוף או יחטא את ידיו מיד לאחר מכן. @ 13. הגשת מזון וצריכתו, וחדרי אוכל (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-10, תשפ״א–11, תשפ"א-14, תשפ"א-17, תשפ"א-19, תשפ"א-27, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43) : (א) מנהל המוסד המקיים פעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(1) עד (2ג)]] יבטיח, ככל האפשר, כי התלמידים יאכלו את ארוחותיהם בשטח פתוח ככל האפשר, וכי תלמידים האוכלים בשטח סגור במקום הפעילות יאכלו את ארוחותיהם כשהם ישובים בכיתת הלימוד הקבועה שלהם, בשולחנות נפרדים זה מזה. : (א1) (((בוטלה).)) : (ב) עובד מוסד העוסק בהכנת מזון ובהגשתו, ובכלל זה עובדי מטבח וחדר אוכל, ילבשו בגדי עבודה נקיים וציוד מגן אישי הכולל, בין השאר, מסכות וכפפות חד-פעמיות שיוחלפו לפי הצורך, וכן אחרי קבלת סחורה, חזרה מהפסקה, פינוי אשפה ועבודות ניקיון. : (ג) במוסד המקיים פעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(1) עד (2ג)]] המפעיל חדר אוכל, מנהל המוסד ינחה את צוות המוסד להבטיח כי יתקיימו תנאים אלה: :: (1) בזמן פתיחת חדר האוכל לארוחות, דלתות חדר האוכל יהיו פתוחות לכניסת תלמידים ועובדי המוסד, ויימנע מגע בידיותיהן; :: (2) באי חדר האוכל החייבים בעטיית מסיכה, יעטו מסכות לפי ההוראות החלות עליהם לפי כל דין, למעט בזמן האכילה, וישטפו את ידיהם בכניסתם לחדר האוכל, וכמו כן ישמרו מרחק בין הסועדים בחדר האוכל; :: (3) הגשת המזון, ובכלל זה שתייה, וחלוקת כלי האוכל, תבוצע בידי עובד מטבח או עובד המוסד, ובשימוש במסכה וכפפות; :: (4) ייעשה שימוש במנות ארוזות ואישיות של רטבים, תבלינים וכיוצא באלה, ולא בכלים משותפים, ובכלל זה מלחיות ובקבוקים. : (ד) במוסד שבו מוגש מזון, המזון יחולק לתלמידים בידי צוות המוסד או באריזות אוכל אישיות. : (ה) במוסדות שבהם יש צורך בשימוש בכלים רב-פעמיים, יודחו הכלים באמצעות מדיח כלים בטמפרטורה של 70 מעלות צלזיוס לפחות, עד לחיטוים; במקרה שבו אין אפשרות הדחה כאמור, ייעשה שימוש בכלים חד-פעמיים; : (ו) צוות המוסד לא יקיים פעילות הכנת מזון משותפת עם התלמידים או עם השוהים במוסד. : (ז) במוסדות שבהם קיים מטבחון לשימוש עובדי המוסד והתלמידים, לא ישהה יותר מאדם אחד בו-זמנית במטבחון אלא אם כן החלל מאפשר שמירה על מרחק של שני מטרים בין אדם לאדם. @ 14. שמירת מרחק (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-4, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43) : (א) מנהל המוסד או הגוף המקיים פעילות כאמור [[2|בתקנה 2(ב)(1) עד (2ג) ((<s>לחוק</s>))]] יבטיח, ככל האפשר, כי במקום הפעילות - :: (1) בכל זמן יישמר, ככל האפשר, מרחק של שני מטרים לפחות בין אדם לאדם, למעט אנשים הגרים באותו מקום; :: (2) הפעילות תתקיים, ככל האפשר, במקומות ובתנאים שיאפשרו שמירת מרחק של שני מטרים לפחות בין השוהים במוסד; :: (3) בזמן ביצוע פעילות המחייבת מגע, כגון במהלך ביצוע סוגים מסוימים של פעילות גופנית או טיפול רפואי, אין חובה לשמור על מרחק של 2 מטרים בין אדם לאדם, ובלבד ששטח המקום מאפשר שמירת מרחק של 2 מטרים לפחות בין אדם לאדם. : (ב) הוראות תקנת משנה (א) לא יחולו על מרחק בין תלמיד לתלמיד או בין איש צוות לתלמיד במקום המשמש או שנועד לשמש כמקום שהייה יומי לחינוך ולטיפול בפעוטות מגיל לידה עד 3 או בגן ילדים. @ 15. הגבלה על התקהלות במקום הפעילות (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-10, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43) : מנהל המוסד או הגוף המקיים פעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(1) עד (2ג)]] יבטיח כי לא תתקיים התקהלות שלא במסגרת הקבוצות הקבועות לפי הוראות [[24|תקנה (([צ"ל: תקנות])) 24]], [[28ב]], [[28ג]] [[ו-28ה]]. @ 16. הקצאת אזורים נפרדים (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-10, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43) : במוסד או בגוף המקיים פעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(1) עד (2ג)]], שבו מתקיימת הפעילות בקבוצות קבועות לפי הוראות [[תקנות 24]], [[28ב]], [[28ג]] [[ו-28ה]], מנהל המוסד יפעל כמפורט להלן ובשים לב לצרכים של אנשים עם מוגבלויות: : (1) יקצה מרחבי פעילות נפרדים במקום הפעילות וידאג למנוע מעבר של תלמידים בין מרחבי הפעילות; : (2) יקצה ככל האפשר מיתקנים נפרדים לשימוש הקבוצות השונות, ובכלל זה תאי שירותים; : (3) יצמצם ככל האפשר את השימוש במרחבי פעילות משותפים לקבוצות שונות של תלמידים, ובכלל זה מעבדות, חדרי מחשבים וחדרי סטודיו; : (4) יקבע לכל קבוצה זמני הפסקה נפרדים וזמני שהייה נפרדים בחצר; במקרה שבו אין אפשרות לקבוע זמנים נפרדים, תחולק החצר למתחמי משנה מוגדרים ומופרדים לשימוש הקבוצות השונות; אם הדבר נצרך כדי לשמור על ההפרדה המתחמית, ייעשה שימוש באמצעי הפרדה פיזיים בין המתחמים. @ 17. מפעיל חיצוני (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-20, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43, תשפ"א-48, תשפ"א-61) : במסגרת פעילות לפי [[תקנה 2(ב)(1), (2א), (2א2), (2א4), (2א7), (2ב) ו-(2ג)]] ניתן לקיים פעילות של מפעיל חיצוני בתנאים האלה: : (1) הפעילות תתקיים בשטח פתוח בלבד, למעט בפעילות לפי [[סעיף 10(ג)(6) לחוק]]; : (2) המפעיל ישמור על מרחק של שני מטרים לפחות מהתלמידים ויעטה מסכה בכל עת; : (3) הפעילות לא תכלול מגע בין התלמידים למפעיל; : (4) ניתן להעביר ציוד לשימוש התלמידים במסגרת הפעילות בכפוף לכך שהמפעיל יחטא את הציוד בתום השימוש, וישתמש בציוד בעבור קבוצה אחרת רק בחלוף 24 שעות; : (5) המפעיל החיצוני יפגוש 6 קבוצות קבועות שונות בשבוע לכל היותר; : (6) על פעילות של מפעיל חיצוני שהציג אישור "תו ירוק" למנהל המוסד, לא יחולו הוראות פסקאות (1) ו-(5). @ 18. הסעות (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-10, תשפ״א–11, תשפ"א-17, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43) : (א) הפעלת רכב הסעה למוסד או לגוף המקיים פעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(1) עד (2ג)]] וחזרה ממנו, או בעת קיום פעילות מחוץ לשטח המוסד או הגוף, תתקיים לפי הוראות אלה: :: (1) הנוסעים ישבו בצמדים קבועים, במקומות קבועים, ותלמידים הגרים באותו יישוב ישבו זה ליד זה, ככל האפשר; :: (2) אין לשבת בשורת המושבים שמאחורי הנהג או לצדו של הנהג; על אף האמור, ניתן לשבת בשני המושבים שמאחורי הנהג אם יש מחיצה שגובהה 180 ס"מ לפחות בין מושב הנהג לבין המושבים שמאחוריו; פסקה זו לא תחול על תלמידי החינוך המיוחד או על תלמיד שבשל נסיבות רפואיות חריגות אין באפשרותו לשבת אלא בשורת המושבים שמאחורי הנהג או לצדו של הנהג; :: (3) הנוסעים המחויבים בעטיית מסכה בהתאם להוראות [[סעיף 3ה לצו בידוד בית]] יעטו מסכות; :: (4) הנוסעים יחטאו ידיים עם כניסתם לרכב ההסעה; :: (5) ברכב שבו ניתן לפתוח חלונות, הנסיעה תהיה בחלונות פתוחים ככל האפשר; :: (6) מפעיל מערך רכבי הסעה יחזיק ברכב ההסעה חומרי חיטוי מניעתי לצורך חיטוי הידיים; :: (7) רכב ההסעה ינוקה פעם ביום לפחות; :: (8) לעניין הפעלת רכב הסעה שהוא אוטובוס תתבצע הפרדה באמצעות השארת שורת מושבים ריקה בין החלק הקדמי של ההסעה לבין חלקה האחורי. : (ב) מפעיל מערך רכבי הסעה יבטיח את קיום התנאים הקבועים בתקנה זו. @ 19. בחינות : בחינות יתקיימו לפי כללים אלה: : (1) בכיתה של עד 60 מ"ר - לא ישהו יותר מ-15 נבחנים ואנשי צוות המוסד; : (2) בכיתה של מעל 60 מ"ר ועד 150 מ"ר - לא ישהו יותר מ-25 נבחנים ואנשי צוות המוסד; : (3) בכיתה של מעל 150 מ"ר - לא ישהו יותר מ-50 נבחנים ואנשי צוות המוסד; : (4) בבחינות הנערכות באמצעות מחשב, בעל המוסד אחראי לחטא את סביבת הנבחן טרם שימוש הנבחן במחשב ולאחריו; : (5) לעניין תקנה זו, "אנשי צוות המוסד" - לרבות משגיחים על הבחינות. @ 20. חשש לחולה במוסד וגילוי חולה מאומת : (א) במקרה שבו תלמיד קטין או תלמיד שמונה לו אפוטרופוס או שמצבו הבריאותי, הנפשי או השכלי לא מאפשרים לו לדווח על כך בעצמו, חש בתסמינים, צוות המוסד ירחיק אותו משאר התלמידים ככל האפשר, ומנהל המוסד או מי מטעמו ידווח לאחראי על הקטין בהקדם לצורך פינויו. : (ב) במקרה שבו תלמיד בגיר, למעט תלמיד שחלה עליו תקנת משנה (א), חש בתסמינים, ידווח על כך התלמיד בהקדם לצוות המוסד. : (ג) במקרה שבו עובד מוסד חש בתסמינים, ידווח על כך למנהל המוסד בהקדם, לצורך תיאום עזיבתו. : (ד) במקרה שבו התברר כי אדם ששהה במוסד הוא חולה מאומת, יש לפעול בהתאם להוראות המנהל ועד למתן הוראות פרטניות במסגרת החקירה האפידמיולוגית יחולו הוראות אלה: :: (1) מנהל המוסד יבטיח כי צוות המוסד ירחיק ממקום הפעילות את מי שהוא חולה מאומת וכן מי שחייב בבידוד בהתחשבות בגילו ובמצבו, ואם מדובר בקטין או באדם שמונה לו אפוטרופוס - בתיאום עם האחראי על הקטין או עם האפוטרופוס; :: (2) עד לפינויו של חולה מאומת או מי שחייב בבידוד, ישהה אותו אדם במקום מרוחק משאר השוהים במוסד לפי הנחיית מנהל המוסד ובהתחשבות בגילו ובמצבו; :: (3) פעילותו של גן ילדים תופסק והוא ייסגר לאחר פינוי התלמידים והעובדים במוסד ולכל המאוחר בתום אותו יום לימודים; :: (4) התלמידים ועובדי המוסד ששהו עם חולה מאומת באותו מתחם, ישהו יחדיו ובנפרד משאר התלמידים במוסד, עד להתפנותם מהמוסד ולכל המאוחר בתום אותו יום לימודים; פינוי תלמיד שהוא קטין או אדם שמונה לו אפוטרופוס ייעשה בתיאום עם האחראי עליו; :: (5) בלי לגרוע מסמכות ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות או רופא מחוזי כאמור [[בתקנה 21(א)]], במוסד בפיקוח משרד החינוך, המשך הפעילות תתבצע לפי הנחיות פרטניות של המנהל הכללי של משרד החינוך או מי מטעמו ובכפוף להוראות [[החוק]] והוראות תקנות אלה. : (ה) האמור בתקנה זו לא יחול על פנימיות. @ 21. סגירת מוסד או חלק ממנו (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43) : (א) ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות או רופא מחוזי כהגדרתו [[בפקודת בריאות העם]], רשאי להורות, בהודעה בכתב, למפעיל של מוסד המקיים פעילות כמפורט [[בתקנה 2(ב)(2א) עד (2ג)]] או [[בסעיף 10(ג) לחוק]] או בפנימייה לסגור את המקום, כולו או חלקו, ובהיקף שאינו עולה על הנדרש, אם שהה בו אדם הנושא את נגיף הקורונה, לתקופה שינקוב בהודעה, הדרושה לשם מניעת הדבקה בנגיף בשל שהייה באותו מקום, או לשם עריכת חקירה אפידמיולוגית, ובלבד שסגירתו לשם עריכת חקירה כאמור לא תעלה על 72 שעות, ובמקרים מיוחדים ולפי הוראה של ראש השירות - על 120 שעות, וזאת בשים לב, בין השאר, להשלכות של סגירת המוסד על התלמידים; לעניין זה, "ראש השירות" ו"רופא מחוזי" - כהגדרתם [[בצו בידוד בית]]. : (ב) נוסף על האמור בתקנת משנה (א), לעניין סגירת מוסד בפיקוח משרד החינוך או חלק ממנו יעדכן הרופא המחוזי את מנהל המחוז, ולעניין סגירת מוסד בפיקוח משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים או חלק ממנו יעדכן הרופא המחוזי את הממונה על החניכות, ולעניין סגירת פעילות במקום שהוא מעון יום שבהסכם הפעלה עם משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים כמשמעותו [[בסעיף 62 לחוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, התשע"ט-2018]] יעדכן הרופא המחוזי את מנהל המחוז באגף למעונות יום ומשפחתונים במשרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים. @ 22. פתיחת מוסד או חלק ממנו לאחר סגירתו (תיקון: תשפ"א-4) : (א) מוסד המצוי תחת פיקוח משרד החינוך שנסגר לפי [[תקנה 21]], לא ייפתח גם לאחר התקופה שקבע משרד הבריאות לסגירתו, אלא באישור מנהל המחוז. : (ב) מוסד המצוי תחת פיקוח משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים שנסגר לפי [[תקנה 21]] שאינו מקום המשמש או שנועד לשמש מקום שהייה יומי לחינוך ולטיפול בפעוטות, לא ייפתח גם לאחר התקופה שקבע משרד הבריאות לסגירתו, אלא באישור הממונה על החניכות. : (ג) אישור כאמור בתקנת משנה (א) או (ב) יינתן בתוך 48 שעות מתום התקופה שנקבעה לסגירת המוסד כאמור [[בתקנה 21]], ובמקרים מיוחדים ולפי הוראה של המנהל הכללי של משרד החינוך - בתוך 96 שעות מתום התקופה האמורה וזאת בשים לב, בין השאר, להשלכות של סגירת המוסד על התלמידים. @ 22א. טיול (תיקון: תשפ"א-17, תשפ"א-27, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43, תשפ"א-48, תשפ"א-56, תשפ"א-60, תשפ"א-61, תשפ"א-63) : במסגרת פעילויות כאמור [[בתקנה 2(ב)(2)]], למעט בפנימייה הפועלת במסלול הסגור כאמור [[בתקנה 29(3)(ב)(2)]], [[בתקנה 2(ב)(2א), (2א2), (2א4), (2א7), (2ב), (2ב1) ו-(2ג)]], וכן פעילויות כאמור [[בסעיף 10(ג)(3), (4) ו-(6) לחוק]], ניתן לקיים טיול חד-יומי בתנאים אלה: : (1) באותן הקבוצות הקבועות שבהן לומדים התלמידים בשגרה במסגרת הפעילות, עם אנשי צוות קבועים, בלא תחלופה של אנשי הצוות או של תלמידים בין הקבוצות; : (2) הפעילות תתקיים בלא לינה; : (2א) על אף האמור בפסקה (2), ניתן לקיים טיול הכולל לינה כמפורט להלן: :: (א) טיול של כיתות י"א או י"ב ששיעור המשתתפים בו בעלי אישור "תו ירוק" הוא 90% לפחות; :: (ב) טיול של פנימייה כאמור [[בתקנה 29(3)(ה) או (ו)]] שבה שיעור התלמידים בעלי אישור "תו ירוק" הוא 90% לפחות; :: (ג) טיול של תנועת נוער כאמור [[בתקנה 2(2ב1)]] למשתתפים שגילם 16 ומעלה, שסך המשתתפים בו לא עולה על 250 משתתפים, ושיעור המשתתפים בו בעלי אישור "תו ירוק" הוא 90% לפחות; : (3) המרחק בין קבוצה לקבוצה לא יפחת מחמישים מטרים לפחות בכל זמן; : (4) לעניין הפעלת רכב הסעה שהוא אוטובוס לטיול חד-יומי, יחולו הוראות [[תקנה 18(א)(2) עד (8) ו-(ב)]], וכן הוראות אלה: :: (א) בכל אוטובוס ייסעו שתי קבוצות קבועות לכל היותר לכל אורך יום הטיול; :: (ב) כל קבוצה קבועה תשב בנפרד ותתבצע הפרדה באמצעות השארת שתי שורות מושבים ריקות לפחות בין החלק הקדמי של ההסעה לבין חלקה האחורי; :: (ג) בעת השהות בהסעה לא תתקיים אכילה ושירה; :: (ד) בפעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(2ב1)]] לכל הסעה יתלווה מלווה בגיר שיהיה אחראי לשמירה על ההוראות כאמור בתקנה זו; : (5) לפעילות יהיו רשאים להתלוות מדריך טיולים וכן מאבטח ומלווה רפואי ככל הנדרש; מדריך טיולים, מאבטח ומלווה כאמור ישמרו, ככל האפשר, על מרחק של חמישה מטרים לפחות מכל שאר המשתתפים בפעילות ויעטו מסכה בכל עת; : (6) הפעילות תתקיים ((<s>ו</s>))ככל האפשר בלא ההגעה ליעדים המתאפיינים בריבוי מבקרים; : (7) בטיול במסגרת פעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(2א7)]] הכולל פעילות של היכרות עם יחידות בצה"ל למיועדים לשירות ביטחון לצורך הגברת הנכונות והמוכנות לשירות קרבי ומשמעותי בצה"ל, יתאפשר מפגש עם נציגי צה"ל בכפוף להוראות תקנה זו ובכפוף לכך שהנציגים שומרים על מרחק של שני מטרים לפחות מהתלמידים ועוטים מסכה בכל עת; : (8) כלל המשתתפים יאכלו את ארוחותיהם בנפרד; : (9) פעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(2ב1)]] תתקיים בשטח פתוח בלבד. == פרק ג': הגבלת פעילות של גופים, מוסדות או פעולות (תיקון: תשפ"א-4) == @ 23. הגבלת פעילות מוסדות (תיקון: תשפ"א-4) : בלי לגרוע מהאמור [[בפרק ב']], בעל מוסד לא יקיים פעילות, אלא בהתאם להוראות [[פרק זה]]. @ 24. פעילות בקבוצות קבועות (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-10, תשפ"א-14, תשפ"א-15, תשפ"א-17, תשפ"א-18, תשפ"א-20, תשפ"א-24, תשפ"א-27, תשפ"א-28, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43, תשפ"א-48, תשפ"א-56, תשפ"א-58, תשפ"א-61, תשפ"א-63) : פעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(2א) עד (2ג) ו-(ב1)]] וכאמור [[בסעיף 10(ג)(1), (3), (4), (6), (8), (13) ו-(14) לחוק]] תתקיים בתנאים אלה: : (1) בקבוצות קבועות עם אנשי צוות קבועים, בלא תחלופה של תלמידים בין הקבוצות, ואולם - :: (א) לגבי כיתות ז' עד י' כאמור [[בתקנה 2(ב)(2א7)]] - בקבוצות קבועות עם אנשי צוות קבועים כך שכל תלמיד יוכל ללמוד בארבע קבוצות קבועות שונות לכל היותר; :: (ב) לגבי כיתות י"א ו-י"ב כאמור [[בתקנה 2(ב)(2א7)]] - בקבוצות קבועות עם אנשי צוות קבועים כך שכל תלמיד יוכל ללמוד בשתי קבוצות קבועות שונות לכל היותר; ואולם לא יחולו הגבלות לעניין קבוצות קבועות ואנשי צוות קבועים כאמור בפסקה זו לעניין אלה: ::: (1) פעילות לתלמידי כיתות י"א או י"ב ששיעור התלמידים בה בעלי אישור "תו ירוק" מתוך סך כל תלמידי אותה שכבה הוא 65% לפחות; ::: (2) לימודים מעשיים המתקיימים בשטח פתוח לקראת בחינות בגרות של כיתות י"א ו-י"ב, שבהתאם לאופיים ולטיבם לא ניתן לקיימם באופן מקוון, בשל צורך בציוד או בתשתיות החיוניים ללימודים כאמור אשר מצויים במקום הפעילות; : (1א) ההגבלות האמורות בפסקה (1) לעניין קבוצות קבועות לא יחולו לעניין הפעילויות המפורטות להלן: :: (א) פעילות של תלמידים ספורטאים בנבחרת ספורט בית ספרית או במועדון ספורט בית ספרי בפיקוח משרד החינוך המשתתפים במפעלים או בתחרויות של משרד החינוך או של התאחדות הספורט לבתי ספר בישראל; :: (ב) שיעורי חינוך גופני המתקיימים בשטח פתוח בלבד; : (1ב) (((בוטלה);)) : (2) איש צוות קבוע יוכל לפגוש ארבע קבוצות קבועות שונות לכל היותר; האמור בפסקה זו לא יחול על כל אחד מאלה: :: (א) פעילות כאמור [[בסעיף 10(ג)(4) ו-(6) לחוק]]; :: (ב) מורה לחינוך גופני בפעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(2א2) ו-(2א7)]], ובלבד שבכל עת הוא עוטה מסכה ושנשמר מרחק של שני מטרים לפחות בינו לבין התלמידים; :: (ג) מורה לשל"ח ועל איש צוות בחווה חקלאית או במרכז לחינוך ימי, ובלבד שהפעילות מתקיימת בשטח פתוח, שבכל עת הוא עוטה מסכה ושנשמר מרחק של שני מטרים לפחות בינו לבין התלמידים; :: (ד) איש צוות שהציג אישור "תו ירוק" למנהל המוסד; : (3) על אף האמור בפסקה (2) - :: (א) בכיתות א' עד ג' בבית ספר - איש צוות יפגוש שלוש קבוצות לכל היותר, אלא אם כן מתקיים בו האמור בפסקאות (2)(א) עד (ד); :: (ב) (((נמחקה);)) :: (ג) (((נמחקה);)) :: (ד) (((נמחקה).)) @ 24א. צהרון (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-5, תשפ"א-15, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43, תשפ"א-61, תשפ"א-63) : (א) תלמידים המשתתפים בצהרון ישהו באותה קבוצה קבועה שעמה שהו בשעות הלימודים. : (ב) ניתן לצרף יחד תלמידים לקבוצת צהרון קבועה משתי קבוצות קבועות, ככל האפשר, ולכל היותר משלוש כיתות אורגניות, ובלבד שמספר התלמידים בקבוצה זו לא יעלה על 28 תלמידים. @ 25. מוסד לחינוך מיוחד : פעילות במוסד לחינוך מיוחד תתקיים שישה ימים בשבוע, למעט מוסד כאמור הפועל בשגרה חמישה ימים בשבוע. @ 26. פעילות חינוך בלתי פורמלי לילדי עובדים חיוניים (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-4) : (א) פעילות חינוך בלתי פורמלי לילדי עובדים חיוניים מגיל 3 עד 12 תתקיים בקבוצות של עד 10 משתתפים, לרבות אנשי צוות. : (ב) פעילויות לילדי עובדים חיוניים מגיל לידה עד גיל 3 שנים יתקיימו במקום המשמש או הנועד לשמש מקום שהייה יומי לחינוך ולטיפול בפעוטות, ובלבד שהתקיימו תנאים אלה: :: (1) מספר הילדים במקום כאמור לא יעלה על שמונה ואולם אם מספר הילדים עולה על חמישה תותר הפעילות בתנאי שיש במקום שני מטפלים לפחות; :: (2) (((נמחקה);)) :: (3) (((נמחקה);)) :: (4) (((נמחקה).)) : (ב1) בעל מוסד המפעיל פעילות כאמור בתקנה זו לא יקלוט ילד למסגרת, אלא אם כן העובד החיוני הציג לפני המפעיל האחראי על מקום כאמור הצהרה בכתב או אישור אחר, כי הוא עובד חיוני. : (ג) פעילות לילדי עובדים חיוניים כאמור בתקנה זו תתקיים כך שלכל קבוצה יוקצה חלל סגור ונפרד המשמש רק אותה; בחצר או באזורי המעבר לא תשהה יותר מקבוצה אחת בכל עת; ככל האפשר, יוקצו לכל קבוצה שירותים וכיור נפרדים; הצוות ימנע מעבר של ילדים בין מרחבי הפעילות המיועדים לכל קבוצה באותה עת; אין באמור כדי למנוע שהיית כמה קבוצות במבנה, כל עוד ניתן לעמוד בתנאים כאמור בסעיף זה. : (ד) פעילות לילדי עובדים חיוניים כאמור בתקנה זו תתקיים בקבוצות קבועות עם אנשי צוות קבועים, בלא תחלופה של אנשי הצוות או של ילדים בין הקבוצות, ולא תהיה פעילות של מפעילים חיצוניים. @ 27. פעילות בית ספר שניתן בו חינוך על-יסודי לנוער נושר ובסיכון (תיקון: תשפ"א-15, תשפ"א-27) : פעילות בית ספר שניתן בו חינוך על-יסודי לנוער נושר ובסיכון כאמור [[בסעיף 10(ג)(4) לחוק]] תתקיים שישה ימים בשבוע, למעט בית ספר כאמור הפועל בשגרה חמישה ימים בשבוע, באופן המפורט להלן: : (1) יתקיימו לימודים בקבוצות קבועות של עד 18 תלמידים בכיתה; : (2) הלימודים יתקיימו בבית הספר או במבנים שיאושרו על ידי משרד החינוך או משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים, לפי העניין; : (3) אם לא ניתן לקיים למידה כאמור במשך ימות השבוע שבהם מתקיימים לימודים, הלימודים יתקיימו באופן האמור יומיים בשבוע לכל הפחות, ובשאר הימים תתקיים למידה מהבית; : (4) אין באמור כדי למנוע למידה במשמרות, ובלבד שתתקיים חמישה ימים בשבוע לפחות. @ 28. פעילויות מתנדבים לפי [[סעיף 10(ג)(8) או (13) לחוק]] (תיקון: תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40) : פעילויות מתנדבים כאמור [[בסעיף 10(ג)(8) או (13) לחוק]] יתקיימו בקבוצות של עד 10 משתתפים, לצרכים ולמטרות שקבע המנהל הכללי של משרד להשכלה גבוהה ומשלימה ובהתאם לתנאים שקבע ובכפוף להוראות המנהל. @ 28א. (תיקון: תשפ"א-6, תשפ"א-8) : (((פקעה).)) @ 28ב. לימודים בכיתות א' ומעלה (תיקון: תשפ"א-10, תשפ"א-15, תשפ"א-17, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43, תשפ"א-56, תשפ"א-58, תשפ"א-61, תשפ"א-63) : פעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(2א2), (2א7) ו-(ב1)]] תתקיים בכפוף להוראות אלה: : (1) בכיתות א' עד ד' - תיחשב כל הכיתה כקבוצה קבועה ונפרדת; : (2) בכיתות ה' ומעלה - בקבוצות קבועות של עד 20 תלמידים בכיתה; : (3) המנהל הכללי של משרד החינוך או שר החינוך רשאי, לפי העניין, לאשר חריגה של מספר התלמידים המרבי בקבוצה, מעבר לאמור בפסקה ((())2(())), במתן עדיפות למוסדות הנמצאים באזורים בעלי שיעור תחלואה נמוך, ובלבד שהמספר הכולל של הקבוצות המוחרגות לא יעלה על 10% מהכיתות לפי חלוקתן או לפי פעילותן לפני פרסום תקנות אלה; חריגה כאמור תאושר באופן המפורט להלן: :: (א) חריגה מעל ל-20 תלמידים ועד 22 תלמידים בקבוצה תאושר בידי המנהל הכללי של משרד החינוך; :: (ב) חריגה מעל ל-22 תלמידים ועד 24 תלמידים בקבוצה תאושר בידי שר החינוך; : (4) בכיתות ז' עד י' בבית ספר אשר ביקש להצטרף לתכנית "מגן חינוך" - כל כיתה תיחשב כקבוצה קבועה ונפרדת, לאחר שהמנהל הכללי של משרד החינוך אישר כי התקיימו לגבי הכיתות האמורות באותו מוסד כל אלה: :: (א) התקבלו הסכמות של 75% מהורי התלמידים בכיתות האמורות במוסד לבצע בדיקות קורונה לתלמידים אחת לשבוע, ולגבי תלמידים בגילי 14 ומעלה - ניתנה גם הסכמתם לכך; :: (ב) אחת לשבוע מתקיים במוסד דיגום במסגרת תכנית "מגן חינוך" בקרב כל התלמידים שניתנה בעניינם הסכמה לפי פסקת משנה (א); :: (ג) בשבוע שבו ניתן אישור המנהל הכללי של משרד החינוך כאמור בפסקה זו, בוצעו בדיקות קורונה במוסד ל-60% מהתלמידים בכיתות האמורות במוסד לפחות; :: (ד) במניין ההסכמות לבצע בדיקות כאמור בפסקת משנה (א) וכן במניין ההשתתפות בדיגום כאמור בפסקת משנה (ב), יבואו גם תלמידים בעלי אישור "תו ירוק"; : (5) בכיתות י"א או י"ב שבהן שיעור התלמידים בעלי אישור "תו ירוק" מתוך סך כל תלמידי השכבות האמורות הוא 65% לפחות - תיחשב כל כיתה כקבוצה קבועה ונפרדת; : (6) על אף האמור [[בתקנה 7(ב)(6) לתקנות הגבלת פעילות]], בפעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(2א2) ו-(2א7)]] ניתן לקיים שיעור שחייה בבריכת שחייה המצויה במבנה, ובלבד שבריכת השחייה והמבנה שבו היא מצויה משמשים באותן שעות לשיעורי שחייה לתלמידים כאמור בלבד, ואינם פתוחים לציבור בשעות אלה. @ 28ג. פעילות בשטח פתוח (תיקון: תשפ"א–11, תשפ"א-14, תשפ"א-15, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43) : פעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(2א3)]] תתקיים בתנאים אלה: : (1) כל קבוצה קבועה תיפגש עם איש צוות קבוע אחד בכל המפגשים; : (2) על אף האמור בפסקה (1) - :: (א) ניתן לקיים פגישה פרטנית של תלמיד אחד עם יועץ חינוכי שאינו איש הצוות הקבוע הנפגש עם הקבוצה שאליה משתייך אותו תלמיד; :: (ב) אין בפסקה זו כדי למנוע השתתפות סייע של תלמיד, נוסף על איש הצוות הקבוע הנפגש עם הקבוצה, ויראו אותו כתלמיד לעניין מניין המשתתפים בפעילות כאמור בתקנה זו; : (3) כלל המשתתפים יאכלו את ארוחותיהם בנפרד; : (4) יישמר מרחק של שני מטרים בין משתתף אחד לאחר בכל עת, והפעילות לא תכלול מגע בין המשתתפים; : (5) המרחק בין קבוצה אחת לאחרת לא יפחת מ-100 מטרים. @ 28ד. (תיקון: תשפ"א–11, תשפ"א-14, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40) : (((בוטלה).)) @ 28ה. לימודים מעשיים (תיקון: תשפ"א-14, תשפ"א-27, תשפ"א-43) : פעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(2א5)]] תתקיים כך שכל קבוצה קבועה תיפגש עם שלושה אנשי צוות קבועים לכל היותר בכל המפגשים. @ 28ה1. תנועות וארגוני נוער (תיקון: תשפ"א-24, תשפ"א-27, תשפ"א-48, תשפ"א-56) : פעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(2ב1)]] תתקיים בתנאים אלה: : (1) בקבוצות קבועות של עד 50 משתתפים בשטח פתוח; : (2) כל קבוצה קבועה תפגוש מדריך אחד קבוע לכל היותר בכל המפגשים; : (3) המשתתפים יאכלו את ארוחותיהם בנפרד; : (4) יישמר מרחק של שני מטרים בין משתתף אחד לאחר בכל עת, והפעילות לא תכלול מגע בין המשתתפים; : (5) המרחק בין קבוצה אחת לאחרת לא יפחת מ-100 מטרים; : (6) בכל תנועת נוער וארגון נוער ימונה ממונה על ענייני קורונה ובכל סניף של תנועה או ארגון כאמור ימונה נאמן קורונה, אשר יהיו אחראים על שמירת הכללים המנויים בתקנות אלה בפעילות התנועה או הארגון. @ 28ה2. פעילות מוסד להשכלה או הכשרה בתו ירוק (תיקון: תשפ"א-56, תשפ"א-61, תשפ"א-63) : פעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(2א10)]] תתקיים בתנאים אלה: : (1) בעל המוסד ימנה ממונה קורונה שיהיה אחראי על ביצוע הפעולות המפורטות בתקנה זו; : (2) בעל המוסד יציב שלט בכניסה למקום שבו מתקיימת הפעילות, במקום בולט לעין, בשפות עברית, ערבית ואנגלית, בדבר חובת הצגת אישור "תו ירוק" כתנאי לכניסה למקום; לעניין תקנה זו, "מקום" - בכלל זה בניין, כיתת לימוד או אולם הרצאות; : (3) בעל המוסד יתיר כניסה למקום רק למי שהציג, כתנאי לכניסתו, אישור "תו ירוק", בצירוף הצגת תעודה מזהה, ואם הציג מסמך כאמור [[בתקנה 8ב(ג)(1) לתקנות הגבלת פעילות]] - לאחר סריקת המסמך כמפורט [[בתקנה 8ב(ד) לתקנות האמורות]]; האמור בפסקה זו לא יחול לעניין כניסתם של עובדי המוסד; : (4) במוסד שרק בחלק מהמקומות בו חלה החובה להצגת אישור "תו ירוק" כתנאי לכניסה למקומות כאמור, בשל כך שמתקיימת בו פעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(2א5)]], יפעל בעל המוסד לקיום הפרדה מוחלטת בין האזורים במוסד שלא חלה לגביהם החובה להצגת אישור "תו ירוק" בכניסה למקום הפעילות, לבין שאר האזורים, ובכלל זה באמצעות שימוש במתחמים או בבניינים נפרדים, או בקיום הפעילות בימים ובשעות נפרדים; : (5) מספר התלמידים לא יעלה על האמור [[בתקנה 9(א)(7)(א) לתקנות הגבלת פעילות]]; : (6) הפעילות תתקיים בישיבה בלבד; בעל המוסד יוודא כי בהושבה של התלמידים יישמר מרחק של שני מטרים, ככל האפשר, ולכל הפחות כיסא אחד ריק ביניהם; האמור בפסקה זו לא יחול על עובדי המוסד; : (7) בעל המוסד יוודא כי המרחק בין איש הצוות לבין התלמידים לא יפחת מארבעה מטרים; : (8) בעל המוסד יציב סדרנים שיידעו את התלמידים ואת עובדי המוסד, ויסבו את תשומת ליבם, בנוגע לחובת השמירה על הוראות תקנה זו, לרבות חובת עטיית מסכה לפי [[סעיף 3ה לצו בידוד בית]]; מספר הסדרנים יהיה ביחס של סדרן אחד לכל 75 תלמידים; : (9) בעל המוסד יידע את התלמידים ואת עובדי המוסד כי לא ניתן לאכול בעת הפעילות, ויתלה שלטים במקומות בולטים לעין לעניין זה; : (10) בעל המוסד יווסת את כניסת התלמידים למקום ויציאתם ממנו, כך שהתלמידים ייכנסו ויצאו באופן הדרגתי; : (11) בעל המוסד יודיע במערכת הכריזה, אם קיימת במוסד מערכת כריזה, ובאמצעות שילוט, על החובה לעטות מסכה ועל החובה לשבת במהלך הפעילות; : (12) בעל המוסד יציב שלט במקום בולט לעין ובו יצוין שמו של מנהל המוסד. @ 28ו. (תיקון: תשפ"א-14, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43) : (((בוטלה).)) @ 28ז. (תיקון: תשפ"א-20, תשפ"א-26, תשפ"א-32) : (((בוטלה).)) @ 28ח. (תיקון: תשפ"א-61, תשפ"א-63) : (((פקעה).)) == פרק ד': פנימיות == @ 29. פנימיות (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-6, תשפ"א-7, תשפ"א-9, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-48, תשפ"א-56, תשפ"א-61, תשפ"א-63) : בלי לגרוע מהאמור [[בפרק ב' לתקנות אלה]], לא יפעיל בעל מוסד פנימייה בדרך של פתיחתה לתלמידים, אלא לפי תנאים אלה: : (1) בעל המוסד ימנה אדם שיהיה אחראי על ביצוע הפעולות המפורטות בתקנה זו (להלן - ממונה קורונה); : (2) בעל המוסד יידע את התלמידים השוהים בפנימייה בנוגע לכללים החלים בפנימייה, לרבות האמור בפסקה (3), ובכלל זה בעניין החלוקה לקבוצות והמסלול שנקבע בידי בעל המוסד כאמור בפסקה (3)(ב); : (3) בעל המוסד יקבע ויפעיל מנגנון להפרדת השוהים בפנימייה לקבוצות קבועות נפרדות, למשך כל שעות היממה, לרבות בזמן פעילות לימודית, בזמן החופשי, באכילה ובלינה, כמפורט להלן; בתקנה זו, "יציאה מחוץ לשטח הפנימייה" - למעט מעבר רגלי בין אזור הלימודים לאזור מגורים סמוך: :: (א) בפנימייה המיועדת לתלמידים עד גיל תיכון שמתקיים בה האמור [[בסעיף 10(ג)(5) לחוק]] - בקבוצות של עד 18 תלמידים, ויחולו לעניין כניסה ויציאה משטח הפנימייה הוראות [[תקנות הגבלת פעילות]]; :: (ב) בפנימייה על-תיכונית - אחד מאלה: ::: (1) מסלול פתוח - בקבוצות של עד 18 תלמידים, ויחולו לעניין כניסה ויציאה מחוץ לשטח הפנימייה הוראות [[תקנות הגבלת פעילות]]; ::: (1א) אם מתקיים בה האמור [[בסעיף 10(ג)(5) ((לחוק))]] והיא מיועדת לתלמידים נושרים או לתלמידים בסיכון - תקיים פעילות בהתאם לפסקת משנה 29(3)(א) או (3)(ב)(2); ::: (2) מסלול סגור - אם לא מתקיים בה האמור בפסקת משנה (1א) - בקבוצות של עד 50 תלמידים, ויחולו לעניין כניסה ויציאה מחוץ לשטח הפנימייה הוראות אלה: :::: (א) בשבועיים הראשונים שלאחר הגעתם לפנימייה התלמידים ואנשי הצוות לא יצאו מחוץ לשטח הפנימייה, אלא כאמור בפסקת משנה (ד); :::: (ב) לאחר התקופה האמורה בפסקת משנה (א), ואם התלמידים במוסד מתכוונים לשהות בו לתקופה של עוד 30 ימים לפחות, ניתן לאחד קבוצה קבועה עם קבוצות קבועות אחרות שקיימו את האמור בפסקת משנה (א), ובלבד שאף אחד מהתלמידים בכל אחת מהקבוצות אינו חולה; :::: (ג) אוחדו קבוצות קבועות כאמור בפסקת משנה (ב), לא תתאפשר יציאה מחוץ לשטח הפנימייה אלא כאמור בפסקת משנה (ד); :::: (ד) יצא תלמיד או איש צוות מחוץ לשטח הפנימייה, לא יוכל לחזור לשטח הפנימייה, אלא אם כן הצטרף לקבוצה חדשה של עד 50 תלמידים המגיעים לפנימייה, כאמור בפסקת משנה (א); אם אין אפשרות להצטרפות לקבוצה חדשה כאמור, החזרה לשטח הפנימייה תהיה בכפוף לכך שהתלמיד שהה בבידוד במקום שהוקצה לכך בפנימייה, כאמור בפסקה (9), במשך 14 ימים; :::: (ה) הוראות פסקאות משנה (א) ו-(ד) לא יחולו על איש צוות הנמנה עם צוות המוסד אם מתקיימת הפרדה מוחלטת בין איש הצוות לבין התלמידים; לעניין זה, "הפרדה מוחלטת" - איש הצוות אינו שוהה עם התלמידים בחלל משותף במוסד ואינו נמצא בקרבתם כלל, לרבות בעת מעבר בתוך שטחי הפנימייה ובעת היציאה ממנה והכניסה אליה או שישנה מחיצה בגובה 250 ס"מ לפחות בכל הכיוונים, המפרידה בין איש הצוות לבין התלמידים; :: (ג) בפנימייה המיועדת לתלמידים עד גיל תיכון שלא מתקיים בה האמור [[בסעיף 10(ג)(5) לחוק]] - בקבוצות במסלול פתוח או סגור כאמור בפסקה (ב); ואולם על אף האמור בפסקת משנה (ב)(2)(ד), יצא תלמיד פנימייה כאמור בפסקת משנה זו מחוץ לשטח הפנימייה, לא יוכל לחזור לשטח הפנימייה אלא אם כן הצטרף לקבוצה חדשה של עד 50 תלמידים, או לאחר פיזור וכינוס מחדש של כל תלמידי הפנימייה לפי הוראות תקנות אלה; :: (ד) (((פקעה);)) :: (ה) בפנימייה ש-90% לפחות מהתלמידים בה הם בעלי אישור "תו ירוק" - בקבוצות קבועות ונפרדות של 500 תלמידים לכל היותר, ויחולו לעניין כניסה ויציאה מחוץ לשטח הפנימייה [[תקנות הגבלת פעילות]]; :: (ו) בפנימייה המיועדת לתלמידים עד גיל תיכון ש-90% לפחות מהתלמידים בה בכיתות י"א ו-י"ב הם בעלי אישור "תו ירוק" - ::: (1) לעניין תלמידי כיתות י"א ו-י"ב - בקבוצות קבועות ונפרדות של 500 תלמידים לכל היותר; ויחולו לעניין כניסה ויציאה מחוץ לשטח הפנימייה [[תקנות הגבלת פעילות]]; ::: (2) לעניין שאר התלמידים - יחולו הוראות פסקאות משנה (א) או (ג) לפי העניין; : (4) בעל המוסד יקבע ויפעיל מנגנון להקצאת מרחבי פעילות ומיתקנים נפרדים לכל קבוצה כאמור בפסקה (3), ובכלל זה אזור מגורים, חצר, חדרי לימוד, שירותים, מקלחות וכיורים, ולמניעת מעבר של תלמידים בין מרחבי הפעילות והמיתקנים; : (5) בעל המוסד יצמצם, ככל האפשר, את השימוש במרחבי פעילות משותפים לקבוצות שונות של תלמידים, ובכלל זה מעבדות, חדרי מחשבים וחדרי סטודיו; בכל מקרה לא יהיה שימוש במרחבי פעילות משותפים באותו זמן; : (6) לגבי חדרי לינת תלמידים יחולו הוראות אלה: :: (א) בעל המוסד לא ישכן יותר מחמישה תלמידים בחדר לינה אחד; :: (ב) כל התלמידים בחדר יהיו מאותה קבוצה קבועה; :: (ג) המרחק בין מיטה למיטה בחדר יהיה שני מטרים לפחות, ואולם אין באמור כדי למנוע שיכון תלמידים ללינה במיטות דו-קומתיות; : (7) בעל המוסד ידאג לכך שיהיו אנשי צוות קבועים לכל קבוצה קבועה, בלא מעבר של אנשי צוות בין הקבוצות הקבועות; : (8) (((נמחקה);)) : (9) התברר לבעל מוסד כאמור [[בסעיף 10(ג)(5) לחוק]] כי תלמיד בפנימייה חייב בבידוד לפי [[צו בידוד בית]], ידאג בעל המוסד למקום בידוד בעבור התלמיד, ידאג לרווחתו במהלך הבידוד, ויחול [[סעיף 22טו לחוק]]; : (10) בעל המוסד ידאג לשמירה על כללי ההגיינה המפורטים להלן: :: (א) בסמוך למבנה מגורים מבודד יציב בעל המוסד פח אשפה גדול ונפרד בעבור אשפה שתיאסף מחדרי אותו מבנה בלבד; :: (ב) מניעת שימוש בחפצים משותפים, כגון מברשת שיניים, מגבות, מצעים, בגדים וכלי אוכל; :: (ג) תלמיד או איש צוות המצוי בבידוד יאחסן בגדים ומצעים לכיבוס בשקית ייעודית בחדרו, עד למועד הכביסה; :: (ד) מוצרים חד-פעמיים יושלכו לשקית אשפה ייעודית בחדר הבידוד; : (11) בפנימייה שנקבע כי פעילותה תתקיים במסלול הסגור כאמור בפסקה ((())3(()))(ב)(2), ידאג בעל המוסד כי טרם כניסת עובד למוסד, יוסברו לעובד כללי הפעלת המוסד לפי מסלול זה, לרבות לעניין כניסה, יציאה ושהייה, ולא יאפשר את כניסת העובד למוסד, אלא לאחר שחתם על טופס הסכמה לעבודה ולקיום תנאי המסלול הסגור; אין באמור בתקנה זו כדי לגרוע מזכותם של בעל מוסד ועובד המוסד להסכים על תנאים נוספים לצורך הסכמת העובד כאמור בפסקה זו, ובלבד שלא יהיה תוקף לתניה המתגברת על הוראות תקנות אלה. == פרק ה': שונות == @ 30. עונשין (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-5, תשפ"א-39, תשפ"א-56) : בעל מוסד העושה אחד מאלה דינו - קנס לפי [[סעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977]]: : (1) מפעיל מוסד המקיים פעילות חינוך בדרך של פתיחתו לתלמידים בו, בניגוד לאמור [[בתקנה 2]], לפי המפורט להלן: :: (א) מוסד שמספר התלמידים השוהים בו לא עולה על 35; :: (ב) מוסד שמספר התלמידים השוהים בו עולה על 35; : (2) מפעיל מוסד המקיים פעילות חינוכית כאמור [[בתקנה 2(ב)(2א) עד (2ג)]] או [[בסעיף 10(ג) לחוק]], המקיים פעילות חינוך בדרך של פתיחתו לתלמידים או למטופלים בו, בניגוד להוראת ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות או רופא מחוזי כאמור [[בסעיף 21(א)]]; : (3) בעל מוסד המפעיל פנימייה בדרך של פתיחתה לתלמידים - :: (א) בלי שמינה ממונה קורונה כאמור [[בתקנה 29(1)]]; :: (ב) בלי שקבע והפעיל מנגנון להפרדת השוהים בפנימייה לקבוצות קבועות נפרדות ולהקצאת מרחבי פעילות ומיתקנים נפרדים לכל קבוצה כאמור [[בתקנה 29(3) ו-(4)]]; :: (ג) ששיכן יותר מחמישה תלמידים בחדר כאמור [[בתקנה 29(6)(א)]]; : (4) בעל מוסד להשכלה או הכשרה מקצועית לבגירים או מוסד תורני על-תיכוני, למעט פנימייה, שהפעלתו הותרה לפי [[תקנה 2(ב)(2א10)]], אשר התיר כניסה למקום למי שלא הציג אישור "תו ירוק", או מסמך כאמור [[בתקנה 8ב(ג)(1) לתקנות הגבלת פעילות]], בניגוד לאמור [[בתקנה 28ה2(3)]]. @ 31. עבירה מינהלית (תיקון: תשפ"א-39) : (א) עבירה על הוראה מההוראות המפורטות [[בטור א' שבתוספת הרביעית]] היא עבירה מינהלית כמשמעותה [[בחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985]] (להלן - חוק העבירות המינהליות), והוראות [[החוק האמור]] יחולו עליה בשינויים המחויבים. : (ב) לעבירה מינהלית כאמור בתקנת משנה (א) יהיה קנס מינהלי קצוב, כקבוע לצדה [[בטור ב' שבתוספת הרביעית]]. : (ג) הקנס המינהלי הקצוב לעבירה מינהלית כאמור בתקנת משנה (ב) שהיא עבירה מינהלית חוזרת כמשמעותה [[בסעיף 2(ג) לחוק העבירות המינהליות]], הוא כפל הקנס המינהלי האמור בתקנת משנה (ב), או קנס לפי [[סעיף 61(א)(1) לחוק העונשין]], לפי הנמוך מביניהם. : (ד) הקנס המינהלי הקצוב לעבירה מינהלית כאמור בתקנת משנה (ב) שהיא עבירה מינהלית נמשכת יהיה בשיעור חמישית מהקנס הקבוע בתקנת משנה (ב) לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר המועד שנקבע בהתראה כאמור [[בסעיף 8(ב1) לחוק העבירות המינהליות]]. @ 32. גורם מוסמך להטלת קנס מינהלי (תיקון: תשפ"א-56) : (א) הגורם המוסמך להטיל קנס מינהלי לפי [[תקנה 30(1), (2) ו-(4)]] הוא כל אחד מאלה: :: (1) שוטר; :: (2) מפקח שהוא עובד המדינה שנתונות לו סמכויות פיקוח לפי כל דין, וכן פקח שמינה מנהל רשות הטבע והגנים הלאומיים לפי [[סעיף 58 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998]]; :: (3) עובד רשות מקומית שהוסמך עד יום ט"ו בסיוון התש"ף (7 ביוני 2020) לפי [[סעיף 5(ב) לחוק העבירות המינהליות]]; :: (4) פקח עירוני, לרבות פקח מסייע, שהוסמך לפי [[חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה), התשע"א-2011]]; :: (5) עובד רשות מקומית שהוסמך לפי [[סעיף 28(א)(2) או (ב)(1) לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968]]; :: (6) עובד רשות מקומית שהוסמך לפי [[סעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית - סמכויות פקחים), התשס"ח-2008]]. : (ב) הגורם המוסמך להטיל קנס מינהלי לפי [[תקנה 30(3)]] הוא גורם מוסמך כאמור בפסקאות (1) ו-(2) לתקנת משנה (א). : (ג) גורם מוסמך כאמור בפסקאות (3) עד (6) לתקנת משנה (א) לא יפעיל את סמכויותיו כלפי מוסד חינוך בבעלות הרשות המקומית. @ 33. סמכויות שוטר : לשם אכיפת ההוראות לפי [[תקנות 2]], [[21(א)]] [[ו-29]], יהיו לשוטר סמכויות אלה: : (1) להורות לכל אדם לפעול בהתאם לתקנות אלה או להפסיק פעילות בניגוד להן; : (2) למנוע כניסת אדם למקום אם יש בכך הפרה של התקנות. @ 34. אי-גריעה מהוראות המנהל (תיקון: תשפ"א-27) : אין בהוראות תקנות אלה כדי לגרוע מהוראות המנהל ובכלל זה הוראות המנהל לעניין בחינות, ילדי עובדים חיוניים, הזנה והוראות המנהל לעניין עטיית מסכה לפי [[סעיף 3ה(ה) לצו בידוד בית]] המפורסמות באתר האינטרנט של משרד הבריאות, ובלבד שהוראות המנהל לא יסתרו את הוראות תקנות אלה. @ 35. ביטול [[תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות של מוסדות ללימוד חובה)]] : [[תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות של מוסדות ללימוד חובה), התש"ף-2020]] - בטלות. @ 36. תחילה : תחילתן של תקנות אלה ביום כ"ח באלול התש"ף (17 בספטמבר 2020). @ 37. תוקף (תיקון: תש"ף, תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"א-3, תשפ"א-4, תשפ"א-5, תשפ"א-10, תשפ"א-15, תשפ"א-20, תשפ"א-22, תשפ"א-26, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-42, תשפ"א-43, תשפ"א-48, תשפ"א-56, תשפ"א-61, תשפ"א-63) : תקנות אלה יעמדו בתוקף עד יום א' באייר התשפ"א (13 באפריל 2021). @ 38. הוראת שעה - קייטנה (תיקון: תשפ"א-63) : על אף האמור בתקנות אלה, בתקופה שמיום כ"ט בניסן התשפ"א (11 באפריל 2021) עד יום א' באייר התשפ"א (13 באפריל 2021), יראו כאילו - ((הנוסח שולב בתקנות כהוראת שעה מיום 11.4.2021 עד יום 13.4.2021.)) <!-- : (1) [[בתקנה 2]] לתקנות העיקריות, בתקנת משנה (ב), אחרי פסקה (2א10) בא: :: "(2א11) קייטנה לתלמידים כאמור בפסקאות (2א), (2א2) ו-(2ב) בקבוצות הקבועות של אותם תלמידים בפעילות כאמור בפסקאות אלה;"; : (2) אחרי [[תקנה 28ה2]] לתקנות העיקריות בא: :: 28ח. "הפעלת קייטנות :: פעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(2א11)]] תתקיים בתנאים אלה: :: (1) כל קבוצה קבועה תיפגש עם אנשי הצוות הקבועים של אותה קבוצה קבועה בפעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(2א), (2א2) ו-(2ב)]] (להלן - אנשי הצוות הקבועים של אותה קבוצה בשגרה); :: (2) על אף האמור בפסקה (1), אם לא ניתן לקיים את הפעילות עם אנשי הצוות הקבועים של אותה קבוצה בשגרה, הפעילות תתקיים עם אנשי צוות קבועים שאינם אנשי הצוות הקבועים של אותה קבוצה בשגרה, ובלבד שכל אחד מאנשי הצוות כאמור אינו פוגש קבוצות נוספות; :: (3) על אף האמור בפסקה (2), איש צוות שיציג לבעל המוסד אישור "תו ירוק" יוכל לפגוש קבוצות נוספות."" --> == תוספת ראשונה (((בוטלה))) (תיקון: תשפ"א-63) == == תוספת שנייה (((בוטלה))) (תיקון: תשפ"א-63) == == תוספת שלישית == ==== ((([[תקנות 10(א)(1)]] [[ו-12(ד)]]))) ==== @ 1. : מבנה המוסד, הציוד, המיתקנים והחצר יהיו נקיים. @ 2. : יש לבצע ניקיון יסודי וחיטוי בכל שטח מוסד בסוף כל יום פעילות. @ 3. : בלי לגרוע מהאמור [[בפרט 2]], יש לבצע ניקיון כמה פעמים במהלך היום בחדרי שירותים, בחדר המטבח, במשחקים ובמיתקני חצר ולאחר כל שימוש במקלדות ומסכי מגע. @ 4. : יש לבצע חיטוי לכל המפורטים להלן בתדירות שלצדם: : (א) כל שטח המוסד - בסוף כל יום; : (ב) משטחים הנמצאים במקומות סגורים (כיתות, אולמות וכיו"ב) שבהם נוגעים בתדירות גבוהה כגון: ידיות, כפתורים ומתגים, מקלדות, מסכי מגע, מעקות, שולחנות, משטחי עבודה, משחקים ומיתקני חצר (מגלשות, נדנדות, מעקות) - בתדירות גבוהה במהלך יום הפעילות. @ 5. : החיטוי יתבצע לפי המפורט להלן: : (א) חיטוי יתבצע באמצעות חומר חיטוי על בסיס אלכוהול בריכוז של 70% לפחות או באמצעות תמיסת כלור (למשל sodium hypochlorite 0.1%); ניתן להכין תמיסה המורכבת מ-40 מ"ל אקונומיקה ו-1 ליטר מים; : (ב) לפני ביצוע החיטוי יש לנקות את המשטח המיועד לחיטוי. הניקוי יתבצע באמצעות מים וסבון על ידי ניגוב ושפשוף האזור שיש לנקות; : (ג) החיטוי יתבצע על ידי ניגוב המשטחים בחומר החיטוי וייבוש טבעי. אין לבצע חיטוי בדרך של ערפול בחלל או שימוש במערפל ("פוגר"). @ 6. : יש להציב אמצעים לחיטוי ידיים במקומות נגישים ונראים לעין. == תוספת רביעית == ==== ((([[תקנה 31(א) ו-(ב)]]))) ==== @ (תיקון: תשפ"א-39, תשפ"א-56) : {| ! !! {{מוקטן|טור א'}} {{ש}} העבירות המינהליות !! {{מוקטן|טור ב'}} {{ש}} קנס מינהלי קצוב בשקלים חדשים |- | (1) || [[30(1)(א), (2)]] || 5,000 |- | (1א) || [[30(1)(ב)]] || 10,000 |- | (2) || [[30(3)(ב)]] || 5,000 |- | (3) || [[30(3)(ג)]] || 1,000 |- | (4) || [[30(4)]] || 5,000 |} == תוספת חמישית (תיקון: תשפ"א-15, תשפ"א-20, תשפ"א-24, תשפ"א-26, תשפ"א-29, תשפ"א-30, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43, תשפ"א-47, תשפ"א-48, תשפ"א-60) == @ (תיקון: תשפ"א-61, תשפ"א-62, תשפ"א-63) : {{עמודות|3|(1) (((נמחק))) {{ש}} (2) אבו סנאן {{ש}} (3) אבו עבדון (שבט) {{ש}} (4) אבו עמאר (שבט) {{ש}} (5) אבו עמרה (שבט) {{ש}} (6) אבו קורינאת (שבט) {{ש}} (7) אבו רובייעה (שבט) {{ש}} (8) (((נמחק))) {{ש}} (9) אור עקיבא {{ש}} (10) (((נמחק))) {{ש}} (11) אזור {{ש}} (12) (((נמחק))) {{ש}} (13) אילת {{ש}} (14) אכסאל {{ש}} (15) אל-בטוף {{ש}} (16) אל-קסום {{ש}} (17) אלונה {{ש}} (18) אליכין {{ש}} (19) אלעד {{ש}} (20) אלפי מנשה {{ש}} (21) אסד (שבט) {{ש}} (22) (((נמחק))) {{ש}} (23) אעצם (שבט) {{ש}} (24) אפיניש (שבט) {{ש}} (25) אשדוד {{ש}} (26) אשכול {{ש}} (27) אשקלון {{ש}} (28) באר טוביה {{ש}} (29) באר יעקב {{ש}} (30) באר שבע {{ש}} (31) בוסתן–אל-מרג' {{ש}} (32) בוקעאתא {{ש}} (33) בית אריה {{ש}} (34) בית דגן {{ש}} (35) בית שמש {{ש}} (36) בני ברק {{ש}} (37) בני עי"ש {{ש}} (38) בני שמעון {{ש}} (39) בנימינה–גבעת עדה {{ש}} (40) בסמ"ה {{ש}} (41) ברנר {{ש}} (42) בת ים {{ש}} (43) ג'דיידה–מכר {{ש}} (44) ג'ולס {{ש}} (45) ג'נאביב (שבט) {{ש}} (46) ג'סר א-זרקא {{ש}} (47) ג'ש (גוש חלב) {{ש}} (48) גבעת שמואל {{ש}} (49) גבעתיים {{ש}} (50) גדרה {{ש}} (51) גדרות {{ש}} (52) גולן {{ש}} (53) גזר {{ש}} (54) גן יבנה {{ש}} (55) גן רווה {{ש}} (56) גני תקווה {{ש}} (57) (((נמחק))) {{ש}} (58) דייר אל-אסד {{ש}} (59) דייר חנא {{ש}} (60) דימונה {{ש}} (61) דרום השרון {{ש}} (62) הגלבוע {{ש}} (63) הגליל העליון {{ש}} (64) הגליל התחתון {{ש}} (65) הוד השרון {{ש}} (66) הוואשלה (שבט) {{ש}} (67) הוזייל (שבט) {{ש}} (68) הערבה התיכונה {{ש}} (69) (((נמחק))) {{ש}} (70) הרצליה {{ש}} (71) זבולון {{ש}} (72) זכרון יעקב {{ש}} (73) ח'ואלד (שבט) {{ש}} (74) חבל אילות {{ש}} (75) חבל יבנה {{ש}} (76) חבל מודיעין {{ש}} (77) חדרה {{ש}} (78) חולון {{ש}} (79) חוף אשקלון {{ש}} (80) חוף הכרמל {{ש}} (81) חוף השרון {{ש}} (82) חורפיש {{ש}} (83) חיפה {{ש}} (84) חצור הגלילית {{ש}} (85) טבריה {{ש}} (86) טובא–זנגריה {{ש}} (87) טייבה {{ש}} (88) טירת כרמל {{ש}} (89) טמרה {{ש}} (90) יבנאל {{ש}} (91) יבנה {{ש}} (92) יהוד {{ש}} (93) יואב {{ש}} (94) יסוד המעלה {{ש}} (95) יוקנעם עילית {{ש}} (96) ירושלים {{ש}} (97) כאבול {{ש}} (98) כאוכב אבו אל-היג'א {{ש}} (99) כוכב יאיר {{ש}} (100) כפר ברא {{ש}} (101) כפר ורדים {{ש}} (102) כפר יונה {{ש}} (103) כפר כמא {{ש}} (104) כפר סבא {{ש}} (105) כפר קרע {{ש}} (106) כפר שמריהו {{ש}} (107) כפר תבור {{ש}} (108) כרמיאל {{ש}} (109) לב השרון {{ש}} (110) להבים {{ש}} (111) לוד {{ש}} (112) לכיש {{ש}} (113) מבואות החרמון {{ש}} (114) מבשרת ציון {{ש}} (115) מג'דל שמס {{ש}} (116) מגדל {{ש}} (117) מגידו {{ש}} (118) מגילות ים המלח {{ש}} (119) מודיעין–מכבים–רעות {{ש}} (120) (((נמחק))) {{ש}} (121) מזכרת בתיה {{ש}} (122) מזרעה {{ש}} (123) מטה אשר {{ש}} (124) מטה יהודה {{ש}} (125) מטולה {{ש}} (126) מיתר {{ש}} (127) מנשה {{ש}} (128) מסעדה {{ש}} (129) (((נמחק))) {{ש}} (130) מעיליא {{ש}} (131) מעלה יוסף {{ש}} (132) מעלה עירון {{ש}} (133) מרום הגליל {{ש}} (134) מרחבים {{ש}} (135) משגב {{ש}} (136) נהריה {{ש}} (137) נווה אבות {{ש}} (138) נווה מדבר {{ש}} (139) נוף הגליל {{ש}} (140) נחל שורק {{ש}} (141) נחף {{ש}} (142) נס ציונה {{ש}} (143) נצאצרה (שבט) {{ש}} (144) נשר {{ש}} (145) נתניה {{ש}} (146) סאג'ור {{ש}} (147) סביון {{ש}} (148) סואעד (כמאנה) (שבט) {{ש}} (149) סח'נין {{ש}} (150) סייד (שבט) {{ש}} (151) ע'ג'ר {{ש}} (152) עומר {{ש}} (153) עוקבי (בנו עוקבה) {{ש}} (154) עטאוונה (שבט) {{ש}} (155) עיילבון {{ש}} (156) עילוט {{ש}} (157) עין קנייא {{ש}} (158) עכו {{ש}} (159) עמק הירדן {{ש}} (160) עמק המעיינות {{ש}} (161) עמק חפר {{ש}} (162) עמק יזרעאל {{ש}} (163) עפולה {{ש}} (164) עראבה {{ש}} (165) ערבות הירדן {{ש}} (166) ערד {{ש}} (167) פוריידיס {{ש}} (168) פסוטה {{ש}} (169) פרדס-חנה–כרכור {{ש}} (170) פרדסיה {{ש}} (171) פתח תקווה {{ש}} (172) קבועה (שבט) {{ש}} (173) קדימה–צורן {{ש}} (174) קודייראת א-צאנע (שבט) {{ש}} (175) קוואעין (שבט) {{ש}} (176) קלנסווה {{ש}} (177) קצרין {{ש}} (178) קריית אונו {{ש}} (179) קריית אתא {{ש}} (180) קריית ביאליק {{ש}} (181) קריית גת {{ש}} (182) קריית טבעון {{ש}} (183) קריית ים {{ש}} (184) קריית מוצקין {{ש}} (185) קריית עקרון {{ש}} (186) קריית שמונה {{ש}} (187) ראש העין {{ש}} (188) ראש פינה {{ש}} (189) ראשון לציון {{ש}} (190) רחובות {{ש}} (191) רכסים {{ש}} (192) רמלה {{ש}} (193) רמת גן {{ש}} (194) רמת השרון {{ש}} (195) רמת ישי {{ש}} (196) רמת נגב {{ש}} (197) רעננה {{ש}} (198) שבלי - אום אל-גנם {{ש}} (199) שדות נגב {{ש}} (200) שוהם {{ש}} (201) שלומי {{ש}} (202) שעב {{ש}} (203) שער הנגב {{ש}} (204) שפיר {{ש}} (205) תל-אביב–יפו {{ש}} (206) תל מונד {{ש}} (207) תמר {{ש}} (208) תראבין א-צאנע (שבט)}} : {{עמודות|3|(210) מג'ד אל-כרום {{ש}} (211) צפת {{ש}} (212) כפר מנדא {{ש}} (213) ג'לג'וליה {{ש}} (214) עספיא {{ש}} (215) נצרת {{ש}} (216) אבן יהודה {{ש}} (217) קריית מלאכי {{ש}} (218) ראמה {{ש}} (219) מצפה רמון {{ש}} (220) נתיבות {{ש}} (221) אור יהודה {{ש}} (222) מגדל העמק {{ש}} (223) ג'ת {{ש}} (224) אופקים {{ש}} (225) קריית יערים {{ש}} (226) מעלות–תרשיחא {{ש}} (227) חריש {{ש}} (228) שדרות {{ש}} (229) שפרעם {{ש}} (230) ירוחם {{ש}} (231) כעביה–טבאש–חג'אג'רה {{ש}} (232) מגאר {{ש}} (233) דבוריה {{ש}} (234) שדות דן}} : {{עמודות|3|(235) בסמת טבעון {{ש}} (236) פקיעין (בוקייעה) {{ש}} (237) בענה {{ש}} (238) חורה}} : {{עמודות|3|(239) לקיה}} == תוספת שישית (תיקון: תשפ"א-43, תשפ"א-47, תשפ"א-48, תשפ"א-60) == @ (תיקון: תשפ"א-61) : {{עמודות|3|(1) אבו קורינאת (יישוב) - נווה מדבר {{ש}} (2) אבו תלול - נווה מדבר {{ש}} (3) אבטין - זבולון {{ש}} (4) אבטליון - משגב {{ש}} (5) אביאל - אלונה {{ש}} (6) אביבים - מרום הגליל {{ש}} (7) אביגדור - באר טוביה {{ש}} (8) אביחיל - עמק חפר {{ש}} (9) אביטל - הגלבוע {{ש}} (10) אביעזר - מטה יהודה {{ש}} (11) אבירים - מעלה יוסף {{ש}} (12) אבן מנחם - מעלה יוסף {{ש}} (13) אבן ספיר - מטה יהודה {{ש}} (14) אבן שמואל - שפיר {{ש}} (15) אבני איתן - גולן {{ש}} (16) אבשלום - אשכול {{ש}} (17) אדירים - הגלבוע {{ש}} (18) אדמית - מטה אשר {{ש}} (19) אדרת - מטה יהודה {{ש}} (20) אודים - חוף השרון {{ש}} (21) אודם - גולן {{ש}} (22) אוהד - אשכול {{ש}} (23) אום אל-קוטוף - מנשה {{ש}} (24) (((נמחק))) {{ש}} (25) אומן - הגלבוע {{ש}} (26) אומץ - עמק חפר {{ש}} (27) אור הגנוז - מרום הגליל {{ש}} (28) אור הנר - שער הנגב {{ש}} (29) אורה - מטה יהודה {{ש}} (30) אורות - באר טוביה {{ש}} (31) אורטל - גולן {{ש}} (32) אורים - אשכול {{ש}} (33) אורנים - זבולון {{ש}} (34) אושה - זבולון {{ש}} (35) אחווה - באר טוביה {{ש}} (36) אחוזם - לכיש {{ש}} (37) אחוזת ברק - עמק יזרעאל {{ש}} (38) אחיהוד - מטה אשר {{ש}} (39) אחיטוב - עמק חפר {{ש}} (40) אחיסמך - חבל מודיעין {{ש}} (41) איבים - שער הנגב {{ש}} (42) אייל - דרום השרון {{ש}} (43) איילת השחר - הגליל העליון {{ש}} (44) אילון - מטה אשר {{ש}} (45) אילות - חבל אילות {{ש}} (46) אילניה - הגליל התחתון {{ש}} (47) אירוס - גן רווה {{ש}} (48) איתן - שפיר {{ש}} (49) איתנים - מטה יהודה {{ש}} (50) אל-עזי - יואב {{ש}} (51) אל-עריאן - מנשה {{ש}} (52) אל-רום - גולן {{ש}} (53) אל-סייד - אל-קסום {{ש}} (54) אלומה - שפיר {{ש}} (55) אלומות - עמק הירדן {{ש}} (56) אלון הגליל - עמק יזרעאל {{ש}} (57) אלוני אבא - עמק יזרעאל {{ש}} (58) אלוני הבשן - גולן {{ש}} (59) אלוני יצחק - מנשה {{ש}} (60) אלונים - עמק יזרעאל {{ש}} (61) אלי–עד - גולן {{ש}} (62) אליאב - לכיש {{ש}} (63) אליפז - חבל אילות {{ש}} (64) אליפלט - מבואות החרמון {{ש}} (65) אליקים - מגידו {{ש}} (66) אלישיב - עמק חפר {{ש}} (67) אלישמע - דרום השרון {{ש}} (68) אלמגור - עמק הירדן {{ש}} (69) אלקוש - מעלה יוסף {{ש}} (70) אמונים - באר טוביה {{ש}} (71) אמירים - מרום הגליל {{ש}} (72) אמנון - מבואות החרמון {{ש}} (73) אמציה - לכיש {{ש}} (74) אניעם - גולן {{ש}} (75) אפיק - גולן {{ש}} (76) אפיקים - עמק הירדן {{ש}} (77) אפק - מטה אשר {{ש}} (78) ארבל - הגליל התחתון {{ש}} (79) ארז - שער הנגב {{ש}} (80) ארסוף - חוף השרון {{ש}} (81) אשבול - מרחבים {{ש}} (82) אשבל - משגב {{ש}} (83) אשדות יעקב (איחוד) - עמק הירדן {{ש}} (84) אשדות יעקב (מאוחד) - עמק הירדן {{ש}} (85) אשחר - משגב {{ש}} (86) אשל הנשיא - מרחבים {{ש}} (87) אשלים - רמת נגב {{ש}} (88) אשרת - מטה אשר {{ש}} (89) אשתאול - מטה יהודה}} : {{עמודות|3|(90) באר אורה - חבל אילות {{ש}} (91) באר גנים - חוף אשקלון {{ש}} (92) באר טוביה - באר טוביה {{ש}} (93) באר מילכה - רמת נגב {{ש}} (94) בארות יצחק - חבל מודיעין {{ש}} (95) בארותיים - עמק חפר {{ש}} (96) בארי - אשכול {{ש}} (97) בוסתן הגליל - מטה אשר {{ש}} (98) בורגתה - עמק חפר {{ש}} (99) (((נמחק))) {{ש}} (100) בטחה - מרחבים {{ש}} (101) ביצרון - באר טוביה {{ש}} (102) ביר הדאג' - נווה מדבר {{ש}} (103) ביריה - מרום הגליל {{ש}} (104) בית אורן - חוף הכרמל {{ש}} (105) בית אלעזרי - ברנר {{ש}} (106) בית אלפא - הגלבוע {{ש}} (107) בית ברל - דרום השרון {{ש}} (108) בית גוברין - יואב {{ש}} (109) בית גמליאל - חבל יבנה {{ש}} (110) בית הגדי - שדות נגב {{ש}} (111) בית הלוי - עמק חפר {{ש}} (112) בית הלל - מבואות החרמון {{ש}} (113) בית העמק - מטה אשר {{ש}} (114) בית השיטה - הגלבוע {{ש}} (115) בית זיד - עמק יזרעאל {{ש}} (116) בית זית - מטה יהודה {{ש}} (117) בית זרע - עמק הירדן {{ש}} (118) בית חירות - עמק חפר {{ש}} (119) בית חלקיה - נחל שורק {{ש}} (120) בית חנן - גן רווה {{ש}} (121) בית חנניה - חוף הכרמל {{ש}} (122) בית חשמונאי - גזר {{ש}} (123) בית יהושע - חוף השרון {{ש}} (124) בית יוסף - עמק המעיינות {{ש}} (125) בית ינאי - עמק חפר {{ש}} (126) בית יצחק–שער חפר - עמק חפר {{ש}} (127) בית לחם הגלילית - עמק יזרעאל {{ש}} (128) בית מאיר - מטה יהודה {{ש}} (129) בית נחמיה - חבל מודיעין {{ש}} (130) בית ניר - יואב {{ש}} (131) בית נקופה - מטה יהודה {{ש}} (132) בית עובד - גן רווה {{ש}} (133) בית עוזיאל - גזר {{ש}} (134) בית עריף - חבל מודיעין {{ש}} (135) בית צבי - חוף הכרמל {{ש}} (136) בית קמה - בני שמעון {{ש}} (137) בית קשת - הגליל התחתון {{ש}} (138) בית רבן - חבל יבנה {{ש}} (139) בית רימון - הגליל התחתון {{ש}} (140) בית שערים - עמק יזרעאל {{ש}} (141) בית שקמה - חוף אשקלון {{ש}} (142) ביתן אהרן - עמק חפר {{ש}} (143) בלפוריה - עמק יזרעאל {{ש}} (144) בן זכאי - חבל יבנה {{ש}} (145) בן עמי - מטה אשר {{ש}} (146) בן שמן (כפר נוער) - חבל מודיעין {{ש}} (147) בן שמן (מושב) - חבל מודיעין {{ש}} (148) בני דקלים - לכיש {{ש}} (149) בני דרום - חבל יבנה {{ש}} (150) בני דרור - לב השרון {{ש}} (151) בני יהודה - גולן {{ש}} (152) בני נצרים - אשכול {{ש}} (153) בני עטרות - חבל מודיעין {{ש}} (154) בני ציון - חוף השרון {{ש}} (155) בני ראם - נחל שורק {{ש}} (156) בניה - ברנר {{ש}} (157) בצרה - חוף השרון {{ש}} (158) בצת - מטה אשר {{ש}} (159) בקוע - מטה יהודה {{ש}} (160) בר גיורא - מטה יהודה {{ש}} (161) בר יוחאי - מרום הגליל {{ש}} (162) ברור חיל - שער הנגב {{ש}} (163) ברוש - בני שמעון {{ש}} (164) ברכיה - חוף אשקלון {{ש}} (165) ברעם - הגליל העליון {{ש}} (166) ברק - הגלבוע {{ש}} (167) ברקאי - מנשה {{ש}} (168) בת הדר - חוף אשקלון {{ש}} (169) בת חן - עמק חפר {{ש}} (170) בת חפר - עמק חפר {{ש}} (171) בת שלמה - חוף הכרמל}} : {{עמודות|3|(172) גאולי תימן - עמק חפר {{ש}} (173) גאולים - לב השרון {{ש}} (174) גאליה - גן רווה {{ש}} (175) גבולות - אשכול {{ש}} (176) גבים - שער הנגב {{ש}} (177) גבע - הגלבוע {{ש}} (178) גבע כרמל - חוף הכרמל {{ש}} (179) גבעולים - שדות נגב {{ש}} (180) גבעות בר - בני שמעון {{ש}} (181) גבעת אבני - הגליל התחתון {{ש}} (182) גבעת אלה - עמק יזרעאל {{ש}} (183) גבעת ברנר - ברנר {{ש}} (184) גבעת השלושה - דרום השרון {{ש}} (185) גבעת ח"ן - דרום השרון {{ש}} (186) גבעת חיים (איחוד) - עמק חפר {{ש}} (187) גבעת חיים (מאוחד) - עמק חפר {{ש}} (188) גבעת יואב - גולן {{ש}} (189) גבעת יערים - מטה יהודה {{ש}} (190) גבעת ישעיהו - מטה יהודה {{ש}} (191) גבעת כ"ח - חבל מודיעין {{ש}} (192) גבעת ניל"י - אלונה {{ש}} (193) גבעת עוז - מגידו {{ש}} (194) גבעת שמש - מטה יהודה {{ש}} (195) גבעת שפירא - עמק חפר {{ש}} (196) גבעתי - באר טוביה {{ש}} (197) גברעם - חוף אשקלון {{ש}} (198) גבת - עמק יזרעאל {{ש}} (199) גדות - הגליל העליון {{ש}} (200) גדיש - הגלבוע {{ש}} (201) גדעונה - הגלבוע {{ש}} (202) גונן - הגליל העליון {{ש}} (203) גורן - מעלה יוסף {{ש}} (204) גורנות הגליל - מעלה יוסף {{ש}} (205) גזית - עמק יזרעאל {{ש}} (206) גזר - גזר {{ש}} (207) גיאה - חוף אשקלון {{ש}} (208) גיבתון - ברנר {{ש}} (209) גיזו - מטה יהודה {{ש}} (210) גילון - משגב {{ש}} (211) גילת - מרחבים {{ש}} (212) גינוסר - עמק הירדן {{ש}} (213) גיניגר - עמק יזרעאל {{ש}} (214) גינתון - חבל מודיעין {{ש}} (215) גיתה - מעלה יוסף {{ש}} (216) גלאון - יואב {{ש}} (217) גליל ים - חוף השרון {{ש}} (218) גלעד (אבן יצחק) - מגידו {{ש}} (219) גמזו - חבל מודיעין {{ש}} (220) גן הדרום - גדרות {{ש}} (221) גן השומרון - מנשה {{ש}} (222) גן חיים - דרום השרון {{ש}} (223) גן יאשיה - עמק חפר {{ש}} (224) גן נר - הגלבוע {{ש}} (225) גן שורק - גן רווה {{ש}} (226) גן שלמה - ברנר {{ש}} (227) גן שמואל - מנשה {{ש}} (228) גנות - שדות דן {{ש}} (229) גנות הדר - לב השרון {{ש}} (230) גני הדר - גזר {{ש}} (231) גני טל - נחל שורק {{ש}} (232) גני יוחנן - גזר {{ש}} (233) גני עם - דרום השרון {{ש}} (234) געש - חוף השרון {{ש}} (235) געתון - מטה אשר {{ש}} (236) גפן - מטה יהודה {{ש}} (237) גרופית - חבל אילות {{ש}} (238) גשור - גולן {{ש}} (239) גשר - עמק המעיינות {{ש}} (240) גשר הזיו - מטה אשר {{ש}} (241) גת (קיבוץ) - יואב {{ש}} (242) גת רימון - דרום השרון}} : {{עמודות|3|(243) דבורה - הגלבוע {{ש}} (244) דבירה - בני שמעון {{ש}} (245) דברת - עמק יזרעאל {{ש}} (246) דגניה א' - עמק הירדן {{ש}} (247) דגניה ב' - עמק הירדן {{ש}} (248) דוב"ב - מרום הגליל {{ש}} (249) דור - חוף הכרמל {{ש}} (250) דורות - שער הנגב {{ש}} (251) דחי - בוסתן-אל-מרג' {{ש}} (252) דייר ראפאת - מטה יהודה {{ש}} (253) דישון - מבואות החרמון {{ש}} (254) דליה - מגידו {{ש}} (255) דלתון - מרום הגליל {{ש}} (256) דמיידה - משגב {{ש}} (257) דן - הגליל העליון {{ש}} (258) דפנה - הגליל העליון {{ש}} (259) דקל - אשכול {{ש}} (260) דריג'את - אל-קסום}} : {{עמודות|3|(261) האון - עמק הירדן {{ש}} (262) הבונים - חוף הכרמל {{ש}} (263) הגושרים - הגליל העליון {{ש}} (264) הדר עם - עמק חפר {{ש}} (265) הודיות - הגליל התחתון {{ש}} (266) הודייה - חוף אשקלון {{ש}} (267) הושעיה - עמק יזרעאל {{ש}} (268) הזורע - מגידו {{ש}} (269) הזורעים - הגליל התחתון {{ש}} (270) החותרים - חוף הכרמל {{ש}} (271) היוגב - עמק יזרעאל {{ש}} (272) הילה - מעלה יוסף {{ש}} (273) המעפיל - עמק חפר {{ש}} (274) הסוללים - עמק יזרעאל {{ש}} (275) העוגן - עמק חפר {{ש}} (276) הר עמשא - תמר {{ש}} (277) הראל - מטה יהודה {{ש}} (278) הרדוף - עמק יזרעאל {{ש}} (279) הררית - משגב}} : {{עמודות|3|(280) ורדון - יואב}} : {{עמודות|3|(281) זבדיאל - שפיר {{ש}} (282) זוהר - לכיש {{ש}} (283) זיקים - חוף אשקלון {{ש}} (284) זיתן - שדות דן {{ש}} (285) זכריה - מטה יהודה {{ש}} (286) זמרת - שדות נגב {{ש}} (287) זנוח - מטה יהודה {{ש}} (288) זרועה - שדות נגב {{ש}} (289) זרחיה - שפיר}} : {{עמודות|3|(290) ח'ואלד - זבולון {{ש}} (291) חבצלת השרון - עמק חפר {{ש}} (292) חבר - הגלבוע {{ש}} (293) חגור - דרום השרון {{ש}} (294) חגלה - עמק חפר {{ש}} (295) חד–נס - גולן {{ש}} (296) חדיד - חבל מודיעין {{ש}} (297) חוג'ייראת (ד'הרה) - משגב {{ש}} (298) חולדה - גזר {{ש}} (299) חולית - אשכול {{ש}} (300) חולתה - הגליל העליון {{ש}} (301) חוסן - מעלה יוסף {{ש}} (302) חוסנייה - משגב {{ש}} (303) חופית - עמק חפר {{ש}} (304) חוקוק - עמק הירדן {{ש}} (305) חורשים - דרום השרון {{ש}} (306) חזון - מרום הגליל {{ש}} (307) חיבת ציון - עמק חפר {{ש}} (308) חירות - לב השרון {{ש}} (309) חלוץ - משגב {{ש}} (310) חלץ - חוף אשקלון {{ש}} (311) חמאם - אל-בטוף {{ש}} (312) חמד - שדות דן {{ש}} (313) חמדיה - עמק המעיינות {{ש}} (314) חניאל - עמק חפר {{ש}} (315) חניתה - מטה אשר {{ש}} (316) חנתון - עמק יזרעאל {{ש}} (317) חספין - גולן {{ש}} (318) חפץ חיים - נחל שורק {{ש}} (319) חפצי-בה - הגלבוע {{ש}} (320) חצב - באר טוביה {{ש}} (321) חצבה - הערבה התיכונה {{ש}} (322) חצור-אשדוד - באר טוביה {{ש}} (323) חצרים - בני שמעון {{ש}} (324) חרב לאת - עמק חפר {{ש}} (325) חרוצים - חוף השרון {{ש}} (326) חרשים - משגב}} : {{עמודות|3|(327) טייבה (בעמק) - הגלבוע {{ש}} (328) טירת יהודה - חבל מודיעין {{ש}} (329) טירת צבי - עמק המעיינות {{ש}} (330) טל–אל - משגב {{ש}} (331) טל שחר - מטה יהודה {{ש}} (332) טללים - רמת נגב {{ש}} (333) טפחות - מרום הגליל}} : {{עמודות|3|(334) יבול - אשכול {{ש}} (335) יגור - זבולון {{ש}} (336) יגל - שדות דן {{ש}} (337) (((נמחק))) {{ש}} (338) יד חנה - עמק חפר {{ש}} (339) יד מרדכי - חוף אשקלון {{ש}} (340) יד נתן - לכיש {{ש}} (341) יד רמב"ם - גזר {{ש}} (342) ידידה - מטה יהודה {{ש}} (343) יהל - חבל אילות {{ש}} (344) יובל - מבואות החרמון {{ש}} (345) יובלים - משגב {{ש}} (346) יודפת - משגב {{ש}} (347) יונתן - גולן {{ש}} (348) יזרעאל - הגלבוע {{ש}} (349) יחיעם - מטה אשר {{ש}} (350) יוטבתה - חבל אילות {{ש}} (351) יכיני - שער הנגב {{ש}} (352) ינוב - לב השרון {{ש}} (353) ינון - באר טוביה {{ש}} (354) יסודות - נחל שורק {{ש}} (355) יסעור - מטה אשר {{ש}} (356) יעד - משגב {{ש}} (357) יעל - הגלבוע {{ש}} (358) יעף - לב השרון {{ש}} (359) יערה - מעלה יוסף {{ש}} (360) יפעת - עמק יזרעאל {{ש}} (361) יפתח - הגליל העליון {{ש}} (362) יציץ - גזר {{ש}} (363) יקום - חוף השרון {{ש}} (364) יוקנעם (מושבה) - מגידו {{ש}} (365) יראון - הגליל העליון {{ש}} (366) ירדנה - עמק המעיינות {{ש}} (367) ירחיב - דרום השרון {{ש}} (368) ירקונה - דרום השרון {{ש}} (369) ישע - אשכול {{ש}} (370) ישעי - מטה יהודה {{ש}} (371) ישרש - גזר {{ש}} (372) יתד - אשכול}} : {{עמודות|3|(373) כברי - מטה אשר {{ש}} (374) כדורי - הגליל התחתון {{ש}} (375) כדיתה - מרום הגליל {{ש}} (376) כוכב מיכאל - חוף אשקלון {{ש}} (377) כורזים - מבואות החרמון {{ש}} (378) כחל - מבואות החרמון {{ש}} (379) כחלה - אל-קסום {{ש}} (380) כיסופים - אשכול {{ש}} (381) כישור - משגב {{ש}} (382) כלנית - מרום הגליל {{ש}} (383) כמאנה - משגב {{ש}} (384) כמהין - רמת נגב {{ש}} (385) כמון - משגב {{ש}} (386) כנות - באר טוביה {{ש}} (387) כנף - גולן {{ש}} (388) כינרת (מושבה) - עמק הירדן {{ש}} (389) כינרת (קבוצה) - עמק הירדן {{ש}} (390) כסלון - מטה יהודה {{ש}} (391) כפר אביב - גדרות {{ש}} (392) כפר אוריה - מטה יהודה {{ש}} (393) כפר אחים - באר טוביה {{ש}} (394) כפר ביאליק - זבולון {{ש}} (395) כפר ביל"ו - גזר {{ש}} (396) כפר בלום - הגליל העליון {{ש}} (397) כפר בן נון - גזר {{ש}} (398) כפר ברוך - עמק יזרעאל {{ש}} (399) כפר גדעון - עמק יזרעאל {{ש}} (400) כפר גלים - חוף הכרמל {{ש}} (401) כפר גליקסון - מנשה {{ש}} (402) כפר גלעדי - הגליל העליון {{ש}} (403) כפר דניאל - חבל מודיעין {{ש}} (404) כפר החורש - עמק יזרעאל {{ש}} (405) כפר המכבי - זבולון {{ש}} (406) כפר הנגיד - גן רווה {{ש}} (407) כפר הנוער הדתי - זבולון {{ש}} (408) כפר הנשיא - הגליל העליון {{ש}} (409) כפר הס - לב השרון {{ש}} (410) כפר הרא"ה - עמק חפר {{ש}} (411) כפר הרי"ף - יואב {{ש}} (412) כפר ויתקין - עמק חפר {{ש}} (413) כפר ורבורג - באר טוביה {{ש}} (414) כפר זוהרים - מטה יהודה {{ש}} (415) כפר זיתים - הגליל התחתון {{ש}} (416) כפר חושן - מרום הגליל {{ש}} (417) כפר חיטים - הגליל התחתון {{ש}} (418) כפר חיים - עמק חפר {{ש}} (419) כפר חנניה - מרום הגליל {{ש}} (420) כפר חסידים א' - זבולון {{ש}} (421) כפר חסידים ב' - זבולון {{ש}} (422) כפר חרוב - גולן {{ש}} (423) כפר טרומן - חבל מודיעין {{ש}} (424) כפר ידידיה - עמק חפר {{ש}} (425) כפר יהושע - עמק יזרעאל {{ש}} (426) כפר יחזקאל - הגלבוע {{ש}} (427) כפר יעבץ - לב השרון {{ש}} (428) כפר מונש - עמק חפר {{ש}} (429) כפר מימון - שדות נגב {{ש}} (430) כפר מל"ל - דרום השרון {{ש}} (431) כפר מנחם - יואב {{ש}} (432) כפר מסריק - מטה אשר {{ש}} (433) כפר מרדכי - גדרות {{ש}} (434) כפר נטר - חוף השרון {{ש}} (435) כפר סאלד - הגליל העליון {{ש}} (436) כפר סילבר - חוף אשקלון {{ש}} (437) כפר סירקין - דרום השרון {{ש}} (438) כפר עבודה - לב השרון {{ש}} (439) כפר עזה - שער הנגב {{ש}} (440) כפר פינס - מנשה {{ש}} (441) כפר קיש - הגליל התחתון {{ש}} (442) כפר ראש הנקרה - מטה אשר {{ש}} (443) כפר רוזנוולד (זרעית) - מעלה יוסף {{ש}} (444) כפר רופין - עמק המעיינות {{ש}} (445) כפר רות - חבל מודיעין {{ש}} (446) כפר שמואל - גזר {{ש}} (447) כרכום - מבואות החרמון {{ש}} (448) כרם בן זמרה - מרום הגליל {{ש}} (449) כרם בן שמן - חבל מודיעין {{ש}} (450) כרם יבנה (ישיבה) - חבל יבנה {{ש}} (451) כרם מהר"ל - חוף הכרמל {{ש}} (452) כרם שלום - אשכול {{ש}} (453) כרמי יוסף - גזר {{ש}} (454) (((נמחק))) {{ש}} (455) כרמיה - חוף אשקלון {{ש}} (456) כרמים - בני שמעון}} : {{עמודות|3|(457) לבון - משגב {{ש}} (458) לביא - הגליל התחתון {{ש}} (459) לבנים - מרום הגליל {{ש}} (460) להב - בני שמעון {{ש}} (461) להבות הבשן - הגליל העליון {{ש}} (462) להבות חביבה - מנשה {{ש}} (463) לוזית - מטה יהודה {{ש}} (464) לוחמי הגטאות - מטה אשר {{ש}} (465) לוטם - משגב {{ש}} (466) לוטן - חבל אילות {{ש}} (467) לימן - מטה אשר {{ש}} (468) לכיש - לכיש {{ש}} (469) לפיד - חבל מודיעין {{ש}} (470) לפידות - מעלה יוסף}} : {{עמודות|3|(471) מבוא חמה - גולן {{ש}} (472) מבוא מודיעים - חבל מודיעין {{ש}} (473) מבואות ים - עמק חפר {{ש}} (474) מבועים - מרחבים {{ש}} (475) מבטחים - אשכול {{ש}} (476) מבקיעים - חוף אשקלון {{ש}} (477) מגדים - חוף הכרמל {{ש}} (478) מגידו - מגידו {{ש}} (479) מגל - מנשה {{ש}} (480) מגן - אשכול {{ש}} (481) מגן שאול - הגלבוע {{ש}} (482) מגשימים - דרום השרון {{ש}} (483) מדרשת בן גוריון - רמת נגב {{ש}} (484) מדרשת רופין - עמק חפר {{ש}} (485) מולדה - אל קסום {{ש}} (486) מולדת - הגלבוע {{ש}} (487) מוצא עילית - מטה יהודה {{ש}} (488) מורן - משגב {{ש}} (489) מזור - חבל מודיעין {{ש}} (490) מזרע - עמק יזרעאל {{ש}} (491) מחנה הילה - גן רווה {{ש}} (492) מחנה טלי - רמת נגב {{ש}} (493) מחנה יהודית - עמק יזרעאל {{ש}} (494) מחנה יוכבד - חבל אילות {{ש}} (495) מחנה יפה - מרחבים {{ש}} (496) מחנה מרים - באר טוביה {{ש}} (497) מחנה תל נוף - ברנר {{ש}} (498) מחניים - הגליל העליון {{ש}} (499) מחסיה - מטה יהודה {{ש}} (500) מטע - מטה יהודה {{ש}} (501) מי עמי - מנשה {{ש}} (502) מיטב - הגלבוע {{ש}} (503) מייסר - מנשה {{ש}} (504) מיצר - גולן {{ש}} (505) מירב - עמק המעיינות {{ש}} (506) מירון - מרום הגליל {{ש}} (507) מישר - גדרות {{ש}} (508) (((נמחק))) {{ש}} (509) מכמורת - עמק חפר {{ש}} (510) מכמנים - משגב {{ש}} (511) מלאה - הגלבוע {{ש}} (512) מלילות - שדות נגב {{ש}} (513) מלכיה - הגליל העליון {{ש}} (514) מלכישוע - עמק המעיינות {{ש}} (515) מנוחה - לכיש {{ש}} (516) מנוף - משגב {{ש}} (517) מנות - מעלה יוסף {{ש}} (518) מנחמיה - עמק המעיינות {{ש}} (519) מנרה - הגליל העליון {{ש}} (520) מסד - הגליל התחתון {{ש}} (521) מסדה - עמק הירדן {{ש}} (522) מסילות - עמק המעיינות {{ש}} (523) מסילת ציון - מטה יהודה {{ש}} (524) מסלול - מרחבים {{ש}} (525) מעברות - עמק חפר {{ש}} (526) מעגלים - שדות נגב {{ש}} (527) מעגן - עמק הירדן {{ש}} (528) מעגן מיכאל - חוף הכרמל {{ש}} (529) מעוז חיים - עמק המעיינות {{ש}} (530) מעונה - מעלה יוסף {{ש}} (531) מעיין ברוך - הגליל העליון {{ש}} (532) מעיין צבי - חוף הכרמל {{ש}} (533) מעלה גלבוע - עמק המעיינות {{ש}} (534) מעלה גמלא - גולן {{ש}} (535) מעלה החמישה - מטה יהודה {{ש}} (536) מענית - מנשה {{ש}} (537) מעש - דרום השרון {{ש}} (538) מפלסים - שער הנגב {{ש}} (539) מצובה - מטה אשר {{ש}} (540) מצליח - גזר {{ש}} (541) מצפה - הגליל התחתון {{ש}} (542) מצפה אבי"ב - משגב {{ש}} (543) מצפה אילן - מנשה {{ש}} (544) מצר - מנשה {{ש}} (545) מרגליות - מבואות החרמון {{ש}} (546) מרום גולן - גולן {{ש}} (547) מרחב עם - רמת נגב {{ש}} (548) מרחביה (מושב) - עמק יזרעאל {{ש}} (549) מרחביה (קיבוץ) - עמק יזרעאל {{ש}} (550) מרכז שפירא - שפיר {{ש}} (551) משאבי שדה - רמת נגב {{ש}} (552) משגב דב - גדרות {{ש}} (553) משגב עם - הגליל העליון {{ש}} (554) משואות יצחק - שפיר {{ש}} (555) משמר איילון - גזר {{ש}} (556) משמר דוד - גזר {{ש}} (557) משמר הירדן - מבואות החרמון {{ש}} (558) משמר הנגב - בני שמעון {{ש}} (559) משמר העמק - מגידו {{ש}} (560) משמר השבעה - שדות דן {{ש}} (561) משמר השרון - עמק חפר {{ש}} (562) משמרות - מנשה {{ש}} (563) משמרת - לב השרון {{ש}} (564) משען - חוף אשקלון {{ש}} (565) מתן - דרום השרון {{ש}} (566) מתת - מעלה יוסף}} : {{עמודות|3|(567) נאות גולן - גולן {{ש}} (568) נאות הכיכר - תמר {{ש}} (569) נאות מרדכי - הגליל העליון {{ש}} (570) נאות סמדר - חבל אילות {{ש}} (571) נאעורה - הגלבוע {{ש}} (572) נבטים - בני שמעון {{ש}} (573) נגבה - יואב {{ש}} (574) נהורה - לכיש {{ש}} (575) נהלל - עמק יזרעאל {{ש}} (576) נוב - גולן {{ש}} (577) נוגה - לכיש {{ש}} (578) נווה - אשכול {{ש}} (579) נווה אור - עמק המעיינות {{ש}} (580) נווה אטי"ב - גולן {{ש}} (581) נווה אילן - מטה יהודה {{ש}} (582) נווה איתן - עמק המעיינות {{ש}} (583) נווה זוהר - תמר {{ש}} (584) נווה זיו - מעלה יוסף {{ש}} (585) נווה חריף - חבל אילות {{ש}} (586) נווה ים - חוף הכרמל {{ש}} (587) נווה ימין - דרום השרון {{ש}} (588) נווה ירק - דרום השרון {{ש}} (589) נווה מבטח - באר טוביה {{ש}} (590) נווה מיכאל - מטה יהודה {{ש}} (591) נווה שלום - מטה יהודה {{ש}} (592) נועם - שפיר {{ש}} (593) נוף איילון - גזר {{ש}} (594) נופית - זבולון {{ש}} (595) נופך - חבל מודיעין {{ש}} (596) נורדיה - לב השרון {{ש}} (597) נורית - הגלבוע {{ש}} (598) נחושה - מטה יהודה {{ש}} (599) נחל עוז - שער הנגב {{ש}} (600) נחלה - יואב {{ש}} (601) נחלים - חבל מודיעין {{ש}} (602) נחם - מטה יהודה {{ש}} (603) נחשולים - חוף הכרמל {{ש}} (604) נחשון - מטה יהודה {{ש}} (605) נחשונים - דרום השרון {{ש}} (606) נטועה - מעלה יוסף {{ש}} (607) נטור - גולן {{ש}} (608) נטע - לכיש {{ש}} (609) נטעים - גן רווה {{ש}} (610) נטף - מטה יהודה {{ש}} (611) ניין - בוסתן-אל-מרג' {{ש}} (612) ניצן - חוף אשקלון {{ש}} (613) ניצן ב' - חוף אשקלון {{ש}} (614) ניצנה (קהילת חינוך) - רמת נגב {{ש}} (615) ניצני סיני - רמת נגב {{ש}} (616) ניצני עוז - לב השרון {{ש}} (617) ניצנים - חוף אשקלון {{ש}} (618) ניר אליהו - דרום השרון {{ש}} (619) ניר בנים - באר טוביה {{ש}} (620) ניר גלים - חבל יבנה {{ש}} (621) ניר דוד (תל עמל) - עמק המעיינות {{ש}} (622) ניר ח"ן - לכיש {{ש}} (623) ניר יפה - הגלבוע {{ש}} (624) ניר יצחק - אשכול {{ש}} (625) ניר ישראל - חוף אשקלון {{ש}} (626) ניר משה - מרחבים {{ש}} (627) ניר עוז - אשכול {{ש}} (628) ניר עם - שער הנגב {{ש}} (629) ניר עציון - חוף הכרמל {{ש}} (630) ניר עקיבא - מרחבים {{ש}} (631) ניר צבי - שדות דן {{ש}} (632) נירים - אשכול {{ש}} (633) נירית - דרום השרון {{ש}} (634) נמרוד - גולן {{ש}} (635) נס הרים - מטה יהודה {{ש}} (636) נס עמים - מטה אשר {{ש}} (637) נעורים - עמק חפר {{ש}} (638) נען - גזר {{ש}} (639) נצר חזני - נחל שורק {{ש}} (640) נצר סרני - גזר {{ש}} (641) נתיב הל"ה - מטה יהודה {{ש}} (642) נתיב העשרה - חוף אשקלון {{ש}} (643) נתיב השיירה - מטה אשר}} : {{עמודות|3|(644) סאסא - הגליל העליון {{ש}} (645) סגולה - יואב {{ש}} (646) סואעד (חמרייה) (שבט) - עמק יזרעאל {{ש}} (647) סופה - אשכול {{ש}} (648) (((נמחק))) {{ש}} (649) סמר - חבל אילות {{ש}} (650) סעד - שדות נגב {{ש}} (651) סער - מטה אשר {{ש}} (652) ספיר - הערבה התיכונה {{ש}} (653) סתריה - גזר}} : {{עמודות|3|(654) עבדון - מעלה יוסף {{ש}} (655) עברון - מטה אשר {{ש}} (656) עגור - מטה יהודה {{ש}} (657) עדי - עמק יזרעאל {{ש}} (658) עדנים - דרום השרון {{ש}} (659) עוזה - שפיר {{ש}} (660) עוזייר - אל-בטוף {{ש}} (661) עולש - עמק חפר {{ש}} (662) עופר - חוף הכרמל {{ש}} (663) עוצם - לכיש {{ש}} (664) עזוז - רמת נגב {{ש}} (665) עזר - באר טוביה {{ש}} (666) עזריאל - לב השרון {{ש}} (667) עזריה - גזר {{ש}} (668) עזריקם - באר טוביה {{ש}} (669) עידן - הערבה התיכונה {{ש}} (670) עיינות - גן רווה {{ש}} (671) עין איילה - חוף הכרמל {{ש}} (672) עין אל-אסד - מרום הגליל {{ש}} (673) עין גב - עמק הירדן {{ש}} (674) עין גדי - תמר {{ש}} (675) עין דור - עמק יזרעאל {{ש}} (676) עין הבשור - אשכול {{ש}} (677) עין הוד - חוף הכרמל {{ש}} (678) עין החורש - עמק חפר {{ש}} (679) עין המפרץ - מטה אשר {{ש}} (680) עין הנצי"ב - עמק המעיינות {{ש}} (681) עין העמק - מגידו {{ש}} (682) עין השופט - מגידו {{ש}} (683) עין השלושה - אשכול {{ש}} (684) עין ורד - לב השרון {{ש}} (685) עין זיוון - גולן {{ש}} (686) עין חוד - חוף הכרמל {{ש}} (687) עין חצבה - תמר {{ש}} (688) עין חרוד (איחוד) - הגלבוע {{ש}} (689) עין חרוד (מאוחד) - הגלבוע {{ש}} (690) עין יהב - הערבה התיכונה {{ש}} (691) עין יעקב - מעלה יוסף {{ש}} (692) עין כרם - בית ספר חקלאי - מטה יהודה {{ש}} (693) עין כרמל - חוף הכרמל {{ש}} (694) עין נקובא - מטה יהודה {{ש}} (695) עין עירון - מנשה {{ש}} (696) עין צורים - שפיר {{ש}} (697) עין ראפה - מטה יהודה {{ש}} (698) עין שמר - מנשה {{ש}} (699) עין שריד - לב השרון {{ש}} (700) עין תמר - תמר {{ש}} (701) עינת - דרום השרון {{ש}} (702) עיר אובות - הערבה התיכונה {{ש}} (703) עלומים - שדות נגב {{ש}} (704) עלמה - מרום הגליל {{ש}} (705) עמוקה - מרום הגליל {{ש}} (706) עמינדב - מטה יהודה {{ש}} (707) עמיעד - הגליל העליון {{ש}} (708) עמיעוז - אשכול {{ש}} (709) עמיקם - אלונה {{ש}} (710) עמיר - הגליל העליון {{ש}} (711) עמקה - מטה אשר {{ש}} (712) עצמון שגב - משגב {{ש}} (713) עראמשה - מטה אשר {{ש}} (714) ערב אל-נעים - משגב {{ש}} (715) ערוגות - באר טוביה {{ש}} (716) עשרת - גדרות {{ש}} (717) עתלית - חוף הכרמל}} : {{עמודות|3|(718) פארן - הערבה התיכונה {{ש}} (719) פדויים - מרחבים {{ש}} (720) פדיה - גזר {{ש}} (721) פוריה - כפר עבודה - עמק הירדן {{ש}} (722) פוריה - נווה עובד - עמק הירדן {{ש}} (723) פוריה עילית - עמק הירדן {{ש}} (724) פורת - לב השרון {{ש}} {{ש}} (725) פטיש - מרחבים {{ש}} (726) פלך - משגב {{ש}} (727) פלמחים - גן רווה {{ש}} (728) פעמי תש"ז - מרחבים {{ש}} (729) פקיעין חדשה - מעלה יוסף {{ש}} (730) פרוד - מרום הגליל {{ש}} (731) פרזון - הגלבוע {{ש}} (732) פרי גן - אשכול {{ש}} (733) פתחיה - גזר}} : {{עמודות|3|(734) צאלים - אשכול {{ש}} (735) צביה - משגב {{ש}} (736) צבעון - הגליל העליון {{ש}} (737) צובה - מטה יהודה {{ש}} (738) צוחר - אשכול {{ש}} (739) צופית - דרום השרון {{ש}} (740) צופר - הערבה התיכונה {{ש}} (741) צוקי ים - עמק חפר {{ש}} (742) צוקים - הערבה התיכונה {{ש}} (743) (((נמחק))) {{ש}} (744) צור יצחק - דרום השרון {{ש}} (745) צור משה - לב השרון {{ש}} (746) צור נתן - דרום השרון {{ש}} (747) צוריאל - מעלה יוסף {{ש}} (748) צורית - משגב {{ש}} (749) ציפורי - עמק יזרעאל {{ש}} (750) צלפון - מטה יהודה {{ש}} (751) צפריה - שדות דן {{ש}} (752) צפרירים - מטה יהודה {{ש}} (753) צרופה - חוף הכרמל {{ש}} (754) צרעה - מטה יהודה}} : {{עמודות|3|(755) קבוצת יבנה - חבל יבנה {{ש}} (756) קדמה - יואב {{ש}} (757) קדמת צבי - גולן {{ש}} (758) קדרון - ברנר {{ש}} (759) קדרים - הגליל העליון {{ש}} (760) קוממיות - שפיר {{ש}} (761) קורנית - משגב {{ש}} (762) קטורה - חבל אילות {{ש}} (763) קיסריה - חוף הכרמל {{ש}} (764) קלחים - מרחבים {{ש}} (765) קלע - גולן {{ש}} (766) קציר - מנשה {{ש}} (767) קצר א-סר - נווה מדבר {{ש}} (768) קריית יערים (מוסד) - מטה יהודה {{ש}} (769) קריית ענבים - מטה יהודה {{ש}} (770) קריית שלמה - חוף השרון {{ש}} (771) קשת - גולן}} : {{עמודות|3|(772) ראס אל-עין - משגב {{ש}} (773) ראס עלי - זבולון {{ש}} (774) רבדים - יואב {{ש}} (775) רביבים - רמת נגב {{ש}} (776) רביד - עמק הירדן {{ש}} (777) רגבה - מטה אשר {{ש}} (778) רגבים - מנשה {{ש}} (779) רווחה - שפיר {{ש}} (780) רוויה - עמק המעיינות {{ש}} (781) רוח מדבר - רמת נגב {{ש}} (782) רוחמה - שער הנגב {{ש}} (783) רומאנה - אל-בטוף {{ש}} (784) רומת הייב - אל-בטוף {{ש}} (785) רחוב - עמק המעיינות {{ש}} (786) ריחאניה - מרום הגליל {{ש}} (787) (((נמחק))) {{ש}} (788) רינתיה - חבל מודיעין {{ש}} (789) רם–און - הגלבוע {{ש}} (790) רמות - גולן {{ש}} (791) רמות השבים - דרום השרון {{ש}} (792) רמות מאיר - גזר {{ש}} (793) רמות מנשה - מגידו {{ש}} (794) רמות נפתלי - מבואות החרמון {{ש}} (795) רמת דוד - עמק יזרעאל {{ש}} (796) רמת הכובש - דרום השרון {{ש}} (797) רמת השופט - מגידו {{ש}} (798) רמת יוחנן - זבולון {{ש}} (799) רמת מגשימים - גולן {{ש}} (800) רמת צבי - הגלבוע {{ש}} (801) רמת רזיאל - מטה יהודה {{ש}} (802) רמת רחל - מטה יהודה {{ש}} (803) רנן - מרחבים {{ש}} (804) רעים - אשכול {{ש}} (805) רקפת - משגב {{ש}} (806) רשפון - חוף השרון {{ש}} (807) רשפים - עמק המעיינות {{ש}} (808) רתמים - רמת נגב}} : {{עמודות|3|(809) שאר ישוב - מבואות החרמון {{ש}} (810) שבי דרום - מרחבים {{ש}} (811) שבי ציון - מטה אשר {{ש}} (812) שדה אילן - הגליל התחתון {{ש}} (813) שדה אליהו - עמק המעיינות {{ש}} (814) שדה אליעזר - מבואות החרמון {{ש}} (815) שדה בוקר - רמת נגב {{ש}} (816) שדה דוד - לכיש {{ש}} (817) שדה ורבורג - דרום השרון {{ש}} (818) שדה יואב - יואב {{ש}} (819) שדה יעקב - עמק יזרעאל {{ש}} (820) שדה יצחק - מנשה {{ש}} (821) שדה משה - לכיש {{ש}} (822) שדה נחום - עמק המעיינות {{ש}} (823) שדה נחמיה - הגליל העליון {{ש}} (824) שדה ניצן - אשכול {{ש}} (825) שדה עוזיהו - באר טוביה {{ש}} (826) שדה צבי - מרחבים {{ש}} (827) שדות ים - חוף הכרמל {{ש}} (828) שדות מיכה - מטה יהודה {{ש}} (829) שדי אברהם - אשכול {{ש}} (830) שדי חמד - דרום השרון {{ש}} (831) שדי תרומות - עמק המעיינות {{ש}} (832) שדמה - גדרות {{ש}} (833) שדמות דבורה - הגליל התחתון {{ש}} (834) שואבה - מטה יהודה {{ש}} (835) שובה - שדות נגב {{ש}} (836) שובל - בני שמעון {{ש}} (837) שומרה - מעלה יוסף {{ש}} (838) שומריה - בני שמעון {{ש}} (839) שוקדה - שדות נגב {{ש}} (840) שורש - מטה יהודה {{ש}} (841) שורשים - משגב {{ש}} (842) שושנת העמקים - עמק חפר {{ש}} (843) שזור - מרום הגליל {{ש}} (844) שחר - לכיש {{ש}} (845) שחרות - חבל אילות {{ש}} (846) שיבולים - שדות נגב {{ש}} (847) שיטים - חבל אילות {{ש}} (848) שילת - חבל מודיעין {{ש}} (849) שכניה - משגב {{ש}} (850) שלווה - שפיר {{ש}} (851) שלווה במדבר - רמת נגב {{ש}} (852) שלוחות - עמק המעיינות {{ש}} (853) שלומית - אשכול {{ש}} (854) שמיר - הגליל העליון {{ש}} (855) שמרת - מטה אשר {{ש}} (856) שמשית - עמק יזרעאל {{ש}} (857) שניר - הגליל העליון {{ש}} (858) שעל - גולן {{ש}} (859) שעלבים - גזר {{ש}} (860) שער הגולן - עמק הירדן {{ש}} (861) שער העמקים - זבולון {{ש}} (862) שער מנשה - מנשה {{ש}} (863) שפיים - חוף השרון {{ש}} (864) שפיר - שפיר {{ש}} (865) (((נמחק))) {{ש}} (866) שקף - לכיש {{ש}} (867) שרונה - הגליל התחתון {{ש}} (868) שריגים (לי-און) - מטה יהודה {{ש}} (869) שריד - עמק יזרעאל {{ש}} (870) שרשרת - שדות נגב {{ש}} (871) שתולה - מעלה יוסף {{ש}} (872) שתולים - באר טוביה}} : {{עמודות|3|(873) תאשור - בני שמעון {{ש}} (874) תדהר - בני שמעון {{ש}} (875) תובל - משגב {{ש}} (876) תושיה - שדות נגב {{ש}} (877) תימורים - באר טוביה {{ש}} (878) תירוש - מטה יהודה {{ש}} (879) תל יוסף - הגלבוע {{ש}} (880) תל יצחק - חוף השרון {{ש}} (881) תל עדשים - עמק יזרעאל {{ש}} (882) תל קציר - עמק הירדן {{ש}} (883) תל תאומים - עמק המעיינות {{ש}} (884) תלמי אליהו - אשכול {{ש}} (885) תלמי אלעזר - מנשה {{ש}} (886) תלמי ביל"ו - מרחבים {{ש}} (887) תלמי יוסף - אשכול {{ש}} (888) תלמי יחיאל - באר טוביה {{ש}} (889) תלמי יפה - חוף אשקלון {{ש}} (890) תלמים - לכיש {{ש}} (891) תמרת - עמק יזרעאל {{ש}} (892) תנובות - לב השרון {{ש}} (893) תעוז - מטה יהודה {{ש}} (894) תקומה - שדות נגב {{ש}} (895) תראבין א-צאנע - אל קסום {{ש}} (896) תרום - מטה יהודה}} : {{עמודות|3|(897) טמרה (יזרעאל) - הגלבוע {{ש}} (898) תפרח - מרחבים {{ש}} (899) שער אפרים - לב השרון {{ש}} (900) מנשית זבדה - עמק יזרעאל {{ש}} (901) צנדלה - הגלבוע {{ש}} (902) כפר חב"ד - שדות דן {{ש}} (903) בית עזרא - באר טוביה {{ש}} (904) מדרך עוז - מגידו {{ש}} (905) מוקייבלה - הגלבוע {{ש}} (906) כפר מצר - בוסתן–אל-מרג' {{ש}} (907) כרמי קטיף - לכיש}} == תוספת שביעית (תיקון: תשפ"א-43, תשפ"א-47, תשפ"א-48, תשפ"א-60) == @ (תיקון: תשפ"א-61, תשפ"א-62) : {{עמודות|3|(1) אבו ג'ווייעד (שבט) {{ש}} (2) אבו סריחאן (שבט) {{ש}} (3) (((נמחק))) {{ש}} (4) אום אל-פחם {{ש}} (5) (((נמחק))) {{ש}} (6) (((נמחק))) {{ש}} (7) באקה אל-גרביה {{ש}} (8) ביר אל-מכסור {{ש}} (9) (((נמחק))) {{ש}} (10) (((נמחק))) {{ש}} (11) (((נמחק))) {{ש}} (12) (((נמחק))) {{ש}} (13) (((נמחק))) {{ש}} (14) זמר {{ש}} (15) זרזיר {{ש}} (16) (((נמחק))) {{ש}} (17) (((נמחק))) {{ש}} (18) טורעאן {{ש}} (19) טירה {{ש}} (20) (((נמחק))) {{ש}} (21) יד בנימין - נחל שורק {{ש}} (22) (((נמחק))) {{ש}} (23) ירכא {{ש}} (24) (((נמחק))) {{ש}} (25) (((נמחק))) {{ש}} (26) כפר יאסיף {{ש}} (27) (((נמחק))) {{ש}} (28) (((נמחק))) {{ש}} (29) כפר קאסם {{ש}} (30) (((נמחק))) {{ש}} (31) (((נמחק))) {{ש}} (32) (((נמחק))) {{ש}} (33) (((נמחק))) {{ש}} (34) מורשת - משגב {{ש}} (35) (((נמחק))) {{ש}} (36) (((נמחק))) {{ש}} (37) (((נמחק))) {{ש}} (38) (((נמחק))) {{ש}} (39) (((נמחק))) {{ש}} (40) (((נמחק))) {{ש}} (41) סולם - בוסתן–אל-מרג' {{ש}} (42) עין מאהל {{ש}} (43) (((נמחק))) {{ש}} (44) ערערה {{ש}} (45) (((נמחק))) {{ש}} (46) (((נמחק))) {{ש}} (47) (((נמחק))) {{ש}} (48) (((נמחק))) {{ש}} (49) (((נמחק))) {{ש}} (50) (((נמחק))) {{ש}} (51) שגב–שלום {{ש}} (52) (((נמחק))) {{ש}} (53) (((נמחק))) {{ש}} (54) (((נמחק))) {{ש}} (55) (((נמחק))) {{ש}} (56) (((נמחק)))}} : {{עמודות|3|(57) תל שבע {{ש}} (58) אטרש (שבט) {{ש}} (59) בית ג'ן {{ש}} (60) רהט {{ש}} (61) יפיע {{ש}} (62) כפר כנא {{ש}} (63) דאלית אל-כרמל {{ש}} (64) משהד {{ש}} (65) אבו גוש {{ש}} (65) ריינה {{ש}} (66) אבו רוקייק (שבט) {{ש}} (67) בית שאן {{ש}} (68) כסרא–סמיע {{ש}} (69) בועיינה–נוג'ידאת {{ש}} (70) יאנוח–ג'ת {{ש}} (71) מסעודין אל-עזאזמה {{ש}} (72) סלמה - משגב {{ש}} (73) שפר - מרום הגליל {{ש}} (74) אחיעזר - שדות דן {{ש}} (75) אום בטין - אל-קסום {{ש}} (76) צור הדסה - מטה יהודה {{ש}} (77) כפר שמאי - מרום הגליל {{ש}} (78) מכחול - אל-קסום {{ש}} (79) שייח' דנון - מטה אשר {{ש}} (80) יושיביה - שדות נגב {{ש}} (81) בחן - עמק חפר {{ש}} (82) ברקת - חבל מודיעין {{ש}} (83) יד השמונה - מטה יהודה}} : {{עמודות|3|(84) כסיפה {{ש}} (85) אעבילין {{ש}} (86) ערערה בנגב}} == מפות (תיקון: תשפ"א-43, תשפ"א-47) __NOTOC__ == @ <עוגן מפה 1> : מפה מס' 1 - רובעי רמזור: אשדוד : {{ממורכז|[[תמונה:רובעי רמזור אשדוד.png|600px]]}} @ <עוגן מפה 2> (תיקון: תשפ"א-48) : מפה מס' 2 - רובעי רמזור: בני ברק : {{ממורכז|[[תמונה:רובעי רמזור בני ברק.png|600px]]}} @ <עוגן מפה 3> : מפה מס' 3 - רובעי רמזור: ירושלים דרום : {{ממורכז|[[תמונה:רובעי רמזור ירושלים דרום.png|600px]]}} @ <עוגן מפה 4> : מפה מס' 4 - רובעי רמזור: ירושלים צפון : {{ממורכז|[[תמונה:רובעי רמזור ירושלים צפון.png|600px]]}} @ <עוגן מפה 5> : מפה מס' 5 - רובעי רמזור: נתניה : {{ממורכז|[[תמונה:רובעי רמזור נתניה.png|600px]]}} @ <עוגן מפה 6> : מפה מס' 6 - רובעי רמזור: פתח תקווה : {{ממורכז|[[תמונה:רובעי רמזור פתח תקווה.png|600px]]}} @ <עוגן מפה 7> : מפה מס' 7 - רובעי רמזור: ראשון לציון : {{ממורכז|[[תמונה:רובעי רמזור ראשון לציון.png|600px]]}} @ <עוגן מפה 8> (תיקון: תשפ"א-48, תשפ"א-56) : מפה מס' 8 - רובעי רמזור: באר שבע : {{ממורכז|[[תמונה:רובעי רמזור באר שבע.png|600px]]}} <פרסום> כ"ז באלול התש"ף (16 בספטמבר 2020) <חתימה> בנימין נתניהו ראש הממשלה <ויקי>{{חוקי קורונה}}</ויקי> fb32e2mp5fxmuocxot295jop32apb3f 3084737 3084734 2026-09-25T08:23:16Z Shahar9261 22508 3084737 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות של מוסדות המקיימים פעילות חינוך), התש"ף-2020 <מאגר תקן 1004460 קוד a163Y00000ELD8TQAX> <מקור> ((ק"ת תש"ף, 2748|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות של מוסדות המקיימים פעילות חינוך)|8764)), ((2768|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|8765)); ((תשפ"א, 14|תיקון|8777)), ((100|תיקון מס' 2|8807)), ((176|תיקון מס' 3|8826)), ((208|תיקון מס' 4|8832)), ((222|ת"ט|8834)), ((264|תיקון מס' 5|8851)), ((281|ת"ט|8855)), ((292|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|8857)), ((298|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|8859)), ((304|תיקון מס' 6|8861)), ((364|תיקון מס׳ 7|8876)), ((490|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|8907)), ((494|הודעה על החלטת הכנסת לגבי התקנות|8909)), ((524|תיקון מס' 8|8919)), ((568|תיקון מס' 9|8928)), ((600|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|8936)), ((636|תיקון מס' 10|8941)), ((654|ת"ט|8944)), ((692|ת"ט|8948)), ((768|תיקון מס' 11|8961)), ((776|תיקון מס' 12|8962)), ((826|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|8975)), ((826|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|8975)), ((886|תיקון מס' 13|8985)), ((940|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|8996)), ((948|תיקון מס' 14|9000)), ((1070|תיקון מס' 15|9024)), ((1128|ת"ט|9026)), ((1204|תיקון מס' 16|9030)), ((1348|תיקון מס' 17|9053)), ((1360|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|9055)), ((1456|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הידוק הגבלות)|9076)), ((1554|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|9096)), ((1554|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|9096)), ((1610|תיקון לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הידוק הגבלות)|9111)), ((1772|תיקון מס' 4 לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הידוק הגבלות)|9132)), ((1794|הודעה על החלטת ועדת החוקה של הכנסת לגבי התקנות|9138)), ((1834|תיקון מס' 5 לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הידוק הגבלות)|9146)), ((1840|תיקון מס' 18|9148)), ((1854|תיקון מס' 19|9152)), ((1890|הודעה על החלטת ועדת החוקה של הכנסת לגבי התקנות|9163)), ((1898|תיקון מס' 20|9165)), ((1924|תיקון מס' 21|9170)), ((1968|תיקון מס' 22|9172)), ((1994|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|9177)), ((1994|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|9177)), ((2010|תיקון מס' 23|9180)), ((2104|תיקון מס' 24|9193)), ((2192|תיקון מס' 25|9204)), ((2278|הודעה על החלטת הכנסת לגבי התקנות|9226)), ((2278|הודעה על החלטת הכנסת לגבי התקנות|9226)), ((2279|הודעה על החלטת הכנסת לגבי התקנות|9226)), ((2279|הודעה על החלטת הכנסת לגבי התקנות|9226)), ((2398|הודעה על החלטת הכנסת לגבי התקנות|9239)), ((2398|הודעה על החלטת הכנסת לגבי התקנות|9239)), ((2416|תיקון מס' 26|9245)), ((2576|הודעה על החלטת הכנסת לגבי התקנות|9260)), ((2578|תיקון מס' 27|9261)), ((2586|הודעה על החלטת הכנסת לגבי התקנות|9262)), ((2644|תיקון מס' 28|9272)), ((2752|תיקון מס' 29|9283)), ((2810|תיקון מס' 30|9297)), ((2906|תיקון מס' 31|9312)). <!-- עדכון אחרון: תשפ"א–63 --> <מבוא> בתוקף סמכותה לפי [[+|סעיפים 4]] [[+|ו-10]] [[=החוק|לחוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש"ף-2020]] (להלן - החוק), ולאחר שהתקיים האמור [[בסעיף 4(ד)(2)(א) לחוק]], מתקינה הממשלה תקנות אלה: ---- (('''תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות של מוסדות המקיימים פעילות חינוך), התש"ף-2020 פקעו ביום א' באייר התשפ"א (13 באפריל 2021)'''. במקומן פורסמו [[תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (מוסדות המקיימים פעילות חינוך), התשפ״א–2021]].)) __TOC__ == פרק א': פרשנות == @ 1. הגדרות (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-9, תשפ"א-10, תשפ״א–11, תשפ"א-24, תשפ"א-26, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43, תשפ"א-56, תשפ"א-58, תשפ"א-63) : בתקנות אלה - :- "אישור "תו ירוק"" - כהגדרתו [[בתקנות הגבלת פעילות]]; :- "אנשים הגרים באותו מקום" - בני אותו תא משפחתי או יחידים השוהים יחד במקום מגורים או במקום שהייה קבוע אחד וכן אדם עם מוגבלות ומלווהו הדרוש לו מחמת מוגבלותו או קטין ומלווהו; :- "בחינות" - כל אלה: :: (1) בחינות בגרות, בחינות מתכונת ובחינות גמר המוכרות על ידי משרד ממשלתי; :: (2) בחינות הסמכה להשכלה מקצועית או טכנית במוסד תיכוני או על-תיכוני; :: (3) בחינות גמר ממשלתיות ובחינות הגנה על פרויקט גמר; :: (4) בחינות לשם קבלת ציון סופי בקורס או במסלול לימודי במוסדות שבפיקוח משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים וכן במוסד על-תיכוני להשכלה מקצועית; :: (5) בחינות הסמכה; :: (6) בחינות במוסד להשכלה גבוהה; :: (7) בחינות מיון לקראת לימודים במוסד; :- "בחינות הסמכה" - בחינות המתקיימות על ידי גורם המקיים בחינות לצורך עיסוק הטעון רישיון, היתר, הסמכה או אישור הניתנים על פי דין, אם מתקיימות במסגרת פעילות המוסד; :- "בעל מוסד" - כל אלה: :: (1) במוסד חינוך רשמי, כמשמעותו [[בחוק לימוד חובה]] - רשות החינוך המקומית; :: (2) במוסד חינוך מוכר כהגדרתו [[בחוק לימוד חובה]] - הגוף בעל הרישיון מהמנהל הכללי של משרד החינוך להפעלת מוסד החינוך לפי הוראות [[חוק הפיקוח]]; :: (3) במוסד חינוך תרבותי ייחודי ובמוסד חינוך במעמד פטור - מי שמפעיל את מוסד החינוך; :: (4) במוסד בפיקוח האגף להכשרה מקצועית ופיתוח כוח אדם במשרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים - מי שמפעיל את מוסד החינוך; :: (5) בפנימייה - מי שמפעיל את הפנימייה; :: (6) במקום המשמש או שנועד לשמש מקום שהייה יומי לחינוך ולטיפול בפעוטות - מי שמפעיל את המוסד; :: (7) במוסד תורני, למעט מוסד חינוך תרבותי ייחודי - מי שמפעיל את המוסד; :: (8) במסגרות לחינוך בלתי פורמלי לילדי עובדים חיוניים עד גיל 12 וכן מקומות המשמשים או שנועדו לשמש מקום שהייה יומי לחינוך ולטיפול בפעוטות שהם ילדי עובדים חיוניים - מי שמפעיל את המסגרת; :: (9) כל מוסד אחר המקיים פעילות חינוך - מי שמפעיל את המוסד; :: (10) בפעילות חינוך כמפורט [[בסעיף 10(ג)(8) עד (14) לחוק]] - מי שמפעיל את הפעילות; :- "גן ילדים" - גן ילדים רשמי כמשמעותו [[בחוק לימוד חובה]] או גן ילדים שחל עליו [[חוק הפיקוח]], לילדים בגילים 3 עד 6; :- "הוראות המנהל" - לפי [[סעיף 20 לפקודת בריאות העם]]; :- "התקהלות" - כהגדרתה [[בחוק]], למעט שהייה בסמיכות של אנשים הגרים באותו מקום; :- "חולה" ו"מגע הדוק" - כהגדרתם [[בצו בידוד בית]]; :- "חוק החניכות" - [[חוק החניכות, התשי"ג-1953]]; :- "חוק הפיקוח" - [[=חוק הפיקוח|חוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969]]; :- ”חוק השבות” – [[חוק השבות, התש״י–1950]]; :- "מדידת חום" - (((נמחקה);)) :- "מוסד" - מוסד המקיים פעילות חינוך; :- "מוסד חינוך תרבותי ייחודי" - כהגדרתו [[בחוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים, התשס"ח-2008]]; :- ”מוסד להשכלה או הכשרה מקצועית לבגירים” – מוסד חינוך על־תיכוני המקיים פעילות לימודית, ובכלל זה מוסד שהוא אחד מאלה, והכול למעט פעילות חינוך בלתי פורמלי: :: (1) מוסד כאמור [[#1|בפסקאות (9) או (10) להגדרת ”מוסד המקיים פעילות חינוך” בחוק]]; :: (2) מוסד על־תיכוני להשכלה מקצועית או טכנית, ובכלל זה מכללה טכנולוגית מוכרת כהגדרתה [[בחוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים, התשע״ג–2012]]; :: (3) אולפן ללימוד השפה העברית לעולים; :: (4) מוסד המקיים לימודים לצורך השלמת השכלה יסודית או על־יסודית; :- "מחלים" - כהגדרתו [[בצו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), התש"ף-2020]]; :- "מסגרת חוץ-ביתית" - כהגדרתה [[בסעיף 22א(א) לחוק]]; :- "מפעיל חיצוני" - אדם המבצע פעילות חינוך או העשרה, לרבות תומך בעובדי הוראה ושאינו נמנה עם צוות המוסד; :- "הממונה על החניכות" - כמשמעותו [[בחוק החניכות]]; :- "המנהל" - כהגדרתו [[בסעיף 2 לפקודת בריאות העם]] ומי שהוא הסמיכו לעניין [[סעיף 20 לפקודה האמורה]]; :- "מנהל המחוז" - כהגדרתו [[בתקנות חינוך ממלכתי (סדרי הפיקוח), התשי"ז-1956]]; :- "מקום הפעילות" - כהגדרתו [[בסעיף 10(א) לחוק]]; :- "מפעל למתן שירותים קיומיים" - כהגדרתו [[בחוק שירות עבודה בשעת-חירום, התשכ"ז-1967]]; :- "עובד חיוני" - עובד המועסק במפעל למתן שירותים קיומיים ומתקיים בו אחד מאלה: :: (1) עובד שהוא ובן זוגו עובדים חיוניים שאינם יכולים לבצע את עבודתם מביתם; :: (2) עובד חיוני שהוא הורה עצמאי כהגדרתו [[בחוק סיוע למשפחות שבראשן הורה עצמאי, התשנ"ב-1992]]; :: (3) עובד חיוני שבן זוגו נמצא בבידוד לפי [[צו בידוד בית]] או לפי [[צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש 2019) (בידוד בבית חולים) (הוראת שעה), התש"ף-2020]]; :: (4) עובד חיוני שהילד נמצא בטיפולו הבלעדי מחמת נכות או מחלה של בן הזוג ובן הזוג אינו מסוגל לטפל בילד בשל הנכות או המחלה כאמור; :- "עובד המוסד" - עובד כהגדרתו [[בחוק]], המועסק במוסד; :- "עובד משרד החינוך" - עובד משרד החינוך או מי מטעמו של משרד החינוך, ובכלל זה עובד אגף אכיפה ואגף בקרה במינהל רישוי בקרה ואכיפה במשרד החינוך, הנכנס למקום הפעילות לשם אכיפה, בקרה ופיקוח; :- "פנימייה" - מסגרת שבה מתגוררים תלמידים, המספקת לתלמידים מגורים ומעטפת חינוכית, חברתית או טיפולית במשך כל שעות היממה, לרבות מוסד תורני המקיים פעילות כאמור ופנימייה כאמור [[בסעיף 10(ג)(5) לחוק]], ולמעט מסגרת חוץ-ביתית; :- "פקודת בריאות העם" - [[פקודת בריאות העם, 1940]]; :- "צהרון" - מסגרת חינוכית בלתי פורמלית המשמשת לשהות יומית של תלמידים ופועלת לאחר שעות הפעילות של גן ילדים או של מקום המשמש או שנועד לשמש מקום שהייה יומי לחינוך ולטיפול בפעוטות בגילי לידה עד 3 או של תלמידי כיתות א' עד ד'; :- "צו בידוד בית" - [[=צו בידוד בית|צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), התש"ף-2020]]; :- "צוות המוסד" - צוות העובדים הקבוע במוסד; :- "קבוצה קבועה" - הקבוצה הקבועה לתלמיד לאותה פעילות; :- "תכנית מגן חינוך" - תכנית מטעם משרד הבריאות ומשרד החינוך לביצוע דיגום יזום של תלמידי המוסד אחת לשבוע; :- "תלמיד" - לומד במוסד, לרבות חניך או מטופל במוסד; :- ”תלמיד עולה” – מי שהעביר את מקום מגוריו לישראל החל מ־1 בינואר 2017, והוא אחד מאלה: :: (1) הוא נכנס לישראל מכוח [[חוק השבות]] או מכוח החלטות ממשלה שקבעו כי הנכנס לישראל מכוחן זכאי לזכויות עולה; :: (2) הוא נולד מחוץ לישראל להורה אזרח ישראל והיה זכאי למעמד עולה לפי [[חוק השבות]] אלמלא היה אזרח ישראל; :: (3) הוא תלמיד בתכנית נעל״ה; :- "תנועת נוער", "ארגון נוער" - תנועת נוער או ארגון נוער הנתמכים לפי [[סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985]], או קבוצות מדריכים צעירים עירוניים וחניכיהם שבאחריות מחלקת הנוער העירונית; :- "תסמינים" - כל אחד מאלה: :: (1) חום גוף של 38 מעלות צלזיוס או יותר; :: (2) שיעול או קושי בנשימה או תסמין נשימתי חד אחר, למעט שיעול או קושי בנשימה הנובע ממצב כרוני כגון אסתמה או אלרגיה; לעניין זה נזלת בלבד לא תיחשב תסמין; :: (3) אובדן חוש טעם או חוש הריח; :- "תקנות הגבלת פעילות" - [[=תקנות הגבלת פעילות|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות), התש"ף-2020]]; :- "תקנות הגבלת פעילות במקומות עבודה" - [[=תקנות הגבלת פעילות במקומות עבודה|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות במקומות עבודה), התש"ף-2020]]. == פרק ב': איסור פתיחת מוסד המקיים פעילות חינוך והוראות לעניין הפעלת גוף או מוסד המקיים פעילות לפי [[סעיף 10(ג) לחוק]] ופנימיות == @ 2. איסור פתיחה של מוסד המקיים פעילות חינוך (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-6, תשפ"א-8, תשפ"א-10, תשפ״א–11, תשפ"א-14, תשפ"א-15, תשפ"א-17, תשפ"א-20, תשפ"א-24, תשפ"א-26, תשפ"א-27, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43, תשפ"א-47, תשפ"א-48, תשפ"א-56, תשפ"א-58, תשפ"א-61, תשפ"א-63) : (א) בעל מוסד לא יפעיל מוסד בדרך של פתיחתו לתלמידים הלומדים בו, למעט לשם ביצוע בחינות. : (ב) אין באמור בתקנת משנה (א) כדי למנוע פתיחה של מוסד כמפורט להלן או למנוע קיום פעילות של אחד מאלה: :: (1) גוף או מוסד המקיים פעילות כמפורט [[בסעיף 10(ג) לחוק]]; :: (2) פנימיות ומוסד חינוך שבו לומדים תלמידי הפנימייה, ובלבד שכל תלמידי המוסד הם תלמידי הפנימייה; :: (2א) גן ילדים הנמצא בשטח רשות או אזור המפורטים [[בתוספת החמישית]] או [[בתוספת השביעית]]; לעניין גן ילדים הנמצא בשטח מועצה אזורית - היישוב שבו נמצא הגן כמפורט [[בתוספת השישית]] או [[בתוספת השביעית]]; :: (2א1) (((פקעה);)) :: (2א2) לימודים של כיתות א' עד ו' בבית ספר הנמצא בשטח רשות או אזור המפורטים [[בתוספת החמישית]] או [[בתוספת השביעית]]; :: (2א3) פעילות בשטח פתוח של גן ילדים, בית ספר יסודי או בית ספר על-יסודי, מוסד להשכלה או הכשרה מקצועית לבגירים, או מוסד תורני, בקבוצה של חמישים משתתפים לכל היותר, כולל אנשי צוות, ולמעט טיול הכולל לינה; :: (2א4) כיתה של תלמידים עולים ללימוד השפה העברית בבית ספר יסודי או בבית ספר על-יסודי; :: (2א5) הכשרה מעשית או לימודים מעשיים במוסד להשכלה או הכשרה מקצועית לבגירים, שבהתאם לאופיו ולטיבו של הלימוד לא ניתן לקיים באופן מקוון, בשל צורך בציוד או בתשתיות החיוניים ללימודים כאמור אשר מצויים במקום הפעילות, בקבוצה של עשרים משתתפים לכל היותר; :: (2א6) (((נמחקה);)) :: (2א7) לימודים של כיתות ז' עד י"ב בבית ספר הנמצא בשטח רשות או אזור המפורטים [[בתוספת החמישית]] או [[בתוספת השביעית]]; :: (2א8) לימודים של כיתות י"ג ו-י"ד במכללה טכנולוגית מוכרת כהגדרתה [[בחוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים, התשע"ג-2012]], הנמצאת בשטח רשות או אזור המפורטים [[בתוספת החמישית]] או [[בתוספת השביעית]], ולימודים כאמור במכללה טכנולוגית מוכרת שפועלת בסמוך למוסד חינוך שהותרה פעילותו לפי [[סעיף 10(ג)(4) לחוק]] ומספקת לימודי המשך למוסד כאמור; :: (2א9) (((נמחקה);)) :: (2א10) לימודים, לרבות פעילות חברתית וטקסים, במוסד להשכלה או הכשרה מקצועית לבגירים, או במוסד תורני על-תיכוני, למעט פנימייה, לתלמידים שהציגו אישור "תו ירוק" בלבד, ובלבד שהמוסד יאפשר לימודים מרחוק לתלמידים שאינם בעלי אישור "תו ירוק"; :: (2א11) (((פקעה);)) :: (2א12) לימודים בשטח פתוח במוסד חינוך רשמי למחוננים; :: (2ב) צהרון הנמצא בשטח רשות או אזור המפורטים [[בתוספת החמישית]] [[או השביעית]]; לעניין צהרון לילדי גן ילדים הנמצא בשטח מועצה אזורית - היישוב שבו נמצא הצהרון מפורט [[בתוספת השישית]] או [[בתוספת השביעית]]; :: (2ב1) פעילות בשטח פתוח של חוג או תנועת נוער או ארגון נוער בשטחה של רשות או אזור המפורטים [[בתוספת החמישית]] או [[בתוספת השביעית]]; :: (2ג) מקום המשמש או שנועד לשמש מקום שהייה יומי לחינוך ולטיפול בפעוטות בגילי לידה עד 3 (להלן - מקום לטיפול בפעוטות) הנמצא בשטח רשות או אזור המפורטים [[בתוספת החמישית]] או [[בתוספת השביעית]]; לעניין מקום לטיפול בפעוטות הנמצא בשטח מועצה אזורית - היישוב שבו נמצא המקום לטיפול בפעוטות מפורט [[בתוספת השישית]] או [[בתוספת השביעית]]; :: (3) מעונות יום שיקומיים ומעונות יום רב-תכליתיים כאמור [[בסעיף 11(ב)(21) ו-(22) לחוק]]; :: (4) למידה מרחוק או הוראה מקוונת; :: (5) מוסד להשכלה גבוהה לעניין פעילות ומחקר במעבדות או קיום הכשרה מעשית מחוץ לשטח המוסד. : (ב1) על אף האמור בתקנת משנה (ב)(2א7), ניתן לקיים לימודים של כיתות י"א או י"ב במוסד שבו שיעור התלמידים בעלי אישור "תו ירוק" מתוך סך כל תלמידי אותה השכבה הוא 65% לפחות. : (ג) אין באמור בתקנת משנה (א) כדי למנוע את פתיחת המוסד לכניסת עובדי המוסד לשם ביצוע עבודה בכפוף להוראות תקנות אלה. : (ד) בעל מוסד יעשה ככל האפשר כדי להבטיח כי במוסד נשמרים כללים אלה: :: (1) לכל עובד יוקצה, ככל האפשר, ציוד אישי קבוע, ובכלל זה מקלדת, עכבר, טלפון קווי; אם לא ניתן להקצות ציוד אישי קבוע כאמור, ציוד בשימוש של יותר מעובד אחד יעבור חיטוי קפדני לפני כל העברה מעובד לעובד; :: (2) (((נמחקה);)) :: (3) בחדר שבו יושב יותר מעובד אחד, יישמר מרחק של שני מטרים בין עובד לעובד, זולת אם יש מחיצה למניעת העברת רסס מאדם לאדם, ובמבנה שבו קיימת ערכת כיבוי אוטומטי (ספרינקלרים) או מערכת גילוי אש ועשן, תותקן מחיצה מכיוון הרצפה ועד לגובה של 50 ס"מ מתחת לגובה התקרה, לכל היותר (בתקנה זו - מחיצה למניעת העברת רסס); :: (4) אכילה או שתייה תתבצע ככל האפשר באופן מופרד; :: (5) פגישות מקצועיות יתקיימו בהשתתפות של לא יותר מעשרה עובדים, ובלבד שהתקיימו כל אלה: ::: (א) בעל המוסד, ובמוסד חינוך רשמי - מנהל המוסד, קבע כי קיימים טעמים שבשלהם לא ניתן לקיים את הפגישה באמצעים דיגיטליים חלופיים; ::: (ב) בין משתתפי הפגישה יישמר מרחק של 2 מטרים לפחות, זולת אם הותקנו מחיצות למניעת העברת רסס; ::: (ג) במסגרת הפגישה לא יוגש אוכל למשתתפים. @ 3. פעילות מוסד לפי [[2|תקנה 2(ג)(1) ו-(2) (([צ"ל: תקנה 2(ב)(1) עד (2ג)]))]] (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40) : לא יפעל מוסד אלא בכפוף לקיום הוראות תקנות אלה. @ 4. אחריות מנהל מוסד (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40) : מנהל מוסד יפעל לשם עמידה בחובותיו לפי תקנות אלה, לרבות בדרך של אימוץ המלצות המשרד המפקח עליו. @ 5. אחריות בעל מוסד (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43, תשפ"א-63) : בעל מוסד המקיים פעילות כמפורט [[בתקנה 2(ב)(1) עד (2ג)]] יהיה אחראי לביצוען של הוראות וחובות שהוטלו עליו לפי תקנות אלה וכן - : (1) יספק או יבטיח כי יסופק לעובדים במוסד אמצעים הנדרשים לצורך ביצוע תפקידם, ובכלל זה ציוד מגן אישי, למעט מסכה; : (2) יספק חומרי ניקוי, חיטוי מניעתי ושמירה על היגיינה אישית לשימוש השוהים במוסד. @ 6. (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43, תשפ"א-63) : (((בוטלה).)) @ 7. הגבלה על כניסה למקום הפעילות (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-4, תשפ"א-26, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43, תשפ"א-63) : (א) מנהל המוסד המקיים פעילות כמפורט [[בתקנה ((<s>(</s>))2((<s>)</s>))(ב)(2א) עד (2ג)]] [[ובסעיף 10(ג)(1), (3), (4), (6), (8), (13) ו-(14) לחוק]] לא יתיר כניסה למקום הפעילות של כל אלה: :: (1) אדם המחויב בעטיית מסכה ושאינו עוטה מסכה בהתאם להוראות [[סעיף 3ה לצו בידוד בית]]; :: (2) במקרים שבהם עולה כי מתקיימים בו אחד מאלה: ::: (א) במהלך 48 השעות האחרונות היו לו תסמינים; ::: (ב) הוא חוזר החייב בבידוד לפי [[צו בידוד בית]]; ::: (ג) היה לו מגע הדוק עם חולה במהלך השבועיים האחרונים. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), לעניין תלמיד שמתקיימים בו התנאים בתקנת משנה (א), מנהל המוסד לא ימנע את כניסתו, ויפעל כאמור [[בתקנה 20]]. : (ג) בלי לגרוע מהאמור בתקנות משנה (א) ו-(ב), לא תותר כניסה למקום הפעילות של - :: (1) (((נמחקה);)) :: (2) מי שאינו תלמיד במוסד או נמנה עם צוות המוסד, אלא בהתקיים כל אלה: ::: (א) מנהל המוסד או מי שהוא מינה לעניין זה, אישר באופן פרטני כניסה של עובד במוסד שאינו נמנה עם צוות המוסד, לצורך ביצוע תפקידו או של מי שאחראי על קטין בשל נסיבות המצדיקות זאת, ובלבד שלא יימצא בחדר עם התלמידים יותר מאחראי אחד על קטין ועובד אחד כאמור בכל זמן; לעניין פסקה זו, "נסיבות מצדיקות", לעניין מי שאחראי על קטין - תלמיד החווה קשיים רגשיים או נפשיים או מגבלות בריאותיות או מגבלות אחרות שבשלהן נדרש ליווי של התלמיד אל הכיתה או מחוצה לה, או נסיבות הקשורות בהליך פדגוגי שלו שותף האחראי על הקטין, שלא ניתן לקיימו מרחוק בתקופת הסתגלות למסגרת חדשה - ובלבד שלא ימצא בשטח הסגור בכיתה במוסד, יותר מאחראי אחד על תלמיד בכל זמן, וכל אחראי לא יותר מאשר 10 דקות; לעניין זה, "תקופת הסתגלות למסגרת חדשה" - שבעת ימיו הראשונים של תלמיד בכיתה במוסד; בלי לגרוע מהאמור לעיל, לעניין מקום שהייה יומי לחינוך ולטיפול בפעוטות מגיל לידה עד 3 - שהיית האחראי על הפעוט במקום ככל שהדבר נדרש לשם התפתחותו ושלומו של הפעוט, ובלבד שלא יימצא בכיתה יותר מאחראי אחד על פעוט כאמור בכל זמן; ::: (ב) (((נמחקה);)) ::: (ג) הוסברו לו הכללים בנוגע לשמירת מרחק ועטיית מסכה לפי תקנות אלה והצורך להישמע להוראות צוות המוסד בעניין תקנות אלה. : (ד) אדם הנכנס למוסד במסגרת הפעלת סמכויותיו הנתונות לו לפי דין, ובכלל זה במוסד שבפיקוח משרד החינוך - עובד משרד החינוך הנכנס לצורך מילוי תפקידו, ובמוסד שבפיקוח משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים - עובד המשרד הנכנס לצורך מילוי תפקידו, רשאי להיכנס למוסד. : (ה) בוחן של האגף להכשרה מקצועית ופיתוח כוח האדם במשרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים לצורך בחינה מעשית של מחנכות מטפלות וכן גורם מקצועי שנדרש לצורך טיפול, תצפית, אבחון מקצועי או הדרכה חינוכית, ולעניין גן ילדים - עובד הוראה בתפקיד הדרכה להדרכת הגננות וקידומן המקצועי, רשאי להיכנס למקום המשמש או שנועד לשמש מקום שהייה יומי לחינוך ולטיפול בפעוטות, או לגן ילדים, לפי העניין, כי אין יותר מגורם אחד כאמור בתוך הכיתה בכל זמן, וכי הטיפול, התצפית, האבחון המקצועי או ההדרכה החינוכית אינם דורשים מגע פיזי ויתבצעו במרחב נפרד ככל האפשר. : (ו) (((בוטלה).)) @ 8. חובת יידוע (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40) : מנהל מוסד ידאג ליידוע עובדים, מבקרים, ספקים וכל השוהים במוסד, ובכלל זה התלמידים שבו, ולעניין קטין ואדם שמונה לו אפוטרופוס - לרבות האחראי על הקטין או האפוטרופוס, בדבר ההוראות שניתנו לפי תקנות אלה לשם הגנה מפני התפשטות נגיף הקורונה בקשר לשהותם במקום הפעילות; יידוע תלמיד במוסד ייעשה בהתאמה לרמת הבנתו, ואם התלמיד או האחראי על הקטין אדם עם מוגבלות - ייעשה היידוע באופן נגיש ומותאם לצרכיו. @ 9. עטיית מסכה ומשקף מגן לפנים (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-10, תשפ״א–11, תשפ"א-27, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43) : (א) מנהל מוסד יעשה ככל האפשר כדי להבטיח את עמידת השוהים במוסד המחויבים בעטיית מסכה, בחובה לעטות מסכה בהתאם להוראות [[סעיף 3ה לצו בידוד בית]]. : (א1) על אף האמור [[בסעיף 3ה(ב)(1) לצו בידוד בית]], בפעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(2א2) ו-(2ב)]] [[ובסעיף 10(ג)(1) לחוק]], תלמידים בכיתות א' ומעלה ואנשי הצוות יעטו מסכה בכל עת, לרבות בהסעה לפעילות כאמור וממנה, למעט בעת אכילה או בפעילות גופנית. : (ב) עובדי מוסד המלווים תלמידים בגן ילדים יעטו מסכה או משקף מגן לפנים בכל עת. : (ג) בעל המוסד יספק לעובדים כאמור בתקנת משנה (ב) משקף מגן פנים. @ 10. ניקיון המוסד והיגיינה סביבתית (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-15, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43) : (א) בעל המוסד המקיים פעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(1) עד (2ג)]] יקבע ויפעיל תכנית ניקוי וחיטוי של מקום הפעילות, הכוללת את מועדי פעולות הניקוי והחיטוי, חומרי הניקוי והחיטוי, הפריטים שיש לנקות ולחטא, ואת אופן ביצוע פעולות הניקוי והחיטוי, ויבטיח כי - :: (1) יתבצע ניקוי וחיטוי מקום הפעילות לפי ההוראות [[שבתוספת השלישית]]; הפעולות לניקוי ולחיטוי מקום הפעילות יבוצעו כך שתימנע, ככל האפשר, הפרעה לשימוש בהתאמות נגישות במוסד; :: (2) יונחו במקום הפעילות פחי אשפה במידה מספקת וירוקנו בטרם התמלאו; :: (3) יוצבו בחדרי השירותים נייר לניגוב וסבון נוזלי במידה מספקת. : (ב) צוות המוסד ידאג לאוורר את מקום הפעילות בדרך של פתיחת חלונות הכיתה, ככל האפשר בשני כיווני אוויר שונים, פעמיים לפחות בכל שיעור ובמשך כל זמן ההפסקה. @ 11. מעלית (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40) : אם מצויה מעלית במוסד, בעל המוסד יתלה שלט בכניסה למעלית, ובו יצוין מספר הנוסעים המותר שלא יעלה על מחצית מהמספר המרבי המותר לפי הוראות יצרן המעלית, אלא אם כן הנוסעים הם אנשים הגרים באותו מקום. @ 12. היגיינה אישית (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43) : (א) מנהל המוסד ינחה את צוות המוסד להקפיד ככל האפשר על שטיפת ידיים של כלל השוהים במקום הפעילות באופן תכוף, וכן לפני ואחרי ארוחה, פעילות בחצר או עבודה עם ציוד משותף. : (ב) צוות המוסד ימנע, ככל האפשר, העברת מזון וציוד אישי בין התלמידים, ובכלל זה כלי כתיבה, ציוד לימודי ומשחקים. : (ג) ציוד ואבזרים המשמשים לפעילות הנערכת על ידי צוות המוסד או על ידי מפעיל חיצוני, ובכלל זה ציוד להפעלה מוזיקלית, למעט ציוד שמשמש את מעביר הפעילות בלבד וציוד שהשימוש בו לא כולל מגע, יהיו נפרדים לכל קבוצה במהלך אותו יום. : (ד) בסיום כל יום פעילות ידאג בעל המוסד או המפעיל החיצוני, לפי העניין, לניקוי ולחיטוי הציוד והאבזרים לפי ההוראות לניקוי משטחים [[שבתוספת השלישית]]. : (ה) במקרה שבו עובד המוסד נדרש למגע עם הפרשות גוף, יעטה עובד המוסד כפפות שיסופקו בידי בעל המוסד, ישליך אותן לפח סגור בתום השימוש וישטוף או יחטא את ידיו מיד לאחר מכן. @ 13. הגשת מזון וצריכתו, וחדרי אוכל (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-10, תשפ״א–11, תשפ"א-14, תשפ"א-17, תשפ"א-19, תשפ"א-27, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43) : (א) מנהל המוסד המקיים פעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(1) עד (2ג)]] יבטיח, ככל האפשר, כי התלמידים יאכלו את ארוחותיהם בשטח פתוח ככל האפשר, וכי תלמידים האוכלים בשטח סגור במקום הפעילות יאכלו את ארוחותיהם כשהם ישובים בכיתת הלימוד הקבועה שלהם, בשולחנות נפרדים זה מזה. : (א1) (((בוטלה).)) : (ב) עובד מוסד העוסק בהכנת מזון ובהגשתו, ובכלל זה עובדי מטבח וחדר אוכל, ילבשו בגדי עבודה נקיים וציוד מגן אישי הכולל, בין השאר, מסכות וכפפות חד-פעמיות שיוחלפו לפי הצורך, וכן אחרי קבלת סחורה, חזרה מהפסקה, פינוי אשפה ועבודות ניקיון. : (ג) במוסד המקיים פעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(1) עד (2ג)]] המפעיל חדר אוכל, מנהל המוסד ינחה את צוות המוסד להבטיח כי יתקיימו תנאים אלה: :: (1) בזמן פתיחת חדר האוכל לארוחות, דלתות חדר האוכל יהיו פתוחות לכניסת תלמידים ועובדי המוסד, ויימנע מגע בידיותיהן; :: (2) באי חדר האוכל החייבים בעטיית מסיכה, יעטו מסכות לפי ההוראות החלות עליהם לפי כל דין, למעט בזמן האכילה, וישטפו את ידיהם בכניסתם לחדר האוכל, וכמו כן ישמרו מרחק בין הסועדים בחדר האוכל; :: (3) הגשת המזון, ובכלל זה שתייה, וחלוקת כלי האוכל, תבוצע בידי עובד מטבח או עובד המוסד, ובשימוש במסכה וכפפות; :: (4) ייעשה שימוש במנות ארוזות ואישיות של רטבים, תבלינים וכיוצא באלה, ולא בכלים משותפים, ובכלל זה מלחיות ובקבוקים. : (ד) במוסד שבו מוגש מזון, המזון יחולק לתלמידים בידי צוות המוסד או באריזות אוכל אישיות. : (ה) במוסדות שבהם יש צורך בשימוש בכלים רב-פעמיים, יודחו הכלים באמצעות מדיח כלים בטמפרטורה של 70 מעלות צלזיוס לפחות, עד לחיטוים; במקרה שבו אין אפשרות הדחה כאמור, ייעשה שימוש בכלים חד-פעמיים; : (ו) צוות המוסד לא יקיים פעילות הכנת מזון משותפת עם התלמידים או עם השוהים במוסד. : (ז) במוסדות שבהם קיים מטבחון לשימוש עובדי המוסד והתלמידים, לא ישהה יותר מאדם אחד בו-זמנית במטבחון אלא אם כן החלל מאפשר שמירה על מרחק של שני מטרים בין אדם לאדם. @ 14. שמירת מרחק (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-4, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43) : (א) מנהל המוסד או הגוף המקיים פעילות כאמור [[2|בתקנה 2(ב)(1) עד (2ג) ((<s>לחוק</s>))]] יבטיח, ככל האפשר, כי במקום הפעילות - :: (1) בכל זמן יישמר, ככל האפשר, מרחק של שני מטרים לפחות בין אדם לאדם, למעט אנשים הגרים באותו מקום; :: (2) הפעילות תתקיים, ככל האפשר, במקומות ובתנאים שיאפשרו שמירת מרחק של שני מטרים לפחות בין השוהים במוסד; :: (3) בזמן ביצוע פעילות המחייבת מגע, כגון במהלך ביצוע סוגים מסוימים של פעילות גופנית או טיפול רפואי, אין חובה לשמור על מרחק של 2 מטרים בין אדם לאדם, ובלבד ששטח המקום מאפשר שמירת מרחק של 2 מטרים לפחות בין אדם לאדם. : (ב) הוראות תקנת משנה (א) לא יחולו על מרחק בין תלמיד לתלמיד או בין איש צוות לתלמיד במקום המשמש או שנועד לשמש כמקום שהייה יומי לחינוך ולטיפול בפעוטות מגיל לידה עד 3 או בגן ילדים. @ 15. הגבלה על התקהלות במקום הפעילות (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-10, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43) : מנהל המוסד או הגוף המקיים פעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(1) עד (2ג)]] יבטיח כי לא תתקיים התקהלות שלא במסגרת הקבוצות הקבועות לפי הוראות [[24|תקנה (([צ"ל: תקנות])) 24]], [[28ב]], [[28ג]] [[ו-28ה]]. @ 16. הקצאת אזורים נפרדים (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-10, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43) : במוסד או בגוף המקיים פעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(1) עד (2ג)]], שבו מתקיימת הפעילות בקבוצות קבועות לפי הוראות [[תקנות 24]], [[28ב]], [[28ג]] [[ו-28ה]], מנהל המוסד יפעל כמפורט להלן ובשים לב לצרכים של אנשים עם מוגבלויות: : (1) יקצה מרחבי פעילות נפרדים במקום הפעילות וידאג למנוע מעבר של תלמידים בין מרחבי הפעילות; : (2) יקצה ככל האפשר מיתקנים נפרדים לשימוש הקבוצות השונות, ובכלל זה תאי שירותים; : (3) יצמצם ככל האפשר את השימוש במרחבי פעילות משותפים לקבוצות שונות של תלמידים, ובכלל זה מעבדות, חדרי מחשבים וחדרי סטודיו; : (4) יקבע לכל קבוצה זמני הפסקה נפרדים וזמני שהייה נפרדים בחצר; במקרה שבו אין אפשרות לקבוע זמנים נפרדים, תחולק החצר למתחמי משנה מוגדרים ומופרדים לשימוש הקבוצות השונות; אם הדבר נצרך כדי לשמור על ההפרדה המתחמית, ייעשה שימוש באמצעי הפרדה פיזיים בין המתחמים. @ 17. מפעיל חיצוני (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-20, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43, תשפ"א-48, תשפ"א-61) : במסגרת פעילות לפי [[תקנה 2(ב)(1), (2א), (2א2), (2א4), (2א7), (2ב) ו-(2ג)]] ניתן לקיים פעילות של מפעיל חיצוני בתנאים האלה: : (1) הפעילות תתקיים בשטח פתוח בלבד, למעט בפעילות לפי [[סעיף 10(ג)(6) לחוק]]; : (2) המפעיל ישמור על מרחק של שני מטרים לפחות מהתלמידים ויעטה מסכה בכל עת; : (3) הפעילות לא תכלול מגע בין התלמידים למפעיל; : (4) ניתן להעביר ציוד לשימוש התלמידים במסגרת הפעילות בכפוף לכך שהמפעיל יחטא את הציוד בתום השימוש, וישתמש בציוד בעבור קבוצה אחרת רק בחלוף 24 שעות; : (5) המפעיל החיצוני יפגוש 6 קבוצות קבועות שונות בשבוע לכל היותר; : (6) על פעילות של מפעיל חיצוני שהציג אישור "תו ירוק" למנהל המוסד, לא יחולו הוראות פסקאות (1) ו-(5). @ 18. הסעות (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-10, תשפ״א–11, תשפ"א-17, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43) : (א) הפעלת רכב הסעה למוסד או לגוף המקיים פעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(1) עד (2ג)]] וחזרה ממנו, או בעת קיום פעילות מחוץ לשטח המוסד או הגוף, תתקיים לפי הוראות אלה: :: (1) הנוסעים ישבו בצמדים קבועים, במקומות קבועים, ותלמידים הגרים באותו יישוב ישבו זה ליד זה, ככל האפשר; :: (2) אין לשבת בשורת המושבים שמאחורי הנהג או לצדו של הנהג; על אף האמור, ניתן לשבת בשני המושבים שמאחורי הנהג אם יש מחיצה שגובהה 180 ס"מ לפחות בין מושב הנהג לבין המושבים שמאחוריו; פסקה זו לא תחול על תלמידי החינוך המיוחד או על תלמיד שבשל נסיבות רפואיות חריגות אין באפשרותו לשבת אלא בשורת המושבים שמאחורי הנהג או לצדו של הנהג; :: (3) הנוסעים המחויבים בעטיית מסכה בהתאם להוראות [[סעיף 3ה לצו בידוד בית]] יעטו מסכות; :: (4) הנוסעים יחטאו ידיים עם כניסתם לרכב ההסעה; :: (5) ברכב שבו ניתן לפתוח חלונות, הנסיעה תהיה בחלונות פתוחים ככל האפשר; :: (6) מפעיל מערך רכבי הסעה יחזיק ברכב ההסעה חומרי חיטוי מניעתי לצורך חיטוי הידיים; :: (7) רכב ההסעה ינוקה פעם ביום לפחות; :: (8) לעניין הפעלת רכב הסעה שהוא אוטובוס תתבצע הפרדה באמצעות השארת שורת מושבים ריקה בין החלק הקדמי של ההסעה לבין חלקה האחורי. : (ב) מפעיל מערך רכבי הסעה יבטיח את קיום התנאים הקבועים בתקנה זו. @ 19. בחינות : בחינות יתקיימו לפי כללים אלה: : (1) בכיתה של עד 60 מ"ר - לא ישהו יותר מ-15 נבחנים ואנשי צוות המוסד; : (2) בכיתה של מעל 60 מ"ר ועד 150 מ"ר - לא ישהו יותר מ-25 נבחנים ואנשי צוות המוסד; : (3) בכיתה של מעל 150 מ"ר - לא ישהו יותר מ-50 נבחנים ואנשי צוות המוסד; : (4) בבחינות הנערכות באמצעות מחשב, בעל המוסד אחראי לחטא את סביבת הנבחן טרם שימוש הנבחן במחשב ולאחריו; : (5) לעניין תקנה זו, "אנשי צוות המוסד" - לרבות משגיחים על הבחינות. @ 20. חשש לחולה במוסד וגילוי חולה מאומת : (א) במקרה שבו תלמיד קטין או תלמיד שמונה לו אפוטרופוס או שמצבו הבריאותי, הנפשי או השכלי לא מאפשרים לו לדווח על כך בעצמו, חש בתסמינים, צוות המוסד ירחיק אותו משאר התלמידים ככל האפשר, ומנהל המוסד או מי מטעמו ידווח לאחראי על הקטין בהקדם לצורך פינויו. : (ב) במקרה שבו תלמיד בגיר, למעט תלמיד שחלה עליו תקנת משנה (א), חש בתסמינים, ידווח על כך התלמיד בהקדם לצוות המוסד. : (ג) במקרה שבו עובד מוסד חש בתסמינים, ידווח על כך למנהל המוסד בהקדם, לצורך תיאום עזיבתו. : (ד) במקרה שבו התברר כי אדם ששהה במוסד הוא חולה מאומת, יש לפעול בהתאם להוראות המנהל ועד למתן הוראות פרטניות במסגרת החקירה האפידמיולוגית יחולו הוראות אלה: :: (1) מנהל המוסד יבטיח כי צוות המוסד ירחיק ממקום הפעילות את מי שהוא חולה מאומת וכן מי שחייב בבידוד בהתחשבות בגילו ובמצבו, ואם מדובר בקטין או באדם שמונה לו אפוטרופוס - בתיאום עם האחראי על הקטין או עם האפוטרופוס; :: (2) עד לפינויו של חולה מאומת או מי שחייב בבידוד, ישהה אותו אדם במקום מרוחק משאר השוהים במוסד לפי הנחיית מנהל המוסד ובהתחשבות בגילו ובמצבו; :: (3) פעילותו של גן ילדים תופסק והוא ייסגר לאחר פינוי התלמידים והעובדים במוסד ולכל המאוחר בתום אותו יום לימודים; :: (4) התלמידים ועובדי המוסד ששהו עם חולה מאומת באותו מתחם, ישהו יחדיו ובנפרד משאר התלמידים במוסד, עד להתפנותם מהמוסד ולכל המאוחר בתום אותו יום לימודים; פינוי תלמיד שהוא קטין או אדם שמונה לו אפוטרופוס ייעשה בתיאום עם האחראי עליו; :: (5) בלי לגרוע מסמכות ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות או רופא מחוזי כאמור [[בתקנה 21(א)]], במוסד בפיקוח משרד החינוך, המשך הפעילות תתבצע לפי הנחיות פרטניות של המנהל הכללי של משרד החינוך או מי מטעמו ובכפוף להוראות [[החוק]] והוראות תקנות אלה. : (ה) האמור בתקנה זו לא יחול על פנימיות. @ 21. סגירת מוסד או חלק ממנו (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43) : (א) ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות או רופא מחוזי כהגדרתו [[בפקודת בריאות העם]], רשאי להורות, בהודעה בכתב, למפעיל של מוסד המקיים פעילות כמפורט [[בתקנה 2(ב)(2א) עד (2ג)]] או [[בסעיף 10(ג) לחוק]] או בפנימייה לסגור את המקום, כולו או חלקו, ובהיקף שאינו עולה על הנדרש, אם שהה בו אדם הנושא את נגיף הקורונה, לתקופה שינקוב בהודעה, הדרושה לשם מניעת הדבקה בנגיף בשל שהייה באותו מקום, או לשם עריכת חקירה אפידמיולוגית, ובלבד שסגירתו לשם עריכת חקירה כאמור לא תעלה על 72 שעות, ובמקרים מיוחדים ולפי הוראה של ראש השירות - על 120 שעות, וזאת בשים לב, בין השאר, להשלכות של סגירת המוסד על התלמידים; לעניין זה, "ראש השירות" ו"רופא מחוזי" - כהגדרתם [[בצו בידוד בית]]. : (ב) נוסף על האמור בתקנת משנה (א), לעניין סגירת מוסד בפיקוח משרד החינוך או חלק ממנו יעדכן הרופא המחוזי את מנהל המחוז, ולעניין סגירת מוסד בפיקוח משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים או חלק ממנו יעדכן הרופא המחוזי את הממונה על החניכות, ולעניין סגירת פעילות במקום שהוא מעון יום שבהסכם הפעלה עם משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים כמשמעותו [[בסעיף 62 לחוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, התשע"ט-2018]] יעדכן הרופא המחוזי את מנהל המחוז באגף למעונות יום ומשפחתונים במשרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים. @ 22. פתיחת מוסד או חלק ממנו לאחר סגירתו (תיקון: תשפ"א-4) : (א) מוסד המצוי תחת פיקוח משרד החינוך שנסגר לפי [[תקנה 21]], לא ייפתח גם לאחר התקופה שקבע משרד הבריאות לסגירתו, אלא באישור מנהל המחוז. : (ב) מוסד המצוי תחת פיקוח משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים שנסגר לפי [[תקנה 21]] שאינו מקום המשמש או שנועד לשמש מקום שהייה יומי לחינוך ולטיפול בפעוטות, לא ייפתח גם לאחר התקופה שקבע משרד הבריאות לסגירתו, אלא באישור הממונה על החניכות. : (ג) אישור כאמור בתקנת משנה (א) או (ב) יינתן בתוך 48 שעות מתום התקופה שנקבעה לסגירת המוסד כאמור [[בתקנה 21]], ובמקרים מיוחדים ולפי הוראה של המנהל הכללי של משרד החינוך - בתוך 96 שעות מתום התקופה האמורה וזאת בשים לב, בין השאר, להשלכות של סגירת המוסד על התלמידים. @ 22א. טיול (תיקון: תשפ"א-17, תשפ"א-27, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43, תשפ"א-48, תשפ"א-56, תשפ"א-60, תשפ"א-61, תשפ"א-63) : במסגרת פעילויות כאמור [[בתקנה 2(ב)(2)]], למעט בפנימייה הפועלת במסלול הסגור כאמור [[בתקנה 29(3)(ב)(2)]], [[בתקנה 2(ב)(2א), (2א2), (2א4), (2א7), (2ב), (2ב1) ו-(2ג)]], וכן פעילויות כאמור [[בסעיף 10(ג)(3), (4) ו-(6) לחוק]], ניתן לקיים טיול חד-יומי בתנאים אלה: : (1) באותן הקבוצות הקבועות שבהן לומדים התלמידים בשגרה במסגרת הפעילות, עם אנשי צוות קבועים, בלא תחלופה של אנשי הצוות או של תלמידים בין הקבוצות; : (2) הפעילות תתקיים בלא לינה; : (2א) על אף האמור בפסקה (2), ניתן לקיים טיול הכולל לינה כמפורט להלן: :: (א) טיול של כיתות י"א או י"ב ששיעור המשתתפים בו בעלי אישור "תו ירוק" הוא 90% לפחות; :: (ב) טיול של פנימייה כאמור [[בתקנה 29(3)(ה) או (ו)]] שבה שיעור התלמידים בעלי אישור "תו ירוק" הוא 90% לפחות; :: (ג) טיול של תנועת נוער כאמור [[בתקנה 2(2ב1)]] למשתתפים שגילם 16 ומעלה, שסך המשתתפים בו לא עולה על 250 משתתפים, ושיעור המשתתפים בו בעלי אישור "תו ירוק" הוא 90% לפחות; : (3) המרחק בין קבוצה לקבוצה לא יפחת מחמישים מטרים לפחות בכל זמן; : (4) לעניין הפעלת רכב הסעה שהוא אוטובוס לטיול חד-יומי, יחולו הוראות [[תקנה 18(א)(2) עד (8) ו-(ב)]], וכן הוראות אלה: :: (א) בכל אוטובוס ייסעו שתי קבוצות קבועות לכל היותר לכל אורך יום הטיול; :: (ב) כל קבוצה קבועה תשב בנפרד ותתבצע הפרדה באמצעות השארת שתי שורות מושבים ריקות לפחות בין החלק הקדמי של ההסעה לבין חלקה האחורי; :: (ג) בעת השהות בהסעה לא תתקיים אכילה ושירה; :: (ד) בפעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(2ב1)]] לכל הסעה יתלווה מלווה בגיר שיהיה אחראי לשמירה על ההוראות כאמור בתקנה זו; : (5) לפעילות יהיו רשאים להתלוות מדריך טיולים וכן מאבטח ומלווה רפואי ככל הנדרש; מדריך טיולים, מאבטח ומלווה כאמור ישמרו, ככל האפשר, על מרחק של חמישה מטרים לפחות מכל שאר המשתתפים בפעילות ויעטו מסכה בכל עת; : (6) הפעילות תתקיים ((<s>ו</s>))ככל האפשר בלא ההגעה ליעדים המתאפיינים בריבוי מבקרים; : (7) בטיול במסגרת פעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(2א7)]] הכולל פעילות של היכרות עם יחידות בצה"ל למיועדים לשירות ביטחון לצורך הגברת הנכונות והמוכנות לשירות קרבי ומשמעותי בצה"ל, יתאפשר מפגש עם נציגי צה"ל בכפוף להוראות תקנה זו ובכפוף לכך שהנציגים שומרים על מרחק של שני מטרים לפחות מהתלמידים ועוטים מסכה בכל עת; : (8) כלל המשתתפים יאכלו את ארוחותיהם בנפרד; : (9) פעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(2ב1)]] תתקיים בשטח פתוח בלבד. == פרק ג': הגבלת פעילות של גופים, מוסדות או פעולות (תיקון: תשפ"א-4) == @ 23. הגבלת פעילות מוסדות (תיקון: תשפ"א-4) : בלי לגרוע מהאמור [[בפרק ב']], בעל מוסד לא יקיים פעילות, אלא בהתאם להוראות [[פרק זה]]. @ 24. פעילות בקבוצות קבועות (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-10, תשפ"א-14, תשפ"א-15, תשפ"א-17, תשפ"א-18, תשפ"א-20, תשפ"א-24, תשפ"א-27, תשפ"א-28, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43, תשפ"א-48, תשפ"א-56, תשפ"א-58, תשפ"א-61, תשפ"א-63) : פעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(2א) עד (2ג) ו-(ב1)]] וכאמור [[בסעיף 10(ג)(1), (3), (4), (6), (8), (13) ו-(14) לחוק]] תתקיים בתנאים אלה: : (1) בקבוצות קבועות עם אנשי צוות קבועים, בלא תחלופה של תלמידים בין הקבוצות, ואולם - :: (א) לגבי כיתות ז' עד י' כאמור [[בתקנה 2(ב)(2א7)]] - בקבוצות קבועות עם אנשי צוות קבועים כך שכל תלמיד יוכל ללמוד בארבע קבוצות קבועות שונות לכל היותר; :: (ב) לגבי כיתות י"א ו-י"ב כאמור [[בתקנה 2(ב)(2א7)]] - בקבוצות קבועות עם אנשי צוות קבועים כך שכל תלמיד יוכל ללמוד בשתי קבוצות קבועות שונות לכל היותר; ואולם לא יחולו הגבלות לעניין קבוצות קבועות ואנשי צוות קבועים כאמור בפסקה זו לעניין אלה: ::: (1) פעילות לתלמידי כיתות י"א או י"ב ששיעור התלמידים בה בעלי אישור "תו ירוק" מתוך סך כל תלמידי אותה שכבה הוא 65% לפחות; ::: (2) לימודים מעשיים המתקיימים בשטח פתוח לקראת בחינות בגרות של כיתות י"א ו-י"ב, שבהתאם לאופיים ולטיבם לא ניתן לקיימם באופן מקוון, בשל צורך בציוד או בתשתיות החיוניים ללימודים כאמור אשר מצויים במקום הפעילות; : (1א) ההגבלות האמורות בפסקה (1) לעניין קבוצות קבועות לא יחולו לעניין הפעילויות המפורטות להלן: :: (א) פעילות של תלמידים ספורטאים בנבחרת ספורט בית ספרית או במועדון ספורט בית ספרי בפיקוח משרד החינוך המשתתפים במפעלים או בתחרויות של משרד החינוך או של התאחדות הספורט לבתי ספר בישראל; :: (ב) שיעורי חינוך גופני המתקיימים בשטח פתוח בלבד; : (1ב) (((בוטלה);)) : (2) איש צוות קבוע יוכל לפגוש ארבע קבוצות קבועות שונות לכל היותר; האמור בפסקה זו לא יחול על כל אחד מאלה: :: (א) פעילות כאמור [[בסעיף 10(ג)(4) ו-(6) לחוק]]; :: (ב) מורה לחינוך גופני בפעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(2א2) ו-(2א7)]], ובלבד שבכל עת הוא עוטה מסכה ושנשמר מרחק של שני מטרים לפחות בינו לבין התלמידים; :: (ג) מורה לשל"ח ועל איש צוות בחווה חקלאית או במרכז לחינוך ימי, ובלבד שהפעילות מתקיימת בשטח פתוח, שבכל עת הוא עוטה מסכה ושנשמר מרחק של שני מטרים לפחות בינו לבין התלמידים; :: (ד) איש צוות שהציג אישור "תו ירוק" למנהל המוסד; : (3) על אף האמור בפסקה (2) - :: (א) בכיתות א' עד ג' בבית ספר - איש צוות יפגוש שלוש קבוצות לכל היותר, אלא אם כן מתקיים בו האמור בפסקאות (2)(א) עד (ד); :: (ב) (((נמחקה);)) :: (ג) (((נמחקה);)) :: (ד) (((נמחקה).)) @ 24א. צהרון (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-5, תשפ"א-15, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43, תשפ"א-61, תשפ"א-63) : (א) תלמידים המשתתפים בצהרון ישהו באותה קבוצה קבועה שעמה שהו בשעות הלימודים. : (ב) ניתן לצרף יחד תלמידים לקבוצת צהרון קבועה משתי קבוצות קבועות, ככל האפשר, ולכל היותר משלוש כיתות אורגניות, ובלבד שמספר התלמידים בקבוצה זו לא יעלה על 28 תלמידים. @ 25. מוסד לחינוך מיוחד : פעילות במוסד לחינוך מיוחד תתקיים שישה ימים בשבוע, למעט מוסד כאמור הפועל בשגרה חמישה ימים בשבוע. @ 26. פעילות חינוך בלתי פורמלי לילדי עובדים חיוניים (תיקון: תשפ"א, תשפ"א-4) : (א) פעילות חינוך בלתי פורמלי לילדי עובדים חיוניים מגיל 3 עד 12 תתקיים בקבוצות של עד 10 משתתפים, לרבות אנשי צוות. : (ב) פעילויות לילדי עובדים חיוניים מגיל לידה עד גיל 3 שנים יתקיימו במקום המשמש או הנועד לשמש מקום שהייה יומי לחינוך ולטיפול בפעוטות, ובלבד שהתקיימו תנאים אלה: :: (1) מספר הילדים במקום כאמור לא יעלה על שמונה ואולם אם מספר הילדים עולה על חמישה תותר הפעילות בתנאי שיש במקום שני מטפלים לפחות; :: (2) (((נמחקה);)) :: (3) (((נמחקה);)) :: (4) (((נמחקה).)) : (ב1) בעל מוסד המפעיל פעילות כאמור בתקנה זו לא יקלוט ילד למסגרת, אלא אם כן העובד החיוני הציג לפני המפעיל האחראי על מקום כאמור הצהרה בכתב או אישור אחר, כי הוא עובד חיוני. : (ג) פעילות לילדי עובדים חיוניים כאמור בתקנה זו תתקיים כך שלכל קבוצה יוקצה חלל סגור ונפרד המשמש רק אותה; בחצר או באזורי המעבר לא תשהה יותר מקבוצה אחת בכל עת; ככל האפשר, יוקצו לכל קבוצה שירותים וכיור נפרדים; הצוות ימנע מעבר של ילדים בין מרחבי הפעילות המיועדים לכל קבוצה באותה עת; אין באמור כדי למנוע שהיית כמה קבוצות במבנה, כל עוד ניתן לעמוד בתנאים כאמור בסעיף זה. : (ד) פעילות לילדי עובדים חיוניים כאמור בתקנה זו תתקיים בקבוצות קבועות עם אנשי צוות קבועים, בלא תחלופה של אנשי הצוות או של ילדים בין הקבוצות, ולא תהיה פעילות של מפעילים חיצוניים. @ 27. פעילות בית ספר שניתן בו חינוך על-יסודי לנוער נושר ובסיכון (תיקון: תשפ"א-15, תשפ"א-27) : פעילות בית ספר שניתן בו חינוך על-יסודי לנוער נושר ובסיכון כאמור [[בסעיף 10(ג)(4) לחוק]] תתקיים שישה ימים בשבוע, למעט בית ספר כאמור הפועל בשגרה חמישה ימים בשבוע, באופן המפורט להלן: : (1) יתקיימו לימודים בקבוצות קבועות של עד 18 תלמידים בכיתה; : (2) הלימודים יתקיימו בבית הספר או במבנים שיאושרו על ידי משרד החינוך או משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים, לפי העניין; : (3) אם לא ניתן לקיים למידה כאמור במשך ימות השבוע שבהם מתקיימים לימודים, הלימודים יתקיימו באופן האמור יומיים בשבוע לכל הפחות, ובשאר הימים תתקיים למידה מהבית; : (4) אין באמור כדי למנוע למידה במשמרות, ובלבד שתתקיים חמישה ימים בשבוע לפחות. @ 28. פעילויות מתנדבים לפי [[סעיף 10(ג)(8) או (13) לחוק]] (תיקון: תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40) : פעילויות מתנדבים כאמור [[בסעיף 10(ג)(8) או (13) לחוק]] יתקיימו בקבוצות של עד 10 משתתפים, לצרכים ולמטרות שקבע המנהל הכללי של משרד להשכלה גבוהה ומשלימה ובהתאם לתנאים שקבע ובכפוף להוראות המנהל. @ 28א. (תיקון: תשפ"א-6, תשפ"א-8) : (((פקעה).)) @ 28ב. לימודים בכיתות א' ומעלה (תיקון: תשפ"א-10, תשפ"א-15, תשפ"א-17, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43, תשפ"א-56, תשפ"א-58, תשפ"א-61, תשפ"א-63) : פעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(2א2), (2א7) ו-(ב1)]] תתקיים בכפוף להוראות אלה: : (1) בכיתות א' עד ד' - תיחשב כל הכיתה כקבוצה קבועה ונפרדת; : (2) בכיתות ה' ומעלה - בקבוצות קבועות של עד 20 תלמידים בכיתה; : (3) המנהל הכללי של משרד החינוך או שר החינוך רשאי, לפי העניין, לאשר חריגה של מספר התלמידים המרבי בקבוצה, מעבר לאמור בפסקה ((())2(())), במתן עדיפות למוסדות הנמצאים באזורים בעלי שיעור תחלואה נמוך, ובלבד שהמספר הכולל של הקבוצות המוחרגות לא יעלה על 10% מהכיתות לפי חלוקתן או לפי פעילותן לפני פרסום תקנות אלה; חריגה כאמור תאושר באופן המפורט להלן: :: (א) חריגה מעל ל-20 תלמידים ועד 22 תלמידים בקבוצה תאושר בידי המנהל הכללי של משרד החינוך; :: (ב) חריגה מעל ל-22 תלמידים ועד 24 תלמידים בקבוצה תאושר בידי שר החינוך; : (4) בכיתות ז' עד י' בבית ספר אשר ביקש להצטרף לתכנית "מגן חינוך" - כל כיתה תיחשב כקבוצה קבועה ונפרדת, לאחר שהמנהל הכללי של משרד החינוך אישר כי התקיימו לגבי הכיתות האמורות באותו מוסד כל אלה: :: (א) התקבלו הסכמות של 75% מהורי התלמידים בכיתות האמורות במוסד לבצע בדיקות קורונה לתלמידים אחת לשבוע, ולגבי תלמידים בגילי 14 ומעלה - ניתנה גם הסכמתם לכך; :: (ב) אחת לשבוע מתקיים במוסד דיגום במסגרת תכנית "מגן חינוך" בקרב כל התלמידים שניתנה בעניינם הסכמה לפי פסקת משנה (א); :: (ג) בשבוע שבו ניתן אישור המנהל הכללי של משרד החינוך כאמור בפסקה זו, בוצעו בדיקות קורונה במוסד ל-60% מהתלמידים בכיתות האמורות במוסד לפחות; :: (ד) במניין ההסכמות לבצע בדיקות כאמור בפסקת משנה (א) וכן במניין ההשתתפות בדיגום כאמור בפסקת משנה (ב), יבואו גם תלמידים בעלי אישור "תו ירוק"; : (5) בכיתות י"א או י"ב שבהן שיעור התלמידים בעלי אישור "תו ירוק" מתוך סך כל תלמידי השכבות האמורות הוא 65% לפחות - תיחשב כל כיתה כקבוצה קבועה ונפרדת; : (6) על אף האמור [[בתקנה 7(ב)(6) לתקנות הגבלת פעילות]], בפעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(2א2) ו-(2א7)]] ניתן לקיים שיעור שחייה בבריכת שחייה המצויה במבנה, ובלבד שבריכת השחייה והמבנה שבו היא מצויה משמשים באותן שעות לשיעורי שחייה לתלמידים כאמור בלבד, ואינם פתוחים לציבור בשעות אלה. @ 28ג. פעילות בשטח פתוח (תיקון: תשפ"א–11, תשפ"א-14, תשפ"א-15, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43) : פעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(2א3)]] תתקיים בתנאים אלה: : (1) כל קבוצה קבועה תיפגש עם איש צוות קבוע אחד בכל המפגשים; : (2) על אף האמור בפסקה (1) - :: (א) ניתן לקיים פגישה פרטנית של תלמיד אחד עם יועץ חינוכי שאינו איש הצוות הקבוע הנפגש עם הקבוצה שאליה משתייך אותו תלמיד; :: (ב) אין בפסקה זו כדי למנוע השתתפות סייע של תלמיד, נוסף על איש הצוות הקבוע הנפגש עם הקבוצה, ויראו אותו כתלמיד לעניין מניין המשתתפים בפעילות כאמור בתקנה זו; : (3) כלל המשתתפים יאכלו את ארוחותיהם בנפרד; : (4) יישמר מרחק של שני מטרים בין משתתף אחד לאחר בכל עת, והפעילות לא תכלול מגע בין המשתתפים; : (5) המרחק בין קבוצה אחת לאחרת לא יפחת מ-100 מטרים. @ 28ד. (תיקון: תשפ"א–11, תשפ"א-14, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40) : (((בוטלה).)) @ 28ה. לימודים מעשיים (תיקון: תשפ"א-14, תשפ"א-27, תשפ"א-43) : פעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(2א5)]] תתקיים כך שכל קבוצה קבועה תיפגש עם שלושה אנשי צוות קבועים לכל היותר בכל המפגשים. @ 28ה1. תנועות וארגוני נוער (תיקון: תשפ"א-24, תשפ"א-27, תשפ"א-48, תשפ"א-56) : פעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(2ב1)]] תתקיים בתנאים אלה: : (1) בקבוצות קבועות של עד 50 משתתפים בשטח פתוח; : (2) כל קבוצה קבועה תפגוש מדריך אחד קבוע לכל היותר בכל המפגשים; : (3) המשתתפים יאכלו את ארוחותיהם בנפרד; : (4) יישמר מרחק של שני מטרים בין משתתף אחד לאחר בכל עת, והפעילות לא תכלול מגע בין המשתתפים; : (5) המרחק בין קבוצה אחת לאחרת לא יפחת מ-100 מטרים; : (6) בכל תנועת נוער וארגון נוער ימונה ממונה על ענייני קורונה ובכל סניף של תנועה או ארגון כאמור ימונה נאמן קורונה, אשר יהיו אחראים על שמירת הכללים המנויים בתקנות אלה בפעילות התנועה או הארגון. @ 28ה2. פעילות מוסד להשכלה או הכשרה בתו ירוק (תיקון: תשפ"א-56, תשפ"א-61, תשפ"א-63) : פעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(2א10)]] תתקיים בתנאים אלה: : (1) בעל המוסד ימנה ממונה קורונה שיהיה אחראי על ביצוע הפעולות המפורטות בתקנה זו; : (2) בעל המוסד יציב שלט בכניסה למקום שבו מתקיימת הפעילות, במקום בולט לעין, בשפות עברית, ערבית ואנגלית, בדבר חובת הצגת אישור "תו ירוק" כתנאי לכניסה למקום; לעניין תקנה זו, "מקום" - בכלל זה בניין, כיתת לימוד או אולם הרצאות; : (3) בעל המוסד יתיר כניסה למקום רק למי שהציג, כתנאי לכניסתו, אישור "תו ירוק", בצירוף הצגת תעודה מזהה, ואם הציג מסמך כאמור [[בתקנה 8ב(ג)(1) לתקנות הגבלת פעילות]] - לאחר סריקת המסמך כמפורט [[בתקנה 8ב(ד) לתקנות האמורות]]; האמור בפסקה זו לא יחול לעניין כניסתם של עובדי המוסד; : (4) במוסד שרק בחלק מהמקומות בו חלה החובה להצגת אישור "תו ירוק" כתנאי לכניסה למקומות כאמור, בשל כך שמתקיימת בו פעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(2א5)]], יפעל בעל המוסד לקיום הפרדה מוחלטת בין האזורים במוסד שלא חלה לגביהם החובה להצגת אישור "תו ירוק" בכניסה למקום הפעילות, לבין שאר האזורים, ובכלל זה באמצעות שימוש במתחמים או בבניינים נפרדים, או בקיום הפעילות בימים ובשעות נפרדים; : (5) מספר התלמידים לא יעלה על האמור [[בתקנה 9(א)(7)(א) לתקנות הגבלת פעילות]]; : (6) הפעילות תתקיים בישיבה בלבד; בעל המוסד יוודא כי בהושבה של התלמידים יישמר מרחק של שני מטרים, ככל האפשר, ולכל הפחות כיסא אחד ריק ביניהם; האמור בפסקה זו לא יחול על עובדי המוסד; : (7) בעל המוסד יוודא כי המרחק בין איש הצוות לבין התלמידים לא יפחת מארבעה מטרים; : (8) בעל המוסד יציב סדרנים שיידעו את התלמידים ואת עובדי המוסד, ויסבו את תשומת ליבם, בנוגע לחובת השמירה על הוראות תקנה זו, לרבות חובת עטיית מסכה לפי [[סעיף 3ה לצו בידוד בית]]; מספר הסדרנים יהיה ביחס של סדרן אחד לכל 75 תלמידים; : (9) בעל המוסד יידע את התלמידים ואת עובדי המוסד כי לא ניתן לאכול בעת הפעילות, ויתלה שלטים במקומות בולטים לעין לעניין זה; : (10) בעל המוסד יווסת את כניסת התלמידים למקום ויציאתם ממנו, כך שהתלמידים ייכנסו ויצאו באופן הדרגתי; : (11) בעל המוסד יודיע במערכת הכריזה, אם קיימת במוסד מערכת כריזה, ובאמצעות שילוט, על החובה לעטות מסכה ועל החובה לשבת במהלך הפעילות; : (12) בעל המוסד יציב שלט במקום בולט לעין ובו יצוין שמו של מנהל המוסד. @ 28ו. (תיקון: תשפ"א-14, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43) : (((בוטלה).)) @ 28ז. (תיקון: תשפ"א-20, תשפ"א-26, תשפ"א-32) : (((בוטלה).)) @ 28ח. (תיקון: תשפ"א-61, תשפ"א-63) : (((פקעה).)) == פרק ד': פנימיות == @ 29. פנימיות (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-6, תשפ"א-7, תשפ"א-9, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-48, תשפ"א-56, תשפ"א-61, תשפ"א-63) : בלי לגרוע מהאמור [[בפרק ב' לתקנות אלה]], לא יפעיל בעל מוסד פנימייה בדרך של פתיחתה לתלמידים, אלא לפי תנאים אלה: : (1) בעל המוסד ימנה אדם שיהיה אחראי על ביצוע הפעולות המפורטות בתקנה זו (להלן - ממונה קורונה); : (2) בעל המוסד יידע את התלמידים השוהים בפנימייה בנוגע לכללים החלים בפנימייה, לרבות האמור בפסקה (3), ובכלל זה בעניין החלוקה לקבוצות והמסלול שנקבע בידי בעל המוסד כאמור בפסקה (3)(ב); : (3) בעל המוסד יקבע ויפעיל מנגנון להפרדת השוהים בפנימייה לקבוצות קבועות נפרדות, למשך כל שעות היממה, לרבות בזמן פעילות לימודית, בזמן החופשי, באכילה ובלינה, כמפורט להלן; בתקנה זו, "יציאה מחוץ לשטח הפנימייה" - למעט מעבר רגלי בין אזור הלימודים לאזור מגורים סמוך: :: (א) בפנימייה המיועדת לתלמידים עד גיל תיכון שמתקיים בה האמור [[בסעיף 10(ג)(5) לחוק]] - בקבוצות של עד 18 תלמידים, ויחולו לעניין כניסה ויציאה משטח הפנימייה הוראות [[תקנות הגבלת פעילות]]; :: (ב) בפנימייה על-תיכונית - אחד מאלה: ::: (1) מסלול פתוח - בקבוצות של עד 18 תלמידים, ויחולו לעניין כניסה ויציאה מחוץ לשטח הפנימייה הוראות [[תקנות הגבלת פעילות]]; ::: (1א) אם מתקיים בה האמור [[בסעיף 10(ג)(5) ((לחוק))]] והיא מיועדת לתלמידים נושרים או לתלמידים בסיכון - תקיים פעילות בהתאם לפסקת משנה 29(3)(א) או (3)(ב)(2); ::: (2) מסלול סגור - אם לא מתקיים בה האמור בפסקת משנה (1א) - בקבוצות של עד 50 תלמידים, ויחולו לעניין כניסה ויציאה מחוץ לשטח הפנימייה הוראות אלה: :::: (א) בשבועיים הראשונים שלאחר הגעתם לפנימייה התלמידים ואנשי הצוות לא יצאו מחוץ לשטח הפנימייה, אלא כאמור בפסקת משנה (ד); :::: (ב) לאחר התקופה האמורה בפסקת משנה (א), ואם התלמידים במוסד מתכוונים לשהות בו לתקופה של עוד 30 ימים לפחות, ניתן לאחד קבוצה קבועה עם קבוצות קבועות אחרות שקיימו את האמור בפסקת משנה (א), ובלבד שאף אחד מהתלמידים בכל אחת מהקבוצות אינו חולה; :::: (ג) אוחדו קבוצות קבועות כאמור בפסקת משנה (ב), לא תתאפשר יציאה מחוץ לשטח הפנימייה אלא כאמור בפסקת משנה (ד); :::: (ד) יצא תלמיד או איש צוות מחוץ לשטח הפנימייה, לא יוכל לחזור לשטח הפנימייה, אלא אם כן הצטרף לקבוצה חדשה של עד 50 תלמידים המגיעים לפנימייה, כאמור בפסקת משנה (א); אם אין אפשרות להצטרפות לקבוצה חדשה כאמור, החזרה לשטח הפנימייה תהיה בכפוף לכך שהתלמיד שהה בבידוד במקום שהוקצה לכך בפנימייה, כאמור בפסקה (9), במשך 14 ימים; :::: (ה) הוראות פסקאות משנה (א) ו-(ד) לא יחולו על איש צוות הנמנה עם צוות המוסד אם מתקיימת הפרדה מוחלטת בין איש הצוות לבין התלמידים; לעניין זה, "הפרדה מוחלטת" - איש הצוות אינו שוהה עם התלמידים בחלל משותף במוסד ואינו נמצא בקרבתם כלל, לרבות בעת מעבר בתוך שטחי הפנימייה ובעת היציאה ממנה והכניסה אליה או שישנה מחיצה בגובה 250 ס"מ לפחות בכל הכיוונים, המפרידה בין איש הצוות לבין התלמידים; :: (ג) בפנימייה המיועדת לתלמידים עד גיל תיכון שלא מתקיים בה האמור [[בסעיף 10(ג)(5) לחוק]] - בקבוצות במסלול פתוח או סגור כאמור בפסקה (ב); ואולם על אף האמור בפסקת משנה (ב)(2)(ד), יצא תלמיד פנימייה כאמור בפסקת משנה זו מחוץ לשטח הפנימייה, לא יוכל לחזור לשטח הפנימייה אלא אם כן הצטרף לקבוצה חדשה של עד 50 תלמידים, או לאחר פיזור וכינוס מחדש של כל תלמידי הפנימייה לפי הוראות תקנות אלה; :: (ד) (((פקעה);)) :: (ה) בפנימייה ש-90% לפחות מהתלמידים בה הם בעלי אישור "תו ירוק" - בקבוצות קבועות ונפרדות של 500 תלמידים לכל היותר, ויחולו לעניין כניסה ויציאה מחוץ לשטח הפנימייה [[תקנות הגבלת פעילות]]; :: (ו) בפנימייה המיועדת לתלמידים עד גיל תיכון ש-90% לפחות מהתלמידים בה בכיתות י"א ו-י"ב הם בעלי אישור "תו ירוק" - ::: (1) לעניין תלמידי כיתות י"א ו-י"ב - בקבוצות קבועות ונפרדות של 500 תלמידים לכל היותר; ויחולו לעניין כניסה ויציאה מחוץ לשטח הפנימייה [[תקנות הגבלת פעילות]]; ::: (2) לעניין שאר התלמידים - יחולו הוראות פסקאות משנה (א) או (ג) לפי העניין; : (4) בעל המוסד יקבע ויפעיל מנגנון להקצאת מרחבי פעילות ומיתקנים נפרדים לכל קבוצה כאמור בפסקה (3), ובכלל זה אזור מגורים, חצר, חדרי לימוד, שירותים, מקלחות וכיורים, ולמניעת מעבר של תלמידים בין מרחבי הפעילות והמיתקנים; : (5) בעל המוסד יצמצם, ככל האפשר, את השימוש במרחבי פעילות משותפים לקבוצות שונות של תלמידים, ובכלל זה מעבדות, חדרי מחשבים וחדרי סטודיו; בכל מקרה לא יהיה שימוש במרחבי פעילות משותפים באותו זמן; : (6) לגבי חדרי לינת תלמידים יחולו הוראות אלה: :: (א) בעל המוסד לא ישכן יותר מחמישה תלמידים בחדר לינה אחד; :: (ב) כל התלמידים בחדר יהיו מאותה קבוצה קבועה; :: (ג) המרחק בין מיטה למיטה בחדר יהיה שני מטרים לפחות, ואולם אין באמור כדי למנוע שיכון תלמידים ללינה במיטות דו-קומתיות; : (7) בעל המוסד ידאג לכך שיהיו אנשי צוות קבועים לכל קבוצה קבועה, בלא מעבר של אנשי צוות בין הקבוצות הקבועות; : (8) (((נמחקה);)) : (9) התברר לבעל מוסד כאמור [[בסעיף 10(ג)(5) לחוק]] כי תלמיד בפנימייה חייב בבידוד לפי [[צו בידוד בית]], ידאג בעל המוסד למקום בידוד בעבור התלמיד, ידאג לרווחתו במהלך הבידוד, ויחול [[סעיף 22טו לחוק]]; : (10) בעל המוסד ידאג לשמירה על כללי ההגיינה המפורטים להלן: :: (א) בסמוך למבנה מגורים מבודד יציב בעל המוסד פח אשפה גדול ונפרד בעבור אשפה שתיאסף מחדרי אותו מבנה בלבד; :: (ב) מניעת שימוש בחפצים משותפים, כגון מברשת שיניים, מגבות, מצעים, בגדים וכלי אוכל; :: (ג) תלמיד או איש צוות המצוי בבידוד יאחסן בגדים ומצעים לכיבוס בשקית ייעודית בחדרו, עד למועד הכביסה; :: (ד) מוצרים חד-פעמיים יושלכו לשקית אשפה ייעודית בחדר הבידוד; : (11) בפנימייה שנקבע כי פעילותה תתקיים במסלול הסגור כאמור בפסקה ((())3(()))(ב)(2), ידאג בעל המוסד כי טרם כניסת עובד למוסד, יוסברו לעובד כללי הפעלת המוסד לפי מסלול זה, לרבות לעניין כניסה, יציאה ושהייה, ולא יאפשר את כניסת העובד למוסד, אלא לאחר שחתם על טופס הסכמה לעבודה ולקיום תנאי המסלול הסגור; אין באמור בתקנה זו כדי לגרוע מזכותם של בעל מוסד ועובד המוסד להסכים על תנאים נוספים לצורך הסכמת העובד כאמור בפסקה זו, ובלבד שלא יהיה תוקף לתניה המתגברת על הוראות תקנות אלה. == פרק ה': שונות == @ 30. עונשין (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-5, תשפ"א-39, תשפ"א-56) : בעל מוסד העושה אחד מאלה דינו - קנס לפי [[סעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977]]: : (1) מפעיל מוסד המקיים פעילות חינוך בדרך של פתיחתו לתלמידים בו, בניגוד לאמור [[בתקנה 2]], לפי המפורט להלן: :: (א) מוסד שמספר התלמידים השוהים בו לא עולה על 35; :: (ב) מוסד שמספר התלמידים השוהים בו עולה על 35; : (2) מפעיל מוסד המקיים פעילות חינוכית כאמור [[בתקנה 2(ב)(2א) עד (2ג)]] או [[בסעיף 10(ג) לחוק]], המקיים פעילות חינוך בדרך של פתיחתו לתלמידים או למטופלים בו, בניגוד להוראת ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות או רופא מחוזי כאמור [[בסעיף 21(א)]]; : (3) בעל מוסד המפעיל פנימייה בדרך של פתיחתה לתלמידים - :: (א) בלי שמינה ממונה קורונה כאמור [[בתקנה 29(1)]]; :: (ב) בלי שקבע והפעיל מנגנון להפרדת השוהים בפנימייה לקבוצות קבועות נפרדות ולהקצאת מרחבי פעילות ומיתקנים נפרדים לכל קבוצה כאמור [[בתקנה 29(3) ו-(4)]]; :: (ג) ששיכן יותר מחמישה תלמידים בחדר כאמור [[בתקנה 29(6)(א)]]; : (4) בעל מוסד להשכלה או הכשרה מקצועית לבגירים או מוסד תורני על-תיכוני, למעט פנימייה, שהפעלתו הותרה לפי [[תקנה 2(ב)(2א10)]], אשר התיר כניסה למקום למי שלא הציג אישור "תו ירוק", או מסמך כאמור [[בתקנה 8ב(ג)(1) לתקנות הגבלת פעילות]], בניגוד לאמור [[בתקנה 28ה2(3)]]. @ 31. עבירה מינהלית (תיקון: תשפ"א-39) : (א) עבירה על הוראה מההוראות המפורטות [[בטור א' שבתוספת הרביעית]] היא עבירה מינהלית כמשמעותה [[בחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985]] (להלן - חוק העבירות המינהליות), והוראות [[החוק האמור]] יחולו עליה בשינויים המחויבים. : (ב) לעבירה מינהלית כאמור בתקנת משנה (א) יהיה קנס מינהלי קצוב, כקבוע לצדה [[בטור ב' שבתוספת הרביעית]]. : (ג) הקנס המינהלי הקצוב לעבירה מינהלית כאמור בתקנת משנה (ב) שהיא עבירה מינהלית חוזרת כמשמעותה [[בסעיף 2(ג) לחוק העבירות המינהליות]], הוא כפל הקנס המינהלי האמור בתקנת משנה (ב), או קנס לפי [[סעיף 61(א)(1) לחוק העונשין]], לפי הנמוך מביניהם. : (ד) הקנס המינהלי הקצוב לעבירה מינהלית כאמור בתקנת משנה (ב) שהיא עבירה מינהלית נמשכת יהיה בשיעור חמישית מהקנס הקבוע בתקנת משנה (ב) לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר המועד שנקבע בהתראה כאמור [[בסעיף 8(ב1) לחוק העבירות המינהליות]]. @ 32. גורם מוסמך להטלת קנס מינהלי (תיקון: תשפ"א-56) : (א) הגורם המוסמך להטיל קנס מינהלי לפי [[תקנה 30(1), (2) ו-(4)]] הוא כל אחד מאלה: :: (1) שוטר; :: (2) מפקח שהוא עובד המדינה שנתונות לו סמכויות פיקוח לפי כל דין, וכן פקח שמינה מנהל רשות הטבע והגנים הלאומיים לפי [[סעיף 58 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998]]; :: (3) עובד רשות מקומית שהוסמך עד יום ט"ו בסיוון התש"ף (7 ביוני 2020) לפי [[סעיף 5(ב) לחוק העבירות המינהליות]]; :: (4) פקח עירוני, לרבות פקח מסייע, שהוסמך לפי [[חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה), התשע"א-2011]]; :: (5) עובד רשות מקומית שהוסמך לפי [[סעיף 28(א)(2) או (ב)(1) לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968]]; :: (6) עובד רשות מקומית שהוסמך לפי [[סעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית - סמכויות פקחים), התשס"ח-2008]]. : (ב) הגורם המוסמך להטיל קנס מינהלי לפי [[תקנה 30(3)]] הוא גורם מוסמך כאמור בפסקאות (1) ו-(2) לתקנת משנה (א). : (ג) גורם מוסמך כאמור בפסקאות (3) עד (6) לתקנת משנה (א) לא יפעיל את סמכויותיו כלפי מוסד חינוך בבעלות הרשות המקומית. @ 33. סמכויות שוטר : לשם אכיפת ההוראות לפי [[תקנות 2]], [[21(א)]] [[ו-29]], יהיו לשוטר סמכויות אלה: : (1) להורות לכל אדם לפעול בהתאם לתקנות אלה או להפסיק פעילות בניגוד להן; : (2) למנוע כניסת אדם למקום אם יש בכך הפרה של התקנות. @ 34. אי-גריעה מהוראות המנהל (תיקון: תשפ"א-27) : אין בהוראות תקנות אלה כדי לגרוע מהוראות המנהל ובכלל זה הוראות המנהל לעניין בחינות, ילדי עובדים חיוניים, הזנה והוראות המנהל לעניין עטיית מסכה לפי [[סעיף 3ה(ה) לצו בידוד בית]] המפורסמות באתר האינטרנט של משרד הבריאות, ובלבד שהוראות המנהל לא יסתרו את הוראות תקנות אלה. @ 35. ביטול [[תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות של מוסדות ללימוד חובה)]] : [[תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות של מוסדות ללימוד חובה), התש"ף-2020]] - בטלות. @ 36. תחילה : תחילתן של תקנות אלה ביום כ"ח באלול התש"ף (17 בספטמבר 2020). @ 37. תוקף (תיקון: תש"ף, תשפ"א, תשפ"א-2, תשפ"א-3, תשפ"א-4, תשפ"א-5, תשפ"א-10, תשפ"א-15, תשפ"א-20, תשפ"א-22, תשפ"א-26, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-42, תשפ"א-43, תשפ"א-48, תשפ"א-56, תשפ"א-61, תשפ"א-63) : תקנות אלה יעמדו בתוקף עד יום א' באייר התשפ"א (13 באפריל 2021). @ 38. הוראת שעה - קייטנה (תיקון: תשפ"א-63) : על אף האמור בתקנות אלה, בתקופה שמיום כ"ט בניסן התשפ"א (11 באפריל 2021) עד יום א' באייר התשפ"א (13 באפריל 2021), יראו כאילו - ((הנוסח שולב בתקנות כהוראת שעה מיום 11.4.2021 עד יום 13.4.2021.)) <!-- : (1) [[בתקנה 2]] לתקנות העיקריות, בתקנת משנה (ב), אחרי פסקה (2א10) בא: :: "(2א11) קייטנה לתלמידים כאמור בפסקאות (2א), (2א2) ו-(2ב) בקבוצות הקבועות של אותם תלמידים בפעילות כאמור בפסקאות אלה;"; : (2) אחרי [[תקנה 28ה2]] לתקנות העיקריות בא: :: 28ח. "הפעלת קייטנות :: פעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(2א11)]] תתקיים בתנאים אלה: :: (1) כל קבוצה קבועה תיפגש עם אנשי הצוות הקבועים של אותה קבוצה קבועה בפעילות כאמור [[בתקנה 2(ב)(2א), (2א2) ו-(2ב)]] (להלן - אנשי הצוות הקבועים של אותה קבוצה בשגרה); :: (2) על אף האמור בפסקה (1), אם לא ניתן לקיים את הפעילות עם אנשי הצוות הקבועים של אותה קבוצה בשגרה, הפעילות תתקיים עם אנשי צוות קבועים שאינם אנשי הצוות הקבועים של אותה קבוצה בשגרה, ובלבד שכל אחד מאנשי הצוות כאמור אינו פוגש קבוצות נוספות; :: (3) על אף האמור בפסקה (2), איש צוות שיציג לבעל המוסד אישור "תו ירוק" יוכל לפגוש קבוצות נוספות."" --> == תוספת ראשונה (((בוטלה))) (תיקון: תשפ"א-63) == == תוספת שנייה (((בוטלה))) (תיקון: תשפ"א-63) == == תוספת שלישית == ==== ((([[תקנות 10(א)(1)]] [[ו-12(ד)]]))) ==== @ 1. : מבנה המוסד, הציוד, המיתקנים והחצר יהיו נקיים. @ 2. : יש לבצע ניקיון יסודי וחיטוי בכל שטח מוסד בסוף כל יום פעילות. @ 3. : בלי לגרוע מהאמור [[בפרט 2]], יש לבצע ניקיון כמה פעמים במהלך היום בחדרי שירותים, בחדר המטבח, במשחקים ובמיתקני חצר ולאחר כל שימוש במקלדות ומסכי מגע. @ 4. : יש לבצע חיטוי לכל המפורטים להלן בתדירות שלצדם: : (א) כל שטח המוסד - בסוף כל יום; : (ב) משטחים הנמצאים במקומות סגורים (כיתות, אולמות וכיו"ב) שבהם נוגעים בתדירות גבוהה כגון: ידיות, כפתורים ומתגים, מקלדות, מסכי מגע, מעקות, שולחנות, משטחי עבודה, משחקים ומיתקני חצר (מגלשות, נדנדות, מעקות) - בתדירות גבוהה במהלך יום הפעילות. @ 5. : החיטוי יתבצע לפי המפורט להלן: : (א) חיטוי יתבצע באמצעות חומר חיטוי על בסיס אלכוהול בריכוז של 70% לפחות או באמצעות תמיסת כלור (למשל sodium hypochlorite 0.1%); ניתן להכין תמיסה המורכבת מ-40 מ"ל אקונומיקה ו-1 ליטר מים; : (ב) לפני ביצוע החיטוי יש לנקות את המשטח המיועד לחיטוי. הניקוי יתבצע באמצעות מים וסבון על ידי ניגוב ושפשוף האזור שיש לנקות; : (ג) החיטוי יתבצע על ידי ניגוב המשטחים בחומר החיטוי וייבוש טבעי. אין לבצע חיטוי בדרך של ערפול בחלל או שימוש במערפל ("פוגר"). @ 6. : יש להציב אמצעים לחיטוי ידיים במקומות נגישים ונראים לעין. == תוספת רביעית == ==== ((([[תקנה 31(א) ו-(ב)]]))) ==== @ (תיקון: תשפ"א-39, תשפ"א-56) : {| ! !! {{מוקטן|טור א'}} {{ש}} העבירות המינהליות !! {{מוקטן|טור ב'}} {{ש}} קנס מינהלי קצוב בשקלים חדשים |- <עוגן פרט 1> | (1) || [[30(1)(א), (2)]] || 5,000 |- <עוגן פרט 1א> | (1א) || [[30(1)(ב)]] || 10,000 |- <עוגן פרט 2> | (2) || [[30(3)(ב)]] || 5,000 |- <עוגן פרט 3> | (3) || [[30(3)(ג)]] || 1,000 |- <עוגן פרט 4> | (4) || [[30(4)]] || 5,000 |} == תוספת חמישית (תיקון: תשפ"א-15, תשפ"א-20, תשפ"א-24, תשפ"א-26, תשפ"א-29, תשפ"א-30, תשפ"א-32, תשפ"א-35, תשפ"א-36, תשפ"א-38, תשפ"א-40, תשפ"א-43, תשפ"א-47, תשפ"א-48, תשפ"א-60) == @ (תיקון: תשפ"א-61, תשפ"א-62, תשפ"א-63) : {{עמודות|3|(1) (((נמחק))) {{ש}} (2) אבו סנאן {{ש}} (3) אבו עבדון (שבט) {{ש}} (4) אבו עמאר (שבט) {{ש}} (5) אבו עמרה (שבט) {{ש}} (6) אבו קורינאת (שבט) {{ש}} (7) אבו רובייעה (שבט) {{ש}} (8) (((נמחק))) {{ש}} (9) אור עקיבא {{ש}} (10) (((נמחק))) {{ש}} (11) אזור {{ש}} (12) (((נמחק))) {{ש}} (13) אילת {{ש}} (14) אכסאל {{ש}} (15) אל-בטוף {{ש}} (16) אל-קסום {{ש}} (17) אלונה {{ש}} (18) אליכין {{ש}} (19) אלעד {{ש}} (20) אלפי מנשה {{ש}} (21) אסד (שבט) {{ש}} (22) (((נמחק))) {{ש}} (23) אעצם (שבט) {{ש}} (24) אפיניש (שבט) {{ש}} (25) אשדוד {{ש}} (26) אשכול {{ש}} (27) אשקלון {{ש}} (28) באר טוביה {{ש}} (29) באר יעקב {{ש}} (30) באר שבע {{ש}} (31) בוסתן–אל-מרג' {{ש}} (32) בוקעאתא {{ש}} (33) בית אריה {{ש}} (34) בית דגן {{ש}} (35) בית שמש {{ש}} (36) בני ברק {{ש}} (37) בני עי"ש {{ש}} (38) בני שמעון {{ש}} (39) בנימינה–גבעת עדה {{ש}} (40) בסמ"ה {{ש}} (41) ברנר {{ש}} (42) בת ים {{ש}} (43) ג'דיידה–מכר {{ש}} (44) ג'ולס {{ש}} (45) ג'נאביב (שבט) {{ש}} (46) ג'סר א-זרקא {{ש}} (47) ג'ש (גוש חלב) {{ש}} (48) גבעת שמואל {{ש}} (49) גבעתיים {{ש}} (50) גדרה {{ש}} (51) גדרות {{ש}} (52) גולן {{ש}} (53) גזר {{ש}} (54) גן יבנה {{ש}} (55) גן רווה {{ש}} (56) גני תקווה {{ש}} (57) (((נמחק))) {{ש}} (58) דייר אל-אסד {{ש}} (59) דייר חנא {{ש}} (60) דימונה {{ש}} (61) דרום השרון {{ש}} (62) הגלבוע {{ש}} (63) הגליל העליון {{ש}} (64) הגליל התחתון {{ש}} (65) הוד השרון {{ש}} (66) הוואשלה (שבט) {{ש}} (67) הוזייל (שבט) {{ש}} (68) הערבה התיכונה {{ש}} (69) (((נמחק))) {{ש}} (70) הרצליה {{ש}} (71) זבולון {{ש}} (72) זכרון יעקב {{ש}} (73) ח'ואלד (שבט) {{ש}} (74) חבל אילות {{ש}} (75) חבל יבנה {{ש}} (76) חבל מודיעין {{ש}} (77) חדרה {{ש}} (78) חולון {{ש}} (79) חוף אשקלון {{ש}} (80) חוף הכרמל {{ש}} (81) חוף השרון {{ש}} (82) חורפיש {{ש}} (83) חיפה {{ש}} (84) חצור הגלילית {{ש}} (85) טבריה {{ש}} (86) טובא–זנגריה {{ש}} (87) טייבה {{ש}} (88) טירת כרמל {{ש}} (89) טמרה {{ש}} (90) יבנאל {{ש}} (91) יבנה {{ש}} (92) יהוד {{ש}} (93) יואב {{ש}} (94) יסוד המעלה {{ש}} (95) יוקנעם עילית {{ש}} (96) ירושלים {{ש}} (97) כאבול {{ש}} (98) כאוכב אבו אל-היג'א {{ש}} (99) כוכב יאיר {{ש}} (100) כפר ברא {{ש}} (101) כפר ורדים {{ש}} (102) כפר יונה {{ש}} (103) כפר כמא {{ש}} (104) כפר סבא {{ש}} (105) כפר קרע {{ש}} (106) כפר שמריהו {{ש}} (107) כפר תבור {{ש}} (108) כרמיאל {{ש}} (109) לב השרון {{ש}} (110) להבים {{ש}} (111) לוד {{ש}} (112) לכיש {{ש}} (113) מבואות החרמון {{ש}} (114) מבשרת ציון {{ש}} (115) מג'דל שמס {{ש}} (116) מגדל {{ש}} (117) מגידו {{ש}} (118) מגילות ים המלח {{ש}} (119) מודיעין–מכבים–רעות {{ש}} (120) (((נמחק))) {{ש}} (121) מזכרת בתיה {{ש}} (122) מזרעה {{ש}} (123) מטה אשר {{ש}} (124) מטה יהודה {{ש}} (125) מטולה {{ש}} (126) מיתר {{ש}} (127) מנשה {{ש}} (128) מסעדה {{ש}} (129) (((נמחק))) {{ש}} (130) מעיליא {{ש}} (131) מעלה יוסף {{ש}} (132) מעלה עירון {{ש}} (133) מרום הגליל {{ש}} (134) מרחבים {{ש}} (135) משגב {{ש}} (136) נהריה {{ש}} (137) נווה אבות {{ש}} (138) נווה מדבר {{ש}} (139) נוף הגליל {{ש}} (140) נחל שורק {{ש}} (141) נחף {{ש}} (142) נס ציונה {{ש}} (143) נצאצרה (שבט) {{ש}} (144) נשר {{ש}} (145) נתניה {{ש}} (146) סאג'ור {{ש}} (147) סביון {{ש}} (148) סואעד (כמאנה) (שבט) {{ש}} (149) סח'נין {{ש}} (150) סייד (שבט) {{ש}} (151) ע'ג'ר {{ש}} (152) עומר {{ש}} (153) עוקבי (בנו עוקבה) {{ש}} (154) עטאוונה (שבט) {{ש}} (155) עיילבון {{ש}} (156) עילוט {{ש}} (157) עין קנייא {{ש}} (158) עכו {{ש}} (159) עמק הירדן {{ש}} (160) עמק המעיינות {{ש}} (161) עמק חפר {{ש}} (162) עמק יזרעאל {{ש}} (163) עפולה {{ש}} (164) עראבה {{ש}} (165) ערבות הירדן {{ש}} (166) ערד {{ש}} (167) פוריידיס {{ש}} (168) פסוטה {{ש}} (169) פרדס-חנה–כרכור {{ש}} (170) פרדסיה {{ש}} (171) פתח תקווה {{ש}} (172) קבועה (שבט) {{ש}} (173) קדימה–צורן {{ש}} (174) קודייראת א-צאנע (שבט) {{ש}} (175) קוואעין (שבט) {{ש}} (176) קלנסווה {{ש}} (177) קצרין {{ש}} (178) קריית אונו {{ש}} (179) קריית אתא {{ש}} (180) קריית ביאליק {{ש}} (181) קריית גת {{ש}} (182) קריית טבעון {{ש}} (183) קריית ים {{ש}} (184) קריית מוצקין {{ש}} (185) קריית עקרון {{ש}} (186) קריית שמונה {{ש}} (187) ראש העין {{ש}} (188) ראש פינה {{ש}} (189) ראשון לציון {{ש}} (190) רחובות {{ש}} (191) רכסים {{ש}} (192) רמלה {{ש}} (193) רמת גן {{ש}} (194) רמת השרון {{ש}} (195) רמת ישי {{ש}} (196) רמת נגב {{ש}} (197) רעננה {{ש}} (198) שבלי - אום אל-גנם {{ש}} (199) שדות נגב {{ש}} (200) שוהם {{ש}} (201) שלומי {{ש}} (202) שעב {{ש}} (203) שער הנגב {{ש}} (204) שפיר {{ש}} (205) תל-אביב–יפו {{ש}} (206) תל מונד {{ש}} (207) תמר {{ש}} (208) תראבין א-צאנע (שבט)}} : {{עמודות|3|(210) מג'ד אל-כרום {{ש}} (211) צפת {{ש}} (212) כפר מנדא {{ש}} (213) ג'לג'וליה {{ש}} (214) עספיא {{ש}} (215) נצרת {{ש}} (216) אבן יהודה {{ש}} (217) קריית מלאכי {{ש}} (218) ראמה {{ש}} (219) מצפה רמון {{ש}} (220) נתיבות {{ש}} (221) אור יהודה {{ש}} (222) מגדל העמק {{ש}} (223) ג'ת {{ש}} (224) אופקים {{ש}} (225) קריית יערים {{ש}} (226) מעלות–תרשיחא {{ש}} (227) חריש {{ש}} (228) שדרות {{ש}} (229) שפרעם {{ש}} (230) ירוחם {{ש}} (231) כעביה–טבאש–חג'אג'רה {{ש}} (232) מגאר {{ש}} (233) דבוריה {{ש}} (234) שדות דן}} : {{עמודות|3|(235) בסמת טבעון {{ש}} (236) פקיעין (בוקייעה) {{ש}} (237) בענה {{ש}} (238) חורה}} : {{עמודות|3|(239) לקיה}} == תוספת שישית (תיקון: תשפ"א-43, תשפ"א-47, תשפ"א-48, תשפ"א-60) == @ (תיקון: תשפ"א-61) : {{עמודות|3|(1) אבו קורינאת (יישוב) - נווה מדבר {{ש}} (2) אבו תלול - נווה מדבר {{ש}} (3) אבטין - זבולון {{ש}} (4) אבטליון - משגב {{ש}} (5) אביאל - אלונה {{ש}} (6) אביבים - מרום הגליל {{ש}} (7) אביגדור - באר טוביה {{ש}} (8) אביחיל - עמק חפר {{ש}} (9) אביטל - הגלבוע {{ש}} (10) אביעזר - מטה יהודה {{ש}} (11) אבירים - מעלה יוסף {{ש}} (12) אבן מנחם - מעלה יוסף {{ש}} (13) אבן ספיר - מטה יהודה {{ש}} (14) אבן שמואל - שפיר {{ש}} (15) אבני איתן - גולן {{ש}} (16) אבשלום - אשכול {{ש}} (17) אדירים - הגלבוע {{ש}} (18) אדמית - מטה אשר {{ש}} (19) אדרת - מטה יהודה {{ש}} (20) אודים - חוף השרון {{ש}} (21) אודם - גולן {{ש}} (22) אוהד - אשכול {{ש}} (23) אום אל-קוטוף - מנשה {{ש}} (24) (((נמחק))) {{ש}} (25) אומן - הגלבוע {{ש}} (26) אומץ - עמק חפר {{ש}} (27) אור הגנוז - מרום הגליל {{ש}} (28) אור הנר - שער הנגב {{ש}} (29) אורה - מטה יהודה {{ש}} (30) אורות - באר טוביה {{ש}} (31) אורטל - גולן {{ש}} (32) אורים - אשכול {{ש}} (33) אורנים - זבולון {{ש}} (34) אושה - זבולון {{ש}} (35) אחווה - באר טוביה {{ש}} (36) אחוזם - לכיש {{ש}} (37) אחוזת ברק - עמק יזרעאל {{ש}} (38) אחיהוד - מטה אשר {{ש}} (39) אחיטוב - עמק חפר {{ש}} (40) אחיסמך - חבל מודיעין {{ש}} (41) איבים - שער הנגב {{ש}} (42) אייל - דרום השרון {{ש}} (43) איילת השחר - הגליל העליון {{ש}} (44) אילון - מטה אשר {{ש}} (45) אילות - חבל אילות {{ש}} (46) אילניה - הגליל התחתון {{ש}} (47) אירוס - גן רווה {{ש}} (48) איתן - שפיר {{ש}} (49) איתנים - מטה יהודה {{ש}} (50) אל-עזי - יואב {{ש}} (51) אל-עריאן - מנשה {{ש}} (52) אל-רום - גולן {{ש}} (53) אל-סייד - אל-קסום {{ש}} (54) אלומה - שפיר {{ש}} (55) אלומות - עמק הירדן {{ש}} (56) אלון הגליל - עמק יזרעאל {{ש}} (57) אלוני אבא - עמק יזרעאל {{ש}} (58) אלוני הבשן - גולן {{ש}} (59) אלוני יצחק - מנשה {{ש}} (60) אלונים - עמק יזרעאל {{ש}} (61) אלי–עד - גולן {{ש}} (62) אליאב - לכיש {{ש}} (63) אליפז - חבל אילות {{ש}} (64) אליפלט - מבואות החרמון {{ש}} (65) אליקים - מגידו {{ש}} (66) אלישיב - עמק חפר {{ש}} (67) אלישמע - דרום השרון {{ש}} (68) אלמגור - עמק הירדן {{ש}} (69) אלקוש - מעלה יוסף {{ש}} (70) אמונים - באר טוביה {{ש}} (71) אמירים - מרום הגליל {{ש}} (72) אמנון - מבואות החרמון {{ש}} (73) אמציה - לכיש {{ש}} (74) אניעם - גולן {{ש}} (75) אפיק - גולן {{ש}} (76) אפיקים - עמק הירדן {{ש}} (77) אפק - מטה אשר {{ש}} (78) ארבל - הגליל התחתון {{ש}} (79) ארז - שער הנגב {{ש}} (80) ארסוף - חוף השרון {{ש}} (81) אשבול - מרחבים {{ש}} (82) אשבל - משגב {{ש}} (83) אשדות יעקב (איחוד) - עמק הירדן {{ש}} (84) אשדות יעקב (מאוחד) - עמק הירדן {{ש}} (85) אשחר - משגב {{ש}} (86) אשל הנשיא - מרחבים {{ש}} (87) אשלים - רמת נגב {{ש}} (88) אשרת - מטה אשר {{ש}} (89) אשתאול - מטה יהודה}} : {{עמודות|3|(90) באר אורה - חבל אילות {{ש}} (91) באר גנים - חוף אשקלון {{ש}} (92) באר טוביה - באר טוביה {{ש}} (93) באר מילכה - רמת נגב {{ש}} (94) בארות יצחק - חבל מודיעין {{ש}} (95) בארותיים - עמק חפר {{ש}} (96) בארי - אשכול {{ש}} (97) בוסתן הגליל - מטה אשר {{ש}} (98) בורגתה - עמק חפר {{ש}} (99) (((נמחק))) {{ש}} (100) בטחה - מרחבים {{ש}} (101) ביצרון - באר טוביה {{ש}} (102) ביר הדאג' - נווה מדבר {{ש}} (103) ביריה - מרום הגליל {{ש}} (104) בית אורן - חוף הכרמל {{ש}} (105) בית אלעזרי - ברנר {{ש}} (106) בית אלפא - הגלבוע {{ש}} (107) בית ברל - דרום השרון {{ש}} (108) בית גוברין - יואב {{ש}} (109) בית גמליאל - חבל יבנה {{ש}} (110) בית הגדי - שדות נגב {{ש}} (111) בית הלוי - עמק חפר {{ש}} (112) בית הלל - מבואות החרמון {{ש}} (113) בית העמק - מטה אשר {{ש}} (114) בית השיטה - הגלבוע {{ש}} (115) בית זיד - עמק יזרעאל {{ש}} (116) בית זית - מטה יהודה {{ש}} (117) בית זרע - עמק הירדן {{ש}} (118) בית חירות - עמק חפר {{ש}} (119) בית חלקיה - נחל שורק {{ש}} (120) בית חנן - גן רווה {{ש}} (121) בית חנניה - חוף הכרמל {{ש}} (122) בית חשמונאי - גזר {{ש}} (123) בית יהושע - חוף השרון {{ש}} (124) בית יוסף - עמק המעיינות {{ש}} (125) בית ינאי - עמק חפר {{ש}} (126) בית יצחק–שער חפר - עמק חפר {{ש}} (127) בית לחם הגלילית - עמק יזרעאל {{ש}} (128) בית מאיר - מטה יהודה {{ש}} (129) בית נחמיה - חבל מודיעין {{ש}} (130) בית ניר - יואב {{ש}} (131) בית נקופה - מטה יהודה {{ש}} (132) בית עובד - גן רווה {{ש}} (133) בית עוזיאל - גזר {{ש}} (134) בית עריף - חבל מודיעין {{ש}} (135) בית צבי - חוף הכרמל {{ש}} (136) בית קמה - בני שמעון {{ש}} (137) בית קשת - הגליל התחתון {{ש}} (138) בית רבן - חבל יבנה {{ש}} (139) בית רימון - הגליל התחתון {{ש}} (140) בית שערים - עמק יזרעאל {{ש}} (141) בית שקמה - חוף אשקלון {{ש}} (142) ביתן אהרן - עמק חפר {{ש}} (143) בלפוריה - עמק יזרעאל {{ש}} (144) בן זכאי - חבל יבנה {{ש}} (145) בן עמי - מטה אשר {{ש}} (146) בן שמן (כפר נוער) - חבל מודיעין {{ש}} (147) בן שמן (מושב) - חבל מודיעין {{ש}} (148) בני דקלים - לכיש {{ש}} (149) בני דרום - חבל יבנה {{ש}} (150) בני דרור - לב השרון {{ש}} (151) בני יהודה - גולן {{ש}} (152) בני נצרים - אשכול {{ש}} (153) בני עטרות - חבל מודיעין {{ש}} (154) בני ציון - חוף השרון {{ש}} (155) בני ראם - נחל שורק {{ש}} (156) בניה - ברנר {{ש}} (157) בצרה - חוף השרון {{ש}} (158) בצת - מטה אשר {{ש}} (159) בקוע - מטה יהודה {{ש}} (160) בר גיורא - מטה יהודה {{ש}} (161) בר יוחאי - מרום הגליל {{ש}} (162) ברור חיל - שער הנגב {{ש}} (163) ברוש - בני שמעון {{ש}} (164) ברכיה - חוף אשקלון {{ש}} (165) ברעם - הגליל העליון {{ש}} (166) ברק - הגלבוע {{ש}} (167) ברקאי - מנשה {{ש}} (168) בת הדר - חוף אשקלון {{ש}} (169) בת חן - עמק חפר {{ש}} (170) בת חפר - עמק חפר {{ש}} (171) בת שלמה - חוף הכרמל}} : {{עמודות|3|(172) גאולי תימן - עמק חפר {{ש}} (173) גאולים - לב השרון {{ש}} (174) גאליה - גן רווה {{ש}} (175) גבולות - אשכול {{ש}} (176) גבים - שער הנגב {{ש}} (177) גבע - הגלבוע {{ש}} (178) גבע כרמל - חוף הכרמל {{ש}} (179) גבעולים - שדות נגב {{ש}} (180) גבעות בר - בני שמעון {{ש}} (181) גבעת אבני - הגליל התחתון {{ש}} (182) גבעת אלה - עמק יזרעאל {{ש}} (183) גבעת ברנר - ברנר {{ש}} (184) גבעת השלושה - דרום השרון {{ש}} (185) גבעת ח"ן - דרום השרון {{ש}} (186) גבעת חיים (איחוד) - עמק חפר {{ש}} (187) גבעת חיים (מאוחד) - עמק חפר {{ש}} (188) גבעת יואב - גולן {{ש}} (189) גבעת יערים - מטה יהודה {{ש}} (190) גבעת ישעיהו - מטה יהודה {{ש}} (191) גבעת כ"ח - חבל מודיעין {{ש}} (192) גבעת ניל"י - אלונה {{ש}} (193) גבעת עוז - מגידו {{ש}} (194) גבעת שמש - מטה יהודה {{ש}} (195) גבעת שפירא - עמק חפר {{ש}} (196) גבעתי - באר טוביה {{ש}} (197) גברעם - חוף אשקלון {{ש}} (198) גבת - עמק יזרעאל {{ש}} (199) גדות - הגליל העליון {{ש}} (200) גדיש - הגלבוע {{ש}} (201) גדעונה - הגלבוע {{ש}} (202) גונן - הגליל העליון {{ש}} (203) גורן - מעלה יוסף {{ש}} (204) גורנות הגליל - מעלה יוסף {{ש}} (205) גזית - עמק יזרעאל {{ש}} (206) גזר - גזר {{ש}} (207) גיאה - חוף אשקלון {{ש}} (208) גיבתון - ברנר {{ש}} (209) גיזו - מטה יהודה {{ש}} (210) גילון - משגב {{ש}} (211) גילת - מרחבים {{ש}} (212) גינוסר - עמק הירדן {{ש}} (213) גיניגר - עמק יזרעאל {{ש}} (214) גינתון - חבל מודיעין {{ש}} (215) גיתה - מעלה יוסף {{ש}} (216) גלאון - יואב {{ש}} (217) גליל ים - חוף השרון {{ש}} (218) גלעד (אבן יצחק) - מגידו {{ש}} (219) גמזו - חבל מודיעין {{ש}} (220) גן הדרום - גדרות {{ש}} (221) גן השומרון - מנשה {{ש}} (222) גן חיים - דרום השרון {{ש}} (223) גן יאשיה - עמק חפר {{ש}} (224) גן נר - הגלבוע {{ש}} (225) גן שורק - גן רווה {{ש}} (226) גן שלמה - ברנר {{ש}} (227) גן שמואל - מנשה {{ש}} (228) גנות - שדות דן {{ש}} (229) גנות הדר - לב השרון {{ש}} (230) גני הדר - גזר {{ש}} (231) גני טל - נחל שורק {{ש}} (232) גני יוחנן - גזר {{ש}} (233) גני עם - דרום השרון {{ש}} (234) געש - חוף השרון {{ש}} (235) געתון - מטה אשר {{ש}} (236) גפן - מטה יהודה {{ש}} (237) גרופית - חבל אילות {{ש}} (238) גשור - גולן {{ש}} (239) גשר - עמק המעיינות {{ש}} (240) גשר הזיו - מטה אשר {{ש}} (241) גת (קיבוץ) - יואב {{ש}} (242) גת רימון - דרום השרון}} : {{עמודות|3|(243) דבורה - הגלבוע {{ש}} (244) דבירה - בני שמעון {{ש}} (245) דברת - עמק יזרעאל {{ש}} (246) דגניה א' - עמק הירדן {{ש}} (247) דגניה ב' - עמק הירדן {{ש}} (248) דוב"ב - מרום הגליל {{ש}} (249) דור - חוף הכרמל {{ש}} (250) דורות - שער הנגב {{ש}} (251) דחי - בוסתן-אל-מרג' {{ש}} (252) דייר ראפאת - מטה יהודה {{ש}} (253) דישון - מבואות החרמון {{ש}} (254) דליה - מגידו {{ש}} (255) דלתון - מרום הגליל {{ש}} (256) דמיידה - משגב {{ש}} (257) דן - הגליל העליון {{ש}} (258) דפנה - הגליל העליון {{ש}} (259) דקל - אשכול {{ש}} (260) דריג'את - אל-קסום}} : {{עמודות|3|(261) האון - עמק הירדן {{ש}} (262) הבונים - חוף הכרמל {{ש}} (263) הגושרים - הגליל העליון {{ש}} (264) הדר עם - עמק חפר {{ש}} (265) הודיות - הגליל התחתון {{ש}} (266) הודייה - חוף אשקלון {{ש}} (267) הושעיה - עמק יזרעאל {{ש}} (268) הזורע - מגידו {{ש}} (269) הזורעים - הגליל התחתון {{ש}} (270) החותרים - חוף הכרמל {{ש}} (271) היוגב - עמק יזרעאל {{ש}} (272) הילה - מעלה יוסף {{ש}} (273) המעפיל - עמק חפר {{ש}} (274) הסוללים - עמק יזרעאל {{ש}} (275) העוגן - עמק חפר {{ש}} (276) הר עמשא - תמר {{ש}} (277) הראל - מטה יהודה {{ש}} (278) הרדוף - עמק יזרעאל {{ש}} (279) הררית - משגב}} : {{עמודות|3|(280) ורדון - יואב}} : {{עמודות|3|(281) זבדיאל - שפיר {{ש}} (282) זוהר - לכיש {{ש}} (283) זיקים - חוף אשקלון {{ש}} (284) זיתן - שדות דן {{ש}} (285) זכריה - מטה יהודה {{ש}} (286) זמרת - שדות נגב {{ש}} (287) זנוח - מטה יהודה {{ש}} (288) זרועה - שדות נגב {{ש}} (289) זרחיה - שפיר}} : {{עמודות|3|(290) ח'ואלד - זבולון {{ש}} (291) חבצלת השרון - עמק חפר {{ש}} (292) חבר - הגלבוע {{ש}} (293) חגור - דרום השרון {{ש}} (294) חגלה - עמק חפר {{ש}} (295) חד–נס - גולן {{ש}} (296) חדיד - חבל מודיעין {{ש}} (297) חוג'ייראת (ד'הרה) - משגב {{ש}} (298) חולדה - גזר {{ש}} (299) חולית - אשכול {{ש}} (300) חולתה - הגליל העליון {{ש}} (301) חוסן - מעלה יוסף {{ש}} (302) חוסנייה - משגב {{ש}} (303) חופית - עמק חפר {{ש}} (304) חוקוק - עמק הירדן {{ש}} (305) חורשים - דרום השרון {{ש}} (306) חזון - מרום הגליל {{ש}} (307) חיבת ציון - עמק חפר {{ש}} (308) חירות - לב השרון {{ש}} (309) חלוץ - משגב {{ש}} (310) חלץ - חוף אשקלון {{ש}} (311) חמאם - אל-בטוף {{ש}} (312) חמד - שדות דן {{ש}} (313) חמדיה - עמק המעיינות {{ש}} (314) חניאל - עמק חפר {{ש}} (315) חניתה - מטה אשר {{ש}} (316) חנתון - עמק יזרעאל {{ש}} (317) חספין - גולן {{ש}} (318) חפץ חיים - נחל שורק {{ש}} (319) חפצי-בה - הגלבוע {{ש}} (320) חצב - באר טוביה {{ש}} (321) חצבה - הערבה התיכונה {{ש}} (322) חצור-אשדוד - באר טוביה {{ש}} (323) חצרים - בני שמעון {{ש}} (324) חרב לאת - עמק חפר {{ש}} (325) חרוצים - חוף השרון {{ש}} (326) חרשים - משגב}} : {{עמודות|3|(327) טייבה (בעמק) - הגלבוע {{ש}} (328) טירת יהודה - חבל מודיעין {{ש}} (329) טירת צבי - עמק המעיינות {{ש}} (330) טל–אל - משגב {{ש}} (331) טל שחר - מטה יהודה {{ש}} (332) טללים - רמת נגב {{ש}} (333) טפחות - מרום הגליל}} : {{עמודות|3|(334) יבול - אשכול {{ש}} (335) יגור - זבולון {{ש}} (336) יגל - שדות דן {{ש}} (337) (((נמחק))) {{ש}} (338) יד חנה - עמק חפר {{ש}} (339) יד מרדכי - חוף אשקלון {{ש}} (340) יד נתן - לכיש {{ש}} (341) יד רמב"ם - גזר {{ש}} (342) ידידה - מטה יהודה {{ש}} (343) יהל - חבל אילות {{ש}} (344) יובל - מבואות החרמון {{ש}} (345) יובלים - משגב {{ש}} (346) יודפת - משגב {{ש}} (347) יונתן - גולן {{ש}} (348) יזרעאל - הגלבוע {{ש}} (349) יחיעם - מטה אשר {{ש}} (350) יוטבתה - חבל אילות {{ש}} (351) יכיני - שער הנגב {{ש}} (352) ינוב - לב השרון {{ש}} (353) ינון - באר טוביה {{ש}} (354) יסודות - נחל שורק {{ש}} (355) יסעור - מטה אשר {{ש}} (356) יעד - משגב {{ש}} (357) יעל - הגלבוע {{ש}} (358) יעף - לב השרון {{ש}} (359) יערה - מעלה יוסף {{ש}} (360) יפעת - עמק יזרעאל {{ש}} (361) יפתח - הגליל העליון {{ש}} (362) יציץ - גזר {{ש}} (363) יקום - חוף השרון {{ש}} (364) יוקנעם (מושבה) - מגידו {{ש}} (365) יראון - הגליל העליון {{ש}} (366) ירדנה - עמק המעיינות {{ש}} (367) ירחיב - דרום השרון {{ש}} (368) ירקונה - דרום השרון {{ש}} (369) ישע - אשכול {{ש}} (370) ישעי - מטה יהודה {{ש}} (371) ישרש - גזר {{ש}} (372) יתד - אשכול}} : {{עמודות|3|(373) כברי - מטה אשר {{ש}} (374) כדורי - הגליל התחתון {{ש}} (375) כדיתה - מרום הגליל {{ש}} (376) כוכב מיכאל - חוף אשקלון {{ש}} (377) כורזים - מבואות החרמון {{ש}} (378) כחל - מבואות החרמון {{ש}} (379) כחלה - אל-קסום {{ש}} (380) כיסופים - אשכול {{ש}} (381) כישור - משגב {{ש}} (382) כלנית - מרום הגליל {{ש}} (383) כמאנה - משגב {{ש}} (384) כמהין - רמת נגב {{ש}} (385) כמון - משגב {{ש}} (386) כנות - באר טוביה {{ש}} (387) כנף - גולן {{ש}} (388) כינרת (מושבה) - עמק הירדן {{ש}} (389) כינרת (קבוצה) - עמק הירדן {{ש}} (390) כסלון - מטה יהודה {{ש}} (391) כפר אביב - גדרות {{ש}} (392) כפר אוריה - מטה יהודה {{ש}} (393) כפר אחים - באר טוביה {{ש}} (394) כפר ביאליק - זבולון {{ש}} (395) כפר ביל"ו - גזר {{ש}} (396) כפר בלום - הגליל העליון {{ש}} (397) כפר בן נון - גזר {{ש}} (398) כפר ברוך - עמק יזרעאל {{ש}} (399) כפר גדעון - עמק יזרעאל {{ש}} (400) כפר גלים - חוף הכרמל {{ש}} (401) כפר גליקסון - מנשה {{ש}} (402) כפר גלעדי - הגליל העליון {{ש}} (403) כפר דניאל - חבל מודיעין {{ש}} (404) כפר החורש - עמק יזרעאל {{ש}} (405) כפר המכבי - זבולון {{ש}} (406) כפר הנגיד - גן רווה {{ש}} (407) כפר הנוער הדתי - זבולון {{ש}} (408) כפר הנשיא - הגליל העליון {{ש}} (409) כפר הס - לב השרון {{ש}} (410) כפר הרא"ה - עמק חפר {{ש}} (411) כפר הרי"ף - יואב {{ש}} (412) כפר ויתקין - עמק חפר {{ש}} (413) כפר ורבורג - באר טוביה {{ש}} (414) כפר זוהרים - מטה יהודה {{ש}} (415) כפר זיתים - הגליל התחתון {{ש}} (416) כפר חושן - מרום הגליל {{ש}} (417) כפר חיטים - הגליל התחתון {{ש}} (418) כפר חיים - עמק חפר {{ש}} (419) כפר חנניה - מרום הגליל {{ש}} (420) כפר חסידים א' - זבולון {{ש}} (421) כפר חסידים ב' - זבולון {{ש}} (422) כפר חרוב - גולן {{ש}} (423) כפר טרומן - חבל מודיעין {{ש}} (424) כפר ידידיה - עמק חפר {{ש}} (425) כפר יהושע - עמק יזרעאל {{ש}} (426) כפר יחזקאל - הגלבוע {{ש}} (427) כפר יעבץ - לב השרון {{ש}} (428) כפר מונש - עמק חפר {{ש}} (429) כפר מימון - שדות נגב {{ש}} (430) כפר מל"ל - דרום השרון {{ש}} (431) כפר מנחם - יואב {{ש}} (432) כפר מסריק - מטה אשר {{ש}} (433) כפר מרדכי - גדרות {{ש}} (434) כפר נטר - חוף השרון {{ש}} (435) כפר סאלד - הגליל העליון {{ש}} (436) כפר סילבר - חוף אשקלון {{ש}} (437) כפר סירקין - דרום השרון {{ש}} (438) כפר עבודה - לב השרון {{ש}} (439) כפר עזה - שער הנגב {{ש}} (440) כפר פינס - מנשה {{ש}} (441) כפר קיש - הגליל התחתון {{ש}} (442) כפר ראש הנקרה - מטה אשר {{ש}} (443) כפר רוזנוולד (זרעית) - מעלה יוסף {{ש}} (444) כפר רופין - עמק המעיינות {{ש}} (445) כפר רות - חבל מודיעין {{ש}} (446) כפר שמואל - גזר {{ש}} (447) כרכום - מבואות החרמון {{ש}} (448) כרם בן זמרה - מרום הגליל {{ש}} (449) כרם בן שמן - חבל מודיעין {{ש}} (450) כרם יבנה (ישיבה) - חבל יבנה {{ש}} (451) כרם מהר"ל - חוף הכרמל {{ש}} (452) כרם שלום - אשכול {{ש}} (453) כרמי יוסף - גזר {{ש}} (454) (((נמחק))) {{ש}} (455) כרמיה - חוף אשקלון {{ש}} (456) כרמים - בני שמעון}} : {{עמודות|3|(457) לבון - משגב {{ש}} (458) לביא - הגליל התחתון {{ש}} (459) לבנים - מרום הגליל {{ש}} (460) להב - בני שמעון {{ש}} (461) להבות הבשן - הגליל העליון {{ש}} (462) להבות חביבה - מנשה {{ש}} (463) לוזית - מטה יהודה {{ש}} (464) לוחמי הגטאות - מטה אשר {{ש}} (465) לוטם - משגב {{ש}} (466) לוטן - חבל אילות {{ש}} (467) לימן - מטה אשר {{ש}} (468) לכיש - לכיש {{ש}} (469) לפיד - חבל מודיעין {{ש}} (470) לפידות - מעלה יוסף}} : {{עמודות|3|(471) מבוא חמה - גולן {{ש}} (472) מבוא מודיעים - חבל מודיעין {{ש}} (473) מבואות ים - עמק חפר {{ש}} (474) מבועים - מרחבים {{ש}} (475) מבטחים - אשכול {{ש}} (476) מבקיעים - חוף אשקלון {{ש}} (477) מגדים - חוף הכרמל {{ש}} (478) מגידו - מגידו {{ש}} (479) מגל - מנשה {{ש}} (480) מגן - אשכול {{ש}} (481) מגן שאול - הגלבוע {{ש}} (482) מגשימים - דרום השרון {{ש}} (483) מדרשת בן גוריון - רמת נגב {{ש}} (484) מדרשת רופין - עמק חפר {{ש}} (485) מולדה - אל קסום {{ש}} (486) מולדת - הגלבוע {{ש}} (487) מוצא עילית - מטה יהודה {{ש}} (488) מורן - משגב {{ש}} (489) מזור - חבל מודיעין {{ש}} (490) מזרע - עמק יזרעאל {{ש}} (491) מחנה הילה - גן רווה {{ש}} (492) מחנה טלי - רמת נגב {{ש}} (493) מחנה יהודית - עמק יזרעאל {{ש}} (494) מחנה יוכבד - חבל אילות {{ש}} (495) מחנה יפה - מרחבים {{ש}} (496) מחנה מרים - באר טוביה {{ש}} (497) מחנה תל נוף - ברנר {{ש}} (498) מחניים - הגליל העליון {{ש}} (499) מחסיה - מטה יהודה {{ש}} (500) מטע - מטה יהודה {{ש}} (501) מי עמי - מנשה {{ש}} (502) מיטב - הגלבוע {{ש}} (503) מייסר - מנשה {{ש}} (504) מיצר - גולן {{ש}} (505) מירב - עמק המעיינות {{ש}} (506) מירון - מרום הגליל {{ש}} (507) מישר - גדרות {{ש}} (508) (((נמחק))) {{ש}} (509) מכמורת - עמק חפר {{ש}} (510) מכמנים - משגב {{ש}} (511) מלאה - הגלבוע {{ש}} (512) מלילות - שדות נגב {{ש}} (513) מלכיה - הגליל העליון {{ש}} (514) מלכישוע - עמק המעיינות {{ש}} (515) מנוחה - לכיש {{ש}} (516) מנוף - משגב {{ש}} (517) מנות - מעלה יוסף {{ש}} (518) מנחמיה - עמק המעיינות {{ש}} (519) מנרה - הגליל העליון {{ש}} (520) מסד - הגליל התחתון {{ש}} (521) מסדה - עמק הירדן {{ש}} (522) מסילות - עמק המעיינות {{ש}} (523) מסילת ציון - מטה יהודה {{ש}} (524) מסלול - מרחבים {{ש}} (525) מעברות - עמק חפר {{ש}} (526) מעגלים - שדות נגב {{ש}} (527) מעגן - עמק הירדן {{ש}} (528) מעגן מיכאל - חוף הכרמל {{ש}} (529) מעוז חיים - עמק המעיינות {{ש}} (530) מעונה - מעלה יוסף {{ש}} (531) מעיין ברוך - הגליל העליון {{ש}} (532) מעיין צבי - חוף הכרמל {{ש}} (533) מעלה גלבוע - עמק המעיינות {{ש}} (534) מעלה גמלא - גולן {{ש}} (535) מעלה החמישה - מטה יהודה {{ש}} (536) מענית - מנשה {{ש}} (537) מעש - דרום השרון {{ש}} (538) מפלסים - שער הנגב {{ש}} (539) מצובה - מטה אשר {{ש}} (540) מצליח - גזר {{ש}} (541) מצפה - הגליל התחתון {{ש}} (542) מצפה אבי"ב - משגב {{ש}} (543) מצפה אילן - מנשה {{ש}} (544) מצר - מנשה {{ש}} (545) מרגליות - מבואות החרמון {{ש}} (546) מרום גולן - גולן {{ש}} (547) מרחב עם - רמת נגב {{ש}} (548) מרחביה (מושב) - עמק יזרעאל {{ש}} (549) מרחביה (קיבוץ) - עמק יזרעאל {{ש}} (550) מרכז שפירא - שפיר {{ש}} (551) משאבי שדה - רמת נגב {{ש}} (552) משגב דב - גדרות {{ש}} (553) משגב עם - הגליל העליון {{ש}} (554) משואות יצחק - שפיר {{ש}} (555) משמר איילון - גזר {{ש}} (556) משמר דוד - גזר {{ש}} (557) משמר הירדן - מבואות החרמון {{ש}} (558) משמר הנגב - בני שמעון {{ש}} (559) משמר העמק - מגידו {{ש}} (560) משמר השבעה - שדות דן {{ש}} (561) משמר השרון - עמק חפר {{ש}} (562) משמרות - מנשה {{ש}} (563) משמרת - לב השרון {{ש}} (564) משען - חוף אשקלון {{ש}} (565) מתן - דרום השרון {{ש}} (566) מתת - מעלה יוסף}} : {{עמודות|3|(567) נאות גולן - גולן {{ש}} (568) נאות הכיכר - תמר {{ש}} (569) נאות מרדכי - הגליל העליון {{ש}} (570) נאות סמדר - חבל אילות {{ש}} (571) נאעורה - הגלבוע {{ש}} (572) נבטים - בני שמעון {{ש}} (573) נגבה - יואב {{ש}} (574) נהורה - לכיש {{ש}} (575) נהלל - עמק יזרעאל {{ש}} (576) נוב - גולן {{ש}} (577) נוגה - לכיש {{ש}} (578) נווה - אשכול {{ש}} (579) נווה אור - עמק המעיינות {{ש}} (580) נווה אטי"ב - גולן {{ש}} (581) נווה אילן - מטה יהודה {{ש}} (582) נווה איתן - עמק המעיינות {{ש}} (583) נווה זוהר - תמר {{ש}} (584) נווה זיו - מעלה יוסף {{ש}} (585) נווה חריף - חבל אילות {{ש}} (586) נווה ים - חוף הכרמל {{ש}} (587) נווה ימין - דרום השרון {{ש}} (588) נווה ירק - דרום השרון {{ש}} (589) נווה מבטח - באר טוביה {{ש}} (590) נווה מיכאל - מטה יהודה {{ש}} (591) נווה שלום - מטה יהודה {{ש}} (592) נועם - שפיר {{ש}} (593) נוף איילון - גזר {{ש}} (594) נופית - זבולון {{ש}} (595) נופך - חבל מודיעין {{ש}} (596) נורדיה - לב השרון {{ש}} (597) נורית - הגלבוע {{ש}} (598) נחושה - מטה יהודה {{ש}} (599) נחל עוז - שער הנגב {{ש}} (600) נחלה - יואב {{ש}} (601) נחלים - חבל מודיעין {{ש}} (602) נחם - מטה יהודה {{ש}} (603) נחשולים - חוף הכרמל {{ש}} (604) נחשון - מטה יהודה {{ש}} (605) נחשונים - דרום השרון {{ש}} (606) נטועה - מעלה יוסף {{ש}} (607) נטור - גולן {{ש}} (608) נטע - לכיש {{ש}} (609) נטעים - גן רווה {{ש}} (610) נטף - מטה יהודה {{ש}} (611) ניין - בוסתן-אל-מרג' {{ש}} (612) ניצן - חוף אשקלון {{ש}} (613) ניצן ב' - חוף אשקלון {{ש}} (614) ניצנה (קהילת חינוך) - רמת נגב {{ש}} (615) ניצני סיני - רמת נגב {{ש}} (616) ניצני עוז - לב השרון {{ש}} (617) ניצנים - חוף אשקלון {{ש}} (618) ניר אליהו - דרום השרון {{ש}} (619) ניר בנים - באר טוביה {{ש}} (620) ניר גלים - חבל יבנה {{ש}} (621) ניר דוד (תל עמל) - עמק המעיינות {{ש}} (622) ניר ח"ן - לכיש {{ש}} (623) ניר יפה - הגלבוע {{ש}} (624) ניר יצחק - אשכול {{ש}} (625) ניר ישראל - חוף אשקלון {{ש}} (626) ניר משה - מרחבים {{ש}} (627) ניר עוז - אשכול {{ש}} (628) ניר עם - שער הנגב {{ש}} (629) ניר עציון - חוף הכרמל {{ש}} (630) ניר עקיבא - מרחבים {{ש}} (631) ניר צבי - שדות דן {{ש}} (632) נירים - אשכול {{ש}} (633) נירית - דרום השרון {{ש}} (634) נמרוד - גולן {{ש}} (635) נס הרים - מטה יהודה {{ש}} (636) נס עמים - מטה אשר {{ש}} (637) נעורים - עמק חפר {{ש}} (638) נען - גזר {{ש}} (639) נצר חזני - נחל שורק {{ש}} (640) נצר סרני - גזר {{ש}} (641) נתיב הל"ה - מטה יהודה {{ש}} (642) נתיב העשרה - חוף אשקלון {{ש}} (643) נתיב השיירה - מטה אשר}} : {{עמודות|3|(644) סאסא - הגליל העליון {{ש}} (645) סגולה - יואב {{ש}} (646) סואעד (חמרייה) (שבט) - עמק יזרעאל {{ש}} (647) סופה - אשכול {{ש}} (648) (((נמחק))) {{ש}} (649) סמר - חבל אילות {{ש}} (650) סעד - שדות נגב {{ש}} (651) סער - מטה אשר {{ש}} (652) ספיר - הערבה התיכונה {{ש}} (653) סתריה - גזר}} : {{עמודות|3|(654) עבדון - מעלה יוסף {{ש}} (655) עברון - מטה אשר {{ש}} (656) עגור - מטה יהודה {{ש}} (657) עדי - עמק יזרעאל {{ש}} (658) עדנים - דרום השרון {{ש}} (659) עוזה - שפיר {{ש}} (660) עוזייר - אל-בטוף {{ש}} (661) עולש - עמק חפר {{ש}} (662) עופר - חוף הכרמל {{ש}} (663) עוצם - לכיש {{ש}} (664) עזוז - רמת נגב {{ש}} (665) עזר - באר טוביה {{ש}} (666) עזריאל - לב השרון {{ש}} (667) עזריה - גזר {{ש}} (668) עזריקם - באר טוביה {{ש}} (669) עידן - הערבה התיכונה {{ש}} (670) עיינות - גן רווה {{ש}} (671) עין איילה - חוף הכרמל {{ש}} (672) עין אל-אסד - מרום הגליל {{ש}} (673) עין גב - עמק הירדן {{ש}} (674) עין גדי - תמר {{ש}} (675) עין דור - עמק יזרעאל {{ש}} (676) עין הבשור - אשכול {{ש}} (677) עין הוד - חוף הכרמל {{ש}} (678) עין החורש - עמק חפר {{ש}} (679) עין המפרץ - מטה אשר {{ש}} (680) עין הנצי"ב - עמק המעיינות {{ש}} (681) עין העמק - מגידו {{ש}} (682) עין השופט - מגידו {{ש}} (683) עין השלושה - אשכול {{ש}} (684) עין ורד - לב השרון {{ש}} (685) עין זיוון - גולן {{ש}} (686) עין חוד - חוף הכרמל {{ש}} (687) עין חצבה - תמר {{ש}} (688) עין חרוד (איחוד) - הגלבוע {{ש}} (689) עין חרוד (מאוחד) - הגלבוע {{ש}} (690) עין יהב - הערבה התיכונה {{ש}} (691) עין יעקב - מעלה יוסף {{ש}} (692) עין כרם - בית ספר חקלאי - מטה יהודה {{ש}} (693) עין כרמל - חוף הכרמל {{ש}} (694) עין נקובא - מטה יהודה {{ש}} (695) עין עירון - מנשה {{ש}} (696) עין צורים - שפיר {{ש}} (697) עין ראפה - מטה יהודה {{ש}} (698) עין שמר - מנשה {{ש}} (699) עין שריד - לב השרון {{ש}} (700) עין תמר - תמר {{ש}} (701) עינת - דרום השרון {{ש}} (702) עיר אובות - הערבה התיכונה {{ש}} (703) עלומים - שדות נגב {{ש}} (704) עלמה - מרום הגליל {{ש}} (705) עמוקה - מרום הגליל {{ש}} (706) עמינדב - מטה יהודה {{ש}} (707) עמיעד - הגליל העליון {{ש}} (708) עמיעוז - אשכול {{ש}} (709) עמיקם - אלונה {{ש}} (710) עמיר - הגליל העליון {{ש}} (711) עמקה - מטה אשר {{ש}} (712) עצמון שגב - משגב {{ש}} (713) עראמשה - מטה אשר {{ש}} (714) ערב אל-נעים - משגב {{ש}} (715) ערוגות - באר טוביה {{ש}} (716) עשרת - גדרות {{ש}} (717) עתלית - חוף הכרמל}} : {{עמודות|3|(718) פארן - הערבה התיכונה {{ש}} (719) פדויים - מרחבים {{ש}} (720) פדיה - גזר {{ש}} (721) פוריה - כפר עבודה - עמק הירדן {{ש}} (722) פוריה - נווה עובד - עמק הירדן {{ש}} (723) פוריה עילית - עמק הירדן {{ש}} (724) פורת - לב השרון {{ש}} {{ש}} (725) פטיש - מרחבים {{ש}} (726) פלך - משגב {{ש}} (727) פלמחים - גן רווה {{ש}} (728) פעמי תש"ז - מרחבים {{ש}} (729) פקיעין חדשה - מעלה יוסף {{ש}} (730) פרוד - מרום הגליל {{ש}} (731) פרזון - הגלבוע {{ש}} (732) פרי גן - אשכול {{ש}} (733) פתחיה - גזר}} : {{עמודות|3|(734) צאלים - אשכול {{ש}} (735) צביה - משגב {{ש}} (736) צבעון - הגליל העליון {{ש}} (737) צובה - מטה יהודה {{ש}} (738) צוחר - אשכול {{ש}} (739) צופית - דרום השרון {{ש}} (740) צופר - הערבה התיכונה {{ש}} (741) צוקי ים - עמק חפר {{ש}} (742) צוקים - הערבה התיכונה {{ש}} (743) (((נמחק))) {{ש}} (744) צור יצחק - דרום השרון {{ש}} (745) צור משה - לב השרון {{ש}} (746) צור נתן - דרום השרון {{ש}} (747) צוריאל - מעלה יוסף {{ש}} (748) צורית - משגב {{ש}} (749) ציפורי - עמק יזרעאל {{ש}} (750) צלפון - מטה יהודה {{ש}} (751) צפריה - שדות דן {{ש}} (752) צפרירים - מטה יהודה {{ש}} (753) צרופה - חוף הכרמל {{ש}} (754) צרעה - מטה יהודה}} : {{עמודות|3|(755) קבוצת יבנה - חבל יבנה {{ש}} (756) קדמה - יואב {{ש}} (757) קדמת צבי - גולן {{ש}} (758) קדרון - ברנר {{ש}} (759) קדרים - הגליל העליון {{ש}} (760) קוממיות - שפיר {{ש}} (761) קורנית - משגב {{ש}} (762) קטורה - חבל אילות {{ש}} (763) קיסריה - חוף הכרמל {{ש}} (764) קלחים - מרחבים {{ש}} (765) קלע - גולן {{ש}} (766) קציר - מנשה {{ש}} (767) קצר א-סר - נווה מדבר {{ש}} (768) קריית יערים (מוסד) - מטה יהודה {{ש}} (769) קריית ענבים - מטה יהודה {{ש}} (770) קריית שלמה - חוף השרון {{ש}} (771) קשת - גולן}} : {{עמודות|3|(772) ראס אל-עין - משגב {{ש}} (773) ראס עלי - זבולון {{ש}} (774) רבדים - יואב {{ש}} (775) רביבים - רמת נגב {{ש}} (776) רביד - עמק הירדן {{ש}} (777) רגבה - מטה אשר {{ש}} (778) רגבים - מנשה {{ש}} (779) רווחה - שפיר {{ש}} (780) רוויה - עמק המעיינות {{ש}} (781) רוח מדבר - רמת נגב {{ש}} (782) רוחמה - שער הנגב {{ש}} (783) רומאנה - אל-בטוף {{ש}} (784) רומת הייב - אל-בטוף {{ש}} (785) רחוב - עמק המעיינות {{ש}} (786) ריחאניה - מרום הגליל {{ש}} (787) (((נמחק))) {{ש}} (788) רינתיה - חבל מודיעין {{ש}} (789) רם–און - הגלבוע {{ש}} (790) רמות - גולן {{ש}} (791) רמות השבים - דרום השרון {{ש}} (792) רמות מאיר - גזר {{ש}} (793) רמות מנשה - מגידו {{ש}} (794) רמות נפתלי - מבואות החרמון {{ש}} (795) רמת דוד - עמק יזרעאל {{ש}} (796) רמת הכובש - דרום השרון {{ש}} (797) רמת השופט - מגידו {{ש}} (798) רמת יוחנן - זבולון {{ש}} (799) רמת מגשימים - גולן {{ש}} (800) רמת צבי - הגלבוע {{ש}} (801) רמת רזיאל - מטה יהודה {{ש}} (802) רמת רחל - מטה יהודה {{ש}} (803) רנן - מרחבים {{ש}} (804) רעים - אשכול {{ש}} (805) רקפת - משגב {{ש}} (806) רשפון - חוף השרון {{ש}} (807) רשפים - עמק המעיינות {{ש}} (808) רתמים - רמת נגב}} : {{עמודות|3|(809) שאר ישוב - מבואות החרמון {{ש}} (810) שבי דרום - מרחבים {{ש}} (811) שבי ציון - מטה אשר {{ש}} (812) שדה אילן - הגליל התחתון {{ש}} (813) שדה אליהו - עמק המעיינות {{ש}} (814) שדה אליעזר - מבואות החרמון {{ש}} (815) שדה בוקר - רמת נגב {{ש}} (816) שדה דוד - לכיש {{ש}} (817) שדה ורבורג - דרום השרון {{ש}} (818) שדה יואב - יואב {{ש}} (819) שדה יעקב - עמק יזרעאל {{ש}} (820) שדה יצחק - מנשה {{ש}} (821) שדה משה - לכיש {{ש}} (822) שדה נחום - עמק המעיינות {{ש}} (823) שדה נחמיה - הגליל העליון {{ש}} (824) שדה ניצן - אשכול {{ש}} (825) שדה עוזיהו - באר טוביה {{ש}} (826) שדה צבי - מרחבים {{ש}} (827) שדות ים - חוף הכרמל {{ש}} (828) שדות מיכה - מטה יהודה {{ש}} (829) שדי אברהם - אשכול {{ש}} (830) שדי חמד - דרום השרון {{ש}} (831) שדי תרומות - עמק המעיינות {{ש}} (832) שדמה - גדרות {{ש}} (833) שדמות דבורה - הגליל התחתון {{ש}} (834) שואבה - מטה יהודה {{ש}} (835) שובה - שדות נגב {{ש}} (836) שובל - בני שמעון {{ש}} (837) שומרה - מעלה יוסף {{ש}} (838) שומריה - בני שמעון {{ש}} (839) שוקדה - שדות נגב {{ש}} (840) שורש - מטה יהודה {{ש}} (841) שורשים - משגב {{ש}} (842) שושנת העמקים - עמק חפר {{ש}} (843) שזור - מרום הגליל {{ש}} (844) שחר - לכיש {{ש}} (845) שחרות - חבל אילות {{ש}} (846) שיבולים - שדות נגב {{ש}} (847) שיטים - חבל אילות {{ש}} (848) שילת - חבל מודיעין {{ש}} (849) שכניה - משגב {{ש}} (850) שלווה - שפיר {{ש}} (851) שלווה במדבר - רמת נגב {{ש}} (852) שלוחות - עמק המעיינות {{ש}} (853) שלומית - אשכול {{ש}} (854) שמיר - הגליל העליון {{ש}} (855) שמרת - מטה אשר {{ש}} (856) שמשית - עמק יזרעאל {{ש}} (857) שניר - הגליל העליון {{ש}} (858) שעל - גולן {{ש}} (859) שעלבים - גזר {{ש}} (860) שער הגולן - עמק הירדן {{ש}} (861) שער העמקים - זבולון {{ש}} (862) שער מנשה - מנשה {{ש}} (863) שפיים - חוף השרון {{ש}} (864) שפיר - שפיר {{ש}} (865) (((נמחק))) {{ש}} (866) שקף - לכיש {{ש}} (867) שרונה - הגליל התחתון {{ש}} (868) שריגים (לי-און) - מטה יהודה {{ש}} (869) שריד - עמק יזרעאל {{ש}} (870) שרשרת - שדות נגב {{ש}} (871) שתולה - מעלה יוסף {{ש}} (872) שתולים - באר טוביה}} : {{עמודות|3|(873) תאשור - בני שמעון {{ש}} (874) תדהר - בני שמעון {{ש}} (875) תובל - משגב {{ש}} (876) תושיה - שדות נגב {{ש}} (877) תימורים - באר טוביה {{ש}} (878) תירוש - מטה יהודה {{ש}} (879) תל יוסף - הגלבוע {{ש}} (880) תל יצחק - חוף השרון {{ש}} (881) תל עדשים - עמק יזרעאל {{ש}} (882) תל קציר - עמק הירדן {{ש}} (883) תל תאומים - עמק המעיינות {{ש}} (884) תלמי אליהו - אשכול {{ש}} (885) תלמי אלעזר - מנשה {{ש}} (886) תלמי ביל"ו - מרחבים {{ש}} (887) תלמי יוסף - אשכול {{ש}} (888) תלמי יחיאל - באר טוביה {{ש}} (889) תלמי יפה - חוף אשקלון {{ש}} (890) תלמים - לכיש {{ש}} (891) תמרת - עמק יזרעאל {{ש}} (892) תנובות - לב השרון {{ש}} (893) תעוז - מטה יהודה {{ש}} (894) תקומה - שדות נגב {{ש}} (895) תראבין א-צאנע - אל קסום {{ש}} (896) תרום - מטה יהודה}} : {{עמודות|3|(897) טמרה (יזרעאל) - הגלבוע {{ש}} (898) תפרח - מרחבים {{ש}} (899) שער אפרים - לב השרון {{ש}} (900) מנשית זבדה - עמק יזרעאל {{ש}} (901) צנדלה - הגלבוע {{ש}} (902) כפר חב"ד - שדות דן {{ש}} (903) בית עזרא - באר טוביה {{ש}} (904) מדרך עוז - מגידו {{ש}} (905) מוקייבלה - הגלבוע {{ש}} (906) כפר מצר - בוסתן–אל-מרג' {{ש}} (907) כרמי קטיף - לכיש}} == תוספת שביעית (תיקון: תשפ"א-43, תשפ"א-47, תשפ"א-48, תשפ"א-60) == @ (תיקון: תשפ"א-61, תשפ"א-62) : {{עמודות|3|(1) אבו ג'ווייעד (שבט) {{ש}} (2) אבו סריחאן (שבט) {{ש}} (3) (((נמחק))) {{ש}} (4) אום אל-פחם {{ש}} (5) (((נמחק))) {{ש}} (6) (((נמחק))) {{ש}} (7) באקה אל-גרביה {{ש}} (8) ביר אל-מכסור {{ש}} (9) (((נמחק))) {{ש}} (10) (((נמחק))) {{ש}} (11) (((נמחק))) {{ש}} (12) (((נמחק))) {{ש}} (13) (((נמחק))) {{ש}} (14) זמר {{ש}} (15) זרזיר {{ש}} (16) (((נמחק))) {{ש}} (17) (((נמחק))) {{ש}} (18) טורעאן {{ש}} (19) טירה {{ש}} (20) (((נמחק))) {{ש}} (21) יד בנימין - נחל שורק {{ש}} (22) (((נמחק))) {{ש}} (23) ירכא {{ש}} (24) (((נמחק))) {{ש}} (25) (((נמחק))) {{ש}} (26) כפר יאסיף {{ש}} (27) (((נמחק))) {{ש}} (28) (((נמחק))) {{ש}} (29) כפר קאסם {{ש}} (30) (((נמחק))) {{ש}} (31) (((נמחק))) {{ש}} (32) (((נמחק))) {{ש}} (33) (((נמחק))) {{ש}} (34) מורשת - משגב {{ש}} (35) (((נמחק))) {{ש}} (36) (((נמחק))) {{ש}} (37) (((נמחק))) {{ש}} (38) (((נמחק))) {{ש}} (39) (((נמחק))) {{ש}} (40) (((נמחק))) {{ש}} (41) סולם - בוסתן–אל-מרג' {{ש}} (42) עין מאהל {{ש}} (43) (((נמחק))) {{ש}} (44) ערערה {{ש}} (45) (((נמחק))) {{ש}} (46) (((נמחק))) {{ש}} (47) (((נמחק))) {{ש}} (48) (((נמחק))) {{ש}} (49) (((נמחק))) {{ש}} (50) (((נמחק))) {{ש}} (51) שגב–שלום {{ש}} (52) (((נמחק))) {{ש}} (53) (((נמחק))) {{ש}} (54) (((נמחק))) {{ש}} (55) (((נמחק))) {{ש}} (56) (((נמחק)))}} : {{עמודות|3|(57) תל שבע {{ש}} (58) אטרש (שבט) {{ש}} (59) בית ג'ן {{ש}} (60) רהט {{ש}} (61) יפיע {{ש}} (62) כפר כנא {{ש}} (63) דאלית אל-כרמל {{ש}} (64) משהד {{ש}} (65) אבו גוש {{ש}} (65) ריינה {{ש}} (66) אבו רוקייק (שבט) {{ש}} (67) בית שאן {{ש}} (68) כסרא–סמיע {{ש}} (69) בועיינה–נוג'ידאת {{ש}} (70) יאנוח–ג'ת {{ש}} (71) מסעודין אל-עזאזמה {{ש}} (72) סלמה - משגב {{ש}} (73) שפר - מרום הגליל {{ש}} (74) אחיעזר - שדות דן {{ש}} (75) אום בטין - אל-קסום {{ש}} (76) צור הדסה - מטה יהודה {{ש}} (77) כפר שמאי - מרום הגליל {{ש}} (78) מכחול - אל-קסום {{ש}} (79) שייח' דנון - מטה אשר {{ש}} (80) יושיביה - שדות נגב {{ש}} (81) בחן - עמק חפר {{ש}} (82) ברקת - חבל מודיעין {{ש}} (83) יד השמונה - מטה יהודה}} : {{עמודות|3|(84) כסיפה {{ש}} (85) אעבילין {{ש}} (86) ערערה בנגב}} == מפות (תיקון: תשפ"א-43, תשפ"א-47) __NOTOC__ == @ <עוגן מפה 1> : מפה מס' 1 - רובעי רמזור: אשדוד : {{ממורכז|[[תמונה:רובעי רמזור אשדוד.png|600px]]}} @ <עוגן מפה 2> (תיקון: תשפ"א-48) : מפה מס' 2 - רובעי רמזור: בני ברק : {{ממורכז|[[תמונה:רובעי רמזור בני ברק.png|600px]]}} @ <עוגן מפה 3> : מפה מס' 3 - רובעי רמזור: ירושלים דרום : {{ממורכז|[[תמונה:רובעי רמזור ירושלים דרום.png|600px]]}} @ <עוגן מפה 4> : מפה מס' 4 - רובעי רמזור: ירושלים צפון : {{ממורכז|[[תמונה:רובעי רמזור ירושלים צפון.png|600px]]}} @ <עוגן מפה 5> : מפה מס' 5 - רובעי רמזור: נתניה : {{ממורכז|[[תמונה:רובעי רמזור נתניה.png|600px]]}} @ <עוגן מפה 6> : מפה מס' 6 - רובעי רמזור: פתח תקווה : {{ממורכז|[[תמונה:רובעי רמזור פתח תקווה.png|600px]]}} @ <עוגן מפה 7> : מפה מס' 7 - רובעי רמזור: ראשון לציון : {{ממורכז|[[תמונה:רובעי רמזור ראשון לציון.png|600px]]}} @ <עוגן מפה 8> (תיקון: תשפ"א-48, תשפ"א-56) : מפה מס' 8 - רובעי רמזור: באר שבע : {{ממורכז|[[תמונה:רובעי רמזור באר שבע.png|600px]]}} <פרסום> כ"ז באלול התש"ף (16 בספטמבר 2020) <חתימה> בנימין נתניהו ראש הממשלה <ויקי>{{חוקי קורונה}}</ויקי> 2g4gs7848m6pq8owwg6ekth7rg4b0sg 0 379978 3084742 2928294 2026-09-25T08:30:17Z OpenLawBot 8112 [3084737] 3084742 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות של מוסדות המקיימים פעילות חינוך), התש״ף–2020}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|ק״ת תש״ף, 2748|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות של מוסדות המקיימים פעילות חינוך)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8764.pdf}}, {{ח:תיבה|2768|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8765.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״א, 14|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8777.pdf}}, {{ח:תיבה|100|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8807.pdf}}, {{ח:תיבה|176|תיקון מס׳ 3|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8826.pdf}}, {{ח:תיבה|208|תיקון מס׳ 4|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8832.pdf}}, {{ח:תיבה|222|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8834.pdf}}, {{ח:תיבה|264|תיקון מס׳ 5|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8851.pdf}}, {{ח:תיבה|281|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8855.pdf}}, {{ח:תיבה|292|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8857.pdf}}, {{ח:תיבה|298|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8859.pdf}}, {{ח:תיבה|304|תיקון מס׳ 6|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8861.pdf}}, {{ח:תיבה|364|תיקון מס׳ 7|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8876.pdf}}, {{ח:תיבה|490|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8907.pdf}}, {{ח:תיבה|494|הודעה על החלטת הכנסת לגבי התקנות|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8909.pdf}}, {{ח:תיבה|524|תיקון מס׳ 8|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8919.pdf}}, {{ח:תיבה|568|תיקון מס׳ 9|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8928.pdf}}, {{ח:תיבה|600|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8936.pdf}}, {{ח:תיבה|636|תיקון מס׳ 10|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8941.pdf}}, {{ח:תיבה|654|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8944.pdf}}, {{ח:תיבה|692|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8948.pdf}}, {{ח:תיבה|768|תיקון מס׳ 11|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8961.pdf}}, {{ח:תיבה|776|תיקון מס׳ 12|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8962.pdf}}, {{ח:תיבה|826|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8975.pdf}}, {{ח:תיבה|826|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8975.pdf}}, {{ח:תיבה|886|תיקון מס׳ 13|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8985.pdf}}, {{ח:תיבה|940|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8996.pdf}}, {{ח:תיבה|948|תיקון מס׳ 14|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9000.pdf}}, {{ח:תיבה|1070|תיקון מס׳ 15|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9024.pdf}}, {{ח:תיבה|1128|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9026.pdf}}, {{ח:תיבה|1204|תיקון מס׳ 16|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9030.pdf}}, {{ח:תיבה|1348|תיקון מס׳ 17|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9053.pdf}}, {{ח:תיבה|1360|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9055.pdf}}, {{ח:תיבה|1456|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הידוק הגבלות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9076.pdf}}, {{ח:תיבה|1554|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9096.pdf}}, {{ח:תיבה|1554|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9096.pdf}}, {{ח:תיבה|1610|תיקון לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הידוק הגבלות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9111.pdf}}, {{ח:תיבה|1772|תיקון מס׳ 4 לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הידוק הגבלות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9132.pdf}}, {{ח:תיבה|1794|הודעה על החלטת ועדת החוקה של הכנסת לגבי התקנות|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9138.pdf}}, {{ח:תיבה|1834|תיקון מס׳ 5 לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הידוק הגבלות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9146.pdf}}, {{ח:תיבה|1840|תיקון מס׳ 18|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9148.pdf}}, {{ח:תיבה|1854|תיקון מס׳ 19|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9152.pdf}}, {{ח:תיבה|1890|הודעה על החלטת ועדת החוקה של הכנסת לגבי התקנות|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9163.pdf}}, {{ח:תיבה|1898|תיקון מס׳ 20|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9165.pdf}}, {{ח:תיבה|1924|תיקון מס׳ 21|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9170.pdf}}, {{ח:תיבה|1968|תיקון מס׳ 22|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9172.pdf}}, {{ח:תיבה|1994|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9177.pdf}}, {{ח:תיבה|1994|הודעה על החלטת ועדת החינוך של הכנסת לגבי התקנות|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9177.pdf}}, {{ח:תיבה|2010|תיקון מס׳ 23|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9180.pdf}}, {{ח:תיבה|2104|תיקון מס׳ 24|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9193.pdf}}, {{ח:תיבה|2192|תיקון מס׳ 25|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9204.pdf}}, {{ח:תיבה|2278|הודעה על החלטת הכנסת לגבי התקנות|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9226.pdf}}, {{ח:תיבה|2278|הודעה על החלטת הכנסת לגבי התקנות|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9226.pdf}}, {{ח:תיבה|2279|הודעה על החלטת הכנסת לגבי התקנות|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9226.pdf}}, {{ח:תיבה|2279|הודעה על החלטת הכנסת לגבי התקנות|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9226.pdf}}, {{ח:תיבה|2398|הודעה על החלטת הכנסת לגבי התקנות|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9239.pdf}}, {{ח:תיבה|2398|הודעה על החלטת הכנסת לגבי התקנות|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9239.pdf}}, {{ח:תיבה|2416|תיקון מס׳ 26|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9245.pdf}}, {{ח:תיבה|2576|הודעה על החלטת הכנסת לגבי התקנות|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9260.pdf}}, {{ח:תיבה|2578|תיקון מס׳ 27|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9261.pdf}}, {{ח:תיבה|2586|הודעה על החלטת הכנסת לגבי התקנות|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9262.pdf}}, {{ח:תיבה|2644|תיקון מס׳ 28|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9272.pdf}}, {{ח:תיבה|2752|תיקון מס׳ 29|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9283.pdf}}, {{ח:תיבה|2810|תיקון מס׳ 30|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9297.pdf}}, {{ח:תיבה|2906|תיקון מס׳ 31|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9312.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:מבוא}} בתוקף סמכותה לפי {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 4|סעיפים 4}} {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 10|ו־10}} {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)|לחוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש״ף–2020}} (להלן – החוק), ולאחר שהתקיים האמור {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 4|בסעיף 4(ד)(2)(א) לחוק}}, מתקינה הממשלה תקנות אלה: {{ח:מפריד}} {{ח:הערה|'''תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות של מוסדות המקיימים פעילות חינוך), התש״ף–2020 פקעו ביום א׳ באייר התשפ״א (13 באפריל 2021)'''. במקומן פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (מוסדות המקיימים פעילות חינוך)|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (מוסדות המקיימים פעילות חינוך), התשפ״א–2021}}.}} {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:קטע2||תוכן עניינים}} <div class="law-toc"> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק א|פרק א׳: פרשנות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ב|פרק ב׳: איסור פתיחת מוסד המקיים פעילות חינוך והוראות לעניין הפעלת גוף או מוסד המקיים פעילות לפי סעיף 10(ג) לחוק ופנימיות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ג|פרק ג׳: הגבלת פעילות של גופים, מוסדות או פעולות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ד|פרק ד׳: פנימיות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ה|פרק ה׳: שונות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת 1|תוספת ראשונה {{ח:הערה|(בוטלה)}}}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת 2|תוספת שנייה {{ח:הערה|(בוטלה)}}}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת 3|תוספת שלישית}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת 4|תוספת רביעית}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת 5|תוספת חמישית}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת 6|תוספת שישית}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת 7|תוספת שביעית}}</div> </div> {{ח:קטע2|פרק א|פרק א׳: פרשנות}} {{ח:סעיף|1|הגדרות|תיקון: תשפ״א־4, תשפ״א־9, תשפ״א־10, תשפ״א־11, תשפ״א־24, תשפ״א־26, תשפ״א־32, תשפ״א־35, תשפ״א־36, תשפ״א־38, תשפ״א־40, תשפ״א־43, תשפ״א־56, תשפ״א־58, תשפ״א־63}} {{ח:ת}} בתקנות אלה – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אישור ”תו ירוק““ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות)|בתקנות הגבלת פעילות}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אנשים הגרים באותו מקום“ – בני אותו תא משפחתי או יחידים השוהים יחד במקום מגורים או במקום שהייה קבוע אחד וכן אדם עם מוגבלות ומלווהו הדרוש לו מחמת מוגבלותו או קטין ומלווהו; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בחינות“ – כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} בחינות בגרות, בחינות מתכונת ובחינות גמר המוכרות על ידי משרד ממשלתי; {{ח:תתת|(2)}} בחינות הסמכה להשכלה מקצועית או טכנית במוסד תיכוני או על־תיכוני; {{ח:תתת|(3)}} בחינות גמר ממשלתיות ובחינות הגנה על פרויקט גמר; {{ח:תתת|(4)}} בחינות לשם קבלת ציון סופי בקורס או במסלול לימודי במוסדות שבפיקוח משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים וכן במוסד על־תיכוני להשכלה מקצועית; {{ח:תתת|(5)}} בחינות הסמכה; {{ח:תתת|(6)}} בחינות במוסד להשכלה גבוהה; {{ח:תתת|(7)}} בחינות מיון לקראת לימודים במוסד; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בחינות הסמכה“ – בחינות המתקיימות על ידי גורם המקיים בחינות לצורך עיסוק הטעון רישיון, היתר, הסמכה או אישור הניתנים על פי דין, אם מתקיימות במסגרת פעילות המוסד; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בעל מוסד“ – כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} במוסד חינוך רשמי, כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק לימוד חובה|בחוק לימוד חובה}} – רשות החינוך המקומית; {{ח:תתת|(2)}} במוסד חינוך מוכר כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק לימוד חובה|בחוק לימוד חובה}} – הגוף בעל הרישיון מהמנהל הכללי של משרד החינוך להפעלת מוסד החינוך לפי הוראות {{ח:חיצוני|חוק פיקוח על בתי ספר|חוק הפיקוח}}; {{ח:תתת|(3)}} במוסד חינוך תרבותי ייחודי ובמוסד חינוך במעמד פטור – מי שמפעיל את מוסד החינוך; {{ח:תתת|(4)}} במוסד בפיקוח האגף להכשרה מקצועית ופיתוח כוח אדם במשרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים – מי שמפעיל את מוסד החינוך; {{ח:תתת|(5)}} בפנימייה – מי שמפעיל את הפנימייה; {{ח:תתת|(6)}} במקום המשמש או שנועד לשמש מקום שהייה יומי לחינוך ולטיפול בפעוטות – מי שמפעיל את המוסד; {{ח:תתת|(7)}} במוסד תורני, למעט מוסד חינוך תרבותי ייחודי – מי שמפעיל את המוסד; {{ח:תתת|(8)}} במסגרות לחינוך בלתי פורמלי לילדי עובדים חיוניים עד גיל 12 וכן מקומות המשמשים או שנועדו לשמש מקום שהייה יומי לחינוך ולטיפול בפעוטות שהם ילדי עובדים חיוניים – מי שמפעיל את המסגרת; {{ח:תתת|(9)}} כל מוסד אחר המקיים פעילות חינוך – מי שמפעיל את המוסד; {{ח:תתת|(10)}} בפעילות חינוך כמפורט {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 10|בסעיף 10(ג)(8) עד (14) לחוק}} – מי שמפעיל את הפעילות; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”גן ילדים“ – גן ילדים רשמי כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק לימוד חובה|בחוק לימוד חובה}} או גן ילדים שחל עליו {{ח:חיצוני|חוק פיקוח על בתי ספר|חוק הפיקוח}}, לילדים בגילים 3 עד 6; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הוראות המנהל“ – לפי {{ח:חיצוני|פקודת בריאות העם#סעיף 20|סעיף 20 לפקודת בריאות העם}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”התקהלות“ – כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)|בחוק}}, למעט שהייה בסמיכות של אנשים הגרים באותו מקום; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חולה“ ו”מגע הדוק“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה)|בצו בידוד בית}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק החניכות“ – {{ח:חיצוני|חוק החניכות|חוק החניכות, התשי״ג–1953}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק הפיקוח“ – {{ח:חיצוני|חוק פיקוח על בתי ספר|חוק פיקוח על בתי ספר, התשכ״ט–1969}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק השבות“ – {{ח:חיצוני|חוק השבות|חוק השבות, התש״י–1950}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מדידת חום“ – {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מוסד“ – מוסד המקיים פעילות חינוך; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מוסד חינוך תרבותי ייחודי“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים|בחוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים, התשס״ח–2008}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מוסד להשכלה או הכשרה מקצועית לבגירים“ – מוסד חינוך על־תיכוני המקיים פעילות לימודית, ובכלל זה מוסד שהוא אחד מאלה, והכול למעט פעילות חינוך בלתי פורמלי: {{ח:תתת|(1)}} מוסד כאמור {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 1|בפסקאות (9) או (10) להגדרת ”מוסד המקיים פעילות חינוך“ בחוק}}; {{ח:תתת|(2)}} מוסד על־תיכוני להשכלה מקצועית או טכנית, ובכלל זה מכללה טכנולוגית מוכרת כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים|בחוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים, התשע״ג–2012}}; {{ח:תתת|(3)}} אולפן ללימוד השפה העברית לעולים; {{ח:תתת|(4)}} מוסד המקיים לימודים לצורך השלמת השכלה יסודית או על־יסודית; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מחלים“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה)|בצו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), התש״ף–2020}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מסגרת חוץ־ביתית“ – כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 22א|בסעיף 22א(א) לחוק}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מפעיל חיצוני“ – אדם המבצע פעילות חינוך או העשרה, לרבות תומך בעובדי הוראה ושאינו נמנה עם צוות המוסד; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הממונה על החניכות“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק החניכות|בחוק החניכות}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”המנהל“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|פקודת בריאות העם#סעיף 2|בסעיף 2 לפקודת בריאות העם}} ומי שהוא הסמיכו לעניין {{ח:חיצוני|פקודת בריאות העם#סעיף 20|סעיף 20 לפקודה האמורה}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מנהל המחוז“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|תקנות חינוך ממלכתי (סדרי הפיקוח)|בתקנות חינוך ממלכתי (סדרי הפיקוח), התשי״ז–1956}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מקום הפעילות“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 10|בסעיף 10(א) לחוק}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מפעל למתן שירותים קיומיים“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק שירות עבודה בשעת-חירום|בחוק שירות עבודה בשעת־חירום, התשכ״ז–1967}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”עובד חיוני“ – עובד המועסק במפעל למתן שירותים קיומיים ומתקיים בו אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} עובד שהוא ובן זוגו עובדים חיוניים שאינם יכולים לבצע את עבודתם מביתם; {{ח:תתת|(2)}} עובד חיוני שהוא הורה עצמאי כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק סיוע למשפחות שבראשן הורה עצמאי|בחוק סיוע למשפחות שבראשן הורה עצמאי, התשנ״ב–1992}}; {{ח:תתת|(3)}} עובד חיוני שבן זוגו נמצא בבידוד לפי {{ח:חיצוני|צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה)|צו בידוד בית}} או לפי {{ח:חיצוני|צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש 2019) (בידוד בבית חולים) (הוראת שעה)|צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש 2019) (בידוד בבית חולים) (הוראת שעה), התש״ף–2020}}; {{ח:תתת|(4)}} עובד חיוני שהילד נמצא בטיפולו הבלעדי מחמת נכות או מחלה של בן הזוג ובן הזוג אינו מסוגל לטפל בילד בשל הנכות או המחלה כאמור; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”עובד המוסד“ – עובד כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)|בחוק}}, המועסק במוסד; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”עובד משרד החינוך“ – עובד משרד החינוך או מי מטעמו של משרד החינוך, ובכלל זה עובד אגף אכיפה ואגף בקרה במינהל רישוי בקרה ואכיפה במשרד החינוך, הנכנס למקום הפעילות לשם אכיפה, בקרה ופיקוח; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”פנימייה“ – מסגרת שבה מתגוררים תלמידים, המספקת לתלמידים מגורים ומעטפת חינוכית, חברתית או טיפולית במשך כל שעות היממה, לרבות מוסד תורני המקיים פעילות כאמור ופנימייה כאמור {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 10|בסעיף 10(ג)(5) לחוק}}, ולמעט מסגרת חוץ־ביתית; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”פקודת בריאות העם“ – {{ח:חיצוני|פקודת בריאות העם|פקודת בריאות העם, 1940}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”צהרון“ – מסגרת חינוכית בלתי פורמלית המשמשת לשהות יומית של תלמידים ופועלת לאחר שעות הפעילות של גן ילדים או של מקום המשמש או שנועד לשמש מקום שהייה יומי לחינוך ולטיפול בפעוטות בגילי לידה עד 3 או של תלמידי כיתות א׳ עד ד׳; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”צו בידוד בית“ – {{ח:חיצוני|צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה)|צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), התש״ף–2020}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”צוות המוסד“ – צוות העובדים הקבוע במוסד; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”קבוצה קבועה“ – הקבוצה הקבועה לתלמיד לאותה פעילות; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תכנית מגן חינוך“ – תכנית מטעם משרד הבריאות ומשרד החינוך לביצוע דיגום יזום של תלמידי המוסד אחת לשבוע; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תלמיד“ – לומד במוסד, לרבות חניך או מטופל במוסד; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תלמיד עולה“ – מי שהעביר את מקום מגוריו לישראל החל מ־1 בינואר 2017, והוא אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} הוא נכנס לישראל מכוח {{ח:חיצוני|חוק השבות|חוק השבות}} או מכוח החלטות ממשלה שקבעו כי הנכנס לישראל מכוחן זכאי לזכויות עולה; {{ח:תתת|(2)}} הוא נולד מחוץ לישראל להורה אזרח ישראל והיה זכאי למעמד עולה לפי {{ח:חיצוני|חוק השבות|חוק השבות}} אלמלא היה אזרח ישראל; {{ח:תתת|(3)}} הוא תלמיד בתכנית נעל״ה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תנועת נוער“, ”ארגון נוער“ – תנועת נוער או ארגון נוער הנתמכים לפי {{ח:חיצוני|חוק יסודות התקציב#סעיף 3א|סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ״ה–1985}}, או קבוצות מדריכים צעירים עירוניים וחניכיהם שבאחריות מחלקת הנוער העירונית; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תסמינים“ – כל אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} חום גוף של 38 מעלות צלזיוס או יותר; {{ח:תתת|(2)}} שיעול או קושי בנשימה או תסמין נשימתי חד אחר, למעט שיעול או קושי בנשימה הנובע ממצב כרוני כגון אסתמה או אלרגיה; לעניין זה נזלת בלבד לא תיחשב תסמין; {{ח:תתת|(3)}} אובדן חוש טעם או חוש הריח; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תקנות הגבלת פעילות“ – {{ח:חיצוני|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות)|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות), התש״ף–2020}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תקנות הגבלת פעילות במקומות עבודה“ – {{ח:חיצוני|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות במקומות עבודה)|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות במקומות עבודה), התש״ף–2020}}. {{ח:קטע2|פרק ב|פרק ב׳: איסור פתיחת מוסד המקיים פעילות חינוך והוראות לעניין הפעלת גוף או מוסד המקיים פעילות לפי {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 10|סעיף 10(ג) לחוק}} ופנימיות}} {{ח:סעיף|2|איסור פתיחה של מוסד המקיים פעילות חינוך|תיקון: תשפ״א־4, תשפ״א־6, תשפ״א־8, תשפ״א־10, תשפ״א־11, תשפ״א־14, תשפ״א־15, תשפ״א־17, תשפ״א־20, תשפ״א־24, תשפ״א־26, תשפ״א־27, תשפ״א־32, תשפ״א־35, תשפ״א־36, תשפ״א־38, תשפ״א־40, תשפ״א־43, תשפ״א־47, תשפ״א־48, תשפ״א־56, תשפ״א־58, תשפ״א־61, תשפ״א־63}} {{ח:תת|(א)}} בעל מוסד לא יפעיל מוסד בדרך של פתיחתו לתלמידים הלומדים בו, למעט לשם ביצוע בחינות. {{ח:תת|(ב)}} אין באמור בתקנת משנה (א) כדי למנוע פתיחה של מוסד כמפורט להלן או למנוע קיום פעילות של אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} גוף או מוסד המקיים פעילות כמפורט {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 10|בסעיף 10(ג) לחוק}}; {{ח:תתת|(2)}} פנימיות ומוסד חינוך שבו לומדים תלמידי הפנימייה, ובלבד שכל תלמידי המוסד הם תלמידי הפנימייה; {{ח:תתת|(2א)}} גן ילדים הנמצא בשטח רשות או אזור המפורטים {{ח:פנימי|תוספת 5|בתוספת החמישית}} או {{ח:פנימי|תוספת 7|בתוספת השביעית}}; לעניין גן ילדים הנמצא בשטח מועצה אזורית – היישוב שבו נמצא הגן כמפורט {{ח:פנימי|תוספת 6|בתוספת השישית}} או {{ח:פנימי|תוספת 7|בתוספת השביעית}}; {{ח:תתת|(2א1)}} {{ח:הערה|(פקעה);}} {{ח:תתת|(2א2)}} לימודים של כיתות א׳ עד ו׳ בבית ספר הנמצא בשטח רשות או אזור המפורטים {{ח:פנימי|תוספת 5|בתוספת החמישית}} או {{ח:פנימי|תוספת 7|בתוספת השביעית}}; {{ח:תתת|(2א3)}} פעילות בשטח פתוח של גן ילדים, בית ספר יסודי או בית ספר על־יסודי, מוסד להשכלה או הכשרה מקצועית לבגירים, או מוסד תורני, בקבוצה של חמישים משתתפים לכל היותר, כולל אנשי צוות, ולמעט טיול הכולל לינה; {{ח:תתת|(2א4)}} כיתה של תלמידים עולים ללימוד השפה העברית בבית ספר יסודי או בבית ספר על־יסודי; {{ח:תתת|(2א5)}} הכשרה מעשית או לימודים מעשיים במוסד להשכלה או הכשרה מקצועית לבגירים, שבהתאם לאופיו ולטיבו של הלימוד לא ניתן לקיים באופן מקוון, בשל צורך בציוד או בתשתיות החיוניים ללימודים כאמור אשר מצויים במקום הפעילות, בקבוצה של עשרים משתתפים לכל היותר; {{ח:תתת|(2א6)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(2א7)}} לימודים של כיתות ז׳ עד י״ב בבית ספר הנמצא בשטח רשות או אזור המפורטים {{ח:פנימי|תוספת 5|בתוספת החמישית}} או {{ח:פנימי|תוספת 7|בתוספת השביעית}}; {{ח:תתת|(2א8)}} לימודים של כיתות י״ג ו־י״ד במכללה טכנולוגית מוכרת כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים|בחוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים, התשע״ג–2012}}, הנמצאת בשטח רשות או אזור המפורטים {{ח:פנימי|תוספת 5|בתוספת החמישית}} או {{ח:פנימי|תוספת 7|בתוספת השביעית}}, ולימודים כאמור במכללה טכנולוגית מוכרת שפועלת בסמוך למוסד חינוך שהותרה פעילותו לפי {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 10|סעיף 10(ג)(4) לחוק}} ומספקת לימודי המשך למוסד כאמור; {{ח:תתת|(2א9)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(2א10)}} לימודים, לרבות פעילות חברתית וטקסים, במוסד להשכלה או הכשרה מקצועית לבגירים, או במוסד תורני על־תיכוני, למעט פנימייה, לתלמידים שהציגו אישור ”תו ירוק“ בלבד, ובלבד שהמוסד יאפשר לימודים מרחוק לתלמידים שאינם בעלי אישור ”תו ירוק“; {{ח:תתת|(2א11)}} {{ח:הערה|(פקעה);}} {{ח:תתת|(2א12)}} לימודים בשטח פתוח במוסד חינוך רשמי למחוננים; {{ח:תתת|(2ב)}} צהרון הנמצא בשטח רשות או אזור המפורטים {{ח:פנימי|תוספת 5|בתוספת החמישית}} {{ח:פנימי|תוספת 7|או השביעית}}; לעניין צהרון לילדי גן ילדים הנמצא בשטח מועצה אזורית – היישוב שבו נמצא הצהרון מפורט {{ח:פנימי|תוספת 6|בתוספת השישית}} או {{ח:פנימי|תוספת 7|בתוספת השביעית}}; {{ח:תתת|(2ב1)}} פעילות בשטח פתוח של חוג או תנועת נוער או ארגון נוער בשטחה של רשות או אזור המפורטים {{ח:פנימי|תוספת 5|בתוספת החמישית}} או {{ח:פנימי|תוספת 7|בתוספת השביעית}}; {{ח:תתת|(2ג)}} מקום המשמש או שנועד לשמש מקום שהייה יומי לחינוך ולטיפול בפעוטות בגילי לידה עד 3 (להלן – מקום לטיפול בפעוטות) הנמצא בשטח רשות או אזור המפורטים {{ח:פנימי|תוספת 5|בתוספת החמישית}} או {{ח:פנימי|תוספת 7|בתוספת השביעית}}; לעניין מקום לטיפול בפעוטות הנמצא בשטח מועצה אזורית – היישוב שבו נמצא המקום לטיפול בפעוטות מפורט {{ח:פנימי|תוספת 6|בתוספת השישית}} או {{ח:פנימי|תוספת 7|בתוספת השביעית}}; {{ח:תתת|(3)}} מעונות יום שיקומיים ומעונות יום רב־תכליתיים כאמור {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 11|בסעיף 11(ב)(21) ו־(22) לחוק}}; {{ח:תתת|(4)}} למידה מרחוק או הוראה מקוונת; {{ח:תתת|(5)}} מוסד להשכלה גבוהה לעניין פעילות ומחקר במעבדות או קיום הכשרה מעשית מחוץ לשטח המוסד. {{ח:תת|(ב1)}} על אף האמור בתקנת משנה (ב)(2א7), ניתן לקיים לימודים של כיתות י״א או י״ב במוסד שבו שיעור התלמידים בעלי אישור ”תו ירוק“ מתוך סך כל תלמידי אותה השכבה הוא 65% לפחות. {{ח:תת|(ג)}} אין באמור בתקנת משנה (א) כדי למנוע את פתיחת המוסד לכניסת עובדי המוסד לשם ביצוע עבודה בכפוף להוראות תקנות אלה. {{ח:תת|(ד)}} בעל מוסד יעשה ככל האפשר כדי להבטיח כי במוסד נשמרים כללים אלה: {{ח:תתת|(1)}} לכל עובד יוקצה, ככל האפשר, ציוד אישי קבוע, ובכלל זה מקלדת, עכבר, טלפון קווי; אם לא ניתן להקצות ציוד אישי קבוע כאמור, ציוד בשימוש של יותר מעובד אחד יעבור חיטוי קפדני לפני כל העברה מעובד לעובד; {{ח:תתת|(2)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(3)}} בחדר שבו יושב יותר מעובד אחד, יישמר מרחק של שני מטרים בין עובד לעובד, זולת אם יש מחיצה למניעת העברת רסס מאדם לאדם, ובמבנה שבו קיימת ערכת כיבוי אוטומטי (ספרינקלרים) או מערכת גילוי אש ועשן, תותקן מחיצה מכיוון הרצפה ועד לגובה של 50 ס״מ מתחת לגובה התקרה, לכל היותר (בתקנה זו – מחיצה למניעת העברת רסס); {{ח:תתת|(4)}} אכילה או שתייה תתבצע ככל האפשר באופן מופרד; {{ח:תתת|(5)}} פגישות מקצועיות יתקיימו בהשתתפות של לא יותר מעשרה עובדים, ובלבד שהתקיימו כל אלה: {{ח:תתתת|(א)}} בעל המוסד, ובמוסד חינוך רשמי – מנהל המוסד, קבע כי קיימים טעמים שבשלהם לא ניתן לקיים את הפגישה באמצעים דיגיטליים חלופיים; {{ח:תתתת|(ב)}} בין משתתפי הפגישה יישמר מרחק של 2 מטרים לפחות, זולת אם הותקנו מחיצות למניעת העברת רסס; {{ח:תתתת|(ג)}} במסגרת הפגישה לא יוגש אוכל למשתתפים. {{ח:סעיף|3|פעילות מוסד לפי {{ח:פנימי|סעיף 2|תקנה 2(ג)(1) ו־<wbr>(2) {{ח:הערה|[צ״ל: תקנה 2(ב)(1) עד (2ג)]}}}}|תיקון: תשפ״א־4, תשפ״א־32, תשפ״א־35, תשפ״א־36, תשפ״א־38, תשפ״א־40}} {{ח:ת}} לא יפעל מוסד אלא בכפוף לקיום הוראות תקנות אלה. {{ח:סעיף|4|אחריות מנהל מוסד|תיקון: תשפ״א־4, תשפ״א־32, תשפ״א־35, תשפ״א־36, תשפ״א־38, תשפ״א־40}} {{ח:ת}} מנהל מוסד יפעל לשם עמידה בחובותיו לפי תקנות אלה, לרבות בדרך של אימוץ המלצות המשרד המפקח עליו. {{ח:סעיף|5|אחריות בעל מוסד|תיקון: תשפ״א־4, תשפ״א־32, תשפ״א־35, תשפ״א־36, תשפ״א־38, תשפ״א־40, תשפ״א־43, תשפ״א־63}} {{ח:ת}} בעל מוסד המקיים פעילות כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2(ב)(1) עד (2ג)}} יהיה אחראי לביצוען של הוראות וחובות שהוטלו עליו לפי תקנות אלה וכן – {{ח:תת|(1)}} יספק או יבטיח כי יסופק לעובדים במוסד אמצעים הנדרשים לצורך ביצוע תפקידם, ובכלל זה ציוד מגן אישי, למעט מסכה; {{ח:תת|(2)}} יספק חומרי ניקוי, חיטוי מניעתי ושמירה על היגיינה אישית לשימוש השוהים במוסד. {{ח:סעיף|6||תיקון: תשפ״א־4, תשפ״א־32, תשפ״א־35, תשפ״א־36, תשפ״א־38, תשפ״א־40, תשפ״א־43, תשפ״א־63}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|7|הגבלה על כניסה למקום הפעילות|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־4, תשפ״א־26, תשפ״א־32, תשפ״א־35, תשפ״א־36, תשפ״א־38, תשפ״א־40, תשפ״א־43, תשפ״א־63}} {{ח:תת|(א)}} מנהל המוסד המקיים פעילות כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה {{ח:הערה|<s>(</s>}}2{{ח:הערה|<s>)</s>}}(ב)(2א) עד (2ג)}} {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 10|ובסעיף 10(ג)(1), (3), (4), (6), (8), (13) ו־(14) לחוק}} לא יתיר כניסה למקום הפעילות של כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} אדם המחויב בעטיית מסכה ושאינו עוטה מסכה בהתאם להוראות {{ח:חיצוני|צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה)#סעיף 3ה|סעיף 3ה לצו בידוד בית}}; {{ח:תתת|(2)}} במקרים שבהם עולה כי מתקיימים בו אחד מאלה: {{ח:תתתת|(א)}} במהלך 48 השעות האחרונות היו לו תסמינים; {{ח:תתתת|(ב)}} הוא חוזר החייב בבידוד לפי {{ח:חיצוני|צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה)|צו בידוד בית}}; {{ח:תתתת|(ג)}} היה לו מגע הדוק עם חולה במהלך השבועיים האחרונים. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בתקנת משנה (א), לעניין תלמיד שמתקיימים בו התנאים בתקנת משנה (א), מנהל המוסד לא ימנע את כניסתו, ויפעל כאמור {{ח:פנימי|סעיף 20|בתקנה 20}}. {{ח:תת|(ג)}} בלי לגרוע מהאמור בתקנות משנה (א) ו־(ב), לא תותר כניסה למקום הפעילות של – {{ח:תתת|(1)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(2)}} מי שאינו תלמיד במוסד או נמנה עם צוות המוסד, אלא בהתקיים כל אלה: {{ח:תתתת|(א)}} מנהל המוסד או מי שהוא מינה לעניין זה, אישר באופן פרטני כניסה של עובד במוסד שאינו נמנה עם צוות המוסד, לצורך ביצוע תפקידו או של מי שאחראי על קטין בשל נסיבות המצדיקות זאת, ובלבד שלא יימצא בחדר עם התלמידים יותר מאחראי אחד על קטין ועובד אחד כאמור בכל זמן; לעניין פסקה זו, ”נסיבות מצדיקות“, לעניין מי שאחראי על קטין – תלמיד החווה קשיים רגשיים או נפשיים או מגבלות בריאותיות או מגבלות אחרות שבשלהן נדרש ליווי של התלמיד אל הכיתה או מחוצה לה, או נסיבות הקשורות בהליך פדגוגי שלו שותף האחראי על הקטין, שלא ניתן לקיימו מרחוק בתקופת הסתגלות למסגרת חדשה – ובלבד שלא ימצא בשטח הסגור בכיתה במוסד, יותר מאחראי אחד על תלמיד בכל זמן, וכל אחראי לא יותר מאשר 10 דקות; לעניין זה, ”תקופת הסתגלות למסגרת חדשה“ – שבעת ימיו הראשונים של תלמיד בכיתה במוסד; בלי לגרוע מהאמור לעיל, לעניין מקום שהייה יומי לחינוך ולטיפול בפעוטות מגיל לידה עד 3 – שהיית האחראי על הפעוט במקום ככל שהדבר נדרש לשם התפתחותו ושלומו של הפעוט, ובלבד שלא יימצא בכיתה יותר מאחראי אחד על פעוט כאמור בכל זמן; {{ח:תתתת|(ב)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתתת|(ג)}} הוסברו לו הכללים בנוגע לשמירת מרחק ועטיית מסכה לפי תקנות אלה והצורך להישמע להוראות צוות המוסד בעניין תקנות אלה. {{ח:תת|(ד)}} אדם הנכנס למוסד במסגרת הפעלת סמכויותיו הנתונות לו לפי דין, ובכלל זה במוסד שבפיקוח משרד החינוך – עובד משרד החינוך הנכנס לצורך מילוי תפקידו, ובמוסד שבפיקוח משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים – עובד המשרד הנכנס לצורך מילוי תפקידו, רשאי להיכנס למוסד. {{ח:תת|(ה)}} בוחן של האגף להכשרה מקצועית ופיתוח כוח האדם במשרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים לצורך בחינה מעשית של מחנכות מטפלות וכן גורם מקצועי שנדרש לצורך טיפול, תצפית, אבחון מקצועי או הדרכה חינוכית, ולעניין גן ילדים – עובד הוראה בתפקיד הדרכה להדרכת הגננות וקידומן המקצועי, רשאי להיכנס למקום המשמש או שנועד לשמש מקום שהייה יומי לחינוך ולטיפול בפעוטות, או לגן ילדים, לפי העניין, כי אין יותר מגורם אחד כאמור בתוך הכיתה בכל זמן, וכי הטיפול, התצפית, האבחון המקצועי או ההדרכה החינוכית אינם דורשים מגע פיזי ויתבצעו במרחב נפרד ככל האפשר. {{ח:תת|(ו)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|8|חובת יידוע|תיקון: תשפ״א־4, תשפ״א־32, תשפ״א־35, תשפ״א־36, תשפ״א־38, תשפ״א־40}} {{ח:ת}} מנהל מוסד ידאג ליידוע עובדים, מבקרים, ספקים וכל השוהים במוסד, ובכלל זה התלמידים שבו, ולעניין קטין ואדם שמונה לו אפוטרופוס – לרבות האחראי על הקטין או האפוטרופוס, בדבר ההוראות שניתנו לפי תקנות אלה לשם הגנה מפני התפשטות נגיף הקורונה בקשר לשהותם במקום הפעילות; יידוע תלמיד במוסד ייעשה בהתאמה לרמת הבנתו, ואם התלמיד או האחראי על הקטין אדם עם מוגבלות – ייעשה היידוע באופן נגיש ומותאם לצרכיו. {{ח:סעיף|9|עטיית מסכה ומשקף מגן לפנים|תיקון: תשפ״א־4, תשפ״א־10, תשפ״א־11, תשפ״א־27, תשפ״א־32, תשפ״א־35, תשפ״א־36, תשפ״א־38, תשפ״א־40, תשפ״א־43}} {{ח:תת|(א)}} מנהל מוסד יעשה ככל האפשר כדי להבטיח את עמידת השוהים במוסד המחויבים בעטיית מסכה, בחובה לעטות מסכה בהתאם להוראות {{ח:חיצוני|צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה)#סעיף 3ה|סעיף 3ה לצו בידוד בית}}. {{ח:תת|(א1)}} על אף האמור {{ח:חיצוני|צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה)#סעיף 3ה|בסעיף 3ה(ב)(1) לצו בידוד בית}}, בפעילות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2(ב)(2א2) ו־(2ב)}} {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 10|ובסעיף 10(ג)(1) לחוק}}, תלמידים בכיתות א׳ ומעלה ואנשי הצוות יעטו מסכה בכל עת, לרבות בהסעה לפעילות כאמור וממנה, למעט בעת אכילה או בפעילות גופנית. {{ח:תת|(ב)}} עובדי מוסד המלווים תלמידים בגן ילדים יעטו מסכה או משקף מגן לפנים בכל עת. {{ח:תת|(ג)}} בעל המוסד יספק לעובדים כאמור בתקנת משנה (ב) משקף מגן פנים. {{ח:סעיף|10|ניקיון המוסד והיגיינה סביבתית|תיקון: תשפ״א־4, תשפ״א־15, תשפ״א־32, תשפ״א־35, תשפ״א־36, תשפ״א־38, תשפ״א־40, תשפ״א־43}} {{ח:תת|(א)}} בעל המוסד המקיים פעילות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2(ב)(1) עד (2ג)}} יקבע ויפעיל תכנית ניקוי וחיטוי של מקום הפעילות, הכוללת את מועדי פעולות הניקוי והחיטוי, חומרי הניקוי והחיטוי, הפריטים שיש לנקות ולחטא, ואת אופן ביצוע פעולות הניקוי והחיטוי, ויבטיח כי – {{ח:תתת|(1)}} יתבצע ניקוי וחיטוי מקום הפעילות לפי ההוראות {{ח:פנימי|תוספת 3|שבתוספת השלישית}}; הפעולות לניקוי ולחיטוי מקום הפעילות יבוצעו כך שתימנע, ככל האפשר, הפרעה לשימוש בהתאמות נגישות במוסד; {{ח:תתת|(2)}} יונחו במקום הפעילות פחי אשפה במידה מספקת וירוקנו בטרם התמלאו; {{ח:תתת|(3)}} יוצבו בחדרי השירותים נייר לניגוב וסבון נוזלי במידה מספקת. {{ח:תת|(ב)}} צוות המוסד ידאג לאוורר את מקום הפעילות בדרך של פתיחת חלונות הכיתה, ככל האפשר בשני כיווני אוויר שונים, פעמיים לפחות בכל שיעור ובמשך כל זמן ההפסקה. {{ח:סעיף|11|מעלית|תיקון: תשפ״א־4, תשפ״א־32, תשפ״א־35, תשפ״א־36, תשפ״א־38, תשפ״א־40}} {{ח:ת}} אם מצויה מעלית במוסד, בעל המוסד יתלה שלט בכניסה למעלית, ובו יצוין מספר הנוסעים המותר שלא יעלה על מחצית מהמספר המרבי המותר לפי הוראות יצרן המעלית, אלא אם כן הנוסעים הם אנשים הגרים באותו מקום. {{ח:סעיף|12|היגיינה אישית|תיקון: תשפ״א־4, תשפ״א־32, תשפ״א־35, תשפ״א־36, תשפ״א־38, תשפ״א־40, תשפ״א־43}} {{ח:תת|(א)}} מנהל המוסד ינחה את צוות המוסד להקפיד ככל האפשר על שטיפת ידיים של כלל השוהים במקום הפעילות באופן תכוף, וכן לפני ואחרי ארוחה, פעילות בחצר או עבודה עם ציוד משותף. {{ח:תת|(ב)}} צוות המוסד ימנע, ככל האפשר, העברת מזון וציוד אישי בין התלמידים, ובכלל זה כלי כתיבה, ציוד לימודי ומשחקים. {{ח:תת|(ג)}} ציוד ואבזרים המשמשים לפעילות הנערכת על ידי צוות המוסד או על ידי מפעיל חיצוני, ובכלל זה ציוד להפעלה מוזיקלית, למעט ציוד שמשמש את מעביר הפעילות בלבד וציוד שהשימוש בו לא כולל מגע, יהיו נפרדים לכל קבוצה במהלך אותו יום. {{ח:תת|(ד)}} בסיום כל יום פעילות ידאג בעל המוסד או המפעיל החיצוני, לפי העניין, לניקוי ולחיטוי הציוד והאבזרים לפי ההוראות לניקוי משטחים {{ח:פנימי|תוספת 3|שבתוספת השלישית}}. {{ח:תת|(ה)}} במקרה שבו עובד המוסד נדרש למגע עם הפרשות גוף, יעטה עובד המוסד כפפות שיסופקו בידי בעל המוסד, ישליך אותן לפח סגור בתום השימוש וישטוף או יחטא את ידיו מיד לאחר מכן. {{ח:סעיף|13|הגשת מזון וצריכתו, וחדרי אוכל|תיקון: תשפ״א־4, תשפ״א־10, תשפ״א־11, תשפ״א־14, תשפ״א־17, תשפ״א־19, תשפ״א־27, תשפ״א־32, תשפ״א־35, תשפ״א־36, תשפ״א־38, תשפ״א־40, תשפ״א־43}} {{ח:תת|(א)}} מנהל המוסד המקיים פעילות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2(ב)(1) עד (2ג)}} יבטיח, ככל האפשר, כי התלמידים יאכלו את ארוחותיהם בשטח פתוח ככל האפשר, וכי תלמידים האוכלים בשטח סגור במקום הפעילות יאכלו את ארוחותיהם כשהם ישובים בכיתת הלימוד הקבועה שלהם, בשולחנות נפרדים זה מזה. {{ח:תת|(א1)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:תת|(ב)}} עובד מוסד העוסק בהכנת מזון ובהגשתו, ובכלל זה עובדי מטבח וחדר אוכל, ילבשו בגדי עבודה נקיים וציוד מגן אישי הכולל, בין השאר, מסכות וכפפות חד־פעמיות שיוחלפו לפי הצורך, וכן אחרי קבלת סחורה, חזרה מהפסקה, פינוי אשפה ועבודות ניקיון. {{ח:תת|(ג)}} במוסד המקיים פעילות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2(ב)(1) עד (2ג)}} המפעיל חדר אוכל, מנהל המוסד ינחה את צוות המוסד להבטיח כי יתקיימו תנאים אלה: {{ח:תתת|(1)}} בזמן פתיחת חדר האוכל לארוחות, דלתות חדר האוכל יהיו פתוחות לכניסת תלמידים ועובדי המוסד, ויימנע מגע בידיותיהן; {{ח:תתת|(2)}} באי חדר האוכל החייבים בעטיית מסיכה, יעטו מסכות לפי ההוראות החלות עליהם לפי כל דין, למעט בזמן האכילה, וישטפו את ידיהם בכניסתם לחדר האוכל, וכמו כן ישמרו מרחק בין הסועדים בחדר האוכל; {{ח:תתת|(3)}} הגשת המזון, ובכלל זה שתייה, וחלוקת כלי האוכל, תבוצע בידי עובד מטבח או עובד המוסד, ובשימוש במסכה וכפפות; {{ח:תתת|(4)}} ייעשה שימוש במנות ארוזות ואישיות של רטבים, תבלינים וכיוצא באלה, ולא בכלים משותפים, ובכלל זה מלחיות ובקבוקים. {{ח:תת|(ד)}} במוסד שבו מוגש מזון, המזון יחולק לתלמידים בידי צוות המוסד או באריזות אוכל אישיות. {{ח:תת|(ה)}} במוסדות שבהם יש צורך בשימוש בכלים רב־פעמיים, יודחו הכלים באמצעות מדיח כלים בטמפרטורה של 70 מעלות צלזיוס לפחות, עד לחיטוים; במקרה שבו אין אפשרות הדחה כאמור, ייעשה שימוש בכלים חד־פעמיים; {{ח:תת|(ו)}} צוות המוסד לא יקיים פעילות הכנת מזון משותפת עם התלמידים או עם השוהים במוסד. {{ח:תת|(ז)}} במוסדות שבהם קיים מטבחון לשימוש עובדי המוסד והתלמידים, לא ישהה יותר מאדם אחד בו־זמנית במטבחון אלא אם כן החלל מאפשר שמירה על מרחק של שני מטרים בין אדם לאדם. {{ח:סעיף|14|שמירת מרחק|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־4, תשפ״א־32, תשפ״א־35, תשפ״א־36, תשפ״א־38, תשפ״א־40, תשפ״א־43}} {{ח:תת|(א)}} מנהל המוסד או הגוף המקיים פעילות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2(ב)(1) עד (2ג) {{ח:הערה|<s>לחוק</s>}}}} יבטיח, ככל האפשר, כי במקום הפעילות – {{ח:תתת|(1)}} בכל זמן יישמר, ככל האפשר, מרחק של שני מטרים לפחות בין אדם לאדם, למעט אנשים הגרים באותו מקום; {{ח:תתת|(2)}} הפעילות תתקיים, ככל האפשר, במקומות ובתנאים שיאפשרו שמירת מרחק של שני מטרים לפחות בין השוהים במוסד; {{ח:תתת|(3)}} בזמן ביצוע פעילות המחייבת מגע, כגון במהלך ביצוע סוגים מסוימים של פעילות גופנית או טיפול רפואי, אין חובה לשמור על מרחק של 2 מטרים בין אדם לאדם, ובלבד ששטח המקום מאפשר שמירת מרחק של 2 מטרים לפחות בין אדם לאדם. {{ח:תת|(ב)}} הוראות תקנת משנה (א) לא יחולו על מרחק בין תלמיד לתלמיד או בין איש צוות לתלמיד במקום המשמש או שנועד לשמש כמקום שהייה יומי לחינוך ולטיפול בפעוטות מגיל לידה עד 3 או בגן ילדים. {{ח:סעיף|15|הגבלה על התקהלות במקום הפעילות|תיקון: תשפ״א־4, תשפ״א־10, תשפ״א־32, תשפ״א־35, תשפ״א־36, תשפ״א־38, תשפ״א־40, תשפ״א־43}} {{ח:ת}} מנהל המוסד או הגוף המקיים פעילות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2(ב)(1) עד (2ג)}} יבטיח כי לא תתקיים התקהלות שלא במסגרת הקבוצות הקבועות לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 24|תקנה {{ח:הערה|[צ״ל: תקנות]}} 24}}, {{ח:פנימי|סעיף 28ב|28ב}}, {{ח:פנימי|סעיף 28ג|28ג}} {{ח:פנימי|סעיף 28ה|ו־28ה}}. {{ח:סעיף|16|הקצאת אזורים נפרדים|תיקון: תשפ״א־4, תשפ״א־10, תשפ״א־32, תשפ״א־35, תשפ״א־36, תשפ״א־38, תשפ״א־40, תשפ״א־43}} {{ח:ת}} במוסד או בגוף המקיים פעילות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2(ב)(1) עד (2ג)}}, שבו מתקיימת הפעילות בקבוצות קבועות לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 24|תקנות 24}}, {{ח:פנימי|סעיף 28ב|28ב}}, {{ח:פנימי|סעיף 28ג|28ג}} {{ח:פנימי|סעיף 28ה|ו־28ה}}, מנהל המוסד יפעל כמפורט להלן ובשים לב לצרכים של אנשים עם מוגבלויות: {{ח:תת|(1)}} יקצה מרחבי פעילות נפרדים במקום הפעילות וידאג למנוע מעבר של תלמידים בין מרחבי הפעילות; {{ח:תת|(2)}} יקצה ככל האפשר מיתקנים נפרדים לשימוש הקבוצות השונות, ובכלל זה תאי שירותים; {{ח:תת|(3)}} יצמצם ככל האפשר את השימוש במרחבי פעילות משותפים לקבוצות שונות של תלמידים, ובכלל זה מעבדות, חדרי מחשבים וחדרי סטודיו; {{ח:תת|(4)}} יקבע לכל קבוצה זמני הפסקה נפרדים וזמני שהייה נפרדים בחצר; במקרה שבו אין אפשרות לקבוע זמנים נפרדים, תחולק החצר למתחמי משנה מוגדרים ומופרדים לשימוש הקבוצות השונות; אם הדבר נצרך כדי לשמור על ההפרדה המתחמית, ייעשה שימוש באמצעי הפרדה פיזיים בין המתחמים. {{ח:סעיף|17|מפעיל חיצוני|תיקון: תשפ״א־4, תשפ״א־20, תשפ״א־32, תשפ״א־35, תשפ״א־36, תשפ״א־38, תשפ״א־40, תשפ״א־43, תשפ״א־48, תשפ״א־61}} {{ח:ת}} במסגרת פעילות לפי {{ח:פנימי|סעיף 2|תקנה 2(ב)(1), (2א), (2א2), (2א4), (2א7), (2ב) ו־(2ג)}} ניתן לקיים פעילות של מפעיל חיצוני בתנאים האלה: {{ח:תת|(1)}} הפעילות תתקיים בשטח פתוח בלבד, למעט בפעילות לפי {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 10|סעיף 10(ג)(6) לחוק}}; {{ח:תת|(2)}} המפעיל ישמור על מרחק של שני מטרים לפחות מהתלמידים ויעטה מסכה בכל עת; {{ח:תת|(3)}} הפעילות לא תכלול מגע בין התלמידים למפעיל; {{ח:תת|(4)}} ניתן להעביר ציוד לשימוש התלמידים במסגרת הפעילות בכפוף לכך שהמפעיל יחטא את הציוד בתום השימוש, וישתמש בציוד בעבור קבוצה אחרת רק בחלוף 24 שעות; {{ח:תת|(5)}} המפעיל החיצוני יפגוש 6 קבוצות קבועות שונות בשבוע לכל היותר; {{ח:תת|(6)}} על פעילות של מפעיל חיצוני שהציג אישור ”תו ירוק“ למנהל המוסד, לא יחולו הוראות פסקאות (1) ו־(5). {{ח:סעיף|18|הסעות|תיקון: תשפ״א־4, תשפ״א־10, תשפ״א־11, תשפ״א־17, תשפ״א־32, תשפ״א־35, תשפ״א־36, תשפ״א־38, תשפ״א־40, תשפ״א־43}} {{ח:תת|(א)}} הפעלת רכב הסעה למוסד או לגוף המקיים פעילות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2(ב)(1) עד (2ג)}} וחזרה ממנו, או בעת קיום פעילות מחוץ לשטח המוסד או הגוף, תתקיים לפי הוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} הנוסעים ישבו בצמדים קבועים, במקומות קבועים, ותלמידים הגרים באותו יישוב ישבו זה ליד זה, ככל האפשר; {{ח:תתת|(2)}} אין לשבת בשורת המושבים שמאחורי הנהג או לצדו של הנהג; על אף האמור, ניתן לשבת בשני המושבים שמאחורי הנהג אם יש מחיצה שגובהה 180 ס״מ לפחות בין מושב הנהג לבין המושבים שמאחוריו; פסקה זו לא תחול על תלמידי החינוך המיוחד או על תלמיד שבשל נסיבות רפואיות חריגות אין באפשרותו לשבת אלא בשורת המושבים שמאחורי הנהג או לצדו של הנהג; {{ח:תתת|(3)}} הנוסעים המחויבים בעטיית מסכה בהתאם להוראות {{ח:חיצוני|צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה)#סעיף 3ה|סעיף 3ה לצו בידוד בית}} יעטו מסכות; {{ח:תתת|(4)}} הנוסעים יחטאו ידיים עם כניסתם לרכב ההסעה; {{ח:תתת|(5)}} ברכב שבו ניתן לפתוח חלונות, הנסיעה תהיה בחלונות פתוחים ככל האפשר; {{ח:תתת|(6)}} מפעיל מערך רכבי הסעה יחזיק ברכב ההסעה חומרי חיטוי מניעתי לצורך חיטוי הידיים; {{ח:תתת|(7)}} רכב ההסעה ינוקה פעם ביום לפחות; {{ח:תתת|(8)}} לעניין הפעלת רכב הסעה שהוא אוטובוס תתבצע הפרדה באמצעות השארת שורת מושבים ריקה בין החלק הקדמי של ההסעה לבין חלקה האחורי. {{ח:תת|(ב)}} מפעיל מערך רכבי הסעה יבטיח את קיום התנאים הקבועים בתקנה זו. {{ח:סעיף|19|בחינות}} {{ח:ת}} בחינות יתקיימו לפי כללים אלה: {{ח:תת|(1)}} בכיתה של עד 60 מ״ר – לא ישהו יותר מ־15 נבחנים ואנשי צוות המוסד; {{ח:תת|(2)}} בכיתה של מעל 60 מ״ר ועד 150 מ״ר – לא ישהו יותר מ־25 נבחנים ואנשי צוות המוסד; {{ח:תת|(3)}} בכיתה של מעל 150 מ״ר – לא ישהו יותר מ־50 נבחנים ואנשי צוות המוסד; {{ח:תת|(4)}} בבחינות הנערכות באמצעות מחשב, בעל המוסד אחראי לחטא את סביבת הנבחן טרם שימוש הנבחן במחשב ולאחריו; {{ח:תת|(5)}} לעניין תקנה זו, ”אנשי צוות המוסד“ – לרבות משגיחים על הבחינות. {{ח:סעיף|20|חשש לחולה במוסד וגילוי חולה מאומת}} {{ח:תת|(א)}} במקרה שבו תלמיד קטין או תלמיד שמונה לו אפוטרופוס או שמצבו הבריאותי, הנפשי או השכלי לא מאפשרים לו לדווח על כך בעצמו, חש בתסמינים, צוות המוסד ירחיק אותו משאר התלמידים ככל האפשר, ומנהל המוסד או מי מטעמו ידווח לאחראי על הקטין בהקדם לצורך פינויו. {{ח:תת|(ב)}} במקרה שבו תלמיד בגיר, למעט תלמיד שחלה עליו תקנת משנה (א), חש בתסמינים, ידווח על כך התלמיד בהקדם לצוות המוסד. {{ח:תת|(ג)}} במקרה שבו עובד מוסד חש בתסמינים, ידווח על כך למנהל המוסד בהקדם, לצורך תיאום עזיבתו. {{ח:תת|(ד)}} במקרה שבו התברר כי אדם ששהה במוסד הוא חולה מאומת, יש לפעול בהתאם להוראות המנהל ועד למתן הוראות פרטניות במסגרת החקירה האפידמיולוגית יחולו הוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} מנהל המוסד יבטיח כי צוות המוסד ירחיק ממקום הפעילות את מי שהוא חולה מאומת וכן מי שחייב בבידוד בהתחשבות בגילו ובמצבו, ואם מדובר בקטין או באדם שמונה לו אפוטרופוס – בתיאום עם האחראי על הקטין או עם האפוטרופוס; {{ח:תתת|(2)}} עד לפינויו של חולה מאומת או מי שחייב בבידוד, ישהה אותו אדם במקום מרוחק משאר השוהים במוסד לפי הנחיית מנהל המוסד ובהתחשבות בגילו ובמצבו; {{ח:תתת|(3)}} פעילותו של גן ילדים תופסק והוא ייסגר לאחר פינוי התלמידים והעובדים במוסד ולכל המאוחר בתום אותו יום לימודים; {{ח:תתת|(4)}} התלמידים ועובדי המוסד ששהו עם חולה מאומת באותו מתחם, ישהו יחדיו ובנפרד משאר התלמידים במוסד, עד להתפנותם מהמוסד ולכל המאוחר בתום אותו יום לימודים; פינוי תלמיד שהוא קטין או אדם שמונה לו אפוטרופוס ייעשה בתיאום עם האחראי עליו; {{ח:תתת|(5)}} בלי לגרוע מסמכות ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות או רופא מחוזי כאמור {{ח:פנימי|סעיף 21|בתקנה 21(א)}}, במוסד בפיקוח משרד החינוך, המשך הפעילות תתבצע לפי הנחיות פרטניות של המנהל הכללי של משרד החינוך או מי מטעמו ובכפוף להוראות {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)|החוק}} והוראות תקנות אלה. {{ח:תת|(ה)}} האמור בתקנה זו לא יחול על פנימיות. {{ח:סעיף|21|סגירת מוסד או חלק ממנו|תיקון: תשפ״א־4, תשפ״א־32, תשפ״א־35, תשפ״א־36, תשפ״א־38, תשפ״א־40, תשפ״א־43}} {{ח:תת|(א)}} ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות או רופא מחוזי כהגדרתו {{ח:חיצוני|פקודת בריאות העם|בפקודת בריאות העם}}, רשאי להורות, בהודעה בכתב, למפעיל של מוסד המקיים פעילות כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2(ב)(2א) עד (2ג)}} או {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 10|בסעיף 10(ג) לחוק}} או בפנימייה לסגור את המקום, כולו או חלקו, ובהיקף שאינו עולה על הנדרש, אם שהה בו אדם הנושא את נגיף הקורונה, לתקופה שינקוב בהודעה, הדרושה לשם מניעת הדבקה בנגיף בשל שהייה באותו מקום, או לשם עריכת חקירה אפידמיולוגית, ובלבד שסגירתו לשם עריכת חקירה כאמור לא תעלה על 72 שעות, ובמקרים מיוחדים ולפי הוראה של ראש השירות – על 120 שעות, וזאת בשים לב, בין השאר, להשלכות של סגירת המוסד על התלמידים; לעניין זה, ”ראש השירות“ ו”רופא מחוזי“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה)|בצו בידוד בית}}. {{ח:תת|(ב)}} נוסף על האמור בתקנת משנה (א), לעניין סגירת מוסד בפיקוח משרד החינוך או חלק ממנו יעדכן הרופא המחוזי את מנהל המחוז, ולעניין סגירת מוסד בפיקוח משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים או חלק ממנו יעדכן הרופא המחוזי את הממונה על החניכות, ולעניין סגירת פעילות במקום שהוא מעון יום שבהסכם הפעלה עם משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות#סעיף 62|בסעיף 62 לחוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, התשע״ט–2018}} יעדכן הרופא המחוזי את מנהל המחוז באגף למעונות יום ומשפחתונים במשרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים. {{ח:סעיף|22|פתיחת מוסד או חלק ממנו לאחר סגירתו|תיקון: תשפ״א־4}} {{ח:תת|(א)}} מוסד המצוי תחת פיקוח משרד החינוך שנסגר לפי {{ח:פנימי|סעיף 21|תקנה 21}}, לא ייפתח גם לאחר התקופה שקבע משרד הבריאות לסגירתו, אלא באישור מנהל המחוז. {{ח:תת|(ב)}} מוסד המצוי תחת פיקוח משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים שנסגר לפי {{ח:פנימי|סעיף 21|תקנה 21}} שאינו מקום המשמש או שנועד לשמש מקום שהייה יומי לחינוך ולטיפול בפעוטות, לא ייפתח גם לאחר התקופה שקבע משרד הבריאות לסגירתו, אלא באישור הממונה על החניכות. {{ח:תת|(ג)}} אישור כאמור בתקנת משנה (א) או (ב) יינתן בתוך 48 שעות מתום התקופה שנקבעה לסגירת המוסד כאמור {{ח:פנימי|סעיף 21|בתקנה 21}}, ובמקרים מיוחדים ולפי הוראה של המנהל הכללי של משרד החינוך – בתוך 96 שעות מתום התקופה האמורה וזאת בשים לב, בין השאר, להשלכות של סגירת המוסד על התלמידים. {{ח:סעיף|22א|טיול|תיקון: תשפ״א־17, תשפ״א־27, תשפ״א־32, תשפ״א־35, תשפ״א־36, תשפ״א־38, תשפ״א־40, תשפ״א־43, תשפ״א־48, תשפ״א־56, תשפ״א־60, תשפ״א־61, תשפ״א־63}} {{ח:ת}} במסגרת פעילויות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2(ב)(2)}}, למעט בפנימייה הפועלת במסלול הסגור כאמור {{ח:פנימי|סעיף 29|בתקנה 29(3)(ב)(2)}}, {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2(ב)(2א), (2א2), (2א4), (2א7), (2ב), (2ב1) ו־(2ג)}}, וכן פעילויות כאמור {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 10|בסעיף 10(ג)(3), (4) ו־(6) לחוק}}, ניתן לקיים טיול חד־יומי בתנאים אלה: {{ח:תת|(1)}} באותן הקבוצות הקבועות שבהן לומדים התלמידים בשגרה במסגרת הפעילות, עם אנשי צוות קבועים, בלא תחלופה של אנשי הצוות או של תלמידים בין הקבוצות; {{ח:תת|(2)}} הפעילות תתקיים בלא לינה; {{ח:תת|(2א)}} על אף האמור בפסקה (2), ניתן לקיים טיול הכולל לינה כמפורט להלן: {{ח:תתת|(א)}} טיול של כיתות י״א או י״ב ששיעור המשתתפים בו בעלי אישור ”תו ירוק“ הוא 90% לפחות; {{ח:תתת|(ב)}} טיול של פנימייה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 29|בתקנה 29(3)(ה) או (ו)}} שבה שיעור התלמידים בעלי אישור ”תו ירוק“ הוא 90% לפחות; {{ח:תתת|(ג)}} טיול של תנועת נוער כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2(2ב1)}} למשתתפים שגילם 16 ומעלה, שסך המשתתפים בו לא עולה על 250 משתתפים, ושיעור המשתתפים בו בעלי אישור ”תו ירוק“ הוא 90% לפחות; {{ח:תת|(3)}} המרחק בין קבוצה לקבוצה לא יפחת מחמישים מטרים לפחות בכל זמן; {{ח:תת|(4)}} לעניין הפעלת רכב הסעה שהוא אוטובוס לטיול חד־יומי, יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 18|תקנה 18(א)(2) עד (8) ו־(ב)}}, וכן הוראות אלה: {{ח:תתת|(א)}} בכל אוטובוס ייסעו שתי קבוצות קבועות לכל היותר לכל אורך יום הטיול; {{ח:תתת|(ב)}} כל קבוצה קבועה תשב בנפרד ותתבצע הפרדה באמצעות השארת שתי שורות מושבים ריקות לפחות בין החלק הקדמי של ההסעה לבין חלקה האחורי; {{ח:תתת|(ג)}} בעת השהות בהסעה לא תתקיים אכילה ושירה; {{ח:תתת|(ד)}} בפעילות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2(ב)(2ב1)}} לכל הסעה יתלווה מלווה בגיר שיהיה אחראי לשמירה על ההוראות כאמור בתקנה זו; {{ח:תת|(5)}} לפעילות יהיו רשאים להתלוות מדריך טיולים וכן מאבטח ומלווה רפואי ככל הנדרש; מדריך טיולים, מאבטח ומלווה כאמור ישמרו, ככל האפשר, על מרחק של חמישה מטרים לפחות מכל שאר המשתתפים בפעילות ויעטו מסכה בכל עת; {{ח:תת|(6)}} הפעילות תתקיים {{ח:הערה|<s>ו</s>}}ככל האפשר בלא ההגעה ליעדים המתאפיינים בריבוי מבקרים; {{ח:תת|(7)}} בטיול במסגרת פעילות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2(ב)(2א7)}} הכולל פעילות של היכרות עם יחידות בצה״ל למיועדים לשירות ביטחון לצורך הגברת הנכונות והמוכנות לשירות קרבי ומשמעותי בצה״ל, יתאפשר מפגש עם נציגי צה״ל בכפוף להוראות תקנה זו ובכפוף לכך שהנציגים שומרים על מרחק של שני מטרים לפחות מהתלמידים ועוטים מסכה בכל עת; {{ח:תת|(8)}} כלל המשתתפים יאכלו את ארוחותיהם בנפרד; {{ח:תת|(9)}} פעילות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2(ב)(2ב1)}} תתקיים בשטח פתוח בלבד. {{ח:קטע2|פרק ג|פרק ג׳: הגבלת פעילות של גופים, מוסדות או פעולות|תיקון: תשפ״א־4}} {{ח:סעיף|23|הגבלת פעילות מוסדות|תיקון: תשפ״א־4}} {{ח:ת}} בלי לגרוע מהאמור {{ח:פנימי|פרק ב|בפרק ב׳}}, בעל מוסד לא יקיים פעילות, אלא בהתאם להוראות {{ח:פנימי|פרק ג|פרק זה}}. {{ח:סעיף|24|פעילות בקבוצות קבועות|תיקון: תשפ״א־4, תשפ״א־10, תשפ״א־14, תשפ״א־15, תשפ״א־17, תשפ״א־18, תשפ״א־20, תשפ״א־24, תשפ״א־27, תשפ״א־28, תשפ״א־32, תשפ״א־35, תשפ״א־36, תשפ״א־38, תשפ״א־40, תשפ״א־43, תשפ״א־48, תשפ״א־56, תשפ״א־58, תשפ״א־61, תשפ״א־63}} {{ח:ת}} פעילות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2(ב)(2א) עד (2ג) ו־(ב1)}} וכאמור {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 10|בסעיף 10(ג)(1), (3), (4), (6), (8), (13) ו־(14) לחוק}} תתקיים בתנאים אלה: {{ח:תת|(1)}} בקבוצות קבועות עם אנשי צוות קבועים, בלא תחלופה של תלמידים בין הקבוצות, ואולם – {{ח:תתת|(א)}} לגבי כיתות ז׳ עד י׳ כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2(ב)(2א7)}} – בקבוצות קבועות עם אנשי צוות קבועים כך שכל תלמיד יוכל ללמוד בארבע קבוצות קבועות שונות לכל היותר; {{ח:תתת|(ב)}} לגבי כיתות י״א ו־י״ב כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2(ב)(2א7)}} – בקבוצות קבועות עם אנשי צוות קבועים כך שכל תלמיד יוכל ללמוד בשתי קבוצות קבועות שונות לכל היותר; ואולם לא יחולו הגבלות לעניין קבוצות קבועות ואנשי צוות קבועים כאמור בפסקה זו לעניין אלה: {{ח:תתתת|(1)}} פעילות לתלמידי כיתות י״א או י״ב ששיעור התלמידים בה בעלי אישור ”תו ירוק“ מתוך סך כל תלמידי אותה שכבה הוא 65% לפחות; {{ח:תתתת|(2)}} לימודים מעשיים המתקיימים בשטח פתוח לקראת בחינות בגרות של כיתות י״א ו־י״ב, שבהתאם לאופיים ולטיבם לא ניתן לקיימם באופן מקוון, בשל צורך בציוד או בתשתיות החיוניים ללימודים כאמור אשר מצויים במקום הפעילות; {{ח:תת|(1א)}} ההגבלות האמורות בפסקה (1) לעניין קבוצות קבועות לא יחולו לעניין הפעילויות המפורטות להלן: {{ח:תתת|(א)}} פעילות של תלמידים ספורטאים בנבחרת ספורט בית ספרית או במועדון ספורט בית ספרי בפיקוח משרד החינוך המשתתפים במפעלים או בתחרויות של משרד החינוך או של התאחדות הספורט לבתי ספר בישראל; {{ח:תתת|(ב)}} שיעורי חינוך גופני המתקיימים בשטח פתוח בלבד; {{ח:תת|(1ב)}} {{ח:הערה|(בוטלה);}} {{ח:תת|(2)}} איש צוות קבוע יוכל לפגוש ארבע קבוצות קבועות שונות לכל היותר; האמור בפסקה זו לא יחול על כל אחד מאלה: {{ח:תתת|(א)}} פעילות כאמור {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 10|בסעיף 10(ג)(4) ו־(6) לחוק}}; {{ח:תתת|(ב)}} מורה לחינוך גופני בפעילות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2(ב)(2א2) ו־(2א7)}}, ובלבד שבכל עת הוא עוטה מסכה ושנשמר מרחק של שני מטרים לפחות בינו לבין התלמידים; {{ח:תתת|(ג)}} מורה לשל״ח ועל איש צוות בחווה חקלאית או במרכז לחינוך ימי, ובלבד שהפעילות מתקיימת בשטח פתוח, שבכל עת הוא עוטה מסכה ושנשמר מרחק של שני מטרים לפחות בינו לבין התלמידים; {{ח:תתת|(ד)}} איש צוות שהציג אישור ”תו ירוק“ למנהל המוסד; {{ח:תת|(3)}} על אף האמור בפסקה (2) – {{ח:תתת|(א)}} בכיתות א׳ עד ג׳ בבית ספר – איש צוות יפגוש שלוש קבוצות לכל היותר, אלא אם כן מתקיים בו האמור בפסקאות (2)(א) עד (ד); {{ח:תתת|(ב)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(ג)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(ד)}} {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:סעיף|24א|צהרון|תיקון: תשפ״א־4, תשפ״א־5, תשפ״א־15, תשפ״א־32, תשפ״א־35, תשפ״א־36, תשפ״א־38, תשפ״א־40, תשפ״א־43, תשפ״א־61, תשפ״א־63}} {{ח:תת|(א)}} תלמידים המשתתפים בצהרון ישהו באותה קבוצה קבועה שעמה שהו בשעות הלימודים. {{ח:תת|(ב)}} ניתן לצרף יחד תלמידים לקבוצת צהרון קבועה משתי קבוצות קבועות, ככל האפשר, ולכל היותר משלוש כיתות אורגניות, ובלבד שמספר התלמידים בקבוצה זו לא יעלה על 28 תלמידים. {{ח:סעיף|25|מוסד לחינוך מיוחד}} {{ח:ת}} פעילות במוסד לחינוך מיוחד תתקיים שישה ימים בשבוע, למעט מוסד כאמור הפועל בשגרה חמישה ימים בשבוע. {{ח:סעיף|26|פעילות חינוך בלתי פורמלי לילדי עובדים חיוניים|תיקון: תשפ״א, תשפ״א־4}} {{ח:תת|(א)}} פעילות חינוך בלתי פורמלי לילדי עובדים חיוניים מגיל 3 עד 12 תתקיים בקבוצות של עד 10 משתתפים, לרבות אנשי צוות. {{ח:תת|(ב)}} פעילויות לילדי עובדים חיוניים מגיל לידה עד גיל 3 שנים יתקיימו במקום המשמש או הנועד לשמש מקום שהייה יומי לחינוך ולטיפול בפעוטות, ובלבד שהתקיימו תנאים אלה: {{ח:תתת|(1)}} מספר הילדים במקום כאמור לא יעלה על שמונה ואולם אם מספר הילדים עולה על חמישה תותר הפעילות בתנאי שיש במקום שני מטפלים לפחות; {{ח:תתת|(2)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(3)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(4)}} {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:תת|(ב1)}} בעל מוסד המפעיל פעילות כאמור בתקנה זו לא יקלוט ילד למסגרת, אלא אם כן העובד החיוני הציג לפני המפעיל האחראי על מקום כאמור הצהרה בכתב או אישור אחר, כי הוא עובד חיוני. {{ח:תת|(ג)}} פעילות לילדי עובדים חיוניים כאמור בתקנה זו תתקיים כך שלכל קבוצה יוקצה חלל סגור ונפרד המשמש רק אותה; בחצר או באזורי המעבר לא תשהה יותר מקבוצה אחת בכל עת; ככל האפשר, יוקצו לכל קבוצה שירותים וכיור נפרדים; הצוות ימנע מעבר של ילדים בין מרחבי הפעילות המיועדים לכל קבוצה באותה עת; אין באמור כדי למנוע שהיית כמה קבוצות במבנה, כל עוד ניתן לעמוד בתנאים כאמור בסעיף זה. {{ח:תת|(ד)}} פעילות לילדי עובדים חיוניים כאמור בתקנה זו תתקיים בקבוצות קבועות עם אנשי צוות קבועים, בלא תחלופה של אנשי הצוות או של ילדים בין הקבוצות, ולא תהיה פעילות של מפעילים חיצוניים. {{ח:סעיף|27|פעילות בית ספר שניתן בו חינוך על־<wbr>יסודי לנוער נושר ובסיכון|תיקון: תשפ״א־15, תשפ״א־27}} {{ח:ת}} פעילות בית ספר שניתן בו חינוך על־יסודי לנוער נושר ובסיכון כאמור {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 10|בסעיף 10(ג)(4) לחוק}} תתקיים שישה ימים בשבוע, למעט בית ספר כאמור הפועל בשגרה חמישה ימים בשבוע, באופן המפורט להלן: {{ח:תת|(1)}} יתקיימו לימודים בקבוצות קבועות של עד 18 תלמידים בכיתה; {{ח:תת|(2)}} הלימודים יתקיימו בבית הספר או במבנים שיאושרו על ידי משרד החינוך או משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים, לפי העניין; {{ח:תת|(3)}} אם לא ניתן לקיים למידה כאמור במשך ימות השבוע שבהם מתקיימים לימודים, הלימודים יתקיימו באופן האמור יומיים בשבוע לכל הפחות, ובשאר הימים תתקיים למידה מהבית; {{ח:תת|(4)}} אין באמור כדי למנוע למידה במשמרות, ובלבד שתתקיים חמישה ימים בשבוע לפחות. {{ח:סעיף|28|פעילויות מתנדבים לפי {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 10|סעיף 10(ג)(8) או (13) לחוק}}|תיקון: תשפ״א־32, תשפ״א־35, תשפ״א־36, תשפ״א־38, תשפ״א־40}} {{ח:ת}} פעילויות מתנדבים כאמור {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 10|בסעיף 10(ג)(8) או (13) לחוק}} יתקיימו בקבוצות של עד 10 משתתפים, לצרכים ולמטרות שקבע המנהל הכללי של משרד להשכלה גבוהה ומשלימה ובהתאם לתנאים שקבע ובכפוף להוראות המנהל. {{ח:סעיף|28א||תיקון: תשפ״א־6, תשפ״א־8}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(פקעה).}} {{ח:סעיף|28ב|לימודים בכיתות א׳ ומעלה|תיקון: תשפ״א־10, תשפ״א־15, תשפ״א־17, תשפ״א־32, תשפ״א־35, תשפ״א־36, תשפ״א־38, תשפ״א־40, תשפ״א־43, תשפ״א־56, תשפ״א־58, תשפ״א־61, תשפ״א־63}} {{ח:ת}} פעילות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2(ב)(2א2), (2א7) ו־(ב1)}} תתקיים בכפוף להוראות אלה: {{ח:תת|(1)}} בכיתות א׳ עד ד׳ – תיחשב כל הכיתה כקבוצה קבועה ונפרדת; {{ח:תת|(2)}} בכיתות ה׳ ומעלה – בקבוצות קבועות של עד 20 תלמידים בכיתה; {{ח:תת|(3)}} המנהל הכללי של משרד החינוך או שר החינוך רשאי, לפי העניין, לאשר חריגה של מספר התלמידים המרבי בקבוצה, מעבר לאמור בפסקה {{ח:הערה|(}}2{{ח:הערה|)}}, במתן עדיפות למוסדות הנמצאים באזורים בעלי שיעור תחלואה נמוך, ובלבד שהמספר הכולל של הקבוצות המוחרגות לא יעלה על 10% מהכיתות לפי חלוקתן או לפי פעילותן לפני פרסום תקנות אלה; חריגה כאמור תאושר באופן המפורט להלן: {{ח:תתת|(א)}} חריגה מעל ל־20 תלמידים ועד 22 תלמידים בקבוצה תאושר בידי המנהל הכללי של משרד החינוך; {{ח:תתת|(ב)}} חריגה מעל ל־22 תלמידים ועד 24 תלמידים בקבוצה תאושר בידי שר החינוך; {{ח:תת|(4)}} בכיתות ז׳ עד י׳ בבית ספר אשר ביקש להצטרף לתכנית ”מגן חינוך“ – כל כיתה תיחשב כקבוצה קבועה ונפרדת, לאחר שהמנהל הכללי של משרד החינוך אישר כי התקיימו לגבי הכיתות האמורות באותו מוסד כל אלה: {{ח:תתת|(א)}} התקבלו הסכמות של 75% מהורי התלמידים בכיתות האמורות במוסד לבצע בדיקות קורונה לתלמידים אחת לשבוע, ולגבי תלמידים בגילי 14 ומעלה – ניתנה גם הסכמתם לכך; {{ח:תתת|(ב)}} אחת לשבוע מתקיים במוסד דיגום במסגרת תכנית ”מגן חינוך“ בקרב כל התלמידים שניתנה בעניינם הסכמה לפי פסקת משנה (א); {{ח:תתת|(ג)}} בשבוע שבו ניתן אישור המנהל הכללי של משרד החינוך כאמור בפסקה זו, בוצעו בדיקות קורונה במוסד ל־60% מהתלמידים בכיתות האמורות במוסד לפחות; {{ח:תתת|(ד)}} במניין ההסכמות לבצע בדיקות כאמור בפסקת משנה (א) וכן במניין ההשתתפות בדיגום כאמור בפסקת משנה (ב), יבואו גם תלמידים בעלי אישור ”תו ירוק“; {{ח:תת|(5)}} בכיתות י״א או י״ב שבהן שיעור התלמידים בעלי אישור ”תו ירוק“ מתוך סך כל תלמידי השכבות האמורות הוא 65% לפחות – תיחשב כל כיתה כקבוצה קבועה ונפרדת; {{ח:תת|(6)}} על אף האמור {{ח:חיצוני|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות)#סעיף 7|בתקנה 7(ב)(6) לתקנות הגבלת פעילות}}, בפעילות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2(ב)(2א2) ו־(2א7)}} ניתן לקיים שיעור שחייה בבריכת שחייה המצויה במבנה, ובלבד שבריכת השחייה והמבנה שבו היא מצויה משמשים באותן שעות לשיעורי שחייה לתלמידים כאמור בלבד, ואינם פתוחים לציבור בשעות אלה. {{ח:סעיף|28ג|פעילות בשטח פתוח|תיקון: תשפ״א־11, תשפ״א־14, תשפ״א־15, תשפ״א־32, תשפ״א־35, תשפ״א־36, תשפ״א־38, תשפ״א־40, תשפ״א־43}} {{ח:ת}} פעילות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2(ב)(2א3)}} תתקיים בתנאים אלה: {{ח:תת|(1)}} כל קבוצה קבועה תיפגש עם איש צוות קבוע אחד בכל המפגשים; {{ח:תת|(2)}} על אף האמור בפסקה (1) – {{ח:תתת|(א)}} ניתן לקיים פגישה פרטנית של תלמיד אחד עם יועץ חינוכי שאינו איש הצוות הקבוע הנפגש עם הקבוצה שאליה משתייך אותו תלמיד; {{ח:תתת|(ב)}} אין בפסקה זו כדי למנוע השתתפות סייע של תלמיד, נוסף על איש הצוות הקבוע הנפגש עם הקבוצה, ויראו אותו כתלמיד לעניין מניין המשתתפים בפעילות כאמור בתקנה זו; {{ח:תת|(3)}} כלל המשתתפים יאכלו את ארוחותיהם בנפרד; {{ח:תת|(4)}} יישמר מרחק של שני מטרים בין משתתף אחד לאחר בכל עת, והפעילות לא תכלול מגע בין המשתתפים; {{ח:תת|(5)}} המרחק בין קבוצה אחת לאחרת לא יפחת מ־100 מטרים. {{ח:סעיף|28ד||תיקון: תשפ״א־11, תשפ״א־14, תשפ״א־32, תשפ״א־35, תשפ״א־36, תשפ״א־38, תשפ״א־40}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|28ה|לימודים מעשיים|תיקון: תשפ״א־14, תשפ״א־27, תשפ״א־43}} {{ח:ת}} פעילות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2(ב)(2א5)}} תתקיים כך שכל קבוצה קבועה תיפגש עם שלושה אנשי צוות קבועים לכל היותר בכל המפגשים. {{ח:סעיף|28ה1|תנועות וארגוני נוער|תיקון: תשפ״א־24, תשפ״א־27, תשפ״א־48, תשפ״א־56}} {{ח:ת}} פעילות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2(ב)(2ב1)}} תתקיים בתנאים אלה: {{ח:תת|(1)}} בקבוצות קבועות של עד 50 משתתפים בשטח פתוח; {{ח:תת|(2)}} כל קבוצה קבועה תפגוש מדריך אחד קבוע לכל היותר בכל המפגשים; {{ח:תת|(3)}} המשתתפים יאכלו את ארוחותיהם בנפרד; {{ח:תת|(4)}} יישמר מרחק של שני מטרים בין משתתף אחד לאחר בכל עת, והפעילות לא תכלול מגע בין המשתתפים; {{ח:תת|(5)}} המרחק בין קבוצה אחת לאחרת לא יפחת מ־100 מטרים; {{ח:תת|(6)}} בכל תנועת נוער וארגון נוער ימונה ממונה על ענייני קורונה ובכל סניף של תנועה או ארגון כאמור ימונה נאמן קורונה, אשר יהיו אחראים על שמירת הכללים המנויים בתקנות אלה בפעילות התנועה או הארגון. {{ח:סעיף|28ה2|פעילות מוסד להשכלה או הכשרה בתו ירוק|תיקון: תשפ״א־56, תשפ״א־61, תשפ״א־63}} {{ח:ת}} פעילות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2(ב)(2א10)}} תתקיים בתנאים אלה: {{ח:תת|(1)}} בעל המוסד ימנה ממונה קורונה שיהיה אחראי על ביצוע הפעולות המפורטות בתקנה זו; {{ח:תת|(2)}} בעל המוסד יציב שלט בכניסה למקום שבו מתקיימת הפעילות, במקום בולט לעין, בשפות עברית, ערבית ואנגלית, בדבר חובת הצגת אישור ”תו ירוק“ כתנאי לכניסה למקום; לעניין תקנה זו, ”מקום“ – בכלל זה בניין, כיתת לימוד או אולם הרצאות; {{ח:תת|(3)}} בעל המוסד יתיר כניסה למקום רק למי שהציג, כתנאי לכניסתו, אישור ”תו ירוק“, בצירוף הצגת תעודה מזהה, ואם הציג מסמך כאמור {{ח:חיצוני|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות)#סעיף 8ב|בתקנה 8ב(ג)(1) לתקנות הגבלת פעילות}} – לאחר סריקת המסמך כמפורט {{ח:חיצוני|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות)#סעיף 8ב|בתקנה 8ב(ד) לתקנות האמורות}}; האמור בפסקה זו לא יחול לעניין כניסתם של עובדי המוסד; {{ח:תת|(4)}} במוסד שרק בחלק מהמקומות בו חלה החובה להצגת אישור ”תו ירוק“ כתנאי לכניסה למקומות כאמור, בשל כך שמתקיימת בו פעילות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2(ב)(2א5)}}, יפעל בעל המוסד לקיום הפרדה מוחלטת בין האזורים במוסד שלא חלה לגביהם החובה להצגת אישור ”תו ירוק“ בכניסה למקום הפעילות, לבין שאר האזורים, ובכלל זה באמצעות שימוש במתחמים או בבניינים נפרדים, או בקיום הפעילות בימים ובשעות נפרדים; {{ח:תת|(5)}} מספר התלמידים לא יעלה על האמור {{ח:חיצוני|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות)#סעיף 9|בתקנה 9(א)(7)(א) לתקנות הגבלת פעילות}}; {{ח:תת|(6)}} הפעילות תתקיים בישיבה בלבד; בעל המוסד יוודא כי בהושבה של התלמידים יישמר מרחק של שני מטרים, ככל האפשר, ולכל הפחות כיסא אחד ריק ביניהם; האמור בפסקה זו לא יחול על עובדי המוסד; {{ח:תת|(7)}} בעל המוסד יוודא כי המרחק בין איש הצוות לבין התלמידים לא יפחת מארבעה מטרים; {{ח:תת|(8)}} בעל המוסד יציב סדרנים שיידעו את התלמידים ואת עובדי המוסד, ויסבו את תשומת ליבם, בנוגע לחובת השמירה על הוראות תקנה זו, לרבות חובת עטיית מסכה לפי {{ח:חיצוני|צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה)#סעיף 3ה|סעיף 3ה לצו בידוד בית}}; מספר הסדרנים יהיה ביחס של סדרן אחד לכל 75 תלמידים; {{ח:תת|(9)}} בעל המוסד יידע את התלמידים ואת עובדי המוסד כי לא ניתן לאכול בעת הפעילות, ויתלה שלטים במקומות בולטים לעין לעניין זה; {{ח:תת|(10)}} בעל המוסד יווסת את כניסת התלמידים למקום ויציאתם ממנו, כך שהתלמידים ייכנסו ויצאו באופן הדרגתי; {{ח:תת|(11)}} בעל המוסד יודיע במערכת הכריזה, אם קיימת במוסד מערכת כריזה, ובאמצעות שילוט, על החובה לעטות מסכה ועל החובה לשבת במהלך הפעילות; {{ח:תת|(12)}} בעל המוסד יציב שלט במקום בולט לעין ובו יצוין שמו של מנהל המוסד. {{ח:סעיף|28ו||תיקון: תשפ״א־14, תשפ״א־32, תשפ״א־35, תשפ״א־36, תשפ״א־38, תשפ״א־40, תשפ״א־43}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|28ז||תיקון: תשפ״א־20, תשפ״א־26, תשפ״א־32}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|28ח||תיקון: תשפ״א־61, תשפ״א־63}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(פקעה).}} {{ח:קטע2|פרק ד|פרק ד׳: פנימיות}} {{ח:סעיף|29|פנימיות|תיקון: תשפ״א־4, תשפ״א־6, תשפ״א־7, תשפ״א־9, תשפ״א־32, תשפ״א־35, תשפ״א־36, תשפ״א־38, תשפ״א־40, תשפ״א־48, תשפ״א־56, תשפ״א־61, תשפ״א־63}} {{ח:ת}} בלי לגרוע מהאמור {{ח:פנימי|פרק ב|בפרק ב׳ לתקנות אלה}}, לא יפעיל בעל מוסד פנימייה בדרך של פתיחתה לתלמידים, אלא לפי תנאים אלה: {{ח:תת|(1)}} בעל המוסד ימנה אדם שיהיה אחראי על ביצוע הפעולות המפורטות בתקנה זו (להלן – ממונה קורונה); {{ח:תת|(2)}} בעל המוסד יידע את התלמידים השוהים בפנימייה בנוגע לכללים החלים בפנימייה, לרבות האמור בפסקה (3), ובכלל זה בעניין החלוקה לקבוצות והמסלול שנקבע בידי בעל המוסד כאמור בפסקה (3)(ב); {{ח:תת|(3)}} בעל המוסד יקבע ויפעיל מנגנון להפרדת השוהים בפנימייה לקבוצות קבועות נפרדות, למשך כל שעות היממה, לרבות בזמן פעילות לימודית, בזמן החופשי, באכילה ובלינה, כמפורט להלן; בתקנה זו, ”יציאה מחוץ לשטח הפנימייה“ – למעט מעבר רגלי בין אזור הלימודים לאזור מגורים סמוך: {{ח:תתת|(א)}} בפנימייה המיועדת לתלמידים עד גיל תיכון שמתקיים בה האמור {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 10|בסעיף 10(ג)(5) לחוק}} – בקבוצות של עד 18 תלמידים, ויחולו לעניין כניסה ויציאה משטח הפנימייה הוראות {{ח:חיצוני|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות)|תקנות הגבלת פעילות}}; {{ח:תתת|(ב)}} בפנימייה על־תיכונית – אחד מאלה: {{ח:תתתת|(1)}} מסלול פתוח – בקבוצות של עד 18 תלמידים, ויחולו לעניין כניסה ויציאה מחוץ לשטח הפנימייה הוראות {{ח:חיצוני|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות)|תקנות הגבלת פעילות}}; {{ח:תתתת|(1א)}} אם מתקיים בה האמור {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 10|בסעיף 10(ג)(5) {{ח:הערה|לחוק}}}} והיא מיועדת לתלמידים נושרים או לתלמידים בסיכון – תקיים פעילות בהתאם לפסקת משנה 29(3)(א) או (3)(ב)(2); {{ח:תתתת|(2)}} מסלול סגור – אם לא מתקיים בה האמור בפסקת משנה (1א) – בקבוצות של עד 50 תלמידים, ויחולו לעניין כניסה ויציאה מחוץ לשטח הפנימייה הוראות אלה: {{ח:תתתתת|(א)}} בשבועיים הראשונים שלאחר הגעתם לפנימייה התלמידים ואנשי הצוות לא יצאו מחוץ לשטח הפנימייה, אלא כאמור בפסקת משנה (ד); {{ח:תתתתת|(ב)}} לאחר התקופה האמורה בפסקת משנה (א), ואם התלמידים במוסד מתכוונים לשהות בו לתקופה של עוד 30 ימים לפחות, ניתן לאחד קבוצה קבועה עם קבוצות קבועות אחרות שקיימו את האמור בפסקת משנה (א), ובלבד שאף אחד מהתלמידים בכל אחת מהקבוצות אינו חולה; {{ח:תתתתת|(ג)}} אוחדו קבוצות קבועות כאמור בפסקת משנה (ב), לא תתאפשר יציאה מחוץ לשטח הפנימייה אלא כאמור בפסקת משנה (ד); {{ח:תתתתת|(ד)}} יצא תלמיד או איש צוות מחוץ לשטח הפנימייה, לא יוכל לחזור לשטח הפנימייה, אלא אם כן הצטרף לקבוצה חדשה של עד 50 תלמידים המגיעים לפנימייה, כאמור בפסקת משנה (א); אם אין אפשרות להצטרפות לקבוצה חדשה כאמור, החזרה לשטח הפנימייה תהיה בכפוף לכך שהתלמיד שהה בבידוד במקום שהוקצה לכך בפנימייה, כאמור בפסקה (9), במשך 14 ימים; {{ח:תתתתת|(ה)}} הוראות פסקאות משנה (א) ו־(ד) לא יחולו על איש צוות הנמנה עם צוות המוסד אם מתקיימת הפרדה מוחלטת בין איש הצוות לבין התלמידים; לעניין זה, ”הפרדה מוחלטת“ – איש הצוות אינו שוהה עם התלמידים בחלל משותף במוסד ואינו נמצא בקרבתם כלל, לרבות בעת מעבר בתוך שטחי הפנימייה ובעת היציאה ממנה והכניסה אליה או שישנה מחיצה בגובה 250 ס״מ לפחות בכל הכיוונים, המפרידה בין איש הצוות לבין התלמידים; {{ח:תתת|(ג)}} בפנימייה המיועדת לתלמידים עד גיל תיכון שלא מתקיים בה האמור {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 10|בסעיף 10(ג)(5) לחוק}} – בקבוצות במסלול פתוח או סגור כאמור בפסקה (ב); ואולם על אף האמור בפסקת משנה (ב)(2)(ד), יצא תלמיד פנימייה כאמור בפסקת משנה זו מחוץ לשטח הפנימייה, לא יוכל לחזור לשטח הפנימייה אלא אם כן הצטרף לקבוצה חדשה של עד 50 תלמידים, או לאחר פיזור וכינוס מחדש של כל תלמידי הפנימייה לפי הוראות תקנות אלה; {{ח:תתת|(ד)}} {{ח:הערה|(פקעה);}} {{ח:תתת|(ה)}} בפנימייה ש־90% לפחות מהתלמידים בה הם בעלי אישור ”תו ירוק“ – בקבוצות קבועות ונפרדות של 500 תלמידים לכל היותר, ויחולו לעניין כניסה ויציאה מחוץ לשטח הפנימייה {{ח:חיצוני|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות)|תקנות הגבלת פעילות}}; {{ח:תתת|(ו)}} בפנימייה המיועדת לתלמידים עד גיל תיכון ש־90% לפחות מהתלמידים בה בכיתות י״א ו־י״ב הם בעלי אישור ”תו ירוק“ – {{ח:תתתת|(1)}} לעניין תלמידי כיתות י״א ו־י״ב – בקבוצות קבועות ונפרדות של 500 תלמידים לכל היותר; ויחולו לעניין כניסה ויציאה מחוץ לשטח הפנימייה {{ח:חיצוני|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות)|תקנות הגבלת פעילות}}; {{ח:תתתת|(2)}} לעניין שאר התלמידים – יחולו הוראות פסקאות משנה (א) או (ג) לפי העניין; {{ח:תת|(4)}} בעל המוסד יקבע ויפעיל מנגנון להקצאת מרחבי פעילות ומיתקנים נפרדים לכל קבוצה כאמור בפסקה (3), ובכלל זה אזור מגורים, חצר, חדרי לימוד, שירותים, מקלחות וכיורים, ולמניעת מעבר של תלמידים בין מרחבי הפעילות והמיתקנים; {{ח:תת|(5)}} בעל המוסד יצמצם, ככל האפשר, את השימוש במרחבי פעילות משותפים לקבוצות שונות של תלמידים, ובכלל זה מעבדות, חדרי מחשבים וחדרי סטודיו; בכל מקרה לא יהיה שימוש במרחבי פעילות משותפים באותו זמן; {{ח:תת|(6)}} לגבי חדרי לינת תלמידים יחולו הוראות אלה: {{ח:תתת|(א)}} בעל המוסד לא ישכן יותר מחמישה תלמידים בחדר לינה אחד; {{ח:תתת|(ב)}} כל התלמידים בחדר יהיו מאותה קבוצה קבועה; {{ח:תתת|(ג)}} המרחק בין מיטה למיטה בחדר יהיה שני מטרים לפחות, ואולם אין באמור כדי למנוע שיכון תלמידים ללינה במיטות דו־קומתיות; {{ח:תת|(7)}} בעל המוסד ידאג לכך שיהיו אנשי צוות קבועים לכל קבוצה קבועה, בלא מעבר של אנשי צוות בין הקבוצות הקבועות; {{ח:תת|(8)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(9)}} התברר לבעל מוסד כאמור {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 10|בסעיף 10(ג)(5) לחוק}} כי תלמיד בפנימייה חייב בבידוד לפי {{ח:חיצוני|צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה)|צו בידוד בית}}, ידאג בעל המוסד למקום בידוד בעבור התלמיד, ידאג לרווחתו במהלך הבידוד, ויחול {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 22טו|סעיף 22טו לחוק}}; {{ח:תת|(10)}} בעל המוסד ידאג לשמירה על כללי ההגיינה המפורטים להלן: {{ח:תתת|(א)}} בסמוך למבנה מגורים מבודד יציב בעל המוסד פח אשפה גדול ונפרד בעבור אשפה שתיאסף מחדרי אותו מבנה בלבד; {{ח:תתת|(ב)}} מניעת שימוש בחפצים משותפים, כגון מברשת שיניים, מגבות, מצעים, בגדים וכלי אוכל; {{ח:תתת|(ג)}} תלמיד או איש צוות המצוי בבידוד יאחסן בגדים ומצעים לכיבוס בשקית ייעודית בחדרו, עד למועד הכביסה; {{ח:תתת|(ד)}} מוצרים חד־פעמיים יושלכו לשקית אשפה ייעודית בחדר הבידוד; {{ח:תת|(11)}} בפנימייה שנקבע כי פעילותה תתקיים במסלול הסגור כאמור בפסקה {{ח:הערה|(}}3{{ח:הערה|)}}(ב)(2), ידאג בעל המוסד כי טרם כניסת עובד למוסד, יוסברו לעובד כללי הפעלת המוסד לפי מסלול זה, לרבות לעניין כניסה, יציאה ושהייה, ולא יאפשר את כניסת העובד למוסד, אלא לאחר שחתם על טופס הסכמה לעבודה ולקיום תנאי המסלול הסגור; אין באמור בתקנה זו כדי לגרוע מזכותם של בעל מוסד ועובד המוסד להסכים על תנאים נוספים לצורך הסכמת העובד כאמור בפסקה זו, ובלבד שלא יהיה תוקף לתניה המתגברת על הוראות תקנות אלה. {{ח:קטע2|פרק ה|פרק ה׳: שונות}} {{ח:סעיף|30|עונשין|תיקון: תשפ״א־4, תשפ״א־5, תשפ״א־39, תשפ״א־56}} {{ח:ת}} בעל מוסד העושה אחד מאלה דינו – קנס לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|סעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, התשל״ז–1977}}: {{ח:תת|(1)}} מפעיל מוסד המקיים פעילות חינוך בדרך של פתיחתו לתלמידים בו, בניגוד לאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2}}, לפי המפורט להלן: {{ח:תתת|(א)}} מוסד שמספר התלמידים השוהים בו לא עולה על 35; {{ח:תתת|(ב)}} מוסד שמספר התלמידים השוהים בו עולה על 35; {{ח:תת|(2)}} מפעיל מוסד המקיים פעילות חינוכית כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2(ב)(2א) עד (2ג)}} או {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 10|בסעיף 10(ג) לחוק}}, המקיים פעילות חינוך בדרך של פתיחתו לתלמידים או למטופלים בו, בניגוד להוראת ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות או רופא מחוזי כאמור {{ח:פנימי|סעיף 21|בסעיף 21(א)}}; {{ח:תת|(3)}} בעל מוסד המפעיל פנימייה בדרך של פתיחתה לתלמידים – {{ח:תתת|(א)}} בלי שמינה ממונה קורונה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 29|בתקנה 29(1)}}; {{ח:תתת|(ב)}} בלי שקבע והפעיל מנגנון להפרדת השוהים בפנימייה לקבוצות קבועות נפרדות ולהקצאת מרחבי פעילות ומיתקנים נפרדים לכל קבוצה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 29|בתקנה 29(3) ו־(4)}}; {{ח:תתת|(ג)}} ששיכן יותר מחמישה תלמידים בחדר כאמור {{ח:פנימי|סעיף 29|בתקנה 29(6)(א)}}; {{ח:תת|(4)}} בעל מוסד להשכלה או הכשרה מקצועית לבגירים או מוסד תורני על־תיכוני, למעט פנימייה, שהפעלתו הותרה לפי {{ח:פנימי|סעיף 2|תקנה 2(ב)(2א10)}}, אשר התיר כניסה למקום למי שלא הציג אישור ”תו ירוק“, או מסמך כאמור {{ח:חיצוני|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות)#סעיף 8ב|בתקנה 8ב(ג)(1) לתקנות הגבלת פעילות}}, בניגוד לאמור {{ח:פנימי|סעיף 28ה2|בתקנה 28ה2(3)}}. {{ח:סעיף|31|עבירה מינהלית|תיקון: תשפ״א־39}} {{ח:תת|(א)}} עבירה על הוראה מההוראות המפורטות {{ח:פנימי|תוספת 4|בטור א׳ שבתוספת הרביעית}} היא עבירה מינהלית כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק העבירות המינהליות|בחוק העבירות המינהליות, התשמ״ו–1985}} (להלן – חוק העבירות המינהליות), והוראות {{ח:חיצוני|חוק העבירות המינהליות|החוק האמור}} יחולו עליה בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ב)}} לעבירה מינהלית כאמור בתקנת משנה (א) יהיה קנס מינהלי קצוב, כקבוע לצדה {{ח:פנימי|תוספת 4|בטור ב׳ שבתוספת הרביעית}}. {{ח:תת|(ג)}} הקנס המינהלי הקצוב לעבירה מינהלית כאמור בתקנת משנה (ב) שהיא עבירה מינהלית חוזרת כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק העבירות המינהליות#סעיף 2|בסעיף 2(ג) לחוק העבירות המינהליות}}, הוא כפל הקנס המינהלי האמור בתקנת משנה (ב), או קנס לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|סעיף 61(א)(1) לחוק העונשין}}, לפי הנמוך מביניהם. {{ח:תת|(ד)}} הקנס המינהלי הקצוב לעבירה מינהלית כאמור בתקנת משנה (ב) שהיא עבירה מינהלית נמשכת יהיה בשיעור חמישית מהקנס הקבוע בתקנת משנה (ב) לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר המועד שנקבע בהתראה כאמור {{ח:חיצוני|חוק העבירות המינהליות#סעיף 8|בסעיף 8(ב1) לחוק העבירות המינהליות}}. {{ח:סעיף|32|גורם מוסמך להטלת קנס מינהלי|תיקון: תשפ״א־56}} {{ח:תת|(א)}} הגורם המוסמך להטיל קנס מינהלי לפי {{ח:פנימי|סעיף 30|תקנה 30(1), (2) ו־(4)}} הוא כל אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} שוטר; {{ח:תתת|(2)}} מפקח שהוא עובד המדינה שנתונות לו סמכויות פיקוח לפי כל דין, וכן פקח שמינה מנהל רשות הטבע והגנים הלאומיים לפי {{ח:חיצוני|חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה#סעיף 58|סעיף 58 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ״ח–1998}}; {{ח:תתת|(3)}} עובד רשות מקומית שהוסמך עד יום ט״ו בסיוון התש״ף (7 ביוני 2020) לפי {{ח:חיצוני|חוק העבירות המינהליות#סעיף 5|סעיף 5(ב) לחוק העבירות המינהליות}}; {{ח:תתת|(4)}} פקח עירוני, לרבות פקח מסייע, שהוסמך לפי {{ח:חיצוני|חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה)|חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה), התשע״א–2011}}; {{ח:תתת|(5)}} עובד רשות מקומית שהוסמך לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 28|סעיף 28(א)(2) או (ב)(1) לחוק רישוי עסקים, התשכ״ח–1968}}; {{ח:תתת|(6)}} עובד רשות מקומית שהוסמך לפי {{ח:חיצוני|חוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית – סמכויות פקחים)#סעיף 3|סעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית – סמכויות פקחים), התשס״ח–2008}}. {{ח:תת|(ב)}} הגורם המוסמך להטיל קנס מינהלי לפי {{ח:פנימי|סעיף 30|תקנה 30(3)}} הוא גורם מוסמך כאמור בפסקאות (1) ו־(2) לתקנת משנה (א). {{ח:תת|(ג)}} גורם מוסמך כאמור בפסקאות (3) עד (6) לתקנת משנה (א) לא יפעיל את סמכויותיו כלפי מוסד חינוך בבעלות הרשות המקומית. {{ח:סעיף|33|סמכויות שוטר}} {{ח:ת}} לשם אכיפת ההוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 2|תקנות 2}}, {{ח:פנימי|סעיף 21|21(א)}} {{ח:פנימי|סעיף 29|ו־29}}, יהיו לשוטר סמכויות אלה: {{ח:תת|(1)}} להורות לכל אדם לפעול בהתאם לתקנות אלה או להפסיק פעילות בניגוד להן; {{ח:תת|(2)}} למנוע כניסת אדם למקום אם יש בכך הפרה של התקנות. {{ח:סעיף|34|אי־<wbr>גריעה מהוראות המנהל|תיקון: תשפ״א־27}} {{ח:ת}} אין בהוראות תקנות אלה כדי לגרוע מהוראות המנהל ובכלל זה הוראות המנהל לעניין בחינות, ילדי עובדים חיוניים, הזנה והוראות המנהל לעניין עטיית מסכה לפי {{ח:חיצוני|צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה)#סעיף 3ה|סעיף 3ה(ה) לצו בידוד בית}} המפורסמות באתר האינטרנט של משרד הבריאות, ובלבד שהוראות המנהל לא יסתרו את הוראות תקנות אלה. {{ח:סעיף|35|ביטול {{ח:חיצוני|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות של מוסדות ללימוד חובה)|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות של מוסדות ללימוד חובה)}}}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות של מוסדות ללימוד חובה)|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות של מוסדות ללימוד חובה), התש״ף–2020}} – בטלות. {{ח:סעיף|36|תחילה}} {{ח:ת}} תחילתן של תקנות אלה ביום כ״ח באלול התש״ף (17 בספטמבר 2020). {{ח:סעיף|37|תוקף|תיקון: תש״ף, תשפ״א, תשפ״א־2, תשפ״א־3, תשפ״א־4, תשפ״א־5, תשפ״א־10, תשפ״א־15, תשפ״א־20, תשפ״א־22, תשפ״א־26, תשפ״א־32, תשפ״א־35, תשפ״א־36, תשפ״א־38, תשפ״א־40, תשפ״א־42, תשפ״א־43, תשפ״א־48, תשפ״א־56, תשפ״א־61, תשפ״א־63}} {{ח:ת}} תקנות אלה יעמדו בתוקף עד יום א׳ באייר התשפ״א (13 באפריל 2021). {{ח:סעיף|38|הוראת שעה – קייטנה|תיקון: תשפ״א־63}} {{ח:ת}} על אף האמור בתקנות אלה, בתקופה שמיום כ״ט בניסן התשפ״א (11 באפריל 2021) עד יום א׳ באייר התשפ״א (13 באפריל 2021), יראו כאילו – {{ח:הערה|הנוסח שולב בתקנות כהוראת שעה מיום 11.4.2021 עד יום 13.4.2021.}} {{ח:קטע2|תוספת 1|תוספת ראשונה {{ח:הערה|(בוטלה)}}|תיקון: תשפ״א־63}} {{ח:קטע2|תוספת 2|תוספת שנייה {{ח:הערה|(בוטלה)}}|תיקון: תשפ״א־63}} {{ח:קטע2|תוספת 3|תוספת שלישית}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 10|תקנות 10(א)(1)}} {{ח:פנימי|סעיף 12|ו־12(ד)}})}}}} {{ח:סעיף*|1||עוגן=תוספת 3 פרט 1}} {{ח:ת}} מבנה המוסד, הציוד, המיתקנים והחצר יהיו נקיים. {{ח:סעיף*|2||עוגן=תוספת 3 פרט 2}} {{ח:ת}} יש לבצע ניקיון יסודי וחיטוי בכל שטח מוסד בסוף כל יום פעילות. {{ח:סעיף*|3||עוגן=תוספת 3 פרט 3}} {{ח:ת}} בלי לגרוע מהאמור {{ח:פנימי|תוספת 3 פרט 2|בפרט 2}}, יש לבצע ניקיון כמה פעמים במהלך היום בחדרי שירותים, בחדר המטבח, במשחקים ובמיתקני חצר ולאחר כל שימוש במקלדות ומסכי מגע. {{ח:סעיף*|4||עוגן=תוספת 3 פרט 4}} {{ח:ת}} יש לבצע חיטוי לכל המפורטים להלן בתדירות שלצדם: {{ח:תת|(א)}} כל שטח המוסד – בסוף כל יום; {{ח:תת|(ב)}} משטחים הנמצאים במקומות סגורים (כיתות, אולמות וכיו״ב) שבהם נוגעים בתדירות גבוהה כגון: ידיות, כפתורים ומתגים, מקלדות, מסכי מגע, מעקות, שולחנות, משטחי עבודה, משחקים ומיתקני חצר (מגלשות, נדנדות, מעקות) – בתדירות גבוהה במהלך יום הפעילות. {{ח:סעיף*|5||עוגן=תוספת 3 פרט 5}} {{ח:ת}} החיטוי יתבצע לפי המפורט להלן: {{ח:תת|(א)}} חיטוי יתבצע באמצעות חומר חיטוי על בסיס אלכוהול בריכוז של 70% לפחות או באמצעות תמיסת כלור (למשל sodium hypochlorite 0.1%); ניתן להכין תמיסה המורכבת מ־40 מ״ל אקונומיקה ו־1 ליטר מים; {{ח:תת|(ב)}} לפני ביצוע החיטוי יש לנקות את המשטח המיועד לחיטוי. הניקוי יתבצע באמצעות מים וסבון על ידי ניגוב ושפשוף האזור שיש לנקות; {{ח:תת|(ג)}} החיטוי יתבצע על ידי ניגוב המשטחים בחומר החיטוי וייבוש טבעי. אין לבצע חיטוי בדרך של ערפול בחלל או שימוש במערפל (”פוגר“). {{ח:סעיף*|6||עוגן=תוספת 3 פרט 6}} {{ח:ת}} יש להציב אמצעים לחיטוי ידיים במקומות נגישים ונראים לעין. {{ח:קטע2|תוספת 4|תוספת רביעית}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 31|תקנה 31(א) ו־(ב)}})}}}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשפ״א־39, תשפ״א־56}} {{ח:ת}} <table> <tr><th>&nbsp;</th><th>{{מוקטן|טור א׳}} {{ש}} העבירות המינהליות</th><th>{{מוקטן|טור ב׳}} {{ש}} קנס מינהלי קצוב בשקלים חדשים</th></tr> <tr id="תוספת 4 פרט 1"><td>(1)</td><td>{{ח:פנימי|סעיף 30|30(1)(א), (2)}}</td><td>5,000</td></tr> <tr id="תוספת 4 פרט 1א"><td>(1א)</td><td>{{ח:פנימי|סעיף 30|30(1)(ב)}}</td><td>10,000</td></tr> <tr id="תוספת 4 פרט 2"><td>(2)</td><td>{{ח:פנימי|סעיף 30|30(3)(ב)}}</td><td>5,000</td></tr> <tr id="תוספת 4 פרט 3"><td>(3)</td><td>{{ח:פנימי|סעיף 30|30(3)(ג)}}</td><td>1,000</td></tr> <tr id="תוספת 4 פרט 4"><td>(4)</td><td>{{ח:פנימי|סעיף 30|30(4)}}</td><td>5,000</td></tr> </table> {{ח:קטע2|תוספת 5|תוספת חמישית|תיקון: תשפ״א־15, תשפ״א־20, תשפ״א־24, תשפ״א־26, תשפ״א־29, תשפ״א־30, תשפ״א־32, תשפ״א־35, תשפ״א־36, תשפ״א־38, תשפ״א־40, תשפ״א־43, תשפ״א־47, תשפ״א־48, תשפ״א־60}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשפ״א־61, תשפ״א־62, תשפ״א־63}} {{ח:ת}} {{עמודות|3|(1) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (2) אבו סנאן {{ש}} (3) אבו עבדון (שבט) {{ש}} (4) אבו עמאר (שבט) {{ש}} (5) אבו עמרה (שבט) {{ש}} (6) אבו קורינאת (שבט) {{ש}} (7) אבו רובייעה (שבט) {{ש}} (8) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (9) אור עקיבא {{ש}} (10) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (11) אזור {{ש}} (12) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (13) אילת {{ש}} (14) אכסאל {{ש}} (15) אל־בטוף {{ש}} (16) אל־קסום {{ש}} (17) אלונה {{ש}} (18) אליכין {{ש}} (19) אלעד {{ש}} (20) אלפי מנשה {{ש}} (21) אסד (שבט) {{ש}} (22) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (23) אעצם (שבט) {{ש}} (24) אפיניש (שבט) {{ש}} (25) אשדוד {{ש}} (26) אשכול {{ש}} (27) אשקלון {{ש}} (28) באר טוביה {{ש}} (29) באר יעקב {{ש}} (30) באר שבע {{ש}} (31) בוסתן–אל־מרג׳ {{ש}} (32) בוקעאתא {{ש}} (33) בית אריה {{ש}} (34) בית דגן {{ש}} (35) בית שמש {{ש}} (36) בני ברק {{ש}} (37) בני עי״ש {{ש}} (38) בני שמעון {{ש}} (39) בנימינה–גבעת עדה {{ש}} (40) בסמ״ה {{ש}} (41) ברנר {{ש}} (42) בת ים {{ש}} (43) ג׳דיידה–מכר {{ש}} (44) ג׳ולס {{ש}} (45) ג׳נאביב (שבט) {{ש}} (46) ג׳סר א־זרקא {{ש}} (47) ג׳ש (גוש חלב) {{ש}} (48) גבעת שמואל {{ש}} (49) גבעתיים {{ש}} (50) גדרה {{ש}} (51) גדרות {{ש}} (52) גולן {{ש}} (53) גזר {{ש}} (54) גן יבנה {{ש}} (55) גן רווה {{ש}} (56) גני תקווה {{ש}} (57) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (58) דייר אל־אסד {{ש}} (59) דייר חנא {{ש}} (60) דימונה {{ש}} (61) דרום השרון {{ש}} (62) הגלבוע {{ש}} (63) הגליל העליון {{ש}} (64) הגליל התחתון {{ש}} (65) הוד השרון {{ש}} (66) הוואשלה (שבט) {{ש}} (67) הוזייל (שבט) {{ש}} (68) הערבה התיכונה {{ש}} (69) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (70) הרצליה {{ש}} (71) זבולון {{ש}} (72) זכרון יעקב {{ש}} (73) ח׳ואלד (שבט) {{ש}} (74) חבל אילות {{ש}} (75) חבל יבנה {{ש}} (76) חבל מודיעין {{ש}} (77) חדרה {{ש}} (78) חולון {{ש}} (79) חוף אשקלון {{ש}} (80) חוף הכרמל {{ש}} (81) חוף השרון {{ש}} (82) חורפיש {{ש}} (83) חיפה {{ש}} (84) חצור הגלילית {{ש}} (85) טבריה {{ש}} (86) טובא–זנגריה {{ש}} (87) טייבה {{ש}} (88) טירת כרמל {{ש}} (89) טמרה {{ש}} (90) יבנאל {{ש}} (91) יבנה {{ש}} (92) יהוד {{ש}} (93) יואב {{ש}} (94) יסוד המעלה {{ש}} (95) יוקנעם עילית {{ש}} (96) ירושלים {{ש}} (97) כאבול {{ש}} (98) כאוכב אבו אל־היג׳א {{ש}} (99) כוכב יאיר {{ש}} (100) כפר ברא {{ש}} (101) כפר ורדים {{ש}} (102) כפר יונה {{ש}} (103) כפר כמא {{ש}} (104) כפר סבא {{ש}} (105) כפר קרע {{ש}} (106) כפר שמריהו {{ש}} (107) כפר תבור {{ש}} (108) כרמיאל {{ש}} (109) לב השרון {{ש}} (110) להבים {{ש}} (111) לוד {{ש}} (112) לכיש {{ש}} (113) מבואות החרמון {{ש}} (114) מבשרת ציון {{ש}} (115) מג׳דל שמס {{ש}} (116) מגדל {{ש}} (117) מגידו {{ש}} (118) מגילות ים המלח {{ש}} (119) מודיעין–מכבים–רעות {{ש}} (120) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (121) מזכרת בתיה {{ש}} (122) מזרעה {{ש}} (123) מטה אשר {{ש}} (124) מטה יהודה {{ש}} (125) מטולה {{ש}} (126) מיתר {{ש}} (127) מנשה {{ש}} (128) מסעדה {{ש}} (129) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (130) מעיליא {{ש}} (131) מעלה יוסף {{ש}} (132) מעלה עירון {{ש}} (133) מרום הגליל {{ש}} (134) מרחבים {{ש}} (135) משגב {{ש}} (136) נהריה {{ש}} (137) נווה אבות {{ש}} (138) נווה מדבר {{ש}} (139) נוף הגליל {{ש}} (140) נחל שורק {{ש}} (141) נחף {{ש}} (142) נס ציונה {{ש}} (143) נצאצרה (שבט) {{ש}} (144) נשר {{ש}} (145) נתניה {{ש}} (146) סאג׳ור {{ש}} (147) סביון {{ש}} (148) סואעד (כמאנה) (שבט) {{ש}} (149) סח׳נין {{ש}} (150) סייד (שבט) {{ש}} (151) ע׳ג׳ר {{ש}} (152) עומר {{ש}} (153) עוקבי (בנו עוקבה) {{ש}} (154) עטאוונה (שבט) {{ש}} (155) עיילבון {{ש}} (156) עילוט {{ש}} (157) עין קנייא {{ש}} (158) עכו {{ש}} (159) עמק הירדן {{ש}} (160) עמק המעיינות {{ש}} (161) עמק חפר {{ש}} (162) עמק יזרעאל {{ש}} (163) עפולה {{ש}} (164) עראבה {{ש}} (165) ערבות הירדן {{ש}} (166) ערד {{ש}} (167) פוריידיס {{ש}} (168) פסוטה {{ש}} (169) פרדס־חנה–כרכור {{ש}} (170) פרדסיה {{ש}} (171) פתח תקווה {{ש}} (172) קבועה (שבט) {{ש}} (173) קדימה–צורן {{ש}} (174) קודייראת א־צאנע (שבט) {{ש}} (175) קוואעין (שבט) {{ש}} (176) קלנסווה {{ש}} (177) קצרין {{ש}} (178) קריית אונו {{ש}} (179) קריית אתא {{ש}} (180) קריית ביאליק {{ש}} (181) קריית גת {{ש}} (182) קריית טבעון {{ש}} (183) קריית ים {{ש}} (184) קריית מוצקין {{ש}} (185) קריית עקרון {{ש}} (186) קריית שמונה {{ש}} (187) ראש העין {{ש}} (188) ראש פינה {{ש}} (189) ראשון לציון {{ש}} (190) רחובות {{ש}} (191) רכסים {{ש}} (192) רמלה {{ש}} (193) רמת גן {{ש}} (194) רמת השרון {{ש}} (195) רמת ישי {{ש}} (196) רמת נגב {{ש}} (197) רעננה {{ש}} (198) שבלי – אום אל־גנם {{ש}} (199) שדות נגב {{ש}} (200) שוהם {{ש}} (201) שלומי {{ש}} (202) שעב {{ש}} (203) שער הנגב {{ש}} (204) שפיר {{ש}} (205) תל־אביב–יפו {{ש}} (206) תל מונד {{ש}} (207) תמר {{ש}} (208) תראבין א־צאנע (שבט)}} {{ח:ת}} {{עמודות|3|(210) מג׳ד אל־כרום {{ש}} (211) צפת {{ש}} (212) כפר מנדא {{ש}} (213) ג׳לג׳וליה {{ש}} (214) עספיא {{ש}} (215) נצרת {{ש}} (216) אבן יהודה {{ש}} (217) קריית מלאכי {{ש}} (218) ראמה {{ש}} (219) מצפה רמון {{ש}} (220) נתיבות {{ש}} (221) אור יהודה {{ש}} (222) מגדל העמק {{ש}} (223) ג׳ת {{ש}} (224) אופקים {{ש}} (225) קריית יערים {{ש}} (226) מעלות–תרשיחא {{ש}} (227) חריש {{ש}} (228) שדרות {{ש}} (229) שפרעם {{ש}} (230) ירוחם {{ש}} (231) כעביה–טבאש–חג׳אג׳רה {{ש}} (232) מגאר {{ש}} (233) דבוריה {{ש}} (234) שדות דן}} {{ח:ת}} {{עמודות|3|(235) בסמת טבעון {{ש}} (236) פקיעין (בוקייעה) {{ש}} (237) בענה {{ש}} (238) חורה}} {{ח:ת}} {{עמודות|3|(239) לקיה}} {{ח:קטע2|תוספת 6|תוספת שישית|תיקון: תשפ״א־43, תשפ״א־47, תשפ״א־48, תשפ״א־60}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשפ״א־61}} {{ח:ת}} {{עמודות|3|(1) אבו קורינאת (יישוב) – נווה מדבר {{ש}} (2) אבו תלול – נווה מדבר {{ש}} (3) אבטין – זבולון {{ש}} (4) אבטליון – משגב {{ש}} (5) אביאל – אלונה {{ש}} (6) אביבים – מרום הגליל {{ש}} (7) אביגדור – באר טוביה {{ש}} (8) אביחיל – עמק חפר {{ש}} (9) אביטל – הגלבוע {{ש}} (10) אביעזר – מטה יהודה {{ש}} (11) אבירים – מעלה יוסף {{ש}} (12) אבן מנחם – מעלה יוסף {{ש}} (13) אבן ספיר – מטה יהודה {{ש}} (14) אבן שמואל – שפיר {{ש}} (15) אבני איתן – גולן {{ש}} (16) אבשלום – אשכול {{ש}} (17) אדירים – הגלבוע {{ש}} (18) אדמית – מטה אשר {{ש}} (19) אדרת – מטה יהודה {{ש}} (20) אודים – חוף השרון {{ש}} (21) אודם – גולן {{ש}} (22) אוהד – אשכול {{ש}} (23) אום אל־קוטוף – מנשה {{ש}} (24) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (25) אומן – הגלבוע {{ש}} (26) אומץ – עמק חפר {{ש}} (27) אור הגנוז – מרום הגליל {{ש}} (28) אור הנר – שער הנגב {{ש}} (29) אורה – מטה יהודה {{ש}} (30) אורות – באר טוביה {{ש}} (31) אורטל – גולן {{ש}} (32) אורים – אשכול {{ש}} (33) אורנים – זבולון {{ש}} (34) אושה – זבולון {{ש}} (35) אחווה – באר טוביה {{ש}} (36) אחוזם – לכיש {{ש}} (37) אחוזת ברק – עמק יזרעאל {{ש}} (38) אחיהוד – מטה אשר {{ש}} (39) אחיטוב – עמק חפר {{ש}} (40) אחיסמך – חבל מודיעין {{ש}} (41) איבים – שער הנגב {{ש}} (42) אייל – דרום השרון {{ש}} (43) איילת השחר – הגליל העליון {{ש}} (44) אילון – מטה אשר {{ש}} (45) אילות – חבל אילות {{ש}} (46) אילניה – הגליל התחתון {{ש}} (47) אירוס – גן רווה {{ש}} (48) איתן – שפיר {{ש}} (49) איתנים – מטה יהודה {{ש}} (50) אל־עזי – יואב {{ש}} (51) אל־עריאן – מנשה {{ש}} (52) אל־רום – גולן {{ש}} (53) אל־סייד – אל־קסום {{ש}} (54) אלומה – שפיר {{ש}} (55) אלומות – עמק הירדן {{ש}} (56) אלון הגליל – עמק יזרעאל {{ש}} (57) אלוני אבא – עמק יזרעאל {{ש}} (58) אלוני הבשן – גולן {{ש}} (59) אלוני יצחק – מנשה {{ש}} (60) אלונים – עמק יזרעאל {{ש}} (61) אלי–עד – גולן {{ש}} (62) אליאב – לכיש {{ש}} (63) אליפז – חבל אילות {{ש}} (64) אליפלט – מבואות החרמון {{ש}} (65) אליקים – מגידו {{ש}} (66) אלישיב – עמק חפר {{ש}} (67) אלישמע – דרום השרון {{ש}} (68) אלמגור – עמק הירדן {{ש}} (69) אלקוש – מעלה יוסף {{ש}} (70) אמונים – באר טוביה {{ש}} (71) אמירים – מרום הגליל {{ש}} (72) אמנון – מבואות החרמון {{ש}} (73) אמציה – לכיש {{ש}} (74) אניעם – גולן {{ש}} (75) אפיק – גולן {{ש}} (76) אפיקים – עמק הירדן {{ש}} (77) אפק – מטה אשר {{ש}} (78) ארבל – הגליל התחתון {{ש}} (79) ארז – שער הנגב {{ש}} (80) ארסוף – חוף השרון {{ש}} (81) אשבול – מרחבים {{ש}} (82) אשבל – משגב {{ש}} (83) אשדות יעקב (איחוד) – עמק הירדן {{ש}} (84) אשדות יעקב (מאוחד) – עמק הירדן {{ש}} (85) אשחר – משגב {{ש}} (86) אשל הנשיא – מרחבים {{ש}} (87) אשלים – רמת נגב {{ש}} (88) אשרת – מטה אשר {{ש}} (89) אשתאול – מטה יהודה}} {{ח:ת}} {{עמודות|3|(90) באר אורה – חבל אילות {{ש}} (91) באר גנים – חוף אשקלון {{ש}} (92) באר טוביה – באר טוביה {{ש}} (93) באר מילכה – רמת נגב {{ש}} (94) בארות יצחק – חבל מודיעין {{ש}} (95) בארותיים – עמק חפר {{ש}} (96) בארי – אשכול {{ש}} (97) בוסתן הגליל – מטה אשר {{ש}} (98) בורגתה – עמק חפר {{ש}} (99) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (100) בטחה – מרחבים {{ש}} (101) ביצרון – באר טוביה {{ש}} (102) ביר הדאג׳ – נווה מדבר {{ש}} (103) ביריה – מרום הגליל {{ש}} (104) בית אורן – חוף הכרמל {{ש}} (105) בית אלעזרי – ברנר {{ש}} (106) בית אלפא – הגלבוע {{ש}} (107) בית ברל – דרום השרון {{ש}} (108) בית גוברין – יואב {{ש}} (109) בית גמליאל – חבל יבנה {{ש}} (110) בית הגדי – שדות נגב {{ש}} (111) בית הלוי – עמק חפר {{ש}} (112) בית הלל – מבואות החרמון {{ש}} (113) בית העמק – מטה אשר {{ש}} (114) בית השיטה – הגלבוע {{ש}} (115) בית זיד – עמק יזרעאל {{ש}} (116) בית זית – מטה יהודה {{ש}} (117) בית זרע – עמק הירדן {{ש}} (118) בית חירות – עמק חפר {{ש}} (119) בית חלקיה – נחל שורק {{ש}} (120) בית חנן – גן רווה {{ש}} (121) בית חנניה – חוף הכרמל {{ש}} (122) בית חשמונאי – גזר {{ש}} (123) בית יהושע – חוף השרון {{ש}} (124) בית יוסף – עמק המעיינות {{ש}} (125) בית ינאי – עמק חפר {{ש}} (126) בית יצחק–שער חפר – עמק חפר {{ש}} (127) בית לחם הגלילית – עמק יזרעאל {{ש}} (128) בית מאיר – מטה יהודה {{ש}} (129) בית נחמיה – חבל מודיעין {{ש}} (130) בית ניר – יואב {{ש}} (131) בית נקופה – מטה יהודה {{ש}} (132) בית עובד – גן רווה {{ש}} (133) בית עוזיאל – גזר {{ש}} (134) בית עריף – חבל מודיעין {{ש}} (135) בית צבי – חוף הכרמל {{ש}} (136) בית קמה – בני שמעון {{ש}} (137) בית קשת – הגליל התחתון {{ש}} (138) בית רבן – חבל יבנה {{ש}} (139) בית רימון – הגליל התחתון {{ש}} (140) בית שערים – עמק יזרעאל {{ש}} (141) בית שקמה – חוף אשקלון {{ש}} (142) ביתן אהרן – עמק חפר {{ש}} (143) בלפוריה – עמק יזרעאל {{ש}} (144) בן זכאי – חבל יבנה {{ש}} (145) בן עמי – מטה אשר {{ש}} (146) בן שמן (כפר נוער) – חבל מודיעין {{ש}} (147) בן שמן (מושב) – חבל מודיעין {{ש}} (148) בני דקלים – לכיש {{ש}} (149) בני דרום – חבל יבנה {{ש}} (150) בני דרור – לב השרון {{ש}} (151) בני יהודה – גולן {{ש}} (152) בני נצרים – אשכול {{ש}} (153) בני עטרות – חבל מודיעין {{ש}} (154) בני ציון – חוף השרון {{ש}} (155) בני ראם – נחל שורק {{ש}} (156) בניה – ברנר {{ש}} (157) בצרה – חוף השרון {{ש}} (158) בצת – מטה אשר {{ש}} (159) בקוע – מטה יהודה {{ש}} (160) בר גיורא – מטה יהודה {{ש}} (161) בר יוחאי – מרום הגליל {{ש}} (162) ברור חיל – שער הנגב {{ש}} (163) ברוש – בני שמעון {{ש}} (164) ברכיה – חוף אשקלון {{ש}} (165) ברעם – הגליל העליון {{ש}} (166) ברק – הגלבוע {{ש}} (167) ברקאי – מנשה {{ש}} (168) בת הדר – חוף אשקלון {{ש}} (169) בת חן – עמק חפר {{ש}} (170) בת חפר – עמק חפר {{ש}} (171) בת שלמה – חוף הכרמל}} {{ח:ת}} {{עמודות|3|(172) גאולי תימן – עמק חפר {{ש}} (173) גאולים – לב השרון {{ש}} (174) גאליה – גן רווה {{ש}} (175) גבולות – אשכול {{ש}} (176) גבים – שער הנגב {{ש}} (177) גבע – הגלבוע {{ש}} (178) גבע כרמל – חוף הכרמל {{ש}} (179) גבעולים – שדות נגב {{ש}} (180) גבעות בר – בני שמעון {{ש}} (181) גבעת אבני – הגליל התחתון {{ש}} (182) גבעת אלה – עמק יזרעאל {{ש}} (183) גבעת ברנר – ברנר {{ש}} (184) גבעת השלושה – דרום השרון {{ש}} (185) גבעת ח״ן – דרום השרון {{ש}} (186) גבעת חיים (איחוד) – עמק חפר {{ש}} (187) גבעת חיים (מאוחד) – עמק חפר {{ש}} (188) גבעת יואב – גולן {{ש}} (189) גבעת יערים – מטה יהודה {{ש}} (190) גבעת ישעיהו – מטה יהודה {{ש}} (191) גבעת כ״ח – חבל מודיעין {{ש}} (192) גבעת ניל״י – אלונה {{ש}} (193) גבעת עוז – מגידו {{ש}} (194) גבעת שמש – מטה יהודה {{ש}} (195) גבעת שפירא – עמק חפר {{ש}} (196) גבעתי – באר טוביה {{ש}} (197) גברעם – חוף אשקלון {{ש}} (198) גבת – עמק יזרעאל {{ש}} (199) גדות – הגליל העליון {{ש}} (200) גדיש – הגלבוע {{ש}} (201) גדעונה – הגלבוע {{ש}} (202) גונן – הגליל העליון {{ש}} (203) גורן – מעלה יוסף {{ש}} (204) גורנות הגליל – מעלה יוסף {{ש}} (205) גזית – עמק יזרעאל {{ש}} (206) גזר – גזר {{ש}} (207) גיאה – חוף אשקלון {{ש}} (208) גיבתון – ברנר {{ש}} (209) גיזו – מטה יהודה {{ש}} (210) גילון – משגב {{ש}} (211) גילת – מרחבים {{ש}} (212) גינוסר – עמק הירדן {{ש}} (213) גיניגר – עמק יזרעאל {{ש}} (214) גינתון – חבל מודיעין {{ש}} (215) גיתה – מעלה יוסף {{ש}} (216) גלאון – יואב {{ש}} (217) גליל ים – חוף השרון {{ש}} (218) גלעד (אבן יצחק) – מגידו {{ש}} (219) גמזו – חבל מודיעין {{ש}} (220) גן הדרום – גדרות {{ש}} (221) גן השומרון – מנשה {{ש}} (222) גן חיים – דרום השרון {{ש}} (223) גן יאשיה – עמק חפר {{ש}} (224) גן נר – הגלבוע {{ש}} (225) גן שורק – גן רווה {{ש}} (226) גן שלמה – ברנר {{ש}} (227) גן שמואל – מנשה {{ש}} (228) גנות – שדות דן {{ש}} (229) גנות הדר – לב השרון {{ש}} (230) גני הדר – גזר {{ש}} (231) גני טל – נחל שורק {{ש}} (232) גני יוחנן – גזר {{ש}} (233) גני עם – דרום השרון {{ש}} (234) געש – חוף השרון {{ש}} (235) געתון – מטה אשר {{ש}} (236) גפן – מטה יהודה {{ש}} (237) גרופית – חבל אילות {{ש}} (238) גשור – גולן {{ש}} (239) גשר – עמק המעיינות {{ש}} (240) גשר הזיו – מטה אשר {{ש}} (241) גת (קיבוץ) – יואב {{ש}} (242) גת רימון – דרום השרון}} {{ח:ת}} {{עמודות|3|(243) דבורה – הגלבוע {{ש}} (244) דבירה – בני שמעון {{ש}} (245) דברת – עמק יזרעאל {{ש}} (246) דגניה א׳ – עמק הירדן {{ש}} (247) דגניה ב׳ – עמק הירדן {{ש}} (248) דוב״ב – מרום הגליל {{ש}} (249) דור – חוף הכרמל {{ש}} (250) דורות – שער הנגב {{ש}} (251) דחי – בוסתן־אל־מרג׳ {{ש}} (252) דייר ראפאת – מטה יהודה {{ש}} (253) דישון – מבואות החרמון {{ש}} (254) דליה – מגידו {{ש}} (255) דלתון – מרום הגליל {{ש}} (256) דמיידה – משגב {{ש}} (257) דן – הגליל העליון {{ש}} (258) דפנה – הגליל העליון {{ש}} (259) דקל – אשכול {{ש}} (260) דריג׳את – אל־קסום}} {{ח:ת}} {{עמודות|3|(261) האון – עמק הירדן {{ש}} (262) הבונים – חוף הכרמל {{ש}} (263) הגושרים – הגליל העליון {{ש}} (264) הדר עם – עמק חפר {{ש}} (265) הודיות – הגליל התחתון {{ש}} (266) הודייה – חוף אשקלון {{ש}} (267) הושעיה – עמק יזרעאל {{ש}} (268) הזורע – מגידו {{ש}} (269) הזורעים – הגליל התחתון {{ש}} (270) החותרים – חוף הכרמל {{ש}} (271) היוגב – עמק יזרעאל {{ש}} (272) הילה – מעלה יוסף {{ש}} (273) המעפיל – עמק חפר {{ש}} (274) הסוללים – עמק יזרעאל {{ש}} (275) העוגן – עמק חפר {{ש}} (276) הר עמשא – תמר {{ש}} (277) הראל – מטה יהודה {{ש}} (278) הרדוף – עמק יזרעאל {{ש}} (279) הררית – משגב}} {{ח:ת}} {{עמודות|3|(280) ורדון – יואב}} {{ח:ת}} {{עמודות|3|(281) זבדיאל – שפיר {{ש}} (282) זוהר – לכיש {{ש}} (283) זיקים – חוף אשקלון {{ש}} (284) זיתן – שדות דן {{ש}} (285) זכריה – מטה יהודה {{ש}} (286) זמרת – שדות נגב {{ש}} (287) זנוח – מטה יהודה {{ש}} (288) זרועה – שדות נגב {{ש}} (289) זרחיה – שפיר}} {{ח:ת}} {{עמודות|3|(290) ח׳ואלד – זבולון {{ש}} (291) חבצלת השרון – עמק חפר {{ש}} (292) חבר – הגלבוע {{ש}} (293) חגור – דרום השרון {{ש}} (294) חגלה – עמק חפר {{ש}} (295) חד–נס – גולן {{ש}} (296) חדיד – חבל מודיעין {{ש}} (297) חוג׳ייראת (ד׳הרה) – משגב {{ש}} (298) חולדה – גזר {{ש}} (299) חולית – אשכול {{ש}} (300) חולתה – הגליל העליון {{ש}} (301) חוסן – מעלה יוסף {{ש}} (302) חוסנייה – משגב {{ש}} (303) חופית – עמק חפר {{ש}} (304) חוקוק – עמק הירדן {{ש}} (305) חורשים – דרום השרון {{ש}} (306) חזון – מרום הגליל {{ש}} (307) חיבת ציון – עמק חפר {{ש}} (308) חירות – לב השרון {{ש}} (309) חלוץ – משגב {{ש}} (310) חלץ – חוף אשקלון {{ש}} (311) חמאם – אל־בטוף {{ש}} (312) חמד – שדות דן {{ש}} (313) חמדיה – עמק המעיינות {{ש}} (314) חניאל – עמק חפר {{ש}} (315) חניתה – מטה אשר {{ש}} (316) חנתון – עמק יזרעאל {{ש}} (317) חספין – גולן {{ש}} (318) חפץ חיים – נחל שורק {{ש}} (319) חפצי־בה – הגלבוע {{ש}} (320) חצב – באר טוביה {{ש}} (321) חצבה – הערבה התיכונה {{ש}} (322) חצור־אשדוד – באר טוביה {{ש}} (323) חצרים – בני שמעון {{ש}} (324) חרב לאת – עמק חפר {{ש}} (325) חרוצים – חוף השרון {{ש}} (326) חרשים – משגב}} {{ח:ת}} {{עמודות|3|(327) טייבה (בעמק) – הגלבוע {{ש}} (328) טירת יהודה – חבל מודיעין {{ש}} (329) טירת צבי – עמק המעיינות {{ש}} (330) טל–אל – משגב {{ש}} (331) טל שחר – מטה יהודה {{ש}} (332) טללים – רמת נגב {{ש}} (333) טפחות – מרום הגליל}} {{ח:ת}} {{עמודות|3|(334) יבול – אשכול {{ש}} (335) יגור – זבולון {{ש}} (336) יגל – שדות דן {{ש}} (337) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (338) יד חנה – עמק חפר {{ש}} (339) יד מרדכי – חוף אשקלון {{ש}} (340) יד נתן – לכיש {{ש}} (341) יד רמב״ם – גזר {{ש}} (342) ידידה – מטה יהודה {{ש}} (343) יהל – חבל אילות {{ש}} (344) יובל – מבואות החרמון {{ש}} (345) יובלים – משגב {{ש}} (346) יודפת – משגב {{ש}} (347) יונתן – גולן {{ש}} (348) יזרעאל – הגלבוע {{ש}} (349) יחיעם – מטה אשר {{ש}} (350) יוטבתה – חבל אילות {{ש}} (351) יכיני – שער הנגב {{ש}} (352) ינוב – לב השרון {{ש}} (353) ינון – באר טוביה {{ש}} (354) יסודות – נחל שורק {{ש}} (355) יסעור – מטה אשר {{ש}} (356) יעד – משגב {{ש}} (357) יעל – הגלבוע {{ש}} (358) יעף – לב השרון {{ש}} (359) יערה – מעלה יוסף {{ש}} (360) יפעת – עמק יזרעאל {{ש}} (361) יפתח – הגליל העליון {{ש}} (362) יציץ – גזר {{ש}} (363) יקום – חוף השרון {{ש}} (364) יוקנעם (מושבה) – מגידו {{ש}} (365) יראון – הגליל העליון {{ש}} (366) ירדנה – עמק המעיינות {{ש}} (367) ירחיב – דרום השרון {{ש}} (368) ירקונה – דרום השרון {{ש}} (369) ישע – אשכול {{ש}} (370) ישעי – מטה יהודה {{ש}} (371) ישרש – גזר {{ש}} (372) יתד – אשכול}} {{ח:ת}} {{עמודות|3|(373) כברי – מטה אשר {{ש}} (374) כדורי – הגליל התחתון {{ש}} (375) כדיתה – מרום הגליל {{ש}} (376) כוכב מיכאל – חוף אשקלון {{ש}} (377) כורזים – מבואות החרמון {{ש}} (378) כחל – מבואות החרמון {{ש}} (379) כחלה – אל־קסום {{ש}} (380) כיסופים – אשכול {{ש}} (381) כישור – משגב {{ש}} (382) כלנית – מרום הגליל {{ש}} (383) כמאנה – משגב {{ש}} (384) כמהין – רמת נגב {{ש}} (385) כמון – משגב {{ש}} (386) כנות – באר טוביה {{ש}} (387) כנף – גולן {{ש}} (388) כינרת (מושבה) – עמק הירדן {{ש}} (389) כינרת (קבוצה) – עמק הירדן {{ש}} (390) כסלון – מטה יהודה {{ש}} (391) כפר אביב – גדרות {{ש}} (392) כפר אוריה – מטה יהודה {{ש}} (393) כפר אחים – באר טוביה {{ש}} (394) כפר ביאליק – זבולון {{ש}} (395) כפר ביל״ו – גזר {{ש}} (396) כפר בלום – הגליל העליון {{ש}} (397) כפר בן נון – גזר {{ש}} (398) כפר ברוך – עמק יזרעאל {{ש}} (399) כפר גדעון – עמק יזרעאל {{ש}} (400) כפר גלים – חוף הכרמל {{ש}} (401) כפר גליקסון – מנשה {{ש}} (402) כפר גלעדי – הגליל העליון {{ש}} (403) כפר דניאל – חבל מודיעין {{ש}} (404) כפר החורש – עמק יזרעאל {{ש}} (405) כפר המכבי – זבולון {{ש}} (406) כפר הנגיד – גן רווה {{ש}} (407) כפר הנוער הדתי – זבולון {{ש}} (408) כפר הנשיא – הגליל העליון {{ש}} (409) כפר הס – לב השרון {{ש}} (410) כפר הרא״ה – עמק חפר {{ש}} (411) כפר הרי״ף – יואב {{ש}} (412) כפר ויתקין – עמק חפר {{ש}} (413) כפר ורבורג – באר טוביה {{ש}} (414) כפר זוהרים – מטה יהודה {{ש}} (415) כפר זיתים – הגליל התחתון {{ש}} (416) כפר חושן – מרום הגליל {{ש}} (417) כפר חיטים – הגליל התחתון {{ש}} (418) כפר חיים – עמק חפר {{ש}} (419) כפר חנניה – מרום הגליל {{ש}} (420) כפר חסידים א׳ – זבולון {{ש}} (421) כפר חסידים ב׳ – זבולון {{ש}} (422) כפר חרוב – גולן {{ש}} (423) כפר טרומן – חבל מודיעין {{ש}} (424) כפר ידידיה – עמק חפר {{ש}} (425) כפר יהושע – עמק יזרעאל {{ש}} (426) כפר יחזקאל – הגלבוע {{ש}} (427) כפר יעבץ – לב השרון {{ש}} (428) כפר מונש – עמק חפר {{ש}} (429) כפר מימון – שדות נגב {{ש}} (430) כפר מל״ל – דרום השרון {{ש}} (431) כפר מנחם – יואב {{ש}} (432) כפר מסריק – מטה אשר {{ש}} (433) כפר מרדכי – גדרות {{ש}} (434) כפר נטר – חוף השרון {{ש}} (435) כפר סאלד – הגליל העליון {{ש}} (436) כפר סילבר – חוף אשקלון {{ש}} (437) כפר סירקין – דרום השרון {{ש}} (438) כפר עבודה – לב השרון {{ש}} (439) כפר עזה – שער הנגב {{ש}} (440) כפר פינס – מנשה {{ש}} (441) כפר קיש – הגליל התחתון {{ש}} (442) כפר ראש הנקרה – מטה אשר {{ש}} (443) כפר רוזנוולד (זרעית) – מעלה יוסף {{ש}} (444) כפר רופין – עמק המעיינות {{ש}} (445) כפר רות – חבל מודיעין {{ש}} (446) כפר שמואל – גזר {{ש}} (447) כרכום – מבואות החרמון {{ש}} (448) כרם בן זמרה – מרום הגליל {{ש}} (449) כרם בן שמן – חבל מודיעין {{ש}} (450) כרם יבנה (ישיבה) – חבל יבנה {{ש}} (451) כרם מהר״ל – חוף הכרמל {{ש}} (452) כרם שלום – אשכול {{ש}} (453) כרמי יוסף – גזר {{ש}} (454) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (455) כרמיה – חוף אשקלון {{ש}} (456) כרמים – בני שמעון}} {{ח:ת}} {{עמודות|3|(457) לבון – משגב {{ש}} (458) לביא – הגליל התחתון {{ש}} (459) לבנים – מרום הגליל {{ש}} (460) להב – בני שמעון {{ש}} (461) להבות הבשן – הגליל העליון {{ש}} (462) להבות חביבה – מנשה {{ש}} (463) לוזית – מטה יהודה {{ש}} (464) לוחמי הגטאות – מטה אשר {{ש}} (465) לוטם – משגב {{ש}} (466) לוטן – חבל אילות {{ש}} (467) לימן – מטה אשר {{ש}} (468) לכיש – לכיש {{ש}} (469) לפיד – חבל מודיעין {{ש}} (470) לפידות – מעלה יוסף}} {{ח:ת}} {{עמודות|3|(471) מבוא חמה – גולן {{ש}} (472) מבוא מודיעים – חבל מודיעין {{ש}} (473) מבואות ים – עמק חפר {{ש}} (474) מבועים – מרחבים {{ש}} (475) מבטחים – אשכול {{ש}} (476) מבקיעים – חוף אשקלון {{ש}} (477) מגדים – חוף הכרמל {{ש}} (478) מגידו – מגידו {{ש}} (479) מגל – מנשה {{ש}} (480) מגן – אשכול {{ש}} (481) מגן שאול – הגלבוע {{ש}} (482) מגשימים – דרום השרון {{ש}} (483) מדרשת בן גוריון – רמת נגב {{ש}} (484) מדרשת רופין – עמק חפר {{ש}} (485) מולדה – אל קסום {{ש}} (486) מולדת – הגלבוע {{ש}} (487) מוצא עילית – מטה יהודה {{ש}} (488) מורן – משגב {{ש}} (489) מזור – חבל מודיעין {{ש}} (490) מזרע – עמק יזרעאל {{ש}} (491) מחנה הילה – גן רווה {{ש}} (492) מחנה טלי – רמת נגב {{ש}} (493) מחנה יהודית – עמק יזרעאל {{ש}} (494) מחנה יוכבד – חבל אילות {{ש}} (495) מחנה יפה – מרחבים {{ש}} (496) מחנה מרים – באר טוביה {{ש}} (497) מחנה תל נוף – ברנר {{ש}} (498) מחניים – הגליל העליון {{ש}} (499) מחסיה – מטה יהודה {{ש}} (500) מטע – מטה יהודה {{ש}} (501) מי עמי – מנשה {{ש}} (502) מיטב – הגלבוע {{ש}} (503) מייסר – מנשה {{ש}} (504) מיצר – גולן {{ש}} (505) מירב – עמק המעיינות {{ש}} (506) מירון – מרום הגליל {{ש}} (507) מישר – גדרות {{ש}} (508) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (509) מכמורת – עמק חפר {{ש}} (510) מכמנים – משגב {{ש}} (511) מלאה – הגלבוע {{ש}} (512) מלילות – שדות נגב {{ש}} (513) מלכיה – הגליל העליון {{ש}} (514) מלכישוע – עמק המעיינות {{ש}} (515) מנוחה – לכיש {{ש}} (516) מנוף – משגב {{ש}} (517) מנות – מעלה יוסף {{ש}} (518) מנחמיה – עמק המעיינות {{ש}} (519) מנרה – הגליל העליון {{ש}} (520) מסד – הגליל התחתון {{ש}} (521) מסדה – עמק הירדן {{ש}} (522) מסילות – עמק המעיינות {{ש}} (523) מסילת ציון – מטה יהודה {{ש}} (524) מסלול – מרחבים {{ש}} (525) מעברות – עמק חפר {{ש}} (526) מעגלים – שדות נגב {{ש}} (527) מעגן – עמק הירדן {{ש}} (528) מעגן מיכאל – חוף הכרמל {{ש}} (529) מעוז חיים – עמק המעיינות {{ש}} (530) מעונה – מעלה יוסף {{ש}} (531) מעיין ברוך – הגליל העליון {{ש}} (532) מעיין צבי – חוף הכרמל {{ש}} (533) מעלה גלבוע – עמק המעיינות {{ש}} (534) מעלה גמלא – גולן {{ש}} (535) מעלה החמישה – מטה יהודה {{ש}} (536) מענית – מנשה {{ש}} (537) מעש – דרום השרון {{ש}} (538) מפלסים – שער הנגב {{ש}} (539) מצובה – מטה אשר {{ש}} (540) מצליח – גזר {{ש}} (541) מצפה – הגליל התחתון {{ש}} (542) מצפה אבי״ב – משגב {{ש}} (543) מצפה אילן – מנשה {{ש}} (544) מצר – מנשה {{ש}} (545) מרגליות – מבואות החרמון {{ש}} (546) מרום גולן – גולן {{ש}} (547) מרחב עם – רמת נגב {{ש}} (548) מרחביה (מושב) – עמק יזרעאל {{ש}} (549) מרחביה (קיבוץ) – עמק יזרעאל {{ש}} (550) מרכז שפירא – שפיר {{ש}} (551) משאבי שדה – רמת נגב {{ש}} (552) משגב דב – גדרות {{ש}} (553) משגב עם – הגליל העליון {{ש}} (554) משואות יצחק – שפיר {{ש}} (555) משמר איילון – גזר {{ש}} (556) משמר דוד – גזר {{ש}} (557) משמר הירדן – מבואות החרמון {{ש}} (558) משמר הנגב – בני שמעון {{ש}} (559) משמר העמק – מגידו {{ש}} (560) משמר השבעה – שדות דן {{ש}} (561) משמר השרון – עמק חפר {{ש}} (562) משמרות – מנשה {{ש}} (563) משמרת – לב השרון {{ש}} (564) משען – חוף אשקלון {{ש}} (565) מתן – דרום השרון {{ש}} (566) מתת – מעלה יוסף}} {{ח:ת}} {{עמודות|3|(567) נאות גולן – גולן {{ש}} (568) נאות הכיכר – תמר {{ש}} (569) נאות מרדכי – הגליל העליון {{ש}} (570) נאות סמדר – חבל אילות {{ש}} (571) נאעורה – הגלבוע {{ש}} (572) נבטים – בני שמעון {{ש}} (573) נגבה – יואב {{ש}} (574) נהורה – לכיש {{ש}} (575) נהלל – עמק יזרעאל {{ש}} (576) נוב – גולן {{ש}} (577) נוגה – לכיש {{ש}} (578) נווה – אשכול {{ש}} (579) נווה אור – עמק המעיינות {{ש}} (580) נווה אטי״ב – גולן {{ש}} (581) נווה אילן – מטה יהודה {{ש}} (582) נווה איתן – עמק המעיינות {{ש}} (583) נווה זוהר – תמר {{ש}} (584) נווה זיו – מעלה יוסף {{ש}} (585) נווה חריף – חבל אילות {{ש}} (586) נווה ים – חוף הכרמל {{ש}} (587) נווה ימין – דרום השרון {{ש}} (588) נווה ירק – דרום השרון {{ש}} (589) נווה מבטח – באר טוביה {{ש}} (590) נווה מיכאל – מטה יהודה {{ש}} (591) נווה שלום – מטה יהודה {{ש}} (592) נועם – שפיר {{ש}} (593) נוף איילון – גזר {{ש}} (594) נופית – זבולון {{ש}} (595) נופך – חבל מודיעין {{ש}} (596) נורדיה – לב השרון {{ש}} (597) נורית – הגלבוע {{ש}} (598) נחושה – מטה יהודה {{ש}} (599) נחל עוז – שער הנגב {{ש}} (600) נחלה – יואב {{ש}} (601) נחלים – חבל מודיעין {{ש}} (602) נחם – מטה יהודה {{ש}} (603) נחשולים – חוף הכרמל {{ש}} (604) נחשון – מטה יהודה {{ש}} (605) נחשונים – דרום השרון {{ש}} (606) נטועה – מעלה יוסף {{ש}} (607) נטור – גולן {{ש}} (608) נטע – לכיש {{ש}} (609) נטעים – גן רווה {{ש}} (610) נטף – מטה יהודה {{ש}} (611) ניין – בוסתן־אל־מרג׳ {{ש}} (612) ניצן – חוף אשקלון {{ש}} (613) ניצן ב׳ – חוף אשקלון {{ש}} (614) ניצנה (קהילת חינוך) – רמת נגב {{ש}} (615) ניצני סיני – רמת נגב {{ש}} (616) ניצני עוז – לב השרון {{ש}} (617) ניצנים – חוף אשקלון {{ש}} (618) ניר אליהו – דרום השרון {{ש}} (619) ניר בנים – באר טוביה {{ש}} (620) ניר גלים – חבל יבנה {{ש}} (621) ניר דוד (תל עמל) – עמק המעיינות {{ש}} (622) ניר ח״ן – לכיש {{ש}} (623) ניר יפה – הגלבוע {{ש}} (624) ניר יצחק – אשכול {{ש}} (625) ניר ישראל – חוף אשקלון {{ש}} (626) ניר משה – מרחבים {{ש}} (627) ניר עוז – אשכול {{ש}} (628) ניר עם – שער הנגב {{ש}} (629) ניר עציון – חוף הכרמל {{ש}} (630) ניר עקיבא – מרחבים {{ש}} (631) ניר צבי – שדות דן {{ש}} (632) נירים – אשכול {{ש}} (633) נירית – דרום השרון {{ש}} (634) נמרוד – גולן {{ש}} (635) נס הרים – מטה יהודה {{ש}} (636) נס עמים – מטה אשר {{ש}} (637) נעורים – עמק חפר {{ש}} (638) נען – גזר {{ש}} (639) נצר חזני – נחל שורק {{ש}} (640) נצר סרני – גזר {{ש}} (641) נתיב הל״ה – מטה יהודה {{ש}} (642) נתיב העשרה – חוף אשקלון {{ש}} (643) נתיב השיירה – מטה אשר}} {{ח:ת}} {{עמודות|3|(644) סאסא – הגליל העליון {{ש}} (645) סגולה – יואב {{ש}} (646) סואעד (חמרייה) (שבט) – עמק יזרעאל {{ש}} (647) סופה – אשכול {{ש}} (648) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (649) סמר – חבל אילות {{ש}} (650) סעד – שדות נגב {{ש}} (651) סער – מטה אשר {{ש}} (652) ספיר – הערבה התיכונה {{ש}} (653) סתריה – גזר}} {{ח:ת}} {{עמודות|3|(654) עבדון – מעלה יוסף {{ש}} (655) עברון – מטה אשר {{ש}} (656) עגור – מטה יהודה {{ש}} (657) עדי – עמק יזרעאל {{ש}} (658) עדנים – דרום השרון {{ש}} (659) עוזה – שפיר {{ש}} (660) עוזייר – אל־בטוף {{ש}} (661) עולש – עמק חפר {{ש}} (662) עופר – חוף הכרמל {{ש}} (663) עוצם – לכיש {{ש}} (664) עזוז – רמת נגב {{ש}} (665) עזר – באר טוביה {{ש}} (666) עזריאל – לב השרון {{ש}} (667) עזריה – גזר {{ש}} (668) עזריקם – באר טוביה {{ש}} (669) עידן – הערבה התיכונה {{ש}} (670) עיינות – גן רווה {{ש}} (671) עין איילה – חוף הכרמל {{ש}} (672) עין אל־אסד – מרום הגליל {{ש}} (673) עין גב – עמק הירדן {{ש}} (674) עין גדי – תמר {{ש}} (675) עין דור – עמק יזרעאל {{ש}} (676) עין הבשור – אשכול {{ש}} (677) עין הוד – חוף הכרמל {{ש}} (678) עין החורש – עמק חפר {{ש}} (679) עין המפרץ – מטה אשר {{ש}} (680) עין הנצי״ב – עמק המעיינות {{ש}} (681) עין העמק – מגידו {{ש}} (682) עין השופט – מגידו {{ש}} (683) עין השלושה – אשכול {{ש}} (684) עין ורד – לב השרון {{ש}} (685) עין זיוון – גולן {{ש}} (686) עין חוד – חוף הכרמל {{ש}} (687) עין חצבה – תמר {{ש}} (688) עין חרוד (איחוד) – הגלבוע {{ש}} (689) עין חרוד (מאוחד) – הגלבוע {{ש}} (690) עין יהב – הערבה התיכונה {{ש}} (691) עין יעקב – מעלה יוסף {{ש}} (692) עין כרם – בית ספר חקלאי – מטה יהודה {{ש}} (693) עין כרמל – חוף הכרמל {{ש}} (694) עין נקובא – מטה יהודה {{ש}} (695) עין עירון – מנשה {{ש}} (696) עין צורים – שפיר {{ש}} (697) עין ראפה – מטה יהודה {{ש}} (698) עין שמר – מנשה {{ש}} (699) עין שריד – לב השרון {{ש}} (700) עין תמר – תמר {{ש}} (701) עינת – דרום השרון {{ש}} (702) עיר אובות – הערבה התיכונה {{ש}} (703) עלומים – שדות נגב {{ש}} (704) עלמה – מרום הגליל {{ש}} (705) עמוקה – מרום הגליל {{ש}} (706) עמינדב – מטה יהודה {{ש}} (707) עמיעד – הגליל העליון {{ש}} (708) עמיעוז – אשכול {{ש}} (709) עמיקם – אלונה {{ש}} (710) עמיר – הגליל העליון {{ש}} (711) עמקה – מטה אשר {{ש}} (712) עצמון שגב – משגב {{ש}} (713) עראמשה – מטה אשר {{ש}} (714) ערב אל־נעים – משגב {{ש}} (715) ערוגות – באר טוביה {{ש}} (716) עשרת – גדרות {{ש}} (717) עתלית – חוף הכרמל}} {{ח:ת}} {{עמודות|3|(718) פארן – הערבה התיכונה {{ש}} (719) פדויים – מרחבים {{ש}} (720) פדיה – גזר {{ש}} (721) פוריה – כפר עבודה – עמק הירדן {{ש}} (722) פוריה – נווה עובד – עמק הירדן {{ש}} (723) פוריה עילית – עמק הירדן {{ש}} (724) פורת – לב השרון {{ש}} {{ש}} (725) פטיש – מרחבים {{ש}} (726) פלך – משגב {{ש}} (727) פלמחים – גן רווה {{ש}} (728) פעמי תש״ז – מרחבים {{ש}} (729) פקיעין חדשה – מעלה יוסף {{ש}} (730) פרוד – מרום הגליל {{ש}} (731) פרזון – הגלבוע {{ש}} (732) פרי גן – אשכול {{ש}} (733) פתחיה – גזר}} {{ח:ת}} {{עמודות|3|(734) צאלים – אשכול {{ש}} (735) צביה – משגב {{ש}} (736) צבעון – הגליל העליון {{ש}} (737) צובה – מטה יהודה {{ש}} (738) צוחר – אשכול {{ש}} (739) צופית – דרום השרון {{ש}} (740) צופר – הערבה התיכונה {{ש}} (741) צוקי ים – עמק חפר {{ש}} (742) צוקים – הערבה התיכונה {{ש}} (743) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (744) צור יצחק – דרום השרון {{ש}} (745) צור משה – לב השרון {{ש}} (746) צור נתן – דרום השרון {{ש}} (747) צוריאל – מעלה יוסף {{ש}} (748) צורית – משגב {{ש}} (749) ציפורי – עמק יזרעאל {{ש}} (750) צלפון – מטה יהודה {{ש}} (751) צפריה – שדות דן {{ש}} (752) צפרירים – מטה יהודה {{ש}} (753) צרופה – חוף הכרמל {{ש}} (754) צרעה – מטה יהודה}} {{ח:ת}} {{עמודות|3|(755) קבוצת יבנה – חבל יבנה {{ש}} (756) קדמה – יואב {{ש}} (757) קדמת צבי – גולן {{ש}} (758) קדרון – ברנר {{ש}} (759) קדרים – הגליל העליון {{ש}} (760) קוממיות – שפיר {{ש}} (761) קורנית – משגב {{ש}} (762) קטורה – חבל אילות {{ש}} (763) קיסריה – חוף הכרמל {{ש}} (764) קלחים – מרחבים {{ש}} (765) קלע – גולן {{ש}} (766) קציר – מנשה {{ש}} (767) קצר א־סר – נווה מדבר {{ש}} (768) קריית יערים (מוסד) – מטה יהודה {{ש}} (769) קריית ענבים – מטה יהודה {{ש}} (770) קריית שלמה – חוף השרון {{ש}} (771) קשת – גולן}} {{ח:ת}} {{עמודות|3|(772) ראס אל־עין – משגב {{ש}} (773) ראס עלי – זבולון {{ש}} (774) רבדים – יואב {{ש}} (775) רביבים – רמת נגב {{ש}} (776) רביד – עמק הירדן {{ש}} (777) רגבה – מטה אשר {{ש}} (778) רגבים – מנשה {{ש}} (779) רווחה – שפיר {{ש}} (780) רוויה – עמק המעיינות {{ש}} (781) רוח מדבר – רמת נגב {{ש}} (782) רוחמה – שער הנגב {{ש}} (783) רומאנה – אל־בטוף {{ש}} (784) רומת הייב – אל־בטוף {{ש}} (785) רחוב – עמק המעיינות {{ש}} (786) ריחאניה – מרום הגליל {{ש}} (787) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (788) רינתיה – חבל מודיעין {{ש}} (789) רם–און – הגלבוע {{ש}} (790) רמות – גולן {{ש}} (791) רמות השבים – דרום השרון {{ש}} (792) רמות מאיר – גזר {{ש}} (793) רמות מנשה – מגידו {{ש}} (794) רמות נפתלי – מבואות החרמון {{ש}} (795) רמת דוד – עמק יזרעאל {{ש}} (796) רמת הכובש – דרום השרון {{ש}} (797) רמת השופט – מגידו {{ש}} (798) רמת יוחנן – זבולון {{ש}} (799) רמת מגשימים – גולן {{ש}} (800) רמת צבי – הגלבוע {{ש}} (801) רמת רזיאל – מטה יהודה {{ש}} (802) רמת רחל – מטה יהודה {{ש}} (803) רנן – מרחבים {{ש}} (804) רעים – אשכול {{ש}} (805) רקפת – משגב {{ש}} (806) רשפון – חוף השרון {{ש}} (807) רשפים – עמק המעיינות {{ש}} (808) רתמים – רמת נגב}} {{ח:ת}} {{עמודות|3|(809) שאר ישוב – מבואות החרמון {{ש}} (810) שבי דרום – מרחבים {{ש}} (811) שבי ציון – מטה אשר {{ש}} (812) שדה אילן – הגליל התחתון {{ש}} (813) שדה אליהו – עמק המעיינות {{ש}} (814) שדה אליעזר – מבואות החרמון {{ש}} (815) שדה בוקר – רמת נגב {{ש}} (816) שדה דוד – לכיש {{ש}} (817) שדה ורבורג – דרום השרון {{ש}} (818) שדה יואב – יואב {{ש}} (819) שדה יעקב – עמק יזרעאל {{ש}} (820) שדה יצחק – מנשה {{ש}} (821) שדה משה – לכיש {{ש}} (822) שדה נחום – עמק המעיינות {{ש}} (823) שדה נחמיה – הגליל העליון {{ש}} (824) שדה ניצן – אשכול {{ש}} (825) שדה עוזיהו – באר טוביה {{ש}} (826) שדה צבי – מרחבים {{ש}} (827) שדות ים – חוף הכרמל {{ש}} (828) שדות מיכה – מטה יהודה {{ש}} (829) שדי אברהם – אשכול {{ש}} (830) שדי חמד – דרום השרון {{ש}} (831) שדי תרומות – עמק המעיינות {{ש}} (832) שדמה – גדרות {{ש}} (833) שדמות דבורה – הגליל התחתון {{ש}} (834) שואבה – מטה יהודה {{ש}} (835) שובה – שדות נגב {{ש}} (836) שובל – בני שמעון {{ש}} (837) שומרה – מעלה יוסף {{ש}} (838) שומריה – בני שמעון {{ש}} (839) שוקדה – שדות נגב {{ש}} (840) שורש – מטה יהודה {{ש}} (841) שורשים – משגב {{ש}} (842) שושנת העמקים – עמק חפר {{ש}} (843) שזור – מרום הגליל {{ש}} (844) שחר – לכיש {{ש}} (845) שחרות – חבל אילות {{ש}} (846) שיבולים – שדות נגב {{ש}} (847) שיטים – חבל אילות {{ש}} (848) שילת – חבל מודיעין {{ש}} (849) שכניה – משגב {{ש}} (850) שלווה – שפיר {{ש}} (851) שלווה במדבר – רמת נגב {{ש}} (852) שלוחות – עמק המעיינות {{ש}} (853) שלומית – אשכול {{ש}} (854) שמיר – הגליל העליון {{ש}} (855) שמרת – מטה אשר {{ש}} (856) שמשית – עמק יזרעאל {{ש}} (857) שניר – הגליל העליון {{ש}} (858) שעל – גולן {{ש}} (859) שעלבים – גזר {{ש}} (860) שער הגולן – עמק הירדן {{ש}} (861) שער העמקים – זבולון {{ש}} (862) שער מנשה – מנשה {{ש}} (863) שפיים – חוף השרון {{ש}} (864) שפיר – שפיר {{ש}} (865) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (866) שקף – לכיש {{ש}} (867) שרונה – הגליל התחתון {{ש}} (868) שריגים (לי־און) – מטה יהודה {{ש}} (869) שריד – עמק יזרעאל {{ש}} (870) שרשרת – שדות נגב {{ש}} (871) שתולה – מעלה יוסף {{ש}} (872) שתולים – באר טוביה}} {{ח:ת}} {{עמודות|3|(873) תאשור – בני שמעון {{ש}} (874) תדהר – בני שמעון {{ש}} (875) תובל – משגב {{ש}} (876) תושיה – שדות נגב {{ש}} (877) תימורים – באר טוביה {{ש}} (878) תירוש – מטה יהודה {{ש}} (879) תל יוסף – הגלבוע {{ש}} (880) תל יצחק – חוף השרון {{ש}} (881) תל עדשים – עמק יזרעאל {{ש}} (882) תל קציר – עמק הירדן {{ש}} (883) תל תאומים – עמק המעיינות {{ש}} (884) תלמי אליהו – אשכול {{ש}} (885) תלמי אלעזר – מנשה {{ש}} (886) תלמי ביל״ו – מרחבים {{ש}} (887) תלמי יוסף – אשכול {{ש}} (888) תלמי יחיאל – באר טוביה {{ש}} (889) תלמי יפה – חוף אשקלון {{ש}} (890) תלמים – לכיש {{ש}} (891) תמרת – עמק יזרעאל {{ש}} (892) תנובות – לב השרון {{ש}} (893) תעוז – מטה יהודה {{ש}} (894) תקומה – שדות נגב {{ש}} (895) תראבין א־צאנע – אל קסום {{ש}} (896) תרום – מטה יהודה}} {{ח:ת}} {{עמודות|3|(897) טמרה (יזרעאל) – הגלבוע {{ש}} (898) תפרח – מרחבים {{ש}} (899) שער אפרים – לב השרון {{ש}} (900) מנשית זבדה – עמק יזרעאל {{ש}} (901) צנדלה – הגלבוע {{ש}} (902) כפר חב״ד – שדות דן {{ש}} (903) בית עזרא – באר טוביה {{ש}} (904) מדרך עוז – מגידו {{ש}} (905) מוקייבלה – הגלבוע {{ש}} (906) כפר מצר – בוסתן–אל־מרג׳ {{ש}} (907) כרמי קטיף – לכיש}} {{ח:קטע2|תוספת 7|תוספת שביעית|תיקון: תשפ״א־43, תשפ״א־47, תשפ״א־48, תשפ״א־60}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשפ״א־61, תשפ״א־62}} {{ח:ת}} {{עמודות|3|(1) אבו ג׳ווייעד (שבט) {{ש}} (2) אבו סריחאן (שבט) {{ש}} (3) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (4) אום אל־פחם {{ש}} (5) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (6) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (7) באקה אל־גרביה {{ש}} (8) ביר אל־מכסור {{ש}} (9) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (10) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (11) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (12) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (13) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (14) זמר {{ש}} (15) זרזיר {{ש}} (16) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (17) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (18) טורעאן {{ש}} (19) טירה {{ש}} (20) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (21) יד בנימין – נחל שורק {{ש}} (22) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (23) ירכא {{ש}} (24) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (25) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (26) כפר יאסיף {{ש}} (27) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (28) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (29) כפר קאסם {{ש}} (30) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (31) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (32) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (33) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (34) מורשת – משגב {{ש}} (35) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (36) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (37) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (38) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (39) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (40) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (41) סולם – בוסתן–אל־מרג׳ {{ש}} (42) עין מאהל {{ש}} (43) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (44) ערערה {{ש}} (45) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (46) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (47) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (48) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (49) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (50) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (51) שגב–שלום {{ש}} (52) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (53) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (54) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (55) {{ח:הערה|(נמחק)}} {{ש}} (56) {{ח:הערה|(נמחק)}}}} {{ח:ת}} {{עמודות|3|(57) תל שבע {{ש}} (58) אטרש (שבט) {{ש}} (59) בית ג׳ן {{ש}} (60) רהט {{ש}} (61) יפיע {{ש}} (62) כפר כנא {{ש}} (63) דאלית אל־כרמל {{ש}} (64) משהד {{ש}} (65) אבו גוש {{ש}} (65) ריינה {{ש}} (66) אבו רוקייק (שבט) {{ש}} (67) בית שאן {{ש}} (68) כסרא–סמיע {{ש}} (69) בועיינה–נוג׳ידאת {{ש}} (70) יאנוח–ג׳ת {{ש}} (71) מסעודין אל־עזאזמה {{ש}} (72) סלמה – משגב {{ש}} (73) שפר – מרום הגליל {{ש}} (74) אחיעזר – שדות דן {{ש}} (75) אום בטין – אל־קסום {{ש}} (76) צור הדסה – מטה יהודה {{ש}} (77) כפר שמאי – מרום הגליל {{ש}} (78) מכחול – אל־קסום {{ש}} (79) שייח׳ דנון – מטה אשר {{ש}} (80) יושיביה – שדות נגב {{ש}} (81) בחן – עמק חפר {{ש}} (82) ברקת – חבל מודיעין {{ש}} (83) יד השמונה – מטה יהודה}} {{ח:ת}} {{עמודות|3|(84) כסיפה {{ש}} (85) אעבילין {{ש}} (86) ערערה בנגב}} {{ח:קטע2|תוספת 7 מפה|מפות|תיקון: תשפ״א־43, תשפ״א־47}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת 7 מפה 1}} {{ח:ת}} מפה מס׳ 1 – רובעי רמזור: אשדוד {{ח:ת}} {{ממורכז|[[Image:רובעי רמזור אשדוד.png|600px|link=]]}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשפ״א־48|עוגן=תוספת 7 מפה 2}} {{ח:ת}} מפה מס׳ 2 – רובעי רמזור: בני ברק {{ח:ת}} {{ממורכז|[[Image:רובעי רמזור בני ברק.png|600px|link=]]}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת 7 מפה 3}} {{ח:ת}} מפה מס׳ 3 – רובעי רמזור: ירושלים דרום {{ח:ת}} {{ממורכז|[[Image:רובעי רמזור ירושלים דרום.png|600px|link=]]}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת 7 מפה 4}} {{ח:ת}} מפה מס׳ 4 – רובעי רמזור: ירושלים צפון {{ח:ת}} {{ממורכז|[[Image:רובעי רמזור ירושלים צפון.png|600px|link=]]}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת 7 מפה 5}} {{ח:ת}} מפה מס׳ 5 – רובעי רמזור: נתניה {{ח:ת}} {{ממורכז|[[Image:רובעי רמזור נתניה.png|600px|link=]]}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת 7 מפה 6}} {{ח:ת}} מפה מס׳ 6 – רובעי רמזור: פתח תקווה {{ח:ת}} {{ממורכז|[[Image:רובעי רמזור פתח תקווה.png|600px|link=]]}} {{ח:סעיף*|עוגן=תוספת 7 מפה 7}} {{ח:ת}} מפה מס׳ 7 – רובעי רמזור: ראשון לציון {{ח:ת}} {{ממורכז|[[Image:רובעי רמזור ראשון לציון.png|600px|link=]]}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשפ״א־48, תשפ״א־56|עוגן=תוספת 7 מפה 8}} {{ח:ת}} מפה מס׳ 8 – רובעי רמזור: באר שבע {{ח:ת}} {{ממורכז|[[Image:רובעי רמזור באר שבע.png|600px|link=]]}} {{ח:חתימות|כ״ז באלול התש״ף (16 בספטמבר 2020)}} * '''בנימין נתניהו'''<br>ראש הממשלה {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} {{חוקי קורונה}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] 1pvd1ystpu9ryu605hgfu7nwnhdz251 116 379983 3084739 2930788 2026-09-25T08:25:54Z Shahar9261 22508 3084739 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות), התש"ף–2020 (תיקון: תשפ"א-11) <שם קודם> תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת השהייה במרחב הציבורי והגבלת פעילות), התש"ף–2020 <מאגר תקן 2146248 קוד a163Y00000ELD8VQAX> <מקור> ((ק"ת תש"ף, 2770|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת השהייה במרחב הציבורי והגבלת פעילות)|8766)), ((2786|תיקון|8767)); ((תשפ"א, 12|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס' 1|8776)), ((46|תיקון|8787)), ((50|תיקון מס' 2|8788)), ((82|תיקון מס' 3|8800)), ((92|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס' 1|8803)), ((92|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס' 2|8803)), ((116|תיקון מס' 4|8812)), ((118|הודעת מערכת|8813)), ((160|תיקון מס' 5|8820)), ((168|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס' 4|8823)), ((204|תיקון מס' 6|8831)), ((238|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס' 6|8840)), ((262|תיקון מס' 7|8850)), ((310|תיקון מס' 8|8863)), ((318|ת"ט|8864)), ((320|ת"ט|8865)), ((326|החלטה בדבר אישור תיקון מס' 7|8867)), ((370|תיקון מס' 9|8878)), ((372|תיקון מס' 9 (תיקון)|8879)), ((392|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס' 7|8883)), ((394|הודעה על החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס' 8|8884)), ((476|תיקון מס' 10|8902)), ((486|תיקון מס' 11|8905)), ((492|החלטה בדבר אישור תיקון מס' 9|8908)), ((496|תיקון מס' 12|8910)), ((504|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס' 9 ולגבי תיקון מס' 9 (תיקון)|8911)), ((510| הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס' 10|8914)), ((511|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס' 11|8914)), ((516|תיקון מס' 13|8916)), ((638|תיקון מס' 14|8942)), ((750|תיקון מס' 15|8953)), ((766|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס' 14|8960)), ((766|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס' 15|8960)), ((790|תיקון מס' 16|8966)), ((818|תיקון מס' 17|8974)), ((880|תיקון מס׳ 18|8982)), ((914|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס' 16|8990)), ((914|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס' 17|8990)), ((915|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס' 18|8990)), ((944|תיקון מס' 19|8998)), ((1010|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס' 19|9010)), ((1032|תיקון מס' 20|9013)), ((1062|תיקון מס' 21|9023)), ((1246|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס' 20|9036)), ((1246|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס' 21|9036)), ((1362|תיקון מס' 22|9056)), ((1432|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס' 22|9068)), ((1448|תיקון מס' 23|9074)), ((1454|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הידוק הגבלות)|9076)), ((1584|תיקון מס' 24|9103)), ((1610|תיקון לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הידוק הגבלות)|9111)), ((1622|תיקון מס' 2 לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הידוק הגבלות)|9113)), ((1660|תיקון מס' 3 לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הידוק הגבלות)|9115)), ((1718|החלטה בדבר אישור תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הידוק הגבלות) (תיקון)|9123)), ((1772|תיקון מס' 4 לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הידוק הגבלות)|9132)), ((1794|הודעה על החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לגבי תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הידוק הגבלות) (תיקון מס' 2)|9138)), ((1794|הודעה על החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לגבי תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הידוק הגבלות) (תיקון מס' 4)|9138)), ((1822|החלטה בדבר אישור תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הידוק הגבלות) (תיקון)|9142)), ((1834|תיקון מס' 5 לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הידוק הגבלות)|9146)), ((1842|תיקון מס' 25|9149)), ((1848|תיקון מס' 26|9151)), ((1872|תיקון מס' 27|9157)), ((1890|הודעה על החלטת ועדת החוקה של הכנסת לגבי התקנות|9163)), ((1890|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס' 25|9163)), ((1891|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס' 26|9163)), ((1996|תיקון מס' 28|9178)), ((2064|תיקון מס' 29|9183)), ((2090|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס' 28|9188)), ((2092|תיקון מס' 30|9189)), ((2144|תיקון מס' 31|9194)), ((2182|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס' 29|9199)), ((2188|ת"ט|9202)), ((2250|החלטה בדבר אישור תיקון מס' 30|9217)), ((2252|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי החלק הנותר בתיקון מס' 30|9218)), ((2256|תיקון מס' 32|9220)), ((2372|תיקון מס' 33|9232)), ((2400|החלטה בדבר אישור תיקון מס' 31|9240)), ((2434|תיקון מס' 34|9248)), ((2494|ת"ט|9251)), ((2554|החלטה בדבר אישור תיקון מס' 32|9254)), ((2558|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס' 34|9256)), ((2586|החלטה בדבר אישור החלק הנותר בתיקון מס' 31|9262)), ((2694|החלטה בדבר אישור החלק הנותר בתיקון מס' 32|9275)), ((2728|החלטה בדבר אישור תיקון מס' 33|9279)), ((2740|תיקון מס' 35|9282)), ((2812|תיקון מס' 36|9298)), ((2866|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי החלק הנותר בתיקון מס' 35|9303)), ((2866|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס' 36|9303)), ((בג"ץ 5469/20|ביטול תקנה 24(1) לתקנות|20054690.V13)), ((2898|תיקון מס' 37|9311)), ((2940|תיקון מס' 38|9319)), ((2964|הודעה על פקיעת תוקפן של הוראות בתיקון מס' 35|9324)), ((2966|הודעה על פקיעת תוקפן של הוראות בתיקון מס' 37|9325)), ((2978|החלטה בדבר אישור חלק מתיקון מס׳ 38|9328)), ((3038|החלטה בדבר אישור החלק הנותר בתיקון מס׳ 37|9336)), ((3046|תיקון מס׳ 39|9340)), ((3056|החלטה בדבר אישור החלק הנותר בתיקון מס' 38|9344)), ((3096|תיקון מס' 40|9355)), ((3118|החלטה בדבר אישור חלק מתיקון מס' 39|9360)), ((3142|תיקון מס' 41|9369)), ((3164|החלטה בדבר אישור חלק מתיקון מס' 40|9375)), ((3178|החלטה בדבר אישור החלק הנותר בתיקון מס' 39|9381)), ((3198|תיקון מס' 42|3198)), ((3202|החלטה בדבר אישור החלק הנותר בתיקון מס' 40|9390)), ((3240|החלטה בדבר אישור חלק מתיקון מס' 41|9400)), ((3240|החלטה בדבר אישור חלק מתיקון מס' 42|9400)), ((3290|החלטה בדבר אישור החלק הנותר בתיקון מס' 42|9422)). <!-- עדכון אחרון: תשפ״א–106 --> <מבוא> בתוקף סמכותה לפי [[+|סעיפים 4]], [[+|6]], [[+|7]], [[+|8]], [[+|9]], [[+|11]], [[+|12]], [[+|23]], [[+|24]], [[+|25]] [[+|ו־27]] [[=החוק|לחוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש״ף–2020]] (להלן – החוק), ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, מתקינה הממשלה תקנות אלה: ---- (('''תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות), התש"ף–2020 פקעו ביום כ' בסיוון התשפ"א (31 במאי 2021).''' במקום נקבעו [[תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות של מקום ציבורי או עסקי), התשפ״א–2021]].)) ---- ((לפי הודעה על פקיעת תוקפן של הוראות בתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות) (תיקון מס' 35), התשפ"א-2021 (ק"ת תשפ"א, 2964), פקע ביום ט"ז בניסן התשפ"א (29 במרס 2021) תוקפן של הוראות בתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות) (תיקון מס' 35), התשפ"א-2021 (להלן - תיקון מספר 35), שהותקנו לפי [[+|סעיפים 6]] [[ו-7 לחוק]]. בהתאם לאמור [[בסעיף 23(2) לחוק]], תתבטל האחריות הפלילית לעשיית עבירה לפי [[סעיף 28א לחוק]] בנוגע [[לתקנה 4(א)]], שתוקפה הוארך בתקנה 9 לתיקון מס' 35, שנעשתה במרחב הפרטי או במרחב הציבורי בתקופה שמיום ח' בניסן התשפ"א (21 במרס 2021) עד יום י"ג בניסן התשפ"א (26 במרס 2021), בשעה 16:54, לפי [[סעיף 4 לחוק העונשין]], ויוחזר קנס ששולם בשל עבירה כאמור. לפי הודעה על פקיעת תוקפן של הוראות בתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות) (תיקון מס' 37), התשפ"א-2021 (ק"ת תשפ"א, 2966), פקע ביום ו' באייר התשפ"א (18 באפריל 2021) תוקפן של הוראות בתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות) (תיקון מס' 37), התשפ"א-2021 (להלן - תיקון מס' 37), שהותקנו לפי [[+|סעיפים 6]] [[ו-7 לחוק]]. בהתאם לאמור [[בסעיף 23(2) לחוק]], תתבטל האחריות הפלילית לעשיית עבירה לפי [[סעיף 28א לחוק]] בנוגע [[לתקנה 4(א)]], שתוקנה בתקנה 2 לתיקון מס' 37 ושתוקפה הוארך בתקנה 6 לתיקון מס' 37, שנעשתה במרחב הפרטי או במרחב הציבורי בתקופה שמיום כ"ז בניסן התשפ"א (9 באפריל 2021) עד יום ב' באייר התשפ"א (14 באפריל 2021), לפי [[סעיף 4 לחוק העונשין]], ויוחזר קנס ששולם בשל עבירה כאמור.)) @ 1. הגדרות (תיקון: תשפ"א-2, תשפ"א-9, תשפ"א-11, תשפ"א-14, תשפ"א–18, תשפ"א–22, תשפ"א–30, תשפ"א-35, תשפ"א-43, תשפ"א-48, תשפ"א-49, תשפ"א-51, תשפ"א-55, תשפ"א-59, תשפ"א-70, תשפ"א-78, תשפ"א-85, תשפ"א-89, תשפ״א–95, תשפ"א-97) : בתקנות אלה – :- ”אדם מנוע חיסון” – אדם שרופא קבע כי קיימת לגביו מניעה רפואית מלהתחסן נגד nCoV, בהתאם להוראות המנהל; :- "אישור "תו ירוק"" - אחד מאלה: :: (1) אישור שמנפיק משרד הבריאות, לפי [[תקנה 8ב(א)]], לאדם, המעיד על כך שהוא זכאי לתעודת מחלים או מחוסן; :: (1א) אישור שמנפיק משרד הבריאות, לפי [[תקנה 8ב(א)]], לקטין מתחת לגיל 16 או לאדם מנוע חיסון, המעיד על כך שהוא קיבל תוצאה שלילית בבדיקת קורונה ואשר תקף ל־72 שעות ממועד ביצוע הבדיקה ועד תום היום האחרון של תקופת תוקפו; :: (2) תעודת מחלים או מחוסן; :: (3) אישור שקיבל אדם מאת המנהל על כך שהוא משתתף בניסוי קליני לחיסון נגד נגיף הקורונה שמתנהל בישראל; :- ”אנשים הגרים באותו מקום” – בני אותו תא משפחתי או יחידים השוהים יחד במקום מגורים או במקום שהייה קבוע אחד וכן אדם עם מוגבלות ומלווהו הדרוש לו מחמת מוגבלותו; :- "בדיקת קורונה מיידית" - בדיקת קורונה שתוצאותיה מתקבלות מיד, במקום ביצוע הבדיקה, המתבצעת על ידי גוף בודק באמצעות ציוד רפואי הרשום בפנקס האבזרים והמכשירים הרפואיים המתנהל במשרד הבריאות; :- "בחירות מקדימות" - (((נמחקה);)) :- "בעל תפילה” – (((נמחקה);)) :- "גוף בודק" - גוף שנרשם במשרד הבריאות, לצורך ביצוע בדיקות קורונה מיידיות בכניסה למקום לפי תקנות אלה וקיבל אישור על כך, ואשר מופיע ברשימה שמפורסמת באתר משרד הבריאות לעניין זה; :- ”הוראות המנהל” – לפי [[סעיף 20 לפקודת בריאות העם]]; :- ”התקהלות” – כהגדרתה [[בחוק]], למעט שהייה בסמיכות של אנשים הגרים באותו מקום; :- "חוק המפלגות" - (((נמחקה);)) :- ”חנות רחוב” – (((נמחקה);)) :- ”המנהל” – כהגדרתו [[בסעיף 2 לפקודת בריאות העם]], ומי שהוא הסמיכו לעניין [[סעיף 20 לפקודה האמורה]]; :- "מחזיק או מפעיל של שוק", לעניין שוק שאין לו מחזיק או מפעיל - הרשות המקומית שבתחומה נמצא השוק; :- "מחלים" - כהגדרתו [[בצו בידוד בית]]; :- ”מקום ציבורי או עסקי” – מקום הפתוח לציבור, או בית עסק, לרבות מקום הפתוח לציבור או בית עסק המצוי בתוך תחנת תחבורה יבשתית כהגדרתה [[בתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות בתחום התחבורה), התש"ף–2020]], או בתוך שדה תעופה בין־לאומי כהגדרתו [[בתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלות על הפעלת שדות תעופה וטיסות), התש"ף–2020]], ולמעט מקום כאמור שניתן בו שירות רפואי; :- "ספורטאי מקצועי" - מי שהוא אחד מאלה: :: (1) הסגל הייצוגי של מדינת ישראל בענפי הספורט השונים, שאישר המנהל הכללי של משרד התרבות והספורט; :: (2) ספורטאים מקבוצה המשתתפת במפעלים או בתחרויות בין-לאומיים, אשר המנהל הכללי של משרד התרבות והספורט אישר כי הם מקבוצה המשתתפת במפעלים או בתחרויות בין-לאומיים; :: (3) ספורטאים מקבוצה הרשומה במדינה זרה והמשתתפת בתחרות או במשחק מול קבוצה מליגה בישראל המשתתפת במפעלים או בתחרויות בין-לאומיים; :: (4) ספורטאים שאינם ספורטאים מהמפורטים בפסקאות (1) עד (3) ושהם ספורטאים בליגת הבוגרים, גברים או נשים, בענפי הכדור כמפורט להלן: ::: (א) בענפים שבמסגרתם פועלות עד ארבע ליגות - ספורטאים בליגה הראשונה; ::: (ב) בענפים שבמסגרתם פועלות 5 ליגות או יותר - ספורטאים בשלוש הליגות הראשונות; :- "ספורטאי תחרותי" - (((נמחקה);)) :- "עובד" - (((נמחקה);)) :- ”צו בידוד בית” – [[=צו בידוד בית|צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), התש"ף–2020]]; :- ”רופא מחוזי” – לרבות סגנו; :- ”ראש השירות” – ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות או סגנו; :- "תעודת מחלים או מחוסן" - אישור החלמה תקף או תעודת מחוסן תקפה כמשמעותם [[בצו בידוד בית]]. @ 2. (תיקון: תש"ף, תשפ"א-3, תשפ"א-4, תשפ"א-7, תשפ"א-9, תשפ"א-11, תשפ"א-43, תשפ"א-46, תשפ"א-48, תשפ"א-49, תשפ"א-50, תשפ"א-51, תשפ"א-53, תשפ"א-55, תשפ"א-59, תשפ"א-61, תשפ"א-75, בג"ץ 5469/20) : (((פקעה).)) @ 3. כללי התנהגות במרחב הציבורי ובמקום ציבורי או עסקי (תיקון: תשפ"א-11) : (א) השוהים במרחב הציבורי ישמרו, ככל האפשר, על מרחק של 2 מטרים לפחות בין אדם לאדם, למעט אנשים הגרים באותו מקום. : (ב) השוהים במקום ציבורי או עסקי ישמרו, ככל האפשר, על מרחק כאמור בתקנת משנה (א), למעט אנשים הגרים באותו מקום. @ 4. איסור התקהלות במרחב הפרטי והציבורי ובמקום ציבורי או עסקי (תיקון: תשפ"א-2, תשפ"א-4, תשפ"א-7, תשפ"א-11, תשפ"א-49, תשפ"א-51, תשפ"א-55, תשפ"א-59, תשפ"א-61, תשפ"א-67, תשפ"א-69, תשפ"א-78, תשפ"א-89, תשפ"א-97) : (א) בלי לגרוע מהאמור [[בתקנה 3]], לא יקיים אדם ולא ישתתף בהתקהלות, כולל בטקס דתי או בתפילה, שמספר האנשים בה עולה על ההתקהלות המותרת, במרחב הציבורי, במרחב הפרטי או במקום ציבורי או עסקי; לעניין זה, "התקהלות מותרת" - עד 500 אנשים בשטח פתוח ועד 50 אנשים במבנה, ואם מקום ההתקהלות כולל גם מבנה וגם שטח פתוח - עד 500 אנשים. : (א1) (((בוטלה).)) : (ב) (((בוטלה).)) : (ג) (((נמחקה).)) @ 5. איסור שהייה במקום שפתיחתו לציבור אסורה (תיקון: תש"ף, תשפ"א-4, תשפ"א-11, תשפ"א-70, תשפ"א-75, תשפ"א-76, תשפ"א-78, תשפ"א-85, תשפ"א-89, תשפ״א–95, תשפ"א-97, תשפ"א-102) : (א) (((בוטלה).)) : (א1) לא ישהה אדם במקום ציבורי או עסקי שפתיחתו הותרה רק למי שהציג אישור "תו ירוק" לפי [[תקנה 7(ב)]] [[או 10(ג)]], אלא אם כן מתקיים בו אחד מאלה: :: (1) הוא מחלים; :: (1א) הוא קטין מתחת לגיל 16 או אדם מנוע חיסון, שקיבלו תוצאה שלילית בבדיקת קורונה שביצעו כאמור [[1|בפסקה (1א) להגדרה (("))אישור ”תו ירוק””]]; :: (2) הוא תינוק עד גיל שנה; :: (3) הוא קיבל תוצאה שלילית בבדיקת קורונה מיידית שביצע בכניסה למקום לצורך כניסה לאותו מקום בלבד, לפי [[תקנה 7(ג2)]] (להלן - אדם שקיבל תוצאה שלילית בבדיקת קורונה מיידית); :: (4) הוא מפעיל המקום או מי מטעמו. : (א2) על אף האמור בתקנת משנה (א1), לא ישהה אדם בבית מלון שפתיחתו הותרה לפי [[תקנה 7(ב) ו-(ג)]] אלא אם כן מתקיים בו אחד מאלה: :: (1) הוא מחלים; :: (1א) הוא תינוק עד גיל שנה; :: (1א1) הוא קטין מתחת לגיל 16 או אדם מנוע חיסון, שקיבלו תוצאה שלילית בבדיקת קורונה שביצעו כאמור [[1|בפסקה (1א) להגדרה ”אישור ”תו ירוק””]]; :: (1ב) הוא אדם שקיבל תוצאה שלילית בבדיקת קורונה מיידית; :: (2) (((נמחקה);)) :: (3) הוא איש צוות של כלי טיס כהגדרתו [[בסעיף 12(א)(8)(ב) לחוק]], או מי שאינו אזרח ישראלי או תושב קבע, במסגרת מילוי תפקידם, או קבוצת תיירים שכניסתה לישראל אושרה בידי שר הפנים או מי שהוא הסמיכו לכך, בהתאם להמלצת משרד התיירות (להלן - איש צוות אוויר או אזרח זר), שקיבלו תוצאה שלילית בבדיקת קורונה כאמור [[בתקנה 7(ג)(1)]]; :: (3א) ((הוא)) זר המבקר בישראל כמפורט [[בתקנה 7(ג)(2)]]; :: (4) הוא מפעיל בית המלון או מי מטעמו. : (א3) על אף האמור בתקנת משנה (א1), לא ישהה אדם במקום המשמש לשמחות ולאירועים שפתיחתו הותרה לפי [[תקנה 7(ב) ו-(ג1)]], אלא אם כן מתקיים בו אחד מאלה: :: (1) הוא מחלים; :: (1א) הוא קטין מתחת לגיל 16 או אדם מנוע חיסון, שקיבלו תוצאה שלילית בבדיקת קורונה שביצעו כאמור [[1|בפסקה (1א) להגדרה ”אישור ”תו ירוק””]]; :: (2) הוא תינוק עד גיל שנה; :: (3) הוא קיבל תוצאה שלילית בבדיקת קורונה כאמור [[בתקנה 7(ג1)]]; :: (4) הוא אדם שקיבל תוצאה שלילית בבדיקת קורונה מיידית; :: (5) הוא מפעיל המקום או מי מטעמו. : (א4) (((פקעה).)) : (ב) (((בוטלה).)) : (ג) (((פקעה).)) : (ג1) (((פקעה).)) : (ד) (((בוטלה).)) : (ה) (((פקעה).)) @ 6. (תיקון: תשפ"א-78) : (((בוטלה).)) @ 6א. (תיקון: תשפ"א-14, תשפ"א-43, תשפ"א-61, תשפ"א-78) : (((בוטלה).)) @ 7. הגבלת פעילות במקום ציבורי או עסקי (תיקון: תשפ"א-2, תשפ"א-3, תשפ"א-4, תשפ"א-9, תשפ"א-11, תשפ"א-14, תשפ"א-16, תשפ״א–18, תשפ״א–19, תשפ״א–22, תשפ"א-25, תשפ״א–30, תשפ"א-31, תשפ"א-35, תשפ"א-40, תשפ"א-43, תשפ"א-46, תשפ"א-48, תשפ"א-49, תשפ"א-51, תשפ"א-52, תשפ"א-55, תשפ"א-59, תשפ"א-61, תשפ"א-62, תשפ"א-67, תשפ"א-70, תשפ"א-75, תשפ"א-76, תשפ"א-78, תשפ"א-81, תשפ"א-85, תשפ"א-86, תשפ"א-89, תשפ״א–95, תשפ"א-97, תשפ"א-99, תשפ"א-102) : (א) (((בוטלה).)) : (ב) לא יפעיל אדם מקום ציבורי או עסקי מהמקומות המנויים להלן, בדרך של פתיחתו לציבור, למעט פתיחתו למי שהציג אישור "תו ירוק", לתינוק עד גיל שנה או לאדם שהציג אישור על תוצאה שלילית בבדיקת קורונה מיידית שביצע לפי תקנת משנה (ג2): :: (1) (((נמחקה);)) :: (1א) (((נמחקה);)) :: (2) מקום שמתקיימים בו אירוע או פעילות מאורגנת, ובכלל זה פעילות תרבות, אירוע ספורט בנוכחות קהל, מרוץ ספורטיבי רב-משתתפים, מסיבה, שמחות, כנס, טקס, חוג לבגירים, הרצאה; בפסקה זו - :::- "מרוץ ספורטיבי רב-משתתפים" - מרוץ ספורטיבי רב-משתתפים הכולל ריצה, הליכה, שחייה, רכיבה על אופניים או כיוצא באלה, הנערך בהרשמה של המשתתפים מראש והמיועד גם לספורטאים חובבים, אשר המנהל הכללי של משרד התרבות והספורט אישר כי הוא מרוץ כאמור; מרוץ ספורטיבי רב-משתתפים שאושר לפי פסקה זו יפורסם לציבור באתר האינטרנט של משרד התרבות והספורט; :::- "פעילות תרבות" - ובכלל זה הקרנת סרט, הצגה או מופע מוזיקה, מחול או בידור; :: (3) (((נמחקה);)) :: (4) מקום לעריכת תערוכה, למעט מוזאון, או מקום לעריכת יריד במבנה; :: (5) בית מלון, למעט אחד מאלה: ::: (א) בית מלון שמיועד לאירוח אורחים אשר בית המלון משמש בעבורם חלופת מגורים, ובלבד שמטרת השהייה במקום אינה נופש או בילוי ושלא יפעל במקום חדר אוכל; ::: (א1) (((פקעה);)) ::: (ב) בית מלון שמיועד לשימוש של מטופלים ובני משפחותיהם, הסמוך למוסד רפואי; ::: (ג) בית מלון שמשמש כמקום לבידוד מטעם המדינה; ::: בפסקה זו - :::- "בית מלון" - לרבות מתחם אירוח שמופעלות בו מעל 6 יחידות אירוח, פנסיון או אכסניה; :::- "יחידת אירוח" - יחידה נפרדת במתחם אירוח המשמשת לאירוח ולנופש וכוללת חדר אחד לפחות, ובו מיטה, חדר רחצה ושירותים; :::- "מתחם אירוח" - מקום אירוח הכולל יחידת אירוח אחת או יותר, בלא כניסה משותפת או חללים משותפים ליחידות האירוח; :: (5א) חדר אוכל בבית מלון; :: (6) (((נמחקה);)) :: (7) (((נמחקה);)) :: (8) (((נמחקה);)) :: (9) אזור הישיבה במבנה בבית אוכל שאינו חדר אוכל כאמור בפסקה (5א) ואינו מקום שמתקיימים בו אירוע או פעילות מאורגנת כאמור בפסקה (2); :: (10) (((נמחקה);)) :: (11) (((נמחקה);)) :: (12) (((נמחקה);)) :: (13) (((נמחקה).)) : (ג) על אף האמור בתקנת משנה (ב), לעניין בית מלון, רשאי אדם להפעילו בדרך של פתיחתו לציבור גם בעבור אלה: :: (1) איש צוות אוויר או אזרח זר, שהציגו בעת קבלתם לראשונה לבית המלון תוצאה שלילית בבדיקת קורונה אשר בוצעה במהלך 72 השעות שקדמו להצגתה; :: (2) זר המבקר בישראל, לפי אישורם של המנהל הכללי של משרד החוץ או נציגו ושל המנהל הכללי של משרד הבריאות או נציגו, אם הדבר נדרש לצורך הניהול התקין של יחסי החוץ של ישראל; :: (3) קטין מתחת לגיל 16 או מנוע חיסון, שהציגו בעת קבלתם לראשונה לבית המלון אישור "תו ירוק" לפי [[1|פסקה (1א) להגדרה "אישור "תו ירוק""]]. : (ג1) על אף האמור בתקנת משנה (ב), לעניין מקום כאמור בתקנת משנה (ב)(2) שהוא אולם או גן לשמחות ולאירועים או מקום אחר המשמש לשמחות או לאירועים, לצורך קיום השמחה או האירוע (להלן - מקום המשמש לשמחות ולאירועים), רשאי אדם להפעילו בדרך של פתיחתו לציבור גם בעבור אדם שהציג בכניסה למקום תוצאה שלילית בבדיקת קורונה אשר בוצעה במהלך 72 השעות שקדמו להצגתה. : (ג1א) על אף האמור בתקנת משנה (ב)(2), רשאי אדם להפעיל מקום כאמור בפסקת המשנה האמורה, שמתקיים בו אירוע בישיבה של הקהל בלבד, בשטח פתוח, גם למי שלא הציג אישור "תו ירוק" או אישור על תוצאה שלילית בבדיקת קורונה מיידית, בכפוף [[לתקנה 9(א5)]]. : (ג2) מפעיל מקום מהמקומות המפורטים בתקנת משנה (ב), רשאי להציב בכניסה למקום עמדת בדיקת קורונה מיידית לביצוע בדיקות בכניסה למקום ולצורך כניסה לאותו מקום בלבד, ולעניין בדיקת קורונה מיידית המתבצעת בכניסה לבית מלון - הבדיקה תהיה תקפה ל-24 שעות בלבד; עמדת בדיקת קורונה מיידית תופעל על ידי גוף בודק שהמפעיל התקשר עימו לעניין זה. : (ד) מחזיק או מפעיל של בית מלון כהגדרתו בתקנת משנה (ב)(5), יבחר אם להפעילו בדרך של פתיחתו לציבור לפי תקנות משנה (ב)(5) ו-(ג) או להפעילו גם למי שאינו בעל אישור "תו ירוק" לאחת מהמטרות האלה: :: (1) חלופת מגורים, ובלבד שמטרת השהייה במקום אינה נופש או בילוי ושלא יפעל במקום חדר אוכל; :: (2) מקום לבידוד מטעם המדינה; :: (3) בית מלון הנמצא בסמוך למוסד רפואי - שימוש של מטופלים ובני משפחותיהם. @ 8. הוראות להפעלת מקום ציבורי או עסקי הפתוח לציבור (תיקון: תשפ"א-25, תשפ"א-31, תשפ"א-40, תשפ"א-48, תשפ"א-78, תשפ"א-97) : מחזיק או מפעיל של מקום ציבורי או עסקי לא יפעיל את המקום בדרך של פתיחתו לציבור, אלא בכפוף לקיום הוראות אלה: : (1) המחזיק או המפעיל של המקום יגיש לרשות המקומית, לפני פתיחת המקום לציבור, הצהרה חתומה בנוסח הקבוע [[בתוספת השנייה]], ולפיה הוא עומד בתנאים המפורטים בפסקאות (2) עד (8) לתקנה זו, [[בתקנה 7]] [[ובתקנה 9]]; הצהרה כאמור תוגש באמצעות טופס מקוון המצוי באתר משרד הכלכלה והתעשייה או באמצעות טופס שיהיה זמין במשרדי הרשות המקומית (להלן – טופס ההצהרה); ההצהרה תישלח על ידי משרד הכלכלה והתעשייה לרשות המקומית באופן מקוון, להמשך טיפולה של הרשות המקומית על פי דין, ובכלל זה היבטי הפיקוח אל מול הגורם האחראי על המקום; : (2) המחזיק או המפעיל של המקום ימנה אדם שיהיה אחראי על ביצוע הפעולות המפורטות בתקנה זו (להלן – ממונה קורונה) וימסור את שמו בטופס ההצהרה; : (3) בדלפק שירות, אם יש במקום, יתקין המחזיק או המפעיל של המקום מחיצה למניעת העברת רסס בין נותן השירות למקבל השירות; במבנה שבו קיימת מערכת כיבוי אוטומטי (ספרינקלרים) או מערכת גילוי אש ועשן, המחיצה תותקן מכיוון הרצפה ועד לגובה של 50 ס״מ מתחת לגובה התקרה לכל היותר; : (4) (((נמחקה);)) : (5)(א) המחזיק או המפעיל של המקום לא יכניס למקום אדם שאינו עוטה מסכה והמחויב בעטיית מסכה בהתאם להוראות [[סעיף 3ה לצו בידוד בית]], ולא ייתן שירות לאדם שאינו עוטה מסכה כאמור; :: (ב) המחזיק או המפעיל של המקום יתלה במקומות בולטים לעין במקום, לרבות בכניסה אליו, שלט בדבר חובת עטיית מסכה במקום; :: (ג) אם יש במקום מערכת כריזה – המחזיק או המפעיל של המקום יודיע באמצעותה, אחת לחצי שעה לפחות, על חובת עטיית המסכה; : (6) המחזיק או המפעיל של המקום יפעל, ככל האפשר, לשמירת מרחק של 2 מטרים לפחות בין אנשים שאינם גרים באותו מקום, לרבות בתורים, וכן יפעל ככל האפשר למניעת הצטופפות של השוהים במקום מסוים, לרבות הצטופפות בכניסה למקום; : (7) המחזיק או המפעיל של המקום יסמן במקומות המיועדים לתור, סימון מקומות לעמידת הממתינים במרחק של 2 מטרים זה מזה; המחזיק או המפעיל של המקום יציב במקום בולט לעין, שלט לעניין שמירה על מרחק כאמור; : (8) אם מצויה מעלית במקום, המחזיק או המפעיל של המקום יתלה שלט בכניסה למעלית, ובו יצוין מספר הנוסעים המותר שלא יעלה על מחצית מהמספר המרבי המותר לפי הוראות יצרן המעלית אלא אם כן כל הנוסעים הם אנשים הגרים באותו מקום; : (9) המחזיק או המפעיל של המקום יקפיד על שמירת כללי היגיינה במקום וינחה את עובדיו בעניין זה, לרבות הקפדה על חיטוי משטחים פנימיים באופן תדיר; לעניין זה, ”משטחים פנימיים” – משטחים שהשוהים במקום באים עמם במגע בתדירות גבוהה, ובכלל זה: ידיות, דלתות, מעקים, דלפק, מתגים, לחצני מעלית וכיוצא בהם; : (10) המחזיק או המפעיל של המקום יציב במקום מיתקנים עם חומר לחיטוי ידיים במקומות נגישים וזמינים. @ 8א. הוראות נוספות להפעלת מקום ציבורי או עסקי מסוים הפתוח לציבור (תיקון: תשפ"א-14, תשפ"א-15, תשפ"א-35, תשפ"א-40, תשפ"א-43, תשפ"א-46, תשפ"א-61, תשפ"א-70, תשפ"א-72, תשפ"א-76, תשפ"א-78, תשפ"א-85, תשפ"א-89, תשפ״א–95, תשפ"א-97) : מחזיק או מפעיל של מקום ציבורי או עסקי המפורט להלן, לא יפעיל את המקום בדרך של פתיחתו לציבור אלא בכפוף להוראות [[תקנה 8]] ולהוראות המפורטות להלן, לצדו: : (1) (((נמחקה);)) : (1א) מקום למתן טיפול רפואה משלימה - :: (א) המפעיל של המקום יקבל לקוחות בתיאום מראש; :: (ב) בטיפול המתבצע תוך מגע בגוף המטופל - ::: (1) המפעיל של המקום יחטא את הכלים, את הציוד ואת הכיסא או את מיטת הטיפול אשר היו בשימוש, וכן יחליף מגבות וחלוקים, בין לקוח ללקוח; ::: (2) המפעיל של המקום יוודא כי בעת הטיפול בלקוח, יעטה המטפל מסכה ומגן פנים; : (2) (((נמחקה);)) : (3) (((נמחקה);)) : (4) (((נמחקה);)) : (5) (((נמחקה);)) : (6) (((נמחקה);)) : (7) (((נמחקה);)) : (8) (((נמחקה);)) : (9) מתחם אירוח כהגדרתו [[בתקנה 7(ב)(5)]] שמופעלות בו 6 יחידות אירוח לכל היותר - :: (א) ביחידת אירוח מתארחים אנשים הגרים באותו מקום; :: (ב) לא יופעל חדר אוכל כאמור [[בתקנה 7(ב)(5א)]]; : (10) מקום למתן טיפול שאינו רפואי בגוף האדם, ובכלל זה מספרה ומקום למתן טיפולי יופי וקוסמטיקה - :: (א) המפעיל של המקום יקבל לקוחות בתיאום מראש; :: (ב) בטיפול המתבצע תוך מגע בגוף המטופל - ::: (1) המפעיל של המקום יחטא את הכלים, את הציוד ואת הכיסא או את מיטת הטיפול אשר היו בשימוש, וכן יחליף מגבות וחלוקים, בין לקוח ללקוח; ::: (2) המפעיל של המקום יוודא כי בעת הטיפול בלקוח יעטה המטפל מסכה ומגן פנים; : (11) כל מקום כאמור [[בתקנה 7(ב)]] - :: (א) המחזיק או המפעיל של המקום יציב שלט בכניסה אליו, במקום בולט לעין, בשפות עברית, ערבית ואנגלית, בדבר חובת הצגת אישור "תו ירוק" כתנאי לכניסה למקום; ולעניין מחזיק או מפעיל של בית מלון - יכלול בשלט גם את חובת הצגת אישור על תוצאות בדיקה לעניין איש צוות אוויר או אזרח זר כאמור [[בתקנה 7(ג)]], ולעניין מחזיק או מפעיל של מקום שבכניסה אליו מוצבת עמדה לביצוע בדיקת קורונה מיידית מטעם המחזיק או המפעיל כאמור [[בתקנה 7(ג2)]] - יכלול השלט גם הוראה לעניין האפשרות להיכנס למקום בכפוף להצגת אישור על תוצאה שלילית בבדיקה כאמור; :: (ב) המחזיק או המפעיל של המקום יכניס למקום רק את מי שהציג כתנאי לכניסתו אחד מאלה: :::: (1) אישור "תו ירוק", בצירוף הצגת תעודה מזהה, למעט לעניין לקטין מתחת לגיל 16, ואם הציג מסמך כאמור [[בתקנה 8ב(ג)(1)]] - לאחר סריקת המסמך כמפורט [[בתקנה 8ב(ד)]], ולעניין בית מלון - גם קטין מתחת לגיל 16 או מנוע חיסון, שהציג אישור ”תו ירוק” כאמור [[בתקנה 7(ג)(3)]], או איש צוות אוויר או אזרח זר, שהציג אישור על תוצאת בדיקה שלילית כאמור [[בתקנה 7(ג)(1)]], ולעניין מקום המשמש לשמחות ולאירועים - גם אדם שהציג אישור על תוצאת בדיקה שלילית כאמור [[בתקנה 7(ג1)]]; האמור בפסקת משנה זו לא יחול לעניין כניסתם של עובדי המקום; :::: (2) אישור על תוצאה שלילית בבדיקת קורונה מיידית שבוצעה בכניסה למקום לצורך כניסה לאותו מקום בלבד; :: (ג) מחזיק או מפעיל של מקום שהכניסה אליו נעשית בדרך של תיאום או הזמנה מראש, יידע את הלקוחות בעת התיאום או ההזמנה, בדבר חובת הצגת אישור "תו ירוק" כתנאי לכניסה למקום, ולעניין מחזיק או מפעיל של בית מלון - גם בדבר חובת הצגת אישור על תוצאות בדיקה לעניין איש צוות אוויר או אזרח זר כאמור [[בתקנה 7(ג)]]; : (12) קניון - :: (א) המחזיק או המפעיל של הקניון ינחה את עובדיו ואת העובדים בחנויות המצויות בשטח הקניון בנוגע להוראות תקנות אלה; :: (ב) בלי לגרוע מאחריות מחזיק או מפעיל של חנות המצויה בשטח הקניון, מחזיק או מפעיל של קניון יפעל לעמידת החנויות שבשטח הקניון בהוראות החלות עליהן לפי תקנות אלה, ובכלל זה יביא לידיעתן את ההוראות האמורות ויוודא את עמידתן בהוראות לעניין התפוסה המרבית המותרת; :: (ג) המחזיק או המפעיל של הקניון ימנה סדרנים בהתאם להוראות אלה: ::: (1) מספר הסדרנים שנמצאים בקניון בכל עת לא יפחת מהמפורט להלן: :::: (א) בקניון ששטחו עד 10,000 מטרים רבועים - 2 סדרנים; :::: (ב) בקניון ששטחו בין 10,000 ל-25,000 מטרים רבועים - 3 סדרנים; :::: (ג) בקניון ששטחו מעל 25,000 מטרים רבועים - 5 סדרנים; ::: (2) הסדרנים יידעו את השוהים במקום, ויסבו את תשומת ליבם, בנוגע לחובת השמירה על הוראות תקנות אלה, לרבות הוראות לעניין שמירת מרחק, חובת עטיית מסכה לפי [[סעיף 3ה לצו בידוד בית]] ובדבר התפוסה המרבית בקניון ובשטח החנויות; :: (ד) המחזיק או המפעיל של הקניון ינקוט אמצעים לשמירת מרחק בין אדם לאדם בתורים כגון סימון מקומות עמידה והצבת אמצעים פיזיים לשמירת רווח בין אנשים; :: (ה) נוסף על האמור [[בתקנה 8(5)(ג)]], אם יש בקניון מערכת כריזה - המפעיל של הקניון יודיע באמצעות מערכת הכריזה, אחת לחצי שעה לפחות, על החובה לשמור על מרחק ולהימנע מאכילה בשטח הקניון; :: (ו) המחזיק או המפעיל של הקניון לא יאפשר ישיבה לצורך אכילה של מבקרים בשטח הקניון, לא יציב שולחנות וכיסאות לאכילה בשטח הקניון, וימנע גישה לשולחנות אכילה המקובעים לרצפה, אם קיימים; המחזיק או המפעיל של הקניון יתלה שלטים במקומות בולטים לעין לעניין איסור אכילה בקניון; האמור בפסקת משנה זו לא יחול על אזור הישיבה במבנה בבית אוכל כאמור [[בתקנה 7(ב)(9)]]; :: (ז) המחזיק או המפעיל של הקניון יאפשר הצבת דוכנים בשטח הקניון בכפוף להוראות אלה: ::: (1) הדוכנים ימוקמו רחוק ככל האפשר זה מזה, ובמרחק שלא יפחת מ-4 מטרים בין דוכנים המוצבים בשורה, זולת אם מצויה מחיצה ביניהם, ולא יפחת מ-6 מטרים בין דוכנים המוצבים במקביל זה לזה; ::: (2) מחיצה כאמור בפסקה (1) תהיה לרוחב צידו של הדוכן הקרוב לדוכן השני בתוספת 50 סנטימטרים נוספים לפחות, ובגובה של 1.8 מטרים לפחות מגובה הרצפה; ::: (3) הדוכנים לא ימוקמו בסמוך לפתחי הכניסה או היציאה מחנויות, וכן לא ימוקמו באזורי מעבר צרים; ::: (4) בדוכני מזון יימכרו מוצרי מזון ארוזים בלבד; :: (ח) המחזיק או המפעיל של הקניון יפריד, ככל האפשר, בין הכניסות לקניון ליציאות מהקניון; :: (ט) המחזיק או המפעיל של הקניון יפעל, ככל האפשר, ל-3 החלפות אוויר לפחות בשעה; אופן ביצוע תחלופת האוויר יהיה בהתאם להוראות המנהל; :: (י) המחזיק או המפעיל של הקניון יפעל בהתאם להוראות המנהל, ובכלל זה לעניין ניקוי וחיטוי; : (13) שוק קמעונאי - בהתאם להוראות פסקה (12) בשינויים המחויבים; : (13א) באזור הישיבה בשטח פתוח הנמצא בבית אוכל - :: (א) המחזיק או המפעיל של המקום יציב את השולחנות במרחק שלא יפחת מ-2 מטרים בין שולחן לשולחן ויציב סדרן שתפקידו לוודא שמירת מרווחים כאמור בכל עת; :: (ב) המחזיק או המפעיל של המקום יוודא כי בהושבה של אנשים שאינם גרים באותו מקום בסמוך לדלפק ("בר") יישמר מרחק של שני מטרים, ככל האפשר, ולכל הפחות כיסא אחד ריק ביניהם; :: (ג) בכפוף להוראות המנהל, ובכלל זה לעניין תנאים תברואיים ושמירה על היגיינה; : (14) מכון כושר או סטודיו - :: (א) המחזיק או המפעיל של המקום יוודא כי המרחק בין המכשירים ובין המתאמנים בעת קיום אימון אישי או משותף, לא יפחת משני מטרים, זולת אם קיימת מחיצה המפרידה ביניהם; :: (ב) המחזיק או המפעיל של המקום יקבל לקוחות בתיאום מראש; :: (ג) בג'קוזי לא ישהה יותר מאדם אחד או אנשים הגרים באותו מקום; :: (ד) בהתאם להוראות המנהל, ובכלל זה לעניין ניקוי וחיטוי; : (15) במקום שמתקיימים בו אירוע או פעילות מאורגנת כאמור [[בתקנה 7(ב)(2)]] - :: (א) אם המקום מצוי במבנה, המחזיק או המפעיל של המקום יציב סדרנים שיידעו את השוהים באירוע, ויסבו את תשומת ליבם, בנוגע לחובת עטיית מסכה לפי [[סעיף 3ה לצו בידוד בית]]; מספר הסדרנים יהיה ביחס של סדרן אחד לכל 75 צופים; :: (ב) במקום שהכניסה אליו בתשלום, המחזיק או המפעיל של המקום יוודא כי מכירת כרטיסים או הרשמה למקום תיעשה מראש באופן מקוון או טלפוני; :: (ג) על אף האמור [[בתקנה 7(ג1)]], במקום כאמור המשמש לשמחות ולאירועים, המחזיק או המפעיל של המקום לא יכניס אנשים שהציגו בכניסה למקום תוצאה שלילית בבדיקת קורונה, במספר העולה על 5 אחוזים ממספר המשתתפים באירוע; המחזיק או המפעיל של המקום יקבע ויפעיל מנגנון לוויסות כניסת האנשים למקום, כך שתימנע כניסתם של אנשים שהציגו תוצאה שלילית כאמור במספר העולה על האמור בפסקת משנה זו; אין באמור בפסקת משנה זו כדי למנוע את כניסתו של אדם שקיבל תוצאה שלילית בבדיקת קורונה מיידית והציגה בכניסה למקום או של קטין או מנוע חיסון שהציגו אישור "תו ירוק" לפי [[1|פסקה (1א) להגדרה "אישור "תו ירוק""]], וכל אלה לא ייספרו לעניין 5 האחוזים האמורים בפסקת משנה זו; : (16) (((נמחקה);)) : (17) מוזאון - :: (א) (((נמחקה);)) :: (ב) המחזיק או המפעיל של המוזאון או התערוכה ימנה סדרנים בהתאם להוראות פסקה (12)(ג) בשינויים המחויבים; :: (ג) יחולו הוראות פסקה (12)(ט) ו-(י), בשינויים המחויבים; :: (ד) סיורים מודרכים במקום יתקיימו עם מספר משתתפים שלא יעלה על 50 אנשים ובתיאום מראש; :: (ה) תנועת המבקרים במוזאון או בתערוכה תהיה, ככל האפשר, בהתאם למסלול שייקבע מראש ובכיוון אחד; :: (ו) במוזאון או בתערוכה שבהם מצויים מוצגים המזמינים מגע של המבקרים, המפעיל של המוזאון או התערוכה יציב סדרן בסמוך לכל כמה מוצגים פעילים, שיסב את תשומת ליבם של המבקרים לחובת שמירת מרחק, ויחטא את המוצגים בתדירות גבוהה; : (18) (((נמחקה);)) : (18א) (((נמחקה);)) : (19) בריכת שחייה - :: (א) בכפוף להוראות המנהל, ובכלל זה לעניין ניקוי וחיטוי ושמירה על היגיינה; :: (ב) מפעיל מזנון בשטח הבריכה, למעט מזנון בשטח פתוח, לא יציב שולחנות וכיסאות לאכילה בשטח המזנון, וימנע גישה לשולחנות אכילה המקובעים לרצפה, אם קיימים; :: (ג) בג'קוזי לא ישהה יותר מאדם אחד או אנשים הגרים באותו מקום; : (20) (((נמחקה);)) : (21) (((נמחקה);)) : (22) (((נמחקה);)) : (23) (((נמחקה);)) : (24) באטרקצייה תיירותית, בכפוף להוראות אלה: :: (א) המחזיק או המפעיל של המקום יציב סדרנים שיידעו את השוהים במקום, ויסבו את תשומת ליבם, בנוגע לחובת השמירה על הוראות תקנות אלה, לרבות חובת עטיית מסכה לפי [[סעיף 3ה לצו בידוד בית]]; מספר הסדרנים יהיה ביחס של סדרן אחד לכל 75 אנשים במקום; :: (ב) המחזיק או המפעיל של המקום ינקוט אמצעים לשמירת מרחק בין אדם לאדם בתורים ולמניעת הצטופפות, כגון סימון מקומות עמידה, הצבת אמצעים פיזיים לשמירת רווח בין אנשים, הצבת סדרנים בסמוך לתורים או חציצה בין מיתקנים; :: (ג) המחזיק או המפעיל של המקום יציב שלטים לעניין חובת עטיית מסכה בכל עת, לרבות בעת הפעילות באטרקצייה והשימוש במיתקנים, ולמעט בעת שהייה של אדם אחד לכל היותר או אנשים הגרים באותו מקום, ביחידה נפרדת של מיתקן; :: (ד) באטרקצייה הכוללת שימוש באבזרים הבאים במגע עם הפנים של המשתמש, המחזיק או המפעיל של המקום ישתמש, ככל האפשר, באבזרים לשימוש חד-פעמי שיושלכו לאחר כל שימוש; בשימוש באבזרים רב-פעמיים, המחזיק או המפעיל של המקום יקפיד על חיטוי יסודי בין משתמש למשתמש; :: (ה) בכפוף להוראות המנהל, ובכלל זה הוראותיו לעניין ניקוי וחיטוי; : (25) (((נמחקה);)) : (26) במקום שמתקיים בו אירוע בישיבה של הקהל בלבד, בשטח פתוח, כאמור [[בתקנה 7(ג1א)]] - :: (א) המחזיק או המפעיל של המקום יציב שלט במקום בולט לעין בכניסה למקום ובו יצוין כי האירוע אינו מוגבל לכניסת בעלי אישור "תו ירוק" בלבד, וכן יצוין בו שמו של מפעיל המקום; :: (ב) הצפייה באירוע תתקיים בישיבה או בעמידה בסמוך למושב; :: (ג) הצפייה באירוע תתקיים בלא ריקודים; הסדרנים יידעו את השוהים במקום בנוגע לאמור; במקרה של סירוב הקהל להוראות אלה, יפסיק המחזיק או המפעיל את האירוע; :: (ד) הישיבה תהיה במקומות מסומנים וקבועים מראש; :: (ה) המחזיק או המפעיל של המקום יוודא כי הישיבה באירוע תהיה במקומות המסומנים וכי מכירת כרטיסים לאירוע תיעשה מראש ובאופן מקוון או טלפוני; :: (ו) המחזיק או המפעיל של המקום יוודא כי בהושבה של אנשים שלא רכשו כרטיסים בהזמנה משותפת, יישמר מרחק של שני מטרים, ככל האפשר, ולכל הפחות כיסא אחד ריק ביניהם; :: (ז) המחזיק או המפעיל של המקום יוודא כי המרחק בין הקהל לבמה יהיה ארבעה מטרים, ככל האפשר, ולא יפחת משני מטרים, ואם מסומן מקום על הבמה שחוצץ בין המופיע לקהל המרחק האמור יהיה בין הקהל לאותו מקום; :: (ח) המחזיק או המפעיל של המקום יציב סדרנים שיידעו את השוהים באירוע, ויסבו את תשומת ליבם, בנוגע לחובת השמירה על הוראות תקנות אלה; מספר הסדרנים יהיה ביחס של סדרן אחד לכל 75 צופים; :: (ט) המחזיק או המפעיל של המקום יווסת את כניסת הקהל לאירוע ויציאתו ממנו, כך שהקהל ייכנס ויצא באופן הדרגתי; לא יתקיימו הפסקות במהלך האירוע ככל האפשר; :: (י) המחזיק או המפעיל של המקום יודיע במערכת הכריזה, אם קיימת במקום מערכת כריזה, ובאמצעות שילוט על החובה לשבת במהלך האירוע; :: (יא) המחזיק או המפעיל של המקום יפעל בהתאם להוראות המנהל, ובכלל זה לעניין חיטוי וניקוי, סידורי התברואה והשירותים. @ 8ב. אישור "תו ירוק" (תיקון: תשפ"א-70) : (א) אדם יהיה זכאי לקבל את אישור "התו הירוק" באחת הדרכים האלה: :: (1) בפנייה מקוונת למשרד הבריאות; :: (2) באמצעות יישומון שמשרד הבריאות מעמיד לשימוש הציבור בלא תשלום; :: (3) בדרכים נוספות שיפרסם משרד הבריאות לציבור, ובכלל זה דרך שאינה מקוונת. : (ב) אישור "תו ירוק" יכלול פרטים אלה: :: (1) שמו של האדם שלגביו ניתן האישור; :: (2) מספר הזהות של האדם שלגביו ניתן האישור, מספר דרכון שלו או מספר מזהה אחר שנתנה לו רשות שלטונית; :: (3) מועד פקיעת תוקף האישור; :: (4) אמצעי לאימות האישור. : (ג) הצגת אישור "תו ירוק" כאמור [[בתקנה 8א(11)(ב)]] תהיה באחת מאלה: :: (1) הצגת מסמך שהתקבל בעקבות פנייה מקוונת כאמור בתקנת משנה (א)(1) או מסמך שהתקבל בדרך אחרת מטעם משרד הבריאות; :: (2) הצגת האישור על גבי יישומון כאמור בתקנת משנה (א)(2). : (ד) סריקה של אישור "התו הירוק" כאמור [[בתקנה 8א(11)(ב)]] המופיע על גבי מסמך כאמור בתקנת משנה (ג)(1), תתבצע כמפורט להלן: :: (1) קבלת פרטי מידע השמורים באמצעי לאימות האישור (ברקוד) תתאפשר רק בעת הסריקה של אמצעי האימות ביישומון של משרד הבריאות (להלן - אמצעי הסריקה); :: (2) בעת סריקת אמצעי האימות יופיע באמצעי הסריקה, ובו בלבד, רק המידע האמור בתקנת משנה (ב), והוא יימחק מיד עם תום הצגתו למבצע הסריקה ולא יישמר באמצעי הסריקה או בכל דרך אחרת מלבד באישור "התו הירוק" עצמו. @ 9. התפוסה המותרת במקום ציבורי או עסקי הפתוח לציבור (תיקון: תשפ"א–18, תשפ"א-29, תשפ"א-35, תשפ"א-40, תשפ"א-43, תשפ"א-60, תשפ"א-70, תשפ"א-76, תשפ"א-78, תשפ"א-85, תשפ"א-89, תשפ"א-97) : (א) במקום ציבורי או עסקי, למעט מקום ציבורי או עסקי כמפורט [[בתקנה 7(ב)]], המחזיק או המפעיל של המקום יקבע ויפעיל מנגנון לוויסות כניסת האנשים למקום, למעט עובדי המקום, כך שבכל עת לא ישהו במקום אנשים במספר העולה על יחס של אדם לכל 7 מטרים רבועים משטח המקום; לעניין זה, שטח המקום יחושב לפי האזור הפתוח לקהל מתוך שטח המקום, ולמעט שטחי חניון, מחסנים, שטחי תפעול וכיוצא בהם. : (א1) (((בוטלה).)) : (א2) בקניון, המחזיק או המפעיל שלו יקבע ויפעיל מנגנון ויסות דיגיטלי לוויסות כניסת האנשים לקניון, למעט עובדי המקום, כך שבכל עת לא ישהו במקום אנשים במספר העולה על יחס של אדם לכל 7 מטרים רבועים משטח המקום או על המספר האמור [[בתקנה 4(א)]], לפי העניין, לפי המקל מביניהם, ובלבד ששטח המבנה או השטח הפתוח במקום, לפי העניין, מאפשר שמירת מרחק של 2 מטרים בין אדם לאדם; לעניין זה, שטח המקום יחושב לפי האזור הפתוח לקהל מתוך שטח הקניון, לרבות שטחי המכירה שבחנויות, ולמעט שטחי חניון, מחסנים, שטחי תפעול וכיוצא בהם. : (א3) בשוק קמעונאי, המחזיק או המפעיל שלו יקבע ויפעיל מנגנון לוויסות כניסת האנשים לשוק, למעט עובדי השוק, כך שבכל עת לא ישהו בשוק אנשים במספר העולה על יחס של אדם לכל 7 מטרים רבועים משטח המקום או על המספר האמור [[בתקנה 4(א)]], לפי העניין, לפי המקל מביניהם, ובלבד ששטח המבנה או השטח הפתוח במקום, לפי העניין, מאפשר שמירת מרחק של 2 מטרים בין אדם לאדם, וכל זאת באמצעות הצבת סדרנים בכניסות לשוק, וככל האפשר יפעיל גם מנגנון ויסות דיגיטלי; לעניין זה, שטח המקום יחושב לפי האזור הפתוח לקהל מתוך שטח השוק, לרבות שטחי המכירה שבחנויות, ולמעט שטחי חניון, מחסנים, שטחי תפעול וכיוצא בהם. : (א4) (((בוטלה).)) : (א5) במקום ציבורי או עסקי שמתקיים בו אירוע בישיבה של הקהל בלבד, בשטח פתוח, כאמור [[בתקנה 7(ג1א)]], המחזיק או המפעיל של המקום יקבע ויפעיל מנגנון לוויסות מספר האנשים, למעט עובדי המקום, כך שבכל עת לא ישהו במקום אנשים במספר העולה על 500. : (ב) המחזיק או המפעיל של מקום ציבורי או עסקי יציב שלט לעניין מספר השוהים המותר במקום, כאמור בתקנת משנה (א), (א2), (א3) או (א5), לפי העניין, ולעניין שטח המקום; שטח המקום יחושב לפי האזור הפתוח לקהל מתוך שטח המקום, הן במבנה והן בשטח פתוח. : (ג) בתקנה זו, "מנגנון ויסות דיגיטלי" - אמצעי דיגיטלי לספירת הנכנסים למקום והיוצאים ממנו, ובלבד שהאמצעי לא יזהה או יאפשר זיהוי של הנכנסים והיוצאים, ובכלל זה לא יתעד את פניהם, ושהמידע המתועד באמצעותו יימחק ממנו בתוך 48 שעות, ולא ייעשה בו שימוש לכל צורך אחר זולת ביצוע הוראה זו; אין בכך כדי למנוע שימוש במידע על מספר הנכנסים והיוצאים. @ 9א. (תיקון: תשפ"א-25, תשפ"א-35, תשפ"א-70, תשפ"א-78, תשפ"א-97) : (((בוטלה).)) @ 10. תנאים לבית תפילה (תיקון: תשפ"א-2, תשפ"א-4, תשפ"א-11, תשפ"א-14, תשפ"א-49, תשפ"א-51, תשפ"א-55, תשפ"א-59, תשפ"א-61, תשפ"א-67, תשפ"א-69, תשפ"א-70, תשפ"א-72, תשפ"א-76, תשפ"א-78, תשפ"א-85, תשפ"א-97) : (א) (((בוטלה).)) : (ב) ניתן להפעיל מקום הפתוח לציבור שמתקיימות בו תפילות לשם קיום תפילות או טקס ברית, בר מצווה או בת מצווה או טקס דומה בדתות אחרות בלבד, בלא הגשת מזון ובהתאם להוראות אלה בהתאם להוראות אלה: :: (1) על המקום יחולו הוראות [[תקנה 8]]; :: (2) מספר השוהים במקום לא יעלה על המספר האמור [[בתקנה 4(א)]], לפי העניין. : (ג) על אף האמור בתקנת משנה (ב), ניתן להפעיל מקום הפתוח לציבור שמתקיימות בו תפילות לשם קיום תפילות ללא הגבלה על מספר השוהים במקום כאמור בתקנת משנה (ב)(2), למי שהציג אישור "תו ירוק" או למי שהציג אישור על תוצאה שלילית בבדיקת קורונה מיידית שביצע בכניסה למקום כאמור, לפי [[תקנה 7(ג2)]], וכן לתינוק עד גיל שנה, בהתאם להוראות [[תקנה 8]] ובכפוף להוראות אלה: :: (1) המחזיק או המפעיל של בית התפילה יגיש לרשות המקומית שבתחומה מצוי בית התפילה הצהרה על עמידה בהוראות תקנת משנה זו לפי [[תוספת 2א|הטופס שבתוספת השנייה א']], לצורך הפעלת בית התפילה לפי תקנת משנה זו; בטופס ההצהרה האמור יצוין שמו של מפעיל בית התפילה ודרכי יצירת קשר עמו; :: (2) הרשות המקומית תשלח באופן מקוון או בדרך אחרת, אישור על הגשת ההצהרה, וכן תפרסם באתר האינטרנט של הרשות או בדרך אחרת את בתי התפילה ששלחה להם אישור כאמור; :: (3) המחזיק או המפעיל של המקום יתלה את האישור האמור בפסקה (2) בכניסה לבית התפילה, במקום בולט לעין; :: (4) תחול [[פסקה (11) בתקנה 8א]], ואולם לעניין זה יקראו את [[8א|פסקת משנה (ב) לפסקה האמורה]], כך שהמילים "ואם הציג מסמך כאמור [[בתקנה 8ב(ג)(1)]] - לאחר סריקת המסמך כמפורט [[בתקנה 8ב(ד)]]" - יימחקו; :: (5) (((נמחקה);)) :: (6) (((נמחקה);)) :: (7) (((נמחקה).)) @ 10א. תפילה בכותל המערבי, במסגד אל-אקצה ובכנסיית הקבר (תיקון: תשפ"א-11, תשפ"א-97) : על אף האמור [[בתקנה 10(ב)(2)]], ברחבת הכותל המערבי, במסגד אל-אקצה ובכנסיית הקבר מותרת תפילה בכפוף להוראות [[תקנה 4(א)]]. @ 10ב. (תיקון: תשפ"א-69) : (((פקעה).)) @ 11. (תיקון: תשפ"א-97) : (((בוטלה).)) @ 11א. (תיקון: תשפ"א-14, תשפ"א-43, תשפ"א-49, תשפ"א-51, תשפ"א-55, תשפ"א-59, תשפ"א-61, תשפ"א-70, תשפ"א-72, תשפ"א-75, תשפ"א-76, תשפ"א-78, תשפ"א-85, תשפ"א-97) : (((בוטלה).)) @ 11ב. רישום ושמירת פרטים (תיקון: תשפ"א-14) : (א) מבקר במקום ציבורי או עסקי שהכניסה אליו נעשית בתיאום או בהזמנה מראש, או מותנית ברישום או בזיהוי בעת הכניסה אליו או במועד מוקדם יותר, ימסור למחזיק או למפעיל של עסק כאמור או למי מטעמם, את מספר הטלפון שלו למטרת חקירה אפידמיולוגית, אם תידרש. : (ב) מחזיק או מפעיל של מקום כאמור בתקנת משנה (א) ישמור רשימה של מספרי הטלפון שנמסרו לו (להלן - רשימה טלפונית) לשם העברתם למשרד הבריאות לצורך ביצוע חקירה אפידמיולוגית, ונוסף על הרשימה הטלפונית ישמור את הפרטים האלה: :: (1) שם ושם משפחה של המבקרים, אם בעת התיאום, ההזמנה או הרישום נמסרים פרטים אלה על ידי המבקרים; :: (2) זמן הכניסה או היציאה מהמקום, אם יש בידי המחזיק או המפעיל פרטים אלה; :: (3) במקום אירוע - רשימה הכוללת את מספר המושב של המבקרים, אם יש בידי המחזיק או המפעיל פרטים אלה. : (ג) לבקשת משרד הבריאות, לשם ביצוע חקירה אפידמיולוגית, ולמטרה זו בלבד - ימסור המחזיק או המפעיל את הרשימה הטלפונית ואת הפרטים הנוספים לפי תקנת משנה (ב), אם יש בידו. : (ד) המחזיק או המפעיל של המקום ישמור את הרשימה הטלפונית בסוד, לא יגלה את האמור בה לאחר ולא יעשה בה כל שימוש פרט לתכלית האמורה בתקנה זו, כאמור [[בסעיף 48(ב) לחוק]]. : (ה) המחזיק או המפעיל של המקום ימחק את הרשימה הטלפונית בחלוף 20 ימים ממועד שמירת הפרטים, כאמור [[בסעיף 48(ב) לחוק]]. : (ו) הוראות תקנה זו לא יחולו על עסק שמעצם טיבו הכניסה אליו נעשית שלא בתיאום או בהזמנה מראש ואינה מותנית ברישום או בזיהוי, בין בעת הכניסה ובין במועד מוקדם יותר, למעט אם מתקיימת פעילות מסוימת בעסק כאמור המתאפיינת בריבוי משתתפים ובשהייה ממושכת משותפת של אנשים ולעניין פעילות כאמור. @ 12. סגירת מקום לשם מניעת הדבקה או לשם עריכת חקירה אפידמיולוגית : (א) ראש השירות או רופא מחוזי רשאי להורות, בהודעה בכתב, למפעיל של מקום ציבורי או עסקי לסגור את המקום, כולו או חלקו, בהיקף שאינו עולה על הנדרש, אם שהה בו אדם הנושא את נגיף הקורונה, לתקופה שינקוב בהודעה, הדרושה לשם מניעת הדבקה בנגיף בשל שהייה באותו מקום, או לשם עריכת חקירה אפידמיולוגית, ובלבד שסגירתו לשם עריכת חקירה כאמור לא תעלה על 72 שעות, ובמקרים מיוחדים ולפי הוראה של ראש השירות – על 120 שעות, וזאת בשים לב, בין השאר, להשלכות של סגירת המקום על המפעיל של המקום. : (ב) על הוראה לפי תקנת משנה (א) ניתן להגיש השגה למנהל; החלטה בהשגה תינתן בהקדם ככל האפשר ולא יאוחר מ־48 שעות ממועד הגשת ההשגה; הוראה לפי תקנת משנה (א) תעמוד בתוקפה זולת אם התקבלה החלטה אחרת בהשגה. : (ג) תקנה זו לא תחול לעניין הגעת עובדים למקומות עבודה שהוחרגו לפי [[תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות במקומות עבודה), התש"ף–2020]]. @ 13. עונשין (תיקון: תש"ף, תשפ"א-2, תשפ"א-4, תשפ"א-11, תשפ"א-14, תשפ"א–18, תשפ"א-21, תשפ"א-25, תשפ"א-29, תשפ"א-35, תשפ"א-43, תשפ"א-60, תשפ"א-61, תשפ"א-70, תשפ"א-75, תשפ"א-76, תשפ"א-78, תשפ"א-85, תשפ"א-89, תשפ״א–95, תשפ"א-97) : (א) העושה אחת מאלה, דינו – קנס לפי [[סעיף 61(א)(1) לחוק העונשין]]: :: (1) (((פקעה);)) :: (1א) (((פקעה);)) :: (2) המפעיל מקום ציבורי או עסקי הפתוח בתו ירוק, ששטחו כמפורט להלן, בעצמו או באמצעות אחר, בדרך של פתיחתו למי שלא הציג אישור "תו ירוק" או אישור על תוצאה שלילית בבדיקת קורונה מיידית שביצע בכניסה למקום, בניגוד [[לתקנה 7(ב)]] [[או 10(ג)]]: ::: (א) שטח המקום לא עולה על 100 מ"ר; ::: (ב) שטח המקום עולה על 100 מ"ר ולא עולה על 500 מ"ר; ::: (ג) שטח המקום עולה על 500 מ"ר; :: (3) (((נמחקה);)) :: (3א)(א) השוהה במקום ציבורי או עסקי הפתוח בתו ירוק, למעט בית מלון שפתיחתו הותרה לפי [[תקנה 7(ב) ו-(ג)]] ומקום המשמש לשמחות ולאירועים, שאינו אחד מהמפורטים להלן, בניגוד [[לתקנה 5(א1)]], ובלבד שבמקום הוצב שלט כאמור [[בתקנה 8א(11)(א)]]: :::: (1) מחלים; :::: (2) תינוק עד גיל שנה; :::: (3) קטין מתחת לגיל 16 או אדם מנוע חיסון שקיבלו תוצאה שלילית בבדיקת קורונה שביצעו כאמור [[1|בפסקה (1א) להגדרה "אישור "תו ירוק""]]; :::: (4) אדם שקיבל אישור על תוצאה שלילית בבדיקת קורונה מיידית שבוצעה בכניסה למקום; :::: (5) מפעיל המקום או מי מטעמו; ::: (ב) השוהה בבית מלון שפתיחתו הותרה לפי [[תקנה 7(ב) ו-(ג)]], שאינו אחד מהמפורטים להלן, בניגוד [[לתקנה 5(א2)]], ובלבד שבמקום הוצב שלט כאמור [[בתקנה 8א(11)(א)]]: :::: (1) מחלים; :::: (2) תינוק עד גיל שנה; :::: (3) אדם שקיבל אישור על תוצאה שלילית בבדיקת קורונה מיידית שבוצעה בכניסה למקום; :::: (4) קטין מתחת לגיל 16 או אדם מנוע חיסון שיש להם אישור "תו ירוק" כאמור [[בתקנה 7(ג)(3)]]; :::: (5) איש צוות אוויר או אזרח זר שקיבלו תוצאה שלילית בבדיקת קורונה כאמור [[בתקנה 7(ג)(1)]]; :::: (6) זר המבקר בישראל כמפורט [[בתקנה 7(ג)(2)]]; :::: (7) מפעיל בית המלון או מי מטעמו; ::: (ג) השוהה במקום המשמש לשמחות ולאירועים, שאינו אחד מהמפורטים להלן, בניגוד [[לתקנה 5(א3)]], ובלבד שבמקום הוצב שלט כאמור [[בתקנה 8א(11)(א)]]: :::: (1) מחלים; :::: (2) תינוק עד גיל שנה; :::: (3) קטין מתחת לגיל 16 או אדם מנוע חיסון שקיבלו תוצאה שלילית בבדיקת קורונה שביצעו כאמור [[1|בפסקה (1א) להגדרה "אישור "תו ירוק""]]; :::: (4) אדם שקיבל אישור על תוצאה שלילית בבדיקת קורונה מיידית שבוצעה בכניסה למקום; :::: (5) אדם שקיבל תוצאה שלילית בבדיקת קורונה כאמור [[בתקנה 7(ג1)]]; :::: (6) מפעיל המקום או מי מטעמו; :: (3ב) (((פקעה);)) :: (4) מפעיל מקום ציבורי או עסקי בדרך של פתיחתו לציבור, בעצמו או באמצעות אחר, בלא שמסר הצהרה כאמור [[בתקנה 8(1)]]; :: (5) מפעיל מקום ציבורי או עסקי בדרך של פתיחתו לציבור, בעצמו או באמצעות אחר, בלי שהציב מחיצה למניעת העברת רסס בדלפק שירות, אם ישנו במקום, כאמור [[בתקנה 8(3)]]; :: (6) מפעיל מקום ציבורי או עסקי בדרך של פתיחתו לציבור, בעצמו או באמצעות אחר, שהכניס למקום אדם שאינו עוטה מסכה או נתן שירות לאדם שאינו עוטה מסכה, כאמור [[בתקנה 8(5)(א)]]; :: (7) מפעיל מקום ציבורי או עסקי בדרך של פתיחתו לציבור, בעצמו או באמצעות אחר, בלי שתלה שלט לעניין חובת עטיית מסכה, כאמור [[בתקנה 8(5)(ב)]]; :: (8) מפעיל מקום ציבורי או עסקי בדרך של פתיחתו לציבור, בעצמו או באמצעות אחר, בלי שסימן במקום, במקומות המיועדים לתור, מקומות לעמידה כאמור [[בתקנה 8(7)]]; :: (9) מפעיל מקום ציבורי או עסקי בדרך של פתיחתו לציבור, בעצמו או באמצעות אחר, בלי שהציב שלט לעניין שמירת מרחק כאמור [[בתקנה 8(7)]]; :: (10) מפעיל מקום ציבורי או עסקי בדרך של פתיחתו לציבור, בעצמו או באמצעות אחר, בלי שתלה שלט בכניסה למעלית, אם יש מעלית במקום, לעניין מספר הנוסעים המותר, כאמור [[בתקנה 8(8)]]; :: (10א) (((נמחקה);)) :: (10ב) (((נמחקה);)) :: (10ג) (((נמחקה);)) :: (10ד) (((נמחקה);)) :: (10ה) המפעיל מתחם אירוח שפועל בו חדר אוכל בניגוד [[לתקנה 8א(9)(ב)]]; :: (10ו) מפעיל של מקום ציבורי או עסקי הפתוח בתו ירוק שלא הציב שלט כאמור [[בתקנה 8א(11)(א)]] או כאמור [[בתקנה 10(ג)(4)]]; :: (10ז) מפעיל קניון שלא מינה סדרנים במספר המזערי שנקבע [[בתקנה 8א(12)(ג)(1)(א)]], לכל הפחות, בניגוד [[לתקנה 8א(12)(ג)]]; :: (10ח) מפעיל קניון או מפעיל שוק קמעונאי שהציב שולחנות וכיסאות לאכילה בשטח הקניון או השוק, לפי העניין, או בלי שמנע גישה לשולחנות או לכיסאות כאמור, ובלי שתלה שלטים לעניין איסור אכילה, כאמור [[בתקנה 8א(12)(ו)]] או [[בתקנה 8א(13)]]; :: (10ט) (((נמחקה);)) :: (10י) (((נמחקה);)) :: (10יא) (((נמחקה);)) :: (10יב) מפעיל מקום כאמור [[בתקנה 7(ב)(2)]] שהוא מקום המשמש לשמחות ולאירועים, בלי שקבע והפעיל מגנון לוויסות כניסת האנשים למקום למניעת כניסת אנשים עם תוצאה שלילית בבדיקת קורונה במספר העולה על האמור [[בתקנה 8א(15)(ב)]] ובניגוד [[לאותה תקנה]]; :: (11) מפעיל מקום ציבורי או עסקי, בעצמו או באמצעות אחר, בלי שקבע והפעיל מנגנון לוויסות כניסת האנשים למקום, למעט עובדי המקום, בהתאם למספר השוהים המותר כאמור [[בתקנה 9(א), (א2), (א3) או (א5)]], לפי העניין; :: (12) מפעיל מקום ציבורי או עסקי, בעצמו או באמצעות אחר, בלי שהציב שלט לעניין מספר השוהים המותר, כאמור [[בתקנה 9(ב)]]; :: (12א) (((פקעה);)) :: (12א1) (((נמחקה);)) :: (12ב) (((נמחקה);)) :: (12ג) (((נמחקה);)) :: (12ד) (((נמחקה);)) :: (13) המפעיל מקום ציבורי או עסקי, לאחר שראש השירות או רופא מחוזי הורה על סגירת המקום, כאמור [[בתקנה 12(א)]]. : (ב) בתקנה זו, ::- ”מפעיל” – מי שמפעיל מקום כאמור בתקנת משנה (א), ואם הוא עסק טעון רישוי לפי [[סעיף 1 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח–1968]], שנדרש לגביו רישיון או היתר כמשמעותם [[בסעיף 4 לאותו חוק]] – בעל הרישיון או ההיתר, ולעניין בית תפילה כאמור [[בתקנה 10(ג)]] - מי שמפעיל את בית התפילה והגיש לרשות המקומית הצהרה לעניין הפעלת בית תפילה כאמור [[בתקנה 10(ג)(1)]]; ::- "מקום ציבורי או עסקי הפתוח בתו ירוק" - מקום ציבורי או עסקי שפתיחתו הותרה רק למי שהציג אישור "תו ירוק" לפי [[תקנה 7(ב)]] [[או 10(ג)]]. @ 14. עבירה מינהלית : עבירה על הוראה מההוראות המפורטות [[תוספת 3|בטור א׳ שבתוספת השלישית]], היא עבירה מינהלית. @ 15. קנס מינהלי קצוב : לעבירה מינהלית כאמור [[בתקנה 14]] יהיה קנס מינהלי קצוב, כקבוע לצדה [[תוספת 3|בטור ב' בתוספת השלישית]]. @ 16. עבירה מינהלית חוזרת (תיקון: תשפ"א-60) : הקנס המינהלי הקצוב לעבירה מינהלית חוזרת כמשמעותה [[בסעיף 2(ג) לחוק העבירות המינהליות]], יהיה כפל הקנס המינהלי האמור [[בתקנה 15]], לפי העניין, או קנס לפי [[סעיף 61(א)(1) לחוק העונשין]], לפי הנמוך מביניהם. @ 17. עבירה מינהלית נמשכת : הקנס המינהלי הקצוב לעבירה מינהלית נמשכת יהיה בשיעור חמישית מהקנס הקבוע [[בתקנה 15]], לפי העניין, לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר המועד שנקבע בהתראה כאמור [[בסעיף 8(ב1) לחוק העבירות המינהליות]]. @ 18. הגורם המוסמך להטלת קנס מינהלי (תיקון: תש"ף, תשפ"א-2, תשפ"א-4, תשפ"א-11, תשפ"א-14, תשפ"א-25, תשפ"א-43, תשפ"א-61, תשפ"א-75, תשפ"א-97) : הגורם המוסמך להטיל קנס מינהלי לפי תקנות אלה (להלן – הגורם המוסמך), הוא כמפורט להלן, לפי העניין: : (1) (((נמחקה);)) : (2) לעניין עבירה לפי [[תקנה 13(א)(2) עד (12) ו-(13)]] - כל אחד מאלה: :: (א) שוטר; :: (ב) מפקח שהוא עובד המדינה שנתונות לו סמכויות פיקוח לפי כל דין, וכן פקח שמינה מנהל רשות הטבע והגנים הלאומיים לפי [[סעיף 58 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח–1998]]; :: (ג) עובד רשות מקומית שהוסמך עד יום ט״ו בסיוון התש״ף (7 ביוני 2020) לפי [[סעיף 5(ב) לחוק העבירות המינהליות]]; :: (ד) פקח עירוני, לרבות פקח מסייע, שהוסמך לפי [[חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה), התשע"א–2011]]; :: (ה) עובד רשות מקומית שהוסמך לפי [[סעיף 28(א)(2) או (ב)(1) לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח–1968]]; :: (ו) עובד רשות מקומית שהוסמך לפי [[סעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית – סמכויות פקחים), התשס"ח–2008]]. @ 19. סמכויות שוטר (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-11) : לשם אכיפת ההוראות לפי תקנות אלה, יהיו לשוטר סמכויות אלה: : (1) להורות לכל אדם לפעול בהתאם לתקנות או להפסיק פעילות בניגוד להן; : (2) למנוע כניסת אדם למקום אם יש בכך הפרה של התקנות; : (3) להורות על פיזור התקהלות הנעשית בניגוד להוראות [[תקנה 4]] ויחולו לעניין זה הוראות [[סעיף 27(א)(3) לחוק]]; : (4) (((נמחקה);)) : (5) (((נמחקה);)) : (6) (((נמחקה).)) @ 19א. (תיקון: תשפ"א-49, תשפ"א-51, תשפ"א-55, תשפ"א-59) : (((פקעה).)) @ 19ב. (תיקון: תשפ"א-69) : (((פקעה).)) @ 20. תחילה : תחילתן של תקנות אלה ביום כ"ט באלול התש"ף (18 בספטמבר 2020), בשעה 14.00. @ 21. תוקף (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-9, תשפ"א-11, תשפ"א-12, תשפ"א-13, תשפ"א-14, תשפ"א-17, תשפ"א–18, תשפ"א-21, תשפ"א-23, תשפ"א–30, תשפ"א–36, תשפ"א-40, תשפ"א-43, תשפ"א-49, תשפ"א-51, תשפ"א-55, תשפ"א-59, תשפ"א-61, תשפ"א-66, תשפ"א-67, תשפ"א-70, תשפ"א-78, תשפ"א-79, תשפ"א-81, תשפ"א-85, תשפ"א-86, תשפ"א-89, תשפ"א-90, תשפ״א–95, תשפ"א-97, תשפ"א-102) : תוקפן של תקנות אלה עד יום כ' בסיוון התשפ"א (31 במאי 2021). @ 22. הוראת מעבר : חובת הגשת הצהרה לפי [[תקנה 8(1)]] לא תחול על מקום ציבורי או עסקי שהוגשה לגביו הצהרה לפי [[תקנה 7(1) לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות), התש"ף–2020]], כנוסחן ערב תחילתן של תקנות אלה, או שחלה לגביו [[תקנה 25(א) לתקנות האמורות]]. @ 23. הוראת שעה - חגי תשרי (תיקון: תש"ף, תשפ"א-2, תשפ"א-4) : (א) על אף האמור בתקנות אלה, בתקופה שמיום ה׳ בתשרי התש"ף (([צ"ל: התשפ"א])) (23 בספטמבר 2020) עד יום י"ד בתשרי התשפ"א (2 באוקטובר 2020), יראו כאילו – :: ((הנוסח שולב בתקנות כהוראת שעה מיום 23.9.2020 עד יום 2.10.2020.)) <!-- :: (1) [[בתקנה 2(2)]], בסופה בא ”לעניין זה, ”מוצרים חיוניים או קבלת שירותים חיוניים” – לרבות ארבעת המינים ומוצרים ואבזרים המשמשים לבניית סוכה או לקיום מנהג כפרות”; :: (2) [[בתקנה 7(1)]], אחרי "מוצרי היגיינה" בא ”וכן מקום למכירת ארבעת המינים ומוצרים ואבזרים המשמשים לבניית סוכה, לשם מכירת מוצרים אלה או מקום המשמש לקיום מנהג כפרות”. --> : (ב) על אף האמור בתקנות אלה, בתקופה שמיום כ״ט באלול התש"ף (18 בספטמבר 2020), בשעה 17:00, עד יום ג׳ בתשרי התשפ"א (21 בספטמבר 2020), בשעה 5:00, יראו כאילו – :: ((הנוסח שולב בתקנות כהוראת שעה מיום 18.9.2020 בשעה 17:00 עד יום 21.9.2020 בשעה 5:00.)) <!-- :: (1) [[בתקנה 5]], אחרי תקנת משנה (ג) בא: ::: ”(ג1) לא ישהה אדם במקום מגורים שאינו מקום מגוריו, למעט למטרות המפורטות [[בתקנה 2]]”; :: (2) [[בתקנה 13(א)]], אחרי פסקה (3) בא: ::: ”(3א) השוהה במקום מגורים שאינו מקום מגוריו, בניגוד [[לתקנה 5(ג1)]], שלא למטרה המנויה [[בתקנה האמורה]].”; :: (3) [[בתקנה 18]] – ::: (א) בפסקה (1), במקום ”[[תקנה 13(א)(1)]]” בא ”[[תקנה 13(א)(1) ו(3א)]]”. ::: (ב) בפסקה (2), אחרי [[תקנה 13(א)(2) עד (13)]]” בא ”למעט [[תקנה 13(א)(3א)]]”; :: (4) [[בתוספת השלישית]], אחרי פרט (3) בא: ::: {| ! !! {{מוקטן|טור א׳}} {{ש}} העבירות המינהליות !! {{מוקטן|טור ב׳}} {{ש}} קנס מינהלי קצוב בשקלים חדשים |- | ”(3א) || [[13(א)(3א)]] || 500” |} --> : (ג) על אף האמור בתקנות אלה, בתקופה שממועד פרסומן של תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת השהייה במרחב הציבורי והגבלת פעילות) (תיקון מס' 3), התשפ"א-2020 (((ביום 1.10.2020))), עד יום כ"ד בתשרי התשפ"א (12 באוקטובר 2020), יראו כאילו - :: ((הנוסח שולב בתקנות כהוראת שעה מיום 1.10.2020 עד יום 12.10.2020.)) <!-- :: (1) [[בתקנה 5]], בסופה בא: ::: "(ה) לא ישהה אדם בסוכה עם אדם אחר, למעט אנשים הגרים באותו מקום; "סוכה" - מבנה ארעי, המתוחם בצדדיו בדפנות, העשויים מבד או מחומר אחר, והמחופה בסכך או בחומר אחר."; :: (2) [[בתקנה 13(א)]], לפני פסקה (4) בא: ::: "(3ב) השוהה בסוכה עם אדם אחר, בניגוד [[לתקנה 5(ה)]];"; :: (3) [[בתקנה 18]] - ::: (א) בפסקה (1), במקום "[[תקנה 13(א)(1) ו-(12א)]]" בא "[[תקנה 13(א)(1), (3ב) ו-(12א)]]"; ::: (ב) בפסקה (2), במקום "[[תקנה 13(א)(2) עד (12), ו-(13)]]" בא "[[תקנה 13(א)(2), (3), (4) עד (12) ו-(13)]]"; :: (4) [[בתוספת השלישית]], לפני פרט (4) בא: ::: {| ! !! {{מוקטן|טור א׳}} {{ש}} העבירות המינהליות !! {{מוקטן|טור ב׳}} {{ש}} קנס מינהלי קצוב בשקלים חדשים |- | "(3ב) || [[13(א)(3ב)]] || 500" |} --> @ 24. הוראת שעה - התקהלות בעת הכרזה על מצב חירום מיוחד בשל נגיף הקורונה (תיקון: תשפ"א-4, תשפ"א-7, בג"ץ 5469/20) : על אף האמור בתקנות אלה, בתקופה שממועד פרסומן של תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת השהייה במרחב הציבורי והגבלת פעילות) (תיקון מס' 3), התשפ"א-2020 (((ביום 1.10.2020))), עד יום כ"ה בתשרי התשפ"א (13 באוקטובר 2020), יראו כאילו - : (1) (((בוטלה מדעיקרא לפי [[20054690.V13|בג"ץ 5469/20]]);)) <!-- [[בתקנה 2(א)(13)]], בסופה בא "ובלבד שההפגנה מתקיימת במרחק של עד 1,000 מטרים ממקום המגורים של המשתתף בהפגנה"; --> : (2) ((הנוסח שולב בתקנות כהוראת שעה מיום 1.10.2020 עד יום 13.10.2020.)) <!-- :: במקום [[תקנה 4]] בא: :: "4. איסור התקהלות במרחב הפרטי והציבורי ובמקום ציבורי או עסקי ::: (א) בלי לגרוע מהאמור [[בתקנה 2]], לא יקיים אדם ולא ישתתף בהתקהלות, כולל התקהלות בתפילה או בטקס דתי, שמספר האנשים בה עולה על ההתקהלות המותרת, במרחב הפרטי או במקום ציבורי או עסקי; לעניין זה, "התקהלות מותרת" - עד 20 אנשים בשטח פתוח ועד 10 אנשים במבנה, ואם מקום ההתקהלות כולל גם מבנה וגם שטח פתוח - עד 20 אנשים. ::: (ב) בלי לגרוע מהאמור [[בתקנה 2]], לא יקיים אדם ולא ישתתף בהתקהלות, כולל התקהלות בהפגנה, בתפילה או בטקס דתי, שמספר האנשים בה עולה על ההתקהלות המותרת, או ללא שמירת מרחק בין המשתתפים כאמור [[בתקנה 3]], במרחב הציבורי; לעניין זה, "התקהלות מותרת" - כהגדרתה בתקנת משנה (א)." --> @ 25. הוראת שעה - יציאה לשדה תעופה (תיקון: תשפ"א-9) : על אף האמור בתקנות אלה, בתקופה שמיום כ"ח בתשרי התשפ"א (16 באוקטובר 2020) עד תום תקופת תוקפה של [[תקנה 2]], יראו כאילו [[בתקנה 2(א)(16)]] - : ((הנוסח שולב בתקנות כהוראת שעה מיום 16.10.2020 ועד יום 18.10.2020.)) <!-- : (1) בפסקת משנה (א) - :: (א) ברישה, המילים "ובלבד שהתקיים אחד מאלה" - נמחקו; :: (ב) פסקאות משנה (1) ו-(2) - נמחקו; : (2) פסקת משנה (ב) - נמחקה. --> @ 26. הוראת שעה - בחירות ברשות מקומית (תיקון: תשפ"א-25, תשפ"א-31) : על אף האמור בתקנות אלה, בתקופה שמיום ד' בכסלו התשפ"א (20 בנובמבר 2020) עד יום כ"ג בכסלו התשפ"א (9 בדצמבר 2020), יראו כאילו - : ((הנוסח שולב בתקנות כהוראת שעה מיום 20.11.2020 ועד יום 9.12.2020.)) <!-- : (1) [[בתקנה 7]], בסופה בא: :: "(14) מקום קלפי שקבע מנהל הבחירות לפי [[חוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-1965]]"; : (2) [[בתקנה 8(4)]], בסופה בא: :: "(ג) לעניין מקום שהוא מקום קלפי לפי [[חוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-1965]], יחולו פסקאות משנה (א) ו-(ב) בשינויים אלה: ::: (1) המחזיק או המפעיל של המקום או מי מטעמו ישאל את הנכנסים למקום הקלפי את השאלות שבפסקת משנה (א)(2) ו-(3) בלבד; ::: (2) השיב אדם בחיוב על השאלה שבפסקת משנה (א)(2) או שנמצא כי חום גופו הוא 38 מעלות צלזיוס ומעלה במדידת חום כאמור בפסקת משנה (ב), המחזיק או המפעיל של המקום, או מי מטעמו, יתיר את כניסתו אם אותו אדם הציג אישור החלמה או ממצא שלילי ל-nCoV בבדיקת pcr שביצע ביום הבחירות, ובמקרה שהחום החל לפני יום הבחירות - אם הציג ממצא שלילי ל-nCoV בבדיקת pcr שביצע לפני יום הבחירות ולאחר הופעת החום. :: (ד) נקבעה קלפי ייעודית לפי [[חוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-1965]], לא יחולו עליה פסקאות משנה (א) עד (ג)." --> @ 27. הוראת שעה – הפעלת קניון בתכנית ניסיונית (תיקון: תשפ"א–30, תשפ"א-31, תשפ"א-34) : (א) על אף האמור [[בתקנה 7]], בתקופה שעד יום כ"ב בכסלו התשפ"א (8 בדצמבר 2020), תותר הפעלת 15 קניונים והחנויות שבהם, בדרך של פתיחתם לציבור, לפי הוראות אלה: :: (1) לגבי קניונים שבבעלות שתי החברות הגדולות – שישה קניונים שנבחרו בידי החברות האמורות ושיפורטו [[בתוספת הרביעית]]; לעניין תקנת משנה זו, ”שתי החברות הגדולות” – שתי החברות שבבעלותן נמצא המספר הרב ביותר של קניונים בישראל ביחס לשאר החברות שבבעלותן קניונים; :: (2) לגבי קניונים שאינם בבעלות שתי החברות הגדולות ואשר בשטחם 20 חנויות לפחות – תשעה קניונים שייבחרו בהגרלה שיבצעו משרד הכלכלה והתעשייה ומשרד האוצר, מהקניונים שהביעו את רצונם להשתתף בהגרלה והתחייבו לקיים את הכללים הקבועים בתקנות אלה; הזמנה להגרלה כאמור ותקנון ההגרלה יפורסמו באתר האינטרנט של משרד הכלכלה והתעשייה; שלושה מהקניונים שייבחרו כאמור יהיו באזור הכולל את מחוזות הצפון וחיפה, שלושה יהיו באזור הכולל את מחוזות תל אביב והמרכז ושלושה באזור הכולל את מחוזות ירושלים והדרום; המנהל הכללי של משרד הכלכלה והתעשייה והמנהל הכללי של משרד האוצר יפרסמו בהודעה ברשומות ובאתר האינטרנט של המשרדים את שמות הקניונים שנבחרו לפי פסקה זו ואת כתובת הקניון. : (ב) מחזיק או מפעיל של חנות המצויה בתוך קניון כאמור בתקנת משנה (א), לא יפעיל את החנות בדרך של פתיחתה לציבור, אלא בכפוף להוראות אלה: :: (1) בכפוף להוראות [[תקנה 8]], למעט פסקה (4) שבה; :: (2) בכפוף [[לתקנה 9]] שתיקרא בשינוי זה: במקום ההגדרה ”התפוסה המרבית המותרת” שבתקנת משנה (א) ייקרא: :::- ””התפוסה המרבית המותרת” – כמפורט להלן, ובלבד ששטח המקום מאפשר שמירת מרחק של 2 מטרים בין אדם לאדם: :::: (1) במקום כאמור [[בתקנה 7(1)]] [[או 7(3)]] המצוי בתוך קניון – מספר אנשים שלא יעלה על יחס של אדם לכל 7 מטרים רבועים משטח המקום או על 10 אנשים במבנה ו־20 אנשים בשטח פתוח, לפי המקל מביניהם; :::: (2) בחנות שאינה כאמור בפסקת משנה (א) – מספר אנשים שלא יעלה על יחס של אדם לכל 7 מטרים רבועים משטח המקום או על 10 אנשים, לפי הנמוך מביניהם, ובכל מקרה לא פחות מארבעה אנשים; ואולם בחנות ששטחה מעל 150 מטרים רבועים - מספר אנשים שלא יעלה על יחס של אדם לכל 15 מטרים רבועים משטח המקום; לעניין פסקה זו, שטח המקום יחושב לפי האזור הפתוח לקהל מתוך שטח המקום ולמעט שטחי חניון, מחסנים, שטחי תפעול וכיוצא בזה.". : (ג) מחזיק או מפעיל של קניון כאמור בתקנת משנה (א), לא יפעיל את הקניון בדרך של פתיחתו לציבור, אלא בכפוף להוראות אלה: :: (1) בכפוף להוראות [[תקנה 8]], שתיקרא בשינויים אלה בפסקה (4) שבה: ::: (א) פסקת משנה (א) – לא תיקרא; ::: (ב) בפסקת משנה (ב), המילים ”ככל האפשר” – לא ייקראו; :: (2) בכפוף להוראות [[תקנה 9]], שתיקרא בשינויים אלה בתקנת משנה (א) שבה: ::: (א) אחרי ”יקבע ויפעיל מנגנון” ייקרא ”דיגיטלי”; ::: (ב) במקום ההגדרה ”התפוסה המרבית המותרת” ייקרא: ::::- ””התפוסה המרבית המותרת” – מספר אנשים שלא יעלה על יחס של אדם לכל 15 מטרים רבועים משטח המקום; לעניין זה, ”שטח המקום” יחושב לפי האזור הפתוח לקהל מתוך שטח המקום, לרבות שטחי המכירה שבחנויות, ולמעט שטחי חניון, מחסנים, שטחי תפעול וכיוצא בזה; ולמעט שטח מקום ציבורי או עסקי שהפעלתו בדרך של פתיחה לציבור אסורה לפי [[תקנה 7]].”; ::: (ג) בסופה ייקרא: ::::- ””מנגנון ויסות דיגיטלי” – אמצעי דיגיטלי לספירת הנכנסים לקניון והיוצאים ממנו, ובלבד שהאמצעי לא יזהה או יאפשר זיהוי של הנכנסים והיוצאים, ובכלל זה לא יתעד את פניהם, ושהמידע המתועד באמצעותו יימחק ממנו בתוך 48 שעות, ולא ייעשה בו שימוש לכל צורך אחר זולת ביצוע הוראה זו; אין בכך כדי למנוע שימוש במידע על מספר הנכנסים והיוצאים.”; :: (3) בכפוף להוראות המפורטות להלן: ::: (א) המחזיק או המפעיל של הקניון ינחה את עובדיו ואת העובדים בחנויות המצויות בשטח הקניון בנוגע להוראות תקנות אלה; ::: (ב) בלי לגרוע מאחריות מחזיק או מפעיל של חנות כאמור בתקנת משנה (ב), מחזיק או מפעיל של קניון יפעל לעמידת החנויות שבשטח הקניון בהוראות החלות עליהן לפי תקנות אלה, ובכלל זה יביא לידיעתן את ההוראות האמורות ויוודא את עמידתן בהוראות תקנת משנה (ב)(2) לעניין התפוסה המרבית המותרת; ::: (ג) המחזיק או המפעיל של הקניון יעסיק סדרנים בהתאם להוראות אלה: :::: (1) מספר הסדרנים שנמצאים בקניון בכל עת לא יפחת מהמפורט להלן: ::::: (א) בקניון ששטחו עד 10,000 מטרים רבועים – 2 סדרנים; ::::: (ב) בקניון ששטחו בין 10,000 ל־25,000 מטרים רבועים – 3 סדרנים; ::::: (ג) בקניון ששטחו מעל 25,000 מטרים רבועים – 5 סדרנים; :::: (2) הסדרנים יידעו את השוהים במקום, ויסבו את תשומת ליבם בנוגע לחובת השמירה על הוראות תקנות אלה, לרבות הוראות לעניין איסור התקהלות, חובת עטיית מסכה לפי [[סעיף 3ה לצו בידוד בית]] ובדבר התפוסה המרבית בקניון ובשטח החנויות; :::: (3) הסדרנים יערכו רישום של מספר ההפרות וסוג ההפרה, לצורכי בקרה; ::: (ד) המחזיק או המפעיל של הקניון יפעל למניעת התקהלות בשטח הקניון, כולל בסמוך לכניסה לחנויות ובכניסה לקניון, ובכלל זה ינקוט אמצעים לשמירת מרחק בין אדם לאדם בתורים כגון סימון מקומות עמידה והצבת אמצעים פיזיים לשמירת רווח בין אנשים; ::: (ה) נוסף על האמור [[בתקנה 8(5)(ג)]], אם יש בקניון מערכת כריזה – המפעיל של הקניון יודיע באמצעות מערכת הכריזה, אחת לחצי שעה לפחות, על החובה לשמור על מרחק ולהימנע מהתקהלות; ::: (ו) המחזיק או המפעיל של הקניון לא יאפשר ישיבה לצורך אכילה של מבקרים בשטח הקניון, לא יציב שולחנות וכיסאות לאכילה בשטח הקניון, וימנע גישה לשולחנות אכילה המקובעים לרצפה, אם קיימים; המחזיק או המפעיל של הקניון יתלה שלטים במקומות בולטים לעין לעניין איסור אכילה בקניון; ::: (ז) המחזיק או המפעיל של הקניון ימנע הצבת דוכני מזון בשטח הקניון ולא יאפשר קיום יריד, אירועים או מופעים בשטח הקניון; ::: (ח) המחזיק או המפעיל של הקניון יפריד, ככל האפשר, בין הכניסות לקניון ליציאות מהקניון; ::: (ט) המחזיק או המפעיל של הקניון יפעל, ככל האפשר, ל־3 החלפות אוויר לפחות בשעה; אופן ביצוע תחלופת האוויר יהיה בהתאם להוראות המנהל; ::: (י) המחזיק או המפעיל של הקניון יפעל בהתאם להוראות המנהל, ובכלל זה לעניין ניקוי וחיטוי. @ 28. הוראת שעה – הפעלת שוק בתכנית ניסיונית (תיקון: תשפ"א–30, תשפ"א-34) : (א) על אף האמור [[בתקנה 7]], בתקופה שעד יום כ"ב בכסלו התשפ"א (8 בדצמבר 2020), תותר הפעלת שוק קמעונאי, ובכלל זה דוכן בשוק כאמור. : (ב) המחזיק או המפעיל של השוק, ובשוק שאין לו מחזיק או מפעיל כאמור – הרשות המקומית שבתחומה נמצא השוק, יפעל בהתאם להוראות אלה: :: (1) על אף האמור [[בתקנה 22]], המחזיק או המפעיל של השוק יגיש הצהרה לפי [[תקנה 8(1)]]; :: (2) המחזיק או המפעיל של השוק ינחה את עובדיו ואת בעלי הדוכנים בשוק והעובדים בהם בנוגע להוראות תקנות אלה; :: (3) המחזיק או המפעיל של השוק יפעל לעמידת הדוכנים שבשטח השוק בהוראות החלות עליהם לפי תקנות אלה, ובכלל זה יביא לידיעתם את ההוראות האמורות ויוודא את עמידתם בהוראות לעניין מניעת התקהלות ושמירת מרחק של 2 מטרים בין אדם לאדם בתורים; :: (4) [[תקנה 8]] תחול בשינויים אלה בפסקה (4) שבה: ::: (א) פסקת משנה (א) – לא תיקרא; ::: (ב) בפסקת משנה (ב), המילים ”ככל האפשר” – לא ייקראו; :: (5) המחזיק או המפעיל של השוק יעסיק 3 סדרנים לפחות, נוסף על הסדרנים בכניסות לשוק לפי תקנת משנה (ב), שיסיירו בשטח השוק ויפעלו כמפורט להלן: ::: (א) הסדרנים יידעו את השוהים במקום, ויסבו את תשומת ליבם, בנוגע לחובת השמירה על הוראות תקנות אלה, לרבות הוראות לעניין איסור התקהלות, שמירת מרחק, חובת עטיית מסכה לפי [[סעיף 3ה לצו בידוד בית]]; ::: (ב) הסדרנים יערכו רישום של מספר ההפרות וסוג ההפרה, לצורכי בקרה; :: (6) המחזיק או המפעיל של השוק יפעל למניעת התקהלות בשטח השוק, כולל בסמוך לכניסה לשוק, ובכלל זה ינקוט אמצעים לשמירת מרחק בין אדם לאדם בתורים כגון סימון מקומות עמידה והצבת אמצעים פיזיים לשמירת רווח בין אנשים; :: (7) נוסף על האמור [[בתקנה 8(5)(ג)]], המפעיל של השוק יודיע באמצעות מערכת הכריזה, אחת לחצי שעה לפחות, על החובה לשמור על מרחק ולהימנע מהתקהלות; :: (8) המחזיק או המפעיל של השוק וכן מחזיק ומפעיל של דוכן בשוק, לא יאפשר אכילה בשטח השוק ובכלל זה טעימות, לרבות ישיבה לצורך אכילה של מבקרים בשטח השוק, לא יציב שולחנות וכיסאות לאכילה בשטח השוק, וימנע גישה לשולחנות אכילה המקובעים לרצפה, אם קיימים; המחזיק או המפעיל של השוק יתלה שלטים במקומות בולטים לעין לעניין איסור אכילה בשוק; :: (9) המחזיק או המפעיל של השוק לא יאפשר קיום אירועים או מופעים בשטח השוק; :: (10) המחזיק או המפעיל של השוק יפריד, ככל האפשר, בין הכניסות לשוק ליציאות מהשוק; :: (11) המחזיק או המפעיל של השוק יפעל בהתאם להוראות המנהל, ובכלל זה לעניין ניקוי וחיטוי. : (ג) המחזיק או המפעיל של השוק יקבע ויפעיל מנגנון לוויסות כניסת האנשים לשוק, למעט עובדי השוק, כך שבכל עת לא ישהו בשוק אנשים במספר העולה על התפוסה המרבית המותרת, וזאת באמצעות הצבת סדרנים בכניסות לשוק, וככל האפשר יפעיל גם מנגנון ויסות דיגיטלי; בסעיף משנה זה – ::- ”מנגנון ויסות דיגיטלי” – אמצעי דיגיטלי לספירת הנכנסים לשוק והיוצאים ממנו, ובלבד שהאמצעי לא יזהה או יאפשר זיהוי של הנכנסים והיוצאים, ובכלל זה לא יתעד את פניהם, ושהמידע המתועד באמצעותו יימחק ממנו בתוך 48 שעות, ולא ייעשה בו שימוש לכל צורך אחר זולת ביצוע הוראה זו; אין בכך כדי למנוע שימוש במידע על מספר הנכנסים והיוצאים; ::- ”התפוסה המרבית המותרת” – מספר אנשים שלא יעלה על יחס של אדם לכל 7 מטרים רבועים משטח המקום; לעניין זה, ”שטח המקום” יחושב לפי האזור הפתוח לקהל מתוך שטח השוק, לרבות שטחי המכירה שבחנויות, ולמעט שטחי חניון, מחסנים, שטחי תפעול וכיוצא בזה. : (ד) המחזיק או המפעיל של השוק יציב בכניסות לשוק שלטים לעניין מספר השוהים המותר במקום, כאמור בתקנת משנה (ג). @ 29. הוראת שעה – הפעלת מוזאון בתכנית ניסיונית (תיקון: תשפ"א–30, תשפ"א-34) : (א) על אף האמור [[בתקנה 7]], בתקופה שעד יום כ"ב בכסלו התשפ"א (8 בדצמבר 2020), תותר הפעלתם של שבעה מוזאונים מוכרים מכוח [[חוק המוזיאונים, התשמ"ג–1983]], והנתמכים על ידי משרד התרבות והספורט (להלן – מוזאונים) בדרך של פתיחתם לציבור כמפורט להלן: :: (1) ארבעת המוזאונים שמספר המבקרים בהם בשנת 2019 היה הגדול ביותר בארץ כמפורט [[בתוספת החמישית]]; :: (2) לגבי מוזאונים שאינם עונים על האמור בפסקה (1) – שלושה מוזאונים ייבחרו בהגרלה שיבצע משרד התרבות והספורט, מהמוזאונים שהביעו את רצונם להשתתף בהגרלה והתחייבו לקיים את הכללים הקבועים בתקנות אלה, ובלבד ששניים מהם לפחות נמצאים במחוזות חיפה, הצפון או הדרום; הזמנה להגרלה כאמור ותקנון ההגרלה יפורסמו באתר האינטרנט של משרד התרבות והספורט; :: (3) המנהל הכללי של משרד התרבות והספורט יפרסם בהודעה ברשומות ובאתר האינטרנט של המשרד את שמות המוזאונים שנבחרו לפי פסקה זו ואת כתובת המוזאון. : (ב) מחזיק או מפעיל של מוזאון כאמור בתקנת משנה (א), לא יפעיל את המקום בדרך של פתיחתו לציבור, אלא בכפוף להוראות [[תקנות 8]] [[ו־9]] ולהוראות המפורטות להלן: :: (1) הגעת המבקרים תיעשה באמצעות הזמנה מראש; :: (2) יחולו הוראות [[תקנה 27(ג)(3)(א), (ג), (ד), (ה), (ז), (ט) ו־(י)]], בשינויים המחויבים; :: (3) המחזיק או המפעיל של המוזאון יקבע ויפעיל מנגנון, ככל האפשר דיגיטלי, לוויסות כניסת האנשים למקום, למעט עובדי המקום, כך שבכל עת לא ישהו במקום אנשים במספר העולה על התפוסה המרבית המותרת בהתאם [[לתקנה 9]]; לעניין זה, ”מנגנון ויסות דיגיטלי” – אמצעי דיגיטלי לספירת הנכנסים למוזאון והיוצאים ממנו, ובלבד שהאמצעי לא יזהה או יאפשר זיהוי של הנכנסים והיוצאים, ובכלל זה לא יתעד את פניהם, ושהמידע המתועד באמצעותו יימחק ממנו בתוך 48 שעות, ולא ייעשה בו שימוש לכל צורך אחר זולת ביצוע הוראה זו; אין בכך כדי למנוע שימוש במידע על מספר הנכנסים והיוצאים; :: (4) סיורים מודרכים במקום יתקיימו במספר משתתפים שלא יעלה על 10 אנשים ובתיאום מראש; :: (5) תנועת המבקרים במוזאון תהיה, ככל האפשר, בהתאם למסלול שייקבע מראש ובכיוון אחד; :: (6) במוזאון שבו מצויים מוצגים המזמינים מגע של המבקרים, המפעיל של המוזאון יציב סדרן בסמוך לכל מוצג פעיל, שיסב את תשומת ליבם של המבקרים לחובת שמירת מרחק ואיסור התקהלות ויחטא את המוצג לאחר כל משתמש. @ 30. הוראת שעה - חגים נוצריים (תיקון: תשפ"א-42, תשפ"א-46, תשפ"א-50) : (א) על אף האמור [[בתקנות 10]] [[ו-11א(ב)]], בבית תפילה של עדה נוצרית בתקופה שמיום ט' בטבת התשפ"א (24 בדצמבר 2020) בשעה 17:00 עד יום י' בטבת התשפ"א (25 בדצמבר 2020) בשעה 20:00 ובתקופה שמיום כ"ב בטבת התשפ"א (6 בינואר 2021) בשעה 17:00 עד יום כ"ג בטבת התשפ"א (7 בינואר 2021) בשעה 20:00, ובתקופה שמיום ה' בשבט התשפ"א (18 בינואר 2021) בשעה 17:00 עד יום ו' בשבט התשפ"א (19 בינואר 2021) בשעה 20:00 יתקיימו תפילה או טקס דתי הנוגע לחג נוצרי לפי האמור [[בתקנה 10]] [[או 11א(ב)]], לפי העניין, או לפי אחד מאלה: :: (1) בשטח פתוח, בחלוקה לקבוצות נפרדות במתחמים שונים שבכל אחת מהן מספר האנשים אינו עולה על 10 וסך הכול לא יותר מ-10 קבוצות; תפילה או טקס דתי כאמור יתקיימו בכפוף לתנאים המפורטים להלן, ועל פי הוראות המנהל בין השאר לעניין מניעת הדבקה וכללי היגיינה: ::: (א) שמירת מרחק של 2 מטרים לפחות בין מתחם למתחם; ::: (ב) סימון כל מתחם בסימון פיזי כגון חבל או סרט; ::: (ג) הושבה בקבוצות קבועות, ובהושבת אנשים שאינם גרים באותו מקום יישמר מרחק של 2 מטרים לפחות, ככל האפשר, ולכל הפחות מושב ריק ביניהם; ::: (ד) מינוי ממונה קורונה למקום וכן סדרנים לשמירת החלוקה למתחמים וההושבה בקבוצות קבועות; ::: (ה) לא יוגש מזון לצריכה במקום; :: (2) במבנה, בקבוצות נפרדות שמספר האנשים בכל אחת מהן אינו עולה על 10; מספר הקבוצות המרבי יהיה כמספר הכניסות הקיימות במבנה, והכול בלבד שמספר האנשים הכולל לא יעלה על יחס של אדם אחד לכל 4 מטרים רבועים מהשטח באולם שמיועד לתפילה; תפילה או טקס דתי כאמור יתקיימו בכפוף לתנאים המפורטים להלן, ועל פי הוראות המנהל בין השאר לעניין מניעת הדבקה וכללי היגיינה: ::: (א) הושבה במתחמים בקבוצות קבועות, ובכל קבוצה מספר האנשים יהיה בהתאם למספר האנשים בקבוצה האמור ברישה, ולכל קבוצה יוקצה פתח כניסה; ::: (ב) בהושבת אנשים שאינם גרים באותו מקום יישמר ביניהם מרחק של 2 מטרים, ככל האפשר, ולכל הפחות מרחק של שני מושבים ביניהם; ::: (ג) סימון כל מתחם על ידי מחיצות כך שלא יתאפשר מעבר בין מתחם למתחם; במבנה שבו קיימת מערכת כיבוי אוטומטי (ספרינקלרים) או מערכת גילוי אש ועשן, המחיצה תותקן מכיוון הרצפה ועד לגובה של 50 ס"מ מתחת לגובה התקרה לכל היותר; ::: (ד) שמירת מרחק של 2 מטרים לפחות בין מתחם למתחם; ::: (ה) מינוי ממונה קורונה למקום שיהיה אחראי להסדרת כניסת המתפללים והתנאים הנדרשים; ::: (ו) הצבת שלט בכניסה למבנה ובו יצוין גודל המבנה, מספר השוהים המותר, כללי ההתנהגות המחייבים במקום ושם ממונה הקורונה; ::: (ז) לא יוגש מזון לצריכה במקום. : (ב) בתקופה כאמור בתקנת משנה (א), יראו כאילו [[בתקנה 2]], בסופה נאמר: :: "(20) יציאה לתפילה או לטקס דתי הנוגע לחג נוצרי כאמור בתקנה 30." @ 31. הוראת שעה - פורים (תיקון: תשפ"א-75) : (א) על אף האמור בתקנות אלה, בתקופה שמיום י"ג באדר התשפ"א (25 בפברואר 2021) עד יום ט"ו באדר התשפ"א (27 בפברואר 2021), בשעות 20:30 עד 05:00, וביום ט"ז באדר התשפ"א (28 בפברואר 2021) בשעות 00:01 עד 05:00, יראו כאילו - :: ((הנוסח שולב בתקנות כהוראת שעה מיום 25.2.2021 עד יום 27.2.2021 בשעות 20:30 עד 05:00, וביום 28.2.2021 בשעות 00:01 עד 05:00.)) : (ב) תקנת משנה (א) לא תחול על יישוב שמרבית תושביו אינם יהודים; בתקנת משנה זו, "יישוב" - תחום השיפוט, ולעניין ירושלים - לפי החלוקה לרובעי העיר שלהלן בהתאם למפה [[שבתוספת השביעית]]: (א) רובע אורנים; (ב) רובע אלונים; (ג) רובע דרום; (ד) רובע מזרח; (ה) רובע מערב; (ו) רובע מרכז; (ז) רובע צפון. @ 32. הוראת שעה - הצגת תוצאות בדיקת קורונה בפסח (תיקון: תשפ"א-85, תשפ"א-86) : על אף האמור בתקנות אלה, בתקופה שמיום י"ב בניסן התשפ"א (25 במרס 2021) עד יום כ"א בניסן התשפ"א (3 באפריל 2021), יראו כאילו ((הנוסח שולב [[בתקנה 7]] כהוראת שעה.)) <!-- [[בתקנה 7]] - : (1) בתקנת משנה (ג)(1), במקום "48 השעות" בא "72 השעות"; : (2) בתקנת משנה (ג1), במקום "48 השעות" בא "72 השעות". --> @ 33. הוראת שעה - טקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל (תיקון: תשפ"א-89) : (א) על אף האמור בתקנות אלה, בתקופה שמיום א' באייר התשפ"א (13 באפריל 2021) עד יום ב' באייר התשפ"א (14 באפריל 2021), יראו כאילו - ((הנוסח שולב בתקנות כהוראת שעה מיום 13.4.2021 עד יום 14.4.2021.)) <!-- :: (1) [[בתקנה 5]], אחרי תקנת משנה (א3) בא: ::: "(א4) על אף האמור בתקנת משנה (א1), לא ישהה אדם במקום שמתקיים בו אירוע בישיבה בלא מזון, לציון יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, שפתיחתו הותרה לפי [[תקנה 7(ב) ו-(ג1א)]], אלא אם כן מתקיים בו אחד מאלה: :::: (1) הוא מחלים; :::: (2) הוא תינוק עד גיל שנה; :::: (3) הוא אדם שקיבל תוצאה שלילית בבדיקת קורונה מיידית; :::: (4) הוא קרוב משפחה של חלל מערכות ישראל כאמור [[בתקנה 7(ג1א)]]."; :: (2) [[בתקנה 7]] לתקנות העיקריות, אחרי תקנה משנה (ג1) בא: ::: "(ג1א) על אף האמור בתקנת משנה (ב), לעניין מקום כאמור בתקנת משנה (ב)(2) שמתקיים בו אירוע לציון יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, רשאי אדם להפעילו בדרך של פתיחתו לציבור גם בעבור אדם שהוא קרוב משפחה של חלל מערכות ישראל; לעניין זה, "קרוב משפחה" - הורה, הורה הורה, בן זוג, ילד, אח, אחות או נכד."; :: (3) [[בתקנה 8א]], בפסקה (15), בסופה בא: ::: "(טז) במקום שמתקיים בו אירוע לציון יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, בהושבה של הקהל, הושבה של קרובי משפחה של חללי מערכות ישראל כאמור [[בתקנה 7(ג1א)]] תהיה באזור נפרד ובחלוקה למתחמים אשר מספר האנשים בכל אחד מהם לא יעלה על 20 אנשים במבנה ועל 100 אנשים בשטח פתוח; המרחק בין המתחמים לא יפחת משני מטרים, זולת אם יש מחיצה ביניהם;"; :: (4) [[בתקנה 13(א)(3א)]] לתקנות העיקריות, אחרי "כאמור [[בתקנה 7(ג1)]]" בא "או השוהה במקום שמתקיים בו אירוע בישיבה בלא מזון לציון יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שאינו מחלים ואינו תינוק עד גיל שנה ולא הציג אישור על תוצאה שלילית בבדיקת קורונה מיידית שבוצעה בכניסה למקום ואינו קרוב משפחה של חלל מערכות ישראל כאמור [[בתקנה 7(ג1א)]]" ובמקום "בניגוד [[לתקנה 5(א1), (א2) או (א3)]]" בא "בניגוד [[לתקנה 5(א1), (א2), (א3) או (א4)]]". --> : (ב) אין באמור בתקנה זו כדי למנוע כניסה של כל אדם לבית העלמין ולאזור הקברים. @ 34. הוראת שעה - בית מלון הפועל לצורך חלופת מגורים בעבור תושבי האזורים שנכללו בהכרזה על מצב מיוחד בעורף (תיקון: תשפ"א-99, תשפ"א-102) : על אף האמור בתקנות אלה, בתקופה שמיום תחילתן של תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות) (תיקון מס' 41), התשפ"א-2021 (((ביום 11.5.2021))), עד יום כ' בסיוון התשפ"א (31 במאי 2021), יראו כאילו - ((הנוסח שולב בתקנות כהוראת שעה מיום 11.5.2021 עד יום 31.5.2021.)) <!-- [[בתקנה 7]] - : (1) בתקנת משנה (ב) - :: (א) בפסקה (5), אחרי פסקת משנה (א) יבוא: ::: "(א1) בית מלון שמיועד, כולו או חלקו, לאירוח תושבי האזורים שנכללו בהכרזה על מצב מיוחד בעורף (((י"פ תשפ"א, 5905))) אשר בית המלון משמש בעבורם חלופת מגורים, ולגבי אורחים אלה בלבד;"; ::: (ב) בפסקה (5א), בסופה יבוא "למעט חדר אוכל בבית מלון כאמור בפסקה (5)(א1)"; : (2) בתקנת משנה (ד), אחרי "בתקנת משנה (ב)(5)" יבוא "למעט בית מלון כאמור בפסקת משנה (א1) שבה". --> == תוספת ראשונה (((בוטלה))) (תיקון: תשפ"א-11) == == תוספת שנייה == ==== ((([[תקנה 8(1)]]))) ==== : התחייבות בדבר יישום הפעולות הנדרשות בתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת שהייה במקומות ציבוריים והגבלת פעילות), התש"ף–2020, שנערכה ונחתמה ב..................... ביום ................... בחודש ..................... בשנת ................ על ידי ................... מס׳ זהות .................... המכהן כבעל/כמחזיק העסק/המקום ב................. {{מוקטן|(שם וכתובת העסק או המקום)}}: : 1. אני מצהיר כי המקום או העסק עומד בתנאים המפורטים [[בתקנות 7]], [[8]] [[ו־9]], לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת שהייה במקומות ציבוריים והגבלת פעילות), התש"ף–2020. : 2. אני מודע לחובתי לקיום התנאים האמורים במקום או בעסק לטובת שמירה על בריאות הציבור. : 3. שמו של ממונה הקורונה במקום או בעסק הוא: ......... : 4. ולראיה באתי על החתום: @ ::: חתימה .......................... == תוספת שנייה א' (תיקון: תשפ"א-70) == ==== ((([[תקנה 10(ג)(1)]]))) ==== @ (תיקון: תשפ"א-72, תשפ"א-97) : הצהרה בדבר יישום הפעולות הנדרשות בתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות), התש"ף-2020 (להלן - התקנות), לעניין הפעלת בית תפילה ב"תו ירוק", שנערכה ונחתמה ב............... ביום ............ בחודש ................ בשנת .............. על ידי ............ מס' זהות ............. המכהן כמחזיק או כמפעיל של בית התפילה ב............ {{מוקטן|(שם וכתובת בית התפילה)}}: : 1. אני מצהיר כי בית התפילה עומד בתנאים המפורטים [[בתקנות 8]] [[ו-10(ג) לתקנות]]. : 2. אני מודע לחובתי לקיום התנאים האמורים בבית התפילה לצורך שמירה על בריאות הציבור. : 3. (((נמחק).)) : 4. דרכי ההתקשרות עמי: ......................... {{מוקטן|(נא השלם)}}. : ולראיה באתי על החתום: : {{טקסט תחתי|...........................................|חתימה}} == תוספת שלישית == ==== ((([[תקנה 14]] [[ו־15]]))) ==== @ (תיקון: תש"ף, תשפ"א-2, תשפ"א-4, תשפ"א-11, תשפ"א-14, תשפ"א-21, תשפ"א-25, תשפ"א–30, תשפ"א-35, תשפ"א-43, תשפ"א-60, תשפ"א-61, תשפ"א-70, תשפ"א-75, תשפ"א-78, תשפ"א-85, תשפ"א-89, תשפ"א-97) : {| ! !! {{מוקטן|טור א׳}} {{ש}} העבירות המינהליות !! {{מוקטן|טור ב׳}} {{ש}} קנס מינהלי קצוב בשקלים חדשים |- | (1) || colspan="2" | (((פקע))) |- | (1א) || colspan="2" | (((פקע))) |- | (2) || [[13(א)(2)(א)]] || 5,000 |- | (2א) || [[13(א)(2)(ב)]] || 7,500 |- | (2ב) || [[13(א)(2)(ג)]] || 10,000 |- | (3) || colspan="2" | (((נמחק))) |- | (3א) || [[13(א)(3א)]] || 1,000 |- | (3ב) || colspan="2" | (((פקע))) |- | (4) || [[13(א)(4)]] || 2,000 |- | (5) || [[13(א)(5)]] || 2,000 |- | (6) || [[13(א)(6)]] || 1,000 |- | (7) || [[13(א)(7)]] || 1,000 |- | (8) || [[13(א)(8)]] || 2,000 |- | (9) || [[13(א)(9)]] || 1,000 |- | (10) || [[13(א)(10)]] || 1,000 |- | (10א) || colspan="2" | (((נמחק))) |- | (10ב) || colspan="2" | (((נמחק))) |- | (10ג) || colspan="2" | (((נמחק))) |- | (10ד) || colspan="2" | (((נמחק))) |- | (10ה) || [[13(א)(10ה)]] || 5,000 |- | (10ו) || [[13(א)(10ו)]] || 3,000 |- | (10ז) || [[13(א)(10ז)]] || 5,000 |- | (10ח) || [[13(א)(10ח)]] || 5,000 |- | (10ט) || colspan="2" | (((נמחק))) |- | (10י) || colspan="2" | (((נמחק))) |- | (10יא) || colspan="2" | (((נמחק))) |- | (10יב) || [[13(א)(10יב)]] || 2,500 |- | (11) || [[13(א)(11)]] || 2,500, ולעניין מפעיל של קניון, מפעיל של שוק, מפעיל של מקום כאמור [[בתקנה 7(ב)(2)]] או מקום כאמור [[בתקנה 7(ב)(8)]], שמתקיימים בו פעילות תרבות או אירוע ספורט, או מפעיל של מקום כאמור [[בתקנה 7(ב)(8)]] שהוא מקום המשמש לשמחות ולאירועים - 5,000 |- | (12) || [[13(א)(12)]] || 2,000 |- | (12א) || colspan="2" | (((פקע))) |- | (12א1) || colspan="2" | (((נמחק))) |- | (12ב) || colspan="2" | (((נמחק))) |- | (12ב1) || colspan="2" | (((נמחק))) |- | (12ג) || colspan="2" | (((נמחק))) |- | (12ג1) || colspan="2" | (((נמחק))) |- | (12ד) || colspan="2" | (((נמחק))) |- | (13) || [[13(א)(13)]] || 5,000 |} == תוספת רביעית (תיקון: תשפ"א–30) == ==== ((([[תקנה 27(א)(1)]]))) ==== @ : מליסרון – : (1) קריון; : (2) פתח תקווה; : (3) באר שבע; @ : עזריאלי – : (1) חיפה; : (2) איילון; : (3) ירושלים. == תוספת חמישית (תיקון: תשפ"א–30) == ==== ((([[תקנה 29(א)(1)]]))) ==== @ : מדעטק @ : מוזאון ישראל @ : מוזאון תל אביב לאמנות @ : מוזאון ארץ ישראל == תוספת שישית (((פקעה))) (תיקון: תשפ"א–69) == @ : {{ממורכז|[[תמונה:מתחם קבר הרשבי.jpg|400px]]}} == תוספת שביעית (תיקון: תשפ"א-75) == ==== ((([[תקנה 31(ב)]]))) ==== @ : {{ממורכז|[[תמונה:ירושלים מינהלים קהילתיים.jpg|400px]]}} <פרסום> כ״ח באלול התש״ף (17 בספטמבר 2020) <חתימות> בנימין נתניהו, ראש הממשלה <ויקי>{{חוקי קורונה}}</ויקי> p1fb175xpdmkaj0mo8760icajp99u21 0 379986 3084741 2928292 2026-09-25T08:30:12Z OpenLawBot 8112 [3084739] 3084741 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות), התש״ף–2020}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|ק״ת תש״ף, 2770|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת השהייה במרחב הציבורי והגבלת פעילות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8766.pdf}}, {{ח:תיבה|2786|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8767.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״א, 12|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס׳ 1|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8776.pdf}}, {{ח:תיבה|46|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8787.pdf}}, {{ח:תיבה|50|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8788.pdf}}, {{ח:תיבה|82|תיקון מס׳ 3|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8800.pdf}}, {{ח:תיבה|92|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס׳ 1|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8803.pdf}}, {{ח:תיבה|92|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8803.pdf}}, {{ח:תיבה|116|תיקון מס׳ 4|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8812.pdf}}, {{ח:תיבה|118|הודעת מערכת|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8813.pdf}}, {{ח:תיבה|160|תיקון מס׳ 5|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8820.pdf}}, {{ח:תיבה|168|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס׳ 4|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8823.pdf}}, {{ח:תיבה|204|תיקון מס׳ 6|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8831.pdf}}, {{ח:תיבה|238|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס׳ 6|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8840.pdf}}, {{ח:תיבה|262|תיקון מס׳ 7|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8850.pdf}}, {{ח:תיבה|310|תיקון מס׳ 8|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8863.pdf}}, {{ח:תיבה|318|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8864.pdf}}, {{ח:תיבה|320|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8865.pdf}}, {{ח:תיבה|326|החלטה בדבר אישור תיקון מס׳ 7|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8867.pdf}}, {{ח:תיבה|370|תיקון מס׳ 9|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8878.pdf}}, {{ח:תיבה|372|תיקון מס׳ 9 (תיקון)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8879.pdf}}, {{ח:תיבה|392|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס׳ 7|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8883.pdf}}, {{ח:תיבה|394|הודעה על החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס׳ 8|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8884.pdf}}, {{ח:תיבה|476|תיקון מס׳ 10|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8902.pdf}}, {{ח:תיבה|486|תיקון מס׳ 11|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8905.pdf}}, {{ח:תיבה|492|החלטה בדבר אישור תיקון מס׳ 9|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8908.pdf}}, {{ח:תיבה|496|תיקון מס׳ 12|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8910.pdf}}, {{ח:תיבה|504|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס׳ 9 ולגבי תיקון מס׳ 9 (תיקון)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8911.pdf}}, {{ח:תיבה|510|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס׳ 10|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8914.pdf}}, {{ח:תיבה|511|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס׳ 11|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8914.pdf}}, {{ח:תיבה|516|תיקון מס׳ 13|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8916.pdf}}, {{ח:תיבה|638|תיקון מס׳ 14|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8942.pdf}}, {{ח:תיבה|750|תיקון מס׳ 15|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8953.pdf}}, {{ח:תיבה|766|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס׳ 14|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8960.pdf}}, {{ח:תיבה|766|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס׳ 15|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8960.pdf}}, {{ח:תיבה|790|תיקון מס׳ 16|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8966.pdf}}, {{ח:תיבה|818|תיקון מס׳ 17|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8974.pdf}}, {{ח:תיבה|880|תיקון מס׳ 18|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8982.pdf}}, {{ח:תיבה|914|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס׳ 16|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8990.pdf}}, {{ח:תיבה|914|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס׳ 17|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8990.pdf}}, {{ח:תיבה|915|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס׳ 18|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8990.pdf}}, {{ח:תיבה|944|תיקון מס׳ 19|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8998.pdf}}, {{ח:תיבה|1010|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס׳ 19|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9010.pdf}}, {{ח:תיבה|1032|תיקון מס׳ 20|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9013.pdf}}, {{ח:תיבה|1062|תיקון מס׳ 21|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9023.pdf}}, {{ח:תיבה|1246|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס׳ 20|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9036.pdf}}, {{ח:תיבה|1246|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס׳ 21|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9036.pdf}}, {{ח:תיבה|1362|תיקון מס׳ 22|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9056.pdf}}, {{ח:תיבה|1432|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס׳ 22|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9068.pdf}}, {{ח:תיבה|1448|תיקון מס׳ 23|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9074.pdf}}, {{ח:תיבה|1454|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הידוק הגבלות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9076.pdf}}, {{ח:תיבה|1584|תיקון מס׳ 24|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9103.pdf}}, {{ח:תיבה|1610|תיקון לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הידוק הגבלות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9111.pdf}}, {{ח:תיבה|1622|תיקון מס׳ 2 לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הידוק הגבלות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9113.pdf}}, {{ח:תיבה|1660|תיקון מס׳ 3 לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הידוק הגבלות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9115.pdf}}, {{ח:תיבה|1718|החלטה בדבר אישור תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הידוק הגבלות) (תיקון)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9123.pdf}}, {{ח:תיבה|1772|תיקון מס׳ 4 לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הידוק הגבלות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9132.pdf}}, {{ח:תיבה|1794|הודעה על החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לגבי תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הידוק הגבלות) (תיקון מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9138.pdf}}, {{ח:תיבה|1794|הודעה על החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לגבי תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הידוק הגבלות) (תיקון מס׳ 4)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9138.pdf}}, {{ח:תיבה|1822|החלטה בדבר אישור תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הידוק הגבלות) (תיקון)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9142.pdf}}, {{ח:תיבה|1834|תיקון מס׳ 5 לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הידוק הגבלות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9146.pdf}}, {{ח:תיבה|1842|תיקון מס׳ 25|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9149.pdf}}, {{ח:תיבה|1848|תיקון מס׳ 26|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9151.pdf}}, {{ח:תיבה|1872|תיקון מס׳ 27|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9157.pdf}}, {{ח:תיבה|1890|הודעה על החלטת ועדת החוקה של הכנסת לגבי התקנות|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9163.pdf}}, {{ח:תיבה|1890|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס׳ 25|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9163.pdf}}, {{ח:תיבה|1891|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס׳ 26|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9163.pdf}}, {{ח:תיבה|1996|תיקון מס׳ 28|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9178.pdf}}, {{ח:תיבה|2064|תיקון מס׳ 29|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9183.pdf}}, {{ח:תיבה|2090|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס׳ 28|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9188.pdf}}, {{ח:תיבה|2092|תיקון מס׳ 30|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9189.pdf}}, {{ח:תיבה|2144|תיקון מס׳ 31|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9194.pdf}}, {{ח:תיבה|2182|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס׳ 29|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9199.pdf}}, {{ח:תיבה|2188|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9202.pdf}}, {{ח:תיבה|2250|החלטה בדבר אישור תיקון מס׳ 30|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9217.pdf}}, {{ח:תיבה|2252|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי החלק הנותר בתיקון מס׳ 30|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9218.pdf}}, {{ח:תיבה|2256|תיקון מס׳ 32|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9220.pdf}}, {{ח:תיבה|2372|תיקון מס׳ 33|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9232.pdf}}, {{ח:תיבה|2400|החלטה בדבר אישור תיקון מס׳ 31|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9240.pdf}}, {{ח:תיבה|2434|תיקון מס׳ 34|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9248.pdf}}, {{ח:תיבה|2494|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9251.pdf}}, {{ח:תיבה|2554|החלטה בדבר אישור תיקון מס׳ 32|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9254.pdf}}, {{ח:תיבה|2558|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס׳ 34|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9256.pdf}}, {{ח:תיבה|2586|החלטה בדבר אישור החלק הנותר בתיקון מס׳ 31|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9262.pdf}}, {{ח:תיבה|2694|החלטה בדבר אישור החלק הנותר בתיקון מס׳ 32|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9275.pdf}}, {{ח:תיבה|2728|החלטה בדבר אישור תיקון מס׳ 33|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9279.pdf}}, {{ח:תיבה|2740|תיקון מס׳ 35|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9282.pdf}}, {{ח:תיבה|2812|תיקון מס׳ 36|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9298.pdf}}, {{ח:תיבה|2866|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי החלק הנותר בתיקון מס׳ 35|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9303.pdf}}, {{ח:תיבה|2866|הודעה על החלטת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת לגבי תיקון מס׳ 36|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9303.pdf}}, {{ח:תיבה|בג״ץ 5469/20|ביטול תקנה 24(1) לתקנות|https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path{{=}}HebrewVerdicts/20/690/054/V13&amp;fileName{{=}}20054690_V13.pdf&amp;type{{=}}4}}, {{ח:תיבה|2898|תיקון מס׳ 37|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9311.pdf}}, {{ח:תיבה|2940|תיקון מס׳ 38|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9319.pdf}}, {{ח:תיבה|2964|הודעה על פקיעת תוקפן של הוראות בתיקון מס׳ 35|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9324.pdf}}, {{ח:תיבה|2966|הודעה על פקיעת תוקפן של הוראות בתיקון מס׳ 37|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9325.pdf}}, {{ח:תיבה|2978|החלטה בדבר אישור חלק מתיקון מס׳ 38|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9328.pdf}}, {{ח:תיבה|3038|החלטה בדבר אישור החלק הנותר בתיקון מס׳ 37|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9336.pdf}}, {{ח:תיבה|3046|תיקון מס׳ 39|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9340.pdf}}, {{ח:תיבה|3056|החלטה בדבר אישור החלק הנותר בתיקון מס׳ 38|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9344.pdf}}, {{ח:תיבה|3096|תיקון מס׳ 40|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9355.pdf}}, {{ח:תיבה|3118|החלטה בדבר אישור חלק מתיקון מס׳ 39|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9360.pdf}}, {{ח:תיבה|3142|תיקון מס׳ 41|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9369.pdf}}, {{ח:תיבה|3164|החלטה בדבר אישור חלק מתיקון מס׳ 40|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9375.pdf}}, {{ח:תיבה|3178|החלטה בדבר אישור החלק הנותר בתיקון מס׳ 39|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9381.pdf}}, {{ח:תיבה|3198|תיקון מס׳ 42|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3198.pdf}}, {{ח:תיבה|3202|החלטה בדבר אישור החלק הנותר בתיקון מס׳ 40|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9390.pdf}}, {{ח:תיבה|3240|החלטה בדבר אישור חלק מתיקון מס׳ 41|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9400.pdf}}, {{ח:תיבה|3240|החלטה בדבר אישור חלק מתיקון מס׳ 42|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9400.pdf}}, {{ח:תיבה|3290|החלטה בדבר אישור החלק הנותר בתיקון מס׳ 42|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9422.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:מבוא}} בתוקף סמכותה לפי {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 4|סעיפים 4}}, {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 6|6}}, {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 7|7}}, {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 8|8}}, {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 9|9}}, {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 11|11}}, {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 12|12}}, {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 23|23}}, {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 24|24}}, {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 25|25}} {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 27|ו־27}} {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)|לחוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש״ף–2020}} (להלן – החוק), ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, מתקינה הממשלה תקנות אלה: {{ח:מפריד}} {{ח:הערה|'''תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות), התש״ף–2020 פקעו ביום כ׳ בסיוון התשפ״א (31 במאי 2021).''' במקום נקבעו {{ח:חיצוני|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות של מקום ציבורי או עסקי)|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות של מקום ציבורי או עסקי), התשפ״א–2021}}.}} {{ח:מפריד}} {{ח:הערה|לפי הודעה על פקיעת תוקפן של הוראות בתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות) (תיקון מס׳ 35), התשפ״א–2021 (ק״ת תשפ״א, 2964), פקע ביום ט״ז בניסן התשפ״א (29 במרס 2021) תוקפן של הוראות בתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות) (תיקון מס׳ 35), התשפ״א–2021 (להלן – תיקון מספר 35), שהותקנו לפי {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 6|סעיפים 6}} {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 7|ו־7 לחוק}}. בהתאם לאמור {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 23|בסעיף 23(2) לחוק}}, תתבטל האחריות הפלילית לעשיית עבירה לפי {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 28א|סעיף 28א לחוק}} בנוגע {{ח:פנימי|סעיף 4|לתקנה 4(א)}}, שתוקפה הוארך בתקנה 9 לתיקון מס׳ 35, שנעשתה במרחב הפרטי או במרחב הציבורי בתקופה שמיום ח׳ בניסן התשפ״א (21 במרס 2021) עד יום י״ג בניסן התשפ״א (26 במרס 2021), בשעה 16:54, לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 4|סעיף 4 לחוק העונשין}}, ויוחזר קנס ששולם בשל עבירה כאמור. לפי הודעה על פקיעת תוקפן של הוראות בתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות) (תיקון מס׳ 37), התשפ״א–2021 (ק״ת תשפ״א, 2966), פקע ביום ו׳ באייר התשפ״א (18 באפריל 2021) תוקפן של הוראות בתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות) (תיקון מס׳ 37), התשפ״א–2021 (להלן – תיקון מס׳ 37), שהותקנו לפי {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 6|סעיפים 6}} {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 7|ו־7 לחוק}}. בהתאם לאמור {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 23|בסעיף 23(2) לחוק}}, תתבטל האחריות הפלילית לעשיית עבירה לפי {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 28א|סעיף 28א לחוק}} בנוגע {{ח:פנימי|סעיף 4|לתקנה 4(א)}}, שתוקנה בתקנה 2 לתיקון מס׳ 37 ושתוקפה הוארך בתקנה 6 לתיקון מס׳ 37, שנעשתה במרחב הפרטי או במרחב הציבורי בתקופה שמיום כ״ז בניסן התשפ״א (9 באפריל 2021) עד יום ב׳ באייר התשפ״א (14 באפריל 2021), לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 4|סעיף 4 לחוק העונשין}}, ויוחזר קנס ששולם בשל עבירה כאמור.}} {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:סעיף|1|הגדרות|תיקון: תשפ״א־2, תשפ״א־9, תשפ״א־11, תשפ״א־14, תשפ״א־18, תשפ״א־22, תשפ״א־30, תשפ״א־35, תשפ״א־43, תשפ״א־48, תשפ״א־49, תשפ״א־51, תשפ״א־55, תשפ״א־59, תשפ״א־70, תשפ״א־78, תשפ״א־85, תשפ״א־89, תשפ״א־95, תשפ״א־97}} {{ח:ת}} בתקנות אלה – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אדם מנוע חיסון“ – אדם שרופא קבע כי קיימת לגביו מניעה רפואית מלהתחסן נגד nCoV, בהתאם להוראות המנהל; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אישור ”תו ירוק““ – אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} אישור שמנפיק משרד הבריאות, לפי {{ח:פנימי|סעיף 8ב|תקנה 8ב(א)}}, לאדם, המעיד על כך שהוא זכאי לתעודת מחלים או מחוסן; {{ח:תתת|(1א)}} אישור שמנפיק משרד הבריאות, לפי {{ח:פנימי|סעיף 8ב|תקנה 8ב(א)}}, לקטין מתחת לגיל 16 או לאדם מנוע חיסון, המעיד על כך שהוא קיבל תוצאה שלילית בבדיקת קורונה ואשר תקף ל־72 שעות ממועד ביצוע הבדיקה ועד תום היום האחרון של תקופת תוקפו; {{ח:תתת|(2)}} תעודת מחלים או מחוסן; {{ח:תתת|(3)}} אישור שקיבל אדם מאת המנהל על כך שהוא משתתף בניסוי קליני לחיסון נגד נגיף הקורונה שמתנהל בישראל; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אנשים הגרים באותו מקום“ – בני אותו תא משפחתי או יחידים השוהים יחד במקום מגורים או במקום שהייה קבוע אחד וכן אדם עם מוגבלות ומלווהו הדרוש לו מחמת מוגבלותו; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בדיקת קורונה מיידית“ – בדיקת קורונה שתוצאותיה מתקבלות מיד, במקום ביצוע הבדיקה, המתבצעת על ידי גוף בודק באמצעות ציוד רפואי הרשום בפנקס האבזרים והמכשירים הרפואיים המתנהל במשרד הבריאות; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בחירות מקדימות“ – {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בעל תפילה“ – {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”גוף בודק“ – גוף שנרשם במשרד הבריאות, לצורך ביצוע בדיקות קורונה מיידיות בכניסה למקום לפי תקנות אלה וקיבל אישור על כך, ואשר מופיע ברשימה שמפורסמת באתר משרד הבריאות לעניין זה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הוראות המנהל“ – לפי {{ח:חיצוני|פקודת בריאות העם#סעיף 20|סעיף 20 לפקודת בריאות העם}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”התקהלות“ – כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)|בחוק}}, למעט שהייה בסמיכות של אנשים הגרים באותו מקום; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק המפלגות“ – {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חנות רחוב“ – {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”המנהל“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|פקודת בריאות העם#סעיף 2|בסעיף 2 לפקודת בריאות העם}}, ומי שהוא הסמיכו לעניין {{ח:חיצוני|פקודת בריאות העם#סעיף 20|סעיף 20 לפקודה האמורה}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מחזיק או מפעיל של שוק“, לעניין שוק שאין לו מחזיק או מפעיל – הרשות המקומית שבתחומה נמצא השוק; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מחלים“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה)|בצו בידוד בית}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מקום ציבורי או עסקי“ – מקום הפתוח לציבור, או בית עסק, לרבות מקום הפתוח לציבור או בית עסק המצוי בתוך תחנת תחבורה יבשתית כהגדרתה {{ח:חיצוני|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות בתחום התחבורה)|בתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות בתחום התחבורה), התש״ף–2020}}, או בתוך שדה תעופה בין־לאומי כהגדרתו {{ח:חיצוני|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלות על הפעלת שדות תעופה וטיסות)|בתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלות על הפעלת שדות תעופה וטיסות), התש״ף–2020}}, ולמעט מקום כאמור שניתן בו שירות רפואי; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ספורטאי מקצועי“ – מי שהוא אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} הסגל הייצוגי של מדינת ישראל בענפי הספורט השונים, שאישר המנהל הכללי של משרד התרבות והספורט; {{ח:תתת|(2)}} ספורטאים מקבוצה המשתתפת במפעלים או בתחרויות בין־לאומיים, אשר המנהל הכללי של משרד התרבות והספורט אישר כי הם מקבוצה המשתתפת במפעלים או בתחרויות בין־לאומיים; {{ח:תתת|(3)}} ספורטאים מקבוצה הרשומה במדינה זרה והמשתתפת בתחרות או במשחק מול קבוצה מליגה בישראל המשתתפת במפעלים או בתחרויות בין־לאומיים; {{ח:תתת|(4)}} ספורטאים שאינם ספורטאים מהמפורטים בפסקאות (1) עד (3) ושהם ספורטאים בליגת הבוגרים, גברים או נשים, בענפי הכדור כמפורט להלן: {{ח:תתתת|(א)}} בענפים שבמסגרתם פועלות עד ארבע ליגות – ספורטאים בליגה הראשונה; {{ח:תתתת|(ב)}} בענפים שבמסגרתם פועלות 5 ליגות או יותר – ספורטאים בשלוש הליגות הראשונות; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ספורטאי תחרותי“ – {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”עובד“ – {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”צו בידוד בית“ – {{ח:חיצוני|צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה)|צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), התש״ף–2020}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רופא מחוזי“ – לרבות סגנו; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ראש השירות“ – ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות או סגנו; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תעודת מחלים או מחוסן“ – אישור החלמה תקף או תעודת מחוסן תקפה כמשמעותם {{ח:חיצוני|צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה)|בצו בידוד בית}}. {{ח:סעיף|2||תיקון: תש״ף, תשפ״א־3, תשפ״א־4, תשפ״א־7, תשפ״א־9, תשפ״א־11, תשפ״א־43, תשפ״א־46, תשפ״א־48, תשפ״א־49, תשפ״א־50, תשפ״א־51, תשפ״א־53, תשפ״א־55, תשפ״א־59, תשפ״א־61, תשפ״א־75, בג״ץ 5469/20}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(פקעה).}} {{ח:סעיף|3|כללי התנהגות במרחב הציבורי ובמקום ציבורי או עסקי|תיקון: תשפ״א־11}} {{ח:תת|(א)}} השוהים במרחב הציבורי ישמרו, ככל האפשר, על מרחק של 2 מטרים לפחות בין אדם לאדם, למעט אנשים הגרים באותו מקום. {{ח:תת|(ב)}} השוהים במקום ציבורי או עסקי ישמרו, ככל האפשר, על מרחק כאמור בתקנת משנה (א), למעט אנשים הגרים באותו מקום. {{ח:סעיף|4|איסור התקהלות במרחב הפרטי והציבורי ובמקום ציבורי או עסקי|תיקון: תשפ״א־2, תשפ״א־4, תשפ״א־7, תשפ״א־11, תשפ״א־49, תשפ״א־51, תשפ״א־55, תשפ״א־59, תשפ״א־61, תשפ״א־67, תשפ״א־69, תשפ״א־78, תשפ״א־89, תשפ״א־97}} {{ח:תת|(א)}} בלי לגרוע מהאמור {{ח:פנימי|סעיף 3|בתקנה 3}}, לא יקיים אדם ולא ישתתף בהתקהלות, כולל בטקס דתי או בתפילה, שמספר האנשים בה עולה על ההתקהלות המותרת, במרחב הציבורי, במרחב הפרטי או במקום ציבורי או עסקי; לעניין זה, ”התקהלות מותרת“ – עד 500 אנשים בשטח פתוח ועד 50 אנשים במבנה, ואם מקום ההתקהלות כולל גם מבנה וגם שטח פתוח – עד 500 אנשים. {{ח:תת|(א1)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:תת|(ב)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:תת|(ג)}} {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:סעיף|5|איסור שהייה במקום שפתיחתו לציבור אסורה|תיקון: תש״ף, תשפ״א־4, תשפ״א־11, תשפ״א־70, תשפ״א־75, תשפ״א־76, תשפ״א־78, תשפ״א־85, תשפ״א־89, תשפ״א־95, תשפ״א־97, תשפ״א־102}} {{ח:תת|(א)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:תת|(א1)}} לא ישהה אדם במקום ציבורי או עסקי שפתיחתו הותרה רק למי שהציג אישור ”תו ירוק“ לפי {{ח:פנימי|סעיף 7|תקנה 7(ב)}} {{ח:פנימי|סעיף 10|או 10(ג)}}, אלא אם כן מתקיים בו אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} הוא מחלים; {{ח:תתת|(1א)}} הוא קטין מתחת לגיל 16 או אדם מנוע חיסון, שקיבלו תוצאה שלילית בבדיקת קורונה שביצעו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 1|בפסקה (1א) להגדרה {{ח:הערה|”}}אישור ”תו ירוק““}}; {{ח:תתת|(2)}} הוא תינוק עד גיל שנה; {{ח:תתת|(3)}} הוא קיבל תוצאה שלילית בבדיקת קורונה מיידית שביצע בכניסה למקום לצורך כניסה לאותו מקום בלבד, לפי {{ח:פנימי|סעיף 7|תקנה 7(ג2)}} (להלן – אדם שקיבל תוצאה שלילית בבדיקת קורונה מיידית); {{ח:תתת|(4)}} הוא מפעיל המקום או מי מטעמו. {{ח:תת|(א2)}} על אף האמור בתקנת משנה (א1), לא ישהה אדם בבית מלון שפתיחתו הותרה לפי {{ח:פנימי|סעיף 7|תקנה 7(ב) ו־(ג)}} אלא אם כן מתקיים בו אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} הוא מחלים; {{ח:תתת|(1א)}} הוא תינוק עד גיל שנה; {{ח:תתת|(1א1)}} הוא קטין מתחת לגיל 16 או אדם מנוע חיסון, שקיבלו תוצאה שלילית בבדיקת קורונה שביצעו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 1|בפסקה (1א) להגדרה ”אישור ”תו ירוק““}}; {{ח:תתת|(1ב)}} הוא אדם שקיבל תוצאה שלילית בבדיקת קורונה מיידית; {{ח:תתת|(2)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(3)}} הוא איש צוות של כלי טיס כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 12|בסעיף 12(א)(8)(ב) לחוק}}, או מי שאינו אזרח ישראלי או תושב קבע, במסגרת מילוי תפקידם, או קבוצת תיירים שכניסתה לישראל אושרה בידי שר הפנים או מי שהוא הסמיכו לכך, בהתאם להמלצת משרד התיירות (להלן – איש צוות אוויר או אזרח זר), שקיבלו תוצאה שלילית בבדיקת קורונה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7(ג)(1)}}; {{ח:תתת|(3א)}} {{ח:הערה|הוא}} זר המבקר בישראל כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7(ג)(2)}}; {{ח:תתת|(4)}} הוא מפעיל בית המלון או מי מטעמו. {{ח:תת|(א3)}} על אף האמור בתקנת משנה (א1), לא ישהה אדם במקום המשמש לשמחות ולאירועים שפתיחתו הותרה לפי {{ח:פנימי|סעיף 7|תקנה 7(ב) ו־(ג1)}}, אלא אם כן מתקיים בו אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} הוא מחלים; {{ח:תתת|(1א)}} הוא קטין מתחת לגיל 16 או אדם מנוע חיסון, שקיבלו תוצאה שלילית בבדיקת קורונה שביצעו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 1|בפסקה (1א) להגדרה ”אישור ”תו ירוק““}}; {{ח:תתת|(2)}} הוא תינוק עד גיל שנה; {{ח:תתת|(3)}} הוא קיבל תוצאה שלילית בבדיקת קורונה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7(ג1)}}; {{ח:תתת|(4)}} הוא אדם שקיבל תוצאה שלילית בבדיקת קורונה מיידית; {{ח:תתת|(5)}} הוא מפעיל המקום או מי מטעמו. {{ח:תת|(א4)}} {{ח:הערה|(פקעה).}} {{ח:תת|(ב)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:תת|(ג)}} {{ח:הערה|(פקעה).}} {{ח:תת|(ג1)}} {{ח:הערה|(פקעה).}} {{ח:תת|(ד)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:תת|(ה)}} {{ח:הערה|(פקעה).}} {{ח:סעיף|6||תיקון: תשפ״א־78}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|6א||תיקון: תשפ״א־14, תשפ״א־43, תשפ״א־61, תשפ״א־78}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|7|הגבלת פעילות במקום ציבורי או עסקי|תיקון: תשפ״א־2, תשפ״א־3, תשפ״א־4, תשפ״א־9, תשפ״א־11, תשפ״א־14, תשפ״א־16, תשפ״א־18, תשפ״א־19, תשפ״א־22, תשפ״א־25, תשפ״א־30, תשפ״א־31, תשפ״א־35, תשפ״א־40, תשפ״א־43, תשפ״א־46, תשפ״א־48, תשפ״א־49, תשפ״א־51, תשפ״א־52, תשפ״א־55, תשפ״א־59, תשפ״א־61, תשפ״א־62, תשפ״א־67, תשפ״א־70, תשפ״א־75, תשפ״א־76, תשפ״א־78, תשפ״א־81, תשפ״א־85, תשפ״א־86, תשפ״א־89, תשפ״א־95, תשפ״א־97, תשפ״א־99, תשפ״א־102}} {{ח:תת|(א)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:תת|(ב)}} לא יפעיל אדם מקום ציבורי או עסקי מהמקומות המנויים להלן, בדרך של פתיחתו לציבור, למעט פתיחתו למי שהציג אישור ”תו ירוק“, לתינוק עד גיל שנה או לאדם שהציג אישור על תוצאה שלילית בבדיקת קורונה מיידית שביצע לפי תקנת משנה (ג2): {{ח:תתת|(1)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(1א)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(2)}} מקום שמתקיימים בו אירוע או פעילות מאורגנת, ובכלל זה פעילות תרבות, אירוע ספורט בנוכחות קהל, מרוץ ספורטיבי רב־משתתפים, מסיבה, שמחות, כנס, טקס, חוג לבגירים, הרצאה; בפסקה זו – {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”מרוץ ספורטיבי רב־משתתפים“ – מרוץ ספורטיבי רב־משתתפים הכולל ריצה, הליכה, שחייה, רכיבה על אופניים או כיוצא באלה, הנערך בהרשמה של המשתתפים מראש והמיועד גם לספורטאים חובבים, אשר המנהל הכללי של משרד התרבות והספורט אישר כי הוא מרוץ כאמור; מרוץ ספורטיבי רב־משתתפים שאושר לפי פסקה זו יפורסם לציבור באתר האינטרנט של משרד התרבות והספורט; {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”פעילות תרבות“ – ובכלל זה הקרנת סרט, הצגה או מופע מוזיקה, מחול או בידור; {{ח:תתת|(3)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(4)}} מקום לעריכת תערוכה, למעט מוזאון, או מקום לעריכת יריד במבנה; {{ח:תתת|(5)}} בית מלון, למעט אחד מאלה: {{ח:תתתת|(א)}} בית מלון שמיועד לאירוח אורחים אשר בית המלון משמש בעבורם חלופת מגורים, ובלבד שמטרת השהייה במקום אינה נופש או בילוי ושלא יפעל במקום חדר אוכל; {{ח:תתתת|(א1)}} {{ח:הערה|(פקעה);}} {{ח:תתתת|(ב)}} בית מלון שמיועד לשימוש של מטופלים ובני משפחותיהם, הסמוך למוסד רפואי; {{ח:תתתת|(ג)}} בית מלון שמשמש כמקום לבידוד מטעם המדינה; {{ח:תתת}} בפסקה זו – {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”בית מלון“ – לרבות מתחם אירוח שמופעלות בו מעל 6 יחידות אירוח, פנסיון או אכסניה; {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”יחידת אירוח“ – יחידה נפרדת במתחם אירוח המשמשת לאירוח ולנופש וכוללת חדר אחד לפחות, ובו מיטה, חדר רחצה ושירותים; {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”מתחם אירוח“ – מקום אירוח הכולל יחידת אירוח אחת או יותר, בלא כניסה משותפת או חללים משותפים ליחידות האירוח; {{ח:תתת|(5א)}} חדר אוכל בבית מלון; {{ח:תתת|(6)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(7)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(8)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(9)}} אזור הישיבה במבנה בבית אוכל שאינו חדר אוכל כאמור בפסקה (5א) ואינו מקום שמתקיימים בו אירוע או פעילות מאורגנת כאמור בפסקה (2); {{ח:תתת|(10)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(11)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(12)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(13)}} {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:תת|(ג)}} על אף האמור בתקנת משנה (ב), לעניין בית מלון, רשאי אדם להפעילו בדרך של פתיחתו לציבור גם בעבור אלה: {{ח:תתת|(1)}} איש צוות אוויר או אזרח זר, שהציגו בעת קבלתם לראשונה לבית המלון תוצאה שלילית בבדיקת קורונה אשר בוצעה במהלך 72 השעות שקדמו להצגתה; {{ח:תתת|(2)}} זר המבקר בישראל, לפי אישורם של המנהל הכללי של משרד החוץ או נציגו ושל המנהל הכללי של משרד הבריאות או נציגו, אם הדבר נדרש לצורך הניהול התקין של יחסי החוץ של ישראל; {{ח:תתת|(3)}} קטין מתחת לגיל 16 או מנוע חיסון, שהציגו בעת קבלתם לראשונה לבית המלון אישור ”תו ירוק“ לפי {{ח:פנימי|סעיף 1|פסקה (1א) להגדרה ”אישור ”תו ירוק““}}. {{ח:תת|(ג1)}} על אף האמור בתקנת משנה (ב), לעניין מקום כאמור בתקנת משנה (ב)(2) שהוא אולם או גן לשמחות ולאירועים או מקום אחר המשמש לשמחות או לאירועים, לצורך קיום השמחה או האירוע (להלן – מקום המשמש לשמחות ולאירועים), רשאי אדם להפעילו בדרך של פתיחתו לציבור גם בעבור אדם שהציג בכניסה למקום תוצאה שלילית בבדיקת קורונה אשר בוצעה במהלך 72 השעות שקדמו להצגתה. {{ח:תת|(ג1א)}} על אף האמור בתקנת משנה (ב)(2), רשאי אדם להפעיל מקום כאמור בפסקת המשנה האמורה, שמתקיים בו אירוע בישיבה של הקהל בלבד, בשטח פתוח, גם למי שלא הציג אישור ”תו ירוק“ או אישור על תוצאה שלילית בבדיקת קורונה מיידית, בכפוף {{ח:פנימי|סעיף 9|לתקנה 9(א5)}}. {{ח:תת|(ג2)}} מפעיל מקום מהמקומות המפורטים בתקנת משנה (ב), רשאי להציב בכניסה למקום עמדת בדיקת קורונה מיידית לביצוע בדיקות בכניסה למקום ולצורך כניסה לאותו מקום בלבד, ולעניין בדיקת קורונה מיידית המתבצעת בכניסה לבית מלון – הבדיקה תהיה תקפה ל־24 שעות בלבד; עמדת בדיקת קורונה מיידית תופעל על ידי גוף בודק שהמפעיל התקשר עימו לעניין זה. {{ח:תת|(ד)}} מחזיק או מפעיל של בית מלון כהגדרתו בתקנת משנה (ב)(5), יבחר אם להפעילו בדרך של פתיחתו לציבור לפי תקנות משנה (ב)(5) ו־(ג) או להפעילו גם למי שאינו בעל אישור ”תו ירוק“ לאחת מהמטרות האלה: {{ח:תתת|(1)}} חלופת מגורים, ובלבד שמטרת השהייה במקום אינה נופש או בילוי ושלא יפעל במקום חדר אוכל; {{ח:תתת|(2)}} מקום לבידוד מטעם המדינה; {{ח:תתת|(3)}} בית מלון הנמצא בסמוך למוסד רפואי – שימוש של מטופלים ובני משפחותיהם. {{ח:סעיף|8|הוראות להפעלת מקום ציבורי או עסקי הפתוח לציבור|תיקון: תשפ״א־25, תשפ״א־31, תשפ״א־40, תשפ״א־48, תשפ״א־78, תשפ״א־97}} {{ח:ת}} מחזיק או מפעיל של מקום ציבורי או עסקי לא יפעיל את המקום בדרך של פתיחתו לציבור, אלא בכפוף לקיום הוראות אלה: {{ח:תת|(1)}} המחזיק או המפעיל של המקום יגיש לרשות המקומית, לפני פתיחת המקום לציבור, הצהרה חתומה בנוסח הקבוע {{ח:פנימי|תוספת 2|בתוספת השנייה}}, ולפיה הוא עומד בתנאים המפורטים בפסקאות (2) עד (8) לתקנה זו, {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7}} {{ח:פנימי|סעיף 9|ובתקנה 9}}; הצהרה כאמור תוגש באמצעות טופס מקוון המצוי באתר משרד הכלכלה והתעשייה או באמצעות טופס שיהיה זמין במשרדי הרשות המקומית (להלן – טופס ההצהרה); ההצהרה תישלח על ידי משרד הכלכלה והתעשייה לרשות המקומית באופן מקוון, להמשך טיפולה של הרשות המקומית על פי דין, ובכלל זה היבטי הפיקוח אל מול הגורם האחראי על המקום; {{ח:תת|(2)}} המחזיק או המפעיל של המקום ימנה אדם שיהיה אחראי על ביצוע הפעולות המפורטות בתקנה זו (להלן – ממונה קורונה) וימסור את שמו בטופס ההצהרה; {{ח:תת|(3)}} בדלפק שירות, אם יש במקום, יתקין המחזיק או המפעיל של המקום מחיצה למניעת העברת רסס בין נותן השירות למקבל השירות; במבנה שבו קיימת מערכת כיבוי אוטומטי (ספרינקלרים) או מערכת גילוי אש ועשן, המחיצה תותקן מכיוון הרצפה ועד לגובה של 50 ס״מ מתחת לגובה התקרה לכל היותר; {{ח:תת|(4)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(5)|(א)}} המחזיק או המפעיל של המקום לא יכניס למקום אדם שאינו עוטה מסכה והמחויב בעטיית מסכה בהתאם להוראות {{ח:חיצוני|צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה)#סעיף 3ה|סעיף 3ה לצו בידוד בית}}, ולא ייתן שירות לאדם שאינו עוטה מסכה כאמור; {{ח:תתת|(ב)}} המחזיק או המפעיל של המקום יתלה במקומות בולטים לעין במקום, לרבות בכניסה אליו, שלט בדבר חובת עטיית מסכה במקום; {{ח:תתת|(ג)}} אם יש במקום מערכת כריזה – המחזיק או המפעיל של המקום יודיע באמצעותה, אחת לחצי שעה לפחות, על חובת עטיית המסכה; {{ח:תת|(6)}} המחזיק או המפעיל של המקום יפעל, ככל האפשר, לשמירת מרחק של 2 מטרים לפחות בין אנשים שאינם גרים באותו מקום, לרבות בתורים, וכן יפעל ככל האפשר למניעת הצטופפות של השוהים במקום מסוים, לרבות הצטופפות בכניסה למקום; {{ח:תת|(7)}} המחזיק או המפעיל של המקום יסמן במקומות המיועדים לתור, סימון מקומות לעמידת הממתינים במרחק של 2 מטרים זה מזה; המחזיק או המפעיל של המקום יציב במקום בולט לעין, שלט לעניין שמירה על מרחק כאמור; {{ח:תת|(8)}} אם מצויה מעלית במקום, המחזיק או המפעיל של המקום יתלה שלט בכניסה למעלית, ובו יצוין מספר הנוסעים המותר שלא יעלה על מחצית מהמספר המרבי המותר לפי הוראות יצרן המעלית אלא אם כן כל הנוסעים הם אנשים הגרים באותו מקום; {{ח:תת|(9)}} המחזיק או המפעיל של המקום יקפיד על שמירת כללי היגיינה במקום וינחה את עובדיו בעניין זה, לרבות הקפדה על חיטוי משטחים פנימיים באופן תדיר; לעניין זה, ”משטחים פנימיים“ – משטחים שהשוהים במקום באים עמם במגע בתדירות גבוהה, ובכלל זה: ידיות, דלתות, מעקים, דלפק, מתגים, לחצני מעלית וכיוצא בהם; {{ח:תת|(10)}} המחזיק או המפעיל של המקום יציב במקום מיתקנים עם חומר לחיטוי ידיים במקומות נגישים וזמינים. {{ח:סעיף|8א|הוראות נוספות להפעלת מקום ציבורי או עסקי מסוים הפתוח לציבור|תיקון: תשפ״א־14, תשפ״א־15, תשפ״א־35, תשפ״א־40, תשפ״א־43, תשפ״א־46, תשפ״א־61, תשפ״א־70, תשפ״א־72, תשפ״א־76, תשפ״א־78, תשפ״א־85, תשפ״א־89, תשפ״א־95, תשפ״א־97}} {{ח:ת}} מחזיק או מפעיל של מקום ציבורי או עסקי המפורט להלן, לא יפעיל את המקום בדרך של פתיחתו לציבור אלא בכפוף להוראות {{ח:פנימי|סעיף 8|תקנה 8}} ולהוראות המפורטות להלן, לצדו: {{ח:תת|(1)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(1א)}} מקום למתן טיפול רפואה משלימה – {{ח:תתת|(א)}} המפעיל של המקום יקבל לקוחות בתיאום מראש; {{ח:תתת|(ב)}} בטיפול המתבצע תוך מגע בגוף המטופל – {{ח:תתתת|(1)}} המפעיל של המקום יחטא את הכלים, את הציוד ואת הכיסא או את מיטת הטיפול אשר היו בשימוש, וכן יחליף מגבות וחלוקים, בין לקוח ללקוח; {{ח:תתתת|(2)}} המפעיל של המקום יוודא כי בעת הטיפול בלקוח, יעטה המטפל מסכה ומגן פנים; {{ח:תת|(2)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(3)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(4)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(5)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(6)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(7)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(8)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(9)}} מתחם אירוח כהגדרתו {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7(ב)(5)}} שמופעלות בו 6 יחידות אירוח לכל היותר – {{ח:תתת|(א)}} ביחידת אירוח מתארחים אנשים הגרים באותו מקום; {{ח:תתת|(ב)}} לא יופעל חדר אוכל כאמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7(ב)(5א)}}; {{ח:תת|(10)}} מקום למתן טיפול שאינו רפואי בגוף האדם, ובכלל זה מספרה ומקום למתן טיפולי יופי וקוסמטיקה – {{ח:תתת|(א)}} המפעיל של המקום יקבל לקוחות בתיאום מראש; {{ח:תתת|(ב)}} בטיפול המתבצע תוך מגע בגוף המטופל – {{ח:תתתת|(1)}} המפעיל של המקום יחטא את הכלים, את הציוד ואת הכיסא או את מיטת הטיפול אשר היו בשימוש, וכן יחליף מגבות וחלוקים, בין לקוח ללקוח; {{ח:תתתת|(2)}} המפעיל של המקום יוודא כי בעת הטיפול בלקוח יעטה המטפל מסכה ומגן פנים; {{ח:תת|(11)}} כל מקום כאמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7(ב)}} – {{ח:תתת|(א)}} המחזיק או המפעיל של המקום יציב שלט בכניסה אליו, במקום בולט לעין, בשפות עברית, ערבית ואנגלית, בדבר חובת הצגת אישור ”תו ירוק“ כתנאי לכניסה למקום; ולעניין מחזיק או מפעיל של בית מלון – יכלול בשלט גם את חובת הצגת אישור על תוצאות בדיקה לעניין איש צוות אוויר או אזרח זר כאמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7(ג)}}, ולעניין מחזיק או מפעיל של מקום שבכניסה אליו מוצבת עמדה לביצוע בדיקת קורונה מיידית מטעם המחזיק או המפעיל כאמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7(ג2)}} – יכלול השלט גם הוראה לעניין האפשרות להיכנס למקום בכפוף להצגת אישור על תוצאה שלילית בבדיקה כאמור; {{ח:תתת|(ב)}} המחזיק או המפעיל של המקום יכניס למקום רק את מי שהציג כתנאי לכניסתו אחד מאלה: {{ח:תתתתת|(1)}} אישור ”תו ירוק“, בצירוף הצגת תעודה מזהה, למעט לעניין לקטין מתחת לגיל 16, ואם הציג מסמך כאמור {{ח:פנימי|סעיף 8ב|בתקנה 8ב(ג)(1)}} – לאחר סריקת המסמך כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 8ב|בתקנה 8ב(ד)}}, ולעניין בית מלון – גם קטין מתחת לגיל 16 או מנוע חיסון, שהציג אישור ”תו ירוק“ כאמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7(ג)(3)}}, או איש צוות אוויר או אזרח זר, שהציג אישור על תוצאת בדיקה שלילית כאמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7(ג)(1)}}, ולעניין מקום המשמש לשמחות ולאירועים – גם אדם שהציג אישור על תוצאת בדיקה שלילית כאמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7(ג1)}}; האמור בפסקת משנה זו לא יחול לעניין כניסתם של עובדי המקום; {{ח:תתתתת|(2)}} אישור על תוצאה שלילית בבדיקת קורונה מיידית שבוצעה בכניסה למקום לצורך כניסה לאותו מקום בלבד; {{ח:תתת|(ג)}} מחזיק או מפעיל של מקום שהכניסה אליו נעשית בדרך של תיאום או הזמנה מראש, יידע את הלקוחות בעת התיאום או ההזמנה, בדבר חובת הצגת אישור ”תו ירוק“ כתנאי לכניסה למקום, ולעניין מחזיק או מפעיל של בית מלון – גם בדבר חובת הצגת אישור על תוצאות בדיקה לעניין איש צוות אוויר או אזרח זר כאמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7(ג)}}; {{ח:תת|(12)}} קניון – {{ח:תתת|(א)}} המחזיק או המפעיל של הקניון ינחה את עובדיו ואת העובדים בחנויות המצויות בשטח הקניון בנוגע להוראות תקנות אלה; {{ח:תתת|(ב)}} בלי לגרוע מאחריות מחזיק או מפעיל של חנות המצויה בשטח הקניון, מחזיק או מפעיל של קניון יפעל לעמידת החנויות שבשטח הקניון בהוראות החלות עליהן לפי תקנות אלה, ובכלל זה יביא לידיעתן את ההוראות האמורות ויוודא את עמידתן בהוראות לעניין התפוסה המרבית המותרת; {{ח:תתת|(ג)}} המחזיק או המפעיל של הקניון ימנה סדרנים בהתאם להוראות אלה: {{ח:תתתת|(1)}} מספר הסדרנים שנמצאים בקניון בכל עת לא יפחת מהמפורט להלן: {{ח:תתתתת|(א)}} בקניון ששטחו עד 10,000 מטרים רבועים – 2 סדרנים; {{ח:תתתתת|(ב)}} בקניון ששטחו בין 10,000 ל־25,000 מטרים רבועים – 3 סדרנים; {{ח:תתתתת|(ג)}} בקניון ששטחו מעל 25,000 מטרים רבועים – 5 סדרנים; {{ח:תתתת|(2)}} הסדרנים יידעו את השוהים במקום, ויסבו את תשומת ליבם, בנוגע לחובת השמירה על הוראות תקנות אלה, לרבות הוראות לעניין שמירת מרחק, חובת עטיית מסכה לפי {{ח:חיצוני|צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה)#סעיף 3ה|סעיף 3ה לצו בידוד בית}} ובדבר התפוסה המרבית בקניון ובשטח החנויות; {{ח:תתת|(ד)}} המחזיק או המפעיל של הקניון ינקוט אמצעים לשמירת מרחק בין אדם לאדם בתורים כגון סימון מקומות עמידה והצבת אמצעים פיזיים לשמירת רווח בין אנשים; {{ח:תתת|(ה)}} נוסף על האמור {{ח:פנימי|סעיף 8|בתקנה 8(5)(ג)}}, אם יש בקניון מערכת כריזה – המפעיל של הקניון יודיע באמצעות מערכת הכריזה, אחת לחצי שעה לפחות, על החובה לשמור על מרחק ולהימנע מאכילה בשטח הקניון; {{ח:תתת|(ו)}} המחזיק או המפעיל של הקניון לא יאפשר ישיבה לצורך אכילה של מבקרים בשטח הקניון, לא יציב שולחנות וכיסאות לאכילה בשטח הקניון, וימנע גישה לשולחנות אכילה המקובעים לרצפה, אם קיימים; המחזיק או המפעיל של הקניון יתלה שלטים במקומות בולטים לעין לעניין איסור אכילה בקניון; האמור בפסקת משנה זו לא יחול על אזור הישיבה במבנה בבית אוכל כאמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7(ב)(9)}}; {{ח:תתת|(ז)}} המחזיק או המפעיל של הקניון יאפשר הצבת דוכנים בשטח הקניון בכפוף להוראות אלה: {{ח:תתתת|(1)}} הדוכנים ימוקמו רחוק ככל האפשר זה מזה, ובמרחק שלא יפחת מ־4 מטרים בין דוכנים המוצבים בשורה, זולת אם מצויה מחיצה ביניהם, ולא יפחת מ־6 מטרים בין דוכנים המוצבים במקביל זה לזה; {{ח:תתתת|(2)}} מחיצה כאמור בפסקה (1) תהיה לרוחב צידו של הדוכן הקרוב לדוכן השני בתוספת 50 סנטימטרים נוספים לפחות, ובגובה של 1.8 מטרים לפחות מגובה הרצפה; {{ח:תתתת|(3)}} הדוכנים לא ימוקמו בסמוך לפתחי הכניסה או היציאה מחנויות, וכן לא ימוקמו באזורי מעבר צרים; {{ח:תתתת|(4)}} בדוכני מזון יימכרו מוצרי מזון ארוזים בלבד; {{ח:תתת|(ח)}} המחזיק או המפעיל של הקניון יפריד, ככל האפשר, בין הכניסות לקניון ליציאות מהקניון; {{ח:תתת|(ט)}} המחזיק או המפעיל של הקניון יפעל, ככל האפשר, ל־3 החלפות אוויר לפחות בשעה; אופן ביצוע תחלופת האוויר יהיה בהתאם להוראות המנהל; {{ח:תתת|(י)}} המחזיק או המפעיל של הקניון יפעל בהתאם להוראות המנהל, ובכלל זה לעניין ניקוי וחיטוי; {{ח:תת|(13)}} שוק קמעונאי – בהתאם להוראות פסקה (12) בשינויים המחויבים; {{ח:תת|(13א)}} באזור הישיבה בשטח פתוח הנמצא בבית אוכל – {{ח:תתת|(א)}} המחזיק או המפעיל של המקום יציב את השולחנות במרחק שלא יפחת מ־2 מטרים בין שולחן לשולחן ויציב סדרן שתפקידו לוודא שמירת מרווחים כאמור בכל עת; {{ח:תתת|(ב)}} המחזיק או המפעיל של המקום יוודא כי בהושבה של אנשים שאינם גרים באותו מקום בסמוך לדלפק (”בר“) יישמר מרחק של שני מטרים, ככל האפשר, ולכל הפחות כיסא אחד ריק ביניהם; {{ח:תתת|(ג)}} בכפוף להוראות המנהל, ובכלל זה לעניין תנאים תברואיים ושמירה על היגיינה; {{ח:תת|(14)}} מכון כושר או סטודיו – {{ח:תתת|(א)}} המחזיק או המפעיל של המקום יוודא כי המרחק בין המכשירים ובין המתאמנים בעת קיום אימון אישי או משותף, לא יפחת משני מטרים, זולת אם קיימת מחיצה המפרידה ביניהם; {{ח:תתת|(ב)}} המחזיק או המפעיל של המקום יקבל לקוחות בתיאום מראש; {{ח:תתת|(ג)}} בג׳קוזי לא ישהה יותר מאדם אחד או אנשים הגרים באותו מקום; {{ח:תתת|(ד)}} בהתאם להוראות המנהל, ובכלל זה לעניין ניקוי וחיטוי; {{ח:תת|(15)}} במקום שמתקיימים בו אירוע או פעילות מאורגנת כאמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7(ב)(2)}} – {{ח:תתת|(א)}} אם המקום מצוי במבנה, המחזיק או המפעיל של המקום יציב סדרנים שיידעו את השוהים באירוע, ויסבו את תשומת ליבם, בנוגע לחובת עטיית מסכה לפי {{ח:חיצוני|צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה)#סעיף 3ה|סעיף 3ה לצו בידוד בית}}; מספר הסדרנים יהיה ביחס של סדרן אחד לכל 75 צופים; {{ח:תתת|(ב)}} במקום שהכניסה אליו בתשלום, המחזיק או המפעיל של המקום יוודא כי מכירת כרטיסים או הרשמה למקום תיעשה מראש באופן מקוון או טלפוני; {{ח:תתת|(ג)}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7(ג1)}}, במקום כאמור המשמש לשמחות ולאירועים, המחזיק או המפעיל של המקום לא יכניס אנשים שהציגו בכניסה למקום תוצאה שלילית בבדיקת קורונה, במספר העולה על 5 אחוזים ממספר המשתתפים באירוע; המחזיק או המפעיל של המקום יקבע ויפעיל מנגנון לוויסות כניסת האנשים למקום, כך שתימנע כניסתם של אנשים שהציגו תוצאה שלילית כאמור במספר העולה על האמור בפסקת משנה זו; אין באמור בפסקת משנה זו כדי למנוע את כניסתו של אדם שקיבל תוצאה שלילית בבדיקת קורונה מיידית והציגה בכניסה למקום או של קטין או מנוע חיסון שהציגו אישור ”תו ירוק“ לפי {{ח:פנימי|סעיף 1|פסקה (1א) להגדרה ”אישור ”תו ירוק““}}, וכל אלה לא ייספרו לעניין 5 האחוזים האמורים בפסקת משנה זו; {{ח:תת|(16)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(17)}} מוזאון – {{ח:תתת|(א)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(ב)}} המחזיק או המפעיל של המוזאון או התערוכה ימנה סדרנים בהתאם להוראות פסקה (12)(ג) בשינויים המחויבים; {{ח:תתת|(ג)}} יחולו הוראות פסקה (12)(ט) ו־(י), בשינויים המחויבים; {{ח:תתת|(ד)}} סיורים מודרכים במקום יתקיימו עם מספר משתתפים שלא יעלה על 50 אנשים ובתיאום מראש; {{ח:תתת|(ה)}} תנועת המבקרים במוזאון או בתערוכה תהיה, ככל האפשר, בהתאם למסלול שייקבע מראש ובכיוון אחד; {{ח:תתת|(ו)}} במוזאון או בתערוכה שבהם מצויים מוצגים המזמינים מגע של המבקרים, המפעיל של המוזאון או התערוכה יציב סדרן בסמוך לכל כמה מוצגים פעילים, שיסב את תשומת ליבם של המבקרים לחובת שמירת מרחק, ויחטא את המוצגים בתדירות גבוהה; {{ח:תת|(18)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(18א)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(19)}} בריכת שחייה – {{ח:תתת|(א)}} בכפוף להוראות המנהל, ובכלל זה לעניין ניקוי וחיטוי ושמירה על היגיינה; {{ח:תתת|(ב)}} מפעיל מזנון בשטח הבריכה, למעט מזנון בשטח פתוח, לא יציב שולחנות וכיסאות לאכילה בשטח המזנון, וימנע גישה לשולחנות אכילה המקובעים לרצפה, אם קיימים; {{ח:תתת|(ג)}} בג׳קוזי לא ישהה יותר מאדם אחד או אנשים הגרים באותו מקום; {{ח:תת|(20)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(21)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(22)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(23)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(24)}} באטרקצייה תיירותית, בכפוף להוראות אלה: {{ח:תתת|(א)}} המחזיק או המפעיל של המקום יציב סדרנים שיידעו את השוהים במקום, ויסבו את תשומת ליבם, בנוגע לחובת השמירה על הוראות תקנות אלה, לרבות חובת עטיית מסכה לפי {{ח:חיצוני|צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה)#סעיף 3ה|סעיף 3ה לצו בידוד בית}}; מספר הסדרנים יהיה ביחס של סדרן אחד לכל 75 אנשים במקום; {{ח:תתת|(ב)}} המחזיק או המפעיל של המקום ינקוט אמצעים לשמירת מרחק בין אדם לאדם בתורים ולמניעת הצטופפות, כגון סימון מקומות עמידה, הצבת אמצעים פיזיים לשמירת רווח בין אנשים, הצבת סדרנים בסמוך לתורים או חציצה בין מיתקנים; {{ח:תתת|(ג)}} המחזיק או המפעיל של המקום יציב שלטים לעניין חובת עטיית מסכה בכל עת, לרבות בעת הפעילות באטרקצייה והשימוש במיתקנים, ולמעט בעת שהייה של אדם אחד לכל היותר או אנשים הגרים באותו מקום, ביחידה נפרדת של מיתקן; {{ח:תתת|(ד)}} באטרקצייה הכוללת שימוש באבזרים הבאים במגע עם הפנים של המשתמש, המחזיק או המפעיל של המקום ישתמש, ככל האפשר, באבזרים לשימוש חד־פעמי שיושלכו לאחר כל שימוש; בשימוש באבזרים רב־פעמיים, המחזיק או המפעיל של המקום יקפיד על חיטוי יסודי בין משתמש למשתמש; {{ח:תתת|(ה)}} בכפוף להוראות המנהל, ובכלל זה הוראותיו לעניין ניקוי וחיטוי; {{ח:תת|(25)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(26)}} במקום שמתקיים בו אירוע בישיבה של הקהל בלבד, בשטח פתוח, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7(ג1א)}} – {{ח:תתת|(א)}} המחזיק או המפעיל של המקום יציב שלט במקום בולט לעין בכניסה למקום ובו יצוין כי האירוע אינו מוגבל לכניסת בעלי אישור ”תו ירוק“ בלבד, וכן יצוין בו שמו של מפעיל המקום; {{ח:תתת|(ב)}} הצפייה באירוע תתקיים בישיבה או בעמידה בסמוך למושב; {{ח:תתת|(ג)}} הצפייה באירוע תתקיים בלא ריקודים; הסדרנים יידעו את השוהים במקום בנוגע לאמור; במקרה של סירוב הקהל להוראות אלה, יפסיק המחזיק או המפעיל את האירוע; {{ח:תתת|(ד)}} הישיבה תהיה במקומות מסומנים וקבועים מראש; {{ח:תתת|(ה)}} המחזיק או המפעיל של המקום יוודא כי הישיבה באירוע תהיה במקומות המסומנים וכי מכירת כרטיסים לאירוע תיעשה מראש ובאופן מקוון או טלפוני; {{ח:תתת|(ו)}} המחזיק או המפעיל של המקום יוודא כי בהושבה של אנשים שלא רכשו כרטיסים בהזמנה משותפת, יישמר מרחק של שני מטרים, ככל האפשר, ולכל הפחות כיסא אחד ריק ביניהם; {{ח:תתת|(ז)}} המחזיק או המפעיל של המקום יוודא כי המרחק בין הקהל לבמה יהיה ארבעה מטרים, ככל האפשר, ולא יפחת משני מטרים, ואם מסומן מקום על הבמה שחוצץ בין המופיע לקהל המרחק האמור יהיה בין הקהל לאותו מקום; {{ח:תתת|(ח)}} המחזיק או המפעיל של המקום יציב סדרנים שיידעו את השוהים באירוע, ויסבו את תשומת ליבם, בנוגע לחובת השמירה על הוראות תקנות אלה; מספר הסדרנים יהיה ביחס של סדרן אחד לכל 75 צופים; {{ח:תתת|(ט)}} המחזיק או המפעיל של המקום יווסת את כניסת הקהל לאירוע ויציאתו ממנו, כך שהקהל ייכנס ויצא באופן הדרגתי; לא יתקיימו הפסקות במהלך האירוע ככל האפשר; {{ח:תתת|(י)}} המחזיק או המפעיל של המקום יודיע במערכת הכריזה, אם קיימת במקום מערכת כריזה, ובאמצעות שילוט על החובה לשבת במהלך האירוע; {{ח:תתת|(יא)}} המחזיק או המפעיל של המקום יפעל בהתאם להוראות המנהל, ובכלל זה לעניין חיטוי וניקוי, סידורי התברואה והשירותים. {{ח:סעיף|8ב|אישור ”תו ירוק“|תיקון: תשפ״א־70}} {{ח:תת|(א)}} אדם יהיה זכאי לקבל את אישור ”התו הירוק“ באחת הדרכים האלה: {{ח:תתת|(1)}} בפנייה מקוונת למשרד הבריאות; {{ח:תתת|(2)}} באמצעות יישומון שמשרד הבריאות מעמיד לשימוש הציבור בלא תשלום; {{ח:תתת|(3)}} בדרכים נוספות שיפרסם משרד הבריאות לציבור, ובכלל זה דרך שאינה מקוונת. {{ח:תת|(ב)}} אישור ”תו ירוק“ יכלול פרטים אלה: {{ח:תתת|(1)}} שמו של האדם שלגביו ניתן האישור; {{ח:תתת|(2)}} מספר הזהות של האדם שלגביו ניתן האישור, מספר דרכון שלו או מספר מזהה אחר שנתנה לו רשות שלטונית; {{ח:תתת|(3)}} מועד פקיעת תוקף האישור; {{ח:תתת|(4)}} אמצעי לאימות האישור. {{ח:תת|(ג)}} הצגת אישור ”תו ירוק“ כאמור {{ח:פנימי|סעיף 8א|בתקנה 8א(11)(ב)}} תהיה באחת מאלה: {{ח:תתת|(1)}} הצגת מסמך שהתקבל בעקבות פנייה מקוונת כאמור בתקנת משנה (א)(1) או מסמך שהתקבל בדרך אחרת מטעם משרד הבריאות; {{ח:תתת|(2)}} הצגת האישור על גבי יישומון כאמור בתקנת משנה (א)(2). {{ח:תת|(ד)}} סריקה של אישור ”התו הירוק“ כאמור {{ח:פנימי|סעיף 8א|בתקנה 8א(11)(ב)}} המופיע על גבי מסמך כאמור בתקנת משנה (ג)(1), תתבצע כמפורט להלן: {{ח:תתת|(1)}} קבלת פרטי מידע השמורים באמצעי לאימות האישור (ברקוד) תתאפשר רק בעת הסריקה של אמצעי האימות ביישומון של משרד הבריאות (להלן – אמצעי הסריקה); {{ח:תתת|(2)}} בעת סריקת אמצעי האימות יופיע באמצעי הסריקה, ובו בלבד, רק המידע האמור בתקנת משנה (ב), והוא יימחק מיד עם תום הצגתו למבצע הסריקה ולא יישמר באמצעי הסריקה או בכל דרך אחרת מלבד באישור ”התו הירוק“ עצמו. {{ח:סעיף|9|התפוסה המותרת במקום ציבורי או עסקי הפתוח לציבור|תיקון: תשפ״א־18, תשפ״א־29, תשפ״א־35, תשפ״א־40, תשפ״א־43, תשפ״א־60, תשפ״א־70, תשפ״א־76, תשפ״א־78, תשפ״א־85, תשפ״א־89, תשפ״א־97}} {{ח:תת|(א)}} במקום ציבורי או עסקי, למעט מקום ציבורי או עסקי כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7(ב)}}, המחזיק או המפעיל של המקום יקבע ויפעיל מנגנון לוויסות כניסת האנשים למקום, למעט עובדי המקום, כך שבכל עת לא ישהו במקום אנשים במספר העולה על יחס של אדם לכל 7 מטרים רבועים משטח המקום; לעניין זה, שטח המקום יחושב לפי האזור הפתוח לקהל מתוך שטח המקום, ולמעט שטחי חניון, מחסנים, שטחי תפעול וכיוצא בהם. {{ח:תת|(א1)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:תת|(א2)}} בקניון, המחזיק או המפעיל שלו יקבע ויפעיל מנגנון ויסות דיגיטלי לוויסות כניסת האנשים לקניון, למעט עובדי המקום, כך שבכל עת לא ישהו במקום אנשים במספר העולה על יחס של אדם לכל 7 מטרים רבועים משטח המקום או על המספר האמור {{ח:פנימי|סעיף 4|בתקנה 4(א)}}, לפי העניין, לפי המקל מביניהם, ובלבד ששטח המבנה או השטח הפתוח במקום, לפי העניין, מאפשר שמירת מרחק של 2 מטרים בין אדם לאדם; לעניין זה, שטח המקום יחושב לפי האזור הפתוח לקהל מתוך שטח הקניון, לרבות שטחי המכירה שבחנויות, ולמעט שטחי חניון, מחסנים, שטחי תפעול וכיוצא בהם. {{ח:תת|(א3)}} בשוק קמעונאי, המחזיק או המפעיל שלו יקבע ויפעיל מנגנון לוויסות כניסת האנשים לשוק, למעט עובדי השוק, כך שבכל עת לא ישהו בשוק אנשים במספר העולה על יחס של אדם לכל 7 מטרים רבועים משטח המקום או על המספר האמור {{ח:פנימי|סעיף 4|בתקנה 4(א)}}, לפי העניין, לפי המקל מביניהם, ובלבד ששטח המבנה או השטח הפתוח במקום, לפי העניין, מאפשר שמירת מרחק של 2 מטרים בין אדם לאדם, וכל זאת באמצעות הצבת סדרנים בכניסות לשוק, וככל האפשר יפעיל גם מנגנון ויסות דיגיטלי; לעניין זה, שטח המקום יחושב לפי האזור הפתוח לקהל מתוך שטח השוק, לרבות שטחי המכירה שבחנויות, ולמעט שטחי חניון, מחסנים, שטחי תפעול וכיוצא בהם. {{ח:תת|(א4)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:תת|(א5)}} במקום ציבורי או עסקי שמתקיים בו אירוע בישיבה של הקהל בלבד, בשטח פתוח, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7(ג1א)}}, המחזיק או המפעיל של המקום יקבע ויפעיל מנגנון לוויסות מספר האנשים, למעט עובדי המקום, כך שבכל עת לא ישהו במקום אנשים במספר העולה על 500. {{ח:תת|(ב)}} המחזיק או המפעיל של מקום ציבורי או עסקי יציב שלט לעניין מספר השוהים המותר במקום, כאמור בתקנת משנה (א), (א2), (א3) או (א5), לפי העניין, ולעניין שטח המקום; שטח המקום יחושב לפי האזור הפתוח לקהל מתוך שטח המקום, הן במבנה והן בשטח פתוח. {{ח:תת|(ג)}} בתקנה זו, ”מנגנון ויסות דיגיטלי“ – אמצעי דיגיטלי לספירת הנכנסים למקום והיוצאים ממנו, ובלבד שהאמצעי לא יזהה או יאפשר זיהוי של הנכנסים והיוצאים, ובכלל זה לא יתעד את פניהם, ושהמידע המתועד באמצעותו יימחק ממנו בתוך 48 שעות, ולא ייעשה בו שימוש לכל צורך אחר זולת ביצוע הוראה זו; אין בכך כדי למנוע שימוש במידע על מספר הנכנסים והיוצאים. {{ח:סעיף|9א||תיקון: תשפ״א־25, תשפ״א־35, תשפ״א־70, תשפ״א־78, תשפ״א־97}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|10|תנאים לבית תפילה|תיקון: תשפ״א־2, תשפ״א־4, תשפ״א־11, תשפ״א־14, תשפ״א־49, תשפ״א־51, תשפ״א־55, תשפ״א־59, תשפ״א־61, תשפ״א־67, תשפ״א־69, תשפ״א־70, תשפ״א־72, תשפ״א־76, תשפ״א־78, תשפ״א־85, תשפ״א־97}} {{ח:תת|(א)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:תת|(ב)}} ניתן להפעיל מקום הפתוח לציבור שמתקיימות בו תפילות לשם קיום תפילות או טקס ברית, בר מצווה או בת מצווה או טקס דומה בדתות אחרות בלבד, בלא הגשת מזון ובהתאם להוראות אלה בהתאם להוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} על המקום יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 8|תקנה 8}}; {{ח:תתת|(2)}} מספר השוהים במקום לא יעלה על המספר האמור {{ח:פנימי|סעיף 4|בתקנה 4(א)}}, לפי העניין. {{ח:תת|(ג)}} על אף האמור בתקנת משנה (ב), ניתן להפעיל מקום הפתוח לציבור שמתקיימות בו תפילות לשם קיום תפילות ללא הגבלה על מספר השוהים במקום כאמור בתקנת משנה (ב)(2), למי שהציג אישור ”תו ירוק“ או למי שהציג אישור על תוצאה שלילית בבדיקת קורונה מיידית שביצע בכניסה למקום כאמור, לפי {{ח:פנימי|סעיף 7|תקנה 7(ג2)}}, וכן לתינוק עד גיל שנה, בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 8|תקנה 8}} ובכפוף להוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} המחזיק או המפעיל של בית התפילה יגיש לרשות המקומית שבתחומה מצוי בית התפילה הצהרה על עמידה בהוראות תקנת משנה זו לפי {{ח:פנימי|תוספת 2א|הטופס שבתוספת השנייה א׳}}, לצורך הפעלת בית התפילה לפי תקנת משנה זו; בטופס ההצהרה האמור יצוין שמו של מפעיל בית התפילה ודרכי יצירת קשר עמו; {{ח:תתת|(2)}} הרשות המקומית תשלח באופן מקוון או בדרך אחרת, אישור על הגשת ההצהרה, וכן תפרסם באתר האינטרנט של הרשות או בדרך אחרת את בתי התפילה ששלחה להם אישור כאמור; {{ח:תתת|(3)}} המחזיק או המפעיל של המקום יתלה את האישור האמור בפסקה (2) בכניסה לבית התפילה, במקום בולט לעין; {{ח:תתת|(4)}} תחול {{ח:פנימי|סעיף 8א|פסקה (11) בתקנה 8א}}, ואולם לעניין זה יקראו את {{ח:פנימי|סעיף 8א|פסקת משנה (ב) לפסקה האמורה}}, כך שהמילים ”ואם הציג מסמך כאמור {{ח:פנימי|סעיף 8ב|בתקנה 8ב(ג)(1)}} – לאחר סריקת המסמך כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 8ב|בתקנה 8ב(ד)}}“ – יימחקו; {{ח:תתת|(5)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(6)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(7)}} {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:סעיף|10א|תפילה בכותל המערבי, במסגד אל־<wbr>אקצה ובכנסיית הקבר|תיקון: תשפ״א־11, תשפ״א־97}} {{ח:ת}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 10|בתקנה 10(ב)(2)}}, ברחבת הכותל המערבי, במסגד אל־אקצה ובכנסיית הקבר מותרת תפילה בכפוף להוראות {{ח:פנימי|סעיף 4|תקנה 4(א)}}. {{ח:סעיף|10ב||תיקון: תשפ״א־69}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(פקעה).}} {{ח:סעיף|11||תיקון: תשפ״א־97}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|11א||תיקון: תשפ״א־14, תשפ״א־43, תשפ״א־49, תשפ״א־51, תשפ״א־55, תשפ״א־59, תשפ״א־61, תשפ״א־70, תשפ״א־72, תשפ״א־75, תשפ״א־76, תשפ״א־78, תשפ״א־85, תשפ״א־97}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|11ב|רישום ושמירת פרטים|תיקון: תשפ״א־14}} {{ח:תת|(א)}} מבקר במקום ציבורי או עסקי שהכניסה אליו נעשית בתיאום או בהזמנה מראש, או מותנית ברישום או בזיהוי בעת הכניסה אליו או במועד מוקדם יותר, ימסור למחזיק או למפעיל של עסק כאמור או למי מטעמם, את מספר הטלפון שלו למטרת חקירה אפידמיולוגית, אם תידרש. {{ח:תת|(ב)}} מחזיק או מפעיל של מקום כאמור בתקנת משנה (א) ישמור רשימה של מספרי הטלפון שנמסרו לו (להלן – רשימה טלפונית) לשם העברתם למשרד הבריאות לצורך ביצוע חקירה אפידמיולוגית, ונוסף על הרשימה הטלפונית ישמור את הפרטים האלה: {{ח:תתת|(1)}} שם ושם משפחה של המבקרים, אם בעת התיאום, ההזמנה או הרישום נמסרים פרטים אלה על ידי המבקרים; {{ח:תתת|(2)}} זמן הכניסה או היציאה מהמקום, אם יש בידי המחזיק או המפעיל פרטים אלה; {{ח:תתת|(3)}} במקום אירוע – רשימה הכוללת את מספר המושב של המבקרים, אם יש בידי המחזיק או המפעיל פרטים אלה. {{ח:תת|(ג)}} לבקשת משרד הבריאות, לשם ביצוע חקירה אפידמיולוגית, ולמטרה זו בלבד – ימסור המחזיק או המפעיל את הרשימה הטלפונית ואת הפרטים הנוספים לפי תקנת משנה (ב), אם יש בידו. {{ח:תת|(ד)}} המחזיק או המפעיל של המקום ישמור את הרשימה הטלפונית בסוד, לא יגלה את האמור בה לאחר ולא יעשה בה כל שימוש פרט לתכלית האמורה בתקנה זו, כאמור {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 48|בסעיף 48(ב) לחוק}}. {{ח:תת|(ה)}} המחזיק או המפעיל של המקום ימחק את הרשימה הטלפונית בחלוף 20 ימים ממועד שמירת הפרטים, כאמור {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 48|בסעיף 48(ב) לחוק}}. {{ח:תת|(ו)}} הוראות תקנה זו לא יחולו על עסק שמעצם טיבו הכניסה אליו נעשית שלא בתיאום או בהזמנה מראש ואינה מותנית ברישום או בזיהוי, בין בעת הכניסה ובין במועד מוקדם יותר, למעט אם מתקיימת פעילות מסוימת בעסק כאמור המתאפיינת בריבוי משתתפים ובשהייה ממושכת משותפת של אנשים ולעניין פעילות כאמור. {{ח:סעיף|12|סגירת מקום לשם מניעת הדבקה או לשם עריכת חקירה אפידמיולוגית}} {{ח:תת|(א)}} ראש השירות או רופא מחוזי רשאי להורות, בהודעה בכתב, למפעיל של מקום ציבורי או עסקי לסגור את המקום, כולו או חלקו, בהיקף שאינו עולה על הנדרש, אם שהה בו אדם הנושא את נגיף הקורונה, לתקופה שינקוב בהודעה, הדרושה לשם מניעת הדבקה בנגיף בשל שהייה באותו מקום, או לשם עריכת חקירה אפידמיולוגית, ובלבד שסגירתו לשם עריכת חקירה כאמור לא תעלה על 72 שעות, ובמקרים מיוחדים ולפי הוראה של ראש השירות – על 120 שעות, וזאת בשים לב, בין השאר, להשלכות של סגירת המקום על המפעיל של המקום. {{ח:תת|(ב)}} על הוראה לפי תקנת משנה (א) ניתן להגיש השגה למנהל; החלטה בהשגה תינתן בהקדם ככל האפשר ולא יאוחר מ־48 שעות ממועד הגשת ההשגה; הוראה לפי תקנת משנה (א) תעמוד בתוקפה זולת אם התקבלה החלטה אחרת בהשגה. {{ח:תת|(ג)}} תקנה זו לא תחול לעניין הגעת עובדים למקומות עבודה שהוחרגו לפי {{ח:חיצוני|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות במקומות עבודה)|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות במקומות עבודה), התש״ף–2020}}. {{ח:סעיף|13|עונשין|תיקון: תש״ף, תשפ״א־2, תשפ״א־4, תשפ״א־11, תשפ״א־14, תשפ״א־18, תשפ״א־21, תשפ״א־25, תשפ״א־29, תשפ״א־35, תשפ״א־43, תשפ״א־60, תשפ״א־61, תשפ״א־70, תשפ״א־75, תשפ״א־76, תשפ״א־78, תשפ״א־85, תשפ״א־89, תשפ״א־95, תשפ״א־97}} {{ח:תת|(א)}} העושה אחת מאלה, דינו – קנס לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|סעיף 61(א)(1) לחוק העונשין}}: {{ח:תתת|(1)}} {{ח:הערה|(פקעה);}} {{ח:תתת|(1א)}} {{ח:הערה|(פקעה);}} {{ח:תתת|(2)}} המפעיל מקום ציבורי או עסקי הפתוח בתו ירוק, ששטחו כמפורט להלן, בעצמו או באמצעות אחר, בדרך של פתיחתו למי שלא הציג אישור ”תו ירוק“ או אישור על תוצאה שלילית בבדיקת קורונה מיידית שביצע בכניסה למקום, בניגוד {{ח:פנימי|סעיף 7|לתקנה 7(ב)}} {{ח:פנימי|סעיף 10|או 10(ג)}}: {{ח:תתתת|(א)}} שטח המקום לא עולה על 100 מ״ר; {{ח:תתתת|(ב)}} שטח המקום עולה על 100 מ״ר ולא עולה על 500 מ״ר; {{ח:תתתת|(ג)}} שטח המקום עולה על 500 מ״ר; {{ח:תתת|(3)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(3א)|(א)}} השוהה במקום ציבורי או עסקי הפתוח בתו ירוק, למעט בית מלון שפתיחתו הותרה לפי {{ח:פנימי|סעיף 7|תקנה 7(ב) ו־(ג)}} ומקום המשמש לשמחות ולאירועים, שאינו אחד מהמפורטים להלן, בניגוד {{ח:פנימי|סעיף 5|לתקנה 5(א1)}}, ובלבד שבמקום הוצב שלט כאמור {{ח:פנימי|סעיף 8א|בתקנה 8א(11)(א)}}: {{ח:תתתתת|(1)}} מחלים; {{ח:תתתתת|(2)}} תינוק עד גיל שנה; {{ח:תתתתת|(3)}} קטין מתחת לגיל 16 או אדם מנוע חיסון שקיבלו תוצאה שלילית בבדיקת קורונה שביצעו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 1|בפסקה (1א) להגדרה ”אישור ”תו ירוק““}}; {{ח:תתתתת|(4)}} אדם שקיבל אישור על תוצאה שלילית בבדיקת קורונה מיידית שבוצעה בכניסה למקום; {{ח:תתתתת|(5)}} מפעיל המקום או מי מטעמו; {{ח:תתתת|(ב)}} השוהה בבית מלון שפתיחתו הותרה לפי {{ח:פנימי|סעיף 7|תקנה 7(ב) ו־(ג)}}, שאינו אחד מהמפורטים להלן, בניגוד {{ח:פנימי|סעיף 5|לתקנה 5(א2)}}, ובלבד שבמקום הוצב שלט כאמור {{ח:פנימי|סעיף 8א|בתקנה 8א(11)(א)}}: {{ח:תתתתת|(1)}} מחלים; {{ח:תתתתת|(2)}} תינוק עד גיל שנה; {{ח:תתתתת|(3)}} אדם שקיבל אישור על תוצאה שלילית בבדיקת קורונה מיידית שבוצעה בכניסה למקום; {{ח:תתתתת|(4)}} קטין מתחת לגיל 16 או אדם מנוע חיסון שיש להם אישור ”תו ירוק“ כאמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7(ג)(3)}}; {{ח:תתתתת|(5)}} איש צוות אוויר או אזרח זר שקיבלו תוצאה שלילית בבדיקת קורונה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7(ג)(1)}}; {{ח:תתתתת|(6)}} זר המבקר בישראל כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7(ג)(2)}}; {{ח:תתתתת|(7)}} מפעיל בית המלון או מי מטעמו; {{ח:תתתת|(ג)}} השוהה במקום המשמש לשמחות ולאירועים, שאינו אחד מהמפורטים להלן, בניגוד {{ח:פנימי|סעיף 5|לתקנה 5(א3)}}, ובלבד שבמקום הוצב שלט כאמור {{ח:פנימי|סעיף 8א|בתקנה 8א(11)(א)}}: {{ח:תתתתת|(1)}} מחלים; {{ח:תתתתת|(2)}} תינוק עד גיל שנה; {{ח:תתתתת|(3)}} קטין מתחת לגיל 16 או אדם מנוע חיסון שקיבלו תוצאה שלילית בבדיקת קורונה שביצעו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 1|בפסקה (1א) להגדרה ”אישור ”תו ירוק““}}; {{ח:תתתתת|(4)}} אדם שקיבל אישור על תוצאה שלילית בבדיקת קורונה מיידית שבוצעה בכניסה למקום; {{ח:תתתתת|(5)}} אדם שקיבל תוצאה שלילית בבדיקת קורונה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7(ג1)}}; {{ח:תתתתת|(6)}} מפעיל המקום או מי מטעמו; {{ח:תתת|(3ב)}} {{ח:הערה|(פקעה);}} {{ח:תתת|(4)}} מפעיל מקום ציבורי או עסקי בדרך של פתיחתו לציבור, בעצמו או באמצעות אחר, בלא שמסר הצהרה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 8|בתקנה 8(1)}}; {{ח:תתת|(5)}} מפעיל מקום ציבורי או עסקי בדרך של פתיחתו לציבור, בעצמו או באמצעות אחר, בלי שהציב מחיצה למניעת העברת רסס בדלפק שירות, אם ישנו במקום, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 8|בתקנה 8(3)}}; {{ח:תתת|(6)}} מפעיל מקום ציבורי או עסקי בדרך של פתיחתו לציבור, בעצמו או באמצעות אחר, שהכניס למקום אדם שאינו עוטה מסכה או נתן שירות לאדם שאינו עוטה מסכה, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 8|בתקנה 8(5)(א)}}; {{ח:תתת|(7)}} מפעיל מקום ציבורי או עסקי בדרך של פתיחתו לציבור, בעצמו או באמצעות אחר, בלי שתלה שלט לעניין חובת עטיית מסכה, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 8|בתקנה 8(5)(ב)}}; {{ח:תתת|(8)}} מפעיל מקום ציבורי או עסקי בדרך של פתיחתו לציבור, בעצמו או באמצעות אחר, בלי שסימן במקום, במקומות המיועדים לתור, מקומות לעמידה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 8|בתקנה 8(7)}}; {{ח:תתת|(9)}} מפעיל מקום ציבורי או עסקי בדרך של פתיחתו לציבור, בעצמו או באמצעות אחר, בלי שהציב שלט לעניין שמירת מרחק כאמור {{ח:פנימי|סעיף 8|בתקנה 8(7)}}; {{ח:תתת|(10)}} מפעיל מקום ציבורי או עסקי בדרך של פתיחתו לציבור, בעצמו או באמצעות אחר, בלי שתלה שלט בכניסה למעלית, אם יש מעלית במקום, לעניין מספר הנוסעים המותר, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 8|בתקנה 8(8)}}; {{ח:תתת|(10א)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(10ב)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(10ג)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(10ד)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(10ה)}} המפעיל מתחם אירוח שפועל בו חדר אוכל בניגוד {{ח:פנימי|סעיף 8א|לתקנה 8א(9)(ב)}}; {{ח:תתת|(10ו)}} מפעיל של מקום ציבורי או עסקי הפתוח בתו ירוק שלא הציב שלט כאמור {{ח:פנימי|סעיף 8א|בתקנה 8א(11)(א)}} או כאמור {{ח:פנימי|סעיף 10|בתקנה 10(ג)(4)}}; {{ח:תתת|(10ז)}} מפעיל קניון שלא מינה סדרנים במספר המזערי שנקבע {{ח:פנימי|סעיף 8א|בתקנה 8א(12)(ג)(1)(א)}}, לכל הפחות, בניגוד {{ח:פנימי|סעיף 8א|לתקנה 8א(12)(ג)}}; {{ח:תתת|(10ח)}} מפעיל קניון או מפעיל שוק קמעונאי שהציב שולחנות וכיסאות לאכילה בשטח הקניון או השוק, לפי העניין, או בלי שמנע גישה לשולחנות או לכיסאות כאמור, ובלי שתלה שלטים לעניין איסור אכילה, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 8א|בתקנה 8א(12)(ו)}} או {{ח:פנימי|סעיף 8א|בתקנה 8א(13)}}; {{ח:תתת|(10ט)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(10י)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(10יא)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(10יב)}} מפעיל מקום כאמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7(ב)(2)}} שהוא מקום המשמש לשמחות ולאירועים, בלי שקבע והפעיל מגנון לוויסות כניסת האנשים למקום למניעת כניסת אנשים עם תוצאה שלילית בבדיקת קורונה במספר העולה על האמור {{ח:פנימי|סעיף 8א|בתקנה 8א(15)(ב)}} ובניגוד {{ח:פנימי|סעיף 8א|לאותה תקנה}}; {{ח:תתת|(11)}} מפעיל מקום ציבורי או עסקי, בעצמו או באמצעות אחר, בלי שקבע והפעיל מנגנון לוויסות כניסת האנשים למקום, למעט עובדי המקום, בהתאם למספר השוהים המותר כאמור {{ח:פנימי|סעיף 9|בתקנה 9(א), (א2), (א3) או (א5)}}, לפי העניין; {{ח:תתת|(12)}} מפעיל מקום ציבורי או עסקי, בעצמו או באמצעות אחר, בלי שהציב שלט לעניין מספר השוהים המותר, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 9|בתקנה 9(ב)}}; {{ח:תתת|(12א)}} {{ח:הערה|(פקעה);}} {{ח:תתת|(12א1)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(12ב)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(12ג)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(12ד)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(13)}} המפעיל מקום ציבורי או עסקי, לאחר שראש השירות או רופא מחוזי הורה על סגירת המקום, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 12|בתקנה 12(א)}}. {{ח:תת|(ב)}} בתקנה זו, {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מפעיל“ – מי שמפעיל מקום כאמור בתקנת משנה (א), ואם הוא עסק טעון רישוי לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 1|סעיף 1 לחוק רישוי עסקים, התשכ״ח–1968}}, שנדרש לגביו רישיון או היתר כמשמעותם {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 4|בסעיף 4 לאותו חוק}} – בעל הרישיון או ההיתר, ולעניין בית תפילה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 10|בתקנה 10(ג)}} – מי שמפעיל את בית התפילה והגיש לרשות המקומית הצהרה לעניין הפעלת בית תפילה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 10|בתקנה 10(ג)(1)}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מקום ציבורי או עסקי הפתוח בתו ירוק“ – מקום ציבורי או עסקי שפתיחתו הותרה רק למי שהציג אישור ”תו ירוק“ לפי {{ח:פנימי|סעיף 7|תקנה 7(ב)}} {{ח:פנימי|סעיף 10|או 10(ג)}}. {{ח:סעיף|14|עבירה מינהלית}} {{ח:ת}} עבירה על הוראה מההוראות המפורטות {{ח:פנימי|תוספת 3|בטור א׳ שבתוספת השלישית}}, היא עבירה מינהלית. {{ח:סעיף|15|קנס מינהלי קצוב}} {{ח:ת}} לעבירה מינהלית כאמור {{ח:פנימי|סעיף 14|בתקנה 14}} יהיה קנס מינהלי קצוב, כקבוע לצדה {{ח:פנימי|תוספת 3|בטור ב׳ בתוספת השלישית}}. {{ח:סעיף|16|עבירה מינהלית חוזרת|תיקון: תשפ״א־60}} {{ח:ת}} הקנס המינהלי הקצוב לעבירה מינהלית חוזרת כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק העבירות המינהליות#סעיף 2|בסעיף 2(ג) לחוק העבירות המינהליות}}, יהיה כפל הקנס המינהלי האמור {{ח:פנימי|סעיף 15|בתקנה 15}}, לפי העניין, או קנס לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|סעיף 61(א)(1) לחוק העונשין}}, לפי הנמוך מביניהם. {{ח:סעיף|17|עבירה מינהלית נמשכת}} {{ח:ת}} הקנס המינהלי הקצוב לעבירה מינהלית נמשכת יהיה בשיעור חמישית מהקנס הקבוע {{ח:פנימי|סעיף 15|בתקנה 15}}, לפי העניין, לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר המועד שנקבע בהתראה כאמור {{ח:חיצוני|חוק העבירות המינהליות#סעיף 8|בסעיף 8(ב1) לחוק העבירות המינהליות}}. {{ח:סעיף|18|הגורם המוסמך להטלת קנס מינהלי|תיקון: תש״ף, תשפ״א־2, תשפ״א־4, תשפ״א־11, תשפ״א־14, תשפ״א־25, תשפ״א־43, תשפ״א־61, תשפ״א־75, תשפ״א־97}} {{ח:ת}} הגורם המוסמך להטיל קנס מינהלי לפי תקנות אלה (להלן – הגורם המוסמך), הוא כמפורט להלן, לפי העניין: {{ח:תת|(1)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(2)}} לעניין עבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 13|תקנה 13(א)(2) עד (12) ו־(13)}} – כל אחד מאלה: {{ח:תתת|(א)}} שוטר; {{ח:תתת|(ב)}} מפקח שהוא עובד המדינה שנתונות לו סמכויות פיקוח לפי כל דין, וכן פקח שמינה מנהל רשות הטבע והגנים הלאומיים לפי {{ח:חיצוני|חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה#סעיף 58|סעיף 58 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ״ח–1998}}; {{ח:תתת|(ג)}} עובד רשות מקומית שהוסמך עד יום ט״ו בסיוון התש״ף (7 ביוני 2020) לפי {{ח:חיצוני|חוק העבירות המינהליות#סעיף 5|סעיף 5(ב) לחוק העבירות המינהליות}}; {{ח:תתת|(ד)}} פקח עירוני, לרבות פקח מסייע, שהוסמך לפי {{ח:חיצוני|חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה)|חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה), התשע״א–2011}}; {{ח:תתת|(ה)}} עובד רשות מקומית שהוסמך לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 28|סעיף 28(א)(2) או (ב)(1) לחוק רישוי עסקים, התשכ״ח–1968}}; {{ח:תתת|(ו)}} עובד רשות מקומית שהוסמך לפי {{ח:חיצוני|חוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית – סמכויות פקחים)#סעיף 3|סעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית – סמכויות פקחים), התשס״ח–2008}}. {{ח:סעיף|19|סמכויות שוטר|תיקון: תשפ״א־4, תשפ״א־11}} {{ח:ת}} לשם אכיפת ההוראות לפי תקנות אלה, יהיו לשוטר סמכויות אלה: {{ח:תת|(1)}} להורות לכל אדם לפעול בהתאם לתקנות או להפסיק פעילות בניגוד להן; {{ח:תת|(2)}} למנוע כניסת אדם למקום אם יש בכך הפרה של התקנות; {{ח:תת|(3)}} להורות על פיזור התקהלות הנעשית בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 4|תקנה 4}} ויחולו לעניין זה הוראות {{ח:חיצוני|חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה)#סעיף 27|סעיף 27(א)(3) לחוק}}; {{ח:תת|(4)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(5)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|(6)}} {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:סעיף|19א||תיקון: תשפ״א־49, תשפ״א־51, תשפ״א־55, תשפ״א־59}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(פקעה).}} {{ח:סעיף|19ב||תיקון: תשפ״א־69}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(פקעה).}} {{ח:סעיף|20|תחילה}} {{ח:ת}} תחילתן של תקנות אלה ביום כ״ט באלול התש״ף (18 בספטמבר 2020), בשעה 14.00. {{ח:סעיף|21|תוקף|תיקון: תשפ״א־4, תשפ״א־9, תשפ״א־11, תשפ״א־12, תשפ״א־13, תשפ״א־14, תשפ״א־17, תשפ״א־18, תשפ״א־21, תשפ״א־23, תשפ״א־30, תשפ״א־36, תשפ״א־40, תשפ״א־43, תשפ״א־49, תשפ״א־51, תשפ״א־55, תשפ״א־59, תשפ״א־61, תשפ״א־66, תשפ״א־67, תשפ״א־70, תשפ״א־78, תשפ״א־79, תשפ״א־81, תשפ״א־85, תשפ״א־86, תשפ״א־89, תשפ״א־90, תשפ״א־95, תשפ״א־97, תשפ״א־102}} {{ח:ת}} תוקפן של תקנות אלה עד יום כ׳ בסיוון התשפ״א (31 במאי 2021). {{ח:סעיף|22|הוראת מעבר}} {{ח:ת}} חובת הגשת הצהרה לפי {{ח:פנימי|סעיף 8|תקנה 8(1)}} לא תחול על מקום ציבורי או עסקי שהוגשה לגביו הצהרה לפי {{ח:חיצוני|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות)#סעיף 7|תקנה 7(1) לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות), התש״ף–2020}}, כנוסחן ערב תחילתן של תקנות אלה, או שחלה לגביו {{ח:חיצוני|תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות)#סעיף 25|תקנה 25(א) לתקנות האמורות}}. {{ח:סעיף|23|הוראת שעה – חגי תשרי|תיקון: תש״ף, תשפ״א־2, תשפ״א־4}} {{ח:תת|(א)}} על אף האמור בתקנות אלה, בתקופה שמיום ה׳ בתשרי התש״ף {{ח:הערה|[צ״ל: התשפ״א]}} (23 בספטמבר 2020) עד יום י״ד בתשרי התשפ״א (2 באוקטובר 2020), יראו כאילו – {{ח:תת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב בתקנות כהוראת שעה מיום 23.9.2020 עד יום 2.10.2020.}} {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בתקנות אלה, בתקופה שמיום כ״ט באלול התש״ף (18 בספטמבר 2020), בשעה 17:00, עד יום ג׳ בתשרי התשפ״א (21 בספטמבר 2020), בשעה 5:00, יראו כאילו – {{ח:תת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב בתקנות כהוראת שעה מיום 18.9.2020 בשעה 17:00 עד יום 21.9.2020 בשעה 5:00.}} {{ח:תת|(ג)}} על אף האמור בתקנות אלה, בתקופה שממועד פרסומן של תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת השהייה במרחב הציבורי והגבלת פעילות) (תיקון מס׳ 3), התשפ״א–2020 {{ח:הערה|(ביום 1.10.2020)}}, עד יום כ״ד בתשרי התשפ״א (12 באוקטובר 2020), יראו כאילו – {{ח:תת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב בתקנות כהוראת שעה מיום 1.10.2020 עד יום 12.10.2020.}} {{ח:סעיף|24|הוראת שעה – התקהלות בעת הכרזה על מצב חירום מיוחד בשל נגיף הקורונה|תיקון: תשפ״א־4, תשפ״א־7, בג״ץ 5469/20}} {{ח:ת}} על אף האמור בתקנות אלה, בתקופה שממועד פרסומן של תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת השהייה במרחב הציבורי והגבלת פעילות) (תיקון מס׳ 3), התשפ״א–2020 {{ח:הערה|(ביום 1.10.2020)}}, עד יום כ״ה בתשרי התשפ״א (13 באוקטובר 2020), יראו כאילו – {{ח:תת|(1)}} {{ח:הערה|(בוטלה מדעיקרא לפי {{ח:חיצוני|https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path{{=}}HebrewVerdicts/20/690/054/V13&amp;amp;fileName{{=}}20054690_V13.pdf&amp;amp;type{{=}}4|בג״ץ 5469/20}});}} {{ח:תת|(2)}} {{ח:הערה|הנוסח שולב בתקנות כהוראת שעה מיום 1.10.2020 עד יום 13.10.2020.}} {{ח:סעיף|25|הוראת שעה – יציאה לשדה תעופה|תיקון: תשפ״א־9}} {{ח:ת}} על אף האמור בתקנות אלה, בתקופה שמיום כ״ח בתשרי התשפ״א (16 באוקטובר 2020) עד תום תקופת תוקפה של {{ח:פנימי|סעיף 2|תקנה 2}}, יראו כאילו {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2(א)(16)}} – {{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב בתקנות כהוראת שעה מיום 16.10.2020 ועד יום 18.10.2020.}} {{ח:סעיף|26|הוראת שעה – בחירות ברשות מקומית|תיקון: תשפ״א־25, תשפ״א־31}} {{ח:ת}} על אף האמור בתקנות אלה, בתקופה שמיום ד׳ בכסלו התשפ״א (20 בנובמבר 2020) עד יום כ״ג בכסלו התשפ״א (9 בדצמבר 2020), יראו כאילו – {{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב בתקנות כהוראת שעה מיום 20.11.2020 ועד יום 9.12.2020.}} {{ח:סעיף|27|הוראת שעה – הפעלת קניון בתכנית ניסיונית|תיקון: תשפ״א־30, תשפ״א־31, תשפ״א־34}} {{ח:תת|(א)}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7}}, בתקופה שעד יום כ״ב בכסלו התשפ״א (8 בדצמבר 2020), תותר הפעלת 15 קניונים והחנויות שבהם, בדרך של פתיחתם לציבור, לפי הוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} לגבי קניונים שבבעלות שתי החברות הגדולות – שישה קניונים שנבחרו בידי החברות האמורות ושיפורטו {{ח:פנימי|תוספת 4|בתוספת הרביעית}}; לעניין תקנת משנה זו, ”שתי החברות הגדולות“ – שתי החברות שבבעלותן נמצא המספר הרב ביותר של קניונים בישראל ביחס לשאר החברות שבבעלותן קניונים; {{ח:תתת|(2)}} לגבי קניונים שאינם בבעלות שתי החברות הגדולות ואשר בשטחם 20 חנויות לפחות – תשעה קניונים שייבחרו בהגרלה שיבצעו משרד הכלכלה והתעשייה ומשרד האוצר, מהקניונים שהביעו את רצונם להשתתף בהגרלה והתחייבו לקיים את הכללים הקבועים בתקנות אלה; הזמנה להגרלה כאמור ותקנון ההגרלה יפורסמו באתר האינטרנט של משרד הכלכלה והתעשייה; שלושה מהקניונים שייבחרו כאמור יהיו באזור הכולל את מחוזות הצפון וחיפה, שלושה יהיו באזור הכולל את מחוזות תל אביב והמרכז ושלושה באזור הכולל את מחוזות ירושלים והדרום; המנהל הכללי של משרד הכלכלה והתעשייה והמנהל הכללי של משרד האוצר יפרסמו בהודעה ברשומות ובאתר האינטרנט של המשרדים את שמות הקניונים שנבחרו לפי פסקה זו ואת כתובת הקניון. {{ח:תת|(ב)}} מחזיק או מפעיל של חנות המצויה בתוך קניון כאמור בתקנת משנה (א), לא יפעיל את החנות בדרך של פתיחתה לציבור, אלא בכפוף להוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} בכפוף להוראות {{ח:פנימי|סעיף 8|תקנה 8}}, למעט פסקה (4) שבה; {{ח:תתת|(2)}} בכפוף {{ח:פנימי|סעיף 9|לתקנה 9}} שתיקרא בשינוי זה: במקום ההגדרה ”התפוסה המרבית המותרת“ שבתקנת משנה (א) ייקרא: {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} "”התפוסה המרבית המותרת“ – כמפורט להלן, ובלבד ששטח המקום מאפשר שמירת מרחק של 2 מטרים בין אדם לאדם: {{ח:תתתתת|(1)}} במקום כאמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7(1)}} {{ח:פנימי|סעיף 7|או 7(3)}} המצוי בתוך קניון – מספר אנשים שלא יעלה על יחס של אדם לכל 7 מטרים רבועים משטח המקום או על 10 אנשים במבנה ו־20 אנשים בשטח פתוח, לפי המקל מביניהם; {{ח:תתתתת|(2)}} בחנות שאינה כאמור בפסקת משנה (א) – מספר אנשים שלא יעלה על יחס של אדם לכל 7 מטרים רבועים משטח המקום או על 10 אנשים, לפי הנמוך מביניהם, ובכל מקרה לא פחות מארבעה אנשים; ואולם בחנות ששטחה מעל 150 מטרים רבועים – מספר אנשים שלא יעלה על יחס של אדם לכל 15 מטרים רבועים משטח המקום; לעניין פסקה זו, שטח המקום יחושב לפי האזור הפתוח לקהל מתוך שטח המקום ולמעט שטחי חניון, מחסנים, שטחי תפעול וכיוצא בזה.". {{ח:תת|(ג)}} מחזיק או מפעיל של קניון כאמור בתקנת משנה (א), לא יפעיל את הקניון בדרך של פתיחתו לציבור, אלא בכפוף להוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} בכפוף להוראות {{ח:פנימי|סעיף 8|תקנה 8}}, שתיקרא בשינויים אלה בפסקה (4) שבה: {{ח:תתתת|(א)}} פסקת משנה (א) – לא תיקרא; {{ח:תתתת|(ב)}} בפסקת משנה (ב), המילים ”ככל האפשר“ – לא ייקראו; {{ח:תתת|(2)}} בכפוף להוראות {{ח:פנימי|סעיף 9|תקנה 9}}, שתיקרא בשינויים אלה בתקנת משנה (א) שבה: {{ח:תתתת|(א)}} אחרי ”יקבע ויפעיל מנגנון“ ייקרא ”דיגיטלי“; {{ח:תתתת|(ב)}} במקום ההגדרה ”התפוסה המרבית המותרת“ ייקרא: {{ח:תתתת|סוג=הגדרה}} ””התפוסה המרבית המותרת“ – מספר אנשים שלא יעלה על יחס של אדם לכל 15 מטרים רבועים משטח המקום; לעניין זה, ”שטח המקום“ יחושב לפי האזור הפתוח לקהל מתוך שטח המקום, לרבות שטחי המכירה שבחנויות, ולמעט שטחי חניון, מחסנים, שטחי תפעול וכיוצא בזה; ולמעט שטח מקום ציבורי או עסקי שהפעלתו בדרך של פתיחה לציבור אסורה לפי {{ח:פנימי|סעיף 7|תקנה 7}}.“; {{ח:תתתת|(ג)}} בסופה ייקרא: {{ח:תתתת|סוג=הגדרה}} ””מנגנון ויסות דיגיטלי“ – אמצעי דיגיטלי לספירת הנכנסים לקניון והיוצאים ממנו, ובלבד שהאמצעי לא יזהה או יאפשר זיהוי של הנכנסים והיוצאים, ובכלל זה לא יתעד את פניהם, ושהמידע המתועד באמצעותו יימחק ממנו בתוך 48 שעות, ולא ייעשה בו שימוש לכל צורך אחר זולת ביצוע הוראה זו; אין בכך כדי למנוע שימוש במידע על מספר הנכנסים והיוצאים.“; {{ח:תתת|(3)}} בכפוף להוראות המפורטות להלן: {{ח:תתתת|(א)}} המחזיק או המפעיל של הקניון ינחה את עובדיו ואת העובדים בחנויות המצויות בשטח הקניון בנוגע להוראות תקנות אלה; {{ח:תתתת|(ב)}} בלי לגרוע מאחריות מחזיק או מפעיל של חנות כאמור בתקנת משנה (ב), מחזיק או מפעיל של קניון יפעל לעמידת החנויות שבשטח הקניון בהוראות החלות עליהן לפי תקנות אלה, ובכלל זה יביא לידיעתן את ההוראות האמורות ויוודא את עמידתן בהוראות תקנת משנה (ב)(2) לעניין התפוסה המרבית המותרת; {{ח:תתתת|(ג)}} המחזיק או המפעיל של הקניון יעסיק סדרנים בהתאם להוראות אלה: {{ח:תתתתת|(1)}} מספר הסדרנים שנמצאים בקניון בכל עת לא יפחת מהמפורט להלן: {{ח:תתתתתת|(א)}} בקניון ששטחו עד 10,000 מטרים רבועים – 2 סדרנים; {{ח:תתתתתת|(ב)}} בקניון ששטחו בין 10,000 ל־25,000 מטרים רבועים – 3 סדרנים; {{ח:תתתתתת|(ג)}} בקניון ששטחו מעל 25,000 מטרים רבועים – 5 סדרנים; {{ח:תתתתת|(2)}} הסדרנים יידעו את השוהים במקום, ויסבו את תשומת ליבם בנוגע לחובת השמירה על הוראות תקנות אלה, לרבות הוראות לעניין איסור התקהלות, חובת עטיית מסכה לפי {{ח:חיצוני|צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה)#סעיף 3ה|סעיף 3ה לצו בידוד בית}} ובדבר התפוסה המרבית בקניון ובשטח החנויות; {{ח:תתתתת|(3)}} הסדרנים יערכו רישום של מספר ההפרות וסוג ההפרה, לצורכי בקרה; {{ח:תתתת|(ד)}} המחזיק או המפעיל של הקניון יפעל למניעת התקהלות בשטח הקניון, כולל בסמוך לכניסה לחנויות ובכניסה לקניון, ובכלל זה ינקוט אמצעים לשמירת מרחק בין אדם לאדם בתורים כגון סימון מקומות עמידה והצבת אמצעים פיזיים לשמירת רווח בין אנשים; {{ח:תתתת|(ה)}} נוסף על האמור {{ח:פנימי|סעיף 8|בתקנה 8(5)(ג)}}, אם יש בקניון מערכת כריזה – המפעיל של הקניון יודיע באמצעות מערכת הכריזה, אחת לחצי שעה לפחות, על החובה לשמור על מרחק ולהימנע מהתקהלות; {{ח:תתתת|(ו)}} המחזיק או המפעיל של הקניון לא יאפשר ישיבה לצורך אכילה של מבקרים בשטח הקניון, לא יציב שולחנות וכיסאות לאכילה בשטח הקניון, וימנע גישה לשולחנות אכילה המקובעים לרצפה, אם קיימים; המחזיק או המפעיל של הקניון יתלה שלטים במקומות בולטים לעין לעניין איסור אכילה בקניון; {{ח:תתתת|(ז)}} המחזיק או המפעיל של הקניון ימנע הצבת דוכני מזון בשטח הקניון ולא יאפשר קיום יריד, אירועים או מופעים בשטח הקניון; {{ח:תתתת|(ח)}} המחזיק או המפעיל של הקניון יפריד, ככל האפשר, בין הכניסות לקניון ליציאות מהקניון; {{ח:תתתת|(ט)}} המחזיק או המפעיל של הקניון יפעל, ככל האפשר, ל־3 החלפות אוויר לפחות בשעה; אופן ביצוע תחלופת האוויר יהיה בהתאם להוראות המנהל; {{ח:תתתת|(י)}} המחזיק או המפעיל של הקניון יפעל בהתאם להוראות המנהל, ובכלל זה לעניין ניקוי וחיטוי. {{ח:סעיף|28|הוראת שעה – הפעלת שוק בתכנית ניסיונית|תיקון: תשפ״א־30, תשפ״א־34}} {{ח:תת|(א)}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7}}, בתקופה שעד יום כ״ב בכסלו התשפ״א (8 בדצמבר 2020), תותר הפעלת שוק קמעונאי, ובכלל זה דוכן בשוק כאמור. {{ח:תת|(ב)}} המחזיק או המפעיל של השוק, ובשוק שאין לו מחזיק או מפעיל כאמור – הרשות המקומית שבתחומה נמצא השוק, יפעל בהתאם להוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 22|בתקנה 22}}, המחזיק או המפעיל של השוק יגיש הצהרה לפי {{ח:פנימי|סעיף 8|תקנה 8(1)}}; {{ח:תתת|(2)}} המחזיק או המפעיל של השוק ינחה את עובדיו ואת בעלי הדוכנים בשוק והעובדים בהם בנוגע להוראות תקנות אלה; {{ח:תתת|(3)}} המחזיק או המפעיל של השוק יפעל לעמידת הדוכנים שבשטח השוק בהוראות החלות עליהם לפי תקנות אלה, ובכלל זה יביא לידיעתם את ההוראות האמורות ויוודא את עמידתם בהוראות לעניין מניעת התקהלות ושמירת מרחק של 2 מטרים בין אדם לאדם בתורים; {{ח:תתת|(4)}} {{ח:פנימי|סעיף 8|תקנה 8}} תחול בשינויים אלה בפסקה (4) שבה: {{ח:תתתת|(א)}} פסקת משנה (א) – לא תיקרא; {{ח:תתתת|(ב)}} בפסקת משנה (ב), המילים ”ככל האפשר“ – לא ייקראו; {{ח:תתת|(5)}} המחזיק או המפעיל של השוק יעסיק 3 סדרנים לפחות, נוסף על הסדרנים בכניסות לשוק לפי תקנת משנה (ב), שיסיירו בשטח השוק ויפעלו כמפורט להלן: {{ח:תתתת|(א)}} הסדרנים יידעו את השוהים במקום, ויסבו את תשומת ליבם, בנוגע לחובת השמירה על הוראות תקנות אלה, לרבות הוראות לעניין איסור התקהלות, שמירת מרחק, חובת עטיית מסכה לפי {{ח:חיצוני|צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה)#סעיף 3ה|סעיף 3ה לצו בידוד בית}}; {{ח:תתתת|(ב)}} הסדרנים יערכו רישום של מספר ההפרות וסוג ההפרה, לצורכי בקרה; {{ח:תתת|(6)}} המחזיק או המפעיל של השוק יפעל למניעת התקהלות בשטח השוק, כולל בסמוך לכניסה לשוק, ובכלל זה ינקוט אמצעים לשמירת מרחק בין אדם לאדם בתורים כגון סימון מקומות עמידה והצבת אמצעים פיזיים לשמירת רווח בין אנשים; {{ח:תתת|(7)}} נוסף על האמור {{ח:פנימי|סעיף 8|בתקנה 8(5)(ג)}}, המפעיל של השוק יודיע באמצעות מערכת הכריזה, אחת לחצי שעה לפחות, על החובה לשמור על מרחק ולהימנע מהתקהלות; {{ח:תתת|(8)}} המחזיק או המפעיל של השוק וכן מחזיק ומפעיל של דוכן בשוק, לא יאפשר אכילה בשטח השוק ובכלל זה טעימות, לרבות ישיבה לצורך אכילה של מבקרים בשטח השוק, לא יציב שולחנות וכיסאות לאכילה בשטח השוק, וימנע גישה לשולחנות אכילה המקובעים לרצפה, אם קיימים; המחזיק או המפעיל של השוק יתלה שלטים במקומות בולטים לעין לעניין איסור אכילה בשוק; {{ח:תתת|(9)}} המחזיק או המפעיל של השוק לא יאפשר קיום אירועים או מופעים בשטח השוק; {{ח:תתת|(10)}} המחזיק או המפעיל של השוק יפריד, ככל האפשר, בין הכניסות לשוק ליציאות מהשוק; {{ח:תתת|(11)}} המחזיק או המפעיל של השוק יפעל בהתאם להוראות המנהל, ובכלל זה לעניין ניקוי וחיטוי. {{ח:תת|(ג)}} המחזיק או המפעיל של השוק יקבע ויפעיל מנגנון לוויסות כניסת האנשים לשוק, למעט עובדי השוק, כך שבכל עת לא ישהו בשוק אנשים במספר העולה על התפוסה המרבית המותרת, וזאת באמצעות הצבת סדרנים בכניסות לשוק, וככל האפשר יפעיל גם מנגנון ויסות דיגיטלי; בסעיף משנה זה – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מנגנון ויסות דיגיטלי“ – אמצעי דיגיטלי לספירת הנכנסים לשוק והיוצאים ממנו, ובלבד שהאמצעי לא יזהה או יאפשר זיהוי של הנכנסים והיוצאים, ובכלל זה לא יתעד את פניהם, ושהמידע המתועד באמצעותו יימחק ממנו בתוך 48 שעות, ולא ייעשה בו שימוש לכל צורך אחר זולת ביצוע הוראה זו; אין בכך כדי למנוע שימוש במידע על מספר הנכנסים והיוצאים; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”התפוסה המרבית המותרת“ – מספר אנשים שלא יעלה על יחס של אדם לכל 7 מטרים רבועים משטח המקום; לעניין זה, ”שטח המקום“ יחושב לפי האזור הפתוח לקהל מתוך שטח השוק, לרבות שטחי המכירה שבחנויות, ולמעט שטחי חניון, מחסנים, שטחי תפעול וכיוצא בזה. {{ח:תת|(ד)}} המחזיק או המפעיל של השוק יציב בכניסות לשוק שלטים לעניין מספר השוהים המותר במקום, כאמור בתקנת משנה (ג). {{ח:סעיף|29|הוראת שעה – הפעלת מוזאון בתכנית ניסיונית|תיקון: תשפ״א־30, תשפ״א־34}} {{ח:תת|(א)}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7}}, בתקופה שעד יום כ״ב בכסלו התשפ״א (8 בדצמבר 2020), תותר הפעלתם של שבעה מוזאונים מוכרים מכוח {{ח:חיצוני|חוק המוזיאונים|חוק המוזיאונים, התשמ״ג–1983}}, והנתמכים על ידי משרד התרבות והספורט (להלן – מוזאונים) בדרך של פתיחתם לציבור כמפורט להלן: {{ח:תתת|(1)}} ארבעת המוזאונים שמספר המבקרים בהם בשנת 2019 היה הגדול ביותר בארץ כמפורט {{ח:פנימי|תוספת 5|בתוספת החמישית}}; {{ח:תתת|(2)}} לגבי מוזאונים שאינם עונים על האמור בפסקה (1) – שלושה מוזאונים ייבחרו בהגרלה שיבצע משרד התרבות והספורט, מהמוזאונים שהביעו את רצונם להשתתף בהגרלה והתחייבו לקיים את הכללים הקבועים בתקנות אלה, ובלבד ששניים מהם לפחות נמצאים במחוזות חיפה, הצפון או הדרום; הזמנה להגרלה כאמור ותקנון ההגרלה יפורסמו באתר האינטרנט של משרד התרבות והספורט; {{ח:תתת|(3)}} המנהל הכללי של משרד התרבות והספורט יפרסם בהודעה ברשומות ובאתר האינטרנט של המשרד את שמות המוזאונים שנבחרו לפי פסקה זו ואת כתובת המוזאון. {{ח:תת|(ב)}} מחזיק או מפעיל של מוזאון כאמור בתקנת משנה (א), לא יפעיל את המקום בדרך של פתיחתו לציבור, אלא בכפוף להוראות {{ח:פנימי|סעיף 8|תקנות 8}} {{ח:פנימי|סעיף 9|ו־9}} ולהוראות המפורטות להלן: {{ח:תתת|(1)}} הגעת המבקרים תיעשה באמצעות הזמנה מראש; {{ח:תתת|(2)}} יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 27|תקנה 27(ג)(3)(א), (ג), (ד), (ה), (ז), (ט) ו־(י)}}, בשינויים המחויבים; {{ח:תתת|(3)}} המחזיק או המפעיל של המוזאון יקבע ויפעיל מנגנון, ככל האפשר דיגיטלי, לוויסות כניסת האנשים למקום, למעט עובדי המקום, כך שבכל עת לא ישהו במקום אנשים במספר העולה על התפוסה המרבית המותרת בהתאם {{ח:פנימי|סעיף 9|לתקנה 9}}; לעניין זה, ”מנגנון ויסות דיגיטלי“ – אמצעי דיגיטלי לספירת הנכנסים למוזאון והיוצאים ממנו, ובלבד שהאמצעי לא יזהה או יאפשר זיהוי של הנכנסים והיוצאים, ובכלל זה לא יתעד את פניהם, ושהמידע המתועד באמצעותו יימחק ממנו בתוך 48 שעות, ולא ייעשה בו שימוש לכל צורך אחר זולת ביצוע הוראה זו; אין בכך כדי למנוע שימוש במידע על מספר הנכנסים והיוצאים; {{ח:תתת|(4)}} סיורים מודרכים במקום יתקיימו במספר משתתפים שלא יעלה על 10 אנשים ובתיאום מראש; {{ח:תתת|(5)}} תנועת המבקרים במוזאון תהיה, ככל האפשר, בהתאם למסלול שייקבע מראש ובכיוון אחד; {{ח:תתת|(6)}} במוזאון שבו מצויים מוצגים המזמינים מגע של המבקרים, המפעיל של המוזאון יציב סדרן בסמוך לכל מוצג פעיל, שיסב את תשומת ליבם של המבקרים לחובת שמירת מרחק ואיסור התקהלות ויחטא את המוצג לאחר כל משתמש. {{ח:סעיף|30|הוראת שעה – חגים נוצריים|תיקון: תשפ״א־42, תשפ״א־46, תשפ״א־50}} {{ח:תת|(א)}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 10|בתקנות 10}} {{ח:פנימי|סעיף 11א|ו־11א(ב)}}, בבית תפילה של עדה נוצרית בתקופה שמיום ט׳ בטבת התשפ״א (24 בדצמבר 2020) בשעה 17:00 עד יום י׳ בטבת התשפ״א (25 בדצמבר 2020) בשעה 20:00 ובתקופה שמיום כ״ב בטבת התשפ״א (6 בינואר 2021) בשעה 17:00 עד יום כ״ג בטבת התשפ״א (7 בינואר 2021) בשעה 20:00, ובתקופה שמיום ה׳ בשבט התשפ״א (18 בינואר 2021) בשעה 17:00 עד יום ו׳ בשבט התשפ״א (19 בינואר 2021) בשעה 20:00 יתקיימו תפילה או טקס דתי הנוגע לחג נוצרי לפי האמור {{ח:פנימי|סעיף 10|בתקנה 10}} {{ח:פנימי|סעיף 11א|או 11א(ב)}}, לפי העניין, או לפי אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} בשטח פתוח, בחלוקה לקבוצות נפרדות במתחמים שונים שבכל אחת מהן מספר האנשים אינו עולה על 10 וסך הכול לא יותר מ־10 קבוצות; תפילה או טקס דתי כאמור יתקיימו בכפוף לתנאים המפורטים להלן, ועל פי הוראות המנהל בין השאר לעניין מניעת הדבקה וכללי היגיינה: {{ח:תתתת|(א)}} שמירת מרחק של 2 מטרים לפחות בין מתחם למתחם; {{ח:תתתת|(ב)}} סימון כל מתחם בסימון פיזי כגון חבל או סרט; {{ח:תתתת|(ג)}} הושבה בקבוצות קבועות, ובהושבת אנשים שאינם גרים באותו מקום יישמר מרחק של 2 מטרים לפחות, ככל האפשר, ולכל הפחות מושב ריק ביניהם; {{ח:תתתת|(ד)}} מינוי ממונה קורונה למקום וכן סדרנים לשמירת החלוקה למתחמים וההושבה בקבוצות קבועות; {{ח:תתתת|(ה)}} לא יוגש מזון לצריכה במקום; {{ח:תתת|(2)}} במבנה, בקבוצות נפרדות שמספר האנשים בכל אחת מהן אינו עולה על 10; מספר הקבוצות המרבי יהיה כמספר הכניסות הקיימות במבנה, והכול בלבד שמספר האנשים הכולל לא יעלה על יחס של אדם אחד לכל 4 מטרים רבועים מהשטח באולם שמיועד לתפילה; תפילה או טקס דתי כאמור יתקיימו בכפוף לתנאים המפורטים להלן, ועל פי הוראות המנהל בין השאר לעניין מניעת הדבקה וכללי היגיינה: {{ח:תתתת|(א)}} הושבה במתחמים בקבוצות קבועות, ובכל קבוצה מספר האנשים יהיה בהתאם למספר האנשים בקבוצה האמור ברישה, ולכל קבוצה יוקצה פתח כניסה; {{ח:תתתת|(ב)}} בהושבת אנשים שאינם גרים באותו מקום יישמר ביניהם מרחק של 2 מטרים, ככל האפשר, ולכל הפחות מרחק של שני מושבים ביניהם; {{ח:תתתת|(ג)}} סימון כל מתחם על ידי מחיצות כך שלא יתאפשר מעבר בין מתחם למתחם; במבנה שבו קיימת מערכת כיבוי אוטומטי (ספרינקלרים) או מערכת גילוי אש ועשן, המחיצה תותקן מכיוון הרצפה ועד לגובה של 50 ס״מ מתחת לגובה התקרה לכל היותר; {{ח:תתתת|(ד)}} שמירת מרחק של 2 מטרים לפחות בין מתחם למתחם; {{ח:תתתת|(ה)}} מינוי ממונה קורונה למקום שיהיה אחראי להסדרת כניסת המתפללים והתנאים הנדרשים; {{ח:תתתת|(ו)}} הצבת שלט בכניסה למבנה ובו יצוין גודל המבנה, מספר השוהים המותר, כללי ההתנהגות המחייבים במקום ושם ממונה הקורונה; {{ח:תתתת|(ז)}} לא יוגש מזון לצריכה במקום. {{ח:תת|(ב)}} בתקופה כאמור בתקנת משנה (א), יראו כאילו {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2}}, בסופה נאמר: {{ח:תתת|”(20)}} יציאה לתפילה או לטקס דתי הנוגע לחג נוצרי כאמור בתקנה 30.“ {{ח:סעיף|31|הוראת שעה – פורים|תיקון: תשפ״א־75}} {{ח:תת|(א)}} על אף האמור בתקנות אלה, בתקופה שמיום י״ג באדר התשפ״א (25 בפברואר 2021) עד יום ט״ו באדר התשפ״א (27 בפברואר 2021), בשעות 20:30 עד 05:00, וביום ט״ז באדר התשפ״א (28 בפברואר 2021) בשעות 00:01 עד 05:00, יראו כאילו – {{ח:תת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב בתקנות כהוראת שעה מיום 25.2.2021 עד יום 27.2.2021 בשעות 20:30 עד 05:00, וביום 28.2.2021 בשעות 00:01 עד 05:00.}} {{ח:תת|(ב)}} תקנת משנה (א) לא תחול על יישוב שמרבית תושביו אינם יהודים; בתקנת משנה זו, ”יישוב“ – תחום השיפוט, ולעניין ירושלים – לפי החלוקה לרובעי העיר שלהלן בהתאם למפה {{ח:פנימי|תוספת 7|שבתוספת השביעית}}: (א) רובע אורנים; (ב) רובע אלונים; (ג) רובע דרום; (ד) רובע מזרח; (ה) רובע מערב; (ו) רובע מרכז; (ז) רובע צפון. {{ח:סעיף|32|הוראת שעה – הצגת תוצאות בדיקת קורונה בפסח|תיקון: תשפ״א־85, תשפ״א־86}} {{ח:ת}} על אף האמור בתקנות אלה, בתקופה שמיום י״ב בניסן התשפ״א (25 במרס 2021) עד יום כ״א בניסן התשפ״א (3 באפריל 2021), יראו כאילו {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7}} כהוראת שעה.}} {{ח:סעיף|33|הוראת שעה – טקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל|תיקון: תשפ״א־89}} {{ח:תת|(א)}} על אף האמור בתקנות אלה, בתקופה שמיום א׳ באייר התשפ״א (13 באפריל 2021) עד יום ב׳ באייר התשפ״א (14 באפריל 2021), יראו כאילו – {{ח:הערה|הנוסח שולב בתקנות כהוראת שעה מיום 13.4.2021 עד יום 14.4.2021.}} {{ח:תת|(ב)}} אין באמור בתקנה זו כדי למנוע כניסה של כל אדם לבית העלמין ולאזור הקברים. {{ח:סעיף|34|הוראת שעה – בית מלון הפועל לצורך חלופת מגורים בעבור תושבי האזורים שנכללו בהכרזה על מצב מיוחד בעורף|תיקון: תשפ״א־99, תשפ״א־102}} {{ח:ת}} על אף האמור בתקנות אלה, בתקופה שמיום תחילתן של תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות) (תיקון מס׳ 41), התשפ״א–2021 {{ח:הערה|(ביום 11.5.2021)}}, עד יום כ׳ בסיוון התשפ״א (31 במאי 2021), יראו כאילו – {{ח:הערה|הנוסח שולב בתקנות כהוראת שעה מיום 11.5.2021 עד יום 31.5.2021.}} {{ח:קטע2|תוספת 1|תוספת ראשונה {{ח:הערה|(בוטלה)}}|תיקון: תשפ״א־11}} {{ח:קטע2|תוספת 2|תוספת שנייה}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 8|תקנה 8(1)}})}}}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} התחייבות בדבר יישום הפעולות הנדרשות בתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת שהייה במקומות ציבוריים והגבלת פעילות), התש״ף–2020, שנערכה ונחתמה ב. . . . . . . . . . <wbr>. <wbr>. . . . . . . . . . ביום . . . . . . . . . . . . . . . . . . . בחודש . . . . . . . . . . <wbr>. <wbr>. . . . . . . . . . בשנת . . . . . . . . . . . . . . . . על ידי . . . . . . . . . . . . . . . . . . . מס׳ זהות . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . המכהן כבעל/כמחזיק העסק/המקום ב. . . . . . . . . . . . . . . . . {{מוקטן|(שם וכתובת העסק או המקום)}}: {{ח:תת|1.}} אני מצהיר כי המקום או העסק עומד בתנאים המפורטים {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנות 7}}, {{ח:פנימי|סעיף 8|8}} {{ח:פנימי|סעיף 9|ו־9}}, לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת שהייה במקומות ציבוריים והגבלת פעילות), התש״ף–2020. {{ח:תת|2.}} אני מודע לחובתי לקיום התנאים האמורים במקום או בעסק לטובת שמירה על בריאות הציבור. {{ח:תת|3.}} שמו של ממונה הקורונה במקום או בעסק הוא: . . . . . . . . . {{ח:תת|4.}} ולראיה באתי על החתום: {{ח:סעיף*}} {{ח:תתת}} חתימה . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{ח:קטע2|תוספת 2א|תוספת שנייה א׳|תיקון: תשפ״א־70}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 10|תקנה 10(ג)(1)}})}}}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשפ״א־72, תשפ״א־97}} {{ח:ת}} הצהרה בדבר יישום הפעולות הנדרשות בתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות), התש״ף–2020 (להלן – התקנות), לעניין הפעלת בית תפילה ב”תו ירוק“, שנערכה ונחתמה ב. . . . . . . . . . . . . . . ביום . . . . . . . . . . . . בחודש . . . . . . . . . . . . . . . . בשנת . . . . . . . . . . . . . . על ידי . . . . . . . . . . . . מס׳ זהות . . . . . . . . . . . . . המכהן כמחזיק או כמפעיל של בית התפילה ב. . . . . . . . . . . . {{מוקטן|(שם וכתובת בית התפילה)}}: {{ח:תת|1.}} אני מצהיר כי בית התפילה עומד בתנאים המפורטים {{ח:פנימי|סעיף 8|בתקנות 8}} {{ח:פנימי|סעיף 10|ו־10(ג) לתקנות}}. {{ח:תת|2.}} אני מודע לחובתי לקיום התנאים האמורים בבית התפילה לצורך שמירה על בריאות הציבור. {{ח:תת|3.}} {{ח:הערה|(נמחק).}} {{ח:תת|4.}} דרכי ההתקשרות עמי: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . . <wbr>. . . . . . . . . . {{מוקטן|(נא השלם)}}. {{ח:ת}} ולראיה באתי על החתום: {{ח:ת}} {{טקסט תחתי|. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . <wbr>. . . . . . . . . .|חתימה}} {{ח:קטע2|תוספת 3|תוספת שלישית}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 14|תקנה 14}} {{ח:פנימי|סעיף 15|ו־15}})}}}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תש״ף, תשפ״א־2, תשפ״א־4, תשפ״א־11, תשפ״א־14, תשפ״א־21, תשפ״א־25, תשפ״א־30, תשפ״א־35, תשפ״א־43, תשפ״א־60, תשפ״א־61, תשפ״א־70, תשפ״א־75, תשפ״א־78, תשפ״א־85, תשפ״א־89, תשפ״א־97}} {{ח:ת}} <table> <tr><th>&nbsp;</th><th>{{מוקטן|טור א׳}} {{ש}} העבירות המינהליות</th><th>{{מוקטן|טור ב׳}} {{ש}} קנס מינהלי קצוב בשקלים חדשים</th></tr> <tr><td>(1)</td><td colspan="2">{{ח:הערה|(פקע)}}</td></tr> <tr><td>(1א)</td><td colspan="2">{{ח:הערה|(פקע)}}</td></tr> <tr><td>(2)</td><td>{{ח:פנימי|סעיף 13|13(א)(2)(א)}}</td><td>5,000</td></tr> <tr><td>(2א)</td><td>{{ח:פנימי|סעיף 13|13(א)(2)(ב)}}</td><td>7,500</td></tr> <tr><td>(2ב)</td><td>{{ח:פנימי|סעיף 13|13(א)(2)(ג)}}</td><td>10,000</td></tr> <tr><td>(3)</td><td colspan="2">{{ח:הערה|(נמחק)}}</td></tr> <tr><td>(3א)</td><td>{{ח:פנימי|סעיף 13|13(א)(3א)}}</td><td>1,000</td></tr> <tr><td>(3ב)</td><td colspan="2">{{ח:הערה|(פקע)}}</td></tr> <tr><td>(4)</td><td>{{ח:פנימי|סעיף 13|13(א)(4)}}</td><td>2,000</td></tr> <tr><td>(5)</td><td>{{ח:פנימי|סעיף 13|13(א)(5)}}</td><td>2,000</td></tr> <tr><td>(6)</td><td>{{ח:פנימי|סעיף 13|13(א)(6)}}</td><td>1,000</td></tr> <tr><td>(7)</td><td>{{ח:פנימי|סעיף 13|13(א)(7)}}</td><td>1,000</td></tr> <tr><td>(8)</td><td>{{ח:פנימי|סעיף 13|13(א)(8)}}</td><td>2,000</td></tr> <tr><td>(9)</td><td>{{ח:פנימי|סעיף 13|13(א)(9)}}</td><td>1,000</td></tr> <tr><td>(10)</td><td>{{ח:פנימי|סעיף 13|13(א)(10)}}</td><td>1,000</td></tr> <tr><td>(10א)</td><td colspan="2">{{ח:הערה|(נמחק)}}</td></tr> <tr><td>(10ב)</td><td colspan="2">{{ח:הערה|(נמחק)}}</td></tr> <tr><td>(10ג)</td><td colspan="2">{{ח:הערה|(נמחק)}}</td></tr> <tr><td>(10ד)</td><td colspan="2">{{ח:הערה|(נמחק)}}</td></tr> <tr><td>(10ה)</td><td>{{ח:פנימי|סעיף 13|13(א)(10ה)}}</td><td>5,000</td></tr> <tr><td>(10ו)</td><td>{{ח:פנימי|סעיף 13|13(א)(10ו)}}</td><td>3,000</td></tr> <tr><td>(10ז)</td><td>{{ח:פנימי|סעיף 13|13(א)(10ז)}}</td><td>5,000</td></tr> <tr><td>(10ח)</td><td>{{ח:פנימי|סעיף 13|13(א)(10ח)}}</td><td>5,000</td></tr> <tr><td>(10ט)</td><td colspan="2">{{ח:הערה|(נמחק)}}</td></tr> <tr><td>(10י)</td><td colspan="2">{{ח:הערה|(נמחק)}}</td></tr> <tr><td>(10יא)</td><td colspan="2">{{ח:הערה|(נמחק)}}</td></tr> <tr><td>(10יב)</td><td>{{ח:פנימי|סעיף 13|13(א)(10יב)}}</td><td>2,500</td></tr> <tr><td>(11)</td><td>{{ח:פנימי|סעיף 13|13(א)(11)}}</td><td>2,500, ולעניין מפעיל של קניון, מפעיל של שוק, מפעיל של מקום כאמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7(ב)(2)}} או מקום כאמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7(ב)(8)}}, שמתקיימים בו פעילות תרבות או אירוע ספורט, או מפעיל של מקום כאמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בתקנה 7(ב)(8)}} שהוא מקום המשמש לשמחות ולאירועים – 5,000</td></tr> <tr><td>(12)</td><td>{{ח:פנימי|סעיף 13|13(א)(12)}}</td><td>2,000</td></tr> <tr><td>(12א)</td><td colspan="2">{{ח:הערה|(פקע)}}</td></tr> <tr><td>(12א1)</td><td colspan="2">{{ח:הערה|(נמחק)}}</td></tr> <tr><td>(12ב)</td><td colspan="2">{{ח:הערה|(נמחק)}}</td></tr> <tr><td>(12ב1)</td><td colspan="2">{{ח:הערה|(נמחק)}}</td></tr> <tr><td>(12ג)</td><td colspan="2">{{ח:הערה|(נמחק)}}</td></tr> <tr><td>(12ג1)</td><td colspan="2">{{ח:הערה|(נמחק)}}</td></tr> <tr><td>(12ד)</td><td colspan="2">{{ח:הערה|(נמחק)}}</td></tr> <tr><td>(13)</td><td>{{ח:פנימי|סעיף 13|13(א)(13)}}</td><td>5,000</td></tr> </table> {{ח:קטע2|תוספת 4|תוספת רביעית|תיקון: תשפ״א־30}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 27|תקנה 27(א)(1)}})}}}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} מליסרון – {{ח:תת|(1)}} קריון; {{ח:תת|(2)}} פתח תקווה; {{ח:תת|(3)}} באר שבע; {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} עזריאלי – {{ח:תת|(1)}} חיפה; {{ח:תת|(2)}} איילון; {{ח:תת|(3)}} ירושלים. {{ח:קטע2|תוספת 5|תוספת חמישית|תיקון: תשפ״א־30}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 29|תקנה 29(א)(1)}})}}}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} מדעטק {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} מוזאון ישראל {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} מוזאון תל אביב לאמנות {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} מוזאון ארץ ישראל {{ח:קטע2|תוספת 6|תוספת שישית {{ח:הערה|(פקעה)}}|תיקון: תשפ״א־69}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} {{ממורכז|[[Image:מתחם קבר הרשבי.jpg|400px|link=]]}} {{ח:קטע2|תוספת 7|תוספת שביעית|תיקון: תשפ״א־75}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 31|תקנה 31(ב)}})}}}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} {{ממורכז|[[Image:ירושלים מינהלים קהילתיים.jpg|400px|link=]]}} {{ח:חתימות|כ״ח באלול התש״ף (17 בספטמבר 2020)}} * '''בנימין נתניהו'''<br>ראש הממשלה {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} {{חוקי קורונה}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] 824li3euqb6dpt1a1tmvuu5xft3o8el 0 385587 3084623 1051700 2026-09-24T12:13:44Z בן עדריאל 9444 /* דף צח עמוד א */ 3084623 wikitext text/x-wiki {{מפרשים למסכת חולין|חידושי הרמב"ן|ז}} {{תוכן עניינים שטוח}} {{המרת או.סי.אר 2}} ===[[חולין פט ב|דף פט עמוד ב]]=== <קטע התחלה=פט ב/> '''וכ"ת סבר יש בגידין בנ"ט.''' איכא למידק ולימא קסבר האי תנא יש בגידין בנ"ט ואין איסור חל על איסור ובמוקדשין איסור גיד איכא איסור מוקדשין ליכא וא"ל כיון דאיסור חמור הוא דאית ביה כרת כ"ע ל"פ דאיסור מוקדשין אתי וחייל אאיסור גיד (כ"ש ואינו) ג) וי"א איסור מוסיף הוא דבחתיכה עצמה אתוסף איסור' ואפי' למאן דלית ליה כולל אית ליה מוסיף והכי אמרי' בשבועות (כד, ב). '''לא נצרכה אלא לנפל שלא נתקשרו איבריו בגידין.''' פי' תרתי מתרץ לא נצרכה אלא לנפל שהוא קטן ואין בו כזית בשר ולא נתקשרו נמי איבריו בגידין ואין בו משום איברים שאם נתקשרו בגידין קשיא נמי על אבר ממנו כדקתני סיפא מגלח על כולו לכ"ש ודייקי' מדקאמ' שלא נתקשרו איבריו בגידין אלמא אין הגידין מתקשרין אותו שיהא דינו כגיד עד שיגדל מעט ויחזק ואע"פ שהן ודאי נבראין עמו אבל אין דינו כגיד מדאמר ר' יוחנן דכל זמן שלא נתקשרו האיברים אינו מגלח אלא על כולו ולא על אבר ממנו משום דבעינן בשר גידים ועצמות באיברים והכא גידים ליכא ולפום האי דיוק' אלמא איסור מוקדשין קדים. ונמצא בירושלמי דמסכת' נזיר (ז, ב) כפי' זה שכתבנו, דגרסי' התם חד סבא שאל לר' יוחנן כזית מן המת טמא כולו לכ"ש א"ל להביא את הנפל שאין בו כזי' חזר ושאל ליה אבר מן המת מטמא כולו לכ"ש א"ל להביא את הנפל שלא נקשרו איבריו ע"כ בירושלמי. <קטע סוף=פט ב/> ===[[חולין צ א|דף צ עמוד א]]=== <קטע התחלה=צ א/> הא דאמרינן '''שכן איסורו נוהג בבני נח.''' איכא למידק בה אהא דאמרי' בסנהדרין כל פרשה שנאמרה לב"נ ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לב"נ ואנו אין לנו אלא ג"ה ואליבא דר' יהודה אלמא אין איסורו נוהג עכשיו בב"נ. וי"א הואיל ונהג בהם איסורו קודם מתן תורה משא"כ בשאר מצות חומר הוא וא"ל דלאו משום שנהג בב"נ קאמרינן אלא מפני שהוא נוהג בטמאה מפני שנאסר לב"נ ואע"פ שהותר להם מ"מ נשאר איסורו כמו שהיה נוהג בין בטמאה בין בטהורה נמצא שעכשיו נמי יש לו חומר מפני שאיסורו נוהג בב"ן וכן ההיא נמי דאמרי' לקמן גבי נוהג בטמאה שכן איסורו נוהג בב"ן לומר דכיון דנהג בטמאה נוהג בה לעולם. '''להעלותו פליגי כדתניא וכו' ומאן תנא דשמעת ליה פירשו ירדו ר' היא.''' אורחא דתלמודא הוא בהכי שמביא ברייתות שלא לצורך לפרש מי שנאן אבל לא היה צריך להביא ברייתא ראשונה אלא הך פלוגתא דר' ורבנן. <קטע סוף=צ א/> ===[[חולין צב ב|דף צב עמוד ב]]=== <קטע התחלה=צב ב/> הא ד'''בעי ר' ירמיה בתר דידיה אזלינן או בתר מיניה אזלינן.''' איכא דק"ל מהא דתנו רבנן בתפלין אטר מניח בימינו שהוא שמאלו אלמא בתר דידיה אזלינן וניחא ליה התם שאני דאמר רחמנא ידכה יד כהה וגזירת הכתוב הוא. ואחרים אומרים הכא שאני דאיכא למיזל בתר מיניה מפני שעל מעשה נאסרה מה יעקב ומינו שיש להם כף ועגול אף כל שהוא מינו יש להם כף ועגול. ומן הטעם הזה נחלקו רבים מחכמי הצרפתים לענין חליצה דגמרי רגל רגל ממצורע מה להלן ימין אף כאן ימין ואם יבם אטר י"א חולץ בשמאלו שהוא ימינו דבתר דידיה אזלינן כתפלין וי"א תפלין שאני משום דכתיב בה ידכה אבל בעלמא ספקא הוי אי יש לו ימין ואינו חולץ כלל מיבעיא דר' ירמיה דמספקא ליה וא"כ יחלוץ בשתיהן. ואעפי"כ יש לחוש מדאמרינן במס' בכורות (מה, ב) בענין מומי כהן אטר בין ביד בין ברגל פסול ופירש"י ז"ל משום דבעי ימין וזה אין לו ימין והתם טעמא משום דגמר ממצורע והכא נמי לענין חליצה גמרינן רגל רגל ממצורע כדאמרינן בזבחים יד יד לקמיצה רגל רגל לחליצה וזה אין לו ימין. ויש דוחים דאטר משום מום הוא נפסל כדאמרי' בשולט בב' ידיו דפליגי התם מ"ס בריותא הוא וכשר ומ"ס חלישותא הוא אבל באטר דכ"ע חלישותא הוא ופסול משום מום וזו אינה תורה דא"כ ליתני במתני' גבי אלו מומין כדתני שולט בב' ידיו אלא ש"מ דלאו משום מום נפסל אלא מפני שאין לו ימין הלכך גבי חליצה נמי לא חליץ. (כשר) [כך שמעתי] וצ"ע. בעי ר' ירמיה בתר דידיה אזלינן או בתר מיניה אזלינן. איכא דק"ל מהא דתנו רבנן בתפלין אטר מניח בימינו שהוא שמאלו אלמא בתר דידיה אזלינן וניחא ליה התם שאני דאמר רחמנא ידכה יד כהה וגזירת הכתוב הוא. ואחרים אומרים הכא שאני דאיכא למיזל בתר מיניה מפני שעל מעשה נאסרה מה יעקב ומינו שיש להם כף ועגול אף כל שהוא מינו יש להם כף ועגול. ומן הטעם הזה נחלקו רבים מחכמי הצרפתים לענין חליצה דגמרי רגל רגל ממצורע מה להלן ימין אף כאן ימין ואם יבם אטר י"א חולץ בשמאלו שהוא ימינו דבתר דידיה אזלינן כתפלין וי"א תפלין שאני משום דכתיב בה ידכה אבל בעלמא ספקא הוי אי יש לו ימין ואינו חולץ כלל מיבעיא דר' ירמיה דמספקא ליה וא"כ יחלוץ בשתיהן. ואעפי"כ יש לחוש מדאמרינן במס' בכורות (מה, ב) בענין מומי כהן אטר בין ביד בין ברגל פסול ופירש"י ז"ל משום דבעי ימין וזה אין לו ימין והתם טעמא משום דגמר ממצורע והכא נמי לענין חליצה גמרינן רגל רגל ממצורע כדאמרינן בזבחים יד יד לקמיצה רגל רגל לחליצה וזה אין לו ימין. ויש דוחים דאטר משום מום הוא נפסל כדאמרי' בשולט בב' ידיו דפליגי התם מ"ס בריותא הוא וכשר ומ"ס חלישותא הוא אבל באטר דכ"ע חלישותא הוא ופסול משום מום וזו אינה תורה דא"כ ליתני במתני' גבי אלו מומין כדתני שולט בב' ידיו אלא ש"מ דלאו משום מום נפסל אלא מפני שאין לו ימין הלכך גבי חליצה נמי לא חליץ. (כשר) [כך שמעתי] וצ"ע. '''אילימא חלבו דשליל והא מפלג פליגי דתניא וכו' וא"ר אלעזר א"ר אושעיא.''' איכא למידק ל"ל לאתויי הא דאר"א אר"א ממתני' גופה קשיא וא"ל אי ממתני' הו"א הכי קתני ונוהג אסור גיד בשליל וחלבו של גיד בילוד אסור ור' יהודה מתיר ובהא פליגי מ"ס איסור גיד אוירא גריס שכ"ז שהוא במעי אמו כבשר הוא ואינו נק' גיד אבל בחלב ודאי הכל מודים שהוא מותר דמיעטיה רחמנא מחלב ושתי כליות האמורים באשם אבל דר' אושעיא קשיא דאמר שהלך ר"מ לשיטתו ור' יהודה לשיטתו דליכא למימר דר' אושעיא אגיד בלחוד קאי שהוא לפרש ברייתא זו בא וטעמא דכולה פלוגתא פריש ולא אגיד קאי מדלא אמרה אמתני' שנחלקו בשליל ועוד דקים להו בגמרא דר' אושעיא אכולה מתני' אמרה. א"נ י"ל דאי לאו דר' אושעיא הו"א ברייתא הכי קתני גיד נוהג בכל שליל וחלבו אסור בבן ט' כדברי ר"מ ור"י סבר אינו נוהג בשום שליל וחלבו מותר לעולם ומאי דלא פריש בברייתא פריש במתני' דחלבו של בן ח' מותר לדברי הכל השתא דא"ר אושעיא דבגיד נמי דוקא בבן ט' נמי פליגי ומתני' בבן ט' נמי הא קשיא ומדמקשי' מהא דא"ר אושעי' ולא דחינן נמי דשמואל פליגא שמעינן מינה שהלכה פסוקה היא וליכא מאן דפליג עלה ובר"פ בהמה המקשה שם נמי אמרי' לר"י איסור יוצא איכא איסור חלב ליכא והא בבן ט' שמוליד והיינו כר' אלעזר א"ר אושעיא. והא דא"ר יוחנן שם בפ' בהמה המקשה חלבו כחלב בהמה חדשים גרמי בשלא שחט את אמו כדאיתמר בגמ' כגון שהושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב מבן ט' חי אבל שחטה מותר שריבה אותו הכתוב מכל בבהמה תאכלו שהרי גיד ודאי חדשים גרמו ליה איסורו שאם הושיט ידו למעי בהמה בחייה ותלש ממנה גיד ואכלו אסור ולוקין עליו ואלו שחטה גיד שליל שבה מותר משום דכתיב בבהמה כדאמרינן לק' בהדיא ה"א בטהורה דרחמנא אמר בבהמה כל מה שבבהמה תאכלו, אבל בטמאה נוהג. והיינו דאמרי' התם לר' יוחנן כגון שנטרפה עם יציאת רובה דאיסור אבר ואיסור טרפה בהדי הדדי אתי אלמא אין איסור חלב עד שיצא לאויר העוצם מפני שאינו נוהג בשליל ואפי' בבן ט' ואע"פ שא"ר יוחנן חדשים גרמי כיון שאם שחט את אמו אינו חל עליו דלאו למתלש מניה ומיכל בלא שחיטת אמו קאי. וכן הדין נמי באברים שאם הושיט ידו למעי בהמה ותלש מן העובר אבר ואכלו חייב משום אמ"ה כדמוכח בפ' בהמה המקשה ואפ"ה לא אמרי' דחייל איסור אבר אלא עם יציאת רובא דמההיא שעתא קיימא לאברים אבל במעי אמו כיון שאם שחטה איברי עובר שבה מותרין ליכא עלה איסור אמ"ה. והא דאמרי' בריש פרקין (צט, ב) וקסבר נוהג בשליל וקסבר ולדות קדשים ממעי אמן הם קדושים דאיסור גיד ואיסור קדשים בהדי הדדי אתו לא אתיא כר' אושעיא דלדידיה איסור קדשים משעת יצירה ואיסור גיד אינו חל עד ששלמו לו חדשיו. ובדין דהו"ל למפרך עלה איני והא"ר אושעיא אלא דמתניתן עדיפא ליה לאקשויי תדע מדמקשינן והא מדקתני סיפא נוהג בשליל מכלל דרישא לאו בשליל עסיקי' ולא מוקים סיפא בשליל שנשחטה אמו ורישא בשלא נשחטה אלמא כל שאלו נשחטה מותר בשליל שבה לא חיל איסורי' עם יצירת לידתו כדפי'. ומיהו הא דא"ר אושעיא הלכה פסוקה היא וקי"ל כר' יהודה בשליל דשחי' אמו מטהרתו אפי' בן ט' חי וממילא חלבו וגידו מותרין שהלך ר' יהודה לשיטתו וזהו דעת רבינו הגדול רש"י ז"ל ודעת הראשונים כגון בעל הלכות ז"ל ותו לא מידי. הא דתניא'''ג"ה מחטט אחריו בכל מקום שהוא.''' פי' ס"ל להני רבנן כמ"ד אין בגידין בנ"ט דהכי איפסיק' הלכתא לק' ומשו"ה פליגי כיון שאין בעיקר הגידין בנ"ט ודאי לא אסרה תורה עץ אלא קנוקנות שבו נאסרו שיש בהן שמנונית וטעם כבשר ועולא סבר עץ הוא והתורה חייבה עליו. והא דאמרינן (צט, ב) מתני' דלא כהאי תנא דתניא ר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר אין בגידין בנ"ט (אלא) [ולא] אוקימנא משום קנוקנות שבו י"ל דאליבא דעולא איתמר דסבר גיד אמר רחמנא ולא קנוקנות דקנוקנות מותרין דהא אמר אביי כוותי' דעולא מסתברא ומיהו חזינא לרב אחא משבחא דאמר אע"ג דמסתברא כוותיה דעולא מדרבנן מיסר אסרי ולפי דבריו הא דאוקימנא למתני' דלא כר' ישמעאל משום דקתני גיד הנשה משמע דבגיד עצמו משערין כלו' בכולו. וכן עיקר כדברי הגאון ז"ל. <קטע סוף=צב ב/> ===[[חולין צג א|דף צג עמוד א]]=== <קטע התחלה=צג א/> '''חתכיה ומלחי' אפילו לקדרה ש"ד.''' פי' לאו דוקא אפי' מכלל דבצלי איירי' אלא לישנא בעלמא הוא דחתכיה ומלחיה אוכלן אפילו דלא אמר רחמנא לא תיכול בשרא [אלא בצלי] (ולהכי קאמינ') [דנימא] אסורין תדע דהא לק' נמי איתמר כי האי לישנא גבי מוזריקי ולצלי שרי בלא כלום כדאמרי' תלייה בשפודא מידב דייב דמא וכן אגומרי. ויש מחמירין ומפ' מדקאמרי' אפילו לקדרה מכלל דפלוגתייהו דרב ספרא ור' אבא לצלי ולא דמו חוטין שביד למוזריקי דהתם מוזריקי בפני עצמן הם אבל הכא בחוטין שבתוך היד שלמים הם ובתוך היד הן ואפילו לצלי צריכין חיתוך לרב יהודה וזה דעת התוספות. ואין ראיה לזה הפירוש דמ"מ התם נמי אמרי' כי האי לישנא אפי' לקדרה ש"ד ולצלי לא בעי ולא כלום ומי שפי' דהתם נמי צריך חתיכ' לצלי ולא מיעטו אלא מליחה אין ממש בדבריו. <קטע סוף=צג א/> ===[[חולין צג ב|דף צג עמוד ב]]=== <קטע התחלה=צג ב/> פי' '''אומצא דאסמיק.''' חתיכה שהאדימה שנצרר בה דם מחמת המכה ואותו דם מובלע ואינו יוצא אלא ע"י חיתוך ומליחה דומיא דחוטי שהדם כנוס בהן. וכן פי' רוב המפרשים. אבל בה"ג מצאתי אומצא מטמשיה בחלא ואסוקי מחליה לאלתר שרי ושהוייה עד דסמק הוא וחליי' אסור דכיון דסמק פריש ליה דם לאבראי מאי תקנתיה תלייה בשפודא שרי מידב דייב חתכיה ומלחיה אפי' לקדר' ש"ד אותב' אגומרי פליגי ביה וכו'. ותמוה הוא אם חלטו בחלא ואסמיק למה לא נאסר לעולם דקאמרת דפריש ליה דם לאיבראי ובלעו איהו ואפשר שאין החומץ מבשל בו דם לעולם והאי דאסמיק משום דלא פלט כל דמיה ולא אצמית לגמרי בגויה אלא נצרר הדם ולא יצא כולו לחוץ וכיון שנצרר הדם אין יוצא במליחה לחודה ומיהו בחיתוך ומליחה שרי שלא נתבשל בו דמו מבחוץ ולא בשחלטו בחומץ רותח אלא בחומץ צונן שרה אותו ואע"פ שאמרו כבוש הרי הוא כמבושל בכבוש שכבשו בתבלין וחומץ הוא ואינו מקבל על הלב. '''אצדדין מקפא קפי.''' כתוב שם בהלכות האי מאן דמטוי רישא צריך לאתנוחי בית השחיטה מלתחת כי היכי דנידוב דמא והיכי דאישתלי והפכיה מוקרא הוא דאסור באכילה רישא גופיה שרי. ומשמע דה"מ בצלי אבל לקדרה אי לא אפיק קרומי' אוסר בששים דאי אפשר דלא פליט אע"ג דמנח בכיסתיה וצריך לשעורי בס' בכולי מוחא. <קטע סוף=צג ב/> ===[[חולין צד א|דף צד עמוד א]]=== <קטע התחלה=צד א/> כולה ב'''מקום שמכריזין''' ומקום שאין מכריזין במקולין וטבחי ישראל הוא. ומדינא ודאי מותר ליקח בשר מן הנכרי כדתנן נמצא בה בשר אם חי הוא הלך אחר רוב טבחים ואפי' בנמצא ביד נכרי ולקמן נמי אמרי' האידנא דהתירא שכיחי טפי אלא שחששו בלכתחלה למיעוט טרפות דישראל ומיעוט נבלות דנכרי' השוחטים לעצמן שלא במקולין לפי' אמרו גזירה שמא יתננה לו בפני ישראל וגזירה שמא ימכרנה לו בפני ישראל דהתם כיון דשל ישראל הוות ואין לחוש לשחוטות דנכרי' בביתם טרפות דישראל מיעוטא דליכא למיחש ליה הוא וכך הזכירו בירושלמי במסכת שקלים בשר הנמצא ביד נכרי והוא שראו אותו יוצא ממקולין של ישראל. ומיהו שמכריזין והכריזו אסור ליקח מהם אע"פ שמכרה לו ישראל לפי שהוחזק כל הנמכר להם היום בטרפות דהא מכריזין טרפות לבני חילא ומוזלי גבייהו. ונראין הדברים שלא החמירו אלא ליקח מהם [אבל בשר הנמצא] הנמצא ביד נכרי ונפל ממנו ומצאה ישראל בעומד ורואהו או שהיא חתיכה שאינו שלו [ולקחה] והחזירה במקולין או שנתערבה חתיכה בין החתיכות בכולן הולכין אחר רוב הטבחים ולא דייקי' עלה בגמרא כלום במנהג וכן כל נמצא ביד נכרי דאתמר בשמעתא להתירו במציאה ושלא לאסור בתערובת הוא אבל לכתחלה אין לוקחים מהם אלא במקום שמכריזין ולא הכריזו או במקום שאין מכריזין ונתנו להם בפני ישראל כנ"ל. ועוד יש לפרש ולומר דבמקולין וטבחי ישראל בין טרפות דישראל בין נכרי השוחט שלא במקולין מיעוטא דלא שכיח הוא ומותר הוא מן הדין ליקח מהם וכי יש מן הדין לאסור לכתחלה מכירת נבלות וטרפות לנכרי שמא יחזור וימכור לישראל כדאמרי' לעיל בפ' א"ט אין מוכרין ביצת טרפה לנכרי וכדאמרי' נמי בעלמא לענין בגד שארג בו כלאים ונאבד וכן לענין חיטי דטבעי בחישתא כדאיתא בפסחים ומן הטעם הזה בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק ולא התירו למוכרו לגוים מפני שמא יחזור וימכרנו לישראל כדאיתא בירושלמי ואע"ג דמיעוטא נינהו לכתחילה אסור משום ולפני עור לא תתן מכשול וזהו דין תורה או של דבריהם. אלא שמנהג מקומות הוא שרצו למצוא לעצמן צד התר למכור טרפות שלהם לנכרים מפני שהוא הפסד גדול לטבחים ומקום שנהגו להכריז רצו לנהוג כהכרזה זו ולהחמיר על עצמן שלא ליקח בשר ביום הכרזה כדי להתיר לעצמן שימכרו נבלות וטרפות שלהם דנכרי' לאחר הכרזה וקודם הכרזה ודאי לוקחים מהם אבל מקום שאין מכריזין החמירו על עצמן שלא ליקח בשר מן הנכרים לעולם כדי שיתירו להם חכמים למכור להם נבלות וטרפות לכתחלה. ומה שאמרו גזירה שמא יתננה לו בפני ישראל וגזירה שמא ימכרנו לו בפני ישראל לומר שלא התירו במקום שאין מכריזין למכור להם נבלות וטרפות אלא במפרש כדקתני סיפא דברייתא אבל בסתם אסור כדקתני מציעתא מפני שמטעהו ועוד שמא יאמר ישראל הרואה כיון שמכר לו סתם ואם נבלה ואם טרפה היא נתפס עליה כגנב ודאי כשרה היא ואתי למזבן מניה וכן במתנה אע"פ שאינו נתפס עליה כנגב מ"מ בוש הוא ממנו ולפיכך נוהגין שלא ליתן טרפה לנכרי' אלא במפרש כדרך שאין מוכרין להם הלכך כל שנמכר להם או נתן להם סתם ישראל לוקח מהם. וי"ל כן לפי הטעם הזה שלא אסרו אלא במקח כדפרישית והיינו מתני' דתנן אם חי הוא הלך אחר רוב טבחים. והא דמקשינן בכולה שמעתא במקום שמכריזין אם במקום שאין מכריזין לאו למימרא דכל המקומות דיניהם כך אלא כיון דמתני' וברייתא תנו מכירת טרפה וגיד לנכרי דייקי בהו היכי מיתוקמא ומיהו פרכא חדא היא דכיון דמדינא מכירתן אסורה ומקחן מותרת היינו דינא דמקום שמכריזין ולא משכחת לה כולה בהאי דינא. הא דאמרי' במעשה דר' '''בשביל שוטה זה שעשה שלא כהוגן אנו נאסור כל המקולין ור' לטעמיה וכו'.''' יש לפ' דר' דינא קאמר ולא איירי בדין מנהגים הללו אלא קאמר בשביל שוטה זה שעשה שלא כהוגן שמכר טרפה לנכרי אנו נאסור כל המקולין כלו' נאסור כל הבשר הנמצא ביד נכרי שיצא מן המקולין שלנו אי נמי נאסור כל המקולין ממש שיש בהם בשר שנמצא ביד נכרי לפי שהיו הנכרים לוקחים בשר וחתיכות מן המקולין ומחזירין לשם כדרך לוקחי בשר שמבקרין ומחזרין. ולישנא בתרא בשביל שוטה זה דאיכוין לצעורי לחברי' אנו נאסור כל המקולין הא לאו הכי כיון דאיתחזק איסורא שהטבח הזה מכר טרפה בידוע ולא הוחזקו כאן נכרי' לוקחי בשר כשר הוחזק בשר שביד נכרי' היום בטרפה ואסור דכיון דמכר לזה מכר נמי לנכרים אחרים בשר שביד נכרים דטרפה הוא דמוזלי גבייהו ושכיח טפי מבשרא גבייהו א"נ קאמר ר' דאי לאו משום דאיכוין לצעורי לחבריה הו"ל טרפה זו קבוע במקולין ונאסרו המקולין לגמרי וישראל הלוקח משם אסורה. ורש"י ז"ל פי' שהיו טבחי ישראל שוחטין ומוכרין כשרות לתגרי נכרים למוכרם במקולין וישראל לוקחים מהם ושוטה זה עשה שלא כהוגן שמכר טרפה לנכרי סבר למוכרה במקולין ולהאי לישנא בשר הנמצא ביד נכרי לאו דוקא אלא בשר הנמכר שם במקולין ברשות נכרי קאמר וגם זה נכון ואפשר הוא. אלא שראיתי המעשה הזה בירושלמי במסכת שקלים כך חד בר נש מציפורי אזל בעא מזבן קופר' גבי טבחא ולא בעא מיתן ליה אמר לחד רומיי ואייתי ליה א"ל לא נסביה על כרחיה ג) אמר לאו בשר נבלה יהבית ליה ר' ירמיה בשם ר' חנינא מעשה ובא לפני ר' ואמר לא כולא מיניה מיסר מקולין דציפורי זהו המעשה הזה כלישנא בתרא דגמרא דקאמר ר' דאיכוין לצעורי לחבריה ולא כל הימנו להחזיק בשר הנמצא ביד נכרי באיסור שמן המקולין שלנו לקח ובחזקת הכשר הם וטעם מה שכתבתי במנהג הכרזה מדברי רבותינו הצרפתים ז"ל למדתי והוספתי לקח ותורתנו שלהם הוא. <קטע סוף=צד א/> ===[[חולין צד ב|דף צד עמוד ב]]=== <קטע התחלה=צד ב/> הא דתניא '''ובנכרי בין חתוכה בין שלימה אינו צריך ליטול גיד הנשה.''' ואוקמה אביי רישא וסיפא במקום שאין מכריזין ורב אשי אוקמה כולה במקום שאין מכריזין ולתרוייהו לא גזרינן בהא שמא יתננה לו בפני ישראל פירש"י ז"ל דפליגא אמתניתין ולית ליה לתנא דברייתא גזרה במתנה דבשלמא גבי מכירת טבח באיטליז קא מזבין ליה והתם טובא ישראל קיימי וחזו וחיישינן דילמא חד מינייהו הדר וזבין ליה מניה אבל נכרי בביתו הוא ומי יראה אותו ואת"ל יראהו אדם לא גזרינן כולי האי שמא יקחנה זה דכ"ע לא זבני בשרא. ואי קשיא ליחוש לגניבת דעת וכדשמואל הא נמי ל"ק דלית ליה לתנא דברייתא גניבת הדעת במתנה אלא במכירה דקיהיב דמי שחיטה ודשמואל מכירה הוות שהרי (בשבח) [בשכר] נתנה לו א"נ לית ליה גניבת דעת בגיד אלא בנבלה וטרפה דמאוסה אפילו לנכרים כדאמרינן לא זבני. וכן י"ל בטעם הזה לפיכך התם לא חששו במתנת גיד לשמא יתננה לו בפני ישראל משום דאפ"ה לא אתי למזבן מניה שאין תולין בכשרה אלא במכירה דנכרי מפני שהמוכר לו טרפה נתפס הוא עליו כגנב והא דלא אמרינן בגמרא מתני' דלא כהאי תנא דברייתא משום דלרב אשי ואביי מתני' במקום שמכריזין וחתוכה דנכרי מידע ידיע ולרבא דאמר במקום שמכריזין רישא וסיפא דברייתא בשהכריזו ומתני' בשלא הכריזו וראיה לפירש"י ז"ל מדקתני ברייתא רישא מתנה וסיפא מכירה. וראיתי לרבינו הגדול ז"ל שכתב אותן לשונות דמתניתין במקום שאין מכריזין וגזרה א"נ גניבת דעת ולהאי פי' לא אתי כרבא ורב אשי ולא כאביי אלא שמא לא רצה הרב ז"ל להזכיר התר מקום שמכריזין ליקח מן הנכרי ושמא יתננה לו בפני ישראל שיודע בה שהוא שחו' קאמר. וי"ל דרבא אית ליה הא לישנא דמקום שאין מכריזין וגזרה שמא יתננה לו בפני ישראל דברייתא במקום שמכריזין והכריזו וליכא למגזר ביה כלל וכן אית ליה נמי לרבא ליש' בתרא דלעיל משום דגניב ליה לדעתיה בגיד אלא דההיא במקום שאין מכריזין אבל במקום שמכריזין והכריזו הדבר ידוע שכל שמוכרין ונותנים לנכרי נבלות וטרפות הם ואין ישראל נוטל גיד הנשה מן הנבלות והטרפות וכיון דסוגיין בהנהו לישני באוקמתי' דרבא סובר הרב ז"ל שהלכה כמותו כנ"ל. ור"ת ז"ל הקשה להנהו לישני דאמרינן לעיל במקום שאין מכריזין משום גזרה ומשום גניבת דעת ליקשי ליה מהך ברייתא דהא ע"כ לא מתוקמה ברייתא בהכי וי"ל כיון דמתני' קתני בהדיא לנכרי מפני שמקומה ניכר דמשמע אבל חתוכה לא וברייתא קתני הכי לחבירו וכו' ולנכרי בין חתוכה בין שלימה מותר בפשטייהו נמי פלגינן הלכך ליש' קמא לכולהו ומציעתא לרבא דמתרצי מתניתין ומתניתא ניחא ולישנא בתרא דפליג נמי ניחא ולא הוינן בגמ' בהכי כלל. ור"ת ז"ל שמעתי שמפרש דכי תנן במתני' אבל חתוכה לא כשאמר לו כשר' ומותרת היא ואיכא נמי משום גניבת הדעת ואי א"ל הכי בפני ישראל אתי למזבן מיניה והיינו מתני' ובשלימה מותר ואע"פ שאמר לו כן שהרי ידוע הוא לכל שלא ניטל גידה או שמא כי קתני שלימה לומר שלא אמר לו כן אבל כשלא אמר לו כלום חתוכה נמי מותר שאפי' נתנה לו בפני ישראל לא אתי למזבן מניה דסתמא נמי מה שהוא אסור לו לישראל הוא נותן לו לנכרי כענין שפרט לך הכתוב בנבלה לגר בנתינה ולנכרי במכירה והיינו ברייתא דקתני בין חתוכה בין שלימה מותר ומציעתא דקתני אין מוכרין בשאמר לו בפירוש דכשרה היא ויש בו משום ב' דברים שמתעהו ושמא יקח ישראל ממנו וה"ה דהו"ל לאשמועינן גיד אלא תנא חדא וה"ה לאידך דםתמא דמילתא לוקח משביח מקחו ומוכר טרפות במקום כשרה. ומורי נר"ו העמיד משנתינו במפרש כפר"ת ז"ל וברייתא כולה בסתם ורישא מותר שכן הוא דרך ליתן לנכרי מה שאינו ראוי לישראל ואין בו משום מתעהו ולא משום שמא יחזור ישראל ויקח ממנו ומציעתא כיון שהוא לוקח ממנו בדמים הרואה סבור שהוא כשרה ואתי למזבן מניה ויש בו משום מתעהו שלא נתן דמיו אלא בכשרה. ודברי רש"י ז"ל נראין מן הכל והאי דאוקי' למציעתא במקום שמכריזין ה"פ אין מוכרין הטבחין נבלה וטרפה במקום שמכריזין עד שיכריזו והא דאקשי' אסיפא אי במקום שמכריזין אם איתא דהואי טרפה אכרוזי קא מכרזי ה"ק אי במקום שמכריזין ולא הכריזו דומיא דמציעתא אין לחוש ולא ניחא ליה לאוקמא בשהכריזו דאי בשהכריזו פשיטא דבשר דביד נכרי אסור. ולפום האי ניחא לן לאוקמה לרישא וסיפא כשאין מכריזין ומציעתא בשמכריזין כיון דלא אפשר לאוקמה כולה בחד טעמא ורבא ניחא ליה לאוקמה לסיפא בשהכריזו ולדידי' איידי דתנא רישא תנא סיפא ולא ניחא לאוקמה בתרי טעמי ותריצתא הוא דברייתא לאביי הכי קתני בנכרי בין חתוכה בין שלימה א"צ ליטול הימנו ג"ה במקום שאין מכריזין שמותר ליתן לו דבר האסור לנו ואסור ליקח ממנו ובמקום שמכריזין אינו כן אלא אסור למכור לו ומותר ליקח ממנו עד שיכריזו ואל יאמר אדם לנכרי במקום שאין מכריזין ליקח לו שאפי' נבלה מותר למכור לו ואסור לו ליקח ממנו. ושיטתא דברייתא לרבא בנכרי אין צריך דכיון שהכריזו נותנים לו דבר האסור ואין לוקחין ממנו ואין מוכרין לו עד שיכריזו ואל יאמר אדם לנכרי ליקח לו שמא ימכרו לו בשר נבלה משעת הכרזה ואילך ולרב אשי כולה כדאביי וסיפא לא יאמר שמא ימכרו לו נבלה בפי' דאלו בסתם אסור שמא יראה ישראל ויקח ממנו כדקתני מציעתא. הא דאמרינן '''אינהו דאטעו אנפשייהו. מפני שהיה להם לחשוב שלא לחנם הכרזנו הבשר הזה להם וכן מר זוטרא הוה לו לחשוב שלדרכן היו הולכים דמה ראה לומר בשבילי באו אבל בטרפה מר דשחוטה סתם בשר ביד ישראל כשר הוא וכן כל אותם האמורים למעלה קרובים להטעות ועשויה להטעות הן.''' אינהו דאטעו אנפשייהו. מפני שהיה להם לחשוב שלא לחנם הכרזנו הבשר הזה להם וכן מר זוטרא הוה לו לחשוב שלדרכן היו הולכים דמה ראה לומר בשבילי באו אבל בטרפה מר דשחוטה סתם בשר ביד ישראל כשר הוא וכן כל אותם האמורים למעלה קרובים להטעות ועשויה להטעות הן. <קטע סוף=צד ב/> ===[[חולין צה א|דף צה עמוד א]]=== <קטע התחלה=צה א/> '''נמצא ביד נכרי שאני.''' אבל בנמצא בקרקע מושלכת גורו בה לחוש לחוכא דעלמא דאמרי' שמא עורבים הביאוהו או חולדה וברדלס גררוה והחליפוה אם נמצאת תלויה בדרך שאין העופות והשרצים עושים כן מותרת כך כתב הראב"ד ז"ל וההיא חיות' דתליא בסילתא תליא במקום שהשרצים נושאים ונותנים שם ולפיכך חששו לה. והא דאמרינן לקמן האידנא דהתירא שכיח לא אתיא כרב דלדידיה לעולם אסור ולפיכך השמיטה רבינו הגדול ז"ל וי"ל דשאני התם דאפי' ניזיל בתר רובא דעלמא נמי שרי שככל מקום של ישראל מצויין יותר באותו היום ואין זה מחוור. והסכימו מן הגאונים ז"ל שהלכה כרב שהרי כולה סוגי' כרב ריהטא ובפ' אלו מציאות נמי מקשי' מינה אלמא הלכתא היא והא דאמרי' ורב היכי אכיל בשרא ולא אקשי' היכי אכלינן בשרא לאו דוקא ויש לנו כיוצא בהן בפ' א"ט ולרב פפא קשיא מתני' ולדידן נמי קשיא דע"כ כרב פפא ס"ל ובפ' במה אשה יוצאה ולרב מאי שנא הני והו"ל לנוימר ולמתני' מ"ש הני. ירוש' במס' שקלים ובנמצא הלך אחר הרוב. א"ר יוחנן בשר הנמצא ביד נכרי כנמצא בפלטיא והן שראו אותן יוצא במקולין של ישראל רב נחת לתמן חמיתון מקילין וחמר עליהן ואין זו דרך תלמודנו שבירוש' פשוט להם היתר הנמצא בקרקע יותר מן הנמצא ביד נכרי אע"פ שכל השוחטים וכל המוכרין ישראל ואיני יכול להולמה. והא דאמרי' '''ט' חניות ובנמצא הלך אחר הרוב.''' ואוקי' בנמצא ביד נכרי ופירושו שלא לקח הנכרי בפנינו אבל נמצא בידו עכשיו אבל לקח בפנינו אסור כיון שלקח מן הקבוע כדאמרינן בפסחים ט' צבורין של מצה וא' של חמץ ואתא עכבר ושקל ולא ידעינן מהי שקל היינו ט' חנויות ספקו אסור. ואיכא דמקשה מהא דתנן בזבחים פ' התערובות שור הנסקל שנתערב ברבוא שוורים ימותו כולם ופריך ונכבשינהו וניידינהו ונימא כל דפריש מרובא פריש ומשני גזרה שמא יקח מן הקבוע והכא נמי ניגזור בנמצא ביד נכרי או בנמצא בקרקע משום שמא יקח מן הקבוע ומתרץ התם איסור והתר מעורבין זה בזה אבל כאן שהיתר ואיסור אינן מעורבין אין חוששין שמא יקח מן האיסור לדעת ואינו נראה. אלא הטעם דאי שרית ליה למיכבשנהו דניניידין אתי ליקח מן הקבוע אבל ניידי מנפשייהו ופריש חד כל דפריש מרובא פריש וכן מצאתי בשאלתות לרב אחא משבחא גאון ז"ל בפ' ויקרא ואלו איתעריב ספק דרוסה אפי' אחת ברבוא כולן אסורות ודאי איבדר מנהון לחדא דוכת' אמרינן אסור' בחד רובא והנך מיעוטא שריין ודאי מישקל חוטרא ובדרינון לא דילמא אתי למשקל מקביע ומיכל כדתנן כל הזבחים שנתערבו וכו' וקשיא לן ליכבשינהו וניידנהו וכל דפריש מרובא פריש ואמר רבא גזרה דילמא יקח מן הקבוע ע"כ. והוי יודע דהאי קבוע לאו משום דין הקביעות הוא שנאסר מפני שדינו כמחצה על מחצה בכל מקום שהרי מעורבין הן ובמקום שהיתר ואיסור מעורבין זה בזה ואינו יודע איזה היתר ואיזה איסור אין אומרים קבוע כמחצה על מחצה אלא הכל מותר והאיסור בטל ברוב ובתרומה בק"א ובערלה וכלאי הכרם בר"א במינו ובשאינו מינו בס' כדאמרינן לק' אלא עיקר האיסור מטעם דב"ח לא בביילי דחשיבי כדמפרש התם בגמ' א"נ משום דדבר שבמנין הוא וכיון שלא ביטלתו כל דפריש מקבוע פריש ולא אמרינן מרובא פריש אלא מקבוע כמחצה על מחצה שריבה אותו הכתוב מוארב לו וקם עליו. '''והא דרב לאו בפי' איתמר אלא מכללא איתמר.''' קשיא לן והא בפי' אמר רב מותרין משום נבלה אלמא אבל באכילה אסורין וי"ל דילמא רב מוקי לה למתני' בשאין רוב טבחים ישראל ואיברים ודאי נבלות ולוי מוקי לה ברוב טבחי ישראל ואיברים ספק נבלות וחתיכות מותרות לגמרי. ותו קשיא והאמר רב לההוא טבח' אי לאו חזאי ספיתו איסור' לבני פרת אלמא בשר שנתעלם מן העין אסור א"ל התם נמי משום יקרא דידיה אתו כ"ע ואתו נכרים טובא ורוב העיר נכרים הוו. ואין זה מחוור שאם יש לדחותה דלא אמרה רב אלמא מקשי' מינה בפ' ואלו מציאות וסמכי בה כמה רבנן סמכי בגמ' אלא משמע דמעיקרא מעשה חזא מאן דהוי ואמר משמיה דרב אסור ואמרי' לה דילמא התם משום דפרותא דנכרים הוה עד דשמעו לרב דאמר בפי' מותרין משום נבלה ומאי דוחקיה לאוקומי מתניתין מותרין משום נבלה ולא אמר מותרין ממש ובמקולין וטבחי ישראל ש"מ משום דסבר דבבשר שנתעלם מן העין אסור ועוד מדפליג עליה לוי ואמר מותרין באכילה ש"מ במקולין וטבחי ישראל וממעשה דבי רב תנן נמי ש"מ ולפיכך אמרו בגמ' ורב היכי אכיל בשרא וסמכי עלה רבנן טובא ובפרק כל הבשר איתמר בהדיא והא דרב לאו בפי' איתמר אלא מכללא איתמר ולא היא והדר שמעי' ליה לרב דאמר הכי בפי' חס ליה לזרעיה דאבא בר אבא דליספיה ליה מידי דלא סבירא לי וכן ההיא דשמואל דאסור לגנוב דעת הבריות הלכה פסוקה היא ומכללא איתמר כדאמר לעיל וזה כדרך הגאונים ז"ל שפסקו הלכה כן. <קטע סוף=צה א/> ===[[חולין צה ב|דף צה עמוד ב]]=== <קטע התחלה=צה ב/> '''דהא מהדרינן אבידתא בסימנ' ולא מהדרינן בטביעות עינא.''' פי' ואע"ג דלצורבא מרבנן מהדרינן הוה ס"ד משום דצורבא מרבנן פקיע וחכם בכל מילי טפי משאר אינשי השתא ידענא דטביעות בכולהו אינשי עדיף טפי והא דלא מהדרינן אלא לצורבא מרבנן משום דחיישינן דילמא משקר. <קטע סוף=צה ב/> ===[[חולין צו א|דף צו עמוד א]]=== <קטע התחלה=צו א/> ודאמרי' ד'''סומא מותר באשתו ובני אדם בנשותיהם בלילה.''' וטעמא דקטלינן בהיכרא כולהו מדין טביעות עינא הוא ש"מ בכולהו אינשי סמכינן באיסורין אטביעות עינא וכן בעריות [ונאמן אדם לומר] (מההיא) [דההיא] גלימתא של פלוני וזהו כלי שלו ולא אמרינן צורבא מרבנן אלא גבי [בעל] אבדה ולא דחכים ופקיע (ולא) [אלא] דחסיד ולא משקר ותמה מר"ח ז"ל שכתב כאן וה"מ בת"ח דלא משקר מה ענין דלא משקר באיסורין. <קטע סוף=צו א/> ===[[חולין צו ב|דף צו עמוד ב]]=== <קטע התחלה=צו ב/> והא ד'''א"ר יהודה אכילה כתיב ביה.''' איכת דק"ל גבי בריה נמי כתיב אכילה ולוקה עליה בכל שהוא ולאו ק' הוא דההיא אכילה דכי אית ביה ד' וה' זיתים ואכל חד זית חייב דליכא קרא אחרינא התם דנפקא ליה מני' כי הכא דמאשר על כף הירך נפקא. '''לא שנו אלא שנתבשל בה אבל נצלה בה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד.''' איכא דק"ל כיון דאמר שמואל מליח הרי הוא כרותח דצלי פשיטא שא"ת נמי אסור אמאי קתני מתני' נתבשל משעת מליחתו נאסר קודם שיבשל בקדרה. וזו אינה קושיא שאפשר היה דמאי נתבשל דקתני מתני' צלי דקרי ליה בישול בכמה דוכתי א"נ כל שהוא כרותח ולשון כולל הוא למליחה וצלי וכבוש ובשול נמי בכלל אע"פ שנאסר משעת מליחה דאלת"ה פשיטא נתבשל קתני אבל נצלה לא אלא ודאי אי לאו דשמואל הו"א הכל בכלל בישול קמ"ל שמואל שאין הלשון הזה בכאן אלא קדרה אבל לא מליח וצלי ולמ"ד לקמן מליח הרי הוא כרותח דמבושל נמי נתבשל לאו דוקא שהרי משעת מליחתו נאסר ולדברי מי שפי' שאין מליחתו כרותח אלא שאינו נאכל כלל מחמת מלחו כגון דבעי ליה לאורחא אבל [לא] מליח דקדרה לא קשיא כלל. <קטע סוף=צו ב/> ===[[חולין צז א|דף צז עמוד א]]=== <קטע התחלה=צז א/> '''ההוא כחוש הוה.''' י"מ לומר שלא היה בחלב א' מס' בבשר והבשר רבה עליו ומבטלו ואפי' בבשול דקדרה נמי כך דינו שבטל בס' ולא מחוור לי מהנך אטמאת' דאימליחו בי ריש גלותא בגידא דנשיא כלומר והיה בהן שומנו של גיד שאם ניטל שומנו פשיטא לכ"ע דשרי דקי"ל אין בגידין בנ"ט ולא משמע לאוקומי שמעתא דבתראי דלא כהלכתא אלא ודאי שמנונית' דגידא נשיא הוה בהו ומדאסר רבינא ש"מ דלא הוה בבשרא ס' לבטולא לאיסורא ואעפ"כ התירוה בצלי אלמא לא בעי' לצלי ס' אלא בחלב של שומן דמפעפע אבל בחלב כחוש אינו מפעפע ולא בעי' ס' אלא קולף ואוכל עד שמגיע לחלב וכן פירש"י ז"ל ושמנוניתא דגיד לא מפעפע אפי' בשל שומן וכן שמעתי בכולהו קרמי דמשום תרבא שאם נמלחו עם הבשר או נצלה שקולף ואוכל עד שמגיע להן והדבר נראה וכן מצאתיו בחיבור הרמב"ם ז"ל. וי"ל דאפי' בחלב דשמן לא אמרי' במליחה מפעפע ודאמרינן אסור למיכל אפי' מריש אוני כשאין הבשר ס' בחלב הוא אבל יש בו ס' בטל הוא או שמא אין חלב בטל בס' בגדי שצלאו בחלבו שהרי נמצא בו טעם חלב וכשאמרו בס' לא אמרו אלא בדליכא קפילא וליכא למיקם אטעמא אבל היכא דבדקיניה ויהיב טעמא לעולם לא בטיל וכ"כ רש"י ז"ל אבל ודאי איכא בשר ס' בחלב וליכא טעמא בטל ואפי' תאמר שחלב ובשר מין במינו הוא הא קי"ל כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנ"ט בזקנותו ורבינו הגדול ז"ל. <קטע סוף=צז א/> ===[[חולין צז ב|דף צז עמוד ב]]=== <קטע התחלה=צז ב/> '''ובקדרה אמרי לה בקדרה עצמה.''' כלומר מה שיש בה עכשיו מן הרוטב ומן החתיכות ואמרי לה במאי דבלע קדרה משעת נפילה ועד עכשיו שאם נתמעט הרוטב ע"י האור יותר מן האיסור משערין לקולא ומשמע דהלכתא כי האי לישנא לקולא. וק"ל, אלא מעתה נפל איסור בקדרה ויש בו ס' ונטל מן ההיתר ולא נשתייר שם ס' באיסור הכי נימא דמכיון שבטל תחלה אינו חוזר וניעור א"כ מצינו איסור בטל בפחות מס' ובמשנת מס' תרומות נמי משמע דבתר בסוף נמי אזלינן דתנן סאה תרומ' שנפלה למאה טחנן ופחתו כשם שפחתו חולין כך פחתה תרומה ומותר טעמא דאיכא למימר הכי הא בפחתה תרומה ודאי אסור ומכ"ש בשאר איסורין שהם בנ"ט דכיון דבסוף ליכא שיעור' דאיסור' ואיכא למימר קולא היא במאי דבלעה קדרה ונתמעטה דרך בישול משנפל שם איסור הא אלו נטל מן הרוטב ומיעטו בידים אסור. ומדברי הר"ב ר"מ הספרדי ז"ל משמע דמאי דבלע בדופני קדרה משנפל שם האיסור הוא שמשערין בו לפי אומדן הדעת דרואין אותו כמו שהוא עומד וכנוס לתוכה הא מה שפחת האור לא. הא ד'''אמר ר"ן גיד בס' ואין גיד מן המנין.''' לא לבטל הגיד עצמו שהרי בריה הוא ולא בטלה אלא לבטל טעמו ולא מכלל דסבר ר"ן יש בגידין בנ"ט אלא ר"ן לא מעייל הכא נפשיה בפלוגתא וכשת"ל אין בגידין עצמן בנ"ט תלמוד לומר בממנו בשמנוניתא דגיד ואפשר דס"ל יש בגידין בנ"ט כתנא דידן. הא דאקשי' בביצה '''למימרא דיהיב טעמא.''' ולא אוקימנא בביטול הביצה עצמה שאם נתערבה באחרות ואינה נכרת בטלה בס'. משום דקאמר לה דומיא דגיד מה התם לאו לבטולי גיד עצמו בשאינו מכירו אף כאן לאו לבטולי ביצה עצמה בשאינו מכירה וכן כחל כיוצא בהן. והרב אב ב"ד ז"ל כתב מדקא פריך הכא למימר דיהיב טעמא ושני ליה דאית ביה אפרוח ולא שני ליה הא דאמרי' ביצה בס' לבטול ביצה גופה קאמרי' משמע דביצה גופה חשובה כבריה ולא בטלה ובפ"ק די"ט משמע דבטלה אליבא דר' יוחנן דאמר את שדרכו למנות שנינו ואיכא למימר דאינו מקדש ובטלה באלף או במאתים אבל בס' לא בטלה כיון דבריה היא. ומאי דאמרינן נמי הגיד בס' אינו בגיד עצמו דבריה הוא אלא בשמנוניתו אמרי' בס'. ופסק הגאון ר' יצחק ז"ל דגיד בס' ואין גיד מן המנין דבעי' ס' לבד מניה וכחל בס' וכחל מן המנין וביצה בס' ואח' אסורה בס' ואחת והיא מותרת אי משום דאית ביה אפרוח והוא בריה שלמה הא משמע בכל הסוגיא שהביצה עצמה אינה בטילה אלא הטעם היוצא ממנה דהא פריך למימרא דיהיב טעמא ושני ליה דאית ביה אפרוח כל אלו דברי הרב ז"ל. ומה שכ' שהביצה בריה היא ולא בטלה אלא באלף ומאתים [ליתא] כדאמרי' במס' מכות (י"ז) בריית נשמה חשיבא ולא בטלה אבל ביצה כחטה אחת כברייתה דמי ובטלה היא כדבעי' לפרושי לקמן. ומכלל דברי הרב ז"ל נראה שכל שאינו בריה אף ביבש שבטל ברוב בעי' ס' ודאקשי' לקמן גבי גיד וגבי חתיכה וליבטיל ברובא פירושו בס' אלא משום דלא מתמר ליה שיעורא אלא בפלוגתא קאמר ליבטיל ברובא דמתני' דהיא טפי מנותן טעם וכן עיקר וכ"כ הרמב"ם ז"ל בביצת טרפה ושל עוף טמא שנתערבה בין הביצים. אלא שמצאתי למקצת רבותינו הצרפתים ז"ל שאמרו שלא שיערו בס' אלא איסור בלוע כגון חלב של איסור שנתערב בשל התר או יין במים ומים ביין וכן בכל דבר הנבלל כגון קמחין וכיוצא בהן אבל חתיכה קטנה שאינה ראויה להתכבד לפני האורחים שנתערבה עם החתיכות בזמן שאינו מכירה כיון שכל אחת עומדת בפ"ע בטלה ברוב ולא בעינן ס' לפיכך אם בא לאכלן צלי או שבשל כל אחת ואחת בפ"ע בטלות ברוב אלא שאם בשל עם החתיכות של היתר צריך ס' ברוטב ובחתיכות לבטלה מפני הרוטב היוצא ממנה ונבלע באחרות דה"ל איסור בלוע דהא מתני' חתיכה שנתבשלה עם אחרות קתני ואעפ"כ הקשו לבטיל ברובא לומר דהיא עצמה מדינא בטלה חד בתרי בלחוד ואי משום רוטבא הא קתני והרוטב בנ"ט והם אמרו שלא אמרו כן אלא במין במינו לפי שאין טעם איסור ניכר בהיתר אפי' ע"י בישול אבל מין בשאינו מינו שנתערבו ואינו מכיר האיסור אפי' ביבש צריך ס' לבטלו שאם בא לבשלו יהא טעם האיסור ניכר בהתר ולפיכך אינו בטל אפי' ביבש אלא בס'.ולפי סברא זו הא דלא מתרצינן ביצה בס' לבטל הביצה עצמה משום שאינה צריכה ס' אלא ברובא בטלה דהיינו חד בתרי ולא מיתוקמא ליה בבלול כגון ביצה ששברה וטרפה עם ביצים טרופות בקערה דלא משמע אלא בעומדת לבדה שאיסורין חשובין בעי' קאמר וכ"כ הראב"ד ז"ל לרבנן מין במינו בשאינו בלול בטל ברוב ובבלול מדאורייתא בטל ברוב ומדרבנן בס'. ולענין הביצה שהזכרנו לעיל למה החמירו בה למבעי בה ס' ואחת והיא לפי דברי רבינו הגדול ז"ל נודה שמפני חשיבותה עשו לה הכר אעפ"י שלא עשו כן בגיד שהיא בריה והוסיפו אחת בשיעורא לרוטב וכן פי' המפרשים ז"ל. ולי היה נראה דאמסקנא כל איסורים שבתורה בס' ולא חלקו אלא בכחל להקל מפני שהוא עצמו בשר מותר הוא וראוי להצטרף ומ"ד ביצה בס' וא' וה"ה גיד וחדא מתרי מילי דר"ן נקט וא"ת לימא כל האסורין ולטעמיך ר"ן נמי נימא כל איסורין חוץ מן הכחל אלא סיומי מסיימי מלתייהו א"נ ס"ל כל איסורין בס' ועוד הלכך בביצים דלא אפשר צריך ס' ואחת ואין איסור מן המנין בכל התורה חוץ מן הכחל ובעל ה"ג ז"ל כתב כל הני תלתא ליכא למיקם בנ"ט דידהו. עוד יש לי לפרש לדברי רבינו הגדול ז"ל דלפי שיש בביצים גדולים וקטנים והבא לבטל ביצה ממש אינו משגיח עליה לראות וכולן שוות ממש לפיכך הוסיפו אחת בשיעור' ולא הצריכו לשער כל אחת ואחת וזה נכון הוא. '''בדידיה משערינן או במאי דנפיק מניה משערינן.''' פי' לפי שאין גוף הכחל אסור לפיכך שאלו כן אבל בשאר כל האיסורין כגון חתיכה של נבלה פשיטא דבדידיה משערינן. ומהדרינן פשיטא דבדידיה משערינן דאי במאי דנפק מניה משערינן מנא ידעינן כמה הוי. פי' ואע"פ שי"ל ניזיל בתר אומדנא מדות חז"ל כך הם ביושר ובהשואה שלא ליתן תורת כל א' וא' בידו ושמעי' מינה שכף שניער בה קדרת חלב או קדרה שבשל בה חלב ובשל בה בשר בכף עצמו ובקדרה עצמה משערינן במאי דנפיק מינייהו פשיטא דלא דהא לא ידעינן כמה הוי וכן דעת רבותי' הצרפתים ז"ל. אבל מצאתי שהראב"ד ז"ל אמר דכי אמרינן בדידיה משערינן ה"מ בדבר שאינו חוזר להתירו הראשון לעולם כגון קדרה שנעשית היא עצמה חתיכה דאיסורא אבל בדבר החוזר להתירו הראשון כגון כף וקערה וכיוצא בהן משערינן במאי דנפיק מינייהו ולא בדידיה ואע"ג דלא ידעינן מיהו משערי' בה אומד יפה ובעין יפה וכן הורה למעשה ונעזר מפי השמועה מפי הרב ר' יוסף ן' פליט' ז"ל. והסברא קרובה על דרך אפשר לסוחטו מותר אבל מכיון שאמרו בגמ' דאי במאי דנפק מניה מי ידעינן כמה הוי ולא עירב טעם אחר אין חילוק והפרש בכל איסור שאין משערין אלא בו ובודאי היכא דאיכא קפילא טעים ליה קפילא וכי ליכא טעמא שרינן ליה ולא אמרינן הא ליכא ס' בדידיה דהא ידעינן כמה הוי בטעמא אלא היכא דליכא דטעים ליה דבעי' לשעוריה חיישינן לכול' אבל אפשר שנאמר שאם ניער חלב בכף וחזר וניער בו בשר משערי' באותו חלב דהא ידעינן כמה הוי ואי אפשר לאסור אלא כשיעור כל אותו חלב שניער בו וא"נ נפלה טיפת חלב רותתת בכף משערינן בה דהא ידעינן כמה הוי וי"ל דדוקא בכף חדשה אבל בישנה לא משוה דאותה טיפה עצמה נתנה טעם בכף ונעשה כל הבלוע בכף שבלעה בבישולים אחרים נבילה ואיס' ולא ידעינן כמה הוא ולא כמה דנפיק מניה ומיהו בחדשה אפי' בקדרה נמי במאי דבלעה משערינן. ואיני מוצא מקום לסברת הראב"ד ז"ל בכאן ומסתברא בין בחדשה בין בישנה לא אמרי' מאי דבלעה בשאר בישולים נעשה נבלה דכה"ג בבלוע לא אשכחן. ועוד מן הטעמים שיתבארו לקמן פ' כל הבשר (ק"ח). והא דאמרינן '''דאמרי אינשי כמיא דביעי בעלמא.''' בביעי בקליפתם אומרים כן שאינם פולטים שום שומן בעולם ומיהו כיון שנעשה בה אפרוח קליפתם רכה ויוצא ממנה טעם אפרוח ונבלע באחרות אעפ"י שאינם קלופות שהבצים בקליפתם מיבלע בלעי מיפלט לא פלטי. וא"ת למה לי למימר הכא במאי עסקינן בביצת אפרוח לימא ליה הב"ע בקלופה א"ל אה"נ אלא רבותא קמ"ל שאפי' בשאינן קלופות אוסרות א"נ אי בקלופה פשיט' שהרי היא ככל האיסורים שבתורה שבששים ואינן מן המנין חוץ מן הכחל לפי שאין גופו איסור אבל השתא דאוקימנא בביצה שאינה קלופה הא קמ"ל אעפ"י שהיא כברייתה. וחשובה בס' ולאפוקי ממ"ד לקמן בס' ואחת אסורה. ובירושל' במס' תרומות (י, ו) איתמר בשס ריש ריש לקיש ביצים ששלקן ומצא בהם אפרוח בנ"ט ר' זעירא ור"ש בר' אבא בשם ר' יוחנן ס' ואחת אסורה ס' וב' מותרת ר' חייא בשם ר' יוחנן הירק והקליפין והמים מצטרפין וא"ר זעירא קליפי איסור מתירין רב הונא אמר קליפי איסור מעלין את ההיתר א"ר זירא הדא דתנינא והוא ששלקן בקליפיהן שלוקין בשלוקין אבל שלק בצים קלופין בשאינן קלופין או שאינן קלופין בקלופין שלוקין בשאינן שלוקין צריכות שיעור אחד גיעולי בצים מותרות שורו עבר ולא יגעיל בצים שהקרימו הרי אלו אסורות ע"כ בירושל' ואינו מתברר עלי כהוגן. אלא שאנו למדין ממנו שהבצים בקליפה אסורין מביצת אפרוח בקליפתו וכ"ש אם שלק בקדרה של איסור אבל לפי דעתי מה שהקשו בתחילה ממיא דביעי בעלמא אפי' בקליפות הוא הטעם מפני שהביצה סולדת היא מפני האור ומן המים החמים ודמיא לזאת ששנינו בגמ' בתרומות רע"א כל המתבשלין זה עם זה מותרין אלא עם הבשר ואעפ"י שאין הלכה כמותו בביצים מיהת מודו אינשי דבולעין ואינן פולטין כלום ונמצאת כל השמועה כפשטה דבביצת טמאה מותרת אפי' קלופה ובשל אפרוח אסורות ואפי' אינן קלופות כדקתני ונמצא אפרוח באחת מהן דאלמא עכשיו נמצא מתחילה לא היה ידוע לפי שבקליפתם הם כולם. <קטע סוף=צז ב/> ===[[חולין צח א|דף צח עמוד א]]=== <קטע התחלה=צח א/> '''ההיא כזיתא תרבא דנפל בדיקולא דבשרא.''' פי' דיקולא סל כדאמרינן ריש תורא בדיקולא. ופי' הענין לא שהיה כזית ידוע בשעת נפילה אלא מצאו בו עכשיו כזית וידע רב אשי שבשעה שנפל שם היה בבשר ס' במה שמוצא עכשיו בחלב אלא שעכשיו נתמעט נפח הבשר ונצטמק מחמת מלחן שהוציא ממנו המוחל ויבש ונתמעט וסבר להוסיף עליו מאי דבלע דיקולי כלישנא בתרא דלעיל ולא היה נותן לב לחוש שמא יותר חלב נפל שם. ואמרו לו רבנן שמא אף החלב נצטמק לפי חשבון מחמת המלח שנמלח עם הבשר וכשם שאין בבשר ס' כן עכשיו כך לא היה בו ס' בשעת נפילתו. ורש"י ז"ל פי' דיקולא קלחת והזקיקו לפ' כן מה שהוא סבור שהבשר והחלב מין במינו הוא והלכה כר' יהודה דאמר מין במינו לא בטיל וכיון שכן ע"כ לא שיער רב אשי אלא ברוטב שבקלחת מין בשאינו מינו. וכן ראיתי לגאון שאמר דיקולא דבשרא שיעורא היא כלומר מלא סל של בשר והוא מתבשל בקדרה ומאי דבלע דיקולא ל"ג אלא מה דבלע קדרה והיינו מה שבלוע בדופני קדרה כדפרישית לעיל. ובעל הלכות ז"ל כתב אמרי ליה רבנן לרב אשי האי דיקולא דהתירא בלע דאיסורא לא בלע כיון דכל יומא קא שדי ביה כי היבי דבלע מהאי בלע נמי מהאי. פי'לפירושו שכזית חלב ידוע נפל שם ורב אשי היה סבור לשער במה שבלע הדיקול' פעמים אחרות מן ההיתר ואמרי ליה רבנן לא שכשם שנפל שם חלב זה אף בכל יום ויום נופל שם והוא בולע ממנו ואין אנו יודעים עכשיו כמה איסור וכמה היתר בלוע בה ואעפ"י שאין אוסרין הדיקול' עצמה שיהא אסור למלוח בה בשר מספק שתולין לקולא ואומרים שיש בה שיעור מהיתר בלוע לבטל האיסור שלו לא ידענא כמה הוא שמא אינו יותר מס' באיסור בלבד וכיון דלא ידעי' לא משערינן בה שבלעה מה שהוא ספק ואינו לפנינו אינו מצטרף להתר כנ"ל בפי' דבריו ולמדת שמשערין במאי דבלע בדופניה מזה התבשיל. '''כל איסורין שבתורה בס'.''' פי' בין במינו בין שלא במינו בדליכא למיקם אטעמא. ורש"י ז"ל פירש אפי' טעמיניה ולא יהיב טעמא בעינן ס' אבל נתן טעם אפי' באלף לא בטיל כדכתבינן בכמה דוכתי ולקמן נמי אמרי' יש בהם בנ"ט בין שיש בהם לעלות וכו' אלמא טעמא לא בטל וקתני סיפא אין בהם בנ"ט בין שיש בהם לעלות בין אין בהם לעלות בק"א מותרין ואוקימנא בס' אלמא כי לא יהיב טעמ' הוו ס' זה פי' הרב ז"ל והנה אמת נכון. והא דאמר רבא לעיל אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן בקפילא ואמור בס' שיעורי דקיימי כל חד באפי נפשיה קחשיב דקדרה שבישל בה בשר ליכא למיקם עלה בס' אלא בקפילא ובטעמא וסמכינן עלייהו ומין במינו א"נ בשאינו מינו וליכא קפיל' ליכא למיקם אטעמ' וסמכינן אס' הא בדאפשר בעינן טעמא ושיעור' והיינו כולבית באילפס דר' יוחנן. ויראה לי שאף הכולבית באלפס וכל האיסורין שמכירין אותם ואין משערין אלא צירן ורוטבן בנ"ט בלבד הוא וסמכינן אקפיל' ולא החמירו בס' אלא כשהוא אוכל האיסור עצמו כגון גריסין עם עדשים אבל כולבית באלפס מי ידעינן כמה הוי רוטב שלו ולחומר' משערי' בדידה כי לא משכח [קפילא] הא איכא קפיל' וליכא טעמא שרינן ליה דומי' דקדרה דאלת"ה כולבית באלפס בס' שיערוה ואם לא היה שם קפיל' מותרת וקפיל' להחמיר בא והיכי מוכח רבא מניה דסמכי' אקפיל' ודאי כולבי' באלפס נכרת היא דאי לבטולי כולבית גופיה בריה הוא ולא בטלה. וכן נ"ל באיסורין עצמן דטעמא בעי ס' וס' לא בעי טעמא כלומר דאפי' טעמיני' וליכא נ"ט בעי' ס' ולא משתרי בפחות מכאן. והיינו מתני' אין בהם בנ"ט וכו' פרישנ' בגמ' בס' אבל היכא דשערי' ליה בס' לא צריכי' לאהדורי בתר קפילא ולמטעם ליה כלל והיינו דאמרי' הכא ובע"ג דכל איסורים שבתורה בס' ומיהו היכא דטעמיני' ואשכחי' דיהיב טעמא הוא ודאי טעמא לא בטיל. <קטע סוף=צח א/> ===[[חולין צח ב|דף צח עמוד ב]]=== <קטע התחלה=צח ב/> '''וליגמר מיניה גלי רחמנא מדם הפר ומדם השעיר.''' ק"ל דילמא התם משום דליכא ס' אבל בס' בטל וגמרי' מזרוע בשלה וא"ל כיון דמדאורייתא חד בתרי לא בטיל אי גמרי' מזרוע בשלה הויא לה קול' וקולא לא גמרי' ודאמרי' מאי חזית דגמרת מהאי ליגמר מהאי לא שיהיו סותרין זה את זה שאפשר היה ללמוד משתיהן אלמלא שהוא חידוש אלא מלתא בעלמא הוא דקאמר שאפי' יהיו סותרין ליגמר מהאי א"נ ה"ק ומאי חזית דגמרינן מהאי בלחוד לגמר אף מהאי שכל מקום שאתה יכול לקיים את שתיהן מוטב. ואקשי' אי הכי ס' ומאה נמי לא ניגמר אפי' לשאינו מינו ומפרקי' אטו אנן לקולא גמרי' לחומר' גמרי' דמדאורייתא ברובא בטל כלומר אי לא גמרי' מהאי (ומשני) בטול טעם בשאר איסורי' דאורייתא ברובא הוה לן לבטולי כדכתיב אחרי רבים להטות והשתא חומר' הוא דגמרי' וחומר' שפיר גמרי' מניה דכ"ש הוא ומה איל נזיר דאקיל גביה לא אקיל אלא במאה או בס' כ"ש באיסור' אחרינא כפירש"י ז"ל. ואל יעלה על דעתך שזו ההיקש דאורייתא שא"כ מכאן למדנו לטעם כעיקר דאורייתא אלא מכאן יש ללמוד שאין להחמיר עליהן יותר מכאן אבל א"א ללמוד מכאן שיהא צריך ס' דדילמא התם לבטל האיסור לכתחלה במקום זה חדשה תורה וצריך ס' אבל לא בדיעבד ועוד אם החמיר הכתוב בקדשים נחמיר בחולין ועוד כיון שיש באיל מאה וס' אין הכתוב מצריך לחתוך ממנו קצת ואם הוא בפחות מכאן נמי כך היה מותרת וקרא נמי אסמכתא דרבנן היא ויתבאר לך כן מדברי רש"י ז"ל עצמו שאמר דטעם כעיקר לרבא בחולין דרבנן. '''אלא לטעם כעיקר דבקדשים אסור.''' פירו' טעם כעיקר כגון שלא נתערב שם גופה של איסור דומיא דענבים ששרה אותם במים ויש במים טעם יין שאין שם יין כלל א"נ יש בו יין אלא שאבד במיעוטו כגון טיפת יין שנפל למים ואין בו מראה יין דממשו אבד וכגון בשר בחלב שנתן הבשר טעם בחלב או החלב בבשר. וזהו טעמו ולא ממשו שהוזכר בתלמוד ובקדשים אסור שרואין אם נתן אותו איסור טעם גדול בהיתר כאלו נמחה שם מממשו של איסור כזית ולוקין עליו וכן בנזיר רואין אם נתנו הענבים טעם גדול במים ברביעית יין ושתה בתוך השיעור ולוקה ואע"פ שאין טעם זה מגופן של ענבים שהרי מה הם לפניך המה שהיו. ופירו' היתר מצטרף לאיסור שהוזכר בפסחים ובמקומות אחרים הוא שכל מה שהוא אסור בנ"ט אפי' לא אכל כזית מן האיסור אלא בין ההיתר והאיסור לוקה. ומאן דאית ליה התר מצטרף לאיסור אפשר דלית ליה טעם כעיקר שאינן תלויות זו בזו ומאן דאית ליה טעם כעיקר אפשר דבעי שיעור טעם מן האיסור כמו שפירשתי אבל בקדשים ישנן לשתיהן היתר מצטרף לאיסור וטעם כעיקר כלומר שאם נתן טעם הפסולה בכשרה ואין ממשו שם ואכל ממנה כזית לוקה אעפ"י שלא אכל מן הטעם שהוא אסור אלא משהו שנתן טעם בכזית וכל זה יש ללמוד מדכתיב גבי חטאת יקדש להיות כמוה. והא דאמר רבא הכא לטעם כעיקר ה"ק מצינו בקדשים שהיתר מצטרף לאיסור ולא ממשו של איסור בלבד אלא אף הטעם כעיקר ומצטרף (וגזרו) [וגררו] את ההיתר להיות כמותה דכתיב יקדש וטעם כעיקר גמרי' מניה מ"מ אבל היתר מצטרף לאיסור למאן דנפקא ליה טעם כעיקר מקראי אחריני מייתר ליה האי להיתר מצטרף לאיסור ומאן דלית ליה טעם כעיקר מקראי אחריני נילף ליה מהאי קרא דלכ"ע טעם כעיקר אינו יוצא מכללו שכיון שאמרה תורה הנוגע יקדש ע"כ עשה בו טעם כעיקר. ור"ת ז"ל היה גורס לא צריכה אלא להיתר מצטרף לאיסור משום דהאי קרא מוקים לה בפ' ואלו עוברין להיתר מצטרף לאיסור. ואחרים יש שלא רצו להגיה הנוסחאות ופי' טעם כעיקר היתר מצטרף לאיסור ובא הלשון שלא בדקדוק ואין צריך לכל זה ובמס' נזיר פ"ג גרסינן לה בהדיא ורבנן תיפוק ליה היתר מצטרף לאיסור מחטאת ומשני התם לטעם כעיקר הוא דאתא ומיהו רבא אליבא דכ"ע נמי אמרה כדפרישית. ומדאמרינן לטעם כעיקר דבקדשים אסור פירש"י ז"ל דלרבא לית ליה טעם כעיקר בחולין אלא מדרבנן וכדמפרש ואזיל דמדאורייתא ברובא בטל. וה"נ שמעי' ליה לר' יוחנן במ' ע"ג (מ"ד ע"ב) כל שטעמו ולא ממשו אסור ואין לוקים עליו והא דילפי' ליה בפסחים (ל"ז ע"ב) מנזיר משרת ליתן טעם כעיקר ס"ל לאמוראי בתראי דאסמכתא בעלמא הוא ולא למילף הוא דהוו להו נזיר וגיעולי מדין ב' כתובים הבאים כא' ואין מלמדין א"נ גיעולי מדין חידוש הוא כדאמרינן התם ומשרת להיתר מצטרף לאיסור. וה"נ משמע לקמן פ' כל הבשר דאמר אביי ש"מ טעמו ולא ממשו דאורייתא דגמרי' מבשר בחלב וא"ל רבא דרך בישול אסרה תורה אלמא ס"ל טעמו ולא ממשו לאו דאורייתא. וק"ל הא דאמר אביי ש"מ טעמו ולא ממשו דאורייתא דגמרי' מבב"ח ואיהו הוא דאמר הכא מדאורייתא חד בב' בטל אלא מסתברא דה"ק אטו אנן לקולא קאמרינן לבטל אותו היכא דאיכא נותן טעם אנן לחומרא קאמרינן דהיכא נמי דטעמיניה ולא יהיב ליה טעמא א"נ דקים להו לרבנן דליכא טעמא אפ"ה בעי' שיעורא והא חומרא הוא דכל דליכא טעמא חד בב' בטל מ"מ דברי רש"י ז"ל בשמעת' דרבא ודרבי יוחנן נכונים הם דטעם כעיקר דרבנן. ור"ת ז"ל הקשה בהדין דמקשי' ורע"ק דמוקי משרת להיתר מצטרף לאיסור טעם כעיקר מנ"ל ומשני מגיעולי מדין וכו' הא דאורייתא הוא וכן הק' עוד עליו מן הסוגיא ההיא דמקשו התם ובמסכתא נזיר (לז, ב) מדרבנן נשמע לר"ע לאו מי אמור רבנן משרת ליתן טעם כעיקר וממנו אתה דן לכל איסורין שבתורה לרע"ק נמי משרת להיתר מצטרף לאיסור וממנו אתה דן לכל איסורין שבתורה אלמא דאורייתא היא. ואני אומר דהא דמקשי' התם בפסחים טעם כעיקר מנ"ל סוגי' דאביי היא דא"ל לרב דימי האי וכל משרת להיתר מצטרף לאיסור אתי האי לטעם כעיקר הוא דאתא וכדמפ' בגמ' בהדי' במסכת נזיר ואביי הוא דאמר טעמו ולא ממשו דאוריית' בפ' כל הבשר התם יליף לה מבב"ח וכי דחייה רבא התם מבב"ח הדר ליה איהו למשרת או לגיעולי מדין והוא הוא דאקשי' טעם כעיקר מנ"ל בפסחים ובמס' נזיר. ומה שאמרו עוד מן הסוגיא דקתני וממנו אתה דן לכל איסורין שבתורה יש לתרץ דר' יוחנן סבר גיעולי גויים לר"ע חידוש הוא ומשרת להיתר מצטרף לאיסור דחמיר לי' לר' יוחנן היתר מצטרף לאיסור טפי מטעם כעיקר וסוגיא דהתם דמרבה טעם כעיקר מקמי היתר מצטרף לאיסור דאביי היא כדפרישית ואע"ג דר' יוחנן סבר במס' ע"ג נט"ל מותר ההיא בפוגם במינו כגון החומץ לתוך הגריסין דומיא דנבלה אבל לשבח במינו ומתוך בליעתו בקדרה נפגם אסור והיינו חידוש דגיעולי מדין כטעמא דמפרש בפסחים לרבנן וסוגיא דע"ג לאו לר' יוחנן מפרש טעמא אלא לשאר אמוראי דסברי כל נט"ל מותר ולא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא ובזה עולים דברי רש"י ז"ל כולם יפה. ועי"ל דכיון דאוקימ' דר' יוחנן כרע"ק ס"ל דמוקי וכל משרת להיתר מצטרף לאיסור וקאמר דלא גמרי' מניה משום דהוי נזיר וחטאת ב' כתובים הבאים כא' ואין מלמדין גיעולי מדין וחטאת נמי ב' כתובים הבאים כא' הם לטעם כעיקר ואין מלמדין דבחטאת תרוייהו איתנהו בה טעם כעיקר והיתר מצטרף לאיסור כדפרישי' לעיל ואע"ג דבגמרא דפסחים לא אמרינן הכי ההיא לאביי הוא דקסבר טעם כעיקר חמור אתי ב) וחטאת משום היתר מצטרף לאיסור אתא אבל לר' יוחנן שקולים הם ותרוייהו ממעטי' דהי מינייהו מפקת. ומ"מ על כרחנו נודה בדברי רש"י ז"ל דטעמו ולא ממשו לאמוראי בתראי לא פשיטא להו דהוי דאורייתא כדקתני בברייתא וממנה אתה דן לכל איסורין שבתורה דהא סוגיא דגיד הנשה ספוקי מספקא להו ואביי גופיה לית ליה אלא מבב"ח דלא כסוגיא דפסחים, [ורבא] דחי ליה ומשמע נמי דלאפוקי דלאו דאוריתא קאמר וא"נ לר' יוחנן בב"ח וגיעולי מדין מצו למיהדר למהוי ב' כתובים דלאו חידוש הוא כסוגיא דע"ג לר' יוחנן ודגיד הנש' לאביי. ומי' ר"ת ז"ל מק' עליו מהא דאמרינן בפ' התערובות אמר ר"ל הפגול והנותר והטמא שבללן זה עם זה ואכלן פטור אי אפשר שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו ש"מ תלת ש"מ נ"ט ברוב לאו דאורייתא מתיב רבא העושה עיסה מחטין ומאורז אם יש בו בנ"ט דגן חייב בחלה ואע"ג דרובא אורז מדרבנן אי הכא אימא סיפא ואדם יוצא בה י"ח בפסח אלמא נ"ט ברוב דאורייתא לרבא. ואין זו קו' דהתם טעמו וממשו הוא שעיקר החטים מעורבין שם ונותנים טעם ברוב והיינו כגון עדשים שנתבשלו עם הגריסין וריבה אחד מהן אבל טעמו ולא ממשו הוא שאין שם ממש לא בעין ולא מעורב אלא שנתבטל לגמרי כמו שפי' למעלה. וכן רש"י ז"ל מפרש. ושמעי' מינה דאפי' בממשו במינו בטל ברובא מדאורייתא וטעמו וממשו בעי' הא בממשו ולא טעמו כגון מין במינו או טעמו ולא ממשו כגון הני דפרישית אסור ואין לוקין עליו ומסתפקא לי מלתא דילמא ה"מ לריש לקיש נינהו אבל לר' יוחנן כל כזית בכא"פ דאורייתא אפי' מין במינו דסוגיין הכ' בפ' ואלו עוברין דמקשי' עלה מב' קופות דהיינו מין במינו וא"ל התם לרוחא דמילתא מתרץ אבל מסקנא כריש לקיש דרבא אית ליה הכי בפ' התערובות מין בשא"מ בטעמא מין במינו ברובא ותרווייהו בממשו הא בטעמו ולא ממשו ברוב' וזה הסבר' כדרך פירש"י ז"ל והוא הנכון והוא סברת הר"מ במז"ל. ופי' אחר פי' ר"ת ז"ל דכי אמרי' הכי טעם כעיקר בקדשי' אסור ובחולין שרי ה"מ במין במינו משום דליכא למיקם אטעמא אבל שלא במינו דאורייתא דגמרי' מגיעולי מדין א"נ ממשרת כדמפו' בפ' ואלו עוברין ולאו אסמכתא הוא וכדמתרצי' בגמ' עליה דההיא בפ' התערובות אלא מין בשא"מ בטעמא ומין במינו ברובא ואמר רבא התם אמור רבנן בטעמא אמור רבנן ברובא מין בשא"מ בטעמא מין במינו ברובא ואמר רבא בפ' כל הבשר דרך בישול אסרה תורה לומר דמהתם ליכא למגמר אלא אי מגיעולי מדין אי ממשרת. והא דא"ר יוחנן כל שטעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו מין במינו הוא ופי' טעמו ולא ממשו שהוא טועמו ודאי אלא שאינו ניכר ופי' ולא ממשו שנתערב לגמרי דמין במינו כשאין האיסור ניכר ברובא וטעמו וממשו כלומר שמכיר ממש האיסור בתוך ההיתר וישנו בעין אסור ולוקין עליו אפי' מין במינו וזהו כזית בכא"פ אבל מין בשא"מ בטעמא ולוקי' עליו אע"ג דליכא גוף איסור כלל. ולא שמיע לי דהאי דאמר אביי ש"מ טעמו ולא ממשו דאורייתא מבב"ח דהוא מין בשא"מ בטעמא ממש טעמו ולא ממשו מקרי ולא מפסקי' לישני דגמ' בסכינא חריפא דסברי. וי"מ טעמו ולא ממשו מין בשא"מ דליכא כזית בכא"פ וטעמו וממשו זהו כזית בכא"פ כלומר דאיכא כל כך איסור שיש כזית בכא"פ אעפ"י שהוא מעורב ממשו מקרי ואע"ג דליכא אלא טעמא והא דאמרינן טעם כעיקר דבקדשים אסור לאו למימרא דבחולין שרי אלא שזהו חידושו של זרוע בשלה לפי שבקדשים אסור ולפיכך אמר זהו התר הבא מכלל איסור. וי"א ר' יוחנן דאמר אין לוקין עליו ס"ל דמגיעולי מדין גמרינן והתם אין בהם אלא מצות עשה. וי"א אפי' למאן דגמר לה ממשרת מילקא לא לקי שאין מזהירין ועונשין מן הדין, וזהו דעת הראב"ד ז"ל. ובירושלמי במס' נזיר בפ' ג' מינין ובפרק ב' דערלה גרסי' ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל נותני טעמים אין לוקין עליהם עד שיטעום טעם ממשו של איסור התיב ר' חמא בר' יוסי קומי דר' יוחנן הרי בב"ח הרי לא טעם ממשו של איסור ואת אמרת לוקה וקבלה וא"ר אבין בר' חייא קומי דר' זעירא מהי וקבלה א"ל כאינש דאמר בעל דיניה קבליה פי' קבליה בבב"ח דלכ"ע (כדיק') טעמו ולא ממשו דאורייתא הוי ואפי' לרבא ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל נותני טעמים אין לוקין עליהם חוץ מנ"ט של נזיר א"ר זעירא כל נ"ט אין לוקין עליהם ושל נזיר אפי' לא טעם ממשו של איסור א"ר אבא בר מימל כל נ"ט אין התר מצטרף לאיסור ונזיר היתר ואיסור מצטרפין מתניתא מסייע לדין ומתני' מסייע לדין מתני' מסייע לר' זעירא כזית יין שנפל לקדרה ואכל ממנה כזית פטור עד שיאכל את כולה על דעתיה דר' אבא בר מימל מכיון שאכל ממנה כזית יהא חייב מתני' מסייע לר' אבא בר מימל ממשמע שנאמר וכל משרת ענבים וכי מה הניח הכתוב שלא אמרו אלא לפי שנאמר מכל אשר יצא מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל וכתיב מיין ושכר יזיר מה ת"ל וכל משרת אלא שאם שרה ענבים במים ושרה פתו בהן ויש בהן כדי לצרף כזית חייב ומכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה וכו' עד מכאן למדו חכמים לכל נ"ט שהם אסורים וק' על דר' זירא בכל אתר את אמר עד שיטעום והכא את אמר אפי' לא טעם וזה ראיה לדברי מי שאומר שאפי' בשא"מ ואפי' יש בהן טעם כזית כא"פ אין לוקין עליהם משום דמגיעולי מדין גמרי' או לדברי רש"י ז"ל שאומר שהוא אסמכתא. אבל לפי' ר"ת ז"ל קשיא דהא מקשה בב"ח ועוד דכל נ"ט בשא"מ לוקין עליהם כנ"ט של נזיר וכן לדברי המפרשים טעמו ולא ממשו זהו דליכא כזית כא"פ כל שהנזיר לוקין עליהן אחרים לוקין עליהם ורבי יוחנן אמרה הכא והתם ונתברר ממה שכתבנו וכן לדברי האומר אין ממ"ה והרי מערבאי הקשו ממשרת וממנה אתה דן לדברי האומר אין לוקין עליהן. וכן אמר ר"ת ז"ל שאיסור כלי מדין אזהרתו מלאו דנבלה מדגלי רחמנא בהגעלה א"נ ממשרת ודומה לזה אמרו הגוזז והעובד בפסולי המוקדשין סופג את המ' ונפקא לן מדדרשינן תזבח ולא גיזה ועבודה ולאו הבא מכלל עשה הוא אלא דגילוי מילת' בעלמא היא להעמידן על לאו שבהן לא תעבוד בבכור שורך וכו'. הא דאמרן '''אלא לטעם כעיקר וכו'.''' תמוה הוא והרי מכיון שיש בו ס' ומאה אין בו טעם שהרי אתה אומר לכל איסורין שבתורה בס' ואפי' בקדשים נמי מין במינו בטל ברוב דאורייתא כדאמרי' בפ' התערוב' ובמס' מנחות פ' הקומץ רבה ב' מנחות שנקמצו ונתערבו בטילי ברובא לרבנן דר' יהודה ולר' יהודה נמי במין בשא"מ כדאיתא התם בשמעתא דנבלה ושחוטה. וראיתי להראב"ד ז"ל שכתב משמע דהאי טעם כעיקר אינו ממש נ"ט דהא אית ביה ס' או מאה אלא להכי קרי ליה נ"ט דאינו ממש כדאמרי' טעמו ולא ממשו וכן פי' וליגמר מני' למשרי שאר קדשים בס' וזה אינו שכבר הוכחנו שאף בקדשים אם אין בהם נ"ט מותר אלא ה"ק פעמים שהזרוע נ"ט בחתיכה הסמוכה לו ובעלמא בקדשים אסור וכאן מותר שכל דרך בישול התירה התורה כך פי' חכמי הצרפתים ז"ל. והיינו דקאמרינן אטו אנן לקולא גמרי' כלומר להתיר בכגון זה כשיש בו בנ"ט ואין אנו מתירים אלא לשאר הבשר שהוא רחוק ממנו ונתבטל טעמו ברוב דקאמרינן לא אשכחן דשרא רחמנא בלא נ"ט אלא בס' וכדפרישית. וכל זה אינו מחוור כלל דכיון דשרא רחמנא הכא אפי' בנ"ט ליכא למיגמר לא קולא ולא חומרא מהכא. ולי נראה דודאי הכא ליכא טעם אלא רבא ה"ק מצינו בקדשים שהטעם היוצא מן החתיכה של איסור כאיסור עצמו הוא וכאן התירתו תורה לבשל עם האיל שלא חששה לאיסור הטעם ולא עשאו כעיקר איסור אלמא מותר לגמרי ומפרקי' משום דחידוש הוא ולא גמרינן מיניה שבכל מקום לא אמרה תורה לבשל מתנות כהונה עם חלק בעלים וכאן הצריכה לעשות כן זהו חידושו ואקשי' אי הכי לששים נמי לא לגמר ומפרקינן לחומרא קאמרינן לומר שאם נתבשל כבר ואין בו נ"ט מתירים אותו בזה השיעור שאפי' במקום קולא לא מצינו שהתירה תורה בפחות מכאן. <קטע סוף=צח ב/> ===[[חולין צט ב|דף צט עמוד ב]]=== <קטע התחלה=צט ב/> '''שאני ציר דזיעא בעלמא הוא. פי' מדרבנן הוא דאסור.''' ואיכא דק"ל הא תניא בספרי הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן ואיתא בפ' כל הבשר וכ"ת דאסמכתא דרבנן היא הא אמרי' בפ"ק דבכורות הא לאו הכי הו"א חלב בהמה טמא' שרי ומאי שנא מהא דתניא הטמאים לאסור צירן ורוטבן וכו' והתם ודאי צירן פריך דדמי לחלב ולא פריך רוטבן דהוא שומנא או חלא דקריש. וי"ל ציר שרצים ובשר אסור מן התורה אבל דדגים זיעה בעלמא היא ומדרבנן הוא דגזרו עליו משום של שרצים. וק"ל דהא תניא בספרא גבי דגים שקץ הם לאסור את צירן ורוטבן והקיפה. <קטע סוף=צט ב/> nb3m14w0zr9ibrkgoz5rc432i1f033j 0 403231 3084624 1090146 2026-09-24T13:04:04Z Do2or 5565 3084624 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|רפואה למכה|פתיחתא דאיכה רבתי|לא|לב|לג|}} == ל"ב == '''<big>מַבְלִיגִיתִי עֲלֵי יָגוֹן עָלַי לִבִּי דַוָּי</big>''' (ירמיה ח, יח). <big>'''ר' חֲנִינָא פָּתַח הָכִי, מַבְלִיגִיתִי עֲלֵי יָגוֹן עָלַי לִבִּי דַוָּי, מַהוּ מַבְלִיגִיתִי, מִבְּלִי''' '''שֶׁהוֹגִין בַּתּוֹרָה לְקַיֵּים מִצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, עָשִׂיתִי בֵּיתִי גִיתִּי, וְאַף עַל פִּי כֵן עָלַי לִבִּי דַוָּי עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ'''</big> וגו' (איכה ה, יז). ['''<big>וּכְתִיב: הִנֵּה קוֹל שַׁוְעַת בַּת עַמִּי מֵאֶרֶץ מַרְחַקִּים</big>''' (ירמיה ח, יט)]. הנה מלת "'''מַבְלִיגִיתִי'''" כמעט אין לה דמיון במקרא, ולכן המפרשים ז"ל קצתם פירשו מלשון: '''הַמַּבְלִיג שֹׁד עַל עָז''' (עמוס ה, ט). והרד"ק ז"ל הביא בשם ר' יונה שהיא מלה מורכבת, ולכן שואל במדרש: '''מַהוּ מַבְלִיגִיתִי''', ופי' אותה כמו דרך ראשי תיבות "'''מִבְּלִי גִיתִּי'''". ופי' '''מִבְּלִי שֶׁהוֹגִין בַּתּוֹרָה''' וכו'. וזה ג"כ על דרך מ"ש על '''אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד''', ולא פי' ממה ישבה בדד, וסמך על המבין כמשז"ל (רש"י): '''מִיּוֹשְׁבֶיהָ''' וכו'. וכן ג"כ אמר הכתוב '''מִבְּלִי''' ולא פי' כלום וסמך על המבין, שהוא מ"ש אח"כ לבסוף: '''עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי''' (ירמיה ט, יב). וזה סוד: '''מִבְּלִי שֶׁלֹּא הוֹגִין בַּתּוֹרָה''', ואמר: '''לְקַיֵּים מִצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים''', לומר כי אעפ"י שהיו הוגין בתורה לא היו הוגין על מנת ללמוד וללמד לשמור ולעשות, רק כמי שקורא בשאר חכמות, והוא על דרך מ"ש לעיל: '''הִנֵּה בִדְבַר ה' מָאָסוּ וְחָכְמַת מֶה לָהֶם''' (ירמיה ח, ט). כמ"ש מאר"י אברבנאל ז"ל, שהיו מואסים בתורת ה' ועוסקים בשאר חכמות, ועתה אמר כי אפי' בהיותם הוגים בתורה אפשר לדקדק דוקא "'''הוֹגִים'''", הגיון וקריאה בעלמא, לא היו הוגים בה לשמה לקיים מצות ומעשים טובים רק כמ"ש, ואמר שזה גרם '''שְׁעָשִׂיתִי בֵּיתִי גִיתִּי''', והנה אמרו ז"ל (סנהדרין צו, ב) על פ' '''גַּת דָּרַךְ ה'<nowiki/>''' (איכה א, טו). כי '''גְּבַהּ הֵיכָלָא וְדָרְכוּ עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם'''. ופי' הרמ"ע מפאנו זצ"ל בס' חקור דין ח"א פ' כ"ו: '''שֶׁהַהֵיכָל עָלָה לְמַעְלָה וְנִגְנַז, וּמַאי דְּאָמוּר רַבָּנָן: דָּרְכוּ בֵּהּ מִן שְׁמַיָּא, אַקְּרָא קָאֵי דְּקָא מַסְהִיד, גַּת בְּעָלְמָא הוּא דְּדָרַךְ ה'''' וכו' עכ"ל. ונ"ל דהכי פירושא, כי הרוחניות נסתלקה למעלה וננגז, וגם האבנים בעצמם שקנו צד קדושה נגנזו, באופן שעיקר החרבן היה כדורך בגת שהוא דורך ברגליו בגת, ואינו אלא דורך ענבים וכיוצא, וזה היה ממש בעון ביטול תורה, היינו כמו שבעון ביטול תורה נמסרו סודותיה לחצונים. וכבר פירשנו דרך דרש כי ח"ו ששולטים החצונים בסודות התורה, שהרי הכתוב אומר: '''לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי''' וכו' (תהלים קמז, כ). אלא שהחצונים סתמו הדרכים שלא יגלו סודות התורה, והוא על דרך מה שפי' המשנה דרך רמז (טהרות ז, א): '''הַמּוֹסֵר מַפְתְּחוֹ לְעַם הָאָרֶץ הַבַּיִת טָהוֹר'''. וכמו שפי' במקום אחר (פ' ב). וכן ג"כ בבית המקדש '''גְּבַהּ הֵיכָלָא''' ונסתלק למעלה, ולא שלטו האויבים רק כדורך בגת ואינו מזיז הגת ממקומו, ואעפ"כ אעפ"י שלא שלטו בו כמ"ש, מ"מ '''עָלַי לִבִּי דַוָּי עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: עַל זֶה הָיָה דָוֶה'''. ונ"ל שזה יובן עם מ"ש במדרש (איכ"ר ה, יז): '''רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר הָאִשָּׁה הַזֹּאת עַל יְדֵי שֶׁפֵּרְשָׁה מִבֵּיתָהּ שְׁנַיִם אוֹ שְׁלשָׁה יָמִים קוֹרֵא אוֹתָהּ הַתּוֹרָה דָּוָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָה''' (ויקרא טו, לג). '''אָנוּ שֶׁפֵּירַשְׁנוּ מִבֵּית חַיֵּינוּ וּמִבֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ כַּמָּה יָמִים וְכַמָּה שָׁנִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיִּקָּרְאוּ דָּוִים, לְכָךְ נֶאֱמַר: עַל זֶה הָיָה דָּוֶה לִבֵּנוּ''' עכ"ל. ונ"ל שבא לרמוז בו כי אעפ"י שבעלה עמה ואין בו פגם מ"מ לסבת טומאתה רוחק ממנה, ועל זה הכתוב קורא אותה דוה, כן על דרך זה ג"כ אעפ"י שהמקדש נסתלק ולא שלטו בו האויבים, מ"מ שרחקנו ממנו ואין אנו יכולים לעלות וכו'. הנה אעפ"כ '''עָלַי לִבִּי דַוָּי''', והביא ראיה מפ' '''עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ''' כמ"ש. והוסיף להביא ראיה מפ' שאחריו, ואמר: '''וּכְתִיב הִנֵּה קוֹל שַׁוְעַת בַּת עַמִּי מֵאֶרֶץ מַרְחַקִּים''', פי' למה על זה לבי דוי, לפי '''שְׁהִנֵּה קוֹל שַׁוְעַת בַּת עַמִּי''' וכו' ואינה בבית המקדש ששם היה קרוב ה' לכל קוראיו, ועל כן '''עָלַי לִבִּי דַוָּי''', יען כי עתה נתרחקו ממנו ית'. ['''<big>אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דִּבּוּר זֶה מְשַׁמֵּשׁ שְׁלשָׁה לְשׁוֹנוֹת: זְעָקָה, שַׁוְעָה, נְאָקָה. זְעָקָה דִּכְתִיב וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ</big>''' (שמות ב, כג). '''<big>שַׁוְעָה דִּכְתִיב: וַתַּעַל שַׁוְעָתָם. נְאָקָה דִּכְתִיב: וַיִּשְׁמַע אֱלֹקִים אֶת נַאֲקָתָם</big>''' (שם כד). <big>'''רַבִּי הוּנָא רַבָּה'''</big> <big>'''דְּצִפּוֹרִין אוֹמֵר לְשׁוֹן פִּרְפּוּר הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְנָאַק נַאֲקוֹת חָלָל'''</big> (יחזקאל ל, כד). '''<big>וּכְתִיב: וְנֶפֶשׁ חֲלָלִים תְּשַׁוֵּעַ</big>''' (איוב כד, יב). '''<big>הַה' אֵין בְּצִיּוֹן אִם מַלְכָּהּ אֵין בָּה</big>''' (ירמיה ח, יט). '''<big>אִילּוּ הָיָה שָׁם לֹא הָיוּ גוֹלִים, וְכֵיוָן שֶׁחָטְאוּ גָלוּ, וְכֵיוָן שֶׁגָּלוּ הִתְחִיל יִרְמְיָה מְקוֹנֵן עֲלֵיהֶם אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד</big>''']. אפשר שכוונת ר' יוחנן היא להוכיח כי עיקר מה שהשכינה מצטערת הוא על ישראל, לא בלבד על מה שגלו אלא על מה שאומות העולם הורגים אותם. והנה שלשה לשונות הללו פירשו אותם בשמות רבה (א, לד): '''לְשׁוֹן קִינָה''' על מה שהיו הורגים את בני ישראל בגזרת פרעה. '''וְרַבִּי הוּנָא רַבָּה דְּצִפּוֹרִין''' הוסיף לומר: '''לְשׁוֹן פּוּרְפְּרָא הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְנָאַק נַאֲקוֹת חָלָל'''. '''וּכְתִיב וְנֶפֶשׁ חֲלָלִים תְּשַׁוֵּעַ''', והן הם הכתובים שמביא ג"כ בשמות רבה כמ"ש. ואפשר לומר שבא לרמוז על י' הרוגי מלוכה שהיו צועקים, וכוונתם היתה כדי שבכח קול צעקתם יעלו מ"נ ויוציאו הנצוצות מתוך הקליפות, וכמ"ש המקובלים ז"ל ובזוהר פ' שמות (ח"ב י"ט ע"ב) על פסוקים אלו ז"ל: '''אָמַר רִבִּי יִצְחָק תְּלַת עִנְיָינֵי הָכָא, אֲנָחָה שַׁוְעָה צְעָקָה, וְכָל חַד מִתְפָּרְשָׁא מְאַחֲרָא''' וכו'. ופי' מהר"ם קורדווירו זלה"ה בס' אור יקר כנ"ל ז"ל: '''שֶׁהֵם כְּנֶגֶד מַחְשָׁבָה קוֹל וְדִבּוּר, שַׁוְעָה דִּבּוּר, צְעָקָה קוֹל, אֲנָחָה מַחְשָׁבָה''' עכ"ל. והנה הכתוב אומר '''הִנֵּה קוֹל שַׁוְעַת בַּת עַמִּי''' וכו'. והוקשה לו לר' יוחנן שהיל"ל הנה שועת עמי וכו' לרמוז על קבלת התפלה שהיא עיקר, היינו הדברים הנחתכים ונאמרים בפה, ואם כוונת הכתוב על הקול בלבד היל"ל הנה קול צעקת בת עמי, ולפיכך פי' כי שלשתם היו זעקת, וזהו הנה קול שועה כמשמעו, ונאקה שהוא לפי מה שאמרו במדרש יותר מאנחה, ובפרט לפי מ"ש '''ר' הוּנָא רַבָּה דְּצִפּוֹרִין לְשׁוֹן פִּרְפּוּר הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְנָאַק נַאֲקוֹת חָלָל'''. והוא על דרך מ"ש שבא לרמוז על ענין י' הרוגי מלוכה. אי נמי לפי מ"ש מהר"ם קורדווירו זלה"ה במקום הנז' וז"ל: '''צְעָקָה מוֹשֶׁלֶת עַל מִדַּת הַדִּין''', ['''הִיא בְּבִּינָה וּלְכָךְ מוֹשֶׁלֶת עַל גְּבוּרָה הוֹד מַלְכוּת שֶׁהֵם מִדּוֹת הַדִּין'''] '''וּמֵהַפְכָּם לְרַחֲמִים, וְלָאו דַּוְקָא מִכָּל יָמָיו דְּהַיְנוּ אֲפִי' חֶסֶד, שֶׁלְּפִי דִּבְרֵי ר' יִצְחָק אִם גַּם הַחֶסֶד הִסְכִּימָה בַּדִּין אֵין צְעָקָה קוֹרַעַת, אֶלָּא אֲנָחָה אוֹ יוֹתֵר מִמֶּנָּה''' וכו' עכ"ל. והנה על פ' '''עָשָׂה ה' אֲשֶׁר זָמָם''' (איכה ב, יז). שאז"ל (פ' לח): '''בִּצַּע אֶמְרָתוֹ, בָּזַע פּוּרְפִירָא דִּילֵיהּ'''. נפרש בס"ד כי פורפירא רמז לשני בחי' מנצפ"ך, א' מצד הת"ת וא' מצד הבינה. ולפי זה נאמר לשון פרפור על דרך מ"ש שבקול צעקתם ונאקתם ונאק נאקות חלל, העלו מ"נ עד הבינה מקום התשובה ששם יש מנצפ"ך השני שהוא יותר רחמים וזהו לשון פ"ר פו"ר, ומסיים המדרש ואומר: '''הַה' אֵין בְּצִיּוֹן אִם מַלְכָּהּ אֵין בָּה, אִילּוּ הָיָה שָׁם לֹא הָיוּ גוֹלִים''' וכו'. כבר הבאנו הרבה פעמים משז"ל (ע"ח שער מיעוט הירח פרק ב'): '''כִּי בִּזְמַן בַּיִת רִאשׁוֹן הָיְתָה הַנּוּק' פָּנִים בְּפָנִים, וְאַחַר כָּךְ בְּעֵת הַחֻרְבָּן עַצְמוֹ הָיְתָה תַּחַת הַיְּסוֹד דז"א''' וכו'. '''אָמְנָם תֵּכֶף אַחַר הַחֻרְבָּן חָזְרָה הַנּוּק' בִּבְחִינַת ב' וְנַעֲשֵׂית פַּרְצוּף שֶׁל י' סְפִירוֹת אָחוֹר בְּאָחוֹר מִן הֶחָזֶה וּלְמַטָּה, וְאַף גַּם הָיוּ מְאִירוֹת בָּהּ ה' סְפִירוֹת עֶלְיוֹנוֹת שֶׁל ז"א''' וכו' עכ"ל. ובזה יפורש הכתוב: '''הַה' אֵין בְּצִיּוֹן''', היינו שנסתלקו הארת ה' עליונות של ז"א, שהכל נסתלק בעת החרבן, '''אִם מַלְכָּהּ אֵין בָּה''', היינו שנסתלקו גם ט' עליונות של מלכות למעלה, ואמר: '''אִילּוּ הָיָה שָׁם לֹא הָיוּ גוֹלִים''' כמשרז"ל בדרוש הנז' ז"ל: '''וְאִלּוּלֵי שֶׁנִּתְמַעֲטָה מִעוּט זֶה הַגָּדוֹל לֹא הָיָה יְכוֹלֶת אֶל הַקְּלִיפּוֹת וְלְאוּמּוֹת הָעוֹלָם לְהַחֲרִיב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ''' עכ"ל. ולכן '''כֵיוָן שֶׁגָּלוּ הִתְחִיל יִרְמְיָה מְקוֹנֵן עֲלֵיהֶם אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד'''. נראה שמדקדק מלת "'''יָשְׁבָה'''", שאינו אומר איכה היא בדד, רק ישבה לפי שעה, וזה בעת החרבן והגלות, שאילולי כך לא גלו, אבל אח"כ בחרבן בית ראשון חזרה עד אחורי הזעיר ונעשית בת י', ולא היתה בדד. והנה אז"ל (סנהדרין צז, ב): '''הַקִּיצִין כֻּלָּן כָּלוּ וְאֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה'''. וכשיחזרו ישראל בתשובה מיד נגאלים. ואפשר שזה רמוז בפ' זה, '''הִנֵּה קוֹל שַׁוְעַת בַּת עַמִּי''' וכו'. וידוע כי מלת "'''הִנֵּה'''" מורה הזדמן ודבר שהוא מזומן, וזהו "'''הִנֵּה'''" דבר מזומן הוא, כי כאשר יבא לפני ה' '''קוֹל שַׁוְעַת בַּת עַמִּי''', שהוא שועה צעקה וגם אנחה הנרמזת בפ' '''עָלַי לִבִּי דַוָּי''', וכמו שמביא במדרש דומה לזה, '''וְנָאַק נַאֲקוֹת חָלָל''', באופן שבפ' על פי' המדרש רמוז בתוכו הנחמה שיגאלו ע"י התשובה, ואפשר שגם זה רמוז בשיר השירים, שאמר בזוהר שיר השירים (דף ה' ט"א): תתר"ו. ופי' אותו מלשון רתת וזיע. ולפי דרך זה נוכל לומר כי כאשר ימלא האדם רתת וזיע לשוב בתשובה לפניו ית' אז תתגלה המ' סתומה של '''לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה''' (ישעיה ט, ו). הרמוזה במ' של שיר השירים, שעל ידה עולה מספר תתר"ו, היינו ס"ת של כל פסוק שיר השירים בהחשב המ' סתומה למספר ת"ר, עולה הכל תתר"ה ועם הכולל תתר"ו, וכמו שפי' הרמ"ע מפאנו זצ"ל, ולקמן נפרש ביותר המאמר הזה של תתר"ו בעה"ו. וע"י התשובה תבא הגאולה כידוע וזה יהיה בבי"א. c6iz7x1g87zijfnj8ec229sjg7zrh7d 116 404489 3084715 2987343 2026-09-25T07:26:53Z Shahar9261 22508 3084715 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (מס רכישה), התשל"ה-1974 (תיקון: תש"ם-2, תשס"ה, תש"ע) <שם קודם> תקנות מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (מס רכישה), התשל"ה-1974 <שם קודם> תקנות מס שבח מקרקעין (מס רכישה), תשל"ה-1974 <שם קודם> תקנות מס שבח מקרקעין (תוספת מס), תשל"ה-1974 === תקנות בדבר מס רכישה (תיקון: תש"ם-2) === <מקור> ((ק"ת תשל"ה, 140|תקנות מס שבח מקרקעין (תוספת מס)|3239)), ((367|ת"ט|3258)); ((תשל"ו, 316|תיקון|3421)); ((תשל"ז, 46|תיקון מס' 2|3598)), ((669|תיקון|3645)), ((2077|תיקון מס' 2|3732)); ((תשל"ח, 823|תיקון|3823)), ((922|תיקון מס' 2|3828)); ((תשל"ט, 759|תיקון|3950)); ((תש"ם, 144|תיקון|4042)), ((2106|[צ"ל: תיקון מס' 2]|4147)); ((תשמ"א, 179|תיקון|4182)), ((941|תיקון|4230)), ((1244|תיקון מס' 2|4255)), ((1244|תיקון מס' 3|4255)); ((תשמ"ב, 1570|תיקון|4398)); ((תשמ"ג, 1278|תיקון|4492)), ((1593|תיקון מס' 2|4506)), ((1746|תיקון|4514)); ((תשמ"ד, 688|תיקון|4574)), ((777|תיקון מס' 2|4581)), ((920|תיקון מס' 3|4592)), ((1958|תיקון מס' 4|4666)), ((2676|ת"ט|4708)); ((תשמ"ה, 1148|תיקון [צ"ל: תיקון מס' 4 [תשמ"ד] (תיקון)]|4795)), ((1786|תיקון|4844)); ((תשמ"ו, 97|תיקון מס' 2|4868)), ((864|תיקון מס' 3|4931)); ((תשמ"ז, 574|תיקון מס' 4|5013)), ((912|תיקון מס' 5|5029)); ((תשמ"ח, 372|תיקון מס' 6|5080)); ((תשמ"ט, 658|תיקון מס' 7|5176)); ((תש"ן, 46|תיקון|5227)), ((171|תיקון מס' 4 [תשמ"ד] (תיקון)|5236)), ((443|תיקון|5254)), ((714|תיקון מס' 4 [תשמ"ד] (תיקון מס' 2)|5273)); ((תשנ"א, 407|תיקון|5321)), ((608|תיקון מס' 2|5335)); ((תשנ"ב, 634|תיקון|5412)); ((תשנ"ג, 326|תיקון|5496)), ((458|תיקון (תיקון)|5504)), ((742|תיקון מס' 2|5516)), ((790|תיקון מס' 3|5520)); ((תשנ"ד, 70|תיקון|5555)); ((תשנ"ה, 230|תיקון|5630)), ((378|תיקון [צ"ל: תיקון מס' 2]|5642)), ((426|תיקון [צ"ל: תיקון מס' 3]|5646)), ((500|תיקון מס' 4|5650)), ((1730|תיקון מס' 5|5698)); ((תשנ"ו, 383|תיקון|5727)); ((תשנ"ז, 78|תיקון|5791)); ((תשנ"ח, 206|תיקון|5868)), ((361|תיקון מס' 2|5878)); ((תשנ"ט, 1003|תיקון|5985)); ((תשס"ג, 174|תיקון והוראת שעה|6207)); ((תשס"ה, 317|תיקון|6361)); ((תש"ע, 1124|תיקון|6892)); ((תשע"ג, 1568|תיקון|7275)); ((תשע"ז, 232|תיקון|7737)); ((תשפ"א, 786|הוראת שעה|8964)); ((תשפ"ג, 2474|תיקון|10767)); ((תשפ"ד, 1675|הוראת שעה|11149)), ((3248|תיקון|11414)). ''עדכון סכומים:'' ((ק"ת תשמ"ד, 2126|הודעה|4676)); ((תשמ"ה, 136|הודעה|4719)), ((704|הודעה (תיקון מס' 2)|4763)), ((1263| הודעה (מס' 3)|4802)), ((1824|הודעה (מס' 4)|4847)); ((תשמ"ו, 376|הודעה|4890)), ((496|הודעה (מס' 2)|4899)), ((496|ת"ט|4899)), ((936|הודעה (מס' 3)|4934)), ((1435|הודעה (מס' 4)|4968)); ((תשמ"ז, 524|הודעה|5009)), ((1068|הודעה (מס' 2)|5039)); ((תשמ"ח, 67|הודעה|5059)), ((423|הודעה|5081)), ((672|הודעה|5096)); ((תשמ"ט, 1117|הודעה|5201)), ((1384|הודעה (מס' 2)|5216)); ((תש"ן, 165|הודעה|5235)), ((796|הודעה (מס' 2)|5279)), ((978|הודעה (מס' 3)|5286)); ((תשנ"א, 358|הודעה|5317)), ((549|הודעה (מס' 2)|5333)); ((תשנ"ב, 501|הודעה|5402)), ((1099|הודעה (מס' 2)|5443)); ((תשנ"ג, 32|הודעה|5477)), ((76|ת"ט|5481)), ((107|הודעה (מס' 2)|5482)), ((399|הודעה (מס' 3)|5501)), ((824|הודעה (מס' 4)|5522)), ((1096|הודעה (מס' 2)|5541)); ((תשנ"ה, 384|הודעה|5642)), ((385|הודעה (מס' 2)|5642)), ((1200|הודעה (מס' 3)|5667)), ((1687|הודעה (מס' 4)|5693)); ((תשנ"ו, 224|הודעה|5720)), ((436|הודעה (מס' 2)|5730)), ((745|הודעה (מס' 3)|5743)); ((תשנ"ח, 375|הודעה|5878)), ((376|הודעה (תיאום סכומים)|5878)), ((558|הודעה (תיאום סכומים) (מס' 2)|5887)), ((558|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין)|5887)); ((תש"ס, 211|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין)|6012)), ((212|הודעה (עדכון סכום)|6012)), ((346|הודעה (עדכון סכום) (מס' 2)|6020)), ((346|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס' 2)|6020)); ((תשס"א, 296|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין)|6078)), ((296|הודעה (עדכון סכום)|6078)); ((תשס"ב, 48|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין)|6128)), ((48|הודעה (עדכון סכום)|6128)), ((183|הודעה (עדכון סכום) (מס' 2)|6138)), ((184|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס' 2)|6138)), ((666|הודעה (עדכון סכום) (מס' 3)|6164)), ((666|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס' 3)|6164)), ((864|הודעה (עדכון סכום) (מס' 4)|6177)), ((864|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס' 4)|6177)); ((תשס"ג, 704|הודעה (עדכון סכום)|6238)), ((705|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין)|6238)), ((754|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס' 2)|6243)), ((754|הודעה (עדכון סכום) (מס' 2)|6243)), ((962|הודעה (עדכון סכום) (מס' 3)|6257)), ((962|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס' 3)|6257)); ((תשס"ד, 56|הודעה (עדכון סכום)|6273)), ((56|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין)|6273)), ((248|הודעה (עדכון סכום) (מס' 2)|6292)), ((248|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס' 2)|6292)), ((933|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס' 3)|6335)), ((933|הודעה (עדכון סכום) (מס' 3)|6335)); ((תשס"ה, 147|הודעה (עדכון סכום)|6347)), ((148|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין)|6347)), ((434|הודעה (עדכון סכום) (מס' 2)|6369)), ((435|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס' 2)|6369)), ((750|הודעה (עדכון סכום) (מס' 3)|6393)), ((750|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס' 3)|6393)), ((942|הודעה (עדכון סכום) (מס' 4)|6418)), ((942|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס' 4)|6418)); ((תשס"ו, 138|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין)|6440)), ((138|הודעה (עדכון סכום)|6440)), ((581|הודעה (עדכון סכום) (מס' 2)|6468)), ((582|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס' 2)|6468)), ((783|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס' 3)|6482)), ((784|הודעה (עדכון סכום) (מס' 3)|6482)), ((1057|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס' 4)|6506)), ((1057|הודעה (עדכון סכום) (מס' 4)|6506)); ((תשס"ז, 256|הודעה (עדכון סכום)|6534)), ((256|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין)|6534)), ((543|הודעה (עדכון סכום) (מס' 2)|6559)), ((543|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס' 2)|6559)), ((947|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס' 3)|6591)), ((948|הודעה (עדכון סכום) (מס' 3)|6591)), ((1118|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס' 4)|6610)), ((1119|הודעה (עדכון סכום) (מס' 4)|6610)); ((תשס"ח, 98|הודעה (עדכון סכום)|6621)), ((99|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין)|6621)), ((522|הודעה (עדכון סכום) (מס' 2)|6648)), ((522|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס' 2)|6648)); ((תשס"ט, 439|הודעה (עדכון סכום)|6749)), ((440|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין)|6749)); ((תש"ע, 739|הודעה (עדכון סכום)|6864)), ((739|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין)|6864)); ((תשע"א, 888|הודעה (עדכון סכום)|6990)), ((889|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין)|6990)). <מבוא> <!-- (תיקון: תשס"ה) --> בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיפים 9]] [[+|ו-115]] [[=החוק|לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג-1963]] (להלן - החוק), ולפי [[8:208836|סעיף 3(ו) לחוק מס שבח מקרקעין (תיקון מס' 5), תשל"ה-1974]], ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה: __TOC__ == פרק א': פרשנות == @ 1. הגדרות (תיקון: תשל"ה, תשל"ז, תש"ם-2, תשמ"א, תשמ"ב, תשמ"ד-2, תשמ"ה-2, תשנ"ג-3, תשנ"ה, תשנ"ה-5, תשע"ז, תשפ"ג) : בתקנות אלה - :- "בן משפחה של חייל שנספה במערכה" - כמשמעותו [[בחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950]], הזכאי לתגמולים, לרבות הורה של נספה ואלמנתו שאינם זכאים לתגמולים מחמת גילם או שיעורי הכנסותיהם ויתום עד גיל 50; :- "בנין" - כהגדרתו [[בסעיף 9 לחוק]]; :- "דירת מגורים" - כהגדרתה [[בסעיף 9 לחוק]]; :- "מפעל" - כמשמעותו [[בחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח-1957]]; :- "משק חקלאי" - משק חקלאי שבעל הזכות במקרקעין בו הוא יחיד, יחידים או אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית, והוא עיקר עיסוקם של היחיד, של היחידים או של חברי האגודה; :- "נכה" - אחד מאלה: :: (1) נכה כהגדרתו [[בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב]]], או [[בחוק נכי המלחמה בנאצים, התשי"ד-1954]], שדרגת נכותו לצמיתות כפי שנקבעה לו על פי אחד מהחוקים האמורים, אינה פחותה מ-19%; :: (2) נכה כהגדרתו [[בחוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957]], שדרגת נכותו לצמיתות, כפי שנקבעה על פי [[החוק האמור]], אינה פחותה מ-50% והוא זכאי לתגמולים מאוצר המדינה על פי [[החוק האמור]]; :: (3) נכה תאונת עבודה כמשמעותו [[בסעיף 103 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995]] (להלן - חוק הביטוח הלאומי) הזכאי לקבל מהמוסד לביטוח לאומי קצבה או מענק לפי [[פרק ג' לחוק האמור]] ודרגת נכותו לצמיתות כתוצאה מתאונת עבודה כפי שנקבעה על פי [[החוק האמור]] אינה פחותה מ-50%; :: (4) נכה על פי [[פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי]] שנקבעה לו לצמיתות על פי [[החוק האמור]] דרגת אי-כושר להשתכר כדי מחייתו בשיעור של 75% לפחות; :: (5) אחד מהמנויים להלן שאחוז נכותו נקבע על פי [[תקנות מס הכנסה (קביעת אחוז נכות), התש"ם-1979]] - ::: (א) נכה תאונת דרכים שנקבעה לו לצמיתות, נכות שאינה פחותה מ-50%; :::: לענין זה, "תאונת דרכים" - כהגדרתה [[בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975]]; ::: (ב) נכה משיתוק או קטוע יד או רגל שאחוז נכותו לצמיתות כתוצאה מפגימות אלה אינה פחותה מ-50%; ::: (ג) נכה שנקבעה לו נכות לצמיתות של 100% או נכות של 90% לפחות מחמת שלקה באיברים שונים והאחוז האמור הוא תוצאה של חישוב מיוחד של הליקוי בא((י))ברים השונים, שבלעדיו היה נקבע אחוז נכות של 100% לפחות; :- "נפגע" - נפגע כמשמעותו [[בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970]], שאחוז נכותו לצמיתות על פי [[החוק האמור]] אינו פחות מ-19%, ואם נפטר הנפגע כתוצאה מפעולת האיבה - בן משפחה של הנפגע כמשמעותו [[בחוק האמור]], הזכאי לתגמול, ויתום עד גיל 50; :- "קרוב" - בן זוג, לרבות מי שהיה בן זוג במשך ששה חדשים שקדמו למכירת זכות במקרקעין, הורה, צאצא, בן-זוגו של צאצא, אח ואחות; :- "רשות מקומית" - עיריה, מועצה מקומית או ועד מקומי לפי [[סעיף 3 לפקודת המועצות המקומיות]], ואיגוד ערים. == פרק ב': שיעורי מס רכישה (תיקון: תש"ם-2) == @ 2. רכישה (תיקון: תשל"ח, תשל"ט, תש"ם, תש"ם-2, תשמ"א-2, תשמ"ב, תשמ"ג-3, תשמ"ד-3, תשמ"ד-4, [הודעות], תשנ"ה-5, תשנ"ח-2, תשנ"ט, תשס"ג, תשע"ג, תשפ"א, תשפ"ד) : במכירת זכות במקרקעין או בעשיית פעולה באיגוד מקרקעין ישולם מס רכישה בשיעור משווי הזכות הנמכרת כקבוע להלן: : (1) במכירת זכות במקרקעין ובעשיית פעולה באיגוד מקרקעין, למעט בנין או חלק ממנו שהוא דירת מגורים - 6%; : (1א) על אף האמור בפסקה (1), במכירת זכות במקרקעין, שמתקיימים לגביה התנאים המפורטים להלן, תוחזר לרוכש שישית ממס הרכישה ששילם לפי פסקה (1), ובלבד שלא הותר בניכוי לפי [[=הפקודה|פקודת מס הכנסה]], ויחולו לעניין זה הוראות [[סעיף 103א לחוק]]: :: (1) המכירה היא של זכות במקרקעין שקיימת לגביה תכנית כמשמעותה [[בחוק התכנון והבנייה]] (בסעיף קטן זה - תכנית בנייה), המתירה בנייה על הקרקע של דירה אחת לפחות המיועדת לשמש למגורים (להלן - דירת מגורים); :: (2) לא יאוחר מתום 24 חודשים מיום המכירה, התקבל היתר לבניית דירת מגורים אחת לפחות, לפי [[חוק התכנון והבנייה]]; : (2) במכירת זכות במקרקעין בבנין או בחלק ממנו שהוא דירת מגורים, יחולו הוראות אלה: :: (א) ישולם מס רכישה בשיעור משווי הזכות הנמכרת כקבוע [[בסעיף 9 לחוק]]; :: (ב) נמכר חלק מדירה, ישלם חלק מסכום מס הרכישה כאמור בפסקת משנה (א) שהוא כחלק הזכות בדירה הנמכרת ביחס לכל הזכות בדירה; :: (ג) משמשות יותר מדירת מגורים אחת למגורים כחטיבה אחת יראו אותן כדירה אחת; :: (ד) הרוכש זכות במקרקעין שהיא דירת מגורים ימציא למנהל תצהיר לפי [[סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971]], כי הדירה תשמש למגורים בשלמות וכחטיבה אחת; הוכח כי התצהיר כאמור היה כוזב, יהיה מי שהצהיר כאמור חייב בתשלום מס רכישה שהיה חל על פי העובדות כהוויתן; : (3) (((בוטלה);)) : (4) (((בוטלה).)) == פרק ג': פטורים, הנחות והקלות == @ 3. תאגידים שנוסדו בחוק (תיקון: תש"ם-2, תשמ"ב, תשמ"ג-3) : (א) רשות הפיתוח, המוסד לביטוח לאומי, יד ושם, מגן דוד אדום, המוסד לבטיחות ולגיהות, שירות התעסוקה, רשות הנמלים, רשות השידור והרשות לבינוי ופינוי של אזורי שיקום, חייבים במס רכישה בשיעור של 0.5%. : (ב) רשות שמורות הטבע פטורה ממס רכישה לגבי מקרקעין שהוכרזו כשמורת טבע או שלדעת שר החקלאות הם מיועדים לשמש שמורת טבע לפי [[סעיף 22 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה|סעיף 4 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע ואתרי הלאום, התשכ"ג-1963]]. @ 4. מוסדות לאומיים (תיקון: תש"ם-2, תשמ"ב, תשמ"ג-3) : ההסתדרות הציונית העולמית - הסוכנות היהודית לארץ ישראל, קרן קיימת לישראל, קרן היסוד - המגבית המאוחדת לישראל, יונייטד ישראל אפיל אוף קנדה, יונייטד ישראל אפיל אינק, וחברת הימנותא בע"מ, פטורות ממס רכישה. @ 5. האפוטרופוס לנכסי נפקדים והאפוטרופוס לנכסי גרמנים (תיקון: תש"ם-2, תשמ"ב) : האפוטרופוס לנכסי נפקדים והאפוטרופוס לנכסי גרמנים חייבים במס רכישה בשיעור של 0.5%. @ 6. חברות ממשלתיות לשיכון, דיור והשכרה (תיקון: תש"ם-2, תשמ"ב, תשע"ז) : החברה הממשלתית לדיור להשכרה שהוקמה מכוח [[2013_dec770 | החלטת הממשלה מס' 770 מיום ה' בחשוון התשע"ד (9 באוקטובר 2013)]] ((("דירה להשכיר" – החברה הממשלתית לדיור להשכרה בע"מ))), "פרזות" חברה ממשלתית עירונית לשיכון ירושלים בע"מ, "חלמיש" חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בתל-אביב-יפו בע"מ ו"שקמונה" חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בחיפה בע"מ, חייבות במס רכישה בשיעור של 0.5%. @ 7. אגודות למען החייל (תיקון: תש"ם, תש"ם-2, תשמ"ב) : האגודה למען החייל בישראל ונכסי חיל (נח) חייבות במס רכישה בשיעור של 0.5%. @ 8. רשות מקומית (תיקון: תש"ם-2, תשמ"ב) : (א) רשות מקומית חייבת במס רכישה בשיעור של 0.5% לגבי מכירת זכות במקרקעין שבהם שוכנע המנהל שאין עמם ושלא תהיה בהם בעתיד הכנסה. : (ב) הוקמה עיריה באזור שהתנהל על-ידי מועצה מקומית, תהא מכירת זכות במקרקעין מהמועצה המקומית לעיריה חייבת במס רכישה בשיעור של 0.5%; הוא הדין אם הוקמה מועצה מקומית באזור שהתנהל עלידי עיריה. : (ג) מכירת זכות במקרקעין מאת עיריה או מועצה מקומית לאיגוד ערים שהעיריה או המועצה המקומית מאוגדים בה חייבת במס רכישה בשיעור של 0.5%. : (ד) התמזגו שתי רשויות מקומיות או יותר לרשות מקומית אחת, תהא מכירת זכות במקרקעין מאת כל אחת מהרשויות המקומיות לאותה רשות מקומית חייבת במס רכישה בשיעור של 0.5%. @ 9. מוסדות ציבור (תיקון: תש"ם-2, תשמ"ב) : "מוסד ציבורי" כמשמעותו [[בסעיף 61(ד) לחוק]] יהיה חייב במס רכישה בשיעור של 0.5% לגבי מכירת זכות במקרקעין אם שוכנע המנהל כי המקרקעין משמשים או ישמשו בעתיד את המוסד במישרין בלבד. @ 10. (תיקון: תש"ם-2, תשמ"ב, תשנ"ז) : (((בוטלה).)) @ 11. נכה, עיוור, נפגע ומשפחות חיילים שנספו במערכה (תיקון: תש"ם-2, תשמ"ב, תשמ"ז, תשע"ז) : (א) מכירת זכות במקרקעין לנכה, לעיוור, לנפגע או לבן משפחה של חייל שנספה במערכה לשם שיכונם חייבת במס רכישה בשיעור של 0.5%, ואם התקיים לגביו האמור באחת [[מפסקאות (א) עד (ג) בסעיף 9(ג1ג)(2) לחוק]] יהיו שיעורי מס הרכישה כמפורט להלן, ובלבד שחיוב במס רכישה בשיעור של 0.5% לפי תקנת משנה זו, לא יינתן לאדם אחד אלא שתי פעמים בלבד - :: (1) אם שווי הזכות הנמכרת הוא עד 2,500,000 שקלים חדשים, ישולם מס רכישה בשיעור משווי הזכות הנמכרת כמפורט להלן - ::: (א) על חלק השווי שעד לסכום הנקוב [[בסעיף 9(ג1ג)(3)(א) לחוק]] - לא ישולם מס; ::: (ב) על חלק השווי העולה על הסכום האמור בפסקת משנה (א) ועד לסכום של 2,500,000 שקלים חדשים - 0.5%; :: (2) אם שווי הזכות הנמכרת עולה על 2,500,000 שקלים חדשים - ישולם מס רכישה בשיעור 0.5%. : (ב) מכירת זכות במקרקעין במשותף לבני זוג שאחד מהם הוא נכה או עיוור כאמור בתקנת משנה (א), נפגע או בן משפחה של חייל שנספה במערכה, יוענק החיוב במס רכישה בשיעור של 0.5% לפי תקנת משנה (א) לשני בני הזוג; רכשו את הזכות במקרקעין במשותף שני יחידים שאחד מהם זכאי לחיוב במס רכישה בשיעור של 0.5% לפי תקנת משנה זו, והם נישאו תוך שנים עשר חדשים מיום רכישת הזכות במקרקעין, יוחזר מס הרכישה העולה על השיעור של 0.5% ששילם בן זוגו של הזכאי לחיוב במס רכישה בשיעור של 0.5%. : (ג) "חיוב במס רכישה בשיעור של 0.5%", לענין תקנה זו - לרבות חיוב במס רכישה בשיעור של 0.5% או (([פטור])) מאגרת העברת מקרקעין על פי חיקוק שקדם לתקנות אלה. : (ד) על אף האמור בתקנות משנה (א) עד (ג), במכירת זכות בקרקע פנויה שניתן לבנות עליה, על פי תקנות שהותקנו מכוח [[חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965]], שהיו בתוקף ביום הרכישה, יותר מדירה אחת, יחוייב במס רכישה בשיעור של 0.5% רק לגבי אותו חלק משווי הקרקע המתייחס לאותה דירה שתשמש למגורי הרוכש. @ 12. הטבה לעולה ברכישת בית עסק (תיקון: תשל"ז, תש"ם-2, תשמ"ב, תשמ"ז, תשנ"ה-2, תשנ"ז, תשנ"ח, תשנ"ט, תשס"ג, תשס"ה, [הודעות], תשפ"ד-2) : (א)(1) בתקנה זו, "עולה" - מי שנכנס לישראל אחרי יום ד' באדר התשכ"ג (28 בפברואר 1963) ובידו אחת מאלה: ::: (א) אשרת עולה לפי [[סעיף 2 לחוק השבות, התש"י-1950]] (להלן - חוק השבות); ::: (ב) תעודת עולה לפי [[סעיף 3 לחוק השבות]]; ::: (ג) אשרה או רשיון לישיבת ארעי מסוג א1 (עולה בכח) לפי [[תקנה 6(א) לתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974]]. :: (2) שר האוצר רשאי לקבוע סוגי בני-אדם שדינם כדין עולה. ::: ((פורסמה הודעה על קביעת עולה לענין תקנות מס שבח מקרקעין (מס רכישה), התשל"ה-1975 (י"פ תשנ"ב, 3696) לפיה יראו כעולה לענין [[תקנה 12]], גם מי שנכנס בשנית לישראל, אם שוכנע המנהל כי בעת שהותו לראשונה לישראל נתקיימו כל אלה: {{ש}} (1) היתה בידו אשרה או רשיון לישיבת ארעי מסוג א1 (עולה בכח) לפי [[תקנה 6(א) לתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974]]; {{ש}} (2) הוא שהה בישראל לצורך שירות סדיר לפי [[חוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986]], או למטרת לימודים, או שהיה "מרצה אורח" או "מומחה חוץ" כמשמעותם [[בתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות שהייה לתושבי חוץ), התשל"ט-1979]]; {{ש}} (3) בעת שהותו לראשונה בישראל לא רכש זכות במקרקעין בפטור ממס רכישה לפי [[תקנה 12]].)) : (ב) מכירת זכות במקרקעין לעולה תהא חייבת במס רכישה על חלק השווי שעד 900,000 שקלים חדשים (((מתואם ליום 16.10.1996; בשנת 2022, 1,902,945 ש"ח; בשנת 2023, 1,928,220 ש"ח; בשנים 2024 עד 2027, 1,988,090 ש"ח)))) בשיעור של 0.5% ועל חלק השווי העולה על סכום כאמור בשיעור של 5%, ובלבד שרכש אותה העולה תוך תקופה המתחילה שנה אחת לפני שנכנס לישראל לראשונה, כאמור בתקנת משנה (א), ומסתיימת שבע שנים לאחר כניסתו כאמור, ובלבד שלא תובא במנין שבע השנים תקופת שירותו בשירות חובה כהגדרתו [[בחוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) [נוסח משולב], התשמ"ה-1985]], או בשירות אזרחי כהגדרתו [[בחוק שירות אזרחי, התשע"ז-2017]]; החיוב במס רכישה לפי תקנת משנה זו יחול רק על מכירת זכות במקרקעין שהיא בית עסק, לרבות משק חקלאי, כדי שישמש לעסק שהעולה או קרובו עובד בו. : (ג) רכשו זכות במקרקעין במשותף בני זוג שאחד מהם עולה, יראו לענין החיוב במס רכישה לפי תקנה זו כאילו רכש אותם העולה בלבד; רכשו את הזכות במשותף שני יחידים שאחד מהם עולה הזכאי לחיוב במס רכישה לפי תקנה זו והם נישאו תוך שנים עשר חדשים מיום הרכישה, יוחזר מס הרכישה ששילם בן זוגו של העולה העולה על סכום מס הרכישה שהיה חל אילו רכש את הזכות העולה בלבד. : (ד) חיוב במס רכישה לפי תקנה זו לא יינתן לעולה אלא פעם אחת. : (ה) (((נמחקה).)) : (ו) הסכומים הנקובים בתקנת משנה (ב) יעודכנו בהתאם [[לסעיף 9(ג2) לחוק]]; לענין תקנה זו, "המדד הבסיסי" - המדד שפורסם לאחרונה לפני תחילתן של תקנות אלה (((הכוונה היא לתקנות מס שבח מקרקעין (מס רכישה) (תיקון), התשנ"ז-1996, שפורסמו ביום 31.10.1996))). @ 12א. הטבה לעולה ברכישת דירת מגורים (תיקון: תשפ"ד-2) : (א) במכירת זכות במקרקעין, שהם בניין או חלק ממנו שהוא דירת מגורים, לעולה כהגדרתו [[בתקנה 12(א)(1)]] שהתקיים לגביו האמור [[בפסקה (א) או (ב) שבסעיף 9(ג1ג)(2) לחוק]], ישולם מס רכישה בשיעור משווי הזכות הנמכרת כקבוע להלן, ובלבד שרכש אותה העולה בתוך התקופה הקבועה [[בתקנה 12(ב)]]; לעניין התקופה המתחילה שנה אחת לפני שנכנס לישראל לראשונה, ברכישת דירת מגורים כאמור, שיש עימה התחייבות מצד המוכר לסיים את בנייתה, לא תובא במניין התקופה האמורה, התקופה שבה דירת המגורים הייתה בשלבי בנייה, ובלבד שלא יחלפו יותר משלוש שנים ממועד רכישת הדירה ועד שנכנס לישראל לראשונה וכן שניתן לו אחד האישורים [[שבתקנה 12(א)(1)]] בתוך שנה ממועד רכישת הדירה: :: (1) על חלק השווי שעד לסכום הנקוב [[בסעיף 9(ג1ג)(3)(א) לחוק]] - לא ישולם מס; :: (2) על חלק השווי העולה על הסכום האמור בפסקה (1) ועד לסכום המזערי הנקוב [[בסעיף 9(ג1ג)(3)(ד) לחוק]] - 0.5%; :: (3) על חלק השווי העולה על הסכום המזערי הנקוב [[בסעיף 9(ג1ג)(3)(ד) לחוק]] - ישולם מס רכישה כקבוע [[בסעיף 9(ג1ג)(3) לחוק]]. : (ב) חיוב במס רכישה לפי תקנה זו לא יינתן לעולה אלא פעם אחת. : (ג) חיוב במס רכישה לפי תקנה זו לא יינתן במכירת זכות במקרקעין כאמור בתקנת משנה (א) אם שווי הזכות הנמכרת עולה על הסכום הנקוב [[בסעיף 9(ג1ג)(3)(ה) לחוק]]. : (ד) האמור [[בתקנה 12(ג)]] יחול גם לעניין תקנה זו, בשינויים המחויבים. @ 13. העברה לאזור פיתוח (תיקון: תשל"ו, תשל"ז-2, תשל"ז-3, תשל"ח-2, תש"ם-2, תשמ"א-4, תשמ"ב, תשמ"ג, תשמ"ג-2, תשמ"ד, תשמ"ד-2, תשמ"ו, תשמ"ו-2, תשמ"ז-2, תשמ"ח, תשמ"ט, תש"ן-3, תשנ"א, תשנ"ב, תשנ"ג, תשנ"ג-2, תשנ"ג-4, תשנ"ד, תשנ"ה, תשנ"ה-4, תשנ"ו) : (א) בתקנה זו - ::- "ישוב באזור פיתוח", לגבי תקנת משנה (ב) - כמשמעותו [[בסעיף 8(ב) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963]], לגבי תקנת משנה (ג) - אזור פיתוח שנקבע לפי [[סעיף 40ד לחוק לעידוד השקעות הון, תשי"ט-1959]]; ::- "שר האוצר", "שר העבודה" ו"שר המסחר והתעשיה" - לרבות מי שהשר הסמיכו, לפי המקרה. : (ב) אישר שר העבודה כי עובד או עובד עצמאי (להלן - עובד) העתיק מקום מגוריו הקבוע לישוב באזור פיתוח מישוב שאינו באזור פיתוח או מישוב אחר באזור פיתוח, יחייב שר האוצר על פי המלצת שר העבודה במס רכישה בשיעור של 0.5% בשל מכירת הזכות בדירה באזור הפיתוח לעובד או לבן-זוגו לצורך מגורי העובד; נמכרה לעובד שאושר כאמור או לבן-זוגו קרקע פנויה (להלן - מגרש) לצורך בניית דירה למגורי העובד, יחייב שר האוצר על פי המלצת שר העבודה, במס רכישה בשיעור של 0.5% בשל אותה מכירה, בתנאי שהוחל בבניית הדירה תוך שלושים חודש מיום המכירה, ובלבד שאם ניתן לבנות על המגרש, על פי תקנות שהותקנו מכוח [[חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965]], שהיו בתוקף ביום הרכישה יותר מדירה אחת, יינתן החיוב במס רכישה בשיעור של 0.5% רק לגבי אותו חלק משווי המגרש המתייחס לדירה שתשמש למגורי העובד; החיוב במס רכישה בשיעור של 0.5% לפי תקנת משנה זו ינתן לעובד או לבן-זוגו בשל אותה העתקת מגורים פעם אחת בלבד. : (ג) אישר שר המסחר והתעשיה כי בעל מפעל העתיק את מפעלו לישוב באזור פיתוח מישוב שאינו באזור פיתוח או מישוב אחר באזור פיתוח, יחייב שר האוצר על פי המלצת שר המסחר והתעשיה במס רכישה בשיעור של 0.5% בשל מכירת הזכות במקרקעין באזור הפיתוח לצורך העתקת המפעל כאמור. : (ד) תוקפה של תקנה זו הוא עד יום כ"א בטבת התשנ"ז (31 בדצמבר 1996). @ 14. העברת זכות במקרקעין המוקנים על פי החוק (תיקון: תש"ם-2, תשמ"ב) : נמכרה זכות במקרקעין בתוקף חוק למי שנקבע באותו חוק, ולאחר מכן נמכרה הזכות במקרקעין או תמורתה למי שהיה בעלה אילולא המכירה הראשונה, תהא המכירה האחרונה חייבת במס רכישה בשיעור של 0.5%. @ 15. מדינות חוץ (תיקון: תש"ם-2) : (א) אישר המנהל הכללי של משרד החוץ, כי מדינת חוץ פלונית היא צד לאמנת וינה בדבר יחסים דיפלומטיים מיום 18 באפריל 1961 וכי היא נוהגת כלפי ישראל בהתאם להוראות האמנה האמורה, תהיה אותה מדינת חוץ פטורה ממס רכישה בעד מכירת זכות במקרקעין בגין מקרקעין המשמשים או מיועדים לשמש משרד לנציגות הדיפלומטית של מדינת החוץ או מקום מגורים לראש הנציגות. : (ב) המנהל רשאי, על פי המלצת המנהל הכללי של משרד החוץ, לפטור ממס רכישה כאמור בתקנת משנה (א), כולו או מקצתו, מדינת חוץ שאינה צד לאמנה האמורה, או לדחות תשלומו, אם אותה מדינה גומלת כך לישראל. : (ג) המנהל רשאי, על פי המלצת המנהל הכללי של משרד החוץ, לפטור ממס רכישה, כולו או מקצתו, מכירת זכות במקרקעין למדינת חוץ או לדחות תשלומו, בין אם אותה מדינה היא צד לאמנה האמורה ובין אם אינה צד לה, ובלבד שהיא גומלת כך לישראל ונתמלא אחד התנאים האלה: :: (1) המקרקעין משמשים, או מיועדים לשמש, מקום מגורים לחברי הסגל הדיפלומטי, או משרד או מקום מגורים לנציגות הקונסולרית של מדינת החוץ והסגל שלה; :: (2) המקרקעין והכנסותיהם מיועדים לצרכי דת, תרבות, חינוך, מדע או טיפול רפואי. @ 15א. מוסד ציבורי תושב חוץ (תיקון: תשנ"א-2) : מוסד ציבורי תושב חוץ יהא פטור ממס רכישה לגבי מניות באיגוד מקרקעין שקיבל במתנה, אם אישר שר האוצר כי במדינה שהוא תושבה מוטל מס על קבלת מניות כאמור ואותה מדינה פוטרת ממס מוסד ציבורי תושב ישראל לגבי מניות באיגוד מקרקעין תושב אותה מדינה שקיבל במתנה; : לענין זה - :- "מוסד ציבורי" - כמשמעותו [[בסעיף 61(ד) לחוק]]; :- "תושב ישראל" ו"תושב חוץ" - כהגדרתם [[בפקודה]]. @ 16. משק חקלאי (תיקון: תש"ם-2, תשמ"א-4, תשמ"ב, תשמ"ג-3, תשמ"ד-3, תשמ"ד-4, תשנ"ה-5, תשנ"ח-2, תשנ"ט, תשס"ג, [הודעות]) : (א) בתקנה זו - ::- "משק חקלאי" - (((נמחקה);)) ::- "השווי הנקי" - שווי המקרקעין של משק חקלאי פחות שווי בנין המשמש למגורים; ::- "בנין המשמש למגורים" - לרבות שטח קרקע שעליו הוא עומד ששטחו פי שלושה משטחו הכולל של הבנין. : (ב) במכירת זכות במקרקעין לשם ייסוד משק חקלאי או קיומו ישולם מס הרכישה - :: (1) על בנין המגורים על פי [[סעיף 9 לחוק]]; :: (2) על חלק השווי הנקי שאינו עולה על 2,800,000 שקלים (((מתואם לשנת 1984; בשנת 2024, 588,735 ש"ח; בשנת 2025, 628,800 ש"ח; בשנת 2026, 631,335 ש"ח))) - 0.5%; :: (3) על חלק השווי הנקי העולה על 2,800,000 שקלים (((מתואם לשנת 1984; בשנת 2024, 588,735 ש"ח; בשנת 2025, 628,800 ש"ח; בשנת 2026, 631,335 ש"ח))) - 5%. : (ג) נעשו לצורך ייסוד המשק החקלאי או קיומו מספר מכירות לאותו קונה או בן-זוגו או ילדיו עד גיל 18, תינתן ההנחה האמורה בתקנת משנה (ב)(2) פעם אחת בלבד. : (ד) מכירת זכות במקרקעין לשם ייסוד משק חקלאי או קיומו לאגודה שיתופית שהיא קיבוץ, מושב, מושב שיתופי, כפר שיתופי או אגודה שיתופית המאגדת אגודות כאמור, תהא חייבת במס רכישה בשיעור של 0.5% ובלבד שהמקרקעין מיועדים לשמש את כלל חברי האגודה או מרביתם. @ 16א. הצמדת שווי ועיגול (תיקון: תשנ"ח, תשע"ז) : (א) שווי הזכות במקרקעין שנקבע [[בתקנה 16]] (להלן - השווי) יותאם לעליית המדד ב-16 בינואר (להלן - יום העדכון) בשנות המס 1984 ואילך, לפי שיעור עליית המדד החדש לעומת המדד הבסיסי. : (ב) בתקנה זו - ::- "המדד" - מדד מחירי דירות בבעלות שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; ::- "המדד הבסיסי" - 3857.6 נקודות (ממוצע 1980 = 100.0); ::- "המדד החדש" - המדד שפורסם לאחרונה לפני יום העדכון. : (ג) השווי שהותאם כאמור יעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של 5 שקלים חדשים. : (ד) המנהל יפרסם בהודעה ברשומות את השווי כפי שהוא מעודכן עקב עליית המדד כאמור. @ 17. חלוקה, פיצול או איחוד של קרקע חקלאית (תיקון: תש"ם-2, תשמ"ב) : מכירת זכות במקרקעין שהיא חלוקה, פיצול או איחוד של מקרקעין הדרושים לשם שיפור העיבוד החקלאי תהיה חייבת במס רכישה בשיעור של 0.5% אם אישר המנהל הכללי של משרד החקלאות, או מי שהוא הסמיך, כי הפעולה דרושה למטרה האמורה. @ 18. העברה מחברת חוץ (תיקון: תש"ם-2, תשמ"ב, תשמ"ג-3) : (א) המנהל רשאי לחייב במס רכישה בשיעור של 0.5% - :: (1) מכירת זכות במקרקעין מאת חברת חוץ לחברה ישראלית, אם שוכנע כי השליטה בשתי החברות בשעת ביצוע המכירה נתונה בידי אותם בני אדם, בין במישרין ובין בעקיפין, בין בהחזקת מניות ובין בדרך אחרת; :: (2) החכרה של מקרקעין, על ידי חברה תושבת ישראל שהכנסותיה מהחכרת מקרקעין הן הכנסות מעסק לענין [[=הפקודה|פקודת מס הכנסה]], לשותפות מוגבלת שהשותפים המוגבלים בה הם תושבי חוץ, והחכרה חוזרת של אותם מקרקעין על ידי השותפות המוגבלת לחברה המחכירה, כששתי ההחכרות נעשו בו-זמנית. : (ב) בתקנה זו - ::- "חברה" ו"חברת חוץ" - כמשמעותן [[חוק החברות|בפקודת החברות]]; ::- "שותפות מוגבלת" - כמשמעותה [[בפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975]], בין שנרשמה כשותפות ישראלית ובין שנרשמה כשותפות חוץ. @ 19. העברה מתאגיד לתאגיד (תיקון: תש"ם-2, תשמ"ב) : המנהל רשאי, אם שוכנע כי בנסיבות המקרה מן הצדק לעשות כן, לפטור ממס רכישה, כולו או מקצתו, את סכום המס העולה על השיעור של 0.5% במכירת זכות במקרקעין - : (1) מאת תאגיד שהוקם על פי דין אחד לתאגיד שהוקם על פי דין אחר, אם הוכח להנחת דעתו, כי שני התאגידים זהים באפיים, במטרותיהם ובפעולותיהם, כי לא חל שינוי יסודי בשליטה בהם וכי לא ניתנה כל תמורה בעד המכירה האמורה; : (2) מאת תאגיד לכל תאגיד, אם הוכח להנחת דעתו כי שני התאגידים נתמזגו או כי התאגיד הקונה הוקם על ידי מיזוג התאגיד המעביר עם תאגידים אחרים, וכי המכירה נעשית אגב מכירת הזכויות במקרקעין של כל התאגידים המתמזגים לתאגיד הקונה. @ 19א. מכירת זכות במקרקעין לאיגוד בידי כל בעלי הזכות באיגוד (תיקון: תשמ"א-3, תשמ"ב, תשס"ג) : (א) מכירת זכות במקרקעין לאיגוד, על ידי כל בעלי הזכויות באותו איגוד, תהיה חייבת במס רכישה בשיעור של 0.5%, אם התקיימו כל אלה: :: (1) בעקבות ההעברה קיבלו בעלי המקרקעין זכויות באיגוד, בהתאם לחלקיהם בזכויות במקרקעין; :: (2) ההעברה לאיגוד היתה בהתאם לדרישת מינהלת מרכז ההשקעות כמשמעותה [[בחוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959]] (להלן - חוק העידוד); :: (3) לבנין אישור של בנין להשכרה, או של בנין חדש להשכרה כאמור [[-|בפרק שביעי 1 בחוק העידוד]]. : (ב) רוכש הזכאי להטבה לפי תקנת משנה (א) ולא נתקיים תנאי מהתנאים הקבועים [[-|בסעיף 53ב בחוק לעידוד]], תבוטל ההטבה למפרע והרוכש יהיה חייב בתשלום המס שהיה חייב בו אילולא ההטבה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מתום שנת המס שבה רכש את הזכות. @ 20. מכירה לקרוב (תיקון: תש"ם-2, תשמ"ג-3) : במכירת זכות במקרקעין ללא תמורה מיחיד לקרובו, יהיה מס הרכישה שליש ממס הרכישה הרגיל. @ 20א. (תיקון: תשנ"ה-3, תשע"ז) : (((בוטלה).)) @ 21. מכירה לבן-זוג (תיקון: תש"ם-2, תשנ"ה-3) : על אף האמור [[בתקנה 20]] מכירת זכות במקרקעין בדירת מגורים ללא תמורה לבן-זוג המתגורר יחד אתו בדירה, פטורה ממס רכישה. @ 22. ויתור על זכות במקרקעין (תיקון: תש"ם-2) : מכירת זכות במקרקעין שהיא ויתור על זכות במקרקעין שנתקבלה בירושה לטובת בן-זוגו של המוריש, פטורה ממס רכישה. @ 23. חלוקת קרקע (תיקון: תש"ם-2) : במכירת זכות במקרקעין שהיא חלוקת חלקת קרקע אחת בין בעליה המשותפים שלא בהתאם לחלקיהם בזכות לפני החלוקה, ישולם מס הרכישה רק על שווי הזכות הנרכשת שהיא עודפת על שווי הזכות בחלקה לפני החלוקה. @ 24. קרקע ומחוברים עליה (תיקון: תש"ם-2, תשמ"ב) : מכירת זכות במקרקעין שהיא לצורך רישום כיחידה אחת של קרקע ומחוברים עליה הרשומים כנכסים נפרדים לפי [[סעיף 157 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969]], חייבת במס רכישה בשיעור של 0.5%. @ 25. (תיקון: תש"ם-2, תשמ"ב) : (((בוטלה).)) @ 26. מכירה לחייב בפשיטת רגל (תיקון: תש"ם-2, תשמ"ב) : מכירת זכות במקרקעין לנאמן בפשיטת רגל וכן מכירת זכות במקרקעין מנאמן בפשיטת רגל לחייב יהיו חייבות במס רכישה בשיעור של 0.5%. @ 27. פטור במכירות מסויימות (תיקון: תש"ם-2, תשמ"ג-3, תש"ן, תשס"ה) : (א) מכירת זכות במקרקעין הפטורה ממס על פי [[+|סעיפים 54]], [[+|55]], [[+|57]], [[+|64]], [[+|65]], [[+|66]], [[+|67]], [[+|68]] [[או 69 לחוק]], פטורה ממס רכישה. : (ב) מכירת זכות במקרקעין מאיגוד ליחיד, אם הזכות היתה בבעלותו ביום הפרסום ברשומות של תקנות מס שבח מקרקעין (מס רכישה) (תיקון), התשמ"ג-1983 (((ביום 27.7.1983))), והמכירה פטורה ממס על פי [[סעיף 71 לחוק]] - פטורה ממס רכישה. : (ג)(1) נמכרה זכות במקרקעין מאיגוד לאיגוד מספר פעמים בזה אחר זה, ותוך 6 חדשים ממועד המכירה הראשונה נמכרה הזכות ליחיד, יחול לגבי המכירות האמורות פטור ממס רכישה אם נתקיימו שני אלה: ::: (1) כל המכירות האמורות פטורות ממס לפי [[סעיף 71 לחוק]]; ::: (2) האיגוד שביצע את המכירה הראשונה היה הבעלים של הזכות ביום ט"ז בתמוז התשמ"ג (27 ביולי 1983). :: (2) נתקיימו התנאים הקבועים בפסקה (1) אך לא כל הזכות במקרקעין נמכרה ליחיד אלא חלק ממנה בלבד, יחול הפטור ממס רכישה לגבי המכירות של אותו חלק מהזכות בלבד. : (ד)(1) הגישו בעלי הזכויות באיגוד למנהל הצהרה לפיה העברת זכות במקרקעין מאיגוד לאיגוד נעשית במסגרת תכנית כוללת שבסופה תועבר הזכות ליחיד, וכי למיטב ידיעתם יתקיימו התנאים הקבועים בתקנת משנה (ג) לגבי כל המכירות, יהא האיגוד שרכש את הזכות זכאי שלא לשלם את מס הרכישה גם אם טרם נתקיימו תנאים שמועד קיומם הוא לאחר מועד העברת הזכות, ובלבד שמסר ערבות, להנחת דעת המנהל, לתשלום המס. :: (2) לא נתקיימו תנאים שהוצהר עליהם כאמור בפסקה (1), יחוייב האיגוד במס הרכישה שהופטר ממנו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שבו היה חייב לשלמו אילו לא הופטר ממנו ועד מועד התשלום בפועל. : (ה) רישומם של ניירות ערך של איגוד מקרקעין למסחר בבורסה, כהגדרתה [[בפקודה]], פטורה ממס רכישה. : (ו) בפירוק איגוד מקרקעין שלפי [[תקנות מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (החלת הוראות הפקודה בפירוק איגודי מקרקעין מסוימים), התשס"ד-2004]], רואים את מניותיו כנמכרות כאמור [[בסעיף 93 לפקודה]], תהיה הפעולה באיגוד מקרקעין כאמור, פטורה ממס רכישה. @ 27א. פטור במכירת זכות שהתקבלה אגב פירוק (תיקון: תש"ע) : התקבלה זכות במקרקעין או זכות באיגוד מקרקעין במכירה שפטורה ממס לפי [[סעיף 71 לחוק]] ושולם מס הרכישה בשלה (להלן - הפירוק הראשון), תהא מכירתה של הזכות פטורה ממס רכישה ובלבד שהתקיימו כל אלה: : (1) לא חלפו 6 חודשים מיום הפירוק הראשון ועד המכירה; : (2) חל לגבי המכירה פטור ממס לפי [[סעיף 71 לחוק]]. @ 28. גביית מס רכישה שלא התמלא תנאי לחיוב במס רכישה בשיעור של 0.5% (תיקון: תש"ם-2, תשמ"ב, תשס"ג) : (א) נמכרה זכות במקרקעין וניתן עליה חיוב במס רכישה בשיעור של 0.5% לפי תקנות אלה והתברר לאחר מכן למנהל שלא התמלאו תנאי החיוב במס רכישה בשיעור של 0.5%, כולם או מקצתם, יגבה המנהל ממי שקיבל את החיוב במס הרכישה בשיעור של 0.5% שהוא חוייב בו, כולו או מקצתו, לפי נסיבות המקרה. : (ב) נמכרה זכות במקרקעין ושולם עליה מס רכישה כאמור [[בתקנה 19א(א)]] והתברר למנהל שההטבה בוטלה למפרע, כאמור [[בתקנה 19א(ב)]], יגבה המנהל מהמוכר שעליו חלו הוראות [[תקנה 19א]] את מס הרכישה שהיה חייב בו אילולא הוראות [[אותה תקנה]], בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מתום שנת המס שבה נמכרה הזכות לאיגוד. == פרק ד': שונות == @ 29. הוראות מעבר (תיקון: תש"ם-2) : (א) פטור, הנחה או הקלה אחרת שניתנו לפני תחילתן של תקנות אלה מכוח [[תקנות המקרקעין (אגרות), תש"ל-1970]], יעמדו בתקפם. : (ב) לענין פטורים, הנחות או הקלות בשל מכירות שנעשו לפני תחילתן של תקנות אלה, כל סמכות שהיתה נתונה לממונה על ההכנסות, למנהל הכללי, לממונה או למפקח כמשמעותם [[בתקנות המקרקעין (אגרות), תש"ל-1970]], תהא נתונה למנהל. : (ג) מי ששילם אגרה לפי [[תקנות המקרקעין (אגרות), תש"ל-1970]], אך זכותו טרם נרשמה בפנקסי רישום המקרקעין, פטור ממס רכישה. : (ד) נמכרה זכות במקרקעין לפני תחילתן של תקנות אלה ועל רישומה בפנקסי רישום המקרקעין היתה חלה [[#|תקנה 22(ב) לתקנות המקרקעין (אגרות), תש"ל-1970]], אילולא בוטלו, ישולם מס רכישה בסכום של 40 לירות. @ 30. תחילה : תחילתן של תקנות אלה ביום תחילתו של [[8:208836|חוק מס שבח מקרקעין (תיקון מס' 5), תשל"ה-1974]]. @ 31. השם (תיקון: תש"ם-2) : לתקנות אלה ייקרא "תקנות מס שבח מקרקעין (מס רכישה), תשל"ה-1974". <פרסום> ז' בחשון תשל"ה (23 באוקטובר 1974) <חתימה> יהושע רבינוביץ שר האוצר mq4uw7ybb21lgprt0q52l971z345a3q 0 406482 3084716 2987349 2026-09-25T07:30:08Z OpenLawBot 8112 [3084715] 3084716 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|תקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (מס רכישה), התשל״ה–1974}} {{ח:קטע3||תקנות בדבר מס רכישה|תיקון: תש״ם־2}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|ק״ת תשל״ה, 140|תקנות מס שבח מקרקעין (תוספת מס)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3239.pdf}}, {{ח:תיבה|367|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3258.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״ו, 316|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3421.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״ז, 46|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3598.pdf}}, {{ח:תיבה|669|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3645.pdf}}, {{ח:תיבה|2077|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3732.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״ח, 823|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3823.pdf}}, {{ח:תיבה|922|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3828.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״ט, 759|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3950.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ם, 144|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4042.pdf}}, {{ח:תיבה|2106|[צ״ל: תיקון מס׳ 2]|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4147.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״א, 179|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4182.pdf}}, {{ח:תיבה|941|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4230.pdf}}, {{ח:תיבה|1244|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4255.pdf}}, {{ח:תיבה|1244|תיקון מס׳ 3|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4255.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ב, 1570|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4398.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ג, 1278|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4492.pdf}}, {{ח:תיבה|1593|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4506.pdf}}, {{ח:תיבה|1746|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4514.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ד, 688|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4574.pdf}}, {{ח:תיבה|777|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4581.pdf}}, {{ח:תיבה|920|תיקון מס׳ 3|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4592.pdf}}, {{ח:תיבה|1958|תיקון מס׳ 4|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4666.pdf}}, {{ח:תיבה|2676|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4708.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ה, 1148|תיקון [צ״ל: תיקון מס׳ 4 [תשמ״ד] (תיקון)]|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4795.pdf}}, {{ח:תיבה|1786|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4844.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ו, 97|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4868.pdf}}, {{ח:תיבה|864|תיקון מס׳ 3|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4931.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ז, 574|תיקון מס׳ 4|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5013.pdf}}, {{ח:תיבה|912|תיקון מס׳ 5|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5029.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ח, 372|תיקון מס׳ 6|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5080.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ט, 658|תיקון מס׳ 7|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5176.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ן, 46|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5227.pdf}}, {{ח:תיבה|171|תיקון מס׳ 4 [תשמ״ד] (תיקון)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5236.pdf}}, {{ח:תיבה|443|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5254.pdf}}, {{ח:תיבה|714|תיקון מס׳ 4 [תשמ״ד] (תיקון מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5273.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״א, 407|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5321.pdf}}, {{ח:תיבה|608|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5335.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ב, 634|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5412.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ג, 326|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5496.pdf}}, {{ח:תיבה|458|תיקון (תיקון)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5504.pdf}}, {{ח:תיבה|742|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5516.pdf}}, {{ח:תיבה|790|תיקון מס׳ 3|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5520.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ד, 70|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5555.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ה, 230|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5630.pdf}}, {{ח:תיבה|378|תיקון [צ״ל: תיקון מס׳ 2]|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5642.pdf}}, {{ח:תיבה|426|תיקון [צ״ל: תיקון מס׳ 3]|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5646.pdf}}, {{ח:תיבה|500|תיקון מס׳ 4|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5650.pdf}}, {{ח:תיבה|1730|תיקון מס׳ 5|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5698.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ו, 383|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5727.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ז, 78|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5791.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ח, 206|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5868.pdf}}, {{ח:תיבה|361|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5878.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ט, 1003|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5985.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ג, 174|תיקון והוראת שעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6207.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ה, 317|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6361.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ע, 1124|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6892.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ג, 1568|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7275.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ז, 232|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7737.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״א, 786|הוראת שעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8964.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ג, 2474|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10767.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ד, 1675|הוראת שעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-11149.pdf}}, {{ח:תיבה|3248|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-11414.pdf}}. ''עדכון סכומים:'' {{ח:תיבה|ק״ת תשמ״ד, 2126|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4676.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ה, 136|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4719.pdf}}, {{ח:תיבה|704|הודעה (תיקון מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4763.pdf}}, {{ח:תיבה|1263|הודעה (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4802.pdf}}, {{ח:תיבה|1824|הודעה (מס׳ 4)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4847.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ו, 376|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4890.pdf}}, {{ח:תיבה|496|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4899.pdf}}, {{ח:תיבה|496|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4899.pdf}}, {{ח:תיבה|936|הודעה (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4934.pdf}}, {{ח:תיבה|1435|הודעה (מס׳ 4)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4968.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ז, 524|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5009.pdf}}, {{ח:תיבה|1068|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5039.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ח, 67|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5059.pdf}}, {{ח:תיבה|423|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5081.pdf}}, {{ח:תיבה|672|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5096.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ט, 1117|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5201.pdf}}, {{ח:תיבה|1384|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5216.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ן, 165|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5235.pdf}}, {{ח:תיבה|796|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5279.pdf}}, {{ח:תיבה|978|הודעה (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5286.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״א, 358|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5317.pdf}}, {{ח:תיבה|549|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5333.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ב, 501|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5402.pdf}}, {{ח:תיבה|1099|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5443.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ג, 32|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5477.pdf}}, {{ח:תיבה|76|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5481.pdf}}, {{ח:תיבה|107|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5482.pdf}}, {{ח:תיבה|399|הודעה (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5501.pdf}}, {{ח:תיבה|824|הודעה (מס׳ 4)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5522.pdf}}, {{ח:תיבה|1096|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5541.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ה, 384|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5642.pdf}}, {{ח:תיבה|385|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5642.pdf}}, {{ח:תיבה|1200|הודעה (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5667.pdf}}, {{ח:תיבה|1687|הודעה (מס׳ 4)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5693.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ו, 224|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5720.pdf}}, {{ח:תיבה|436|הודעה (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5730.pdf}}, {{ח:תיבה|745|הודעה (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5743.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ח, 375|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5878.pdf}}, {{ח:תיבה|376|הודעה (תיאום סכומים)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5878.pdf}}, {{ח:תיבה|558|הודעה (תיאום סכומים) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5887.pdf}}, {{ח:תיבה|558|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5887.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ס, 211|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6012.pdf}}, {{ח:תיבה|212|הודעה (עדכון סכום)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6012.pdf}}, {{ח:תיבה|346|הודעה (עדכון סכום) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6020.pdf}}, {{ח:תיבה|346|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6020.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״א, 296|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6078.pdf}}, {{ח:תיבה|296|הודעה (עדכון סכום)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6078.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ב, 48|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6128.pdf}}, {{ח:תיבה|48|הודעה (עדכון סכום)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6128.pdf}}, {{ח:תיבה|183|הודעה (עדכון סכום) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6138.pdf}}, {{ח:תיבה|184|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6138.pdf}}, {{ח:תיבה|666|הודעה (עדכון סכום) (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6164.pdf}}, {{ח:תיבה|666|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6164.pdf}}, {{ח:תיבה|864|הודעה (עדכון סכום) (מס׳ 4)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6177.pdf}}, {{ח:תיבה|864|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס׳ 4)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6177.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ג, 704|הודעה (עדכון סכום)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6238.pdf}}, {{ח:תיבה|705|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6238.pdf}}, {{ח:תיבה|754|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6243.pdf}}, {{ח:תיבה|754|הודעה (עדכון סכום) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6243.pdf}}, {{ח:תיבה|962|הודעה (עדכון סכום) (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6257.pdf}}, {{ח:תיבה|962|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6257.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ד, 56|הודעה (עדכון סכום)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6273.pdf}}, {{ח:תיבה|56|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6273.pdf}}, {{ח:תיבה|248|הודעה (עדכון סכום) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6292.pdf}}, {{ח:תיבה|248|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6292.pdf}}, {{ח:תיבה|933|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6335.pdf}}, {{ח:תיבה|933|הודעה (עדכון סכום) (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6335.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ה, 147|הודעה (עדכון סכום)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6347.pdf}}, {{ח:תיבה|148|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6347.pdf}}, {{ח:תיבה|434|הודעה (עדכון סכום) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6369.pdf}}, {{ח:תיבה|435|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6369.pdf}}, {{ח:תיבה|750|הודעה (עדכון סכום) (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6393.pdf}}, {{ח:תיבה|750|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6393.pdf}}, {{ח:תיבה|942|הודעה (עדכון סכום) (מס׳ 4)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6418.pdf}}, {{ח:תיבה|942|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס׳ 4)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6418.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ו, 138|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6440.pdf}}, {{ח:תיבה|138|הודעה (עדכון סכום)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6440.pdf}}, {{ח:תיבה|581|הודעה (עדכון סכום) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6468.pdf}}, {{ח:תיבה|582|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6468.pdf}}, {{ח:תיבה|783|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6482.pdf}}, {{ח:תיבה|784|הודעה (עדכון סכום) (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6482.pdf}}, {{ח:תיבה|1057|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס׳ 4)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6506.pdf}}, {{ח:תיבה|1057|הודעה (עדכון סכום) (מס׳ 4)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6506.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ז, 256|הודעה (עדכון סכום)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6534.pdf}}, {{ח:תיבה|256|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6534.pdf}}, {{ח:תיבה|543|הודעה (עדכון סכום) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6559.pdf}}, {{ח:תיבה|543|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6559.pdf}}, {{ח:תיבה|947|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6591.pdf}}, {{ח:תיבה|948|הודעה (עדכון סכום) (מס׳ 3)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6591.pdf}}, {{ח:תיבה|1118|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס׳ 4)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6610.pdf}}, {{ח:תיבה|1119|הודעה (עדכון סכום) (מס׳ 4)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6610.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ח, 98|הודעה (עדכון סכום)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6621.pdf}}, {{ח:תיבה|99|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6621.pdf}}, {{ח:תיבה|522|הודעה (עדכון סכום) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6648.pdf}}, {{ח:תיבה|522|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6648.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ט, 439|הודעה (עדכון סכום)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6749.pdf}}, {{ח:תיבה|440|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6749.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ע, 739|הודעה (עדכון סכום)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6864.pdf}}, {{ח:תיבה|739|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6864.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״א, 888|הודעה (עדכון סכום)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6990.pdf}}, {{ח:תיבה|889|הודעה (תיאום סכומי שווי מקרקעין)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6990.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:מבוא}} בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)#סעיף 9|סעיפים 9}} {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)#סעיף 115|ו־115}} {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)|לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ״ג–1963}} (להלן – החוק), ולפי {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/8/law/8_lsr_208836.pdf|סעיף 3(ו) לחוק מס שבח מקרקעין (תיקון מס׳ 5), תשל״ה–1974}}, ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה: {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:קטע2||תוכן עניינים}} <div class="law-toc"> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק א|פרק א׳: פרשנות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ב|פרק ב׳: שיעורי מס רכישה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ג|פרק ג׳: פטורים, הנחות והקלות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ד|פרק ד׳: שונות}}</div> </div> {{ח:קטע2|פרק א|פרק א׳: פרשנות}} {{ח:סעיף|1|הגדרות|תיקון: תשל״ה, תשל״ז, תש״ם־2, תשמ״א, תשמ״ב, תשמ״ד־2, תשמ״ה־2, תשנ״ג־3, תשנ״ה, תשנ״ה־5, תשע״ז, תשפ״ג}} {{ח:ת}} בתקנות אלה – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בן משפחה של חייל שנספה במערכה“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום)|בחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש״י–1950}}, הזכאי לתגמולים, לרבות הורה של נספה ואלמנתו שאינם זכאים לתגמולים מחמת גילם או שיעורי הכנסותיהם ויתום עד גיל 50; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בנין“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)#סעיף 9|בסעיף 9 לחוק}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”דירת מגורים“ – כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)#סעיף 9|בסעיף 9 לחוק}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מפעל“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים|בחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי״ח–1957}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”משק חקלאי“ – משק חקלאי שבעל הזכות במקרקעין בו הוא יחיד, יחידים או אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית, והוא עיקר עיסוקם של היחיד, של היחידים או של חברי האגודה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”נכה“ – אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} נכה כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הנכים (תגמולים ושיקום)|בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי״ט–1959 [נוסח משולב]}}, או {{ח:חיצוני|חוק נכי המלחמה בנאצים|בחוק נכי המלחמה בנאצים, התשי״ד–1954}}, שדרגת נכותו לצמיתות כפי שנקבעה לו על פי אחד מהחוקים האמורים, אינה פחותה מ־19%; {{ח:תתת|(2)}} נכה כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק נכי רדיפות הנאצים|בחוק נכי רדיפות הנאצים, התשי״ז–1957}}, שדרגת נכותו לצמיתות, כפי שנקבעה על פי {{ח:חיצוני|חוק נכי רדיפות הנאצים|החוק האמור}}, אינה פחותה מ־50% והוא זכאי לתגמולים מאוצר המדינה על פי {{ח:חיצוני|חוק נכי רדיפות הנאצים|החוק האמור}}; {{ח:תתת|(3)}} נכה תאונת עבודה כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#סעיף 103|בסעיף 103 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995}} (להלן – חוק הביטוח הלאומי) הזכאי לקבל מהמוסד לביטוח לאומי קצבה או מענק לפי {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#פרק ג|פרק ג׳ לחוק האמור}} ודרגת נכותו לצמיתות כתוצאה מתאונת עבודה כפי שנקבעה על פי {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי|החוק האמור}} אינה פחותה מ־50%; {{ח:תתת|(4)}} נכה על פי {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#פרק ט|פרק ט׳ לחוק הביטוח הלאומי}} שנקבעה לו לצמיתות על פי {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי|החוק האמור}} דרגת אי־כושר להשתכר כדי מחייתו בשיעור של 75% לפחות; {{ח:תתת|(5)}} אחד מהמנויים להלן שאחוז נכותו נקבע על פי {{ח:חיצוני|תקנות מס הכנסה (קביעת אחוז נכות)|תקנות מס הכנסה (קביעת אחוז נכות), התש״ם–1979}} – {{ח:תתתת|(א)}} נכה תאונת דרכים שנקבעה לו לצמיתות, נכות שאינה פחותה מ־50%; {{ח:תתתת}} לענין זה, ”תאונת דרכים“ – כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים|בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל״ה–1975}}; {{ח:תתתת|(ב)}} נכה משיתוק או קטוע יד או רגל שאחוז נכותו לצמיתות כתוצאה מפגימות אלה אינה פחותה מ־50%; {{ח:תתתת|(ג)}} נכה שנקבעה לו נכות לצמיתות של 100% או נכות של 90% לפחות מחמת שלקה באיברים שונים והאחוז האמור הוא תוצאה של חישוב מיוחד של הליקוי בא{{ח:הערה|י}}ברים השונים, שבלעדיו היה נקבע אחוז נכות של 100% לפחות; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”נפגע“ – נפגע כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה|בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש״ל–1970}}, שאחוז נכותו לצמיתות על פי {{ח:חיצוני|חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה|החוק האמור}} אינו פחות מ־19%, ואם נפטר הנפגע כתוצאה מפעולת האיבה – בן משפחה של הנפגע כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה|בחוק האמור}}, הזכאי לתגמול, ויתום עד גיל 50; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”קרוב“ – בן זוג, לרבות מי שהיה בן זוג במשך ששה חדשים שקדמו למכירת זכות במקרקעין, הורה, צאצא, בן־זוגו של צאצא, אח ואחות; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רשות מקומית“ – עיריה, מועצה מקומית או ועד מקומי לפי {{ח:חיצוני|פקודת המועצות המקומיות#סעיף 3|סעיף 3 לפקודת המועצות המקומיות}}, ואיגוד ערים. {{ח:קטע2|פרק ב|פרק ב׳: שיעורי מס רכישה|תיקון: תש״ם־2}} {{ח:סעיף|2|רכישה|תיקון: תשל״ח, תשל״ט, תש״ם, תש״ם־2, תשמ״א־2, תשמ״ב, תשמ״ג־3, תשמ״ד־3, תשמ״ד־4, [הודעות], תשנ״ה־5, תשנ״ח־2, תשנ״ט, תשס״ג, תשע״ג, תשפ״א, תשפ״ד}} {{ח:ת}} במכירת זכות במקרקעין או בעשיית פעולה באיגוד מקרקעין ישולם מס רכישה בשיעור משווי הזכות הנמכרת כקבוע להלן: {{ח:תת|(1)}} במכירת זכות במקרקעין ובעשיית פעולה באיגוד מקרקעין, למעט בנין או חלק ממנו שהוא דירת מגורים – 6%; {{ח:תת|(1א)}} על אף האמור בפסקה (1), במכירת זכות במקרקעין, שמתקיימים לגביה התנאים המפורטים להלן, תוחזר לרוכש שישית ממס הרכישה ששילם לפי פסקה (1), ובלבד שלא הותר בניכוי לפי {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה|פקודת מס הכנסה}}, ויחולו לעניין זה הוראות {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)#סעיף 103א|סעיף 103א לחוק}}: {{ח:תתת|(1)}} המכירה היא של זכות במקרקעין שקיימת לגביה תכנית כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה|בחוק התכנון והבנייה}} (בסעיף קטן זה – תכנית בנייה), המתירה בנייה על הקרקע של דירה אחת לפחות המיועדת לשמש למגורים (להלן – דירת מגורים); {{ח:תתת|(2)}} לא יאוחר מתום 24 חודשים מיום המכירה, התקבל היתר לבניית דירת מגורים אחת לפחות, לפי {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה|חוק התכנון והבנייה}}; {{ח:תת|(2)}} במכירת זכות במקרקעין בבנין או בחלק ממנו שהוא דירת מגורים, יחולו הוראות אלה: {{ח:תתת|(א)}} ישולם מס רכישה בשיעור משווי הזכות הנמכרת כקבוע {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)#סעיף 9|בסעיף 9 לחוק}}; {{ח:תתת|(ב)}} נמכר חלק מדירה, ישלם חלק מסכום מס הרכישה כאמור בפסקת משנה (א) שהוא כחלק הזכות בדירה הנמכרת ביחס לכל הזכות בדירה; {{ח:תתת|(ג)}} משמשות יותר מדירת מגורים אחת למגורים כחטיבה אחת יראו אותן כדירה אחת; {{ח:תתת|(ד)}} הרוכש זכות במקרקעין שהיא דירת מגורים ימציא למנהל תצהיר לפי {{ח:חיצוני|פקודת הראיות#סעיף 15|סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א–1971}}, כי הדירה תשמש למגורים בשלמות וכחטיבה אחת; הוכח כי התצהיר כאמור היה כוזב, יהיה מי שהצהיר כאמור חייב בתשלום מס רכישה שהיה חל על פי העובדות כהוויתן; {{ח:תת|(3)}} {{ח:הערה|(בוטלה);}} {{ח:תת|(4)}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:קטע2|פרק ג|פרק ג׳: פטורים, הנחות והקלות}} {{ח:סעיף|3|תאגידים שנוסדו בחוק|תיקון: תש״ם־2, תשמ״ב, תשמ״ג־3}} {{ח:תת|(א)}} רשות הפיתוח, המוסד לביטוח לאומי, יד ושם, מגן דוד אדום, המוסד לבטיחות ולגיהות, שירות התעסוקה, רשות הנמלים, רשות השידור והרשות לבינוי ופינוי של אזורי שיקום, חייבים במס רכישה בשיעור של 0.5%. {{ח:תת|(ב)}} רשות שמורות הטבע פטורה ממס רכישה לגבי מקרקעין שהוכרזו כשמורת טבע או שלדעת שר החקלאות הם מיועדים לשמש שמורת טבע לפי {{ח:חיצוני|חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה#סעיף 22|סעיף 4 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע ואתרי הלאום, התשכ״ג–1963}}. {{ח:סעיף|4|מוסדות לאומיים|תיקון: תש״ם־2, תשמ״ב, תשמ״ג־3}} {{ח:ת}} ההסתדרות הציונית העולמית – הסוכנות היהודית לארץ ישראל, קרן קיימת לישראל, קרן היסוד – המגבית המאוחדת לישראל, יונייטד ישראל אפיל אוף קנדה, יונייטד ישראל אפיל אינק, וחברת הימנותא בע״מ, פטורות ממס רכישה. {{ח:סעיף|5|האפוטרופוס לנכסי נפקדים והאפוטרופוס לנכסי גרמנים|תיקון: תש״ם־2, תשמ״ב}} {{ח:ת}} האפוטרופוס לנכסי נפקדים והאפוטרופוס לנכסי גרמנים חייבים במס רכישה בשיעור של 0.5%. {{ח:סעיף|6|חברות ממשלתיות לשיכון, דיור והשכרה|תיקון: תש״ם־2, תשמ״ב, תשע״ז}} {{ח:ת}} החברה הממשלתית לדיור להשכרה שהוקמה מכוח {{ח:חיצוני|https://www.gov.il/he/pages/2013_dec770|החלטת הממשלה מס׳ 770 מיום ה׳ בחשוון התשע״ד (9 באוקטובר 2013)}} {{ח:הערה|(”דירה להשכיר“ – החברה הממשלתית לדיור להשכרה בע״מ)}}, ”פרזות“ חברה ממשלתית עירונית לשיכון ירושלים בע״מ, ”חלמיש“ חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בתל־אביב־יפו בע״מ ו”שקמונה“ חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בחיפה בע״מ, חייבות במס רכישה בשיעור של 0.5%. {{ח:סעיף|7|אגודות למען החייל|תיקון: תש״ם, תש״ם־2, תשמ״ב}} {{ח:ת}} האגודה למען החייל בישראל ונכסי חיל (נח) חייבות במס רכישה בשיעור של 0.5%. {{ח:סעיף|8|רשות מקומית|תיקון: תש״ם־2, תשמ״ב}} {{ח:תת|(א)}} רשות מקומית חייבת במס רכישה בשיעור של 0.5% לגבי מכירת זכות במקרקעין שבהם שוכנע המנהל שאין עמם ושלא תהיה בהם בעתיד הכנסה. {{ח:תת|(ב)}} הוקמה עיריה באזור שהתנהל על־ידי מועצה מקומית, תהא מכירת זכות במקרקעין מהמועצה המקומית לעיריה חייבת במס רכישה בשיעור של 0.5%; הוא הדין אם הוקמה מועצה מקומית באזור שהתנהל עלידי עיריה. {{ח:תת|(ג)}} מכירת זכות במקרקעין מאת עיריה או מועצה מקומית לאיגוד ערים שהעיריה או המועצה המקומית מאוגדים בה חייבת במס רכישה בשיעור של 0.5%. {{ח:תת|(ד)}} התמזגו שתי רשויות מקומיות או יותר לרשות מקומית אחת, תהא מכירת זכות במקרקעין מאת כל אחת מהרשויות המקומיות לאותה רשות מקומית חייבת במס רכישה בשיעור של 0.5%. {{ח:סעיף|9|מוסדות ציבור|תיקון: תש״ם־2, תשמ״ב}} {{ח:ת}} ”מוסד ציבורי“ כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)#סעיף 61|בסעיף 61(ד) לחוק}} יהיה חייב במס רכישה בשיעור של 0.5% לגבי מכירת זכות במקרקעין אם שוכנע המנהל כי המקרקעין משמשים או ישמשו בעתיד את המוסד במישרין בלבד. {{ח:סעיף|10||תיקון: תש״ם־2, תשמ״ב, תשנ״ז}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|11|נכה, עיוור, נפגע ומשפחות חיילים שנספו במערכה|תיקון: תש״ם־2, תשמ״ב, תשמ״ז, תשע״ז}} {{ח:תת|(א)}} מכירת זכות במקרקעין לנכה, לעיוור, לנפגע או לבן משפחה של חייל שנספה במערכה לשם שיכונם חייבת במס רכישה בשיעור של 0.5%, ואם התקיים לגביו האמור באחת {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)#סעיף 9|מפסקאות (א) עד (ג) בסעיף 9(ג1ג)(2) לחוק}} יהיו שיעורי מס הרכישה כמפורט להלן, ובלבד שחיוב במס רכישה בשיעור של 0.5% לפי תקנת משנה זו, לא יינתן לאדם אחד אלא שתי פעמים בלבד – {{ח:תתת|(1)}} אם שווי הזכות הנמכרת הוא עד 2,500,000 שקלים חדשים, ישולם מס רכישה בשיעור משווי הזכות הנמכרת כמפורט להלן – {{ח:תתתת|(א)}} על חלק השווי שעד לסכום הנקוב {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)#סעיף 9|בסעיף 9(ג1ג)(3)(א) לחוק}} – לא ישולם מס; {{ח:תתתת|(ב)}} על חלק השווי העולה על הסכום האמור בפסקת משנה (א) ועד לסכום של 2,500,000 שקלים חדשים – 0.5%; {{ח:תתת|(2)}} אם שווי הזכות הנמכרת עולה על 2,500,000 שקלים חדשים – ישולם מס רכישה בשיעור 0.5%. {{ח:תת|(ב)}} מכירת זכות במקרקעין במשותף לבני זוג שאחד מהם הוא נכה או עיוור כאמור בתקנת משנה (א), נפגע או בן משפחה של חייל שנספה במערכה, יוענק החיוב במס רכישה בשיעור של 0.5% לפי תקנת משנה (א) לשני בני הזוג; רכשו את הזכות במקרקעין במשותף שני יחידים שאחד מהם זכאי לחיוב במס רכישה בשיעור של 0.5% לפי תקנת משנה זו, והם נישאו תוך שנים עשר חדשים מיום רכישת הזכות במקרקעין, יוחזר מס הרכישה העולה על השיעור של 0.5% ששילם בן זוגו של הזכאי לחיוב במס רכישה בשיעור של 0.5%. {{ח:תת|(ג)}} ”חיוב במס רכישה בשיעור של 0.5%“, לענין תקנה זו – לרבות חיוב במס רכישה בשיעור של 0.5% או {{ח:הערה|[פטור]}} מאגרת העברת מקרקעין על פי חיקוק שקדם לתקנות אלה. {{ח:תת|(ד)}} על אף האמור בתקנות משנה (א) עד (ג), במכירת זכות בקרקע פנויה שניתן לבנות עליה, על פי תקנות שהותקנו מכוח {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבניה|חוק התכנון והבניה, התשכ״ה–1965}}, שהיו בתוקף ביום הרכישה, יותר מדירה אחת, יחוייב במס רכישה בשיעור של 0.5% רק לגבי אותו חלק משווי הקרקע המתייחס לאותה דירה שתשמש למגורי הרוכש. {{ח:סעיף|12|הטבה לעולה ברכישת בית עסק|תיקון: תשל״ז, תש״ם־2, תשמ״ב, תשמ״ז, תשנ״ה־2, תשנ״ז, תשנ״ח, תשנ״ט, תשס״ג, תשס״ה, [הודעות], תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)|(1)}} בתקנה זו, ”עולה“ – מי שנכנס לישראל אחרי יום ד׳ באדר התשכ״ג (28 בפברואר 1963) ובידו אחת מאלה: {{ח:תתתת|(א)}} אשרת עולה לפי {{ח:חיצוני|חוק השבות#סעיף 2|סעיף 2 לחוק השבות, התש״י–1950}} (להלן – חוק השבות); {{ח:תתתת|(ב)}} תעודת עולה לפי {{ח:חיצוני|חוק השבות#סעיף 3|סעיף 3 לחוק השבות}}; {{ח:תתתת|(ג)}} אשרה או רשיון לישיבת ארעי מסוג א1 (עולה בכח) לפי {{ח:חיצוני|תקנות הכניסה לישראל#סעיף 6|תקנה 6(א) לתקנות הכניסה לישראל, התשל״ד–1974}}. {{ח:תתת|(2)}} שר האוצר רשאי לקבוע סוגי בני־אדם שדינם כדין עולה. {{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסמה הודעה על קביעת עולה לענין תקנות מס שבח מקרקעין (מס רכישה), התשל״ה–1975 (י״פ תשנ״ב, 3696) לפיה יראו כעולה לענין {{ח:פנימי|סעיף 12|תקנה 12}}, גם מי שנכנס בשנית לישראל, אם שוכנע המנהל כי בעת שהותו לראשונה לישראל נתקיימו כל אלה: {{ש}} (1) היתה בידו אשרה או רשיון לישיבת ארעי מסוג א1 (עולה בכח) לפי {{ח:חיצוני|תקנות הכניסה לישראל#סעיף 6|תקנה 6(א) לתקנות הכניסה לישראל, התשל״ד–1974}}; {{ש}} (2) הוא שהה בישראל לצורך שירות סדיר לפי {{ח:חיצוני|חוק שירות בטחון|חוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ״ו–1986}}, או למטרת לימודים, או שהיה ”מרצה אורח“ או ”מומחה חוץ“ כמשמעותם {{ח:חיצוני|תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות שהייה לתושבי חוץ)|בתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות שהייה לתושבי חוץ), התשל״ט–1979}}; {{ש}} (3) בעת שהותו לראשונה בישראל לא רכש זכות במקרקעין בפטור ממס רכישה לפי {{ח:פנימי|סעיף 12|תקנה 12}}.}} {{ח:תת|(ב)}} מכירת זכות במקרקעין לעולה תהא חייבת במס רכישה על חלק השווי שעד 900,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם ליום 16.10.1996; בשנת 2022, 1,902,945 ש״ח; בשנת 2023, 1,928,220 ש״ח; בשנים 2024 עד 2027, 1,988,090 ש״ח))}} בשיעור של 0.5% ועל חלק השווי העולה על סכום כאמור בשיעור של 5%, ובלבד שרכש אותה העולה תוך תקופה המתחילה שנה אחת לפני שנכנס לישראל לראשונה, כאמור בתקנת משנה (א), ומסתיימת שבע שנים לאחר כניסתו כאמור, ובלבד שלא תובא במנין שבע השנים תקופת שירותו בשירות חובה כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות)|בחוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) [נוסח משולב], התשמ״ה–1985}}, או בשירות אזרחי כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק שירות אזרחי|בחוק שירות אזרחי, התשע״ז–2017}}; החיוב במס רכישה לפי תקנת משנה זו יחול רק על מכירת זכות במקרקעין שהיא בית עסק, לרבות משק חקלאי, כדי שישמש לעסק שהעולה או קרובו עובד בו. {{ח:תת|(ג)}} רכשו זכות במקרקעין במשותף בני זוג שאחד מהם עולה, יראו לענין החיוב במס רכישה לפי תקנה זו כאילו רכש אותם העולה בלבד; רכשו את הזכות במשותף שני יחידים שאחד מהם עולה הזכאי לחיוב במס רכישה לפי תקנה זו והם נישאו תוך שנים עשר חדשים מיום הרכישה, יוחזר מס הרכישה ששילם בן זוגו של העולה העולה על סכום מס הרכישה שהיה חל אילו רכש את הזכות העולה בלבד. {{ח:תת|(ד)}} חיוב במס רכישה לפי תקנה זו לא יינתן לעולה אלא פעם אחת. {{ח:תת|(ה)}} {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:תת|(ו)}} הסכומים הנקובים בתקנת משנה (ב) יעודכנו בהתאם {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)#סעיף 9|לסעיף 9(ג2) לחוק}}; לענין תקנה זו, ”המדד הבסיסי“ – המדד שפורסם לאחרונה לפני תחילתן של תקנות אלה {{ח:הערה|(הכוונה היא לתקנות מס שבח מקרקעין (מס רכישה) (תיקון), התשנ״ז–1996, שפורסמו ביום 31.10.1996)}}. {{ח:סעיף|12א|הטבה לעולה ברכישת דירת מגורים|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} במכירת זכות במקרקעין, שהם בניין או חלק ממנו שהוא דירת מגורים, לעולה כהגדרתו {{ח:פנימי|סעיף 12|בתקנה 12(א)(1)}} שהתקיים לגביו האמור {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)#סעיף 9|בפסקה (א) או (ב) שבסעיף 9(ג1ג)(2) לחוק}}, ישולם מס רכישה בשיעור משווי הזכות הנמכרת כקבוע להלן, ובלבד שרכש אותה העולה בתוך התקופה הקבועה {{ח:פנימי|סעיף 12|בתקנה 12(ב)}}; לעניין התקופה המתחילה שנה אחת לפני שנכנס לישראל לראשונה, ברכישת דירת מגורים כאמור, שיש עימה התחייבות מצד המוכר לסיים את בנייתה, לא תובא במניין התקופה האמורה, התקופה שבה דירת המגורים הייתה בשלבי בנייה, ובלבד שלא יחלפו יותר משלוש שנים ממועד רכישת הדירה ועד שנכנס לישראל לראשונה וכן שניתן לו אחד האישורים {{ח:פנימי|סעיף 12|שבתקנה 12(א)(1)}} בתוך שנה ממועד רכישת הדירה: {{ח:תתת|(1)}} על חלק השווי שעד לסכום הנקוב {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)#סעיף 9|בסעיף 9(ג1ג)(3)(א) לחוק}} – לא ישולם מס; {{ח:תתת|(2)}} על חלק השווי העולה על הסכום האמור בפסקה (1) ועד לסכום המזערי הנקוב {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)#סעיף 9|בסעיף 9(ג1ג)(3)(ד) לחוק}} – 0.5%; {{ח:תתת|(3)}} על חלק השווי העולה על הסכום המזערי הנקוב {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)#סעיף 9|בסעיף 9(ג1ג)(3)(ד) לחוק}} – ישולם מס רכישה כקבוע {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)#סעיף 9|בסעיף 9(ג1ג)(3) לחוק}}. {{ח:תת|(ב)}} חיוב במס רכישה לפי תקנה זו לא יינתן לעולה אלא פעם אחת. {{ח:תת|(ג)}} חיוב במס רכישה לפי תקנה זו לא יינתן במכירת זכות במקרקעין כאמור בתקנת משנה (א) אם שווי הזכות הנמכרת עולה על הסכום הנקוב {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)#סעיף 9|בסעיף 9(ג1ג)(3)(ה) לחוק}}. {{ח:תת|(ד)}} האמור {{ח:פנימי|סעיף 12|בתקנה 12(ג)}} יחול גם לעניין תקנה זו, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|13|העברה לאזור פיתוח|תיקון: תשל״ו, תשל״ז־2, תשל״ז־3, תשל״ח־2, תש״ם־2, תשמ״א־4, תשמ״ב, תשמ״ג, תשמ״ג־2, תשמ״ד, תשמ״ד־2, תשמ״ו, תשמ״ו־2, תשמ״ז־2, תשמ״ח, תשמ״ט, תש״ן־3, תשנ״א, תשנ״ב, תשנ״ג, תשנ״ג־2, תשנ״ג־4, תשנ״ד, תשנ״ה, תשנ״ה־4, תשנ״ו}} {{ח:תת|(א)}} בתקנה זו – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”ישוב באזור פיתוח“, לגבי תקנת משנה (ב) – כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק פיצויי פיטורים#סעיף 8|בסעיף 8(ב) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ״ג–1963}}, לגבי תקנת משנה (ג) – אזור פיתוח שנקבע לפי {{ח:חיצוני|חוק לעידוד השקעות הון#סעיף 40ד|סעיף 40ד לחוק לעידוד השקעות הון, תשי״ט–1959}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”שר האוצר“, ”שר העבודה“ ו”שר המסחר והתעשיה“ – לרבות מי שהשר הסמיכו, לפי המקרה. {{ח:תת|(ב)}} אישר שר העבודה כי עובד או עובד עצמאי (להלן – עובד) העתיק מקום מגוריו הקבוע לישוב באזור פיתוח מישוב שאינו באזור פיתוח או מישוב אחר באזור פיתוח, יחייב שר האוצר על פי המלצת שר העבודה במס רכישה בשיעור של 0.5% בשל מכירת הזכות בדירה באזור הפיתוח לעובד או לבן־זוגו לצורך מגורי העובד; נמכרה לעובד שאושר כאמור או לבן־זוגו קרקע פנויה (להלן – מגרש) לצורך בניית דירה למגורי העובד, יחייב שר האוצר על פי המלצת שר העבודה, במס רכישה בשיעור של 0.5% בשל אותה מכירה, בתנאי שהוחל בבניית הדירה תוך שלושים חודש מיום המכירה, ובלבד שאם ניתן לבנות על המגרש, על פי תקנות שהותקנו מכוח {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבניה|חוק התכנון והבניה, תשכ״ה–1965}}, שהיו בתוקף ביום הרכישה יותר מדירה אחת, יינתן החיוב במס רכישה בשיעור של 0.5% רק לגבי אותו חלק משווי המגרש המתייחס לדירה שתשמש למגורי העובד; החיוב במס רכישה בשיעור של 0.5% לפי תקנת משנה זו ינתן לעובד או לבן־זוגו בשל אותה העתקת מגורים פעם אחת בלבד. {{ח:תת|(ג)}} אישר שר המסחר והתעשיה כי בעל מפעל העתיק את מפעלו לישוב באזור פיתוח מישוב שאינו באזור פיתוח או מישוב אחר באזור פיתוח, יחייב שר האוצר על פי המלצת שר המסחר והתעשיה במס רכישה בשיעור של 0.5% בשל מכירת הזכות במקרקעין באזור הפיתוח לצורך העתקת המפעל כאמור. {{ח:תת|(ד)}} תוקפה של תקנה זו הוא עד יום כ״א בטבת התשנ״ז (31 בדצמבר 1996). {{ח:סעיף|14|העברת זכות במקרקעין המוקנים על פי החוק|תיקון: תש״ם־2, תשמ״ב}} {{ח:ת}} נמכרה זכות במקרקעין בתוקף חוק למי שנקבע באותו חוק, ולאחר מכן נמכרה הזכות במקרקעין או תמורתה למי שהיה בעלה אילולא המכירה הראשונה, תהא המכירה האחרונה חייבת במס רכישה בשיעור של 0.5%. {{ח:סעיף|15|מדינות חוץ|תיקון: תש״ם־2}} {{ח:תת|(א)}} אישר המנהל הכללי של משרד החוץ, כי מדינת חוץ פלונית היא צד לאמנת וינה בדבר יחסים דיפלומטיים מיום 18 באפריל 1961 וכי היא נוהגת כלפי ישראל בהתאם להוראות האמנה האמורה, תהיה אותה מדינת חוץ פטורה ממס רכישה בעד מכירת זכות במקרקעין בגין מקרקעין המשמשים או מיועדים לשמש משרד לנציגות הדיפלומטית של מדינת החוץ או מקום מגורים לראש הנציגות. {{ח:תת|(ב)}} המנהל רשאי, על פי המלצת המנהל הכללי של משרד החוץ, לפטור ממס רכישה כאמור בתקנת משנה (א), כולו או מקצתו, מדינת חוץ שאינה צד לאמנה האמורה, או לדחות תשלומו, אם אותה מדינה גומלת כך לישראל. {{ח:תת|(ג)}} המנהל רשאי, על פי המלצת המנהל הכללי של משרד החוץ, לפטור ממס רכישה, כולו או מקצתו, מכירת זכות במקרקעין למדינת חוץ או לדחות תשלומו, בין אם אותה מדינה היא צד לאמנה האמורה ובין אם אינה צד לה, ובלבד שהיא גומלת כך לישראל ונתמלא אחד התנאים האלה: {{ח:תתת|(1)}} המקרקעין משמשים, או מיועדים לשמש, מקום מגורים לחברי הסגל הדיפלומטי, או משרד או מקום מגורים לנציגות הקונסולרית של מדינת החוץ והסגל שלה; {{ח:תתת|(2)}} המקרקעין והכנסותיהם מיועדים לצרכי דת, תרבות, חינוך, מדע או טיפול רפואי. {{ח:סעיף|15א|מוסד ציבורי תושב חוץ|תיקון: תשנ״א־2}} {{ח:ת}} מוסד ציבורי תושב חוץ יהא פטור ממס רכישה לגבי מניות באיגוד מקרקעין שקיבל במתנה, אם אישר שר האוצר כי במדינה שהוא תושבה מוטל מס על קבלת מניות כאמור ואותה מדינה פוטרת ממס מוסד ציבורי תושב ישראל לגבי מניות באיגוד מקרקעין תושב אותה מדינה שקיבל במתנה; {{ח:ת}} לענין זה – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מוסד ציבורי“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)#סעיף 61|בסעיף 61(ד) לחוק}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תושב ישראל“ ו”תושב חוץ“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה|בפקודה}}. {{ח:סעיף|16|משק חקלאי|תיקון: תש״ם־2, תשמ״א־4, תשמ״ב, תשמ״ג־3, תשמ״ד־3, תשמ״ד־4, תשנ״ה־5, תשנ״ח־2, תשנ״ט, תשס״ג, [הודעות]}} {{ח:תת|(א)}} בתקנה זו – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”משק חקלאי“ – {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”השווי הנקי“ – שווי המקרקעין של משק חקלאי פחות שווי בנין המשמש למגורים; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”בנין המשמש למגורים“ – לרבות שטח קרקע שעליו הוא עומד ששטחו פי שלושה משטחו הכולל של הבנין. {{ח:תת|(ב)}} במכירת זכות במקרקעין לשם ייסוד משק חקלאי או קיומו ישולם מס הרכישה – {{ח:תתת|(1)}} על בנין המגורים על פי {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)#סעיף 9|סעיף 9 לחוק}}; {{ח:תתת|(2)}} על חלק השווי הנקי שאינו עולה על 2,800,000 שקלים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 1984; בשנת 2024, 588,735 ש״ח; בשנת 2025, 628,800 ש״ח; בשנת 2026, 631,335 ש״ח)}} – 0.5%; {{ח:תתת|(3)}} על חלק השווי הנקי העולה על 2,800,000 שקלים {{ח:הערה|(מתואם לשנת 1984; בשנת 2024, 588,735 ש״ח; בשנת 2025, 628,800 ש״ח; בשנת 2026, 631,335 ש״ח)}} – 5%. {{ח:תת|(ג)}} נעשו לצורך ייסוד המשק החקלאי או קיומו מספר מכירות לאותו קונה או בן־זוגו או ילדיו עד גיל 18, תינתן ההנחה האמורה בתקנת משנה (ב)(2) פעם אחת בלבד. {{ח:תת|(ד)}} מכירת זכות במקרקעין לשם ייסוד משק חקלאי או קיומו לאגודה שיתופית שהיא קיבוץ, מושב, מושב שיתופי, כפר שיתופי או אגודה שיתופית המאגדת אגודות כאמור, תהא חייבת במס רכישה בשיעור של 0.5% ובלבד שהמקרקעין מיועדים לשמש את כלל חברי האגודה או מרביתם. {{ח:סעיף|16א|הצמדת שווי ועיגול|תיקון: תשנ״ח, תשע״ז}} {{ח:תת|(א)}} שווי הזכות במקרקעין שנקבע {{ח:פנימי|סעיף 16|בתקנה 16}} (להלן – השווי) יותאם לעליית המדד ב־16 בינואר (להלן – יום העדכון) בשנות המס 1984 ואילך, לפי שיעור עליית המדד החדש לעומת המדד הבסיסי. {{ח:תת|(ב)}} בתקנה זו – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”המדד“ – מדד מחירי דירות בבעלות שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”המדד הבסיסי“ – 3857.6 נקודות (ממוצע 1980 = 100.0); {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”המדד החדש“ – המדד שפורסם לאחרונה לפני יום העדכון. {{ח:תת|(ג)}} השווי שהותאם כאמור יעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של 5 שקלים חדשים. {{ח:תת|(ד)}} המנהל יפרסם בהודעה ברשומות את השווי כפי שהוא מעודכן עקב עליית המדד כאמור. {{ח:סעיף|17|חלוקה, פיצול או איחוד של קרקע חקלאית|תיקון: תש״ם־2, תשמ״ב}} {{ח:ת}} מכירת זכות במקרקעין שהיא חלוקה, פיצול או איחוד של מקרקעין הדרושים לשם שיפור העיבוד החקלאי תהיה חייבת במס רכישה בשיעור של 0.5% אם אישר המנהל הכללי של משרד החקלאות, או מי שהוא הסמיך, כי הפעולה דרושה למטרה האמורה. {{ח:סעיף|18|העברה מחברת חוץ|תיקון: תש״ם־2, תשמ״ב, תשמ״ג־3}} {{ח:תת|(א)}} המנהל רשאי לחייב במס רכישה בשיעור של 0.5% – {{ח:תתת|(1)}} מכירת זכות במקרקעין מאת חברת חוץ לחברה ישראלית, אם שוכנע כי השליטה בשתי החברות בשעת ביצוע המכירה נתונה בידי אותם בני אדם, בין במישרין ובין בעקיפין, בין בהחזקת מניות ובין בדרך אחרת; {{ח:תתת|(2)}} החכרה של מקרקעין, על ידי חברה תושבת ישראל שהכנסותיה מהחכרת מקרקעין הן הכנסות מעסק לענין {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה|פקודת מס הכנסה}}, לשותפות מוגבלת שהשותפים המוגבלים בה הם תושבי חוץ, והחכרה חוזרת של אותם מקרקעין על ידי השותפות המוגבלת לחברה המחכירה, כששתי ההחכרות נעשו בו־זמנית. {{ח:תת|(ב)}} בתקנה זו – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”חברה“ ו”חברת חוץ“ – כמשמעותן {{ח:חיצוני|חוק החברות|בפקודת החברות}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”שותפות מוגבלת“ – כמשמעותה {{ח:חיצוני|פקודת השותפויות|בפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל״ה–1975}}, בין שנרשמה כשותפות ישראלית ובין שנרשמה כשותפות חוץ. {{ח:סעיף|19|העברה מתאגיד לתאגיד|תיקון: תש״ם־2, תשמ״ב}} {{ח:ת}} המנהל רשאי, אם שוכנע כי בנסיבות המקרה מן הצדק לעשות כן, לפטור ממס רכישה, כולו או מקצתו, את סכום המס העולה על השיעור של 0.5% במכירת זכות במקרקעין – {{ח:תת|(1)}} מאת תאגיד שהוקם על פי דין אחד לתאגיד שהוקם על פי דין אחר, אם הוכח להנחת דעתו, כי שני התאגידים זהים באפיים, במטרותיהם ובפעולותיהם, כי לא חל שינוי יסודי בשליטה בהם וכי לא ניתנה כל תמורה בעד המכירה האמורה; {{ח:תת|(2)}} מאת תאגיד לכל תאגיד, אם הוכח להנחת דעתו כי שני התאגידים נתמזגו או כי התאגיד הקונה הוקם על ידי מיזוג התאגיד המעביר עם תאגידים אחרים, וכי המכירה נעשית אגב מכירת הזכויות במקרקעין של כל התאגידים המתמזגים לתאגיד הקונה. {{ח:סעיף|19א|מכירת זכות במקרקעין לאיגוד בידי כל בעלי הזכות באיגוד|תיקון: תשמ״א־3, תשמ״ב, תשס״ג}} {{ח:תת|(א)}} מכירת זכות במקרקעין לאיגוד, על ידי כל בעלי הזכויות באותו איגוד, תהיה חייבת במס רכישה בשיעור של 0.5%, אם התקיימו כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} בעקבות ההעברה קיבלו בעלי המקרקעין זכויות באיגוד, בהתאם לחלקיהם בזכויות במקרקעין; {{ח:תתת|(2)}} ההעברה לאיגוד היתה בהתאם לדרישת מינהלת מרכז ההשקעות כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק לעידוד השקעות הון|בחוק לעידוד השקעות הון, התשי״ט–1959}} (להלן – חוק העידוד); {{ח:תתת|(3)}} לבנין אישור של בנין להשכרה, או של בנין חדש להשכרה כאמור {{ח:חיצוני|חוק לעידוד השקעות הון#פרק 7-1|בפרק שביעי 1 בחוק העידוד}}. {{ח:תת|(ב)}} רוכש הזכאי להטבה לפי תקנת משנה (א) ולא נתקיים תנאי מהתנאים הקבועים {{ח:חיצוני|חוק לעידוד השקעות הון#סעיף 53ב|בסעיף 53ב בחוק לעידוד}}, תבוטל ההטבה למפרע והרוכש יהיה חייב בתשלום המס שהיה חייב בו אילולא ההטבה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מתום שנת המס שבה רכש את הזכות. {{ח:סעיף|20|מכירה לקרוב|תיקון: תש״ם־2, תשמ״ג־3}} {{ח:ת}} במכירת זכות במקרקעין ללא תמורה מיחיד לקרובו, יהיה מס הרכישה שליש ממס הרכישה הרגיל. {{ח:סעיף|20א||תיקון: תשנ״ה־3, תשע״ז}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|21|מכירה לבן־<wbr>זוג|תיקון: תש״ם־2, תשנ״ה־3}} {{ח:ת}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 20|בתקנה 20}} מכירת זכות במקרקעין בדירת מגורים ללא תמורה לבן־זוג המתגורר יחד אתו בדירה, פטורה ממס רכישה. {{ח:סעיף|22|ויתור על זכות במקרקעין|תיקון: תש״ם־2}} {{ח:ת}} מכירת זכות במקרקעין שהיא ויתור על זכות במקרקעין שנתקבלה בירושה לטובת בן־זוגו של המוריש, פטורה ממס רכישה. {{ח:סעיף|23|חלוקת קרקע|תיקון: תש״ם־2}} {{ח:ת}} במכירת זכות במקרקעין שהיא חלוקת חלקת קרקע אחת בין בעליה המשותפים שלא בהתאם לחלקיהם בזכות לפני החלוקה, ישולם מס הרכישה רק על שווי הזכות הנרכשת שהיא עודפת על שווי הזכות בחלקה לפני החלוקה. {{ח:סעיף|24|קרקע ומחוברים עליה|תיקון: תש״ם־2, תשמ״ב}} {{ח:ת}} מכירת זכות במקרקעין שהיא לצורך רישום כיחידה אחת של קרקע ומחוברים עליה הרשומים כנכסים נפרדים לפי {{ח:חיצוני|חוק המקרקעין#סעיף 157|סעיף 157 לחוק המקרקעין, תשכ״ט–1969}}, חייבת במס רכישה בשיעור של 0.5%. {{ח:סעיף|25||תיקון: תש״ם־2, תשמ״ב}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטלה).}} {{ח:סעיף|26|מכירה לחייב בפשיטת רגל|תיקון: תש״ם־2, תשמ״ב}} {{ח:ת}} מכירת זכות במקרקעין לנאמן בפשיטת רגל וכן מכירת זכות במקרקעין מנאמן בפשיטת רגל לחייב יהיו חייבות במס רכישה בשיעור של 0.5%. {{ח:סעיף|27|פטור במכירות מסויימות|תיקון: תש״ם־2, תשמ״ג־3, תש״ן, תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} מכירת זכות במקרקעין הפטורה ממס על פי {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)#סעיף 54|סעיפים 54}}, {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)#סעיף 55|55}}, {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)#סעיף 57|57}}, {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)#סעיף 64|64}}, {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)#סעיף 65|65}}, {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)#סעיף 66|66}}, {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)#סעיף 67|67}}, {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)#סעיף 68|68}} {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)#סעיף 69|או 69 לחוק}}, פטורה ממס רכישה. {{ח:תת|(ב)}} מכירת זכות במקרקעין מאיגוד ליחיד, אם הזכות היתה בבעלותו ביום הפרסום ברשומות של תקנות מס שבח מקרקעין (מס רכישה) (תיקון), התשמ״ג–1983 {{ח:הערה|(ביום 27.7.1983)}}, והמכירה פטורה ממס על פי {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)#סעיף 71|סעיף 71 לחוק}} – פטורה ממס רכישה. {{ח:תת|(ג)|(1)}} נמכרה זכות במקרקעין מאיגוד לאיגוד מספר פעמים בזה אחר זה, ותוך 6 חדשים ממועד המכירה הראשונה נמכרה הזכות ליחיד, יחול לגבי המכירות האמורות פטור ממס רכישה אם נתקיימו שני אלה: {{ח:תתתת|(1)}} כל המכירות האמורות פטורות ממס לפי {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)#סעיף 71|סעיף 71 לחוק}}; {{ח:תתתת|(2)}} האיגוד שביצע את המכירה הראשונה היה הבעלים של הזכות ביום ט״ז בתמוז התשמ״ג (27 ביולי 1983). {{ח:תתת|(2)}} נתקיימו התנאים הקבועים בפסקה (1) אך לא כל הזכות במקרקעין נמכרה ליחיד אלא חלק ממנה בלבד, יחול הפטור ממס רכישה לגבי המכירות של אותו חלק מהזכות בלבד. {{ח:תת|(ד)|(1)}} הגישו בעלי הזכויות באיגוד למנהל הצהרה לפיה העברת זכות במקרקעין מאיגוד לאיגוד נעשית במסגרת תכנית כוללת שבסופה תועבר הזכות ליחיד, וכי למיטב ידיעתם יתקיימו התנאים הקבועים בתקנת משנה (ג) לגבי כל המכירות, יהא האיגוד שרכש את הזכות זכאי שלא לשלם את מס הרכישה גם אם טרם נתקיימו תנאים שמועד קיומם הוא לאחר מועד העברת הזכות, ובלבד שמסר ערבות, להנחת דעת המנהל, לתשלום המס. {{ח:תתת|(2)}} לא נתקיימו תנאים שהוצהר עליהם כאמור בפסקה (1), יחוייב האיגוד במס הרכישה שהופטר ממנו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שבו היה חייב לשלמו אילו לא הופטר ממנו ועד מועד התשלום בפועל. {{ח:תת|(ה)}} רישומם של ניירות ערך של איגוד מקרקעין למסחר בבורסה, כהגדרתה {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה|בפקודה}}, פטורה ממס רכישה. {{ח:תת|(ו)}} בפירוק איגוד מקרקעין שלפי {{ח:חיצוני|תקנות מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (החלת הוראות הפקודה בפירוק איגודי מקרקעין מסוימים)|תקנות מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (החלת הוראות הפקודה בפירוק איגודי מקרקעין מסוימים), התשס״ד–2004}}, רואים את מניותיו כנמכרות כאמור {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה#סעיף 93|בסעיף 93 לפקודה}}, תהיה הפעולה באיגוד מקרקעין כאמור, פטורה ממס רכישה. {{ח:סעיף|27א|פטור במכירת זכות שהתקבלה אגב פירוק|תיקון: תש״ע}} {{ח:ת}} התקבלה זכות במקרקעין או זכות באיגוד מקרקעין במכירה שפטורה ממס לפי {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)#סעיף 71|סעיף 71 לחוק}} ושולם מס הרכישה בשלה (להלן – הפירוק הראשון), תהא מכירתה של הזכות פטורה ממס רכישה ובלבד שהתקיימו כל אלה: {{ח:תת|(1)}} לא חלפו 6 חודשים מיום הפירוק הראשון ועד המכירה; {{ח:תת|(2)}} חל לגבי המכירה פטור ממס לפי {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)#סעיף 71|סעיף 71 לחוק}}. {{ח:סעיף|28|גביית מס רכישה שלא התמלא תנאי לחיוב במס רכישה בשיעור של 0.5%|תיקון: תש״ם־2, תשמ״ב, תשס״ג}} {{ח:תת|(א)}} נמכרה זכות במקרקעין וניתן עליה חיוב במס רכישה בשיעור של 0.5% לפי תקנות אלה והתברר לאחר מכן למנהל שלא התמלאו תנאי החיוב במס רכישה בשיעור של 0.5%, כולם או מקצתם, יגבה המנהל ממי שקיבל את החיוב במס הרכישה בשיעור של 0.5% שהוא חוייב בו, כולו או מקצתו, לפי נסיבות המקרה. {{ח:תת|(ב)}} נמכרה זכות במקרקעין ושולם עליה מס רכישה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 19א|בתקנה 19א(א)}} והתברר למנהל שההטבה בוטלה למפרע, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 19א|בתקנה 19א(ב)}}, יגבה המנהל מהמוכר שעליו חלו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 19א|תקנה 19א}} את מס הרכישה שהיה חייב בו אילולא הוראות {{ח:פנימי|סעיף 19א|אותה תקנה}}, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מתום שנת המס שבה נמכרה הזכות לאיגוד. {{ח:קטע2|פרק ד|פרק ד׳: שונות}} {{ח:סעיף|29|הוראות מעבר|תיקון: תש״ם־2}} {{ח:תת|(א)}} פטור, הנחה או הקלה אחרת שניתנו לפני תחילתן של תקנות אלה מכוח {{ח:חיצוני|תקנות המקרקעין (אגרות)|תקנות המקרקעין (אגרות), תש״ל–1970}}, יעמדו בתקפם. {{ח:תת|(ב)}} לענין פטורים, הנחות או הקלות בשל מכירות שנעשו לפני תחילתן של תקנות אלה, כל סמכות שהיתה נתונה לממונה על ההכנסות, למנהל הכללי, לממונה או למפקח כמשמעותם {{ח:חיצוני|תקנות המקרקעין (אגרות)|בתקנות המקרקעין (אגרות), תש״ל–1970}}, תהא נתונה למנהל. {{ח:תת|(ג)}} מי ששילם אגרה לפי {{ח:חיצוני|תקנות המקרקעין (אגרות)|תקנות המקרקעין (אגרות), תש״ל–1970}}, אך זכותו טרם נרשמה בפנקסי רישום המקרקעין, פטור ממס רכישה. {{ח:תת|(ד)}} נמכרה זכות במקרקעין לפני תחילתן של תקנות אלה ועל רישומה בפנקסי רישום המקרקעין היתה חלה {{ח:חיצוני|תקנות המקרקעין (אגרות)|תקנה 22(ב) לתקנות המקרקעין (אגרות), תש״ל–1970}}, אילולא בוטלו, ישולם מס רכישה בסכום של 40 לירות. {{ח:סעיף|30|תחילה}} {{ח:ת}} תחילתן של תקנות אלה ביום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/8/law/8_lsr_208836.pdf|חוק מס שבח מקרקעין (תיקון מס׳ 5), תשל״ה–1974}}. {{ח:סעיף|31|השם|תיקון: תש״ם־2}} {{ח:ת}} לתקנות אלה ייקרא ”תקנות מס שבח מקרקעין (מס רכישה), תשל״ה–1974“. {{ח:חתימות|ז׳ בחשון תשל״ה (23 באוקטובר 1974)}} * '''יהושע רבינוביץ'''<br>שר האוצר {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] ok18ad9nbnj7xocujlunrk8xa23e2yl 116 472581 3084714 3077319 2026-09-25T07:12:48Z Shahar9261 22508 3084714 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון כללי אחוד), התשע"א-2010 (תיקון: תשע"ו) <שם קודם> תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון רדיו טלפון נייד ברשת אחרת), התשע"א-2010 <מאגר תקן 2135937 קוד a163Y00000DuVUrQAN> <מקור> ((ק"ת תשע"א, 126|תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון רדיו טלפון נייד ברשת אחרת)|6938)); ((תשע"ו, 175|תיקון|7572)); ((תשפ"ו, 2563|תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)|12506)). ''עדכון סכומים:'' ((ק"ת תשע"א, 1406|הודעה|7034)); ((תשע"ב, 1219|הודעה|7126)), ((1586|ת"ט|7151)); ((תשע"ג, 1126|הודעה|7243)); ((תשע"ד, 1144|הודעה|7378)). <מבוא> בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיפים 4ג]] [[+|ו-59]] [[=החוק|לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982]] (להלן - החוק), באישור שר האוצר לפי [[סעיף 39ב לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985]], ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת לפי [[סעיף 59א לחוק]], אני מתקין תקנות אלה: ---- (('''תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון כללי אחוד), התשע"א-2010''' בוטלו ביום 18.9.2026 והוחלפו [[בתקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות), התשפ"ו-2026]].)) @ 1. הגדרות (תיקון: תשע"ו) : בתקנות אלה - :- "אגרת רישיון" - תשלום חד-פעמי שמשלם בעל רישיון בעד מתן רישיון אחוד לפי [[תקנה 2(א)]]; :- "בעל רישיון" - מי שקיבל רישיון אחוד לפי [[תקנות רישיון אחוד]]; :- "בקשה", "מבקש" ו"רישיון אחוד" - כהגדרתם [[בתקנות רישיון אחוד]]; :- "הודעה" - הודעה שמסר לשר בעל רישיון רט"ן בר"א, לפי רישיונו, בדבר הגעה להסכם עם בעל רישיון למתן שירותי רדיו טלפון נייד לעשות שימוש במיתקן בזק שלו, אשר שימוש בו יאפשר לו לתת שירות לפי רישיונו, או הוראה שנתן שר התקשורת לפי [[סעיף 4(א2)(4) לחוק]]; :- "חברה בעלת זיקה" - חברה שבעל הרישיון הוא בעל עניין בה, חברה שהיא בעלת עניין בבעל הרישיון, או חברה שבעל עניין בה הוא בעל עניין בבעל הרישיון; :- "יום מתן ההודעה" - היום שבו בעל רישיון רט"ן בר"א מסר או קיבל הודעה, לפי העניין; :- "מדד" - מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מזמן לזמן; :- "רישיון רט"ן בר"א" - רישיון שניתן לפני יום תחילתן של תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הליכים ותנאים לקבלת רישיון רדיו טלפון נייד ברשת אחרת) (תיקון), התשע"ה-2014; :- "השר" - שר התקשורת או מי שהוא מינה לעניין תקנות אלה; :- "תקנות אגרות מפ"א ייחודי" - תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון כללי ייחודי), התשס"ה-2005; :- "תקנות אגרות מב"ל" - תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון כללי למתן שירותי בזק בין-לאומיים), התשס"ה-2005; :- "תקנות רישיון אחוד" - [[=תקנות רישיון אחוד|תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הליכים ותנאים לקבלת רישיון כללי אחוד), התש"ע-2010]]. @ 2. אגרה בעד רישיון אחוד (תיקון: [הודעות], תשע"ו) : (א) בעל רישיון ישלם אגרת רישיון בסכום של מיליון שקלים חדשים; בעת הגשת הבקשה, יפקיד המבקש בידי חשב משרד התקשורת סכום של שלוש מאות אלף שקלים חדשים, מקדמה על חשבון אגרת הרישיון (להלן - המקדמה); בעל הרישיון רשאי לשלם מחצית מסכום אגרת הרישיון עד מתן הרישיון ואת יתרת סכום האגרה המעודכן לפי [[תקנה 3]], לא יאוחר משנה מיום מתן הרישיון. : (ב) סכום המקדמה יוחזר למבקש שלא קיבל רישיון, כשהוא צמוד למדד לפי [[תקנה 3]], בשינויים המחויבים. @ 3. הצמדה (תיקון: תשע"ו) : הסכומים הנקובים [[בתקנה 2]], יהיו צמודים למדד ויתעדכנו בשיעור שינויו מן המדד שפורסם בינואר 2015, אם שונה, לעומת המדד האחרון שפורסם לפני תשלומם בפועל בידי בעל רישיון או המבקש, לפי העניין. @ 4. דרך התשלום : אגרת רישיון תשולם לחשבון בנק שאת פרטיו יודיע חשב משרד התקשורת לבעל הרישיון, ושאליו יעביר גם החשב את המקדמה שקיבל. @ 5. החזרים : בעל רישיון לא יהיה זכאי, בכל מקרה, להחזר של אגרת רישיון או כל חלק ממנה, לרבות בשל ביטול הרישיון, הגבלתו או התלייתו, בין ביוזמת בעל הרישיון ובין ביוזמת השר, או בשל שינוי תנאי הרישיון, בין אם החל בעל הרישיון במתן שירותים על פי הרישיון ובין אם לאו. @ 6. הוראת מעבר : לעניין מבקש אשר הגיש בקשה לפני יום פרסומן של תקנות אלה, תחול [[תקנה 2(ב)]], ואולם מועד תשלום המקדמה על חשבון אגרת הרישיון יהיה 30 ימים מיום פרסומן של תקנות אלה. <פרסום> י"א בחשוון התשע"א (19 באוקטובר 2010) <חתימה> משה כחלון שר התקשורת iocifvehy2c3kn23fpijnfbe4qcd26w 0 472965 3084755 2889647 2026-09-25T10:48:58Z Nahum 68 /* סעיף ג */ 3084755 wikitext text/x-wiki {{לבוש|החור|תרכה|תרכו|תרכז|העושה סוכה תחת האילן או תחת הגג|3}} ===סעיף א=== מקום הראוי כיצד? כמו שהעננים היו תחת אויר השמים, כן יעשה הסוכה תחת אויר השמים. ודרשינן זה {{הפניה-גמ|סוכה|ט|ב|מסכת=כן}}, שהקפיד הכתוב על זה מדכתיב "בסכת" {{ממ|ויקרא|כג|מב}}, חסר וי"ו בין כ"ף לתי"ו, שהוא לשון יחיד, משמע תחת סכך אחד, ולא בסוכה שתחת סוכה ולא בסוכה שתחת הבית ולא בסוכה שתחת האילן, שכל אלו הוו שני סככים זה על גב זה, והתורה אמרה "סֻכַּת" חסר וי"ו, סכך אחד ולא שני סככים (ועיין לקמן [[לבוש אורח חיים תרכח#סעיף א|סימן תרכ"ח סעיף א']]). ובכל אלו לא שני לן בין אם הסוכה קדמה או דברים הפסולים קדמו, דלעולם הסוכה פסולה בכך משום סוכה שתחת סוכה, אפילו עירבן. ואפילו הסוכה צילתה מרובה מחמתה מחמת עצמה, כדינה שיתבאר בע"ה, אפילו הכי פסולה. וענפי אילן בפני עצמן בלא סכך אחר, אף על פי שגדלו ונעשו באופן שעושין אותן לסכך, כגון שיש בהן שיעור סוכה וצילתה מרובה מחמתה ורוצה לעשות מחיצות תחתיה, הסוכה פשיטא שפסולה, משום שזה אפילו בסכך שנעשה בתלוש פסול אם עשה הסכך קודם שעשה המחיצות, כמו שיתבאר לקמן בע"ה [[לבוש אורח חיים תרלה|סימן תרל"ה]]. אלא אפילו עשה המחיצות תחילה ואחר כך נטע האילן לכאן לשם סוכה והשריש, פסול, כיון שהוא מחובר לקרקע, דכתיב {{ממ|דברים|טז|יג}}: "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך", ודרשינן: ממה שאתה מאסף מגרנך ומיקבך עשה לך סוכה, דהיינו בפסולת גורן, כגון קשין שנדושו, ובפסולת יקב, כגון אשכולות ריקנין וזמורות. אלמא דדווקא תלוש בעינן לסוכה ולא דבר המחובר לקרקע, הלכך ענפי האילן בכל עניין פסולין לסוכה. ===סעיף ב=== ואפילו אם קצץ ענפיו ונפלו על הסוכה להיות הם הסכך, לא נתכשר בכך, שאינו חשוב "תעשה" עד שינענע את הענפים אחר שקצץ כל אחד בפני עצמו בניענוע גמור לעשיית סוכה. וצריך להגביה כל אחד לבדו ולהניחו על הסוכה לשם סוכה וצל, וחוזר ומגביה את חבירו ומניחו לשם סוכה וצל, וכן כולם; ואם לא עשה כן, הסוכה פסולה משום "תעשה" ולא מן העשוי. ואם רוצה לעשות סוכה כשרה מסכך כשר תחת ענפי האילן בעודן מחוברין, ושלא תהא נקרא סוכה שתחת סוכה, בזה יש לחלק; והוא, שאם האילן צילתה מרובה מחמתה, פסולה בכל עניין, אף אם הסוכה כשרה מצד עצמה, כגון שגם צילתה של עצמה מרובה מחמתה, שכן הוא הכשר סוכה כמו שיתבאר בעזה"י; אפילו הכי פסולה מחמת האילן, שגם הוא צילתו מרובה מחמתו כמו סוכה כשרה, והוי סוכה שתחת סוכה ופסולה. ואפילו עירב ענפי האילן עם הסכך לא נתכשר בכך, דהא מכל מקום הצל בא מן האילן. אבל אם האילן חמתו מרובה מצילתו, שאז אינו נקרא בפני עצמו סכך, אז רואין, אם הסוכה צילתה של עצמה מרובה מחמתה בלא אילן – כשרה, שאין צל האילן נחשב לכלום, כי בטל הוא ברוב חמתו והוי כמו סוכה שתחת השמים. ואפילו לא השפיל הענפים של אילן למטה לערבם עם סכך הכשר לבטלם, כשרה, שכבר הם בטלים ברוב חמתו של עצמו. אבל אם אין הסוכה צילתה של עצמה מרובה מחמתה אלא על ידי האילן, צריך שישפיל הענפים ויערבם עם הסכך הכשר בעניין שלא יהיו ניכרין, ויהיה הסכך רבה עליהן ומבטלן, שיהו נחשבין כסכך תלוש וכשר להכשיר הסוכה; כי כן הדין בכל איסורין שבתורה, לאחר שנתבטלו נעשה האיסור היתר גמור, כמו שנתבאר בעזה"י בלבוש עטרת זהב בהלכות תערובות ([[לבוש יורה דעה קט#סעיף א|סימן קט סעיף א]]). אבל תימה לי, דהא קיימא לן שאין מבטלין איסור לכתחילה, ומשמע הכא דלכתחילה שרי. וצריך עיון. ואפשר לי לומר, דהא דקיימא לן אין מבטלין איסור לכתחילה, היינו משום גזירה שמא יבוא להתיר כל האיסור; אבל הכא במצוה ליכא למיחש להכי, דכיון דלמצוה קמכוין – לא יעשה המצוה בעבירה, נ"ל. ויש מחמירין, ואומרים שאפילו אם הסוכה צילתה מרובה מחמתה בלא אילן, והאילן חמתו מרובה מצילתו, אם ענפי האילן מכוונין כנגד סכך הכשר ולא עירבו – פסולה, בין שאילן קדם בין שהסוכה קדמה; שכיון שענפי האילן מכוונים כנגד סכך הכשר, הרי הצל בא מן האילן ולא מן הסכך הכשר, והוי הסכך הכשר שכנגד ענפי האילן כמאן דליתיה. וגם צל של ענפי האילן לא נחשב לכלום, שהרי הוא פסול, ואז לא יהיה צל הסוכה מרובה מחמתה. אבל אם הענפים כנגד האוויר שבין הסכך הכשר, או אפילו הם כנגד הסכך הכשר, אלא שצל האילן הוא כל כך מעט דבלאו סכך שתחתיו יהא צילתה של סוכה מרובה מחמתה, כשרה, הואיל וצל הכשר מרובה מחמתה, שאפילו אם ינטל הסכך שכנגד האילן יש שיעור בכשר להכשיר. ואם הניח הסכך הכשר על הסכך הפסול, זה הוא מיקרי עירוב וכשר. ===סעיף ג=== העושה סוכה למטה בבית תחת הגג, שהסירו הרעפים, אף על פי שנשארין עדיין העצים הדקין שהרעפים מונחות עליהם מחוברין, הסוכה כשרה, מפני שאלו העצים אין דין סכך פסול עליהם, שאינן אסורים לסכך בהן, אלא משום תעשה ולא מן העשוי הוא דפסולין, דהיינו מפני שלא נעשו מתחילה לשם סכך סוכה לצל להגין משרב ושמש אלא להניח עליהם הרעפים נעשו מתחילה, אלא שעכשיו הוא רוצה שיהיו הם מסכך הסוכה. ואף על פי שהם מחוברין במסמרים. ואם היה תחילת עשייתן לשם צל סיכוך סוכה, להגין משרב ושמש, היו כשרים, דתלוש ולבסוף חברו כשר לסוכה, כמו שיתבאר לקמן סימן תרכ"ט (סעיף ח) בעזר ה' יתברך. והואיל ואין שם סכך פסול עליהם, אף על פי שהם עצמם פסולין משום תעשה ולא מן העשוי – אינן פוסלין הסכך הכשר שתחתם, כיון שהסכך שתחתם הוא עשוי לשם סוכה. ועוד, שדרך הוא שהאויר הוא רב ביניהם, ואפילו תחשוב הסכך שתחתם כמאן דליתיה, עדיין צל הסוכה הוא יותר מחמתה וכשרה. הסוכה שעושין בבית תחת הגג, ומסככין אותה ואחר כך מסירין העצים והרעפים או פותחים את הארובה שבגג, יש פוסלין אותה, משום שבשעה שסככוה נעשה הסכך בפסול משום הגג שעליו, שהוא סכך פסול, אף על גב שנעשה לצל ולהגין, מכל מקום כיון שנעשה מקורה מעובה עד שאין הגשמים יכולין לירד שם, סכך פסול הוא. ואחר כך כשפותחין הגג – נעשית הסוכה כשרה מאליה, והוה ליה תעשה ולא מן העשוי, ודמיא להא דאמרינן לקמן סוף סימן תרל"ה בעשיית הסכך קודם עשיית הדפנות דאמרינן שהיא פסולה מטעם זה, תעשה ולא מן העשוי מאליה. ויש מתירין, שכיון שנעשה מתחילה זה הסכך לסוכה ולצל, הסרת הרעפים ופתיחת הגג הוא גמר המעשה המכשיר את הסכך, אף על גב שמתחילה נעשה בפסול. ורוצה לומר שהוא מותר לכתחילה. ואפשר שהטעם הוא משום שהרי כל מעשה הסוכה כך היא, שמתחילת עשייתה היא פסולה, שהרי מתחילה בעוד הסכך מעט עליה יש חמה מרובה מצילתה, ואחר כך כשמתרבה הסכך חוזר ונתכשר הכל ממילא, והוה ליה תעשה ולא מן העשוי, אף על פי כן כשרה, הכי נמי הכא. ואף על פי שיש לחלק דשאני התם שהוא מתעסק בעשיית הצל, והרי הוא עושה סוכה ממש במה שעושה הצל ואי אפשר לעשותה בעניין אחר. אבל בכאן, בהסרת הרעפים ופתיחת הארובה הוא עושה האויר, והצל שהוא עיקר הסוכה כבר עשויה בפסול ואין זה תעשה. מכל מקום הואיל ולא אירע הפסול בסכך עצמו אלא מחמת דבר אחר חוצה לו, נוהגין היתר בעשיית הסוכות הללו, שעושין אותם תחת הגגות ואחר כך פותחין אותם. ולא דמי לעצים הדקים הנשארים אחר הסרת הרעפים, דפסלינן לה לעיל משום תעשה ולא מן העשוי לפי טעם השני, דאמרינן דווקא משום שהאויר הוא רב וכו' ומשמע הא לאו הכי פסולה. דשאני התם שאותם העצים הדקים לא נעשו מתחילה לצל ולסיכוך אלא להניח עליהם הרעפים. אבל כאן, הרי הסכך נעשה מתחילה לצל ולסוכה. ולא דמי גם כן להא דלקמן סוף סימן תרל"ה שהעושה הסכך קודם הדפנות פסולה, דהתם לא היו כאן מחיצות אלא סכך ולא דפנות, ובעשיית הדפנות נעשית הסוכה סוכה לדור בה והוה ליה תעשה ולא מן העשוי. אבל הכא הכל הוא מוכן, אלא שהוא מסיר המעכב, דהיינו שפותח הגג. אף על פי שיש לחלק ולומר, אדרבה, התם הוא עושה מעשה בעשיית הסוכה עצמה, דהיינו תיקון המחיצות, שהם דאורייתא צריכין לה, והתורה קראתם גם כן סוכה מדאפקה המחיצות בלשון סוכה, דכתיב ג' פעמים "בסכת" וגו' וילפינן מיניה שיהיו ג' מחיצות, כדבעינן למימר לקמן. מכל מקום עיקר מילת "תעשה" – על הסכך קאי, דכתיב "חג הסוכות תעשה" וגו', ואין עשיית המחיצות ותיקונן מכשירה. מיהו המדקדקין נזהרין שלא לסכך עד שפותחין הגג. אבל לא ראיתי אחד מהם שנזהר שלא לסוגרם, אף על פי שבסגירה חוזר ופוסל את הסוכה, וכשפותחין אחר כך הוי תעשה ולא מן העשוי? אלא ודאי נראה שסומכין על הטעם שכתבתי. מיהו אפשר לחלק, דשאני הכא שנעשית מתחילה בהכשר, ולא מיפסלא כל כך בסגירה שלא תחזור להכשירה הראשון על ידי הפתיחה, כיון שלא נעשה מעשה בגוף הסכך, שנעשה בהכשר. אבל עדיין צריך עיון, מאי שנא מטיפת דיו, שנפלה על האות אחר שנכתב ולא ניכר האות ואחר כך חוזר ונוטל את הטיפה וניכר האות, שפוסל לעיל סימן ל"ב [סעיף י"ז] בשם הרא"ש. ויש לחלק גם כן, דהתם הטיפה מתערבת ומתקשית עם הדיו של עצמו עד שנעשה גוף אחד כל זמן שמניח שם, לפיכך לא מתכשר האות בגרירה או בנטילה. אבל הכא הגג והסכך שני גופים מחולקים הם, ואין האחד מבטל את חבירו. ועוד נראה לי דיש לומר דקרא מוכח הכי, מדכתיב "תעשה" ומיניה ילפינן "ולא מן העשוי", שמע מינה דמשעת עשייה קפיד רחמנא, דומיא דאמרינן גבי ציצית מדכתיב "ועשו להם ציצית" {{ממ|במדבר|טו|לח}} דאשעת עשייה קפיד רחמנא, לפיכך אמרינן דאין סופן כתחילתן כדאיתא לעיל סימן (י"ב) [י"א]. הכי נמי אין צריך סופה כתחילתה, וכיון שנעשית בהיתר שוב לא יזיק לה סגירתה, נראה לי. לפיכך ייראה, אלו הסוכות שעושין אותן תחת הגגות הנפתחין, מותר לסוגרן מפני הגשמים ולחזור אחר כך ולפותחן ולסוגרן ביום טוב אם יש להם צירין כמו דלתות שפותחין וסוגרין, ואין בהן משום בניין וסתירה, ולא משום תעשה ולא מן העשוי. ובלבד שלא ישב תחתיהן בעודם סגורין, שאז הסוכה פסולה, כמו שיתבאר לקמן בעזר השם יתברך:‏ {{לא נשלם}} o0777y3343j4oszh144jr0heyh6owa8 3084756 3084755 2026-09-25T10:50:35Z Nahum 68 3084756 wikitext text/x-wiki {{לבוש|החור|תרכה|תרכו|תרכז|העושה סוכה תחת האילן או תחת הגג|3}} ===סעיף א=== מקום הראוי כיצד? כמו שהעננים היו תחת אויר השמים, כן יעשה הסוכה תחת אויר השמים. ודרשינן זה {{הפניה-גמ|סוכה|ט|ב|מסכת=כן}}, שהקפיד הכתוב על זה מדכתיב "בסכת" {{ממ|ויקרא|כג|מב}}, חסר וי"ו בין כ"ף לתי"ו, שהוא לשון יחיד, משמע תחת סכך אחד, ולא בסוכה שתחת סוכה ולא בסוכה שתחת הבית ולא בסוכה שתחת האילן, שכל אלו הוו שני סככים זה על גב זה, והתורה אמרה "סֻכַּת" חסר וי"ו, סכך אחד ולא שני סככים (ועיין לקמן [[לבוש אורח חיים תרכח#סעיף א|סימן תרכ"ח סעיף א']]). ובכל אלו לא שני לן בין אם הסוכה קדמה או דברים הפסולים קדמו, דלעולם הסוכה פסולה בכך משום סוכה שתחת סוכה, אפילו עירבן. ואפילו הסוכה צילתה מרובה מחמתה מחמת עצמה, כדינה שיתבאר בע"ה, אפילו הכי פסולה. וענפי אילן בפני עצמן בלא סכך אחר, אף על פי שגדלו ונעשו באופן שעושין אותן לסכך, כגון שיש בהן שיעור סוכה וצילתה מרובה מחמתה ורוצה לעשות מחיצות תחתיה, הסוכה פשיטא שפסולה, משום שזה אפילו בסכך שנעשה בתלוש פסול אם עשה הסכך קודם שעשה המחיצות, כמו שיתבאר לקמן בע"ה [[לבוש אורח חיים תרלה|סימן תרל"ה]]. אלא אפילו עשה המחיצות תחילה ואחר כך נטע האילן לכאן לשם סוכה והשריש, פסול, כיון שהוא מחובר לקרקע, דכתיב {{ממ|דברים|טז|יג}}: "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך", ודרשינן: ממה שאתה מאסף מגרנך ומיקבך עשה לך סוכה, דהיינו בפסולת גורן, כגון קשין שנדושו, ובפסולת יקב, כגון אשכולות ריקנין וזמורות. אלמא דדווקא תלוש בעינן לסוכה ולא דבר המחובר לקרקע, הלכך ענפי האילן בכל עניין פסולין לסוכה. ===סעיף ב=== ואפילו אם קצץ ענפיו ונפלו על הסוכה להיות הם הסכך, לא נתכשר בכך, שאינו חשוב "תעשה" עד שינענע את הענפים אחר שקצץ כל אחד בפני עצמו בניענוע גמור לעשיית סוכה. וצריך להגביה כל אחד לבדו ולהניחו על הסוכה לשם סוכה וצל, וחוזר ומגביה את חבירו ומניחו לשם סוכה וצל, וכן כולם; ואם לא עשה כן, הסוכה פסולה משום "תעשה" ולא מן העשוי. ואם רוצה לעשות סוכה כשרה מסכך כשר תחת ענפי האילן בעודן מחוברין, ושלא תהא נקרא סוכה שתחת סוכה, בזה יש לחלק; והוא, שאם האילן צילתה מרובה מחמתה, פסולה בכל עניין, אף אם הסוכה כשרה מצד עצמה, כגון שגם צילתה של עצמה מרובה מחמתה, שכן הוא הכשר סוכה כמו שיתבאר בעזה"י; אפילו הכי פסולה מחמת האילן, שגם הוא צילתו מרובה מחמתו כמו סוכה כשרה, והוי סוכה שתחת סוכה ופסולה. ואפילו עירב ענפי האילן עם הסכך לא נתכשר בכך, דהא מכל מקום הצל בא מן האילן. אבל אם האילן חמתו מרובה מצילתו, שאז אינו נקרא בפני עצמו סכך, אז רואין, אם הסוכה צילתה של עצמה מרובה מחמתה בלא אילן – כשרה, שאין צל האילן נחשב לכלום, כי בטל הוא ברוב חמתו והוי כמו סוכה שתחת השמים. ואפילו לא השפיל הענפים של אילן למטה לערבם עם סכך הכשר לבטלם, כשרה, שכבר הם בטלים ברוב חמתו של עצמו. אבל אם אין הסוכה צילתה של עצמה מרובה מחמתה אלא על ידי האילן, צריך שישפיל הענפים ויערבם עם הסכך הכשר בעניין שלא יהיו ניכרין, ויהיה הסכך רבה עליהן ומבטלן, שיהו נחשבין כסכך תלוש וכשר להכשיר הסוכה; כי כן הדין בכל איסורין שבתורה, לאחר שנתבטלו נעשה האיסור היתר גמור, כמו שנתבאר בעזה"י בלבוש עטרת זהב בהלכות תערובות ([[לבוש יורה דעה קט#סעיף א|סימן קט סעיף א]]). אבל תימה לי, דהא קיימא לן שאין מבטלין איסור לכתחילה, ומשמע הכא דלכתחילה שרי. וצריך עיון. ואפשר לי לומר, דהא דקיימא לן אין מבטלין איסור לכתחילה, היינו משום גזירה שמא יבוא להתיר כל האיסור; אבל הכא במצוה ליכא למיחש להכי, דכיון דלמצוה קמכוין – לא יעשה המצוה בעבירה, נ"ל. ויש מחמירין, ואומרים שאפילו אם הסוכה צילתה מרובה מחמתה בלא אילן, והאילן חמתו מרובה מצילתו, אם ענפי האילן מכוונין כנגד סכך הכשר ולא עירבו – פסולה, בין שאילן קדם בין שהסוכה קדמה; שכיון שענפי האילן מכוונים כנגד סכך הכשר, הרי הצל בא מן האילן ולא מן הסכך הכשר, והוי הסכך הכשר שכנגד ענפי האילן כמאן דליתיה. וגם צל של ענפי האילן לא נחשב לכלום, שהרי הוא פסול, ואז לא יהיה צל הסוכה מרובה מחמתה. אבל אם הענפים כנגד האוויר שבין הסכך הכשר, או אפילו הם כנגד הסכך הכשר, אלא שצל האילן הוא כל כך מעט דבלאו סכך שתחתיו יהא צילתה של סוכה מרובה מחמתה, כשרה, הואיל וצל הכשר מרובה מחמתה, שאפילו אם ינטל הסכך שכנגד האילן יש שיעור בכשר להכשיר. ואם הניח הסכך הכשר על הסכך הפסול, זה הוא מיקרי עירוב וכשר. ===סעיף ג=== העושה סוכה למטה בבית תחת הגג, שהסירו הרעפים, אף על פי שנשארין עדיין העצים הדקין שהרעפים מונחות עליהם מחוברין, הסוכה כשרה, מפני שאלו העצים אין דין סכך פסול עליהם, שאינן אסורים לסכך בהן, אלא משום תעשה ולא מן העשוי הוא דפסולין, דהיינו מפני שלא נעשו מתחילה לשם סכך סוכה לצל להגין משרב ושמש אלא להניח עליהם הרעפים נעשו מתחילה, אלא שעכשיו הוא רוצה שיהיו הם מסכך הסוכה. ואף על פי שהם מחוברין במסמרים. ואם היה תחילת עשייתן לשם צל סיכוך סוכה, להגין משרב ושמש, היו כשרים, דתלוש ולבסוף חברו כשר לסוכה, כמו שיתבאר לקמן סימן תרכ"ט (סעיף ח) בעזר ה' יתברך. והואיל ואין שם סכך פסול עליהם, אף על פי שהם עצמם פסולין משום תעשה ולא מן העשוי – אינן פוסלין הסכך הכשר שתחתם, כיון שהסכך שתחתם הוא עשוי לשם סוכה. ועוד, שדרך הוא שהאויר הוא רב ביניהם, ואפילו תחשוב הסכך שתחתם כמאן דליתיה, עדיין צל הסוכה הוא יותר מחמתה וכשרה. הסוכה שעושין בבית תחת הגג, ומסככין אותה ואחר כך מסירין העצים והרעפים או פותחים את הארובה שבגג, יש פוסלין אותה, משום שבשעה שסככוה נעשה הסכך בפסול משום הגג שעליו, שהוא סכך פסול, אף על גב שנעשה לצל ולהגין, מכל מקום כיון שנעשה מקורה מעובה עד שאין הגשמים יכולין לירד שם, סכך פסול הוא. ואחר כך כשפותחין הגג – נעשית הסוכה כשרה מאליה, והוה ליה תעשה ולא מן העשוי, ודמיא להא דאמרינן לקמן סוף סימן תרל"ה בעשיית הסכך קודם עשיית הדפנות דאמרינן שהיא פסולה מטעם זה, תעשה ולא מן העשוי מאליה. ויש מתירין, שכיון שנעשה מתחילה זה הסכך לסוכה ולצל, הסרת הרעפים ופתיחת הגג הוא גמר המעשה המכשיר את הסכך, אף על גב שמתחילה נעשה בפסול. ורוצה לומר שהוא מותר לכתחילה. ואפשר שהטעם הוא משום שהרי כל מעשה הסוכה כך היא, שמתחילת עשייתה היא פסולה, שהרי מתחילה בעוד הסכך מעט עליה יש חמה מרובה מצילתה, ואחר כך כשמתרבה הסכך חוזר ונתכשר הכל ממילא, והוה ליה תעשה ולא מן העשוי, אף על פי כן כשרה, הכי נמי הכא. ואף על פי שיש לחלק דשאני התם שהוא מתעסק בעשיית הצל, והרי הוא עושה סוכה ממש במה שעושה הצל ואי אפשר לעשותה בעניין אחר. אבל בכאן, בהסרת הרעפים ופתיחת הארובה הוא עושה האויר, והצל שהוא עיקר הסוכה כבר עשויה בפסול ואין זה תעשה. מכל מקום הואיל ולא אירע הפסול בסכך עצמו אלא מחמת דבר אחר חוצה לו, נוהגין היתר בעשיית הסוכות הללו, שעושין אותם תחת הגגות ואחר כך פותחין אותם. ולא דמי לעצים הדקים הנשארים אחר הסרת הרעפים, דפסלינן לה לעיל משום תעשה ולא מן העשוי לפי טעם השני, דאמרינן דווקא משום שהאויר הוא רב וכו' ומשמע הא לאו הכי פסולה. דשאני התם שאותם העצים הדקים לא נעשו מתחילה לצל ולסיכוך אלא להניח עליהם הרעפים. אבל כאן, הרי הסכך נעשה מתחילה לצל ולסוכה. ולא דמי גם כן להא דלקמן סוף סימן תרל"ה שהעושה הסכך קודם הדפנות פסולה, דהתם לא היו כאן מחיצות אלא סכך ולא דפנות, ובעשיית הדפנות נעשית הסוכה סוכה לדור בה והוה ליה תעשה ולא מן העשוי. אבל הכא הכל הוא מוכן, אלא שהוא מסיר המעכב, דהיינו שפותח הגג. אף על פי שיש לחלק ולומר, אדרבה, התם הוא עושה מעשה בעשיית הסוכה עצמה, דהיינו תיקון המחיצות, שהם דאורייתא צריכין לה, והתורה קראתם גם כן סוכה מדאפקה המחיצות בלשון סוכה, דכתיב ג' פעמים "בסכת" וגו' וילפינן מיניה שיהיו ג' מחיצות, כדבעינן למימר לקמן. מכל מקום עיקר מילת "תעשה" – על הסכך קאי, דכתיב "חג הסוכות תעשה" וגו', ואין עשיית המחיצות ותיקונן מכשירה. מיהו המדקדקין נזהרין שלא לסכך עד שפותחין הגג. אבל לא ראיתי אחד מהם שנזהר שלא לסוגרם, אף על פי שבסגירה חוזר ופוסל את הסוכה, וכשפותחין אחר כך הוי תעשה ולא מן העשוי? אלא ודאי נראה שסומכין על הטעם שכתבתי. מיהו אפשר לחלק, דשאני הכא שנעשית מתחילה בהכשר, ולא מיפסלא כל כך בסגירה שלא תחזור להכשירה הראשון על ידי הפתיחה, כיון שלא נעשה מעשה בגוף הסכך, שנעשה בהכשר. אבל עדיין צריך עיון, מאי שנא מטיפת דיו, שנפלה על האות אחר שנכתב ולא ניכר האות ואחר כך חוזר ונוטל את הטיפה וניכר האות, שפוסל לעיל סימן ל"ב [סעיף י"ז] בשם הרא"ש. ויש לחלק גם כן, דהתם הטיפה מתערבת ומתקשית עם הדיו של עצמו עד שנעשה גוף אחד כל זמן שמניח שם, לפיכך לא מתכשר האות בגרירה או בנטילה. אבל הכא הגג והסכך שני גופים מחולקים הם, ואין האחד מבטל את חבירו. ועוד נראה לי דיש לומר דקרא מוכח הכי, מדכתיב "תעשה" ומיניה ילפינן "ולא מן העשוי", שמע מינה דמשעת עשייה קפיד רחמנא, דומיא דאמרינן גבי ציצית מדכתיב "ועשו להם ציצית" {{ממ|במדבר|טו|לח}} דאשעת עשייה קפיד רחמנא, לפיכך אמרינן דאין סופן כתחילתן כדאיתא [[לבוש אורח חיים יא|לעיל]] סימן (י"ב) [י"א]. הכי נמי אין צריך סופה כתחילתה, וכיון שנעשית בהיתר שוב לא יזיק לה סגירתה, נראה לי. לפיכך ייראה, אלו הסוכות שעושין אותן תחת הגגות הנפתחין, מותר לסוגרן מפני הגשמים ולחזור אחר כך ולפותחן ולסוגרן ביום טוב אם יש להם צירין כמו דלתות שפותחין וסוגרין, ואין בהן משום בניין וסתירה, ולא משום תעשה ולא מן העשוי. ובלבד שלא ישב תחתיהן בעודם סגורין, שאז הסוכה פסולה, כמו שיתבאר לקמן בעזר השם יתברך:‏ rq4uabzdulqjhhq0ahsykqucaun5fo4 0 474055 3084717 3077330 2026-09-25T07:30:12Z OpenLawBot 8112 [3084714] 3084717 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון כללי אחוד), התשע״א–2010}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|ק״ת תשע״א, 126|תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון רדיו טלפון נייד ברשת אחרת)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6938.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ו, 175|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7572.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ו, 2563|תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-12506.pdf}}. ''עדכון סכומים:'' {{ח:תיבה|ק״ת תשע״א, 1406|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7034.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ב, 1219|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7126.pdf}}, {{ח:תיבה|1586|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7151.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ג, 1126|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7243.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ד, 1144|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7378.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:מבוא}} בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)#סעיף 4ג|סעיפים 4ג}} {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)#סעיף 59|ו־59}} {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)|לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ״ב–1982}} (להלן – החוק), באישור שר האוצר לפי {{ח:חיצוני|חוק יסודות התקציב#סעיף 39ב|סעיף 39ב לחוק יסודות התקציב, התשמ״ה–1985}}, ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת לפי {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)#סעיף 59א|סעיף 59א לחוק}}, אני מתקין תקנות אלה: {{ח:מפריד}} {{ח:הערה|'''תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון כללי אחוד), התשע״א–2010''' בוטלו ביום 18.9.2026 והוחלפו {{ח:חיצוני|תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)|בתקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות), התשפ״ו–2026}}.}} {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:סעיף|1|הגדרות|תיקון: תשע״ו}} {{ח:ת}} בתקנות אלה – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אגרת רישיון“ – תשלום חד־פעמי שמשלם בעל רישיון בעד מתן רישיון אחוד לפי {{ח:פנימי|סעיף 2|תקנה 2(א)}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בעל רישיון“ – מי שקיבל רישיון אחוד לפי {{ח:חיצוני|תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הליכים ותנאים לקבלת רישיון כללי אחוד)|תקנות רישיון אחוד}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בקשה“, ”מבקש“ ו”רישיון אחוד“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הליכים ותנאים לקבלת רישיון כללי אחוד)|בתקנות רישיון אחוד}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הודעה“ – הודעה שמסר לשר בעל רישיון רט״ן בר״א, לפי רישיונו, בדבר הגעה להסכם עם בעל רישיון למתן שירותי רדיו טלפון נייד לעשות שימוש במיתקן בזק שלו, אשר שימוש בו יאפשר לו לתת שירות לפי רישיונו, או הוראה שנתן שר התקשורת לפי {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)#סעיף 4|סעיף 4(א2)(4) לחוק}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חברה בעלת זיקה“ – חברה שבעל הרישיון הוא בעל עניין בה, חברה שהיא בעלת עניין בבעל הרישיון, או חברה שבעל עניין בה הוא בעל עניין בבעל הרישיון; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”יום מתן ההודעה“ – היום שבו בעל רישיון רט״ן בר״א מסר או קיבל הודעה, לפי העניין; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מזמן לזמן; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רישיון רט״ן בר״א“ – רישיון שניתן לפני יום תחילתן של תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הליכים ותנאים לקבלת רישיון רדיו טלפון נייד ברשת אחרת) (תיקון), התשע״ה–2014; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”השר“ – שר התקשורת או מי שהוא מינה לעניין תקנות אלה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תקנות אגרות מפ״א ייחודי“ – תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון כללי ייחודי), התשס״ה–2005; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תקנות אגרות מב״ל“ – תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון כללי למתן שירותי בזק בין־לאומיים), התשס״ה–2005; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תקנות רישיון אחוד“ – {{ח:חיצוני|תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הליכים ותנאים לקבלת רישיון כללי אחוד)|תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הליכים ותנאים לקבלת רישיון כללי אחוד), התש״ע–2010}}. {{ח:סעיף|2|אגרה בעד רישיון אחוד|תיקון: [הודעות], תשע״ו}} {{ח:תת|(א)}} בעל רישיון ישלם אגרת רישיון בסכום של מיליון שקלים חדשים; בעת הגשת הבקשה, יפקיד המבקש בידי חשב משרד התקשורת סכום של שלוש מאות אלף שקלים חדשים, מקדמה על חשבון אגרת הרישיון (להלן – המקדמה); בעל הרישיון רשאי לשלם מחצית מסכום אגרת הרישיון עד מתן הרישיון ואת יתרת סכום האגרה המעודכן לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|תקנה 3}}, לא יאוחר משנה מיום מתן הרישיון. {{ח:תת|(ב)}} סכום המקדמה יוחזר למבקש שלא קיבל רישיון, כשהוא צמוד למדד לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|תקנה 3}}, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|3|הצמדה|תיקון: תשע״ו}} {{ח:ת}} הסכומים הנקובים {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2}}, יהיו צמודים למדד ויתעדכנו בשיעור שינויו מן המדד שפורסם בינואר 2015, אם שונה, לעומת המדד האחרון שפורסם לפני תשלומם בפועל בידי בעל רישיון או המבקש, לפי העניין. {{ח:סעיף|4|דרך התשלום}} {{ח:ת}} אגרת רישיון תשולם לחשבון בנק שאת פרטיו יודיע חשב משרד התקשורת לבעל הרישיון, ושאליו יעביר גם החשב את המקדמה שקיבל. {{ח:סעיף|5|החזרים}} {{ח:ת}} בעל רישיון לא יהיה זכאי, בכל מקרה, להחזר של אגרת רישיון או כל חלק ממנה, לרבות בשל ביטול הרישיון, הגבלתו או התלייתו, בין ביוזמת בעל הרישיון ובין ביוזמת השר, או בשל שינוי תנאי הרישיון, בין אם החל בעל הרישיון במתן שירותים על פי הרישיון ובין אם לאו. {{ח:סעיף|6|הוראת מעבר}} {{ח:ת}} לעניין מבקש אשר הגיש בקשה לפני יום פרסומן של תקנות אלה, תחול {{ח:פנימי|סעיף 2|תקנה 2(ב)}}, ואולם מועד תשלום המקדמה על חשבון אגרת הרישיון יהיה 30 ימים מיום פרסומן של תקנות אלה. {{ח:חתימות|י״א בחשוון התשע״א (19 באוקטובר 2010)}} * '''משה כחלון'''<br>שר התקשורת {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] 0ru7cbxlskeaby6t3n9y4kr4ut4h5im 0 1700007 3084662 2795998 2026-09-24T21:01:35Z שילוני 5164 הוספת [[קטגוריה:ספרים חיצוניים]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3084662 wikitext text/x-wiki {{פירוש נוסף|נוכחי=הספר החיצוני|אחר=חכמת שלמה למהרש"ל|ראו=מהרש"ל על הש"ס}} {{דף שער|ספר חכמת שלמה|}} <center>מעובד על פי התרגום מיוונית של יצחק זעקיל פרענקיל</center> <center>ווארשא 1885</center> ==תוכן הספר== [[/חלק א/]] [[/חלק ב/]] [[/חלק ג/]] ==פירוש רוח חן== {{להשלים}} ==סריקות שונות של מהדורות דפוס== * {{סרוקשיתוף|ספרים חיצוניים. חכמת שלמה. מנחם שטיין.pdf|חכמת שלמה}} בתרגומו של {{מח|מנחם שטיין}}. * {{דעת|מעובד על פי התרגום מיוונית של יצחק זעקיל פרענקיל|daat/hasfarim/hohmat-2.htm|חכמת שלמה}} * {{היברובוקס|ספר חכמת שלמה|דפוס זאלקווא, שנת תקס"ה (1805), 106 דפים|45800|}} * {{היברובוקס|ספר חכמת שלמה|דפוס זאלקווא, שנת תקס"ה (1805), 106 דפים|32421|}} * {{היברובוקס|ספר חכמת שלמה|דפוס פראג, שנת תרי"ג (1853), 126 דפים|37311|}} * {{היברובוקס|ספר חכמת שלמה עם פירוש רוח חן|דפוס ווארשא, שנת תרמ"ה (1885), 353 דפים|32419|}} * {{היברובוקס|ספר חכמת שלמה|דפוס טשרנוביץ, שנת תרט"ו (1855), 103 דפים|37310|}} * {{היברובוקס|ספר חכמת שלמה עם ליקוט פירוש רוח חן|דפוס קניגסברג, 57 דפים|32422|}} ==ראו גם== * {{ויקיפדיה|חכמת שלמה (ספר חיצוני)}} * [https://en.wikipedia.org/wiki/Book_of_Wisdom Book of Wisdom] , בויקיפדיה אנגלית [[קטגוריה:ספרים חיצוניים]] dx4yae7bbpdcgh9dzxo8j8991fm52cv 0 1712808 3084633 3017406 2026-09-24T18:48:17Z ~2026-50337-17 46529 /* קריאת שמע */ 3084633 wikitext text/x-wiki <קטע התחלה=כותרות/> ==קריאת שמע וברכותיה== ===ברכו=== <קטע סוף=כותרות/><קטע התחלה=ברכו/><center> {{הור|חזן:}} {{ג|'''בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ'''}} <noinclude>{{הערה|בקצת קהילות החזן מאריך בברכו, והקהל אומר: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא שְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדָיו אֵין אֱלֹהִים. סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ, וְעִלְזוּ לְפָנָיו׃{{ממס|תהלים סח ה}} וּשְׁמוֹ מְרוֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה. בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃{{ממס|תהלים קיג ב}}}}</noinclude><br> {{הור|הקהל עונה והחזן חוזר:}}<br> {{ג|'''בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד'''}} </center><קטע סוף=ברכו/><קטע התחלה=כותרת יוצר/> ===יוצר אור=== <קטע סוף=כותרת יוצר/><קטע התחלה=ברוך/>בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל. <קטע סוף=ברוך/> <div style="background-color: #FBE2D1; padding: 10px; border-radius: 5px;">{{הור|כשאומרים יוצר, פותחים:}} <קטע התחלה=אור עולם/>אוֹר עוֹלָם בְּאוֹצַר חַיִּים אוֹרוֹת מֵאֹפֶל אָמַר וַיֶּהִי. <קטע סוף=אור עולם/>{{הור|וממשיכים בפיוט של היום.}}</div> <קטע התחלה=חג/><div style="background-color: #E5E4E2; padding: 10px; border-radius: 5px;">{{הור|בשבת:}} <קטע התחלה=הכל יודוך/>הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ, וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּייָ. הַכֹּל יְרוֹמְמוּךָ סֶּלָה יוֹצֵר הַכֹּל. הָאֵל הַפּוֹתֵחַ בְּכָל יוֹם דַּלְתוֹת שַׁעֲרֵי מִזְרָח, וּבוֹקֵעַ חַלּוֹנֵי רָקִיעַ. מוֹצִיא חַמָּה מִמְּקוֹמָהּ, וּלְבָנָה מִמְּכוֹן שִׁבְתָּהּ. וּמֵאִיר לָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּלְיוֹשְׁבָיו שֶׁבָּרָא בְּמִדַּת הָרַחֲמִים. <קטע סוף=הכל יודוך/></div> <קטע התחלה=המאיר/>הַמֵּאִיר לָאָרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶיהָ בְּרַחֲמִים, וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. <קטע סוף=המאיר/> <div style="background-color: #D9E2F3; padding: 10px; border-radius: 5px;">{{הור|בחול:}} <קטע התחלה=מה רבו/>מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְיָ, כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ, מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ׃{{ממס|תהלים קד כד}} <קטע סוף=מה רבו/></div><קטע התחלה=המלך/>הַמֶּלֶךְ הַמְרוֹמָם לְבַדּוֹ מֵאָז, הַמְשֻׁבָּח וְהַמְפֹאָר וְהַמִּתְנַשֵּׁא מִימוֹת עוֹלָם. אֱלֹהֵי עוֹלָם, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים רַחֵם עָלֵינוּ, אֲדוֹן עֻזֵּנוּ צוּר מִשְׂגַּבֵּנוּ מָגֵן יִשְׁעֵנוּ מִשְׂגָּב בַּעֲדֵנוּ. <קטע סוף=המלך/> <div style="background-color: #D9E2F3; padding: 10px; border-radius: 5px;">{{הור|בחול:}} <קטע התחלה=אל ברוך/>{{סי|אֵ|0}}ל {{סי|בָּ|0}}רוּךְ {{סי|גְּ|0}}דוֹל {{סי|דֵּ|0}}עָה, {{סי|הֵ|0}}כִין {{סי|וּ|0}}פָעַל {{סי|זָ|0}}הֳרֵי {{סי|חַ|0}}מָּה. {{סי|ט|0}}וֹב {{סי|יָ|0}}צַר {{סי|כָּ|0}}בוֹד {{סי|לִ|0}}שְׁמוֹ, {{סי|מְ|0}}אוֹרוֹת {{סי|נָ|0}}תַן {{סי|סְ|0}}בִיבוֹת {{סי|עֻ|0}}זּוֹ. {{סי|פִּ|0}}נּוֹת {{סי|צְ|0}}בָאָיו {{סי|קְ|0}}דוֹשִׁים {{סי|ר|0}}וֹמְמֵי {{סי|שַׁ|0}}דַּי, {{סי|תָּ|0}}מִיד מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּקְדֻשָּׁתוֹ. תִּתְבָּרַךְ יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַל שֶׁבַח מַעֲשֵׂי יָדֶיךָ, וְעַל מְאוֹרֵי אוֹר שֶׁעָשִׂיתָ יְפָאֲרוּךָ סֶּלָה. <קטע סוף=אל ברוך/></div> <div style="background-color: #E5E4E2; padding: 10px; border-radius: 5px;">{{הור|בשבת:}}<br><קטע התחלה=אין כערכך/><קטע התחלה=אין-כערכך1/>אֵין כְּעֶרְכֶּךָ וְאֵין זוּלָתֶךָ, אֶפֶס בִּלְתֶּךָ וּמִי דוֹמֶה לָּךְ. אֵין כְּעֶרְכְּךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵין זוּלָתְךָ מַלְכֵּנוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, אֶפֶס בִּלְתְּךָ גֹּאֲלֵנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְאֵין דוֹמֶה לְּךְ מוֹשִׁיעֵנוּ לִתְחִיַּת הַמֵּתִים. <קטע סוף=אין-כערכך1/><קטע התחלה=אל אדון/>{{סי|אֵ}}ל אָדוֹן עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים<br> {{סי|בָּ}}רוּךְ וּמְבֹרָךְ בְּפִי כָּל נְשָׁמָה<br> {{סי|גָּ}}דְלוֹ וְטוּבוֹ מָלֵא עוֹלָם<br> {{סי|דַּ}}עַת וּתְבוּנָה סוֹבְבִים אוֹתוֹ {{סי|הַ}}מִּתְגָּאֶה עַל חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ<br> {{סי|וְ}}נֶהְדָּר בְּכָבוֹד עַל הַמֶּרְכָּבָה<br> {{סי|זְ}}כוּת וּמִישׁוֹר לִפְנֵי כִסְאוֹ<br> {{סי|חֶ}}סֶד וְרַחֲמִים לִפְנֵי כְבוֹדוֹ <קטע התחלה=טובים מאורות/>{{סי|ט}}וֹבִים מְאוֹרוֹת שֶׁבָּרָא אֱלֹהֵינוּ<br> {{סי|יְ}}צָרָם בְּדַעַת בְּבִינָה וּבְהַשְׂכֵּל<br> {{סי|כֹּ}}חַ וּגְבוּרָה נָתַן בָּהֶם<br> {{סי|לִ}}הְיוֹת מוֹשְׁלִים בְּקֶרֶב תֵּבֵל {{סי|מְ}}לֵאִים זִיו וּמְפִיקִים נֹגַהּ<br> {{סי|נָ}}אֶה זִיוָם בְּכָל הָעוֹלָם<br> {{סי|שְׂ}}מֵחִים בְּצֵאתָם וְשָׂשִׂים בְּבוֹאָם<br> {{סי|ע}}וֹשִׂים בְּאֵימָה רְצוֹן קוֹנָם {{סי|פְּ}}אֵר וְכָבוֹד נוֹתְנִים לִשְׁמוֹ<br> {{סי|צָ}}הֳלָה וְרִנָּה לְזֵכֶר מַלְכוּתוֹ<br> {{סי|קָ}}רָא לַשֶּׁמֶשׁ וַיִּזְרַח אוֹר<br> {{סי|רָ}}אָה וְהִתְקִין צוּרַת הַלְּבָנָה<קטע סוף=טובים מאורות/> {{סי|שֶׁ}}בַח נוֹתְנִים לוֹ כָּל צְבָא מָרוֹם<br> {{סי|תִּ}}פְאֶרֶת וּגְדֻלָּה שְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ.<קטע סוף=אל אדון/> <קטע התחלה=לאל אשר/>לָאֵל אֲשֶׁר שָׁבַת מִכָּל הַמַּעֲשִֹים, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נִתְעַלָּה וְיָשַׁב עַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ, תִּפְאֶרֶת עָטָה לְיוֹם הַמְּנוּחָה, עֹנֶג קָרָא לְיוֹם הַשַּׁבָּת. זֶה שֶׁבַח שֶׁל יוֹם הַשְּׁבִיעִי, שֶׁבּוֹ שָׁבַת אֵל מִכָּל מְלַאכְתּוֹ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי מְשַׁבֵּחַ וְאוֹמֵר: מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת, טוֹב לְהֹדוֹת לַייָ.{{ממס|תהלים צב}} לְפִיכָךְ יְפָאֲרוּ וִיבָרְכוּ לָאֵל כָּל יְצוּרָיו. שֶׁבַח יְקָר וּגְדֻלָּה יִתְּנוּ לָאֵל מֶלֶךְ יוֹצֵר כֹּל, הַמַּנְחִיל מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְֹרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ בְּיוֹם שַׁבַּת קֹדֶשׁ. שִׁמְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ יִתְקַדַּשׁ, וְזִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ יִתְפָּאַר, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת. תִּתְבָּרַךְ מוֹשִׁיעֵנוּ עַל שֶׁבַח מַעֲשֵֹה יָדֶיךָ, וְעַל מְאוֹרֵי אוֹר שֶׁעָשִׂיתָ יְפָאֲרוּךָ סֶּלָה. <קטע סוף=לאל אשר/><קטע סוף=אין כערכך/></div> <קטע התחלה=תתברך/>תִּתְבָּרַךְ צוּרֵנוּ מַלְכֵּנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ בּוֹרֵא קְדוֹשִׁים, יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ יוֹצֵר מְשָׁרְתִים. וַאֲשֶׁר מְשָׁרְתָיו כֻּלָּם עוֹמְדִים בְּרוּם עוֹלָם, וּמַשְׁמִיעִים בְּיִרְאָה יַחַד בְּקוֹל דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם. כֻּלָּם אֲהוּבִים כֻּלָּם בְּרוּרִים כֻּלָּם גִּבּוֹרִים, וְכֻלָּם עוֹשִׂים בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה רְצוֹן קוֹנָם. וְכֻלָּם פּוֹתְחִים אֶת פִּיהֶם בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה בְּשִׁירָה וּבְזִמְרָה, וּמְבָרְכִים וּמְשַׁבְּחִים וּמְפָאֲרִים וּמַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמַמְלִיכִים – <קטע סוף=תתברך/> <קטע התחלה=את שם/>אֶת שֵׁם הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא קָדוֹשׁ הוּא. וְכֻלָּם מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם זֶה מִזֶּה, וְנוֹתְנִים רְשׁוּת זֶה לָזֶה, לְהַקְדִּישׁ לְיוֹצְרָם בְּנַחַת רוּחַ, בְּשָׂפָה בְרוּרָה וּבִנְעִימָה, קְדֻשָּׁה כֻּלָּם כְּאֶחָד עוֹנִים, וְאוֹמְרִים בְּיִרְאָה:<center>'''קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׃'''{{ממס|ישעיהו ו ג}}</center> <קטע סוף=את שם/><קטע סוף=חג/> {| |-valign=top |<קטע התחלה=והאופנים/>וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ בְּרַעַשׁ גָּדוֹל מִתְנַשְּׂאִים לְעֻמַּת שְׂרָפִים, לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים, וְאוֹמְרִים: <קטע סוף=והאופנים/> |<div style="background-color: #FBE2D1; padding: 10px; border-radius: 5px;">{{הור|כשאומרים אופן:}} <קטע התחלה=והחיות/>וְהַחַיּוֹת יְשׁוֹרֵרוּ, וּכְרוּבִים יְפָאֵרוּ, וּשְׂרָפִים יָרֹנּוּ, וְאֶרְאֶלִּים יְבָרֵכוּ, פְּנֵי כָּל חַיָּה וְאוֹפָן וּכְרוּב לְעֻמַּת שְׂרָפִים, לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים, וְאוֹמְרִים: <קטע סוף=והחיות/></div> |} <קטע התחלה=לאל ברוך/><center>'''בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ׃'''{{ממס|יחזקאל ג יב}}</center>לְאֵל בָּרוּךְ נְעִימוֹת יִתֵּנוּ, לְמֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם זְמִירוֹת יֹאמֵרוּ וְתִשְׁבָּחוֹת יַשְׁמִיעוּ. כִּי הוּא לְבַדּוֹ פּוֹעֵל גְּבוּרוֹת, עוֹשֶׂה חֲדָשׁוֹת, בַּעַל מִלְחָמוֹת, זוֹרֵעַ צְדָקוֹת, מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת, בּוֹרֵא רְפוּאוֹת, נוֹרָא תְהִלּוֹת, אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת. הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, כָּאָמוּר: לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃{{ממס|תהלים קלו ז}} <קטע סוף=לאל ברוך/><קטע התחלה=אור חדש/>אוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן תָּאִיר, וְנִזְכֶּה כֻלָּנוּ מְהֵרָה לְאוֹרוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת. <קטע סוף=אור חדש/><קטע התחלה=כותרת אהבה/> ===אהבה רבה=== <קטע סוף=כותרת אהבה/><קטע התחלה=אהבה/>אַהֲבָה רַבָּה אֲהַבְתָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חֶמְלָה גְּדוֹלָה וִיתֵרָה חָמַלְתָּ עָלֵינוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, בַּעֲבוּר אֲבוֹתֵינוּ שֶׁבָּטְחוּ בְךָ וַתְּלַמְּדֵם חֻקֵּי חַיִּים, כֵּן תְּחָנֵּנוּ וּתְלַמְּדֵנוּ. אָבִינוּ הָאָב הָרַחֲמָן, הַמְרַחֵם, רַחֵם עָלֵינוּ, וְתֵן בְּלִבֵּנוּ לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל, לִשְׁמֹעַ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם, אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ, וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ, וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ,<noinclude>{{הערה|נ"א: וּלְיִרְאָה שְׁמֶךָ}}</noinclude> וְלֹא נֵבוֹשׁ לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי בְשֵׁם קָדְשְׁךָ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא בָּטָחְנוּ, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתֶךָ. וַהֲבִיאֵנוּ לְשָׁלוֹם מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, וְתוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ, כִּי אֵל פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת אָתָּה, וּבָנוּ בָחַרְתָּ מִכָּל עַם וְלָשׁוֹן. <קטע סוף=אהבה/> <קטע התחלה=וקרבתנו/>וְקֵרַבְתָּנוּ לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה בֶּאֱמֶת, לְהוֹדוֹת לְךָ וּלְיַחֶדְךָ בְּאַהֲבָה. <קטע סוף=וקרבתנו/><קטע התחלה=הבוחר/>בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה. <קטע סוף=הבוחר/><קטע התחלה=ק"ש/><קטע התחלה=כותרת שמע/> ===קריאת שמע=== <קטע סוף=כותרת שמע/><קטע התחלה=שמע/>{{ממס1|דברים ו#ו ד|דברים ו ד-ט}}<קטע התחלה=שמע דרבי/><center><קטע סוף=שמע/><קטע סוף=שמע דרבי/>{{הור1|הקורא ביחידות|אֵל מֶלֶך נֶאֱמָן}}<br> <קטע התחלה=שמע/><קטע התחלה=שמע דרבי/>{{גדול|שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד׃}} <br>{{הור|בקול רם:}} בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.</center><קטע סוף=שמע דרבי/> <קטע התחלה=שמע/>וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ׃ וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ׃ וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ׃ וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ, וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ׃ וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ׃<קטע סוף=שמע/> <קטע התחלה=והיה/>{{ממס1|דברים יא#יא יג|דברים יא יג-כא}} וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, לְאַהֲבָה אֶת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם׃ וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ, וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ׃ וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ, וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ׃ הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם, וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם׃ וְחָרָה אַף יְיָ בָּכֶם, וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ, וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְיָ נֹתֵן לָכֶם׃ וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם, וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם, וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם׃ וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ׃ וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ׃ לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם, כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ׃ {{ממס1|במדבר טו#טו לז|במדבר טו לז-מא}} וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם, וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת׃ וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְיָ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם׃ לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי, וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם׃ אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים, אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם׃ <קטע סוף=והיה/> {{הור|מתחילים מיד {{ג|'''<קטע התחלה=והיה/>אֱמֶת<קטע סוף=והיה/>'''}}, וממתינים לש"ץ שחוזר על {{צ|יְיָ אֱלֹהֵיכֶם אֱמֶת}}.}}<קטע סוף=ק"ש/><קטע התחלה=כותרת אמת/> ===אמת ויציב=== <קטע סוף=כותרת אמת/> {| |-valign=top |<קטע התחלה=אמת/>אֱמֶת וְיַצִּיב וְנָכוֹן וְקַיָּם וְיָשָׁר וְנֶאֱמָן וְאָהוּב וְחָבִיב וְנֶחְמָד וְנָעִים וְנוֹרָא וְאַדִּיר וּמְתֻקָּן וּמְקֻבָּל וְטוֹב וְיָפֶה הַדָּבָר הַזֶּה עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד. אֱמֶת אֱלֹהֵי עוֹלָם מַלְכֵּנוּ, צוּר יַעֲקֹב מָגֵן יִשְׁעֵנוּ. לְדֹר וָדֹר הוּא קַיָּם וּשְׁמוֹ קַיָּם וְכִסְאוֹ נָכוֹן, וּמַלְכוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לָעַד קַיָּמֶת, וּדְבָרָיו חָיִים וְקַיָּמִים נֶאֱמָנִים וְנֶחֱמָדִים לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, עַל אֲבוֹתֵינוּ וְעָלֵינוּ עַל בָּנֵינוּ וְעַל דּוֹרוֹתֵינוּ, וְעַל כָּל דּוֹרוֹת זֶרַע יִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ – <קטע סוף=אמת/> |<div style="background-color: #FBE2D1; padding: 10px; border-radius: 5px;">{{הור|נוסח תחילת הברכה כשאומרים זולת, למנהג אשכנז המערבי:}}<br><small><קטע התחלה=אמת2/>אֱמֶת וְיַצִּיב וְנָכוֹן וְקַיָּם וְיָשָׁר וְנֶאֱמָן וְטוֹב וְיָפֶה הַדָּבָר הַזֶּה עַל אֲבוֹתֵינוּ וְעָלֵינוּ עַל בָּנֵינוּ וְעַל דּוֹרוֹתֵינוּ וְעַל כָּל־דּוֹרוֹת זֶרַע יִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ – <קטע סוף=אמת2/></small> </div> |} {| |-valign=top |<קטע התחלה=על הראשונים/>עַל הָרִאשׁוֹנִים וְעַל הָאַחֲרוֹנִים, דָּבָר טוֹב וְקַיָּם לְעוֹלָם וָעֶד, אֱמֶת וֶאֱמוּנָה חֹק וְלא יַעֲבֹר. אֱמֶת שָׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מַלְכֵּנוּ מֶלֶךְ אֲבוֹתֵינוּ, גּוֹאֲלֵנוּ גּוֺאֵל אֲבוֹתֵינוּ, יוֹצְרֵנוּ צוּר יְשׁוּעָתֵנוּ, פּוֹדֵנוּ וּמַצִּילֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ, אֵין אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ. <קטע סוף=על הראשונים/> |<div style="background-color: #FBE2D1; padding: 10px; border-radius: 5px;">{{הור|נוסח {{צ|על הראשונים}} כשאומרים זולת:}}<br><small><קטע התחלה=על הראשונים2/>עַל הָרִאשׁוֹנִים וְעַל הָאַחֲרוֹנִים לְעוֹלָם וָעֶד חֹק וְלֹא יַעֲבֹר. אֱמֶת שָׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד. אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ, מֶלֶךְ אֲבוֹתֵינוּ אָתָּה. לְמַעַן שִׁמְךָ מַהֵר לְגָאֳלֵנוּ כַּאֲשֶׁר גָּאַלְתָּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ. אֱמֶת מֵעוֹלָם שִׁמְךָ הַגָּדוֹל עָלֵינוּ נִקְרָא בְּאַהֲבָה, אֵין אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ. <קטע סוף=על הראשונים2/></small> </div> |} <קטע התחלה=עזרת/>עֶזְרַת אֲבוֹתֵינוּ אַתָּה הוּא מֵעוֹלָם, מָגֵן וּמושִׁיעַ לִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. בְּרוּם עוֹלָם מוֹשָׁבֶךָ, וּמִשְׁפָּטֶיךָ וְצִדְקָתְךָ עַד אַפְסֵי אָרֶץ. אַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁיִּשְׁמַע לְמִצְוֹתֶיךָ, וְתוֹרָתְךָ וּדְבָרְךָ יָשִׂים עַל לִבּוֹ. אֱמֶת אַתָּה הוּא אָדוֹן לְעַמֶּךָ, וּמֶלֶךְ גִּבּוֹר לָרִיב רִיבָם. אֱמֶת אַתָּה הוּא רִאשׁוֹן וְאַתָּה הוּא אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ. מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ. כָּל בְּכוֹרֵיהֶם הָרָגְתָּ, וּבְכוֹרְךָ גָּאָלְתָּ, וְיַם סוּף בָּקַעְתָּ, וְזֵדִים טִבַּעְתָּ, וִידִידִים הֶעֱבַרְתָּ. וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם, אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר׃{{ממס|תהלים קו יא}} עַל זֹאת שִׁבְּחוּ אֲהוּבִים וְרוֹמְמוּ אֵל וְנָתְנוּ יְדִידִים זְמִירוֹת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת, לְמֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם, רָם וְנִשָּׂא גָּדוֹל וְנוֹרָא, מַשְׁפִּיל גֵּאִים וּמַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים, מוֹצִיא אֲסִירִים וּפוֹדֶה עֲנָוִים וְעוֹזֵר דַּלִּים, וְעוֹנֶה לְעַמּוֹ בְּעֵת שַׁוְּעָם אֵלָיו; תְּהִלּוֹת לְאֵל עֶלְיוֹן בָּרוּךְ הוּא וּמְבֹרָךְ. משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ עָנוּ שִׁירָה בְּשִׂמְחָה רַבָּה, וְאָמְרוּ כֻלָּם:<center>'''מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְיָ, מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ, נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא׃'''{{ממס|שמות טו יא}}</center>שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים לְשִׁמְךָ עַל שְׂפַת הַיָּם, יַחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ, וְאָמְרוּ:<center>'''יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃'''{{ממס|שמות טו יח}}</center>צוּר יִשְׂרָאֵל קוּמָה בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל, וּפְדֵה כִנְאֻמֶךָ יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל, [גֹּאֲלֵנוּ יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|ישעיהו מז ד}}]<noinclude>{{הערה|לדעת חסידי אשכנז יש להשמיט את הפסוק, וכך מנהג פרנקפורט והרבה קהילות אשכנז המערבית.}}</noinclude> <קטע סוף=עזרת/><קטע התחלה=גאל/>בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ גָּאַל יִשְׂרָאֵל. <קטע סוף=גאל/> <noinclude> ==שינויי נוסחאות== </noinclude> is36ij81da88h6k82m53ig1rga7sbcq 3084748 3084633 2026-09-25T09:55:24Z מו יו הו 37729 שוחזר מעריכה של [[Special:Contributions/~2026-50337-17|~2026-50337-17]] ([[User talk:~2026-50337-17|שיחה]]) לעריכה האחרונה של [[User:מו יו הו|מו יו הו]] 3017406 wikitext text/x-wiki <קטע התחלה=כותרות/> ==קריאת שמע וברכותיה== ===ברכו=== <קטע סוף=כותרות/><קטע התחלה=ברכו/><center> {{הור|חזן:}} {{ג|'''בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ'''}} <noinclude>{{הערה|בקצת קהילות החזן מאריך בברכו, והקהל אומר: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא שְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדָיו אֵין אֱלֹהִים. סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ, וְעִלְזוּ לְפָנָיו׃{{ממס|תהלים סח ה}} וּשְׁמוֹ מְרוֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה. בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃{{ממס|תהלים קיג ב}}}}</noinclude><br> {{הור|הקהל עונה והחזן חוזר:}}<br> {{ג|'''בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד'''}} </center><קטע סוף=ברכו/><קטע התחלה=כותרת יוצר/> ===יוצר אור=== <קטע סוף=כותרת יוצר/><קטע התחלה=ברוך/>בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל. <קטע סוף=ברוך/> <div style="background-color: #FBE2D1; padding: 10px; border-radius: 5px;">{{הור|כשאומרים יוצר, פותחים:}} <קטע התחלה=אור עולם/>אוֹר עוֹלָם בְּאוֹצַר חַיִּים אוֹרוֹת מֵאֹפֶל אָמַר וַיֶּהִי. <קטע סוף=אור עולם/>{{הור|וממשיכים בפיוט של היום.}}</div> <קטע התחלה=חג/><div style="background-color: #E5E4E2; padding: 10px; border-radius: 5px;">{{הור|בשבת:}} <קטע התחלה=הכל יודוך/>הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ, וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּייָ. הַכֹּל יְרוֹמְמוּךָ סֶּלָה יוֹצֵר הַכֹּל. הָאֵל הַפּוֹתֵחַ בְּכָל יוֹם דַּלְתוֹת שַׁעֲרֵי מִזְרָח, וּבוֹקֵעַ חַלּוֹנֵי רָקִיעַ. מוֹצִיא חַמָּה מִמְּקוֹמָהּ, וּלְבָנָה מִמְּכוֹן שִׁבְתָּהּ. וּמֵאִיר לָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּלְיוֹשְׁבָיו שֶׁבָּרָא בְּמִדַּת הָרַחֲמִים. <קטע סוף=הכל יודוך/></div> <קטע התחלה=המאיר/>הַמֵּאִיר לָאָרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶיהָ בְּרַחֲמִים, וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. <קטע סוף=המאיר/> <div style="background-color: #D9E2F3; padding: 10px; border-radius: 5px;">{{הור|בחול:}} <קטע התחלה=מה רבו/>מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְיָ, כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ, מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ׃{{ממס|תהלים קד כד}} <קטע סוף=מה רבו/></div><קטע התחלה=המלך/>הַמֶּלֶךְ הַמְרוֹמָם לְבַדּוֹ מֵאָז, הַמְשֻׁבָּח וְהַמְפֹאָר וְהַמִּתְנַשֵּׁא מִימוֹת עוֹלָם. אֱלֹהֵי עוֹלָם, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים רַחֵם עָלֵינוּ, אֲדוֹן עֻזֵּנוּ צוּר מִשְׂגַּבֵּנוּ מָגֵן יִשְׁעֵנוּ מִשְׂגָּב בַּעֲדֵנוּ. <קטע סוף=המלך/> <div style="background-color: #D9E2F3; padding: 10px; border-radius: 5px;">{{הור|בחול:}} <קטע התחלה=אל ברוך/>{{סי|אֵ|0}}ל {{סי|בָּ|0}}רוּךְ {{סי|גְּ|0}}דוֹל {{סי|דֵּ|0}}עָה, {{סי|הֵ|0}}כִין {{סי|וּ|0}}פָעַל {{סי|זָ|0}}הֳרֵי {{סי|חַ|0}}מָּה. {{סי|ט|0}}וֹב {{סי|יָ|0}}צַר {{סי|כָּ|0}}בוֹד {{סי|לִ|0}}שְׁמוֹ, {{סי|מְ|0}}אוֹרוֹת {{סי|נָ|0}}תַן {{סי|סְ|0}}בִיבוֹת {{סי|עֻ|0}}זּוֹ. {{סי|פִּ|0}}נּוֹת {{סי|צְ|0}}בָאָיו {{סי|קְ|0}}דוֹשִׁים {{סי|ר|0}}וֹמְמֵי {{סי|שַׁ|0}}דַּי, {{סי|תָּ|0}}מִיד מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּקְדֻשָּׁתוֹ. תִּתְבָּרַךְ יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַל שֶׁבַח מַעֲשֵׂי יָדֶיךָ, וְעַל מְאוֹרֵי אוֹר שֶׁעָשִׂיתָ יְפָאֲרוּךָ סֶּלָה. <קטע סוף=אל ברוך/></div> <div style="background-color: #E5E4E2; padding: 10px; border-radius: 5px;">{{הור|בשבת:}}<br><קטע התחלה=אין כערכך/><קטע התחלה=אין-כערכך1/>אֵין כְּעֶרְכֶּךָ וְאֵין זוּלָתֶךָ, אֶפֶס בִּלְתֶּךָ וּמִי דוֹמֶה לָּךְ. אֵין כְּעֶרְכְּךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵין זוּלָתְךָ מַלְכֵּנוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, אֶפֶס בִּלְתְּךָ גֹּאֲלֵנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְאֵין דוֹמֶה לְּךְ מוֹשִׁיעֵנוּ לִתְחִיַּת הַמֵּתִים. <קטע סוף=אין-כערכך1/><קטע התחלה=אל אדון/>{{סי|אֵ}}ל אָדוֹן עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים<br> {{סי|בָּ}}רוּךְ וּמְבֹרָךְ בְּפִי כָּל נְשָׁמָה<br> {{סי|גָּ}}דְלוֹ וְטוּבוֹ מָלֵא עוֹלָם<br> {{סי|דַּ}}עַת וּתְבוּנָה סוֹבְבִים אוֹתוֹ {{סי|הַ}}מִּתְגָּאֶה עַל חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ<br> {{סי|וְ}}נֶהְדָּר בְּכָבוֹד עַל הַמֶּרְכָּבָה<br> {{סי|זְ}}כוּת וּמִישׁוֹר לִפְנֵי כִסְאוֹ<br> {{סי|חֶ}}סֶד וְרַחֲמִים לִפְנֵי כְבוֹדוֹ <קטע התחלה=טובים מאורות/>{{סי|ט}}וֹבִים מְאוֹרוֹת שֶׁבָּרָא אֱלֹהֵינוּ<br> {{סי|יְ}}צָרָם בְּדַעַת בְּבִינָה וּבְהַשְׂכֵּל<br> {{סי|כֹּ}}חַ וּגְבוּרָה נָתַן בָּהֶם<br> {{סי|לִ}}הְיוֹת מוֹשְׁלִים בְּקֶרֶב תֵּבֵל {{סי|מְ}}לֵאִים זִיו וּמְפִיקִים נֹגַהּ<br> {{סי|נָ}}אֶה זִיוָם בְּכָל הָעוֹלָם<br> {{סי|שְׂ}}מֵחִים בְּצֵאתָם וְשָׂשִׂים בְּבוֹאָם<br> {{סי|ע}}וֹשִׂים בְּאֵימָה רְצוֹן קוֹנָם {{סי|פְּ}}אֵר וְכָבוֹד נוֹתְנִים לִשְׁמוֹ<br> {{סי|צָ}}הֳלָה וְרִנָּה לְזֵכֶר מַלְכוּתוֹ<br> {{סי|קָ}}רָא לַשֶּׁמֶשׁ וַיִּזְרַח אוֹר<br> {{סי|רָ}}אָה וְהִתְקִין צוּרַת הַלְּבָנָה<קטע סוף=טובים מאורות/> {{סי|שֶׁ}}בַח נוֹתְנִים לוֹ כָּל צְבָא מָרוֹם<br> {{סי|תִּ}}פְאֶרֶת וּגְדֻלָּה שְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ.<קטע סוף=אל אדון/> <קטע התחלה=לאל אשר/>לָאֵל אֲשֶׁר שָׁבַת מִכָּל הַמַּעֲשִֹים, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נִתְעַלָּה וְיָשַׁב עַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ, תִּפְאֶרֶת עָטָה לְיוֹם הַמְּנוּחָה, עֹנֶג קָרָא לְיוֹם הַשַּׁבָּת. זֶה שֶׁבַח שֶׁל יוֹם הַשְּׁבִיעִי, שֶׁבּוֹ שָׁבַת אֵל מִכָּל מְלַאכְתּוֹ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי מְשַׁבֵּחַ וְאוֹמֵר: מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת, טוֹב לְהֹדוֹת לַייָ.{{ממס|תהלים צב}} לְפִיכָךְ יְפָאֲרוּ וִיבָרְכוּ לָאֵל כָּל יְצוּרָיו. שֶׁבַח יְקָר וּגְדֻלָּה יִתְּנוּ לָאֵל מֶלֶךְ יוֹצֵר כֹּל, הַמַּנְחִיל מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְֹרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ בְּיוֹם שַׁבַּת קֹדֶשׁ. שִׁמְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ יִתְקַדַּשׁ, וְזִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ יִתְפָּאַר, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת. תִּתְבָּרַךְ מוֹשִׁיעֵנוּ עַל שֶׁבַח מַעֲשֵֹה יָדֶיךָ, וְעַל מְאוֹרֵי אוֹר שֶׁעָשִׂיתָ יְפָאֲרוּךָ סֶּלָה. <קטע סוף=לאל אשר/><קטע סוף=אין כערכך/></div> <קטע התחלה=תתברך/>תִּתְבָּרַךְ צוּרֵנוּ מַלְכֵּנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ בּוֹרֵא קְדוֹשִׁים, יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ יוֹצֵר מְשָׁרְתִים. וַאֲשֶׁר מְשָׁרְתָיו כֻּלָּם עוֹמְדִים בְּרוּם עוֹלָם, וּמַשְׁמִיעִים בְּיִרְאָה יַחַד בְּקוֹל דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם. כֻּלָּם אֲהוּבִים כֻּלָּם בְּרוּרִים כֻּלָּם גִּבּוֹרִים, וְכֻלָּם עוֹשִׂים בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה רְצוֹן קוֹנָם. וְכֻלָּם פּוֹתְחִים אֶת פִּיהֶם בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה בְּשִׁירָה וּבְזִמְרָה, וּמְבָרְכִים וּמְשַׁבְּחִים וּמְפָאֲרִים וּמַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים וּמַמְלִיכִים – <קטע סוף=תתברך/> <קטע התחלה=את שם/>אֶת שֵׁם הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא קָדוֹשׁ הוּא. וְכֻלָּם מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם זֶה מִזֶּה, וְנוֹתְנִים רְשׁוּת זֶה לָזֶה, לְהַקְדִּישׁ לְיוֹצְרָם בְּנַחַת רוּחַ, בְּשָׂפָה בְרוּרָה וּבִנְעִימָה, קְדֻשָּׁה כֻּלָּם כְּאֶחָד עוֹנִים, וְאוֹמְרִים בְּיִרְאָה:<center>'''קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׃'''{{ממס|ישעיהו ו ג}}</center> <קטע סוף=את שם/><קטע סוף=חג/> {| |-valign=top |<קטע התחלה=והאופנים/>וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ בְּרַעַשׁ גָּדוֹל מִתְנַשְּׂאִים לְעֻמַּת שְׂרָפִים, לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים, וְאוֹמְרִים: <קטע סוף=והאופנים/> |<div style="background-color: #FBE2D1; padding: 10px; border-radius: 5px;">{{הור|כשאומרים אופן:}} <קטע התחלה=והחיות/>וְהַחַיּוֹת יְשׁוֹרֵרוּ, וּכְרוּבִים יְפָאֵרוּ, וּשְׂרָפִים יָרֹנּוּ, וְאֶרְאֶלִּים יְבָרֵכוּ, פְּנֵי כָּל חַיָּה וְאוֹפָן וּכְרוּב לְעֻמַּת שְׂרָפִים, לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים, וְאוֹמְרִים: <קטע סוף=והחיות/></div> |} <קטע התחלה=לאל ברוך/><center>'''בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ׃'''{{ממס|יחזקאל ג יב}}</center>לְאֵל בָּרוּךְ נְעִימוֹת יִתֵּנוּ, לְמֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם זְמִירוֹת יֹאמֵרוּ וְתִשְׁבָּחוֹת יַשְׁמִיעוּ. כִּי הוּא לְבַדּוֹ פּוֹעֵל גְּבוּרוֹת, עוֹשֶׂה חֲדָשׁוֹת, בַּעַל מִלְחָמוֹת, זוֹרֵעַ צְדָקוֹת, מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת, בּוֹרֵא רְפוּאוֹת, נוֹרָא תְהִלּוֹת, אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת. הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, כָּאָמוּר: לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃{{ממס|תהלים קלו ז}} <קטע סוף=לאל ברוך/><קטע התחלה=אור חדש/>אוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן תָּאִיר, וְנִזְכֶּה כֻלָּנוּ מְהֵרָה לְאוֹרוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת. <קטע סוף=אור חדש/><קטע התחלה=כותרת אהבה/> ===אהבה רבה=== <קטע סוף=כותרת אהבה/><קטע התחלה=אהבה/>אַהֲבָה רַבָּה אֲהַבְתָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חֶמְלָה גְּדוֹלָה וִיתֵרָה חָמַלְתָּ עָלֵינוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, בַּעֲבוּר אֲבוֹתֵינוּ שֶׁבָּטְחוּ בְךָ וַתְּלַמְּדֵם חֻקֵּי חַיִּים, כֵּן תְּחָנֵּנוּ וּתְלַמְּדֵנוּ. אָבִינוּ הָאָב הָרַחֲמָן, הַמְרַחֵם, רַחֵם עָלֵינוּ, וְתֵן בְּלִבֵּנוּ לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל, לִשְׁמֹעַ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם, אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ, וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ, וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ,<noinclude>{{הערה|נ"א: וּלְיִרְאָה שְׁמֶךָ}}</noinclude> וְלֹא נֵבוֹשׁ לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי בְשֵׁם קָדְשְׁךָ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא בָּטָחְנוּ, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתֶךָ. וַהֲבִיאֵנוּ לְשָׁלוֹם מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, וְתוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ, כִּי אֵל פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת אָתָּה, וּבָנוּ בָחַרְתָּ מִכָּל עַם וְלָשׁוֹן. <קטע סוף=אהבה/> <קטע התחלה=וקרבתנו/>וְקֵרַבְתָּנוּ לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה בֶּאֱמֶת, לְהוֹדוֹת לְךָ וּלְיַחֶדְךָ בְּאַהֲבָה. <קטע סוף=וקרבתנו/><קטע התחלה=הבוחר/>בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה. <קטע סוף=הבוחר/><קטע התחלה=ק"ש/><קטע התחלה=כותרת שמע/> ===קריאת שמע=== <קטע סוף=כותרת שמע/><קטע התחלה=שמע/>{{ממס1|דברים ו#ו ד|דברים ו ד-ט}}<קטע התחלה=שמע דרבי/><center><קטע סוף=שמע/><קטע סוף=שמע דרבי/>{{הור1|הקורא ביחידות|אֵל מֶלֶך נֶאֱמָן}}<br> <קטע התחלה=שמע/><קטע התחלה=שמע דרבי/>{{גדול|שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד׃}} <br>{{הור|בלחש:}} בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.</center><קטע סוף=שמע דרבי/> <קטע התחלה=שמע/>וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ׃ וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ׃ וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ׃ וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ, וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ׃ וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ׃<קטע סוף=שמע/> <קטע התחלה=והיה/>{{ממס1|דברים יא#יא יג|דברים יא יג-כא}} וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, לְאַהֲבָה אֶת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם׃ וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ, וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ׃ וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ, וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ׃ הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם, וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם׃ וְחָרָה אַף יְיָ בָּכֶם, וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ, וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְיָ נֹתֵן לָכֶם׃ וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם, וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם, וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם׃ וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ׃ וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ׃ לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם, כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ׃ {{ממס1|במדבר טו#טו לז|במדבר טו לז-מא}} וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם, וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת׃ וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְיָ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם׃ לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי, וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם׃ אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים, אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם׃ <קטע סוף=והיה/> {{הור|מתחילים מיד {{ג|'''<קטע התחלה=והיה/>אֱמֶת<קטע סוף=והיה/>'''}}, וממתינים לש"ץ שחוזר על {{צ|יְיָ אֱלֹהֵיכֶם אֱמֶת}}.}}<קטע סוף=ק"ש/><קטע התחלה=כותרת אמת/> ===אמת ויציב=== <קטע סוף=כותרת אמת/> {| |-valign=top |<קטע התחלה=אמת/>אֱמֶת וְיַצִּיב וְנָכוֹן וְקַיָּם וְיָשָׁר וְנֶאֱמָן וְאָהוּב וְחָבִיב וְנֶחְמָד וְנָעִים וְנוֹרָא וְאַדִּיר וּמְתֻקָּן וּמְקֻבָּל וְטוֹב וְיָפֶה הַדָּבָר הַזֶּה עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד. אֱמֶת אֱלֹהֵי עוֹלָם מַלְכֵּנוּ, צוּר יַעֲקֹב מָגֵן יִשְׁעֵנוּ. לְדֹר וָדֹר הוּא קַיָּם וּשְׁמוֹ קַיָּם וְכִסְאוֹ נָכוֹן, וּמַלְכוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לָעַד קַיָּמֶת, וּדְבָרָיו חָיִים וְקַיָּמִים נֶאֱמָנִים וְנֶחֱמָדִים לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, עַל אֲבוֹתֵינוּ וְעָלֵינוּ עַל בָּנֵינוּ וְעַל דּוֹרוֹתֵינוּ, וְעַל כָּל דּוֹרוֹת זֶרַע יִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ – <קטע סוף=אמת/> |<div style="background-color: #FBE2D1; padding: 10px; border-radius: 5px;">{{הור|נוסח תחילת הברכה כשאומרים זולת, למנהג אשכנז המערבי:}}<br><small><קטע התחלה=אמת2/>אֱמֶת וְיַצִּיב וְנָכוֹן וְקַיָּם וְיָשָׁר וְנֶאֱמָן וְטוֹב וְיָפֶה הַדָּבָר הַזֶּה עַל אֲבוֹתֵינוּ וְעָלֵינוּ עַל בָּנֵינוּ וְעַל דּוֹרוֹתֵינוּ וְעַל כָּל־דּוֹרוֹת זֶרַע יִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ – <קטע סוף=אמת2/></small> </div> |} {| |-valign=top |<קטע התחלה=על הראשונים/>עַל הָרִאשׁוֹנִים וְעַל הָאַחֲרוֹנִים, דָּבָר טוֹב וְקַיָּם לְעוֹלָם וָעֶד, אֱמֶת וֶאֱמוּנָה חֹק וְלא יַעֲבֹר. אֱמֶת שָׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מַלְכֵּנוּ מֶלֶךְ אֲבוֹתֵינוּ, גּוֹאֲלֵנוּ גּוֺאֵל אֲבוֹתֵינוּ, יוֹצְרֵנוּ צוּר יְשׁוּעָתֵנוּ, פּוֹדֵנוּ וּמַצִּילֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ, אֵין אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ. <קטע סוף=על הראשונים/> |<div style="background-color: #FBE2D1; padding: 10px; border-radius: 5px;">{{הור|נוסח {{צ|על הראשונים}} כשאומרים זולת:}}<br><small><קטע התחלה=על הראשונים2/>עַל הָרִאשׁוֹנִים וְעַל הָאַחֲרוֹנִים לְעוֹלָם וָעֶד חֹק וְלֹא יַעֲבֹר. אֱמֶת שָׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד. אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ, מֶלֶךְ אֲבוֹתֵינוּ אָתָּה. לְמַעַן שִׁמְךָ מַהֵר לְגָאֳלֵנוּ כַּאֲשֶׁר גָּאַלְתָּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ. אֱמֶת מֵעוֹלָם שִׁמְךָ הַגָּדוֹל עָלֵינוּ נִקְרָא בְּאַהֲבָה, אֵין אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ. <קטע סוף=על הראשונים2/></small> </div> |} <קטע התחלה=עזרת/>עֶזְרַת אֲבוֹתֵינוּ אַתָּה הוּא מֵעוֹלָם, מָגֵן וּמושִׁיעַ לִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. בְּרוּם עוֹלָם מוֹשָׁבֶךָ, וּמִשְׁפָּטֶיךָ וְצִדְקָתְךָ עַד אַפְסֵי אָרֶץ. אַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁיִּשְׁמַע לְמִצְוֹתֶיךָ, וְתוֹרָתְךָ וּדְבָרְךָ יָשִׂים עַל לִבּוֹ. אֱמֶת אַתָּה הוּא אָדוֹן לְעַמֶּךָ, וּמֶלֶךְ גִּבּוֹר לָרִיב רִיבָם. אֱמֶת אַתָּה הוּא רִאשׁוֹן וְאַתָּה הוּא אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ. מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ. כָּל בְּכוֹרֵיהֶם הָרָגְתָּ, וּבְכוֹרְךָ גָּאָלְתָּ, וְיַם סוּף בָּקַעְתָּ, וְזֵדִים טִבַּעְתָּ, וִידִידִים הֶעֱבַרְתָּ. וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם, אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר׃{{ממס|תהלים קו יא}} עַל זֹאת שִׁבְּחוּ אֲהוּבִים וְרוֹמְמוּ אֵל וְנָתְנוּ יְדִידִים זְמִירוֹת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת, לְמֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם, רָם וְנִשָּׂא גָּדוֹל וְנוֹרָא, מַשְׁפִּיל גֵּאִים וּמַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים, מוֹצִיא אֲסִירִים וּפוֹדֶה עֲנָוִים וְעוֹזֵר דַּלִּים, וְעוֹנֶה לְעַמּוֹ בְּעֵת שַׁוְּעָם אֵלָיו; תְּהִלּוֹת לְאֵל עֶלְיוֹן בָּרוּךְ הוּא וּמְבֹרָךְ. משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ עָנוּ שִׁירָה בְּשִׂמְחָה רַבָּה, וְאָמְרוּ כֻלָּם:<center>'''מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְיָ, מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ, נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא׃'''{{ממס|שמות טו יא}}</center>שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים לְשִׁמְךָ עַל שְׂפַת הַיָּם, יַחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ, וְאָמְרוּ:<center>'''יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃'''{{ממס|שמות טו יח}}</center>צוּר יִשְׂרָאֵל קוּמָה בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל, וּפְדֵה כִנְאֻמֶךָ יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל, [גֹּאֲלֵנוּ יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|ישעיהו מז ד}}]<noinclude>{{הערה|לדעת חסידי אשכנז יש להשמיט את הפסוק, וכך מנהג פרנקפורט והרבה קהילות אשכנז המערבית.}}</noinclude> <קטע סוף=עזרת/><קטע התחלה=גאל/>בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ גָּאַל יִשְׂרָאֵל. <קטע סוף=גאל/> <noinclude> ==שינויי נוסחאות== </noinclude> 1mni01ly1oocu5xmyn7h9d0jc3ie0bq 116 1715599 3084712 3077321 2026-09-25T07:12:25Z Shahar9261 22508 3084712 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישום להיתר כללי), התשע"ט-2018 <מאגר תקן 2067693 קוד a163Y00000DuU9WQAV> <מקור> ((ק"ת תשע"ט, 1586|תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישום להיתר כללי)|8130)). ''עדכון סכומים:'' ((ק"ת תשפ"א, 1051|הודעה|9019)); ((תשפ"ב, 1382|הודעה|9843)), ((1465|ת"ט|9862)); ((תשפ"ו, 2563|תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)|12506)). <מבוא> בתוקף סמכותי לפי [[+#4ג|סעיפים 4א1(ו)]] [[+|ו-59]] [[=החוק|לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982]] (להלן - החוק), באישור שר האוצר לפי [[סעיף 39ב לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985]], ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת לפי [[סעיף 59א לחוק]], אני מתקין תקנות אלה: ---- (('''תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישום להיתר כללי), התשע"ט-2018''' בוטלו ביום 18.9.2026 והוחלפו [[בתקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות), התשפ"ו-2026]].)) @ 1. הגדרות : בתקנות אלה - :- "אגרה" - אגרה בעד רישום לפעול מכוח היתר כללי; :- "היתר כללי" - היתר כללי שניתן לפי [[סעיף 4א1 לחוק]] לביצוע פעולות בזק ולמתן שירותי בזק מסוג מסוים המפורט בתוספת השנייה להיתר הכללי; :- "מודיע" - מי שהגיש למנהל הודעה כי ברצונו לפעול מכוח היתר כללי; :- "המנהל" - המנהל הכללי של משרד התקשורת או מי שהשר הסמיכו לעניין היתר זה; :- "רישום" - רישום המודיע כמי שרשאי לפעול מכוח ההיתר הכללי או חידוש רישום כאמור, בהתאם לקבוע בהיתר הכללי. @ 2. שיעור האגרה ומועד התשלום (תיקון: [הודעות]) : (א) מודיע ישלם אגרה בסך ששת אלפים שלוש מאות ושבעים שקלים חדשים (((החל משנת 2022, ששת אלפים ארבע מאות ושבעים שקלים חדשים))), במועד הגשת הודעה כי ברצונו לפעול מכוח היתר כללי. : (ב) מצא המנהל כי לא ניתן לרשום את המודיע, תוחזר למודיע האגרה ששילם. : (ג) בוטל רישום לפי בקשת המודיע או ביוזמת המנהל או על פי כל סמכות שבדין, הוגבל או הותלה הרישום, או שונו תנאי ההיתר הכללי, לא תוחזר האגרה או כל חלק ממנה, בין אם החל המודיע לפעול מכוח ההיתר הכללי ובין אם לאו. @ 3. אופן התשלום : אגרה תשולם בדרכים אלה: : (1) באמצעות תשלום בבנק; מודיע ימציא למנהל את הטופס המקורי שעליו מוטבעת חותמת הבנק; : (2) באמצעות העברה בנקאית לחשבון הבנק המצוין על הטופס שהורה עליו המנהל; מודיע ימציא למנהל אישור על ביצוע ההעברה הבנקאית. @ 4. הצמדה למדד : (א) סכום האגרה הנקוב [[בתקנה 2(א)]] ישתנה ב-1 בינואר של כל שנה (להלן - יום השינוי), לפי שיעור שינוי המדד החדש לעומת המדד היסודי. : (ב) סכום אגרה שהשתנה כאמור בתקנת משנה (א), יעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של 10 שקלים חדשים. : (ג) בתקנה זו - ::- "המדד" - מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; ::- "המדד החדש" - המדד שפורסם לאחרונה לפני יום השינוי; ::- "המדד היסודי" - המדד שפורסם בחודש נובמבר שלפני יום השינוי הקודם, ולעניין יום השינוי הראשון שלאחר תחילתן של תקנות אלה - המדד שפורסם בחודש נובמבר 2018. : (ד) המנהל יפרסם בהודעה ברשומות ובאתר האינטרנט של משרד התקשורת את סכום האגרה כפי שהשתנה לפי האמור בתקנות משנה (א) ו-(ב). <פרסום> ג' בטבת התשע"ט (11 בדצמבר 2018) <חתימה> איוב קרא שר התקשורת g4sa819jfylzttxasnkx0h1549rynte 0 1715657 3084719 3077328 2026-09-25T07:30:18Z OpenLawBot 8112 [3084712] 3084719 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישום להיתר כללי), התשע״ט–2018}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|ק״ת תשע״ט, 1586|תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישום להיתר כללי)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8130.pdf}}. ''עדכון סכומים:'' {{ח:תיבה|ק״ת תשפ״א, 1051|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9019.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ב, 1382|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9843.pdf}}, {{ח:תיבה|1465|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9862.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ו, 2563|תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-12506.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:מבוא}} בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)#סעיף 4ג|סעיפים 4א1(ו)}} {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)#סעיף 59|ו־59}} {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)|לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ״ב–1982}} (להלן – החוק), באישור שר האוצר לפי {{ח:חיצוני|חוק יסודות התקציב#סעיף 39ב|סעיף 39ב לחוק יסודות התקציב, התשמ״ה–1985}}, ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת לפי {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)#סעיף 59א|סעיף 59א לחוק}}, אני מתקין תקנות אלה: {{ח:מפריד}} {{ח:הערה|'''תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישום להיתר כללי), התשע״ט–2018''' בוטלו ביום 18.9.2026 והוחלפו {{ח:חיצוני|תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)|בתקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות), התשפ״ו–2026}}.}} {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:סעיף|1|הגדרות}} {{ח:ת}} בתקנות אלה – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אגרה“ – אגרה בעד רישום לפעול מכוח היתר כללי; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”היתר כללי“ – היתר כללי שניתן לפי {{ח:חיצוני|חוק התקשורת (בזק ושידורים)#סעיף 4א1|סעיף 4א1 לחוק}} לביצוע פעולות בזק ולמתן שירותי בזק מסוג מסוים המפורט בתוספת השנייה להיתר הכללי; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מודיע“ – מי שהגיש למנהל הודעה כי ברצונו לפעול מכוח היתר כללי; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”המנהל“ – המנהל הכללי של משרד התקשורת או מי שהשר הסמיכו לעניין היתר זה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רישום“ – רישום המודיע כמי שרשאי לפעול מכוח ההיתר הכללי או חידוש רישום כאמור, בהתאם לקבוע בהיתר הכללי. {{ח:סעיף|2|שיעור האגרה ומועד התשלום|תיקון: [הודעות]}} {{ח:תת|(א)}} מודיע ישלם אגרה בסך ששת אלפים שלוש מאות ושבעים שקלים חדשים {{ח:הערה|(החל משנת 2022, ששת אלפים ארבע מאות ושבעים שקלים חדשים)}}, במועד הגשת הודעה כי ברצונו לפעול מכוח היתר כללי. {{ח:תת|(ב)}} מצא המנהל כי לא ניתן לרשום את המודיע, תוחזר למודיע האגרה ששילם. {{ח:תת|(ג)}} בוטל רישום לפי בקשת המודיע או ביוזמת המנהל או על פי כל סמכות שבדין, הוגבל או הותלה הרישום, או שונו תנאי ההיתר הכללי, לא תוחזר האגרה או כל חלק ממנה, בין אם החל המודיע לפעול מכוח ההיתר הכללי ובין אם לאו. {{ח:סעיף|3|אופן התשלום}} {{ח:ת}} אגרה תשולם בדרכים אלה: {{ח:תת|(1)}} באמצעות תשלום בבנק; מודיע ימציא למנהל את הטופס המקורי שעליו מוטבעת חותמת הבנק; {{ח:תת|(2)}} באמצעות העברה בנקאית לחשבון הבנק המצוין על הטופס שהורה עליו המנהל; מודיע ימציא למנהל אישור על ביצוע ההעברה הבנקאית. {{ח:סעיף|4|הצמדה למדד}} {{ח:תת|(א)}} סכום האגרה הנקוב {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2(א)}} ישתנה ב־1 בינואר של כל שנה (להלן – יום השינוי), לפי שיעור שינוי המדד החדש לעומת המדד היסודי. {{ח:תת|(ב)}} סכום אגרה שהשתנה כאמור בתקנת משנה (א), יעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של 10 שקלים חדשים. {{ח:תת|(ג)}} בתקנה זו – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”המדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”המדד החדש“ – המדד שפורסם לאחרונה לפני יום השינוי; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”המדד היסודי“ – המדד שפורסם בחודש נובמבר שלפני יום השינוי הקודם, ולעניין יום השינוי הראשון שלאחר תחילתן של תקנות אלה – המדד שפורסם בחודש נובמבר 2018. {{ח:תת|(ד)}} המנהל יפרסם בהודעה ברשומות ובאתר האינטרנט של משרד התקשורת את סכום האגרה כפי שהשתנה לפי האמור בתקנות משנה (א) ו־(ב). {{ח:חתימות|ג׳ בטבת התשע״ט (11 בדצמבר 2018)}} * '''איוב קרא'''<br>שר התקשורת {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] 9u10o7whuyh4znt0lpfkkz61pwfmpv6 0 1725770 3084634 3084112 2026-09-24T18:58:46Z ~2026-50337-17 46529 /* קדיש תתקבל */ 3084634 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =שחרית ליום כיפור= {{ברכות השחר אשכנז|יו"כ}} {{קרבנות אשכנז|שחרית|חודש=לא|עשי"ת=כן}} {{פסוקי דזמרה אשכנז|ימים נוראים}} {{יוצרות|נוסח=אשכנז|יום=יום כפור|יוצר={{:אז ביום כיפור סליחה הורית}}|אופן={{ארון|פ}}{{:קדוש אדיר בעליתו}}{{ארון|ס}}|מיוחד=והאופנים}} ==תפילת לחש== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדני}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א א}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|זכרנו}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א מלך|ב א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ג}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב קיץ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב מכלכל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מי כמוך}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ונאמן|ג כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ג א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} ===קדושת היום=== {{קדושת היום|נוסח=אשכנז|כיפור|תפילה=שחרית}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז כ|יז א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה|יח כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|בספר}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט ת}} ===וידוי=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|ליחיד}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אלהי כ|אלהי א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יהיו לרצון}} '''הַשָּׁלוֹם''' {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|במרומיו}} {{קרובות|יום כיפור|אמצת עשור|רשות=כן|נוסח=אשכנז}} ====אתה הוא אלהינו==== {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי מוסיפים:}} {{ארון|פ}} {{:אתה הוא אלהינו בשמים ובארץ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|חי וקיים}} {{ארון|ס}} {{#קטע:אמצת עשור|רהיטים}} ====לאל עורך דין==== {{הור|בחלק מקהילות מנהג אשכנז המזרחי מוסיפים את הפיוט הבא.}} {{ארון|פ}} {{:לאל עורך דין|נוסח=מזרחי}} {{ארון|ס}} ====סילוק==== {{#קטע:אמצת עשור|סילוק}} ===קדושה=== {{מסגרת-סידור}} {{הור1|אם לא אומרים את הפיוטים, מוסיפים|נַעֲרִיצְךָ וְנַקְדִישְׁךָ כְּסוֹד שִיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ הַמַּקְדִּישִים שִׁמְךָ בַּקֹּדֶשׁ.}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ככתוב}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|קדוש}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כבודו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם}} {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|א}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כבודו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ברוך}}{{ש}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ממקומו}} {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|ב}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ממקומו}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|שמע}}{{ש}} {{הור|קהל:}} הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים. {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|ג}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} [אֶחָד] הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים.{{ש}} {{הור|קו"ח:}} '''אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם'''.{{ש}} {{הור|קהל:}} [{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדיר-אדירנו}}] {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|ד}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדיר-אדירנו}}{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובדברי}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ימלוך}} {{סוף}} ===קדושת השם=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לדור}} {{סוף}} {{#קטע:חמול על מעשיך|חמול}} {{#קטע:חמול על מעשיך|באין}} {{#קטע:חמול על מעשיך|עוד}} {{#קטע:חמול על מעשיך|ובכן}} ====רהיטים==== {{:האדיר בשמי עליות}} {{:ובכן מי לא יראך}} {{:האזורים באהב}} תֻּשְׂגַּב לְבַדְּךָ וְתִמְלֹךְ עַל כֹּל בְּיִחוּד. כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:{{ממס|זכריה יד ט}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} {{סוף}} ===קדושת היום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}} וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, וְאֶת יוֹם}} הַכִּפֻּרִים הַזֶּה לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה וְלִמְחָל בּוֹ אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, {{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה}} מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. {{יעלה ויבוא אשכנז|יום=כיפור}} {{סוף}} ====סליחות==== {{הור2|המנהג הישן לומר כאן סליחות ([[סדר הסליחות/מנהג אשכנז המערבי/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג אשכנז המערבי]]; [[סדר הסליחות/מנהג עלזאס/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג עלזאס]]; [[סדר הסליחות/מנהג הונגריה/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג בוהמיה והונגריה]]; [[סדר הסליחות/מנהג פולין/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג פולין]]; [[סדר הסליחות/מנהג ליטא/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג ליטא]]). ברוב קהילות המנהג המזרחי מדלגים הסליחות ומתחילים {{צ|זכור רחמיך}}.}} =====זכור רחמיך===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} =====חטאנו===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{הור2|יש שנהגו לדלג על רוב הפיוט ולומר רק את הקטע האחרון ({{צ|קול גדול…}}).}} {{:אדברה תחנונים כרש|נוסח=ליטא}} =====זכור לנו ברית אבות===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור פולין כפור}} ====וידוי==== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|חזרה}} וְדָוִד עַבְדְּךָ אָמַר לְפָנֶיךָ: שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין, מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי:{{ממס|תהלים יט יג}} נַקֵּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִכָּל פְּשָׁעֵינוּ, וְטַהֲרֵנוּ מִכָּל טֻמְאוֹתֵינוּ. וּזְרֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ, כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:{{ממס|יחזקאל לו כה}} אַל תִּירָא יַעֲקֹב. שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים. שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל:{{ממס|תהלים קכא ד}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ:{{ממס|הושע יד, ב}} וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְיָ, אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ:{{ממס|הושע יד ג}} וְאַתָּה רַחוּם מְקַבֵּל שָׁבִים. וְעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ. וְעַל הַתְּשׁוּבָה עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת לָךְ. וּמֵאַהֲבָתְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָהַבְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וּמֵחֶמְלָתְךָ מַלְכֵּנוּ שֶׁחָמַלְתָּ עַל בְּנֵי בְרִיתֶךָ, נָתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, וְאֶת יוֹם}} צוֹם הַכִּפֻּרִים הַזֶּה לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָוֹן וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע. {{הור|סימן: '''אתב"ש''' (בדילוג ארבעת הבתים האמצעיים)}} יוֹם {{סי|אֲ}}שֶׁר אֲשָׁמֵינוּ יֻצְלַל וְיֻסְגַּר / הַיּוֹם תִּסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה:{{ממס|במדבר טו כו}} יוֹם {{סי|בָּ}}גְדֵנוּ תִּשָּׂא וְתִסְלַח / הַיּוֹם שִׁמְךָ יֵאָמֵן אֵל טוֹב וְסַלָּח{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ:{{ממס|תהלים פו ה}} יוֹם {{סי|גָּ}}עַלְנוּ חֻקֶּיךָ שַׁכַּח וַעֲזֹב / הַיּוֹם רַחֲמֵנוּ וְנָשׁוּב וְדֶרֶךְ רֶשַׁע נַעֲזֹב{{ש}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל יְיָ וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ:{{ממס|ישעיהו נה ז}} יוֹם {{סי|דָּ}}פְיֵנוּ אָנָּא שָׂא נָא / הַיּוֹם קְשֹׁב תַּחֲנוּנֵינוּ וּבְתַחֲנוּן סְלַח נָא{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה:{{ממס|במדבר יד, יט}} וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ:{{ממס|במדבר יד כ|שם פסוק כ}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ סְלַח נָא לְמַעַן שְׁמֶךָ. יוֹם {{סי|חִ}}נְּנָךְ עָנָו בַּעֲדֵנוּ תִּזְכֹּר / הַיּוֹם סְלַח לַעֲוֹנֵינוּ וְחֵטְא אַל תִּזְכֹּר{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד:{{ממס|תהלים עט ח}} יוֹם {{סי|טָ}}עוּתֵנוּ יְבֻקַּשׁ וָאָיִן / הַיּוֹם נְאֻם הָקֵם יְבֻקַּשׁ עָוֹן וְאֵינֶנּוּ{{ש}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם יְיָ יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמָּצֶאינָה כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר:{{ממס|ירמיהו נ כ}} יוֹם {{סי|יִ}}דְרְשׁוּךָ מְצָרֵף וּמְטַהֵר / הַיּוֹם מִכָּל חַטֹּאתֵינוּ אוֹתָנוּ תְטַהֵר{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ:{{ממס|ויקרא טז ל}} יוֹם {{סי|כָּ}}ל תִּשָּׂא עָוֹן בְּתַחֲנוּן אֲבַטֶּה / הַיּוֹם לְשַׁוְעָתֵנוּ אזֶן הַטֵּה{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ, וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ, כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים: אֲדֹנָי שְׁמָעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקֲשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר, לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ:{{ממס|דניאל ט#ט יח|דניאל ט יח-יט}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה שְׁמַע בְּקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. מִי אֵל כָּמוֹךָ {{הור|סימן: '''א"ב''' (בדילוג ז-צ)}} {| |- |{{סי|אֲ}}הַלֶּלְךָ בְּקוֹל רָם|| ||מָגֵן אַבְרָהָם|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|בְּ}}יָדְךָ מִמְתִים|| ||מְחַיֵּה הַמֵּתִים|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|גָּ}}דְלְךָ אֶדְרשׁ|| ||הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|דּ}}וֹרֵשׁ אִמְרֵי דַּעַת|| ||חוֹנֵן הַדָּעַת|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|הָ}}אוֹמֵר שׁוּבָה|| ||הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|וּ}}מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ|| ||הַמַּרְבֶּה לִסְלחַ|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|ק}}וֹל רִנָּה וְתוֹדוֹת|| ||הַטּוֹב לְךָ לְהוֹדוֹת|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|רָ}}ם בָּרֵךְ קְהַל הֲמוֹנָי|| ||יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|שְׁ}}כִינָתְךָ שָׁלוֹם|| ||עוֹשֶׂה הַשָּׁלוֹם|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|תָּ}}בֹא בְרָכָה אֲלֵיכֶם|| ||וְנֹאמַר תְּפִלָּה עֲלֵיכֶם|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|תַּ}}עֲבֹר עַל פֶּשַׁע|| ||לְעַם שָׁבֵי פֶשַׁע|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם:{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-יט}} וְכָל חַטֹּאת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל תַּשְׁלִיךְ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב לְעוֹלָם. וְנֶאֱמַר: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם:{{ממס|מיכה ז כ}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול1}}{{הור1|בשבת|וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ בוֹ יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול2}}{{סוף}} ===עבודה=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יז ב}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יז ח|יז ט}} {{סוף}} ===הודאה=== {{מסגרת-סידור}} {| |- |{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ועל}}<p>'''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}'''</p>|| ||{{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}{{הור|קהל:}}{{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מודים דרבנן}}{{סוף}} |} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{סוף}} ===ברכת כהנים=== {{מסגרת-סידור}} {| |- |{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ב}}|| ||{{רקע אפור|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ג}}}} |} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ד}} {{סוף}} ===שלום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ב}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ד}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ה}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ו}} {{סוף}} ==אבינו מלכנו== {{הור|בשבת אין אומרים אבינו מלכנו.}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/אבינו מלכנו|עשית}} ==קדיש תתקבל== {{קדיש אשכנז|https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%93%D7%99%D7%A9_%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%9D|עשי"ת=כן}} 76d2if1z62xquz9bhcuypegl8mbg6gz 3084635 3084634 2026-09-24T18:59:01Z ~2026-50337-17 46529 /* קדיש תתקבל */ 3084635 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =שחרית ליום כיפור= {{ברכות השחר אשכנז|יו"כ}} {{קרבנות אשכנז|שחרית|חודש=לא|עשי"ת=כן}} {{פסוקי דזמרה אשכנז|ימים נוראים}} {{יוצרות|נוסח=אשכנז|יום=יום כפור|יוצר={{:אז ביום כיפור סליחה הורית}}|אופן={{ארון|פ}}{{:קדוש אדיר בעליתו}}{{ארון|ס}}|מיוחד=והאופנים}} ==תפילת לחש== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדני}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א א}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|זכרנו}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א מלך|ב א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ג}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב קיץ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב מכלכל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מי כמוך}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ונאמן|ג כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ג א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} ===קדושת היום=== {{קדושת היום|נוסח=אשכנז|כיפור|תפילה=שחרית}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז כ|יז א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה|יח כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|בספר}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט ת}} ===וידוי=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|ליחיד}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אלהי כ|אלהי א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יהיו לרצון}} '''הַשָּׁלוֹם''' {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|במרומיו}} {{קרובות|יום כיפור|אמצת עשור|רשות=כן|נוסח=אשכנז}} ====אתה הוא אלהינו==== {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי מוסיפים:}} {{ארון|פ}} {{:אתה הוא אלהינו בשמים ובארץ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|חי וקיים}} {{ארון|ס}} {{#קטע:אמצת עשור|רהיטים}} ====לאל עורך דין==== {{הור|בחלק מקהילות מנהג אשכנז המזרחי מוסיפים את הפיוט הבא.}} {{ארון|פ}} {{:לאל עורך דין|נוסח=מזרחי}} {{ארון|ס}} ====סילוק==== {{#קטע:אמצת עשור|סילוק}} ===קדושה=== {{מסגרת-סידור}} {{הור1|אם לא אומרים את הפיוטים, מוסיפים|נַעֲרִיצְךָ וְנַקְדִישְׁךָ כְּסוֹד שִיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ הַמַּקְדִּישִים שִׁמְךָ בַּקֹּדֶשׁ.}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ככתוב}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|קדוש}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כבודו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם}} {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|א}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כבודו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ברוך}}{{ש}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ממקומו}} {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|ב}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ממקומו}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|שמע}}{{ש}} {{הור|קהל:}} הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים. {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|ג}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} [אֶחָד] הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים.{{ש}} {{הור|קו"ח:}} '''אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם'''.{{ש}} {{הור|קהל:}} [{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדיר-אדירנו}}] {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|ד}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדיר-אדירנו}}{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובדברי}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ימלוך}} {{סוף}} ===קדושת השם=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לדור}} {{סוף}} {{#קטע:חמול על מעשיך|חמול}} {{#קטע:חמול על מעשיך|באין}} {{#קטע:חמול על מעשיך|עוד}} {{#קטע:חמול על מעשיך|ובכן}} ====רהיטים==== {{:האדיר בשמי עליות}} {{:ובכן מי לא יראך}} {{:האזורים באהב}} תֻּשְׂגַּב לְבַדְּךָ וְתִמְלֹךְ עַל כֹּל בְּיִחוּד. כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:{{ממס|זכריה יד ט}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} {{סוף}} ===קדושת היום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}} וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, וְאֶת יוֹם}} הַכִּפֻּרִים הַזֶּה לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה וְלִמְחָל בּוֹ אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, {{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה}} מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. {{יעלה ויבוא אשכנז|יום=כיפור}} {{סוף}} ====סליחות==== {{הור2|המנהג הישן לומר כאן סליחות ([[סדר הסליחות/מנהג אשכנז המערבי/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג אשכנז המערבי]]; [[סדר הסליחות/מנהג עלזאס/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג עלזאס]]; [[סדר הסליחות/מנהג הונגריה/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג בוהמיה והונגריה]]; [[סדר הסליחות/מנהג פולין/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג פולין]]; [[סדר הסליחות/מנהג ליטא/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג ליטא]]). ברוב קהילות המנהג המזרחי מדלגים הסליחות ומתחילים {{צ|זכור רחמיך}}.}} =====זכור רחמיך===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} =====חטאנו===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{הור2|יש שנהגו לדלג על רוב הפיוט ולומר רק את הקטע האחרון ({{צ|קול גדול…}}).}} {{:אדברה תחנונים כרש|נוסח=ליטא}} =====זכור לנו ברית אבות===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור פולין כפור}} ====וידוי==== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|חזרה}} וְדָוִד עַבְדְּךָ אָמַר לְפָנֶיךָ: שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין, מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי:{{ממס|תהלים יט יג}} נַקֵּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִכָּל פְּשָׁעֵינוּ, וְטַהֲרֵנוּ מִכָּל טֻמְאוֹתֵינוּ. וּזְרֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ, כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:{{ממס|יחזקאל לו כה}} אַל תִּירָא יַעֲקֹב. שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים. שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל:{{ממס|תהלים קכא ד}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ:{{ממס|הושע יד, ב}} וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְיָ, אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ:{{ממס|הושע יד ג}} וְאַתָּה רַחוּם מְקַבֵּל שָׁבִים. וְעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ. וְעַל הַתְּשׁוּבָה עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת לָךְ. וּמֵאַהֲבָתְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָהַבְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וּמֵחֶמְלָתְךָ מַלְכֵּנוּ שֶׁחָמַלְתָּ עַל בְּנֵי בְרִיתֶךָ, נָתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, וְאֶת יוֹם}} צוֹם הַכִּפֻּרִים הַזֶּה לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָוֹן וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע. {{הור|סימן: '''אתב"ש''' (בדילוג ארבעת הבתים האמצעיים)}} יוֹם {{סי|אֲ}}שֶׁר אֲשָׁמֵינוּ יֻצְלַל וְיֻסְגַּר / הַיּוֹם תִּסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה:{{ממס|במדבר טו כו}} יוֹם {{סי|בָּ}}גְדֵנוּ תִּשָּׂא וְתִסְלַח / הַיּוֹם שִׁמְךָ יֵאָמֵן אֵל טוֹב וְסַלָּח{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ:{{ממס|תהלים פו ה}} יוֹם {{סי|גָּ}}עַלְנוּ חֻקֶּיךָ שַׁכַּח וַעֲזֹב / הַיּוֹם רַחֲמֵנוּ וְנָשׁוּב וְדֶרֶךְ רֶשַׁע נַעֲזֹב{{ש}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל יְיָ וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ:{{ממס|ישעיהו נה ז}} יוֹם {{סי|דָּ}}פְיֵנוּ אָנָּא שָׂא נָא / הַיּוֹם קְשֹׁב תַּחֲנוּנֵינוּ וּבְתַחֲנוּן סְלַח נָא{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה:{{ממס|במדבר יד, יט}} וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ:{{ממס|במדבר יד כ|שם פסוק כ}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ סְלַח נָא לְמַעַן שְׁמֶךָ. יוֹם {{סי|חִ}}נְּנָךְ עָנָו בַּעֲדֵנוּ תִּזְכֹּר / הַיּוֹם סְלַח לַעֲוֹנֵינוּ וְחֵטְא אַל תִּזְכֹּר{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד:{{ממס|תהלים עט ח}} יוֹם {{סי|טָ}}עוּתֵנוּ יְבֻקַּשׁ וָאָיִן / הַיּוֹם נְאֻם הָקֵם יְבֻקַּשׁ עָוֹן וְאֵינֶנּוּ{{ש}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם יְיָ יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמָּצֶאינָה כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר:{{ממס|ירמיהו נ כ}} יוֹם {{סי|יִ}}דְרְשׁוּךָ מְצָרֵף וּמְטַהֵר / הַיּוֹם מִכָּל חַטֹּאתֵינוּ אוֹתָנוּ תְטַהֵר{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ:{{ממס|ויקרא טז ל}} יוֹם {{סי|כָּ}}ל תִּשָּׂא עָוֹן בְּתַחֲנוּן אֲבַטֶּה / הַיּוֹם לְשַׁוְעָתֵנוּ אזֶן הַטֵּה{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ, וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ, כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים: אֲדֹנָי שְׁמָעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקֲשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר, לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ:{{ממס|דניאל ט#ט יח|דניאל ט יח-יט}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה שְׁמַע בְּקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. מִי אֵל כָּמוֹךָ {{הור|סימן: '''א"ב''' (בדילוג ז-צ)}} {| |- |{{סי|אֲ}}הַלֶּלְךָ בְּקוֹל רָם|| ||מָגֵן אַבְרָהָם|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|בְּ}}יָדְךָ מִמְתִים|| ||מְחַיֵּה הַמֵּתִים|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|גָּ}}דְלְךָ אֶדְרשׁ|| ||הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|דּ}}וֹרֵשׁ אִמְרֵי דַּעַת|| ||חוֹנֵן הַדָּעַת|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|הָ}}אוֹמֵר שׁוּבָה|| ||הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|וּ}}מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ|| ||הַמַּרְבֶּה לִסְלחַ|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|ק}}וֹל רִנָּה וְתוֹדוֹת|| ||הַטּוֹב לְךָ לְהוֹדוֹת|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|רָ}}ם בָּרֵךְ קְהַל הֲמוֹנָי|| ||יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|שְׁ}}כִינָתְךָ שָׁלוֹם|| ||עוֹשֶׂה הַשָּׁלוֹם|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|תָּ}}בֹא בְרָכָה אֲלֵיכֶם|| ||וְנֹאמַר תְּפִלָּה עֲלֵיכֶם|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|תַּ}}עֲבֹר עַל פֶּשַׁע|| ||לְעַם שָׁבֵי פֶשַׁע|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם:{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-יט}} וְכָל חַטֹּאת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל תַּשְׁלִיךְ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב לְעוֹלָם. וְנֶאֱמַר: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם:{{ממס|מיכה ז כ}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול1}}{{הור1|בשבת|וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ בוֹ יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול2}}{{סוף}} ===עבודה=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יז ב}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יז ח|יז ט}} {{סוף}} ===הודאה=== {{מסגרת-סידור}} {| |- |{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ועל}}<p>'''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}'''</p>|| ||{{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}{{הור|קהל:}}{{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מודים דרבנן}}{{סוף}} |} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{סוף}} ===ברכת כהנים=== {{מסגרת-סידור}} {| |- |{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ב}}|| ||{{רקע אפור|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ג}}}} |} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ד}} {{סוף}} ===שלום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ב}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ד}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ה}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ו}} {{סוף}} ==אבינו מלכנו== {{הור|בשבת אין אומרים אבינו מלכנו.}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/אבינו מלכנו|עשית}} ==קדיש יתום== {{קדיש אשכנז|https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%93%D7%99%D7%A9_%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%9D|עשי"ת=כן}} bage5h1h0cddskju3dfl67hop84da4m 3084636 3084635 2026-09-24T19:00:09Z Nahum 68 שוחזר מעריכות של [[Special:Contributions/~2026-50337-17|~2026-50337-17]] ([[User talk:~2026-50337-17|שיחה]]) לעריכה האחרונה של [[User:Yack67|Yack67]] 3084112 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =שחרית ליום כיפור= {{ברכות השחר אשכנז|יו"כ}} {{קרבנות אשכנז|שחרית|חודש=לא|עשי"ת=כן}} {{פסוקי דזמרה אשכנז|ימים נוראים}} {{יוצרות|נוסח=אשכנז|יום=יום כפור|יוצר={{:אז ביום כיפור סליחה הורית}}|אופן={{ארון|פ}}{{:קדוש אדיר בעליתו}}{{ארון|ס}}|מיוחד=והאופנים}} ==תפילת לחש== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדני}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א א}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|זכרנו}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א מלך|ב א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ג}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב קיץ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב מכלכל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מי כמוך}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ונאמן|ג כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ג א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} ===קדושת היום=== {{קדושת היום|נוסח=אשכנז|כיפור|תפילה=שחרית}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז כ|יז א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה|יח כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|בספר}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט ת}} ===וידוי=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|ליחיד}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אלהי כ|אלהי א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יהיו לרצון}} '''הַשָּׁלוֹם''' {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|במרומיו}} {{קרובות|יום כיפור|אמצת עשור|רשות=כן|נוסח=אשכנז}} ====אתה הוא אלהינו==== {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי מוסיפים:}} {{ארון|פ}} {{:אתה הוא אלהינו בשמים ובארץ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|חי וקיים}} {{ארון|ס}} {{#קטע:אמצת עשור|רהיטים}} ====לאל עורך דין==== {{הור|בחלק מקהילות מנהג אשכנז המזרחי מוסיפים את הפיוט הבא.}} {{ארון|פ}} {{:לאל עורך דין|נוסח=מזרחי}} {{ארון|ס}} ====סילוק==== {{#קטע:אמצת עשור|סילוק}} ===קדושה=== {{מסגרת-סידור}} {{הור1|אם לא אומרים את הפיוטים, מוסיפים|נַעֲרִיצְךָ וְנַקְדִישְׁךָ כְּסוֹד שִיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ הַמַּקְדִּישִים שִׁמְךָ בַּקֹּדֶשׁ.}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ככתוב}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|קדוש}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כבודו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם}} {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|א}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כבודו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ברוך}}{{ש}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ממקומו}} {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|ב}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ממקומו}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|שמע}}{{ש}} {{הור|קהל:}} הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים. {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|ג}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} [אֶחָד] הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים.{{ש}} {{הור|קו"ח:}} '''אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם'''.{{ש}} {{הור|קהל:}} [{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדיר-אדירנו}}] {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|ד}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדיר-אדירנו}}{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובדברי}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ימלוך}} {{סוף}} ===קדושת השם=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לדור}} {{סוף}} {{#קטע:חמול על מעשיך|חמול}} {{#קטע:חמול על מעשיך|באין}} {{#קטע:חמול על מעשיך|עוד}} {{#קטע:חמול על מעשיך|ובכן}} ====רהיטים==== {{:האדיר בשמי עליות}} {{:ובכן מי לא יראך}} {{:האזורים באהב}} תֻּשְׂגַּב לְבַדְּךָ וְתִמְלֹךְ עַל כֹּל בְּיִחוּד. כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:{{ממס|זכריה יד ט}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} {{סוף}} ===קדושת היום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}} וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, וְאֶת יוֹם}} הַכִּפֻּרִים הַזֶּה לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה וְלִמְחָל בּוֹ אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, {{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה}} מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. {{יעלה ויבוא אשכנז|יום=כיפור}} {{סוף}} ====סליחות==== {{הור2|המנהג הישן לומר כאן סליחות ([[סדר הסליחות/מנהג אשכנז המערבי/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג אשכנז המערבי]]; [[סדר הסליחות/מנהג עלזאס/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג עלזאס]]; [[סדר הסליחות/מנהג הונגריה/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג בוהמיה והונגריה]]; [[סדר הסליחות/מנהג פולין/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג פולין]]; [[סדר הסליחות/מנהג ליטא/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג ליטא]]). ברוב קהילות המנהג המזרחי מדלגים הסליחות ומתחילים {{צ|זכור רחמיך}}.}} =====זכור רחמיך===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} =====חטאנו===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{הור2|יש שנהגו לדלג על רוב הפיוט ולומר רק את הקטע האחרון ({{צ|קול גדול…}}).}} {{:אדברה תחנונים כרש|נוסח=ליטא}} =====זכור לנו ברית אבות===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור פולין כפור}} ====וידוי==== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|חזרה}} וְדָוִד עַבְדְּךָ אָמַר לְפָנֶיךָ: שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין, מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי:{{ממס|תהלים יט יג}} נַקֵּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִכָּל פְּשָׁעֵינוּ, וְטַהֲרֵנוּ מִכָּל טֻמְאוֹתֵינוּ. וּזְרֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ, כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:{{ממס|יחזקאל לו כה}} אַל תִּירָא יַעֲקֹב. שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים. שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל:{{ממס|תהלים קכא ד}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ:{{ממס|הושע יד, ב}} וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְיָ, אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ:{{ממס|הושע יד ג}} וְאַתָּה רַחוּם מְקַבֵּל שָׁבִים. וְעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ. וְעַל הַתְּשׁוּבָה עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת לָךְ. וּמֵאַהֲבָתְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָהַבְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וּמֵחֶמְלָתְךָ מַלְכֵּנוּ שֶׁחָמַלְתָּ עַל בְּנֵי בְרִיתֶךָ, נָתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, וְאֶת יוֹם}} צוֹם הַכִּפֻּרִים הַזֶּה לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָוֹן וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע. {{הור|סימן: '''אתב"ש''' (בדילוג ארבעת הבתים האמצעיים)}} יוֹם {{סי|אֲ}}שֶׁר אֲשָׁמֵינוּ יֻצְלַל וְיֻסְגַּר / הַיּוֹם תִּסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה:{{ממס|במדבר טו כו}} יוֹם {{סי|בָּ}}גְדֵנוּ תִּשָּׂא וְתִסְלַח / הַיּוֹם שִׁמְךָ יֵאָמֵן אֵל טוֹב וְסַלָּח{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ:{{ממס|תהלים פו ה}} יוֹם {{סי|גָּ}}עַלְנוּ חֻקֶּיךָ שַׁכַּח וַעֲזֹב / הַיּוֹם רַחֲמֵנוּ וְנָשׁוּב וְדֶרֶךְ רֶשַׁע נַעֲזֹב{{ש}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל יְיָ וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ:{{ממס|ישעיהו נה ז}} יוֹם {{סי|דָּ}}פְיֵנוּ אָנָּא שָׂא נָא / הַיּוֹם קְשֹׁב תַּחֲנוּנֵינוּ וּבְתַחֲנוּן סְלַח נָא{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה:{{ממס|במדבר יד, יט}} וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ:{{ממס|במדבר יד כ|שם פסוק כ}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ סְלַח נָא לְמַעַן שְׁמֶךָ. יוֹם {{סי|חִ}}נְּנָךְ עָנָו בַּעֲדֵנוּ תִּזְכֹּר / הַיּוֹם סְלַח לַעֲוֹנֵינוּ וְחֵטְא אַל תִּזְכֹּר{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד:{{ממס|תהלים עט ח}} יוֹם {{סי|טָ}}עוּתֵנוּ יְבֻקַּשׁ וָאָיִן / הַיּוֹם נְאֻם הָקֵם יְבֻקַּשׁ עָוֹן וְאֵינֶנּוּ{{ש}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם יְיָ יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמָּצֶאינָה כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר:{{ממס|ירמיהו נ כ}} יוֹם {{סי|יִ}}דְרְשׁוּךָ מְצָרֵף וּמְטַהֵר / הַיּוֹם מִכָּל חַטֹּאתֵינוּ אוֹתָנוּ תְטַהֵר{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ:{{ממס|ויקרא טז ל}} יוֹם {{סי|כָּ}}ל תִּשָּׂא עָוֹן בְּתַחֲנוּן אֲבַטֶּה / הַיּוֹם לְשַׁוְעָתֵנוּ אזֶן הַטֵּה{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ, וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ, כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים: אֲדֹנָי שְׁמָעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקֲשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר, לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ:{{ממס|דניאל ט#ט יח|דניאל ט יח-יט}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה שְׁמַע בְּקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. מִי אֵל כָּמוֹךָ {{הור|סימן: '''א"ב''' (בדילוג ז-צ)}} {| |- |{{סי|אֲ}}הַלֶּלְךָ בְּקוֹל רָם|| ||מָגֵן אַבְרָהָם|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|בְּ}}יָדְךָ מִמְתִים|| ||מְחַיֵּה הַמֵּתִים|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|גָּ}}דְלְךָ אֶדְרשׁ|| ||הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|דּ}}וֹרֵשׁ אִמְרֵי דַּעַת|| ||חוֹנֵן הַדָּעַת|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|הָ}}אוֹמֵר שׁוּבָה|| ||הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|וּ}}מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ|| ||הַמַּרְבֶּה לִסְלחַ|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|ק}}וֹל רִנָּה וְתוֹדוֹת|| ||הַטּוֹב לְךָ לְהוֹדוֹת|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|רָ}}ם בָּרֵךְ קְהַל הֲמוֹנָי|| ||יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|שְׁ}}כִינָתְךָ שָׁלוֹם|| ||עוֹשֶׂה הַשָּׁלוֹם|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|תָּ}}בֹא בְרָכָה אֲלֵיכֶם|| ||וְנֹאמַר תְּפִלָּה עֲלֵיכֶם|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|תַּ}}עֲבֹר עַל פֶּשַׁע|| ||לְעַם שָׁבֵי פֶשַׁע|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם:{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-יט}} וְכָל חַטֹּאת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל תַּשְׁלִיךְ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב לְעוֹלָם. וְנֶאֱמַר: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם:{{ממס|מיכה ז כ}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול1}}{{הור1|בשבת|וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ בוֹ יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול2}}{{סוף}} ===עבודה=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יז ב}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יז ח|יז ט}} {{סוף}} ===הודאה=== {{מסגרת-סידור}} {| |- |{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ועל}}<p>'''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}'''</p>|| ||{{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}{{הור|קהל:}}{{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מודים דרבנן}}{{סוף}} |} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{סוף}} ===ברכת כהנים=== {{מסגרת-סידור}} {| |- |{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ב}}|| ||{{רקע אפור|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ג}}}} |} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ד}} {{סוף}} ===שלום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ב}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ד}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ה}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ו}} {{סוף}} ==אבינו מלכנו== {{הור|בשבת אין אומרים אבינו מלכנו.}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/אבינו מלכנו|עשית}} ==קדיש תתקבל== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=כן}} j7rwhuuw9k4gxq533skzoysbkxafmhp 3084751 3084636 2026-09-25T10:00:14Z מו יו הו 37729 3084751 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =שחרית ליום כיפור= {{ברכות השחר אשכנז|יו"כ}} {{קרבנות אשכנז|שחרית|חודש=לא|עשי"ת=כן}} {{פסוקי דזמרה אשכנז|ימים נוראים}} {{החלף|{{יוצרות|נוסח=אשכנז|יום=יום כפור|יוצר={{:אז ביום כיפור סליחה הורית}}|אופן={{ארון|פ}}{{:קדוש אדיר בעליתו}}{{ארון|ס}}|מיוחד=והאופנים}}|בלחש|בקול רם}} ==תפילת לחש== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדני}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א א}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|זכרנו}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א מלך|ב א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ג}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב קיץ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב מכלכל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מי כמוך}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ונאמן|ג כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ג א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} ===קדושת היום=== {{קדושת היום|נוסח=אשכנז|כיפור|תפילה=שחרית}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז כ|יז א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה|יח כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|בספר}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט ת}} ===וידוי=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|ליחיד}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אלהי כ|אלהי א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יהיו לרצון}} '''הַשָּׁלוֹם''' {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|במרומיו}} {{קרובות|יום כיפור|אמצת עשור|רשות=כן|נוסח=אשכנז}} ====אתה הוא אלהינו==== {{הור2|למנהג אשכנז המזרחי מוסיפים:}} {{ארון|פ}} {{:אתה הוא אלהינו בשמים ובארץ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|חי וקיים}} {{ארון|ס}} {{#קטע:אמצת עשור|רהיטים}} ====לאל עורך דין==== {{הור|בחלק מקהילות מנהג אשכנז המזרחי מוסיפים את הפיוט הבא.}} {{ארון|פ}} {{:לאל עורך דין|נוסח=מזרחי}} {{ארון|ס}} ====סילוק==== {{#קטע:אמצת עשור|סילוק}} ===קדושה=== {{מסגרת-סידור}} {{הור1|אם לא אומרים את הפיוטים, מוסיפים|נַעֲרִיצְךָ וְנַקְדִישְׁךָ כְּסוֹד שִיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ הַמַּקְדִּישִים שִׁמְךָ בַּקֹּדֶשׁ.}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ככתוב}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|קדוש}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כבודו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם}} {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|א}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כבודו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ברוך}}{{ש}} {{הור|קהל:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ממקומו}} {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|ב}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ממקומו}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|שמע}}{{ש}} {{הור|קהל:}} הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים. {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|ג}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} [אֶחָד] הוּא אֱלֹהֵינוּ, הוּא אָבִינוּ, הוּא מַלְכֵּנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים.{{ש}} {{הור|קו"ח:}} '''אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם'''.{{ש}} {{הור|קהל:}} [{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדיר-אדירנו}}] {{סוף}} {{#קטע:אל ברוב עצות תכן את רוח|ד}} {{מסגרת-סידור}} {{הור|חזן:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדיר-אדירנו}}{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובדברי}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ימלוך}} {{סוף}} ===קדושת השם=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לדור}} {{סוף}} {{#קטע:חמול על מעשיך|חמול}} {{#קטע:חמול על מעשיך|באין}} {{#קטע:חמול על מעשיך|עוד}} {{#קטע:חמול על מעשיך|ובכן}} ====רהיטים==== {{:האדיר בשמי עליות}} {{:ובכן מי לא יראך}} {{:האזורים באהב}} תֻּשְׂגַּב לְבַדְּךָ וְתִמְלֹךְ עַל כֹּל בְּיִחוּד. כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:{{ממס|זכריה יד ט}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} {{סוף}} ===קדושת היום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}} וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, וְאֶת יוֹם}} הַכִּפֻּרִים הַזֶּה לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה וְלִמְחָל בּוֹ אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, {{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה}} מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. {{יעלה ויבוא אשכנז|יום=כיפור}} {{סוף}} ====סליחות==== {{הור2|המנהג הישן לומר כאן סליחות ([[סדר הסליחות/מנהג אשכנז המערבי/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג אשכנז המערבי]]; [[סדר הסליחות/מנהג עלזאס/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג עלזאס]]; [[סדר הסליחות/מנהג הונגריה/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג בוהמיה והונגריה]]; [[סדר הסליחות/מנהג פולין/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג פולין]]; [[סדר הסליחות/מנהג ליטא/סליחות ליום כיפור/שחרית|מנהג ליטא]]). ברוב קהילות המנהג המזרחי מדלגים הסליחות ומתחילים {{צ|זכור רחמיך}}.}} =====זכור רחמיך===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} =====חטאנו===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{הור2|יש שנהגו לדלג על רוב הפיוט ולומר רק את הקטע האחרון ({{צ|קול גדול…}}).}} {{:אדברה תחנונים כרש|נוסח=ליטא}} =====זכור לנו ברית אבות===== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור פולין כפור}} ====וידוי==== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|חזרה}} וְדָוִד עַבְדְּךָ אָמַר לְפָנֶיךָ: שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין, מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי:{{ממס|תהלים יט יג}} נַקֵּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִכָּל פְּשָׁעֵינוּ, וְטַהֲרֵנוּ מִכָּל טֻמְאוֹתֵינוּ. וּזְרֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ, כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:{{ממס|יחזקאל לו כה}} אַל תִּירָא יַעֲקֹב. שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים. שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל:{{ממס|תהלים קכא ד}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ:{{ממס|הושע יד, ב}} וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְיָ, אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ:{{ממס|הושע יד ג}} וְאַתָּה רַחוּם מְקַבֵּל שָׁבִים. וְעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ. וְעַל הַתְּשׁוּבָה עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת לָךְ. וּמֵאַהֲבָתְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָהַבְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וּמֵחֶמְלָתְךָ מַלְכֵּנוּ שֶׁחָמַלְתָּ עַל בְּנֵי בְרִיתֶךָ, נָתַתָּ לָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, וְאֶת יוֹם}} צוֹם הַכִּפֻּרִים הַזֶּה לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָוֹן וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע. {{הור|סימן: '''אתב"ש''' (בדילוג ארבעת הבתים האמצעיים)}} יוֹם {{סי|אֲ}}שֶׁר אֲשָׁמֵינוּ יֻצְלַל וְיֻסְגַּר / הַיּוֹם תִּסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה:{{ממס|במדבר טו כו}} יוֹם {{סי|בָּ}}גְדֵנוּ תִּשָּׂא וְתִסְלַח / הַיּוֹם שִׁמְךָ יֵאָמֵן אֵל טוֹב וְסַלָּח{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ:{{ממס|תהלים פו ה}} יוֹם {{סי|גָּ}}עַלְנוּ חֻקֶּיךָ שַׁכַּח וַעֲזֹב / הַיּוֹם רַחֲמֵנוּ וְנָשׁוּב וְדֶרֶךְ רֶשַׁע נַעֲזֹב{{ש}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל יְיָ וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ:{{ממס|ישעיהו נה ז}} יוֹם {{סי|דָּ}}פְיֵנוּ אָנָּא שָׂא נָא / הַיּוֹם קְשֹׁב תַּחֲנוּנֵינוּ וּבְתַחֲנוּן סְלַח נָא{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה:{{ממס|במדבר יד, יט}} וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ:{{ממס|במדבר יד כ|שם פסוק כ}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ סְלַח נָא לְמַעַן שְׁמֶךָ. יוֹם {{סי|חִ}}נְּנָךְ עָנָו בַּעֲדֵנוּ תִּזְכֹּר / הַיּוֹם סְלַח לַעֲוֹנֵינוּ וְחֵטְא אַל תִּזְכֹּר{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד:{{ממס|תהלים עט ח}} יוֹם {{סי|טָ}}עוּתֵנוּ יְבֻקַּשׁ וָאָיִן / הַיּוֹם נְאֻם הָקֵם יְבֻקַּשׁ עָוֹן וְאֵינֶנּוּ{{ש}} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם יְיָ יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמָּצֶאינָה כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר:{{ממס|ירמיהו נ כ}} יוֹם {{סי|יִ}}דְרְשׁוּךָ מְצָרֵף וּמְטַהֵר / הַיּוֹם מִכָּל חַטֹּאתֵינוּ אוֹתָנוּ תְטַהֵר{{ש}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ:{{ממס|ויקרא טז ל}} יוֹם {{סי|כָּ}}ל תִּשָּׂא עָוֹן בְּתַחֲנוּן אֲבַטֶּה / הַיּוֹם לְשַׁוְעָתֵנוּ אזֶן הַטֵּה{{ש}} כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ, וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ, כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים: אֲדֹנָי שְׁמָעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקֲשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר, לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ:{{ממס|דניאל ט#ט יח|דניאל ט יח-יט}} בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הִמָּצֵא לָנוּ, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה שְׁמַע בְּקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. מִי אֵל כָּמוֹךָ {{הור|סימן: '''א"ב''' (בדילוג ז-צ)}} {| |- |{{סי|אֲ}}הַלֶּלְךָ בְּקוֹל רָם|| ||מָגֵן אַבְרָהָם|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|בְּ}}יָדְךָ מִמְתִים|| ||מְחַיֵּה הַמֵּתִים|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|גָּ}}דְלְךָ אֶדְרשׁ|| ||הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|דּ}}וֹרֵשׁ אִמְרֵי דַּעַת|| ||חוֹנֵן הַדָּעַת|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|הָ}}אוֹמֵר שׁוּבָה|| ||הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|וּ}}מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ|| ||הַמַּרְבֶּה לִסְלחַ|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|ק}}וֹל רִנָּה וְתוֹדוֹת|| ||הַטּוֹב לְךָ לְהוֹדוֹת|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|רָ}}ם בָּרֵךְ קְהַל הֲמוֹנָי|| ||יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|שְׁ}}כִינָתְךָ שָׁלוֹם|| ||עוֹשֶׂה הַשָּׁלוֹם|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|תָּ}}בֹא בְרָכָה אֲלֵיכֶם|| ||וְנֹאמַר תְּפִלָּה עֲלֵיכֶם|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |- |{{סי|תַּ}}עֲבֹר עַל פֶּשַׁע|| ||לְעַם שָׁבֵי פֶשַׁע|| ||מִי אֵל כָּמוֹךָ |} כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם:{{ממס|מיכה ז#ז יח|מיכה ז יח-יט}} וְכָל חַטֹּאת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל תַּשְׁלִיךְ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ עַל לֵב לְעוֹלָם. וְנֶאֱמַר: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם:{{ממס|מיכה ז כ}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול1}}{{הור1|בשבת|וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ בוֹ יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול2}}{{סוף}} ===עבודה=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יז ב}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יז ח|יז ט}} {{סוף}} ===הודאה=== {{מסגרת-סידור}} {| |- |{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ועל}}<p>'''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}'''</p>|| ||{{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}{{הור|קהל:}}{{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מודים דרבנן}}{{סוף}} |} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{סוף}} ===ברכת כהנים=== {{מסגרת-סידור}} {| |- |{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ב}}|| ||{{רקע אפור|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ג}}}} |} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|כהנים ד}} {{סוף}} ===שלום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ב}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ד}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ה}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/תפילת שמונה עשרה|יט ו}} {{סוף}} ==אבינו מלכנו== {{הור|בשבת אין אומרים אבינו מלכנו.}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/אבינו מלכנו|עשית}} ==קדיש תתקבל== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=כן}} 91uyd9p551qfqtnq9fbqzaowb3csrul 0 1725890 3084749 3081062 2026-09-25T09:58:16Z מו יו הו 37729 3084749 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =ערבית ליום הכיפורים= ==קריאת שמע וברכותיה== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|א}} {{החלף|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|ב|ט}}|בלחש|בקול רם}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|יא|יב}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|יד}} {{רקע אפור}}{{הור|בשבת:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|טו}} {{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|יח}} ==עמידה== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדני}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א א}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|זכרנו}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א מלך|ב א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ג}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב קיץ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב מכלכל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מי כמוך}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ונאמן|ג כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ג א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} ===קדושת היום=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}} וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם}} הַכִּפֻּרִים הַזֶּה, לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה וְלִמְחָל בּוֹ אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, {{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה}} מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. {{יעלה ויבוא אשכנז|יום=כיפור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז כ|יז א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה|יח כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|בספר}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט ת}} ===וידוי=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|ליחיד}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אלהי כ|אלהי א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יהיו לרצון}} '''הַשָּׁלוֹם''' {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|במרומיו}} {{רקע אפור}} {{הור2|כשחל בשבת:}} ==מעין שבע== {{החלף|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/שבת/ערבית|מעין7}}|הָאֵל הַקָּ|הַמֶּלֶךְ הַקָּ}} {{סוף}} ==יעלה תחנוננו== {{ארון|פ}} {{#קטע:יעלה תחנוננו|מזרחי}} {{ארון|ס}} ==סליחות== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע פולין א}}{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|שומע פולין ב}} ===אמנם אשמינו=== {{:אמנם אשמינו}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===סלח נא אשמות=== הַאֲזִינָה יְיָ תְּפִלָּתֵנוּ, וְהַקְשִׁיבָה בְּקוֹל תַּחֲנוּנוֹתֵנוּ:{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים פו ו}}{{ש}} הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעֵנוּ, מַלְכֵּנוּ וֵאלֹהֵינוּ, כִּי אֵלֶיךָ נִתְפַּלָּל:{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ה ג}}{{ש}} תְּהִי נָא אָזְנְךָ קַשֶּׁבֶת וְעֵינֶיךָ פְתוּחוֹת לִשְׁמֹעַ אֶל תְּפִלַּת עֲבָדֶיךָ עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל:{{ממס|לפני=ע"פ|נחמיה א ו}}{{ש}} וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתְּךָ אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם: וְסָלַחְתָּ לְעַמְּךָ אֲשֶׁר חָטְאוּ לָךְ.{{ממס|מלכים א ח#ח מט|מ"א ח מט-נ}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כרחם1}} {{ארון|פ}} {{:סלח נא אשמות}} {{ארון|ס}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===אמנם כן=== אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט עִמָּנוּ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי:{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים קמג ב}}{{ש}} מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק.{{ממס|לפני=ע"פ|בראשית מד טז}}{{ש}} אֱלֹהֵינוּ, בּוֹשְׁנוּ בְמַעֲשֵׂינוּ, וְנִכְלַמְנוּ בַעֲוֹנֵינוּ.{{ש}} אֱלֹהֵינוּ, בּוֹשְׁנוּ וְנִכְלַמְנוּ לְהָרִים אֱלֹהֵינוּ פָּנֵינוּ אֵלֶיךָ.{{ממס|לפני=ע"פ|עזרא ט ו}}{{ש}} יָדַעְנוּ כִּי חָטָאנוּ וְאֵין מִי יַעֲמֹד בַּעֲדֵנוּ, שִׁמְךָ הַגָּדוֹל יַעֲמָד לָנוּ בְּעֵת צָרָה. {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כרחם2}} {{ארון|פ}} {{:אמנם כן יצר סוכן בנו}} {{ארון|ס}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===כי הנה כחומר (פזמון)=== {{ארון|פ}} {{:כי הנה כחומר|נוסח=מזרחי}} {{ארון|ס}} {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרחי}} ===זכור רחמיך=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור רחמיך פולין}} ===חטאנו=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{:אותך אדרוש|נוסח=מזרחי}} ===זכור לנו ברית אבות=== {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו ב}}{{ש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור פולין כפור}} ===וידוי=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|חזרה1}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|סלח1}} {{:כי אנו עמך|נוסח=מזרחי}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|חזרה1}} וְאַתָּה רַחוּם מְקַבֵּל שָׁבִים, וְעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ, וְעַל הַתְּשׁוּבָה עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת לָךְ. {{החלף|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך ליטא}}|מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ|וְדָוִד עַבְדְּךָ}} {{הור2|כשחל יום הכיפורים בשבת יש נוהגים לסיים כאן את הסליחות.}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מזרחי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז1}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מזרחי}} ==אבינו מלכנו== {{הור|בשבת אין אומרים {{צ|אבינו מלכנו}}.}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/אבינו מלכנו|עשית}} ==לדוד מזמור== {{רקע אפור}} {{הור2|בחלק מהקהילות בארץ ישראל נוהגים לומר פסוק בפסוק, ויש נוהגים לפתוח את הארון. יש נוהגים לאומרו אחרי קדיש תתקבל.}} לְדָוִד מִזְמוֹר, לַייָ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ׃ כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ, וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ׃ מִי יַעֲלֶה בְהַר יְיָ, וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קׇדְשוֹ׃ נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי, וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה׃ יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ, וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ׃ זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁו, מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה׃ שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ עִזּוּז וְגִבּוֹר, יְיָ גִּבּוֹר מִלְחָמָה׃ שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה׃{{ממס|תהלים כד}} {{סוף}} ==קדיש שלם== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=כן}} ==עלינו לשבח== {{:סידור/נוסח אשכנז/עלינו לשבח}} ===קדיש יתום=== {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום|עשי"ת=כן}} ==לדוד== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/שיר של יום|לדוד}} ===קדיש יתום=== {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום|עשי"ת=כן}} ==תהלים א-ד== אַשְרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָב׃ כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ, וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה׃ וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם, אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ, וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ׃ לֹא כֵן הָרְשָׁעִים, כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ׃ עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט, וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים׃ כִּי יוֹדֵעַ יְיָ דֶּרֶךְ צַדִּיקִים, וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד׃{{ממס|תהלים א}} לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם, וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק׃ יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד, עַל יְיָ וְעַל מְשִׁיחוֹ׃ נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ׃ יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק, אֲדֹנָי יִלְעַג לָמוֹ׃ אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ, וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ׃ וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי, עַל צִיּוֹן הַר קׇדְשִי׃ אֲסַפְּרָה אֶל חֹק, יְיָ אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה, אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ׃ שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ, וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ׃ תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל, כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם׃ וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ, הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ׃ עִבְדוּ אֶת יְיָ בְּיִרְאָה, וְגִילוּ בִּרְעָדָה׃ נַשְּׁקוּ בַר, פֶּן יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ, כִּי יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ, אַשְׁרֵי כׇּל חוֹסֵי בוֹ׃{{ממס|תהלים ב}} מִזְמוֹר לְדָוִד, בְּבׇרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ׃ יְיָ מָה רַבּוּ צָרָי, רַבִּים קָמִים עָלָי׃ רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה׃ וְאַתָּה יְיָ מָגֵן בַּעֲדִי, כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִי׃ קוֹלִי אֶל יְיָ אֶקְרָא, וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קׇדְשׁוֹ סֶלָה׃ אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה, הֱקִיצוֹתִי כִּי יְיָ יִסְמְכֵנִי׃ לֹא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם, אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי׃ קוּמָה יְיָ, הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי, כִּי הִכִּיתָ אֶת כׇּל אֹיְבַי לֶחִי, שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ׃ לַייָ הַיְשׁוּעָה, עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה׃{{ממס|תהלים ג}} לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר לְדָוִד׃ בְּקׇרְאִי עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי, בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי, חׇנֵּנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי׃ בְּנֵי אִישׁ, עַד מֶה כְבוֹדִי לִכְלִמָּה תֶּאֱהָבוּן רִיק, תְּבַקְשׁוּ כָזָב סֶלָה׃ וּדְעוּ כִּי הִפְלָה יְיָ חָסִיד לוֹ, יְיָ יִשְׁמַע בְּקׇרְאִי אֵלָיו׃ רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ, אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם, וְדֹמּוּ סֶלָה׃ זִבְחוּ זִבְחֵי צֶדֶק, וּבִטְחוּ אֶל יְיָ׃ רַבִּים אֹמְרִים מִי יַרְאֵנוּ טוֹב, נְסָה עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ יְיָ׃ נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי, מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ׃ בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן, כִּי אַתָּה יְיָ לְבָדָד לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי׃{{ממס|תהלים ד}} ==שיר היחוד== {{:שיר היחוד}} ==שיר הכבוד== {{:שיר הכבוד}} ===קדיש יתום=== {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום|עשי"ת=כן}} 1dzlb0iwnsr1f6uovv4tdz79vo3msrs 0 1725905 3084637 3076718 2026-09-24T19:00:11Z ~2026-50337-17 46529 /* הפטרה */ 3084637 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==קריאת התורה== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הוצאה א}}{{הור|במנהג אשכנז המערבי מתחילים {{צ|ויהי בנסוע}}}}{{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|אין כמוך}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ויהי}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ריבונו א|ריבונו ב}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ריבונו ד}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ריבונו ו}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|בריך|שמע}}{{הור|במנהג אשכנז המערבי החזן מתחיל כאן}}{{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|גדלו|ויעזור}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הכל הבו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|קריאת התורה}} ===ספר ראשון=== {{הור|קוראים שישה [ובשבת שבעה] בספר ראשון מתוך חומש ויקרא:}} {{מ:שוליים|5}} {{פפפ}}{{מ:טעמי המקרא}} {{מ:פסוק|ויקרא|טז|א|עלייה=כהן}}{{#קטע:ויקרא טז/טעמים|א|ג}} {{מ:פסוק|ויקרא|טז|ד|עלייה=(בשבת לוי)}}{{#קטע:ויקרא טז/טעמים|ד|ו}} {{מ:פסוק|ויקרא|טז|ז|עלייה=לוי (בשבת שלישי)}}{{#קטע:ויקרא טז/טעמים|ז|יא}} {{מ:פסוק|ויקרא|טז|יב|עלייה=שלישי (בשבת רביעי)}}{{#קטע:ויקרא טז/טעמים|יב|יז}} {{מ:פסוק|ויקרא|טז|יח|עלייה=רביעי (בשבת חמישי)}}{{#קטע:ויקרא טז/טעמים|יח|כד}} {{מ:פסוק|ויקרא|טז|כה|עלייה=חמישי (בשבת ששי)}}{{#קטע:ויקרא טז/טעמים|כה|ל}} {{מ:פסוק|ויקרא|טז|לא|עלייה=ששי (בשבת שביעי)}}{{#קטע:ויקרא טז/טעמים|לא|לד}} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} {{מ:שוליים-סוף}} {{הור|מניחים את הספר השני על הבימה, ואומרים חצי קדיש:}}{{ש}}{{קדיש אשכנז|עשי"ת=כן}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הגבהה}} ===מפטיר=== {{הור|קוראים למפטיר בספר השני מתוך ספר במדבר:}} {{מ:שוליים|5}} {{מ:טעמי המקרא}} {{ס}}{{מ:פסוק|במדבר|כט|ז|עלייה=מפטיר|פרק=כט}}{{#קטע:במדבר כט/טעמים|ז|יא}} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} {{מ:שוליים-סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הגבהה}} ===הפטרה=== {{הור|מפטירין בישעיהו:}} {{מ:שוליים|5}} {{מ:טעמי המקרא}} {{מ:פסוק|ישעיהו|נז|יד|עלייה=[א,ט,ס,ת]|פרק=נז}}{{#קטע:ישעיהו נז/טעמים|יד|כא}} {{פפ}} {{מ:פסוק|ישעיהו|נח|א}}{{#קטע:ישעיהו נח/טעמים|א|יד}} {{מ:הערת קריאה בסוף פסוק|(א)}} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} {{מ:שוליים-סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הפטרות}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הפטרה יום כיפור}} {{רקע אפור}} {{הור|בשבת:}} {{:יקום פורקן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/מי שברך|מי שברך לקהל}} {{סוף}} {{:סידור/נוסח אשכנז/הזכרת נשמות}} ==אשרי== {{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הכנסה א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|יהללו}}{{הור|כשחל בחול:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|לדוד מזמור}}{{הור|כשחל בשבת:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|מזמור לדוד}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ובנחה}} 7ldnknb51eb119rjqo60u5wq5mtf1ou 3084638 3084637 2026-09-24T19:01:40Z Nahum 68 שוחזר מעריכה של [[Special:Contributions/~2026-50337-17|~2026-50337-17]] ([[User talk:~2026-50337-17|שיחה]]) לעריכה האחרונה של [[User:בן עדריאל|בן עדריאל]] 3076718 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==קריאת התורה== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הוצאה א}}{{הור|במנהג אשכנז המערבי מתחילים {{צ|ויהי בנסוע}}}}{{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|אין כמוך}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ויהי}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ריבונו א|ריבונו ב}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ריבונו ד}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ריבונו ו}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|בריך|שמע}}{{הור|במנהג אשכנז המערבי החזן מתחיל כאן}}{{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|גדלו|ויעזור}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הכל הבו}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|קריאת התורה}} ===ספר ראשון=== {{הור|קוראים שישה [ובשבת שבעה] בספר ראשון מתוך חומש ויקרא:}} {{מ:שוליים|5}} {{פפפ}}{{מ:טעמי המקרא}} {{מ:פסוק|ויקרא|טז|א|עלייה=כהן}}{{#קטע:ויקרא טז/טעמים|א|ג}} {{מ:פסוק|ויקרא|טז|ד|עלייה=(בשבת לוי)}}{{#קטע:ויקרא טז/טעמים|ד|ו}} {{מ:פסוק|ויקרא|טז|ז|עלייה=לוי (בשבת שלישי)}}{{#קטע:ויקרא טז/טעמים|ז|יא}} {{מ:פסוק|ויקרא|טז|יב|עלייה=שלישי (בשבת רביעי)}}{{#קטע:ויקרא טז/טעמים|יב|יז}} {{מ:פסוק|ויקרא|טז|יח|עלייה=רביעי (בשבת חמישי)}}{{#קטע:ויקרא טז/טעמים|יח|כד}} {{מ:פסוק|ויקרא|טז|כה|עלייה=חמישי (בשבת ששי)}}{{#קטע:ויקרא טז/טעמים|כה|ל}} {{מ:פסוק|ויקרא|טז|לא|עלייה=ששי (בשבת שביעי)}}{{#קטע:ויקרא טז/טעמים|לא|לד}} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} {{מ:שוליים-סוף}} {{הור|מניחים את הספר השני על הבימה, ואומרים חצי קדיש:}}{{ש}}{{קדיש אשכנז|עשי"ת=כן}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הגבהה}} ===מפטיר=== {{הור|קוראים למפטיר בספר השני מתוך ספר במדבר:}} {{מ:שוליים|5}} {{מ:טעמי המקרא}} {{ס}}{{מ:פסוק|במדבר|כט|ז|עלייה=מפטיר|פרק=כט}}{{#קטע:במדבר כט/טעמים|ז|יא}} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} {{מ:שוליים-סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הגבהה}} ===הפטרה=== {{הור|מפטירין בישעיהו:}} {{מ:שוליים|5}} {{מ:טעמי המקרא}} {{מ:פסוק|ישעיהו|נז|יד|עלייה=[א,ט,ס,ת]|פרק=נז}}{{#קטע:ישעיהו נז/טעמים|יד|כא}} {{פפ}} {{מ:פסוק|ישעיהו|נח|א}}{{#קטע:ישעיהו נח/טעמים|א|יד}} {{מ:הערת קריאה בסוף פסוק|(א,ס)}} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} {{מ:שוליים-סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הפטרות}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הפטרה יום כיפור}} {{רקע אפור}} {{הור|בשבת:}} {{:יקום פורקן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/מי שברך|מי שברך לקהל}} {{סוף}} {{:סידור/נוסח אשכנז/הזכרת נשמות}} ==אשרי== {{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|הכנסה א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|יהללו}}{{הור|כשחל בחול:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|לדוד מזמור}}{{הור|כשחל בשבת:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|מזמור לדוד}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת התורה|ובנחה}} tje4pmi6fm148y6n27m4ud81emoyn7o 0 1726945 3084729 3084620 2026-09-25T07:59:14Z בן עדריאל 9444 3084729 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =ארחץ בנקיון כפות= {{הור2|קדושתא לסוכות שחיבר רבי {{קישור למחבר|אלעזר הקליר}}. נאמרת למנהג עדות אשכנז בשחרית ליום טוב שני של סוכות, או ביום טוב ראשון – כשחל בשבת (ובקצת קהילות גם בחול).}} ====מגן==== <קטע התחלה=א/><includeonly>{{הור2|כשחל יום א' בשבת, אומרים היום את הקדושתא של יום א': [[אוימתי בחיל כיפור]]}}</includeonly> {{הור|סימן: '''א"ב'''<includeonly> (מחבר: הקליר)</includeonly>}} {{סי|אֶ}}רְחַץ בְּנִקְיוֹן כַּפּוֹת{{ש}} {{סי|בְּ}}לִי חָמָס קַחַת סִנְסוּן כַּפּוֹת{{ש}} {{סי|גִּ}}מּוֹנֵי פָז לֶאֱגוֹד וְלִכְפּוֹת{{ש}} {{סי|דְּ}}שָׁאַי אַשְׁלִים בָּם אַף לִכְפּוֹת {{סי|הֵ}}ן מִבֶּעָשֹוֹר חֲקָקִי לְחַיִּים{{ש}} {{סי|וְ}}הוֹדִיעַנִי אֹרַח חַיִּים{{ש}} {{סי|זִ}}עֵם מֵאָז תַּרְשִׁישׁ וְאִיִּים{{ש}} {{סי|חָ}}רָה אַפּוֹ בָם מִהְיוֹת חַיִּים {{סי|טָ}}רְחִי נָשָׂא וְשָׁת לִי סְלִיחָה{{ש}} {{סי|יָ}}צְתָה בַת קוֹל לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה{{ש}} {{סי|כְּ}}אַרְבַּעַת יוֹם שָׁת גְּבוּל שִׂיחָה{{ש}} {{סי|לְ}}בַל לְעָרֵב שִׂמְחָה בְּשִׂמְחָה {{סי|מ}}וֹעֵד רְאִיַּת חֲגִיגַת אֹסֶף{{ש}} {{סי|נִ}}תְמַךְ בְּחֶלְשִׁי לְחוֹגְגִי בְּכֹסֶף{{ש}} {{סי|סֻ}}כָּה וּפוּר נֵזֶל לְהַעְדִּיף לִי בְּתֹסֶף{{ש}} {{סי|עָ}}נָנִי קְחוּ מוּסָרִי וְאַל כָּסֶף {{סי|פְּ}}רָחִים כְּנָטְעָם אֶעֶמְסָה לְאָיוֹם{{ש}} {{סי|צָ}}חוֹת לְצַחֲצֵחַ מְצוֹא בָם פִּדְיוֹם{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|קִ}}יחָתָם בְּדָמִים יָכְשְׁרוּ לְשֵׁם אָיוֹם{{ש}} {{סי|רְ}}אוּיִים לְהִנָּטֵל בְּזֶה רִאשׁוֹן יוֹם<noinclude> {{רקע אפור}} {{הור|כיום נוהגים לדלג הפסוקים.}}{{ש}} כַּכָּתוּב: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים׃{{ממס|ויקרא כג מ}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: קְחוּ מוּסָרִי וְאַל כָּסֶף וְדַעַת מֵחָרוּץ נִבְחָר׃{{ממס|משלי ח י}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ׃{{ממס|קהלת ט ז}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: יְיָ מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי׃{{ממס|תהלים טז ה}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וְיִשְׂמְחוּ כׇל חוֹסֵי בָךְ לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ וְתָסֵךְ עָלֵימוֹ וְיַעְלְצוּ בְךָ אֹהֲבֵי שְׁמֶךָ׃{{ממס|תהלים ה יב}} {{סוף}}</noinclude> :{{סי|שִׁ}}מְךָ מְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ :{{סי|שָׁ}}קַדְתָּ מִכִּפּוּר מְחוֹת אֲשָׁמֵינוּ :<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תְּ}}סוֹכְכֵנוּ וְאַל תַּאֲשִׁימֵנוּ :{{סי|תְּ}}גוֹנְנֵנוּ וּתְרוֹמְמֵנוּ עַד מָרוֹם שִׂימֵנוּ<קטע סוף=א/> {{הור|מגן אברהם}} ====מחיה==== <קטע התחלה=ב/>{{הור|סימן: '''תשר"ק'''}} {{סי|תְּ}}שׁוּרַת שַׁי אֲלָפִים שִׁבְעִים{{ש}} {{סי|שִׁ}}לַּמְתִּי בָּזֶה רֶגֶל עֲלֵי אֹם שִׁבְעִים{{ש}} {{סי|רָ}}צִיתִי שֵׂיִים שְׁמוֹנָה וְתִשְׁעִים{{ש}} {{סי|קְ}}לוֹעַ בָּם תּוֹכָחוֹת שְׁמוֹנָה וְתִשְׁעִים {{סי|צֵ}}רַפְתִּי אֵלֶּה בְּאֵלֶּה בְּאָסִיף{{ש}} {{סי|פְּ}}דוּת וְגִילָה לִי לְהוֹסִיף{{ש}} {{סי|עֹ}}ז וִישׁוּעָה לִי תוֹסִיף{{ש}} {{סי|סִ}}כּוּךְ נֶשֶׁק זְרוֹעַ לְהַחֲשִׂיף {{סי|נ}}וֹצְרֵי כַדָּת יְמֵי חֲגִיגָתוֹ{{ש}} {{סי|מְ}}לוֹן סֻכַּת עוֹר תְּהֵא הַשָּׂגָתוֹ{{ש}} {{סי|לִ}}קְשׁוֹר לִוְיַת צִלְצֵל דְּגָתוֹ{{ש}} {{סי|כְּ}}גִבּוֹרֵי כֹחַ חֲזוֹת אֲפִיקֵי גַאֲוָתוֹ {{סי|י}}וֹשֵׁב בַּסֻּכָּה תְּמוּר נְוֵה אָהֳלוֹ{{ש}} {{סי|טִ}}לּוּל עֲצֵי עֵדֶן יַאֲהִילוֹ{{ש}} {{סי|ח}}וֹם יוֹם הַבָּא בְּבוֹא לְהַבְהִילוֹ{{ש}} {{סי|זְ}}כוּתוֹ תָלִיץ בַּסֻּכָּה לְנַהֲלוֹ {{סי|וְ}}שֹׂבַע שְׂמָחוֹת מְדֻשָּׁנָה{{ש}} {{סי|הֲ}}לֹא בַּעֲדָהּ שֹׂבַע מְשַׁאֲנַנָּה{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|דָּ}}גוּל לְהַנְזִיר שִׁבְעָה שׁוֹשַׁנָּה{{ש}} {{סי|גָּ}}זַר לְחוֹגְגָהּ שִׁבְעָה בַּשָּׁנָה<noinclude> {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב: וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַייָ שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ׃{{ממס|ויקרא כג מא}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח׃{{ממס|תהלים טז יא}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי׃{{ממס|תהלים כג ב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת׃{{ממס|ישעיהו לה א}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: חֲזֵה צִיּוֹן קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ עֵינֶיךָ תִרְאֶינָה יְרוּשָׁלַ͏ִם נָוֶה שַׁאֲנָן אֹהֶל בַּל יִצְעָן בַּל יִסַּע יְתֵדֹתָיו לָנֶצַח וְכׇל חֲבָלָיו בַּל יִנָּתֵקוּ׃{{ממס|ישעיהו לג כ}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: אֵל יְיָ וַיָּאֶר לָנוּ אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ׃{{ממס|תהלים קיח כז}} {{סוף}}</noinclude> :הַמִּזְבֵּחַ {{סי|בְּ}}כַפּוֹת וּבַעֲרָבוֹת :{{סי|בָּ}}אתִי לְסוֹבְבֶנְהוּ הֱיוֹת בָּם עֲרֵבוֹת :<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|אֲ}}נִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא בְּנִיב לְהַרְבּוֹת :{{סי|א}}וֹרוֹת טַל לְהַחֲיוֹת יוֹנֵי אֲרֻבּוֹת<קטע סוף=ב/> {{הור|מחיה המתים}} ====משלש==== <קטע התחלה=ג/>{{הור|סימן: '''אתב"ש'''}} אִוּוּי סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת{{ש}} תָּקִים לְבַל תְּהִי עוֹד מֻשְׁפֶּלֶת{{ש}} בְּמִדּוֹתֶיהָ נוֹסֶבֶת וּמְכֻפֶּלֶת{{ש}} שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה מִתְכַּפֶּלֶת גֹּרֶן שֶׁהָיְתָה בְּאֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת{{ש}} רְחָבָה עַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת{{ש}} דּוֹד יִנְטֶה קָו שְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אַמּוֹת{{ש}} קְצוּבָה עַל שְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אַמּוֹת הַסְּכוּכָה בֶעָנָן צֵל יוֹמָם{{ש}} צְלָלֶיהָ מְסֻכָּכִים כְּלֵיל צֵל יוֹמָם{{ש}} וְעָם אֲשֶׁר עַתָּה סֻכָּה מְקַיְּמָם{{ש}} פָּרוֹחַ יִפְרְחוּ בָהּ בְּסִיּוּמָם זָרִים יֶאֱתָיוּ לִשְׁמָהּ בְּחֹסֶף{{ש}} עֲשֹוֹת חֲגִיגָה לְהִשְׁתַּחֲווֹת בְּכוֹסֶף{{ש}} חַרְבוֹנֵי קַיִץ יְלַהֲטֵם לְשַׁסֵּף{{ש}} סְגוּרִים בְּמַסְגֵּר עַל חֲמִשִּׁים כָּסֶף טָסִים וְעָפִים בִּקְצָווֹת יְקָרֶיהָ{{ש}} נִסְכָּכִים בְּשֶׁבַע קְרֹא מִקְרָאֶיהָ{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>יָאֳגָדוּ מִמֶּרְחָק כָּל קְרוּאֶיהָ{{ש}} כְּתוּרִים לִמְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶיהָ<קטע סוף=ג/><noinclude> {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב: וּבָרָא יְיָ עַל כׇּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה כִּי עַל כׇּל כָּבוֹד חֻפָּה׃{{ממס|ישעיהו ד ה}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר׃{{ממס|ישעיהו ד ו|שם ו}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וְאָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עֹד אוֹשִׁיבְךָ בׇאֳהָלִים כִּימֵי מוֹעֵד׃{{ממס|הושע יב י}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: וּלְקָחוּם עַמִּים וֶהֱבִיאוּם אֶל מְקוֹמָם וְהִתְנַחֲלוּם בֵּית יִשְׂרָאֵל עַל אַדְמַת יְיָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְהָיוּ שֹׁבִים לְשֹׁבֵיהֶם וְרָדוּ בְּנֹגְשֵׂיהֶם׃{{ממס|ישעיהו יד ב}}{{ש}} וְנֶאֱמַר: {{סוף}}</noinclude> {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ואתה}}<קטע התחלה=המשך/> ====בל תהי מצות סוכה==== בַּל תְּהִי מִצְוַת סֻכָּה בְּעֵינֶיךָ קַלָּה{{ש}} כִּי כְּנֶגֶד כָּל מִצְוֹת דַּת חֻקּוֹתֶיהָ שְׁקוּלָה{{ש}} הַמְעֻזָּקָה וְהַמְסֻקָּלָה{{ש}} סְלֹל מְסִלָּה{{ש}} בְּסִלְסוּלֶיהָ מְסֻקָּלָה{{ש}} כִּי לְכָל שׁוֹמְרֶיהָ לֹא יֶאֱרַע תַּקָלָה{{ש}} וְכָל בּוֹגְדֶיהָ לֶעָתִיד לָבֹא לֻקַּח מֵהֶם קְלָלָה{{ש}} בְּלַהַט הַיּוֹם הַבָּא קְלוֹנָם מַקְלָה{{ש}} וְחוֹסֶיהָ לְצֶדֶק מַכְרִיעָה{{ש}} וּבָם מִתְרוֹעֲעָה{{ש}} לְסוֹכְכָם מֵרָעָה{{ש}} אוֹתָם לְהַרְעָה{{ש}} בְּסֻכַּת יְרִיעָה{{ש}} לִהְיוֹת רוֹעָה{{ש}} שְׂאֵתָהּ בְּטוּב מִרְעָה{{ש}} אֶתְנַנָּהּ לְפוֹרְעָה <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>בְּסֻכַּת{{ש}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|חי וקיים}} ====אלים כהשעין==== {{הור|סימן: '''אלעזר בירבי קליר'''}} {{סי|אֵ}}לִים כְּהִשְׁעִין אָב תַּחַת עֵץ סֻכָּה / וְנִצָּב לְהַאֲרִיחָם בְּנֶפֶשׁ חֲשֹוּכָה{{ש}} {{סי|לְ}}בַדָּיו שָׁמַר בְּלוּד קַו בְּקַו לְמָשְׁכָה / וְעָמַד וְגָז וּפָסַח בַּעֲדָם לְסוֹכְכָה {{סי|עַ}}ל כִּי תּוֹעִים לִמֵּד תִּעוּב מַסֵּכָה / וּמָאַס רְהָבֵי גְוִיָּה וְנֶעֶמְתָה לוֹ יִסְכָּה{{ש}} {{סי|זָ}}כָה בְּכֵן גִּזְעוֹ שְׁלוֹל דַת נְסוּכָה / בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ סְכוֹת כְּמוֹ הוֹרָם סָכָה {{סי|רִ}}גֵּל גְּבִיר אַחִים וְסָע פַּעֲמַיִם סֻכּוֹתָה / וּמֵאֲרַמִי וְשֵׂעִיר בַּעֲדוֹ סַכּוֹתָה{{ש}} {{סי|בְּ}}כֵן חֲנִיטָיו סָעוּ רֵאשִׁית סֻכּוֹתָה / וְשִׁבְעַת חֲזִיזֵי מֶשִׁי עָלֵימוֹ סַכְתָּה {{סי|יִ}}דְאוּ חוֹרֵבָה עֶדְיָם מְקֻשָּׁרִים / עֲנָנִים סְכוּכִים כְּעַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים{{ש}} {{סי|רֶ}}גֶשׁ שִׁנְאַנִּים חָזוּ מְאֻשָּׁרִים / שֶׁבַע מְחִיצוֹת סוֹכְכוֹת וְלֶחֶם מְחַשְּׁרִים {{סי|בְּ}}טִלּוּל עֲנָנָיו הִרְכִּיבָן בֵּין סְכָךְ לִסְכָךְ / וַיִּתְיַצְּבוּ תַחְתָּיו כִּבְתַחְתִּית סְכָךְ{{ש}} {{סי|יִ}}דְּעָם תַּבְנִית מִשְׁכָּן אֵיךְ יְהִי מְסֻכָּךְ / וּבְתַבְנִיתוֹ לְבָנוֹן מוּכָן לִסְכָךְ {{סי|קֶ}}צֶב בֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ תֵּת בֹּדֶל מִמְסָךְ / מְחִיצוֹת לְסַכֵּךְ בְּפָרוֹכֶת הַמָּסָךְ{{ש}} {{סי|לִ}}כְרוּבֵי סְכָכִים / כַּפּוֹרֶת סוֹכְכִים / מִשָּׁם רוּחַ סָכִים / וְצוּר עִמָּם מַסְכִּים {{סי|יָ}}קְרוּ שָׁמָּה סְכוֹת / שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּסֻּכּוֹת / רֶמֶז לְשַׁלֵּשׁ בְּכָל סֻכּוֹת / דְּפַנּוֹת מְסֻכָּכוֹת{{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|רִ}}צּוּי דַּת הַשּׁוֹאֵבָה שָׁאֲבוּ / חָקוּק בָּהּ חָשְׁבוּ / כְּמוֹ בְּסִין קָשְׁבוּ / בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ ====אל נא לעולם תוערץ==== {{:אל נא לעולם תוערץ}} ====אמנם מצוה==== <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''לְסוֹכְכִי לְמָסְכִי / לְנַסְּכִי בְּנָסְכִי / בִּנְסִיכַת קָדוֹשׁ'''{{ש}} <includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''לְחַדְּשִׁי רִאשׁוֹן כְּמֵרִאשׁוֹן / לִנְצוּרֵי כְאִישׁוֹן / אֲהַלֵּל בְּפֶה וְלָשׁוֹן / לְמָרוֹם וְקָדוֹשׁ''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אָ}}מְנָם מִצְוָה גוֹרֶרֶת מִצְוֹת / {{סי|בְּ}}זֹאת אֲשֶׁר בְּאִבֶּיהָ תּוֹרוֹת קְצוּבוֹת / {{סי|גְּ}}זֵרוֹת חֻבָּרוּ לָהּ לְצַוּוֹת<noinclude> {{הור|לסוככי…}}</noinclude>{{ש}} {{סי|דּ}}וֹרֵשׁ יוֹם זֶה לְיַחֲסוֹ רִאשׁוֹן / {{סי|ה}}וּא חֲמִשָּׁה עָשָׂר וְהֻנְקַב רִאשׁוֹן / {{סי|וּ}}כְדֵי לְבַשְּׂרֵנוּ כִּי מָחַל רִאשׁוֹן<noinclude> {{הור|לחדשי…}}</noinclude>{{ש}} {{סי|זִ}}כְרוֹן סוֹף שָׁנָה וְהוּא תְּחִלַּת שָׁנָה / {{סי|חַ}}ג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה / {{סי|ט}}וֹב יָדִין בּוֹ נִזְלֵי שָׁנָה<noinclude> {{הור|לסוככי…}}</noinclude>{{ש}} {{סי|יִ}}קְחוּ לִשְׁמוֹ אַרְבַּעַת מִינִים / {{סי|כְּ}}לוּלִים כְּתוּרִים וּמְזֻמָּנִים / {{סי|לְ}}הַלֵּל בָּם כִּבְעֻגָּב וּבְמִנִּים<noinclude> {{הור|לחדשי…}}</noinclude>{{ש}} {{סי|מֵ}}הוֹד הָדָר הַמְהֻדָּר / {{סי|נֶ}}אְדָּר וְנֶהְדָּר בַּהֲדָרוֹ לְהַדָּר / {{סי|ס}}וֹד אֶדֶר יְקָר בְּכֶתֶם פָּז לְאַדָּר<noinclude> {{הור|לסוככי…}}</noinclude>{{ש}} {{סי|עֲ}}נַף עֵץ עָבוֹת חֲפוֹת מִבַּחוּץ / {{סי|פּ}}וֹנוֹת לְכַוֵּן לֵב מִבַּיִת וּמִחוּץ / {{סי|צָ}}פוּי לְכַפֵּר בְּעַד לֵב שָׁחוּץ<noinclude> {{הור|לחדשי…}}</noinclude>{{ש}} {{סי|קִ}}יחַת לוּלָב וְעַרְבֵי נְחָלִים / {{סי|רְ}}גִילִים עֲנוֹת בָּם שִׁיר הִלּוּלִים / {{סי|שְׁ}}קוּלִים וְשָׁוִים כִּבְמָחוֹל חֲלִילִים<noinclude> {{הור|לסוככי…}}</noinclude>{{ש}} {{סי|תְּ}}פִישַׂת שְׁלֹשָׁה הֲדַסִּים וּשְׁתֵּי עֲרָבוֹת / שִׁיר לְהַסְלִיל בָּם לְרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת / אֶתְרוֹג וְכַף תּוֹמֶר יְחִידִים מִלְּהַמְעִיט וּמִלְּהַרְבּוֹת<noinclude> {{הור|לחדשי…}}</noinclude> ====סילוק==== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן1}} כִּי אֶקַּח מוֹעֵד{{ש}} לָבֹא לְקֵץ וּלְמוֹעֵד{{ש}} כְּמֵאָז לְדַבֵּר מֵאֹהֶל מוֹעֵד{{ש}} לֵישֵׁב בְּהַר הַמּוֹעֵד{{ש}} בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן בְּקִרְיַת מוֹעֵד{{ש}} קְדוֹשִׁים בְּתוֹכָם לְוָעֵד{{ש}} לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וַחֲצִי מוֹעֵד{{ש}} לְהִתְהַלֵּךְ בְּתוֹכָם וּלְהִוָּעֵד{{ש}} לְהוֹשִׁיבָם בְּאָהֳלֵיהֶם כִּימֵי מוֹעֵד{{ש}} וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד{{ש}} וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם לְעֵד{{ש}} כְּמֵלִיץ מַגִּיד יוֹשֶׁר טוֹב תָּעֵד{{ש}} עַל כָּל שֶׁקִּיֵּם מִצְוַת סֻכָּה לְהָעֵד{{ש}} וְכָל שׁוֹמְרֶיהָ יָבֹא וְיָעֵד{{ש}} וְאָנֹכִי הַיּוֹדֵעַ וָעֵד כִּי עַמִּי קִיְּמוּ מִצְוֹתֶיהָ{{ש}} בְּמִדּוֹתֶיהָ וּבְקִצְבוֹתֶיהָ{{ש}} בְּאַמּוֹתֶיהָ וּבִמְחִיצוֹתֶיהָ{{ש}} בִּדְפַנּוֹתֶיהָ וּבְמַצֵּבוֹתֶיהָ{{ש}} בְּסִכּוּכֶיהָ וּבְצִלּוֹתֶיהָ{{ש}} בְּבִיאוֹתֶיהָ וּבִיצִיאוֹתֶיהָ{{ש}} בִּגְדֵרוֹתֶיהָ וּבִפְרָצוֹתֶיהָ{{ש}} בַּחֲגִיגוֹתֶיהָ וּבַעֲלִיצוֹתֶיהָ{{ש}} וְזָר לֹא יִהְיֶה בְּמוֹצְאוֹתֶיהָ{{ש}} וְנֵכָר לֹא יַעֲבוֹר בְּתוֹצְאוֹתֶיהָ{{ש}} וְעָרֵל לֹא יְשֻׁתַּף בִּמְחִיצוֹתֶיהָ{{ש}} וְעוֹבֵד אֱלִיל לֹא יִרְמוֹס בַּחֲצֵרוֹתֶיהָ{{ש}} וּלְאֹם לֹא יֵעָרֵב בְּחוּצוֹתֶיהָ{{ש}} כִּי אִם עֲמוּסָיו נוֹצְרֵי עֵדוֹתֶיהָ{{ש}} וְגַם לֹא יוּפָרוּ מוֹעֲצוֹתֶיהָ{{ש}} בְּלֵב שָׁלֵם יָשׁוּבוּ לִקְצָוֹתֶיהָ{{ש}} וּבְנֶפֶשׁ טוֹבָה יָבוֹאוּ חֲצֵרוֹתֶיהָ{{ש}} עַתָּה יָבֹא עַמִּי לִקְצָוֹתֶיהָ{{ש}} כְּמוֹ הֵם לְבַדָּם דִּגְּלוּ מִשְׁבְּצוֹתֶיהָ{{ש}} כֵּן בָּדָד יִשְׁכְּנוּ בִּרְבִיצוֹתֶיהָ{{ש}} לָתֵת לָמוֹ שְׂכַר מְרוּצוֹתֶיהָ{{ש}} לְקֵץ סֻכַּת אֵל לְרַצּוֹתֶיהָ{{ש}} לְעֵת חִלּוּק אַרְצוֹתֶיהָ{{ש}} בְּאֹרֶךְ מִפְּאַת קָדִים לִקְצוֹתֶיהָ{{ש}} וְעַד יָם אוֹקְיָנוֹס לְמִצְוֹתֶיהָ{{ש}} בְּרוֹחַב שִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה מִיל חֲרִיצוֹתֶיהָ{{ש}} כְּשׁוּרוֹת הַכֶּרֶם לְחַבְּרָם לְתוֹצְאוֹתֶיהָ{{ש}} גְּבוּל כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט כָּךְ יַעֲלוּ בִּנְפִיצוֹתֶיהָ וְאָז בַּת קוֹל תֵּצֵא בָּאָרֶץ הַזֹּאת{{ש}} עַל הַר גָּבוֹהַּ לְבַשֵּׂר בְּשֹוֹרָה זֹאת{{ש}} כֹּל שֶׁקִּיֵּם מִצְוָה זֹאת{{ש}} יָבֹא בְּנֹעַם צוּרוֹ לַחֲזוֹת{{ש}} לִשְׁקֹד דְּלָתוֹת וְלִשְׁמֹר מְזוּזוֹת{{ש}} לְהַבִּיט וְלָשׁוּר נֵס עַל זֹאת{{ש}} יְשׁוּעוֹת עֲלִיזוֹת{{ש}} עַל כָּל כָּבוֹד חֻפּוֹת מְזוּזוֹת{{ש}} חֻפּוֹת בְּחֻפּוֹת בְּחָלְיוֹת אֲחוּזוֹת{{ש}} עַד כִּסֵּא כָבוֹד מָאֳחָזוֹת{{ש}} וְיוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא בְּיָפְיוֹ לַחֲזוֹת{{ש}} בְּמַחֲזוֹת הַמְצֻחְצָחוֹת בְּתֵשַׁע מַחֲזוֹת{{ש}} וְכָל אֲשֶׁר תָּדִיר לַעֲשֹוֹת זֹאת{{ש}} יִזְכֶּה לְהֵאָמֵר לוֹ כָּזֹאת{{ש}} אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹאת{{ש}} יֵחָשֶׁב לוֹ כְּשָׁמַר כָּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת{{ש}} וּמִי שָׁמַע כָּזֹאת{{ש}} וּמֵאֵת יְיָ הָיְתָה זֹּאת{{ש}} וָאֲחַשְּׁבָה לָדַעַת זֹאת{{ש}} וְהִיא נִפְלָאת בְּעֵינַי זֹאת{{ש}} עַד אָבֹא לְיוֹשְׁבֵי פְרָזוֹת{{ש}} וְאֶשְׁאֲלָה לְזִקְנֵי מִי זֹאת{{ש}} מָה אֶתְנַן עַם שׁוֹמְרֵי מִצְוַת סֻכָּה זֹאת{{ש}} וְהֵם יְשִׁיבוּנִי תְּשׁוּבוֹת עַזּוֹת{{ש}} וְיַרְאוּנִי מַצְפּוּנוֹת גְּנוּזוֹת{{ש}} רַב טוּב הַצָּפוּן בְּבֵית גְּנָזוֹת{{ש}} לְבַעֲלֵי סֻכָּה יְהוּ נִבְזָזוֹת וּמֵחַיִל אֶל חַיִל יִצְעָדוּ{{ש}} וּמִסֻּכָּה לְסֻכָּה יְוַעֲדוּ{{ש}} וּמֵאֹהֶל לְאֹהֶל יוּעָדוּ{{ש}} בְּסֻכָּה אֲשֶׁר יִצָּמֵדוּ{{ש}} בְּסֻכַּת שָׁלֵם יֻצְמָדוּ{{ש}} בְּסֻכַּת עֲמָקִים יֻמְדָּדוּ{{ש}} בְּסֻכַּת צִלְצֵל יְעֻדָּדוּ{{ש}} בְּסֻכַּת סְבִיבָיו יְחֻדָּדוּ{{ש}} בְּסֻכַּת מַלְכָּם יִתְוַעֲדוּ{{ש}} בְּסֻכַּת צְפוּנוֹ יֻאֲחָדוּ{{ש}} בְּסֻכַּת נְאוֹת דֶּשֶׁא יֻבְדָּדוּ{{ש}} בְּסֻכַּת מֵי מְנוּחוֹת יְכֻבָּדוּ{{ש}} בְּסֻכַּת עֵץ חַיִּים יִתְיַסְדוּ{{ש}} בְּסֻכַּת שֶׁתַּחְתָּיו יֻסְעָדוּ{{ש}} בְּסֻכַּת צִלְלוֹתָיו בְּחַיִל יְסַלְּדוּ{{ש}} בְּמַעֲלוֹתָיו אֵל יְיַחֲדוּ{{ש}} בְּמַעֲרָבוֹתָיו זֵר יְאַפְּדוּ{{ש}} בִּרְחוֹבוֹתָיו יִתְרַפְּדוּ{{ש}} וְשִׁעוּר תְּפִישֹוֹתָיו יֻמְדָּדוּ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה הֲלִיכוֹתָיו עֲלוֹת{{ש}} עוֹבִי עִקָּרוֹ בְּזֶה קַו לְהַעֲלוֹת{{ש}} אֲבָל מִנְיַן עֲנָפָיו אֵין בְּמִדָּה לְהַעֲלוֹת{{ש}} וְעַל יוּבַל שָׁרָשָׁיו פְּעוּלוֹת{{ש}} וְכָל מֵי בְרֵאשִׁית מֶנּוּ נִפְעָלוֹת{{ש}} וּפְלָגִים נִפְלָגִים לְכָל תְּעָלוֹת{{ש}} וְשֶׁבַע כִּתֵּי קֹדֶשׁ הַמְעֻלּוֹת{{ש}} תַּחַת סֻכַּת נוֹפוֹ מִתְעַלּוֹת{{ש}} וּמִתַּחְתֵּיהֶם שְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת{{ש}} מִסְתּוֹפְפִים בְּצִלָּם בְּשִׁיר הַמַּעֲלוֹת{{ש}} וְעַל גַּבָּם שִׁשִּׁים מַעֲלוֹת{{ש}} זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ עוֹלוֹת{{ש}} וְעַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד טָסוֹת וְעוֹלוֹת{{ש}} בְּשִׂיחַ נְעִימוֹת שִׁיר הַמַּעֲלוֹת וְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי כְבוֹדוֹ{{ש}} וְכָבוֹד וְהָדָר יִתֵּן הוֹדוֹ{{ש}} בְּזִיו שְׁכִינָה יְיַחֲדוֹ{{ש}} בְּמַרְאֵה פָנִים יְכַבְּדוֹ{{ש}} בַּעֲשָׂרָה לְבוּשִׁים לְאַפְּדוֹ{{ש}} בְּרִקְמָה וְעַתִּיק לְרַפְּדוֹ{{ש}} כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת לְחַסְדּוֹ{{ש}} כְּמַרְאֵה הַנֹּגַהּ לְנֶגְדּוֹ{{ש}} כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בְּעוֹדוֹ{{ש}} אֲשֶׁר בּוֹ צִדְקוֹ יְעִידוֹ{{ש}} לְפִי הָרָשׁוּם בִּכְתַב יָדוֹ{{ש}} וּלְפִי מַעֲשָׂיו וּמַעְבָּדוֹ{{ש}} יְשַׁלֵּם לָמוֹ פְּעָלָם כְּמַעְבָּדוֹ יֵשׁ מִמֵּאָה אַמָּה קוֹמָתָם{{ש}} כְּתַבְנִית הֵיכָל רִקְמָתָם{{ש}} יֵשׁ מִמָּאתַיִם וּשְׁלשׁ מֵאוֹת תְּקוּמָתָם{{ש}} כֵּן וְעַד תְּשַׁע מֵאוֹת הֲקָמָתָם{{ש}} וּלְפִי שִׁעוּר תְּקוּמָתָם{{ש}} כֵּן תְּהֵא בָאָרֶץ מַמְלַכְתָּם{{ש}} יֵשׁ מֵהֶם מְלֹא הָעוֹלָם מַהֲלַכְתָּם{{ש}} וּמִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ הֲלִיכָתָם{{ש}} יֵשׁ מִשִּׁשָּׁה עָשָׂר עוֹלָמוֹת מַלְכוּתָם{{ש}} וְיֵשׁ מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה מֶמְשַׁלְתָּם{{ש}} וְיֵשׁ מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁלֹשָׁה שְׁלִיחוּתָם{{ש}} וְשָׁלוֹם גָּדוֹל יֵשׁ בֵּינוֹתָם{{ש}} וְשִׂנְאָה אֵין בְּמַחֲנוֹתָם{{ש}} וְתַחֲרוּת אֵין בִּמְחִיצָתָם{{ש}} וְאֵיבָה אֵין בַּהֲלִיכָתָם{{ש}} וּפַלְגּוּת אֵין בְּחֻפָּתָם{{ש}} וְקִנְאָה אֵין בְּמִשְׁכְּנוֹתָם{{ש}} וְשֵׁנָה אֵין בִּרְפִידָתָם{{ש}} וּתְנוּמָה אֵין בִּרְבִיצָתָם{{ש}} וְאָסוֹן אֵין בִּמְגוּרָתָם{{ש}} וְדִמְעָה אֵין בְּעַפְעַפּוֹתָם{{ש}} וְצָרָה אֵין בְּמַחְשְׁבוֹתָם{{ש}} וְצוּקָה אֵין בְּטוּחוֹתָם{{ש}} וְיֵצֶר רַע אֵין בְּלִבּוֹתָם{{ש}} וְרַע עַיִן אֵין בְּדִירָתָם{{ש}} וּמִיתָה אֵין בִּמְדוּרָתָם{{ש}} וּמַחֲלָה אֵין בִּגְוִיָּתָם{{ש}} שָׂשִׂים כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּנַחֲלָתָם{{ש}} שְׂמֵחִים בְּמִפְעֲלוֹתָם{{ש}} גָּלִים בִּירֻשָּׁתָם{{ש}} רוֹנְנִים בְּפוּר חֶלְקָתָם{{ש}} עוֹלְצִים בְּאוֹרְחוֹתָם{{ש}} חָדִים אֶת אֵל בְּחֶדְוָתָם וְהוּא יִתְהַלֵּךְ בְּתוֹכָם{{ש}} עִמּוֹ לְסֻכּוֹ לְמָשְׁכָם{{ש}} בַּעֲבוֹתוֹת אַהֲבָה לְהַמְשִׁיכָם{{ש}} בְּאֶבְרָתוֹ לְסוֹכְכָם{{ש}} תַּחַת כְּנָפָיו לְסַכְּכָם{{ש}} בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ לְמָסְכָם{{ש}} בֵּינוֹ לְבֵין מְשָׁרְתָיו לְתַוְּכָם וְיַנִּיחַ רוֹכֵב עֲרָבוֹת{{ש}} וְיִחַן בְּתוֹךְ מַעֲלוֹת עֲרֵבוֹת{{ש}} בְּצֶדֶק קִיחַת שְׁתֵּי עֲרָבוֹת{{ש}} וְאָתָה מֵרִבְבוֹת קֹדֶשׁ אַלְפֵי רְבָבוֹת{{ש}} לַעֲמוֹד בֵּין הֲדַסֵּי עָבוֹת{{ש}} בְּצֶדֶק שְׁלֹשֶׁת אָבוֹת וְיָרוּם כִּסֵּא מְיֻחָד{{ש}} וְיֵשֵׁב עִם זִקְנֵי גוֹי אֶחָד{{ש}} אוֹגְדֵי לוּלָב אֶחָד{{ש}} וּמַעֲמִיתִים בָּם אֶתְרוֹג אֶחָד וְיֶאֱתָיוּ בְּנֵי אָבוֹת שְׁלֹשָׁה{{ש}} הַיְחוּסִים אוֹם מְשֻׁלָּשָׁה{{ש}} יוֹתֵר מִקּוֹרְאֵי קָדוֹשׁ שְׁלֹשָׁה וְיֶעֱרַב לוֹ שִׂיחַ אֱמוּנִים{{ש}} הַמְהַלְלִים בְּאַרְבַּעַת מִינִים{{ש}} מֵאַרְבַּע חַיּוֹת מְרֻבְּעֵי פָנִים וְיַחְפֹּץ בִּמְחוֹלְלֵי חֲמֵשֶׁת וְשֵׁשֶׁת{{ש}} הַהוֹגִים חֲמֵשֶׁת וְעוֹרְכִים שֵׁשֶׁת{{ש}} מֵהִלּוּלֵי חֲתוּלֵי כַּנְפֵי שֵׁשֶׁת וִיעוֹרֵר אַהֲבַת אֵיתָנִים{{ש}} וְכִהוּן פְּאֵר חִתּוּנִים{{ש}} הֱיוֹת לְמַעְלָה מֵהֶם נְתוּנִים{{ש}} וּמְחִיצָתָם תְּהֵא מִבִּפְנִים{{ש}} וּמִשְׁתַּעְשְׁעִים בִּיקָרָה מִפְּנִינִים{{ש}} בְּצֵל שַׁדַּי לִפְנַי וְלִפְנִים{{ש}} וְאוֹתָם יִשְׁאֲלוּ שִׁנְאַנִּים{{ש}} בְּסֻכַּת נְוֵה שַׁאֲנַנִּים{{ש}} מַה פָּעַל נוֹצֵר אֱמוּנִים{{ש}} וּמָה הוֹרָה בִּמְעוֹנִים{{ש}} וּמַה גִּלָּה סוֹד לְנֶאֱמָנִים{{ש}} וּמֶה חָשַׂף מִמַּצְפּוּנִים{{ש}} וְהֵם יְבָאֲרוּ לָמוֹ חֵךְ צְפוּנִים{{ש}} קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה אֲשֶׁר בָּם מוֹנִים{{ש}} כִּי הֵם הָיוּ רִאשׁוֹנִים{{ש}} חֶרֶב פִּיפִיּוֹת שְׁנוּנִים{{ש}} הַלֵּל בְּמִשְׁנֶה שׁוֹנִים{{ש}} חֲדָשִׁים וְגַם יְשָׁנִים{{ש}} שִׁירוֹת וְתֻשְׁבָּחוֹת מְשַׁנְּנִים{{ש}} וְאַחֲרֵימוֹ זֵעַ חַיּוֹת נוֹתְנִים{{ש}} בְּקוֹל רַעַשׁ מְנַגְּנִים{{ש}} קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ עוֹנִים{{ש}} וְשַׂרְפֵי מַעַל עִם כְּנַף רְנָנִים{{ש}} מִמַּעַל לְכִסֵּא הֲגוּנִים{{ש}} לְיוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רוֹנְנִים{{ש}} לְנַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים מְרַנְנִים{{ש}} פֶּה אֶחָד עוֹנִים. וְזֶה אֶת זֶה מְכַוְּנִים{{ש}} וְזֶה לָזֶה מְצַיְּנִים{{ש}} וְזֶה מִזֶּה מִתְבּוֹנְנִים{{ש}} וְזֶה אֶל זֶה קְרוֹא נְבוֹנִים{{ש}} וְשִׁלּוּשׁ קְדֻשָּׁה לְקָדוֹשׁ נוֹתְנִים<קטע סוף=המשך/>{{ש}} {{הור|ככתוב…}} [[קטגוריה:קדושתאות לשלש רגלים]] o6n0pzt2ugciup7hrgo4drss5986tno 0 1727890 3084659 3079431 2026-09-24T20:55:27Z בן עדריאל 9444 כצ"ל (דלא כגולדשמידט), עי' ר"ש אשכנזי, בית אהרן וישראל לו, וכ"ה במאגרים 3084659 wikitext text/x-wiki {{הור2|פיוט לסדר העבודה שחיבר רבי משולם בן קלונימוס. היה נהוג בחלק מקהילות אשכנז. הנוסח במהדורה זו מבוסס בעיקר על מחזור נירנברג.}} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''א"ב''' מרובע}} {{סי|אֲ}}שׂוֹחֵחַ נִפְלְאוֹתֶיךָ צוּר עוֹלָמִים{{ש}} {{סי|אַ}}הַג מִפְעֲלוֹתֶיךָ אַדִּיר בַּמְּרוֹמִים{{ש}} {{סי|אֲ}}דַבְּרָה גְּבוּרָתֶךָ בְּאֶרֶשׁ נִאוּמִים{{ש}} {{סי|אַ}}זְכִּירָה תְהִלָּתֶךָ קְצָת מֵעִצּוּמִים {{סי|בְּ}}טֶרֶם חָצַבְתָּ גְּדוּדֵי מְעוֹנָה{{ש}} {{סי|בְּ}}עֻזְּךָ נֶאֱזַרְתָּ אֵל אֱמוּנָה{{ש}} {{סי|בְּ}}רוּחֲךָ שֻׁפְּרוּ חֲזָקִים בִּתְבוּנָה{{ש}} {{סי|בֻּ}}סְּסָה תֵבֵל עַל מְכוֹנָהּ {{סי|גִּ}}יהַּ קָרָאתָ לְהָאִיר עֵיפָה{{ש}} {{סי|גֵּ}}אֶה דַּרְכְּךָ בִּסְעָרָה וְסוּפָה{{ש}} {{סי|גְּ}}לַלְתּוֹ וְהֻצְפַּן לְנוֹחֲלֵי צְרוּפָה{{ש}} {{סי|גָּ}}נוּז לָמוֹ לְתַעַל וְלִתְרוּפָה {{סי|דּ}}וֹד מְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹת{{ש}} {{סי|דִּ}}לִּיתָ בוֹדֵל לְתִוּוּךְ מֵיוֹת{{ש}} {{סי|דֶּ}}מַע בָּכוּ הִזִּילוּ תַחְתִּיּוֹת{{ש}} {{סי|דְּ}}בָרְךָ קָשְׁבוּ וְהֻקְוּוּ בְדָכְיוֹת {{סי|הֵ}}נַצְתָּ צִיָּה צִיצֵי פְרָחִים{{ש}} {{סי|הֵ}}נִיבָה מֶגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים{{ש}} {{סי|הֻ}}חְנַט לְמִינֵימוֹ דְּשָׁאִים וְשִׂיחִים{{ש}} {{סי|הֲ}}כִינוֹתָ גָּן לִגְדֻלָּתְךָ שָׂחִים {{סי|וְ}}הֵאַרְתָּ נָאוֹר אוֹרִים גְּדוֹלִים{{ש}} {{סי|וְ}}הִשְׁוִיתָם יַחַד לְעִתּוֹתָם הַלִּים{{ש}} {{סי|וְ}}הֻקְטָן סַהַר כְּרִגֵּל מִלִּים{{ש}} {{סי|וְ}}רִבִּיתָ צְבָאוֹ עָשׁ וּכְסִילִים {{סי|זֶ}}רֶם הִשְׁרַצְתָּ שָׂחִים וְעָפִים{{ש}} {{סי|זִ}}יז וּבָרִיחַ לְכֵרַת יָפִים{{ש}} {{סי|זָ}}בַת הִשְׁרִיצָה צֹנֶה וַאֲלָפִים{{ש}} {{סי|זִ}}מַּנְתָּ אֵבוּס לְמֵסַב אַלּוּפִים {{סי|חַ}}י בְּשׁוּרְךָ מְלַאכְתְּךָ תַּמָּה{{ש}} {{סי|ח}}וֹצֵב עַמּוּדִים לְרִקּוּעַ בְּלִימָה{{ש}} {{סי|חֶ}}שֶׁק עִדּוּנִים מֶסֶךְ וּטְעִימָה{{ש}} {{סי|חַ}}שְׁתָּ לְבְראוֹת יְצִיר מֵאֲדָמָה {{סי|טֶ}}כֶס תַּבְנִיתוֹ הֵכַנְתָּ בְּחוֹתָמָךְ{{ש}} {{סי|טִ}}פּוּחַ חֶלְדוֹ גִּבַּלְתָּ מֵהֲדֹמָךְ{{ש}} {{סי|טֹ}}הַר נִשְׁמָתוֹ עָרַכְתָּ מִמְּרוֹמָךְ{{ש}} {{סי|ט}}וֹב חִכַּמְתּוֹ כְּמַלְאֲכֵי מְרוֹמָךְ {{סי|יָ}}הּ רְאִיתוֹ גַּף בְּעוֹלָמוֹ{{ש}} {{סי|יִ}}עַדְתָּ לוֹ עֵזֶר מִגָּלְמוֹ{{ש}} {{סי|יָ}}שֵׁן וְנִנְעַר וְהִנֵּה לְעֻמּוֹ{{ש}} {{סי|יָ}}דַע וְהֵבִין שֶׁהִיא מֵעַצְמוֹ {{סי|כּ}}וֹנַנְתָּ לָמוֹ בְּעֵדֶן חֻפּוֹת{{ש}} {{סי|כָּ}}ל יְקָרָה סִכַּכְתָּם לְחַפּוֹת{{ש}} {{סי|כִּ}}וַּנְתָּ כְּרֵעַ כְּבוּדָּה לְיַפּוֹת{{ש}} {{סי|כִּ}}רְכְּרוּ כְּשָׁרִים אֵילֵי תוֹעֲפוֹת {{סי|לִ}}נְצֹר צִוּוּיָךְ לוּ חָכְמוּ{{ש}} {{סי|לְ}}חַיֵּי נְצָחִים חַיָּתָם קִיְּמוּ{{ש}} {{סי|לְ}}עִיטַת הַמָּוֶת אִוּוּ וַיִּטְעֲמוּ{{ש}} {{סי|לָ}}כֵן נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ {{סי|מִ}}גַּן אֱלֹהִים גֹּרְשׁוּ פּוֹתִים{{ש}} {{סי|מַ}}עֲקַשֵּׁי גֵּיא לַחֲרֹשׁ בְּאִתִּים{{ש}} {{סי|מַ}}עֲמַקֶּיהָ לְשַׂדֵּד בִּבְנֵי רְפָתִים{{ש}} {{סי|מַ}}אֲכָלָם בְּזֵעָם וּלְעָפָר שְׁפוּתִים {{סי|נֶ}}אֶרְרָה יוֹלֶדֶת כְּסִיל לְתוּגָה{{ש}} {{סי|נַ}}עֲצוּץ וְדַרְדַּר לְהַצְמִיחַ בַּעֲרוּגָה{{ש}} {{סי|נִ}}פְתֶּה וּפוֹתָה בְּעֶצֶב לְהִתְמוֹגְגָה{{ש}} {{סי|נָ}}חָשׁ בְּגָחוֹן מִבְּלִי פוּגָה {{סי|שָׂ}}רִיגִים שִׁלְּחוּ נוֹקֵד וְאִכָּר{{ש}} {{סי|שָׂ}}שׂוּ וַיַּקְרִיבוּ לְמוּלָךְ אֶשְׁכָּר{{ש}} {{סי|שַׂ}}גִּיא שַׁעְתָּ לְהָבִיא מִמְבֻכָּר{{ש}} {{סי|סִ}}יג נוֹבֵל מִלִּשְׁעוֹת נִתְנַכָּר {{סי|עַ}}ז בְּגָבְהוֹ שִׁחֵת רַחֲמָיו{{ש}} {{סי|עָ}}רַף נָקִי וְשָׁפַךְ דָּמָיו{{ש}} {{סי|עֲ}}נַשְׁתּוֹ לָנוּע וְלָנוּד בַּאֲשָׁמָיו{{ש}} {{סי|עֵ}}ת הִתְוַדָּה הִתְוִיתוֹ בְּרִשּׁוּמָיו {{סי|פָּ}}רִיצֵי שְׁלִישִׁים הֵחֵלּוּ לִמְעֹל{{ש}} {{סי|פְּ}}סִילִים הִמְלִיכוּ וַיִּפְרְקוּ עֹל{{ש}} {{סי|פָּ}}רַצְתָּ בַעֲדָם גָּדֵר מִלִּנְעֹל{{ש}} {{סי|פָּ}}שַׁט רַהַב לְבָלְעָם בִּשְׁאוֹל {{סי|צָ}}צוּ פּוֹעֲלֵי אָוֶן וּמִרְמָה{{ש}} {{סי|צָ}}רְחוּ סוּר יָדֵנוּ רָמָה{{ש}} {{סי|צִ}}דֵּי אֲרוּכוֹת פָּתַחְתָּ לְגָשְׁמָה{{ש}} {{סי|צ}}וּל הִבְקַעְתָּ מֵהַשְׁאִיר נְשָׁמָה {{סי|קָ}}פוּ גְּוִיָּתָם בְּשֶׁטֶף הוֹמִים{{ש}} {{סי|קָ}}לַטְתָּ מֵהֶם צַדִּיק תָּמִים{{ש}} {{סי|קִ}}נִּים עָשָׂה לְהֵחָבֵא מִזְּעָמִים{{ש}} {{סי|קֻ}}לְּעָה אֳנִיָּתוֹ מִיָּמִים יָמִים {{סי|רִ}}צּוּי תְּשׁוּרָה לְפָנֶיךָ הֶעֱלָה{{ש}} {{סי|רַ}}חְתָּ נִיחֹחוֹ וְשַׁוְּעוֹ עָלָה{{ש}} {{סי|רָ}}ם נִשְׁבַּעְתָּ מֵעֲשׂוֹתוֹ כָלָה{{ש}} {{סי|רִ}}עֲנַנְתּוֹ לְמַלּאוֹת תֵּבֵל כֻּלָּהּ {{סי|שָׁ}}לוּ בּוֹגְדִים וַיִּוָּעֲדוּ לְמָרְדָה{{ש}} {{סי|שִׁ}}כְנָם שִׁית בַּשַּׁחַק לְהֵאָגְדָה{{ש}} {{סי|שָׂ}}חַקְתָּ לָּמוֹ כְּפַצְתָּ נֵרְדָה{{ש}} {{סי|שִׂ}}עַרְתָּם בְּנֶפֶץ וַחֲבִילָתָם נִפְרְדָה {{סי|תֻּ}}עְתְּעוּ יְצוּרִים אַחֲרֵי הֲבָלִים{{ש}} {{סי|תָּ}}עוּ מִמַּסְלוּל שָׁגוּ כֶאֱוִילִים{{ש}} {{סי|תָּ}}מָר הִפְרַחְתָּ מִבֵּין חֲרוּלִים{{ש}} {{סי|תְּ}}רוּפָה לְנִמְחָצִים צֳרִי לְנֶחֱלִים {{הור|סימן: '''תשר"ק''' מרובע}} {{סי|תִּ}}רְגַּלְתָּ יָדִיד לְהַעֲמִיד נְשִׁיָּה{{ש}} {{סי|תֹּ}}כֶן עַמּוּדֶיה מֵהִתְמוֹגֵג תּוּשִׁיָּה{{ש}} {{סי|תֻּ}}מְּכוּ אֲשׁוּרָיו בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ יָּהּ{{ש}} {{סי|תּ}}וֹעִים הִסְלִיל בְּדֶרֶךְ תְּחִיָּה {{סי|שֻׁ}}תַּת עוֹלָם צִדְקוֹ כְּנִתְעוֹרַר{{ש}} {{סי|שָׁ}}אַף מֵעֶבֶר וְאַחֲרֶיךָ גֹרַר{{ש}} {{סי|שִׁ}}וַּע עָדֶיךָ שִׁכְנוֹ מֵהִתְחָרַר{{ש}} {{סי|שַׁ}}עֲשׁוּעַ הִגְזַעְתּוֹ וְלֹא הֻעֲרָר {{סי|רָ}}צִיתָ אָדוֹן לְבָחֳנוֹ בוֹ{{ש}} {{סי|רְ}}אוֹת סַרְעַפָּיו וְצֵרוּף לִבּוֹ{{ש}} {{סי|רַ}}כְּךָ יְחִידְךָ הַנֶּעְזָז אַהֲבוֹ{{ש}} {{סי|רַ}}צֵּהוּ לְפָנַי שַׁי לְהַקְרִיבוֹ {{סי|קָ}}דַם וְהִשְׁכִּים וְלָקַח כְּנִזְהָר{{ש}} {{סי|קָ}}פַץ כְּזָרִיז וְלֹא אֵחַר{{ש}} {{סי|קָ}}רְבָּן הֶעֱלָהוּ בְּמֹר הָהָר{{ש}} {{סי|קַ}}חַת מַאֲכֶלֶת חָשׁ וַיֻּמְהָר {{סי|צַ}}וָּאר פָּשׁוּט וְחֶרֶב נְחוּצָה{{ש}} {{סי|צָ}}עֲקוּ אֶרְאֶלָּם מַר חוּצָה{{ש}} {{סי|צִ}}בְאוֹת נִינֵימוֹ בְּהִצַּחְנָם שִׁמְצָה{{ש}} {{סי|צִ}}דְקָם תֵּפֶן וְכֹפֶר נִמְצָא {{סי|פְּ}}רִי הָדָר עִטַּרְתּוֹ לִצְפִירָה{{ש}} {{סי|פַּ}}רְצוּפוֹ חַקְתָּ בְּכִסְאֲךָ לְתַאֲרָה{{ש}} {{סי|פִּ}}רְחֵי בַדָּיו כְּמַזָּרוֹת שִׁפְרָה{{ש}} {{סי|פְּ}}רוּשִׁים לָךְ לְהוֹד וּלְתִפְאָרָה {{סי|עִ}}לִּיתָ שְׁלִישִׁי לְשֵׁרוּת אָהֳלָךְ{{ש}} {{סי|עֻ}}שַּׂר מֵאַחִים עֲמֹד בְּהֵיכָלָךְ{{ש}} {{סי|עֵ}}דוּת דָּתָךְ לְהוֹרוֹת לִקְהָלָךְ{{ש}} {{סי|עֲ}}מֹס בַּכָּתֵף אַפִּרְיוֹן כְּלוּלָךְ {{סי|סֻ}}לְסַל לְהִתְקַדֵּשׁ נֵצֶר עַמְרָם{{ש}} {{סי|סֻ}}לַּת וּכְמַעֲשֵׂר מִמַּעֲשֵׂר הוּרָם{{ש}} {{סי|סֶ}}גֶל לְבָרֵךְ בְּשִׁמְךָ צוּרָם{{ש}} {{סי|שִׂ}}ים בְּאַפֶּךָ קְטֹרֶת תִּמּוּרָם {{סי|נִ}}יחֹחִים לְהַכְלִיל וּלְהַרְגִּישׁ וַעַד{{ש}} {{סי|נַ}}חַת שֻׁלְחָנְךָ אָרוּחַ בְּמִסְעָד{{ש}} {{סי|נֶ}}אֱמֶנֶת בְּרִיתְךָ לוֹ עֲדֵי עַד{{ש}} {{סי|נָ}}כוֹנוּ מָנוֹתָיו בְּמִשְׁמָרָיו לָעַד {{סי|מַ}}לְבּוּשֵׁי כָבוֹד מַעֲטֵהוּ תְהִלָּה{{ש}} {{סי|מְ}}שָׁרֵת כְּמַלְאָךְ בְּרַעַד וְחִילָה{{ש}} {{סי|מָ}}שׁוּחַ מֵחֲבֵרָיו שֶׁמֶן גִּילָה{{ש}} {{סי|מְ}}לֻבָּב אוּרֶיךָ שְׁאוֹל לְנִדְגָּלָה {{סי|לְ}}מַלֵּא יָדָיו שִׁבְעָה נֶעְצַר{{ש}} {{סי|לְ}}הִתְחַטֵּא בְדָמִים בַּזְּבוּל נִנְצַר{{ש}} {{סי|לְ}}דוֹרוֹת כְּמוֹ כֵן יֻעֲצַר{{ש}} {{סי|לִ}}פְנֵי כִפּוּר בַּלִּשְׁכָּה יִתְנַצָּר {{רקע אפור|כַּכָּתוּב: כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה צִוָּה יְיָ לַעֲשֹׂת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם׃{{ממס|ויקרא ח לד}}}} {{סי|כָּ}}ל שִׁבְעָה יְחַטְּאוּהוּ בַמַּיִם{{ש}} {{סי|כִּ}}י תְמוּרַת דָּם מָיִם{{ש}} {{סי|כִּ}}הוּן סִדֵּר בַּיּוֹם פַּעֲמַיִם{{ש}} {{סי|כִּ}}וּוּן זְרִיקָה וְהַקְטָרָה לַשָּׁמָיִם {{סי|י}}וֹרוּהוּ יְשִׁישִׁים מִיּוֹם לְיוֹם{{ש}} {{סי|יְ}}שַׁנְּנוּהוּ סֵדֶר עֲבוֹדַת יוֹם{{ש}} {{סי|יְ}}אַלְּפוּהוֹ עֲבֹד בְּיִרְאָה לְאָיֹם{{ש}} {{סי|יְ}}בוֹנְנוּהוּ מִלְּהַחֲלִיף חֹק הַיּוֹם {{סי|טֶ}}פֶל לְעָשׂוֹר אוֹר כְּהִזָּרַח{{ש}} {{סי|טְ}}הוֹרִים יַצִּיגִיהוּ בְּשַׁעַר הַמִּזְרָח{{ש}} {{סי|טִ}}יב זְבָחִים לְפָנָיו לֶאֱרַח{{ש}} {{סי|טַ}}עַם לְהִתְרַגֵּל בָּם מֵהִטָּרַח {{סי|חֲ}}שֵׁכָה יַמְעִיטוּ צֵיד מַאֲכָלוֹ{{ש}} {{סי|חָ}}שְׂכוּ מֵרֶדֶם מִקְרֶה מֵהַרְגִּילוֹ{{ש}} {{סי|חַ}}כְמֵי מַטֵּהוּ זִוְּגוּ לוֹ{{ש}} {{סי|חֲ}}פִינַת קְטֹרֶת בַּעֲלִיָּה לְהַשְׂכִּילוֹ {{סי|זֵ}}רְזוּהוּ וְהִשְׁבִּיעוּהוּ בְּשֵׁם מוֹרָא{{ש}} {{סי|זְ}}חַל וְהִזָּהֵר אֹמֶר מִלְּהָמִירָה{{ש}} {{סי|זִ}}ילַת דֶּמַע עֵינָם נִגְּרָה{{ש}} {{סי|זֶ}}ה מֵחֲשַׁד וְאֵלָּה מֵהִסָּגֵרָה {{סי|וַ}}יְעוֹרְרוּהוּ מְשׁוֹרְרִים מַכֵּי בִצְרָדָה{{ש}} {{סי|וַ}}יּוּפַג בְּמִדְרָשׁ וְכִתְבֵי תְעוּדָה{{ש}} {{סי|וְ}}עַל הָרִצְפָה יֵהָפֵךְ לִקּוֹדָה{{ש}} {{סי|וְ}}הָעִיר תֵּהוֹם שְׁנָתוֹ לְנַדְּדָה {{סי|הֶ}}עֱסִיקוּהוֹ לְעוֹרְרוֹ עַד הָאוֹרָה{{ש}} {{סי|ה}}וּקְמוּ מֵחֲצוֹת אֵפֶר לְנַעֲרָה{{ש}} {{סי|הֵ}}רִים בְּפַיִס דֶּשֶׁן הַבְעָרָה{{ש}} {{סי|הִ}}תְקִינוּ מוֹרִים בְּהֶרֶף מֵהִשָּׁבֵרָה {{סי|דָּ}}ת הַפְּיָסוֹת אַרְבַּע קִצְבָם {{ש}} {{סי|דִ}}בְרַת הֲרָמָה רִאשׁוֹן שֶׁבָּם{{ש}} {{סי|דַּ}}שֵּׁן פְּנִימִי וּמְנוֹרַת זְהָבָם{{ש}} {{סי|דְּ}}בַר הַשֵּׁנִי לְהַעֲלוֹת חוֹבָם {{סי|גַּ}}ם לִקְטֹרָה פַּיִס יְשַׁלְּשׁוּ{{ש}} {{סי|גּ}}וֹרָלָהּ לִתְמֹךְ סֶלָה יְחֻדָּשׁוּ{{ש}} {{סי|גּ}}וֹמְלָם בְּרָכוֹת לְבַל יֻחְלְשׁוּ{{ש}} {{סי|גַּ}}בֵּר חֵילָם וְחֹסֶן יְגֻדָּשׁוּ {{סי|בְּ}}תַעֲרֹבֶת יוּבְאוּ לְפַיִס הָרְבִיעִי{{ש}} {{סי|בְּ}}תָרִים וּפְדָרִים הַעַל לִמְרֻבָּעִי{{ש}} {{סי|בְּ}}רֶגֶשׁ הִלּוּכָם לְרַצּוֹתְךָ רוֹעִי{{ש}} {{סי|בְּ}}מָעוֹז לְאַיְּלֵנִי וּלְאַמֵּץ זְרוֹעִי {{סי|אִ}}וּוּי דְּבִירְךָ רָפְסָה מַדְּקָה{{ש}} {{סי|אָ}}פְסוּ מְרַצֶּיךָ וְאֵיךְ אֶצְטַדְּקָה{{ש}} {{סי|א}}וֹחִילָה לְיֶשְׁעֲךָ לוֹבֵשׁ צְדָקָה{{ש}} {{סי|אַ}}רְמוֹנְךָ לְיַשֵּׁב לְכוֹנְנִי בִצְדָקָה {{הור|סימן: '''א"ב''' מרובע}} {{סי|אָ}}מַר שׁוֹמֵר אָתָא בֹקֶר{{ש}} {{סי|אָ}}ץ מֵחֲצָצִים שְׁאֵרוֹ לְבַקֵּר{{ש}} {{סי|אֲ}}צִילֵי שִׁבְטוֹ לִוּוּהוּ בְּיֹקֶר{{ש}} {{סי|א}}וֹתוֹ לְהַטְבִּיל כַּחֲדָשִׁים לַבֹּקֶר {{סי|בּ}}וּץ סָדִין פֵּרְשׂוּ לְמָסָךְ{{ש}} {{סי|בֵּ}}ינוֹ לְבֵין עַם מְמֻסָּךְ{{ש}} {{סי|בִּ}}גְדֵי מִכְסֵהוּ פָּשַׁט וְהֻחְשָׂךְ{{ש}} {{סי|בְּ}}שָׂרוֹ רָחַץ וּזְהָבִים הוּסָךְ {{סי|גָּ}}נַז חֲמוּקָיו בְּמִכְנְסֵי טֹהַר{{ש}} {{סי|גַּ}}וָּן פָּרָשִׁים רָצֵי בְדֹהַר{{ש}} {{סי|גִּ}}לּוּי עֲרָיוֹת יַלְדוּת שַׁחַר{{ש}} {{סי|גְּ}}נֹז וּלְכַסּוֹת בְּלִי לְהַשְׁחַר {{סי|דֵּ}}י מִדּוֹתָיו כְּתֹנֶת לֻבַּשׁ{{ש}} {{סי|דִּ}}מְיוֹן הָאִישׁ בַּדִּים מְלֻבָּשׁ{{ש}} {{סי|דְּ}}מֵי הַטְבָּלַת רֶצַח הַנִּכְבָּשׁ{{ש}} {{סי|דָּ}}גוּל יַדִּיחַ בְּמַחֲלָצוֹת הִתְלַבָּשׁ {{סי|הֻ}}חְגַּר אַבְנֵט שֵׁשׁ כֻּלּוֹ{{ש}} {{סי|הִ}}קִּיפוֹ בְשִׁלּוּשׁ כְּנָחָשׁ בְּעִקּוּלוֹ{{ש}} {{סי|ה}}וּכַן לְיַשֵּׁר עָקֹב מִפִּתּוּלוֹ{{ש}} {{סי|הֱ}}כִינוֹ כְּאֹמֶן מֵהַוֹּת הִתּוּלוֹ {{סי|וּ}}בְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף לְהִתְפָּאֵר{{ש}} {{סי|וּ}}מַרְאֵהוּ כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר{{ש}} {{סי|וּ}}בְגֹבַהּ הָרֹאשׁ שָׂמָהּ כִּבְאֵר{{ש}} {{סי|וּ}}בָהּ יְכַפֵּר לְיָהִיר בּוֹעֵר {{סי|זֶ}}בֶד הַמְּעִיל בְּשׂוּמוֹ חֲתֻלָּתוֹ{{ש}} {{סי|זָ}}עוּ אֵילִים מִזִּיו יִפְעָתוֹ{{ש}} {{סי|זֹ}}הַר רִמּוֹנִים בְּשׁוּלֵי תְכֶלְתּוֹ{{ש}} {{סי|זַ}}גֵּי פָז נְתוּנִים בְּאֶמְצָעִיתוֹ {{סי|חֵ}}קֶר מִנְיָנָם שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים{{ש}} {{סי|חַ}}כְמוֹנֵי סַהַר נֶגְדָּם קְבוּעִים{{ש}} {{סי|חַ}}דְרֵי מֶלֶךְ בְּקוֹלָם יַרְעִים{{ש}} {{סי|חַ}}שּׁוֹת קוֹל מְלָשְׁנֵי רֵעִים {{סי|טֻ}}כַּס וְהֻאְפַּד בְּחֵשֶׁב הָאֲפֻדָּה{{ש}} {{סי|טֶ}}כֶס שֹׁהֲמִים מְכֻתָּף בִּרְפִידָה{{ש}} {{סי|טְ}}לָאֵי חָלָק מְפֻתָּחִים בִּתְעוּדָה{{ש}} {{סי|טָ}}בוּעַ לְכַפֵּר מַסֵּכַת אֲפֻדָּה {{סי|יְ}}קָרָה בְּלִבּוֹ בְּזֶרֶת רְבוּעָה{{ש}} {{סי|יִ}}רְכְּסוּ בוֹ חֹשֶׁן בִּקְבִיעָה{{ש}} {{סי|יְ}}סֻלְּאוּ בוֹ טוּרִים אַרְבָּעָה{{ש}} {{סי|י}}וּחֲקוּ בָם דִּגְלֵי מְרֻבָּעָה {{סי|כֹּ}}פֶר יַמְצִיא לְמַטֵּי מִשְׁפָּט{{ש}} {{סי|כִּ}}י נִקְרָא חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט{{ש}} {{סי|כְּ}}תָב צֵרוּפוֹ הֻצְדַּק בַּמִּשְׁפָּט{{ש}} {{סי|כְּ}}צֹהַר יָאִיר שׁוֹאֲלָיו בַּמִּשְׁפָּט {{סי|לָ}}אַט מִצְחוֹ בְּנֵזֶר הַקֹּדֶשׁ{{ש}} {{סי|לַ}}הַג פִּתּוּחוֹ לַייָ קֹדֶשׁ{{ש}} {{סי|לְ}}רַצּוֹת טֻמְאוֹת הַהֻקְרוּ בַקֹּדֶשׁ{{ש}} {{סי|לָ}}בוּשׁ כֻּלָּם עוֹד יִתְקַדֵּשׁ {{סי|מָ}}שְׁכוּ אֵלָיו טָלֶה מִלִּשְׁכָּה{{ש}} {{סי|מְ}}בֻקַּר מִמּוּם כַּדָּת וְכַהֲלָכָה{{ש}} {{סי|מִ}}הֵר קְרָצוֹ בְּהוֹבָאָה וְהוֹלָכָה{{ש}} {{סי|מֵ}}רֵק חֲנִיכָיו וְלֹא חִכָּה {{סי|נְ}}טִיפַת דָּמוֹ לַמִּזְרָק זִחֵל{{ש}} {{סי|נְ}}טָלוֹ זְרָקוֹ וּקְטֹרֶת גִּחֵל{{ש}} {{סי|נְ}}תָחִים הִקְרִיב וַחֲבִתִּים שִׁחֵל{{ש}} {{סי|נִ}}סֵּךְ הַיַּיִן וְשִׁיר הֵחֵל {{סי|שְׂ}}רִידָיו לִשְׁכָּתָה הֱבִיאוּהוּ לִטְבִילָה{{ש}} {{סי|סָ}}כוּ סָדִין בֵּינוֹ לַקְּהִלָּה{{ש}} {{סי|שָׂ}}שׂ וְקִדֵּשׁ וּפָשַׁט בְּצָהֳלָה{{ש}} {{סי|סָ}}ע וְטָבַל וְסִפֵּג כְּבַתְּחִלָּה {{סי|עֲ}}דִי בוּץ כֻּרְבַּל וְהֻעֲטָה{{ש}} {{סי|ע}}וֹד קִדֵּשׁ שֵׁנִית לְיָעֲטָה{{ש}} {{סי|עַ}}ל פָּרוֹ יָדוֹ הִטָּה{{ש}} {{סי|עִ}}וּוּיוֹ הִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא {{רקע אפור|וכך היה אומר…{{ש}}והכהנים…{{ש}}ואף הוא…{{ש}}ואתה בטובך…}} {{סי|פּ}}וּרֵי פָז טָרַף וְהֶעְלָם{{ש}} {{סי|פָּ}}גַשׁ בִּשְׁנֵי שְׂעִירִים וְהִגְרִילָם{{ש}} {{סי|פֵּ}}רַשׁ זֶה לַשֵּׁם יֻשְׁלָם{{ש}} {{סי|פִּ}}לּוּשׁ רֵעֵהוּ לַדֶּחִי יְשֻׁלָּם {{סי|צִ}}יְּנָם אִישׁ אִישׁ כִּדְבָרוֹ{{ש}} {{סי|צָ}}עַד שֵׁנִית אֵצֶל פָּרוֹ{{ש}} {{סי|צְ}}פוּנָה חַטָּאתוֹ גִּלָּה לְצוּרוֹ{{ש}} {{סי|צַ}}חַן מַטֵּהוּ יוֹרֶה בִדְבָרוֹ {{רקע אפור|וכך היה אומר…{{ש}}והכהנים…{{ש}}ואף הוא…{{ש}}ואתה בטובך…}} {{סי|קָ}}פַץ שְׁחָטוֹ וְקִבֵּל דָּמוֹ{{ש}} {{סי|קִ}}פְאוֹנוֹ יְמָרֵס צִיר מִטַּעֲמוֹ{{ש}} {{סי|קִ}}בֵּץ לוֹחֲשׁוֹת בְּמַחְתַּת אָדְמוֹ{{ש}} {{סי|קִ}}יחָתָם מִבִּפְנִים לְמִזְבַּח הֲדֹמוֹ {{סי|ר}}וֹבִים יַמְצִיאוּהוּ מַחְתַּת דַּקָּה{{ש}} {{סי|רִ}}קֵּן כַּף בּוֹ לְהָרִיקָה{{ש}} {{סי|רָ}}ד בְּחָפְנָיו לְתוֹכוֹ שְׁחוּקָה{{ש}} {{סי|רִ}}שְּׁפָהּ פְּנִימָה וְתִמֵּר כַּחֻקָּה {{סי|שִׁ}}וַּע בְּצֵאתוֹ תְּפִלָּה קְצָרָה{{ש}} {{סי|שְׁ}}אֵרִית לְכַלְכֵּל לְלֹא קָצְרָה{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹבֵב הַמְמָרֵס דָּם לְכַפָּרָה{{ש}} {{סי|שָׁ}}ב וְהִזָּהוּ פְּנִים בִּסְפִירָה {{סי|תָּ}}ר וַיַּז לְמַעְלָה אַחַת{{ש}} {{סי|תַּ}}חְתִּית שֶׁבַע וְלֹא פִחַת{{ש}} {{סי|תְּ}}כוּנָתוֹ עַל כַּן נִחַת{{ש}} {{סי|תָּ}}כַף שָׂעִיר וּשְׁחָטוֹ בְּאִבְחַת {{הור|סימן: '''תשר"ק''' כפול, '''משלם בירבי קלונימוס'''}} {{סי|תִּ}}קְבֹּלֶת הַדָּם בִּכְפוֹר קָלַט{{ש}} {{סי|תִּ}}רְגֵּל אֲשׁוּרָיו דְּבִירָה בַּלָּט{{ש}} {{סי|שָׁ}}נָה בֵּין בַּדֵּי מִבְלָט{{ש}} {{סי|שֶׁ}}בַע וְאַחַת מֶנָּה מִלַּט :וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה. אַחַת. :אַחַת וְאַחַת. :אַחַת וּשְׁתַּיִם בְּנַחַת. :אַחַת וְשָׁלֹשׁ נוֹכַחַת. :אַחַת וְאַרְבַּע מוּכַחַת. :אַחַת וְחָמֵשׁ לְלֹא נִקְשַׁחַת. :אַחַת וָשֵׁשׁ לְבַל נִשְׁכַּחַת. :אַחַת וָשֶׁבַע בְּלִי פַחַת. {{סי|רָ}}ץ וַיְמִירֵהוּ בְּדַם פָּר{{ש}} {{סי|רִ}}קְמֵי פָרֹכֶת הִזָּה בִּסְפָר{{ש}} {{סי|קַ}}ח שֶׁל שָׂעִיר וְהִצְלִיף בִּשְׁפָר{{ש}} {{סי|קְ}}רֹא אַחַת וְשֶׁבַע בַּמִּסְפָּר :וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה. אַחַת. :אַחַת וְאַחַת. :אַחַת וּשְׁתַּיִם בְּנַחַת. :אַחַת וְשָׁלֹשׁ נוֹכַחַת. :אַחַת וְאַרְבַּע מוּכַחַת. :אַחַת וְחָמֵשׁ לְלֹא נִקְשַׁחַת. :אַחַת וָשֵׁשׁ לְבַל נִשְׁכַּחַת. :אַחַת וָשֶׁבַע בְּלִי פַחַת. {{סי|צֵ}}רֵף וְעֵרָה זֶה בָזֶה{{ש}} {{סי|צֹ}}ק חִטּוּיָם רָבוּע מְפֻזֶּה{{ש}} {{סי|פְּ}}אֵר קַרְנוֹתָיו אַרְבַּע מַזֶּה{{ש}} {{סי|פְּ}}נֵי טָהֳרוֹ שֶׁבַע יַזֶּה {{סי|ע}}וֹד הַשִּׁירַיִם שָׁפַךְ בְּנַחְצוֹן{{ש}} {{סי|עַ}}ד יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל חִצּוֹן{{ש}} {{סי|סִ}}יֵּם אַרְבָּעִים וְאַרְבַּע לְרָצוֹן{{ש}} {{סי|סְ}}דוּרוֹת כַּדָּת בְּלִי פִרְצוֹן {{סי|נִ}}גַּשׁ אֵצֶל שָׂעִיר בִּמְרוּצָה{{ש}} {{סי|נָ}}כוֹן לַדֶּחִי מְעֻתָּד לִרְצִיצָה{{ש}} {{סי|מַ}}אֲמַר וִדּוּי עָלָיו הִפְצָה{{ש}} {{סי|מְ}}שׁוּגַת עָם הוֹדָה בְּפִיצָה {{רקע אפור|וכך היה אומר…{{ש}}והכהנים…{{ש}}ואף הוא…{{ש}}ואתה בטובך…}} {{סי|לְ}}עִתִּי מְסָרוֹ לְהוֹלִיכוֹ לִגְזֵרָה{{ש}} {{סי|לְ}}הַעֲמִיס עָלָיו פִּשְׁעֵי בָרָה{{ש}} {{סי|כִּ}}וּוּן זְהוֹרִית בְּקַרְנָיו לְאָזְרָה{{ש}} {{סי|כְּ}}הִדָּחְפוֹ גֻלְגַּל וְגֻזַּר בִּגְזֵרָה {{סי|יָ}}רִימוּ נֵס יוֹדְעֵי נִזּוּרִי{{ש}} {{סי|יְ}}רִיַּת שָׂעִיר חִתּוּל מְזוֹרִי{{ש}} {{סי|טָ}}ס כְּנֶשֶׁר וְגָבַר כַּאֲרִי{{ש}} {{סי|ט}}וֹל אֵמוּרֵי צְפִיר וּמְרִיא {{סי|חֲ}}נִיכָיו שְׂרָפוּם חוּצָה לַחוֹמִים{{ש}} {{סי|חִ}}וָּה סִדְרֵי עֲבוֹדָה לִרְחוּמִים{{ש}} {{סי|זֶ}}בֶד שְׁמֹנֶה בְּרָכוֹת הִתְמִים{{ש}} {{סי|זֹ}}רַז וְקִדֵּשׁ וּפָשַׁט כְּתָמִים {{סי|וְ}}הִטְבִּיל גֶּוְיוֹ וְעָדָה זְהָבִים{{ש}} {{סי|וַ}}יְקַדֵּשׁ עוֹד בְּלִי רְהָבִים{{ש}} {{סי|הִ}}קְרִיב אֵילוֹ וְשֶׁל עֲדַת אֲהוּבִים{{ש}} {{סי|הַ}}מּוּסָפִים וְחֶלְבֵי חַטָּאת לְהוּבִים {{סי|דָּ}}ץ וְקִדֵּשׁ וּפָשַׁט וְרָחַץ{{ש}} {{סי|דָּ}}רַשׁ וְלָבַשׁ בִּגְדֵי גַהַץ{{ש}} {{סי|גָּ}}שׁ וְקִדֵּשׁ וְלַדְּבִיר נִנְחַץ{{ש}} {{סי|גַּ}}חֶלֶת וּבָזָךְ הוֹצִיא מְנֻחָץ {{סי|בָּ}}ן וְקִדֵּשׁ וּפָשַׁט לְבָנִים{{ש}} {{סי|בְּ}}הִנּוֹחַ גְּנָזָם כְּהוֹרָיַת נְבוֹנִים{{ש}} {{סי|אָ}}ץ וְטָבַל וְעָטָה זַהֲבַנִּים{{ש}} {{סי|אַ}}ף קִדֵּשׁ לְרַצּוֹת כֵּנִים {{סי|מַ}}עֲשֵׂה תָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם{{ש}} {{סי|שִׁ}}לֵּם כְּסֵדֶר לְבוֹחֵן קְרָבַיִם{{ש}} {{סי|לִ}}הֵב קְטוֹרָה לְמִזְבַּח פַּרְוַיִם{{ש}} {{סי|מְ}}נוֹרָה וְנֵרוֹתֶיהָ הֶעֱלָה בַּעֲקֵבַיִם {{סי|בַּ}}סּוֹף קִדֵּשׁ רַגְלָיו וְיָדָיו{{ש}} {{סי|יַ}}שְׁלִים עֲשָׂרָה כְּחֹק נְגִידָיו{{ש}} {{סי|רִ}}צָּה לָאֵל פֹּעַל יָדָיו{{ש}} {{סי|בְּ}}פָשְׁטוֹ שְׂרָד וְעָט בְּגָדָיו {{סי|יָ}}גִיל וְיִשְׂמַח כְּהִשְׁלִים חֻקּוֹ{{ש}} {{סי|קְ}}הִלּוֹת יַעֲקֹב מִכֶּתֶם בְּנַקּוֹ{{ש}} {{סי|לֹ}}א פָסַל בְּדַם זֵרוּקוֹ{{ש}} {{סי|וְ}}לֹא פִגֵּל בְּאֵמוּרֵי הֶסֵּקוֹ {{סי|נְ}}דִיבֵי עַם קְרוּאֵי יְשֻׁרוּן{{ש}} {{סי|יְ}}לַוּוּהוּ לְנָוֵהוּ בְּשִׁיר וָרֹן{{ש}} {{סי|מַ}}עֲטֵה תְהִלָּה לְנִינֵי אַהֲרֹן{{ש}} {{סי|וְשׂ}}ושׂ תָּשִׂישׂ חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן. {{סוף}} [[קטגוריה:עבודות (פיוט)]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:משולם בן קלונימוס]] 8hlftksz93j8s9dyx160ik82vc2aamf 0 1732329 3084656 3079421 2026-09-24T20:51:15Z בן עדריאל 9444 3084656 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור2|פיוט לסדר העבודה שחיבר הפייטן יוסי בן יוסי. מתוך מבחר השירה (ברודי) עם כמה שינויים ע"פ סידור רס"ג. סימן: '''א"ב''' כפול 10 (ובאות ת' 18 שורות).}} {{סי|אַ}}זְכִּיר גְּבוּרוֹת אֱלוֹהַּ נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ, יָחִיד וְאֵין עוֹד, אֶפֶס וְאֵין שֵׁנִי,{{ש}} {{סי|אַ}}חֲרוֹן אַיִן בַּחֶלֶד, לְפָנָיו אֵין בַּשַּׁחַק, אֵין בִּלְתּוֹ קֶדֶם, זוּלָתוֹ בְּעֵקֶב;{{ש}} {{סי|אָ}}דוֹן לַחְשֹׁב, אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת, נִמְלָךְ וְאֵין נֶעְדָּר, שָׂח וְאֵין מְאַחֵר;{{ש}} {{סי|אֹ}}מֵר וְעֹשֶׂה, יֹעֵץ וּמֵקִים, אַמִּיץ לָשֵׂאת וְגִבּוֹר לִסְבֹּל.{{ש}} {{סי|אֲ}}שֶׁר־לוֹ רְנָנוֹת מִפִּי יְצוּרָיו, מִמַּעְלָה וּמִמַּטָּה יִשָּׂא תְהִלָּה{{ש}} {{סי|אֵ}}ל אֶחָד בָּאָרֶץ וְקָדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם, מִמַּיִם יִשָּׂא שִׁיר אַדִּיר בַּמָּרוֹם,{{ש}} {{סי|אֶ}}דֶר מִתְּהוֹמוֹת, שֶׁבַח מִמְּאוֹרוֹת, אֹמֶר מִיָּמִים, זֶמֶר מִלֵּילוֹת,{{ש}} {{סי|אֵ}}שׁ תּוֹדִיעַ שְׁמוֹ, עֲצֵי־יַעַר יְרַנֵּנוּ, בְּהֵמָה תְלַמֵּד עֱזוּז נוֹרְאֹתָיו.{{ש}} {{סי|אָ}}מוֹן שַׂחֲקוֹ דָּת שַׁעֲשׁוּעָיו, הִיא הֶגְיוֹנוֹ עַד עֲמֹד סְגֻלָּה,{{ש}} {{סי|אָ}}ז קֶדֶם לְאֶלֶף דּוֹר עָלְתָה בַמַּחֲשָׁבֶת, מִמֶּנָּה תְּכוּנַת מְלֶאכֶת הַתָּכְנִית׃ {{סי|בַּ}}מָּרוֹם הֵכִין כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, פִּרְשֵׁז עֲנָנוֹ וְדֹק נָטָה לְאֹהֶל,{{ש}} {{סי|בַּ}}ל־יִצְעַן וּבַל־יִסַּע יְתֵדֹתָיו עַד־בֹּא קִצּוֹ וְיִתְחַדֵּשׁ בְּאֹמֶר.{{ש}} {{סי|בֵּ}}רַר עַל־מַיִם עַמּוּדֵי חֶלֶד וְשִׁנֵּס מָתְנֶיהָ בְּתֹהוּ וּבִסְעָרָה,{{ש}} {{סי|בַּ}}ל־יִמּוֹטוּ וּבַל־יִמְעֲדוּ מְכוֹנֶיהָ עַד־תִּבְלֶה כַבֶּגֶד וְתוּמַר כְּמֵאָז.{{ש}} {{סי|בֹּ}}הוּ וַאֲפֵלָה כִּסּוּ פְנֵי־אָרֶץ, וַתַּבְהִיק אוֹר מֵאוֹר פְּנֵי־מֶלֶךְ;{{ש}} {{סי|בִּ}}הַק נֹגַהּ לַיּוֹם לָצֵאת אָדָם לַפֹּעַל, וְשָׁת חֹשֶׁךְ לָאִישׁוֹן לִרְמֹשׂ חַיְתוֹ־יָעַר.{{ש}} {{סי|בְּ}}רַחֵף רוּחַ בֵּין שְׁחָקִים לְמַיִם שָׁת תִּקְרָה בַּתָּוֶךְ, שְׂאֵת חֲצִי מְדוּדִים,{{ש}} {{סי|בָּ}}ם יִוָּדַע פִּלְאוֹ לְפֹעֵל בַּטּוֹב, חַשְׁרַת פֵּיר פֶּלֶג מָלֵא מָיִם.{{ש}} {{סי|בְּ}}הַבְדִּילוֹ בֵּין מַיִם לָמַיִם הִשִּׂיק עֲלוּקָה, תָּפְתֶּה לִבְלִי חֹק,{{ש}} {{סי|בְּ}}אֵשׁ לֹא־נֻפַּח וְלֹא נִכְבֶּה נֵצַח, וְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ׃ {{סי|גָּ}}דַשׁ לְמִקְוֶה מַיִם אַדִּירִים וְשָׂם לָהֶם חוֹל בְּרִיחַ וּדְלָתַיִם,{{ש}} {{סי|גָּ}}דַר בַּעֲדָם בַּל־יְכַסּוּ אֶרֶץ, עַד נֶאֱמַן־בַּיִת יַעֲשֵׂם גְּזָרִים.{{ש}} {{סי|גִּ}}לָּה אֲדָמָה לַעֲבֹדַת אֱנוֹשׁ וְהִדְשִׁיאָהּ שִׂיחַ וְעֵשֶׂב מַזְרִיעַ זָרַע,{{ש}} {{סי|גַּ}}ם נָטַע בְּעֵדֶן גַּן רַעֲנָנָה לְחֻפַּת כְּבֻדַּת אַדִּירֵי חֵפֶץ.{{ש}} {{סי|גָּ}}מַר לְהַעְלִים אוֹר שִׁבְעָתָיִם, וְעָרַךְ נֵרוֹת לִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלָּיְלָה,{{ש}} {{סי|גְּ}}בוּל לֹא יַסִּיגוּ וְלֶכֶת לֹא יְאַחֲרוּ, עַד מְשָׁרֵת אֹהֶל יַדְמִימֵם בָּעֵמֶק.{{ש}} {{סי|גָּ}}אוּ מִמַּיִם בְּרִיחֵי תְהֹמוֹת, אֲפִיקֵי מָגֵן, שְׁנוּנֵי חִצִּים,{{ש}} {{סי|גָּ}}נַז מֵהֶם לְמִשְׁתֵּה נְצָחִים, וְהֵכִין בָּם כֶּלֶא לְצִיר הַבֹּרֵחַ.{{ש}} {{סי|גְּ}}בֹהֵי עוּף צָצוּ מֵרֶקֶק מָיִם, לְאֹכֶל שֻׁלְחַן מֶלֶךְ וְחֵיל צִבְאֹתָיו,{{ש}} {{סי|גָּ}}זַר לְתוֹעֲבַת עוֹף לֹא טָהוֹר, עַד־בֹּא תִשְׁבִּי עֹרְבִים כִּלְכְּלוּהוּ׃ {{סי|דָּ}}גוּ מֵחֶלֶד מָקְרָנִים לִזְבֹּחַ, חַיּוֹת מַאֲכָל עִם־בְּהֵמָה וָרָמֶשׂ;{{ש}} {{סי|דִּ}}שּׁוּן בְּהֵמוֹת בְּבוּל הַרְרֵי־אָלֶף, בּוֹ בְּיוֹם זִבְחוֹ יַגֵּשׁ חַרְבּוֹ.{{ש}} {{סי|דָּ}}ץ יוֹצֵר וְשָׂמַח בְּמַעֲשָׂיו, בְּהַבִּיטוֹ כִּי־טוֹב פָּעֳלוֹ,{{ש}} {{סי|דִּ}}שְׁאֵי מְנֻחוֹת וְאָכֳלֵי מְגָדִים וְשֻׁלְחָן עָרוּךְ וְאֵין מִי יְדֻשָּׁן,{{ש}} {{סי|דִּ}}בֶּר בְּלִבּוֹ מִי יָסֻר הֵנָּה לַטֶּבַח הַטָּבוּחַ וָיַיִן הַמָּסוּךְ?{{ש}} {{סי|דְּ}}בָרִי אִם־יַעַשׂ יְהִי כֵאלֹהִים, וְאִם יָמִיר אֹמֶר לְחָמְרוֹ אֲשִׁיבֶנּוּ;{{ש}} {{סי|דָּ}}רַשׁ וְהֵבִין וְיָדַע מְתֵי־שָׁוְא, כִּי לֹא־יָבִין לָלִין בִּיקָר.{{ש}} {{סי|דָּ}}מָהוּ בְצֶלֶם, חֲקָקוֹ בְתַבְנִית, לִהְיוֹת בְּדֹק וָחֶלֶד פַּחַד מוֹרָאוֹ,{{ש}} {{סי|דָּ}}גוּל בְּתוֹךְ עֵדֶן יִפָּה יְצוּעָיו, בְּפָז וְאֶבֶן יְקָרָה חַק מְסֻכָּתוֹ,{{ש}} {{סי|דַּ}}עַת קִשְּׁטוֹ וְרוּחַ חֲנָנוֹ, לְהַשְׂכִּיל מִקֶּדֶם קֵץ אֹתִיּוֹת׃ {{סי|הִ}}מְשִׁילוֹ בְּצַדִּיק מוֹשֵׁל לְכַלְכֵּל שֵׁמוֹת לָאֵל וּמִפְעָלָיו,{{ש}} {{סי|הִ}}זְהִירוֹ עַל־עֵץ הַדַּעַת פֶּן־יִנָּקֵשׁ בְּמַאֲכַל תַּאֲוָה,{{ש}} {{סי|הִ}}רְדִּימוֹ בְּנֹעַם שֵׁנָה, הֵרִים מִמֶּנּוּ עֶצֶם וְעָשָׂה עַלְמָה,{{ש}} {{סי|הֶ}}עְדָּה כַּכַּלָּה עֲדִי קִשֻּׁרִים, הִדְבִּיקָם יַחַד הֱיוֹת שְׁאֵר אֶחָד.{{ש}} {{סי|הִ}}שִּׁיא פוֹתָה זֹחֵל עָפָר לְהָנִיא אֹמֶר וְלָשׁוּב לֶעָפָר,{{ש}} {{סי|הֵ}}מִיתָה אִישׁ בְּתַאֲוַת עָצֵל, הִפִּילָה רַבִּים וְהָרְגָה עֲצֻמִים;{{ש}} {{סי|הֻ}}כָּה נָחָשׁ בְּטַרְפּוֹ וּבִפְעָמָיו לָנֶצַח, וְהוּא יְשֻׁלַּח צִיר לְפֹרְצֵי גָדֵר.{{ש}} {{סי|הָ}}עָרְמוּ וְכָסּוּ בְּעָלֶה נֹבֶלֶת, תְּמוּר לְבוּשׁ עָנָן – חֲתֻלַּת עֲרָפֶל;{{ש}} {{סי|ה}}וּמַר תָּאֳרָם וְהוּסַר פַּחְדָּם, לְהֵרָדוֹת מִכֹּל וְלֹא לִרְדּוֹת בַּכֹּל,{{ש}} {{סי|הֹ}}רְמוּ מֵעֵדֶן וְגֹרְשׁוּ מִגָּן, וְהוּכַן נְקִיק סֶלַע בֵּית־מָלוֹן לָמוֹ׃ {{סי|וְ}}יוֹצֵר הֵחִישׁ תַּאֲוַת יְצוּרוֹ, וְהִרְגִּיל עֶזְרוֹ לְרֶבַע תְּשׁוּקָתוֹ,{{ש}} {{סי|וְ}}יֵחֲמָה וְהִזְרִיעָה, וְחִבְּלָה וְיָלְדָה, וּבִכְּרָה מְשַׂדֵּד תַּלְמֵי אֲדָמָה,{{ש}} {{סי|וְ}}הוֹסִיפָה שֵׁנִית וְהִבְרִיכָה, וְשִׁלְּחָה עָוִיל, תּוֹמֵךְ שֵׁבֶט, רֹעֶה עֲדָרִים,{{ש}} {{סי|וּ}}בִתְשׁוּרַת שַׁי קִדְּמוּ פְּנֵי־מֶלֶךְ: זֶה בִּפְרִי אָרֶץ וְזֶה בְּבִכְרֵי צֹאן.{{ש}} {{סי|וְ}}הִבִּיט קָדוֹשׁ לַלֵּבָב וְלֹא לַעֵינָיִם, וְשָׁע עֵרֶךְ נִיחֹחַ צָעִיר,{{ש}} {{סי|וְ}}שִׂגֵּב אָח קֹדֵר לְמָרוֹם בִּרְצֹתוֹ שַׁי עֵרֶךְ נִיחֹחוֹ,{{ש}} {{סי|וְ}}הִקְדִּיר פְּנֵי־רַב וְגַם חָרָה לוֹ כִּי־מָאַס בְּשַׁי יֶתֶר מַאֲכָלוֹ,{{ש}} {{סי|וְ}}טָרַף אַף וְשָׁמַר עֶבְרָה, וְחִבֵּל מֵאֶרֶץ אָח וּמִשְׁפְּחֹתָיו,{{ש}} {{סי|וְ}}הִצְרִיחַ זְעָקָה דָּם הַשָּׁפוּךְ, וְנֶעֱנַשׁ בְּנָע וָנָד רֹאשׁ לְשֹׁפְכֵי דָמִים,{{ש}} {{סי|וְ}}הִתְוַדָּה עַל־פֶּשַׁע וְנִתַּן־לוֹ אוֹת, פֶּן־יִשָּׁפֵךְ דָּמוֹ בָּאָדָם׃ {{סי|זֶ}}ה, חִבֵּשׁ עֶצֶב יְצִיר קַדְמוֹנִי, כִּי־הֵחֵל שְׁתוֹת כּוֹס מָסוּךְ לְדֹרוֹת,{{ש}} {{סי|זָ}}כַר לָתֵת זֶרַע לַזֹּרֵעַ, לְהַחֲלִיף לוֹ פְּרִי הָאֻמְלָל;{{ש}} {{סי|זַ}}רְעוֹ הִשְׁרִישׁ שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְשִׂגְשֵׂג נִטְעוֹ עֲשׂוֹת פְּרִי בְאֻשִׁים.{{ש}} {{סי|זָ}}מְמוּ וְהֵחֵלּוּ דוֹר עֲקַלְקַלּוֹת לְהָמִיר בְּשֵׁם אֱלִיל שֵׁם אֵל אֶחָד,{{ש}} {{סי|זַ}}עַף מַיִם עֲצֻרִים עֲלֵיהֶם קָרָא, פָּרְצוּ גְבוּלָם וַיַּהַפְכוּ אָרֶץ;{{ש}} {{סי|זֵ}}כֶר תִּקְוַת אֱנוֹשׁ הֶאֱבִיד מֵאָרֶץ, וְשָׁטַף יְסֹדֵי סְפִיחֵי עֲפַר־אָרֶץ,{{ש}} {{סי|זַ}}לְזַלִּים אֲשֶׁר בַּעֲצֵי־יַעַר עַד דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא־עָשׂוּ פֶּרִי,{{ש}} {{סי|זַ}}ךְ וְתָמִים בְּקִרְבָּם נִמְצָא, וְרֵיחַ מִפְעָלָיו כְּרֶקַח בְּדֹרֹתָיו.{{ש}} {{סי|זָ}}דוּ וּמָרְדוּ בְּשִׁבְעַת יְמֵי נוּגָה וּמֵרֹב כָּל־טוֹב אָמְרוּ לָאֵל סוּר,{{ש}} {{סי|זֹ}}עֲמוּ בְּמֵי מַעְלָה וְדֻכְּאוּ בְּמֵי מָטָּה, וְרָצָהוּ צַדִּיק בְּשַׁי מֵעֲבֹר מֵי־נֹח׃ {{סי|חֻ}}דְּשׁוּ פְנֵי־חֶלֶד וְשָׁבוּ לְקַדְמָתָן מִמְּתֵי מִסְפָּר יֹצְאֵי מִמַּסְגֵּר.{{ש}} {{סי|חָ}}שְׁבוּ וְנוֹעֲצוּ אָז דּוֹר חֲמִישִׁי לָרוּם וְלָשׂוּם קֵן בַּמָּרוֹם;{{ש}} {{סי|חַ}}י לֹא בִצֵּר מֵהֶם מְזִמָּה, מֵלִיץ לְלֵצִים חֶפְצָם הִשְׁלִים.{{ש}} {{סי|חִ}}לֵּק שְׂפַת לְשׁוֹן בַּעֲלֵי מַחֲלֹקוֹת וְכֻתְּתוּ זֶה בָזֶה וְנִלְחֲמוּ לְמַשְׁחִית,{{ש}} {{סי|חָ}}לְפוּ כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵינָם, וְהוּקַם צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם.{{ש}} {{סי|חָ}}שַׁב לְהָבִין סוֹד מִפְעֲלוֹת הַמִּתְנַהֲגִים בְּשֹׁטֵר וּמֹשֵׁל,{{ש}} {{סי|חֲ}}זוֹתוֹ מְרוּצַת שׁוֹאֵף וְזוֹרֵחַ שָׂשׂ כְּגִבּוֹר בְּצֵאתוֹ וְחַלָּשׁ בְּבֹאוֹ{{ש}} {{סי|חַ}}לּוֹנֵי שַׁחַק אֲשֶׁר בְּקֵדְמָה וָיָמָּה, אֲשֶׁר בָּם תְּנַתֵּר לְבָנָה יוֹם יוֹם,{{ש}} {{סי|חִ}}צֵּי בְרָקִים וְזֹהַר כּוֹכָבִים רָצִים וְשָׁבִים, אִישׁ לֹא נֶעְדָּר,{{ש}} {{סי|חָ}}כַם סוּג לֵב וְשָׂכַל מֵאֵלָיו, וְשָׂח: אָדוֹן לָאֵלֶּה, אַחֲרָיו אָרוּצָה! {{סי|טֶ}}רֶם הִקְדִּים אֵל בֵּרַר לוֹ דָּרֶךְ, לֶךְ־לְךָ מִמָּוֶת לְדֶרֶךְ חַיִּים.{{ש}} {{סי|טָ}}הוֹר בְּמַעֲשָׂיו דִּבֶּר גְּבוּרוֹת: נָא אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט שְׁפָט־נָא בְּרַחֲמִים!{{ש}} {{סי|טָ}}רַף רוֹזְנִים בְּלֹא מָגֵן וָחָרֶב, שִׂגְּבוֹ מֵאֵשׁ, עֲזָרוֹ בַמִּלְחָמָה.{{ש}} {{סי|טֶ}}בַע חוֹתַם בְּרִית שָׂם בִּשְׁאֵרוֹ, בָּהּ תֵּפֶן פֹּעֶרֶת וְאָז תִּקְפֹּץ פִּיהָ.{{ש}} {{סי|טַ}}רְפֵּי צֶמַח זְקֻנִים הֵנֵצוּ בוֹ, בְּהִפָּתֵחַ מָקוֹר לַעֲרוּגַת חֹרֶב.{{ש}} {{סי|טָ}}פַשׁ דּוֹרוֹ וְצוּר לֹא הִכִּירוּ, וְהוֹדִיעָם בְּאֵשֶׁל שֵׁם אֵל עוֹלָם.{{ש}} {{סי|טֹ}}רַח בֹּחֵן מְנַסֵּהוּ עָמַס עַל־שֶׁכֶם וְגַם מָשַׁל בַּיֵּצֶר תֵּת שֵׂיוֹ לַזָּבַח,{{ש}} {{סי|טֶ}}נֶא בִכּוּרִים לְמִנְחָה הוֹבִיל, אָב לֹא־חָמַל, בֵּן לֹא־אֵחַר;{{ש}} {{סי|טָ}}בַח בַּעֲדוֹ שֶׂה, בְּעֵת תָּפַשׂ חֶרֶב מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר צָעֲקוּ בַּבֶּכִי,{{ש}} {{סי|ט}}וֹב וְרַחוּם שָׂח אַל־תַּשְׁחֵת נָעַר, נִרְצָה פָּעָלְכֶם כְּזֹבֵחַ וְנִזְבָּח׃ {{סי|יֻ}}סַּד אִישׁ תָּם בְּפִתְחֵי תְעוּדָה, טֶרֶם תֵּאָמֵר שִׁנֵּן אֲמָרֶיהָ,{{ש}} {{סי|יָ}}הּ מֵעוֹלָם בּוֹ נִתְפָּאַר וּבִשְׁמוֹ לְעוֹלָם יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת;{{ש}} {{סי|י}}וֹדְעוֹ נִצָּב עָלָיו בַּמָּלוֹן וְשָׂח: אֲנִי שֹׁמְרֶךָ, צֵל עַל־יְמִינֶךָ.{{ש}} {{סי|יֹ}}רְדִים וְעֹלִים קְדֹשִׁים לַמַּעֲנֵהוּ, לְהַכִּיר תָּאֳרוֹ חָקוּק בַּמְּרוֹמִים;{{ש}} {{סי|י}}וֹצֵר חִסְּרוֹ מְעַט מֵאֱלֹהִים, לְיַחֵם בְּמַקְלוֹת כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר;{{ש}} {{סי|יִ}}רְאַת חָזוֹן אֲרַמִּי בִּעֲתָתְהוּ: אַל־תִּגַּע בַּבֵּן עָמוּס מִנִּי־בָטֶן;{{ש}} {{סי|יִ}}דּוֹד אֵשׁ לֹהֵט בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וְנִתְחַנַּן בַּבֶּכִי;{{ש}} {{סי|יֶ}}שַׁע הִפְלִיא לוֹ מֵחֲגוּר חָרֶב, שֹׂטֵם וְשֹׁמֵר אֵיבַת עוֹלָם.{{ש}} {{סי|יָ}}רַשׁ תַּאֲוַת בִּרְכֹת הוֹרָיו, שְׁנֵים־עָשָׂר שֵׁבֶט כְּשֹׁטְרֵי הָרָקִיעַ,{{ש}} {{סי|י}}וּחַד שְׁלִישִׁי לִרְאוֹת פְּנֵי־מֶלֶךְ, לְשׁוֹרֵר, לְשָׁרֵת, לָבוֹא חֲדָרָיו׃ {{סי|כְּ}}עֵץ שָׁתוּל עַל־פַּלְגֵי מָיִם, הִפְרִיחַ מַטֵּהוּ שְׁלֹשֶׁת בַּדֵּי קֹדֶשׁ,{{ש}} {{סי|כְּ}}פוּפֵי סֵבֶל לָאֹהֶל וּקְרָשָׁיו, תֹּקְעֵי יָתֵד, פֹּרְשֵׂי יְרִיעָה,{{ש}} {{סי|כָּ}}תֵף נְטוּיָה כְּעֶגְלָה מְלֻמֶּדֶת לְעֹל עֲבֹדַת קֹדֶשׁ אֲדוֹן כָּל־הָאָרֶץ.{{ש}} {{סי|כְּ}}גֶפֶן אַדֶּרֶת יְפַת פְּרִי וְעָנָף הִצְמִיחַ עַמְרָם מִשֹּׁרֶשׁ לֵוִי,{{ש}} {{סי|כִּ}}י שִׁלַּח שְׁלֹשֶׁת שָׂרִיגֵי חָמֶד: מְכַהֵן וְרֹעֶה וְאִשָּׁה נְבִיאָה.{{ש}} {{סי|כְּ}}גֶשֶׁת עֵת דֹּדִים פִּרְחוֹ הוּקַם, לִשְׁבֹּר מֹסְרוֹת צֹעַן לִפְרֹץ גֶּדֶר שֹׁעַל,{{ש}} {{סי|כֻּ}}סָּה בֶּעָנָן וְנִתְקַדַּשׁ שָׁבוּעַ, נִצָּב בַּתָּוֶךְ בְּעֵת מַתָּן אֹמֶר, {{ש}} {{סי|כֹּ}}חַ אַדִּירִים לְפָנָיו נִכְנָעוּ, מִמּוֹרָאוֹ לֹא־עָמַד אִישׁ,{{ש}} {{סי|כִּ}}לְכֵּל צֹאן קֹדֶשׁ שְׁאֵר בִּישִׁימוֹן וְלֶחֶם שְׁחָקִים עַד־בֹּאָם לָאָרֶץ.{{ש}} {{סי|כֹּ}}רְתָה בְרִית עִם־עַלְמָה תּוֹפָפֶת, גָּוְעָה וְנֶאֶסְפָה וְלֹא־הָיָה מָיִם. {{סי|לִ}}וּוּי עַנֲנֵי הוֹד יְדִידִים נֵחַנֲנוּ עַל־יְדֵי מְכַהֵן בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר,{{ש}} {{סי|ל}}וֹ וּלְזַרְעוֹ בְּרִית אֱמֶת נֶחְקָקָה, בַּל־תַּשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית הַנִּיחֹחַ.{{ש}} {{סי|לְ}}קִנְאַת חֲמַת־גֶּבֶר גְּמוּל גָּמַל אֵל וְחֻדַּשׁ חֻקּוֹ לְדֹרֹת עוֹלָם.{{ש}} {{סי|לְ}}זָר לֹא־יָאֲתָה נַחֲלַת כְּבוֹדָם, לֹא יִירַשׁ אֱנוֹשׁ מַתַּת חֶלְקָם,{{ש}} {{סי|לְ}}צַלְמָוֶת הוּרְדוּ עֲדַת אַנְשֵׁי־שֵׁם, וְהוֹשִׁיבוּ עֹז מֶלֶךְ בְּבֵית הַחָפְשִׁית;{{ש}} {{סי|לֹ}}א יְקַנְאוּ בְּחֶבֶל אֲחֻזַּת אַחִים, אֱלֹהִים נִקְרָא מְנָת־גּוֹרָלָם,{{ש}} {{סי|לֶ}}חֶם הָאִשִּׁים לָהֶם הוּכָן, כְּהִתְקָרְבָם לָאֵל בְּעֵת רִחוּק עֵגֶל.{{ש}} {{סי|לִ}}מְּדָם מְחֹקֵק סִדְרֵי עֲבֹדָה, כִּי בְשִׁבְתָּם פֶּתַח עֲלֵיהֶם הָפְקָד{{ש}} {{סי|לִ}}רְחֹץ, לָסוּךְ, לְקַדֵּשׁ בְּדָם וָשָׁמֶן, לִלְבֹּשׁ בַּדִּים וְלַחֲגֹר בְּמֵזַח,{{ש}} {{סי|לְ}}מַלֵּא יָדָם יָמִים שִׁבְעָה – וַיְשִׂימֶהָ לְחֹק לְדֹרֹת עוֹלָם,{{ש}} {{רווח|9}}כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה: כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה צִוָּה יְיָ לַעֲשֹׂת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם׃ {{סי|מִ}}שְׁפָּחוֹת בְּרוּרִים גּוֹרָל יָטִילוּ, לְגַדֵּל סָגָן לַעֲלֹתוֹ בֶעָשׂוֹר.{{ש}} {{סי|מֵ}}עֶרֶשׂ יְצוּעוֹ שְׁאֵרוֹ יַבְדִּילוּ, פֶּן‏־יִטְמָא שָׁבוּעַ בְּשִׁגֲגַת נִדָּה;{{ש}} {{סי|מְ}}קוֹם עֲצֶרֶת סְגָנִים בֵּית מוֹשָׁבוֹ, הֲלוֹא שָׁם יָלִין כָּל־יְמֵי שִׁבְעָה,{{ש}} {{סי|מַ}}עֲלֶה מִנְחָה וְנֹתֵן סַמִּים, וְעֹרֵךְ נֵרוֹת וְרִאשׁוֹן בְּרֹאשׁ וָרָגֶל;{{ש}} {{סי|מִ}}מְכַּר שַׁבָּתוֹת וְחֵלֶק מִשְׁמָרוֹת חֶלְקוֹ בְרֹאשׁ כְּנֶגֶד כֻּלָּם.{{ש}} {{סי|מַ}}חְכִּימֵי פֶתִי יַעֲמִיתוּ־לוֹ, לְחַנְּכוֹ, לְשַׁנְּנוֹ בְּחֻקֵּי עָשׂוֹר,{{ש}} {{סי|מַ}}רְאִים לוֹ בְּעֶרֶב יוֹם סְלִיחָה פָּרוֹ וְאֵילוֹ וְזִבְחֵי קָהָל;{{ש}} {{סי|מַ}}ה־נָּאָה עֲבֹדָתְךָ – יֹאמֵרוּ – חֲזַק וֶאֱמַץ כִּי כָל־אֵלֶּה פְּעָלֶיךָ!{{ש}} {{סי|מַ}}אֲכָל יַמְעִיטוּ מִמֶּנּוּ לְעֵת עָרֶב, פֶּן־יֵרָדֵם וְיִקֶר מִקְּרֵה־לָיְלָה,{{ש}} {{סי|מְ}}חַנְּכָיו יְחַבְּרוּהוּ לְזִקְנֵי מַטֵּהוּ, וּבְבֵית רֹקְחֵי רֶקַח בַּשֵּׁם יַשְׁבִּיעוּהוּ׃ {{סי|נֶ}}עְגַּם בִּבְכִי כִּי הֻרְשָׁע כְּפֶתִי, וְהֵם יִבְכּוּ פֶּן צַדִּיק יַרְשִׁיעוּ.{{ש}} {{סי|נְ}}עִמוֹת מִדְרָשׁ וּמִקְרָא יְשׂוֹחֵחוּ, אַף בִּכְתָבֵי קֹדֶשׁ הֵם יַעֲסִיקוּהוּ;{{ש}} {{סי|נַ}}פְשׁוֹ יְשׁוֹבֲבוּ בְּשִׂיחַ מַלְכֵי־קֶדֶם, אִם־בַּעַר הוּא וְלֹא־לָמַד לֶקַח.{{ש}} {{סי|נֹ}}תְנִים שָׁאוֹן בְּעִיר הוֹמִיָּה לְהַשְׂבִּיעוֹ נְדֻדִים עֲדֵי־נָשֶׁף,{{ש}} {{סי|נָ}}טָה לָנוּם שְׁנָתוֹ יַפְרִידוּ בִּנְעִימַת אֶצְבַּע צְרָדָה, בְּפֶה וְלֹא־בְכִנּוֹר.{{ש}} {{סי|נֹ}}צְרֵי חֻקִּים בֹּזְזֵי מִצְוֹת, לְהָרִים דֶּשֶׁן חֲצוֹת לַיְלָה הִקְדִּימוּ;{{ש}} {{סי|נֶ}}הֶדְפוּ רָצִים בְּמַעֲלוֹת מִזְבֵּחַ, וְשָׁקְדוּ בְּפַיִס לְהַשְׁבִּית מְדָנִים.{{ש}} {{סי|נ}}וֹעֲלוּ וְטָבְלוּ וְעָמְדוּ עֲטָרָה וְהֵפִיסוּ תְחִלָּה עַל־תְּרוּמַת דָּשֶׁן;{{ש}} {{סי|נִ}}צְבְּעוּ שֵׁנִית עַל־מַעֲשֵׂה כֶבֶשׂ וְעַל־דִּשּׁוּן מִזְבֵּחַ פְּנִימִי וְנֵרוֹת;{{ש}} {{סי|נִ}}תְחַדְּשׁוּ שְׁלִישִׁי לְסַמִּים, רְבִיעִי בְּתַעֲרוּבוֹת לְעֵרֶךְ הַנְּתָחִים׃ {{סי|שַׂ}}ר פָּקִיד נְגִיד מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ שָׁלַח לְקָדִים צִירֵי אֱמוּנָה,{{ש}} {{סי|שָׂ}}ח לָמוֹ: הַבִּיטוּ אִם־עָלָה הַשָּׁחַר, אִם־הֵפִיץ אוֹר קָדִים עֲלֵי־אָרֶץ,{{ש}} {{סי|סִ}}פְּרוּ־לוֹ כִּי בָרַק נֹגַהּ וְרָץ לְמִקְוֵה טֹהַר לְבֵית הָעֲזָרָה;{{ש}} {{סי|סָ}}כוּ מְחִיצַת שֵׁשׁ בֵּינוֹ לְבֵין עָם לִנְהַג־בּוֹ בְּגֹדֶל בְּלִי־חֲזוֹת מַעְרֵהוּ;{{ש}} {{סי|שִׂ}}מְלַת עֹרוֹ יְמַהֵר יִפְשָׁט, וַיֵּרֶד וַיִּטְבֹּל וַיַּעַל וַיִּסְתַּפָּג,{{ש}} {{סי|סָ}}גָן הַמַּלְבִּישׁ יְעָטָהוּ בַדִּים, וַיֹּסֶף לְגַדְּלוֹ בַּעֲדִי בִגְדֵי־פָז;{{ש}} {{סי|שָׂ}}שׂ בְּמַעֲטֵה הוֹד וְלֵב לֹא־יַגְבִּיהַּ, לְבָשָׁם לִכְבוֹד אֵל וְלֹא לַמַּעֲנֵהוּ.{{ש}} {{סי|סֵ}}דֶר מִלְחָמוֹת בָּהֶם יִשְׁאָל, וְעֵינָיו לְמוֹרֵהוּ כְּתַלְמִיד לָרָב;{{ש}} {{סי|ס}}וֹד יְגַלֶּה־לּוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים, אִם־עָלֹה אִם־חָדֹל, אִם־לְחֶרֶב אִם־לְיֵשַׁע.{{ש}} {{סי|סֹ}}לּוּ לֵאלֹהִים בְּנֵי גוֹי גָּדוֹל, קָרוֹב בְּכָל־עֵת לְבַשֵּׂר יְשׁוּעוֹת׃ {{סי|עָ}}לַץ כְּמַלְאָךְ בְּשִׁבּוּץ מִכְנְסֵי־בָד כְּפָרָשׁ מוּכָן צִיר אֱמֶת לְשֹׁלְחָיו,{{ש}} {{סי|עֶ}}רְוַת זִמָּה בָּהֶם יְכַסֶּה, כִּי כֵן מִצְוָתָם לְכַסּוֹת עֶרְוָה;{{ש}} {{סי|עַ}}לְמוּת קוֹמָה יְמַלֵּא בִּכְתֹנֶת כְּפוּלָה מְשֻׁבֶּצֶת עַד־פַּסֵּי יָד,{{ש}} {{סי|עֲ}}וֹן בֵּית יַעֲקֹב יְכַפֵּר בָּזֹאת, מֹכְרֵי צַדִּיק עַל־כְּתֹנֶת פַּסִּים;{{ש}} {{סי|עֹ}}ז אַבְנֵט הִתְאַזַּר בְּמֵזַח אֲרוּג־בָּד, וְלֹא־כִלְאַיִם כְּכָל־יְמֵי שָׁנָה,{{ש}} {{סי|עֲ}}טֶרֶת רֹאשׁוֹ כְּהוֹד הַמְּלוּכָה, צְנִיף צְפִירַת שֵׁשׁ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת;{{ש}} {{סי|עָ}}טוּי מְעִיל תְּכֵלֶת כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, מְמַלֵּא בֵית־יָד גְּלִילֵי זְרֹעָיו,{{ש}} {{סי|עָ}}גֹל שְׂפַת־פִּיו, רֹאשׁוֹ כְתַחְרָא, מֵסַב קָלַע בְּלִי לְהִקָּרֵעַ,{{ש}} {{סי|עַ}}ל־פְּאַת שׁוּלָיו רִמֹּנֵי צְבָעִים וּפַעֲמֹנֵי פָז סָבִיב בַּתָּוֶךְ,{{ש}} {{סי|עֵ}}ת יַשִּׁיקוּ קוֹל זֶה בָּזֶה יְכַפֵּר בְּעַד־קוֹל מַכֵּה רֵעַ בַּסָּתֶר׃ {{סי|פְּ}}עֻלַּת חֹשֵׁב אֲרִיגַת הָאֵפוֹד, מָשְׁזָר שֵׁשׁ שָׁנִי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן,{{ש}} {{סי|פְּ}}תִיל זָהָב נִטְוֶה בְּכָל־חוּט, וְנִתְלַבַּשׁ בּוֹ מִלֵּב וְעַד־טַבּוּר,{{ש}} {{סי|פִּ}}נּוֹת כְּתֵפָיו כְּזֹהַר הַמְּאֹרֹת, מַבְהִיקוֹת אוֹר מֵאַבְנֵי הַשֹּׁהַם,{{ש}} {{סי|פִּ}}תֻּחָם בְּשָׁמִיר זִכְרוֹן שְׁבָטִים הַמִּתְחַלְּקִים בְּשֵׁמוֹת וְאֹתוֹת;{{ש}} {{סי|פֵּ}}רַשׁ מִמֶּנּוּ חֵשֶׁב הָאֵפוֹד, אָרוּג כְּמַעֲשֵׂהוּ, וַיַּעַנְדוֹ לַאֲחוֹרָיו,{{ש}} {{סי|פֹּ}}רֵק עֲוֹן צַו רֹאשׁ דִּבְּרוֹת קֹדֶשׁ, אֲפֻדַּת מַסֵּכַת אֱלֹהֵי זָהָב;{{ש}} {{סי|פְּ}}נֵי לֵב הָאֵפוֹד קָרַע זֶרֶת עַל־זֶרֶת מְקוֹם יְרֻכַּס חֹשֶׁן בְּטַבְּעֹת זָהָב,{{ש}} {{סי|פָּ}}קַד טוּרֵי אֶבֶן כְּמִסְפַּר דְּגָלִים שְׁמָם חָקוּק בָּם וַיְמַלְּאוּ חֹשֶׁן,{{ש}} {{סי|פָּ}}ז מֻסַבֹּת בְּמִלֻּאֹתָם, מַרְאֵה דְמוּתָם כְּמַרְאֵה עֵינָיִם;{{ש}} {{סי|פֶּ}}רֶץ דְּבָקִים בֵּין אֵפוֹד לְחֹשֶׁן יְכַסֶּה בְּשַׁרְשְׁרֹת עֲבֹתֹת הַזָּהָב׃ {{סי|צִ}}יץ פָּז מֻקָּף צִצֵּי פְנִינִים דִּבֵּק וְחִבַּר לְנֵזֶר הַקֹּדֶשׁ;{{ש}} {{סי|צְ}}נִיף הוֹד שָׂם בַּמֵּצַח וְעָלָיו הַצִּיץ וְשִׁטַּת שֵׂעָר בֵּינוֹ לְמִצְנָפֶת,{{ש}} {{סי|צ}}וּר עוֹלָמִים שֵׁם הַנַּעֲרָץ חָקוּק עַל־צִיץ בְּמִּכְתַּב חוֹתָם,{{ש}} {{סי|צֹ}}אַת טֻמְאַת עֲוֹן דָּם וָנֶסֶךְ יְרַצֶּה הַצִּיץ כְּנִיחֹחַ טָהוֹר.{{ש}} {{סי|צִ}}יץ נֹבֵל, תּוֹלַעַת וְלֹא־אִישׁ, נֶחְשָׁב לְשָׁרֵת לְחֵי הָעוֹלָם;{{ש}} {{סי|צֹ}}פֶה פְּנֵי־מֶלֶךְ וּבָא בְּחַדְרֵי־קֹדֶשׁ לָבֻשׁ בַּדִּים וְלֹא בְכֶתֶם אוֹפִיר!{{ש}} {{סי|צַ}}ו עֹנֶשׁ מִיתָה לְבָאֵי עֲזָרָה, לְהַרְחִיץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם בְּבֹאָם,{{ש}} {{סי|צִ}}יר לָכֵן בְּטֶרֶם גִּשְׁתּוֹ לְשָׁרֵת יְמַהֵר יְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו;{{ש}} {{סי|צְ}}עִירָיו יַגִּישׁוּ אֵת תְּמִיד־הַשָּׁחַר, קְרָצוֹ וְקִבֵּל דָּמוֹ וְזָרָק,{{ש}} {{סי|צָ}}עַר לְהַקְטִיר קְטֹרֶת וּלְהֵיטִיב נֵרוֹת, לְהַקְרִיב רֹאשׁ וָנֵתַח חֲבִתִּים וָנָסֶךְ׃ {{סי|קָ}}דַם בְּצֵאתוֹ לְבֵית פַּרְוָה בַּקֹּדֶשׁ וְסָכוּ מְחִיצַת שֵׁשׁ בֵּינוֹ לְבֵין עָם,{{ש}} {{סי|קִ}}דַּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפָשַׁט וְעָטָה כְּלֵי בַד וְשָׁב וְנִתְקַדָּשׁ;{{ש}} {{סי|קָ}}רַב אֵצֶל פַּר חַטָּאתוֹ וְהוּא עֹמֵד בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ :וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה, וְכָךְ הָיָה אֹמֵר: אָנָּא הַשֵּׁם, חָטָאתִי עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי. אָנָּא בַשֵּׁם, כַּפֶּר־נָא עַל־הַחֲטָאִים וְעַל־הָעֲוֹנוֹת וְעַל־הַפְּשָׁעִים שֶׁחָטָאתִי שֶׁעָוִיתִי שֶׁפָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדֶּךְ: כִּי־בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ — וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְהָעָם הָעֹמְדִים בָּעֲזָרָה וְהַמְּשַׁמְּשִׁים בַּהֵיכָל בִּזְמָן שֶׁשֹּׁמְעִים אֶת־הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ שֶׁהָיָה יוֹצֵא מִפִּי כֹהֵן גָּדוֹל בִּקְדֻשָּׁה הָיוּ כֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וְנֹפְלִים עַל־פְּנֵיהֶם וְאֹמְרִים: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. אַף הוּא מִתְכַּוֵּן לִגְמֹר אֶת־הַשֵּׁם כְּנֶגֶד הַמְבָרֲכִים וְאֹמֵר לָהֶם: תִּטְהָרוּ! {{סי|קֵ}}דְמָה לְשַׁעַר אִיתוֹן לִצְפוֹן מִזְבֵּחַ יְלַוּוּהוּ בְכָבוֹד כֹּהֲנֵי מִשְׁנֶה,{{ש}} {{סי|קִ}}ימַת שְׂעִירִים הֲלוֹא שָׁם הָיְתָה וּכְלֵי בֵּית הַנָּחַת גֹּרָלוֹת זָהָב;{{ש}} {{סי|קֹ}}בְצָם עַל־יָד וְטֹרֵף וּמַעֲלֶה, זֶה לְחֵי עוֹלָם וְזֶה לְמִיתַת צוֹק.{{ש}} {{סי|קַ}}חְתּוֹ בְיָמִין פּוּר חָקוּק לַשֵּׁם, סָגָן יַשְׁמִיעַ־לוֹ הַגְבֵּהַּ יְמִינֶךָ,{{ש}} {{סי|קְ}}שִׁי מַעַלְלֵי־דוֹר בִּשְׂמֹאל אִם יַעַל, רֹאשׁ בֵּית אָב יָשִׂיחַ־לוֹ הַגְבֵּהַּ שְׂמֹאלֶךָ;{{ש}} {{סי|קָ}}פַץ וּנְתָנָם עַל־שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים וְהִצְרִיחַ בְּקוֹל רָם: לַשֵּׁם חַטָּאת!{{ש}} {{סי|קָ}}שַׁר שָׁנִי בְּרֹאשׁ הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, דְּחָפוֹ לְמִדְבָּר וְזֶה לְבֵית שְׁחִיטָה. :וּבָא לוֹ שְׁנִיָּה אֵצֶל פָּרוֹ וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה, וְכָךְ הָיָה אֹמֵר: אָנָּא הַשֵּׁם, חָטָאתִי עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶׁיךָ. אָנָּא בַשֵּׁם, כַּפֶּר־נָא עַל־הַחֲטָאִים וְעַל־הָעֲוֹנוֹת וְעַל־הַפְּשָׁעִים שֶׁחָטָאתִי שֶׁעָוִיתִי שֶׁפָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶׁיךָ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדֶּךְ: כִּי־בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ — וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְהָעָם הָעֹמְדִים בָּעֲזָרָה וְהַמְּשַׁמְּשִׁים בַּהֵיכָל בִּזְמָן שֶׁשֹּׁמְעִים אֶת־הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ שֶׁהָיָה יוֹצֵא מִפִּי כֹהֵן גָּדוֹל בִּקְדֻשָּׁה הָיוּ כֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וְנֹפְלִים עַל־פְּנֵיהֶם וְאֹמְרִים: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. אַף הוּא מִתְכַּוֵּן לִגְמֹר אֶת־הַשֵּׁם כְּנֶגֶד הַמְבָרֲכִים וְאֹמֵר לָהֶם: תִּטְהָרוּ! {{סי|רָ}}ץ כַּדָּת וְקִבֵּל דָּם בְּכֶלִי, וְאַחֵר יְמָרֲסֶנּוּ בְּמַעֲלוֹת אוּלָם.{{ש}} {{סי|רָ}}מַס כֶּבֶשׁ וְעָלָה לַמִּזְבֵּחַ וּבְיָדוֹ מַחְתַּת פָּז הָאָדֹם{{ש}} {{סי|רְ}}צָפִים מְלֵאָה מִפְּנֵי מַעֲרָב; יָרַד וְשָׂמָהּ בְּרֹבַד הַמַּרְצָפֶת.{{ש}} {{סי|רֵ}}עָיו יוֹצִיאוּ־לוֹ אֶת־הַכַּף וּכְלִי בֵית צְבִירַת דַּקַּת הַדָּק,{{ש}} {{סי|רָ}}קַח מְלֹא חָפְנָיו וְנָתַן לְתוֹךְ כָּף, נְטָלָהּ בִּשְׂמֹאל וּמַחְתָּה בְיָמִין;{{ש}} {{סי|רִ}}כֵּב כֹּבֶד יָמִין עַל־שְׂמֹאל וְהִשְׂמִיל בַּהֵיכָל בַּעֲקֵב הַפָּרֹכוֹת,{{ש}} {{סי|רִ}}גֵּל בְּקִרְבָּם מִנֶּגֶב לְצָפוֹן, וּבְהַגִּיעוֹ שָׁב עַד חֲצִי הַבָּיִת;{{ש}} {{סי|רָ}}אשֵׁי הַבַּדִּים כְּמַרְאֵה שָׁדַיִם לְחוּצִים בַּפָּרֹכֶת וְאֵין־דֶּרֶךְ לַעֲבֹר,{{ש}} {{סי|רָ}}ב־כֹּחַ יוֹדִיעַ וְיִדְחֶה בַפָּרֹכֶת וְיָבֹא בְּלִי־פֶסַע בֵּין־שְׁנֵי הַבַּדִּים,{{ש}} {{סי|רֹ}}אשׁ עַפְרוֹת חֶלֶד, אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה מְקוֹם מְכוֹן אָרוֹן, שָׁם שָׂם מַחְתָּה׃ {{סי|שָׁ}}פַךְ בָּהּ קְטֹרֶת וְתִמֵּר עָשָׁן, וְהִצְדִּיד פָּנָיו וְיָצָא כְדַרְכּוֹ;{{ש}} {{סי|שִׁ}}וַּע בְּעַד־עָם בְּקֹצֶר בַּהֵיכָל, אֲשֶׁר לֹא יָשׂוּר רַב עַל־צָעִיר.{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹבֵב־לוֹ דָּם הַמְמָרֵס בּוֹ, וּבָא וְנִתְיַצַּב בִּמְקוֹם עָמְדוֹ;{{ש}} {{סי|שָׁ}}לַח אֶצְבַּע מְיֻמֶּנֶת וְטָבַל וְהִצְלִיף אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה בְּמִסְפָּר.{{ש}} {{סי|שָׁ}}ב וְשָׂמוֹ בְּכַן וְשָׁחַט שְׂעִיר עָם וְקִבֵּל דָּם וּבָא וְהִצְלִיף כְּדַרְכּוֹ;{{ש}} {{סי|שִׁ}}וָּהוּ בְּכַנּוֹ וְנָטַל דַּם פָּר וְכֵן יַזֶּה בָאֹהֶל מוּל אָרוֹן חוּצָה,{{ש}} {{סי|שָׁ}}ב וַיְמִירֶנּוּ בְּדַם הַשָּׂעִיר וַיִּפְעַל־בּוֹ כְּמִשְׁפַּט דַּם פָּר.{{ש}} {{סי|שָׁ}}לְמוּ כַדָּת הַזָּיוֹת פְּנִימָה, בְּלָלָם וְיָצָא לְחַטֵּא מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת,{{ש}} {{סי|שֶׁ}}יַּתְחִיל מִקֶּרֶן צָפוֹנָה מִזְרָחָה, וּבַמָּקוֹם יִגְמֹר שָׁם יַזֶּה שֶׁבַע;{{ש}} {{סי|שָׁ}}פַךְ שְׁאָר בַּחוּץ בַּיְסוֹד פְּנֵי פֶתַח, כִּי בָם יְכַפֵּר עַל־עֶזְרַת הַקֹּדֶשׁ׃ :וְאַחַר כָּךְ בָּא־לוֹ אֵצֶל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה, וְכָךְ הָיָה אֹמֵר: אָנָּא הַשֵּׁם, חָטְאוּ וְעָווּ וּפָשְׁעוּ לְפָנֶיךָ עַמְּךָ בֵּית יִשְׁרָאֵל. אָנָּא בַשֵּׁם, כַּפֶּר־נָא עַל־הַחֲטָאִים וְעַל־הָעֲוֹנוֹת וְעַל־הַפְּשָׁעִים שֶׁחָטְאוּ וְשֶׁעָווּ וְשֶׁפָּשְׁעוּ לְפָנֶיךָ עַמְּךָ בֵּית יִשְׁרָאֵל, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדֶּךְ: כִּי־בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ — וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְהָעָם הָעֹמְדִים בָּעֲזָרָה וְהַמְּשַׁמְּשִׁים בַּהֵיכָל בִּזְמָן שֶׁשֹּׁמְעִים אֶת־הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ שֶׁהָיָה יוֹצֵא מִפִּי כֹהֵן גָּדוֹל בִּקְדֻשָּׁה הָיוּ כֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וְנֹפְלִים עַל־פְּנֵיהֶם וְאֹמְרִים: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. אַף הוּא מִתְכַּוֵּן לִגְמֹר אֶת־הַשֵּׁם כְּנֶגֶד הַמְבָרֲכִים וְאֹמֵר לָהֶם: תִּטְהָרוּ! {{סי|תִּ}}כֵּן אִישׁ מוּעָד לְשַׁלְּחוֹ, וְעָלָה וְהִקְטִיר חֵלֶב פַּר וְשָׂעִיר;{{ש}} {{סי|תְּ}}קָפוּם בְּמֹטוֹת חוּץ לְמַחֲנֵה עִיר, שְׂרָפוּם כָּלִיל עוֹר וּבָשָׂר וָפָרֶשׁ.{{ש}} {{סי|תָּ}}אַר שָׂעִיר לְרֹאשׁ הַמִּדְבָּר, מְשָׁכוּהוּ לְשַׁנֵּן בְּחֻקֵּי עָשׂוֹר;{{ש}} {{סי|תְּ}}חִלָּה יְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וַיִּפְשַׁט כְּלֵי בַד וַיַּעַט כְּלֵי עָשְׁרוֹ.{{ש}} {{סי|תַּ}}ם הֶגְיוֹנוֹ פָּשַׁט וְטָבַל וְעָטָה שְׁמֹנָה בְגָדִים וְשָׁב וְנִתְקַדָּשׁ,{{ש}} {{סי|תְּ}}שׁוּרַת כְּבָשִׂים וְאֵילִים הִכְלִיל, קִדַּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפָשָׁט;{{ש}} {{סי|תִּ}}רְגֵּל פְּעָמָיו לְבֵית הַטְּבִילָה, טָבַל וְסִפַּג וְעָטָה כְלֵי בָד.{{ש}} {{סי|תַּ}}לְמוּדוֹ יַעַשׂ כְּדָבְרוֹ וְקִדַּשׁ וַיּוֹצֵא מִפְּנִימָה כַּף וּמַחְתַּת פָּר;{{ש}} {{סי|תֹּ}}כֶן עֲבֹדַת כְּלֵי בַד הִשְׁלִים, קִדַּשׁ וּפָשַׁט וְהִנִּיחָם נֶצַח.{{ש}} {{סי|תָּ}}כַף טְבִילָה וְלָבַשׁ כְּלֵי פָז, וְשָׁב וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו;{{ש}} {{סי|תְּ}}מִיד הָעַרְבַּיִם יַעֲשֶׂה כַסֵּדֶר, וְהִקְטִיר קְטֹרֶת בֵּין נְתָחִים לָנֵסֶךְ.{{ש}} {{סי|תַּ}}כְלִית מַעֲשִׂים נֵרוֹת הִבְעִיר, פָּרַשׂ כַּפַּיִם, קִדַּשׁ וּפָשָׁט,{{ש}} {{סי|תִּ}}לְבֹּשֶׁת שְׁאֵרוֹ חֲנִיכָיו יָרִיצוּ, לְבָשָׁם בְּכָבוֹד וַיֵּצֵא בְּמָשׂוֹשׂ;{{ש}} {{סי|תָּ}}אֳרוֹ הֻקְרָן כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ, מְשַׁלֵּחַ לְשֹׁלְחָיו צְדָקָה וּמַרְפֵּא,{{ש}} {{סי|תְּ}}הִלָּה הִשְׁמִיעָם: לְכוּ שְׁתוּ בְלֶב־טוֹב, אֵל נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל־פֶּשַׁע!{{ש}} {{סי|תְּ}}מִימִים יְשָׁרִים לְנָוֵהוּ יְלַוּוּהוּ, שִׁמְחָה יַעֲשׂוּ בְּצֵאתוֹ בְלִי־פָגַע;{{ש}} {{סי|תֶּ}}ן־לָנוּ מוֹפֵת – בְּאָזְנָיו יֹאמֵרוּ – וְנֵדַע בַּמֶּה יְכֻפַּר עָוֹן; {{ש}} {{סי|תִּ}}תּוֹ צִיר שָׂעִיר, וְהוּא מְבַשֵּׂר יְשׁוּעוֹת – הִלְבִּין כַּשֶּׁלֶג אֹדֶם הַשָּׁנִי! [[קטגוריה:עבודות (פיוט)]] [[קטגוריה:יוסי בן יוסי]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] bh2hn69bmec1t0gxdx9mqlukadr8b19 0 1733835 3084750 3078464 2026-09-25T09:58:40Z מו יו הו 37729 /* קריאת שמע וברכותיה */ 3084750 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =ערבית ליום הכיפורים= ==קריאת שמע וברכותיה== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|א}} {{החלף|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|ב|ט}}|בלחש|בקול רם}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|יא|יב}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|יד}} {{רקע אפור}}{{הור|בשבת:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|טו}} {{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/קריאת שמע ערבית|יח}} ==עמידה== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדני}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א א}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|זכרנו}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א מלך|ב א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ג}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב קיץ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב מכלכל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מי כמוך}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ונאמן|ג כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ג א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ובכן}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ותמלוך}} ===קדושת היום=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}} וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם}} הַכִּפֻּרִים הַזֶּה, לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה וְלִמְחָל בּוֹ אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, {{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה}} מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. {{יעלה ויבוא אשכנז|יום=כיפור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מחול}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז כ|יז א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה|יח כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|וכתוב}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל|יח ת}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב}}{{ש}} '''{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|בספר}}'''{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט ת}} ===וידוי=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|ליחיד}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אלהי כ|אלהי א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יהיו לרצון}} '''הַשָּׁלוֹם''' {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|במרומיו}} {{רקע אפור}} {{הור2|כשחל בשבת:}} ==מעין שבע== {{החלף|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/שבת/ערבית|מעין7}}|הָאֵל הַקָּ|הַמֶּלֶךְ הַקָּ}} {{סוף}} ==יעלה תחנוננו== {{ארון|פ}} {{#קטע:יעלה תחנוננו|מערבי}} ==סליחות== שומע תפילה מקוצר ===פתיחה=== {{#קטע:ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|אשכנז}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|כי על רחמיך מערב}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|אל ארך}} ===סלח נא אשמות=== פסוקים {{:סלח נא אשמות}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|אל מלך מערבי}} ===עקדה: תומת צורים וחסדם=== פסוקים {{:תומת צורים וחסדם}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|אל מלך מערבי}} ===פזמון=== פסוקים {{:אמנם אשמינו}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|אל מלך מערבי}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|ואתה קדוש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|חטאנו}} {{:אותך אדרוש}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי א}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו מערבי ב}} ===וידוי=== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|חזרה1}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|סלח1}} {{:כי אנו עמך|נוסח=מערבי}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/וידוי|חזרה1}} וְאַתָּה רַחוּם מְקַבֵּל שָׁבִים, וְעַל הַתְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הִבְטַחְתָּנוּ, וְעַל הַתְּשׁוּבָה עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת לָךְ. {{החלף|{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|משיח צדקך ליטא}}|מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ|וְדָוִד עַבְדְּךָ}} {{הור2|כשחל יום הכיפורים בשבת יש נוהגים לסיים כאן את הסליחות.}} ===פיוטים=== ====עשה למען שמך==== {{:עשה למען שמך|נוסח=מערבי}} ====עננו==== {{#קטע:עננו אבינו|אשכנז}} {{#קטע:עננו אלהי אברהם|אשכנז1}} ====מי שענה==== {{:מי שענה לאברהם אבינו|נוסח=מערבי}} ==אבינו מלכנו== {{הור|בשבת אין אומרים {{צ|אבינו מלכנו}}.}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/אבינו מלכנו|מערבי}} ==קדיש שלם== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=כן}} ==עלינו לשבח== {{:סידור/נוסח אשכנז/עלינו לשבח}} ===קדיש יתום=== {{קדיש אשכנז|קדיש=יתום|עשי"ת=כן}} ==שיר היחוד== {{:שיר היחוד}} ==שיר הכבוד== {{:שיר הכבוד}} teu5gan9rbpxm0e23ukbj3nzk2djv5b 0 1735065 3084667 3084551 2026-09-24T21:46:57Z Roxette5 5159 3084667 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|טוב הארץ||הקדמת המגיה|ארץ ישראל|משנה כלים}} __TOC__ ===סגולת ומעלת ארץ ישראל=== '''סגולת ומעלת ארץ ישראל''' שמעו דבר יהוה אוהבי דעת נוצרי יראה ברחו לכם מכזיב ועד אמנה. ראויה להתכבד על שולחן מלכים - 'מאן מלכי רבנן' . כי נגידים אדבר ואודיע קושט אמרי אמת מיוסדים על אדני הקבלה הנאמנת האמורה מפי ארון העדות אמון רבתא נהירו דאורייתא, הוא גלא עמיקתא, כבוד גדולת מעלת הרב המופלא רבינו הקדוש כמלאך ה' '''כמוהר"ר יצחק לוריא אשכנזי''' הנודע בשם '''האר"י דבי עלאי''' זלה"ה. ומשנהו אבי החכמה אשר מלא את ידו לשבת על כסאו - הוא תלמידו נאמן ביתו חי מדבר אלהי בוצינא דנהורא כבוד מע' הרב '''רבינו חיים ויטל''' זלה"ה. {{ש}} עלימו תטוף מלתי. ושניהם בנעימים יחד קולם אשמיע, ודבריהם אציע בכל מקום שהדין כך והצע"ה צריכה לכך. 'שמעו ותחי נפשכם' דברי האר"י זלה"ה בגדולת ארץ ישראל ומקצהו תראו מראות אלהים ומעט מחזיק את המרובה. הלא כה דברו על מאמר הזוהר פרשת ויקהל דף ר"ט {{ממ זהר|ב|רט|ב}} וז"ל: {{ש}} {{צ|ברקיע דעל ארץ ישראל אית פתחא חדא דאיקרי '''גבילו"ן''' ותחות האי פתח אית שבעין פתחין אחרנין לתתא, ושבעין ממנן נטרין מרחוק תרי אלפין אמין דלא קרבין לגביה. וההוא פתחא סליק לעילא לעילא עד די מטא לגו כורסייא עילאה, ומההוא פתחא לכל סטרין דרקיע עד תרע' דפתחא דאיקרי '''מגדו"ן''' דתמן איהו סיומא דרקיעא דתחומא דארעא דישראל וכו'}}. פירש גם האר"י זלה"ה כי באמצע השער והפתח שהוא כנגד ארץ ישראל יש פתח גדול, וסביב הפתח ההוא יש ע' פתחין שמשם ניזונים ע' אומות מתמצית הפתח ההוא. ובאותו פתח יש פרוכת דקדושה דלא שבק לסיטרא אחרא שיזונו משם, כנזכר בפרשת תרומה קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}. והוא לבוש גם כן אלא שהוא קדוש. ולכן אין הקדושה מתגלית בזמן הזה. וגם הפתח הוא באמצע הרקיע ונשפע אח"כ לארץ התחתונה דרך הפתח ההוא. ויש פרוכת גם כן אחר לעכב הסטרא אחרא שלא יכנס לארץ ישראל. וזה הפתח מכוון באמצע כל הרקיעים עד שמגיע לכל בחינת יסוד שבמלכות, נקודה קדישא שבכל העולמות עד כורסיא קדישא. ומשם עולין כל התפלות והנשמות העולות למעלה בלילה. ואעפ"י שאמר בפרשת ויקהל דף ר"א ע"ב {{ממ זהר|ב|רא|ב}} כי התפילות סלקין במזרח ובמערב וכו' - זהו בעלית האוירין, אבל אחר כך כולן נכנסין דרך הפתח ההוא האמצעי. והנה אלו הרקיעים אינם מתגלגלים אלא קבועין. ולכן תמיד פתחם מכוין כנגד ארץ ישראל. אך הגלגלים הקבועים ברקיע הם הסובבים. ונמצא כי כשאנו אומרים שהרקיע קבוע הוא על זה הרקיע. וכשאנו אומרים ש{{צ|גלגל חוזר}} - הוא הגלגל ולא הרקיע. ורבי ישמעאל ור' אליעזר אינן עושין עיקר מן הגלגל אלא מן הכוכב שבו. ואמרו כי מזל חוזר ורקיע קיים. וכן הוא האמת. כי הגלגל והכוכב שבו - הכל נקרא על שם הכוכב. כי הכוכב הוא נקודת הגלגל ונשמתו. והגלגל הוא גופו בסוד העגולים שיש לכל העולמות כנ"ל. וזהו הטעם שאין נזכר בדברי רז"ל תנועת גלגל אלא תנועות הכוכב לבדו. והרקיע קבוע במקום אחד כאהל. '''והרב חיים ויטאל ז"ל''' כתב וזה לשונו: {{ש}} דע כי הלא ארץ ישראל הוא באמצע הישוב, וכנגדה למעלה ברקיע יש באמצע הרקיע פתח אחד גדול כשיעור רחב ארץ ישראל ונקרא '''גבילו"ן'''. ותוך זה הפתח לתתא מיניה יש פתחים אחרים באמצעית'. נמצא שהם {{גמט דגש|ע"א}} פתחים לקבל ע"א סנהדרין. וכל הני פתחים ע"א נקראים {{צ|שערי צדק}}, והם קדושים, ואינם מצד האומות ח"ו. ויש סביב ע"א פתחים אלו מגרש ב' אלפים אמה לכל צד, ושם נגמר שיעור הרקיע שעל ארץ ישראל. ואלו השני אלפים אמה לכל צד הם משרז"ל על תקנת תחומין בשבת כי כולם הם קדושה עצומה. ובסיום זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל יש דלת אחד שהוא סוגר זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל. ופתחין אלין כשרוצה הקב"ה - סגרם. ונקרא זה הדלת '''מגדון'''. <big>(</big>ולכן יהושע כשנכנס בזה הדלת תיקן לישראל ברכת הזן. וזהו {{צ|על הארץ ועל ה{{גמט דגש|מזו"ן}}}} - גימטריה {{גמט דגש|מגדו"ן}}. וזהו סוד {{צ|מגדל עוז שם יהוה '''ב''''ו '''י''''רוץ '''צ''''דיק}} {{ממ|משלי|יח|י}} - ר"ת '''צבי'''. ר"ל {{צ|מגדל עוז}} נקרא ארץ צבי ששוכן בה {{צ|שם יהוה}} שהיא השכינה. ובו {{צ|ירוץ}} יסוד שנקרא 'צדיק' דרך הפתח והדלת שנקרא {{גמט דגש|גבילו"ן מגדו"ן}} שמספרם גם כן {{גמט דגש|צדי"ק}}. וזה סוד הפסוק {{צ|זה השער ליהוה צדיקים יבואו בו}} {{ממ|תהלים|קיח|כ}}.<big>)</big> ומ{{גמט דגש|ע"א}} פתחים אלו ניזונים ארץ ישראל שהם {{גמט דגש|ע'}} נפש לבית יעקב. והסוד כי {{גמט דגש|ע'}} ענפים יש באילן העליון ומהם נשמות ישראל. אם כן לכל ענף יש פתח אחד, ואין כל ישראל ניזונים מענף אחד ומפתח אחד. והפתח שבאמצע הוא כנגד השכינה עצמה שנקרא {{צ|צדק ילין בה}} {{ממ|ישעיה|א|כא}}. והשבעים אחרים נקראים {{צ|שערי צדק}}. וסביבות אלו ה{{גמט דגש|ע'}} פתחים שבארץ ישראל רחוק ב' אלפים אמה לכל צד (שהוא סיום רקיע ארץ ישראל) - שם שרויים {{גמט דגש|ע'}} ממנן, כל אחד כנגד פתח אחד. ומתמצית ושיורי השפע דארץ ישראל לוקחים אותם ה{{גמט דגש|ע'}} ממנן כל אחד מפתח אחד - אך אינם קרובים אליהם ח"ו. ואז נעשה שאר הרקיע {{גמט דגש|ע'}} רצועות, וכל ממנא שליט על רצועת הרקיע שלו. נמצא כי הרקיע של ארץ ישראל ושאר הרקיע - הכל הוא רקיע אחד, רק שאותו שיעור הרקיע שכנגד ארץ ישראל יש בו אותם הפתחים. וכן הוא בכל העשר רקיעים הנזכר שהם נקראים {{צ|יריעות המשכן}}. וכן למעלה מהם עד כסא הכבוד {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}} - באופן כי כל ארץ ישראל אין עליה שום קליפה חופפת, ומן האי סטרא ומהאי סטרא הכל נפתח. כי אין לומר כי בקצה האחד של ארץ ישראל הוא פתוח והשאר סתום - כי כל גבול ארץ ישראל מן הקצה אל מהקצה הוא פתוח. ואמר כי טעם פתח הזה הוא כי הוא היה דרך ומבוא לעלות משם סוד ריח הקטורת והקרבנות כשהיה בית המקדש קיים, ואז היה המקום פנוי ע"י אותו הריח העולה משם כנזכר. אך כשגרמו חובין שהוא בעת החורבן - אז נתקרבה הקליפה מכל הקצוות הסובבים את אויר ארץ ישראל עד שנתחברו ד' קצוותיה אל תוך נקודת המרכז האמצעי של ארץ ישראל. ואז כביכול נפסק השפע והדבקות אשר לארץ ישראל עם ירושלם העליונה, ואז שלטה הקליפה ונחרב בית המקדש בעוונותינו. אבל צריך לדעת כי לא נסתם כל הפתח הנזכר ברגע אחד בעת החורבן, אמנם על ידי התועבות והגילולים שהיו מקריבין וממשיכין את הקליפה מעט מעט עד שנסתם הכל ואז נחרב הבית. ולכן תמצא כי תחלה נחרבה כל ארץ ישראל, והוא בגלות שומרון, הם היוד השבטים, כי נתמלאת סאתם עד שהקליפה גברה שם. ואח"כ גם בני יהודה נתמלאת סאתם. אז נתקרבה הקליפה עד נקודת ציון שהוא אמצע כל העולם, ואז נסתם הכל ואז נחרב הבית בעוונותינו הרבים. ועתה צריך לדעת שהלא הארץ בעצמה היא קדושה והיא חלק השם יתברך מכל שבעים ארצות , ואיך תוכל הקליפה ליכנס בחלקו יתברך? {{ש}} לכן השיב כי האמת הוא כי בארץ בעצמה אין להם חלק כלל. האמנם הענין נמשל למי שיש לו עבד אחד וברח ממנו אל בית חבירו - אזי הוא נכנס שם ומכיר את שלו ונוטלו והולך לו. כן ישראל קנו אדון לעצמם בעונותיהם, ונמכרו לעבדים אל הקליפה. בכל יום מקטרים ומזבחים להם עד שברצונם נמכרו להם לעבדים 'להיות להם לאלהים'. ואז הקליפה נכנסה לארץ ישראל ולקחה את העבדים הנמכרים לה ודחה אותם לבר ולקחם בארצה והלכה לה משם, ואז חזר הפתח הנזכר להפתח תכף ומיד. וא"ת אם חזרה הקדושה למקומה איך נשאר ארץ ישראל חרבה? התירוץ הוא כי השכינה עלתה למקומה, וישראל בעונותינו הלכו בין האומות ונשארה הארץ שוממה מבלי בניה ובלי בעלה. ולכן לא חזרה להתיישב עד ישקיף וירא ה' משמים. ואחר שהקדושה נסתלקה כדי שלא תשרה במקום הטומאה (כי זה דרכה כנודע בסוד טומאת מת) - לכן שם הקב"ה פרכת מסך אחד מהקדושה על אותו פתיחו דעל גבי ארץ ישראל. ובזה אין הטומאה שורה שם וגם הקדושה העקרית אינה שורה שם. ונשארה כביכול האשה עגונה ואינה נשאת לאחר. וכוונת פרוכתא דא נלע"ד חיים כי נודע בעת שהמלכות המלבשת גבורה ודין אזי פועלת הדין על ידי לבוש החיצון מכל - שהוא גוון תכלת שמכלה את הכל. והנה אפילו החיצונים יראים אז ממנה כי {{צ|חמת מלך מלאכי מות}} {{ממ|משלי|טז|יד}}. ובראות החיצונים המלכות בלבוש תכלת כנזכר - אזי בורחים משם. וזה סוד {{צ|ההוא חופאה קלישא}} הנזכר בזוהר חלק שני דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}, עיין שם, שהוא סוד הלבוש החיצון שבסופו הם הלבושים היותר פנימיים ונקראים {{צ|פרוכתא קדישא}} בערך הפנימיים *** כנודע. ולכן החיצונים אינם יכולים ליכנס שם. וכן הברכה והשפע נמנע - כי תוקף הדין הנכלל באותה חופאה אינו מניח לרדת הברכה כיון שאין זכיות בישראל מעוונותינו. ולכן נשארת ארץ ישראל חריבה - ולא מצד הטומאה, רק בשב ואל תעשה. ולטעם זה נקראת {{צ|חופאה קלישא}} כי כמעט היא נקראת קליפה כנגד מה שלמעלה ממנה.{{הערה|כנראה עד כאן דברי הר' חיים ויטאל - ויקיעורך}} '''והרב המקובל האלהי מוהר"ר משה קורדוירו זל"ה''' כתב זה לשונו: {{ש}} {{צ|בכל רקיעי' אית פתחין ידיען}} - ענין פתחים אלו הם כאלו תאמר ארץ מצרים היא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה היא מחזקת כנגד הרקיע כך וכך מעלות, וכל אותן מעלות הרקיע שהם כנגד חלק הארץ יקראו פתח אחד. ועם היות שיתגלגל הרקיע - אין לחוש, כי כל חלק מהרקיע כשיגיע כנגד הארץ והשר שלה - ישפיע מעין שפע השר הממונה. והפתחים האלו נחלקים בישוב ששם שוכנים {{גמט דגש|ע'}} אומות, וארץ ישראל היא נקודת מרכזם. וכל ה{{גמט דגש|ע'}} יש להם רצועה שהוא פה להם לשאוב מפתח ארץ ישראל. ולזה היו כמה מלכים בארץ ישראל שלא היה להם בארץ ישראל אלא עיר אחד או חלק כמו ל"א מלכים שכבש אותם יהושע, ושאר ישובם היה במרחקי הארץ (כדפי' רז"ל), מפני שפתח שאיבת השפע הוא סביב לארץ ישראל. וכל {{גמט דגש|ע'}} ממנן נטרין מרחוק תרי אלפי אמין - סודו הוא כי אלו הב' אלפים הוא סוד {{צ|תחום שבת}}, והיוצא חוץ לתחום יוצא אל קליפות. שתחום שבת ותחום ארץ ישראל שהוא אלפים אמה הוא סוד {{צ|הנוגה}} כנודע, הסובב ומתחם ארץ ישראל שלא יכנס אליה חצוני ערל טמא. וחלק ארץ ישראל עולה נקי ובר עד כסא הכבוד. ופתח היכל לבנת הספיר מכוונת כנגדה, ונוגה סובב גבולה ממנה ועד רום רקיעין. ושרים סביב לה שואבים מתמציתה. והם פתחי השרים חלקם אשר נגד ארצם ברצועות משוכות אלו על אלו בענין שכולם שואבים דרך אותו הנוגה. והנה כסא הכבוד משפיע כל בחינת ההנהגה לעולם לארץ ישראל וכח כל הנמצא בה. והם סוד {{צ|שערי צדק}}; כי 'צדק' היא מדת המלכות . ואור המלכות המשתרבב מכסא הכבוד דרך ההיכלות, ושוכן בארץ ישראל בסוד {{צ|סתר המדרגה}} הזאת שתחומה נוגה לו סביב ומתוכם כעין חשמל. והכלים הגשמיים שיפעל בו המעשה הוא הרקיעים. ובהגיע הרקיע כנגד אוירה של ארץ ישראל - מתבטל כל כחו וכח השרים שקבל, והוא פועל ברצון השופע כעין שהוא עושה לכל שר ושר - שכל חלק הרקיע שהוא מכוון כנגד ארצו מנהג כפי השפעה הנשפע וחלק התמצית שמקבל מלמעלה. והנה כיון דגרמו חובין והיו ישראל עובדים עבודה זרה - היו האומות שולטות בארץ, נכנסות ומשיגות גבולן של ישראל, וישראל נמסרין תחת ידם, כגון סנחריב וכיוצא. עד שבא נבוכדנצר ואז אתקרב קליפא כלא כחדא והיתה שליטה אל החיצונים על ישראל לכלות ח"ו, עד שהחריב המקדש והגלה את ישראל ודחה לון לבר. ואע"ג דדחה לון לבר - עכ"ד משכנם שם אינו קבוע - דלא יכיל לשלטאה בההוא דוכתא קדישא, ולא הרגיעה שם לילי"ת. וחזר לו נבוכדנצר ושאר המלכים אל מקומם. ועם היום שנתיישבו גוים בארץ ישראל - עכ"ז ישובה אינו ישוב הגורם שתשלוט הקליפה אלא כענין טעם החרבן דמסיק לבד{{הערה|יתכן שיש להגיה כאן "דמפיק לבר", וכפי שנזכר לעיל בענין עבד שברח וכולי, וצע"ע - ויקיעורך}}. וקב"ה עבד דלא תשלוט. שגרש הקליפות אחר שנתנקמו מישראל כדי רשעתם. אהדרת ההיא קליפה וחזרו גבולי ישראל אל גבולם העליון. ואלו עמדו ישראל על מקדשם בגלות יכניה וכיוצא שלעולם נשארו ישראל על מכונם - לא היה צריך דבר, שהיה ראוי שע"י העבודה ישאבו הרוח העליון: אמנם נחרב הבית וגלו ישראל. מה עשה הקב"ה? נטל פרוכתא. והוא סוד {{צ|ופרשו עליו בגד כליל תכלת}} {{ממ|במדבר|ד|ו}}, והוא כח אמצעי בין הקדש והחיצון. ונותן גבול להחיצונים שלא יגשו אל הקדש. והנה בהיות ישראל גולין אזי אויר ארץ ישראל הוא מאיר מהקדש דרך פרכת בגד כליל תכלת זה. אמנם בהיות ישראל על מכונם - אין בין ישראל לאביהם שבשמים מפסיק כלל, ויושבי חוץ לארץ הם שואבים דרך ד' קליפות. והנה סגולת ההוא פרוכתא הוא שגורם שתצמצם למעלה ולא תאיר אל התחתונים, ולזה לא יושפע עליהם שפע ואור השכינה באור הקודם, אבל נמצא בה כשיעור מה שעובר דרך הפרוכת. ועדיפא מחוץ לארץ שאין אותו המעט המאיר עובר דרך החיצונים. וגם הנשמות מדי עלותם לא יצטרכו מתי ישראל לשבר כח ד' קליפות, אלא כבוד השם המאיר דרך הפרוכת הזה שאינו טמא - יאספהו. לזה בזמן רשב"י שהיה חרבן אמר שאויר ארץ ישראל הוא טהור ומחכים וכיוצא, ולא גרעה מעלת ארץ ישראל ח"ו. אמנם תגבורת האור לבנות בית המקדש אי אפשר מן הטעם הנזכר לעיל. ואמנם יש לדקדק עתה שבמקום הבית נעשה בית מרגז לישמעאלים - מאי איכא למימר? שהרי {{צ|שם הרגיעה לילי"ת}} {{ממ|ישעיה|לד|יד}}!? {{ש}} וי"ל שזו שליטת ש‎‎ָׂרָם שנתן לו הקב"ה בזכות המילה כנזכר בזהר. אמנם לא ישכון שם לטמאה כדרך ששולטת {{צ|מחוילה...באכה אשורה}} {{ממ|בראשית|כה|יח}} ששם משכן הקליפות והשר. אבל כאן בארץ ישראל הם יושבים העם לבד ושואבים שפעם מבחוץ ממה שכנגד גבולם, ואין להם חלק בפרוכת כלל וכ"ש במה שלמעלה ממנו. ואותה העבודה שהם עושים - מתגלגלת עד שיוצאה לחוץ אל משכן השר. ודע כי תחלת המציאות אחר התגברות החיצונים וסלוק שכינה מהתחתונים לסבת הפגם והעון שגרמו הדורות הראשונים דור אחר דור - נתחזקה הקליפה ונסתמו פתחי הקדושה, ועמדה שכינה בעליונים זולתי מה שנתלבש בחיצונים בסוד {{צ|ומלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהלים|קג|יט}}. וזהו גם כן היה ברדת של ישראל בגלות מצרים כדכתיב {{צ|אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה}} {{ממ|בראשית|מו|ד}}. ולכן כשנראה למרע"ה {{ממ|שמות|ג|ב}} נראה {{צ|מתוך הסנה}} (דהיינו הקוצים, להראות סוד התלבשות) - {{צ|'''לַבת אש'''}} - שהיא 'בת עין' הנקראת 'בת מלך' איך היתה מלובשת בתוך הקוצים. כך עתה בגלות הזה השכינה היא מתלבשת בתחום שרו של עשו כדי לשמור ישראל שם שתי שמירות. * האחת שלא ישתקעו בתוך הקליפות כי {{צ|חונה מלאך יהוה סביב לראיו ויחלצם}} {{ממ|תהילים|לד|ח}} מכל צד הקליפה הרוצה להגביר עליהם כדי להחטיאם. וכמעט האויר הקדוש שוכן אתם בתוך טומאתם. * שנית לשמרם שמירת הגוף שלא יאונה אליהם כל און, כענין {{צ|יהוה אלהיך מתהלך בקרב מחנך}} {{ממ|דברים|כג|טו}} ואויר חוץ לארץ מתקדש. ומטעם זה נאמר {{צ|דרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל יהוה כי בשלומה יהיה לכם שלום}} {{ממ|ירמיהו|כט|ז}}. כי הנביא גלה להם סוד השכינה עמהם בגלות, ואויר קדוש השוכן אתם בתוך טומאתם, והמלך והמלכה גולים עם בניהם ושם מתייחדים בתוך הגולה. וז"ש {{צ|כי בשלומה יהיה לכם שלום}} שהוא היסוד וייחוד. וזהו סוד {{צ|שכינה גולה עם ישראל}} - עם היות שאינה בגלות - אלא לשמור את בניה לבלי יטמאו בין האומות ולא יוזקו, דשכיחא שם היזקא מפני האויר הטמא. ובהיותה שם - האויר מתטהר. ואין לתמוה על כך. שהרי ישראל קודם שנכנסו לארץ ויצאו ממצרים והלכו במדבר....'''נח"ש שר"פ ועקר"ב וצמאו"ן''' {{ממ|דברים|ח|טו}} - האיך הקריבו קרבן והיו בתוך ענני כבוד? אלא העננים היה להם אויר, ואויר של ארץ ישראל היה הולך עמהם. כי אותו הפתח הנזכר לעיל נפתח להם במדבר נוכח מושב בני ישראל והלך עמהם על ראשם עד שעמד כנגד כל ארץ ישראל שיעור ת' פרסה. והוא מתחילת גבול ארץ ישראל ועד קצהו. וצריך לידע כי ענין גלותנו הוא שכל כך פגמו הנשמות עד שהשכינה גולה ונסתלק ממנה השפע מכל הבחינות מכל וכל. וזהו גלות השכינה החלטי - לא צער שתצטער היא מכאב הבן - אלא זה הוא צער עצמי הנוגע אליה. וזה לא היה דווקא אלא בחורבן בית שני כמו שפירשו בתיקונים על פסוק {{צ|ונהר יחרב ויבש}} {{ממ|איוב|יד|יא}} בענין שפע הנהר הנמשך לשכינה. ופירשו {{צ|יחרב}} בבית ראשון - כי {{צ|יחרב}} הוא כמו {{צ|חרבו המים}}, שאינו יבשות אלא נגיבות, אבל עדיין נשאר לחות השפע קצת. {{צ|ויבש}} - בבית שני, כי {{צ|יבש}} היינו שנתייבש מכל וכל, שנסתם שער השפע מכל וכל. וז"ש הכתוב {{צ|ויקרא אֲדנָי '''יְ''''הֹוִה '''צ''''באות '''ב''''יום '''ה''''הוא לבכי ולמספד}} {{ממ|ישעיה|כב|יב}} שהוא ר"ת '''הצב"י'''. כשנחרב קרא לבכי כי {{צ|'''צבי''' לצדיק}} נחרב ויבש, וראוי לו לבכי ולספוד עליו על הצדיק שאבד למטרוניתא להשפיע עליה, ועתה כל הנשפע שמשפיע לחוץ יוצא ל{{גמט דגש|ע'}} שרים, בני שפחה בישא. והנה {{גמט דגש|צבי}} גימטריה {{גמט דגש|ק"ב}}. חִדֵש שעל ידי הצדיק שהוא היסוד מתחברים גם כן '''ק''''דושה '''ב''''רכה (שהם תפארת ומלכות). ועתה הצדיק אבד - נעשה '''ק"ב''' ישן ו'''ק"ב''' חרובין - שכל השפע של הקדוש ברוך הוא ד"קדושה ו"ברכה - הוא יורד לעלמא דחרוב, סוד {{צ|'''קב''' חרובין}} שהוא לקליפת נגה (כנודע בדרושי האר"י זלה"ה באורך, עיין שם בדרוש של מרכבת יחזקאל). ועיין שם הזוהר פרשה תרומה על פסוק ועשית שלחן (צ"ל מנרת) זהב טהור וגו'. וא"ת - כיון שנסתם שער השפע - אם כן מה יתן ומה יוסף העוסק במצוה או הפוגם? {{ש}} וי"ל כי העושה מצוה בזמן הזה הוא עושה סמך לשכינה ומושך לה שפע כזיעה בעלמא - ועכ"ז יש לו שכר טוב. ועל זה נאמר {{צ|שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה}} {{ממ|ישעיה|סו|י}} - כי סמך הוא עושה לה, ואדרבה יותר שכרו גדול. והעד על זה בת מלך בהיותה יושבת בהיכל המלך אביה - עבודתה שעושין לה אינה כל כך נחשבת כמו עבודה שעושין לה בהיותה בגלות. ואז כשהעבד נותן לה אפילו עשב לח - חשוב אליה יותר מכל מעדני מלך בשער המלך לפי הצורך. לכך עבודה המועטת שעושין לה בזמן הזה הוא חשוב מכל אילי נביות בזמן ההוא! <big>(</big>זהו סוד שאמרו ז"ל במדרש משלי והובא בילקוט דף ק"מ ע"א וזה לשונו: {{ש}} {{צ|א"ר יוחנן "טוב פת חרבה" {{ממ|משלי|יז|א}} - זו ארץ ישראל שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח בכל יום ודר בתוכה - זוכה לעה"ב. "מבית מלא זבחי ריב" - זו חוצה לארץ שהיא מלאה חמס וגזילות}}. הכוונה כי בעוונותינו הרבים עתה בעת החורבן השפע שמקבלת השכינה הוא התמצית ממה שהיתה מקבלת מקודם בבנינה. והשפע בעצמו לוקחת בעוונותינו הרבים השפחה בישא, כמה דאת אמר {{צ|תחת שפחה כי תירש גברתה}} {{ממ|משלי|ל|כג}}. אבל עדיף אותו השפע המועט שיורד בארץ ישראל שהוא בתוך אויר הקדוש - מכל השפע היורד בחוץ לארץ בתוך אויר הטמא. וז"ש {{צ|טוב פת חרבה - זו ארץ ישראל}}, ואין לה עתה אלא התמצית. {{צ|שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח}} - שאינו גורם במעשיו הטובים שלו להוריד אלא התמצית בלבד - מכל מקום {{צ|זוכה לעה"ב}} - כי זה המעט שגורם הצדיק במעשיו להוריד בארץ ישראל הוא חשוב לשכינה מכל אילי נביות בזמן שבית המקדש היה קיים כנז"ל. וזהו סוד הפסוק {{צ|'''י''''פרח '''ב''''ימיו '''צ''''דיק ורוב שלום עד בלי יָרֵח}} {{ממ|תהלים|עב|ז}} - הוא ראשי תיבות '''צב"י''' למפרע - להורות כי צדיק שדר בארץ צבי בזמן {{צ|בלי ירח}}, שהירח היא בחסרונה, גורם {{צ|רוב שלום}} יותר מבזמן שהיתה הלבנה במילואה.<big>)</big> ועל דרך הזה הפגם הגדול הוא כי מי שיטול מלפניה המאכל המועט ההוא - אז בוודאי היא בכעס גדול ותענישהו עונש גדול. כי הקרוב אל הדבר קל שבסבות יפסיקהו והיא בעצמה מגוללת בדין, וקלה שבסיבות יהפכה לדין חזק. וזה טעם הצרות התכופות בגלותינו זה מה שלא היה כן בשאר הגליות. מפני שבשאר הגליות שלא היתה עמהם אלא לשמרם בלבד - לזה היה לה שפעה בכל יום כנודע. אמנם עתה שנסתלק לה השפע מכל וכל והיא נקרא {{צ|סוכת דוד הנופלת}} {{ממ|עמוס|ט|יא}} - 'שנפלה' לא נאמר אלא 'הנופלת', להורות שלעולם היא בעוונותינו נופלת. להיות שנסתם השער השפע שאינו נשפע למטה זולת הספיחים וספיחי הספיחים שאנו אוכלים. וכן תמיד מאותו השפע שהיה בה נזרע עתה בזמן הגלות, ולכך לעולם חוזרת לאחור. וזהו {{צ|הנופלת}} בכל יום, שאין יום שאין בו קללה מרובה מחברתה. כי כל עוד שהולך השפע מתמעט כחו, כענין הספיחים שיש להם כח חזק ,וספיחו ספחים שהוא השיחים הוא יותר מעט, וכל עוד שהולך הוא מתמעט. ולכן עיקר כוונת הרשב"י בחבור ספר הזוהר היה לזה. להיות השכינה בגלות באפס שפע באין תומך ואין עוזר - רצה לייחדה עם הת"ת ייחוד מועט על ידי חיבור זה במה שיהיה הוא עם חבריו עוסקים בסוד. וכמו{{הערה|נלע"ד שיש להוסיף כאן מלת "כן". "וכמו כן וכולי". וצע"ע - ויקיעורך}} כל מי שזוכה לעסוק בזה החיבור הוא גורם לייחד קב"ה ושכינתיה ע"י היסוד שהוא סוד {{גמט דגש|רז}} דהיינו {{גמט דגש|אור}}. וגם על ידי החיבור הזה הוא ביטול הקליפות וקללות הגלות והשבתת קטרוגם שהן לוחמות בכל עת ובכל שעה נגד השם ונגד שכינתו, ונגד בניה ישראל הנתונים בגלות בין האומות הנקרא {{צ|חיוון בישין ודובין דאכלין ענא}} שהם ישראל כאומרו {{צ|ואתנה צאני וגו'}} {{ממ|יחזקאל|לד|יז}}. ועסק התורה יקרא {{צ|הקלע והחרב והרומח}}, והם בחינת הסודות להצילם מרעתם בחיבור הזה, כמ"ש בס' התיקונים דף ע"ג ע"ב על פסוק {{צ|ורוח אלהים מרחפת על פני המים}} {{ממ|בראשית|א|ב}}: : מאי {{צ|ורוח}}? אלא בודאי בזמנא דשכינתא נחתת בגלותא - האי רוח נשיב על אינון דמתעסקים באורייתא, בגין [ד?]שכינתא אשתכח בינייהו. והאי רוח איתעביד קלא ויימא הכי: {{צ|אינון דמיכין ושינתא בחוריהון, סתימין דעיינין, אטימין דלבא - קומו ואתערו לגבי שכינתא! דאית לכון לבא בלא סכלתנו למנדע בה ואיהו בינייכו!}}. ורזא דמלה {{ממ|ישעיה|מ|ו}} {{צ|קול אומר קרא}} כגון {{צ|קרא נא היש עונך ואל מי מקדושים תפנה}} {{ממ|איוב|ה|א}}. והיא אמרת {{צ|מה אקרא כל הבשר חציר}} - כלא אינון כבעירין דאכלין חציר, {{צ|וכל חסדו כציץ השדה}} - וכל חסד דעבדין - לגרמייהו עבדין! ואפילו כל אינון דמשתדלין באורייתא - כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין! בההוא זמנא {{צ|ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב}} {{ממ|תהלים|עח|לט}}. ודא איהו רוחא דמשיח. : ווי לון מאן דגרמין דיזיל ליה מן עלמא ולא ישוב לעלמא! דאלין אינון דעבדין לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה דגרמין דאסתלק נביעו דחכמה דאיהו '''י'''' מינה, ואשתארת '''ב'''' יבישא.{{ש}} ווי לון דגרמין עניותא ואורך גלותא וחרבה וביזה והרג ואבדן בעלמא! והאי רוח דאסתלק איהו רוח דמשיח וגו'. וכן בכמה מאמרים אחרים בתיקונים ובזוהר . כללו של דבר שכל המתעסק בספר הזוהר ניצול מכל הנזכר לעיל ועושה תקון גדול לשכינה בגלות הזה. והספר הזה עתיד להגלות כל סודותיו בימי מלכא משיחא כדי ליתן סעד לשכינה כנזכר. והנה כל אותם שיזכו אליו יזכו לגאולה בעזרת האל יתברך: ===יניקת שבעים שרים מארץ ישראל=== ועתה נבאר יניקת {{גמט דגש|ע'}} שרים מארץ ישראל איך היא, ושליטתם. דע כי הנה '''לילי"ת''' נקראת 'אימא דערב רב'. וערב רב נקראים {{צ|ע' שרים ערבוביא בישא}}, שלילי"ת הרשעה הולידה אותם מיחוד '''סמא"ל'''. והם בשפל כל מדרגות החיצונים, למטה מכל ההיכלות. הם {{גמט דגש|ע'}} ניצוצות. כדרך שהקדושה נבראת 'בת שבע' 'בת שבעים' - כך בחיצונים לילי"ת נקראת 'בת שבע' היכלות החיצונים שהיא 'בת שבעים' אומות כנגד שבעים שרים. ואין שום שר כנגד ארץ ישראל, שהרי אין להם חלק בארץ. אמנם בחוצה לארץ ממש נתנה להם שליטתם. וצריך לידע שיש ארבע מאות פרסה בארץ ישראל שאין שר ולא חצוני שולט בו כלל, אלא יש בגבולה סביב קליפה קדושה שנקראת {{צ|פרוכתא קלישא וקשה}}. שצדה מבחוץ היא טמאה, וצדה מבפנים היא טהורה. כקליפת האילן - שצדו מבחוץ הוא פגום, וצדו מבפנים הוא נאה ונאות לערך האילן. וכן קליפת האגוז וכן בעלי קליפין - מבחוץ קשים לשמור, ומבפנים נאה ונאות לערך המוח הפנימי. והנה דע שכנגד ד' מאות פרסה של מטה הנזכר לעיל יש למעלה חלון אחד מרובע, והוא צר מלמעלה ורחב מלמטה. * ושיעורו מלמעלה {{גמט דגש|ת"ק}} אמה על {{גמט דגש|ת"ק}} אמה כשיעור בית המקדש, כי בית המקדש כולו נתון תחת החלון. * ובאמצעית עוביו של חלון הכיפה היא כשיעור עה"ק ירושלם ת"ו. * ושיעור כמות החלון למטה הוא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, כשיעור כל ארץ ישראל, וכל ארץ ישראל תחתיו. וכשהיה יורד השפע מלמעלה דרך צינור מלכות של י' ספירות דעולם העשייה - היה יורד אז דרך ישרה עד חלון הכיפה הנזכר ויורד על בית המקדש, ובית המקדש יתפשט על כל ארץ ישראל. וכשרבו הפריצים בבית ראשון מהבל דברי לשון הרע ונבלות פה גרם העון ונתגשם אותו הבל ונתעבה ונעשה דמות ענף עב, והתחיל להסגר מעט מעט סביבות שפתי החלון - עד שביום ט' באב נסגר כלו ונפסק השפע ונחרב הבית. ותכף ומיד לאחר שנחרב הבית פתח הקב"ה את החלון, ואז הוריד את עולם האופנים וצמצם מלכות של עולם האופנים בתוך החלון כדי שלא יסגר עוד. ולעולם פתח זה לא יסתם אלא דווקא בעת החרבן שנתנה רשות אל החיצונים ליכנס לארץ ולהחריב הבית כנזכר. ומיד נתגרשו משם. ויש כסוי ומסך פרוכת פרוסה סביב לארץ ישראל שהיא שומרת הגבולים האלו שלא תתפשט הקליפה, ומגרשת כל זר מתוכה. ואפילו ארץ ישראל חרבה ושממה מפעולות החיצונית הזאת שהוא בעת החורבן - עכ"ז אינה שולטת בארץ ישראל. אלא החריבה ונתגרשה ועמדה ארץ ישראל אפילו בעת חורבנה נקיה וברה מאין זר בתוכה. והנה מה שהיה שעור ארץ ישראל ת' פרסה על ת' פרסה - עתה בעת חורבנה לא נשאר אלא מאה פרסה על מאה פרסה שהוא חצי חלק שמיני. וכל מקום דשן ושמן - נקמט ונתכווץ. וזה כדי לרצות את שבתותיה כנגד שבעים שמיטות שבטלו. ולא נשאר ממנה אלא הטרשין שבה. ואפילו שזורעין בטרשין שבה - כמאן דליתא דמי. והנה דרך אותה קליפה קלישה הנזכר לעיל - שהוא גדר מעכבת שלא יכנסו החיצונים לגבול ארץ ישראל כלל אפילו בזמן חורבנה כנזכר - הוא פתח משוך עד היכל {{צ|לבנת הספיר}} {{ממ|שמות|כד|י}} כדי שלא ישלטו בארץ ישראל שום שר וחיצוני. רק אם ישליטוהו ברשע ע"י כישוף וע"ז ועבירות - שאין זה מן הנאות אלא מצד הבחירה הרעה לרשעים שיוכלו לעשות כרצונם. אבל לא שתשלוט הקליפה. {{ש}} ובזה נבין אומרם {{צ|לא גושמה ביום זעם}} {{ממ|יחזקאל|כב|כד}} - שבאו המים הטמאים מי המבול מי המרים המאררים שהם הקליפות ונכנסו בארץ. לא שגושמו בארץ - שאין כחם שם . ובעת חרבן בית המקדש פרץ הקב"ה גדר הקליפה ומסך המבדיל ונכנסו והחריבו בית המקדש, וחזרו להם ונסתמה הפרצה. וכן פי' הרשב"י בזוהר פ' תרומה ע"ש. ודרך זה הוא סוד השכינה בארץ ישראל. כי ימשיך אור רוחני, אויר ארץ ישראל הטהור. שאין אוירה מהחיצונים כאויר חוץ לארץ, אלא אוירה מפתח היכל לבנת הספיר הפתוח עליה, ומוריד אויר טהור מחכים ודאי בסוד השכינה הנקראת 'חכמה'. וענין זה תלוי בקדושת הארץ. והיינו שפירשו בזוהר לך לך{{הערה|מצאתי אולי {{ממ זהר|א|עח|א}} - ויקיעורך}} שעמד אברהם על שליטת הארץ הקדושה ולא היה יכול לרדת לעומקה, ושפט באצטורולוגין שלו כל שרי המקומות וירד לעומקן, ובארץ ישראל לא השיג. עד שאמר לו הקב"ה {{צ|אל הארץ אשר אראך}} {{ממ|בראשית|יב|א}} כמו שאמרו רז"ל, ושם תשיג שליטת הארץ. וכן השיג בנבואה. אבל נשאר לנו לבאר דהא אילנא דמותא שלטא בליליא אפילו בארץ ישראל או אפילו ח"ו בעת רעתן או בעת הדבר בר מינן וכיוצא, שנאמר {{ממ|משלי|כב|ג}} {{צ|ערום ראה רעה ונסתר}}. והנה הענין הזה יהיה כי לצד צפון של מחיצות אלו יש נקב אחד לצד הקליפות. וזה הנקב הוא סמוך לפתח היכל לבנת הספיר. ודרך אותו נקב הוא התפשטות הקליפות בארץ ישראל בלילה. שנתן רשות להתפשט - אבל לא כולם, אלא אותם של סוד שליטת הלילה. ונקב זה נקרא {{צ|נוקבא דתהומא רבא}} כמ"ש, והוא פתח כניסה אל החיצונים אל האויר הטהור הזה לבא אל פתח ההיכל להיות שם - {{צ|לפתח חטאת רובץ}} {{ממ|בראשית|ד|ז}} להתעלות שם. ולכך כנגד ההיכלות מבחוץ - שם הקליפות נאחזות, והן כעין קליפת האגוז. שהרי ד' מוחין הם ד' חיות הקודש, והקליפה נאחזת מבחוץ - דהיינו שסוד אותה הקדושה היא משפעת אל החיצונים האלו. ובהכרח יש להם מדרגות על מדרגות משתלשלות משם ויונקות על יד"ו - דהיינו שיש לכל ההיכלות ערוה מבחוץ דהיינו החיצוניות הנדבקת שם. ולזה לצד צפונה הוא פתוח - שדרך אותו הפתח יוצא מתחומה ונכנסת. וזה סוד {{צ|ויבא גם השטן בתוכם}} {{ממ|איוב|א|ו}}. והיינו נמי שליטת החיצוני בארץ לכל שליחות שבעולם. וכן כל איזו חלק הניתן לחיצונים כגון עשן המערכה ואברים ופדרים המתאכלים כל הלילה - היה נוטה ממש לצד צפוני של ארץ ישראל. ודרך אותו הנקב אשר שם היה יוצא אליהם ונתן להם, שנאמר {{צ|בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל}} {{ממ|בראשית|מט|כז}}. ודרך אותו נקב הוא דחיית הרשעים בין הקליפות, וגם כניסת כל הרשעים לגיהנם. וכל הנדחה - דרך אותו נקב הוא ידחה. ועל אותו נקב התפלל דוד {{צ|וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ}} {{ממ|תהילים|סט|טז}}. שח"ו כשידחה הרשע דרך אותו הנקב ויסתם פיו עליו והוא יורד לגיהנם אל בין הקליפות - נוח לו שלא נברא, כי הם שולטות עליו כשכיר יומו. {{ש}} ועל נקב זה נאמר {{צ|ובאר צרה נכריה}} {{ממ|משלי|כג|כז}}. {{ש}} ועליו נאמר {{צ|אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס {{תיקון גירסה|בל|אל}} יתמכו בו}} {{ממ|משלי|כח|יז}}. והיינו גיהנם רוחני. ויורד מדרגה אחר מדריגה עד למטה. {{ש}} ועל זה הנקב נאמר {{צ|מצפון תפתח הרעה}} {{ממ|ירמיהו|א|יד}} - שנפתח הנקב כפרצה ופרצו פרץ כל הגוים אשר סביבותיה. ואח"כ סתם הקב"ה הפרצות ונשאר הדבר כמו שהיה. והנה עתה תבין שבזה הפסוק {{צ|אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים}} {{ממ|בראשית|כח|יז}} - כי פתח היכל לבנת הספיר יש בו מדריגות כעין גלדי בצלים. הנקודה האמצעית של מלכות דאצילות היא קודש קדשים, ומשם יורד השפע עד היכל לבנת הספיר ביצירה השורה על ארץ ישראל. והכל נבאר בעזרת השם יתברך בסוד המשנה של {{צ|עשר קדושות}}. ואחר כך סובב עזרות ולשכות. ואחר כך סובב הר הבית. ואחר כך סובב ירושלם. ואח"כ סובב ארץ ישראל. ואח"כ חוץ לארץ שהוא משכן השרים{{הערה|כך מובא בדפוס וינציא. ויתכן כי יש ספרים אחרים שגורסים "משכן ע' שרים"}}. ובארץ ישראל תתפשט ותשתרבב השכינה דרך ד' מאות פרסה אלו ותשכון קדושתה בארץ ישראל, ובירושלם מדרגו' קדושה יותר, והר הבית יותר כמשרז"ל {{צ|עשר קדושות נתקדשה ארץ ישראל}}. והיינו שכינה שוכנת בתחתונים ואינה מתלבשת בחיצונים כלל. ואפילו עתה בגלות - מכל מקום {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}}. וזה יובן ממה שמביא הזוהר בפרשת שמות {{ממ זהר|ב|יד|א}}, וזה לשונו: {{ש}} {{צ|ברח דודי ודמה לך לצבי וגו'}} אין חיה בעולם עושה כמו הצבי או כעופר האיילים. בזמן שהוא בורח - הולך מעט מעט ומחזיר את ראשו למקום שיצא ממנו, ולעולם תמיד הוא מחזיר את ראשו לאחוריו. כך אמר ישראל: רבש"ע! אם אנו גורמים שתסתלק מביננו - יהי רצון שתברח כמו הצבי או כמו עופר האיילים שהוא בורח ומחזיר את ראשו למקום שהניח. עכ"ל. והנה עתה בגלות אעפ"י שנסתלק הקב"ה מירושלם ומארץ ישראל למעלה למעלה - מ"מ הוא מחזיר ראשו למקום שהיה שם בירושלם עיר הקדש כדי להשפיע בה תמיד. וזהו סוד הפסוק {{צ|עיני יהוה אלהיך בה מראשית השנה..}} {{ממ|דברים|יא|יב}}. וצריך להבין למה אמר דווקא {{צ|עיני}}? הוה ליה למימר "יהוה אלהיך" בלבד? ולמה מדייק דווקא {{צ|עיני}} ולא תואר אחר?{{ש}} הטעם הוא שזה הפסוק הוא מרמז על הגלות כשמסתלקת השכינה למעלה היא מהפכת הפנים בלבד ומסתכלת בעיניה בה. ולא בעצם קדושתה - כי היא מסתלקת תמיד למעלה, אבל העינים מסתכלים תמיד למטה בירושלים. ולכן נקרא {{צ|ארץ הצבי}} שהיא דומה לצבי. ועתה ישפוט המעיין בשכלו - כי אחר שישראל ידעו בבירור עניינים אלו על מתכונתם כשבא נבוכדנצר ונכנס דרך פתח הצפון והגלה החרש והמסגר בבלה - מה היתה כוונתם בחשבם שהם טבועים בבור תחתיות - {{צ|תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ}} {{ממ|תהילים|סט|טז}}. כמה נתייאשו מן הרחמים וכמה היה לבם חרד וכמעט נדחה מן האמת ח"ו כדפירש בזוהר. עד שהוצרך הנביא לבשרם {{צ|ואני בתוך הגולה}} {{ממ|יחזקאל|א|א}} - בעמקי הקליפות. וכמה יצא לבם באומרם "''איה תעלנה תפלותינו? איה יתקשר הבל פה תורתינו?''". עד שנתבשרו ואמר {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}}. ממש פתח הקב"ה פתחי הרקיעים ואמר "''דעו לכם כי ממש כמו שאני בארץ ישראל כך אני יצאתי עמכם בחו"ל! ותפלותיכם ומצותיכם ונשמותיכם באות אלי מפני שאני יצאתי בגלות עמכם. ורקיעים אלו הם עליכם כאותם הרקיעים שהם על ארץ ישראל''". ואז בטחו ישראל בהקב"ה והתנחמו מאבלותם. האמנם דרך רדתה היא - כי תצא ניצוץ השכינה עם כל חייליה ומרכבותיה. דווקא ניצוץ - כי עיקר השכינה היא בארץ ישראל. אמנם דרך פריצות תפרוץ פרץ ותצא אל ארבע רוחות השמים מקום אשר נפוצו שם ישראל. וא"ת אם כן נתבלבלו כל המעלות ח"ו!? {{ש}} אמנם דרך הפרצה הזאת נבאר שאינה כפרצת החיצונים כשנכנס לארץ שאותה פרצה היה בלבול המעלות וחרבן בית המקדש וכבר נסתמה כנזכר לעיל. אמנם פרצה זו שפרצה השכינה היה ממש כדרך פתח היכל לבנת הספיר לרדת לעולם התחתון לארץ ישראל. כן ממש פרצה פרץ הקדושה בקליפות ונתלבשה בלבושיה וירדה לבבל ולעילם ולכל המקומות. כאמרו {{צ|למענכם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה}} {{ממ|ישעיה|מג|יד}}. ואפילו אם איש אחד פרטי עובד השם בגלותו - שכינה עמו, כמ"ש {{צ|אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וגומר}} {{ממ|דברים|ל|ד}} - משם דייק ששם השכינה עמך אפילו ליחיד. אמנם הפרצה תהיה כי כמו שיש מחוזות וגבול לפרצה זו שהם ת' פרסה של ארץ ישראל שהשכינה אשתרבב ותכנס למטה -- כן דרך הגבול הזה הישר נוכח שער היכל לבנת הספיר! באלכסון תשתרבב שכינה ותתלבש בסוד היכליה וחייליה הרוחנים שאינם מצד עצמה בעלי מקום, אמנם המקום יוחס אליה מצדינו שאנו בעלי מקום. תשכון שכינה במקום זולת מקום כנזכר לעיל. הנה השכינה תשתרבב ותתפשט דרך אלכסון אל תוך אותו השר שבחוץ לארץ ואל אותו הגבול. ויעשה לו מהלך ושביל ותתפשט שם. והיינו {{צ|נפתחו השמים}} - שהיו נגדיים לגולה. {{צ|ואראה מראות אלהים}} - היא השכינה שירדה שם, והיינו דרך ירידתה. וא"ת אם כן לפי דברי אלה - ארץ ישראל וחוץ לארץ בימי הגולה הם שוים!? ואין זכות עתה למי שידור בארץ ישראל ולא תועלת ח"ו!? כבר פירשו רז"ל ואמרו {{ממ|כתובות|קיא|א}} {{צ|אינו דומה קולטתו בחיק אמו וגו'}}! ועתה נבאר האיך תעמוד שם השכינה ובזה יתוקן הכל.{{ש}} הענין הוא כי שכינה שורה בארץ ישראל בלי אמצעי, אלא כדפרישית בסוד 'פתח היכל לבנת הספיר' קדושה מתלבשת בקדושה זו פנימית לזו שוכנת בארץ ישראל ממש. ובקדשי קדשים שוכנת מדריגה העשירית בלי לבוש. וזהו סוד הפסוק {{צ|כי בנה יהוה ציון נראה בכבודו}} {{ממ|תהילים|קב|יז}} ובעצמו בלי לבוש. וזהו ר"ת {{צ|'''ב''''נה '''י''''הוה '''צ''''יון}} - הוא '''צב"י''' - כי את ציון בנה ה' כדי להראות כבודו בלי לבוש. וכן בעזרות ג"כ{{הערה|היה נראה להגיה י"ס דהיינו עשר ספירות - ויקיעורך}} מדריגות הקדושה בלי לבוש. ובארץ ישראל בלי לבוש. ואז ממש שוכנים באויר הטהור. אמנם בחוץ לארץ ח"ו שתרד כך השכינה - שעל זה נאמר {{צ|אני יהוה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}} {{ממ|ישעיה|מב|ח}} - אם כן היאך תתפשט השכינה שיהנו ממנה הקליפות ח"ו להיות בניה עזובים שם באויר הטמא?! אי אפשר! אלא תתפשט ניצוצה עד מקום שישראל שורים ותתלבש בלבושי הקדושה בתוך החיצונים. דהיינו מתלבש ניצוץ שלה בחוץ לארץ בשר ההוא שישראל תחת ידו בסוד {{צ|מלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהילים|קג|יט}}. דהיינו י' ספירותיה מתלבשים בעשר קליפין לאכפייא לון כדי שלא יוכלו להרע לישראל. והיינו כענין השמש שהוא בשמים וניצוץ אורו למטה בארץ. וכן גם כן שכינה עיקרה בארץ ישראל וניצוצה למטה בחוץ לארץ עם ישראל לשמרם. והיינו דקאמר יחזקאל {{צ|ואני בתוך הגולה}} - לא עצמותה ממש, אלא ניצוץ אורה. לפיכך {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}} - מכלל שהיא למעלה בשמים וניצוצה למטה בחוץ לארץ מתלבש בשר, כדרך שמתלבש משך רוחב גבול ארץ ישראל. שאותם המחיצות הם {{צ|רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת ונוגה לו}} {{ממ|יחזקאל|א|ד}}: והנה הסובב פנימה לגבולי ארץ ישראל הוא אור נוגה זה, והוא מתפשט מפתח היכל לבנת הספיר עד סוף תחומי ארץ ישראל. ואין בארץ ישראל 'רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת', אלא גבוליה {{צ|נוגה לו סביב ומתוכה כעין חשמל}}. לכך כולה ראויה לנבואה ואוירה הוא טהור המחכים. וחוצה לנוגה הוא חוצה לארץ - סובב ענן גדול ואש מתלקחת. וחוצה להם רוח סערה. שהרי הנביא בארץ ישראל לא הוצרך לעבור דרך אלו הקליפות אלא מיד נוגה לו וצופה בחשמל. וכן פי' ישעיה {{צ|בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את יהוה}} {{ממ|ישעיה|ו|א}} - ר"ל שראה נקודה אמצעית יושב על כסא רם ונשא וגומר. אמנם בחוץ לארץ יש בין ישראל לאביהם שבשמים מחיצות של ברזל, דהיינו שאמר יחזקאל {{צ|ואראה והנה רוח סערה וגומר}}. דהיינו השכינה שהוא המוח המתלבשת בחשמל. ועליו {{צ|נוגה לו סביב ועליה אש מתלקחת ועליה ענן גדול ועליה רוח סערה}}: והנה המת בארץ ישראל - קולטתו בחיק אמו בתוך הנוגה. ואם רעה תתגרש. ואם טובה תתקבל. והרשעים צריכים להנער ממנה. אמנם בחוץ לארץ הוא להפך - כי הרשעים מאליהם נשארים בחוץ, והצדיקים יפתח להם פתח ויקרעו החשך ענן וערפל (שהם ג' קליפות) ויכנסו בתוכם. וזהו שאין בשום נבואות שום נביא מעלות אלו אלא בנבואת אליהו בחורב שנאמר {{צ|והנה רוח...רעש...אש}} - ג' קליפות. ואח"כ {{צ|קול דממה דקה}} (שם יב) שהוא המוח, מפני שהיה בחו"ל. וכן יחזקאל. אמנם שאר נביאי ארץ ישראל רואים ושומעים מיד את הקול. והיינו שאנו אומרים ששכינה תתלבש בשר ההוא שישראל יושבים בו. ובעוד ששכינה מתלבשת בשרים החיצונים להשפיעם אזי היא אומרת {{ממ|שיר|א|ו}} {{צ|שמוני נוטרה}} את הקליפות, שהם {{צ|הכרמים}} והשרים. ו{{צ|כרמי שלי}} של ארץ ישראל ועם קדוש - {{צ|לא נטרתי}}. וזהו רמז הפסוק {{צ|כי כרם '''י''''הוה '''צ''''באות '''ב''''ית ישראל}} {{ממ|ישעיה|ה|ז}} - ר"ת '''צב"י''' - להורות שארץ ישראל וישראל נקראים 'כרם של הקב"ה'. וזהו שכתוב {{צ|כרמי שלי לא נטרתי}}. ואין יחוד כלל. כי אחר שהשכינה נפרדה מהספירות - כל הספירות הם בלתי שלימות. כי אין אור הא"ס מתגלה בהם בתוספת האור יותר על כדי חיותם. כי אין הכתר משפיע אורו אלא בהיות חכמה ובינה (שהם הכסא שלו) בייחודם. והם אינם מתייחדים אלא ביחוד התפארת ומלכות. ובגלות היא נטרדת מכל יחודה וטובותיה, ואין בה אור כלל על ידי היחוד. אמנם נמשך אליה על ידי תפלותינו ומצותינו סעד וסמך מעט כדפירש בזוהר בפסוק {{צ|אם בחקתי}} {{ממ|ויקרא|כו|ג}}. וזה יהיה הענין הנזכר אפילו ליושבי ארץ ישראל, שאנו בחיק האם ובסדר הנכון אל המדרגות. שאפילו שחרב מקדשנו - לא שלטה הקליפה בארץ ישראל אלא עד תשלום החרבן בלבד כנזכר, ואח"כ תכף נסעה. ואלו הגוים יושבי הארץ - אינם דוחים השכינה ממנה בחורבנה, אלא תמיד היא עומדת בכותל מערבי. כי מעשי הגוים ועבירותיהם אינם פוגמים בה רק שהוא חלול שמו בגלות. ואנחנו עומדים בחיק האם והיא בוכה עמנו ומנשקת עפר משכנה כדפי' בזוהר איכה. והנה ענין נוקבא דתהומא רבא והיכל לבנת הספיר הוא יום ולילה. כי ביום יסתם נוקבא דתהומא רבא, ו{{צ|תזרח השמש יאספון ואל מעונותם וגו'}} {{ממ|תהילים|קד|כב}} - ואז יצא ההוא דאיתמר ביה דמות האדם לפעלו. והיא הקדושה. ובלילה יסתם פתח היכל לבנת הספיר ויפתח פומא דתהומא רבה . ואז {{צ|בו תרמוש כל חיתו יער}}, ויתפשטו החיצונים בעולם. וכל העולם טועמים טעם מיתה, והרשות ניתנה להם לינק מהקדושה דרך קליפת נוגה, אבל לא מפנימיות הקדושה עצמה ח"ו. והנה הג' קליפות אחרות שהם ג' קליפות האגוז הקשות - הנה הקליפה הנקראת {{צ|אש מתלקחת}} יש בה ע' ענפים הנכללות בהם ע' שרים, והם תחתונים למטה ושולטים למעלה מגלגלי העולם. והם מחלקים העולם לע' חלקים, ע' גבולי האומות, כל אחד ואחד ממש מכוון ממשלתו כנגד אומתו כמו שביארנו לעיל באמרו {{צ|יצב גבלת עמים}} {{ממ|דברים|לב|ח}}. והם שואבים מבחינת שורשם ואחדותם כאחד מקליפת אש מתלקחת האוחזת ע' ענפים ונעשים בה כולם כאחד. ובחינה זו עולה ומסתלקת מבחינה אל בחינה עד הנוגה, והיא מקבלת הנשמות מסוד הקליפות ונותנת לע' שרים. וכן ג"כ השפע הוא משפעת לשרים והשרים לרקיעים המכוונים כנגד כל חלק וחלק שכנגד גבול האומה. והנה מיום שחלק ה' גבולות עמים אזי אין אותה קליפה ({{קטן|שהיא שורש לשריהם כנודע}}) נוטלת נשמות קדושות מלמעלה מאוצר הקודש כלל, אלא שיש ברשות לבד נפש הבהמית מזיווג סמא"ל ובת זוגו שרי הקליפות. ומיחודם עושים נפשות טמאות לשרים, ונותנים ומשפיעים להם, והם שורצים שרץ נפש חיה טמאה לרוב. ולפעמים יש נוחלים משם נשמות בעם ה', דהיינו ערב רב אשר בין קדושי ישראל. ומהם פריצי ישראל. והכל מצדינו. שאלמלא היו הכשרים מזדווגים בכשרות לא היתה החיצוניות נכנסת שם. ונחזור למה שפירשנו ש{{גמט דגש|ע'}} שרים הם סביבות ירושלם. {{ש}} ובזה תבין הפסוק {{צ|זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה}} {{ממ|יחזקאל|ה|ה}}. {{ש}} והענין כי הנה הרקיעים שאנחנו רואים בעינינו הם עשרה עגולים שבראש מלכות דעשיה, ובאמצע החלל שלהם מתפשט קו היושר של מלכות דעשיה דרך אמצע החלל והוא בגן עדן הארץ. ועל גבי הקו הזה הוא 'העור' כנודע. ועל גבי העור הם הקליפין. וסביבותיהם הם הלבושים דמלכות דעשיה עם אורותיהם המקיפים. וסביבותיהם הם הרקיעים כנודע באורך בדרושי האר"י זלה"ה. וזהו ענין {{צ|זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות}} - כי מלכות דעשיה הנקרא {{צ|ירושלם}} - סביבותיה הקליפות שהם הע' שרים כנזכר. וקו זה נמשך עד הקרקע. ונמצא כי אמצעות הקרקע הוא גן עדן הארץ, והוא חומר זך מאד וקדוש. וסביבותיו הוא הארץ הזאת - חומרית מאד, ששם שליטת הקליפות. ובה שמרי הקליפות הגסות שאין גסות גדול מהם, והוא תכלית הבירור והעכירות. כי כמו שגן עדן הארץ הוא תכלית הגסות והעביות של העולמות וההיכלות העליונים דקדושה -- כן הארץ הזו היא תכלית גסות ועביות הקליפות. ולכן כל מעשה העולם הזה הם קשים ורעים, והרשעים גוברים בו, בסוד {{צ|יש הבל אשר נעשה על הארץ}} {{ממ|קהלת|ח|יד}} - {{צ|הארץ}} דווקא שהיא ארץ הזאת. והנה צריך לדקדק - היאך הם עשרה רקיעים - והלא רז"ל לא פירשו כי אם שבעה רקיעים? {{ש}} והענין זה הוא כמו שבעה היכלות - שהשלשה ראשונות נחשבות כאחד, והשנים אחרונות גם כן נחשבות כאחד. דהיינו '''כתר חכמה בינה''' - הוא היכל קדש קדשים, ואח"כ הם חמשה היכלות שהם '''חסד גבורה תפארת נצח הוד''', ו'''יסוד והמלכות''' הוא {{צ|היכל לבנת הספיר}}. הרי הם עשר ספירות וז' היכלות. כך בכאן הם עשרה רקיעים פרטיים וז' רקיעים בכללות. והנה הרקיע העשירי הוא קודש, והוא כתר של מלכות דעשיה. והוא נותן חיות וכח לרקיע תשיעי שיוכל לסבב כל הגלגלים ביום אחד. והרקיע הט' נקרא 'גלגל יומי'. ואין בו כוכבים כלל. והוא חכמה של מלכות דעשיה. וזהו סוד {{ממ|תהילים|קד|כד}} {{צ|כולם בחכמה עשיתה}} - בבינה. ר"ל שכל הככבים והמזלות היו כלולים בכח בחכמה, ואח"כ בהתחברות החכמה בבינה נעשה שם הכל בפועל. והוא בתוך הרקיע שמיני דתמן קבועים כוכבים ומזלות, שהם ששים רבוא מספר שנים עשר שבטי י"ה. ומשם יורדות נשמות כל ישראל כמו שמביא בפרקי היכלות דרבי ישמעאל כהן גדול על פסוק {{צ|ונוצצים כעין נחשת קלל}} {{ממ|יחזקאל|א|ז}}. כי {{צ|נוצצים הוא}} לשון 'ניצוצות', כי כשהקב"ה מכה בחיות הקדש שנוסעים עם המרכבה אז יוצאים מהם ניצוצות. ומטטרו"ן שר הפנים לוקח אותם ומתקן מהם נרות. ומנורה אחת תלויה לפני הקב"ה, וכל שעה עומדים עליה נרות המתוקנים מן הניצוצות. ואח"כ העודפים על הנרות - מתקן מהם כוכבים ושמר אותם. וכשיצא תינוק נער ממעי אמו - אז הולך מטטרו"ן ומתקן לו כוכב ונותן לו כדי להאיר לנשמתו. ואותו כוכב יחיה בעוד שהאדם קיים בעולם הזה. ונלע"ד שזה סוד הפסוק {{ממ|משלי|כ|כז}} {{צ|נר יהוה}} - ממה שנעשה נרו לפני ה' - הוא גם כן נר ל{{צ|נשמת אדם}}.{{ש}} וזהו גם כן {{צ|בהלו נרו עלי ראשי}} {{ממ|איוב|כט|ג}} שאמרו רז"ל שנר דולק על ראשו במעי אמו - הוא זה הנר של הכוכב הנזכר לעיל. כלל העולה שברקיע השמיני שם הכוכבים ונשמות ישראל. ונקרא 'בינה דמלכות דעשיה'. {{ש}} ושם מאירים ניצוצות החסדים שהם נקראים 'כוכבים'. גם ניצוצות הגבורות שנקרא 'מזלות'. וכנודע בדרושי האר"י זלה"ה שיסוד דבינה נקרא {{צ|רקיע}} שבו חמה ולבנה ({{קטן|שהם זעיר ונוקביה}}) וכוכבים ומזלות כנזכר. והם י"ב מזלות '''טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד'''. ושלשה רקיעים אלו נחשבים לאחד כנזכר בבחינת ההיכלות, ונקראים {{צ|קדש הקדשים}}. {{ש}} והשבעה רקיעים תחתיהם - שם ז' כוכבי לכת '''שצ"ם חנכ"ל''', שהם שבעה תחתונות של מלכות דעשיה '''חג"ת נהי"ם''', שבהם ז' כוכבי לכת ({{קטן|שהם שבעה חסדים שמאירים בתוכם כנודע}}). {{ש}} והשנים תחתונים נחשבים גם כן לאחד. ובאלו הז' רקיעים הם נשמות {{גמט דגש|ע'}} אומות - {{גמט דגש|י'}} אומות תחת כל כוכב. והי"ב מזלות משפיעים להם. ובכל רקיע ורקיע יש שוטר ומושל ממונה להיות תחת ממשלתו. ותחת גלגל הלבנה - אחרון שבכולם - יש רקיע חלק שאינו משמש כלום, ושם נשמות השדים ורוחין ולילין - איש כפי מצבו. וגופם נעשה בארץ בשבעה מדורות שתחת הארץ הנקרא {{צ|תבל}}. ויש להם מדריגות בד' יסודות '''אש רוח מים עפר'''. כי יש מהם מאש ויש מרוח ונקראים {{צ|רוחין}}. ויש במים ובעפר ונקראים {{צ|שדים ומזיקים}}. ועל כל כת יש עליהם ממונים ומלאכים הכופים אותם לעשות רצונם, ומשפיעים ונשפעים מצד הגבוהים עליהם - עד מקום הקדושה שבז' רקיעים; {{צ|כי גבוה מעל גבוה שומר}} {{ממ|קהלת|ה|ז}} עד כסא הכבוד. וכשיוצא גזירה טובה או רעה ח"ו - הכרוז מכריז בכל רקיע ורקיע, וזה אומר לזה עד מקום הד' יסודות, ומשם יודעים השדים העתידות. ואפילו הממונים על העופות מכריזים. ומשם - {{צ|עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר}} {{ממ|קהלת|י|כ}}. ===מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא=== '''מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא''' דע כי כל חלק וחלק מהארץ נתן לאומה המתייחסת אל החלק ההוא. וזהו שכתוב {{צ|כי לבני לוט נתתי את ער ירושה}} {{ממ|דברים|ב|ט}}. ממש מתייחס לבני לוט הוא ער. וכן לעשו הר שעיר. וכן פירשו רז"ל {{צ|הוא אדום וארצו אדומה}} - מורה שממש יחס הארץ לפי האומה השוכנת בה. והטעם, כי השר השולט על האומה גם כן יש לו יחס להשפיע בחלק הארץ ההיא. וכן הנשמות ההם הם מחלק הקליפה שמתייחסת לאותו עפר החיצוני. בענין שהם שלשה יחסים: יחס האומה, ויחס הארץ, ויחס השר בנשמות ובהשגחה. וזהו סוד {{צ|לשמרך מ'''אשה''' '''זרה''' מנכריה}} - ראשי תיבות '''א''''ומה '''ש''''ר '''ה''''ארץ. שכל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד עבודה '''זרה''' כמו שנבאר לקמן. וכן ענין זה ממש לישראל בארץ ישראל, ונשמתם ותורתם ואלהיהם. כי ארץ ישראל הוא עפר קדוש, והעם היושב בה - עם קדוש, ונשמתם קדושה, ותורתם קדושה, ואלהיהם קדוש - שהוא השר של ישראל. ולא זה בלבד אלא כמו שארץ ישראל אין לה יחוס ברוב מצותיה עם שאר ארצות - כן אין לה יחס התורה עם שאר התורות והחוקים אשר לאומות העולם. ולזה אמר {{צ|ולא תעשו מכל התועבות האלה... כי את כל התועבות.. ולא תקיא אתכם כאשר קאה וגו'}} {{הפניה לפסוקים|ויקרא|יח|כו|כח}}. הנה שהתורה הקדושה וארץ ישראל יש להם יחס יחד, וכן יש לישראל יחס עִם הארץ בלי ספק בשביל יחס נשמתם. והראיה מיחזקאל {{ממ|יחזקאל|מז}} שחלק ארץ ישראל לי"ב שבטים ויחס כל שבט ושבט בגבול אחד. ולפי יחס השבט כן משכנו במה שהוא נגדיי לגבול אשר שם אצילות נשמת אותו השבט כדי שיהיה שופע עליו. {{ש}} וכן המצות הנעשות בארץ עולות ומקשטות כל גבול וגבול בסוד נשמת כל שבט ושבט, בענין ששלמות הנשמות בחלקם בארץ ושלמות הארץ בחלק הנשמות המגיע אליה נגדייות אל מציאותה{{הערה|אולי יש להגיה "אל מצוותיה" וצע"ע - ויקיעורך}}. והענין כי גם נקודת ציון אשר היא נקודה שממנה הושתת העולם כנודע - היא מתייחסת אל השכינה בסוד י"ב גבוליה המתפשטים מהנקודה האמצעית. והיינו סוד {{צ|מדות הארץ}} הנזכרים בפסוקי יחזקאל, והמקדש בתוכו. וישראל חוסים תחת שולי כנפיה הנפרשות מלא רוחב הארץ. וכן גם כן כמו שהשכינה אינה בשלימות בעוד שמקום בית המקדש אינו בשלימות על מכונו - כן גם כן השכינה אינה בשלימות כאשר ארץ ישראל אינה בשלימות גבוליה שהוא מנחל מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת, וישראל שוכנים כל אחד ואחד בחלק המגיע לו כפי גורלו האמיתי הנגדיי אל גבולו. כנודע כי עשר ארצות הבטיח האל יתברך לאברהם לתת לזרעו כנגד מדת המלכות המקננת בעשיה שהיא כלולה מעשר. ובימי משה לא הבטיחם על ידו אלא על שבעה ארצות של שבע עממין בלבד, שהם כנגד שבעה ספירות התחתונות. אמנם ארץ {{צ|קני וקניזי וקדמוני}} שהם כנגד שלשה ספירות העליונות - לא הבטיחם, לפי שבזמן הזה אינם פועלים אלא התחתונים. אבל אחר הגאולה האחרונה שיפעלו השלשה עליונות - אז יותן להם כל העשר. והנה נודע כי השבעה עממין הם רמוזים בזעיר ונוקביה דקליפות נוגה. כי זעיר הוא ששה קצוות ונוקביה היא שביעית להם. ולכן נראה לפי עניות דעתי כי הראשי תיבות של ז' עממין שהם '''כ'''נעני '''ח'''תי '''א'''מורי '''פ'''רזי '''ח'''וי '''י'''בוסי '''ג'''רגשי{{הערה|{{גמט דגש|כחאפחיג}}}} - גימטריא {{גמט דגש|סמאל}}, שהוא זעיר דקליפת נגה. ו{{גמט דגש|ארץ כנען}} גימטריה {{גמט דגש|לילית}}, מפני שהיא מקבלת מכל הששה קצוות דדכורא.{{ש}} וגם {{גמט דגש|כנעני חתי אמורי פרזי חוי יבוסי גרגשי}} עם כללות עשר עממין - גימטריא '''ארץ כנען''' באותיות '''נ"ץ''' דמנצפ"ך{{הערה|לא הבנתי את התחשיב, וצע"ע - ויקיעורך}}, להורות שהיא המלכות דקליפה והיא כללות מן העשר ספירות דקליפות נוגה. אבל המלכות דקדושה נקראת {{גמט דגש|ארץ הכנעני}} כמו שאמר הפסוק {{צ|והיה כי יביאך יהוה אל ארץ הכנעני}} {{ממ|שמות|יג|ה}}. <big>(</big> ושמעתי מהחכם השלם '''מוהר"ר זכות נר"ו''' ש{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} גימטריה {{גמט דגש|מלכות}} דקדושה מפני שנתחבר עמה שם {{גמט דגש|י"ה}} בסוד {{צ|אמרתי לא אראה יה [יה]{{הערה|כאן הוספתי את המילה כפי הפסוק אצלנו, ובדפוס לא הופיע - ויקיעורך}} בארץ החיים}} {{ממ|ישעיהו|לח|יא}}. וכן '''י"ה''' במילוי כזה {{גמט דגש|יו"ד וי"ו דל"ת ה"ה ה"ה}} עולה {{גמט דגש|מלכות}} ו{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} - שכל כחה היא משם '''י"ה''' בסוד {{צ|יהוה בחכמה יסד ארץ}}. ולכן '''אויר''' שלה מחכים דאיתגלי בה '''אור י''''. והנה {{גמט דגש|י', יו"ד, יו"ד ו"ו דל"ת}} - הרי {{גמט דגש|מלכות}}. וסוד הוא מ"ש בספר הזהר {{צ|אבא יסד ברתא}}. ואז איהי {{צ|ארץ ישראל}} - ישראל סבא. וכוללת עשר דרגין לקבל י' עממין דאינון {{גמט דגש|כח"ב גג"ת נהי"ם}} העולים {{גמט דגש|ישראל}} - דמתמן אתקדישת בעשר קדושות. והיודע מדרגת חם בן נח - שעליה נאמר {{צ|כל היום {{גמט דגש|דוה}}}} - ישמח ויבין כי נהפך ל{{גמט דגש|הוד}} והדר. פי' כי בהגלו' קרני ה{{גמט דגש|הוד}} דאיהו {{גמט דגש|י"ה}} על ארץ כנען שהיתה {{גמט דגש|דוה}} בנדתה - אז נתקדשה. וזהו סוד {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם '''אודה י"ה'''}}. ולכן דוד שהוא בסוד {{צ|איהי בהוד}} - חבר {{גמט דגש|ק"נ}} הודאות - {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|י"ה}}. ובו חתם ספרו. ועל כל הנזכר בכאן דוק ולא תשכח שנקרא ארץ ישראל בשם {{צ|ארץ הכנעני}} רק בעת גאולת מצרים דאז איתמר {{צ|עזי וזמרת '''י"ה'''}}. {{ש}} עכ"ל. ודברי פי חכם חן <big>)</big> ולכן גם כן כל הששה עממין אחרים כולם נקראים {{צ|ארץ כנען}} על שמה. וגם כמו שאמר האר"י זלה"ה בסוד {{צ|פתורה...'''על''' הנהר}} - שהנקבה היא על הזכר. וזהו {{צ|יותרת '''על''' הכבד}} כנזכר בזוהר פרשת פנחס דף רל"א ע"ב {{ממ זהר|ג|רלא|ב}}. וזהו דווקא בארץ בני עמין שהם בקליפות. אבל בקדושה כתיב {{צ|והארץ הדום רגלי}}, וגם {{צ|והיה יהוה למלך על כל הארץ}}. ולכן בקדושה נקרא '''ארץ ישראל''' שהיא טפלה לזכר. ואז נקרא {{צ|ארעא רעוא}} - כי '''כנען''' ראשי תיבות {{צ|'''כ'''י '''נ'''רצה '''ע'''ונה}} עם נו"ן של {{צ|עו'''נ'''ה}} {{ממ|ישעיהו|מ|ב}}. כי מה שהיה '''כנען''' נעשה 'ארעא דרעוא' בסוד {{צ|עונות כזכיות}}. וזהו סוד {{צ|שאו זמרה ותנו {{גמט דגש|תף}}}}. כי על ידי הזמר הוא {{צ|זמיר עריצים}}. וזהו {{צ|ותנו '''תף'''}} - שמכניע ה{{גמט דגש|לילי"ת}} שגימטריא {{גמט דגש|ת"ף}}. ואז {{צ|כנור נעים עם נבל}} - ר"ל מה שהיה {{גמט דגש|ארץ כנען}} ביד {{גמט דגש|ת"ף}} ו{{גמט דגש|מחול}} שהם שתים נשים זונות {{גמט דגש|לילית}} ו{{גמט דגש|מחלת}} - עתה נהפך ל'''נבל וכנור''' שהוא ביד הקדושה תחת '''הוי"ה'''. {{ש}} כי שם '''י"ה''' רומז ל'''נבל''' - שהוא '''נ'''' שערי בינה, '''ל"ב''' נתיבות חכמה. ושם '''ו"ה''' רומז ל'''כנור''' שהוא '''כ"ו נ"ר''' - זעיר ונוקביה. וזה רמז כי ראשי תיבות {{צ|'''כ'''נור '''נ'''עים '''ע'''ם '''נ'''בל}} הוא '''כנען''', להורות שנכנע {{גמט דגש|ארץ כנען}} תחת '''הנבל והכנור''' שהם חכמה ובינה תפארת ומלכות. וזה נעשה בזכות האבות כמ"ש {{צ|וגם הקמותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען}} {{ממ|שמות|ו|ד}}. וזהו רמז {{גמט דגש|כנור נעים עם נבל}} גימטריה {{גמט דגש|אברהם יצחק יעקב}}. שבזכותם יצא ארץ כנען מתוך החיצונים ונכנס תחת הקדושה, תחת שם '''הוי"ה'''. וזהו שאמר {{ממ|תהלים|מח|ב}} {{צ|גדול יהוה ומהולל מאד}} - אימתי הוא גדול מאד? כשהוא {{צ|בעיר אלהינו הר קדשו}}. וזהו {{צ|ויהוה בהיכל קדשו}} {{ממ|חבקוק|ב|כ}} - ששם '''הויה''' אינו שלם אלא {{צ|בהיכלו}} - שהיא ארץ הקדושה בסוד {{צ|'''י'''שמחו '''ה'''שמים '''ו'''תגל '''ה'''ארץ}} - ששם הוא שער השמים, ומתחבר '''י"ה''' עם '''ו"ה''' ביחד. והנה כתב האר"י זלה"ה כי ארץ ישראל היו בה {{גמט דגש|י'}} עממין כנגד {{גמט דגש|י'}} מדות שבה. וישראל כבשו חלק השביעי לבד. כי כנגד עשר שבה בקדושה יש גם כן עשר בטומאה. והשבעה שהם תחתונים - יכלו ישראל לכבוש. אבל הקליפות שכנגד ג' עליונות שלה - לא יוכלו, שהם קליפות דקות גדולות יותר. * והם '''הקני''' - והוא מה שכנגד הבינה שבה. וכן עולה {{גמט דגש|קנ"י}} - {{גמט דגש|קס"א}}{{הערה|שהוא מילוי אהי"ה ביודין - ויקיעורך}}. * ו{{גמט דגש|קניזי}} הוא מה שכנגד החכמה שבה. ונקרא '''זקן''' - זה שקנה חכמה. ובקליפה נקרא '''קניזי'''. * '''{{גמט|הקדמוני}}''' הוא כנגד הכתר ונקרא {{צ|ארץ כנען}} משום שכנען היה מה שכנגד מלכות שבה שהיא הכוללת בה כל העליונות. ולפי שרחל היא {{גמט דגש|חו"ה}} שהיא מילוי שם מ"ה{{הערה|{{גמט דגש|ו"ד, א', א"ו, א'}}}}, ו{{גמט דגש|י'}} מדות שבה עם י' פעמים י"ט. וכן עולה {{גמט דגש|כנען}} - י' פעמים י"ט. וזהו {{צ|{{גמט דגש|קץ}} הימין}}. ומה שכנגדה הוא נקרא {{צ|{{גמט דגש|קץ}} הימים}}. ונלע"ד שאחר כך שאמר משה {{צ|והיה כי יביאך יהוה אל {{גמט דגש|ארץ הכנעני}}}} שגימטריא {{גמט דגש|מלכות}} - אז {{צ|'''י"ה''' בארץ החיים}}. וזהו שאמר {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה '''יה'''}} - שהוא השפע דחכמה ובינה במלכות. שהוא עשר מילוי ע"ב - שהם {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|מ"ו}}, ועשר מילוי ס"ג שהם {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|ל"ז}} ({{קטן|בסוד {{צ|ויבן יהוה אלהים את הצלע ויביאה אל האדם}}, ואז היא ראוי לחבור עם זעיר אנפין הנקרא 'ישראל'}}). ואזי היא נקרא {{גמט דגש|ארץ ישראל}} שגימטריה {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|מ"ו ל"ז}} עם השני כוללים. וגם נודע כי שם '''י"ה''' יש לו ג' מילויים שהם יו"דין אל"פין והה"ין. {{ש}} והנה {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"י}} עולה {{גמט דגש|ש'}}. וגם {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"ה}} עולה {{גמט דגש|ר'}}. ועוד {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"א}} עולה {{גמט דגש|ק"ך}}. והכל עולה כמנין {{גמט דגש|כתר}}.{{ש}} ועוד שלשה מילויים {{גמט דגש|יו"ד ה"י, יו"ד ה"ה, יו"ד ה"א}} - גימטריא {{גמט דגש|יאהדונה"י}}. סך הכל במספר {{גמט דגש|ארץ הקדושה}} - להורות בעת שהיא מקבלת מחכמה ובינה הנקראים '''י"ה''' כנזכר (וגם הם נקראים 'קדש קדשים') - אזי היא גם כן נקרא {{צ|ארץ הקדושה}} על שם ששוכנים בה קדש קדשים. וזה סוד שאמר יעקב (<small>שהוא זעיר אנפין</small>) ללבן (<small>שהוא לובן העליון כנזכר בדרוש אדם קדמון</small>) {{צ|הבה לי אשתי}} - רוצה לומר כי מלת {{צ|הבה}} הוא לשון הזמנה והכנה וחבור. והכוונה הוא שזעיר מבקש ממאציל עליון עתה בזמן חורבנה שיעשה תיקון לנוקביה כדי שעל ידה שנקרא {{גמט דגש|ארץ הקדושה}} שגימטריא {{גמט דגש|אשתי}} שהוא במספר '''י"ה''' כנזכר לעיל. ואז יזכה גם הוא לשם '''י"ה'''. וזהו שאמר {{צ|ואבואה '''אליה'''}}. והוא אותיות {{צ|'''אל יה'''}}. הכוונה הוא שבזמן הגאולה שתבנה ארץ הקדושה ויבנה בית המקדש במהרה בימינו שהוא תיקון מלכות דאצילות - אזי גם הזעיר יהיה לו מוחין הנקראים '''י"ה''' בשלימות, ולא יסתלקו ממנו עוד לעולם. ואז ישתמשו שניהם בכתר אחד בסוד {{צ|והיה אור הלבנה כאור החמה}}. ויעלו ***{{הערה|לא ברור. ואולי זו"ן והכוונה זעיר ונוקביה. צע"ע - ויקיעורך}} במקום חכמה ובינה בסוד '''י"ה''', ואז שם '''הויה''' יקרא '''יהיה''', דזהו {{צ|ביום ההוא '''יהיה''' יהוה אחד ושמו אחד}}. וגם נקרא '''ארץ ישראל'''. והוא כמ"ש בתיקונים דעולם היצירה שלטא בארעא דישראל. והכוונה הוא כי ביצירה תמן מקנן הזעיר דאצילות הנקרא 'ישראל'. והיסוד ומלכות שלו - הם נקראים {{צ|היכל לבנת הספיר}} - שהם תמיד פתוחים להשפיע בארץ ישראל. וכמו ש{{גמט דגש|לבנת}} היא נקבה, ו{{גמט דגש|הספיר}} הוא זכר -- כן {{גמט דגש|ארץ}} היא נקבה, ו{{גמט דגש|ישראל}} הוא זכר. וזהו רמז כי {{גמט דגש|ארץ ישראל}} גימטריא {{גמט דגש|לבנת ספיר}} - כי הם מכוונים זה כנגד זה. וגם נקרא '''ארץ ישראל''' על שם שתמיד עיני ה' אלהיך דורש אותה. והחיבור היה תמיד. ולכן י' פעמים ס"ה א האלהים{{הערה|לא ברור. ולא הבנתי את הכוונה - ויקיעורך}} גימטריא {{גמט דגש|ארץ ישראל}}, שתמיד היתה הנוקבא עם הדכורא כנודע. כי הז' תחתונות כלולים בג' ראשונות. '''כלל העולה''' מכל הנזכר לעיל כי השלשה ראשונות (שהם '''קני קנזי קדמוני''' כנזכר) - לא ירשו ישראל עד לעתיד. וזהו רמז כי {{גמט דגש|קני קנזי קדמוני}}{{הערה|לא ברור. ואולי כוונתו עם ג' כוללים של המילים ועוד כולל של שלשתם ביחד מגיע אל 541 - ויקיעורך}} - גימטריא {{גמט דגש|ישראל}}. ולכן היה נקרא 'ארץ ישראל' על שם העתיד שירשו גם כן השלשה ראשונות. והנה עתה רמז בתיבת '''ישראל''' - '''לא ירש'''; שלא יירשו עדיין. אבל לעתיד יהיה '''לי ראש''' - רוצה לומר שהשלשה ראשונות יכנסו גם כן בקדושה.{{ש}} וזהו הראשי תיבות שלהם '''קק"ק''' - להורות על השלשה קדושות שרומזים בכתר חכמה ובינה דקדושה, שיהיו מקודשים גם כן כמוהם. ומאחר שהבטיח הקב"ה את אברהם שיתן לנו עשר עממין - לכן בשעת עקידת יצחק אמר לו {{צ|לך לך אל ארץ המוריה}} - לרמוז לו כי הג' ראשונות עם כללות כל עשרה עממין גימטריא {{גמט דגש|ארץ המריה}}{{הערה|כנ"ל אולי, שמוסיף ג' כוללים של ג' מילים ועוד כולל של שלשתם, וצע"ע - ויקיעורך}}. והוא אותיות '''הרם יה''' - רוצה לומר שלא ירשו כי אם ז' תחתונות בלבד, אבל הג' ראשונות הנקראים '''י"ה''' - '''הרם''' אותם לעתיד בזמן הגאולה. והטעם שלא יוכלו לרשת גם כן הג' ראשונוות - זה היה תלוי במשה רבנו ע"ה שלא זכה ל'''יחידה''' שהיא בחינת כתר דאצילות שכולל בו ג' ראשונות - {{גמט דגש|חכמה בינה ודעת}} שגימטריא {{גמט דגש|כתר}}. ולא זכה כי אם לבחינת {{גמט דגש|חיה}} שהיא חכמה דאצילות (כנודע בספר הגלגולים). ואם היה זוכה גם כן לבחינת יחידה - היה לו כח בידו להכניס הג' ראשונות גם כן ולברר מהם כל הקדושה. וכשיבא משיח בע"ה יזכה הוא לבחינת יחידה, ולכן אז יהיה לו כח להנחיל לישראל הג' ראשונות גם כן. והנה צפה הקב"ה שישראל יעשו את העגל, ולכן לא הבטיח למשה אלא ז' עממין. וזה המעשה גרם למשה רבנו ע"ה גם כן שלא יזכה ליחידה. {{ש}} וז"ש במדרש ילקוט פרשת לך לך זה לשונו:{{ש}} :רבנן אמרי אדום ומואב וראשית בני עמון הם השלשה שלא נתן להם בעולם הזה שנאמר {{צ|כי לא אתן לך מארצו ירושה}}. ובמואב כתיב {{צ|אל תצר את מואב}}. '''קיני''' הוא עשו. '''קניזי וקדמוני''' - עמון ומואב. ולימות המשיח יחזרו ויהיו לישראל כדי לקיים מאמרו של הקב"ה. עכ"ל. ודע שארץ סיחון ועוג היא קצת גבול השלשה הנזכר, ולזה בחרו בהם בני גד לפי שעתיד להיות כנגד שלש עליונות, והוא עתיד שיהיה מובחר כל הארץ. ועם היות שעדיין לא נתקדש עד אחר הגאולה. ואפשר לזה נקבר שם משה רבנו ע"ה שהוא מסוד הדעת כנודע. והנה מאחר שלא היו יכולים ישראל לכבוש את הארץ של שלשה ראשונות, ולכן גם כן תמצא שלא היו ישראל על שלימותם ושכינה על שלימותה עד לעתיד בע"ה שכל ישראל יכנסו בה ואז תהיה הארץ מלאה. והיינו שלימותה האמיתי. ואז תתתקן השכינה שהיא העומדת על י"ב בקר ויתתקנו החיות שהם בעלות י"ב פנים נגדיים לי"ב בקר הנזכר. ויתקן כסא הכבוד שאינו על שלימותו - כי אחר שהשכינה שהיא למעלה ממנה והחיות שהם למטה ממנה אינם על תיקונם - ממילא משתמע שהיא עצמה אינה על שלימותה. ותתקן ארץ ישראל עצמה. שתיקון ארץ ישראל היא על ידי השכינה שהיא שורה בה, ועל ידי כן המה כפופים. ואחר ששכינה לא שרתה בה כראוי ואפילו בימי יהושע כי היו שני שבטים וחצי חוץ לארץ ישראל - ולזה ארץ ישראל אינה מתוקנת על שלימותה. והטעם שלא היתה יכולה השכינה להיות בשלימותה - זה תלוי על קטרוג הלבנה עם החמה. וכל זמן שאינה חוזרת לסוד {{צ|אור הלבנה כאור החמה}} ממש לשישתמשו בכתר אחד כמו בעת בריאתם - אין השכינה יכולה לחיות בשלימותה. כמו שמביא האר"י זלה"ה בדרוש שבעה בחינות שיש למלכות דאצילות עיין שם, ותמצא עומק ענין זה בשורשו. וזהו שכתוב {{צ|{{גמט דגש|זה}} יהוה קוינו לו}} - רוצה לומר בזמן שישתלם שנים עשר שבטי '''י"ה''' בארץ החיים - אזי גם כן יהיה השם שלם. כי '''זה וזאת''' כחדא אזלין. ו{{צ|זאת}} שהיא מלכות אחידת ביסוד שנקרא {{צ|זה}} כנודע בזוהר בפרקת חקת עיין שם. כי '''{{גמט|קטנה=1|זאת}}''' במספר קטן גימטריה ג"כ '''{{גמט|קטנה=1|זה}}'''. ועוד הנעלם של '''זה''' במילוי כזה '''זי"ן ה"ה'''{{הערה|{{גמט דגש|י"ן ה}}}} - גימטריא {{גמט דגש|אדני}}. ===[הבדל בין ארץ ישראל לחוץ לארץ]=== ועתה נבאר ההבדל שיש בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, והבדל הנהגת ישראל ואומות העולם, והבדל הנביא והמכשף ובעל תשובה והגר. הענין - להיות מציאות משכן החיצונים למעלה מן הרקיעים והיות הנהגה הזאת שהיא הנהגת השמים מבולבלת - פעמים היא תחת שליטה עליונה. כן ממש היא הנהגת הגוף! שההנהגה הזאת הנזכרת תמצא אל כל החיים, בין מן האומות בין מישראל, מפני שהם יסודות מיוסדות מעת בריאת האדם ואין בהם תוספת ומגרעת לכל אדם. רק שישראל מגבר בהם קדושה העליונה ותקדשם. ומה גם מצד הכנת אביו ואמו בעת הולדתם. ולכך תתלבש בהם הקדושה בעודם בחיים. אמנם אומות העולם תתלבש בהם טומאה. אבל בבחינות אחרות כל בני אדם שוים. אמנם ישתנו בסוד ב' בחינות.{{ש}} ההנהגות הנזכר - כי אומות העולם שהם תחת שליטת החיצונים הם שואבים החיים שלהם בעת שהטומאה מתפשטת. וישראל שואב בעת שמתפשטת הקדושה. וזהו ממש כעין שליטת הקדושה העליונה בהנהגת הרקיעים והחיצונים. וכמו שסוד ההנהגה הזאת תלויה במעשי בני אדם. אם מטיבין מעשיהם יכנעו החיצונים ותהיה ההנהגה הזאת נמסרת אל הקדושה. ואם ח"ו מקלקלים מעשיהם נמסרת אל החיצונים. כך הוא האדם ממש! בהיותו מגביר בו סוד היצר הרע והטומאה - יתן ההנהגה כולה אל החיצונים. ובהיותו מגביר בו סוד הקדושה שהיא הנפש הקדושה ושאר פרטים אשר נבאר - יותן הנהגה זו כולה אל הקדושה ותתקדש. ועתה דמה בדעתך שני עניינים קודם. * הראשון - הנהגת ארץ ישראל והיא הנהגת הקדושים והנביאים שהיו מזדככים חומרם והיו מתקנים עצמם - כל חושיהם והשכלתם להתקדש, והיו שולטים במדות הנפשיות ומשעבדות אותם אל הקדש. ואין להם מדות נפשיות חומריות כלל. כעין שהיו שולטים בגלגלים ומכניעים אותם אל רצונם. * השני - היא הנהגת חוץ לארץ שהכל נמסרת לשרים, והיא חכמת החרטומים והמכשפים ושאר החכמות שהיו משועבדים מדות נפשיות שבהם אל צורך אותם החכמות. והם כעין בלעם ותלמידיו. ונודע שיש עתה שתי הנהגות תחת אלו והם דומות לאלו. * הראשון היושב בארץ ויצא חוץ לארץ. דהיינו שיצא מהנהגת הקדושה אל הנהגת השרים. כך ממש הוא ישראל ששעבד מדות רעות על עצמו ונתן כחתיו הנפשיות משעובדות לרצון יצרו הרע. והרי זה כעין מי שהשלים החצוני על עצמו ושעבד הגלגלים אל תחת שליטת השרים כנזכר. והיינו מי שהיה בארץ ויצא חוצה שלא לדבר מצוה. * השני הוא בהפך. והיינו הגר המתגייר והרשע השב בתשובה וכיוצא. דהיינו שהיה בחוץ ויצר הרע שולט במדותיו הנפשיות - ועתה הכניע יצר הרע ונכנס לפנים בקדושה והשליט על עצמו כל הקדושה העליונה ושעבד כחותיו אל הקדושה. וראוי להזכיר לכל מעיין שלא יחשוב בראותו בספר הזוהר {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} וכיוצא בהן שהדברים כפשטן ח"ו. כי הקב"ה קדוש - וכי יעלה על הדעת אפילו בבריאה בקודש הקדשים אין מלאך ולא שרף ולא שום בריה יכולה להיכנס לאצילות! ואיך יעלה על הדעת שתכנס שפחה במקום גברתה?! אך הכוונה כי העולם מתנהג על פי המדות העליונות, וכולן משפיעות וממשיכות שפע אל המלכות. והיינו היות תפארת מתייחד עם המלכות, והמלכות מחלקת מזון מהשפע הנזכר מנהגת ומנהלת העליונים ותחתונים, חיצונים ופנימיים. ובהיות ישראל על אדמתם היתה בחינה אחת של המלכות הנקרא {{צ|אופן אחד בארץ}} שפירושו שהיא בארץ לנהל התחתונים ומשם מקבלים שפעם ומזונם ישראל. וממה שרמסו ישראל ברגליהם היה נמשך אל החיצונים ביד אמן המקוללת לזון את בניה כמו שהוא סוד פרי החג. כאשר גרמו עונותינו ונחרב בית תפארתנו - הנה אופן הזה אשר בארץ הנה היא עמנו בגלות שוממה - פירוש שאין ההנהגה על ידה עלינו, ונתלבשה בלבושי גלות לבושי חול. והיא מנהגת על ידי השפע ההוא התחתונים. ואותם לבושי חול שהם מצד מטט"רון סביב למשכנו יחנו החיצונים ואמן המקוללת תובעת חלקה וחלק אנשיה. ואנחנו בגלותינו יונקים משדיה המקוללים מפני שאנו ניזונים על ידה. וזה{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ואני מסופק אם לא צ"ל '''וז"ס''' דהיינו '''וזה סוד''', וצע"ע - ויקיעורך}} לעומדים בחוץ לארץ עובדים עבודה זרה בטהרה, שהם אומרים {{צ|ברך עלינו וגו'}} ואין ספק שהשפע נתן למקוללת לזון בניה שהם עיקר ואנחנו טפילים להם. ומתמצית אנחנו ניזונים כי אין שפע מתחלק חוץ לארץ שלא ינתן לשר של האומ' ההיא כאמור {{צ|ועל המדינות בו יאמר וגו'}}. והנה אמנו - אין בידה להשפיענו מפני שנטלה ההנהגה ממנה בערך שאין ההנהגה ממנה בלתי אמצעי. ולכן ענין זה יוחס בלשון {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} - שהיא נוטלת חלק השפע ומחלקת לבניה כרצונה. משל לבן מלך שבהיותו בהיכל אביו היתה פרנסתו ומנת מזונותיו נתונות לאמו, ואמה זנה אותו בהנהגתה הראויה. וכאשר הרבה לפשוע - גרשו אביו מאת פניו, והלכו הוא ואמו בגולה בין הגוים. ובהיותו שם המלך אביו נתן מזונותיו בצמצום על ידי השפחה ההיא שהבן בביתה. והשפחה ההיא נותנת לבניה הטוב והמובחר, והמותרות נותנת לבן המלך. ואין לה דעת ותבונה להשיג שכל המזונות לא נתן לה אלא על ידי בן המלך שברשותה. והנה בערך בחינת המזון - הרי השפחה יורשת גברתה, כי הנהגת בן המלך על ידה והיא נושאת משאת בן המלך מאת פני המלך. לא שהיא תכנס לפני המלך ח"ו, אלא שהמלך נותן את המשאת ביד השר והשר אל העבד ועבדו אל השפחה. והנה מטעם שמתוך היכל המלך יוצא החלק אל השפחה - אם כן אין לך פגם גדול מזה אל המלכה. והנה השראת אלהותו יתברך עלינו הוא בשני דרכים. * האחד הוא על ידי התלבשות המדה הזאת שהיא השכינה השוכנת עלינו בלבוש נכרי, דהיינו בשרים החיצונים, על ידי התפשטותה באופנים. ולזה העומד בחוץ לארץ מקבל אלהותו בדרך זה. אמנם דרך זה יקרא העבודה לאלהים אחרים מפני שקבל השפע מתחת יד השרים. ועל זה נאמר {{צ|גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבוד אלהים אחרים}}. והיינו ישראל העומדים בחוצה לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם. ואלו אינם מקבלים אלוהותו כראוי אחר שיקרא קצת 'עובדי עבודה זרה' מפני שהוא משפיע לחוץ. * הדרך השני הוא על ידי פשיטת לבוש נכרי כנז"ל. דהיינו שלא יהיה נמצא שם שום מפסיק אלא שכינה שוכנת דרך המדרגות הקדושות על ישראל. והיינו היושב בארץ ישראל שאינה מתלבשת בשרים אלא ממש דרך פתח היכל לבנת הספיר תתפשט ותשתרבב שכינה באויר ארץ ישראל ותשכון באויר ארץ ישראל המחכים מצד חכמה - זאת חכמה שלמה. ומטעם זה ארץ ישראל היא המלכות מפני שאוירה משכן לשכינה ואין השכינה שוכנת בערלים מפני שאינה מתייחדת לחיצונים. ולכך צריך השוכן בארץ לימול בשרו. שאם לא - מטמא הארץ. נמצאת למד שקבול אלהותו תלוי בישיבת הארץ וישיבת הארץ תלוי במילה. וזה בשלימות, כי זה תלוי בזה, כמ"ש במדרש ילקוט דף רע"א ע"א כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וסמיך ליה וזכרתי את בריתי וגו'. מכאן אתה למד ב' דברים. האחד שארץ ישראל שקולה כמצות מילה שנאמר זכרתי את בריתי וגו' והארץ אזכור - לומר מה מילה דוחה שבת אף כיבוש ארץ ישראל דוחה שבת.{{ש}} הב' לומר ששקולה ארץ ישראל כנגד כל מה שנברא בששת ימי בראשית וכו', עיין שם. וזהו רמז כי בשמות הנקרא ארץ ישראל תמצא בסופי תיבות דילהון '''מילה''' כזה: * ארץ החיי''''ם''' * ארץ צב''''י''' * ארץ ישרא''''ל''' * ארץ הקדוש''''ה'''. וזהו גם כן רמז {{צ|'''ה'''ן '''צ'''דיק '''ב'''ארץ '''י'''שולם}} {{ממ|משלי|יא|לא}}. כי מי ששומר הברית נקרא 'צדיק' ועומד בניסיון כמו שמנינו ביוסף הצדיק. אבל מכל מקום אינו שלם עד שנכנס לארץ ישראל ויושב בה. וז"ש {{צ|הן '''צדיק בארץ'''}} - דהיינו שהצדיק דר בארץ - אזי הוא {{צ|ישולם}}. וראשי תיבות '''הצבי''' - ר"ל באיזו ארץ. וזהו רומז הראשי תיבות שהוא דווקא בארץ '''הצבי'''. כי זה תלוי בזה. וגם כן קבלת האלהות תלוי במילה לבד. וזה אפילו אם לא יזכו לארץ, אבל אינה בשלימות כי הוא בהתלבשות על דרך שפירשנו. ולזה גלו לבבל שכינה ביניהם. וזהו בזכות המילה. וז"ש {{צ|והייתי להם לאלהים וגו'}}. ===מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל=== מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל בין בחייו בין במותו. בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו תועלת לעולם מהתועלת המגיע בהיותו בחוץ לארץ. כן פטירת הצדיק בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו היזק לעולם יותר מההזיק המגיע אם היה נפטר בחוץ לארץ. והענין כי ארץ ישראל היא לב העולם כי היא שער השמים כנז"ל. וכמו שמהלב שהוא מקור החיים יתהלך ויתפשט החיות לכל אברי הגוף - כן בהיות ארץ ישראל בריאה בצדיקים היושבים בה - יתפשט הבריאות לכל יושבי העולם בכללו. כי בריאות ארץ ישראל הוא בצדיקים שהם ממשיכים לה השפע והחיות מלמעלה. וזהו כונת הפסוק {{צ|ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם}}. ר"ל אימתי ישמחו כל ישראל הדרים בחוץ לארץ במעשיהם הטובים, כמו שפירש התרגום {{צ|יחדון דבית ישראל בעובדיהון}}, כש{{צ|בני ציון}} שהם הצדיקים הדרים בעיר ציון {{צ|יגילו במלכם}} - שגורמים ייחוד העליון של תפארת ומלכות. ואז יורד השפע להם מתחלה, ואחר כך לכל חוץ לארץ. וכל התפילות של חוץ לארץ אינם עולים אלא על ידי תפלת הצדיקים שבארץ ישראל. וזהו {{צ|'''ב''''ני '''צ''''יון '''י''''גילו}} - ראשי תיבות '''צבי'''. שהם שמחים בארץ '''צבי''', גורמים שמחה בכל העולם. ואם ח"ו אין מי שעושה יחוד וחבור של מעלה בארץ ישראל - כל המעשים שעושים בחוץ לארץ אינם מועילים כלום ואין מעלתם עולה למעלה. כי בשלומם של הצדיקים שבארץ ישראל יהיה להם שלום בחוץ לארץ. וזהו שאמר הפסוק {{ממ|תהלים|סד|יא}} {{צ|'''י''''שמח '''צ''''דיק '''ב''''יהוה}} - ראשי תיבות '''צבי'''. שעל ידי שהצדיק שמח בה' ממש - שעושה יחוד של מעלה. {{צ|וחסה בו}} מתוך אהבה. {{צ|ויתהללו כל ישרי לב}} - ר"ל ויתהללו כל חוץ לארץ ויאמרו זה הוא דרכי ישרים של ארץ ישראל הנקרא 'לב' כנזכר לעיל, כי היחוד של ארץ ישראל מועיל לכל העולם. כי הנה אין דרך להתשפט השפע לכל העולם כי אם מארץ ישראל, לא זולת. וזהו אמרו רז"ל {{צ|מתמצית ארץ ישראל העולם שותה}}. ירצה כמו שביארנו כי ארץ ישראל כמו הלב המחלק החיות לכל הגוף כמו שאמרו הרופאים, כי מהצלול והזך שבדם ניזון הלב המחלק החיות לכל הגוף, ואחר המוח מהיותר זך שנשאר, ואחר כך הכבד ואחר כך שאר האברים כפי מדרגותם. {{ש}} כן גם כן העולם בכללו. מן הזך והטהור שבשפע ניזונת ארץ ישראל, ואחר כך שאר ארצות. כפי מדרגותם כן יתעבה מזון נפשם כנזכר לעיל. ולזה כיוונו רז"ל {{צ|מתמצית ארץ ישראל העולם שותה}} כנזכר. אמנם בזמן החורבן שנפסק השפע בעונותינו - הנה כל האיברים הולכים ודלים אחר שאין הלב בבריאותו ואין לך מזון. וידמה כיום התענית. ולזה אין לך יום מחורבן הבית ואילך שאין קללתו מרובה מחבירו - כי הולכים ודלים הנמצאות מחסרון השפע. והענין כי ביום התענית שנפסק המזון - אז הלב ניזון מן האיברים. כי בראותם כי נחלש הלב - לפחדם ממיתתו שימותו גם כן הם כי בהיותו הם חיים - ולזה הם נותנים לו מדם האיברים שנמצא להם כדי לחזקו שלא יפול הכח. ובזה הולך ומתמעט חלבם ודמם. כן גם כן מזמן החרבן ואילך מתמצית חוצה לארץ - ארץ ישראל שותה. כי ארץ ישראל אין לה קיום והעמדה אלא על ידי המעט מזער צדקה שמשלחים לארץ ישראל מחוץ לארץ, כהיום הזה שהוא התמצית של אנשי חוצה לארץ. והנה הצדיקים היושבים בארץ ישראל - באמצעותם השפע יורד מלמעלה. וזה אחר שהשפע הרוחני אי אפשר שירד למטה לארץ הגשמית אלא על ידי הצדיקים שהם חלק אלוה ממעל, ובהכנת מעשיהם ותורותם יורידו השפע הפך טבעו ויעזור להם טהרת המקום. כמו הפתילה הטובה והשמן הזך שהם נושא השלהבת. כי בהם נאחז אור הרוחני שאין בטבעו לירד למטה. וכבר ידעת מ"ש בספר התיקונים דף מ"ד ע"א וזה לשונו: {{צ|ללבי גליתי ולאברי לא גליתי}}. ומקשה הר' חיים ויטל זלה"ה ולמה אמרו רז"ל מלבא לפומא לא גליתי - שהרי מצינו בפירוש כמה רבים וגדולים שדברו בענין הגאולה כגון רשב"י וכיוצא בו?{{ש}} אבל רזא דמלה הוא כי אל אותם הנשמות שהם מבחינת הלב - גלה סוד הקץ. ולזה היו יכולים לדבר. אבל לנשמות שהם משאר האיברים - לא גילה. וזה שאמר התיקונים דף מ"ד ע"א {{צ|'''ללבי''' ודאי גליתי ולאברי לא גליתי}}. מאי "ללבי"? אלא אורייתא איתה לה רישא וגופא ולבא ואברין כגוונא דישראל דאתמר בהון {{צ|עיני העדה}} - דא ע' סנהדרין. ומשה ואהרן על גביהן. אלין דאתמר בהון {{צ|ללבי גליתי}}. וכן באורייתא שבעין אנפין תליין מתרין תורות - אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה. בגלותא - {{צ|חלק '''לבם'''}} דאינון {{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים דאינון כגוונא דסנהדרין. ורזא דמלה {{צ|אשרי כל חוכי '''לו'''}} - {{גמט דגש|לו}} בחושבנא סליק תלתין ושית. ואינון {{גמט דגש|ל"ו}} בארעא דישראל ו{{גמט דגש|ל"ו}} לבר מארעא דישראל. ודא איהו {{צ|חלק '''לבם''' וכו'}}. וזהו סוד שהקב"ה רמז למשה {{צ|אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו' ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם}}. ונודע כי פני משה פני חמה. וזהו שכתוב {{צ|ושמתי '''כ"ד כ"ד''' שמשותיך}} - ר"ל ש{{גמט דגש|מ"ח}} צדיקים מן השבעים שכולם הן מן שורש השמש כמשה רבנו ע"ה. וכולם הם מעלמא דדכורא. ולכן השכינה רודפת אבתרי' לאתחברא עמהם בסוד {{צ|אור זרוע לצדיק}}. וכשלא יש זכות בישראל - אזי ח"ו הם להפך כנזכר, ונשארו בארץ ישראל {{גמט דגש|כ"ד}} אחת בלבד. ואז נאמר {{צ|אל ישוב '''ד"ך''' נכלם}} {{ממ|תהלים|עד|כא}} - שיקבל הקב"ה את תפלתם ואל תשוב ריקם מלפניו. והנה נודע אם הדור זכאי - רובם בארץ ישראל, ואם הדור חייב - רובם בחוץ לארץ. והכונה מה שאמרנו. כי קיום העולם הוא הצדיקים שעובדים ומושכים השפע למטה לארץ. והנה בהיות רובם בארץ ישראל - אז ימשיכו שפע רב טהור ונקי. אמנם מיעוטם בחוצה לארץ יספיקו להמשיך אותו השפע שכבר ירד לארץ ישראל והם ימשיכוהו לחוץ לארץ. ולזה רמוז בפסוק משלי כ"ט {{צ|ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם}}. ר"ל כי ראשי תיבות {{צ|'''ב''''רבות '''צ'''דיקים '''י'''שמח '''ה'''עם}} - הוא '''הצבי'''. כשיש רוב צדיקים בארץ '''הצבי''' - אזי {{צ|ישמח}} כל העם שבחוץ לארץ שהם גורמים הורדת שפע ברכה עד בלי די. {{ש}} אבל {{צ|ובמשול רשע}} - כמ"ש בתיקונים {{צ|מאן "חלק לבם"? דא שאור וחמץ דאינון סמא"ל ונח"ש}}. וזה שאמר {{צ|ובמשול רשע - דא סמא"ל}} השולט ומחלק לבם שרובם בחוץ לארץ. אז {{צ|יאנח עם}} - כי השפע הוא מעט מזער מה שמקבלים, כי בהיות מיעוטם בארץ ישראל לא יוכלו להמשיך משער השמים כי אם מעט שפע. כי כפי עובי הפתילה תהיה אחיזת השלהבת. ולזה אף אם יהיו רובם בחוץ לארץ לא יועילו להמשיך אצלם לחוץ לארץ רק מה שכבר נמשך לארץ ישראל על ידי המועטים. '''{{קטן|קטע זה הובא כאן על פי הגהת המהדיר בדפוס ויניציא}}'''{{ש}} בזוהר דף קנ"ז ע"ב: אף על גב דישראל לבר מארעא קדישא - השכינה גולה אחריהם ונותנת שפע מזונם של ישראל ביד השרים - היינו דווקא שתחלה יבא אל מקום הנועד, היינו מהיכל לבנת הספיר אל נקודת קדש קדשים, ומשם מתפשט לסוד גלות ישראל ביד השרים. וז"ש {{צ|על חילא וזכותא דארעא}} - כלומר שם נשפע ומשם מתחלק לשרים ולישראל שהם תחת רשות השרים. וז"ש {{צ|וברכת את יהוה אלהיך}} אפילו בחוצה לארץ. {{צ|על הארץ הטובה}} - על סיבת ארץ הטובה שהוא ארץ ישראל. {{צ|אשר נתן לך}} המזון בחוץ לארץ. שהארץ הקדושה היא נותן מזון בחוץ תחת השרים. וז"ש שם {{צ|דהא בגינה מזונא וספוקא אשתכח בעלמא}}.{{ררר}} '''{{קטן|[עד כאן הקטע]}}''' או ירצה באופן אחר. והוא כי הצדיקים בהיותם בארץ ישראל יוכלו להגין על כל המקומות. והטעם כנזכר כי ארץ ישראל הוא כמו הלב הנותן חיות וקיום לכל האברים כולם. אמנם צדיקי חוץ לארץ - לא יועילו אלא למקומם לבד, כי הם כמו חיות האבר הפרטי שלא יועיל רק לעצמו. וכן בעת סלוקם שהצדיקים שבארץ ישראל יזיק לכל העולם. וז"ש {{צ|ותמת שרה בקרית ארבע וגו'}} - שיש להעיר שאומר תחלה הסימן הפרטי שהוא {{צ|בקרית ארבע}}, ואחר כך הסימן הכללי שהוא {{צ|ארץ כנען}} הכולל כל ארץ ישראל? אמנם יתיישב כפי מה שהזכרנו שהכוונה לרמוז מעלת שרה שבזכותה היתה מועלת לאנשי מקומה וגם כן לכל אנשי גבול כל ארץ כנען. וכן בעת סלוקה - לכולם יחק נסתלקה; כלומר שכולם אבדו התועלת. והטעם כנזכר שהצדיק בהיותו בארץ ישראל מועיל למקומו לכל העולם. ונחזור. כי יש לפעמים שמחלקים השבעים ושתים צדיקים שני חלקים בארץ ישראל שהם כמנין {{צ|ושמתי {{גמט דגש|כדכד}} שמשותיך}}. ו{{גמט דגש|כ"ד}} אחד בחוץ לארץ. ואז נאמר {{צ|קול רנה וישועה '''ב'''אהלי '''צ'''דיקים. '''י'''מין יהוה עושה חיל}} - ראשי תיבות '''צבי'''. ר"ל כשיש בארץ '''צבי''' כמספר {{גמט דגש|{{צ|באהלי}}}} צדיקים - אז הוא {{צ|קול רנה וישועה}} בכל חוץ לארץ בשביל שיש {{גמט דגש|כדכד}} צדיקים. ומה שהיה מקודם {{גמט דגש|אהל}} אחד שהוא במספר {{גמט דגש|ל"ו}} - עתה שנחלקו לשני שלישים נעשה ב' אהלין. וזהו שכתב {{צ|'''באהלי'''}} לשון רבים - כי מיעוט רבים שנים. ולכן אמר גם כן ב' לשונות {{צ|קול רנה וישועה}}. ומי גרם זה? וז"ש {{צ|ימין יהוה עושה {{גמט דגש|חיל}}}} - רוצה לומר החסד של מדת הרחמים פועל בעולם ועושה {{גמט דגש|חיל}} בעבור חיל דמטרוניתא שישי במספר {{גמט דגש|חיל}} צדיקים בארץ ישראל. אבל צריך להבין השורש של אלו {{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים מאיזה מקום באים?{{ש}} דע מה שמביא האר"י זלה"ה בדרוש השלישים כי כל חסד מתחלק לששה שלישים, עיין שם. והנה החמשה חסדים מתחלק לשלשים חסדים. וזהו סוד {{צ|ואברהם היו יהיה}} - ר"ל אברהם שהוא חסד מתפשט בגוף דזעיר במספר {{גמט דגש|יהיה}}, ואחר כך נכנסים כללות החסדים ביסוד דזעיר והוא גם כן מתחלק לששה שלישים - {{גמט דגש|ל"ו}}. ואחר כך בעת החיבור היסוד דזעיר עם היסוד דנוקבא - הוא נותן בה גם כן כללות החסדים. וזהו סוד הפסוק {{צ|ויתן אברהם את כל אשר {{גמט דגש|לו}}}} - שהם {{גמט דגש|ל"ו}} חסדים - {{צ|'''ליצחק'''}} - שהוא {{גמט דגש|רחל}} גימטריא {{גמט דגש|ליצחק}}. מפני שכל תיקונים הוא מצד הגבורות שהם נקראים 'יצחק', והיא נקרא על שמו. והנה כנגד {{גמט|ל"ו}} חסדים שהם נכללים ביסוד הנקרא 'צדיק', ועל שמו דיסוד נקרא כולם 'צדיקים' -- כן {{גמט|ל"ו}} גבורות הנכללים ביסוד דזעיר נקרא גם כן {{גמט|ל"ו}} צדיקים. ואלו הם ה{{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים הנזכר לעיל. וז"ש {{צ|"חלק {{גמט|לבם}}" - מאן חלק לבם? שאור וחמץ דאינון ערב רב}}. ורזא דמלה {{צ|ויהי מבדיל בין מים למים}}, עיין שם. והכוונה הוא כי בזמן שערב רב שולטים בעלמא - אז הנוקבא דזעיר היא בסוד 'אחור באחור', ואין לה אלא גבורות כמו עמה בזמן הגלות. ואז {{צ|חלק {{גמט דגש|לבם}}}} - ש{{גמט דגש|ל"ו}} גבורות הם בסוד חוצה לארץ שהוא אחורי הזעיר, ו{{גמט דגש|ל"ו}} חסדים הם בסוד ארץ ישראל שהוא ביסוד דזעיר בפנים שלו. וזהו {{צ|ויהי מבדיל בין מים (של חסדים) למים (דגבורות)}}. וגם ראשי תיבות {{צ|'''ב''''ין '''מ''''ים '''ל''''מים}} הוא {{צ|'''לבם'''}}. אבל בעת התחברות החסדים וגבורות ביחד כמו בעת חיבור זעיר ונוקביה במוסף דשבת או בעת הגאולה בעזרת השם יתברך - אז נותן הזעיר גם כן לנוקבא ה{{גמט דגש|ל"ו}} חסדים. אזי נאמר {{צ|{{גמט דגש|חסד}} יהוה מלאה הארץ}}. ר"ל שכל {{גמט|ע"ב}} צדיקים שמספרם עולה {{גמט דגש|חסד}} - הם כולם בארץ ישראל, וארץ ישראל (שהיא הנוקבא) מתמלאות מהם. ו{{גמט דגש|ל"ו}} גבורות גם כן נקרא 'חסדים' על ידי המיתוק. וכולם ביחד הם כמנין {{גמט דגש|חסד}} כנודע. ואז נאמר {{צ|היוצר יחד {{גמט דגש|לבם}}}}. ואז גם כן יגל '''לבם''' בה' ממש. <big>(</big> ושמעתי מאהובי הר' משה זכות נר"ו כי כל דרוש זה רומז בפסוק {{צ|על זה היה דוה לבנו}}. וירצה כי הצדיקים נקראו 'לב' ונקראו 'עינים' כנ"ל מן התקונים. ויקונן הנביא {{צ|על {{גמט דגש|זה}}}} שהם הי"ב לעשות {{גמט|חי"ל}} - {{צ|היה דוה לבנו}}. ולא עוד אלא אפילו {{צ|על {{גמט דגש|אלה}}}} שהם הל"ו {{צ|חשכו עינינו}}. ודייקא כי בחסרון ה'זה' דוה הל"ב - הוא האדריכל הרמוז בדברי רז"ל כי מטיבורא דלבא יש שני שלישים שהם סוד {{גמט דגש|כ"ד כ"ד}}. ואמנם בחסרון {{גמט|'אלה'}} - אז יש חשך גם לעינים כי אז נסתמו עיניהם ולבם של ישראל. והמשכיל יבין ושפתים ישק <big>)</big> ===מעלת ארץ ישראל וישיבתה=== מעלת ארץ ישראל וישיבתה. הנה בענין ארץ ישראל הם ששה חלוקות. * הא' - מי שלא נכנס בה כלל ועיקר * הב' - מי שראה אותה מרחוק ראיה לבד * הג' - מי שנכנס בה ויצא ומת חוצה לה * הד' - מי שנכנסו עצמותיו אחר מיתתו * הה' - מי שנכנס בה וישב בה ועמד עד יום מותו ומת שם * הו' - מי שנולד בה ולא יצא חוצה כל ימי חייו וחלוקות אלו הן זו על זו במעלה, והם רומזות לדברים עליונים. ואין ספק כי כל העולם השפל הוא נגד המלכות, ובכללו ג' בחינות. * האחד - ים * השני - ארץ * השלישי - ארץ ישראל וכל אחת מוקפת מחברתה. * כי הים מקיף את כל היבשה, והבחינה הנקרא 'ים' הוא כנגד לובן שבעין והוא נגד החסד. * ושאר הארץ הנקרא חוצה לארץ הוא נגד שחרות שבעין והוא נגד הגבורה, ומשם נמשך התוך הזהב וסיגיו. ולפיכך אויר ארץ העמים מטמא כי הוא הנחלק ל{{גמט דגש|ע'}} שהם מצד האומות בסוד החיצוניות. * וארץ ישראל נגד קו הירוק המקיף את בת עין וזהו מצד התפארת הנקרא 'ישראל'. * ובאמצעות ארץ ישראל - ירושלים שהיא נגד בת עין שהיא עצם השכינה. וג' גוונין הקודמין הם סובבים ומקיפים אותם והם סוד שבת שפירושו '''ש' ב"ת'''. דהיינו {{גמט דגש|ש'}} - {{גמט דגש|ג'}} אבות. ולא אבות ממש אלא ג' מציאיות שהם קשוטי המלכות. ו{{גמט דגש|בת}} - דהיינו '''בת עין''' - שהוא עצם המלכות הנקראת 'בת' שהיא 'בת' ומדה אחת מעשר מדות, והיא נחלקת לעשר דהיינו סוד {{גמט דגש|י'}} קדושות. ונלע"ד רמז אחד למה נקרא ירושלים {{צ|בת עין}} מפני ש{{גמט דגש|סמא"ל}} שגימטריא {{גמט דגש|עין}}, הוא מקבל שפע מהיכל לבנת הספיר כנז"ל ומחלק אותם אחר כך ל{{גמט דגש|ע'}} שרים. וזהו '''עין'''. אם כן ירושלים נקרא ה'בית' של {{גמט דגש|ע'}} שרים שמשם יוצא השפע להם. והנה מי שאינו דר בארץ ישראל אמרו רז"ל שדומה כמי שאין לו אלוה. להיות שנשמתו אצולה ממקום הקדש. ולפי האמת אין בקליפה באמיתות לשלוט בו מפני כי חלק ה' עמו ולא חלק בשרים. ונמצא שאין השר ההוא שולט בו כל עיקר, וגם השכינה אינה שורה עליו מפני שהוא בתוך מצולות ים הקליפה המתלבשת באויר ארץ העמים הטמא, שמצדם הוא טמא ומטמא. ונמצאו לפי זה ש{{צ|אין לו אלוה}}. ואין ספק כי נשמתו ורוחו ונפשו וגופו הם מתלבשים בתוך הקליפות והטומאה. ועוד שאין מעשיו ולא תורתו טהורים מפני שהם מתלבשים באויר ארץ העמים הטמא. בזולת כי בעת הפטירה אין הנשמה עולה בטהרה מפני שהיא מתלבשת בקליפה ההיא בזולת שהיא צריכה להתגלגל ממקום למקום עד בואה לארץ ישראל כי שם שער השמים ליכנס הנשמה בגן עדן. כדפירשו רז"ל כי דרך מערת המכפלה כניסת הנשמה לגן עדן של מטה, ומשם לגן עדן של מעלה. וכאשר נבחין מעלת ארץ ישראל על חוצה לארץ נמצאם בשלשה בחינות בזולת שיש תחת כל בחינה ובחינה מהם כמה בחינות: * האחד - מענין עשיית המצות בטהרה ובנקיות כל ימי היותו בעולם * השני - מענין פטירת הנפש מן הגוף * השלישי - מענין התחיה אחר כך והנה ג' חלוקות אלו לא ישתוו וודאי. כי מי שהיה כל ימיו בארץ ישראל נמצאת נשמתו גם בעת בואה אל גופו בטהרה ובנקיות בלתי נטמאת באויר ארץ העמים והיא במעלה גדולה וסיוע גדול אל העבודה. וגם אם בקטנותו יכנס האדם קודם י"ג בארץ ישראל - זוכה קצת אל מדה זו כי אין יצר הטוב ונשמה באדם עד י"ג שנה כדפירשו רז"ל. ולפעמים גם הרוח ולפעמים הנפש כנזכר בזוהר בפרשת משפטים. וכן כל שנותיו אשר עשה הם בטהרה ובנקיות עד צאתו מן העולם הזה. גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב. אבל העולה לעת זקנתו לארץ ישראל אינו מכלל מדה זו ואינו זוכה כי אם אל השנים שהם מענין הפטירה וגם החתיה כאשר יתבאר. והעולה אחר מיתתו בעצמותיו - זה ודאי אינה זוכה כי אם בתחיה לבד, וגם אל מעלת פקודת הנפש לעצמות בסוד {{צ|ועצמותיך יחליץ}}, היות בטהרה בארץ ישראל. '''ועתה''' כשנבא לספר במעלות החלוקה הראשונה הם רבות. * '''א'''' - שהנשמה לא נטמאת מעולם ולא נתלבשה באויר ארץ העמים כל עיקר * '''ב'''' - שמצותיו אשר עשה כולם בתכלית הטוהר. ואותו הרוחניות המתהוה מהמצוה והתורה לא נתלבש בקליפה ההיא והטומאה ההיא. * '''ג'''' - כי השפע הנשפע על ידי התורה והמצוה לא נשפע אל השרים מפני שהישראלי העומד בחוצה לארץ ועומד במצות ובטהרה - ודאי אותם המצות ישפיעו לו ואותו השפע אי אפשר להיות נשפע עליו אם לא על ידי אותו שר אשר הוא שם בחלק ארצו. וזה פשוט. וזה היה דווקא בזמן היות השכינה עיקרה בארץ ישראל כי אז ודאי היה מקבל על ידי השר. וזהו שאמר דוד המלך ע"ה {{צ|אשר גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבוד אלהים אחרים}} - ממש עובד ומשפיע לאלהים אחרים שהם הקליפות כנז"ל. והכוונה הוא כי הדר בארץ ישראל בחורבנה {{צ|'''דומה''' כמי שיש לו אלוה}}. אבל בבנינה - יש לו אלוה ממש! ובחוצה לארץ {{צ|דומה כמי שאין לו אלוה}} בכל זמן. ולכן דוד שהוא משיחנו אמר {{צ|גרשוני מהסתפח בנחלת יהוה}} כי גלות שלימה היתה לו. ועוד אפילו ישיבת ארץ ישראל בימיו היתה בלא מקדש ובלא משכן; כי הארון חוץ למקומו והמשכן בלעדי בכל מקום שהוא במת ציבור. וכן במשה רבנו ע"ה כתיב {{צ|'''גם בי''' התאנף}} - הראשי תיבות סימן {{צ|'''ג''''רשוני '''מ''''הסתפח '''ב''''נחלת '''י''''הוה}}. * '''ד'''' - עוד כמה מצות היתירות בארץ והם תלויות בארץ. ואין ספק כי מפני היות מעלות המצות האלה גדולה עד מאוד - אין ראוי לקיימם בחוצה לארץ כי כח הקדושה כזו אין ראוי שישפע בחוצה לארץ על דרך שאמרו רז"ל שאין מביאין חלה מחוצה לארץ לארץ ישראל ואם הביאוה תשרף כחמץ בערב פסח. וכן תרומה וכן בכורים וכיוצא באלו הרבה. וזהו ודאי מפני מעלות המצות האלה הנזכרות. * '''ה'''' - היות התפלה של ארץ ישראל רצויה ומקובלת יותר מפני שאין כל כך מקטרגים, וזה מפני שאין אותם האותיות המתהוות מהפה מתלבשות באויר טמא. ולכן הם רצויות ונעשות תכף עטרה וכותרת על ראש מלכו של עולם. וזהו רמז {{צ|'''ה''''נה '''צ''''עקת '''ב''''ני '''י''''שראל באה אלי}} - ראשי תיבות '''הצבי''' - ר"ל כי בארץ הצבי תכף אני מקבל בעצמי הצעקות והתפלות של בני ישראל, לא על ידי מלאך אלא אני בעצמי. מה שאין כן בחוצה לארץ שצריכין להתלבש באויר טמא ויש כמה חיצונים מקטרגים עליהם עד התכנס בארץ. ואחר כך צריכים טהרה ונקיון כדי לעלות למקום גבוה. וזהו שכתב הרמ"ק זלה"ה לזה בכל גבולי ארץ ישראל הם מים כי הגבול המזרחי הוא הירדן, המערבי הוא הים הגדול, והגבול הצפוני הוא נחל מצרים, והגבול הדרומי הוא נהר פרת{{הערה|אולי נפלה כאן טעות וצריכים להחליף נחל מצרים ונחל פרת בדרום וצפון, וצע"ע בדפוסים אחרים - ויקיעורך}}. והכוונה לרמוז כי כל הנכנס לארץ ישראל שהוא אויר הקדש מחוצה לארץ שהוא אויר טמא - צריך בכניסתו לטבול ולטהר עצמו תחילה ואחר כך יכנס. כי אז בכניסתו הוא מתקדש בתוספת נשמה כמו שיתבאר אחר כך בע"ה....{{הערה|נקודות אלו מופיעות בדפוס המקורי של וויניציא - ויקיעורך}} '''וכשנבא לספר במעלות החלוקה הב'''' נמצאות גם כן רבות. * ה'''א'''' כי אין המת בארץ ישראל מת על ידי מלאך המות אלא על ידי מלאך קדוש (כמו שיתבאר אחר כך בע"ה) המתלבש בגבורה לעשות הפעולה ההיא. והוא כבהמה הנשחטת על ידי סכין יפה והיא טהורה. אבל המת בחוץ לארץ מת על ידי סמא"ל, סכין פגום. והוא נעשה נבלה. * ה'''ב'''' כי הנפטר בחוצה לארץ נשמתו בעת צאתה מגופו מתלבשת בכתנת אויר חוץ לארץ ומטמאת על ידי כך ודאי, וצריכה כמה טורח עד בואה לשער השמים ושם מתטהרת מטומאתה כדי לעלות ודאי כנז"ל. * ה'''ג'''' טורח גלגולה עד בואה ממקום שהוא דר להגיעה לארץ ישראל. ומה גם אם צריכה לעבור בגבול שרים רבים עד הגיע לארץ ישראל כי ודאי יאחזום צירים וחבלים. ועל כזה וכיוצא בו אמרו רז"ל {{צ|אינו דומה קולטתו מחיים וכו'}}. '''וכשנבא לספר במעלת החלוקה השלישית''' נמצאם עוד הרבה * ה'''א'''' טורח גלגול מחילות לפי עניינה ולפי מעשיה. * ה'''ב'''' כי תקדם תחיית ארץ ישראל לחוץ לארץ כמו שאמרו רז"ל. * ה'''ג'''' כי בכל ריש ירחא ושבתי הנפשות פוקדות הגוף כנזכר בזוהר, וכאשר יהיה קבור בחוצה לארץ יוכרח שתטמא הנפש באויר ארץ העמים בבוא לפקוד הגוף ולא יהיה להם יחד נחת רוח. ועתה במה שסופר במעלת ארץ מבואר מעלת היושב בה לעולם כי זה זוכה לכל המעלות כולם ודאי. אבל הנכנס בקטנותו יזכה בהם אבל לא כל כך כי כבר נולד באויר ארץ העמים. אמנם מי שעמד עד שגדל ואחר כך בא - גם אם יזכה בקצת לעסוק במצות בארץ ישראל - עם כל זה לא ישיג אל המעלה הגדולה ההיא ואולם ישיג קצתה. אבל מי שנכנס בה ומת - זה ישיג אל השני בחינות לבד, כי הראשונה כבר נאבדה ממנו. ועולה בעצמותיו לבד - זה לא יזכה כי אם אל השלישית שהיא התחייה ופקידת הנפש לבד. ומי שיעלה בבשרו אחר מותו - זה יזכה עוד כי העפר שהוא עפר המזבח. מפני שהאדם ממקום כפרתו נברא והנה אנחנו הנבראים ודאי מאותו עפר מחוייבים להביאו אל מקום חציבתו שהוא קדוש. {{ש}} אבל בזוהר פרשת אחרי עמוד ק"ל {{ממ זהר|ג|עב|ב}}: {{צ|אמר ר' יהודה כל מאן דלא זכי בחייוי למשרי מדורא בארעא קדישא ומייתין ליה לאתקבר תמן - עליה כתיב ונחלתי שמתם לתועבה. רוחיה נפיק ברשותא נוכראה אחרא - וגופיה אתי תחות רשותא דארעא קדישא! כביכול עביד קדש חול וחול קדש}}, עכ"ל. {{ש}} אם כן נראה מכאן שאסור להעלות הבשר אחרי מותו. ובזוהר פרשת תרומה דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|ב}} אמר:{{ש}} {{צ|ואי לא דעביד קב"ה אסוותא לארעא דהא כיון דאתבלי ההוא גופא נשיב קב"ה רוחא ודחי ליה לההוא רוח מסאבא לבר דהא איהו חס על ארעיה}}.{{ש}} ונודע כי הדין הוא שעפר ארץ ישראל שיבא לחוצה לארץ דינו כעפר חוץ לארץ, ועפר חוץ לארץ שנכנס לארץ ישראל דינו כעפר ארץ ישראל. וזהו סוד הגרים. ולכן המתרקב בשרו בעפר הארץ מעלתו גדולה. ואם להפך - להפך. וזה היה סבת יעקב אבינו ע"ה שצוה שיעלוהו תכף למיתתו. ואולם נשאר לנו לדעת מה היא מעלת הרואה אותו מרחוק אם לא יכנס בה? כי אמר הכתוב {{צ|אם יראה איש באנשים האלה וגו'}} - כי נראה שהראייה היא מעלה גדולה!? ועוד שמשה רבנו ע"ה למעלה גדולה נתן לו זה סמוך למיתתו כדכתיב {{צ|עלה אל הר העברים וגו'}}, וכתיב {{צ|ויעל משה וגו' ויראהו יהוה את כל הארץ וגו'}}. מורה כל זה היות מעלה קצת לרואה אפילו אם לא נכנס בה. הענין יובן במה שפירש בזוהר {{צ|ויוסף ישית ידו על עיניך}} בפרשת בלק{{הערה|לא מצאתי רק בפרשת שלח בדף קס"ט ע"א {{ממ זהר|ג|קסט|א}} - ויקיעורך}}, כי העינים הם מבוא אל הצורות המתדמות אל השכל. תחלה יצייר הדבר ההוא בדעתו ובשכלו. והנה הצורה תהיה מצטיירת שם. ואם הצורה ההיא מן הדברים פחותים מוגשמים וגסים המתדמים אל השכל יורידוהו ממעלתו כמו שאסור להסתכל בנשים שאף שאם לא ידמה בשכלו לעבור עבירה - סוף סוף יצייר בשכלו הצורה ההיא ויהרהר מה שאין ראוי, אף אם לא יפעל פעולה רעה. והטעם כי הצורה המצטיירת בשכל תפגום הנפש או יתקננה אם תהיה צורה טובה, וימצא בזה כמה דברים בענין העבודה. והנה כאשר יצייר האדם בדעתו צורה קדושה - הנה אותה הצורה הקדושה ההיא שידמה בדעתו תשלים שכלו. והיינו דקאמר ר' אבא בפרשת משפטים{{הערה|אולי הכוונה אל {{ממ זהר|ב|קכג|ב}}}} שהיתה צורת ר' שמעון מצטיירת לפניו והיה משיג על ידי זה השגה גדולה. וזהו הטעם {{צ|והיו עיניך רואות את מוריך}}. וזה הטעם {{צ|אל תפנו אל האלילים}} שאסור להסתכל בעכו"ם, כי הצורה ההיא הנבזת פוגמת השכל. וזה הטעם שאסור להסתכל בפני אםד רשע. ולא זו בלבד אלא גם היות צורת האדם מצויירת בשכל הנכבד ממנו - ישיג הוא מעלה גדולה ונפלאה. {{ש}} וזה הטעם שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל, כי יצייר עצמו בשכל רבו. והיינו דפירשו רז"ל בפסוק {{צ|חי יהוה אשר עמדתי לפניו}} דהיינו שעומד לפני אליהו, ובהיותו עומד לפני אליהו ודאי תצוייר צורתו בדעת אלישע. ואליהו עומד ומשמש לפני קונו מרוב דבקותו בנבואה - נמצא עומד תדיר לפני ה'. וכיוצא רבים. והיינו טעם {{צ|יראה כל זכורך את פני האדון}}, בזולת טעמים אחרים, כי יצייר הזכר תפארת צורתו ומציאותו בשכינה שעומדת שם. ועם היות שהשגחת השם מצויה בכל מקום - עם כל זה לא יתבודד האדם לחקוק צורתו בשכינה כמו בהיותו מתראה במקום הקדש. וזה טעם {{צ|ולא יראו פני ריקם}}. וכי האי גוונא טובא באורייתא. ולכן מצוה לסגור העינים בעת התפילה לסלק דעתו מהצורות הגשמיות כולם - לייחד המחשבה בצורות השכליות. והנה בהיות איש רואה את אוהבו - בלי ספק יקנה בנפשו שמחה גדולה ותתחקק צורתם זה בזה וזה בזה מרוב אהבתם, ויקנו בדעתם צורתם. וירבו שמחתם ואהבתם. וההפך להפך. וזה טעם {{צ|לא יגורך רע}}. וכן {{צ|מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי}} - כי יעוררו שנאה בלי ספק. וכן גם כן טעם {{צ|אם יראה איש וגו'}} - כי אחרי שהם ספרו בגנות הארץ ושנאוה - אין ראוי שתהיה צורתם חקוקה בה כדי שלא יעוררו שנאה במקום אהבה. אמנם משה רבנו ע"ה לא היה הדבר כן אלא {{צ|ויראהו יהוה את כל הארץ וגו'}}, ופירש בזוהר פרשת בראשית כי מה טעם ראה כל זה שאי אפשר כלל ועיקר להשיג בעין הראות הגשמי כל זה. והכוונה שהראהו הקב"ה באור הראשון הגנוז שבו יכולים לראות מסוף העולם ועד סופו. ועתה בהקדמות אלו יובן סוד מה שמראים פני כתב ספר תורה לעם, וענין זה נעשה גם כן בבית המקדש של מעלה כנזכר בזוהר פרשת בלק{{הערה|לא מצאתי - ויקיעורך}}. ===מעלת הדר בארץ ישראל ובפגם הדר בחוצה לארץ=== '''במעלת הדר בארץ ישראל ובפגם הדר בחוצה לארץ''' דע כי נשמות ישראל הדרים בחוצה לארץ מעולם {{גמט דגש|סנדל"פון}} הוא עולם אופנים, והוא עולם העשיה ויקראו בית יעקב. ויקראו עבדים. ונקראים {{גמט דגש|עבד עברי}} שחשבונו {{גמט דגש|נחש}} מפני שהם תחת הקליפות כמ"ש אחר כך. אמנם הדרים בארץ נשמתם מעולם {{גמט דגש|מטט"רון}}. וזהו {{גמט דגש|ארץ הצבי}} - גימטריא {{גמט דגש|חנוך מטטרון}}. {{ש}} <big>(</big> ואהובי הר' משה זכות אומר שהוא בגימטריא {{גמט דגש|חפשי}}. וכן {{גמט דגש|בן חורים}} עולה {{גמט דגש|יצירה}}. <big>)</big> {{ש}} והוא {{קיצור|מי"ס|מעשר ספירות}}{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ובדפוס ויניציא נראה לי '''מו"ס''' וחשבתי אולי "מוחא סתימאה", וצע"ע - ויקיעורך}} דיצירה. ויקראו {{צ|בני ישראל}} על שם ארץ דישראל סבא. ויקראו בנים. ונקראו {{צ|בני אל חי}} על שם ארץ החיים עילאין. והנה האדם כשהוא בחוץ לארץ היתה לו נפש מעולם האופנים. וכשזכה ונכנס לארץ באה לו נפש חדשה מעולם היצירה ומתלבשת בתוך הנפש הישנה שהיתה לו. ובלילה הראשון שישן בארץ יוצאות שתי הנפשות ועולות למעלה, ובחזרה אינה חוזרת אלא החדשה בלבד. ולזה אינ' ראוי לעונשין כי לא חטאה ולזה מוחלין לו כל עונותיו. וז"ש ר' יוחנן במסכת כתובות דף י"ג {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}}. הכוונה הוא מאחר שנותנים לו נשמה חדשה בלי פגם של עוונותיו אם כן בוודאי שהוא בן עולם הבא. ודע כי ארץ ישראל אינה מכפרת מעבירות הנעשות בה אלא השגגות בלבד. אבל העונות הנעשות בארץ אינם נמחלים אלא על ידי יסורין. וגם צריך שהוא מעביר על מדותיו. והפשעים הנעשים בארץ אין להם סליחה אלא על ידי התשובה ותלמוד תורה. כן כתוב הרמ"ק זלה"ה. אבל איכא למידק טובא. והלא במסכת כתובות פרק י"ג אמר ר' אל זר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון שנאמר {{צ|בל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון}}, עכ"ל. אם כן משמע אפילו העונות גם כן הארץ מכפרת. ואיך אפשר זה היושב בה בשב ואז תעשה - איך תכפר הארץ את עונותיו? אבל יתורץ במה שמביא מדרש ילקוט בתהלים דף קי"ו ע"ד וזה לשונו:{{ש}} רצית יהוה ארצך שבת שבות יעקב. זהו שאמר הכתוב אשר יהוה אלהיך דורש אותה - הופך הקב"ה ומהפך בה ונותן עיניו בה עד שתרצה מעשיה להקב"ה. והמצות שנצטוו עליה אם הוציאו ישראל את המעשרות ועושים את השמיטים - אותה שעה היא מרצה מעשיה להקדוש ברוך הוא. וכן הוא אומר אז תרצה הארץ את שבתותיה. לכך רצית יהוה ארצך. רוצה לומר מי נושא עונם? הארץ אשר הם יושבים עליה שנאמר {{צ|העם היושב בה נשוא עון}} - הרי החיים. ומנין אף המתים? תלמוד לומר וכפר אדמתו עמו - מי מכפר על עמו? אדמתו. אשריהם יושבי ארץ ישראל שאין להם לא חטא ולא עון, לא בחיים ולא במתים. וכן הוא אומר {{צ|נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה}}. הנה פירש האר"י זלה"ה על פסוק {{צ|כי בחטאינו ובעונות אבותינו ירושלים ועמך לחרפה}}: {{ש}} :דע כי אמרו רז"ל אין מיתה בלא חטא. והענין כי האדם ימות בחטא השגגות שעשה בימיו. אך העונות הם נשארים אחר כך לבניו כדי שיקבלו יסורין על עון אביהם. וזהו ענין {{צ|אבותינו חטאו ואינם}} - פירושו שמתו בחטאם, {{צ|אבל אנחנו עונותיהם סבלנו}}. ובזה יתורץ למה יומתו אבות על בנים וסופיה דקרא אמר {{צ|איש בחטאו יומתו}}. פירושו כי עון השוגג אין הבנים נענשים על חטא האבות כי {{צ|איש בחטאו יומת}}. אמנם העונות מזיד - אז הבנים יומתו עליהם. וז"ש {{צ|כי בחטאנו}}, כי הלא אנחנו סובלים חטאים שוגגים שלנו וגם בעונות אבותינו אנחנו סובלים. אבל לא חטאם. וכן כלם בתורה כך, {{ש}} עכ"ל. הנה כל הנ"ל הוא בחוץ לארץ אבל בארץ ישראל העם היושב בה נשוא עון, ואינו פוקד עון אבות על בנים, כי הארץ הוא נושאת עון. הרי החיים. {{ש}} מנין אף המתים שכבר מתו בחוץ לארת בחטאם ואחר כך העלו עצמותיהם בארץ ישראל שהארץ מכפרת עונותיהם וגם כן אינו פוקד עון אבות על בנים? {{ש}} תלמוד לומר {{צ|וכפר אדמתו עמו}} - מי מכפר על עמו? אדמתו. וז"ש {{צ|נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה}}. ר"ל איך נשא עון עמך, והרי פוקד עון אבות על בנים? וז"ש {{צ|כסית כל חטאתם}} - ר"ל עשית לעונות כסות של חטאתם ונעשה כולם שגגות. ולכן היושב בה {{צ|נשוא עון}} כי על ידי קיום מצוות התלויות בארץ נמחלו להם כל עונותיהם. וזהו כוונת ר' אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון - הוא אאחר שדר בארץ אם כן בוודאי שמקיים מצות התלויות בארץ ובזכותם נמחלו לו כל עוונותיו ואינו צריך לחזור בתשובה כמו בתענית וטבילה כדי להסיר את הכתם מן הלבוש העליון. או אם אינו עושה תשובה הקב"ה משלם אחר כך לבניו כמ"ש {{צ|פוקד עון אבות על בנים}} - כי זה דווקא בחוץ לארץ. אבל בארץ ישראל בעשותו המצות התלויות בארץ - מעצמם נטהרו עוונותיו ואינו צריך כיבוס ורחיצה. ונוכל לומר גם כן מ"ש ר' אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון כי על ידי המצות שעושה כנז"ל - אזי נשוא עון; ר"ל הקב"ה מגביה העונות ממנו כמו שאמר הכתוב {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} - הוא הדר דווקא בארץ ישראל. וז"ש במסכת שקלים סוף פרק שלישי אמר ר' אמי כל מי שקבוע בארץ ישראל ומדבר בלשון הקדש ואכל פרותיה בטהרה וקורא קריאת שמע בבקר ובערב - יהא מבושר שהוא מנוחל העולם העולם הבא, עכ"ל. {{ש}} ויש לדקדק - והלא {{צ|הן בקדושיו לא יאמין}}, ולא יאמין אדם בעצמו עד יום מותו? אבל הטעם כי בישיבת ארץ ישראל הוא נשוא עון ולא יאונה לו כל און. וז"ש גם כן המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא. ואמר {{צ|מובטח}} מפני שהקב"ה מציל אותו מעון. וז"ש הפסוק {{צ|'''צ''''דיק '''ב''''אמונתו '''י''''חיה}} - ראשי תיבות '''צבי'''. ר"ל בארץ צבי מי שהוא צדיק במעשיו מובטח הוא שיחיה כך באמונתו ולא יחטא. וזה גם שאמר הפסוק בצפניה {{ממ|צפניה|ג|ה}} {{צ|'''י''''הוה '''צ''''דיק '''ב''''קרבה לא יעשה עולה}} - ראשי תיבות '''צבי''' - כי מי שדר בארץ צבי מובטח הוא שלא יעשה עולה. אבל בחוצה לארץ - {{צ|אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא}} - ר"ל שלא די שאינו חוטא וסר מרע שאין מוחלין לו עד שחוזר בתשובה אפילו שעושה טוב באותה המצוה עצמה שעושה הוא חוטא כמו שאמרו רז"ל {{צ|הדר בחוץ לארץ עובד עבודה זרה בטהרה}}, כי יותר שהוא צדיק ועושה טוב - יותר הוא גורם שהקב"ה משפיע להשר שהוא יושב תחתיו וזה נקרא {{צ|עובד עבודה זרה}} כנז"ל. וצריך גם כן לסבול יסורין בעבור זה. וגם כן כתב הרמ"ק ז"ל:{{ש}} : דע כי כל מי שדר בארץ ישראל נקרא 'צדיק' - גם שאינו צדיק כפי הנראה. שאם לא היה צדיק היתה הארץ מקיא אותו כדכתיב {{צ|ותקיא הארץ את יושביה}}. וכיון שאינה מקיאה אותו - בוודאי נקרא 'צדיק' אף על פי שהוא נראה בחזקת רשע. : וזהו שכתוב {{צ|זה השער ליהוה צדיקים יבאו בו}}. הכוונה כי ארץ ישראל נקרא {{צ|שער השמים}} כמ"ש יעקב אבינו ע"ה {{צ|אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים}}. וגם רמז {{צ|'''צ''''דיקים '''י''''באו '''ב''''ו}} - ראשי תיבות '''צבי''' - ר"ל כל מי שנכנס בארץ צבי שנקרא {{צ|שער השמים}} - כולם הם נקראים 'צדיקים' מאחר שדרים בו ואינם יוצאים לחוץ. : אבל הבאים לארץ ישראל ואין שמים על לבבם כי הם בהיכל המלך ומורדים ופושעים ומרבים במשתאות של סעודות מרעות ומרזחים - עליהם הכתוב אומר {{צ|ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתי לתועבה}}. וכתיב {{צ|כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי}}. ולא יעלה על לבם שאחרי מותם ישארו בארץ אלא במותם יגרשום חוצה ככלבים. :וזה לשונו בפרקי ר' אליעזר: כל הרשעים המתים בארץ ישראל נפשותם נשלכות לחוץ לארץ שנאמר {{צ|ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע}}. ולעתיד לבא הקב"ה אוחז בכנפות הארץ ומנער אותה מכל טומאה' ומשליכן לחוצה לארץ שנאמר {{צ|לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה}}. :ולכן כל איש יחרד בבואו אל ארץ ישראל להיות ירא שמים כפלי כפלים ממה שהיה בחוץ לארץ וידע כי בבית המלך הוא יושב. עוד כתב הרמ"ק ז"ל כי הדר בארץ ישראל והולך לדור מצרים - אותה עבירה היא גורמת ל'''רהב''' שימשול עליו. וכל מי שמקבל עליו לדור בארץ ישראל כל ימיו ולא לרדת לדור במצרים - חשוב עליו כאילו נזהר כל ימיו שהמליך יחודו של מקום עליו. וזהו שאמרתי לעיל {{צ|'''צ''''דיק '''ב''''אמונתו '''י''''חיה}} שהוא ראשי תיבות '''צבי''', כי על ידי שדר בארץ צבי הוא חי כל ימיו בהמנותא קדישתא שהוא יחוד מלכות הנקראת 'ארץ' עם תפארת הנקרא 'ישראל'. ===פגמי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ=== '''לבאר פגמי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ''' הענין דע כי בענין הקליפות יש {{גמט דגש|ה'}} שינויים, וכן שנויי הקליפות המתלבשים לדרים בחוץ לארץ נחלקים ל{{גמט דגש|ה'}} מדרגות. והזוכה לדור בארץ ישראל הוא פטור ונקי ובן חורין מכולם. '''המדרגה א'''' - הדר בסוריא חוץ מדמשק מהחומה ולפנים ששם בית רמון {{ממ|מלכים ב|ה|יח}} שהיא אחד מארבע מלכיות שיש לסמא"ל. כי דע שהשבעים שרים - כל אומה ואומה נפל לחלקו שר אחד מהשבעים, וכל ה{{גמט דגש|ע'}} שרים הם תחת רשות '''סמא"ל ורה"ב'''. והנה ל'''רהב''' ניתן לחלקו כל גבול מצרים שהיא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. ו'''לסמא"ל''' ניתן לו בפני עצמו ד' מלכיות. ובכל מלכות ומלכות יש לו פלגש אחד שהם ד' פלגשים. ושמותם הם: * '''א'''' - '''לילית''' שלקחה לבת זוגו והיא חוה ראשונה * '''ב'''' - '''נעמה''' * '''ג'''' - '''אבן משכית''' * '''ד'''' - '''אגרת בת מחלה''' וה{{גמט דגש|ד'}} מלכיות הם * '''אחת''' - מלכות דמשק שיש בתוכה בית רימון * '''שניה''' - מלכות צור שהיא נגדיית לארץ ישראל כנודע * '''והשלישית''' - היא נקראת 'מלכות מלטא' שמקודם הייתה שמה 'רודש'{{הערה|MALTA & RHODES}} * '''והרביעית''' - היא המלכות הנקרא 'גראנטא', ויש אומרים שהיא מלכות של ישמעאל. ובכל אחד מאלו ארבע מלכיות הנזכר יושבת אחת מארבעת פילגשים הנזכר. וכל שאר מדינות ועיירות שבחוצה לארץ הם נחלקים ל{{גמט דגש|ע'}} חלקים - כל חלק לאחד משבעים שרים.{{ש}} עד כאן לשון מה"ר חיים ויטל זלה"ה. ונראה לפי עניות דעתי ששבעים שרים עם סמא"ל ורה"ב הם סוד ה{{גמט דגש|ע"ב}} של הקליפה, והם נקראים {{צ|'''עב''' הענן}}. והם בעונות מסך בינינו לבין אבינו שבשמים. וזהו סוד {{צ|סכותה '''בענן''' לך מעבור תפלה}}. והם נקראים {{צ|עבות ולא בקר}}. אבל הקב"ה בחר לחלקו מכל האומות את ישראל להיות לו לעם נחלה, ומכל ארצות בחר ארץ ישראל. והנה מי שדר בסוריא הוא תחת פלגש אחת של סמא"ל. אמנם בכל שאר עיירות של סורייא באיזה מקום מהם נעשו ממלכות דסנדל"פון, ועליה מתלבשת קליפה אחת ממלכות דעולם התמורות. ועל אותה הקליפה מתלבשת קליפה שניה ממלכות דסמא"ל ועליה מתלבשת עוד קליפה שלישית ממלכות העולם רהב ולא יותר. '''המדרגה השני''' בחוצה לארץ - רחוק מסוריא אבל לא מעבר לים - נפשו ממלכות דסנדלפו"ן ועליה מתלבשת קליפה אחת ממלכות דתמורות, ושני קליפות מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רהב. '''המדרגה השלישית''' - הדר בחוצה לארץ מעבר לים ואילך - נפשו ממלכות דסנדלפו"ן ועליה מתלבשת קליפה אחת מעום התמורות, ועליה מתלבשות עוד קליפות שלשה מעולם סמא"ל, ועליה מתלבשת קליפה אחת מעולם רה"ב. '''המדרגה הרביעית''' - הדר בחוצה לארץ באחד מארבע מלכיות של סמא"ל - נפשות ממלכות דסנדלפו"ן, ועליה מתלבשת קליפה אחת מעולם התמורות, ועליה מתלבשות ד' קליפות מעולם סמא"ל (הנרזמות בד' רוחות והן נגדיות לארבע רגלי המרכבה), ועליה מתלבשת קליפה אחת של רה"ב. '''מדרגה החמישית''' - הדר במצרים - נפשו מעולם סנדלפו"ן, ועליה מתלבשת קליפה א' הד' מעולם התמורות, ועליה מתלבשת ד' קליפות של סמא"ל הנזכר, ועל אלו מתלבשות ד' קליפות של עולם רה"ב. והענין דע כי עולמות הטומאה הם שלשה והם תמורות סמא"ל ורה"ב. קליפת התמורות נקרא {{גמט דגש|קיא}}. וקליפת סמאל"ל נקרא {{צ|{{גמט דגש|צא}} תאמר לו}}. ואלו נקרא {{צ|'''קיא''' צואה בלי מקום}}. וקליפת עולם רה"ב נקרא {{גמט דגש|דוה}} מלשון זיבה דם נידות. ודע כי היוצא מארץ ישראל לדור דירת קבע לסוריא - כשיוצא ארבע אמות לחוצה לארץ - נפשו שהיא מעולם היצירה יוצאה ממני ונכנסת בו נפש מעולם העשיה סנדלפו"ן, ומתלבשת עליה קליפה אחת מעולם התמורות, וקליפה אחת מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רה"ב. והעיקר הוא ס"מ מפני שהוא מושל בכל חוצה לארץ. והיוצא מארץ ישראל לדור בחוצה לארץ אבל לא מעבר לים - בן אדם כזה כשיוצא מארץ ישראל על מנת שלא לחזור - נתחלפה נפשו המשכלת שהיא מעולם היצירה ונתנו לו נפש אחרת מעולם העשיה (כי נפש הבהמית אינה מתחלפת בכל השנויים כולם). ומתלבשת עליה קליפה אחת מעולם התמורות, ועליה מתלבשות ב' קליפות מעולם סמא"ל, ואחד מעולם רה"ב. והיוצא מארץ ישראל לדור מעבר לים שהוא בצד שמאלו של עולם - אזי יתלבש בנפשו שמעולם העשיה כנזכר, ועליה קליפה אחת מעולם התמורות, וג' קליפות מעולם סמא"ל, ועליהם קליפה אחת מעולם רה"ב. והעיקר הם ג' קליפות של סמא"ל כנזכר. והיוצא מארץ ישראל לדור במצרים - אזי מתלבש נפשו של עשיה כנזכר, וקליפה אחת מעולם התמורות, וד' קליפות מעולם רה"ב, וד' קליפות של סמא"ל. והיוצא לדור באחת מארבע מלכיות של סמא"ל - אזי מתלבשת על נפשו של העשיה קליפה אחת מעולם התמורות, וד' קליפות מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רה"ב. ודע כי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ על מנת לחזור במהרה, והניח אשתו ובני ביתו בארץ ישראל - זה לא תתפשט ממנו נפשו אשר מעולם היצירה. אמנם מתלבשת עליו נפש אחרת מעולם העשיה. ולכן חייב לשמור הרגלים והמועדים בחוצה לארץ כמו בזמן שהיה בארץ ישראל הואיל וכוונתו לחזור ויש לו נפש דארץ ישראל. וכל זה לטובתו - שאם לא כן היו מתלבשות הקליפות על נפש דיצירה תכף בעת צאתו מארץ ישראל והיתה מקבלת טומאה. ולכן האל יתברך מרחם ומטיב ומלביש נפש דעשיה על נפש דיצירה קודם שמתלבשות הקליפות כדי שלא יטמאוה הקליפות, והקליפות תתלבשנה כפי המקום הנזכר. וכן העולה מחוצה לארץ לארץ ישראל על מנת לחזור לחוצה לארץ - כשמגיע בארץ ישראל לסולם מצד חוץ מתפשטות מעליו כל הקליפות ואינו נכנס בארץ אלא בנפשו מעולם העשיה, אבל לא יתנו לו נפש מעולם היצירה כי אין כונתו לדור בארץ. ולכן חייב לעשות כל המועדים ורגלים כמו בהיות בחוצה לארץ. '''{{קו תחתי|מהרב חיי' ויטאל זלה"ה}}'''{{ש}} כל מי שנולד בארץ ישראל יש בו נר"ן ממטטרו"ן. וכשיצא חוצה לארץ נותנים לו לבוש מסנדלפו"ן, והקליפות מסבבות אותו כמו אגוז שהקליפה חיצונית שהוא הירוק דומה ל'''רהב''', והקליפה הקשה דומה לסמא"ל, והעץ שבתוך המאכל דומה לתמורות, והקליפה הדקה הדבוקה במאכל היא טהורה מסנדלפו"ן. וזהו הלבוש שאמרנו שמתלבש בו כשיוצא חוץ לארץ.{{ש}} אבל הקליפות אינם מטמאות נפש דסנדלפו"ן במגע אלא מגע ככלי חרס. ואם חזר לארץ ישראל סר מעליו. ולזה רמז דוד המלך ע"ה שלשה פעמים {{צ|סבבוני ובשם יהוה אקרא כי אמילם}}. חוץ מן הקליפה הדקה שעל המאכל. והנולד בחוץ לארץ נותנים לו נר"ן דסנדלפו"ן ואם יבא לדור לארץ ישראל נותנים לו גם כן נר"ן מצד מטטרו"ן, ולא סר ממנו נר"ן דסנדלפו"ן שהיא כמו לבוש לנר"ן דמטטרו"ן. כי באותו הלילה שבא שמה בארץ ישראל כשהוא ישן במטתו לוקחים הנר"ן שהביא מחוצה לארץ וטובלין אותה בנהר דינור, וכשחוזרין לו הנשמה נותנים לו נר"ן דמטטרו"ן מלובשים בתוך נר"ן דסנדלפו"ן. ויש לעיין למה יהיה תוספת לזה שבא לדור יותר מהנולד בארץ ישראל?{{ש}} הטעם הוא כי מי גרם לזה שבא לארץ ישראל? בודאי נפש דסנדלפו"ן! ולכן יגמלו טוב עמה שתשאר שם גם היא מחוברת כמו החלוק על הגוף. ויש לה כח אחר כך לעלות בסוד נר"ן דמטטרו"ן.{{ש}} עכ"ל. ונלע"ד שזוהי כונת רז"ל במסכת כתובות על פסוק {{צ|ולציון יאמר איש ואיש יולד בה וכו' - אמר אביי וחד מינייהו עדיף כתרי מינן}}. כי הדר בארץ ישראל - נר"ן שלו הוא מיצירה כנזכר, והוא בחינה שנייה. אבל הדר בחוץ לארץ - נר"ן שלו מעשיה והיא מדרגה ראשונה, ולכן חד מארץ ישראל שקול כתרי מינן כי הוא בבחינה שנית כנזכר. {{צ|אמר רבא וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו}} - מפני שנשאר עמו נר"ן דעשייה וגם כן נותנים לו נר"ן דיצירה, ואז הוא נר"ן דעשייה שנעשה בחינת יצירה - אם כן יש לו נר"ן כפול, ולכן הוא שקול כתרי מנייהו. כמ"ש התם {{צ|דהא ר' ירמיה דכי הוה הכא לא הוה ידע מאי קאמרי רבנן. כי סליק להתם קרי לן "בבלאי טפשאי"!}}. ונחזור. כי מי שנולד בחוץ לארץ ובא בארץ לדור בה דירת קבע - אזי כשמגיע סמוך לסולם (כמ"ש למטה) - מתפשטין ממנו כל קליפות הנזכ"ל, ואינו נכנס בארץ אלא בנפשו שהיתה מעולם היצירה ונכנסת אותה הנפש דיצירה בתוך נפש דעשיה שהיתה לו מקודם כמו חרבא בנרתיקא. ואם אחר כך יוצא לדירת קבע לחוצה לארץ - אזי נשאר נפש החדשה של יצירה בארץ ואינה יוצאת עמו אלא הנפש הישנה דעשייה שהיתה לו מקודם, ומתלבשת בקליפות על דרך הנז"ל כפי שינוי המקומות. ===ענין הסולם=== '''ועתה נבאר ענין הסולם'''. דע כי סולם זה הוא אוירי{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ובדפוס ויניציא היה נראה שכתוב 'אוריי' - ויקיעורך}} והוא מקיף כל ארץ ישראל שלא תתפשט הקליפה בארץ ישראל כנז"ל. ורוחב הסולם ד' אמות, וקומתו ת"ק שנה. וסולם זה הוא מדרגות מדרגות מן הארץ עד הרקיע. ויש מדרגות מצד פנים ומצד חוץ. והיוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ - כל זמן שלא יצא שיעור ד' אמות לא נקרא שיצא חוצה לארץ - שעדיין הוא בתוך הסולם. וכן העולה לארץ ישראל מחוצה לארץ - כל זמן שלא נכנס ד' אמות בארץ ישראל אינו נקרא שנכנס בארץ. וזהו סוד פסוק {{צ|וכפר אדמתו עמו}} - '''אדמתו''' אותיות '''ד' אמות'''. מתכפרים כל עונותיו. אמנם צורת תחום ארץ ישראל אינו לא ארוך ולא עגול ולא מרובע אלא כצורת אדם מושכב ארצה פרקדן. ראשו ברוח מזרח ושתי זרועתיו פשוטות - אחד לדרום ואחד לצפון. ושתי ירכותיו פתוחות. בוהן רגלו האחד להור ההר שהוא קרן צפונית מערבית, ובוהן רגלו האחר לנחל מצרים שהוא קרן דרומית מערבית. ובין שני רגליו נכנס הים הגדול שהים הוא מערבה של ארץ ישראל. ולכן נמצא הארץ ישראל כולה רצועות גדולות וקטנות. והסולם הנזכר מסבב כל הרצועות. ויש לו מדרגות משני צדדיו - כלפי פנים מצד ארץ ישראל, וכלפי חוץ מצד חוץ לארץ. ודע שכל הדר בחוצה לארץ נמצאים סביבותיו {{גמט דגש|י"א}} אלף מלאכים כדכתיב {{צ|יפול מצדך אלף ורבבה מימינך}}. ועולים במדרגות הסולם מצד חוץ כלפי חוצה לארץ והולכים למקומם. וכשנכנס ד' אמות בארץ ברחבו של סולם - מיד יורדים דרך מדרגות הסולם מכלפי פנים {{גמט דגש|כ"ב}} אלף מלאכי טהרה כחשבון ה{{גמט דגש|כ"ב}} אותיות שבתורה, ומתלוים עמו עשרים אלף מצדו אחד, וב' אלפים מצדו השנית. ורמז לזה {{צ|'''רכב''' אלהים רבותים אלפי '''שנאן'''}}. וכל הדר בארץ ישראל נמצאים עמו {{גמט דגש|כ"ב}} אלף מלאכי טהרה כנזכר. ומי שהורע מזלו לצאת לחוצה לארץ - כשמתקרב אצל הסולם הנזכר מחוץ לד' אמות הסולם מיד מסתלקין מעליו ה{{גמט דגש|כ"ב}} אלף הנזכרים ועולים דרך מדרגות הסולם כלפי פנים. וחוזרים למקומם ויורדים {{גמט דגש|י"א}} אלף מבחוץ לסולם, ומתלוים עמו לחוצה לארץ. וזה יהיו בו כל התנאים כמו הנפש דעשיה ונפש דיצירה שהיא מארץ ישראל כנז"ל. והבן. '''עכ"ל הר' חיים ויטאל זלה"ה'''. ===מעלות התפלות בארץ ישראל=== '''מעלות התפלות בארץ ישראל''' - נבאר כי היחוד העליון נעשה על ידי תפלות ישראל בארץ ישראל. והענין כבר ידעת כי האדם בתפלתו חוצב להבות אש, ואותם ההבלים מתהווה רוחניות. ובסוד הכוונה מאירים יותר ויותר. ואותם המציאות היא סוד תיקון המתהוה ומתתקן באויר העולם, ואינו מסתלק מאויר העולם עד גמר התפלה עד {{צ|עלינו לשבח}}. ותיקון זה מתקשט באויר בסדר נאות ומקושט. ואחר כך כולו יחד מצוייר ומתוקן עולה באויר העולם מרקיע אל מרקיע עד פתח היכל לבנת הספיר ונכנס. כנזכר בזוהר פרשת פקודי שעומד הכל שם ברקיע אחד הנזכר שם עד גמור כל קהלות ישראל כל תפלתם. ואז ברקיע ההוא מתקבצות כל תפלות ישראל יחד ותתקשרנה כולם ותעלנה כנזכר שם בזוהר. אמנם יש לדקדק העיכוב הזה שתתעכבנ' עד קבוץ תפלות כל ישראל דווקא בהיות ישראל על אדמתן שאין מקדים זריחה בארץ ישראל עיר אל עיר פחות מחצי שעה מפני שארץ ישראל מעט הכמות {{גמט דגש|ת'}} פרסה. ולכן אפשר להמתין. אמנם עתה שישראל נפוצות בארבע פינות העולם - אם נאמר שתתעכבנה - נמצאו תפלות מעוכבות הרבה זמן בעתו' קדימת זריחת המקום המזרחי על המערבי, והוא כשיעור י"ב שעות. ונמצא עירבוב תפלות. כי בעת הזריחה במערב אז היא השקיעה במזרח, ואז יש להם תפלת ערבית!{{ש}} ואם כן - איך יהיה ענין זה? ואם נאמר שלא ימתינו - נמצא היחוד העליון נעשה כמה פעמים! כי קהילה זו תייחד עתה, וזו אחר שעה, וזו אחר שעה - ולעולם מייחדים והולכים!? ועל דרך זה יקשה כי המשמרות העליונות הן קבועות לערב ולבקר - אם כן היאך יהיה עניינ' שפעמים הרבה לאלו לילה ולאלו יום?! ועל דרך זה יקשה על מנוחת שבת - שאלו שובתים ואלו עושים מלאכה - והיאך יהיה ענין זה?! והנה בספר "סוד עולה" הקשה ענין זה ותירץ בשם רבנים גדולים מה שתירץ, עיין שם. אמנם האלהי '''מוהר"ר משה קורדובירו זלה"ה''' כתב וזה לשונו:{{ש}} ואני אומר לענין זה כי כל זה נכנס תחת מה שפירשו רז"ל ישראל העומדים בחוצה לארץ עובדי עכו"ם בטהרה. והם כוונו בזה. כי אין ענין הנהגה עליונה מתנהגת לא בזריחת המזרח ולא במערב, לא בצפון ולא בדרום - אלא על נקודת ארץ ישראל שהיא מבחר הישוב ופחת היכל לבנת הספיר היא מכוונת כנגדה. וזריחת ארץ ישראל היא בקר למשמרת הבקר, וערבית ארץ ישראל היא לילה לשליטת ממשלת הלילה. ועל דרך זה מתנהגות המשמרות ומספר הימים - לא יותירו ולא יעדיפו ממה שמהוה השמש הגשמי והירח הגשמי. ואין לנו לחו' להראו' הירח בחוץ לארץ או שלא ירא' - כי העיקר הוא בארץ ישראל ושם בית דין קבועים ומקדשים חדשים חגים וזמנים. והקב"ה מסכים עמהם ומקדשם. ובחוץ לארץ - אין קבועים. ואם קבעו - לא קדשו; שאין בהם ממש. ויום שבת בארץ ישראל הוא עיקר הכל מפני שמנוחת שבת תלויה במה שמתפשטת קדושת שבת דרך פתח ההיכל הזה למטה והוא בארץ ישראל הנז"ל. וממש עשה הקב"ה בחכמתו תנועת הגלגל ובחר המקום המכוון כנגד מעלה - לא יחסר ולא יעדיף, והיא נקודת ארץ ישראל. ואין התפלות מתעכבות אלו לאלו אלא בארץ ישראל דווקא ולא בשום מקום זולתי - מפני שארץ ישראל חשובה לענין הייחוד. והייחוד אינה עתים הרבה אלא עת אחד ושעה אחת, והיינו בהתם עם ה' אשר בארץ ישראל לכלות תיקוני תפלתם. אמנם יתפשט אור היחוד מנקודה אמצעית זאת אל כל בחינות השרים שישראל שם שרוים תחתם - שנצוצי שכינה מתפשט אליהם בסוד גלות שכינה. והתשפטות היחוד הזה יהיה על ידי תפלתן של ישראל השכנים שם - שהם אינם מייחדים עתות הייחוד, אלא עת המעותדת לגבול השר שהם משועבדים תחת ידו. והיינו {{צ|עובדי עכו"ם בטהרה}} - שאינם מייחדים יחוד הזמן העליון אלא יחוד זמן השרים החיצונים. אמנם הוא בקדושת השכינה המתלבשת בשר ההוא. ועל דרך זה הוא קדושת שבת - כי יקדי' להם מנוחה מה מצד ניצוץ שכינה המתלבש שם או תתאחר עם היות שאין שבת זה אמתי אלא נקודה האמצעית שבה השביתה האמתית - עם כל זה תתייחס מנוחה מצד הניצוץ המתפשט או תתאחר מנוחתם. ועל דרך זה הוא ימים טובים שיתאחרו ויקדמו לפי הזריחה בשר או העריבה. אמנם מספק עשו שני ימים טובים, ונקראים {{צ|יום טוב שני של גליות}} ודאי בסוד הגלות וניצוץ שכינה המתפשט בו גרם יום שני. ולא עשה כן ליום שבת ששביתת שבת מוסכמת בחיצונים ואינם מסתפקים בה מפני שאפילו גיהנם שובת והשרים שובתים באיחור ובקדימה לפי זריחת חמה קרובים או רחוקים. אמנם ימים טובים אינם מודים והם מסתפקים בקדושתו. ולכך צריך לבוש יום ליום - והם שני ימים טובים; הראשון מדאורייתא מתלבש ביום מדרבנן כהתלבש אור קדוש באור הגולה. '''עכ"ל הר' משה קודובירו זלה"ה''' ===מעלות פירות ארץ ישראל=== '''מעלות פירות ארץ ישראל''' הנה יש להקשות למה בארץ ישראל הקדושה גרע ממנו המן הרוחני? וי"ל שהטעם לזה הוא שהמדבר - כל הדברים הגשמים שבו - הם חיצונים וטמאים, גדלים בארץ העמים שהיא ממשלת השרים. ולכך אין פרותיה כלי לקבל הרוחניות הקדוש, שאין גוף טמא נעשה כלי לרוחניות הקדוש. ואם היתה הקדושה ההיא בפרותיה ומזונותיה היה נתן על ידי השרים. וזה אינו בענין המן שהוא מן השמים שאין חלק לשרים בו כלל. אמנם ארץ ישראל - פרותיה הם על ידי הקדושה, ואותו הרוחניות הראוי להיות שורה במן מתלבש בפירות הקדושים ההם. ולכך לא ירד המן בארץ ישראל. ולכן הברכה אחרונה דשבעת המינים מסיימת {{צ|על פרותיה}} ולא {{צ|על הפירות}} להורות כי קדושת הארץ שורה בפרותיה הגדילים בה דווקא ולא בפירות חוץ לארץ. <big>(</big> ואוהבי '''הר' משה זכות נר"ו''' אומר כי הטעם הוא להיות שכל כונת הבריאה היתה לברר ניצוצי האור שבתוך {{קיצור|דצח"מ|דומם צומח חי מדבר}} מסוד ה{{גמט דגש|רפ"ח}} ניצוצין דאשתארו מימי קדם. ולכן אפילו בגן עדן לא ירד המן לאדם הראשון אלא נצטוה במצות עשה לאכול מכל הפירות כמ"ש רבינו בחיי. אבל במדבר - אם יצמחו שם פירות - יהיה דרך נס ואינם מעיקר התחתונים כדי שיהיו בהם ניצוצות. וגם כי ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן <big>)</big> והנה '''כתב הר' חיים ויטאל ז"ל''' שיש שלשים מיני פירות האילן בארץ ישראל ומכל מין ומין יש הרבה מינים, כמו שאמרו רז"ל על פסוק {{צ|ושבעים תמרים}} - שבעים מיני תמרים. וכן בכל המינים. והנה בעולם הבריאה הם עשר מיני פירות כנגד י' ספירות שלה. ומפני שהם רחוקים מן הטומאה וקרובות לאצילות - אין להם קליפה, לא בפנים ולא בחוץ. ונאכלים כמות שהן. ואלו הן: * ענבים, * ותאנים, * תפוחים, * אתרוגים, * לימונס, * אגסים, * חבושים, * תותים, * סורא"באש, * חרובין ועשרה מיני פירות הם בעולם היצירה והם סוד י' ספירות דיצירה שהם בינונים - בין עולם הבריאה ובין עולם העשיה. שאינם קרובים לטומאה כמו עולם העשיה ולא רחוקים כמו עולם הבריאה. לכן גרעיני הזרע בתוך הפרי אינו נאכל לפי שאינו רך כגרעינין שבתוך הפירות דבריאה. ואלו הם: * זיתים, * תמרים, * גודגניות, * סופאי"יפש, * פרי"שקוש, * סי"רוילאש, * משמישים, * גינ"דאש, * אקאאנ"יש, * גיישפול"אש. ועוד עשרה מיני פירות יש בעולם העשיה כנגד עשרה ספירותיה, ולזה נאכל מה שבפנים ונזרק מה שבחוץ שקליפת הפרי הוא מחיצה בינו ובין עולם התמורות הקרוב לו כדי שלא יקבל טומאה. וזהו סוד היצר הרע והקליפה הדבוקה בנפש. ואלו הן: * רמונים, * אגוזים, * שקדים, * ערמונים, * לוזים הנקר' אלבי"יינאש בלעז, * אלונ"ים הנקרא אלביוטאש בלעז, * פרישים, * פיניונ"יש, * פיסטוקא"ש, * מאוז"יש. ומנין שמותם ומספרם קבלתי אבל סדורם על סדר העשר ספירות לא קבלתי עד יערה עלינו רוח ממרום. והנה העשר מיני פירות דבריאה נתברר מהם כל הפיסול' ונשארו כולם טוב. ואילן סרק הוא להפך - שהוא הכל רע - שהכל הוא קליפה. וכנגד עשרה מיני פירות דיצירה שהמוח מלבר וקליפה מבפנים (שהוא הגרעין שבתוכם), והוא כנגד זה בקליפה כשניצוץ הקדושה שנפל הוא גדול ולא יכלה הקליפה לסבול כל אותו האור בקרבה - נכנסה הקליפה בתוך הקדושה ונעשית הקדושה מקיף אליה. וכנגד עשרה מיני פירות דעשיה שהמוח הוא מלגאו והקליפה חופפת עליו מבחוץ - כנגדם בקליפה שלקחה ניצוץ הקדושה בתוכה להיות אליה, והיא חופפת עליו מבחוץ כקליפה אל המוח. וכנגד אלו השלשים מיני פירות יש שלשים אחרים מסטרא דשמאלא שצומחין בעצי היער מאליהן. ורובן אין בהם אוכל אלא כולן קליפה ואין מברכין עליהם "בורא פרי העץ". ומי שמדקדק במעשיו לא יאכל מהם הואיל ורומזים לסטרא דשמאלא. אבל נלע"ד שזה כתב הר' חיים ויטאל זלה"ה קודם שלמד אצל הרב זלה"ה. כי הרב זלה"ה כתב להפך ממנו. וזה לשונו:{{ש}} עשב דברא כתבו הפוסקים שכיון שלא נזרעו בידי אדם שיברך עליהם "שהכל". ומורי זלה"ה לא היה חושש והיה מברך הברכה הראויה לעץ או לאדמה - אפילו אם היו מדבריות. לפעמים היה מצוה שיביאו לו דדררים שבני אדם אוכלים אותם כדי לקיים מצוה לאכול ממה שאמר הקב"ה לאדם הראשון כשקלל האדמה בעבורו {{צ|וקוץ ודרדר תמציח לך ואכלת את עשה השדה}}, עכ"ל. והנה פירות האדמה הראויים לאכילה נבראו {{גמט דגש|נ"ה}} כחושבן {{גמט דגש|האדמה}}. והשאר אינם ראויים לאכילה. ולהיות פירות האדמה שהם שפלים - רוצה לומר שאינם מתגאים - לזה הם מוציאים פירותיהם וגדילים על כל המים. והענין - דע שכל מה שברא הקב"ה - זכר ונקבה בראם, כדי שיפרו וירבו. ואפילו המים יש בהם זכר ונקבה כשנבראו וברא רקיע להבדיל בין מים זכרים לנקבות. ודע כי כל פירות האדמה אינם צריכים למים זכרים אלא אפילו על ידי מים נקבות מוציאין פירותיהם. והטעם כנזכר חוץ מן החטה מן הטעם שיתבאר.{{ש}} אמנם כל פירות האילן שהם בעלי גאוה - אינם מוציאין פירותיהם אלא על ידי מים זכרים חוץ מן האתרוג. והטעם לפי שהוא המובחר שבמיני פירות שנאכל כולו ועם כל זה אינה מתגאה כשאר אילנות - לזה גדל על כל מים, בין זכרים בין נקבות. אמנם החטה - להיות שהאל יתברך נתן לה סגולת המזון והיא חשובה יותר מפירות - לזה היא במעלת פירות האילן ואין מוציאין פירותיה אלא על ידי מים זכרים לבד. ולכן תמצא שדה שיהיו בה ריבוי גשמים ואינה מוציאה ריבוי תבואה, ויש שנה שיהיה מיעוט גשמים ומוציאה תבואה הרבה. מפני שהדבר תלוי במים זכרים. ואל יקשה בעיניך שארץ מצרים מוציאה החטה על ידי מים נקבות כמו הירקות - שאין הענין כן, אלא כמו שאמרו רז"ל שבכל שנה ושנה בימי תקופת תמוז הקב"ה מטיל טפה אחת כמו כדור ממים זכרים לתוך הנילוס ואותה הטיפה היא כמו שאור שבעיסה ונעשים כל מי נילוס מים זכרים ואינה צריכה למי גשמים. וזאת הטיפה אינה נמנעת מלבוא בכל שנה ושנה לפי שנתנה למצרים בשביל תפלת אברהם. והענין נרמז בפסוק {{צ|וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים וגו' ויתן אל הגר שם על שכמה וגו'}}. והענין ששר של ישמעאל הוא '''רהב''', שרה של מצרים. ולפי שבמצרים היא שניה לארץ ישראל.{{ש}} ( {{קטן|ואהובי הר' משה זכות נר"ו אמר לי כי {{גמט דגש|הגר}} בגימטריא {{גמט דגש|רהב}} עם הכולל. והטעם שמצרים מיעוטה ממים זכרים הוא כי סודה מן העורף מסיגי עלמא דאתכסייא דרובה ככולה ממיין נוקבין. אבל ארץ ישראל היא במקום האורות המגולים ולכן רובה מים זכרים. והבן עכ"ל}} ){{ש}} וכמו שארץ ישראל היא בתכלית הטהרה והקדושה - ולזה היא ניזונת ממים זכרים דווקא. וזהו שאמר הכתוב {{צ|למטר השמים תשתה מים וגו'}}. וכדי להבין זה הפסוק על שורשו צריך לפתוח מעינות החכמה ומקורות הבינה והשכל והדעת כדי שתבין אמרי נועם. ודע שיש כמה בחינות של {{גמט דגש|גשמים}} וכמה בחינות {{גמט דגש|מטר}} - כנודע בכוונת ברכת הנהנין כי יסוד חכמה עליונה נקראת 'שביל' ויש בו {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן}}. והנה {{גמט דגש|שביל}} עם הכולל גימטריא {{גמט דגש|גשם}}. וזהו {{צ|גשמי ברכה}} של היסוד הזה. ונקראים 'מים דכורין'. ואם תחבר {{גמט דגש|פלא}} עם {{גמט דגש|שביל}} ושני כוללים - יהיה גימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}} שהוא במספר {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א}}. ומילויים {{גמט דגש|ק"מ קכ"ב ק"ל}} - גימטריא עם הכולל {{גמט דגש|גשמים}}. וזהו סוד {{צ|אשר {{גמט דגש|תנה}} הודך על {{גמט דגש|השמים}}}} - ר"ל כי {{גמט דגש|תנה}} הם השלשה '''אהי"ה''' עם מלויהם, אבל {{גמט דגש|השמים}} הם השלשה מילויים בלבד עם ג' כוללים. וזהו שאמר {{צ|על '''השמים'''}} - כי יותר חשוב הוא {{גמט דגש|תנ"ה}} מן {{גמט דגש|השמים}}. ונשאר שם {{גמט דגש|ס"ג}} שהם {{מכפלת גימטריא|ג'||אהי"ה}}. ואם תחליף אותיות '''מטר''' בא"ת ב"ש - הוא {{גמט דגש|גני}} בסוד {{צ|באתי לגני}}, והוא גימטריא שלשה '''אהי"ה''' פשוטים. וזהו שאמר אליהוא {{צ|כי לשלג יאמר הוה ארץ ו'''גשם מטר'''}} {{ממ|איוב|לז|ו}} כמו שנפרש אחר כך בעזה"י. ובבינה יש {{גמט דגש|גשם}} באופן אחר.{{ש}} כי '''אהי"ה''' דהה"ין שהוא ביסוד דבינה הוא {{גמט דגש|רל"ב}} בציורו.{{ש}} * כי ה{{גמט דגש|ד'}} ההי"ן שיש בשם זה יש בהם ג' ציורים - {{גמט דגש|ד"ו ד"י וו"ו}}. וכאשר תחבר כל הארבעה ההי"ן - כל אחד בשלשה ציורים - יעלו גימטריא {{גמט דגש|קס"ח}}. * ואות {{גמט דגש|יו"ד}} הוא עשרים. ואם תחלק ה'''ד'''' לשני וו"ין - יהיה בגימטריא {{גמט דגש|ל"ב}}{{הערה|לא ברור לי למה השני וו"ין הם '''בנוסף''' אל האות '''ד''' של '''יו"ד''', וצע"ע - ויקיעורך}}. הרי {{גמט דגש|קס"ח}} ו{{גמט דגש|ל"ב}} - גימטריא {{גמט דגש|ר'}}. * ואחר כך תצייר אות '''א''' בציור '''יוד''', ותחלק גם ה'''ד'''' לשני וו"ין ויהיה {{גמט דגש|ל"ב}}. עם ה{{גמט דגש|ר'}} - הרי {{גמט דגש|רל"ב}}. נשארים עתה ב' אותיות {{גמט דגש|ל"ף}} דמילוי '''אל"ף'''. עם '''א'''' עצמה - הרי {{גמט דגש|פל"א}} - הוא סוד בחינת השביל דקיק הנקרא 'פלא' דלא אתידע לא לעילא ולא לתתא. כנודע שהוא הוראת היות חיבור חכמה ובינה תדיר דלא פסיק. ולכן רומז השביל העליון הנזכר 'פלא' שהוא יסוד דחכמה ביסוד דבינה. וגם השלשה '''אהי"ה''' כנזכר שהם ביסוד דבינה נקשרים עם ה{{גמט דגש|שביל}} העליון - עם החכמה כנזכר. והנה כאשר תחבר {{גמט דגש|רל"ב}} ו{{גמט דגש|פל"א}} - גימטריא {{גמט דגש|גשם}}. והם {{צ|גבורות '''גשמים'''}} שהם ביסוד דבינה, ונקראים 'מים נקבות'. ועוד יש בעטרת היסוד דבינה שלשה מילוי '''אהי"ה''' שגימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}}, שהשלשה מילוים גימטריא {{גמט דגש|גשמים}} כנזכר לעיל. והנה נודע כי כמו שיש {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן}} בחכמה ובינה וזעיר ונוקביה - כן יש {{גמט דגש|קס"א קס"א קמ"ג קנ"א}} בחכמה ובינה זעיר ונוקביה, מאחר כי שם '''אהי"ה''' בחכמה אינה אלא בדרך השאלה. ולכן גם כן בזה הדרוש אין אנו עוסקים בשם קס"א שבחכמה אלא בשלשה אחרים. והנה במילוי של בינה שנתמלא מחכמה היא נותנת לזעיר והוא במספר {{גמט דגש|ק"ם}}{{הערה|{{גמט|ל"ף י' ו"ד י'}} של מילוי אהי"ה דיודין}} וה{{גמט דגש|ק"ם}} של חכמה נשארת לעצמה. ואחר כך הזעיר אנפין נותן ממילוי שקבל מבינה, והמילוי שלו שנתמלא על ידי אותה הארה של בינה לרחל. ואז גם כן מתמלא '''אהי"ה''' דרחל, ואז יצאו כל הג' מילואים לחוץ לתוך עולמות בריאה יצירה עשיה. וזהו סוד {{צ|{{גמט דגש|בשמים}} ממעל}}. כי הג' מילואים דאהי"ה גמטריא {{גמט דגש|בשמים}}{{הערה|{{גמט דגש|ק"ם ק"ל קכ"ב}} שהינם המילוים של שמות קס"א קנ"א קמ"ג}}. והם {{צ|ממעל}} דזעיר אנפין - כי השלשה '''אהי"ה''' הם בנצח הוד יסוד דבינה כנודע, ונעשים מקיפים לזעיר כנודע, כי שם '''אהי"ה''' לעולם הוא בסוד המקיף. ואלו שלשה מילוי '''אהי"ה''' הם גם כן {{צ|ועל הארץ מתחת}}. כי מתחלה מתקבצים ביסוד דנוקבא ואחר כך יורדים 'מתחת לארץ' לעולמות בריאה יצירה עשיה. והנה {{גמט דגש|בשמים}} עם הכולל - גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}, כי על ידי מילוי השפע שיש למלכות יוצא אותו השפע במספר {{גמט דגש|גשמים}}. והנה כאשר נכנסים נצח הוד יסוד דבינה בתוך רחל ואז מתחברים יחד {{גמט דגש|קס"א}} ו{{גמט דגש|קנ"א}}. ועתה שנצח הוד יסוד דבינה אינם בתוך הזעיר - ולכן '''אהי"ה''' דזעיר אנפין הוא פשוט עדיין. ועל כן אז רחל אינה מקבלת מזעיר אלא {{גמט דגש|אהי"ה}}. וכאשר מתחברים '''קס"א''' ו'''קנ"א''' ו'''אהי"ה''' פשוט{{הערה|{{גמט דגש|קס"א קנ"א אהי"ה}}}} - הנה אז השפע שיוצא ממלכות הוא נקרא {{גמט דגש|שלג}} שעולה במספר הנזכר לעיל. אבל בעת שהמלכות מקבלת השלשה מילויים הנ"ל והיא משפעת אחר כך למטה, ונודע כי בעת שמקבלת המלכות נקראת 'נקבה', ובעת שמשפעת היא נקראת 'זכר -- ולכן היא לוקחת לעצמה מדרגת הזכר שהוא במספר {{גמט דגש|קמ"ג}} מן השלשה מילוים הנ"ל, ואז השפע שיורד למטה הוא במספר {{גמט דגש|מטר}}{{הערה|392-143=249}}. ויש לפעמים שהמלכות לוקחת לעצמה מן השלשה מילוים שגימטריא {{גמט דגש|גשמים}} במספר {{גמט דגש|ג"ש}} שעולה כמנין {{גמט דגש|קס"א קמ"ג}}. ואינה משפעת למטה אלא במספר {{גמט דגש|מים}} מן {{גמט דגש|גשמים}}. והכל לפי מעשיה של ישראל למטה. ולפי ההתעוררות שעושים במעשים טובים שלהם. ויש לפעמים שהיא לוקחת לעצמה מן השלשה מילוים (שגימטריא {{גמט דגש|בשמים}}) במספר {{גמט דגש|קס"א}} וגם עם עשר אותיות (שעולה {{גמט דגש|קע"א}} - וזהו כשאימא אוזיפת מנהא לברתא. ואזי השפע שיורדת הוא במספר {{גמט דגש|יורה}}. ומאחר שכלול בזה השפע מן שעיר ונוקביה ביחד - ולכן הוא 'מרוה' את הארץ ואת הזרעים כמו שאמרו חז"ל. ויש לפעמים שמתחברים בתוך המלכות כל השלשה מילואי '''אהי"ה''' - של בינה ושל זעיר ושלה - הרי {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א}}. וגם אמרנו שבחכמה אין '''אהי"ה''' אלא בהשאלה, ולכן אינה מקבלת מאבא אלא '''אהי"ה''' פשוט. והנה כאשר תחבר {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א אהי"ה}} - גימטריא {{גמט דגש|מלקוש}}. ומאחר שהיא מליאה מכל טוב - על כן זה השפע שיורד נקרא רביעה היורדת סמוך לקציר למלאות התבואה בקשיה. והנה מאחר שהשורש של שלשה מילוים הנ"ל הם במספר {{גמט דגש|גשמים}} - לכן הוא גם כן הסימן של השפעות הנ"ל! '''גשמים''' - שהוא '''ג''''שם, '''ש''''לג, '''מ''''טר, '''י''''ורה, '''מ''''לקוש '''מ''''ים. {{ש}} וזהו שאמר הפסוק {{צ|כי כאשר ירד '''הגשם והשלג''' מן '''השמים'''}}. {{ש}} וגם {{צ|ונתתי '''מטר''' ארצכם בעתו '''יורה ומלקוש'''}}. {{ש}} וגם {{צ|ולמטר השמים תשתה '''מים'''}}. ונודע ממה שאמרו רז"ל כי על ידי הצדקה הגשמים יורדים בעולם. וזה רמז כי {{גמט דגש|צדק צדקה}} גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}, כי מצות הצדקה גורם יחוד צדק בצדקה כנזכר בזוהר פרשת בחוקתי, עיין שם{{הערה|נלע"ד {{ממ זהר|ג|קיא|א}} - ויקיעורך}}. ונחזור לעניננו כי הנה כמו שיש {{גמט דגש|מים}} מן שורש שלשה '''אהי"ה''' כנזכר לעיל - כן יש {{גמט דגש|מים}} מן שורש ד' מילוים '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן''', שיש בהם {{גמט דגש|ט'}} יודין גימטריא {{גמט דגש|מים}}. ואלו הם מים זכרים. ויש {{גמט דגש|מים}} באופן אחר.{{ש}} דהיינו כאשר תחבר {{גמט דגש|ע"ב קס"א}} ביחד (שהם חכמה ובינה) - הרי בין שניהם {{גמט דגש|ז'}} יודין. ושני יו"דין של אות '''א''' ד'''אהיה''' דמילוי '''קס"א''' -- הרי {{גמט דגש|ט'}} יודין גימטריא {{גמט דגש|מים}}. וזהו סוד מה שאמרו רז"ל {{צ|יש מים שמגדלין חכמים ויש מים שמגדילין טפשין}}. ויש בינונים כשמקבלים ממים זכרים ונקבות ביחד כנזכר. וכן כמה בחינות מים אחרים. וצריך לקצר, כי כל '''מאריך''' טרחא. והנה בזמן *** בית ראשון שהיתה בבחינת בינה עילאה, שלכן לא היה כל גפן וגפן בארץ ישראל שלא היה צריך עיר אחד לבצור. וכן ר' יהושע בן לוי שהיה אחר בית שני שהיתה בבחינת מלכות ועם כל זה חזנהו להנהו קטופי דהוה קיימי כי עגלי אמר {{צ|עגלים בין הגפנים}}. וכיוצא באלו הגוזמות. ולכן לפעמים כשהיו טובים ישראל היו בארץ ישראל גשמי ברכה מייחוד דחכמה ובינה - פעם אחד מחכמה לבד, ופעם אחד מבינה לבד, ופעם אחד מבין שניהם ביחד. והכל היה לפי מעשיהם של ישראל שעשו למטה. וזהו שאמר {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - הכוונה אם יהיה זכות תשתה מים זכרים לבד ולא מן זעיר אלא מן {{גמט דגש|חכמה העליונה}} שגימטריא {{גמט דגש|מטר}}. והוא נקרא 'השמים עליונים' כי המילוי של שלשה '''אהי"ה''' הנ"ל עם השלשה כוללים{{הערה|{{גמט דגש|ק"ם ק"ל קכ"ב}} עם ג' כוללים}} גימטריא {{גמט דגש|השמים}} - מפני שבא מהזכר לבד. והגשם הוא מן ה{{גמט דגש|שביל}} שגימטריא {{גמט דגש|גשם}}, והוא יסוד חכמה בלבד. והמים שתשתה הם ה{{גמט דגש|ט'}} יודין של '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן''' שהם מן החכמה. ואם לא יהיה כל כך זכות בישראל - {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - שהם ה{{גמט דגש|מטר}} שנשא מן {{גמט דגש|בשמים}} כשתוציא {{גמט דגש|קמ"ג}} ועם השלשה כוללים - גימטריא {{גמט דגש|השמים}}. וזהו {{צ|'''למטר השמים'''}} - ר"ל {{גמט דגש|מטר}} שיוצא מן {{גמט דגש|השמים}}. וה{{גמט דגש|גשם}} הוא מן {{גמט דגש|רל"ב}} ו{{גמט דגש|פלא}} שגימטריא {{גמט דגש|גשם}}, שהוא מהתחברות דחכמה ובינה ביחד. והמים שתשתה הוא {{גמט דגש|מים}} של '''ע"ב קס"א''' שיש בהם {{גמט דגש|ט'}} יודין כנזכר לעיל. וכל זה הוא מן {{גמט דגש|זכר ונקבה}} ביחד - עם שני תיבות - גימטריא {{גמט דגש|בשמים}}. ואם לא יהיה כל כך זכות בישראל - אזי {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - ששורש המטר הוא מן שם {{גמט דגש|ס"ג}} - כי '''מטר''' בא"ת ב"ש {{גמט דגש|גני}}, גימטריא {{גמט דגש|ס"ג}}. ו{{גמט דגש|הגשמים}} מן שלשה מילואי '''אהי"ה''' שיש בבינה לבד והמים הוא מה שנשא מן {{גמט דגש|גשמים}} כשמסתלק מהם '''קס"א וקמ"ג''' כנזכר, ונשארו כל המים נקבות לבד. ואלו שלשה בחינות היו מן זעיר ונוקביה בבית שני. * אם ישראל היו רובם זכאים - היה בא להם השפע מהזכר לבד. * ואם ישראל היו מחצה על מחצה - היה בא להם משפע מעורב מהזכר ונקבה ביחד. * ואם ישראל היו רובם חייבים - היה בא השפע מן הנקבה לבדה. ולפעמים שהיו הרבה עונות בישראל כגון בחטא עבודה זרה, וגם שהיו עוזבים את התורה ולא היו עוסקים בה - ואז אפילו מים נוקבין לא היה יורד להם. וזהו סוד הפסוק {{צ|ויחנו ברפידים ואין מים לשתות}}. הכונה הוא כי {{גמט דגש|אין מים}} - גימטריא {{גמט דגש|קנ"א}} שהוא מים נקבות; שלא היה להם מפני שהיה ביניהם פסל מיכה וגם שרפו ידיהם מן התורה. וכל הנזכר הוא גם כן בזמן הזה. והנה מכל מיני שפע הנזכר לעיל שהיה לפעמים יורד לישראל היה התמצית יורד לשבעים שרים, כמ"ש רז"ל במסכת תענית פרק א' על פסוק {{צ|הנותן מטר על פני ארץ וכו'}}. {{צ|תנו רבנן ארץ ישראל שותה תחלה ואחר כך כל העולם כולו. ארץ ישראל שותה מי גשמים, וכל העולם כולו שותה מי תמצית. ארץ ישראל מקשה הקב"ה בעצמו, וכל העולם כולו על ידי השליחה שנאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות}}, עכ"ל. הכונה כי הבינה שיש בה {{גמט דגש|נ'}} שערים - היא הנותנת מטר. וזהו {{צ|'''הנתן'''}} - '''נ' תנ"ה''' - כי מן שלשה '''אהי"ה''' שגימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}} שהם בבינה יוצא המטר על פני ארץ ישראל. והכל לפי זמן מעשים טובים שישראל עושים כנזכר. אבל {{צ|'''ושלח מים'''}} נקבות {{צ|על פני חוצות}} בחוצה לארץ שמתחלה יותן ביד '''סמא"ל ורה"ב''' - אחר כך הם מחלקים לשבעים שרים. וזהו {{צ|{{גמט דגש|שלח}}}} חסר '''ו'''' כתיב - עולה {{גמט דגש|סמא"ל רה"ב}} שהם הם שלוחים של הקב"ה. ועתה אחר החרבן נהפוך הוא - אשר אנו לוקחים התמצית והמה לוקחים השפע בעצמו כנזכר בזוהר פרשת תרומה {{ממ זהר|ב|קנב|ב}} על פסוק {{צ|ועשית השלחן עצי שטים וגו'}} - {{צ|כל זמנא דישראל עבדו רעותא דמאריהון הא על פתורא דמלכא אינון אכלי, וכל סעודתא אתתקן להון ואינון מההוא חדוה דלהון יהבי גרמי דאיהו תמצית לעכו"ם. וכל זמנא דישראל לא עבדי רעותא דמריהון - הא סעודתא לכלבא ואסתלק לון תמצית - ככה יאכלו בני ישראל את לחם טמא בגוים - דהא תמצית דגעולי עכו"ם אכלי. ווי לברא דמלכא דיתיב ומצפה לפתורא דעבדי מה דאשתאר מן פתורא איהו אכיל!}}. עכ"ל. ולכן נתקיים עתה בעונותינו הרבים הפסוק {{צ|ועצר {{גמט דגש|השמים}} ולא יהיה {{גמט דגש|מטר}}}} - כי היא הולך בחוצה לארץ לעבדים כי הם לוקחים ה'''מטר''' שהוא {{גמט דגש|גני}} בא"ת ב"ש, והמילויי' יורדים בארץ ישראל שהוא כמספר {{גמט דגש|גשמים}}. וזהו סוד {{צ|תחת {{גמט דגש|שפחה}} כי תירש גבירתה}} - כי מתחלה כל ה{{גמט דגש|ד'}} מילואי '''אהי"ה''' - {{גמט דגש|קס"א קס"א קנ"א קמ"ג}} - הכל היו משפיעים בארץ ישראל בסוד {{צ|'''ויתרו''' ארץ כנען}} - כי ארבעה מלוי '''אהי"ה''' גימטריא {{גמט דגש|יתרו}}. ואז היתה נקרא ארץ ישראל {{צ|{{גמט דגש|גבירתה}}}} - כי ארבעה מילויים עם ארבעה כוללים - גימטריא {{גמט דגש|גבירתה}}. והמילוי של שלשה '''אהי"ה''' בלבד היו יורדים בחוצה לארץ שהם גימטריא {{גמט דגש|שפחה}}. אבל עתה {{צ|תחת '''שפחה''' כי תירש גברתה}} - כי בארץ ישראל אינו יורד כי אם השפע במספר {{גמט דגש|שפחה}}, אבל בחוצה לארץ הוא יורד כמנין {{גמט דגש|תנ"ה}}. וזהו שאמר {{צ|{{גמט דגש|תנה}} עון על עונם ואל יבואו {{גמט דגש|בצדקתך}}}} {{ממ|תהלים|סט|כח}} שעולה {{גמט דגש|יתרו}} במספר ארבעה מילואים. וזהו שאמר הכתוב {{צ|כי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים}}. ר"ל וכי ימכור 'איש' - דא קב"ה, {{צ|את בתו}} - דא שכינתא, {{צ|לאמה}} - שלא יהיה לה שפע אלא מה שהיה אל השפחה מקודם והשפחה שיהיה לה עתה מה שהיה מקודם לגברתה. {{צ|לא תצא כצאת העבדים}} שיוצאים בראשי אברים, אבל היא אינה יוצאת בראשי אברים שהוא {{גמט דגש|קס"א}} הראשון שהם בחכמה בינה דעת בג' ראשונים שלה. אלא עם הג' '''אהי"ה''' בלבד שעולים {{גמט דגש|תנה}} הרמוז בראשי תיבות {{צ|'''ל''''א '''ת''''צא '''כ''''צאת '''ה''''עבים}} - הוא {{גמט דגש|תכלה}} גימטריא {{גמט דגש|תנה}}. או ר"ל אף על פי שהיא נמסרת ל{{גמט דגש|שפחה}} - מכל מקום לא תצא כצאת העבדים אלא {{צ|ומלכותה בכל משלה}}. וזהו ששלשה מילוים עם שלשה כוללים גימטריא {{גמט דגש|שלטון}}, וגם גימטריא {{גמט דגש|שופט}}. שאף על פי שהיא עתה {{גמט דגש|שפחה}} - מכל מקום היא שולטת בכל. ולכן עתה הוא מנהיג ארץ ישראל מטטרו"ן שהוא נקרא {{צ|{{גמט דגש|משנה}} למלך}}, כי השלשה מילוים עם השלשה כוללים גימטריא {{גמט דגש|משנה}}. שמתחלה היתה השכינה בעצמה בלא לבושיה זן ומפרנסת את ארץ ישראל, ועתה היא מתלבשת במטטרו"ן הנקרא '{{גמט דגש|שפחה}} דשכינתא', אמה העבריה. ועל ידו היא מפרנס את הארץ. ולכן עתה בגלות נקרא ארץ ישראל {{גמט דגש|ארץ צבי}} - שגימטריא {{גמט דגש|שפחה}} שאינה מקבלת שפע אלא במספר {{גמט דגש|גשמים}} העולה {{גמט דגש|שפחה}}. וזהו שאמר פרשת לך לך {{ממ זהר|א|צה|ב}} {{צ|אי לך ארץ שמלכך נער - ווי לעלמא דמסטרא דא ינקא}} שהוא על ידי מטטרו"ן הנקרא 'נער' שהוא {{צ|{{גמט דגש|משנה}} למלך}} - בגימטריא {{גמט דגש|פרנסה}} שעל ידו מתפרנסת הארץ. וזהו שאמרו רז"ל במסכת כתובות פרק א' {{צ|אמר ר' אבהו אפילו '''שפחה''' שבארץ ישראל מובטח לה שהיא בת עולם הבא. כתיב הכא "לעם עליה", וכתיב התם "שבו לכם פה עם החמור" - עם הדומה לחמר}}. רוצה לומר כל מי שדר בארץ ואינו מקבל אלא בחינת {{גמט דגש|שפחה}} - ידור בה, כי ע"י מובטח הוא שהוא בן עולם הבא כי השלשה '''אהי"ה''' הם בבינה כנזכר הנקרא {{צ|עולם הבא}}. והג' מילויים שלהם נקראים {{צ|בת עולם הבא}}. וכמו שהיא מובטח שהיא 'בת עולם הבא' - שכל השפע שלה בא מבינה הנקרא 'עולם הבא' -- כך המקבל מזאת השפע נקרא 'בן עולם הבא'. ומה שלמד גזרה שוה מן {{צ|שבו לכם פה עם החמור - עם הדומה לחמור}} - זה יובן במ"ש בזוהר פרשת כי תצא {{ממ זהר|ג|רעה|ב}} {{צ|ולא אתקרי תמן מלך עד דרכיב בסוסיא דיליה}} - דא כנסת ישראל. {{צ|קב"ה כד איהו לבר מאתריה לאו איהו מלך}} ולכן רכיב על חמרא שהוא מטטרו"ן שהוא חמרא לגבי מלכא וגו', עיין שם. וזהו שאמרו {{צ|עם הדומה לחמור}} שהוא דומה לחמור לגבי קב"ה - מכל מקום הוא {{צ|'''משנה''' למלך}}. ולכן כל מי שדר בארץ ישראל בחורבנה ומקבל אפילו פת חרבה (שהוא השפע של מטטרו"ן כנזכר שהוא '''משנה''') - הקב"ה גם כן נותן לו {{גמט דגש|נשמה}}. וזהו שכתוב {{צ|נותן {{גמט דגש|נשמה}} לעם עליה}}. וזהו סוד הפסוק {{צ|למטר השמים תשתה מים}} כי אותיות {{גמט דגש|מטר}} הוא '''מטטרון''' הנקרא {{צ|{{גמט דגש|חמר}} גרם}} כנזכר - שגימטריא {{גמט דגש|מטר}} עם הכולל. ונשאר אותיות {{גמט דגש|טו"ן}} ד'''מטטרון''' שגימטריא {{גמט דגש|אדני}} להורות כי הוא '''חמר''' ל'''אדני'''. כי על ידי התלבשות השכינה בתוכו יבא {{גמט דגש|גשמים}} ו{{גמט דגש|מטר}} בארץ ישראל. וכן '''אדני''' בא"ל ב"ם הוא {{גמט דגש|לסג"ש}} - גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}. והנה כמו שארץ ישראל שאפילו שהיא בחורבנה היא בתכלית הטהרה והקדושה ולזה היא ניזונת תמיד ממים זכרים אפילו בזמן הזה אותו התמצית שהיא מקבלת הוא מים זכרים -- כך ארץ מצרים מעלתה בתכלית הטומאה ולזה נקרא {{צ|ערות הארץ}} כנ"ל. ולכן לא היתה ראויה להיות ניזונת ממים זכרים אלא מנילוס שהם מים נקבות. ואפשר שזהו סוד {{צ|לא כארץ מצרים וגו' והשקית ברגלך כגן הירק}}. אמנם אברהם לאהבת ישמעאל בנו התפלל עליו ואמר לו {{צ|ישמעאל יחיה לפניך}} - שהניזון ממים נקבות חייו אינם חיים. והאל יתברך השיבו {{צ|ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו וגו'}}. והברכה היא סוד הטיפה{{הערה|נלע"ד הכוונה כי {{גמט דגש|ברכה}} עולה {{גמט דגש|זכר}} - ויקיעורך}} כנז"ל. והכוונה הוא אחר שכבר גזרה חכמתו יתברך שלא ירדו הגשמים בארץ מצרים ואי אפשר שתהיה גזרתו בטילה - לזה בשביל תפלת אברהם נתנה למצרים זאת הטיפה. ודע שהמים הנקבות נחלקים לשלש בחינות זו למעלה מזו. * הבחינה ראשונה היותר פחותה היא המים השואבים{{הערה|כך מובא גם בדפוס ויניציא וגם ירושלים. והיה נלע"ד שיש להגיה 'השאובים', וצע"ע - ויקיעורך}} ששואבים בני אדם ביד מן הנהרות ומן המעינות להשקות גני הירק. ואלו נקרא {{צ|מתים}}. וזהו היתה מעלת מצרים קודם מעלת אברהם. ואפשר שזהו אמרו {{צ|לא כארץ מצרים וגו' והשקית ברגלך וגו'}}. * והמדרגה השנית למעלה מזו היא המים הנמשכים מן המעיינות והנהרות ואלו נקרא {{צ|מים חיים}}. * המדרגה השלישית היא מי גשמים שהם נקבות והם כשמתמלאים העבים ממימי הים והנהרות המרים והרעים מתמתקים ונהפכים למים מתוקים וטובים ויורדים. ואלו הם יותר משובחים מן הראשונים עם היות שהם נקבות. וכמו שהמים הנקבות נחלקים לשלשה חלקים כנ"ל - כן הענין במים זכרים נחלקים גם כן לשלשה מדרגות. * והמדרגה הראשונה היא כשהגשמים יורדים ואויר השמים כולו גוון אחד. ר"ל שאינו טלאים טלאים מגוונים משונים. * השני כשיוצא חתן לקראת כלה. * השלישי היותר מעולה היא כשהשמים מגשימים ג' ימים רצופים יומם ולילה בלי הפסק. והנה ה{{גמט דגש|כ"ט}} מיני פירות האילן והחטה - אינם מוציאים פירות אלא על ידי אחד מאלו השלשה מיני מים זכרים. והאתרוג גדל אפילו במים שאובים. וז"ש רז"ל {{צ|אתרוג גדל על כל מים}}, ולזה הוא שוה לירק לענין המעשר מצד שפלתו. ולזה נקרא {{צ|פרי עץ הדר}} - שפלותו הוא הדרו שאין חשוב והדר לפניו יתברך אלא מי שהוא שפל. ודע כי אין דבר גשמי למטה שלא יהיה תחלה רוחני דוגמתו למעלה. והגשמים הם כמו צל מהרוחני באופן שכל השלשים מיני פירות הנ"ל כולם נמצאים למעלה בגוונם וצורתם אלא שהעליונים הם רוחניים והתחתונים הם גשמיים, והם צל מרוחניים. ואם לא היה מצל לא יהיה צל. עד כאן ===מעלת המהלך בארץ ישראל ד' אמות=== '''מעלת המהלך בארץ ישראל ד' אמות''' {{צ|אמר ר' יוחנן כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} '''האופן הראשון''' - הנה האר"י זלה"ה פירש מאמר הזה באופן זה.{{ש}} דע כי ארץ ישראל נקראה 'לאה ורחל'. וזהו סוד כוונת ההליכה בארץ ישראל - הם שתי בחינות; האחד בלאה ואחד ברחל. וברחל תכוין שהרגלים ההולכים הם נצח הוד דזעיר אנפין המושכין מוחין לרחל כנודע כי אין לה רק שני מוחין, ושני מוחין אלו הם שתי שמות {{גמט דגש|יו"ד ה"י}}, והם בגימטריא {{גמט דגש|ע'}} במנין {{גמט דגש|הליכה}}. ובלאה תכוין מה שאמרו ז"ל {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל וכו'}}. והענין כי לאה היא אחורי ישראל, ואין כנגדה יעקב. ולכן יותר נקרא לאה {{צ|ארץ ישראל}} מרחל. והנה תכוין שהלא כבר ידעת שהמוחין שנכנסים בזעיר אנפין הם מוחין דאבא ואמא. וכבר ידעת איך יוצאים {{גמט|ד'}} בחינות לאה: אחד ביסוד דחכמה, ואחד ביסוד דבינה, ואחר מבפנים ואחד מאחורי זעיר אנפין. והשנים מהם הם הארת חכמה, ושנים הארת בינה. וסדרם הם אבא ואמא אבא ואמא. וכבר ידעת שכל המוחין הם ד' - חכמה ובינה חסד וגבורה. והנה האמת הוא שבלאה הראשונה הסמוכה אל יסוד החכמה - שם הם כל הד' הארות דחכמה. ובשניה נסתלקה הארת דחכמה ונשארו השלשה. ובשלישית נשארו ב' לבד. ובחיצונה לא יש רק הארת הגבורות דחכמה לבד. ואלו הם {{צ|ארבע אמות}} - אל תקרי אַמות אלא אִימות מלשון אֵם. והנה כל ארבע אלו הם מוחין דחכמה - כי במוחין דבינה אין לנו עסק בהם. וכבר ידעת שכללות חכמה הוא {{גמט דגש|ע"ב}}. ומילויו {{גמט דגש|מ"ו}} - והוא בגימטריא {{גמט דגש|אמה}}. ואלו הם סוד {{צ|ארבע אמות}} שמהם נעשים ארבע אימות. ואף על פי שהם סוד חכמה ובינה חסד וגבורה - להיותם כולם בחינת חכמה נקרא כולם בארץ ישראל מילוי {{גמט דגש|ע"ב}} שהוא {{גמט דגש|מ"ו}} כמנין {{גמט דגש|אמה}}. ולפי שכל המוחין הם בזעיר אנפין וכשיוצאים אל הנוקבא אינו יוצא רק מילוי לבדו - ולכן אינו יוצא רק שיעור {{גמט דגש|אמה}} לבד שהוא המילוי; כי {{גמט דגש|מלוי}} גימטריא {{גמט דגש|אלהים}} שהוא דין. ולכן הנוקבא היא דינים. והנה ההליכה בלאה אינה כמו רחל - כי שם הוא נצח הוד דזעיר אנפין וכאן הוא נצח הוד דבינה שני פרקין עילאין. ותכוין בהליכה זו אל נצח הוד דבינה. גם יש חילוק אחר. כי בכאן הם ד' אמות שהם סוד כל הארבע מוחין דחכמה. אך למטה הם שני מוחין לבד דבינה. ולפי שכל ההארות אלו היוצאות מחכמה אינם יוצאות אלא על ידי בינה - ולכן נקרא {{צ|מהלך}}. וזהו {{צ|'''המהלך''' ארבע אמות בארץ ישראל}} - כי {{גמט דגש|מהלך}} גימטריא {{גמט דגש|צה}} והוא מילוי אחוריים ד{{גמט דגש|ס"ג}} שהיא בינה שגימטריא {{גמט דגש|ס"ג}}. וכשתסיר {{גמט דגש|ע"ב}} שהם אחוריים מ{{גמט דגש|קס"ו}} - ישאר {{גמט דגש|צ"ה}} כמנין {{גמט דגש|מהלך}}.{{ש}} עכ"ל. '''האופן הב'''' על דרך מה שכתב האר"י זלה"ה בספר דרושים. וזה לשונו:{{ש}} דע כי קומת המלכות הנקרא {{צ|ארץ ישראל}} שיעורה עשר ספירות. והיא שוה אל שיעור קומת זעיר אנפין. וכבר נודע שמחצי תפארת שבבינה עילאה - משם התחיל רישא דזעיר אנפין. וכשהיא גדולה כמוהו ממש כי גם ראשה מגיע שם. ונמצא שמחצי הבינה ולמטה מתחלת ארץ ישראל. ונשארו למעלה ב' ספירות וחצי שהם כתר וחכמה וחצי בינה. וכדוגמא זו ממש היא למטה כי הלא שיעור היא עשר ספירות, והנה מתחלת מקום העיקרי בחצי תפארת דזעיר אנפין כנזכר באדרא. ונמצא אם נחלק עשר ספירות משם ולמטה יתמשך עשר ספירות דמלכות עד חצי נצח שבבריאה - כי הלא יש לה מקום בזעיר אנפין שיעור ג' ספירות וחצי שהם מחצי תפארת עד יסוד. ואחר כך לוקחת לתשלום העשר ספירות שלה {{גמט|ו'}} ספירות וחצי אחרות בבריאה והם כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת וחצי נצח. ואז נשלמת לחשבון עשר שלה - כי שם מקומה האמיתי מחצי תפארת דזעיר אנפין עד חצי נצח דבריאה. ונמצא שנשאר מבריאה שלשה ספירות וחצי. וכבר ביארנו שהמלכות דבריאה היא תמיד בהיכל שביעי דיצירה. וכן הענין בכל מלכות דבריאה יצירה עשייה כנודע. אם כן נמצא שנשארו שתי ספירות וחצי שאין שם גבול 'ארץ ישראל' שהיא המלכות דאצילות. ולכן כנגדם נשארו שני שבטים וחצי בחוצה לארץ.{{ש}} עד כאן לשונו. ונלע"ד שבזה יובן מה שאמרו רז"ל {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל}} (שהם חצי נצח העליון ותפארת וגבורה וחסד וחצי בינה של י' ספירות דבריאה) {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - מפני שהוא זוכה לבינה דבריאה שנקראת {{צ|עולם הבא}}. '''האופן הג'''' - הוא על דרך מה שמביא הרב חיים ויטאל ז"ל בספר הגלגולים פרק ט"ו - כי הששה תחתונות דיצירה היו קודם חטא אדם הראשון במקום שהם עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דבריאה, וארבע ספירות הראשונות דעשיה היו אז במקום שהם עתה ד' תחתונות דבריאה. והששה אחרונות דעשיה היו אז במקום שהם עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דיצירה. ונמצא כי סיום ארבע עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה היו מסתיימים במקום שמסתיימים עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דיצירה. ונמצא כי זעיר ונוקבא דאצילות היו אז במקום שהם עתה אבא ואמא דאצילות - כי עולם הבריאה היה במקום זעיר דאצילות, וארבע ראשונות דיצירה היו במקום נוקבא דאצילות. ונמצא כי מה שהיה עתה ארבע אחרונות דיצירה וכל עשר ספירות דעשיה היה אז חלל ומקום פנוי, ושם היה מדור לכל הקליפות והחיצונים. והנה שיעור מקום החלל הזה הם שיעור {{גמט|י"ד}} ספירות כנזכר. וכמו שאמרו רז"ל {{צ|למה נקרא שדי - שאמר לעולמו {{גמט דגש|די}}}} - ר"ל שלא יתפשטו יותר מזה השיעור של {{גמט דגש|די}} כדי שבמקום ה{{גמט דגש|ד"י}} אלו ישאר מקום פנוי אל מדור הקליפות כנזכר. ואחר שחטא אדם הראשון ירדו העולמות למטה בתוך הקליפות. נמצא כי במקום של הקליפות שהיו בתחלה ירדו עתה ד' תחתונות דיצירה ועשר ספירות דעשיה וכולי. ועיין שם. והנה צריך האדם לתקן מתתא לעילא. מתחלה צריך לתקן כל בחינת {{קיצור|נר"ן ח"י|נפש רוח נשמה חיה יחידה}} דמלכות דעשיה, ואחר כך נר"ן ח"י דזעיר דעשיה. ואחר כך נר"ן ח"י דבינה, ואחר כך נר"ן ח"י דחכמה דעשיה. ואחר כך נר"ן ח"י דאריך דעשיה. וכמו אלו כמה וכמה בחינות לאלפים ורבבות שיש בעולם העשיה. כל אלול צריך לתקן בר נש כדי שיוכל לעלות ממדרגה למדרגה עד עולם היצירה. {{ש}} וכן צריך לתקן גם כן כל אלו הבחינות הנ"ל ביצירה. וכן בבריאה וכו'. עיין שם בספר הגלגולים פ"א. והנה כל זמן שהאדם מתקן את עצמו וגם העולמות - כל זמן שלא הגיע לתפארת דיצירה לתקן אותו - עדיין הוא בסכנה גדולה שלא יפתוהו הקליפות. כי אלו ה{{גמט דגש|י"ד}} עולמות הם נקרא מדור הקליפות, עץ הדעת טוב ורע. ויקלקל פעם אחרת כל מה שתיקן. אבל כאשר זכה והגיע לתפארת דיצירה ויצא מחוץ לקליפות - שוב לא במהרה הוא חוטא. ועליו נאמר {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} - כי נכנס בעץ החיים ואז מובטח שהוא בן עולם הבא. וזה שאמר רבי יוחנן {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}}, שהם הארבע ספירות נצח הוד יסוד מלכות, והגיע עד תפארת דיצירה - אזי הוא {{צ|מובטח שהוא בן עולם הבא}} כי הקב"ה מסייע אותו וישמור אותו מכל חטא ועון. ומה שאמר {{צ|בן עולם הבא}} הוא על דרך שידוע שיש {{צ|חלק עולם הבא}} במלכות, {{צ|בן עולם הבא}} בתפארת, {{צ|מזומן לחיי עולם הבא}} בחכמה ובינה. והנה מאחר שזה הגיע בתיקונו עד תפארת דיצירה - לכן נקרא {{צ|בן עולם הבא}}. אבל {{גמט דגש|מי יעלה בהר יהוה}}, שגימטריא {{גמט דגש|ארץ הצבי}}, שיוכל לתקן בזמן הזה כל הבחינות דעשיה ומכל שכן דיצירה. ומי יקום במקום קדש שהוא בתפארת דיצירה. שכבר יצא ממדור הטמא ונכנס בארץ הקדושה ארץ החיים שהוא בעץ החיים בלבד ולא טוב ורע. ולכן גם כן {{גמט דגש|מי יעלה בהר יהוה}} - גימטריא {{גמט דגש|חנוך מטטרו"ן}} - דמטטרון מקנן ביצירה כנודע. וזהו סוד שאמרו רז"ל {{צ|נותן נשמה לעם עליה}} - ר"ל למי נותנים נשמה פרטית - {{צ|לעם עליה}} - לאלו שזכו לעלות למעלה מארץ ישראל שהוא למעלה מעולם היצירה שהוא לעולם הבריאה דתמן היא בחינת 'נשמה'. אבל {{צ|ורוח להולכים בה}} - רוצה לומר שכל זמן שהוא עדיין בתיקון דיצירה - אין לו אלא בחינת 'רוח' שהוא בחינת יצירה. וגם נודע כי בבריאה הוא {{גמט דגש|אל שדי}}, ובעולם היצירה הוא {{גמט דגש|אל הויה}}, ובעולם העשיה הוא {{גמט דגש|אל אדני}}. {{ש}} והנה {{גמט דגש|אל הויה}} גימטריא {{גמט דגש|מזבח}} - דתמן בעולם היצירה הוא המזבח - עיין שם בדרוש {{צ|אסור חג עד קרנות המזבח}}. וזהו שאמר רב ענן במסכת כתובות פרק י"ג {{צ|כל הקבור בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח. כתיב הכא מזבח אדמה תעשה לי, וכתיב התם וכפר אדמתו עמו}}, עכ"ל. והוא הדבר אשר דברנו - כי מאחר שכל ארץ ישראל הוא נקרא {{גמט דגש|מזבח}} - אם כן מי שקבור שם כאילו קבור במקום המזבח עצמו. '''האופן הרביעי''' - הוא הדרך שדורשי רשומות אומרים {{צ|וכפר '''אדמתו'''}} - '''ד' אמות'''. הנה מה טוב ומה נאה *כוין זה לדרכנו כי ארבע ספירות תחתונות דיצירה נקרא {{צ|ארבע קרנות המזבח}}, כי המזבח היא מלכות דיצירה העומדת בראש העשיה, וארבע ראשונות דעשיה הם עולים במקום ארבע תחתונות דיצירה שהם נקרא {{צ|קרנות המזבח}}. עיין שם באורך. וז"ש {{צ|וכפר ארבע אמות עמו}} - ר"ל הארבע ספירות תחתונות דיצירה הנקרא {{צ|ארבע קרנות המזבח}} - הם בעצמם מכפרים - ששם שורש המזבח שמכפרת עונות ישראל. וז"ש גם כן {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - רוצה לומר מאחר שעלה למעלה מהמזבח - אם כן כבר נמחלו לו כל עונותיו. ומאחר שאין לו עוננות - בוודאי שמובטח לו שהוא בן עולם הבא. ובזה מתורץ שאמרו רז"ל {{צ|ארץ ישראל הוא באמצע היישוב}}. הכוונה כי עולם האצילות נקרא 'עולם הזכר - עולם עמידה'. אבל שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה נקרא 'עולם הנקבה - עולם הישיבה'. וז"ש {{צ|ארץ ישראל}} - שהוא עולם היצירה - הוא {{צ|באמצע עולם היישוב}} - שהוא בין בריאה לעשיה. '''האופן החמישי''' - הוא על דרך שמביא שם האר"י זלה"ה כי אותם ארבע ראשונות דעשיה עומדים בארבע תחתונות דיצירה הנקרא {{צ|קרנות המזבח}} - הם סוד ארבע מוחין שנמשכים מן אצילות עד שם. והם סוד ארבע שמות '''יה"ו''' של '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן'''. ומלובשים בארבע '''אה"י''' (שנים דיודין, ואחד דאלפי"ן, ואחר דההי"ן) שהם סוד המוחין המלובשים בנצח הוד יסוד דאימא, ונמשכים למטה בעשיה. ושמות אלו בגימטריא {{גמט דגש|קרנות}}. והם ארבע ראשונות דעשיה כנז"ל והם בגימטריא {{גמט דגש|שנות}} '''חיים''' - כי מוחין אלו נקראים 'חיי המלך', ובם {{גמט דגש|אהיה הויה אהיה}} בגימטריא {{גמט דגש|חיים}}. ונחלקים לארבע מוחין בסוד השמות הנזכר שעולין {{גמט דגש|שנות}} ונקראו {{צ|שנות חיים}}. וזהו סוד ההארה הנמשכת לעשיה ביום אסרו חג וגו', עיין שם. והנה נודע כי ארבע שמות {{גמט דגש|הויה אהי"ה}} גימטריא ארבעה {{גמט דגש|אמה}} - שכל {{גמט דגש|הויה אהיה}} גימטריא {{גמט דגש|אמה}} עם הכולל. והנה בכל שחרית גם כן בפרשת צו בקרבן התמיד צריך לכוין להעלות פנימיות דעשיה שמלבישין הארבע חיצוניות אחרונים דיצירה. לכן צריך גם כן לכוין להמשיך '''קרנות''' המזבח אליהם כדי שיוכלו בכח זה לעלות. וזהו שאמר {{צ|כל המהלך}} - שהוא גורם שהולך בסוד המשכת השפע ה{{צ|ד' אמות}} הנ"ל שהם ארבעה {{גמט דגש|אהיה}} וארבעה {{גמט דגש|יהו"ה}}. {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - כי אלו הם המוחין המלובשים בנצח הוד יסוד דאימא הנקראת 'עולם הבא', ומאחר שגורם שמהלכים שם הד' אמות - זוכה הוא גם כן לבינה שהיא עולם הבא; שהוא גם כן מקבל משם תמיד השפע של הבינה. כי {{צ|ברכות לראש צדיק}} כנודע. וזהו שמדייק {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל}} - כי {{גמט דגש|שנות חיים}} עם כללות ארבעה '''יהו"ה''' וארבעה '''אהי"ה''' - גמטריא {{גמט דגש|ארץ ישראל}}. ולכן יש לו גם כן חיי עולם הבא. '''האופן הששי'' - נראה לי שרז"ל רמזו בארץ ישראל שהיתה מקודם חטא אדם הראשון שהיו ארבע ראשונות דיצירה במקום שהוא עתה נוקבא דאצילות כנגד ארבע ספירות תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין. וששה תחתונות דיצירה במקום שהם עתה ששה ראשונות דבריאה. וזהו שאמרו רז"ל {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}} - שהם הארבע ספירות עליונות דיצירה, ירצה שזכה לתקן כל המדרגות עד שהגיע לארבע עליונות ד'ארץ ישראל' (שהיא עתה נוקבא דאצילות). {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - מאחר שזכה לנפש דאצילות - מובטח הוא שלא יבא חטא לידו. כי מה שאמרו רז"ל {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} הוא מי שזכה לנפש דאצילות. והבן היטב. '''האופן השביעי''' - הוא על דרך מה שאמר בספר הגלגולים סוף פרק י"ז שאחר שנברא אדם הראשון משעה חמישית ולמעלה היו העולמות עולים יותר. כי זעיר אנפין עלה במקום אריך אנפין, ונוקבא דזעיר אנפין במקום חכמה, ועשר ספירות דבריאה במקום בינה דאצילות, ועשר ספירות דיצירה במקום זעיר דאצילות, וארבע ראשונות דעשיה במקום נוקבא דאצילות. נשארו ששה תחתונות דעשיה מחוץ לאצילות בסוד {{צ|עיבורה של עיר וכו'}}, עיין שם. והנה עתה זעיר דאצילות נקרא 'ארץ ישראל', וזה נעשה בכל מנחת שבת. אבל אין מעלה יותר לעולמו לעלות מפני חטא אדם הראשון. אם כן מוכרח שארבע מוחין דזעיר נקרא {{צ|ד' אמות דארץ ישראל}}. וזהו שאמר {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}} - הכוונה שגורם ליכנס המוחין בתוך הזעיר אנפין בסוד גדלות. {{צ|מובטח לו שהוא בן העולם הבא}} - שיש לו נשמה דחכמה ובינה דאצילות, שיש כח בידו שיוכל להמשיך המוחין בתוך הזעיר. והנה המוחין ה' ארבע '''אהיה''' וארבע '''הויה'''. וכל {{גמט דגש|הויה אהיה}} - גימטריא {{גמט דגש|אמה}} כמו שפירשנו למעלה, עיין שם. '''האופן השמינית''' - על דרך הידוע על שם הפסוק {{צ|יהוה בחכמה יסד ארץ}}. והנה בחכמה יש לו עשר ספירות - כל אחד שם {{גמט דגש|ע"ב}} - הרי {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|ע"ב}} - גימטריא {{גמט דגש|ארבע אמות}}. וזה שאמר {{צ|כל המהלך '''ארבע אמות''' בארץ ישראל}} שהיא נוקבא דזעיר אנפין, {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}}. כי כמו שזעיר אנפין (שהוא נקרא {{צ|בן עולם הבא}}) והוא מתקן את המלכות - כן הוא גם כן מתקן המלכות על ידי המשכת {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|ע"ב}} דחכמה בתוכה הנקרא 'ארץ ישראל' (שהוא זעיר), כי אין תיקונה אלא על ידי חכמה כנודע. '''התשיעית''' - על דרך שמביא האר"י זלה"ה שכל בניינה דנוקבא דזעיר נעשית מנצח הוד יסוד דזעיר הנקרא 'בונים', שנאמר {{צ|וכל בניך למודי יהוה}} - אל תקרי בניך אלא בוניך מפני שהם בונים פרצוף דנוקבא. * כי ג' פירקין ראשונים דנצח הוד יסוד דזעיר אנפין נעשים חכמה בינה דעת דנוקבא. *ו{{גמט|ג'}} פרקין אמצעים דנצח הוד יסוד דזעיר אנפין נעשים חסד גבורה תפארת דנוקבא. * וג' פרקין תחתונים נעשית נצח הוד יסוד דנוקבא. * ושליש תחתון דתפארת דזעיר אנפין נעשה כתר דנוקבא. והענין הוא כי ההארה של תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין יוצאה לחוץ ומתקן ובונה פרצוף דנוקבא הנקראת {{צ|ארץ ישראל}}. ואלו ה{{גמט דגש|ד'}} ספירות תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין נקרא {{צ|ארבע אמות}}. כמו שאמרו רז"ל {{צ|מיום שנחרב בית המקדש אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה}}. הכוונה הוא שנתמעטה פרצופה ואין שיעור קומתה מגיע אלא כנגד ארבע ספירות תפארת נצח הוד יסוד שלו. ולכן עיקר התיקון שאנו עושים לה עתה בגלות הוא להאיר אותם ד' אמות בתוך המלכות הנקראת 'ארץ ישראל'. וזהו שאמרו {{צ|כל המהלך בארץ ישראל ד' אמות}} - ירצה שגורם על ידי קיום מצותיו בארץ ישראל התלויות בארץ שמאירים אור ד' אמות (תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין) בארץ ישראל שהיא המלכות - {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - ר"ל מובטח שהוא עלה במדרגת 'בן עולם הבא' שהוא זעיר אנפין - בן הבינה הנקראת 'עולם הבא'. כי כמו שהזעיר תמיד עיני ה' בה ומאיר בה - גם כן זה שגורם הליכת ד' אמות בה - הוא בדמות בעלה דמטרוניתא הנקרא {{צ|בן עולם הבא}}. ===במעלת מיתת ארץ ישראל וחוץ לארץ=== '''במעלת מיתת ארץ ישראל וחוץ לארץ''' נאמר שהם ד' מדרגות דרך כלל * '''א'''' - משובחי ארץ ישראל * ה'''ב'''' - שאר יושבי ארץ ישראל * ה'''ג'''' - משובחי חוצה לארץ * ה'''ד'''' - שאר יושבי חוצה לארץ המעלה הראשונה - משובחי ארץ ישראל - אלו לא יצדק בהם לשון 'מיתה' כלל, אלא על דרך שיתוף השם. ועליהם נאמר 'גויעה'. והם משל לאיש השוכב על ערסו כלוא בבית, לא יצא ולא יבא. כך האיש המשובח - אף בשרו ישכון לבטח כענין ר' אלעזר שעמד כך שנה בלי קבורה קיים (כמו שאמרו רז"ל במסכת מציעא) וכענין אחאי בר יאשיה דגששיה, וכמה יחידים בדורות. ומכללם בתוספת מעלה האבות. וזה מפני שקדשו עצמם במותר להם אפילו בהרהור. וכאילו אינם מתים. וקרובים למעלה זו היא מעלת הקדושים המתים בחוצה לארץ כענין יעקב. ולזה לא מנע עליית גופו לארץ ישראל שהיה יודע שאין תביעה לחצונים עליו שלא נהנה ממנו. וכזה היתה קדושת רבי בשעת פטירתו כשזקף עשר אצבעותיו. וכן מעלת משה רבנו ע"ה שנתעסק הקב"ה בקבורתו. וכמעלת מיתת אהרן ומרים - הכל מעלה א' מפני קדושתם. ואלו אינם חייבים בכליון הגוף בעפר מפני שפלטו להם מעון אדם הראשון וטהרו עצמן ממנו כל האפשר ונעשו מרכבה עליונה, וגופם קיים ולא מתו. והם {{צ|ישיני עפר}}. '''המעלה השלישית''' היא מעלת שאר מתי ארץ ישראל שהם אינם חייבים לקליפה מה שנזונו ממעדני עולם מפני שלא אכלו מדילה - שהרי ארץ ישראל מזונותיה ופרנסתה תחת יד ורשות הבורא. לכך כשתבא לדרוש מה אכלו יאמרו לה כי לא מדילה אכלו ושתו, רק מדיליה אכלו ושתו. אמנם נתחייבו כליון הגוף מפני חטא אדם הראשון שלא נתרחקו ממנו ונכנסו תחת עונש {{צ|כי עפר אתה}}. ומיד הגוף כלה והנשמה מתקדשת. ומטעם זה הם מטמאים במגע ובמשא מצד קליפה ראשונה שפגם אדם ודבקה בהם המות. ובזה יש תקנה אל הדרים בחוצה לארץ שלא תשלוט עליהם טומאה כלל - כי הלא מצינו כמה וכמה צדיקים לאלפים ולרבבות שמתו בחוצה לארץ. אמנם תקנתם היתה כי לא אתענגו כל יומיהן בתר הנהו הנאות הגוף, כי כל מזונות והנאות הגוף הוא מצד הקליפה כנודע. ואמנם לא אתענגו רק בתענוגי מצוה כגון סעודת מצוה דחתן וברית מילה או בסעודתי דשבת ויום טוב - כי אז אין טומאה שורה כלל דכולהו מטמרי בנוקבא דתהומא רבא. ואין המזון יורד בשבת אלא מצד הקדושה. ואז אפילו בהיותם בחוצה לארץ - אין טומאה שורה עליהם לפי שיאמרו "הלא לא נהנינו ממך בחול כלל אפילו בגופינו! אלא כדי קיום הנפש לעסוק בתורה", כמו שכתוב {{צ|צדיק אוכל לשובע נפשו}}. ובזה יש תקנה אפילו למתים בחוצה לארץ. '''המעלה הרביעית''' - היא לאותם אשר אתענגו בתענוגים ובהכרח היה לאשלטא עליה רוחא דמסאבותא - אפילו יש בידם תורה ומעשים טובים - ההוא רוחא דמסאבותא אסתאיב בגוויה וכד מית גם כן לא סליק מיניה עד שישוב גופו עפר כנודע. והנה כיון שרוח הטומאה אסתאיב ביה - נמצא דאי סלקין לההוא גופא לאתקברא בארץ ישראל בתר דמית - נמצא אף על פי שנקבר בארץ ישראל - אין לו תקנה. והטעם כי האדם אף על פי שדר כל ימיו בחוצה לארץ ואחר כך בא בחיים חייתו לארץ ישראל - הנה הטומאה בורחת ממנו כנ"ל. אמנם כד מית בחוצה לארץ - וברחה הנשמה הטהורה - ואשתאר ההוא רוחא דמסאבותא ואסתאיב בגוויה כנודע. וזהו סוד הטפה שזורק חמלאך המות בגוף להמיתו. ולכך המת הוא אבי אבות הטומאה - כי אסתאיב ואתקשיר ההוא רוחא בגוויה ונשמה קדושה שתדחה אותו אינה שם. ולכך אפילו בבואו לארץ ישראל להקבר שם - אין לו תקנה כיון שיצתה נפשו בחוצה לארץ. ועליו כתיב {{צ|ותבאו ותטמאו את ארצי}}. הנה מי לנו גדול מיוסף הדבק בארץ ישראל בסוד 'צדיק וצדק'. ולא שלטא כלל רוח מסאבא עליה. ועם כל זה לפי שיצאת נשמתו בחוצה לארץ לא רצה ליכנס לארץ ישראל עד שישוב עפר וישארו עצמותיו לבד, כי אז אין שליטת הטומאה אפילו ברשעים אלא על הבשר והדם, כל שכן בצדיק גמור כמותו. ואם כן מכל שכן וקל וחמר לכל הדרים בחוצה לארץ כי אף על פי שיהיו צדיקים גמורים כיוסף - עם כל זה יותר טוב היה אם היו דרים בארץ ישראל, ואסור להביא גופם להקבר בארץ ישראל. אמנם בעצמות נראה מכאן בפירוש שלא נאמר {{צ|ותבואו ותטמאו}}, אלא דוקא במביאים העצמות קודם שיתעכל הבשר. וכך ראוי. שאחרי עיכול הבשר נשיב קודשא בריך הוא רוחא ודחי ליה לההוא רוח מסאבא לבר. דהא איהו חס על ארעיה. עיין שם בזוהר בפרשת תרומה דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}. ואכתי קשה אם כן למה יעקב אבינו ע"ה צוה שיוליכו גופו ממש - לא עצמותיו כיוסף?{{ש}} התירוץ הוא כי לא היה בעולם איש אחר כיעקב שלם בכל הני י"ב שבטים ושבעים נפש - הכל כדוגמת מרכבת השכינה. ולזה צוה כי לא יגע בו איש אחר. וכל זה כדי שלא ישרה עליו טומאה כלל. ותו, דאיהו גופא. כי אברהם ויצחק ושאר הצדיקים לא תקנו מחטא אדם הראשון אלא אברים וקצוות ממנו. אמנם יעקב תיקן כל הגוף, וכל גופיה נפק מתחת יד הטומאה ונסתלקה זוהמת הנחש בסוד לקיחת הברכה ובכורה ממנו. גם הכניע סמא"ל כנזכר בפרשת תולדות. והנה נסתלקה לגמרי רוח הטומאה וזוהמת הנחש מיניה. ואם כן לא הוה דחיל כלל. ועוד ראיה אחרת - כי כבר נתבאר בזוהר כי הן לצדיק והן לרשע יש תועלת גדול להתרקב גופו, ואינו זוכה ליכנס למחיצה שלו עד שיתרקב גופו. אם כן למה צוה יוסף לחנוט את אביו? ובמה שכתבנו ניחא. כי אדרבה צריך שיהיה שלם כי קדוש הוא ואין שום זוהמת נחש דביקה בו כלל. ונחזור לעיל.{{ש}} דע כי כל חטא אדם הראשון הוא הגוף הזה ומעשהו והנאותיו. והכל הוא מצד הנחש. שעל ידי החטא נתגשמו אחר שהיו רוחניים ודבקות המחשבה בחכמת האל יתברך. והנה המשכיל אשר ידחה כל התאו', ויקח מהגשמי צורך חיותו לבד הצורך אל קיום הגוף, לא הנאת המעשה. איש כזה לא תדבק בו טומאת הגוף וחלאתו אלא עטיו של נחש שתדבק בו מאדם הראשון. לא מיתת עצמו. אמנם אותם הנהנים מן העולם ותאוותיו - הם מוסיפים על עטיו של נחש, שהם מחדשים בעצמם חטא אדם הראשון. ולכן מתים מיתת עצמם. נמצא שיש שני מיני טומאות. האחד היא {{צ|עטיו של נחש}} - אין נקי ממנה אלא כמו חנוך ואליהו ואותם שנכנסו חיים לגן עדן וכיוצא. והנה טומאה דקה אינה מזקת לנשמה, רק טורח פרידת הנפש מהגוף כל אחד כפי כחו וכפי מעשיו. ויש קליפה עבה נוספת והוא מרדפת את האדם אחר התוואת הגשמיות אפילו במותר לו באכילה גסה ושינת שחרית ומשגל מרובה למלאת תאוות גופו. כל זה הוא לו 'עטיו של נחש' נוסף לו על חטא אדם הראשון. וכפי מה שמוסיף לה קליפה - ואחר כך בשרו עליו יכאב. וזה היה סוד רבי שזקף עשר אצבעותיו וגו'. וסוד רבי אלעזר שאמר {{צ|אף בשרי ישכון לבטח}}. '''והנה נודע''' שכל המתים של ישראל נשמותיהם עולות דרך ישר, וההיא חופאה קלישא כנז"ל מקבלא לון. ואפילו ישראל המתים בחוץ לארץ הם גם כן נכנסים דרך שם, רק שיש להם צער גדול כי אזלא וסחרא סביבות ארץ ישראל ונכללים במקוריהם על ידי טורח גלגוליהם מקליפה לקליפה, משר אל שר, עד שתעבור אל מקום הקדש. והנה כמו שארץ ישראל מקיאה ופולטת נשמות הגויים (כמו שאמר בזוהר פרשת תרומה דף קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}) ודחי לון לבר ואזלין ושאטין מתגלגלים בכמה גלגולים עד דנפקו מארעא קדישא וסחרן לסורחנייהו במסאבו דילהון -- כן חוץ לארץ פולטת נשמות ישראל! שאין כח בה לסבול הקדושה. והולכת הנשמה בצער עד שתכנס אל פתח ארץ ישראל ועולה שם. הכוונה לומר כי לא יכלה הקליפה לדחות את ישראל מארץ ישראל כי אם גופם ולא נשמתם. גם לא היה יכלת כל הגוים להיות בארץ ישראל רק בגופן ולא בנשמתן. ונודע כי ארץ ישראל נמשלה לגן עדן, וחוצה לארץ נמשלה לגיהנם. וזהו שאמרו רז"ל עתידה גן עדן אומרת "אין לי חפץ ברשעים" בסוד {{צ|וינערו הרשעים ממנו}} - שהם אפילו גופן של הרשעים. והגיהנם אומרת "אין לי חפץ בצדיקים" - שהן אפילו הגופים שלהם. כי כבר הם נזדככו ואין להם כח לסובלם בתוכם. ולכן יתגלגלו כולם בסוד גלגול מחילות לארץ ישראל ושם יעמדו בתחיית המתים. והנה אחר שבא זה המאמר לבית מלוני - לא אפטרנו בלא לינה. ועם זה יובן גם כן מה שאמרו רז"ל שהקב"ה תפש בבגדו של ירבעם ואמר לו חזור בך וכו'. וקשה. אפשר שהקב"ה היה מדבר עם ירבעם שחטא והחטיא את הרבים והיה תופס בבגדו?! אך דע כי מלבד הנשמה והרוח והנפש יש לאדם לבוש אחד לנפשו והוא אמצעי בין הנפש והגוף. וזהו ענין אדם הראשון שאחר שחטא היה בגן עדן, ושם היו נפשות אדם וחוה מלובשות באלו הבגדים. והנה דרך הנחש לחזור ולסבב אחרי כותלי גן עדן פעמים בשבוע להראות גדולתו ולפתות את מי שיוכל מאותם אשר בתוך הגן. ואמנם המכירים אותו אינם עושים חשבון ממנו כלל. אבל המתפתה אחר דבריו - יוצא לבוש נפשו לחוץ אליו ומתפתה אחריו. וזה אירע לאדם וחוה שחטאו ויצאו לבושי נפשם ונתפתו אחר הנחש. ולכן ידעו כי ערומים הם. כי קודם החטא היו מלובשים באותו הלבוש. והלבוש הזה של ירבעם - תפס הקב"ה שיחזור בו, ולא בלבושי גופו אלא בבגד זה שהוא מעולה יותר מהגוף כנזכר. וזה סוד {{צ|ובגד בוגדים בגדו}}. ואריכות הענין תמצא בספר הגלגולים ובפרט בפרק שבעים, עיין שם. <big>[</big> '''ואהובי הר' משה זכות נר"ו''' הרחיב הענין מעט בכאן ואמר כי ירבעם היה משורש {{גמט דגש|קין}} שהוא סוד ה{{גמט דגש|צלם}} כידוע. והגביר עליו '''הסיגים''' - כי כולו {{גמט דגש|ס"ג}}, ונהפך ל{{גמט דגש|גס}} רוח. ואז עלו למעלה הפנים מ{{גמט דגש|נועם}} ה{{גמט דגש|עליון}} שהוא {{גמט דגש|ס"ג}}{{הערה|כי אחוריים של שם ס"ג עולה {{גמט דגש|עליון}} - {{גמט דגש|יוד, יוד הי, יוד הי ואו, יוד הי ואו הי}} - ויקיעורך}}, ויצא {{גמט דגש|עגל}}. ולהיותו משני {{גמט דגש|קס"א}} - סוד שני צלמים - העולים {{גמט דגש|ירבעם}} - לכן עשה שני עגלים. ואמנם אין עבירה מכבה תורתו - הוא שמלתו החדשה. ולכן אמר לו הקב"ה {{צ|חזור '''בך'''}}, פירוש שוב והכנס בעצמך, בעצמותך. פן תכין וצדיק ילבש. ואז {{צ|אני ואתה ובן ישי}} - פירוש {{גמט דגש|בן ישי}} הוא סוד ב' פעמים '''אל''' בסוד {{גמט דגש|הק"ף}}{{הערה|כי '''אל''' במילוי עולה {{גמט דגש|אלף למד}} - {{גמט דגש|הקף}} - ויקיעורך}}, שמהם ה{{גמט דגש|מלבוש}} וה{{גמט דגש|חשמל}} כנודע. ואתה מפעמיים {{גמט דגש|קס"א}} שגם מהם פעמיים '''אל''' כידוע - ואז נטייל בגן {{גמט דגש|עדן}} שהוא סוד {{מכפלת גימטריא|ד'|פעמים|אל}} המאירים מ'''אור פני אל''' כידוע בסוד {{צ|מפני שיבה תקום}}. והטיול הוא ה'''שעשוע''' שהם ה{{גמט דגש|ד'}} הנזכר{{הערה|ד' פעמים אל במילוי - ויקיעורך}} בגימטריא {{גמט דגש|שעש"ע}}. אבל להיות שהשיב לו ש{{צ|בן ישי בראש}} - כי כן הוא מן המתוקנים, לא רצה לחזור ונטרד. ובסוד דרוש זה גם תבין מה שאמרו רז"ל במשה רבינו ע"ה {{צ|הוא עברי ולבושו מצרי}} בסוד {{גמט דגש|תיבה}} שנכנס בה בסוד {{גמט דגש|בתיה}}. והמשכיל יבין ודבריו חיים ונאמנים. <big>]</big> ועוד צריך לדעת כי הנשמה כשיוצאה מזה העולם צריכה לעבור ולטבול בנהר דינור, {{קיצור|כמ"ש ב"ה|כמו שיתבאר בעזרת השם??}}, שהרי אפילו המלאכים כשבאים לעולם הזה לאיזה שליחות בשובם צריכים לטבול שם כידוע. והנה יארע שם בטבילה זו לנשמות - כל אחד כפי מדרגתה וכפי מצותיה. והנוגע לפסוק זה הוא כי הצדיק הגמור שהוא מהמדרגה עליונה - כעברו באותו אש - אין צריך לומר שאין מגיע לו שום נזק ולא חמימות אותו אש השורף, אלא אדרבה הופכים אותו למעין מים חיים שבזה נהנים. וזהו שכתוב {{צ|עוברי בעמק הבכה}}, שהוא נהר או גהינם עצמו, {{צ|מעין ישיתוהו}}. ולא זו בלבד אלא {{צ|גם ברכות יעטה מורה}} - ר"ל ברכות ומתנות שמתלבש בהם העובר שם אם הוא מורה, רוצה לומר שהוא ממורי הוראות. {{ש}} ובזה תבין מ"ש רז"ל שהצדיק עובר בגיהנם ולוקח משם נפשות. והוא מובן מעצמו. ונחזור לענין. שאחר שהצדיק מתלבש ומתעטה באותן הנשמות אז {{צ|{{גמט|ילכו מחיל אל חיל}}}} - גימטריא {{גמט דגש|עץ החיים}} - שם הולכת נשמת הצדיק מלובשת בלבוש זה וילך מישיבה לישיבה באופן שזוכות אלו הנפשות בעבור הצדיק ליכנס לפנים ממחיצתם בהיותם לבוש על נשמת הצדיק. ולכן אמר {{צ|ילכו}} בלשון רבים. וז"ש הפסוק {{צ|פרי צדיק '''עץ חיים'''}} - ר"ל שעל ידי מעשיו הטובים יש לו זכות לילך מחיל אל חיל בעץ החיים כנזכר. אבל {{צ|ולוקח נפשות חכם}} - ר"ל מי שעובר בעמק הבכא וגומר כדי ליקח נפשות צריך שיהיה חכם כמו שאמר {{צ|ברכות יעטה מורה}} שהוא ממורי הוראות. ואמר אחר כך {{צ|יראה אל אלהים בציון}} בלשון יחיד לאמר שכשנשמת הצדיק עולה למדריגה יותר עליונה {{צ|אל אלהים בציון}} - אז צריך להסיר מעליו אותו הלבוש כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק. ולכן אמר {{צ|יראה}} בלשון יחיד. עד כאן מהר' חיים ויטאל זלה"ה. ובזה יובן היטב עד מאד לעתיד' הגיהנם צועקת "אין לי חפץ בצדיקים" מפני שהם עוברים בתוכם ולוקחים משם נפשות הרשעים כנז"ל. והגן עדן צועקת "אין לי חפץ ברשעים" שהם '''סמא"ל ונחש''', שהם מסבבים פעמים בשבוע סביבות כותלי הגן כדי לפתות ולהוציא משם הלבושים של הנפשות. '''ונחזור למיני המיתה בחוץ לארץ ובארץ ישראל'''. הענין שהם ג' מינים בסוד המיתה. הראשון היא שחיטה בסכין פגום והיא נבלה. והיינו המתים על ידי סמא"ל שהוא סכין פגום שהפגימות הם '''אוגרת ומסוכסכת'''. אמנם המתים בארץ ישראל אינם מתים על ידי סכין שיש בו אחד מאלו המדות הנזכרות אלא על ידי חרב של הקב"ה, והם עמי הארץ שהם כבהמות על ידי סכין ועל ידי שחיטה. דהיינו צער המיתה הם מתכפרין ונתרים בסוד {{צ|וכפר אדמתו עמו}}. אמנם הם מתים על ידי מלאך כשר שעולה ונוטל רשות ויורד ונוטל נשמה. כ'''נחש''' ולא נחש ממש. מה שאין כן בחוץ לארץ שהוא נחש ממש. ופי' אוגרת היינו שהיא סוד '''אגרת בת מחלת''' שהיא אחת מהפגימות, והיא פוגמת הנפש מכל צד. וקשה היא הרבה לבני אדם. והיינו '''נבלה - נבל ה''''. '''נבל''' - סמא"ל. '''נבלה''' - '''לילית'''. והיינו '''אוגרת''' האוספת כל החיילים הטמאים, אמן דשדים, אגרת ודאי. ובה נפגמין אלו המחממין עצמן לבטלה. והיא האוספת אותן הטיפות לעשות בהם רצונ' ומולידה עמהם בנים זרים כנודע רחמנא ליצלן, והיא אוגרת ועושה נבלה. '''מסוכסכת''' - זו קשה ולא כל כך מפני שיש בה צד הטהור. האמנם כשנסבכה באדם תשובתה קשה הרבה ואוחז בו מרוח אחד טמא. ושני סכינים הנזכרים הם עושים נבלה - לכך שחיטתן מיתה ממש, שנמצא שם סמאל ונחש בחרבו, ובשרו נעשה טמא מפני שאחזו בו החיצונים. אמנם תלמידי חכמים שהם עוסקים בתורת השם שהיא עץ חיים - אינם צריכים שחיטה על ידי שום אחד משני מיני סכינים הנזכר שהם ב' פגומים ואחד כשר כנז"ל, אלא על ידי '''אסיפה''' אל אלהים '''בציון''', דהיינו שכינה מתגלת עליהם בסיעת כל הצדיקים שבגן עדן. והוא גוע עצמו מהגשמות והחומר ומתאסף אל עמיו עם השכינה. ואסיפתן ואל כבוד ה' מתרת אותו. וענין הים היינו '''ים''' התורה. ואסיפתו מן הים היינו דפסיק גירסא מפומיה כענין רבא בר נחמני ודוד המלך ע"ה, וכיוצא כנזכר במסכת מועד קטן. והנה סמא"ל נקרא 'מותא רברבא' שנברא ביום שני. ולילי"ת נקרא 'מותא זוטרא' שנבראת ביומא רביעא. והנה מי שהוא תלמיד חכם אין יכול עליו לא לזה ולא לזה, אלא הקב"ה לוקח ממנו הנשמה בסוד הנשיקה כנזכר. וזהו סוד הפסוק {{צ|לא יבא בקהל יהוה ממזר}} - כי '''ממזר''' ראשי תיבות '''מ''''ותא '''ר''''ברבא '''מ''''ותא '''ז''''וטרתא, כנזכר בזוהר פרשת פנחס, שנתהוו מסוד '''מת''' {{גמט דגש|רפ"ח}} - בגימטריא {{גמט דגש|ממזר}}. לא יבא {{צ|בקהל יהוה}} שהם הצדיקים, אלא הם מתים בנשיקה. ונחזור לעיל. כי כמו שהמיתה בחוץ לארץ על ידי מלאך המות, ובארץ ישראל על ידי מלאך הקדוש - כך השינה הזו. כי הישן בח"ל הוא על ידי הקליפה החיצוניות, ובארץ ישראל על ידי הקדושה שאין קליפות נכנסות שם כנזכר בזוהר פרשת תרומה. וכמו שהמיתה היא למנוחת הנשמה שתעלה למעלה לגן עדן - כך השינה היא למנוחת הנשמה שתדבק בקדושה ותתעדן מאור מתוק עליון. וכמו שהרשעים בעונם במיתתם נשמתם נדחית ונכרתת מן הקדש - כך ממש בחייהם. ולזה רשעים בחייהם קרויים 'מתים'. אלא שיש בין מיתה למיתה הבדל גדול. כי המיתה האמיתית שולטים החיצונים בנשמה להענישה כדי רשעתה. אמנם בחיי הגוף יש עליה הגנה שלא ישלטו בה החיצונים רק להלהיג עליה. והיינו טעם קריאת שמע שעל המטה כדי להרחיקה מאל אחר בעת עלותה. '''הנה הר' חיים ויטאל''' כתב זה לשונו:{{ש}} כי יש ב' מלאכים ממונים על המיתה. אחד ממונה על מתי חוץ לארץ ושמו '''סמא"ל'''. ואחד על מתי ארץ ישראל ושמו '''גבריאל'''. וכל אחד ואחד יש לו חיילות רבות. וכל חיילותיו נקראים {{צ|מלאכי מות}}. ושני ממונים אלו הם עבדים למטטרו"ן. והקב"ה מודיע למטטרו"ן בכל יום ויום מי הם וכמה הם הנגזרים למיתה באותו יום, ומטטרו"ן מצוה לסמא"ל עבדו ליטול הנפשות הנגזרות למיתה באותו יום בחוצה לארץ. ומצוה לגבריאל ליטול הנפשות הנגזרות למיתה בארץ ישראל באותו יום. ואלו השני ממונים מעולם לא נטלו נשמה אלא שולח כל אחד ואחד מחיילותיו. כי יש מלאך אחד לכל נפש ונפש ומדרגות כל מלאך ומלאך כפי הראוי למדרגת מעלת הנפש שהולך ליטול. ואחר שנטל אותו המלאך את הנפש ומסר ביד הממונה ששלחו - אז אותו מלאך בטל מן העולם, כי לא נברא אלא ליטול נפש אחד בלבד. כמו שאמרו רז"ל על פסוק {{צ|כאשר תעשינה הדבורים}} - כי חיות הדבורים תלוי בעוקץ שלה הנשאר בבשר האדם, ולכן היא תכף תמות. ועם כל זה הן שמחות במיתתן כדי לצער בני אדם. וכן כל מלאך ממלאכי מות יש לו שמחה בנטילת נפש בחשבו איך ניתן לו כח ורשות ליטול נפש אחד מזרע עם קדוש.{{ש}} עד כאן לשונו. והנה לפי מה שאמרו לעיל לשאין כח לסמא"ל בארץ ישראל ליקח נפשות ישראל - בזה יישר מה שאמרו רז"ל במסכת חולין פרק ז' {{צ|הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך}} - מאי רבותיה? הלא ארבע אמות משכביה הבטיחו לתת לבניו?! אלא אמר ר' יצחק מלמד שקפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו שתה' נוחה ליכבש לבניו בארבע אמות. עכ"ל. ויש לדקדק שבכאן משמע שעל ידי שקפל הקב"ה ארץ ישראל תחת יעקב אבינו ע"ה - ולכן היתה נוחה ליכבש לבניו. שמעינן מינה אם לא היה עושה כן לא היו יכולים בניו לכבוש הארץ. אם כן איה הבטחה שהבטיח לאברהם אבינו ע"ה בברית בין הבתרים {{צ|ביום ההוא כרת יהוה את אברהם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת וגו'}}? ואפשר לומר מה שהבטיח לאברהם{{הערה|כאן הגהתי על פי סברתי. ובדפוס ויניציא כתוב 'ליעקב' - ויקיעורך}} אבינו ע"ה הוא שלעולם בניו ירשו את הארץ, אבל אפשר שיהיה להם טורח גדול ליכבשה ולכן היה מוכרח להבטיח ליעקב אבינו ע"ה שתהיה לבניו נוחה ליכבש כד' אמות. מכל מקום איכא למידק טובא. וכי זאת הבטחה לא יוכל הקב"ה להבטיח לו בדבור הקל ולא כביכול להטריח עצמו ולקפל כל ארץ ישראל תחתיו?{{ש}} הנה על פי סוד נוכל לומר מ"ש בכאן {{צ|ויפגע במקום וילן שם}}, ר"ל שבאותה הלילה פגע יעקב במלכות דאצילות ונתחבר עמה שנקראת {{גמט דגש|מקום}}. כי מילוי ה'''מלכות''' כזה: {{גמט דגש|מ"ם למ"ד כ"ף ו"ו תי"ו}} - גימטריא {{גמט דגש|מקום}}. והיא נקרא 'ארץ' דישראל זוטא. ועומדת אחורי ד' אמות דזעיר שהם תפארת נצח הוד יסוד. וכן יעקב עומד בפניו דזעיר גם כן כנגד תפארת נצח הוד יסוד בלב'. וכשנתחב' עמה היא היתה כבושה תחתיו כנודע בסוד הייחוד. וזהו שאמר לו הקב"ה {{צ|הארץ אשר אתה שוכב עליה}} דייקא - {{צ|לך אתננה}} לבת זוגך, שתתייחד עמה תמיד, {{צ|ולזרעך}} בסוד {{צ|אור זרוע לצדיק}} שמביא בריא דרב ספרא בפרשת תרומה. שקפל הקב"ה כל ארץ ישראל הכוונה היא שמלכות בכליה חיצונים שלה מתלבשת בסוד נשמה בעשיה, ובכלים אמצעים שלה מתלבשת בסוד נשמה ביצירה, ובכלים פנימיים שלה מתלבשת בסוד נשמה בבריאה. ועשר אורותיה נשארים באצילות, שהם עשר ספירות ד{{גמט דגש|מ"ה}} עם עשר אורותיה. כי השלשים כלים שיורדים למטה הם בחינות ד{{גמט דגש|ב"ן}}, כי בעל אבידה מחזיר על אבידתו כדי לברר הבירורים שנפלו משבירת הכלים ד{{גמט דגש|ב"ן}}. ולכן הוא יורד להעלותם לשורשם. וז"ש שארץ ישראל מתפשטת ד' מאות פרסה על ד' אמות פרסה מפני שכל שעורה כלולה מעשר - הרי שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה - שלש מאות פרסה. ועשר ספירות ד{{גמט דגש|מ"ה}} שנשארים באצילות גם כן כל אחד כלולה מעשר - הרי איך נתפשט ארץ ישראל לארבע מאות על ארבע מאות. ומה עשה הקב"ה? קפל כל השלשים כלים זה על גב זה, והביא אותה פנים בפנים עם יעקב כנגד ד' אמות שלו (שהם תפארת נצח הוד יסוד שלו), ונתחברו ביחד. וזהו {{צ|וישכב במקום ההוא}} - כי הלואי שכל השלשים ספירות שלה יהיה מספיקים לה שתוכל לעמוד עם הזעיר פנים בפנים. וזהו סוד {{צ|שתהא נוחה ליכבש לבניו בארבע אמות}} - ר"ל בנקל יהיה כח לבניך לתקן אותה כמו תפארת נצח הוד יסוד דזעיר עצמו. והנה זאת המלכות פעם אחת היא מתחברת עם '''יעקב''' בעת הקטנות, ולפעמים עם '''ישורון''' בעת היניקה, ולפעמים עם '''ישראל''' בעת הגדלות (כמו שיתבאר אחר כך בעזרת השם במשנה של עשר קדושות). להורות שהיא ארץ שזורעים בתוכה השלשה הנ"ל שהם במספר {{גמט דגש|ארץ}}. וסופי תיבות {{גמט דגש|לבן}} להורות כי על ידי בית '''לבן''' זכה '''יעקב''' למדת '''ישראל וישורן''', על ידי שלקח '''רחל ולאה''' כנודע. וזה רמז במלת '''ארץ''' בא"לף רבתי עולה {{גמט דגש|ישראל יעקב ישורון}}. או נאמר לפי דרכנו למה קפל הקב"ה הארץ תחת יעקב אבינו ע"ה נבין אותו על דרך שמביא גלי רזייא שהוא '''רבי אליעזר מגרמיזא זלה"ה'''. וזה לשונו:{{ש}} כשראה הקב"ה שבניו אחר כך יחטאו ויאבדו מן העולם מה עשה הקב"ה בהיות שהוא חפץ שלא תאבד שום נפש מישראל סבא שהם זרעו של אברהם אבינו ע"ה? קודם הכל צוה לו שימול בשר ערלתם. ואם לא - {{צ|ונכרתה הנפש ההיא מעמיה}}. ותיקן להם גלגול נפש לתקן עצמם כדי שתחזור למקורה הראשון. באותה שעה נתקבצו סמא"ל עם {{גמט דגש|ע'}} שריו לפני הקב"ה ואמרו לפניו "רבונו של עולם! גם אנחנו מיציר כפך יצאנו! אתה אב אחד לכולנו! כמו שעשית תקנה לנפשותם של בני ישראל על ידי גלגוליהם שסוף סוף כולם יש להם חלק לעולם הבא - ומה ראית שבחרת בזרע אברהם יותר מכולנו?!" השיב להם הקב"ה: אם הייתם עושים כמו שעשה אברהם שהכיר אותי מקטנותו ונכנס באור כשדים לאהבתי, ואתם ראיתם שאני הצלתי אותו מידכם ומכבשן האש שלא שלט בו - ועם כל זה לא האמנתם בי להקדישני - לכן מכאן ואילך אל תדברו מטוב ועד רע! השיב סמא"ל: רבונו של עולם! הבנות בנותי והבנים בני וכל אשר אתה רואה לי הוא! מאחר שאני גורם להם תאות המשגל לכן הם באים בעולם!{{ש}} אמר לו הקב"ה: רשע! ובעבור שאני הייתי יודע שעתיד אתה לומר כאלה הדברים - לכן צויתי לאברהם אוהבי שימול כל יליד ביתו וכתבתי בתורתי {{צ|וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה}}. והחלק שלך יהיה הערלות מאחר שאתה מעורר התאוה. {{ש}} וכשראה שלא היה הדין עמו אמר **: רבונו של עולם! תן לי רשות שאכרות ברית עם יעקב שעתיד להיות חתני ואתן לו את בנותי לנשים ונפיק בשלום יחד.{{ש}} אז נתן לו הקב"ה רשות שיתן לו את בנות לבן. אז והמן יצא שמח וטוב לב, והמתין עד שבא הזמן ששלח יצחק ורבקה את יעקב ונתנו לו רשות שילך לפדנה ארם. אז הלך אחריו להרוג אותו שהיה בכעס עמו מאחר שרמה את עשו ולקח ממנו הברכה והבכורה. וגם ראה שיצחק קיים הברכות פעם שנית כמ"ש {{צ|ואל שדי יברך אותך}}. ולכן מה עשה סמא"ל? תכף כשיצא יעקב מבאר שבע הלך והגיד לאליפז שיעקב ברח, ופיתה אותו שיצא לקראתו. ופגש בו באותו היום ממש שיצא מבית אביו. ולקח כל אשר לו ממנו. וזהו {{צ|ויצא יעקב מבאר שבע}} - יש טעם של אתנחתא למטה. {{צ|וילך חרנה}} - שהוא ענין בפני עצמו כדי להורות על סמא"ל שנקרא {{צ|חרון אף}} - הוא יצא עמו כדי לעשות בו נקמה כנזכר. ואחר כך כשבא השמש אז נפל פחד על יעקב שנשאר יחידי בלילה על השדה, ותלמיד חכם צריך שימור. אז התחיל יעקב לבכות ותקן תפלת ערבית על ידי הבכיה. הנה כשאה סמא"ל שיעקב הוא נכנע תחת ידו ויש לו פחד ממנו - אז הניח אותו ולא הזיק לו. עד כאן לשון גלי רזייא. ונלע"ד שזהו דוחק גדול - וכי משום שהיה מפחד יעקב מפניו ולכן יניח אותו ולא יזיק לו?! אדרבה! כי על ידי הפחד אתרעיה מזליה ובנקל היה יכול לו. כי נפיל תורא חדיד סכינא. ובפרט מכח הכעס הגדול שהיה עליו מיום שנולד - איך ירחם עליו עתה שהוא נפל בידו? וכי רחמנות יש לסמא"ל? והלא כל מרה וכל רוגזה שרא בגויה! וזה קשה בעיני. והנה בהאבקי תחת כפות רגליו הנה נ"ל שזהו מה שאמרנו לעיל מאחר שסמא"ל אין לו שליטה בארץ ישראל על ישראל - ולכן כשראה הקב"ה שהוא רודף אחיו בכעס וחרון אף כמ"ש {{צ|וילך חרנה}}, ועתה שמצא ליעקב יחידי היה לו רשות בידו להזיק אותו חס ושלום. מה עשה הקב"ה? קיפל הארץ תחתיו והיה שוכב על ארץ ישראל ואז לא היה יכולת לסמא"ל להזיק ליעקב אבינו ע"ה כי אין רשות לסמא"ל בארץ ישראל. ואז חרק עליו שיניו איך יעשה לו. ובפרט אחר כך שהראה לו הקב"ה במראת הסולם כל הבטחות ליעקב. וכיון שראה סמא"ל כל אלו ההבטחות - אז יותר ויותר היה חורק עליו שיניו. ולכן בבקר מאי כתיב? {{צ|וישא יעקב רגליו}} ר"ל שיעקב נשא רגליו והלך במרוצה בשמחת לב על הבטחות שהבטיח הקב"ה כמו שאמרו רז"ל כרעא טעין רגליה. אז {{צ|וילך ארצה בני קדם}} כי {{צ|וישא יעקב רגליו}} - יש טעם של אתנחתא למטה. {{צ|וילך ארצה בני קדם}} הוא דבר בפני עצמו להורות שס"מ הלך לבני קדם ליקח עצה מ'''עזא ועזאל''' איך יעשו עם יעקב כי שיוכלו לו. הנה לפי ענין זה צריך לפרש מה היה מרמז לו הקב"ה במראה הסולם. ונא' שזו היא כונת הפסוק מאחר שראה הקב"ה שנפל פחד סמא"ל על יעקב - ולכן הראה לו בחלום {{צ|והנה '''סלם''' מוצב ארצה}}. {{גמט דגש|סלם}} גימטריא {{גמט דגש|סמאל}} - שהוא '''סמל''' המקנה לכפור ביחודו של עולם. ור"ל אף על פי שהוא עומד למטה אצלך להרוג אותך - אל תפחד! כי אין בידו רשות לעשות לך מטוב ועד רע. כי {{צ|ראשו מגיע השמימה}} - ר"ל הראש שלו שהוא מטטרו"ן - הוא בשמים, ואין לו כח לעשות וליטול שום נשמה בלי רשותו. ולא עוד - הנה {{צ|מלאכי אלהים עולים ויורדים בו}} במטטרו"ן - רוצה לומר כי אין רשות לסמא"ל בארץ ישראל כי אם לגבריאל שהוא ממונה בארץ ישראל כנזכר. וזה שאמר {{צ|מלאכי אלהים}} שהם '''סמא"ל וגבריא"ל''', תרי מלאכי דין, עולים ומשטינים ויורדים ונוטלים נשמתם. {{צ|בו}} - ברשות מטטרו"ן שהוא מנהיג, שהוא ששת יומי דחול. וזה שאמר {{צ|בו}} דייקא. {{צ|והנה יהוה נצב עליו}} - ר"ל שלא תטעה כמו אלישע אחר שטעה במטטרו"ן שהיה סבור שיש שני רשויות ח"ו. ולכן גם שאתה רואה שאלו מלאכי אלהים הם תחת רשות של מטטרו"ן והוא מצוה להם לכל אחד כמה נשמות יביאו מארץ ישראל ומחוצה לארץ - אל תהיה סבור שהכל הוא תחת רשותו ויש בידו כח לעשות לך מה שהוא רוצה. ולכן אמר {{צ|הנה יהוה נצב עליו}} - הכוונה הוא שאני עומד על מטטרו"ן ולכן אל תפחד. {{צ|והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך}}, ואף על פי שבא מיכאל ויאבק עם יעקב, והוא שם אחד משבעים שמות שיש למטטרו"ן, ונגע בכף ירכו כמו שמביא במדרש ילקוט על פסוק {{צ|ויאבק איש עמו}} עיין שם. ומכל מקום מביא שם במדרש שהלך מיכאל והביאו עמו רפאל החבר שלו לרפאתו. ולכן {{צ|וישא יעקב רגליו}} שהלך בשמחה גדולה על הבשורה טובה שבישר לו. וסמא"ל הלך ל{{צ|נופל וגלוי עינים}} איך יעשו עם יעקב כדי שיוכל לו. ונתנו לו עצה שילך ללבן לפתות אותו שיתן לו את בנותיו. תכף הלך ללבן והלביש את עצמו בתוך התרפים, וכשנכנס יעקב לבית לבן בידים רקניות לא רצה לקבל לבן את יעקב שאמר בלבו העבד של זקנו, שהוא אליעזר, כשבא הביא עמו כל כך כסף וזהב, וזהו בנו ובא בידים רקניות?! ולא ידע מה יעשה עמו. באות' הפעם הלך לשאול בתרפים מה יעשה לו. והשיב ס"מ שהיה מלובש בתוכם "אל תגרש את זה האיש מביתך! תן לו בנותיך לנשים כדי שתהיינה הן שולטות עליו ויכניע את עצמו תחת הקליפה ונעשה עמו כל חפצנו". אז חזר לבן אצל יעקב ויאמר {{צ|הכי אחי אתה ועבדתני חנם. הגידה לי מה משכרתך}}. ואז נתן לו בנותיו. והיה חשוב דאינון מסטרא דיליה שינצח ליעקב. והקב"ה הפר עצתו ובקדרה שחשב לבשל ליעקב - שם נתבשל הוא. וזהו יעץ צר אחרי קדושו והפוך צור עמלו בראשו. וזהו {{צ|מהרסייך ומחריביך ממך יצאו}} - הוא היה חושב שבנות לבן יפתו אותו ללכת אחרי אלהי אביהן - והן מרדו באביהן ובאלהיו דכתיב {{צ|ותאמרנה לו העוד יש לנו חלק ונחלה בבית אבינו}}.{{ש}} עכ"ל. ונחזור לעיל.{{ש}} כי '''גבריאל וסמאל''' אינם נוטלים הנשמה אלא שולחים חיילותיהם. ונודע שהם מהסיגים שנפלו משבירת הכלים שהוא שם '''ס"ג'''. ומשם בא היצר הרע לכל אחד ואחד. והנה הראשי תיבות של '''ס''''מאל '''ג''''בריאל הוא '''ס"ג'''. וזהו סוד הפסוק {{ממ|תהלים|נג|ד}} {{צ|כולו '''סג'''}} - ר"ל כל אלו שנוטלים הנשמות של בני אדם הם עבדים של '''ס"ג'''. וכשהם נוטלים הנשמה תכף הם מתים גם כן. וז"ש {{צ|יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ}} - ששניהם ביחד - היצר הרע ואדם יחדיו מתים. {{צ|אין עושה טוב אין גם אחד}} - ועתה הוא מפרש למה יחדיו נאלחו. וז"ש {{צ|אין עושה טוב}} - מאחר שהוא השטן והוא היצר הרע - אם כן {{צ|אין עושה טוב}}, אלא כל אחד מפתה לרעה, כי הוא יורד ומשטין ועולה ומקטרג ויורד ונוטל נשמתו. ואז הוא מת גם כן. וז"ש {{צ|אין גם אחד}} - ר"ל אף על פי שהוא יודע והוא רואה מאחרים שאין אחד מהם נשאר בחיים בעת שמת האדם - עם כל זה {{צ|אין עושה טוב}} - כי הוא מתרצה באחד מיהודים מבאלף מאומות העולם כנודע. וזהו אף על פי שאין {{צ|גם אחד}}, ששניהם ביחד מתים ואין נשאר אחד מהם. לא היצר הרע ומכל שכן האדם. ===קבורת חוץ לארץ וארץ ישראל=== '''ועתה נבאר קבורת חוץ לארץ וארץ ישראל''' כבר נודע כי הארץ הקדושה היא נקראת {{צ|ארץ החיים}}. והקבור בה נשמתו עולה אל ארץ החיים העליונה. אמנם הקבור בחוץ לארץ הוא נכלל בנשמתו חוצה לארץ העליונה דהיינו בסוד עולם דמטטרו"ן, והם הנקראים מתי חוץ לארץ. ואומרו {{צ|אינם חיים}} - היינו שסוד החיים העליונים אינם נמשכים לחוצה לארץ עליונה, כי החיים העליונים הם סוד אור תפארת הנקרא עץ החיים, הוא סוד התורה שהיא נובלות חכמה של מעלה שעליה נאמר {{צ|והחכמה תחיה בעליה}}. ומשם נמשך עד הגיעו לארץ החיים שהיא מלכות. והשפע הוא {{גמט|ה'}} חסדים, ועם {{גמט|ב'}} כוללים דיסוד ומלכות - הרי {{גמט|ז'}} חסדים, שהם {{גמט|ז'}} הויות. וכן שבעה גבורות שהם גם כן {{גמט|ז'}} הויות -- הרי {{גמט|י"ד}} הויות - גימטריא {{גמט דגש|ארץ החיים}}. והם גימטריא {{גמט דגש|רחמים בדין}} כי החסדים הם רחמים מתערבים בגבורות שהם '''דין''', ונמתקים ביחד. ונקראו כלנו חיים. וזהו סוד {{צ|יעקב יעקב - קדמאה לא שלים}}, מסטרא ד{{גמט דגש|ז'}} גבורות. ובתראה שלים מסטרא ד{{גמט דגש|ז'}} חסדים. ו{{מכפלת גימטריא|ב'|פעמים|יעקב}} גימטריא {{גמט דגש|רחמים בדין}} מפני שיונק מחמשה חסדים וגבורות והוא בתפארת. וגם נקרא {{צ|עץ החיים}}. וזהו ארץ החיי"ם שאינו פועל לשם הדין לבדו אלא {{גמט דגש|רחמים בדין}}. ולכן אין {{גמט דגש|השטן}} שולט בה ב{{גמט דגש|שס"ד}} ימות השנה, וכל שכן ביום הכפורים, אלא {{גמט דגש|גבריאל}} - הוא המלאך המות בארץ ישראל כנז"ל. והוא כלול ב{{גמט דגש|מיכאל}} חבירו כנודע. וזהו {{גמט דגש|רחמים בדין}}. אבל בחוץ לארץ לפעמים הדין לבדו פועל בלי רחמים. ולכן אינו מתפש' מארץ ישראל לחוץ לארץ כדי שלא יהנו מהם החיצונים שהם חוצה לארץ ששם {{צ|סביב רשעים יתהלכון}}. ולזה מתי חוץ לארץ אינם חיים - כלומר אינם מקבלים מאותה החיים הנצחיים הנשפעים. והכוונה שהם אינם חיים בהיותם מתי חוץ לארץ עד תחייתם והעלתם לארץ ישראל כמ"ש למטה בע"ה. ורז"ל דרשו בפסיקתא רבא והובא בילקוט תהלים דף קכ"ו ע"א וזה לשונו:{{ש}} אמר ריש לקיש בשם ר' אלעזר, ארץ ישראל נקרא ארץ החיים. והלא מתים שם!? אלא שמתיה חיים לימות המשיח ואפילו ירבעם בן נבט וחבריו. ואף שחטאו יותר מדאי - כבר נפרעו מהם. דאמר רבי יהודה ברבי אלעאי שבע שנים היתה ארץ ישראל בוערת בגפרית ואש שנאמר {{צ|גפרית ומלח שרפה כל ארצה}}. ובאותן שבע נפרע הקב"ה מירבעם וחבריו. ולכך יהיו חיים לימות המשיח. ומי גרם להנצל מדינה של גהינם? קבורת ארץ ישראל שנאמר {{צ|וכפר אדמתו עמו}}. עוד אמרו רז"ל: {{צ|הדר בארץ ישראל ומת בערב שבת - אינו רואה דין חיבוט הקבר}}.{{ש}} הנה אפשר ד{{צ|או}} קאמר - או האי או האי - כל אחד מהם מספקת. וזה הפירוש אינו. דאם כן בטלת דין קבר בארץ ישראל מכל וכל וזה אינו. אלא דווקא שניהם יחדיו דהיינו שהוא בארץ ישראל מפני קדושתה, וילוה גם כן אל ענין זה קדושת היום. וכשיהיו שניהם יחד - אזי ינצל מחיבוט הקבר מפני שכיון שקדש היום בארץ ישראל - אין כח לחיצונים. אמנם אם לא קדש היום או שהוא בחוץ לארץ החיצונית מתגברת ושולטת ודנה אותו בחיובו אפילו שמת בערב שבת. וא"ת - אם מת בערב שבת ובארץ ישראל - סוף סוף מעשיו הרעים במה יתוקנו? אם נאמר שזכות ארץ ישראל מנכה - מה נאמר במיתת ערב שבת שאינו בזכות? אם לא שנאמר שהקב"ה גרם לו שימות בערב שבת כדי שיהא ניצול מדין קבר מפני שאינו חייב. ועדיין קשה אם זה פטור אם כן אפילו לא ימות בערב שבת יהיה גם כן ניצול?{{ש}} וי"ש כאותו מעשה דאיתא בזוהר מאותו תינוק שתפסוהו הכרובים ונכנס לגן עדן שלא מן הדין. וקאמר אתם {{צ|ואפילו הכי לא אתסי אלא בצערי סגיא}}. וכן זה גם כן. ===המת בארץ ישראל=== '''המת בארץ ישראל''' דע שאסור להלין המת על גבי קרקע בלילה בארץ ישראל שגורם לטמא ארץ הקדושה שנאמר {{צ|ולא תטמא את אדמתך}}. והענין כי אין רשות לרוח הטומאה ולסטרא דשמאלא להכנס ביום בארץ ישראל אלא דווקא בלילה. ואפילו בלילה אין להם רשות אלא בזמן שיש מת לן על גבי קרקע. אבל בזמן שאין מת על גבי קרקע - אין רשות לשום רוח הטומאה להכנס בארץ. אפילו חניית פרסת רגלם בארץ אין להם. וביום אין להם רשות כל עיקר אפילו שיהיו מתים הרבה על גבי קרקע. ירצה כי יש קליפה קשה עבה יותר מטומאת מת, דהיינו אחיזת החיצונים, והקפידה עליה התורה באומרו {{צ|כי קבור תקברנו ביום ההוא ולא תטמא את אדמתך}} בטומאה ההיא הגבוהה עד שכמעט יקרא המת ההוא 'טהור' בארץ ישראל בערך אותה הטומאה הנוספת. וז"ש בזהר פרשת תרומה דף קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}} {{צ|לא שלטא עליה רוח מסאבא}}. אמנם טומאת מת והליכותיו אינם גרועות ממנו אלא שאותה אחיזה אשר לחיצונים השולטים בחוץ לארץ אין לו כלל זולתי אם הלינו מפני שהלילה מקום מוכן לחיצונים למשטטיה. ובהיות להם כלי להדבק - יתדבקו. וזה יגרום רע למת שתסתאב אותה הטומאה בגופו כדמסיק הגורמת עונש למת עצמו ומטריחין אותו בענין דבקות הנפש למעלה. אמנם שאר טומאת מת אינה גורמת עונש. והביא ראיה שאין אחיזת החיצונים בארץ ישראל ממה שאותו מזון הניתן להם במזבח היה נוט' עצמו לצפון ששם פתח כניסת מזונם כנז"ל. {{ש}} ובזוהר פרשת אמור דף פ"ח ע"ב {{ממ זהר|ג|פח|ב}} כתב זה לשונו:{{ש}} {{צ|"לא תלין נבלתו בעץ כי קבור תקברנו ביום ההוא וגו'" - בגין דמיתא דישתהי כ"ד שעות דאינון יומם ולילה בלא קבורתא - יהיב חלישותא בשייפוי דרתיכא ומעכב עבידתא דקב"ה מלעבד. דאפשר דקב"ה גזר עליה בגין למיתיה בגלגולא אחר' מיד בההוא יומא דאתפשט לאוטבא ליה, וכל זמנא דלא אתקבר גופא - נשמתא לאו עאלת קמי קב"ה ולא יכלא למהוי בגופא אחרא בגלגולא תניינא. דלא יהבין לנשמתא גופא אחרא עד דיתקבר קדמאה וכו'. וכל מה דגופא לא אתקבר - צערא הוא לנשמתא ורוח מסאבא אזדמן לשריי' עלוי ולסאבא לההוא גופא. ובגין דההוא רוח מסאבא אזדמן - לא לבעי ליה לאיניש למיבת ההוא גופא ליליא חד בגין דרוח מסאבא אשתכח בליליא, ואשתטח בכל ארעא לאשכחא גופא בלא נפשא לסאבא ליה ואסתאב יתיר.}}{{ש}} עד כאן לשון הזוהר. ונראה מכאן {{גמט דגש|ג'}} פגמים שפוגמים בהלנת המת על גבי הקרקע בארץ ישראל. * '''א'''' - שפוגם בצלם אלהים * '''ב'''' - משום הגלגול שיוכל לתקן אותו בגלגול שני * '''ג'''' שמטמא את הארץ. והשלשה רמוזים בזה הפסוק {{צ|לא תלין נבלתו על הארץ כי קבור תקברנו ביום ההוא}}. * ירצה שהקב"ה מדבר עם ישראל כי קבור תוכל לקברו פעם שנית כי יוכל לבא בגלגולא תניינא אם תקברנו ביום ההוא. כי לא יהבין לנשמתא גופא אחרא עד דיתקבר קדמאה. וזהו כפל ב' פעמים הקבורות. * שנית - {{צ|כי קללת אלהים תלוי}} - רוצה לומר בגין דמיתא דישתהי כ"ד שעות בלא קבורתא יהיב חלישותא בשייפוי דרתיכא שהוא בצלם אלהים, שמטמאים אותו. וזהו {{צ|קללת אלהים תלוי}}. * שלישית - {{צ|ולא תטמא את אדמתך}} הוא כפשוטו כמ"ש דרוח מסאבא אשתכח בליליא ואשתטח בכל ארעא לאשכחא גופא בלא נפשא לסאבא ליה ואסתאיב יתר. ירצה ממת אחר שקוברים תכף באותה היום. הנה מפני ג' טעמים הנ"ל לכן אסור הלנת המת בארץ ישראל. ===מעלת קצת מקומות של ארץ ישראל=== '''במעלת קצת מקומות של ארץ ישראל''' מספר כנפי יונה - ואף על פי שדבריו אינם מובנים כלל למבינים - מכל מקום העתקתי לשונו מפני קצת דברים שיש בהם מעט ממשות. וזה לשונו: * דע כי '''ירושלים''' במספר קטן הוא {{גמט דגש|י"ט}}. גם '''מלכות''' במספר קטן {{גמט דגש|י"ט}}. כי ירושלים היא מדת המלכות. * '''ושכם''' הוא סוד היסוד. כי יסוד רמז ליוסף ולזה שכם ניתן ליוסף שמדתו יסוד. * ו'''טבריה''' גימטריא {{גמט דגש|י"ט}} במספר קטן. ו{{גמט דגש|הוד}} עולה {{גמט דגש|י"ט}} עם {{גמט דגש|ג'}} אותיות והמלה. ומשמעות טבריה מלשון {{צ|טבור הארץ}}. ו'ארץ' רומז למלכות. ועיקר טבריה רומז להוד. גם '''טבר''' במספר קטן {{גמט דגש|י"ג}} - שמקבל כח מ{{גמט דגש|י"ג}} מדות. * '''צפת''' רומז ל'''נצח'''. כי '''צפת''' במספר קטן {{גמט דגש|אהי"ה}}. ו'''נצח''' במספר קטן {{גמט דגש|כ"ב}} - לרמוז שמתנהגים עם הדר בה בי"ג מדות של רחמים גמורים ממדת הכתר, ולפיכך היא אחד מערי מקלט המציל נפשות. : וגם '''צפת''' בחושבן {{גמט דגש|כ"ב}} אותיות התורה לרמוז שצפת מו**ת ומזומנת להשיג בה עומקה של תורה, ואין אויר זך בכל ארץ ישראל כאויר '''צפת'''. ו{{גמט דגש|נצח}} גימטריא {{גמט דגש|קמח}} בסוד {{צ|אם אין קמח אין תורה}}. * '''מרא"ן''' רומז לתפארת. תרגום {{צ|צאן}} - מרונא. וצאן רומז לתפארת. וכן נקראו ישראל על שמו 'צאן' על דרך {{צ|ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם}}. וגם כי '''מראן''' במספר קטן עולה {{גמט דגש|י"ב}}, ומדת תפארת נקרא '''אמת''' במספר קטן {{גמט דגש|ט'}}. עם {{גמט דגש|ג'}} אותיות עולה {{גמט דגש|י"ג}} - לרמוז ל{{גמט דגש|י"ג}} מדות רחמים כנזכר. * '''ומערת המכפלה אשר בחברון''' תוב"ב - שם קבורת האבות. וידוע כי הוא מעבר לגן עדן התחתון. כי {{צ|עֹבֵר {{גמט דגש|לַסֹּחֵר}}}} בגימטריא {{גמט דגש|אורח לגן}}. כי {{צ|לסחר}} חסר '''ו'''' כתיב. ובגימטריא {{גמט דגש|חצר}} - לרמוז כי המערה בחצר לגן עדן כאשר יתבאר. : וכן {{גמט דגש|עֹבֵר לַסֹּחֵר}} גימטריא {{גמט דגש|תק"ע}} - כי {{צ|עבר לסחר}} חסר - לרמוז שכל הדר בחברון הוא בטוח וכל הנפטרים בה והנקברים בה זוכים לעלות נפשותיהם, כי הוא יתד תקוע לעבור לגן עדן תחתון בלא עיכוב ובלא מי שימחה בידם כדי ללכת לגן עדן תחתון בלא צער. :ומלת {{צ|תקע}} נרמזה ג' פעמים בתורה: * '''א'''' באומרו {{צ|ויעקב תקע את אהלו בהר}} * וכן {{צ|ולבן תקע את אחיו בהר הגלעד}}. * וכן {{צ|ותקע כף ירק '''יעקב'''}} פירוש: יעקב תקע, ר"ל כיון לתקוע. {{צ|את אהלו}} - ר"ל אשתו. {{צ|את}} - לרבות את עצמו. {{צ|בהר}} - ר"ל במערת המכפלה שהם שני הרים זו על גב זו. שתי מערות בהר תחתון ושתי מערות בהר עליון. ומלת {{גמט דגש|תקע}} גימטריא {{גמט דגש|עבר לסחר}} - ר"ל כי מערת המכפלה הוא דרך מעבר לגן עדן כנזכר, וכיון להתפלל לה' בכוונת לבו שיזכה להקבר במערת המכפלה הוא ואשתו שכן נזכר מששת ימי בראשית. וכן {{צ|לבן {{גמט דגש|תקע}} את אחיו}} - ר"ל שכיון בחכמת כשפים להעתיק את יעקב שלא יזכה להקבר במערת המכפלה אלא רצה להרוג אותו שם ולתקוע את אחיו, ר"ל אדום וישמעאל, שיזכו לעבור דרך מערת המכפלה לגן עדן שהם נאחזים באברהם ויצחק כנודע. ואם ח"ו לא היה נקבר יעקב במערת המכפלה - שום אחד מישראל לא היה עובר דרך שם וכל האומות הנלוים עם אדום וישמעאל היו נכנסים ועוברים דרך שם על ידי אחיזת אדום וישמעאל באברהם ויצחק הנקברים במערת המכפלה. וזהו מה שאמרו רז"ל {{צ|ולבן בקש לעקור את הכל שנאמר ארמי אובד אבי}}. וכן '''סמא"ל''' עם יעקב דכתיב {{צ|ותקע כף ירק יעקב}}. והענין דע שכוונתו היתה לעשות יעקב בעל מום כדי שלא יקבר במערת המכפלה עם האבות כדי לקבור שם עשו ובת זוגו. ולא עלה בידו שמיד רפא אותו האל יתברך באומרו {{צ|ויבא יעקב שלם}} ואמרו רז"ל {{צ|שלם בגופו}}. כי האל יתברך ברוב חסדיו הפך כוונת סמאל ותקעו ליעקב ביתד תקועה במקום נאמן להקבר במערה כנזכר, כדי לעבור זרעו דרך שם. וכמו כן {{גמט דגש|צפת}} - גימטריא {{גמט דגש|תקע}} - לרמוז שכל הדר בעיר {{גמט דגש|צפת}} בזמן הזה בגלות יש לו יתרון על כל שאר ערי ארץ ישראל שהנפטר שם בעבור שהוא מקום גבוה ואוירו זך יותר מכל שאר ערי ארץ ישראל - לכן במהרה נפשו שטת ופורחת למערת המכפלה לעבור לגן עדן תחתון ומשם לגן עדן העליון. ===סוד חבלי המשיח מהרח"ו=== '''לבאר סוד חבלי המשיח מהר' חיים ויטל זלה"ה''' הענין - דע כי מסטרא דאצילות התורה מתבארת מצד הספירות הנאצלות, וכל ענייני התורה ופירושיה אינם מצד הגשמיות אלא בסוד פירוש הזוהר. וכאשר תהיה הגאולה שיתבטלו הקליפות ויתבררו ישראל אוכל מתוך פסולת ויהיו כולם בסוד הטוב ואין רע עמהם כלל - הנה אותם שקשטו עצמן בסוד מעשים טובים ונתעסקו במעשה מצות' ותפלת' על דרך הסוד בטהרה ובנקיות - אלו בלי ספק בהתנוצץ סוד עץ החיים, דהיינו סטרא דנשמתא דאצילות. ואלו אינם צריכים לעת הגאולה לנסותם מפני שהנסיון היא לאותם שהם עוסקים בסוד פשטי התורה מסטרא דעץ הדעת טוב ורע שנשמתם מסטרא דבריאה ויצירה ועשיה ששם {{צ|סביב רשעים יתהלכון}}. וצריך לנסותם לראות אם יתדבקו בטוב או ברע. אבל אלו שהם מסטרא דאילנא דחיי - עליהם נאמר {{צ|והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע}}, דהיינו מסטרא דאצילות. ולא יכבד עליהם נסיון הגלות באחרית הימים כסתם הפושעים. ואחר הגאולה יתגלו סודות התורה הנעלמים לכל ישראל. ואפילו לאותם שלא עסקו על דרך הסוד - אחר שעסקו נגלות בתורה - לכן ישיגו גם כן דרך הסוד. ושני כתות אלו יעסקו בדיני התורה על דרך הסוד בפירוש משניות והמצות על דרך הנסתר, כטעמי המצות שבספר רעיא מהימנא וכיוצא. ולא שחס ושלום תתבטל התורה והמשנה. אמנם הכוונה כמו שהיו ישראל במדבר מתפרנסין במן שבו היה טעם וכח כל מאכל שבעולם - ודאי שלא היו צריכים לדיני בשר בחלב וגם לדיני חלב ודם, ולא לדיני שחיטה ובדיקה. ועל דרך זה כל דיני איסור והיתר. וכן אם לא ימותו ולא ימצא ביניהם שרצים ונבלות - אם כן לא יצטרכו לדיני טומאה וטהרה, וכל שכן שלא יהיה בהם נדה ומצורע ויולדת וזב וזבה וכיוצא. וכן לעתיד יתפרנסו גם כן מהמן שהוא מהעץ החיים. אמנם עמי הארץ שלא יתפרנסו מהמן אלא מבשר ולחם מעץ הדעת טוב ורע - להם יצטרכו כל דיני התורה כפשטן. ויהיה הענין כדיני הנדה שלא יצטרכו אלא למי שהיה נדה. וכיוצא לשאר הדינים. '''ועתה נבאר עוד'''. {{ש}} דע שהגאולה תהיה בעזה"ו בסוד {{צ|שמאל דוחה}}, דהיינו מאריכין בגלות עוד ששה חדשים מתשרי. שמאל דוחה. עד ניסן - ימין מקרבת. כי בששה חדשים אלו יהיה בעוני וצרה וצירוף כמ"ש למטה - עד שישובו כולם ויהי כל ישראל זוכים לגאולה על ידי היסורים והגלות ועוני לעת בוקר. כאומרו {{צ|והשארתי בהם עם עני ודל וחסו בשם יהוה}}. והתועלת המגיע בזה הוא כי אם יגאלו בסוד הגבורה - ימעטו ח"ו מישראל הרבה, כי מצד הדין יהיה כליה בשונאיהון של ישראל ואותם הנשארים יהיו בכבוד גדול. ואין זו הכוונה. אלא שישבו ויזכו כולם. כי אם יתמעטו ח"ו - ימעט כבוד העליון ויתמעטו המקורות העליונים, כי ברוב עם הדרת מלך, שאין השכינה שורה בפחות מששים רבוא. ולכן יעמוד העולם עד מלאת עת הגאולה ולא יפחתו משעורם, ויזכו כולם וירבה כבוד שמים וירבו מקורות השפע. וענין - דע שהגאולה יש לה שתי עתות. {{צ|בעתה}} - דהיינו שתהיה הגאולה לישראל בנחת - {{צ|עת לשחוק}}, ולא יזכו אלא הכשרים שבהם לימות המשיח, וכל החוטאים לא יזכו אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה. ויש 'עת' שילחץ עני בעניו וישובו בתשובה ויזכו כולה אשר החייבים. והיינו שתרבה הצרה אשר כמוה לא נהייתה, שאין לישראל אז כי אם גויתם מרוב עוני ותרבה הבכיה ויתרככו הלבבות הקשים מרוב הצער. והיינו שכבר לא נשארה הבטחה אלא בבורא השמים. כי לפעמים הרבה תתעורר הבכיה על צרת ענין אחד. והם בנחת מצרת הלחם או בצער מצרת הלחם, והם בנחת מצרת המים. או הם בצרת המים והם בנחת מצרת העוני. וכיוצא בזה כמה מיני צרות. והיינו {{צ|משגב לעתות בצרה}}. אמנם צרה שתהיה להם אז תהיה צרה כוללת כל הצרות ביחד עד שלא יהיה שום נחת משום בחינה, דהיינו בכיה דדלות אין לחם ואין שמלה אין נחת אין מושב אין בית ואין עיר אין כסות בקרה, אלא כל אחד ואחד אין לו כי אם גויתו מצד השביה '''והמיתה''' ומהחרב שהקב"ה מחליף להם מיתה בעוני. והיינו {{גמט דגש|מ"ה}} ימים שעתידין ישראל לצאת מירושלים להיות במדבר העמין כענין שהיה לוט בהפיכת סדום שלא הציל בידו אפילו פיסת בר, ויצא אל המדבר ממש דומה בדומה - כן יהיה צרתן של ישראל. וכולם יהיו נפוצים על פני המדבר. שכל צרות שעברו ישראל מעולם לא יהיה כצער הזה עד ששם יתגלה משה רבנו ע"ה לישראל ויבכה עמהם בצרתם כדרך שבא ובכה עמהם על נהרות בבל. ושם ימנו ישראל {{גמט דגש|מ"ה}} ימים כנגד מדת משה רבנו ע"ה שהוא שם {{גמט דגש|מ"ה}}, ולא יאכלו שם אלא מה שימצאו במדבר - שרשים מלוחים. ואז ישובו שם כולם בתשובה. ומי שלא יוכל לסבול ויאמר {{צ|נתנה ראש}} וילך אל האומות ויתערב עמהם. והשאר יצטרפו{{הערה|אולי יש להגיה כאן 'יצרפו', וצע"ע - ויקיעורך}} בצער ההוא כל אחד ואחד כפי שיעור עונו. והצדיק יתברך - השורש המלוח במעיו כמן, ויחזק באלהיו. והבינוני ישוב בתשובה. והרשע - ידחה או ישוב ויצטע' ואין כח ביד משה רבנו ע"ה אלא לבכות עמהם, ותרבה הבכיה והתשובה שם. ומיד יקומו מתי המדבר ותצמח גאולה וחירות. ומיד יבואו גאולים לירושלים הבנויה ובית המקדש הבנוי ותבא עמהם השכינה ותשרה במקדש ויבאו דגלים כמי צאתם ממצרים. ואז יאחז הקב"ה בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. עם כל זה - אין להם כי אם גוייתם. ואחר כך יעשרו עושר גדול מביזת הים ומביזת גג ומגוג שימצאו. ועם כל זה אין להם שמחה אלא בבנין בית המקדש כדכתיב {{צ|זה היום עשה יהוה נגילה ונשמה בו}}. ===מעלת הדר בארץ ישראל בביאת המשיח=== '''ועתה נבאר במעלת הדר בארץ ישראל בביאת משיח בעזרת האל''' דע כי מסורת בידינו כי באותו יום כשיבא משיח עם קיבוץ גליות לארץ ישראל - באותו יום ימצאו שבעת אלפים מבני ישראל, ובאותו היום יחיו המתים שבארץ. ובאותו יום יסתלקו חומות אש מירושלים. ובאותו יום יבנה בית המקדש מאבנים טובות ומרגליות. ובאותו יום יחזרו המתים שבארץ ישראל בעת חיותם בריה חדשה רוחניים. וכן השבעת אלפים הנמצאים חיים - כולם יעשו בריה חדשה, גוף רוחני כגוף של אדם קודם שחטא, וכגופו של משה רבנו ע"ה. ויפרחו כולם באויר מעופפים כנשרים. וכל זה לעיני אנשי קיבוץ גליות. וכשיראו בני קיבוץ גליות שאחיהם נעשו בריה חדשה ופורחים באויר ללכת ולדור בגן עדן התחתון ללמוד תורה מפיו יתברך - אז יקבלו בני קיבוץ גליות דאגה בלבם ודאבון נפש ויתרעמו על מלך המשיח ויאמרו "וכי אין אנו בני ישראל כמותם?! ומאין זכו הם להיות רוחניים בגוף בנפש, מה שאין כן אנו!". ואומר להם מלך המשיח כבר נודע ומפורסם שכל מדותיו של הקב"ה הם מדה כנגד מדה. אותם שהיו בחוץ לארץ והשתדלו לבא לארץ כדי לזכות לנפש טהורה, ולא חסו על ממונם, ולא על גופם, ובאו בים וביבשה ולא חששו להיותם נטבעים בים או להיותם שבויים ביד אדונים קשים, ובעבור שעשו העיקר מרוחם ומנפשם ולא מגופם וממונם - לכן חזרו רוחניים מדה כנגד מדה.{{ש}} אמנם אתם שהייתם יכולים לבא בארץ כמותם ונתרשלתם לבא בעבור חמדת הממון, וחששתם לממונכם וגופכם ועשיתם מהם עיקר, ומנפשכם ורוחכם עשיתם טפל - לכן גם כן נשארתם גשמיים מדה כנגד מדה. ולחמדת הממון שחמדתם הנה האל יתברך נותן לכם ממון שכל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שנטבעו בים - הנה כל הימים הם מושבעים להביא אותם בים של יפו תוך שלשה ימים לטביעתם. וכל מה שנטבע מששת ימי בראשית עד זמן שלמה המלך ע"ה - הכל הקיא ים יפו ליבשה ומשם נתעשר שלמה. וזהו שכתוב {{צ|אין הכסף נחשב בימי שלמה למאומה}}. ומה שנטבע מזמן שלמה המלך ע"ה עד זמן קיבוץ גליות - הכל עתידים יפו להקיא אותו ליבשה והמלך משיח יחלק אותו לכל צדיק וצדיק חלקו הנוגע לו. הדא הוא דכתיב {{צ|כי שפע ימים יינקו}}. וגם כל המטמוניות שתחת העפר עתידה הארץ להיות נעשית מחילות מחילות להוליך כל אוצרות המלכים ולהוליד אותם לארץ ישראל. הדא הוא דכתיב {{צ|ושפוני טמוני חול}}. והכל יתגלה בתוך ארץ ישראל למלך המשיח, והוא יחלק אותם לאנשי קיבוץ גליות לכל אחד חלקו. וישבעו ממון רב לאותם שהקפידו על גופם ועל ממונם ישארו גשמיים ושבעים ממון. ואותם שלא חשו על גופם ועל ממונם אלא על רוחם בלבד - הקב"ה עושה אותם בריה חדשה ומוליך אותם לגן עדן תחתון כנז"ל. '''עד כאן לשון הר' חיים ויטאל זלה"ה'''. ===תחיית המתים בארץ ישראל=== '''בסוד תחיית המתים בארץ ישראל''' דע כי יש מסורת קבלה בידינו שתחיית המתים של ארץ ישראל קודם לתחיית המתים של חוץ לארץ ארבעים שנה. אמנם כל מי שנפטר בחוץ לארץ ויש לו אחד ממשפחתו בארץ ישראל שהוא כל כך קרוב לו שחייב באבילתו - בין איש בין אשה - יש כח ביד קרובו שבארץ ישראל להחיות כל קרוביו שבחוץ לארץ. וסוד זה ברמז במסכת פסחים בפרק "תמיד נשחט" באומרו {{צ|עתידין צדיקים שיחיו המתים - הדא הוא דכתיב כה אמר יהוה עוד ישבו זקנים וזקנות בירושלים ואיש משענתו בידו. וכתיב ושמת משענתי על פני הנער}}. עד כאן. {{ש}} ומה שתלה בה התחיה בזקנה וצדקות - הענין לרמוז לפי שכל הדרים בארץ ישראל נקראים 'צדיקים' כאומר {{צ|ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ}} כנז"ל, אמנם זאת הסגולה של התחיה צריך שיהיו בני תורה שנקראים 'זקנים' כאומר {{צ|והדרת פני זקן}} ופירשו רז"ל {{צ|זה שקנה חכמה}}. '''עד כאן מהר' חיים ויטאל ז"ל'''. ===רזא דמשיחא=== '''רזא דמשיחא''' הנה כתב האר"י זלה"ה בדרוש {{צ|יהוה מי יגור באהליך}}, וזה לשונו:{{ש}} בעת יציאת מצרים פתח הקב"ה סוף ה'''מ"ם''' בלבד של {{צ|למרבה המשרה}}, ואז יצאו ממצרים. אבל לעתיד לבא בגאולה האחרונה - יפתח אותה לגמרי באלכסון וישארו שני דלתות פתוחות - דלת של '''דוד''' ראשון ואחרון, שהוא המשיח האחרון. ( ונלע"ד שזה סוד שסדרו אנשי כנסת הגדולה בתפלת יוצר {{צ|תהלות לאל עליון גואלם}} כנזכר בכוונת האר"י זלה"ה. ורזא דמלה כי {{צ|תהלות}} - שם ב' דלתי"ן - רחל ולאה. ועתה הם מחוברים ביחד באחורי הזעיר; רגלי לאה בכתר דרחל כנודע. ולעתיד שתעלה רחל במקום הבינה, ולאה (שהיא אחורים דבינה שנפלו בשבירת כלים) תעלה גם כן ויחזרו באחורי הבינה. וזהו סוד {{צ|לאל עליון}}. רוצה לומר שיעלו למדרגה העליונה ויתפרדו התחברותם, ואז יפתחו השתי דל"תות ותבא הגאולה. וזהו '''גאולם - גואל ם'''. ר"ל כי {{גמט דגש|גואל}} גימטריא {{גמט דגש|ם'}} - שעיקר הגאולה תלוי באות '''ם''' כדי שיפתח אותה ויעשה שתי '''דלתי"ן''' מפורדות. ) וז"ש מלך חזקיה בתפלתו {{צ|ויחי מחליו}} {{ממ|ישעיהו|לח}} - {{צ|דּוֹרִי נִסַּע וְנִגְלָה מִנִּי כְּאֹהֶל רֹעִי קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַּי מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי מִיּוֹם עַד־לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי וכו'}}. כי חזקיהו היה בו ניצוץ מהמשיח, כמ"ש רז"ל {{צ|ראוי היה לחזקיהו לעשות משיח וכו'}}. והכונה שבכל דור ודור שולח הקב"ה ניצוץ אחד ממשיח - או לגאול אם יחזרו בתשובה, או לקיים העולם בדורות הרעים כדורו של שמד, או להאיר העולם בגל** תורתו שלא יאבד העולם לגמרי. וחזקיהו היה ניצוץ ממנו כנזכר '''חזק יה''' משבט יהודה וקרני ראם קרניו בהם ינגח יחדיו אפסי ארץ, שהם חבלי משיח שיהרוג את כל העמים. ( ונלע"ד שאז יקרא שמו של משיח {{גמט דגש|איש מלחמה}} שגימטריא {{גמט דגש|משיח בן דויד}}. ואז תתגלה נשמת המשיח שהיא בחינת '''יחידה''' והיא נקראת {{גמט דגש|האור הבהיר}} שגימטריא גם כן {{גמט דגש|משיח בן דויד}} ). והוא אמר בתפלתו {{צ|דורי נסע ונגלה מני כאהל רועי}} - שבכל יום ויום נוסעים אותו ממקום למקום - כך אני אבא בגלגול בכל דור ודור לראות אם הגיע הקץ. {{צ|קפדתי כאורג חיי}} - כמו שהאורג כשרואה שבחצי הבגד שארג החוטים דקים חותך את הבגד וחוזר לארוג אותו מחדש מאותו מקום שהיה דק. והנני עושה תפלה ש{{צ|מדלה יבצעני}} - ה'''מ"ם''' סגורה תחתוך אותה לשנים וזהו {{צ|'''מדלה'''}} - '''מ' דלה'''. {{צ|תבצעני}} לשון חיתוך, ויהיו שנים דלתו"ת. ואז {{צ|מיום עד לילה}}, שהוא בסוף הגלות, {{צ|תשלימני}} - שעתה בכל דור ודור אני בא בגלגול וחסר ניצוץ אחד וכו', עיין שם. ונלע"ד שזהו סוד הפסוק {{צ|מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק}} - ר"ל כי המילוי של '''אל"ף רי"ש צד"י'''{{הערה|{{גמט דגש|ל"ף י"ש ד"י}}}} - גימטריא {{גמט דגש|דלת}} - רוצה לומר {{צ|מכנף}} שהוא מסוף {{צ|הארץ}}, ממילוי שלה, שגימטריא {{גמט דגש|דל"ת}} - {{צ|זמירות שמענו}} - שהיא השכינה שנקרא בגלותא דלה ועניה. {{צ|צבי לצדיק}} - רוצה לומר שהיא מתאוה תמיד לצדיק יסוד עלמא שהוא אות '''ו'''' של השם, להתחבר עמה בין שני דלתות וציריהן כדי להוציא נשמת {{גמט דגש|משיח בן דויד}} שהיא גימטריא {{גמט דגש|דל"ת}}. כי הוא עני רוכב על החמור. כי בעת שנכנס אות '''ו'''' שהוא היסוד בין שני '''דלתות''' - אזי נעשה אותיות '''דוד'''. וזהו שאמר '''דוד''' המלך ע"ה {{צ|דלותי ולי יהושיע}} - רוצה לומר כשיפתחו הדלתות - אזי {{צ|'''ו'''' לי יהושיע}} - הכוונה שיכנס האות '''ו'''' בין שני דלת"ין ויצא נשמתי על ידי חיבור ההוא, והטיפה שיוציא מתוך ה'''וא"ו''' הוא אות '''י'''' של '''דויד''' כנזכר בדברי הימים. ואומר {{צ|צבי לצדיק}} כי מילוי '''צבי''' כזה '''צד"י בי"ת יו"ד'''{{הערה|{{גמט דגש|ד"י י"ת ו"ד}}}} - גימטריא {{גמט דגש|דלת}} - שחשק אות '''ד'''' הוא לאות '''ו''''. וזה שאמר {{צ|ואומר '''רזי''' לי '''רזי''' לי}} - כי ב' פעמים {{גמט דגש|רזי רזי}} גימטריא {{גמט דגש|דלת}} במספר {{גמט דגש|משיח בן דויד}}. שכל תאוה וחשקה על אות המ"ם של {{צ|למרבה המשרה}} שיפתחו ויעשה שתי דלתו"ת. ולכן נקראת '''ארץ''' ישראל - '''ארץ צבי'''. כי במילוי אל"ף רי"ש צד"י{{הערה|{{גמט דגש|ל"ף י"ש ד"י}}}} - '''צד"י בי"ת יו"ד'''{{הערה|{{גמט דגש|ד"י י"ת ו"ד}}}} - הם שני דלתו"ת של אות '''ם''' ד{{צ|למרבה המשרה}}. רוצה לומר כשיפתחו השני דלתין של אות '''ם''' סתומה דל{{צ|מרבה המשרה}} - אזי יסגרו האות '''מ''' פתוחה של {{ממ|נחמיה|ב|יג}} {{צ|המפרוצים}} חומת ירושלים הכתוב בנחמיה, ויבא {{גמט דגש|משיח בן דויד}} ותבנה ארץ הקדושה במהרה בימינו. וזהו סוד הפסוק {{צ|אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום}}. ירצה {{צ|אשרי אדם שומע לי}} - כמו שאני נותן זמירות ותשבחות להקב"ה בעבור השני דל"תין שיפתחו - כך צריך גם כן '''אדם''' (שהוא '''א''''דם '''ד''''וד '''מ''''שיח) שומע לי לשקוד גם כן {{צ|על דלתותי יום יום}}. רוצה לומר בכל פעם שיבא משיח בגלגול צריך הוא להתפלל שיפתחו הדלתות כמו שהתפלל יחזקיהו {{צ|מ'''דלה''' תבצעני}} כנזכר לעיל. וזה {{צ|לשקוד על דלתותי}} שיפתחו אות מ"ם{{הערה|לא ברור לי בדפוס ויניציא. ובדפוס ירושלים הדפיסו "שיפתחו אותם". והבוחר יבחר - ויקיעורך}}. או נאמר {{צ|אשרי אדם שומע לי}} - רוצה לומר כי {{צ|'''לי'''}} ראשי תיבות '''ל''''ילה '''י''''ום. והכונה הוא אשר אדם שבעת שקורא קריאת שמע בשחרית ובערבית פעמיים בכל יום שצריך לכוון על {{צ|דלתותי}}, שהיא '''ד'''' ד{{צ|אחד}} שני פעמים בכל יום שהם שני דל"תין, למסור עצמו בארבע מיתות בית דין באות '''ד'''' ד{{צ|אחד}} כדי לפתוח השני דלת"ות של בינה על ידי יסוד דחכמה שנכנס שם בין שני דלת"ות בסוד היחוד בשעת קריאת שמע כנודע שאז הוא חיבור של חכמה ובינה. וצריך לכוין שיהיה חיבור שלם כי עתה בגלות אין החיבור שלם כי נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים דלעילא עד שישראל יכנסו בירושלים תתאה. והנה כתוב בתיקונים דף ל"ד ע"ב {{צ|לא יעול '''י'''' ב'''ה'''' עילאה עד דיעול '''ו'''' ב'''ה'''' דאיהי ירושלים תתאה}}. והנה לפי זאת הבחי' יהיה צירוף שם '''הויה''' בסוד '''והיה''' - שמתחלה יתחבר '''ו'''' ב'''ה'''' ואחר כך יתחבר '''י'''' ב'''ה'''' עילאה. וזהו סוד הפסוק {{צ|והיה יהוה למלך}} - רוצה לומר כשיהיה היחוד בסוד {{צ|'''והיה'''}} - אזי יהיה יהו"ה למלך על כל הארץ. וזהו סוד שאמרו רז"ל כל מקום שנאמר {{צ|והיה}} הוא שמחה בסוד {{צ|כי בשמחה תצאו}}. וזהו סוד {{צ|כי '''יד''' על כס '''יה'''}}. ירצה כאשר יתחבר {{גמט דגש|יד}} עם אות {{גמט דגש|א'}} של '''כסא''' - אזי יעשה השם '''י"ה י"ה'''. וזה יהיה כשיעשה הקב"ה מלחמה בעמלק כמ"ש {{צ|מחה אמחה זכר עמלק}}. ורמז בתיבת {{צ|'''אמחה'''}} מי שעשו ויעשו מלחמה עם עמלק. * כי במלחמה ראשונה היו '''א''''הרן '''מ''''שה '''ח''''ור. ואות '''ה'''' היא השכינה שעשתה מלחמה למעלה עם השר שלו. * ואחר כך היו '''א''''סתר '''מ''''רדכי '''ח''''רבונה. ואות '''ה'''' של השם. * ובגאולה אחרונה יהיה '''א''''ליהו '''מ''''שיח '''ח'''' נסיכי אדם, והשכינה על גביהם שהיא אות '''ה'''' אחרונה. ואז {{צ|והיה אור הלבנה}} שהיא המלכות '''ה'''' תתאה, {{צ|כאור החמה}} שהיא בינה שנקרא 'חמה', '''ה'''' עילאה כנזכר בתיקונים דף י"* ע"א. ואז יהיו השני מאורות הגדולים (שהם בינה ומלכות) שוים בסוד '''יהי"ה - י"ה י"ה'''. כי החיבור של זעיר ונוקבא יהיה כל כך גדול כמו החיבור דחכמה ובינה בסוד {{צ|יהיה יהוה אחד ושמו אחד}}. '''ברוך יהוה לעולם אמן ואמן''' '''י"ימאוא''' ===סיום המאמר=== עד הנה עז"רנו הנאזר בגבורה לגבר חיילים במיעוט שיחה ודרך קצ"רה לפי שעת הקו"צר וחוסר הפנאי בגדולות ובנפלאות שבח"י צדק אדמת הקדש תוב"ב, הלא מצער הוא. וראשי פרקים בקומץ חסר לכש' דעת כי הוא ירחיב ויוסף לפי שכלו יהולל במקום שאמרו להאריך. אך בכל זאת אמרתי לשלימות המאמר ולהפיק רצון החושק לעסוק בדברי תורת אמת למלאות חפצו ותשוקתו, והיה לבא"ר משנת פרק קמא דכלים הכוללת רוב מהללי ארץ ישראל. בה יבינו הנבונים להיות חיים משכילים ו"הן לומדין מן הכללות כמה הקדמות עמוקות ונאמנות. ואך אל '''א'''להי"ם '''ד'''ומי"ה '''נ'''פש"י '''י'''תננ"ו '''ש'''ומ"ר '''ד'''בר"י '''י'''ו"שר. ----------- lvknggv4tkwkvwiu3isn2hn126bw00s 3084668 3084667 2026-09-24T21:48:49Z Roxette5 5159 /* סגולת ומעלת ארץ ישראל */ 3084668 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|טוב הארץ||הקדמת המגיה|ארץ ישראל|משנה כלים}} __TOC__ ===סגולת ומעלת ארץ ישראל=== '''סגולת ומעלת ארץ ישראל''' שמעו דבר יהוה אוהבי דעת נוצרי יראה ברחו לכם מכזיב ועד אמנה. ראויה להתכבד על שולחן מלכים - 'מאן מלכי רבנן' . כי נגידים אדבר ואודיע קושט אמרי אמת מיוסדים על אדני הקבלה הנאמנת האמורה מפי ארון העדות אמון רבתא נהירו דאורייתא, הוא גלא עמיקתא, כבוד גדולת מעלת הרב המופלא רבינו הקדוש כמלאך ה' '''כמוהר"ר יצחק לוריא אשכנזי''' הנודע בשם '''האר"י דבי עלאי''' זלה"ה. ומשנהו אבי החכמה אשר מלא את ידו לשבת על כסאו - הוא תלמידו נאמן ביתו חי מדבר אלהי בוצינא דנהורא כבוד מע' הרב '''רבינו חיים ויטל''' זלה"ה. {{ש}} עלימו תטוף מלתי. ושניהם בנעימים יחד קולם אשמיע, ודבריהם אציע בכל מקום שהדין כך והצע"ה צריכה לכך. 'שמעו ותחי נפשכם' דברי האר"י זלה"ה בגדולת ארץ ישראל ומקצהו תראו מראות אלהים ומעט מחזיק את המרובה. הלא כה דברו על מאמר הזוהר פרשת ויקהל דף ר"ט {{ממ זהר|ב|רט|ב}} וז"ל: {{ש}} {{צ|ברקיע דעל ארץ ישראל אית פתחא חדא דאיקרי '''גבילו"ן''' ותחות האי פתח אית שבעין פתחין אחרנין לתתא, ושבעין ממנן נטרין מרחוק תרי אלפין אמין דלא קרבין לגביה. וההוא פתחא סליק לעילא לעילא עד די מטא לגו כורסייא עילאה, ומההוא פתחא לכל סטרין דרקיע עד תרע' דפתחא דאיקרי '''מגדו"ן''' דתמן איהו סיומא דרקיעא דתחומא דארעא דישראל וכו'}}. פירש גם האר"י זלה"ה כי באמצע השער והפתח שהוא כנגד ארץ ישראל יש פתח גדול, וסביב הפתח ההוא יש ע' פתחין שמשם ניזונים ע' אומות מתמצית הפתח ההוא. ובאותו פתח יש פרוכת דקדושה דלא שבק לסיטרא אחרא שיזונו משם, כנזכר בפרשת תרומה קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}. והוא לבוש גם כן אלא שהוא קדוש. ולכן אין הקדושה מתגלית בזמן הזה. וגם הפתח הוא באמצע הרקיע ונשפע אח"כ לארץ התחתונה דרך הפתח ההוא. ויש פרוכת גם כן אחר לעכב הסטרא אחרא שלא יכנס לארץ ישראל. וזה הפתח מכוון באמצע כל הרקיעים עד שמגיע לכל בחינת יסוד שבמלכות, נקודה קדישא שבכל העולמות עד כורסיא קדישא. ומשם עולין כל התפלות והנשמות העולות למעלה בלילה. ואעפ"י שאמר בפרשת ויקהל דף ר"א ע"ב {{ממ זהר|ב|רא|ב}} כי התפילות סלקין במזרח ובמערב וכו' - זהו בעלית האוירין, אבל אחר כך כולן נכנסין דרך הפתח ההוא האמצעי. והנה אלו הרקיעים אינם מתגלגלים אלא קבועין. ולכן תמיד פתחם מכוין כנגד ארץ ישראל. אך הגלגלים הקבועים ברקיע הם הסובבים. ונמצא כי כשאנו אומרים שהרקיע קבוע הוא על זה הרקיע. וכשאנו אומרים ש{{צ|גלגל חוזר}} - הוא הגלגל ולא הרקיע. ורבי ישמעאל ור' אליעזר אינן עושין עיקר מן הגלגל אלא מן הכוכב שבו. ואמרו כי מזל חוזר ורקיע קיים. וכן הוא האמת. כי הגלגל והכוכב שבו - הכל נקרא על שם הכוכב. כי הכוכב הוא נקודת הגלגל ונשמתו. והגלגל הוא גופו בסוד העגולים שיש לכל העולמות כנ"ל. וזהו הטעם שאין נזכר בדברי רז"ל תנועת גלגל אלא תנועות הכוכב לבדו. והרקיע קבוע במקום אחד כאהל. '''והרב חיים ויטאל ז"ל''' כתב וזה לשונו: {{ש}} דע כי הלא ארץ ישראל הוא באמצע הישוב, וכנגדה למעלה ברקיע יש באמצע הרקיע פתח אחד גדול כשיעור רחב ארץ ישראל ונקרא '''גבילו"ן'''. ותוך זה הפתח לתתא מיניה יש פתחים אחרים באמצעית'. נמצא שהם {{גמט דגש|ע"א}} פתחים לקבל ע"א סנהדרין. וכל הני פתחים ע"א נקראים {{צ|שערי צדק}}, והם קדושים, ואינם מצד האומות ח"ו. ויש סביב ע"א פתחים אלו מגרש ב' אלפים אמה לכל צד, ושם נגמר שיעור הרקיע שעל ארץ ישראל. ואלו השני אלפים אמה לכל צד הם משרז"ל על תקנת תחומין בשבת כי כולם הם קדושה עצומה. ובסיום זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל יש דלת אחד שהוא סוגר זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל. ופתחין אלין כשרוצה הקב"ה - סגרם. ונקרא זה הדלת '''מגדון'''. <big>(</big>ולכן יהושע כשנכנס בזה הדלת תיקן לישראל ברכת הזן. וזהו {{צ|על הארץ ועל ה{{גמט דגש|מזו"ן}}}} - גימטריה {{גמט דגש|מגדו"ן}}. וזהו סוד {{צ|מגדל עוז שם יהוה '''ב''''ו '''י''''רוץ '''צ''''דיק}} {{ממ|משלי|יח|י}} - ר"ת '''צבי'''. ר"ל {{צ|מגדל עוז}} נקרא ארץ צבי ששוכן בה {{צ|שם יהוה}} שהיא השכינה. ובו {{צ|ירוץ}} יסוד שנקרא 'צדיק' דרך הפתח והדלת שנקרא {{גמט דגש|גבילו"ן מגדו"ן}} שמספרם גם כן {{גמט דגש|צדי"ק}}. וזה סוד הפסוק {{צ|זה השער ליהוה צדיקים יבואו בו}} {{ממ|תהלים|קיח|כ}}.<big>)</big> ומ{{גמט דגש|ע"א}} פתחים אלו ניזונים ארץ ישראל שהם {{גמט דגש|ע'}} נפש לבית יעקב. והסוד כי {{גמט דגש|ע'}} ענפים יש באילן העליון ומהם נשמות ישראל. אם כן לכל ענף יש פתח אחד, ואין כל ישראל ניזונים מענף אחד ומפתח אחד. והפתח שבאמצע הוא כנגד השכינה עצמה שנקרא {{צ|צדק ילין בה}} {{ממ|ישעיה|א|כא}}. והשבעים אחרים נקראים {{צ|שערי צדק}}. וסביבות אלו ה{{גמט דגש|ע'}} פתחים שבארץ ישראל רחוק ב' אלפים אמה לכל צד (שהוא סיום רקיע ארץ ישראל) - שם שרויים {{גמט דגש|ע'}} ממנן, כל אחד כנגד פתח אחד. ומתמצית ושיורי השפע דארץ ישראל לוקחים אותם ה{{גמט דגש|ע'}} ממנן כל אחד מפתח אחד - אך אינם קרובים אליהם ח"ו. ואז נעשה שאר הרקיע {{גמט דגש|ע'}} רצועות, וכל ממנא שליט על רצועת הרקיע שלו. נמצא כי הרקיע של ארץ ישראל ושאר הרקיע - הכל הוא רקיע אחד, רק שאותו שיעור הרקיע שכנגד ארץ ישראל יש בו אותם הפתחים. וכן הוא בכל העשר רקיעים הנזכר שהם נקראים {{צ|יריעות המשכן}}. וכן למעלה מהם עד כסא הכבוד {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}} - באופן כי כל ארץ ישראל אין עליה שום קליפה חופפת, ומן האי סטרא ומהאי סטרא הכל נפתח. כי אין לומר כי בקצה האחד של ארץ ישראל הוא פתוח והשאר סתום - כי כל גבול ארץ ישראל מן הקצה אל מהקצה הוא פתוח. ואמר כי טעם פתח הזה הוא כי הוא היה דרך ומבוא לעלות משם סוד ריח הקטורת והקרבנות כשהיה בית המקדש קיים, ואז היה המקום פנוי ע"י אותו הריח העולה משם כנזכר. אך כשגרמו חובין שהוא בעת החורבן - אז נתקרבה הקליפה מכל הקצוות הסובבים את אויר ארץ ישראל עד שנתחברו ד' קצוותיה אל תוך נקודת המרכז האמצעי של ארץ ישראל. ואז כביכול נפסק השפע והדבקות אשר לארץ ישראל עם ירושלם העליונה, ואז שלטה הקליפה ונחרב בית המקדש בעוונותינו. אבל צריך לדעת כי לא נסתם כל הפתח הנזכר ברגע אחד בעת החורבן, אמנם על ידי התועבות והגילולים שהיו מקריבין וממשיכין את הקליפה מעט מעט עד שנסתם הכל ואז נחרב הבית. ולכן תמצא כי תחלה נחרבה כל ארץ ישראל, והוא בגלות שומרון, הם היוד השבטים, כי נתמלאת סאתם עד שהקליפה גברה שם. ואח"כ גם בני יהודה נתמלאת סאתם. אז נתקרבה הקליפה עד נקודת ציון שהוא אמצע כל העולם, ואז נסתם הכל ואז נחרב הבית בעוונותינו הרבים. ועתה צריך לדעת שהלא הארץ בעצמה היא קדושה והיא חלק השם יתברך מכל שבעים ארצות , ואיך תוכל הקליפה ליכנס בחלקו יתברך? {{ש}} לכן השיב כי האמת הוא כי בארץ בעצמה אין להם חלק כלל. האמנם הענין נמשל למי שיש לו עבד אחד וברח ממנו אל בית חבירו - אזי הוא נכנס שם ומכיר את שלו ונוטלו והולך לו. כן ישראל קנו אדון לעצמם בעונותיהם, ונמכרו לעבדים אל הקליפה. בכל יום מקטרים ומזבחים להם עד שברצונם נמכרו להם לעבדים 'להיות להם לאלהים'. ואז הקליפה נכנסה לארץ ישראל ולקחה את העבדים הנמכרים לה ודחה אותם לבר ולקחם בארצה והלכה לה משם, ואז חזר הפתח הנזכר להפתח תכף ומיד. וא"ת אם חזרה הקדושה למקומה איך נשאר ארץ ישראל חרבה? התירוץ הוא כי השכינה עלתה למקומה, וישראל בעונותינו הלכו בין האומות ונשארה הארץ שוממה מבלי בניה ובלי בעלה. ולכן לא חזרה להתיישב עד ישקיף וירא ה' משמים. ואחר שהקדושה נסתלקה כדי שלא תשרה במקום הטומאה (כי זה דרכה כנודע בסוד טומאת מת) - לכן שם הקב"ה פרכת מסך אחד מהקדושה על אותו פתיחו דעל גבי ארץ ישראל. ובזה אין הטומאה שורה שם וגם הקדושה העקרית אינה שורה שם. ונשארה כביכול האשה עגונה ואינה נשאת לאחר. וכוונת פרוכתא דא נלע"ד חיים כי נודע בעת שהמלכות המלבשת גבורה ודין אזי פועלת הדין על ידי לבוש החיצון מכל - שהוא גוון תכלת שמכלה את הכל. והנה אפילו החיצונים יראים אז ממנה כי {{צ|חמת מלך מלאכי מות}} {{ממ|משלי|טז|יד}}. ובראות החיצונים המלכות בלבוש תכלת כנזכר - אזי בורחים משם. וזה סוד {{צ|ההוא חופאה קלישא}} הנזכר בזוהר חלק שני דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}, עיין שם, שהוא סוד הלבוש החיצון שבסופו הם הלבושים היותר פנימיים ונקרא {{צ|פרוכתא קדישא}} בערך הפנימיות כנודע. ולכן החיצונים אינם יכולים ליכנס שם. וכן הברכה והשפע נמנע - כי תוקף הדין הנכלל באותה חופאה אינו מניח לרדת הברכה כיון שאין זכיות בישראל מעוונותינו. ולכן נשארת ארץ ישראל חריבה - ולא מצד הטומאה, רק בשב ואל תעשה. ולטעם זה נקראת {{צ|חופאה קלישא}} כי כמעט היא נקראת קליפה כנגד מה שלמעלה ממנה.{{הערה|כנראה עד כאן דברי הר' חיים ויטאל - ויקיעורך}} '''והרב המקובל האלהי מוהר"ר משה קורדוירו זל"ה''' כתב זה לשונו: {{ש}} {{צ|בכל רקיעי' אית פתחין ידיען}} - ענין פתחים אלו הם כאלו תאמר ארץ מצרים היא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה היא מחזקת כנגד הרקיע כך וכך מעלות, וכל אותן מעלות הרקיע שהם כנגד חלק הארץ יקראו פתח אחד. ועם היות שיתגלגל הרקיע - אין לחוש, כי כל חלק מהרקיע כשיגיע כנגד הארץ והשר שלה - ישפיע מעין שפע השר הממונה. והפתחים האלו נחלקים בישוב ששם שוכנים {{גמט דגש|ע'}} אומות, וארץ ישראל היא נקודת מרכזם. וכל ה{{גמט דגש|ע'}} יש להם רצועה שהוא פה להם לשאוב מפתח ארץ ישראל. ולזה היו כמה מלכים בארץ ישראל שלא היה להם בארץ ישראל אלא עיר אחד או חלק כמו ל"א מלכים שכבש אותם יהושע, ושאר ישובם היה במרחקי הארץ (כדפי' רז"ל), מפני שפתח שאיבת השפע הוא סביב לארץ ישראל. וכל {{גמט דגש|ע'}} ממנן נטרין מרחוק תרי אלפי אמין - סודו הוא כי אלו הב' אלפים הוא סוד {{צ|תחום שבת}}, והיוצא חוץ לתחום יוצא אל קליפות. שתחום שבת ותחום ארץ ישראל שהוא אלפים אמה הוא סוד {{צ|הנוגה}} כנודע, הסובב ומתחם ארץ ישראל שלא יכנס אליה חצוני ערל טמא. וחלק ארץ ישראל עולה נקי ובר עד כסא הכבוד. ופתח היכל לבנת הספיר מכוונת כנגדה, ונוגה סובב גבולה ממנה ועד רום רקיעין. ושרים סביב לה שואבים מתמציתה. והם פתחי השרים חלקם אשר נגד ארצם ברצועות משוכות אלו על אלו בענין שכולם שואבים דרך אותו הנוגה. והנה כסא הכבוד משפיע כל בחינת ההנהגה לעולם לארץ ישראל וכח כל הנמצא בה. והם סוד {{צ|שערי צדק}}; כי 'צדק' היא מדת המלכות . ואור המלכות המשתרבב מכסא הכבוד דרך ההיכלות, ושוכן בארץ ישראל בסוד {{צ|סתר המדרגה}} הזאת שתחומה נוגה לו סביב ומתוכם כעין חשמל. והכלים הגשמיים שיפעל בו המעשה הוא הרקיעים. ובהגיע הרקיע כנגד אוירה של ארץ ישראל - מתבטל כל כחו וכח השרים שקבל, והוא פועל ברצון השופע כעין שהוא עושה לכל שר ושר - שכל חלק הרקיע שהוא מכוון כנגד ארצו מנהג כפי השפעה הנשפע וחלק התמצית שמקבל מלמעלה. והנה כיון דגרמו חובין והיו ישראל עובדים עבודה זרה - היו האומות שולטות בארץ, נכנסות ומשיגות גבולן של ישראל, וישראל נמסרין תחת ידם, כגון סנחריב וכיוצא. עד שבא נבוכדנצר ואז אתקרב קליפא כלא כחדא והיתה שליטה אל החיצונים על ישראל לכלות ח"ו, עד שהחריב המקדש והגלה את ישראל ודחה לון לבר. ואע"ג דדחה לון לבר - עכ"ד משכנם שם אינו קבוע - דלא יכיל לשלטאה בההוא דוכתא קדישא, ולא הרגיעה שם לילי"ת. וחזר לו נבוכדנצר ושאר המלכים אל מקומם. ועם היום שנתיישבו גוים בארץ ישראל - עכ"ז ישובה אינו ישוב הגורם שתשלוט הקליפה אלא כענין טעם החרבן דמסיק לבד{{הערה|יתכן שיש להגיה כאן "דמפיק לבר", וכפי שנזכר לעיל בענין עבד שברח וכולי, וצע"ע - ויקיעורך}}. וקב"ה עבד דלא תשלוט. שגרש הקליפות אחר שנתנקמו מישראל כדי רשעתם. אהדרת ההיא קליפה וחזרו גבולי ישראל אל גבולם העליון. ואלו עמדו ישראל על מקדשם בגלות יכניה וכיוצא שלעולם נשארו ישראל על מכונם - לא היה צריך דבר, שהיה ראוי שע"י העבודה ישאבו הרוח העליון: אמנם נחרב הבית וגלו ישראל. מה עשה הקב"ה? נטל פרוכתא. והוא סוד {{צ|ופרשו עליו בגד כליל תכלת}} {{ממ|במדבר|ד|ו}}, והוא כח אמצעי בין הקדש והחיצון. ונותן גבול להחיצונים שלא יגשו אל הקדש. והנה בהיות ישראל גולין אזי אויר ארץ ישראל הוא מאיר מהקדש דרך פרכת בגד כליל תכלת זה. אמנם בהיות ישראל על מכונם - אין בין ישראל לאביהם שבשמים מפסיק כלל, ויושבי חוץ לארץ הם שואבים דרך ד' קליפות. והנה סגולת ההוא פרוכתא הוא שגורם שתצמצם למעלה ולא תאיר אל התחתונים, ולזה לא יושפע עליהם שפע ואור השכינה באור הקודם, אבל נמצא בה כשיעור מה שעובר דרך הפרוכת. ועדיפא מחוץ לארץ שאין אותו המעט המאיר עובר דרך החיצונים. וגם הנשמות מדי עלותם לא יצטרכו מתי ישראל לשבר כח ד' קליפות, אלא כבוד השם המאיר דרך הפרוכת הזה שאינו טמא - יאספהו. לזה בזמן רשב"י שהיה חרבן אמר שאויר ארץ ישראל הוא טהור ומחכים וכיוצא, ולא גרעה מעלת ארץ ישראל ח"ו. אמנם תגבורת האור לבנות בית המקדש אי אפשר מן הטעם הנזכר לעיל. ואמנם יש לדקדק עתה שבמקום הבית נעשה בית מרגז לישמעאלים - מאי איכא למימר? שהרי {{צ|שם הרגיעה לילי"ת}} {{ממ|ישעיה|לד|יד}}!? {{ש}} וי"ל שזו שליטת ש‎‎ָׂרָם שנתן לו הקב"ה בזכות המילה כנזכר בזהר. אמנם לא ישכון שם לטמאה כדרך ששולטת {{צ|מחוילה...באכה אשורה}} {{ממ|בראשית|כה|יח}} ששם משכן הקליפות והשר. אבל כאן בארץ ישראל הם יושבים העם לבד ושואבים שפעם מבחוץ ממה שכנגד גבולם, ואין להם חלק בפרוכת כלל וכ"ש במה שלמעלה ממנו. ואותה העבודה שהם עושים - מתגלגלת עד שיוצאה לחוץ אל משכן השר. ודע כי תחלת המציאות אחר התגברות החיצונים וסלוק שכינה מהתחתונים לסבת הפגם והעון שגרמו הדורות הראשונים דור אחר דור - נתחזקה הקליפה ונסתמו פתחי הקדושה, ועמדה שכינה בעליונים זולתי מה שנתלבש בחיצונים בסוד {{צ|ומלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהלים|קג|יט}}. וזהו גם כן היה ברדת של ישראל בגלות מצרים כדכתיב {{צ|אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה}} {{ממ|בראשית|מו|ד}}. ולכן כשנראה למרע"ה {{ממ|שמות|ג|ב}} נראה {{צ|מתוך הסנה}} (דהיינו הקוצים, להראות סוד התלבשות) - {{צ|'''לַבת אש'''}} - שהיא 'בת עין' הנקראת 'בת מלך' איך היתה מלובשת בתוך הקוצים. כך עתה בגלות הזה השכינה היא מתלבשת בתחום שרו של עשו כדי לשמור ישראל שם שתי שמירות. * האחת שלא ישתקעו בתוך הקליפות כי {{צ|חונה מלאך יהוה סביב לראיו ויחלצם}} {{ממ|תהילים|לד|ח}} מכל צד הקליפה הרוצה להגביר עליהם כדי להחטיאם. וכמעט האויר הקדוש שוכן אתם בתוך טומאתם. * שנית לשמרם שמירת הגוף שלא יאונה אליהם כל און, כענין {{צ|יהוה אלהיך מתהלך בקרב מחנך}} {{ממ|דברים|כג|טו}} ואויר חוץ לארץ מתקדש. ומטעם זה נאמר {{צ|דרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל יהוה כי בשלומה יהיה לכם שלום}} {{ממ|ירמיהו|כט|ז}}. כי הנביא גלה להם סוד השכינה עמהם בגלות, ואויר קדוש השוכן אתם בתוך טומאתם, והמלך והמלכה גולים עם בניהם ושם מתייחדים בתוך הגולה. וז"ש {{צ|כי בשלומה יהיה לכם שלום}} שהוא היסוד וייחוד. וזהו סוד {{צ|שכינה גולה עם ישראל}} - עם היות שאינה בגלות - אלא לשמור את בניה לבלי יטמאו בין האומות ולא יוזקו, דשכיחא שם היזקא מפני האויר הטמא. ובהיותה שם - האויר מתטהר. ואין לתמוה על כך. שהרי ישראל קודם שנכנסו לארץ ויצאו ממצרים והלכו במדבר....'''נח"ש שר"פ ועקר"ב וצמאו"ן''' {{ממ|דברים|ח|טו}} - האיך הקריבו קרבן והיו בתוך ענני כבוד? אלא העננים היה להם אויר, ואויר של ארץ ישראל היה הולך עמהם. כי אותו הפתח הנזכר לעיל נפתח להם במדבר נוכח מושב בני ישראל והלך עמהם על ראשם עד שעמד כנגד כל ארץ ישראל שיעור ת' פרסה. והוא מתחילת גבול ארץ ישראל ועד קצהו. וצריך לידע כי ענין גלותנו הוא שכל כך פגמו הנשמות עד שהשכינה גולה ונסתלק ממנה השפע מכל הבחינות מכל וכל. וזהו גלות השכינה החלטי - לא צער שתצטער היא מכאב הבן - אלא זה הוא צער עצמי הנוגע אליה. וזה לא היה דווקא אלא בחורבן בית שני כמו שפירשו בתיקונים על פסוק {{צ|ונהר יחרב ויבש}} {{ממ|איוב|יד|יא}} בענין שפע הנהר הנמשך לשכינה. ופירשו {{צ|יחרב}} בבית ראשון - כי {{צ|יחרב}} הוא כמו {{צ|חרבו המים}}, שאינו יבשות אלא נגיבות, אבל עדיין נשאר לחות השפע קצת. {{צ|ויבש}} - בבית שני, כי {{צ|יבש}} היינו שנתייבש מכל וכל, שנסתם שער השפע מכל וכל. וז"ש הכתוב {{צ|ויקרא אֲדנָי '''יְ''''הֹוִה '''צ''''באות '''ב''''יום '''ה''''הוא לבכי ולמספד}} {{ממ|ישעיה|כב|יב}} שהוא ר"ת '''הצב"י'''. כשנחרב קרא לבכי כי {{צ|'''צבי''' לצדיק}} נחרב ויבש, וראוי לו לבכי ולספוד עליו על הצדיק שאבד למטרוניתא להשפיע עליה, ועתה כל הנשפע שמשפיע לחוץ יוצא ל{{גמט דגש|ע'}} שרים, בני שפחה בישא. והנה {{גמט דגש|צבי}} גימטריה {{גמט דגש|ק"ב}}. חִדֵש שעל ידי הצדיק שהוא היסוד מתחברים גם כן '''ק''''דושה '''ב''''רכה (שהם תפארת ומלכות). ועתה הצדיק אבד - נעשה '''ק"ב''' ישן ו'''ק"ב''' חרובין - שכל השפע של הקדוש ברוך הוא ד"קדושה ו"ברכה - הוא יורד לעלמא דחרוב, סוד {{צ|'''קב''' חרובין}} שהוא לקליפת נגה (כנודע בדרושי האר"י זלה"ה באורך, עיין שם בדרוש של מרכבת יחזקאל). ועיין שם הזוהר פרשה תרומה על פסוק ועשית שלחן (צ"ל מנרת) זהב טהור וגו'. וא"ת - כיון שנסתם שער השפע - אם כן מה יתן ומה יוסף העוסק במצוה או הפוגם? {{ש}} וי"ל כי העושה מצוה בזמן הזה הוא עושה סמך לשכינה ומושך לה שפע כזיעה בעלמא - ועכ"ז יש לו שכר טוב. ועל זה נאמר {{צ|שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה}} {{ממ|ישעיה|סו|י}} - כי סמך הוא עושה לה, ואדרבה יותר שכרו גדול. והעד על זה בת מלך בהיותה יושבת בהיכל המלך אביה - עבודתה שעושין לה אינה כל כך נחשבת כמו עבודה שעושין לה בהיותה בגלות. ואז כשהעבד נותן לה אפילו עשב לח - חשוב אליה יותר מכל מעדני מלך בשער המלך לפי הצורך. לכך עבודה המועטת שעושין לה בזמן הזה הוא חשוב מכל אילי נביות בזמן ההוא! <big>(</big>זהו סוד שאמרו ז"ל במדרש משלי והובא בילקוט דף ק"מ ע"א וזה לשונו: {{ש}} {{צ|א"ר יוחנן "טוב פת חרבה" {{ממ|משלי|יז|א}} - זו ארץ ישראל שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח בכל יום ודר בתוכה - זוכה לעה"ב. "מבית מלא זבחי ריב" - זו חוצה לארץ שהיא מלאה חמס וגזילות}}. הכוונה כי בעוונותינו הרבים עתה בעת החורבן השפע שמקבלת השכינה הוא התמצית ממה שהיתה מקבלת מקודם בבנינה. והשפע בעצמו לוקחת בעוונותינו הרבים השפחה בישא, כמה דאת אמר {{צ|תחת שפחה כי תירש גברתה}} {{ממ|משלי|ל|כג}}. אבל עדיף אותו השפע המועט שיורד בארץ ישראל שהוא בתוך אויר הקדוש - מכל השפע היורד בחוץ לארץ בתוך אויר הטמא. וז"ש {{צ|טוב פת חרבה - זו ארץ ישראל}}, ואין לה עתה אלא התמצית. {{צ|שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח}} - שאינו גורם במעשיו הטובים שלו להוריד אלא התמצית בלבד - מכל מקום {{צ|זוכה לעה"ב}} - כי זה המעט שגורם הצדיק במעשיו להוריד בארץ ישראל הוא חשוב לשכינה מכל אילי נביות בזמן שבית המקדש היה קיים כנז"ל. וזהו סוד הפסוק {{צ|'''י''''פרח '''ב''''ימיו '''צ''''דיק ורוב שלום עד בלי יָרֵח}} {{ממ|תהלים|עב|ז}} - הוא ראשי תיבות '''צב"י''' למפרע - להורות כי צדיק שדר בארץ צבי בזמן {{צ|בלי ירח}}, שהירח היא בחסרונה, גורם {{צ|רוב שלום}} יותר מבזמן שהיתה הלבנה במילואה.<big>)</big> ועל דרך הזה הפגם הגדול הוא כי מי שיטול מלפניה המאכל המועט ההוא - אז בוודאי היא בכעס גדול ותענישהו עונש גדול. כי הקרוב אל הדבר קל שבסבות יפסיקהו והיא בעצמה מגוללת בדין, וקלה שבסיבות יהפכה לדין חזק. וזה טעם הצרות התכופות בגלותינו זה מה שלא היה כן בשאר הגליות. מפני שבשאר הגליות שלא היתה עמהם אלא לשמרם בלבד - לזה היה לה שפעה בכל יום כנודע. אמנם עתה שנסתלק לה השפע מכל וכל והיא נקרא {{צ|סוכת דוד הנופלת}} {{ממ|עמוס|ט|יא}} - 'שנפלה' לא נאמר אלא 'הנופלת', להורות שלעולם היא בעוונותינו נופלת. להיות שנסתם השער השפע שאינו נשפע למטה זולת הספיחים וספיחי הספיחים שאנו אוכלים. וכן תמיד מאותו השפע שהיה בה נזרע עתה בזמן הגלות, ולכך לעולם חוזרת לאחור. וזהו {{צ|הנופלת}} בכל יום, שאין יום שאין בו קללה מרובה מחברתה. כי כל עוד שהולך השפע מתמעט כחו, כענין הספיחים שיש להם כח חזק ,וספיחו ספחים שהוא השיחים הוא יותר מעט, וכל עוד שהולך הוא מתמעט. ולכן עיקר כוונת הרשב"י בחבור ספר הזוהר היה לזה. להיות השכינה בגלות באפס שפע באין תומך ואין עוזר - רצה לייחדה עם הת"ת ייחוד מועט על ידי חיבור זה במה שיהיה הוא עם חבריו עוסקים בסוד. וכמו{{הערה|נלע"ד שיש להוסיף כאן מלת "כן". "וכמו כן וכולי". וצע"ע - ויקיעורך}} כל מי שזוכה לעסוק בזה החיבור הוא גורם לייחד קב"ה ושכינתיה ע"י היסוד שהוא סוד {{גמט דגש|רז}} דהיינו {{גמט דגש|אור}}. וגם על ידי החיבור הזה הוא ביטול הקליפות וקללות הגלות והשבתת קטרוגם שהן לוחמות בכל עת ובכל שעה נגד השם ונגד שכינתו, ונגד בניה ישראל הנתונים בגלות בין האומות הנקרא {{צ|חיוון בישין ודובין דאכלין ענא}} שהם ישראל כאומרו {{צ|ואתנה צאני וגו'}} {{ממ|יחזקאל|לד|יז}}. ועסק התורה יקרא {{צ|הקלע והחרב והרומח}}, והם בחינת הסודות להצילם מרעתם בחיבור הזה, כמ"ש בס' התיקונים דף ע"ג ע"ב על פסוק {{צ|ורוח אלהים מרחפת על פני המים}} {{ממ|בראשית|א|ב}}: : מאי {{צ|ורוח}}? אלא בודאי בזמנא דשכינתא נחתת בגלותא - האי רוח נשיב על אינון דמתעסקים באורייתא, בגין [ד?]שכינתא אשתכח בינייהו. והאי רוח איתעביד קלא ויימא הכי: {{צ|אינון דמיכין ושינתא בחוריהון, סתימין דעיינין, אטימין דלבא - קומו ואתערו לגבי שכינתא! דאית לכון לבא בלא סכלתנו למנדע בה ואיהו בינייכו!}}. ורזא דמלה {{ממ|ישעיה|מ|ו}} {{צ|קול אומר קרא}} כגון {{צ|קרא נא היש עונך ואל מי מקדושים תפנה}} {{ממ|איוב|ה|א}}. והיא אמרת {{צ|מה אקרא כל הבשר חציר}} - כלא אינון כבעירין דאכלין חציר, {{צ|וכל חסדו כציץ השדה}} - וכל חסד דעבדין - לגרמייהו עבדין! ואפילו כל אינון דמשתדלין באורייתא - כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין! בההוא זמנא {{צ|ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב}} {{ממ|תהלים|עח|לט}}. ודא איהו רוחא דמשיח. : ווי לון מאן דגרמין דיזיל ליה מן עלמא ולא ישוב לעלמא! דאלין אינון דעבדין לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה דגרמין דאסתלק נביעו דחכמה דאיהו '''י'''' מינה, ואשתארת '''ב'''' יבישא.{{ש}} ווי לון דגרמין עניותא ואורך גלותא וחרבה וביזה והרג ואבדן בעלמא! והאי רוח דאסתלק איהו רוח דמשיח וגו'. וכן בכמה מאמרים אחרים בתיקונים ובזוהר . כללו של דבר שכל המתעסק בספר הזוהר ניצול מכל הנזכר לעיל ועושה תקון גדול לשכינה בגלות הזה. והספר הזה עתיד להגלות כל סודותיו בימי מלכא משיחא כדי ליתן סעד לשכינה כנזכר. והנה כל אותם שיזכו אליו יזכו לגאולה בעזרת האל יתברך: ===יניקת שבעים שרים מארץ ישראל=== ועתה נבאר יניקת {{גמט דגש|ע'}} שרים מארץ ישראל איך היא, ושליטתם. דע כי הנה '''לילי"ת''' נקראת 'אימא דערב רב'. וערב רב נקראים {{צ|ע' שרים ערבוביא בישא}}, שלילי"ת הרשעה הולידה אותם מיחוד '''סמא"ל'''. והם בשפל כל מדרגות החיצונים, למטה מכל ההיכלות. הם {{גמט דגש|ע'}} ניצוצות. כדרך שהקדושה נבראת 'בת שבע' 'בת שבעים' - כך בחיצונים לילי"ת נקראת 'בת שבע' היכלות החיצונים שהיא 'בת שבעים' אומות כנגד שבעים שרים. ואין שום שר כנגד ארץ ישראל, שהרי אין להם חלק בארץ. אמנם בחוצה לארץ ממש נתנה להם שליטתם. וצריך לידע שיש ארבע מאות פרסה בארץ ישראל שאין שר ולא חצוני שולט בו כלל, אלא יש בגבולה סביב קליפה קדושה שנקראת {{צ|פרוכתא קלישא וקשה}}. שצדה מבחוץ היא טמאה, וצדה מבפנים היא טהורה. כקליפת האילן - שצדו מבחוץ הוא פגום, וצדו מבפנים הוא נאה ונאות לערך האילן. וכן קליפת האגוז וכן בעלי קליפין - מבחוץ קשים לשמור, ומבפנים נאה ונאות לערך המוח הפנימי. והנה דע שכנגד ד' מאות פרסה של מטה הנזכר לעיל יש למעלה חלון אחד מרובע, והוא צר מלמעלה ורחב מלמטה. * ושיעורו מלמעלה {{גמט דגש|ת"ק}} אמה על {{גמט דגש|ת"ק}} אמה כשיעור בית המקדש, כי בית המקדש כולו נתון תחת החלון. * ובאמצעית עוביו של חלון הכיפה היא כשיעור עה"ק ירושלם ת"ו. * ושיעור כמות החלון למטה הוא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, כשיעור כל ארץ ישראל, וכל ארץ ישראל תחתיו. וכשהיה יורד השפע מלמעלה דרך צינור מלכות של י' ספירות דעולם העשייה - היה יורד אז דרך ישרה עד חלון הכיפה הנזכר ויורד על בית המקדש, ובית המקדש יתפשט על כל ארץ ישראל. וכשרבו הפריצים בבית ראשון מהבל דברי לשון הרע ונבלות פה גרם העון ונתגשם אותו הבל ונתעבה ונעשה דמות ענף עב, והתחיל להסגר מעט מעט סביבות שפתי החלון - עד שביום ט' באב נסגר כלו ונפסק השפע ונחרב הבית. ותכף ומיד לאחר שנחרב הבית פתח הקב"ה את החלון, ואז הוריד את עולם האופנים וצמצם מלכות של עולם האופנים בתוך החלון כדי שלא יסגר עוד. ולעולם פתח זה לא יסתם אלא דווקא בעת החרבן שנתנה רשות אל החיצונים ליכנס לארץ ולהחריב הבית כנזכר. ומיד נתגרשו משם. ויש כסוי ומסך פרוכת פרוסה סביב לארץ ישראל שהיא שומרת הגבולים האלו שלא תתפשט הקליפה, ומגרשת כל זר מתוכה. ואפילו ארץ ישראל חרבה ושממה מפעולות החיצונית הזאת שהוא בעת החורבן - עכ"ז אינה שולטת בארץ ישראל. אלא החריבה ונתגרשה ועמדה ארץ ישראל אפילו בעת חורבנה נקיה וברה מאין זר בתוכה. והנה מה שהיה שעור ארץ ישראל ת' פרסה על ת' פרסה - עתה בעת חורבנה לא נשאר אלא מאה פרסה על מאה פרסה שהוא חצי חלק שמיני. וכל מקום דשן ושמן - נקמט ונתכווץ. וזה כדי לרצות את שבתותיה כנגד שבעים שמיטות שבטלו. ולא נשאר ממנה אלא הטרשין שבה. ואפילו שזורעין בטרשין שבה - כמאן דליתא דמי. והנה דרך אותה קליפה קלישה הנזכר לעיל - שהוא גדר מעכבת שלא יכנסו החיצונים לגבול ארץ ישראל כלל אפילו בזמן חורבנה כנזכר - הוא פתח משוך עד היכל {{צ|לבנת הספיר}} {{ממ|שמות|כד|י}} כדי שלא ישלטו בארץ ישראל שום שר וחיצוני. רק אם ישליטוהו ברשע ע"י כישוף וע"ז ועבירות - שאין זה מן הנאות אלא מצד הבחירה הרעה לרשעים שיוכלו לעשות כרצונם. אבל לא שתשלוט הקליפה. {{ש}} ובזה נבין אומרם {{צ|לא גושמה ביום זעם}} {{ממ|יחזקאל|כב|כד}} - שבאו המים הטמאים מי המבול מי המרים המאררים שהם הקליפות ונכנסו בארץ. לא שגושמו בארץ - שאין כחם שם . ובעת חרבן בית המקדש פרץ הקב"ה גדר הקליפה ומסך המבדיל ונכנסו והחריבו בית המקדש, וחזרו להם ונסתמה הפרצה. וכן פי' הרשב"י בזוהר פ' תרומה ע"ש. ודרך זה הוא סוד השכינה בארץ ישראל. כי ימשיך אור רוחני, אויר ארץ ישראל הטהור. שאין אוירה מהחיצונים כאויר חוץ לארץ, אלא אוירה מפתח היכל לבנת הספיר הפתוח עליה, ומוריד אויר טהור מחכים ודאי בסוד השכינה הנקראת 'חכמה'. וענין זה תלוי בקדושת הארץ. והיינו שפירשו בזוהר לך לך{{הערה|מצאתי אולי {{ממ זהר|א|עח|א}} - ויקיעורך}} שעמד אברהם על שליטת הארץ הקדושה ולא היה יכול לרדת לעומקה, ושפט באצטורולוגין שלו כל שרי המקומות וירד לעומקן, ובארץ ישראל לא השיג. עד שאמר לו הקב"ה {{צ|אל הארץ אשר אראך}} {{ממ|בראשית|יב|א}} כמו שאמרו רז"ל, ושם תשיג שליטת הארץ. וכן השיג בנבואה. אבל נשאר לנו לבאר דהא אילנא דמותא שלטא בליליא אפילו בארץ ישראל או אפילו ח"ו בעת רעתן או בעת הדבר בר מינן וכיוצא, שנאמר {{ממ|משלי|כב|ג}} {{צ|ערום ראה רעה ונסתר}}. והנה הענין הזה יהיה כי לצד צפון של מחיצות אלו יש נקב אחד לצד הקליפות. וזה הנקב הוא סמוך לפתח היכל לבנת הספיר. ודרך אותו נקב הוא התפשטות הקליפות בארץ ישראל בלילה. שנתן רשות להתפשט - אבל לא כולם, אלא אותם של סוד שליטת הלילה. ונקב זה נקרא {{צ|נוקבא דתהומא רבא}} כמ"ש, והוא פתח כניסה אל החיצונים אל האויר הטהור הזה לבא אל פתח ההיכל להיות שם - {{צ|לפתח חטאת רובץ}} {{ממ|בראשית|ד|ז}} להתעלות שם. ולכך כנגד ההיכלות מבחוץ - שם הקליפות נאחזות, והן כעין קליפת האגוז. שהרי ד' מוחין הם ד' חיות הקודש, והקליפה נאחזת מבחוץ - דהיינו שסוד אותה הקדושה היא משפעת אל החיצונים האלו. ובהכרח יש להם מדרגות על מדרגות משתלשלות משם ויונקות על יד"ו - דהיינו שיש לכל ההיכלות ערוה מבחוץ דהיינו החיצוניות הנדבקת שם. ולזה לצד צפונה הוא פתוח - שדרך אותו הפתח יוצא מתחומה ונכנסת. וזה סוד {{צ|ויבא גם השטן בתוכם}} {{ממ|איוב|א|ו}}. והיינו נמי שליטת החיצוני בארץ לכל שליחות שבעולם. וכן כל איזו חלק הניתן לחיצונים כגון עשן המערכה ואברים ופדרים המתאכלים כל הלילה - היה נוטה ממש לצד צפוני של ארץ ישראל. ודרך אותו הנקב אשר שם היה יוצא אליהם ונתן להם, שנאמר {{צ|בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל}} {{ממ|בראשית|מט|כז}}. ודרך אותו נקב הוא דחיית הרשעים בין הקליפות, וגם כניסת כל הרשעים לגיהנם. וכל הנדחה - דרך אותו נקב הוא ידחה. ועל אותו נקב התפלל דוד {{צ|וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ}} {{ממ|תהילים|סט|טז}}. שח"ו כשידחה הרשע דרך אותו הנקב ויסתם פיו עליו והוא יורד לגיהנם אל בין הקליפות - נוח לו שלא נברא, כי הם שולטות עליו כשכיר יומו. {{ש}} ועל נקב זה נאמר {{צ|ובאר צרה נכריה}} {{ממ|משלי|כג|כז}}. {{ש}} ועליו נאמר {{צ|אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס {{תיקון גירסה|בל|אל}} יתמכו בו}} {{ממ|משלי|כח|יז}}. והיינו גיהנם רוחני. ויורד מדרגה אחר מדריגה עד למטה. {{ש}} ועל זה הנקב נאמר {{צ|מצפון תפתח הרעה}} {{ממ|ירמיהו|א|יד}} - שנפתח הנקב כפרצה ופרצו פרץ כל הגוים אשר סביבותיה. ואח"כ סתם הקב"ה הפרצות ונשאר הדבר כמו שהיה. והנה עתה תבין שבזה הפסוק {{צ|אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים}} {{ממ|בראשית|כח|יז}} - כי פתח היכל לבנת הספיר יש בו מדריגות כעין גלדי בצלים. הנקודה האמצעית של מלכות דאצילות היא קודש קדשים, ומשם יורד השפע עד היכל לבנת הספיר ביצירה השורה על ארץ ישראל. והכל נבאר בעזרת השם יתברך בסוד המשנה של {{צ|עשר קדושות}}. ואחר כך סובב עזרות ולשכות. ואחר כך סובב הר הבית. ואחר כך סובב ירושלם. ואח"כ סובב ארץ ישראל. ואח"כ חוץ לארץ שהוא משכן השרים{{הערה|כך מובא בדפוס וינציא. ויתכן כי יש ספרים אחרים שגורסים "משכן ע' שרים"}}. ובארץ ישראל תתפשט ותשתרבב השכינה דרך ד' מאות פרסה אלו ותשכון קדושתה בארץ ישראל, ובירושלם מדרגו' קדושה יותר, והר הבית יותר כמשרז"ל {{צ|עשר קדושות נתקדשה ארץ ישראל}}. והיינו שכינה שוכנת בתחתונים ואינה מתלבשת בחיצונים כלל. ואפילו עתה בגלות - מכל מקום {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}}. וזה יובן ממה שמביא הזוהר בפרשת שמות {{ממ זהר|ב|יד|א}}, וזה לשונו: {{ש}} {{צ|ברח דודי ודמה לך לצבי וגו'}} אין חיה בעולם עושה כמו הצבי או כעופר האיילים. בזמן שהוא בורח - הולך מעט מעט ומחזיר את ראשו למקום שיצא ממנו, ולעולם תמיד הוא מחזיר את ראשו לאחוריו. כך אמר ישראל: רבש"ע! אם אנו גורמים שתסתלק מביננו - יהי רצון שתברח כמו הצבי או כמו עופר האיילים שהוא בורח ומחזיר את ראשו למקום שהניח. עכ"ל. והנה עתה בגלות אעפ"י שנסתלק הקב"ה מירושלם ומארץ ישראל למעלה למעלה - מ"מ הוא מחזיר ראשו למקום שהיה שם בירושלם עיר הקדש כדי להשפיע בה תמיד. וזהו סוד הפסוק {{צ|עיני יהוה אלהיך בה מראשית השנה..}} {{ממ|דברים|יא|יב}}. וצריך להבין למה אמר דווקא {{צ|עיני}}? הוה ליה למימר "יהוה אלהיך" בלבד? ולמה מדייק דווקא {{צ|עיני}} ולא תואר אחר?{{ש}} הטעם הוא שזה הפסוק הוא מרמז על הגלות כשמסתלקת השכינה למעלה היא מהפכת הפנים בלבד ומסתכלת בעיניה בה. ולא בעצם קדושתה - כי היא מסתלקת תמיד למעלה, אבל העינים מסתכלים תמיד למטה בירושלים. ולכן נקרא {{צ|ארץ הצבי}} שהיא דומה לצבי. ועתה ישפוט המעיין בשכלו - כי אחר שישראל ידעו בבירור עניינים אלו על מתכונתם כשבא נבוכדנצר ונכנס דרך פתח הצפון והגלה החרש והמסגר בבלה - מה היתה כוונתם בחשבם שהם טבועים בבור תחתיות - {{צ|תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ}} {{ממ|תהילים|סט|טז}}. כמה נתייאשו מן הרחמים וכמה היה לבם חרד וכמעט נדחה מן האמת ח"ו כדפירש בזוהר. עד שהוצרך הנביא לבשרם {{צ|ואני בתוך הגולה}} {{ממ|יחזקאל|א|א}} - בעמקי הקליפות. וכמה יצא לבם באומרם "''איה תעלנה תפלותינו? איה יתקשר הבל פה תורתינו?''". עד שנתבשרו ואמר {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}}. ממש פתח הקב"ה פתחי הרקיעים ואמר "''דעו לכם כי ממש כמו שאני בארץ ישראל כך אני יצאתי עמכם בחו"ל! ותפלותיכם ומצותיכם ונשמותיכם באות אלי מפני שאני יצאתי בגלות עמכם. ורקיעים אלו הם עליכם כאותם הרקיעים שהם על ארץ ישראל''". ואז בטחו ישראל בהקב"ה והתנחמו מאבלותם. האמנם דרך רדתה היא - כי תצא ניצוץ השכינה עם כל חייליה ומרכבותיה. דווקא ניצוץ - כי עיקר השכינה היא בארץ ישראל. אמנם דרך פריצות תפרוץ פרץ ותצא אל ארבע רוחות השמים מקום אשר נפוצו שם ישראל. וא"ת אם כן נתבלבלו כל המעלות ח"ו!? {{ש}} אמנם דרך הפרצה הזאת נבאר שאינה כפרצת החיצונים כשנכנס לארץ שאותה פרצה היה בלבול המעלות וחרבן בית המקדש וכבר נסתמה כנזכר לעיל. אמנם פרצה זו שפרצה השכינה היה ממש כדרך פתח היכל לבנת הספיר לרדת לעולם התחתון לארץ ישראל. כן ממש פרצה פרץ הקדושה בקליפות ונתלבשה בלבושיה וירדה לבבל ולעילם ולכל המקומות. כאמרו {{צ|למענכם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה}} {{ממ|ישעיה|מג|יד}}. ואפילו אם איש אחד פרטי עובד השם בגלותו - שכינה עמו, כמ"ש {{צ|אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וגומר}} {{ממ|דברים|ל|ד}} - משם דייק ששם השכינה עמך אפילו ליחיד. אמנם הפרצה תהיה כי כמו שיש מחוזות וגבול לפרצה זו שהם ת' פרסה של ארץ ישראל שהשכינה אשתרבב ותכנס למטה -- כן דרך הגבול הזה הישר נוכח שער היכל לבנת הספיר! באלכסון תשתרבב שכינה ותתלבש בסוד היכליה וחייליה הרוחנים שאינם מצד עצמה בעלי מקום, אמנם המקום יוחס אליה מצדינו שאנו בעלי מקום. תשכון שכינה במקום זולת מקום כנזכר לעיל. הנה השכינה תשתרבב ותתפשט דרך אלכסון אל תוך אותו השר שבחוץ לארץ ואל אותו הגבול. ויעשה לו מהלך ושביל ותתפשט שם. והיינו {{צ|נפתחו השמים}} - שהיו נגדיים לגולה. {{צ|ואראה מראות אלהים}} - היא השכינה שירדה שם, והיינו דרך ירידתה. וא"ת אם כן לפי דברי אלה - ארץ ישראל וחוץ לארץ בימי הגולה הם שוים!? ואין זכות עתה למי שידור בארץ ישראל ולא תועלת ח"ו!? כבר פירשו רז"ל ואמרו {{ממ|כתובות|קיא|א}} {{צ|אינו דומה קולטתו בחיק אמו וגו'}}! ועתה נבאר האיך תעמוד שם השכינה ובזה יתוקן הכל.{{ש}} הענין הוא כי שכינה שורה בארץ ישראל בלי אמצעי, אלא כדפרישית בסוד 'פתח היכל לבנת הספיר' קדושה מתלבשת בקדושה זו פנימית לזו שוכנת בארץ ישראל ממש. ובקדשי קדשים שוכנת מדריגה העשירית בלי לבוש. וזהו סוד הפסוק {{צ|כי בנה יהוה ציון נראה בכבודו}} {{ממ|תהילים|קב|יז}} ובעצמו בלי לבוש. וזהו ר"ת {{צ|'''ב''''נה '''י''''הוה '''צ''''יון}} - הוא '''צב"י''' - כי את ציון בנה ה' כדי להראות כבודו בלי לבוש. וכן בעזרות ג"כ{{הערה|היה נראה להגיה י"ס דהיינו עשר ספירות - ויקיעורך}} מדריגות הקדושה בלי לבוש. ובארץ ישראל בלי לבוש. ואז ממש שוכנים באויר הטהור. אמנם בחוץ לארץ ח"ו שתרד כך השכינה - שעל זה נאמר {{צ|אני יהוה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}} {{ממ|ישעיה|מב|ח}} - אם כן היאך תתפשט השכינה שיהנו ממנה הקליפות ח"ו להיות בניה עזובים שם באויר הטמא?! אי אפשר! אלא תתפשט ניצוצה עד מקום שישראל שורים ותתלבש בלבושי הקדושה בתוך החיצונים. דהיינו מתלבש ניצוץ שלה בחוץ לארץ בשר ההוא שישראל תחת ידו בסוד {{צ|מלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהילים|קג|יט}}. דהיינו י' ספירותיה מתלבשים בעשר קליפין לאכפייא לון כדי שלא יוכלו להרע לישראל. והיינו כענין השמש שהוא בשמים וניצוץ אורו למטה בארץ. וכן גם כן שכינה עיקרה בארץ ישראל וניצוצה למטה בחוץ לארץ עם ישראל לשמרם. והיינו דקאמר יחזקאל {{צ|ואני בתוך הגולה}} - לא עצמותה ממש, אלא ניצוץ אורה. לפיכך {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}} - מכלל שהיא למעלה בשמים וניצוצה למטה בחוץ לארץ מתלבש בשר, כדרך שמתלבש משך רוחב גבול ארץ ישראל. שאותם המחיצות הם {{צ|רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת ונוגה לו}} {{ממ|יחזקאל|א|ד}}: והנה הסובב פנימה לגבולי ארץ ישראל הוא אור נוגה זה, והוא מתפשט מפתח היכל לבנת הספיר עד סוף תחומי ארץ ישראל. ואין בארץ ישראל 'רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת', אלא גבוליה {{צ|נוגה לו סביב ומתוכה כעין חשמל}}. לכך כולה ראויה לנבואה ואוירה הוא טהור המחכים. וחוצה לנוגה הוא חוצה לארץ - סובב ענן גדול ואש מתלקחת. וחוצה להם רוח סערה. שהרי הנביא בארץ ישראל לא הוצרך לעבור דרך אלו הקליפות אלא מיד נוגה לו וצופה בחשמל. וכן פי' ישעיה {{צ|בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את יהוה}} {{ממ|ישעיה|ו|א}} - ר"ל שראה נקודה אמצעית יושב על כסא רם ונשא וגומר. אמנם בחוץ לארץ יש בין ישראל לאביהם שבשמים מחיצות של ברזל, דהיינו שאמר יחזקאל {{צ|ואראה והנה רוח סערה וגומר}}. דהיינו השכינה שהוא המוח המתלבשת בחשמל. ועליו {{צ|נוגה לו סביב ועליה אש מתלקחת ועליה ענן גדול ועליה רוח סערה}}: והנה המת בארץ ישראל - קולטתו בחיק אמו בתוך הנוגה. ואם רעה תתגרש. ואם טובה תתקבל. והרשעים צריכים להנער ממנה. אמנם בחוץ לארץ הוא להפך - כי הרשעים מאליהם נשארים בחוץ, והצדיקים יפתח להם פתח ויקרעו החשך ענן וערפל (שהם ג' קליפות) ויכנסו בתוכם. וזהו שאין בשום נבואות שום נביא מעלות אלו אלא בנבואת אליהו בחורב שנאמר {{צ|והנה רוח...רעש...אש}} - ג' קליפות. ואח"כ {{צ|קול דממה דקה}} (שם יב) שהוא המוח, מפני שהיה בחו"ל. וכן יחזקאל. אמנם שאר נביאי ארץ ישראל רואים ושומעים מיד את הקול. והיינו שאנו אומרים ששכינה תתלבש בשר ההוא שישראל יושבים בו. ובעוד ששכינה מתלבשת בשרים החיצונים להשפיעם אזי היא אומרת {{ממ|שיר|א|ו}} {{צ|שמוני נוטרה}} את הקליפות, שהם {{צ|הכרמים}} והשרים. ו{{צ|כרמי שלי}} של ארץ ישראל ועם קדוש - {{צ|לא נטרתי}}. וזהו רמז הפסוק {{צ|כי כרם '''י''''הוה '''צ''''באות '''ב''''ית ישראל}} {{ממ|ישעיה|ה|ז}} - ר"ת '''צב"י''' - להורות שארץ ישראל וישראל נקראים 'כרם של הקב"ה'. וזהו שכתוב {{צ|כרמי שלי לא נטרתי}}. ואין יחוד כלל. כי אחר שהשכינה נפרדה מהספירות - כל הספירות הם בלתי שלימות. כי אין אור הא"ס מתגלה בהם בתוספת האור יותר על כדי חיותם. כי אין הכתר משפיע אורו אלא בהיות חכמה ובינה (שהם הכסא שלו) בייחודם. והם אינם מתייחדים אלא ביחוד התפארת ומלכות. ובגלות היא נטרדת מכל יחודה וטובותיה, ואין בה אור כלל על ידי היחוד. אמנם נמשך אליה על ידי תפלותינו ומצותינו סעד וסמך מעט כדפירש בזוהר בפסוק {{צ|אם בחקתי}} {{ממ|ויקרא|כו|ג}}. וזה יהיה הענין הנזכר אפילו ליושבי ארץ ישראל, שאנו בחיק האם ובסדר הנכון אל המדרגות. שאפילו שחרב מקדשנו - לא שלטה הקליפה בארץ ישראל אלא עד תשלום החרבן בלבד כנזכר, ואח"כ תכף נסעה. ואלו הגוים יושבי הארץ - אינם דוחים השכינה ממנה בחורבנה, אלא תמיד היא עומדת בכותל מערבי. כי מעשי הגוים ועבירותיהם אינם פוגמים בה רק שהוא חלול שמו בגלות. ואנחנו עומדים בחיק האם והיא בוכה עמנו ומנשקת עפר משכנה כדפי' בזוהר איכה. והנה ענין נוקבא דתהומא רבא והיכל לבנת הספיר הוא יום ולילה. כי ביום יסתם נוקבא דתהומא רבא, ו{{צ|תזרח השמש יאספון ואל מעונותם וגו'}} {{ממ|תהילים|קד|כב}} - ואז יצא ההוא דאיתמר ביה דמות האדם לפעלו. והיא הקדושה. ובלילה יסתם פתח היכל לבנת הספיר ויפתח פומא דתהומא רבה . ואז {{צ|בו תרמוש כל חיתו יער}}, ויתפשטו החיצונים בעולם. וכל העולם טועמים טעם מיתה, והרשות ניתנה להם לינק מהקדושה דרך קליפת נוגה, אבל לא מפנימיות הקדושה עצמה ח"ו. והנה הג' קליפות אחרות שהם ג' קליפות האגוז הקשות - הנה הקליפה הנקראת {{צ|אש מתלקחת}} יש בה ע' ענפים הנכללות בהם ע' שרים, והם תחתונים למטה ושולטים למעלה מגלגלי העולם. והם מחלקים העולם לע' חלקים, ע' גבולי האומות, כל אחד ואחד ממש מכוון ממשלתו כנגד אומתו כמו שביארנו לעיל באמרו {{צ|יצב גבלת עמים}} {{ממ|דברים|לב|ח}}. והם שואבים מבחינת שורשם ואחדותם כאחד מקליפת אש מתלקחת האוחזת ע' ענפים ונעשים בה כולם כאחד. ובחינה זו עולה ומסתלקת מבחינה אל בחינה עד הנוגה, והיא מקבלת הנשמות מסוד הקליפות ונותנת לע' שרים. וכן ג"כ השפע הוא משפעת לשרים והשרים לרקיעים המכוונים כנגד כל חלק וחלק שכנגד גבול האומה. והנה מיום שחלק ה' גבולות עמים אזי אין אותה קליפה ({{קטן|שהיא שורש לשריהם כנודע}}) נוטלת נשמות קדושות מלמעלה מאוצר הקודש כלל, אלא שיש ברשות לבד נפש הבהמית מזיווג סמא"ל ובת זוגו שרי הקליפות. ומיחודם עושים נפשות טמאות לשרים, ונותנים ומשפיעים להם, והם שורצים שרץ נפש חיה טמאה לרוב. ולפעמים יש נוחלים משם נשמות בעם ה', דהיינו ערב רב אשר בין קדושי ישראל. ומהם פריצי ישראל. והכל מצדינו. שאלמלא היו הכשרים מזדווגים בכשרות לא היתה החיצוניות נכנסת שם. ונחזור למה שפירשנו ש{{גמט דגש|ע'}} שרים הם סביבות ירושלם. {{ש}} ובזה תבין הפסוק {{צ|זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה}} {{ממ|יחזקאל|ה|ה}}. {{ש}} והענין כי הנה הרקיעים שאנחנו רואים בעינינו הם עשרה עגולים שבראש מלכות דעשיה, ובאמצע החלל שלהם מתפשט קו היושר של מלכות דעשיה דרך אמצע החלל והוא בגן עדן הארץ. ועל גבי הקו הזה הוא 'העור' כנודע. ועל גבי העור הם הקליפין. וסביבותיהם הם הלבושים דמלכות דעשיה עם אורותיהם המקיפים. וסביבותיהם הם הרקיעים כנודע באורך בדרושי האר"י זלה"ה. וזהו ענין {{צ|זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות}} - כי מלכות דעשיה הנקרא {{צ|ירושלם}} - סביבותיה הקליפות שהם הע' שרים כנזכר. וקו זה נמשך עד הקרקע. ונמצא כי אמצעות הקרקע הוא גן עדן הארץ, והוא חומר זך מאד וקדוש. וסביבותיו הוא הארץ הזאת - חומרית מאד, ששם שליטת הקליפות. ובה שמרי הקליפות הגסות שאין גסות גדול מהם, והוא תכלית הבירור והעכירות. כי כמו שגן עדן הארץ הוא תכלית הגסות והעביות של העולמות וההיכלות העליונים דקדושה -- כן הארץ הזו היא תכלית גסות ועביות הקליפות. ולכן כל מעשה העולם הזה הם קשים ורעים, והרשעים גוברים בו, בסוד {{צ|יש הבל אשר נעשה על הארץ}} {{ממ|קהלת|ח|יד}} - {{צ|הארץ}} דווקא שהיא ארץ הזאת. והנה צריך לדקדק - היאך הם עשרה רקיעים - והלא רז"ל לא פירשו כי אם שבעה רקיעים? {{ש}} והענין זה הוא כמו שבעה היכלות - שהשלשה ראשונות נחשבות כאחד, והשנים אחרונות גם כן נחשבות כאחד. דהיינו '''כתר חכמה בינה''' - הוא היכל קדש קדשים, ואח"כ הם חמשה היכלות שהם '''חסד גבורה תפארת נצח הוד''', ו'''יסוד והמלכות''' הוא {{צ|היכל לבנת הספיר}}. הרי הם עשר ספירות וז' היכלות. כך בכאן הם עשרה רקיעים פרטיים וז' רקיעים בכללות. והנה הרקיע העשירי הוא קודש, והוא כתר של מלכות דעשיה. והוא נותן חיות וכח לרקיע תשיעי שיוכל לסבב כל הגלגלים ביום אחד. והרקיע הט' נקרא 'גלגל יומי'. ואין בו כוכבים כלל. והוא חכמה של מלכות דעשיה. וזהו סוד {{ממ|תהילים|קד|כד}} {{צ|כולם בחכמה עשיתה}} - בבינה. ר"ל שכל הככבים והמזלות היו כלולים בכח בחכמה, ואח"כ בהתחברות החכמה בבינה נעשה שם הכל בפועל. והוא בתוך הרקיע שמיני דתמן קבועים כוכבים ומזלות, שהם ששים רבוא מספר שנים עשר שבטי י"ה. ומשם יורדות נשמות כל ישראל כמו שמביא בפרקי היכלות דרבי ישמעאל כהן גדול על פסוק {{צ|ונוצצים כעין נחשת קלל}} {{ממ|יחזקאל|א|ז}}. כי {{צ|נוצצים הוא}} לשון 'ניצוצות', כי כשהקב"ה מכה בחיות הקדש שנוסעים עם המרכבה אז יוצאים מהם ניצוצות. ומטטרו"ן שר הפנים לוקח אותם ומתקן מהם נרות. ומנורה אחת תלויה לפני הקב"ה, וכל שעה עומדים עליה נרות המתוקנים מן הניצוצות. ואח"כ העודפים על הנרות - מתקן מהם כוכבים ושמר אותם. וכשיצא תינוק נער ממעי אמו - אז הולך מטטרו"ן ומתקן לו כוכב ונותן לו כדי להאיר לנשמתו. ואותו כוכב יחיה בעוד שהאדם קיים בעולם הזה. ונלע"ד שזה סוד הפסוק {{ממ|משלי|כ|כז}} {{צ|נר יהוה}} - ממה שנעשה נרו לפני ה' - הוא גם כן נר ל{{צ|נשמת אדם}}.{{ש}} וזהו גם כן {{צ|בהלו נרו עלי ראשי}} {{ממ|איוב|כט|ג}} שאמרו רז"ל שנר דולק על ראשו במעי אמו - הוא זה הנר של הכוכב הנזכר לעיל. כלל העולה שברקיע השמיני שם הכוכבים ונשמות ישראל. ונקרא 'בינה דמלכות דעשיה'. {{ש}} ושם מאירים ניצוצות החסדים שהם נקראים 'כוכבים'. גם ניצוצות הגבורות שנקרא 'מזלות'. וכנודע בדרושי האר"י זלה"ה שיסוד דבינה נקרא {{צ|רקיע}} שבו חמה ולבנה ({{קטן|שהם זעיר ונוקביה}}) וכוכבים ומזלות כנזכר. והם י"ב מזלות '''טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד'''. ושלשה רקיעים אלו נחשבים לאחד כנזכר בבחינת ההיכלות, ונקראים {{צ|קדש הקדשים}}. {{ש}} והשבעה רקיעים תחתיהם - שם ז' כוכבי לכת '''שצ"ם חנכ"ל''', שהם שבעה תחתונות של מלכות דעשיה '''חג"ת נהי"ם''', שבהם ז' כוכבי לכת ({{קטן|שהם שבעה חסדים שמאירים בתוכם כנודע}}). {{ש}} והשנים תחתונים נחשבים גם כן לאחד. ובאלו הז' רקיעים הם נשמות {{גמט דגש|ע'}} אומות - {{גמט דגש|י'}} אומות תחת כל כוכב. והי"ב מזלות משפיעים להם. ובכל רקיע ורקיע יש שוטר ומושל ממונה להיות תחת ממשלתו. ותחת גלגל הלבנה - אחרון שבכולם - יש רקיע חלק שאינו משמש כלום, ושם נשמות השדים ורוחין ולילין - איש כפי מצבו. וגופם נעשה בארץ בשבעה מדורות שתחת הארץ הנקרא {{צ|תבל}}. ויש להם מדריגות בד' יסודות '''אש רוח מים עפר'''. כי יש מהם מאש ויש מרוח ונקראים {{צ|רוחין}}. ויש במים ובעפר ונקראים {{צ|שדים ומזיקים}}. ועל כל כת יש עליהם ממונים ומלאכים הכופים אותם לעשות רצונם, ומשפיעים ונשפעים מצד הגבוהים עליהם - עד מקום הקדושה שבז' רקיעים; {{צ|כי גבוה מעל גבוה שומר}} {{ממ|קהלת|ה|ז}} עד כסא הכבוד. וכשיוצא גזירה טובה או רעה ח"ו - הכרוז מכריז בכל רקיע ורקיע, וזה אומר לזה עד מקום הד' יסודות, ומשם יודעים השדים העתידות. ואפילו הממונים על העופות מכריזים. ומשם - {{צ|עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר}} {{ממ|קהלת|י|כ}}. ===מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא=== '''מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא''' דע כי כל חלק וחלק מהארץ נתן לאומה המתייחסת אל החלק ההוא. וזהו שכתוב {{צ|כי לבני לוט נתתי את ער ירושה}} {{ממ|דברים|ב|ט}}. ממש מתייחס לבני לוט הוא ער. וכן לעשו הר שעיר. וכן פירשו רז"ל {{צ|הוא אדום וארצו אדומה}} - מורה שממש יחס הארץ לפי האומה השוכנת בה. והטעם, כי השר השולט על האומה גם כן יש לו יחס להשפיע בחלק הארץ ההיא. וכן הנשמות ההם הם מחלק הקליפה שמתייחסת לאותו עפר החיצוני. בענין שהם שלשה יחסים: יחס האומה, ויחס הארץ, ויחס השר בנשמות ובהשגחה. וזהו סוד {{צ|לשמרך מ'''אשה''' '''זרה''' מנכריה}} - ראשי תיבות '''א''''ומה '''ש''''ר '''ה''''ארץ. שכל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד עבודה '''זרה''' כמו שנבאר לקמן. וכן ענין זה ממש לישראל בארץ ישראל, ונשמתם ותורתם ואלהיהם. כי ארץ ישראל הוא עפר קדוש, והעם היושב בה - עם קדוש, ונשמתם קדושה, ותורתם קדושה, ואלהיהם קדוש - שהוא השר של ישראל. ולא זה בלבד אלא כמו שארץ ישראל אין לה יחוס ברוב מצותיה עם שאר ארצות - כן אין לה יחס התורה עם שאר התורות והחוקים אשר לאומות העולם. ולזה אמר {{צ|ולא תעשו מכל התועבות האלה... כי את כל התועבות.. ולא תקיא אתכם כאשר קאה וגו'}} {{הפניה לפסוקים|ויקרא|יח|כו|כח}}. הנה שהתורה הקדושה וארץ ישראל יש להם יחס יחד, וכן יש לישראל יחס עִם הארץ בלי ספק בשביל יחס נשמתם. והראיה מיחזקאל {{ממ|יחזקאל|מז}} שחלק ארץ ישראל לי"ב שבטים ויחס כל שבט ושבט בגבול אחד. ולפי יחס השבט כן משכנו במה שהוא נגדיי לגבול אשר שם אצילות נשמת אותו השבט כדי שיהיה שופע עליו. {{ש}} וכן המצות הנעשות בארץ עולות ומקשטות כל גבול וגבול בסוד נשמת כל שבט ושבט, בענין ששלמות הנשמות בחלקם בארץ ושלמות הארץ בחלק הנשמות המגיע אליה נגדייות אל מציאותה{{הערה|אולי יש להגיה "אל מצוותיה" וצע"ע - ויקיעורך}}. והענין כי גם נקודת ציון אשר היא נקודה שממנה הושתת העולם כנודע - היא מתייחסת אל השכינה בסוד י"ב גבוליה המתפשטים מהנקודה האמצעית. והיינו סוד {{צ|מדות הארץ}} הנזכרים בפסוקי יחזקאל, והמקדש בתוכו. וישראל חוסים תחת שולי כנפיה הנפרשות מלא רוחב הארץ. וכן גם כן כמו שהשכינה אינה בשלימות בעוד שמקום בית המקדש אינו בשלימות על מכונו - כן גם כן השכינה אינה בשלימות כאשר ארץ ישראל אינה בשלימות גבוליה שהוא מנחל מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת, וישראל שוכנים כל אחד ואחד בחלק המגיע לו כפי גורלו האמיתי הנגדיי אל גבולו. כנודע כי עשר ארצות הבטיח האל יתברך לאברהם לתת לזרעו כנגד מדת המלכות המקננת בעשיה שהיא כלולה מעשר. ובימי משה לא הבטיחם על ידו אלא על שבעה ארצות של שבע עממין בלבד, שהם כנגד שבעה ספירות התחתונות. אמנם ארץ {{צ|קני וקניזי וקדמוני}} שהם כנגד שלשה ספירות העליונות - לא הבטיחם, לפי שבזמן הזה אינם פועלים אלא התחתונים. אבל אחר הגאולה האחרונה שיפעלו השלשה עליונות - אז יותן להם כל העשר. והנה נודע כי השבעה עממין הם רמוזים בזעיר ונוקביה דקליפות נוגה. כי זעיר הוא ששה קצוות ונוקביה היא שביעית להם. ולכן נראה לפי עניות דעתי כי הראשי תיבות של ז' עממין שהם '''כ'''נעני '''ח'''תי '''א'''מורי '''פ'''רזי '''ח'''וי '''י'''בוסי '''ג'''רגשי{{הערה|{{גמט דגש|כחאפחיג}}}} - גימטריא {{גמט דגש|סמאל}}, שהוא זעיר דקליפת נגה. ו{{גמט דגש|ארץ כנען}} גימטריה {{גמט דגש|לילית}}, מפני שהיא מקבלת מכל הששה קצוות דדכורא.{{ש}} וגם {{גמט דגש|כנעני חתי אמורי פרזי חוי יבוסי גרגשי}} עם כללות עשר עממין - גימטריא '''ארץ כנען''' באותיות '''נ"ץ''' דמנצפ"ך{{הערה|לא הבנתי את התחשיב, וצע"ע - ויקיעורך}}, להורות שהיא המלכות דקליפה והיא כללות מן העשר ספירות דקליפות נוגה. אבל המלכות דקדושה נקראת {{גמט דגש|ארץ הכנעני}} כמו שאמר הפסוק {{צ|והיה כי יביאך יהוה אל ארץ הכנעני}} {{ממ|שמות|יג|ה}}. <big>(</big> ושמעתי מהחכם השלם '''מוהר"ר זכות נר"ו''' ש{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} גימטריה {{גמט דגש|מלכות}} דקדושה מפני שנתחבר עמה שם {{גמט דגש|י"ה}} בסוד {{צ|אמרתי לא אראה יה [יה]{{הערה|כאן הוספתי את המילה כפי הפסוק אצלנו, ובדפוס לא הופיע - ויקיעורך}} בארץ החיים}} {{ממ|ישעיהו|לח|יא}}. וכן '''י"ה''' במילוי כזה {{גמט דגש|יו"ד וי"ו דל"ת ה"ה ה"ה}} עולה {{גמט דגש|מלכות}} ו{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} - שכל כחה היא משם '''י"ה''' בסוד {{צ|יהוה בחכמה יסד ארץ}}. ולכן '''אויר''' שלה מחכים דאיתגלי בה '''אור י''''. והנה {{גמט דגש|י', יו"ד, יו"ד ו"ו דל"ת}} - הרי {{גמט דגש|מלכות}}. וסוד הוא מ"ש בספר הזהר {{צ|אבא יסד ברתא}}. ואז איהי {{צ|ארץ ישראל}} - ישראל סבא. וכוללת עשר דרגין לקבל י' עממין דאינון {{גמט דגש|כח"ב גג"ת נהי"ם}} העולים {{גמט דגש|ישראל}} - דמתמן אתקדישת בעשר קדושות. והיודע מדרגת חם בן נח - שעליה נאמר {{צ|כל היום {{גמט דגש|דוה}}}} - ישמח ויבין כי נהפך ל{{גמט דגש|הוד}} והדר. פי' כי בהגלו' קרני ה{{גמט דגש|הוד}} דאיהו {{גמט דגש|י"ה}} על ארץ כנען שהיתה {{גמט דגש|דוה}} בנדתה - אז נתקדשה. וזהו סוד {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם '''אודה י"ה'''}}. ולכן דוד שהוא בסוד {{צ|איהי בהוד}} - חבר {{גמט דגש|ק"נ}} הודאות - {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|י"ה}}. ובו חתם ספרו. ועל כל הנזכר בכאן דוק ולא תשכח שנקרא ארץ ישראל בשם {{צ|ארץ הכנעני}} רק בעת גאולת מצרים דאז איתמר {{צ|עזי וזמרת '''י"ה'''}}. {{ש}} עכ"ל. ודברי פי חכם חן <big>)</big> ולכן גם כן כל הששה עממין אחרים כולם נקראים {{צ|ארץ כנען}} על שמה. וגם כמו שאמר האר"י זלה"ה בסוד {{צ|פתורה...'''על''' הנהר}} - שהנקבה היא על הזכר. וזהו {{צ|יותרת '''על''' הכבד}} כנזכר בזוהר פרשת פנחס דף רל"א ע"ב {{ממ זהר|ג|רלא|ב}}. וזהו דווקא בארץ בני עמין שהם בקליפות. אבל בקדושה כתיב {{צ|והארץ הדום רגלי}}, וגם {{צ|והיה יהוה למלך על כל הארץ}}. ולכן בקדושה נקרא '''ארץ ישראל''' שהיא טפלה לזכר. ואז נקרא {{צ|ארעא רעוא}} - כי '''כנען''' ראשי תיבות {{צ|'''כ'''י '''נ'''רצה '''ע'''ונה}} עם נו"ן של {{צ|עו'''נ'''ה}} {{ממ|ישעיהו|מ|ב}}. כי מה שהיה '''כנען''' נעשה 'ארעא דרעוא' בסוד {{צ|עונות כזכיות}}. וזהו סוד {{צ|שאו זמרה ותנו {{גמט דגש|תף}}}}. כי על ידי הזמר הוא {{צ|זמיר עריצים}}. וזהו {{צ|ותנו '''תף'''}} - שמכניע ה{{גמט דגש|לילי"ת}} שגימטריא {{גמט דגש|ת"ף}}. ואז {{צ|כנור נעים עם נבל}} - ר"ל מה שהיה {{גמט דגש|ארץ כנען}} ביד {{גמט דגש|ת"ף}} ו{{גמט דגש|מחול}} שהם שתים נשים זונות {{גמט דגש|לילית}} ו{{גמט דגש|מחלת}} - עתה נהפך ל'''נבל וכנור''' שהוא ביד הקדושה תחת '''הוי"ה'''. {{ש}} כי שם '''י"ה''' רומז ל'''נבל''' - שהוא '''נ'''' שערי בינה, '''ל"ב''' נתיבות חכמה. ושם '''ו"ה''' רומז ל'''כנור''' שהוא '''כ"ו נ"ר''' - זעיר ונוקביה. וזה רמז כי ראשי תיבות {{צ|'''כ'''נור '''נ'''עים '''ע'''ם '''נ'''בל}} הוא '''כנען''', להורות שנכנע {{גמט דגש|ארץ כנען}} תחת '''הנבל והכנור''' שהם חכמה ובינה תפארת ומלכות. וזה נעשה בזכות האבות כמ"ש {{צ|וגם הקמותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען}} {{ממ|שמות|ו|ד}}. וזהו רמז {{גמט דגש|כנור נעים עם נבל}} גימטריה {{גמט דגש|אברהם יצחק יעקב}}. שבזכותם יצא ארץ כנען מתוך החיצונים ונכנס תחת הקדושה, תחת שם '''הוי"ה'''. וזהו שאמר {{ממ|תהלים|מח|ב}} {{צ|גדול יהוה ומהולל מאד}} - אימתי הוא גדול מאד? כשהוא {{צ|בעיר אלהינו הר קדשו}}. וזהו {{צ|ויהוה בהיכל קדשו}} {{ממ|חבקוק|ב|כ}} - ששם '''הויה''' אינו שלם אלא {{צ|בהיכלו}} - שהיא ארץ הקדושה בסוד {{צ|'''י'''שמחו '''ה'''שמים '''ו'''תגל '''ה'''ארץ}} - ששם הוא שער השמים, ומתחבר '''י"ה''' עם '''ו"ה''' ביחד. והנה כתב האר"י זלה"ה כי ארץ ישראל היו בה {{גמט דגש|י'}} עממין כנגד {{גמט דגש|י'}} מדות שבה. וישראל כבשו חלק השביעי לבד. כי כנגד עשר שבה בקדושה יש גם כן עשר בטומאה. והשבעה שהם תחתונים - יכלו ישראל לכבוש. אבל הקליפות שכנגד ג' עליונות שלה - לא יוכלו, שהם קליפות דקות גדולות יותר. * והם '''הקני''' - והוא מה שכנגד הבינה שבה. וכן עולה {{גמט דגש|קנ"י}} - {{גמט דגש|קס"א}}{{הערה|שהוא מילוי אהי"ה ביודין - ויקיעורך}}. * ו{{גמט דגש|קניזי}} הוא מה שכנגד החכמה שבה. ונקרא '''זקן''' - זה שקנה חכמה. ובקליפה נקרא '''קניזי'''. * '''{{גמט|הקדמוני}}''' הוא כנגד הכתר ונקרא {{צ|ארץ כנען}} משום שכנען היה מה שכנגד מלכות שבה שהיא הכוללת בה כל העליונות. ולפי שרחל היא {{גמט דגש|חו"ה}} שהיא מילוי שם מ"ה{{הערה|{{גמט דגש|ו"ד, א', א"ו, א'}}}}, ו{{גמט דגש|י'}} מדות שבה עם י' פעמים י"ט. וכן עולה {{גמט דגש|כנען}} - י' פעמים י"ט. וזהו {{צ|{{גמט דגש|קץ}} הימין}}. ומה שכנגדה הוא נקרא {{צ|{{גמט דגש|קץ}} הימים}}. ונלע"ד שאחר כך שאמר משה {{צ|והיה כי יביאך יהוה אל {{גמט דגש|ארץ הכנעני}}}} שגימטריא {{גמט דגש|מלכות}} - אז {{צ|'''י"ה''' בארץ החיים}}. וזהו שאמר {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה '''יה'''}} - שהוא השפע דחכמה ובינה במלכות. שהוא עשר מילוי ע"ב - שהם {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|מ"ו}}, ועשר מילוי ס"ג שהם {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|ל"ז}} ({{קטן|בסוד {{צ|ויבן יהוה אלהים את הצלע ויביאה אל האדם}}, ואז היא ראוי לחבור עם זעיר אנפין הנקרא 'ישראל'}}). ואזי היא נקרא {{גמט דגש|ארץ ישראל}} שגימטריה {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|מ"ו ל"ז}} עם השני כוללים. וגם נודע כי שם '''י"ה''' יש לו ג' מילויים שהם יו"דין אל"פין והה"ין. {{ש}} והנה {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"י}} עולה {{גמט דגש|ש'}}. וגם {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"ה}} עולה {{גמט דגש|ר'}}. ועוד {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"א}} עולה {{גמט דגש|ק"ך}}. והכל עולה כמנין {{גמט דגש|כתר}}.{{ש}} ועוד שלשה מילויים {{גמט דגש|יו"ד ה"י, יו"ד ה"ה, יו"ד ה"א}} - גימטריא {{גמט דגש|יאהדונה"י}}. סך הכל במספר {{גמט דגש|ארץ הקדושה}} - להורות בעת שהיא מקבלת מחכמה ובינה הנקראים '''י"ה''' כנזכר (וגם הם נקראים 'קדש קדשים') - אזי היא גם כן נקרא {{צ|ארץ הקדושה}} על שם ששוכנים בה קדש קדשים. וזה סוד שאמר יעקב (<small>שהוא זעיר אנפין</small>) ללבן (<small>שהוא לובן העליון כנזכר בדרוש אדם קדמון</small>) {{צ|הבה לי אשתי}} - רוצה לומר כי מלת {{צ|הבה}} הוא לשון הזמנה והכנה וחבור. והכוונה הוא שזעיר מבקש ממאציל עליון עתה בזמן חורבנה שיעשה תיקון לנוקביה כדי שעל ידה שנקרא {{גמט דגש|ארץ הקדושה}} שגימטריא {{גמט דגש|אשתי}} שהוא במספר '''י"ה''' כנזכר לעיל. ואז יזכה גם הוא לשם '''י"ה'''. וזהו שאמר {{צ|ואבואה '''אליה'''}}. והוא אותיות {{צ|'''אל יה'''}}. הכוונה הוא שבזמן הגאולה שתבנה ארץ הקדושה ויבנה בית המקדש במהרה בימינו שהוא תיקון מלכות דאצילות - אזי גם הזעיר יהיה לו מוחין הנקראים '''י"ה''' בשלימות, ולא יסתלקו ממנו עוד לעולם. ואז ישתמשו שניהם בכתר אחד בסוד {{צ|והיה אור הלבנה כאור החמה}}. ויעלו ***{{הערה|לא ברור. ואולי זו"ן והכוונה זעיר ונוקביה. צע"ע - ויקיעורך}} במקום חכמה ובינה בסוד '''י"ה''', ואז שם '''הויה''' יקרא '''יהיה''', דזהו {{צ|ביום ההוא '''יהיה''' יהוה אחד ושמו אחד}}. וגם נקרא '''ארץ ישראל'''. והוא כמ"ש בתיקונים דעולם היצירה שלטא בארעא דישראל. והכוונה הוא כי ביצירה תמן מקנן הזעיר דאצילות הנקרא 'ישראל'. והיסוד ומלכות שלו - הם נקראים {{צ|היכל לבנת הספיר}} - שהם תמיד פתוחים להשפיע בארץ ישראל. וכמו ש{{גמט דגש|לבנת}} היא נקבה, ו{{גמט דגש|הספיר}} הוא זכר -- כן {{גמט דגש|ארץ}} היא נקבה, ו{{גמט דגש|ישראל}} הוא זכר. וזהו רמז כי {{גמט דגש|ארץ ישראל}} גימטריא {{גמט דגש|לבנת ספיר}} - כי הם מכוונים זה כנגד זה. וגם נקרא '''ארץ ישראל''' על שם שתמיד עיני ה' אלהיך דורש אותה. והחיבור היה תמיד. ולכן י' פעמים ס"ה א האלהים{{הערה|לא ברור. ולא הבנתי את הכוונה - ויקיעורך}} גימטריא {{גמט דגש|ארץ ישראל}}, שתמיד היתה הנוקבא עם הדכורא כנודע. כי הז' תחתונות כלולים בג' ראשונות. '''כלל העולה''' מכל הנזכר לעיל כי השלשה ראשונות (שהם '''קני קנזי קדמוני''' כנזכר) - לא ירשו ישראל עד לעתיד. וזהו רמז כי {{גמט דגש|קני קנזי קדמוני}}{{הערה|לא ברור. ואולי כוונתו עם ג' כוללים של המילים ועוד כולל של שלשתם ביחד מגיע אל 541 - ויקיעורך}} - גימטריא {{גמט דגש|ישראל}}. ולכן היה נקרא 'ארץ ישראל' על שם העתיד שירשו גם כן השלשה ראשונות. והנה עתה רמז בתיבת '''ישראל''' - '''לא ירש'''; שלא יירשו עדיין. אבל לעתיד יהיה '''לי ראש''' - רוצה לומר שהשלשה ראשונות יכנסו גם כן בקדושה.{{ש}} וזהו הראשי תיבות שלהם '''קק"ק''' - להורות על השלשה קדושות שרומזים בכתר חכמה ובינה דקדושה, שיהיו מקודשים גם כן כמוהם. ומאחר שהבטיח הקב"ה את אברהם שיתן לנו עשר עממין - לכן בשעת עקידת יצחק אמר לו {{צ|לך לך אל ארץ המוריה}} - לרמוז לו כי הג' ראשונות עם כללות כל עשרה עממין גימטריא {{גמט דגש|ארץ המריה}}{{הערה|כנ"ל אולי, שמוסיף ג' כוללים של ג' מילים ועוד כולל של שלשתם, וצע"ע - ויקיעורך}}. והוא אותיות '''הרם יה''' - רוצה לומר שלא ירשו כי אם ז' תחתונות בלבד, אבל הג' ראשונות הנקראים '''י"ה''' - '''הרם''' אותם לעתיד בזמן הגאולה. והטעם שלא יוכלו לרשת גם כן הג' ראשונוות - זה היה תלוי במשה רבנו ע"ה שלא זכה ל'''יחידה''' שהיא בחינת כתר דאצילות שכולל בו ג' ראשונות - {{גמט דגש|חכמה בינה ודעת}} שגימטריא {{גמט דגש|כתר}}. ולא זכה כי אם לבחינת {{גמט דגש|חיה}} שהיא חכמה דאצילות (כנודע בספר הגלגולים). ואם היה זוכה גם כן לבחינת יחידה - היה לו כח בידו להכניס הג' ראשונות גם כן ולברר מהם כל הקדושה. וכשיבא משיח בע"ה יזכה הוא לבחינת יחידה, ולכן אז יהיה לו כח להנחיל לישראל הג' ראשונות גם כן. והנה צפה הקב"ה שישראל יעשו את העגל, ולכן לא הבטיח למשה אלא ז' עממין. וזה המעשה גרם למשה רבנו ע"ה גם כן שלא יזכה ליחידה. {{ש}} וז"ש במדרש ילקוט פרשת לך לך זה לשונו:{{ש}} :רבנן אמרי אדום ומואב וראשית בני עמון הם השלשה שלא נתן להם בעולם הזה שנאמר {{צ|כי לא אתן לך מארצו ירושה}}. ובמואב כתיב {{צ|אל תצר את מואב}}. '''קיני''' הוא עשו. '''קניזי וקדמוני''' - עמון ומואב. ולימות המשיח יחזרו ויהיו לישראל כדי לקיים מאמרו של הקב"ה. עכ"ל. ודע שארץ סיחון ועוג היא קצת גבול השלשה הנזכר, ולזה בחרו בהם בני גד לפי שעתיד להיות כנגד שלש עליונות, והוא עתיד שיהיה מובחר כל הארץ. ועם היות שעדיין לא נתקדש עד אחר הגאולה. ואפשר לזה נקבר שם משה רבנו ע"ה שהוא מסוד הדעת כנודע. והנה מאחר שלא היו יכולים ישראל לכבוש את הארץ של שלשה ראשונות, ולכן גם כן תמצא שלא היו ישראל על שלימותם ושכינה על שלימותה עד לעתיד בע"ה שכל ישראל יכנסו בה ואז תהיה הארץ מלאה. והיינו שלימותה האמיתי. ואז תתתקן השכינה שהיא העומדת על י"ב בקר ויתתקנו החיות שהם בעלות י"ב פנים נגדיים לי"ב בקר הנזכר. ויתקן כסא הכבוד שאינו על שלימותו - כי אחר שהשכינה שהיא למעלה ממנה והחיות שהם למטה ממנה אינם על תיקונם - ממילא משתמע שהיא עצמה אינה על שלימותה. ותתקן ארץ ישראל עצמה. שתיקון ארץ ישראל היא על ידי השכינה שהיא שורה בה, ועל ידי כן המה כפופים. ואחר ששכינה לא שרתה בה כראוי ואפילו בימי יהושע כי היו שני שבטים וחצי חוץ לארץ ישראל - ולזה ארץ ישראל אינה מתוקנת על שלימותה. והטעם שלא היתה יכולה השכינה להיות בשלימותה - זה תלוי על קטרוג הלבנה עם החמה. וכל זמן שאינה חוזרת לסוד {{צ|אור הלבנה כאור החמה}} ממש לשישתמשו בכתר אחד כמו בעת בריאתם - אין השכינה יכולה לחיות בשלימותה. כמו שמביא האר"י זלה"ה בדרוש שבעה בחינות שיש למלכות דאצילות עיין שם, ותמצא עומק ענין זה בשורשו. וזהו שכתוב {{צ|{{גמט דגש|זה}} יהוה קוינו לו}} - רוצה לומר בזמן שישתלם שנים עשר שבטי '''י"ה''' בארץ החיים - אזי גם כן יהיה השם שלם. כי '''זה וזאת''' כחדא אזלין. ו{{צ|זאת}} שהיא מלכות אחידת ביסוד שנקרא {{צ|זה}} כנודע בזוהר בפרקת חקת עיין שם. כי '''{{גמט|קטנה=1|זאת}}''' במספר קטן גימטריה ג"כ '''{{גמט|קטנה=1|זה}}'''. ועוד הנעלם של '''זה''' במילוי כזה '''זי"ן ה"ה'''{{הערה|{{גמט דגש|י"ן ה}}}} - גימטריא {{גמט דגש|אדני}}. ===[הבדל בין ארץ ישראל לחוץ לארץ]=== ועתה נבאר ההבדל שיש בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, והבדל הנהגת ישראל ואומות העולם, והבדל הנביא והמכשף ובעל תשובה והגר. הענין - להיות מציאות משכן החיצונים למעלה מן הרקיעים והיות הנהגה הזאת שהיא הנהגת השמים מבולבלת - פעמים היא תחת שליטה עליונה. כן ממש היא הנהגת הגוף! שההנהגה הזאת הנזכרת תמצא אל כל החיים, בין מן האומות בין מישראל, מפני שהם יסודות מיוסדות מעת בריאת האדם ואין בהם תוספת ומגרעת לכל אדם. רק שישראל מגבר בהם קדושה העליונה ותקדשם. ומה גם מצד הכנת אביו ואמו בעת הולדתם. ולכך תתלבש בהם הקדושה בעודם בחיים. אמנם אומות העולם תתלבש בהם טומאה. אבל בבחינות אחרות כל בני אדם שוים. אמנם ישתנו בסוד ב' בחינות.{{ש}} ההנהגות הנזכר - כי אומות העולם שהם תחת שליטת החיצונים הם שואבים החיים שלהם בעת שהטומאה מתפשטת. וישראל שואב בעת שמתפשטת הקדושה. וזהו ממש כעין שליטת הקדושה העליונה בהנהגת הרקיעים והחיצונים. וכמו שסוד ההנהגה הזאת תלויה במעשי בני אדם. אם מטיבין מעשיהם יכנעו החיצונים ותהיה ההנהגה הזאת נמסרת אל הקדושה. ואם ח"ו מקלקלים מעשיהם נמסרת אל החיצונים. כך הוא האדם ממש! בהיותו מגביר בו סוד היצר הרע והטומאה - יתן ההנהגה כולה אל החיצונים. ובהיותו מגביר בו סוד הקדושה שהיא הנפש הקדושה ושאר פרטים אשר נבאר - יותן הנהגה זו כולה אל הקדושה ותתקדש. ועתה דמה בדעתך שני עניינים קודם. * הראשון - הנהגת ארץ ישראל והיא הנהגת הקדושים והנביאים שהיו מזדככים חומרם והיו מתקנים עצמם - כל חושיהם והשכלתם להתקדש, והיו שולטים במדות הנפשיות ומשעבדות אותם אל הקדש. ואין להם מדות נפשיות חומריות כלל. כעין שהיו שולטים בגלגלים ומכניעים אותם אל רצונם. * השני - היא הנהגת חוץ לארץ שהכל נמסרת לשרים, והיא חכמת החרטומים והמכשפים ושאר החכמות שהיו משועבדים מדות נפשיות שבהם אל צורך אותם החכמות. והם כעין בלעם ותלמידיו. ונודע שיש עתה שתי הנהגות תחת אלו והם דומות לאלו. * הראשון היושב בארץ ויצא חוץ לארץ. דהיינו שיצא מהנהגת הקדושה אל הנהגת השרים. כך ממש הוא ישראל ששעבד מדות רעות על עצמו ונתן כחתיו הנפשיות משעובדות לרצון יצרו הרע. והרי זה כעין מי שהשלים החצוני על עצמו ושעבד הגלגלים אל תחת שליטת השרים כנזכר. והיינו מי שהיה בארץ ויצא חוצה שלא לדבר מצוה. * השני הוא בהפך. והיינו הגר המתגייר והרשע השב בתשובה וכיוצא. דהיינו שהיה בחוץ ויצר הרע שולט במדותיו הנפשיות - ועתה הכניע יצר הרע ונכנס לפנים בקדושה והשליט על עצמו כל הקדושה העליונה ושעבד כחותיו אל הקדושה. וראוי להזכיר לכל מעיין שלא יחשוב בראותו בספר הזוהר {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} וכיוצא בהן שהדברים כפשטן ח"ו. כי הקב"ה קדוש - וכי יעלה על הדעת אפילו בבריאה בקודש הקדשים אין מלאך ולא שרף ולא שום בריה יכולה להיכנס לאצילות! ואיך יעלה על הדעת שתכנס שפחה במקום גברתה?! אך הכוונה כי העולם מתנהג על פי המדות העליונות, וכולן משפיעות וממשיכות שפע אל המלכות. והיינו היות תפארת מתייחד עם המלכות, והמלכות מחלקת מזון מהשפע הנזכר מנהגת ומנהלת העליונים ותחתונים, חיצונים ופנימיים. ובהיות ישראל על אדמתם היתה בחינה אחת של המלכות הנקרא {{צ|אופן אחד בארץ}} שפירושו שהיא בארץ לנהל התחתונים ומשם מקבלים שפעם ומזונם ישראל. וממה שרמסו ישראל ברגליהם היה נמשך אל החיצונים ביד אמן המקוללת לזון את בניה כמו שהוא סוד פרי החג. כאשר גרמו עונותינו ונחרב בית תפארתנו - הנה אופן הזה אשר בארץ הנה היא עמנו בגלות שוממה - פירוש שאין ההנהגה על ידה עלינו, ונתלבשה בלבושי גלות לבושי חול. והיא מנהגת על ידי השפע ההוא התחתונים. ואותם לבושי חול שהם מצד מטט"רון סביב למשכנו יחנו החיצונים ואמן המקוללת תובעת חלקה וחלק אנשיה. ואנחנו בגלותינו יונקים משדיה המקוללים מפני שאנו ניזונים על ידה. וזה{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ואני מסופק אם לא צ"ל '''וז"ס''' דהיינו '''וזה סוד''', וצע"ע - ויקיעורך}} לעומדים בחוץ לארץ עובדים עבודה זרה בטהרה, שהם אומרים {{צ|ברך עלינו וגו'}} ואין ספק שהשפע נתן למקוללת לזון בניה שהם עיקר ואנחנו טפילים להם. ומתמצית אנחנו ניזונים כי אין שפע מתחלק חוץ לארץ שלא ינתן לשר של האומ' ההיא כאמור {{צ|ועל המדינות בו יאמר וגו'}}. והנה אמנו - אין בידה להשפיענו מפני שנטלה ההנהגה ממנה בערך שאין ההנהגה ממנה בלתי אמצעי. ולכן ענין זה יוחס בלשון {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} - שהיא נוטלת חלק השפע ומחלקת לבניה כרצונה. משל לבן מלך שבהיותו בהיכל אביו היתה פרנסתו ומנת מזונותיו נתונות לאמו, ואמה זנה אותו בהנהגתה הראויה. וכאשר הרבה לפשוע - גרשו אביו מאת פניו, והלכו הוא ואמו בגולה בין הגוים. ובהיותו שם המלך אביו נתן מזונותיו בצמצום על ידי השפחה ההיא שהבן בביתה. והשפחה ההיא נותנת לבניה הטוב והמובחר, והמותרות נותנת לבן המלך. ואין לה דעת ותבונה להשיג שכל המזונות לא נתן לה אלא על ידי בן המלך שברשותה. והנה בערך בחינת המזון - הרי השפחה יורשת גברתה, כי הנהגת בן המלך על ידה והיא נושאת משאת בן המלך מאת פני המלך. לא שהיא תכנס לפני המלך ח"ו, אלא שהמלך נותן את המשאת ביד השר והשר אל העבד ועבדו אל השפחה. והנה מטעם שמתוך היכל המלך יוצא החלק אל השפחה - אם כן אין לך פגם גדול מזה אל המלכה. והנה השראת אלהותו יתברך עלינו הוא בשני דרכים. * האחד הוא על ידי התלבשות המדה הזאת שהיא השכינה השוכנת עלינו בלבוש נכרי, דהיינו בשרים החיצונים, על ידי התפשטותה באופנים. ולזה העומד בחוץ לארץ מקבל אלהותו בדרך זה. אמנם דרך זה יקרא העבודה לאלהים אחרים מפני שקבל השפע מתחת יד השרים. ועל זה נאמר {{צ|גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבוד אלהים אחרים}}. והיינו ישראל העומדים בחוצה לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם. ואלו אינם מקבלים אלוהותו כראוי אחר שיקרא קצת 'עובדי עבודה זרה' מפני שהוא משפיע לחוץ. * הדרך השני הוא על ידי פשיטת לבוש נכרי כנז"ל. דהיינו שלא יהיה נמצא שם שום מפסיק אלא שכינה שוכנת דרך המדרגות הקדושות על ישראל. והיינו היושב בארץ ישראל שאינה מתלבשת בשרים אלא ממש דרך פתח היכל לבנת הספיר תתפשט ותשתרבב שכינה באויר ארץ ישראל ותשכון באויר ארץ ישראל המחכים מצד חכמה - זאת חכמה שלמה. ומטעם זה ארץ ישראל היא המלכות מפני שאוירה משכן לשכינה ואין השכינה שוכנת בערלים מפני שאינה מתייחדת לחיצונים. ולכך צריך השוכן בארץ לימול בשרו. שאם לא - מטמא הארץ. נמצאת למד שקבול אלהותו תלוי בישיבת הארץ וישיבת הארץ תלוי במילה. וזה בשלימות, כי זה תלוי בזה, כמ"ש במדרש ילקוט דף רע"א ע"א כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וסמיך ליה וזכרתי את בריתי וגו'. מכאן אתה למד ב' דברים. האחד שארץ ישראל שקולה כמצות מילה שנאמר זכרתי את בריתי וגו' והארץ אזכור - לומר מה מילה דוחה שבת אף כיבוש ארץ ישראל דוחה שבת.{{ש}} הב' לומר ששקולה ארץ ישראל כנגד כל מה שנברא בששת ימי בראשית וכו', עיין שם. וזהו רמז כי בשמות הנקרא ארץ ישראל תמצא בסופי תיבות דילהון '''מילה''' כזה: * ארץ החיי''''ם''' * ארץ צב''''י''' * ארץ ישרא''''ל''' * ארץ הקדוש''''ה'''. וזהו גם כן רמז {{צ|'''ה'''ן '''צ'''דיק '''ב'''ארץ '''י'''שולם}} {{ממ|משלי|יא|לא}}. כי מי ששומר הברית נקרא 'צדיק' ועומד בניסיון כמו שמנינו ביוסף הצדיק. אבל מכל מקום אינו שלם עד שנכנס לארץ ישראל ויושב בה. וז"ש {{צ|הן '''צדיק בארץ'''}} - דהיינו שהצדיק דר בארץ - אזי הוא {{צ|ישולם}}. וראשי תיבות '''הצבי''' - ר"ל באיזו ארץ. וזהו רומז הראשי תיבות שהוא דווקא בארץ '''הצבי'''. כי זה תלוי בזה. וגם כן קבלת האלהות תלוי במילה לבד. וזה אפילו אם לא יזכו לארץ, אבל אינה בשלימות כי הוא בהתלבשות על דרך שפירשנו. ולזה גלו לבבל שכינה ביניהם. וזהו בזכות המילה. וז"ש {{צ|והייתי להם לאלהים וגו'}}. ===מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל=== מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל בין בחייו בין במותו. בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו תועלת לעולם מהתועלת המגיע בהיותו בחוץ לארץ. כן פטירת הצדיק בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו היזק לעולם יותר מההזיק המגיע אם היה נפטר בחוץ לארץ. והענין כי ארץ ישראל היא לב העולם כי היא שער השמים כנז"ל. וכמו שמהלב שהוא מקור החיים יתהלך ויתפשט החיות לכל אברי הגוף - כן בהיות ארץ ישראל בריאה בצדיקים היושבים בה - יתפשט הבריאות לכל יושבי העולם בכללו. כי בריאות ארץ ישראל הוא בצדיקים שהם ממשיכים לה השפע והחיות מלמעלה. וזהו כונת הפסוק {{צ|ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם}}. ר"ל אימתי ישמחו כל ישראל הדרים בחוץ לארץ במעשיהם הטובים, כמו שפירש התרגום {{צ|יחדון דבית ישראל בעובדיהון}}, כש{{צ|בני ציון}} שהם הצדיקים הדרים בעיר ציון {{צ|יגילו במלכם}} - שגורמים ייחוד העליון של תפארת ומלכות. ואז יורד השפע להם מתחלה, ואחר כך לכל חוץ לארץ. וכל התפילות של חוץ לארץ אינם עולים אלא על ידי תפלת הצדיקים שבארץ ישראל. וזהו {{צ|'''ב''''ני '''צ''''יון '''י''''גילו}} - ראשי תיבות '''צבי'''. שהם שמחים בארץ '''צבי''', גורמים שמחה בכל העולם. ואם ח"ו אין מי שעושה יחוד וחבור של מעלה בארץ ישראל - כל המעשים שעושים בחוץ לארץ אינם מועילים כלום ואין מעלתם עולה למעלה. כי בשלומם של הצדיקים שבארץ ישראל יהיה להם שלום בחוץ לארץ. וזהו שאמר הפסוק {{ממ|תהלים|סד|יא}} {{צ|'''י''''שמח '''צ''''דיק '''ב''''יהוה}} - ראשי תיבות '''צבי'''. שעל ידי שהצדיק שמח בה' ממש - שעושה יחוד של מעלה. {{צ|וחסה בו}} מתוך אהבה. {{צ|ויתהללו כל ישרי לב}} - ר"ל ויתהללו כל חוץ לארץ ויאמרו זה הוא דרכי ישרים של ארץ ישראל הנקרא 'לב' כנזכר לעיל, כי היחוד של ארץ ישראל מועיל לכל העולם. כי הנה אין דרך להתשפט השפע לכל העולם כי אם מארץ ישראל, לא זולת. וזהו אמרו רז"ל {{צ|מתמצית ארץ ישראל העולם שותה}}. ירצה כמו שביארנו כי ארץ ישראל כמו הלב המחלק החיות לכל הגוף כמו שאמרו הרופאים, כי מהצלול והזך שבדם ניזון הלב המחלק החיות לכל הגוף, ואחר המוח מהיותר זך שנשאר, ואחר כך הכבד ואחר כך שאר האברים כפי מדרגותם. {{ש}} כן גם כן העולם בכללו. מן הזך והטהור שבשפע ניזונת ארץ ישראל, ואחר כך שאר ארצות. כפי מדרגותם כן יתעבה מזון נפשם כנזכר לעיל. ולזה כיוונו רז"ל {{צ|מתמצית ארץ ישראל העולם שותה}} כנזכר. אמנם בזמן החורבן שנפסק השפע בעונותינו - הנה כל האיברים הולכים ודלים אחר שאין הלב בבריאותו ואין לך מזון. וידמה כיום התענית. ולזה אין לך יום מחורבן הבית ואילך שאין קללתו מרובה מחבירו - כי הולכים ודלים הנמצאות מחסרון השפע. והענין כי ביום התענית שנפסק המזון - אז הלב ניזון מן האיברים. כי בראותם כי נחלש הלב - לפחדם ממיתתו שימותו גם כן הם כי בהיותו הם חיים - ולזה הם נותנים לו מדם האיברים שנמצא להם כדי לחזקו שלא יפול הכח. ובזה הולך ומתמעט חלבם ודמם. כן גם כן מזמן החרבן ואילך מתמצית חוצה לארץ - ארץ ישראל שותה. כי ארץ ישראל אין לה קיום והעמדה אלא על ידי המעט מזער צדקה שמשלחים לארץ ישראל מחוץ לארץ, כהיום הזה שהוא התמצית של אנשי חוצה לארץ. והנה הצדיקים היושבים בארץ ישראל - באמצעותם השפע יורד מלמעלה. וזה אחר שהשפע הרוחני אי אפשר שירד למטה לארץ הגשמית אלא על ידי הצדיקים שהם חלק אלוה ממעל, ובהכנת מעשיהם ותורותם יורידו השפע הפך טבעו ויעזור להם טהרת המקום. כמו הפתילה הטובה והשמן הזך שהם נושא השלהבת. כי בהם נאחז אור הרוחני שאין בטבעו לירד למטה. וכבר ידעת מ"ש בספר התיקונים דף מ"ד ע"א וזה לשונו: {{צ|ללבי גליתי ולאברי לא גליתי}}. ומקשה הר' חיים ויטל זלה"ה ולמה אמרו רז"ל מלבא לפומא לא גליתי - שהרי מצינו בפירוש כמה רבים וגדולים שדברו בענין הגאולה כגון רשב"י וכיוצא בו?{{ש}} אבל רזא דמלה הוא כי אל אותם הנשמות שהם מבחינת הלב - גלה סוד הקץ. ולזה היו יכולים לדבר. אבל לנשמות שהם משאר האיברים - לא גילה. וזה שאמר התיקונים דף מ"ד ע"א {{צ|'''ללבי''' ודאי גליתי ולאברי לא גליתי}}. מאי "ללבי"? אלא אורייתא איתה לה רישא וגופא ולבא ואברין כגוונא דישראל דאתמר בהון {{צ|עיני העדה}} - דא ע' סנהדרין. ומשה ואהרן על גביהן. אלין דאתמר בהון {{צ|ללבי גליתי}}. וכן באורייתא שבעין אנפין תליין מתרין תורות - אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה. בגלותא - {{צ|חלק '''לבם'''}} דאינון {{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים דאינון כגוונא דסנהדרין. ורזא דמלה {{צ|אשרי כל חוכי '''לו'''}} - {{גמט דגש|לו}} בחושבנא סליק תלתין ושית. ואינון {{גמט דגש|ל"ו}} בארעא דישראל ו{{גמט דגש|ל"ו}} לבר מארעא דישראל. ודא איהו {{צ|חלק '''לבם''' וכו'}}. וזהו סוד שהקב"ה רמז למשה {{צ|אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו' ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם}}. ונודע כי פני משה פני חמה. וזהו שכתוב {{צ|ושמתי '''כ"ד כ"ד''' שמשותיך}} - ר"ל ש{{גמט דגש|מ"ח}} צדיקים מן השבעים שכולם הן מן שורש השמש כמשה רבנו ע"ה. וכולם הם מעלמא דדכורא. ולכן השכינה רודפת אבתרי' לאתחברא עמהם בסוד {{צ|אור זרוע לצדיק}}. וכשלא יש זכות בישראל - אזי ח"ו הם להפך כנזכר, ונשארו בארץ ישראל {{גמט דגש|כ"ד}} אחת בלבד. ואז נאמר {{צ|אל ישוב '''ד"ך''' נכלם}} {{ממ|תהלים|עד|כא}} - שיקבל הקב"ה את תפלתם ואל תשוב ריקם מלפניו. והנה נודע אם הדור זכאי - רובם בארץ ישראל, ואם הדור חייב - רובם בחוץ לארץ. והכונה מה שאמרנו. כי קיום העולם הוא הצדיקים שעובדים ומושכים השפע למטה לארץ. והנה בהיות רובם בארץ ישראל - אז ימשיכו שפע רב טהור ונקי. אמנם מיעוטם בחוצה לארץ יספיקו להמשיך אותו השפע שכבר ירד לארץ ישראל והם ימשיכוהו לחוץ לארץ. ולזה רמוז בפסוק משלי כ"ט {{צ|ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם}}. ר"ל כי ראשי תיבות {{צ|'''ב''''רבות '''צ'''דיקים '''י'''שמח '''ה'''עם}} - הוא '''הצבי'''. כשיש רוב צדיקים בארץ '''הצבי''' - אזי {{צ|ישמח}} כל העם שבחוץ לארץ שהם גורמים הורדת שפע ברכה עד בלי די. {{ש}} אבל {{צ|ובמשול רשע}} - כמ"ש בתיקונים {{צ|מאן "חלק לבם"? דא שאור וחמץ דאינון סמא"ל ונח"ש}}. וזה שאמר {{צ|ובמשול רשע - דא סמא"ל}} השולט ומחלק לבם שרובם בחוץ לארץ. אז {{צ|יאנח עם}} - כי השפע הוא מעט מזער מה שמקבלים, כי בהיות מיעוטם בארץ ישראל לא יוכלו להמשיך משער השמים כי אם מעט שפע. כי כפי עובי הפתילה תהיה אחיזת השלהבת. ולזה אף אם יהיו רובם בחוץ לארץ לא יועילו להמשיך אצלם לחוץ לארץ רק מה שכבר נמשך לארץ ישראל על ידי המועטים. '''{{קטן|קטע זה הובא כאן על פי הגהת המהדיר בדפוס ויניציא}}'''{{ש}} בזוהר דף קנ"ז ע"ב: אף על גב דישראל לבר מארעא קדישא - השכינה גולה אחריהם ונותנת שפע מזונם של ישראל ביד השרים - היינו דווקא שתחלה יבא אל מקום הנועד, היינו מהיכל לבנת הספיר אל נקודת קדש קדשים, ומשם מתפשט לסוד גלות ישראל ביד השרים. וז"ש {{צ|על חילא וזכותא דארעא}} - כלומר שם נשפע ומשם מתחלק לשרים ולישראל שהם תחת רשות השרים. וז"ש {{צ|וברכת את יהוה אלהיך}} אפילו בחוצה לארץ. {{צ|על הארץ הטובה}} - על סיבת ארץ הטובה שהוא ארץ ישראל. {{צ|אשר נתן לך}} המזון בחוץ לארץ. שהארץ הקדושה היא נותן מזון בחוץ תחת השרים. וז"ש שם {{צ|דהא בגינה מזונא וספוקא אשתכח בעלמא}}.{{ררר}} '''{{קטן|[עד כאן הקטע]}}''' או ירצה באופן אחר. והוא כי הצדיקים בהיותם בארץ ישראל יוכלו להגין על כל המקומות. והטעם כנזכר כי ארץ ישראל הוא כמו הלב הנותן חיות וקיום לכל האברים כולם. אמנם צדיקי חוץ לארץ - לא יועילו אלא למקומם לבד, כי הם כמו חיות האבר הפרטי שלא יועיל רק לעצמו. וכן בעת סלוקם שהצדיקים שבארץ ישראל יזיק לכל העולם. וז"ש {{צ|ותמת שרה בקרית ארבע וגו'}} - שיש להעיר שאומר תחלה הסימן הפרטי שהוא {{צ|בקרית ארבע}}, ואחר כך הסימן הכללי שהוא {{צ|ארץ כנען}} הכולל כל ארץ ישראל? אמנם יתיישב כפי מה שהזכרנו שהכוונה לרמוז מעלת שרה שבזכותה היתה מועלת לאנשי מקומה וגם כן לכל אנשי גבול כל ארץ כנען. וכן בעת סלוקה - לכולם יחק נסתלקה; כלומר שכולם אבדו התועלת. והטעם כנזכר שהצדיק בהיותו בארץ ישראל מועיל למקומו לכל העולם. ונחזור. כי יש לפעמים שמחלקים השבעים ושתים צדיקים שני חלקים בארץ ישראל שהם כמנין {{צ|ושמתי {{גמט דגש|כדכד}} שמשותיך}}. ו{{גמט דגש|כ"ד}} אחד בחוץ לארץ. ואז נאמר {{צ|קול רנה וישועה '''ב'''אהלי '''צ'''דיקים. '''י'''מין יהוה עושה חיל}} - ראשי תיבות '''צבי'''. ר"ל כשיש בארץ '''צבי''' כמספר {{גמט דגש|{{צ|באהלי}}}} צדיקים - אז הוא {{צ|קול רנה וישועה}} בכל חוץ לארץ בשביל שיש {{גמט דגש|כדכד}} צדיקים. ומה שהיה מקודם {{גמט דגש|אהל}} אחד שהוא במספר {{גמט דגש|ל"ו}} - עתה שנחלקו לשני שלישים נעשה ב' אהלין. וזהו שכתב {{צ|'''באהלי'''}} לשון רבים - כי מיעוט רבים שנים. ולכן אמר גם כן ב' לשונות {{צ|קול רנה וישועה}}. ומי גרם זה? וז"ש {{צ|ימין יהוה עושה {{גמט דגש|חיל}}}} - רוצה לומר החסד של מדת הרחמים פועל בעולם ועושה {{גמט דגש|חיל}} בעבור חיל דמטרוניתא שישי במספר {{גמט דגש|חיל}} צדיקים בארץ ישראל. אבל צריך להבין השורש של אלו {{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים מאיזה מקום באים?{{ש}} דע מה שמביא האר"י זלה"ה בדרוש השלישים כי כל חסד מתחלק לששה שלישים, עיין שם. והנה החמשה חסדים מתחלק לשלשים חסדים. וזהו סוד {{צ|ואברהם היו יהיה}} - ר"ל אברהם שהוא חסד מתפשט בגוף דזעיר במספר {{גמט דגש|יהיה}}, ואחר כך נכנסים כללות החסדים ביסוד דזעיר והוא גם כן מתחלק לששה שלישים - {{גמט דגש|ל"ו}}. ואחר כך בעת החיבור היסוד דזעיר עם היסוד דנוקבא - הוא נותן בה גם כן כללות החסדים. וזהו סוד הפסוק {{צ|ויתן אברהם את כל אשר {{גמט דגש|לו}}}} - שהם {{גמט דגש|ל"ו}} חסדים - {{צ|'''ליצחק'''}} - שהוא {{גמט דגש|רחל}} גימטריא {{גמט דגש|ליצחק}}. מפני שכל תיקונים הוא מצד הגבורות שהם נקראים 'יצחק', והיא נקרא על שמו. והנה כנגד {{גמט|ל"ו}} חסדים שהם נכללים ביסוד הנקרא 'צדיק', ועל שמו דיסוד נקרא כולם 'צדיקים' -- כן {{גמט|ל"ו}} גבורות הנכללים ביסוד דזעיר נקרא גם כן {{גמט|ל"ו}} צדיקים. ואלו הם ה{{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים הנזכר לעיל. וז"ש {{צ|"חלק {{גמט|לבם}}" - מאן חלק לבם? שאור וחמץ דאינון ערב רב}}. ורזא דמלה {{צ|ויהי מבדיל בין מים למים}}, עיין שם. והכוונה הוא כי בזמן שערב רב שולטים בעלמא - אז הנוקבא דזעיר היא בסוד 'אחור באחור', ואין לה אלא גבורות כמו עמה בזמן הגלות. ואז {{צ|חלק {{גמט דגש|לבם}}}} - ש{{גמט דגש|ל"ו}} גבורות הם בסוד חוצה לארץ שהוא אחורי הזעיר, ו{{גמט דגש|ל"ו}} חסדים הם בסוד ארץ ישראל שהוא ביסוד דזעיר בפנים שלו. וזהו {{צ|ויהי מבדיל בין מים (של חסדים) למים (דגבורות)}}. וגם ראשי תיבות {{צ|'''ב''''ין '''מ''''ים '''ל''''מים}} הוא {{צ|'''לבם'''}}. אבל בעת התחברות החסדים וגבורות ביחד כמו בעת חיבור זעיר ונוקביה במוסף דשבת או בעת הגאולה בעזרת השם יתברך - אז נותן הזעיר גם כן לנוקבא ה{{גמט דגש|ל"ו}} חסדים. אזי נאמר {{צ|{{גמט דגש|חסד}} יהוה מלאה הארץ}}. ר"ל שכל {{גמט|ע"ב}} צדיקים שמספרם עולה {{גמט דגש|חסד}} - הם כולם בארץ ישראל, וארץ ישראל (שהיא הנוקבא) מתמלאות מהם. ו{{גמט דגש|ל"ו}} גבורות גם כן נקרא 'חסדים' על ידי המיתוק. וכולם ביחד הם כמנין {{גמט דגש|חסד}} כנודע. ואז נאמר {{צ|היוצר יחד {{גמט דגש|לבם}}}}. ואז גם כן יגל '''לבם''' בה' ממש. <big>(</big> ושמעתי מאהובי הר' משה זכות נר"ו כי כל דרוש זה רומז בפסוק {{צ|על זה היה דוה לבנו}}. וירצה כי הצדיקים נקראו 'לב' ונקראו 'עינים' כנ"ל מן התקונים. ויקונן הנביא {{צ|על {{גמט דגש|זה}}}} שהם הי"ב לעשות {{גמט|חי"ל}} - {{צ|היה דוה לבנו}}. ולא עוד אלא אפילו {{צ|על {{גמט דגש|אלה}}}} שהם הל"ו {{צ|חשכו עינינו}}. ודייקא כי בחסרון ה'זה' דוה הל"ב - הוא האדריכל הרמוז בדברי רז"ל כי מטיבורא דלבא יש שני שלישים שהם סוד {{גמט דגש|כ"ד כ"ד}}. ואמנם בחסרון {{גמט|'אלה'}} - אז יש חשך גם לעינים כי אז נסתמו עיניהם ולבם של ישראל. והמשכיל יבין ושפתים ישק <big>)</big> ===מעלת ארץ ישראל וישיבתה=== מעלת ארץ ישראל וישיבתה. הנה בענין ארץ ישראל הם ששה חלוקות. * הא' - מי שלא נכנס בה כלל ועיקר * הב' - מי שראה אותה מרחוק ראיה לבד * הג' - מי שנכנס בה ויצא ומת חוצה לה * הד' - מי שנכנסו עצמותיו אחר מיתתו * הה' - מי שנכנס בה וישב בה ועמד עד יום מותו ומת שם * הו' - מי שנולד בה ולא יצא חוצה כל ימי חייו וחלוקות אלו הן זו על זו במעלה, והם רומזות לדברים עליונים. ואין ספק כי כל העולם השפל הוא נגד המלכות, ובכללו ג' בחינות. * האחד - ים * השני - ארץ * השלישי - ארץ ישראל וכל אחת מוקפת מחברתה. * כי הים מקיף את כל היבשה, והבחינה הנקרא 'ים' הוא כנגד לובן שבעין והוא נגד החסד. * ושאר הארץ הנקרא חוצה לארץ הוא נגד שחרות שבעין והוא נגד הגבורה, ומשם נמשך התוך הזהב וסיגיו. ולפיכך אויר ארץ העמים מטמא כי הוא הנחלק ל{{גמט דגש|ע'}} שהם מצד האומות בסוד החיצוניות. * וארץ ישראל נגד קו הירוק המקיף את בת עין וזהו מצד התפארת הנקרא 'ישראל'. * ובאמצעות ארץ ישראל - ירושלים שהיא נגד בת עין שהיא עצם השכינה. וג' גוונין הקודמין הם סובבים ומקיפים אותם והם סוד שבת שפירושו '''ש' ב"ת'''. דהיינו {{גמט דגש|ש'}} - {{גמט דגש|ג'}} אבות. ולא אבות ממש אלא ג' מציאיות שהם קשוטי המלכות. ו{{גמט דגש|בת}} - דהיינו '''בת עין''' - שהוא עצם המלכות הנקראת 'בת' שהיא 'בת' ומדה אחת מעשר מדות, והיא נחלקת לעשר דהיינו סוד {{גמט דגש|י'}} קדושות. ונלע"ד רמז אחד למה נקרא ירושלים {{צ|בת עין}} מפני ש{{גמט דגש|סמא"ל}} שגימטריא {{גמט דגש|עין}}, הוא מקבל שפע מהיכל לבנת הספיר כנז"ל ומחלק אותם אחר כך ל{{גמט דגש|ע'}} שרים. וזהו '''עין'''. אם כן ירושלים נקרא ה'בית' של {{גמט דגש|ע'}} שרים שמשם יוצא השפע להם. והנה מי שאינו דר בארץ ישראל אמרו רז"ל שדומה כמי שאין לו אלוה. להיות שנשמתו אצולה ממקום הקדש. ולפי האמת אין בקליפה באמיתות לשלוט בו מפני כי חלק ה' עמו ולא חלק בשרים. ונמצא שאין השר ההוא שולט בו כל עיקר, וגם השכינה אינה שורה עליו מפני שהוא בתוך מצולות ים הקליפה המתלבשת באויר ארץ העמים הטמא, שמצדם הוא טמא ומטמא. ונמצאו לפי זה ש{{צ|אין לו אלוה}}. ואין ספק כי נשמתו ורוחו ונפשו וגופו הם מתלבשים בתוך הקליפות והטומאה. ועוד שאין מעשיו ולא תורתו טהורים מפני שהם מתלבשים באויר ארץ העמים הטמא. בזולת כי בעת הפטירה אין הנשמה עולה בטהרה מפני שהיא מתלבשת בקליפה ההיא בזולת שהיא צריכה להתגלגל ממקום למקום עד בואה לארץ ישראל כי שם שער השמים ליכנס הנשמה בגן עדן. כדפירשו רז"ל כי דרך מערת המכפלה כניסת הנשמה לגן עדן של מטה, ומשם לגן עדן של מעלה. וכאשר נבחין מעלת ארץ ישראל על חוצה לארץ נמצאם בשלשה בחינות בזולת שיש תחת כל בחינה ובחינה מהם כמה בחינות: * האחד - מענין עשיית המצות בטהרה ובנקיות כל ימי היותו בעולם * השני - מענין פטירת הנפש מן הגוף * השלישי - מענין התחיה אחר כך והנה ג' חלוקות אלו לא ישתוו וודאי. כי מי שהיה כל ימיו בארץ ישראל נמצאת נשמתו גם בעת בואה אל גופו בטהרה ובנקיות בלתי נטמאת באויר ארץ העמים והיא במעלה גדולה וסיוע גדול אל העבודה. וגם אם בקטנותו יכנס האדם קודם י"ג בארץ ישראל - זוכה קצת אל מדה זו כי אין יצר הטוב ונשמה באדם עד י"ג שנה כדפירשו רז"ל. ולפעמים גם הרוח ולפעמים הנפש כנזכר בזוהר בפרשת משפטים. וכן כל שנותיו אשר עשה הם בטהרה ובנקיות עד צאתו מן העולם הזה. גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב. אבל העולה לעת זקנתו לארץ ישראל אינו מכלל מדה זו ואינו זוכה כי אם אל השנים שהם מענין הפטירה וגם החתיה כאשר יתבאר. והעולה אחר מיתתו בעצמותיו - זה ודאי אינה זוכה כי אם בתחיה לבד, וגם אל מעלת פקודת הנפש לעצמות בסוד {{צ|ועצמותיך יחליץ}}, היות בטהרה בארץ ישראל. '''ועתה''' כשנבא לספר במעלות החלוקה הראשונה הם רבות. * '''א'''' - שהנשמה לא נטמאת מעולם ולא נתלבשה באויר ארץ העמים כל עיקר * '''ב'''' - שמצותיו אשר עשה כולם בתכלית הטוהר. ואותו הרוחניות המתהוה מהמצוה והתורה לא נתלבש בקליפה ההיא והטומאה ההיא. * '''ג'''' - כי השפע הנשפע על ידי התורה והמצוה לא נשפע אל השרים מפני שהישראלי העומד בחוצה לארץ ועומד במצות ובטהרה - ודאי אותם המצות ישפיעו לו ואותו השפע אי אפשר להיות נשפע עליו אם לא על ידי אותו שר אשר הוא שם בחלק ארצו. וזה פשוט. וזה היה דווקא בזמן היות השכינה עיקרה בארץ ישראל כי אז ודאי היה מקבל על ידי השר. וזהו שאמר דוד המלך ע"ה {{צ|אשר גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבוד אלהים אחרים}} - ממש עובד ומשפיע לאלהים אחרים שהם הקליפות כנז"ל. והכוונה הוא כי הדר בארץ ישראל בחורבנה {{צ|'''דומה''' כמי שיש לו אלוה}}. אבל בבנינה - יש לו אלוה ממש! ובחוצה לארץ {{צ|דומה כמי שאין לו אלוה}} בכל זמן. ולכן דוד שהוא משיחנו אמר {{צ|גרשוני מהסתפח בנחלת יהוה}} כי גלות שלימה היתה לו. ועוד אפילו ישיבת ארץ ישראל בימיו היתה בלא מקדש ובלא משכן; כי הארון חוץ למקומו והמשכן בלעדי בכל מקום שהוא במת ציבור. וכן במשה רבנו ע"ה כתיב {{צ|'''גם בי''' התאנף}} - הראשי תיבות סימן {{צ|'''ג''''רשוני '''מ''''הסתפח '''ב''''נחלת '''י''''הוה}}. * '''ד'''' - עוד כמה מצות היתירות בארץ והם תלויות בארץ. ואין ספק כי מפני היות מעלות המצות האלה גדולה עד מאוד - אין ראוי לקיימם בחוצה לארץ כי כח הקדושה כזו אין ראוי שישפע בחוצה לארץ על דרך שאמרו רז"ל שאין מביאין חלה מחוצה לארץ לארץ ישראל ואם הביאוה תשרף כחמץ בערב פסח. וכן תרומה וכן בכורים וכיוצא באלו הרבה. וזהו ודאי מפני מעלות המצות האלה הנזכרות. * '''ה'''' - היות התפלה של ארץ ישראל רצויה ומקובלת יותר מפני שאין כל כך מקטרגים, וזה מפני שאין אותם האותיות המתהוות מהפה מתלבשות באויר טמא. ולכן הם רצויות ונעשות תכף עטרה וכותרת על ראש מלכו של עולם. וזהו רמז {{צ|'''ה''''נה '''צ''''עקת '''ב''''ני '''י''''שראל באה אלי}} - ראשי תיבות '''הצבי''' - ר"ל כי בארץ הצבי תכף אני מקבל בעצמי הצעקות והתפלות של בני ישראל, לא על ידי מלאך אלא אני בעצמי. מה שאין כן בחוצה לארץ שצריכין להתלבש באויר טמא ויש כמה חיצונים מקטרגים עליהם עד התכנס בארץ. ואחר כך צריכים טהרה ונקיון כדי לעלות למקום גבוה. וזהו שכתב הרמ"ק זלה"ה לזה בכל גבולי ארץ ישראל הם מים כי הגבול המזרחי הוא הירדן, המערבי הוא הים הגדול, והגבול הצפוני הוא נחל מצרים, והגבול הדרומי הוא נהר פרת{{הערה|אולי נפלה כאן טעות וצריכים להחליף נחל מצרים ונחל פרת בדרום וצפון, וצע"ע בדפוסים אחרים - ויקיעורך}}. והכוונה לרמוז כי כל הנכנס לארץ ישראל שהוא אויר הקדש מחוצה לארץ שהוא אויר טמא - צריך בכניסתו לטבול ולטהר עצמו תחילה ואחר כך יכנס. כי אז בכניסתו הוא מתקדש בתוספת נשמה כמו שיתבאר אחר כך בע"ה....{{הערה|נקודות אלו מופיעות בדפוס המקורי של וויניציא - ויקיעורך}} '''וכשנבא לספר במעלות החלוקה הב'''' נמצאות גם כן רבות. * ה'''א'''' כי אין המת בארץ ישראל מת על ידי מלאך המות אלא על ידי מלאך קדוש (כמו שיתבאר אחר כך בע"ה) המתלבש בגבורה לעשות הפעולה ההיא. והוא כבהמה הנשחטת על ידי סכין יפה והיא טהורה. אבל המת בחוץ לארץ מת על ידי סמא"ל, סכין פגום. והוא נעשה נבלה. * ה'''ב'''' כי הנפטר בחוצה לארץ נשמתו בעת צאתה מגופו מתלבשת בכתנת אויר חוץ לארץ ומטמאת על ידי כך ודאי, וצריכה כמה טורח עד בואה לשער השמים ושם מתטהרת מטומאתה כדי לעלות ודאי כנז"ל. * ה'''ג'''' טורח גלגולה עד בואה ממקום שהוא דר להגיעה לארץ ישראל. ומה גם אם צריכה לעבור בגבול שרים רבים עד הגיע לארץ ישראל כי ודאי יאחזום צירים וחבלים. ועל כזה וכיוצא בו אמרו רז"ל {{צ|אינו דומה קולטתו מחיים וכו'}}. '''וכשנבא לספר במעלת החלוקה השלישית''' נמצאם עוד הרבה * ה'''א'''' טורח גלגול מחילות לפי עניינה ולפי מעשיה. * ה'''ב'''' כי תקדם תחיית ארץ ישראל לחוץ לארץ כמו שאמרו רז"ל. * ה'''ג'''' כי בכל ריש ירחא ושבתי הנפשות פוקדות הגוף כנזכר בזוהר, וכאשר יהיה קבור בחוצה לארץ יוכרח שתטמא הנפש באויר ארץ העמים בבוא לפקוד הגוף ולא יהיה להם יחד נחת רוח. ועתה במה שסופר במעלת ארץ מבואר מעלת היושב בה לעולם כי זה זוכה לכל המעלות כולם ודאי. אבל הנכנס בקטנותו יזכה בהם אבל לא כל כך כי כבר נולד באויר ארץ העמים. אמנם מי שעמד עד שגדל ואחר כך בא - גם אם יזכה בקצת לעסוק במצות בארץ ישראל - עם כל זה לא ישיג אל המעלה הגדולה ההיא ואולם ישיג קצתה. אבל מי שנכנס בה ומת - זה ישיג אל השני בחינות לבד, כי הראשונה כבר נאבדה ממנו. ועולה בעצמותיו לבד - זה לא יזכה כי אם אל השלישית שהיא התחייה ופקידת הנפש לבד. ומי שיעלה בבשרו אחר מותו - זה יזכה עוד כי העפר שהוא עפר המזבח. מפני שהאדם ממקום כפרתו נברא והנה אנחנו הנבראים ודאי מאותו עפר מחוייבים להביאו אל מקום חציבתו שהוא קדוש. {{ש}} אבל בזוהר פרשת אחרי עמוד ק"ל {{ממ זהר|ג|עב|ב}}: {{צ|אמר ר' יהודה כל מאן דלא זכי בחייוי למשרי מדורא בארעא קדישא ומייתין ליה לאתקבר תמן - עליה כתיב ונחלתי שמתם לתועבה. רוחיה נפיק ברשותא נוכראה אחרא - וגופיה אתי תחות רשותא דארעא קדישא! כביכול עביד קדש חול וחול קדש}}, עכ"ל. {{ש}} אם כן נראה מכאן שאסור להעלות הבשר אחרי מותו. ובזוהר פרשת תרומה דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|ב}} אמר:{{ש}} {{צ|ואי לא דעביד קב"ה אסוותא לארעא דהא כיון דאתבלי ההוא גופא נשיב קב"ה רוחא ודחי ליה לההוא רוח מסאבא לבר דהא איהו חס על ארעיה}}.{{ש}} ונודע כי הדין הוא שעפר ארץ ישראל שיבא לחוצה לארץ דינו כעפר חוץ לארץ, ועפר חוץ לארץ שנכנס לארץ ישראל דינו כעפר ארץ ישראל. וזהו סוד הגרים. ולכן המתרקב בשרו בעפר הארץ מעלתו גדולה. ואם להפך - להפך. וזה היה סבת יעקב אבינו ע"ה שצוה שיעלוהו תכף למיתתו. ואולם נשאר לנו לדעת מה היא מעלת הרואה אותו מרחוק אם לא יכנס בה? כי אמר הכתוב {{צ|אם יראה איש באנשים האלה וגו'}} - כי נראה שהראייה היא מעלה גדולה!? ועוד שמשה רבנו ע"ה למעלה גדולה נתן לו זה סמוך למיתתו כדכתיב {{צ|עלה אל הר העברים וגו'}}, וכתיב {{צ|ויעל משה וגו' ויראהו יהוה את כל הארץ וגו'}}. מורה כל זה היות מעלה קצת לרואה אפילו אם לא נכנס בה. הענין יובן במה שפירש בזוהר {{צ|ויוסף ישית ידו על עיניך}} בפרשת בלק{{הערה|לא מצאתי רק בפרשת שלח בדף קס"ט ע"א {{ממ זהר|ג|קסט|א}} - ויקיעורך}}, כי העינים הם מבוא אל הצורות המתדמות אל השכל. תחלה יצייר הדבר ההוא בדעתו ובשכלו. והנה הצורה תהיה מצטיירת שם. ואם הצורה ההיא מן הדברים פחותים מוגשמים וגסים המתדמים אל השכל יורידוהו ממעלתו כמו שאסור להסתכל בנשים שאף שאם לא ידמה בשכלו לעבור עבירה - סוף סוף יצייר בשכלו הצורה ההיא ויהרהר מה שאין ראוי, אף אם לא יפעל פעולה רעה. והטעם כי הצורה המצטיירת בשכל תפגום הנפש או יתקננה אם תהיה צורה טובה, וימצא בזה כמה דברים בענין העבודה. והנה כאשר יצייר האדם בדעתו צורה קדושה - הנה אותה הצורה הקדושה ההיא שידמה בדעתו תשלים שכלו. והיינו דקאמר ר' אבא בפרשת משפטים{{הערה|אולי הכוונה אל {{ממ זהר|ב|קכג|ב}}}} שהיתה צורת ר' שמעון מצטיירת לפניו והיה משיג על ידי זה השגה גדולה. וזהו הטעם {{צ|והיו עיניך רואות את מוריך}}. וזה הטעם {{צ|אל תפנו אל האלילים}} שאסור להסתכל בעכו"ם, כי הצורה ההיא הנבזת פוגמת השכל. וזה הטעם שאסור להסתכל בפני אםד רשע. ולא זו בלבד אלא גם היות צורת האדם מצויירת בשכל הנכבד ממנו - ישיג הוא מעלה גדולה ונפלאה. {{ש}} וזה הטעם שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל, כי יצייר עצמו בשכל רבו. והיינו דפירשו רז"ל בפסוק {{צ|חי יהוה אשר עמדתי לפניו}} דהיינו שעומד לפני אליהו, ובהיותו עומד לפני אליהו ודאי תצוייר צורתו בדעת אלישע. ואליהו עומד ומשמש לפני קונו מרוב דבקותו בנבואה - נמצא עומד תדיר לפני ה'. וכיוצא רבים. והיינו טעם {{צ|יראה כל זכורך את פני האדון}}, בזולת טעמים אחרים, כי יצייר הזכר תפארת צורתו ומציאותו בשכינה שעומדת שם. ועם היות שהשגחת השם מצויה בכל מקום - עם כל זה לא יתבודד האדם לחקוק צורתו בשכינה כמו בהיותו מתראה במקום הקדש. וזה טעם {{צ|ולא יראו פני ריקם}}. וכי האי גוונא טובא באורייתא. ולכן מצוה לסגור העינים בעת התפילה לסלק דעתו מהצורות הגשמיות כולם - לייחד המחשבה בצורות השכליות. והנה בהיות איש רואה את אוהבו - בלי ספק יקנה בנפשו שמחה גדולה ותתחקק צורתם זה בזה וזה בזה מרוב אהבתם, ויקנו בדעתם צורתם. וירבו שמחתם ואהבתם. וההפך להפך. וזה טעם {{צ|לא יגורך רע}}. וכן {{צ|מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי}} - כי יעוררו שנאה בלי ספק. וכן גם כן טעם {{צ|אם יראה איש וגו'}} - כי אחרי שהם ספרו בגנות הארץ ושנאוה - אין ראוי שתהיה צורתם חקוקה בה כדי שלא יעוררו שנאה במקום אהבה. אמנם משה רבנו ע"ה לא היה הדבר כן אלא {{צ|ויראהו יהוה את כל הארץ וגו'}}, ופירש בזוהר פרשת בראשית כי מה טעם ראה כל זה שאי אפשר כלל ועיקר להשיג בעין הראות הגשמי כל זה. והכוונה שהראהו הקב"ה באור הראשון הגנוז שבו יכולים לראות מסוף העולם ועד סופו. ועתה בהקדמות אלו יובן סוד מה שמראים פני כתב ספר תורה לעם, וענין זה נעשה גם כן בבית המקדש של מעלה כנזכר בזוהר פרשת בלק{{הערה|לא מצאתי - ויקיעורך}}. ===מעלת הדר בארץ ישראל ובפגם הדר בחוצה לארץ=== '''במעלת הדר בארץ ישראל ובפגם הדר בחוצה לארץ''' דע כי נשמות ישראל הדרים בחוצה לארץ מעולם {{גמט דגש|סנדל"פון}} הוא עולם אופנים, והוא עולם העשיה ויקראו בית יעקב. ויקראו עבדים. ונקראים {{גמט דגש|עבד עברי}} שחשבונו {{גמט דגש|נחש}} מפני שהם תחת הקליפות כמ"ש אחר כך. אמנם הדרים בארץ נשמתם מעולם {{גמט דגש|מטט"רון}}. וזהו {{גמט דגש|ארץ הצבי}} - גימטריא {{גמט דגש|חנוך מטטרון}}. {{ש}} <big>(</big> ואהובי הר' משה זכות אומר שהוא בגימטריא {{גמט דגש|חפשי}}. וכן {{גמט דגש|בן חורים}} עולה {{גמט דגש|יצירה}}. <big>)</big> {{ש}} והוא {{קיצור|מי"ס|מעשר ספירות}}{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ובדפוס ויניציא נראה לי '''מו"ס''' וחשבתי אולי "מוחא סתימאה", וצע"ע - ויקיעורך}} דיצירה. ויקראו {{צ|בני ישראל}} על שם ארץ דישראל סבא. ויקראו בנים. ונקראו {{צ|בני אל חי}} על שם ארץ החיים עילאין. והנה האדם כשהוא בחוץ לארץ היתה לו נפש מעולם האופנים. וכשזכה ונכנס לארץ באה לו נפש חדשה מעולם היצירה ומתלבשת בתוך הנפש הישנה שהיתה לו. ובלילה הראשון שישן בארץ יוצאות שתי הנפשות ועולות למעלה, ובחזרה אינה חוזרת אלא החדשה בלבד. ולזה אינ' ראוי לעונשין כי לא חטאה ולזה מוחלין לו כל עונותיו. וז"ש ר' יוחנן במסכת כתובות דף י"ג {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}}. הכוונה הוא מאחר שנותנים לו נשמה חדשה בלי פגם של עוונותיו אם כן בוודאי שהוא בן עולם הבא. ודע כי ארץ ישראל אינה מכפרת מעבירות הנעשות בה אלא השגגות בלבד. אבל העונות הנעשות בארץ אינם נמחלים אלא על ידי יסורין. וגם צריך שהוא מעביר על מדותיו. והפשעים הנעשים בארץ אין להם סליחה אלא על ידי התשובה ותלמוד תורה. כן כתוב הרמ"ק זלה"ה. אבל איכא למידק טובא. והלא במסכת כתובות פרק י"ג אמר ר' אל זר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון שנאמר {{צ|בל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון}}, עכ"ל. אם כן משמע אפילו העונות גם כן הארץ מכפרת. ואיך אפשר זה היושב בה בשב ואז תעשה - איך תכפר הארץ את עונותיו? אבל יתורץ במה שמביא מדרש ילקוט בתהלים דף קי"ו ע"ד וזה לשונו:{{ש}} רצית יהוה ארצך שבת שבות יעקב. זהו שאמר הכתוב אשר יהוה אלהיך דורש אותה - הופך הקב"ה ומהפך בה ונותן עיניו בה עד שתרצה מעשיה להקב"ה. והמצות שנצטוו עליה אם הוציאו ישראל את המעשרות ועושים את השמיטים - אותה שעה היא מרצה מעשיה להקדוש ברוך הוא. וכן הוא אומר אז תרצה הארץ את שבתותיה. לכך רצית יהוה ארצך. רוצה לומר מי נושא עונם? הארץ אשר הם יושבים עליה שנאמר {{צ|העם היושב בה נשוא עון}} - הרי החיים. ומנין אף המתים? תלמוד לומר וכפר אדמתו עמו - מי מכפר על עמו? אדמתו. אשריהם יושבי ארץ ישראל שאין להם לא חטא ולא עון, לא בחיים ולא במתים. וכן הוא אומר {{צ|נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה}}. הנה פירש האר"י זלה"ה על פסוק {{צ|כי בחטאינו ובעונות אבותינו ירושלים ועמך לחרפה}}: {{ש}} :דע כי אמרו רז"ל אין מיתה בלא חטא. והענין כי האדם ימות בחטא השגגות שעשה בימיו. אך העונות הם נשארים אחר כך לבניו כדי שיקבלו יסורין על עון אביהם. וזהו ענין {{צ|אבותינו חטאו ואינם}} - פירושו שמתו בחטאם, {{צ|אבל אנחנו עונותיהם סבלנו}}. ובזה יתורץ למה יומתו אבות על בנים וסופיה דקרא אמר {{צ|איש בחטאו יומתו}}. פירושו כי עון השוגג אין הבנים נענשים על חטא האבות כי {{צ|איש בחטאו יומת}}. אמנם העונות מזיד - אז הבנים יומתו עליהם. וז"ש {{צ|כי בחטאנו}}, כי הלא אנחנו סובלים חטאים שוגגים שלנו וגם בעונות אבותינו אנחנו סובלים. אבל לא חטאם. וכן כלם בתורה כך, {{ש}} עכ"ל. הנה כל הנ"ל הוא בחוץ לארץ אבל בארץ ישראל העם היושב בה נשוא עון, ואינו פוקד עון אבות על בנים, כי הארץ הוא נושאת עון. הרי החיים. {{ש}} מנין אף המתים שכבר מתו בחוץ לארת בחטאם ואחר כך העלו עצמותיהם בארץ ישראל שהארץ מכפרת עונותיהם וגם כן אינו פוקד עון אבות על בנים? {{ש}} תלמוד לומר {{צ|וכפר אדמתו עמו}} - מי מכפר על עמו? אדמתו. וז"ש {{צ|נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה}}. ר"ל איך נשא עון עמך, והרי פוקד עון אבות על בנים? וז"ש {{צ|כסית כל חטאתם}} - ר"ל עשית לעונות כסות של חטאתם ונעשה כולם שגגות. ולכן היושב בה {{צ|נשוא עון}} כי על ידי קיום מצוות התלויות בארץ נמחלו להם כל עונותיהם. וזהו כוונת ר' אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון - הוא אאחר שדר בארץ אם כן בוודאי שמקיים מצות התלויות בארץ ובזכותם נמחלו לו כל עוונותיו ואינו צריך לחזור בתשובה כמו בתענית וטבילה כדי להסיר את הכתם מן הלבוש העליון. או אם אינו עושה תשובה הקב"ה משלם אחר כך לבניו כמ"ש {{צ|פוקד עון אבות על בנים}} - כי זה דווקא בחוץ לארץ. אבל בארץ ישראל בעשותו המצות התלויות בארץ - מעצמם נטהרו עוונותיו ואינו צריך כיבוס ורחיצה. ונוכל לומר גם כן מ"ש ר' אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון כי על ידי המצות שעושה כנז"ל - אזי נשוא עון; ר"ל הקב"ה מגביה העונות ממנו כמו שאמר הכתוב {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} - הוא הדר דווקא בארץ ישראל. וז"ש במסכת שקלים סוף פרק שלישי אמר ר' אמי כל מי שקבוע בארץ ישראל ומדבר בלשון הקדש ואכל פרותיה בטהרה וקורא קריאת שמע בבקר ובערב - יהא מבושר שהוא מנוחל העולם העולם הבא, עכ"ל. {{ש}} ויש לדקדק - והלא {{צ|הן בקדושיו לא יאמין}}, ולא יאמין אדם בעצמו עד יום מותו? אבל הטעם כי בישיבת ארץ ישראל הוא נשוא עון ולא יאונה לו כל און. וז"ש גם כן המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא. ואמר {{צ|מובטח}} מפני שהקב"ה מציל אותו מעון. וז"ש הפסוק {{צ|'''צ''''דיק '''ב''''אמונתו '''י''''חיה}} - ראשי תיבות '''צבי'''. ר"ל בארץ צבי מי שהוא צדיק במעשיו מובטח הוא שיחיה כך באמונתו ולא יחטא. וזה גם שאמר הפסוק בצפניה {{ממ|צפניה|ג|ה}} {{צ|'''י''''הוה '''צ''''דיק '''ב''''קרבה לא יעשה עולה}} - ראשי תיבות '''צבי''' - כי מי שדר בארץ צבי מובטח הוא שלא יעשה עולה. אבל בחוצה לארץ - {{צ|אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא}} - ר"ל שלא די שאינו חוטא וסר מרע שאין מוחלין לו עד שחוזר בתשובה אפילו שעושה טוב באותה המצוה עצמה שעושה הוא חוטא כמו שאמרו רז"ל {{צ|הדר בחוץ לארץ עובד עבודה זרה בטהרה}}, כי יותר שהוא צדיק ועושה טוב - יותר הוא גורם שהקב"ה משפיע להשר שהוא יושב תחתיו וזה נקרא {{צ|עובד עבודה זרה}} כנז"ל. וצריך גם כן לסבול יסורין בעבור זה. וגם כן כתב הרמ"ק ז"ל:{{ש}} : דע כי כל מי שדר בארץ ישראל נקרא 'צדיק' - גם שאינו צדיק כפי הנראה. שאם לא היה צדיק היתה הארץ מקיא אותו כדכתיב {{צ|ותקיא הארץ את יושביה}}. וכיון שאינה מקיאה אותו - בוודאי נקרא 'צדיק' אף על פי שהוא נראה בחזקת רשע. : וזהו שכתוב {{צ|זה השער ליהוה צדיקים יבאו בו}}. הכוונה כי ארץ ישראל נקרא {{צ|שער השמים}} כמ"ש יעקב אבינו ע"ה {{צ|אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים}}. וגם רמז {{צ|'''צ''''דיקים '''י''''באו '''ב''''ו}} - ראשי תיבות '''צבי''' - ר"ל כל מי שנכנס בארץ צבי שנקרא {{צ|שער השמים}} - כולם הם נקראים 'צדיקים' מאחר שדרים בו ואינם יוצאים לחוץ. : אבל הבאים לארץ ישראל ואין שמים על לבבם כי הם בהיכל המלך ומורדים ופושעים ומרבים במשתאות של סעודות מרעות ומרזחים - עליהם הכתוב אומר {{צ|ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתי לתועבה}}. וכתיב {{צ|כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי}}. ולא יעלה על לבם שאחרי מותם ישארו בארץ אלא במותם יגרשום חוצה ככלבים. :וזה לשונו בפרקי ר' אליעזר: כל הרשעים המתים בארץ ישראל נפשותם נשלכות לחוץ לארץ שנאמר {{צ|ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע}}. ולעתיד לבא הקב"ה אוחז בכנפות הארץ ומנער אותה מכל טומאה' ומשליכן לחוצה לארץ שנאמר {{צ|לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה}}. :ולכן כל איש יחרד בבואו אל ארץ ישראל להיות ירא שמים כפלי כפלים ממה שהיה בחוץ לארץ וידע כי בבית המלך הוא יושב. עוד כתב הרמ"ק ז"ל כי הדר בארץ ישראל והולך לדור מצרים - אותה עבירה היא גורמת ל'''רהב''' שימשול עליו. וכל מי שמקבל עליו לדור בארץ ישראל כל ימיו ולא לרדת לדור במצרים - חשוב עליו כאילו נזהר כל ימיו שהמליך יחודו של מקום עליו. וזהו שאמרתי לעיל {{צ|'''צ''''דיק '''ב''''אמונתו '''י''''חיה}} שהוא ראשי תיבות '''צבי''', כי על ידי שדר בארץ צבי הוא חי כל ימיו בהמנותא קדישתא שהוא יחוד מלכות הנקראת 'ארץ' עם תפארת הנקרא 'ישראל'. ===פגמי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ=== '''לבאר פגמי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ''' הענין דע כי בענין הקליפות יש {{גמט דגש|ה'}} שינויים, וכן שנויי הקליפות המתלבשים לדרים בחוץ לארץ נחלקים ל{{גמט דגש|ה'}} מדרגות. והזוכה לדור בארץ ישראל הוא פטור ונקי ובן חורין מכולם. '''המדרגה א'''' - הדר בסוריא חוץ מדמשק מהחומה ולפנים ששם בית רמון {{ממ|מלכים ב|ה|יח}} שהיא אחד מארבע מלכיות שיש לסמא"ל. כי דע שהשבעים שרים - כל אומה ואומה נפל לחלקו שר אחד מהשבעים, וכל ה{{גמט דגש|ע'}} שרים הם תחת רשות '''סמא"ל ורה"ב'''. והנה ל'''רהב''' ניתן לחלקו כל גבול מצרים שהיא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. ו'''לסמא"ל''' ניתן לו בפני עצמו ד' מלכיות. ובכל מלכות ומלכות יש לו פלגש אחד שהם ד' פלגשים. ושמותם הם: * '''א'''' - '''לילית''' שלקחה לבת זוגו והיא חוה ראשונה * '''ב'''' - '''נעמה''' * '''ג'''' - '''אבן משכית''' * '''ד'''' - '''אגרת בת מחלה''' וה{{גמט דגש|ד'}} מלכיות הם * '''אחת''' - מלכות דמשק שיש בתוכה בית רימון * '''שניה''' - מלכות צור שהיא נגדיית לארץ ישראל כנודע * '''והשלישית''' - היא נקראת 'מלכות מלטא' שמקודם הייתה שמה 'רודש'{{הערה|MALTA & RHODES}} * '''והרביעית''' - היא המלכות הנקרא 'גראנטא', ויש אומרים שהיא מלכות של ישמעאל. ובכל אחד מאלו ארבע מלכיות הנזכר יושבת אחת מארבעת פילגשים הנזכר. וכל שאר מדינות ועיירות שבחוצה לארץ הם נחלקים ל{{גמט דגש|ע'}} חלקים - כל חלק לאחד משבעים שרים.{{ש}} עד כאן לשון מה"ר חיים ויטל זלה"ה. ונראה לפי עניות דעתי ששבעים שרים עם סמא"ל ורה"ב הם סוד ה{{גמט דגש|ע"ב}} של הקליפה, והם נקראים {{צ|'''עב''' הענן}}. והם בעונות מסך בינינו לבין אבינו שבשמים. וזהו סוד {{צ|סכותה '''בענן''' לך מעבור תפלה}}. והם נקראים {{צ|עבות ולא בקר}}. אבל הקב"ה בחר לחלקו מכל האומות את ישראל להיות לו לעם נחלה, ומכל ארצות בחר ארץ ישראל. והנה מי שדר בסוריא הוא תחת פלגש אחת של סמא"ל. אמנם בכל שאר עיירות של סורייא באיזה מקום מהם נעשו ממלכות דסנדל"פון, ועליה מתלבשת קליפה אחת ממלכות דעולם התמורות. ועל אותה הקליפה מתלבשת קליפה שניה ממלכות דסמא"ל ועליה מתלבשת עוד קליפה שלישית ממלכות העולם רהב ולא יותר. '''המדרגה השני''' בחוצה לארץ - רחוק מסוריא אבל לא מעבר לים - נפשו ממלכות דסנדלפו"ן ועליה מתלבשת קליפה אחת ממלכות דתמורות, ושני קליפות מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רהב. '''המדרגה השלישית''' - הדר בחוצה לארץ מעבר לים ואילך - נפשו ממלכות דסנדלפו"ן ועליה מתלבשת קליפה אחת מעום התמורות, ועליה מתלבשות עוד קליפות שלשה מעולם סמא"ל, ועליה מתלבשת קליפה אחת מעולם רה"ב. '''המדרגה הרביעית''' - הדר בחוצה לארץ באחד מארבע מלכיות של סמא"ל - נפשות ממלכות דסנדלפו"ן, ועליה מתלבשת קליפה אחת מעולם התמורות, ועליה מתלבשות ד' קליפות מעולם סמא"ל (הנרזמות בד' רוחות והן נגדיות לארבע רגלי המרכבה), ועליה מתלבשת קליפה אחת של רה"ב. '''מדרגה החמישית''' - הדר במצרים - נפשו מעולם סנדלפו"ן, ועליה מתלבשת קליפה א' הד' מעולם התמורות, ועליה מתלבשת ד' קליפות של סמא"ל הנזכר, ועל אלו מתלבשות ד' קליפות של עולם רה"ב. והענין דע כי עולמות הטומאה הם שלשה והם תמורות סמא"ל ורה"ב. קליפת התמורות נקרא {{גמט דגש|קיא}}. וקליפת סמאל"ל נקרא {{צ|{{גמט דגש|צא}} תאמר לו}}. ואלו נקרא {{צ|'''קיא''' צואה בלי מקום}}. וקליפת עולם רה"ב נקרא {{גמט דגש|דוה}} מלשון זיבה דם נידות. ודע כי היוצא מארץ ישראל לדור דירת קבע לסוריא - כשיוצא ארבע אמות לחוצה לארץ - נפשו שהיא מעולם היצירה יוצאה ממני ונכנסת בו נפש מעולם העשיה סנדלפו"ן, ומתלבשת עליה קליפה אחת מעולם התמורות, וקליפה אחת מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רה"ב. והעיקר הוא ס"מ מפני שהוא מושל בכל חוצה לארץ. והיוצא מארץ ישראל לדור בחוצה לארץ אבל לא מעבר לים - בן אדם כזה כשיוצא מארץ ישראל על מנת שלא לחזור - נתחלפה נפשו המשכלת שהיא מעולם היצירה ונתנו לו נפש אחרת מעולם העשיה (כי נפש הבהמית אינה מתחלפת בכל השנויים כולם). ומתלבשת עליה קליפה אחת מעולם התמורות, ועליה מתלבשות ב' קליפות מעולם סמא"ל, ואחד מעולם רה"ב. והיוצא מארץ ישראל לדור מעבר לים שהוא בצד שמאלו של עולם - אזי יתלבש בנפשו שמעולם העשיה כנזכר, ועליה קליפה אחת מעולם התמורות, וג' קליפות מעולם סמא"ל, ועליהם קליפה אחת מעולם רה"ב. והעיקר הם ג' קליפות של סמא"ל כנזכר. והיוצא מארץ ישראל לדור במצרים - אזי מתלבש נפשו של עשיה כנזכר, וקליפה אחת מעולם התמורות, וד' קליפות מעולם רה"ב, וד' קליפות של סמא"ל. והיוצא לדור באחת מארבע מלכיות של סמא"ל - אזי מתלבשת על נפשו של העשיה קליפה אחת מעולם התמורות, וד' קליפות מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רה"ב. ודע כי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ על מנת לחזור במהרה, והניח אשתו ובני ביתו בארץ ישראל - זה לא תתפשט ממנו נפשו אשר מעולם היצירה. אמנם מתלבשת עליו נפש אחרת מעולם העשיה. ולכן חייב לשמור הרגלים והמועדים בחוצה לארץ כמו בזמן שהיה בארץ ישראל הואיל וכוונתו לחזור ויש לו נפש דארץ ישראל. וכל זה לטובתו - שאם לא כן היו מתלבשות הקליפות על נפש דיצירה תכף בעת צאתו מארץ ישראל והיתה מקבלת טומאה. ולכן האל יתברך מרחם ומטיב ומלביש נפש דעשיה על נפש דיצירה קודם שמתלבשות הקליפות כדי שלא יטמאוה הקליפות, והקליפות תתלבשנה כפי המקום הנזכר. וכן העולה מחוצה לארץ לארץ ישראל על מנת לחזור לחוצה לארץ - כשמגיע בארץ ישראל לסולם מצד חוץ מתפשטות מעליו כל הקליפות ואינו נכנס בארץ אלא בנפשו מעולם העשיה, אבל לא יתנו לו נפש מעולם היצירה כי אין כונתו לדור בארץ. ולכן חייב לעשות כל המועדים ורגלים כמו בהיות בחוצה לארץ. '''{{קו תחתי|מהרב חיי' ויטאל זלה"ה}}'''{{ש}} כל מי שנולד בארץ ישראל יש בו נר"ן ממטטרו"ן. וכשיצא חוצה לארץ נותנים לו לבוש מסנדלפו"ן, והקליפות מסבבות אותו כמו אגוז שהקליפה חיצונית שהוא הירוק דומה ל'''רהב''', והקליפה הקשה דומה לסמא"ל, והעץ שבתוך המאכל דומה לתמורות, והקליפה הדקה הדבוקה במאכל היא טהורה מסנדלפו"ן. וזהו הלבוש שאמרנו שמתלבש בו כשיוצא חוץ לארץ.{{ש}} אבל הקליפות אינם מטמאות נפש דסנדלפו"ן במגע אלא מגע ככלי חרס. ואם חזר לארץ ישראל סר מעליו. ולזה רמז דוד המלך ע"ה שלשה פעמים {{צ|סבבוני ובשם יהוה אקרא כי אמילם}}. חוץ מן הקליפה הדקה שעל המאכל. והנולד בחוץ לארץ נותנים לו נר"ן דסנדלפו"ן ואם יבא לדור לארץ ישראל נותנים לו גם כן נר"ן מצד מטטרו"ן, ולא סר ממנו נר"ן דסנדלפו"ן שהיא כמו לבוש לנר"ן דמטטרו"ן. כי באותו הלילה שבא שמה בארץ ישראל כשהוא ישן במטתו לוקחים הנר"ן שהביא מחוצה לארץ וטובלין אותה בנהר דינור, וכשחוזרין לו הנשמה נותנים לו נר"ן דמטטרו"ן מלובשים בתוך נר"ן דסנדלפו"ן. ויש לעיין למה יהיה תוספת לזה שבא לדור יותר מהנולד בארץ ישראל?{{ש}} הטעם הוא כי מי גרם לזה שבא לארץ ישראל? בודאי נפש דסנדלפו"ן! ולכן יגמלו טוב עמה שתשאר שם גם היא מחוברת כמו החלוק על הגוף. ויש לה כח אחר כך לעלות בסוד נר"ן דמטטרו"ן.{{ש}} עכ"ל. ונלע"ד שזוהי כונת רז"ל במסכת כתובות על פסוק {{צ|ולציון יאמר איש ואיש יולד בה וכו' - אמר אביי וחד מינייהו עדיף כתרי מינן}}. כי הדר בארץ ישראל - נר"ן שלו הוא מיצירה כנזכר, והוא בחינה שנייה. אבל הדר בחוץ לארץ - נר"ן שלו מעשיה והיא מדרגה ראשונה, ולכן חד מארץ ישראל שקול כתרי מינן כי הוא בבחינה שנית כנזכר. {{צ|אמר רבא וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו}} - מפני שנשאר עמו נר"ן דעשייה וגם כן נותנים לו נר"ן דיצירה, ואז הוא נר"ן דעשייה שנעשה בחינת יצירה - אם כן יש לו נר"ן כפול, ולכן הוא שקול כתרי מנייהו. כמ"ש התם {{צ|דהא ר' ירמיה דכי הוה הכא לא הוה ידע מאי קאמרי רבנן. כי סליק להתם קרי לן "בבלאי טפשאי"!}}. ונחזור. כי מי שנולד בחוץ לארץ ובא בארץ לדור בה דירת קבע - אזי כשמגיע סמוך לסולם (כמ"ש למטה) - מתפשטין ממנו כל קליפות הנזכ"ל, ואינו נכנס בארץ אלא בנפשו שהיתה מעולם היצירה ונכנסת אותה הנפש דיצירה בתוך נפש דעשיה שהיתה לו מקודם כמו חרבא בנרתיקא. ואם אחר כך יוצא לדירת קבע לחוצה לארץ - אזי נשאר נפש החדשה של יצירה בארץ ואינה יוצאת עמו אלא הנפש הישנה דעשייה שהיתה לו מקודם, ומתלבשת בקליפות על דרך הנז"ל כפי שינוי המקומות. ===ענין הסולם=== '''ועתה נבאר ענין הסולם'''. דע כי סולם זה הוא אוירי{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ובדפוס ויניציא היה נראה שכתוב 'אוריי' - ויקיעורך}} והוא מקיף כל ארץ ישראל שלא תתפשט הקליפה בארץ ישראל כנז"ל. ורוחב הסולם ד' אמות, וקומתו ת"ק שנה. וסולם זה הוא מדרגות מדרגות מן הארץ עד הרקיע. ויש מדרגות מצד פנים ומצד חוץ. והיוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ - כל זמן שלא יצא שיעור ד' אמות לא נקרא שיצא חוצה לארץ - שעדיין הוא בתוך הסולם. וכן העולה לארץ ישראל מחוצה לארץ - כל זמן שלא נכנס ד' אמות בארץ ישראל אינו נקרא שנכנס בארץ. וזהו סוד פסוק {{צ|וכפר אדמתו עמו}} - '''אדמתו''' אותיות '''ד' אמות'''. מתכפרים כל עונותיו. אמנם צורת תחום ארץ ישראל אינו לא ארוך ולא עגול ולא מרובע אלא כצורת אדם מושכב ארצה פרקדן. ראשו ברוח מזרח ושתי זרועתיו פשוטות - אחד לדרום ואחד לצפון. ושתי ירכותיו פתוחות. בוהן רגלו האחד להור ההר שהוא קרן צפונית מערבית, ובוהן רגלו האחר לנחל מצרים שהוא קרן דרומית מערבית. ובין שני רגליו נכנס הים הגדול שהים הוא מערבה של ארץ ישראל. ולכן נמצא הארץ ישראל כולה רצועות גדולות וקטנות. והסולם הנזכר מסבב כל הרצועות. ויש לו מדרגות משני צדדיו - כלפי פנים מצד ארץ ישראל, וכלפי חוץ מצד חוץ לארץ. ודע שכל הדר בחוצה לארץ נמצאים סביבותיו {{גמט דגש|י"א}} אלף מלאכים כדכתיב {{צ|יפול מצדך אלף ורבבה מימינך}}. ועולים במדרגות הסולם מצד חוץ כלפי חוצה לארץ והולכים למקומם. וכשנכנס ד' אמות בארץ ברחבו של סולם - מיד יורדים דרך מדרגות הסולם מכלפי פנים {{גמט דגש|כ"ב}} אלף מלאכי טהרה כחשבון ה{{גמט דגש|כ"ב}} אותיות שבתורה, ומתלוים עמו עשרים אלף מצדו אחד, וב' אלפים מצדו השנית. ורמז לזה {{צ|'''רכב''' אלהים רבותים אלפי '''שנאן'''}}. וכל הדר בארץ ישראל נמצאים עמו {{גמט דגש|כ"ב}} אלף מלאכי טהרה כנזכר. ומי שהורע מזלו לצאת לחוצה לארץ - כשמתקרב אצל הסולם הנזכר מחוץ לד' אמות הסולם מיד מסתלקין מעליו ה{{גמט דגש|כ"ב}} אלף הנזכרים ועולים דרך מדרגות הסולם כלפי פנים. וחוזרים למקומם ויורדים {{גמט דגש|י"א}} אלף מבחוץ לסולם, ומתלוים עמו לחוצה לארץ. וזה יהיו בו כל התנאים כמו הנפש דעשיה ונפש דיצירה שהיא מארץ ישראל כנז"ל. והבן. '''עכ"ל הר' חיים ויטאל זלה"ה'''. ===מעלות התפלות בארץ ישראל=== '''מעלות התפלות בארץ ישראל''' - נבאר כי היחוד העליון נעשה על ידי תפלות ישראל בארץ ישראל. והענין כבר ידעת כי האדם בתפלתו חוצב להבות אש, ואותם ההבלים מתהווה רוחניות. ובסוד הכוונה מאירים יותר ויותר. ואותם המציאות היא סוד תיקון המתהוה ומתתקן באויר העולם, ואינו מסתלק מאויר העולם עד גמר התפלה עד {{צ|עלינו לשבח}}. ותיקון זה מתקשט באויר בסדר נאות ומקושט. ואחר כך כולו יחד מצוייר ומתוקן עולה באויר העולם מרקיע אל מרקיע עד פתח היכל לבנת הספיר ונכנס. כנזכר בזוהר פרשת פקודי שעומד הכל שם ברקיע אחד הנזכר שם עד גמור כל קהלות ישראל כל תפלתם. ואז ברקיע ההוא מתקבצות כל תפלות ישראל יחד ותתקשרנה כולם ותעלנה כנזכר שם בזוהר. אמנם יש לדקדק העיכוב הזה שתתעכבנ' עד קבוץ תפלות כל ישראל דווקא בהיות ישראל על אדמתן שאין מקדים זריחה בארץ ישראל עיר אל עיר פחות מחצי שעה מפני שארץ ישראל מעט הכמות {{גמט דגש|ת'}} פרסה. ולכן אפשר להמתין. אמנם עתה שישראל נפוצות בארבע פינות העולם - אם נאמר שתתעכבנה - נמצאו תפלות מעוכבות הרבה זמן בעתו' קדימת זריחת המקום המזרחי על המערבי, והוא כשיעור י"ב שעות. ונמצא עירבוב תפלות. כי בעת הזריחה במערב אז היא השקיעה במזרח, ואז יש להם תפלת ערבית!{{ש}} ואם כן - איך יהיה ענין זה? ואם נאמר שלא ימתינו - נמצא היחוד העליון נעשה כמה פעמים! כי קהילה זו תייחד עתה, וזו אחר שעה, וזו אחר שעה - ולעולם מייחדים והולכים!? ועל דרך זה יקשה כי המשמרות העליונות הן קבועות לערב ולבקר - אם כן היאך יהיה עניינ' שפעמים הרבה לאלו לילה ולאלו יום?! ועל דרך זה יקשה על מנוחת שבת - שאלו שובתים ואלו עושים מלאכה - והיאך יהיה ענין זה?! והנה בספר "סוד עולה" הקשה ענין זה ותירץ בשם רבנים גדולים מה שתירץ, עיין שם. אמנם האלהי '''מוהר"ר משה קורדובירו זלה"ה''' כתב וזה לשונו:{{ש}} ואני אומר לענין זה כי כל זה נכנס תחת מה שפירשו רז"ל ישראל העומדים בחוצה לארץ עובדי עכו"ם בטהרה. והם כוונו בזה. כי אין ענין הנהגה עליונה מתנהגת לא בזריחת המזרח ולא במערב, לא בצפון ולא בדרום - אלא על נקודת ארץ ישראל שהיא מבחר הישוב ופחת היכל לבנת הספיר היא מכוונת כנגדה. וזריחת ארץ ישראל היא בקר למשמרת הבקר, וערבית ארץ ישראל היא לילה לשליטת ממשלת הלילה. ועל דרך זה מתנהגות המשמרות ומספר הימים - לא יותירו ולא יעדיפו ממה שמהוה השמש הגשמי והירח הגשמי. ואין לנו לחו' להראו' הירח בחוץ לארץ או שלא ירא' - כי העיקר הוא בארץ ישראל ושם בית דין קבועים ומקדשים חדשים חגים וזמנים. והקב"ה מסכים עמהם ומקדשם. ובחוץ לארץ - אין קבועים. ואם קבעו - לא קדשו; שאין בהם ממש. ויום שבת בארץ ישראל הוא עיקר הכל מפני שמנוחת שבת תלויה במה שמתפשטת קדושת שבת דרך פתח ההיכל הזה למטה והוא בארץ ישראל הנז"ל. וממש עשה הקב"ה בחכמתו תנועת הגלגל ובחר המקום המכוון כנגד מעלה - לא יחסר ולא יעדיף, והיא נקודת ארץ ישראל. ואין התפלות מתעכבות אלו לאלו אלא בארץ ישראל דווקא ולא בשום מקום זולתי - מפני שארץ ישראל חשובה לענין הייחוד. והייחוד אינה עתים הרבה אלא עת אחד ושעה אחת, והיינו בהתם עם ה' אשר בארץ ישראל לכלות תיקוני תפלתם. אמנם יתפשט אור היחוד מנקודה אמצעית זאת אל כל בחינות השרים שישראל שם שרוים תחתם - שנצוצי שכינה מתפשט אליהם בסוד גלות שכינה. והתשפטות היחוד הזה יהיה על ידי תפלתן של ישראל השכנים שם - שהם אינם מייחדים עתות הייחוד, אלא עת המעותדת לגבול השר שהם משועבדים תחת ידו. והיינו {{צ|עובדי עכו"ם בטהרה}} - שאינם מייחדים יחוד הזמן העליון אלא יחוד זמן השרים החיצונים. אמנם הוא בקדושת השכינה המתלבשת בשר ההוא. ועל דרך זה הוא קדושת שבת - כי יקדי' להם מנוחה מה מצד ניצוץ שכינה המתלבש שם או תתאחר עם היות שאין שבת זה אמתי אלא נקודה האמצעית שבה השביתה האמתית - עם כל זה תתייחס מנוחה מצד הניצוץ המתפשט או תתאחר מנוחתם. ועל דרך זה הוא ימים טובים שיתאחרו ויקדמו לפי הזריחה בשר או העריבה. אמנם מספק עשו שני ימים טובים, ונקראים {{צ|יום טוב שני של גליות}} ודאי בסוד הגלות וניצוץ שכינה המתפשט בו גרם יום שני. ולא עשה כן ליום שבת ששביתת שבת מוסכמת בחיצונים ואינם מסתפקים בה מפני שאפילו גיהנם שובת והשרים שובתים באיחור ובקדימה לפי זריחת חמה קרובים או רחוקים. אמנם ימים טובים אינם מודים והם מסתפקים בקדושתו. ולכך צריך לבוש יום ליום - והם שני ימים טובים; הראשון מדאורייתא מתלבש ביום מדרבנן כהתלבש אור קדוש באור הגולה. '''עכ"ל הר' משה קודובירו זלה"ה''' ===מעלות פירות ארץ ישראל=== '''מעלות פירות ארץ ישראל''' הנה יש להקשות למה בארץ ישראל הקדושה גרע ממנו המן הרוחני? וי"ל שהטעם לזה הוא שהמדבר - כל הדברים הגשמים שבו - הם חיצונים וטמאים, גדלים בארץ העמים שהיא ממשלת השרים. ולכך אין פרותיה כלי לקבל הרוחניות הקדוש, שאין גוף טמא נעשה כלי לרוחניות הקדוש. ואם היתה הקדושה ההיא בפרותיה ומזונותיה היה נתן על ידי השרים. וזה אינו בענין המן שהוא מן השמים שאין חלק לשרים בו כלל. אמנם ארץ ישראל - פרותיה הם על ידי הקדושה, ואותו הרוחניות הראוי להיות שורה במן מתלבש בפירות הקדושים ההם. ולכך לא ירד המן בארץ ישראל. ולכן הברכה אחרונה דשבעת המינים מסיימת {{צ|על פרותיה}} ולא {{צ|על הפירות}} להורות כי קדושת הארץ שורה בפרותיה הגדילים בה דווקא ולא בפירות חוץ לארץ. <big>(</big> ואוהבי '''הר' משה זכות נר"ו''' אומר כי הטעם הוא להיות שכל כונת הבריאה היתה לברר ניצוצי האור שבתוך {{קיצור|דצח"מ|דומם צומח חי מדבר}} מסוד ה{{גמט דגש|רפ"ח}} ניצוצין דאשתארו מימי קדם. ולכן אפילו בגן עדן לא ירד המן לאדם הראשון אלא נצטוה במצות עשה לאכול מכל הפירות כמ"ש רבינו בחיי. אבל במדבר - אם יצמחו שם פירות - יהיה דרך נס ואינם מעיקר התחתונים כדי שיהיו בהם ניצוצות. וגם כי ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן <big>)</big> והנה '''כתב הר' חיים ויטאל ז"ל''' שיש שלשים מיני פירות האילן בארץ ישראל ומכל מין ומין יש הרבה מינים, כמו שאמרו רז"ל על פסוק {{צ|ושבעים תמרים}} - שבעים מיני תמרים. וכן בכל המינים. והנה בעולם הבריאה הם עשר מיני פירות כנגד י' ספירות שלה. ומפני שהם רחוקים מן הטומאה וקרובות לאצילות - אין להם קליפה, לא בפנים ולא בחוץ. ונאכלים כמות שהן. ואלו הן: * ענבים, * ותאנים, * תפוחים, * אתרוגים, * לימונס, * אגסים, * חבושים, * תותים, * סורא"באש, * חרובין ועשרה מיני פירות הם בעולם היצירה והם סוד י' ספירות דיצירה שהם בינונים - בין עולם הבריאה ובין עולם העשיה. שאינם קרובים לטומאה כמו עולם העשיה ולא רחוקים כמו עולם הבריאה. לכן גרעיני הזרע בתוך הפרי אינו נאכל לפי שאינו רך כגרעינין שבתוך הפירות דבריאה. ואלו הם: * זיתים, * תמרים, * גודגניות, * סופאי"יפש, * פרי"שקוש, * סי"רוילאש, * משמישים, * גינ"דאש, * אקאאנ"יש, * גיישפול"אש. ועוד עשרה מיני פירות יש בעולם העשיה כנגד עשרה ספירותיה, ולזה נאכל מה שבפנים ונזרק מה שבחוץ שקליפת הפרי הוא מחיצה בינו ובין עולם התמורות הקרוב לו כדי שלא יקבל טומאה. וזהו סוד היצר הרע והקליפה הדבוקה בנפש. ואלו הן: * רמונים, * אגוזים, * שקדים, * ערמונים, * לוזים הנקר' אלבי"יינאש בלעז, * אלונ"ים הנקרא אלביוטאש בלעז, * פרישים, * פיניונ"יש, * פיסטוקא"ש, * מאוז"יש. ומנין שמותם ומספרם קבלתי אבל סדורם על סדר העשר ספירות לא קבלתי עד יערה עלינו רוח ממרום. והנה העשר מיני פירות דבריאה נתברר מהם כל הפיסול' ונשארו כולם טוב. ואילן סרק הוא להפך - שהוא הכל רע - שהכל הוא קליפה. וכנגד עשרה מיני פירות דיצירה שהמוח מלבר וקליפה מבפנים (שהוא הגרעין שבתוכם), והוא כנגד זה בקליפה כשניצוץ הקדושה שנפל הוא גדול ולא יכלה הקליפה לסבול כל אותו האור בקרבה - נכנסה הקליפה בתוך הקדושה ונעשית הקדושה מקיף אליה. וכנגד עשרה מיני פירות דעשיה שהמוח הוא מלגאו והקליפה חופפת עליו מבחוץ - כנגדם בקליפה שלקחה ניצוץ הקדושה בתוכה להיות אליה, והיא חופפת עליו מבחוץ כקליפה אל המוח. וכנגד אלו השלשים מיני פירות יש שלשים אחרים מסטרא דשמאלא שצומחין בעצי היער מאליהן. ורובן אין בהם אוכל אלא כולן קליפה ואין מברכין עליהם "בורא פרי העץ". ומי שמדקדק במעשיו לא יאכל מהם הואיל ורומזים לסטרא דשמאלא. אבל נלע"ד שזה כתב הר' חיים ויטאל זלה"ה קודם שלמד אצל הרב זלה"ה. כי הרב זלה"ה כתב להפך ממנו. וזה לשונו:{{ש}} עשב דברא כתבו הפוסקים שכיון שלא נזרעו בידי אדם שיברך עליהם "שהכל". ומורי זלה"ה לא היה חושש והיה מברך הברכה הראויה לעץ או לאדמה - אפילו אם היו מדבריות. לפעמים היה מצוה שיביאו לו דדררים שבני אדם אוכלים אותם כדי לקיים מצוה לאכול ממה שאמר הקב"ה לאדם הראשון כשקלל האדמה בעבורו {{צ|וקוץ ודרדר תמציח לך ואכלת את עשה השדה}}, עכ"ל. והנה פירות האדמה הראויים לאכילה נבראו {{גמט דגש|נ"ה}} כחושבן {{גמט דגש|האדמה}}. והשאר אינם ראויים לאכילה. ולהיות פירות האדמה שהם שפלים - רוצה לומר שאינם מתגאים - לזה הם מוציאים פירותיהם וגדילים על כל המים. והענין - דע שכל מה שברא הקב"ה - זכר ונקבה בראם, כדי שיפרו וירבו. ואפילו המים יש בהם זכר ונקבה כשנבראו וברא רקיע להבדיל בין מים זכרים לנקבות. ודע כי כל פירות האדמה אינם צריכים למים זכרים אלא אפילו על ידי מים נקבות מוציאין פירותיהם. והטעם כנזכר חוץ מן החטה מן הטעם שיתבאר.{{ש}} אמנם כל פירות האילן שהם בעלי גאוה - אינם מוציאין פירותיהם אלא על ידי מים זכרים חוץ מן האתרוג. והטעם לפי שהוא המובחר שבמיני פירות שנאכל כולו ועם כל זה אינה מתגאה כשאר אילנות - לזה גדל על כל מים, בין זכרים בין נקבות. אמנם החטה - להיות שהאל יתברך נתן לה סגולת המזון והיא חשובה יותר מפירות - לזה היא במעלת פירות האילן ואין מוציאין פירותיה אלא על ידי מים זכרים לבד. ולכן תמצא שדה שיהיו בה ריבוי גשמים ואינה מוציאה ריבוי תבואה, ויש שנה שיהיה מיעוט גשמים ומוציאה תבואה הרבה. מפני שהדבר תלוי במים זכרים. ואל יקשה בעיניך שארץ מצרים מוציאה החטה על ידי מים נקבות כמו הירקות - שאין הענין כן, אלא כמו שאמרו רז"ל שבכל שנה ושנה בימי תקופת תמוז הקב"ה מטיל טפה אחת כמו כדור ממים זכרים לתוך הנילוס ואותה הטיפה היא כמו שאור שבעיסה ונעשים כל מי נילוס מים זכרים ואינה צריכה למי גשמים. וזאת הטיפה אינה נמנעת מלבוא בכל שנה ושנה לפי שנתנה למצרים בשביל תפלת אברהם. והענין נרמז בפסוק {{צ|וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים וגו' ויתן אל הגר שם על שכמה וגו'}}. והענין ששר של ישמעאל הוא '''רהב''', שרה של מצרים. ולפי שבמצרים היא שניה לארץ ישראל.{{ש}} ( {{קטן|ואהובי הר' משה זכות נר"ו אמר לי כי {{גמט דגש|הגר}} בגימטריא {{גמט דגש|רהב}} עם הכולל. והטעם שמצרים מיעוטה ממים זכרים הוא כי סודה מן העורף מסיגי עלמא דאתכסייא דרובה ככולה ממיין נוקבין. אבל ארץ ישראל היא במקום האורות המגולים ולכן רובה מים זכרים. והבן עכ"ל}} ){{ש}} וכמו שארץ ישראל היא בתכלית הטהרה והקדושה - ולזה היא ניזונת ממים זכרים דווקא. וזהו שאמר הכתוב {{צ|למטר השמים תשתה מים וגו'}}. וכדי להבין זה הפסוק על שורשו צריך לפתוח מעינות החכמה ומקורות הבינה והשכל והדעת כדי שתבין אמרי נועם. ודע שיש כמה בחינות של {{גמט דגש|גשמים}} וכמה בחינות {{גמט דגש|מטר}} - כנודע בכוונת ברכת הנהנין כי יסוד חכמה עליונה נקראת 'שביל' ויש בו {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן}}. והנה {{גמט דגש|שביל}} עם הכולל גימטריא {{גמט דגש|גשם}}. וזהו {{צ|גשמי ברכה}} של היסוד הזה. ונקראים 'מים דכורין'. ואם תחבר {{גמט דגש|פלא}} עם {{גמט דגש|שביל}} ושני כוללים - יהיה גימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}} שהוא במספר {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א}}. ומילויים {{גמט דגש|ק"מ קכ"ב ק"ל}} - גימטריא עם הכולל {{גמט דגש|גשמים}}. וזהו סוד {{צ|אשר {{גמט דגש|תנה}} הודך על {{גמט דגש|השמים}}}} - ר"ל כי {{גמט דגש|תנה}} הם השלשה '''אהי"ה''' עם מלויהם, אבל {{גמט דגש|השמים}} הם השלשה מילויים בלבד עם ג' כוללים. וזהו שאמר {{צ|על '''השמים'''}} - כי יותר חשוב הוא {{גמט דגש|תנ"ה}} מן {{גמט דגש|השמים}}. ונשאר שם {{גמט דגש|ס"ג}} שהם {{מכפלת גימטריא|ג'||אהי"ה}}. ואם תחליף אותיות '''מטר''' בא"ת ב"ש - הוא {{גמט דגש|גני}} בסוד {{צ|באתי לגני}}, והוא גימטריא שלשה '''אהי"ה''' פשוטים. וזהו שאמר אליהוא {{צ|כי לשלג יאמר הוה ארץ ו'''גשם מטר'''}} {{ממ|איוב|לז|ו}} כמו שנפרש אחר כך בעזה"י. ובבינה יש {{גמט דגש|גשם}} באופן אחר.{{ש}} כי '''אהי"ה''' דהה"ין שהוא ביסוד דבינה הוא {{גמט דגש|רל"ב}} בציורו.{{ש}} * כי ה{{גמט דגש|ד'}} ההי"ן שיש בשם זה יש בהם ג' ציורים - {{גמט דגש|ד"ו ד"י וו"ו}}. וכאשר תחבר כל הארבעה ההי"ן - כל אחד בשלשה ציורים - יעלו גימטריא {{גמט דגש|קס"ח}}. * ואות {{גמט דגש|יו"ד}} הוא עשרים. ואם תחלק ה'''ד'''' לשני וו"ין - יהיה בגימטריא {{גמט דגש|ל"ב}}{{הערה|לא ברור לי למה השני וו"ין הם '''בנוסף''' אל האות '''ד''' של '''יו"ד''', וצע"ע - ויקיעורך}}. הרי {{גמט דגש|קס"ח}} ו{{גמט דגש|ל"ב}} - גימטריא {{גמט דגש|ר'}}. * ואחר כך תצייר אות '''א''' בציור '''יוד''', ותחלק גם ה'''ד'''' לשני וו"ין ויהיה {{גמט דגש|ל"ב}}. עם ה{{גמט דגש|ר'}} - הרי {{גמט דגש|רל"ב}}. נשארים עתה ב' אותיות {{גמט דגש|ל"ף}} דמילוי '''אל"ף'''. עם '''א'''' עצמה - הרי {{גמט דגש|פל"א}} - הוא סוד בחינת השביל דקיק הנקרא 'פלא' דלא אתידע לא לעילא ולא לתתא. כנודע שהוא הוראת היות חיבור חכמה ובינה תדיר דלא פסיק. ולכן רומז השביל העליון הנזכר 'פלא' שהוא יסוד דחכמה ביסוד דבינה. וגם השלשה '''אהי"ה''' כנזכר שהם ביסוד דבינה נקשרים עם ה{{גמט דגש|שביל}} העליון - עם החכמה כנזכר. והנה כאשר תחבר {{גמט דגש|רל"ב}} ו{{גמט דגש|פל"א}} - גימטריא {{גמט דגש|גשם}}. והם {{צ|גבורות '''גשמים'''}} שהם ביסוד דבינה, ונקראים 'מים נקבות'. ועוד יש בעטרת היסוד דבינה שלשה מילוי '''אהי"ה''' שגימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}}, שהשלשה מילוים גימטריא {{גמט דגש|גשמים}} כנזכר לעיל. והנה נודע כי כמו שיש {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן}} בחכמה ובינה וזעיר ונוקביה - כן יש {{גמט דגש|קס"א קס"א קמ"ג קנ"א}} בחכמה ובינה זעיר ונוקביה, מאחר כי שם '''אהי"ה''' בחכמה אינה אלא בדרך השאלה. ולכן גם כן בזה הדרוש אין אנו עוסקים בשם קס"א שבחכמה אלא בשלשה אחרים. והנה במילוי של בינה שנתמלא מחכמה היא נותנת לזעיר והוא במספר {{גמט דגש|ק"ם}}{{הערה|{{גמט|ל"ף י' ו"ד י'}} של מילוי אהי"ה דיודין}} וה{{גמט דגש|ק"ם}} של חכמה נשארת לעצמה. ואחר כך הזעיר אנפין נותן ממילוי שקבל מבינה, והמילוי שלו שנתמלא על ידי אותה הארה של בינה לרחל. ואז גם כן מתמלא '''אהי"ה''' דרחל, ואז יצאו כל הג' מילואים לחוץ לתוך עולמות בריאה יצירה עשיה. וזהו סוד {{צ|{{גמט דגש|בשמים}} ממעל}}. כי הג' מילואים דאהי"ה גמטריא {{גמט דגש|בשמים}}{{הערה|{{גמט דגש|ק"ם ק"ל קכ"ב}} שהינם המילוים של שמות קס"א קנ"א קמ"ג}}. והם {{צ|ממעל}} דזעיר אנפין - כי השלשה '''אהי"ה''' הם בנצח הוד יסוד דבינה כנודע, ונעשים מקיפים לזעיר כנודע, כי שם '''אהי"ה''' לעולם הוא בסוד המקיף. ואלו שלשה מילוי '''אהי"ה''' הם גם כן {{צ|ועל הארץ מתחת}}. כי מתחלה מתקבצים ביסוד דנוקבא ואחר כך יורדים 'מתחת לארץ' לעולמות בריאה יצירה עשיה. והנה {{גמט דגש|בשמים}} עם הכולל - גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}, כי על ידי מילוי השפע שיש למלכות יוצא אותו השפע במספר {{גמט דגש|גשמים}}. והנה כאשר נכנסים נצח הוד יסוד דבינה בתוך רחל ואז מתחברים יחד {{גמט דגש|קס"א}} ו{{גמט דגש|קנ"א}}. ועתה שנצח הוד יסוד דבינה אינם בתוך הזעיר - ולכן '''אהי"ה''' דזעיר אנפין הוא פשוט עדיין. ועל כן אז רחל אינה מקבלת מזעיר אלא {{גמט דגש|אהי"ה}}. וכאשר מתחברים '''קס"א''' ו'''קנ"א''' ו'''אהי"ה''' פשוט{{הערה|{{גמט דגש|קס"א קנ"א אהי"ה}}}} - הנה אז השפע שיוצא ממלכות הוא נקרא {{גמט דגש|שלג}} שעולה במספר הנזכר לעיל. אבל בעת שהמלכות מקבלת השלשה מילויים הנ"ל והיא משפעת אחר כך למטה, ונודע כי בעת שמקבלת המלכות נקראת 'נקבה', ובעת שמשפעת היא נקראת 'זכר -- ולכן היא לוקחת לעצמה מדרגת הזכר שהוא במספר {{גמט דגש|קמ"ג}} מן השלשה מילוים הנ"ל, ואז השפע שיורד למטה הוא במספר {{גמט דגש|מטר}}{{הערה|392-143=249}}. ויש לפעמים שהמלכות לוקחת לעצמה מן השלשה מילוים שגימטריא {{גמט דגש|גשמים}} במספר {{גמט דגש|ג"ש}} שעולה כמנין {{גמט דגש|קס"א קמ"ג}}. ואינה משפעת למטה אלא במספר {{גמט דגש|מים}} מן {{גמט דגש|גשמים}}. והכל לפי מעשיה של ישראל למטה. ולפי ההתעוררות שעושים במעשים טובים שלהם. ויש לפעמים שהיא לוקחת לעצמה מן השלשה מילוים (שגימטריא {{גמט דגש|בשמים}}) במספר {{גמט דגש|קס"א}} וגם עם עשר אותיות (שעולה {{גמט דגש|קע"א}} - וזהו כשאימא אוזיפת מנהא לברתא. ואזי השפע שיורדת הוא במספר {{גמט דגש|יורה}}. ומאחר שכלול בזה השפע מן שעיר ונוקביה ביחד - ולכן הוא 'מרוה' את הארץ ואת הזרעים כמו שאמרו חז"ל. ויש לפעמים שמתחברים בתוך המלכות כל השלשה מילואי '''אהי"ה''' - של בינה ושל זעיר ושלה - הרי {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א}}. וגם אמרנו שבחכמה אין '''אהי"ה''' אלא בהשאלה, ולכן אינה מקבלת מאבא אלא '''אהי"ה''' פשוט. והנה כאשר תחבר {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א אהי"ה}} - גימטריא {{גמט דגש|מלקוש}}. ומאחר שהיא מליאה מכל טוב - על כן זה השפע שיורד נקרא רביעה היורדת סמוך לקציר למלאות התבואה בקשיה. והנה מאחר שהשורש של שלשה מילוים הנ"ל הם במספר {{גמט דגש|גשמים}} - לכן הוא גם כן הסימן של השפעות הנ"ל! '''גשמים''' - שהוא '''ג''''שם, '''ש''''לג, '''מ''''טר, '''י''''ורה, '''מ''''לקוש '''מ''''ים. {{ש}} וזהו שאמר הפסוק {{צ|כי כאשר ירד '''הגשם והשלג''' מן '''השמים'''}}. {{ש}} וגם {{צ|ונתתי '''מטר''' ארצכם בעתו '''יורה ומלקוש'''}}. {{ש}} וגם {{צ|ולמטר השמים תשתה '''מים'''}}. ונודע ממה שאמרו רז"ל כי על ידי הצדקה הגשמים יורדים בעולם. וזה רמז כי {{גמט דגש|צדק צדקה}} גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}, כי מצות הצדקה גורם יחוד צדק בצדקה כנזכר בזוהר פרשת בחוקתי, עיין שם{{הערה|נלע"ד {{ממ זהר|ג|קיא|א}} - ויקיעורך}}. ונחזור לעניננו כי הנה כמו שיש {{גמט דגש|מים}} מן שורש שלשה '''אהי"ה''' כנזכר לעיל - כן יש {{גמט דגש|מים}} מן שורש ד' מילוים '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן''', שיש בהם {{גמט דגש|ט'}} יודין גימטריא {{גמט דגש|מים}}. ואלו הם מים זכרים. ויש {{גמט דגש|מים}} באופן אחר.{{ש}} דהיינו כאשר תחבר {{גמט דגש|ע"ב קס"א}} ביחד (שהם חכמה ובינה) - הרי בין שניהם {{גמט דגש|ז'}} יודין. ושני יו"דין של אות '''א''' ד'''אהיה''' דמילוי '''קס"א''' -- הרי {{גמט דגש|ט'}} יודין גימטריא {{גמט דגש|מים}}. וזהו סוד מה שאמרו רז"ל {{צ|יש מים שמגדלין חכמים ויש מים שמגדילין טפשין}}. ויש בינונים כשמקבלים ממים זכרים ונקבות ביחד כנזכר. וכן כמה בחינות מים אחרים. וצריך לקצר, כי כל '''מאריך''' טרחא. והנה בזמן *** בית ראשון שהיתה בבחינת בינה עילאה, שלכן לא היה כל גפן וגפן בארץ ישראל שלא היה צריך עיר אחד לבצור. וכן ר' יהושע בן לוי שהיה אחר בית שני שהיתה בבחינת מלכות ועם כל זה חזנהו להנהו קטופי דהוה קיימי כי עגלי אמר {{צ|עגלים בין הגפנים}}. וכיוצא באלו הגוזמות. ולכן לפעמים כשהיו טובים ישראל היו בארץ ישראל גשמי ברכה מייחוד דחכמה ובינה - פעם אחד מחכמה לבד, ופעם אחד מבינה לבד, ופעם אחד מבין שניהם ביחד. והכל היה לפי מעשיהם של ישראל שעשו למטה. וזהו שאמר {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - הכוונה אם יהיה זכות תשתה מים זכרים לבד ולא מן זעיר אלא מן {{גמט דגש|חכמה העליונה}} שגימטריא {{גמט דגש|מטר}}. והוא נקרא 'השמים עליונים' כי המילוי של שלשה '''אהי"ה''' הנ"ל עם השלשה כוללים{{הערה|{{גמט דגש|ק"ם ק"ל קכ"ב}} עם ג' כוללים}} גימטריא {{גמט דגש|השמים}} - מפני שבא מהזכר לבד. והגשם הוא מן ה{{גמט דגש|שביל}} שגימטריא {{גמט דגש|גשם}}, והוא יסוד חכמה בלבד. והמים שתשתה הם ה{{גמט דגש|ט'}} יודין של '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן''' שהם מן החכמה. ואם לא יהיה כל כך זכות בישראל - {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - שהם ה{{גמט דגש|מטר}} שנשא מן {{גמט דגש|בשמים}} כשתוציא {{גמט דגש|קמ"ג}} ועם השלשה כוללים - גימטריא {{גמט דגש|השמים}}. וזהו {{צ|'''למטר השמים'''}} - ר"ל {{גמט דגש|מטר}} שיוצא מן {{גמט דגש|השמים}}. וה{{גמט דגש|גשם}} הוא מן {{גמט דגש|רל"ב}} ו{{גמט דגש|פלא}} שגימטריא {{גמט דגש|גשם}}, שהוא מהתחברות דחכמה ובינה ביחד. והמים שתשתה הוא {{גמט דגש|מים}} של '''ע"ב קס"א''' שיש בהם {{גמט דגש|ט'}} יודין כנזכר לעיל. וכל זה הוא מן {{גמט דגש|זכר ונקבה}} ביחד - עם שני תיבות - גימטריא {{גמט דגש|בשמים}}. ואם לא יהיה כל כך זכות בישראל - אזי {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - ששורש המטר הוא מן שם {{גמט דגש|ס"ג}} - כי '''מטר''' בא"ת ב"ש {{גמט דגש|גני}}, גימטריא {{גמט דגש|ס"ג}}. ו{{גמט דגש|הגשמים}} מן שלשה מילואי '''אהי"ה''' שיש בבינה לבד והמים הוא מה שנשא מן {{גמט דגש|גשמים}} כשמסתלק מהם '''קס"א וקמ"ג''' כנזכר, ונשארו כל המים נקבות לבד. ואלו שלשה בחינות היו מן זעיר ונוקביה בבית שני. * אם ישראל היו רובם זכאים - היה בא להם השפע מהזכר לבד. * ואם ישראל היו מחצה על מחצה - היה בא להם משפע מעורב מהזכר ונקבה ביחד. * ואם ישראל היו רובם חייבים - היה בא השפע מן הנקבה לבדה. ולפעמים שהיו הרבה עונות בישראל כגון בחטא עבודה זרה, וגם שהיו עוזבים את התורה ולא היו עוסקים בה - ואז אפילו מים נוקבין לא היה יורד להם. וזהו סוד הפסוק {{צ|ויחנו ברפידים ואין מים לשתות}}. הכונה הוא כי {{גמט דגש|אין מים}} - גימטריא {{גמט דגש|קנ"א}} שהוא מים נקבות; שלא היה להם מפני שהיה ביניהם פסל מיכה וגם שרפו ידיהם מן התורה. וכל הנזכר הוא גם כן בזמן הזה. והנה מכל מיני שפע הנזכר לעיל שהיה לפעמים יורד לישראל היה התמצית יורד לשבעים שרים, כמ"ש רז"ל במסכת תענית פרק א' על פסוק {{צ|הנותן מטר על פני ארץ וכו'}}. {{צ|תנו רבנן ארץ ישראל שותה תחלה ואחר כך כל העולם כולו. ארץ ישראל שותה מי גשמים, וכל העולם כולו שותה מי תמצית. ארץ ישראל מקשה הקב"ה בעצמו, וכל העולם כולו על ידי השליחה שנאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות}}, עכ"ל. הכונה כי הבינה שיש בה {{גמט דגש|נ'}} שערים - היא הנותנת מטר. וזהו {{צ|'''הנתן'''}} - '''נ' תנ"ה''' - כי מן שלשה '''אהי"ה''' שגימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}} שהם בבינה יוצא המטר על פני ארץ ישראל. והכל לפי זמן מעשים טובים שישראל עושים כנזכר. אבל {{צ|'''ושלח מים'''}} נקבות {{צ|על פני חוצות}} בחוצה לארץ שמתחלה יותן ביד '''סמא"ל ורה"ב''' - אחר כך הם מחלקים לשבעים שרים. וזהו {{צ|{{גמט דגש|שלח}}}} חסר '''ו'''' כתיב - עולה {{גמט דגש|סמא"ל רה"ב}} שהם הם שלוחים של הקב"ה. ועתה אחר החרבן נהפוך הוא - אשר אנו לוקחים התמצית והמה לוקחים השפע בעצמו כנזכר בזוהר פרשת תרומה {{ממ זהר|ב|קנב|ב}} על פסוק {{צ|ועשית השלחן עצי שטים וגו'}} - {{צ|כל זמנא דישראל עבדו רעותא דמאריהון הא על פתורא דמלכא אינון אכלי, וכל סעודתא אתתקן להון ואינון מההוא חדוה דלהון יהבי גרמי דאיהו תמצית לעכו"ם. וכל זמנא דישראל לא עבדי רעותא דמריהון - הא סעודתא לכלבא ואסתלק לון תמצית - ככה יאכלו בני ישראל את לחם טמא בגוים - דהא תמצית דגעולי עכו"ם אכלי. ווי לברא דמלכא דיתיב ומצפה לפתורא דעבדי מה דאשתאר מן פתורא איהו אכיל!}}. עכ"ל. ולכן נתקיים עתה בעונותינו הרבים הפסוק {{צ|ועצר {{גמט דגש|השמים}} ולא יהיה {{גמט דגש|מטר}}}} - כי היא הולך בחוצה לארץ לעבדים כי הם לוקחים ה'''מטר''' שהוא {{גמט דגש|גני}} בא"ת ב"ש, והמילויי' יורדים בארץ ישראל שהוא כמספר {{גמט דגש|גשמים}}. וזהו סוד {{צ|תחת {{גמט דגש|שפחה}} כי תירש גבירתה}} - כי מתחלה כל ה{{גמט דגש|ד'}} מילואי '''אהי"ה''' - {{גמט דגש|קס"א קס"א קנ"א קמ"ג}} - הכל היו משפיעים בארץ ישראל בסוד {{צ|'''ויתרו''' ארץ כנען}} - כי ארבעה מלוי '''אהי"ה''' גימטריא {{גמט דגש|יתרו}}. ואז היתה נקרא ארץ ישראל {{צ|{{גמט דגש|גבירתה}}}} - כי ארבעה מילויים עם ארבעה כוללים - גימטריא {{גמט דגש|גבירתה}}. והמילוי של שלשה '''אהי"ה''' בלבד היו יורדים בחוצה לארץ שהם גימטריא {{גמט דגש|שפחה}}. אבל עתה {{צ|תחת '''שפחה''' כי תירש גברתה}} - כי בארץ ישראל אינו יורד כי אם השפע במספר {{גמט דגש|שפחה}}, אבל בחוצה לארץ הוא יורד כמנין {{גמט דגש|תנ"ה}}. וזהו שאמר {{צ|{{גמט דגש|תנה}} עון על עונם ואל יבואו {{גמט דגש|בצדקתך}}}} {{ממ|תהלים|סט|כח}} שעולה {{גמט דגש|יתרו}} במספר ארבעה מילואים. וזהו שאמר הכתוב {{צ|כי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים}}. ר"ל וכי ימכור 'איש' - דא קב"ה, {{צ|את בתו}} - דא שכינתא, {{צ|לאמה}} - שלא יהיה לה שפע אלא מה שהיה אל השפחה מקודם והשפחה שיהיה לה עתה מה שהיה מקודם לגברתה. {{צ|לא תצא כצאת העבדים}} שיוצאים בראשי אברים, אבל היא אינה יוצאת בראשי אברים שהוא {{גמט דגש|קס"א}} הראשון שהם בחכמה בינה דעת בג' ראשונים שלה. אלא עם הג' '''אהי"ה''' בלבד שעולים {{גמט דגש|תנה}} הרמוז בראשי תיבות {{צ|'''ל''''א '''ת''''צא '''כ''''צאת '''ה''''עבים}} - הוא {{גמט דגש|תכלה}} גימטריא {{גמט דגש|תנה}}. או ר"ל אף על פי שהיא נמסרת ל{{גמט דגש|שפחה}} - מכל מקום לא תצא כצאת העבדים אלא {{צ|ומלכותה בכל משלה}}. וזהו ששלשה מילוים עם שלשה כוללים גימטריא {{גמט דגש|שלטון}}, וגם גימטריא {{גמט דגש|שופט}}. שאף על פי שהיא עתה {{גמט דגש|שפחה}} - מכל מקום היא שולטת בכל. ולכן עתה הוא מנהיג ארץ ישראל מטטרו"ן שהוא נקרא {{צ|{{גמט דגש|משנה}} למלך}}, כי השלשה מילוים עם השלשה כוללים גימטריא {{גמט דגש|משנה}}. שמתחלה היתה השכינה בעצמה בלא לבושיה זן ומפרנסת את ארץ ישראל, ועתה היא מתלבשת במטטרו"ן הנקרא '{{גמט דגש|שפחה}} דשכינתא', אמה העבריה. ועל ידו היא מפרנס את הארץ. ולכן עתה בגלות נקרא ארץ ישראל {{גמט דגש|ארץ צבי}} - שגימטריא {{גמט דגש|שפחה}} שאינה מקבלת שפע אלא במספר {{גמט דגש|גשמים}} העולה {{גמט דגש|שפחה}}. וזהו שאמר פרשת לך לך {{ממ זהר|א|צה|ב}} {{צ|אי לך ארץ שמלכך נער - ווי לעלמא דמסטרא דא ינקא}} שהוא על ידי מטטרו"ן הנקרא 'נער' שהוא {{צ|{{גמט דגש|משנה}} למלך}} - בגימטריא {{גמט דגש|פרנסה}} שעל ידו מתפרנסת הארץ. וזהו שאמרו רז"ל במסכת כתובות פרק א' {{צ|אמר ר' אבהו אפילו '''שפחה''' שבארץ ישראל מובטח לה שהיא בת עולם הבא. כתיב הכא "לעם עליה", וכתיב התם "שבו לכם פה עם החמור" - עם הדומה לחמר}}. רוצה לומר כל מי שדר בארץ ואינו מקבל אלא בחינת {{גמט דגש|שפחה}} - ידור בה, כי ע"י מובטח הוא שהוא בן עולם הבא כי השלשה '''אהי"ה''' הם בבינה כנזכר הנקרא {{צ|עולם הבא}}. והג' מילויים שלהם נקראים {{צ|בת עולם הבא}}. וכמו שהיא מובטח שהיא 'בת עולם הבא' - שכל השפע שלה בא מבינה הנקרא 'עולם הבא' -- כך המקבל מזאת השפע נקרא 'בן עולם הבא'. ומה שלמד גזרה שוה מן {{צ|שבו לכם פה עם החמור - עם הדומה לחמור}} - זה יובן במ"ש בזוהר פרשת כי תצא {{ממ זהר|ג|רעה|ב}} {{צ|ולא אתקרי תמן מלך עד דרכיב בסוסיא דיליה}} - דא כנסת ישראל. {{צ|קב"ה כד איהו לבר מאתריה לאו איהו מלך}} ולכן רכיב על חמרא שהוא מטטרו"ן שהוא חמרא לגבי מלכא וגו', עיין שם. וזהו שאמרו {{צ|עם הדומה לחמור}} שהוא דומה לחמור לגבי קב"ה - מכל מקום הוא {{צ|'''משנה''' למלך}}. ולכן כל מי שדר בארץ ישראל בחורבנה ומקבל אפילו פת חרבה (שהוא השפע של מטטרו"ן כנזכר שהוא '''משנה''') - הקב"ה גם כן נותן לו {{גמט דגש|נשמה}}. וזהו שכתוב {{צ|נותן {{גמט דגש|נשמה}} לעם עליה}}. וזהו סוד הפסוק {{צ|למטר השמים תשתה מים}} כי אותיות {{גמט דגש|מטר}} הוא '''מטטרון''' הנקרא {{צ|{{גמט דגש|חמר}} גרם}} כנזכר - שגימטריא {{גמט דגש|מטר}} עם הכולל. ונשאר אותיות {{גמט דגש|טו"ן}} ד'''מטטרון''' שגימטריא {{גמט דגש|אדני}} להורות כי הוא '''חמר''' ל'''אדני'''. כי על ידי התלבשות השכינה בתוכו יבא {{גמט דגש|גשמים}} ו{{גמט דגש|מטר}} בארץ ישראל. וכן '''אדני''' בא"ל ב"ם הוא {{גמט דגש|לסג"ש}} - גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}. והנה כמו שארץ ישראל שאפילו שהיא בחורבנה היא בתכלית הטהרה והקדושה ולזה היא ניזונת תמיד ממים זכרים אפילו בזמן הזה אותו התמצית שהיא מקבלת הוא מים זכרים -- כך ארץ מצרים מעלתה בתכלית הטומאה ולזה נקרא {{צ|ערות הארץ}} כנ"ל. ולכן לא היתה ראויה להיות ניזונת ממים זכרים אלא מנילוס שהם מים נקבות. ואפשר שזהו סוד {{צ|לא כארץ מצרים וגו' והשקית ברגלך כגן הירק}}. אמנם אברהם לאהבת ישמעאל בנו התפלל עליו ואמר לו {{צ|ישמעאל יחיה לפניך}} - שהניזון ממים נקבות חייו אינם חיים. והאל יתברך השיבו {{צ|ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו וגו'}}. והברכה היא סוד הטיפה{{הערה|נלע"ד הכוונה כי {{גמט דגש|ברכה}} עולה {{גמט דגש|זכר}} - ויקיעורך}} כנז"ל. והכוונה הוא אחר שכבר גזרה חכמתו יתברך שלא ירדו הגשמים בארץ מצרים ואי אפשר שתהיה גזרתו בטילה - לזה בשביל תפלת אברהם נתנה למצרים זאת הטיפה. ודע שהמים הנקבות נחלקים לשלש בחינות זו למעלה מזו. * הבחינה ראשונה היותר פחותה היא המים השואבים{{הערה|כך מובא גם בדפוס ויניציא וגם ירושלים. והיה נלע"ד שיש להגיה 'השאובים', וצע"ע - ויקיעורך}} ששואבים בני אדם ביד מן הנהרות ומן המעינות להשקות גני הירק. ואלו נקרא {{צ|מתים}}. וזהו היתה מעלת מצרים קודם מעלת אברהם. ואפשר שזהו אמרו {{צ|לא כארץ מצרים וגו' והשקית ברגלך וגו'}}. * והמדרגה השנית למעלה מזו היא המים הנמשכים מן המעיינות והנהרות ואלו נקרא {{צ|מים חיים}}. * המדרגה השלישית היא מי גשמים שהם נקבות והם כשמתמלאים העבים ממימי הים והנהרות המרים והרעים מתמתקים ונהפכים למים מתוקים וטובים ויורדים. ואלו הם יותר משובחים מן הראשונים עם היות שהם נקבות. וכמו שהמים הנקבות נחלקים לשלשה חלקים כנ"ל - כן הענין במים זכרים נחלקים גם כן לשלשה מדרגות. * והמדרגה הראשונה היא כשהגשמים יורדים ואויר השמים כולו גוון אחד. ר"ל שאינו טלאים טלאים מגוונים משונים. * השני כשיוצא חתן לקראת כלה. * השלישי היותר מעולה היא כשהשמים מגשימים ג' ימים רצופים יומם ולילה בלי הפסק. והנה ה{{גמט דגש|כ"ט}} מיני פירות האילן והחטה - אינם מוציאים פירות אלא על ידי אחד מאלו השלשה מיני מים זכרים. והאתרוג גדל אפילו במים שאובים. וז"ש רז"ל {{צ|אתרוג גדל על כל מים}}, ולזה הוא שוה לירק לענין המעשר מצד שפלתו. ולזה נקרא {{צ|פרי עץ הדר}} - שפלותו הוא הדרו שאין חשוב והדר לפניו יתברך אלא מי שהוא שפל. ודע כי אין דבר גשמי למטה שלא יהיה תחלה רוחני דוגמתו למעלה. והגשמים הם כמו צל מהרוחני באופן שכל השלשים מיני פירות הנ"ל כולם נמצאים למעלה בגוונם וצורתם אלא שהעליונים הם רוחניים והתחתונים הם גשמיים, והם צל מרוחניים. ואם לא היה מצל לא יהיה צל. עד כאן ===מעלת המהלך בארץ ישראל ד' אמות=== '''מעלת המהלך בארץ ישראל ד' אמות''' {{צ|אמר ר' יוחנן כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} '''האופן הראשון''' - הנה האר"י זלה"ה פירש מאמר הזה באופן זה.{{ש}} דע כי ארץ ישראל נקראה 'לאה ורחל'. וזהו סוד כוונת ההליכה בארץ ישראל - הם שתי בחינות; האחד בלאה ואחד ברחל. וברחל תכוין שהרגלים ההולכים הם נצח הוד דזעיר אנפין המושכין מוחין לרחל כנודע כי אין לה רק שני מוחין, ושני מוחין אלו הם שתי שמות {{גמט דגש|יו"ד ה"י}}, והם בגימטריא {{גמט דגש|ע'}} במנין {{גמט דגש|הליכה}}. ובלאה תכוין מה שאמרו ז"ל {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל וכו'}}. והענין כי לאה היא אחורי ישראל, ואין כנגדה יעקב. ולכן יותר נקרא לאה {{צ|ארץ ישראל}} מרחל. והנה תכוין שהלא כבר ידעת שהמוחין שנכנסים בזעיר אנפין הם מוחין דאבא ואמא. וכבר ידעת איך יוצאים {{גמט|ד'}} בחינות לאה: אחד ביסוד דחכמה, ואחד ביסוד דבינה, ואחר מבפנים ואחד מאחורי זעיר אנפין. והשנים מהם הם הארת חכמה, ושנים הארת בינה. וסדרם הם אבא ואמא אבא ואמא. וכבר ידעת שכל המוחין הם ד' - חכמה ובינה חסד וגבורה. והנה האמת הוא שבלאה הראשונה הסמוכה אל יסוד החכמה - שם הם כל הד' הארות דחכמה. ובשניה נסתלקה הארת דחכמה ונשארו השלשה. ובשלישית נשארו ב' לבד. ובחיצונה לא יש רק הארת הגבורות דחכמה לבד. ואלו הם {{צ|ארבע אמות}} - אל תקרי אַמות אלא אִימות מלשון אֵם. והנה כל ארבע אלו הם מוחין דחכמה - כי במוחין דבינה אין לנו עסק בהם. וכבר ידעת שכללות חכמה הוא {{גמט דגש|ע"ב}}. ומילויו {{גמט דגש|מ"ו}} - והוא בגימטריא {{גמט דגש|אמה}}. ואלו הם סוד {{צ|ארבע אמות}} שמהם נעשים ארבע אימות. ואף על פי שהם סוד חכמה ובינה חסד וגבורה - להיותם כולם בחינת חכמה נקרא כולם בארץ ישראל מילוי {{גמט דגש|ע"ב}} שהוא {{גמט דגש|מ"ו}} כמנין {{גמט דגש|אמה}}. ולפי שכל המוחין הם בזעיר אנפין וכשיוצאים אל הנוקבא אינו יוצא רק מילוי לבדו - ולכן אינו יוצא רק שיעור {{גמט דגש|אמה}} לבד שהוא המילוי; כי {{גמט דגש|מלוי}} גימטריא {{גמט דגש|אלהים}} שהוא דין. ולכן הנוקבא היא דינים. והנה ההליכה בלאה אינה כמו רחל - כי שם הוא נצח הוד דזעיר אנפין וכאן הוא נצח הוד דבינה שני פרקין עילאין. ותכוין בהליכה זו אל נצח הוד דבינה. גם יש חילוק אחר. כי בכאן הם ד' אמות שהם סוד כל הארבע מוחין דחכמה. אך למטה הם שני מוחין לבד דבינה. ולפי שכל ההארות אלו היוצאות מחכמה אינם יוצאות אלא על ידי בינה - ולכן נקרא {{צ|מהלך}}. וזהו {{צ|'''המהלך''' ארבע אמות בארץ ישראל}} - כי {{גמט דגש|מהלך}} גימטריא {{גמט דגש|צה}} והוא מילוי אחוריים ד{{גמט דגש|ס"ג}} שהיא בינה שגימטריא {{גמט דגש|ס"ג}}. וכשתסיר {{גמט דגש|ע"ב}} שהם אחוריים מ{{גמט דגש|קס"ו}} - ישאר {{גמט דגש|צ"ה}} כמנין {{גמט דגש|מהלך}}.{{ש}} עכ"ל. '''האופן הב'''' על דרך מה שכתב האר"י זלה"ה בספר דרושים. וזה לשונו:{{ש}} דע כי קומת המלכות הנקרא {{צ|ארץ ישראל}} שיעורה עשר ספירות. והיא שוה אל שיעור קומת זעיר אנפין. וכבר נודע שמחצי תפארת שבבינה עילאה - משם התחיל רישא דזעיר אנפין. וכשהיא גדולה כמוהו ממש כי גם ראשה מגיע שם. ונמצא שמחצי הבינה ולמטה מתחלת ארץ ישראל. ונשארו למעלה ב' ספירות וחצי שהם כתר וחכמה וחצי בינה. וכדוגמא זו ממש היא למטה כי הלא שיעור היא עשר ספירות, והנה מתחלת מקום העיקרי בחצי תפארת דזעיר אנפין כנזכר באדרא. ונמצא אם נחלק עשר ספירות משם ולמטה יתמשך עשר ספירות דמלכות עד חצי נצח שבבריאה - כי הלא יש לה מקום בזעיר אנפין שיעור ג' ספירות וחצי שהם מחצי תפארת עד יסוד. ואחר כך לוקחת לתשלום העשר ספירות שלה {{גמט|ו'}} ספירות וחצי אחרות בבריאה והם כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת וחצי נצח. ואז נשלמת לחשבון עשר שלה - כי שם מקומה האמיתי מחצי תפארת דזעיר אנפין עד חצי נצח דבריאה. ונמצא שנשאר מבריאה שלשה ספירות וחצי. וכבר ביארנו שהמלכות דבריאה היא תמיד בהיכל שביעי דיצירה. וכן הענין בכל מלכות דבריאה יצירה עשייה כנודע. אם כן נמצא שנשארו שתי ספירות וחצי שאין שם גבול 'ארץ ישראל' שהיא המלכות דאצילות. ולכן כנגדם נשארו שני שבטים וחצי בחוצה לארץ.{{ש}} עד כאן לשונו. ונלע"ד שבזה יובן מה שאמרו רז"ל {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל}} (שהם חצי נצח העליון ותפארת וגבורה וחסד וחצי בינה של י' ספירות דבריאה) {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - מפני שהוא זוכה לבינה דבריאה שנקראת {{צ|עולם הבא}}. '''האופן הג'''' - הוא על דרך מה שמביא הרב חיים ויטאל ז"ל בספר הגלגולים פרק ט"ו - כי הששה תחתונות דיצירה היו קודם חטא אדם הראשון במקום שהם עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דבריאה, וארבע ספירות הראשונות דעשיה היו אז במקום שהם עתה ד' תחתונות דבריאה. והששה אחרונות דעשיה היו אז במקום שהם עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דיצירה. ונמצא כי סיום ארבע עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה היו מסתיימים במקום שמסתיימים עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דיצירה. ונמצא כי זעיר ונוקבא דאצילות היו אז במקום שהם עתה אבא ואמא דאצילות - כי עולם הבריאה היה במקום זעיר דאצילות, וארבע ראשונות דיצירה היו במקום נוקבא דאצילות. ונמצא כי מה שהיה עתה ארבע אחרונות דיצירה וכל עשר ספירות דעשיה היה אז חלל ומקום פנוי, ושם היה מדור לכל הקליפות והחיצונים. והנה שיעור מקום החלל הזה הם שיעור {{גמט|י"ד}} ספירות כנזכר. וכמו שאמרו רז"ל {{צ|למה נקרא שדי - שאמר לעולמו {{גמט דגש|די}}}} - ר"ל שלא יתפשטו יותר מזה השיעור של {{גמט דגש|די}} כדי שבמקום ה{{גמט דגש|ד"י}} אלו ישאר מקום פנוי אל מדור הקליפות כנזכר. ואחר שחטא אדם הראשון ירדו העולמות למטה בתוך הקליפות. נמצא כי במקום של הקליפות שהיו בתחלה ירדו עתה ד' תחתונות דיצירה ועשר ספירות דעשיה וכולי. ועיין שם. והנה צריך האדם לתקן מתתא לעילא. מתחלה צריך לתקן כל בחינת {{קיצור|נר"ן ח"י|נפש רוח נשמה חיה יחידה}} דמלכות דעשיה, ואחר כך נר"ן ח"י דזעיר דעשיה. ואחר כך נר"ן ח"י דבינה, ואחר כך נר"ן ח"י דחכמה דעשיה. ואחר כך נר"ן ח"י דאריך דעשיה. וכמו אלו כמה וכמה בחינות לאלפים ורבבות שיש בעולם העשיה. כל אלול צריך לתקן בר נש כדי שיוכל לעלות ממדרגה למדרגה עד עולם היצירה. {{ש}} וכן צריך לתקן גם כן כל אלו הבחינות הנ"ל ביצירה. וכן בבריאה וכו'. עיין שם בספר הגלגולים פ"א. והנה כל זמן שהאדם מתקן את עצמו וגם העולמות - כל זמן שלא הגיע לתפארת דיצירה לתקן אותו - עדיין הוא בסכנה גדולה שלא יפתוהו הקליפות. כי אלו ה{{גמט דגש|י"ד}} עולמות הם נקרא מדור הקליפות, עץ הדעת טוב ורע. ויקלקל פעם אחרת כל מה שתיקן. אבל כאשר זכה והגיע לתפארת דיצירה ויצא מחוץ לקליפות - שוב לא במהרה הוא חוטא. ועליו נאמר {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} - כי נכנס בעץ החיים ואז מובטח שהוא בן עולם הבא. וזה שאמר רבי יוחנן {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}}, שהם הארבע ספירות נצח הוד יסוד מלכות, והגיע עד תפארת דיצירה - אזי הוא {{צ|מובטח שהוא בן עולם הבא}} כי הקב"ה מסייע אותו וישמור אותו מכל חטא ועון. ומה שאמר {{צ|בן עולם הבא}} הוא על דרך שידוע שיש {{צ|חלק עולם הבא}} במלכות, {{צ|בן עולם הבא}} בתפארת, {{צ|מזומן לחיי עולם הבא}} בחכמה ובינה. והנה מאחר שזה הגיע בתיקונו עד תפארת דיצירה - לכן נקרא {{צ|בן עולם הבא}}. אבל {{גמט דגש|מי יעלה בהר יהוה}}, שגימטריא {{גמט דגש|ארץ הצבי}}, שיוכל לתקן בזמן הזה כל הבחינות דעשיה ומכל שכן דיצירה. ומי יקום במקום קדש שהוא בתפארת דיצירה. שכבר יצא ממדור הטמא ונכנס בארץ הקדושה ארץ החיים שהוא בעץ החיים בלבד ולא טוב ורע. ולכן גם כן {{גמט דגש|מי יעלה בהר יהוה}} - גימטריא {{גמט דגש|חנוך מטטרו"ן}} - דמטטרון מקנן ביצירה כנודע. וזהו סוד שאמרו רז"ל {{צ|נותן נשמה לעם עליה}} - ר"ל למי נותנים נשמה פרטית - {{צ|לעם עליה}} - לאלו שזכו לעלות למעלה מארץ ישראל שהוא למעלה מעולם היצירה שהוא לעולם הבריאה דתמן היא בחינת 'נשמה'. אבל {{צ|ורוח להולכים בה}} - רוצה לומר שכל זמן שהוא עדיין בתיקון דיצירה - אין לו אלא בחינת 'רוח' שהוא בחינת יצירה. וגם נודע כי בבריאה הוא {{גמט דגש|אל שדי}}, ובעולם היצירה הוא {{גמט דגש|אל הויה}}, ובעולם העשיה הוא {{גמט דגש|אל אדני}}. {{ש}} והנה {{גמט דגש|אל הויה}} גימטריא {{גמט דגש|מזבח}} - דתמן בעולם היצירה הוא המזבח - עיין שם בדרוש {{צ|אסור חג עד קרנות המזבח}}. וזהו שאמר רב ענן במסכת כתובות פרק י"ג {{צ|כל הקבור בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח. כתיב הכא מזבח אדמה תעשה לי, וכתיב התם וכפר אדמתו עמו}}, עכ"ל. והוא הדבר אשר דברנו - כי מאחר שכל ארץ ישראל הוא נקרא {{גמט דגש|מזבח}} - אם כן מי שקבור שם כאילו קבור במקום המזבח עצמו. '''האופן הרביעי''' - הוא הדרך שדורשי רשומות אומרים {{צ|וכפר '''אדמתו'''}} - '''ד' אמות'''. הנה מה טוב ומה נאה *כוין זה לדרכנו כי ארבע ספירות תחתונות דיצירה נקרא {{צ|ארבע קרנות המזבח}}, כי המזבח היא מלכות דיצירה העומדת בראש העשיה, וארבע ראשונות דעשיה הם עולים במקום ארבע תחתונות דיצירה שהם נקרא {{צ|קרנות המזבח}}. עיין שם באורך. וז"ש {{צ|וכפר ארבע אמות עמו}} - ר"ל הארבע ספירות תחתונות דיצירה הנקרא {{צ|ארבע קרנות המזבח}} - הם בעצמם מכפרים - ששם שורש המזבח שמכפרת עונות ישראל. וז"ש גם כן {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - רוצה לומר מאחר שעלה למעלה מהמזבח - אם כן כבר נמחלו לו כל עונותיו. ומאחר שאין לו עוננות - בוודאי שמובטח לו שהוא בן עולם הבא. ובזה מתורץ שאמרו רז"ל {{צ|ארץ ישראל הוא באמצע היישוב}}. הכוונה כי עולם האצילות נקרא 'עולם הזכר - עולם עמידה'. אבל שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה נקרא 'עולם הנקבה - עולם הישיבה'. וז"ש {{צ|ארץ ישראל}} - שהוא עולם היצירה - הוא {{צ|באמצע עולם היישוב}} - שהוא בין בריאה לעשיה. '''האופן החמישי''' - הוא על דרך שמביא שם האר"י זלה"ה כי אותם ארבע ראשונות דעשיה עומדים בארבע תחתונות דיצירה הנקרא {{צ|קרנות המזבח}} - הם סוד ארבע מוחין שנמשכים מן אצילות עד שם. והם סוד ארבע שמות '''יה"ו''' של '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן'''. ומלובשים בארבע '''אה"י''' (שנים דיודין, ואחד דאלפי"ן, ואחר דההי"ן) שהם סוד המוחין המלובשים בנצח הוד יסוד דאימא, ונמשכים למטה בעשיה. ושמות אלו בגימטריא {{גמט דגש|קרנות}}. והם ארבע ראשונות דעשיה כנז"ל והם בגימטריא {{גמט דגש|שנות}} '''חיים''' - כי מוחין אלו נקראים 'חיי המלך', ובם {{גמט דגש|אהיה הויה אהיה}} בגימטריא {{גמט דגש|חיים}}. ונחלקים לארבע מוחין בסוד השמות הנזכר שעולין {{גמט דגש|שנות}} ונקראו {{צ|שנות חיים}}. וזהו סוד ההארה הנמשכת לעשיה ביום אסרו חג וגו', עיין שם. והנה נודע כי ארבע שמות {{גמט דגש|הויה אהי"ה}} גימטריא ארבעה {{גמט דגש|אמה}} - שכל {{גמט דגש|הויה אהיה}} גימטריא {{גמט דגש|אמה}} עם הכולל. והנה בכל שחרית גם כן בפרשת צו בקרבן התמיד צריך לכוין להעלות פנימיות דעשיה שמלבישין הארבע חיצוניות אחרונים דיצירה. לכן צריך גם כן לכוין להמשיך '''קרנות''' המזבח אליהם כדי שיוכלו בכח זה לעלות. וזהו שאמר {{צ|כל המהלך}} - שהוא גורם שהולך בסוד המשכת השפע ה{{צ|ד' אמות}} הנ"ל שהם ארבעה {{גמט דגש|אהיה}} וארבעה {{גמט דגש|יהו"ה}}. {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - כי אלו הם המוחין המלובשים בנצח הוד יסוד דאימא הנקראת 'עולם הבא', ומאחר שגורם שמהלכים שם הד' אמות - זוכה הוא גם כן לבינה שהיא עולם הבא; שהוא גם כן מקבל משם תמיד השפע של הבינה. כי {{צ|ברכות לראש צדיק}} כנודע. וזהו שמדייק {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל}} - כי {{גמט דגש|שנות חיים}} עם כללות ארבעה '''יהו"ה''' וארבעה '''אהי"ה''' - גמטריא {{גמט דגש|ארץ ישראל}}. ולכן יש לו גם כן חיי עולם הבא. '''האופן הששי'' - נראה לי שרז"ל רמזו בארץ ישראל שהיתה מקודם חטא אדם הראשון שהיו ארבע ראשונות דיצירה במקום שהוא עתה נוקבא דאצילות כנגד ארבע ספירות תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין. וששה תחתונות דיצירה במקום שהם עתה ששה ראשונות דבריאה. וזהו שאמרו רז"ל {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}} - שהם הארבע ספירות עליונות דיצירה, ירצה שזכה לתקן כל המדרגות עד שהגיע לארבע עליונות ד'ארץ ישראל' (שהיא עתה נוקבא דאצילות). {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - מאחר שזכה לנפש דאצילות - מובטח הוא שלא יבא חטא לידו. כי מה שאמרו רז"ל {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} הוא מי שזכה לנפש דאצילות. והבן היטב. '''האופן השביעי''' - הוא על דרך מה שאמר בספר הגלגולים סוף פרק י"ז שאחר שנברא אדם הראשון משעה חמישית ולמעלה היו העולמות עולים יותר. כי זעיר אנפין עלה במקום אריך אנפין, ונוקבא דזעיר אנפין במקום חכמה, ועשר ספירות דבריאה במקום בינה דאצילות, ועשר ספירות דיצירה במקום זעיר דאצילות, וארבע ראשונות דעשיה במקום נוקבא דאצילות. נשארו ששה תחתונות דעשיה מחוץ לאצילות בסוד {{צ|עיבורה של עיר וכו'}}, עיין שם. והנה עתה זעיר דאצילות נקרא 'ארץ ישראל', וזה נעשה בכל מנחת שבת. אבל אין מעלה יותר לעולמו לעלות מפני חטא אדם הראשון. אם כן מוכרח שארבע מוחין דזעיר נקרא {{צ|ד' אמות דארץ ישראל}}. וזהו שאמר {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}} - הכוונה שגורם ליכנס המוחין בתוך הזעיר אנפין בסוד גדלות. {{צ|מובטח לו שהוא בן העולם הבא}} - שיש לו נשמה דחכמה ובינה דאצילות, שיש כח בידו שיוכל להמשיך המוחין בתוך הזעיר. והנה המוחין ה' ארבע '''אהיה''' וארבע '''הויה'''. וכל {{גמט דגש|הויה אהיה}} - גימטריא {{גמט דגש|אמה}} כמו שפירשנו למעלה, עיין שם. '''האופן השמינית''' - על דרך הידוע על שם הפסוק {{צ|יהוה בחכמה יסד ארץ}}. והנה בחכמה יש לו עשר ספירות - כל אחד שם {{גמט דגש|ע"ב}} - הרי {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|ע"ב}} - גימטריא {{גמט דגש|ארבע אמות}}. וזה שאמר {{צ|כל המהלך '''ארבע אמות''' בארץ ישראל}} שהיא נוקבא דזעיר אנפין, {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}}. כי כמו שזעיר אנפין (שהוא נקרא {{צ|בן עולם הבא}}) והוא מתקן את המלכות - כן הוא גם כן מתקן המלכות על ידי המשכת {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|ע"ב}} דחכמה בתוכה הנקרא 'ארץ ישראל' (שהוא זעיר), כי אין תיקונה אלא על ידי חכמה כנודע. '''התשיעית''' - על דרך שמביא האר"י זלה"ה שכל בניינה דנוקבא דזעיר נעשית מנצח הוד יסוד דזעיר הנקרא 'בונים', שנאמר {{צ|וכל בניך למודי יהוה}} - אל תקרי בניך אלא בוניך מפני שהם בונים פרצוף דנוקבא. * כי ג' פירקין ראשונים דנצח הוד יסוד דזעיר אנפין נעשים חכמה בינה דעת דנוקבא. *ו{{גמט|ג'}} פרקין אמצעים דנצח הוד יסוד דזעיר אנפין נעשים חסד גבורה תפארת דנוקבא. * וג' פרקין תחתונים נעשית נצח הוד יסוד דנוקבא. * ושליש תחתון דתפארת דזעיר אנפין נעשה כתר דנוקבא. והענין הוא כי ההארה של תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין יוצאה לחוץ ומתקן ובונה פרצוף דנוקבא הנקראת {{צ|ארץ ישראל}}. ואלו ה{{גמט דגש|ד'}} ספירות תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין נקרא {{צ|ארבע אמות}}. כמו שאמרו רז"ל {{צ|מיום שנחרב בית המקדש אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה}}. הכוונה הוא שנתמעטה פרצופה ואין שיעור קומתה מגיע אלא כנגד ארבע ספירות תפארת נצח הוד יסוד שלו. ולכן עיקר התיקון שאנו עושים לה עתה בגלות הוא להאיר אותם ד' אמות בתוך המלכות הנקראת 'ארץ ישראל'. וזהו שאמרו {{צ|כל המהלך בארץ ישראל ד' אמות}} - ירצה שגורם על ידי קיום מצותיו בארץ ישראל התלויות בארץ שמאירים אור ד' אמות (תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין) בארץ ישראל שהיא המלכות - {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - ר"ל מובטח שהוא עלה במדרגת 'בן עולם הבא' שהוא זעיר אנפין - בן הבינה הנקראת 'עולם הבא'. כי כמו שהזעיר תמיד עיני ה' בה ומאיר בה - גם כן זה שגורם הליכת ד' אמות בה - הוא בדמות בעלה דמטרוניתא הנקרא {{צ|בן עולם הבא}}. ===במעלת מיתת ארץ ישראל וחוץ לארץ=== '''במעלת מיתת ארץ ישראל וחוץ לארץ''' נאמר שהם ד' מדרגות דרך כלל * '''א'''' - משובחי ארץ ישראל * ה'''ב'''' - שאר יושבי ארץ ישראל * ה'''ג'''' - משובחי חוצה לארץ * ה'''ד'''' - שאר יושבי חוצה לארץ המעלה הראשונה - משובחי ארץ ישראל - אלו לא יצדק בהם לשון 'מיתה' כלל, אלא על דרך שיתוף השם. ועליהם נאמר 'גויעה'. והם משל לאיש השוכב על ערסו כלוא בבית, לא יצא ולא יבא. כך האיש המשובח - אף בשרו ישכון לבטח כענין ר' אלעזר שעמד כך שנה בלי קבורה קיים (כמו שאמרו רז"ל במסכת מציעא) וכענין אחאי בר יאשיה דגששיה, וכמה יחידים בדורות. ומכללם בתוספת מעלה האבות. וזה מפני שקדשו עצמם במותר להם אפילו בהרהור. וכאילו אינם מתים. וקרובים למעלה זו היא מעלת הקדושים המתים בחוצה לארץ כענין יעקב. ולזה לא מנע עליית גופו לארץ ישראל שהיה יודע שאין תביעה לחצונים עליו שלא נהנה ממנו. וכזה היתה קדושת רבי בשעת פטירתו כשזקף עשר אצבעותיו. וכן מעלת משה רבנו ע"ה שנתעסק הקב"ה בקבורתו. וכמעלת מיתת אהרן ומרים - הכל מעלה א' מפני קדושתם. ואלו אינם חייבים בכליון הגוף בעפר מפני שפלטו להם מעון אדם הראשון וטהרו עצמן ממנו כל האפשר ונעשו מרכבה עליונה, וגופם קיים ולא מתו. והם {{צ|ישיני עפר}}. '''המעלה השלישית''' היא מעלת שאר מתי ארץ ישראל שהם אינם חייבים לקליפה מה שנזונו ממעדני עולם מפני שלא אכלו מדילה - שהרי ארץ ישראל מזונותיה ופרנסתה תחת יד ורשות הבורא. לכך כשתבא לדרוש מה אכלו יאמרו לה כי לא מדילה אכלו ושתו, רק מדיליה אכלו ושתו. אמנם נתחייבו כליון הגוף מפני חטא אדם הראשון שלא נתרחקו ממנו ונכנסו תחת עונש {{צ|כי עפר אתה}}. ומיד הגוף כלה והנשמה מתקדשת. ומטעם זה הם מטמאים במגע ובמשא מצד קליפה ראשונה שפגם אדם ודבקה בהם המות. ובזה יש תקנה אל הדרים בחוצה לארץ שלא תשלוט עליהם טומאה כלל - כי הלא מצינו כמה וכמה צדיקים לאלפים ולרבבות שמתו בחוצה לארץ. אמנם תקנתם היתה כי לא אתענגו כל יומיהן בתר הנהו הנאות הגוף, כי כל מזונות והנאות הגוף הוא מצד הקליפה כנודע. ואמנם לא אתענגו רק בתענוגי מצוה כגון סעודת מצוה דחתן וברית מילה או בסעודתי דשבת ויום טוב - כי אז אין טומאה שורה כלל דכולהו מטמרי בנוקבא דתהומא רבא. ואין המזון יורד בשבת אלא מצד הקדושה. ואז אפילו בהיותם בחוצה לארץ - אין טומאה שורה עליהם לפי שיאמרו "הלא לא נהנינו ממך בחול כלל אפילו בגופינו! אלא כדי קיום הנפש לעסוק בתורה", כמו שכתוב {{צ|צדיק אוכל לשובע נפשו}}. ובזה יש תקנה אפילו למתים בחוצה לארץ. '''המעלה הרביעית''' - היא לאותם אשר אתענגו בתענוגים ובהכרח היה לאשלטא עליה רוחא דמסאבותא - אפילו יש בידם תורה ומעשים טובים - ההוא רוחא דמסאבותא אסתאיב בגוויה וכד מית גם כן לא סליק מיניה עד שישוב גופו עפר כנודע. והנה כיון שרוח הטומאה אסתאיב ביה - נמצא דאי סלקין לההוא גופא לאתקברא בארץ ישראל בתר דמית - נמצא אף על פי שנקבר בארץ ישראל - אין לו תקנה. והטעם כי האדם אף על פי שדר כל ימיו בחוצה לארץ ואחר כך בא בחיים חייתו לארץ ישראל - הנה הטומאה בורחת ממנו כנ"ל. אמנם כד מית בחוצה לארץ - וברחה הנשמה הטהורה - ואשתאר ההוא רוחא דמסאבותא ואסתאיב בגוויה כנודע. וזהו סוד הטפה שזורק חמלאך המות בגוף להמיתו. ולכך המת הוא אבי אבות הטומאה - כי אסתאיב ואתקשיר ההוא רוחא בגוויה ונשמה קדושה שתדחה אותו אינה שם. ולכך אפילו בבואו לארץ ישראל להקבר שם - אין לו תקנה כיון שיצתה נפשו בחוצה לארץ. ועליו כתיב {{צ|ותבאו ותטמאו את ארצי}}. הנה מי לנו גדול מיוסף הדבק בארץ ישראל בסוד 'צדיק וצדק'. ולא שלטא כלל רוח מסאבא עליה. ועם כל זה לפי שיצאת נשמתו בחוצה לארץ לא רצה ליכנס לארץ ישראל עד שישוב עפר וישארו עצמותיו לבד, כי אז אין שליטת הטומאה אפילו ברשעים אלא על הבשר והדם, כל שכן בצדיק גמור כמותו. ואם כן מכל שכן וקל וחמר לכל הדרים בחוצה לארץ כי אף על פי שיהיו צדיקים גמורים כיוסף - עם כל זה יותר טוב היה אם היו דרים בארץ ישראל, ואסור להביא גופם להקבר בארץ ישראל. אמנם בעצמות נראה מכאן בפירוש שלא נאמר {{צ|ותבואו ותטמאו}}, אלא דוקא במביאים העצמות קודם שיתעכל הבשר. וכך ראוי. שאחרי עיכול הבשר נשיב קודשא בריך הוא רוחא ודחי ליה לההוא רוח מסאבא לבר. דהא איהו חס על ארעיה. עיין שם בזוהר בפרשת תרומה דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}. ואכתי קשה אם כן למה יעקב אבינו ע"ה צוה שיוליכו גופו ממש - לא עצמותיו כיוסף?{{ש}} התירוץ הוא כי לא היה בעולם איש אחר כיעקב שלם בכל הני י"ב שבטים ושבעים נפש - הכל כדוגמת מרכבת השכינה. ולזה צוה כי לא יגע בו איש אחר. וכל זה כדי שלא ישרה עליו טומאה כלל. ותו, דאיהו גופא. כי אברהם ויצחק ושאר הצדיקים לא תקנו מחטא אדם הראשון אלא אברים וקצוות ממנו. אמנם יעקב תיקן כל הגוף, וכל גופיה נפק מתחת יד הטומאה ונסתלקה זוהמת הנחש בסוד לקיחת הברכה ובכורה ממנו. גם הכניע סמא"ל כנזכר בפרשת תולדות. והנה נסתלקה לגמרי רוח הטומאה וזוהמת הנחש מיניה. ואם כן לא הוה דחיל כלל. ועוד ראיה אחרת - כי כבר נתבאר בזוהר כי הן לצדיק והן לרשע יש תועלת גדול להתרקב גופו, ואינו זוכה ליכנס למחיצה שלו עד שיתרקב גופו. אם כן למה צוה יוסף לחנוט את אביו? ובמה שכתבנו ניחא. כי אדרבה צריך שיהיה שלם כי קדוש הוא ואין שום זוהמת נחש דביקה בו כלל. ונחזור לעיל.{{ש}} דע כי כל חטא אדם הראשון הוא הגוף הזה ומעשהו והנאותיו. והכל הוא מצד הנחש. שעל ידי החטא נתגשמו אחר שהיו רוחניים ודבקות המחשבה בחכמת האל יתברך. והנה המשכיל אשר ידחה כל התאו', ויקח מהגשמי צורך חיותו לבד הצורך אל קיום הגוף, לא הנאת המעשה. איש כזה לא תדבק בו טומאת הגוף וחלאתו אלא עטיו של נחש שתדבק בו מאדם הראשון. לא מיתת עצמו. אמנם אותם הנהנים מן העולם ותאוותיו - הם מוסיפים על עטיו של נחש, שהם מחדשים בעצמם חטא אדם הראשון. ולכן מתים מיתת עצמם. נמצא שיש שני מיני טומאות. האחד היא {{צ|עטיו של נחש}} - אין נקי ממנה אלא כמו חנוך ואליהו ואותם שנכנסו חיים לגן עדן וכיוצא. והנה טומאה דקה אינה מזקת לנשמה, רק טורח פרידת הנפש מהגוף כל אחד כפי כחו וכפי מעשיו. ויש קליפה עבה נוספת והוא מרדפת את האדם אחר התוואת הגשמיות אפילו במותר לו באכילה גסה ושינת שחרית ומשגל מרובה למלאת תאוות גופו. כל זה הוא לו 'עטיו של נחש' נוסף לו על חטא אדם הראשון. וכפי מה שמוסיף לה קליפה - ואחר כך בשרו עליו יכאב. וזה היה סוד רבי שזקף עשר אצבעותיו וגו'. וסוד רבי אלעזר שאמר {{צ|אף בשרי ישכון לבטח}}. '''והנה נודע''' שכל המתים של ישראל נשמותיהם עולות דרך ישר, וההיא חופאה קלישא כנז"ל מקבלא לון. ואפילו ישראל המתים בחוץ לארץ הם גם כן נכנסים דרך שם, רק שיש להם צער גדול כי אזלא וסחרא סביבות ארץ ישראל ונכללים במקוריהם על ידי טורח גלגוליהם מקליפה לקליפה, משר אל שר, עד שתעבור אל מקום הקדש. והנה כמו שארץ ישראל מקיאה ופולטת נשמות הגויים (כמו שאמר בזוהר פרשת תרומה דף קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}) ודחי לון לבר ואזלין ושאטין מתגלגלים בכמה גלגולים עד דנפקו מארעא קדישא וסחרן לסורחנייהו במסאבו דילהון -- כן חוץ לארץ פולטת נשמות ישראל! שאין כח בה לסבול הקדושה. והולכת הנשמה בצער עד שתכנס אל פתח ארץ ישראל ועולה שם. הכוונה לומר כי לא יכלה הקליפה לדחות את ישראל מארץ ישראל כי אם גופם ולא נשמתם. גם לא היה יכלת כל הגוים להיות בארץ ישראל רק בגופן ולא בנשמתן. ונודע כי ארץ ישראל נמשלה לגן עדן, וחוצה לארץ נמשלה לגיהנם. וזהו שאמרו רז"ל עתידה גן עדן אומרת "אין לי חפץ ברשעים" בסוד {{צ|וינערו הרשעים ממנו}} - שהם אפילו גופן של הרשעים. והגיהנם אומרת "אין לי חפץ בצדיקים" - שהן אפילו הגופים שלהם. כי כבר הם נזדככו ואין להם כח לסובלם בתוכם. ולכן יתגלגלו כולם בסוד גלגול מחילות לארץ ישראל ושם יעמדו בתחיית המתים. והנה אחר שבא זה המאמר לבית מלוני - לא אפטרנו בלא לינה. ועם זה יובן גם כן מה שאמרו רז"ל שהקב"ה תפש בבגדו של ירבעם ואמר לו חזור בך וכו'. וקשה. אפשר שהקב"ה היה מדבר עם ירבעם שחטא והחטיא את הרבים והיה תופס בבגדו?! אך דע כי מלבד הנשמה והרוח והנפש יש לאדם לבוש אחד לנפשו והוא אמצעי בין הנפש והגוף. וזהו ענין אדם הראשון שאחר שחטא היה בגן עדן, ושם היו נפשות אדם וחוה מלובשות באלו הבגדים. והנה דרך הנחש לחזור ולסבב אחרי כותלי גן עדן פעמים בשבוע להראות גדולתו ולפתות את מי שיוכל מאותם אשר בתוך הגן. ואמנם המכירים אותו אינם עושים חשבון ממנו כלל. אבל המתפתה אחר דבריו - יוצא לבוש נפשו לחוץ אליו ומתפתה אחריו. וזה אירע לאדם וחוה שחטאו ויצאו לבושי נפשם ונתפתו אחר הנחש. ולכן ידעו כי ערומים הם. כי קודם החטא היו מלובשים באותו הלבוש. והלבוש הזה של ירבעם - תפס הקב"ה שיחזור בו, ולא בלבושי גופו אלא בבגד זה שהוא מעולה יותר מהגוף כנזכר. וזה סוד {{צ|ובגד בוגדים בגדו}}. ואריכות הענין תמצא בספר הגלגולים ובפרט בפרק שבעים, עיין שם. <big>[</big> '''ואהובי הר' משה זכות נר"ו''' הרחיב הענין מעט בכאן ואמר כי ירבעם היה משורש {{גמט דגש|קין}} שהוא סוד ה{{גמט דגש|צלם}} כידוע. והגביר עליו '''הסיגים''' - כי כולו {{גמט דגש|ס"ג}}, ונהפך ל{{גמט דגש|גס}} רוח. ואז עלו למעלה הפנים מ{{גמט דגש|נועם}} ה{{גמט דגש|עליון}} שהוא {{גמט דגש|ס"ג}}{{הערה|כי אחוריים של שם ס"ג עולה {{גמט דגש|עליון}} - {{גמט דגש|יוד, יוד הי, יוד הי ואו, יוד הי ואו הי}} - ויקיעורך}}, ויצא {{גמט דגש|עגל}}. ולהיותו משני {{גמט דגש|קס"א}} - סוד שני צלמים - העולים {{גמט דגש|ירבעם}} - לכן עשה שני עגלים. ואמנם אין עבירה מכבה תורתו - הוא שמלתו החדשה. ולכן אמר לו הקב"ה {{צ|חזור '''בך'''}}, פירוש שוב והכנס בעצמך, בעצמותך. פן תכין וצדיק ילבש. ואז {{צ|אני ואתה ובן ישי}} - פירוש {{גמט דגש|בן ישי}} הוא סוד ב' פעמים '''אל''' בסוד {{גמט דגש|הק"ף}}{{הערה|כי '''אל''' במילוי עולה {{גמט דגש|אלף למד}} - {{גמט דגש|הקף}} - ויקיעורך}}, שמהם ה{{גמט דגש|מלבוש}} וה{{גמט דגש|חשמל}} כנודע. ואתה מפעמיים {{גמט דגש|קס"א}} שגם מהם פעמיים '''אל''' כידוע - ואז נטייל בגן {{גמט דגש|עדן}} שהוא סוד {{מכפלת גימטריא|ד'|פעמים|אל}} המאירים מ'''אור פני אל''' כידוע בסוד {{צ|מפני שיבה תקום}}. והטיול הוא ה'''שעשוע''' שהם ה{{גמט דגש|ד'}} הנזכר{{הערה|ד' פעמים אל במילוי - ויקיעורך}} בגימטריא {{גמט דגש|שעש"ע}}. אבל להיות שהשיב לו ש{{צ|בן ישי בראש}} - כי כן הוא מן המתוקנים, לא רצה לחזור ונטרד. ובסוד דרוש זה גם תבין מה שאמרו רז"ל במשה רבינו ע"ה {{צ|הוא עברי ולבושו מצרי}} בסוד {{גמט דגש|תיבה}} שנכנס בה בסוד {{גמט דגש|בתיה}}. והמשכיל יבין ודבריו חיים ונאמנים. <big>]</big> ועוד צריך לדעת כי הנשמה כשיוצאה מזה העולם צריכה לעבור ולטבול בנהר דינור, {{קיצור|כמ"ש ב"ה|כמו שיתבאר בעזרת השם??}}, שהרי אפילו המלאכים כשבאים לעולם הזה לאיזה שליחות בשובם צריכים לטבול שם כידוע. והנה יארע שם בטבילה זו לנשמות - כל אחד כפי מדרגתה וכפי מצותיה. והנוגע לפסוק זה הוא כי הצדיק הגמור שהוא מהמדרגה עליונה - כעברו באותו אש - אין צריך לומר שאין מגיע לו שום נזק ולא חמימות אותו אש השורף, אלא אדרבה הופכים אותו למעין מים חיים שבזה נהנים. וזהו שכתוב {{צ|עוברי בעמק הבכה}}, שהוא נהר או גהינם עצמו, {{צ|מעין ישיתוהו}}. ולא זו בלבד אלא {{צ|גם ברכות יעטה מורה}} - ר"ל ברכות ומתנות שמתלבש בהם העובר שם אם הוא מורה, רוצה לומר שהוא ממורי הוראות. {{ש}} ובזה תבין מ"ש רז"ל שהצדיק עובר בגיהנם ולוקח משם נפשות. והוא מובן מעצמו. ונחזור לענין. שאחר שהצדיק מתלבש ומתעטה באותן הנשמות אז {{צ|{{גמט|ילכו מחיל אל חיל}}}} - גימטריא {{גמט דגש|עץ החיים}} - שם הולכת נשמת הצדיק מלובשת בלבוש זה וילך מישיבה לישיבה באופן שזוכות אלו הנפשות בעבור הצדיק ליכנס לפנים ממחיצתם בהיותם לבוש על נשמת הצדיק. ולכן אמר {{צ|ילכו}} בלשון רבים. וז"ש הפסוק {{צ|פרי צדיק '''עץ חיים'''}} - ר"ל שעל ידי מעשיו הטובים יש לו זכות לילך מחיל אל חיל בעץ החיים כנזכר. אבל {{צ|ולוקח נפשות חכם}} - ר"ל מי שעובר בעמק הבכא וגומר כדי ליקח נפשות צריך שיהיה חכם כמו שאמר {{צ|ברכות יעטה מורה}} שהוא ממורי הוראות. ואמר אחר כך {{צ|יראה אל אלהים בציון}} בלשון יחיד לאמר שכשנשמת הצדיק עולה למדריגה יותר עליונה {{צ|אל אלהים בציון}} - אז צריך להסיר מעליו אותו הלבוש כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק. ולכן אמר {{צ|יראה}} בלשון יחיד. עד כאן מהר' חיים ויטאל זלה"ה. ובזה יובן היטב עד מאד לעתיד' הגיהנם צועקת "אין לי חפץ בצדיקים" מפני שהם עוברים בתוכם ולוקחים משם נפשות הרשעים כנז"ל. והגן עדן צועקת "אין לי חפץ ברשעים" שהם '''סמא"ל ונחש''', שהם מסבבים פעמים בשבוע סביבות כותלי הגן כדי לפתות ולהוציא משם הלבושים של הנפשות. '''ונחזור למיני המיתה בחוץ לארץ ובארץ ישראל'''. הענין שהם ג' מינים בסוד המיתה. הראשון היא שחיטה בסכין פגום והיא נבלה. והיינו המתים על ידי סמא"ל שהוא סכין פגום שהפגימות הם '''אוגרת ומסוכסכת'''. אמנם המתים בארץ ישראל אינם מתים על ידי סכין שיש בו אחד מאלו המדות הנזכרות אלא על ידי חרב של הקב"ה, והם עמי הארץ שהם כבהמות על ידי סכין ועל ידי שחיטה. דהיינו צער המיתה הם מתכפרין ונתרים בסוד {{צ|וכפר אדמתו עמו}}. אמנם הם מתים על ידי מלאך כשר שעולה ונוטל רשות ויורד ונוטל נשמה. כ'''נחש''' ולא נחש ממש. מה שאין כן בחוץ לארץ שהוא נחש ממש. ופי' אוגרת היינו שהיא סוד '''אגרת בת מחלת''' שהיא אחת מהפגימות, והיא פוגמת הנפש מכל צד. וקשה היא הרבה לבני אדם. והיינו '''נבלה - נבל ה''''. '''נבל''' - סמא"ל. '''נבלה''' - '''לילית'''. והיינו '''אוגרת''' האוספת כל החיילים הטמאים, אמן דשדים, אגרת ודאי. ובה נפגמין אלו המחממין עצמן לבטלה. והיא האוספת אותן הטיפות לעשות בהם רצונ' ומולידה עמהם בנים זרים כנודע רחמנא ליצלן, והיא אוגרת ועושה נבלה. '''מסוכסכת''' - זו קשה ולא כל כך מפני שיש בה צד הטהור. האמנם כשנסבכה באדם תשובתה קשה הרבה ואוחז בו מרוח אחד טמא. ושני סכינים הנזכרים הם עושים נבלה - לכך שחיטתן מיתה ממש, שנמצא שם סמאל ונחש בחרבו, ובשרו נעשה טמא מפני שאחזו בו החיצונים. אמנם תלמידי חכמים שהם עוסקים בתורת השם שהיא עץ חיים - אינם צריכים שחיטה על ידי שום אחד משני מיני סכינים הנזכר שהם ב' פגומים ואחד כשר כנז"ל, אלא על ידי '''אסיפה''' אל אלהים '''בציון''', דהיינו שכינה מתגלת עליהם בסיעת כל הצדיקים שבגן עדן. והוא גוע עצמו מהגשמות והחומר ומתאסף אל עמיו עם השכינה. ואסיפתן ואל כבוד ה' מתרת אותו. וענין הים היינו '''ים''' התורה. ואסיפתו מן הים היינו דפסיק גירסא מפומיה כענין רבא בר נחמני ודוד המלך ע"ה, וכיוצא כנזכר במסכת מועד קטן. והנה סמא"ל נקרא 'מותא רברבא' שנברא ביום שני. ולילי"ת נקרא 'מותא זוטרא' שנבראת ביומא רביעא. והנה מי שהוא תלמיד חכם אין יכול עליו לא לזה ולא לזה, אלא הקב"ה לוקח ממנו הנשמה בסוד הנשיקה כנזכר. וזהו סוד הפסוק {{צ|לא יבא בקהל יהוה ממזר}} - כי '''ממזר''' ראשי תיבות '''מ''''ותא '''ר''''ברבא '''מ''''ותא '''ז''''וטרתא, כנזכר בזוהר פרשת פנחס, שנתהוו מסוד '''מת''' {{גמט דגש|רפ"ח}} - בגימטריא {{גמט דגש|ממזר}}. לא יבא {{צ|בקהל יהוה}} שהם הצדיקים, אלא הם מתים בנשיקה. ונחזור לעיל. כי כמו שהמיתה בחוץ לארץ על ידי מלאך המות, ובארץ ישראל על ידי מלאך הקדוש - כך השינה הזו. כי הישן בח"ל הוא על ידי הקליפה החיצוניות, ובארץ ישראל על ידי הקדושה שאין קליפות נכנסות שם כנזכר בזוהר פרשת תרומה. וכמו שהמיתה היא למנוחת הנשמה שתעלה למעלה לגן עדן - כך השינה היא למנוחת הנשמה שתדבק בקדושה ותתעדן מאור מתוק עליון. וכמו שהרשעים בעונם במיתתם נשמתם נדחית ונכרתת מן הקדש - כך ממש בחייהם. ולזה רשעים בחייהם קרויים 'מתים'. אלא שיש בין מיתה למיתה הבדל גדול. כי המיתה האמיתית שולטים החיצונים בנשמה להענישה כדי רשעתה. אמנם בחיי הגוף יש עליה הגנה שלא ישלטו בה החיצונים רק להלהיג עליה. והיינו טעם קריאת שמע שעל המטה כדי להרחיקה מאל אחר בעת עלותה. '''הנה הר' חיים ויטאל''' כתב זה לשונו:{{ש}} כי יש ב' מלאכים ממונים על המיתה. אחד ממונה על מתי חוץ לארץ ושמו '''סמא"ל'''. ואחד על מתי ארץ ישראל ושמו '''גבריאל'''. וכל אחד ואחד יש לו חיילות רבות. וכל חיילותיו נקראים {{צ|מלאכי מות}}. ושני ממונים אלו הם עבדים למטטרו"ן. והקב"ה מודיע למטטרו"ן בכל יום ויום מי הם וכמה הם הנגזרים למיתה באותו יום, ומטטרו"ן מצוה לסמא"ל עבדו ליטול הנפשות הנגזרות למיתה באותו יום בחוצה לארץ. ומצוה לגבריאל ליטול הנפשות הנגזרות למיתה בארץ ישראל באותו יום. ואלו השני ממונים מעולם לא נטלו נשמה אלא שולח כל אחד ואחד מחיילותיו. כי יש מלאך אחד לכל נפש ונפש ומדרגות כל מלאך ומלאך כפי הראוי למדרגת מעלת הנפש שהולך ליטול. ואחר שנטל אותו המלאך את הנפש ומסר ביד הממונה ששלחו - אז אותו מלאך בטל מן העולם, כי לא נברא אלא ליטול נפש אחד בלבד. כמו שאמרו רז"ל על פסוק {{צ|כאשר תעשינה הדבורים}} - כי חיות הדבורים תלוי בעוקץ שלה הנשאר בבשר האדם, ולכן היא תכף תמות. ועם כל זה הן שמחות במיתתן כדי לצער בני אדם. וכן כל מלאך ממלאכי מות יש לו שמחה בנטילת נפש בחשבו איך ניתן לו כח ורשות ליטול נפש אחד מזרע עם קדוש.{{ש}} עד כאן לשונו. והנה לפי מה שאמרו לעיל לשאין כח לסמא"ל בארץ ישראל ליקח נפשות ישראל - בזה יישר מה שאמרו רז"ל במסכת חולין פרק ז' {{צ|הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך}} - מאי רבותיה? הלא ארבע אמות משכביה הבטיחו לתת לבניו?! אלא אמר ר' יצחק מלמד שקפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו שתה' נוחה ליכבש לבניו בארבע אמות. עכ"ל. ויש לדקדק שבכאן משמע שעל ידי שקפל הקב"ה ארץ ישראל תחת יעקב אבינו ע"ה - ולכן היתה נוחה ליכבש לבניו. שמעינן מינה אם לא היה עושה כן לא היו יכולים בניו לכבוש הארץ. אם כן איה הבטחה שהבטיח לאברהם אבינו ע"ה בברית בין הבתרים {{צ|ביום ההוא כרת יהוה את אברהם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת וגו'}}? ואפשר לומר מה שהבטיח לאברהם{{הערה|כאן הגהתי על פי סברתי. ובדפוס ויניציא כתוב 'ליעקב' - ויקיעורך}} אבינו ע"ה הוא שלעולם בניו ירשו את הארץ, אבל אפשר שיהיה להם טורח גדול ליכבשה ולכן היה מוכרח להבטיח ליעקב אבינו ע"ה שתהיה לבניו נוחה ליכבש כד' אמות. מכל מקום איכא למידק טובא. וכי זאת הבטחה לא יוכל הקב"ה להבטיח לו בדבור הקל ולא כביכול להטריח עצמו ולקפל כל ארץ ישראל תחתיו?{{ש}} הנה על פי סוד נוכל לומר מ"ש בכאן {{צ|ויפגע במקום וילן שם}}, ר"ל שבאותה הלילה פגע יעקב במלכות דאצילות ונתחבר עמה שנקראת {{גמט דגש|מקום}}. כי מילוי ה'''מלכות''' כזה: {{גמט דגש|מ"ם למ"ד כ"ף ו"ו תי"ו}} - גימטריא {{גמט דגש|מקום}}. והיא נקרא 'ארץ' דישראל זוטא. ועומדת אחורי ד' אמות דזעיר שהם תפארת נצח הוד יסוד. וכן יעקב עומד בפניו דזעיר גם כן כנגד תפארת נצח הוד יסוד בלב'. וכשנתחב' עמה היא היתה כבושה תחתיו כנודע בסוד הייחוד. וזהו שאמר לו הקב"ה {{צ|הארץ אשר אתה שוכב עליה}} דייקא - {{צ|לך אתננה}} לבת זוגך, שתתייחד עמה תמיד, {{צ|ולזרעך}} בסוד {{צ|אור זרוע לצדיק}} שמביא בריא דרב ספרא בפרשת תרומה. שקפל הקב"ה כל ארץ ישראל הכוונה היא שמלכות בכליה חיצונים שלה מתלבשת בסוד נשמה בעשיה, ובכלים אמצעים שלה מתלבשת בסוד נשמה ביצירה, ובכלים פנימיים שלה מתלבשת בסוד נשמה בבריאה. ועשר אורותיה נשארים באצילות, שהם עשר ספירות ד{{גמט דגש|מ"ה}} עם עשר אורותיה. כי השלשים כלים שיורדים למטה הם בחינות ד{{גמט דגש|ב"ן}}, כי בעל אבידה מחזיר על אבידתו כדי לברר הבירורים שנפלו משבירת הכלים ד{{גמט דגש|ב"ן}}. ולכן הוא יורד להעלותם לשורשם. וז"ש שארץ ישראל מתפשטת ד' מאות פרסה על ד' אמות פרסה מפני שכל שעורה כלולה מעשר - הרי שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה - שלש מאות פרסה. ועשר ספירות ד{{גמט דגש|מ"ה}} שנשארים באצילות גם כן כל אחד כלולה מעשר - הרי איך נתפשט ארץ ישראל לארבע מאות על ארבע מאות. ומה עשה הקב"ה? קפל כל השלשים כלים זה על גב זה, והביא אותה פנים בפנים עם יעקב כנגד ד' אמות שלו (שהם תפארת נצח הוד יסוד שלו), ונתחברו ביחד. וזהו {{צ|וישכב במקום ההוא}} - כי הלואי שכל השלשים ספירות שלה יהיה מספיקים לה שתוכל לעמוד עם הזעיר פנים בפנים. וזהו סוד {{צ|שתהא נוחה ליכבש לבניו בארבע אמות}} - ר"ל בנקל יהיה כח לבניך לתקן אותה כמו תפארת נצח הוד יסוד דזעיר עצמו. והנה זאת המלכות פעם אחת היא מתחברת עם '''יעקב''' בעת הקטנות, ולפעמים עם '''ישורון''' בעת היניקה, ולפעמים עם '''ישראל''' בעת הגדלות (כמו שיתבאר אחר כך בעזרת השם במשנה של עשר קדושות). להורות שהיא ארץ שזורעים בתוכה השלשה הנ"ל שהם במספר {{גמט דגש|ארץ}}. וסופי תיבות {{גמט דגש|לבן}} להורות כי על ידי בית '''לבן''' זכה '''יעקב''' למדת '''ישראל וישורן''', על ידי שלקח '''רחל ולאה''' כנודע. וזה רמז במלת '''ארץ''' בא"לף רבתי עולה {{גמט דגש|ישראל יעקב ישורון}}. או נאמר לפי דרכנו למה קפל הקב"ה הארץ תחת יעקב אבינו ע"ה נבין אותו על דרך שמביא גלי רזייא שהוא '''רבי אליעזר מגרמיזא זלה"ה'''. וזה לשונו:{{ש}} כשראה הקב"ה שבניו אחר כך יחטאו ויאבדו מן העולם מה עשה הקב"ה בהיות שהוא חפץ שלא תאבד שום נפש מישראל סבא שהם זרעו של אברהם אבינו ע"ה? קודם הכל צוה לו שימול בשר ערלתם. ואם לא - {{צ|ונכרתה הנפש ההיא מעמיה}}. ותיקן להם גלגול נפש לתקן עצמם כדי שתחזור למקורה הראשון. באותה שעה נתקבצו סמא"ל עם {{גמט דגש|ע'}} שריו לפני הקב"ה ואמרו לפניו "רבונו של עולם! גם אנחנו מיציר כפך יצאנו! אתה אב אחד לכולנו! כמו שעשית תקנה לנפשותם של בני ישראל על ידי גלגוליהם שסוף סוף כולם יש להם חלק לעולם הבא - ומה ראית שבחרת בזרע אברהם יותר מכולנו?!" השיב להם הקב"ה: אם הייתם עושים כמו שעשה אברהם שהכיר אותי מקטנותו ונכנס באור כשדים לאהבתי, ואתם ראיתם שאני הצלתי אותו מידכם ומכבשן האש שלא שלט בו - ועם כל זה לא האמנתם בי להקדישני - לכן מכאן ואילך אל תדברו מטוב ועד רע! השיב סמא"ל: רבונו של עולם! הבנות בנותי והבנים בני וכל אשר אתה רואה לי הוא! מאחר שאני גורם להם תאות המשגל לכן הם באים בעולם!{{ש}} אמר לו הקב"ה: רשע! ובעבור שאני הייתי יודע שעתיד אתה לומר כאלה הדברים - לכן צויתי לאברהם אוהבי שימול כל יליד ביתו וכתבתי בתורתי {{צ|וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה}}. והחלק שלך יהיה הערלות מאחר שאתה מעורר התאוה. {{ש}} וכשראה שלא היה הדין עמו אמר **: רבונו של עולם! תן לי רשות שאכרות ברית עם יעקב שעתיד להיות חתני ואתן לו את בנותי לנשים ונפיק בשלום יחד.{{ש}} אז נתן לו הקב"ה רשות שיתן לו את בנות לבן. אז והמן יצא שמח וטוב לב, והמתין עד שבא הזמן ששלח יצחק ורבקה את יעקב ונתנו לו רשות שילך לפדנה ארם. אז הלך אחריו להרוג אותו שהיה בכעס עמו מאחר שרמה את עשו ולקח ממנו הברכה והבכורה. וגם ראה שיצחק קיים הברכות פעם שנית כמ"ש {{צ|ואל שדי יברך אותך}}. ולכן מה עשה סמא"ל? תכף כשיצא יעקב מבאר שבע הלך והגיד לאליפז שיעקב ברח, ופיתה אותו שיצא לקראתו. ופגש בו באותו היום ממש שיצא מבית אביו. ולקח כל אשר לו ממנו. וזהו {{צ|ויצא יעקב מבאר שבע}} - יש טעם של אתנחתא למטה. {{צ|וילך חרנה}} - שהוא ענין בפני עצמו כדי להורות על סמא"ל שנקרא {{צ|חרון אף}} - הוא יצא עמו כדי לעשות בו נקמה כנזכר. ואחר כך כשבא השמש אז נפל פחד על יעקב שנשאר יחידי בלילה על השדה, ותלמיד חכם צריך שימור. אז התחיל יעקב לבכות ותקן תפלת ערבית על ידי הבכיה. הנה כשאה סמא"ל שיעקב הוא נכנע תחת ידו ויש לו פחד ממנו - אז הניח אותו ולא הזיק לו. עד כאן לשון גלי רזייא. ונלע"ד שזהו דוחק גדול - וכי משום שהיה מפחד יעקב מפניו ולכן יניח אותו ולא יזיק לו?! אדרבה! כי על ידי הפחד אתרעיה מזליה ובנקל היה יכול לו. כי נפיל תורא חדיד סכינא. ובפרט מכח הכעס הגדול שהיה עליו מיום שנולד - איך ירחם עליו עתה שהוא נפל בידו? וכי רחמנות יש לסמא"ל? והלא כל מרה וכל רוגזה שרא בגויה! וזה קשה בעיני. והנה בהאבקי תחת כפות רגליו הנה נ"ל שזהו מה שאמרנו לעיל מאחר שסמא"ל אין לו שליטה בארץ ישראל על ישראל - ולכן כשראה הקב"ה שהוא רודף אחיו בכעס וחרון אף כמ"ש {{צ|וילך חרנה}}, ועתה שמצא ליעקב יחידי היה לו רשות בידו להזיק אותו חס ושלום. מה עשה הקב"ה? קיפל הארץ תחתיו והיה שוכב על ארץ ישראל ואז לא היה יכולת לסמא"ל להזיק ליעקב אבינו ע"ה כי אין רשות לסמא"ל בארץ ישראל. ואז חרק עליו שיניו איך יעשה לו. ובפרט אחר כך שהראה לו הקב"ה במראת הסולם כל הבטחות ליעקב. וכיון שראה סמא"ל כל אלו ההבטחות - אז יותר ויותר היה חורק עליו שיניו. ולכן בבקר מאי כתיב? {{צ|וישא יעקב רגליו}} ר"ל שיעקב נשא רגליו והלך במרוצה בשמחת לב על הבטחות שהבטיח הקב"ה כמו שאמרו רז"ל כרעא טעין רגליה. אז {{צ|וילך ארצה בני קדם}} כי {{צ|וישא יעקב רגליו}} - יש טעם של אתנחתא למטה. {{צ|וילך ארצה בני קדם}} הוא דבר בפני עצמו להורות שס"מ הלך לבני קדם ליקח עצה מ'''עזא ועזאל''' איך יעשו עם יעקב כי שיוכלו לו. הנה לפי ענין זה צריך לפרש מה היה מרמז לו הקב"ה במראה הסולם. ונא' שזו היא כונת הפסוק מאחר שראה הקב"ה שנפל פחד סמא"ל על יעקב - ולכן הראה לו בחלום {{צ|והנה '''סלם''' מוצב ארצה}}. {{גמט דגש|סלם}} גימטריא {{גמט דגש|סמאל}} - שהוא '''סמל''' המקנה לכפור ביחודו של עולם. ור"ל אף על פי שהוא עומד למטה אצלך להרוג אותך - אל תפחד! כי אין בידו רשות לעשות לך מטוב ועד רע. כי {{צ|ראשו מגיע השמימה}} - ר"ל הראש שלו שהוא מטטרו"ן - הוא בשמים, ואין לו כח לעשות וליטול שום נשמה בלי רשותו. ולא עוד - הנה {{צ|מלאכי אלהים עולים ויורדים בו}} במטטרו"ן - רוצה לומר כי אין רשות לסמא"ל בארץ ישראל כי אם לגבריאל שהוא ממונה בארץ ישראל כנזכר. וזה שאמר {{צ|מלאכי אלהים}} שהם '''סמא"ל וגבריא"ל''', תרי מלאכי דין, עולים ומשטינים ויורדים ונוטלים נשמתם. {{צ|בו}} - ברשות מטטרו"ן שהוא מנהיג, שהוא ששת יומי דחול. וזה שאמר {{צ|בו}} דייקא. {{צ|והנה יהוה נצב עליו}} - ר"ל שלא תטעה כמו אלישע אחר שטעה במטטרו"ן שהיה סבור שיש שני רשויות ח"ו. ולכן גם שאתה רואה שאלו מלאכי אלהים הם תחת רשות של מטטרו"ן והוא מצוה להם לכל אחד כמה נשמות יביאו מארץ ישראל ומחוצה לארץ - אל תהיה סבור שהכל הוא תחת רשותו ויש בידו כח לעשות לך מה שהוא רוצה. ולכן אמר {{צ|הנה יהוה נצב עליו}} - הכוונה הוא שאני עומד על מטטרו"ן ולכן אל תפחד. {{צ|והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך}}, ואף על פי שבא מיכאל ויאבק עם יעקב, והוא שם אחד משבעים שמות שיש למטטרו"ן, ונגע בכף ירכו כמו שמביא במדרש ילקוט על פסוק {{צ|ויאבק איש עמו}} עיין שם. ומכל מקום מביא שם במדרש שהלך מיכאל והביאו עמו רפאל החבר שלו לרפאתו. ולכן {{צ|וישא יעקב רגליו}} שהלך בשמחה גדולה על הבשורה טובה שבישר לו. וסמא"ל הלך ל{{צ|נופל וגלוי עינים}} איך יעשו עם יעקב כדי שיוכל לו. ונתנו לו עצה שילך ללבן לפתות אותו שיתן לו את בנותיו. תכף הלך ללבן והלביש את עצמו בתוך התרפים, וכשנכנס יעקב לבית לבן בידים רקניות לא רצה לקבל לבן את יעקב שאמר בלבו העבד של זקנו, שהוא אליעזר, כשבא הביא עמו כל כך כסף וזהב, וזהו בנו ובא בידים רקניות?! ולא ידע מה יעשה עמו. באות' הפעם הלך לשאול בתרפים מה יעשה לו. והשיב ס"מ שהיה מלובש בתוכם "אל תגרש את זה האיש מביתך! תן לו בנותיך לנשים כדי שתהיינה הן שולטות עליו ויכניע את עצמו תחת הקליפה ונעשה עמו כל חפצנו". אז חזר לבן אצל יעקב ויאמר {{צ|הכי אחי אתה ועבדתני חנם. הגידה לי מה משכרתך}}. ואז נתן לו בנותיו. והיה חשוב דאינון מסטרא דיליה שינצח ליעקב. והקב"ה הפר עצתו ובקדרה שחשב לבשל ליעקב - שם נתבשל הוא. וזהו יעץ צר אחרי קדושו והפוך צור עמלו בראשו. וזהו {{צ|מהרסייך ומחריביך ממך יצאו}} - הוא היה חושב שבנות לבן יפתו אותו ללכת אחרי אלהי אביהן - והן מרדו באביהן ובאלהיו דכתיב {{צ|ותאמרנה לו העוד יש לנו חלק ונחלה בבית אבינו}}.{{ש}} עכ"ל. ונחזור לעיל.{{ש}} כי '''גבריאל וסמאל''' אינם נוטלים הנשמה אלא שולחים חיילותיהם. ונודע שהם מהסיגים שנפלו משבירת הכלים שהוא שם '''ס"ג'''. ומשם בא היצר הרע לכל אחד ואחד. והנה הראשי תיבות של '''ס''''מאל '''ג''''בריאל הוא '''ס"ג'''. וזהו סוד הפסוק {{ממ|תהלים|נג|ד}} {{צ|כולו '''סג'''}} - ר"ל כל אלו שנוטלים הנשמות של בני אדם הם עבדים של '''ס"ג'''. וכשהם נוטלים הנשמה תכף הם מתים גם כן. וז"ש {{צ|יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ}} - ששניהם ביחד - היצר הרע ואדם יחדיו מתים. {{צ|אין עושה טוב אין גם אחד}} - ועתה הוא מפרש למה יחדיו נאלחו. וז"ש {{צ|אין עושה טוב}} - מאחר שהוא השטן והוא היצר הרע - אם כן {{צ|אין עושה טוב}}, אלא כל אחד מפתה לרעה, כי הוא יורד ומשטין ועולה ומקטרג ויורד ונוטל נשמתו. ואז הוא מת גם כן. וז"ש {{צ|אין גם אחד}} - ר"ל אף על פי שהוא יודע והוא רואה מאחרים שאין אחד מהם נשאר בחיים בעת שמת האדם - עם כל זה {{צ|אין עושה טוב}} - כי הוא מתרצה באחד מיהודים מבאלף מאומות העולם כנודע. וזהו אף על פי שאין {{צ|גם אחד}}, ששניהם ביחד מתים ואין נשאר אחד מהם. לא היצר הרע ומכל שכן האדם. ===קבורת חוץ לארץ וארץ ישראל=== '''ועתה נבאר קבורת חוץ לארץ וארץ ישראל''' כבר נודע כי הארץ הקדושה היא נקראת {{צ|ארץ החיים}}. והקבור בה נשמתו עולה אל ארץ החיים העליונה. אמנם הקבור בחוץ לארץ הוא נכלל בנשמתו חוצה לארץ העליונה דהיינו בסוד עולם דמטטרו"ן, והם הנקראים מתי חוץ לארץ. ואומרו {{צ|אינם חיים}} - היינו שסוד החיים העליונים אינם נמשכים לחוצה לארץ עליונה, כי החיים העליונים הם סוד אור תפארת הנקרא עץ החיים, הוא סוד התורה שהיא נובלות חכמה של מעלה שעליה נאמר {{צ|והחכמה תחיה בעליה}}. ומשם נמשך עד הגיעו לארץ החיים שהיא מלכות. והשפע הוא {{גמט|ה'}} חסדים, ועם {{גמט|ב'}} כוללים דיסוד ומלכות - הרי {{גמט|ז'}} חסדים, שהם {{גמט|ז'}} הויות. וכן שבעה גבורות שהם גם כן {{גמט|ז'}} הויות -- הרי {{גמט|י"ד}} הויות - גימטריא {{גמט דגש|ארץ החיים}}. והם גימטריא {{גמט דגש|רחמים בדין}} כי החסדים הם רחמים מתערבים בגבורות שהם '''דין''', ונמתקים ביחד. ונקראו כלנו חיים. וזהו סוד {{צ|יעקב יעקב - קדמאה לא שלים}}, מסטרא ד{{גמט דגש|ז'}} גבורות. ובתראה שלים מסטרא ד{{גמט דגש|ז'}} חסדים. ו{{מכפלת גימטריא|ב'|פעמים|יעקב}} גימטריא {{גמט דגש|רחמים בדין}} מפני שיונק מחמשה חסדים וגבורות והוא בתפארת. וגם נקרא {{צ|עץ החיים}}. וזהו ארץ החיי"ם שאינו פועל לשם הדין לבדו אלא {{גמט דגש|רחמים בדין}}. ולכן אין {{גמט דגש|השטן}} שולט בה ב{{גמט דגש|שס"ד}} ימות השנה, וכל שכן ביום הכפורים, אלא {{גמט דגש|גבריאל}} - הוא המלאך המות בארץ ישראל כנז"ל. והוא כלול ב{{גמט דגש|מיכאל}} חבירו כנודע. וזהו {{גמט דגש|רחמים בדין}}. אבל בחוץ לארץ לפעמים הדין לבדו פועל בלי רחמים. ולכן אינו מתפש' מארץ ישראל לחוץ לארץ כדי שלא יהנו מהם החיצונים שהם חוצה לארץ ששם {{צ|סביב רשעים יתהלכון}}. ולזה מתי חוץ לארץ אינם חיים - כלומר אינם מקבלים מאותה החיים הנצחיים הנשפעים. והכוונה שהם אינם חיים בהיותם מתי חוץ לארץ עד תחייתם והעלתם לארץ ישראל כמ"ש למטה בע"ה. ורז"ל דרשו בפסיקתא רבא והובא בילקוט תהלים דף קכ"ו ע"א וזה לשונו:{{ש}} אמר ריש לקיש בשם ר' אלעזר, ארץ ישראל נקרא ארץ החיים. והלא מתים שם!? אלא שמתיה חיים לימות המשיח ואפילו ירבעם בן נבט וחבריו. ואף שחטאו יותר מדאי - כבר נפרעו מהם. דאמר רבי יהודה ברבי אלעאי שבע שנים היתה ארץ ישראל בוערת בגפרית ואש שנאמר {{צ|גפרית ומלח שרפה כל ארצה}}. ובאותן שבע נפרע הקב"ה מירבעם וחבריו. ולכך יהיו חיים לימות המשיח. ומי גרם להנצל מדינה של גהינם? קבורת ארץ ישראל שנאמר {{צ|וכפר אדמתו עמו}}. עוד אמרו רז"ל: {{צ|הדר בארץ ישראל ומת בערב שבת - אינו רואה דין חיבוט הקבר}}.{{ש}} הנה אפשר ד{{צ|או}} קאמר - או האי או האי - כל אחד מהם מספקת. וזה הפירוש אינו. דאם כן בטלת דין קבר בארץ ישראל מכל וכל וזה אינו. אלא דווקא שניהם יחדיו דהיינו שהוא בארץ ישראל מפני קדושתה, וילוה גם כן אל ענין זה קדושת היום. וכשיהיו שניהם יחד - אזי ינצל מחיבוט הקבר מפני שכיון שקדש היום בארץ ישראל - אין כח לחיצונים. אמנם אם לא קדש היום או שהוא בחוץ לארץ החיצונית מתגברת ושולטת ודנה אותו בחיובו אפילו שמת בערב שבת. וא"ת - אם מת בערב שבת ובארץ ישראל - סוף סוף מעשיו הרעים במה יתוקנו? אם נאמר שזכות ארץ ישראל מנכה - מה נאמר במיתת ערב שבת שאינו בזכות? אם לא שנאמר שהקב"ה גרם לו שימות בערב שבת כדי שיהא ניצול מדין קבר מפני שאינו חייב. ועדיין קשה אם זה פטור אם כן אפילו לא ימות בערב שבת יהיה גם כן ניצול?{{ש}} וי"ש כאותו מעשה דאיתא בזוהר מאותו תינוק שתפסוהו הכרובים ונכנס לגן עדן שלא מן הדין. וקאמר אתם {{צ|ואפילו הכי לא אתסי אלא בצערי סגיא}}. וכן זה גם כן. ===המת בארץ ישראל=== '''המת בארץ ישראל''' דע שאסור להלין המת על גבי קרקע בלילה בארץ ישראל שגורם לטמא ארץ הקדושה שנאמר {{צ|ולא תטמא את אדמתך}}. והענין כי אין רשות לרוח הטומאה ולסטרא דשמאלא להכנס ביום בארץ ישראל אלא דווקא בלילה. ואפילו בלילה אין להם רשות אלא בזמן שיש מת לן על גבי קרקע. אבל בזמן שאין מת על גבי קרקע - אין רשות לשום רוח הטומאה להכנס בארץ. אפילו חניית פרסת רגלם בארץ אין להם. וביום אין להם רשות כל עיקר אפילו שיהיו מתים הרבה על גבי קרקע. ירצה כי יש קליפה קשה עבה יותר מטומאת מת, דהיינו אחיזת החיצונים, והקפידה עליה התורה באומרו {{צ|כי קבור תקברנו ביום ההוא ולא תטמא את אדמתך}} בטומאה ההיא הגבוהה עד שכמעט יקרא המת ההוא 'טהור' בארץ ישראל בערך אותה הטומאה הנוספת. וז"ש בזהר פרשת תרומה דף קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}} {{צ|לא שלטא עליה רוח מסאבא}}. אמנם טומאת מת והליכותיו אינם גרועות ממנו אלא שאותה אחיזה אשר לחיצונים השולטים בחוץ לארץ אין לו כלל זולתי אם הלינו מפני שהלילה מקום מוכן לחיצונים למשטטיה. ובהיות להם כלי להדבק - יתדבקו. וזה יגרום רע למת שתסתאב אותה הטומאה בגופו כדמסיק הגורמת עונש למת עצמו ומטריחין אותו בענין דבקות הנפש למעלה. אמנם שאר טומאת מת אינה גורמת עונש. והביא ראיה שאין אחיזת החיצונים בארץ ישראל ממה שאותו מזון הניתן להם במזבח היה נוט' עצמו לצפון ששם פתח כניסת מזונם כנז"ל. {{ש}} ובזוהר פרשת אמור דף פ"ח ע"ב {{ממ זהר|ג|פח|ב}} כתב זה לשונו:{{ש}} {{צ|"לא תלין נבלתו בעץ כי קבור תקברנו ביום ההוא וגו'" - בגין דמיתא דישתהי כ"ד שעות דאינון יומם ולילה בלא קבורתא - יהיב חלישותא בשייפוי דרתיכא ומעכב עבידתא דקב"ה מלעבד. דאפשר דקב"ה גזר עליה בגין למיתיה בגלגולא אחר' מיד בההוא יומא דאתפשט לאוטבא ליה, וכל זמנא דלא אתקבר גופא - נשמתא לאו עאלת קמי קב"ה ולא יכלא למהוי בגופא אחרא בגלגולא תניינא. דלא יהבין לנשמתא גופא אחרא עד דיתקבר קדמאה וכו'. וכל מה דגופא לא אתקבר - צערא הוא לנשמתא ורוח מסאבא אזדמן לשריי' עלוי ולסאבא לההוא גופא. ובגין דההוא רוח מסאבא אזדמן - לא לבעי ליה לאיניש למיבת ההוא גופא ליליא חד בגין דרוח מסאבא אשתכח בליליא, ואשתטח בכל ארעא לאשכחא גופא בלא נפשא לסאבא ליה ואסתאב יתיר.}}{{ש}} עד כאן לשון הזוהר. ונראה מכאן {{גמט דגש|ג'}} פגמים שפוגמים בהלנת המת על גבי הקרקע בארץ ישראל. * '''א'''' - שפוגם בצלם אלהים * '''ב'''' - משום הגלגול שיוכל לתקן אותו בגלגול שני * '''ג'''' שמטמא את הארץ. והשלשה רמוזים בזה הפסוק {{צ|לא תלין נבלתו על הארץ כי קבור תקברנו ביום ההוא}}. * ירצה שהקב"ה מדבר עם ישראל כי קבור תוכל לקברו פעם שנית כי יוכל לבא בגלגולא תניינא אם תקברנו ביום ההוא. כי לא יהבין לנשמתא גופא אחרא עד דיתקבר קדמאה. וזהו כפל ב' פעמים הקבורות. * שנית - {{צ|כי קללת אלהים תלוי}} - רוצה לומר בגין דמיתא דישתהי כ"ד שעות בלא קבורתא יהיב חלישותא בשייפוי דרתיכא שהוא בצלם אלהים, שמטמאים אותו. וזהו {{צ|קללת אלהים תלוי}}. * שלישית - {{צ|ולא תטמא את אדמתך}} הוא כפשוטו כמ"ש דרוח מסאבא אשתכח בליליא ואשתטח בכל ארעא לאשכחא גופא בלא נפשא לסאבא ליה ואסתאיב יתר. ירצה ממת אחר שקוברים תכף באותה היום. הנה מפני ג' טעמים הנ"ל לכן אסור הלנת המת בארץ ישראל. ===מעלת קצת מקומות של ארץ ישראל=== '''במעלת קצת מקומות של ארץ ישראל''' מספר כנפי יונה - ואף על פי שדבריו אינם מובנים כלל למבינים - מכל מקום העתקתי לשונו מפני קצת דברים שיש בהם מעט ממשות. וזה לשונו: * דע כי '''ירושלים''' במספר קטן הוא {{גמט דגש|י"ט}}. גם '''מלכות''' במספר קטן {{גמט דגש|י"ט}}. כי ירושלים היא מדת המלכות. * '''ושכם''' הוא סוד היסוד. כי יסוד רמז ליוסף ולזה שכם ניתן ליוסף שמדתו יסוד. * ו'''טבריה''' גימטריא {{גמט דגש|י"ט}} במספר קטן. ו{{גמט דגש|הוד}} עולה {{גמט דגש|י"ט}} עם {{גמט דגש|ג'}} אותיות והמלה. ומשמעות טבריה מלשון {{צ|טבור הארץ}}. ו'ארץ' רומז למלכות. ועיקר טבריה רומז להוד. גם '''טבר''' במספר קטן {{גמט דגש|י"ג}} - שמקבל כח מ{{גמט דגש|י"ג}} מדות. * '''צפת''' רומז ל'''נצח'''. כי '''צפת''' במספר קטן {{גמט דגש|אהי"ה}}. ו'''נצח''' במספר קטן {{גמט דגש|כ"ב}} - לרמוז שמתנהגים עם הדר בה בי"ג מדות של רחמים גמורים ממדת הכתר, ולפיכך היא אחד מערי מקלט המציל נפשות. : וגם '''צפת''' בחושבן {{גמט דגש|כ"ב}} אותיות התורה לרמוז שצפת מו**ת ומזומנת להשיג בה עומקה של תורה, ואין אויר זך בכל ארץ ישראל כאויר '''צפת'''. ו{{גמט דגש|נצח}} גימטריא {{גמט דגש|קמח}} בסוד {{צ|אם אין קמח אין תורה}}. * '''מרא"ן''' רומז לתפארת. תרגום {{צ|צאן}} - מרונא. וצאן רומז לתפארת. וכן נקראו ישראל על שמו 'צאן' על דרך {{צ|ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם}}. וגם כי '''מראן''' במספר קטן עולה {{גמט דגש|י"ב}}, ומדת תפארת נקרא '''אמת''' במספר קטן {{גמט דגש|ט'}}. עם {{גמט דגש|ג'}} אותיות עולה {{גמט דגש|י"ג}} - לרמוז ל{{גמט דגש|י"ג}} מדות רחמים כנזכר. * '''ומערת המכפלה אשר בחברון''' תוב"ב - שם קבורת האבות. וידוע כי הוא מעבר לגן עדן התחתון. כי {{צ|עֹבֵר {{גמט דגש|לַסֹּחֵר}}}} בגימטריא {{גמט דגש|אורח לגן}}. כי {{צ|לסחר}} חסר '''ו'''' כתיב. ובגימטריא {{גמט דגש|חצר}} - לרמוז כי המערה בחצר לגן עדן כאשר יתבאר. : וכן {{גמט דגש|עֹבֵר לַסֹּחֵר}} גימטריא {{גמט דגש|תק"ע}} - כי {{צ|עבר לסחר}} חסר - לרמוז שכל הדר בחברון הוא בטוח וכל הנפטרים בה והנקברים בה זוכים לעלות נפשותיהם, כי הוא יתד תקוע לעבור לגן עדן תחתון בלא עיכוב ובלא מי שימחה בידם כדי ללכת לגן עדן תחתון בלא צער. :ומלת {{צ|תקע}} נרמזה ג' פעמים בתורה: * '''א'''' באומרו {{צ|ויעקב תקע את אהלו בהר}} * וכן {{צ|ולבן תקע את אחיו בהר הגלעד}}. * וכן {{צ|ותקע כף ירק '''יעקב'''}} פירוש: יעקב תקע, ר"ל כיון לתקוע. {{צ|את אהלו}} - ר"ל אשתו. {{צ|את}} - לרבות את עצמו. {{צ|בהר}} - ר"ל במערת המכפלה שהם שני הרים זו על גב זו. שתי מערות בהר תחתון ושתי מערות בהר עליון. ומלת {{גמט דגש|תקע}} גימטריא {{גמט דגש|עבר לסחר}} - ר"ל כי מערת המכפלה הוא דרך מעבר לגן עדן כנזכר, וכיון להתפלל לה' בכוונת לבו שיזכה להקבר במערת המכפלה הוא ואשתו שכן נזכר מששת ימי בראשית. וכן {{צ|לבן {{גמט דגש|תקע}} את אחיו}} - ר"ל שכיון בחכמת כשפים להעתיק את יעקב שלא יזכה להקבר במערת המכפלה אלא רצה להרוג אותו שם ולתקוע את אחיו, ר"ל אדום וישמעאל, שיזכו לעבור דרך מערת המכפלה לגן עדן שהם נאחזים באברהם ויצחק כנודע. ואם ח"ו לא היה נקבר יעקב במערת המכפלה - שום אחד מישראל לא היה עובר דרך שם וכל האומות הנלוים עם אדום וישמעאל היו נכנסים ועוברים דרך שם על ידי אחיזת אדום וישמעאל באברהם ויצחק הנקברים במערת המכפלה. וזהו מה שאמרו רז"ל {{צ|ולבן בקש לעקור את הכל שנאמר ארמי אובד אבי}}. וכן '''סמא"ל''' עם יעקב דכתיב {{צ|ותקע כף ירק יעקב}}. והענין דע שכוונתו היתה לעשות יעקב בעל מום כדי שלא יקבר במערת המכפלה עם האבות כדי לקבור שם עשו ובת זוגו. ולא עלה בידו שמיד רפא אותו האל יתברך באומרו {{צ|ויבא יעקב שלם}} ואמרו רז"ל {{צ|שלם בגופו}}. כי האל יתברך ברוב חסדיו הפך כוונת סמאל ותקעו ליעקב ביתד תקועה במקום נאמן להקבר במערה כנזכר, כדי לעבור זרעו דרך שם. וכמו כן {{גמט דגש|צפת}} - גימטריא {{גמט דגש|תקע}} - לרמוז שכל הדר בעיר {{גמט דגש|צפת}} בזמן הזה בגלות יש לו יתרון על כל שאר ערי ארץ ישראל שהנפטר שם בעבור שהוא מקום גבוה ואוירו זך יותר מכל שאר ערי ארץ ישראל - לכן במהרה נפשו שטת ופורחת למערת המכפלה לעבור לגן עדן תחתון ומשם לגן עדן העליון. ===סוד חבלי המשיח מהרח"ו=== '''לבאר סוד חבלי המשיח מהר' חיים ויטל זלה"ה''' הענין - דע כי מסטרא דאצילות התורה מתבארת מצד הספירות הנאצלות, וכל ענייני התורה ופירושיה אינם מצד הגשמיות אלא בסוד פירוש הזוהר. וכאשר תהיה הגאולה שיתבטלו הקליפות ויתבררו ישראל אוכל מתוך פסולת ויהיו כולם בסוד הטוב ואין רע עמהם כלל - הנה אותם שקשטו עצמן בסוד מעשים טובים ונתעסקו במעשה מצות' ותפלת' על דרך הסוד בטהרה ובנקיות - אלו בלי ספק בהתנוצץ סוד עץ החיים, דהיינו סטרא דנשמתא דאצילות. ואלו אינם צריכים לעת הגאולה לנסותם מפני שהנסיון היא לאותם שהם עוסקים בסוד פשטי התורה מסטרא דעץ הדעת טוב ורע שנשמתם מסטרא דבריאה ויצירה ועשיה ששם {{צ|סביב רשעים יתהלכון}}. וצריך לנסותם לראות אם יתדבקו בטוב או ברע. אבל אלו שהם מסטרא דאילנא דחיי - עליהם נאמר {{צ|והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע}}, דהיינו מסטרא דאצילות. ולא יכבד עליהם נסיון הגלות באחרית הימים כסתם הפושעים. ואחר הגאולה יתגלו סודות התורה הנעלמים לכל ישראל. ואפילו לאותם שלא עסקו על דרך הסוד - אחר שעסקו נגלות בתורה - לכן ישיגו גם כן דרך הסוד. ושני כתות אלו יעסקו בדיני התורה על דרך הסוד בפירוש משניות והמצות על דרך הנסתר, כטעמי המצות שבספר רעיא מהימנא וכיוצא. ולא שחס ושלום תתבטל התורה והמשנה. אמנם הכוונה כמו שהיו ישראל במדבר מתפרנסין במן שבו היה טעם וכח כל מאכל שבעולם - ודאי שלא היו צריכים לדיני בשר בחלב וגם לדיני חלב ודם, ולא לדיני שחיטה ובדיקה. ועל דרך זה כל דיני איסור והיתר. וכן אם לא ימותו ולא ימצא ביניהם שרצים ונבלות - אם כן לא יצטרכו לדיני טומאה וטהרה, וכל שכן שלא יהיה בהם נדה ומצורע ויולדת וזב וזבה וכיוצא. וכן לעתיד יתפרנסו גם כן מהמן שהוא מהעץ החיים. אמנם עמי הארץ שלא יתפרנסו מהמן אלא מבשר ולחם מעץ הדעת טוב ורע - להם יצטרכו כל דיני התורה כפשטן. ויהיה הענין כדיני הנדה שלא יצטרכו אלא למי שהיה נדה. וכיוצא לשאר הדינים. '''ועתה נבאר עוד'''. {{ש}} דע שהגאולה תהיה בעזה"ו בסוד {{צ|שמאל דוחה}}, דהיינו מאריכין בגלות עוד ששה חדשים מתשרי. שמאל דוחה. עד ניסן - ימין מקרבת. כי בששה חדשים אלו יהיה בעוני וצרה וצירוף כמ"ש למטה - עד שישובו כולם ויהי כל ישראל זוכים לגאולה על ידי היסורים והגלות ועוני לעת בוקר. כאומרו {{צ|והשארתי בהם עם עני ודל וחסו בשם יהוה}}. והתועלת המגיע בזה הוא כי אם יגאלו בסוד הגבורה - ימעטו ח"ו מישראל הרבה, כי מצד הדין יהיה כליה בשונאיהון של ישראל ואותם הנשארים יהיו בכבוד גדול. ואין זו הכוונה. אלא שישבו ויזכו כולם. כי אם יתמעטו ח"ו - ימעט כבוד העליון ויתמעטו המקורות העליונים, כי ברוב עם הדרת מלך, שאין השכינה שורה בפחות מששים רבוא. ולכן יעמוד העולם עד מלאת עת הגאולה ולא יפחתו משעורם, ויזכו כולם וירבה כבוד שמים וירבו מקורות השפע. וענין - דע שהגאולה יש לה שתי עתות. {{צ|בעתה}} - דהיינו שתהיה הגאולה לישראל בנחת - {{צ|עת לשחוק}}, ולא יזכו אלא הכשרים שבהם לימות המשיח, וכל החוטאים לא יזכו אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה. ויש 'עת' שילחץ עני בעניו וישובו בתשובה ויזכו כולה אשר החייבים. והיינו שתרבה הצרה אשר כמוה לא נהייתה, שאין לישראל אז כי אם גויתם מרוב עוני ותרבה הבכיה ויתרככו הלבבות הקשים מרוב הצער. והיינו שכבר לא נשארה הבטחה אלא בבורא השמים. כי לפעמים הרבה תתעורר הבכיה על צרת ענין אחד. והם בנחת מצרת הלחם או בצער מצרת הלחם, והם בנחת מצרת המים. או הם בצרת המים והם בנחת מצרת העוני. וכיוצא בזה כמה מיני צרות. והיינו {{צ|משגב לעתות בצרה}}. אמנם צרה שתהיה להם אז תהיה צרה כוללת כל הצרות ביחד עד שלא יהיה שום נחת משום בחינה, דהיינו בכיה דדלות אין לחם ואין שמלה אין נחת אין מושב אין בית ואין עיר אין כסות בקרה, אלא כל אחד ואחד אין לו כי אם גויתו מצד השביה '''והמיתה''' ומהחרב שהקב"ה מחליף להם מיתה בעוני. והיינו {{גמט דגש|מ"ה}} ימים שעתידין ישראל לצאת מירושלים להיות במדבר העמין כענין שהיה לוט בהפיכת סדום שלא הציל בידו אפילו פיסת בר, ויצא אל המדבר ממש דומה בדומה - כן יהיה צרתן של ישראל. וכולם יהיו נפוצים על פני המדבר. שכל צרות שעברו ישראל מעולם לא יהיה כצער הזה עד ששם יתגלה משה רבנו ע"ה לישראל ויבכה עמהם בצרתם כדרך שבא ובכה עמהם על נהרות בבל. ושם ימנו ישראל {{גמט דגש|מ"ה}} ימים כנגד מדת משה רבנו ע"ה שהוא שם {{גמט דגש|מ"ה}}, ולא יאכלו שם אלא מה שימצאו במדבר - שרשים מלוחים. ואז ישובו שם כולם בתשובה. ומי שלא יוכל לסבול ויאמר {{צ|נתנה ראש}} וילך אל האומות ויתערב עמהם. והשאר יצטרפו{{הערה|אולי יש להגיה כאן 'יצרפו', וצע"ע - ויקיעורך}} בצער ההוא כל אחד ואחד כפי שיעור עונו. והצדיק יתברך - השורש המלוח במעיו כמן, ויחזק באלהיו. והבינוני ישוב בתשובה. והרשע - ידחה או ישוב ויצטע' ואין כח ביד משה רבנו ע"ה אלא לבכות עמהם, ותרבה הבכיה והתשובה שם. ומיד יקומו מתי המדבר ותצמח גאולה וחירות. ומיד יבואו גאולים לירושלים הבנויה ובית המקדש הבנוי ותבא עמהם השכינה ותשרה במקדש ויבאו דגלים כמי צאתם ממצרים. ואז יאחז הקב"ה בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. עם כל זה - אין להם כי אם גוייתם. ואחר כך יעשרו עושר גדול מביזת הים ומביזת גג ומגוג שימצאו. ועם כל זה אין להם שמחה אלא בבנין בית המקדש כדכתיב {{צ|זה היום עשה יהוה נגילה ונשמה בו}}. ===מעלת הדר בארץ ישראל בביאת המשיח=== '''ועתה נבאר במעלת הדר בארץ ישראל בביאת משיח בעזרת האל''' דע כי מסורת בידינו כי באותו יום כשיבא משיח עם קיבוץ גליות לארץ ישראל - באותו יום ימצאו שבעת אלפים מבני ישראל, ובאותו היום יחיו המתים שבארץ. ובאותו יום יסתלקו חומות אש מירושלים. ובאותו יום יבנה בית המקדש מאבנים טובות ומרגליות. ובאותו יום יחזרו המתים שבארץ ישראל בעת חיותם בריה חדשה רוחניים. וכן השבעת אלפים הנמצאים חיים - כולם יעשו בריה חדשה, גוף רוחני כגוף של אדם קודם שחטא, וכגופו של משה רבנו ע"ה. ויפרחו כולם באויר מעופפים כנשרים. וכל זה לעיני אנשי קיבוץ גליות. וכשיראו בני קיבוץ גליות שאחיהם נעשו בריה חדשה ופורחים באויר ללכת ולדור בגן עדן התחתון ללמוד תורה מפיו יתברך - אז יקבלו בני קיבוץ גליות דאגה בלבם ודאבון נפש ויתרעמו על מלך המשיח ויאמרו "וכי אין אנו בני ישראל כמותם?! ומאין זכו הם להיות רוחניים בגוף בנפש, מה שאין כן אנו!". ואומר להם מלך המשיח כבר נודע ומפורסם שכל מדותיו של הקב"ה הם מדה כנגד מדה. אותם שהיו בחוץ לארץ והשתדלו לבא לארץ כדי לזכות לנפש טהורה, ולא חסו על ממונם, ולא על גופם, ובאו בים וביבשה ולא חששו להיותם נטבעים בים או להיותם שבויים ביד אדונים קשים, ובעבור שעשו העיקר מרוחם ומנפשם ולא מגופם וממונם - לכן חזרו רוחניים מדה כנגד מדה.{{ש}} אמנם אתם שהייתם יכולים לבא בארץ כמותם ונתרשלתם לבא בעבור חמדת הממון, וחששתם לממונכם וגופכם ועשיתם מהם עיקר, ומנפשכם ורוחכם עשיתם טפל - לכן גם כן נשארתם גשמיים מדה כנגד מדה. ולחמדת הממון שחמדתם הנה האל יתברך נותן לכם ממון שכל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שנטבעו בים - הנה כל הימים הם מושבעים להביא אותם בים של יפו תוך שלשה ימים לטביעתם. וכל מה שנטבע מששת ימי בראשית עד זמן שלמה המלך ע"ה - הכל הקיא ים יפו ליבשה ומשם נתעשר שלמה. וזהו שכתוב {{צ|אין הכסף נחשב בימי שלמה למאומה}}. ומה שנטבע מזמן שלמה המלך ע"ה עד זמן קיבוץ גליות - הכל עתידים יפו להקיא אותו ליבשה והמלך משיח יחלק אותו לכל צדיק וצדיק חלקו הנוגע לו. הדא הוא דכתיב {{צ|כי שפע ימים יינקו}}. וגם כל המטמוניות שתחת העפר עתידה הארץ להיות נעשית מחילות מחילות להוליך כל אוצרות המלכים ולהוליד אותם לארץ ישראל. הדא הוא דכתיב {{צ|ושפוני טמוני חול}}. והכל יתגלה בתוך ארץ ישראל למלך המשיח, והוא יחלק אותם לאנשי קיבוץ גליות לכל אחד חלקו. וישבעו ממון רב לאותם שהקפידו על גופם ועל ממונם ישארו גשמיים ושבעים ממון. ואותם שלא חשו על גופם ועל ממונם אלא על רוחם בלבד - הקב"ה עושה אותם בריה חדשה ומוליך אותם לגן עדן תחתון כנז"ל. '''עד כאן לשון הר' חיים ויטאל זלה"ה'''. ===תחיית המתים בארץ ישראל=== '''בסוד תחיית המתים בארץ ישראל''' דע כי יש מסורת קבלה בידינו שתחיית המתים של ארץ ישראל קודם לתחיית המתים של חוץ לארץ ארבעים שנה. אמנם כל מי שנפטר בחוץ לארץ ויש לו אחד ממשפחתו בארץ ישראל שהוא כל כך קרוב לו שחייב באבילתו - בין איש בין אשה - יש כח ביד קרובו שבארץ ישראל להחיות כל קרוביו שבחוץ לארץ. וסוד זה ברמז במסכת פסחים בפרק "תמיד נשחט" באומרו {{צ|עתידין צדיקים שיחיו המתים - הדא הוא דכתיב כה אמר יהוה עוד ישבו זקנים וזקנות בירושלים ואיש משענתו בידו. וכתיב ושמת משענתי על פני הנער}}. עד כאן. {{ש}} ומה שתלה בה התחיה בזקנה וצדקות - הענין לרמוז לפי שכל הדרים בארץ ישראל נקראים 'צדיקים' כאומר {{צ|ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ}} כנז"ל, אמנם זאת הסגולה של התחיה צריך שיהיו בני תורה שנקראים 'זקנים' כאומר {{צ|והדרת פני זקן}} ופירשו רז"ל {{צ|זה שקנה חכמה}}. '''עד כאן מהר' חיים ויטאל ז"ל'''. ===רזא דמשיחא=== '''רזא דמשיחא''' הנה כתב האר"י זלה"ה בדרוש {{צ|יהוה מי יגור באהליך}}, וזה לשונו:{{ש}} בעת יציאת מצרים פתח הקב"ה סוף ה'''מ"ם''' בלבד של {{צ|למרבה המשרה}}, ואז יצאו ממצרים. אבל לעתיד לבא בגאולה האחרונה - יפתח אותה לגמרי באלכסון וישארו שני דלתות פתוחות - דלת של '''דוד''' ראשון ואחרון, שהוא המשיח האחרון. ( ונלע"ד שזה סוד שסדרו אנשי כנסת הגדולה בתפלת יוצר {{צ|תהלות לאל עליון גואלם}} כנזכר בכוונת האר"י זלה"ה. ורזא דמלה כי {{צ|תהלות}} - שם ב' דלתי"ן - רחל ולאה. ועתה הם מחוברים ביחד באחורי הזעיר; רגלי לאה בכתר דרחל כנודע. ולעתיד שתעלה רחל במקום הבינה, ולאה (שהיא אחורים דבינה שנפלו בשבירת כלים) תעלה גם כן ויחזרו באחורי הבינה. וזהו סוד {{צ|לאל עליון}}. רוצה לומר שיעלו למדרגה העליונה ויתפרדו התחברותם, ואז יפתחו השתי דל"תות ותבא הגאולה. וזהו '''גאולם - גואל ם'''. ר"ל כי {{גמט דגש|גואל}} גימטריא {{גמט דגש|ם'}} - שעיקר הגאולה תלוי באות '''ם''' כדי שיפתח אותה ויעשה שתי '''דלתי"ן''' מפורדות. ) וז"ש מלך חזקיה בתפלתו {{צ|ויחי מחליו}} {{ממ|ישעיהו|לח}} - {{צ|דּוֹרִי נִסַּע וְנִגְלָה מִנִּי כְּאֹהֶל רֹעִי קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַּי מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי מִיּוֹם עַד־לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי וכו'}}. כי חזקיהו היה בו ניצוץ מהמשיח, כמ"ש רז"ל {{צ|ראוי היה לחזקיהו לעשות משיח וכו'}}. והכונה שבכל דור ודור שולח הקב"ה ניצוץ אחד ממשיח - או לגאול אם יחזרו בתשובה, או לקיים העולם בדורות הרעים כדורו של שמד, או להאיר העולם בגל** תורתו שלא יאבד העולם לגמרי. וחזקיהו היה ניצוץ ממנו כנזכר '''חזק יה''' משבט יהודה וקרני ראם קרניו בהם ינגח יחדיו אפסי ארץ, שהם חבלי משיח שיהרוג את כל העמים. ( ונלע"ד שאז יקרא שמו של משיח {{גמט דגש|איש מלחמה}} שגימטריא {{גמט דגש|משיח בן דויד}}. ואז תתגלה נשמת המשיח שהיא בחינת '''יחידה''' והיא נקראת {{גמט דגש|האור הבהיר}} שגימטריא גם כן {{גמט דגש|משיח בן דויד}} ). והוא אמר בתפלתו {{צ|דורי נסע ונגלה מני כאהל רועי}} - שבכל יום ויום נוסעים אותו ממקום למקום - כך אני אבא בגלגול בכל דור ודור לראות אם הגיע הקץ. {{צ|קפדתי כאורג חיי}} - כמו שהאורג כשרואה שבחצי הבגד שארג החוטים דקים חותך את הבגד וחוזר לארוג אותו מחדש מאותו מקום שהיה דק. והנני עושה תפלה ש{{צ|מדלה יבצעני}} - ה'''מ"ם''' סגורה תחתוך אותה לשנים וזהו {{צ|'''מדלה'''}} - '''מ' דלה'''. {{צ|תבצעני}} לשון חיתוך, ויהיו שנים דלתו"ת. ואז {{צ|מיום עד לילה}}, שהוא בסוף הגלות, {{צ|תשלימני}} - שעתה בכל דור ודור אני בא בגלגול וחסר ניצוץ אחד וכו', עיין שם. ונלע"ד שזהו סוד הפסוק {{צ|מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק}} - ר"ל כי המילוי של '''אל"ף רי"ש צד"י'''{{הערה|{{גמט דגש|ל"ף י"ש ד"י}}}} - גימטריא {{גמט דגש|דלת}} - רוצה לומר {{צ|מכנף}} שהוא מסוף {{צ|הארץ}}, ממילוי שלה, שגימטריא {{גמט דגש|דל"ת}} - {{צ|זמירות שמענו}} - שהיא השכינה שנקרא בגלותא דלה ועניה. {{צ|צבי לצדיק}} - רוצה לומר שהיא מתאוה תמיד לצדיק יסוד עלמא שהוא אות '''ו'''' של השם, להתחבר עמה בין שני דלתות וציריהן כדי להוציא נשמת {{גמט דגש|משיח בן דויד}} שהיא גימטריא {{גמט דגש|דל"ת}}. כי הוא עני רוכב על החמור. כי בעת שנכנס אות '''ו'''' שהוא היסוד בין שני '''דלתות''' - אזי נעשה אותיות '''דוד'''. וזהו שאמר '''דוד''' המלך ע"ה {{צ|דלותי ולי יהושיע}} - רוצה לומר כשיפתחו הדלתות - אזי {{צ|'''ו'''' לי יהושיע}} - הכוונה שיכנס האות '''ו'''' בין שני דלת"ין ויצא נשמתי על ידי חיבור ההוא, והטיפה שיוציא מתוך ה'''וא"ו''' הוא אות '''י'''' של '''דויד''' כנזכר בדברי הימים. ואומר {{צ|צבי לצדיק}} כי מילוי '''צבי''' כזה '''צד"י בי"ת יו"ד'''{{הערה|{{גמט דגש|ד"י י"ת ו"ד}}}} - גימטריא {{גמט דגש|דלת}} - שחשק אות '''ד'''' הוא לאות '''ו''''. וזה שאמר {{צ|ואומר '''רזי''' לי '''רזי''' לי}} - כי ב' פעמים {{גמט דגש|רזי רזי}} גימטריא {{גמט דגש|דלת}} במספר {{גמט דגש|משיח בן דויד}}. שכל תאוה וחשקה על אות המ"ם של {{צ|למרבה המשרה}} שיפתחו ויעשה שתי דלתו"ת. ולכן נקראת '''ארץ''' ישראל - '''ארץ צבי'''. כי במילוי אל"ף רי"ש צד"י{{הערה|{{גמט דגש|ל"ף י"ש ד"י}}}} - '''צד"י בי"ת יו"ד'''{{הערה|{{גמט דגש|ד"י י"ת ו"ד}}}} - הם שני דלתו"ת של אות '''ם''' ד{{צ|למרבה המשרה}}. רוצה לומר כשיפתחו השני דלתין של אות '''ם''' סתומה דל{{צ|מרבה המשרה}} - אזי יסגרו האות '''מ''' פתוחה של {{ממ|נחמיה|ב|יג}} {{צ|המפרוצים}} חומת ירושלים הכתוב בנחמיה, ויבא {{גמט דגש|משיח בן דויד}} ותבנה ארץ הקדושה במהרה בימינו. וזהו סוד הפסוק {{צ|אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום}}. ירצה {{צ|אשרי אדם שומע לי}} - כמו שאני נותן זמירות ותשבחות להקב"ה בעבור השני דל"תין שיפתחו - כך צריך גם כן '''אדם''' (שהוא '''א''''דם '''ד''''וד '''מ''''שיח) שומע לי לשקוד גם כן {{צ|על דלתותי יום יום}}. רוצה לומר בכל פעם שיבא משיח בגלגול צריך הוא להתפלל שיפתחו הדלתות כמו שהתפלל יחזקיהו {{צ|מ'''דלה''' תבצעני}} כנזכר לעיל. וזה {{צ|לשקוד על דלתותי}} שיפתחו אות מ"ם{{הערה|לא ברור לי בדפוס ויניציא. ובדפוס ירושלים הדפיסו "שיפתחו אותם". והבוחר יבחר - ויקיעורך}}. או נאמר {{צ|אשרי אדם שומע לי}} - רוצה לומר כי {{צ|'''לי'''}} ראשי תיבות '''ל''''ילה '''י''''ום. והכונה הוא אשר אדם שבעת שקורא קריאת שמע בשחרית ובערבית פעמיים בכל יום שצריך לכוון על {{צ|דלתותי}}, שהיא '''ד'''' ד{{צ|אחד}} שני פעמים בכל יום שהם שני דל"תין, למסור עצמו בארבע מיתות בית דין באות '''ד'''' ד{{צ|אחד}} כדי לפתוח השני דלת"ות של בינה על ידי יסוד דחכמה שנכנס שם בין שני דלת"ות בסוד היחוד בשעת קריאת שמע כנודע שאז הוא חיבור של חכמה ובינה. וצריך לכוין שיהיה חיבור שלם כי עתה בגלות אין החיבור שלם כי נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים דלעילא עד שישראל יכנסו בירושלים תתאה. והנה כתוב בתיקונים דף ל"ד ע"ב {{צ|לא יעול '''י'''' ב'''ה'''' עילאה עד דיעול '''ו'''' ב'''ה'''' דאיהי ירושלים תתאה}}. והנה לפי זאת הבחי' יהיה צירוף שם '''הויה''' בסוד '''והיה''' - שמתחלה יתחבר '''ו'''' ב'''ה'''' ואחר כך יתחבר '''י'''' ב'''ה'''' עילאה. וזהו סוד הפסוק {{צ|והיה יהוה למלך}} - רוצה לומר כשיהיה היחוד בסוד {{צ|'''והיה'''}} - אזי יהיה יהו"ה למלך על כל הארץ. וזהו סוד שאמרו רז"ל כל מקום שנאמר {{צ|והיה}} הוא שמחה בסוד {{צ|כי בשמחה תצאו}}. וזהו סוד {{צ|כי '''יד''' על כס '''יה'''}}. ירצה כאשר יתחבר {{גמט דגש|יד}} עם אות {{גמט דגש|א'}} של '''כסא''' - אזי יעשה השם '''י"ה י"ה'''. וזה יהיה כשיעשה הקב"ה מלחמה בעמלק כמ"ש {{צ|מחה אמחה זכר עמלק}}. ורמז בתיבת {{צ|'''אמחה'''}} מי שעשו ויעשו מלחמה עם עמלק. * כי במלחמה ראשונה היו '''א''''הרן '''מ''''שה '''ח''''ור. ואות '''ה'''' היא השכינה שעשתה מלחמה למעלה עם השר שלו. * ואחר כך היו '''א''''סתר '''מ''''רדכי '''ח''''רבונה. ואות '''ה'''' של השם. * ובגאולה אחרונה יהיה '''א''''ליהו '''מ''''שיח '''ח'''' נסיכי אדם, והשכינה על גביהם שהיא אות '''ה'''' אחרונה. ואז {{צ|והיה אור הלבנה}} שהיא המלכות '''ה'''' תתאה, {{צ|כאור החמה}} שהיא בינה שנקרא 'חמה', '''ה'''' עילאה כנזכר בתיקונים דף י"* ע"א. ואז יהיו השני מאורות הגדולים (שהם בינה ומלכות) שוים בסוד '''יהי"ה - י"ה י"ה'''. כי החיבור של זעיר ונוקבא יהיה כל כך גדול כמו החיבור דחכמה ובינה בסוד {{צ|יהיה יהוה אחד ושמו אחד}}. '''ברוך יהוה לעולם אמן ואמן''' '''י"ימאוא''' ===סיום המאמר=== עד הנה עז"רנו הנאזר בגבורה לגבר חיילים במיעוט שיחה ודרך קצ"רה לפי שעת הקו"צר וחוסר הפנאי בגדולות ובנפלאות שבח"י צדק אדמת הקדש תוב"ב, הלא מצער הוא. וראשי פרקים בקומץ חסר לכש' דעת כי הוא ירחיב ויוסף לפי שכלו יהולל במקום שאמרו להאריך. אך בכל זאת אמרתי לשלימות המאמר ולהפיק רצון החושק לעסוק בדברי תורת אמת למלאות חפצו ותשוקתו, והיה לבא"ר משנת פרק קמא דכלים הכוללת רוב מהללי ארץ ישראל. בה יבינו הנבונים להיות חיים משכילים ו"הן לומדין מן הכללות כמה הקדמות עמוקות ונאמנות. ואך אל '''א'''להי"ם '''ד'''ומי"ה '''נ'''פש"י '''י'''תננ"ו '''ש'''ומ"ר '''ד'''בר"י '''י'''ו"שר. ----------- 5qafbtch8lgprdesx3kblxla3ogakjc 3084669 3084668 2026-09-24T21:50:39Z Roxette5 5159 /* מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא */ 3084669 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|טוב הארץ||הקדמת המגיה|ארץ ישראל|משנה כלים}} __TOC__ ===סגולת ומעלת ארץ ישראל=== '''סגולת ומעלת ארץ ישראל''' שמעו דבר יהוה אוהבי דעת נוצרי יראה ברחו לכם מכזיב ועד אמנה. ראויה להתכבד על שולחן מלכים - 'מאן מלכי רבנן' . כי נגידים אדבר ואודיע קושט אמרי אמת מיוסדים על אדני הקבלה הנאמנת האמורה מפי ארון העדות אמון רבתא נהירו דאורייתא, הוא גלא עמיקתא, כבוד גדולת מעלת הרב המופלא רבינו הקדוש כמלאך ה' '''כמוהר"ר יצחק לוריא אשכנזי''' הנודע בשם '''האר"י דבי עלאי''' זלה"ה. ומשנהו אבי החכמה אשר מלא את ידו לשבת על כסאו - הוא תלמידו נאמן ביתו חי מדבר אלהי בוצינא דנהורא כבוד מע' הרב '''רבינו חיים ויטל''' זלה"ה. {{ש}} עלימו תטוף מלתי. ושניהם בנעימים יחד קולם אשמיע, ודבריהם אציע בכל מקום שהדין כך והצע"ה צריכה לכך. 'שמעו ותחי נפשכם' דברי האר"י זלה"ה בגדולת ארץ ישראל ומקצהו תראו מראות אלהים ומעט מחזיק את המרובה. הלא כה דברו על מאמר הזוהר פרשת ויקהל דף ר"ט {{ממ זהר|ב|רט|ב}} וז"ל: {{ש}} {{צ|ברקיע דעל ארץ ישראל אית פתחא חדא דאיקרי '''גבילו"ן''' ותחות האי פתח אית שבעין פתחין אחרנין לתתא, ושבעין ממנן נטרין מרחוק תרי אלפין אמין דלא קרבין לגביה. וההוא פתחא סליק לעילא לעילא עד די מטא לגו כורסייא עילאה, ומההוא פתחא לכל סטרין דרקיע עד תרע' דפתחא דאיקרי '''מגדו"ן''' דתמן איהו סיומא דרקיעא דתחומא דארעא דישראל וכו'}}. פירש גם האר"י זלה"ה כי באמצע השער והפתח שהוא כנגד ארץ ישראל יש פתח גדול, וסביב הפתח ההוא יש ע' פתחין שמשם ניזונים ע' אומות מתמצית הפתח ההוא. ובאותו פתח יש פרוכת דקדושה דלא שבק לסיטרא אחרא שיזונו משם, כנזכר בפרשת תרומה קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}. והוא לבוש גם כן אלא שהוא קדוש. ולכן אין הקדושה מתגלית בזמן הזה. וגם הפתח הוא באמצע הרקיע ונשפע אח"כ לארץ התחתונה דרך הפתח ההוא. ויש פרוכת גם כן אחר לעכב הסטרא אחרא שלא יכנס לארץ ישראל. וזה הפתח מכוון באמצע כל הרקיעים עד שמגיע לכל בחינת יסוד שבמלכות, נקודה קדישא שבכל העולמות עד כורסיא קדישא. ומשם עולין כל התפלות והנשמות העולות למעלה בלילה. ואעפ"י שאמר בפרשת ויקהל דף ר"א ע"ב {{ממ זהר|ב|רא|ב}} כי התפילות סלקין במזרח ובמערב וכו' - זהו בעלית האוירין, אבל אחר כך כולן נכנסין דרך הפתח ההוא האמצעי. והנה אלו הרקיעים אינם מתגלגלים אלא קבועין. ולכן תמיד פתחם מכוין כנגד ארץ ישראל. אך הגלגלים הקבועים ברקיע הם הסובבים. ונמצא כי כשאנו אומרים שהרקיע קבוע הוא על זה הרקיע. וכשאנו אומרים ש{{צ|גלגל חוזר}} - הוא הגלגל ולא הרקיע. ורבי ישמעאל ור' אליעזר אינן עושין עיקר מן הגלגל אלא מן הכוכב שבו. ואמרו כי מזל חוזר ורקיע קיים. וכן הוא האמת. כי הגלגל והכוכב שבו - הכל נקרא על שם הכוכב. כי הכוכב הוא נקודת הגלגל ונשמתו. והגלגל הוא גופו בסוד העגולים שיש לכל העולמות כנ"ל. וזהו הטעם שאין נזכר בדברי רז"ל תנועת גלגל אלא תנועות הכוכב לבדו. והרקיע קבוע במקום אחד כאהל. '''והרב חיים ויטאל ז"ל''' כתב וזה לשונו: {{ש}} דע כי הלא ארץ ישראל הוא באמצע הישוב, וכנגדה למעלה ברקיע יש באמצע הרקיע פתח אחד גדול כשיעור רחב ארץ ישראל ונקרא '''גבילו"ן'''. ותוך זה הפתח לתתא מיניה יש פתחים אחרים באמצעית'. נמצא שהם {{גמט דגש|ע"א}} פתחים לקבל ע"א סנהדרין. וכל הני פתחים ע"א נקראים {{צ|שערי צדק}}, והם קדושים, ואינם מצד האומות ח"ו. ויש סביב ע"א פתחים אלו מגרש ב' אלפים אמה לכל צד, ושם נגמר שיעור הרקיע שעל ארץ ישראל. ואלו השני אלפים אמה לכל צד הם משרז"ל על תקנת תחומין בשבת כי כולם הם קדושה עצומה. ובסיום זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל יש דלת אחד שהוא סוגר זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל. ופתחין אלין כשרוצה הקב"ה - סגרם. ונקרא זה הדלת '''מגדון'''. <big>(</big>ולכן יהושע כשנכנס בזה הדלת תיקן לישראל ברכת הזן. וזהו {{צ|על הארץ ועל ה{{גמט דגש|מזו"ן}}}} - גימטריה {{גמט דגש|מגדו"ן}}. וזהו סוד {{צ|מגדל עוז שם יהוה '''ב''''ו '''י''''רוץ '''צ''''דיק}} {{ממ|משלי|יח|י}} - ר"ת '''צבי'''. ר"ל {{צ|מגדל עוז}} נקרא ארץ צבי ששוכן בה {{צ|שם יהוה}} שהיא השכינה. ובו {{צ|ירוץ}} יסוד שנקרא 'צדיק' דרך הפתח והדלת שנקרא {{גמט דגש|גבילו"ן מגדו"ן}} שמספרם גם כן {{גמט דגש|צדי"ק}}. וזה סוד הפסוק {{צ|זה השער ליהוה צדיקים יבואו בו}} {{ממ|תהלים|קיח|כ}}.<big>)</big> ומ{{גמט דגש|ע"א}} פתחים אלו ניזונים ארץ ישראל שהם {{גמט דגש|ע'}} נפש לבית יעקב. והסוד כי {{גמט דגש|ע'}} ענפים יש באילן העליון ומהם נשמות ישראל. אם כן לכל ענף יש פתח אחד, ואין כל ישראל ניזונים מענף אחד ומפתח אחד. והפתח שבאמצע הוא כנגד השכינה עצמה שנקרא {{צ|צדק ילין בה}} {{ממ|ישעיה|א|כא}}. והשבעים אחרים נקראים {{צ|שערי צדק}}. וסביבות אלו ה{{גמט דגש|ע'}} פתחים שבארץ ישראל רחוק ב' אלפים אמה לכל צד (שהוא סיום רקיע ארץ ישראל) - שם שרויים {{גמט דגש|ע'}} ממנן, כל אחד כנגד פתח אחד. ומתמצית ושיורי השפע דארץ ישראל לוקחים אותם ה{{גמט דגש|ע'}} ממנן כל אחד מפתח אחד - אך אינם קרובים אליהם ח"ו. ואז נעשה שאר הרקיע {{גמט דגש|ע'}} רצועות, וכל ממנא שליט על רצועת הרקיע שלו. נמצא כי הרקיע של ארץ ישראל ושאר הרקיע - הכל הוא רקיע אחד, רק שאותו שיעור הרקיע שכנגד ארץ ישראל יש בו אותם הפתחים. וכן הוא בכל העשר רקיעים הנזכר שהם נקראים {{צ|יריעות המשכן}}. וכן למעלה מהם עד כסא הכבוד {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}} - באופן כי כל ארץ ישראל אין עליה שום קליפה חופפת, ומן האי סטרא ומהאי סטרא הכל נפתח. כי אין לומר כי בקצה האחד של ארץ ישראל הוא פתוח והשאר סתום - כי כל גבול ארץ ישראל מן הקצה אל מהקצה הוא פתוח. ואמר כי טעם פתח הזה הוא כי הוא היה דרך ומבוא לעלות משם סוד ריח הקטורת והקרבנות כשהיה בית המקדש קיים, ואז היה המקום פנוי ע"י אותו הריח העולה משם כנזכר. אך כשגרמו חובין שהוא בעת החורבן - אז נתקרבה הקליפה מכל הקצוות הסובבים את אויר ארץ ישראל עד שנתחברו ד' קצוותיה אל תוך נקודת המרכז האמצעי של ארץ ישראל. ואז כביכול נפסק השפע והדבקות אשר לארץ ישראל עם ירושלם העליונה, ואז שלטה הקליפה ונחרב בית המקדש בעוונותינו. אבל צריך לדעת כי לא נסתם כל הפתח הנזכר ברגע אחד בעת החורבן, אמנם על ידי התועבות והגילולים שהיו מקריבין וממשיכין את הקליפה מעט מעט עד שנסתם הכל ואז נחרב הבית. ולכן תמצא כי תחלה נחרבה כל ארץ ישראל, והוא בגלות שומרון, הם היוד השבטים, כי נתמלאת סאתם עד שהקליפה גברה שם. ואח"כ גם בני יהודה נתמלאת סאתם. אז נתקרבה הקליפה עד נקודת ציון שהוא אמצע כל העולם, ואז נסתם הכל ואז נחרב הבית בעוונותינו הרבים. ועתה צריך לדעת שהלא הארץ בעצמה היא קדושה והיא חלק השם יתברך מכל שבעים ארצות , ואיך תוכל הקליפה ליכנס בחלקו יתברך? {{ש}} לכן השיב כי האמת הוא כי בארץ בעצמה אין להם חלק כלל. האמנם הענין נמשל למי שיש לו עבד אחד וברח ממנו אל בית חבירו - אזי הוא נכנס שם ומכיר את שלו ונוטלו והולך לו. כן ישראל קנו אדון לעצמם בעונותיהם, ונמכרו לעבדים אל הקליפה. בכל יום מקטרים ומזבחים להם עד שברצונם נמכרו להם לעבדים 'להיות להם לאלהים'. ואז הקליפה נכנסה לארץ ישראל ולקחה את העבדים הנמכרים לה ודחה אותם לבר ולקחם בארצה והלכה לה משם, ואז חזר הפתח הנזכר להפתח תכף ומיד. וא"ת אם חזרה הקדושה למקומה איך נשאר ארץ ישראל חרבה? התירוץ הוא כי השכינה עלתה למקומה, וישראל בעונותינו הלכו בין האומות ונשארה הארץ שוממה מבלי בניה ובלי בעלה. ולכן לא חזרה להתיישב עד ישקיף וירא ה' משמים. ואחר שהקדושה נסתלקה כדי שלא תשרה במקום הטומאה (כי זה דרכה כנודע בסוד טומאת מת) - לכן שם הקב"ה פרכת מסך אחד מהקדושה על אותו פתיחו דעל גבי ארץ ישראל. ובזה אין הטומאה שורה שם וגם הקדושה העקרית אינה שורה שם. ונשארה כביכול האשה עגונה ואינה נשאת לאחר. וכוונת פרוכתא דא נלע"ד חיים כי נודע בעת שהמלכות המלבשת גבורה ודין אזי פועלת הדין על ידי לבוש החיצון מכל - שהוא גוון תכלת שמכלה את הכל. והנה אפילו החיצונים יראים אז ממנה כי {{צ|חמת מלך מלאכי מות}} {{ממ|משלי|טז|יד}}. ובראות החיצונים המלכות בלבוש תכלת כנזכר - אזי בורחים משם. וזה סוד {{צ|ההוא חופאה קלישא}} הנזכר בזוהר חלק שני דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}, עיין שם, שהוא סוד הלבוש החיצון שבסופו הם הלבושים היותר פנימיים ונקרא {{צ|פרוכתא קדישא}} בערך הפנימיות כנודע. ולכן החיצונים אינם יכולים ליכנס שם. וכן הברכה והשפע נמנע - כי תוקף הדין הנכלל באותה חופאה אינו מניח לרדת הברכה כיון שאין זכיות בישראל מעוונותינו. ולכן נשארת ארץ ישראל חריבה - ולא מצד הטומאה, רק בשב ואל תעשה. ולטעם זה נקראת {{צ|חופאה קלישא}} כי כמעט היא נקראת קליפה כנגד מה שלמעלה ממנה.{{הערה|כנראה עד כאן דברי הר' חיים ויטאל - ויקיעורך}} '''והרב המקובל האלהי מוהר"ר משה קורדוירו זל"ה''' כתב זה לשונו: {{ש}} {{צ|בכל רקיעי' אית פתחין ידיען}} - ענין פתחים אלו הם כאלו תאמר ארץ מצרים היא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה היא מחזקת כנגד הרקיע כך וכך מעלות, וכל אותן מעלות הרקיע שהם כנגד חלק הארץ יקראו פתח אחד. ועם היות שיתגלגל הרקיע - אין לחוש, כי כל חלק מהרקיע כשיגיע כנגד הארץ והשר שלה - ישפיע מעין שפע השר הממונה. והפתחים האלו נחלקים בישוב ששם שוכנים {{גמט דגש|ע'}} אומות, וארץ ישראל היא נקודת מרכזם. וכל ה{{גמט דגש|ע'}} יש להם רצועה שהוא פה להם לשאוב מפתח ארץ ישראל. ולזה היו כמה מלכים בארץ ישראל שלא היה להם בארץ ישראל אלא עיר אחד או חלק כמו ל"א מלכים שכבש אותם יהושע, ושאר ישובם היה במרחקי הארץ (כדפי' רז"ל), מפני שפתח שאיבת השפע הוא סביב לארץ ישראל. וכל {{גמט דגש|ע'}} ממנן נטרין מרחוק תרי אלפי אמין - סודו הוא כי אלו הב' אלפים הוא סוד {{צ|תחום שבת}}, והיוצא חוץ לתחום יוצא אל קליפות. שתחום שבת ותחום ארץ ישראל שהוא אלפים אמה הוא סוד {{צ|הנוגה}} כנודע, הסובב ומתחם ארץ ישראל שלא יכנס אליה חצוני ערל טמא. וחלק ארץ ישראל עולה נקי ובר עד כסא הכבוד. ופתח היכל לבנת הספיר מכוונת כנגדה, ונוגה סובב גבולה ממנה ועד רום רקיעין. ושרים סביב לה שואבים מתמציתה. והם פתחי השרים חלקם אשר נגד ארצם ברצועות משוכות אלו על אלו בענין שכולם שואבים דרך אותו הנוגה. והנה כסא הכבוד משפיע כל בחינת ההנהגה לעולם לארץ ישראל וכח כל הנמצא בה. והם סוד {{צ|שערי צדק}}; כי 'צדק' היא מדת המלכות . ואור המלכות המשתרבב מכסא הכבוד דרך ההיכלות, ושוכן בארץ ישראל בסוד {{צ|סתר המדרגה}} הזאת שתחומה נוגה לו סביב ומתוכם כעין חשמל. והכלים הגשמיים שיפעל בו המעשה הוא הרקיעים. ובהגיע הרקיע כנגד אוירה של ארץ ישראל - מתבטל כל כחו וכח השרים שקבל, והוא פועל ברצון השופע כעין שהוא עושה לכל שר ושר - שכל חלק הרקיע שהוא מכוון כנגד ארצו מנהג כפי השפעה הנשפע וחלק התמצית שמקבל מלמעלה. והנה כיון דגרמו חובין והיו ישראל עובדים עבודה זרה - היו האומות שולטות בארץ, נכנסות ומשיגות גבולן של ישראל, וישראל נמסרין תחת ידם, כגון סנחריב וכיוצא. עד שבא נבוכדנצר ואז אתקרב קליפא כלא כחדא והיתה שליטה אל החיצונים על ישראל לכלות ח"ו, עד שהחריב המקדש והגלה את ישראל ודחה לון לבר. ואע"ג דדחה לון לבר - עכ"ד משכנם שם אינו קבוע - דלא יכיל לשלטאה בההוא דוכתא קדישא, ולא הרגיעה שם לילי"ת. וחזר לו נבוכדנצר ושאר המלכים אל מקומם. ועם היום שנתיישבו גוים בארץ ישראל - עכ"ז ישובה אינו ישוב הגורם שתשלוט הקליפה אלא כענין טעם החרבן דמסיק לבד{{הערה|יתכן שיש להגיה כאן "דמפיק לבר", וכפי שנזכר לעיל בענין עבד שברח וכולי, וצע"ע - ויקיעורך}}. וקב"ה עבד דלא תשלוט. שגרש הקליפות אחר שנתנקמו מישראל כדי רשעתם. אהדרת ההיא קליפה וחזרו גבולי ישראל אל גבולם העליון. ואלו עמדו ישראל על מקדשם בגלות יכניה וכיוצא שלעולם נשארו ישראל על מכונם - לא היה צריך דבר, שהיה ראוי שע"י העבודה ישאבו הרוח העליון: אמנם נחרב הבית וגלו ישראל. מה עשה הקב"ה? נטל פרוכתא. והוא סוד {{צ|ופרשו עליו בגד כליל תכלת}} {{ממ|במדבר|ד|ו}}, והוא כח אמצעי בין הקדש והחיצון. ונותן גבול להחיצונים שלא יגשו אל הקדש. והנה בהיות ישראל גולין אזי אויר ארץ ישראל הוא מאיר מהקדש דרך פרכת בגד כליל תכלת זה. אמנם בהיות ישראל על מכונם - אין בין ישראל לאביהם שבשמים מפסיק כלל, ויושבי חוץ לארץ הם שואבים דרך ד' קליפות. והנה סגולת ההוא פרוכתא הוא שגורם שתצמצם למעלה ולא תאיר אל התחתונים, ולזה לא יושפע עליהם שפע ואור השכינה באור הקודם, אבל נמצא בה כשיעור מה שעובר דרך הפרוכת. ועדיפא מחוץ לארץ שאין אותו המעט המאיר עובר דרך החיצונים. וגם הנשמות מדי עלותם לא יצטרכו מתי ישראל לשבר כח ד' קליפות, אלא כבוד השם המאיר דרך הפרוכת הזה שאינו טמא - יאספהו. לזה בזמן רשב"י שהיה חרבן אמר שאויר ארץ ישראל הוא טהור ומחכים וכיוצא, ולא גרעה מעלת ארץ ישראל ח"ו. אמנם תגבורת האור לבנות בית המקדש אי אפשר מן הטעם הנזכר לעיל. ואמנם יש לדקדק עתה שבמקום הבית נעשה בית מרגז לישמעאלים - מאי איכא למימר? שהרי {{צ|שם הרגיעה לילי"ת}} {{ממ|ישעיה|לד|יד}}!? {{ש}} וי"ל שזו שליטת ש‎‎ָׂרָם שנתן לו הקב"ה בזכות המילה כנזכר בזהר. אמנם לא ישכון שם לטמאה כדרך ששולטת {{צ|מחוילה...באכה אשורה}} {{ממ|בראשית|כה|יח}} ששם משכן הקליפות והשר. אבל כאן בארץ ישראל הם יושבים העם לבד ושואבים שפעם מבחוץ ממה שכנגד גבולם, ואין להם חלק בפרוכת כלל וכ"ש במה שלמעלה ממנו. ואותה העבודה שהם עושים - מתגלגלת עד שיוצאה לחוץ אל משכן השר. ודע כי תחלת המציאות אחר התגברות החיצונים וסלוק שכינה מהתחתונים לסבת הפגם והעון שגרמו הדורות הראשונים דור אחר דור - נתחזקה הקליפה ונסתמו פתחי הקדושה, ועמדה שכינה בעליונים זולתי מה שנתלבש בחיצונים בסוד {{צ|ומלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהלים|קג|יט}}. וזהו גם כן היה ברדת של ישראל בגלות מצרים כדכתיב {{צ|אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה}} {{ממ|בראשית|מו|ד}}. ולכן כשנראה למרע"ה {{ממ|שמות|ג|ב}} נראה {{צ|מתוך הסנה}} (דהיינו הקוצים, להראות סוד התלבשות) - {{צ|'''לַבת אש'''}} - שהיא 'בת עין' הנקראת 'בת מלך' איך היתה מלובשת בתוך הקוצים. כך עתה בגלות הזה השכינה היא מתלבשת בתחום שרו של עשו כדי לשמור ישראל שם שתי שמירות. * האחת שלא ישתקעו בתוך הקליפות כי {{צ|חונה מלאך יהוה סביב לראיו ויחלצם}} {{ממ|תהילים|לד|ח}} מכל צד הקליפה הרוצה להגביר עליהם כדי להחטיאם. וכמעט האויר הקדוש שוכן אתם בתוך טומאתם. * שנית לשמרם שמירת הגוף שלא יאונה אליהם כל און, כענין {{צ|יהוה אלהיך מתהלך בקרב מחנך}} {{ממ|דברים|כג|טו}} ואויר חוץ לארץ מתקדש. ומטעם זה נאמר {{צ|דרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל יהוה כי בשלומה יהיה לכם שלום}} {{ממ|ירמיהו|כט|ז}}. כי הנביא גלה להם סוד השכינה עמהם בגלות, ואויר קדוש השוכן אתם בתוך טומאתם, והמלך והמלכה גולים עם בניהם ושם מתייחדים בתוך הגולה. וז"ש {{צ|כי בשלומה יהיה לכם שלום}} שהוא היסוד וייחוד. וזהו סוד {{צ|שכינה גולה עם ישראל}} - עם היות שאינה בגלות - אלא לשמור את בניה לבלי יטמאו בין האומות ולא יוזקו, דשכיחא שם היזקא מפני האויר הטמא. ובהיותה שם - האויר מתטהר. ואין לתמוה על כך. שהרי ישראל קודם שנכנסו לארץ ויצאו ממצרים והלכו במדבר....'''נח"ש שר"פ ועקר"ב וצמאו"ן''' {{ממ|דברים|ח|טו}} - האיך הקריבו קרבן והיו בתוך ענני כבוד? אלא העננים היה להם אויר, ואויר של ארץ ישראל היה הולך עמהם. כי אותו הפתח הנזכר לעיל נפתח להם במדבר נוכח מושב בני ישראל והלך עמהם על ראשם עד שעמד כנגד כל ארץ ישראל שיעור ת' פרסה. והוא מתחילת גבול ארץ ישראל ועד קצהו. וצריך לידע כי ענין גלותנו הוא שכל כך פגמו הנשמות עד שהשכינה גולה ונסתלק ממנה השפע מכל הבחינות מכל וכל. וזהו גלות השכינה החלטי - לא צער שתצטער היא מכאב הבן - אלא זה הוא צער עצמי הנוגע אליה. וזה לא היה דווקא אלא בחורבן בית שני כמו שפירשו בתיקונים על פסוק {{צ|ונהר יחרב ויבש}} {{ממ|איוב|יד|יא}} בענין שפע הנהר הנמשך לשכינה. ופירשו {{צ|יחרב}} בבית ראשון - כי {{צ|יחרב}} הוא כמו {{צ|חרבו המים}}, שאינו יבשות אלא נגיבות, אבל עדיין נשאר לחות השפע קצת. {{צ|ויבש}} - בבית שני, כי {{צ|יבש}} היינו שנתייבש מכל וכל, שנסתם שער השפע מכל וכל. וז"ש הכתוב {{צ|ויקרא אֲדנָי '''יְ''''הֹוִה '''צ''''באות '''ב''''יום '''ה''''הוא לבכי ולמספד}} {{ממ|ישעיה|כב|יב}} שהוא ר"ת '''הצב"י'''. כשנחרב קרא לבכי כי {{צ|'''צבי''' לצדיק}} נחרב ויבש, וראוי לו לבכי ולספוד עליו על הצדיק שאבד למטרוניתא להשפיע עליה, ועתה כל הנשפע שמשפיע לחוץ יוצא ל{{גמט דגש|ע'}} שרים, בני שפחה בישא. והנה {{גמט דגש|צבי}} גימטריה {{גמט דגש|ק"ב}}. חִדֵש שעל ידי הצדיק שהוא היסוד מתחברים גם כן '''ק''''דושה '''ב''''רכה (שהם תפארת ומלכות). ועתה הצדיק אבד - נעשה '''ק"ב''' ישן ו'''ק"ב''' חרובין - שכל השפע של הקדוש ברוך הוא ד"קדושה ו"ברכה - הוא יורד לעלמא דחרוב, סוד {{צ|'''קב''' חרובין}} שהוא לקליפת נגה (כנודע בדרושי האר"י זלה"ה באורך, עיין שם בדרוש של מרכבת יחזקאל). ועיין שם הזוהר פרשה תרומה על פסוק ועשית שלחן (צ"ל מנרת) זהב טהור וגו'. וא"ת - כיון שנסתם שער השפע - אם כן מה יתן ומה יוסף העוסק במצוה או הפוגם? {{ש}} וי"ל כי העושה מצוה בזמן הזה הוא עושה סמך לשכינה ומושך לה שפע כזיעה בעלמא - ועכ"ז יש לו שכר טוב. ועל זה נאמר {{צ|שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה}} {{ממ|ישעיה|סו|י}} - כי סמך הוא עושה לה, ואדרבה יותר שכרו גדול. והעד על זה בת מלך בהיותה יושבת בהיכל המלך אביה - עבודתה שעושין לה אינה כל כך נחשבת כמו עבודה שעושין לה בהיותה בגלות. ואז כשהעבד נותן לה אפילו עשב לח - חשוב אליה יותר מכל מעדני מלך בשער המלך לפי הצורך. לכך עבודה המועטת שעושין לה בזמן הזה הוא חשוב מכל אילי נביות בזמן ההוא! <big>(</big>זהו סוד שאמרו ז"ל במדרש משלי והובא בילקוט דף ק"מ ע"א וזה לשונו: {{ש}} {{צ|א"ר יוחנן "טוב פת חרבה" {{ממ|משלי|יז|א}} - זו ארץ ישראל שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח בכל יום ודר בתוכה - זוכה לעה"ב. "מבית מלא זבחי ריב" - זו חוצה לארץ שהיא מלאה חמס וגזילות}}. הכוונה כי בעוונותינו הרבים עתה בעת החורבן השפע שמקבלת השכינה הוא התמצית ממה שהיתה מקבלת מקודם בבנינה. והשפע בעצמו לוקחת בעוונותינו הרבים השפחה בישא, כמה דאת אמר {{צ|תחת שפחה כי תירש גברתה}} {{ממ|משלי|ל|כג}}. אבל עדיף אותו השפע המועט שיורד בארץ ישראל שהוא בתוך אויר הקדוש - מכל השפע היורד בחוץ לארץ בתוך אויר הטמא. וז"ש {{צ|טוב פת חרבה - זו ארץ ישראל}}, ואין לה עתה אלא התמצית. {{צ|שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח}} - שאינו גורם במעשיו הטובים שלו להוריד אלא התמצית בלבד - מכל מקום {{צ|זוכה לעה"ב}} - כי זה המעט שגורם הצדיק במעשיו להוריד בארץ ישראל הוא חשוב לשכינה מכל אילי נביות בזמן שבית המקדש היה קיים כנז"ל. וזהו סוד הפסוק {{צ|'''י''''פרח '''ב''''ימיו '''צ''''דיק ורוב שלום עד בלי יָרֵח}} {{ממ|תהלים|עב|ז}} - הוא ראשי תיבות '''צב"י''' למפרע - להורות כי צדיק שדר בארץ צבי בזמן {{צ|בלי ירח}}, שהירח היא בחסרונה, גורם {{צ|רוב שלום}} יותר מבזמן שהיתה הלבנה במילואה.<big>)</big> ועל דרך הזה הפגם הגדול הוא כי מי שיטול מלפניה המאכל המועט ההוא - אז בוודאי היא בכעס גדול ותענישהו עונש גדול. כי הקרוב אל הדבר קל שבסבות יפסיקהו והיא בעצמה מגוללת בדין, וקלה שבסיבות יהפכה לדין חזק. וזה טעם הצרות התכופות בגלותינו זה מה שלא היה כן בשאר הגליות. מפני שבשאר הגליות שלא היתה עמהם אלא לשמרם בלבד - לזה היה לה שפעה בכל יום כנודע. אמנם עתה שנסתלק לה השפע מכל וכל והיא נקרא {{צ|סוכת דוד הנופלת}} {{ממ|עמוס|ט|יא}} - 'שנפלה' לא נאמר אלא 'הנופלת', להורות שלעולם היא בעוונותינו נופלת. להיות שנסתם השער השפע שאינו נשפע למטה זולת הספיחים וספיחי הספיחים שאנו אוכלים. וכן תמיד מאותו השפע שהיה בה נזרע עתה בזמן הגלות, ולכך לעולם חוזרת לאחור. וזהו {{צ|הנופלת}} בכל יום, שאין יום שאין בו קללה מרובה מחברתה. כי כל עוד שהולך השפע מתמעט כחו, כענין הספיחים שיש להם כח חזק ,וספיחו ספחים שהוא השיחים הוא יותר מעט, וכל עוד שהולך הוא מתמעט. ולכן עיקר כוונת הרשב"י בחבור ספר הזוהר היה לזה. להיות השכינה בגלות באפס שפע באין תומך ואין עוזר - רצה לייחדה עם הת"ת ייחוד מועט על ידי חיבור זה במה שיהיה הוא עם חבריו עוסקים בסוד. וכמו{{הערה|נלע"ד שיש להוסיף כאן מלת "כן". "וכמו כן וכולי". וצע"ע - ויקיעורך}} כל מי שזוכה לעסוק בזה החיבור הוא גורם לייחד קב"ה ושכינתיה ע"י היסוד שהוא סוד {{גמט דגש|רז}} דהיינו {{גמט דגש|אור}}. וגם על ידי החיבור הזה הוא ביטול הקליפות וקללות הגלות והשבתת קטרוגם שהן לוחמות בכל עת ובכל שעה נגד השם ונגד שכינתו, ונגד בניה ישראל הנתונים בגלות בין האומות הנקרא {{צ|חיוון בישין ודובין דאכלין ענא}} שהם ישראל כאומרו {{צ|ואתנה צאני וגו'}} {{ממ|יחזקאל|לד|יז}}. ועסק התורה יקרא {{צ|הקלע והחרב והרומח}}, והם בחינת הסודות להצילם מרעתם בחיבור הזה, כמ"ש בס' התיקונים דף ע"ג ע"ב על פסוק {{צ|ורוח אלהים מרחפת על פני המים}} {{ממ|בראשית|א|ב}}: : מאי {{צ|ורוח}}? אלא בודאי בזמנא דשכינתא נחתת בגלותא - האי רוח נשיב על אינון דמתעסקים באורייתא, בגין [ד?]שכינתא אשתכח בינייהו. והאי רוח איתעביד קלא ויימא הכי: {{צ|אינון דמיכין ושינתא בחוריהון, סתימין דעיינין, אטימין דלבא - קומו ואתערו לגבי שכינתא! דאית לכון לבא בלא סכלתנו למנדע בה ואיהו בינייכו!}}. ורזא דמלה {{ממ|ישעיה|מ|ו}} {{צ|קול אומר קרא}} כגון {{צ|קרא נא היש עונך ואל מי מקדושים תפנה}} {{ממ|איוב|ה|א}}. והיא אמרת {{צ|מה אקרא כל הבשר חציר}} - כלא אינון כבעירין דאכלין חציר, {{צ|וכל חסדו כציץ השדה}} - וכל חסד דעבדין - לגרמייהו עבדין! ואפילו כל אינון דמשתדלין באורייתא - כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין! בההוא זמנא {{צ|ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב}} {{ממ|תהלים|עח|לט}}. ודא איהו רוחא דמשיח. : ווי לון מאן דגרמין דיזיל ליה מן עלמא ולא ישוב לעלמא! דאלין אינון דעבדין לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה דגרמין דאסתלק נביעו דחכמה דאיהו '''י'''' מינה, ואשתארת '''ב'''' יבישא.{{ש}} ווי לון דגרמין עניותא ואורך גלותא וחרבה וביזה והרג ואבדן בעלמא! והאי רוח דאסתלק איהו רוח דמשיח וגו'. וכן בכמה מאמרים אחרים בתיקונים ובזוהר . כללו של דבר שכל המתעסק בספר הזוהר ניצול מכל הנזכר לעיל ועושה תקון גדול לשכינה בגלות הזה. והספר הזה עתיד להגלות כל סודותיו בימי מלכא משיחא כדי ליתן סעד לשכינה כנזכר. והנה כל אותם שיזכו אליו יזכו לגאולה בעזרת האל יתברך: ===יניקת שבעים שרים מארץ ישראל=== ועתה נבאר יניקת {{גמט דגש|ע'}} שרים מארץ ישראל איך היא, ושליטתם. דע כי הנה '''לילי"ת''' נקראת 'אימא דערב רב'. וערב רב נקראים {{צ|ע' שרים ערבוביא בישא}}, שלילי"ת הרשעה הולידה אותם מיחוד '''סמא"ל'''. והם בשפל כל מדרגות החיצונים, למטה מכל ההיכלות. הם {{גמט דגש|ע'}} ניצוצות. כדרך שהקדושה נבראת 'בת שבע' 'בת שבעים' - כך בחיצונים לילי"ת נקראת 'בת שבע' היכלות החיצונים שהיא 'בת שבעים' אומות כנגד שבעים שרים. ואין שום שר כנגד ארץ ישראל, שהרי אין להם חלק בארץ. אמנם בחוצה לארץ ממש נתנה להם שליטתם. וצריך לידע שיש ארבע מאות פרסה בארץ ישראל שאין שר ולא חצוני שולט בו כלל, אלא יש בגבולה סביב קליפה קדושה שנקראת {{צ|פרוכתא קלישא וקשה}}. שצדה מבחוץ היא טמאה, וצדה מבפנים היא טהורה. כקליפת האילן - שצדו מבחוץ הוא פגום, וצדו מבפנים הוא נאה ונאות לערך האילן. וכן קליפת האגוז וכן בעלי קליפין - מבחוץ קשים לשמור, ומבפנים נאה ונאות לערך המוח הפנימי. והנה דע שכנגד ד' מאות פרסה של מטה הנזכר לעיל יש למעלה חלון אחד מרובע, והוא צר מלמעלה ורחב מלמטה. * ושיעורו מלמעלה {{גמט דגש|ת"ק}} אמה על {{גמט דגש|ת"ק}} אמה כשיעור בית המקדש, כי בית המקדש כולו נתון תחת החלון. * ובאמצעית עוביו של חלון הכיפה היא כשיעור עה"ק ירושלם ת"ו. * ושיעור כמות החלון למטה הוא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, כשיעור כל ארץ ישראל, וכל ארץ ישראל תחתיו. וכשהיה יורד השפע מלמעלה דרך צינור מלכות של י' ספירות דעולם העשייה - היה יורד אז דרך ישרה עד חלון הכיפה הנזכר ויורד על בית המקדש, ובית המקדש יתפשט על כל ארץ ישראל. וכשרבו הפריצים בבית ראשון מהבל דברי לשון הרע ונבלות פה גרם העון ונתגשם אותו הבל ונתעבה ונעשה דמות ענף עב, והתחיל להסגר מעט מעט סביבות שפתי החלון - עד שביום ט' באב נסגר כלו ונפסק השפע ונחרב הבית. ותכף ומיד לאחר שנחרב הבית פתח הקב"ה את החלון, ואז הוריד את עולם האופנים וצמצם מלכות של עולם האופנים בתוך החלון כדי שלא יסגר עוד. ולעולם פתח זה לא יסתם אלא דווקא בעת החרבן שנתנה רשות אל החיצונים ליכנס לארץ ולהחריב הבית כנזכר. ומיד נתגרשו משם. ויש כסוי ומסך פרוכת פרוסה סביב לארץ ישראל שהיא שומרת הגבולים האלו שלא תתפשט הקליפה, ומגרשת כל זר מתוכה. ואפילו ארץ ישראל חרבה ושממה מפעולות החיצונית הזאת שהוא בעת החורבן - עכ"ז אינה שולטת בארץ ישראל. אלא החריבה ונתגרשה ועמדה ארץ ישראל אפילו בעת חורבנה נקיה וברה מאין זר בתוכה. והנה מה שהיה שעור ארץ ישראל ת' פרסה על ת' פרסה - עתה בעת חורבנה לא נשאר אלא מאה פרסה על מאה פרסה שהוא חצי חלק שמיני. וכל מקום דשן ושמן - נקמט ונתכווץ. וזה כדי לרצות את שבתותיה כנגד שבעים שמיטות שבטלו. ולא נשאר ממנה אלא הטרשין שבה. ואפילו שזורעין בטרשין שבה - כמאן דליתא דמי. והנה דרך אותה קליפה קלישה הנזכר לעיל - שהוא גדר מעכבת שלא יכנסו החיצונים לגבול ארץ ישראל כלל אפילו בזמן חורבנה כנזכר - הוא פתח משוך עד היכל {{צ|לבנת הספיר}} {{ממ|שמות|כד|י}} כדי שלא ישלטו בארץ ישראל שום שר וחיצוני. רק אם ישליטוהו ברשע ע"י כישוף וע"ז ועבירות - שאין זה מן הנאות אלא מצד הבחירה הרעה לרשעים שיוכלו לעשות כרצונם. אבל לא שתשלוט הקליפה. {{ש}} ובזה נבין אומרם {{צ|לא גושמה ביום זעם}} {{ממ|יחזקאל|כב|כד}} - שבאו המים הטמאים מי המבול מי המרים המאררים שהם הקליפות ונכנסו בארץ. לא שגושמו בארץ - שאין כחם שם . ובעת חרבן בית המקדש פרץ הקב"ה גדר הקליפה ומסך המבדיל ונכנסו והחריבו בית המקדש, וחזרו להם ונסתמה הפרצה. וכן פי' הרשב"י בזוהר פ' תרומה ע"ש. ודרך זה הוא סוד השכינה בארץ ישראל. כי ימשיך אור רוחני, אויר ארץ ישראל הטהור. שאין אוירה מהחיצונים כאויר חוץ לארץ, אלא אוירה מפתח היכל לבנת הספיר הפתוח עליה, ומוריד אויר טהור מחכים ודאי בסוד השכינה הנקראת 'חכמה'. וענין זה תלוי בקדושת הארץ. והיינו שפירשו בזוהר לך לך{{הערה|מצאתי אולי {{ממ זהר|א|עח|א}} - ויקיעורך}} שעמד אברהם על שליטת הארץ הקדושה ולא היה יכול לרדת לעומקה, ושפט באצטורולוגין שלו כל שרי המקומות וירד לעומקן, ובארץ ישראל לא השיג. עד שאמר לו הקב"ה {{צ|אל הארץ אשר אראך}} {{ממ|בראשית|יב|א}} כמו שאמרו רז"ל, ושם תשיג שליטת הארץ. וכן השיג בנבואה. אבל נשאר לנו לבאר דהא אילנא דמותא שלטא בליליא אפילו בארץ ישראל או אפילו ח"ו בעת רעתן או בעת הדבר בר מינן וכיוצא, שנאמר {{ממ|משלי|כב|ג}} {{צ|ערום ראה רעה ונסתר}}. והנה הענין הזה יהיה כי לצד צפון של מחיצות אלו יש נקב אחד לצד הקליפות. וזה הנקב הוא סמוך לפתח היכל לבנת הספיר. ודרך אותו נקב הוא התפשטות הקליפות בארץ ישראל בלילה. שנתן רשות להתפשט - אבל לא כולם, אלא אותם של סוד שליטת הלילה. ונקב זה נקרא {{צ|נוקבא דתהומא רבא}} כמ"ש, והוא פתח כניסה אל החיצונים אל האויר הטהור הזה לבא אל פתח ההיכל להיות שם - {{צ|לפתח חטאת רובץ}} {{ממ|בראשית|ד|ז}} להתעלות שם. ולכך כנגד ההיכלות מבחוץ - שם הקליפות נאחזות, והן כעין קליפת האגוז. שהרי ד' מוחין הם ד' חיות הקודש, והקליפה נאחזת מבחוץ - דהיינו שסוד אותה הקדושה היא משפעת אל החיצונים האלו. ובהכרח יש להם מדרגות על מדרגות משתלשלות משם ויונקות על יד"ו - דהיינו שיש לכל ההיכלות ערוה מבחוץ דהיינו החיצוניות הנדבקת שם. ולזה לצד צפונה הוא פתוח - שדרך אותו הפתח יוצא מתחומה ונכנסת. וזה סוד {{צ|ויבא גם השטן בתוכם}} {{ממ|איוב|א|ו}}. והיינו נמי שליטת החיצוני בארץ לכל שליחות שבעולם. וכן כל איזו חלק הניתן לחיצונים כגון עשן המערכה ואברים ופדרים המתאכלים כל הלילה - היה נוטה ממש לצד צפוני של ארץ ישראל. ודרך אותו הנקב אשר שם היה יוצא אליהם ונתן להם, שנאמר {{צ|בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל}} {{ממ|בראשית|מט|כז}}. ודרך אותו נקב הוא דחיית הרשעים בין הקליפות, וגם כניסת כל הרשעים לגיהנם. וכל הנדחה - דרך אותו נקב הוא ידחה. ועל אותו נקב התפלל דוד {{צ|וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ}} {{ממ|תהילים|סט|טז}}. שח"ו כשידחה הרשע דרך אותו הנקב ויסתם פיו עליו והוא יורד לגיהנם אל בין הקליפות - נוח לו שלא נברא, כי הם שולטות עליו כשכיר יומו. {{ש}} ועל נקב זה נאמר {{צ|ובאר צרה נכריה}} {{ממ|משלי|כג|כז}}. {{ש}} ועליו נאמר {{צ|אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס {{תיקון גירסה|בל|אל}} יתמכו בו}} {{ממ|משלי|כח|יז}}. והיינו גיהנם רוחני. ויורד מדרגה אחר מדריגה עד למטה. {{ש}} ועל זה הנקב נאמר {{צ|מצפון תפתח הרעה}} {{ממ|ירמיהו|א|יד}} - שנפתח הנקב כפרצה ופרצו פרץ כל הגוים אשר סביבותיה. ואח"כ סתם הקב"ה הפרצות ונשאר הדבר כמו שהיה. והנה עתה תבין שבזה הפסוק {{צ|אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים}} {{ממ|בראשית|כח|יז}} - כי פתח היכל לבנת הספיר יש בו מדריגות כעין גלדי בצלים. הנקודה האמצעית של מלכות דאצילות היא קודש קדשים, ומשם יורד השפע עד היכל לבנת הספיר ביצירה השורה על ארץ ישראל. והכל נבאר בעזרת השם יתברך בסוד המשנה של {{צ|עשר קדושות}}. ואחר כך סובב עזרות ולשכות. ואחר כך סובב הר הבית. ואחר כך סובב ירושלם. ואח"כ סובב ארץ ישראל. ואח"כ חוץ לארץ שהוא משכן השרים{{הערה|כך מובא בדפוס וינציא. ויתכן כי יש ספרים אחרים שגורסים "משכן ע' שרים"}}. ובארץ ישראל תתפשט ותשתרבב השכינה דרך ד' מאות פרסה אלו ותשכון קדושתה בארץ ישראל, ובירושלם מדרגו' קדושה יותר, והר הבית יותר כמשרז"ל {{צ|עשר קדושות נתקדשה ארץ ישראל}}. והיינו שכינה שוכנת בתחתונים ואינה מתלבשת בחיצונים כלל. ואפילו עתה בגלות - מכל מקום {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}}. וזה יובן ממה שמביא הזוהר בפרשת שמות {{ממ זהר|ב|יד|א}}, וזה לשונו: {{ש}} {{צ|ברח דודי ודמה לך לצבי וגו'}} אין חיה בעולם עושה כמו הצבי או כעופר האיילים. בזמן שהוא בורח - הולך מעט מעט ומחזיר את ראשו למקום שיצא ממנו, ולעולם תמיד הוא מחזיר את ראשו לאחוריו. כך אמר ישראל: רבש"ע! אם אנו גורמים שתסתלק מביננו - יהי רצון שתברח כמו הצבי או כמו עופר האיילים שהוא בורח ומחזיר את ראשו למקום שהניח. עכ"ל. והנה עתה בגלות אעפ"י שנסתלק הקב"ה מירושלם ומארץ ישראל למעלה למעלה - מ"מ הוא מחזיר ראשו למקום שהיה שם בירושלם עיר הקדש כדי להשפיע בה תמיד. וזהו סוד הפסוק {{צ|עיני יהוה אלהיך בה מראשית השנה..}} {{ממ|דברים|יא|יב}}. וצריך להבין למה אמר דווקא {{צ|עיני}}? הוה ליה למימר "יהוה אלהיך" בלבד? ולמה מדייק דווקא {{צ|עיני}} ולא תואר אחר?{{ש}} הטעם הוא שזה הפסוק הוא מרמז על הגלות כשמסתלקת השכינה למעלה היא מהפכת הפנים בלבד ומסתכלת בעיניה בה. ולא בעצם קדושתה - כי היא מסתלקת תמיד למעלה, אבל העינים מסתכלים תמיד למטה בירושלים. ולכן נקרא {{צ|ארץ הצבי}} שהיא דומה לצבי. ועתה ישפוט המעיין בשכלו - כי אחר שישראל ידעו בבירור עניינים אלו על מתכונתם כשבא נבוכדנצר ונכנס דרך פתח הצפון והגלה החרש והמסגר בבלה - מה היתה כוונתם בחשבם שהם טבועים בבור תחתיות - {{צ|תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ}} {{ממ|תהילים|סט|טז}}. כמה נתייאשו מן הרחמים וכמה היה לבם חרד וכמעט נדחה מן האמת ח"ו כדפירש בזוהר. עד שהוצרך הנביא לבשרם {{צ|ואני בתוך הגולה}} {{ממ|יחזקאל|א|א}} - בעמקי הקליפות. וכמה יצא לבם באומרם "''איה תעלנה תפלותינו? איה יתקשר הבל פה תורתינו?''". עד שנתבשרו ואמר {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}}. ממש פתח הקב"ה פתחי הרקיעים ואמר "''דעו לכם כי ממש כמו שאני בארץ ישראל כך אני יצאתי עמכם בחו"ל! ותפלותיכם ומצותיכם ונשמותיכם באות אלי מפני שאני יצאתי בגלות עמכם. ורקיעים אלו הם עליכם כאותם הרקיעים שהם על ארץ ישראל''". ואז בטחו ישראל בהקב"ה והתנחמו מאבלותם. האמנם דרך רדתה היא - כי תצא ניצוץ השכינה עם כל חייליה ומרכבותיה. דווקא ניצוץ - כי עיקר השכינה היא בארץ ישראל. אמנם דרך פריצות תפרוץ פרץ ותצא אל ארבע רוחות השמים מקום אשר נפוצו שם ישראל. וא"ת אם כן נתבלבלו כל המעלות ח"ו!? {{ש}} אמנם דרך הפרצה הזאת נבאר שאינה כפרצת החיצונים כשנכנס לארץ שאותה פרצה היה בלבול המעלות וחרבן בית המקדש וכבר נסתמה כנזכר לעיל. אמנם פרצה זו שפרצה השכינה היה ממש כדרך פתח היכל לבנת הספיר לרדת לעולם התחתון לארץ ישראל. כן ממש פרצה פרץ הקדושה בקליפות ונתלבשה בלבושיה וירדה לבבל ולעילם ולכל המקומות. כאמרו {{צ|למענכם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה}} {{ממ|ישעיה|מג|יד}}. ואפילו אם איש אחד פרטי עובד השם בגלותו - שכינה עמו, כמ"ש {{צ|אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וגומר}} {{ממ|דברים|ל|ד}} - משם דייק ששם השכינה עמך אפילו ליחיד. אמנם הפרצה תהיה כי כמו שיש מחוזות וגבול לפרצה זו שהם ת' פרסה של ארץ ישראל שהשכינה אשתרבב ותכנס למטה -- כן דרך הגבול הזה הישר נוכח שער היכל לבנת הספיר! באלכסון תשתרבב שכינה ותתלבש בסוד היכליה וחייליה הרוחנים שאינם מצד עצמה בעלי מקום, אמנם המקום יוחס אליה מצדינו שאנו בעלי מקום. תשכון שכינה במקום זולת מקום כנזכר לעיל. הנה השכינה תשתרבב ותתפשט דרך אלכסון אל תוך אותו השר שבחוץ לארץ ואל אותו הגבול. ויעשה לו מהלך ושביל ותתפשט שם. והיינו {{צ|נפתחו השמים}} - שהיו נגדיים לגולה. {{צ|ואראה מראות אלהים}} - היא השכינה שירדה שם, והיינו דרך ירידתה. וא"ת אם כן לפי דברי אלה - ארץ ישראל וחוץ לארץ בימי הגולה הם שוים!? ואין זכות עתה למי שידור בארץ ישראל ולא תועלת ח"ו!? כבר פירשו רז"ל ואמרו {{ממ|כתובות|קיא|א}} {{צ|אינו דומה קולטתו בחיק אמו וגו'}}! ועתה נבאר האיך תעמוד שם השכינה ובזה יתוקן הכל.{{ש}} הענין הוא כי שכינה שורה בארץ ישראל בלי אמצעי, אלא כדפרישית בסוד 'פתח היכל לבנת הספיר' קדושה מתלבשת בקדושה זו פנימית לזו שוכנת בארץ ישראל ממש. ובקדשי קדשים שוכנת מדריגה העשירית בלי לבוש. וזהו סוד הפסוק {{צ|כי בנה יהוה ציון נראה בכבודו}} {{ממ|תהילים|קב|יז}} ובעצמו בלי לבוש. וזהו ר"ת {{צ|'''ב''''נה '''י''''הוה '''צ''''יון}} - הוא '''צב"י''' - כי את ציון בנה ה' כדי להראות כבודו בלי לבוש. וכן בעזרות ג"כ{{הערה|היה נראה להגיה י"ס דהיינו עשר ספירות - ויקיעורך}} מדריגות הקדושה בלי לבוש. ובארץ ישראל בלי לבוש. ואז ממש שוכנים באויר הטהור. אמנם בחוץ לארץ ח"ו שתרד כך השכינה - שעל זה נאמר {{צ|אני יהוה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}} {{ממ|ישעיה|מב|ח}} - אם כן היאך תתפשט השכינה שיהנו ממנה הקליפות ח"ו להיות בניה עזובים שם באויר הטמא?! אי אפשר! אלא תתפשט ניצוצה עד מקום שישראל שורים ותתלבש בלבושי הקדושה בתוך החיצונים. דהיינו מתלבש ניצוץ שלה בחוץ לארץ בשר ההוא שישראל תחת ידו בסוד {{צ|מלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהילים|קג|יט}}. דהיינו י' ספירותיה מתלבשים בעשר קליפין לאכפייא לון כדי שלא יוכלו להרע לישראל. והיינו כענין השמש שהוא בשמים וניצוץ אורו למטה בארץ. וכן גם כן שכינה עיקרה בארץ ישראל וניצוצה למטה בחוץ לארץ עם ישראל לשמרם. והיינו דקאמר יחזקאל {{צ|ואני בתוך הגולה}} - לא עצמותה ממש, אלא ניצוץ אורה. לפיכך {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}} - מכלל שהיא למעלה בשמים וניצוצה למטה בחוץ לארץ מתלבש בשר, כדרך שמתלבש משך רוחב גבול ארץ ישראל. שאותם המחיצות הם {{צ|רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת ונוגה לו}} {{ממ|יחזקאל|א|ד}}: והנה הסובב פנימה לגבולי ארץ ישראל הוא אור נוגה זה, והוא מתפשט מפתח היכל לבנת הספיר עד סוף תחומי ארץ ישראל. ואין בארץ ישראל 'רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת', אלא גבוליה {{צ|נוגה לו סביב ומתוכה כעין חשמל}}. לכך כולה ראויה לנבואה ואוירה הוא טהור המחכים. וחוצה לנוגה הוא חוצה לארץ - סובב ענן גדול ואש מתלקחת. וחוצה להם רוח סערה. שהרי הנביא בארץ ישראל לא הוצרך לעבור דרך אלו הקליפות אלא מיד נוגה לו וצופה בחשמל. וכן פי' ישעיה {{צ|בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את יהוה}} {{ממ|ישעיה|ו|א}} - ר"ל שראה נקודה אמצעית יושב על כסא רם ונשא וגומר. אמנם בחוץ לארץ יש בין ישראל לאביהם שבשמים מחיצות של ברזל, דהיינו שאמר יחזקאל {{צ|ואראה והנה רוח סערה וגומר}}. דהיינו השכינה שהוא המוח המתלבשת בחשמל. ועליו {{צ|נוגה לו סביב ועליה אש מתלקחת ועליה ענן גדול ועליה רוח סערה}}: והנה המת בארץ ישראל - קולטתו בחיק אמו בתוך הנוגה. ואם רעה תתגרש. ואם טובה תתקבל. והרשעים צריכים להנער ממנה. אמנם בחוץ לארץ הוא להפך - כי הרשעים מאליהם נשארים בחוץ, והצדיקים יפתח להם פתח ויקרעו החשך ענן וערפל (שהם ג' קליפות) ויכנסו בתוכם. וזהו שאין בשום נבואות שום נביא מעלות אלו אלא בנבואת אליהו בחורב שנאמר {{צ|והנה רוח...רעש...אש}} - ג' קליפות. ואח"כ {{צ|קול דממה דקה}} (שם יב) שהוא המוח, מפני שהיה בחו"ל. וכן יחזקאל. אמנם שאר נביאי ארץ ישראל רואים ושומעים מיד את הקול. והיינו שאנו אומרים ששכינה תתלבש בשר ההוא שישראל יושבים בו. ובעוד ששכינה מתלבשת בשרים החיצונים להשפיעם אזי היא אומרת {{ממ|שיר|א|ו}} {{צ|שמוני נוטרה}} את הקליפות, שהם {{צ|הכרמים}} והשרים. ו{{צ|כרמי שלי}} של ארץ ישראל ועם קדוש - {{צ|לא נטרתי}}. וזהו רמז הפסוק {{צ|כי כרם '''י''''הוה '''צ''''באות '''ב''''ית ישראל}} {{ממ|ישעיה|ה|ז}} - ר"ת '''צב"י''' - להורות שארץ ישראל וישראל נקראים 'כרם של הקב"ה'. וזהו שכתוב {{צ|כרמי שלי לא נטרתי}}. ואין יחוד כלל. כי אחר שהשכינה נפרדה מהספירות - כל הספירות הם בלתי שלימות. כי אין אור הא"ס מתגלה בהם בתוספת האור יותר על כדי חיותם. כי אין הכתר משפיע אורו אלא בהיות חכמה ובינה (שהם הכסא שלו) בייחודם. והם אינם מתייחדים אלא ביחוד התפארת ומלכות. ובגלות היא נטרדת מכל יחודה וטובותיה, ואין בה אור כלל על ידי היחוד. אמנם נמשך אליה על ידי תפלותינו ומצותינו סעד וסמך מעט כדפירש בזוהר בפסוק {{צ|אם בחקתי}} {{ממ|ויקרא|כו|ג}}. וזה יהיה הענין הנזכר אפילו ליושבי ארץ ישראל, שאנו בחיק האם ובסדר הנכון אל המדרגות. שאפילו שחרב מקדשנו - לא שלטה הקליפה בארץ ישראל אלא עד תשלום החרבן בלבד כנזכר, ואח"כ תכף נסעה. ואלו הגוים יושבי הארץ - אינם דוחים השכינה ממנה בחורבנה, אלא תמיד היא עומדת בכותל מערבי. כי מעשי הגוים ועבירותיהם אינם פוגמים בה רק שהוא חלול שמו בגלות. ואנחנו עומדים בחיק האם והיא בוכה עמנו ומנשקת עפר משכנה כדפי' בזוהר איכה. והנה ענין נוקבא דתהומא רבא והיכל לבנת הספיר הוא יום ולילה. כי ביום יסתם נוקבא דתהומא רבא, ו{{צ|תזרח השמש יאספון ואל מעונותם וגו'}} {{ממ|תהילים|קד|כב}} - ואז יצא ההוא דאיתמר ביה דמות האדם לפעלו. והיא הקדושה. ובלילה יסתם פתח היכל לבנת הספיר ויפתח פומא דתהומא רבה . ואז {{צ|בו תרמוש כל חיתו יער}}, ויתפשטו החיצונים בעולם. וכל העולם טועמים טעם מיתה, והרשות ניתנה להם לינק מהקדושה דרך קליפת נוגה, אבל לא מפנימיות הקדושה עצמה ח"ו. והנה הג' קליפות אחרות שהם ג' קליפות האגוז הקשות - הנה הקליפה הנקראת {{צ|אש מתלקחת}} יש בה ע' ענפים הנכללות בהם ע' שרים, והם תחתונים למטה ושולטים למעלה מגלגלי העולם. והם מחלקים העולם לע' חלקים, ע' גבולי האומות, כל אחד ואחד ממש מכוון ממשלתו כנגד אומתו כמו שביארנו לעיל באמרו {{צ|יצב גבלת עמים}} {{ממ|דברים|לב|ח}}. והם שואבים מבחינת שורשם ואחדותם כאחד מקליפת אש מתלקחת האוחזת ע' ענפים ונעשים בה כולם כאחד. ובחינה זו עולה ומסתלקת מבחינה אל בחינה עד הנוגה, והיא מקבלת הנשמות מסוד הקליפות ונותנת לע' שרים. וכן ג"כ השפע הוא משפעת לשרים והשרים לרקיעים המכוונים כנגד כל חלק וחלק שכנגד גבול האומה. והנה מיום שחלק ה' גבולות עמים אזי אין אותה קליפה ({{קטן|שהיא שורש לשריהם כנודע}}) נוטלת נשמות קדושות מלמעלה מאוצר הקודש כלל, אלא שיש ברשות לבד נפש הבהמית מזיווג סמא"ל ובת זוגו שרי הקליפות. ומיחודם עושים נפשות טמאות לשרים, ונותנים ומשפיעים להם, והם שורצים שרץ נפש חיה טמאה לרוב. ולפעמים יש נוחלים משם נשמות בעם ה', דהיינו ערב רב אשר בין קדושי ישראל. ומהם פריצי ישראל. והכל מצדינו. שאלמלא היו הכשרים מזדווגים בכשרות לא היתה החיצוניות נכנסת שם. ונחזור למה שפירשנו ש{{גמט דגש|ע'}} שרים הם סביבות ירושלם. {{ש}} ובזה תבין הפסוק {{צ|זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה}} {{ממ|יחזקאל|ה|ה}}. {{ש}} והענין כי הנה הרקיעים שאנחנו רואים בעינינו הם עשרה עגולים שבראש מלכות דעשיה, ובאמצע החלל שלהם מתפשט קו היושר של מלכות דעשיה דרך אמצע החלל והוא בגן עדן הארץ. ועל גבי הקו הזה הוא 'העור' כנודע. ועל גבי העור הם הקליפין. וסביבותיהם הם הלבושים דמלכות דעשיה עם אורותיהם המקיפים. וסביבותיהם הם הרקיעים כנודע באורך בדרושי האר"י זלה"ה. וזהו ענין {{צ|זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות}} - כי מלכות דעשיה הנקרא {{צ|ירושלם}} - סביבותיה הקליפות שהם הע' שרים כנזכר. וקו זה נמשך עד הקרקע. ונמצא כי אמצעות הקרקע הוא גן עדן הארץ, והוא חומר זך מאד וקדוש. וסביבותיו הוא הארץ הזאת - חומרית מאד, ששם שליטת הקליפות. ובה שמרי הקליפות הגסות שאין גסות גדול מהם, והוא תכלית הבירור והעכירות. כי כמו שגן עדן הארץ הוא תכלית הגסות והעביות של העולמות וההיכלות העליונים דקדושה -- כן הארץ הזו היא תכלית גסות ועביות הקליפות. ולכן כל מעשה העולם הזה הם קשים ורעים, והרשעים גוברים בו, בסוד {{צ|יש הבל אשר נעשה על הארץ}} {{ממ|קהלת|ח|יד}} - {{צ|הארץ}} דווקא שהיא ארץ הזאת. והנה צריך לדקדק - היאך הם עשרה רקיעים - והלא רז"ל לא פירשו כי אם שבעה רקיעים? {{ש}} והענין זה הוא כמו שבעה היכלות - שהשלשה ראשונות נחשבות כאחד, והשנים אחרונות גם כן נחשבות כאחד. דהיינו '''כתר חכמה בינה''' - הוא היכל קדש קדשים, ואח"כ הם חמשה היכלות שהם '''חסד גבורה תפארת נצח הוד''', ו'''יסוד והמלכות''' הוא {{צ|היכל לבנת הספיר}}. הרי הם עשר ספירות וז' היכלות. כך בכאן הם עשרה רקיעים פרטיים וז' רקיעים בכללות. והנה הרקיע העשירי הוא קודש, והוא כתר של מלכות דעשיה. והוא נותן חיות וכח לרקיע תשיעי שיוכל לסבב כל הגלגלים ביום אחד. והרקיע הט' נקרא 'גלגל יומי'. ואין בו כוכבים כלל. והוא חכמה של מלכות דעשיה. וזהו סוד {{ממ|תהילים|קד|כד}} {{צ|כולם בחכמה עשיתה}} - בבינה. ר"ל שכל הככבים והמזלות היו כלולים בכח בחכמה, ואח"כ בהתחברות החכמה בבינה נעשה שם הכל בפועל. והוא בתוך הרקיע שמיני דתמן קבועים כוכבים ומזלות, שהם ששים רבוא מספר שנים עשר שבטי י"ה. ומשם יורדות נשמות כל ישראל כמו שמביא בפרקי היכלות דרבי ישמעאל כהן גדול על פסוק {{צ|ונוצצים כעין נחשת קלל}} {{ממ|יחזקאל|א|ז}}. כי {{צ|נוצצים הוא}} לשון 'ניצוצות', כי כשהקב"ה מכה בחיות הקדש שנוסעים עם המרכבה אז יוצאים מהם ניצוצות. ומטטרו"ן שר הפנים לוקח אותם ומתקן מהם נרות. ומנורה אחת תלויה לפני הקב"ה, וכל שעה עומדים עליה נרות המתוקנים מן הניצוצות. ואח"כ העודפים על הנרות - מתקן מהם כוכבים ושמר אותם. וכשיצא תינוק נער ממעי אמו - אז הולך מטטרו"ן ומתקן לו כוכב ונותן לו כדי להאיר לנשמתו. ואותו כוכב יחיה בעוד שהאדם קיים בעולם הזה. ונלע"ד שזה סוד הפסוק {{ממ|משלי|כ|כז}} {{צ|נר יהוה}} - ממה שנעשה נרו לפני ה' - הוא גם כן נר ל{{צ|נשמת אדם}}.{{ש}} וזהו גם כן {{צ|בהלו נרו עלי ראשי}} {{ממ|איוב|כט|ג}} שאמרו רז"ל שנר דולק על ראשו במעי אמו - הוא זה הנר של הכוכב הנזכר לעיל. כלל העולה שברקיע השמיני שם הכוכבים ונשמות ישראל. ונקרא 'בינה דמלכות דעשיה'. {{ש}} ושם מאירים ניצוצות החסדים שהם נקראים 'כוכבים'. גם ניצוצות הגבורות שנקרא 'מזלות'. וכנודע בדרושי האר"י זלה"ה שיסוד דבינה נקרא {{צ|רקיע}} שבו חמה ולבנה ({{קטן|שהם זעיר ונוקביה}}) וכוכבים ומזלות כנזכר. והם י"ב מזלות '''טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד'''. ושלשה רקיעים אלו נחשבים לאחד כנזכר בבחינת ההיכלות, ונקראים {{צ|קדש הקדשים}}. {{ש}} והשבעה רקיעים תחתיהם - שם ז' כוכבי לכת '''שצ"ם חנכ"ל''', שהם שבעה תחתונות של מלכות דעשיה '''חג"ת נהי"ם''', שבהם ז' כוכבי לכת ({{קטן|שהם שבעה חסדים שמאירים בתוכם כנודע}}). {{ש}} והשנים תחתונים נחשבים גם כן לאחד. ובאלו הז' רקיעים הם נשמות {{גמט דגש|ע'}} אומות - {{גמט דגש|י'}} אומות תחת כל כוכב. והי"ב מזלות משפיעים להם. ובכל רקיע ורקיע יש שוטר ומושל ממונה להיות תחת ממשלתו. ותחת גלגל הלבנה - אחרון שבכולם - יש רקיע חלק שאינו משמש כלום, ושם נשמות השדים ורוחין ולילין - איש כפי מצבו. וגופם נעשה בארץ בשבעה מדורות שתחת הארץ הנקרא {{צ|תבל}}. ויש להם מדריגות בד' יסודות '''אש רוח מים עפר'''. כי יש מהם מאש ויש מרוח ונקראים {{צ|רוחין}}. ויש במים ובעפר ונקראים {{צ|שדים ומזיקים}}. ועל כל כת יש עליהם ממונים ומלאכים הכופים אותם לעשות רצונם, ומשפיעים ונשפעים מצד הגבוהים עליהם - עד מקום הקדושה שבז' רקיעים; {{צ|כי גבוה מעל גבוה שומר}} {{ממ|קהלת|ה|ז}} עד כסא הכבוד. וכשיוצא גזירה טובה או רעה ח"ו - הכרוז מכריז בכל רקיע ורקיע, וזה אומר לזה עד מקום הד' יסודות, ומשם יודעים השדים העתידות. ואפילו הממונים על העופות מכריזים. ומשם - {{צ|עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר}} {{ממ|קהלת|י|כ}}. ===מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא=== '''מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא''' דע כי כל חלק וחלק מהארץ נתן לאומה המתייחסת אל החלק ההוא. וזהו שכתוב {{צ|כי לבני לוט נתתי את ער ירושה}} {{ממ|דברים|ב|ט}}. ממש מתייחס לבני לוט הוא ער. וכן לעשו הר שעיר. וכן פירשו רז"ל {{צ|הוא אדום וארצו אדומה}} - מורה שממש יחס הארץ לפי האומה השוכנת בה. והטעם, כי השר השולט על האומה גם כן יש לו יחס להשפיע בחלק הארץ ההיא. וכן הנשמות ההם הם מחלק הקליפה שמתייחסת לאותו עפר החיצוני. בענין שהם שלשה יחסים: יחס האומה, ויחס הארץ, ויחס השר בנשמות ובהשגחה. וזהו סוד {{צ|לשמרך מ'''אשה''' '''זרה''' מנכריה}} - ראשי תיבות '''א''''ומה '''ש''''ר '''ה''''ארץ. שכל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד עבודה '''זרה''' כמו שנבאר לקמן. וכן ענין זה ממש לישראל בארץ ישראל, ונשמתם ותורתם ואלהיהם. כי ארץ ישראל הוא עפר קדוש, והעם היושב בה - עם קדוש, ונשמתם קדושה, ותורתם קדושה, ואלהיהם קדוש - שהוא השר של ישראל. ולא זה בלבד אלא כמו שארץ ישראל אין לה יחוס ברוב מצותיה עם שאר ארצות - כן אין לה יחס התורה עם שאר התורות והחוקים אשר לאומות העולם. ולזה אמר {{צ|ולא תעשו מכל התועבות האלה... כי את כל התועבות.. ולא תקיא אתכם כאשר קאה וגו'}} {{הפניה לפסוקים|ויקרא|יח|כו|כח}}. הנה שהתורה הקדושה וארץ ישראל יש להם יחס יחד, וכן יש לישראל יחס עִם הארץ בלי ספק בשביל יחס נשמתם. והראיה מיחזקאל {{ממ|יחזקאל|מז}} שחלק ארץ ישראל לי"ב שבטים ויחס כל שבט ושבט בגבול אחד. ולפי יחס השבט כן משכנו במה שהוא נגדיי לגבול אשר שם אצילות נשמת אותו השבט כדי שיהיה שופע עליו. {{ש}} וכן המצות הנעשות בארץ עולות ומקשטות כל גבול וגבול בסוד נשמת כל שבט ושבט, בענין ששלמות הנשמות בחלקם בארץ ושלמות הארץ בחלק הנשמות המגיע אליה נגדייות אל מציאותה{{הערה|אולי יש להגיה "אל מצוותיה" וצע"ע - ויקיעורך}}. והענין כי גם נקודת ציון אשר היא נקודה שממנה הושתת העולם כנודע - היא מתייחסת אל השכינה בסוד י"ב גבוליה המתפשטים מהנקודה האמצעית. והיינו סוד {{צ|מדות הארץ}} הנזכרים בפסוקי יחזקאל, והמקדש בתוכו. וישראל חוסים תחת שולי כנפיה הנפרשות מלא רוחב הארץ. וכן גם כן כמו שהשכינה אינה בשלימות בעוד שמקום בית המקדש אינו בשלימות על מכונו - כן גם כן השכינה אינה בשלימות כאשר ארץ ישראל אינה בשלימות גבוליה שהוא מנחל מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת, וישראל שוכנים כל אחד ואחד בחלק המגיע לו כפי גורלו האמיתי הנגדיי אל גבולו. כנודע כי עשר ארצות הבטיח האל יתברך לאברהם לתת לזרעו כנגד מדת המלכות המקננת בעשיה שהיא כלולה מעשר. ובימי משה לא הבטיחם על ידו אלא על שבעה ארצות של שבע עממין בלבד, שהם כנגד שבעה ספירות התחתונות. אמנם ארץ {{צ|קני וקניזי וקדמוני}} שהם כנגד שלשה ספירות העליונות - לא הבטיחם, לפי שבזמן הזה אינם פועלים אלא התחתונים. אבל אחר הגאולה האחרונה שיפעלו השלשה עליונות - אז יותן להם כל העשר. והנה נודע כי השבעה עממין הם רמוזים בזעיר ונוקביה דקליפות נוגה. כי זעיר הוא ששה קצוות ונוקביה היא שביעית להם. ולכן נראה לפי עניות דעתי כי הראשי תיבות של ז' עממין שהם '''כ'''נעני '''ח'''תי '''א'''מורי '''פ'''רזי '''ח'''וי '''י'''בוסי '''ג'''רגשי{{הערה|{{גמט דגש|כחאפחיג}}}} - גימטריא {{גמט דגש|סמאל}}, שהוא זעיר דקליפת נגה. ו{{גמט דגש|ארץ כנען}} גימטריה {{גמט דגש|לילית}}, מפני שהיא מקבלת מכל הששה קצוות דדכורא.{{ש}} וגם {{גמט דגש|כנעני חתי אמורי פרזי חוי יבוסי גרגשי}} עם כללות עשר עממין - גימטריא '''ארץ כנען''' באותיות '''נ"ץ''' דמנצפ"ך{{הערה|לא הבנתי את התחשיב, וצע"ע - ויקיעורך}}, להורות שהיא המלכות דקליפה והיא כללות מן העשר ספירות דקליפות נוגה. אבל המלכות דקדושה נקראת {{גמט דגש|ארץ הכנעני}} כמו שאמר הפסוק {{צ|והיה כי יביאך יהוה אל ארץ הכנעני}} {{ממ|שמות|יג|ה}}. <big>(</big> ושמעתי מהחכם השלם '''מוהר"ר זכות נר"ו''' ש{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} גימטריה {{גמט דגש|מלכות}} דקדושה מפני שנתחבר עמה שם {{גמט דגש|י"ה}} בסוד {{צ|אמרתי לא אראה יה [יה]{{הערה|כאן הוספתי את המילה כפי הפסוק אצלנו, ובדפוס לא הופיע - ויקיעורך}} בארץ החיים}} {{ממ|ישעיהו|לח|יא}}. וכן '''י"ה''' במילוי כזה {{גמט דגש|יו"ד וי"ו דל"ת ה"ה ה"ה}} עולה {{גמט דגש|מלכות}} ו{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} - שכל כחה היא משם '''י"ה''' בסוד {{צ|יהוה בחכמה יסד ארץ}}. ולכן '''אויר''' שלה מחכים דאיתגלי בה '''אור י''''. והנה {{גמט דגש|י', יו"ד, יו"ד ו"ו דל"ת}} - הרי {{גמט דגש|מלכות}}. וסוד הוא מ"ש בספר הזהר {{צ|אבא יסד ברתא}}. ואז איהי {{צ|ארץ ישראל}} - ישראל סבא. וכוללת עשר דרגין לקבל י' עממין דאינון {{גמט דגש|כח"ב גג"ת נהי"ם}} העולים {{גמט דגש|ישראל}} - דמתמן אתקדישת בעשר קדושות. והיודע מדרגת חם בן נח - שעליה נאמר {{צ|כל היום {{גמט דגש|דוה}}}} - ישמח ויבין כי נהפך ל{{גמט דגש|הוד}} והדר. פי' כי בהגלו' קרני ה{{גמט דגש|הוד}} דאיהו {{גמט דגש|י"ה}} על ארץ כנען שהיתה {{גמט דגש|דוה}} בנדתה - אז נתקדשה. וזהו סוד {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם '''אודה י"ה'''}}. ולכן דוד שהוא בסוד {{צ|איהי בהוד}} - חבר {{גמט דגש|ק"נ}} הודאות - {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|י"ה}}. ובו חתם ספרו. ועל כל הנזכר בכאן דוק ולא תשכח שנקרא ארץ ישראל בשם {{צ|ארץ הכנעני}} רק בעת גאולת מצרים דאז איתמר {{צ|עזי וזמרת '''י"ה'''}}. {{ש}} עכ"ל. ודברי פי חכם חן <big>)</big> ולכן גם כן כל הששה עממין אחרים כולם נקראים {{צ|ארץ כנען}} על שמה. וגם כמו שאמר האר"י זלה"ה בסוד {{צ|פתורה...'''על''' הנהר}} - שהנקבה היא על הזכר. וזהו {{צ|יותרת '''על''' הכבד}} כנזכר בזוהר פרשת פנחס דף רל"א ע"ב {{ממ זהר|ג|רלא|ב}}. וזהו דווקא בארץ בני עמין שהם בקליפות. אבל בקדושה כתיב {{צ|והארץ הדום רגלי}}, וגם {{צ|והיה יהוה למלך על כל הארץ}}. ולכן בקדושה נקרא '''ארץ ישראל''' שהיא טפלה לזכר. ואז נקרא {{צ|ארעא רעוא}} - כי '''כנען''' ראשי תיבות {{צ|'''כ'''י '''נ'''רצה '''ע'''ונה}} עם נו"ן של {{צ|עו'''נ'''ה}} {{ממ|ישעיהו|מ|ב}}. כי מה שהיה '''כנען''' נעשה 'ארעא דרעוא' בסוד {{צ|עונות כזכיות}}. וזהו סוד {{צ|שאו זמרה ותנו {{גמט דגש|תף}}}}. כי על ידי הזמר הוא {{צ|זמיר עריצים}}. וזהו {{צ|ותנו '''תף'''}} - שמכניע ה{{גמט דגש|לילי"ת}} שגימטריא {{גמט דגש|ת"ף}}. ואז {{צ|כנור נעים עם נבל}} - ר"ל מה שהיה {{גמט דגש|ארץ כנען}} ביד {{גמט דגש|ת"ף}} ו{{גמט דגש|מחול}} שהם שתים נשים זונות {{גמט דגש|לילית}} ו{{גמט דגש|מחלת}} - עתה נהפך ל'''נבל וכנור''' שהוא ביד הקדושה תחת '''הוי"ה'''. {{ש}} כי שם '''י"ה''' רומז ל'''נבל''' - שהוא '''נ'''' שערי בינה, '''ל"ב''' נתיבות חכמה. ושם '''ו"ה''' רומז ל'''כנור''' שהוא '''כ"ו נ"ר''' - זעיר ונוקביה. וזה רמז כי ראשי תיבות {{צ|'''כ'''נור '''נ'''עים '''ע'''ם '''נ'''בל}} הוא '''כנען''', להורות שנכנע {{גמט דגש|ארץ כנען}} תחת '''הנבל והכנור''' שהם חכמה ובינה תפארת ומלכות. וזה נעשה בזכות האבות כמ"ש {{צ|וגם הקמותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען}} {{ממ|שמות|ו|ד}}. וזהו רמז {{גמט דגש|כנור נעים עם נבל}} גימטריה {{גמט דגש|אברהם יצחק יעקב}}. שבזכותם יצא ארץ כנען מתוך החיצונים ונכנס תחת הקדושה, תחת שם '''הוי"ה'''. וזהו שאמר {{ממ|תהלים|מח|ב}} {{צ|גדול יהוה ומהולל מאד}} - אימתי הוא גדול מאד? כשהוא {{צ|בעיר אלהינו הר קדשו}}. וזהו {{צ|ויהוה בהיכל קדשו}} {{ממ|חבקוק|ב|כ}} - ששם '''הויה''' אינו שלם אלא {{צ|בהיכלו}} - שהיא ארץ הקדושה בסוד {{צ|'''י'''שמחו '''ה'''שמים '''ו'''תגל '''ה'''ארץ}} - ששם הוא שער השמים, ומתחבר '''י"ה''' עם '''ו"ה''' ביחד. והנה כתב האר"י זלה"ה כי ארץ ישראל היו בה {{גמט דגש|י'}} עממין כנגד {{גמט דגש|י'}} מדות שבה. וישראל כבשו חלק השביעי לבד. כי כנגד עשר שבה בקדושה יש גם כן עשר בטומאה. והשבעה שהם תחתונים - יכלו ישראל לכבוש. אבל הקליפות שכנגד ג' עליונות שלה - לא יוכלו, שהם קליפות דקות גדולות יותר. * והם '''הקני''' - והוא מה שכנגד הבינה שבה. וכן עולה {{גמט דגש|קנ"י}} - {{גמט דגש|קס"א}}{{הערה|שהוא מילוי אהי"ה ביודין - ויקיעורך}}. * ו{{גמט דגש|קניזי}} הוא מה שכנגד החכמה שבה. ונקרא '''זקן''' - זה שקנה חכמה. ובקליפה נקרא '''קניזי'''. * '''{{גמט|הקדמוני}}''' הוא כנגד הכתר ונקרא {{צ|ארץ כנען}} משום שכנען היה מה שכנגד מלכות שבה שהיא הכוללת בה כל העליונות. ולפי שרחל היא {{גמט דגש|חו"ה}} שהיא מילוי שם מ"ה{{הערה|{{גמט דגש|ו"ד, א', א"ו, א'}}}}, ו{{גמט דגש|י'}} מדות שבה עם י' פעמים י"ט. וכן עולה {{גמט דגש|כנען}} - י' פעמים י"ט. וזהו {{צ|{{גמט דגש|קץ}} הימין}}. ומה שכנגדה הוא נקרא {{צ|{{גמט דגש|קץ}} הימים}}. ונלע"ד שאחר כך שאמר משה {{צ|והיה כי יביאך יהוה אל {{גמט דגש|ארץ הכנעני}}}} שגימטריא {{גמט דגש|מלכות}} - אז {{צ|'''י"ה''' בארץ החיים}}. וזהו שאמר {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה '''יה'''}} - שהוא השפע דחכמה ובינה במלכות. שהוא עשר מילוי ע"ב - שהם {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|מ"ו}}, ועשר מילוי ס"ג שהם {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|ל"ז}} ({{קטן|בסוד {{צ|ויבן יהוה אלהים את הצלע ויביאה אל האדם}}, ואז היא ראוי לחבור עם זעיר אנפין הנקרא 'ישראל'}}). ואזי היא נקרא {{גמט דגש|ארץ ישראל}} שגימטריה {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|מ"ו ל"ז}} עם השני כוללים. וגם נודע כי שם '''י"ה''' יש לו ג' מילויים שהם יו"דין אל"פין והה"ין. {{ש}} והנה {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"י}} עולה {{גמט דגש|ש'}}. וגם {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"ה}} עולה {{גמט דגש|ר'}}. ועוד {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"א}} עולה {{גמט דגש|ק"ך}}. והכל עולה כמנין {{גמט דגש|כתר}}.{{ש}} ועוד שלשה מילויים {{גמט דגש|יו"ד ה"י, יו"ד ה"ה, יו"ד ה"א}} - גימטריא {{גמט דגש|יאהדונה"י}}. סך הכל במספר {{גמט דגש|ארץ הקדושה}} - להורות בעת שהיא מקבלת מחכמה ובינה הנקראים '''י"ה''' כנזכר (וגם הם נקראים 'קדש קדשים') - אזי היא גם כן נקרא {{צ|ארץ הקדושה}} על שם ששוכנים בה קדש קדשים. וזה סוד שאמר יעקב (<small>שהוא זעיר אנפין</small>) ללבן (<small>שהוא לובן העליון כנזכר בדרוש אדם קדמון</small>) {{צ|הבה לי אשתי}} - רוצה לומר כי מלת {{צ|הבה}} הוא לשון הזמנה והכנה וחבור. והכוונה הוא שזעיר מבקש ממאציל עליון עתה בזמן חורבנה שיעשה תיקון לנוקביה כדי שעל ידה שנקרא {{גמט דגש|ארץ הקדושה}} שגימטריא {{גמט דגש|אשתי}} שהוא במספר '''י"ה''' כנזכר לעיל. ואז יזכה גם הוא לשם '''י"ה'''. וזהו שאמר {{צ|ואבואה '''אליה'''}}. והוא אותיות {{צ|'''אל יה'''}}. הכוונה הוא שבזמן הגאולה שתבנה ארץ הקדושה ויבנה בית המקדש במהרה בימינו שהוא תיקון מלכות דאצילות - אזי גם הזעיר יהיה לו מוחין הנקראים '''י"ה''' בשלימות, ולא יסתלקו ממנו עוד לעולם. ואז ישתמשו שניהם בכתר אחד בסוד {{צ|והיה אור הלבנה כאור החמה}}. ויעלו זעיר ונוקביה במקום חכמה ובינה בסוד '''י"ה''', ואז שם '''הויה''' יקרא '''יהיה''', דזהו {{צ|ביום ההוא '''יהיה''' יהוה אחד ושמו אחד}}. וגם נקרא '''ארץ ישראל'''. והוא כמ"ש בתיקונים דעולם היצירה שלטא בארעא דישראל. והכוונה הוא כי ביצירה תמן מקנן הזעיר דאצילות הנקרא 'ישראל'. והיסוד ומלכות שלו - הם נקראים {{צ|היכל לבנת הספיר}} - שהם תמיד פתוחים להשפיע בארץ ישראל. וכמו ש{{גמט דגש|לבנת}} היא נקבה, ו{{גמט דגש|הספיר}} הוא זכר -- כן {{גמט דגש|ארץ}} היא נקבה, ו{{גמט דגש|ישראל}} הוא זכר. וזהו רמז כי {{גמט דגש|ארץ ישראל}} גימטריא {{גמט דגש|לבנת ספיר}} - כי הם מכוונים זה כנגד זה. וגם נקרא '''ארץ ישראל''' על שם שתמיד עיני ה' אלהיך דורש אותה. והחיבור היה תמיד. ולכן י' פעמים ס"ה א האלהים{{הערה|לא ברור. ולא הבנתי את הכוונה - ויקיעורך}} גימטריא {{גמט דגש|ארץ ישראל}}, שתמיד היתה הנוקבא עם הדכורא כנודע. כי הז' תחתונות כלולים בג' ראשונות. '''כלל העולה''' מכל הנזכר לעיל כי השלשה ראשונות (שהם '''קני קנזי קדמוני''' כנזכר) - לא ירשו ישראל עד לעתיד. וזהו רמז כי {{גמט דגש|קני קנזי קדמוני}}{{הערה|לא ברור. ואולי כוונתו עם ג' כוללים של המילים ועוד כולל של שלשתם ביחד מגיע אל 541 - ויקיעורך}} - גימטריא {{גמט דגש|ישראל}}. ולכן היה נקרא 'ארץ ישראל' על שם העתיד שירשו גם כן השלשה ראשונות. והנה עתה רמז בתיבת '''ישראל''' - '''לא ירש'''; שלא יירשו עדיין. אבל לעתיד יהיה '''לי ראש''' - רוצה לומר שהשלשה ראשונות יכנסו גם כן בקדושה.{{ש}} וזהו הראשי תיבות שלהם '''קק"ק''' - להורות על השלשה קדושות שרומזים בכתר חכמה ובינה דקדושה, שיהיו מקודשים גם כן כמוהם. ומאחר שהבטיח הקב"ה את אברהם שיתן לנו עשר עממין - לכן בשעת עקידת יצחק אמר לו {{צ|לך לך אל ארץ המוריה}} - לרמוז לו כי הג' ראשונות עם כללות כל עשרה עממין גימטריא {{גמט דגש|ארץ המריה}}{{הערה|כנ"ל אולי, שמוסיף ג' כוללים של ג' מילים ועוד כולל של שלשתם, וצע"ע - ויקיעורך}}. והוא אותיות '''הרם יה''' - רוצה לומר שלא ירשו כי אם ז' תחתונות בלבד, אבל הג' ראשונות הנקראים '''י"ה''' - '''הרם''' אותם לעתיד בזמן הגאולה. והטעם שלא יוכלו לרשת גם כן הג' ראשונוות - זה היה תלוי במשה רבנו ע"ה שלא זכה ל'''יחידה''' שהיא בחינת כתר דאצילות שכולל בו ג' ראשונות - {{גמט דגש|חכמה בינה ודעת}} שגימטריא {{גמט דגש|כתר}}. ולא זכה כי אם לבחינת {{גמט דגש|חיה}} שהיא חכמה דאצילות (כנודע בספר הגלגולים). ואם היה זוכה גם כן לבחינת יחידה - היה לו כח בידו להכניס הג' ראשונות גם כן ולברר מהם כל הקדושה. וכשיבא משיח בע"ה יזכה הוא לבחינת יחידה, ולכן אז יהיה לו כח להנחיל לישראל הג' ראשונות גם כן. והנה צפה הקב"ה שישראל יעשו את העגל, ולכן לא הבטיח למשה אלא ז' עממין. וזה המעשה גרם למשה רבנו ע"ה גם כן שלא יזכה ליחידה. {{ש}} וז"ש במדרש ילקוט פרשת לך לך זה לשונו:{{ש}} :רבנן אמרי אדום ומואב וראשית בני עמון הם השלשה שלא נתן להם בעולם הזה שנאמר {{צ|כי לא אתן לך מארצו ירושה}}. ובמואב כתיב {{צ|אל תצר את מואב}}. '''קיני''' הוא עשו. '''קניזי וקדמוני''' - עמון ומואב. ולימות המשיח יחזרו ויהיו לישראל כדי לקיים מאמרו של הקב"ה. עכ"ל. ודע שארץ סיחון ועוג היא קצת גבול השלשה הנזכר, ולזה בחרו בהם בני גד לפי שעתיד להיות כנגד שלש עליונות, והוא עתיד שיהיה מובחר כל הארץ. ועם היות שעדיין לא נתקדש עד אחר הגאולה. ואפשר לזה נקבר שם משה רבנו ע"ה שהוא מסוד הדעת כנודע. והנה מאחר שלא היו יכולים ישראל לכבוש את הארץ של שלשה ראשונות, ולכן גם כן תמצא שלא היו ישראל על שלימותם ושכינה על שלימותה עד לעתיד בע"ה שכל ישראל יכנסו בה ואז תהיה הארץ מלאה. והיינו שלימותה האמיתי. ואז תתתקן השכינה שהיא העומדת על י"ב בקר ויתתקנו החיות שהם בעלות י"ב פנים נגדיים לי"ב בקר הנזכר. ויתקן כסא הכבוד שאינו על שלימותו - כי אחר שהשכינה שהיא למעלה ממנה והחיות שהם למטה ממנה אינם על תיקונם - ממילא משתמע שהיא עצמה אינה על שלימותה. ותתקן ארץ ישראל עצמה. שתיקון ארץ ישראל היא על ידי השכינה שהיא שורה בה, ועל ידי כן המה כפופים. ואחר ששכינה לא שרתה בה כראוי ואפילו בימי יהושע כי היו שני שבטים וחצי חוץ לארץ ישראל - ולזה ארץ ישראל אינה מתוקנת על שלימותה. והטעם שלא היתה יכולה השכינה להיות בשלימותה - זה תלוי על קטרוג הלבנה עם החמה. וכל זמן שאינה חוזרת לסוד {{צ|אור הלבנה כאור החמה}} ממש לשישתמשו בכתר אחד כמו בעת בריאתם - אין השכינה יכולה לחיות בשלימותה. כמו שמביא האר"י זלה"ה בדרוש שבעה בחינות שיש למלכות דאצילות עיין שם, ותמצא עומק ענין זה בשורשו. וזהו שכתוב {{צ|{{גמט דגש|זה}} יהוה קוינו לו}} - רוצה לומר בזמן שישתלם שנים עשר שבטי '''י"ה''' בארץ החיים - אזי גם כן יהיה השם שלם. כי '''זה וזאת''' כחדא אזלין. ו{{צ|זאת}} שהיא מלכות אחידת ביסוד שנקרא {{צ|זה}} כנודע בזוהר בפרקת חקת עיין שם. כי '''{{גמט|קטנה=1|זאת}}''' במספר קטן גימטריה ג"כ '''{{גמט|קטנה=1|זה}}'''. ועוד הנעלם של '''זה''' במילוי כזה '''זי"ן ה"ה'''{{הערה|{{גמט דגש|י"ן ה}}}} - גימטריא {{גמט דגש|אדני}}. ===[הבדל בין ארץ ישראל לחוץ לארץ]=== ועתה נבאר ההבדל שיש בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, והבדל הנהגת ישראל ואומות העולם, והבדל הנביא והמכשף ובעל תשובה והגר. הענין - להיות מציאות משכן החיצונים למעלה מן הרקיעים והיות הנהגה הזאת שהיא הנהגת השמים מבולבלת - פעמים היא תחת שליטה עליונה. כן ממש היא הנהגת הגוף! שההנהגה הזאת הנזכרת תמצא אל כל החיים, בין מן האומות בין מישראל, מפני שהם יסודות מיוסדות מעת בריאת האדם ואין בהם תוספת ומגרעת לכל אדם. רק שישראל מגבר בהם קדושה העליונה ותקדשם. ומה גם מצד הכנת אביו ואמו בעת הולדתם. ולכך תתלבש בהם הקדושה בעודם בחיים. אמנם אומות העולם תתלבש בהם טומאה. אבל בבחינות אחרות כל בני אדם שוים. אמנם ישתנו בסוד ב' בחינות.{{ש}} ההנהגות הנזכר - כי אומות העולם שהם תחת שליטת החיצונים הם שואבים החיים שלהם בעת שהטומאה מתפשטת. וישראל שואב בעת שמתפשטת הקדושה. וזהו ממש כעין שליטת הקדושה העליונה בהנהגת הרקיעים והחיצונים. וכמו שסוד ההנהגה הזאת תלויה במעשי בני אדם. אם מטיבין מעשיהם יכנעו החיצונים ותהיה ההנהגה הזאת נמסרת אל הקדושה. ואם ח"ו מקלקלים מעשיהם נמסרת אל החיצונים. כך הוא האדם ממש! בהיותו מגביר בו סוד היצר הרע והטומאה - יתן ההנהגה כולה אל החיצונים. ובהיותו מגביר בו סוד הקדושה שהיא הנפש הקדושה ושאר פרטים אשר נבאר - יותן הנהגה זו כולה אל הקדושה ותתקדש. ועתה דמה בדעתך שני עניינים קודם. * הראשון - הנהגת ארץ ישראל והיא הנהגת הקדושים והנביאים שהיו מזדככים חומרם והיו מתקנים עצמם - כל חושיהם והשכלתם להתקדש, והיו שולטים במדות הנפשיות ומשעבדות אותם אל הקדש. ואין להם מדות נפשיות חומריות כלל. כעין שהיו שולטים בגלגלים ומכניעים אותם אל רצונם. * השני - היא הנהגת חוץ לארץ שהכל נמסרת לשרים, והיא חכמת החרטומים והמכשפים ושאר החכמות שהיו משועבדים מדות נפשיות שבהם אל צורך אותם החכמות. והם כעין בלעם ותלמידיו. ונודע שיש עתה שתי הנהגות תחת אלו והם דומות לאלו. * הראשון היושב בארץ ויצא חוץ לארץ. דהיינו שיצא מהנהגת הקדושה אל הנהגת השרים. כך ממש הוא ישראל ששעבד מדות רעות על עצמו ונתן כחתיו הנפשיות משעובדות לרצון יצרו הרע. והרי זה כעין מי שהשלים החצוני על עצמו ושעבד הגלגלים אל תחת שליטת השרים כנזכר. והיינו מי שהיה בארץ ויצא חוצה שלא לדבר מצוה. * השני הוא בהפך. והיינו הגר המתגייר והרשע השב בתשובה וכיוצא. דהיינו שהיה בחוץ ויצר הרע שולט במדותיו הנפשיות - ועתה הכניע יצר הרע ונכנס לפנים בקדושה והשליט על עצמו כל הקדושה העליונה ושעבד כחותיו אל הקדושה. וראוי להזכיר לכל מעיין שלא יחשוב בראותו בספר הזוהר {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} וכיוצא בהן שהדברים כפשטן ח"ו. כי הקב"ה קדוש - וכי יעלה על הדעת אפילו בבריאה בקודש הקדשים אין מלאך ולא שרף ולא שום בריה יכולה להיכנס לאצילות! ואיך יעלה על הדעת שתכנס שפחה במקום גברתה?! אך הכוונה כי העולם מתנהג על פי המדות העליונות, וכולן משפיעות וממשיכות שפע אל המלכות. והיינו היות תפארת מתייחד עם המלכות, והמלכות מחלקת מזון מהשפע הנזכר מנהגת ומנהלת העליונים ותחתונים, חיצונים ופנימיים. ובהיות ישראל על אדמתם היתה בחינה אחת של המלכות הנקרא {{צ|אופן אחד בארץ}} שפירושו שהיא בארץ לנהל התחתונים ומשם מקבלים שפעם ומזונם ישראל. וממה שרמסו ישראל ברגליהם היה נמשך אל החיצונים ביד אמן המקוללת לזון את בניה כמו שהוא סוד פרי החג. כאשר גרמו עונותינו ונחרב בית תפארתנו - הנה אופן הזה אשר בארץ הנה היא עמנו בגלות שוממה - פירוש שאין ההנהגה על ידה עלינו, ונתלבשה בלבושי גלות לבושי חול. והיא מנהגת על ידי השפע ההוא התחתונים. ואותם לבושי חול שהם מצד מטט"רון סביב למשכנו יחנו החיצונים ואמן המקוללת תובעת חלקה וחלק אנשיה. ואנחנו בגלותינו יונקים משדיה המקוללים מפני שאנו ניזונים על ידה. וזה{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ואני מסופק אם לא צ"ל '''וז"ס''' דהיינו '''וזה סוד''', וצע"ע - ויקיעורך}} לעומדים בחוץ לארץ עובדים עבודה זרה בטהרה, שהם אומרים {{צ|ברך עלינו וגו'}} ואין ספק שהשפע נתן למקוללת לזון בניה שהם עיקר ואנחנו טפילים להם. ומתמצית אנחנו ניזונים כי אין שפע מתחלק חוץ לארץ שלא ינתן לשר של האומ' ההיא כאמור {{צ|ועל המדינות בו יאמר וגו'}}. והנה אמנו - אין בידה להשפיענו מפני שנטלה ההנהגה ממנה בערך שאין ההנהגה ממנה בלתי אמצעי. ולכן ענין זה יוחס בלשון {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} - שהיא נוטלת חלק השפע ומחלקת לבניה כרצונה. משל לבן מלך שבהיותו בהיכל אביו היתה פרנסתו ומנת מזונותיו נתונות לאמו, ואמה זנה אותו בהנהגתה הראויה. וכאשר הרבה לפשוע - גרשו אביו מאת פניו, והלכו הוא ואמו בגולה בין הגוים. ובהיותו שם המלך אביו נתן מזונותיו בצמצום על ידי השפחה ההיא שהבן בביתה. והשפחה ההיא נותנת לבניה הטוב והמובחר, והמותרות נותנת לבן המלך. ואין לה דעת ותבונה להשיג שכל המזונות לא נתן לה אלא על ידי בן המלך שברשותה. והנה בערך בחינת המזון - הרי השפחה יורשת גברתה, כי הנהגת בן המלך על ידה והיא נושאת משאת בן המלך מאת פני המלך. לא שהיא תכנס לפני המלך ח"ו, אלא שהמלך נותן את המשאת ביד השר והשר אל העבד ועבדו אל השפחה. והנה מטעם שמתוך היכל המלך יוצא החלק אל השפחה - אם כן אין לך פגם גדול מזה אל המלכה. והנה השראת אלהותו יתברך עלינו הוא בשני דרכים. * האחד הוא על ידי התלבשות המדה הזאת שהיא השכינה השוכנת עלינו בלבוש נכרי, דהיינו בשרים החיצונים, על ידי התפשטותה באופנים. ולזה העומד בחוץ לארץ מקבל אלהותו בדרך זה. אמנם דרך זה יקרא העבודה לאלהים אחרים מפני שקבל השפע מתחת יד השרים. ועל זה נאמר {{צ|גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבוד אלהים אחרים}}. והיינו ישראל העומדים בחוצה לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם. ואלו אינם מקבלים אלוהותו כראוי אחר שיקרא קצת 'עובדי עבודה זרה' מפני שהוא משפיע לחוץ. * הדרך השני הוא על ידי פשיטת לבוש נכרי כנז"ל. דהיינו שלא יהיה נמצא שם שום מפסיק אלא שכינה שוכנת דרך המדרגות הקדושות על ישראל. והיינו היושב בארץ ישראל שאינה מתלבשת בשרים אלא ממש דרך פתח היכל לבנת הספיר תתפשט ותשתרבב שכינה באויר ארץ ישראל ותשכון באויר ארץ ישראל המחכים מצד חכמה - זאת חכמה שלמה. ומטעם זה ארץ ישראל היא המלכות מפני שאוירה משכן לשכינה ואין השכינה שוכנת בערלים מפני שאינה מתייחדת לחיצונים. ולכך צריך השוכן בארץ לימול בשרו. שאם לא - מטמא הארץ. נמצאת למד שקבול אלהותו תלוי בישיבת הארץ וישיבת הארץ תלוי במילה. וזה בשלימות, כי זה תלוי בזה, כמ"ש במדרש ילקוט דף רע"א ע"א כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וסמיך ליה וזכרתי את בריתי וגו'. מכאן אתה למד ב' דברים. האחד שארץ ישראל שקולה כמצות מילה שנאמר זכרתי את בריתי וגו' והארץ אזכור - לומר מה מילה דוחה שבת אף כיבוש ארץ ישראל דוחה שבת.{{ש}} הב' לומר ששקולה ארץ ישראל כנגד כל מה שנברא בששת ימי בראשית וכו', עיין שם. וזהו רמז כי בשמות הנקרא ארץ ישראל תמצא בסופי תיבות דילהון '''מילה''' כזה: * ארץ החיי''''ם''' * ארץ צב''''י''' * ארץ ישרא''''ל''' * ארץ הקדוש''''ה'''. וזהו גם כן רמז {{צ|'''ה'''ן '''צ'''דיק '''ב'''ארץ '''י'''שולם}} {{ממ|משלי|יא|לא}}. כי מי ששומר הברית נקרא 'צדיק' ועומד בניסיון כמו שמנינו ביוסף הצדיק. אבל מכל מקום אינו שלם עד שנכנס לארץ ישראל ויושב בה. וז"ש {{צ|הן '''צדיק בארץ'''}} - דהיינו שהצדיק דר בארץ - אזי הוא {{צ|ישולם}}. וראשי תיבות '''הצבי''' - ר"ל באיזו ארץ. וזהו רומז הראשי תיבות שהוא דווקא בארץ '''הצבי'''. כי זה תלוי בזה. וגם כן קבלת האלהות תלוי במילה לבד. וזה אפילו אם לא יזכו לארץ, אבל אינה בשלימות כי הוא בהתלבשות על דרך שפירשנו. ולזה גלו לבבל שכינה ביניהם. וזהו בזכות המילה. וז"ש {{צ|והייתי להם לאלהים וגו'}}. ===מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל=== מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל בין בחייו בין במותו. בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו תועלת לעולם מהתועלת המגיע בהיותו בחוץ לארץ. כן פטירת הצדיק בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו היזק לעולם יותר מההזיק המגיע אם היה נפטר בחוץ לארץ. והענין כי ארץ ישראל היא לב העולם כי היא שער השמים כנז"ל. וכמו שמהלב שהוא מקור החיים יתהלך ויתפשט החיות לכל אברי הגוף - כן בהיות ארץ ישראל בריאה בצדיקים היושבים בה - יתפשט הבריאות לכל יושבי העולם בכללו. כי בריאות ארץ ישראל הוא בצדיקים שהם ממשיכים לה השפע והחיות מלמעלה. וזהו כונת הפסוק {{צ|ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם}}. ר"ל אימתי ישמחו כל ישראל הדרים בחוץ לארץ במעשיהם הטובים, כמו שפירש התרגום {{צ|יחדון דבית ישראל בעובדיהון}}, כש{{צ|בני ציון}} שהם הצדיקים הדרים בעיר ציון {{צ|יגילו במלכם}} - שגורמים ייחוד העליון של תפארת ומלכות. ואז יורד השפע להם מתחלה, ואחר כך לכל חוץ לארץ. וכל התפילות של חוץ לארץ אינם עולים אלא על ידי תפלת הצדיקים שבארץ ישראל. וזהו {{צ|'''ב''''ני '''צ''''יון '''י''''גילו}} - ראשי תיבות '''צבי'''. שהם שמחים בארץ '''צבי''', גורמים שמחה בכל העולם. ואם ח"ו אין מי שעושה יחוד וחבור של מעלה בארץ ישראל - כל המעשים שעושים בחוץ לארץ אינם מועילים כלום ואין מעלתם עולה למעלה. כי בשלומם של הצדיקים שבארץ ישראל יהיה להם שלום בחוץ לארץ. וזהו שאמר הפסוק {{ממ|תהלים|סד|יא}} {{צ|'''י''''שמח '''צ''''דיק '''ב''''יהוה}} - ראשי תיבות '''צבי'''. שעל ידי שהצדיק שמח בה' ממש - שעושה יחוד של מעלה. {{צ|וחסה בו}} מתוך אהבה. {{צ|ויתהללו כל ישרי לב}} - ר"ל ויתהללו כל חוץ לארץ ויאמרו זה הוא דרכי ישרים של ארץ ישראל הנקרא 'לב' כנזכר לעיל, כי היחוד של ארץ ישראל מועיל לכל העולם. כי הנה אין דרך להתשפט השפע לכל העולם כי אם מארץ ישראל, לא זולת. וזהו אמרו רז"ל {{צ|מתמצית ארץ ישראל העולם שותה}}. ירצה כמו שביארנו כי ארץ ישראל כמו הלב המחלק החיות לכל הגוף כמו שאמרו הרופאים, כי מהצלול והזך שבדם ניזון הלב המחלק החיות לכל הגוף, ואחר המוח מהיותר זך שנשאר, ואחר כך הכבד ואחר כך שאר האברים כפי מדרגותם. {{ש}} כן גם כן העולם בכללו. מן הזך והטהור שבשפע ניזונת ארץ ישראל, ואחר כך שאר ארצות. כפי מדרגותם כן יתעבה מזון נפשם כנזכר לעיל. ולזה כיוונו רז"ל {{צ|מתמצית ארץ ישראל העולם שותה}} כנזכר. אמנם בזמן החורבן שנפסק השפע בעונותינו - הנה כל האיברים הולכים ודלים אחר שאין הלב בבריאותו ואין לך מזון. וידמה כיום התענית. ולזה אין לך יום מחורבן הבית ואילך שאין קללתו מרובה מחבירו - כי הולכים ודלים הנמצאות מחסרון השפע. והענין כי ביום התענית שנפסק המזון - אז הלב ניזון מן האיברים. כי בראותם כי נחלש הלב - לפחדם ממיתתו שימותו גם כן הם כי בהיותו הם חיים - ולזה הם נותנים לו מדם האיברים שנמצא להם כדי לחזקו שלא יפול הכח. ובזה הולך ומתמעט חלבם ודמם. כן גם כן מזמן החרבן ואילך מתמצית חוצה לארץ - ארץ ישראל שותה. כי ארץ ישראל אין לה קיום והעמדה אלא על ידי המעט מזער צדקה שמשלחים לארץ ישראל מחוץ לארץ, כהיום הזה שהוא התמצית של אנשי חוצה לארץ. והנה הצדיקים היושבים בארץ ישראל - באמצעותם השפע יורד מלמעלה. וזה אחר שהשפע הרוחני אי אפשר שירד למטה לארץ הגשמית אלא על ידי הצדיקים שהם חלק אלוה ממעל, ובהכנת מעשיהם ותורותם יורידו השפע הפך טבעו ויעזור להם טהרת המקום. כמו הפתילה הטובה והשמן הזך שהם נושא השלהבת. כי בהם נאחז אור הרוחני שאין בטבעו לירד למטה. וכבר ידעת מ"ש בספר התיקונים דף מ"ד ע"א וזה לשונו: {{צ|ללבי גליתי ולאברי לא גליתי}}. ומקשה הר' חיים ויטל זלה"ה ולמה אמרו רז"ל מלבא לפומא לא גליתי - שהרי מצינו בפירוש כמה רבים וגדולים שדברו בענין הגאולה כגון רשב"י וכיוצא בו?{{ש}} אבל רזא דמלה הוא כי אל אותם הנשמות שהם מבחינת הלב - גלה סוד הקץ. ולזה היו יכולים לדבר. אבל לנשמות שהם משאר האיברים - לא גילה. וזה שאמר התיקונים דף מ"ד ע"א {{צ|'''ללבי''' ודאי גליתי ולאברי לא גליתי}}. מאי "ללבי"? אלא אורייתא איתה לה רישא וגופא ולבא ואברין כגוונא דישראל דאתמר בהון {{צ|עיני העדה}} - דא ע' סנהדרין. ומשה ואהרן על גביהן. אלין דאתמר בהון {{צ|ללבי גליתי}}. וכן באורייתא שבעין אנפין תליין מתרין תורות - אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה. בגלותא - {{צ|חלק '''לבם'''}} דאינון {{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים דאינון כגוונא דסנהדרין. ורזא דמלה {{צ|אשרי כל חוכי '''לו'''}} - {{גמט דגש|לו}} בחושבנא סליק תלתין ושית. ואינון {{גמט דגש|ל"ו}} בארעא דישראל ו{{גמט דגש|ל"ו}} לבר מארעא דישראל. ודא איהו {{צ|חלק '''לבם''' וכו'}}. וזהו סוד שהקב"ה רמז למשה {{צ|אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו' ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם}}. ונודע כי פני משה פני חמה. וזהו שכתוב {{צ|ושמתי '''כ"ד כ"ד''' שמשותיך}} - ר"ל ש{{גמט דגש|מ"ח}} צדיקים מן השבעים שכולם הן מן שורש השמש כמשה רבנו ע"ה. וכולם הם מעלמא דדכורא. ולכן השכינה רודפת אבתרי' לאתחברא עמהם בסוד {{צ|אור זרוע לצדיק}}. וכשלא יש זכות בישראל - אזי ח"ו הם להפך כנזכר, ונשארו בארץ ישראל {{גמט דגש|כ"ד}} אחת בלבד. ואז נאמר {{צ|אל ישוב '''ד"ך''' נכלם}} {{ממ|תהלים|עד|כא}} - שיקבל הקב"ה את תפלתם ואל תשוב ריקם מלפניו. והנה נודע אם הדור זכאי - רובם בארץ ישראל, ואם הדור חייב - רובם בחוץ לארץ. והכונה מה שאמרנו. כי קיום העולם הוא הצדיקים שעובדים ומושכים השפע למטה לארץ. והנה בהיות רובם בארץ ישראל - אז ימשיכו שפע רב טהור ונקי. אמנם מיעוטם בחוצה לארץ יספיקו להמשיך אותו השפע שכבר ירד לארץ ישראל והם ימשיכוהו לחוץ לארץ. ולזה רמוז בפסוק משלי כ"ט {{צ|ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם}}. ר"ל כי ראשי תיבות {{צ|'''ב''''רבות '''צ'''דיקים '''י'''שמח '''ה'''עם}} - הוא '''הצבי'''. כשיש רוב צדיקים בארץ '''הצבי''' - אזי {{צ|ישמח}} כל העם שבחוץ לארץ שהם גורמים הורדת שפע ברכה עד בלי די. {{ש}} אבל {{צ|ובמשול רשע}} - כמ"ש בתיקונים {{צ|מאן "חלק לבם"? דא שאור וחמץ דאינון סמא"ל ונח"ש}}. וזה שאמר {{צ|ובמשול רשע - דא סמא"ל}} השולט ומחלק לבם שרובם בחוץ לארץ. אז {{צ|יאנח עם}} - כי השפע הוא מעט מזער מה שמקבלים, כי בהיות מיעוטם בארץ ישראל לא יוכלו להמשיך משער השמים כי אם מעט שפע. כי כפי עובי הפתילה תהיה אחיזת השלהבת. ולזה אף אם יהיו רובם בחוץ לארץ לא יועילו להמשיך אצלם לחוץ לארץ רק מה שכבר נמשך לארץ ישראל על ידי המועטים. '''{{קטן|קטע זה הובא כאן על פי הגהת המהדיר בדפוס ויניציא}}'''{{ש}} בזוהר דף קנ"ז ע"ב: אף על גב דישראל לבר מארעא קדישא - השכינה גולה אחריהם ונותנת שפע מזונם של ישראל ביד השרים - היינו דווקא שתחלה יבא אל מקום הנועד, היינו מהיכל לבנת הספיר אל נקודת קדש קדשים, ומשם מתפשט לסוד גלות ישראל ביד השרים. וז"ש {{צ|על חילא וזכותא דארעא}} - כלומר שם נשפע ומשם מתחלק לשרים ולישראל שהם תחת רשות השרים. וז"ש {{צ|וברכת את יהוה אלהיך}} אפילו בחוצה לארץ. {{צ|על הארץ הטובה}} - על סיבת ארץ הטובה שהוא ארץ ישראל. {{צ|אשר נתן לך}} המזון בחוץ לארץ. שהארץ הקדושה היא נותן מזון בחוץ תחת השרים. וז"ש שם {{צ|דהא בגינה מזונא וספוקא אשתכח בעלמא}}.{{ררר}} '''{{קטן|[עד כאן הקטע]}}''' או ירצה באופן אחר. והוא כי הצדיקים בהיותם בארץ ישראל יוכלו להגין על כל המקומות. והטעם כנזכר כי ארץ ישראל הוא כמו הלב הנותן חיות וקיום לכל האברים כולם. אמנם צדיקי חוץ לארץ - לא יועילו אלא למקומם לבד, כי הם כמו חיות האבר הפרטי שלא יועיל רק לעצמו. וכן בעת סלוקם שהצדיקים שבארץ ישראל יזיק לכל העולם. וז"ש {{צ|ותמת שרה בקרית ארבע וגו'}} - שיש להעיר שאומר תחלה הסימן הפרטי שהוא {{צ|בקרית ארבע}}, ואחר כך הסימן הכללי שהוא {{צ|ארץ כנען}} הכולל כל ארץ ישראל? אמנם יתיישב כפי מה שהזכרנו שהכוונה לרמוז מעלת שרה שבזכותה היתה מועלת לאנשי מקומה וגם כן לכל אנשי גבול כל ארץ כנען. וכן בעת סלוקה - לכולם יחק נסתלקה; כלומר שכולם אבדו התועלת. והטעם כנזכר שהצדיק בהיותו בארץ ישראל מועיל למקומו לכל העולם. ונחזור. כי יש לפעמים שמחלקים השבעים ושתים צדיקים שני חלקים בארץ ישראל שהם כמנין {{צ|ושמתי {{גמט דגש|כדכד}} שמשותיך}}. ו{{גמט דגש|כ"ד}} אחד בחוץ לארץ. ואז נאמר {{צ|קול רנה וישועה '''ב'''אהלי '''צ'''דיקים. '''י'''מין יהוה עושה חיל}} - ראשי תיבות '''צבי'''. ר"ל כשיש בארץ '''צבי''' כמספר {{גמט דגש|{{צ|באהלי}}}} צדיקים - אז הוא {{צ|קול רנה וישועה}} בכל חוץ לארץ בשביל שיש {{גמט דגש|כדכד}} צדיקים. ומה שהיה מקודם {{גמט דגש|אהל}} אחד שהוא במספר {{גמט דגש|ל"ו}} - עתה שנחלקו לשני שלישים נעשה ב' אהלין. וזהו שכתב {{צ|'''באהלי'''}} לשון רבים - כי מיעוט רבים שנים. ולכן אמר גם כן ב' לשונות {{צ|קול רנה וישועה}}. ומי גרם זה? וז"ש {{צ|ימין יהוה עושה {{גמט דגש|חיל}}}} - רוצה לומר החסד של מדת הרחמים פועל בעולם ועושה {{גמט דגש|חיל}} בעבור חיל דמטרוניתא שישי במספר {{גמט דגש|חיל}} צדיקים בארץ ישראל. אבל צריך להבין השורש של אלו {{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים מאיזה מקום באים?{{ש}} דע מה שמביא האר"י זלה"ה בדרוש השלישים כי כל חסד מתחלק לששה שלישים, עיין שם. והנה החמשה חסדים מתחלק לשלשים חסדים. וזהו סוד {{צ|ואברהם היו יהיה}} - ר"ל אברהם שהוא חסד מתפשט בגוף דזעיר במספר {{גמט דגש|יהיה}}, ואחר כך נכנסים כללות החסדים ביסוד דזעיר והוא גם כן מתחלק לששה שלישים - {{גמט דגש|ל"ו}}. ואחר כך בעת החיבור היסוד דזעיר עם היסוד דנוקבא - הוא נותן בה גם כן כללות החסדים. וזהו סוד הפסוק {{צ|ויתן אברהם את כל אשר {{גמט דגש|לו}}}} - שהם {{גמט דגש|ל"ו}} חסדים - {{צ|'''ליצחק'''}} - שהוא {{גמט דגש|רחל}} גימטריא {{גמט דגש|ליצחק}}. מפני שכל תיקונים הוא מצד הגבורות שהם נקראים 'יצחק', והיא נקרא על שמו. והנה כנגד {{גמט|ל"ו}} חסדים שהם נכללים ביסוד הנקרא 'צדיק', ועל שמו דיסוד נקרא כולם 'צדיקים' -- כן {{גמט|ל"ו}} גבורות הנכללים ביסוד דזעיר נקרא גם כן {{גמט|ל"ו}} צדיקים. ואלו הם ה{{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים הנזכר לעיל. וז"ש {{צ|"חלק {{גמט|לבם}}" - מאן חלק לבם? שאור וחמץ דאינון ערב רב}}. ורזא דמלה {{צ|ויהי מבדיל בין מים למים}}, עיין שם. והכוונה הוא כי בזמן שערב רב שולטים בעלמא - אז הנוקבא דזעיר היא בסוד 'אחור באחור', ואין לה אלא גבורות כמו עמה בזמן הגלות. ואז {{צ|חלק {{גמט דגש|לבם}}}} - ש{{גמט דגש|ל"ו}} גבורות הם בסוד חוצה לארץ שהוא אחורי הזעיר, ו{{גמט דגש|ל"ו}} חסדים הם בסוד ארץ ישראל שהוא ביסוד דזעיר בפנים שלו. וזהו {{צ|ויהי מבדיל בין מים (של חסדים) למים (דגבורות)}}. וגם ראשי תיבות {{צ|'''ב''''ין '''מ''''ים '''ל''''מים}} הוא {{צ|'''לבם'''}}. אבל בעת התחברות החסדים וגבורות ביחד כמו בעת חיבור זעיר ונוקביה במוסף דשבת או בעת הגאולה בעזרת השם יתברך - אז נותן הזעיר גם כן לנוקבא ה{{גמט דגש|ל"ו}} חסדים. אזי נאמר {{צ|{{גמט דגש|חסד}} יהוה מלאה הארץ}}. ר"ל שכל {{גמט|ע"ב}} צדיקים שמספרם עולה {{גמט דגש|חסד}} - הם כולם בארץ ישראל, וארץ ישראל (שהיא הנוקבא) מתמלאות מהם. ו{{גמט דגש|ל"ו}} גבורות גם כן נקרא 'חסדים' על ידי המיתוק. וכולם ביחד הם כמנין {{גמט דגש|חסד}} כנודע. ואז נאמר {{צ|היוצר יחד {{גמט דגש|לבם}}}}. ואז גם כן יגל '''לבם''' בה' ממש. <big>(</big> ושמעתי מאהובי הר' משה זכות נר"ו כי כל דרוש זה רומז בפסוק {{צ|על זה היה דוה לבנו}}. וירצה כי הצדיקים נקראו 'לב' ונקראו 'עינים' כנ"ל מן התקונים. ויקונן הנביא {{צ|על {{גמט דגש|זה}}}} שהם הי"ב לעשות {{גמט|חי"ל}} - {{צ|היה דוה לבנו}}. ולא עוד אלא אפילו {{צ|על {{גמט דגש|אלה}}}} שהם הל"ו {{צ|חשכו עינינו}}. ודייקא כי בחסרון ה'זה' דוה הל"ב - הוא האדריכל הרמוז בדברי רז"ל כי מטיבורא דלבא יש שני שלישים שהם סוד {{גמט דגש|כ"ד כ"ד}}. ואמנם בחסרון {{גמט|'אלה'}} - אז יש חשך גם לעינים כי אז נסתמו עיניהם ולבם של ישראל. והמשכיל יבין ושפתים ישק <big>)</big> ===מעלת ארץ ישראל וישיבתה=== מעלת ארץ ישראל וישיבתה. הנה בענין ארץ ישראל הם ששה חלוקות. * הא' - מי שלא נכנס בה כלל ועיקר * הב' - מי שראה אותה מרחוק ראיה לבד * הג' - מי שנכנס בה ויצא ומת חוצה לה * הד' - מי שנכנסו עצמותיו אחר מיתתו * הה' - מי שנכנס בה וישב בה ועמד עד יום מותו ומת שם * הו' - מי שנולד בה ולא יצא חוצה כל ימי חייו וחלוקות אלו הן זו על זו במעלה, והם רומזות לדברים עליונים. ואין ספק כי כל העולם השפל הוא נגד המלכות, ובכללו ג' בחינות. * האחד - ים * השני - ארץ * השלישי - ארץ ישראל וכל אחת מוקפת מחברתה. * כי הים מקיף את כל היבשה, והבחינה הנקרא 'ים' הוא כנגד לובן שבעין והוא נגד החסד. * ושאר הארץ הנקרא חוצה לארץ הוא נגד שחרות שבעין והוא נגד הגבורה, ומשם נמשך התוך הזהב וסיגיו. ולפיכך אויר ארץ העמים מטמא כי הוא הנחלק ל{{גמט דגש|ע'}} שהם מצד האומות בסוד החיצוניות. * וארץ ישראל נגד קו הירוק המקיף את בת עין וזהו מצד התפארת הנקרא 'ישראל'. * ובאמצעות ארץ ישראל - ירושלים שהיא נגד בת עין שהיא עצם השכינה. וג' גוונין הקודמין הם סובבים ומקיפים אותם והם סוד שבת שפירושו '''ש' ב"ת'''. דהיינו {{גמט דגש|ש'}} - {{גמט דגש|ג'}} אבות. ולא אבות ממש אלא ג' מציאיות שהם קשוטי המלכות. ו{{גמט דגש|בת}} - דהיינו '''בת עין''' - שהוא עצם המלכות הנקראת 'בת' שהיא 'בת' ומדה אחת מעשר מדות, והיא נחלקת לעשר דהיינו סוד {{גמט דגש|י'}} קדושות. ונלע"ד רמז אחד למה נקרא ירושלים {{צ|בת עין}} מפני ש{{גמט דגש|סמא"ל}} שגימטריא {{גמט דגש|עין}}, הוא מקבל שפע מהיכל לבנת הספיר כנז"ל ומחלק אותם אחר כך ל{{גמט דגש|ע'}} שרים. וזהו '''עין'''. אם כן ירושלים נקרא ה'בית' של {{גמט דגש|ע'}} שרים שמשם יוצא השפע להם. והנה מי שאינו דר בארץ ישראל אמרו רז"ל שדומה כמי שאין לו אלוה. להיות שנשמתו אצולה ממקום הקדש. ולפי האמת אין בקליפה באמיתות לשלוט בו מפני כי חלק ה' עמו ולא חלק בשרים. ונמצא שאין השר ההוא שולט בו כל עיקר, וגם השכינה אינה שורה עליו מפני שהוא בתוך מצולות ים הקליפה המתלבשת באויר ארץ העמים הטמא, שמצדם הוא טמא ומטמא. ונמצאו לפי זה ש{{צ|אין לו אלוה}}. ואין ספק כי נשמתו ורוחו ונפשו וגופו הם מתלבשים בתוך הקליפות והטומאה. ועוד שאין מעשיו ולא תורתו טהורים מפני שהם מתלבשים באויר ארץ העמים הטמא. בזולת כי בעת הפטירה אין הנשמה עולה בטהרה מפני שהיא מתלבשת בקליפה ההיא בזולת שהיא צריכה להתגלגל ממקום למקום עד בואה לארץ ישראל כי שם שער השמים ליכנס הנשמה בגן עדן. כדפירשו רז"ל כי דרך מערת המכפלה כניסת הנשמה לגן עדן של מטה, ומשם לגן עדן של מעלה. וכאשר נבחין מעלת ארץ ישראל על חוצה לארץ נמצאם בשלשה בחינות בזולת שיש תחת כל בחינה ובחינה מהם כמה בחינות: * האחד - מענין עשיית המצות בטהרה ובנקיות כל ימי היותו בעולם * השני - מענין פטירת הנפש מן הגוף * השלישי - מענין התחיה אחר כך והנה ג' חלוקות אלו לא ישתוו וודאי. כי מי שהיה כל ימיו בארץ ישראל נמצאת נשמתו גם בעת בואה אל גופו בטהרה ובנקיות בלתי נטמאת באויר ארץ העמים והיא במעלה גדולה וסיוע גדול אל העבודה. וגם אם בקטנותו יכנס האדם קודם י"ג בארץ ישראל - זוכה קצת אל מדה זו כי אין יצר הטוב ונשמה באדם עד י"ג שנה כדפירשו רז"ל. ולפעמים גם הרוח ולפעמים הנפש כנזכר בזוהר בפרשת משפטים. וכן כל שנותיו אשר עשה הם בטהרה ובנקיות עד צאתו מן העולם הזה. גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב. אבל העולה לעת זקנתו לארץ ישראל אינו מכלל מדה זו ואינו זוכה כי אם אל השנים שהם מענין הפטירה וגם החתיה כאשר יתבאר. והעולה אחר מיתתו בעצמותיו - זה ודאי אינה זוכה כי אם בתחיה לבד, וגם אל מעלת פקודת הנפש לעצמות בסוד {{צ|ועצמותיך יחליץ}}, היות בטהרה בארץ ישראל. '''ועתה''' כשנבא לספר במעלות החלוקה הראשונה הם רבות. * '''א'''' - שהנשמה לא נטמאת מעולם ולא נתלבשה באויר ארץ העמים כל עיקר * '''ב'''' - שמצותיו אשר עשה כולם בתכלית הטוהר. ואותו הרוחניות המתהוה מהמצוה והתורה לא נתלבש בקליפה ההיא והטומאה ההיא. * '''ג'''' - כי השפע הנשפע על ידי התורה והמצוה לא נשפע אל השרים מפני שהישראלי העומד בחוצה לארץ ועומד במצות ובטהרה - ודאי אותם המצות ישפיעו לו ואותו השפע אי אפשר להיות נשפע עליו אם לא על ידי אותו שר אשר הוא שם בחלק ארצו. וזה פשוט. וזה היה דווקא בזמן היות השכינה עיקרה בארץ ישראל כי אז ודאי היה מקבל על ידי השר. וזהו שאמר דוד המלך ע"ה {{צ|אשר גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבוד אלהים אחרים}} - ממש עובד ומשפיע לאלהים אחרים שהם הקליפות כנז"ל. והכוונה הוא כי הדר בארץ ישראל בחורבנה {{צ|'''דומה''' כמי שיש לו אלוה}}. אבל בבנינה - יש לו אלוה ממש! ובחוצה לארץ {{צ|דומה כמי שאין לו אלוה}} בכל זמן. ולכן דוד שהוא משיחנו אמר {{צ|גרשוני מהסתפח בנחלת יהוה}} כי גלות שלימה היתה לו. ועוד אפילו ישיבת ארץ ישראל בימיו היתה בלא מקדש ובלא משכן; כי הארון חוץ למקומו והמשכן בלעדי בכל מקום שהוא במת ציבור. וכן במשה רבנו ע"ה כתיב {{צ|'''גם בי''' התאנף}} - הראשי תיבות סימן {{צ|'''ג''''רשוני '''מ''''הסתפח '''ב''''נחלת '''י''''הוה}}. * '''ד'''' - עוד כמה מצות היתירות בארץ והם תלויות בארץ. ואין ספק כי מפני היות מעלות המצות האלה גדולה עד מאוד - אין ראוי לקיימם בחוצה לארץ כי כח הקדושה כזו אין ראוי שישפע בחוצה לארץ על דרך שאמרו רז"ל שאין מביאין חלה מחוצה לארץ לארץ ישראל ואם הביאוה תשרף כחמץ בערב פסח. וכן תרומה וכן בכורים וכיוצא באלו הרבה. וזהו ודאי מפני מעלות המצות האלה הנזכרות. * '''ה'''' - היות התפלה של ארץ ישראל רצויה ומקובלת יותר מפני שאין כל כך מקטרגים, וזה מפני שאין אותם האותיות המתהוות מהפה מתלבשות באויר טמא. ולכן הם רצויות ונעשות תכף עטרה וכותרת על ראש מלכו של עולם. וזהו רמז {{צ|'''ה''''נה '''צ''''עקת '''ב''''ני '''י''''שראל באה אלי}} - ראשי תיבות '''הצבי''' - ר"ל כי בארץ הצבי תכף אני מקבל בעצמי הצעקות והתפלות של בני ישראל, לא על ידי מלאך אלא אני בעצמי. מה שאין כן בחוצה לארץ שצריכין להתלבש באויר טמא ויש כמה חיצונים מקטרגים עליהם עד התכנס בארץ. ואחר כך צריכים טהרה ונקיון כדי לעלות למקום גבוה. וזהו שכתב הרמ"ק זלה"ה לזה בכל גבולי ארץ ישראל הם מים כי הגבול המזרחי הוא הירדן, המערבי הוא הים הגדול, והגבול הצפוני הוא נחל מצרים, והגבול הדרומי הוא נהר פרת{{הערה|אולי נפלה כאן טעות וצריכים להחליף נחל מצרים ונחל פרת בדרום וצפון, וצע"ע בדפוסים אחרים - ויקיעורך}}. והכוונה לרמוז כי כל הנכנס לארץ ישראל שהוא אויר הקדש מחוצה לארץ שהוא אויר טמא - צריך בכניסתו לטבול ולטהר עצמו תחילה ואחר כך יכנס. כי אז בכניסתו הוא מתקדש בתוספת נשמה כמו שיתבאר אחר כך בע"ה....{{הערה|נקודות אלו מופיעות בדפוס המקורי של וויניציא - ויקיעורך}} '''וכשנבא לספר במעלות החלוקה הב'''' נמצאות גם כן רבות. * ה'''א'''' כי אין המת בארץ ישראל מת על ידי מלאך המות אלא על ידי מלאך קדוש (כמו שיתבאר אחר כך בע"ה) המתלבש בגבורה לעשות הפעולה ההיא. והוא כבהמה הנשחטת על ידי סכין יפה והיא טהורה. אבל המת בחוץ לארץ מת על ידי סמא"ל, סכין פגום. והוא נעשה נבלה. * ה'''ב'''' כי הנפטר בחוצה לארץ נשמתו בעת צאתה מגופו מתלבשת בכתנת אויר חוץ לארץ ומטמאת על ידי כך ודאי, וצריכה כמה טורח עד בואה לשער השמים ושם מתטהרת מטומאתה כדי לעלות ודאי כנז"ל. * ה'''ג'''' טורח גלגולה עד בואה ממקום שהוא דר להגיעה לארץ ישראל. ומה גם אם צריכה לעבור בגבול שרים רבים עד הגיע לארץ ישראל כי ודאי יאחזום צירים וחבלים. ועל כזה וכיוצא בו אמרו רז"ל {{צ|אינו דומה קולטתו מחיים וכו'}}. '''וכשנבא לספר במעלת החלוקה השלישית''' נמצאם עוד הרבה * ה'''א'''' טורח גלגול מחילות לפי עניינה ולפי מעשיה. * ה'''ב'''' כי תקדם תחיית ארץ ישראל לחוץ לארץ כמו שאמרו רז"ל. * ה'''ג'''' כי בכל ריש ירחא ושבתי הנפשות פוקדות הגוף כנזכר בזוהר, וכאשר יהיה קבור בחוצה לארץ יוכרח שתטמא הנפש באויר ארץ העמים בבוא לפקוד הגוף ולא יהיה להם יחד נחת רוח. ועתה במה שסופר במעלת ארץ מבואר מעלת היושב בה לעולם כי זה זוכה לכל המעלות כולם ודאי. אבל הנכנס בקטנותו יזכה בהם אבל לא כל כך כי כבר נולד באויר ארץ העמים. אמנם מי שעמד עד שגדל ואחר כך בא - גם אם יזכה בקצת לעסוק במצות בארץ ישראל - עם כל זה לא ישיג אל המעלה הגדולה ההיא ואולם ישיג קצתה. אבל מי שנכנס בה ומת - זה ישיג אל השני בחינות לבד, כי הראשונה כבר נאבדה ממנו. ועולה בעצמותיו לבד - זה לא יזכה כי אם אל השלישית שהיא התחייה ופקידת הנפש לבד. ומי שיעלה בבשרו אחר מותו - זה יזכה עוד כי העפר שהוא עפר המזבח. מפני שהאדם ממקום כפרתו נברא והנה אנחנו הנבראים ודאי מאותו עפר מחוייבים להביאו אל מקום חציבתו שהוא קדוש. {{ש}} אבל בזוהר פרשת אחרי עמוד ק"ל {{ממ זהר|ג|עב|ב}}: {{צ|אמר ר' יהודה כל מאן דלא זכי בחייוי למשרי מדורא בארעא קדישא ומייתין ליה לאתקבר תמן - עליה כתיב ונחלתי שמתם לתועבה. רוחיה נפיק ברשותא נוכראה אחרא - וגופיה אתי תחות רשותא דארעא קדישא! כביכול עביד קדש חול וחול קדש}}, עכ"ל. {{ש}} אם כן נראה מכאן שאסור להעלות הבשר אחרי מותו. ובזוהר פרשת תרומה דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|ב}} אמר:{{ש}} {{צ|ואי לא דעביד קב"ה אסוותא לארעא דהא כיון דאתבלי ההוא גופא נשיב קב"ה רוחא ודחי ליה לההוא רוח מסאבא לבר דהא איהו חס על ארעיה}}.{{ש}} ונודע כי הדין הוא שעפר ארץ ישראל שיבא לחוצה לארץ דינו כעפר חוץ לארץ, ועפר חוץ לארץ שנכנס לארץ ישראל דינו כעפר ארץ ישראל. וזהו סוד הגרים. ולכן המתרקב בשרו בעפר הארץ מעלתו גדולה. ואם להפך - להפך. וזה היה סבת יעקב אבינו ע"ה שצוה שיעלוהו תכף למיתתו. ואולם נשאר לנו לדעת מה היא מעלת הרואה אותו מרחוק אם לא יכנס בה? כי אמר הכתוב {{צ|אם יראה איש באנשים האלה וגו'}} - כי נראה שהראייה היא מעלה גדולה!? ועוד שמשה רבנו ע"ה למעלה גדולה נתן לו זה סמוך למיתתו כדכתיב {{צ|עלה אל הר העברים וגו'}}, וכתיב {{צ|ויעל משה וגו' ויראהו יהוה את כל הארץ וגו'}}. מורה כל זה היות מעלה קצת לרואה אפילו אם לא נכנס בה. הענין יובן במה שפירש בזוהר {{צ|ויוסף ישית ידו על עיניך}} בפרשת בלק{{הערה|לא מצאתי רק בפרשת שלח בדף קס"ט ע"א {{ממ זהר|ג|קסט|א}} - ויקיעורך}}, כי העינים הם מבוא אל הצורות המתדמות אל השכל. תחלה יצייר הדבר ההוא בדעתו ובשכלו. והנה הצורה תהיה מצטיירת שם. ואם הצורה ההיא מן הדברים פחותים מוגשמים וגסים המתדמים אל השכל יורידוהו ממעלתו כמו שאסור להסתכל בנשים שאף שאם לא ידמה בשכלו לעבור עבירה - סוף סוף יצייר בשכלו הצורה ההיא ויהרהר מה שאין ראוי, אף אם לא יפעל פעולה רעה. והטעם כי הצורה המצטיירת בשכל תפגום הנפש או יתקננה אם תהיה צורה טובה, וימצא בזה כמה דברים בענין העבודה. והנה כאשר יצייר האדם בדעתו צורה קדושה - הנה אותה הצורה הקדושה ההיא שידמה בדעתו תשלים שכלו. והיינו דקאמר ר' אבא בפרשת משפטים{{הערה|אולי הכוונה אל {{ממ זהר|ב|קכג|ב}}}} שהיתה צורת ר' שמעון מצטיירת לפניו והיה משיג על ידי זה השגה גדולה. וזהו הטעם {{צ|והיו עיניך רואות את מוריך}}. וזה הטעם {{צ|אל תפנו אל האלילים}} שאסור להסתכל בעכו"ם, כי הצורה ההיא הנבזת פוגמת השכל. וזה הטעם שאסור להסתכל בפני אםד רשע. ולא זו בלבד אלא גם היות צורת האדם מצויירת בשכל הנכבד ממנו - ישיג הוא מעלה גדולה ונפלאה. {{ש}} וזה הטעם שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל, כי יצייר עצמו בשכל רבו. והיינו דפירשו רז"ל בפסוק {{צ|חי יהוה אשר עמדתי לפניו}} דהיינו שעומד לפני אליהו, ובהיותו עומד לפני אליהו ודאי תצוייר צורתו בדעת אלישע. ואליהו עומד ומשמש לפני קונו מרוב דבקותו בנבואה - נמצא עומד תדיר לפני ה'. וכיוצא רבים. והיינו טעם {{צ|יראה כל זכורך את פני האדון}}, בזולת טעמים אחרים, כי יצייר הזכר תפארת צורתו ומציאותו בשכינה שעומדת שם. ועם היות שהשגחת השם מצויה בכל מקום - עם כל זה לא יתבודד האדם לחקוק צורתו בשכינה כמו בהיותו מתראה במקום הקדש. וזה טעם {{צ|ולא יראו פני ריקם}}. וכי האי גוונא טובא באורייתא. ולכן מצוה לסגור העינים בעת התפילה לסלק דעתו מהצורות הגשמיות כולם - לייחד המחשבה בצורות השכליות. והנה בהיות איש רואה את אוהבו - בלי ספק יקנה בנפשו שמחה גדולה ותתחקק צורתם זה בזה וזה בזה מרוב אהבתם, ויקנו בדעתם צורתם. וירבו שמחתם ואהבתם. וההפך להפך. וזה טעם {{צ|לא יגורך רע}}. וכן {{צ|מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי}} - כי יעוררו שנאה בלי ספק. וכן גם כן טעם {{צ|אם יראה איש וגו'}} - כי אחרי שהם ספרו בגנות הארץ ושנאוה - אין ראוי שתהיה צורתם חקוקה בה כדי שלא יעוררו שנאה במקום אהבה. אמנם משה רבנו ע"ה לא היה הדבר כן אלא {{צ|ויראהו יהוה את כל הארץ וגו'}}, ופירש בזוהר פרשת בראשית כי מה טעם ראה כל זה שאי אפשר כלל ועיקר להשיג בעין הראות הגשמי כל זה. והכוונה שהראהו הקב"ה באור הראשון הגנוז שבו יכולים לראות מסוף העולם ועד סופו. ועתה בהקדמות אלו יובן סוד מה שמראים פני כתב ספר תורה לעם, וענין זה נעשה גם כן בבית המקדש של מעלה כנזכר בזוהר פרשת בלק{{הערה|לא מצאתי - ויקיעורך}}. ===מעלת הדר בארץ ישראל ובפגם הדר בחוצה לארץ=== '''במעלת הדר בארץ ישראל ובפגם הדר בחוצה לארץ''' דע כי נשמות ישראל הדרים בחוצה לארץ מעולם {{גמט דגש|סנדל"פון}} הוא עולם אופנים, והוא עולם העשיה ויקראו בית יעקב. ויקראו עבדים. ונקראים {{גמט דגש|עבד עברי}} שחשבונו {{גמט דגש|נחש}} מפני שהם תחת הקליפות כמ"ש אחר כך. אמנם הדרים בארץ נשמתם מעולם {{גמט דגש|מטט"רון}}. וזהו {{גמט דגש|ארץ הצבי}} - גימטריא {{גמט דגש|חנוך מטטרון}}. {{ש}} <big>(</big> ואהובי הר' משה זכות אומר שהוא בגימטריא {{גמט דגש|חפשי}}. וכן {{גמט דגש|בן חורים}} עולה {{גמט דגש|יצירה}}. <big>)</big> {{ש}} והוא {{קיצור|מי"ס|מעשר ספירות}}{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ובדפוס ויניציא נראה לי '''מו"ס''' וחשבתי אולי "מוחא סתימאה", וצע"ע - ויקיעורך}} דיצירה. ויקראו {{צ|בני ישראל}} על שם ארץ דישראל סבא. ויקראו בנים. ונקראו {{צ|בני אל חי}} על שם ארץ החיים עילאין. והנה האדם כשהוא בחוץ לארץ היתה לו נפש מעולם האופנים. וכשזכה ונכנס לארץ באה לו נפש חדשה מעולם היצירה ומתלבשת בתוך הנפש הישנה שהיתה לו. ובלילה הראשון שישן בארץ יוצאות שתי הנפשות ועולות למעלה, ובחזרה אינה חוזרת אלא החדשה בלבד. ולזה אינ' ראוי לעונשין כי לא חטאה ולזה מוחלין לו כל עונותיו. וז"ש ר' יוחנן במסכת כתובות דף י"ג {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}}. הכוונה הוא מאחר שנותנים לו נשמה חדשה בלי פגם של עוונותיו אם כן בוודאי שהוא בן עולם הבא. ודע כי ארץ ישראל אינה מכפרת מעבירות הנעשות בה אלא השגגות בלבד. אבל העונות הנעשות בארץ אינם נמחלים אלא על ידי יסורין. וגם צריך שהוא מעביר על מדותיו. והפשעים הנעשים בארץ אין להם סליחה אלא על ידי התשובה ותלמוד תורה. כן כתוב הרמ"ק זלה"ה. אבל איכא למידק טובא. והלא במסכת כתובות פרק י"ג אמר ר' אל זר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון שנאמר {{צ|בל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון}}, עכ"ל. אם כן משמע אפילו העונות גם כן הארץ מכפרת. ואיך אפשר זה היושב בה בשב ואז תעשה - איך תכפר הארץ את עונותיו? אבל יתורץ במה שמביא מדרש ילקוט בתהלים דף קי"ו ע"ד וזה לשונו:{{ש}} רצית יהוה ארצך שבת שבות יעקב. זהו שאמר הכתוב אשר יהוה אלהיך דורש אותה - הופך הקב"ה ומהפך בה ונותן עיניו בה עד שתרצה מעשיה להקב"ה. והמצות שנצטוו עליה אם הוציאו ישראל את המעשרות ועושים את השמיטים - אותה שעה היא מרצה מעשיה להקדוש ברוך הוא. וכן הוא אומר אז תרצה הארץ את שבתותיה. לכך רצית יהוה ארצך. רוצה לומר מי נושא עונם? הארץ אשר הם יושבים עליה שנאמר {{צ|העם היושב בה נשוא עון}} - הרי החיים. ומנין אף המתים? תלמוד לומר וכפר אדמתו עמו - מי מכפר על עמו? אדמתו. אשריהם יושבי ארץ ישראל שאין להם לא חטא ולא עון, לא בחיים ולא במתים. וכן הוא אומר {{צ|נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה}}. הנה פירש האר"י זלה"ה על פסוק {{צ|כי בחטאינו ובעונות אבותינו ירושלים ועמך לחרפה}}: {{ש}} :דע כי אמרו רז"ל אין מיתה בלא חטא. והענין כי האדם ימות בחטא השגגות שעשה בימיו. אך העונות הם נשארים אחר כך לבניו כדי שיקבלו יסורין על עון אביהם. וזהו ענין {{צ|אבותינו חטאו ואינם}} - פירושו שמתו בחטאם, {{צ|אבל אנחנו עונותיהם סבלנו}}. ובזה יתורץ למה יומתו אבות על בנים וסופיה דקרא אמר {{צ|איש בחטאו יומתו}}. פירושו כי עון השוגג אין הבנים נענשים על חטא האבות כי {{צ|איש בחטאו יומת}}. אמנם העונות מזיד - אז הבנים יומתו עליהם. וז"ש {{צ|כי בחטאנו}}, כי הלא אנחנו סובלים חטאים שוגגים שלנו וגם בעונות אבותינו אנחנו סובלים. אבל לא חטאם. וכן כלם בתורה כך, {{ש}} עכ"ל. הנה כל הנ"ל הוא בחוץ לארץ אבל בארץ ישראל העם היושב בה נשוא עון, ואינו פוקד עון אבות על בנים, כי הארץ הוא נושאת עון. הרי החיים. {{ש}} מנין אף המתים שכבר מתו בחוץ לארת בחטאם ואחר כך העלו עצמותיהם בארץ ישראל שהארץ מכפרת עונותיהם וגם כן אינו פוקד עון אבות על בנים? {{ש}} תלמוד לומר {{צ|וכפר אדמתו עמו}} - מי מכפר על עמו? אדמתו. וז"ש {{צ|נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה}}. ר"ל איך נשא עון עמך, והרי פוקד עון אבות על בנים? וז"ש {{צ|כסית כל חטאתם}} - ר"ל עשית לעונות כסות של חטאתם ונעשה כולם שגגות. ולכן היושב בה {{צ|נשוא עון}} כי על ידי קיום מצוות התלויות בארץ נמחלו להם כל עונותיהם. וזהו כוונת ר' אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון - הוא אאחר שדר בארץ אם כן בוודאי שמקיים מצות התלויות בארץ ובזכותם נמחלו לו כל עוונותיו ואינו צריך לחזור בתשובה כמו בתענית וטבילה כדי להסיר את הכתם מן הלבוש העליון. או אם אינו עושה תשובה הקב"ה משלם אחר כך לבניו כמ"ש {{צ|פוקד עון אבות על בנים}} - כי זה דווקא בחוץ לארץ. אבל בארץ ישראל בעשותו המצות התלויות בארץ - מעצמם נטהרו עוונותיו ואינו צריך כיבוס ורחיצה. ונוכל לומר גם כן מ"ש ר' אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון כי על ידי המצות שעושה כנז"ל - אזי נשוא עון; ר"ל הקב"ה מגביה העונות ממנו כמו שאמר הכתוב {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} - הוא הדר דווקא בארץ ישראל. וז"ש במסכת שקלים סוף פרק שלישי אמר ר' אמי כל מי שקבוע בארץ ישראל ומדבר בלשון הקדש ואכל פרותיה בטהרה וקורא קריאת שמע בבקר ובערב - יהא מבושר שהוא מנוחל העולם העולם הבא, עכ"ל. {{ש}} ויש לדקדק - והלא {{צ|הן בקדושיו לא יאמין}}, ולא יאמין אדם בעצמו עד יום מותו? אבל הטעם כי בישיבת ארץ ישראל הוא נשוא עון ולא יאונה לו כל און. וז"ש גם כן המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא. ואמר {{צ|מובטח}} מפני שהקב"ה מציל אותו מעון. וז"ש הפסוק {{צ|'''צ''''דיק '''ב''''אמונתו '''י''''חיה}} - ראשי תיבות '''צבי'''. ר"ל בארץ צבי מי שהוא צדיק במעשיו מובטח הוא שיחיה כך באמונתו ולא יחטא. וזה גם שאמר הפסוק בצפניה {{ממ|צפניה|ג|ה}} {{צ|'''י''''הוה '''צ''''דיק '''ב''''קרבה לא יעשה עולה}} - ראשי תיבות '''צבי''' - כי מי שדר בארץ צבי מובטח הוא שלא יעשה עולה. אבל בחוצה לארץ - {{צ|אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא}} - ר"ל שלא די שאינו חוטא וסר מרע שאין מוחלין לו עד שחוזר בתשובה אפילו שעושה טוב באותה המצוה עצמה שעושה הוא חוטא כמו שאמרו רז"ל {{צ|הדר בחוץ לארץ עובד עבודה זרה בטהרה}}, כי יותר שהוא צדיק ועושה טוב - יותר הוא גורם שהקב"ה משפיע להשר שהוא יושב תחתיו וזה נקרא {{צ|עובד עבודה זרה}} כנז"ל. וצריך גם כן לסבול יסורין בעבור זה. וגם כן כתב הרמ"ק ז"ל:{{ש}} : דע כי כל מי שדר בארץ ישראל נקרא 'צדיק' - גם שאינו צדיק כפי הנראה. שאם לא היה צדיק היתה הארץ מקיא אותו כדכתיב {{צ|ותקיא הארץ את יושביה}}. וכיון שאינה מקיאה אותו - בוודאי נקרא 'צדיק' אף על פי שהוא נראה בחזקת רשע. : וזהו שכתוב {{צ|זה השער ליהוה צדיקים יבאו בו}}. הכוונה כי ארץ ישראל נקרא {{צ|שער השמים}} כמ"ש יעקב אבינו ע"ה {{צ|אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים}}. וגם רמז {{צ|'''צ''''דיקים '''י''''באו '''ב''''ו}} - ראשי תיבות '''צבי''' - ר"ל כל מי שנכנס בארץ צבי שנקרא {{צ|שער השמים}} - כולם הם נקראים 'צדיקים' מאחר שדרים בו ואינם יוצאים לחוץ. : אבל הבאים לארץ ישראל ואין שמים על לבבם כי הם בהיכל המלך ומורדים ופושעים ומרבים במשתאות של סעודות מרעות ומרזחים - עליהם הכתוב אומר {{צ|ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתי לתועבה}}. וכתיב {{צ|כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי}}. ולא יעלה על לבם שאחרי מותם ישארו בארץ אלא במותם יגרשום חוצה ככלבים. :וזה לשונו בפרקי ר' אליעזר: כל הרשעים המתים בארץ ישראל נפשותם נשלכות לחוץ לארץ שנאמר {{צ|ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע}}. ולעתיד לבא הקב"ה אוחז בכנפות הארץ ומנער אותה מכל טומאה' ומשליכן לחוצה לארץ שנאמר {{צ|לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה}}. :ולכן כל איש יחרד בבואו אל ארץ ישראל להיות ירא שמים כפלי כפלים ממה שהיה בחוץ לארץ וידע כי בבית המלך הוא יושב. עוד כתב הרמ"ק ז"ל כי הדר בארץ ישראל והולך לדור מצרים - אותה עבירה היא גורמת ל'''רהב''' שימשול עליו. וכל מי שמקבל עליו לדור בארץ ישראל כל ימיו ולא לרדת לדור במצרים - חשוב עליו כאילו נזהר כל ימיו שהמליך יחודו של מקום עליו. וזהו שאמרתי לעיל {{צ|'''צ''''דיק '''ב''''אמונתו '''י''''חיה}} שהוא ראשי תיבות '''צבי''', כי על ידי שדר בארץ צבי הוא חי כל ימיו בהמנותא קדישתא שהוא יחוד מלכות הנקראת 'ארץ' עם תפארת הנקרא 'ישראל'. ===פגמי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ=== '''לבאר פגמי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ''' הענין דע כי בענין הקליפות יש {{גמט דגש|ה'}} שינויים, וכן שנויי הקליפות המתלבשים לדרים בחוץ לארץ נחלקים ל{{גמט דגש|ה'}} מדרגות. והזוכה לדור בארץ ישראל הוא פטור ונקי ובן חורין מכולם. '''המדרגה א'''' - הדר בסוריא חוץ מדמשק מהחומה ולפנים ששם בית רמון {{ממ|מלכים ב|ה|יח}} שהיא אחד מארבע מלכיות שיש לסמא"ל. כי דע שהשבעים שרים - כל אומה ואומה נפל לחלקו שר אחד מהשבעים, וכל ה{{גמט דגש|ע'}} שרים הם תחת רשות '''סמא"ל ורה"ב'''. והנה ל'''רהב''' ניתן לחלקו כל גבול מצרים שהיא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. ו'''לסמא"ל''' ניתן לו בפני עצמו ד' מלכיות. ובכל מלכות ומלכות יש לו פלגש אחד שהם ד' פלגשים. ושמותם הם: * '''א'''' - '''לילית''' שלקחה לבת זוגו והיא חוה ראשונה * '''ב'''' - '''נעמה''' * '''ג'''' - '''אבן משכית''' * '''ד'''' - '''אגרת בת מחלה''' וה{{גמט דגש|ד'}} מלכיות הם * '''אחת''' - מלכות דמשק שיש בתוכה בית רימון * '''שניה''' - מלכות צור שהיא נגדיית לארץ ישראל כנודע * '''והשלישית''' - היא נקראת 'מלכות מלטא' שמקודם הייתה שמה 'רודש'{{הערה|MALTA & RHODES}} * '''והרביעית''' - היא המלכות הנקרא 'גראנטא', ויש אומרים שהיא מלכות של ישמעאל. ובכל אחד מאלו ארבע מלכיות הנזכר יושבת אחת מארבעת פילגשים הנזכר. וכל שאר מדינות ועיירות שבחוצה לארץ הם נחלקים ל{{גמט דגש|ע'}} חלקים - כל חלק לאחד משבעים שרים.{{ש}} עד כאן לשון מה"ר חיים ויטל זלה"ה. ונראה לפי עניות דעתי ששבעים שרים עם סמא"ל ורה"ב הם סוד ה{{גמט דגש|ע"ב}} של הקליפה, והם נקראים {{צ|'''עב''' הענן}}. והם בעונות מסך בינינו לבין אבינו שבשמים. וזהו סוד {{צ|סכותה '''בענן''' לך מעבור תפלה}}. והם נקראים {{צ|עבות ולא בקר}}. אבל הקב"ה בחר לחלקו מכל האומות את ישראל להיות לו לעם נחלה, ומכל ארצות בחר ארץ ישראל. והנה מי שדר בסוריא הוא תחת פלגש אחת של סמא"ל. אמנם בכל שאר עיירות של סורייא באיזה מקום מהם נעשו ממלכות דסנדל"פון, ועליה מתלבשת קליפה אחת ממלכות דעולם התמורות. ועל אותה הקליפה מתלבשת קליפה שניה ממלכות דסמא"ל ועליה מתלבשת עוד קליפה שלישית ממלכות העולם רהב ולא יותר. '''המדרגה השני''' בחוצה לארץ - רחוק מסוריא אבל לא מעבר לים - נפשו ממלכות דסנדלפו"ן ועליה מתלבשת קליפה אחת ממלכות דתמורות, ושני קליפות מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רהב. '''המדרגה השלישית''' - הדר בחוצה לארץ מעבר לים ואילך - נפשו ממלכות דסנדלפו"ן ועליה מתלבשת קליפה אחת מעום התמורות, ועליה מתלבשות עוד קליפות שלשה מעולם סמא"ל, ועליה מתלבשת קליפה אחת מעולם רה"ב. '''המדרגה הרביעית''' - הדר בחוצה לארץ באחד מארבע מלכיות של סמא"ל - נפשות ממלכות דסנדלפו"ן, ועליה מתלבשת קליפה אחת מעולם התמורות, ועליה מתלבשות ד' קליפות מעולם סמא"ל (הנרזמות בד' רוחות והן נגדיות לארבע רגלי המרכבה), ועליה מתלבשת קליפה אחת של רה"ב. '''מדרגה החמישית''' - הדר במצרים - נפשו מעולם סנדלפו"ן, ועליה מתלבשת קליפה א' הד' מעולם התמורות, ועליה מתלבשת ד' קליפות של סמא"ל הנזכר, ועל אלו מתלבשות ד' קליפות של עולם רה"ב. והענין דע כי עולמות הטומאה הם שלשה והם תמורות סמא"ל ורה"ב. קליפת התמורות נקרא {{גמט דגש|קיא}}. וקליפת סמאל"ל נקרא {{צ|{{גמט דגש|צא}} תאמר לו}}. ואלו נקרא {{צ|'''קיא''' צואה בלי מקום}}. וקליפת עולם רה"ב נקרא {{גמט דגש|דוה}} מלשון זיבה דם נידות. ודע כי היוצא מארץ ישראל לדור דירת קבע לסוריא - כשיוצא ארבע אמות לחוצה לארץ - נפשו שהיא מעולם היצירה יוצאה ממני ונכנסת בו נפש מעולם העשיה סנדלפו"ן, ומתלבשת עליה קליפה אחת מעולם התמורות, וקליפה אחת מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רה"ב. והעיקר הוא ס"מ מפני שהוא מושל בכל חוצה לארץ. והיוצא מארץ ישראל לדור בחוצה לארץ אבל לא מעבר לים - בן אדם כזה כשיוצא מארץ ישראל על מנת שלא לחזור - נתחלפה נפשו המשכלת שהיא מעולם היצירה ונתנו לו נפש אחרת מעולם העשיה (כי נפש הבהמית אינה מתחלפת בכל השנויים כולם). ומתלבשת עליה קליפה אחת מעולם התמורות, ועליה מתלבשות ב' קליפות מעולם סמא"ל, ואחד מעולם רה"ב. והיוצא מארץ ישראל לדור מעבר לים שהוא בצד שמאלו של עולם - אזי יתלבש בנפשו שמעולם העשיה כנזכר, ועליה קליפה אחת מעולם התמורות, וג' קליפות מעולם סמא"ל, ועליהם קליפה אחת מעולם רה"ב. והעיקר הם ג' קליפות של סמא"ל כנזכר. והיוצא מארץ ישראל לדור במצרים - אזי מתלבש נפשו של עשיה כנזכר, וקליפה אחת מעולם התמורות, וד' קליפות מעולם רה"ב, וד' קליפות של סמא"ל. והיוצא לדור באחת מארבע מלכיות של סמא"ל - אזי מתלבשת על נפשו של העשיה קליפה אחת מעולם התמורות, וד' קליפות מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רה"ב. ודע כי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ על מנת לחזור במהרה, והניח אשתו ובני ביתו בארץ ישראל - זה לא תתפשט ממנו נפשו אשר מעולם היצירה. אמנם מתלבשת עליו נפש אחרת מעולם העשיה. ולכן חייב לשמור הרגלים והמועדים בחוצה לארץ כמו בזמן שהיה בארץ ישראל הואיל וכוונתו לחזור ויש לו נפש דארץ ישראל. וכל זה לטובתו - שאם לא כן היו מתלבשות הקליפות על נפש דיצירה תכף בעת צאתו מארץ ישראל והיתה מקבלת טומאה. ולכן האל יתברך מרחם ומטיב ומלביש נפש דעשיה על נפש דיצירה קודם שמתלבשות הקליפות כדי שלא יטמאוה הקליפות, והקליפות תתלבשנה כפי המקום הנזכר. וכן העולה מחוצה לארץ לארץ ישראל על מנת לחזור לחוצה לארץ - כשמגיע בארץ ישראל לסולם מצד חוץ מתפשטות מעליו כל הקליפות ואינו נכנס בארץ אלא בנפשו מעולם העשיה, אבל לא יתנו לו נפש מעולם היצירה כי אין כונתו לדור בארץ. ולכן חייב לעשות כל המועדים ורגלים כמו בהיות בחוצה לארץ. '''{{קו תחתי|מהרב חיי' ויטאל זלה"ה}}'''{{ש}} כל מי שנולד בארץ ישראל יש בו נר"ן ממטטרו"ן. וכשיצא חוצה לארץ נותנים לו לבוש מסנדלפו"ן, והקליפות מסבבות אותו כמו אגוז שהקליפה חיצונית שהוא הירוק דומה ל'''רהב''', והקליפה הקשה דומה לסמא"ל, והעץ שבתוך המאכל דומה לתמורות, והקליפה הדקה הדבוקה במאכל היא טהורה מסנדלפו"ן. וזהו הלבוש שאמרנו שמתלבש בו כשיוצא חוץ לארץ.{{ש}} אבל הקליפות אינם מטמאות נפש דסנדלפו"ן במגע אלא מגע ככלי חרס. ואם חזר לארץ ישראל סר מעליו. ולזה רמז דוד המלך ע"ה שלשה פעמים {{צ|סבבוני ובשם יהוה אקרא כי אמילם}}. חוץ מן הקליפה הדקה שעל המאכל. והנולד בחוץ לארץ נותנים לו נר"ן דסנדלפו"ן ואם יבא לדור לארץ ישראל נותנים לו גם כן נר"ן מצד מטטרו"ן, ולא סר ממנו נר"ן דסנדלפו"ן שהיא כמו לבוש לנר"ן דמטטרו"ן. כי באותו הלילה שבא שמה בארץ ישראל כשהוא ישן במטתו לוקחים הנר"ן שהביא מחוצה לארץ וטובלין אותה בנהר דינור, וכשחוזרין לו הנשמה נותנים לו נר"ן דמטטרו"ן מלובשים בתוך נר"ן דסנדלפו"ן. ויש לעיין למה יהיה תוספת לזה שבא לדור יותר מהנולד בארץ ישראל?{{ש}} הטעם הוא כי מי גרם לזה שבא לארץ ישראל? בודאי נפש דסנדלפו"ן! ולכן יגמלו טוב עמה שתשאר שם גם היא מחוברת כמו החלוק על הגוף. ויש לה כח אחר כך לעלות בסוד נר"ן דמטטרו"ן.{{ש}} עכ"ל. ונלע"ד שזוהי כונת רז"ל במסכת כתובות על פסוק {{צ|ולציון יאמר איש ואיש יולד בה וכו' - אמר אביי וחד מינייהו עדיף כתרי מינן}}. כי הדר בארץ ישראל - נר"ן שלו הוא מיצירה כנזכר, והוא בחינה שנייה. אבל הדר בחוץ לארץ - נר"ן שלו מעשיה והיא מדרגה ראשונה, ולכן חד מארץ ישראל שקול כתרי מינן כי הוא בבחינה שנית כנזכר. {{צ|אמר רבא וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו}} - מפני שנשאר עמו נר"ן דעשייה וגם כן נותנים לו נר"ן דיצירה, ואז הוא נר"ן דעשייה שנעשה בחינת יצירה - אם כן יש לו נר"ן כפול, ולכן הוא שקול כתרי מנייהו. כמ"ש התם {{צ|דהא ר' ירמיה דכי הוה הכא לא הוה ידע מאי קאמרי רבנן. כי סליק להתם קרי לן "בבלאי טפשאי"!}}. ונחזור. כי מי שנולד בחוץ לארץ ובא בארץ לדור בה דירת קבע - אזי כשמגיע סמוך לסולם (כמ"ש למטה) - מתפשטין ממנו כל קליפות הנזכ"ל, ואינו נכנס בארץ אלא בנפשו שהיתה מעולם היצירה ונכנסת אותה הנפש דיצירה בתוך נפש דעשיה שהיתה לו מקודם כמו חרבא בנרתיקא. ואם אחר כך יוצא לדירת קבע לחוצה לארץ - אזי נשאר נפש החדשה של יצירה בארץ ואינה יוצאת עמו אלא הנפש הישנה דעשייה שהיתה לו מקודם, ומתלבשת בקליפות על דרך הנז"ל כפי שינוי המקומות. ===ענין הסולם=== '''ועתה נבאר ענין הסולם'''. דע כי סולם זה הוא אוירי{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ובדפוס ויניציא היה נראה שכתוב 'אוריי' - ויקיעורך}} והוא מקיף כל ארץ ישראל שלא תתפשט הקליפה בארץ ישראל כנז"ל. ורוחב הסולם ד' אמות, וקומתו ת"ק שנה. וסולם זה הוא מדרגות מדרגות מן הארץ עד הרקיע. ויש מדרגות מצד פנים ומצד חוץ. והיוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ - כל זמן שלא יצא שיעור ד' אמות לא נקרא שיצא חוצה לארץ - שעדיין הוא בתוך הסולם. וכן העולה לארץ ישראל מחוצה לארץ - כל זמן שלא נכנס ד' אמות בארץ ישראל אינו נקרא שנכנס בארץ. וזהו סוד פסוק {{צ|וכפר אדמתו עמו}} - '''אדמתו''' אותיות '''ד' אמות'''. מתכפרים כל עונותיו. אמנם צורת תחום ארץ ישראל אינו לא ארוך ולא עגול ולא מרובע אלא כצורת אדם מושכב ארצה פרקדן. ראשו ברוח מזרח ושתי זרועתיו פשוטות - אחד לדרום ואחד לצפון. ושתי ירכותיו פתוחות. בוהן רגלו האחד להור ההר שהוא קרן צפונית מערבית, ובוהן רגלו האחר לנחל מצרים שהוא קרן דרומית מערבית. ובין שני רגליו נכנס הים הגדול שהים הוא מערבה של ארץ ישראל. ולכן נמצא הארץ ישראל כולה רצועות גדולות וקטנות. והסולם הנזכר מסבב כל הרצועות. ויש לו מדרגות משני צדדיו - כלפי פנים מצד ארץ ישראל, וכלפי חוץ מצד חוץ לארץ. ודע שכל הדר בחוצה לארץ נמצאים סביבותיו {{גמט דגש|י"א}} אלף מלאכים כדכתיב {{צ|יפול מצדך אלף ורבבה מימינך}}. ועולים במדרגות הסולם מצד חוץ כלפי חוצה לארץ והולכים למקומם. וכשנכנס ד' אמות בארץ ברחבו של סולם - מיד יורדים דרך מדרגות הסולם מכלפי פנים {{גמט דגש|כ"ב}} אלף מלאכי טהרה כחשבון ה{{גמט דגש|כ"ב}} אותיות שבתורה, ומתלוים עמו עשרים אלף מצדו אחד, וב' אלפים מצדו השנית. ורמז לזה {{צ|'''רכב''' אלהים רבותים אלפי '''שנאן'''}}. וכל הדר בארץ ישראל נמצאים עמו {{גמט דגש|כ"ב}} אלף מלאכי טהרה כנזכר. ומי שהורע מזלו לצאת לחוצה לארץ - כשמתקרב אצל הסולם הנזכר מחוץ לד' אמות הסולם מיד מסתלקין מעליו ה{{גמט דגש|כ"ב}} אלף הנזכרים ועולים דרך מדרגות הסולם כלפי פנים. וחוזרים למקומם ויורדים {{גמט דגש|י"א}} אלף מבחוץ לסולם, ומתלוים עמו לחוצה לארץ. וזה יהיו בו כל התנאים כמו הנפש דעשיה ונפש דיצירה שהיא מארץ ישראל כנז"ל. והבן. '''עכ"ל הר' חיים ויטאל זלה"ה'''. ===מעלות התפלות בארץ ישראל=== '''מעלות התפלות בארץ ישראל''' - נבאר כי היחוד העליון נעשה על ידי תפלות ישראל בארץ ישראל. והענין כבר ידעת כי האדם בתפלתו חוצב להבות אש, ואותם ההבלים מתהווה רוחניות. ובסוד הכוונה מאירים יותר ויותר. ואותם המציאות היא סוד תיקון המתהוה ומתתקן באויר העולם, ואינו מסתלק מאויר העולם עד גמר התפלה עד {{צ|עלינו לשבח}}. ותיקון זה מתקשט באויר בסדר נאות ומקושט. ואחר כך כולו יחד מצוייר ומתוקן עולה באויר העולם מרקיע אל מרקיע עד פתח היכל לבנת הספיר ונכנס. כנזכר בזוהר פרשת פקודי שעומד הכל שם ברקיע אחד הנזכר שם עד גמור כל קהלות ישראל כל תפלתם. ואז ברקיע ההוא מתקבצות כל תפלות ישראל יחד ותתקשרנה כולם ותעלנה כנזכר שם בזוהר. אמנם יש לדקדק העיכוב הזה שתתעכבנ' עד קבוץ תפלות כל ישראל דווקא בהיות ישראל על אדמתן שאין מקדים זריחה בארץ ישראל עיר אל עיר פחות מחצי שעה מפני שארץ ישראל מעט הכמות {{גמט דגש|ת'}} פרסה. ולכן אפשר להמתין. אמנם עתה שישראל נפוצות בארבע פינות העולם - אם נאמר שתתעכבנה - נמצאו תפלות מעוכבות הרבה זמן בעתו' קדימת זריחת המקום המזרחי על המערבי, והוא כשיעור י"ב שעות. ונמצא עירבוב תפלות. כי בעת הזריחה במערב אז היא השקיעה במזרח, ואז יש להם תפלת ערבית!{{ש}} ואם כן - איך יהיה ענין זה? ואם נאמר שלא ימתינו - נמצא היחוד העליון נעשה כמה פעמים! כי קהילה זו תייחד עתה, וזו אחר שעה, וזו אחר שעה - ולעולם מייחדים והולכים!? ועל דרך זה יקשה כי המשמרות העליונות הן קבועות לערב ולבקר - אם כן היאך יהיה עניינ' שפעמים הרבה לאלו לילה ולאלו יום?! ועל דרך זה יקשה על מנוחת שבת - שאלו שובתים ואלו עושים מלאכה - והיאך יהיה ענין זה?! והנה בספר "סוד עולה" הקשה ענין זה ותירץ בשם רבנים גדולים מה שתירץ, עיין שם. אמנם האלהי '''מוהר"ר משה קורדובירו זלה"ה''' כתב וזה לשונו:{{ש}} ואני אומר לענין זה כי כל זה נכנס תחת מה שפירשו רז"ל ישראל העומדים בחוצה לארץ עובדי עכו"ם בטהרה. והם כוונו בזה. כי אין ענין הנהגה עליונה מתנהגת לא בזריחת המזרח ולא במערב, לא בצפון ולא בדרום - אלא על נקודת ארץ ישראל שהיא מבחר הישוב ופחת היכל לבנת הספיר היא מכוונת כנגדה. וזריחת ארץ ישראל היא בקר למשמרת הבקר, וערבית ארץ ישראל היא לילה לשליטת ממשלת הלילה. ועל דרך זה מתנהגות המשמרות ומספר הימים - לא יותירו ולא יעדיפו ממה שמהוה השמש הגשמי והירח הגשמי. ואין לנו לחו' להראו' הירח בחוץ לארץ או שלא ירא' - כי העיקר הוא בארץ ישראל ושם בית דין קבועים ומקדשים חדשים חגים וזמנים. והקב"ה מסכים עמהם ומקדשם. ובחוץ לארץ - אין קבועים. ואם קבעו - לא קדשו; שאין בהם ממש. ויום שבת בארץ ישראל הוא עיקר הכל מפני שמנוחת שבת תלויה במה שמתפשטת קדושת שבת דרך פתח ההיכל הזה למטה והוא בארץ ישראל הנז"ל. וממש עשה הקב"ה בחכמתו תנועת הגלגל ובחר המקום המכוון כנגד מעלה - לא יחסר ולא יעדיף, והיא נקודת ארץ ישראל. ואין התפלות מתעכבות אלו לאלו אלא בארץ ישראל דווקא ולא בשום מקום זולתי - מפני שארץ ישראל חשובה לענין הייחוד. והייחוד אינה עתים הרבה אלא עת אחד ושעה אחת, והיינו בהתם עם ה' אשר בארץ ישראל לכלות תיקוני תפלתם. אמנם יתפשט אור היחוד מנקודה אמצעית זאת אל כל בחינות השרים שישראל שם שרוים תחתם - שנצוצי שכינה מתפשט אליהם בסוד גלות שכינה. והתשפטות היחוד הזה יהיה על ידי תפלתן של ישראל השכנים שם - שהם אינם מייחדים עתות הייחוד, אלא עת המעותדת לגבול השר שהם משועבדים תחת ידו. והיינו {{צ|עובדי עכו"ם בטהרה}} - שאינם מייחדים יחוד הזמן העליון אלא יחוד זמן השרים החיצונים. אמנם הוא בקדושת השכינה המתלבשת בשר ההוא. ועל דרך זה הוא קדושת שבת - כי יקדי' להם מנוחה מה מצד ניצוץ שכינה המתלבש שם או תתאחר עם היות שאין שבת זה אמתי אלא נקודה האמצעית שבה השביתה האמתית - עם כל זה תתייחס מנוחה מצד הניצוץ המתפשט או תתאחר מנוחתם. ועל דרך זה הוא ימים טובים שיתאחרו ויקדמו לפי הזריחה בשר או העריבה. אמנם מספק עשו שני ימים טובים, ונקראים {{צ|יום טוב שני של גליות}} ודאי בסוד הגלות וניצוץ שכינה המתפשט בו גרם יום שני. ולא עשה כן ליום שבת ששביתת שבת מוסכמת בחיצונים ואינם מסתפקים בה מפני שאפילו גיהנם שובת והשרים שובתים באיחור ובקדימה לפי זריחת חמה קרובים או רחוקים. אמנם ימים טובים אינם מודים והם מסתפקים בקדושתו. ולכך צריך לבוש יום ליום - והם שני ימים טובים; הראשון מדאורייתא מתלבש ביום מדרבנן כהתלבש אור קדוש באור הגולה. '''עכ"ל הר' משה קודובירו זלה"ה''' ===מעלות פירות ארץ ישראל=== '''מעלות פירות ארץ ישראל''' הנה יש להקשות למה בארץ ישראל הקדושה גרע ממנו המן הרוחני? וי"ל שהטעם לזה הוא שהמדבר - כל הדברים הגשמים שבו - הם חיצונים וטמאים, גדלים בארץ העמים שהיא ממשלת השרים. ולכך אין פרותיה כלי לקבל הרוחניות הקדוש, שאין גוף טמא נעשה כלי לרוחניות הקדוש. ואם היתה הקדושה ההיא בפרותיה ומזונותיה היה נתן על ידי השרים. וזה אינו בענין המן שהוא מן השמים שאין חלק לשרים בו כלל. אמנם ארץ ישראל - פרותיה הם על ידי הקדושה, ואותו הרוחניות הראוי להיות שורה במן מתלבש בפירות הקדושים ההם. ולכך לא ירד המן בארץ ישראל. ולכן הברכה אחרונה דשבעת המינים מסיימת {{צ|על פרותיה}} ולא {{צ|על הפירות}} להורות כי קדושת הארץ שורה בפרותיה הגדילים בה דווקא ולא בפירות חוץ לארץ. <big>(</big> ואוהבי '''הר' משה זכות נר"ו''' אומר כי הטעם הוא להיות שכל כונת הבריאה היתה לברר ניצוצי האור שבתוך {{קיצור|דצח"מ|דומם צומח חי מדבר}} מסוד ה{{גמט דגש|רפ"ח}} ניצוצין דאשתארו מימי קדם. ולכן אפילו בגן עדן לא ירד המן לאדם הראשון אלא נצטוה במצות עשה לאכול מכל הפירות כמ"ש רבינו בחיי. אבל במדבר - אם יצמחו שם פירות - יהיה דרך נס ואינם מעיקר התחתונים כדי שיהיו בהם ניצוצות. וגם כי ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן <big>)</big> והנה '''כתב הר' חיים ויטאל ז"ל''' שיש שלשים מיני פירות האילן בארץ ישראל ומכל מין ומין יש הרבה מינים, כמו שאמרו רז"ל על פסוק {{צ|ושבעים תמרים}} - שבעים מיני תמרים. וכן בכל המינים. והנה בעולם הבריאה הם עשר מיני פירות כנגד י' ספירות שלה. ומפני שהם רחוקים מן הטומאה וקרובות לאצילות - אין להם קליפה, לא בפנים ולא בחוץ. ונאכלים כמות שהן. ואלו הן: * ענבים, * ותאנים, * תפוחים, * אתרוגים, * לימונס, * אגסים, * חבושים, * תותים, * סורא"באש, * חרובין ועשרה מיני פירות הם בעולם היצירה והם סוד י' ספירות דיצירה שהם בינונים - בין עולם הבריאה ובין עולם העשיה. שאינם קרובים לטומאה כמו עולם העשיה ולא רחוקים כמו עולם הבריאה. לכן גרעיני הזרע בתוך הפרי אינו נאכל לפי שאינו רך כגרעינין שבתוך הפירות דבריאה. ואלו הם: * זיתים, * תמרים, * גודגניות, * סופאי"יפש, * פרי"שקוש, * סי"רוילאש, * משמישים, * גינ"דאש, * אקאאנ"יש, * גיישפול"אש. ועוד עשרה מיני פירות יש בעולם העשיה כנגד עשרה ספירותיה, ולזה נאכל מה שבפנים ונזרק מה שבחוץ שקליפת הפרי הוא מחיצה בינו ובין עולם התמורות הקרוב לו כדי שלא יקבל טומאה. וזהו סוד היצר הרע והקליפה הדבוקה בנפש. ואלו הן: * רמונים, * אגוזים, * שקדים, * ערמונים, * לוזים הנקר' אלבי"יינאש בלעז, * אלונ"ים הנקרא אלביוטאש בלעז, * פרישים, * פיניונ"יש, * פיסטוקא"ש, * מאוז"יש. ומנין שמותם ומספרם קבלתי אבל סדורם על סדר העשר ספירות לא קבלתי עד יערה עלינו רוח ממרום. והנה העשר מיני פירות דבריאה נתברר מהם כל הפיסול' ונשארו כולם טוב. ואילן סרק הוא להפך - שהוא הכל רע - שהכל הוא קליפה. וכנגד עשרה מיני פירות דיצירה שהמוח מלבר וקליפה מבפנים (שהוא הגרעין שבתוכם), והוא כנגד זה בקליפה כשניצוץ הקדושה שנפל הוא גדול ולא יכלה הקליפה לסבול כל אותו האור בקרבה - נכנסה הקליפה בתוך הקדושה ונעשית הקדושה מקיף אליה. וכנגד עשרה מיני פירות דעשיה שהמוח הוא מלגאו והקליפה חופפת עליו מבחוץ - כנגדם בקליפה שלקחה ניצוץ הקדושה בתוכה להיות אליה, והיא חופפת עליו מבחוץ כקליפה אל המוח. וכנגד אלו השלשים מיני פירות יש שלשים אחרים מסטרא דשמאלא שצומחין בעצי היער מאליהן. ורובן אין בהם אוכל אלא כולן קליפה ואין מברכין עליהם "בורא פרי העץ". ומי שמדקדק במעשיו לא יאכל מהם הואיל ורומזים לסטרא דשמאלא. אבל נלע"ד שזה כתב הר' חיים ויטאל זלה"ה קודם שלמד אצל הרב זלה"ה. כי הרב זלה"ה כתב להפך ממנו. וזה לשונו:{{ש}} עשב דברא כתבו הפוסקים שכיון שלא נזרעו בידי אדם שיברך עליהם "שהכל". ומורי זלה"ה לא היה חושש והיה מברך הברכה הראויה לעץ או לאדמה - אפילו אם היו מדבריות. לפעמים היה מצוה שיביאו לו דדררים שבני אדם אוכלים אותם כדי לקיים מצוה לאכול ממה שאמר הקב"ה לאדם הראשון כשקלל האדמה בעבורו {{צ|וקוץ ודרדר תמציח לך ואכלת את עשה השדה}}, עכ"ל. והנה פירות האדמה הראויים לאכילה נבראו {{גמט דגש|נ"ה}} כחושבן {{גמט דגש|האדמה}}. והשאר אינם ראויים לאכילה. ולהיות פירות האדמה שהם שפלים - רוצה לומר שאינם מתגאים - לזה הם מוציאים פירותיהם וגדילים על כל המים. והענין - דע שכל מה שברא הקב"ה - זכר ונקבה בראם, כדי שיפרו וירבו. ואפילו המים יש בהם זכר ונקבה כשנבראו וברא רקיע להבדיל בין מים זכרים לנקבות. ודע כי כל פירות האדמה אינם צריכים למים זכרים אלא אפילו על ידי מים נקבות מוציאין פירותיהם. והטעם כנזכר חוץ מן החטה מן הטעם שיתבאר.{{ש}} אמנם כל פירות האילן שהם בעלי גאוה - אינם מוציאין פירותיהם אלא על ידי מים זכרים חוץ מן האתרוג. והטעם לפי שהוא המובחר שבמיני פירות שנאכל כולו ועם כל זה אינה מתגאה כשאר אילנות - לזה גדל על כל מים, בין זכרים בין נקבות. אמנם החטה - להיות שהאל יתברך נתן לה סגולת המזון והיא חשובה יותר מפירות - לזה היא במעלת פירות האילן ואין מוציאין פירותיה אלא על ידי מים זכרים לבד. ולכן תמצא שדה שיהיו בה ריבוי גשמים ואינה מוציאה ריבוי תבואה, ויש שנה שיהיה מיעוט גשמים ומוציאה תבואה הרבה. מפני שהדבר תלוי במים זכרים. ואל יקשה בעיניך שארץ מצרים מוציאה החטה על ידי מים נקבות כמו הירקות - שאין הענין כן, אלא כמו שאמרו רז"ל שבכל שנה ושנה בימי תקופת תמוז הקב"ה מטיל טפה אחת כמו כדור ממים זכרים לתוך הנילוס ואותה הטיפה היא כמו שאור שבעיסה ונעשים כל מי נילוס מים זכרים ואינה צריכה למי גשמים. וזאת הטיפה אינה נמנעת מלבוא בכל שנה ושנה לפי שנתנה למצרים בשביל תפלת אברהם. והענין נרמז בפסוק {{צ|וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים וגו' ויתן אל הגר שם על שכמה וגו'}}. והענין ששר של ישמעאל הוא '''רהב''', שרה של מצרים. ולפי שבמצרים היא שניה לארץ ישראל.{{ש}} ( {{קטן|ואהובי הר' משה זכות נר"ו אמר לי כי {{גמט דגש|הגר}} בגימטריא {{גמט דגש|רהב}} עם הכולל. והטעם שמצרים מיעוטה ממים זכרים הוא כי סודה מן העורף מסיגי עלמא דאתכסייא דרובה ככולה ממיין נוקבין. אבל ארץ ישראל היא במקום האורות המגולים ולכן רובה מים זכרים. והבן עכ"ל}} ){{ש}} וכמו שארץ ישראל היא בתכלית הטהרה והקדושה - ולזה היא ניזונת ממים זכרים דווקא. וזהו שאמר הכתוב {{צ|למטר השמים תשתה מים וגו'}}. וכדי להבין זה הפסוק על שורשו צריך לפתוח מעינות החכמה ומקורות הבינה והשכל והדעת כדי שתבין אמרי נועם. ודע שיש כמה בחינות של {{גמט דגש|גשמים}} וכמה בחינות {{גמט דגש|מטר}} - כנודע בכוונת ברכת הנהנין כי יסוד חכמה עליונה נקראת 'שביל' ויש בו {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן}}. והנה {{גמט דגש|שביל}} עם הכולל גימטריא {{גמט דגש|גשם}}. וזהו {{צ|גשמי ברכה}} של היסוד הזה. ונקראים 'מים דכורין'. ואם תחבר {{גמט דגש|פלא}} עם {{גמט דגש|שביל}} ושני כוללים - יהיה גימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}} שהוא במספר {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א}}. ומילויים {{גמט דגש|ק"מ קכ"ב ק"ל}} - גימטריא עם הכולל {{גמט דגש|גשמים}}. וזהו סוד {{צ|אשר {{גמט דגש|תנה}} הודך על {{גמט דגש|השמים}}}} - ר"ל כי {{גמט דגש|תנה}} הם השלשה '''אהי"ה''' עם מלויהם, אבל {{גמט דגש|השמים}} הם השלשה מילויים בלבד עם ג' כוללים. וזהו שאמר {{צ|על '''השמים'''}} - כי יותר חשוב הוא {{גמט דגש|תנ"ה}} מן {{גמט דגש|השמים}}. ונשאר שם {{גמט דגש|ס"ג}} שהם {{מכפלת גימטריא|ג'||אהי"ה}}. ואם תחליף אותיות '''מטר''' בא"ת ב"ש - הוא {{גמט דגש|גני}} בסוד {{צ|באתי לגני}}, והוא גימטריא שלשה '''אהי"ה''' פשוטים. וזהו שאמר אליהוא {{צ|כי לשלג יאמר הוה ארץ ו'''גשם מטר'''}} {{ממ|איוב|לז|ו}} כמו שנפרש אחר כך בעזה"י. ובבינה יש {{גמט דגש|גשם}} באופן אחר.{{ש}} כי '''אהי"ה''' דהה"ין שהוא ביסוד דבינה הוא {{גמט דגש|רל"ב}} בציורו.{{ש}} * כי ה{{גמט דגש|ד'}} ההי"ן שיש בשם זה יש בהם ג' ציורים - {{גמט דגש|ד"ו ד"י וו"ו}}. וכאשר תחבר כל הארבעה ההי"ן - כל אחד בשלשה ציורים - יעלו גימטריא {{גמט דגש|קס"ח}}. * ואות {{גמט דגש|יו"ד}} הוא עשרים. ואם תחלק ה'''ד'''' לשני וו"ין - יהיה בגימטריא {{גמט דגש|ל"ב}}{{הערה|לא ברור לי למה השני וו"ין הם '''בנוסף''' אל האות '''ד''' של '''יו"ד''', וצע"ע - ויקיעורך}}. הרי {{גמט דגש|קס"ח}} ו{{גמט דגש|ל"ב}} - גימטריא {{גמט דגש|ר'}}. * ואחר כך תצייר אות '''א''' בציור '''יוד''', ותחלק גם ה'''ד'''' לשני וו"ין ויהיה {{גמט דגש|ל"ב}}. עם ה{{גמט דגש|ר'}} - הרי {{גמט דגש|רל"ב}}. נשארים עתה ב' אותיות {{גמט דגש|ל"ף}} דמילוי '''אל"ף'''. עם '''א'''' עצמה - הרי {{גמט דגש|פל"א}} - הוא סוד בחינת השביל דקיק הנקרא 'פלא' דלא אתידע לא לעילא ולא לתתא. כנודע שהוא הוראת היות חיבור חכמה ובינה תדיר דלא פסיק. ולכן רומז השביל העליון הנזכר 'פלא' שהוא יסוד דחכמה ביסוד דבינה. וגם השלשה '''אהי"ה''' כנזכר שהם ביסוד דבינה נקשרים עם ה{{גמט דגש|שביל}} העליון - עם החכמה כנזכר. והנה כאשר תחבר {{גמט דגש|רל"ב}} ו{{גמט דגש|פל"א}} - גימטריא {{גמט דגש|גשם}}. והם {{צ|גבורות '''גשמים'''}} שהם ביסוד דבינה, ונקראים 'מים נקבות'. ועוד יש בעטרת היסוד דבינה שלשה מילוי '''אהי"ה''' שגימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}}, שהשלשה מילוים גימטריא {{גמט דגש|גשמים}} כנזכר לעיל. והנה נודע כי כמו שיש {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן}} בחכמה ובינה וזעיר ונוקביה - כן יש {{גמט דגש|קס"א קס"א קמ"ג קנ"א}} בחכמה ובינה זעיר ונוקביה, מאחר כי שם '''אהי"ה''' בחכמה אינה אלא בדרך השאלה. ולכן גם כן בזה הדרוש אין אנו עוסקים בשם קס"א שבחכמה אלא בשלשה אחרים. והנה במילוי של בינה שנתמלא מחכמה היא נותנת לזעיר והוא במספר {{גמט דגש|ק"ם}}{{הערה|{{גמט|ל"ף י' ו"ד י'}} של מילוי אהי"ה דיודין}} וה{{גמט דגש|ק"ם}} של חכמה נשארת לעצמה. ואחר כך הזעיר אנפין נותן ממילוי שקבל מבינה, והמילוי שלו שנתמלא על ידי אותה הארה של בינה לרחל. ואז גם כן מתמלא '''אהי"ה''' דרחל, ואז יצאו כל הג' מילואים לחוץ לתוך עולמות בריאה יצירה עשיה. וזהו סוד {{צ|{{גמט דגש|בשמים}} ממעל}}. כי הג' מילואים דאהי"ה גמטריא {{גמט דגש|בשמים}}{{הערה|{{גמט דגש|ק"ם ק"ל קכ"ב}} שהינם המילוים של שמות קס"א קנ"א קמ"ג}}. והם {{צ|ממעל}} דזעיר אנפין - כי השלשה '''אהי"ה''' הם בנצח הוד יסוד דבינה כנודע, ונעשים מקיפים לזעיר כנודע, כי שם '''אהי"ה''' לעולם הוא בסוד המקיף. ואלו שלשה מילוי '''אהי"ה''' הם גם כן {{צ|ועל הארץ מתחת}}. כי מתחלה מתקבצים ביסוד דנוקבא ואחר כך יורדים 'מתחת לארץ' לעולמות בריאה יצירה עשיה. והנה {{גמט דגש|בשמים}} עם הכולל - גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}, כי על ידי מילוי השפע שיש למלכות יוצא אותו השפע במספר {{גמט דגש|גשמים}}. והנה כאשר נכנסים נצח הוד יסוד דבינה בתוך רחל ואז מתחברים יחד {{גמט דגש|קס"א}} ו{{גמט דגש|קנ"א}}. ועתה שנצח הוד יסוד דבינה אינם בתוך הזעיר - ולכן '''אהי"ה''' דזעיר אנפין הוא פשוט עדיין. ועל כן אז רחל אינה מקבלת מזעיר אלא {{גמט דגש|אהי"ה}}. וכאשר מתחברים '''קס"א''' ו'''קנ"א''' ו'''אהי"ה''' פשוט{{הערה|{{גמט דגש|קס"א קנ"א אהי"ה}}}} - הנה אז השפע שיוצא ממלכות הוא נקרא {{גמט דגש|שלג}} שעולה במספר הנזכר לעיל. אבל בעת שהמלכות מקבלת השלשה מילויים הנ"ל והיא משפעת אחר כך למטה, ונודע כי בעת שמקבלת המלכות נקראת 'נקבה', ובעת שמשפעת היא נקראת 'זכר -- ולכן היא לוקחת לעצמה מדרגת הזכר שהוא במספר {{גמט דגש|קמ"ג}} מן השלשה מילוים הנ"ל, ואז השפע שיורד למטה הוא במספר {{גמט דגש|מטר}}{{הערה|392-143=249}}. ויש לפעמים שהמלכות לוקחת לעצמה מן השלשה מילוים שגימטריא {{גמט דגש|גשמים}} במספר {{גמט דגש|ג"ש}} שעולה כמנין {{גמט דגש|קס"א קמ"ג}}. ואינה משפעת למטה אלא במספר {{גמט דגש|מים}} מן {{גמט דגש|גשמים}}. והכל לפי מעשיה של ישראל למטה. ולפי ההתעוררות שעושים במעשים טובים שלהם. ויש לפעמים שהיא לוקחת לעצמה מן השלשה מילוים (שגימטריא {{גמט דגש|בשמים}}) במספר {{גמט דגש|קס"א}} וגם עם עשר אותיות (שעולה {{גמט דגש|קע"א}} - וזהו כשאימא אוזיפת מנהא לברתא. ואזי השפע שיורדת הוא במספר {{גמט דגש|יורה}}. ומאחר שכלול בזה השפע מן שעיר ונוקביה ביחד - ולכן הוא 'מרוה' את הארץ ואת הזרעים כמו שאמרו חז"ל. ויש לפעמים שמתחברים בתוך המלכות כל השלשה מילואי '''אהי"ה''' - של בינה ושל זעיר ושלה - הרי {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א}}. וגם אמרנו שבחכמה אין '''אהי"ה''' אלא בהשאלה, ולכן אינה מקבלת מאבא אלא '''אהי"ה''' פשוט. והנה כאשר תחבר {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א אהי"ה}} - גימטריא {{גמט דגש|מלקוש}}. ומאחר שהיא מליאה מכל טוב - על כן זה השפע שיורד נקרא רביעה היורדת סמוך לקציר למלאות התבואה בקשיה. והנה מאחר שהשורש של שלשה מילוים הנ"ל הם במספר {{גמט דגש|גשמים}} - לכן הוא גם כן הסימן של השפעות הנ"ל! '''גשמים''' - שהוא '''ג''''שם, '''ש''''לג, '''מ''''טר, '''י''''ורה, '''מ''''לקוש '''מ''''ים. {{ש}} וזהו שאמר הפסוק {{צ|כי כאשר ירד '''הגשם והשלג''' מן '''השמים'''}}. {{ש}} וגם {{צ|ונתתי '''מטר''' ארצכם בעתו '''יורה ומלקוש'''}}. {{ש}} וגם {{צ|ולמטר השמים תשתה '''מים'''}}. ונודע ממה שאמרו רז"ל כי על ידי הצדקה הגשמים יורדים בעולם. וזה רמז כי {{גמט דגש|צדק צדקה}} גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}, כי מצות הצדקה גורם יחוד צדק בצדקה כנזכר בזוהר פרשת בחוקתי, עיין שם{{הערה|נלע"ד {{ממ זהר|ג|קיא|א}} - ויקיעורך}}. ונחזור לעניננו כי הנה כמו שיש {{גמט דגש|מים}} מן שורש שלשה '''אהי"ה''' כנזכר לעיל - כן יש {{גמט דגש|מים}} מן שורש ד' מילוים '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן''', שיש בהם {{גמט דגש|ט'}} יודין גימטריא {{גמט דגש|מים}}. ואלו הם מים זכרים. ויש {{גמט דגש|מים}} באופן אחר.{{ש}} דהיינו כאשר תחבר {{גמט דגש|ע"ב קס"א}} ביחד (שהם חכמה ובינה) - הרי בין שניהם {{גמט דגש|ז'}} יודין. ושני יו"דין של אות '''א''' ד'''אהיה''' דמילוי '''קס"א''' -- הרי {{גמט דגש|ט'}} יודין גימטריא {{גמט דגש|מים}}. וזהו סוד מה שאמרו רז"ל {{צ|יש מים שמגדלין חכמים ויש מים שמגדילין טפשין}}. ויש בינונים כשמקבלים ממים זכרים ונקבות ביחד כנזכר. וכן כמה בחינות מים אחרים. וצריך לקצר, כי כל '''מאריך''' טרחא. והנה בזמן *** בית ראשון שהיתה בבחינת בינה עילאה, שלכן לא היה כל גפן וגפן בארץ ישראל שלא היה צריך עיר אחד לבצור. וכן ר' יהושע בן לוי שהיה אחר בית שני שהיתה בבחינת מלכות ועם כל זה חזנהו להנהו קטופי דהוה קיימי כי עגלי אמר {{צ|עגלים בין הגפנים}}. וכיוצא באלו הגוזמות. ולכן לפעמים כשהיו טובים ישראל היו בארץ ישראל גשמי ברכה מייחוד דחכמה ובינה - פעם אחד מחכמה לבד, ופעם אחד מבינה לבד, ופעם אחד מבין שניהם ביחד. והכל היה לפי מעשיהם של ישראל שעשו למטה. וזהו שאמר {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - הכוונה אם יהיה זכות תשתה מים זכרים לבד ולא מן זעיר אלא מן {{גמט דגש|חכמה העליונה}} שגימטריא {{גמט דגש|מטר}}. והוא נקרא 'השמים עליונים' כי המילוי של שלשה '''אהי"ה''' הנ"ל עם השלשה כוללים{{הערה|{{גמט דגש|ק"ם ק"ל קכ"ב}} עם ג' כוללים}} גימטריא {{גמט דגש|השמים}} - מפני שבא מהזכר לבד. והגשם הוא מן ה{{גמט דגש|שביל}} שגימטריא {{גמט דגש|גשם}}, והוא יסוד חכמה בלבד. והמים שתשתה הם ה{{גמט דגש|ט'}} יודין של '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן''' שהם מן החכמה. ואם לא יהיה כל כך זכות בישראל - {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - שהם ה{{גמט דגש|מטר}} שנשא מן {{גמט דגש|בשמים}} כשתוציא {{גמט דגש|קמ"ג}} ועם השלשה כוללים - גימטריא {{גמט דגש|השמים}}. וזהו {{צ|'''למטר השמים'''}} - ר"ל {{גמט דגש|מטר}} שיוצא מן {{גמט דגש|השמים}}. וה{{גמט דגש|גשם}} הוא מן {{גמט דגש|רל"ב}} ו{{גמט דגש|פלא}} שגימטריא {{גמט דגש|גשם}}, שהוא מהתחברות דחכמה ובינה ביחד. והמים שתשתה הוא {{גמט דגש|מים}} של '''ע"ב קס"א''' שיש בהם {{גמט דגש|ט'}} יודין כנזכר לעיל. וכל זה הוא מן {{גמט דגש|זכר ונקבה}} ביחד - עם שני תיבות - גימטריא {{גמט דגש|בשמים}}. ואם לא יהיה כל כך זכות בישראל - אזי {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - ששורש המטר הוא מן שם {{גמט דגש|ס"ג}} - כי '''מטר''' בא"ת ב"ש {{גמט דגש|גני}}, גימטריא {{גמט דגש|ס"ג}}. ו{{גמט דגש|הגשמים}} מן שלשה מילואי '''אהי"ה''' שיש בבינה לבד והמים הוא מה שנשא מן {{גמט דגש|גשמים}} כשמסתלק מהם '''קס"א וקמ"ג''' כנזכר, ונשארו כל המים נקבות לבד. ואלו שלשה בחינות היו מן זעיר ונוקביה בבית שני. * אם ישראל היו רובם זכאים - היה בא להם השפע מהזכר לבד. * ואם ישראל היו מחצה על מחצה - היה בא להם משפע מעורב מהזכר ונקבה ביחד. * ואם ישראל היו רובם חייבים - היה בא השפע מן הנקבה לבדה. ולפעמים שהיו הרבה עונות בישראל כגון בחטא עבודה זרה, וגם שהיו עוזבים את התורה ולא היו עוסקים בה - ואז אפילו מים נוקבין לא היה יורד להם. וזהו סוד הפסוק {{צ|ויחנו ברפידים ואין מים לשתות}}. הכונה הוא כי {{גמט דגש|אין מים}} - גימטריא {{גמט דגש|קנ"א}} שהוא מים נקבות; שלא היה להם מפני שהיה ביניהם פסל מיכה וגם שרפו ידיהם מן התורה. וכל הנזכר הוא גם כן בזמן הזה. והנה מכל מיני שפע הנזכר לעיל שהיה לפעמים יורד לישראל היה התמצית יורד לשבעים שרים, כמ"ש רז"ל במסכת תענית פרק א' על פסוק {{צ|הנותן מטר על פני ארץ וכו'}}. {{צ|תנו רבנן ארץ ישראל שותה תחלה ואחר כך כל העולם כולו. ארץ ישראל שותה מי גשמים, וכל העולם כולו שותה מי תמצית. ארץ ישראל מקשה הקב"ה בעצמו, וכל העולם כולו על ידי השליחה שנאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות}}, עכ"ל. הכונה כי הבינה שיש בה {{גמט דגש|נ'}} שערים - היא הנותנת מטר. וזהו {{צ|'''הנתן'''}} - '''נ' תנ"ה''' - כי מן שלשה '''אהי"ה''' שגימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}} שהם בבינה יוצא המטר על פני ארץ ישראל. והכל לפי זמן מעשים טובים שישראל עושים כנזכר. אבל {{צ|'''ושלח מים'''}} נקבות {{צ|על פני חוצות}} בחוצה לארץ שמתחלה יותן ביד '''סמא"ל ורה"ב''' - אחר כך הם מחלקים לשבעים שרים. וזהו {{צ|{{גמט דגש|שלח}}}} חסר '''ו'''' כתיב - עולה {{גמט דגש|סמא"ל רה"ב}} שהם הם שלוחים של הקב"ה. ועתה אחר החרבן נהפוך הוא - אשר אנו לוקחים התמצית והמה לוקחים השפע בעצמו כנזכר בזוהר פרשת תרומה {{ממ זהר|ב|קנב|ב}} על פסוק {{צ|ועשית השלחן עצי שטים וגו'}} - {{צ|כל זמנא דישראל עבדו רעותא דמאריהון הא על פתורא דמלכא אינון אכלי, וכל סעודתא אתתקן להון ואינון מההוא חדוה דלהון יהבי גרמי דאיהו תמצית לעכו"ם. וכל זמנא דישראל לא עבדי רעותא דמריהון - הא סעודתא לכלבא ואסתלק לון תמצית - ככה יאכלו בני ישראל את לחם טמא בגוים - דהא תמצית דגעולי עכו"ם אכלי. ווי לברא דמלכא דיתיב ומצפה לפתורא דעבדי מה דאשתאר מן פתורא איהו אכיל!}}. עכ"ל. ולכן נתקיים עתה בעונותינו הרבים הפסוק {{צ|ועצר {{גמט דגש|השמים}} ולא יהיה {{גמט דגש|מטר}}}} - כי היא הולך בחוצה לארץ לעבדים כי הם לוקחים ה'''מטר''' שהוא {{גמט דגש|גני}} בא"ת ב"ש, והמילויי' יורדים בארץ ישראל שהוא כמספר {{גמט דגש|גשמים}}. וזהו סוד {{צ|תחת {{גמט דגש|שפחה}} כי תירש גבירתה}} - כי מתחלה כל ה{{גמט דגש|ד'}} מילואי '''אהי"ה''' - {{גמט דגש|קס"א קס"א קנ"א קמ"ג}} - הכל היו משפיעים בארץ ישראל בסוד {{צ|'''ויתרו''' ארץ כנען}} - כי ארבעה מלוי '''אהי"ה''' גימטריא {{גמט דגש|יתרו}}. ואז היתה נקרא ארץ ישראל {{צ|{{גמט דגש|גבירתה}}}} - כי ארבעה מילויים עם ארבעה כוללים - גימטריא {{גמט דגש|גבירתה}}. והמילוי של שלשה '''אהי"ה''' בלבד היו יורדים בחוצה לארץ שהם גימטריא {{גמט דגש|שפחה}}. אבל עתה {{צ|תחת '''שפחה''' כי תירש גברתה}} - כי בארץ ישראל אינו יורד כי אם השפע במספר {{גמט דגש|שפחה}}, אבל בחוצה לארץ הוא יורד כמנין {{גמט דגש|תנ"ה}}. וזהו שאמר {{צ|{{גמט דגש|תנה}} עון על עונם ואל יבואו {{גמט דגש|בצדקתך}}}} {{ממ|תהלים|סט|כח}} שעולה {{גמט דגש|יתרו}} במספר ארבעה מילואים. וזהו שאמר הכתוב {{צ|כי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים}}. ר"ל וכי ימכור 'איש' - דא קב"ה, {{צ|את בתו}} - דא שכינתא, {{צ|לאמה}} - שלא יהיה לה שפע אלא מה שהיה אל השפחה מקודם והשפחה שיהיה לה עתה מה שהיה מקודם לגברתה. {{צ|לא תצא כצאת העבדים}} שיוצאים בראשי אברים, אבל היא אינה יוצאת בראשי אברים שהוא {{גמט דגש|קס"א}} הראשון שהם בחכמה בינה דעת בג' ראשונים שלה. אלא עם הג' '''אהי"ה''' בלבד שעולים {{גמט דגש|תנה}} הרמוז בראשי תיבות {{צ|'''ל''''א '''ת''''צא '''כ''''צאת '''ה''''עבים}} - הוא {{גמט דגש|תכלה}} גימטריא {{גמט דגש|תנה}}. או ר"ל אף על פי שהיא נמסרת ל{{גמט דגש|שפחה}} - מכל מקום לא תצא כצאת העבדים אלא {{צ|ומלכותה בכל משלה}}. וזהו ששלשה מילוים עם שלשה כוללים גימטריא {{גמט דגש|שלטון}}, וגם גימטריא {{גמט דגש|שופט}}. שאף על פי שהיא עתה {{גמט דגש|שפחה}} - מכל מקום היא שולטת בכל. ולכן עתה הוא מנהיג ארץ ישראל מטטרו"ן שהוא נקרא {{צ|{{גמט דגש|משנה}} למלך}}, כי השלשה מילוים עם השלשה כוללים גימטריא {{גמט דגש|משנה}}. שמתחלה היתה השכינה בעצמה בלא לבושיה זן ומפרנסת את ארץ ישראל, ועתה היא מתלבשת במטטרו"ן הנקרא '{{גמט דגש|שפחה}} דשכינתא', אמה העבריה. ועל ידו היא מפרנס את הארץ. ולכן עתה בגלות נקרא ארץ ישראל {{גמט דגש|ארץ צבי}} - שגימטריא {{גמט דגש|שפחה}} שאינה מקבלת שפע אלא במספר {{גמט דגש|גשמים}} העולה {{גמט דגש|שפחה}}. וזהו שאמר פרשת לך לך {{ממ זהר|א|צה|ב}} {{צ|אי לך ארץ שמלכך נער - ווי לעלמא דמסטרא דא ינקא}} שהוא על ידי מטטרו"ן הנקרא 'נער' שהוא {{צ|{{גמט דגש|משנה}} למלך}} - בגימטריא {{גמט דגש|פרנסה}} שעל ידו מתפרנסת הארץ. וזהו שאמרו רז"ל במסכת כתובות פרק א' {{צ|אמר ר' אבהו אפילו '''שפחה''' שבארץ ישראל מובטח לה שהיא בת עולם הבא. כתיב הכא "לעם עליה", וכתיב התם "שבו לכם פה עם החמור" - עם הדומה לחמר}}. רוצה לומר כל מי שדר בארץ ואינו מקבל אלא בחינת {{גמט דגש|שפחה}} - ידור בה, כי ע"י מובטח הוא שהוא בן עולם הבא כי השלשה '''אהי"ה''' הם בבינה כנזכר הנקרא {{צ|עולם הבא}}. והג' מילויים שלהם נקראים {{צ|בת עולם הבא}}. וכמו שהיא מובטח שהיא 'בת עולם הבא' - שכל השפע שלה בא מבינה הנקרא 'עולם הבא' -- כך המקבל מזאת השפע נקרא 'בן עולם הבא'. ומה שלמד גזרה שוה מן {{צ|שבו לכם פה עם החמור - עם הדומה לחמור}} - זה יובן במ"ש בזוהר פרשת כי תצא {{ממ זהר|ג|רעה|ב}} {{צ|ולא אתקרי תמן מלך עד דרכיב בסוסיא דיליה}} - דא כנסת ישראל. {{צ|קב"ה כד איהו לבר מאתריה לאו איהו מלך}} ולכן רכיב על חמרא שהוא מטטרו"ן שהוא חמרא לגבי מלכא וגו', עיין שם. וזהו שאמרו {{צ|עם הדומה לחמור}} שהוא דומה לחמור לגבי קב"ה - מכל מקום הוא {{צ|'''משנה''' למלך}}. ולכן כל מי שדר בארץ ישראל בחורבנה ומקבל אפילו פת חרבה (שהוא השפע של מטטרו"ן כנזכר שהוא '''משנה''') - הקב"ה גם כן נותן לו {{גמט דגש|נשמה}}. וזהו שכתוב {{צ|נותן {{גמט דגש|נשמה}} לעם עליה}}. וזהו סוד הפסוק {{צ|למטר השמים תשתה מים}} כי אותיות {{גמט דגש|מטר}} הוא '''מטטרון''' הנקרא {{צ|{{גמט דגש|חמר}} גרם}} כנזכר - שגימטריא {{גמט דגש|מטר}} עם הכולל. ונשאר אותיות {{גמט דגש|טו"ן}} ד'''מטטרון''' שגימטריא {{גמט דגש|אדני}} להורות כי הוא '''חמר''' ל'''אדני'''. כי על ידי התלבשות השכינה בתוכו יבא {{גמט דגש|גשמים}} ו{{גמט דגש|מטר}} בארץ ישראל. וכן '''אדני''' בא"ל ב"ם הוא {{גמט דגש|לסג"ש}} - גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}. והנה כמו שארץ ישראל שאפילו שהיא בחורבנה היא בתכלית הטהרה והקדושה ולזה היא ניזונת תמיד ממים זכרים אפילו בזמן הזה אותו התמצית שהיא מקבלת הוא מים זכרים -- כך ארץ מצרים מעלתה בתכלית הטומאה ולזה נקרא {{צ|ערות הארץ}} כנ"ל. ולכן לא היתה ראויה להיות ניזונת ממים זכרים אלא מנילוס שהם מים נקבות. ואפשר שזהו סוד {{צ|לא כארץ מצרים וגו' והשקית ברגלך כגן הירק}}. אמנם אברהם לאהבת ישמעאל בנו התפלל עליו ואמר לו {{צ|ישמעאל יחיה לפניך}} - שהניזון ממים נקבות חייו אינם חיים. והאל יתברך השיבו {{צ|ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו וגו'}}. והברכה היא סוד הטיפה{{הערה|נלע"ד הכוונה כי {{גמט דגש|ברכה}} עולה {{גמט דגש|זכר}} - ויקיעורך}} כנז"ל. והכוונה הוא אחר שכבר גזרה חכמתו יתברך שלא ירדו הגשמים בארץ מצרים ואי אפשר שתהיה גזרתו בטילה - לזה בשביל תפלת אברהם נתנה למצרים זאת הטיפה. ודע שהמים הנקבות נחלקים לשלש בחינות זו למעלה מזו. * הבחינה ראשונה היותר פחותה היא המים השואבים{{הערה|כך מובא גם בדפוס ויניציא וגם ירושלים. והיה נלע"ד שיש להגיה 'השאובים', וצע"ע - ויקיעורך}} ששואבים בני אדם ביד מן הנהרות ומן המעינות להשקות גני הירק. ואלו נקרא {{צ|מתים}}. וזהו היתה מעלת מצרים קודם מעלת אברהם. ואפשר שזהו אמרו {{צ|לא כארץ מצרים וגו' והשקית ברגלך וגו'}}. * והמדרגה השנית למעלה מזו היא המים הנמשכים מן המעיינות והנהרות ואלו נקרא {{צ|מים חיים}}. * המדרגה השלישית היא מי גשמים שהם נקבות והם כשמתמלאים העבים ממימי הים והנהרות המרים והרעים מתמתקים ונהפכים למים מתוקים וטובים ויורדים. ואלו הם יותר משובחים מן הראשונים עם היות שהם נקבות. וכמו שהמים הנקבות נחלקים לשלשה חלקים כנ"ל - כן הענין במים זכרים נחלקים גם כן לשלשה מדרגות. * והמדרגה הראשונה היא כשהגשמים יורדים ואויר השמים כולו גוון אחד. ר"ל שאינו טלאים טלאים מגוונים משונים. * השני כשיוצא חתן לקראת כלה. * השלישי היותר מעולה היא כשהשמים מגשימים ג' ימים רצופים יומם ולילה בלי הפסק. והנה ה{{גמט דגש|כ"ט}} מיני פירות האילן והחטה - אינם מוציאים פירות אלא על ידי אחד מאלו השלשה מיני מים זכרים. והאתרוג גדל אפילו במים שאובים. וז"ש רז"ל {{צ|אתרוג גדל על כל מים}}, ולזה הוא שוה לירק לענין המעשר מצד שפלתו. ולזה נקרא {{צ|פרי עץ הדר}} - שפלותו הוא הדרו שאין חשוב והדר לפניו יתברך אלא מי שהוא שפל. ודע כי אין דבר גשמי למטה שלא יהיה תחלה רוחני דוגמתו למעלה. והגשמים הם כמו צל מהרוחני באופן שכל השלשים מיני פירות הנ"ל כולם נמצאים למעלה בגוונם וצורתם אלא שהעליונים הם רוחניים והתחתונים הם גשמיים, והם צל מרוחניים. ואם לא היה מצל לא יהיה צל. עד כאן ===מעלת המהלך בארץ ישראל ד' אמות=== '''מעלת המהלך בארץ ישראל ד' אמות''' {{צ|אמר ר' יוחנן כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} '''האופן הראשון''' - הנה האר"י זלה"ה פירש מאמר הזה באופן זה.{{ש}} דע כי ארץ ישראל נקראה 'לאה ורחל'. וזהו סוד כוונת ההליכה בארץ ישראל - הם שתי בחינות; האחד בלאה ואחד ברחל. וברחל תכוין שהרגלים ההולכים הם נצח הוד דזעיר אנפין המושכין מוחין לרחל כנודע כי אין לה רק שני מוחין, ושני מוחין אלו הם שתי שמות {{גמט דגש|יו"ד ה"י}}, והם בגימטריא {{גמט דגש|ע'}} במנין {{גמט דגש|הליכה}}. ובלאה תכוין מה שאמרו ז"ל {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל וכו'}}. והענין כי לאה היא אחורי ישראל, ואין כנגדה יעקב. ולכן יותר נקרא לאה {{צ|ארץ ישראל}} מרחל. והנה תכוין שהלא כבר ידעת שהמוחין שנכנסים בזעיר אנפין הם מוחין דאבא ואמא. וכבר ידעת איך יוצאים {{גמט|ד'}} בחינות לאה: אחד ביסוד דחכמה, ואחד ביסוד דבינה, ואחר מבפנים ואחד מאחורי זעיר אנפין. והשנים מהם הם הארת חכמה, ושנים הארת בינה. וסדרם הם אבא ואמא אבא ואמא. וכבר ידעת שכל המוחין הם ד' - חכמה ובינה חסד וגבורה. והנה האמת הוא שבלאה הראשונה הסמוכה אל יסוד החכמה - שם הם כל הד' הארות דחכמה. ובשניה נסתלקה הארת דחכמה ונשארו השלשה. ובשלישית נשארו ב' לבד. ובחיצונה לא יש רק הארת הגבורות דחכמה לבד. ואלו הם {{צ|ארבע אמות}} - אל תקרי אַמות אלא אִימות מלשון אֵם. והנה כל ארבע אלו הם מוחין דחכמה - כי במוחין דבינה אין לנו עסק בהם. וכבר ידעת שכללות חכמה הוא {{גמט דגש|ע"ב}}. ומילויו {{גמט דגש|מ"ו}} - והוא בגימטריא {{גמט דגש|אמה}}. ואלו הם סוד {{צ|ארבע אמות}} שמהם נעשים ארבע אימות. ואף על פי שהם סוד חכמה ובינה חסד וגבורה - להיותם כולם בחינת חכמה נקרא כולם בארץ ישראל מילוי {{גמט דגש|ע"ב}} שהוא {{גמט דגש|מ"ו}} כמנין {{גמט דגש|אמה}}. ולפי שכל המוחין הם בזעיר אנפין וכשיוצאים אל הנוקבא אינו יוצא רק מילוי לבדו - ולכן אינו יוצא רק שיעור {{גמט דגש|אמה}} לבד שהוא המילוי; כי {{גמט דגש|מלוי}} גימטריא {{גמט דגש|אלהים}} שהוא דין. ולכן הנוקבא היא דינים. והנה ההליכה בלאה אינה כמו רחל - כי שם הוא נצח הוד דזעיר אנפין וכאן הוא נצח הוד דבינה שני פרקין עילאין. ותכוין בהליכה זו אל נצח הוד דבינה. גם יש חילוק אחר. כי בכאן הם ד' אמות שהם סוד כל הארבע מוחין דחכמה. אך למטה הם שני מוחין לבד דבינה. ולפי שכל ההארות אלו היוצאות מחכמה אינם יוצאות אלא על ידי בינה - ולכן נקרא {{צ|מהלך}}. וזהו {{צ|'''המהלך''' ארבע אמות בארץ ישראל}} - כי {{גמט דגש|מהלך}} גימטריא {{גמט דגש|צה}} והוא מילוי אחוריים ד{{גמט דגש|ס"ג}} שהיא בינה שגימטריא {{גמט דגש|ס"ג}}. וכשתסיר {{גמט דגש|ע"ב}} שהם אחוריים מ{{גמט דגש|קס"ו}} - ישאר {{גמט דגש|צ"ה}} כמנין {{גמט דגש|מהלך}}.{{ש}} עכ"ל. '''האופן הב'''' על דרך מה שכתב האר"י זלה"ה בספר דרושים. וזה לשונו:{{ש}} דע כי קומת המלכות הנקרא {{צ|ארץ ישראל}} שיעורה עשר ספירות. והיא שוה אל שיעור קומת זעיר אנפין. וכבר נודע שמחצי תפארת שבבינה עילאה - משם התחיל רישא דזעיר אנפין. וכשהיא גדולה כמוהו ממש כי גם ראשה מגיע שם. ונמצא שמחצי הבינה ולמטה מתחלת ארץ ישראל. ונשארו למעלה ב' ספירות וחצי שהם כתר וחכמה וחצי בינה. וכדוגמא זו ממש היא למטה כי הלא שיעור היא עשר ספירות, והנה מתחלת מקום העיקרי בחצי תפארת דזעיר אנפין כנזכר באדרא. ונמצא אם נחלק עשר ספירות משם ולמטה יתמשך עשר ספירות דמלכות עד חצי נצח שבבריאה - כי הלא יש לה מקום בזעיר אנפין שיעור ג' ספירות וחצי שהם מחצי תפארת עד יסוד. ואחר כך לוקחת לתשלום העשר ספירות שלה {{גמט|ו'}} ספירות וחצי אחרות בבריאה והם כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת וחצי נצח. ואז נשלמת לחשבון עשר שלה - כי שם מקומה האמיתי מחצי תפארת דזעיר אנפין עד חצי נצח דבריאה. ונמצא שנשאר מבריאה שלשה ספירות וחצי. וכבר ביארנו שהמלכות דבריאה היא תמיד בהיכל שביעי דיצירה. וכן הענין בכל מלכות דבריאה יצירה עשייה כנודע. אם כן נמצא שנשארו שתי ספירות וחצי שאין שם גבול 'ארץ ישראל' שהיא המלכות דאצילות. ולכן כנגדם נשארו שני שבטים וחצי בחוצה לארץ.{{ש}} עד כאן לשונו. ונלע"ד שבזה יובן מה שאמרו רז"ל {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל}} (שהם חצי נצח העליון ותפארת וגבורה וחסד וחצי בינה של י' ספירות דבריאה) {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - מפני שהוא זוכה לבינה דבריאה שנקראת {{צ|עולם הבא}}. '''האופן הג'''' - הוא על דרך מה שמביא הרב חיים ויטאל ז"ל בספר הגלגולים פרק ט"ו - כי הששה תחתונות דיצירה היו קודם חטא אדם הראשון במקום שהם עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דבריאה, וארבע ספירות הראשונות דעשיה היו אז במקום שהם עתה ד' תחתונות דבריאה. והששה אחרונות דעשיה היו אז במקום שהם עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דיצירה. ונמצא כי סיום ארבע עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה היו מסתיימים במקום שמסתיימים עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דיצירה. ונמצא כי זעיר ונוקבא דאצילות היו אז במקום שהם עתה אבא ואמא דאצילות - כי עולם הבריאה היה במקום זעיר דאצילות, וארבע ראשונות דיצירה היו במקום נוקבא דאצילות. ונמצא כי מה שהיה עתה ארבע אחרונות דיצירה וכל עשר ספירות דעשיה היה אז חלל ומקום פנוי, ושם היה מדור לכל הקליפות והחיצונים. והנה שיעור מקום החלל הזה הם שיעור {{גמט|י"ד}} ספירות כנזכר. וכמו שאמרו רז"ל {{צ|למה נקרא שדי - שאמר לעולמו {{גמט דגש|די}}}} - ר"ל שלא יתפשטו יותר מזה השיעור של {{גמט דגש|די}} כדי שבמקום ה{{גמט דגש|ד"י}} אלו ישאר מקום פנוי אל מדור הקליפות כנזכר. ואחר שחטא אדם הראשון ירדו העולמות למטה בתוך הקליפות. נמצא כי במקום של הקליפות שהיו בתחלה ירדו עתה ד' תחתונות דיצירה ועשר ספירות דעשיה וכולי. ועיין שם. והנה צריך האדם לתקן מתתא לעילא. מתחלה צריך לתקן כל בחינת {{קיצור|נר"ן ח"י|נפש רוח נשמה חיה יחידה}} דמלכות דעשיה, ואחר כך נר"ן ח"י דזעיר דעשיה. ואחר כך נר"ן ח"י דבינה, ואחר כך נר"ן ח"י דחכמה דעשיה. ואחר כך נר"ן ח"י דאריך דעשיה. וכמו אלו כמה וכמה בחינות לאלפים ורבבות שיש בעולם העשיה. כל אלול צריך לתקן בר נש כדי שיוכל לעלות ממדרגה למדרגה עד עולם היצירה. {{ש}} וכן צריך לתקן גם כן כל אלו הבחינות הנ"ל ביצירה. וכן בבריאה וכו'. עיין שם בספר הגלגולים פ"א. והנה כל זמן שהאדם מתקן את עצמו וגם העולמות - כל זמן שלא הגיע לתפארת דיצירה לתקן אותו - עדיין הוא בסכנה גדולה שלא יפתוהו הקליפות. כי אלו ה{{גמט דגש|י"ד}} עולמות הם נקרא מדור הקליפות, עץ הדעת טוב ורע. ויקלקל פעם אחרת כל מה שתיקן. אבל כאשר זכה והגיע לתפארת דיצירה ויצא מחוץ לקליפות - שוב לא במהרה הוא חוטא. ועליו נאמר {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} - כי נכנס בעץ החיים ואז מובטח שהוא בן עולם הבא. וזה שאמר רבי יוחנן {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}}, שהם הארבע ספירות נצח הוד יסוד מלכות, והגיע עד תפארת דיצירה - אזי הוא {{צ|מובטח שהוא בן עולם הבא}} כי הקב"ה מסייע אותו וישמור אותו מכל חטא ועון. ומה שאמר {{צ|בן עולם הבא}} הוא על דרך שידוע שיש {{צ|חלק עולם הבא}} במלכות, {{צ|בן עולם הבא}} בתפארת, {{צ|מזומן לחיי עולם הבא}} בחכמה ובינה. והנה מאחר שזה הגיע בתיקונו עד תפארת דיצירה - לכן נקרא {{צ|בן עולם הבא}}. אבל {{גמט דגש|מי יעלה בהר יהוה}}, שגימטריא {{גמט דגש|ארץ הצבי}}, שיוכל לתקן בזמן הזה כל הבחינות דעשיה ומכל שכן דיצירה. ומי יקום במקום קדש שהוא בתפארת דיצירה. שכבר יצא ממדור הטמא ונכנס בארץ הקדושה ארץ החיים שהוא בעץ החיים בלבד ולא טוב ורע. ולכן גם כן {{גמט דגש|מי יעלה בהר יהוה}} - גימטריא {{גמט דגש|חנוך מטטרו"ן}} - דמטטרון מקנן ביצירה כנודע. וזהו סוד שאמרו רז"ל {{צ|נותן נשמה לעם עליה}} - ר"ל למי נותנים נשמה פרטית - {{צ|לעם עליה}} - לאלו שזכו לעלות למעלה מארץ ישראל שהוא למעלה מעולם היצירה שהוא לעולם הבריאה דתמן היא בחינת 'נשמה'. אבל {{צ|ורוח להולכים בה}} - רוצה לומר שכל זמן שהוא עדיין בתיקון דיצירה - אין לו אלא בחינת 'רוח' שהוא בחינת יצירה. וגם נודע כי בבריאה הוא {{גמט דגש|אל שדי}}, ובעולם היצירה הוא {{גמט דגש|אל הויה}}, ובעולם העשיה הוא {{גמט דגש|אל אדני}}. {{ש}} והנה {{גמט דגש|אל הויה}} גימטריא {{גמט דגש|מזבח}} - דתמן בעולם היצירה הוא המזבח - עיין שם בדרוש {{צ|אסור חג עד קרנות המזבח}}. וזהו שאמר רב ענן במסכת כתובות פרק י"ג {{צ|כל הקבור בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח. כתיב הכא מזבח אדמה תעשה לי, וכתיב התם וכפר אדמתו עמו}}, עכ"ל. והוא הדבר אשר דברנו - כי מאחר שכל ארץ ישראל הוא נקרא {{גמט דגש|מזבח}} - אם כן מי שקבור שם כאילו קבור במקום המזבח עצמו. '''האופן הרביעי''' - הוא הדרך שדורשי רשומות אומרים {{צ|וכפר '''אדמתו'''}} - '''ד' אמות'''. הנה מה טוב ומה נאה *כוין זה לדרכנו כי ארבע ספירות תחתונות דיצירה נקרא {{צ|ארבע קרנות המזבח}}, כי המזבח היא מלכות דיצירה העומדת בראש העשיה, וארבע ראשונות דעשיה הם עולים במקום ארבע תחתונות דיצירה שהם נקרא {{צ|קרנות המזבח}}. עיין שם באורך. וז"ש {{צ|וכפר ארבע אמות עמו}} - ר"ל הארבע ספירות תחתונות דיצירה הנקרא {{צ|ארבע קרנות המזבח}} - הם בעצמם מכפרים - ששם שורש המזבח שמכפרת עונות ישראל. וז"ש גם כן {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - רוצה לומר מאחר שעלה למעלה מהמזבח - אם כן כבר נמחלו לו כל עונותיו. ומאחר שאין לו עוננות - בוודאי שמובטח לו שהוא בן עולם הבא. ובזה מתורץ שאמרו רז"ל {{צ|ארץ ישראל הוא באמצע היישוב}}. הכוונה כי עולם האצילות נקרא 'עולם הזכר - עולם עמידה'. אבל שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה נקרא 'עולם הנקבה - עולם הישיבה'. וז"ש {{צ|ארץ ישראל}} - שהוא עולם היצירה - הוא {{צ|באמצע עולם היישוב}} - שהוא בין בריאה לעשיה. '''האופן החמישי''' - הוא על דרך שמביא שם האר"י זלה"ה כי אותם ארבע ראשונות דעשיה עומדים בארבע תחתונות דיצירה הנקרא {{צ|קרנות המזבח}} - הם סוד ארבע מוחין שנמשכים מן אצילות עד שם. והם סוד ארבע שמות '''יה"ו''' של '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן'''. ומלובשים בארבע '''אה"י''' (שנים דיודין, ואחד דאלפי"ן, ואחר דההי"ן) שהם סוד המוחין המלובשים בנצח הוד יסוד דאימא, ונמשכים למטה בעשיה. ושמות אלו בגימטריא {{גמט דגש|קרנות}}. והם ארבע ראשונות דעשיה כנז"ל והם בגימטריא {{גמט דגש|שנות}} '''חיים''' - כי מוחין אלו נקראים 'חיי המלך', ובם {{גמט דגש|אהיה הויה אהיה}} בגימטריא {{גמט דגש|חיים}}. ונחלקים לארבע מוחין בסוד השמות הנזכר שעולין {{גמט דגש|שנות}} ונקראו {{צ|שנות חיים}}. וזהו סוד ההארה הנמשכת לעשיה ביום אסרו חג וגו', עיין שם. והנה נודע כי ארבע שמות {{גמט דגש|הויה אהי"ה}} גימטריא ארבעה {{גמט דגש|אמה}} - שכל {{גמט דגש|הויה אהיה}} גימטריא {{גמט דגש|אמה}} עם הכולל. והנה בכל שחרית גם כן בפרשת צו בקרבן התמיד צריך לכוין להעלות פנימיות דעשיה שמלבישין הארבע חיצוניות אחרונים דיצירה. לכן צריך גם כן לכוין להמשיך '''קרנות''' המזבח אליהם כדי שיוכלו בכח זה לעלות. וזהו שאמר {{צ|כל המהלך}} - שהוא גורם שהולך בסוד המשכת השפע ה{{צ|ד' אמות}} הנ"ל שהם ארבעה {{גמט דגש|אהיה}} וארבעה {{גמט דגש|יהו"ה}}. {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - כי אלו הם המוחין המלובשים בנצח הוד יסוד דאימא הנקראת 'עולם הבא', ומאחר שגורם שמהלכים שם הד' אמות - זוכה הוא גם כן לבינה שהיא עולם הבא; שהוא גם כן מקבל משם תמיד השפע של הבינה. כי {{צ|ברכות לראש צדיק}} כנודע. וזהו שמדייק {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל}} - כי {{גמט דגש|שנות חיים}} עם כללות ארבעה '''יהו"ה''' וארבעה '''אהי"ה''' - גמטריא {{גמט דגש|ארץ ישראל}}. ולכן יש לו גם כן חיי עולם הבא. '''האופן הששי'' - נראה לי שרז"ל רמזו בארץ ישראל שהיתה מקודם חטא אדם הראשון שהיו ארבע ראשונות דיצירה במקום שהוא עתה נוקבא דאצילות כנגד ארבע ספירות תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין. וששה תחתונות דיצירה במקום שהם עתה ששה ראשונות דבריאה. וזהו שאמרו רז"ל {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}} - שהם הארבע ספירות עליונות דיצירה, ירצה שזכה לתקן כל המדרגות עד שהגיע לארבע עליונות ד'ארץ ישראל' (שהיא עתה נוקבא דאצילות). {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - מאחר שזכה לנפש דאצילות - מובטח הוא שלא יבא חטא לידו. כי מה שאמרו רז"ל {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} הוא מי שזכה לנפש דאצילות. והבן היטב. '''האופן השביעי''' - הוא על דרך מה שאמר בספר הגלגולים סוף פרק י"ז שאחר שנברא אדם הראשון משעה חמישית ולמעלה היו העולמות עולים יותר. כי זעיר אנפין עלה במקום אריך אנפין, ונוקבא דזעיר אנפין במקום חכמה, ועשר ספירות דבריאה במקום בינה דאצילות, ועשר ספירות דיצירה במקום זעיר דאצילות, וארבע ראשונות דעשיה במקום נוקבא דאצילות. נשארו ששה תחתונות דעשיה מחוץ לאצילות בסוד {{צ|עיבורה של עיר וכו'}}, עיין שם. והנה עתה זעיר דאצילות נקרא 'ארץ ישראל', וזה נעשה בכל מנחת שבת. אבל אין מעלה יותר לעולמו לעלות מפני חטא אדם הראשון. אם כן מוכרח שארבע מוחין דזעיר נקרא {{צ|ד' אמות דארץ ישראל}}. וזהו שאמר {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}} - הכוונה שגורם ליכנס המוחין בתוך הזעיר אנפין בסוד גדלות. {{צ|מובטח לו שהוא בן העולם הבא}} - שיש לו נשמה דחכמה ובינה דאצילות, שיש כח בידו שיוכל להמשיך המוחין בתוך הזעיר. והנה המוחין ה' ארבע '''אהיה''' וארבע '''הויה'''. וכל {{גמט דגש|הויה אהיה}} - גימטריא {{גמט דגש|אמה}} כמו שפירשנו למעלה, עיין שם. '''האופן השמינית''' - על דרך הידוע על שם הפסוק {{צ|יהוה בחכמה יסד ארץ}}. והנה בחכמה יש לו עשר ספירות - כל אחד שם {{גמט דגש|ע"ב}} - הרי {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|ע"ב}} - גימטריא {{גמט דגש|ארבע אמות}}. וזה שאמר {{צ|כל המהלך '''ארבע אמות''' בארץ ישראל}} שהיא נוקבא דזעיר אנפין, {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}}. כי כמו שזעיר אנפין (שהוא נקרא {{צ|בן עולם הבא}}) והוא מתקן את המלכות - כן הוא גם כן מתקן המלכות על ידי המשכת {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|ע"ב}} דחכמה בתוכה הנקרא 'ארץ ישראל' (שהוא זעיר), כי אין תיקונה אלא על ידי חכמה כנודע. '''התשיעית''' - על דרך שמביא האר"י זלה"ה שכל בניינה דנוקבא דזעיר נעשית מנצח הוד יסוד דזעיר הנקרא 'בונים', שנאמר {{צ|וכל בניך למודי יהוה}} - אל תקרי בניך אלא בוניך מפני שהם בונים פרצוף דנוקבא. * כי ג' פירקין ראשונים דנצח הוד יסוד דזעיר אנפין נעשים חכמה בינה דעת דנוקבא. *ו{{גמט|ג'}} פרקין אמצעים דנצח הוד יסוד דזעיר אנפין נעשים חסד גבורה תפארת דנוקבא. * וג' פרקין תחתונים נעשית נצח הוד יסוד דנוקבא. * ושליש תחתון דתפארת דזעיר אנפין נעשה כתר דנוקבא. והענין הוא כי ההארה של תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין יוצאה לחוץ ומתקן ובונה פרצוף דנוקבא הנקראת {{צ|ארץ ישראל}}. ואלו ה{{גמט דגש|ד'}} ספירות תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין נקרא {{צ|ארבע אמות}}. כמו שאמרו רז"ל {{צ|מיום שנחרב בית המקדש אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה}}. הכוונה הוא שנתמעטה פרצופה ואין שיעור קומתה מגיע אלא כנגד ארבע ספירות תפארת נצח הוד יסוד שלו. ולכן עיקר התיקון שאנו עושים לה עתה בגלות הוא להאיר אותם ד' אמות בתוך המלכות הנקראת 'ארץ ישראל'. וזהו שאמרו {{צ|כל המהלך בארץ ישראל ד' אמות}} - ירצה שגורם על ידי קיום מצותיו בארץ ישראל התלויות בארץ שמאירים אור ד' אמות (תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין) בארץ ישראל שהיא המלכות - {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - ר"ל מובטח שהוא עלה במדרגת 'בן עולם הבא' שהוא זעיר אנפין - בן הבינה הנקראת 'עולם הבא'. כי כמו שהזעיר תמיד עיני ה' בה ומאיר בה - גם כן זה שגורם הליכת ד' אמות בה - הוא בדמות בעלה דמטרוניתא הנקרא {{צ|בן עולם הבא}}. ===במעלת מיתת ארץ ישראל וחוץ לארץ=== '''במעלת מיתת ארץ ישראל וחוץ לארץ''' נאמר שהם ד' מדרגות דרך כלל * '''א'''' - משובחי ארץ ישראל * ה'''ב'''' - שאר יושבי ארץ ישראל * ה'''ג'''' - משובחי חוצה לארץ * ה'''ד'''' - שאר יושבי חוצה לארץ המעלה הראשונה - משובחי ארץ ישראל - אלו לא יצדק בהם לשון 'מיתה' כלל, אלא על דרך שיתוף השם. ועליהם נאמר 'גויעה'. והם משל לאיש השוכב על ערסו כלוא בבית, לא יצא ולא יבא. כך האיש המשובח - אף בשרו ישכון לבטח כענין ר' אלעזר שעמד כך שנה בלי קבורה קיים (כמו שאמרו רז"ל במסכת מציעא) וכענין אחאי בר יאשיה דגששיה, וכמה יחידים בדורות. ומכללם בתוספת מעלה האבות. וזה מפני שקדשו עצמם במותר להם אפילו בהרהור. וכאילו אינם מתים. וקרובים למעלה זו היא מעלת הקדושים המתים בחוצה לארץ כענין יעקב. ולזה לא מנע עליית גופו לארץ ישראל שהיה יודע שאין תביעה לחצונים עליו שלא נהנה ממנו. וכזה היתה קדושת רבי בשעת פטירתו כשזקף עשר אצבעותיו. וכן מעלת משה רבנו ע"ה שנתעסק הקב"ה בקבורתו. וכמעלת מיתת אהרן ומרים - הכל מעלה א' מפני קדושתם. ואלו אינם חייבים בכליון הגוף בעפר מפני שפלטו להם מעון אדם הראשון וטהרו עצמן ממנו כל האפשר ונעשו מרכבה עליונה, וגופם קיים ולא מתו. והם {{צ|ישיני עפר}}. '''המעלה השלישית''' היא מעלת שאר מתי ארץ ישראל שהם אינם חייבים לקליפה מה שנזונו ממעדני עולם מפני שלא אכלו מדילה - שהרי ארץ ישראל מזונותיה ופרנסתה תחת יד ורשות הבורא. לכך כשתבא לדרוש מה אכלו יאמרו לה כי לא מדילה אכלו ושתו, רק מדיליה אכלו ושתו. אמנם נתחייבו כליון הגוף מפני חטא אדם הראשון שלא נתרחקו ממנו ונכנסו תחת עונש {{צ|כי עפר אתה}}. ומיד הגוף כלה והנשמה מתקדשת. ומטעם זה הם מטמאים במגע ובמשא מצד קליפה ראשונה שפגם אדם ודבקה בהם המות. ובזה יש תקנה אל הדרים בחוצה לארץ שלא תשלוט עליהם טומאה כלל - כי הלא מצינו כמה וכמה צדיקים לאלפים ולרבבות שמתו בחוצה לארץ. אמנם תקנתם היתה כי לא אתענגו כל יומיהן בתר הנהו הנאות הגוף, כי כל מזונות והנאות הגוף הוא מצד הקליפה כנודע. ואמנם לא אתענגו רק בתענוגי מצוה כגון סעודת מצוה דחתן וברית מילה או בסעודתי דשבת ויום טוב - כי אז אין טומאה שורה כלל דכולהו מטמרי בנוקבא דתהומא רבא. ואין המזון יורד בשבת אלא מצד הקדושה. ואז אפילו בהיותם בחוצה לארץ - אין טומאה שורה עליהם לפי שיאמרו "הלא לא נהנינו ממך בחול כלל אפילו בגופינו! אלא כדי קיום הנפש לעסוק בתורה", כמו שכתוב {{צ|צדיק אוכל לשובע נפשו}}. ובזה יש תקנה אפילו למתים בחוצה לארץ. '''המעלה הרביעית''' - היא לאותם אשר אתענגו בתענוגים ובהכרח היה לאשלטא עליה רוחא דמסאבותא - אפילו יש בידם תורה ומעשים טובים - ההוא רוחא דמסאבותא אסתאיב בגוויה וכד מית גם כן לא סליק מיניה עד שישוב גופו עפר כנודע. והנה כיון שרוח הטומאה אסתאיב ביה - נמצא דאי סלקין לההוא גופא לאתקברא בארץ ישראל בתר דמית - נמצא אף על פי שנקבר בארץ ישראל - אין לו תקנה. והטעם כי האדם אף על פי שדר כל ימיו בחוצה לארץ ואחר כך בא בחיים חייתו לארץ ישראל - הנה הטומאה בורחת ממנו כנ"ל. אמנם כד מית בחוצה לארץ - וברחה הנשמה הטהורה - ואשתאר ההוא רוחא דמסאבותא ואסתאיב בגוויה כנודע. וזהו סוד הטפה שזורק חמלאך המות בגוף להמיתו. ולכך המת הוא אבי אבות הטומאה - כי אסתאיב ואתקשיר ההוא רוחא בגוויה ונשמה קדושה שתדחה אותו אינה שם. ולכך אפילו בבואו לארץ ישראל להקבר שם - אין לו תקנה כיון שיצתה נפשו בחוצה לארץ. ועליו כתיב {{צ|ותבאו ותטמאו את ארצי}}. הנה מי לנו גדול מיוסף הדבק בארץ ישראל בסוד 'צדיק וצדק'. ולא שלטא כלל רוח מסאבא עליה. ועם כל זה לפי שיצאת נשמתו בחוצה לארץ לא רצה ליכנס לארץ ישראל עד שישוב עפר וישארו עצמותיו לבד, כי אז אין שליטת הטומאה אפילו ברשעים אלא על הבשר והדם, כל שכן בצדיק גמור כמותו. ואם כן מכל שכן וקל וחמר לכל הדרים בחוצה לארץ כי אף על פי שיהיו צדיקים גמורים כיוסף - עם כל זה יותר טוב היה אם היו דרים בארץ ישראל, ואסור להביא גופם להקבר בארץ ישראל. אמנם בעצמות נראה מכאן בפירוש שלא נאמר {{צ|ותבואו ותטמאו}}, אלא דוקא במביאים העצמות קודם שיתעכל הבשר. וכך ראוי. שאחרי עיכול הבשר נשיב קודשא בריך הוא רוחא ודחי ליה לההוא רוח מסאבא לבר. דהא איהו חס על ארעיה. עיין שם בזוהר בפרשת תרומה דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}. ואכתי קשה אם כן למה יעקב אבינו ע"ה צוה שיוליכו גופו ממש - לא עצמותיו כיוסף?{{ש}} התירוץ הוא כי לא היה בעולם איש אחר כיעקב שלם בכל הני י"ב שבטים ושבעים נפש - הכל כדוגמת מרכבת השכינה. ולזה צוה כי לא יגע בו איש אחר. וכל זה כדי שלא ישרה עליו טומאה כלל. ותו, דאיהו גופא. כי אברהם ויצחק ושאר הצדיקים לא תקנו מחטא אדם הראשון אלא אברים וקצוות ממנו. אמנם יעקב תיקן כל הגוף, וכל גופיה נפק מתחת יד הטומאה ונסתלקה זוהמת הנחש בסוד לקיחת הברכה ובכורה ממנו. גם הכניע סמא"ל כנזכר בפרשת תולדות. והנה נסתלקה לגמרי רוח הטומאה וזוהמת הנחש מיניה. ואם כן לא הוה דחיל כלל. ועוד ראיה אחרת - כי כבר נתבאר בזוהר כי הן לצדיק והן לרשע יש תועלת גדול להתרקב גופו, ואינו זוכה ליכנס למחיצה שלו עד שיתרקב גופו. אם כן למה צוה יוסף לחנוט את אביו? ובמה שכתבנו ניחא. כי אדרבה צריך שיהיה שלם כי קדוש הוא ואין שום זוהמת נחש דביקה בו כלל. ונחזור לעיל.{{ש}} דע כי כל חטא אדם הראשון הוא הגוף הזה ומעשהו והנאותיו. והכל הוא מצד הנחש. שעל ידי החטא נתגשמו אחר שהיו רוחניים ודבקות המחשבה בחכמת האל יתברך. והנה המשכיל אשר ידחה כל התאו', ויקח מהגשמי צורך חיותו לבד הצורך אל קיום הגוף, לא הנאת המעשה. איש כזה לא תדבק בו טומאת הגוף וחלאתו אלא עטיו של נחש שתדבק בו מאדם הראשון. לא מיתת עצמו. אמנם אותם הנהנים מן העולם ותאוותיו - הם מוסיפים על עטיו של נחש, שהם מחדשים בעצמם חטא אדם הראשון. ולכן מתים מיתת עצמם. נמצא שיש שני מיני טומאות. האחד היא {{צ|עטיו של נחש}} - אין נקי ממנה אלא כמו חנוך ואליהו ואותם שנכנסו חיים לגן עדן וכיוצא. והנה טומאה דקה אינה מזקת לנשמה, רק טורח פרידת הנפש מהגוף כל אחד כפי כחו וכפי מעשיו. ויש קליפה עבה נוספת והוא מרדפת את האדם אחר התוואת הגשמיות אפילו במותר לו באכילה גסה ושינת שחרית ומשגל מרובה למלאת תאוות גופו. כל זה הוא לו 'עטיו של נחש' נוסף לו על חטא אדם הראשון. וכפי מה שמוסיף לה קליפה - ואחר כך בשרו עליו יכאב. וזה היה סוד רבי שזקף עשר אצבעותיו וגו'. וסוד רבי אלעזר שאמר {{צ|אף בשרי ישכון לבטח}}. '''והנה נודע''' שכל המתים של ישראל נשמותיהם עולות דרך ישר, וההיא חופאה קלישא כנז"ל מקבלא לון. ואפילו ישראל המתים בחוץ לארץ הם גם כן נכנסים דרך שם, רק שיש להם צער גדול כי אזלא וסחרא סביבות ארץ ישראל ונכללים במקוריהם על ידי טורח גלגוליהם מקליפה לקליפה, משר אל שר, עד שתעבור אל מקום הקדש. והנה כמו שארץ ישראל מקיאה ופולטת נשמות הגויים (כמו שאמר בזוהר פרשת תרומה דף קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}) ודחי לון לבר ואזלין ושאטין מתגלגלים בכמה גלגולים עד דנפקו מארעא קדישא וסחרן לסורחנייהו במסאבו דילהון -- כן חוץ לארץ פולטת נשמות ישראל! שאין כח בה לסבול הקדושה. והולכת הנשמה בצער עד שתכנס אל פתח ארץ ישראל ועולה שם. הכוונה לומר כי לא יכלה הקליפה לדחות את ישראל מארץ ישראל כי אם גופם ולא נשמתם. גם לא היה יכלת כל הגוים להיות בארץ ישראל רק בגופן ולא בנשמתן. ונודע כי ארץ ישראל נמשלה לגן עדן, וחוצה לארץ נמשלה לגיהנם. וזהו שאמרו רז"ל עתידה גן עדן אומרת "אין לי חפץ ברשעים" בסוד {{צ|וינערו הרשעים ממנו}} - שהם אפילו גופן של הרשעים. והגיהנם אומרת "אין לי חפץ בצדיקים" - שהן אפילו הגופים שלהם. כי כבר הם נזדככו ואין להם כח לסובלם בתוכם. ולכן יתגלגלו כולם בסוד גלגול מחילות לארץ ישראל ושם יעמדו בתחיית המתים. והנה אחר שבא זה המאמר לבית מלוני - לא אפטרנו בלא לינה. ועם זה יובן גם כן מה שאמרו רז"ל שהקב"ה תפש בבגדו של ירבעם ואמר לו חזור בך וכו'. וקשה. אפשר שהקב"ה היה מדבר עם ירבעם שחטא והחטיא את הרבים והיה תופס בבגדו?! אך דע כי מלבד הנשמה והרוח והנפש יש לאדם לבוש אחד לנפשו והוא אמצעי בין הנפש והגוף. וזהו ענין אדם הראשון שאחר שחטא היה בגן עדן, ושם היו נפשות אדם וחוה מלובשות באלו הבגדים. והנה דרך הנחש לחזור ולסבב אחרי כותלי גן עדן פעמים בשבוע להראות גדולתו ולפתות את מי שיוכל מאותם אשר בתוך הגן. ואמנם המכירים אותו אינם עושים חשבון ממנו כלל. אבל המתפתה אחר דבריו - יוצא לבוש נפשו לחוץ אליו ומתפתה אחריו. וזה אירע לאדם וחוה שחטאו ויצאו לבושי נפשם ונתפתו אחר הנחש. ולכן ידעו כי ערומים הם. כי קודם החטא היו מלובשים באותו הלבוש. והלבוש הזה של ירבעם - תפס הקב"ה שיחזור בו, ולא בלבושי גופו אלא בבגד זה שהוא מעולה יותר מהגוף כנזכר. וזה סוד {{צ|ובגד בוגדים בגדו}}. ואריכות הענין תמצא בספר הגלגולים ובפרט בפרק שבעים, עיין שם. <big>[</big> '''ואהובי הר' משה זכות נר"ו''' הרחיב הענין מעט בכאן ואמר כי ירבעם היה משורש {{גמט דגש|קין}} שהוא סוד ה{{גמט דגש|צלם}} כידוע. והגביר עליו '''הסיגים''' - כי כולו {{גמט דגש|ס"ג}}, ונהפך ל{{גמט דגש|גס}} רוח. ואז עלו למעלה הפנים מ{{גמט דגש|נועם}} ה{{גמט דגש|עליון}} שהוא {{גמט דגש|ס"ג}}{{הערה|כי אחוריים של שם ס"ג עולה {{גמט דגש|עליון}} - {{גמט דגש|יוד, יוד הי, יוד הי ואו, יוד הי ואו הי}} - ויקיעורך}}, ויצא {{גמט דגש|עגל}}. ולהיותו משני {{גמט דגש|קס"א}} - סוד שני צלמים - העולים {{גמט דגש|ירבעם}} - לכן עשה שני עגלים. ואמנם אין עבירה מכבה תורתו - הוא שמלתו החדשה. ולכן אמר לו הקב"ה {{צ|חזור '''בך'''}}, פירוש שוב והכנס בעצמך, בעצמותך. פן תכין וצדיק ילבש. ואז {{צ|אני ואתה ובן ישי}} - פירוש {{גמט דגש|בן ישי}} הוא סוד ב' פעמים '''אל''' בסוד {{גמט דגש|הק"ף}}{{הערה|כי '''אל''' במילוי עולה {{גמט דגש|אלף למד}} - {{גמט דגש|הקף}} - ויקיעורך}}, שמהם ה{{גמט דגש|מלבוש}} וה{{גמט דגש|חשמל}} כנודע. ואתה מפעמיים {{גמט דגש|קס"א}} שגם מהם פעמיים '''אל''' כידוע - ואז נטייל בגן {{גמט דגש|עדן}} שהוא סוד {{מכפלת גימטריא|ד'|פעמים|אל}} המאירים מ'''אור פני אל''' כידוע בסוד {{צ|מפני שיבה תקום}}. והטיול הוא ה'''שעשוע''' שהם ה{{גמט דגש|ד'}} הנזכר{{הערה|ד' פעמים אל במילוי - ויקיעורך}} בגימטריא {{גמט דגש|שעש"ע}}. אבל להיות שהשיב לו ש{{צ|בן ישי בראש}} - כי כן הוא מן המתוקנים, לא רצה לחזור ונטרד. ובסוד דרוש זה גם תבין מה שאמרו רז"ל במשה רבינו ע"ה {{צ|הוא עברי ולבושו מצרי}} בסוד {{גמט דגש|תיבה}} שנכנס בה בסוד {{גמט דגש|בתיה}}. והמשכיל יבין ודבריו חיים ונאמנים. <big>]</big> ועוד צריך לדעת כי הנשמה כשיוצאה מזה העולם צריכה לעבור ולטבול בנהר דינור, {{קיצור|כמ"ש ב"ה|כמו שיתבאר בעזרת השם??}}, שהרי אפילו המלאכים כשבאים לעולם הזה לאיזה שליחות בשובם צריכים לטבול שם כידוע. והנה יארע שם בטבילה זו לנשמות - כל אחד כפי מדרגתה וכפי מצותיה. והנוגע לפסוק זה הוא כי הצדיק הגמור שהוא מהמדרגה עליונה - כעברו באותו אש - אין צריך לומר שאין מגיע לו שום נזק ולא חמימות אותו אש השורף, אלא אדרבה הופכים אותו למעין מים חיים שבזה נהנים. וזהו שכתוב {{צ|עוברי בעמק הבכה}}, שהוא נהר או גהינם עצמו, {{צ|מעין ישיתוהו}}. ולא זו בלבד אלא {{צ|גם ברכות יעטה מורה}} - ר"ל ברכות ומתנות שמתלבש בהם העובר שם אם הוא מורה, רוצה לומר שהוא ממורי הוראות. {{ש}} ובזה תבין מ"ש רז"ל שהצדיק עובר בגיהנם ולוקח משם נפשות. והוא מובן מעצמו. ונחזור לענין. שאחר שהצדיק מתלבש ומתעטה באותן הנשמות אז {{צ|{{גמט|ילכו מחיל אל חיל}}}} - גימטריא {{גמט דגש|עץ החיים}} - שם הולכת נשמת הצדיק מלובשת בלבוש זה וילך מישיבה לישיבה באופן שזוכות אלו הנפשות בעבור הצדיק ליכנס לפנים ממחיצתם בהיותם לבוש על נשמת הצדיק. ולכן אמר {{צ|ילכו}} בלשון רבים. וז"ש הפסוק {{צ|פרי צדיק '''עץ חיים'''}} - ר"ל שעל ידי מעשיו הטובים יש לו זכות לילך מחיל אל חיל בעץ החיים כנזכר. אבל {{צ|ולוקח נפשות חכם}} - ר"ל מי שעובר בעמק הבכא וגומר כדי ליקח נפשות צריך שיהיה חכם כמו שאמר {{צ|ברכות יעטה מורה}} שהוא ממורי הוראות. ואמר אחר כך {{צ|יראה אל אלהים בציון}} בלשון יחיד לאמר שכשנשמת הצדיק עולה למדריגה יותר עליונה {{צ|אל אלהים בציון}} - אז צריך להסיר מעליו אותו הלבוש כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק. ולכן אמר {{צ|יראה}} בלשון יחיד. עד כאן מהר' חיים ויטאל זלה"ה. ובזה יובן היטב עד מאד לעתיד' הגיהנם צועקת "אין לי חפץ בצדיקים" מפני שהם עוברים בתוכם ולוקחים משם נפשות הרשעים כנז"ל. והגן עדן צועקת "אין לי חפץ ברשעים" שהם '''סמא"ל ונחש''', שהם מסבבים פעמים בשבוע סביבות כותלי הגן כדי לפתות ולהוציא משם הלבושים של הנפשות. '''ונחזור למיני המיתה בחוץ לארץ ובארץ ישראל'''. הענין שהם ג' מינים בסוד המיתה. הראשון היא שחיטה בסכין פגום והיא נבלה. והיינו המתים על ידי סמא"ל שהוא סכין פגום שהפגימות הם '''אוגרת ומסוכסכת'''. אמנם המתים בארץ ישראל אינם מתים על ידי סכין שיש בו אחד מאלו המדות הנזכרות אלא על ידי חרב של הקב"ה, והם עמי הארץ שהם כבהמות על ידי סכין ועל ידי שחיטה. דהיינו צער המיתה הם מתכפרין ונתרים בסוד {{צ|וכפר אדמתו עמו}}. אמנם הם מתים על ידי מלאך כשר שעולה ונוטל רשות ויורד ונוטל נשמה. כ'''נחש''' ולא נחש ממש. מה שאין כן בחוץ לארץ שהוא נחש ממש. ופי' אוגרת היינו שהיא סוד '''אגרת בת מחלת''' שהיא אחת מהפגימות, והיא פוגמת הנפש מכל צד. וקשה היא הרבה לבני אדם. והיינו '''נבלה - נבל ה''''. '''נבל''' - סמא"ל. '''נבלה''' - '''לילית'''. והיינו '''אוגרת''' האוספת כל החיילים הטמאים, אמן דשדים, אגרת ודאי. ובה נפגמין אלו המחממין עצמן לבטלה. והיא האוספת אותן הטיפות לעשות בהם רצונ' ומולידה עמהם בנים זרים כנודע רחמנא ליצלן, והיא אוגרת ועושה נבלה. '''מסוכסכת''' - זו קשה ולא כל כך מפני שיש בה צד הטהור. האמנם כשנסבכה באדם תשובתה קשה הרבה ואוחז בו מרוח אחד טמא. ושני סכינים הנזכרים הם עושים נבלה - לכך שחיטתן מיתה ממש, שנמצא שם סמאל ונחש בחרבו, ובשרו נעשה טמא מפני שאחזו בו החיצונים. אמנם תלמידי חכמים שהם עוסקים בתורת השם שהיא עץ חיים - אינם צריכים שחיטה על ידי שום אחד משני מיני סכינים הנזכר שהם ב' פגומים ואחד כשר כנז"ל, אלא על ידי '''אסיפה''' אל אלהים '''בציון''', דהיינו שכינה מתגלת עליהם בסיעת כל הצדיקים שבגן עדן. והוא גוע עצמו מהגשמות והחומר ומתאסף אל עמיו עם השכינה. ואסיפתן ואל כבוד ה' מתרת אותו. וענין הים היינו '''ים''' התורה. ואסיפתו מן הים היינו דפסיק גירסא מפומיה כענין רבא בר נחמני ודוד המלך ע"ה, וכיוצא כנזכר במסכת מועד קטן. והנה סמא"ל נקרא 'מותא רברבא' שנברא ביום שני. ולילי"ת נקרא 'מותא זוטרא' שנבראת ביומא רביעא. והנה מי שהוא תלמיד חכם אין יכול עליו לא לזה ולא לזה, אלא הקב"ה לוקח ממנו הנשמה בסוד הנשיקה כנזכר. וזהו סוד הפסוק {{צ|לא יבא בקהל יהוה ממזר}} - כי '''ממזר''' ראשי תיבות '''מ''''ותא '''ר''''ברבא '''מ''''ותא '''ז''''וטרתא, כנזכר בזוהר פרשת פנחס, שנתהוו מסוד '''מת''' {{גמט דגש|רפ"ח}} - בגימטריא {{גמט דגש|ממזר}}. לא יבא {{צ|בקהל יהוה}} שהם הצדיקים, אלא הם מתים בנשיקה. ונחזור לעיל. כי כמו שהמיתה בחוץ לארץ על ידי מלאך המות, ובארץ ישראל על ידי מלאך הקדוש - כך השינה הזו. כי הישן בח"ל הוא על ידי הקליפה החיצוניות, ובארץ ישראל על ידי הקדושה שאין קליפות נכנסות שם כנזכר בזוהר פרשת תרומה. וכמו שהמיתה היא למנוחת הנשמה שתעלה למעלה לגן עדן - כך השינה היא למנוחת הנשמה שתדבק בקדושה ותתעדן מאור מתוק עליון. וכמו שהרשעים בעונם במיתתם נשמתם נדחית ונכרתת מן הקדש - כך ממש בחייהם. ולזה רשעים בחייהם קרויים 'מתים'. אלא שיש בין מיתה למיתה הבדל גדול. כי המיתה האמיתית שולטים החיצונים בנשמה להענישה כדי רשעתה. אמנם בחיי הגוף יש עליה הגנה שלא ישלטו בה החיצונים רק להלהיג עליה. והיינו טעם קריאת שמע שעל המטה כדי להרחיקה מאל אחר בעת עלותה. '''הנה הר' חיים ויטאל''' כתב זה לשונו:{{ש}} כי יש ב' מלאכים ממונים על המיתה. אחד ממונה על מתי חוץ לארץ ושמו '''סמא"ל'''. ואחד על מתי ארץ ישראל ושמו '''גבריאל'''. וכל אחד ואחד יש לו חיילות רבות. וכל חיילותיו נקראים {{צ|מלאכי מות}}. ושני ממונים אלו הם עבדים למטטרו"ן. והקב"ה מודיע למטטרו"ן בכל יום ויום מי הם וכמה הם הנגזרים למיתה באותו יום, ומטטרו"ן מצוה לסמא"ל עבדו ליטול הנפשות הנגזרות למיתה באותו יום בחוצה לארץ. ומצוה לגבריאל ליטול הנפשות הנגזרות למיתה בארץ ישראל באותו יום. ואלו השני ממונים מעולם לא נטלו נשמה אלא שולח כל אחד ואחד מחיילותיו. כי יש מלאך אחד לכל נפש ונפש ומדרגות כל מלאך ומלאך כפי הראוי למדרגת מעלת הנפש שהולך ליטול. ואחר שנטל אותו המלאך את הנפש ומסר ביד הממונה ששלחו - אז אותו מלאך בטל מן העולם, כי לא נברא אלא ליטול נפש אחד בלבד. כמו שאמרו רז"ל על פסוק {{צ|כאשר תעשינה הדבורים}} - כי חיות הדבורים תלוי בעוקץ שלה הנשאר בבשר האדם, ולכן היא תכף תמות. ועם כל זה הן שמחות במיתתן כדי לצער בני אדם. וכן כל מלאך ממלאכי מות יש לו שמחה בנטילת נפש בחשבו איך ניתן לו כח ורשות ליטול נפש אחד מזרע עם קדוש.{{ש}} עד כאן לשונו. והנה לפי מה שאמרו לעיל לשאין כח לסמא"ל בארץ ישראל ליקח נפשות ישראל - בזה יישר מה שאמרו רז"ל במסכת חולין פרק ז' {{צ|הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך}} - מאי רבותיה? הלא ארבע אמות משכביה הבטיחו לתת לבניו?! אלא אמר ר' יצחק מלמד שקפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו שתה' נוחה ליכבש לבניו בארבע אמות. עכ"ל. ויש לדקדק שבכאן משמע שעל ידי שקפל הקב"ה ארץ ישראל תחת יעקב אבינו ע"ה - ולכן היתה נוחה ליכבש לבניו. שמעינן מינה אם לא היה עושה כן לא היו יכולים בניו לכבוש הארץ. אם כן איה הבטחה שהבטיח לאברהם אבינו ע"ה בברית בין הבתרים {{צ|ביום ההוא כרת יהוה את אברהם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת וגו'}}? ואפשר לומר מה שהבטיח לאברהם{{הערה|כאן הגהתי על פי סברתי. ובדפוס ויניציא כתוב 'ליעקב' - ויקיעורך}} אבינו ע"ה הוא שלעולם בניו ירשו את הארץ, אבל אפשר שיהיה להם טורח גדול ליכבשה ולכן היה מוכרח להבטיח ליעקב אבינו ע"ה שתהיה לבניו נוחה ליכבש כד' אמות. מכל מקום איכא למידק טובא. וכי זאת הבטחה לא יוכל הקב"ה להבטיח לו בדבור הקל ולא כביכול להטריח עצמו ולקפל כל ארץ ישראל תחתיו?{{ש}} הנה על פי סוד נוכל לומר מ"ש בכאן {{צ|ויפגע במקום וילן שם}}, ר"ל שבאותה הלילה פגע יעקב במלכות דאצילות ונתחבר עמה שנקראת {{גמט דגש|מקום}}. כי מילוי ה'''מלכות''' כזה: {{גמט דגש|מ"ם למ"ד כ"ף ו"ו תי"ו}} - גימטריא {{גמט דגש|מקום}}. והיא נקרא 'ארץ' דישראל זוטא. ועומדת אחורי ד' אמות דזעיר שהם תפארת נצח הוד יסוד. וכן יעקב עומד בפניו דזעיר גם כן כנגד תפארת נצח הוד יסוד בלב'. וכשנתחב' עמה היא היתה כבושה תחתיו כנודע בסוד הייחוד. וזהו שאמר לו הקב"ה {{צ|הארץ אשר אתה שוכב עליה}} דייקא - {{צ|לך אתננה}} לבת זוגך, שתתייחד עמה תמיד, {{צ|ולזרעך}} בסוד {{צ|אור זרוע לצדיק}} שמביא בריא דרב ספרא בפרשת תרומה. שקפל הקב"ה כל ארץ ישראל הכוונה היא שמלכות בכליה חיצונים שלה מתלבשת בסוד נשמה בעשיה, ובכלים אמצעים שלה מתלבשת בסוד נשמה ביצירה, ובכלים פנימיים שלה מתלבשת בסוד נשמה בבריאה. ועשר אורותיה נשארים באצילות, שהם עשר ספירות ד{{גמט דגש|מ"ה}} עם עשר אורותיה. כי השלשים כלים שיורדים למטה הם בחינות ד{{גמט דגש|ב"ן}}, כי בעל אבידה מחזיר על אבידתו כדי לברר הבירורים שנפלו משבירת הכלים ד{{גמט דגש|ב"ן}}. ולכן הוא יורד להעלותם לשורשם. וז"ש שארץ ישראל מתפשטת ד' מאות פרסה על ד' אמות פרסה מפני שכל שעורה כלולה מעשר - הרי שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה - שלש מאות פרסה. ועשר ספירות ד{{גמט דגש|מ"ה}} שנשארים באצילות גם כן כל אחד כלולה מעשר - הרי איך נתפשט ארץ ישראל לארבע מאות על ארבע מאות. ומה עשה הקב"ה? קפל כל השלשים כלים זה על גב זה, והביא אותה פנים בפנים עם יעקב כנגד ד' אמות שלו (שהם תפארת נצח הוד יסוד שלו), ונתחברו ביחד. וזהו {{צ|וישכב במקום ההוא}} - כי הלואי שכל השלשים ספירות שלה יהיה מספיקים לה שתוכל לעמוד עם הזעיר פנים בפנים. וזהו סוד {{צ|שתהא נוחה ליכבש לבניו בארבע אמות}} - ר"ל בנקל יהיה כח לבניך לתקן אותה כמו תפארת נצח הוד יסוד דזעיר עצמו. והנה זאת המלכות פעם אחת היא מתחברת עם '''יעקב''' בעת הקטנות, ולפעמים עם '''ישורון''' בעת היניקה, ולפעמים עם '''ישראל''' בעת הגדלות (כמו שיתבאר אחר כך בעזרת השם במשנה של עשר קדושות). להורות שהיא ארץ שזורעים בתוכה השלשה הנ"ל שהם במספר {{גמט דגש|ארץ}}. וסופי תיבות {{גמט דגש|לבן}} להורות כי על ידי בית '''לבן''' זכה '''יעקב''' למדת '''ישראל וישורן''', על ידי שלקח '''רחל ולאה''' כנודע. וזה רמז במלת '''ארץ''' בא"לף רבתי עולה {{גמט דגש|ישראל יעקב ישורון}}. או נאמר לפי דרכנו למה קפל הקב"ה הארץ תחת יעקב אבינו ע"ה נבין אותו על דרך שמביא גלי רזייא שהוא '''רבי אליעזר מגרמיזא זלה"ה'''. וזה לשונו:{{ש}} כשראה הקב"ה שבניו אחר כך יחטאו ויאבדו מן העולם מה עשה הקב"ה בהיות שהוא חפץ שלא תאבד שום נפש מישראל סבא שהם זרעו של אברהם אבינו ע"ה? קודם הכל צוה לו שימול בשר ערלתם. ואם לא - {{צ|ונכרתה הנפש ההיא מעמיה}}. ותיקן להם גלגול נפש לתקן עצמם כדי שתחזור למקורה הראשון. באותה שעה נתקבצו סמא"ל עם {{גמט דגש|ע'}} שריו לפני הקב"ה ואמרו לפניו "רבונו של עולם! גם אנחנו מיציר כפך יצאנו! אתה אב אחד לכולנו! כמו שעשית תקנה לנפשותם של בני ישראל על ידי גלגוליהם שסוף סוף כולם יש להם חלק לעולם הבא - ומה ראית שבחרת בזרע אברהם יותר מכולנו?!" השיב להם הקב"ה: אם הייתם עושים כמו שעשה אברהם שהכיר אותי מקטנותו ונכנס באור כשדים לאהבתי, ואתם ראיתם שאני הצלתי אותו מידכם ומכבשן האש שלא שלט בו - ועם כל זה לא האמנתם בי להקדישני - לכן מכאן ואילך אל תדברו מטוב ועד רע! השיב סמא"ל: רבונו של עולם! הבנות בנותי והבנים בני וכל אשר אתה רואה לי הוא! מאחר שאני גורם להם תאות המשגל לכן הם באים בעולם!{{ש}} אמר לו הקב"ה: רשע! ובעבור שאני הייתי יודע שעתיד אתה לומר כאלה הדברים - לכן צויתי לאברהם אוהבי שימול כל יליד ביתו וכתבתי בתורתי {{צ|וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה}}. והחלק שלך יהיה הערלות מאחר שאתה מעורר התאוה. {{ש}} וכשראה שלא היה הדין עמו אמר **: רבונו של עולם! תן לי רשות שאכרות ברית עם יעקב שעתיד להיות חתני ואתן לו את בנותי לנשים ונפיק בשלום יחד.{{ש}} אז נתן לו הקב"ה רשות שיתן לו את בנות לבן. אז והמן יצא שמח וטוב לב, והמתין עד שבא הזמן ששלח יצחק ורבקה את יעקב ונתנו לו רשות שילך לפדנה ארם. אז הלך אחריו להרוג אותו שהיה בכעס עמו מאחר שרמה את עשו ולקח ממנו הברכה והבכורה. וגם ראה שיצחק קיים הברכות פעם שנית כמ"ש {{צ|ואל שדי יברך אותך}}. ולכן מה עשה סמא"ל? תכף כשיצא יעקב מבאר שבע הלך והגיד לאליפז שיעקב ברח, ופיתה אותו שיצא לקראתו. ופגש בו באותו היום ממש שיצא מבית אביו. ולקח כל אשר לו ממנו. וזהו {{צ|ויצא יעקב מבאר שבע}} - יש טעם של אתנחתא למטה. {{צ|וילך חרנה}} - שהוא ענין בפני עצמו כדי להורות על סמא"ל שנקרא {{צ|חרון אף}} - הוא יצא עמו כדי לעשות בו נקמה כנזכר. ואחר כך כשבא השמש אז נפל פחד על יעקב שנשאר יחידי בלילה על השדה, ותלמיד חכם צריך שימור. אז התחיל יעקב לבכות ותקן תפלת ערבית על ידי הבכיה. הנה כשאה סמא"ל שיעקב הוא נכנע תחת ידו ויש לו פחד ממנו - אז הניח אותו ולא הזיק לו. עד כאן לשון גלי רזייא. ונלע"ד שזהו דוחק גדול - וכי משום שהיה מפחד יעקב מפניו ולכן יניח אותו ולא יזיק לו?! אדרבה! כי על ידי הפחד אתרעיה מזליה ובנקל היה יכול לו. כי נפיל תורא חדיד סכינא. ובפרט מכח הכעס הגדול שהיה עליו מיום שנולד - איך ירחם עליו עתה שהוא נפל בידו? וכי רחמנות יש לסמא"ל? והלא כל מרה וכל רוגזה שרא בגויה! וזה קשה בעיני. והנה בהאבקי תחת כפות רגליו הנה נ"ל שזהו מה שאמרנו לעיל מאחר שסמא"ל אין לו שליטה בארץ ישראל על ישראל - ולכן כשראה הקב"ה שהוא רודף אחיו בכעס וחרון אף כמ"ש {{צ|וילך חרנה}}, ועתה שמצא ליעקב יחידי היה לו רשות בידו להזיק אותו חס ושלום. מה עשה הקב"ה? קיפל הארץ תחתיו והיה שוכב על ארץ ישראל ואז לא היה יכולת לסמא"ל להזיק ליעקב אבינו ע"ה כי אין רשות לסמא"ל בארץ ישראל. ואז חרק עליו שיניו איך יעשה לו. ובפרט אחר כך שהראה לו הקב"ה במראת הסולם כל הבטחות ליעקב. וכיון שראה סמא"ל כל אלו ההבטחות - אז יותר ויותר היה חורק עליו שיניו. ולכן בבקר מאי כתיב? {{צ|וישא יעקב רגליו}} ר"ל שיעקב נשא רגליו והלך במרוצה בשמחת לב על הבטחות שהבטיח הקב"ה כמו שאמרו רז"ל כרעא טעין רגליה. אז {{צ|וילך ארצה בני קדם}} כי {{צ|וישא יעקב רגליו}} - יש טעם של אתנחתא למטה. {{צ|וילך ארצה בני קדם}} הוא דבר בפני עצמו להורות שס"מ הלך לבני קדם ליקח עצה מ'''עזא ועזאל''' איך יעשו עם יעקב כי שיוכלו לו. הנה לפי ענין זה צריך לפרש מה היה מרמז לו הקב"ה במראה הסולם. ונא' שזו היא כונת הפסוק מאחר שראה הקב"ה שנפל פחד סמא"ל על יעקב - ולכן הראה לו בחלום {{צ|והנה '''סלם''' מוצב ארצה}}. {{גמט דגש|סלם}} גימטריא {{גמט דגש|סמאל}} - שהוא '''סמל''' המקנה לכפור ביחודו של עולם. ור"ל אף על פי שהוא עומד למטה אצלך להרוג אותך - אל תפחד! כי אין בידו רשות לעשות לך מטוב ועד רע. כי {{צ|ראשו מגיע השמימה}} - ר"ל הראש שלו שהוא מטטרו"ן - הוא בשמים, ואין לו כח לעשות וליטול שום נשמה בלי רשותו. ולא עוד - הנה {{צ|מלאכי אלהים עולים ויורדים בו}} במטטרו"ן - רוצה לומר כי אין רשות לסמא"ל בארץ ישראל כי אם לגבריאל שהוא ממונה בארץ ישראל כנזכר. וזה שאמר {{צ|מלאכי אלהים}} שהם '''סמא"ל וגבריא"ל''', תרי מלאכי דין, עולים ומשטינים ויורדים ונוטלים נשמתם. {{צ|בו}} - ברשות מטטרו"ן שהוא מנהיג, שהוא ששת יומי דחול. וזה שאמר {{צ|בו}} דייקא. {{צ|והנה יהוה נצב עליו}} - ר"ל שלא תטעה כמו אלישע אחר שטעה במטטרו"ן שהיה סבור שיש שני רשויות ח"ו. ולכן גם שאתה רואה שאלו מלאכי אלהים הם תחת רשות של מטטרו"ן והוא מצוה להם לכל אחד כמה נשמות יביאו מארץ ישראל ומחוצה לארץ - אל תהיה סבור שהכל הוא תחת רשותו ויש בידו כח לעשות לך מה שהוא רוצה. ולכן אמר {{צ|הנה יהוה נצב עליו}} - הכוונה הוא שאני עומד על מטטרו"ן ולכן אל תפחד. {{צ|והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך}}, ואף על פי שבא מיכאל ויאבק עם יעקב, והוא שם אחד משבעים שמות שיש למטטרו"ן, ונגע בכף ירכו כמו שמביא במדרש ילקוט על פסוק {{צ|ויאבק איש עמו}} עיין שם. ומכל מקום מביא שם במדרש שהלך מיכאל והביאו עמו רפאל החבר שלו לרפאתו. ולכן {{צ|וישא יעקב רגליו}} שהלך בשמחה גדולה על הבשורה טובה שבישר לו. וסמא"ל הלך ל{{צ|נופל וגלוי עינים}} איך יעשו עם יעקב כדי שיוכל לו. ונתנו לו עצה שילך ללבן לפתות אותו שיתן לו את בנותיו. תכף הלך ללבן והלביש את עצמו בתוך התרפים, וכשנכנס יעקב לבית לבן בידים רקניות לא רצה לקבל לבן את יעקב שאמר בלבו העבד של זקנו, שהוא אליעזר, כשבא הביא עמו כל כך כסף וזהב, וזהו בנו ובא בידים רקניות?! ולא ידע מה יעשה עמו. באות' הפעם הלך לשאול בתרפים מה יעשה לו. והשיב ס"מ שהיה מלובש בתוכם "אל תגרש את זה האיש מביתך! תן לו בנותיך לנשים כדי שתהיינה הן שולטות עליו ויכניע את עצמו תחת הקליפה ונעשה עמו כל חפצנו". אז חזר לבן אצל יעקב ויאמר {{צ|הכי אחי אתה ועבדתני חנם. הגידה לי מה משכרתך}}. ואז נתן לו בנותיו. והיה חשוב דאינון מסטרא דיליה שינצח ליעקב. והקב"ה הפר עצתו ובקדרה שחשב לבשל ליעקב - שם נתבשל הוא. וזהו יעץ צר אחרי קדושו והפוך צור עמלו בראשו. וזהו {{צ|מהרסייך ומחריביך ממך יצאו}} - הוא היה חושב שבנות לבן יפתו אותו ללכת אחרי אלהי אביהן - והן מרדו באביהן ובאלהיו דכתיב {{צ|ותאמרנה לו העוד יש לנו חלק ונחלה בבית אבינו}}.{{ש}} עכ"ל. ונחזור לעיל.{{ש}} כי '''גבריאל וסמאל''' אינם נוטלים הנשמה אלא שולחים חיילותיהם. ונודע שהם מהסיגים שנפלו משבירת הכלים שהוא שם '''ס"ג'''. ומשם בא היצר הרע לכל אחד ואחד. והנה הראשי תיבות של '''ס''''מאל '''ג''''בריאל הוא '''ס"ג'''. וזהו סוד הפסוק {{ממ|תהלים|נג|ד}} {{צ|כולו '''סג'''}} - ר"ל כל אלו שנוטלים הנשמות של בני אדם הם עבדים של '''ס"ג'''. וכשהם נוטלים הנשמה תכף הם מתים גם כן. וז"ש {{צ|יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ}} - ששניהם ביחד - היצר הרע ואדם יחדיו מתים. {{צ|אין עושה טוב אין גם אחד}} - ועתה הוא מפרש למה יחדיו נאלחו. וז"ש {{צ|אין עושה טוב}} - מאחר שהוא השטן והוא היצר הרע - אם כן {{צ|אין עושה טוב}}, אלא כל אחד מפתה לרעה, כי הוא יורד ומשטין ועולה ומקטרג ויורד ונוטל נשמתו. ואז הוא מת גם כן. וז"ש {{צ|אין גם אחד}} - ר"ל אף על פי שהוא יודע והוא רואה מאחרים שאין אחד מהם נשאר בחיים בעת שמת האדם - עם כל זה {{צ|אין עושה טוב}} - כי הוא מתרצה באחד מיהודים מבאלף מאומות העולם כנודע. וזהו אף על פי שאין {{צ|גם אחד}}, ששניהם ביחד מתים ואין נשאר אחד מהם. לא היצר הרע ומכל שכן האדם. ===קבורת חוץ לארץ וארץ ישראל=== '''ועתה נבאר קבורת חוץ לארץ וארץ ישראל''' כבר נודע כי הארץ הקדושה היא נקראת {{צ|ארץ החיים}}. והקבור בה נשמתו עולה אל ארץ החיים העליונה. אמנם הקבור בחוץ לארץ הוא נכלל בנשמתו חוצה לארץ העליונה דהיינו בסוד עולם דמטטרו"ן, והם הנקראים מתי חוץ לארץ. ואומרו {{צ|אינם חיים}} - היינו שסוד החיים העליונים אינם נמשכים לחוצה לארץ עליונה, כי החיים העליונים הם סוד אור תפארת הנקרא עץ החיים, הוא סוד התורה שהיא נובלות חכמה של מעלה שעליה נאמר {{צ|והחכמה תחיה בעליה}}. ומשם נמשך עד הגיעו לארץ החיים שהיא מלכות. והשפע הוא {{גמט|ה'}} חסדים, ועם {{גמט|ב'}} כוללים דיסוד ומלכות - הרי {{גמט|ז'}} חסדים, שהם {{גמט|ז'}} הויות. וכן שבעה גבורות שהם גם כן {{גמט|ז'}} הויות -- הרי {{גמט|י"ד}} הויות - גימטריא {{גמט דגש|ארץ החיים}}. והם גימטריא {{גמט דגש|רחמים בדין}} כי החסדים הם רחמים מתערבים בגבורות שהם '''דין''', ונמתקים ביחד. ונקראו כלנו חיים. וזהו סוד {{צ|יעקב יעקב - קדמאה לא שלים}}, מסטרא ד{{גמט דגש|ז'}} גבורות. ובתראה שלים מסטרא ד{{גמט דגש|ז'}} חסדים. ו{{מכפלת גימטריא|ב'|פעמים|יעקב}} גימטריא {{גמט דגש|רחמים בדין}} מפני שיונק מחמשה חסדים וגבורות והוא בתפארת. וגם נקרא {{צ|עץ החיים}}. וזהו ארץ החיי"ם שאינו פועל לשם הדין לבדו אלא {{גמט דגש|רחמים בדין}}. ולכן אין {{גמט דגש|השטן}} שולט בה ב{{גמט דגש|שס"ד}} ימות השנה, וכל שכן ביום הכפורים, אלא {{גמט דגש|גבריאל}} - הוא המלאך המות בארץ ישראל כנז"ל. והוא כלול ב{{גמט דגש|מיכאל}} חבירו כנודע. וזהו {{גמט דגש|רחמים בדין}}. אבל בחוץ לארץ לפעמים הדין לבדו פועל בלי רחמים. ולכן אינו מתפש' מארץ ישראל לחוץ לארץ כדי שלא יהנו מהם החיצונים שהם חוצה לארץ ששם {{צ|סביב רשעים יתהלכון}}. ולזה מתי חוץ לארץ אינם חיים - כלומר אינם מקבלים מאותה החיים הנצחיים הנשפעים. והכוונה שהם אינם חיים בהיותם מתי חוץ לארץ עד תחייתם והעלתם לארץ ישראל כמ"ש למטה בע"ה. ורז"ל דרשו בפסיקתא רבא והובא בילקוט תהלים דף קכ"ו ע"א וזה לשונו:{{ש}} אמר ריש לקיש בשם ר' אלעזר, ארץ ישראל נקרא ארץ החיים. והלא מתים שם!? אלא שמתיה חיים לימות המשיח ואפילו ירבעם בן נבט וחבריו. ואף שחטאו יותר מדאי - כבר נפרעו מהם. דאמר רבי יהודה ברבי אלעאי שבע שנים היתה ארץ ישראל בוערת בגפרית ואש שנאמר {{צ|גפרית ומלח שרפה כל ארצה}}. ובאותן שבע נפרע הקב"ה מירבעם וחבריו. ולכך יהיו חיים לימות המשיח. ומי גרם להנצל מדינה של גהינם? קבורת ארץ ישראל שנאמר {{צ|וכפר אדמתו עמו}}. עוד אמרו רז"ל: {{צ|הדר בארץ ישראל ומת בערב שבת - אינו רואה דין חיבוט הקבר}}.{{ש}} הנה אפשר ד{{צ|או}} קאמר - או האי או האי - כל אחד מהם מספקת. וזה הפירוש אינו. דאם כן בטלת דין קבר בארץ ישראל מכל וכל וזה אינו. אלא דווקא שניהם יחדיו דהיינו שהוא בארץ ישראל מפני קדושתה, וילוה גם כן אל ענין זה קדושת היום. וכשיהיו שניהם יחד - אזי ינצל מחיבוט הקבר מפני שכיון שקדש היום בארץ ישראל - אין כח לחיצונים. אמנם אם לא קדש היום או שהוא בחוץ לארץ החיצונית מתגברת ושולטת ודנה אותו בחיובו אפילו שמת בערב שבת. וא"ת - אם מת בערב שבת ובארץ ישראל - סוף סוף מעשיו הרעים במה יתוקנו? אם נאמר שזכות ארץ ישראל מנכה - מה נאמר במיתת ערב שבת שאינו בזכות? אם לא שנאמר שהקב"ה גרם לו שימות בערב שבת כדי שיהא ניצול מדין קבר מפני שאינו חייב. ועדיין קשה אם זה פטור אם כן אפילו לא ימות בערב שבת יהיה גם כן ניצול?{{ש}} וי"ש כאותו מעשה דאיתא בזוהר מאותו תינוק שתפסוהו הכרובים ונכנס לגן עדן שלא מן הדין. וקאמר אתם {{צ|ואפילו הכי לא אתסי אלא בצערי סגיא}}. וכן זה גם כן. ===המת בארץ ישראל=== '''המת בארץ ישראל''' דע שאסור להלין המת על גבי קרקע בלילה בארץ ישראל שגורם לטמא ארץ הקדושה שנאמר {{צ|ולא תטמא את אדמתך}}. והענין כי אין רשות לרוח הטומאה ולסטרא דשמאלא להכנס ביום בארץ ישראל אלא דווקא בלילה. ואפילו בלילה אין להם רשות אלא בזמן שיש מת לן על גבי קרקע. אבל בזמן שאין מת על גבי קרקע - אין רשות לשום רוח הטומאה להכנס בארץ. אפילו חניית פרסת רגלם בארץ אין להם. וביום אין להם רשות כל עיקר אפילו שיהיו מתים הרבה על גבי קרקע. ירצה כי יש קליפה קשה עבה יותר מטומאת מת, דהיינו אחיזת החיצונים, והקפידה עליה התורה באומרו {{צ|כי קבור תקברנו ביום ההוא ולא תטמא את אדמתך}} בטומאה ההיא הגבוהה עד שכמעט יקרא המת ההוא 'טהור' בארץ ישראל בערך אותה הטומאה הנוספת. וז"ש בזהר פרשת תרומה דף קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}} {{צ|לא שלטא עליה רוח מסאבא}}. אמנם טומאת מת והליכותיו אינם גרועות ממנו אלא שאותה אחיזה אשר לחיצונים השולטים בחוץ לארץ אין לו כלל זולתי אם הלינו מפני שהלילה מקום מוכן לחיצונים למשטטיה. ובהיות להם כלי להדבק - יתדבקו. וזה יגרום רע למת שתסתאב אותה הטומאה בגופו כדמסיק הגורמת עונש למת עצמו ומטריחין אותו בענין דבקות הנפש למעלה. אמנם שאר טומאת מת אינה גורמת עונש. והביא ראיה שאין אחיזת החיצונים בארץ ישראל ממה שאותו מזון הניתן להם במזבח היה נוט' עצמו לצפון ששם פתח כניסת מזונם כנז"ל. {{ש}} ובזוהר פרשת אמור דף פ"ח ע"ב {{ממ זהר|ג|פח|ב}} כתב זה לשונו:{{ש}} {{צ|"לא תלין נבלתו בעץ כי קבור תקברנו ביום ההוא וגו'" - בגין דמיתא דישתהי כ"ד שעות דאינון יומם ולילה בלא קבורתא - יהיב חלישותא בשייפוי דרתיכא ומעכב עבידתא דקב"ה מלעבד. דאפשר דקב"ה גזר עליה בגין למיתיה בגלגולא אחר' מיד בההוא יומא דאתפשט לאוטבא ליה, וכל זמנא דלא אתקבר גופא - נשמתא לאו עאלת קמי קב"ה ולא יכלא למהוי בגופא אחרא בגלגולא תניינא. דלא יהבין לנשמתא גופא אחרא עד דיתקבר קדמאה וכו'. וכל מה דגופא לא אתקבר - צערא הוא לנשמתא ורוח מסאבא אזדמן לשריי' עלוי ולסאבא לההוא גופא. ובגין דההוא רוח מסאבא אזדמן - לא לבעי ליה לאיניש למיבת ההוא גופא ליליא חד בגין דרוח מסאבא אשתכח בליליא, ואשתטח בכל ארעא לאשכחא גופא בלא נפשא לסאבא ליה ואסתאב יתיר.}}{{ש}} עד כאן לשון הזוהר. ונראה מכאן {{גמט דגש|ג'}} פגמים שפוגמים בהלנת המת על גבי הקרקע בארץ ישראל. * '''א'''' - שפוגם בצלם אלהים * '''ב'''' - משום הגלגול שיוכל לתקן אותו בגלגול שני * '''ג'''' שמטמא את הארץ. והשלשה רמוזים בזה הפסוק {{צ|לא תלין נבלתו על הארץ כי קבור תקברנו ביום ההוא}}. * ירצה שהקב"ה מדבר עם ישראל כי קבור תוכל לקברו פעם שנית כי יוכל לבא בגלגולא תניינא אם תקברנו ביום ההוא. כי לא יהבין לנשמתא גופא אחרא עד דיתקבר קדמאה. וזהו כפל ב' פעמים הקבורות. * שנית - {{צ|כי קללת אלהים תלוי}} - רוצה לומר בגין דמיתא דישתהי כ"ד שעות בלא קבורתא יהיב חלישותא בשייפוי דרתיכא שהוא בצלם אלהים, שמטמאים אותו. וזהו {{צ|קללת אלהים תלוי}}. * שלישית - {{צ|ולא תטמא את אדמתך}} הוא כפשוטו כמ"ש דרוח מסאבא אשתכח בליליא ואשתטח בכל ארעא לאשכחא גופא בלא נפשא לסאבא ליה ואסתאיב יתר. ירצה ממת אחר שקוברים תכף באותה היום. הנה מפני ג' טעמים הנ"ל לכן אסור הלנת המת בארץ ישראל. ===מעלת קצת מקומות של ארץ ישראל=== '''במעלת קצת מקומות של ארץ ישראל''' מספר כנפי יונה - ואף על פי שדבריו אינם מובנים כלל למבינים - מכל מקום העתקתי לשונו מפני קצת דברים שיש בהם מעט ממשות. וזה לשונו: * דע כי '''ירושלים''' במספר קטן הוא {{גמט דגש|י"ט}}. גם '''מלכות''' במספר קטן {{גמט דגש|י"ט}}. כי ירושלים היא מדת המלכות. * '''ושכם''' הוא סוד היסוד. כי יסוד רמז ליוסף ולזה שכם ניתן ליוסף שמדתו יסוד. * ו'''טבריה''' גימטריא {{גמט דגש|י"ט}} במספר קטן. ו{{גמט דגש|הוד}} עולה {{גמט דגש|י"ט}} עם {{גמט דגש|ג'}} אותיות והמלה. ומשמעות טבריה מלשון {{צ|טבור הארץ}}. ו'ארץ' רומז למלכות. ועיקר טבריה רומז להוד. גם '''טבר''' במספר קטן {{גמט דגש|י"ג}} - שמקבל כח מ{{גמט דגש|י"ג}} מדות. * '''צפת''' רומז ל'''נצח'''. כי '''צפת''' במספר קטן {{גמט דגש|אהי"ה}}. ו'''נצח''' במספר קטן {{גמט דגש|כ"ב}} - לרמוז שמתנהגים עם הדר בה בי"ג מדות של רחמים גמורים ממדת הכתר, ולפיכך היא אחד מערי מקלט המציל נפשות. : וגם '''צפת''' בחושבן {{גמט דגש|כ"ב}} אותיות התורה לרמוז שצפת מו**ת ומזומנת להשיג בה עומקה של תורה, ואין אויר זך בכל ארץ ישראל כאויר '''צפת'''. ו{{גמט דגש|נצח}} גימטריא {{גמט דגש|קמח}} בסוד {{צ|אם אין קמח אין תורה}}. * '''מרא"ן''' רומז לתפארת. תרגום {{צ|צאן}} - מרונא. וצאן רומז לתפארת. וכן נקראו ישראל על שמו 'צאן' על דרך {{צ|ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם}}. וגם כי '''מראן''' במספר קטן עולה {{גמט דגש|י"ב}}, ומדת תפארת נקרא '''אמת''' במספר קטן {{גמט דגש|ט'}}. עם {{גמט דגש|ג'}} אותיות עולה {{גמט דגש|י"ג}} - לרמוז ל{{גמט דגש|י"ג}} מדות רחמים כנזכר. * '''ומערת המכפלה אשר בחברון''' תוב"ב - שם קבורת האבות. וידוע כי הוא מעבר לגן עדן התחתון. כי {{צ|עֹבֵר {{גמט דגש|לַסֹּחֵר}}}} בגימטריא {{גמט דגש|אורח לגן}}. כי {{צ|לסחר}} חסר '''ו'''' כתיב. ובגימטריא {{גמט דגש|חצר}} - לרמוז כי המערה בחצר לגן עדן כאשר יתבאר. : וכן {{גמט דגש|עֹבֵר לַסֹּחֵר}} גימטריא {{גמט דגש|תק"ע}} - כי {{צ|עבר לסחר}} חסר - לרמוז שכל הדר בחברון הוא בטוח וכל הנפטרים בה והנקברים בה זוכים לעלות נפשותיהם, כי הוא יתד תקוע לעבור לגן עדן תחתון בלא עיכוב ובלא מי שימחה בידם כדי ללכת לגן עדן תחתון בלא צער. :ומלת {{צ|תקע}} נרמזה ג' פעמים בתורה: * '''א'''' באומרו {{צ|ויעקב תקע את אהלו בהר}} * וכן {{צ|ולבן תקע את אחיו בהר הגלעד}}. * וכן {{צ|ותקע כף ירק '''יעקב'''}} פירוש: יעקב תקע, ר"ל כיון לתקוע. {{צ|את אהלו}} - ר"ל אשתו. {{צ|את}} - לרבות את עצמו. {{צ|בהר}} - ר"ל במערת המכפלה שהם שני הרים זו על גב זו. שתי מערות בהר תחתון ושתי מערות בהר עליון. ומלת {{גמט דגש|תקע}} גימטריא {{גמט דגש|עבר לסחר}} - ר"ל כי מערת המכפלה הוא דרך מעבר לגן עדן כנזכר, וכיון להתפלל לה' בכוונת לבו שיזכה להקבר במערת המכפלה הוא ואשתו שכן נזכר מששת ימי בראשית. וכן {{צ|לבן {{גמט דגש|תקע}} את אחיו}} - ר"ל שכיון בחכמת כשפים להעתיק את יעקב שלא יזכה להקבר במערת המכפלה אלא רצה להרוג אותו שם ולתקוע את אחיו, ר"ל אדום וישמעאל, שיזכו לעבור דרך מערת המכפלה לגן עדן שהם נאחזים באברהם ויצחק כנודע. ואם ח"ו לא היה נקבר יעקב במערת המכפלה - שום אחד מישראל לא היה עובר דרך שם וכל האומות הנלוים עם אדום וישמעאל היו נכנסים ועוברים דרך שם על ידי אחיזת אדום וישמעאל באברהם ויצחק הנקברים במערת המכפלה. וזהו מה שאמרו רז"ל {{צ|ולבן בקש לעקור את הכל שנאמר ארמי אובד אבי}}. וכן '''סמא"ל''' עם יעקב דכתיב {{צ|ותקע כף ירק יעקב}}. והענין דע שכוונתו היתה לעשות יעקב בעל מום כדי שלא יקבר במערת המכפלה עם האבות כדי לקבור שם עשו ובת זוגו. ולא עלה בידו שמיד רפא אותו האל יתברך באומרו {{צ|ויבא יעקב שלם}} ואמרו רז"ל {{צ|שלם בגופו}}. כי האל יתברך ברוב חסדיו הפך כוונת סמאל ותקעו ליעקב ביתד תקועה במקום נאמן להקבר במערה כנזכר, כדי לעבור זרעו דרך שם. וכמו כן {{גמט דגש|צפת}} - גימטריא {{גמט דגש|תקע}} - לרמוז שכל הדר בעיר {{גמט דגש|צפת}} בזמן הזה בגלות יש לו יתרון על כל שאר ערי ארץ ישראל שהנפטר שם בעבור שהוא מקום גבוה ואוירו זך יותר מכל שאר ערי ארץ ישראל - לכן במהרה נפשו שטת ופורחת למערת המכפלה לעבור לגן עדן תחתון ומשם לגן עדן העליון. ===סוד חבלי המשיח מהרח"ו=== '''לבאר סוד חבלי המשיח מהר' חיים ויטל זלה"ה''' הענין - דע כי מסטרא דאצילות התורה מתבארת מצד הספירות הנאצלות, וכל ענייני התורה ופירושיה אינם מצד הגשמיות אלא בסוד פירוש הזוהר. וכאשר תהיה הגאולה שיתבטלו הקליפות ויתבררו ישראל אוכל מתוך פסולת ויהיו כולם בסוד הטוב ואין רע עמהם כלל - הנה אותם שקשטו עצמן בסוד מעשים טובים ונתעסקו במעשה מצות' ותפלת' על דרך הסוד בטהרה ובנקיות - אלו בלי ספק בהתנוצץ סוד עץ החיים, דהיינו סטרא דנשמתא דאצילות. ואלו אינם צריכים לעת הגאולה לנסותם מפני שהנסיון היא לאותם שהם עוסקים בסוד פשטי התורה מסטרא דעץ הדעת טוב ורע שנשמתם מסטרא דבריאה ויצירה ועשיה ששם {{צ|סביב רשעים יתהלכון}}. וצריך לנסותם לראות אם יתדבקו בטוב או ברע. אבל אלו שהם מסטרא דאילנא דחיי - עליהם נאמר {{צ|והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע}}, דהיינו מסטרא דאצילות. ולא יכבד עליהם נסיון הגלות באחרית הימים כסתם הפושעים. ואחר הגאולה יתגלו סודות התורה הנעלמים לכל ישראל. ואפילו לאותם שלא עסקו על דרך הסוד - אחר שעסקו נגלות בתורה - לכן ישיגו גם כן דרך הסוד. ושני כתות אלו יעסקו בדיני התורה על דרך הסוד בפירוש משניות והמצות על דרך הנסתר, כטעמי המצות שבספר רעיא מהימנא וכיוצא. ולא שחס ושלום תתבטל התורה והמשנה. אמנם הכוונה כמו שהיו ישראל במדבר מתפרנסין במן שבו היה טעם וכח כל מאכל שבעולם - ודאי שלא היו צריכים לדיני בשר בחלב וגם לדיני חלב ודם, ולא לדיני שחיטה ובדיקה. ועל דרך זה כל דיני איסור והיתר. וכן אם לא ימותו ולא ימצא ביניהם שרצים ונבלות - אם כן לא יצטרכו לדיני טומאה וטהרה, וכל שכן שלא יהיה בהם נדה ומצורע ויולדת וזב וזבה וכיוצא. וכן לעתיד יתפרנסו גם כן מהמן שהוא מהעץ החיים. אמנם עמי הארץ שלא יתפרנסו מהמן אלא מבשר ולחם מעץ הדעת טוב ורע - להם יצטרכו כל דיני התורה כפשטן. ויהיה הענין כדיני הנדה שלא יצטרכו אלא למי שהיה נדה. וכיוצא לשאר הדינים. '''ועתה נבאר עוד'''. {{ש}} דע שהגאולה תהיה בעזה"ו בסוד {{צ|שמאל דוחה}}, דהיינו מאריכין בגלות עוד ששה חדשים מתשרי. שמאל דוחה. עד ניסן - ימין מקרבת. כי בששה חדשים אלו יהיה בעוני וצרה וצירוף כמ"ש למטה - עד שישובו כולם ויהי כל ישראל זוכים לגאולה על ידי היסורים והגלות ועוני לעת בוקר. כאומרו {{צ|והשארתי בהם עם עני ודל וחסו בשם יהוה}}. והתועלת המגיע בזה הוא כי אם יגאלו בסוד הגבורה - ימעטו ח"ו מישראל הרבה, כי מצד הדין יהיה כליה בשונאיהון של ישראל ואותם הנשארים יהיו בכבוד גדול. ואין זו הכוונה. אלא שישבו ויזכו כולם. כי אם יתמעטו ח"ו - ימעט כבוד העליון ויתמעטו המקורות העליונים, כי ברוב עם הדרת מלך, שאין השכינה שורה בפחות מששים רבוא. ולכן יעמוד העולם עד מלאת עת הגאולה ולא יפחתו משעורם, ויזכו כולם וירבה כבוד שמים וירבו מקורות השפע. וענין - דע שהגאולה יש לה שתי עתות. {{צ|בעתה}} - דהיינו שתהיה הגאולה לישראל בנחת - {{צ|עת לשחוק}}, ולא יזכו אלא הכשרים שבהם לימות המשיח, וכל החוטאים לא יזכו אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה. ויש 'עת' שילחץ עני בעניו וישובו בתשובה ויזכו כולה אשר החייבים. והיינו שתרבה הצרה אשר כמוה לא נהייתה, שאין לישראל אז כי אם גויתם מרוב עוני ותרבה הבכיה ויתרככו הלבבות הקשים מרוב הצער. והיינו שכבר לא נשארה הבטחה אלא בבורא השמים. כי לפעמים הרבה תתעורר הבכיה על צרת ענין אחד. והם בנחת מצרת הלחם או בצער מצרת הלחם, והם בנחת מצרת המים. או הם בצרת המים והם בנחת מצרת העוני. וכיוצא בזה כמה מיני צרות. והיינו {{צ|משגב לעתות בצרה}}. אמנם צרה שתהיה להם אז תהיה צרה כוללת כל הצרות ביחד עד שלא יהיה שום נחת משום בחינה, דהיינו בכיה דדלות אין לחם ואין שמלה אין נחת אין מושב אין בית ואין עיר אין כסות בקרה, אלא כל אחד ואחד אין לו כי אם גויתו מצד השביה '''והמיתה''' ומהחרב שהקב"ה מחליף להם מיתה בעוני. והיינו {{גמט דגש|מ"ה}} ימים שעתידין ישראל לצאת מירושלים להיות במדבר העמין כענין שהיה לוט בהפיכת סדום שלא הציל בידו אפילו פיסת בר, ויצא אל המדבר ממש דומה בדומה - כן יהיה צרתן של ישראל. וכולם יהיו נפוצים על פני המדבר. שכל צרות שעברו ישראל מעולם לא יהיה כצער הזה עד ששם יתגלה משה רבנו ע"ה לישראל ויבכה עמהם בצרתם כדרך שבא ובכה עמהם על נהרות בבל. ושם ימנו ישראל {{גמט דגש|מ"ה}} ימים כנגד מדת משה רבנו ע"ה שהוא שם {{גמט דגש|מ"ה}}, ולא יאכלו שם אלא מה שימצאו במדבר - שרשים מלוחים. ואז ישובו שם כולם בתשובה. ומי שלא יוכל לסבול ויאמר {{צ|נתנה ראש}} וילך אל האומות ויתערב עמהם. והשאר יצטרפו{{הערה|אולי יש להגיה כאן 'יצרפו', וצע"ע - ויקיעורך}} בצער ההוא כל אחד ואחד כפי שיעור עונו. והצדיק יתברך - השורש המלוח במעיו כמן, ויחזק באלהיו. והבינוני ישוב בתשובה. והרשע - ידחה או ישוב ויצטע' ואין כח ביד משה רבנו ע"ה אלא לבכות עמהם, ותרבה הבכיה והתשובה שם. ומיד יקומו מתי המדבר ותצמח גאולה וחירות. ומיד יבואו גאולים לירושלים הבנויה ובית המקדש הבנוי ותבא עמהם השכינה ותשרה במקדש ויבאו דגלים כמי צאתם ממצרים. ואז יאחז הקב"ה בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. עם כל זה - אין להם כי אם גוייתם. ואחר כך יעשרו עושר גדול מביזת הים ומביזת גג ומגוג שימצאו. ועם כל זה אין להם שמחה אלא בבנין בית המקדש כדכתיב {{צ|זה היום עשה יהוה נגילה ונשמה בו}}. ===מעלת הדר בארץ ישראל בביאת המשיח=== '''ועתה נבאר במעלת הדר בארץ ישראל בביאת משיח בעזרת האל''' דע כי מסורת בידינו כי באותו יום כשיבא משיח עם קיבוץ גליות לארץ ישראל - באותו יום ימצאו שבעת אלפים מבני ישראל, ובאותו היום יחיו המתים שבארץ. ובאותו יום יסתלקו חומות אש מירושלים. ובאותו יום יבנה בית המקדש מאבנים טובות ומרגליות. ובאותו יום יחזרו המתים שבארץ ישראל בעת חיותם בריה חדשה רוחניים. וכן השבעת אלפים הנמצאים חיים - כולם יעשו בריה חדשה, גוף רוחני כגוף של אדם קודם שחטא, וכגופו של משה רבנו ע"ה. ויפרחו כולם באויר מעופפים כנשרים. וכל זה לעיני אנשי קיבוץ גליות. וכשיראו בני קיבוץ גליות שאחיהם נעשו בריה חדשה ופורחים באויר ללכת ולדור בגן עדן התחתון ללמוד תורה מפיו יתברך - אז יקבלו בני קיבוץ גליות דאגה בלבם ודאבון נפש ויתרעמו על מלך המשיח ויאמרו "וכי אין אנו בני ישראל כמותם?! ומאין זכו הם להיות רוחניים בגוף בנפש, מה שאין כן אנו!". ואומר להם מלך המשיח כבר נודע ומפורסם שכל מדותיו של הקב"ה הם מדה כנגד מדה. אותם שהיו בחוץ לארץ והשתדלו לבא לארץ כדי לזכות לנפש טהורה, ולא חסו על ממונם, ולא על גופם, ובאו בים וביבשה ולא חששו להיותם נטבעים בים או להיותם שבויים ביד אדונים קשים, ובעבור שעשו העיקר מרוחם ומנפשם ולא מגופם וממונם - לכן חזרו רוחניים מדה כנגד מדה.{{ש}} אמנם אתם שהייתם יכולים לבא בארץ כמותם ונתרשלתם לבא בעבור חמדת הממון, וחששתם לממונכם וגופכם ועשיתם מהם עיקר, ומנפשכם ורוחכם עשיתם טפל - לכן גם כן נשארתם גשמיים מדה כנגד מדה. ולחמדת הממון שחמדתם הנה האל יתברך נותן לכם ממון שכל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שנטבעו בים - הנה כל הימים הם מושבעים להביא אותם בים של יפו תוך שלשה ימים לטביעתם. וכל מה שנטבע מששת ימי בראשית עד זמן שלמה המלך ע"ה - הכל הקיא ים יפו ליבשה ומשם נתעשר שלמה. וזהו שכתוב {{צ|אין הכסף נחשב בימי שלמה למאומה}}. ומה שנטבע מזמן שלמה המלך ע"ה עד זמן קיבוץ גליות - הכל עתידים יפו להקיא אותו ליבשה והמלך משיח יחלק אותו לכל צדיק וצדיק חלקו הנוגע לו. הדא הוא דכתיב {{צ|כי שפע ימים יינקו}}. וגם כל המטמוניות שתחת העפר עתידה הארץ להיות נעשית מחילות מחילות להוליך כל אוצרות המלכים ולהוליד אותם לארץ ישראל. הדא הוא דכתיב {{צ|ושפוני טמוני חול}}. והכל יתגלה בתוך ארץ ישראל למלך המשיח, והוא יחלק אותם לאנשי קיבוץ גליות לכל אחד חלקו. וישבעו ממון רב לאותם שהקפידו על גופם ועל ממונם ישארו גשמיים ושבעים ממון. ואותם שלא חשו על גופם ועל ממונם אלא על רוחם בלבד - הקב"ה עושה אותם בריה חדשה ומוליך אותם לגן עדן תחתון כנז"ל. '''עד כאן לשון הר' חיים ויטאל זלה"ה'''. ===תחיית המתים בארץ ישראל=== '''בסוד תחיית המתים בארץ ישראל''' דע כי יש מסורת קבלה בידינו שתחיית המתים של ארץ ישראל קודם לתחיית המתים של חוץ לארץ ארבעים שנה. אמנם כל מי שנפטר בחוץ לארץ ויש לו אחד ממשפחתו בארץ ישראל שהוא כל כך קרוב לו שחייב באבילתו - בין איש בין אשה - יש כח ביד קרובו שבארץ ישראל להחיות כל קרוביו שבחוץ לארץ. וסוד זה ברמז במסכת פסחים בפרק "תמיד נשחט" באומרו {{צ|עתידין צדיקים שיחיו המתים - הדא הוא דכתיב כה אמר יהוה עוד ישבו זקנים וזקנות בירושלים ואיש משענתו בידו. וכתיב ושמת משענתי על פני הנער}}. עד כאן. {{ש}} ומה שתלה בה התחיה בזקנה וצדקות - הענין לרמוז לפי שכל הדרים בארץ ישראל נקראים 'צדיקים' כאומר {{צ|ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ}} כנז"ל, אמנם זאת הסגולה של התחיה צריך שיהיו בני תורה שנקראים 'זקנים' כאומר {{צ|והדרת פני זקן}} ופירשו רז"ל {{צ|זה שקנה חכמה}}. '''עד כאן מהר' חיים ויטאל ז"ל'''. ===רזא דמשיחא=== '''רזא דמשיחא''' הנה כתב האר"י זלה"ה בדרוש {{צ|יהוה מי יגור באהליך}}, וזה לשונו:{{ש}} בעת יציאת מצרים פתח הקב"ה סוף ה'''מ"ם''' בלבד של {{צ|למרבה המשרה}}, ואז יצאו ממצרים. אבל לעתיד לבא בגאולה האחרונה - יפתח אותה לגמרי באלכסון וישארו שני דלתות פתוחות - דלת של '''דוד''' ראשון ואחרון, שהוא המשיח האחרון. ( ונלע"ד שזה סוד שסדרו אנשי כנסת הגדולה בתפלת יוצר {{צ|תהלות לאל עליון גואלם}} כנזכר בכוונת האר"י זלה"ה. ורזא דמלה כי {{צ|תהלות}} - שם ב' דלתי"ן - רחל ולאה. ועתה הם מחוברים ביחד באחורי הזעיר; רגלי לאה בכתר דרחל כנודע. ולעתיד שתעלה רחל במקום הבינה, ולאה (שהיא אחורים דבינה שנפלו בשבירת כלים) תעלה גם כן ויחזרו באחורי הבינה. וזהו סוד {{צ|לאל עליון}}. רוצה לומר שיעלו למדרגה העליונה ויתפרדו התחברותם, ואז יפתחו השתי דל"תות ותבא הגאולה. וזהו '''גאולם - גואל ם'''. ר"ל כי {{גמט דגש|גואל}} גימטריא {{גמט דגש|ם'}} - שעיקר הגאולה תלוי באות '''ם''' כדי שיפתח אותה ויעשה שתי '''דלתי"ן''' מפורדות. ) וז"ש מלך חזקיה בתפלתו {{צ|ויחי מחליו}} {{ממ|ישעיהו|לח}} - {{צ|דּוֹרִי נִסַּע וְנִגְלָה מִנִּי כְּאֹהֶל רֹעִי קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַּי מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי מִיּוֹם עַד־לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי וכו'}}. כי חזקיהו היה בו ניצוץ מהמשיח, כמ"ש רז"ל {{צ|ראוי היה לחזקיהו לעשות משיח וכו'}}. והכונה שבכל דור ודור שולח הקב"ה ניצוץ אחד ממשיח - או לגאול אם יחזרו בתשובה, או לקיים העולם בדורות הרעים כדורו של שמד, או להאיר העולם בגל** תורתו שלא יאבד העולם לגמרי. וחזקיהו היה ניצוץ ממנו כנזכר '''חזק יה''' משבט יהודה וקרני ראם קרניו בהם ינגח יחדיו אפסי ארץ, שהם חבלי משיח שיהרוג את כל העמים. ( ונלע"ד שאז יקרא שמו של משיח {{גמט דגש|איש מלחמה}} שגימטריא {{גמט דגש|משיח בן דויד}}. ואז תתגלה נשמת המשיח שהיא בחינת '''יחידה''' והיא נקראת {{גמט דגש|האור הבהיר}} שגימטריא גם כן {{גמט דגש|משיח בן דויד}} ). והוא אמר בתפלתו {{צ|דורי נסע ונגלה מני כאהל רועי}} - שבכל יום ויום נוסעים אותו ממקום למקום - כך אני אבא בגלגול בכל דור ודור לראות אם הגיע הקץ. {{צ|קפדתי כאורג חיי}} - כמו שהאורג כשרואה שבחצי הבגד שארג החוטים דקים חותך את הבגד וחוזר לארוג אותו מחדש מאותו מקום שהיה דק. והנני עושה תפלה ש{{צ|מדלה יבצעני}} - ה'''מ"ם''' סגורה תחתוך אותה לשנים וזהו {{צ|'''מדלה'''}} - '''מ' דלה'''. {{צ|תבצעני}} לשון חיתוך, ויהיו שנים דלתו"ת. ואז {{צ|מיום עד לילה}}, שהוא בסוף הגלות, {{צ|תשלימני}} - שעתה בכל דור ודור אני בא בגלגול וחסר ניצוץ אחד וכו', עיין שם. ונלע"ד שזהו סוד הפסוק {{צ|מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק}} - ר"ל כי המילוי של '''אל"ף רי"ש צד"י'''{{הערה|{{גמט דגש|ל"ף י"ש ד"י}}}} - גימטריא {{גמט דגש|דלת}} - רוצה לומר {{צ|מכנף}} שהוא מסוף {{צ|הארץ}}, ממילוי שלה, שגימטריא {{גמט דגש|דל"ת}} - {{צ|זמירות שמענו}} - שהיא השכינה שנקרא בגלותא דלה ועניה. {{צ|צבי לצדיק}} - רוצה לומר שהיא מתאוה תמיד לצדיק יסוד עלמא שהוא אות '''ו'''' של השם, להתחבר עמה בין שני דלתות וציריהן כדי להוציא נשמת {{גמט דגש|משיח בן דויד}} שהיא גימטריא {{גמט דגש|דל"ת}}. כי הוא עני רוכב על החמור. כי בעת שנכנס אות '''ו'''' שהוא היסוד בין שני '''דלתות''' - אזי נעשה אותיות '''דוד'''. וזהו שאמר '''דוד''' המלך ע"ה {{צ|דלותי ולי יהושיע}} - רוצה לומר כשיפתחו הדלתות - אזי {{צ|'''ו'''' לי יהושיע}} - הכוונה שיכנס האות '''ו'''' בין שני דלת"ין ויצא נשמתי על ידי חיבור ההוא, והטיפה שיוציא מתוך ה'''וא"ו''' הוא אות '''י'''' של '''דויד''' כנזכר בדברי הימים. ואומר {{צ|צבי לצדיק}} כי מילוי '''צבי''' כזה '''צד"י בי"ת יו"ד'''{{הערה|{{גמט דגש|ד"י י"ת ו"ד}}}} - גימטריא {{גמט דגש|דלת}} - שחשק אות '''ד'''' הוא לאות '''ו''''. וזה שאמר {{צ|ואומר '''רזי''' לי '''רזי''' לי}} - כי ב' פעמים {{גמט דגש|רזי רזי}} גימטריא {{גמט דגש|דלת}} במספר {{גמט דגש|משיח בן דויד}}. שכל תאוה וחשקה על אות המ"ם של {{צ|למרבה המשרה}} שיפתחו ויעשה שתי דלתו"ת. ולכן נקראת '''ארץ''' ישראל - '''ארץ צבי'''. כי במילוי אל"ף רי"ש צד"י{{הערה|{{גמט דגש|ל"ף י"ש ד"י}}}} - '''צד"י בי"ת יו"ד'''{{הערה|{{גמט דגש|ד"י י"ת ו"ד}}}} - הם שני דלתו"ת של אות '''ם''' ד{{צ|למרבה המשרה}}. רוצה לומר כשיפתחו השני דלתין של אות '''ם''' סתומה דל{{צ|מרבה המשרה}} - אזי יסגרו האות '''מ''' פתוחה של {{ממ|נחמיה|ב|יג}} {{צ|המפרוצים}} חומת ירושלים הכתוב בנחמיה, ויבא {{גמט דגש|משיח בן דויד}} ותבנה ארץ הקדושה במהרה בימינו. וזהו סוד הפסוק {{צ|אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום}}. ירצה {{צ|אשרי אדם שומע לי}} - כמו שאני נותן זמירות ותשבחות להקב"ה בעבור השני דל"תין שיפתחו - כך צריך גם כן '''אדם''' (שהוא '''א''''דם '''ד''''וד '''מ''''שיח) שומע לי לשקוד גם כן {{צ|על דלתותי יום יום}}. רוצה לומר בכל פעם שיבא משיח בגלגול צריך הוא להתפלל שיפתחו הדלתות כמו שהתפלל יחזקיהו {{צ|מ'''דלה''' תבצעני}} כנזכר לעיל. וזה {{צ|לשקוד על דלתותי}} שיפתחו אות מ"ם{{הערה|לא ברור לי בדפוס ויניציא. ובדפוס ירושלים הדפיסו "שיפתחו אותם". והבוחר יבחר - ויקיעורך}}. או נאמר {{צ|אשרי אדם שומע לי}} - רוצה לומר כי {{צ|'''לי'''}} ראשי תיבות '''ל''''ילה '''י''''ום. והכונה הוא אשר אדם שבעת שקורא קריאת שמע בשחרית ובערבית פעמיים בכל יום שצריך לכוון על {{צ|דלתותי}}, שהיא '''ד'''' ד{{צ|אחד}} שני פעמים בכל יום שהם שני דל"תין, למסור עצמו בארבע מיתות בית דין באות '''ד'''' ד{{צ|אחד}} כדי לפתוח השני דלת"ות של בינה על ידי יסוד דחכמה שנכנס שם בין שני דלת"ות בסוד היחוד בשעת קריאת שמע כנודע שאז הוא חיבור של חכמה ובינה. וצריך לכוין שיהיה חיבור שלם כי עתה בגלות אין החיבור שלם כי נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים דלעילא עד שישראל יכנסו בירושלים תתאה. והנה כתוב בתיקונים דף ל"ד ע"ב {{צ|לא יעול '''י'''' ב'''ה'''' עילאה עד דיעול '''ו'''' ב'''ה'''' דאיהי ירושלים תתאה}}. והנה לפי זאת הבחי' יהיה צירוף שם '''הויה''' בסוד '''והיה''' - שמתחלה יתחבר '''ו'''' ב'''ה'''' ואחר כך יתחבר '''י'''' ב'''ה'''' עילאה. וזהו סוד הפסוק {{צ|והיה יהוה למלך}} - רוצה לומר כשיהיה היחוד בסוד {{צ|'''והיה'''}} - אזי יהיה יהו"ה למלך על כל הארץ. וזהו סוד שאמרו רז"ל כל מקום שנאמר {{צ|והיה}} הוא שמחה בסוד {{צ|כי בשמחה תצאו}}. וזהו סוד {{צ|כי '''יד''' על כס '''יה'''}}. ירצה כאשר יתחבר {{גמט דגש|יד}} עם אות {{גמט דגש|א'}} של '''כסא''' - אזי יעשה השם '''י"ה י"ה'''. וזה יהיה כשיעשה הקב"ה מלחמה בעמלק כמ"ש {{צ|מחה אמחה זכר עמלק}}. ורמז בתיבת {{צ|'''אמחה'''}} מי שעשו ויעשו מלחמה עם עמלק. * כי במלחמה ראשונה היו '''א''''הרן '''מ''''שה '''ח''''ור. ואות '''ה'''' היא השכינה שעשתה מלחמה למעלה עם השר שלו. * ואחר כך היו '''א''''סתר '''מ''''רדכי '''ח''''רבונה. ואות '''ה'''' של השם. * ובגאולה אחרונה יהיה '''א''''ליהו '''מ''''שיח '''ח'''' נסיכי אדם, והשכינה על גביהם שהיא אות '''ה'''' אחרונה. ואז {{צ|והיה אור הלבנה}} שהיא המלכות '''ה'''' תתאה, {{צ|כאור החמה}} שהיא בינה שנקרא 'חמה', '''ה'''' עילאה כנזכר בתיקונים דף י"* ע"א. ואז יהיו השני מאורות הגדולים (שהם בינה ומלכות) שוים בסוד '''יהי"ה - י"ה י"ה'''. כי החיבור של זעיר ונוקבא יהיה כל כך גדול כמו החיבור דחכמה ובינה בסוד {{צ|יהיה יהוה אחד ושמו אחד}}. '''ברוך יהוה לעולם אמן ואמן''' '''י"ימאוא''' ===סיום המאמר=== עד הנה עז"רנו הנאזר בגבורה לגבר חיילים במיעוט שיחה ודרך קצ"רה לפי שעת הקו"צר וחוסר הפנאי בגדולות ובנפלאות שבח"י צדק אדמת הקדש תוב"ב, הלא מצער הוא. וראשי פרקים בקומץ חסר לכש' דעת כי הוא ירחיב ויוסף לפי שכלו יהולל במקום שאמרו להאריך. אך בכל זאת אמרתי לשלימות המאמר ולהפיק רצון החושק לעסוק בדברי תורת אמת למלאות חפצו ותשוקתו, והיה לבא"ר משנת פרק קמא דכלים הכוללת רוב מהללי ארץ ישראל. בה יבינו הנבונים להיות חיים משכילים ו"הן לומדין מן הכללות כמה הקדמות עמוקות ונאמנות. ואך אל '''א'''להי"ם '''ד'''ומי"ה '''נ'''פש"י '''י'''תננ"ו '''ש'''ומ"ר '''ד'''בר"י '''י'''ו"שר. ----------- myfzaps88bu23mww9tvourufij2ecnr 3084670 3084669 2026-09-24T21:50:54Z Roxette5 5159 3084670 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|טוב הארץ||הקדמת המגיה|ארץ ישראל|משנה כלים}} __TOC__ ===סגולת ומעלת ארץ ישראל=== '''סגולת ומעלת ארץ ישראל''' שמעו דבר יהוה אוהבי דעת נוצרי יראה ברחו לכם מכזיב ועד אמנה. ראויה להתכבד על שולחן מלכים - 'מאן מלכי רבנן' . כי נגידים אדבר ואודיע קושט אמרי אמת מיוסדים על אדני הקבלה הנאמנת האמורה מפי ארון העדות אמון רבתא נהירו דאורייתא, הוא גלא עמיקתא, כבוד גדולת מעלת הרב המופלא רבינו הקדוש כמלאך ה' '''כמוהר"ר יצחק לוריא אשכנזי''' הנודע בשם '''האר"י דבי עלאי''' זלה"ה. ומשנהו אבי החכמה אשר מלא את ידו לשבת על כסאו - הוא תלמידו נאמן ביתו חי מדבר אלהי בוצינא דנהורא כבוד מע' הרב '''רבינו חיים ויטל''' זלה"ה. {{ש}} עלימו תטוף מלתי. ושניהם בנעימים יחד קולם אשמיע, ודבריהם אציע בכל מקום שהדין כך והצע"ה צריכה לכך. 'שמעו ותחי נפשכם' דברי האר"י זלה"ה בגדולת ארץ ישראל ומקצהו תראו מראות אלהים ומעט מחזיק את המרובה. הלא כה דברו על מאמר הזוהר פרשת ויקהל דף ר"ט {{ממ זהר|ב|רט|ב}} וז"ל: {{ש}} {{צ|ברקיע דעל ארץ ישראל אית פתחא חדא דאיקרי '''גבילו"ן''' ותחות האי פתח אית שבעין פתחין אחרנין לתתא, ושבעין ממנן נטרין מרחוק תרי אלפין אמין דלא קרבין לגביה. וההוא פתחא סליק לעילא לעילא עד די מטא לגו כורסייא עילאה, ומההוא פתחא לכל סטרין דרקיע עד תרע' דפתחא דאיקרי '''מגדו"ן''' דתמן איהו סיומא דרקיעא דתחומא דארעא דישראל וכו'}}. פירש גם האר"י זלה"ה כי באמצע השער והפתח שהוא כנגד ארץ ישראל יש פתח גדול, וסביב הפתח ההוא יש ע' פתחין שמשם ניזונים ע' אומות מתמצית הפתח ההוא. ובאותו פתח יש פרוכת דקדושה דלא שבק לסיטרא אחרא שיזונו משם, כנזכר בפרשת תרומה קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}. והוא לבוש גם כן אלא שהוא קדוש. ולכן אין הקדושה מתגלית בזמן הזה. וגם הפתח הוא באמצע הרקיע ונשפע אח"כ לארץ התחתונה דרך הפתח ההוא. ויש פרוכת גם כן אחר לעכב הסטרא אחרא שלא יכנס לארץ ישראל. וזה הפתח מכוון באמצע כל הרקיעים עד שמגיע לכל בחינת יסוד שבמלכות, נקודה קדישא שבכל העולמות עד כורסיא קדישא. ומשם עולין כל התפלות והנשמות העולות למעלה בלילה. ואעפ"י שאמר בפרשת ויקהל דף ר"א ע"ב {{ממ זהר|ב|רא|ב}} כי התפילות סלקין במזרח ובמערב וכו' - זהו בעלית האוירין, אבל אחר כך כולן נכנסין דרך הפתח ההוא האמצעי. והנה אלו הרקיעים אינם מתגלגלים אלא קבועין. ולכן תמיד פתחם מכוין כנגד ארץ ישראל. אך הגלגלים הקבועים ברקיע הם הסובבים. ונמצא כי כשאנו אומרים שהרקיע קבוע הוא על זה הרקיע. וכשאנו אומרים ש{{צ|גלגל חוזר}} - הוא הגלגל ולא הרקיע. ורבי ישמעאל ור' אליעזר אינן עושין עיקר מן הגלגל אלא מן הכוכב שבו. ואמרו כי מזל חוזר ורקיע קיים. וכן הוא האמת. כי הגלגל והכוכב שבו - הכל נקרא על שם הכוכב. כי הכוכב הוא נקודת הגלגל ונשמתו. והגלגל הוא גופו בסוד העגולים שיש לכל העולמות כנ"ל. וזהו הטעם שאין נזכר בדברי רז"ל תנועת גלגל אלא תנועות הכוכב לבדו. והרקיע קבוע במקום אחד כאהל. '''והרב חיים ויטאל ז"ל''' כתב וזה לשונו: {{ש}} דע כי הלא ארץ ישראל הוא באמצע הישוב, וכנגדה למעלה ברקיע יש באמצע הרקיע פתח אחד גדול כשיעור רחב ארץ ישראל ונקרא '''גבילו"ן'''. ותוך זה הפתח לתתא מיניה יש פתחים אחרים באמצעית'. נמצא שהם {{גמט דגש|ע"א}} פתחים לקבל ע"א סנהדרין. וכל הני פתחים ע"א נקראים {{צ|שערי צדק}}, והם קדושים, ואינם מצד האומות ח"ו. ויש סביב ע"א פתחים אלו מגרש ב' אלפים אמה לכל צד, ושם נגמר שיעור הרקיע שעל ארץ ישראל. ואלו השני אלפים אמה לכל צד הם משרז"ל על תקנת תחומין בשבת כי כולם הם קדושה עצומה. ובסיום זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל יש דלת אחד שהוא סוגר זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל. ופתחין אלין כשרוצה הקב"ה - סגרם. ונקרא זה הדלת '''מגדון'''. <big>(</big>ולכן יהושע כשנכנס בזה הדלת תיקן לישראל ברכת הזן. וזהו {{צ|על הארץ ועל ה{{גמט דגש|מזו"ן}}}} - גימטריה {{גמט דגש|מגדו"ן}}. וזהו סוד {{צ|מגדל עוז שם יהוה '''ב''''ו '''י''''רוץ '''צ''''דיק}} {{ממ|משלי|יח|י}} - ר"ת '''צבי'''. ר"ל {{צ|מגדל עוז}} נקרא ארץ צבי ששוכן בה {{צ|שם יהוה}} שהיא השכינה. ובו {{צ|ירוץ}} יסוד שנקרא 'צדיק' דרך הפתח והדלת שנקרא {{גמט דגש|גבילו"ן מגדו"ן}} שמספרם גם כן {{גמט דגש|צדי"ק}}. וזה סוד הפסוק {{צ|זה השער ליהוה צדיקים יבואו בו}} {{ממ|תהלים|קיח|כ}}.<big>)</big> ומ{{גמט דגש|ע"א}} פתחים אלו ניזונים ארץ ישראל שהם {{גמט דגש|ע'}} נפש לבית יעקב. והסוד כי {{גמט דגש|ע'}} ענפים יש באילן העליון ומהם נשמות ישראל. אם כן לכל ענף יש פתח אחד, ואין כל ישראל ניזונים מענף אחד ומפתח אחד. והפתח שבאמצע הוא כנגד השכינה עצמה שנקרא {{צ|צדק ילין בה}} {{ממ|ישעיה|א|כא}}. והשבעים אחרים נקראים {{צ|שערי צדק}}. וסביבות אלו ה{{גמט דגש|ע'}} פתחים שבארץ ישראל רחוק ב' אלפים אמה לכל צד (שהוא סיום רקיע ארץ ישראל) - שם שרויים {{גמט דגש|ע'}} ממנן, כל אחד כנגד פתח אחד. ומתמצית ושיורי השפע דארץ ישראל לוקחים אותם ה{{גמט דגש|ע'}} ממנן כל אחד מפתח אחד - אך אינם קרובים אליהם ח"ו. ואז נעשה שאר הרקיע {{גמט דגש|ע'}} רצועות, וכל ממנא שליט על רצועת הרקיע שלו. נמצא כי הרקיע של ארץ ישראל ושאר הרקיע - הכל הוא רקיע אחד, רק שאותו שיעור הרקיע שכנגד ארץ ישראל יש בו אותם הפתחים. וכן הוא בכל העשר רקיעים הנזכר שהם נקראים {{צ|יריעות המשכן}}. וכן למעלה מהם עד כסא הכבוד {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}} - באופן כי כל ארץ ישראל אין עליה שום קליפה חופפת, ומן האי סטרא ומהאי סטרא הכל נפתח. כי אין לומר כי בקצה האחד של ארץ ישראל הוא פתוח והשאר סתום - כי כל גבול ארץ ישראל מן הקצה אל מהקצה הוא פתוח. ואמר כי טעם פתח הזה הוא כי הוא היה דרך ומבוא לעלות משם סוד ריח הקטורת והקרבנות כשהיה בית המקדש קיים, ואז היה המקום פנוי ע"י אותו הריח העולה משם כנזכר. אך כשגרמו חובין שהוא בעת החורבן - אז נתקרבה הקליפה מכל הקצוות הסובבים את אויר ארץ ישראל עד שנתחברו ד' קצוותיה אל תוך נקודת המרכז האמצעי של ארץ ישראל. ואז כביכול נפסק השפע והדבקות אשר לארץ ישראל עם ירושלם העליונה, ואז שלטה הקליפה ונחרב בית המקדש בעוונותינו. אבל צריך לדעת כי לא נסתם כל הפתח הנזכר ברגע אחד בעת החורבן, אמנם על ידי התועבות והגילולים שהיו מקריבין וממשיכין את הקליפה מעט מעט עד שנסתם הכל ואז נחרב הבית. ולכן תמצא כי תחלה נחרבה כל ארץ ישראל, והוא בגלות שומרון, הם היוד השבטים, כי נתמלאת סאתם עד שהקליפה גברה שם. ואח"כ גם בני יהודה נתמלאת סאתם. אז נתקרבה הקליפה עד נקודת ציון שהוא אמצע כל העולם, ואז נסתם הכל ואז נחרב הבית בעוונותינו הרבים. ועתה צריך לדעת שהלא הארץ בעצמה היא קדושה והיא חלק השם יתברך מכל שבעים ארצות , ואיך תוכל הקליפה ליכנס בחלקו יתברך? {{ש}} לכן השיב כי האמת הוא כי בארץ בעצמה אין להם חלק כלל. האמנם הענין נמשל למי שיש לו עבד אחד וברח ממנו אל בית חבירו - אזי הוא נכנס שם ומכיר את שלו ונוטלו והולך לו. כן ישראל קנו אדון לעצמם בעונותיהם, ונמכרו לעבדים אל הקליפה. בכל יום מקטרים ומזבחים להם עד שברצונם נמכרו להם לעבדים 'להיות להם לאלהים'. ואז הקליפה נכנסה לארץ ישראל ולקחה את העבדים הנמכרים לה ודחה אותם לבר ולקחם בארצה והלכה לה משם, ואז חזר הפתח הנזכר להפתח תכף ומיד. וא"ת אם חזרה הקדושה למקומה איך נשאר ארץ ישראל חרבה? התירוץ הוא כי השכינה עלתה למקומה, וישראל בעונותינו הלכו בין האומות ונשארה הארץ שוממה מבלי בניה ובלי בעלה. ולכן לא חזרה להתיישב עד ישקיף וירא ה' משמים. ואחר שהקדושה נסתלקה כדי שלא תשרה במקום הטומאה (כי זה דרכה כנודע בסוד טומאת מת) - לכן שם הקב"ה פרכת מסך אחד מהקדושה על אותו פתיחו דעל גבי ארץ ישראל. ובזה אין הטומאה שורה שם וגם הקדושה העקרית אינה שורה שם. ונשארה כביכול האשה עגונה ואינה נשאת לאחר. וכוונת פרוכתא דא נלע"ד חיים כי נודע בעת שהמלכות המלבשת גבורה ודין אזי פועלת הדין על ידי לבוש החיצון מכל - שהוא גוון תכלת שמכלה את הכל. והנה אפילו החיצונים יראים אז ממנה כי {{צ|חמת מלך מלאכי מות}} {{ממ|משלי|טז|יד}}. ובראות החיצונים המלכות בלבוש תכלת כנזכר - אזי בורחים משם. וזה סוד {{צ|ההוא חופאה קלישא}} הנזכר בזוהר חלק שני דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}, עיין שם, שהוא סוד הלבוש החיצון שבסופו הם הלבושים היותר פנימיים ונקרא {{צ|פרוכתא קדישא}} בערך הפנימיות כנודע. ולכן החיצונים אינם יכולים ליכנס שם. וכן הברכה והשפע נמנע - כי תוקף הדין הנכלל באותה חופאה אינו מניח לרדת הברכה כיון שאין זכיות בישראל מעוונותינו. ולכן נשארת ארץ ישראל חריבה - ולא מצד הטומאה, רק בשב ואל תעשה. ולטעם זה נקראת {{צ|חופאה קלישא}} כי כמעט היא נקראת קליפה כנגד מה שלמעלה ממנה.{{הערה|כנראה עד כאן דברי הר' חיים ויטאל - ויקיעורך}} '''והרב המקובל האלהי מוהר"ר משה קורדוירו זל"ה''' כתב זה לשונו: {{ש}} {{צ|בכל רקיעי' אית פתחין ידיען}} - ענין פתחים אלו הם כאלו תאמר ארץ מצרים היא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה היא מחזקת כנגד הרקיע כך וכך מעלות, וכל אותן מעלות הרקיע שהם כנגד חלק הארץ יקראו פתח אחד. ועם היות שיתגלגל הרקיע - אין לחוש, כי כל חלק מהרקיע כשיגיע כנגד הארץ והשר שלה - ישפיע מעין שפע השר הממונה. והפתחים האלו נחלקים בישוב ששם שוכנים {{גמט דגש|ע'}} אומות, וארץ ישראל היא נקודת מרכזם. וכל ה{{גמט דגש|ע'}} יש להם רצועה שהוא פה להם לשאוב מפתח ארץ ישראל. ולזה היו כמה מלכים בארץ ישראל שלא היה להם בארץ ישראל אלא עיר אחד או חלק כמו ל"א מלכים שכבש אותם יהושע, ושאר ישובם היה במרחקי הארץ (כדפי' רז"ל), מפני שפתח שאיבת השפע הוא סביב לארץ ישראל. וכל {{גמט דגש|ע'}} ממנן נטרין מרחוק תרי אלפי אמין - סודו הוא כי אלו הב' אלפים הוא סוד {{צ|תחום שבת}}, והיוצא חוץ לתחום יוצא אל קליפות. שתחום שבת ותחום ארץ ישראל שהוא אלפים אמה הוא סוד {{צ|הנוגה}} כנודע, הסובב ומתחם ארץ ישראל שלא יכנס אליה חצוני ערל טמא. וחלק ארץ ישראל עולה נקי ובר עד כסא הכבוד. ופתח היכל לבנת הספיר מכוונת כנגדה, ונוגה סובב גבולה ממנה ועד רום רקיעין. ושרים סביב לה שואבים מתמציתה. והם פתחי השרים חלקם אשר נגד ארצם ברצועות משוכות אלו על אלו בענין שכולם שואבים דרך אותו הנוגה. והנה כסא הכבוד משפיע כל בחינת ההנהגה לעולם לארץ ישראל וכח כל הנמצא בה. והם סוד {{צ|שערי צדק}}; כי 'צדק' היא מדת המלכות . ואור המלכות המשתרבב מכסא הכבוד דרך ההיכלות, ושוכן בארץ ישראל בסוד {{צ|סתר המדרגה}} הזאת שתחומה נוגה לו סביב ומתוכם כעין חשמל. והכלים הגשמיים שיפעל בו המעשה הוא הרקיעים. ובהגיע הרקיע כנגד אוירה של ארץ ישראל - מתבטל כל כחו וכח השרים שקבל, והוא פועל ברצון השופע כעין שהוא עושה לכל שר ושר - שכל חלק הרקיע שהוא מכוון כנגד ארצו מנהג כפי השפעה הנשפע וחלק התמצית שמקבל מלמעלה. והנה כיון דגרמו חובין והיו ישראל עובדים עבודה זרה - היו האומות שולטות בארץ, נכנסות ומשיגות גבולן של ישראל, וישראל נמסרין תחת ידם, כגון סנחריב וכיוצא. עד שבא נבוכדנצר ואז אתקרב קליפא כלא כחדא והיתה שליטה אל החיצונים על ישראל לכלות ח"ו, עד שהחריב המקדש והגלה את ישראל ודחה לון לבר. ואע"ג דדחה לון לבר - עכ"ד משכנם שם אינו קבוע - דלא יכיל לשלטאה בההוא דוכתא קדישא, ולא הרגיעה שם לילי"ת. וחזר לו נבוכדנצר ושאר המלכים אל מקומם. ועם היום שנתיישבו גוים בארץ ישראל - עכ"ז ישובה אינו ישוב הגורם שתשלוט הקליפה אלא כענין טעם החרבן דמסיק לבד{{הערה|יתכן שיש להגיה כאן "דמפיק לבר", וכפי שנזכר לעיל בענין עבד שברח וכולי, וצע"ע - ויקיעורך}}. וקב"ה עבד דלא תשלוט. שגרש הקליפות אחר שנתנקמו מישראל כדי רשעתם. אהדרת ההיא קליפה וחזרו גבולי ישראל אל גבולם העליון. ואלו עמדו ישראל על מקדשם בגלות יכניה וכיוצא שלעולם נשארו ישראל על מכונם - לא היה צריך דבר, שהיה ראוי שע"י העבודה ישאבו הרוח העליון: אמנם נחרב הבית וגלו ישראל. מה עשה הקב"ה? נטל פרוכתא. והוא סוד {{צ|ופרשו עליו בגד כליל תכלת}} {{ממ|במדבר|ד|ו}}, והוא כח אמצעי בין הקדש והחיצון. ונותן גבול להחיצונים שלא יגשו אל הקדש. והנה בהיות ישראל גולין אזי אויר ארץ ישראל הוא מאיר מהקדש דרך פרכת בגד כליל תכלת זה. אמנם בהיות ישראל על מכונם - אין בין ישראל לאביהם שבשמים מפסיק כלל, ויושבי חוץ לארץ הם שואבים דרך ד' קליפות. והנה סגולת ההוא פרוכתא הוא שגורם שתצמצם למעלה ולא תאיר אל התחתונים, ולזה לא יושפע עליהם שפע ואור השכינה באור הקודם, אבל נמצא בה כשיעור מה שעובר דרך הפרוכת. ועדיפא מחוץ לארץ שאין אותו המעט המאיר עובר דרך החיצונים. וגם הנשמות מדי עלותם לא יצטרכו מתי ישראל לשבר כח ד' קליפות, אלא כבוד השם המאיר דרך הפרוכת הזה שאינו טמא - יאספהו. לזה בזמן רשב"י שהיה חרבן אמר שאויר ארץ ישראל הוא טהור ומחכים וכיוצא, ולא גרעה מעלת ארץ ישראל ח"ו. אמנם תגבורת האור לבנות בית המקדש אי אפשר מן הטעם הנזכר לעיל. ואמנם יש לדקדק עתה שבמקום הבית נעשה בית מרגז לישמעאלים - מאי איכא למימר? שהרי {{צ|שם הרגיעה לילי"ת}} {{ממ|ישעיה|לד|יד}}!? {{ש}} וי"ל שזו שליטת ש‎‎ָׂרָם שנתן לו הקב"ה בזכות המילה כנזכר בזהר. אמנם לא ישכון שם לטמאה כדרך ששולטת {{צ|מחוילה...באכה אשורה}} {{ממ|בראשית|כה|יח}} ששם משכן הקליפות והשר. אבל כאן בארץ ישראל הם יושבים העם לבד ושואבים שפעם מבחוץ ממה שכנגד גבולם, ואין להם חלק בפרוכת כלל וכ"ש במה שלמעלה ממנו. ואותה העבודה שהם עושים - מתגלגלת עד שיוצאה לחוץ אל משכן השר. ודע כי תחלת המציאות אחר התגברות החיצונים וסלוק שכינה מהתחתונים לסבת הפגם והעון שגרמו הדורות הראשונים דור אחר דור - נתחזקה הקליפה ונסתמו פתחי הקדושה, ועמדה שכינה בעליונים זולתי מה שנתלבש בחיצונים בסוד {{צ|ומלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהלים|קג|יט}}. וזהו גם כן היה ברדת של ישראל בגלות מצרים כדכתיב {{צ|אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה}} {{ממ|בראשית|מו|ד}}. ולכן כשנראה למרע"ה {{ממ|שמות|ג|ב}} נראה {{צ|מתוך הסנה}} (דהיינו הקוצים, להראות סוד התלבשות) - {{צ|'''לַבת אש'''}} - שהיא 'בת עין' הנקראת 'בת מלך' איך היתה מלובשת בתוך הקוצים. כך עתה בגלות הזה השכינה היא מתלבשת בתחום שרו של עשו כדי לשמור ישראל שם שתי שמירות. * האחת שלא ישתקעו בתוך הקליפות כי {{צ|חונה מלאך יהוה סביב לראיו ויחלצם}} {{ממ|תהילים|לד|ח}} מכל צד הקליפה הרוצה להגביר עליהם כדי להחטיאם. וכמעט האויר הקדוש שוכן אתם בתוך טומאתם. * שנית לשמרם שמירת הגוף שלא יאונה אליהם כל און, כענין {{צ|יהוה אלהיך מתהלך בקרב מחנך}} {{ממ|דברים|כג|טו}} ואויר חוץ לארץ מתקדש. ומטעם זה נאמר {{צ|דרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל יהוה כי בשלומה יהיה לכם שלום}} {{ממ|ירמיהו|כט|ז}}. כי הנביא גלה להם סוד השכינה עמהם בגלות, ואויר קדוש השוכן אתם בתוך טומאתם, והמלך והמלכה גולים עם בניהם ושם מתייחדים בתוך הגולה. וז"ש {{צ|כי בשלומה יהיה לכם שלום}} שהוא היסוד וייחוד. וזהו סוד {{צ|שכינה גולה עם ישראל}} - עם היות שאינה בגלות - אלא לשמור את בניה לבלי יטמאו בין האומות ולא יוזקו, דשכיחא שם היזקא מפני האויר הטמא. ובהיותה שם - האויר מתטהר. ואין לתמוה על כך. שהרי ישראל קודם שנכנסו לארץ ויצאו ממצרים והלכו במדבר....'''נח"ש שר"פ ועקר"ב וצמאו"ן''' {{ממ|דברים|ח|טו}} - האיך הקריבו קרבן והיו בתוך ענני כבוד? אלא העננים היה להם אויר, ואויר של ארץ ישראל היה הולך עמהם. כי אותו הפתח הנזכר לעיל נפתח להם במדבר נוכח מושב בני ישראל והלך עמהם על ראשם עד שעמד כנגד כל ארץ ישראל שיעור ת' פרסה. והוא מתחילת גבול ארץ ישראל ועד קצהו. וצריך לידע כי ענין גלותנו הוא שכל כך פגמו הנשמות עד שהשכינה גולה ונסתלק ממנה השפע מכל הבחינות מכל וכל. וזהו גלות השכינה החלטי - לא צער שתצטער היא מכאב הבן - אלא זה הוא צער עצמי הנוגע אליה. וזה לא היה דווקא אלא בחורבן בית שני כמו שפירשו בתיקונים על פסוק {{צ|ונהר יחרב ויבש}} {{ממ|איוב|יד|יא}} בענין שפע הנהר הנמשך לשכינה. ופירשו {{צ|יחרב}} בבית ראשון - כי {{צ|יחרב}} הוא כמו {{צ|חרבו המים}}, שאינו יבשות אלא נגיבות, אבל עדיין נשאר לחות השפע קצת. {{צ|ויבש}} - בבית שני, כי {{צ|יבש}} היינו שנתייבש מכל וכל, שנסתם שער השפע מכל וכל. וז"ש הכתוב {{צ|ויקרא אֲדנָי '''יְ''''הֹוִה '''צ''''באות '''ב''''יום '''ה''''הוא לבכי ולמספד}} {{ממ|ישעיה|כב|יב}} שהוא ר"ת '''הצב"י'''. כשנחרב קרא לבכי כי {{צ|'''צבי''' לצדיק}} נחרב ויבש, וראוי לו לבכי ולספוד עליו על הצדיק שאבד למטרוניתא להשפיע עליה, ועתה כל הנשפע שמשפיע לחוץ יוצא ל{{גמט דגש|ע'}} שרים, בני שפחה בישא. והנה {{גמט דגש|צבי}} גימטריה {{גמט דגש|ק"ב}}. חִדֵש שעל ידי הצדיק שהוא היסוד מתחברים גם כן '''ק''''דושה '''ב''''רכה (שהם תפארת ומלכות). ועתה הצדיק אבד - נעשה '''ק"ב''' ישן ו'''ק"ב''' חרובין - שכל השפע של הקדוש ברוך הוא ד"קדושה ו"ברכה - הוא יורד לעלמא דחרוב, סוד {{צ|'''קב''' חרובין}} שהוא לקליפת נגה (כנודע בדרושי האר"י זלה"ה באורך, עיין שם בדרוש של מרכבת יחזקאל). ועיין שם הזוהר פרשה תרומה על פסוק ועשית שלחן (צ"ל מנרת) זהב טהור וגו'. וא"ת - כיון שנסתם שער השפע - אם כן מה יתן ומה יוסף העוסק במצוה או הפוגם? {{ש}} וי"ל כי העושה מצוה בזמן הזה הוא עושה סמך לשכינה ומושך לה שפע כזיעה בעלמא - ועכ"ז יש לו שכר טוב. ועל זה נאמר {{צ|שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה}} {{ממ|ישעיה|סו|י}} - כי סמך הוא עושה לה, ואדרבה יותר שכרו גדול. והעד על זה בת מלך בהיותה יושבת בהיכל המלך אביה - עבודתה שעושין לה אינה כל כך נחשבת כמו עבודה שעושין לה בהיותה בגלות. ואז כשהעבד נותן לה אפילו עשב לח - חשוב אליה יותר מכל מעדני מלך בשער המלך לפי הצורך. לכך עבודה המועטת שעושין לה בזמן הזה הוא חשוב מכל אילי נביות בזמן ההוא! <big>(</big>זהו סוד שאמרו ז"ל במדרש משלי והובא בילקוט דף ק"מ ע"א וזה לשונו: {{ש}} {{צ|א"ר יוחנן "טוב פת חרבה" {{ממ|משלי|יז|א}} - זו ארץ ישראל שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח בכל יום ודר בתוכה - זוכה לעה"ב. "מבית מלא זבחי ריב" - זו חוצה לארץ שהיא מלאה חמס וגזילות}}. הכוונה כי בעוונותינו הרבים עתה בעת החורבן השפע שמקבלת השכינה הוא התמצית ממה שהיתה מקבלת מקודם בבנינה. והשפע בעצמו לוקחת בעוונותינו הרבים השפחה בישא, כמה דאת אמר {{צ|תחת שפחה כי תירש גברתה}} {{ממ|משלי|ל|כג}}. אבל עדיף אותו השפע המועט שיורד בארץ ישראל שהוא בתוך אויר הקדוש - מכל השפע היורד בחוץ לארץ בתוך אויר הטמא. וז"ש {{צ|טוב פת חרבה - זו ארץ ישראל}}, ואין לה עתה אלא התמצית. {{צ|שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח}} - שאינו גורם במעשיו הטובים שלו להוריד אלא התמצית בלבד - מכל מקום {{צ|זוכה לעה"ב}} - כי זה המעט שגורם הצדיק במעשיו להוריד בארץ ישראל הוא חשוב לשכינה מכל אילי נביות בזמן שבית המקדש היה קיים כנז"ל. וזהו סוד הפסוק {{צ|'''י''''פרח '''ב''''ימיו '''צ''''דיק ורוב שלום עד בלי יָרֵח}} {{ממ|תהלים|עב|ז}} - הוא ראשי תיבות '''צב"י''' למפרע - להורות כי צדיק שדר בארץ צבי בזמן {{צ|בלי ירח}}, שהירח היא בחסרונה, גורם {{צ|רוב שלום}} יותר מבזמן שהיתה הלבנה במילואה.<big>)</big> ועל דרך הזה הפגם הגדול הוא כי מי שיטול מלפניה המאכל המועט ההוא - אז בוודאי היא בכעס גדול ותענישהו עונש גדול. כי הקרוב אל הדבר קל שבסבות יפסיקהו והיא בעצמה מגוללת בדין, וקלה שבסיבות יהפכה לדין חזק. וזה טעם הצרות התכופות בגלותינו זה מה שלא היה כן בשאר הגליות. מפני שבשאר הגליות שלא היתה עמהם אלא לשמרם בלבד - לזה היה לה שפעה בכל יום כנודע. אמנם עתה שנסתלק לה השפע מכל וכל והיא נקרא {{צ|סוכת דוד הנופלת}} {{ממ|עמוס|ט|יא}} - 'שנפלה' לא נאמר אלא 'הנופלת', להורות שלעולם היא בעוונותינו נופלת. להיות שנסתם השער השפע שאינו נשפע למטה זולת הספיחים וספיחי הספיחים שאנו אוכלים. וכן תמיד מאותו השפע שהיה בה נזרע עתה בזמן הגלות, ולכך לעולם חוזרת לאחור. וזהו {{צ|הנופלת}} בכל יום, שאין יום שאין בו קללה מרובה מחברתה. כי כל עוד שהולך השפע מתמעט כחו, כענין הספיחים שיש להם כח חזק ,וספיחו ספחים שהוא השיחים הוא יותר מעט, וכל עוד שהולך הוא מתמעט. ולכן עיקר כוונת הרשב"י בחבור ספר הזוהר היה לזה. להיות השכינה בגלות באפס שפע באין תומך ואין עוזר - רצה לייחדה עם הת"ת ייחוד מועט על ידי חיבור זה במה שיהיה הוא עם חבריו עוסקים בסוד. וכמו{{הערה|נלע"ד שיש להוסיף כאן מלת "כן". "וכמו כן וכולי". וצע"ע - ויקיעורך}} כל מי שזוכה לעסוק בזה החיבור הוא גורם לייחד קב"ה ושכינתיה ע"י היסוד שהוא סוד {{גמט דגש|רז}} דהיינו {{גמט דגש|אור}}. וגם על ידי החיבור הזה הוא ביטול הקליפות וקללות הגלות והשבתת קטרוגם שהן לוחמות בכל עת ובכל שעה נגד השם ונגד שכינתו, ונגד בניה ישראל הנתונים בגלות בין האומות הנקרא {{צ|חיוון בישין ודובין דאכלין ענא}} שהם ישראל כאומרו {{צ|ואתנה צאני וגו'}} {{ממ|יחזקאל|לד|יז}}. ועסק התורה יקרא {{צ|הקלע והחרב והרומח}}, והם בחינת הסודות להצילם מרעתם בחיבור הזה, כמ"ש בס' התיקונים דף ע"ג ע"ב על פסוק {{צ|ורוח אלהים מרחפת על פני המים}} {{ממ|בראשית|א|ב}}: : מאי {{צ|ורוח}}? אלא בודאי בזמנא דשכינתא נחתת בגלותא - האי רוח נשיב על אינון דמתעסקים באורייתא, בגין [ד?]שכינתא אשתכח בינייהו. והאי רוח איתעביד קלא ויימא הכי: {{צ|אינון דמיכין ושינתא בחוריהון, סתימין דעיינין, אטימין דלבא - קומו ואתערו לגבי שכינתא! דאית לכון לבא בלא סכלתנו למנדע בה ואיהו בינייכו!}}. ורזא דמלה {{ממ|ישעיה|מ|ו}} {{צ|קול אומר קרא}} כגון {{צ|קרא נא היש עונך ואל מי מקדושים תפנה}} {{ממ|איוב|ה|א}}. והיא אמרת {{צ|מה אקרא כל הבשר חציר}} - כלא אינון כבעירין דאכלין חציר, {{צ|וכל חסדו כציץ השדה}} - וכל חסד דעבדין - לגרמייהו עבדין! ואפילו כל אינון דמשתדלין באורייתא - כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין! בההוא זמנא {{צ|ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב}} {{ממ|תהלים|עח|לט}}. ודא איהו רוחא דמשיח. : ווי לון מאן דגרמין דיזיל ליה מן עלמא ולא ישוב לעלמא! דאלין אינון דעבדין לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה דגרמין דאסתלק נביעו דחכמה דאיהו '''י'''' מינה, ואשתארת '''ב'''' יבישא.{{ש}} ווי לון דגרמין עניותא ואורך גלותא וחרבה וביזה והרג ואבדן בעלמא! והאי רוח דאסתלק איהו רוח דמשיח וגו'. וכן בכמה מאמרים אחרים בתיקונים ובזוהר . כללו של דבר שכל המתעסק בספר הזוהר ניצול מכל הנזכר לעיל ועושה תקון גדול לשכינה בגלות הזה. והספר הזה עתיד להגלות כל סודותיו בימי מלכא משיחא כדי ליתן סעד לשכינה כנזכר. והנה כל אותם שיזכו אליו יזכו לגאולה בעזרת האל יתברך: ===יניקת שבעים שרים מארץ ישראל=== ועתה נבאר יניקת {{גמט דגש|ע'}} שרים מארץ ישראל איך היא, ושליטתם. דע כי הנה '''לילי"ת''' נקראת 'אימא דערב רב'. וערב רב נקראים {{צ|ע' שרים ערבוביא בישא}}, שלילי"ת הרשעה הולידה אותם מיחוד '''סמא"ל'''. והם בשפל כל מדרגות החיצונים, למטה מכל ההיכלות. הם {{גמט דגש|ע'}} ניצוצות. כדרך שהקדושה נבראת 'בת שבע' 'בת שבעים' - כך בחיצונים לילי"ת נקראת 'בת שבע' היכלות החיצונים שהיא 'בת שבעים' אומות כנגד שבעים שרים. ואין שום שר כנגד ארץ ישראל, שהרי אין להם חלק בארץ. אמנם בחוצה לארץ ממש נתנה להם שליטתם. וצריך לידע שיש ארבע מאות פרסה בארץ ישראל שאין שר ולא חצוני שולט בו כלל, אלא יש בגבולה סביב קליפה קדושה שנקראת {{צ|פרוכתא קלישא וקשה}}. שצדה מבחוץ היא טמאה, וצדה מבפנים היא טהורה. כקליפת האילן - שצדו מבחוץ הוא פגום, וצדו מבפנים הוא נאה ונאות לערך האילן. וכן קליפת האגוז וכן בעלי קליפין - מבחוץ קשים לשמור, ומבפנים נאה ונאות לערך המוח הפנימי. והנה דע שכנגד ד' מאות פרסה של מטה הנזכר לעיל יש למעלה חלון אחד מרובע, והוא צר מלמעלה ורחב מלמטה. * ושיעורו מלמעלה {{גמט דגש|ת"ק}} אמה על {{גמט דגש|ת"ק}} אמה כשיעור בית המקדש, כי בית המקדש כולו נתון תחת החלון. * ובאמצעית עוביו של חלון הכיפה היא כשיעור עה"ק ירושלם ת"ו. * ושיעור כמות החלון למטה הוא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, כשיעור כל ארץ ישראל, וכל ארץ ישראל תחתיו. וכשהיה יורד השפע מלמעלה דרך צינור מלכות של י' ספירות דעולם העשייה - היה יורד אז דרך ישרה עד חלון הכיפה הנזכר ויורד על בית המקדש, ובית המקדש יתפשט על כל ארץ ישראל. וכשרבו הפריצים בבית ראשון מהבל דברי לשון הרע ונבלות פה גרם העון ונתגשם אותו הבל ונתעבה ונעשה דמות ענף עב, והתחיל להסגר מעט מעט סביבות שפתי החלון - עד שביום ט' באב נסגר כלו ונפסק השפע ונחרב הבית. ותכף ומיד לאחר שנחרב הבית פתח הקב"ה את החלון, ואז הוריד את עולם האופנים וצמצם מלכות של עולם האופנים בתוך החלון כדי שלא יסגר עוד. ולעולם פתח זה לא יסתם אלא דווקא בעת החרבן שנתנה רשות אל החיצונים ליכנס לארץ ולהחריב הבית כנזכר. ומיד נתגרשו משם. ויש כסוי ומסך פרוכת פרוסה סביב לארץ ישראל שהיא שומרת הגבולים האלו שלא תתפשט הקליפה, ומגרשת כל זר מתוכה. ואפילו ארץ ישראל חרבה ושממה מפעולות החיצונית הזאת שהוא בעת החורבן - עכ"ז אינה שולטת בארץ ישראל. אלא החריבה ונתגרשה ועמדה ארץ ישראל אפילו בעת חורבנה נקיה וברה מאין זר בתוכה. והנה מה שהיה שעור ארץ ישראל ת' פרסה על ת' פרסה - עתה בעת חורבנה לא נשאר אלא מאה פרסה על מאה פרסה שהוא חצי חלק שמיני. וכל מקום דשן ושמן - נקמט ונתכווץ. וזה כדי לרצות את שבתותיה כנגד שבעים שמיטות שבטלו. ולא נשאר ממנה אלא הטרשין שבה. ואפילו שזורעין בטרשין שבה - כמאן דליתא דמי. והנה דרך אותה קליפה קלישה הנזכר לעיל - שהוא גדר מעכבת שלא יכנסו החיצונים לגבול ארץ ישראל כלל אפילו בזמן חורבנה כנזכר - הוא פתח משוך עד היכל {{צ|לבנת הספיר}} {{ממ|שמות|כד|י}} כדי שלא ישלטו בארץ ישראל שום שר וחיצוני. רק אם ישליטוהו ברשע ע"י כישוף וע"ז ועבירות - שאין זה מן הנאות אלא מצד הבחירה הרעה לרשעים שיוכלו לעשות כרצונם. אבל לא שתשלוט הקליפה. {{ש}} ובזה נבין אומרם {{צ|לא גושמה ביום זעם}} {{ממ|יחזקאל|כב|כד}} - שבאו המים הטמאים מי המבול מי המרים המאררים שהם הקליפות ונכנסו בארץ. לא שגושמו בארץ - שאין כחם שם . ובעת חרבן בית המקדש פרץ הקב"ה גדר הקליפה ומסך המבדיל ונכנסו והחריבו בית המקדש, וחזרו להם ונסתמה הפרצה. וכן פי' הרשב"י בזוהר פ' תרומה ע"ש. ודרך זה הוא סוד השכינה בארץ ישראל. כי ימשיך אור רוחני, אויר ארץ ישראל הטהור. שאין אוירה מהחיצונים כאויר חוץ לארץ, אלא אוירה מפתח היכל לבנת הספיר הפתוח עליה, ומוריד אויר טהור מחכים ודאי בסוד השכינה הנקראת 'חכמה'. וענין זה תלוי בקדושת הארץ. והיינו שפירשו בזוהר לך לך{{הערה|מצאתי אולי {{ממ זהר|א|עח|א}} - ויקיעורך}} שעמד אברהם על שליטת הארץ הקדושה ולא היה יכול לרדת לעומקה, ושפט באצטורולוגין שלו כל שרי המקומות וירד לעומקן, ובארץ ישראל לא השיג. עד שאמר לו הקב"ה {{צ|אל הארץ אשר אראך}} {{ממ|בראשית|יב|א}} כמו שאמרו רז"ל, ושם תשיג שליטת הארץ. וכן השיג בנבואה. אבל נשאר לנו לבאר דהא אילנא דמותא שלטא בליליא אפילו בארץ ישראל או אפילו ח"ו בעת רעתן או בעת הדבר בר מינן וכיוצא, שנאמר {{ממ|משלי|כב|ג}} {{צ|ערום ראה רעה ונסתר}}. והנה הענין הזה יהיה כי לצד צפון של מחיצות אלו יש נקב אחד לצד הקליפות. וזה הנקב הוא סמוך לפתח היכל לבנת הספיר. ודרך אותו נקב הוא התפשטות הקליפות בארץ ישראל בלילה. שנתן רשות להתפשט - אבל לא כולם, אלא אותם של סוד שליטת הלילה. ונקב זה נקרא {{צ|נוקבא דתהומא רבא}} כמ"ש, והוא פתח כניסה אל החיצונים אל האויר הטהור הזה לבא אל פתח ההיכל להיות שם - {{צ|לפתח חטאת רובץ}} {{ממ|בראשית|ד|ז}} להתעלות שם. ולכך כנגד ההיכלות מבחוץ - שם הקליפות נאחזות, והן כעין קליפת האגוז. שהרי ד' מוחין הם ד' חיות הקודש, והקליפה נאחזת מבחוץ - דהיינו שסוד אותה הקדושה היא משפעת אל החיצונים האלו. ובהכרח יש להם מדרגות על מדרגות משתלשלות משם ויונקות על יד"ו - דהיינו שיש לכל ההיכלות ערוה מבחוץ דהיינו החיצוניות הנדבקת שם. ולזה לצד צפונה הוא פתוח - שדרך אותו הפתח יוצא מתחומה ונכנסת. וזה סוד {{צ|ויבא גם השטן בתוכם}} {{ממ|איוב|א|ו}}. והיינו נמי שליטת החיצוני בארץ לכל שליחות שבעולם. וכן כל איזו חלק הניתן לחיצונים כגון עשן המערכה ואברים ופדרים המתאכלים כל הלילה - היה נוטה ממש לצד צפוני של ארץ ישראל. ודרך אותו הנקב אשר שם היה יוצא אליהם ונתן להם, שנאמר {{צ|בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל}} {{ממ|בראשית|מט|כז}}. ודרך אותו נקב הוא דחיית הרשעים בין הקליפות, וגם כניסת כל הרשעים לגיהנם. וכל הנדחה - דרך אותו נקב הוא ידחה. ועל אותו נקב התפלל דוד {{צ|וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ}} {{ממ|תהילים|סט|טז}}. שח"ו כשידחה הרשע דרך אותו הנקב ויסתם פיו עליו והוא יורד לגיהנם אל בין הקליפות - נוח לו שלא נברא, כי הם שולטות עליו כשכיר יומו. {{ש}} ועל נקב זה נאמר {{צ|ובאר צרה נכריה}} {{ממ|משלי|כג|כז}}. {{ש}} ועליו נאמר {{צ|אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס {{תיקון גירסה|בל|אל}} יתמכו בו}} {{ממ|משלי|כח|יז}}. והיינו גיהנם רוחני. ויורד מדרגה אחר מדריגה עד למטה. {{ש}} ועל זה הנקב נאמר {{צ|מצפון תפתח הרעה}} {{ממ|ירמיהו|א|יד}} - שנפתח הנקב כפרצה ופרצו פרץ כל הגוים אשר סביבותיה. ואח"כ סתם הקב"ה הפרצות ונשאר הדבר כמו שהיה. והנה עתה תבין שבזה הפסוק {{צ|אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים}} {{ממ|בראשית|כח|יז}} - כי פתח היכל לבנת הספיר יש בו מדריגות כעין גלדי בצלים. הנקודה האמצעית של מלכות דאצילות היא קודש קדשים, ומשם יורד השפע עד היכל לבנת הספיר ביצירה השורה על ארץ ישראל. והכל נבאר בעזרת השם יתברך בסוד המשנה של {{צ|עשר קדושות}}. ואחר כך סובב עזרות ולשכות. ואחר כך סובב הר הבית. ואחר כך סובב ירושלם. ואח"כ סובב ארץ ישראל. ואח"כ חוץ לארץ שהוא משכן השרים{{הערה|כך מובא בדפוס וינציא. ויתכן כי יש ספרים אחרים שגורסים "משכן ע' שרים"}}. ובארץ ישראל תתפשט ותשתרבב השכינה דרך ד' מאות פרסה אלו ותשכון קדושתה בארץ ישראל, ובירושלם מדרגו' קדושה יותר, והר הבית יותר כמשרז"ל {{צ|עשר קדושות נתקדשה ארץ ישראל}}. והיינו שכינה שוכנת בתחתונים ואינה מתלבשת בחיצונים כלל. ואפילו עתה בגלות - מכל מקום {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}}. וזה יובן ממה שמביא הזוהר בפרשת שמות {{ממ זהר|ב|יד|א}}, וזה לשונו: {{ש}} {{צ|ברח דודי ודמה לך לצבי וגו'}} אין חיה בעולם עושה כמו הצבי או כעופר האיילים. בזמן שהוא בורח - הולך מעט מעט ומחזיר את ראשו למקום שיצא ממנו, ולעולם תמיד הוא מחזיר את ראשו לאחוריו. כך אמר ישראל: רבש"ע! אם אנו גורמים שתסתלק מביננו - יהי רצון שתברח כמו הצבי או כמו עופר האיילים שהוא בורח ומחזיר את ראשו למקום שהניח. עכ"ל. והנה עתה בגלות אעפ"י שנסתלק הקב"ה מירושלם ומארץ ישראל למעלה למעלה - מ"מ הוא מחזיר ראשו למקום שהיה שם בירושלם עיר הקדש כדי להשפיע בה תמיד. וזהו סוד הפסוק {{צ|עיני יהוה אלהיך בה מראשית השנה..}} {{ממ|דברים|יא|יב}}. וצריך להבין למה אמר דווקא {{צ|עיני}}? הוה ליה למימר "יהוה אלהיך" בלבד? ולמה מדייק דווקא {{צ|עיני}} ולא תואר אחר?{{ש}} הטעם הוא שזה הפסוק הוא מרמז על הגלות כשמסתלקת השכינה למעלה היא מהפכת הפנים בלבד ומסתכלת בעיניה בה. ולא בעצם קדושתה - כי היא מסתלקת תמיד למעלה, אבל העינים מסתכלים תמיד למטה בירושלים. ולכן נקרא {{צ|ארץ הצבי}} שהיא דומה לצבי. ועתה ישפוט המעיין בשכלו - כי אחר שישראל ידעו בבירור עניינים אלו על מתכונתם כשבא נבוכדנצר ונכנס דרך פתח הצפון והגלה החרש והמסגר בבלה - מה היתה כוונתם בחשבם שהם טבועים בבור תחתיות - {{צ|תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ}} {{ממ|תהילים|סט|טז}}. כמה נתייאשו מן הרחמים וכמה היה לבם חרד וכמעט נדחה מן האמת ח"ו כדפירש בזוהר. עד שהוצרך הנביא לבשרם {{צ|ואני בתוך הגולה}} {{ממ|יחזקאל|א|א}} - בעמקי הקליפות. וכמה יצא לבם באומרם "''איה תעלנה תפלותינו? איה יתקשר הבל פה תורתינו?''". עד שנתבשרו ואמר {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}}. ממש פתח הקב"ה פתחי הרקיעים ואמר "''דעו לכם כי ממש כמו שאני בארץ ישראל כך אני יצאתי עמכם בחו"ל! ותפלותיכם ומצותיכם ונשמותיכם באות אלי מפני שאני יצאתי בגלות עמכם. ורקיעים אלו הם עליכם כאותם הרקיעים שהם על ארץ ישראל''". ואז בטחו ישראל בהקב"ה והתנחמו מאבלותם. האמנם דרך רדתה היא - כי תצא ניצוץ השכינה עם כל חייליה ומרכבותיה. דווקא ניצוץ - כי עיקר השכינה היא בארץ ישראל. אמנם דרך פריצות תפרוץ פרץ ותצא אל ארבע רוחות השמים מקום אשר נפוצו שם ישראל. וא"ת אם כן נתבלבלו כל המעלות ח"ו!? {{ש}} אמנם דרך הפרצה הזאת נבאר שאינה כפרצת החיצונים כשנכנס לארץ שאותה פרצה היה בלבול המעלות וחרבן בית המקדש וכבר נסתמה כנזכר לעיל. אמנם פרצה זו שפרצה השכינה היה ממש כדרך פתח היכל לבנת הספיר לרדת לעולם התחתון לארץ ישראל. כן ממש פרצה פרץ הקדושה בקליפות ונתלבשה בלבושיה וירדה לבבל ולעילם ולכל המקומות. כאמרו {{צ|למענכם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה}} {{ממ|ישעיה|מג|יד}}. ואפילו אם איש אחד פרטי עובד השם בגלותו - שכינה עמו, כמ"ש {{צ|אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וגומר}} {{ממ|דברים|ל|ד}} - משם דייק ששם השכינה עמך אפילו ליחיד. אמנם הפרצה תהיה כי כמו שיש מחוזות וגבול לפרצה זו שהם ת' פרסה של ארץ ישראל שהשכינה אשתרבב ותכנס למטה -- כן דרך הגבול הזה הישר נוכח שער היכל לבנת הספיר! באלכסון תשתרבב שכינה ותתלבש בסוד היכליה וחייליה הרוחנים שאינם מצד עצמה בעלי מקום, אמנם המקום יוחס אליה מצדינו שאנו בעלי מקום. תשכון שכינה במקום זולת מקום כנזכר לעיל. הנה השכינה תשתרבב ותתפשט דרך אלכסון אל תוך אותו השר שבחוץ לארץ ואל אותו הגבול. ויעשה לו מהלך ושביל ותתפשט שם. והיינו {{צ|נפתחו השמים}} - שהיו נגדיים לגולה. {{צ|ואראה מראות אלהים}} - היא השכינה שירדה שם, והיינו דרך ירידתה. וא"ת אם כן לפי דברי אלה - ארץ ישראל וחוץ לארץ בימי הגולה הם שוים!? ואין זכות עתה למי שידור בארץ ישראל ולא תועלת ח"ו!? כבר פירשו רז"ל ואמרו {{ממ|כתובות|קיא|א}} {{צ|אינו דומה קולטתו בחיק אמו וגו'}}! ועתה נבאר האיך תעמוד שם השכינה ובזה יתוקן הכל.{{ש}} הענין הוא כי שכינה שורה בארץ ישראל בלי אמצעי, אלא כדפרישית בסוד 'פתח היכל לבנת הספיר' קדושה מתלבשת בקדושה זו פנימית לזו שוכנת בארץ ישראל ממש. ובקדשי קדשים שוכנת מדריגה העשירית בלי לבוש. וזהו סוד הפסוק {{צ|כי בנה יהוה ציון נראה בכבודו}} {{ממ|תהילים|קב|יז}} ובעצמו בלי לבוש. וזהו ר"ת {{צ|'''ב''''נה '''י''''הוה '''צ''''יון}} - הוא '''צב"י''' - כי את ציון בנה ה' כדי להראות כבודו בלי לבוש. וכן בעזרות ג"כ{{הערה|היה נראה להגיה י"ס דהיינו עשר ספירות - ויקיעורך}} מדריגות הקדושה בלי לבוש. ובארץ ישראל בלי לבוש. ואז ממש שוכנים באויר הטהור. אמנם בחוץ לארץ ח"ו שתרד כך השכינה - שעל זה נאמר {{צ|אני יהוה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}} {{ממ|ישעיה|מב|ח}} - אם כן היאך תתפשט השכינה שיהנו ממנה הקליפות ח"ו להיות בניה עזובים שם באויר הטמא?! אי אפשר! אלא תתפשט ניצוצה עד מקום שישראל שורים ותתלבש בלבושי הקדושה בתוך החיצונים. דהיינו מתלבש ניצוץ שלה בחוץ לארץ בשר ההוא שישראל תחת ידו בסוד {{צ|מלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהילים|קג|יט}}. דהיינו י' ספירותיה מתלבשים בעשר קליפין לאכפייא לון כדי שלא יוכלו להרע לישראל. והיינו כענין השמש שהוא בשמים וניצוץ אורו למטה בארץ. וכן גם כן שכינה עיקרה בארץ ישראל וניצוצה למטה בחוץ לארץ עם ישראל לשמרם. והיינו דקאמר יחזקאל {{צ|ואני בתוך הגולה}} - לא עצמותה ממש, אלא ניצוץ אורה. לפיכך {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}} - מכלל שהיא למעלה בשמים וניצוצה למטה בחוץ לארץ מתלבש בשר, כדרך שמתלבש משך רוחב גבול ארץ ישראל. שאותם המחיצות הם {{צ|רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת ונוגה לו}} {{ממ|יחזקאל|א|ד}}: והנה הסובב פנימה לגבולי ארץ ישראל הוא אור נוגה זה, והוא מתפשט מפתח היכל לבנת הספיר עד סוף תחומי ארץ ישראל. ואין בארץ ישראל 'רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת', אלא גבוליה {{צ|נוגה לו סביב ומתוכה כעין חשמל}}. לכך כולה ראויה לנבואה ואוירה הוא טהור המחכים. וחוצה לנוגה הוא חוצה לארץ - סובב ענן גדול ואש מתלקחת. וחוצה להם רוח סערה. שהרי הנביא בארץ ישראל לא הוצרך לעבור דרך אלו הקליפות אלא מיד נוגה לו וצופה בחשמל. וכן פי' ישעיה {{צ|בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את יהוה}} {{ממ|ישעיה|ו|א}} - ר"ל שראה נקודה אמצעית יושב על כסא רם ונשא וגומר. אמנם בחוץ לארץ יש בין ישראל לאביהם שבשמים מחיצות של ברזל, דהיינו שאמר יחזקאל {{צ|ואראה והנה רוח סערה וגומר}}. דהיינו השכינה שהוא המוח המתלבשת בחשמל. ועליו {{צ|נוגה לו סביב ועליה אש מתלקחת ועליה ענן גדול ועליה רוח סערה}}: והנה המת בארץ ישראל - קולטתו בחיק אמו בתוך הנוגה. ואם רעה תתגרש. ואם טובה תתקבל. והרשעים צריכים להנער ממנה. אמנם בחוץ לארץ הוא להפך - כי הרשעים מאליהם נשארים בחוץ, והצדיקים יפתח להם פתח ויקרעו החשך ענן וערפל (שהם ג' קליפות) ויכנסו בתוכם. וזהו שאין בשום נבואות שום נביא מעלות אלו אלא בנבואת אליהו בחורב שנאמר {{צ|והנה רוח...רעש...אש}} - ג' קליפות. ואח"כ {{צ|קול דממה דקה}} (שם יב) שהוא המוח, מפני שהיה בחו"ל. וכן יחזקאל. אמנם שאר נביאי ארץ ישראל רואים ושומעים מיד את הקול. והיינו שאנו אומרים ששכינה תתלבש בשר ההוא שישראל יושבים בו. ובעוד ששכינה מתלבשת בשרים החיצונים להשפיעם אזי היא אומרת {{ממ|שיר|א|ו}} {{צ|שמוני נוטרה}} את הקליפות, שהם {{צ|הכרמים}} והשרים. ו{{צ|כרמי שלי}} של ארץ ישראל ועם קדוש - {{צ|לא נטרתי}}. וזהו רמז הפסוק {{צ|כי כרם '''י''''הוה '''צ''''באות '''ב''''ית ישראל}} {{ממ|ישעיה|ה|ז}} - ר"ת '''צב"י''' - להורות שארץ ישראל וישראל נקראים 'כרם של הקב"ה'. וזהו שכתוב {{צ|כרמי שלי לא נטרתי}}. ואין יחוד כלל. כי אחר שהשכינה נפרדה מהספירות - כל הספירות הם בלתי שלימות. כי אין אור הא"ס מתגלה בהם בתוספת האור יותר על כדי חיותם. כי אין הכתר משפיע אורו אלא בהיות חכמה ובינה (שהם הכסא שלו) בייחודם. והם אינם מתייחדים אלא ביחוד התפארת ומלכות. ובגלות היא נטרדת מכל יחודה וטובותיה, ואין בה אור כלל על ידי היחוד. אמנם נמשך אליה על ידי תפלותינו ומצותינו סעד וסמך מעט כדפירש בזוהר בפסוק {{צ|אם בחקתי}} {{ממ|ויקרא|כו|ג}}. וזה יהיה הענין הנזכר אפילו ליושבי ארץ ישראל, שאנו בחיק האם ובסדר הנכון אל המדרגות. שאפילו שחרב מקדשנו - לא שלטה הקליפה בארץ ישראל אלא עד תשלום החרבן בלבד כנזכר, ואח"כ תכף נסעה. ואלו הגוים יושבי הארץ - אינם דוחים השכינה ממנה בחורבנה, אלא תמיד היא עומדת בכותל מערבי. כי מעשי הגוים ועבירותיהם אינם פוגמים בה רק שהוא חלול שמו בגלות. ואנחנו עומדים בחיק האם והיא בוכה עמנו ומנשקת עפר משכנה כדפי' בזוהר איכה. והנה ענין נוקבא דתהומא רבא והיכל לבנת הספיר הוא יום ולילה. כי ביום יסתם נוקבא דתהומא רבא, ו{{צ|תזרח השמש יאספון ואל מעונותם וגו'}} {{ממ|תהילים|קד|כב}} - ואז יצא ההוא דאיתמר ביה דמות האדם לפעלו. והיא הקדושה. ובלילה יסתם פתח היכל לבנת הספיר ויפתח פומא דתהומא רבה . ואז {{צ|בו תרמוש כל חיתו יער}}, ויתפשטו החיצונים בעולם. וכל העולם טועמים טעם מיתה, והרשות ניתנה להם לינק מהקדושה דרך קליפת נוגה, אבל לא מפנימיות הקדושה עצמה ח"ו. והנה הג' קליפות אחרות שהם ג' קליפות האגוז הקשות - הנה הקליפה הנקראת {{צ|אש מתלקחת}} יש בה ע' ענפים הנכללות בהם ע' שרים, והם תחתונים למטה ושולטים למעלה מגלגלי העולם. והם מחלקים העולם לע' חלקים, ע' גבולי האומות, כל אחד ואחד ממש מכוון ממשלתו כנגד אומתו כמו שביארנו לעיל באמרו {{צ|יצב גבלת עמים}} {{ממ|דברים|לב|ח}}. והם שואבים מבחינת שורשם ואחדותם כאחד מקליפת אש מתלקחת האוחזת ע' ענפים ונעשים בה כולם כאחד. ובחינה זו עולה ומסתלקת מבחינה אל בחינה עד הנוגה, והיא מקבלת הנשמות מסוד הקליפות ונותנת לע' שרים. וכן ג"כ השפע הוא משפעת לשרים והשרים לרקיעים המכוונים כנגד כל חלק וחלק שכנגד גבול האומה. והנה מיום שחלק ה' גבולות עמים אזי אין אותה קליפה ({{קטן|שהיא שורש לשריהם כנודע}}) נוטלת נשמות קדושות מלמעלה מאוצר הקודש כלל, אלא שיש ברשות לבד נפש הבהמית מזיווג סמא"ל ובת זוגו שרי הקליפות. ומיחודם עושים נפשות טמאות לשרים, ונותנים ומשפיעים להם, והם שורצים שרץ נפש חיה טמאה לרוב. ולפעמים יש נוחלים משם נשמות בעם ה', דהיינו ערב רב אשר בין קדושי ישראל. ומהם פריצי ישראל. והכל מצדינו. שאלמלא היו הכשרים מזדווגים בכשרות לא היתה החיצוניות נכנסת שם. ונחזור למה שפירשנו ש{{גמט דגש|ע'}} שרים הם סביבות ירושלם. {{ש}} ובזה תבין הפסוק {{צ|זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה}} {{ממ|יחזקאל|ה|ה}}. {{ש}} והענין כי הנה הרקיעים שאנחנו רואים בעינינו הם עשרה עגולים שבראש מלכות דעשיה, ובאמצע החלל שלהם מתפשט קו היושר של מלכות דעשיה דרך אמצע החלל והוא בגן עדן הארץ. ועל גבי הקו הזה הוא 'העור' כנודע. ועל גבי העור הם הקליפין. וסביבותיהם הם הלבושים דמלכות דעשיה עם אורותיהם המקיפים. וסביבותיהם הם הרקיעים כנודע באורך בדרושי האר"י זלה"ה. וזהו ענין {{צ|זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות}} - כי מלכות דעשיה הנקרא {{צ|ירושלם}} - סביבותיה הקליפות שהם הע' שרים כנזכר. וקו זה נמשך עד הקרקע. ונמצא כי אמצעות הקרקע הוא גן עדן הארץ, והוא חומר זך מאד וקדוש. וסביבותיו הוא הארץ הזאת - חומרית מאד, ששם שליטת הקליפות. ובה שמרי הקליפות הגסות שאין גסות גדול מהם, והוא תכלית הבירור והעכירות. כי כמו שגן עדן הארץ הוא תכלית הגסות והעביות של העולמות וההיכלות העליונים דקדושה -- כן הארץ הזו היא תכלית גסות ועביות הקליפות. ולכן כל מעשה העולם הזה הם קשים ורעים, והרשעים גוברים בו, בסוד {{צ|יש הבל אשר נעשה על הארץ}} {{ממ|קהלת|ח|יד}} - {{צ|הארץ}} דווקא שהיא ארץ הזאת. והנה צריך לדקדק - היאך הם עשרה רקיעים - והלא רז"ל לא פירשו כי אם שבעה רקיעים? {{ש}} והענין זה הוא כמו שבעה היכלות - שהשלשה ראשונות נחשבות כאחד, והשנים אחרונות גם כן נחשבות כאחד. דהיינו '''כתר חכמה בינה''' - הוא היכל קדש קדשים, ואח"כ הם חמשה היכלות שהם '''חסד גבורה תפארת נצח הוד''', ו'''יסוד והמלכות''' הוא {{צ|היכל לבנת הספיר}}. הרי הם עשר ספירות וז' היכלות. כך בכאן הם עשרה רקיעים פרטיים וז' רקיעים בכללות. והנה הרקיע העשירי הוא קודש, והוא כתר של מלכות דעשיה. והוא נותן חיות וכח לרקיע תשיעי שיוכל לסבב כל הגלגלים ביום אחד. והרקיע הט' נקרא 'גלגל יומי'. ואין בו כוכבים כלל. והוא חכמה של מלכות דעשיה. וזהו סוד {{ממ|תהילים|קד|כד}} {{צ|כולם בחכמה עשיתה}} - בבינה. ר"ל שכל הככבים והמזלות היו כלולים בכח בחכמה, ואח"כ בהתחברות החכמה בבינה נעשה שם הכל בפועל. והוא בתוך הרקיע שמיני דתמן קבועים כוכבים ומזלות, שהם ששים רבוא מספר שנים עשר שבטי י"ה. ומשם יורדות נשמות כל ישראל כמו שמביא בפרקי היכלות דרבי ישמעאל כהן גדול על פסוק {{צ|ונוצצים כעין נחשת קלל}} {{ממ|יחזקאל|א|ז}}. כי {{צ|נוצצים הוא}} לשון 'ניצוצות', כי כשהקב"ה מכה בחיות הקדש שנוסעים עם המרכבה אז יוצאים מהם ניצוצות. ומטטרו"ן שר הפנים לוקח אותם ומתקן מהם נרות. ומנורה אחת תלויה לפני הקב"ה, וכל שעה עומדים עליה נרות המתוקנים מן הניצוצות. ואח"כ העודפים על הנרות - מתקן מהם כוכבים ושמר אותם. וכשיצא תינוק נער ממעי אמו - אז הולך מטטרו"ן ומתקן לו כוכב ונותן לו כדי להאיר לנשמתו. ואותו כוכב יחיה בעוד שהאדם קיים בעולם הזה. ונלע"ד שזה סוד הפסוק {{ממ|משלי|כ|כז}} {{צ|נר יהוה}} - ממה שנעשה נרו לפני ה' - הוא גם כן נר ל{{צ|נשמת אדם}}.{{ש}} וזהו גם כן {{צ|בהלו נרו עלי ראשי}} {{ממ|איוב|כט|ג}} שאמרו רז"ל שנר דולק על ראשו במעי אמו - הוא זה הנר של הכוכב הנזכר לעיל. כלל העולה שברקיע השמיני שם הכוכבים ונשמות ישראל. ונקרא 'בינה דמלכות דעשיה'. {{ש}} ושם מאירים ניצוצות החסדים שהם נקראים 'כוכבים'. גם ניצוצות הגבורות שנקרא 'מזלות'. וכנודע בדרושי האר"י זלה"ה שיסוד דבינה נקרא {{צ|רקיע}} שבו חמה ולבנה ({{קטן|שהם זעיר ונוקביה}}) וכוכבים ומזלות כנזכר. והם י"ב מזלות '''טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד'''. ושלשה רקיעים אלו נחשבים לאחד כנזכר בבחינת ההיכלות, ונקראים {{צ|קדש הקדשים}}. {{ש}} והשבעה רקיעים תחתיהם - שם ז' כוכבי לכת '''שצ"ם חנכ"ל''', שהם שבעה תחתונות של מלכות דעשיה '''חג"ת נהי"ם''', שבהם ז' כוכבי לכת ({{קטן|שהם שבעה חסדים שמאירים בתוכם כנודע}}). {{ש}} והשנים תחתונים נחשבים גם כן לאחד. ובאלו הז' רקיעים הם נשמות {{גמט דגש|ע'}} אומות - {{גמט דגש|י'}} אומות תחת כל כוכב. והי"ב מזלות משפיעים להם. ובכל רקיע ורקיע יש שוטר ומושל ממונה להיות תחת ממשלתו. ותחת גלגל הלבנה - אחרון שבכולם - יש רקיע חלק שאינו משמש כלום, ושם נשמות השדים ורוחין ולילין - איש כפי מצבו. וגופם נעשה בארץ בשבעה מדורות שתחת הארץ הנקרא {{צ|תבל}}. ויש להם מדריגות בד' יסודות '''אש רוח מים עפר'''. כי יש מהם מאש ויש מרוח ונקראים {{צ|רוחין}}. ויש במים ובעפר ונקראים {{צ|שדים ומזיקים}}. ועל כל כת יש עליהם ממונים ומלאכים הכופים אותם לעשות רצונם, ומשפיעים ונשפעים מצד הגבוהים עליהם - עד מקום הקדושה שבז' רקיעים; {{צ|כי גבוה מעל גבוה שומר}} {{ממ|קהלת|ה|ז}} עד כסא הכבוד. וכשיוצא גזירה טובה או רעה ח"ו - הכרוז מכריז בכל רקיע ורקיע, וזה אומר לזה עד מקום הד' יסודות, ומשם יודעים השדים העתידות. ואפילו הממונים על העופות מכריזים. ומשם - {{צ|עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר}} {{ממ|קהלת|י|כ}}. ===מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא=== '''מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא''' דע כי כל חלק וחלק מהארץ נתן לאומה המתייחסת אל החלק ההוא. וזהו שכתוב {{צ|כי לבני לוט נתתי את ער ירושה}} {{ממ|דברים|ב|ט}}. ממש מתייחס לבני לוט הוא ער. וכן לעשו הר שעיר. וכן פירשו רז"ל {{צ|הוא אדום וארצו אדומה}} - מורה שממש יחס הארץ לפי האומה השוכנת בה. והטעם, כי השר השולט על האומה גם כן יש לו יחס להשפיע בחלק הארץ ההיא. וכן הנשמות ההם הם מחלק הקליפה שמתייחסת לאותו עפר החיצוני. בענין שהם שלשה יחסים: יחס האומה, ויחס הארץ, ויחס השר בנשמות ובהשגחה. וזהו סוד {{צ|לשמרך מ'''אשה''' '''זרה''' מנכריה}} - ראשי תיבות '''א''''ומה '''ש''''ר '''ה''''ארץ. שכל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד עבודה '''זרה''' כמו שנבאר לקמן. וכן ענין זה ממש לישראל בארץ ישראל, ונשמתם ותורתם ואלהיהם. כי ארץ ישראל הוא עפר קדוש, והעם היושב בה - עם קדוש, ונשמתם קדושה, ותורתם קדושה, ואלהיהם קדוש - שהוא השר של ישראל. ולא זה בלבד אלא כמו שארץ ישראל אין לה יחוס ברוב מצותיה עם שאר ארצות - כן אין לה יחס התורה עם שאר התורות והחוקים אשר לאומות העולם. ולזה אמר {{צ|ולא תעשו מכל התועבות האלה... כי את כל התועבות.. ולא תקיא אתכם כאשר קאה וגו'}} {{הפניה לפסוקים|ויקרא|יח|כו|כח}}. הנה שהתורה הקדושה וארץ ישראל יש להם יחס יחד, וכן יש לישראל יחס עִם הארץ בלי ספק בשביל יחס נשמתם. והראיה מיחזקאל {{ממ|יחזקאל|מז}} שחלק ארץ ישראל לי"ב שבטים ויחס כל שבט ושבט בגבול אחד. ולפי יחס השבט כן משכנו במה שהוא נגדיי לגבול אשר שם אצילות נשמת אותו השבט כדי שיהיה שופע עליו. {{ש}} וכן המצות הנעשות בארץ עולות ומקשטות כל גבול וגבול בסוד נשמת כל שבט ושבט, בענין ששלמות הנשמות בחלקם בארץ ושלמות הארץ בחלק הנשמות המגיע אליה נגדייות אל מציאותה{{הערה|אולי יש להגיה "אל מצוותיה" וצע"ע - ויקיעורך}}. והענין כי גם נקודת ציון אשר היא נקודה שממנה הושתת העולם כנודע - היא מתייחסת אל השכינה בסוד י"ב גבוליה המתפשטים מהנקודה האמצעית. והיינו סוד {{צ|מדות הארץ}} הנזכרים בפסוקי יחזקאל, והמקדש בתוכו. וישראל חוסים תחת שולי כנפיה הנפרשות מלא רוחב הארץ. וכן גם כן כמו שהשכינה אינה בשלימות בעוד שמקום בית המקדש אינו בשלימות על מכונו - כן גם כן השכינה אינה בשלימות כאשר ארץ ישראל אינה בשלימות גבוליה שהוא מנחל מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת, וישראל שוכנים כל אחד ואחד בחלק המגיע לו כפי גורלו האמיתי הנגדיי אל גבולו. כנודע כי עשר ארצות הבטיח האל יתברך לאברהם לתת לזרעו כנגד מדת המלכות המקננת בעשיה שהיא כלולה מעשר. ובימי משה לא הבטיחם על ידו אלא על שבעה ארצות של שבע עממין בלבד, שהם כנגד שבעה ספירות התחתונות. אמנם ארץ {{צ|קני וקניזי וקדמוני}} שהם כנגד שלשה ספירות העליונות - לא הבטיחם, לפי שבזמן הזה אינם פועלים אלא התחתונים. אבל אחר הגאולה האחרונה שיפעלו השלשה עליונות - אז יותן להם כל העשר. והנה נודע כי השבעה עממין הם רמוזים בזעיר ונוקביה דקליפות נוגה. כי זעיר הוא ששה קצוות ונוקביה היא שביעית להם. ולכן נראה לפי עניות דעתי כי הראשי תיבות של ז' עממין שהם '''כ'''נעני '''ח'''תי '''א'''מורי '''פ'''רזי '''ח'''וי '''י'''בוסי '''ג'''רגשי{{הערה|{{גמט דגש|כחאפחיג}}}} - גימטריא {{גמט דגש|סמאל}}, שהוא זעיר דקליפת נגה. ו{{גמט דגש|ארץ כנען}} גימטריה {{גמט דגש|לילית}}, מפני שהיא מקבלת מכל הששה קצוות דדכורא.{{ש}} וגם {{גמט דגש|כנעני חתי אמורי פרזי חוי יבוסי גרגשי}} עם כללות עשר עממין - גימטריא '''ארץ כנען''' באותיות '''נ"ץ''' דמנצפ"ך{{הערה|לא הבנתי את התחשיב, וצע"ע - ויקיעורך}}, להורות שהיא המלכות דקליפה והיא כללות מן העשר ספירות דקליפות נוגה. אבל המלכות דקדושה נקראת {{גמט דגש|ארץ הכנעני}} כמו שאמר הפסוק {{צ|והיה כי יביאך יהוה אל ארץ הכנעני}} {{ממ|שמות|יג|ה}}. <big>(</big> ושמעתי מהחכם השלם '''מוהר"ר זכות נר"ו''' ש{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} גימטריה {{גמט דגש|מלכות}} דקדושה מפני שנתחבר עמה שם {{גמט דגש|י"ה}} בסוד {{צ|אמרתי לא אראה יה [יה]{{הערה|כאן הוספתי את המילה כפי הפסוק אצלנו, ובדפוס לא הופיע - ויקיעורך}} בארץ החיים}} {{ממ|ישעיהו|לח|יא}}. וכן '''י"ה''' במילוי כזה {{גמט דגש|יו"ד וי"ו דל"ת ה"ה ה"ה}} עולה {{גמט דגש|מלכות}} ו{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} - שכל כחה היא משם '''י"ה''' בסוד {{צ|יהוה בחכמה יסד ארץ}}. ולכן '''אויר''' שלה מחכים דאיתגלי בה '''אור י''''. והנה {{גמט דגש|י', יו"ד, יו"ד ו"ו דל"ת}} - הרי {{גמט דגש|מלכות}}. וסוד הוא מ"ש בספר הזהר {{צ|אבא יסד ברתא}}. ואז איהי {{צ|ארץ ישראל}} - ישראל סבא. וכוללת עשר דרגין לקבל י' עממין דאינון {{גמט דגש|כח"ב גג"ת נהי"ם}} העולים {{גמט דגש|ישראל}} - דמתמן אתקדישת בעשר קדושות. והיודע מדרגת חם בן נח - שעליה נאמר {{צ|כל היום {{גמט דגש|דוה}}}} - ישמח ויבין כי נהפך ל{{גמט דגש|הוד}} והדר. פי' כי בהגלו' קרני ה{{גמט דגש|הוד}} דאיהו {{גמט דגש|י"ה}} על ארץ כנען שהיתה {{גמט דגש|דוה}} בנדתה - אז נתקדשה. וזהו סוד {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם '''אודה י"ה'''}}. ולכן דוד שהוא בסוד {{צ|איהי בהוד}} - חבר {{גמט דגש|ק"נ}} הודאות - {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|י"ה}}. ובו חתם ספרו. ועל כל הנזכר בכאן דוק ולא תשכח שנקרא ארץ ישראל בשם {{צ|ארץ הכנעני}} רק בעת גאולת מצרים דאז איתמר {{צ|עזי וזמרת '''י"ה'''}}. {{ש}} עכ"ל. ודברי פי חכם חן <big>)</big> ולכן גם כן כל הששה עממין אחרים כולם נקראים {{צ|ארץ כנען}} על שמה. וגם כמו שאמר האר"י זלה"ה בסוד {{צ|פתורה...'''על''' הנהר}} - שהנקבה היא על הזכר. וזהו {{צ|יותרת '''על''' הכבד}} כנזכר בזוהר פרשת פנחס דף רל"א ע"ב {{ממ זהר|ג|רלא|ב}}. וזהו דווקא בארץ בני עמין שהם בקליפות. אבל בקדושה כתיב {{צ|והארץ הדום רגלי}}, וגם {{צ|והיה יהוה למלך על כל הארץ}}. ולכן בקדושה נקרא '''ארץ ישראל''' שהיא טפלה לזכר. ואז נקרא {{צ|ארעא רעוא}} - כי '''כנען''' ראשי תיבות {{צ|'''כ'''י '''נ'''רצה '''ע'''ונה}} עם נו"ן של {{צ|עו'''נ'''ה}} {{ממ|ישעיהו|מ|ב}}. כי מה שהיה '''כנען''' נעשה 'ארעא דרעוא' בסוד {{צ|עונות כזכיות}}. וזהו סוד {{צ|שאו זמרה ותנו {{גמט דגש|תף}}}}. כי על ידי הזמר הוא {{צ|זמיר עריצים}}. וזהו {{צ|ותנו '''תף'''}} - שמכניע ה{{גמט דגש|לילי"ת}} שגימטריא {{גמט דגש|ת"ף}}. ואז {{צ|כנור נעים עם נבל}} - ר"ל מה שהיה {{גמט דגש|ארץ כנען}} ביד {{גמט דגש|ת"ף}} ו{{גמט דגש|מחול}} שהם שתים נשים זונות {{גמט דגש|לילית}} ו{{גמט דגש|מחלת}} - עתה נהפך ל'''נבל וכנור''' שהוא ביד הקדושה תחת '''הוי"ה'''. {{ש}} כי שם '''י"ה''' רומז ל'''נבל''' - שהוא '''נ'''' שערי בינה, '''ל"ב''' נתיבות חכמה. ושם '''ו"ה''' רומז ל'''כנור''' שהוא '''כ"ו נ"ר''' - זעיר ונוקביה. וזה רמז כי ראשי תיבות {{צ|'''כ'''נור '''נ'''עים '''ע'''ם '''נ'''בל}} הוא '''כנען''', להורות שנכנע {{גמט דגש|ארץ כנען}} תחת '''הנבל והכנור''' שהם חכמה ובינה תפארת ומלכות. וזה נעשה בזכות האבות כמ"ש {{צ|וגם הקמותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען}} {{ממ|שמות|ו|ד}}. וזהו רמז {{גמט דגש|כנור נעים עם נבל}} גימטריה {{גמט דגש|אברהם יצחק יעקב}}. שבזכותם יצא ארץ כנען מתוך החיצונים ונכנס תחת הקדושה, תחת שם '''הוי"ה'''. וזהו שאמר {{ממ|תהלים|מח|ב}} {{צ|גדול יהוה ומהולל מאד}} - אימתי הוא גדול מאד? כשהוא {{צ|בעיר אלהינו הר קדשו}}. וזהו {{צ|ויהוה בהיכל קדשו}} {{ממ|חבקוק|ב|כ}} - ששם '''הויה''' אינו שלם אלא {{צ|בהיכלו}} - שהיא ארץ הקדושה בסוד {{צ|'''י'''שמחו '''ה'''שמים '''ו'''תגל '''ה'''ארץ}} - ששם הוא שער השמים, ומתחבר '''י"ה''' עם '''ו"ה''' ביחד. והנה כתב האר"י זלה"ה כי ארץ ישראל היו בה {{גמט דגש|י'}} עממין כנגד {{גמט דגש|י'}} מדות שבה. וישראל כבשו חלק השביעי לבד. כי כנגד עשר שבה בקדושה יש גם כן עשר בטומאה. והשבעה שהם תחתונים - יכלו ישראל לכבוש. אבל הקליפות שכנגד ג' עליונות שלה - לא יוכלו, שהם קליפות דקות גדולות יותר. * והם '''הקני''' - והוא מה שכנגד הבינה שבה. וכן עולה {{גמט דגש|קנ"י}} - {{גמט דגש|קס"א}}{{הערה|שהוא מילוי אהי"ה ביודין - ויקיעורך}}. * ו{{גמט דגש|קניזי}} הוא מה שכנגד החכמה שבה. ונקרא '''זקן''' - זה שקנה חכמה. ובקליפה נקרא '''קניזי'''. * '''{{גמט|הקדמוני}}''' הוא כנגד הכתר ונקרא {{צ|ארץ כנען}} משום שכנען היה מה שכנגד מלכות שבה שהיא הכוללת בה כל העליונות. ולפי שרחל היא {{גמט דגש|חו"ה}} שהיא מילוי שם מ"ה{{הערה|{{גמט דגש|ו"ד, א', א"ו, א'}}}}, ו{{גמט דגש|י'}} מדות שבה עם י' פעמים י"ט. וכן עולה {{גמט דגש|כנען}} - י' פעמים י"ט. וזהו {{צ|{{גמט דגש|קץ}} הימין}}. ומה שכנגדה הוא נקרא {{צ|{{גמט דגש|קץ}} הימים}}. ונלע"ד שאחר כך שאמר משה {{צ|והיה כי יביאך יהוה אל {{גמט דגש|ארץ הכנעני}}}} שגימטריא {{גמט דגש|מלכות}} - אז {{צ|'''י"ה''' בארץ החיים}}. וזהו שאמר {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה '''יה'''}} - שהוא השפע דחכמה ובינה במלכות. שהוא עשר מילוי ע"ב - שהם {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|מ"ו}}, ועשר מילוי ס"ג שהם {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|ל"ז}} ({{קטן|בסוד {{צ|ויבן יהוה אלהים את הצלע ויביאה אל האדם}}, ואז היא ראוי לחבור עם זעיר אנפין הנקרא 'ישראל'}}). ואזי היא נקרא {{גמט דגש|ארץ ישראל}} שגימטריה {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|מ"ו ל"ז}} עם השני כוללים. וגם נודע כי שם '''י"ה''' יש לו ג' מילויים שהם יו"דין אל"פין והה"ין. {{ש}} והנה {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"י}} עולה {{גמט דגש|ש'}}. וגם {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"ה}} עולה {{גמט דגש|ר'}}. ועוד {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"א}} עולה {{גמט דגש|ק"ך}}. והכל עולה כמנין {{גמט דגש|כתר}}.{{ש}} ועוד שלשה מילויים {{גמט דגש|יו"ד ה"י, יו"ד ה"ה, יו"ד ה"א}} - גימטריא {{גמט דגש|יאהדונה"י}}. סך הכל במספר {{גמט דגש|ארץ הקדושה}} - להורות בעת שהיא מקבלת מחכמה ובינה הנקראים '''י"ה''' כנזכר (וגם הם נקראים 'קדש קדשים') - אזי היא גם כן נקרא {{צ|ארץ הקדושה}} על שם ששוכנים בה קדש קדשים. וזה סוד שאמר יעקב (<small>שהוא זעיר אנפין</small>) ללבן (<small>שהוא לובן העליון כנזכר בדרוש אדם קדמון</small>) {{צ|הבה לי אשתי}} - רוצה לומר כי מלת {{צ|הבה}} הוא לשון הזמנה והכנה וחבור. והכוונה הוא שזעיר מבקש ממאציל עליון עתה בזמן חורבנה שיעשה תיקון לנוקביה כדי שעל ידה שנקרא {{גמט דגש|ארץ הקדושה}} שגימטריא {{גמט דגש|אשתי}} שהוא במספר '''י"ה''' כנזכר לעיל. ואז יזכה גם הוא לשם '''י"ה'''. וזהו שאמר {{צ|ואבואה '''אליה'''}}. והוא אותיות {{צ|'''אל יה'''}}. הכוונה הוא שבזמן הגאולה שתבנה ארץ הקדושה ויבנה בית המקדש במהרה בימינו שהוא תיקון מלכות דאצילות - אזי גם הזעיר יהיה לו מוחין הנקראים '''י"ה''' בשלימות, ולא יסתלקו ממנו עוד לעולם. ואז ישתמשו שניהם בכתר אחד בסוד {{צ|והיה אור הלבנה כאור החמה}}. ויעלו זעיר ונוקביה במקום חכמה ובינה בסוד '''י"ה''', ואז שם '''הויה''' יקרא '''יהיה''', דזהו {{צ|ביום ההוא '''יהיה''' יהוה אחד ושמו אחד}}. וגם נקרא '''ארץ ישראל'''. והוא כמ"ש בתיקונים דעולם היצירה שלטא בארעא דישראל. והכוונה הוא כי ביצירה תמן מקנן הזעיר דאצילות הנקרא 'ישראל'. והיסוד ומלכות שלו - הם נקראים {{צ|היכל לבנת הספיר}} - שהם תמיד פתוחים להשפיע בארץ ישראל. וכמו ש{{גמט דגש|לבנת}} היא נקבה, ו{{גמט דגש|הספיר}} הוא זכר -- כן {{גמט דגש|ארץ}} היא נקבה, ו{{גמט דגש|ישראל}} הוא זכר. וזהו רמז כי {{גמט דגש|ארץ ישראל}} גימטריא {{גמט דגש|לבנת ספיר}} - כי הם מכוונים זה כנגד זה. וגם נקרא '''ארץ ישראל''' על שם שתמיד עיני ה' אלהיך דורש אותה. והחיבור היה תמיד. ולכן י' פעמים ס"ה א האלהים{{הערה|לא ברור. ולא הבנתי את הכוונה - ויקיעורך}} גימטריא {{גמט דגש|ארץ ישראל}}, שתמיד היתה הנוקבא עם הדכורא כנודע. כי הז' תחתונות כלולים בג' ראשונות. '''כלל העולה''' מכל הנזכר לעיל כי השלשה ראשונות (שהם '''קני קנזי קדמוני''' כנזכר) - לא ירשו ישראל עד לעתיד. וזהו רמז כי {{גמט דגש|קני קנזי קדמוני}}{{הערה|לא ברור. ואולי כוונתו עם ג' כוללים של המילים ועוד כולל של שלשתם ביחד מגיע אל 541 - ויקיעורך}} - גימטריא {{גמט דגש|ישראל}}. ולכן היה נקרא 'ארץ ישראל' על שם העתיד שירשו גם כן השלשה ראשונות. והנה עתה רמז בתיבת '''ישראל''' - '''לא ירש'''; שלא יירשו עדיין. אבל לעתיד יהיה '''לי ראש''' - רוצה לומר שהשלשה ראשונות יכנסו גם כן בקדושה.{{ש}} וזהו הראשי תיבות שלהם '''קק"ק''' - להורות על השלשה קדושות שרומזים בכתר חכמה ובינה דקדושה, שיהיו מקודשים גם כן כמוהם. ומאחר שהבטיח הקב"ה את אברהם שיתן לנו עשר עממין - לכן בשעת עקידת יצחק אמר לו {{צ|לך לך אל ארץ המוריה}} - לרמוז לו כי הג' ראשונות עם כללות כל עשרה עממין גימטריא {{גמט דגש|ארץ המריה}}{{הערה|כנ"ל אולי, שמוסיף ג' כוללים של ג' מילים ועוד כולל של שלשתם, וצע"ע - ויקיעורך}}. והוא אותיות '''הרם יה''' - רוצה לומר שלא ירשו כי אם ז' תחתונות בלבד, אבל הג' ראשונות הנקראים '''י"ה''' - '''הרם''' אותם לעתיד בזמן הגאולה. והטעם שלא יוכלו לרשת גם כן הג' ראשונוות - זה היה תלוי במשה רבנו ע"ה שלא זכה ל'''יחידה''' שהיא בחינת כתר דאצילות שכולל בו ג' ראשונות - {{גמט דגש|חכמה בינה ודעת}} שגימטריא {{גמט דגש|כתר}}. ולא זכה כי אם לבחינת {{גמט דגש|חיה}} שהיא חכמה דאצילות (כנודע בספר הגלגולים). ואם היה זוכה גם כן לבחינת יחידה - היה לו כח בידו להכניס הג' ראשונות גם כן ולברר מהם כל הקדושה. וכשיבא משיח בע"ה יזכה הוא לבחינת יחידה, ולכן אז יהיה לו כח להנחיל לישראל הג' ראשונות גם כן. והנה צפה הקב"ה שישראל יעשו את העגל, ולכן לא הבטיח למשה אלא ז' עממין. וזה המעשה גרם למשה רבנו ע"ה גם כן שלא יזכה ליחידה. {{ש}} וז"ש במדרש ילקוט פרשת לך לך זה לשונו:{{ש}} :רבנן אמרי אדום ומואב וראשית בני עמון הם השלשה שלא נתן להם בעולם הזה שנאמר {{צ|כי לא אתן לך מארצו ירושה}}. ובמואב כתיב {{צ|אל תצר את מואב}}. '''קיני''' הוא עשו. '''קניזי וקדמוני''' - עמון ומואב. ולימות המשיח יחזרו ויהיו לישראל כדי לקיים מאמרו של הקב"ה. עכ"ל. ודע שארץ סיחון ועוג היא קצת גבול השלשה הנזכר, ולזה בחרו בהם בני גד לפי שעתיד להיות כנגד שלש עליונות, והוא עתיד שיהיה מובחר כל הארץ. ועם היות שעדיין לא נתקדש עד אחר הגאולה. ואפשר לזה נקבר שם משה רבנו ע"ה שהוא מסוד הדעת כנודע. והנה מאחר שלא היו יכולים ישראל לכבוש את הארץ של שלשה ראשונות, ולכן גם כן תמצא שלא היו ישראל על שלימותם ושכינה על שלימותה עד לעתיד בע"ה שכל ישראל יכנסו בה ואז תהיה הארץ מלאה. והיינו שלימותה האמיתי. ואז תתתקן השכינה שהיא העומדת על י"ב בקר ויתתקנו החיות שהם בעלות י"ב פנים נגדיים לי"ב בקר הנזכר. ויתקן כסא הכבוד שאינו על שלימותו - כי אחר שהשכינה שהיא למעלה ממנה והחיות שהם למטה ממנה אינם על תיקונם - ממילא משתמע שהיא עצמה אינה על שלימותה. ותתקן ארץ ישראל עצמה. שתיקון ארץ ישראל היא על ידי השכינה שהיא שורה בה, ועל ידי כן המה כפופים. ואחר ששכינה לא שרתה בה כראוי ואפילו בימי יהושע כי היו שני שבטים וחצי חוץ לארץ ישראל - ולזה ארץ ישראל אינה מתוקנת על שלימותה. והטעם שלא היתה יכולה השכינה להיות בשלימותה - זה תלוי על קטרוג הלבנה עם החמה. וכל זמן שאינה חוזרת לסוד {{צ|אור הלבנה כאור החמה}} ממש לשישתמשו בכתר אחד כמו בעת בריאתם - אין השכינה יכולה לחיות בשלימותה. כמו שמביא האר"י זלה"ה בדרוש שבעה בחינות שיש למלכות דאצילות עיין שם, ותמצא עומק ענין זה בשורשו. וזהו שכתוב {{צ|{{גמט דגש|זה}} יהוה קוינו לו}} - רוצה לומר בזמן שישתלם שנים עשר שבטי '''י"ה''' בארץ החיים - אזי גם כן יהיה השם שלם. כי '''זה וזאת''' כחדא אזלין. ו{{צ|זאת}} שהיא מלכות אחידת ביסוד שנקרא {{צ|זה}} כנודע בזוהר בפרקת חקת עיין שם. כי '''{{גמט|קטנה=1|זאת}}''' במספר קטן גימטריה ג"כ '''{{גמט|קטנה=1|זה}}'''. ועוד הנעלם של '''זה''' במילוי כזה '''זי"ן ה"ה'''{{הערה|{{גמט דגש|י"ן ה}}}} - גימטריא {{גמט דגש|אדני}}. ===[הבדל בין ארץ ישראל לחוץ לארץ]=== ועתה נבאר ההבדל שיש בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, והבדל הנהגת ישראל ואומות העולם, והבדל הנביא והמכשף ובעל תשובה והגר. הענין - להיות מציאות משכן החיצונים למעלה מן הרקיעים והיות הנהגה הזאת שהיא הנהגת השמים מבולבלת - פעמים היא תחת שליטה עליונה. כן ממש היא הנהגת הגוף! שההנהגה הזאת הנזכרת תמצא אל כל החיים, בין מן האומות בין מישראל, מפני שהם יסודות מיוסדות מעת בריאת האדם ואין בהם תוספת ומגרעת לכל אדם. רק שישראל מגבר בהם קדושה העליונה ותקדשם. ומה גם מצד הכנת אביו ואמו בעת הולדתם. ולכך תתלבש בהם הקדושה בעודם בחיים. אמנם אומות העולם תתלבש בהם טומאה. אבל בבחינות אחרות כל בני אדם שוים. אמנם ישתנו בסוד ב' בחינות.{{ש}} ההנהגות הנזכר - כי אומות העולם שהם תחת שליטת החיצונים הם שואבים החיים שלהם בעת שהטומאה מתפשטת. וישראל שואב בעת שמתפשטת הקדושה. וזהו ממש כעין שליטת הקדושה העליונה בהנהגת הרקיעים והחיצונים. וכמו שסוד ההנהגה הזאת תלויה במעשי בני אדם. אם מטיבין מעשיהם יכנעו החיצונים ותהיה ההנהגה הזאת נמסרת אל הקדושה. ואם ח"ו מקלקלים מעשיהם נמסרת אל החיצונים. כך הוא האדם ממש! בהיותו מגביר בו סוד היצר הרע והטומאה - יתן ההנהגה כולה אל החיצונים. ובהיותו מגביר בו סוד הקדושה שהיא הנפש הקדושה ושאר פרטים אשר נבאר - יותן הנהגה זו כולה אל הקדושה ותתקדש. ועתה דמה בדעתך שני עניינים קודם. * הראשון - הנהגת ארץ ישראל והיא הנהגת הקדושים והנביאים שהיו מזדככים חומרם והיו מתקנים עצמם - כל חושיהם והשכלתם להתקדש, והיו שולטים במדות הנפשיות ומשעבדות אותם אל הקדש. ואין להם מדות נפשיות חומריות כלל. כעין שהיו שולטים בגלגלים ומכניעים אותם אל רצונם. * השני - היא הנהגת חוץ לארץ שהכל נמסרת לשרים, והיא חכמת החרטומים והמכשפים ושאר החכמות שהיו משועבדים מדות נפשיות שבהם אל צורך אותם החכמות. והם כעין בלעם ותלמידיו. ונודע שיש עתה שתי הנהגות תחת אלו והם דומות לאלו. * הראשון היושב בארץ ויצא חוץ לארץ. דהיינו שיצא מהנהגת הקדושה אל הנהגת השרים. כך ממש הוא ישראל ששעבד מדות רעות על עצמו ונתן כחתיו הנפשיות משעובדות לרצון יצרו הרע. והרי זה כעין מי שהשלים החצוני על עצמו ושעבד הגלגלים אל תחת שליטת השרים כנזכר. והיינו מי שהיה בארץ ויצא חוצה שלא לדבר מצוה. * השני הוא בהפך. והיינו הגר המתגייר והרשע השב בתשובה וכיוצא. דהיינו שהיה בחוץ ויצר הרע שולט במדותיו הנפשיות - ועתה הכניע יצר הרע ונכנס לפנים בקדושה והשליט על עצמו כל הקדושה העליונה ושעבד כחותיו אל הקדושה. וראוי להזכיר לכל מעיין שלא יחשוב בראותו בספר הזוהר {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} וכיוצא בהן שהדברים כפשטן ח"ו. כי הקב"ה קדוש - וכי יעלה על הדעת אפילו בבריאה בקודש הקדשים אין מלאך ולא שרף ולא שום בריה יכולה להיכנס לאצילות! ואיך יעלה על הדעת שתכנס שפחה במקום גברתה?! אך הכוונה כי העולם מתנהג על פי המדות העליונות, וכולן משפיעות וממשיכות שפע אל המלכות. והיינו היות תפארת מתייחד עם המלכות, והמלכות מחלקת מזון מהשפע הנזכר מנהגת ומנהלת העליונים ותחתונים, חיצונים ופנימיים. ובהיות ישראל על אדמתם היתה בחינה אחת של המלכות הנקרא {{צ|אופן אחד בארץ}} שפירושו שהיא בארץ לנהל התחתונים ומשם מקבלים שפעם ומזונם ישראל. וממה שרמסו ישראל ברגליהם היה נמשך אל החיצונים ביד אמן המקוללת לזון את בניה כמו שהוא סוד פרי החג. כאשר גרמו עונותינו ונחרב בית תפארתנו - הנה אופן הזה אשר בארץ הנה היא עמנו בגלות שוממה - פירוש שאין ההנהגה על ידה עלינו, ונתלבשה בלבושי גלות לבושי חול. והיא מנהגת על ידי השפע ההוא התחתונים. ואותם לבושי חול שהם מצד מטט"רון סביב למשכנו יחנו החיצונים ואמן המקוללת תובעת חלקה וחלק אנשיה. ואנחנו בגלותינו יונקים משדיה המקוללים מפני שאנו ניזונים על ידה. וזה{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ואני מסופק אם לא צ"ל '''וז"ס''' דהיינו '''וזה סוד''', וצע"ע - ויקיעורך}} לעומדים בחוץ לארץ עובדים עבודה זרה בטהרה, שהם אומרים {{צ|ברך עלינו וגו'}} ואין ספק שהשפע נתן למקוללת לזון בניה שהם עיקר ואנחנו טפילים להם. ומתמצית אנחנו ניזונים כי אין שפע מתחלק חוץ לארץ שלא ינתן לשר של האומ' ההיא כאמור {{צ|ועל המדינות בו יאמר וגו'}}. והנה אמנו - אין בידה להשפיענו מפני שנטלה ההנהגה ממנה בערך שאין ההנהגה ממנה בלתי אמצעי. ולכן ענין זה יוחס בלשון {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} - שהיא נוטלת חלק השפע ומחלקת לבניה כרצונה. משל לבן מלך שבהיותו בהיכל אביו היתה פרנסתו ומנת מזונותיו נתונות לאמו, ואמה זנה אותו בהנהגתה הראויה. וכאשר הרבה לפשוע - גרשו אביו מאת פניו, והלכו הוא ואמו בגולה בין הגוים. ובהיותו שם המלך אביו נתן מזונותיו בצמצום על ידי השפחה ההיא שהבן בביתה. והשפחה ההיא נותנת לבניה הטוב והמובחר, והמותרות נותנת לבן המלך. ואין לה דעת ותבונה להשיג שכל המזונות לא נתן לה אלא על ידי בן המלך שברשותה. והנה בערך בחינת המזון - הרי השפחה יורשת גברתה, כי הנהגת בן המלך על ידה והיא נושאת משאת בן המלך מאת פני המלך. לא שהיא תכנס לפני המלך ח"ו, אלא שהמלך נותן את המשאת ביד השר והשר אל העבד ועבדו אל השפחה. והנה מטעם שמתוך היכל המלך יוצא החלק אל השפחה - אם כן אין לך פגם גדול מזה אל המלכה. והנה השראת אלהותו יתברך עלינו הוא בשני דרכים. * האחד הוא על ידי התלבשות המדה הזאת שהיא השכינה השוכנת עלינו בלבוש נכרי, דהיינו בשרים החיצונים, על ידי התפשטותה באופנים. ולזה העומד בחוץ לארץ מקבל אלהותו בדרך זה. אמנם דרך זה יקרא העבודה לאלהים אחרים מפני שקבל השפע מתחת יד השרים. ועל זה נאמר {{צ|גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבוד אלהים אחרים}}. והיינו ישראל העומדים בחוצה לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם. ואלו אינם מקבלים אלוהותו כראוי אחר שיקרא קצת 'עובדי עבודה זרה' מפני שהוא משפיע לחוץ. * הדרך השני הוא על ידי פשיטת לבוש נכרי כנז"ל. דהיינו שלא יהיה נמצא שם שום מפסיק אלא שכינה שוכנת דרך המדרגות הקדושות על ישראל. והיינו היושב בארץ ישראל שאינה מתלבשת בשרים אלא ממש דרך פתח היכל לבנת הספיר תתפשט ותשתרבב שכינה באויר ארץ ישראל ותשכון באויר ארץ ישראל המחכים מצד חכמה - זאת חכמה שלמה. ומטעם זה ארץ ישראל היא המלכות מפני שאוירה משכן לשכינה ואין השכינה שוכנת בערלים מפני שאינה מתייחדת לחיצונים. ולכך צריך השוכן בארץ לימול בשרו. שאם לא - מטמא הארץ. נמצאת למד שקבול אלהותו תלוי בישיבת הארץ וישיבת הארץ תלוי במילה. וזה בשלימות, כי זה תלוי בזה, כמ"ש במדרש ילקוט דף רע"א ע"א כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וסמיך ליה וזכרתי את בריתי וגו'. מכאן אתה למד ב' דברים. האחד שארץ ישראל שקולה כמצות מילה שנאמר זכרתי את בריתי וגו' והארץ אזכור - לומר מה מילה דוחה שבת אף כיבוש ארץ ישראל דוחה שבת.{{ש}} הב' לומר ששקולה ארץ ישראל כנגד כל מה שנברא בששת ימי בראשית וכו', עיין שם. וזהו רמז כי בשמות הנקרא ארץ ישראל תמצא בסופי תיבות דילהון '''מילה''' כזה: * ארץ החיי''''ם''' * ארץ צב''''י''' * ארץ ישרא''''ל''' * ארץ הקדוש''''ה'''. וזהו גם כן רמז {{צ|'''ה'''ן '''צ'''דיק '''ב'''ארץ '''י'''שולם}} {{ממ|משלי|יא|לא}}. כי מי ששומר הברית נקרא 'צדיק' ועומד בניסיון כמו שמנינו ביוסף הצדיק. אבל מכל מקום אינו שלם עד שנכנס לארץ ישראל ויושב בה. וז"ש {{צ|הן '''צדיק בארץ'''}} - דהיינו שהצדיק דר בארץ - אזי הוא {{צ|ישולם}}. וראשי תיבות '''הצבי''' - ר"ל באיזו ארץ. וזהו רומז הראשי תיבות שהוא דווקא בארץ '''הצבי'''. כי זה תלוי בזה. וגם כן קבלת האלהות תלוי במילה לבד. וזה אפילו אם לא יזכו לארץ, אבל אינה בשלימות כי הוא בהתלבשות על דרך שפירשנו. ולזה גלו לבבל שכינה ביניהם. וזהו בזכות המילה. וז"ש {{צ|והייתי להם לאלהים וגו'}}. ===מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל=== מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל בין בחייו בין במותו. בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו תועלת לעולם מהתועלת המגיע בהיותו בחוץ לארץ. כן פטירת הצדיק בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו היזק לעולם יותר מההזיק המגיע אם היה נפטר בחוץ לארץ. והענין כי ארץ ישראל היא לב העולם כי היא שער השמים כנז"ל. וכמו שמהלב שהוא מקור החיים יתהלך ויתפשט החיות לכל אברי הגוף - כן בהיות ארץ ישראל בריאה בצדיקים היושבים בה - יתפשט הבריאות לכל יושבי העולם בכללו. כי בריאות ארץ ישראל הוא בצדיקים שהם ממשיכים לה השפע והחיות מלמעלה. וזהו כונת הפסוק {{צ|ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם}}. ר"ל אימתי ישמחו כל ישראל הדרים בחוץ לארץ במעשיהם הטובים, כמו שפירש התרגום {{צ|יחדון דבית ישראל בעובדיהון}}, כש{{צ|בני ציון}} שהם הצדיקים הדרים בעיר ציון {{צ|יגילו במלכם}} - שגורמים ייחוד העליון של תפארת ומלכות. ואז יורד השפע להם מתחלה, ואחר כך לכל חוץ לארץ. וכל התפילות של חוץ לארץ אינם עולים אלא על ידי תפלת הצדיקים שבארץ ישראל. וזהו {{צ|'''ב''''ני '''צ''''יון '''י''''גילו}} - ראשי תיבות '''צבי'''. שהם שמחים בארץ '''צבי''', גורמים שמחה בכל העולם. ואם ח"ו אין מי שעושה יחוד וחבור של מעלה בארץ ישראל - כל המעשים שעושים בחוץ לארץ אינם מועילים כלום ואין מעלתם עולה למעלה. כי בשלומם של הצדיקים שבארץ ישראל יהיה להם שלום בחוץ לארץ. וזהו שאמר הפסוק {{ממ|תהלים|סד|יא}} {{צ|'''י''''שמח '''צ''''דיק '''ב''''יהוה}} - ראשי תיבות '''צבי'''. שעל ידי שהצדיק שמח בה' ממש - שעושה יחוד של מעלה. {{צ|וחסה בו}} מתוך אהבה. {{צ|ויתהללו כל ישרי לב}} - ר"ל ויתהללו כל חוץ לארץ ויאמרו זה הוא דרכי ישרים של ארץ ישראל הנקרא 'לב' כנזכר לעיל, כי היחוד של ארץ ישראל מועיל לכל העולם. כי הנה אין דרך להתשפט השפע לכל העולם כי אם מארץ ישראל, לא זולת. וזהו אמרו רז"ל {{צ|מתמצית ארץ ישראל העולם שותה}}. ירצה כמו שביארנו כי ארץ ישראל כמו הלב המחלק החיות לכל הגוף כמו שאמרו הרופאים, כי מהצלול והזך שבדם ניזון הלב המחלק החיות לכל הגוף, ואחר המוח מהיותר זך שנשאר, ואחר כך הכבד ואחר כך שאר האברים כפי מדרגותם. {{ש}} כן גם כן העולם בכללו. מן הזך והטהור שבשפע ניזונת ארץ ישראל, ואחר כך שאר ארצות. כפי מדרגותם כן יתעבה מזון נפשם כנזכר לעיל. ולזה כיוונו רז"ל {{צ|מתמצית ארץ ישראל העולם שותה}} כנזכר. אמנם בזמן החורבן שנפסק השפע בעונותינו - הנה כל האיברים הולכים ודלים אחר שאין הלב בבריאותו ואין לך מזון. וידמה כיום התענית. ולזה אין לך יום מחורבן הבית ואילך שאין קללתו מרובה מחבירו - כי הולכים ודלים הנמצאות מחסרון השפע. והענין כי ביום התענית שנפסק המזון - אז הלב ניזון מן האיברים. כי בראותם כי נחלש הלב - לפחדם ממיתתו שימותו גם כן הם כי בהיותו הם חיים - ולזה הם נותנים לו מדם האיברים שנמצא להם כדי לחזקו שלא יפול הכח. ובזה הולך ומתמעט חלבם ודמם. כן גם כן מזמן החרבן ואילך מתמצית חוצה לארץ - ארץ ישראל שותה. כי ארץ ישראל אין לה קיום והעמדה אלא על ידי המעט מזער צדקה שמשלחים לארץ ישראל מחוץ לארץ, כהיום הזה שהוא התמצית של אנשי חוצה לארץ. והנה הצדיקים היושבים בארץ ישראל - באמצעותם השפע יורד מלמעלה. וזה אחר שהשפע הרוחני אי אפשר שירד למטה לארץ הגשמית אלא על ידי הצדיקים שהם חלק אלוה ממעל, ובהכנת מעשיהם ותורותם יורידו השפע הפך טבעו ויעזור להם טהרת המקום. כמו הפתילה הטובה והשמן הזך שהם נושא השלהבת. כי בהם נאחז אור הרוחני שאין בטבעו לירד למטה. וכבר ידעת מ"ש בספר התיקונים דף מ"ד ע"א וזה לשונו: {{צ|ללבי גליתי ולאברי לא גליתי}}. ומקשה הר' חיים ויטל זלה"ה ולמה אמרו רז"ל מלבא לפומא לא גליתי - שהרי מצינו בפירוש כמה רבים וגדולים שדברו בענין הגאולה כגון רשב"י וכיוצא בו?{{ש}} אבל רזא דמלה הוא כי אל אותם הנשמות שהם מבחינת הלב - גלה סוד הקץ. ולזה היו יכולים לדבר. אבל לנשמות שהם משאר האיברים - לא גילה. וזה שאמר התיקונים דף מ"ד ע"א {{צ|'''ללבי''' ודאי גליתי ולאברי לא גליתי}}. מאי "ללבי"? אלא אורייתא איתה לה רישא וגופא ולבא ואברין כגוונא דישראל דאתמר בהון {{צ|עיני העדה}} - דא ע' סנהדרין. ומשה ואהרן על גביהן. אלין דאתמר בהון {{צ|ללבי גליתי}}. וכן באורייתא שבעין אנפין תליין מתרין תורות - אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה. בגלותא - {{צ|חלק '''לבם'''}} דאינון {{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים דאינון כגוונא דסנהדרין. ורזא דמלה {{צ|אשרי כל חוכי '''לו'''}} - {{גמט דגש|לו}} בחושבנא סליק תלתין ושית. ואינון {{גמט דגש|ל"ו}} בארעא דישראל ו{{גמט דגש|ל"ו}} לבר מארעא דישראל. ודא איהו {{צ|חלק '''לבם''' וכו'}}. וזהו סוד שהקב"ה רמז למשה {{צ|אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו' ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם}}. ונודע כי פני משה פני חמה. וזהו שכתוב {{צ|ושמתי '''כ"ד כ"ד''' שמשותיך}} - ר"ל ש{{גמט דגש|מ"ח}} צדיקים מן השבעים שכולם הן מן שורש השמש כמשה רבנו ע"ה. וכולם הם מעלמא דדכורא. ולכן השכינה רודפת אבתרי' לאתחברא עמהם בסוד {{צ|אור זרוע לצדיק}}. וכשלא יש זכות בישראל - אזי ח"ו הם להפך כנזכר, ונשארו בארץ ישראל {{גמט דגש|כ"ד}} אחת בלבד. ואז נאמר {{צ|אל ישוב '''ד"ך''' נכלם}} {{ממ|תהלים|עד|כא}} - שיקבל הקב"ה את תפלתם ואל תשוב ריקם מלפניו. והנה נודע אם הדור זכאי - רובם בארץ ישראל, ואם הדור חייב - רובם בחוץ לארץ. והכונה מה שאמרנו. כי קיום העולם הוא הצדיקים שעובדים ומושכים השפע למטה לארץ. והנה בהיות רובם בארץ ישראל - אז ימשיכו שפע רב טהור ונקי. אמנם מיעוטם בחוצה לארץ יספיקו להמשיך אותו השפע שכבר ירד לארץ ישראל והם ימשיכוהו לחוץ לארץ. ולזה רמוז בפסוק משלי כ"ט {{צ|ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם}}. ר"ל כי ראשי תיבות {{צ|'''ב''''רבות '''צ'''דיקים '''י'''שמח '''ה'''עם}} - הוא '''הצבי'''. כשיש רוב צדיקים בארץ '''הצבי''' - אזי {{צ|ישמח}} כל העם שבחוץ לארץ שהם גורמים הורדת שפע ברכה עד בלי די. {{ש}} אבל {{צ|ובמשול רשע}} - כמ"ש בתיקונים {{צ|מאן "חלק לבם"? דא שאור וחמץ דאינון סמא"ל ונח"ש}}. וזה שאמר {{צ|ובמשול רשע - דא סמא"ל}} השולט ומחלק לבם שרובם בחוץ לארץ. אז {{צ|יאנח עם}} - כי השפע הוא מעט מזער מה שמקבלים, כי בהיות מיעוטם בארץ ישראל לא יוכלו להמשיך משער השמים כי אם מעט שפע. כי כפי עובי הפתילה תהיה אחיזת השלהבת. ולזה אף אם יהיו רובם בחוץ לארץ לא יועילו להמשיך אצלם לחוץ לארץ רק מה שכבר נמשך לארץ ישראל על ידי המועטים. '''{{קטן|קטע זה הובא כאן על פי הגהת המהדיר בדפוס ויניציא}}'''{{ש}} בזוהר דף קנ"ז ע"ב: אף על גב דישראל לבר מארעא קדישא - השכינה גולה אחריהם ונותנת שפע מזונם של ישראל ביד השרים - היינו דווקא שתחלה יבא אל מקום הנועד, היינו מהיכל לבנת הספיר אל נקודת קדש קדשים, ומשם מתפשט לסוד גלות ישראל ביד השרים. וז"ש {{צ|על חילא וזכותא דארעא}} - כלומר שם נשפע ומשם מתחלק לשרים ולישראל שהם תחת רשות השרים. וז"ש {{צ|וברכת את יהוה אלהיך}} אפילו בחוצה לארץ. {{צ|על הארץ הטובה}} - על סיבת ארץ הטובה שהוא ארץ ישראל. {{צ|אשר נתן לך}} המזון בחוץ לארץ. שהארץ הקדושה היא נותן מזון בחוץ תחת השרים. וז"ש שם {{צ|דהא בגינה מזונא וספוקא אשתכח בעלמא}}.{{ררר}} '''{{קטן|[עד כאן הקטע]}}''' או ירצה באופן אחר. והוא כי הצדיקים בהיותם בארץ ישראל יוכלו להגין על כל המקומות. והטעם כנזכר כי ארץ ישראל הוא כמו הלב הנותן חיות וקיום לכל האברים כולם. אמנם צדיקי חוץ לארץ - לא יועילו אלא למקומם לבד, כי הם כמו חיות האבר הפרטי שלא יועיל רק לעצמו. וכן בעת סלוקם שהצדיקים שבארץ ישראל יזיק לכל העולם. וז"ש {{צ|ותמת שרה בקרית ארבע וגו'}} - שיש להעיר שאומר תחלה הסימן הפרטי שהוא {{צ|בקרית ארבע}}, ואחר כך הסימן הכללי שהוא {{צ|ארץ כנען}} הכולל כל ארץ ישראל? אמנם יתיישב כפי מה שהזכרנו שהכוונה לרמוז מעלת שרה שבזכותה היתה מועלת לאנשי מקומה וגם כן לכל אנשי גבול כל ארץ כנען. וכן בעת סלוקה - לכולם יחק נסתלקה; כלומר שכולם אבדו התועלת. והטעם כנזכר שהצדיק בהיותו בארץ ישראל מועיל למקומו לכל העולם. ונחזור. כי יש לפעמים שמחלקים השבעים ושתים צדיקים שני חלקים בארץ ישראל שהם כמנין {{צ|ושמתי {{גמט דגש|כדכד}} שמשותיך}}. ו{{גמט דגש|כ"ד}} אחד בחוץ לארץ. ואז נאמר {{צ|קול רנה וישועה '''ב'''אהלי '''צ'''דיקים. '''י'''מין יהוה עושה חיל}} - ראשי תיבות '''צבי'''. ר"ל כשיש בארץ '''צבי''' כמספר {{גמט דגש|{{צ|באהלי}}}} צדיקים - אז הוא {{צ|קול רנה וישועה}} בכל חוץ לארץ בשביל שיש {{גמט דגש|כדכד}} צדיקים. ומה שהיה מקודם {{גמט דגש|אהל}} אחד שהוא במספר {{גמט דגש|ל"ו}} - עתה שנחלקו לשני שלישים נעשה ב' אהלין. וזהו שכתב {{צ|'''באהלי'''}} לשון רבים - כי מיעוט רבים שנים. ולכן אמר גם כן ב' לשונות {{צ|קול רנה וישועה}}. ומי גרם זה? וז"ש {{צ|ימין יהוה עושה {{גמט דגש|חיל}}}} - רוצה לומר החסד של מדת הרחמים פועל בעולם ועושה {{גמט דגש|חיל}} בעבור חיל דמטרוניתא שישי במספר {{גמט דגש|חיל}} צדיקים בארץ ישראל. אבל צריך להבין השורש של אלו {{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים מאיזה מקום באים?{{ש}} דע מה שמביא האר"י זלה"ה בדרוש השלישים כי כל חסד מתחלק לששה שלישים, עיין שם. והנה החמשה חסדים מתחלק לשלשים חסדים. וזהו סוד {{צ|ואברהם היו יהיה}} - ר"ל אברהם שהוא חסד מתפשט בגוף דזעיר במספר {{גמט דגש|יהיה}}, ואחר כך נכנסים כללות החסדים ביסוד דזעיר והוא גם כן מתחלק לששה שלישים - {{גמט דגש|ל"ו}}. ואחר כך בעת החיבור היסוד דזעיר עם היסוד דנוקבא - הוא נותן בה גם כן כללות החסדים. וזהו סוד הפסוק {{צ|ויתן אברהם את כל אשר {{גמט דגש|לו}}}} - שהם {{גמט דגש|ל"ו}} חסדים - {{צ|'''ליצחק'''}} - שהוא {{גמט דגש|רחל}} גימטריא {{גמט דגש|ליצחק}}. מפני שכל תיקונים הוא מצד הגבורות שהם נקראים 'יצחק', והיא נקרא על שמו. והנה כנגד {{גמט|ל"ו}} חסדים שהם נכללים ביסוד הנקרא 'צדיק', ועל שמו דיסוד נקרא כולם 'צדיקים' -- כן {{גמט|ל"ו}} גבורות הנכללים ביסוד דזעיר נקרא גם כן {{גמט|ל"ו}} צדיקים. ואלו הם ה{{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים הנזכר לעיל. וז"ש {{צ|"חלק {{גמט|לבם}}" - מאן חלק לבם? שאור וחמץ דאינון ערב רב}}. ורזא דמלה {{צ|ויהי מבדיל בין מים למים}}, עיין שם. והכוונה הוא כי בזמן שערב רב שולטים בעלמא - אז הנוקבא דזעיר היא בסוד 'אחור באחור', ואין לה אלא גבורות כמו עמה בזמן הגלות. ואז {{צ|חלק {{גמט דגש|לבם}}}} - ש{{גמט דגש|ל"ו}} גבורות הם בסוד חוצה לארץ שהוא אחורי הזעיר, ו{{גמט דגש|ל"ו}} חסדים הם בסוד ארץ ישראל שהוא ביסוד דזעיר בפנים שלו. וזהו {{צ|ויהי מבדיל בין מים (של חסדים) למים (דגבורות)}}. וגם ראשי תיבות {{צ|'''ב''''ין '''מ''''ים '''ל''''מים}} הוא {{צ|'''לבם'''}}. אבל בעת התחברות החסדים וגבורות ביחד כמו בעת חיבור זעיר ונוקביה במוסף דשבת או בעת הגאולה בעזרת השם יתברך - אז נותן הזעיר גם כן לנוקבא ה{{גמט דגש|ל"ו}} חסדים. אזי נאמר {{צ|{{גמט דגש|חסד}} יהוה מלאה הארץ}}. ר"ל שכל {{גמט|ע"ב}} צדיקים שמספרם עולה {{גמט דגש|חסד}} - הם כולם בארץ ישראל, וארץ ישראל (שהיא הנוקבא) מתמלאות מהם. ו{{גמט דגש|ל"ו}} גבורות גם כן נקרא 'חסדים' על ידי המיתוק. וכולם ביחד הם כמנין {{גמט דגש|חסד}} כנודע. ואז נאמר {{צ|היוצר יחד {{גמט דגש|לבם}}}}. ואז גם כן יגל '''לבם''' בה' ממש. <big>(</big> ושמעתי מאהובי הר' משה זכות נר"ו כי כל דרוש זה רומז בפסוק {{צ|על זה היה דוה לבנו}}. וירצה כי הצדיקים נקראו 'לב' ונקראו 'עינים' כנ"ל מן התקונים. ויקונן הנביא {{צ|על {{גמט דגש|זה}}}} שהם הי"ב לעשות {{גמט|חי"ל}} - {{צ|היה דוה לבנו}}. ולא עוד אלא אפילו {{צ|על {{גמט דגש|אלה}}}} שהם הל"ו {{צ|חשכו עינינו}}. ודייקא כי בחסרון ה'זה' דוה הל"ב - הוא האדריכל הרמוז בדברי רז"ל כי מטיבורא דלבא יש שני שלישים שהם סוד {{גמט דגש|כ"ד כ"ד}}. ואמנם בחסרון {{גמט|'אלה'}} - אז יש חשך גם לעינים כי אז נסתמו עיניהם ולבם של ישראל. והמשכיל יבין ושפתים ישק <big>)</big> ===מעלת ארץ ישראל וישיבתה=== מעלת ארץ ישראל וישיבתה. הנה בענין ארץ ישראל הם ששה חלוקות. * הא' - מי שלא נכנס בה כלל ועיקר * הב' - מי שראה אותה מרחוק ראיה לבד * הג' - מי שנכנס בה ויצא ומת חוצה לה * הד' - מי שנכנסו עצמותיו אחר מיתתו * הה' - מי שנכנס בה וישב בה ועמד עד יום מותו ומת שם * הו' - מי שנולד בה ולא יצא חוצה כל ימי חייו וחלוקות אלו הן זו על זו במעלה, והם רומזות לדברים עליונים. ואין ספק כי כל העולם השפל הוא נגד המלכות, ובכללו ג' בחינות. * האחד - ים * השני - ארץ * השלישי - ארץ ישראל וכל אחת מוקפת מחברתה. * כי הים מקיף את כל היבשה, והבחינה הנקרא 'ים' הוא כנגד לובן שבעין והוא נגד החסד. * ושאר הארץ הנקרא חוצה לארץ הוא נגד שחרות שבעין והוא נגד הגבורה, ומשם נמשך התוך הזהב וסיגיו. ולפיכך אויר ארץ העמים מטמא כי הוא הנחלק ל{{גמט דגש|ע'}} שהם מצד האומות בסוד החיצוניות. * וארץ ישראל נגד קו הירוק המקיף את בת עין וזהו מצד התפארת הנקרא 'ישראל'. * ובאמצעות ארץ ישראל - ירושלים שהיא נגד בת עין שהיא עצם השכינה. וג' גוונין הקודמין הם סובבים ומקיפים אותם והם סוד שבת שפירושו '''ש' ב"ת'''. דהיינו {{גמט דגש|ש'}} - {{גמט דגש|ג'}} אבות. ולא אבות ממש אלא ג' מציאיות שהם קשוטי המלכות. ו{{גמט דגש|בת}} - דהיינו '''בת עין''' - שהוא עצם המלכות הנקראת 'בת' שהיא 'בת' ומדה אחת מעשר מדות, והיא נחלקת לעשר דהיינו סוד {{גמט דגש|י'}} קדושות. ונלע"ד רמז אחד למה נקרא ירושלים {{צ|בת עין}} מפני ש{{גמט דגש|סמא"ל}} שגימטריא {{גמט דגש|עין}}, הוא מקבל שפע מהיכל לבנת הספיר כנז"ל ומחלק אותם אחר כך ל{{גמט דגש|ע'}} שרים. וזהו '''עין'''. אם כן ירושלים נקרא ה'בית' של {{גמט דגש|ע'}} שרים שמשם יוצא השפע להם. והנה מי שאינו דר בארץ ישראל אמרו רז"ל שדומה כמי שאין לו אלוה. להיות שנשמתו אצולה ממקום הקדש. ולפי האמת אין בקליפה באמיתות לשלוט בו מפני כי חלק ה' עמו ולא חלק בשרים. ונמצא שאין השר ההוא שולט בו כל עיקר, וגם השכינה אינה שורה עליו מפני שהוא בתוך מצולות ים הקליפה המתלבשת באויר ארץ העמים הטמא, שמצדם הוא טמא ומטמא. ונמצאו לפי זה ש{{צ|אין לו אלוה}}. ואין ספק כי נשמתו ורוחו ונפשו וגופו הם מתלבשים בתוך הקליפות והטומאה. ועוד שאין מעשיו ולא תורתו טהורים מפני שהם מתלבשים באויר ארץ העמים הטמא. בזולת כי בעת הפטירה אין הנשמה עולה בטהרה מפני שהיא מתלבשת בקליפה ההיא בזולת שהיא צריכה להתגלגל ממקום למקום עד בואה לארץ ישראל כי שם שער השמים ליכנס הנשמה בגן עדן. כדפירשו רז"ל כי דרך מערת המכפלה כניסת הנשמה לגן עדן של מטה, ומשם לגן עדן של מעלה. וכאשר נבחין מעלת ארץ ישראל על חוצה לארץ נמצאם בשלשה בחינות בזולת שיש תחת כל בחינה ובחינה מהם כמה בחינות: * האחד - מענין עשיית המצות בטהרה ובנקיות כל ימי היותו בעולם * השני - מענין פטירת הנפש מן הגוף * השלישי - מענין התחיה אחר כך והנה ג' חלוקות אלו לא ישתוו וודאי. כי מי שהיה כל ימיו בארץ ישראל נמצאת נשמתו גם בעת בואה אל גופו בטהרה ובנקיות בלתי נטמאת באויר ארץ העמים והיא במעלה גדולה וסיוע גדול אל העבודה. וגם אם בקטנותו יכנס האדם קודם י"ג בארץ ישראל - זוכה קצת אל מדה זו כי אין יצר הטוב ונשמה באדם עד י"ג שנה כדפירשו רז"ל. ולפעמים גם הרוח ולפעמים הנפש כנזכר בזוהר בפרשת משפטים. וכן כל שנותיו אשר עשה הם בטהרה ובנקיות עד צאתו מן העולם הזה. גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב. אבל העולה לעת זקנתו לארץ ישראל אינו מכלל מדה זו ואינו זוכה כי אם אל השנים שהם מענין הפטירה וגם החתיה כאשר יתבאר. והעולה אחר מיתתו בעצמותיו - זה ודאי אינה זוכה כי אם בתחיה לבד, וגם אל מעלת פקודת הנפש לעצמות בסוד {{צ|ועצמותיך יחליץ}}, היות בטהרה בארץ ישראל. '''ועתה''' כשנבא לספר במעלות החלוקה הראשונה הם רבות. * '''א'''' - שהנשמה לא נטמאת מעולם ולא נתלבשה באויר ארץ העמים כל עיקר * '''ב'''' - שמצותיו אשר עשה כולם בתכלית הטוהר. ואותו הרוחניות המתהוה מהמצוה והתורה לא נתלבש בקליפה ההיא והטומאה ההיא. * '''ג'''' - כי השפע הנשפע על ידי התורה והמצוה לא נשפע אל השרים מפני שהישראלי העומד בחוצה לארץ ועומד במצות ובטהרה - ודאי אותם המצות ישפיעו לו ואותו השפע אי אפשר להיות נשפע עליו אם לא על ידי אותו שר אשר הוא שם בחלק ארצו. וזה פשוט. וזה היה דווקא בזמן היות השכינה עיקרה בארץ ישראל כי אז ודאי היה מקבל על ידי השר. וזהו שאמר דוד המלך ע"ה {{צ|אשר גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבוד אלהים אחרים}} - ממש עובד ומשפיע לאלהים אחרים שהם הקליפות כנז"ל. והכוונה הוא כי הדר בארץ ישראל בחורבנה {{צ|'''דומה''' כמי שיש לו אלוה}}. אבל בבנינה - יש לו אלוה ממש! ובחוצה לארץ {{צ|דומה כמי שאין לו אלוה}} בכל זמן. ולכן דוד שהוא משיחנו אמר {{צ|גרשוני מהסתפח בנחלת יהוה}} כי גלות שלימה היתה לו. ועוד אפילו ישיבת ארץ ישראל בימיו היתה בלא מקדש ובלא משכן; כי הארון חוץ למקומו והמשכן בלעדי בכל מקום שהוא במת ציבור. וכן במשה רבנו ע"ה כתיב {{צ|'''גם בי''' התאנף}} - הראשי תיבות סימן {{צ|'''ג''''רשוני '''מ''''הסתפח '''ב''''נחלת '''י''''הוה}}. * '''ד'''' - עוד כמה מצות היתירות בארץ והם תלויות בארץ. ואין ספק כי מפני היות מעלות המצות האלה גדולה עד מאוד - אין ראוי לקיימם בחוצה לארץ כי כח הקדושה כזו אין ראוי שישפע בחוצה לארץ על דרך שאמרו רז"ל שאין מביאין חלה מחוצה לארץ לארץ ישראל ואם הביאוה תשרף כחמץ בערב פסח. וכן תרומה וכן בכורים וכיוצא באלו הרבה. וזהו ודאי מפני מעלות המצות האלה הנזכרות. * '''ה'''' - היות התפלה של ארץ ישראל רצויה ומקובלת יותר מפני שאין כל כך מקטרגים, וזה מפני שאין אותם האותיות המתהוות מהפה מתלבשות באויר טמא. ולכן הם רצויות ונעשות תכף עטרה וכותרת על ראש מלכו של עולם. וזהו רמז {{צ|'''ה''''נה '''צ''''עקת '''ב''''ני '''י''''שראל באה אלי}} - ראשי תיבות '''הצבי''' - ר"ל כי בארץ הצבי תכף אני מקבל בעצמי הצעקות והתפלות של בני ישראל, לא על ידי מלאך אלא אני בעצמי. מה שאין כן בחוצה לארץ שצריכין להתלבש באויר טמא ויש כמה חיצונים מקטרגים עליהם עד התכנס בארץ. ואחר כך צריכים טהרה ונקיון כדי לעלות למקום גבוה. וזהו שכתב הרמ"ק זלה"ה לזה בכל גבולי ארץ ישראל הם מים כי הגבול המזרחי הוא הירדן, המערבי הוא הים הגדול, והגבול הצפוני הוא נחל מצרים, והגבול הדרומי הוא נהר פרת{{הערה|אולי נפלה כאן טעות וצריכים להחליף נחל מצרים ונחל פרת בדרום וצפון, וצע"ע בדפוסים אחרים - ויקיעורך}}. והכוונה לרמוז כי כל הנכנס לארץ ישראל שהוא אויר הקדש מחוצה לארץ שהוא אויר טמא - צריך בכניסתו לטבול ולטהר עצמו תחילה ואחר כך יכנס. כי אז בכניסתו הוא מתקדש בתוספת נשמה כמו שיתבאר אחר כך בע"ה....{{הערה|נקודות אלו מופיעות בדפוס המקורי של וויניציא - ויקיעורך}} '''וכשנבא לספר במעלות החלוקה הב'''' נמצאות גם כן רבות. * ה'''א'''' כי אין המת בארץ ישראל מת על ידי מלאך המות אלא על ידי מלאך קדוש (כמו שיתבאר אחר כך בע"ה) המתלבש בגבורה לעשות הפעולה ההיא. והוא כבהמה הנשחטת על ידי סכין יפה והיא טהורה. אבל המת בחוץ לארץ מת על ידי סמא"ל, סכין פגום. והוא נעשה נבלה. * ה'''ב'''' כי הנפטר בחוצה לארץ נשמתו בעת צאתה מגופו מתלבשת בכתנת אויר חוץ לארץ ומטמאת על ידי כך ודאי, וצריכה כמה טורח עד בואה לשער השמים ושם מתטהרת מטומאתה כדי לעלות ודאי כנז"ל. * ה'''ג'''' טורח גלגולה עד בואה ממקום שהוא דר להגיעה לארץ ישראל. ומה גם אם צריכה לעבור בגבול שרים רבים עד הגיע לארץ ישראל כי ודאי יאחזום צירים וחבלים. ועל כזה וכיוצא בו אמרו רז"ל {{צ|אינו דומה קולטתו מחיים וכו'}}. '''וכשנבא לספר במעלת החלוקה השלישית''' נמצאם עוד הרבה * ה'''א'''' טורח גלגול מחילות לפי עניינה ולפי מעשיה. * ה'''ב'''' כי תקדם תחיית ארץ ישראל לחוץ לארץ כמו שאמרו רז"ל. * ה'''ג'''' כי בכל ריש ירחא ושבתי הנפשות פוקדות הגוף כנזכר בזוהר, וכאשר יהיה קבור בחוצה לארץ יוכרח שתטמא הנפש באויר ארץ העמים בבוא לפקוד הגוף ולא יהיה להם יחד נחת רוח. ועתה במה שסופר במעלת ארץ מבואר מעלת היושב בה לעולם כי זה זוכה לכל המעלות כולם ודאי. אבל הנכנס בקטנותו יזכה בהם אבל לא כל כך כי כבר נולד באויר ארץ העמים. אמנם מי שעמד עד שגדל ואחר כך בא - גם אם יזכה בקצת לעסוק במצות בארץ ישראל - עם כל זה לא ישיג אל המעלה הגדולה ההיא ואולם ישיג קצתה. אבל מי שנכנס בה ומת - זה ישיג אל השני בחינות לבד, כי הראשונה כבר נאבדה ממנו. ועולה בעצמותיו לבד - זה לא יזכה כי אם אל השלישית שהיא התחייה ופקידת הנפש לבד. ומי שיעלה בבשרו אחר מותו - זה יזכה עוד כי העפר שהוא עפר המזבח. מפני שהאדם ממקום כפרתו נברא והנה אנחנו הנבראים ודאי מאותו עפר מחוייבים להביאו אל מקום חציבתו שהוא קדוש. {{ש}} אבל בזוהר פרשת אחרי עמוד ק"ל {{ממ זהר|ג|עב|ב}}: {{צ|אמר ר' יהודה כל מאן דלא זכי בחייוי למשרי מדורא בארעא קדישא ומייתין ליה לאתקבר תמן - עליה כתיב ונחלתי שמתם לתועבה. רוחיה נפיק ברשותא נוכראה אחרא - וגופיה אתי תחות רשותא דארעא קדישא! כביכול עביד קדש חול וחול קדש}}, עכ"ל. {{ש}} אם כן נראה מכאן שאסור להעלות הבשר אחרי מותו. ובזוהר פרשת תרומה דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|ב}} אמר:{{ש}} {{צ|ואי לא דעביד קב"ה אסוותא לארעא דהא כיון דאתבלי ההוא גופא נשיב קב"ה רוחא ודחי ליה לההוא רוח מסאבא לבר דהא איהו חס על ארעיה}}.{{ש}} ונודע כי הדין הוא שעפר ארץ ישראל שיבא לחוצה לארץ דינו כעפר חוץ לארץ, ועפר חוץ לארץ שנכנס לארץ ישראל דינו כעפר ארץ ישראל. וזהו סוד הגרים. ולכן המתרקב בשרו בעפר הארץ מעלתו גדולה. ואם להפך - להפך. וזה היה סבת יעקב אבינו ע"ה שצוה שיעלוהו תכף למיתתו. ואולם נשאר לנו לדעת מה היא מעלת הרואה אותו מרחוק אם לא יכנס בה? כי אמר הכתוב {{צ|אם יראה איש באנשים האלה וגו'}} - כי נראה שהראייה היא מעלה גדולה!? ועוד שמשה רבנו ע"ה למעלה גדולה נתן לו זה סמוך למיתתו כדכתיב {{צ|עלה אל הר העברים וגו'}}, וכתיב {{צ|ויעל משה וגו' ויראהו יהוה את כל הארץ וגו'}}. מורה כל זה היות מעלה קצת לרואה אפילו אם לא נכנס בה. הענין יובן במה שפירש בזוהר {{צ|ויוסף ישית ידו על עיניך}} בפרשת בלק{{הערה|לא מצאתי רק בפרשת שלח בדף קס"ט ע"א {{ממ זהר|ג|קסט|א}} - ויקיעורך}}, כי העינים הם מבוא אל הצורות המתדמות אל השכל. תחלה יצייר הדבר ההוא בדעתו ובשכלו. והנה הצורה תהיה מצטיירת שם. ואם הצורה ההיא מן הדברים פחותים מוגשמים וגסים המתדמים אל השכל יורידוהו ממעלתו כמו שאסור להסתכל בנשים שאף שאם לא ידמה בשכלו לעבור עבירה - סוף סוף יצייר בשכלו הצורה ההיא ויהרהר מה שאין ראוי, אף אם לא יפעל פעולה רעה. והטעם כי הצורה המצטיירת בשכל תפגום הנפש או יתקננה אם תהיה צורה טובה, וימצא בזה כמה דברים בענין העבודה. והנה כאשר יצייר האדם בדעתו צורה קדושה - הנה אותה הצורה הקדושה ההיא שידמה בדעתו תשלים שכלו. והיינו דקאמר ר' אבא בפרשת משפטים{{הערה|אולי הכוונה אל {{ממ זהר|ב|קכג|ב}}}} שהיתה צורת ר' שמעון מצטיירת לפניו והיה משיג על ידי זה השגה גדולה. וזהו הטעם {{צ|והיו עיניך רואות את מוריך}}. וזה הטעם {{צ|אל תפנו אל האלילים}} שאסור להסתכל בעכו"ם, כי הצורה ההיא הנבזת פוגמת השכל. וזה הטעם שאסור להסתכל בפני אםד רשע. ולא זו בלבד אלא גם היות צורת האדם מצויירת בשכל הנכבד ממנו - ישיג הוא מעלה גדולה ונפלאה. {{ש}} וזה הטעם שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל, כי יצייר עצמו בשכל רבו. והיינו דפירשו רז"ל בפסוק {{צ|חי יהוה אשר עמדתי לפניו}} דהיינו שעומד לפני אליהו, ובהיותו עומד לפני אליהו ודאי תצוייר צורתו בדעת אלישע. ואליהו עומד ומשמש לפני קונו מרוב דבקותו בנבואה - נמצא עומד תדיר לפני ה'. וכיוצא רבים. והיינו טעם {{צ|יראה כל זכורך את פני האדון}}, בזולת טעמים אחרים, כי יצייר הזכר תפארת צורתו ומציאותו בשכינה שעומדת שם. ועם היות שהשגחת השם מצויה בכל מקום - עם כל זה לא יתבודד האדם לחקוק צורתו בשכינה כמו בהיותו מתראה במקום הקדש. וזה טעם {{צ|ולא יראו פני ריקם}}. וכי האי גוונא טובא באורייתא. ולכן מצוה לסגור העינים בעת התפילה לסלק דעתו מהצורות הגשמיות כולם - לייחד המחשבה בצורות השכליות. והנה בהיות איש רואה את אוהבו - בלי ספק יקנה בנפשו שמחה גדולה ותתחקק צורתם זה בזה וזה בזה מרוב אהבתם, ויקנו בדעתם צורתם. וירבו שמחתם ואהבתם. וההפך להפך. וזה טעם {{צ|לא יגורך רע}}. וכן {{צ|מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי}} - כי יעוררו שנאה בלי ספק. וכן גם כן טעם {{צ|אם יראה איש וגו'}} - כי אחרי שהם ספרו בגנות הארץ ושנאוה - אין ראוי שתהיה צורתם חקוקה בה כדי שלא יעוררו שנאה במקום אהבה. אמנם משה רבנו ע"ה לא היה הדבר כן אלא {{צ|ויראהו יהוה את כל הארץ וגו'}}, ופירש בזוהר פרשת בראשית כי מה טעם ראה כל זה שאי אפשר כלל ועיקר להשיג בעין הראות הגשמי כל זה. והכוונה שהראהו הקב"ה באור הראשון הגנוז שבו יכולים לראות מסוף העולם ועד סופו. ועתה בהקדמות אלו יובן סוד מה שמראים פני כתב ספר תורה לעם, וענין זה נעשה גם כן בבית המקדש של מעלה כנזכר בזוהר פרשת בלק{{הערה|לא מצאתי - ויקיעורך}}. ===מעלת הדר בארץ ישראל ובפגם הדר בחוצה לארץ=== '''במעלת הדר בארץ ישראל ובפגם הדר בחוצה לארץ''' דע כי נשמות ישראל הדרים בחוצה לארץ מעולם {{גמט דגש|סנדל"פון}} הוא עולם אופנים, והוא עולם העשיה ויקראו בית יעקב. ויקראו עבדים. ונקראים {{גמט דגש|עבד עברי}} שחשבונו {{גמט דגש|נחש}} מפני שהם תחת הקליפות כמ"ש אחר כך. אמנם הדרים בארץ נשמתם מעולם {{גמט דגש|מטט"רון}}. וזהו {{גמט דגש|ארץ הצבי}} - גימטריא {{גמט דגש|חנוך מטטרון}}. {{ש}} <big>(</big> ואהובי הר' משה זכות אומר שהוא בגימטריא {{גמט דגש|חפשי}}. וכן {{גמט דגש|בן חורים}} עולה {{גמט דגש|יצירה}}. <big>)</big> {{ש}} והוא {{קיצור|מי"ס|מעשר ספירות}}{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ובדפוס ויניציא נראה לי '''מו"ס''' וחשבתי אולי "מוחא סתימאה", וצע"ע - ויקיעורך}} דיצירה. ויקראו {{צ|בני ישראל}} על שם ארץ דישראל סבא. ויקראו בנים. ונקראו {{צ|בני אל חי}} על שם ארץ החיים עילאין. והנה האדם כשהוא בחוץ לארץ היתה לו נפש מעולם האופנים. וכשזכה ונכנס לארץ באה לו נפש חדשה מעולם היצירה ומתלבשת בתוך הנפש הישנה שהיתה לו. ובלילה הראשון שישן בארץ יוצאות שתי הנפשות ועולות למעלה, ובחזרה אינה חוזרת אלא החדשה בלבד. ולזה אינ' ראוי לעונשין כי לא חטאה ולזה מוחלין לו כל עונותיו. וז"ש ר' יוחנן במסכת כתובות דף י"ג {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}}. הכוונה הוא מאחר שנותנים לו נשמה חדשה בלי פגם של עוונותיו אם כן בוודאי שהוא בן עולם הבא. ודע כי ארץ ישראל אינה מכפרת מעבירות הנעשות בה אלא השגגות בלבד. אבל העונות הנעשות בארץ אינם נמחלים אלא על ידי יסורין. וגם צריך שהוא מעביר על מדותיו. והפשעים הנעשים בארץ אין להם סליחה אלא על ידי התשובה ותלמוד תורה. כן כתוב הרמ"ק זלה"ה. אבל איכא למידק טובא. והלא במסכת כתובות פרק י"ג אמר ר' אל זר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון שנאמר {{צ|בל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון}}, עכ"ל. אם כן משמע אפילו העונות גם כן הארץ מכפרת. ואיך אפשר זה היושב בה בשב ואז תעשה - איך תכפר הארץ את עונותיו? אבל יתורץ במה שמביא מדרש ילקוט בתהלים דף קי"ו ע"ד וזה לשונו:{{ש}} רצית יהוה ארצך שבת שבות יעקב. זהו שאמר הכתוב אשר יהוה אלהיך דורש אותה - הופך הקב"ה ומהפך בה ונותן עיניו בה עד שתרצה מעשיה להקב"ה. והמצות שנצטוו עליה אם הוציאו ישראל את המעשרות ועושים את השמיטים - אותה שעה היא מרצה מעשיה להקדוש ברוך הוא. וכן הוא אומר אז תרצה הארץ את שבתותיה. לכך רצית יהוה ארצך. רוצה לומר מי נושא עונם? הארץ אשר הם יושבים עליה שנאמר {{צ|העם היושב בה נשוא עון}} - הרי החיים. ומנין אף המתים? תלמוד לומר וכפר אדמתו עמו - מי מכפר על עמו? אדמתו. אשריהם יושבי ארץ ישראל שאין להם לא חטא ולא עון, לא בחיים ולא במתים. וכן הוא אומר {{צ|נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה}}. הנה פירש האר"י זלה"ה על פסוק {{צ|כי בחטאינו ובעונות אבותינו ירושלים ועמך לחרפה}}: {{ש}} :דע כי אמרו רז"ל אין מיתה בלא חטא. והענין כי האדם ימות בחטא השגגות שעשה בימיו. אך העונות הם נשארים אחר כך לבניו כדי שיקבלו יסורין על עון אביהם. וזהו ענין {{צ|אבותינו חטאו ואינם}} - פירושו שמתו בחטאם, {{צ|אבל אנחנו עונותיהם סבלנו}}. ובזה יתורץ למה יומתו אבות על בנים וסופיה דקרא אמר {{צ|איש בחטאו יומתו}}. פירושו כי עון השוגג אין הבנים נענשים על חטא האבות כי {{צ|איש בחטאו יומת}}. אמנם העונות מזיד - אז הבנים יומתו עליהם. וז"ש {{צ|כי בחטאנו}}, כי הלא אנחנו סובלים חטאים שוגגים שלנו וגם בעונות אבותינו אנחנו סובלים. אבל לא חטאם. וכן כלם בתורה כך, {{ש}} עכ"ל. הנה כל הנ"ל הוא בחוץ לארץ אבל בארץ ישראל העם היושב בה נשוא עון, ואינו פוקד עון אבות על בנים, כי הארץ הוא נושאת עון. הרי החיים. {{ש}} מנין אף המתים שכבר מתו בחוץ לארת בחטאם ואחר כך העלו עצמותיהם בארץ ישראל שהארץ מכפרת עונותיהם וגם כן אינו פוקד עון אבות על בנים? {{ש}} תלמוד לומר {{צ|וכפר אדמתו עמו}} - מי מכפר על עמו? אדמתו. וז"ש {{צ|נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה}}. ר"ל איך נשא עון עמך, והרי פוקד עון אבות על בנים? וז"ש {{צ|כסית כל חטאתם}} - ר"ל עשית לעונות כסות של חטאתם ונעשה כולם שגגות. ולכן היושב בה {{צ|נשוא עון}} כי על ידי קיום מצוות התלויות בארץ נמחלו להם כל עונותיהם. וזהו כוונת ר' אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון - הוא אאחר שדר בארץ אם כן בוודאי שמקיים מצות התלויות בארץ ובזכותם נמחלו לו כל עוונותיו ואינו צריך לחזור בתשובה כמו בתענית וטבילה כדי להסיר את הכתם מן הלבוש העליון. או אם אינו עושה תשובה הקב"ה משלם אחר כך לבניו כמ"ש {{צ|פוקד עון אבות על בנים}} - כי זה דווקא בחוץ לארץ. אבל בארץ ישראל בעשותו המצות התלויות בארץ - מעצמם נטהרו עוונותיו ואינו צריך כיבוס ורחיצה. ונוכל לומר גם כן מ"ש ר' אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון כי על ידי המצות שעושה כנז"ל - אזי נשוא עון; ר"ל הקב"ה מגביה העונות ממנו כמו שאמר הכתוב {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} - הוא הדר דווקא בארץ ישראל. וז"ש במסכת שקלים סוף פרק שלישי אמר ר' אמי כל מי שקבוע בארץ ישראל ומדבר בלשון הקדש ואכל פרותיה בטהרה וקורא קריאת שמע בבקר ובערב - יהא מבושר שהוא מנוחל העולם העולם הבא, עכ"ל. {{ש}} ויש לדקדק - והלא {{צ|הן בקדושיו לא יאמין}}, ולא יאמין אדם בעצמו עד יום מותו? אבל הטעם כי בישיבת ארץ ישראל הוא נשוא עון ולא יאונה לו כל און. וז"ש גם כן המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא. ואמר {{צ|מובטח}} מפני שהקב"ה מציל אותו מעון. וז"ש הפסוק {{צ|'''צ''''דיק '''ב''''אמונתו '''י''''חיה}} - ראשי תיבות '''צבי'''. ר"ל בארץ צבי מי שהוא צדיק במעשיו מובטח הוא שיחיה כך באמונתו ולא יחטא. וזה גם שאמר הפסוק בצפניה {{ממ|צפניה|ג|ה}} {{צ|'''י''''הוה '''צ''''דיק '''ב''''קרבה לא יעשה עולה}} - ראשי תיבות '''צבי''' - כי מי שדר בארץ צבי מובטח הוא שלא יעשה עולה. אבל בחוצה לארץ - {{צ|אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא}} - ר"ל שלא די שאינו חוטא וסר מרע שאין מוחלין לו עד שחוזר בתשובה אפילו שעושה טוב באותה המצוה עצמה שעושה הוא חוטא כמו שאמרו רז"ל {{צ|הדר בחוץ לארץ עובד עבודה זרה בטהרה}}, כי יותר שהוא צדיק ועושה טוב - יותר הוא גורם שהקב"ה משפיע להשר שהוא יושב תחתיו וזה נקרא {{צ|עובד עבודה זרה}} כנז"ל. וצריך גם כן לסבול יסורין בעבור זה. וגם כן כתב הרמ"ק ז"ל:{{ש}} : דע כי כל מי שדר בארץ ישראל נקרא 'צדיק' - גם שאינו צדיק כפי הנראה. שאם לא היה צדיק היתה הארץ מקיא אותו כדכתיב {{צ|ותקיא הארץ את יושביה}}. וכיון שאינה מקיאה אותו - בוודאי נקרא 'צדיק' אף על פי שהוא נראה בחזקת רשע. : וזהו שכתוב {{צ|זה השער ליהוה צדיקים יבאו בו}}. הכוונה כי ארץ ישראל נקרא {{צ|שער השמים}} כמ"ש יעקב אבינו ע"ה {{צ|אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים}}. וגם רמז {{צ|'''צ''''דיקים '''י''''באו '''ב''''ו}} - ראשי תיבות '''צבי''' - ר"ל כל מי שנכנס בארץ צבי שנקרא {{צ|שער השמים}} - כולם הם נקראים 'צדיקים' מאחר שדרים בו ואינם יוצאים לחוץ. : אבל הבאים לארץ ישראל ואין שמים על לבבם כי הם בהיכל המלך ומורדים ופושעים ומרבים במשתאות של סעודות מרעות ומרזחים - עליהם הכתוב אומר {{צ|ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתי לתועבה}}. וכתיב {{צ|כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי}}. ולא יעלה על לבם שאחרי מותם ישארו בארץ אלא במותם יגרשום חוצה ככלבים. :וזה לשונו בפרקי ר' אליעזר: כל הרשעים המתים בארץ ישראל נפשותם נשלכות לחוץ לארץ שנאמר {{צ|ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע}}. ולעתיד לבא הקב"ה אוחז בכנפות הארץ ומנער אותה מכל טומאה' ומשליכן לחוצה לארץ שנאמר {{צ|לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה}}. :ולכן כל איש יחרד בבואו אל ארץ ישראל להיות ירא שמים כפלי כפלים ממה שהיה בחוץ לארץ וידע כי בבית המלך הוא יושב. עוד כתב הרמ"ק ז"ל כי הדר בארץ ישראל והולך לדור מצרים - אותה עבירה היא גורמת ל'''רהב''' שימשול עליו. וכל מי שמקבל עליו לדור בארץ ישראל כל ימיו ולא לרדת לדור במצרים - חשוב עליו כאילו נזהר כל ימיו שהמליך יחודו של מקום עליו. וזהו שאמרתי לעיל {{צ|'''צ''''דיק '''ב''''אמונתו '''י''''חיה}} שהוא ראשי תיבות '''צבי''', כי על ידי שדר בארץ צבי הוא חי כל ימיו בהמנותא קדישתא שהוא יחוד מלכות הנקראת 'ארץ' עם תפארת הנקרא 'ישראל'. ===פגמי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ=== '''לבאר פגמי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ''' הענין דע כי בענין הקליפות יש {{גמט דגש|ה'}} שינויים, וכן שנויי הקליפות המתלבשים לדרים בחוץ לארץ נחלקים ל{{גמט דגש|ה'}} מדרגות. והזוכה לדור בארץ ישראל הוא פטור ונקי ובן חורין מכולם. '''המדרגה א'''' - הדר בסוריא חוץ מדמשק מהחומה ולפנים ששם בית רמון {{ממ|מלכים ב|ה|יח}} שהיא אחד מארבע מלכיות שיש לסמא"ל. כי דע שהשבעים שרים - כל אומה ואומה נפל לחלקו שר אחד מהשבעים, וכל ה{{גמט דגש|ע'}} שרים הם תחת רשות '''סמא"ל ורה"ב'''. והנה ל'''רהב''' ניתן לחלקו כל גבול מצרים שהיא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. ו'''לסמא"ל''' ניתן לו בפני עצמו ד' מלכיות. ובכל מלכות ומלכות יש לו פלגש אחד שהם ד' פלגשים. ושמותם הם: * '''א'''' - '''לילית''' שלקחה לבת זוגו והיא חוה ראשונה * '''ב'''' - '''נעמה''' * '''ג'''' - '''אבן משכית''' * '''ד'''' - '''אגרת בת מחלה''' וה{{גמט דגש|ד'}} מלכיות הם * '''אחת''' - מלכות דמשק שיש בתוכה בית רימון * '''שניה''' - מלכות צור שהיא נגדיית לארץ ישראל כנודע * '''והשלישית''' - היא נקראת 'מלכות מלטא' שמקודם הייתה שמה 'רודש'{{הערה|MALTA & RHODES}} * '''והרביעית''' - היא המלכות הנקרא 'גראנטא', ויש אומרים שהיא מלכות של ישמעאל. ובכל אחד מאלו ארבע מלכיות הנזכר יושבת אחת מארבעת פילגשים הנזכר. וכל שאר מדינות ועיירות שבחוצה לארץ הם נחלקים ל{{גמט דגש|ע'}} חלקים - כל חלק לאחד משבעים שרים.{{ש}} עד כאן לשון מה"ר חיים ויטל זלה"ה. ונראה לפי עניות דעתי ששבעים שרים עם סמא"ל ורה"ב הם סוד ה{{גמט דגש|ע"ב}} של הקליפה, והם נקראים {{צ|'''עב''' הענן}}. והם בעונות מסך בינינו לבין אבינו שבשמים. וזהו סוד {{צ|סכותה '''בענן''' לך מעבור תפלה}}. והם נקראים {{צ|עבות ולא בקר}}. אבל הקב"ה בחר לחלקו מכל האומות את ישראל להיות לו לעם נחלה, ומכל ארצות בחר ארץ ישראל. והנה מי שדר בסוריא הוא תחת פלגש אחת של סמא"ל. אמנם בכל שאר עיירות של סורייא באיזה מקום מהם נעשו ממלכות דסנדל"פון, ועליה מתלבשת קליפה אחת ממלכות דעולם התמורות. ועל אותה הקליפה מתלבשת קליפה שניה ממלכות דסמא"ל ועליה מתלבשת עוד קליפה שלישית ממלכות העולם רהב ולא יותר. '''המדרגה השני''' בחוצה לארץ - רחוק מסוריא אבל לא מעבר לים - נפשו ממלכות דסנדלפו"ן ועליה מתלבשת קליפה אחת ממלכות דתמורות, ושני קליפות מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רהב. '''המדרגה השלישית''' - הדר בחוצה לארץ מעבר לים ואילך - נפשו ממלכות דסנדלפו"ן ועליה מתלבשת קליפה אחת מעום התמורות, ועליה מתלבשות עוד קליפות שלשה מעולם סמא"ל, ועליה מתלבשת קליפה אחת מעולם רה"ב. '''המדרגה הרביעית''' - הדר בחוצה לארץ באחד מארבע מלכיות של סמא"ל - נפשות ממלכות דסנדלפו"ן, ועליה מתלבשת קליפה אחת מעולם התמורות, ועליה מתלבשות ד' קליפות מעולם סמא"ל (הנרזמות בד' רוחות והן נגדיות לארבע רגלי המרכבה), ועליה מתלבשת קליפה אחת של רה"ב. '''מדרגה החמישית''' - הדר במצרים - נפשו מעולם סנדלפו"ן, ועליה מתלבשת קליפה א' הד' מעולם התמורות, ועליה מתלבשת ד' קליפות של סמא"ל הנזכר, ועל אלו מתלבשות ד' קליפות של עולם רה"ב. והענין דע כי עולמות הטומאה הם שלשה והם תמורות סמא"ל ורה"ב. קליפת התמורות נקרא {{גמט דגש|קיא}}. וקליפת סמאל"ל נקרא {{צ|{{גמט דגש|צא}} תאמר לו}}. ואלו נקרא {{צ|'''קיא''' צואה בלי מקום}}. וקליפת עולם רה"ב נקרא {{גמט דגש|דוה}} מלשון זיבה דם נידות. ודע כי היוצא מארץ ישראל לדור דירת קבע לסוריא - כשיוצא ארבע אמות לחוצה לארץ - נפשו שהיא מעולם היצירה יוצאה ממני ונכנסת בו נפש מעולם העשיה סנדלפו"ן, ומתלבשת עליה קליפה אחת מעולם התמורות, וקליפה אחת מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רה"ב. והעיקר הוא ס"מ מפני שהוא מושל בכל חוצה לארץ. והיוצא מארץ ישראל לדור בחוצה לארץ אבל לא מעבר לים - בן אדם כזה כשיוצא מארץ ישראל על מנת שלא לחזור - נתחלפה נפשו המשכלת שהיא מעולם היצירה ונתנו לו נפש אחרת מעולם העשיה (כי נפש הבהמית אינה מתחלפת בכל השנויים כולם). ומתלבשת עליה קליפה אחת מעולם התמורות, ועליה מתלבשות ב' קליפות מעולם סמא"ל, ואחד מעולם רה"ב. והיוצא מארץ ישראל לדור מעבר לים שהוא בצד שמאלו של עולם - אזי יתלבש בנפשו שמעולם העשיה כנזכר, ועליה קליפה אחת מעולם התמורות, וג' קליפות מעולם סמא"ל, ועליהם קליפה אחת מעולם רה"ב. והעיקר הם ג' קליפות של סמא"ל כנזכר. והיוצא מארץ ישראל לדור במצרים - אזי מתלבש נפשו של עשיה כנזכר, וקליפה אחת מעולם התמורות, וד' קליפות מעולם רה"ב, וד' קליפות של סמא"ל. והיוצא לדור באחת מארבע מלכיות של סמא"ל - אזי מתלבשת על נפשו של העשיה קליפה אחת מעולם התמורות, וד' קליפות מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רה"ב. ודע כי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ על מנת לחזור במהרה, והניח אשתו ובני ביתו בארץ ישראל - זה לא תתפשט ממנו נפשו אשר מעולם היצירה. אמנם מתלבשת עליו נפש אחרת מעולם העשיה. ולכן חייב לשמור הרגלים והמועדים בחוצה לארץ כמו בזמן שהיה בארץ ישראל הואיל וכוונתו לחזור ויש לו נפש דארץ ישראל. וכל זה לטובתו - שאם לא כן היו מתלבשות הקליפות על נפש דיצירה תכף בעת צאתו מארץ ישראל והיתה מקבלת טומאה. ולכן האל יתברך מרחם ומטיב ומלביש נפש דעשיה על נפש דיצירה קודם שמתלבשות הקליפות כדי שלא יטמאוה הקליפות, והקליפות תתלבשנה כפי המקום הנזכר. וכן העולה מחוצה לארץ לארץ ישראל על מנת לחזור לחוצה לארץ - כשמגיע בארץ ישראל לסולם מצד חוץ מתפשטות מעליו כל הקליפות ואינו נכנס בארץ אלא בנפשו מעולם העשיה, אבל לא יתנו לו נפש מעולם היצירה כי אין כונתו לדור בארץ. ולכן חייב לעשות כל המועדים ורגלים כמו בהיות בחוצה לארץ. '''{{קו תחתי|מהרב חיי' ויטאל זלה"ה}}'''{{ש}} כל מי שנולד בארץ ישראל יש בו נר"ן ממטטרו"ן. וכשיצא חוצה לארץ נותנים לו לבוש מסנדלפו"ן, והקליפות מסבבות אותו כמו אגוז שהקליפה חיצונית שהוא הירוק דומה ל'''רהב''', והקליפה הקשה דומה לסמא"ל, והעץ שבתוך המאכל דומה לתמורות, והקליפה הדקה הדבוקה במאכל היא טהורה מסנדלפו"ן. וזהו הלבוש שאמרנו שמתלבש בו כשיוצא חוץ לארץ.{{ש}} אבל הקליפות אינם מטמאות נפש דסנדלפו"ן במגע אלא מגע ככלי חרס. ואם חזר לארץ ישראל סר מעליו. ולזה רמז דוד המלך ע"ה שלשה פעמים {{צ|סבבוני ובשם יהוה אקרא כי אמילם}}. חוץ מן הקליפה הדקה שעל המאכל. והנולד בחוץ לארץ נותנים לו נר"ן דסנדלפו"ן ואם יבא לדור לארץ ישראל נותנים לו גם כן נר"ן מצד מטטרו"ן, ולא סר ממנו נר"ן דסנדלפו"ן שהיא כמו לבוש לנר"ן דמטטרו"ן. כי באותו הלילה שבא שמה בארץ ישראל כשהוא ישן במטתו לוקחים הנר"ן שהביא מחוצה לארץ וטובלין אותה בנהר דינור, וכשחוזרין לו הנשמה נותנים לו נר"ן דמטטרו"ן מלובשים בתוך נר"ן דסנדלפו"ן. ויש לעיין למה יהיה תוספת לזה שבא לדור יותר מהנולד בארץ ישראל?{{ש}} הטעם הוא כי מי גרם לזה שבא לארץ ישראל? בודאי נפש דסנדלפו"ן! ולכן יגמלו טוב עמה שתשאר שם גם היא מחוברת כמו החלוק על הגוף. ויש לה כח אחר כך לעלות בסוד נר"ן דמטטרו"ן.{{ש}} עכ"ל. ונלע"ד שזוהי כונת רז"ל במסכת כתובות על פסוק {{צ|ולציון יאמר איש ואיש יולד בה וכו' - אמר אביי וחד מינייהו עדיף כתרי מינן}}. כי הדר בארץ ישראל - נר"ן שלו הוא מיצירה כנזכר, והוא בחינה שנייה. אבל הדר בחוץ לארץ - נר"ן שלו מעשיה והיא מדרגה ראשונה, ולכן חד מארץ ישראל שקול כתרי מינן כי הוא בבחינה שנית כנזכר. {{צ|אמר רבא וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו}} - מפני שנשאר עמו נר"ן דעשייה וגם כן נותנים לו נר"ן דיצירה, ואז הוא נר"ן דעשייה שנעשה בחינת יצירה - אם כן יש לו נר"ן כפול, ולכן הוא שקול כתרי מנייהו. כמ"ש התם {{צ|דהא ר' ירמיה דכי הוה הכא לא הוה ידע מאי קאמרי רבנן. כי סליק להתם קרי לן "בבלאי טפשאי"!}}. ונחזור. כי מי שנולד בחוץ לארץ ובא בארץ לדור בה דירת קבע - אזי כשמגיע סמוך לסולם (כמ"ש למטה) - מתפשטין ממנו כל קליפות הנזכ"ל, ואינו נכנס בארץ אלא בנפשו שהיתה מעולם היצירה ונכנסת אותה הנפש דיצירה בתוך נפש דעשיה שהיתה לו מקודם כמו חרבא בנרתיקא. ואם אחר כך יוצא לדירת קבע לחוצה לארץ - אזי נשאר נפש החדשה של יצירה בארץ ואינה יוצאת עמו אלא הנפש הישנה דעשייה שהיתה לו מקודם, ומתלבשת בקליפות על דרך הנז"ל כפי שינוי המקומות. ===ענין הסולם=== '''ועתה נבאר ענין הסולם'''. דע כי סולם זה הוא אוירי{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ובדפוס ויניציא היה נראה שכתוב 'אוריי' - ויקיעורך}} והוא מקיף כל ארץ ישראל שלא תתפשט הקליפה בארץ ישראל כנז"ל. ורוחב הסולם ד' אמות, וקומתו ת"ק שנה. וסולם זה הוא מדרגות מדרגות מן הארץ עד הרקיע. ויש מדרגות מצד פנים ומצד חוץ. והיוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ - כל זמן שלא יצא שיעור ד' אמות לא נקרא שיצא חוצה לארץ - שעדיין הוא בתוך הסולם. וכן העולה לארץ ישראל מחוצה לארץ - כל זמן שלא נכנס ד' אמות בארץ ישראל אינו נקרא שנכנס בארץ. וזהו סוד פסוק {{צ|וכפר אדמתו עמו}} - '''אדמתו''' אותיות '''ד' אמות'''. מתכפרים כל עונותיו. אמנם צורת תחום ארץ ישראל אינו לא ארוך ולא עגול ולא מרובע אלא כצורת אדם מושכב ארצה פרקדן. ראשו ברוח מזרח ושתי זרועתיו פשוטות - אחד לדרום ואחד לצפון. ושתי ירכותיו פתוחות. בוהן רגלו האחד להור ההר שהוא קרן צפונית מערבית, ובוהן רגלו האחר לנחל מצרים שהוא קרן דרומית מערבית. ובין שני רגליו נכנס הים הגדול שהים הוא מערבה של ארץ ישראל. ולכן נמצא הארץ ישראל כולה רצועות גדולות וקטנות. והסולם הנזכר מסבב כל הרצועות. ויש לו מדרגות משני צדדיו - כלפי פנים מצד ארץ ישראל, וכלפי חוץ מצד חוץ לארץ. ודע שכל הדר בחוצה לארץ נמצאים סביבותיו {{גמט דגש|י"א}} אלף מלאכים כדכתיב {{צ|יפול מצדך אלף ורבבה מימינך}}. ועולים במדרגות הסולם מצד חוץ כלפי חוצה לארץ והולכים למקומם. וכשנכנס ד' אמות בארץ ברחבו של סולם - מיד יורדים דרך מדרגות הסולם מכלפי פנים {{גמט דגש|כ"ב}} אלף מלאכי טהרה כחשבון ה{{גמט דגש|כ"ב}} אותיות שבתורה, ומתלוים עמו עשרים אלף מצדו אחד, וב' אלפים מצדו השנית. ורמז לזה {{צ|'''רכב''' אלהים רבותים אלפי '''שנאן'''}}. וכל הדר בארץ ישראל נמצאים עמו {{גמט דגש|כ"ב}} אלף מלאכי טהרה כנזכר. ומי שהורע מזלו לצאת לחוצה לארץ - כשמתקרב אצל הסולם הנזכר מחוץ לד' אמות הסולם מיד מסתלקין מעליו ה{{גמט דגש|כ"ב}} אלף הנזכרים ועולים דרך מדרגות הסולם כלפי פנים. וחוזרים למקומם ויורדים {{גמט דגש|י"א}} אלף מבחוץ לסולם, ומתלוים עמו לחוצה לארץ. וזה יהיו בו כל התנאים כמו הנפש דעשיה ונפש דיצירה שהיא מארץ ישראל כנז"ל. והבן. '''עכ"ל הר' חיים ויטאל זלה"ה'''. ===מעלות התפלות בארץ ישראל=== '''מעלות התפלות בארץ ישראל''' - נבאר כי היחוד העליון נעשה על ידי תפלות ישראל בארץ ישראל. והענין כבר ידעת כי האדם בתפלתו חוצב להבות אש, ואותם ההבלים מתהווה רוחניות. ובסוד הכוונה מאירים יותר ויותר. ואותם המציאות היא סוד תיקון המתהוה ומתתקן באויר העולם, ואינו מסתלק מאויר העולם עד גמר התפלה עד {{צ|עלינו לשבח}}. ותיקון זה מתקשט באויר בסדר נאות ומקושט. ואחר כך כולו יחד מצוייר ומתוקן עולה באויר העולם מרקיע אל מרקיע עד פתח היכל לבנת הספיר ונכנס. כנזכר בזוהר פרשת פקודי שעומד הכל שם ברקיע אחד הנזכר שם עד גמור כל קהלות ישראל כל תפלתם. ואז ברקיע ההוא מתקבצות כל תפלות ישראל יחד ותתקשרנה כולם ותעלנה כנזכר שם בזוהר. אמנם יש לדקדק העיכוב הזה שתתעכבנ' עד קבוץ תפלות כל ישראל דווקא בהיות ישראל על אדמתן שאין מקדים זריחה בארץ ישראל עיר אל עיר פחות מחצי שעה מפני שארץ ישראל מעט הכמות {{גמט דגש|ת'}} פרסה. ולכן אפשר להמתין. אמנם עתה שישראל נפוצות בארבע פינות העולם - אם נאמר שתתעכבנה - נמצאו תפלות מעוכבות הרבה זמן בעתו' קדימת זריחת המקום המזרחי על המערבי, והוא כשיעור י"ב שעות. ונמצא עירבוב תפלות. כי בעת הזריחה במערב אז היא השקיעה במזרח, ואז יש להם תפלת ערבית!{{ש}} ואם כן - איך יהיה ענין זה? ואם נאמר שלא ימתינו - נמצא היחוד העליון נעשה כמה פעמים! כי קהילה זו תייחד עתה, וזו אחר שעה, וזו אחר שעה - ולעולם מייחדים והולכים!? ועל דרך זה יקשה כי המשמרות העליונות הן קבועות לערב ולבקר - אם כן היאך יהיה עניינ' שפעמים הרבה לאלו לילה ולאלו יום?! ועל דרך זה יקשה על מנוחת שבת - שאלו שובתים ואלו עושים מלאכה - והיאך יהיה ענין זה?! והנה בספר "סוד עולה" הקשה ענין זה ותירץ בשם רבנים גדולים מה שתירץ, עיין שם. אמנם האלהי '''מוהר"ר משה קורדובירו זלה"ה''' כתב וזה לשונו:{{ש}} ואני אומר לענין זה כי כל זה נכנס תחת מה שפירשו רז"ל ישראל העומדים בחוצה לארץ עובדי עכו"ם בטהרה. והם כוונו בזה. כי אין ענין הנהגה עליונה מתנהגת לא בזריחת המזרח ולא במערב, לא בצפון ולא בדרום - אלא על נקודת ארץ ישראל שהיא מבחר הישוב ופחת היכל לבנת הספיר היא מכוונת כנגדה. וזריחת ארץ ישראל היא בקר למשמרת הבקר, וערבית ארץ ישראל היא לילה לשליטת ממשלת הלילה. ועל דרך זה מתנהגות המשמרות ומספר הימים - לא יותירו ולא יעדיפו ממה שמהוה השמש הגשמי והירח הגשמי. ואין לנו לחו' להראו' הירח בחוץ לארץ או שלא ירא' - כי העיקר הוא בארץ ישראל ושם בית דין קבועים ומקדשים חדשים חגים וזמנים. והקב"ה מסכים עמהם ומקדשם. ובחוץ לארץ - אין קבועים. ואם קבעו - לא קדשו; שאין בהם ממש. ויום שבת בארץ ישראל הוא עיקר הכל מפני שמנוחת שבת תלויה במה שמתפשטת קדושת שבת דרך פתח ההיכל הזה למטה והוא בארץ ישראל הנז"ל. וממש עשה הקב"ה בחכמתו תנועת הגלגל ובחר המקום המכוון כנגד מעלה - לא יחסר ולא יעדיף, והיא נקודת ארץ ישראל. ואין התפלות מתעכבות אלו לאלו אלא בארץ ישראל דווקא ולא בשום מקום זולתי - מפני שארץ ישראל חשובה לענין הייחוד. והייחוד אינה עתים הרבה אלא עת אחד ושעה אחת, והיינו בהתם עם ה' אשר בארץ ישראל לכלות תיקוני תפלתם. אמנם יתפשט אור היחוד מנקודה אמצעית זאת אל כל בחינות השרים שישראל שם שרוים תחתם - שנצוצי שכינה מתפשט אליהם בסוד גלות שכינה. והתשפטות היחוד הזה יהיה על ידי תפלתן של ישראל השכנים שם - שהם אינם מייחדים עתות הייחוד, אלא עת המעותדת לגבול השר שהם משועבדים תחת ידו. והיינו {{צ|עובדי עכו"ם בטהרה}} - שאינם מייחדים יחוד הזמן העליון אלא יחוד זמן השרים החיצונים. אמנם הוא בקדושת השכינה המתלבשת בשר ההוא. ועל דרך זה הוא קדושת שבת - כי יקדי' להם מנוחה מה מצד ניצוץ שכינה המתלבש שם או תתאחר עם היות שאין שבת זה אמתי אלא נקודה האמצעית שבה השביתה האמתית - עם כל זה תתייחס מנוחה מצד הניצוץ המתפשט או תתאחר מנוחתם. ועל דרך זה הוא ימים טובים שיתאחרו ויקדמו לפי הזריחה בשר או העריבה. אמנם מספק עשו שני ימים טובים, ונקראים {{צ|יום טוב שני של גליות}} ודאי בסוד הגלות וניצוץ שכינה המתפשט בו גרם יום שני. ולא עשה כן ליום שבת ששביתת שבת מוסכמת בחיצונים ואינם מסתפקים בה מפני שאפילו גיהנם שובת והשרים שובתים באיחור ובקדימה לפי זריחת חמה קרובים או רחוקים. אמנם ימים טובים אינם מודים והם מסתפקים בקדושתו. ולכך צריך לבוש יום ליום - והם שני ימים טובים; הראשון מדאורייתא מתלבש ביום מדרבנן כהתלבש אור קדוש באור הגולה. '''עכ"ל הר' משה קודובירו זלה"ה''' ===מעלות פירות ארץ ישראל=== '''מעלות פירות ארץ ישראל''' הנה יש להקשות למה בארץ ישראל הקדושה גרע ממנו המן הרוחני? וי"ל שהטעם לזה הוא שהמדבר - כל הדברים הגשמים שבו - הם חיצונים וטמאים, גדלים בארץ העמים שהיא ממשלת השרים. ולכך אין פרותיה כלי לקבל הרוחניות הקדוש, שאין גוף טמא נעשה כלי לרוחניות הקדוש. ואם היתה הקדושה ההיא בפרותיה ומזונותיה היה נתן על ידי השרים. וזה אינו בענין המן שהוא מן השמים שאין חלק לשרים בו כלל. אמנם ארץ ישראל - פרותיה הם על ידי הקדושה, ואותו הרוחניות הראוי להיות שורה במן מתלבש בפירות הקדושים ההם. ולכך לא ירד המן בארץ ישראל. ולכן הברכה אחרונה דשבעת המינים מסיימת {{צ|על פרותיה}} ולא {{צ|על הפירות}} להורות כי קדושת הארץ שורה בפרותיה הגדילים בה דווקא ולא בפירות חוץ לארץ. <big>(</big> ואוהבי '''הר' משה זכות נר"ו''' אומר כי הטעם הוא להיות שכל כונת הבריאה היתה לברר ניצוצי האור שבתוך {{קיצור|דצח"מ|דומם צומח חי מדבר}} מסוד ה{{גמט דגש|רפ"ח}} ניצוצין דאשתארו מימי קדם. ולכן אפילו בגן עדן לא ירד המן לאדם הראשון אלא נצטוה במצות עשה לאכול מכל הפירות כמ"ש רבינו בחיי. אבל במדבר - אם יצמחו שם פירות - יהיה דרך נס ואינם מעיקר התחתונים כדי שיהיו בהם ניצוצות. וגם כי ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן <big>)</big> והנה '''כתב הר' חיים ויטאל ז"ל''' שיש שלשים מיני פירות האילן בארץ ישראל ומכל מין ומין יש הרבה מינים, כמו שאמרו רז"ל על פסוק {{צ|ושבעים תמרים}} - שבעים מיני תמרים. וכן בכל המינים. והנה בעולם הבריאה הם עשר מיני פירות כנגד י' ספירות שלה. ומפני שהם רחוקים מן הטומאה וקרובות לאצילות - אין להם קליפה, לא בפנים ולא בחוץ. ונאכלים כמות שהן. ואלו הן: * ענבים, * ותאנים, * תפוחים, * אתרוגים, * לימונס, * אגסים, * חבושים, * תותים, * סורא"באש, * חרובין ועשרה מיני פירות הם בעולם היצירה והם סוד י' ספירות דיצירה שהם בינונים - בין עולם הבריאה ובין עולם העשיה. שאינם קרובים לטומאה כמו עולם העשיה ולא רחוקים כמו עולם הבריאה. לכן גרעיני הזרע בתוך הפרי אינו נאכל לפי שאינו רך כגרעינין שבתוך הפירות דבריאה. ואלו הם: * זיתים, * תמרים, * גודגניות, * סופאי"יפש, * פרי"שקוש, * סי"רוילאש, * משמישים, * גינ"דאש, * אקאאנ"יש, * גיישפול"אש. ועוד עשרה מיני פירות יש בעולם העשיה כנגד עשרה ספירותיה, ולזה נאכל מה שבפנים ונזרק מה שבחוץ שקליפת הפרי הוא מחיצה בינו ובין עולם התמורות הקרוב לו כדי שלא יקבל טומאה. וזהו סוד היצר הרע והקליפה הדבוקה בנפש. ואלו הן: * רמונים, * אגוזים, * שקדים, * ערמונים, * לוזים הנקר' אלבי"יינאש בלעז, * אלונ"ים הנקרא אלביוטאש בלעז, * פרישים, * פיניונ"יש, * פיסטוקא"ש, * מאוז"יש. ומנין שמותם ומספרם קבלתי אבל סדורם על סדר העשר ספירות לא קבלתי עד יערה עלינו רוח ממרום. והנה העשר מיני פירות דבריאה נתברר מהם כל הפיסול' ונשארו כולם טוב. ואילן סרק הוא להפך - שהוא הכל רע - שהכל הוא קליפה. וכנגד עשרה מיני פירות דיצירה שהמוח מלבר וקליפה מבפנים (שהוא הגרעין שבתוכם), והוא כנגד זה בקליפה כשניצוץ הקדושה שנפל הוא גדול ולא יכלה הקליפה לסבול כל אותו האור בקרבה - נכנסה הקליפה בתוך הקדושה ונעשית הקדושה מקיף אליה. וכנגד עשרה מיני פירות דעשיה שהמוח הוא מלגאו והקליפה חופפת עליו מבחוץ - כנגדם בקליפה שלקחה ניצוץ הקדושה בתוכה להיות אליה, והיא חופפת עליו מבחוץ כקליפה אל המוח. וכנגד אלו השלשים מיני פירות יש שלשים אחרים מסטרא דשמאלא שצומחין בעצי היער מאליהן. ורובן אין בהם אוכל אלא כולן קליפה ואין מברכין עליהם "בורא פרי העץ". ומי שמדקדק במעשיו לא יאכל מהם הואיל ורומזים לסטרא דשמאלא. אבל נלע"ד שזה כתב הר' חיים ויטאל זלה"ה קודם שלמד אצל הרב זלה"ה. כי הרב זלה"ה כתב להפך ממנו. וזה לשונו:{{ש}} עשב דברא כתבו הפוסקים שכיון שלא נזרעו בידי אדם שיברך עליהם "שהכל". ומורי זלה"ה לא היה חושש והיה מברך הברכה הראויה לעץ או לאדמה - אפילו אם היו מדבריות. לפעמים היה מצוה שיביאו לו דדררים שבני אדם אוכלים אותם כדי לקיים מצוה לאכול ממה שאמר הקב"ה לאדם הראשון כשקלל האדמה בעבורו {{צ|וקוץ ודרדר תמציח לך ואכלת את עשה השדה}}, עכ"ל. והנה פירות האדמה הראויים לאכילה נבראו {{גמט דגש|נ"ה}} כחושבן {{גמט דגש|האדמה}}. והשאר אינם ראויים לאכילה. ולהיות פירות האדמה שהם שפלים - רוצה לומר שאינם מתגאים - לזה הם מוציאים פירותיהם וגדילים על כל המים. והענין - דע שכל מה שברא הקב"ה - זכר ונקבה בראם, כדי שיפרו וירבו. ואפילו המים יש בהם זכר ונקבה כשנבראו וברא רקיע להבדיל בין מים זכרים לנקבות. ודע כי כל פירות האדמה אינם צריכים למים זכרים אלא אפילו על ידי מים נקבות מוציאין פירותיהם. והטעם כנזכר חוץ מן החטה מן הטעם שיתבאר.{{ש}} אמנם כל פירות האילן שהם בעלי גאוה - אינם מוציאין פירותיהם אלא על ידי מים זכרים חוץ מן האתרוג. והטעם לפי שהוא המובחר שבמיני פירות שנאכל כולו ועם כל זה אינה מתגאה כשאר אילנות - לזה גדל על כל מים, בין זכרים בין נקבות. אמנם החטה - להיות שהאל יתברך נתן לה סגולת המזון והיא חשובה יותר מפירות - לזה היא במעלת פירות האילן ואין מוציאין פירותיה אלא על ידי מים זכרים לבד. ולכן תמצא שדה שיהיו בה ריבוי גשמים ואינה מוציאה ריבוי תבואה, ויש שנה שיהיה מיעוט גשמים ומוציאה תבואה הרבה. מפני שהדבר תלוי במים זכרים. ואל יקשה בעיניך שארץ מצרים מוציאה החטה על ידי מים נקבות כמו הירקות - שאין הענין כן, אלא כמו שאמרו רז"ל שבכל שנה ושנה בימי תקופת תמוז הקב"ה מטיל טפה אחת כמו כדור ממים זכרים לתוך הנילוס ואותה הטיפה היא כמו שאור שבעיסה ונעשים כל מי נילוס מים זכרים ואינה צריכה למי גשמים. וזאת הטיפה אינה נמנעת מלבוא בכל שנה ושנה לפי שנתנה למצרים בשביל תפלת אברהם. והענין נרמז בפסוק {{צ|וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים וגו' ויתן אל הגר שם על שכמה וגו'}}. והענין ששר של ישמעאל הוא '''רהב''', שרה של מצרים. ולפי שבמצרים היא שניה לארץ ישראל.{{ש}} ( {{קטן|ואהובי הר' משה זכות נר"ו אמר לי כי {{גמט דגש|הגר}} בגימטריא {{גמט דגש|רהב}} עם הכולל. והטעם שמצרים מיעוטה ממים זכרים הוא כי סודה מן העורף מסיגי עלמא דאתכסייא דרובה ככולה ממיין נוקבין. אבל ארץ ישראל היא במקום האורות המגולים ולכן רובה מים זכרים. והבן עכ"ל}} ){{ש}} וכמו שארץ ישראל היא בתכלית הטהרה והקדושה - ולזה היא ניזונת ממים זכרים דווקא. וזהו שאמר הכתוב {{צ|למטר השמים תשתה מים וגו'}}. וכדי להבין זה הפסוק על שורשו צריך לפתוח מעינות החכמה ומקורות הבינה והשכל והדעת כדי שתבין אמרי נועם. ודע שיש כמה בחינות של {{גמט דגש|גשמים}} וכמה בחינות {{גמט דגש|מטר}} - כנודע בכוונת ברכת הנהנין כי יסוד חכמה עליונה נקראת 'שביל' ויש בו {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן}}. והנה {{גמט דגש|שביל}} עם הכולל גימטריא {{גמט דגש|גשם}}. וזהו {{צ|גשמי ברכה}} של היסוד הזה. ונקראים 'מים דכורין'. ואם תחבר {{גמט דגש|פלא}} עם {{גמט דגש|שביל}} ושני כוללים - יהיה גימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}} שהוא במספר {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א}}. ומילויים {{גמט דגש|ק"מ קכ"ב ק"ל}} - גימטריא עם הכולל {{גמט דגש|גשמים}}. וזהו סוד {{צ|אשר {{גמט דגש|תנה}} הודך על {{גמט דגש|השמים}}}} - ר"ל כי {{גמט דגש|תנה}} הם השלשה '''אהי"ה''' עם מלויהם, אבל {{גמט דגש|השמים}} הם השלשה מילויים בלבד עם ג' כוללים. וזהו שאמר {{צ|על '''השמים'''}} - כי יותר חשוב הוא {{גמט דגש|תנ"ה}} מן {{גמט דגש|השמים}}. ונשאר שם {{גמט דגש|ס"ג}} שהם {{מכפלת גימטריא|ג'||אהי"ה}}. ואם תחליף אותיות '''מטר''' בא"ת ב"ש - הוא {{גמט דגש|גני}} בסוד {{צ|באתי לגני}}, והוא גימטריא שלשה '''אהי"ה''' פשוטים. וזהו שאמר אליהוא {{צ|כי לשלג יאמר הוה ארץ ו'''גשם מטר'''}} {{ממ|איוב|לז|ו}} כמו שנפרש אחר כך בעזה"י. ובבינה יש {{גמט דגש|גשם}} באופן אחר.{{ש}} כי '''אהי"ה''' דהה"ין שהוא ביסוד דבינה הוא {{גמט דגש|רל"ב}} בציורו.{{ש}} * כי ה{{גמט דגש|ד'}} ההי"ן שיש בשם זה יש בהם ג' ציורים - {{גמט דגש|ד"ו ד"י וו"ו}}. וכאשר תחבר כל הארבעה ההי"ן - כל אחד בשלשה ציורים - יעלו גימטריא {{גמט דגש|קס"ח}}. * ואות {{גמט דגש|יו"ד}} הוא עשרים. ואם תחלק ה'''ד'''' לשני וו"ין - יהיה בגימטריא {{גמט דגש|ל"ב}}{{הערה|לא ברור לי למה השני וו"ין הם '''בנוסף''' אל האות '''ד''' של '''יו"ד''', וצע"ע - ויקיעורך}}. הרי {{גמט דגש|קס"ח}} ו{{גמט דגש|ל"ב}} - גימטריא {{גמט דגש|ר'}}. * ואחר כך תצייר אות '''א''' בציור '''יוד''', ותחלק גם ה'''ד'''' לשני וו"ין ויהיה {{גמט דגש|ל"ב}}. עם ה{{גמט דגש|ר'}} - הרי {{גמט דגש|רל"ב}}. נשארים עתה ב' אותיות {{גמט דגש|ל"ף}} דמילוי '''אל"ף'''. עם '''א'''' עצמה - הרי {{גמט דגש|פל"א}} - הוא סוד בחינת השביל דקיק הנקרא 'פלא' דלא אתידע לא לעילא ולא לתתא. כנודע שהוא הוראת היות חיבור חכמה ובינה תדיר דלא פסיק. ולכן רומז השביל העליון הנזכר 'פלא' שהוא יסוד דחכמה ביסוד דבינה. וגם השלשה '''אהי"ה''' כנזכר שהם ביסוד דבינה נקשרים עם ה{{גמט דגש|שביל}} העליון - עם החכמה כנזכר. והנה כאשר תחבר {{גמט דגש|רל"ב}} ו{{גמט דגש|פל"א}} - גימטריא {{גמט דגש|גשם}}. והם {{צ|גבורות '''גשמים'''}} שהם ביסוד דבינה, ונקראים 'מים נקבות'. ועוד יש בעטרת היסוד דבינה שלשה מילוי '''אהי"ה''' שגימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}}, שהשלשה מילוים גימטריא {{גמט דגש|גשמים}} כנזכר לעיל. והנה נודע כי כמו שיש {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן}} בחכמה ובינה וזעיר ונוקביה - כן יש {{גמט דגש|קס"א קס"א קמ"ג קנ"א}} בחכמה ובינה זעיר ונוקביה, מאחר כי שם '''אהי"ה''' בחכמה אינה אלא בדרך השאלה. ולכן גם כן בזה הדרוש אין אנו עוסקים בשם קס"א שבחכמה אלא בשלשה אחרים. והנה במילוי של בינה שנתמלא מחכמה היא נותנת לזעיר והוא במספר {{גמט דגש|ק"ם}}{{הערה|{{גמט|ל"ף י' ו"ד י'}} של מילוי אהי"ה דיודין}} וה{{גמט דגש|ק"ם}} של חכמה נשארת לעצמה. ואחר כך הזעיר אנפין נותן ממילוי שקבל מבינה, והמילוי שלו שנתמלא על ידי אותה הארה של בינה לרחל. ואז גם כן מתמלא '''אהי"ה''' דרחל, ואז יצאו כל הג' מילואים לחוץ לתוך עולמות בריאה יצירה עשיה. וזהו סוד {{צ|{{גמט דגש|בשמים}} ממעל}}. כי הג' מילואים דאהי"ה גמטריא {{גמט דגש|בשמים}}{{הערה|{{גמט דגש|ק"ם ק"ל קכ"ב}} שהינם המילוים של שמות קס"א קנ"א קמ"ג}}. והם {{צ|ממעל}} דזעיר אנפין - כי השלשה '''אהי"ה''' הם בנצח הוד יסוד דבינה כנודע, ונעשים מקיפים לזעיר כנודע, כי שם '''אהי"ה''' לעולם הוא בסוד המקיף. ואלו שלשה מילוי '''אהי"ה''' הם גם כן {{צ|ועל הארץ מתחת}}. כי מתחלה מתקבצים ביסוד דנוקבא ואחר כך יורדים 'מתחת לארץ' לעולמות בריאה יצירה עשיה. והנה {{גמט דגש|בשמים}} עם הכולל - גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}, כי על ידי מילוי השפע שיש למלכות יוצא אותו השפע במספר {{גמט דגש|גשמים}}. והנה כאשר נכנסים נצח הוד יסוד דבינה בתוך רחל ואז מתחברים יחד {{גמט דגש|קס"א}} ו{{גמט דגש|קנ"א}}. ועתה שנצח הוד יסוד דבינה אינם בתוך הזעיר - ולכן '''אהי"ה''' דזעיר אנפין הוא פשוט עדיין. ועל כן אז רחל אינה מקבלת מזעיר אלא {{גמט דגש|אהי"ה}}. וכאשר מתחברים '''קס"א''' ו'''קנ"א''' ו'''אהי"ה''' פשוט{{הערה|{{גמט דגש|קס"א קנ"א אהי"ה}}}} - הנה אז השפע שיוצא ממלכות הוא נקרא {{גמט דגש|שלג}} שעולה במספר הנזכר לעיל. אבל בעת שהמלכות מקבלת השלשה מילויים הנ"ל והיא משפעת אחר כך למטה, ונודע כי בעת שמקבלת המלכות נקראת 'נקבה', ובעת שמשפעת היא נקראת 'זכר -- ולכן היא לוקחת לעצמה מדרגת הזכר שהוא במספר {{גמט דגש|קמ"ג}} מן השלשה מילוים הנ"ל, ואז השפע שיורד למטה הוא במספר {{גמט דגש|מטר}}{{הערה|392-143=249}}. ויש לפעמים שהמלכות לוקחת לעצמה מן השלשה מילוים שגימטריא {{גמט דגש|גשמים}} במספר {{גמט דגש|ג"ש}} שעולה כמנין {{גמט דגש|קס"א קמ"ג}}. ואינה משפעת למטה אלא במספר {{גמט דגש|מים}} מן {{גמט דגש|גשמים}}. והכל לפי מעשיה של ישראל למטה. ולפי ההתעוררות שעושים במעשים טובים שלהם. ויש לפעמים שהיא לוקחת לעצמה מן השלשה מילוים (שגימטריא {{גמט דגש|בשמים}}) במספר {{גמט דגש|קס"א}} וגם עם עשר אותיות (שעולה {{גמט דגש|קע"א}} - וזהו כשאימא אוזיפת מנהא לברתא. ואזי השפע שיורדת הוא במספר {{גמט דגש|יורה}}. ומאחר שכלול בזה השפע מן שעיר ונוקביה ביחד - ולכן הוא 'מרוה' את הארץ ואת הזרעים כמו שאמרו חז"ל. ויש לפעמים שמתחברים בתוך המלכות כל השלשה מילואי '''אהי"ה''' - של בינה ושל זעיר ושלה - הרי {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א}}. וגם אמרנו שבחכמה אין '''אהי"ה''' אלא בהשאלה, ולכן אינה מקבלת מאבא אלא '''אהי"ה''' פשוט. והנה כאשר תחבר {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א אהי"ה}} - גימטריא {{גמט דגש|מלקוש}}. ומאחר שהיא מליאה מכל טוב - על כן זה השפע שיורד נקרא רביעה היורדת סמוך לקציר למלאות התבואה בקשיה. והנה מאחר שהשורש של שלשה מילוים הנ"ל הם במספר {{גמט דגש|גשמים}} - לכן הוא גם כן הסימן של השפעות הנ"ל! '''גשמים''' - שהוא '''ג''''שם, '''ש''''לג, '''מ''''טר, '''י''''ורה, '''מ''''לקוש '''מ''''ים. {{ש}} וזהו שאמר הפסוק {{צ|כי כאשר ירד '''הגשם והשלג''' מן '''השמים'''}}. {{ש}} וגם {{צ|ונתתי '''מטר''' ארצכם בעתו '''יורה ומלקוש'''}}. {{ש}} וגם {{צ|ולמטר השמים תשתה '''מים'''}}. ונודע ממה שאמרו רז"ל כי על ידי הצדקה הגשמים יורדים בעולם. וזה רמז כי {{גמט דגש|צדק צדקה}} גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}, כי מצות הצדקה גורם יחוד צדק בצדקה כנזכר בזוהר פרשת בחוקתי, עיין שם{{הערה|נלע"ד {{ממ זהר|ג|קיא|א}} - ויקיעורך}}. ונחזור לעניננו כי הנה כמו שיש {{גמט דגש|מים}} מן שורש שלשה '''אהי"ה''' כנזכר לעיל - כן יש {{גמט דגש|מים}} מן שורש ד' מילוים '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן''', שיש בהם {{גמט דגש|ט'}} יודין גימטריא {{גמט דגש|מים}}. ואלו הם מים זכרים. ויש {{גמט דגש|מים}} באופן אחר.{{ש}} דהיינו כאשר תחבר {{גמט דגש|ע"ב קס"א}} ביחד (שהם חכמה ובינה) - הרי בין שניהם {{גמט דגש|ז'}} יודין. ושני יו"דין של אות '''א''' ד'''אהיה''' דמילוי '''קס"א''' -- הרי {{גמט דגש|ט'}} יודין גימטריא {{גמט דגש|מים}}. וזהו סוד מה שאמרו רז"ל {{צ|יש מים שמגדלין חכמים ויש מים שמגדילין טפשין}}. ויש בינונים כשמקבלים ממים זכרים ונקבות ביחד כנזכר. וכן כמה בחינות מים אחרים. וצריך לקצר, כי כל '''מאריך''' טרחא. והנה בזמן בנין בית ראשון שהיתה בבחינת בינה עילאה, שלכן לא היה כל גפן וגפן בארץ ישראל שלא היה צריך עיר אחד לבצור. וכן ר' יהושע בן לוי שהיה אחר בית שני שהיתה בבחינת מלכות ועם כל זה חזנהו להנהו קטופי דהוה קיימי כי עגלי אמר {{צ|עגלים בין הגפנים}}. וכיוצא באלו הגוזמות. ולכן לפעמים כשהיו טובים ישראל היו בארץ ישראל גשמי ברכה מייחוד דחכמה ובינה - פעם אחד מחכמה לבד, ופעם אחד מבינה לבד, ופעם אחד מבין שניהם ביחד. והכל היה לפי מעשיהם של ישראל שעשו למטה. וזהו שאמר {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - הכוונה אם יהיה זכות תשתה מים זכרים לבד ולא מן זעיר אלא מן {{גמט דגש|חכמה העליונה}} שגימטריא {{גמט דגש|מטר}}. והוא נקרא 'השמים עליונים' כי המילוי של שלשה '''אהי"ה''' הנ"ל עם השלשה כוללים{{הערה|{{גמט דגש|ק"ם ק"ל קכ"ב}} עם ג' כוללים}} גימטריא {{גמט דגש|השמים}} - מפני שבא מהזכר לבד. והגשם הוא מן ה{{גמט דגש|שביל}} שגימטריא {{גמט דגש|גשם}}, והוא יסוד חכמה בלבד. והמים שתשתה הם ה{{גמט דגש|ט'}} יודין של '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן''' שהם מן החכמה. ואם לא יהיה כל כך זכות בישראל - {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - שהם ה{{גמט דגש|מטר}} שנשא מן {{גמט דגש|בשמים}} כשתוציא {{גמט דגש|קמ"ג}} ועם השלשה כוללים - גימטריא {{גמט דגש|השמים}}. וזהו {{צ|'''למטר השמים'''}} - ר"ל {{גמט דגש|מטר}} שיוצא מן {{גמט דגש|השמים}}. וה{{גמט דגש|גשם}} הוא מן {{גמט דגש|רל"ב}} ו{{גמט דגש|פלא}} שגימטריא {{גמט דגש|גשם}}, שהוא מהתחברות דחכמה ובינה ביחד. והמים שתשתה הוא {{גמט דגש|מים}} של '''ע"ב קס"א''' שיש בהם {{גמט דגש|ט'}} יודין כנזכר לעיל. וכל זה הוא מן {{גמט דגש|זכר ונקבה}} ביחד - עם שני תיבות - גימטריא {{גמט דגש|בשמים}}. ואם לא יהיה כל כך זכות בישראל - אזי {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - ששורש המטר הוא מן שם {{גמט דגש|ס"ג}} - כי '''מטר''' בא"ת ב"ש {{גמט דגש|גני}}, גימטריא {{גמט דגש|ס"ג}}. ו{{גמט דגש|הגשמים}} מן שלשה מילואי '''אהי"ה''' שיש בבינה לבד והמים הוא מה שנשא מן {{גמט דגש|גשמים}} כשמסתלק מהם '''קס"א וקמ"ג''' כנזכר, ונשארו כל המים נקבות לבד. ואלו שלשה בחינות היו מן זעיר ונוקביה בבית שני. * אם ישראל היו רובם זכאים - היה בא להם השפע מהזכר לבד. * ואם ישראל היו מחצה על מחצה - היה בא להם משפע מעורב מהזכר ונקבה ביחד. * ואם ישראל היו רובם חייבים - היה בא השפע מן הנקבה לבדה. ולפעמים שהיו הרבה עונות בישראל כגון בחטא עבודה זרה, וגם שהיו עוזבים את התורה ולא היו עוסקים בה - ואז אפילו מים נוקבין לא היה יורד להם. וזהו סוד הפסוק {{צ|ויחנו ברפידים ואין מים לשתות}}. הכונה הוא כי {{גמט דגש|אין מים}} - גימטריא {{גמט דגש|קנ"א}} שהוא מים נקבות; שלא היה להם מפני שהיה ביניהם פסל מיכה וגם שרפו ידיהם מן התורה. וכל הנזכר הוא גם כן בזמן הזה. והנה מכל מיני שפע הנזכר לעיל שהיה לפעמים יורד לישראל היה התמצית יורד לשבעים שרים, כמ"ש רז"ל במסכת תענית פרק א' על פסוק {{צ|הנותן מטר על פני ארץ וכו'}}. {{צ|תנו רבנן ארץ ישראל שותה תחלה ואחר כך כל העולם כולו. ארץ ישראל שותה מי גשמים, וכל העולם כולו שותה מי תמצית. ארץ ישראל מקשה הקב"ה בעצמו, וכל העולם כולו על ידי השליחה שנאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות}}, עכ"ל. הכונה כי הבינה שיש בה {{גמט דגש|נ'}} שערים - היא הנותנת מטר. וזהו {{צ|'''הנתן'''}} - '''נ' תנ"ה''' - כי מן שלשה '''אהי"ה''' שגימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}} שהם בבינה יוצא המטר על פני ארץ ישראל. והכל לפי זמן מעשים טובים שישראל עושים כנזכר. אבל {{צ|'''ושלח מים'''}} נקבות {{צ|על פני חוצות}} בחוצה לארץ שמתחלה יותן ביד '''סמא"ל ורה"ב''' - אחר כך הם מחלקים לשבעים שרים. וזהו {{צ|{{גמט דגש|שלח}}}} חסר '''ו'''' כתיב - עולה {{גמט דגש|סמא"ל רה"ב}} שהם הם שלוחים של הקב"ה. ועתה אחר החרבן נהפוך הוא - אשר אנו לוקחים התמצית והמה לוקחים השפע בעצמו כנזכר בזוהר פרשת תרומה {{ממ זהר|ב|קנב|ב}} על פסוק {{צ|ועשית השלחן עצי שטים וגו'}} - {{צ|כל זמנא דישראל עבדו רעותא דמאריהון הא על פתורא דמלכא אינון אכלי, וכל סעודתא אתתקן להון ואינון מההוא חדוה דלהון יהבי גרמי דאיהו תמצית לעכו"ם. וכל זמנא דישראל לא עבדי רעותא דמריהון - הא סעודתא לכלבא ואסתלק לון תמצית - ככה יאכלו בני ישראל את לחם טמא בגוים - דהא תמצית דגעולי עכו"ם אכלי. ווי לברא דמלכא דיתיב ומצפה לפתורא דעבדי מה דאשתאר מן פתורא איהו אכיל!}}. עכ"ל. ולכן נתקיים עתה בעונותינו הרבים הפסוק {{צ|ועצר {{גמט דגש|השמים}} ולא יהיה {{גמט דגש|מטר}}}} - כי היא הולך בחוצה לארץ לעבדים כי הם לוקחים ה'''מטר''' שהוא {{גמט דגש|גני}} בא"ת ב"ש, והמילויי' יורדים בארץ ישראל שהוא כמספר {{גמט דגש|גשמים}}. וזהו סוד {{צ|תחת {{גמט דגש|שפחה}} כי תירש גבירתה}} - כי מתחלה כל ה{{גמט דגש|ד'}} מילואי '''אהי"ה''' - {{גמט דגש|קס"א קס"א קנ"א קמ"ג}} - הכל היו משפיעים בארץ ישראל בסוד {{צ|'''ויתרו''' ארץ כנען}} - כי ארבעה מלוי '''אהי"ה''' גימטריא {{גמט דגש|יתרו}}. ואז היתה נקרא ארץ ישראל {{צ|{{גמט דגש|גבירתה}}}} - כי ארבעה מילויים עם ארבעה כוללים - גימטריא {{גמט דגש|גבירתה}}. והמילוי של שלשה '''אהי"ה''' בלבד היו יורדים בחוצה לארץ שהם גימטריא {{גמט דגש|שפחה}}. אבל עתה {{צ|תחת '''שפחה''' כי תירש גברתה}} - כי בארץ ישראל אינו יורד כי אם השפע במספר {{גמט דגש|שפחה}}, אבל בחוצה לארץ הוא יורד כמנין {{גמט דגש|תנ"ה}}. וזהו שאמר {{צ|{{גמט דגש|תנה}} עון על עונם ואל יבואו {{גמט דגש|בצדקתך}}}} {{ממ|תהלים|סט|כח}} שעולה {{גמט דגש|יתרו}} במספר ארבעה מילואים. וזהו שאמר הכתוב {{צ|כי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים}}. ר"ל וכי ימכור 'איש' - דא קב"ה, {{צ|את בתו}} - דא שכינתא, {{צ|לאמה}} - שלא יהיה לה שפע אלא מה שהיה אל השפחה מקודם והשפחה שיהיה לה עתה מה שהיה מקודם לגברתה. {{צ|לא תצא כצאת העבדים}} שיוצאים בראשי אברים, אבל היא אינה יוצאת בראשי אברים שהוא {{גמט דגש|קס"א}} הראשון שהם בחכמה בינה דעת בג' ראשונים שלה. אלא עם הג' '''אהי"ה''' בלבד שעולים {{גמט דגש|תנה}} הרמוז בראשי תיבות {{צ|'''ל''''א '''ת''''צא '''כ''''צאת '''ה''''עבים}} - הוא {{גמט דגש|תכלה}} גימטריא {{גמט דגש|תנה}}. או ר"ל אף על פי שהיא נמסרת ל{{גמט דגש|שפחה}} - מכל מקום לא תצא כצאת העבדים אלא {{צ|ומלכותה בכל משלה}}. וזהו ששלשה מילוים עם שלשה כוללים גימטריא {{גמט דגש|שלטון}}, וגם גימטריא {{גמט דגש|שופט}}. שאף על פי שהיא עתה {{גמט דגש|שפחה}} - מכל מקום היא שולטת בכל. ולכן עתה הוא מנהיג ארץ ישראל מטטרו"ן שהוא נקרא {{צ|{{גמט דגש|משנה}} למלך}}, כי השלשה מילוים עם השלשה כוללים גימטריא {{גמט דגש|משנה}}. שמתחלה היתה השכינה בעצמה בלא לבושיה זן ומפרנסת את ארץ ישראל, ועתה היא מתלבשת במטטרו"ן הנקרא '{{גמט דגש|שפחה}} דשכינתא', אמה העבריה. ועל ידו היא מפרנס את הארץ. ולכן עתה בגלות נקרא ארץ ישראל {{גמט דגש|ארץ צבי}} - שגימטריא {{גמט דגש|שפחה}} שאינה מקבלת שפע אלא במספר {{גמט דגש|גשמים}} העולה {{גמט דגש|שפחה}}. וזהו שאמר פרשת לך לך {{ממ זהר|א|צה|ב}} {{צ|אי לך ארץ שמלכך נער - ווי לעלמא דמסטרא דא ינקא}} שהוא על ידי מטטרו"ן הנקרא 'נער' שהוא {{צ|{{גמט דגש|משנה}} למלך}} - בגימטריא {{גמט דגש|פרנסה}} שעל ידו מתפרנסת הארץ. וזהו שאמרו רז"ל במסכת כתובות פרק א' {{צ|אמר ר' אבהו אפילו '''שפחה''' שבארץ ישראל מובטח לה שהיא בת עולם הבא. כתיב הכא "לעם עליה", וכתיב התם "שבו לכם פה עם החמור" - עם הדומה לחמר}}. רוצה לומר כל מי שדר בארץ ואינו מקבל אלא בחינת {{גמט דגש|שפחה}} - ידור בה, כי ע"י מובטח הוא שהוא בן עולם הבא כי השלשה '''אהי"ה''' הם בבינה כנזכר הנקרא {{צ|עולם הבא}}. והג' מילויים שלהם נקראים {{צ|בת עולם הבא}}. וכמו שהיא מובטח שהיא 'בת עולם הבא' - שכל השפע שלה בא מבינה הנקרא 'עולם הבא' -- כך המקבל מזאת השפע נקרא 'בן עולם הבא'. ומה שלמד גזרה שוה מן {{צ|שבו לכם פה עם החמור - עם הדומה לחמור}} - זה יובן במ"ש בזוהר פרשת כי תצא {{ממ זהר|ג|רעה|ב}} {{צ|ולא אתקרי תמן מלך עד דרכיב בסוסיא דיליה}} - דא כנסת ישראל. {{צ|קב"ה כד איהו לבר מאתריה לאו איהו מלך}} ולכן רכיב על חמרא שהוא מטטרו"ן שהוא חמרא לגבי מלכא וגו', עיין שם. וזהו שאמרו {{צ|עם הדומה לחמור}} שהוא דומה לחמור לגבי קב"ה - מכל מקום הוא {{צ|'''משנה''' למלך}}. ולכן כל מי שדר בארץ ישראל בחורבנה ומקבל אפילו פת חרבה (שהוא השפע של מטטרו"ן כנזכר שהוא '''משנה''') - הקב"ה גם כן נותן לו {{גמט דגש|נשמה}}. וזהו שכתוב {{צ|נותן {{גמט דגש|נשמה}} לעם עליה}}. וזהו סוד הפסוק {{צ|למטר השמים תשתה מים}} כי אותיות {{גמט דגש|מטר}} הוא '''מטטרון''' הנקרא {{צ|{{גמט דגש|חמר}} גרם}} כנזכר - שגימטריא {{גמט דגש|מטר}} עם הכולל. ונשאר אותיות {{גמט דגש|טו"ן}} ד'''מטטרון''' שגימטריא {{גמט דגש|אדני}} להורות כי הוא '''חמר''' ל'''אדני'''. כי על ידי התלבשות השכינה בתוכו יבא {{גמט דגש|גשמים}} ו{{גמט דגש|מטר}} בארץ ישראל. וכן '''אדני''' בא"ל ב"ם הוא {{גמט דגש|לסג"ש}} - גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}. והנה כמו שארץ ישראל שאפילו שהיא בחורבנה היא בתכלית הטהרה והקדושה ולזה היא ניזונת תמיד ממים זכרים אפילו בזמן הזה אותו התמצית שהיא מקבלת הוא מים זכרים -- כך ארץ מצרים מעלתה בתכלית הטומאה ולזה נקרא {{צ|ערות הארץ}} כנ"ל. ולכן לא היתה ראויה להיות ניזונת ממים זכרים אלא מנילוס שהם מים נקבות. ואפשר שזהו סוד {{צ|לא כארץ מצרים וגו' והשקית ברגלך כגן הירק}}. אמנם אברהם לאהבת ישמעאל בנו התפלל עליו ואמר לו {{צ|ישמעאל יחיה לפניך}} - שהניזון ממים נקבות חייו אינם חיים. והאל יתברך השיבו {{צ|ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו וגו'}}. והברכה היא סוד הטיפה{{הערה|נלע"ד הכוונה כי {{גמט דגש|ברכה}} עולה {{גמט דגש|זכר}} - ויקיעורך}} כנז"ל. והכוונה הוא אחר שכבר גזרה חכמתו יתברך שלא ירדו הגשמים בארץ מצרים ואי אפשר שתהיה גזרתו בטילה - לזה בשביל תפלת אברהם נתנה למצרים זאת הטיפה. ודע שהמים הנקבות נחלקים לשלש בחינות זו למעלה מזו. * הבחינה ראשונה היותר פחותה היא המים השואבים{{הערה|כך מובא גם בדפוס ויניציא וגם ירושלים. והיה נלע"ד שיש להגיה 'השאובים', וצע"ע - ויקיעורך}} ששואבים בני אדם ביד מן הנהרות ומן המעינות להשקות גני הירק. ואלו נקרא {{צ|מתים}}. וזהו היתה מעלת מצרים קודם מעלת אברהם. ואפשר שזהו אמרו {{צ|לא כארץ מצרים וגו' והשקית ברגלך וגו'}}. * והמדרגה השנית למעלה מזו היא המים הנמשכים מן המעיינות והנהרות ואלו נקרא {{צ|מים חיים}}. * המדרגה השלישית היא מי גשמים שהם נקבות והם כשמתמלאים העבים ממימי הים והנהרות המרים והרעים מתמתקים ונהפכים למים מתוקים וטובים ויורדים. ואלו הם יותר משובחים מן הראשונים עם היות שהם נקבות. וכמו שהמים הנקבות נחלקים לשלשה חלקים כנ"ל - כן הענין במים זכרים נחלקים גם כן לשלשה מדרגות. * והמדרגה הראשונה היא כשהגשמים יורדים ואויר השמים כולו גוון אחד. ר"ל שאינו טלאים טלאים מגוונים משונים. * השני כשיוצא חתן לקראת כלה. * השלישי היותר מעולה היא כשהשמים מגשימים ג' ימים רצופים יומם ולילה בלי הפסק. והנה ה{{גמט דגש|כ"ט}} מיני פירות האילן והחטה - אינם מוציאים פירות אלא על ידי אחד מאלו השלשה מיני מים זכרים. והאתרוג גדל אפילו במים שאובים. וז"ש רז"ל {{צ|אתרוג גדל על כל מים}}, ולזה הוא שוה לירק לענין המעשר מצד שפלתו. ולזה נקרא {{צ|פרי עץ הדר}} - שפלותו הוא הדרו שאין חשוב והדר לפניו יתברך אלא מי שהוא שפל. ודע כי אין דבר גשמי למטה שלא יהיה תחלה רוחני דוגמתו למעלה. והגשמים הם כמו צל מהרוחני באופן שכל השלשים מיני פירות הנ"ל כולם נמצאים למעלה בגוונם וצורתם אלא שהעליונים הם רוחניים והתחתונים הם גשמיים, והם צל מרוחניים. ואם לא היה מצל לא יהיה צל. עד כאן ===מעלת המהלך בארץ ישראל ד' אמות=== '''מעלת המהלך בארץ ישראל ד' אמות''' {{צ|אמר ר' יוחנן כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} '''האופן הראשון''' - הנה האר"י זלה"ה פירש מאמר הזה באופן זה.{{ש}} דע כי ארץ ישראל נקראה 'לאה ורחל'. וזהו סוד כוונת ההליכה בארץ ישראל - הם שתי בחינות; האחד בלאה ואחד ברחל. וברחל תכוין שהרגלים ההולכים הם נצח הוד דזעיר אנפין המושכין מוחין לרחל כנודע כי אין לה רק שני מוחין, ושני מוחין אלו הם שתי שמות {{גמט דגש|יו"ד ה"י}}, והם בגימטריא {{גמט דגש|ע'}} במנין {{גמט דגש|הליכה}}. ובלאה תכוין מה שאמרו ז"ל {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל וכו'}}. והענין כי לאה היא אחורי ישראל, ואין כנגדה יעקב. ולכן יותר נקרא לאה {{צ|ארץ ישראל}} מרחל. והנה תכוין שהלא כבר ידעת שהמוחין שנכנסים בזעיר אנפין הם מוחין דאבא ואמא. וכבר ידעת איך יוצאים {{גמט|ד'}} בחינות לאה: אחד ביסוד דחכמה, ואחד ביסוד דבינה, ואחר מבפנים ואחד מאחורי זעיר אנפין. והשנים מהם הם הארת חכמה, ושנים הארת בינה. וסדרם הם אבא ואמא אבא ואמא. וכבר ידעת שכל המוחין הם ד' - חכמה ובינה חסד וגבורה. והנה האמת הוא שבלאה הראשונה הסמוכה אל יסוד החכמה - שם הם כל הד' הארות דחכמה. ובשניה נסתלקה הארת דחכמה ונשארו השלשה. ובשלישית נשארו ב' לבד. ובחיצונה לא יש רק הארת הגבורות דחכמה לבד. ואלו הם {{צ|ארבע אמות}} - אל תקרי אַמות אלא אִימות מלשון אֵם. והנה כל ארבע אלו הם מוחין דחכמה - כי במוחין דבינה אין לנו עסק בהם. וכבר ידעת שכללות חכמה הוא {{גמט דגש|ע"ב}}. ומילויו {{גמט דגש|מ"ו}} - והוא בגימטריא {{גמט דגש|אמה}}. ואלו הם סוד {{צ|ארבע אמות}} שמהם נעשים ארבע אימות. ואף על פי שהם סוד חכמה ובינה חסד וגבורה - להיותם כולם בחינת חכמה נקרא כולם בארץ ישראל מילוי {{גמט דגש|ע"ב}} שהוא {{גמט דגש|מ"ו}} כמנין {{גמט דגש|אמה}}. ולפי שכל המוחין הם בזעיר אנפין וכשיוצאים אל הנוקבא אינו יוצא רק מילוי לבדו - ולכן אינו יוצא רק שיעור {{גמט דגש|אמה}} לבד שהוא המילוי; כי {{גמט דגש|מלוי}} גימטריא {{גמט דגש|אלהים}} שהוא דין. ולכן הנוקבא היא דינים. והנה ההליכה בלאה אינה כמו רחל - כי שם הוא נצח הוד דזעיר אנפין וכאן הוא נצח הוד דבינה שני פרקין עילאין. ותכוין בהליכה זו אל נצח הוד דבינה. גם יש חילוק אחר. כי בכאן הם ד' אמות שהם סוד כל הארבע מוחין דחכמה. אך למטה הם שני מוחין לבד דבינה. ולפי שכל ההארות אלו היוצאות מחכמה אינם יוצאות אלא על ידי בינה - ולכן נקרא {{צ|מהלך}}. וזהו {{צ|'''המהלך''' ארבע אמות בארץ ישראל}} - כי {{גמט דגש|מהלך}} גימטריא {{גמט דגש|צה}} והוא מילוי אחוריים ד{{גמט דגש|ס"ג}} שהיא בינה שגימטריא {{גמט דגש|ס"ג}}. וכשתסיר {{גמט דגש|ע"ב}} שהם אחוריים מ{{גמט דגש|קס"ו}} - ישאר {{גמט דגש|צ"ה}} כמנין {{גמט דגש|מהלך}}.{{ש}} עכ"ל. '''האופן הב'''' על דרך מה שכתב האר"י זלה"ה בספר דרושים. וזה לשונו:{{ש}} דע כי קומת המלכות הנקרא {{צ|ארץ ישראל}} שיעורה עשר ספירות. והיא שוה אל שיעור קומת זעיר אנפין. וכבר נודע שמחצי תפארת שבבינה עילאה - משם התחיל רישא דזעיר אנפין. וכשהיא גדולה כמוהו ממש כי גם ראשה מגיע שם. ונמצא שמחצי הבינה ולמטה מתחלת ארץ ישראל. ונשארו למעלה ב' ספירות וחצי שהם כתר וחכמה וחצי בינה. וכדוגמא זו ממש היא למטה כי הלא שיעור היא עשר ספירות, והנה מתחלת מקום העיקרי בחצי תפארת דזעיר אנפין כנזכר באדרא. ונמצא אם נחלק עשר ספירות משם ולמטה יתמשך עשר ספירות דמלכות עד חצי נצח שבבריאה - כי הלא יש לה מקום בזעיר אנפין שיעור ג' ספירות וחצי שהם מחצי תפארת עד יסוד. ואחר כך לוקחת לתשלום העשר ספירות שלה {{גמט|ו'}} ספירות וחצי אחרות בבריאה והם כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת וחצי נצח. ואז נשלמת לחשבון עשר שלה - כי שם מקומה האמיתי מחצי תפארת דזעיר אנפין עד חצי נצח דבריאה. ונמצא שנשאר מבריאה שלשה ספירות וחצי. וכבר ביארנו שהמלכות דבריאה היא תמיד בהיכל שביעי דיצירה. וכן הענין בכל מלכות דבריאה יצירה עשייה כנודע. אם כן נמצא שנשארו שתי ספירות וחצי שאין שם גבול 'ארץ ישראל' שהיא המלכות דאצילות. ולכן כנגדם נשארו שני שבטים וחצי בחוצה לארץ.{{ש}} עד כאן לשונו. ונלע"ד שבזה יובן מה שאמרו רז"ל {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל}} (שהם חצי נצח העליון ותפארת וגבורה וחסד וחצי בינה של י' ספירות דבריאה) {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - מפני שהוא זוכה לבינה דבריאה שנקראת {{צ|עולם הבא}}. '''האופן הג'''' - הוא על דרך מה שמביא הרב חיים ויטאל ז"ל בספר הגלגולים פרק ט"ו - כי הששה תחתונות דיצירה היו קודם חטא אדם הראשון במקום שהם עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דבריאה, וארבע ספירות הראשונות דעשיה היו אז במקום שהם עתה ד' תחתונות דבריאה. והששה אחרונות דעשיה היו אז במקום שהם עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דיצירה. ונמצא כי סיום ארבע עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה היו מסתיימים במקום שמסתיימים עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דיצירה. ונמצא כי זעיר ונוקבא דאצילות היו אז במקום שהם עתה אבא ואמא דאצילות - כי עולם הבריאה היה במקום זעיר דאצילות, וארבע ראשונות דיצירה היו במקום נוקבא דאצילות. ונמצא כי מה שהיה עתה ארבע אחרונות דיצירה וכל עשר ספירות דעשיה היה אז חלל ומקום פנוי, ושם היה מדור לכל הקליפות והחיצונים. והנה שיעור מקום החלל הזה הם שיעור {{גמט|י"ד}} ספירות כנזכר. וכמו שאמרו רז"ל {{צ|למה נקרא שדי - שאמר לעולמו {{גמט דגש|די}}}} - ר"ל שלא יתפשטו יותר מזה השיעור של {{גמט דגש|די}} כדי שבמקום ה{{גמט דגש|ד"י}} אלו ישאר מקום פנוי אל מדור הקליפות כנזכר. ואחר שחטא אדם הראשון ירדו העולמות למטה בתוך הקליפות. נמצא כי במקום של הקליפות שהיו בתחלה ירדו עתה ד' תחתונות דיצירה ועשר ספירות דעשיה וכולי. ועיין שם. והנה צריך האדם לתקן מתתא לעילא. מתחלה צריך לתקן כל בחינת {{קיצור|נר"ן ח"י|נפש רוח נשמה חיה יחידה}} דמלכות דעשיה, ואחר כך נר"ן ח"י דזעיר דעשיה. ואחר כך נר"ן ח"י דבינה, ואחר כך נר"ן ח"י דחכמה דעשיה. ואחר כך נר"ן ח"י דאריך דעשיה. וכמו אלו כמה וכמה בחינות לאלפים ורבבות שיש בעולם העשיה. כל אלול צריך לתקן בר נש כדי שיוכל לעלות ממדרגה למדרגה עד עולם היצירה. {{ש}} וכן צריך לתקן גם כן כל אלו הבחינות הנ"ל ביצירה. וכן בבריאה וכו'. עיין שם בספר הגלגולים פ"א. והנה כל זמן שהאדם מתקן את עצמו וגם העולמות - כל זמן שלא הגיע לתפארת דיצירה לתקן אותו - עדיין הוא בסכנה גדולה שלא יפתוהו הקליפות. כי אלו ה{{גמט דגש|י"ד}} עולמות הם נקרא מדור הקליפות, עץ הדעת טוב ורע. ויקלקל פעם אחרת כל מה שתיקן. אבל כאשר זכה והגיע לתפארת דיצירה ויצא מחוץ לקליפות - שוב לא במהרה הוא חוטא. ועליו נאמר {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} - כי נכנס בעץ החיים ואז מובטח שהוא בן עולם הבא. וזה שאמר רבי יוחנן {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}}, שהם הארבע ספירות נצח הוד יסוד מלכות, והגיע עד תפארת דיצירה - אזי הוא {{צ|מובטח שהוא בן עולם הבא}} כי הקב"ה מסייע אותו וישמור אותו מכל חטא ועון. ומה שאמר {{צ|בן עולם הבא}} הוא על דרך שידוע שיש {{צ|חלק עולם הבא}} במלכות, {{צ|בן עולם הבא}} בתפארת, {{צ|מזומן לחיי עולם הבא}} בחכמה ובינה. והנה מאחר שזה הגיע בתיקונו עד תפארת דיצירה - לכן נקרא {{צ|בן עולם הבא}}. אבל {{גמט דגש|מי יעלה בהר יהוה}}, שגימטריא {{גמט דגש|ארץ הצבי}}, שיוכל לתקן בזמן הזה כל הבחינות דעשיה ומכל שכן דיצירה. ומי יקום במקום קדש שהוא בתפארת דיצירה. שכבר יצא ממדור הטמא ונכנס בארץ הקדושה ארץ החיים שהוא בעץ החיים בלבד ולא טוב ורע. ולכן גם כן {{גמט דגש|מי יעלה בהר יהוה}} - גימטריא {{גמט דגש|חנוך מטטרו"ן}} - דמטטרון מקנן ביצירה כנודע. וזהו סוד שאמרו רז"ל {{צ|נותן נשמה לעם עליה}} - ר"ל למי נותנים נשמה פרטית - {{צ|לעם עליה}} - לאלו שזכו לעלות למעלה מארץ ישראל שהוא למעלה מעולם היצירה שהוא לעולם הבריאה דתמן היא בחינת 'נשמה'. אבל {{צ|ורוח להולכים בה}} - רוצה לומר שכל זמן שהוא עדיין בתיקון דיצירה - אין לו אלא בחינת 'רוח' שהוא בחינת יצירה. וגם נודע כי בבריאה הוא {{גמט דגש|אל שדי}}, ובעולם היצירה הוא {{גמט דגש|אל הויה}}, ובעולם העשיה הוא {{גמט דגש|אל אדני}}. {{ש}} והנה {{גמט דגש|אל הויה}} גימטריא {{גמט דגש|מזבח}} - דתמן בעולם היצירה הוא המזבח - עיין שם בדרוש {{צ|אסור חג עד קרנות המזבח}}. וזהו שאמר רב ענן במסכת כתובות פרק י"ג {{צ|כל הקבור בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח. כתיב הכא מזבח אדמה תעשה לי, וכתיב התם וכפר אדמתו עמו}}, עכ"ל. והוא הדבר אשר דברנו - כי מאחר שכל ארץ ישראל הוא נקרא {{גמט דגש|מזבח}} - אם כן מי שקבור שם כאילו קבור במקום המזבח עצמו. '''האופן הרביעי''' - הוא הדרך שדורשי רשומות אומרים {{צ|וכפר '''אדמתו'''}} - '''ד' אמות'''. הנה מה טוב ומה נאה *כוין זה לדרכנו כי ארבע ספירות תחתונות דיצירה נקרא {{צ|ארבע קרנות המזבח}}, כי המזבח היא מלכות דיצירה העומדת בראש העשיה, וארבע ראשונות דעשיה הם עולים במקום ארבע תחתונות דיצירה שהם נקרא {{צ|קרנות המזבח}}. עיין שם באורך. וז"ש {{צ|וכפר ארבע אמות עמו}} - ר"ל הארבע ספירות תחתונות דיצירה הנקרא {{צ|ארבע קרנות המזבח}} - הם בעצמם מכפרים - ששם שורש המזבח שמכפרת עונות ישראל. וז"ש גם כן {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - רוצה לומר מאחר שעלה למעלה מהמזבח - אם כן כבר נמחלו לו כל עונותיו. ומאחר שאין לו עוננות - בוודאי שמובטח לו שהוא בן עולם הבא. ובזה מתורץ שאמרו רז"ל {{צ|ארץ ישראל הוא באמצע היישוב}}. הכוונה כי עולם האצילות נקרא 'עולם הזכר - עולם עמידה'. אבל שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה נקרא 'עולם הנקבה - עולם הישיבה'. וז"ש {{צ|ארץ ישראל}} - שהוא עולם היצירה - הוא {{צ|באמצע עולם היישוב}} - שהוא בין בריאה לעשיה. '''האופן החמישי''' - הוא על דרך שמביא שם האר"י זלה"ה כי אותם ארבע ראשונות דעשיה עומדים בארבע תחתונות דיצירה הנקרא {{צ|קרנות המזבח}} - הם סוד ארבע מוחין שנמשכים מן אצילות עד שם. והם סוד ארבע שמות '''יה"ו''' של '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן'''. ומלובשים בארבע '''אה"י''' (שנים דיודין, ואחד דאלפי"ן, ואחר דההי"ן) שהם סוד המוחין המלובשים בנצח הוד יסוד דאימא, ונמשכים למטה בעשיה. ושמות אלו בגימטריא {{גמט דגש|קרנות}}. והם ארבע ראשונות דעשיה כנז"ל והם בגימטריא {{גמט דגש|שנות}} '''חיים''' - כי מוחין אלו נקראים 'חיי המלך', ובם {{גמט דגש|אהיה הויה אהיה}} בגימטריא {{גמט דגש|חיים}}. ונחלקים לארבע מוחין בסוד השמות הנזכר שעולין {{גמט דגש|שנות}} ונקראו {{צ|שנות חיים}}. וזהו סוד ההארה הנמשכת לעשיה ביום אסרו חג וגו', עיין שם. והנה נודע כי ארבע שמות {{גמט דגש|הויה אהי"ה}} גימטריא ארבעה {{גמט דגש|אמה}} - שכל {{גמט דגש|הויה אהיה}} גימטריא {{גמט דגש|אמה}} עם הכולל. והנה בכל שחרית גם כן בפרשת צו בקרבן התמיד צריך לכוין להעלות פנימיות דעשיה שמלבישין הארבע חיצוניות אחרונים דיצירה. לכן צריך גם כן לכוין להמשיך '''קרנות''' המזבח אליהם כדי שיוכלו בכח זה לעלות. וזהו שאמר {{צ|כל המהלך}} - שהוא גורם שהולך בסוד המשכת השפע ה{{צ|ד' אמות}} הנ"ל שהם ארבעה {{גמט דגש|אהיה}} וארבעה {{גמט דגש|יהו"ה}}. {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - כי אלו הם המוחין המלובשים בנצח הוד יסוד דאימא הנקראת 'עולם הבא', ומאחר שגורם שמהלכים שם הד' אמות - זוכה הוא גם כן לבינה שהיא עולם הבא; שהוא גם כן מקבל משם תמיד השפע של הבינה. כי {{צ|ברכות לראש צדיק}} כנודע. וזהו שמדייק {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל}} - כי {{גמט דגש|שנות חיים}} עם כללות ארבעה '''יהו"ה''' וארבעה '''אהי"ה''' - גמטריא {{גמט דגש|ארץ ישראל}}. ולכן יש לו גם כן חיי עולם הבא. '''האופן הששי'' - נראה לי שרז"ל רמזו בארץ ישראל שהיתה מקודם חטא אדם הראשון שהיו ארבע ראשונות דיצירה במקום שהוא עתה נוקבא דאצילות כנגד ארבע ספירות תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין. וששה תחתונות דיצירה במקום שהם עתה ששה ראשונות דבריאה. וזהו שאמרו רז"ל {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}} - שהם הארבע ספירות עליונות דיצירה, ירצה שזכה לתקן כל המדרגות עד שהגיע לארבע עליונות ד'ארץ ישראל' (שהיא עתה נוקבא דאצילות). {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - מאחר שזכה לנפש דאצילות - מובטח הוא שלא יבא חטא לידו. כי מה שאמרו רז"ל {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} הוא מי שזכה לנפש דאצילות. והבן היטב. '''האופן השביעי''' - הוא על דרך מה שאמר בספר הגלגולים סוף פרק י"ז שאחר שנברא אדם הראשון משעה חמישית ולמעלה היו העולמות עולים יותר. כי זעיר אנפין עלה במקום אריך אנפין, ונוקבא דזעיר אנפין במקום חכמה, ועשר ספירות דבריאה במקום בינה דאצילות, ועשר ספירות דיצירה במקום זעיר דאצילות, וארבע ראשונות דעשיה במקום נוקבא דאצילות. נשארו ששה תחתונות דעשיה מחוץ לאצילות בסוד {{צ|עיבורה של עיר וכו'}}, עיין שם. והנה עתה זעיר דאצילות נקרא 'ארץ ישראל', וזה נעשה בכל מנחת שבת. אבל אין מעלה יותר לעולמו לעלות מפני חטא אדם הראשון. אם כן מוכרח שארבע מוחין דזעיר נקרא {{צ|ד' אמות דארץ ישראל}}. וזהו שאמר {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}} - הכוונה שגורם ליכנס המוחין בתוך הזעיר אנפין בסוד גדלות. {{צ|מובטח לו שהוא בן העולם הבא}} - שיש לו נשמה דחכמה ובינה דאצילות, שיש כח בידו שיוכל להמשיך המוחין בתוך הזעיר. והנה המוחין ה' ארבע '''אהיה''' וארבע '''הויה'''. וכל {{גמט דגש|הויה אהיה}} - גימטריא {{גמט דגש|אמה}} כמו שפירשנו למעלה, עיין שם. '''האופן השמינית''' - על דרך הידוע על שם הפסוק {{צ|יהוה בחכמה יסד ארץ}}. והנה בחכמה יש לו עשר ספירות - כל אחד שם {{גמט דגש|ע"ב}} - הרי {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|ע"ב}} - גימטריא {{גמט דגש|ארבע אמות}}. וזה שאמר {{צ|כל המהלך '''ארבע אמות''' בארץ ישראל}} שהיא נוקבא דזעיר אנפין, {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}}. כי כמו שזעיר אנפין (שהוא נקרא {{צ|בן עולם הבא}}) והוא מתקן את המלכות - כן הוא גם כן מתקן המלכות על ידי המשכת {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|ע"ב}} דחכמה בתוכה הנקרא 'ארץ ישראל' (שהוא זעיר), כי אין תיקונה אלא על ידי חכמה כנודע. '''התשיעית''' - על דרך שמביא האר"י זלה"ה שכל בניינה דנוקבא דזעיר נעשית מנצח הוד יסוד דזעיר הנקרא 'בונים', שנאמר {{צ|וכל בניך למודי יהוה}} - אל תקרי בניך אלא בוניך מפני שהם בונים פרצוף דנוקבא. * כי ג' פירקין ראשונים דנצח הוד יסוד דזעיר אנפין נעשים חכמה בינה דעת דנוקבא. *ו{{גמט|ג'}} פרקין אמצעים דנצח הוד יסוד דזעיר אנפין נעשים חסד גבורה תפארת דנוקבא. * וג' פרקין תחתונים נעשית נצח הוד יסוד דנוקבא. * ושליש תחתון דתפארת דזעיר אנפין נעשה כתר דנוקבא. והענין הוא כי ההארה של תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין יוצאה לחוץ ומתקן ובונה פרצוף דנוקבא הנקראת {{צ|ארץ ישראל}}. ואלו ה{{גמט דגש|ד'}} ספירות תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין נקרא {{צ|ארבע אמות}}. כמו שאמרו רז"ל {{צ|מיום שנחרב בית המקדש אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה}}. הכוונה הוא שנתמעטה פרצופה ואין שיעור קומתה מגיע אלא כנגד ארבע ספירות תפארת נצח הוד יסוד שלו. ולכן עיקר התיקון שאנו עושים לה עתה בגלות הוא להאיר אותם ד' אמות בתוך המלכות הנקראת 'ארץ ישראל'. וזהו שאמרו {{צ|כל המהלך בארץ ישראל ד' אמות}} - ירצה שגורם על ידי קיום מצותיו בארץ ישראל התלויות בארץ שמאירים אור ד' אמות (תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין) בארץ ישראל שהיא המלכות - {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - ר"ל מובטח שהוא עלה במדרגת 'בן עולם הבא' שהוא זעיר אנפין - בן הבינה הנקראת 'עולם הבא'. כי כמו שהזעיר תמיד עיני ה' בה ומאיר בה - גם כן זה שגורם הליכת ד' אמות בה - הוא בדמות בעלה דמטרוניתא הנקרא {{צ|בן עולם הבא}}. ===במעלת מיתת ארץ ישראל וחוץ לארץ=== '''במעלת מיתת ארץ ישראל וחוץ לארץ''' נאמר שהם ד' מדרגות דרך כלל * '''א'''' - משובחי ארץ ישראל * ה'''ב'''' - שאר יושבי ארץ ישראל * ה'''ג'''' - משובחי חוצה לארץ * ה'''ד'''' - שאר יושבי חוצה לארץ המעלה הראשונה - משובחי ארץ ישראל - אלו לא יצדק בהם לשון 'מיתה' כלל, אלא על דרך שיתוף השם. ועליהם נאמר 'גויעה'. והם משל לאיש השוכב על ערסו כלוא בבית, לא יצא ולא יבא. כך האיש המשובח - אף בשרו ישכון לבטח כענין ר' אלעזר שעמד כך שנה בלי קבורה קיים (כמו שאמרו רז"ל במסכת מציעא) וכענין אחאי בר יאשיה דגששיה, וכמה יחידים בדורות. ומכללם בתוספת מעלה האבות. וזה מפני שקדשו עצמם במותר להם אפילו בהרהור. וכאילו אינם מתים. וקרובים למעלה זו היא מעלת הקדושים המתים בחוצה לארץ כענין יעקב. ולזה לא מנע עליית גופו לארץ ישראל שהיה יודע שאין תביעה לחצונים עליו שלא נהנה ממנו. וכזה היתה קדושת רבי בשעת פטירתו כשזקף עשר אצבעותיו. וכן מעלת משה רבנו ע"ה שנתעסק הקב"ה בקבורתו. וכמעלת מיתת אהרן ומרים - הכל מעלה א' מפני קדושתם. ואלו אינם חייבים בכליון הגוף בעפר מפני שפלטו להם מעון אדם הראשון וטהרו עצמן ממנו כל האפשר ונעשו מרכבה עליונה, וגופם קיים ולא מתו. והם {{צ|ישיני עפר}}. '''המעלה השלישית''' היא מעלת שאר מתי ארץ ישראל שהם אינם חייבים לקליפה מה שנזונו ממעדני עולם מפני שלא אכלו מדילה - שהרי ארץ ישראל מזונותיה ופרנסתה תחת יד ורשות הבורא. לכך כשתבא לדרוש מה אכלו יאמרו לה כי לא מדילה אכלו ושתו, רק מדיליה אכלו ושתו. אמנם נתחייבו כליון הגוף מפני חטא אדם הראשון שלא נתרחקו ממנו ונכנסו תחת עונש {{צ|כי עפר אתה}}. ומיד הגוף כלה והנשמה מתקדשת. ומטעם זה הם מטמאים במגע ובמשא מצד קליפה ראשונה שפגם אדם ודבקה בהם המות. ובזה יש תקנה אל הדרים בחוצה לארץ שלא תשלוט עליהם טומאה כלל - כי הלא מצינו כמה וכמה צדיקים לאלפים ולרבבות שמתו בחוצה לארץ. אמנם תקנתם היתה כי לא אתענגו כל יומיהן בתר הנהו הנאות הגוף, כי כל מזונות והנאות הגוף הוא מצד הקליפה כנודע. ואמנם לא אתענגו רק בתענוגי מצוה כגון סעודת מצוה דחתן וברית מילה או בסעודתי דשבת ויום טוב - כי אז אין טומאה שורה כלל דכולהו מטמרי בנוקבא דתהומא רבא. ואין המזון יורד בשבת אלא מצד הקדושה. ואז אפילו בהיותם בחוצה לארץ - אין טומאה שורה עליהם לפי שיאמרו "הלא לא נהנינו ממך בחול כלל אפילו בגופינו! אלא כדי קיום הנפש לעסוק בתורה", כמו שכתוב {{צ|צדיק אוכל לשובע נפשו}}. ובזה יש תקנה אפילו למתים בחוצה לארץ. '''המעלה הרביעית''' - היא לאותם אשר אתענגו בתענוגים ובהכרח היה לאשלטא עליה רוחא דמסאבותא - אפילו יש בידם תורה ומעשים טובים - ההוא רוחא דמסאבותא אסתאיב בגוויה וכד מית גם כן לא סליק מיניה עד שישוב גופו עפר כנודע. והנה כיון שרוח הטומאה אסתאיב ביה - נמצא דאי סלקין לההוא גופא לאתקברא בארץ ישראל בתר דמית - נמצא אף על פי שנקבר בארץ ישראל - אין לו תקנה. והטעם כי האדם אף על פי שדר כל ימיו בחוצה לארץ ואחר כך בא בחיים חייתו לארץ ישראל - הנה הטומאה בורחת ממנו כנ"ל. אמנם כד מית בחוצה לארץ - וברחה הנשמה הטהורה - ואשתאר ההוא רוחא דמסאבותא ואסתאיב בגוויה כנודע. וזהו סוד הטפה שזורק חמלאך המות בגוף להמיתו. ולכך המת הוא אבי אבות הטומאה - כי אסתאיב ואתקשיר ההוא רוחא בגוויה ונשמה קדושה שתדחה אותו אינה שם. ולכך אפילו בבואו לארץ ישראל להקבר שם - אין לו תקנה כיון שיצתה נפשו בחוצה לארץ. ועליו כתיב {{צ|ותבאו ותטמאו את ארצי}}. הנה מי לנו גדול מיוסף הדבק בארץ ישראל בסוד 'צדיק וצדק'. ולא שלטא כלל רוח מסאבא עליה. ועם כל זה לפי שיצאת נשמתו בחוצה לארץ לא רצה ליכנס לארץ ישראל עד שישוב עפר וישארו עצמותיו לבד, כי אז אין שליטת הטומאה אפילו ברשעים אלא על הבשר והדם, כל שכן בצדיק גמור כמותו. ואם כן מכל שכן וקל וחמר לכל הדרים בחוצה לארץ כי אף על פי שיהיו צדיקים גמורים כיוסף - עם כל זה יותר טוב היה אם היו דרים בארץ ישראל, ואסור להביא גופם להקבר בארץ ישראל. אמנם בעצמות נראה מכאן בפירוש שלא נאמר {{צ|ותבואו ותטמאו}}, אלא דוקא במביאים העצמות קודם שיתעכל הבשר. וכך ראוי. שאחרי עיכול הבשר נשיב קודשא בריך הוא רוחא ודחי ליה לההוא רוח מסאבא לבר. דהא איהו חס על ארעיה. עיין שם בזוהר בפרשת תרומה דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}. ואכתי קשה אם כן למה יעקב אבינו ע"ה צוה שיוליכו גופו ממש - לא עצמותיו כיוסף?{{ש}} התירוץ הוא כי לא היה בעולם איש אחר כיעקב שלם בכל הני י"ב שבטים ושבעים נפש - הכל כדוגמת מרכבת השכינה. ולזה צוה כי לא יגע בו איש אחר. וכל זה כדי שלא ישרה עליו טומאה כלל. ותו, דאיהו גופא. כי אברהם ויצחק ושאר הצדיקים לא תקנו מחטא אדם הראשון אלא אברים וקצוות ממנו. אמנם יעקב תיקן כל הגוף, וכל גופיה נפק מתחת יד הטומאה ונסתלקה זוהמת הנחש בסוד לקיחת הברכה ובכורה ממנו. גם הכניע סמא"ל כנזכר בפרשת תולדות. והנה נסתלקה לגמרי רוח הטומאה וזוהמת הנחש מיניה. ואם כן לא הוה דחיל כלל. ועוד ראיה אחרת - כי כבר נתבאר בזוהר כי הן לצדיק והן לרשע יש תועלת גדול להתרקב גופו, ואינו זוכה ליכנס למחיצה שלו עד שיתרקב גופו. אם כן למה צוה יוסף לחנוט את אביו? ובמה שכתבנו ניחא. כי אדרבה צריך שיהיה שלם כי קדוש הוא ואין שום זוהמת נחש דביקה בו כלל. ונחזור לעיל.{{ש}} דע כי כל חטא אדם הראשון הוא הגוף הזה ומעשהו והנאותיו. והכל הוא מצד הנחש. שעל ידי החטא נתגשמו אחר שהיו רוחניים ודבקות המחשבה בחכמת האל יתברך. והנה המשכיל אשר ידחה כל התאו', ויקח מהגשמי צורך חיותו לבד הצורך אל קיום הגוף, לא הנאת המעשה. איש כזה לא תדבק בו טומאת הגוף וחלאתו אלא עטיו של נחש שתדבק בו מאדם הראשון. לא מיתת עצמו. אמנם אותם הנהנים מן העולם ותאוותיו - הם מוסיפים על עטיו של נחש, שהם מחדשים בעצמם חטא אדם הראשון. ולכן מתים מיתת עצמם. נמצא שיש שני מיני טומאות. האחד היא {{צ|עטיו של נחש}} - אין נקי ממנה אלא כמו חנוך ואליהו ואותם שנכנסו חיים לגן עדן וכיוצא. והנה טומאה דקה אינה מזקת לנשמה, רק טורח פרידת הנפש מהגוף כל אחד כפי כחו וכפי מעשיו. ויש קליפה עבה נוספת והוא מרדפת את האדם אחר התוואת הגשמיות אפילו במותר לו באכילה גסה ושינת שחרית ומשגל מרובה למלאת תאוות גופו. כל זה הוא לו 'עטיו של נחש' נוסף לו על חטא אדם הראשון. וכפי מה שמוסיף לה קליפה - ואחר כך בשרו עליו יכאב. וזה היה סוד רבי שזקף עשר אצבעותיו וגו'. וסוד רבי אלעזר שאמר {{צ|אף בשרי ישכון לבטח}}. '''והנה נודע''' שכל המתים של ישראל נשמותיהם עולות דרך ישר, וההיא חופאה קלישא כנז"ל מקבלא לון. ואפילו ישראל המתים בחוץ לארץ הם גם כן נכנסים דרך שם, רק שיש להם צער גדול כי אזלא וסחרא סביבות ארץ ישראל ונכללים במקוריהם על ידי טורח גלגוליהם מקליפה לקליפה, משר אל שר, עד שתעבור אל מקום הקדש. והנה כמו שארץ ישראל מקיאה ופולטת נשמות הגויים (כמו שאמר בזוהר פרשת תרומה דף קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}) ודחי לון לבר ואזלין ושאטין מתגלגלים בכמה גלגולים עד דנפקו מארעא קדישא וסחרן לסורחנייהו במסאבו דילהון -- כן חוץ לארץ פולטת נשמות ישראל! שאין כח בה לסבול הקדושה. והולכת הנשמה בצער עד שתכנס אל פתח ארץ ישראל ועולה שם. הכוונה לומר כי לא יכלה הקליפה לדחות את ישראל מארץ ישראל כי אם גופם ולא נשמתם. גם לא היה יכלת כל הגוים להיות בארץ ישראל רק בגופן ולא בנשמתן. ונודע כי ארץ ישראל נמשלה לגן עדן, וחוצה לארץ נמשלה לגיהנם. וזהו שאמרו רז"ל עתידה גן עדן אומרת "אין לי חפץ ברשעים" בסוד {{צ|וינערו הרשעים ממנו}} - שהם אפילו גופן של הרשעים. והגיהנם אומרת "אין לי חפץ בצדיקים" - שהן אפילו הגופים שלהם. כי כבר הם נזדככו ואין להם כח לסובלם בתוכם. ולכן יתגלגלו כולם בסוד גלגול מחילות לארץ ישראל ושם יעמדו בתחיית המתים. והנה אחר שבא זה המאמר לבית מלוני - לא אפטרנו בלא לינה. ועם זה יובן גם כן מה שאמרו רז"ל שהקב"ה תפש בבגדו של ירבעם ואמר לו חזור בך וכו'. וקשה. אפשר שהקב"ה היה מדבר עם ירבעם שחטא והחטיא את הרבים והיה תופס בבגדו?! אך דע כי מלבד הנשמה והרוח והנפש יש לאדם לבוש אחד לנפשו והוא אמצעי בין הנפש והגוף. וזהו ענין אדם הראשון שאחר שחטא היה בגן עדן, ושם היו נפשות אדם וחוה מלובשות באלו הבגדים. והנה דרך הנחש לחזור ולסבב אחרי כותלי גן עדן פעמים בשבוע להראות גדולתו ולפתות את מי שיוכל מאותם אשר בתוך הגן. ואמנם המכירים אותו אינם עושים חשבון ממנו כלל. אבל המתפתה אחר דבריו - יוצא לבוש נפשו לחוץ אליו ומתפתה אחריו. וזה אירע לאדם וחוה שחטאו ויצאו לבושי נפשם ונתפתו אחר הנחש. ולכן ידעו כי ערומים הם. כי קודם החטא היו מלובשים באותו הלבוש. והלבוש הזה של ירבעם - תפס הקב"ה שיחזור בו, ולא בלבושי גופו אלא בבגד זה שהוא מעולה יותר מהגוף כנזכר. וזה סוד {{צ|ובגד בוגדים בגדו}}. ואריכות הענין תמצא בספר הגלגולים ובפרט בפרק שבעים, עיין שם. <big>[</big> '''ואהובי הר' משה זכות נר"ו''' הרחיב הענין מעט בכאן ואמר כי ירבעם היה משורש {{גמט דגש|קין}} שהוא סוד ה{{גמט דגש|צלם}} כידוע. והגביר עליו '''הסיגים''' - כי כולו {{גמט דגש|ס"ג}}, ונהפך ל{{גמט דגש|גס}} רוח. ואז עלו למעלה הפנים מ{{גמט דגש|נועם}} ה{{גמט דגש|עליון}} שהוא {{גמט דגש|ס"ג}}{{הערה|כי אחוריים של שם ס"ג עולה {{גמט דגש|עליון}} - {{גמט דגש|יוד, יוד הי, יוד הי ואו, יוד הי ואו הי}} - ויקיעורך}}, ויצא {{גמט דגש|עגל}}. ולהיותו משני {{גמט דגש|קס"א}} - סוד שני צלמים - העולים {{גמט דגש|ירבעם}} - לכן עשה שני עגלים. ואמנם אין עבירה מכבה תורתו - הוא שמלתו החדשה. ולכן אמר לו הקב"ה {{צ|חזור '''בך'''}}, פירוש שוב והכנס בעצמך, בעצמותך. פן תכין וצדיק ילבש. ואז {{צ|אני ואתה ובן ישי}} - פירוש {{גמט דגש|בן ישי}} הוא סוד ב' פעמים '''אל''' בסוד {{גמט דגש|הק"ף}}{{הערה|כי '''אל''' במילוי עולה {{גמט דגש|אלף למד}} - {{גמט דגש|הקף}} - ויקיעורך}}, שמהם ה{{גמט דגש|מלבוש}} וה{{גמט דגש|חשמל}} כנודע. ואתה מפעמיים {{גמט דגש|קס"א}} שגם מהם פעמיים '''אל''' כידוע - ואז נטייל בגן {{גמט דגש|עדן}} שהוא סוד {{מכפלת גימטריא|ד'|פעמים|אל}} המאירים מ'''אור פני אל''' כידוע בסוד {{צ|מפני שיבה תקום}}. והטיול הוא ה'''שעשוע''' שהם ה{{גמט דגש|ד'}} הנזכר{{הערה|ד' פעמים אל במילוי - ויקיעורך}} בגימטריא {{גמט דגש|שעש"ע}}. אבל להיות שהשיב לו ש{{צ|בן ישי בראש}} - כי כן הוא מן המתוקנים, לא רצה לחזור ונטרד. ובסוד דרוש זה גם תבין מה שאמרו רז"ל במשה רבינו ע"ה {{צ|הוא עברי ולבושו מצרי}} בסוד {{גמט דגש|תיבה}} שנכנס בה בסוד {{גמט דגש|בתיה}}. והמשכיל יבין ודבריו חיים ונאמנים. <big>]</big> ועוד צריך לדעת כי הנשמה כשיוצאה מזה העולם צריכה לעבור ולטבול בנהר דינור, {{קיצור|כמ"ש ב"ה|כמו שיתבאר בעזרת השם??}}, שהרי אפילו המלאכים כשבאים לעולם הזה לאיזה שליחות בשובם צריכים לטבול שם כידוע. והנה יארע שם בטבילה זו לנשמות - כל אחד כפי מדרגתה וכפי מצותיה. והנוגע לפסוק זה הוא כי הצדיק הגמור שהוא מהמדרגה עליונה - כעברו באותו אש - אין צריך לומר שאין מגיע לו שום נזק ולא חמימות אותו אש השורף, אלא אדרבה הופכים אותו למעין מים חיים שבזה נהנים. וזהו שכתוב {{צ|עוברי בעמק הבכה}}, שהוא נהר או גהינם עצמו, {{צ|מעין ישיתוהו}}. ולא זו בלבד אלא {{צ|גם ברכות יעטה מורה}} - ר"ל ברכות ומתנות שמתלבש בהם העובר שם אם הוא מורה, רוצה לומר שהוא ממורי הוראות. {{ש}} ובזה תבין מ"ש רז"ל שהצדיק עובר בגיהנם ולוקח משם נפשות. והוא מובן מעצמו. ונחזור לענין. שאחר שהצדיק מתלבש ומתעטה באותן הנשמות אז {{צ|{{גמט|ילכו מחיל אל חיל}}}} - גימטריא {{גמט דגש|עץ החיים}} - שם הולכת נשמת הצדיק מלובשת בלבוש זה וילך מישיבה לישיבה באופן שזוכות אלו הנפשות בעבור הצדיק ליכנס לפנים ממחיצתם בהיותם לבוש על נשמת הצדיק. ולכן אמר {{צ|ילכו}} בלשון רבים. וז"ש הפסוק {{צ|פרי צדיק '''עץ חיים'''}} - ר"ל שעל ידי מעשיו הטובים יש לו זכות לילך מחיל אל חיל בעץ החיים כנזכר. אבל {{צ|ולוקח נפשות חכם}} - ר"ל מי שעובר בעמק הבכא וגומר כדי ליקח נפשות צריך שיהיה חכם כמו שאמר {{צ|ברכות יעטה מורה}} שהוא ממורי הוראות. ואמר אחר כך {{צ|יראה אל אלהים בציון}} בלשון יחיד לאמר שכשנשמת הצדיק עולה למדריגה יותר עליונה {{צ|אל אלהים בציון}} - אז צריך להסיר מעליו אותו הלבוש כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק. ולכן אמר {{צ|יראה}} בלשון יחיד. עד כאן מהר' חיים ויטאל זלה"ה. ובזה יובן היטב עד מאד לעתיד' הגיהנם צועקת "אין לי חפץ בצדיקים" מפני שהם עוברים בתוכם ולוקחים משם נפשות הרשעים כנז"ל. והגן עדן צועקת "אין לי חפץ ברשעים" שהם '''סמא"ל ונחש''', שהם מסבבים פעמים בשבוע סביבות כותלי הגן כדי לפתות ולהוציא משם הלבושים של הנפשות. '''ונחזור למיני המיתה בחוץ לארץ ובארץ ישראל'''. הענין שהם ג' מינים בסוד המיתה. הראשון היא שחיטה בסכין פגום והיא נבלה. והיינו המתים על ידי סמא"ל שהוא סכין פגום שהפגימות הם '''אוגרת ומסוכסכת'''. אמנם המתים בארץ ישראל אינם מתים על ידי סכין שיש בו אחד מאלו המדות הנזכרות אלא על ידי חרב של הקב"ה, והם עמי הארץ שהם כבהמות על ידי סכין ועל ידי שחיטה. דהיינו צער המיתה הם מתכפרין ונתרים בסוד {{צ|וכפר אדמתו עמו}}. אמנם הם מתים על ידי מלאך כשר שעולה ונוטל רשות ויורד ונוטל נשמה. כ'''נחש''' ולא נחש ממש. מה שאין כן בחוץ לארץ שהוא נחש ממש. ופי' אוגרת היינו שהיא סוד '''אגרת בת מחלת''' שהיא אחת מהפגימות, והיא פוגמת הנפש מכל צד. וקשה היא הרבה לבני אדם. והיינו '''נבלה - נבל ה''''. '''נבל''' - סמא"ל. '''נבלה''' - '''לילית'''. והיינו '''אוגרת''' האוספת כל החיילים הטמאים, אמן דשדים, אגרת ודאי. ובה נפגמין אלו המחממין עצמן לבטלה. והיא האוספת אותן הטיפות לעשות בהם רצונ' ומולידה עמהם בנים זרים כנודע רחמנא ליצלן, והיא אוגרת ועושה נבלה. '''מסוכסכת''' - זו קשה ולא כל כך מפני שיש בה צד הטהור. האמנם כשנסבכה באדם תשובתה קשה הרבה ואוחז בו מרוח אחד טמא. ושני סכינים הנזכרים הם עושים נבלה - לכך שחיטתן מיתה ממש, שנמצא שם סמאל ונחש בחרבו, ובשרו נעשה טמא מפני שאחזו בו החיצונים. אמנם תלמידי חכמים שהם עוסקים בתורת השם שהיא עץ חיים - אינם צריכים שחיטה על ידי שום אחד משני מיני סכינים הנזכר שהם ב' פגומים ואחד כשר כנז"ל, אלא על ידי '''אסיפה''' אל אלהים '''בציון''', דהיינו שכינה מתגלת עליהם בסיעת כל הצדיקים שבגן עדן. והוא גוע עצמו מהגשמות והחומר ומתאסף אל עמיו עם השכינה. ואסיפתן ואל כבוד ה' מתרת אותו. וענין הים היינו '''ים''' התורה. ואסיפתו מן הים היינו דפסיק גירסא מפומיה כענין רבא בר נחמני ודוד המלך ע"ה, וכיוצא כנזכר במסכת מועד קטן. והנה סמא"ל נקרא 'מותא רברבא' שנברא ביום שני. ולילי"ת נקרא 'מותא זוטרא' שנבראת ביומא רביעא. והנה מי שהוא תלמיד חכם אין יכול עליו לא לזה ולא לזה, אלא הקב"ה לוקח ממנו הנשמה בסוד הנשיקה כנזכר. וזהו סוד הפסוק {{צ|לא יבא בקהל יהוה ממזר}} - כי '''ממזר''' ראשי תיבות '''מ''''ותא '''ר''''ברבא '''מ''''ותא '''ז''''וטרתא, כנזכר בזוהר פרשת פנחס, שנתהוו מסוד '''מת''' {{גמט דגש|רפ"ח}} - בגימטריא {{גמט דגש|ממזר}}. לא יבא {{צ|בקהל יהוה}} שהם הצדיקים, אלא הם מתים בנשיקה. ונחזור לעיל. כי כמו שהמיתה בחוץ לארץ על ידי מלאך המות, ובארץ ישראל על ידי מלאך הקדוש - כך השינה הזו. כי הישן בח"ל הוא על ידי הקליפה החיצוניות, ובארץ ישראל על ידי הקדושה שאין קליפות נכנסות שם כנזכר בזוהר פרשת תרומה. וכמו שהמיתה היא למנוחת הנשמה שתעלה למעלה לגן עדן - כך השינה היא למנוחת הנשמה שתדבק בקדושה ותתעדן מאור מתוק עליון. וכמו שהרשעים בעונם במיתתם נשמתם נדחית ונכרתת מן הקדש - כך ממש בחייהם. ולזה רשעים בחייהם קרויים 'מתים'. אלא שיש בין מיתה למיתה הבדל גדול. כי המיתה האמיתית שולטים החיצונים בנשמה להענישה כדי רשעתה. אמנם בחיי הגוף יש עליה הגנה שלא ישלטו בה החיצונים רק להלהיג עליה. והיינו טעם קריאת שמע שעל המטה כדי להרחיקה מאל אחר בעת עלותה. '''הנה הר' חיים ויטאל''' כתב זה לשונו:{{ש}} כי יש ב' מלאכים ממונים על המיתה. אחד ממונה על מתי חוץ לארץ ושמו '''סמא"ל'''. ואחד על מתי ארץ ישראל ושמו '''גבריאל'''. וכל אחד ואחד יש לו חיילות רבות. וכל חיילותיו נקראים {{צ|מלאכי מות}}. ושני ממונים אלו הם עבדים למטטרו"ן. והקב"ה מודיע למטטרו"ן בכל יום ויום מי הם וכמה הם הנגזרים למיתה באותו יום, ומטטרו"ן מצוה לסמא"ל עבדו ליטול הנפשות הנגזרות למיתה באותו יום בחוצה לארץ. ומצוה לגבריאל ליטול הנפשות הנגזרות למיתה בארץ ישראל באותו יום. ואלו השני ממונים מעולם לא נטלו נשמה אלא שולח כל אחד ואחד מחיילותיו. כי יש מלאך אחד לכל נפש ונפש ומדרגות כל מלאך ומלאך כפי הראוי למדרגת מעלת הנפש שהולך ליטול. ואחר שנטל אותו המלאך את הנפש ומסר ביד הממונה ששלחו - אז אותו מלאך בטל מן העולם, כי לא נברא אלא ליטול נפש אחד בלבד. כמו שאמרו רז"ל על פסוק {{צ|כאשר תעשינה הדבורים}} - כי חיות הדבורים תלוי בעוקץ שלה הנשאר בבשר האדם, ולכן היא תכף תמות. ועם כל זה הן שמחות במיתתן כדי לצער בני אדם. וכן כל מלאך ממלאכי מות יש לו שמחה בנטילת נפש בחשבו איך ניתן לו כח ורשות ליטול נפש אחד מזרע עם קדוש.{{ש}} עד כאן לשונו. והנה לפי מה שאמרו לעיל לשאין כח לסמא"ל בארץ ישראל ליקח נפשות ישראל - בזה יישר מה שאמרו רז"ל במסכת חולין פרק ז' {{צ|הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך}} - מאי רבותיה? הלא ארבע אמות משכביה הבטיחו לתת לבניו?! אלא אמר ר' יצחק מלמד שקפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו שתה' נוחה ליכבש לבניו בארבע אמות. עכ"ל. ויש לדקדק שבכאן משמע שעל ידי שקפל הקב"ה ארץ ישראל תחת יעקב אבינו ע"ה - ולכן היתה נוחה ליכבש לבניו. שמעינן מינה אם לא היה עושה כן לא היו יכולים בניו לכבוש הארץ. אם כן איה הבטחה שהבטיח לאברהם אבינו ע"ה בברית בין הבתרים {{צ|ביום ההוא כרת יהוה את אברהם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת וגו'}}? ואפשר לומר מה שהבטיח לאברהם{{הערה|כאן הגהתי על פי סברתי. ובדפוס ויניציא כתוב 'ליעקב' - ויקיעורך}} אבינו ע"ה הוא שלעולם בניו ירשו את הארץ, אבל אפשר שיהיה להם טורח גדול ליכבשה ולכן היה מוכרח להבטיח ליעקב אבינו ע"ה שתהיה לבניו נוחה ליכבש כד' אמות. מכל מקום איכא למידק טובא. וכי זאת הבטחה לא יוכל הקב"ה להבטיח לו בדבור הקל ולא כביכול להטריח עצמו ולקפל כל ארץ ישראל תחתיו?{{ש}} הנה על פי סוד נוכל לומר מ"ש בכאן {{צ|ויפגע במקום וילן שם}}, ר"ל שבאותה הלילה פגע יעקב במלכות דאצילות ונתחבר עמה שנקראת {{גמט דגש|מקום}}. כי מילוי ה'''מלכות''' כזה: {{גמט דגש|מ"ם למ"ד כ"ף ו"ו תי"ו}} - גימטריא {{גמט דגש|מקום}}. והיא נקרא 'ארץ' דישראל זוטא. ועומדת אחורי ד' אמות דזעיר שהם תפארת נצח הוד יסוד. וכן יעקב עומד בפניו דזעיר גם כן כנגד תפארת נצח הוד יסוד בלב'. וכשנתחב' עמה היא היתה כבושה תחתיו כנודע בסוד הייחוד. וזהו שאמר לו הקב"ה {{צ|הארץ אשר אתה שוכב עליה}} דייקא - {{צ|לך אתננה}} לבת זוגך, שתתייחד עמה תמיד, {{צ|ולזרעך}} בסוד {{צ|אור זרוע לצדיק}} שמביא בריא דרב ספרא בפרשת תרומה. שקפל הקב"ה כל ארץ ישראל הכוונה היא שמלכות בכליה חיצונים שלה מתלבשת בסוד נשמה בעשיה, ובכלים אמצעים שלה מתלבשת בסוד נשמה ביצירה, ובכלים פנימיים שלה מתלבשת בסוד נשמה בבריאה. ועשר אורותיה נשארים באצילות, שהם עשר ספירות ד{{גמט דגש|מ"ה}} עם עשר אורותיה. כי השלשים כלים שיורדים למטה הם בחינות ד{{גמט דגש|ב"ן}}, כי בעל אבידה מחזיר על אבידתו כדי לברר הבירורים שנפלו משבירת הכלים ד{{גמט דגש|ב"ן}}. ולכן הוא יורד להעלותם לשורשם. וז"ש שארץ ישראל מתפשטת ד' מאות פרסה על ד' אמות פרסה מפני שכל שעורה כלולה מעשר - הרי שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה - שלש מאות פרסה. ועשר ספירות ד{{גמט דגש|מ"ה}} שנשארים באצילות גם כן כל אחד כלולה מעשר - הרי איך נתפשט ארץ ישראל לארבע מאות על ארבע מאות. ומה עשה הקב"ה? קפל כל השלשים כלים זה על גב זה, והביא אותה פנים בפנים עם יעקב כנגד ד' אמות שלו (שהם תפארת נצח הוד יסוד שלו), ונתחברו ביחד. וזהו {{צ|וישכב במקום ההוא}} - כי הלואי שכל השלשים ספירות שלה יהיה מספיקים לה שתוכל לעמוד עם הזעיר פנים בפנים. וזהו סוד {{צ|שתהא נוחה ליכבש לבניו בארבע אמות}} - ר"ל בנקל יהיה כח לבניך לתקן אותה כמו תפארת נצח הוד יסוד דזעיר עצמו. והנה זאת המלכות פעם אחת היא מתחברת עם '''יעקב''' בעת הקטנות, ולפעמים עם '''ישורון''' בעת היניקה, ולפעמים עם '''ישראל''' בעת הגדלות (כמו שיתבאר אחר כך בעזרת השם במשנה של עשר קדושות). להורות שהיא ארץ שזורעים בתוכה השלשה הנ"ל שהם במספר {{גמט דגש|ארץ}}. וסופי תיבות {{גמט דגש|לבן}} להורות כי על ידי בית '''לבן''' זכה '''יעקב''' למדת '''ישראל וישורן''', על ידי שלקח '''רחל ולאה''' כנודע. וזה רמז במלת '''ארץ''' בא"לף רבתי עולה {{גמט דגש|ישראל יעקב ישורון}}. או נאמר לפי דרכנו למה קפל הקב"ה הארץ תחת יעקב אבינו ע"ה נבין אותו על דרך שמביא גלי רזייא שהוא '''רבי אליעזר מגרמיזא זלה"ה'''. וזה לשונו:{{ש}} כשראה הקב"ה שבניו אחר כך יחטאו ויאבדו מן העולם מה עשה הקב"ה בהיות שהוא חפץ שלא תאבד שום נפש מישראל סבא שהם זרעו של אברהם אבינו ע"ה? קודם הכל צוה לו שימול בשר ערלתם. ואם לא - {{צ|ונכרתה הנפש ההיא מעמיה}}. ותיקן להם גלגול נפש לתקן עצמם כדי שתחזור למקורה הראשון. באותה שעה נתקבצו סמא"ל עם {{גמט דגש|ע'}} שריו לפני הקב"ה ואמרו לפניו "רבונו של עולם! גם אנחנו מיציר כפך יצאנו! אתה אב אחד לכולנו! כמו שעשית תקנה לנפשותם של בני ישראל על ידי גלגוליהם שסוף סוף כולם יש להם חלק לעולם הבא - ומה ראית שבחרת בזרע אברהם יותר מכולנו?!" השיב להם הקב"ה: אם הייתם עושים כמו שעשה אברהם שהכיר אותי מקטנותו ונכנס באור כשדים לאהבתי, ואתם ראיתם שאני הצלתי אותו מידכם ומכבשן האש שלא שלט בו - ועם כל זה לא האמנתם בי להקדישני - לכן מכאן ואילך אל תדברו מטוב ועד רע! השיב סמא"ל: רבונו של עולם! הבנות בנותי והבנים בני וכל אשר אתה רואה לי הוא! מאחר שאני גורם להם תאות המשגל לכן הם באים בעולם!{{ש}} אמר לו הקב"ה: רשע! ובעבור שאני הייתי יודע שעתיד אתה לומר כאלה הדברים - לכן צויתי לאברהם אוהבי שימול כל יליד ביתו וכתבתי בתורתי {{צ|וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה}}. והחלק שלך יהיה הערלות מאחר שאתה מעורר התאוה. {{ש}} וכשראה שלא היה הדין עמו אמר **: רבונו של עולם! תן לי רשות שאכרות ברית עם יעקב שעתיד להיות חתני ואתן לו את בנותי לנשים ונפיק בשלום יחד.{{ש}} אז נתן לו הקב"ה רשות שיתן לו את בנות לבן. אז והמן יצא שמח וטוב לב, והמתין עד שבא הזמן ששלח יצחק ורבקה את יעקב ונתנו לו רשות שילך לפדנה ארם. אז הלך אחריו להרוג אותו שהיה בכעס עמו מאחר שרמה את עשו ולקח ממנו הברכה והבכורה. וגם ראה שיצחק קיים הברכות פעם שנית כמ"ש {{צ|ואל שדי יברך אותך}}. ולכן מה עשה סמא"ל? תכף כשיצא יעקב מבאר שבע הלך והגיד לאליפז שיעקב ברח, ופיתה אותו שיצא לקראתו. ופגש בו באותו היום ממש שיצא מבית אביו. ולקח כל אשר לו ממנו. וזהו {{צ|ויצא יעקב מבאר שבע}} - יש טעם של אתנחתא למטה. {{צ|וילך חרנה}} - שהוא ענין בפני עצמו כדי להורות על סמא"ל שנקרא {{צ|חרון אף}} - הוא יצא עמו כדי לעשות בו נקמה כנזכר. ואחר כך כשבא השמש אז נפל פחד על יעקב שנשאר יחידי בלילה על השדה, ותלמיד חכם צריך שימור. אז התחיל יעקב לבכות ותקן תפלת ערבית על ידי הבכיה. הנה כשאה סמא"ל שיעקב הוא נכנע תחת ידו ויש לו פחד ממנו - אז הניח אותו ולא הזיק לו. עד כאן לשון גלי רזייא. ונלע"ד שזהו דוחק גדול - וכי משום שהיה מפחד יעקב מפניו ולכן יניח אותו ולא יזיק לו?! אדרבה! כי על ידי הפחד אתרעיה מזליה ובנקל היה יכול לו. כי נפיל תורא חדיד סכינא. ובפרט מכח הכעס הגדול שהיה עליו מיום שנולד - איך ירחם עליו עתה שהוא נפל בידו? וכי רחמנות יש לסמא"ל? והלא כל מרה וכל רוגזה שרא בגויה! וזה קשה בעיני. והנה בהאבקי תחת כפות רגליו הנה נ"ל שזהו מה שאמרנו לעיל מאחר שסמא"ל אין לו שליטה בארץ ישראל על ישראל - ולכן כשראה הקב"ה שהוא רודף אחיו בכעס וחרון אף כמ"ש {{צ|וילך חרנה}}, ועתה שמצא ליעקב יחידי היה לו רשות בידו להזיק אותו חס ושלום. מה עשה הקב"ה? קיפל הארץ תחתיו והיה שוכב על ארץ ישראל ואז לא היה יכולת לסמא"ל להזיק ליעקב אבינו ע"ה כי אין רשות לסמא"ל בארץ ישראל. ואז חרק עליו שיניו איך יעשה לו. ובפרט אחר כך שהראה לו הקב"ה במראת הסולם כל הבטחות ליעקב. וכיון שראה סמא"ל כל אלו ההבטחות - אז יותר ויותר היה חורק עליו שיניו. ולכן בבקר מאי כתיב? {{צ|וישא יעקב רגליו}} ר"ל שיעקב נשא רגליו והלך במרוצה בשמחת לב על הבטחות שהבטיח הקב"ה כמו שאמרו רז"ל כרעא טעין רגליה. אז {{צ|וילך ארצה בני קדם}} כי {{צ|וישא יעקב רגליו}} - יש טעם של אתנחתא למטה. {{צ|וילך ארצה בני קדם}} הוא דבר בפני עצמו להורות שס"מ הלך לבני קדם ליקח עצה מ'''עזא ועזאל''' איך יעשו עם יעקב כי שיוכלו לו. הנה לפי ענין זה צריך לפרש מה היה מרמז לו הקב"ה במראה הסולם. ונא' שזו היא כונת הפסוק מאחר שראה הקב"ה שנפל פחד סמא"ל על יעקב - ולכן הראה לו בחלום {{צ|והנה '''סלם''' מוצב ארצה}}. {{גמט דגש|סלם}} גימטריא {{גמט דגש|סמאל}} - שהוא '''סמל''' המקנה לכפור ביחודו של עולם. ור"ל אף על פי שהוא עומד למטה אצלך להרוג אותך - אל תפחד! כי אין בידו רשות לעשות לך מטוב ועד רע. כי {{צ|ראשו מגיע השמימה}} - ר"ל הראש שלו שהוא מטטרו"ן - הוא בשמים, ואין לו כח לעשות וליטול שום נשמה בלי רשותו. ולא עוד - הנה {{צ|מלאכי אלהים עולים ויורדים בו}} במטטרו"ן - רוצה לומר כי אין רשות לסמא"ל בארץ ישראל כי אם לגבריאל שהוא ממונה בארץ ישראל כנזכר. וזה שאמר {{צ|מלאכי אלהים}} שהם '''סמא"ל וגבריא"ל''', תרי מלאכי דין, עולים ומשטינים ויורדים ונוטלים נשמתם. {{צ|בו}} - ברשות מטטרו"ן שהוא מנהיג, שהוא ששת יומי דחול. וזה שאמר {{צ|בו}} דייקא. {{צ|והנה יהוה נצב עליו}} - ר"ל שלא תטעה כמו אלישע אחר שטעה במטטרו"ן שהיה סבור שיש שני רשויות ח"ו. ולכן גם שאתה רואה שאלו מלאכי אלהים הם תחת רשות של מטטרו"ן והוא מצוה להם לכל אחד כמה נשמות יביאו מארץ ישראל ומחוצה לארץ - אל תהיה סבור שהכל הוא תחת רשותו ויש בידו כח לעשות לך מה שהוא רוצה. ולכן אמר {{צ|הנה יהוה נצב עליו}} - הכוונה הוא שאני עומד על מטטרו"ן ולכן אל תפחד. {{צ|והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך}}, ואף על פי שבא מיכאל ויאבק עם יעקב, והוא שם אחד משבעים שמות שיש למטטרו"ן, ונגע בכף ירכו כמו שמביא במדרש ילקוט על פסוק {{צ|ויאבק איש עמו}} עיין שם. ומכל מקום מביא שם במדרש שהלך מיכאל והביאו עמו רפאל החבר שלו לרפאתו. ולכן {{צ|וישא יעקב רגליו}} שהלך בשמחה גדולה על הבשורה טובה שבישר לו. וסמא"ל הלך ל{{צ|נופל וגלוי עינים}} איך יעשו עם יעקב כדי שיוכל לו. ונתנו לו עצה שילך ללבן לפתות אותו שיתן לו את בנותיו. תכף הלך ללבן והלביש את עצמו בתוך התרפים, וכשנכנס יעקב לבית לבן בידים רקניות לא רצה לקבל לבן את יעקב שאמר בלבו העבד של זקנו, שהוא אליעזר, כשבא הביא עמו כל כך כסף וזהב, וזהו בנו ובא בידים רקניות?! ולא ידע מה יעשה עמו. באות' הפעם הלך לשאול בתרפים מה יעשה לו. והשיב ס"מ שהיה מלובש בתוכם "אל תגרש את זה האיש מביתך! תן לו בנותיך לנשים כדי שתהיינה הן שולטות עליו ויכניע את עצמו תחת הקליפה ונעשה עמו כל חפצנו". אז חזר לבן אצל יעקב ויאמר {{צ|הכי אחי אתה ועבדתני חנם. הגידה לי מה משכרתך}}. ואז נתן לו בנותיו. והיה חשוב דאינון מסטרא דיליה שינצח ליעקב. והקב"ה הפר עצתו ובקדרה שחשב לבשל ליעקב - שם נתבשל הוא. וזהו יעץ צר אחרי קדושו והפוך צור עמלו בראשו. וזהו {{צ|מהרסייך ומחריביך ממך יצאו}} - הוא היה חושב שבנות לבן יפתו אותו ללכת אחרי אלהי אביהן - והן מרדו באביהן ובאלהיו דכתיב {{צ|ותאמרנה לו העוד יש לנו חלק ונחלה בבית אבינו}}.{{ש}} עכ"ל. ונחזור לעיל.{{ש}} כי '''גבריאל וסמאל''' אינם נוטלים הנשמה אלא שולחים חיילותיהם. ונודע שהם מהסיגים שנפלו משבירת הכלים שהוא שם '''ס"ג'''. ומשם בא היצר הרע לכל אחד ואחד. והנה הראשי תיבות של '''ס''''מאל '''ג''''בריאל הוא '''ס"ג'''. וזהו סוד הפסוק {{ממ|תהלים|נג|ד}} {{צ|כולו '''סג'''}} - ר"ל כל אלו שנוטלים הנשמות של בני אדם הם עבדים של '''ס"ג'''. וכשהם נוטלים הנשמה תכף הם מתים גם כן. וז"ש {{צ|יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ}} - ששניהם ביחד - היצר הרע ואדם יחדיו מתים. {{צ|אין עושה טוב אין גם אחד}} - ועתה הוא מפרש למה יחדיו נאלחו. וז"ש {{צ|אין עושה טוב}} - מאחר שהוא השטן והוא היצר הרע - אם כן {{צ|אין עושה טוב}}, אלא כל אחד מפתה לרעה, כי הוא יורד ומשטין ועולה ומקטרג ויורד ונוטל נשמתו. ואז הוא מת גם כן. וז"ש {{צ|אין גם אחד}} - ר"ל אף על פי שהוא יודע והוא רואה מאחרים שאין אחד מהם נשאר בחיים בעת שמת האדם - עם כל זה {{צ|אין עושה טוב}} - כי הוא מתרצה באחד מיהודים מבאלף מאומות העולם כנודע. וזהו אף על פי שאין {{צ|גם אחד}}, ששניהם ביחד מתים ואין נשאר אחד מהם. לא היצר הרע ומכל שכן האדם. ===קבורת חוץ לארץ וארץ ישראל=== '''ועתה נבאר קבורת חוץ לארץ וארץ ישראל''' כבר נודע כי הארץ הקדושה היא נקראת {{צ|ארץ החיים}}. והקבור בה נשמתו עולה אל ארץ החיים העליונה. אמנם הקבור בחוץ לארץ הוא נכלל בנשמתו חוצה לארץ העליונה דהיינו בסוד עולם דמטטרו"ן, והם הנקראים מתי חוץ לארץ. ואומרו {{צ|אינם חיים}} - היינו שסוד החיים העליונים אינם נמשכים לחוצה לארץ עליונה, כי החיים העליונים הם סוד אור תפארת הנקרא עץ החיים, הוא סוד התורה שהיא נובלות חכמה של מעלה שעליה נאמר {{צ|והחכמה תחיה בעליה}}. ומשם נמשך עד הגיעו לארץ החיים שהיא מלכות. והשפע הוא {{גמט|ה'}} חסדים, ועם {{גמט|ב'}} כוללים דיסוד ומלכות - הרי {{גמט|ז'}} חסדים, שהם {{גמט|ז'}} הויות. וכן שבעה גבורות שהם גם כן {{גמט|ז'}} הויות -- הרי {{גמט|י"ד}} הויות - גימטריא {{גמט דגש|ארץ החיים}}. והם גימטריא {{גמט דגש|רחמים בדין}} כי החסדים הם רחמים מתערבים בגבורות שהם '''דין''', ונמתקים ביחד. ונקראו כלנו חיים. וזהו סוד {{צ|יעקב יעקב - קדמאה לא שלים}}, מסטרא ד{{גמט דגש|ז'}} גבורות. ובתראה שלים מסטרא ד{{גמט דגש|ז'}} חסדים. ו{{מכפלת גימטריא|ב'|פעמים|יעקב}} גימטריא {{גמט דגש|רחמים בדין}} מפני שיונק מחמשה חסדים וגבורות והוא בתפארת. וגם נקרא {{צ|עץ החיים}}. וזהו ארץ החיי"ם שאינו פועל לשם הדין לבדו אלא {{גמט דגש|רחמים בדין}}. ולכן אין {{גמט דגש|השטן}} שולט בה ב{{גמט דגש|שס"ד}} ימות השנה, וכל שכן ביום הכפורים, אלא {{גמט דגש|גבריאל}} - הוא המלאך המות בארץ ישראל כנז"ל. והוא כלול ב{{גמט דגש|מיכאל}} חבירו כנודע. וזהו {{גמט דגש|רחמים בדין}}. אבל בחוץ לארץ לפעמים הדין לבדו פועל בלי רחמים. ולכן אינו מתפש' מארץ ישראל לחוץ לארץ כדי שלא יהנו מהם החיצונים שהם חוצה לארץ ששם {{צ|סביב רשעים יתהלכון}}. ולזה מתי חוץ לארץ אינם חיים - כלומר אינם מקבלים מאותה החיים הנצחיים הנשפעים. והכוונה שהם אינם חיים בהיותם מתי חוץ לארץ עד תחייתם והעלתם לארץ ישראל כמ"ש למטה בע"ה. ורז"ל דרשו בפסיקתא רבא והובא בילקוט תהלים דף קכ"ו ע"א וזה לשונו:{{ש}} אמר ריש לקיש בשם ר' אלעזר, ארץ ישראל נקרא ארץ החיים. והלא מתים שם!? אלא שמתיה חיים לימות המשיח ואפילו ירבעם בן נבט וחבריו. ואף שחטאו יותר מדאי - כבר נפרעו מהם. דאמר רבי יהודה ברבי אלעאי שבע שנים היתה ארץ ישראל בוערת בגפרית ואש שנאמר {{צ|גפרית ומלח שרפה כל ארצה}}. ובאותן שבע נפרע הקב"ה מירבעם וחבריו. ולכך יהיו חיים לימות המשיח. ומי גרם להנצל מדינה של גהינם? קבורת ארץ ישראל שנאמר {{צ|וכפר אדמתו עמו}}. עוד אמרו רז"ל: {{צ|הדר בארץ ישראל ומת בערב שבת - אינו רואה דין חיבוט הקבר}}.{{ש}} הנה אפשר ד{{צ|או}} קאמר - או האי או האי - כל אחד מהם מספקת. וזה הפירוש אינו. דאם כן בטלת דין קבר בארץ ישראל מכל וכל וזה אינו. אלא דווקא שניהם יחדיו דהיינו שהוא בארץ ישראל מפני קדושתה, וילוה גם כן אל ענין זה קדושת היום. וכשיהיו שניהם יחד - אזי ינצל מחיבוט הקבר מפני שכיון שקדש היום בארץ ישראל - אין כח לחיצונים. אמנם אם לא קדש היום או שהוא בחוץ לארץ החיצונית מתגברת ושולטת ודנה אותו בחיובו אפילו שמת בערב שבת. וא"ת - אם מת בערב שבת ובארץ ישראל - סוף סוף מעשיו הרעים במה יתוקנו? אם נאמר שזכות ארץ ישראל מנכה - מה נאמר במיתת ערב שבת שאינו בזכות? אם לא שנאמר שהקב"ה גרם לו שימות בערב שבת כדי שיהא ניצול מדין קבר מפני שאינו חייב. ועדיין קשה אם זה פטור אם כן אפילו לא ימות בערב שבת יהיה גם כן ניצול?{{ש}} וי"ש כאותו מעשה דאיתא בזוהר מאותו תינוק שתפסוהו הכרובים ונכנס לגן עדן שלא מן הדין. וקאמר אתם {{צ|ואפילו הכי לא אתסי אלא בצערי סגיא}}. וכן זה גם כן. ===המת בארץ ישראל=== '''המת בארץ ישראל''' דע שאסור להלין המת על גבי קרקע בלילה בארץ ישראל שגורם לטמא ארץ הקדושה שנאמר {{צ|ולא תטמא את אדמתך}}. והענין כי אין רשות לרוח הטומאה ולסטרא דשמאלא להכנס ביום בארץ ישראל אלא דווקא בלילה. ואפילו בלילה אין להם רשות אלא בזמן שיש מת לן על גבי קרקע. אבל בזמן שאין מת על גבי קרקע - אין רשות לשום רוח הטומאה להכנס בארץ. אפילו חניית פרסת רגלם בארץ אין להם. וביום אין להם רשות כל עיקר אפילו שיהיו מתים הרבה על גבי קרקע. ירצה כי יש קליפה קשה עבה יותר מטומאת מת, דהיינו אחיזת החיצונים, והקפידה עליה התורה באומרו {{צ|כי קבור תקברנו ביום ההוא ולא תטמא את אדמתך}} בטומאה ההיא הגבוהה עד שכמעט יקרא המת ההוא 'טהור' בארץ ישראל בערך אותה הטומאה הנוספת. וז"ש בזהר פרשת תרומה דף קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}} {{צ|לא שלטא עליה רוח מסאבא}}. אמנם טומאת מת והליכותיו אינם גרועות ממנו אלא שאותה אחיזה אשר לחיצונים השולטים בחוץ לארץ אין לו כלל זולתי אם הלינו מפני שהלילה מקום מוכן לחיצונים למשטטיה. ובהיות להם כלי להדבק - יתדבקו. וזה יגרום רע למת שתסתאב אותה הטומאה בגופו כדמסיק הגורמת עונש למת עצמו ומטריחין אותו בענין דבקות הנפש למעלה. אמנם שאר טומאת מת אינה גורמת עונש. והביא ראיה שאין אחיזת החיצונים בארץ ישראל ממה שאותו מזון הניתן להם במזבח היה נוט' עצמו לצפון ששם פתח כניסת מזונם כנז"ל. {{ש}} ובזוהר פרשת אמור דף פ"ח ע"ב {{ממ זהר|ג|פח|ב}} כתב זה לשונו:{{ש}} {{צ|"לא תלין נבלתו בעץ כי קבור תקברנו ביום ההוא וגו'" - בגין דמיתא דישתהי כ"ד שעות דאינון יומם ולילה בלא קבורתא - יהיב חלישותא בשייפוי דרתיכא ומעכב עבידתא דקב"ה מלעבד. דאפשר דקב"ה גזר עליה בגין למיתיה בגלגולא אחר' מיד בההוא יומא דאתפשט לאוטבא ליה, וכל זמנא דלא אתקבר גופא - נשמתא לאו עאלת קמי קב"ה ולא יכלא למהוי בגופא אחרא בגלגולא תניינא. דלא יהבין לנשמתא גופא אחרא עד דיתקבר קדמאה וכו'. וכל מה דגופא לא אתקבר - צערא הוא לנשמתא ורוח מסאבא אזדמן לשריי' עלוי ולסאבא לההוא גופא. ובגין דההוא רוח מסאבא אזדמן - לא לבעי ליה לאיניש למיבת ההוא גופא ליליא חד בגין דרוח מסאבא אשתכח בליליא, ואשתטח בכל ארעא לאשכחא גופא בלא נפשא לסאבא ליה ואסתאב יתיר.}}{{ש}} עד כאן לשון הזוהר. ונראה מכאן {{גמט דגש|ג'}} פגמים שפוגמים בהלנת המת על גבי הקרקע בארץ ישראל. * '''א'''' - שפוגם בצלם אלהים * '''ב'''' - משום הגלגול שיוכל לתקן אותו בגלגול שני * '''ג'''' שמטמא את הארץ. והשלשה רמוזים בזה הפסוק {{צ|לא תלין נבלתו על הארץ כי קבור תקברנו ביום ההוא}}. * ירצה שהקב"ה מדבר עם ישראל כי קבור תוכל לקברו פעם שנית כי יוכל לבא בגלגולא תניינא אם תקברנו ביום ההוא. כי לא יהבין לנשמתא גופא אחרא עד דיתקבר קדמאה. וזהו כפל ב' פעמים הקבורות. * שנית - {{צ|כי קללת אלהים תלוי}} - רוצה לומר בגין דמיתא דישתהי כ"ד שעות בלא קבורתא יהיב חלישותא בשייפוי דרתיכא שהוא בצלם אלהים, שמטמאים אותו. וזהו {{צ|קללת אלהים תלוי}}. * שלישית - {{צ|ולא תטמא את אדמתך}} הוא כפשוטו כמ"ש דרוח מסאבא אשתכח בליליא ואשתטח בכל ארעא לאשכחא גופא בלא נפשא לסאבא ליה ואסתאיב יתר. ירצה ממת אחר שקוברים תכף באותה היום. הנה מפני ג' טעמים הנ"ל לכן אסור הלנת המת בארץ ישראל. ===מעלת קצת מקומות של ארץ ישראל=== '''במעלת קצת מקומות של ארץ ישראל''' מספר כנפי יונה - ואף על פי שדבריו אינם מובנים כלל למבינים - מכל מקום העתקתי לשונו מפני קצת דברים שיש בהם מעט ממשות. וזה לשונו: * דע כי '''ירושלים''' במספר קטן הוא {{גמט דגש|י"ט}}. גם '''מלכות''' במספר קטן {{גמט דגש|י"ט}}. כי ירושלים היא מדת המלכות. * '''ושכם''' הוא סוד היסוד. כי יסוד רמז ליוסף ולזה שכם ניתן ליוסף שמדתו יסוד. * ו'''טבריה''' גימטריא {{גמט דגש|י"ט}} במספר קטן. ו{{גמט דגש|הוד}} עולה {{גמט דגש|י"ט}} עם {{גמט דגש|ג'}} אותיות והמלה. ומשמעות טבריה מלשון {{צ|טבור הארץ}}. ו'ארץ' רומז למלכות. ועיקר טבריה רומז להוד. גם '''טבר''' במספר קטן {{גמט דגש|י"ג}} - שמקבל כח מ{{גמט דגש|י"ג}} מדות. * '''צפת''' רומז ל'''נצח'''. כי '''צפת''' במספר קטן {{גמט דגש|אהי"ה}}. ו'''נצח''' במספר קטן {{גמט דגש|כ"ב}} - לרמוז שמתנהגים עם הדר בה בי"ג מדות של רחמים גמורים ממדת הכתר, ולפיכך היא אחד מערי מקלט המציל נפשות. : וגם '''צפת''' בחושבן {{גמט דגש|כ"ב}} אותיות התורה לרמוז שצפת מו**ת ומזומנת להשיג בה עומקה של תורה, ואין אויר זך בכל ארץ ישראל כאויר '''צפת'''. ו{{גמט דגש|נצח}} גימטריא {{גמט דגש|קמח}} בסוד {{צ|אם אין קמח אין תורה}}. * '''מרא"ן''' רומז לתפארת. תרגום {{צ|צאן}} - מרונא. וצאן רומז לתפארת. וכן נקראו ישראל על שמו 'צאן' על דרך {{צ|ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם}}. וגם כי '''מראן''' במספר קטן עולה {{גמט דגש|י"ב}}, ומדת תפארת נקרא '''אמת''' במספר קטן {{גמט דגש|ט'}}. עם {{גמט דגש|ג'}} אותיות עולה {{גמט דגש|י"ג}} - לרמוז ל{{גמט דגש|י"ג}} מדות רחמים כנזכר. * '''ומערת המכפלה אשר בחברון''' תוב"ב - שם קבורת האבות. וידוע כי הוא מעבר לגן עדן התחתון. כי {{צ|עֹבֵר {{גמט דגש|לַסֹּחֵר}}}} בגימטריא {{גמט דגש|אורח לגן}}. כי {{צ|לסחר}} חסר '''ו'''' כתיב. ובגימטריא {{גמט דגש|חצר}} - לרמוז כי המערה בחצר לגן עדן כאשר יתבאר. : וכן {{גמט דגש|עֹבֵר לַסֹּחֵר}} גימטריא {{גמט דגש|תק"ע}} - כי {{צ|עבר לסחר}} חסר - לרמוז שכל הדר בחברון הוא בטוח וכל הנפטרים בה והנקברים בה זוכים לעלות נפשותיהם, כי הוא יתד תקוע לעבור לגן עדן תחתון בלא עיכוב ובלא מי שימחה בידם כדי ללכת לגן עדן תחתון בלא צער. :ומלת {{צ|תקע}} נרמזה ג' פעמים בתורה: * '''א'''' באומרו {{צ|ויעקב תקע את אהלו בהר}} * וכן {{צ|ולבן תקע את אחיו בהר הגלעד}}. * וכן {{צ|ותקע כף ירק '''יעקב'''}} פירוש: יעקב תקע, ר"ל כיון לתקוע. {{צ|את אהלו}} - ר"ל אשתו. {{צ|את}} - לרבות את עצמו. {{צ|בהר}} - ר"ל במערת המכפלה שהם שני הרים זו על גב זו. שתי מערות בהר תחתון ושתי מערות בהר עליון. ומלת {{גמט דגש|תקע}} גימטריא {{גמט דגש|עבר לסחר}} - ר"ל כי מערת המכפלה הוא דרך מעבר לגן עדן כנזכר, וכיון להתפלל לה' בכוונת לבו שיזכה להקבר במערת המכפלה הוא ואשתו שכן נזכר מששת ימי בראשית. וכן {{צ|לבן {{גמט דגש|תקע}} את אחיו}} - ר"ל שכיון בחכמת כשפים להעתיק את יעקב שלא יזכה להקבר במערת המכפלה אלא רצה להרוג אותו שם ולתקוע את אחיו, ר"ל אדום וישמעאל, שיזכו לעבור דרך מערת המכפלה לגן עדן שהם נאחזים באברהם ויצחק כנודע. ואם ח"ו לא היה נקבר יעקב במערת המכפלה - שום אחד מישראל לא היה עובר דרך שם וכל האומות הנלוים עם אדום וישמעאל היו נכנסים ועוברים דרך שם על ידי אחיזת אדום וישמעאל באברהם ויצחק הנקברים במערת המכפלה. וזהו מה שאמרו רז"ל {{צ|ולבן בקש לעקור את הכל שנאמר ארמי אובד אבי}}. וכן '''סמא"ל''' עם יעקב דכתיב {{צ|ותקע כף ירק יעקב}}. והענין דע שכוונתו היתה לעשות יעקב בעל מום כדי שלא יקבר במערת המכפלה עם האבות כדי לקבור שם עשו ובת זוגו. ולא עלה בידו שמיד רפא אותו האל יתברך באומרו {{צ|ויבא יעקב שלם}} ואמרו רז"ל {{צ|שלם בגופו}}. כי האל יתברך ברוב חסדיו הפך כוונת סמאל ותקעו ליעקב ביתד תקועה במקום נאמן להקבר במערה כנזכר, כדי לעבור זרעו דרך שם. וכמו כן {{גמט דגש|צפת}} - גימטריא {{גמט דגש|תקע}} - לרמוז שכל הדר בעיר {{גמט דגש|צפת}} בזמן הזה בגלות יש לו יתרון על כל שאר ערי ארץ ישראל שהנפטר שם בעבור שהוא מקום גבוה ואוירו זך יותר מכל שאר ערי ארץ ישראל - לכן במהרה נפשו שטת ופורחת למערת המכפלה לעבור לגן עדן תחתון ומשם לגן עדן העליון. ===סוד חבלי המשיח מהרח"ו=== '''לבאר סוד חבלי המשיח מהר' חיים ויטל זלה"ה''' הענין - דע כי מסטרא דאצילות התורה מתבארת מצד הספירות הנאצלות, וכל ענייני התורה ופירושיה אינם מצד הגשמיות אלא בסוד פירוש הזוהר. וכאשר תהיה הגאולה שיתבטלו הקליפות ויתבררו ישראל אוכל מתוך פסולת ויהיו כולם בסוד הטוב ואין רע עמהם כלל - הנה אותם שקשטו עצמן בסוד מעשים טובים ונתעסקו במעשה מצות' ותפלת' על דרך הסוד בטהרה ובנקיות - אלו בלי ספק בהתנוצץ סוד עץ החיים, דהיינו סטרא דנשמתא דאצילות. ואלו אינם צריכים לעת הגאולה לנסותם מפני שהנסיון היא לאותם שהם עוסקים בסוד פשטי התורה מסטרא דעץ הדעת טוב ורע שנשמתם מסטרא דבריאה ויצירה ועשיה ששם {{צ|סביב רשעים יתהלכון}}. וצריך לנסותם לראות אם יתדבקו בטוב או ברע. אבל אלו שהם מסטרא דאילנא דחיי - עליהם נאמר {{צ|והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע}}, דהיינו מסטרא דאצילות. ולא יכבד עליהם נסיון הגלות באחרית הימים כסתם הפושעים. ואחר הגאולה יתגלו סודות התורה הנעלמים לכל ישראל. ואפילו לאותם שלא עסקו על דרך הסוד - אחר שעסקו נגלות בתורה - לכן ישיגו גם כן דרך הסוד. ושני כתות אלו יעסקו בדיני התורה על דרך הסוד בפירוש משניות והמצות על דרך הנסתר, כטעמי המצות שבספר רעיא מהימנא וכיוצא. ולא שחס ושלום תתבטל התורה והמשנה. אמנם הכוונה כמו שהיו ישראל במדבר מתפרנסין במן שבו היה טעם וכח כל מאכל שבעולם - ודאי שלא היו צריכים לדיני בשר בחלב וגם לדיני חלב ודם, ולא לדיני שחיטה ובדיקה. ועל דרך זה כל דיני איסור והיתר. וכן אם לא ימותו ולא ימצא ביניהם שרצים ונבלות - אם כן לא יצטרכו לדיני טומאה וטהרה, וכל שכן שלא יהיה בהם נדה ומצורע ויולדת וזב וזבה וכיוצא. וכן לעתיד יתפרנסו גם כן מהמן שהוא מהעץ החיים. אמנם עמי הארץ שלא יתפרנסו מהמן אלא מבשר ולחם מעץ הדעת טוב ורע - להם יצטרכו כל דיני התורה כפשטן. ויהיה הענין כדיני הנדה שלא יצטרכו אלא למי שהיה נדה. וכיוצא לשאר הדינים. '''ועתה נבאר עוד'''. {{ש}} דע שהגאולה תהיה בעזה"ו בסוד {{צ|שמאל דוחה}}, דהיינו מאריכין בגלות עוד ששה חדשים מתשרי. שמאל דוחה. עד ניסן - ימין מקרבת. כי בששה חדשים אלו יהיה בעוני וצרה וצירוף כמ"ש למטה - עד שישובו כולם ויהי כל ישראל זוכים לגאולה על ידי היסורים והגלות ועוני לעת בוקר. כאומרו {{צ|והשארתי בהם עם עני ודל וחסו בשם יהוה}}. והתועלת המגיע בזה הוא כי אם יגאלו בסוד הגבורה - ימעטו ח"ו מישראל הרבה, כי מצד הדין יהיה כליה בשונאיהון של ישראל ואותם הנשארים יהיו בכבוד גדול. ואין זו הכוונה. אלא שישבו ויזכו כולם. כי אם יתמעטו ח"ו - ימעט כבוד העליון ויתמעטו המקורות העליונים, כי ברוב עם הדרת מלך, שאין השכינה שורה בפחות מששים רבוא. ולכן יעמוד העולם עד מלאת עת הגאולה ולא יפחתו משעורם, ויזכו כולם וירבה כבוד שמים וירבו מקורות השפע. וענין - דע שהגאולה יש לה שתי עתות. {{צ|בעתה}} - דהיינו שתהיה הגאולה לישראל בנחת - {{צ|עת לשחוק}}, ולא יזכו אלא הכשרים שבהם לימות המשיח, וכל החוטאים לא יזכו אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה. ויש 'עת' שילחץ עני בעניו וישובו בתשובה ויזכו כולה אשר החייבים. והיינו שתרבה הצרה אשר כמוה לא נהייתה, שאין לישראל אז כי אם גויתם מרוב עוני ותרבה הבכיה ויתרככו הלבבות הקשים מרוב הצער. והיינו שכבר לא נשארה הבטחה אלא בבורא השמים. כי לפעמים הרבה תתעורר הבכיה על צרת ענין אחד. והם בנחת מצרת הלחם או בצער מצרת הלחם, והם בנחת מצרת המים. או הם בצרת המים והם בנחת מצרת העוני. וכיוצא בזה כמה מיני צרות. והיינו {{צ|משגב לעתות בצרה}}. אמנם צרה שתהיה להם אז תהיה צרה כוללת כל הצרות ביחד עד שלא יהיה שום נחת משום בחינה, דהיינו בכיה דדלות אין לחם ואין שמלה אין נחת אין מושב אין בית ואין עיר אין כסות בקרה, אלא כל אחד ואחד אין לו כי אם גויתו מצד השביה '''והמיתה''' ומהחרב שהקב"ה מחליף להם מיתה בעוני. והיינו {{גמט דגש|מ"ה}} ימים שעתידין ישראל לצאת מירושלים להיות במדבר העמין כענין שהיה לוט בהפיכת סדום שלא הציל בידו אפילו פיסת בר, ויצא אל המדבר ממש דומה בדומה - כן יהיה צרתן של ישראל. וכולם יהיו נפוצים על פני המדבר. שכל צרות שעברו ישראל מעולם לא יהיה כצער הזה עד ששם יתגלה משה רבנו ע"ה לישראל ויבכה עמהם בצרתם כדרך שבא ובכה עמהם על נהרות בבל. ושם ימנו ישראל {{גמט דגש|מ"ה}} ימים כנגד מדת משה רבנו ע"ה שהוא שם {{גמט דגש|מ"ה}}, ולא יאכלו שם אלא מה שימצאו במדבר - שרשים מלוחים. ואז ישובו שם כולם בתשובה. ומי שלא יוכל לסבול ויאמר {{צ|נתנה ראש}} וילך אל האומות ויתערב עמהם. והשאר יצטרפו{{הערה|אולי יש להגיה כאן 'יצרפו', וצע"ע - ויקיעורך}} בצער ההוא כל אחד ואחד כפי שיעור עונו. והצדיק יתברך - השורש המלוח במעיו כמן, ויחזק באלהיו. והבינוני ישוב בתשובה. והרשע - ידחה או ישוב ויצטע' ואין כח ביד משה רבנו ע"ה אלא לבכות עמהם, ותרבה הבכיה והתשובה שם. ומיד יקומו מתי המדבר ותצמח גאולה וחירות. ומיד יבואו גאולים לירושלים הבנויה ובית המקדש הבנוי ותבא עמהם השכינה ותשרה במקדש ויבאו דגלים כמי צאתם ממצרים. ואז יאחז הקב"ה בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. עם כל זה - אין להם כי אם גוייתם. ואחר כך יעשרו עושר גדול מביזת הים ומביזת גג ומגוג שימצאו. ועם כל זה אין להם שמחה אלא בבנין בית המקדש כדכתיב {{צ|זה היום עשה יהוה נגילה ונשמה בו}}. ===מעלת הדר בארץ ישראל בביאת המשיח=== '''ועתה נבאר במעלת הדר בארץ ישראל בביאת משיח בעזרת האל''' דע כי מסורת בידינו כי באותו יום כשיבא משיח עם קיבוץ גליות לארץ ישראל - באותו יום ימצאו שבעת אלפים מבני ישראל, ובאותו היום יחיו המתים שבארץ. ובאותו יום יסתלקו חומות אש מירושלים. ובאותו יום יבנה בית המקדש מאבנים טובות ומרגליות. ובאותו יום יחזרו המתים שבארץ ישראל בעת חיותם בריה חדשה רוחניים. וכן השבעת אלפים הנמצאים חיים - כולם יעשו בריה חדשה, גוף רוחני כגוף של אדם קודם שחטא, וכגופו של משה רבנו ע"ה. ויפרחו כולם באויר מעופפים כנשרים. וכל זה לעיני אנשי קיבוץ גליות. וכשיראו בני קיבוץ גליות שאחיהם נעשו בריה חדשה ופורחים באויר ללכת ולדור בגן עדן התחתון ללמוד תורה מפיו יתברך - אז יקבלו בני קיבוץ גליות דאגה בלבם ודאבון נפש ויתרעמו על מלך המשיח ויאמרו "וכי אין אנו בני ישראל כמותם?! ומאין זכו הם להיות רוחניים בגוף בנפש, מה שאין כן אנו!". ואומר להם מלך המשיח כבר נודע ומפורסם שכל מדותיו של הקב"ה הם מדה כנגד מדה. אותם שהיו בחוץ לארץ והשתדלו לבא לארץ כדי לזכות לנפש טהורה, ולא חסו על ממונם, ולא על גופם, ובאו בים וביבשה ולא חששו להיותם נטבעים בים או להיותם שבויים ביד אדונים קשים, ובעבור שעשו העיקר מרוחם ומנפשם ולא מגופם וממונם - לכן חזרו רוחניים מדה כנגד מדה.{{ש}} אמנם אתם שהייתם יכולים לבא בארץ כמותם ונתרשלתם לבא בעבור חמדת הממון, וחששתם לממונכם וגופכם ועשיתם מהם עיקר, ומנפשכם ורוחכם עשיתם טפל - לכן גם כן נשארתם גשמיים מדה כנגד מדה. ולחמדת הממון שחמדתם הנה האל יתברך נותן לכם ממון שכל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שנטבעו בים - הנה כל הימים הם מושבעים להביא אותם בים של יפו תוך שלשה ימים לטביעתם. וכל מה שנטבע מששת ימי בראשית עד זמן שלמה המלך ע"ה - הכל הקיא ים יפו ליבשה ומשם נתעשר שלמה. וזהו שכתוב {{צ|אין הכסף נחשב בימי שלמה למאומה}}. ומה שנטבע מזמן שלמה המלך ע"ה עד זמן קיבוץ גליות - הכל עתידים יפו להקיא אותו ליבשה והמלך משיח יחלק אותו לכל צדיק וצדיק חלקו הנוגע לו. הדא הוא דכתיב {{צ|כי שפע ימים יינקו}}. וגם כל המטמוניות שתחת העפר עתידה הארץ להיות נעשית מחילות מחילות להוליך כל אוצרות המלכים ולהוליד אותם לארץ ישראל. הדא הוא דכתיב {{צ|ושפוני טמוני חול}}. והכל יתגלה בתוך ארץ ישראל למלך המשיח, והוא יחלק אותם לאנשי קיבוץ גליות לכל אחד חלקו. וישבעו ממון רב לאותם שהקפידו על גופם ועל ממונם ישארו גשמיים ושבעים ממון. ואותם שלא חשו על גופם ועל ממונם אלא על רוחם בלבד - הקב"ה עושה אותם בריה חדשה ומוליך אותם לגן עדן תחתון כנז"ל. '''עד כאן לשון הר' חיים ויטאל זלה"ה'''. ===תחיית המתים בארץ ישראל=== '''בסוד תחיית המתים בארץ ישראל''' דע כי יש מסורת קבלה בידינו שתחיית המתים של ארץ ישראל קודם לתחיית המתים של חוץ לארץ ארבעים שנה. אמנם כל מי שנפטר בחוץ לארץ ויש לו אחד ממשפחתו בארץ ישראל שהוא כל כך קרוב לו שחייב באבילתו - בין איש בין אשה - יש כח ביד קרובו שבארץ ישראל להחיות כל קרוביו שבחוץ לארץ. וסוד זה ברמז במסכת פסחים בפרק "תמיד נשחט" באומרו {{צ|עתידין צדיקים שיחיו המתים - הדא הוא דכתיב כה אמר יהוה עוד ישבו זקנים וזקנות בירושלים ואיש משענתו בידו. וכתיב ושמת משענתי על פני הנער}}. עד כאן. {{ש}} ומה שתלה בה התחיה בזקנה וצדקות - הענין לרמוז לפי שכל הדרים בארץ ישראל נקראים 'צדיקים' כאומר {{צ|ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ}} כנז"ל, אמנם זאת הסגולה של התחיה צריך שיהיו בני תורה שנקראים 'זקנים' כאומר {{צ|והדרת פני זקן}} ופירשו רז"ל {{צ|זה שקנה חכמה}}. '''עד כאן מהר' חיים ויטאל ז"ל'''. ===רזא דמשיחא=== '''רזא דמשיחא''' הנה כתב האר"י זלה"ה בדרוש {{צ|יהוה מי יגור באהליך}}, וזה לשונו:{{ש}} בעת יציאת מצרים פתח הקב"ה סוף ה'''מ"ם''' בלבד של {{צ|למרבה המשרה}}, ואז יצאו ממצרים. אבל לעתיד לבא בגאולה האחרונה - יפתח אותה לגמרי באלכסון וישארו שני דלתות פתוחות - דלת של '''דוד''' ראשון ואחרון, שהוא המשיח האחרון. ( ונלע"ד שזה סוד שסדרו אנשי כנסת הגדולה בתפלת יוצר {{צ|תהלות לאל עליון גואלם}} כנזכר בכוונת האר"י זלה"ה. ורזא דמלה כי {{צ|תהלות}} - שם ב' דלתי"ן - רחל ולאה. ועתה הם מחוברים ביחד באחורי הזעיר; רגלי לאה בכתר דרחל כנודע. ולעתיד שתעלה רחל במקום הבינה, ולאה (שהיא אחורים דבינה שנפלו בשבירת כלים) תעלה גם כן ויחזרו באחורי הבינה. וזהו סוד {{צ|לאל עליון}}. רוצה לומר שיעלו למדרגה העליונה ויתפרדו התחברותם, ואז יפתחו השתי דל"תות ותבא הגאולה. וזהו '''גאולם - גואל ם'''. ר"ל כי {{גמט דגש|גואל}} גימטריא {{גמט דגש|ם'}} - שעיקר הגאולה תלוי באות '''ם''' כדי שיפתח אותה ויעשה שתי '''דלתי"ן''' מפורדות. ) וז"ש מלך חזקיה בתפלתו {{צ|ויחי מחליו}} {{ממ|ישעיהו|לח}} - {{צ|דּוֹרִי נִסַּע וְנִגְלָה מִנִּי כְּאֹהֶל רֹעִי קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַּי מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי מִיּוֹם עַד־לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי וכו'}}. כי חזקיהו היה בו ניצוץ מהמשיח, כמ"ש רז"ל {{צ|ראוי היה לחזקיהו לעשות משיח וכו'}}. והכונה שבכל דור ודור שולח הקב"ה ניצוץ אחד ממשיח - או לגאול אם יחזרו בתשובה, או לקיים העולם בדורות הרעים כדורו של שמד, או להאיר העולם בגל** תורתו שלא יאבד העולם לגמרי. וחזקיהו היה ניצוץ ממנו כנזכר '''חזק יה''' משבט יהודה וקרני ראם קרניו בהם ינגח יחדיו אפסי ארץ, שהם חבלי משיח שיהרוג את כל העמים. ( ונלע"ד שאז יקרא שמו של משיח {{גמט דגש|איש מלחמה}} שגימטריא {{גמט דגש|משיח בן דויד}}. ואז תתגלה נשמת המשיח שהיא בחינת '''יחידה''' והיא נקראת {{גמט דגש|האור הבהיר}} שגימטריא גם כן {{גמט דגש|משיח בן דויד}} ). והוא אמר בתפלתו {{צ|דורי נסע ונגלה מני כאהל רועי}} - שבכל יום ויום נוסעים אותו ממקום למקום - כך אני אבא בגלגול בכל דור ודור לראות אם הגיע הקץ. {{צ|קפדתי כאורג חיי}} - כמו שהאורג כשרואה שבחצי הבגד שארג החוטים דקים חותך את הבגד וחוזר לארוג אותו מחדש מאותו מקום שהיה דק. והנני עושה תפלה ש{{צ|מדלה יבצעני}} - ה'''מ"ם''' סגורה תחתוך אותה לשנים וזהו {{צ|'''מדלה'''}} - '''מ' דלה'''. {{צ|תבצעני}} לשון חיתוך, ויהיו שנים דלתו"ת. ואז {{צ|מיום עד לילה}}, שהוא בסוף הגלות, {{צ|תשלימני}} - שעתה בכל דור ודור אני בא בגלגול וחסר ניצוץ אחד וכו', עיין שם. ונלע"ד שזהו סוד הפסוק {{צ|מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק}} - ר"ל כי המילוי של '''אל"ף רי"ש צד"י'''{{הערה|{{גמט דגש|ל"ף י"ש ד"י}}}} - גימטריא {{גמט דגש|דלת}} - רוצה לומר {{צ|מכנף}} שהוא מסוף {{צ|הארץ}}, ממילוי שלה, שגימטריא {{גמט דגש|דל"ת}} - {{צ|זמירות שמענו}} - שהיא השכינה שנקרא בגלותא דלה ועניה. {{צ|צבי לצדיק}} - רוצה לומר שהיא מתאוה תמיד לצדיק יסוד עלמא שהוא אות '''ו'''' של השם, להתחבר עמה בין שני דלתות וציריהן כדי להוציא נשמת {{גמט דגש|משיח בן דויד}} שהיא גימטריא {{גמט דגש|דל"ת}}. כי הוא עני רוכב על החמור. כי בעת שנכנס אות '''ו'''' שהוא היסוד בין שני '''דלתות''' - אזי נעשה אותיות '''דוד'''. וזהו שאמר '''דוד''' המלך ע"ה {{צ|דלותי ולי יהושיע}} - רוצה לומר כשיפתחו הדלתות - אזי {{צ|'''ו'''' לי יהושיע}} - הכוונה שיכנס האות '''ו'''' בין שני דלת"ין ויצא נשמתי על ידי חיבור ההוא, והטיפה שיוציא מתוך ה'''וא"ו''' הוא אות '''י'''' של '''דויד''' כנזכר בדברי הימים. ואומר {{צ|צבי לצדיק}} כי מילוי '''צבי''' כזה '''צד"י בי"ת יו"ד'''{{הערה|{{גמט דגש|ד"י י"ת ו"ד}}}} - גימטריא {{גמט דגש|דלת}} - שחשק אות '''ד'''' הוא לאות '''ו''''. וזה שאמר {{צ|ואומר '''רזי''' לי '''רזי''' לי}} - כי ב' פעמים {{גמט דגש|רזי רזי}} גימטריא {{גמט דגש|דלת}} במספר {{גמט דגש|משיח בן דויד}}. שכל תאוה וחשקה על אות המ"ם של {{צ|למרבה המשרה}} שיפתחו ויעשה שתי דלתו"ת. ולכן נקראת '''ארץ''' ישראל - '''ארץ צבי'''. כי במילוי אל"ף רי"ש צד"י{{הערה|{{גמט דגש|ל"ף י"ש ד"י}}}} - '''צד"י בי"ת יו"ד'''{{הערה|{{גמט דגש|ד"י י"ת ו"ד}}}} - הם שני דלתו"ת של אות '''ם''' ד{{צ|למרבה המשרה}}. רוצה לומר כשיפתחו השני דלתין של אות '''ם''' סתומה דל{{צ|מרבה המשרה}} - אזי יסגרו האות '''מ''' פתוחה של {{ממ|נחמיה|ב|יג}} {{צ|המפרוצים}} חומת ירושלים הכתוב בנחמיה, ויבא {{גמט דגש|משיח בן דויד}} ותבנה ארץ הקדושה במהרה בימינו. וזהו סוד הפסוק {{צ|אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום}}. ירצה {{צ|אשרי אדם שומע לי}} - כמו שאני נותן זמירות ותשבחות להקב"ה בעבור השני דל"תין שיפתחו - כך צריך גם כן '''אדם''' (שהוא '''א''''דם '''ד''''וד '''מ''''שיח) שומע לי לשקוד גם כן {{צ|על דלתותי יום יום}}. רוצה לומר בכל פעם שיבא משיח בגלגול צריך הוא להתפלל שיפתחו הדלתות כמו שהתפלל יחזקיהו {{צ|מ'''דלה''' תבצעני}} כנזכר לעיל. וזה {{צ|לשקוד על דלתותי}} שיפתחו אות מ"ם{{הערה|לא ברור לי בדפוס ויניציא. ובדפוס ירושלים הדפיסו "שיפתחו אותם". והבוחר יבחר - ויקיעורך}}. או נאמר {{צ|אשרי אדם שומע לי}} - רוצה לומר כי {{צ|'''לי'''}} ראשי תיבות '''ל''''ילה '''י''''ום. והכונה הוא אשר אדם שבעת שקורא קריאת שמע בשחרית ובערבית פעמיים בכל יום שצריך לכוון על {{צ|דלתותי}}, שהיא '''ד'''' ד{{צ|אחד}} שני פעמים בכל יום שהם שני דל"תין, למסור עצמו בארבע מיתות בית דין באות '''ד'''' ד{{צ|אחד}} כדי לפתוח השני דלת"ות של בינה על ידי יסוד דחכמה שנכנס שם בין שני דלת"ות בסוד היחוד בשעת קריאת שמע כנודע שאז הוא חיבור של חכמה ובינה. וצריך לכוין שיהיה חיבור שלם כי עתה בגלות אין החיבור שלם כי נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים דלעילא עד שישראל יכנסו בירושלים תתאה. והנה כתוב בתיקונים דף ל"ד ע"ב {{צ|לא יעול '''י'''' ב'''ה'''' עילאה עד דיעול '''ו'''' ב'''ה'''' דאיהי ירושלים תתאה}}. והנה לפי זאת הבחי' יהיה צירוף שם '''הויה''' בסוד '''והיה''' - שמתחלה יתחבר '''ו'''' ב'''ה'''' ואחר כך יתחבר '''י'''' ב'''ה'''' עילאה. וזהו סוד הפסוק {{צ|והיה יהוה למלך}} - רוצה לומר כשיהיה היחוד בסוד {{צ|'''והיה'''}} - אזי יהיה יהו"ה למלך על כל הארץ. וזהו סוד שאמרו רז"ל כל מקום שנאמר {{צ|והיה}} הוא שמחה בסוד {{צ|כי בשמחה תצאו}}. וזהו סוד {{צ|כי '''יד''' על כס '''יה'''}}. ירצה כאשר יתחבר {{גמט דגש|יד}} עם אות {{גמט דגש|א'}} של '''כסא''' - אזי יעשה השם '''י"ה י"ה'''. וזה יהיה כשיעשה הקב"ה מלחמה בעמלק כמ"ש {{צ|מחה אמחה זכר עמלק}}. ורמז בתיבת {{צ|'''אמחה'''}} מי שעשו ויעשו מלחמה עם עמלק. * כי במלחמה ראשונה היו '''א''''הרן '''מ''''שה '''ח''''ור. ואות '''ה'''' היא השכינה שעשתה מלחמה למעלה עם השר שלו. * ואחר כך היו '''א''''סתר '''מ''''רדכי '''ח''''רבונה. ואות '''ה'''' של השם. * ובגאולה אחרונה יהיה '''א''''ליהו '''מ''''שיח '''ח'''' נסיכי אדם, והשכינה על גביהם שהיא אות '''ה'''' אחרונה. ואז {{צ|והיה אור הלבנה}} שהיא המלכות '''ה'''' תתאה, {{צ|כאור החמה}} שהיא בינה שנקרא 'חמה', '''ה'''' עילאה כנזכר בתיקונים דף י"* ע"א. ואז יהיו השני מאורות הגדולים (שהם בינה ומלכות) שוים בסוד '''יהי"ה - י"ה י"ה'''. כי החיבור של זעיר ונוקבא יהיה כל כך גדול כמו החיבור דחכמה ובינה בסוד {{צ|יהיה יהוה אחד ושמו אחד}}. '''ברוך יהוה לעולם אמן ואמן''' '''י"ימאוא''' ===סיום המאמר=== עד הנה עז"רנו הנאזר בגבורה לגבר חיילים במיעוט שיחה ודרך קצ"רה לפי שעת הקו"צר וחוסר הפנאי בגדולות ובנפלאות שבח"י צדק אדמת הקדש תוב"ב, הלא מצער הוא. וראשי פרקים בקומץ חסר לכש' דעת כי הוא ירחיב ויוסף לפי שכלו יהולל במקום שאמרו להאריך. אך בכל זאת אמרתי לשלימות המאמר ולהפיק רצון החושק לעסוק בדברי תורת אמת למלאות חפצו ותשוקתו, והיה לבא"ר משנת פרק קמא דכלים הכוללת רוב מהללי ארץ ישראל. בה יבינו הנבונים להיות חיים משכילים ו"הן לומדין מן הכללות כמה הקדמות עמוקות ונאמנות. ואך אל '''א'''להי"ם '''ד'''ומי"ה '''נ'''פש"י '''י'''תננ"ו '''ש'''ומ"ר '''ד'''בר"י '''י'''ו"שר. ----------- blimmjsjcxbkfflecfk2blosw35bljg 3084671 3084670 2026-09-24T21:55:17Z Roxette5 5159 3084671 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|טוב הארץ||הקדמת המגיה|ארץ ישראל|משנה כלים}} __TOC__ ===סגולת ומעלת ארץ ישראל=== '''סגולת ומעלת ארץ ישראל''' שמעו דבר יהוה אוהבי דעת נוצרי יראה ברחו לכם מכזיב ועד אמנה. ראויה להתכבד על שולחן מלכים - 'מאן מלכי רבנן' . כי נגידים אדבר ואודיע קושט אמרי אמת מיוסדים על אדני הקבלה הנאמנת האמורה מפי ארון העדות אמון רבתא נהירו דאורייתא, הוא גלא עמיקתא, כבוד גדולת מעלת הרב המופלא רבינו הקדוש כמלאך ה' '''כמוהר"ר יצחק לוריא אשכנזי''' הנודע בשם '''האר"י דבי עלאי''' זלה"ה. ומשנהו אבי החכמה אשר מלא את ידו לשבת על כסאו - הוא תלמידו נאמן ביתו חי מדבר אלהי בוצינא דנהורא כבוד מע' הרב '''רבינו חיים ויטל''' זלה"ה. {{ש}} עלימו תטוף מלתי. ושניהם בנעימים יחד קולם אשמיע, ודבריהם אציע בכל מקום שהדין כך והצע"ה צריכה לכך. 'שמעו ותחי נפשכם' דברי האר"י זלה"ה בגדולת ארץ ישראל ומקצהו תראו מראות אלהים ומעט מחזיק את המרובה. הלא כה דברו על מאמר הזוהר פרשת ויקהל דף ר"ט {{ממ זהר|ב|רט|ב}} וז"ל: {{ש}} {{צ|ברקיע דעל ארץ ישראל אית פתחא חדא דאיקרי '''גבילו"ן''' ותחות האי פתח אית שבעין פתחין אחרנין לתתא, ושבעין ממנן נטרין מרחוק תרי אלפין אמין דלא קרבין לגביה. וההוא פתחא סליק לעילא לעילא עד די מטא לגו כורסייא עילאה, ומההוא פתחא לכל סטרין דרקיע עד תרע' דפתחא דאיקרי '''מגדו"ן''' דתמן איהו סיומא דרקיעא דתחומא דארעא דישראל וכו'}}. פירש גם האר"י זלה"ה כי באמצע השער והפתח שהוא כנגד ארץ ישראל יש פתח גדול, וסביב הפתח ההוא יש ע' פתחין שמשם ניזונים ע' אומות מתמצית הפתח ההוא. ובאותו פתח יש פרוכת דקדושה דלא שבק לסיטרא אחרא שיזונו משם, כנזכר בפרשת תרומה קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}. והוא לבוש גם כן אלא שהוא קדוש. ולכן אין הקדושה מתגלית בזמן הזה. וגם הפתח הוא באמצע הרקיע ונשפע אח"כ לארץ התחתונה דרך הפתח ההוא. ויש פרוכת גם כן אחר לעכב הסטרא אחרא שלא יכנס לארץ ישראל. וזה הפתח מכוון באמצע כל הרקיעים עד שמגיע לכל בחינת יסוד שבמלכות, נקודה קדישא שבכל העולמות עד כורסיא קדישא. ומשם עולין כל התפלות והנשמות העולות למעלה בלילה. ואעפ"י שאמר בפרשת ויקהל דף ר"א ע"ב {{ממ זהר|ב|רא|ב}} כי התפילות סלקין במזרח ובמערב וכו' - זהו בעלית האוירין, אבל אחר כך כולן נכנסין דרך הפתח ההוא האמצעי. והנה אלו הרקיעים אינם מתגלגלים אלא קבועין. ולכן תמיד פתחם מכוין כנגד ארץ ישראל. אך הגלגלים הקבועים ברקיע הם הסובבים. ונמצא כי כשאנו אומרים שהרקיע קבוע הוא על זה הרקיע. וכשאנו אומרים ש{{צ|גלגל חוזר}} - הוא הגלגל ולא הרקיע. ורבי ישמעאל ור' אליעזר אינן עושין עיקר מן הגלגל אלא מן הכוכב שבו. ואמרו כי מזל חוזר ורקיע קיים. וכן הוא האמת. כי הגלגל והכוכב שבו - הכל נקרא על שם הכוכב. כי הכוכב הוא נקודת הגלגל ונשמתו. והגלגל הוא גופו בסוד העגולים שיש לכל העולמות כנ"ל. וזהו הטעם שאין נזכר בדברי רז"ל תנועת גלגל אלא תנועות הכוכב לבדו. והרקיע קבוע במקום אחד כאהל. '''והרב חיים ויטאל ז"ל''' כתב וזה לשונו: {{ש}} דע כי הלא ארץ ישראל הוא באמצע הישוב, וכנגדה למעלה ברקיע יש באמצע הרקיע פתח אחד גדול כשיעור רחב ארץ ישראל ונקרא '''גבילו"ן'''. ותוך זה הפתח לתתא מיניה יש פתחים אחרים באמצעית'. נמצא שהם {{גמט דגש|ע"א}} פתחים לקבל ע"א סנהדרין. וכל הני פתחים ע"א נקראים {{צ|שערי צדק}}, והם קדושים, ואינם מצד האומות ח"ו. ויש סביב ע"א פתחים אלו מגרש ב' אלפים אמה לכל צד, ושם נגמר שיעור הרקיע שעל ארץ ישראל. ואלו השני אלפים אמה לכל צד הם משרז"ל על תקנת תחומין בשבת כי כולם הם קדושה עצומה. ובסיום זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל יש דלת אחד שהוא סוגר זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל. ופתחין אלין כשרוצה הקב"ה - סגרם. ונקרא זה הדלת '''מגדון'''. <big>(</big>ולכן יהושע כשנכנס בזה הדלת תיקן לישראל ברכת הזן. וזהו {{צ|על הארץ ועל ה{{גמט דגש|מזו"ן}}}} - גימטריה {{גמט דגש|מגדו"ן}}. וזהו סוד {{צ|מגדל עוז שם יהוה '''ב''''ו '''י''''רוץ '''צ''''דיק}} {{ממ|משלי|יח|י}} - ר"ת '''צבי'''. ר"ל {{צ|מגדל עוז}} נקרא ארץ צבי ששוכן בה {{צ|שם יהוה}} שהיא השכינה. ובו {{צ|ירוץ}} יסוד שנקרא 'צדיק' דרך הפתח והדלת שנקרא {{גמט דגש|גבילו"ן מגדו"ן}} שמספרם גם כן {{גמט דגש|צדי"ק}}. וזה סוד הפסוק {{צ|זה השער ליהוה צדיקים יבואו בו}} {{ממ|תהלים|קיח|כ}}.<big>)</big> ומ{{גמט דגש|ע"א}} פתחים אלו ניזונים ארץ ישראל שהם {{גמט דגש|ע'}} נפש לבית יעקב. והסוד כי {{גמט דגש|ע'}} ענפים יש באילן העליון ומהם נשמות ישראל. אם כן לכל ענף יש פתח אחד, ואין כל ישראל ניזונים מענף אחד ומפתח אחד. והפתח שבאמצע הוא כנגד השכינה עצמה שנקרא {{צ|צדק ילין בה}} {{ממ|ישעיה|א|כא}}. והשבעים אחרים נקראים {{צ|שערי צדק}}. וסביבות אלו ה{{גמט דגש|ע'}} פתחים שבארץ ישראל רחוק ב' אלפים אמה לכל צד (שהוא סיום רקיע ארץ ישראל) - שם שרויים {{גמט דגש|ע'}} ממנן, כל אחד כנגד פתח אחד. ומתמצית ושיורי השפע דארץ ישראל לוקחים אותם ה{{גמט דגש|ע'}} ממנן כל אחד מפתח אחד - אך אינם קרובים אליהם ח"ו. ואז נעשה שאר הרקיע {{גמט דגש|ע'}} רצועות, וכל ממנא שליט על רצועת הרקיע שלו. נמצא כי הרקיע של ארץ ישראל ושאר הרקיע - הכל הוא רקיע אחד, רק שאותו שיעור הרקיע שכנגד ארץ ישראל יש בו אותם הפתחים. וכן הוא בכל העשר רקיעים הנזכר שהם נקראים {{צ|יריעות המשכן}}. וכן למעלה מהם עד כסא הכבוד {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}} - באופן כי כל ארץ ישראל אין עליה שום קליפה חופפת, ומן האי סטרא ומהאי סטרא הכל נפתח. כי אין לומר כי בקצה האחד של ארץ ישראל הוא פתוח והשאר סתום - כי כל גבול ארץ ישראל מן הקצה אל מהקצה הוא פתוח. ואמר כי טעם פתח הזה הוא כי הוא היה דרך ומבוא לעלות משם סוד ריח הקטורת והקרבנות כשהיה בית המקדש קיים, ואז היה המקום פנוי ע"י אותו הריח העולה משם כנזכר. אך כשגרמו חובין שהוא בעת החורבן - אז נתקרבה הקליפה מכל הקצוות הסובבים את אויר ארץ ישראל עד שנתחברו ד' קצוותיה אל תוך נקודת המרכז האמצעי של ארץ ישראל. ואז כביכול נפסק השפע והדבקות אשר לארץ ישראל עם ירושלם העליונה, ואז שלטה הקליפה ונחרב בית המקדש בעוונותינו. אבל צריך לדעת כי לא נסתם כל הפתח הנזכר ברגע אחד בעת החורבן, אמנם על ידי התועבות והגילולים שהיו מקריבין וממשיכין את הקליפה מעט מעט עד שנסתם הכל ואז נחרב הבית. ולכן תמצא כי תחלה נחרבה כל ארץ ישראל, והוא בגלות שומרון, הם היוד השבטים, כי נתמלאת סאתם עד שהקליפה גברה שם. ואח"כ גם בני יהודה נתמלאת סאתם. אז נתקרבה הקליפה עד נקודת ציון שהוא אמצע כל העולם, ואז נסתם הכל ואז נחרב הבית בעוונותינו הרבים. ועתה צריך לדעת שהלא הארץ בעצמה היא קדושה והיא חלק השם יתברך מכל שבעים ארצות , ואיך תוכל הקליפה ליכנס בחלקו יתברך? {{ש}} לכן השיב כי האמת הוא כי בארץ בעצמה אין להם חלק כלל. האמנם הענין נמשל למי שיש לו עבד אחד וברח ממנו אל בית חבירו - אזי הוא נכנס שם ומכיר את שלו ונוטלו והולך לו. כן ישראל קנו אדון לעצמם בעונותיהם, ונמכרו לעבדים אל הקליפה. בכל יום מקטרים ומזבחים להם עד שברצונם נמכרו להם לעבדים 'להיות להם לאלהים'. ואז הקליפה נכנסה לארץ ישראל ולקחה את העבדים הנמכרים לה ודחה אותם לבר ולקחם בארצה והלכה לה משם, ואז חזר הפתח הנזכר להפתח תכף ומיד. וא"ת אם חזרה הקדושה למקומה איך נשאר ארץ ישראל חרבה? התירוץ הוא כי השכינה עלתה למקומה, וישראל בעונותינו הלכו בין האומות ונשארה הארץ שוממה מבלי בניה ובלי בעלה. ולכן לא חזרה להתיישב עד ישקיף וירא ה' משמים. ואחר שהקדושה נסתלקה כדי שלא תשרה במקום הטומאה (כי זה דרכה כנודע בסוד טומאת מת) - לכן שם הקב"ה פרכת מסך אחד מהקדושה על אותו פתיחו דעל גבי ארץ ישראל. ובזה אין הטומאה שורה שם וגם הקדושה העקרית אינה שורה שם. ונשארה כביכול האשה עגונה ואינה נשאת לאחר. וכוונת פרוכתא דא נלע"ד חיים כי נודע בעת שהמלכות המלבשת גבורה ודין אזי פועלת הדין על ידי לבוש החיצון מכל - שהוא גוון תכלת שמכלה את הכל. והנה אפילו החיצונים יראים אז ממנה כי {{צ|חמת מלך מלאכי מות}} {{ממ|משלי|טז|יד}}. ובראות החיצונים המלכות בלבוש תכלת כנזכר - אזי בורחים משם. וזה סוד {{צ|ההוא חופאה קלישא}} הנזכר בזוהר חלק שני דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}, עיין שם, שהוא סוד הלבוש החיצון שבסופו הם הלבושים היותר פנימיים ונקרא {{צ|פרוכתא קדישא}} בערך הפנימיות כנודע. ולכן החיצונים אינם יכולים ליכנס שם. וכן הברכה והשפע נמנע - כי תוקף הדין הנכלל באותה חופאה אינו מניח לרדת הברכה כיון שאין זכיות בישראל מעוונותינו. ולכן נשארת ארץ ישראל חריבה - ולא מצד הטומאה, רק בשב ואל תעשה. ולטעם זה נקראת {{צ|חופאה קלישא}} כי כמעט היא נקראת קליפה כנגד מה שלמעלה ממנה.{{הערה|כנראה עד כאן דברי הר' חיים ויטאל - ויקיעורך}} '''והרב המקובל האלהי מוהר"ר משה קורדוירו זל"ה''' כתב זה לשונו: {{ש}} {{צ|בכל רקיעי' אית פתחין ידיען}} - ענין פתחים אלו הם כאלו תאמר ארץ מצרים היא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה היא מחזקת כנגד הרקיע כך וכך מעלות, וכל אותן מעלות הרקיע שהם כנגד חלק הארץ יקראו פתח אחד. ועם היות שיתגלגל הרקיע - אין לחוש, כי כל חלק מהרקיע כשיגיע כנגד הארץ והשר שלה - ישפיע מעין שפע השר הממונה. והפתחים האלו נחלקים בישוב ששם שוכנים {{גמט דגש|ע'}} אומות, וארץ ישראל היא נקודת מרכזם. וכל ה{{גמט דגש|ע'}} יש להם רצועה שהוא פה להם לשאוב מפתח ארץ ישראל. ולזה היו כמה מלכים בארץ ישראל שלא היה להם בארץ ישראל אלא עיר אחד או חלק כמו ל"א מלכים שכבש אותם יהושע, ושאר ישובם היה במרחקי הארץ (כדפי' רז"ל), מפני שפתח שאיבת השפע הוא סביב לארץ ישראל. וכל {{גמט דגש|ע'}} ממנן נטרין מרחוק תרי אלפי אמין - סודו הוא כי אלו הב' אלפים הוא סוד {{צ|תחום שבת}}, והיוצא חוץ לתחום יוצא אל קליפות. שתחום שבת ותחום ארץ ישראל שהוא אלפים אמה הוא סוד {{צ|הנוגה}} כנודע, הסובב ומתחם ארץ ישראל שלא יכנס אליה חצוני ערל טמא. וחלק ארץ ישראל עולה נקי ובר עד כסא הכבוד. ופתח היכל לבנת הספיר מכוונת כנגדה, ונוגה סובב גבולה ממנה ועד רום רקיעין. ושרים סביב לה שואבים מתמציתה. והם פתחי השרים חלקם אשר נגד ארצם ברצועות משוכות אלו על אלו בענין שכולם שואבים דרך אותו הנוגה. והנה כסא הכבוד משפיע כל בחינת ההנהגה לעולם לארץ ישראל וכח כל הנמצא בה. והם סוד {{צ|שערי צדק}}; כי 'צדק' היא מדת המלכות . ואור המלכות המשתרבב מכסא הכבוד דרך ההיכלות, ושוכן בארץ ישראל בסוד {{צ|סתר המדרגה}} הזאת שתחומה נוגה לו סביב ומתוכם כעין חשמל. והכלים הגשמיים שיפעל בו המעשה הוא הרקיעים. ובהגיע הרקיע כנגד אוירה של ארץ ישראל - מתבטל כל כחו וכח השרים שקבל, והוא פועל ברצון השופע כעין שהוא עושה לכל שר ושר - שכל חלק הרקיע שהוא מכוון כנגד ארצו מנהג כפי השפעה הנשפע וחלק התמצית שמקבל מלמעלה. והנה כיון דגרמו חובין והיו ישראל עובדים עבודה זרה - היו האומות שולטות בארץ, נכנסות ומשיגות גבולן של ישראל, וישראל נמסרין תחת ידם, כגון סנחריב וכיוצא. עד שבא נבוכדנצר ואז אתקרב קליפא כלא כחדא והיתה שליטה אל החיצונים על ישראל לכלות ח"ו, עד שהחריב המקדש והגלה את ישראל ודחה לון לבר. ואע"ג דדחה לון לבר - עכ"ד משכנם שם אינו קבוע - דלא יכיל לשלטאה בההוא דוכתא קדישא, ולא הרגיעה שם לילי"ת. וחזר לו נבוכדנצר ושאר המלכים אל מקומם. ועם היום שנתיישבו גוים בארץ ישראל - עכ"ז ישובה אינו ישוב הגורם שתשלוט הקליפה אלא כענין טעם החרבן דמסיק לבד{{הערה|יתכן שיש להגיה כאן "דמפיק לבר", וכפי שנזכר לעיל בענין עבד שברח וכולי, וצע"ע - ויקיעורך}}. וקב"ה עבד דלא תשלוט. שגרש הקליפות אחר שנתנקמו מישראל כדי רשעתם. אהדרת ההיא קליפה וחזרו גבולי ישראל אל גבולם העליון. ואלו עמדו ישראל על מקדשם בגלות יכניה וכיוצא שלעולם נשארו ישראל על מכונם - לא היה צריך דבר, שהיה ראוי שע"י העבודה ישאבו הרוח העליון: אמנם נחרב הבית וגלו ישראל. מה עשה הקב"ה? נטל פרוכתא. והוא סוד {{צ|ופרשו עליו בגד כליל תכלת}} {{ממ|במדבר|ד|ו}}, והוא כח אמצעי בין הקדש והחיצון. ונותן גבול להחיצונים שלא יגשו אל הקדש. והנה בהיות ישראל גולין אזי אויר ארץ ישראל הוא מאיר מהקדש דרך פרכת בגד כליל תכלת זה. אמנם בהיות ישראל על מכונם - אין בין ישראל לאביהם שבשמים מפסיק כלל, ויושבי חוץ לארץ הם שואבים דרך ד' קליפות. והנה סגולת ההוא פרוכתא הוא שגורם שתצמצם למעלה ולא תאיר אל התחתונים, ולזה לא יושפע עליהם שפע ואור השכינה באור הקודם, אבל נמצא בה כשיעור מה שעובר דרך הפרוכת. ועדיפא מחוץ לארץ שאין אותו המעט המאיר עובר דרך החיצונים. וגם הנשמות מדי עלותם לא יצטרכו מתי ישראל לשבר כח ד' קליפות, אלא כבוד השם המאיר דרך הפרוכת הזה שאינו טמא - יאספהו. לזה בזמן רשב"י שהיה חרבן אמר שאויר ארץ ישראל הוא טהור ומחכים וכיוצא, ולא גרעה מעלת ארץ ישראל ח"ו. אמנם תגבורת האור לבנות בית המקדש אי אפשר מן הטעם הנזכר לעיל. ואמנם יש לדקדק עתה שבמקום הבית נעשה בית מרגז לישמעאלים - מאי איכא למימר? שהרי {{צ|שם הרגיעה לילי"ת}} {{ממ|ישעיה|לד|יד}}!? {{ש}} וי"ל שזו שליטת ש‎‎ָׂרָם שנתן לו הקב"ה בזכות המילה כנזכר בזהר. אמנם לא ישכון שם לטמאה כדרך ששולטת {{צ|מחוילה...באכה אשורה}} {{ממ|בראשית|כה|יח}} ששם משכן הקליפות והשר. אבל כאן בארץ ישראל הם יושבים העם לבד ושואבים שפעם מבחוץ ממה שכנגד גבולם, ואין להם חלק בפרוכת כלל וכ"ש במה שלמעלה ממנו. ואותה העבודה שהם עושים - מתגלגלת עד שיוצאה לחוץ אל משכן השר. ודע כי תחלת המציאות אחר התגברות החיצונים וסלוק שכינה מהתחתונים לסבת הפגם והעון שגרמו הדורות הראשונים דור אחר דור - נתחזקה הקליפה ונסתמו פתחי הקדושה, ועמדה שכינה בעליונים זולתי מה שנתלבש בחיצונים בסוד {{צ|ומלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהלים|קג|יט}}. וזהו גם כן היה ברדת של ישראל בגלות מצרים כדכתיב {{צ|אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה}} {{ממ|בראשית|מו|ד}}. ולכן כשנראה למרע"ה {{ממ|שמות|ג|ב}} נראה {{צ|מתוך הסנה}} (דהיינו הקוצים, להראות סוד התלבשות) - {{צ|'''לַבת אש'''}} - שהיא 'בת עין' הנקראת 'בת מלך' איך היתה מלובשת בתוך הקוצים. כך עתה בגלות הזה השכינה היא מתלבשת בתחום שרו של עשו כדי לשמור ישראל שם שתי שמירות. * האחת שלא ישתקעו בתוך הקליפות כי {{צ|חונה מלאך יהוה סביב לראיו ויחלצם}} {{ממ|תהילים|לד|ח}} מכל צד הקליפה הרוצה להגביר עליהם כדי להחטיאם. וכמעט האויר הקדוש שוכן אתם בתוך טומאתם. * שנית לשמרם שמירת הגוף שלא יאונה אליהם כל און, כענין {{צ|יהוה אלהיך מתהלך בקרב מחנך}} {{ממ|דברים|כג|טו}} ואויר חוץ לארץ מתקדש. ומטעם זה נאמר {{צ|דרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל יהוה כי בשלומה יהיה לכם שלום}} {{ממ|ירמיהו|כט|ז}}. כי הנביא גלה להם סוד השכינה עמהם בגלות, ואויר קדוש השוכן אתם בתוך טומאתם, והמלך והמלכה גולים עם בניהם ושם מתייחדים בתוך הגולה. וז"ש {{צ|כי בשלומה יהיה לכם שלום}} שהוא היסוד וייחוד. וזהו סוד {{צ|שכינה גולה עם ישראל}} - עם היות שאינה בגלות - אלא לשמור את בניה לבלי יטמאו בין האומות ולא יוזקו, דשכיחא שם היזקא מפני האויר הטמא. ובהיותה שם - האויר מתטהר. ואין לתמוה על כך. שהרי ישראל קודם שנכנסו לארץ ויצאו ממצרים והלכו במדבר....'''נח"ש שר"פ ועקר"ב וצמאו"ן''' {{ממ|דברים|ח|טו}} - האיך הקריבו קרבן והיו בתוך ענני כבוד? אלא העננים היה להם אויר, ואויר של ארץ ישראל היה הולך עמהם. כי אותו הפתח הנזכר לעיל נפתח להם במדבר נוכח מושב בני ישראל והלך עמהם על ראשם עד שעמד כנגד כל ארץ ישראל שיעור ת' פרסה. והוא מתחילת גבול ארץ ישראל ועד קצהו. וצריך לידע כי ענין גלותנו הוא שכל כך פגמו הנשמות עד שהשכינה גולה ונסתלק ממנה השפע מכל הבחינות מכל וכל. וזהו גלות השכינה החלטי - לא צער שתצטער היא מכאב הבן - אלא זה הוא צער עצמי הנוגע אליה. וזה לא היה דווקא אלא בחורבן בית שני כמו שפירשו בתיקונים על פסוק {{צ|ונהר יחרב ויבש}} {{ממ|איוב|יד|יא}} בענין שפע הנהר הנמשך לשכינה. ופירשו {{צ|יחרב}} בבית ראשון - כי {{צ|יחרב}} הוא כמו {{צ|חרבו המים}}, שאינו יבשות אלא נגיבות, אבל עדיין נשאר לחות השפע קצת. {{צ|ויבש}} - בבית שני, כי {{צ|יבש}} היינו שנתייבש מכל וכל, שנסתם שער השפע מכל וכל. וז"ש הכתוב {{צ|ויקרא אֲדנָי '''יְ''''הֹוִה '''צ''''באות '''ב''''יום '''ה''''הוא לבכי ולמספד}} {{ממ|ישעיה|כב|יב}} שהוא ר"ת '''הצב"י'''. כשנחרב קרא לבכי כי {{צ|'''צבי''' לצדיק}} נחרב ויבש, וראוי לו לבכי ולספוד עליו על הצדיק שאבד למטרוניתא להשפיע עליה, ועתה כל הנשפע שמשפיע לחוץ יוצא ל{{גמט דגש|ע'}} שרים, בני שפחה בישא. והנה {{גמט דגש|צבי}} גימטריה {{גמט דגש|ק"ב}}. חִדֵש שעל ידי הצדיק שהוא היסוד מתחברים גם כן '''ק''''דושה '''ב''''רכה (שהם תפארת ומלכות). ועתה הצדיק אבד - נעשה '''ק"ב''' ישן ו'''ק"ב''' חרובין - שכל השפע של הקדוש ברוך הוא ד"קדושה ו"ברכה - הוא יורד לעלמא דחרוב, סוד {{צ|'''קב''' חרובין}} שהוא לקליפת נגה (כנודע בדרושי האר"י זלה"ה באורך, עיין שם בדרוש של מרכבת יחזקאל). ועיין שם הזוהר פרשה תרומה על פסוק ועשית שלחן (צ"ל מנרת) זהב טהור וגו'. וא"ת - כיון שנסתם שער השפע - אם כן מה יתן ומה יוסף העוסק במצוה או הפוגם? {{ש}} וי"ל כי העושה מצוה בזמן הזה הוא עושה סמך לשכינה ומושך לה שפע כזיעה בעלמא - ועכ"ז יש לו שכר טוב. ועל זה נאמר {{צ|שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה}} {{ממ|ישעיה|סו|י}} - כי סמך הוא עושה לה, ואדרבה יותר שכרו גדול. והעד על זה בת מלך בהיותה יושבת בהיכל המלך אביה - עבודתה שעושין לה אינה כל כך נחשבת כמו עבודה שעושין לה בהיותה בגלות. ואז כשהעבד נותן לה אפילו עשב לח - חשוב אליה יותר מכל מעדני מלך בשער המלך לפי הצורך. לכך עבודה המועטת שעושין לה בזמן הזה הוא חשוב מכל אילי נביות בזמן ההוא! <big>(</big>זהו סוד שאמרו ז"ל במדרש משלי והובא בילקוט דף ק"מ ע"א וזה לשונו: {{ש}} {{צ|א"ר יוחנן "טוב פת חרבה" {{ממ|משלי|יז|א}} - זו ארץ ישראל שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח בכל יום ודר בתוכה - זוכה לעה"ב. "מבית מלא זבחי ריב" - זו חוצה לארץ שהיא מלאה חמס וגזילות}}. הכוונה כי בעוונותינו הרבים עתה בעת החורבן השפע שמקבלת השכינה הוא התמצית ממה שהיתה מקבלת מקודם בבנינה. והשפע בעצמו לוקחת בעוונותינו הרבים השפחה בישא, כמה דאת אמר {{צ|תחת שפחה כי תירש גברתה}} {{ממ|משלי|ל|כג}}. אבל עדיף אותו השפע המועט שיורד בארץ ישראל שהוא בתוך אויר הקדוש - מכל השפע היורד בחוץ לארץ בתוך אויר הטמא. וז"ש {{צ|טוב פת חרבה - זו ארץ ישראל}}, ואין לה עתה אלא התמצית. {{צ|שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח}} - שאינו גורם במעשיו הטובים שלו להוריד אלא התמצית בלבד - מכל מקום {{צ|זוכה לעה"ב}} - כי זה המעט שגורם הצדיק במעשיו להוריד בארץ ישראל הוא חשוב לשכינה מכל אילי נביות בזמן שבית המקדש היה קיים כנז"ל. וזהו סוד הפסוק {{צ|'''י''''פרח '''ב''''ימיו '''צ''''דיק ורוב שלום עד בלי יָרֵח}} {{ממ|תהלים|עב|ז}} - הוא ראשי תיבות '''צב"י''' למפרע - להורות כי צדיק שדר בארץ צבי בזמן {{צ|בלי ירח}}, שהירח היא בחסרונה, גורם {{צ|רוב שלום}} יותר מבזמן שהיתה הלבנה במילואה.<big>)</big> ועל דרך הזה הפגם הגדול הוא כי מי שיטול מלפניה המאכל המועט ההוא - אז בוודאי היא בכעס גדול ותענישהו עונש גדול. כי הקרוב אל הדבר קל שבסבות יפסיקהו והיא בעצמה מגוללת בדין, וקלה שבסיבות יהפכה לדין חזק. וזה טעם הצרות התכופות בגלותינו זה מה שלא היה כן בשאר הגליות. מפני שבשאר הגליות שלא היתה עמהם אלא לשמרם בלבד - לזה היה לה שפעה בכל יום כנודע. אמנם עתה שנסתלק לה השפע מכל וכל והיא נקרא {{צ|סוכת דוד הנופלת}} {{ממ|עמוס|ט|יא}} - 'שנפלה' לא נאמר אלא 'הנופלת', להורות שלעולם היא בעוונותינו נופלת. להיות שנסתם השער השפע שאינו נשפע למטה זולת הספיחים וספיחי הספיחים שאנו אוכלים. וכן תמיד מאותו השפע שהיה בה נזרע עתה בזמן הגלות, ולכך לעולם חוזרת לאחור. וזהו {{צ|הנופלת}} בכל יום, שאין יום שאין בו קללה מרובה מחברתה. כי כל עוד שהולך השפע מתמעט כחו, כענין הספיחים שיש להם כח חזק ,וספיחו ספחים שהוא השיחים הוא יותר מעט, וכל עוד שהולך הוא מתמעט. ולכן עיקר כוונת הרשב"י בחבור ספר הזוהר היה לזה. להיות השכינה בגלות באפס שפע באין תומך ואין עוזר - רצה לייחדה עם הת"ת ייחוד מועט על ידי חיבור זה במה שיהיה הוא עם חבריו עוסקים בסוד. וכמו{{הערה|נלע"ד שיש להוסיף כאן מלת "כן". "וכמו כן וכולי". וצע"ע - ויקיעורך}} כל מי שזוכה לעסוק בזה החיבור הוא גורם לייחד קב"ה ושכינתיה ע"י היסוד שהוא סוד {{גמט דגש|רז}} דהיינו {{גמט דגש|אור}}. וגם על ידי החיבור הזה הוא ביטול הקליפות וקללות הגלות והשבתת קטרוגם שהן לוחמות בכל עת ובכל שעה נגד השם ונגד שכינתו, ונגד בניה ישראל הנתונים בגלות בין האומות הנקרא {{צ|חיוון בישין ודובין דאכלין ענא}} שהם ישראל כאומרו {{צ|ואתנה צאני וגו'}} {{ממ|יחזקאל|לד|יז}}. ועסק התורה יקרא {{צ|הקלע והחרב והרומח}}, והם בחינת הסודות להצילם מרעתם בחיבור הזה, כמ"ש בס' התיקונים דף ע"ג ע"ב על פסוק {{צ|ורוח אלהים מרחפת על פני המים}} {{ממ|בראשית|א|ב}}: : מאי {{צ|ורוח}}? אלא בודאי בזמנא דשכינתא נחתת בגלותא - האי רוח נשיב על אינון דמתעסקים באורייתא, בגין [ד?]שכינתא אשתכח בינייהו. והאי רוח איתעביד קלא ויימא הכי: {{צ|אינון דמיכין ושינתא בחוריהון, סתימין דעיינין, אטימין דלבא - קומו ואתערו לגבי שכינתא! דאית לכון לבא בלא סכלתנו למנדע בה ואיהו בינייכו!}}. ורזא דמלה {{ממ|ישעיה|מ|ו}} {{צ|קול אומר קרא}} כגון {{צ|קרא נא היש עונך ואל מי מקדושים תפנה}} {{ממ|איוב|ה|א}}. והיא אמרת {{צ|מה אקרא כל הבשר חציר}} - כלא אינון כבעירין דאכלין חציר, {{צ|וכל חסדו כציץ השדה}} - וכל חסד דעבדין - לגרמייהו עבדין! ואפילו כל אינון דמשתדלין באורייתא - כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין! בההוא זמנא {{צ|ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב}} {{ממ|תהלים|עח|לט}}. ודא איהו רוחא דמשיח. : ווי לון מאן דגרמין דיזיל ליה מן עלמא ולא ישוב לעלמא! דאלין אינון דעבדין לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה דגרמין דאסתלק נביעו דחכמה דאיהו '''י'''' מינה, ואשתארת '''ב'''' יבישא.{{ש}} ווי לון דגרמין עניותא ואורך גלותא וחרבה וביזה והרג ואבדן בעלמא! והאי רוח דאסתלק איהו רוח דמשיח וגו'. וכן בכמה מאמרים אחרים בתיקונים ובזוהר . כללו של דבר שכל המתעסק בספר הזוהר ניצול מכל הנזכר לעיל ועושה תקון גדול לשכינה בגלות הזה. והספר הזה עתיד להגלות כל סודותיו בימי מלכא משיחא כדי ליתן סעד לשכינה כנזכר. והנה כל אותם שיזכו אליו יזכו לגאולה בעזרת האל יתברך: ===יניקת שבעים שרים מארץ ישראל=== ועתה נבאר יניקת {{גמט דגש|ע'}} שרים מארץ ישראל איך היא, ושליטתם. דע כי הנה '''לילי"ת''' נקראת 'אימא דערב רב'. וערב רב נקראים {{צ|ע' שרים ערבוביא בישא}}, שלילי"ת הרשעה הולידה אותם מיחוד '''סמא"ל'''. והם בשפל כל מדרגות החיצונים, למטה מכל ההיכלות. הם {{גמט דגש|ע'}} ניצוצות. כדרך שהקדושה נבראת 'בת שבע' 'בת שבעים' - כך בחיצונים לילי"ת נקראת 'בת שבע' היכלות החיצונים שהיא 'בת שבעים' אומות כנגד שבעים שרים. ואין שום שר כנגד ארץ ישראל, שהרי אין להם חלק בארץ. אמנם בחוצה לארץ ממש נתנה להם שליטתם. וצריך לידע שיש ארבע מאות פרסה בארץ ישראל שאין שר ולא חצוני שולט בו כלל, אלא יש בגבולה סביב קליפה קדושה שנקראת {{צ|פרוכתא קלישא וקשה}}. שצדה מבחוץ היא טמאה, וצדה מבפנים היא טהורה. כקליפת האילן - שצדו מבחוץ הוא פגום, וצדו מבפנים הוא נאה ונאות לערך האילן. וכן קליפת האגוז וכן בעלי קליפין - מבחוץ קשים לשמור, ומבפנים נאה ונאות לערך המוח הפנימי. והנה דע שכנגד ד' מאות פרסה של מטה הנזכר לעיל יש למעלה חלון אחד מרובע, והוא צר מלמעלה ורחב מלמטה. * ושיעורו מלמעלה {{גמט דגש|ת"ק}} אמה על {{גמט דגש|ת"ק}} אמה כשיעור בית המקדש, כי בית המקדש כולו נתון תחת החלון. * ובאמצעית עוביו של חלון הכיפה היא כשיעור עה"ק ירושלם ת"ו. * ושיעור כמות החלון למטה הוא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, כשיעור כל ארץ ישראל, וכל ארץ ישראל תחתיו. וכשהיה יורד השפע מלמעלה דרך צינור מלכות של י' ספירות דעולם העשייה - היה יורד אז דרך ישרה עד חלון הכיפה הנזכר ויורד על בית המקדש, ובית המקדש יתפשט על כל ארץ ישראל. וכשרבו הפריצים בבית ראשון מהבל דברי לשון הרע ונבלות פה גרם העון ונתגשם אותו הבל ונתעבה ונעשה דמות ענף עב, והתחיל להסגר מעט מעט סביבות שפתי החלון - עד שביום ט' באב נסגר כלו ונפסק השפע ונחרב הבית. ותכף ומיד לאחר שנחרב הבית פתח הקב"ה את החלון, ואז הוריד את עולם האופנים וצמצם מלכות של עולם האופנים בתוך החלון כדי שלא יסגר עוד. ולעולם פתח זה לא יסתם אלא דווקא בעת החרבן שנתנה רשות אל החיצונים ליכנס לארץ ולהחריב הבית כנזכר. ומיד נתגרשו משם. ויש כסוי ומסך פרוכת פרוסה סביב לארץ ישראל שהיא שומרת הגבולים האלו שלא תתפשט הקליפה, ומגרשת כל זר מתוכה. ואפילו ארץ ישראל חרבה ושממה מפעולות החיצונית הזאת שהוא בעת החורבן - עכ"ז אינה שולטת בארץ ישראל. אלא החריבה ונתגרשה ועמדה ארץ ישראל אפילו בעת חורבנה נקיה וברה מאין זר בתוכה. והנה מה שהיה שעור ארץ ישראל ת' פרסה על ת' פרסה - עתה בעת חורבנה לא נשאר אלא מאה פרסה על מאה פרסה שהוא חצי חלק שמיני. וכל מקום דשן ושמן - נקמט ונתכווץ. וזה כדי לרצות את שבתותיה כנגד שבעים שמיטות שבטלו. ולא נשאר ממנה אלא הטרשין שבה. ואפילו שזורעין בטרשין שבה - כמאן דליתא דמי. והנה דרך אותה קליפה קלישה הנזכר לעיל - שהוא גדר מעכבת שלא יכנסו החיצונים לגבול ארץ ישראל כלל אפילו בזמן חורבנה כנזכר - הוא פתח משוך עד היכל {{צ|לבנת הספיר}} {{ממ|שמות|כד|י}} כדי שלא ישלטו בארץ ישראל שום שר וחיצוני. רק אם ישליטוהו ברשע ע"י כישוף וע"ז ועבירות - שאין זה מן הנאות אלא מצד הבחירה הרעה לרשעים שיוכלו לעשות כרצונם. אבל לא שתשלוט הקליפה. {{ש}} ובזה נבין אומרם {{צ|לא גושמה ביום זעם}} {{ממ|יחזקאל|כב|כד}} - שבאו המים הטמאים מי המבול מי המרים המאררים שהם הקליפות ונכנסו בארץ. לא שגושמו בארץ - שאין כחם שם . ובעת חרבן בית המקדש פרץ הקב"ה גדר הקליפה ומסך המבדיל ונכנסו והחריבו בית המקדש, וחזרו להם ונסתמה הפרצה. וכן פי' הרשב"י בזוהר פ' תרומה ע"ש. ודרך זה הוא סוד השכינה בארץ ישראל. כי ימשיך אור רוחני, אויר ארץ ישראל הטהור. שאין אוירה מהחיצונים כאויר חוץ לארץ, אלא אוירה מפתח היכל לבנת הספיר הפתוח עליה, ומוריד אויר טהור מחכים ודאי בסוד השכינה הנקראת 'חכמה'. וענין זה תלוי בקדושת הארץ. והיינו שפירשו בזוהר לך לך{{הערה|מצאתי אולי {{ממ זהר|א|עח|א}} - ויקיעורך}} שעמד אברהם על שליטת הארץ הקדושה ולא היה יכול לרדת לעומקה, ושפט באצטורולוגין שלו כל שרי המקומות וירד לעומקן, ובארץ ישראל לא השיג. עד שאמר לו הקב"ה {{צ|אל הארץ אשר אראך}} {{ממ|בראשית|יב|א}} כמו שאמרו רז"ל, ושם תשיג שליטת הארץ. וכן השיג בנבואה. אבל נשאר לנו לבאר דהא אילנא דמותא שלטא בליליא אפילו בארץ ישראל או אפילו ח"ו בעת רעתן או בעת הדבר בר מינן וכיוצא, שנאמר {{ממ|משלי|כב|ג}} {{צ|ערום ראה רעה ונסתר}}. והנה הענין הזה יהיה כי לצד צפון של מחיצות אלו יש נקב אחד לצד הקליפות. וזה הנקב הוא סמוך לפתח היכל לבנת הספיר. ודרך אותו נקב הוא התפשטות הקליפות בארץ ישראל בלילה. שנתן רשות להתפשט - אבל לא כולם, אלא אותם של סוד שליטת הלילה. ונקב זה נקרא {{צ|נוקבא דתהומא רבא}} כמ"ש, והוא פתח כניסה אל החיצונים אל האויר הטהור הזה לבא אל פתח ההיכל להיות שם - {{צ|לפתח חטאת רובץ}} {{ממ|בראשית|ד|ז}} להתעלות שם. ולכך כנגד ההיכלות מבחוץ - שם הקליפות נאחזות, והן כעין קליפת האגוז. שהרי ד' מוחין הם ד' חיות הקודש, והקליפה נאחזת מבחוץ - דהיינו שסוד אותה הקדושה היא משפעת אל החיצונים האלו. ובהכרח יש להם מדרגות על מדרגות משתלשלות משם ויונקות על יד"ו - דהיינו שיש לכל ההיכלות ערוה מבחוץ דהיינו החיצוניות הנדבקת שם. ולזה לצד צפונה הוא פתוח - שדרך אותו הפתח יוצא מתחומה ונכנסת. וזה סוד {{צ|ויבא גם השטן בתוכם}} {{ממ|איוב|א|ו}}. והיינו נמי שליטת החיצוני בארץ לכל שליחות שבעולם. וכן כל איזו חלק הניתן לחיצונים כגון עשן המערכה ואברים ופדרים המתאכלים כל הלילה - היה נוטה ממש לצד צפוני של ארץ ישראל. ודרך אותו הנקב אשר שם היה יוצא אליהם ונתן להם, שנאמר {{צ|בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל}} {{ממ|בראשית|מט|כז}}. ודרך אותו נקב הוא דחיית הרשעים בין הקליפות, וגם כניסת כל הרשעים לגיהנם. וכל הנדחה - דרך אותו נקב הוא ידחה. ועל אותו נקב התפלל דוד {{צ|וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ}} {{ממ|תהילים|סט|טז}}. שח"ו כשידחה הרשע דרך אותו הנקב ויסתם פיו עליו והוא יורד לגיהנם אל בין הקליפות - נוח לו שלא נברא, כי הם שולטות עליו כשכיר יומו. {{ש}} ועל נקב זה נאמר {{צ|ובאר צרה נכריה}} {{ממ|משלי|כג|כז}}. {{ש}} ועליו נאמר {{צ|אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס {{תיקון גירסה|בל|אל}} יתמכו בו}} {{ממ|משלי|כח|יז}}. והיינו גיהנם רוחני. ויורד מדרגה אחר מדריגה עד למטה. {{ש}} ועל זה הנקב נאמר {{צ|מצפון תפתח הרעה}} {{ממ|ירמיהו|א|יד}} - שנפתח הנקב כפרצה ופרצו פרץ כל הגוים אשר סביבותיה. ואח"כ סתם הקב"ה הפרצות ונשאר הדבר כמו שהיה. והנה עתה תבין שבזה הפסוק {{צ|אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים}} {{ממ|בראשית|כח|יז}} - כי פתח היכל לבנת הספיר יש בו מדריגות כעין גלדי בצלים. הנקודה האמצעית של מלכות דאצילות היא קודש קדשים, ומשם יורד השפע עד היכל לבנת הספיר ביצירה השורה על ארץ ישראל. והכל נבאר בעזרת השם יתברך בסוד המשנה של {{צ|עשר קדושות}}. ואחר כך סובב עזרות ולשכות. ואחר כך סובב הר הבית. ואחר כך סובב ירושלם. ואח"כ סובב ארץ ישראל. ואח"כ חוץ לארץ שהוא משכן השרים{{הערה|כך מובא בדפוס וינציא. ויתכן כי יש ספרים אחרים שגורסים "משכן ע' שרים"}}. ובארץ ישראל תתפשט ותשתרבב השכינה דרך ד' מאות פרסה אלו ותשכון קדושתה בארץ ישראל, ובירושלם מדרגו' קדושה יותר, והר הבית יותר כמשרז"ל {{צ|עשר קדושות נתקדשה ארץ ישראל}}. והיינו שכינה שוכנת בתחתונים ואינה מתלבשת בחיצונים כלל. ואפילו עתה בגלות - מכל מקום {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}}. וזה יובן ממה שמביא הזוהר בפרשת שמות {{ממ זהר|ב|יד|א}}, וזה לשונו: {{ש}} {{צ|ברח דודי ודמה לך לצבי וגו'}} אין חיה בעולם עושה כמו הצבי או כעופר האיילים. בזמן שהוא בורח - הולך מעט מעט ומחזיר את ראשו למקום שיצא ממנו, ולעולם תמיד הוא מחזיר את ראשו לאחוריו. כך אמר ישראל: רבש"ע! אם אנו גורמים שתסתלק מביננו - יהי רצון שתברח כמו הצבי או כמו עופר האיילים שהוא בורח ומחזיר את ראשו למקום שהניח. עכ"ל. והנה עתה בגלות אעפ"י שנסתלק הקב"ה מירושלם ומארץ ישראל למעלה למעלה - מ"מ הוא מחזיר ראשו למקום שהיה שם בירושלם עיר הקדש כדי להשפיע בה תמיד. וזהו סוד הפסוק {{צ|עיני יהוה אלהיך בה מראשית השנה..}} {{ממ|דברים|יא|יב}}. וצריך להבין למה אמר דווקא {{צ|עיני}}? הוה ליה למימר "יהוה אלהיך" בלבד? ולמה מדייק דווקא {{צ|עיני}} ולא תואר אחר?{{ש}} הטעם הוא שזה הפסוק הוא מרמז על הגלות כשמסתלקת השכינה למעלה היא מהפכת הפנים בלבד ומסתכלת בעיניה בה. ולא בעצם קדושתה - כי היא מסתלקת תמיד למעלה, אבל העינים מסתכלים תמיד למטה בירושלים. ולכן נקרא {{צ|ארץ הצבי}} שהיא דומה לצבי. ועתה ישפוט המעיין בשכלו - כי אחר שישראל ידעו בבירור עניינים אלו על מתכונתם כשבא נבוכדנצר ונכנס דרך פתח הצפון והגלה החרש והמסגר בבלה - מה היתה כוונתם בחשבם שהם טבועים בבור תחתיות - {{צ|תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ}} {{ממ|תהילים|סט|טז}}. כמה נתייאשו מן הרחמים וכמה היה לבם חרד וכמעט נדחה מן האמת ח"ו כדפירש בזוהר. עד שהוצרך הנביא לבשרם {{צ|ואני בתוך הגולה}} {{ממ|יחזקאל|א|א}} - בעמקי הקליפות. וכמה יצא לבם באומרם "''איה תעלנה תפלותינו? איה יתקשר הבל פה תורתינו?''". עד שנתבשרו ואמר {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}}. ממש פתח הקב"ה פתחי הרקיעים ואמר "''דעו לכם כי ממש כמו שאני בארץ ישראל כך אני יצאתי עמכם בחו"ל! ותפלותיכם ומצותיכם ונשמותיכם באות אלי מפני שאני יצאתי בגלות עמכם. ורקיעים אלו הם עליכם כאותם הרקיעים שהם על ארץ ישראל''". ואז בטחו ישראל בהקב"ה והתנחמו מאבלותם. האמנם דרך רדתה היא - כי תצא ניצוץ השכינה עם כל חייליה ומרכבותיה. דווקא ניצוץ - כי עיקר השכינה היא בארץ ישראל. אמנם דרך פריצות תפרוץ פרץ ותצא אל ארבע רוחות השמים מקום אשר נפוצו שם ישראל. וא"ת אם כן נתבלבלו כל המעלות ח"ו!? {{ש}} אמנם דרך הפרצה הזאת נבאר שאינה כפרצת החיצונים כשנכנס לארץ שאותה פרצה היה בלבול המעלות וחרבן בית המקדש וכבר נסתמה כנזכר לעיל. אמנם פרצה זו שפרצה השכינה היה ממש כדרך פתח היכל לבנת הספיר לרדת לעולם התחתון לארץ ישראל. כן ממש פרצה פרץ הקדושה בקליפות ונתלבשה בלבושיה וירדה לבבל ולעילם ולכל המקומות. כאמרו {{צ|למענכם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה}} {{ממ|ישעיה|מג|יד}}. ואפילו אם איש אחד פרטי עובד השם בגלותו - שכינה עמו, כמ"ש {{צ|אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וגומר}} {{ממ|דברים|ל|ד}} - משם דייק ששם השכינה עמך אפילו ליחיד. אמנם הפרצה תהיה כי כמו שיש מחוזות וגבול לפרצה זו שהם ת' פרסה של ארץ ישראל שהשכינה אשתרבב ותכנס למטה -- כן דרך הגבול הזה הישר נוכח שער היכל לבנת הספיר! באלכסון תשתרבב שכינה ותתלבש בסוד היכליה וחייליה הרוחנים שאינם מצד עצמה בעלי מקום, אמנם המקום יוחס אליה מצדינו שאנו בעלי מקום. תשכון שכינה במקום זולת מקום כנזכר לעיל. הנה השכינה תשתרבב ותתפשט דרך אלכסון אל תוך אותו השר שבחוץ לארץ ואל אותו הגבול. ויעשה לו מהלך ושביל ותתפשט שם. והיינו {{צ|נפתחו השמים}} - שהיו נגדיים לגולה. {{צ|ואראה מראות אלהים}} - היא השכינה שירדה שם, והיינו דרך ירידתה. וא"ת אם כן לפי דברי אלה - ארץ ישראל וחוץ לארץ בימי הגולה הם שוים!? ואין זכות עתה למי שידור בארץ ישראל ולא תועלת ח"ו!? כבר פירשו רז"ל ואמרו {{ממ|כתובות|קיא|א}} {{צ|אינו דומה קולטתו בחיק אמו וגו'}}! ועתה נבאר האיך תעמוד שם השכינה ובזה יתוקן הכל.{{ש}} הענין הוא כי שכינה שורה בארץ ישראל בלי אמצעי, אלא כדפרישית בסוד 'פתח היכל לבנת הספיר' קדושה מתלבשת בקדושה זו פנימית לזו שוכנת בארץ ישראל ממש. ובקדשי קדשים שוכנת מדריגה העשירית בלי לבוש. וזהו סוד הפסוק {{צ|כי בנה יהוה ציון נראה בכבודו}} {{ממ|תהילים|קב|יז}} ובעצמו בלי לבוש. וזהו ר"ת {{צ|'''ב''''נה '''י''''הוה '''צ''''יון}} - הוא '''צב"י''' - כי את ציון בנה ה' כדי להראות כבודו בלי לבוש. וכן בעזרות ג"כ{{הערה|היה נראה להגיה י"ס דהיינו עשר ספירות - ויקיעורך}} מדריגות הקדושה בלי לבוש. ובארץ ישראל בלי לבוש. ואז ממש שוכנים באויר הטהור. אמנם בחוץ לארץ ח"ו שתרד כך השכינה - שעל זה נאמר {{צ|אני יהוה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}} {{ממ|ישעיה|מב|ח}} - אם כן היאך תתפשט השכינה שיהנו ממנה הקליפות ח"ו להיות בניה עזובים שם באויר הטמא?! אי אפשר! אלא תתפשט ניצוצה עד מקום שישראל שורים ותתלבש בלבושי הקדושה בתוך החיצונים. דהיינו מתלבש ניצוץ שלה בחוץ לארץ בשר ההוא שישראל תחת ידו בסוד {{צ|מלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהילים|קג|יט}}. דהיינו י' ספירותיה מתלבשים בעשר קליפין לאכפייא לון כדי שלא יוכלו להרע לישראל. והיינו כענין השמש שהוא בשמים וניצוץ אורו למטה בארץ. וכן גם כן שכינה עיקרה בארץ ישראל וניצוצה למטה בחוץ לארץ עם ישראל לשמרם. והיינו דקאמר יחזקאל {{צ|ואני בתוך הגולה}} - לא עצמותה ממש, אלא ניצוץ אורה. לפיכך {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}} - מכלל שהיא למעלה בשמים וניצוצה למטה בחוץ לארץ מתלבש בשר, כדרך שמתלבש משך רוחב גבול ארץ ישראל. שאותם המחיצות הם {{צ|רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת ונוגה לו}} {{ממ|יחזקאל|א|ד}}: והנה הסובב פנימה לגבולי ארץ ישראל הוא אור נוגה זה, והוא מתפשט מפתח היכל לבנת הספיר עד סוף תחומי ארץ ישראל. ואין בארץ ישראל 'רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת', אלא גבוליה {{צ|נוגה לו סביב ומתוכה כעין חשמל}}. לכך כולה ראויה לנבואה ואוירה הוא טהור המחכים. וחוצה לנוגה הוא חוצה לארץ - סובב ענן גדול ואש מתלקחת. וחוצה להם רוח סערה. שהרי הנביא בארץ ישראל לא הוצרך לעבור דרך אלו הקליפות אלא מיד נוגה לו וצופה בחשמל. וכן פי' ישעיה {{צ|בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את יהוה}} {{ממ|ישעיה|ו|א}} - ר"ל שראה נקודה אמצעית יושב על כסא רם ונשא וגומר. אמנם בחוץ לארץ יש בין ישראל לאביהם שבשמים מחיצות של ברזל, דהיינו שאמר יחזקאל {{צ|ואראה והנה רוח סערה וגומר}}. דהיינו השכינה שהוא המוח המתלבשת בחשמל. ועליו {{צ|נוגה לו סביב ועליה אש מתלקחת ועליה ענן גדול ועליה רוח סערה}}: והנה המת בארץ ישראל - קולטתו בחיק אמו בתוך הנוגה. ואם רעה תתגרש. ואם טובה תתקבל. והרשעים צריכים להנער ממנה. אמנם בחוץ לארץ הוא להפך - כי הרשעים מאליהם נשארים בחוץ, והצדיקים יפתח להם פתח ויקרעו החשך ענן וערפל (שהם ג' קליפות) ויכנסו בתוכם. וזהו שאין בשום נבואות שום נביא מעלות אלו אלא בנבואת אליהו בחורב שנאמר {{צ|והנה רוח...רעש...אש}} - ג' קליפות. ואח"כ {{צ|קול דממה דקה}} (שם יב) שהוא המוח, מפני שהיה בחו"ל. וכן יחזקאל. אמנם שאר נביאי ארץ ישראל רואים ושומעים מיד את הקול. והיינו שאנו אומרים ששכינה תתלבש בשר ההוא שישראל יושבים בו. ובעוד ששכינה מתלבשת בשרים החיצונים להשפיעם אזי היא אומרת {{ממ|שיר|א|ו}} {{צ|שמוני נוטרה}} את הקליפות, שהם {{צ|הכרמים}} והשרים. ו{{צ|כרמי שלי}} של ארץ ישראל ועם קדוש - {{צ|לא נטרתי}}. וזהו רמז הפסוק {{צ|כי כרם '''י''''הוה '''צ''''באות '''ב''''ית ישראל}} {{ממ|ישעיה|ה|ז}} - ר"ת '''צב"י''' - להורות שארץ ישראל וישראל נקראים 'כרם של הקב"ה'. וזהו שכתוב {{צ|כרמי שלי לא נטרתי}}. ואין יחוד כלל. כי אחר שהשכינה נפרדה מהספירות - כל הספירות הם בלתי שלימות. כי אין אור הא"ס מתגלה בהם בתוספת האור יותר על כדי חיותם. כי אין הכתר משפיע אורו אלא בהיות חכמה ובינה (שהם הכסא שלו) בייחודם. והם אינם מתייחדים אלא ביחוד התפארת ומלכות. ובגלות היא נטרדת מכל יחודה וטובותיה, ואין בה אור כלל על ידי היחוד. אמנם נמשך אליה על ידי תפלותינו ומצותינו סעד וסמך מעט כדפירש בזוהר בפסוק {{צ|אם בחקתי}} {{ממ|ויקרא|כו|ג}}. וזה יהיה הענין הנזכר אפילו ליושבי ארץ ישראל, שאנו בחיק האם ובסדר הנכון אל המדרגות. שאפילו שחרב מקדשנו - לא שלטה הקליפה בארץ ישראל אלא עד תשלום החרבן בלבד כנזכר, ואח"כ תכף נסעה. ואלו הגוים יושבי הארץ - אינם דוחים השכינה ממנה בחורבנה, אלא תמיד היא עומדת בכותל מערבי. כי מעשי הגוים ועבירותיהם אינם פוגמים בה רק שהוא חלול שמו בגלות. ואנחנו עומדים בחיק האם והיא בוכה עמנו ומנשקת עפר משכנה כדפי' בזוהר איכה. והנה ענין נוקבא דתהומא רבא והיכל לבנת הספיר הוא יום ולילה. כי ביום יסתם נוקבא דתהומא רבא, ו{{צ|תזרח השמש יאספון ואל מעונותם וגו'}} {{ממ|תהילים|קד|כב}} - ואז יצא ההוא דאיתמר ביה דמות האדם לפעלו. והיא הקדושה. ובלילה יסתם פתח היכל לבנת הספיר ויפתח פומא דתהומא רבה . ואז {{צ|בו תרמוש כל חיתו יער}}, ויתפשטו החיצונים בעולם. וכל העולם טועמים טעם מיתה, והרשות ניתנה להם לינק מהקדושה דרך קליפת נוגה, אבל לא מפנימיות הקדושה עצמה ח"ו. והנה הג' קליפות אחרות שהם ג' קליפות האגוז הקשות - הנה הקליפה הנקראת {{צ|אש מתלקחת}} יש בה ע' ענפים הנכללות בהם ע' שרים, והם תחתונים למטה ושולטים למעלה מגלגלי העולם. והם מחלקים העולם לע' חלקים, ע' גבולי האומות, כל אחד ואחד ממש מכוון ממשלתו כנגד אומתו כמו שביארנו לעיל באמרו {{צ|יצב גבלת עמים}} {{ממ|דברים|לב|ח}}. והם שואבים מבחינת שורשם ואחדותם כאחד מקליפת אש מתלקחת האוחזת ע' ענפים ונעשים בה כולם כאחד. ובחינה זו עולה ומסתלקת מבחינה אל בחינה עד הנוגה, והיא מקבלת הנשמות מסוד הקליפות ונותנת לע' שרים. וכן ג"כ השפע הוא משפעת לשרים והשרים לרקיעים המכוונים כנגד כל חלק וחלק שכנגד גבול האומה. והנה מיום שחלק ה' גבולות עמים אזי אין אותה קליפה ({{קטן|שהיא שורש לשריהם כנודע}}) נוטלת נשמות קדושות מלמעלה מאוצר הקודש כלל, אלא שיש ברשות לבד נפש הבהמית מזיווג סמא"ל ובת זוגו שרי הקליפות. ומיחודם עושים נפשות טמאות לשרים, ונותנים ומשפיעים להם, והם שורצים שרץ נפש חיה טמאה לרוב. ולפעמים יש נוחלים משם נשמות בעם ה', דהיינו ערב רב אשר בין קדושי ישראל. ומהם פריצי ישראל. והכל מצדינו. שאלמלא היו הכשרים מזדווגים בכשרות לא היתה החיצוניות נכנסת שם. ונחזור למה שפירשנו ש{{גמט דגש|ע'}} שרים הם סביבות ירושלם. {{ש}} ובזה תבין הפסוק {{צ|זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה}} {{ממ|יחזקאל|ה|ה}}. {{ש}} והענין כי הנה הרקיעים שאנחנו רואים בעינינו הם עשרה עגולים שבראש מלכות דעשיה, ובאמצע החלל שלהם מתפשט קו היושר של מלכות דעשיה דרך אמצע החלל והוא בגן עדן הארץ. ועל גבי הקו הזה הוא 'העור' כנודע. ועל גבי העור הם הקליפין. וסביבותיהם הם הלבושים דמלכות דעשיה עם אורותיהם המקיפים. וסביבותיהם הם הרקיעים כנודע באורך בדרושי האר"י זלה"ה. וזהו ענין {{צ|זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות}} - כי מלכות דעשיה הנקרא {{צ|ירושלם}} - סביבותיה הקליפות שהם הע' שרים כנזכר. וקו זה נמשך עד הקרקע. ונמצא כי אמצעות הקרקע הוא גן עדן הארץ, והוא חומר זך מאד וקדוש. וסביבותיו הוא הארץ הזאת - חומרית מאד, ששם שליטת הקליפות. ובה שמרי הקליפות הגסות שאין גסות גדול מהם, והוא תכלית הבירור והעכירות. כי כמו שגן עדן הארץ הוא תכלית הגסות והעביות של העולמות וההיכלות העליונים דקדושה -- כן הארץ הזו היא תכלית גסות ועביות הקליפות. ולכן כל מעשה העולם הזה הם קשים ורעים, והרשעים גוברים בו, בסוד {{צ|יש הבל אשר נעשה על הארץ}} {{ממ|קהלת|ח|יד}} - {{צ|הארץ}} דווקא שהיא ארץ הזאת. והנה צריך לדקדק - היאך הם עשרה רקיעים - והלא רז"ל לא פירשו כי אם שבעה רקיעים? {{ש}} והענין זה הוא כמו שבעה היכלות - שהשלשה ראשונות נחשבות כאחד, והשנים אחרונות גם כן נחשבות כאחד. דהיינו '''כתר חכמה בינה''' - הוא היכל קדש קדשים, ואח"כ הם חמשה היכלות שהם '''חסד גבורה תפארת נצח הוד''', ו'''יסוד והמלכות''' הוא {{צ|היכל לבנת הספיר}}. הרי הם עשר ספירות וז' היכלות. כך בכאן הם עשרה רקיעים פרטיים וז' רקיעים בכללות. והנה הרקיע העשירי הוא קודש, והוא כתר של מלכות דעשיה. והוא נותן חיות וכח לרקיע תשיעי שיוכל לסבב כל הגלגלים ביום אחד. והרקיע הט' נקרא 'גלגל יומי'. ואין בו כוכבים כלל. והוא חכמה של מלכות דעשיה. וזהו סוד {{ממ|תהילים|קד|כד}} {{צ|כולם בחכמה עשיתה}} - בבינה. ר"ל שכל הככבים והמזלות היו כלולים בכח בחכמה, ואח"כ בהתחברות החכמה בבינה נעשה שם הכל בפועל. והוא בתוך הרקיע שמיני דתמן קבועים כוכבים ומזלות, שהם ששים רבוא מספר שנים עשר שבטי י"ה. ומשם יורדות נשמות כל ישראל כמו שמביא בפרקי היכלות דרבי ישמעאל כהן גדול על פסוק {{צ|ונוצצים כעין נחשת קלל}} {{ממ|יחזקאל|א|ז}}. כי {{צ|נוצצים הוא}} לשון 'ניצוצות', כי כשהקב"ה מכה בחיות הקדש שנוסעים עם המרכבה אז יוצאים מהם ניצוצות. ומטטרו"ן שר הפנים לוקח אותם ומתקן מהם נרות. ומנורה אחת תלויה לפני הקב"ה, וכל שעה עומדים עליה נרות המתוקנים מן הניצוצות. ואח"כ העודפים על הנרות - מתקן מהם כוכבים ושמר אותם. וכשיצא תינוק נער ממעי אמו - אז הולך מטטרו"ן ומתקן לו כוכב ונותן לו כדי להאיר לנשמתו. ואותו כוכב יחיה בעוד שהאדם קיים בעולם הזה. ונלע"ד שזה סוד הפסוק {{ממ|משלי|כ|כז}} {{צ|נר יהוה}} - ממה שנעשה נרו לפני ה' - הוא גם כן נר ל{{צ|נשמת אדם}}.{{ש}} וזהו גם כן {{צ|בהלו נרו עלי ראשי}} {{ממ|איוב|כט|ג}} שאמרו רז"ל שנר דולק על ראשו במעי אמו - הוא זה הנר של הכוכב הנזכר לעיל. כלל העולה שברקיע השמיני שם הכוכבים ונשמות ישראל. ונקרא 'בינה דמלכות דעשיה'. {{ש}} ושם מאירים ניצוצות החסדים שהם נקראים 'כוכבים'. גם ניצוצות הגבורות שנקרא 'מזלות'. וכנודע בדרושי האר"י זלה"ה שיסוד דבינה נקרא {{צ|רקיע}} שבו חמה ולבנה ({{קטן|שהם זעיר ונוקביה}}) וכוכבים ומזלות כנזכר. והם י"ב מזלות '''טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד'''. ושלשה רקיעים אלו נחשבים לאחד כנזכר בבחינת ההיכלות, ונקראים {{צ|קדש הקדשים}}. {{ש}} והשבעה רקיעים תחתיהם - שם ז' כוכבי לכת '''שצ"ם חנכ"ל''', שהם שבעה תחתונות של מלכות דעשיה '''חג"ת נהי"ם''', שבהם ז' כוכבי לכת ({{קטן|שהם שבעה חסדים שמאירים בתוכם כנודע}}). {{ש}} והשנים תחתונים נחשבים גם כן לאחד. ובאלו הז' רקיעים הם נשמות {{גמט דגש|ע'}} אומות - {{גמט דגש|י'}} אומות תחת כל כוכב. והי"ב מזלות משפיעים להם. ובכל רקיע ורקיע יש שוטר ומושל ממונה להיות תחת ממשלתו. ותחת גלגל הלבנה - אחרון שבכולם - יש רקיע חלק שאינו משמש כלום, ושם נשמות השדים ורוחין ולילין - איש כפי מצבו. וגופם נעשה בארץ בשבעה מדורות שתחת הארץ הנקרא {{צ|תבל}}. ויש להם מדריגות בד' יסודות '''אש רוח מים עפר'''. כי יש מהם מאש ויש מרוח ונקראים {{צ|רוחין}}. ויש במים ובעפר ונקראים {{צ|שדים ומזיקים}}. ועל כל כת יש עליהם ממונים ומלאכים הכופים אותם לעשות רצונם, ומשפיעים ונשפעים מצד הגבוהים עליהם - עד מקום הקדושה שבז' רקיעים; {{צ|כי גבוה מעל גבוה שומר}} {{ממ|קהלת|ה|ז}} עד כסא הכבוד. וכשיוצא גזירה טובה או רעה ח"ו - הכרוז מכריז בכל רקיע ורקיע, וזה אומר לזה עד מקום הד' יסודות, ומשם יודעים השדים העתידות. ואפילו הממונים על העופות מכריזים. ומשם - {{צ|עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר}} {{ממ|קהלת|י|כ}}. ===מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא=== '''מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא''' דע כי כל חלק וחלק מהארץ נתן לאומה המתייחסת אל החלק ההוא. וזהו שכתוב {{צ|כי לבני לוט נתתי את ער ירושה}} {{ממ|דברים|ב|ט}}. ממש מתייחס לבני לוט הוא ער. וכן לעשו הר שעיר. וכן פירשו רז"ל {{צ|הוא אדום וארצו אדומה}} - מורה שממש יחס הארץ לפי האומה השוכנת בה. והטעם, כי השר השולט על האומה גם כן יש לו יחס להשפיע בחלק הארץ ההיא. וכן הנשמות ההם הם מחלק הקליפה שמתייחסת לאותו עפר החיצוני. בענין שהם שלשה יחסים: יחס האומה, ויחס הארץ, ויחס השר בנשמות ובהשגחה. וזהו סוד {{צ|לשמרך מ'''אשה''' '''זרה''' מנכריה}} - ראשי תיבות '''א''''ומה '''ש''''ר '''ה''''ארץ. שכל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד עבודה '''זרה''' כמו שנבאר לקמן. וכן ענין זה ממש לישראל בארץ ישראל, ונשמתם ותורתם ואלהיהם. כי ארץ ישראל הוא עפר קדוש, והעם היושב בה - עם קדוש, ונשמתם קדושה, ותורתם קדושה, ואלהיהם קדוש - שהוא השר של ישראל. ולא זה בלבד אלא כמו שארץ ישראל אין לה יחוס ברוב מצותיה עם שאר ארצות - כן אין לה יחס התורה עם שאר התורות והחוקים אשר לאומות העולם. ולזה אמר {{צ|ולא תעשו מכל התועבות האלה... כי את כל התועבות.. ולא תקיא אתכם כאשר קאה וגו'}} {{הפניה לפסוקים|ויקרא|יח|כו|כח}}. הנה שהתורה הקדושה וארץ ישראל יש להם יחס יחד, וכן יש לישראל יחס עִם הארץ בלי ספק בשביל יחס נשמתם. והראיה מיחזקאל {{ממ|יחזקאל|מז}} שחלק ארץ ישראל לי"ב שבטים ויחס כל שבט ושבט בגבול אחד. ולפי יחס השבט כן משכנו במה שהוא נגדיי לגבול אשר שם אצילות נשמת אותו השבט כדי שיהיה שופע עליו. {{ש}} וכן המצות הנעשות בארץ עולות ומקשטות כל גבול וגבול בסוד נשמת כל שבט ושבט, בענין ששלמות הנשמות בחלקם בארץ ושלמות הארץ בחלק הנשמות המגיע אליה נגדייות אל מציאותה{{הערה|אולי יש להגיה "אל מצוותיה" וצע"ע - ויקיעורך}}. והענין כי גם נקודת ציון אשר היא נקודה שממנה הושתת העולם כנודע - היא מתייחסת אל השכינה בסוד י"ב גבוליה המתפשטים מהנקודה האמצעית. והיינו סוד {{צ|מדות הארץ}} הנזכרים בפסוקי יחזקאל, והמקדש בתוכו. וישראל חוסים תחת שולי כנפיה הנפרשות מלא רוחב הארץ. וכן גם כן כמו שהשכינה אינה בשלימות בעוד שמקום בית המקדש אינו בשלימות על מכונו - כן גם כן השכינה אינה בשלימות כאשר ארץ ישראל אינה בשלימות גבוליה שהוא מנחל מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת, וישראל שוכנים כל אחד ואחד בחלק המגיע לו כפי גורלו האמיתי הנגדיי אל גבולו. כנודע כי עשר ארצות הבטיח האל יתברך לאברהם לתת לזרעו כנגד מדת המלכות המקננת בעשיה שהיא כלולה מעשר. ובימי משה לא הבטיחם על ידו אלא על שבעה ארצות של שבע עממין בלבד, שהם כנגד שבעה ספירות התחתונות. אמנם ארץ {{צ|קני וקניזי וקדמוני}} שהם כנגד שלשה ספירות העליונות - לא הבטיחם, לפי שבזמן הזה אינם פועלים אלא התחתונים. אבל אחר הגאולה האחרונה שיפעלו השלשה עליונות - אז יותן להם כל העשר. והנה נודע כי השבעה עממין הם רמוזים בזעיר ונוקביה דקליפות נוגה. כי זעיר הוא ששה קצוות ונוקביה היא שביעית להם. ולכן נראה לפי עניות דעתי כי הראשי תיבות של ז' עממין שהם '''כ'''נעני '''ח'''תי '''א'''מורי '''פ'''רזי '''ח'''וי '''י'''בוסי '''ג'''רגשי{{הערה|{{גמט דגש|כחאפחיג}}}} - גימטריא {{גמט דגש|סמאל}}, שהוא זעיר דקליפת נגה. ו{{גמט דגש|ארץ כנען}} גימטריה {{גמט דגש|לילית}}, מפני שהיא מקבלת מכל הששה קצוות דדכורא.{{ש}} וגם {{גמט דגש|כנעני חתי אמורי פרזי חוי יבוסי גרגשי}} עם כללות עשר עממין - גימטריא '''ארץ כנען''' באותיות '''נ"ץ''' דמנצפ"ך{{הערה|לא הבנתי את התחשיב, וצע"ע - ויקיעורך}}, להורות שהיא המלכות דקליפה והיא כללות מן העשר ספירות דקליפות נוגה. אבל המלכות דקדושה נקראת {{גמט דגש|ארץ הכנעני}} כמו שאמר הפסוק {{צ|והיה כי יביאך יהוה אל ארץ הכנעני}} {{ממ|שמות|יג|ה}}. <big>(</big> ושמעתי מהחכם השלם '''מוהר"ר זכות נר"ו''' ש{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} גימטריה {{גמט דגש|מלכות}} דקדושה מפני שנתחבר עמה שם {{גמט דגש|י"ה}} בסוד {{צ|אמרתי לא אראה יה [יה]{{הערה|כאן הוספתי את המילה כפי הפסוק אצלנו, ובדפוס לא הופיע - ויקיעורך}} בארץ החיים}} {{ממ|ישעיהו|לח|יא}}. וכן '''י"ה''' במילוי כזה {{גמט דגש|יו"ד וי"ו דל"ת ה"ה ה"ה}} עולה {{גמט דגש|מלכות}} ו{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} - שכל כחה היא משם '''י"ה''' בסוד {{צ|יהוה בחכמה יסד ארץ}}. ולכן '''אויר''' שלה מחכים דאיתגלי בה '''אור י''''. והנה {{גמט דגש|י', יו"ד, יו"ד ו"ו דל"ת}} - הרי {{גמט דגש|מלכות}}. וסוד הוא מ"ש בספר הזהר {{צ|אבא יסד ברתא}}. ואז איהי {{צ|ארץ ישראל}} - ישראל סבא. וכוללת עשר דרגין לקבל י' עממין דאינון {{גמט דגש|כח"ב גג"ת נהי"ם}} העולים {{גמט דגש|ישראל}} - דמתמן אתקדישת בעשר קדושות. והיודע מדרגת חם בן נח - שעליה נאמר {{צ|כל היום {{גמט דגש|דוה}}}} - ישמח ויבין כי נהפך ל{{גמט דגש|הוד}} והדר. פי' כי בהגלו' קרני ה{{גמט דגש|הוד}} דאיהו {{גמט דגש|י"ה}} על ארץ כנען שהיתה {{גמט דגש|דוה}} בנדתה - אז נתקדשה. וזהו סוד {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם '''אודה י"ה'''}}. ולכן דוד שהוא בסוד {{צ|איהי בהוד}} - חבר {{גמט דגש|ק"נ}} הודאות - {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|י"ה}}. ובו חתם ספרו. ועל כל הנזכר בכאן דוק ולא תשכח שנקרא ארץ ישראל בשם {{צ|ארץ הכנעני}} רק בעת גאולת מצרים דאז איתמר {{צ|עזי וזמרת '''י"ה'''}}. {{ש}} עכ"ל. ודברי פי חכם חן <big>)</big> ולכן גם כן כל הששה עממין אחרים כולם נקראים {{צ|ארץ כנען}} על שמה. וגם כמו שאמר האר"י זלה"ה בסוד {{צ|פתורה...'''על''' הנהר}} - שהנקבה היא על הזכר. וזהו {{צ|יותרת '''על''' הכבד}} כנזכר בזוהר פרשת פנחס דף רל"א ע"ב {{ממ זהר|ג|רלא|ב}}. וזהו דווקא בארץ בני עמין שהם בקליפות. אבל בקדושה כתיב {{צ|והארץ הדום רגלי}}, וגם {{צ|והיה יהוה למלך על כל הארץ}}. ולכן בקדושה נקרא '''ארץ ישראל''' שהיא טפלה לזכר. ואז נקרא {{צ|ארעא רעוא}} - כי '''כנען''' ראשי תיבות {{צ|'''כ'''י '''נ'''רצה '''ע'''ונה}} עם נו"ן של {{צ|עו'''נ'''ה}} {{ממ|ישעיהו|מ|ב}}. כי מה שהיה '''כנען''' נעשה 'ארעא דרעוא' בסוד {{צ|עונות כזכיות}}. וזהו סוד {{צ|שאו זמרה ותנו {{גמט דגש|תף}}}}. כי על ידי הזמר הוא {{צ|זמיר עריצים}}. וזהו {{צ|ותנו '''תף'''}} - שמכניע ה{{גמט דגש|לילי"ת}} שגימטריא {{גמט דגש|ת"ף}}. ואז {{צ|כנור נעים עם נבל}} - ר"ל מה שהיה {{גמט דגש|ארץ כנען}} ביד {{גמט דגש|ת"ף}} ו{{גמט דגש|מחול}} שהם שתים נשים זונות {{גמט דגש|לילית}} ו{{גמט דגש|מחלת}} - עתה נהפך ל'''נבל וכנור''' שהוא ביד הקדושה תחת '''הוי"ה'''. {{ש}} כי שם '''י"ה''' רומז ל'''נבל''' - שהוא '''נ'''' שערי בינה, '''ל"ב''' נתיבות חכמה. ושם '''ו"ה''' רומז ל'''כנור''' שהוא '''כ"ו נ"ר''' - זעיר ונוקביה. וזה רמז כי ראשי תיבות {{צ|'''כ'''נור '''נ'''עים '''ע'''ם '''נ'''בל}} הוא '''כנען''', להורות שנכנע {{גמט דגש|ארץ כנען}} תחת '''הנבל והכנור''' שהם חכמה ובינה תפארת ומלכות. וזה נעשה בזכות האבות כמ"ש {{צ|וגם הקמותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען}} {{ממ|שמות|ו|ד}}. וזהו רמז {{גמט דגש|כנור נעים עם נבל}} גימטריה {{גמט דגש|אברהם יצחק יעקב}}. שבזכותם יצא ארץ כנען מתוך החיצונים ונכנס תחת הקדושה, תחת שם '''הוי"ה'''. וזהו שאמר {{ממ|תהלים|מח|ב}} {{צ|גדול יהוה ומהולל מאד}} - אימתי הוא גדול מאד? כשהוא {{צ|בעיר אלהינו הר קדשו}}. וזהו {{צ|ויהוה בהיכל קדשו}} {{ממ|חבקוק|ב|כ}} - ששם '''הויה''' אינו שלם אלא {{צ|בהיכלו}} - שהיא ארץ הקדושה בסוד {{צ|'''י'''שמחו '''ה'''שמים '''ו'''תגל '''ה'''ארץ}} - ששם הוא שער השמים, ומתחבר '''י"ה''' עם '''ו"ה''' ביחד. והנה כתב האר"י זלה"ה כי ארץ ישראל היו בה {{גמט דגש|י'}} עממין כנגד {{גמט דגש|י'}} מדות שבה. וישראל כבשו חלק השביעי לבד. כי כנגד עשר שבה בקדושה יש גם כן עשר בטומאה. והשבעה שהם תחתונים - יכלו ישראל לכבוש. אבל הקליפות שכנגד ג' עליונות שלה - לא יוכלו, שהם קליפות דקות גדולות יותר. * והם '''הקני''' - והוא מה שכנגד הבינה שבה. וכן עולה {{גמט דגש|קנ"י}} - {{גמט דגש|קס"א}}{{הערה|שהוא מילוי אהי"ה ביודין - ויקיעורך}}. * ו{{גמט דגש|קניזי}} הוא מה שכנגד החכמה שבה. ונקרא '''זקן''' - זה שקנה חכמה. ובקליפה נקרא '''קניזי'''. * '''{{גמט|הקדמוני}}''' הוא כנגד הכתר ונקרא {{צ|ארץ כנען}} משום שכנען היה מה שכנגד מלכות שבה שהיא הכוללת בה כל העליונות. ולפי שרחל היא {{גמט דגש|חו"ה}} שהיא מילוי שם מ"ה{{הערה|{{גמט דגש|ו"ד, א', א"ו, א'}}}}, ו{{גמט דגש|י'}} מדות שבה עם י' פעמים י"ט. וכן עולה {{גמט דגש|כנען}} - י' פעמים י"ט. וזהו {{צ|{{גמט דגש|קץ}} הימין}}. ומה שכנגדה הוא נקרא {{צ|{{גמט דגש|קץ}} הימים}}. ונלע"ד שאחר כך שאמר משה {{צ|והיה כי יביאך יהוה אל {{גמט דגש|ארץ הכנעני}}}} שגימטריא {{גמט דגש|מלכות}} - אז {{צ|'''י"ה''' בארץ החיים}}. וזהו שאמר {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה '''יה'''}} - שהוא השפע דחכמה ובינה במלכות. שהוא עשר מילוי ע"ב - שהם {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|מ"ו}}, ועשר מילוי ס"ג שהם {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|ל"ז}} ({{קטן|בסוד {{צ|ויבן יהוה אלהים את הצלע ויביאה אל האדם}}, ואז היא ראוי לחבור עם זעיר אנפין הנקרא 'ישראל'}}). ואזי היא נקרא {{גמט דגש|ארץ ישראל}} שגימטריה {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|מ"ו ל"ז}} עם השני כוללים. וגם נודע כי שם '''י"ה''' יש לו ג' מילויים שהם יו"דין אל"פין והה"ין. {{ש}} והנה {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"י}} עולה {{גמט דגש|ש'}}. וגם {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"ה}} עולה {{גמט דגש|ר'}}. ועוד {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"א}} עולה {{גמט דגש|ק"ך}}. והכל עולה כמנין {{גמט דגש|כתר}}.{{ש}} ועוד שלשה מילויים {{גמט דגש|יו"ד ה"י, יו"ד ה"ה, יו"ד ה"א}} - גימטריא {{גמט דגש|יאהדונה"י}}. סך הכל במספר {{גמט דגש|ארץ הקדושה}} - להורות בעת שהיא מקבלת מחכמה ובינה הנקראים '''י"ה''' כנזכר (וגם הם נקראים 'קדש קדשים') - אזי היא גם כן נקרא {{צ|ארץ הקדושה}} על שם ששוכנים בה קדש קדשים. וזה סוד שאמר יעקב (<small>שהוא זעיר אנפין</small>) ללבן (<small>שהוא לובן העליון כנזכר בדרוש אדם קדמון</small>) {{צ|הבה לי אשתי}} - רוצה לומר כי מלת {{צ|הבה}} הוא לשון הזמנה והכנה וחבור. והכוונה הוא שזעיר מבקש ממאציל עליון עתה בזמן חורבנה שיעשה תיקון לנוקביה כדי שעל ידה שנקרא {{גמט דגש|ארץ הקדושה}} שגימטריא {{גמט דגש|אשתי}} שהוא במספר '''י"ה''' כנזכר לעיל. ואז יזכה גם הוא לשם '''י"ה'''. וזהו שאמר {{צ|ואבואה '''אליה'''}}. והוא אותיות {{צ|'''אל יה'''}}. הכוונה הוא שבזמן הגאולה שתבנה ארץ הקדושה ויבנה בית המקדש במהרה בימינו שהוא תיקון מלכות דאצילות - אזי גם הזעיר יהיה לו מוחין הנקראים '''י"ה''' בשלימות, ולא יסתלקו ממנו עוד לעולם. ואז ישתמשו שניהם בכתר אחד בסוד {{צ|והיה אור הלבנה כאור החמה}}. ויעלו זעיר ונוקביה במקום חכמה ובינה בסוד '''י"ה''', ואז שם '''הויה''' יקרא '''יהיה''', דזהו {{צ|ביום ההוא '''יהיה''' יהוה אחד ושמו אחד}}. וגם נקרא '''ארץ ישראל'''. והוא כמ"ש בתיקונים דעולם היצירה שלטא בארעא דישראל. והכוונה הוא כי ביצירה תמן מקנן הזעיר דאצילות הנקרא 'ישראל'. והיסוד ומלכות שלו - הם נקראים {{צ|היכל לבנת הספיר}} - שהם תמיד פתוחים להשפיע בארץ ישראל. וכמו ש{{גמט דגש|לבנת}} היא נקבה, ו{{גמט דגש|הספיר}} הוא זכר -- כן {{גמט דגש|ארץ}} היא נקבה, ו{{גמט דגש|ישראל}} הוא זכר. וזהו רמז כי {{גמט דגש|ארץ ישראל}} גימטריא {{גמט דגש|לבנת ספיר}} - כי הם מכוונים זה כנגד זה. וגם נקרא '''ארץ ישראל''' על שם שתמיד עיני ה' אלהיך דורש אותה. והחיבור היה תמיד. ולכן י' פעמים ס"ה א האלהים{{הערה|לא ברור. ולא הבנתי את הכוונה - ויקיעורך}} גימטריא {{גמט דגש|ארץ ישראל}}, שתמיד היתה הנוקבא עם הדכורא כנודע. כי הז' תחתונות כלולים בג' ראשונות. '''כלל העולה''' מכל הנזכר לעיל כי השלשה ראשונות (שהם '''קני קנזי קדמוני''' כנזכר) - לא ירשו ישראל עד לעתיד. וזהו רמז כי {{גמט דגש|קני קנזי קדמוני}}{{הערה|לא ברור. ואולי כוונתו עם ג' כוללים של המילים ועוד כולל של שלשתם ביחד מגיע אל 541 - ויקיעורך}} - גימטריא {{גמט דגש|ישראל}}. ולכן היה נקרא 'ארץ ישראל' על שם העתיד שירשו גם כן השלשה ראשונות. והנה עתה רמז בתיבת '''ישראל''' - '''לא ירש'''; שלא יירשו עדיין. אבל לעתיד יהיה '''לי ראש''' - רוצה לומר שהשלשה ראשונות יכנסו גם כן בקדושה.{{ש}} וזהו הראשי תיבות שלהם '''קק"ק''' - להורות על השלשה קדושות שרומזים בכתר חכמה ובינה דקדושה, שיהיו מקודשים גם כן כמוהם. ומאחר שהבטיח הקב"ה את אברהם שיתן לנו עשר עממין - לכן בשעת עקידת יצחק אמר לו {{צ|לך לך אל ארץ המוריה}} - לרמוז לו כי הג' ראשונות עם כללות כל עשרה עממין גימטריא {{גמט דגש|ארץ המריה}}{{הערה|כנ"ל אולי, שמוסיף ג' כוללים של ג' מילים ועוד כולל של שלשתם, וצע"ע - ויקיעורך}}. והוא אותיות '''הרם יה''' - רוצה לומר שלא ירשו כי אם ז' תחתונות בלבד, אבל הג' ראשונות הנקראים '''י"ה''' - '''הרם''' אותם לעתיד בזמן הגאולה. והטעם שלא יוכלו לרשת גם כן הג' ראשונוות - זה היה תלוי במשה רבנו ע"ה שלא זכה ל'''יחידה''' שהיא בחינת כתר דאצילות שכולל בו ג' ראשונות - {{גמט דגש|חכמה בינה ודעת}} שגימטריא {{גמט דגש|כתר}}. ולא זכה כי אם לבחינת {{גמט דגש|חיה}} שהיא חכמה דאצילות (כנודע בספר הגלגולים). ואם היה זוכה גם כן לבחינת יחידה - היה לו כח בידו להכניס הג' ראשונות גם כן ולברר מהם כל הקדושה. וכשיבא משיח בע"ה יזכה הוא לבחינת יחידה, ולכן אז יהיה לו כח להנחיל לישראל הג' ראשונות גם כן. והנה צפה הקב"ה שישראל יעשו את העגל, ולכן לא הבטיח למשה אלא ז' עממין. וזה המעשה גרם למשה רבנו ע"ה גם כן שלא יזכה ליחידה. {{ש}} וז"ש במדרש ילקוט פרשת לך לך זה לשונו:{{ש}} :רבנן אמרי אדום ומואב וראשית בני עמון הם השלשה שלא נתן להם בעולם הזה שנאמר {{צ|כי לא אתן לך מארצו ירושה}}. ובמואב כתיב {{צ|אל תצר את מואב}}. '''קיני''' הוא עשו. '''קניזי וקדמוני''' - עמון ומואב. ולימות המשיח יחזרו ויהיו לישראל כדי לקיים מאמרו של הקב"ה. עכ"ל. ודע שארץ סיחון ועוג היא קצת גבול השלשה הנזכר, ולזה בחרו בהם בני גד לפי שעתיד להיות כנגד שלש עליונות, והוא עתיד שיהיה מובחר כל הארץ. ועם היות שעדיין לא נתקדש עד אחר הגאולה. ואפשר לזה נקבר שם משה רבנו ע"ה שהוא מסוד הדעת כנודע. והנה מאחר שלא היו יכולים ישראל לכבוש את הארץ של שלשה ראשונות, ולכן גם כן תמצא שלא היו ישראל על שלימותם ושכינה על שלימותה עד לעתיד בע"ה שכל ישראל יכנסו בה ואז תהיה הארץ מלאה. והיינו שלימותה האמיתי. ואז תתתקן השכינה שהיא העומדת על י"ב בקר ויתתקנו החיות שהם בעלות י"ב פנים נגדיים לי"ב בקר הנזכר. ויתקן כסא הכבוד שאינו על שלימותו - כי אחר שהשכינה שהיא למעלה ממנה והחיות שהם למטה ממנה אינם על תיקונם - ממילא משתמע שהיא עצמה אינה על שלימותה. ותתקן ארץ ישראל עצמה. שתיקון ארץ ישראל היא על ידי השכינה שהיא שורה בה, ועל ידי כן המה כפופים. ואחר ששכינה לא שרתה בה כראוי ואפילו בימי יהושע כי היו שני שבטים וחצי חוץ לארץ ישראל - ולזה ארץ ישראל אינה מתוקנת על שלימותה. והטעם שלא היתה יכולה השכינה להיות בשלימותה - זה תלוי על קטרוג הלבנה עם החמה. וכל זמן שאינה חוזרת לסוד {{צ|אור הלבנה כאור החמה}} ממש לשישתמשו בכתר אחד כמו בעת בריאתם - אין השכינה יכולה לחיות בשלימותה. כמו שמביא האר"י זלה"ה בדרוש שבעה בחינות שיש למלכות דאצילות עיין שם, ותמצא עומק ענין זה בשורשו. וזהו שכתוב {{צ|{{גמט דגש|זה}} יהוה קוינו לו}} - רוצה לומר בזמן שישתלם שנים עשר שבטי '''י"ה''' בארץ החיים - אזי גם כן יהיה השם שלם. כי '''זה וזאת''' כחדא אזלין. ו{{צ|זאת}} שהיא מלכות אחידת ביסוד שנקרא {{צ|זה}} כנודע בזוהר בפרקת חקת עיין שם. כי '''{{גמט|קטנה=1|זאת}}''' במספר קטן גימטריה ג"כ '''{{גמט|קטנה=1|זה}}'''. ועוד הנעלם של '''זה''' במילוי כזה '''זי"ן ה"ה'''{{הערה|{{גמט דגש|י"ן ה}}}} - גימטריא {{גמט דגש|אדני}}. ===[הבדל בין ארץ ישראל לחוץ לארץ]=== ועתה נבאר ההבדל שיש בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, והבדל הנהגת ישראל ואומות העולם, והבדל הנביא והמכשף ובעל תשובה והגר. הענין - להיות מציאות משכן החיצונים למעלה מן הרקיעים והיות הנהגה הזאת שהיא הנהגת השמים מבולבלת - פעמים היא תחת שליטה עליונה. כן ממש היא הנהגת הגוף! שההנהגה הזאת הנזכרת תמצא אל כל החיים, בין מן האומות בין מישראל, מפני שהם יסודות מיוסדות מעת בריאת האדם ואין בהם תוספת ומגרעת לכל אדם. רק שישראל מגבר בהם קדושה העליונה ותקדשם. ומה גם מצד הכנת אביו ואמו בעת הולדתם. ולכך תתלבש בהם הקדושה בעודם בחיים. אמנם אומות העולם תתלבש בהם טומאה. אבל בבחינות אחרות כל בני אדם שוים. אמנם ישתנו בסוד ב' בחינות.{{ש}} ההנהגות הנזכר - כי אומות העולם שהם תחת שליטת החיצונים הם שואבים החיים שלהם בעת שהטומאה מתפשטת. וישראל שואב בעת שמתפשטת הקדושה. וזהו ממש כעין שליטת הקדושה העליונה בהנהגת הרקיעים והחיצונים. וכמו שסוד ההנהגה הזאת תלויה במעשי בני אדם. אם מטיבין מעשיהם יכנעו החיצונים ותהיה ההנהגה הזאת נמסרת אל הקדושה. ואם ח"ו מקלקלים מעשיהם נמסרת אל החיצונים. כך הוא האדם ממש! בהיותו מגביר בו סוד היצר הרע והטומאה - יתן ההנהגה כולה אל החיצונים. ובהיותו מגביר בו סוד הקדושה שהיא הנפש הקדושה ושאר פרטים אשר נבאר - יותן הנהגה זו כולה אל הקדושה ותתקדש. ועתה דמה בדעתך שני עניינים קודם. * הראשון - הנהגת ארץ ישראל והיא הנהגת הקדושים והנביאים שהיו מזדככים חומרם והיו מתקנים עצמם - כל חושיהם והשכלתם להתקדש, והיו שולטים במדות הנפשיות ומשעבדות אותם אל הקדש. ואין להם מדות נפשיות חומריות כלל. כעין שהיו שולטים בגלגלים ומכניעים אותם אל רצונם. * השני - היא הנהגת חוץ לארץ שהכל נמסרת לשרים, והיא חכמת החרטומים והמכשפים ושאר החכמות שהיו משועבדים מדות נפשיות שבהם אל צורך אותם החכמות. והם כעין בלעם ותלמידיו. ונודע שיש עתה שתי הנהגות תחת אלו והם דומות לאלו. * הראשון היושב בארץ ויצא חוץ לארץ. דהיינו שיצא מהנהגת הקדושה אל הנהגת השרים. כך ממש הוא ישראל ששעבד מדות רעות על עצמו ונתן כחתיו הנפשיות משעובדות לרצון יצרו הרע. והרי זה כעין מי שהשלים החצוני על עצמו ושעבד הגלגלים אל תחת שליטת השרים כנזכר. והיינו מי שהיה בארץ ויצא חוצה שלא לדבר מצוה. * השני הוא בהפך. והיינו הגר המתגייר והרשע השב בתשובה וכיוצא. דהיינו שהיה בחוץ ויצר הרע שולט במדותיו הנפשיות - ועתה הכניע יצר הרע ונכנס לפנים בקדושה והשליט על עצמו כל הקדושה העליונה ושעבד כחותיו אל הקדושה. וראוי להזכיר לכל מעיין שלא יחשוב בראותו בספר הזוהר {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} וכיוצא בהן שהדברים כפשטן ח"ו. כי הקב"ה קדוש - וכי יעלה על הדעת אפילו בבריאה בקודש הקדשים אין מלאך ולא שרף ולא שום בריה יכולה להיכנס לאצילות! ואיך יעלה על הדעת שתכנס שפחה במקום גברתה?! אך הכוונה כי העולם מתנהג על פי המדות העליונות, וכולן משפיעות וממשיכות שפע אל המלכות. והיינו היות תפארת מתייחד עם המלכות, והמלכות מחלקת מזון מהשפע הנזכר מנהגת ומנהלת העליונים ותחתונים, חיצונים ופנימיים. ובהיות ישראל על אדמתם היתה בחינה אחת של המלכות הנקרא {{צ|אופן אחד בארץ}} שפירושו שהיא בארץ לנהל התחתונים ומשם מקבלים שפעם ומזונם ישראל. וממה שרמסו ישראל ברגליהם היה נמשך אל החיצונים ביד אמן המקוללת לזון את בניה כמו שהוא סוד פרי החג. כאשר גרמו עונותינו ונחרב בית תפארתנו - הנה אופן הזה אשר בארץ הנה היא עמנו בגלות שוממה - פירוש שאין ההנהגה על ידה עלינו, ונתלבשה בלבושי גלות לבושי חול. והיא מנהגת על ידי השפע ההוא התחתונים. ואותם לבושי חול שהם מצד מטט"רון סביב למשכנו יחנו החיצונים ואמן המקוללת תובעת חלקה וחלק אנשיה. ואנחנו בגלותינו יונקים משדיה המקוללים מפני שאנו ניזונים על ידה. וזה{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ואני מסופק אם לא צ"ל '''וז"ס''' דהיינו '''וזה סוד''', וצע"ע - ויקיעורך}} לעומדים בחוץ לארץ עובדים עבודה זרה בטהרה, שהם אומרים {{צ|ברך עלינו וגו'}} ואין ספק שהשפע נתן למקוללת לזון בניה שהם עיקר ואנחנו טפילים להם. ומתמצית אנחנו ניזונים כי אין שפע מתחלק חוץ לארץ שלא ינתן לשר של האומ' ההיא כאמור {{צ|ועל המדינות בו יאמר וגו'}}. והנה אמנו - אין בידה להשפיענו מפני שנטלה ההנהגה ממנה בערך שאין ההנהגה ממנה בלתי אמצעי. ולכן ענין זה יוחס בלשון {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} - שהיא נוטלת חלק השפע ומחלקת לבניה כרצונה. משל לבן מלך שבהיותו בהיכל אביו היתה פרנסתו ומנת מזונותיו נתונות לאמו, ואמה זנה אותו בהנהגתה הראויה. וכאשר הרבה לפשוע - גרשו אביו מאת פניו, והלכו הוא ואמו בגולה בין הגוים. ובהיותו שם המלך אביו נתן מזונותיו בצמצום על ידי השפחה ההיא שהבן בביתה. והשפחה ההיא נותנת לבניה הטוב והמובחר, והמותרות נותנת לבן המלך. ואין לה דעת ותבונה להשיג שכל המזונות לא נתן לה אלא על ידי בן המלך שברשותה. והנה בערך בחינת המזון - הרי השפחה יורשת גברתה, כי הנהגת בן המלך על ידה והיא נושאת משאת בן המלך מאת פני המלך. לא שהיא תכנס לפני המלך ח"ו, אלא שהמלך נותן את המשאת ביד השר והשר אל העבד ועבדו אל השפחה. והנה מטעם שמתוך היכל המלך יוצא החלק אל השפחה - אם כן אין לך פגם גדול מזה אל המלכה. והנה השראת אלהותו יתברך עלינו הוא בשני דרכים. * האחד הוא על ידי התלבשות המדה הזאת שהיא השכינה השוכנת עלינו בלבוש נכרי, דהיינו בשרים החיצונים, על ידי התפשטותה באופנים. ולזה העומד בחוץ לארץ מקבל אלהותו בדרך זה. אמנם דרך זה יקרא העבודה לאלהים אחרים מפני שקבל השפע מתחת יד השרים. ועל זה נאמר {{צ|גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבוד אלהים אחרים}}. והיינו ישראל העומדים בחוצה לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם. ואלו אינם מקבלים אלוהותו כראוי אחר שיקרא קצת 'עובדי עבודה זרה' מפני שהוא משפיע לחוץ. * הדרך השני הוא על ידי פשיטת לבוש נכרי כנז"ל. דהיינו שלא יהיה נמצא שם שום מפסיק אלא שכינה שוכנת דרך המדרגות הקדושות על ישראל. והיינו היושב בארץ ישראל שאינה מתלבשת בשרים אלא ממש דרך פתח היכל לבנת הספיר תתפשט ותשתרבב שכינה באויר ארץ ישראל ותשכון באויר ארץ ישראל המחכים מצד חכמה - זאת חכמה שלמה. ומטעם זה ארץ ישראל היא המלכות מפני שאוירה משכן לשכינה ואין השכינה שוכנת בערלים מפני שאינה מתייחדת לחיצונים. ולכך צריך השוכן בארץ לימול בשרו. שאם לא - מטמא הארץ. נמצאת למד שקבול אלהותו תלוי בישיבת הארץ וישיבת הארץ תלוי במילה. וזה בשלימות, כי זה תלוי בזה, כמ"ש במדרש ילקוט דף רע"א ע"א כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וסמיך ליה וזכרתי את בריתי וגו'. מכאן אתה למד ב' דברים. האחד שארץ ישראל שקולה כמצות מילה שנאמר זכרתי את בריתי וגו' והארץ אזכור - לומר מה מילה דוחה שבת אף כיבוש ארץ ישראל דוחה שבת.{{ש}} הב' לומר ששקולה ארץ ישראל כנגד כל מה שנברא בששת ימי בראשית וכו', עיין שם. וזהו רמז כי בשמות הנקרא ארץ ישראל תמצא בסופי תיבות דילהון '''מילה''' כזה: * ארץ החיי''''ם''' * ארץ צב''''י''' * ארץ ישרא''''ל''' * ארץ הקדוש''''ה'''. וזהו גם כן רמז {{צ|'''ה'''ן '''צ'''דיק '''ב'''ארץ '''י'''שולם}} {{ממ|משלי|יא|לא}}. כי מי ששומר הברית נקרא 'צדיק' ועומד בניסיון כמו שמנינו ביוסף הצדיק. אבל מכל מקום אינו שלם עד שנכנס לארץ ישראל ויושב בה. וז"ש {{צ|הן '''צדיק בארץ'''}} - דהיינו שהצדיק דר בארץ - אזי הוא {{צ|ישולם}}. וראשי תיבות '''הצבי''' - ר"ל באיזו ארץ. וזהו רומז הראשי תיבות שהוא דווקא בארץ '''הצבי'''. כי זה תלוי בזה. וגם כן קבלת האלהות תלוי במילה לבד. וזה אפילו אם לא יזכו לארץ, אבל אינה בשלימות כי הוא בהתלבשות על דרך שפירשנו. ולזה גלו לבבל שכינה ביניהם. וזהו בזכות המילה. וז"ש {{צ|והייתי להם לאלהים וגו'}}. ===מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל=== מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל בין בחייו בין במותו. בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו תועלת לעולם מהתועלת המגיע בהיותו בחוץ לארץ. כן פטירת הצדיק בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו היזק לעולם יותר מההזיק המגיע אם היה נפטר בחוץ לארץ. והענין כי ארץ ישראל היא לב העולם כי היא שער השמים כנז"ל. וכמו שמהלב שהוא מקור החיים יתהלך ויתפשט החיות לכל אברי הגוף - כן בהיות ארץ ישראל בריאה בצדיקים היושבים בה - יתפשט הבריאות לכל יושבי העולם בכללו. כי בריאות ארץ ישראל הוא בצדיקים שהם ממשיכים לה השפע והחיות מלמעלה. וזהו כונת הפסוק {{צ|ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם}}. ר"ל אימתי ישמחו כל ישראל הדרים בחוץ לארץ במעשיהם הטובים, כמו שפירש התרגום {{צ|יחדון דבית ישראל בעובדיהון}}, כש{{צ|בני ציון}} שהם הצדיקים הדרים בעיר ציון {{צ|יגילו במלכם}} - שגורמים ייחוד העליון של תפארת ומלכות. ואז יורד השפע להם מתחלה, ואחר כך לכל חוץ לארץ. וכל התפילות של חוץ לארץ אינם עולים אלא על ידי תפלת הצדיקים שבארץ ישראל. וזהו {{צ|'''ב''''ני '''צ''''יון '''י''''גילו}} - ראשי תיבות '''צבי'''. שהם שמחים בארץ '''צבי''', גורמים שמחה בכל העולם. ואם ח"ו אין מי שעושה יחוד וחבור של מעלה בארץ ישראל - כל המעשים שעושים בחוץ לארץ אינם מועילים כלום ואין מעלתם עולה למעלה. כי בשלומם של הצדיקים שבארץ ישראל יהיה להם שלום בחוץ לארץ. וזהו שאמר הפסוק {{ממ|תהלים|סד|יא}} {{צ|'''י''''שמח '''צ''''דיק '''ב''''יהוה}} - ראשי תיבות '''צבי'''. שעל ידי שהצדיק שמח בה' ממש - שעושה יחוד של מעלה. {{צ|וחסה בו}} מתוך אהבה. {{צ|ויתהללו כל ישרי לב}} - ר"ל ויתהללו כל חוץ לארץ ויאמרו זה הוא דרכי ישרים של ארץ ישראל הנקרא 'לב' כנזכר לעיל, כי היחוד של ארץ ישראל מועיל לכל העולם. כי הנה אין דרך להתשפט השפע לכל העולם כי אם מארץ ישראל, לא זולת. וזהו אמרו רז"ל {{צ|מתמצית ארץ ישראל העולם שותה}}. ירצה כמו שביארנו כי ארץ ישראל כמו הלב המחלק החיות לכל הגוף כמו שאמרו הרופאים, כי מהצלול והזך שבדם ניזון הלב המחלק החיות לכל הגוף, ואחר המוח מהיותר זך שנשאר, ואחר כך הכבד ואחר כך שאר האברים כפי מדרגותם. {{ש}} כן גם כן העולם בכללו. מן הזך והטהור שבשפע ניזונת ארץ ישראל, ואחר כך שאר ארצות. כפי מדרגותם כן יתעבה מזון נפשם כנזכר לעיל. ולזה כיוונו רז"ל {{צ|מתמצית ארץ ישראל העולם שותה}} כנזכר. אמנם בזמן החורבן שנפסק השפע בעונותינו - הנה כל האיברים הולכים ודלים אחר שאין הלב בבריאותו ואין לך מזון. וידמה כיום התענית. ולזה אין לך יום מחורבן הבית ואילך שאין קללתו מרובה מחבירו - כי הולכים ודלים הנמצאות מחסרון השפע. והענין כי ביום התענית שנפסק המזון - אז הלב ניזון מן האיברים. כי בראותם כי נחלש הלב - לפחדם ממיתתו שימותו גם כן הם כי בהיותו הם חיים - ולזה הם נותנים לו מדם האיברים שנמצא להם כדי לחזקו שלא יפול הכח. ובזה הולך ומתמעט חלבם ודמם. כן גם כן מזמן החרבן ואילך מתמצית חוצה לארץ - ארץ ישראל שותה. כי ארץ ישראל אין לה קיום והעמדה אלא על ידי המעט מזער צדקה שמשלחים לארץ ישראל מחוץ לארץ, כהיום הזה שהוא התמצית של אנשי חוצה לארץ. והנה הצדיקים היושבים בארץ ישראל - באמצעותם השפע יורד מלמעלה. וזה אחר שהשפע הרוחני אי אפשר שירד למטה לארץ הגשמית אלא על ידי הצדיקים שהם חלק אלוה ממעל, ובהכנת מעשיהם ותורותם יורידו השפע הפך טבעו ויעזור להם טהרת המקום. כמו הפתילה הטובה והשמן הזך שהם נושא השלהבת. כי בהם נאחז אור הרוחני שאין בטבעו לירד למטה. וכבר ידעת מ"ש בספר התיקונים דף מ"ד ע"א וזה לשונו: {{צ|ללבי גליתי ולאברי לא גליתי}}. ומקשה הר' חיים ויטל זלה"ה ולמה אמרו רז"ל מלבא לפומא לא גליתי - שהרי מצינו בפירוש כמה רבים וגדולים שדברו בענין הגאולה כגון רשב"י וכיוצא בו?{{ש}} אבל רזא דמלה הוא כי אל אותם הנשמות שהם מבחינת הלב - גלה סוד הקץ. ולזה היו יכולים לדבר. אבל לנשמות שהם משאר האיברים - לא גילה. וזה שאמר התיקונים דף מ"ד ע"א {{צ|'''ללבי''' ודאי גליתי ולאברי לא גליתי}}. מאי "ללבי"? אלא אורייתא איתה לה רישא וגופא ולבא ואברין כגוונא דישראל דאתמר בהון {{צ|עיני העדה}} - דא ע' סנהדרין. ומשה ואהרן על גביהן. אלין דאתמר בהון {{צ|ללבי גליתי}}. וכן באורייתא שבעין אנפין תליין מתרין תורות - אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה. בגלותא - {{צ|חלק '''לבם'''}} דאינון {{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים דאינון כגוונא דסנהדרין. ורזא דמלה {{צ|אשרי כל חוכי '''לו'''}} - {{גמט דגש|לו}} בחושבנא סליק תלתין ושית. ואינון {{גמט דגש|ל"ו}} בארעא דישראל ו{{גמט דגש|ל"ו}} לבר מארעא דישראל. ודא איהו {{צ|חלק '''לבם''' וכו'}}. וזהו סוד שהקב"ה רמז למשה {{צ|אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו' ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם}}. ונודע כי פני משה פני חמה. וזהו שכתוב {{צ|ושמתי '''כ"ד כ"ד''' שמשותיך}} - ר"ל ש{{גמט דגש|מ"ח}} צדיקים מן השבעים שכולם הן מן שורש השמש כמשה רבנו ע"ה. וכולם הם מעלמא דדכורא. ולכן השכינה רודפת אבתרי' לאתחברא עמהם בסוד {{צ|אור זרוע לצדיק}}. וכשלא יש זכות בישראל - אזי ח"ו הם להפך כנזכר, ונשארו בארץ ישראל {{גמט דגש|כ"ד}} אחת בלבד. ואז נאמר {{צ|אל ישוב '''ד"ך''' נכלם}} {{ממ|תהלים|עד|כא}} - שיקבל הקב"ה את תפלתם ואל תשוב ריקם מלפניו. והנה נודע אם הדור זכאי - רובם בארץ ישראל, ואם הדור חייב - רובם בחוץ לארץ. והכונה מה שאמרנו. כי קיום העולם הוא הצדיקים שעובדים ומושכים השפע למטה לארץ. והנה בהיות רובם בארץ ישראל - אז ימשיכו שפע רב טהור ונקי. אמנם מיעוטם בחוצה לארץ יספיקו להמשיך אותו השפע שכבר ירד לארץ ישראל והם ימשיכוהו לחוץ לארץ. ולזה רמוז בפסוק משלי כ"ט {{צ|ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם}}. ר"ל כי ראשי תיבות {{צ|'''ב''''רבות '''צ'''דיקים '''י'''שמח '''ה'''עם}} - הוא '''הצבי'''. כשיש רוב צדיקים בארץ '''הצבי''' - אזי {{צ|ישמח}} כל העם שבחוץ לארץ שהם גורמים הורדת שפע ברכה עד בלי די. {{ש}} אבל {{צ|ובמשול רשע}} - כמ"ש בתיקונים {{צ|מאן "חלק לבם"? דא שאור וחמץ דאינון סמא"ל ונח"ש}}. וזה שאמר {{צ|ובמשול רשע - דא סמא"ל}} השולט ומחלק לבם שרובם בחוץ לארץ. אז {{צ|יאנח עם}} - כי השפע הוא מעט מזער מה שמקבלים, כי בהיות מיעוטם בארץ ישראל לא יוכלו להמשיך משער השמים כי אם מעט שפע. כי כפי עובי הפתילה תהיה אחיזת השלהבת. ולזה אף אם יהיו רובם בחוץ לארץ לא יועילו להמשיך אצלם לחוץ לארץ רק מה שכבר נמשך לארץ ישראל על ידי המועטים. '''{{קטן|קטע זה הובא כאן על פי הגהת המהדיר בדפוס ויניציא}}'''{{ש}} בזוהר דף קנ"ז ע"ב: אף על גב דישראל לבר מארעא קדישא - השכינה גולה אחריהם ונותנת שפע מזונם של ישראל ביד השרים - היינו דווקא שתחלה יבא אל מקום הנועד, היינו מהיכל לבנת הספיר אל נקודת קדש קדשים, ומשם מתפשט לסוד גלות ישראל ביד השרים. וז"ש {{צ|על חילא וזכותא דארעא}} - כלומר שם נשפע ומשם מתחלק לשרים ולישראל שהם תחת רשות השרים. וז"ש {{צ|וברכת את יהוה אלהיך}} אפילו בחוצה לארץ. {{צ|על הארץ הטובה}} - על סיבת ארץ הטובה שהוא ארץ ישראל. {{צ|אשר נתן לך}} המזון בחוץ לארץ. שהארץ הקדושה היא נותן מזון בחוץ תחת השרים. וז"ש שם {{צ|דהא בגינה מזונא וספוקא אשתכח בעלמא}}.{{ררר}} '''{{קטן|[עד כאן הקטע]}}''' או ירצה באופן אחר. והוא כי הצדיקים בהיותם בארץ ישראל יוכלו להגין על כל המקומות. והטעם כנזכר כי ארץ ישראל הוא כמו הלב הנותן חיות וקיום לכל האברים כולם. אמנם צדיקי חוץ לארץ - לא יועילו אלא למקומם לבד, כי הם כמו חיות האבר הפרטי שלא יועיל רק לעצמו. וכן בעת סלוקם שהצדיקים שבארץ ישראל יזיק לכל העולם. וז"ש {{צ|ותמת שרה בקרית ארבע וגו'}} - שיש להעיר שאומר תחלה הסימן הפרטי שהוא {{צ|בקרית ארבע}}, ואחר כך הסימן הכללי שהוא {{צ|ארץ כנען}} הכולל כל ארץ ישראל? אמנם יתיישב כפי מה שהזכרנו שהכוונה לרמוז מעלת שרה שבזכותה היתה מועלת לאנשי מקומה וגם כן לכל אנשי גבול כל ארץ כנען. וכן בעת סלוקה - לכולם יחק נסתלקה; כלומר שכולם אבדו התועלת. והטעם כנזכר שהצדיק בהיותו בארץ ישראל מועיל למקומו לכל העולם. ונחזור. כי יש לפעמים שמחלקים השבעים ושתים צדיקים שני חלקים בארץ ישראל שהם כמנין {{צ|ושמתי {{גמט דגש|כדכד}} שמשותיך}}. ו{{גמט דגש|כ"ד}} אחד בחוץ לארץ. ואז נאמר {{צ|קול רנה וישועה '''ב'''אהלי '''צ'''דיקים. '''י'''מין יהוה עושה חיל}} - ראשי תיבות '''צבי'''. ר"ל כשיש בארץ '''צבי''' כמספר {{גמט דגש|{{צ|באהלי}}}} צדיקים - אז הוא {{צ|קול רנה וישועה}} בכל חוץ לארץ בשביל שיש {{גמט דגש|כדכד}} צדיקים. ומה שהיה מקודם {{גמט דגש|אהל}} אחד שהוא במספר {{גמט דגש|ל"ו}} - עתה שנחלקו לשני שלישים נעשה ב' אהלין. וזהו שכתב {{צ|'''באהלי'''}} לשון רבים - כי מיעוט רבים שנים. ולכן אמר גם כן ב' לשונות {{צ|קול רנה וישועה}}. ומי גרם זה? וז"ש {{צ|ימין יהוה עושה {{גמט דגש|חיל}}}} - רוצה לומר החסד של מדת הרחמים פועל בעולם ועושה {{גמט דגש|חיל}} בעבור חיל דמטרוניתא שישי במספר {{גמט דגש|חיל}} צדיקים בארץ ישראל. אבל צריך להבין השורש של אלו {{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים מאיזה מקום באים?{{ש}} דע מה שמביא האר"י זלה"ה בדרוש השלישים כי כל חסד מתחלק לששה שלישים, עיין שם. והנה החמשה חסדים מתחלק לשלשים חסדים. וזהו סוד {{צ|ואברהם היו יהיה}} - ר"ל אברהם שהוא חסד מתפשט בגוף דזעיר במספר {{גמט דגש|יהיה}}, ואחר כך נכנסים כללות החסדים ביסוד דזעיר והוא גם כן מתחלק לששה שלישים - {{גמט דגש|ל"ו}}. ואחר כך בעת החיבור היסוד דזעיר עם היסוד דנוקבא - הוא נותן בה גם כן כללות החסדים. וזהו סוד הפסוק {{צ|ויתן אברהם את כל אשר {{גמט דגש|לו}}}} - שהם {{גמט דגש|ל"ו}} חסדים - {{צ|'''ליצחק'''}} - שהוא {{גמט דגש|רחל}} גימטריא {{גמט דגש|ליצחק}}. מפני שכל תיקונים הוא מצד הגבורות שהם נקראים 'יצחק', והיא נקרא על שמו. והנה כנגד {{גמט|ל"ו}} חסדים שהם נכללים ביסוד הנקרא 'צדיק', ועל שמו דיסוד נקרא כולם 'צדיקים' -- כן {{גמט|ל"ו}} גבורות הנכללים ביסוד דזעיר נקרא גם כן {{גמט|ל"ו}} צדיקים. ואלו הם ה{{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים הנזכר לעיל. וז"ש {{צ|"חלק {{גמט|לבם}}" - מאן חלק לבם? שאור וחמץ דאינון ערב רב}}. ורזא דמלה {{צ|ויהי מבדיל בין מים למים}}, עיין שם. והכוונה הוא כי בזמן שערב רב שולטים בעלמא - אז הנוקבא דזעיר היא בסוד 'אחור באחור', ואין לה אלא גבורות כמו עמה בזמן הגלות. ואז {{צ|חלק {{גמט דגש|לבם}}}} - ש{{גמט דגש|ל"ו}} גבורות הם בסוד חוצה לארץ שהוא אחורי הזעיר, ו{{גמט דגש|ל"ו}} חסדים הם בסוד ארץ ישראל שהוא ביסוד דזעיר בפנים שלו. וזהו {{צ|ויהי מבדיל בין מים (של חסדים) למים (דגבורות)}}. וגם ראשי תיבות {{צ|'''ב''''ין '''מ''''ים '''ל''''מים}} הוא {{צ|'''לבם'''}}. אבל בעת התחברות החסדים וגבורות ביחד כמו בעת חיבור זעיר ונוקביה במוסף דשבת או בעת הגאולה בעזרת השם יתברך - אז נותן הזעיר גם כן לנוקבא ה{{גמט דגש|ל"ו}} חסדים. אזי נאמר {{צ|{{גמט דגש|חסד}} יהוה מלאה הארץ}}. ר"ל שכל {{גמט|ע"ב}} צדיקים שמספרם עולה {{גמט דגש|חסד}} - הם כולם בארץ ישראל, וארץ ישראל (שהיא הנוקבא) מתמלאות מהם. ו{{גמט דגש|ל"ו}} גבורות גם כן נקרא 'חסדים' על ידי המיתוק. וכולם ביחד הם כמנין {{גמט דגש|חסד}} כנודע. ואז נאמר {{צ|היוצר יחד {{גמט דגש|לבם}}}}. ואז גם כן יגל '''לבם''' בה' ממש. <big>(</big> ושמעתי מאהובי הר' משה זכות נר"ו כי כל דרוש זה רומז בפסוק {{צ|על זה היה דוה לבנו}}. וירצה כי הצדיקים נקראו 'לב' ונקראו 'עינים' כנ"ל מן התקונים. ויקונן הנביא {{צ|על {{גמט דגש|זה}}}} שהם הי"ב לעשות {{גמט|חי"ל}} - {{צ|היה דוה לבנו}}. ולא עוד אלא אפילו {{צ|על {{גמט דגש|אלה}}}} שהם הל"ו {{צ|חשכו עינינו}}. ודייקא כי בחסרון ה'זה' דוה הל"ב - הוא האדריכל הרמוז בדברי רז"ל כי מטיבורא דלבא יש שני שלישים שהם סוד {{גמט דגש|כ"ד כ"ד}}. ואמנם בחסרון {{גמט|'אלה'}} - אז יש חשך גם לעינים כי אז נסתמו עיניהם ולבם של ישראל. והמשכיל יבין ושפתים ישק <big>)</big> ===מעלת ארץ ישראל וישיבתה=== מעלת ארץ ישראל וישיבתה. הנה בענין ארץ ישראל הם ששה חלוקות. * הא' - מי שלא נכנס בה כלל ועיקר * הב' - מי שראה אותה מרחוק ראיה לבד * הג' - מי שנכנס בה ויצא ומת חוצה לה * הד' - מי שנכנסו עצמותיו אחר מיתתו * הה' - מי שנכנס בה וישב בה ועמד עד יום מותו ומת שם * הו' - מי שנולד בה ולא יצא חוצה כל ימי חייו וחלוקות אלו הן זו על זו במעלה, והם רומזות לדברים עליונים. ואין ספק כי כל העולם השפל הוא נגד המלכות, ובכללו ג' בחינות. * האחד - ים * השני - ארץ * השלישי - ארץ ישראל וכל אחת מוקפת מחברתה. * כי הים מקיף את כל היבשה, והבחינה הנקרא 'ים' הוא כנגד לובן שבעין והוא נגד החסד. * ושאר הארץ הנקרא חוצה לארץ הוא נגד שחרות שבעין והוא נגד הגבורה, ומשם נמשך התוך הזהב וסיגיו. ולפיכך אויר ארץ העמים מטמא כי הוא הנחלק ל{{גמט דגש|ע'}} שהם מצד האומות בסוד החיצוניות. * וארץ ישראל נגד קו הירוק המקיף את בת עין וזהו מצד התפארת הנקרא 'ישראל'. * ובאמצעות ארץ ישראל - ירושלים שהיא נגד בת עין שהיא עצם השכינה. וג' גוונין הקודמין הם סובבים ומקיפים אותם והם סוד שבת שפירושו '''ש' ב"ת'''. דהיינו {{גמט דגש|ש'}} - {{גמט דגש|ג'}} אבות. ולא אבות ממש אלא ג' מציאיות שהם קשוטי המלכות. ו{{גמט דגש|בת}} - דהיינו '''בת עין''' - שהוא עצם המלכות הנקראת 'בת' שהיא 'בת' ומדה אחת מעשר מדות, והיא נחלקת לעשר דהיינו סוד {{גמט דגש|י'}} קדושות. ונלע"ד רמז אחד למה נקרא ירושלים {{צ|בת עין}} מפני ש{{גמט דגש|סמא"ל}} שגימטריא {{גמט דגש|עין}}, הוא מקבל שפע מהיכל לבנת הספיר כנז"ל ומחלק אותם אחר כך ל{{גמט דגש|ע'}} שרים. וזהו '''עין'''. אם כן ירושלים נקרא ה'בית' של {{גמט דגש|ע'}} שרים שמשם יוצא השפע להם. והנה מי שאינו דר בארץ ישראל אמרו רז"ל שדומה כמי שאין לו אלוה. להיות שנשמתו אצולה ממקום הקדש. ולפי האמת אין בקליפה באמיתות לשלוט בו מפני כי חלק ה' עמו ולא חלק בשרים. ונמצא שאין השר ההוא שולט בו כל עיקר, וגם השכינה אינה שורה עליו מפני שהוא בתוך מצולות ים הקליפה המתלבשת באויר ארץ העמים הטמא, שמצדם הוא טמא ומטמא. ונמצאו לפי זה ש{{צ|אין לו אלוה}}. ואין ספק כי נשמתו ורוחו ונפשו וגופו הם מתלבשים בתוך הקליפות והטומאה. ועוד שאין מעשיו ולא תורתו טהורים מפני שהם מתלבשים באויר ארץ העמים הטמא. בזולת כי בעת הפטירה אין הנשמה עולה בטהרה מפני שהיא מתלבשת בקליפה ההיא בזולת שהיא צריכה להתגלגל ממקום למקום עד בואה לארץ ישראל כי שם שער השמים ליכנס הנשמה בגן עדן. כדפירשו רז"ל כי דרך מערת המכפלה כניסת הנשמה לגן עדן של מטה, ומשם לגן עדן של מעלה. וכאשר נבחין מעלת ארץ ישראל על חוצה לארץ נמצאם בשלשה בחינות בזולת שיש תחת כל בחינה ובחינה מהם כמה בחינות: * האחד - מענין עשיית המצות בטהרה ובנקיות כל ימי היותו בעולם * השני - מענין פטירת הנפש מן הגוף * השלישי - מענין התחיה אחר כך והנה ג' חלוקות אלו לא ישתוו וודאי. כי מי שהיה כל ימיו בארץ ישראל נמצאת נשמתו גם בעת בואה אל גופו בטהרה ובנקיות בלתי נטמאת באויר ארץ העמים והיא במעלה גדולה וסיוע גדול אל העבודה. וגם אם בקטנותו יכנס האדם קודם י"ג בארץ ישראל - זוכה קצת אל מדה זו כי אין יצר הטוב ונשמה באדם עד י"ג שנה כדפירשו רז"ל. ולפעמים גם הרוח ולפעמים הנפש כנזכר בזוהר בפרשת משפטים. וכן כל שנותיו אשר עשה הם בטהרה ובנקיות עד צאתו מן העולם הזה. גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב. אבל העולה לעת זקנתו לארץ ישראל אינו מכלל מדה זו ואינו זוכה כי אם אל השנים שהם מענין הפטירה וגם החתיה כאשר יתבאר. והעולה אחר מיתתו בעצמותיו - זה ודאי אינה זוכה כי אם בתחיה לבד, וגם אל מעלת פקודת הנפש לעצמות בסוד {{צ|ועצמותיך יחליץ}}, היות בטהרה בארץ ישראל. '''ועתה''' כשנבא לספר במעלות החלוקה הראשונה הם רבות. * '''א'''' - שהנשמה לא נטמאת מעולם ולא נתלבשה באויר ארץ העמים כל עיקר * '''ב'''' - שמצותיו אשר עשה כולם בתכלית הטוהר. ואותו הרוחניות המתהוה מהמצוה והתורה לא נתלבש בקליפה ההיא והטומאה ההיא. * '''ג'''' - כי השפע הנשפע על ידי התורה והמצוה לא נשפע אל השרים מפני שהישראלי העומד בחוצה לארץ ועומד במצות ובטהרה - ודאי אותם המצות ישפיעו לו ואותו השפע אי אפשר להיות נשפע עליו אם לא על ידי אותו שר אשר הוא שם בחלק ארצו. וזה פשוט. וזה היה דווקא בזמן היות השכינה עיקרה בארץ ישראל כי אז ודאי היה מקבל על ידי השר. וזהו שאמר דוד המלך ע"ה {{צ|אשר גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבוד אלהים אחרים}} - ממש עובד ומשפיע לאלהים אחרים שהם הקליפות כנז"ל. והכוונה הוא כי הדר בארץ ישראל בחורבנה {{צ|'''דומה''' כמי שיש לו אלוה}}. אבל בבנינה - יש לו אלוה ממש! ובחוצה לארץ {{צ|דומה כמי שאין לו אלוה}} בכל זמן. ולכן דוד שהוא משיחנו אמר {{צ|גרשוני מהסתפח בנחלת יהוה}} כי גלות שלימה היתה לו. ועוד אפילו ישיבת ארץ ישראל בימיו היתה בלא מקדש ובלא משכן; כי הארון חוץ למקומו והמשכן בלעדי בכל מקום שהוא במת ציבור. וכן במשה רבנו ע"ה כתיב {{צ|'''גם בי''' התאנף}} - הראשי תיבות סימן {{צ|'''ג''''רשוני '''מ''''הסתפח '''ב''''נחלת '''י''''הוה}}. * '''ד'''' - עוד כמה מצות היתירות בארץ והם תלויות בארץ. ואין ספק כי מפני היות מעלות המצות האלה גדולה עד מאוד - אין ראוי לקיימם בחוצה לארץ כי כח הקדושה כזו אין ראוי שישפע בחוצה לארץ על דרך שאמרו רז"ל שאין מביאין חלה מחוצה לארץ לארץ ישראל ואם הביאוה תשרף כחמץ בערב פסח. וכן תרומה וכן בכורים וכיוצא באלו הרבה. וזהו ודאי מפני מעלות המצות האלה הנזכרות. * '''ה'''' - היות התפלה של ארץ ישראל רצויה ומקובלת יותר מפני שאין כל כך מקטרגים, וזה מפני שאין אותם האותיות המתהוות מהפה מתלבשות באויר טמא. ולכן הם רצויות ונעשות תכף עטרה וכותרת על ראש מלכו של עולם. וזהו רמז {{צ|'''ה''''נה '''צ''''עקת '''ב''''ני '''י''''שראל באה אלי}} - ראשי תיבות '''הצבי''' - ר"ל כי בארץ הצבי תכף אני מקבל בעצמי הצעקות והתפלות של בני ישראל, לא על ידי מלאך אלא אני בעצמי. מה שאין כן בחוצה לארץ שצריכין להתלבש באויר טמא ויש כמה חיצונים מקטרגים עליהם עד התכנס בארץ. ואחר כך צריכים טהרה ונקיון כדי לעלות למקום גבוה. וזהו שכתב הרמ"ק זלה"ה לזה בכל גבולי ארץ ישראל הם מים כי הגבול המזרחי הוא הירדן, המערבי הוא הים הגדול, והגבול הצפוני הוא נחל מצרים, והגבול הדרומי הוא נהר פרת{{הערה|אולי נפלה כאן טעות וצריכים להחליף נחל מצרים ונחל פרת בדרום וצפון, וצע"ע בדפוסים אחרים - ויקיעורך}}. והכוונה לרמוז כי כל הנכנס לארץ ישראל שהוא אויר הקדש מחוצה לארץ שהוא אויר טמא - צריך בכניסתו לטבול ולטהר עצמו תחילה ואחר כך יכנס. כי אז בכניסתו הוא מתקדש בתוספת נשמה כמו שיתבאר אחר כך בע"ה....{{הערה|נקודות אלו מופיעות בדפוס המקורי של וויניציא - ויקיעורך}} '''וכשנבא לספר במעלות החלוקה הב'''' נמצאות גם כן רבות. * ה'''א'''' כי אין המת בארץ ישראל מת על ידי מלאך המות אלא על ידי מלאך קדוש (כמו שיתבאר אחר כך בע"ה) המתלבש בגבורה לעשות הפעולה ההיא. והוא כבהמה הנשחטת על ידי סכין יפה והיא טהורה. אבל המת בחוץ לארץ מת על ידי סמא"ל, סכין פגום. והוא נעשה נבלה. * ה'''ב'''' כי הנפטר בחוצה לארץ נשמתו בעת צאתה מגופו מתלבשת בכתנת אויר חוץ לארץ ומטמאת על ידי כך ודאי, וצריכה כמה טורח עד בואה לשער השמים ושם מתטהרת מטומאתה כדי לעלות ודאי כנז"ל. * ה'''ג'''' טורח גלגולה עד בואה ממקום שהוא דר להגיעה לארץ ישראל. ומה גם אם צריכה לעבור בגבול שרים רבים עד הגיע לארץ ישראל כי ודאי יאחזום צירים וחבלים. ועל כזה וכיוצא בו אמרו רז"ל {{צ|אינו דומה קולטתו מחיים וכו'}}. '''וכשנבא לספר במעלת החלוקה השלישית''' נמצאם עוד הרבה * ה'''א'''' טורח גלגול מחילות לפי עניינה ולפי מעשיה. * ה'''ב'''' כי תקדם תחיית ארץ ישראל לחוץ לארץ כמו שאמרו רז"ל. * ה'''ג'''' כי בכל ריש ירחא ושבתי הנפשות פוקדות הגוף כנזכר בזוהר, וכאשר יהיה קבור בחוצה לארץ יוכרח שתטמא הנפש באויר ארץ העמים בבוא לפקוד הגוף ולא יהיה להם יחד נחת רוח. ועתה במה שסופר במעלת ארץ מבואר מעלת היושב בה לעולם כי זה זוכה לכל המעלות כולם ודאי. אבל הנכנס בקטנותו יזכה בהם אבל לא כל כך כי כבר נולד באויר ארץ העמים. אמנם מי שעמד עד שגדל ואחר כך בא - גם אם יזכה בקצת לעסוק במצות בארץ ישראל - עם כל זה לא ישיג אל המעלה הגדולה ההיא ואולם ישיג קצתה. אבל מי שנכנס בה ומת - זה ישיג אל השני בחינות לבד, כי הראשונה כבר נאבדה ממנו. ועולה בעצמותיו לבד - זה לא יזכה כי אם אל השלישית שהיא התחייה ופקידת הנפש לבד. ומי שיעלה בבשרו אחר מותו - זה יזכה עוד כי העפר שהוא עפר המזבח. מפני שהאדם ממקום כפרתו נברא והנה אנחנו הנבראים ודאי מאותו עפר מחוייבים להביאו אל מקום חציבתו שהוא קדוש. {{ש}} אבל בזוהר פרשת אחרי עמוד ק"ל {{ממ זהר|ג|עב|ב}}: {{צ|אמר ר' יהודה כל מאן דלא זכי בחייוי למשרי מדורא בארעא קדישא ומייתין ליה לאתקבר תמן - עליה כתיב ונחלתי שמתם לתועבה. רוחיה נפיק ברשותא נוכראה אחרא - וגופיה אתי תחות רשותא דארעא קדישא! כביכול עביד קדש חול וחול קדש}}, עכ"ל. {{ש}} אם כן נראה מכאן שאסור להעלות הבשר אחרי מותו. ובזוהר פרשת תרומה דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|ב}} אמר:{{ש}} {{צ|ואי לא דעביד קב"ה אסוותא לארעא דהא כיון דאתבלי ההוא גופא נשיב קב"ה רוחא ודחי ליה לההוא רוח מסאבא לבר דהא איהו חס על ארעיה}}.{{ש}} ונודע כי הדין הוא שעפר ארץ ישראל שיבא לחוצה לארץ דינו כעפר חוץ לארץ, ועפר חוץ לארץ שנכנס לארץ ישראל דינו כעפר ארץ ישראל. וזהו סוד הגרים. ולכן המתרקב בשרו בעפר הארץ מעלתו גדולה. ואם להפך - להפך. וזה היה סבת יעקב אבינו ע"ה שצוה שיעלוהו תכף למיתתו. ואולם נשאר לנו לדעת מה היא מעלת הרואה אותו מרחוק אם לא יכנס בה? כי אמר הכתוב {{צ|אם יראה איש באנשים האלה וגו'}} - כי נראה שהראייה היא מעלה גדולה!? ועוד שמשה רבנו ע"ה למעלה גדולה נתן לו זה סמוך למיתתו כדכתיב {{צ|עלה אל הר העברים וגו'}}, וכתיב {{צ|ויעל משה וגו' ויראהו יהוה את כל הארץ וגו'}}. מורה כל זה היות מעלה קצת לרואה אפילו אם לא נכנס בה. הענין יובן במה שפירש בזוהר {{צ|ויוסף ישית ידו על עיניך}} בפרשת בלק{{הערה|לא מצאתי רק בפרשת שלח בדף קס"ט ע"א {{ממ זהר|ג|קסט|א}} - ויקיעורך}}, כי העינים הם מבוא אל הצורות המתדמות אל השכל. תחלה יצייר הדבר ההוא בדעתו ובשכלו. והנה הצורה תהיה מצטיירת שם. ואם הצורה ההיא מן הדברים פחותים מוגשמים וגסים המתדמים אל השכל יורידוהו ממעלתו כמו שאסור להסתכל בנשים שאף שאם לא ידמה בשכלו לעבור עבירה - סוף סוף יצייר בשכלו הצורה ההיא ויהרהר מה שאין ראוי, אף אם לא יפעל פעולה רעה. והטעם כי הצורה המצטיירת בשכל תפגום הנפש או יתקננה אם תהיה צורה טובה, וימצא בזה כמה דברים בענין העבודה. והנה כאשר יצייר האדם בדעתו צורה קדושה - הנה אותה הצורה הקדושה ההיא שידמה בדעתו תשלים שכלו. והיינו דקאמר ר' אבא בפרשת משפטים{{הערה|אולי הכוונה אל {{ממ זהר|ב|קכג|ב}}}} שהיתה צורת ר' שמעון מצטיירת לפניו והיה משיג על ידי זה השגה גדולה. וזהו הטעם {{צ|והיו עיניך רואות את מוריך}}. וזה הטעם {{צ|אל תפנו אל האלילים}} שאסור להסתכל בעכו"ם, כי הצורה ההיא הנבזת פוגמת השכל. וזה הטעם שאסור להסתכל בפני אםד רשע. ולא זו בלבד אלא גם היות צורת האדם מצויירת בשכל הנכבד ממנו - ישיג הוא מעלה גדולה ונפלאה. {{ש}} וזה הטעם שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל, כי יצייר עצמו בשכל רבו. והיינו דפירשו רז"ל בפסוק {{צ|חי יהוה אשר עמדתי לפניו}} דהיינו שעומד לפני אליהו, ובהיותו עומד לפני אליהו ודאי תצוייר צורתו בדעת אלישע. ואליהו עומד ומשמש לפני קונו מרוב דבקותו בנבואה - נמצא עומד תדיר לפני ה'. וכיוצא רבים. והיינו טעם {{צ|יראה כל זכורך את פני האדון}}, בזולת טעמים אחרים, כי יצייר הזכר תפארת צורתו ומציאותו בשכינה שעומדת שם. ועם היות שהשגחת השם מצויה בכל מקום - עם כל זה לא יתבודד האדם לחקוק צורתו בשכינה כמו בהיותו מתראה במקום הקדש. וזה טעם {{צ|ולא יראו פני ריקם}}. וכי האי גוונא טובא באורייתא. ולכן מצוה לסגור העינים בעת התפילה לסלק דעתו מהצורות הגשמיות כולם - לייחד המחשבה בצורות השכליות. והנה בהיות איש רואה את אוהבו - בלי ספק יקנה בנפשו שמחה גדולה ותתחקק צורתם זה בזה וזה בזה מרוב אהבתם, ויקנו בדעתם צורתם. וירבו שמחתם ואהבתם. וההפך להפך. וזה טעם {{צ|לא יגורך רע}}. וכן {{צ|מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי}} - כי יעוררו שנאה בלי ספק. וכן גם כן טעם {{צ|אם יראה איש וגו'}} - כי אחרי שהם ספרו בגנות הארץ ושנאוה - אין ראוי שתהיה צורתם חקוקה בה כדי שלא יעוררו שנאה במקום אהבה. אמנם משה רבנו ע"ה לא היה הדבר כן אלא {{צ|ויראהו יהוה את כל הארץ וגו'}}, ופירש בזוהר פרשת בראשית כי מה טעם ראה כל זה שאי אפשר כלל ועיקר להשיג בעין הראות הגשמי כל זה. והכוונה שהראהו הקב"ה באור הראשון הגנוז שבו יכולים לראות מסוף העולם ועד סופו. ועתה בהקדמות אלו יובן סוד מה שמראים פני כתב ספר תורה לעם, וענין זה נעשה גם כן בבית המקדש של מעלה כנזכר בזוהר פרשת בלק{{הערה|לא מצאתי - ויקיעורך}}. ===מעלת הדר בארץ ישראל ובפגם הדר בחוצה לארץ=== '''במעלת הדר בארץ ישראל ובפגם הדר בחוצה לארץ''' דע כי נשמות ישראל הדרים בחוצה לארץ מעולם {{גמט דגש|סנדל"פון}} הוא עולם אופנים, והוא עולם העשיה ויקראו בית יעקב. ויקראו עבדים. ונקראים {{גמט דגש|עבד עברי}} שחשבונו {{גמט דגש|נחש}} מפני שהם תחת הקליפות כמ"ש אחר כך. אמנם הדרים בארץ נשמתם מעולם {{גמט דגש|מטט"רון}}. וזהו {{גמט דגש|ארץ הצבי}} - גימטריא {{גמט דגש|חנוך מטטרון}}. {{ש}} <big>(</big> ואהובי הר' משה זכות אומר שהוא בגימטריא {{גמט דגש|חפשי}}. וכן {{גמט דגש|בן חורים}} עולה {{גמט דגש|יצירה}}. <big>)</big> {{ש}} והוא {{קיצור|מי"ס|מעשר ספירות}}{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ובדפוס ויניציא נראה לי '''מו"ס''' וחשבתי אולי "מוחא סתימאה", וצע"ע - ויקיעורך}} דיצירה. ויקראו {{צ|בני ישראל}} על שם ארץ דישראל סבא. ויקראו בנים. ונקראו {{צ|בני אל חי}} על שם ארץ החיים עילאין. והנה האדם כשהוא בחוץ לארץ היתה לו נפש מעולם האופנים. וכשזכה ונכנס לארץ באה לו נפש חדשה מעולם היצירה ומתלבשת בתוך הנפש הישנה שהיתה לו. ובלילה הראשון שישן בארץ יוצאות שתי הנפשות ועולות למעלה, ובחזרה אינה חוזרת אלא החדשה בלבד. ולזה אינ' ראוי לעונשין כי לא חטאה ולזה מוחלין לו כל עונותיו. וז"ש ר' יוחנן במסכת כתובות דף י"ג {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}}. הכוונה הוא מאחר שנותנים לו נשמה חדשה בלי פגם של עוונותיו אם כן בוודאי שהוא בן עולם הבא. ודע כי ארץ ישראל אינה מכפרת מעבירות הנעשות בה אלא השגגות בלבד. אבל העונות הנעשות בארץ אינם נמחלים אלא על ידי יסורין. וגם צריך שהוא מעביר על מדותיו. והפשעים הנעשים בארץ אין להם סליחה אלא על ידי התשובה ותלמוד תורה. כן כתוב הרמ"ק זלה"ה. אבל איכא למידק טובא. והלא במסכת כתובות פרק י"ג אמר ר' אל זר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון שנאמר {{צ|בל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון}}, עכ"ל. אם כן משמע אפילו העונות גם כן הארץ מכפרת. ואיך אפשר זה היושב בה בשב ואז תעשה - איך תכפר הארץ את עונותיו? אבל יתורץ במה שמביא מדרש ילקוט בתהלים דף קי"ו ע"ד וזה לשונו:{{ש}} רצית יהוה ארצך שבת שבות יעקב. זהו שאמר הכתוב אשר יהוה אלהיך דורש אותה - הופך הקב"ה ומהפך בה ונותן עיניו בה עד שתרצה מעשיה להקב"ה. והמצות שנצטוו עליה אם הוציאו ישראל את המעשרות ועושים את השמיטים - אותה שעה היא מרצה מעשיה להקדוש ברוך הוא. וכן הוא אומר אז תרצה הארץ את שבתותיה. לכך רצית יהוה ארצך. רוצה לומר מי נושא עונם? הארץ אשר הם יושבים עליה שנאמר {{צ|העם היושב בה נשוא עון}} - הרי החיים. ומנין אף המתים? תלמוד לומר וכפר אדמתו עמו - מי מכפר על עמו? אדמתו. אשריהם יושבי ארץ ישראל שאין להם לא חטא ולא עון, לא בחיים ולא במתים. וכן הוא אומר {{צ|נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה}}. הנה פירש האר"י זלה"ה על פסוק {{צ|כי בחטאינו ובעונות אבותינו ירושלים ועמך לחרפה}}: {{ש}} :דע כי אמרו רז"ל אין מיתה בלא חטא. והענין כי האדם ימות בחטא השגגות שעשה בימיו. אך העונות הם נשארים אחר כך לבניו כדי שיקבלו יסורין על עון אביהם. וזהו ענין {{צ|אבותינו חטאו ואינם}} - פירושו שמתו בחטאם, {{צ|אבל אנחנו עונותיהם סבלנו}}. ובזה יתורץ למה יומתו אבות על בנים וסופיה דקרא אמר {{צ|איש בחטאו יומתו}}. פירושו כי עון השוגג אין הבנים נענשים על חטא האבות כי {{צ|איש בחטאו יומת}}. אמנם העונות מזיד - אז הבנים יומתו עליהם. וז"ש {{צ|כי בחטאנו}}, כי הלא אנחנו סובלים חטאים שוגגים שלנו וגם בעונות אבותינו אנחנו סובלים. אבל לא חטאם. וכן כלם בתורה כך, {{ש}} עכ"ל. הנה כל הנ"ל הוא בחוץ לארץ אבל בארץ ישראל העם היושב בה נשוא עון, ואינו פוקד עון אבות על בנים, כי הארץ הוא נושאת עון. הרי החיים. {{ש}} מנין אף המתים שכבר מתו בחוץ לארת בחטאם ואחר כך העלו עצמותיהם בארץ ישראל שהארץ מכפרת עונותיהם וגם כן אינו פוקד עון אבות על בנים? {{ש}} תלמוד לומר {{צ|וכפר אדמתו עמו}} - מי מכפר על עמו? אדמתו. וז"ש {{צ|נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה}}. ר"ל איך נשא עון עמך, והרי פוקד עון אבות על בנים? וז"ש {{צ|כסית כל חטאתם}} - ר"ל עשית לעונות כסות של חטאתם ונעשה כולם שגגות. ולכן היושב בה {{צ|נשוא עון}} כי על ידי קיום מצוות התלויות בארץ נמחלו להם כל עונותיהם. וזהו כוונת ר' אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון - הוא אאחר שדר בארץ אם כן בוודאי שמקיים מצות התלויות בארץ ובזכותם נמחלו לו כל עוונותיו ואינו צריך לחזור בתשובה כמו בתענית וטבילה כדי להסיר את הכתם מן הלבוש העליון. או אם אינו עושה תשובה הקב"ה משלם אחר כך לבניו כמ"ש {{צ|פוקד עון אבות על בנים}} - כי זה דווקא בחוץ לארץ. אבל בארץ ישראל בעשותו המצות התלויות בארץ - מעצמם נטהרו עוונותיו ואינו צריך כיבוס ורחיצה. ונוכל לומר גם כן מ"ש ר' אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון כי על ידי המצות שעושה כנז"ל - אזי נשוא עון; ר"ל הקב"ה מגביה העונות ממנו כמו שאמר הכתוב {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} - הוא הדר דווקא בארץ ישראל. וז"ש במסכת שקלים סוף פרק שלישי אמר ר' אמי כל מי שקבוע בארץ ישראל ומדבר בלשון הקדש ואכל פרותיה בטהרה וקורא קריאת שמע בבקר ובערב - יהא מבושר שהוא מנוחל העולם העולם הבא, עכ"ל. {{ש}} ויש לדקדק - והלא {{צ|הן בקדושיו לא יאמין}}, ולא יאמין אדם בעצמו עד יום מותו? אבל הטעם כי בישיבת ארץ ישראל הוא נשוא עון ולא יאונה לו כל און. וז"ש גם כן המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא. ואמר {{צ|מובטח}} מפני שהקב"ה מציל אותו מעון. וז"ש הפסוק {{צ|'''צ''''דיק '''ב''''אמונתו '''י''''חיה}} - ראשי תיבות '''צבי'''. ר"ל בארץ צבי מי שהוא צדיק במעשיו מובטח הוא שיחיה כך באמונתו ולא יחטא. וזה גם שאמר הפסוק בצפניה {{ממ|צפניה|ג|ה}} {{צ|'''י''''הוה '''צ''''דיק '''ב''''קרבה לא יעשה עולה}} - ראשי תיבות '''צבי''' - כי מי שדר בארץ צבי מובטח הוא שלא יעשה עולה. אבל בחוצה לארץ - {{צ|אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא}} - ר"ל שלא די שאינו חוטא וסר מרע שאין מוחלין לו עד שחוזר בתשובה אפילו שעושה טוב באותה המצוה עצמה שעושה הוא חוטא כמו שאמרו רז"ל {{צ|הדר בחוץ לארץ עובד עבודה זרה בטהרה}}, כי יותר שהוא צדיק ועושה טוב - יותר הוא גורם שהקב"ה משפיע להשר שהוא יושב תחתיו וזה נקרא {{צ|עובד עבודה זרה}} כנז"ל. וצריך גם כן לסבול יסורין בעבור זה. וגם כן כתב הרמ"ק ז"ל:{{ש}} : דע כי כל מי שדר בארץ ישראל נקרא 'צדיק' - גם שאינו צדיק כפי הנראה. שאם לא היה צדיק היתה הארץ מקיא אותו כדכתיב {{צ|ותקיא הארץ את יושביה}}. וכיון שאינה מקיאה אותו - בוודאי נקרא 'צדיק' אף על פי שהוא נראה בחזקת רשע. : וזהו שכתוב {{צ|זה השער ליהוה צדיקים יבאו בו}}. הכוונה כי ארץ ישראל נקרא {{צ|שער השמים}} כמ"ש יעקב אבינו ע"ה {{צ|אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים}}. וגם רמז {{צ|'''צ''''דיקים '''י''''באו '''ב''''ו}} - ראשי תיבות '''צבי''' - ר"ל כל מי שנכנס בארץ צבי שנקרא {{צ|שער השמים}} - כולם הם נקראים 'צדיקים' מאחר שדרים בו ואינם יוצאים לחוץ. : אבל הבאים לארץ ישראל ואין שמים על לבבם כי הם בהיכל המלך ומורדים ופושעים ומרבים במשתאות של סעודות מרעות ומרזחים - עליהם הכתוב אומר {{צ|ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתי לתועבה}}. וכתיב {{צ|כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי}}. ולא יעלה על לבם שאחרי מותם ישארו בארץ אלא במותם יגרשום חוצה ככלבים. :וזה לשונו בפרקי ר' אליעזר: כל הרשעים המתים בארץ ישראל נפשותם נשלכות לחוץ לארץ שנאמר {{צ|ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע}}. ולעתיד לבא הקב"ה אוחז בכנפות הארץ ומנער אותה מכל טומאה' ומשליכן לחוצה לארץ שנאמר {{צ|לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה}}. :ולכן כל איש יחרד בבואו אל ארץ ישראל להיות ירא שמים כפלי כפלים ממה שהיה בחוץ לארץ וידע כי בבית המלך הוא יושב. עוד כתב הרמ"ק ז"ל כי הדר בארץ ישראל והולך לדור מצרים - אותה עבירה היא גורמת ל'''רהב''' שימשול עליו. וכל מי שמקבל עליו לדור בארץ ישראל כל ימיו ולא לרדת לדור במצרים - חשוב עליו כאילו נזהר כל ימיו שהמליך יחודו של מקום עליו. וזהו שאמרתי לעיל {{צ|'''צ''''דיק '''ב''''אמונתו '''י''''חיה}} שהוא ראשי תיבות '''צבי''', כי על ידי שדר בארץ צבי הוא חי כל ימיו בהמנותא קדישתא שהוא יחוד מלכות הנקראת 'ארץ' עם תפארת הנקרא 'ישראל'. ===פגמי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ=== '''לבאר פגמי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ''' הענין דע כי בענין הקליפות יש {{גמט דגש|ה'}} שינויים, וכן שנויי הקליפות המתלבשים לדרים בחוץ לארץ נחלקים ל{{גמט דגש|ה'}} מדרגות. והזוכה לדור בארץ ישראל הוא פטור ונקי ובן חורין מכולם. '''המדרגה א'''' - הדר בסוריא חוץ מדמשק מהחומה ולפנים ששם בית רמון {{ממ|מלכים ב|ה|יח}} שהיא אחד מארבע מלכיות שיש לסמא"ל. כי דע שהשבעים שרים - כל אומה ואומה נפל לחלקו שר אחד מהשבעים, וכל ה{{גמט דגש|ע'}} שרים הם תחת רשות '''סמא"ל ורה"ב'''. והנה ל'''רהב''' ניתן לחלקו כל גבול מצרים שהיא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. ו'''לסמא"ל''' ניתן לו בפני עצמו ד' מלכיות. ובכל מלכות ומלכות יש לו פלגש אחד שהם ד' פלגשים. ושמותם הם: * '''א'''' - '''לילית''' שלקחה לבת זוגו והיא חוה ראשונה * '''ב'''' - '''נעמה''' * '''ג'''' - '''אבן משכית''' * '''ד'''' - '''אגרת בת מחלה''' וה{{גמט דגש|ד'}} מלכיות הם * '''אחת''' - מלכות דמשק שיש בתוכה בית רימון * '''שניה''' - מלכות צור שהיא נגדיית לארץ ישראל כנודע * '''והשלישית''' - היא נקראת 'מלכות מלטא' שמקודם הייתה שמה 'רודש'{{הערה|MALTA & RHODES}} * '''והרביעית''' - היא המלכות הנקרא 'גראנטא', ויש אומרים שהיא מלכות של ישמעאל. ובכל אחד מאלו ארבע מלכיות הנזכר יושבת אחת מארבעת פילגשים הנזכר. וכל שאר מדינות ועיירות שבחוצה לארץ הם נחלקים ל{{גמט דגש|ע'}} חלקים - כל חלק לאחד משבעים שרים.{{ש}} עד כאן לשון מה"ר חיים ויטל זלה"ה. ונראה לפי עניות דעתי ששבעים שרים עם סמא"ל ורה"ב הם סוד ה{{גמט דגש|ע"ב}} של הקליפה, והם נקראים {{צ|'''עב''' הענן}}. והם בעונות מסך בינינו לבין אבינו שבשמים. וזהו סוד {{צ|סכותה '''בענן''' לך מעבור תפלה}}. והם נקראים {{צ|עבות ולא בקר}}. אבל הקב"ה בחר לחלקו מכל האומות את ישראל להיות לו לעם נחלה, ומכל ארצות בחר ארץ ישראל. והנה מי שדר בסוריא הוא תחת פלגש אחת של סמא"ל. אמנם בכל שאר עיירות של סורייא באיזה מקום מהם נעשו ממלכות דסנדל"פון, ועליה מתלבשת קליפה אחת ממלכות דעולם התמורות. ועל אותה הקליפה מתלבשת קליפה שניה ממלכות דסמא"ל ועליה מתלבשת עוד קליפה שלישית ממלכות העולם רהב ולא יותר. '''המדרגה השני''' בחוצה לארץ - רחוק מסוריא אבל לא מעבר לים - נפשו ממלכות דסנדלפו"ן ועליה מתלבשת קליפה אחת ממלכות דתמורות, ושני קליפות מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רהב. '''המדרגה השלישית''' - הדר בחוצה לארץ מעבר לים ואילך - נפשו ממלכות דסנדלפו"ן ועליה מתלבשת קליפה אחת מעום התמורות, ועליה מתלבשות עוד קליפות שלשה מעולם סמא"ל, ועליה מתלבשת קליפה אחת מעולם רה"ב. '''המדרגה הרביעית''' - הדר בחוצה לארץ באחד מארבע מלכיות של סמא"ל - נפשות ממלכות דסנדלפו"ן, ועליה מתלבשת קליפה אחת מעולם התמורות, ועליה מתלבשות ד' קליפות מעולם סמא"ל (הנרזמות בד' רוחות והן נגדיות לארבע רגלי המרכבה), ועליה מתלבשת קליפה אחת של רה"ב. '''מדרגה החמישית''' - הדר במצרים - נפשו מעולם סנדלפו"ן, ועליה מתלבשת קליפה א' הד' מעולם התמורות, ועליה מתלבשת ד' קליפות של סמא"ל הנזכר, ועל אלו מתלבשות ד' קליפות של עולם רה"ב. והענין דע כי עולמות הטומאה הם שלשה והם תמורות סמא"ל ורה"ב. קליפת התמורות נקרא {{גמט דגש|קיא}}. וקליפת סמאל"ל נקרא {{צ|{{גמט דגש|צא}} תאמר לו}}. ואלו נקרא {{צ|'''קיא''' צואה בלי מקום}}. וקליפת עולם רה"ב נקרא {{גמט דגש|דוה}} מלשון זיבה דם נידות. ודע כי היוצא מארץ ישראל לדור דירת קבע לסוריא - כשיוצא ארבע אמות לחוצה לארץ - נפשו שהיא מעולם היצירה יוצאה ממני ונכנסת בו נפש מעולם העשיה סנדלפו"ן, ומתלבשת עליה קליפה אחת מעולם התמורות, וקליפה אחת מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רה"ב. והעיקר הוא ס"מ מפני שהוא מושל בכל חוצה לארץ. והיוצא מארץ ישראל לדור בחוצה לארץ אבל לא מעבר לים - בן אדם כזה כשיוצא מארץ ישראל על מנת שלא לחזור - נתחלפה נפשו המשכלת שהיא מעולם היצירה ונתנו לו נפש אחרת מעולם העשיה (כי נפש הבהמית אינה מתחלפת בכל השנויים כולם). ומתלבשת עליה קליפה אחת מעולם התמורות, ועליה מתלבשות ב' קליפות מעולם סמא"ל, ואחד מעולם רה"ב. והיוצא מארץ ישראל לדור מעבר לים שהוא בצד שמאלו של עולם - אזי יתלבש בנפשו שמעולם העשיה כנזכר, ועליה קליפה אחת מעולם התמורות, וג' קליפות מעולם סמא"ל, ועליהם קליפה אחת מעולם רה"ב. והעיקר הם ג' קליפות של סמא"ל כנזכר. והיוצא מארץ ישראל לדור במצרים - אזי מתלבש נפשו של עשיה כנזכר, וקליפה אחת מעולם התמורות, וד' קליפות מעולם רה"ב, וד' קליפות של סמא"ל. והיוצא לדור באחת מארבע מלכיות של סמא"ל - אזי מתלבשת על נפשו של העשיה קליפה אחת מעולם התמורות, וד' קליפות מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רה"ב. ודע כי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ על מנת לחזור במהרה, והניח אשתו ובני ביתו בארץ ישראל - זה לא תתפשט ממנו נפשו אשר מעולם היצירה. אמנם מתלבשת עליו נפש אחרת מעולם העשיה. ולכן חייב לשמור הרגלים והמועדים בחוצה לארץ כמו בזמן שהיה בארץ ישראל הואיל וכוונתו לחזור ויש לו נפש דארץ ישראל. וכל זה לטובתו - שאם לא כן היו מתלבשות הקליפות על נפש דיצירה תכף בעת צאתו מארץ ישראל והיתה מקבלת טומאה. ולכן האל יתברך מרחם ומטיב ומלביש נפש דעשיה על נפש דיצירה קודם שמתלבשות הקליפות כדי שלא יטמאוה הקליפות, והקליפות תתלבשנה כפי המקום הנזכר. וכן העולה מחוצה לארץ לארץ ישראל על מנת לחזור לחוצה לארץ - כשמגיע בארץ ישראל לסולם מצד חוץ מתפשטות מעליו כל הקליפות ואינו נכנס בארץ אלא בנפשו מעולם העשיה, אבל לא יתנו לו נפש מעולם היצירה כי אין כונתו לדור בארץ. ולכן חייב לעשות כל המועדים ורגלים כמו בהיות בחוצה לארץ. '''{{קו תחתי|מהרב חיי' ויטאל זלה"ה}}'''{{ש}} כל מי שנולד בארץ ישראל יש בו נר"ן ממטטרו"ן. וכשיצא חוצה לארץ נותנים לו לבוש מסנדלפו"ן, והקליפות מסבבות אותו כמו אגוז שהקליפה חיצונית שהוא הירוק דומה ל'''רהב''', והקליפה הקשה דומה לסמא"ל, והעץ שבתוך המאכל דומה לתמורות, והקליפה הדקה הדבוקה במאכל היא טהורה מסנדלפו"ן. וזהו הלבוש שאמרנו שמתלבש בו כשיוצא חוץ לארץ.{{ש}} אבל הקליפות אינם מטמאות נפש דסנדלפו"ן במגע אלא מגע ככלי חרס. ואם חזר לארץ ישראל סר מעליו. ולזה רמז דוד המלך ע"ה שלשה פעמים {{צ|סבבוני ובשם יהוה אקרא כי אמילם}}. חוץ מן הקליפה הדקה שעל המאכל. והנולד בחוץ לארץ נותנים לו נר"ן דסנדלפו"ן ואם יבא לדור לארץ ישראל נותנים לו גם כן נר"ן מצד מטטרו"ן, ולא סר ממנו נר"ן דסנדלפו"ן שהיא כמו לבוש לנר"ן דמטטרו"ן. כי באותו הלילה שבא שמה בארץ ישראל כשהוא ישן במטתו לוקחים הנר"ן שהביא מחוצה לארץ וטובלין אותה בנהר דינור, וכשחוזרין לו הנשמה נותנים לו נר"ן דמטטרו"ן מלובשים בתוך נר"ן דסנדלפו"ן. ויש לעיין למה יהיה תוספת לזה שבא לדור יותר מהנולד בארץ ישראל?{{ש}} הטעם הוא כי מי גרם לזה שבא לארץ ישראל? בודאי נפש דסנדלפו"ן! ולכן יגמלו טוב עמה שתשאר שם גם היא מחוברת כמו החלוק על הגוף. ויש לה כח אחר כך לעלות בסוד נר"ן דמטטרו"ן.{{ש}} עכ"ל. ונלע"ד שזוהי כונת רז"ל במסכת כתובות על פסוק {{צ|ולציון יאמר איש ואיש יולד בה וכו' - אמר אביי וחד מינייהו עדיף כתרי מינן}}. כי הדר בארץ ישראל - נר"ן שלו הוא מיצירה כנזכר, והוא בחינה שנייה. אבל הדר בחוץ לארץ - נר"ן שלו מעשיה והיא מדרגה ראשונה, ולכן חד מארץ ישראל שקול כתרי מינן כי הוא בבחינה שנית כנזכר. {{צ|אמר רבא וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו}} - מפני שנשאר עמו נר"ן דעשייה וגם כן נותנים לו נר"ן דיצירה, ואז הוא נר"ן דעשייה שנעשה בחינת יצירה - אם כן יש לו נר"ן כפול, ולכן הוא שקול כתרי מנייהו. כמ"ש התם {{צ|דהא ר' ירמיה דכי הוה הכא לא הוה ידע מאי קאמרי רבנן. כי סליק להתם קרי לן "בבלאי טפשאי"!}}. ונחזור. כי מי שנולד בחוץ לארץ ובא בארץ לדור בה דירת קבע - אזי כשמגיע סמוך לסולם (כמ"ש למטה) - מתפשטין ממנו כל קליפות הנזכ"ל, ואינו נכנס בארץ אלא בנפשו שהיתה מעולם היצירה ונכנסת אותה הנפש דיצירה בתוך נפש דעשיה שהיתה לו מקודם כמו חרבא בנרתיקא. ואם אחר כך יוצא לדירת קבע לחוצה לארץ - אזי נשאר נפש החדשה של יצירה בארץ ואינה יוצאת עמו אלא הנפש הישנה דעשייה שהיתה לו מקודם, ומתלבשת בקליפות על דרך הנז"ל כפי שינוי המקומות. ===ענין הסולם=== '''ועתה נבאר ענין הסולם'''. דע כי סולם זה הוא אוירי{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ובדפוס ויניציא היה נראה שכתוב 'אוריי' - ויקיעורך}} והוא מקיף כל ארץ ישראל שלא תתפשט הקליפה בארץ ישראל כנז"ל. ורוחב הסולם ד' אמות, וקומתו ת"ק שנה. וסולם זה הוא מדרגות מדרגות מן הארץ עד הרקיע. ויש מדרגות מצד פנים ומצד חוץ. והיוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ - כל זמן שלא יצא שיעור ד' אמות לא נקרא שיצא חוצה לארץ - שעדיין הוא בתוך הסולם. וכן העולה לארץ ישראל מחוצה לארץ - כל זמן שלא נכנס ד' אמות בארץ ישראל אינו נקרא שנכנס בארץ. וזהו סוד פסוק {{צ|וכפר אדמתו עמו}} - '''אדמתו''' אותיות '''ד' אמות'''. מתכפרים כל עונותיו. אמנם צורת תחום ארץ ישראל אינו לא ארוך ולא עגול ולא מרובע אלא כצורת אדם מושכב ארצה פרקדן. ראשו ברוח מזרח ושתי זרועתיו פשוטות - אחד לדרום ואחד לצפון. ושתי ירכותיו פתוחות. בוהן רגלו האחד להור ההר שהוא קרן צפונית מערבית, ובוהן רגלו האחר לנחל מצרים שהוא קרן דרומית מערבית. ובין שני רגליו נכנס הים הגדול שהים הוא מערבה של ארץ ישראל. ולכן נמצא הארץ ישראל כולה רצועות גדולות וקטנות. והסולם הנזכר מסבב כל הרצועות. ויש לו מדרגות משני צדדיו - כלפי פנים מצד ארץ ישראל, וכלפי חוץ מצד חוץ לארץ. ודע שכל הדר בחוצה לארץ נמצאים סביבותיו {{גמט דגש|י"א}} אלף מלאכים כדכתיב {{צ|יפול מצדך אלף ורבבה מימינך}}. ועולים במדרגות הסולם מצד חוץ כלפי חוצה לארץ והולכים למקומם. וכשנכנס ד' אמות בארץ ברחבו של סולם - מיד יורדים דרך מדרגות הסולם מכלפי פנים {{גמט דגש|כ"ב}} אלף מלאכי טהרה כחשבון ה{{גמט דגש|כ"ב}} אותיות שבתורה, ומתלוים עמו עשרים אלף מצדו אחד, וב' אלפים מצדו השנית. ורמז לזה {{צ|'''רכב''' אלהים רבותים אלפי '''שנאן'''}}. וכל הדר בארץ ישראל נמצאים עמו {{גמט דגש|כ"ב}} אלף מלאכי טהרה כנזכר. ומי שהורע מזלו לצאת לחוצה לארץ - כשמתקרב אצל הסולם הנזכר מחוץ לד' אמות הסולם מיד מסתלקין מעליו ה{{גמט דגש|כ"ב}} אלף הנזכרים ועולים דרך מדרגות הסולם כלפי פנים. וחוזרים למקומם ויורדים {{גמט דגש|י"א}} אלף מבחוץ לסולם, ומתלוים עמו לחוצה לארץ. וזה יהיו בו כל התנאים כמו הנפש דעשיה ונפש דיצירה שהיא מארץ ישראל כנז"ל. והבן. '''עכ"ל הר' חיים ויטאל זלה"ה'''. ===מעלות התפלות בארץ ישראל=== '''מעלות התפלות בארץ ישראל''' - נבאר כי היחוד העליון נעשה על ידי תפלות ישראל בארץ ישראל. והענין כבר ידעת כי האדם בתפלתו חוצב להבות אש, ואותם ההבלים מתהווה רוחניות. ובסוד הכוונה מאירים יותר ויותר. ואותם המציאות היא סוד תיקון המתהוה ומתתקן באויר העולם, ואינו מסתלק מאויר העולם עד גמר התפלה עד {{צ|עלינו לשבח}}. ותיקון זה מתקשט באויר בסדר נאות ומקושט. ואחר כך כולו יחד מצוייר ומתוקן עולה באויר העולם מרקיע אל מרקיע עד פתח היכל לבנת הספיר ונכנס. כנזכר בזוהר פרשת פקודי שעומד הכל שם ברקיע אחד הנזכר שם עד גמור כל קהלות ישראל כל תפלתם. ואז ברקיע ההוא מתקבצות כל תפלות ישראל יחד ותתקשרנה כולם ותעלנה כנזכר שם בזוהר. אמנם יש לדקדק העיכוב הזה שתתעכבנ' עד קבוץ תפלות כל ישראל דווקא בהיות ישראל על אדמתן שאין מקדים זריחה בארץ ישראל עיר אל עיר פחות מחצי שעה מפני שארץ ישראל מעט הכמות {{גמט דגש|ת'}} פרסה. ולכן אפשר להמתין. אמנם עתה שישראל נפוצות בארבע פינות העולם - אם נאמר שתתעכבנה - נמצאו תפלות מעוכבות הרבה זמן בעתו' קדימת זריחת המקום המזרחי על המערבי, והוא כשיעור י"ב שעות. ונמצא עירבוב תפלות. כי בעת הזריחה במערב אז היא השקיעה במזרח, ואז יש להם תפלת ערבית!{{ש}} ואם כן - איך יהיה ענין זה? ואם נאמר שלא ימתינו - נמצא היחוד העליון נעשה כמה פעמים! כי קהילה זו תייחד עתה, וזו אחר שעה, וזו אחר שעה - ולעולם מייחדים והולכים!? ועל דרך זה יקשה כי המשמרות העליונות הן קבועות לערב ולבקר - אם כן היאך יהיה עניינ' שפעמים הרבה לאלו לילה ולאלו יום?! ועל דרך זה יקשה על מנוחת שבת - שאלו שובתים ואלו עושים מלאכה - והיאך יהיה ענין זה?! והנה בספר "סוד עולה" הקשה ענין זה ותירץ בשם רבנים גדולים מה שתירץ, עיין שם. אמנם האלהי '''מוהר"ר משה קורדובירו זלה"ה''' כתב וזה לשונו:{{ש}} ואני אומר לענין זה כי כל זה נכנס תחת מה שפירשו רז"ל ישראל העומדים בחוצה לארץ עובדי עכו"ם בטהרה. והם כוונו בזה. כי אין ענין הנהגה עליונה מתנהגת לא בזריחת המזרח ולא במערב, לא בצפון ולא בדרום - אלא על נקודת ארץ ישראל שהיא מבחר הישוב ופחת היכל לבנת הספיר היא מכוונת כנגדה. וזריחת ארץ ישראל היא בקר למשמרת הבקר, וערבית ארץ ישראל היא לילה לשליטת ממשלת הלילה. ועל דרך זה מתנהגות המשמרות ומספר הימים - לא יותירו ולא יעדיפו ממה שמהוה השמש הגשמי והירח הגשמי. ואין לנו לחו' להראו' הירח בחוץ לארץ או שלא ירא' - כי העיקר הוא בארץ ישראל ושם בית דין קבועים ומקדשים חדשים חגים וזמנים. והקב"ה מסכים עמהם ומקדשם. ובחוץ לארץ - אין קבועים. ואם קבעו - לא קדשו; שאין בהם ממש. ויום שבת בארץ ישראל הוא עיקר הכל מפני שמנוחת שבת תלויה במה שמתפשטת קדושת שבת דרך פתח ההיכל הזה למטה והוא בארץ ישראל הנז"ל. וממש עשה הקב"ה בחכמתו תנועת הגלגל ובחר המקום המכוון כנגד מעלה - לא יחסר ולא יעדיף, והיא נקודת ארץ ישראל. ואין התפלות מתעכבות אלו לאלו אלא בארץ ישראל דווקא ולא בשום מקום זולתי - מפני שארץ ישראל חשובה לענין הייחוד. והייחוד אינה עתים הרבה אלא עת אחד ושעה אחת, והיינו בהתם עם ה' אשר בארץ ישראל לכלות תיקוני תפלתם. אמנם יתפשט אור היחוד מנקודה אמצעית זאת אל כל בחינות השרים שישראל שם שרוים תחתם - שנצוצי שכינה מתפשט אליהם בסוד גלות שכינה. והתשפטות היחוד הזה יהיה על ידי תפלתן של ישראל השכנים שם - שהם אינם מייחדים עתות הייחוד, אלא עת המעותדת לגבול השר שהם משועבדים תחת ידו. והיינו {{צ|עובדי עכו"ם בטהרה}} - שאינם מייחדים יחוד הזמן העליון אלא יחוד זמן השרים החיצונים. אמנם הוא בקדושת השכינה המתלבשת בשר ההוא. ועל דרך זה הוא קדושת שבת - כי יקדי' להם מנוחה מה מצד ניצוץ שכינה המתלבש שם או תתאחר עם היות שאין שבת זה אמתי אלא נקודה האמצעית שבה השביתה האמתית - עם כל זה תתייחס מנוחה מצד הניצוץ המתפשט או תתאחר מנוחתם. ועל דרך זה הוא ימים טובים שיתאחרו ויקדמו לפי הזריחה בשר או העריבה. אמנם מספק עשו שני ימים טובים, ונקראים {{צ|יום טוב שני של גליות}} ודאי בסוד הגלות וניצוץ שכינה המתפשט בו גרם יום שני. ולא עשה כן ליום שבת ששביתת שבת מוסכמת בחיצונים ואינם מסתפקים בה מפני שאפילו גיהנם שובת והשרים שובתים באיחור ובקדימה לפי זריחת חמה קרובים או רחוקים. אמנם ימים טובים אינם מודים והם מסתפקים בקדושתו. ולכך צריך לבוש יום ליום - והם שני ימים טובים; הראשון מדאורייתא מתלבש ביום מדרבנן כהתלבש אור קדוש באור הגולה. '''עכ"ל הר' משה קודובירו זלה"ה''' ===מעלות פירות ארץ ישראל=== '''מעלות פירות ארץ ישראל''' הנה יש להקשות למה בארץ ישראל הקדושה גרע ממנו המן הרוחני? וי"ל שהטעם לזה הוא שהמדבר - כל הדברים הגשמים שבו - הם חיצונים וטמאים, גדלים בארץ העמים שהיא ממשלת השרים. ולכך אין פרותיה כלי לקבל הרוחניות הקדוש, שאין גוף טמא נעשה כלי לרוחניות הקדוש. ואם היתה הקדושה ההיא בפרותיה ומזונותיה היה נתן על ידי השרים. וזה אינו בענין המן שהוא מן השמים שאין חלק לשרים בו כלל. אמנם ארץ ישראל - פרותיה הם על ידי הקדושה, ואותו הרוחניות הראוי להיות שורה במן מתלבש בפירות הקדושים ההם. ולכך לא ירד המן בארץ ישראל. ולכן הברכה אחרונה דשבעת המינים מסיימת {{צ|על פרותיה}} ולא {{צ|על הפירות}} להורות כי קדושת הארץ שורה בפרותיה הגדילים בה דווקא ולא בפירות חוץ לארץ. <big>(</big> ואוהבי '''הר' משה זכות נר"ו''' אומר כי הטעם הוא להיות שכל כונת הבריאה היתה לברר ניצוצי האור שבתוך {{קיצור|דצח"מ|דומם צומח חי מדבר}} מסוד ה{{גמט דגש|רפ"ח}} ניצוצין דאשתארו מימי קדם. ולכן אפילו בגן עדן לא ירד המן לאדם הראשון אלא נצטוה במצות עשה לאכול מכל הפירות כמ"ש רבינו בחיי. אבל במדבר - אם יצמחו שם פירות - יהיה דרך נס ואינם מעיקר התחתונים כדי שיהיו בהם ניצוצות. וגם כי ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן <big>)</big> והנה '''כתב הר' חיים ויטאל ז"ל''' שיש שלשים מיני פירות האילן בארץ ישראל ומכל מין ומין יש הרבה מינים, כמו שאמרו רז"ל על פסוק {{צ|ושבעים תמרים}} - שבעים מיני תמרים. וכן בכל המינים. והנה בעולם הבריאה הם עשר מיני פירות כנגד י' ספירות שלה. ומפני שהם רחוקים מן הטומאה וקרובות לאצילות - אין להם קליפה, לא בפנים ולא בחוץ. ונאכלים כמות שהן. ואלו הן: * ענבים, * ותאנים, * תפוחים, * אתרוגים, * לימונס, * אגסים, * חבושים, * תותים, * סורא"באש, * חרובין ועשרה מיני פירות הם בעולם היצירה והם סוד י' ספירות דיצירה שהם בינונים - בין עולם הבריאה ובין עולם העשיה. שאינם קרובים לטומאה כמו עולם העשיה ולא רחוקים כמו עולם הבריאה. לכן גרעיני הזרע בתוך הפרי אינו נאכל לפי שאינו רך כגרעינין שבתוך הפירות דבריאה. ואלו הם: * זיתים, * תמרים, * גודגניות, * סופאי"יפש, * פרי"שקוש, * סי"רוילאש, * משמישים, * גינ"דאש, * אקאאנ"יש, * גיישפול"אש. ועוד עשרה מיני פירות יש בעולם העשיה כנגד עשרה ספירותיה, ולזה נאכל מה שבפנים ונזרק מה שבחוץ שקליפת הפרי הוא מחיצה בינו ובין עולם התמורות הקרוב לו כדי שלא יקבל טומאה. וזהו סוד היצר הרע והקליפה הדבוקה בנפש. ואלו הן: * רמונים, * אגוזים, * שקדים, * ערמונים, * לוזים הנקר' אלבי"יינאש בלעז, * אלונ"ים הנקרא אלביוטאש בלעז, * פרישים, * פיניונ"יש, * פיסטוקא"ש, * מאוז"יש. ומנין שמותם ומספרם קבלתי אבל סדורם על סדר העשר ספירות לא קבלתי עד יערה עלינו רוח ממרום. והנה העשר מיני פירות דבריאה נתברר מהם כל הפיסול' ונשארו כולם טוב. ואילן סרק הוא להפך - שהוא הכל רע - שהכל הוא קליפה. וכנגד עשרה מיני פירות דיצירה שהמוח מלבר וקליפה מבפנים (שהוא הגרעין שבתוכם), והוא כנגד זה בקליפה כשניצוץ הקדושה שנפל הוא גדול ולא יכלה הקליפה לסבול כל אותו האור בקרבה - נכנסה הקליפה בתוך הקדושה ונעשית הקדושה מקיף אליה. וכנגד עשרה מיני פירות דעשיה שהמוח הוא מלגאו והקליפה חופפת עליו מבחוץ - כנגדם בקליפה שלקחה ניצוץ הקדושה בתוכה להיות אליה, והיא חופפת עליו מבחוץ כקליפה אל המוח. וכנגד אלו השלשים מיני פירות יש שלשים אחרים מסטרא דשמאלא שצומחין בעצי היער מאליהן. ורובן אין בהם אוכל אלא כולן קליפה ואין מברכין עליהם "בורא פרי העץ". ומי שמדקדק במעשיו לא יאכל מהם הואיל ורומזים לסטרא דשמאלא. אבל נלע"ד שזה כתב הר' חיים ויטאל זלה"ה קודם שלמד אצל הרב זלה"ה. כי הרב זלה"ה כתב להפך ממנו. וזה לשונו:{{ש}} עשב דברא כתבו הפוסקים שכיון שלא נזרעו בידי אדם שיברך עליהם "שהכל". ומורי זלה"ה לא היה חושש והיה מברך הברכה הראויה לעץ או לאדמה - אפילו אם היו מדבריות. לפעמים היה מצוה שיביאו לו דדררים שבני אדם אוכלים אותם כדי לקיים מצוה לאכול ממה שאמר הקב"ה לאדם הראשון כשקלל האדמה בעבורו {{צ|וקוץ ודרדר תמציח לך ואכלת את עשה השדה}}, עכ"ל. והנה פירות האדמה הראויים לאכילה נבראו {{גמט דגש|נ"ה}} כחושבן {{גמט דגש|האדמה}}. והשאר אינם ראויים לאכילה. ולהיות פירות האדמה שהם שפלים - רוצה לומר שאינם מתגאים - לזה הם מוציאים פירותיהם וגדילים על כל המים. והענין - דע שכל מה שברא הקב"ה - זכר ונקבה בראם, כדי שיפרו וירבו. ואפילו המים יש בהם זכר ונקבה כשנבראו וברא רקיע להבדיל בין מים זכרים לנקבות. ודע כי כל פירות האדמה אינם צריכים למים זכרים אלא אפילו על ידי מים נקבות מוציאין פירותיהם. והטעם כנזכר חוץ מן החטה מן הטעם שיתבאר.{{ש}} אמנם כל פירות האילן שהם בעלי גאוה - אינם מוציאין פירותיהם אלא על ידי מים זכרים חוץ מן האתרוג. והטעם לפי שהוא המובחר שבמיני פירות שנאכל כולו ועם כל זה אינה מתגאה כשאר אילנות - לזה גדל על כל מים, בין זכרים בין נקבות. אמנם החטה - להיות שהאל יתברך נתן לה סגולת המזון והיא חשובה יותר מפירות - לזה היא במעלת פירות האילן ואין מוציאין פירותיה אלא על ידי מים זכרים לבד. ולכן תמצא שדה שיהיו בה ריבוי גשמים ואינה מוציאה ריבוי תבואה, ויש שנה שיהיה מיעוט גשמים ומוציאה תבואה הרבה. מפני שהדבר תלוי במים זכרים. ואל יקשה בעיניך שארץ מצרים מוציאה החטה על ידי מים נקבות כמו הירקות - שאין הענין כן, אלא כמו שאמרו רז"ל שבכל שנה ושנה בימי תקופת תמוז הקב"ה מטיל טפה אחת כמו כדור ממים זכרים לתוך הנילוס ואותה הטיפה היא כמו שאור שבעיסה ונעשים כל מי נילוס מים זכרים ואינה צריכה למי גשמים. וזאת הטיפה אינה נמנעת מלבוא בכל שנה ושנה לפי שנתנה למצרים בשביל תפלת אברהם. והענין נרמז בפסוק {{צ|וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים וגו' ויתן אל הגר שם על שכמה וגו'}}. והענין ששר של ישמעאל הוא '''רהב''', שרה של מצרים. ולפי שבמצרים היא שניה לארץ ישראל.{{ש}} ( {{קטן|ואהובי הר' משה זכות נר"ו אמר לי כי {{גמט דגש|הגר}} בגימטריא {{גמט דגש|רהב}} עם הכולל. והטעם שמצרים מיעוטה ממים זכרים הוא כי סודה מן העורף מסיגי עלמא דאתכסייא דרובה ככולה ממיין נוקבין. אבל ארץ ישראל היא במקום האורות המגולים ולכן רובה מים זכרים. והבן עכ"ל}} ){{ש}} וכמו שארץ ישראל היא בתכלית הטהרה והקדושה - ולזה היא ניזונת ממים זכרים דווקא. וזהו שאמר הכתוב {{צ|למטר השמים תשתה מים וגו'}}. וכדי להבין זה הפסוק על שורשו צריך לפתוח מעינות החכמה ומקורות הבינה והשכל והדעת כדי שתבין אמרי נועם. ודע שיש כמה בחינות של {{גמט דגש|גשמים}} וכמה בחינות {{גמט דגש|מטר}} - כנודע בכוונת ברכת הנהנין כי יסוד חכמה עליונה נקראת 'שביל' ויש בו {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן}}. והנה {{גמט דגש|שביל}} עם הכולל גימטריא {{גמט דגש|גשם}}. וזהו {{צ|גשמי ברכה}} של היסוד הזה. ונקראים 'מים דכורין'. ואם תחבר {{גמט דגש|פלא}} עם {{גמט דגש|שביל}} ושני כוללים - יהיה גימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}} שהוא במספר {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א}}. ומילויים {{גמט דגש|ק"מ קכ"ב ק"ל}} - גימטריא עם הכולל {{גמט דגש|גשמים}}. וזהו סוד {{צ|אשר {{גמט דגש|תנה}} הודך על {{גמט דגש|השמים}}}} - ר"ל כי {{גמט דגש|תנה}} הם השלשה '''אהי"ה''' עם מלויהם, אבל {{גמט דגש|השמים}} הם השלשה מילויים בלבד עם ג' כוללים. וזהו שאמר {{צ|על '''השמים'''}} - כי יותר חשוב הוא {{גמט דגש|תנ"ה}} מן {{גמט דגש|השמים}}. ונשאר שם {{גמט דגש|ס"ג}} שהם {{מכפלת גימטריא|ג'||אהי"ה}}. ואם תחליף אותיות '''מטר''' בא"ת ב"ש - הוא {{גמט דגש|גני}} בסוד {{צ|באתי לגני}}, והוא גימטריא שלשה '''אהי"ה''' פשוטים. וזהו שאמר אליהוא {{צ|כי לשלג יאמר הוה ארץ ו'''גשם מטר'''}} {{ממ|איוב|לז|ו}} כמו שנפרש אחר כך בעזה"י. ובבינה יש {{גמט דגש|גשם}} באופן אחר.{{ש}} כי '''אהי"ה''' דהה"ין שהוא ביסוד דבינה הוא {{גמט דגש|רל"ב}} בציורו.{{ש}} * כי ה{{גמט דגש|ד'}} ההי"ן שיש בשם זה יש בהם ג' ציורים - {{גמט דגש|ד"ו ד"י וו"ו}}. וכאשר תחבר כל הארבעה ההי"ן - כל אחד בשלשה ציורים - יעלו גימטריא {{גמט דגש|קס"ח}}. * ואות {{גמט דגש|יו"ד}} הוא עשרים. ואם תחלק ה'''ד'''' לשני וו"ין - יהיה בגימטריא {{גמט דגש|ל"ב}}{{הערה|לא ברור לי למה השני וו"ין הם '''בנוסף''' אל האות '''ד''' של '''יו"ד''', וצע"ע - ויקיעורך}}. הרי {{גמט דגש|קס"ח}} ו{{גמט דגש|ל"ב}} - גימטריא {{גמט דגש|ר'}}. * ואחר כך תצייר אות '''א''' בציור '''יוד''', ותחלק גם ה'''ד'''' לשני וו"ין ויהיה {{גמט דגש|ל"ב}}. עם ה{{גמט דגש|ר'}} - הרי {{גמט דגש|רל"ב}}. נשארים עתה ב' אותיות {{גמט דגש|ל"ף}} דמילוי '''אל"ף'''. עם '''א'''' עצמה - הרי {{גמט דגש|פל"א}} - הוא סוד בחינת השביל דקיק הנקרא 'פלא' דלא אתידע לא לעילא ולא לתתא. כנודע שהוא הוראת היות חיבור חכמה ובינה תדיר דלא פסיק. ולכן רומז השביל העליון הנזכר 'פלא' שהוא יסוד דחכמה ביסוד דבינה. וגם השלשה '''אהי"ה''' כנזכר שהם ביסוד דבינה נקשרים עם ה{{גמט דגש|שביל}} העליון - עם החכמה כנזכר. והנה כאשר תחבר {{גמט דגש|רל"ב}} ו{{גמט דגש|פל"א}} - גימטריא {{גמט דגש|גשם}}. והם {{צ|גבורות '''גשמים'''}} שהם ביסוד דבינה, ונקראים 'מים נקבות'. ועוד יש בעטרת היסוד דבינה שלשה מילוי '''אהי"ה''' שגימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}}, שהשלשה מילוים גימטריא {{גמט דגש|גשמים}} כנזכר לעיל. והנה נודע כי כמו שיש {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן}} בחכמה ובינה וזעיר ונוקביה - כן יש {{גמט דגש|קס"א קס"א קמ"ג קנ"א}} בחכמה ובינה זעיר ונוקביה, מאחר כי שם '''אהי"ה''' בחכמה אינה אלא בדרך השאלה. ולכן גם כן בזה הדרוש אין אנו עוסקים בשם קס"א שבחכמה אלא בשלשה אחרים. והנה במילוי של בינה שנתמלא מחכמה היא נותנת לזעיר והוא במספר {{גמט דגש|ק"ם}}{{הערה|{{גמט|ל"ף י' ו"ד י'}} של מילוי אהי"ה דיודין}} וה{{גמט דגש|ק"ם}} של חכמה נשארת לעצמה. ואחר כך הזעיר אנפין נותן ממילוי שקבל מבינה, והמילוי שלו שנתמלא על ידי אותה הארה של בינה לרחל. ואז גם כן מתמלא '''אהי"ה''' דרחל, ואז יצאו כל הג' מילואים לחוץ לתוך עולמות בריאה יצירה עשיה. וזהו סוד {{צ|{{גמט דגש|בשמים}} ממעל}}. כי הג' מילואים דאהי"ה גמטריא {{גמט דגש|בשמים}}{{הערה|{{גמט דגש|ק"ם ק"ל קכ"ב}} שהינם המילוים של שמות קס"א קנ"א קמ"ג}}. והם {{צ|ממעל}} דזעיר אנפין - כי השלשה '''אהי"ה''' הם בנצח הוד יסוד דבינה כנודע, ונעשים מקיפים לזעיר כנודע, כי שם '''אהי"ה''' לעולם הוא בסוד המקיף. ואלו שלשה מילוי '''אהי"ה''' הם גם כן {{צ|ועל הארץ מתחת}}. כי מתחלה מתקבצים ביסוד דנוקבא ואחר כך יורדים 'מתחת לארץ' לעולמות בריאה יצירה עשיה. והנה {{גמט דגש|בשמים}} עם הכולל - גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}, כי על ידי מילוי השפע שיש למלכות יוצא אותו השפע במספר {{גמט דגש|גשמים}}. והנה כאשר נכנסים נצח הוד יסוד דבינה בתוך רחל ואז מתחברים יחד {{גמט דגש|קס"א}} ו{{גמט דגש|קנ"א}}. ועתה שנצח הוד יסוד דבינה אינם בתוך הזעיר - ולכן '''אהי"ה''' דזעיר אנפין הוא פשוט עדיין. ועל כן אז רחל אינה מקבלת מזעיר אלא {{גמט דגש|אהי"ה}}. וכאשר מתחברים '''קס"א''' ו'''קנ"א''' ו'''אהי"ה''' פשוט{{הערה|{{גמט דגש|קס"א קנ"א אהי"ה}}}} - הנה אז השפע שיוצא ממלכות הוא נקרא {{גמט דגש|שלג}} שעולה במספר הנזכר לעיל. אבל בעת שהמלכות מקבלת השלשה מילויים הנ"ל והיא משפעת אחר כך למטה, ונודע כי בעת שמקבלת המלכות נקראת 'נקבה', ובעת שמשפעת היא נקראת 'זכר -- ולכן היא לוקחת לעצמה מדרגת הזכר שהוא במספר {{גמט דגש|קמ"ג}} מן השלשה מילוים הנ"ל, ואז השפע שיורד למטה הוא במספר {{גמט דגש|מטר}}{{הערה|392-143=249}}. ויש לפעמים שהמלכות לוקחת לעצמה מן השלשה מילוים שגימטריא {{גמט דגש|גשמים}} במספר {{גמט דגש|ג"ש}} שעולה כמנין {{גמט דגש|קס"א קמ"ג}}. ואינה משפעת למטה אלא במספר {{גמט דגש|מים}} מן {{גמט דגש|גשמים}}. והכל לפי מעשיה של ישראל למטה. ולפי ההתעוררות שעושים במעשים טובים שלהם. ויש לפעמים שהיא לוקחת לעצמה מן השלשה מילוים (שגימטריא {{גמט דגש|בשמים}}) במספר {{גמט דגש|קס"א}} וגם עם עשר אותיות (שעולה {{גמט דגש|קע"א}} - וזהו כשאימא אוזיפת מנהא לברתא. ואזי השפע שיורדת הוא במספר {{גמט דגש|יורה}}. ומאחר שכלול בזה השפע מן שעיר ונוקביה ביחד - ולכן הוא 'מרוה' את הארץ ואת הזרעים כמו שאמרו חז"ל. ויש לפעמים שמתחברים בתוך המלכות כל השלשה מילואי '''אהי"ה''' - של בינה ושל זעיר ושלה - הרי {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א}}. וגם אמרנו שבחכמה אין '''אהי"ה''' אלא בהשאלה, ולכן אינה מקבלת מאבא אלא '''אהי"ה''' פשוט. והנה כאשר תחבר {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א אהי"ה}} - גימטריא {{גמט דגש|מלקוש}}. ומאחר שהיא מליאה מכל טוב - על כן זה השפע שיורד נקרא רביעה היורדת סמוך לקציר למלאות התבואה בקשיה. והנה מאחר שהשורש של שלשה מילוים הנ"ל הם במספר {{גמט דגש|גשמים}} - לכן הוא גם כן הסימן של השפעות הנ"ל! '''גשמים''' - שהוא '''ג''''שם, '''ש''''לג, '''מ''''טר, '''י''''ורה, '''מ''''לקוש '''מ''''ים. {{ש}} וזהו שאמר הפסוק {{צ|כי כאשר ירד '''הגשם והשלג''' מן '''השמים'''}}. {{ש}} וגם {{צ|ונתתי '''מטר''' ארצכם בעתו '''יורה ומלקוש'''}}. {{ש}} וגם {{צ|ולמטר השמים תשתה '''מים'''}}. ונודע ממה שאמרו רז"ל כי על ידי הצדקה הגשמים יורדים בעולם. וזה רמז כי {{גמט דגש|צדק צדקה}} גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}, כי מצות הצדקה גורם יחוד צדק בצדקה כנזכר בזוהר פרשת בחוקתי, עיין שם{{הערה|נלע"ד {{ממ זהר|ג|קיא|א}} - ויקיעורך}}. ונחזור לעניננו כי הנה כמו שיש {{גמט דגש|מים}} מן שורש שלשה '''אהי"ה''' כנזכר לעיל - כן יש {{גמט דגש|מים}} מן שורש ד' מילוים '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן''', שיש בהם {{גמט דגש|ט'}} יודין גימטריא {{גמט דגש|מים}}. ואלו הם מים זכרים. ויש {{גמט דגש|מים}} באופן אחר.{{ש}} דהיינו כאשר תחבר {{גמט דגש|ע"ב קס"א}} ביחד (שהם חכמה ובינה) - הרי בין שניהם {{גמט דגש|ז'}} יודין. ושני יו"דין של אות '''א''' ד'''אהיה''' דמילוי '''קס"א''' -- הרי {{גמט דגש|ט'}} יודין גימטריא {{גמט דגש|מים}}. וזהו סוד מה שאמרו רז"ל {{צ|יש מים שמגדלין חכמים ויש מים שמגדילין טפשין}}. ויש בינונים כשמקבלים ממים זכרים ונקבות ביחד כנזכר. וכן כמה בחינות מים אחרים. וצריך לקצר, כי כל '''מאריך''' טרחא. והנה בזמן בנין בית ראשון שהיתה בבחינת בינה עילאה, שלכן לא היה כל גפן וגפן בארץ ישראל שלא היה צריך עיר אחד לבצור. וכן ר' יהושע בן לוי שהיה אחר בית שני שהיתה בבחינת מלכות ועם כל זה חזנהו להנהו קטופי דהוה קיימי כי עגלי אמר {{צ|עגלים בין הגפנים}}. וכיוצא באלו הגוזמות. ולכן לפעמים כשהיו טובים ישראל היו בארץ ישראל גשמי ברכה מייחוד דחכמה ובינה - פעם אחד מחכמה לבד, ופעם אחד מבינה לבד, ופעם אחד מבין שניהם ביחד. והכל היה לפי מעשיהם של ישראל שעשו למטה. וזהו שאמר {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - הכוונה אם יהיה זכות תשתה מים זכרים לבד ולא מן זעיר אלא מן {{גמט דגש|חכמה העליונה}} שגימטריא {{גמט דגש|מטר}}. והוא נקרא 'השמים עליונים' כי המילוי של שלשה '''אהי"ה''' הנ"ל עם השלשה כוללים{{הערה|{{גמט דגש|ק"ם ק"ל קכ"ב}} עם ג' כוללים}} גימטריא {{גמט דגש|השמים}} - מפני שבא מהזכר לבד. והגשם הוא מן ה{{גמט דגש|שביל}} שגימטריא {{גמט דגש|גשם}}, והוא יסוד חכמה בלבד. והמים שתשתה הם ה{{גמט דגש|ט'}} יודין של '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן''' שהם מן החכמה. ואם לא יהיה כל כך זכות בישראל - {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - שהם ה{{גמט דגש|מטר}} שנשא מן {{גמט דגש|בשמים}} כשתוציא {{גמט דגש|קמ"ג}} ועם השלשה כוללים - גימטריא {{גמט דגש|השמים}}. וזהו {{צ|'''למטר השמים'''}} - ר"ל {{גמט דגש|מטר}} שיוצא מן {{גמט דגש|השמים}}. וה{{גמט דגש|גשם}} הוא מן {{גמט דגש|רל"ב}} ו{{גמט דגש|פלא}} שגימטריא {{גמט דגש|גשם}}, שהוא מהתחברות דחכמה ובינה ביחד. והמים שתשתה הוא {{גמט דגש|מים}} של '''ע"ב קס"א''' שיש בהם {{גמט דגש|ט'}} יודין כנזכר לעיל. וכל זה הוא מן {{גמט דגש|זכר ונקבה}} ביחד - עם שני תיבות - גימטריא {{גמט דגש|בשמים}}. ואם לא יהיה כל כך זכות בישראל - אזי {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - ששורש המטר הוא מן שם {{גמט דגש|ס"ג}} - כי '''מטר''' בא"ת ב"ש {{גמט דגש|גני}}, גימטריא {{גמט דגש|ס"ג}}. ו{{גמט דגש|הגשמים}} מן שלשה מילואי '''אהי"ה''' שיש בבינה לבד והמים הוא מה שנשא מן {{גמט דגש|גשמים}} כשמסתלק מהם '''קס"א וקמ"ג''' כנזכר, ונשארו כל המים נקבות לבד. ואלו שלשה בחינות היו מן זעיר ונוקביה בבית שני. * אם ישראל היו רובם זכאים - היה בא להם השפע מהזכר לבד. * ואם ישראל היו מחצה על מחצה - היה בא להם משפע מעורב מהזכר ונקבה ביחד. * ואם ישראל היו רובם חייבים - היה בא השפע מן הנקבה לבדה. ולפעמים שהיו הרבה עונות בישראל כגון בחטא עבודה זרה, וגם שהיו עוזבים את התורה ולא היו עוסקים בה - ואז אפילו מים נוקבין לא היה יורד להם. וזהו סוד הפסוק {{צ|ויחנו ברפידים ואין מים לשתות}}. הכונה הוא כי {{גמט דגש|אין מים}} - גימטריא {{גמט דגש|קנ"א}} שהוא מים נקבות; שלא היה להם מפני שהיה ביניהם פסל מיכה וגם שרפו ידיהם מן התורה. וכל הנזכר הוא גם כן בזמן הזה. והנה מכל מיני שפע הנזכר לעיל שהיה לפעמים יורד לישראל היה התמצית יורד לשבעים שרים, כמ"ש רז"ל במסכת תענית פרק א' על פסוק {{צ|הנותן מטר על פני ארץ וכו'}}. {{צ|תנו רבנן ארץ ישראל שותה תחלה ואחר כך כל העולם כולו. ארץ ישראל שותה מי גשמים, וכל העולם כולו שותה מי תמצית. ארץ ישראל מקשה הקב"ה בעצמו, וכל העולם כולו על ידי השליחה שנאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות}}, עכ"ל. הכונה כי הבינה שיש בה {{גמט דגש|נ'}} שערים - היא הנותנת מטר. וזהו {{צ|'''הנתן'''}} - '''נ' תנ"ה''' - כי מן שלשה '''אהי"ה''' שגימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}} שהם בבינה יוצא המטר על פני ארץ ישראל. והכל לפי זמן מעשים טובים שישראל עושים כנזכר. אבל {{צ|'''ושלח מים'''}} נקבות {{צ|על פני חוצות}} בחוצה לארץ שמתחלה יותן ביד '''סמא"ל ורה"ב''' - אחר כך הם מחלקים לשבעים שרים. וזהו {{צ|{{גמט דגש|שלח}}}} חסר '''ו'''' כתיב - עולה {{גמט דגש|סמא"ל רה"ב}} שהם הם שלוחים של הקב"ה. ועתה אחר החרבן נהפוך הוא - אשר אנו לוקחים התמצית והמה לוקחים השפע בעצמו כנזכר בזוהר פרשת תרומה {{ממ זהר|ב|קנב|ב}} על פסוק {{צ|ועשית השלחן עצי שטים וגו'}} - {{צ|כל זמנא דישראל עבדו רעותא דמאריהון הא על פתורא דמלכא אינון אכלי, וכל סעודתא אתתקן להון ואינון מההוא חדוה דלהון יהבי גרמי דאיהו תמצית לעכו"ם. וכל זמנא דישראל לא עבדי רעותא דמריהון - הא סעודתא לכלבא ואסתלק לון תמצית - ככה יאכלו בני ישראל את לחם טמא בגוים - דהא תמצית דגעולי עכו"ם אכלי. ווי לברא דמלכא דיתיב ומצפה לפתורא דעבדי מה דאשתאר מן פתורא איהו אכיל!}}. עכ"ל. ולכן נתקיים עתה בעונותינו הרבים הפסוק {{צ|ועצר {{גמט דגש|השמים}} ולא יהיה {{גמט דגש|מטר}}}} - כי היא הולך בחוצה לארץ לעבדים כי הם לוקחים ה'''מטר''' שהוא {{גמט דגש|גני}} בא"ת ב"ש, והמילויי' יורדים בארץ ישראל שהוא כמספר {{גמט דגש|גשמים}}. וזהו סוד {{צ|תחת {{גמט דגש|שפחה}} כי תירש גבירתה}} - כי מתחלה כל ה{{גמט דגש|ד'}} מילואי '''אהי"ה''' - {{גמט דגש|קס"א קס"א קנ"א קמ"ג}} - הכל היו משפיעים בארץ ישראל בסוד {{צ|'''ויתרו''' ארץ כנען}} - כי ארבעה מלוי '''אהי"ה''' גימטריא {{גמט דגש|יתרו}}. ואז היתה נקרא ארץ ישראל {{צ|{{גמט דגש|גבירתה}}}} - כי ארבעה מילויים עם ארבעה כוללים - גימטריא {{גמט דגש|גבירתה}}. והמילוי של שלשה '''אהי"ה''' בלבד היו יורדים בחוצה לארץ שהם גימטריא {{גמט דגש|שפחה}}. אבל עתה {{צ|תחת '''שפחה''' כי תירש גברתה}} - כי בארץ ישראל אינו יורד כי אם השפע במספר {{גמט דגש|שפחה}}, אבל בחוצה לארץ הוא יורד כמנין {{גמט דגש|תנ"ה}}. וזהו שאמר {{צ|{{גמט דגש|תנה}} עון על עונם ואל יבואו {{גמט דגש|בצדקתך}}}} {{ממ|תהלים|סט|כח}} שעולה {{גמט דגש|יתרו}} במספר ארבעה מילואים. וזהו שאמר הכתוב {{צ|כי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים}}. ר"ל וכי ימכור 'איש' - דא קב"ה, {{צ|את בתו}} - דא שכינתא, {{צ|לאמה}} - שלא יהיה לה שפע אלא מה שהיה אל השפחה מקודם והשפחה שיהיה לה עתה מה שהיה מקודם לגברתה. {{צ|לא תצא כצאת העבדים}} שיוצאים בראשי אברים, אבל היא אינה יוצאת בראשי אברים שהוא {{גמט דגש|קס"א}} הראשון שהם בחכמה בינה דעת בג' ראשונים שלה. אלא עם הג' '''אהי"ה''' בלבד שעולים {{גמט דגש|תנה}} הרמוז בראשי תיבות {{צ|'''ל''''א '''ת''''צא '''כ''''צאת '''ה''''עבים}} - הוא {{גמט דגש|תכלה}} גימטריא {{גמט דגש|תנה}}. או ר"ל אף על פי שהיא נמסרת ל{{גמט דגש|שפחה}} - מכל מקום לא תצא כצאת העבדים אלא {{צ|ומלכותה בכל משלה}}. וזהו ששלשה מילוים עם שלשה כוללים גימטריא {{גמט דגש|שלטון}}, וגם גימטריא {{גמט דגש|שופט}}. שאף על פי שהיא עתה {{גמט דגש|שפחה}} - מכל מקום היא שולטת בכל. ולכן עתה הוא מנהיג ארץ ישראל מטטרו"ן שהוא נקרא {{צ|{{גמט דגש|משנה}} למלך}}, כי השלשה מילוים עם השלשה כוללים גימטריא {{גמט דגש|משנה}}. שמתחלה היתה השכינה בעצמה בלא לבושיה זן ומפרנסת את ארץ ישראל, ועתה היא מתלבשת במטטרו"ן הנקרא '{{גמט דגש|שפחה}} דשכינתא', אמה העבריה. ועל ידו היא מפרנס את הארץ. ולכן עתה בגלות נקרא ארץ ישראל {{גמט דגש|ארץ צבי}} - שגימטריא {{גמט דגש|שפחה}} שאינה מקבלת שפע אלא במספר {{גמט דגש|גשמים}} העולה {{גמט דגש|שפחה}}. וזהו שאמר פרשת לך לך {{ממ זהר|א|צה|ב}} {{צ|אי לך ארץ שמלכך נער - ווי לעלמא דמסטרא דא ינקא}} שהוא על ידי מטטרו"ן הנקרא 'נער' שהוא {{צ|{{גמט דגש|משנה}} למלך}} - בגימטריא {{גמט דגש|פרנסה}} שעל ידו מתפרנסת הארץ. וזהו שאמרו רז"ל במסכת כתובות פרק א' {{צ|אמר ר' אבהו אפילו '''שפחה''' שבארץ ישראל מובטח לה שהיא בת עולם הבא. כתיב הכא "לעם עליה", וכתיב התם "שבו לכם פה עם החמור" - עם הדומה לחמר}}. רוצה לומר כל מי שדר בארץ ואינו מקבל אלא בחינת {{גמט דגש|שפחה}} - ידור בה, כי ע"י מובטח הוא שהוא בן עולם הבא כי השלשה '''אהי"ה''' הם בבינה כנזכר הנקרא {{צ|עולם הבא}}. והג' מילויים שלהם נקראים {{צ|בת עולם הבא}}. וכמו שהיא מובטח שהיא 'בת עולם הבא' - שכל השפע שלה בא מבינה הנקרא 'עולם הבא' -- כך המקבל מזאת השפע נקרא 'בן עולם הבא'. ומה שלמד גזרה שוה מן {{צ|שבו לכם פה עם החמור - עם הדומה לחמור}} - זה יובן במ"ש בזוהר פרשת כי תצא {{ממ זהר|ג|רעה|ב}} {{צ|ולא אתקרי תמן מלך עד דרכיב בסוסיא דיליה}} - דא כנסת ישראל. {{צ|קב"ה כד איהו לבר מאתריה לאו איהו מלך}} ולכן רכיב על חמרא שהוא מטטרו"ן שהוא חמרא לגבי מלכא וגו', עיין שם. וזהו שאמרו {{צ|עם הדומה לחמור}} שהוא דומה לחמור לגבי קב"ה - מכל מקום הוא {{צ|'''משנה''' למלך}}. ולכן כל מי שדר בארץ ישראל בחורבנה ומקבל אפילו פת חרבה (שהוא השפע של מטטרו"ן כנזכר שהוא '''משנה''') - הקב"ה גם כן נותן לו {{גמט דגש|נשמה}}. וזהו שכתוב {{צ|נותן {{גמט דגש|נשמה}} לעם עליה}}. וזהו סוד הפסוק {{צ|למטר השמים תשתה מים}} כי אותיות {{גמט דגש|מטר}} הוא '''מטטרון''' הנקרא {{צ|{{גמט דגש|חמר}} גרם}} כנזכר - שגימטריא {{גמט דגש|מטר}} עם הכולל. ונשאר אותיות {{גמט דגש|טו"ן}} ד'''מטטרון''' שגימטריא {{גמט דגש|אדני}} להורות כי הוא '''חמר''' ל'''אדני'''. כי על ידי התלבשות השכינה בתוכו יבא {{גמט דגש|גשמים}} ו{{גמט דגש|מטר}} בארץ ישראל. וכן '''אדני''' בא"ל ב"ם הוא {{גמט דגש|לסג"ש}} - גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}. והנה כמו שארץ ישראל שאפילו שהיא בחורבנה היא בתכלית הטהרה והקדושה ולזה היא ניזונת תמיד ממים זכרים אפילו בזמן הזה אותו התמצית שהיא מקבלת הוא מים זכרים -- כך ארץ מצרים מעלתה בתכלית הטומאה ולזה נקרא {{צ|ערות הארץ}} כנ"ל. ולכן לא היתה ראויה להיות ניזונת ממים זכרים אלא מנילוס שהם מים נקבות. ואפשר שזהו סוד {{צ|לא כארץ מצרים וגו' והשקית ברגלך כגן הירק}}. אמנם אברהם לאהבת ישמעאל בנו התפלל עליו ואמר לו {{צ|ישמעאל יחיה לפניך}} - שהניזון ממים נקבות חייו אינם חיים. והאל יתברך השיבו {{צ|ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו וגו'}}. והברכה היא סוד הטיפה{{הערה|נלע"ד הכוונה כי {{גמט דגש|ברכה}} עולה {{גמט דגש|זכר}} - ויקיעורך}} כנז"ל. והכוונה הוא אחר שכבר גזרה חכמתו יתברך שלא ירדו הגשמים בארץ מצרים ואי אפשר שתהיה גזרתו בטילה - לזה בשביל תפלת אברהם נתנה למצרים זאת הטיפה. ודע שהמים הנקבות נחלקים לשלש בחינות זו למעלה מזו. * הבחינה ראשונה היותר פחותה היא המים השואבים{{הערה|כך מובא גם בדפוס ויניציא וגם ירושלים. והיה נלע"ד שיש להגיה 'השאובים', וצע"ע - ויקיעורך}} ששואבים בני אדם ביד מן הנהרות ומן המעינות להשקות גני הירק. ואלו נקרא {{צ|מתים}}. וזהו היתה מעלת מצרים קודם מעלת אברהם. ואפשר שזהו אמרו {{צ|לא כארץ מצרים וגו' והשקית ברגלך וגו'}}. * והמדרגה השנית למעלה מזו היא המים הנמשכים מן המעיינות והנהרות ואלו נקרא {{צ|מים חיים}}. * המדרגה השלישית היא מי גשמים שהם נקבות והם כשמתמלאים העבים ממימי הים והנהרות המרים והרעים מתמתקים ונהפכים למים מתוקים וטובים ויורדים. ואלו הם יותר משובחים מן הראשונים עם היות שהם נקבות. וכמו שהמים הנקבות נחלקים לשלשה חלקים כנ"ל - כן הענין במים זכרים נחלקים גם כן לשלשה מדרגות. * והמדרגה הראשונה היא כשהגשמים יורדים ואויר השמים כולו גוון אחד. ר"ל שאינו טלאים טלאים מגוונים משונים. * השני כשיוצא חתן לקראת כלה. * השלישי היותר מעולה היא כשהשמים מגשימים ג' ימים רצופים יומם ולילה בלי הפסק. והנה ה{{גמט דגש|כ"ט}} מיני פירות האילן והחטה - אינם מוציאים פירות אלא על ידי אחד מאלו השלשה מיני מים זכרים. והאתרוג גדל אפילו במים שאובים. וז"ש רז"ל {{צ|אתרוג גדל על כל מים}}, ולזה הוא שוה לירק לענין המעשר מצד שפלתו. ולזה נקרא {{צ|פרי עץ הדר}} - שפלותו הוא הדרו שאין חשוב והדר לפניו יתברך אלא מי שהוא שפל. ודע כי אין דבר גשמי למטה שלא יהיה תחלה רוחני דוגמתו למעלה. והגשמים הם כמו צל מהרוחני באופן שכל השלשים מיני פירות הנ"ל כולם נמצאים למעלה בגוונם וצורתם אלא שהעליונים הם רוחניים והתחתונים הם גשמיים, והם צל מרוחניים. ואם לא היה מצל לא יהיה צל. עד כאן ===מעלת המהלך בארץ ישראל ד' אמות=== '''מעלת המהלך בארץ ישראל ד' אמות''' {{צ|אמר ר' יוחנן כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} '''האופן הראשון''' - הנה האר"י זלה"ה פירש מאמר הזה באופן זה.{{ש}} דע כי ארץ ישראל נקראה 'לאה ורחל'. וזהו סוד כוונת ההליכה בארץ ישראל - הם שתי בחינות; האחד בלאה ואחד ברחל. וברחל תכוין שהרגלים ההולכים הם נצח הוד דזעיר אנפין המושכין מוחין לרחל כנודע כי אין לה רק שני מוחין, ושני מוחין אלו הם שתי שמות {{גמט דגש|יו"ד ה"י}}, והם בגימטריא {{גמט דגש|ע'}} במנין {{גמט דגש|הליכה}}. ובלאה תכוין מה שאמרו ז"ל {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל וכו'}}. והענין כי לאה היא אחורי ישראל, ואין כנגדה יעקב. ולכן יותר נקרא לאה {{צ|ארץ ישראל}} מרחל. והנה תכוין שהלא כבר ידעת שהמוחין שנכנסים בזעיר אנפין הם מוחין דאבא ואמא. וכבר ידעת איך יוצאים {{גמט|ד'}} בחינות לאה: אחד ביסוד דחכמה, ואחד ביסוד דבינה, ואחר מבפנים ואחד מאחורי זעיר אנפין. והשנים מהם הם הארת חכמה, ושנים הארת בינה. וסדרם הם אבא ואמא אבא ואמא. וכבר ידעת שכל המוחין הם ד' - חכמה ובינה חסד וגבורה. והנה האמת הוא שבלאה הראשונה הסמוכה אל יסוד החכמה - שם הם כל הד' הארות דחכמה. ובשניה נסתלקה הארת דחכמה ונשארו השלשה. ובשלישית נשארו ב' לבד. ובחיצונה לא יש רק הארת הגבורות דחכמה לבד. ואלו הם {{צ|ארבע אמות}} - אל תקרי אַמות אלא אִימות מלשון אֵם. והנה כל ארבע אלו הם מוחין דחכמה - כי במוחין דבינה אין לנו עסק בהם. וכבר ידעת שכללות חכמה הוא {{גמט דגש|ע"ב}}. ומילויו {{גמט דגש|מ"ו}} - והוא בגימטריא {{גמט דגש|אמה}}. ואלו הם סוד {{צ|ארבע אמות}} שמהם נעשים ארבע אימות. ואף על פי שהם סוד חכמה ובינה חסד וגבורה - להיותם כולם בחינת חכמה נקרא כולם בארץ ישראל מילוי {{גמט דגש|ע"ב}} שהוא {{גמט דגש|מ"ו}} כמנין {{גמט דגש|אמה}}. ולפי שכל המוחין הם בזעיר אנפין וכשיוצאים אל הנוקבא אינו יוצא רק מילוי לבדו - ולכן אינו יוצא רק שיעור {{גמט דגש|אמה}} לבד שהוא המילוי; כי {{גמט דגש|מלוי}} גימטריא {{גמט דגש|אלהים}} שהוא דין. ולכן הנוקבא היא דינים. והנה ההליכה בלאה אינה כמו רחל - כי שם הוא נצח הוד דזעיר אנפין וכאן הוא נצח הוד דבינה שני פרקין עילאין. ותכוין בהליכה זו אל נצח הוד דבינה. גם יש חילוק אחר. כי בכאן הם ד' אמות שהם סוד כל הארבע מוחין דחכמה. אך למטה הם שני מוחין לבד דבינה. ולפי שכל ההארות אלו היוצאות מחכמה אינם יוצאות אלא על ידי בינה - ולכן נקרא {{צ|מהלך}}. וזהו {{צ|'''המהלך''' ארבע אמות בארץ ישראל}} - כי {{גמט דגש|מהלך}} גימטריא {{גמט דגש|צה}} והוא מילוי אחוריים ד{{גמט דגש|ס"ג}} שהיא בינה שגימטריא {{גמט דגש|ס"ג}}. וכשתסיר {{גמט דגש|ע"ב}} שהם אחוריים מ{{גמט דגש|קס"ו}} - ישאר {{גמט דגש|צ"ה}} כמנין {{גמט דגש|מהלך}}.{{ש}} עכ"ל. '''האופן הב'''' על דרך מה שכתב האר"י זלה"ה בספר דרושים. וזה לשונו:{{ש}} דע כי קומת המלכות הנקרא {{צ|ארץ ישראל}} שיעורה עשר ספירות. והיא שוה אל שיעור קומת זעיר אנפין. וכבר נודע שמחצי תפארת שבבינה עילאה - משם התחיל רישא דזעיר אנפין. וכשהיא גדולה כמוהו ממש כי גם ראשה מגיע שם. ונמצא שמחצי הבינה ולמטה מתחלת ארץ ישראל. ונשארו למעלה ב' ספירות וחצי שהם כתר וחכמה וחצי בינה. וכדוגמא זו ממש היא למטה כי הלא שיעור היא עשר ספירות, והנה מתחלת מקום העיקרי בחצי תפארת דזעיר אנפין כנזכר באדרא. ונמצא אם נחלק עשר ספירות משם ולמטה יתמשך עשר ספירות דמלכות עד חצי נצח שבבריאה - כי הלא יש לה מקום בזעיר אנפין שיעור ג' ספירות וחצי שהם מחצי תפארת עד יסוד. ואחר כך לוקחת לתשלום העשר ספירות שלה {{גמט|ו'}} ספירות וחצי אחרות בבריאה והם כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת וחצי נצח. ואז נשלמת לחשבון עשר שלה - כי שם מקומה האמיתי מחצי תפארת דזעיר אנפין עד חצי נצח דבריאה. ונמצא שנשאר מבריאה שלשה ספירות וחצי. וכבר ביארנו שהמלכות דבריאה היא תמיד בהיכל שביעי דיצירה. וכן הענין בכל מלכות דבריאה יצירה עשייה כנודע. אם כן נמצא שנשארו שתי ספירות וחצי שאין שם גבול 'ארץ ישראל' שהיא המלכות דאצילות. ולכן כנגדם נשארו שני שבטים וחצי בחוצה לארץ.{{ש}} עד כאן לשונו. ונלע"ד שבזה יובן מה שאמרו רז"ל {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל}} (שהם חצי נצח העליון ותפארת וגבורה וחסד וחצי בינה של י' ספירות דבריאה) {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - מפני שהוא זוכה לבינה דבריאה שנקראת {{צ|עולם הבא}}. '''האופן הג'''' - הוא על דרך מה שמביא הרב חיים ויטאל ז"ל בספר הגלגולים פרק ט"ו - כי הששה תחתונות דיצירה היו קודם חטא אדם הראשון במקום שהם עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דבריאה, וארבע ספירות הראשונות דעשיה היו אז במקום שהם עתה ד' תחתונות דבריאה. והששה אחרונות דעשיה היו אז במקום שהם עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דיצירה. ונמצא כי סיום ארבע עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה היו מסתיימים במקום שמסתיימים עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דיצירה. ונמצא כי זעיר ונוקבא דאצילות היו אז במקום שהם עתה אבא ואמא דאצילות - כי עולם הבריאה היה במקום זעיר דאצילות, וארבע ראשונות דיצירה היו במקום נוקבא דאצילות. ונמצא כי מה שהיה עתה ארבע אחרונות דיצירה וכל עשר ספירות דעשיה היה אז חלל ומקום פנוי, ושם היה מדור לכל הקליפות והחיצונים. והנה שיעור מקום החלל הזה הם שיעור {{גמט|י"ד}} ספירות כנזכר. וכמו שאמרו רז"ל {{צ|למה נקרא שדי - שאמר לעולמו {{גמט דגש|די}}}} - ר"ל שלא יתפשטו יותר מזה השיעור של {{גמט דגש|די}} כדי שבמקום ה{{גמט דגש|ד"י}} אלו ישאר מקום פנוי אל מדור הקליפות כנזכר. ואחר שחטא אדם הראשון ירדו העולמות למטה בתוך הקליפות. נמצא כי במקום של הקליפות שהיו בתחלה ירדו עתה ד' תחתונות דיצירה ועשר ספירות דעשיה וכולי. ועיין שם. והנה צריך האדם לתקן מתתא לעילא. מתחלה צריך לתקן כל בחינת {{קיצור|נר"ן ח"י|נפש רוח נשמה חיה יחידה}} דמלכות דעשיה, ואחר כך נר"ן ח"י דזעיר דעשיה. ואחר כך נר"ן ח"י דבינה, ואחר כך נר"ן ח"י דחכמה דעשיה. ואחר כך נר"ן ח"י דאריך דעשיה. וכמו אלו כמה וכמה בחינות לאלפים ורבבות שיש בעולם העשיה. כל אלול צריך לתקן בר נש כדי שיוכל לעלות ממדרגה למדרגה עד עולם היצירה. {{ש}} וכן צריך לתקן גם כן כל אלו הבחינות הנ"ל ביצירה. וכן בבריאה וכו'. עיין שם בספר הגלגולים פ"א. והנה כל זמן שהאדם מתקן את עצמו וגם העולמות - כל זמן שלא הגיע לתפארת דיצירה לתקן אותו - עדיין הוא בסכנה גדולה שלא יפתוהו הקליפות. כי אלו ה{{גמט דגש|י"ד}} עולמות הם נקרא מדור הקליפות, עץ הדעת טוב ורע. ויקלקל פעם אחרת כל מה שתיקן. אבל כאשר זכה והגיע לתפארת דיצירה ויצא מחוץ לקליפות - שוב לא במהרה הוא חוטא. ועליו נאמר {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} - כי נכנס בעץ החיים ואז מובטח שהוא בן עולם הבא. וזה שאמר רבי יוחנן {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}}, שהם הארבע ספירות נצח הוד יסוד מלכות, והגיע עד תפארת דיצירה - אזי הוא {{צ|מובטח שהוא בן עולם הבא}} כי הקב"ה מסייע אותו וישמור אותו מכל חטא ועון. ומה שאמר {{צ|בן עולם הבא}} הוא על דרך שידוע שיש {{צ|חלק עולם הבא}} במלכות, {{צ|בן עולם הבא}} בתפארת, {{צ|מזומן לחיי עולם הבא}} בחכמה ובינה. והנה מאחר שזה הגיע בתיקונו עד תפארת דיצירה - לכן נקרא {{צ|בן עולם הבא}}. אבל {{גמט דגש|מי יעלה בהר יהוה}}, שגימטריא {{גמט דגש|ארץ הצבי}}, שיוכל לתקן בזמן הזה כל הבחינות דעשיה ומכל שכן דיצירה. ומי יקום במקום קדש שהוא בתפארת דיצירה. שכבר יצא ממדור הטמא ונכנס בארץ הקדושה ארץ החיים שהוא בעץ החיים בלבד ולא טוב ורע. ולכן גם כן {{גמט דגש|מי יעלה בהר יהוה}} - גימטריא {{גמט דגש|חנוך מטטרו"ן}} - דמטטרון מקנן ביצירה כנודע. וזהו סוד שאמרו רז"ל {{צ|נותן נשמה לעם עליה}} - ר"ל למי נותנים נשמה פרטית - {{צ|לעם עליה}} - לאלו שזכו לעלות למעלה מארץ ישראל שהוא למעלה מעולם היצירה שהוא לעולם הבריאה דתמן היא בחינת 'נשמה'. אבל {{צ|ורוח להולכים בה}} - רוצה לומר שכל זמן שהוא עדיין בתיקון דיצירה - אין לו אלא בחינת 'רוח' שהוא בחינת יצירה. וגם נודע כי בבריאה הוא {{גמט דגש|אל שדי}}, ובעולם היצירה הוא {{גמט דגש|אל הויה}}, ובעולם העשיה הוא {{גמט דגש|אל אדני}}. {{ש}} והנה {{גמט דגש|אל הויה}} גימטריא {{גמט דגש|מזבח}} - דתמן בעולם היצירה הוא המזבח - עיין שם בדרוש {{צ|אסור חג עד קרנות המזבח}}. וזהו שאמר רב ענן במסכת כתובות פרק י"ג {{צ|כל הקבור בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח. כתיב הכא מזבח אדמה תעשה לי, וכתיב התם וכפר אדמתו עמו}}, עכ"ל. והוא הדבר אשר דברנו - כי מאחר שכל ארץ ישראל הוא נקרא {{גמט דגש|מזבח}} - אם כן מי שקבור שם כאילו קבור במקום המזבח עצמו. '''האופן הרביעי''' - הוא הדרך שדורשי רשומות אומרים {{צ|וכפר '''אדמתו'''}} - '''ד' אמות'''. הנה מה טוב ומה נאה *כוין זה לדרכנו כי ארבע ספירות תחתונות דיצירה נקרא {{צ|ארבע קרנות המזבח}}, כי המזבח היא מלכות דיצירה העומדת בראש העשיה, וארבע ראשונות דעשיה הם עולים במקום ארבע תחתונות דיצירה שהם נקרא {{צ|קרנות המזבח}}. עיין שם באורך. וז"ש {{צ|וכפר ארבע אמות עמו}} - ר"ל הארבע ספירות תחתונות דיצירה הנקרא {{צ|ארבע קרנות המזבח}} - הם בעצמם מכפרים - ששם שורש המזבח שמכפרת עונות ישראל. וז"ש גם כן {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - רוצה לומר מאחר שעלה למעלה מהמזבח - אם כן כבר נמחלו לו כל עונותיו. ומאחר שאין לו עוננות - בוודאי שמובטח לו שהוא בן עולם הבא. ובזה מתורץ שאמרו רז"ל {{צ|ארץ ישראל הוא באמצע היישוב}}. הכוונה כי עולם האצילות נקרא 'עולם הזכר - עולם עמידה'. אבל שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה נקרא 'עולם הנקבה - עולם הישיבה'. וז"ש {{צ|ארץ ישראל}} - שהוא עולם היצירה - הוא {{צ|באמצע עולם היישוב}} - שהוא בין בריאה לעשיה. '''האופן החמישי''' - הוא על דרך שמביא שם האר"י זלה"ה כי אותם ארבע ראשונות דעשיה עומדים בארבע תחתונות דיצירה הנקרא {{צ|קרנות המזבח}} - הם סוד ארבע מוחין שנמשכים מן אצילות עד שם. והם סוד ארבע שמות '''יה"ו''' של '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן'''. ומלובשים בארבע '''אה"י''' (שנים דיודין, ואחד דאלפי"ן, ואחר דההי"ן) שהם סוד המוחין המלובשים בנצח הוד יסוד דאימא, ונמשכים למטה בעשיה. ושמות אלו בגימטריא {{גמט דגש|קרנות}}. והם ארבע ראשונות דעשיה כנז"ל והם בגימטריא {{גמט דגש|שנות}} '''חיים''' - כי מוחין אלו נקראים 'חיי המלך', ובם {{גמט דגש|אהיה הויה אהיה}} בגימטריא {{גמט דגש|חיים}}. ונחלקים לארבע מוחין בסוד השמות הנזכר שעולין {{גמט דגש|שנות}} ונקראו {{צ|שנות חיים}}. וזהו סוד ההארה הנמשכת לעשיה ביום אסרו חג וגו', עיין שם. והנה נודע כי ארבע שמות {{גמט דגש|הויה אהי"ה}} גימטריא ארבעה {{גמט דגש|אמה}} - שכל {{גמט דגש|הויה אהיה}} גימטריא {{גמט דגש|אמה}} עם הכולל. והנה בכל שחרית גם כן בפרשת צו בקרבן התמיד צריך לכוין להעלות פנימיות דעשיה שמלבישין הארבע חיצוניות אחרונים דיצירה. לכן צריך גם כן לכוין להמשיך '''קרנות''' המזבח אליהם כדי שיוכלו בכח זה לעלות. וזהו שאמר {{צ|כל המהלך}} - שהוא גורם שהולך בסוד המשכת השפע ה{{צ|ד' אמות}} הנ"ל שהם ארבעה {{גמט דגש|אהיה}} וארבעה {{גמט דגש|יהו"ה}}. {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - כי אלו הם המוחין המלובשים בנצח הוד יסוד דאימא הנקראת 'עולם הבא', ומאחר שגורם שמהלכים שם הד' אמות - זוכה הוא גם כן לבינה שהיא עולם הבא; שהוא גם כן מקבל משם תמיד השפע של הבינה. כי {{צ|ברכות לראש צדיק}} כנודע. וזהו שמדייק {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל}} - כי {{גמט דגש|שנות חיים}} עם כללות ארבעה '''יהו"ה''' וארבעה '''אהי"ה''' - גמטריא {{גמט דגש|ארץ ישראל}}. ולכן יש לו גם כן חיי עולם הבא. '''האופן הששי'' - נראה לי שרז"ל רמזו בארץ ישראל שהיתה מקודם חטא אדם הראשון שהיו ארבע ראשונות דיצירה במקום שהוא עתה נוקבא דאצילות כנגד ארבע ספירות תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין. וששה תחתונות דיצירה במקום שהם עתה ששה ראשונות דבריאה. וזהו שאמרו רז"ל {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}} - שהם הארבע ספירות עליונות דיצירה, ירצה שזכה לתקן כל המדרגות עד שהגיע לארבע עליונות ד'ארץ ישראל' (שהיא עתה נוקבא דאצילות). {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - מאחר שזכה לנפש דאצילות - מובטח הוא שלא יבא חטא לידו. כי מה שאמרו רז"ל {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} הוא מי שזכה לנפש דאצילות. והבן היטב. '''האופן השביעי''' - הוא על דרך מה שאמר בספר הגלגולים סוף פרק י"ז שאחר שנברא אדם הראשון משעה חמישית ולמעלה היו העולמות עולים יותר. כי זעיר אנפין עלה במקום אריך אנפין, ונוקבא דזעיר אנפין במקום חכמה, ועשר ספירות דבריאה במקום בינה דאצילות, ועשר ספירות דיצירה במקום זעיר דאצילות, וארבע ראשונות דעשיה במקום נוקבא דאצילות. נשארו ששה תחתונות דעשיה מחוץ לאצילות בסוד {{צ|עיבורה של עיר וכו'}}, עיין שם. והנה עתה זעיר דאצילות נקרא 'ארץ ישראל', וזה נעשה בכל מנחת שבת. אבל אין מעלה יותר לעולמו לעלות מפני חטא אדם הראשון. אם כן מוכרח שארבע מוחין דזעיר נקרא {{צ|ד' אמות דארץ ישראל}}. וזהו שאמר {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}} - הכוונה שגורם ליכנס המוחין בתוך הזעיר אנפין בסוד גדלות. {{צ|מובטח לו שהוא בן העולם הבא}} - שיש לו נשמה דחכמה ובינה דאצילות, שיש כח בידו שיוכל להמשיך המוחין בתוך הזעיר. והנה המוחין ה' ארבע '''אהיה''' וארבע '''הויה'''. וכל {{גמט דגש|הויה אהיה}} - גימטריא {{גמט דגש|אמה}} כמו שפירשנו למעלה, עיין שם. '''האופן השמינית''' - על דרך הידוע על שם הפסוק {{צ|יהוה בחכמה יסד ארץ}}. והנה בחכמה יש לו עשר ספירות - כל אחד שם {{גמט דגש|ע"ב}} - הרי {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|ע"ב}} - גימטריא {{גמט דגש|ארבע אמות}}. וזה שאמר {{צ|כל המהלך '''ארבע אמות''' בארץ ישראל}} שהיא נוקבא דזעיר אנפין, {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}}. כי כמו שזעיר אנפין (שהוא נקרא {{צ|בן עולם הבא}}) והוא מתקן את המלכות - כן הוא גם כן מתקן המלכות על ידי המשכת {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|ע"ב}} דחכמה בתוכה הנקרא 'ארץ ישראל' (שהוא זעיר), כי אין תיקונה אלא על ידי חכמה כנודע. '''התשיעית''' - על דרך שמביא האר"י זלה"ה שכל בניינה דנוקבא דזעיר נעשית מנצח הוד יסוד דזעיר הנקרא 'בונים', שנאמר {{צ|וכל בניך למודי יהוה}} - אל תקרי בניך אלא בוניך מפני שהם בונים פרצוף דנוקבא. * כי ג' פירקין ראשונים דנצח הוד יסוד דזעיר אנפין נעשים חכמה בינה דעת דנוקבא. *ו{{גמט|ג'}} פרקין אמצעים דנצח הוד יסוד דזעיר אנפין נעשים חסד גבורה תפארת דנוקבא. * וג' פרקין תחתונים נעשית נצח הוד יסוד דנוקבא. * ושליש תחתון דתפארת דזעיר אנפין נעשה כתר דנוקבא. והענין הוא כי ההארה של תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין יוצאה לחוץ ומתקן ובונה פרצוף דנוקבא הנקראת {{צ|ארץ ישראל}}. ואלו ה{{גמט דגש|ד'}} ספירות תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין נקרא {{צ|ארבע אמות}}. כמו שאמרו רז"ל {{צ|מיום שנחרב בית המקדש אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה}}. הכוונה הוא שנתמעטה פרצופה ואין שיעור קומתה מגיע אלא כנגד ארבע ספירות תפארת נצח הוד יסוד שלו. ולכן עיקר התיקון שאנו עושים לה עתה בגלות הוא להאיר אותם ד' אמות בתוך המלכות הנקראת 'ארץ ישראל'. וזהו שאמרו {{צ|כל המהלך בארץ ישראל ד' אמות}} - ירצה שגורם על ידי קיום מצותיו בארץ ישראל התלויות בארץ שמאירים אור ד' אמות (תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין) בארץ ישראל שהיא המלכות - {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - ר"ל מובטח שהוא עלה במדרגת 'בן עולם הבא' שהוא זעיר אנפין - בן הבינה הנקראת 'עולם הבא'. כי כמו שהזעיר תמיד עיני ה' בה ומאיר בה - גם כן זה שגורם הליכת ד' אמות בה - הוא בדמות בעלה דמטרוניתא הנקרא {{צ|בן עולם הבא}}. ===במעלת מיתת ארץ ישראל וחוץ לארץ=== '''במעלת מיתת ארץ ישראל וחוץ לארץ''' נאמר שהם ד' מדרגות דרך כלל * '''א'''' - משובחי ארץ ישראל * ה'''ב'''' - שאר יושבי ארץ ישראל * ה'''ג'''' - משובחי חוצה לארץ * ה'''ד'''' - שאר יושבי חוצה לארץ המעלה הראשונה - משובחי ארץ ישראל - אלו לא יצדק בהם לשון 'מיתה' כלל, אלא על דרך שיתוף השם. ועליהם נאמר 'גויעה'. והם משל לאיש השוכב על ערסו כלוא בבית, לא יצא ולא יבא. כך האיש המשובח - אף בשרו ישכון לבטח כענין ר' אלעזר שעמד כך שנה בלי קבורה קיים (כמו שאמרו רז"ל במסכת מציעא) וכענין אחאי בר יאשיה דגששיה, וכמה יחידים בדורות. ומכללם בתוספת מעלה האבות. וזה מפני שקדשו עצמם במותר להם אפילו בהרהור. וכאילו אינם מתים. וקרובים למעלה זו היא מעלת הקדושים המתים בחוצה לארץ כענין יעקב. ולזה לא מנע עליית גופו לארץ ישראל שהיה יודע שאין תביעה לחצונים עליו שלא נהנה ממנו. וכזה היתה קדושת רבי בשעת פטירתו כשזקף עשר אצבעותיו. וכן מעלת משה רבנו ע"ה שנתעסק הקב"ה בקבורתו. וכמעלת מיתת אהרן ומרים - הכל מעלה א' מפני קדושתם. ואלו אינם חייבים בכליון הגוף בעפר מפני שפלטו להם מעון אדם הראשון וטהרו עצמן ממנו כל האפשר ונעשו מרכבה עליונה, וגופם קיים ולא מתו. והם {{צ|ישיני עפר}}. '''המעלה השלישית''' היא מעלת שאר מתי ארץ ישראל שהם אינם חייבים לקליפה מה שנזונו ממעדני עולם מפני שלא אכלו מדילה - שהרי ארץ ישראל מזונותיה ופרנסתה תחת יד ורשות הבורא. לכך כשתבא לדרוש מה אכלו יאמרו לה כי לא מדילה אכלו ושתו, רק מדיליה אכלו ושתו. אמנם נתחייבו כליון הגוף מפני חטא אדם הראשון שלא נתרחקו ממנו ונכנסו תחת עונש {{צ|כי עפר אתה}}. ומיד הגוף כלה והנשמה מתקדשת. ומטעם זה הם מטמאים במגע ובמשא מצד קליפה ראשונה שפגם אדם ודבקה בהם המות. ובזה יש תקנה אל הדרים בחוצה לארץ שלא תשלוט עליהם טומאה כלל - כי הלא מצינו כמה וכמה צדיקים לאלפים ולרבבות שמתו בחוצה לארץ. אמנם תקנתם היתה כי לא אתענגו כל יומיהן בתר הנהו הנאות הגוף, כי כל מזונות והנאות הגוף הוא מצד הקליפה כנודע. ואמנם לא אתענגו רק בתענוגי מצוה כגון סעודת מצוה דחתן וברית מילה או בסעודתי דשבת ויום טוב - כי אז אין טומאה שורה כלל דכולהו מטמרי בנוקבא דתהומא רבא. ואין המזון יורד בשבת אלא מצד הקדושה. ואז אפילו בהיותם בחוצה לארץ - אין טומאה שורה עליהם לפי שיאמרו "הלא לא נהנינו ממך בחול כלל אפילו בגופינו! אלא כדי קיום הנפש לעסוק בתורה", כמו שכתוב {{צ|צדיק אוכל לשובע נפשו}}. ובזה יש תקנה אפילו למתים בחוצה לארץ. '''המעלה הרביעית''' - היא לאותם אשר אתענגו בתענוגים ובהכרח היה לאשלטא עליה רוחא דמסאבותא - אפילו יש בידם תורה ומעשים טובים - ההוא רוחא דמסאבותא אסתאיב בגוויה וכד מית גם כן לא סליק מיניה עד שישוב גופו עפר כנודע. והנה כיון שרוח הטומאה אסתאיב ביה - נמצא דאי סלקין לההוא גופא לאתקברא בארץ ישראל בתר דמית - נמצא אף על פי שנקבר בארץ ישראל - אין לו תקנה. והטעם כי האדם אף על פי שדר כל ימיו בחוצה לארץ ואחר כך בא בחיים חייתו לארץ ישראל - הנה הטומאה בורחת ממנו כנ"ל. אמנם כד מית בחוצה לארץ - וברחה הנשמה הטהורה - ואשתאר ההוא רוחא דמסאבותא ואסתאיב בגוויה כנודע. וזהו סוד הטפה שזורק חמלאך המות בגוף להמיתו. ולכך המת הוא אבי אבות הטומאה - כי אסתאיב ואתקשיר ההוא רוחא בגוויה ונשמה קדושה שתדחה אותו אינה שם. ולכך אפילו בבואו לארץ ישראל להקבר שם - אין לו תקנה כיון שיצתה נפשו בחוצה לארץ. ועליו כתיב {{צ|ותבאו ותטמאו את ארצי}}. הנה מי לנו גדול מיוסף הדבק בארץ ישראל בסוד 'צדיק וצדק'. ולא שלטא כלל רוח מסאבא עליה. ועם כל זה לפי שיצאת נשמתו בחוצה לארץ לא רצה ליכנס לארץ ישראל עד שישוב עפר וישארו עצמותיו לבד, כי אז אין שליטת הטומאה אפילו ברשעים אלא על הבשר והדם, כל שכן בצדיק גמור כמותו. ואם כן מכל שכן וקל וחמר לכל הדרים בחוצה לארץ כי אף על פי שיהיו צדיקים גמורים כיוסף - עם כל זה יותר טוב היה אם היו דרים בארץ ישראל, ואסור להביא גופם להקבר בארץ ישראל. אמנם בעצמות נראה מכאן בפירוש שלא נאמר {{צ|ותבואו ותטמאו}}, אלא דוקא במביאים העצמות קודם שיתעכל הבשר. וכך ראוי. שאחרי עיכול הבשר נשיב קודשא בריך הוא רוחא ודחי ליה לההוא רוח מסאבא לבר. דהא איהו חס על ארעיה. עיין שם בזוהר בפרשת תרומה דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}. ואכתי קשה אם כן למה יעקב אבינו ע"ה צוה שיוליכו גופו ממש - לא עצמותיו כיוסף?{{ש}} התירוץ הוא כי לא היה בעולם איש אחר כיעקב שלם בכל הני י"ב שבטים ושבעים נפש - הכל כדוגמת מרכבת השכינה. ולזה צוה כי לא יגע בו איש אחר. וכל זה כדי שלא ישרה עליו טומאה כלל. ותו, דאיהו גופא. כי אברהם ויצחק ושאר הצדיקים לא תקנו מחטא אדם הראשון אלא אברים וקצוות ממנו. אמנם יעקב תיקן כל הגוף, וכל גופיה נפק מתחת יד הטומאה ונסתלקה זוהמת הנחש בסוד לקיחת הברכה ובכורה ממנו. גם הכניע סמא"ל כנזכר בפרשת תולדות. והנה נסתלקה לגמרי רוח הטומאה וזוהמת הנחש מיניה. ואם כן לא הוה דחיל כלל. ועוד ראיה אחרת - כי כבר נתבאר בזוהר כי הן לצדיק והן לרשע יש תועלת גדול להתרקב גופו, ואינו זוכה ליכנס למחיצה שלו עד שיתרקב גופו. אם כן למה צוה יוסף לחנוט את אביו? ובמה שכתבנו ניחא. כי אדרבה צריך שיהיה שלם כי קדוש הוא ואין שום זוהמת נחש דביקה בו כלל. ונחזור לעיל.{{ש}} דע כי כל חטא אדם הראשון הוא הגוף הזה ומעשהו והנאותיו. והכל הוא מצד הנחש. שעל ידי החטא נתגשמו אחר שהיו רוחניים ודבקות המחשבה בחכמת האל יתברך. והנה המשכיל אשר ידחה כל התאו', ויקח מהגשמי צורך חיותו לבד הצורך אל קיום הגוף, לא הנאת המעשה. איש כזה לא תדבק בו טומאת הגוף וחלאתו אלא עטיו של נחש שתדבק בו מאדם הראשון. לא מיתת עצמו. אמנם אותם הנהנים מן העולם ותאוותיו - הם מוסיפים על עטיו של נחש, שהם מחדשים בעצמם חטא אדם הראשון. ולכן מתים מיתת עצמם. נמצא שיש שני מיני טומאות. האחד היא {{צ|עטיו של נחש}} - אין נקי ממנה אלא כמו חנוך ואליהו ואותם שנכנסו חיים לגן עדן וכיוצא. והנה טומאה דקה אינה מזקת לנשמה, רק טורח פרידת הנפש מהגוף כל אחד כפי כחו וכפי מעשיו. ויש קליפה עבה נוספת והוא מרדפת את האדם אחר התוואת הגשמיות אפילו במותר לו באכילה גסה ושינת שחרית ומשגל מרובה למלאת תאוות גופו. כל זה הוא לו 'עטיו של נחש' נוסף לו על חטא אדם הראשון. וכפי מה שמוסיף לה קליפה - ואחר כך בשרו עליו יכאב. וזה היה סוד רבי שזקף עשר אצבעותיו וגו'. וסוד רבי אלעזר שאמר {{צ|אף בשרי ישכון לבטח}}. '''והנה נודע''' שכל המתים של ישראל נשמותיהם עולות דרך ישר, וההיא חופאה קלישא כנז"ל מקבלא לון. ואפילו ישראל המתים בחוץ לארץ הם גם כן נכנסים דרך שם, רק שיש להם צער גדול כי אזלא וסחרא סביבות ארץ ישראל ונכללים במקוריהם על ידי טורח גלגוליהם מקליפה לקליפה, משר אל שר, עד שתעבור אל מקום הקדש. והנה כמו שארץ ישראל מקיאה ופולטת נשמות הגויים (כמו שאמר בזוהר פרשת תרומה דף קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}) ודחי לון לבר ואזלין ושאטין מתגלגלים בכמה גלגולים עד דנפקו מארעא קדישא וסחרן לסורחנייהו במסאבו דילהון -- כן חוץ לארץ פולטת נשמות ישראל! שאין כח בה לסבול הקדושה. והולכת הנשמה בצער עד שתכנס אל פתח ארץ ישראל ועולה שם. הכוונה לומר כי לא יכלה הקליפה לדחות את ישראל מארץ ישראל כי אם גופם ולא נשמתם. גם לא היה יכלת כל הגוים להיות בארץ ישראל רק בגופן ולא בנשמתן. ונודע כי ארץ ישראל נמשלה לגן עדן, וחוצה לארץ נמשלה לגיהנם. וזהו שאמרו רז"ל עתידה גן עדן אומרת "אין לי חפץ ברשעים" בסוד {{צ|וינערו הרשעים ממנו}} - שהם אפילו גופן של הרשעים. והגיהנם אומרת "אין לי חפץ בצדיקים" - שהן אפילו הגופים שלהם. כי כבר הם נזדככו ואין להם כח לסובלם בתוכם. ולכן יתגלגלו כולם בסוד גלגול מחילות לארץ ישראל ושם יעמדו בתחיית המתים. והנה אחר שבא זה המאמר לבית מלוני - לא אפטרנו בלא לינה. ועם זה יובן גם כן מה שאמרו רז"ל שהקב"ה תפש בבגדו של ירבעם ואמר לו חזור בך וכו'. וקשה. אפשר שהקב"ה היה מדבר עם ירבעם שחטא והחטיא את הרבים והיה תופס בבגדו?! אך דע כי מלבד הנשמה והרוח והנפש יש לאדם לבוש אחד לנפשו והוא אמצעי בין הנפש והגוף. וזהו ענין אדם הראשון שאחר שחטא היה בגן עדן, ושם היו נפשות אדם וחוה מלובשות באלו הבגדים. והנה דרך הנחש לחזור ולסבב אחרי כותלי גן עדן פעמים בשבוע להראות גדולתו ולפתות את מי שיוכל מאותם אשר בתוך הגן. ואמנם המכירים אותו אינם עושים חשבון ממנו כלל. אבל המתפתה אחר דבריו - יוצא לבוש נפשו לחוץ אליו ומתפתה אחריו. וזה אירע לאדם וחוה שחטאו ויצאו לבושי נפשם ונתפתו אחר הנחש. ולכן ידעו כי ערומים הם. כי קודם החטא היו מלובשים באותו הלבוש. והלבוש הזה של ירבעם - תפס הקב"ה שיחזור בו, ולא בלבושי גופו אלא בבגד זה שהוא מעולה יותר מהגוף כנזכר. וזה סוד {{צ|ובגד בוגדים בגדו}}. ואריכות הענין תמצא בספר הגלגולים ובפרט בפרק שבעים, עיין שם. <big>[</big> '''ואהובי הר' משה זכות נר"ו''' הרחיב הענין מעט בכאן ואמר כי ירבעם היה משורש {{גמט דגש|קין}} שהוא סוד ה{{גמט דגש|צלם}} כידוע. והגביר עליו '''הסיגים''' - כי כולו {{גמט דגש|ס"ג}}, ונהפך ל{{גמט דגש|גס}} רוח. ואז עלו למעלה הפנים מ{{גמט דגש|נועם}} ה{{גמט דגש|עליון}} שהוא {{גמט דגש|ס"ג}}{{הערה|כי אחוריים של שם ס"ג עולה {{גמט דגש|עליון}} - {{גמט דגש|יוד, יוד הי, יוד הי ואו, יוד הי ואו הי}} - ויקיעורך}}, ויצא {{גמט דגש|עגל}}. ולהיותו משני {{גמט דגש|קס"א}} - סוד שני צלמים - העולים {{גמט דגש|ירבעם}} - לכן עשה שני עגלים. ואמנם אין עבירה מכבה תורתו - הוא שמלתו החדשה. ולכן אמר לו הקב"ה {{צ|חזור '''בך'''}}, פירוש שוב והכנס בעצמך, בעצמותך. פן תכין וצדיק ילבש. ואז {{צ|אני ואתה ובן ישי}} - פירוש {{גמט דגש|בן ישי}} הוא סוד ב' פעמים '''אל''' בסוד {{גמט דגש|הק"ף}}{{הערה|כי '''אל''' במילוי עולה {{גמט דגש|אלף למד}} - {{גמט דגש|הקף}} - ויקיעורך}}, שמהם ה{{גמט דגש|מלבוש}} וה{{גמט דגש|חשמל}} כנודע. ואתה מפעמיים {{גמט דגש|קס"א}} שגם מהם פעמיים '''אל''' כידוע - ואז נטייל בגן {{גמט דגש|עדן}} שהוא סוד {{מכפלת גימטריא|ד'|פעמים|אל}} המאירים מ'''אור פני אל''' כידוע בסוד {{צ|מפני שיבה תקום}}. והטיול הוא ה'''שעשוע''' שהם ה{{גמט דגש|ד'}} הנזכר{{הערה|ד' פעמים אל במילוי - ויקיעורך}} בגימטריא {{גמט דגש|שעש"ע}}. אבל להיות שהשיב לו ש{{צ|בן ישי בראש}} - כי כן הוא מן המתוקנים, לא רצה לחזור ונטרד. ובסוד דרוש זה גם תבין מה שאמרו רז"ל במשה רבינו ע"ה {{צ|הוא עברי ולבושו מצרי}} בסוד {{גמט דגש|תיבה}} שנכנס בה בסוד {{גמט דגש|בתיה}}. והמשכיל יבין ודבריו חיים ונאמנים. <big>]</big> ועוד צריך לדעת כי הנשמה כשיוצאה מזה העולם צריכה לעבור ולטבול בנהר דינור, {{קיצור|כמ"ש ב"ה|כמו שיתבאר בעזרת השם??}}, שהרי אפילו המלאכים כשבאים לעולם הזה לאיזה שליחות בשובם צריכים לטבול שם כידוע. והנה יארע שם בטבילה זו לנשמות - כל אחד כפי מדרגתה וכפי מצותיה. והנוגע לפסוק זה הוא כי הצדיק הגמור שהוא מהמדרגה עליונה - כעברו באותו אש - אין צריך לומר שאין מגיע לו שום נזק ולא חמימות אותו אש השורף, אלא אדרבה הופכים אותו למעין מים חיים שבזה נהנים. וזהו שכתוב {{צ|עוברי בעמק הבכה}}, שהוא נהר או גהינם עצמו, {{צ|מעין ישיתוהו}}. ולא זו בלבד אלא {{צ|גם ברכות יעטה מורה}} - ר"ל ברכות ומתנות שמתלבש בהם העובר שם אם הוא מורה, רוצה לומר שהוא ממורי הוראות. {{ש}} ובזה תבין מ"ש רז"ל שהצדיק עובר בגיהנם ולוקח משם נפשות. והוא מובן מעצמו. ונחזור לענין. שאחר שהצדיק מתלבש ומתעטה באותן הנשמות אז {{צ|{{גמט|ילכו מחיל אל חיל}}}} - גימטריא {{גמט דגש|עץ החיים}} - שם הולכת נשמת הצדיק מלובשת בלבוש זה וילך מישיבה לישיבה באופן שזוכות אלו הנפשות בעבור הצדיק ליכנס לפנים ממחיצתם בהיותם לבוש על נשמת הצדיק. ולכן אמר {{צ|ילכו}} בלשון רבים. וז"ש הפסוק {{צ|פרי צדיק '''עץ חיים'''}} - ר"ל שעל ידי מעשיו הטובים יש לו זכות לילך מחיל אל חיל בעץ החיים כנזכר. אבל {{צ|ולוקח נפשות חכם}} - ר"ל מי שעובר בעמק הבכא וגומר כדי ליקח נפשות צריך שיהיה חכם כמו שאמר {{צ|ברכות יעטה מורה}} שהוא ממורי הוראות. ואמר אחר כך {{צ|יראה אל אלהים בציון}} בלשון יחיד לאמר שכשנשמת הצדיק עולה למדריגה יותר עליונה {{צ|אל אלהים בציון}} - אז צריך להסיר מעליו אותו הלבוש כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק. ולכן אמר {{צ|יראה}} בלשון יחיד. עד כאן מהר' חיים ויטאל זלה"ה. ובזה יובן היטב עד מאד לעתיד' הגיהנם צועקת "אין לי חפץ בצדיקים" מפני שהם עוברים בתוכם ולוקחים משם נפשות הרשעים כנז"ל. והגן עדן צועקת "אין לי חפץ ברשעים" שהם '''סמא"ל ונחש''', שהם מסבבים פעמים בשבוע סביבות כותלי הגן כדי לפתות ולהוציא משם הלבושים של הנפשות. '''ונחזור למיני המיתה בחוץ לארץ ובארץ ישראל'''. הענין שהם ג' מינים בסוד המיתה. הראשון היא שחיטה בסכין פגום והיא נבלה. והיינו המתים על ידי סמא"ל שהוא סכין פגום שהפגימות הם '''אוגרת ומסוכסכת'''. אמנם המתים בארץ ישראל אינם מתים על ידי סכין שיש בו אחד מאלו המדות הנזכרות אלא על ידי חרב של הקב"ה, והם עמי הארץ שהם כבהמות על ידי סכין ועל ידי שחיטה. דהיינו צער המיתה הם מתכפרין ונתרים בסוד {{צ|וכפר אדמתו עמו}}. אמנם הם מתים על ידי מלאך כשר שעולה ונוטל רשות ויורד ונוטל נשמה. כ'''נחש''' ולא נחש ממש. מה שאין כן בחוץ לארץ שהוא נחש ממש. ופי' אוגרת היינו שהיא סוד '''אגרת בת מחלת''' שהיא אחת מהפגימות, והיא פוגמת הנפש מכל צד. וקשה היא הרבה לבני אדם. והיינו '''נבלה - נבל ה''''. '''נבל''' - סמא"ל. '''נבלה''' - '''לילית'''. והיינו '''אוגרת''' האוספת כל החיילים הטמאים, אמן דשדים, אגרת ודאי. ובה נפגמין אלו המחממין עצמן לבטלה. והיא האוספת אותן הטיפות לעשות בהם רצונ' ומולידה עמהם בנים זרים כנודע רחמנא ליצלן, והיא אוגרת ועושה נבלה. '''מסוכסכת''' - זו קשה ולא כל כך מפני שיש בה צד הטהור. האמנם כשנסבכה באדם תשובתה קשה הרבה ואוחז בו מרוח אחד טמא. ושני סכינים הנזכרים הם עושים נבלה - לכך שחיטתן מיתה ממש, שנמצא שם סמאל ונחש בחרבו, ובשרו נעשה טמא מפני שאחזו בו החיצונים. אמנם תלמידי חכמים שהם עוסקים בתורת השם שהיא עץ חיים - אינם צריכים שחיטה על ידי שום אחד משני מיני סכינים הנזכר שהם ב' פגומים ואחד כשר כנז"ל, אלא על ידי '''אסיפה''' אל אלהים '''בציון''', דהיינו שכינה מתגלת עליהם בסיעת כל הצדיקים שבגן עדן. והוא גוע עצמו מהגשמות והחומר ומתאסף אל עמיו עם השכינה. ואסיפתן ואל כבוד ה' מתרת אותו. וענין הים היינו '''ים''' התורה. ואסיפתו מן הים היינו דפסיק גירסא מפומיה כענין רבא בר נחמני ודוד המלך ע"ה, וכיוצא כנזכר במסכת מועד קטן. והנה סמא"ל נקרא 'מותא רברבא' שנברא ביום שני. ולילי"ת נקרא 'מותא זוטרא' שנבראת ביומא רביעא. והנה מי שהוא תלמיד חכם אין יכול עליו לא לזה ולא לזה, אלא הקב"ה לוקח ממנו הנשמה בסוד הנשיקה כנזכר. וזהו סוד הפסוק {{צ|לא יבא בקהל יהוה ממזר}} - כי '''ממזר''' ראשי תיבות '''מ''''ותא '''ר''''ברבא '''מ''''ותא '''ז''''וטרתא, כנזכר בזוהר פרשת פנחס, שנתהוו מסוד '''מת''' {{גמט דגש|רפ"ח}} - בגימטריא {{גמט דגש|ממזר}}. לא יבא {{צ|בקהל יהוה}} שהם הצדיקים, אלא הם מתים בנשיקה. ונחזור לעיל. כי כמו שהמיתה בחוץ לארץ על ידי מלאך המות, ובארץ ישראל על ידי מלאך הקדוש - כך השינה הזו. כי הישן בח"ל הוא על ידי הקליפה החיצוניות, ובארץ ישראל על ידי הקדושה שאין קליפות נכנסות שם כנזכר בזוהר פרשת תרומה. וכמו שהמיתה היא למנוחת הנשמה שתעלה למעלה לגן עדן - כך השינה היא למנוחת הנשמה שתדבק בקדושה ותתעדן מאור מתוק עליון. וכמו שהרשעים בעונם במיתתם נשמתם נדחית ונכרתת מן הקדש - כך ממש בחייהם. ולזה רשעים בחייהם קרויים 'מתים'. אלא שיש בין מיתה למיתה הבדל גדול. כי המיתה האמיתית שולטים החיצונים בנשמה להענישה כדי רשעתה. אמנם בחיי הגוף יש עליה הגנה שלא ישלטו בה החיצונים רק להלהיג עליה. והיינו טעם קריאת שמע שעל המטה כדי להרחיקה מאל אחר בעת עלותה. '''הנה הר' חיים ויטאל''' כתב זה לשונו:{{ש}} כי יש ב' מלאכים ממונים על המיתה. אחד ממונה על מתי חוץ לארץ ושמו '''סמא"ל'''. ואחד על מתי ארץ ישראל ושמו '''גבריאל'''. וכל אחד ואחד יש לו חיילות רבות. וכל חיילותיו נקראים {{צ|מלאכי מות}}. ושני ממונים אלו הם עבדים למטטרו"ן. והקב"ה מודיע למטטרו"ן בכל יום ויום מי הם וכמה הם הנגזרים למיתה באותו יום, ומטטרו"ן מצוה לסמא"ל עבדו ליטול הנפשות הנגזרות למיתה באותו יום בחוצה לארץ. ומצוה לגבריאל ליטול הנפשות הנגזרות למיתה בארץ ישראל באותו יום. ואלו השני ממונים מעולם לא נטלו נשמה אלא שולח כל אחד ואחד מחיילותיו. כי יש מלאך אחד לכל נפש ונפש ומדרגות כל מלאך ומלאך כפי הראוי למדרגת מעלת הנפש שהולך ליטול. ואחר שנטל אותו המלאך את הנפש ומסר ביד הממונה ששלחו - אז אותו מלאך בטל מן העולם, כי לא נברא אלא ליטול נפש אחד בלבד. כמו שאמרו רז"ל על פסוק {{צ|כאשר תעשינה הדבורים}} - כי חיות הדבורים תלוי בעוקץ שלה הנשאר בבשר האדם, ולכן היא תכף תמות. ועם כל זה הן שמחות במיתתן כדי לצער בני אדם. וכן כל מלאך ממלאכי מות יש לו שמחה בנטילת נפש בחשבו איך ניתן לו כח ורשות ליטול נפש אחד מזרע עם קדוש.{{ש}} עד כאן לשונו. והנה לפי מה שאמרו לעיל לשאין כח לסמא"ל בארץ ישראל ליקח נפשות ישראל - בזה יישר מה שאמרו רז"ל במסכת חולין פרק ז' {{צ|הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך}} - מאי רבותיה? הלא ארבע אמות משכביה הבטיחו לתת לבניו?! אלא אמר ר' יצחק מלמד שקפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו שתה' נוחה ליכבש לבניו בארבע אמות. עכ"ל. ויש לדקדק שבכאן משמע שעל ידי שקפל הקב"ה ארץ ישראל תחת יעקב אבינו ע"ה - ולכן היתה נוחה ליכבש לבניו. שמעינן מינה אם לא היה עושה כן לא היו יכולים בניו לכבוש הארץ. אם כן איה הבטחה שהבטיח לאברהם אבינו ע"ה בברית בין הבתרים {{צ|ביום ההוא כרת יהוה את אברהם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת וגו'}}? ואפשר לומר מה שהבטיח לאברהם{{הערה|כאן הגהתי על פי סברתי. ובדפוס ויניציא כתוב 'ליעקב' - ויקיעורך}} אבינו ע"ה הוא שלעולם בניו ירשו את הארץ, אבל אפשר שיהיה להם טורח גדול ליכבשה ולכן היה מוכרח להבטיח ליעקב אבינו ע"ה שתהיה לבניו נוחה ליכבש כד' אמות. מכל מקום איכא למידק טובא. וכי זאת הבטחה לא יוכל הקב"ה להבטיח לו בדבור הקל ולא כביכול להטריח עצמו ולקפל כל ארץ ישראל תחתיו?{{ש}} הנה על פי סוד נוכל לומר מ"ש בכאן {{צ|ויפגע במקום וילן שם}}, ר"ל שבאותה הלילה פגע יעקב במלכות דאצילות ונתחבר עמה שנקראת {{גמט דגש|מקום}}. כי מילוי ה'''מלכות''' כזה: {{גמט דגש|מ"ם למ"ד כ"ף ו"ו תי"ו}} - גימטריא {{גמט דגש|מקום}}. והיא נקרא 'ארץ' דישראל זוטא. ועומדת אחורי ד' אמות דזעיר שהם תפארת נצח הוד יסוד. וכן יעקב עומד בפניו דזעיר גם כן כנגד תפארת נצח הוד יסוד בלב'. וכשנתחב' עמה היא היתה כבושה תחתיו כנודע בסוד הייחוד. וזהו שאמר לו הקב"ה {{צ|הארץ אשר אתה שוכב עליה}} דייקא - {{צ|לך אתננה}} לבת זוגך, שתתייחד עמה תמיד, {{צ|ולזרעך}} בסוד {{צ|אור זרוע לצדיק}} שמביא בריא דרב ספרא בפרשת תרומה. שקפל הקב"ה כל ארץ ישראל הכוונה היא שמלכות בכליה חיצונים שלה מתלבשת בסוד נשמה בעשיה, ובכלים אמצעים שלה מתלבשת בסוד נשמה ביצירה, ובכלים פנימיים שלה מתלבשת בסוד נשמה בבריאה. ועשר אורותיה נשארים באצילות, שהם עשר ספירות ד{{גמט דגש|מ"ה}} עם עשר אורותיה. כי השלשים כלים שיורדים למטה הם בחינות ד{{גמט דגש|ב"ן}}, כי בעל אבידה מחזיר על אבידתו כדי לברר הבירורים שנפלו משבירת הכלים ד{{גמט דגש|ב"ן}}. ולכן הוא יורד להעלותם לשורשם. וז"ש שארץ ישראל מתפשטת ד' מאות פרסה על ד' אמות פרסה מפני שכל שעורה כלולה מעשר - הרי שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה - שלש מאות פרסה. ועשר ספירות ד{{גמט דגש|מ"ה}} שנשארים באצילות גם כן כל אחד כלולה מעשר - הרי איך נתפשט ארץ ישראל לארבע מאות על ארבע מאות. ומה עשה הקב"ה? קפל כל השלשים כלים זה על גב זה, והביא אותה פנים בפנים עם יעקב כנגד ד' אמות שלו (שהם תפארת נצח הוד יסוד שלו), ונתחברו ביחד. וזהו {{צ|וישכב במקום ההוא}} - כי הלואי שכל השלשים ספירות שלה יהיה מספיקים לה שתוכל לעמוד עם הזעיר פנים בפנים. וזהו סוד {{צ|שתהא נוחה ליכבש לבניו בארבע אמות}} - ר"ל בנקל יהיה כח לבניך לתקן אותה כמו תפארת נצח הוד יסוד דזעיר עצמו. והנה זאת המלכות פעם אחת היא מתחברת עם '''יעקב''' בעת הקטנות, ולפעמים עם '''ישורון''' בעת היניקה, ולפעמים עם '''ישראל''' בעת הגדלות (כמו שיתבאר אחר כך בעזרת השם במשנה של עשר קדושות). להורות שהיא ארץ שזורעים בתוכה השלשה הנ"ל שהם במספר {{גמט דגש|ארץ}}. וסופי תיבות {{גמט דגש|לבן}} להורות כי על ידי בית '''לבן''' זכה '''יעקב''' למדת '''ישראל וישורן''', על ידי שלקח '''רחל ולאה''' כנודע. וזה רמז במלת '''ארץ''' בא"לף רבתי עולה {{גמט דגש|ישראל יעקב ישורון}}. או נאמר לפי דרכנו למה קפל הקב"ה הארץ תחת יעקב אבינו ע"ה נבין אותו על דרך שמביא גלי רזייא שהוא '''רבי אליעזר מגרמיזא זלה"ה'''. וזה לשונו:{{ש}} כשראה הקב"ה שבניו אחר כך יחטאו ויאבדו מן העולם מה עשה הקב"ה בהיות שהוא חפץ שלא תאבד שום נפש מישראל סבא שהם זרעו של אברהם אבינו ע"ה? קודם הכל צוה לו שימול בשר ערלתם. ואם לא - {{צ|ונכרתה הנפש ההיא מעמיה}}. ותיקן להם גלגול נפש לתקן עצמם כדי שתחזור למקורה הראשון. באותה שעה נתקבצו סמא"ל עם {{גמט דגש|ע'}} שריו לפני הקב"ה ואמרו לפניו "רבונו של עולם! גם אנחנו מיציר כפך יצאנו! אתה אב אחד לכולנו! כמו שעשית תקנה לנפשותם של בני ישראל על ידי גלגוליהם שסוף סוף כולם יש להם חלק לעולם הבא - ומה ראית שבחרת בזרע אברהם יותר מכולנו?!" השיב להם הקב"ה: אם הייתם עושים כמו שעשה אברהם שהכיר אותי מקטנותו ונכנס באור כשדים לאהבתי, ואתם ראיתם שאני הצלתי אותו מידכם ומכבשן האש שלא שלט בו - ועם כל זה לא האמנתם בי להקדישני - לכן מכאן ואילך אל תדברו מטוב ועד רע! השיב סמא"ל: רבונו של עולם! הבנות בנותי והבנים בני וכל אשר אתה רואה לי הוא! מאחר שאני גורם להם תאות המשגל לכן הם באים בעולם!{{ש}} אמר לו הקב"ה: רשע! ובעבור שאני הייתי יודע שעתיד אתה לומר כאלה הדברים - לכן צויתי לאברהם אוהבי שימול כל יליד ביתו וכתבתי בתורתי {{צ|וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה}}. והחלק שלך יהיה הערלות מאחר שאתה מעורר התאוה. {{ש}} וכשראה שלא היה הדין עמו אמר סמאל: רבונו של עולם! תן לי רשות שאכרות ברית עם יעקב שעתיד להיות חתני ואתן לו את בנותי לנשים ונפיק בשלום יחד.{{ש}} אז נתן לו הקב"ה רשות שיתן לו את בנות לבן. אז והמן יצא שמח וטוב לב, והמתין עד שבא הזמן ששלח יצחק ורבקה את יעקב ונתנו לו רשות שילך לפדנה ארם. אז הלך אחריו להרוג אותו שהיה בכעס עמו מאחר שרמה את עשו ולקח ממנו הברכה והבכורה. וגם ראה שיצחק קיים הברכות פעם שנית כמ"ש {{צ|ואל שדי יברך אותך}}. ולכן מה עשה סמא"ל? תכף כשיצא יעקב מבאר שבע הלך והגיד לאליפז שיעקב ברח, ופיתה אותו שיצא לקראתו. ופגש בו באותו היום ממש שיצא מבית אביו. ולקח כל אשר לו ממנו. וזהו {{צ|ויצא יעקב מבאר שבע}} - יש טעם של אתנחתא למטה. {{צ|וילך חרנה}} - שהוא ענין בפני עצמו כדי להורות על סמא"ל שנקרא {{צ|חרון אף}} - הוא יצא עמו כדי לעשות בו נקמה כנזכר. ואחר כך כשבא השמש אז נפל פחד על יעקב שנשאר יחידי בלילה על השדה, ותלמיד חכם צריך שימור. אז התחיל יעקב לבכות ותקן תפלת ערבית על ידי הבכיה. הנה כשאה סמא"ל שיעקב הוא נכנע תחת ידו ויש לו פחד ממנו - אז הניח אותו ולא הזיק לו. עד כאן לשון גלי רזייא. ונלע"ד שזהו דוחק גדול - וכי משום שהיה מפחד יעקב מפניו ולכן יניח אותו ולא יזיק לו?! אדרבה! כי על ידי הפחד אתרעיה מזליה ובנקל היה יכול לו. כי נפיל תורא חדיד סכינא. ובפרט מכח הכעס הגדול שהיה עליו מיום שנולד - איך ירחם עליו עתה שהוא נפל בידו? וכי רחמנות יש לסמא"ל? והלא כל מרה וכל רוגזה שרא בגויה! וזה קשה בעיני. והנה בהאבקי תחת כפות רגליו הנה נ"ל שזהו מה שאמרנו לעיל מאחר שסמא"ל אין לו שליטה בארץ ישראל על ישראל - ולכן כשראה הקב"ה שהוא רודף אחיו בכעס וחרון אף כמ"ש {{צ|וילך חרנה}}, ועתה שמצא ליעקב יחידי היה לו רשות בידו להזיק אותו חס ושלום. מה עשה הקב"ה? קיפל הארץ תחתיו והיה שוכב על ארץ ישראל ואז לא היה יכולת לסמא"ל להזיק ליעקב אבינו ע"ה כי אין רשות לסמא"ל בארץ ישראל. ואז חרק עליו שיניו איך יעשה לו. ובפרט אחר כך שהראה לו הקב"ה במראת הסולם כל הבטחות ליעקב. וכיון שראה סמא"ל כל אלו ההבטחות - אז יותר ויותר היה חורק עליו שיניו. ולכן בבקר מאי כתיב? {{צ|וישא יעקב רגליו}} ר"ל שיעקב נשא רגליו והלך במרוצה בשמחת לב על הבטחות שהבטיח הקב"ה כמו שאמרו רז"ל כרעא טעין רגליה. אז {{צ|וילך ארצה בני קדם}} כי {{צ|וישא יעקב רגליו}} - יש טעם של אתנחתא למטה. {{צ|וילך ארצה בני קדם}} הוא דבר בפני עצמו להורות שס"מ הלך לבני קדם ליקח עצה מ'''עזא ועזאל''' איך יעשו עם יעקב כי שיוכלו לו. הנה לפי ענין זה צריך לפרש מה היה מרמז לו הקב"ה במראה הסולם. ונא' שזו היא כונת הפסוק מאחר שראה הקב"ה שנפל פחד סמא"ל על יעקב - ולכן הראה לו בחלום {{צ|והנה '''סלם''' מוצב ארצה}}. {{גמט דגש|סלם}} גימטריא {{גמט דגש|סמאל}} - שהוא '''סמל''' המקנה לכפור ביחודו של עולם. ור"ל אף על פי שהוא עומד למטה אצלך להרוג אותך - אל תפחד! כי אין בידו רשות לעשות לך מטוב ועד רע. כי {{צ|ראשו מגיע השמימה}} - ר"ל הראש שלו שהוא מטטרו"ן - הוא בשמים, ואין לו כח לעשות וליטול שום נשמה בלי רשותו. ולא עוד - הנה {{צ|מלאכי אלהים עולים ויורדים בו}} במטטרו"ן - רוצה לומר כי אין רשות לסמא"ל בארץ ישראל כי אם לגבריאל שהוא ממונה בארץ ישראל כנזכר. וזה שאמר {{צ|מלאכי אלהים}} שהם '''סמא"ל וגבריא"ל''', תרי מלאכי דין, עולים ומשטינים ויורדים ונוטלים נשמתם. {{צ|בו}} - ברשות מטטרו"ן שהוא מנהיג, שהוא ששת יומי דחול. וזה שאמר {{צ|בו}} דייקא. {{צ|והנה יהוה נצב עליו}} - ר"ל שלא תטעה כמו אלישע אחר שטעה במטטרו"ן שהיה סבור שיש שני רשויות ח"ו. ולכן גם שאתה רואה שאלו מלאכי אלהים הם תחת רשות של מטטרו"ן והוא מצוה להם לכל אחד כמה נשמות יביאו מארץ ישראל ומחוצה לארץ - אל תהיה סבור שהכל הוא תחת רשותו ויש בידו כח לעשות לך מה שהוא רוצה. ולכן אמר {{צ|הנה יהוה נצב עליו}} - הכוונה הוא שאני עומד על מטטרו"ן ולכן אל תפחד. {{צ|והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך}}, ואף על פי שבא מיכאל ויאבק עם יעקב, והוא שם אחד משבעים שמות שיש למטטרו"ן, ונגע בכף ירכו כמו שמביא במדרש ילקוט על פסוק {{צ|ויאבק איש עמו}} עיין שם. ומכל מקום מביא שם במדרש שהלך מיכאל והביאו עמו רפאל החבר שלו לרפאתו. ולכן {{צ|וישא יעקב רגליו}} שהלך בשמחה גדולה על הבשורה טובה שבישר לו. וסמא"ל הלך ל{{צ|נופל וגלוי עינים}} איך יעשו עם יעקב כדי שיוכל לו. ונתנו לו עצה שילך ללבן לפתות אותו שיתן לו את בנותיו. תכף הלך ללבן והלביש את עצמו בתוך התרפים, וכשנכנס יעקב לבית לבן בידים רקניות לא רצה לקבל לבן את יעקב שאמר בלבו העבד של זקנו, שהוא אליעזר, כשבא הביא עמו כל כך כסף וזהב, וזהו בנו ובא בידים רקניות?! ולא ידע מה יעשה עמו. באות' הפעם הלך לשאול בתרפים מה יעשה לו. והשיב ס"מ שהיה מלובש בתוכם "אל תגרש את זה האיש מביתך! תן לו בנותיך לנשים כדי שתהיינה הן שולטות עליו ויכניע את עצמו תחת הקליפה ונעשה עמו כל חפצנו". אז חזר לבן אצל יעקב ויאמר {{צ|הכי אחי אתה ועבדתני חנם. הגידה לי מה משכרתך}}. ואז נתן לו בנותיו. והיה חשוב דאינון מסטרא דיליה שינצח ליעקב. והקב"ה הפר עצתו ובקדרה שחשב לבשל ליעקב - שם נתבשל הוא. וזהו יעץ צר אחרי קדושו והפוך צור עמלו בראשו. וזהו {{צ|מהרסייך ומחריביך ממך יצאו}} - הוא היה חושב שבנות לבן יפתו אותו ללכת אחרי אלהי אביהן - והן מרדו באביהן ובאלהיו דכתיב {{צ|ותאמרנה לו העוד יש לנו חלק ונחלה בבית אבינו}}.{{ש}} עכ"ל. ונחזור לעיל.{{ש}} כי '''גבריאל וסמאל''' אינם נוטלים הנשמה אלא שולחים חיילותיהם. ונודע שהם מהסיגים שנפלו משבירת הכלים שהוא שם '''ס"ג'''. ומשם בא היצר הרע לכל אחד ואחד. והנה הראשי תיבות של '''ס''''מאל '''ג''''בריאל הוא '''ס"ג'''. וזהו סוד הפסוק {{ממ|תהלים|נג|ד}} {{צ|כולו '''סג'''}} - ר"ל כל אלו שנוטלים הנשמות של בני אדם הם עבדים של '''ס"ג'''. וכשהם נוטלים הנשמה תכף הם מתים גם כן. וז"ש {{צ|יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ}} - ששניהם ביחד - היצר הרע ואדם יחדיו מתים. {{צ|אין עושה טוב אין גם אחד}} - ועתה הוא מפרש למה יחדיו נאלחו. וז"ש {{צ|אין עושה טוב}} - מאחר שהוא השטן והוא היצר הרע - אם כן {{צ|אין עושה טוב}}, אלא כל אחד מפתה לרעה, כי הוא יורד ומשטין ועולה ומקטרג ויורד ונוטל נשמתו. ואז הוא מת גם כן. וז"ש {{צ|אין גם אחד}} - ר"ל אף על פי שהוא יודע והוא רואה מאחרים שאין אחד מהם נשאר בחיים בעת שמת האדם - עם כל זה {{צ|אין עושה טוב}} - כי הוא מתרצה באחד מיהודים מבאלף מאומות העולם כנודע. וזהו אף על פי שאין {{צ|גם אחד}}, ששניהם ביחד מתים ואין נשאר אחד מהם. לא היצר הרע ומכל שכן האדם. ===קבורת חוץ לארץ וארץ ישראל=== '''ועתה נבאר קבורת חוץ לארץ וארץ ישראל''' כבר נודע כי הארץ הקדושה היא נקראת {{צ|ארץ החיים}}. והקבור בה נשמתו עולה אל ארץ החיים העליונה. אמנם הקבור בחוץ לארץ הוא נכלל בנשמתו חוצה לארץ העליונה דהיינו בסוד עולם דמטטרו"ן, והם הנקראים מתי חוץ לארץ. ואומרו {{צ|אינם חיים}} - היינו שסוד החיים העליונים אינם נמשכים לחוצה לארץ עליונה, כי החיים העליונים הם סוד אור תפארת הנקרא עץ החיים, הוא סוד התורה שהיא נובלות חכמה של מעלה שעליה נאמר {{צ|והחכמה תחיה בעליה}}. ומשם נמשך עד הגיעו לארץ החיים שהיא מלכות. והשפע הוא {{גמט|ה'}} חסדים, ועם {{גמט|ב'}} כוללים דיסוד ומלכות - הרי {{גמט|ז'}} חסדים, שהם {{גמט|ז'}} הויות. וכן שבעה גבורות שהם גם כן {{גמט|ז'}} הויות -- הרי {{גמט|י"ד}} הויות - גימטריא {{גמט דגש|ארץ החיים}}. והם גימטריא {{גמט דגש|רחמים בדין}} כי החסדים הם רחמים מתערבים בגבורות שהם '''דין''', ונמתקים ביחד. ונקראו כלנו חיים. וזהו סוד {{צ|יעקב יעקב - קדמאה לא שלים}}, מסטרא ד{{גמט דגש|ז'}} גבורות. ובתראה שלים מסטרא ד{{גמט דגש|ז'}} חסדים. ו{{מכפלת גימטריא|ב'|פעמים|יעקב}} גימטריא {{גמט דגש|רחמים בדין}} מפני שיונק מחמשה חסדים וגבורות והוא בתפארת. וגם נקרא {{צ|עץ החיים}}. וזהו ארץ החיי"ם שאינו פועל לשם הדין לבדו אלא {{גמט דגש|רחמים בדין}}. ולכן אין {{גמט דגש|השטן}} שולט בה ב{{גמט דגש|שס"ד}} ימות השנה, וכל שכן ביום הכפורים, אלא {{גמט דגש|גבריאל}} - הוא המלאך המות בארץ ישראל כנז"ל. והוא כלול ב{{גמט דגש|מיכאל}} חבירו כנודע. וזהו {{גמט דגש|רחמים בדין}}. אבל בחוץ לארץ לפעמים הדין לבדו פועל בלי רחמים. ולכן אינו מתפש' מארץ ישראל לחוץ לארץ כדי שלא יהנו מהם החיצונים שהם חוצה לארץ ששם {{צ|סביב רשעים יתהלכון}}. ולזה מתי חוץ לארץ אינם חיים - כלומר אינם מקבלים מאותה החיים הנצחיים הנשפעים. והכוונה שהם אינם חיים בהיותם מתי חוץ לארץ עד תחייתם והעלתם לארץ ישראל כמ"ש למטה בע"ה. ורז"ל דרשו בפסיקתא רבא והובא בילקוט תהלים דף קכ"ו ע"א וזה לשונו:{{ש}} אמר ריש לקיש בשם ר' אלעזר, ארץ ישראל נקרא ארץ החיים. והלא מתים שם!? אלא שמתיה חיים לימות המשיח ואפילו ירבעם בן נבט וחבריו. ואף שחטאו יותר מדאי - כבר נפרעו מהם. דאמר רבי יהודה ברבי אלעאי שבע שנים היתה ארץ ישראל בוערת בגפרית ואש שנאמר {{צ|גפרית ומלח שרפה כל ארצה}}. ובאותן שבע נפרע הקב"ה מירבעם וחבריו. ולכך יהיו חיים לימות המשיח. ומי גרם להנצל מדינה של גהינם? קבורת ארץ ישראל שנאמר {{צ|וכפר אדמתו עמו}}. עוד אמרו רז"ל: {{צ|הדר בארץ ישראל ומת בערב שבת - אינו רואה דין חיבוט הקבר}}.{{ש}} הנה אפשר ד{{צ|או}} קאמר - או האי או האי - כל אחד מהם מספקת. וזה הפירוש אינו. דאם כן בטלת דין קבר בארץ ישראל מכל וכל וזה אינו. אלא דווקא שניהם יחדיו דהיינו שהוא בארץ ישראל מפני קדושתה, וילוה גם כן אל ענין זה קדושת היום. וכשיהיו שניהם יחד - אזי ינצל מחיבוט הקבר מפני שכיון שקדש היום בארץ ישראל - אין כח לחיצונים. אמנם אם לא קדש היום או שהוא בחוץ לארץ החיצונית מתגברת ושולטת ודנה אותו בחיובו אפילו שמת בערב שבת. וא"ת - אם מת בערב שבת ובארץ ישראל - סוף סוף מעשיו הרעים במה יתוקנו? אם נאמר שזכות ארץ ישראל מנכה - מה נאמר במיתת ערב שבת שאינו בזכות? אם לא שנאמר שהקב"ה גרם לו שימות בערב שבת כדי שיהא ניצול מדין קבר מפני שאינו חייב. ועדיין קשה אם זה פטור אם כן אפילו לא ימות בערב שבת יהיה גם כן ניצול?{{ש}} וי"ש כאותו מעשה דאיתא בזוהר מאותו תינוק שתפסוהו הכרובים ונכנס לגן עדן שלא מן הדין. וקאמר אתם {{צ|ואפילו הכי לא אתסי אלא בצערי סגיא}}. וכן זה גם כן. ===המת בארץ ישראל=== '''המת בארץ ישראל''' דע שאסור להלין המת על גבי קרקע בלילה בארץ ישראל שגורם לטמא ארץ הקדושה שנאמר {{צ|ולא תטמא את אדמתך}}. והענין כי אין רשות לרוח הטומאה ולסטרא דשמאלא להכנס ביום בארץ ישראל אלא דווקא בלילה. ואפילו בלילה אין להם רשות אלא בזמן שיש מת לן על גבי קרקע. אבל בזמן שאין מת על גבי קרקע - אין רשות לשום רוח הטומאה להכנס בארץ. אפילו חניית פרסת רגלם בארץ אין להם. וביום אין להם רשות כל עיקר אפילו שיהיו מתים הרבה על גבי קרקע. ירצה כי יש קליפה קשה עבה יותר מטומאת מת, דהיינו אחיזת החיצונים, והקפידה עליה התורה באומרו {{צ|כי קבור תקברנו ביום ההוא ולא תטמא את אדמתך}} בטומאה ההיא הגבוהה עד שכמעט יקרא המת ההוא 'טהור' בארץ ישראל בערך אותה הטומאה הנוספת. וז"ש בזהר פרשת תרומה דף קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}} {{צ|לא שלטא עליה רוח מסאבא}}. אמנם טומאת מת והליכותיו אינם גרועות ממנו אלא שאותה אחיזה אשר לחיצונים השולטים בחוץ לארץ אין לו כלל זולתי אם הלינו מפני שהלילה מקום מוכן לחיצונים למשטטיה. ובהיות להם כלי להדבק - יתדבקו. וזה יגרום רע למת שתסתאב אותה הטומאה בגופו כדמסיק הגורמת עונש למת עצמו ומטריחין אותו בענין דבקות הנפש למעלה. אמנם שאר טומאת מת אינה גורמת עונש. והביא ראיה שאין אחיזת החיצונים בארץ ישראל ממה שאותו מזון הניתן להם במזבח היה נוט' עצמו לצפון ששם פתח כניסת מזונם כנז"ל. {{ש}} ובזוהר פרשת אמור דף פ"ח ע"ב {{ממ זהר|ג|פח|ב}} כתב זה לשונו:{{ש}} {{צ|"לא תלין נבלתו בעץ כי קבור תקברנו ביום ההוא וגו'" - בגין דמיתא דישתהי כ"ד שעות דאינון יומם ולילה בלא קבורתא - יהיב חלישותא בשייפוי דרתיכא ומעכב עבידתא דקב"ה מלעבד. דאפשר דקב"ה גזר עליה בגין למיתיה בגלגולא אחר' מיד בההוא יומא דאתפשט לאוטבא ליה, וכל זמנא דלא אתקבר גופא - נשמתא לאו עאלת קמי קב"ה ולא יכלא למהוי בגופא אחרא בגלגולא תניינא. דלא יהבין לנשמתא גופא אחרא עד דיתקבר קדמאה וכו'. וכל מה דגופא לא אתקבר - צערא הוא לנשמתא ורוח מסאבא אזדמן לשריי' עלוי ולסאבא לההוא גופא. ובגין דההוא רוח מסאבא אזדמן - לא לבעי ליה לאיניש למיבת ההוא גופא ליליא חד בגין דרוח מסאבא אשתכח בליליא, ואשתטח בכל ארעא לאשכחא גופא בלא נפשא לסאבא ליה ואסתאב יתיר.}}{{ש}} עד כאן לשון הזוהר. ונראה מכאן {{גמט דגש|ג'}} פגמים שפוגמים בהלנת המת על גבי הקרקע בארץ ישראל. * '''א'''' - שפוגם בצלם אלהים * '''ב'''' - משום הגלגול שיוכל לתקן אותו בגלגול שני * '''ג'''' שמטמא את הארץ. והשלשה רמוזים בזה הפסוק {{צ|לא תלין נבלתו על הארץ כי קבור תקברנו ביום ההוא}}. * ירצה שהקב"ה מדבר עם ישראל כי קבור תוכל לקברו פעם שנית כי יוכל לבא בגלגולא תניינא אם תקברנו ביום ההוא. כי לא יהבין לנשמתא גופא אחרא עד דיתקבר קדמאה. וזהו כפל ב' פעמים הקבורות. * שנית - {{צ|כי קללת אלהים תלוי}} - רוצה לומר בגין דמיתא דישתהי כ"ד שעות בלא קבורתא יהיב חלישותא בשייפוי דרתיכא שהוא בצלם אלהים, שמטמאים אותו. וזהו {{צ|קללת אלהים תלוי}}. * שלישית - {{צ|ולא תטמא את אדמתך}} הוא כפשוטו כמ"ש דרוח מסאבא אשתכח בליליא ואשתטח בכל ארעא לאשכחא גופא בלא נפשא לסאבא ליה ואסתאיב יתר. ירצה ממת אחר שקוברים תכף באותה היום. הנה מפני ג' טעמים הנ"ל לכן אסור הלנת המת בארץ ישראל. ===מעלת קצת מקומות של ארץ ישראל=== '''במעלת קצת מקומות של ארץ ישראל''' מספר כנפי יונה - ואף על פי שדבריו אינם מובנים כלל למבינים - מכל מקום העתקתי לשונו מפני קצת דברים שיש בהם מעט ממשות. וזה לשונו: * דע כי '''ירושלים''' במספר קטן הוא {{גמט דגש|י"ט}}. גם '''מלכות''' במספר קטן {{גמט דגש|י"ט}}. כי ירושלים היא מדת המלכות. * '''ושכם''' הוא סוד היסוד. כי יסוד רמז ליוסף ולזה שכם ניתן ליוסף שמדתו יסוד. * ו'''טבריה''' גימטריא {{גמט דגש|י"ט}} במספר קטן. ו{{גמט דגש|הוד}} עולה {{גמט דגש|י"ט}} עם {{גמט דגש|ג'}} אותיות והמלה. ומשמעות טבריה מלשון {{צ|טבור הארץ}}. ו'ארץ' רומז למלכות. ועיקר טבריה רומז להוד. גם '''טבר''' במספר קטן {{גמט דגש|י"ג}} - שמקבל כח מ{{גמט דגש|י"ג}} מדות. * '''צפת''' רומז ל'''נצח'''. כי '''צפת''' במספר קטן {{גמט דגש|אהי"ה}}. ו'''נצח''' במספר קטן {{גמט דגש|כ"ב}} - לרמוז שמתנהגים עם הדר בה בי"ג מדות של רחמים גמורים ממדת הכתר, ולפיכך היא אחד מערי מקלט המציל נפשות. : וגם '''צפת''' בחושבן {{גמט דגש|כ"ב}} אותיות התורה לרמוז שצפת מוכנת ומזומנת להשיג בה עומקה של תורה, ואין אויר זך בכל ארץ ישראל כאויר '''צפת'''. ו{{גמט דגש|נצח}} גימטריא {{גמט דגש|קמח}} בסוד {{צ|אם אין קמח אין תורה}}. * '''מרא"ן''' רומז לתפארת. תרגום {{צ|צאן}} - מרונא. וצאן רומז לתפארת. וכן נקראו ישראל על שמו 'צאן' על דרך {{צ|ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם}}. וגם כי '''מראן''' במספר קטן עולה {{גמט דגש|י"ב}}, ומדת תפארת נקרא '''אמת''' במספר קטן {{גמט דגש|ט'}}. עם {{גמט דגש|ג'}} אותיות עולה {{גמט דגש|י"ג}} - לרמוז ל{{גמט דגש|י"ג}} מדות רחמים כנזכר. * '''ומערת המכפלה אשר בחברון''' תוב"ב - שם קבורת האבות. וידוע כי הוא מעבר לגן עדן התחתון. כי {{צ|עֹבֵר {{גמט דגש|לַסֹּחֵר}}}} בגימטריא {{גמט דגש|אורח לגן}}. כי {{צ|לסחר}} חסר '''ו'''' כתיב. ובגימטריא {{גמט דגש|חצר}} - לרמוז כי המערה בחצר לגן עדן כאשר יתבאר. : וכן {{גמט דגש|עֹבֵר לַסֹּחֵר}} גימטריא {{גמט דגש|תק"ע}} - כי {{צ|עבר לסחר}} חסר - לרמוז שכל הדר בחברון הוא בטוח וכל הנפטרים בה והנקברים בה זוכים לעלות נפשותיהם, כי הוא יתד תקוע לעבור לגן עדן תחתון בלא עיכוב ובלא מי שימחה בידם כדי ללכת לגן עדן תחתון בלא צער. :ומלת {{צ|תקע}} נרמזה ג' פעמים בתורה: * '''א'''' באומרו {{צ|ויעקב תקע את אהלו בהר}} * וכן {{צ|ולבן תקע את אחיו בהר הגלעד}}. * וכן {{צ|ותקע כף ירק '''יעקב'''}} פירוש: יעקב תקע, ר"ל כיון לתקוע. {{צ|את אהלו}} - ר"ל אשתו. {{צ|את}} - לרבות את עצמו. {{צ|בהר}} - ר"ל במערת המכפלה שהם שני הרים זו על גב זו. שתי מערות בהר תחתון ושתי מערות בהר עליון. ומלת {{גמט דגש|תקע}} גימטריא {{גמט דגש|עבר לסחר}} - ר"ל כי מערת המכפלה הוא דרך מעבר לגן עדן כנזכר, וכיון להתפלל לה' בכוונת לבו שיזכה להקבר במערת המכפלה הוא ואשתו שכן נזכר מששת ימי בראשית. וכן {{צ|לבן {{גמט דגש|תקע}} את אחיו}} - ר"ל שכיון בחכמת כשפים להעתיק את יעקב שלא יזכה להקבר במערת המכפלה אלא רצה להרוג אותו שם ולתקוע את אחיו, ר"ל אדום וישמעאל, שיזכו לעבור דרך מערת המכפלה לגן עדן שהם נאחזים באברהם ויצחק כנודע. ואם ח"ו לא היה נקבר יעקב במערת המכפלה - שום אחד מישראל לא היה עובר דרך שם וכל האומות הנלוים עם אדום וישמעאל היו נכנסים ועוברים דרך שם על ידי אחיזת אדום וישמעאל באברהם ויצחק הנקברים במערת המכפלה. וזהו מה שאמרו רז"ל {{צ|ולבן בקש לעקור את הכל שנאמר ארמי אובד אבי}}. וכן '''סמא"ל''' עם יעקב דכתיב {{צ|ותקע כף ירק יעקב}}. והענין דע שכוונתו היתה לעשות יעקב בעל מום כדי שלא יקבר במערת המכפלה עם האבות כדי לקבור שם עשו ובת זוגו. ולא עלה בידו שמיד רפא אותו האל יתברך באומרו {{צ|ויבא יעקב שלם}} ואמרו רז"ל {{צ|שלם בגופו}}. כי האל יתברך ברוב חסדיו הפך כוונת סמאל ותקעו ליעקב ביתד תקועה במקום נאמן להקבר במערה כנזכר, כדי לעבור זרעו דרך שם. וכמו כן {{גמט דגש|צפת}} - גימטריא {{גמט דגש|תקע}} - לרמוז שכל הדר בעיר {{גמט דגש|צפת}} בזמן הזה בגלות יש לו יתרון על כל שאר ערי ארץ ישראל שהנפטר שם בעבור שהוא מקום גבוה ואוירו זך יותר מכל שאר ערי ארץ ישראל - לכן במהרה נפשו שטת ופורחת למערת המכפלה לעבור לגן עדן תחתון ומשם לגן עדן העליון. ===סוד חבלי המשיח מהרח"ו=== '''לבאר סוד חבלי המשיח מהר' חיים ויטל זלה"ה''' הענין - דע כי מסטרא דאצילות התורה מתבארת מצד הספירות הנאצלות, וכל ענייני התורה ופירושיה אינם מצד הגשמיות אלא בסוד פירוש הזוהר. וכאשר תהיה הגאולה שיתבטלו הקליפות ויתבררו ישראל אוכל מתוך פסולת ויהיו כולם בסוד הטוב ואין רע עמהם כלל - הנה אותם שקשטו עצמן בסוד מעשים טובים ונתעסקו במעשה מצות' ותפלת' על דרך הסוד בטהרה ובנקיות - אלו בלי ספק בהתנוצץ סוד עץ החיים, דהיינו סטרא דנשמתא דאצילות. ואלו אינם צריכים לעת הגאולה לנסותם מפני שהנסיון היא לאותם שהם עוסקים בסוד פשטי התורה מסטרא דעץ הדעת טוב ורע שנשמתם מסטרא דבריאה ויצירה ועשיה ששם {{צ|סביב רשעים יתהלכון}}. וצריך לנסותם לראות אם יתדבקו בטוב או ברע. אבל אלו שהם מסטרא דאילנא דחיי - עליהם נאמר {{צ|והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע}}, דהיינו מסטרא דאצילות. ולא יכבד עליהם נסיון הגלות באחרית הימים כסתם הפושעים. ואחר הגאולה יתגלו סודות התורה הנעלמים לכל ישראל. ואפילו לאותם שלא עסקו על דרך הסוד - אחר שעסקו נגלות בתורה - לכן ישיגו גם כן דרך הסוד. ושני כתות אלו יעסקו בדיני התורה על דרך הסוד בפירוש משניות והמצות על דרך הנסתר, כטעמי המצות שבספר רעיא מהימנא וכיוצא. ולא שחס ושלום תתבטל התורה והמשנה. אמנם הכוונה כמו שהיו ישראל במדבר מתפרנסין במן שבו היה טעם וכח כל מאכל שבעולם - ודאי שלא היו צריכים לדיני בשר בחלב וגם לדיני חלב ודם, ולא לדיני שחיטה ובדיקה. ועל דרך זה כל דיני איסור והיתר. וכן אם לא ימותו ולא ימצא ביניהם שרצים ונבלות - אם כן לא יצטרכו לדיני טומאה וטהרה, וכל שכן שלא יהיה בהם נדה ומצורע ויולדת וזב וזבה וכיוצא. וכן לעתיד יתפרנסו גם כן מהמן שהוא מהעץ החיים. אמנם עמי הארץ שלא יתפרנסו מהמן אלא מבשר ולחם מעץ הדעת טוב ורע - להם יצטרכו כל דיני התורה כפשטן. ויהיה הענין כדיני הנדה שלא יצטרכו אלא למי שהיה נדה. וכיוצא לשאר הדינים. '''ועתה נבאר עוד'''. {{ש}} דע שהגאולה תהיה בעזה"ו בסוד {{צ|שמאל דוחה}}, דהיינו מאריכין בגלות עוד ששה חדשים מתשרי. שמאל דוחה. עד ניסן - ימין מקרבת. כי בששה חדשים אלו יהיה בעוני וצרה וצירוף כמ"ש למטה - עד שישובו כולם ויהי כל ישראל זוכים לגאולה על ידי היסורים והגלות ועוני לעת בוקר. כאומרו {{צ|והשארתי בהם עם עני ודל וחסו בשם יהוה}}. והתועלת המגיע בזה הוא כי אם יגאלו בסוד הגבורה - ימעטו ח"ו מישראל הרבה, כי מצד הדין יהיה כליה בשונאיהון של ישראל ואותם הנשארים יהיו בכבוד גדול. ואין זו הכוונה. אלא שישבו ויזכו כולם. כי אם יתמעטו ח"ו - ימעט כבוד העליון ויתמעטו המקורות העליונים, כי ברוב עם הדרת מלך, שאין השכינה שורה בפחות מששים רבוא. ולכן יעמוד העולם עד מלאת עת הגאולה ולא יפחתו משעורם, ויזכו כולם וירבה כבוד שמים וירבו מקורות השפע. וענין - דע שהגאולה יש לה שתי עתות. {{צ|בעתה}} - דהיינו שתהיה הגאולה לישראל בנחת - {{צ|עת לשחוק}}, ולא יזכו אלא הכשרים שבהם לימות המשיח, וכל החוטאים לא יזכו אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה. ויש 'עת' שילחץ עני בעניו וישובו בתשובה ויזכו כולה אשר החייבים. והיינו שתרבה הצרה אשר כמוה לא נהייתה, שאין לישראל אז כי אם גויתם מרוב עוני ותרבה הבכיה ויתרככו הלבבות הקשים מרוב הצער. והיינו שכבר לא נשארה הבטחה אלא בבורא השמים. כי לפעמים הרבה תתעורר הבכיה על צרת ענין אחד. והם בנחת מצרת הלחם או בצער מצרת הלחם, והם בנחת מצרת המים. או הם בצרת המים והם בנחת מצרת העוני. וכיוצא בזה כמה מיני צרות. והיינו {{צ|משגב לעתות בצרה}}. אמנם צרה שתהיה להם אז תהיה צרה כוללת כל הצרות ביחד עד שלא יהיה שום נחת משום בחינה, דהיינו בכיה דדלות אין לחם ואין שמלה אין נחת אין מושב אין בית ואין עיר אין כסות בקרה, אלא כל אחד ואחד אין לו כי אם גויתו מצד השביה '''והמיתה''' ומהחרב שהקב"ה מחליף להם מיתה בעוני. והיינו {{גמט דגש|מ"ה}} ימים שעתידין ישראל לצאת מירושלים להיות במדבר העמין כענין שהיה לוט בהפיכת סדום שלא הציל בידו אפילו פיסת בר, ויצא אל המדבר ממש דומה בדומה - כן יהיה צרתן של ישראל. וכולם יהיו נפוצים על פני המדבר. שכל צרות שעברו ישראל מעולם לא יהיה כצער הזה עד ששם יתגלה משה רבנו ע"ה לישראל ויבכה עמהם בצרתם כדרך שבא ובכה עמהם על נהרות בבל. ושם ימנו ישראל {{גמט דגש|מ"ה}} ימים כנגד מדת משה רבנו ע"ה שהוא שם {{גמט דגש|מ"ה}}, ולא יאכלו שם אלא מה שימצאו במדבר - שרשים מלוחים. ואז ישובו שם כולם בתשובה. ומי שלא יוכל לסבול ויאמר {{צ|נתנה ראש}} וילך אל האומות ויתערב עמהם. והשאר יצטרפו{{הערה|אולי יש להגיה כאן 'יצרפו', וצע"ע - ויקיעורך}} בצער ההוא כל אחד ואחד כפי שיעור עונו. והצדיק יתברך - השורש המלוח במעיו כמן, ויחזק באלהיו. והבינוני ישוב בתשובה. והרשע - ידחה או ישוב ויצטע' ואין כח ביד משה רבנו ע"ה אלא לבכות עמהם, ותרבה הבכיה והתשובה שם. ומיד יקומו מתי המדבר ותצמח גאולה וחירות. ומיד יבואו גאולים לירושלים הבנויה ובית המקדש הבנוי ותבא עמהם השכינה ותשרה במקדש ויבאו דגלים כמי צאתם ממצרים. ואז יאחז הקב"ה בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. עם כל זה - אין להם כי אם גוייתם. ואחר כך יעשרו עושר גדול מביזת הים ומביזת גג ומגוג שימצאו. ועם כל זה אין להם שמחה אלא בבנין בית המקדש כדכתיב {{צ|זה היום עשה יהוה נגילה ונשמה בו}}. ===מעלת הדר בארץ ישראל בביאת המשיח=== '''ועתה נבאר במעלת הדר בארץ ישראל בביאת משיח בעזרת האל''' דע כי מסורת בידינו כי באותו יום כשיבא משיח עם קיבוץ גליות לארץ ישראל - באותו יום ימצאו שבעת אלפים מבני ישראל, ובאותו היום יחיו המתים שבארץ. ובאותו יום יסתלקו חומות אש מירושלים. ובאותו יום יבנה בית המקדש מאבנים טובות ומרגליות. ובאותו יום יחזרו המתים שבארץ ישראל בעת חיותם בריה חדשה רוחניים. וכן השבעת אלפים הנמצאים חיים - כולם יעשו בריה חדשה, גוף רוחני כגוף של אדם קודם שחטא, וכגופו של משה רבנו ע"ה. ויפרחו כולם באויר מעופפים כנשרים. וכל זה לעיני אנשי קיבוץ גליות. וכשיראו בני קיבוץ גליות שאחיהם נעשו בריה חדשה ופורחים באויר ללכת ולדור בגן עדן התחתון ללמוד תורה מפיו יתברך - אז יקבלו בני קיבוץ גליות דאגה בלבם ודאבון נפש ויתרעמו על מלך המשיח ויאמרו "וכי אין אנו בני ישראל כמותם?! ומאין זכו הם להיות רוחניים בגוף בנפש, מה שאין כן אנו!". ואומר להם מלך המשיח כבר נודע ומפורסם שכל מדותיו של הקב"ה הם מדה כנגד מדה. אותם שהיו בחוץ לארץ והשתדלו לבא לארץ כדי לזכות לנפש טהורה, ולא חסו על ממונם, ולא על גופם, ובאו בים וביבשה ולא חששו להיותם נטבעים בים או להיותם שבויים ביד אדונים קשים, ובעבור שעשו העיקר מרוחם ומנפשם ולא מגופם וממונם - לכן חזרו רוחניים מדה כנגד מדה.{{ש}} אמנם אתם שהייתם יכולים לבא בארץ כמותם ונתרשלתם לבא בעבור חמדת הממון, וחששתם לממונכם וגופכם ועשיתם מהם עיקר, ומנפשכם ורוחכם עשיתם טפל - לכן גם כן נשארתם גשמיים מדה כנגד מדה. ולחמדת הממון שחמדתם הנה האל יתברך נותן לכם ממון שכל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שנטבעו בים - הנה כל הימים הם מושבעים להביא אותם בים של יפו תוך שלשה ימים לטביעתם. וכל מה שנטבע מששת ימי בראשית עד זמן שלמה המלך ע"ה - הכל הקיא ים יפו ליבשה ומשם נתעשר שלמה. וזהו שכתוב {{צ|אין הכסף נחשב בימי שלמה למאומה}}. ומה שנטבע מזמן שלמה המלך ע"ה עד זמן קיבוץ גליות - הכל עתידים יפו להקיא אותו ליבשה והמלך משיח יחלק אותו לכל צדיק וצדיק חלקו הנוגע לו. הדא הוא דכתיב {{צ|כי שפע ימים יינקו}}. וגם כל המטמוניות שתחת העפר עתידה הארץ להיות נעשית מחילות מחילות להוליך כל אוצרות המלכים ולהוליד אותם לארץ ישראל. הדא הוא דכתיב {{צ|ושפוני טמוני חול}}. והכל יתגלה בתוך ארץ ישראל למלך המשיח, והוא יחלק אותם לאנשי קיבוץ גליות לכל אחד חלקו. וישבעו ממון רב לאותם שהקפידו על גופם ועל ממונם ישארו גשמיים ושבעים ממון. ואותם שלא חשו על גופם ועל ממונם אלא על רוחם בלבד - הקב"ה עושה אותם בריה חדשה ומוליך אותם לגן עדן תחתון כנז"ל. '''עד כאן לשון הר' חיים ויטאל זלה"ה'''. ===תחיית המתים בארץ ישראל=== '''בסוד תחיית המתים בארץ ישראל''' דע כי יש מסורת קבלה בידינו שתחיית המתים של ארץ ישראל קודם לתחיית המתים של חוץ לארץ ארבעים שנה. אמנם כל מי שנפטר בחוץ לארץ ויש לו אחד ממשפחתו בארץ ישראל שהוא כל כך קרוב לו שחייב באבילתו - בין איש בין אשה - יש כח ביד קרובו שבארץ ישראל להחיות כל קרוביו שבחוץ לארץ. וסוד זה ברמז במסכת פסחים בפרק "תמיד נשחט" באומרו {{צ|עתידין צדיקים שיחיו המתים - הדא הוא דכתיב כה אמר יהוה עוד ישבו זקנים וזקנות בירושלים ואיש משענתו בידו. וכתיב ושמת משענתי על פני הנער}}. עד כאן. {{ש}} ומה שתלה בה התחיה בזקנה וצדקות - הענין לרמוז לפי שכל הדרים בארץ ישראל נקראים 'צדיקים' כאומר {{צ|ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ}} כנז"ל, אמנם זאת הסגולה של התחיה צריך שיהיו בני תורה שנקראים 'זקנים' כאומר {{צ|והדרת פני זקן}} ופירשו רז"ל {{צ|זה שקנה חכמה}}. '''עד כאן מהר' חיים ויטאל ז"ל'''. ===רזא דמשיחא=== '''רזא דמשיחא''' הנה כתב האר"י זלה"ה בדרוש {{צ|יהוה מי יגור באהליך}}, וזה לשונו:{{ש}} בעת יציאת מצרים פתח הקב"ה סוף ה'''מ"ם''' בלבד של {{צ|למרבה המשרה}}, ואז יצאו ממצרים. אבל לעתיד לבא בגאולה האחרונה - יפתח אותה לגמרי באלכסון וישארו שני דלתות פתוחות - דלת של '''דוד''' ראשון ואחרון, שהוא המשיח האחרון. ( ונלע"ד שזה סוד שסדרו אנשי כנסת הגדולה בתפלת יוצר {{צ|תהלות לאל עליון גואלם}} כנזכר בכוונת האר"י זלה"ה. ורזא דמלה כי {{צ|תהלות}} - שם ב' דלתי"ן - רחל ולאה. ועתה הם מחוברים ביחד באחורי הזעיר; רגלי לאה בכתר דרחל כנודע. ולעתיד שתעלה רחל במקום הבינה, ולאה (שהיא אחורים דבינה שנפלו בשבירת כלים) תעלה גם כן ויחזרו באחורי הבינה. וזהו סוד {{צ|לאל עליון}}. רוצה לומר שיעלו למדרגה העליונה ויתפרדו התחברותם, ואז יפתחו השתי דל"תות ותבא הגאולה. וזהו '''גאולם - גואל ם'''. ר"ל כי {{גמט דגש|גואל}} גימטריא {{גמט דגש|ם'}} - שעיקר הגאולה תלוי באות '''ם''' כדי שיפתח אותה ויעשה שתי '''דלתי"ן''' מפורדות. ) וז"ש מלך חזקיה בתפלתו {{צ|ויחי מחליו}} {{ממ|ישעיהו|לח}} - {{צ|דּוֹרִי נִסַּע וְנִגְלָה מִנִּי כְּאֹהֶל רֹעִי קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַּי מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי מִיּוֹם עַד־לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי וכו'}}. כי חזקיהו היה בו ניצוץ מהמשיח, כמ"ש רז"ל {{צ|ראוי היה לחזקיהו לעשות משיח וכו'}}. והכונה שבכל דור ודור שולח הקב"ה ניצוץ אחד ממשיח - או לגאול אם יחזרו בתשובה, או לקיים העולם בדורות הרעים כדורו של שמד, או להאיר העולם בגלות בתורתו שלא יאבד העולם לגמרי. וחזקיהו היה ניצוץ ממנו כנזכר '''חזק יה''' משבט יהודה וקרני ראם קרניו בהם ינגח יחדיו אפסי ארץ, שהם חבלי משיח שיהרוג את כל העמים. ( ונלע"ד שאז יקרא שמו של משיח {{גמט דגש|איש מלחמה}} שגימטריא {{גמט דגש|משיח בן דויד}}. ואז תתגלה נשמת המשיח שהיא בחינת '''יחידה''' והיא נקראת {{גמט דגש|האור הבהיר}} שגימטריא גם כן {{גמט דגש|משיח בן דויד}} ). והוא אמר בתפלתו {{צ|דורי נסע ונגלה מני כאהל רועי}} - שבכל יום ויום נוסעים אותו ממקום למקום - כך אני אבא בגלגול בכל דור ודור לראות אם הגיע הקץ. {{צ|קפדתי כאורג חיי}} - כמו שהאורג כשרואה שבחצי הבגד שארג החוטים דקים חותך את הבגד וחוזר לארוג אותו מחדש מאותו מקום שהיה דק. והנני עושה תפלה ש{{צ|מדלה יבצעני}} - ה'''מ"ם''' סגורה תחתוך אותה לשנים וזהו {{צ|'''מדלה'''}} - '''מ' דלה'''. {{צ|תבצעני}} לשון חיתוך, ויהיו שנים דלתו"ת. ואז {{צ|מיום עד לילה}}, שהוא בסוף הגלות, {{צ|תשלימני}} - שעתה בכל דור ודור אני בא בגלגול וחסר ניצוץ אחד וכו', עיין שם. ונלע"ד שזהו סוד הפסוק {{צ|מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק}} - ר"ל כי המילוי של '''אל"ף רי"ש צד"י'''{{הערה|{{גמט דגש|ל"ף י"ש ד"י}}}} - גימטריא {{גמט דגש|דלת}} - רוצה לומר {{צ|מכנף}} שהוא מסוף {{צ|הארץ}}, ממילוי שלה, שגימטריא {{גמט דגש|דל"ת}} - {{צ|זמירות שמענו}} - שהיא השכינה שנקרא בגלותא דלה ועניה. {{צ|צבי לצדיק}} - רוצה לומר שהיא מתאוה תמיד לצדיק יסוד עלמא שהוא אות '''ו'''' של השם, להתחבר עמה בין שני דלתות וציריהן כדי להוציא נשמת {{גמט דגש|משיח בן דויד}} שהיא גימטריא {{גמט דגש|דל"ת}}. כי הוא עני רוכב על החמור. כי בעת שנכנס אות '''ו'''' שהוא היסוד בין שני '''דלתות''' - אזי נעשה אותיות '''דוד'''. וזהו שאמר '''דוד''' המלך ע"ה {{צ|דלותי ולי יהושיע}} - רוצה לומר כשיפתחו הדלתות - אזי {{צ|'''ו'''' לי יהושיע}} - הכוונה שיכנס האות '''ו'''' בין שני דלת"ין ויצא נשמתי על ידי חיבור ההוא, והטיפה שיוציא מתוך ה'''וא"ו''' הוא אות '''י'''' של '''דויד''' כנזכר בדברי הימים. ואומר {{צ|צבי לצדיק}} כי מילוי '''צבי''' כזה '''צד"י בי"ת יו"ד'''{{הערה|{{גמט דגש|ד"י י"ת ו"ד}}}} - גימטריא {{גמט דגש|דלת}} - שחשק אות '''ד'''' הוא לאות '''ו''''. וזה שאמר {{צ|ואומר '''רזי''' לי '''רזי''' לי}} - כי ב' פעמים {{גמט דגש|רזי רזי}} גימטריא {{גמט דגש|דלת}} במספר {{גמט דגש|משיח בן דויד}}. שכל תאוה וחשקה על אות המ"ם של {{צ|למרבה המשרה}} שיפתחו ויעשה שתי דלתו"ת. ולכן נקראת '''ארץ''' ישראל - '''ארץ צבי'''. כי במילוי אל"ף רי"ש צד"י{{הערה|{{גמט דגש|ל"ף י"ש ד"י}}}} - '''צד"י בי"ת יו"ד'''{{הערה|{{גמט דגש|ד"י י"ת ו"ד}}}} - הם שני דלתו"ת של אות '''ם''' ד{{צ|למרבה המשרה}}. רוצה לומר כשיפתחו השני דלתין של אות '''ם''' סתומה דל{{צ|מרבה המשרה}} - אזי יסגרו האות '''מ''' פתוחה של {{ממ|נחמיה|ב|יג}} {{צ|המפרוצים}} חומת ירושלים הכתוב בנחמיה, ויבא {{גמט דגש|משיח בן דויד}} ותבנה ארץ הקדושה במהרה בימינו. וזהו סוד הפסוק {{צ|אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום}}. ירצה {{צ|אשרי אדם שומע לי}} - כמו שאני נותן זמירות ותשבחות להקב"ה בעבור השני דל"תין שיפתחו - כך צריך גם כן '''אדם''' (שהוא '''א''''דם '''ד''''וד '''מ''''שיח) שומע לי לשקוד גם כן {{צ|על דלתותי יום יום}}. רוצה לומר בכל פעם שיבא משיח בגלגול צריך הוא להתפלל שיפתחו הדלתות כמו שהתפלל יחזקיהו {{צ|מ'''דלה''' תבצעני}} כנזכר לעיל. וזה {{צ|לשקוד על דלתותי}} שיפתחו אות מ"ם{{הערה|לא ברור לי בדפוס ויניציא. ובדפוס ירושלים הדפיסו "שיפתחו אותם". והבוחר יבחר - ויקיעורך}}. או נאמר {{צ|אשרי אדם שומע לי}} - רוצה לומר כי {{צ|'''לי'''}} ראשי תיבות '''ל''''ילה '''י''''ום. והכונה הוא אשר אדם שבעת שקורא קריאת שמע בשחרית ובערבית פעמיים בכל יום שצריך לכוון על {{צ|דלתותי}}, שהיא '''ד'''' ד{{צ|אחד}} שני פעמים בכל יום שהם שני דל"תין, למסור עצמו בארבע מיתות בית דין באות '''ד'''' ד{{צ|אחד}} כדי לפתוח השני דלת"ות של בינה על ידי יסוד דחכמה שנכנס שם בין שני דלת"ות בסוד היחוד בשעת קריאת שמע כנודע שאז הוא חיבור של חכמה ובינה. וצריך לכוין שיהיה חיבור שלם כי עתה בגלות אין החיבור שלם כי נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים דלעילא עד שישראל יכנסו בירושלים תתאה. והנה כתוב בתיקונים דף ל"ד ע"ב {{צ|לא יעול '''י'''' ב'''ה'''' עילאה עד דיעול '''ו'''' ב'''ה'''' דאיהי ירושלים תתאה}}. והנה לפי זאת הבחי' יהיה צירוף שם '''הויה''' בסוד '''והיה''' - שמתחלה יתחבר '''ו'''' ב'''ה'''' ואחר כך יתחבר '''י'''' ב'''ה'''' עילאה. וזהו סוד הפסוק {{צ|והיה יהוה למלך}} - רוצה לומר כשיהיה היחוד בסוד {{צ|'''והיה'''}} - אזי יהיה יהו"ה למלך על כל הארץ. וזהו סוד שאמרו רז"ל כל מקום שנאמר {{צ|והיה}} הוא שמחה בסוד {{צ|כי בשמחה תצאו}}. וזהו סוד {{צ|כי '''יד''' על כס '''יה'''}}. ירצה כאשר יתחבר {{גמט דגש|יד}} עם אות {{גמט דגש|א'}} של '''כסא''' - אזי יעשה השם '''י"ה י"ה'''. וזה יהיה כשיעשה הקב"ה מלחמה בעמלק כמ"ש {{צ|מחה אמחה זכר עמלק}}. ורמז בתיבת {{צ|'''אמחה'''}} מי שעשו ויעשו מלחמה עם עמלק. * כי במלחמה ראשונה היו '''א''''הרן '''מ''''שה '''ח''''ור. ואות '''ה'''' היא השכינה שעשתה מלחמה למעלה עם השר שלו. * ואחר כך היו '''א''''סתר '''מ''''רדכי '''ח''''רבונה. ואות '''ה'''' של השם. * ובגאולה אחרונה יהיה '''א''''ליהו '''מ''''שיח '''ח'''' נסיכי אדם, והשכינה על גביהם שהיא אות '''ה'''' אחרונה. ואז {{צ|והיה אור הלבנה}} שהיא המלכות '''ה'''' תתאה, {{צ|כאור החמה}} שהיא בינה שנקרא 'חמה', '''ה'''' עילאה כנזכר בתיקונים דף י"* ע"א. ואז יהיו השני מאורות הגדולים (שהם בינה ומלכות) שוים בסוד '''יהי"ה - י"ה י"ה'''. כי החיבור של זעיר ונוקבא יהיה כל כך גדול כמו החיבור דחכמה ובינה בסוד {{צ|יהיה יהוה אחד ושמו אחד}}. '''ברוך יהוה לעולם אמן ואמן''' '''י"ימאוא''' ===סיום המאמר=== עד הנה עז"רנו הנאזר בגבורה לגבר חיילים במיעוט שיחה ודרך קצ"רה לפי שעת הקו"צר וחוסר הפנאי בגדולות ובנפלאות שבח"י צדק אדמת הקדש תוב"ב, הלא מצער הוא. וראשי פרקים בקומץ חסר לכש' דעת כי הוא ירחיב ויוסף לפי שכלו יהולל במקום שאמרו להאריך. אך בכל זאת אמרתי לשלימות המאמר ולהפיק רצון החושק לעסוק בדברי תורת אמת למלאות חפצו ותשוקתו, והיה לבא"ר משנת פרק קמא דכלים הכוללת רוב מהללי ארץ ישראל. בה יבינו הנבונים להיות חיים משכילים ו"הן לומדין מן הכללות כמה הקדמות עמוקות ונאמנות. ואך אל '''א'''להי"ם '''ד'''ומי"ה '''נ'''פש"י '''י'''תננ"ו '''ש'''ומ"ר '''ד'''בר"י '''י'''ו"שר. ----------- rnw8l74uw5qx4cj6wjfymbgbpauhcz6 3084672 3084671 2026-09-24T21:57:06Z Roxette5 5159 /* רזא דמשיחא */ 3084672 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|טוב הארץ||הקדמת המגיה|ארץ ישראל|משנה כלים}} __TOC__ ===סגולת ומעלת ארץ ישראל=== '''סגולת ומעלת ארץ ישראל''' שמעו דבר יהוה אוהבי דעת נוצרי יראה ברחו לכם מכזיב ועד אמנה. ראויה להתכבד על שולחן מלכים - 'מאן מלכי רבנן' . כי נגידים אדבר ואודיע קושט אמרי אמת מיוסדים על אדני הקבלה הנאמנת האמורה מפי ארון העדות אמון רבתא נהירו דאורייתא, הוא גלא עמיקתא, כבוד גדולת מעלת הרב המופלא רבינו הקדוש כמלאך ה' '''כמוהר"ר יצחק לוריא אשכנזי''' הנודע בשם '''האר"י דבי עלאי''' זלה"ה. ומשנהו אבי החכמה אשר מלא את ידו לשבת על כסאו - הוא תלמידו נאמן ביתו חי מדבר אלהי בוצינא דנהורא כבוד מע' הרב '''רבינו חיים ויטל''' זלה"ה. {{ש}} עלימו תטוף מלתי. ושניהם בנעימים יחד קולם אשמיע, ודבריהם אציע בכל מקום שהדין כך והצע"ה צריכה לכך. 'שמעו ותחי נפשכם' דברי האר"י זלה"ה בגדולת ארץ ישראל ומקצהו תראו מראות אלהים ומעט מחזיק את המרובה. הלא כה דברו על מאמר הזוהר פרשת ויקהל דף ר"ט {{ממ זהר|ב|רט|ב}} וז"ל: {{ש}} {{צ|ברקיע דעל ארץ ישראל אית פתחא חדא דאיקרי '''גבילו"ן''' ותחות האי פתח אית שבעין פתחין אחרנין לתתא, ושבעין ממנן נטרין מרחוק תרי אלפין אמין דלא קרבין לגביה. וההוא פתחא סליק לעילא לעילא עד די מטא לגו כורסייא עילאה, ומההוא פתחא לכל סטרין דרקיע עד תרע' דפתחא דאיקרי '''מגדו"ן''' דתמן איהו סיומא דרקיעא דתחומא דארעא דישראל וכו'}}. פירש גם האר"י זלה"ה כי באמצע השער והפתח שהוא כנגד ארץ ישראל יש פתח גדול, וסביב הפתח ההוא יש ע' פתחין שמשם ניזונים ע' אומות מתמצית הפתח ההוא. ובאותו פתח יש פרוכת דקדושה דלא שבק לסיטרא אחרא שיזונו משם, כנזכר בפרשת תרומה קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}. והוא לבוש גם כן אלא שהוא קדוש. ולכן אין הקדושה מתגלית בזמן הזה. וגם הפתח הוא באמצע הרקיע ונשפע אח"כ לארץ התחתונה דרך הפתח ההוא. ויש פרוכת גם כן אחר לעכב הסטרא אחרא שלא יכנס לארץ ישראל. וזה הפתח מכוון באמצע כל הרקיעים עד שמגיע לכל בחינת יסוד שבמלכות, נקודה קדישא שבכל העולמות עד כורסיא קדישא. ומשם עולין כל התפלות והנשמות העולות למעלה בלילה. ואעפ"י שאמר בפרשת ויקהל דף ר"א ע"ב {{ממ זהר|ב|רא|ב}} כי התפילות סלקין במזרח ובמערב וכו' - זהו בעלית האוירין, אבל אחר כך כולן נכנסין דרך הפתח ההוא האמצעי. והנה אלו הרקיעים אינם מתגלגלים אלא קבועין. ולכן תמיד פתחם מכוין כנגד ארץ ישראל. אך הגלגלים הקבועים ברקיע הם הסובבים. ונמצא כי כשאנו אומרים שהרקיע קבוע הוא על זה הרקיע. וכשאנו אומרים ש{{צ|גלגל חוזר}} - הוא הגלגל ולא הרקיע. ורבי ישמעאל ור' אליעזר אינן עושין עיקר מן הגלגל אלא מן הכוכב שבו. ואמרו כי מזל חוזר ורקיע קיים. וכן הוא האמת. כי הגלגל והכוכב שבו - הכל נקרא על שם הכוכב. כי הכוכב הוא נקודת הגלגל ונשמתו. והגלגל הוא גופו בסוד העגולים שיש לכל העולמות כנ"ל. וזהו הטעם שאין נזכר בדברי רז"ל תנועת גלגל אלא תנועות הכוכב לבדו. והרקיע קבוע במקום אחד כאהל. '''והרב חיים ויטאל ז"ל''' כתב וזה לשונו: {{ש}} דע כי הלא ארץ ישראל הוא באמצע הישוב, וכנגדה למעלה ברקיע יש באמצע הרקיע פתח אחד גדול כשיעור רחב ארץ ישראל ונקרא '''גבילו"ן'''. ותוך זה הפתח לתתא מיניה יש פתחים אחרים באמצעית'. נמצא שהם {{גמט דגש|ע"א}} פתחים לקבל ע"א סנהדרין. וכל הני פתחים ע"א נקראים {{צ|שערי צדק}}, והם קדושים, ואינם מצד האומות ח"ו. ויש סביב ע"א פתחים אלו מגרש ב' אלפים אמה לכל צד, ושם נגמר שיעור הרקיע שעל ארץ ישראל. ואלו השני אלפים אמה לכל צד הם משרז"ל על תקנת תחומין בשבת כי כולם הם קדושה עצומה. ובסיום זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל יש דלת אחד שהוא סוגר זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל. ופתחין אלין כשרוצה הקב"ה - סגרם. ונקרא זה הדלת '''מגדון'''. <big>(</big>ולכן יהושע כשנכנס בזה הדלת תיקן לישראל ברכת הזן. וזהו {{צ|על הארץ ועל ה{{גמט דגש|מזו"ן}}}} - גימטריה {{גמט דגש|מגדו"ן}}. וזהו סוד {{צ|מגדל עוז שם יהוה '''ב''''ו '''י''''רוץ '''צ''''דיק}} {{ממ|משלי|יח|י}} - ר"ת '''צבי'''. ר"ל {{צ|מגדל עוז}} נקרא ארץ צבי ששוכן בה {{צ|שם יהוה}} שהיא השכינה. ובו {{צ|ירוץ}} יסוד שנקרא 'צדיק' דרך הפתח והדלת שנקרא {{גמט דגש|גבילו"ן מגדו"ן}} שמספרם גם כן {{גמט דגש|צדי"ק}}. וזה סוד הפסוק {{צ|זה השער ליהוה צדיקים יבואו בו}} {{ממ|תהלים|קיח|כ}}.<big>)</big> ומ{{גמט דגש|ע"א}} פתחים אלו ניזונים ארץ ישראל שהם {{גמט דגש|ע'}} נפש לבית יעקב. והסוד כי {{גמט דגש|ע'}} ענפים יש באילן העליון ומהם נשמות ישראל. אם כן לכל ענף יש פתח אחד, ואין כל ישראל ניזונים מענף אחד ומפתח אחד. והפתח שבאמצע הוא כנגד השכינה עצמה שנקרא {{צ|צדק ילין בה}} {{ממ|ישעיה|א|כא}}. והשבעים אחרים נקראים {{צ|שערי צדק}}. וסביבות אלו ה{{גמט דגש|ע'}} פתחים שבארץ ישראל רחוק ב' אלפים אמה לכל צד (שהוא סיום רקיע ארץ ישראל) - שם שרויים {{גמט דגש|ע'}} ממנן, כל אחד כנגד פתח אחד. ומתמצית ושיורי השפע דארץ ישראל לוקחים אותם ה{{גמט דגש|ע'}} ממנן כל אחד מפתח אחד - אך אינם קרובים אליהם ח"ו. ואז נעשה שאר הרקיע {{גמט דגש|ע'}} רצועות, וכל ממנא שליט על רצועת הרקיע שלו. נמצא כי הרקיע של ארץ ישראל ושאר הרקיע - הכל הוא רקיע אחד, רק שאותו שיעור הרקיע שכנגד ארץ ישראל יש בו אותם הפתחים. וכן הוא בכל העשר רקיעים הנזכר שהם נקראים {{צ|יריעות המשכן}}. וכן למעלה מהם עד כסא הכבוד {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}} - באופן כי כל ארץ ישראל אין עליה שום קליפה חופפת, ומן האי סטרא ומהאי סטרא הכל נפתח. כי אין לומר כי בקצה האחד של ארץ ישראל הוא פתוח והשאר סתום - כי כל גבול ארץ ישראל מן הקצה אל מהקצה הוא פתוח. ואמר כי טעם פתח הזה הוא כי הוא היה דרך ומבוא לעלות משם סוד ריח הקטורת והקרבנות כשהיה בית המקדש קיים, ואז היה המקום פנוי ע"י אותו הריח העולה משם כנזכר. אך כשגרמו חובין שהוא בעת החורבן - אז נתקרבה הקליפה מכל הקצוות הסובבים את אויר ארץ ישראל עד שנתחברו ד' קצוותיה אל תוך נקודת המרכז האמצעי של ארץ ישראל. ואז כביכול נפסק השפע והדבקות אשר לארץ ישראל עם ירושלם העליונה, ואז שלטה הקליפה ונחרב בית המקדש בעוונותינו. אבל צריך לדעת כי לא נסתם כל הפתח הנזכר ברגע אחד בעת החורבן, אמנם על ידי התועבות והגילולים שהיו מקריבין וממשיכין את הקליפה מעט מעט עד שנסתם הכל ואז נחרב הבית. ולכן תמצא כי תחלה נחרבה כל ארץ ישראל, והוא בגלות שומרון, הם היוד השבטים, כי נתמלאת סאתם עד שהקליפה גברה שם. ואח"כ גם בני יהודה נתמלאת סאתם. אז נתקרבה הקליפה עד נקודת ציון שהוא אמצע כל העולם, ואז נסתם הכל ואז נחרב הבית בעוונותינו הרבים. ועתה צריך לדעת שהלא הארץ בעצמה היא קדושה והיא חלק השם יתברך מכל שבעים ארצות , ואיך תוכל הקליפה ליכנס בחלקו יתברך? {{ש}} לכן השיב כי האמת הוא כי בארץ בעצמה אין להם חלק כלל. האמנם הענין נמשל למי שיש לו עבד אחד וברח ממנו אל בית חבירו - אזי הוא נכנס שם ומכיר את שלו ונוטלו והולך לו. כן ישראל קנו אדון לעצמם בעונותיהם, ונמכרו לעבדים אל הקליפה. בכל יום מקטרים ומזבחים להם עד שברצונם נמכרו להם לעבדים 'להיות להם לאלהים'. ואז הקליפה נכנסה לארץ ישראל ולקחה את העבדים הנמכרים לה ודחה אותם לבר ולקחם בארצה והלכה לה משם, ואז חזר הפתח הנזכר להפתח תכף ומיד. וא"ת אם חזרה הקדושה למקומה איך נשאר ארץ ישראל חרבה? התירוץ הוא כי השכינה עלתה למקומה, וישראל בעונותינו הלכו בין האומות ונשארה הארץ שוממה מבלי בניה ובלי בעלה. ולכן לא חזרה להתיישב עד ישקיף וירא ה' משמים. ואחר שהקדושה נסתלקה כדי שלא תשרה במקום הטומאה (כי זה דרכה כנודע בסוד טומאת מת) - לכן שם הקב"ה פרכת מסך אחד מהקדושה על אותו פתיחו דעל גבי ארץ ישראל. ובזה אין הטומאה שורה שם וגם הקדושה העקרית אינה שורה שם. ונשארה כביכול האשה עגונה ואינה נשאת לאחר. וכוונת פרוכתא דא נלע"ד חיים כי נודע בעת שהמלכות המלבשת גבורה ודין אזי פועלת הדין על ידי לבוש החיצון מכל - שהוא גוון תכלת שמכלה את הכל. והנה אפילו החיצונים יראים אז ממנה כי {{צ|חמת מלך מלאכי מות}} {{ממ|משלי|טז|יד}}. ובראות החיצונים המלכות בלבוש תכלת כנזכר - אזי בורחים משם. וזה סוד {{צ|ההוא חופאה קלישא}} הנזכר בזוהר חלק שני דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}, עיין שם, שהוא סוד הלבוש החיצון שבסופו הם הלבושים היותר פנימיים ונקרא {{צ|פרוכתא קדישא}} בערך הפנימיות כנודע. ולכן החיצונים אינם יכולים ליכנס שם. וכן הברכה והשפע נמנע - כי תוקף הדין הנכלל באותה חופאה אינו מניח לרדת הברכה כיון שאין זכיות בישראל מעוונותינו. ולכן נשארת ארץ ישראל חריבה - ולא מצד הטומאה, רק בשב ואל תעשה. ולטעם זה נקראת {{צ|חופאה קלישא}} כי כמעט היא נקראת קליפה כנגד מה שלמעלה ממנה.{{הערה|כנראה עד כאן דברי הר' חיים ויטאל - ויקיעורך}} '''והרב המקובל האלהי מוהר"ר משה קורדוירו זל"ה''' כתב זה לשונו: {{ש}} {{צ|בכל רקיעי' אית פתחין ידיען}} - ענין פתחים אלו הם כאלו תאמר ארץ מצרים היא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה היא מחזקת כנגד הרקיע כך וכך מעלות, וכל אותן מעלות הרקיע שהם כנגד חלק הארץ יקראו פתח אחד. ועם היות שיתגלגל הרקיע - אין לחוש, כי כל חלק מהרקיע כשיגיע כנגד הארץ והשר שלה - ישפיע מעין שפע השר הממונה. והפתחים האלו נחלקים בישוב ששם שוכנים {{גמט דגש|ע'}} אומות, וארץ ישראל היא נקודת מרכזם. וכל ה{{גמט דגש|ע'}} יש להם רצועה שהוא פה להם לשאוב מפתח ארץ ישראל. ולזה היו כמה מלכים בארץ ישראל שלא היה להם בארץ ישראל אלא עיר אחד או חלק כמו ל"א מלכים שכבש אותם יהושע, ושאר ישובם היה במרחקי הארץ (כדפי' רז"ל), מפני שפתח שאיבת השפע הוא סביב לארץ ישראל. וכל {{גמט דגש|ע'}} ממנן נטרין מרחוק תרי אלפי אמין - סודו הוא כי אלו הב' אלפים הוא סוד {{צ|תחום שבת}}, והיוצא חוץ לתחום יוצא אל קליפות. שתחום שבת ותחום ארץ ישראל שהוא אלפים אמה הוא סוד {{צ|הנוגה}} כנודע, הסובב ומתחם ארץ ישראל שלא יכנס אליה חצוני ערל טמא. וחלק ארץ ישראל עולה נקי ובר עד כסא הכבוד. ופתח היכל לבנת הספיר מכוונת כנגדה, ונוגה סובב גבולה ממנה ועד רום רקיעין. ושרים סביב לה שואבים מתמציתה. והם פתחי השרים חלקם אשר נגד ארצם ברצועות משוכות אלו על אלו בענין שכולם שואבים דרך אותו הנוגה. והנה כסא הכבוד משפיע כל בחינת ההנהגה לעולם לארץ ישראל וכח כל הנמצא בה. והם סוד {{צ|שערי צדק}}; כי 'צדק' היא מדת המלכות . ואור המלכות המשתרבב מכסא הכבוד דרך ההיכלות, ושוכן בארץ ישראל בסוד {{צ|סתר המדרגה}} הזאת שתחומה נוגה לו סביב ומתוכם כעין חשמל. והכלים הגשמיים שיפעל בו המעשה הוא הרקיעים. ובהגיע הרקיע כנגד אוירה של ארץ ישראל - מתבטל כל כחו וכח השרים שקבל, והוא פועל ברצון השופע כעין שהוא עושה לכל שר ושר - שכל חלק הרקיע שהוא מכוון כנגד ארצו מנהג כפי השפעה הנשפע וחלק התמצית שמקבל מלמעלה. והנה כיון דגרמו חובין והיו ישראל עובדים עבודה זרה - היו האומות שולטות בארץ, נכנסות ומשיגות גבולן של ישראל, וישראל נמסרין תחת ידם, כגון סנחריב וכיוצא. עד שבא נבוכדנצר ואז אתקרב קליפא כלא כחדא והיתה שליטה אל החיצונים על ישראל לכלות ח"ו, עד שהחריב המקדש והגלה את ישראל ודחה לון לבר. ואע"ג דדחה לון לבר - עכ"ד משכנם שם אינו קבוע - דלא יכיל לשלטאה בההוא דוכתא קדישא, ולא הרגיעה שם לילי"ת. וחזר לו נבוכדנצר ושאר המלכים אל מקומם. ועם היום שנתיישבו גוים בארץ ישראל - עכ"ז ישובה אינו ישוב הגורם שתשלוט הקליפה אלא כענין טעם החרבן דמסיק לבד{{הערה|יתכן שיש להגיה כאן "דמפיק לבר", וכפי שנזכר לעיל בענין עבד שברח וכולי, וצע"ע - ויקיעורך}}. וקב"ה עבד דלא תשלוט. שגרש הקליפות אחר שנתנקמו מישראל כדי רשעתם. אהדרת ההיא קליפה וחזרו גבולי ישראל אל גבולם העליון. ואלו עמדו ישראל על מקדשם בגלות יכניה וכיוצא שלעולם נשארו ישראל על מכונם - לא היה צריך דבר, שהיה ראוי שע"י העבודה ישאבו הרוח העליון: אמנם נחרב הבית וגלו ישראל. מה עשה הקב"ה? נטל פרוכתא. והוא סוד {{צ|ופרשו עליו בגד כליל תכלת}} {{ממ|במדבר|ד|ו}}, והוא כח אמצעי בין הקדש והחיצון. ונותן גבול להחיצונים שלא יגשו אל הקדש. והנה בהיות ישראל גולין אזי אויר ארץ ישראל הוא מאיר מהקדש דרך פרכת בגד כליל תכלת זה. אמנם בהיות ישראל על מכונם - אין בין ישראל לאביהם שבשמים מפסיק כלל, ויושבי חוץ לארץ הם שואבים דרך ד' קליפות. והנה סגולת ההוא פרוכתא הוא שגורם שתצמצם למעלה ולא תאיר אל התחתונים, ולזה לא יושפע עליהם שפע ואור השכינה באור הקודם, אבל נמצא בה כשיעור מה שעובר דרך הפרוכת. ועדיפא מחוץ לארץ שאין אותו המעט המאיר עובר דרך החיצונים. וגם הנשמות מדי עלותם לא יצטרכו מתי ישראל לשבר כח ד' קליפות, אלא כבוד השם המאיר דרך הפרוכת הזה שאינו טמא - יאספהו. לזה בזמן רשב"י שהיה חרבן אמר שאויר ארץ ישראל הוא טהור ומחכים וכיוצא, ולא גרעה מעלת ארץ ישראל ח"ו. אמנם תגבורת האור לבנות בית המקדש אי אפשר מן הטעם הנזכר לעיל. ואמנם יש לדקדק עתה שבמקום הבית נעשה בית מרגז לישמעאלים - מאי איכא למימר? שהרי {{צ|שם הרגיעה לילי"ת}} {{ממ|ישעיה|לד|יד}}!? {{ש}} וי"ל שזו שליטת ש‎‎ָׂרָם שנתן לו הקב"ה בזכות המילה כנזכר בזהר. אמנם לא ישכון שם לטמאה כדרך ששולטת {{צ|מחוילה...באכה אשורה}} {{ממ|בראשית|כה|יח}} ששם משכן הקליפות והשר. אבל כאן בארץ ישראל הם יושבים העם לבד ושואבים שפעם מבחוץ ממה שכנגד גבולם, ואין להם חלק בפרוכת כלל וכ"ש במה שלמעלה ממנו. ואותה העבודה שהם עושים - מתגלגלת עד שיוצאה לחוץ אל משכן השר. ודע כי תחלת המציאות אחר התגברות החיצונים וסלוק שכינה מהתחתונים לסבת הפגם והעון שגרמו הדורות הראשונים דור אחר דור - נתחזקה הקליפה ונסתמו פתחי הקדושה, ועמדה שכינה בעליונים זולתי מה שנתלבש בחיצונים בסוד {{צ|ומלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהלים|קג|יט}}. וזהו גם כן היה ברדת של ישראל בגלות מצרים כדכתיב {{צ|אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה}} {{ממ|בראשית|מו|ד}}. ולכן כשנראה למרע"ה {{ממ|שמות|ג|ב}} נראה {{צ|מתוך הסנה}} (דהיינו הקוצים, להראות סוד התלבשות) - {{צ|'''לַבת אש'''}} - שהיא 'בת עין' הנקראת 'בת מלך' איך היתה מלובשת בתוך הקוצים. כך עתה בגלות הזה השכינה היא מתלבשת בתחום שרו של עשו כדי לשמור ישראל שם שתי שמירות. * האחת שלא ישתקעו בתוך הקליפות כי {{צ|חונה מלאך יהוה סביב לראיו ויחלצם}} {{ממ|תהילים|לד|ח}} מכל צד הקליפה הרוצה להגביר עליהם כדי להחטיאם. וכמעט האויר הקדוש שוכן אתם בתוך טומאתם. * שנית לשמרם שמירת הגוף שלא יאונה אליהם כל און, כענין {{צ|יהוה אלהיך מתהלך בקרב מחנך}} {{ממ|דברים|כג|טו}} ואויר חוץ לארץ מתקדש. ומטעם זה נאמר {{צ|דרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל יהוה כי בשלומה יהיה לכם שלום}} {{ממ|ירמיהו|כט|ז}}. כי הנביא גלה להם סוד השכינה עמהם בגלות, ואויר קדוש השוכן אתם בתוך טומאתם, והמלך והמלכה גולים עם בניהם ושם מתייחדים בתוך הגולה. וז"ש {{צ|כי בשלומה יהיה לכם שלום}} שהוא היסוד וייחוד. וזהו סוד {{צ|שכינה גולה עם ישראל}} - עם היות שאינה בגלות - אלא לשמור את בניה לבלי יטמאו בין האומות ולא יוזקו, דשכיחא שם היזקא מפני האויר הטמא. ובהיותה שם - האויר מתטהר. ואין לתמוה על כך. שהרי ישראל קודם שנכנסו לארץ ויצאו ממצרים והלכו במדבר....'''נח"ש שר"פ ועקר"ב וצמאו"ן''' {{ממ|דברים|ח|טו}} - האיך הקריבו קרבן והיו בתוך ענני כבוד? אלא העננים היה להם אויר, ואויר של ארץ ישראל היה הולך עמהם. כי אותו הפתח הנזכר לעיל נפתח להם במדבר נוכח מושב בני ישראל והלך עמהם על ראשם עד שעמד כנגד כל ארץ ישראל שיעור ת' פרסה. והוא מתחילת גבול ארץ ישראל ועד קצהו. וצריך לידע כי ענין גלותנו הוא שכל כך פגמו הנשמות עד שהשכינה גולה ונסתלק ממנה השפע מכל הבחינות מכל וכל. וזהו גלות השכינה החלטי - לא צער שתצטער היא מכאב הבן - אלא זה הוא צער עצמי הנוגע אליה. וזה לא היה דווקא אלא בחורבן בית שני כמו שפירשו בתיקונים על פסוק {{צ|ונהר יחרב ויבש}} {{ממ|איוב|יד|יא}} בענין שפע הנהר הנמשך לשכינה. ופירשו {{צ|יחרב}} בבית ראשון - כי {{צ|יחרב}} הוא כמו {{צ|חרבו המים}}, שאינו יבשות אלא נגיבות, אבל עדיין נשאר לחות השפע קצת. {{צ|ויבש}} - בבית שני, כי {{צ|יבש}} היינו שנתייבש מכל וכל, שנסתם שער השפע מכל וכל. וז"ש הכתוב {{צ|ויקרא אֲדנָי '''יְ''''הֹוִה '''צ''''באות '''ב''''יום '''ה''''הוא לבכי ולמספד}} {{ממ|ישעיה|כב|יב}} שהוא ר"ת '''הצב"י'''. כשנחרב קרא לבכי כי {{צ|'''צבי''' לצדיק}} נחרב ויבש, וראוי לו לבכי ולספוד עליו על הצדיק שאבד למטרוניתא להשפיע עליה, ועתה כל הנשפע שמשפיע לחוץ יוצא ל{{גמט דגש|ע'}} שרים, בני שפחה בישא. והנה {{גמט דגש|צבי}} גימטריה {{גמט דגש|ק"ב}}. חִדֵש שעל ידי הצדיק שהוא היסוד מתחברים גם כן '''ק''''דושה '''ב''''רכה (שהם תפארת ומלכות). ועתה הצדיק אבד - נעשה '''ק"ב''' ישן ו'''ק"ב''' חרובין - שכל השפע של הקדוש ברוך הוא ד"קדושה ו"ברכה - הוא יורד לעלמא דחרוב, סוד {{צ|'''קב''' חרובין}} שהוא לקליפת נגה (כנודע בדרושי האר"י זלה"ה באורך, עיין שם בדרוש של מרכבת יחזקאל). ועיין שם הזוהר פרשה תרומה על פסוק ועשית שלחן (צ"ל מנרת) זהב טהור וגו'. וא"ת - כיון שנסתם שער השפע - אם כן מה יתן ומה יוסף העוסק במצוה או הפוגם? {{ש}} וי"ל כי העושה מצוה בזמן הזה הוא עושה סמך לשכינה ומושך לה שפע כזיעה בעלמא - ועכ"ז יש לו שכר טוב. ועל זה נאמר {{צ|שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה}} {{ממ|ישעיה|סו|י}} - כי סמך הוא עושה לה, ואדרבה יותר שכרו גדול. והעד על זה בת מלך בהיותה יושבת בהיכל המלך אביה - עבודתה שעושין לה אינה כל כך נחשבת כמו עבודה שעושין לה בהיותה בגלות. ואז כשהעבד נותן לה אפילו עשב לח - חשוב אליה יותר מכל מעדני מלך בשער המלך לפי הצורך. לכך עבודה המועטת שעושין לה בזמן הזה הוא חשוב מכל אילי נביות בזמן ההוא! <big>(</big>זהו סוד שאמרו ז"ל במדרש משלי והובא בילקוט דף ק"מ ע"א וזה לשונו: {{ש}} {{צ|א"ר יוחנן "טוב פת חרבה" {{ממ|משלי|יז|א}} - זו ארץ ישראל שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח בכל יום ודר בתוכה - זוכה לעה"ב. "מבית מלא זבחי ריב" - זו חוצה לארץ שהיא מלאה חמס וגזילות}}. הכוונה כי בעוונותינו הרבים עתה בעת החורבן השפע שמקבלת השכינה הוא התמצית ממה שהיתה מקבלת מקודם בבנינה. והשפע בעצמו לוקחת בעוונותינו הרבים השפחה בישא, כמה דאת אמר {{צ|תחת שפחה כי תירש גברתה}} {{ממ|משלי|ל|כג}}. אבל עדיף אותו השפע המועט שיורד בארץ ישראל שהוא בתוך אויר הקדוש - מכל השפע היורד בחוץ לארץ בתוך אויר הטמא. וז"ש {{צ|טוב פת חרבה - זו ארץ ישראל}}, ואין לה עתה אלא התמצית. {{צ|שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח}} - שאינו גורם במעשיו הטובים שלו להוריד אלא התמצית בלבד - מכל מקום {{צ|זוכה לעה"ב}} - כי זה המעט שגורם הצדיק במעשיו להוריד בארץ ישראל הוא חשוב לשכינה מכל אילי נביות בזמן שבית המקדש היה קיים כנז"ל. וזהו סוד הפסוק {{צ|'''י''''פרח '''ב''''ימיו '''צ''''דיק ורוב שלום עד בלי יָרֵח}} {{ממ|תהלים|עב|ז}} - הוא ראשי תיבות '''צב"י''' למפרע - להורות כי צדיק שדר בארץ צבי בזמן {{צ|בלי ירח}}, שהירח היא בחסרונה, גורם {{צ|רוב שלום}} יותר מבזמן שהיתה הלבנה במילואה.<big>)</big> ועל דרך הזה הפגם הגדול הוא כי מי שיטול מלפניה המאכל המועט ההוא - אז בוודאי היא בכעס גדול ותענישהו עונש גדול. כי הקרוב אל הדבר קל שבסבות יפסיקהו והיא בעצמה מגוללת בדין, וקלה שבסיבות יהפכה לדין חזק. וזה טעם הצרות התכופות בגלותינו זה מה שלא היה כן בשאר הגליות. מפני שבשאר הגליות שלא היתה עמהם אלא לשמרם בלבד - לזה היה לה שפעה בכל יום כנודע. אמנם עתה שנסתלק לה השפע מכל וכל והיא נקרא {{צ|סוכת דוד הנופלת}} {{ממ|עמוס|ט|יא}} - 'שנפלה' לא נאמר אלא 'הנופלת', להורות שלעולם היא בעוונותינו נופלת. להיות שנסתם השער השפע שאינו נשפע למטה זולת הספיחים וספיחי הספיחים שאנו אוכלים. וכן תמיד מאותו השפע שהיה בה נזרע עתה בזמן הגלות, ולכך לעולם חוזרת לאחור. וזהו {{צ|הנופלת}} בכל יום, שאין יום שאין בו קללה מרובה מחברתה. כי כל עוד שהולך השפע מתמעט כחו, כענין הספיחים שיש להם כח חזק ,וספיחו ספחים שהוא השיחים הוא יותר מעט, וכל עוד שהולך הוא מתמעט. ולכן עיקר כוונת הרשב"י בחבור ספר הזוהר היה לזה. להיות השכינה בגלות באפס שפע באין תומך ואין עוזר - רצה לייחדה עם הת"ת ייחוד מועט על ידי חיבור זה במה שיהיה הוא עם חבריו עוסקים בסוד. וכמו{{הערה|נלע"ד שיש להוסיף כאן מלת "כן". "וכמו כן וכולי". וצע"ע - ויקיעורך}} כל מי שזוכה לעסוק בזה החיבור הוא גורם לייחד קב"ה ושכינתיה ע"י היסוד שהוא סוד {{גמט דגש|רז}} דהיינו {{גמט דגש|אור}}. וגם על ידי החיבור הזה הוא ביטול הקליפות וקללות הגלות והשבתת קטרוגם שהן לוחמות בכל עת ובכל שעה נגד השם ונגד שכינתו, ונגד בניה ישראל הנתונים בגלות בין האומות הנקרא {{צ|חיוון בישין ודובין דאכלין ענא}} שהם ישראל כאומרו {{צ|ואתנה צאני וגו'}} {{ממ|יחזקאל|לד|יז}}. ועסק התורה יקרא {{צ|הקלע והחרב והרומח}}, והם בחינת הסודות להצילם מרעתם בחיבור הזה, כמ"ש בס' התיקונים דף ע"ג ע"ב על פסוק {{צ|ורוח אלהים מרחפת על פני המים}} {{ממ|בראשית|א|ב}}: : מאי {{צ|ורוח}}? אלא בודאי בזמנא דשכינתא נחתת בגלותא - האי רוח נשיב על אינון דמתעסקים באורייתא, בגין [ד?]שכינתא אשתכח בינייהו. והאי רוח איתעביד קלא ויימא הכי: {{צ|אינון דמיכין ושינתא בחוריהון, סתימין דעיינין, אטימין דלבא - קומו ואתערו לגבי שכינתא! דאית לכון לבא בלא סכלתנו למנדע בה ואיהו בינייכו!}}. ורזא דמלה {{ממ|ישעיה|מ|ו}} {{צ|קול אומר קרא}} כגון {{צ|קרא נא היש עונך ואל מי מקדושים תפנה}} {{ממ|איוב|ה|א}}. והיא אמרת {{צ|מה אקרא כל הבשר חציר}} - כלא אינון כבעירין דאכלין חציר, {{צ|וכל חסדו כציץ השדה}} - וכל חסד דעבדין - לגרמייהו עבדין! ואפילו כל אינון דמשתדלין באורייתא - כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין! בההוא זמנא {{צ|ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב}} {{ממ|תהלים|עח|לט}}. ודא איהו רוחא דמשיח. : ווי לון מאן דגרמין דיזיל ליה מן עלמא ולא ישוב לעלמא! דאלין אינון דעבדין לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה דגרמין דאסתלק נביעו דחכמה דאיהו '''י'''' מינה, ואשתארת '''ב'''' יבישא.{{ש}} ווי לון דגרמין עניותא ואורך גלותא וחרבה וביזה והרג ואבדן בעלמא! והאי רוח דאסתלק איהו רוח דמשיח וגו'. וכן בכמה מאמרים אחרים בתיקונים ובזוהר . כללו של דבר שכל המתעסק בספר הזוהר ניצול מכל הנזכר לעיל ועושה תקון גדול לשכינה בגלות הזה. והספר הזה עתיד להגלות כל סודותיו בימי מלכא משיחא כדי ליתן סעד לשכינה כנזכר. והנה כל אותם שיזכו אליו יזכו לגאולה בעזרת האל יתברך: ===יניקת שבעים שרים מארץ ישראל=== ועתה נבאר יניקת {{גמט דגש|ע'}} שרים מארץ ישראל איך היא, ושליטתם. דע כי הנה '''לילי"ת''' נקראת 'אימא דערב רב'. וערב רב נקראים {{צ|ע' שרים ערבוביא בישא}}, שלילי"ת הרשעה הולידה אותם מיחוד '''סמא"ל'''. והם בשפל כל מדרגות החיצונים, למטה מכל ההיכלות. הם {{גמט דגש|ע'}} ניצוצות. כדרך שהקדושה נבראת 'בת שבע' 'בת שבעים' - כך בחיצונים לילי"ת נקראת 'בת שבע' היכלות החיצונים שהיא 'בת שבעים' אומות כנגד שבעים שרים. ואין שום שר כנגד ארץ ישראל, שהרי אין להם חלק בארץ. אמנם בחוצה לארץ ממש נתנה להם שליטתם. וצריך לידע שיש ארבע מאות פרסה בארץ ישראל שאין שר ולא חצוני שולט בו כלל, אלא יש בגבולה סביב קליפה קדושה שנקראת {{צ|פרוכתא קלישא וקשה}}. שצדה מבחוץ היא טמאה, וצדה מבפנים היא טהורה. כקליפת האילן - שצדו מבחוץ הוא פגום, וצדו מבפנים הוא נאה ונאות לערך האילן. וכן קליפת האגוז וכן בעלי קליפין - מבחוץ קשים לשמור, ומבפנים נאה ונאות לערך המוח הפנימי. והנה דע שכנגד ד' מאות פרסה של מטה הנזכר לעיל יש למעלה חלון אחד מרובע, והוא צר מלמעלה ורחב מלמטה. * ושיעורו מלמעלה {{גמט דגש|ת"ק}} אמה על {{גמט דגש|ת"ק}} אמה כשיעור בית המקדש, כי בית המקדש כולו נתון תחת החלון. * ובאמצעית עוביו של חלון הכיפה היא כשיעור עה"ק ירושלם ת"ו. * ושיעור כמות החלון למטה הוא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, כשיעור כל ארץ ישראל, וכל ארץ ישראל תחתיו. וכשהיה יורד השפע מלמעלה דרך צינור מלכות של י' ספירות דעולם העשייה - היה יורד אז דרך ישרה עד חלון הכיפה הנזכר ויורד על בית המקדש, ובית המקדש יתפשט על כל ארץ ישראל. וכשרבו הפריצים בבית ראשון מהבל דברי לשון הרע ונבלות פה גרם העון ונתגשם אותו הבל ונתעבה ונעשה דמות ענף עב, והתחיל להסגר מעט מעט סביבות שפתי החלון - עד שביום ט' באב נסגר כלו ונפסק השפע ונחרב הבית. ותכף ומיד לאחר שנחרב הבית פתח הקב"ה את החלון, ואז הוריד את עולם האופנים וצמצם מלכות של עולם האופנים בתוך החלון כדי שלא יסגר עוד. ולעולם פתח זה לא יסתם אלא דווקא בעת החרבן שנתנה רשות אל החיצונים ליכנס לארץ ולהחריב הבית כנזכר. ומיד נתגרשו משם. ויש כסוי ומסך פרוכת פרוסה סביב לארץ ישראל שהיא שומרת הגבולים האלו שלא תתפשט הקליפה, ומגרשת כל זר מתוכה. ואפילו ארץ ישראל חרבה ושממה מפעולות החיצונית הזאת שהוא בעת החורבן - עכ"ז אינה שולטת בארץ ישראל. אלא החריבה ונתגרשה ועמדה ארץ ישראל אפילו בעת חורבנה נקיה וברה מאין זר בתוכה. והנה מה שהיה שעור ארץ ישראל ת' פרסה על ת' פרסה - עתה בעת חורבנה לא נשאר אלא מאה פרסה על מאה פרסה שהוא חצי חלק שמיני. וכל מקום דשן ושמן - נקמט ונתכווץ. וזה כדי לרצות את שבתותיה כנגד שבעים שמיטות שבטלו. ולא נשאר ממנה אלא הטרשין שבה. ואפילו שזורעין בטרשין שבה - כמאן דליתא דמי. והנה דרך אותה קליפה קלישה הנזכר לעיל - שהוא גדר מעכבת שלא יכנסו החיצונים לגבול ארץ ישראל כלל אפילו בזמן חורבנה כנזכר - הוא פתח משוך עד היכל {{צ|לבנת הספיר}} {{ממ|שמות|כד|י}} כדי שלא ישלטו בארץ ישראל שום שר וחיצוני. רק אם ישליטוהו ברשע ע"י כישוף וע"ז ועבירות - שאין זה מן הנאות אלא מצד הבחירה הרעה לרשעים שיוכלו לעשות כרצונם. אבל לא שתשלוט הקליפה. {{ש}} ובזה נבין אומרם {{צ|לא גושמה ביום זעם}} {{ממ|יחזקאל|כב|כד}} - שבאו המים הטמאים מי המבול מי המרים המאררים שהם הקליפות ונכנסו בארץ. לא שגושמו בארץ - שאין כחם שם . ובעת חרבן בית המקדש פרץ הקב"ה גדר הקליפה ומסך המבדיל ונכנסו והחריבו בית המקדש, וחזרו להם ונסתמה הפרצה. וכן פי' הרשב"י בזוהר פ' תרומה ע"ש. ודרך זה הוא סוד השכינה בארץ ישראל. כי ימשיך אור רוחני, אויר ארץ ישראל הטהור. שאין אוירה מהחיצונים כאויר חוץ לארץ, אלא אוירה מפתח היכל לבנת הספיר הפתוח עליה, ומוריד אויר טהור מחכים ודאי בסוד השכינה הנקראת 'חכמה'. וענין זה תלוי בקדושת הארץ. והיינו שפירשו בזוהר לך לך{{הערה|מצאתי אולי {{ממ זהר|א|עח|א}} - ויקיעורך}} שעמד אברהם על שליטת הארץ הקדושה ולא היה יכול לרדת לעומקה, ושפט באצטורולוגין שלו כל שרי המקומות וירד לעומקן, ובארץ ישראל לא השיג. עד שאמר לו הקב"ה {{צ|אל הארץ אשר אראך}} {{ממ|בראשית|יב|א}} כמו שאמרו רז"ל, ושם תשיג שליטת הארץ. וכן השיג בנבואה. אבל נשאר לנו לבאר דהא אילנא דמותא שלטא בליליא אפילו בארץ ישראל או אפילו ח"ו בעת רעתן או בעת הדבר בר מינן וכיוצא, שנאמר {{ממ|משלי|כב|ג}} {{צ|ערום ראה רעה ונסתר}}. והנה הענין הזה יהיה כי לצד צפון של מחיצות אלו יש נקב אחד לצד הקליפות. וזה הנקב הוא סמוך לפתח היכל לבנת הספיר. ודרך אותו נקב הוא התפשטות הקליפות בארץ ישראל בלילה. שנתן רשות להתפשט - אבל לא כולם, אלא אותם של סוד שליטת הלילה. ונקב זה נקרא {{צ|נוקבא דתהומא רבא}} כמ"ש, והוא פתח כניסה אל החיצונים אל האויר הטהור הזה לבא אל פתח ההיכל להיות שם - {{צ|לפתח חטאת רובץ}} {{ממ|בראשית|ד|ז}} להתעלות שם. ולכך כנגד ההיכלות מבחוץ - שם הקליפות נאחזות, והן כעין קליפת האגוז. שהרי ד' מוחין הם ד' חיות הקודש, והקליפה נאחזת מבחוץ - דהיינו שסוד אותה הקדושה היא משפעת אל החיצונים האלו. ובהכרח יש להם מדרגות על מדרגות משתלשלות משם ויונקות על יד"ו - דהיינו שיש לכל ההיכלות ערוה מבחוץ דהיינו החיצוניות הנדבקת שם. ולזה לצד צפונה הוא פתוח - שדרך אותו הפתח יוצא מתחומה ונכנסת. וזה סוד {{צ|ויבא גם השטן בתוכם}} {{ממ|איוב|א|ו}}. והיינו נמי שליטת החיצוני בארץ לכל שליחות שבעולם. וכן כל איזו חלק הניתן לחיצונים כגון עשן המערכה ואברים ופדרים המתאכלים כל הלילה - היה נוטה ממש לצד צפוני של ארץ ישראל. ודרך אותו הנקב אשר שם היה יוצא אליהם ונתן להם, שנאמר {{צ|בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל}} {{ממ|בראשית|מט|כז}}. ודרך אותו נקב הוא דחיית הרשעים בין הקליפות, וגם כניסת כל הרשעים לגיהנם. וכל הנדחה - דרך אותו נקב הוא ידחה. ועל אותו נקב התפלל דוד {{צ|וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ}} {{ממ|תהילים|סט|טז}}. שח"ו כשידחה הרשע דרך אותו הנקב ויסתם פיו עליו והוא יורד לגיהנם אל בין הקליפות - נוח לו שלא נברא, כי הם שולטות עליו כשכיר יומו. {{ש}} ועל נקב זה נאמר {{צ|ובאר צרה נכריה}} {{ממ|משלי|כג|כז}}. {{ש}} ועליו נאמר {{צ|אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס {{תיקון גירסה|בל|אל}} יתמכו בו}} {{ממ|משלי|כח|יז}}. והיינו גיהנם רוחני. ויורד מדרגה אחר מדריגה עד למטה. {{ש}} ועל זה הנקב נאמר {{צ|מצפון תפתח הרעה}} {{ממ|ירמיהו|א|יד}} - שנפתח הנקב כפרצה ופרצו פרץ כל הגוים אשר סביבותיה. ואח"כ סתם הקב"ה הפרצות ונשאר הדבר כמו שהיה. והנה עתה תבין שבזה הפסוק {{צ|אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים}} {{ממ|בראשית|כח|יז}} - כי פתח היכל לבנת הספיר יש בו מדריגות כעין גלדי בצלים. הנקודה האמצעית של מלכות דאצילות היא קודש קדשים, ומשם יורד השפע עד היכל לבנת הספיר ביצירה השורה על ארץ ישראל. והכל נבאר בעזרת השם יתברך בסוד המשנה של {{צ|עשר קדושות}}. ואחר כך סובב עזרות ולשכות. ואחר כך סובב הר הבית. ואחר כך סובב ירושלם. ואח"כ סובב ארץ ישראל. ואח"כ חוץ לארץ שהוא משכן השרים{{הערה|כך מובא בדפוס וינציא. ויתכן כי יש ספרים אחרים שגורסים "משכן ע' שרים"}}. ובארץ ישראל תתפשט ותשתרבב השכינה דרך ד' מאות פרסה אלו ותשכון קדושתה בארץ ישראל, ובירושלם מדרגו' קדושה יותר, והר הבית יותר כמשרז"ל {{צ|עשר קדושות נתקדשה ארץ ישראל}}. והיינו שכינה שוכנת בתחתונים ואינה מתלבשת בחיצונים כלל. ואפילו עתה בגלות - מכל מקום {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}}. וזה יובן ממה שמביא הזוהר בפרשת שמות {{ממ זהר|ב|יד|א}}, וזה לשונו: {{ש}} {{צ|ברח דודי ודמה לך לצבי וגו'}} אין חיה בעולם עושה כמו הצבי או כעופר האיילים. בזמן שהוא בורח - הולך מעט מעט ומחזיר את ראשו למקום שיצא ממנו, ולעולם תמיד הוא מחזיר את ראשו לאחוריו. כך אמר ישראל: רבש"ע! אם אנו גורמים שתסתלק מביננו - יהי רצון שתברח כמו הצבי או כמו עופר האיילים שהוא בורח ומחזיר את ראשו למקום שהניח. עכ"ל. והנה עתה בגלות אעפ"י שנסתלק הקב"ה מירושלם ומארץ ישראל למעלה למעלה - מ"מ הוא מחזיר ראשו למקום שהיה שם בירושלם עיר הקדש כדי להשפיע בה תמיד. וזהו סוד הפסוק {{צ|עיני יהוה אלהיך בה מראשית השנה..}} {{ממ|דברים|יא|יב}}. וצריך להבין למה אמר דווקא {{צ|עיני}}? הוה ליה למימר "יהוה אלהיך" בלבד? ולמה מדייק דווקא {{צ|עיני}} ולא תואר אחר?{{ש}} הטעם הוא שזה הפסוק הוא מרמז על הגלות כשמסתלקת השכינה למעלה היא מהפכת הפנים בלבד ומסתכלת בעיניה בה. ולא בעצם קדושתה - כי היא מסתלקת תמיד למעלה, אבל העינים מסתכלים תמיד למטה בירושלים. ולכן נקרא {{צ|ארץ הצבי}} שהיא דומה לצבי. ועתה ישפוט המעיין בשכלו - כי אחר שישראל ידעו בבירור עניינים אלו על מתכונתם כשבא נבוכדנצר ונכנס דרך פתח הצפון והגלה החרש והמסגר בבלה - מה היתה כוונתם בחשבם שהם טבועים בבור תחתיות - {{צ|תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ}} {{ממ|תהילים|סט|טז}}. כמה נתייאשו מן הרחמים וכמה היה לבם חרד וכמעט נדחה מן האמת ח"ו כדפירש בזוהר. עד שהוצרך הנביא לבשרם {{צ|ואני בתוך הגולה}} {{ממ|יחזקאל|א|א}} - בעמקי הקליפות. וכמה יצא לבם באומרם "''איה תעלנה תפלותינו? איה יתקשר הבל פה תורתינו?''". עד שנתבשרו ואמר {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}}. ממש פתח הקב"ה פתחי הרקיעים ואמר "''דעו לכם כי ממש כמו שאני בארץ ישראל כך אני יצאתי עמכם בחו"ל! ותפלותיכם ומצותיכם ונשמותיכם באות אלי מפני שאני יצאתי בגלות עמכם. ורקיעים אלו הם עליכם כאותם הרקיעים שהם על ארץ ישראל''". ואז בטחו ישראל בהקב"ה והתנחמו מאבלותם. האמנם דרך רדתה היא - כי תצא ניצוץ השכינה עם כל חייליה ומרכבותיה. דווקא ניצוץ - כי עיקר השכינה היא בארץ ישראל. אמנם דרך פריצות תפרוץ פרץ ותצא אל ארבע רוחות השמים מקום אשר נפוצו שם ישראל. וא"ת אם כן נתבלבלו כל המעלות ח"ו!? {{ש}} אמנם דרך הפרצה הזאת נבאר שאינה כפרצת החיצונים כשנכנס לארץ שאותה פרצה היה בלבול המעלות וחרבן בית המקדש וכבר נסתמה כנזכר לעיל. אמנם פרצה זו שפרצה השכינה היה ממש כדרך פתח היכל לבנת הספיר לרדת לעולם התחתון לארץ ישראל. כן ממש פרצה פרץ הקדושה בקליפות ונתלבשה בלבושיה וירדה לבבל ולעילם ולכל המקומות. כאמרו {{צ|למענכם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה}} {{ממ|ישעיה|מג|יד}}. ואפילו אם איש אחד פרטי עובד השם בגלותו - שכינה עמו, כמ"ש {{צ|אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וגומר}} {{ממ|דברים|ל|ד}} - משם דייק ששם השכינה עמך אפילו ליחיד. אמנם הפרצה תהיה כי כמו שיש מחוזות וגבול לפרצה זו שהם ת' פרסה של ארץ ישראל שהשכינה אשתרבב ותכנס למטה -- כן דרך הגבול הזה הישר נוכח שער היכל לבנת הספיר! באלכסון תשתרבב שכינה ותתלבש בסוד היכליה וחייליה הרוחנים שאינם מצד עצמה בעלי מקום, אמנם המקום יוחס אליה מצדינו שאנו בעלי מקום. תשכון שכינה במקום זולת מקום כנזכר לעיל. הנה השכינה תשתרבב ותתפשט דרך אלכסון אל תוך אותו השר שבחוץ לארץ ואל אותו הגבול. ויעשה לו מהלך ושביל ותתפשט שם. והיינו {{צ|נפתחו השמים}} - שהיו נגדיים לגולה. {{צ|ואראה מראות אלהים}} - היא השכינה שירדה שם, והיינו דרך ירידתה. וא"ת אם כן לפי דברי אלה - ארץ ישראל וחוץ לארץ בימי הגולה הם שוים!? ואין זכות עתה למי שידור בארץ ישראל ולא תועלת ח"ו!? כבר פירשו רז"ל ואמרו {{ממ|כתובות|קיא|א}} {{צ|אינו דומה קולטתו בחיק אמו וגו'}}! ועתה נבאר האיך תעמוד שם השכינה ובזה יתוקן הכל.{{ש}} הענין הוא כי שכינה שורה בארץ ישראל בלי אמצעי, אלא כדפרישית בסוד 'פתח היכל לבנת הספיר' קדושה מתלבשת בקדושה זו פנימית לזו שוכנת בארץ ישראל ממש. ובקדשי קדשים שוכנת מדריגה העשירית בלי לבוש. וזהו סוד הפסוק {{צ|כי בנה יהוה ציון נראה בכבודו}} {{ממ|תהילים|קב|יז}} ובעצמו בלי לבוש. וזהו ר"ת {{צ|'''ב''''נה '''י''''הוה '''צ''''יון}} - הוא '''צב"י''' - כי את ציון בנה ה' כדי להראות כבודו בלי לבוש. וכן בעזרות ג"כ{{הערה|היה נראה להגיה י"ס דהיינו עשר ספירות - ויקיעורך}} מדריגות הקדושה בלי לבוש. ובארץ ישראל בלי לבוש. ואז ממש שוכנים באויר הטהור. אמנם בחוץ לארץ ח"ו שתרד כך השכינה - שעל זה נאמר {{צ|אני יהוה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}} {{ממ|ישעיה|מב|ח}} - אם כן היאך תתפשט השכינה שיהנו ממנה הקליפות ח"ו להיות בניה עזובים שם באויר הטמא?! אי אפשר! אלא תתפשט ניצוצה עד מקום שישראל שורים ותתלבש בלבושי הקדושה בתוך החיצונים. דהיינו מתלבש ניצוץ שלה בחוץ לארץ בשר ההוא שישראל תחת ידו בסוד {{צ|מלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהילים|קג|יט}}. דהיינו י' ספירותיה מתלבשים בעשר קליפין לאכפייא לון כדי שלא יוכלו להרע לישראל. והיינו כענין השמש שהוא בשמים וניצוץ אורו למטה בארץ. וכן גם כן שכינה עיקרה בארץ ישראל וניצוצה למטה בחוץ לארץ עם ישראל לשמרם. והיינו דקאמר יחזקאל {{צ|ואני בתוך הגולה}} - לא עצמותה ממש, אלא ניצוץ אורה. לפיכך {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}} - מכלל שהיא למעלה בשמים וניצוצה למטה בחוץ לארץ מתלבש בשר, כדרך שמתלבש משך רוחב גבול ארץ ישראל. שאותם המחיצות הם {{צ|רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת ונוגה לו}} {{ממ|יחזקאל|א|ד}}: והנה הסובב פנימה לגבולי ארץ ישראל הוא אור נוגה זה, והוא מתפשט מפתח היכל לבנת הספיר עד סוף תחומי ארץ ישראל. ואין בארץ ישראל 'רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת', אלא גבוליה {{צ|נוגה לו סביב ומתוכה כעין חשמל}}. לכך כולה ראויה לנבואה ואוירה הוא טהור המחכים. וחוצה לנוגה הוא חוצה לארץ - סובב ענן גדול ואש מתלקחת. וחוצה להם רוח סערה. שהרי הנביא בארץ ישראל לא הוצרך לעבור דרך אלו הקליפות אלא מיד נוגה לו וצופה בחשמל. וכן פי' ישעיה {{צ|בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את יהוה}} {{ממ|ישעיה|ו|א}} - ר"ל שראה נקודה אמצעית יושב על כסא רם ונשא וגומר. אמנם בחוץ לארץ יש בין ישראל לאביהם שבשמים מחיצות של ברזל, דהיינו שאמר יחזקאל {{צ|ואראה והנה רוח סערה וגומר}}. דהיינו השכינה שהוא המוח המתלבשת בחשמל. ועליו {{צ|נוגה לו סביב ועליה אש מתלקחת ועליה ענן גדול ועליה רוח סערה}}: והנה המת בארץ ישראל - קולטתו בחיק אמו בתוך הנוגה. ואם רעה תתגרש. ואם טובה תתקבל. והרשעים צריכים להנער ממנה. אמנם בחוץ לארץ הוא להפך - כי הרשעים מאליהם נשארים בחוץ, והצדיקים יפתח להם פתח ויקרעו החשך ענן וערפל (שהם ג' קליפות) ויכנסו בתוכם. וזהו שאין בשום נבואות שום נביא מעלות אלו אלא בנבואת אליהו בחורב שנאמר {{צ|והנה רוח...רעש...אש}} - ג' קליפות. ואח"כ {{צ|קול דממה דקה}} (שם יב) שהוא המוח, מפני שהיה בחו"ל. וכן יחזקאל. אמנם שאר נביאי ארץ ישראל רואים ושומעים מיד את הקול. והיינו שאנו אומרים ששכינה תתלבש בשר ההוא שישראל יושבים בו. ובעוד ששכינה מתלבשת בשרים החיצונים להשפיעם אזי היא אומרת {{ממ|שיר|א|ו}} {{צ|שמוני נוטרה}} את הקליפות, שהם {{צ|הכרמים}} והשרים. ו{{צ|כרמי שלי}} של ארץ ישראל ועם קדוש - {{צ|לא נטרתי}}. וזהו רמז הפסוק {{צ|כי כרם '''י''''הוה '''צ''''באות '''ב''''ית ישראל}} {{ממ|ישעיה|ה|ז}} - ר"ת '''צב"י''' - להורות שארץ ישראל וישראל נקראים 'כרם של הקב"ה'. וזהו שכתוב {{צ|כרמי שלי לא נטרתי}}. ואין יחוד כלל. כי אחר שהשכינה נפרדה מהספירות - כל הספירות הם בלתי שלימות. כי אין אור הא"ס מתגלה בהם בתוספת האור יותר על כדי חיותם. כי אין הכתר משפיע אורו אלא בהיות חכמה ובינה (שהם הכסא שלו) בייחודם. והם אינם מתייחדים אלא ביחוד התפארת ומלכות. ובגלות היא נטרדת מכל יחודה וטובותיה, ואין בה אור כלל על ידי היחוד. אמנם נמשך אליה על ידי תפלותינו ומצותינו סעד וסמך מעט כדפירש בזוהר בפסוק {{צ|אם בחקתי}} {{ממ|ויקרא|כו|ג}}. וזה יהיה הענין הנזכר אפילו ליושבי ארץ ישראל, שאנו בחיק האם ובסדר הנכון אל המדרגות. שאפילו שחרב מקדשנו - לא שלטה הקליפה בארץ ישראל אלא עד תשלום החרבן בלבד כנזכר, ואח"כ תכף נסעה. ואלו הגוים יושבי הארץ - אינם דוחים השכינה ממנה בחורבנה, אלא תמיד היא עומדת בכותל מערבי. כי מעשי הגוים ועבירותיהם אינם פוגמים בה רק שהוא חלול שמו בגלות. ואנחנו עומדים בחיק האם והיא בוכה עמנו ומנשקת עפר משכנה כדפי' בזוהר איכה. והנה ענין נוקבא דתהומא רבא והיכל לבנת הספיר הוא יום ולילה. כי ביום יסתם נוקבא דתהומא רבא, ו{{צ|תזרח השמש יאספון ואל מעונותם וגו'}} {{ממ|תהילים|קד|כב}} - ואז יצא ההוא דאיתמר ביה דמות האדם לפעלו. והיא הקדושה. ובלילה יסתם פתח היכל לבנת הספיר ויפתח פומא דתהומא רבה . ואז {{צ|בו תרמוש כל חיתו יער}}, ויתפשטו החיצונים בעולם. וכל העולם טועמים טעם מיתה, והרשות ניתנה להם לינק מהקדושה דרך קליפת נוגה, אבל לא מפנימיות הקדושה עצמה ח"ו. והנה הג' קליפות אחרות שהם ג' קליפות האגוז הקשות - הנה הקליפה הנקראת {{צ|אש מתלקחת}} יש בה ע' ענפים הנכללות בהם ע' שרים, והם תחתונים למטה ושולטים למעלה מגלגלי העולם. והם מחלקים העולם לע' חלקים, ע' גבולי האומות, כל אחד ואחד ממש מכוון ממשלתו כנגד אומתו כמו שביארנו לעיל באמרו {{צ|יצב גבלת עמים}} {{ממ|דברים|לב|ח}}. והם שואבים מבחינת שורשם ואחדותם כאחד מקליפת אש מתלקחת האוחזת ע' ענפים ונעשים בה כולם כאחד. ובחינה זו עולה ומסתלקת מבחינה אל בחינה עד הנוגה, והיא מקבלת הנשמות מסוד הקליפות ונותנת לע' שרים. וכן ג"כ השפע הוא משפעת לשרים והשרים לרקיעים המכוונים כנגד כל חלק וחלק שכנגד גבול האומה. והנה מיום שחלק ה' גבולות עמים אזי אין אותה קליפה ({{קטן|שהיא שורש לשריהם כנודע}}) נוטלת נשמות קדושות מלמעלה מאוצר הקודש כלל, אלא שיש ברשות לבד נפש הבהמית מזיווג סמא"ל ובת זוגו שרי הקליפות. ומיחודם עושים נפשות טמאות לשרים, ונותנים ומשפיעים להם, והם שורצים שרץ נפש חיה טמאה לרוב. ולפעמים יש נוחלים משם נשמות בעם ה', דהיינו ערב רב אשר בין קדושי ישראל. ומהם פריצי ישראל. והכל מצדינו. שאלמלא היו הכשרים מזדווגים בכשרות לא היתה החיצוניות נכנסת שם. ונחזור למה שפירשנו ש{{גמט דגש|ע'}} שרים הם סביבות ירושלם. {{ש}} ובזה תבין הפסוק {{צ|זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה}} {{ממ|יחזקאל|ה|ה}}. {{ש}} והענין כי הנה הרקיעים שאנחנו רואים בעינינו הם עשרה עגולים שבראש מלכות דעשיה, ובאמצע החלל שלהם מתפשט קו היושר של מלכות דעשיה דרך אמצע החלל והוא בגן עדן הארץ. ועל גבי הקו הזה הוא 'העור' כנודע. ועל גבי העור הם הקליפין. וסביבותיהם הם הלבושים דמלכות דעשיה עם אורותיהם המקיפים. וסביבותיהם הם הרקיעים כנודע באורך בדרושי האר"י זלה"ה. וזהו ענין {{צ|זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות}} - כי מלכות דעשיה הנקרא {{צ|ירושלם}} - סביבותיה הקליפות שהם הע' שרים כנזכר. וקו זה נמשך עד הקרקע. ונמצא כי אמצעות הקרקע הוא גן עדן הארץ, והוא חומר זך מאד וקדוש. וסביבותיו הוא הארץ הזאת - חומרית מאד, ששם שליטת הקליפות. ובה שמרי הקליפות הגסות שאין גסות גדול מהם, והוא תכלית הבירור והעכירות. כי כמו שגן עדן הארץ הוא תכלית הגסות והעביות של העולמות וההיכלות העליונים דקדושה -- כן הארץ הזו היא תכלית גסות ועביות הקליפות. ולכן כל מעשה העולם הזה הם קשים ורעים, והרשעים גוברים בו, בסוד {{צ|יש הבל אשר נעשה על הארץ}} {{ממ|קהלת|ח|יד}} - {{צ|הארץ}} דווקא שהיא ארץ הזאת. והנה צריך לדקדק - היאך הם עשרה רקיעים - והלא רז"ל לא פירשו כי אם שבעה רקיעים? {{ש}} והענין זה הוא כמו שבעה היכלות - שהשלשה ראשונות נחשבות כאחד, והשנים אחרונות גם כן נחשבות כאחד. דהיינו '''כתר חכמה בינה''' - הוא היכל קדש קדשים, ואח"כ הם חמשה היכלות שהם '''חסד גבורה תפארת נצח הוד''', ו'''יסוד והמלכות''' הוא {{צ|היכל לבנת הספיר}}. הרי הם עשר ספירות וז' היכלות. כך בכאן הם עשרה רקיעים פרטיים וז' רקיעים בכללות. והנה הרקיע העשירי הוא קודש, והוא כתר של מלכות דעשיה. והוא נותן חיות וכח לרקיע תשיעי שיוכל לסבב כל הגלגלים ביום אחד. והרקיע הט' נקרא 'גלגל יומי'. ואין בו כוכבים כלל. והוא חכמה של מלכות דעשיה. וזהו סוד {{ממ|תהילים|קד|כד}} {{צ|כולם בחכמה עשיתה}} - בבינה. ר"ל שכל הככבים והמזלות היו כלולים בכח בחכמה, ואח"כ בהתחברות החכמה בבינה נעשה שם הכל בפועל. והוא בתוך הרקיע שמיני דתמן קבועים כוכבים ומזלות, שהם ששים רבוא מספר שנים עשר שבטי י"ה. ומשם יורדות נשמות כל ישראל כמו שמביא בפרקי היכלות דרבי ישמעאל כהן גדול על פסוק {{צ|ונוצצים כעין נחשת קלל}} {{ממ|יחזקאל|א|ז}}. כי {{צ|נוצצים הוא}} לשון 'ניצוצות', כי כשהקב"ה מכה בחיות הקדש שנוסעים עם המרכבה אז יוצאים מהם ניצוצות. ומטטרו"ן שר הפנים לוקח אותם ומתקן מהם נרות. ומנורה אחת תלויה לפני הקב"ה, וכל שעה עומדים עליה נרות המתוקנים מן הניצוצות. ואח"כ העודפים על הנרות - מתקן מהם כוכבים ושמר אותם. וכשיצא תינוק נער ממעי אמו - אז הולך מטטרו"ן ומתקן לו כוכב ונותן לו כדי להאיר לנשמתו. ואותו כוכב יחיה בעוד שהאדם קיים בעולם הזה. ונלע"ד שזה סוד הפסוק {{ממ|משלי|כ|כז}} {{צ|נר יהוה}} - ממה שנעשה נרו לפני ה' - הוא גם כן נר ל{{צ|נשמת אדם}}.{{ש}} וזהו גם כן {{צ|בהלו נרו עלי ראשי}} {{ממ|איוב|כט|ג}} שאמרו רז"ל שנר דולק על ראשו במעי אמו - הוא זה הנר של הכוכב הנזכר לעיל. כלל העולה שברקיע השמיני שם הכוכבים ונשמות ישראל. ונקרא 'בינה דמלכות דעשיה'. {{ש}} ושם מאירים ניצוצות החסדים שהם נקראים 'כוכבים'. גם ניצוצות הגבורות שנקרא 'מזלות'. וכנודע בדרושי האר"י זלה"ה שיסוד דבינה נקרא {{צ|רקיע}} שבו חמה ולבנה ({{קטן|שהם זעיר ונוקביה}}) וכוכבים ומזלות כנזכר. והם י"ב מזלות '''טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד'''. ושלשה רקיעים אלו נחשבים לאחד כנזכר בבחינת ההיכלות, ונקראים {{צ|קדש הקדשים}}. {{ש}} והשבעה רקיעים תחתיהם - שם ז' כוכבי לכת '''שצ"ם חנכ"ל''', שהם שבעה תחתונות של מלכות דעשיה '''חג"ת נהי"ם''', שבהם ז' כוכבי לכת ({{קטן|שהם שבעה חסדים שמאירים בתוכם כנודע}}). {{ש}} והשנים תחתונים נחשבים גם כן לאחד. ובאלו הז' רקיעים הם נשמות {{גמט דגש|ע'}} אומות - {{גמט דגש|י'}} אומות תחת כל כוכב. והי"ב מזלות משפיעים להם. ובכל רקיע ורקיע יש שוטר ומושל ממונה להיות תחת ממשלתו. ותחת גלגל הלבנה - אחרון שבכולם - יש רקיע חלק שאינו משמש כלום, ושם נשמות השדים ורוחין ולילין - איש כפי מצבו. וגופם נעשה בארץ בשבעה מדורות שתחת הארץ הנקרא {{צ|תבל}}. ויש להם מדריגות בד' יסודות '''אש רוח מים עפר'''. כי יש מהם מאש ויש מרוח ונקראים {{צ|רוחין}}. ויש במים ובעפר ונקראים {{צ|שדים ומזיקים}}. ועל כל כת יש עליהם ממונים ומלאכים הכופים אותם לעשות רצונם, ומשפיעים ונשפעים מצד הגבוהים עליהם - עד מקום הקדושה שבז' רקיעים; {{צ|כי גבוה מעל גבוה שומר}} {{ממ|קהלת|ה|ז}} עד כסא הכבוד. וכשיוצא גזירה טובה או רעה ח"ו - הכרוז מכריז בכל רקיע ורקיע, וזה אומר לזה עד מקום הד' יסודות, ומשם יודעים השדים העתידות. ואפילו הממונים על העופות מכריזים. ומשם - {{צ|עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר}} {{ממ|קהלת|י|כ}}. ===מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא=== '''מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא''' דע כי כל חלק וחלק מהארץ נתן לאומה המתייחסת אל החלק ההוא. וזהו שכתוב {{צ|כי לבני לוט נתתי את ער ירושה}} {{ממ|דברים|ב|ט}}. ממש מתייחס לבני לוט הוא ער. וכן לעשו הר שעיר. וכן פירשו רז"ל {{צ|הוא אדום וארצו אדומה}} - מורה שממש יחס הארץ לפי האומה השוכנת בה. והטעם, כי השר השולט על האומה גם כן יש לו יחס להשפיע בחלק הארץ ההיא. וכן הנשמות ההם הם מחלק הקליפה שמתייחסת לאותו עפר החיצוני. בענין שהם שלשה יחסים: יחס האומה, ויחס הארץ, ויחס השר בנשמות ובהשגחה. וזהו סוד {{צ|לשמרך מ'''אשה''' '''זרה''' מנכריה}} - ראשי תיבות '''א''''ומה '''ש''''ר '''ה''''ארץ. שכל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד עבודה '''זרה''' כמו שנבאר לקמן. וכן ענין זה ממש לישראל בארץ ישראל, ונשמתם ותורתם ואלהיהם. כי ארץ ישראל הוא עפר קדוש, והעם היושב בה - עם קדוש, ונשמתם קדושה, ותורתם קדושה, ואלהיהם קדוש - שהוא השר של ישראל. ולא זה בלבד אלא כמו שארץ ישראל אין לה יחוס ברוב מצותיה עם שאר ארצות - כן אין לה יחס התורה עם שאר התורות והחוקים אשר לאומות העולם. ולזה אמר {{צ|ולא תעשו מכל התועבות האלה... כי את כל התועבות.. ולא תקיא אתכם כאשר קאה וגו'}} {{הפניה לפסוקים|ויקרא|יח|כו|כח}}. הנה שהתורה הקדושה וארץ ישראל יש להם יחס יחד, וכן יש לישראל יחס עִם הארץ בלי ספק בשביל יחס נשמתם. והראיה מיחזקאל {{ממ|יחזקאל|מז}} שחלק ארץ ישראל לי"ב שבטים ויחס כל שבט ושבט בגבול אחד. ולפי יחס השבט כן משכנו במה שהוא נגדיי לגבול אשר שם אצילות נשמת אותו השבט כדי שיהיה שופע עליו. {{ש}} וכן המצות הנעשות בארץ עולות ומקשטות כל גבול וגבול בסוד נשמת כל שבט ושבט, בענין ששלמות הנשמות בחלקם בארץ ושלמות הארץ בחלק הנשמות המגיע אליה נגדייות אל מציאותה{{הערה|אולי יש להגיה "אל מצוותיה" וצע"ע - ויקיעורך}}. והענין כי גם נקודת ציון אשר היא נקודה שממנה הושתת העולם כנודע - היא מתייחסת אל השכינה בסוד י"ב גבוליה המתפשטים מהנקודה האמצעית. והיינו סוד {{צ|מדות הארץ}} הנזכרים בפסוקי יחזקאל, והמקדש בתוכו. וישראל חוסים תחת שולי כנפיה הנפרשות מלא רוחב הארץ. וכן גם כן כמו שהשכינה אינה בשלימות בעוד שמקום בית המקדש אינו בשלימות על מכונו - כן גם כן השכינה אינה בשלימות כאשר ארץ ישראל אינה בשלימות גבוליה שהוא מנחל מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת, וישראל שוכנים כל אחד ואחד בחלק המגיע לו כפי גורלו האמיתי הנגדיי אל גבולו. כנודע כי עשר ארצות הבטיח האל יתברך לאברהם לתת לזרעו כנגד מדת המלכות המקננת בעשיה שהיא כלולה מעשר. ובימי משה לא הבטיחם על ידו אלא על שבעה ארצות של שבע עממין בלבד, שהם כנגד שבעה ספירות התחתונות. אמנם ארץ {{צ|קני וקניזי וקדמוני}} שהם כנגד שלשה ספירות העליונות - לא הבטיחם, לפי שבזמן הזה אינם פועלים אלא התחתונים. אבל אחר הגאולה האחרונה שיפעלו השלשה עליונות - אז יותן להם כל העשר. והנה נודע כי השבעה עממין הם רמוזים בזעיר ונוקביה דקליפות נוגה. כי זעיר הוא ששה קצוות ונוקביה היא שביעית להם. ולכן נראה לפי עניות דעתי כי הראשי תיבות של ז' עממין שהם '''כ'''נעני '''ח'''תי '''א'''מורי '''פ'''רזי '''ח'''וי '''י'''בוסי '''ג'''רגשי{{הערה|{{גמט דגש|כחאפחיג}}}} - גימטריא {{גמט דגש|סמאל}}, שהוא זעיר דקליפת נגה. ו{{גמט דגש|ארץ כנען}} גימטריה {{גמט דגש|לילית}}, מפני שהיא מקבלת מכל הששה קצוות דדכורא.{{ש}} וגם {{גמט דגש|כנעני חתי אמורי פרזי חוי יבוסי גרגשי}} עם כללות עשר עממין - גימטריא '''ארץ כנען''' באותיות '''נ"ץ''' דמנצפ"ך{{הערה|לא הבנתי את התחשיב, וצע"ע - ויקיעורך}}, להורות שהיא המלכות דקליפה והיא כללות מן העשר ספירות דקליפות נוגה. אבל המלכות דקדושה נקראת {{גמט דגש|ארץ הכנעני}} כמו שאמר הפסוק {{צ|והיה כי יביאך יהוה אל ארץ הכנעני}} {{ממ|שמות|יג|ה}}. <big>(</big> ושמעתי מהחכם השלם '''מוהר"ר זכות נר"ו''' ש{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} גימטריה {{גמט דגש|מלכות}} דקדושה מפני שנתחבר עמה שם {{גמט דגש|י"ה}} בסוד {{צ|אמרתי לא אראה יה [יה]{{הערה|כאן הוספתי את המילה כפי הפסוק אצלנו, ובדפוס לא הופיע - ויקיעורך}} בארץ החיים}} {{ממ|ישעיהו|לח|יא}}. וכן '''י"ה''' במילוי כזה {{גמט דגש|יו"ד וי"ו דל"ת ה"ה ה"ה}} עולה {{גמט דגש|מלכות}} ו{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} - שכל כחה היא משם '''י"ה''' בסוד {{צ|יהוה בחכמה יסד ארץ}}. ולכן '''אויר''' שלה מחכים דאיתגלי בה '''אור י''''. והנה {{גמט דגש|י', יו"ד, יו"ד ו"ו דל"ת}} - הרי {{גמט דגש|מלכות}}. וסוד הוא מ"ש בספר הזהר {{צ|אבא יסד ברתא}}. ואז איהי {{צ|ארץ ישראל}} - ישראל סבא. וכוללת עשר דרגין לקבל י' עממין דאינון {{גמט דגש|כח"ב גג"ת נהי"ם}} העולים {{גמט דגש|ישראל}} - דמתמן אתקדישת בעשר קדושות. והיודע מדרגת חם בן נח - שעליה נאמר {{צ|כל היום {{גמט דגש|דוה}}}} - ישמח ויבין כי נהפך ל{{גמט דגש|הוד}} והדר. פי' כי בהגלו' קרני ה{{גמט דגש|הוד}} דאיהו {{גמט דגש|י"ה}} על ארץ כנען שהיתה {{גמט דגש|דוה}} בנדתה - אז נתקדשה. וזהו סוד {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם '''אודה י"ה'''}}. ולכן דוד שהוא בסוד {{צ|איהי בהוד}} - חבר {{גמט דגש|ק"נ}} הודאות - {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|י"ה}}. ובו חתם ספרו. ועל כל הנזכר בכאן דוק ולא תשכח שנקרא ארץ ישראל בשם {{צ|ארץ הכנעני}} רק בעת גאולת מצרים דאז איתמר {{צ|עזי וזמרת '''י"ה'''}}. {{ש}} עכ"ל. ודברי פי חכם חן <big>)</big> ולכן גם כן כל הששה עממין אחרים כולם נקראים {{צ|ארץ כנען}} על שמה. וגם כמו שאמר האר"י זלה"ה בסוד {{צ|פתורה...'''על''' הנהר}} - שהנקבה היא על הזכר. וזהו {{צ|יותרת '''על''' הכבד}} כנזכר בזוהר פרשת פנחס דף רל"א ע"ב {{ממ זהר|ג|רלא|ב}}. וזהו דווקא בארץ בני עמין שהם בקליפות. אבל בקדושה כתיב {{צ|והארץ הדום רגלי}}, וגם {{צ|והיה יהוה למלך על כל הארץ}}. ולכן בקדושה נקרא '''ארץ ישראל''' שהיא טפלה לזכר. ואז נקרא {{צ|ארעא רעוא}} - כי '''כנען''' ראשי תיבות {{צ|'''כ'''י '''נ'''רצה '''ע'''ונה}} עם נו"ן של {{צ|עו'''נ'''ה}} {{ממ|ישעיהו|מ|ב}}. כי מה שהיה '''כנען''' נעשה 'ארעא דרעוא' בסוד {{צ|עונות כזכיות}}. וזהו סוד {{צ|שאו זמרה ותנו {{גמט דגש|תף}}}}. כי על ידי הזמר הוא {{צ|זמיר עריצים}}. וזהו {{צ|ותנו '''תף'''}} - שמכניע ה{{גמט דגש|לילי"ת}} שגימטריא {{גמט דגש|ת"ף}}. ואז {{צ|כנור נעים עם נבל}} - ר"ל מה שהיה {{גמט דגש|ארץ כנען}} ביד {{גמט דגש|ת"ף}} ו{{גמט דגש|מחול}} שהם שתים נשים זונות {{גמט דגש|לילית}} ו{{גמט דגש|מחלת}} - עתה נהפך ל'''נבל וכנור''' שהוא ביד הקדושה תחת '''הוי"ה'''. {{ש}} כי שם '''י"ה''' רומז ל'''נבל''' - שהוא '''נ'''' שערי בינה, '''ל"ב''' נתיבות חכמה. ושם '''ו"ה''' רומז ל'''כנור''' שהוא '''כ"ו נ"ר''' - זעיר ונוקביה. וזה רמז כי ראשי תיבות {{צ|'''כ'''נור '''נ'''עים '''ע'''ם '''נ'''בל}} הוא '''כנען''', להורות שנכנע {{גמט דגש|ארץ כנען}} תחת '''הנבל והכנור''' שהם חכמה ובינה תפארת ומלכות. וזה נעשה בזכות האבות כמ"ש {{צ|וגם הקמותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען}} {{ממ|שמות|ו|ד}}. וזהו רמז {{גמט דגש|כנור נעים עם נבל}} גימטריה {{גמט דגש|אברהם יצחק יעקב}}. שבזכותם יצא ארץ כנען מתוך החיצונים ונכנס תחת הקדושה, תחת שם '''הוי"ה'''. וזהו שאמר {{ממ|תהלים|מח|ב}} {{צ|גדול יהוה ומהולל מאד}} - אימתי הוא גדול מאד? כשהוא {{צ|בעיר אלהינו הר קדשו}}. וזהו {{צ|ויהוה בהיכל קדשו}} {{ממ|חבקוק|ב|כ}} - ששם '''הויה''' אינו שלם אלא {{צ|בהיכלו}} - שהיא ארץ הקדושה בסוד {{צ|'''י'''שמחו '''ה'''שמים '''ו'''תגל '''ה'''ארץ}} - ששם הוא שער השמים, ומתחבר '''י"ה''' עם '''ו"ה''' ביחד. והנה כתב האר"י זלה"ה כי ארץ ישראל היו בה {{גמט דגש|י'}} עממין כנגד {{גמט דגש|י'}} מדות שבה. וישראל כבשו חלק השביעי לבד. כי כנגד עשר שבה בקדושה יש גם כן עשר בטומאה. והשבעה שהם תחתונים - יכלו ישראל לכבוש. אבל הקליפות שכנגד ג' עליונות שלה - לא יוכלו, שהם קליפות דקות גדולות יותר. * והם '''הקני''' - והוא מה שכנגד הבינה שבה. וכן עולה {{גמט דגש|קנ"י}} - {{גמט דגש|קס"א}}{{הערה|שהוא מילוי אהי"ה ביודין - ויקיעורך}}. * ו{{גמט דגש|קניזי}} הוא מה שכנגד החכמה שבה. ונקרא '''זקן''' - זה שקנה חכמה. ובקליפה נקרא '''קניזי'''. * '''{{גמט|הקדמוני}}''' הוא כנגד הכתר ונקרא {{צ|ארץ כנען}} משום שכנען היה מה שכנגד מלכות שבה שהיא הכוללת בה כל העליונות. ולפי שרחל היא {{גמט דגש|חו"ה}} שהיא מילוי שם מ"ה{{הערה|{{גמט דגש|ו"ד, א', א"ו, א'}}}}, ו{{גמט דגש|י'}} מדות שבה עם י' פעמים י"ט. וכן עולה {{גמט דגש|כנען}} - י' פעמים י"ט. וזהו {{צ|{{גמט דגש|קץ}} הימין}}. ומה שכנגדה הוא נקרא {{צ|{{גמט דגש|קץ}} הימים}}. ונלע"ד שאחר כך שאמר משה {{צ|והיה כי יביאך יהוה אל {{גמט דגש|ארץ הכנעני}}}} שגימטריא {{גמט דגש|מלכות}} - אז {{צ|'''י"ה''' בארץ החיים}}. וזהו שאמר {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה '''יה'''}} - שהוא השפע דחכמה ובינה במלכות. שהוא עשר מילוי ע"ב - שהם {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|מ"ו}}, ועשר מילוי ס"ג שהם {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|ל"ז}} ({{קטן|בסוד {{צ|ויבן יהוה אלהים את הצלע ויביאה אל האדם}}, ואז היא ראוי לחבור עם זעיר אנפין הנקרא 'ישראל'}}). ואזי היא נקרא {{גמט דגש|ארץ ישראל}} שגימטריה {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|מ"ו ל"ז}} עם השני כוללים. וגם נודע כי שם '''י"ה''' יש לו ג' מילויים שהם יו"דין אל"פין והה"ין. {{ש}} והנה {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"י}} עולה {{גמט דגש|ש'}}. וגם {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"ה}} עולה {{גמט דגש|ר'}}. ועוד {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"א}} עולה {{גמט דגש|ק"ך}}. והכל עולה כמנין {{גמט דגש|כתר}}.{{ש}} ועוד שלשה מילויים {{גמט דגש|יו"ד ה"י, יו"ד ה"ה, יו"ד ה"א}} - גימטריא {{גמט דגש|יאהדונה"י}}. סך הכל במספר {{גמט דגש|ארץ הקדושה}} - להורות בעת שהיא מקבלת מחכמה ובינה הנקראים '''י"ה''' כנזכר (וגם הם נקראים 'קדש קדשים') - אזי היא גם כן נקרא {{צ|ארץ הקדושה}} על שם ששוכנים בה קדש קדשים. וזה סוד שאמר יעקב (<small>שהוא זעיר אנפין</small>) ללבן (<small>שהוא לובן העליון כנזכר בדרוש אדם קדמון</small>) {{צ|הבה לי אשתי}} - רוצה לומר כי מלת {{צ|הבה}} הוא לשון הזמנה והכנה וחבור. והכוונה הוא שזעיר מבקש ממאציל עליון עתה בזמן חורבנה שיעשה תיקון לנוקביה כדי שעל ידה שנקרא {{גמט דגש|ארץ הקדושה}} שגימטריא {{גמט דגש|אשתי}} שהוא במספר '''י"ה''' כנזכר לעיל. ואז יזכה גם הוא לשם '''י"ה'''. וזהו שאמר {{צ|ואבואה '''אליה'''}}. והוא אותיות {{צ|'''אל יה'''}}. הכוונה הוא שבזמן הגאולה שתבנה ארץ הקדושה ויבנה בית המקדש במהרה בימינו שהוא תיקון מלכות דאצילות - אזי גם הזעיר יהיה לו מוחין הנקראים '''י"ה''' בשלימות, ולא יסתלקו ממנו עוד לעולם. ואז ישתמשו שניהם בכתר אחד בסוד {{צ|והיה אור הלבנה כאור החמה}}. ויעלו זעיר ונוקביה במקום חכמה ובינה בסוד '''י"ה''', ואז שם '''הויה''' יקרא '''יהיה''', דזהו {{צ|ביום ההוא '''יהיה''' יהוה אחד ושמו אחד}}. וגם נקרא '''ארץ ישראל'''. והוא כמ"ש בתיקונים דעולם היצירה שלטא בארעא דישראל. והכוונה הוא כי ביצירה תמן מקנן הזעיר דאצילות הנקרא 'ישראל'. והיסוד ומלכות שלו - הם נקראים {{צ|היכל לבנת הספיר}} - שהם תמיד פתוחים להשפיע בארץ ישראל. וכמו ש{{גמט דגש|לבנת}} היא נקבה, ו{{גמט דגש|הספיר}} הוא זכר -- כן {{גמט דגש|ארץ}} היא נקבה, ו{{גמט דגש|ישראל}} הוא זכר. וזהו רמז כי {{גמט דגש|ארץ ישראל}} גימטריא {{גמט דגש|לבנת ספיר}} - כי הם מכוונים זה כנגד זה. וגם נקרא '''ארץ ישראל''' על שם שתמיד עיני ה' אלהיך דורש אותה. והחיבור היה תמיד. ולכן י' פעמים ס"ה א האלהים{{הערה|לא ברור. ולא הבנתי את הכוונה - ויקיעורך}} גימטריא {{גמט דגש|ארץ ישראל}}, שתמיד היתה הנוקבא עם הדכורא כנודע. כי הז' תחתונות כלולים בג' ראשונות. '''כלל העולה''' מכל הנזכר לעיל כי השלשה ראשונות (שהם '''קני קנזי קדמוני''' כנזכר) - לא ירשו ישראל עד לעתיד. וזהו רמז כי {{גמט דגש|קני קנזי קדמוני}}{{הערה|לא ברור. ואולי כוונתו עם ג' כוללים של המילים ועוד כולל של שלשתם ביחד מגיע אל 541 - ויקיעורך}} - גימטריא {{גמט דגש|ישראל}}. ולכן היה נקרא 'ארץ ישראל' על שם העתיד שירשו גם כן השלשה ראשונות. והנה עתה רמז בתיבת '''ישראל''' - '''לא ירש'''; שלא יירשו עדיין. אבל לעתיד יהיה '''לי ראש''' - רוצה לומר שהשלשה ראשונות יכנסו גם כן בקדושה.{{ש}} וזהו הראשי תיבות שלהם '''קק"ק''' - להורות על השלשה קדושות שרומזים בכתר חכמה ובינה דקדושה, שיהיו מקודשים גם כן כמוהם. ומאחר שהבטיח הקב"ה את אברהם שיתן לנו עשר עממין - לכן בשעת עקידת יצחק אמר לו {{צ|לך לך אל ארץ המוריה}} - לרמוז לו כי הג' ראשונות עם כללות כל עשרה עממין גימטריא {{גמט דגש|ארץ המריה}}{{הערה|כנ"ל אולי, שמוסיף ג' כוללים של ג' מילים ועוד כולל של שלשתם, וצע"ע - ויקיעורך}}. והוא אותיות '''הרם יה''' - רוצה לומר שלא ירשו כי אם ז' תחתונות בלבד, אבל הג' ראשונות הנקראים '''י"ה''' - '''הרם''' אותם לעתיד בזמן הגאולה. והטעם שלא יוכלו לרשת גם כן הג' ראשונוות - זה היה תלוי במשה רבנו ע"ה שלא זכה ל'''יחידה''' שהיא בחינת כתר דאצילות שכולל בו ג' ראשונות - {{גמט דגש|חכמה בינה ודעת}} שגימטריא {{גמט דגש|כתר}}. ולא זכה כי אם לבחינת {{גמט דגש|חיה}} שהיא חכמה דאצילות (כנודע בספר הגלגולים). ואם היה זוכה גם כן לבחינת יחידה - היה לו כח בידו להכניס הג' ראשונות גם כן ולברר מהם כל הקדושה. וכשיבא משיח בע"ה יזכה הוא לבחינת יחידה, ולכן אז יהיה לו כח להנחיל לישראל הג' ראשונות גם כן. והנה צפה הקב"ה שישראל יעשו את העגל, ולכן לא הבטיח למשה אלא ז' עממין. וזה המעשה גרם למשה רבנו ע"ה גם כן שלא יזכה ליחידה. {{ש}} וז"ש במדרש ילקוט פרשת לך לך זה לשונו:{{ש}} :רבנן אמרי אדום ומואב וראשית בני עמון הם השלשה שלא נתן להם בעולם הזה שנאמר {{צ|כי לא אתן לך מארצו ירושה}}. ובמואב כתיב {{צ|אל תצר את מואב}}. '''קיני''' הוא עשו. '''קניזי וקדמוני''' - עמון ומואב. ולימות המשיח יחזרו ויהיו לישראל כדי לקיים מאמרו של הקב"ה. עכ"ל. ודע שארץ סיחון ועוג היא קצת גבול השלשה הנזכר, ולזה בחרו בהם בני גד לפי שעתיד להיות כנגד שלש עליונות, והוא עתיד שיהיה מובחר כל הארץ. ועם היות שעדיין לא נתקדש עד אחר הגאולה. ואפשר לזה נקבר שם משה רבנו ע"ה שהוא מסוד הדעת כנודע. והנה מאחר שלא היו יכולים ישראל לכבוש את הארץ של שלשה ראשונות, ולכן גם כן תמצא שלא היו ישראל על שלימותם ושכינה על שלימותה עד לעתיד בע"ה שכל ישראל יכנסו בה ואז תהיה הארץ מלאה. והיינו שלימותה האמיתי. ואז תתתקן השכינה שהיא העומדת על י"ב בקר ויתתקנו החיות שהם בעלות י"ב פנים נגדיים לי"ב בקר הנזכר. ויתקן כסא הכבוד שאינו על שלימותו - כי אחר שהשכינה שהיא למעלה ממנה והחיות שהם למטה ממנה אינם על תיקונם - ממילא משתמע שהיא עצמה אינה על שלימותה. ותתקן ארץ ישראל עצמה. שתיקון ארץ ישראל היא על ידי השכינה שהיא שורה בה, ועל ידי כן המה כפופים. ואחר ששכינה לא שרתה בה כראוי ואפילו בימי יהושע כי היו שני שבטים וחצי חוץ לארץ ישראל - ולזה ארץ ישראל אינה מתוקנת על שלימותה. והטעם שלא היתה יכולה השכינה להיות בשלימותה - זה תלוי על קטרוג הלבנה עם החמה. וכל זמן שאינה חוזרת לסוד {{צ|אור הלבנה כאור החמה}} ממש לשישתמשו בכתר אחד כמו בעת בריאתם - אין השכינה יכולה לחיות בשלימותה. כמו שמביא האר"י זלה"ה בדרוש שבעה בחינות שיש למלכות דאצילות עיין שם, ותמצא עומק ענין זה בשורשו. וזהו שכתוב {{צ|{{גמט דגש|זה}} יהוה קוינו לו}} - רוצה לומר בזמן שישתלם שנים עשר שבטי '''י"ה''' בארץ החיים - אזי גם כן יהיה השם שלם. כי '''זה וזאת''' כחדא אזלין. ו{{צ|זאת}} שהיא מלכות אחידת ביסוד שנקרא {{צ|זה}} כנודע בזוהר בפרקת חקת עיין שם. כי '''{{גמט|קטנה=1|זאת}}''' במספר קטן גימטריה ג"כ '''{{גמט|קטנה=1|זה}}'''. ועוד הנעלם של '''זה''' במילוי כזה '''זי"ן ה"ה'''{{הערה|{{גמט דגש|י"ן ה}}}} - גימטריא {{גמט דגש|אדני}}. ===[הבדל בין ארץ ישראל לחוץ לארץ]=== ועתה נבאר ההבדל שיש בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, והבדל הנהגת ישראל ואומות העולם, והבדל הנביא והמכשף ובעל תשובה והגר. הענין - להיות מציאות משכן החיצונים למעלה מן הרקיעים והיות הנהגה הזאת שהיא הנהגת השמים מבולבלת - פעמים היא תחת שליטה עליונה. כן ממש היא הנהגת הגוף! שההנהגה הזאת הנזכרת תמצא אל כל החיים, בין מן האומות בין מישראל, מפני שהם יסודות מיוסדות מעת בריאת האדם ואין בהם תוספת ומגרעת לכל אדם. רק שישראל מגבר בהם קדושה העליונה ותקדשם. ומה גם מצד הכנת אביו ואמו בעת הולדתם. ולכך תתלבש בהם הקדושה בעודם בחיים. אמנם אומות העולם תתלבש בהם טומאה. אבל בבחינות אחרות כל בני אדם שוים. אמנם ישתנו בסוד ב' בחינות.{{ש}} ההנהגות הנזכר - כי אומות העולם שהם תחת שליטת החיצונים הם שואבים החיים שלהם בעת שהטומאה מתפשטת. וישראל שואב בעת שמתפשטת הקדושה. וזהו ממש כעין שליטת הקדושה העליונה בהנהגת הרקיעים והחיצונים. וכמו שסוד ההנהגה הזאת תלויה במעשי בני אדם. אם מטיבין מעשיהם יכנעו החיצונים ותהיה ההנהגה הזאת נמסרת אל הקדושה. ואם ח"ו מקלקלים מעשיהם נמסרת אל החיצונים. כך הוא האדם ממש! בהיותו מגביר בו סוד היצר הרע והטומאה - יתן ההנהגה כולה אל החיצונים. ובהיותו מגביר בו סוד הקדושה שהיא הנפש הקדושה ושאר פרטים אשר נבאר - יותן הנהגה זו כולה אל הקדושה ותתקדש. ועתה דמה בדעתך שני עניינים קודם. * הראשון - הנהגת ארץ ישראל והיא הנהגת הקדושים והנביאים שהיו מזדככים חומרם והיו מתקנים עצמם - כל חושיהם והשכלתם להתקדש, והיו שולטים במדות הנפשיות ומשעבדות אותם אל הקדש. ואין להם מדות נפשיות חומריות כלל. כעין שהיו שולטים בגלגלים ומכניעים אותם אל רצונם. * השני - היא הנהגת חוץ לארץ שהכל נמסרת לשרים, והיא חכמת החרטומים והמכשפים ושאר החכמות שהיו משועבדים מדות נפשיות שבהם אל צורך אותם החכמות. והם כעין בלעם ותלמידיו. ונודע שיש עתה שתי הנהגות תחת אלו והם דומות לאלו. * הראשון היושב בארץ ויצא חוץ לארץ. דהיינו שיצא מהנהגת הקדושה אל הנהגת השרים. כך ממש הוא ישראל ששעבד מדות רעות על עצמו ונתן כחתיו הנפשיות משעובדות לרצון יצרו הרע. והרי זה כעין מי שהשלים החצוני על עצמו ושעבד הגלגלים אל תחת שליטת השרים כנזכר. והיינו מי שהיה בארץ ויצא חוצה שלא לדבר מצוה. * השני הוא בהפך. והיינו הגר המתגייר והרשע השב בתשובה וכיוצא. דהיינו שהיה בחוץ ויצר הרע שולט במדותיו הנפשיות - ועתה הכניע יצר הרע ונכנס לפנים בקדושה והשליט על עצמו כל הקדושה העליונה ושעבד כחותיו אל הקדושה. וראוי להזכיר לכל מעיין שלא יחשוב בראותו בספר הזוהר {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} וכיוצא בהן שהדברים כפשטן ח"ו. כי הקב"ה קדוש - וכי יעלה על הדעת אפילו בבריאה בקודש הקדשים אין מלאך ולא שרף ולא שום בריה יכולה להיכנס לאצילות! ואיך יעלה על הדעת שתכנס שפחה במקום גברתה?! אך הכוונה כי העולם מתנהג על פי המדות העליונות, וכולן משפיעות וממשיכות שפע אל המלכות. והיינו היות תפארת מתייחד עם המלכות, והמלכות מחלקת מזון מהשפע הנזכר מנהגת ומנהלת העליונים ותחתונים, חיצונים ופנימיים. ובהיות ישראל על אדמתם היתה בחינה אחת של המלכות הנקרא {{צ|אופן אחד בארץ}} שפירושו שהיא בארץ לנהל התחתונים ומשם מקבלים שפעם ומזונם ישראל. וממה שרמסו ישראל ברגליהם היה נמשך אל החיצונים ביד אמן המקוללת לזון את בניה כמו שהוא סוד פרי החג. כאשר גרמו עונותינו ונחרב בית תפארתנו - הנה אופן הזה אשר בארץ הנה היא עמנו בגלות שוממה - פירוש שאין ההנהגה על ידה עלינו, ונתלבשה בלבושי גלות לבושי חול. והיא מנהגת על ידי השפע ההוא התחתונים. ואותם לבושי חול שהם מצד מטט"רון סביב למשכנו יחנו החיצונים ואמן המקוללת תובעת חלקה וחלק אנשיה. ואנחנו בגלותינו יונקים משדיה המקוללים מפני שאנו ניזונים על ידה. וזה{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ואני מסופק אם לא צ"ל '''וז"ס''' דהיינו '''וזה סוד''', וצע"ע - ויקיעורך}} לעומדים בחוץ לארץ עובדים עבודה זרה בטהרה, שהם אומרים {{צ|ברך עלינו וגו'}} ואין ספק שהשפע נתן למקוללת לזון בניה שהם עיקר ואנחנו טפילים להם. ומתמצית אנחנו ניזונים כי אין שפע מתחלק חוץ לארץ שלא ינתן לשר של האומ' ההיא כאמור {{צ|ועל המדינות בו יאמר וגו'}}. והנה אמנו - אין בידה להשפיענו מפני שנטלה ההנהגה ממנה בערך שאין ההנהגה ממנה בלתי אמצעי. ולכן ענין זה יוחס בלשון {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} - שהיא נוטלת חלק השפע ומחלקת לבניה כרצונה. משל לבן מלך שבהיותו בהיכל אביו היתה פרנסתו ומנת מזונותיו נתונות לאמו, ואמה זנה אותו בהנהגתה הראויה. וכאשר הרבה לפשוע - גרשו אביו מאת פניו, והלכו הוא ואמו בגולה בין הגוים. ובהיותו שם המלך אביו נתן מזונותיו בצמצום על ידי השפחה ההיא שהבן בביתה. והשפחה ההיא נותנת לבניה הטוב והמובחר, והמותרות נותנת לבן המלך. ואין לה דעת ותבונה להשיג שכל המזונות לא נתן לה אלא על ידי בן המלך שברשותה. והנה בערך בחינת המזון - הרי השפחה יורשת גברתה, כי הנהגת בן המלך על ידה והיא נושאת משאת בן המלך מאת פני המלך. לא שהיא תכנס לפני המלך ח"ו, אלא שהמלך נותן את המשאת ביד השר והשר אל העבד ועבדו אל השפחה. והנה מטעם שמתוך היכל המלך יוצא החלק אל השפחה - אם כן אין לך פגם גדול מזה אל המלכה. והנה השראת אלהותו יתברך עלינו הוא בשני דרכים. * האחד הוא על ידי התלבשות המדה הזאת שהיא השכינה השוכנת עלינו בלבוש נכרי, דהיינו בשרים החיצונים, על ידי התפשטותה באופנים. ולזה העומד בחוץ לארץ מקבל אלהותו בדרך זה. אמנם דרך זה יקרא העבודה לאלהים אחרים מפני שקבל השפע מתחת יד השרים. ועל זה נאמר {{צ|גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבוד אלהים אחרים}}. והיינו ישראל העומדים בחוצה לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם. ואלו אינם מקבלים אלוהותו כראוי אחר שיקרא קצת 'עובדי עבודה זרה' מפני שהוא משפיע לחוץ. * הדרך השני הוא על ידי פשיטת לבוש נכרי כנז"ל. דהיינו שלא יהיה נמצא שם שום מפסיק אלא שכינה שוכנת דרך המדרגות הקדושות על ישראל. והיינו היושב בארץ ישראל שאינה מתלבשת בשרים אלא ממש דרך פתח היכל לבנת הספיר תתפשט ותשתרבב שכינה באויר ארץ ישראל ותשכון באויר ארץ ישראל המחכים מצד חכמה - זאת חכמה שלמה. ומטעם זה ארץ ישראל היא המלכות מפני שאוירה משכן לשכינה ואין השכינה שוכנת בערלים מפני שאינה מתייחדת לחיצונים. ולכך צריך השוכן בארץ לימול בשרו. שאם לא - מטמא הארץ. נמצאת למד שקבול אלהותו תלוי בישיבת הארץ וישיבת הארץ תלוי במילה. וזה בשלימות, כי זה תלוי בזה, כמ"ש במדרש ילקוט דף רע"א ע"א כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וסמיך ליה וזכרתי את בריתי וגו'. מכאן אתה למד ב' דברים. האחד שארץ ישראל שקולה כמצות מילה שנאמר זכרתי את בריתי וגו' והארץ אזכור - לומר מה מילה דוחה שבת אף כיבוש ארץ ישראל דוחה שבת.{{ש}} הב' לומר ששקולה ארץ ישראל כנגד כל מה שנברא בששת ימי בראשית וכו', עיין שם. וזהו רמז כי בשמות הנקרא ארץ ישראל תמצא בסופי תיבות דילהון '''מילה''' כזה: * ארץ החיי''''ם''' * ארץ צב''''י''' * ארץ ישרא''''ל''' * ארץ הקדוש''''ה'''. וזהו גם כן רמז {{צ|'''ה'''ן '''צ'''דיק '''ב'''ארץ '''י'''שולם}} {{ממ|משלי|יא|לא}}. כי מי ששומר הברית נקרא 'צדיק' ועומד בניסיון כמו שמנינו ביוסף הצדיק. אבל מכל מקום אינו שלם עד שנכנס לארץ ישראל ויושב בה. וז"ש {{צ|הן '''צדיק בארץ'''}} - דהיינו שהצדיק דר בארץ - אזי הוא {{צ|ישולם}}. וראשי תיבות '''הצבי''' - ר"ל באיזו ארץ. וזהו רומז הראשי תיבות שהוא דווקא בארץ '''הצבי'''. כי זה תלוי בזה. וגם כן קבלת האלהות תלוי במילה לבד. וזה אפילו אם לא יזכו לארץ, אבל אינה בשלימות כי הוא בהתלבשות על דרך שפירשנו. ולזה גלו לבבל שכינה ביניהם. וזהו בזכות המילה. וז"ש {{צ|והייתי להם לאלהים וגו'}}. ===מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל=== מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל בין בחייו בין במותו. בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו תועלת לעולם מהתועלת המגיע בהיותו בחוץ לארץ. כן פטירת הצדיק בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו היזק לעולם יותר מההזיק המגיע אם היה נפטר בחוץ לארץ. והענין כי ארץ ישראל היא לב העולם כי היא שער השמים כנז"ל. וכמו שמהלב שהוא מקור החיים יתהלך ויתפשט החיות לכל אברי הגוף - כן בהיות ארץ ישראל בריאה בצדיקים היושבים בה - יתפשט הבריאות לכל יושבי העולם בכללו. כי בריאות ארץ ישראל הוא בצדיקים שהם ממשיכים לה השפע והחיות מלמעלה. וזהו כונת הפסוק {{צ|ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם}}. ר"ל אימתי ישמחו כל ישראל הדרים בחוץ לארץ במעשיהם הטובים, כמו שפירש התרגום {{צ|יחדון דבית ישראל בעובדיהון}}, כש{{צ|בני ציון}} שהם הצדיקים הדרים בעיר ציון {{צ|יגילו במלכם}} - שגורמים ייחוד העליון של תפארת ומלכות. ואז יורד השפע להם מתחלה, ואחר כך לכל חוץ לארץ. וכל התפילות של חוץ לארץ אינם עולים אלא על ידי תפלת הצדיקים שבארץ ישראל. וזהו {{צ|'''ב''''ני '''צ''''יון '''י''''גילו}} - ראשי תיבות '''צבי'''. שהם שמחים בארץ '''צבי''', גורמים שמחה בכל העולם. ואם ח"ו אין מי שעושה יחוד וחבור של מעלה בארץ ישראל - כל המעשים שעושים בחוץ לארץ אינם מועילים כלום ואין מעלתם עולה למעלה. כי בשלומם של הצדיקים שבארץ ישראל יהיה להם שלום בחוץ לארץ. וזהו שאמר הפסוק {{ממ|תהלים|סד|יא}} {{צ|'''י''''שמח '''צ''''דיק '''ב''''יהוה}} - ראשי תיבות '''צבי'''. שעל ידי שהצדיק שמח בה' ממש - שעושה יחוד של מעלה. {{צ|וחסה בו}} מתוך אהבה. {{צ|ויתהללו כל ישרי לב}} - ר"ל ויתהללו כל חוץ לארץ ויאמרו זה הוא דרכי ישרים של ארץ ישראל הנקרא 'לב' כנזכר לעיל, כי היחוד של ארץ ישראל מועיל לכל העולם. כי הנה אין דרך להתשפט השפע לכל העולם כי אם מארץ ישראל, לא זולת. וזהו אמרו רז"ל {{צ|מתמצית ארץ ישראל העולם שותה}}. ירצה כמו שביארנו כי ארץ ישראל כמו הלב המחלק החיות לכל הגוף כמו שאמרו הרופאים, כי מהצלול והזך שבדם ניזון הלב המחלק החיות לכל הגוף, ואחר המוח מהיותר זך שנשאר, ואחר כך הכבד ואחר כך שאר האברים כפי מדרגותם. {{ש}} כן גם כן העולם בכללו. מן הזך והטהור שבשפע ניזונת ארץ ישראל, ואחר כך שאר ארצות. כפי מדרגותם כן יתעבה מזון נפשם כנזכר לעיל. ולזה כיוונו רז"ל {{צ|מתמצית ארץ ישראל העולם שותה}} כנזכר. אמנם בזמן החורבן שנפסק השפע בעונותינו - הנה כל האיברים הולכים ודלים אחר שאין הלב בבריאותו ואין לך מזון. וידמה כיום התענית. ולזה אין לך יום מחורבן הבית ואילך שאין קללתו מרובה מחבירו - כי הולכים ודלים הנמצאות מחסרון השפע. והענין כי ביום התענית שנפסק המזון - אז הלב ניזון מן האיברים. כי בראותם כי נחלש הלב - לפחדם ממיתתו שימותו גם כן הם כי בהיותו הם חיים - ולזה הם נותנים לו מדם האיברים שנמצא להם כדי לחזקו שלא יפול הכח. ובזה הולך ומתמעט חלבם ודמם. כן גם כן מזמן החרבן ואילך מתמצית חוצה לארץ - ארץ ישראל שותה. כי ארץ ישראל אין לה קיום והעמדה אלא על ידי המעט מזער צדקה שמשלחים לארץ ישראל מחוץ לארץ, כהיום הזה שהוא התמצית של אנשי חוצה לארץ. והנה הצדיקים היושבים בארץ ישראל - באמצעותם השפע יורד מלמעלה. וזה אחר שהשפע הרוחני אי אפשר שירד למטה לארץ הגשמית אלא על ידי הצדיקים שהם חלק אלוה ממעל, ובהכנת מעשיהם ותורותם יורידו השפע הפך טבעו ויעזור להם טהרת המקום. כמו הפתילה הטובה והשמן הזך שהם נושא השלהבת. כי בהם נאחז אור הרוחני שאין בטבעו לירד למטה. וכבר ידעת מ"ש בספר התיקונים דף מ"ד ע"א וזה לשונו: {{צ|ללבי גליתי ולאברי לא גליתי}}. ומקשה הר' חיים ויטל זלה"ה ולמה אמרו רז"ל מלבא לפומא לא גליתי - שהרי מצינו בפירוש כמה רבים וגדולים שדברו בענין הגאולה כגון רשב"י וכיוצא בו?{{ש}} אבל רזא דמלה הוא כי אל אותם הנשמות שהם מבחינת הלב - גלה סוד הקץ. ולזה היו יכולים לדבר. אבל לנשמות שהם משאר האיברים - לא גילה. וזה שאמר התיקונים דף מ"ד ע"א {{צ|'''ללבי''' ודאי גליתי ולאברי לא גליתי}}. מאי "ללבי"? אלא אורייתא איתה לה רישא וגופא ולבא ואברין כגוונא דישראל דאתמר בהון {{צ|עיני העדה}} - דא ע' סנהדרין. ומשה ואהרן על גביהן. אלין דאתמר בהון {{צ|ללבי גליתי}}. וכן באורייתא שבעין אנפין תליין מתרין תורות - אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה. בגלותא - {{צ|חלק '''לבם'''}} דאינון {{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים דאינון כגוונא דסנהדרין. ורזא דמלה {{צ|אשרי כל חוכי '''לו'''}} - {{גמט דגש|לו}} בחושבנא סליק תלתין ושית. ואינון {{גמט דגש|ל"ו}} בארעא דישראל ו{{גמט דגש|ל"ו}} לבר מארעא דישראל. ודא איהו {{צ|חלק '''לבם''' וכו'}}. וזהו סוד שהקב"ה רמז למשה {{צ|אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו' ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם}}. ונודע כי פני משה פני חמה. וזהו שכתוב {{צ|ושמתי '''כ"ד כ"ד''' שמשותיך}} - ר"ל ש{{גמט דגש|מ"ח}} צדיקים מן השבעים שכולם הן מן שורש השמש כמשה רבנו ע"ה. וכולם הם מעלמא דדכורא. ולכן השכינה רודפת אבתרי' לאתחברא עמהם בסוד {{צ|אור זרוע לצדיק}}. וכשלא יש זכות בישראל - אזי ח"ו הם להפך כנזכר, ונשארו בארץ ישראל {{גמט דגש|כ"ד}} אחת בלבד. ואז נאמר {{צ|אל ישוב '''ד"ך''' נכלם}} {{ממ|תהלים|עד|כא}} - שיקבל הקב"ה את תפלתם ואל תשוב ריקם מלפניו. והנה נודע אם הדור זכאי - רובם בארץ ישראל, ואם הדור חייב - רובם בחוץ לארץ. והכונה מה שאמרנו. כי קיום העולם הוא הצדיקים שעובדים ומושכים השפע למטה לארץ. והנה בהיות רובם בארץ ישראל - אז ימשיכו שפע רב טהור ונקי. אמנם מיעוטם בחוצה לארץ יספיקו להמשיך אותו השפע שכבר ירד לארץ ישראל והם ימשיכוהו לחוץ לארץ. ולזה רמוז בפסוק משלי כ"ט {{צ|ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם}}. ר"ל כי ראשי תיבות {{צ|'''ב''''רבות '''צ'''דיקים '''י'''שמח '''ה'''עם}} - הוא '''הצבי'''. כשיש רוב צדיקים בארץ '''הצבי''' - אזי {{צ|ישמח}} כל העם שבחוץ לארץ שהם גורמים הורדת שפע ברכה עד בלי די. {{ש}} אבל {{צ|ובמשול רשע}} - כמ"ש בתיקונים {{צ|מאן "חלק לבם"? דא שאור וחמץ דאינון סמא"ל ונח"ש}}. וזה שאמר {{צ|ובמשול רשע - דא סמא"ל}} השולט ומחלק לבם שרובם בחוץ לארץ. אז {{צ|יאנח עם}} - כי השפע הוא מעט מזער מה שמקבלים, כי בהיות מיעוטם בארץ ישראל לא יוכלו להמשיך משער השמים כי אם מעט שפע. כי כפי עובי הפתילה תהיה אחיזת השלהבת. ולזה אף אם יהיו רובם בחוץ לארץ לא יועילו להמשיך אצלם לחוץ לארץ רק מה שכבר נמשך לארץ ישראל על ידי המועטים. '''{{קטן|קטע זה הובא כאן על פי הגהת המהדיר בדפוס ויניציא}}'''{{ש}} בזוהר דף קנ"ז ע"ב: אף על גב דישראל לבר מארעא קדישא - השכינה גולה אחריהם ונותנת שפע מזונם של ישראל ביד השרים - היינו דווקא שתחלה יבא אל מקום הנועד, היינו מהיכל לבנת הספיר אל נקודת קדש קדשים, ומשם מתפשט לסוד גלות ישראל ביד השרים. וז"ש {{צ|על חילא וזכותא דארעא}} - כלומר שם נשפע ומשם מתחלק לשרים ולישראל שהם תחת רשות השרים. וז"ש {{צ|וברכת את יהוה אלהיך}} אפילו בחוצה לארץ. {{צ|על הארץ הטובה}} - על סיבת ארץ הטובה שהוא ארץ ישראל. {{צ|אשר נתן לך}} המזון בחוץ לארץ. שהארץ הקדושה היא נותן מזון בחוץ תחת השרים. וז"ש שם {{צ|דהא בגינה מזונא וספוקא אשתכח בעלמא}}.{{ררר}} '''{{קטן|[עד כאן הקטע]}}''' או ירצה באופן אחר. והוא כי הצדיקים בהיותם בארץ ישראל יוכלו להגין על כל המקומות. והטעם כנזכר כי ארץ ישראל הוא כמו הלב הנותן חיות וקיום לכל האברים כולם. אמנם צדיקי חוץ לארץ - לא יועילו אלא למקומם לבד, כי הם כמו חיות האבר הפרטי שלא יועיל רק לעצמו. וכן בעת סלוקם שהצדיקים שבארץ ישראל יזיק לכל העולם. וז"ש {{צ|ותמת שרה בקרית ארבע וגו'}} - שיש להעיר שאומר תחלה הסימן הפרטי שהוא {{צ|בקרית ארבע}}, ואחר כך הסימן הכללי שהוא {{צ|ארץ כנען}} הכולל כל ארץ ישראל? אמנם יתיישב כפי מה שהזכרנו שהכוונה לרמוז מעלת שרה שבזכותה היתה מועלת לאנשי מקומה וגם כן לכל אנשי גבול כל ארץ כנען. וכן בעת סלוקה - לכולם יחק נסתלקה; כלומר שכולם אבדו התועלת. והטעם כנזכר שהצדיק בהיותו בארץ ישראל מועיל למקומו לכל העולם. ונחזור. כי יש לפעמים שמחלקים השבעים ושתים צדיקים שני חלקים בארץ ישראל שהם כמנין {{צ|ושמתי {{גמט דגש|כדכד}} שמשותיך}}. ו{{גמט דגש|כ"ד}} אחד בחוץ לארץ. ואז נאמר {{צ|קול רנה וישועה '''ב'''אהלי '''צ'''דיקים. '''י'''מין יהוה עושה חיל}} - ראשי תיבות '''צבי'''. ר"ל כשיש בארץ '''צבי''' כמספר {{גמט דגש|{{צ|באהלי}}}} צדיקים - אז הוא {{צ|קול רנה וישועה}} בכל חוץ לארץ בשביל שיש {{גמט דגש|כדכד}} צדיקים. ומה שהיה מקודם {{גמט דגש|אהל}} אחד שהוא במספר {{גמט דגש|ל"ו}} - עתה שנחלקו לשני שלישים נעשה ב' אהלין. וזהו שכתב {{צ|'''באהלי'''}} לשון רבים - כי מיעוט רבים שנים. ולכן אמר גם כן ב' לשונות {{צ|קול רנה וישועה}}. ומי גרם זה? וז"ש {{צ|ימין יהוה עושה {{גמט דגש|חיל}}}} - רוצה לומר החסד של מדת הרחמים פועל בעולם ועושה {{גמט דגש|חיל}} בעבור חיל דמטרוניתא שישי במספר {{גמט דגש|חיל}} צדיקים בארץ ישראל. אבל צריך להבין השורש של אלו {{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים מאיזה מקום באים?{{ש}} דע מה שמביא האר"י זלה"ה בדרוש השלישים כי כל חסד מתחלק לששה שלישים, עיין שם. והנה החמשה חסדים מתחלק לשלשים חסדים. וזהו סוד {{צ|ואברהם היו יהיה}} - ר"ל אברהם שהוא חסד מתפשט בגוף דזעיר במספר {{גמט דגש|יהיה}}, ואחר כך נכנסים כללות החסדים ביסוד דזעיר והוא גם כן מתחלק לששה שלישים - {{גמט דגש|ל"ו}}. ואחר כך בעת החיבור היסוד דזעיר עם היסוד דנוקבא - הוא נותן בה גם כן כללות החסדים. וזהו סוד הפסוק {{צ|ויתן אברהם את כל אשר {{גמט דגש|לו}}}} - שהם {{גמט דגש|ל"ו}} חסדים - {{צ|'''ליצחק'''}} - שהוא {{גמט דגש|רחל}} גימטריא {{גמט דגש|ליצחק}}. מפני שכל תיקונים הוא מצד הגבורות שהם נקראים 'יצחק', והיא נקרא על שמו. והנה כנגד {{גמט|ל"ו}} חסדים שהם נכללים ביסוד הנקרא 'צדיק', ועל שמו דיסוד נקרא כולם 'צדיקים' -- כן {{גמט|ל"ו}} גבורות הנכללים ביסוד דזעיר נקרא גם כן {{גמט|ל"ו}} צדיקים. ואלו הם ה{{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים הנזכר לעיל. וז"ש {{צ|"חלק {{גמט|לבם}}" - מאן חלק לבם? שאור וחמץ דאינון ערב רב}}. ורזא דמלה {{צ|ויהי מבדיל בין מים למים}}, עיין שם. והכוונה הוא כי בזמן שערב רב שולטים בעלמא - אז הנוקבא דזעיר היא בסוד 'אחור באחור', ואין לה אלא גבורות כמו עמה בזמן הגלות. ואז {{צ|חלק {{גמט דגש|לבם}}}} - ש{{גמט דגש|ל"ו}} גבורות הם בסוד חוצה לארץ שהוא אחורי הזעיר, ו{{גמט דגש|ל"ו}} חסדים הם בסוד ארץ ישראל שהוא ביסוד דזעיר בפנים שלו. וזהו {{צ|ויהי מבדיל בין מים (של חסדים) למים (דגבורות)}}. וגם ראשי תיבות {{צ|'''ב''''ין '''מ''''ים '''ל''''מים}} הוא {{צ|'''לבם'''}}. אבל בעת התחברות החסדים וגבורות ביחד כמו בעת חיבור זעיר ונוקביה במוסף דשבת או בעת הגאולה בעזרת השם יתברך - אז נותן הזעיר גם כן לנוקבא ה{{גמט דגש|ל"ו}} חסדים. אזי נאמר {{צ|{{גמט דגש|חסד}} יהוה מלאה הארץ}}. ר"ל שכל {{גמט|ע"ב}} צדיקים שמספרם עולה {{גמט דגש|חסד}} - הם כולם בארץ ישראל, וארץ ישראל (שהיא הנוקבא) מתמלאות מהם. ו{{גמט דגש|ל"ו}} גבורות גם כן נקרא 'חסדים' על ידי המיתוק. וכולם ביחד הם כמנין {{גמט דגש|חסד}} כנודע. ואז נאמר {{צ|היוצר יחד {{גמט דגש|לבם}}}}. ואז גם כן יגל '''לבם''' בה' ממש. <big>(</big> ושמעתי מאהובי הר' משה זכות נר"ו כי כל דרוש זה רומז בפסוק {{צ|על זה היה דוה לבנו}}. וירצה כי הצדיקים נקראו 'לב' ונקראו 'עינים' כנ"ל מן התקונים. ויקונן הנביא {{צ|על {{גמט דגש|זה}}}} שהם הי"ב לעשות {{גמט|חי"ל}} - {{צ|היה דוה לבנו}}. ולא עוד אלא אפילו {{צ|על {{גמט דגש|אלה}}}} שהם הל"ו {{צ|חשכו עינינו}}. ודייקא כי בחסרון ה'זה' דוה הל"ב - הוא האדריכל הרמוז בדברי רז"ל כי מטיבורא דלבא יש שני שלישים שהם סוד {{גמט דגש|כ"ד כ"ד}}. ואמנם בחסרון {{גמט|'אלה'}} - אז יש חשך גם לעינים כי אז נסתמו עיניהם ולבם של ישראל. והמשכיל יבין ושפתים ישק <big>)</big> ===מעלת ארץ ישראל וישיבתה=== מעלת ארץ ישראל וישיבתה. הנה בענין ארץ ישראל הם ששה חלוקות. * הא' - מי שלא נכנס בה כלל ועיקר * הב' - מי שראה אותה מרחוק ראיה לבד * הג' - מי שנכנס בה ויצא ומת חוצה לה * הד' - מי שנכנסו עצמותיו אחר מיתתו * הה' - מי שנכנס בה וישב בה ועמד עד יום מותו ומת שם * הו' - מי שנולד בה ולא יצא חוצה כל ימי חייו וחלוקות אלו הן זו על זו במעלה, והם רומזות לדברים עליונים. ואין ספק כי כל העולם השפל הוא נגד המלכות, ובכללו ג' בחינות. * האחד - ים * השני - ארץ * השלישי - ארץ ישראל וכל אחת מוקפת מחברתה. * כי הים מקיף את כל היבשה, והבחינה הנקרא 'ים' הוא כנגד לובן שבעין והוא נגד החסד. * ושאר הארץ הנקרא חוצה לארץ הוא נגד שחרות שבעין והוא נגד הגבורה, ומשם נמשך התוך הזהב וסיגיו. ולפיכך אויר ארץ העמים מטמא כי הוא הנחלק ל{{גמט דגש|ע'}} שהם מצד האומות בסוד החיצוניות. * וארץ ישראל נגד קו הירוק המקיף את בת עין וזהו מצד התפארת הנקרא 'ישראל'. * ובאמצעות ארץ ישראל - ירושלים שהיא נגד בת עין שהיא עצם השכינה. וג' גוונין הקודמין הם סובבים ומקיפים אותם והם סוד שבת שפירושו '''ש' ב"ת'''. דהיינו {{גמט דגש|ש'}} - {{גמט דגש|ג'}} אבות. ולא אבות ממש אלא ג' מציאיות שהם קשוטי המלכות. ו{{גמט דגש|בת}} - דהיינו '''בת עין''' - שהוא עצם המלכות הנקראת 'בת' שהיא 'בת' ומדה אחת מעשר מדות, והיא נחלקת לעשר דהיינו סוד {{גמט דגש|י'}} קדושות. ונלע"ד רמז אחד למה נקרא ירושלים {{צ|בת עין}} מפני ש{{גמט דגש|סמא"ל}} שגימטריא {{גמט דגש|עין}}, הוא מקבל שפע מהיכל לבנת הספיר כנז"ל ומחלק אותם אחר כך ל{{גמט דגש|ע'}} שרים. וזהו '''עין'''. אם כן ירושלים נקרא ה'בית' של {{גמט דגש|ע'}} שרים שמשם יוצא השפע להם. והנה מי שאינו דר בארץ ישראל אמרו רז"ל שדומה כמי שאין לו אלוה. להיות שנשמתו אצולה ממקום הקדש. ולפי האמת אין בקליפה באמיתות לשלוט בו מפני כי חלק ה' עמו ולא חלק בשרים. ונמצא שאין השר ההוא שולט בו כל עיקר, וגם השכינה אינה שורה עליו מפני שהוא בתוך מצולות ים הקליפה המתלבשת באויר ארץ העמים הטמא, שמצדם הוא טמא ומטמא. ונמצאו לפי זה ש{{צ|אין לו אלוה}}. ואין ספק כי נשמתו ורוחו ונפשו וגופו הם מתלבשים בתוך הקליפות והטומאה. ועוד שאין מעשיו ולא תורתו טהורים מפני שהם מתלבשים באויר ארץ העמים הטמא. בזולת כי בעת הפטירה אין הנשמה עולה בטהרה מפני שהיא מתלבשת בקליפה ההיא בזולת שהיא צריכה להתגלגל ממקום למקום עד בואה לארץ ישראל כי שם שער השמים ליכנס הנשמה בגן עדן. כדפירשו רז"ל כי דרך מערת המכפלה כניסת הנשמה לגן עדן של מטה, ומשם לגן עדן של מעלה. וכאשר נבחין מעלת ארץ ישראל על חוצה לארץ נמצאם בשלשה בחינות בזולת שיש תחת כל בחינה ובחינה מהם כמה בחינות: * האחד - מענין עשיית המצות בטהרה ובנקיות כל ימי היותו בעולם * השני - מענין פטירת הנפש מן הגוף * השלישי - מענין התחיה אחר כך והנה ג' חלוקות אלו לא ישתוו וודאי. כי מי שהיה כל ימיו בארץ ישראל נמצאת נשמתו גם בעת בואה אל גופו בטהרה ובנקיות בלתי נטמאת באויר ארץ העמים והיא במעלה גדולה וסיוע גדול אל העבודה. וגם אם בקטנותו יכנס האדם קודם י"ג בארץ ישראל - זוכה קצת אל מדה זו כי אין יצר הטוב ונשמה באדם עד י"ג שנה כדפירשו רז"ל. ולפעמים גם הרוח ולפעמים הנפש כנזכר בזוהר בפרשת משפטים. וכן כל שנותיו אשר עשה הם בטהרה ובנקיות עד צאתו מן העולם הזה. גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב. אבל העולה לעת זקנתו לארץ ישראל אינו מכלל מדה זו ואינו זוכה כי אם אל השנים שהם מענין הפטירה וגם החתיה כאשר יתבאר. והעולה אחר מיתתו בעצמותיו - זה ודאי אינה זוכה כי אם בתחיה לבד, וגם אל מעלת פקודת הנפש לעצמות בסוד {{צ|ועצמותיך יחליץ}}, היות בטהרה בארץ ישראל. '''ועתה''' כשנבא לספר במעלות החלוקה הראשונה הם רבות. * '''א'''' - שהנשמה לא נטמאת מעולם ולא נתלבשה באויר ארץ העמים כל עיקר * '''ב'''' - שמצותיו אשר עשה כולם בתכלית הטוהר. ואותו הרוחניות המתהוה מהמצוה והתורה לא נתלבש בקליפה ההיא והטומאה ההיא. * '''ג'''' - כי השפע הנשפע על ידי התורה והמצוה לא נשפע אל השרים מפני שהישראלי העומד בחוצה לארץ ועומד במצות ובטהרה - ודאי אותם המצות ישפיעו לו ואותו השפע אי אפשר להיות נשפע עליו אם לא על ידי אותו שר אשר הוא שם בחלק ארצו. וזה פשוט. וזה היה דווקא בזמן היות השכינה עיקרה בארץ ישראל כי אז ודאי היה מקבל על ידי השר. וזהו שאמר דוד המלך ע"ה {{צ|אשר גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבוד אלהים אחרים}} - ממש עובד ומשפיע לאלהים אחרים שהם הקליפות כנז"ל. והכוונה הוא כי הדר בארץ ישראל בחורבנה {{צ|'''דומה''' כמי שיש לו אלוה}}. אבל בבנינה - יש לו אלוה ממש! ובחוצה לארץ {{צ|דומה כמי שאין לו אלוה}} בכל זמן. ולכן דוד שהוא משיחנו אמר {{צ|גרשוני מהסתפח בנחלת יהוה}} כי גלות שלימה היתה לו. ועוד אפילו ישיבת ארץ ישראל בימיו היתה בלא מקדש ובלא משכן; כי הארון חוץ למקומו והמשכן בלעדי בכל מקום שהוא במת ציבור. וכן במשה רבנו ע"ה כתיב {{צ|'''גם בי''' התאנף}} - הראשי תיבות סימן {{צ|'''ג''''רשוני '''מ''''הסתפח '''ב''''נחלת '''י''''הוה}}. * '''ד'''' - עוד כמה מצות היתירות בארץ והם תלויות בארץ. ואין ספק כי מפני היות מעלות המצות האלה גדולה עד מאוד - אין ראוי לקיימם בחוצה לארץ כי כח הקדושה כזו אין ראוי שישפע בחוצה לארץ על דרך שאמרו רז"ל שאין מביאין חלה מחוצה לארץ לארץ ישראל ואם הביאוה תשרף כחמץ בערב פסח. וכן תרומה וכן בכורים וכיוצא באלו הרבה. וזהו ודאי מפני מעלות המצות האלה הנזכרות. * '''ה'''' - היות התפלה של ארץ ישראל רצויה ומקובלת יותר מפני שאין כל כך מקטרגים, וזה מפני שאין אותם האותיות המתהוות מהפה מתלבשות באויר טמא. ולכן הם רצויות ונעשות תכף עטרה וכותרת על ראש מלכו של עולם. וזהו רמז {{צ|'''ה''''נה '''צ''''עקת '''ב''''ני '''י''''שראל באה אלי}} - ראשי תיבות '''הצבי''' - ר"ל כי בארץ הצבי תכף אני מקבל בעצמי הצעקות והתפלות של בני ישראל, לא על ידי מלאך אלא אני בעצמי. מה שאין כן בחוצה לארץ שצריכין להתלבש באויר טמא ויש כמה חיצונים מקטרגים עליהם עד התכנס בארץ. ואחר כך צריכים טהרה ונקיון כדי לעלות למקום גבוה. וזהו שכתב הרמ"ק זלה"ה לזה בכל גבולי ארץ ישראל הם מים כי הגבול המזרחי הוא הירדן, המערבי הוא הים הגדול, והגבול הצפוני הוא נחל מצרים, והגבול הדרומי הוא נהר פרת{{הערה|אולי נפלה כאן טעות וצריכים להחליף נחל מצרים ונחל פרת בדרום וצפון, וצע"ע בדפוסים אחרים - ויקיעורך}}. והכוונה לרמוז כי כל הנכנס לארץ ישראל שהוא אויר הקדש מחוצה לארץ שהוא אויר טמא - צריך בכניסתו לטבול ולטהר עצמו תחילה ואחר כך יכנס. כי אז בכניסתו הוא מתקדש בתוספת נשמה כמו שיתבאר אחר כך בע"ה....{{הערה|נקודות אלו מופיעות בדפוס המקורי של וויניציא - ויקיעורך}} '''וכשנבא לספר במעלות החלוקה הב'''' נמצאות גם כן רבות. * ה'''א'''' כי אין המת בארץ ישראל מת על ידי מלאך המות אלא על ידי מלאך קדוש (כמו שיתבאר אחר כך בע"ה) המתלבש בגבורה לעשות הפעולה ההיא. והוא כבהמה הנשחטת על ידי סכין יפה והיא טהורה. אבל המת בחוץ לארץ מת על ידי סמא"ל, סכין פגום. והוא נעשה נבלה. * ה'''ב'''' כי הנפטר בחוצה לארץ נשמתו בעת צאתה מגופו מתלבשת בכתנת אויר חוץ לארץ ומטמאת על ידי כך ודאי, וצריכה כמה טורח עד בואה לשער השמים ושם מתטהרת מטומאתה כדי לעלות ודאי כנז"ל. * ה'''ג'''' טורח גלגולה עד בואה ממקום שהוא דר להגיעה לארץ ישראל. ומה גם אם צריכה לעבור בגבול שרים רבים עד הגיע לארץ ישראל כי ודאי יאחזום צירים וחבלים. ועל כזה וכיוצא בו אמרו רז"ל {{צ|אינו דומה קולטתו מחיים וכו'}}. '''וכשנבא לספר במעלת החלוקה השלישית''' נמצאם עוד הרבה * ה'''א'''' טורח גלגול מחילות לפי עניינה ולפי מעשיה. * ה'''ב'''' כי תקדם תחיית ארץ ישראל לחוץ לארץ כמו שאמרו רז"ל. * ה'''ג'''' כי בכל ריש ירחא ושבתי הנפשות פוקדות הגוף כנזכר בזוהר, וכאשר יהיה קבור בחוצה לארץ יוכרח שתטמא הנפש באויר ארץ העמים בבוא לפקוד הגוף ולא יהיה להם יחד נחת רוח. ועתה במה שסופר במעלת ארץ מבואר מעלת היושב בה לעולם כי זה זוכה לכל המעלות כולם ודאי. אבל הנכנס בקטנותו יזכה בהם אבל לא כל כך כי כבר נולד באויר ארץ העמים. אמנם מי שעמד עד שגדל ואחר כך בא - גם אם יזכה בקצת לעסוק במצות בארץ ישראל - עם כל זה לא ישיג אל המעלה הגדולה ההיא ואולם ישיג קצתה. אבל מי שנכנס בה ומת - זה ישיג אל השני בחינות לבד, כי הראשונה כבר נאבדה ממנו. ועולה בעצמותיו לבד - זה לא יזכה כי אם אל השלישית שהיא התחייה ופקידת הנפש לבד. ומי שיעלה בבשרו אחר מותו - זה יזכה עוד כי העפר שהוא עפר המזבח. מפני שהאדם ממקום כפרתו נברא והנה אנחנו הנבראים ודאי מאותו עפר מחוייבים להביאו אל מקום חציבתו שהוא קדוש. {{ש}} אבל בזוהר פרשת אחרי עמוד ק"ל {{ממ זהר|ג|עב|ב}}: {{צ|אמר ר' יהודה כל מאן דלא זכי בחייוי למשרי מדורא בארעא קדישא ומייתין ליה לאתקבר תמן - עליה כתיב ונחלתי שמתם לתועבה. רוחיה נפיק ברשותא נוכראה אחרא - וגופיה אתי תחות רשותא דארעא קדישא! כביכול עביד קדש חול וחול קדש}}, עכ"ל. {{ש}} אם כן נראה מכאן שאסור להעלות הבשר אחרי מותו. ובזוהר פרשת תרומה דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|ב}} אמר:{{ש}} {{צ|ואי לא דעביד קב"ה אסוותא לארעא דהא כיון דאתבלי ההוא גופא נשיב קב"ה רוחא ודחי ליה לההוא רוח מסאבא לבר דהא איהו חס על ארעיה}}.{{ש}} ונודע כי הדין הוא שעפר ארץ ישראל שיבא לחוצה לארץ דינו כעפר חוץ לארץ, ועפר חוץ לארץ שנכנס לארץ ישראל דינו כעפר ארץ ישראל. וזהו סוד הגרים. ולכן המתרקב בשרו בעפר הארץ מעלתו גדולה. ואם להפך - להפך. וזה היה סבת יעקב אבינו ע"ה שצוה שיעלוהו תכף למיתתו. ואולם נשאר לנו לדעת מה היא מעלת הרואה אותו מרחוק אם לא יכנס בה? כי אמר הכתוב {{צ|אם יראה איש באנשים האלה וגו'}} - כי נראה שהראייה היא מעלה גדולה!? ועוד שמשה רבנו ע"ה למעלה גדולה נתן לו זה סמוך למיתתו כדכתיב {{צ|עלה אל הר העברים וגו'}}, וכתיב {{צ|ויעל משה וגו' ויראהו יהוה את כל הארץ וגו'}}. מורה כל זה היות מעלה קצת לרואה אפילו אם לא נכנס בה. הענין יובן במה שפירש בזוהר {{צ|ויוסף ישית ידו על עיניך}} בפרשת בלק{{הערה|לא מצאתי רק בפרשת שלח בדף קס"ט ע"א {{ממ זהר|ג|קסט|א}} - ויקיעורך}}, כי העינים הם מבוא אל הצורות המתדמות אל השכל. תחלה יצייר הדבר ההוא בדעתו ובשכלו. והנה הצורה תהיה מצטיירת שם. ואם הצורה ההיא מן הדברים פחותים מוגשמים וגסים המתדמים אל השכל יורידוהו ממעלתו כמו שאסור להסתכל בנשים שאף שאם לא ידמה בשכלו לעבור עבירה - סוף סוף יצייר בשכלו הצורה ההיא ויהרהר מה שאין ראוי, אף אם לא יפעל פעולה רעה. והטעם כי הצורה המצטיירת בשכל תפגום הנפש או יתקננה אם תהיה צורה טובה, וימצא בזה כמה דברים בענין העבודה. והנה כאשר יצייר האדם בדעתו צורה קדושה - הנה אותה הצורה הקדושה ההיא שידמה בדעתו תשלים שכלו. והיינו דקאמר ר' אבא בפרשת משפטים{{הערה|אולי הכוונה אל {{ממ זהר|ב|קכג|ב}}}} שהיתה צורת ר' שמעון מצטיירת לפניו והיה משיג על ידי זה השגה גדולה. וזהו הטעם {{צ|והיו עיניך רואות את מוריך}}. וזה הטעם {{צ|אל תפנו אל האלילים}} שאסור להסתכל בעכו"ם, כי הצורה ההיא הנבזת פוגמת השכל. וזה הטעם שאסור להסתכל בפני אםד רשע. ולא זו בלבד אלא גם היות צורת האדם מצויירת בשכל הנכבד ממנו - ישיג הוא מעלה גדולה ונפלאה. {{ש}} וזה הטעם שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל, כי יצייר עצמו בשכל רבו. והיינו דפירשו רז"ל בפסוק {{צ|חי יהוה אשר עמדתי לפניו}} דהיינו שעומד לפני אליהו, ובהיותו עומד לפני אליהו ודאי תצוייר צורתו בדעת אלישע. ואליהו עומד ומשמש לפני קונו מרוב דבקותו בנבואה - נמצא עומד תדיר לפני ה'. וכיוצא רבים. והיינו טעם {{צ|יראה כל זכורך את פני האדון}}, בזולת טעמים אחרים, כי יצייר הזכר תפארת צורתו ומציאותו בשכינה שעומדת שם. ועם היות שהשגחת השם מצויה בכל מקום - עם כל זה לא יתבודד האדם לחקוק צורתו בשכינה כמו בהיותו מתראה במקום הקדש. וזה טעם {{צ|ולא יראו פני ריקם}}. וכי האי גוונא טובא באורייתא. ולכן מצוה לסגור העינים בעת התפילה לסלק דעתו מהצורות הגשמיות כולם - לייחד המחשבה בצורות השכליות. והנה בהיות איש רואה את אוהבו - בלי ספק יקנה בנפשו שמחה גדולה ותתחקק צורתם זה בזה וזה בזה מרוב אהבתם, ויקנו בדעתם צורתם. וירבו שמחתם ואהבתם. וההפך להפך. וזה טעם {{צ|לא יגורך רע}}. וכן {{צ|מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי}} - כי יעוררו שנאה בלי ספק. וכן גם כן טעם {{צ|אם יראה איש וגו'}} - כי אחרי שהם ספרו בגנות הארץ ושנאוה - אין ראוי שתהיה צורתם חקוקה בה כדי שלא יעוררו שנאה במקום אהבה. אמנם משה רבנו ע"ה לא היה הדבר כן אלא {{צ|ויראהו יהוה את כל הארץ וגו'}}, ופירש בזוהר פרשת בראשית כי מה טעם ראה כל זה שאי אפשר כלל ועיקר להשיג בעין הראות הגשמי כל זה. והכוונה שהראהו הקב"ה באור הראשון הגנוז שבו יכולים לראות מסוף העולם ועד סופו. ועתה בהקדמות אלו יובן סוד מה שמראים פני כתב ספר תורה לעם, וענין זה נעשה גם כן בבית המקדש של מעלה כנזכר בזוהר פרשת בלק{{הערה|לא מצאתי - ויקיעורך}}. ===מעלת הדר בארץ ישראל ובפגם הדר בחוצה לארץ=== '''במעלת הדר בארץ ישראל ובפגם הדר בחוצה לארץ''' דע כי נשמות ישראל הדרים בחוצה לארץ מעולם {{גמט דגש|סנדל"פון}} הוא עולם אופנים, והוא עולם העשיה ויקראו בית יעקב. ויקראו עבדים. ונקראים {{גמט דגש|עבד עברי}} שחשבונו {{גמט דגש|נחש}} מפני שהם תחת הקליפות כמ"ש אחר כך. אמנם הדרים בארץ נשמתם מעולם {{גמט דגש|מטט"רון}}. וזהו {{גמט דגש|ארץ הצבי}} - גימטריא {{גמט דגש|חנוך מטטרון}}. {{ש}} <big>(</big> ואהובי הר' משה זכות אומר שהוא בגימטריא {{גמט דגש|חפשי}}. וכן {{גמט דגש|בן חורים}} עולה {{גמט דגש|יצירה}}. <big>)</big> {{ש}} והוא {{קיצור|מי"ס|מעשר ספירות}}{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ובדפוס ויניציא נראה לי '''מו"ס''' וחשבתי אולי "מוחא סתימאה", וצע"ע - ויקיעורך}} דיצירה. ויקראו {{צ|בני ישראל}} על שם ארץ דישראל סבא. ויקראו בנים. ונקראו {{צ|בני אל חי}} על שם ארץ החיים עילאין. והנה האדם כשהוא בחוץ לארץ היתה לו נפש מעולם האופנים. וכשזכה ונכנס לארץ באה לו נפש חדשה מעולם היצירה ומתלבשת בתוך הנפש הישנה שהיתה לו. ובלילה הראשון שישן בארץ יוצאות שתי הנפשות ועולות למעלה, ובחזרה אינה חוזרת אלא החדשה בלבד. ולזה אינ' ראוי לעונשין כי לא חטאה ולזה מוחלין לו כל עונותיו. וז"ש ר' יוחנן במסכת כתובות דף י"ג {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}}. הכוונה הוא מאחר שנותנים לו נשמה חדשה בלי פגם של עוונותיו אם כן בוודאי שהוא בן עולם הבא. ודע כי ארץ ישראל אינה מכפרת מעבירות הנעשות בה אלא השגגות בלבד. אבל העונות הנעשות בארץ אינם נמחלים אלא על ידי יסורין. וגם צריך שהוא מעביר על מדותיו. והפשעים הנעשים בארץ אין להם סליחה אלא על ידי התשובה ותלמוד תורה. כן כתוב הרמ"ק זלה"ה. אבל איכא למידק טובא. והלא במסכת כתובות פרק י"ג אמר ר' אל זר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון שנאמר {{צ|בל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון}}, עכ"ל. אם כן משמע אפילו העונות גם כן הארץ מכפרת. ואיך אפשר זה היושב בה בשב ואז תעשה - איך תכפר הארץ את עונותיו? אבל יתורץ במה שמביא מדרש ילקוט בתהלים דף קי"ו ע"ד וזה לשונו:{{ש}} רצית יהוה ארצך שבת שבות יעקב. זהו שאמר הכתוב אשר יהוה אלהיך דורש אותה - הופך הקב"ה ומהפך בה ונותן עיניו בה עד שתרצה מעשיה להקב"ה. והמצות שנצטוו עליה אם הוציאו ישראל את המעשרות ועושים את השמיטים - אותה שעה היא מרצה מעשיה להקדוש ברוך הוא. וכן הוא אומר אז תרצה הארץ את שבתותיה. לכך רצית יהוה ארצך. רוצה לומר מי נושא עונם? הארץ אשר הם יושבים עליה שנאמר {{צ|העם היושב בה נשוא עון}} - הרי החיים. ומנין אף המתים? תלמוד לומר וכפר אדמתו עמו - מי מכפר על עמו? אדמתו. אשריהם יושבי ארץ ישראל שאין להם לא חטא ולא עון, לא בחיים ולא במתים. וכן הוא אומר {{צ|נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה}}. הנה פירש האר"י זלה"ה על פסוק {{צ|כי בחטאינו ובעונות אבותינו ירושלים ועמך לחרפה}}: {{ש}} :דע כי אמרו רז"ל אין מיתה בלא חטא. והענין כי האדם ימות בחטא השגגות שעשה בימיו. אך העונות הם נשארים אחר כך לבניו כדי שיקבלו יסורין על עון אביהם. וזהו ענין {{צ|אבותינו חטאו ואינם}} - פירושו שמתו בחטאם, {{צ|אבל אנחנו עונותיהם סבלנו}}. ובזה יתורץ למה יומתו אבות על בנים וסופיה דקרא אמר {{צ|איש בחטאו יומתו}}. פירושו כי עון השוגג אין הבנים נענשים על חטא האבות כי {{צ|איש בחטאו יומת}}. אמנם העונות מזיד - אז הבנים יומתו עליהם. וז"ש {{צ|כי בחטאנו}}, כי הלא אנחנו סובלים חטאים שוגגים שלנו וגם בעונות אבותינו אנחנו סובלים. אבל לא חטאם. וכן כלם בתורה כך, {{ש}} עכ"ל. הנה כל הנ"ל הוא בחוץ לארץ אבל בארץ ישראל העם היושב בה נשוא עון, ואינו פוקד עון אבות על בנים, כי הארץ הוא נושאת עון. הרי החיים. {{ש}} מנין אף המתים שכבר מתו בחוץ לארת בחטאם ואחר כך העלו עצמותיהם בארץ ישראל שהארץ מכפרת עונותיהם וגם כן אינו פוקד עון אבות על בנים? {{ש}} תלמוד לומר {{צ|וכפר אדמתו עמו}} - מי מכפר על עמו? אדמתו. וז"ש {{צ|נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה}}. ר"ל איך נשא עון עמך, והרי פוקד עון אבות על בנים? וז"ש {{צ|כסית כל חטאתם}} - ר"ל עשית לעונות כסות של חטאתם ונעשה כולם שגגות. ולכן היושב בה {{צ|נשוא עון}} כי על ידי קיום מצוות התלויות בארץ נמחלו להם כל עונותיהם. וזהו כוונת ר' אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון - הוא אאחר שדר בארץ אם כן בוודאי שמקיים מצות התלויות בארץ ובזכותם נמחלו לו כל עוונותיו ואינו צריך לחזור בתשובה כמו בתענית וטבילה כדי להסיר את הכתם מן הלבוש העליון. או אם אינו עושה תשובה הקב"ה משלם אחר כך לבניו כמ"ש {{צ|פוקד עון אבות על בנים}} - כי זה דווקא בחוץ לארץ. אבל בארץ ישראל בעשותו המצות התלויות בארץ - מעצמם נטהרו עוונותיו ואינו צריך כיבוס ורחיצה. ונוכל לומר גם כן מ"ש ר' אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון כי על ידי המצות שעושה כנז"ל - אזי נשוא עון; ר"ל הקב"ה מגביה העונות ממנו כמו שאמר הכתוב {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} - הוא הדר דווקא בארץ ישראל. וז"ש במסכת שקלים סוף פרק שלישי אמר ר' אמי כל מי שקבוע בארץ ישראל ומדבר בלשון הקדש ואכל פרותיה בטהרה וקורא קריאת שמע בבקר ובערב - יהא מבושר שהוא מנוחל העולם העולם הבא, עכ"ל. {{ש}} ויש לדקדק - והלא {{צ|הן בקדושיו לא יאמין}}, ולא יאמין אדם בעצמו עד יום מותו? אבל הטעם כי בישיבת ארץ ישראל הוא נשוא עון ולא יאונה לו כל און. וז"ש גם כן המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא. ואמר {{צ|מובטח}} מפני שהקב"ה מציל אותו מעון. וז"ש הפסוק {{צ|'''צ''''דיק '''ב''''אמונתו '''י''''חיה}} - ראשי תיבות '''צבי'''. ר"ל בארץ צבי מי שהוא צדיק במעשיו מובטח הוא שיחיה כך באמונתו ולא יחטא. וזה גם שאמר הפסוק בצפניה {{ממ|צפניה|ג|ה}} {{צ|'''י''''הוה '''צ''''דיק '''ב''''קרבה לא יעשה עולה}} - ראשי תיבות '''צבי''' - כי מי שדר בארץ צבי מובטח הוא שלא יעשה עולה. אבל בחוצה לארץ - {{צ|אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא}} - ר"ל שלא די שאינו חוטא וסר מרע שאין מוחלין לו עד שחוזר בתשובה אפילו שעושה טוב באותה המצוה עצמה שעושה הוא חוטא כמו שאמרו רז"ל {{צ|הדר בחוץ לארץ עובד עבודה זרה בטהרה}}, כי יותר שהוא צדיק ועושה טוב - יותר הוא גורם שהקב"ה משפיע להשר שהוא יושב תחתיו וזה נקרא {{צ|עובד עבודה זרה}} כנז"ל. וצריך גם כן לסבול יסורין בעבור זה. וגם כן כתב הרמ"ק ז"ל:{{ש}} : דע כי כל מי שדר בארץ ישראל נקרא 'צדיק' - גם שאינו צדיק כפי הנראה. שאם לא היה צדיק היתה הארץ מקיא אותו כדכתיב {{צ|ותקיא הארץ את יושביה}}. וכיון שאינה מקיאה אותו - בוודאי נקרא 'צדיק' אף על פי שהוא נראה בחזקת רשע. : וזהו שכתוב {{צ|זה השער ליהוה צדיקים יבאו בו}}. הכוונה כי ארץ ישראל נקרא {{צ|שער השמים}} כמ"ש יעקב אבינו ע"ה {{צ|אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים}}. וגם רמז {{צ|'''צ''''דיקים '''י''''באו '''ב''''ו}} - ראשי תיבות '''צבי''' - ר"ל כל מי שנכנס בארץ צבי שנקרא {{צ|שער השמים}} - כולם הם נקראים 'צדיקים' מאחר שדרים בו ואינם יוצאים לחוץ. : אבל הבאים לארץ ישראל ואין שמים על לבבם כי הם בהיכל המלך ומורדים ופושעים ומרבים במשתאות של סעודות מרעות ומרזחים - עליהם הכתוב אומר {{צ|ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתי לתועבה}}. וכתיב {{צ|כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי}}. ולא יעלה על לבם שאחרי מותם ישארו בארץ אלא במותם יגרשום חוצה ככלבים. :וזה לשונו בפרקי ר' אליעזר: כל הרשעים המתים בארץ ישראל נפשותם נשלכות לחוץ לארץ שנאמר {{צ|ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע}}. ולעתיד לבא הקב"ה אוחז בכנפות הארץ ומנער אותה מכל טומאה' ומשליכן לחוצה לארץ שנאמר {{צ|לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה}}. :ולכן כל איש יחרד בבואו אל ארץ ישראל להיות ירא שמים כפלי כפלים ממה שהיה בחוץ לארץ וידע כי בבית המלך הוא יושב. עוד כתב הרמ"ק ז"ל כי הדר בארץ ישראל והולך לדור מצרים - אותה עבירה היא גורמת ל'''רהב''' שימשול עליו. וכל מי שמקבל עליו לדור בארץ ישראל כל ימיו ולא לרדת לדור במצרים - חשוב עליו כאילו נזהר כל ימיו שהמליך יחודו של מקום עליו. וזהו שאמרתי לעיל {{צ|'''צ''''דיק '''ב''''אמונתו '''י''''חיה}} שהוא ראשי תיבות '''צבי''', כי על ידי שדר בארץ צבי הוא חי כל ימיו בהמנותא קדישתא שהוא יחוד מלכות הנקראת 'ארץ' עם תפארת הנקרא 'ישראל'. ===פגמי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ=== '''לבאר פגמי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ''' הענין דע כי בענין הקליפות יש {{גמט דגש|ה'}} שינויים, וכן שנויי הקליפות המתלבשים לדרים בחוץ לארץ נחלקים ל{{גמט דגש|ה'}} מדרגות. והזוכה לדור בארץ ישראל הוא פטור ונקי ובן חורין מכולם. '''המדרגה א'''' - הדר בסוריא חוץ מדמשק מהחומה ולפנים ששם בית רמון {{ממ|מלכים ב|ה|יח}} שהיא אחד מארבע מלכיות שיש לסמא"ל. כי דע שהשבעים שרים - כל אומה ואומה נפל לחלקו שר אחד מהשבעים, וכל ה{{גמט דגש|ע'}} שרים הם תחת רשות '''סמא"ל ורה"ב'''. והנה ל'''רהב''' ניתן לחלקו כל גבול מצרים שהיא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. ו'''לסמא"ל''' ניתן לו בפני עצמו ד' מלכיות. ובכל מלכות ומלכות יש לו פלגש אחד שהם ד' פלגשים. ושמותם הם: * '''א'''' - '''לילית''' שלקחה לבת זוגו והיא חוה ראשונה * '''ב'''' - '''נעמה''' * '''ג'''' - '''אבן משכית''' * '''ד'''' - '''אגרת בת מחלה''' וה{{גמט דגש|ד'}} מלכיות הם * '''אחת''' - מלכות דמשק שיש בתוכה בית רימון * '''שניה''' - מלכות צור שהיא נגדיית לארץ ישראל כנודע * '''והשלישית''' - היא נקראת 'מלכות מלטא' שמקודם הייתה שמה 'רודש'{{הערה|MALTA & RHODES}} * '''והרביעית''' - היא המלכות הנקרא 'גראנטא', ויש אומרים שהיא מלכות של ישמעאל. ובכל אחד מאלו ארבע מלכיות הנזכר יושבת אחת מארבעת פילגשים הנזכר. וכל שאר מדינות ועיירות שבחוצה לארץ הם נחלקים ל{{גמט דגש|ע'}} חלקים - כל חלק לאחד משבעים שרים.{{ש}} עד כאן לשון מה"ר חיים ויטל זלה"ה. ונראה לפי עניות דעתי ששבעים שרים עם סמא"ל ורה"ב הם סוד ה{{גמט דגש|ע"ב}} של הקליפה, והם נקראים {{צ|'''עב''' הענן}}. והם בעונות מסך בינינו לבין אבינו שבשמים. וזהו סוד {{צ|סכותה '''בענן''' לך מעבור תפלה}}. והם נקראים {{צ|עבות ולא בקר}}. אבל הקב"ה בחר לחלקו מכל האומות את ישראל להיות לו לעם נחלה, ומכל ארצות בחר ארץ ישראל. והנה מי שדר בסוריא הוא תחת פלגש אחת של סמא"ל. אמנם בכל שאר עיירות של סורייא באיזה מקום מהם נעשו ממלכות דסנדל"פון, ועליה מתלבשת קליפה אחת ממלכות דעולם התמורות. ועל אותה הקליפה מתלבשת קליפה שניה ממלכות דסמא"ל ועליה מתלבשת עוד קליפה שלישית ממלכות העולם רהב ולא יותר. '''המדרגה השני''' בחוצה לארץ - רחוק מסוריא אבל לא מעבר לים - נפשו ממלכות דסנדלפו"ן ועליה מתלבשת קליפה אחת ממלכות דתמורות, ושני קליפות מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רהב. '''המדרגה השלישית''' - הדר בחוצה לארץ מעבר לים ואילך - נפשו ממלכות דסנדלפו"ן ועליה מתלבשת קליפה אחת מעום התמורות, ועליה מתלבשות עוד קליפות שלשה מעולם סמא"ל, ועליה מתלבשת קליפה אחת מעולם רה"ב. '''המדרגה הרביעית''' - הדר בחוצה לארץ באחד מארבע מלכיות של סמא"ל - נפשות ממלכות דסנדלפו"ן, ועליה מתלבשת קליפה אחת מעולם התמורות, ועליה מתלבשות ד' קליפות מעולם סמא"ל (הנרזמות בד' רוחות והן נגדיות לארבע רגלי המרכבה), ועליה מתלבשת קליפה אחת של רה"ב. '''מדרגה החמישית''' - הדר במצרים - נפשו מעולם סנדלפו"ן, ועליה מתלבשת קליפה א' הד' מעולם התמורות, ועליה מתלבשת ד' קליפות של סמא"ל הנזכר, ועל אלו מתלבשות ד' קליפות של עולם רה"ב. והענין דע כי עולמות הטומאה הם שלשה והם תמורות סמא"ל ורה"ב. קליפת התמורות נקרא {{גמט דגש|קיא}}. וקליפת סמאל"ל נקרא {{צ|{{גמט דגש|צא}} תאמר לו}}. ואלו נקרא {{צ|'''קיא''' צואה בלי מקום}}. וקליפת עולם רה"ב נקרא {{גמט דגש|דוה}} מלשון זיבה דם נידות. ודע כי היוצא מארץ ישראל לדור דירת קבע לסוריא - כשיוצא ארבע אמות לחוצה לארץ - נפשו שהיא מעולם היצירה יוצאה ממני ונכנסת בו נפש מעולם העשיה סנדלפו"ן, ומתלבשת עליה קליפה אחת מעולם התמורות, וקליפה אחת מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רה"ב. והעיקר הוא ס"מ מפני שהוא מושל בכל חוצה לארץ. והיוצא מארץ ישראל לדור בחוצה לארץ אבל לא מעבר לים - בן אדם כזה כשיוצא מארץ ישראל על מנת שלא לחזור - נתחלפה נפשו המשכלת שהיא מעולם היצירה ונתנו לו נפש אחרת מעולם העשיה (כי נפש הבהמית אינה מתחלפת בכל השנויים כולם). ומתלבשת עליה קליפה אחת מעולם התמורות, ועליה מתלבשות ב' קליפות מעולם סמא"ל, ואחד מעולם רה"ב. והיוצא מארץ ישראל לדור מעבר לים שהוא בצד שמאלו של עולם - אזי יתלבש בנפשו שמעולם העשיה כנזכר, ועליה קליפה אחת מעולם התמורות, וג' קליפות מעולם סמא"ל, ועליהם קליפה אחת מעולם רה"ב. והעיקר הם ג' קליפות של סמא"ל כנזכר. והיוצא מארץ ישראל לדור במצרים - אזי מתלבש נפשו של עשיה כנזכר, וקליפה אחת מעולם התמורות, וד' קליפות מעולם רה"ב, וד' קליפות של סמא"ל. והיוצא לדור באחת מארבע מלכיות של סמא"ל - אזי מתלבשת על נפשו של העשיה קליפה אחת מעולם התמורות, וד' קליפות מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רה"ב. ודע כי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ על מנת לחזור במהרה, והניח אשתו ובני ביתו בארץ ישראל - זה לא תתפשט ממנו נפשו אשר מעולם היצירה. אמנם מתלבשת עליו נפש אחרת מעולם העשיה. ולכן חייב לשמור הרגלים והמועדים בחוצה לארץ כמו בזמן שהיה בארץ ישראל הואיל וכוונתו לחזור ויש לו נפש דארץ ישראל. וכל זה לטובתו - שאם לא כן היו מתלבשות הקליפות על נפש דיצירה תכף בעת צאתו מארץ ישראל והיתה מקבלת טומאה. ולכן האל יתברך מרחם ומטיב ומלביש נפש דעשיה על נפש דיצירה קודם שמתלבשות הקליפות כדי שלא יטמאוה הקליפות, והקליפות תתלבשנה כפי המקום הנזכר. וכן העולה מחוצה לארץ לארץ ישראל על מנת לחזור לחוצה לארץ - כשמגיע בארץ ישראל לסולם מצד חוץ מתפשטות מעליו כל הקליפות ואינו נכנס בארץ אלא בנפשו מעולם העשיה, אבל לא יתנו לו נפש מעולם היצירה כי אין כונתו לדור בארץ. ולכן חייב לעשות כל המועדים ורגלים כמו בהיות בחוצה לארץ. '''{{קו תחתי|מהרב חיי' ויטאל זלה"ה}}'''{{ש}} כל מי שנולד בארץ ישראל יש בו נר"ן ממטטרו"ן. וכשיצא חוצה לארץ נותנים לו לבוש מסנדלפו"ן, והקליפות מסבבות אותו כמו אגוז שהקליפה חיצונית שהוא הירוק דומה ל'''רהב''', והקליפה הקשה דומה לסמא"ל, והעץ שבתוך המאכל דומה לתמורות, והקליפה הדקה הדבוקה במאכל היא טהורה מסנדלפו"ן. וזהו הלבוש שאמרנו שמתלבש בו כשיוצא חוץ לארץ.{{ש}} אבל הקליפות אינם מטמאות נפש דסנדלפו"ן במגע אלא מגע ככלי חרס. ואם חזר לארץ ישראל סר מעליו. ולזה רמז דוד המלך ע"ה שלשה פעמים {{צ|סבבוני ובשם יהוה אקרא כי אמילם}}. חוץ מן הקליפה הדקה שעל המאכל. והנולד בחוץ לארץ נותנים לו נר"ן דסנדלפו"ן ואם יבא לדור לארץ ישראל נותנים לו גם כן נר"ן מצד מטטרו"ן, ולא סר ממנו נר"ן דסנדלפו"ן שהיא כמו לבוש לנר"ן דמטטרו"ן. כי באותו הלילה שבא שמה בארץ ישראל כשהוא ישן במטתו לוקחים הנר"ן שהביא מחוצה לארץ וטובלין אותה בנהר דינור, וכשחוזרין לו הנשמה נותנים לו נר"ן דמטטרו"ן מלובשים בתוך נר"ן דסנדלפו"ן. ויש לעיין למה יהיה תוספת לזה שבא לדור יותר מהנולד בארץ ישראל?{{ש}} הטעם הוא כי מי גרם לזה שבא לארץ ישראל? בודאי נפש דסנדלפו"ן! ולכן יגמלו טוב עמה שתשאר שם גם היא מחוברת כמו החלוק על הגוף. ויש לה כח אחר כך לעלות בסוד נר"ן דמטטרו"ן.{{ש}} עכ"ל. ונלע"ד שזוהי כונת רז"ל במסכת כתובות על פסוק {{צ|ולציון יאמר איש ואיש יולד בה וכו' - אמר אביי וחד מינייהו עדיף כתרי מינן}}. כי הדר בארץ ישראל - נר"ן שלו הוא מיצירה כנזכר, והוא בחינה שנייה. אבל הדר בחוץ לארץ - נר"ן שלו מעשיה והיא מדרגה ראשונה, ולכן חד מארץ ישראל שקול כתרי מינן כי הוא בבחינה שנית כנזכר. {{צ|אמר רבא וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו}} - מפני שנשאר עמו נר"ן דעשייה וגם כן נותנים לו נר"ן דיצירה, ואז הוא נר"ן דעשייה שנעשה בחינת יצירה - אם כן יש לו נר"ן כפול, ולכן הוא שקול כתרי מנייהו. כמ"ש התם {{צ|דהא ר' ירמיה דכי הוה הכא לא הוה ידע מאי קאמרי רבנן. כי סליק להתם קרי לן "בבלאי טפשאי"!}}. ונחזור. כי מי שנולד בחוץ לארץ ובא בארץ לדור בה דירת קבע - אזי כשמגיע סמוך לסולם (כמ"ש למטה) - מתפשטין ממנו כל קליפות הנזכ"ל, ואינו נכנס בארץ אלא בנפשו שהיתה מעולם היצירה ונכנסת אותה הנפש דיצירה בתוך נפש דעשיה שהיתה לו מקודם כמו חרבא בנרתיקא. ואם אחר כך יוצא לדירת קבע לחוצה לארץ - אזי נשאר נפש החדשה של יצירה בארץ ואינה יוצאת עמו אלא הנפש הישנה דעשייה שהיתה לו מקודם, ומתלבשת בקליפות על דרך הנז"ל כפי שינוי המקומות. ===ענין הסולם=== '''ועתה נבאר ענין הסולם'''. דע כי סולם זה הוא אוירי{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ובדפוס ויניציא היה נראה שכתוב 'אוריי' - ויקיעורך}} והוא מקיף כל ארץ ישראל שלא תתפשט הקליפה בארץ ישראל כנז"ל. ורוחב הסולם ד' אמות, וקומתו ת"ק שנה. וסולם זה הוא מדרגות מדרגות מן הארץ עד הרקיע. ויש מדרגות מצד פנים ומצד חוץ. והיוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ - כל זמן שלא יצא שיעור ד' אמות לא נקרא שיצא חוצה לארץ - שעדיין הוא בתוך הסולם. וכן העולה לארץ ישראל מחוצה לארץ - כל זמן שלא נכנס ד' אמות בארץ ישראל אינו נקרא שנכנס בארץ. וזהו סוד פסוק {{צ|וכפר אדמתו עמו}} - '''אדמתו''' אותיות '''ד' אמות'''. מתכפרים כל עונותיו. אמנם צורת תחום ארץ ישראל אינו לא ארוך ולא עגול ולא מרובע אלא כצורת אדם מושכב ארצה פרקדן. ראשו ברוח מזרח ושתי זרועתיו פשוטות - אחד לדרום ואחד לצפון. ושתי ירכותיו פתוחות. בוהן רגלו האחד להור ההר שהוא קרן צפונית מערבית, ובוהן רגלו האחר לנחל מצרים שהוא קרן דרומית מערבית. ובין שני רגליו נכנס הים הגדול שהים הוא מערבה של ארץ ישראל. ולכן נמצא הארץ ישראל כולה רצועות גדולות וקטנות. והסולם הנזכר מסבב כל הרצועות. ויש לו מדרגות משני צדדיו - כלפי פנים מצד ארץ ישראל, וכלפי חוץ מצד חוץ לארץ. ודע שכל הדר בחוצה לארץ נמצאים סביבותיו {{גמט דגש|י"א}} אלף מלאכים כדכתיב {{צ|יפול מצדך אלף ורבבה מימינך}}. ועולים במדרגות הסולם מצד חוץ כלפי חוצה לארץ והולכים למקומם. וכשנכנס ד' אמות בארץ ברחבו של סולם - מיד יורדים דרך מדרגות הסולם מכלפי פנים {{גמט דגש|כ"ב}} אלף מלאכי טהרה כחשבון ה{{גמט דגש|כ"ב}} אותיות שבתורה, ומתלוים עמו עשרים אלף מצדו אחד, וב' אלפים מצדו השנית. ורמז לזה {{צ|'''רכב''' אלהים רבותים אלפי '''שנאן'''}}. וכל הדר בארץ ישראל נמצאים עמו {{גמט דגש|כ"ב}} אלף מלאכי טהרה כנזכר. ומי שהורע מזלו לצאת לחוצה לארץ - כשמתקרב אצל הסולם הנזכר מחוץ לד' אמות הסולם מיד מסתלקין מעליו ה{{גמט דגש|כ"ב}} אלף הנזכרים ועולים דרך מדרגות הסולם כלפי פנים. וחוזרים למקומם ויורדים {{גמט דגש|י"א}} אלף מבחוץ לסולם, ומתלוים עמו לחוצה לארץ. וזה יהיו בו כל התנאים כמו הנפש דעשיה ונפש דיצירה שהיא מארץ ישראל כנז"ל. והבן. '''עכ"ל הר' חיים ויטאל זלה"ה'''. ===מעלות התפלות בארץ ישראל=== '''מעלות התפלות בארץ ישראל''' - נבאר כי היחוד העליון נעשה על ידי תפלות ישראל בארץ ישראל. והענין כבר ידעת כי האדם בתפלתו חוצב להבות אש, ואותם ההבלים מתהווה רוחניות. ובסוד הכוונה מאירים יותר ויותר. ואותם המציאות היא סוד תיקון המתהוה ומתתקן באויר העולם, ואינו מסתלק מאויר העולם עד גמר התפלה עד {{צ|עלינו לשבח}}. ותיקון זה מתקשט באויר בסדר נאות ומקושט. ואחר כך כולו יחד מצוייר ומתוקן עולה באויר העולם מרקיע אל מרקיע עד פתח היכל לבנת הספיר ונכנס. כנזכר בזוהר פרשת פקודי שעומד הכל שם ברקיע אחד הנזכר שם עד גמור כל קהלות ישראל כל תפלתם. ואז ברקיע ההוא מתקבצות כל תפלות ישראל יחד ותתקשרנה כולם ותעלנה כנזכר שם בזוהר. אמנם יש לדקדק העיכוב הזה שתתעכבנ' עד קבוץ תפלות כל ישראל דווקא בהיות ישראל על אדמתן שאין מקדים זריחה בארץ ישראל עיר אל עיר פחות מחצי שעה מפני שארץ ישראל מעט הכמות {{גמט דגש|ת'}} פרסה. ולכן אפשר להמתין. אמנם עתה שישראל נפוצות בארבע פינות העולם - אם נאמר שתתעכבנה - נמצאו תפלות מעוכבות הרבה זמן בעתו' קדימת זריחת המקום המזרחי על המערבי, והוא כשיעור י"ב שעות. ונמצא עירבוב תפלות. כי בעת הזריחה במערב אז היא השקיעה במזרח, ואז יש להם תפלת ערבית!{{ש}} ואם כן - איך יהיה ענין זה? ואם נאמר שלא ימתינו - נמצא היחוד העליון נעשה כמה פעמים! כי קהילה זו תייחד עתה, וזו אחר שעה, וזו אחר שעה - ולעולם מייחדים והולכים!? ועל דרך זה יקשה כי המשמרות העליונות הן קבועות לערב ולבקר - אם כן היאך יהיה עניינ' שפעמים הרבה לאלו לילה ולאלו יום?! ועל דרך זה יקשה על מנוחת שבת - שאלו שובתים ואלו עושים מלאכה - והיאך יהיה ענין זה?! והנה בספר "סוד עולה" הקשה ענין זה ותירץ בשם רבנים גדולים מה שתירץ, עיין שם. אמנם האלהי '''מוהר"ר משה קורדובירו זלה"ה''' כתב וזה לשונו:{{ש}} ואני אומר לענין זה כי כל זה נכנס תחת מה שפירשו רז"ל ישראל העומדים בחוצה לארץ עובדי עכו"ם בטהרה. והם כוונו בזה. כי אין ענין הנהגה עליונה מתנהגת לא בזריחת המזרח ולא במערב, לא בצפון ולא בדרום - אלא על נקודת ארץ ישראל שהיא מבחר הישוב ופחת היכל לבנת הספיר היא מכוונת כנגדה. וזריחת ארץ ישראל היא בקר למשמרת הבקר, וערבית ארץ ישראל היא לילה לשליטת ממשלת הלילה. ועל דרך זה מתנהגות המשמרות ומספר הימים - לא יותירו ולא יעדיפו ממה שמהוה השמש הגשמי והירח הגשמי. ואין לנו לחו' להראו' הירח בחוץ לארץ או שלא ירא' - כי העיקר הוא בארץ ישראל ושם בית דין קבועים ומקדשים חדשים חגים וזמנים. והקב"ה מסכים עמהם ומקדשם. ובחוץ לארץ - אין קבועים. ואם קבעו - לא קדשו; שאין בהם ממש. ויום שבת בארץ ישראל הוא עיקר הכל מפני שמנוחת שבת תלויה במה שמתפשטת קדושת שבת דרך פתח ההיכל הזה למטה והוא בארץ ישראל הנז"ל. וממש עשה הקב"ה בחכמתו תנועת הגלגל ובחר המקום המכוון כנגד מעלה - לא יחסר ולא יעדיף, והיא נקודת ארץ ישראל. ואין התפלות מתעכבות אלו לאלו אלא בארץ ישראל דווקא ולא בשום מקום זולתי - מפני שארץ ישראל חשובה לענין הייחוד. והייחוד אינה עתים הרבה אלא עת אחד ושעה אחת, והיינו בהתם עם ה' אשר בארץ ישראל לכלות תיקוני תפלתם. אמנם יתפשט אור היחוד מנקודה אמצעית זאת אל כל בחינות השרים שישראל שם שרוים תחתם - שנצוצי שכינה מתפשט אליהם בסוד גלות שכינה. והתשפטות היחוד הזה יהיה על ידי תפלתן של ישראל השכנים שם - שהם אינם מייחדים עתות הייחוד, אלא עת המעותדת לגבול השר שהם משועבדים תחת ידו. והיינו {{צ|עובדי עכו"ם בטהרה}} - שאינם מייחדים יחוד הזמן העליון אלא יחוד זמן השרים החיצונים. אמנם הוא בקדושת השכינה המתלבשת בשר ההוא. ועל דרך זה הוא קדושת שבת - כי יקדי' להם מנוחה מה מצד ניצוץ שכינה המתלבש שם או תתאחר עם היות שאין שבת זה אמתי אלא נקודה האמצעית שבה השביתה האמתית - עם כל זה תתייחס מנוחה מצד הניצוץ המתפשט או תתאחר מנוחתם. ועל דרך זה הוא ימים טובים שיתאחרו ויקדמו לפי הזריחה בשר או העריבה. אמנם מספק עשו שני ימים טובים, ונקראים {{צ|יום טוב שני של גליות}} ודאי בסוד הגלות וניצוץ שכינה המתפשט בו גרם יום שני. ולא עשה כן ליום שבת ששביתת שבת מוסכמת בחיצונים ואינם מסתפקים בה מפני שאפילו גיהנם שובת והשרים שובתים באיחור ובקדימה לפי זריחת חמה קרובים או רחוקים. אמנם ימים טובים אינם מודים והם מסתפקים בקדושתו. ולכך צריך לבוש יום ליום - והם שני ימים טובים; הראשון מדאורייתא מתלבש ביום מדרבנן כהתלבש אור קדוש באור הגולה. '''עכ"ל הר' משה קודובירו זלה"ה''' ===מעלות פירות ארץ ישראל=== '''מעלות פירות ארץ ישראל''' הנה יש להקשות למה בארץ ישראל הקדושה גרע ממנו המן הרוחני? וי"ל שהטעם לזה הוא שהמדבר - כל הדברים הגשמים שבו - הם חיצונים וטמאים, גדלים בארץ העמים שהיא ממשלת השרים. ולכך אין פרותיה כלי לקבל הרוחניות הקדוש, שאין גוף טמא נעשה כלי לרוחניות הקדוש. ואם היתה הקדושה ההיא בפרותיה ומזונותיה היה נתן על ידי השרים. וזה אינו בענין המן שהוא מן השמים שאין חלק לשרים בו כלל. אמנם ארץ ישראל - פרותיה הם על ידי הקדושה, ואותו הרוחניות הראוי להיות שורה במן מתלבש בפירות הקדושים ההם. ולכך לא ירד המן בארץ ישראל. ולכן הברכה אחרונה דשבעת המינים מסיימת {{צ|על פרותיה}} ולא {{צ|על הפירות}} להורות כי קדושת הארץ שורה בפרותיה הגדילים בה דווקא ולא בפירות חוץ לארץ. <big>(</big> ואוהבי '''הר' משה זכות נר"ו''' אומר כי הטעם הוא להיות שכל כונת הבריאה היתה לברר ניצוצי האור שבתוך {{קיצור|דצח"מ|דומם צומח חי מדבר}} מסוד ה{{גמט דגש|רפ"ח}} ניצוצין דאשתארו מימי קדם. ולכן אפילו בגן עדן לא ירד המן לאדם הראשון אלא נצטוה במצות עשה לאכול מכל הפירות כמ"ש רבינו בחיי. אבל במדבר - אם יצמחו שם פירות - יהיה דרך נס ואינם מעיקר התחתונים כדי שיהיו בהם ניצוצות. וגם כי ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן <big>)</big> והנה '''כתב הר' חיים ויטאל ז"ל''' שיש שלשים מיני פירות האילן בארץ ישראל ומכל מין ומין יש הרבה מינים, כמו שאמרו רז"ל על פסוק {{צ|ושבעים תמרים}} - שבעים מיני תמרים. וכן בכל המינים. והנה בעולם הבריאה הם עשר מיני פירות כנגד י' ספירות שלה. ומפני שהם רחוקים מן הטומאה וקרובות לאצילות - אין להם קליפה, לא בפנים ולא בחוץ. ונאכלים כמות שהן. ואלו הן: * ענבים, * ותאנים, * תפוחים, * אתרוגים, * לימונס, * אגסים, * חבושים, * תותים, * סורא"באש, * חרובין ועשרה מיני פירות הם בעולם היצירה והם סוד י' ספירות דיצירה שהם בינונים - בין עולם הבריאה ובין עולם העשיה. שאינם קרובים לטומאה כמו עולם העשיה ולא רחוקים כמו עולם הבריאה. לכן גרעיני הזרע בתוך הפרי אינו נאכל לפי שאינו רך כגרעינין שבתוך הפירות דבריאה. ואלו הם: * זיתים, * תמרים, * גודגניות, * סופאי"יפש, * פרי"שקוש, * סי"רוילאש, * משמישים, * גינ"דאש, * אקאאנ"יש, * גיישפול"אש. ועוד עשרה מיני פירות יש בעולם העשיה כנגד עשרה ספירותיה, ולזה נאכל מה שבפנים ונזרק מה שבחוץ שקליפת הפרי הוא מחיצה בינו ובין עולם התמורות הקרוב לו כדי שלא יקבל טומאה. וזהו סוד היצר הרע והקליפה הדבוקה בנפש. ואלו הן: * רמונים, * אגוזים, * שקדים, * ערמונים, * לוזים הנקר' אלבי"יינאש בלעז, * אלונ"ים הנקרא אלביוטאש בלעז, * פרישים, * פיניונ"יש, * פיסטוקא"ש, * מאוז"יש. ומנין שמותם ומספרם קבלתי אבל סדורם על סדר העשר ספירות לא קבלתי עד יערה עלינו רוח ממרום. והנה העשר מיני פירות דבריאה נתברר מהם כל הפיסול' ונשארו כולם טוב. ואילן סרק הוא להפך - שהוא הכל רע - שהכל הוא קליפה. וכנגד עשרה מיני פירות דיצירה שהמוח מלבר וקליפה מבפנים (שהוא הגרעין שבתוכם), והוא כנגד זה בקליפה כשניצוץ הקדושה שנפל הוא גדול ולא יכלה הקליפה לסבול כל אותו האור בקרבה - נכנסה הקליפה בתוך הקדושה ונעשית הקדושה מקיף אליה. וכנגד עשרה מיני פירות דעשיה שהמוח הוא מלגאו והקליפה חופפת עליו מבחוץ - כנגדם בקליפה שלקחה ניצוץ הקדושה בתוכה להיות אליה, והיא חופפת עליו מבחוץ כקליפה אל המוח. וכנגד אלו השלשים מיני פירות יש שלשים אחרים מסטרא דשמאלא שצומחין בעצי היער מאליהן. ורובן אין בהם אוכל אלא כולן קליפה ואין מברכין עליהם "בורא פרי העץ". ומי שמדקדק במעשיו לא יאכל מהם הואיל ורומזים לסטרא דשמאלא. אבל נלע"ד שזה כתב הר' חיים ויטאל זלה"ה קודם שלמד אצל הרב זלה"ה. כי הרב זלה"ה כתב להפך ממנו. וזה לשונו:{{ש}} עשב דברא כתבו הפוסקים שכיון שלא נזרעו בידי אדם שיברך עליהם "שהכל". ומורי זלה"ה לא היה חושש והיה מברך הברכה הראויה לעץ או לאדמה - אפילו אם היו מדבריות. לפעמים היה מצוה שיביאו לו דדררים שבני אדם אוכלים אותם כדי לקיים מצוה לאכול ממה שאמר הקב"ה לאדם הראשון כשקלל האדמה בעבורו {{צ|וקוץ ודרדר תמציח לך ואכלת את עשה השדה}}, עכ"ל. והנה פירות האדמה הראויים לאכילה נבראו {{גמט דגש|נ"ה}} כחושבן {{גמט דגש|האדמה}}. והשאר אינם ראויים לאכילה. ולהיות פירות האדמה שהם שפלים - רוצה לומר שאינם מתגאים - לזה הם מוציאים פירותיהם וגדילים על כל המים. והענין - דע שכל מה שברא הקב"ה - זכר ונקבה בראם, כדי שיפרו וירבו. ואפילו המים יש בהם זכר ונקבה כשנבראו וברא רקיע להבדיל בין מים זכרים לנקבות. ודע כי כל פירות האדמה אינם צריכים למים זכרים אלא אפילו על ידי מים נקבות מוציאין פירותיהם. והטעם כנזכר חוץ מן החטה מן הטעם שיתבאר.{{ש}} אמנם כל פירות האילן שהם בעלי גאוה - אינם מוציאין פירותיהם אלא על ידי מים זכרים חוץ מן האתרוג. והטעם לפי שהוא המובחר שבמיני פירות שנאכל כולו ועם כל זה אינה מתגאה כשאר אילנות - לזה גדל על כל מים, בין זכרים בין נקבות. אמנם החטה - להיות שהאל יתברך נתן לה סגולת המזון והיא חשובה יותר מפירות - לזה היא במעלת פירות האילן ואין מוציאין פירותיה אלא על ידי מים זכרים לבד. ולכן תמצא שדה שיהיו בה ריבוי גשמים ואינה מוציאה ריבוי תבואה, ויש שנה שיהיה מיעוט גשמים ומוציאה תבואה הרבה. מפני שהדבר תלוי במים זכרים. ואל יקשה בעיניך שארץ מצרים מוציאה החטה על ידי מים נקבות כמו הירקות - שאין הענין כן, אלא כמו שאמרו רז"ל שבכל שנה ושנה בימי תקופת תמוז הקב"ה מטיל טפה אחת כמו כדור ממים זכרים לתוך הנילוס ואותה הטיפה היא כמו שאור שבעיסה ונעשים כל מי נילוס מים זכרים ואינה צריכה למי גשמים. וזאת הטיפה אינה נמנעת מלבוא בכל שנה ושנה לפי שנתנה למצרים בשביל תפלת אברהם. והענין נרמז בפסוק {{צ|וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים וגו' ויתן אל הגר שם על שכמה וגו'}}. והענין ששר של ישמעאל הוא '''רהב''', שרה של מצרים. ולפי שבמצרים היא שניה לארץ ישראל.{{ש}} ( {{קטן|ואהובי הר' משה זכות נר"ו אמר לי כי {{גמט דגש|הגר}} בגימטריא {{גמט דגש|רהב}} עם הכולל. והטעם שמצרים מיעוטה ממים זכרים הוא כי סודה מן העורף מסיגי עלמא דאתכסייא דרובה ככולה ממיין נוקבין. אבל ארץ ישראל היא במקום האורות המגולים ולכן רובה מים זכרים. והבן עכ"ל}} ){{ש}} וכמו שארץ ישראל היא בתכלית הטהרה והקדושה - ולזה היא ניזונת ממים זכרים דווקא. וזהו שאמר הכתוב {{צ|למטר השמים תשתה מים וגו'}}. וכדי להבין זה הפסוק על שורשו צריך לפתוח מעינות החכמה ומקורות הבינה והשכל והדעת כדי שתבין אמרי נועם. ודע שיש כמה בחינות של {{גמט דגש|גשמים}} וכמה בחינות {{גמט דגש|מטר}} - כנודע בכוונת ברכת הנהנין כי יסוד חכמה עליונה נקראת 'שביל' ויש בו {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן}}. והנה {{גמט דגש|שביל}} עם הכולל גימטריא {{גמט דגש|גשם}}. וזהו {{צ|גשמי ברכה}} של היסוד הזה. ונקראים 'מים דכורין'. ואם תחבר {{גמט דגש|פלא}} עם {{גמט דגש|שביל}} ושני כוללים - יהיה גימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}} שהוא במספר {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א}}. ומילויים {{גמט דגש|ק"מ קכ"ב ק"ל}} - גימטריא עם הכולל {{גמט דגש|גשמים}}. וזהו סוד {{צ|אשר {{גמט דגש|תנה}} הודך על {{גמט דגש|השמים}}}} - ר"ל כי {{גמט דגש|תנה}} הם השלשה '''אהי"ה''' עם מלויהם, אבל {{גמט דגש|השמים}} הם השלשה מילויים בלבד עם ג' כוללים. וזהו שאמר {{צ|על '''השמים'''}} - כי יותר חשוב הוא {{גמט דגש|תנ"ה}} מן {{גמט דגש|השמים}}. ונשאר שם {{גמט דגש|ס"ג}} שהם {{מכפלת גימטריא|ג'||אהי"ה}}. ואם תחליף אותיות '''מטר''' בא"ת ב"ש - הוא {{גמט דגש|גני}} בסוד {{צ|באתי לגני}}, והוא גימטריא שלשה '''אהי"ה''' פשוטים. וזהו שאמר אליהוא {{צ|כי לשלג יאמר הוה ארץ ו'''גשם מטר'''}} {{ממ|איוב|לז|ו}} כמו שנפרש אחר כך בעזה"י. ובבינה יש {{גמט דגש|גשם}} באופן אחר.{{ש}} כי '''אהי"ה''' דהה"ין שהוא ביסוד דבינה הוא {{גמט דגש|רל"ב}} בציורו.{{ש}} * כי ה{{גמט דגש|ד'}} ההי"ן שיש בשם זה יש בהם ג' ציורים - {{גמט דגש|ד"ו ד"י וו"ו}}. וכאשר תחבר כל הארבעה ההי"ן - כל אחד בשלשה ציורים - יעלו גימטריא {{גמט דגש|קס"ח}}. * ואות {{גמט דגש|יו"ד}} הוא עשרים. ואם תחלק ה'''ד'''' לשני וו"ין - יהיה בגימטריא {{גמט דגש|ל"ב}}{{הערה|לא ברור לי למה השני וו"ין הם '''בנוסף''' אל האות '''ד''' של '''יו"ד''', וצע"ע - ויקיעורך}}. הרי {{גמט דגש|קס"ח}} ו{{גמט דגש|ל"ב}} - גימטריא {{גמט דגש|ר'}}. * ואחר כך תצייר אות '''א''' בציור '''יוד''', ותחלק גם ה'''ד'''' לשני וו"ין ויהיה {{גמט דגש|ל"ב}}. עם ה{{גמט דגש|ר'}} - הרי {{גמט דגש|רל"ב}}. נשארים עתה ב' אותיות {{גמט דגש|ל"ף}} דמילוי '''אל"ף'''. עם '''א'''' עצמה - הרי {{גמט דגש|פל"א}} - הוא סוד בחינת השביל דקיק הנקרא 'פלא' דלא אתידע לא לעילא ולא לתתא. כנודע שהוא הוראת היות חיבור חכמה ובינה תדיר דלא פסיק. ולכן רומז השביל העליון הנזכר 'פלא' שהוא יסוד דחכמה ביסוד דבינה. וגם השלשה '''אהי"ה''' כנזכר שהם ביסוד דבינה נקשרים עם ה{{גמט דגש|שביל}} העליון - עם החכמה כנזכר. והנה כאשר תחבר {{גמט דגש|רל"ב}} ו{{גמט דגש|פל"א}} - גימטריא {{גמט דגש|גשם}}. והם {{צ|גבורות '''גשמים'''}} שהם ביסוד דבינה, ונקראים 'מים נקבות'. ועוד יש בעטרת היסוד דבינה שלשה מילוי '''אהי"ה''' שגימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}}, שהשלשה מילוים גימטריא {{גמט דגש|גשמים}} כנזכר לעיל. והנה נודע כי כמו שיש {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן}} בחכמה ובינה וזעיר ונוקביה - כן יש {{גמט דגש|קס"א קס"א קמ"ג קנ"א}} בחכמה ובינה זעיר ונוקביה, מאחר כי שם '''אהי"ה''' בחכמה אינה אלא בדרך השאלה. ולכן גם כן בזה הדרוש אין אנו עוסקים בשם קס"א שבחכמה אלא בשלשה אחרים. והנה במילוי של בינה שנתמלא מחכמה היא נותנת לזעיר והוא במספר {{גמט דגש|ק"ם}}{{הערה|{{גמט|ל"ף י' ו"ד י'}} של מילוי אהי"ה דיודין}} וה{{גמט דגש|ק"ם}} של חכמה נשארת לעצמה. ואחר כך הזעיר אנפין נותן ממילוי שקבל מבינה, והמילוי שלו שנתמלא על ידי אותה הארה של בינה לרחל. ואז גם כן מתמלא '''אהי"ה''' דרחל, ואז יצאו כל הג' מילואים לחוץ לתוך עולמות בריאה יצירה עשיה. וזהו סוד {{צ|{{גמט דגש|בשמים}} ממעל}}. כי הג' מילואים דאהי"ה גמטריא {{גמט דגש|בשמים}}{{הערה|{{גמט דגש|ק"ם ק"ל קכ"ב}} שהינם המילוים של שמות קס"א קנ"א קמ"ג}}. והם {{צ|ממעל}} דזעיר אנפין - כי השלשה '''אהי"ה''' הם בנצח הוד יסוד דבינה כנודע, ונעשים מקיפים לזעיר כנודע, כי שם '''אהי"ה''' לעולם הוא בסוד המקיף. ואלו שלשה מילוי '''אהי"ה''' הם גם כן {{צ|ועל הארץ מתחת}}. כי מתחלה מתקבצים ביסוד דנוקבא ואחר כך יורדים 'מתחת לארץ' לעולמות בריאה יצירה עשיה. והנה {{גמט דגש|בשמים}} עם הכולל - גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}, כי על ידי מילוי השפע שיש למלכות יוצא אותו השפע במספר {{גמט דגש|גשמים}}. והנה כאשר נכנסים נצח הוד יסוד דבינה בתוך רחל ואז מתחברים יחד {{גמט דגש|קס"א}} ו{{גמט דגש|קנ"א}}. ועתה שנצח הוד יסוד דבינה אינם בתוך הזעיר - ולכן '''אהי"ה''' דזעיר אנפין הוא פשוט עדיין. ועל כן אז רחל אינה מקבלת מזעיר אלא {{גמט דגש|אהי"ה}}. וכאשר מתחברים '''קס"א''' ו'''קנ"א''' ו'''אהי"ה''' פשוט{{הערה|{{גמט דגש|קס"א קנ"א אהי"ה}}}} - הנה אז השפע שיוצא ממלכות הוא נקרא {{גמט דגש|שלג}} שעולה במספר הנזכר לעיל. אבל בעת שהמלכות מקבלת השלשה מילויים הנ"ל והיא משפעת אחר כך למטה, ונודע כי בעת שמקבלת המלכות נקראת 'נקבה', ובעת שמשפעת היא נקראת 'זכר -- ולכן היא לוקחת לעצמה מדרגת הזכר שהוא במספר {{גמט דגש|קמ"ג}} מן השלשה מילוים הנ"ל, ואז השפע שיורד למטה הוא במספר {{גמט דגש|מטר}}{{הערה|392-143=249}}. ויש לפעמים שהמלכות לוקחת לעצמה מן השלשה מילוים שגימטריא {{גמט דגש|גשמים}} במספר {{גמט דגש|ג"ש}} שעולה כמנין {{גמט דגש|קס"א קמ"ג}}. ואינה משפעת למטה אלא במספר {{גמט דגש|מים}} מן {{גמט דגש|גשמים}}. והכל לפי מעשיה של ישראל למטה. ולפי ההתעוררות שעושים במעשים טובים שלהם. ויש לפעמים שהיא לוקחת לעצמה מן השלשה מילוים (שגימטריא {{גמט דגש|בשמים}}) במספר {{גמט דגש|קס"א}} וגם עם עשר אותיות (שעולה {{גמט דגש|קע"א}} - וזהו כשאימא אוזיפת מנהא לברתא. ואזי השפע שיורדת הוא במספר {{גמט דגש|יורה}}. ומאחר שכלול בזה השפע מן שעיר ונוקביה ביחד - ולכן הוא 'מרוה' את הארץ ואת הזרעים כמו שאמרו חז"ל. ויש לפעמים שמתחברים בתוך המלכות כל השלשה מילואי '''אהי"ה''' - של בינה ושל זעיר ושלה - הרי {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א}}. וגם אמרנו שבחכמה אין '''אהי"ה''' אלא בהשאלה, ולכן אינה מקבלת מאבא אלא '''אהי"ה''' פשוט. והנה כאשר תחבר {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א אהי"ה}} - גימטריא {{גמט דגש|מלקוש}}. ומאחר שהיא מליאה מכל טוב - על כן זה השפע שיורד נקרא רביעה היורדת סמוך לקציר למלאות התבואה בקשיה. והנה מאחר שהשורש של שלשה מילוים הנ"ל הם במספר {{גמט דגש|גשמים}} - לכן הוא גם כן הסימן של השפעות הנ"ל! '''גשמים''' - שהוא '''ג''''שם, '''ש''''לג, '''מ''''טר, '''י''''ורה, '''מ''''לקוש '''מ''''ים. {{ש}} וזהו שאמר הפסוק {{צ|כי כאשר ירד '''הגשם והשלג''' מן '''השמים'''}}. {{ש}} וגם {{צ|ונתתי '''מטר''' ארצכם בעתו '''יורה ומלקוש'''}}. {{ש}} וגם {{צ|ולמטר השמים תשתה '''מים'''}}. ונודע ממה שאמרו רז"ל כי על ידי הצדקה הגשמים יורדים בעולם. וזה רמז כי {{גמט דגש|צדק צדקה}} גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}, כי מצות הצדקה גורם יחוד צדק בצדקה כנזכר בזוהר פרשת בחוקתי, עיין שם{{הערה|נלע"ד {{ממ זהר|ג|קיא|א}} - ויקיעורך}}. ונחזור לעניננו כי הנה כמו שיש {{גמט דגש|מים}} מן שורש שלשה '''אהי"ה''' כנזכר לעיל - כן יש {{גמט דגש|מים}} מן שורש ד' מילוים '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן''', שיש בהם {{גמט דגש|ט'}} יודין גימטריא {{גמט דגש|מים}}. ואלו הם מים זכרים. ויש {{גמט דגש|מים}} באופן אחר.{{ש}} דהיינו כאשר תחבר {{גמט דגש|ע"ב קס"א}} ביחד (שהם חכמה ובינה) - הרי בין שניהם {{גמט דגש|ז'}} יודין. ושני יו"דין של אות '''א''' ד'''אהיה''' דמילוי '''קס"א''' -- הרי {{גמט דגש|ט'}} יודין גימטריא {{גמט דגש|מים}}. וזהו סוד מה שאמרו רז"ל {{צ|יש מים שמגדלין חכמים ויש מים שמגדילין טפשין}}. ויש בינונים כשמקבלים ממים זכרים ונקבות ביחד כנזכר. וכן כמה בחינות מים אחרים. וצריך לקצר, כי כל '''מאריך''' טרחא. והנה בזמן בנין בית ראשון שהיתה בבחינת בינה עילאה, שלכן לא היה כל גפן וגפן בארץ ישראל שלא היה צריך עיר אחד לבצור. וכן ר' יהושע בן לוי שהיה אחר בית שני שהיתה בבחינת מלכות ועם כל זה חזנהו להנהו קטופי דהוה קיימי כי עגלי אמר {{צ|עגלים בין הגפנים}}. וכיוצא באלו הגוזמות. ולכן לפעמים כשהיו טובים ישראל היו בארץ ישראל גשמי ברכה מייחוד דחכמה ובינה - פעם אחד מחכמה לבד, ופעם אחד מבינה לבד, ופעם אחד מבין שניהם ביחד. והכל היה לפי מעשיהם של ישראל שעשו למטה. וזהו שאמר {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - הכוונה אם יהיה זכות תשתה מים זכרים לבד ולא מן זעיר אלא מן {{גמט דגש|חכמה העליונה}} שגימטריא {{גמט דגש|מטר}}. והוא נקרא 'השמים עליונים' כי המילוי של שלשה '''אהי"ה''' הנ"ל עם השלשה כוללים{{הערה|{{גמט דגש|ק"ם ק"ל קכ"ב}} עם ג' כוללים}} גימטריא {{גמט דגש|השמים}} - מפני שבא מהזכר לבד. והגשם הוא מן ה{{גמט דגש|שביל}} שגימטריא {{גמט דגש|גשם}}, והוא יסוד חכמה בלבד. והמים שתשתה הם ה{{גמט דגש|ט'}} יודין של '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן''' שהם מן החכמה. ואם לא יהיה כל כך זכות בישראל - {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - שהם ה{{גמט דגש|מטר}} שנשא מן {{גמט דגש|בשמים}} כשתוציא {{גמט דגש|קמ"ג}} ועם השלשה כוללים - גימטריא {{גמט דגש|השמים}}. וזהו {{צ|'''למטר השמים'''}} - ר"ל {{גמט דגש|מטר}} שיוצא מן {{גמט דגש|השמים}}. וה{{גמט דגש|גשם}} הוא מן {{גמט דגש|רל"ב}} ו{{גמט דגש|פלא}} שגימטריא {{גמט דגש|גשם}}, שהוא מהתחברות דחכמה ובינה ביחד. והמים שתשתה הוא {{גמט דגש|מים}} של '''ע"ב קס"א''' שיש בהם {{גמט דגש|ט'}} יודין כנזכר לעיל. וכל זה הוא מן {{גמט דגש|זכר ונקבה}} ביחד - עם שני תיבות - גימטריא {{גמט דגש|בשמים}}. ואם לא יהיה כל כך זכות בישראל - אזי {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - ששורש המטר הוא מן שם {{גמט דגש|ס"ג}} - כי '''מטר''' בא"ת ב"ש {{גמט דגש|גני}}, גימטריא {{גמט דגש|ס"ג}}. ו{{גמט דגש|הגשמים}} מן שלשה מילואי '''אהי"ה''' שיש בבינה לבד והמים הוא מה שנשא מן {{גמט דגש|גשמים}} כשמסתלק מהם '''קס"א וקמ"ג''' כנזכר, ונשארו כל המים נקבות לבד. ואלו שלשה בחינות היו מן זעיר ונוקביה בבית שני. * אם ישראל היו רובם זכאים - היה בא להם השפע מהזכר לבד. * ואם ישראל היו מחצה על מחצה - היה בא להם משפע מעורב מהזכר ונקבה ביחד. * ואם ישראל היו רובם חייבים - היה בא השפע מן הנקבה לבדה. ולפעמים שהיו הרבה עונות בישראל כגון בחטא עבודה זרה, וגם שהיו עוזבים את התורה ולא היו עוסקים בה - ואז אפילו מים נוקבין לא היה יורד להם. וזהו סוד הפסוק {{צ|ויחנו ברפידים ואין מים לשתות}}. הכונה הוא כי {{גמט דגש|אין מים}} - גימטריא {{גמט דגש|קנ"א}} שהוא מים נקבות; שלא היה להם מפני שהיה ביניהם פסל מיכה וגם שרפו ידיהם מן התורה. וכל הנזכר הוא גם כן בזמן הזה. והנה מכל מיני שפע הנזכר לעיל שהיה לפעמים יורד לישראל היה התמצית יורד לשבעים שרים, כמ"ש רז"ל במסכת תענית פרק א' על פסוק {{צ|הנותן מטר על פני ארץ וכו'}}. {{צ|תנו רבנן ארץ ישראל שותה תחלה ואחר כך כל העולם כולו. ארץ ישראל שותה מי גשמים, וכל העולם כולו שותה מי תמצית. ארץ ישראל מקשה הקב"ה בעצמו, וכל העולם כולו על ידי השליחה שנאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות}}, עכ"ל. הכונה כי הבינה שיש בה {{גמט דגש|נ'}} שערים - היא הנותנת מטר. וזהו {{צ|'''הנתן'''}} - '''נ' תנ"ה''' - כי מן שלשה '''אהי"ה''' שגימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}} שהם בבינה יוצא המטר על פני ארץ ישראל. והכל לפי זמן מעשים טובים שישראל עושים כנזכר. אבל {{צ|'''ושלח מים'''}} נקבות {{צ|על פני חוצות}} בחוצה לארץ שמתחלה יותן ביד '''סמא"ל ורה"ב''' - אחר כך הם מחלקים לשבעים שרים. וזהו {{צ|{{גמט דגש|שלח}}}} חסר '''ו'''' כתיב - עולה {{גמט דגש|סמא"ל רה"ב}} שהם הם שלוחים של הקב"ה. ועתה אחר החרבן נהפוך הוא - אשר אנו לוקחים התמצית והמה לוקחים השפע בעצמו כנזכר בזוהר פרשת תרומה {{ממ זהר|ב|קנב|ב}} על פסוק {{צ|ועשית השלחן עצי שטים וגו'}} - {{צ|כל זמנא דישראל עבדו רעותא דמאריהון הא על פתורא דמלכא אינון אכלי, וכל סעודתא אתתקן להון ואינון מההוא חדוה דלהון יהבי גרמי דאיהו תמצית לעכו"ם. וכל זמנא דישראל לא עבדי רעותא דמריהון - הא סעודתא לכלבא ואסתלק לון תמצית - ככה יאכלו בני ישראל את לחם טמא בגוים - דהא תמצית דגעולי עכו"ם אכלי. ווי לברא דמלכא דיתיב ומצפה לפתורא דעבדי מה דאשתאר מן פתורא איהו אכיל!}}. עכ"ל. ולכן נתקיים עתה בעונותינו הרבים הפסוק {{צ|ועצר {{גמט דגש|השמים}} ולא יהיה {{גמט דגש|מטר}}}} - כי היא הולך בחוצה לארץ לעבדים כי הם לוקחים ה'''מטר''' שהוא {{גמט דגש|גני}} בא"ת ב"ש, והמילויי' יורדים בארץ ישראל שהוא כמספר {{גמט דגש|גשמים}}. וזהו סוד {{צ|תחת {{גמט דגש|שפחה}} כי תירש גבירתה}} - כי מתחלה כל ה{{גמט דגש|ד'}} מילואי '''אהי"ה''' - {{גמט דגש|קס"א קס"א קנ"א קמ"ג}} - הכל היו משפיעים בארץ ישראל בסוד {{צ|'''ויתרו''' ארץ כנען}} - כי ארבעה מלוי '''אהי"ה''' גימטריא {{גמט דגש|יתרו}}. ואז היתה נקרא ארץ ישראל {{צ|{{גמט דגש|גבירתה}}}} - כי ארבעה מילויים עם ארבעה כוללים - גימטריא {{גמט דגש|גבירתה}}. והמילוי של שלשה '''אהי"ה''' בלבד היו יורדים בחוצה לארץ שהם גימטריא {{גמט דגש|שפחה}}. אבל עתה {{צ|תחת '''שפחה''' כי תירש גברתה}} - כי בארץ ישראל אינו יורד כי אם השפע במספר {{גמט דגש|שפחה}}, אבל בחוצה לארץ הוא יורד כמנין {{גמט דגש|תנ"ה}}. וזהו שאמר {{צ|{{גמט דגש|תנה}} עון על עונם ואל יבואו {{גמט דגש|בצדקתך}}}} {{ממ|תהלים|סט|כח}} שעולה {{גמט דגש|יתרו}} במספר ארבעה מילואים. וזהו שאמר הכתוב {{צ|כי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים}}. ר"ל וכי ימכור 'איש' - דא קב"ה, {{צ|את בתו}} - דא שכינתא, {{צ|לאמה}} - שלא יהיה לה שפע אלא מה שהיה אל השפחה מקודם והשפחה שיהיה לה עתה מה שהיה מקודם לגברתה. {{צ|לא תצא כצאת העבדים}} שיוצאים בראשי אברים, אבל היא אינה יוצאת בראשי אברים שהוא {{גמט דגש|קס"א}} הראשון שהם בחכמה בינה דעת בג' ראשונים שלה. אלא עם הג' '''אהי"ה''' בלבד שעולים {{גמט דגש|תנה}} הרמוז בראשי תיבות {{צ|'''ל''''א '''ת''''צא '''כ''''צאת '''ה''''עבים}} - הוא {{גמט דגש|תכלה}} גימטריא {{גמט דגש|תנה}}. או ר"ל אף על פי שהיא נמסרת ל{{גמט דגש|שפחה}} - מכל מקום לא תצא כצאת העבדים אלא {{צ|ומלכותה בכל משלה}}. וזהו ששלשה מילוים עם שלשה כוללים גימטריא {{גמט דגש|שלטון}}, וגם גימטריא {{גמט דגש|שופט}}. שאף על פי שהיא עתה {{גמט דגש|שפחה}} - מכל מקום היא שולטת בכל. ולכן עתה הוא מנהיג ארץ ישראל מטטרו"ן שהוא נקרא {{צ|{{גמט דגש|משנה}} למלך}}, כי השלשה מילוים עם השלשה כוללים גימטריא {{גמט דגש|משנה}}. שמתחלה היתה השכינה בעצמה בלא לבושיה זן ומפרנסת את ארץ ישראל, ועתה היא מתלבשת במטטרו"ן הנקרא '{{גמט דגש|שפחה}} דשכינתא', אמה העבריה. ועל ידו היא מפרנס את הארץ. ולכן עתה בגלות נקרא ארץ ישראל {{גמט דגש|ארץ צבי}} - שגימטריא {{גמט דגש|שפחה}} שאינה מקבלת שפע אלא במספר {{גמט דגש|גשמים}} העולה {{גמט דגש|שפחה}}. וזהו שאמר פרשת לך לך {{ממ זהר|א|צה|ב}} {{צ|אי לך ארץ שמלכך נער - ווי לעלמא דמסטרא דא ינקא}} שהוא על ידי מטטרו"ן הנקרא 'נער' שהוא {{צ|{{גמט דגש|משנה}} למלך}} - בגימטריא {{גמט דגש|פרנסה}} שעל ידו מתפרנסת הארץ. וזהו שאמרו רז"ל במסכת כתובות פרק א' {{צ|אמר ר' אבהו אפילו '''שפחה''' שבארץ ישראל מובטח לה שהיא בת עולם הבא. כתיב הכא "לעם עליה", וכתיב התם "שבו לכם פה עם החמור" - עם הדומה לחמר}}. רוצה לומר כל מי שדר בארץ ואינו מקבל אלא בחינת {{גמט דגש|שפחה}} - ידור בה, כי ע"י מובטח הוא שהוא בן עולם הבא כי השלשה '''אהי"ה''' הם בבינה כנזכר הנקרא {{צ|עולם הבא}}. והג' מילויים שלהם נקראים {{צ|בת עולם הבא}}. וכמו שהיא מובטח שהיא 'בת עולם הבא' - שכל השפע שלה בא מבינה הנקרא 'עולם הבא' -- כך המקבל מזאת השפע נקרא 'בן עולם הבא'. ומה שלמד גזרה שוה מן {{צ|שבו לכם פה עם החמור - עם הדומה לחמור}} - זה יובן במ"ש בזוהר פרשת כי תצא {{ממ זהר|ג|רעה|ב}} {{צ|ולא אתקרי תמן מלך עד דרכיב בסוסיא דיליה}} - דא כנסת ישראל. {{צ|קב"ה כד איהו לבר מאתריה לאו איהו מלך}} ולכן רכיב על חמרא שהוא מטטרו"ן שהוא חמרא לגבי מלכא וגו', עיין שם. וזהו שאמרו {{צ|עם הדומה לחמור}} שהוא דומה לחמור לגבי קב"ה - מכל מקום הוא {{צ|'''משנה''' למלך}}. ולכן כל מי שדר בארץ ישראל בחורבנה ומקבל אפילו פת חרבה (שהוא השפע של מטטרו"ן כנזכר שהוא '''משנה''') - הקב"ה גם כן נותן לו {{גמט דגש|נשמה}}. וזהו שכתוב {{צ|נותן {{גמט דגש|נשמה}} לעם עליה}}. וזהו סוד הפסוק {{צ|למטר השמים תשתה מים}} כי אותיות {{גמט דגש|מטר}} הוא '''מטטרון''' הנקרא {{צ|{{גמט דגש|חמר}} גרם}} כנזכר - שגימטריא {{גמט דגש|מטר}} עם הכולל. ונשאר אותיות {{גמט דגש|טו"ן}} ד'''מטטרון''' שגימטריא {{גמט דגש|אדני}} להורות כי הוא '''חמר''' ל'''אדני'''. כי על ידי התלבשות השכינה בתוכו יבא {{גמט דגש|גשמים}} ו{{גמט דגש|מטר}} בארץ ישראל. וכן '''אדני''' בא"ל ב"ם הוא {{גמט דגש|לסג"ש}} - גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}. והנה כמו שארץ ישראל שאפילו שהיא בחורבנה היא בתכלית הטהרה והקדושה ולזה היא ניזונת תמיד ממים זכרים אפילו בזמן הזה אותו התמצית שהיא מקבלת הוא מים זכרים -- כך ארץ מצרים מעלתה בתכלית הטומאה ולזה נקרא {{צ|ערות הארץ}} כנ"ל. ולכן לא היתה ראויה להיות ניזונת ממים זכרים אלא מנילוס שהם מים נקבות. ואפשר שזהו סוד {{צ|לא כארץ מצרים וגו' והשקית ברגלך כגן הירק}}. אמנם אברהם לאהבת ישמעאל בנו התפלל עליו ואמר לו {{צ|ישמעאל יחיה לפניך}} - שהניזון ממים נקבות חייו אינם חיים. והאל יתברך השיבו {{צ|ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו וגו'}}. והברכה היא סוד הטיפה{{הערה|נלע"ד הכוונה כי {{גמט דגש|ברכה}} עולה {{גמט דגש|זכר}} - ויקיעורך}} כנז"ל. והכוונה הוא אחר שכבר גזרה חכמתו יתברך שלא ירדו הגשמים בארץ מצרים ואי אפשר שתהיה גזרתו בטילה - לזה בשביל תפלת אברהם נתנה למצרים זאת הטיפה. ודע שהמים הנקבות נחלקים לשלש בחינות זו למעלה מזו. * הבחינה ראשונה היותר פחותה היא המים השואבים{{הערה|כך מובא גם בדפוס ויניציא וגם ירושלים. והיה נלע"ד שיש להגיה 'השאובים', וצע"ע - ויקיעורך}} ששואבים בני אדם ביד מן הנהרות ומן המעינות להשקות גני הירק. ואלו נקרא {{צ|מתים}}. וזהו היתה מעלת מצרים קודם מעלת אברהם. ואפשר שזהו אמרו {{צ|לא כארץ מצרים וגו' והשקית ברגלך וגו'}}. * והמדרגה השנית למעלה מזו היא המים הנמשכים מן המעיינות והנהרות ואלו נקרא {{צ|מים חיים}}. * המדרגה השלישית היא מי גשמים שהם נקבות והם כשמתמלאים העבים ממימי הים והנהרות המרים והרעים מתמתקים ונהפכים למים מתוקים וטובים ויורדים. ואלו הם יותר משובחים מן הראשונים עם היות שהם נקבות. וכמו שהמים הנקבות נחלקים לשלשה חלקים כנ"ל - כן הענין במים זכרים נחלקים גם כן לשלשה מדרגות. * והמדרגה הראשונה היא כשהגשמים יורדים ואויר השמים כולו גוון אחד. ר"ל שאינו טלאים טלאים מגוונים משונים. * השני כשיוצא חתן לקראת כלה. * השלישי היותר מעולה היא כשהשמים מגשימים ג' ימים רצופים יומם ולילה בלי הפסק. והנה ה{{גמט דגש|כ"ט}} מיני פירות האילן והחטה - אינם מוציאים פירות אלא על ידי אחד מאלו השלשה מיני מים זכרים. והאתרוג גדל אפילו במים שאובים. וז"ש רז"ל {{צ|אתרוג גדל על כל מים}}, ולזה הוא שוה לירק לענין המעשר מצד שפלתו. ולזה נקרא {{צ|פרי עץ הדר}} - שפלותו הוא הדרו שאין חשוב והדר לפניו יתברך אלא מי שהוא שפל. ודע כי אין דבר גשמי למטה שלא יהיה תחלה רוחני דוגמתו למעלה. והגשמים הם כמו צל מהרוחני באופן שכל השלשים מיני פירות הנ"ל כולם נמצאים למעלה בגוונם וצורתם אלא שהעליונים הם רוחניים והתחתונים הם גשמיים, והם צל מרוחניים. ואם לא היה מצל לא יהיה צל. עד כאן ===מעלת המהלך בארץ ישראל ד' אמות=== '''מעלת המהלך בארץ ישראל ד' אמות''' {{צ|אמר ר' יוחנן כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} '''האופן הראשון''' - הנה האר"י זלה"ה פירש מאמר הזה באופן זה.{{ש}} דע כי ארץ ישראל נקראה 'לאה ורחל'. וזהו סוד כוונת ההליכה בארץ ישראל - הם שתי בחינות; האחד בלאה ואחד ברחל. וברחל תכוין שהרגלים ההולכים הם נצח הוד דזעיר אנפין המושכין מוחין לרחל כנודע כי אין לה רק שני מוחין, ושני מוחין אלו הם שתי שמות {{גמט דגש|יו"ד ה"י}}, והם בגימטריא {{גמט דגש|ע'}} במנין {{גמט דגש|הליכה}}. ובלאה תכוין מה שאמרו ז"ל {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל וכו'}}. והענין כי לאה היא אחורי ישראל, ואין כנגדה יעקב. ולכן יותר נקרא לאה {{צ|ארץ ישראל}} מרחל. והנה תכוין שהלא כבר ידעת שהמוחין שנכנסים בזעיר אנפין הם מוחין דאבא ואמא. וכבר ידעת איך יוצאים {{גמט|ד'}} בחינות לאה: אחד ביסוד דחכמה, ואחד ביסוד דבינה, ואחר מבפנים ואחד מאחורי זעיר אנפין. והשנים מהם הם הארת חכמה, ושנים הארת בינה. וסדרם הם אבא ואמא אבא ואמא. וכבר ידעת שכל המוחין הם ד' - חכמה ובינה חסד וגבורה. והנה האמת הוא שבלאה הראשונה הסמוכה אל יסוד החכמה - שם הם כל הד' הארות דחכמה. ובשניה נסתלקה הארת דחכמה ונשארו השלשה. ובשלישית נשארו ב' לבד. ובחיצונה לא יש רק הארת הגבורות דחכמה לבד. ואלו הם {{צ|ארבע אמות}} - אל תקרי אַמות אלא אִימות מלשון אֵם. והנה כל ארבע אלו הם מוחין דחכמה - כי במוחין דבינה אין לנו עסק בהם. וכבר ידעת שכללות חכמה הוא {{גמט דגש|ע"ב}}. ומילויו {{גמט דגש|מ"ו}} - והוא בגימטריא {{גמט דגש|אמה}}. ואלו הם סוד {{צ|ארבע אמות}} שמהם נעשים ארבע אימות. ואף על פי שהם סוד חכמה ובינה חסד וגבורה - להיותם כולם בחינת חכמה נקרא כולם בארץ ישראל מילוי {{גמט דגש|ע"ב}} שהוא {{גמט דגש|מ"ו}} כמנין {{גמט דגש|אמה}}. ולפי שכל המוחין הם בזעיר אנפין וכשיוצאים אל הנוקבא אינו יוצא רק מילוי לבדו - ולכן אינו יוצא רק שיעור {{גמט דגש|אמה}} לבד שהוא המילוי; כי {{גמט דגש|מלוי}} גימטריא {{גמט דגש|אלהים}} שהוא דין. ולכן הנוקבא היא דינים. והנה ההליכה בלאה אינה כמו רחל - כי שם הוא נצח הוד דזעיר אנפין וכאן הוא נצח הוד דבינה שני פרקין עילאין. ותכוין בהליכה זו אל נצח הוד דבינה. גם יש חילוק אחר. כי בכאן הם ד' אמות שהם סוד כל הארבע מוחין דחכמה. אך למטה הם שני מוחין לבד דבינה. ולפי שכל ההארות אלו היוצאות מחכמה אינם יוצאות אלא על ידי בינה - ולכן נקרא {{צ|מהלך}}. וזהו {{צ|'''המהלך''' ארבע אמות בארץ ישראל}} - כי {{גמט דגש|מהלך}} גימטריא {{גמט דגש|צה}} והוא מילוי אחוריים ד{{גמט דגש|ס"ג}} שהיא בינה שגימטריא {{גמט דגש|ס"ג}}. וכשתסיר {{גמט דגש|ע"ב}} שהם אחוריים מ{{גמט דגש|קס"ו}} - ישאר {{גמט דגש|צ"ה}} כמנין {{גמט דגש|מהלך}}.{{ש}} עכ"ל. '''האופן הב'''' על דרך מה שכתב האר"י זלה"ה בספר דרושים. וזה לשונו:{{ש}} דע כי קומת המלכות הנקרא {{צ|ארץ ישראל}} שיעורה עשר ספירות. והיא שוה אל שיעור קומת זעיר אנפין. וכבר נודע שמחצי תפארת שבבינה עילאה - משם התחיל רישא דזעיר אנפין. וכשהיא גדולה כמוהו ממש כי גם ראשה מגיע שם. ונמצא שמחצי הבינה ולמטה מתחלת ארץ ישראל. ונשארו למעלה ב' ספירות וחצי שהם כתר וחכמה וחצי בינה. וכדוגמא זו ממש היא למטה כי הלא שיעור היא עשר ספירות, והנה מתחלת מקום העיקרי בחצי תפארת דזעיר אנפין כנזכר באדרא. ונמצא אם נחלק עשר ספירות משם ולמטה יתמשך עשר ספירות דמלכות עד חצי נצח שבבריאה - כי הלא יש לה מקום בזעיר אנפין שיעור ג' ספירות וחצי שהם מחצי תפארת עד יסוד. ואחר כך לוקחת לתשלום העשר ספירות שלה {{גמט|ו'}} ספירות וחצי אחרות בבריאה והם כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת וחצי נצח. ואז נשלמת לחשבון עשר שלה - כי שם מקומה האמיתי מחצי תפארת דזעיר אנפין עד חצי נצח דבריאה. ונמצא שנשאר מבריאה שלשה ספירות וחצי. וכבר ביארנו שהמלכות דבריאה היא תמיד בהיכל שביעי דיצירה. וכן הענין בכל מלכות דבריאה יצירה עשייה כנודע. אם כן נמצא שנשארו שתי ספירות וחצי שאין שם גבול 'ארץ ישראל' שהיא המלכות דאצילות. ולכן כנגדם נשארו שני שבטים וחצי בחוצה לארץ.{{ש}} עד כאן לשונו. ונלע"ד שבזה יובן מה שאמרו רז"ל {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל}} (שהם חצי נצח העליון ותפארת וגבורה וחסד וחצי בינה של י' ספירות דבריאה) {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - מפני שהוא זוכה לבינה דבריאה שנקראת {{צ|עולם הבא}}. '''האופן הג'''' - הוא על דרך מה שמביא הרב חיים ויטאל ז"ל בספר הגלגולים פרק ט"ו - כי הששה תחתונות דיצירה היו קודם חטא אדם הראשון במקום שהם עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דבריאה, וארבע ספירות הראשונות דעשיה היו אז במקום שהם עתה ד' תחתונות דבריאה. והששה אחרונות דעשיה היו אז במקום שהם עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דיצירה. ונמצא כי סיום ארבע עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה היו מסתיימים במקום שמסתיימים עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דיצירה. ונמצא כי זעיר ונוקבא דאצילות היו אז במקום שהם עתה אבא ואמא דאצילות - כי עולם הבריאה היה במקום זעיר דאצילות, וארבע ראשונות דיצירה היו במקום נוקבא דאצילות. ונמצא כי מה שהיה עתה ארבע אחרונות דיצירה וכל עשר ספירות דעשיה היה אז חלל ומקום פנוי, ושם היה מדור לכל הקליפות והחיצונים. והנה שיעור מקום החלל הזה הם שיעור {{גמט|י"ד}} ספירות כנזכר. וכמו שאמרו רז"ל {{צ|למה נקרא שדי - שאמר לעולמו {{גמט דגש|די}}}} - ר"ל שלא יתפשטו יותר מזה השיעור של {{גמט דגש|די}} כדי שבמקום ה{{גמט דגש|ד"י}} אלו ישאר מקום פנוי אל מדור הקליפות כנזכר. ואחר שחטא אדם הראשון ירדו העולמות למטה בתוך הקליפות. נמצא כי במקום של הקליפות שהיו בתחלה ירדו עתה ד' תחתונות דיצירה ועשר ספירות דעשיה וכולי. ועיין שם. והנה צריך האדם לתקן מתתא לעילא. מתחלה צריך לתקן כל בחינת {{קיצור|נר"ן ח"י|נפש רוח נשמה חיה יחידה}} דמלכות דעשיה, ואחר כך נר"ן ח"י דזעיר דעשיה. ואחר כך נר"ן ח"י דבינה, ואחר כך נר"ן ח"י דחכמה דעשיה. ואחר כך נר"ן ח"י דאריך דעשיה. וכמו אלו כמה וכמה בחינות לאלפים ורבבות שיש בעולם העשיה. כל אלול צריך לתקן בר נש כדי שיוכל לעלות ממדרגה למדרגה עד עולם היצירה. {{ש}} וכן צריך לתקן גם כן כל אלו הבחינות הנ"ל ביצירה. וכן בבריאה וכו'. עיין שם בספר הגלגולים פ"א. והנה כל זמן שהאדם מתקן את עצמו וגם העולמות - כל זמן שלא הגיע לתפארת דיצירה לתקן אותו - עדיין הוא בסכנה גדולה שלא יפתוהו הקליפות. כי אלו ה{{גמט דגש|י"ד}} עולמות הם נקרא מדור הקליפות, עץ הדעת טוב ורע. ויקלקל פעם אחרת כל מה שתיקן. אבל כאשר זכה והגיע לתפארת דיצירה ויצא מחוץ לקליפות - שוב לא במהרה הוא חוטא. ועליו נאמר {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} - כי נכנס בעץ החיים ואז מובטח שהוא בן עולם הבא. וזה שאמר רבי יוחנן {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}}, שהם הארבע ספירות נצח הוד יסוד מלכות, והגיע עד תפארת דיצירה - אזי הוא {{צ|מובטח שהוא בן עולם הבא}} כי הקב"ה מסייע אותו וישמור אותו מכל חטא ועון. ומה שאמר {{צ|בן עולם הבא}} הוא על דרך שידוע שיש {{צ|חלק עולם הבא}} במלכות, {{צ|בן עולם הבא}} בתפארת, {{צ|מזומן לחיי עולם הבא}} בחכמה ובינה. והנה מאחר שזה הגיע בתיקונו עד תפארת דיצירה - לכן נקרא {{צ|בן עולם הבא}}. אבל {{גמט דגש|מי יעלה בהר יהוה}}, שגימטריא {{גמט דגש|ארץ הצבי}}, שיוכל לתקן בזמן הזה כל הבחינות דעשיה ומכל שכן דיצירה. ומי יקום במקום קדש שהוא בתפארת דיצירה. שכבר יצא ממדור הטמא ונכנס בארץ הקדושה ארץ החיים שהוא בעץ החיים בלבד ולא טוב ורע. ולכן גם כן {{גמט דגש|מי יעלה בהר יהוה}} - גימטריא {{גמט דגש|חנוך מטטרו"ן}} - דמטטרון מקנן ביצירה כנודע. וזהו סוד שאמרו רז"ל {{צ|נותן נשמה לעם עליה}} - ר"ל למי נותנים נשמה פרטית - {{צ|לעם עליה}} - לאלו שזכו לעלות למעלה מארץ ישראל שהוא למעלה מעולם היצירה שהוא לעולם הבריאה דתמן היא בחינת 'נשמה'. אבל {{צ|ורוח להולכים בה}} - רוצה לומר שכל זמן שהוא עדיין בתיקון דיצירה - אין לו אלא בחינת 'רוח' שהוא בחינת יצירה. וגם נודע כי בבריאה הוא {{גמט דגש|אל שדי}}, ובעולם היצירה הוא {{גמט דגש|אל הויה}}, ובעולם העשיה הוא {{גמט דגש|אל אדני}}. {{ש}} והנה {{גמט דגש|אל הויה}} גימטריא {{גמט דגש|מזבח}} - דתמן בעולם היצירה הוא המזבח - עיין שם בדרוש {{צ|אסור חג עד קרנות המזבח}}. וזהו שאמר רב ענן במסכת כתובות פרק י"ג {{צ|כל הקבור בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח. כתיב הכא מזבח אדמה תעשה לי, וכתיב התם וכפר אדמתו עמו}}, עכ"ל. והוא הדבר אשר דברנו - כי מאחר שכל ארץ ישראל הוא נקרא {{גמט דגש|מזבח}} - אם כן מי שקבור שם כאילו קבור במקום המזבח עצמו. '''האופן הרביעי''' - הוא הדרך שדורשי רשומות אומרים {{צ|וכפר '''אדמתו'''}} - '''ד' אמות'''. הנה מה טוב ומה נאה *כוין זה לדרכנו כי ארבע ספירות תחתונות דיצירה נקרא {{צ|ארבע קרנות המזבח}}, כי המזבח היא מלכות דיצירה העומדת בראש העשיה, וארבע ראשונות דעשיה הם עולים במקום ארבע תחתונות דיצירה שהם נקרא {{צ|קרנות המזבח}}. עיין שם באורך. וז"ש {{צ|וכפר ארבע אמות עמו}} - ר"ל הארבע ספירות תחתונות דיצירה הנקרא {{צ|ארבע קרנות המזבח}} - הם בעצמם מכפרים - ששם שורש המזבח שמכפרת עונות ישראל. וז"ש גם כן {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - רוצה לומר מאחר שעלה למעלה מהמזבח - אם כן כבר נמחלו לו כל עונותיו. ומאחר שאין לו עוננות - בוודאי שמובטח לו שהוא בן עולם הבא. ובזה מתורץ שאמרו רז"ל {{צ|ארץ ישראל הוא באמצע היישוב}}. הכוונה כי עולם האצילות נקרא 'עולם הזכר - עולם עמידה'. אבל שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה נקרא 'עולם הנקבה - עולם הישיבה'. וז"ש {{צ|ארץ ישראל}} - שהוא עולם היצירה - הוא {{צ|באמצע עולם היישוב}} - שהוא בין בריאה לעשיה. '''האופן החמישי''' - הוא על דרך שמביא שם האר"י זלה"ה כי אותם ארבע ראשונות דעשיה עומדים בארבע תחתונות דיצירה הנקרא {{צ|קרנות המזבח}} - הם סוד ארבע מוחין שנמשכים מן אצילות עד שם. והם סוד ארבע שמות '''יה"ו''' של '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן'''. ומלובשים בארבע '''אה"י''' (שנים דיודין, ואחד דאלפי"ן, ואחר דההי"ן) שהם סוד המוחין המלובשים בנצח הוד יסוד דאימא, ונמשכים למטה בעשיה. ושמות אלו בגימטריא {{גמט דגש|קרנות}}. והם ארבע ראשונות דעשיה כנז"ל והם בגימטריא {{גמט דגש|שנות}} '''חיים''' - כי מוחין אלו נקראים 'חיי המלך', ובם {{גמט דגש|אהיה הויה אהיה}} בגימטריא {{גמט דגש|חיים}}. ונחלקים לארבע מוחין בסוד השמות הנזכר שעולין {{גמט דגש|שנות}} ונקראו {{צ|שנות חיים}}. וזהו סוד ההארה הנמשכת לעשיה ביום אסרו חג וגו', עיין שם. והנה נודע כי ארבע שמות {{גמט דגש|הויה אהי"ה}} גימטריא ארבעה {{גמט דגש|אמה}} - שכל {{גמט דגש|הויה אהיה}} גימטריא {{גמט דגש|אמה}} עם הכולל. והנה בכל שחרית גם כן בפרשת צו בקרבן התמיד צריך לכוין להעלות פנימיות דעשיה שמלבישין הארבע חיצוניות אחרונים דיצירה. לכן צריך גם כן לכוין להמשיך '''קרנות''' המזבח אליהם כדי שיוכלו בכח זה לעלות. וזהו שאמר {{צ|כל המהלך}} - שהוא גורם שהולך בסוד המשכת השפע ה{{צ|ד' אמות}} הנ"ל שהם ארבעה {{גמט דגש|אהיה}} וארבעה {{גמט דגש|יהו"ה}}. {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - כי אלו הם המוחין המלובשים בנצח הוד יסוד דאימא הנקראת 'עולם הבא', ומאחר שגורם שמהלכים שם הד' אמות - זוכה הוא גם כן לבינה שהיא עולם הבא; שהוא גם כן מקבל משם תמיד השפע של הבינה. כי {{צ|ברכות לראש צדיק}} כנודע. וזהו שמדייק {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל}} - כי {{גמט דגש|שנות חיים}} עם כללות ארבעה '''יהו"ה''' וארבעה '''אהי"ה''' - גמטריא {{גמט דגש|ארץ ישראל}}. ולכן יש לו גם כן חיי עולם הבא. '''האופן הששי'' - נראה לי שרז"ל רמזו בארץ ישראל שהיתה מקודם חטא אדם הראשון שהיו ארבע ראשונות דיצירה במקום שהוא עתה נוקבא דאצילות כנגד ארבע ספירות תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין. וששה תחתונות דיצירה במקום שהם עתה ששה ראשונות דבריאה. וזהו שאמרו רז"ל {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}} - שהם הארבע ספירות עליונות דיצירה, ירצה שזכה לתקן כל המדרגות עד שהגיע לארבע עליונות ד'ארץ ישראל' (שהיא עתה נוקבא דאצילות). {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - מאחר שזכה לנפש דאצילות - מובטח הוא שלא יבא חטא לידו. כי מה שאמרו רז"ל {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} הוא מי שזכה לנפש דאצילות. והבן היטב. '''האופן השביעי''' - הוא על דרך מה שאמר בספר הגלגולים סוף פרק י"ז שאחר שנברא אדם הראשון משעה חמישית ולמעלה היו העולמות עולים יותר. כי זעיר אנפין עלה במקום אריך אנפין, ונוקבא דזעיר אנפין במקום חכמה, ועשר ספירות דבריאה במקום בינה דאצילות, ועשר ספירות דיצירה במקום זעיר דאצילות, וארבע ראשונות דעשיה במקום נוקבא דאצילות. נשארו ששה תחתונות דעשיה מחוץ לאצילות בסוד {{צ|עיבורה של עיר וכו'}}, עיין שם. והנה עתה זעיר דאצילות נקרא 'ארץ ישראל', וזה נעשה בכל מנחת שבת. אבל אין מעלה יותר לעולמו לעלות מפני חטא אדם הראשון. אם כן מוכרח שארבע מוחין דזעיר נקרא {{צ|ד' אמות דארץ ישראל}}. וזהו שאמר {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}} - הכוונה שגורם ליכנס המוחין בתוך הזעיר אנפין בסוד גדלות. {{צ|מובטח לו שהוא בן העולם הבא}} - שיש לו נשמה דחכמה ובינה דאצילות, שיש כח בידו שיוכל להמשיך המוחין בתוך הזעיר. והנה המוחין ה' ארבע '''אהיה''' וארבע '''הויה'''. וכל {{גמט דגש|הויה אהיה}} - גימטריא {{גמט דגש|אמה}} כמו שפירשנו למעלה, עיין שם. '''האופן השמינית''' - על דרך הידוע על שם הפסוק {{צ|יהוה בחכמה יסד ארץ}}. והנה בחכמה יש לו עשר ספירות - כל אחד שם {{גמט דגש|ע"ב}} - הרי {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|ע"ב}} - גימטריא {{גמט דגש|ארבע אמות}}. וזה שאמר {{צ|כל המהלך '''ארבע אמות''' בארץ ישראל}} שהיא נוקבא דזעיר אנפין, {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}}. כי כמו שזעיר אנפין (שהוא נקרא {{צ|בן עולם הבא}}) והוא מתקן את המלכות - כן הוא גם כן מתקן המלכות על ידי המשכת {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|ע"ב}} דחכמה בתוכה הנקרא 'ארץ ישראל' (שהוא זעיר), כי אין תיקונה אלא על ידי חכמה כנודע. '''התשיעית''' - על דרך שמביא האר"י זלה"ה שכל בניינה דנוקבא דזעיר נעשית מנצח הוד יסוד דזעיר הנקרא 'בונים', שנאמר {{צ|וכל בניך למודי יהוה}} - אל תקרי בניך אלא בוניך מפני שהם בונים פרצוף דנוקבא. * כי ג' פירקין ראשונים דנצח הוד יסוד דזעיר אנפין נעשים חכמה בינה דעת דנוקבא. *ו{{גמט|ג'}} פרקין אמצעים דנצח הוד יסוד דזעיר אנפין נעשים חסד גבורה תפארת דנוקבא. * וג' פרקין תחתונים נעשית נצח הוד יסוד דנוקבא. * ושליש תחתון דתפארת דזעיר אנפין נעשה כתר דנוקבא. והענין הוא כי ההארה של תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין יוצאה לחוץ ומתקן ובונה פרצוף דנוקבא הנקראת {{צ|ארץ ישראל}}. ואלו ה{{גמט דגש|ד'}} ספירות תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין נקרא {{צ|ארבע אמות}}. כמו שאמרו רז"ל {{צ|מיום שנחרב בית המקדש אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה}}. הכוונה הוא שנתמעטה פרצופה ואין שיעור קומתה מגיע אלא כנגד ארבע ספירות תפארת נצח הוד יסוד שלו. ולכן עיקר התיקון שאנו עושים לה עתה בגלות הוא להאיר אותם ד' אמות בתוך המלכות הנקראת 'ארץ ישראל'. וזהו שאמרו {{צ|כל המהלך בארץ ישראל ד' אמות}} - ירצה שגורם על ידי קיום מצותיו בארץ ישראל התלויות בארץ שמאירים אור ד' אמות (תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין) בארץ ישראל שהיא המלכות - {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - ר"ל מובטח שהוא עלה במדרגת 'בן עולם הבא' שהוא זעיר אנפין - בן הבינה הנקראת 'עולם הבא'. כי כמו שהזעיר תמיד עיני ה' בה ומאיר בה - גם כן זה שגורם הליכת ד' אמות בה - הוא בדמות בעלה דמטרוניתא הנקרא {{צ|בן עולם הבא}}. ===במעלת מיתת ארץ ישראל וחוץ לארץ=== '''במעלת מיתת ארץ ישראל וחוץ לארץ''' נאמר שהם ד' מדרגות דרך כלל * '''א'''' - משובחי ארץ ישראל * ה'''ב'''' - שאר יושבי ארץ ישראל * ה'''ג'''' - משובחי חוצה לארץ * ה'''ד'''' - שאר יושבי חוצה לארץ המעלה הראשונה - משובחי ארץ ישראל - אלו לא יצדק בהם לשון 'מיתה' כלל, אלא על דרך שיתוף השם. ועליהם נאמר 'גויעה'. והם משל לאיש השוכב על ערסו כלוא בבית, לא יצא ולא יבא. כך האיש המשובח - אף בשרו ישכון לבטח כענין ר' אלעזר שעמד כך שנה בלי קבורה קיים (כמו שאמרו רז"ל במסכת מציעא) וכענין אחאי בר יאשיה דגששיה, וכמה יחידים בדורות. ומכללם בתוספת מעלה האבות. וזה מפני שקדשו עצמם במותר להם אפילו בהרהור. וכאילו אינם מתים. וקרובים למעלה זו היא מעלת הקדושים המתים בחוצה לארץ כענין יעקב. ולזה לא מנע עליית גופו לארץ ישראל שהיה יודע שאין תביעה לחצונים עליו שלא נהנה ממנו. וכזה היתה קדושת רבי בשעת פטירתו כשזקף עשר אצבעותיו. וכן מעלת משה רבנו ע"ה שנתעסק הקב"ה בקבורתו. וכמעלת מיתת אהרן ומרים - הכל מעלה א' מפני קדושתם. ואלו אינם חייבים בכליון הגוף בעפר מפני שפלטו להם מעון אדם הראשון וטהרו עצמן ממנו כל האפשר ונעשו מרכבה עליונה, וגופם קיים ולא מתו. והם {{צ|ישיני עפר}}. '''המעלה השלישית''' היא מעלת שאר מתי ארץ ישראל שהם אינם חייבים לקליפה מה שנזונו ממעדני עולם מפני שלא אכלו מדילה - שהרי ארץ ישראל מזונותיה ופרנסתה תחת יד ורשות הבורא. לכך כשתבא לדרוש מה אכלו יאמרו לה כי לא מדילה אכלו ושתו, רק מדיליה אכלו ושתו. אמנם נתחייבו כליון הגוף מפני חטא אדם הראשון שלא נתרחקו ממנו ונכנסו תחת עונש {{צ|כי עפר אתה}}. ומיד הגוף כלה והנשמה מתקדשת. ומטעם זה הם מטמאים במגע ובמשא מצד קליפה ראשונה שפגם אדם ודבקה בהם המות. ובזה יש תקנה אל הדרים בחוצה לארץ שלא תשלוט עליהם טומאה כלל - כי הלא מצינו כמה וכמה צדיקים לאלפים ולרבבות שמתו בחוצה לארץ. אמנם תקנתם היתה כי לא אתענגו כל יומיהן בתר הנהו הנאות הגוף, כי כל מזונות והנאות הגוף הוא מצד הקליפה כנודע. ואמנם לא אתענגו רק בתענוגי מצוה כגון סעודת מצוה דחתן וברית מילה או בסעודתי דשבת ויום טוב - כי אז אין טומאה שורה כלל דכולהו מטמרי בנוקבא דתהומא רבא. ואין המזון יורד בשבת אלא מצד הקדושה. ואז אפילו בהיותם בחוצה לארץ - אין טומאה שורה עליהם לפי שיאמרו "הלא לא נהנינו ממך בחול כלל אפילו בגופינו! אלא כדי קיום הנפש לעסוק בתורה", כמו שכתוב {{צ|צדיק אוכל לשובע נפשו}}. ובזה יש תקנה אפילו למתים בחוצה לארץ. '''המעלה הרביעית''' - היא לאותם אשר אתענגו בתענוגים ובהכרח היה לאשלטא עליה רוחא דמסאבותא - אפילו יש בידם תורה ומעשים טובים - ההוא רוחא דמסאבותא אסתאיב בגוויה וכד מית גם כן לא סליק מיניה עד שישוב גופו עפר כנודע. והנה כיון שרוח הטומאה אסתאיב ביה - נמצא דאי סלקין לההוא גופא לאתקברא בארץ ישראל בתר דמית - נמצא אף על פי שנקבר בארץ ישראל - אין לו תקנה. והטעם כי האדם אף על פי שדר כל ימיו בחוצה לארץ ואחר כך בא בחיים חייתו לארץ ישראל - הנה הטומאה בורחת ממנו כנ"ל. אמנם כד מית בחוצה לארץ - וברחה הנשמה הטהורה - ואשתאר ההוא רוחא דמסאבותא ואסתאיב בגוויה כנודע. וזהו סוד הטפה שזורק חמלאך המות בגוף להמיתו. ולכך המת הוא אבי אבות הטומאה - כי אסתאיב ואתקשיר ההוא רוחא בגוויה ונשמה קדושה שתדחה אותו אינה שם. ולכך אפילו בבואו לארץ ישראל להקבר שם - אין לו תקנה כיון שיצתה נפשו בחוצה לארץ. ועליו כתיב {{צ|ותבאו ותטמאו את ארצי}}. הנה מי לנו גדול מיוסף הדבק בארץ ישראל בסוד 'צדיק וצדק'. ולא שלטא כלל רוח מסאבא עליה. ועם כל זה לפי שיצאת נשמתו בחוצה לארץ לא רצה ליכנס לארץ ישראל עד שישוב עפר וישארו עצמותיו לבד, כי אז אין שליטת הטומאה אפילו ברשעים אלא על הבשר והדם, כל שכן בצדיק גמור כמותו. ואם כן מכל שכן וקל וחמר לכל הדרים בחוצה לארץ כי אף על פי שיהיו צדיקים גמורים כיוסף - עם כל זה יותר טוב היה אם היו דרים בארץ ישראל, ואסור להביא גופם להקבר בארץ ישראל. אמנם בעצמות נראה מכאן בפירוש שלא נאמר {{צ|ותבואו ותטמאו}}, אלא דוקא במביאים העצמות קודם שיתעכל הבשר. וכך ראוי. שאחרי עיכול הבשר נשיב קודשא בריך הוא רוחא ודחי ליה לההוא רוח מסאבא לבר. דהא איהו חס על ארעיה. עיין שם בזוהר בפרשת תרומה דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}. ואכתי קשה אם כן למה יעקב אבינו ע"ה צוה שיוליכו גופו ממש - לא עצמותיו כיוסף?{{ש}} התירוץ הוא כי לא היה בעולם איש אחר כיעקב שלם בכל הני י"ב שבטים ושבעים נפש - הכל כדוגמת מרכבת השכינה. ולזה צוה כי לא יגע בו איש אחר. וכל זה כדי שלא ישרה עליו טומאה כלל. ותו, דאיהו גופא. כי אברהם ויצחק ושאר הצדיקים לא תקנו מחטא אדם הראשון אלא אברים וקצוות ממנו. אמנם יעקב תיקן כל הגוף, וכל גופיה נפק מתחת יד הטומאה ונסתלקה זוהמת הנחש בסוד לקיחת הברכה ובכורה ממנו. גם הכניע סמא"ל כנזכר בפרשת תולדות. והנה נסתלקה לגמרי רוח הטומאה וזוהמת הנחש מיניה. ואם כן לא הוה דחיל כלל. ועוד ראיה אחרת - כי כבר נתבאר בזוהר כי הן לצדיק והן לרשע יש תועלת גדול להתרקב גופו, ואינו זוכה ליכנס למחיצה שלו עד שיתרקב גופו. אם כן למה צוה יוסף לחנוט את אביו? ובמה שכתבנו ניחא. כי אדרבה צריך שיהיה שלם כי קדוש הוא ואין שום זוהמת נחש דביקה בו כלל. ונחזור לעיל.{{ש}} דע כי כל חטא אדם הראשון הוא הגוף הזה ומעשהו והנאותיו. והכל הוא מצד הנחש. שעל ידי החטא נתגשמו אחר שהיו רוחניים ודבקות המחשבה בחכמת האל יתברך. והנה המשכיל אשר ידחה כל התאו', ויקח מהגשמי צורך חיותו לבד הצורך אל קיום הגוף, לא הנאת המעשה. איש כזה לא תדבק בו טומאת הגוף וחלאתו אלא עטיו של נחש שתדבק בו מאדם הראשון. לא מיתת עצמו. אמנם אותם הנהנים מן העולם ותאוותיו - הם מוסיפים על עטיו של נחש, שהם מחדשים בעצמם חטא אדם הראשון. ולכן מתים מיתת עצמם. נמצא שיש שני מיני טומאות. האחד היא {{צ|עטיו של נחש}} - אין נקי ממנה אלא כמו חנוך ואליהו ואותם שנכנסו חיים לגן עדן וכיוצא. והנה טומאה דקה אינה מזקת לנשמה, רק טורח פרידת הנפש מהגוף כל אחד כפי כחו וכפי מעשיו. ויש קליפה עבה נוספת והוא מרדפת את האדם אחר התוואת הגשמיות אפילו במותר לו באכילה גסה ושינת שחרית ומשגל מרובה למלאת תאוות גופו. כל זה הוא לו 'עטיו של נחש' נוסף לו על חטא אדם הראשון. וכפי מה שמוסיף לה קליפה - ואחר כך בשרו עליו יכאב. וזה היה סוד רבי שזקף עשר אצבעותיו וגו'. וסוד רבי אלעזר שאמר {{צ|אף בשרי ישכון לבטח}}. '''והנה נודע''' שכל המתים של ישראל נשמותיהם עולות דרך ישר, וההיא חופאה קלישא כנז"ל מקבלא לון. ואפילו ישראל המתים בחוץ לארץ הם גם כן נכנסים דרך שם, רק שיש להם צער גדול כי אזלא וסחרא סביבות ארץ ישראל ונכללים במקוריהם על ידי טורח גלגוליהם מקליפה לקליפה, משר אל שר, עד שתעבור אל מקום הקדש. והנה כמו שארץ ישראל מקיאה ופולטת נשמות הגויים (כמו שאמר בזוהר פרשת תרומה דף קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}) ודחי לון לבר ואזלין ושאטין מתגלגלים בכמה גלגולים עד דנפקו מארעא קדישא וסחרן לסורחנייהו במסאבו דילהון -- כן חוץ לארץ פולטת נשמות ישראל! שאין כח בה לסבול הקדושה. והולכת הנשמה בצער עד שתכנס אל פתח ארץ ישראל ועולה שם. הכוונה לומר כי לא יכלה הקליפה לדחות את ישראל מארץ ישראל כי אם גופם ולא נשמתם. גם לא היה יכלת כל הגוים להיות בארץ ישראל רק בגופן ולא בנשמתן. ונודע כי ארץ ישראל נמשלה לגן עדן, וחוצה לארץ נמשלה לגיהנם. וזהו שאמרו רז"ל עתידה גן עדן אומרת "אין לי חפץ ברשעים" בסוד {{צ|וינערו הרשעים ממנו}} - שהם אפילו גופן של הרשעים. והגיהנם אומרת "אין לי חפץ בצדיקים" - שהן אפילו הגופים שלהם. כי כבר הם נזדככו ואין להם כח לסובלם בתוכם. ולכן יתגלגלו כולם בסוד גלגול מחילות לארץ ישראל ושם יעמדו בתחיית המתים. והנה אחר שבא זה המאמר לבית מלוני - לא אפטרנו בלא לינה. ועם זה יובן גם כן מה שאמרו רז"ל שהקב"ה תפש בבגדו של ירבעם ואמר לו חזור בך וכו'. וקשה. אפשר שהקב"ה היה מדבר עם ירבעם שחטא והחטיא את הרבים והיה תופס בבגדו?! אך דע כי מלבד הנשמה והרוח והנפש יש לאדם לבוש אחד לנפשו והוא אמצעי בין הנפש והגוף. וזהו ענין אדם הראשון שאחר שחטא היה בגן עדן, ושם היו נפשות אדם וחוה מלובשות באלו הבגדים. והנה דרך הנחש לחזור ולסבב אחרי כותלי גן עדן פעמים בשבוע להראות גדולתו ולפתות את מי שיוכל מאותם אשר בתוך הגן. ואמנם המכירים אותו אינם עושים חשבון ממנו כלל. אבל המתפתה אחר דבריו - יוצא לבוש נפשו לחוץ אליו ומתפתה אחריו. וזה אירע לאדם וחוה שחטאו ויצאו לבושי נפשם ונתפתו אחר הנחש. ולכן ידעו כי ערומים הם. כי קודם החטא היו מלובשים באותו הלבוש. והלבוש הזה של ירבעם - תפס הקב"ה שיחזור בו, ולא בלבושי גופו אלא בבגד זה שהוא מעולה יותר מהגוף כנזכר. וזה סוד {{צ|ובגד בוגדים בגדו}}. ואריכות הענין תמצא בספר הגלגולים ובפרט בפרק שבעים, עיין שם. <big>[</big> '''ואהובי הר' משה זכות נר"ו''' הרחיב הענין מעט בכאן ואמר כי ירבעם היה משורש {{גמט דגש|קין}} שהוא סוד ה{{גמט דגש|צלם}} כידוע. והגביר עליו '''הסיגים''' - כי כולו {{גמט דגש|ס"ג}}, ונהפך ל{{גמט דגש|גס}} רוח. ואז עלו למעלה הפנים מ{{גמט דגש|נועם}} ה{{גמט דגש|עליון}} שהוא {{גמט דגש|ס"ג}}{{הערה|כי אחוריים של שם ס"ג עולה {{גמט דגש|עליון}} - {{גמט דגש|יוד, יוד הי, יוד הי ואו, יוד הי ואו הי}} - ויקיעורך}}, ויצא {{גמט דגש|עגל}}. ולהיותו משני {{גמט דגש|קס"א}} - סוד שני צלמים - העולים {{גמט דגש|ירבעם}} - לכן עשה שני עגלים. ואמנם אין עבירה מכבה תורתו - הוא שמלתו החדשה. ולכן אמר לו הקב"ה {{צ|חזור '''בך'''}}, פירוש שוב והכנס בעצמך, בעצמותך. פן תכין וצדיק ילבש. ואז {{צ|אני ואתה ובן ישי}} - פירוש {{גמט דגש|בן ישי}} הוא סוד ב' פעמים '''אל''' בסוד {{גמט דגש|הק"ף}}{{הערה|כי '''אל''' במילוי עולה {{גמט דגש|אלף למד}} - {{גמט דגש|הקף}} - ויקיעורך}}, שמהם ה{{גמט דגש|מלבוש}} וה{{גמט דגש|חשמל}} כנודע. ואתה מפעמיים {{גמט דגש|קס"א}} שגם מהם פעמיים '''אל''' כידוע - ואז נטייל בגן {{גמט דגש|עדן}} שהוא סוד {{מכפלת גימטריא|ד'|פעמים|אל}} המאירים מ'''אור פני אל''' כידוע בסוד {{צ|מפני שיבה תקום}}. והטיול הוא ה'''שעשוע''' שהם ה{{גמט דגש|ד'}} הנזכר{{הערה|ד' פעמים אל במילוי - ויקיעורך}} בגימטריא {{גמט דגש|שעש"ע}}. אבל להיות שהשיב לו ש{{צ|בן ישי בראש}} - כי כן הוא מן המתוקנים, לא רצה לחזור ונטרד. ובסוד דרוש זה גם תבין מה שאמרו רז"ל במשה רבינו ע"ה {{צ|הוא עברי ולבושו מצרי}} בסוד {{גמט דגש|תיבה}} שנכנס בה בסוד {{גמט דגש|בתיה}}. והמשכיל יבין ודבריו חיים ונאמנים. <big>]</big> ועוד צריך לדעת כי הנשמה כשיוצאה מזה העולם צריכה לעבור ולטבול בנהר דינור, {{קיצור|כמ"ש ב"ה|כמו שיתבאר בעזרת השם??}}, שהרי אפילו המלאכים כשבאים לעולם הזה לאיזה שליחות בשובם צריכים לטבול שם כידוע. והנה יארע שם בטבילה זו לנשמות - כל אחד כפי מדרגתה וכפי מצותיה. והנוגע לפסוק זה הוא כי הצדיק הגמור שהוא מהמדרגה עליונה - כעברו באותו אש - אין צריך לומר שאין מגיע לו שום נזק ולא חמימות אותו אש השורף, אלא אדרבה הופכים אותו למעין מים חיים שבזה נהנים. וזהו שכתוב {{צ|עוברי בעמק הבכה}}, שהוא נהר או גהינם עצמו, {{צ|מעין ישיתוהו}}. ולא זו בלבד אלא {{צ|גם ברכות יעטה מורה}} - ר"ל ברכות ומתנות שמתלבש בהם העובר שם אם הוא מורה, רוצה לומר שהוא ממורי הוראות. {{ש}} ובזה תבין מ"ש רז"ל שהצדיק עובר בגיהנם ולוקח משם נפשות. והוא מובן מעצמו. ונחזור לענין. שאחר שהצדיק מתלבש ומתעטה באותן הנשמות אז {{צ|{{גמט|ילכו מחיל אל חיל}}}} - גימטריא {{גמט דגש|עץ החיים}} - שם הולכת נשמת הצדיק מלובשת בלבוש זה וילך מישיבה לישיבה באופן שזוכות אלו הנפשות בעבור הצדיק ליכנס לפנים ממחיצתם בהיותם לבוש על נשמת הצדיק. ולכן אמר {{צ|ילכו}} בלשון רבים. וז"ש הפסוק {{צ|פרי צדיק '''עץ חיים'''}} - ר"ל שעל ידי מעשיו הטובים יש לו זכות לילך מחיל אל חיל בעץ החיים כנזכר. אבל {{צ|ולוקח נפשות חכם}} - ר"ל מי שעובר בעמק הבכא וגומר כדי ליקח נפשות צריך שיהיה חכם כמו שאמר {{צ|ברכות יעטה מורה}} שהוא ממורי הוראות. ואמר אחר כך {{צ|יראה אל אלהים בציון}} בלשון יחיד לאמר שכשנשמת הצדיק עולה למדריגה יותר עליונה {{צ|אל אלהים בציון}} - אז צריך להסיר מעליו אותו הלבוש כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק. ולכן אמר {{צ|יראה}} בלשון יחיד. עד כאן מהר' חיים ויטאל זלה"ה. ובזה יובן היטב עד מאד לעתיד' הגיהנם צועקת "אין לי חפץ בצדיקים" מפני שהם עוברים בתוכם ולוקחים משם נפשות הרשעים כנז"ל. והגן עדן צועקת "אין לי חפץ ברשעים" שהם '''סמא"ל ונחש''', שהם מסבבים פעמים בשבוע סביבות כותלי הגן כדי לפתות ולהוציא משם הלבושים של הנפשות. '''ונחזור למיני המיתה בחוץ לארץ ובארץ ישראל'''. הענין שהם ג' מינים בסוד המיתה. הראשון היא שחיטה בסכין פגום והיא נבלה. והיינו המתים על ידי סמא"ל שהוא סכין פגום שהפגימות הם '''אוגרת ומסוכסכת'''. אמנם המתים בארץ ישראל אינם מתים על ידי סכין שיש בו אחד מאלו המדות הנזכרות אלא על ידי חרב של הקב"ה, והם עמי הארץ שהם כבהמות על ידי סכין ועל ידי שחיטה. דהיינו צער המיתה הם מתכפרין ונתרים בסוד {{צ|וכפר אדמתו עמו}}. אמנם הם מתים על ידי מלאך כשר שעולה ונוטל רשות ויורד ונוטל נשמה. כ'''נחש''' ולא נחש ממש. מה שאין כן בחוץ לארץ שהוא נחש ממש. ופי' אוגרת היינו שהיא סוד '''אגרת בת מחלת''' שהיא אחת מהפגימות, והיא פוגמת הנפש מכל צד. וקשה היא הרבה לבני אדם. והיינו '''נבלה - נבל ה''''. '''נבל''' - סמא"ל. '''נבלה''' - '''לילית'''. והיינו '''אוגרת''' האוספת כל החיילים הטמאים, אמן דשדים, אגרת ודאי. ובה נפגמין אלו המחממין עצמן לבטלה. והיא האוספת אותן הטיפות לעשות בהם רצונ' ומולידה עמהם בנים זרים כנודע רחמנא ליצלן, והיא אוגרת ועושה נבלה. '''מסוכסכת''' - זו קשה ולא כל כך מפני שיש בה צד הטהור. האמנם כשנסבכה באדם תשובתה קשה הרבה ואוחז בו מרוח אחד טמא. ושני סכינים הנזכרים הם עושים נבלה - לכך שחיטתן מיתה ממש, שנמצא שם סמאל ונחש בחרבו, ובשרו נעשה טמא מפני שאחזו בו החיצונים. אמנם תלמידי חכמים שהם עוסקים בתורת השם שהיא עץ חיים - אינם צריכים שחיטה על ידי שום אחד משני מיני סכינים הנזכר שהם ב' פגומים ואחד כשר כנז"ל, אלא על ידי '''אסיפה''' אל אלהים '''בציון''', דהיינו שכינה מתגלת עליהם בסיעת כל הצדיקים שבגן עדן. והוא גוע עצמו מהגשמות והחומר ומתאסף אל עמיו עם השכינה. ואסיפתן ואל כבוד ה' מתרת אותו. וענין הים היינו '''ים''' התורה. ואסיפתו מן הים היינו דפסיק גירסא מפומיה כענין רבא בר נחמני ודוד המלך ע"ה, וכיוצא כנזכר במסכת מועד קטן. והנה סמא"ל נקרא 'מותא רברבא' שנברא ביום שני. ולילי"ת נקרא 'מותא זוטרא' שנבראת ביומא רביעא. והנה מי שהוא תלמיד חכם אין יכול עליו לא לזה ולא לזה, אלא הקב"ה לוקח ממנו הנשמה בסוד הנשיקה כנזכר. וזהו סוד הפסוק {{צ|לא יבא בקהל יהוה ממזר}} - כי '''ממזר''' ראשי תיבות '''מ''''ותא '''ר''''ברבא '''מ''''ותא '''ז''''וטרתא, כנזכר בזוהר פרשת פנחס, שנתהוו מסוד '''מת''' {{גמט דגש|רפ"ח}} - בגימטריא {{גמט דגש|ממזר}}. לא יבא {{צ|בקהל יהוה}} שהם הצדיקים, אלא הם מתים בנשיקה. ונחזור לעיל. כי כמו שהמיתה בחוץ לארץ על ידי מלאך המות, ובארץ ישראל על ידי מלאך הקדוש - כך השינה הזו. כי הישן בח"ל הוא על ידי הקליפה החיצוניות, ובארץ ישראל על ידי הקדושה שאין קליפות נכנסות שם כנזכר בזוהר פרשת תרומה. וכמו שהמיתה היא למנוחת הנשמה שתעלה למעלה לגן עדן - כך השינה היא למנוחת הנשמה שתדבק בקדושה ותתעדן מאור מתוק עליון. וכמו שהרשעים בעונם במיתתם נשמתם נדחית ונכרתת מן הקדש - כך ממש בחייהם. ולזה רשעים בחייהם קרויים 'מתים'. אלא שיש בין מיתה למיתה הבדל גדול. כי המיתה האמיתית שולטים החיצונים בנשמה להענישה כדי רשעתה. אמנם בחיי הגוף יש עליה הגנה שלא ישלטו בה החיצונים רק להלהיג עליה. והיינו טעם קריאת שמע שעל המטה כדי להרחיקה מאל אחר בעת עלותה. '''הנה הר' חיים ויטאל''' כתב זה לשונו:{{ש}} כי יש ב' מלאכים ממונים על המיתה. אחד ממונה על מתי חוץ לארץ ושמו '''סמא"ל'''. ואחד על מתי ארץ ישראל ושמו '''גבריאל'''. וכל אחד ואחד יש לו חיילות רבות. וכל חיילותיו נקראים {{צ|מלאכי מות}}. ושני ממונים אלו הם עבדים למטטרו"ן. והקב"ה מודיע למטטרו"ן בכל יום ויום מי הם וכמה הם הנגזרים למיתה באותו יום, ומטטרו"ן מצוה לסמא"ל עבדו ליטול הנפשות הנגזרות למיתה באותו יום בחוצה לארץ. ומצוה לגבריאל ליטול הנפשות הנגזרות למיתה בארץ ישראל באותו יום. ואלו השני ממונים מעולם לא נטלו נשמה אלא שולח כל אחד ואחד מחיילותיו. כי יש מלאך אחד לכל נפש ונפש ומדרגות כל מלאך ומלאך כפי הראוי למדרגת מעלת הנפש שהולך ליטול. ואחר שנטל אותו המלאך את הנפש ומסר ביד הממונה ששלחו - אז אותו מלאך בטל מן העולם, כי לא נברא אלא ליטול נפש אחד בלבד. כמו שאמרו רז"ל על פסוק {{צ|כאשר תעשינה הדבורים}} - כי חיות הדבורים תלוי בעוקץ שלה הנשאר בבשר האדם, ולכן היא תכף תמות. ועם כל זה הן שמחות במיתתן כדי לצער בני אדם. וכן כל מלאך ממלאכי מות יש לו שמחה בנטילת נפש בחשבו איך ניתן לו כח ורשות ליטול נפש אחד מזרע עם קדוש.{{ש}} עד כאן לשונו. והנה לפי מה שאמרו לעיל לשאין כח לסמא"ל בארץ ישראל ליקח נפשות ישראל - בזה יישר מה שאמרו רז"ל במסכת חולין פרק ז' {{צ|הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך}} - מאי רבותיה? הלא ארבע אמות משכביה הבטיחו לתת לבניו?! אלא אמר ר' יצחק מלמד שקפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו שתה' נוחה ליכבש לבניו בארבע אמות. עכ"ל. ויש לדקדק שבכאן משמע שעל ידי שקפל הקב"ה ארץ ישראל תחת יעקב אבינו ע"ה - ולכן היתה נוחה ליכבש לבניו. שמעינן מינה אם לא היה עושה כן לא היו יכולים בניו לכבוש הארץ. אם כן איה הבטחה שהבטיח לאברהם אבינו ע"ה בברית בין הבתרים {{צ|ביום ההוא כרת יהוה את אברהם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת וגו'}}? ואפשר לומר מה שהבטיח לאברהם{{הערה|כאן הגהתי על פי סברתי. ובדפוס ויניציא כתוב 'ליעקב' - ויקיעורך}} אבינו ע"ה הוא שלעולם בניו ירשו את הארץ, אבל אפשר שיהיה להם טורח גדול ליכבשה ולכן היה מוכרח להבטיח ליעקב אבינו ע"ה שתהיה לבניו נוחה ליכבש כד' אמות. מכל מקום איכא למידק טובא. וכי זאת הבטחה לא יוכל הקב"ה להבטיח לו בדבור הקל ולא כביכול להטריח עצמו ולקפל כל ארץ ישראל תחתיו?{{ש}} הנה על פי סוד נוכל לומר מ"ש בכאן {{צ|ויפגע במקום וילן שם}}, ר"ל שבאותה הלילה פגע יעקב במלכות דאצילות ונתחבר עמה שנקראת {{גמט דגש|מקום}}. כי מילוי ה'''מלכות''' כזה: {{גמט דגש|מ"ם למ"ד כ"ף ו"ו תי"ו}} - גימטריא {{גמט דגש|מקום}}. והיא נקרא 'ארץ' דישראל זוטא. ועומדת אחורי ד' אמות דזעיר שהם תפארת נצח הוד יסוד. וכן יעקב עומד בפניו דזעיר גם כן כנגד תפארת נצח הוד יסוד בלב'. וכשנתחב' עמה היא היתה כבושה תחתיו כנודע בסוד הייחוד. וזהו שאמר לו הקב"ה {{צ|הארץ אשר אתה שוכב עליה}} דייקא - {{צ|לך אתננה}} לבת זוגך, שתתייחד עמה תמיד, {{צ|ולזרעך}} בסוד {{צ|אור זרוע לצדיק}} שמביא בריא דרב ספרא בפרשת תרומה. שקפל הקב"ה כל ארץ ישראל הכוונה היא שמלכות בכליה חיצונים שלה מתלבשת בסוד נשמה בעשיה, ובכלים אמצעים שלה מתלבשת בסוד נשמה ביצירה, ובכלים פנימיים שלה מתלבשת בסוד נשמה בבריאה. ועשר אורותיה נשארים באצילות, שהם עשר ספירות ד{{גמט דגש|מ"ה}} עם עשר אורותיה. כי השלשים כלים שיורדים למטה הם בחינות ד{{גמט דגש|ב"ן}}, כי בעל אבידה מחזיר על אבידתו כדי לברר הבירורים שנפלו משבירת הכלים ד{{גמט דגש|ב"ן}}. ולכן הוא יורד להעלותם לשורשם. וז"ש שארץ ישראל מתפשטת ד' מאות פרסה על ד' אמות פרסה מפני שכל שעורה כלולה מעשר - הרי שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה - שלש מאות פרסה. ועשר ספירות ד{{גמט דגש|מ"ה}} שנשארים באצילות גם כן כל אחד כלולה מעשר - הרי איך נתפשט ארץ ישראל לארבע מאות על ארבע מאות. ומה עשה הקב"ה? קפל כל השלשים כלים זה על גב זה, והביא אותה פנים בפנים עם יעקב כנגד ד' אמות שלו (שהם תפארת נצח הוד יסוד שלו), ונתחברו ביחד. וזהו {{צ|וישכב במקום ההוא}} - כי הלואי שכל השלשים ספירות שלה יהיה מספיקים לה שתוכל לעמוד עם הזעיר פנים בפנים. וזהו סוד {{צ|שתהא נוחה ליכבש לבניו בארבע אמות}} - ר"ל בנקל יהיה כח לבניך לתקן אותה כמו תפארת נצח הוד יסוד דזעיר עצמו. והנה זאת המלכות פעם אחת היא מתחברת עם '''יעקב''' בעת הקטנות, ולפעמים עם '''ישורון''' בעת היניקה, ולפעמים עם '''ישראל''' בעת הגדלות (כמו שיתבאר אחר כך בעזרת השם במשנה של עשר קדושות). להורות שהיא ארץ שזורעים בתוכה השלשה הנ"ל שהם במספר {{גמט דגש|ארץ}}. וסופי תיבות {{גמט דגש|לבן}} להורות כי על ידי בית '''לבן''' זכה '''יעקב''' למדת '''ישראל וישורן''', על ידי שלקח '''רחל ולאה''' כנודע. וזה רמז במלת '''ארץ''' בא"לף רבתי עולה {{גמט דגש|ישראל יעקב ישורון}}. או נאמר לפי דרכנו למה קפל הקב"ה הארץ תחת יעקב אבינו ע"ה נבין אותו על דרך שמביא גלי רזייא שהוא '''רבי אליעזר מגרמיזא זלה"ה'''. וזה לשונו:{{ש}} כשראה הקב"ה שבניו אחר כך יחטאו ויאבדו מן העולם מה עשה הקב"ה בהיות שהוא חפץ שלא תאבד שום נפש מישראל סבא שהם זרעו של אברהם אבינו ע"ה? קודם הכל צוה לו שימול בשר ערלתם. ואם לא - {{צ|ונכרתה הנפש ההיא מעמיה}}. ותיקן להם גלגול נפש לתקן עצמם כדי שתחזור למקורה הראשון. באותה שעה נתקבצו סמא"ל עם {{גמט דגש|ע'}} שריו לפני הקב"ה ואמרו לפניו "רבונו של עולם! גם אנחנו מיציר כפך יצאנו! אתה אב אחד לכולנו! כמו שעשית תקנה לנפשותם של בני ישראל על ידי גלגוליהם שסוף סוף כולם יש להם חלק לעולם הבא - ומה ראית שבחרת בזרע אברהם יותר מכולנו?!" השיב להם הקב"ה: אם הייתם עושים כמו שעשה אברהם שהכיר אותי מקטנותו ונכנס באור כשדים לאהבתי, ואתם ראיתם שאני הצלתי אותו מידכם ומכבשן האש שלא שלט בו - ועם כל זה לא האמנתם בי להקדישני - לכן מכאן ואילך אל תדברו מטוב ועד רע! השיב סמא"ל: רבונו של עולם! הבנות בנותי והבנים בני וכל אשר אתה רואה לי הוא! מאחר שאני גורם להם תאות המשגל לכן הם באים בעולם!{{ש}} אמר לו הקב"ה: רשע! ובעבור שאני הייתי יודע שעתיד אתה לומר כאלה הדברים - לכן צויתי לאברהם אוהבי שימול כל יליד ביתו וכתבתי בתורתי {{צ|וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה}}. והחלק שלך יהיה הערלות מאחר שאתה מעורר התאוה. {{ש}} וכשראה שלא היה הדין עמו אמר סמאל: רבונו של עולם! תן לי רשות שאכרות ברית עם יעקב שעתיד להיות חתני ואתן לו את בנותי לנשים ונפיק בשלום יחד.{{ש}} אז נתן לו הקב"ה רשות שיתן לו את בנות לבן. אז והמן יצא שמח וטוב לב, והמתין עד שבא הזמן ששלח יצחק ורבקה את יעקב ונתנו לו רשות שילך לפדנה ארם. אז הלך אחריו להרוג אותו שהיה בכעס עמו מאחר שרמה את עשו ולקח ממנו הברכה והבכורה. וגם ראה שיצחק קיים הברכות פעם שנית כמ"ש {{צ|ואל שדי יברך אותך}}. ולכן מה עשה סמא"ל? תכף כשיצא יעקב מבאר שבע הלך והגיד לאליפז שיעקב ברח, ופיתה אותו שיצא לקראתו. ופגש בו באותו היום ממש שיצא מבית אביו. ולקח כל אשר לו ממנו. וזהו {{צ|ויצא יעקב מבאר שבע}} - יש טעם של אתנחתא למטה. {{צ|וילך חרנה}} - שהוא ענין בפני עצמו כדי להורות על סמא"ל שנקרא {{צ|חרון אף}} - הוא יצא עמו כדי לעשות בו נקמה כנזכר. ואחר כך כשבא השמש אז נפל פחד על יעקב שנשאר יחידי בלילה על השדה, ותלמיד חכם צריך שימור. אז התחיל יעקב לבכות ותקן תפלת ערבית על ידי הבכיה. הנה כשאה סמא"ל שיעקב הוא נכנע תחת ידו ויש לו פחד ממנו - אז הניח אותו ולא הזיק לו. עד כאן לשון גלי רזייא. ונלע"ד שזהו דוחק גדול - וכי משום שהיה מפחד יעקב מפניו ולכן יניח אותו ולא יזיק לו?! אדרבה! כי על ידי הפחד אתרעיה מזליה ובנקל היה יכול לו. כי נפיל תורא חדיד סכינא. ובפרט מכח הכעס הגדול שהיה עליו מיום שנולד - איך ירחם עליו עתה שהוא נפל בידו? וכי רחמנות יש לסמא"ל? והלא כל מרה וכל רוגזה שרא בגויה! וזה קשה בעיני. והנה בהאבקי תחת כפות רגליו הנה נ"ל שזהו מה שאמרנו לעיל מאחר שסמא"ל אין לו שליטה בארץ ישראל על ישראל - ולכן כשראה הקב"ה שהוא רודף אחיו בכעס וחרון אף כמ"ש {{צ|וילך חרנה}}, ועתה שמצא ליעקב יחידי היה לו רשות בידו להזיק אותו חס ושלום. מה עשה הקב"ה? קיפל הארץ תחתיו והיה שוכב על ארץ ישראל ואז לא היה יכולת לסמא"ל להזיק ליעקב אבינו ע"ה כי אין רשות לסמא"ל בארץ ישראל. ואז חרק עליו שיניו איך יעשה לו. ובפרט אחר כך שהראה לו הקב"ה במראת הסולם כל הבטחות ליעקב. וכיון שראה סמא"ל כל אלו ההבטחות - אז יותר ויותר היה חורק עליו שיניו. ולכן בבקר מאי כתיב? {{צ|וישא יעקב רגליו}} ר"ל שיעקב נשא רגליו והלך במרוצה בשמחת לב על הבטחות שהבטיח הקב"ה כמו שאמרו רז"ל כרעא טעין רגליה. אז {{צ|וילך ארצה בני קדם}} כי {{צ|וישא יעקב רגליו}} - יש טעם של אתנחתא למטה. {{צ|וילך ארצה בני קדם}} הוא דבר בפני עצמו להורות שס"מ הלך לבני קדם ליקח עצה מ'''עזא ועזאל''' איך יעשו עם יעקב כי שיוכלו לו. הנה לפי ענין זה צריך לפרש מה היה מרמז לו הקב"ה במראה הסולם. ונא' שזו היא כונת הפסוק מאחר שראה הקב"ה שנפל פחד סמא"ל על יעקב - ולכן הראה לו בחלום {{צ|והנה '''סלם''' מוצב ארצה}}. {{גמט דגש|סלם}} גימטריא {{גמט דגש|סמאל}} - שהוא '''סמל''' המקנה לכפור ביחודו של עולם. ור"ל אף על פי שהוא עומד למטה אצלך להרוג אותך - אל תפחד! כי אין בידו רשות לעשות לך מטוב ועד רע. כי {{צ|ראשו מגיע השמימה}} - ר"ל הראש שלו שהוא מטטרו"ן - הוא בשמים, ואין לו כח לעשות וליטול שום נשמה בלי רשותו. ולא עוד - הנה {{צ|מלאכי אלהים עולים ויורדים בו}} במטטרו"ן - רוצה לומר כי אין רשות לסמא"ל בארץ ישראל כי אם לגבריאל שהוא ממונה בארץ ישראל כנזכר. וזה שאמר {{צ|מלאכי אלהים}} שהם '''סמא"ל וגבריא"ל''', תרי מלאכי דין, עולים ומשטינים ויורדים ונוטלים נשמתם. {{צ|בו}} - ברשות מטטרו"ן שהוא מנהיג, שהוא ששת יומי דחול. וזה שאמר {{צ|בו}} דייקא. {{צ|והנה יהוה נצב עליו}} - ר"ל שלא תטעה כמו אלישע אחר שטעה במטטרו"ן שהיה סבור שיש שני רשויות ח"ו. ולכן גם שאתה רואה שאלו מלאכי אלהים הם תחת רשות של מטטרו"ן והוא מצוה להם לכל אחד כמה נשמות יביאו מארץ ישראל ומחוצה לארץ - אל תהיה סבור שהכל הוא תחת רשותו ויש בידו כח לעשות לך מה שהוא רוצה. ולכן אמר {{צ|הנה יהוה נצב עליו}} - הכוונה הוא שאני עומד על מטטרו"ן ולכן אל תפחד. {{צ|והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך}}, ואף על פי שבא מיכאל ויאבק עם יעקב, והוא שם אחד משבעים שמות שיש למטטרו"ן, ונגע בכף ירכו כמו שמביא במדרש ילקוט על פסוק {{צ|ויאבק איש עמו}} עיין שם. ומכל מקום מביא שם במדרש שהלך מיכאל והביאו עמו רפאל החבר שלו לרפאתו. ולכן {{צ|וישא יעקב רגליו}} שהלך בשמחה גדולה על הבשורה טובה שבישר לו. וסמא"ל הלך ל{{צ|נופל וגלוי עינים}} איך יעשו עם יעקב כדי שיוכל לו. ונתנו לו עצה שילך ללבן לפתות אותו שיתן לו את בנותיו. תכף הלך ללבן והלביש את עצמו בתוך התרפים, וכשנכנס יעקב לבית לבן בידים רקניות לא רצה לקבל לבן את יעקב שאמר בלבו העבד של זקנו, שהוא אליעזר, כשבא הביא עמו כל כך כסף וזהב, וזהו בנו ובא בידים רקניות?! ולא ידע מה יעשה עמו. באות' הפעם הלך לשאול בתרפים מה יעשה לו. והשיב ס"מ שהיה מלובש בתוכם "אל תגרש את זה האיש מביתך! תן לו בנותיך לנשים כדי שתהיינה הן שולטות עליו ויכניע את עצמו תחת הקליפה ונעשה עמו כל חפצנו". אז חזר לבן אצל יעקב ויאמר {{צ|הכי אחי אתה ועבדתני חנם. הגידה לי מה משכרתך}}. ואז נתן לו בנותיו. והיה חשוב דאינון מסטרא דיליה שינצח ליעקב. והקב"ה הפר עצתו ובקדרה שחשב לבשל ליעקב - שם נתבשל הוא. וזהו יעץ צר אחרי קדושו והפוך צור עמלו בראשו. וזהו {{צ|מהרסייך ומחריביך ממך יצאו}} - הוא היה חושב שבנות לבן יפתו אותו ללכת אחרי אלהי אביהן - והן מרדו באביהן ובאלהיו דכתיב {{צ|ותאמרנה לו העוד יש לנו חלק ונחלה בבית אבינו}}.{{ש}} עכ"ל. ונחזור לעיל.{{ש}} כי '''גבריאל וסמאל''' אינם נוטלים הנשמה אלא שולחים חיילותיהם. ונודע שהם מהסיגים שנפלו משבירת הכלים שהוא שם '''ס"ג'''. ומשם בא היצר הרע לכל אחד ואחד. והנה הראשי תיבות של '''ס''''מאל '''ג''''בריאל הוא '''ס"ג'''. וזהו סוד הפסוק {{ממ|תהלים|נג|ד}} {{צ|כולו '''סג'''}} - ר"ל כל אלו שנוטלים הנשמות של בני אדם הם עבדים של '''ס"ג'''. וכשהם נוטלים הנשמה תכף הם מתים גם כן. וז"ש {{צ|יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ}} - ששניהם ביחד - היצר הרע ואדם יחדיו מתים. {{צ|אין עושה טוב אין גם אחד}} - ועתה הוא מפרש למה יחדיו נאלחו. וז"ש {{צ|אין עושה טוב}} - מאחר שהוא השטן והוא היצר הרע - אם כן {{צ|אין עושה טוב}}, אלא כל אחד מפתה לרעה, כי הוא יורד ומשטין ועולה ומקטרג ויורד ונוטל נשמתו. ואז הוא מת גם כן. וז"ש {{צ|אין גם אחד}} - ר"ל אף על פי שהוא יודע והוא רואה מאחרים שאין אחד מהם נשאר בחיים בעת שמת האדם - עם כל זה {{צ|אין עושה טוב}} - כי הוא מתרצה באחד מיהודים מבאלף מאומות העולם כנודע. וזהו אף על פי שאין {{צ|גם אחד}}, ששניהם ביחד מתים ואין נשאר אחד מהם. לא היצר הרע ומכל שכן האדם. ===קבורת חוץ לארץ וארץ ישראל=== '''ועתה נבאר קבורת חוץ לארץ וארץ ישראל''' כבר נודע כי הארץ הקדושה היא נקראת {{צ|ארץ החיים}}. והקבור בה נשמתו עולה אל ארץ החיים העליונה. אמנם הקבור בחוץ לארץ הוא נכלל בנשמתו חוצה לארץ העליונה דהיינו בסוד עולם דמטטרו"ן, והם הנקראים מתי חוץ לארץ. ואומרו {{צ|אינם חיים}} - היינו שסוד החיים העליונים אינם נמשכים לחוצה לארץ עליונה, כי החיים העליונים הם סוד אור תפארת הנקרא עץ החיים, הוא סוד התורה שהיא נובלות חכמה של מעלה שעליה נאמר {{צ|והחכמה תחיה בעליה}}. ומשם נמשך עד הגיעו לארץ החיים שהיא מלכות. והשפע הוא {{גמט|ה'}} חסדים, ועם {{גמט|ב'}} כוללים דיסוד ומלכות - הרי {{גמט|ז'}} חסדים, שהם {{גמט|ז'}} הויות. וכן שבעה גבורות שהם גם כן {{גמט|ז'}} הויות -- הרי {{גמט|י"ד}} הויות - גימטריא {{גמט דגש|ארץ החיים}}. והם גימטריא {{גמט דגש|רחמים בדין}} כי החסדים הם רחמים מתערבים בגבורות שהם '''דין''', ונמתקים ביחד. ונקראו כלנו חיים. וזהו סוד {{צ|יעקב יעקב - קדמאה לא שלים}}, מסטרא ד{{גמט דגש|ז'}} גבורות. ובתראה שלים מסטרא ד{{גמט דגש|ז'}} חסדים. ו{{מכפלת גימטריא|ב'|פעמים|יעקב}} גימטריא {{גמט דגש|רחמים בדין}} מפני שיונק מחמשה חסדים וגבורות והוא בתפארת. וגם נקרא {{צ|עץ החיים}}. וזהו ארץ החיי"ם שאינו פועל לשם הדין לבדו אלא {{גמט דגש|רחמים בדין}}. ולכן אין {{גמט דגש|השטן}} שולט בה ב{{גמט דגש|שס"ד}} ימות השנה, וכל שכן ביום הכפורים, אלא {{גמט דגש|גבריאל}} - הוא המלאך המות בארץ ישראל כנז"ל. והוא כלול ב{{גמט דגש|מיכאל}} חבירו כנודע. וזהו {{גמט דגש|רחמים בדין}}. אבל בחוץ לארץ לפעמים הדין לבדו פועל בלי רחמים. ולכן אינו מתפש' מארץ ישראל לחוץ לארץ כדי שלא יהנו מהם החיצונים שהם חוצה לארץ ששם {{צ|סביב רשעים יתהלכון}}. ולזה מתי חוץ לארץ אינם חיים - כלומר אינם מקבלים מאותה החיים הנצחיים הנשפעים. והכוונה שהם אינם חיים בהיותם מתי חוץ לארץ עד תחייתם והעלתם לארץ ישראל כמ"ש למטה בע"ה. ורז"ל דרשו בפסיקתא רבא והובא בילקוט תהלים דף קכ"ו ע"א וזה לשונו:{{ש}} אמר ריש לקיש בשם ר' אלעזר, ארץ ישראל נקרא ארץ החיים. והלא מתים שם!? אלא שמתיה חיים לימות המשיח ואפילו ירבעם בן נבט וחבריו. ואף שחטאו יותר מדאי - כבר נפרעו מהם. דאמר רבי יהודה ברבי אלעאי שבע שנים היתה ארץ ישראל בוערת בגפרית ואש שנאמר {{צ|גפרית ומלח שרפה כל ארצה}}. ובאותן שבע נפרע הקב"ה מירבעם וחבריו. ולכך יהיו חיים לימות המשיח. ומי גרם להנצל מדינה של גהינם? קבורת ארץ ישראל שנאמר {{צ|וכפר אדמתו עמו}}. עוד אמרו רז"ל: {{צ|הדר בארץ ישראל ומת בערב שבת - אינו רואה דין חיבוט הקבר}}.{{ש}} הנה אפשר ד{{צ|או}} קאמר - או האי או האי - כל אחד מהם מספקת. וזה הפירוש אינו. דאם כן בטלת דין קבר בארץ ישראל מכל וכל וזה אינו. אלא דווקא שניהם יחדיו דהיינו שהוא בארץ ישראל מפני קדושתה, וילוה גם כן אל ענין זה קדושת היום. וכשיהיו שניהם יחד - אזי ינצל מחיבוט הקבר מפני שכיון שקדש היום בארץ ישראל - אין כח לחיצונים. אמנם אם לא קדש היום או שהוא בחוץ לארץ החיצונית מתגברת ושולטת ודנה אותו בחיובו אפילו שמת בערב שבת. וא"ת - אם מת בערב שבת ובארץ ישראל - סוף סוף מעשיו הרעים במה יתוקנו? אם נאמר שזכות ארץ ישראל מנכה - מה נאמר במיתת ערב שבת שאינו בזכות? אם לא שנאמר שהקב"ה גרם לו שימות בערב שבת כדי שיהא ניצול מדין קבר מפני שאינו חייב. ועדיין קשה אם זה פטור אם כן אפילו לא ימות בערב שבת יהיה גם כן ניצול?{{ש}} וי"ש כאותו מעשה דאיתא בזוהר מאותו תינוק שתפסוהו הכרובים ונכנס לגן עדן שלא מן הדין. וקאמר אתם {{צ|ואפילו הכי לא אתסי אלא בצערי סגיא}}. וכן זה גם כן. ===המת בארץ ישראל=== '''המת בארץ ישראל''' דע שאסור להלין המת על גבי קרקע בלילה בארץ ישראל שגורם לטמא ארץ הקדושה שנאמר {{צ|ולא תטמא את אדמתך}}. והענין כי אין רשות לרוח הטומאה ולסטרא דשמאלא להכנס ביום בארץ ישראל אלא דווקא בלילה. ואפילו בלילה אין להם רשות אלא בזמן שיש מת לן על גבי קרקע. אבל בזמן שאין מת על גבי קרקע - אין רשות לשום רוח הטומאה להכנס בארץ. אפילו חניית פרסת רגלם בארץ אין להם. וביום אין להם רשות כל עיקר אפילו שיהיו מתים הרבה על גבי קרקע. ירצה כי יש קליפה קשה עבה יותר מטומאת מת, דהיינו אחיזת החיצונים, והקפידה עליה התורה באומרו {{צ|כי קבור תקברנו ביום ההוא ולא תטמא את אדמתך}} בטומאה ההיא הגבוהה עד שכמעט יקרא המת ההוא 'טהור' בארץ ישראל בערך אותה הטומאה הנוספת. וז"ש בזהר פרשת תרומה דף קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}} {{צ|לא שלטא עליה רוח מסאבא}}. אמנם טומאת מת והליכותיו אינם גרועות ממנו אלא שאותה אחיזה אשר לחיצונים השולטים בחוץ לארץ אין לו כלל זולתי אם הלינו מפני שהלילה מקום מוכן לחיצונים למשטטיה. ובהיות להם כלי להדבק - יתדבקו. וזה יגרום רע למת שתסתאב אותה הטומאה בגופו כדמסיק הגורמת עונש למת עצמו ומטריחין אותו בענין דבקות הנפש למעלה. אמנם שאר טומאת מת אינה גורמת עונש. והביא ראיה שאין אחיזת החיצונים בארץ ישראל ממה שאותו מזון הניתן להם במזבח היה נוט' עצמו לצפון ששם פתח כניסת מזונם כנז"ל. {{ש}} ובזוהר פרשת אמור דף פ"ח ע"ב {{ממ זהר|ג|פח|ב}} כתב זה לשונו:{{ש}} {{צ|"לא תלין נבלתו בעץ כי קבור תקברנו ביום ההוא וגו'" - בגין דמיתא דישתהי כ"ד שעות דאינון יומם ולילה בלא קבורתא - יהיב חלישותא בשייפוי דרתיכא ומעכב עבידתא דקב"ה מלעבד. דאפשר דקב"ה גזר עליה בגין למיתיה בגלגולא אחר' מיד בההוא יומא דאתפשט לאוטבא ליה, וכל זמנא דלא אתקבר גופא - נשמתא לאו עאלת קמי קב"ה ולא יכלא למהוי בגופא אחרא בגלגולא תניינא. דלא יהבין לנשמתא גופא אחרא עד דיתקבר קדמאה וכו'. וכל מה דגופא לא אתקבר - צערא הוא לנשמתא ורוח מסאבא אזדמן לשריי' עלוי ולסאבא לההוא גופא. ובגין דההוא רוח מסאבא אזדמן - לא לבעי ליה לאיניש למיבת ההוא גופא ליליא חד בגין דרוח מסאבא אשתכח בליליא, ואשתטח בכל ארעא לאשכחא גופא בלא נפשא לסאבא ליה ואסתאב יתיר.}}{{ש}} עד כאן לשון הזוהר. ונראה מכאן {{גמט דגש|ג'}} פגמים שפוגמים בהלנת המת על גבי הקרקע בארץ ישראל. * '''א'''' - שפוגם בצלם אלהים * '''ב'''' - משום הגלגול שיוכל לתקן אותו בגלגול שני * '''ג'''' שמטמא את הארץ. והשלשה רמוזים בזה הפסוק {{צ|לא תלין נבלתו על הארץ כי קבור תקברנו ביום ההוא}}. * ירצה שהקב"ה מדבר עם ישראל כי קבור תוכל לקברו פעם שנית כי יוכל לבא בגלגולא תניינא אם תקברנו ביום ההוא. כי לא יהבין לנשמתא גופא אחרא עד דיתקבר קדמאה. וזהו כפל ב' פעמים הקבורות. * שנית - {{צ|כי קללת אלהים תלוי}} - רוצה לומר בגין דמיתא דישתהי כ"ד שעות בלא קבורתא יהיב חלישותא בשייפוי דרתיכא שהוא בצלם אלהים, שמטמאים אותו. וזהו {{צ|קללת אלהים תלוי}}. * שלישית - {{צ|ולא תטמא את אדמתך}} הוא כפשוטו כמ"ש דרוח מסאבא אשתכח בליליא ואשתטח בכל ארעא לאשכחא גופא בלא נפשא לסאבא ליה ואסתאיב יתר. ירצה ממת אחר שקוברים תכף באותה היום. הנה מפני ג' טעמים הנ"ל לכן אסור הלנת המת בארץ ישראל. ===מעלת קצת מקומות של ארץ ישראל=== '''במעלת קצת מקומות של ארץ ישראל''' מספר כנפי יונה - ואף על פי שדבריו אינם מובנים כלל למבינים - מכל מקום העתקתי לשונו מפני קצת דברים שיש בהם מעט ממשות. וזה לשונו: * דע כי '''ירושלים''' במספר קטן הוא {{גמט דגש|י"ט}}. גם '''מלכות''' במספר קטן {{גמט דגש|י"ט}}. כי ירושלים היא מדת המלכות. * '''ושכם''' הוא סוד היסוד. כי יסוד רמז ליוסף ולזה שכם ניתן ליוסף שמדתו יסוד. * ו'''טבריה''' גימטריא {{גמט דגש|י"ט}} במספר קטן. ו{{גמט דגש|הוד}} עולה {{גמט דגש|י"ט}} עם {{גמט דגש|ג'}} אותיות והמלה. ומשמעות טבריה מלשון {{צ|טבור הארץ}}. ו'ארץ' רומז למלכות. ועיקר טבריה רומז להוד. גם '''טבר''' במספר קטן {{גמט דגש|י"ג}} - שמקבל כח מ{{גמט דגש|י"ג}} מדות. * '''צפת''' רומז ל'''נצח'''. כי '''צפת''' במספר קטן {{גמט דגש|אהי"ה}}. ו'''נצח''' במספר קטן {{גמט דגש|כ"ב}} - לרמוז שמתנהגים עם הדר בה בי"ג מדות של רחמים גמורים ממדת הכתר, ולפיכך היא אחד מערי מקלט המציל נפשות. : וגם '''צפת''' בחושבן {{גמט דגש|כ"ב}} אותיות התורה לרמוז שצפת מוכנת ומזומנת להשיג בה עומקה של תורה, ואין אויר זך בכל ארץ ישראל כאויר '''צפת'''. ו{{גמט דגש|נצח}} גימטריא {{גמט דגש|קמח}} בסוד {{צ|אם אין קמח אין תורה}}. * '''מרא"ן''' רומז לתפארת. תרגום {{צ|צאן}} - מרונא. וצאן רומז לתפארת. וכן נקראו ישראל על שמו 'צאן' על דרך {{צ|ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם}}. וגם כי '''מראן''' במספר קטן עולה {{גמט דגש|י"ב}}, ומדת תפארת נקרא '''אמת''' במספר קטן {{גמט דגש|ט'}}. עם {{גמט דגש|ג'}} אותיות עולה {{גמט דגש|י"ג}} - לרמוז ל{{גמט דגש|י"ג}} מדות רחמים כנזכר. * '''ומערת המכפלה אשר בחברון''' תוב"ב - שם קבורת האבות. וידוע כי הוא מעבר לגן עדן התחתון. כי {{צ|עֹבֵר {{גמט דגש|לַסֹּחֵר}}}} בגימטריא {{גמט דגש|אורח לגן}}. כי {{צ|לסחר}} חסר '''ו'''' כתיב. ובגימטריא {{גמט דגש|חצר}} - לרמוז כי המערה בחצר לגן עדן כאשר יתבאר. : וכן {{גמט דגש|עֹבֵר לַסֹּחֵר}} גימטריא {{גמט דגש|תק"ע}} - כי {{צ|עבר לסחר}} חסר - לרמוז שכל הדר בחברון הוא בטוח וכל הנפטרים בה והנקברים בה זוכים לעלות נפשותיהם, כי הוא יתד תקוע לעבור לגן עדן תחתון בלא עיכוב ובלא מי שימחה בידם כדי ללכת לגן עדן תחתון בלא צער. :ומלת {{צ|תקע}} נרמזה ג' פעמים בתורה: * '''א'''' באומרו {{צ|ויעקב תקע את אהלו בהר}} * וכן {{צ|ולבן תקע את אחיו בהר הגלעד}}. * וכן {{צ|ותקע כף ירק '''יעקב'''}} פירוש: יעקב תקע, ר"ל כיון לתקוע. {{צ|את אהלו}} - ר"ל אשתו. {{צ|את}} - לרבות את עצמו. {{צ|בהר}} - ר"ל במערת המכפלה שהם שני הרים זו על גב זו. שתי מערות בהר תחתון ושתי מערות בהר עליון. ומלת {{גמט דגש|תקע}} גימטריא {{גמט דגש|עבר לסחר}} - ר"ל כי מערת המכפלה הוא דרך מעבר לגן עדן כנזכר, וכיון להתפלל לה' בכוונת לבו שיזכה להקבר במערת המכפלה הוא ואשתו שכן נזכר מששת ימי בראשית. וכן {{צ|לבן {{גמט דגש|תקע}} את אחיו}} - ר"ל שכיון בחכמת כשפים להעתיק את יעקב שלא יזכה להקבר במערת המכפלה אלא רצה להרוג אותו שם ולתקוע את אחיו, ר"ל אדום וישמעאל, שיזכו לעבור דרך מערת המכפלה לגן עדן שהם נאחזים באברהם ויצחק כנודע. ואם ח"ו לא היה נקבר יעקב במערת המכפלה - שום אחד מישראל לא היה עובר דרך שם וכל האומות הנלוים עם אדום וישמעאל היו נכנסים ועוברים דרך שם על ידי אחיזת אדום וישמעאל באברהם ויצחק הנקברים במערת המכפלה. וזהו מה שאמרו רז"ל {{צ|ולבן בקש לעקור את הכל שנאמר ארמי אובד אבי}}. וכן '''סמא"ל''' עם יעקב דכתיב {{צ|ותקע כף ירק יעקב}}. והענין דע שכוונתו היתה לעשות יעקב בעל מום כדי שלא יקבר במערת המכפלה עם האבות כדי לקבור שם עשו ובת זוגו. ולא עלה בידו שמיד רפא אותו האל יתברך באומרו {{צ|ויבא יעקב שלם}} ואמרו רז"ל {{צ|שלם בגופו}}. כי האל יתברך ברוב חסדיו הפך כוונת סמאל ותקעו ליעקב ביתד תקועה במקום נאמן להקבר במערה כנזכר, כדי לעבור זרעו דרך שם. וכמו כן {{גמט דגש|צפת}} - גימטריא {{גמט דגש|תקע}} - לרמוז שכל הדר בעיר {{גמט דגש|צפת}} בזמן הזה בגלות יש לו יתרון על כל שאר ערי ארץ ישראל שהנפטר שם בעבור שהוא מקום גבוה ואוירו זך יותר מכל שאר ערי ארץ ישראל - לכן במהרה נפשו שטת ופורחת למערת המכפלה לעבור לגן עדן תחתון ומשם לגן עדן העליון. ===סוד חבלי המשיח מהרח"ו=== '''לבאר סוד חבלי המשיח מהר' חיים ויטל זלה"ה''' הענין - דע כי מסטרא דאצילות התורה מתבארת מצד הספירות הנאצלות, וכל ענייני התורה ופירושיה אינם מצד הגשמיות אלא בסוד פירוש הזוהר. וכאשר תהיה הגאולה שיתבטלו הקליפות ויתבררו ישראל אוכל מתוך פסולת ויהיו כולם בסוד הטוב ואין רע עמהם כלל - הנה אותם שקשטו עצמן בסוד מעשים טובים ונתעסקו במעשה מצות' ותפלת' על דרך הסוד בטהרה ובנקיות - אלו בלי ספק בהתנוצץ סוד עץ החיים, דהיינו סטרא דנשמתא דאצילות. ואלו אינם צריכים לעת הגאולה לנסותם מפני שהנסיון היא לאותם שהם עוסקים בסוד פשטי התורה מסטרא דעץ הדעת טוב ורע שנשמתם מסטרא דבריאה ויצירה ועשיה ששם {{צ|סביב רשעים יתהלכון}}. וצריך לנסותם לראות אם יתדבקו בטוב או ברע. אבל אלו שהם מסטרא דאילנא דחיי - עליהם נאמר {{צ|והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע}}, דהיינו מסטרא דאצילות. ולא יכבד עליהם נסיון הגלות באחרית הימים כסתם הפושעים. ואחר הגאולה יתגלו סודות התורה הנעלמים לכל ישראל. ואפילו לאותם שלא עסקו על דרך הסוד - אחר שעסקו נגלות בתורה - לכן ישיגו גם כן דרך הסוד. ושני כתות אלו יעסקו בדיני התורה על דרך הסוד בפירוש משניות והמצות על דרך הנסתר, כטעמי המצות שבספר רעיא מהימנא וכיוצא. ולא שחס ושלום תתבטל התורה והמשנה. אמנם הכוונה כמו שהיו ישראל במדבר מתפרנסין במן שבו היה טעם וכח כל מאכל שבעולם - ודאי שלא היו צריכים לדיני בשר בחלב וגם לדיני חלב ודם, ולא לדיני שחיטה ובדיקה. ועל דרך זה כל דיני איסור והיתר. וכן אם לא ימותו ולא ימצא ביניהם שרצים ונבלות - אם כן לא יצטרכו לדיני טומאה וטהרה, וכל שכן שלא יהיה בהם נדה ומצורע ויולדת וזב וזבה וכיוצא. וכן לעתיד יתפרנסו גם כן מהמן שהוא מהעץ החיים. אמנם עמי הארץ שלא יתפרנסו מהמן אלא מבשר ולחם מעץ הדעת טוב ורע - להם יצטרכו כל דיני התורה כפשטן. ויהיה הענין כדיני הנדה שלא יצטרכו אלא למי שהיה נדה. וכיוצא לשאר הדינים. '''ועתה נבאר עוד'''. {{ש}} דע שהגאולה תהיה בעזה"ו בסוד {{צ|שמאל דוחה}}, דהיינו מאריכין בגלות עוד ששה חדשים מתשרי. שמאל דוחה. עד ניסן - ימין מקרבת. כי בששה חדשים אלו יהיה בעוני וצרה וצירוף כמ"ש למטה - עד שישובו כולם ויהי כל ישראל זוכים לגאולה על ידי היסורים והגלות ועוני לעת בוקר. כאומרו {{צ|והשארתי בהם עם עני ודל וחסו בשם יהוה}}. והתועלת המגיע בזה הוא כי אם יגאלו בסוד הגבורה - ימעטו ח"ו מישראל הרבה, כי מצד הדין יהיה כליה בשונאיהון של ישראל ואותם הנשארים יהיו בכבוד גדול. ואין זו הכוונה. אלא שישבו ויזכו כולם. כי אם יתמעטו ח"ו - ימעט כבוד העליון ויתמעטו המקורות העליונים, כי ברוב עם הדרת מלך, שאין השכינה שורה בפחות מששים רבוא. ולכן יעמוד העולם עד מלאת עת הגאולה ולא יפחתו משעורם, ויזכו כולם וירבה כבוד שמים וירבו מקורות השפע. וענין - דע שהגאולה יש לה שתי עתות. {{צ|בעתה}} - דהיינו שתהיה הגאולה לישראל בנחת - {{צ|עת לשחוק}}, ולא יזכו אלא הכשרים שבהם לימות המשיח, וכל החוטאים לא יזכו אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה. ויש 'עת' שילחץ עני בעניו וישובו בתשובה ויזכו כולה אשר החייבים. והיינו שתרבה הצרה אשר כמוה לא נהייתה, שאין לישראל אז כי אם גויתם מרוב עוני ותרבה הבכיה ויתרככו הלבבות הקשים מרוב הצער. והיינו שכבר לא נשארה הבטחה אלא בבורא השמים. כי לפעמים הרבה תתעורר הבכיה על צרת ענין אחד. והם בנחת מצרת הלחם או בצער מצרת הלחם, והם בנחת מצרת המים. או הם בצרת המים והם בנחת מצרת העוני. וכיוצא בזה כמה מיני צרות. והיינו {{צ|משגב לעתות בצרה}}. אמנם צרה שתהיה להם אז תהיה צרה כוללת כל הצרות ביחד עד שלא יהיה שום נחת משום בחינה, דהיינו בכיה דדלות אין לחם ואין שמלה אין נחת אין מושב אין בית ואין עיר אין כסות בקרה, אלא כל אחד ואחד אין לו כי אם גויתו מצד השביה '''והמיתה''' ומהחרב שהקב"ה מחליף להם מיתה בעוני. והיינו {{גמט דגש|מ"ה}} ימים שעתידין ישראל לצאת מירושלים להיות במדבר העמין כענין שהיה לוט בהפיכת סדום שלא הציל בידו אפילו פיסת בר, ויצא אל המדבר ממש דומה בדומה - כן יהיה צרתן של ישראל. וכולם יהיו נפוצים על פני המדבר. שכל צרות שעברו ישראל מעולם לא יהיה כצער הזה עד ששם יתגלה משה רבנו ע"ה לישראל ויבכה עמהם בצרתם כדרך שבא ובכה עמהם על נהרות בבל. ושם ימנו ישראל {{גמט דגש|מ"ה}} ימים כנגד מדת משה רבנו ע"ה שהוא שם {{גמט דגש|מ"ה}}, ולא יאכלו שם אלא מה שימצאו במדבר - שרשים מלוחים. ואז ישובו שם כולם בתשובה. ומי שלא יוכל לסבול ויאמר {{צ|נתנה ראש}} וילך אל האומות ויתערב עמהם. והשאר יצטרפו{{הערה|אולי יש להגיה כאן 'יצרפו', וצע"ע - ויקיעורך}} בצער ההוא כל אחד ואחד כפי שיעור עונו. והצדיק יתברך - השורש המלוח במעיו כמן, ויחזק באלהיו. והבינוני ישוב בתשובה. והרשע - ידחה או ישוב ויצטע' ואין כח ביד משה רבנו ע"ה אלא לבכות עמהם, ותרבה הבכיה והתשובה שם. ומיד יקומו מתי המדבר ותצמח גאולה וחירות. ומיד יבואו גאולים לירושלים הבנויה ובית המקדש הבנוי ותבא עמהם השכינה ותשרה במקדש ויבאו דגלים כמי צאתם ממצרים. ואז יאחז הקב"ה בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. עם כל זה - אין להם כי אם גוייתם. ואחר כך יעשרו עושר גדול מביזת הים ומביזת גג ומגוג שימצאו. ועם כל זה אין להם שמחה אלא בבנין בית המקדש כדכתיב {{צ|זה היום עשה יהוה נגילה ונשמה בו}}. ===מעלת הדר בארץ ישראל בביאת המשיח=== '''ועתה נבאר במעלת הדר בארץ ישראל בביאת משיח בעזרת האל''' דע כי מסורת בידינו כי באותו יום כשיבא משיח עם קיבוץ גליות לארץ ישראל - באותו יום ימצאו שבעת אלפים מבני ישראל, ובאותו היום יחיו המתים שבארץ. ובאותו יום יסתלקו חומות אש מירושלים. ובאותו יום יבנה בית המקדש מאבנים טובות ומרגליות. ובאותו יום יחזרו המתים שבארץ ישראל בעת חיותם בריה חדשה רוחניים. וכן השבעת אלפים הנמצאים חיים - כולם יעשו בריה חדשה, גוף רוחני כגוף של אדם קודם שחטא, וכגופו של משה רבנו ע"ה. ויפרחו כולם באויר מעופפים כנשרים. וכל זה לעיני אנשי קיבוץ גליות. וכשיראו בני קיבוץ גליות שאחיהם נעשו בריה חדשה ופורחים באויר ללכת ולדור בגן עדן התחתון ללמוד תורה מפיו יתברך - אז יקבלו בני קיבוץ גליות דאגה בלבם ודאבון נפש ויתרעמו על מלך המשיח ויאמרו "וכי אין אנו בני ישראל כמותם?! ומאין זכו הם להיות רוחניים בגוף בנפש, מה שאין כן אנו!". ואומר להם מלך המשיח כבר נודע ומפורסם שכל מדותיו של הקב"ה הם מדה כנגד מדה. אותם שהיו בחוץ לארץ והשתדלו לבא לארץ כדי לזכות לנפש טהורה, ולא חסו על ממונם, ולא על גופם, ובאו בים וביבשה ולא חששו להיותם נטבעים בים או להיותם שבויים ביד אדונים קשים, ובעבור שעשו העיקר מרוחם ומנפשם ולא מגופם וממונם - לכן חזרו רוחניים מדה כנגד מדה.{{ש}} אמנם אתם שהייתם יכולים לבא בארץ כמותם ונתרשלתם לבא בעבור חמדת הממון, וחששתם לממונכם וגופכם ועשיתם מהם עיקר, ומנפשכם ורוחכם עשיתם טפל - לכן גם כן נשארתם גשמיים מדה כנגד מדה. ולחמדת הממון שחמדתם הנה האל יתברך נותן לכם ממון שכל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שנטבעו בים - הנה כל הימים הם מושבעים להביא אותם בים של יפו תוך שלשה ימים לטביעתם. וכל מה שנטבע מששת ימי בראשית עד זמן שלמה המלך ע"ה - הכל הקיא ים יפו ליבשה ומשם נתעשר שלמה. וזהו שכתוב {{צ|אין הכסף נחשב בימי שלמה למאומה}}. ומה שנטבע מזמן שלמה המלך ע"ה עד זמן קיבוץ גליות - הכל עתידים יפו להקיא אותו ליבשה והמלך משיח יחלק אותו לכל צדיק וצדיק חלקו הנוגע לו. הדא הוא דכתיב {{צ|כי שפע ימים יינקו}}. וגם כל המטמוניות שתחת העפר עתידה הארץ להיות נעשית מחילות מחילות להוליך כל אוצרות המלכים ולהוליד אותם לארץ ישראל. הדא הוא דכתיב {{צ|ושפוני טמוני חול}}. והכל יתגלה בתוך ארץ ישראל למלך המשיח, והוא יחלק אותם לאנשי קיבוץ גליות לכל אחד חלקו. וישבעו ממון רב לאותם שהקפידו על גופם ועל ממונם ישארו גשמיים ושבעים ממון. ואותם שלא חשו על גופם ועל ממונם אלא על רוחם בלבד - הקב"ה עושה אותם בריה חדשה ומוליך אותם לגן עדן תחתון כנז"ל. '''עד כאן לשון הר' חיים ויטאל זלה"ה'''. ===תחיית המתים בארץ ישראל=== '''בסוד תחיית המתים בארץ ישראל''' דע כי יש מסורת קבלה בידינו שתחיית המתים של ארץ ישראל קודם לתחיית המתים של חוץ לארץ ארבעים שנה. אמנם כל מי שנפטר בחוץ לארץ ויש לו אחד ממשפחתו בארץ ישראל שהוא כל כך קרוב לו שחייב באבילתו - בין איש בין אשה - יש כח ביד קרובו שבארץ ישראל להחיות כל קרוביו שבחוץ לארץ. וסוד זה ברמז במסכת פסחים בפרק "תמיד נשחט" באומרו {{צ|עתידין צדיקים שיחיו המתים - הדא הוא דכתיב כה אמר יהוה עוד ישבו זקנים וזקנות בירושלים ואיש משענתו בידו. וכתיב ושמת משענתי על פני הנער}}. עד כאן. {{ש}} ומה שתלה בה התחיה בזקנה וצדקות - הענין לרמוז לפי שכל הדרים בארץ ישראל נקראים 'צדיקים' כאומר {{צ|ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ}} כנז"ל, אמנם זאת הסגולה של התחיה צריך שיהיו בני תורה שנקראים 'זקנים' כאומר {{צ|והדרת פני זקן}} ופירשו רז"ל {{צ|זה שקנה חכמה}}. '''עד כאן מהר' חיים ויטאל ז"ל'''. ===רזא דמשיחא=== '''רזא דמשיחא''' הנה כתב האר"י זלה"ה בדרוש {{צ|יהוה מי יגור באהליך}}, וזה לשונו:{{ש}} בעת יציאת מצרים פתח הקב"ה סוף ה'''מ"ם''' בלבד של {{צ|למרבה המשרה}}, ואז יצאו ממצרים. אבל לעתיד לבא בגאולה האחרונה - יפתח אותה לגמרי באלכסון וישארו שני דלתות פתוחות - דלת של '''דוד''' ראשון ואחרון, שהוא המשיח האחרון. ( ונלע"ד שזה סוד שסדרו אנשי כנסת הגדולה בתפלת יוצר {{צ|תהלות לאל עליון גואלם}} כנזכר בכוונת האר"י זלה"ה. ורזא דמלה כי {{צ|תהלות}} - שם ב' דלתי"ן - רחל ולאה. ועתה הם מחוברים ביחד באחורי הזעיר; רגלי לאה בכתר דרחל כנודע. ולעתיד שתעלה רחל במקום הבינה, ולאה (שהיא אחורים דבינה שנפלו בשבירת כלים) תעלה גם כן ויחזרו באחורי הבינה. וזהו סוד {{צ|לאל עליון}}. רוצה לומר שיעלו למדרגה העליונה ויתפרדו התחברותם, ואז יפתחו השתי דל"תות ותבא הגאולה. וזהו '''גאולם - גואל ם'''. ר"ל כי {{גמט דגש|גואל}} גימטריא {{גמט דגש|ם'}} - שעיקר הגאולה תלוי באות '''ם''' כדי שיפתח אותה ויעשה שתי '''דלתי"ן''' מפורדות. ) וז"ש מלך חזקיה בתפלתו {{צ|ויחי מחליו}} {{ממ|ישעיהו|לח}} - {{צ|דּוֹרִי נִסַּע וְנִגְלָה מִנִּי כְּאֹהֶל רֹעִי קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַּי מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי מִיּוֹם עַד־לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי וכו'}}. כי חזקיהו היה בו ניצוץ מהמשיח, כמ"ש רז"ל {{צ|ראוי היה לחזקיהו לעשות משיח וכו'}}. והכונה שבכל דור ודור שולח הקב"ה ניצוץ אחד ממשיח - או לגאול אם יחזרו בתשובה, או לקיים העולם בדורות הרעים כדורו של שמד, או להאיר העולם בגלות בתורתו שלא יאבד העולם לגמרי. וחזקיהו היה ניצוץ ממנו כנזכר '''חזק יה''' משבט יהודה וקרני ראם קרניו בהם ינגח יחדיו אפסי ארץ, שהם חבלי משיח שיהרוג את כל העמים. ( ונלע"ד שאז יקרא שמו של משיח {{גמט דגש|איש מלחמה}} שגימטריא {{גמט דגש|משיח בן דויד}}. ואז תתגלה נשמת המשיח שהיא בחינת '''יחידה''' והיא נקראת {{גמט דגש|האור הבהיר}} שגימטריא גם כן {{גמט דגש|משיח בן דויד}} ). והוא אמר בתפלתו {{צ|דורי נסע ונגלה מני כאהל רועי}} - שבכל יום ויום נוסעים אותו ממקום למקום - כך אני אבא בגלגול בכל דור ודור לראות אם הגיע הקץ. {{צ|קפדתי כאורג חיי}} - כמו שהאורג כשרואה שבחצי הבגד שארג החוטים דקים חותך את הבגד וחוזר לארוג אותו מחדש מאותו מקום שהיה דק. והנני עושה תפלה ש{{צ|מדלה יבצעני}} - ה'''מ"ם''' סגורה תחתוך אותה לשנים וזהו {{צ|'''מדלה'''}} - '''מ' דלה'''. {{צ|תבצעני}} לשון חיתוך, ויהיו שנים דלתו"ת. ואז {{צ|מיום עד לילה}}, שהוא בסוף הגלות, {{צ|תשלימני}} - שעתה בכל דור ודור אני בא בגלגול וחסר ניצוץ אחד וכו', עיין שם. ונלע"ד שזהו סוד הפסוק {{צ|מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק}} - ר"ל כי המילוי של '''אל"ף רי"ש צד"י'''{{הערה|{{גמט דגש|ל"ף י"ש ד"י}}}} - גימטריא {{גמט דגש|דלת}} - רוצה לומר {{צ|מכנף}} שהוא מסוף {{צ|הארץ}}, ממילוי שלה, שגימטריא {{גמט דגש|דל"ת}} - {{צ|זמירות שמענו}} - שהיא השכינה שנקרא בגלותא דלה ועניה. {{צ|צבי לצדיק}} - רוצה לומר שהיא מתאוה תמיד לצדיק יסוד עלמא שהוא אות '''ו'''' של השם, להתחבר עמה בין שני דלתות וציריהן כדי להוציא נשמת {{גמט דגש|משיח בן דויד}} שהיא גימטריא {{גמט דגש|דל"ת}}. כי הוא עני רוכב על החמור. כי בעת שנכנס אות '''ו'''' שהוא היסוד בין שני '''דלתות''' - אזי נעשה אותיות '''דוד'''. וזהו שאמר '''דוד''' המלך ע"ה {{צ|דלותי ולי יהושיע}} - רוצה לומר כשיפתחו הדלתות - אזי {{צ|'''ו'''' לי יהושיע}} - הכוונה שיכנס האות '''ו'''' בין שני דלת"ין ויצא נשמתי על ידי חיבור ההוא, והטיפה שיוציא מתוך ה'''וא"ו''' הוא אות '''י'''' של '''דויד''' כנזכר בדברי הימים. ואומר {{צ|צבי לצדיק}} כי מילוי '''צבי''' כזה '''צד"י בי"ת יו"ד'''{{הערה|{{גמט דגש|ד"י י"ת ו"ד}}}} - גימטריא {{גמט דגש|דלת}} - שחשק אות '''ד'''' הוא לאות '''ו''''. וזה שאמר {{צ|ואומר '''רזי''' לי '''רזי''' לי}} - כי ב' פעמים {{גמט דגש|רזי רזי}} גימטריא {{גמט דגש|דלת}} במספר {{גמט דגש|משיח בן דויד}}. שכל תאוה וחשקה על אות המ"ם של {{צ|למרבה המשרה}} שיפתחו ויעשה שתי דלתו"ת. ולכן נקראת '''ארץ''' ישראל - '''ארץ צבי'''. כי במילוי אל"ף רי"ש צד"י{{הערה|{{גמט דגש|ל"ף י"ש ד"י}}}} - '''צד"י בי"ת יו"ד'''{{הערה|{{גמט דגש|ד"י י"ת ו"ד}}}} - הם שני דלתו"ת של אות '''ם''' ד{{צ|למרבה המשרה}}. רוצה לומר כשיפתחו השני דלתין של אות '''ם''' סתומה דל{{צ|מרבה המשרה}} - אזי יסגרו האות '''מ''' פתוחה של {{ממ|נחמיה|ב|יג}} {{צ|המפרוצים}} חומת ירושלים הכתוב בנחמיה, ויבא {{גמט דגש|משיח בן דויד}} ותבנה ארץ הקדושה במהרה בימינו. וזהו סוד הפסוק {{צ|אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום}}. ירצה {{צ|אשרי אדם שומע לי}} - כמו שאני נותן זמירות ותשבחות להקב"ה בעבור השני דל"תין שיפתחו - כך צריך גם כן '''אדם''' (שהוא '''א''''דם '''ד''''וד '''מ''''שיח) שומע לי לשקוד גם כן {{צ|על דלתותי יום יום}}. רוצה לומר בכל פעם שיבא משיח בגלגול צריך הוא להתפלל שיפתחו הדלתות כמו שהתפלל יחזקיהו {{צ|מ'''דלה''' תבצעני}} כנזכר לעיל. וזה {{צ|לשקוד על דלתותי}} שיפתחו אות מ"ם{{הערה|לא ברור לי בדפוס ויניציא. ובדפוס ירושלים הדפיסו "שיפתחו אותם". והבוחר יבחר - ויקיעורך}}. או נאמר {{צ|אשרי אדם שומע לי}} - רוצה לומר כי {{צ|'''לי'''}} ראשי תיבות '''ל''''ילה '''י''''ום. והכונה הוא אשר אדם שבעת שקורא קריאת שמע בשחרית ובערבית פעמיים בכל יום שצריך לכוון על {{צ|דלתותי}}, שהיא '''ד'''' ד{{צ|אחד}} שני פעמים בכל יום שהם שני דל"תין, למסור עצמו בארבע מיתות בית דין באות '''ד'''' ד{{צ|אחד}} כדי לפתוח השני דלת"ות של בינה על ידי יסוד דחכמה שנכנס שם בין שני דלת"ות בסוד היחוד בשעת קריאת שמע כנודע שאז הוא חיבור של חכמה ובינה. וצריך לכוין שיהיה חיבור שלם כי עתה בגלות אין החיבור שלם כי נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים דלעילא עד שישראל יכנסו בירושלים תתאה. והנה כתוב בתיקונים דף ל"ד ע"ב {{צ|לא יעול '''י'''' ב'''ה'''' עילאה עד דיעול '''ו'''' ב'''ה'''' דאיהי ירושלים תתאה}}. והנה לפי זאת הבחי' יהיה צירוף שם '''הויה''' בסוד '''והיה''' - שמתחלה יתחבר '''ו'''' ב'''ה'''' ואחר כך יתחבר '''י'''' ב'''ה'''' עילאה. וזהו סוד הפסוק {{צ|והיה יהוה למלך}} - רוצה לומר כשיהיה היחוד בסוד {{צ|'''והיה'''}} - אזי יהיה יהו"ה למלך על כל הארץ. וזהו סוד שאמרו רז"ל כל מקום שנאמר {{צ|והיה}} הוא שמחה בסוד {{צ|כי בשמחה תצאו}}. וזהו סוד {{צ|כי '''יד''' על כס '''יה'''}}. ירצה כאשר יתחבר {{גמט דגש|יד}} עם אות {{גמט דגש|א'}} של '''כסא''' - אזי יעשה השם '''י"ה י"ה'''. וזה יהיה כשיעשה הקב"ה מלחמה בעמלק כמ"ש {{צ|מחה אמחה זכר עמלק}}. ורמז בתיבת {{צ|'''אמחה'''}} מי שעשו ויעשו מלחמה עם עמלק. * כי במלחמה ראשונה היו '''א''''הרן '''מ''''שה '''ח''''ור. ואות '''ה'''' היא השכינה שעשתה מלחמה למעלה עם השר שלו. * ואחר כך היו '''א''''סתר '''מ''''רדכי '''ח''''רבונה. ואות '''ה'''' של השם. * ובגאולה אחרונה יהיה '''א''''ליהו '''מ''''שיח '''ח'''' נסיכי אדם, והשכינה על גביהם שהיא אות '''ה'''' אחרונה. ואז {{צ|והיה אור הלבנה}} שהיא המלכות '''ה'''' תתאה, {{צ|כאור החמה}} שהיא בינה שנקרא 'חמה', '''ה'''' עילאה כנזכר בתיקונים דף י"ו ע"א. ואז יהיו השני מאורות הגדולים (שהם בינה ומלכות) שוים בסוד '''יהי"ה - י"ה י"ה'''. כי החיבור של זעיר ונוקבא יהיה כל כך גדול כמו החיבור דחכמה ובינה בסוד {{צ|יהיה יהוה אחד ושמו אחד}}. '''ברוך יהוה לעולם אמן ואמן''' '''י"ימאוא''' ===סיום המאמר=== עד הנה עז"רנו הנאזר בגבורה לגבר חיילים במיעוט שיחה ודרך קצ"רה לפי שעת הקו"צר וחוסר הפנאי בגדולות ובנפלאות שבח"י צדק אדמת הקדש תוב"ב, הלא מצער הוא. וראשי פרקים בקומץ חסר לכש' דעת כי הוא ירחיב ויוסף לפי שכלו יהולל במקום שאמרו להאריך. אך בכל זאת אמרתי לשלימות המאמר ולהפיק רצון החושק לעסוק בדברי תורת אמת למלאות חפצו ותשוקתו, והיה לבא"ר משנת פרק קמא דכלים הכוללת רוב מהללי ארץ ישראל. בה יבינו הנבונים להיות חיים משכילים ו"הן לומדין מן הכללות כמה הקדמות עמוקות ונאמנות. ואך אל '''א'''להי"ם '''ד'''ומי"ה '''נ'''פש"י '''י'''תננ"ו '''ש'''ומ"ר '''ד'''בר"י '''י'''ו"שר. ----------- bpsdih1mryokrvqsthfysm0zvhese9q 3084673 3084672 2026-09-24T21:57:31Z Roxette5 5159 /* מעלת המהלך בארץ ישראל ד' אמות */ 3084673 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|טוב הארץ||הקדמת המגיה|ארץ ישראל|משנה כלים}} __TOC__ ===סגולת ומעלת ארץ ישראל=== '''סגולת ומעלת ארץ ישראל''' שמעו דבר יהוה אוהבי דעת נוצרי יראה ברחו לכם מכזיב ועד אמנה. ראויה להתכבד על שולחן מלכים - 'מאן מלכי רבנן' . כי נגידים אדבר ואודיע קושט אמרי אמת מיוסדים על אדני הקבלה הנאמנת האמורה מפי ארון העדות אמון רבתא נהירו דאורייתא, הוא גלא עמיקתא, כבוד גדולת מעלת הרב המופלא רבינו הקדוש כמלאך ה' '''כמוהר"ר יצחק לוריא אשכנזי''' הנודע בשם '''האר"י דבי עלאי''' זלה"ה. ומשנהו אבי החכמה אשר מלא את ידו לשבת על כסאו - הוא תלמידו נאמן ביתו חי מדבר אלהי בוצינא דנהורא כבוד מע' הרב '''רבינו חיים ויטל''' זלה"ה. {{ש}} עלימו תטוף מלתי. ושניהם בנעימים יחד קולם אשמיע, ודבריהם אציע בכל מקום שהדין כך והצע"ה צריכה לכך. 'שמעו ותחי נפשכם' דברי האר"י זלה"ה בגדולת ארץ ישראל ומקצהו תראו מראות אלהים ומעט מחזיק את המרובה. הלא כה דברו על מאמר הזוהר פרשת ויקהל דף ר"ט {{ממ זהר|ב|רט|ב}} וז"ל: {{ש}} {{צ|ברקיע דעל ארץ ישראל אית פתחא חדא דאיקרי '''גבילו"ן''' ותחות האי פתח אית שבעין פתחין אחרנין לתתא, ושבעין ממנן נטרין מרחוק תרי אלפין אמין דלא קרבין לגביה. וההוא פתחא סליק לעילא לעילא עד די מטא לגו כורסייא עילאה, ומההוא פתחא לכל סטרין דרקיע עד תרע' דפתחא דאיקרי '''מגדו"ן''' דתמן איהו סיומא דרקיעא דתחומא דארעא דישראל וכו'}}. פירש גם האר"י זלה"ה כי באמצע השער והפתח שהוא כנגד ארץ ישראל יש פתח גדול, וסביב הפתח ההוא יש ע' פתחין שמשם ניזונים ע' אומות מתמצית הפתח ההוא. ובאותו פתח יש פרוכת דקדושה דלא שבק לסיטרא אחרא שיזונו משם, כנזכר בפרשת תרומה קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}. והוא לבוש גם כן אלא שהוא קדוש. ולכן אין הקדושה מתגלית בזמן הזה. וגם הפתח הוא באמצע הרקיע ונשפע אח"כ לארץ התחתונה דרך הפתח ההוא. ויש פרוכת גם כן אחר לעכב הסטרא אחרא שלא יכנס לארץ ישראל. וזה הפתח מכוון באמצע כל הרקיעים עד שמגיע לכל בחינת יסוד שבמלכות, נקודה קדישא שבכל העולמות עד כורסיא קדישא. ומשם עולין כל התפלות והנשמות העולות למעלה בלילה. ואעפ"י שאמר בפרשת ויקהל דף ר"א ע"ב {{ממ זהר|ב|רא|ב}} כי התפילות סלקין במזרח ובמערב וכו' - זהו בעלית האוירין, אבל אחר כך כולן נכנסין דרך הפתח ההוא האמצעי. והנה אלו הרקיעים אינם מתגלגלים אלא קבועין. ולכן תמיד פתחם מכוין כנגד ארץ ישראל. אך הגלגלים הקבועים ברקיע הם הסובבים. ונמצא כי כשאנו אומרים שהרקיע קבוע הוא על זה הרקיע. וכשאנו אומרים ש{{צ|גלגל חוזר}} - הוא הגלגל ולא הרקיע. ורבי ישמעאל ור' אליעזר אינן עושין עיקר מן הגלגל אלא מן הכוכב שבו. ואמרו כי מזל חוזר ורקיע קיים. וכן הוא האמת. כי הגלגל והכוכב שבו - הכל נקרא על שם הכוכב. כי הכוכב הוא נקודת הגלגל ונשמתו. והגלגל הוא גופו בסוד העגולים שיש לכל העולמות כנ"ל. וזהו הטעם שאין נזכר בדברי רז"ל תנועת גלגל אלא תנועות הכוכב לבדו. והרקיע קבוע במקום אחד כאהל. '''והרב חיים ויטאל ז"ל''' כתב וזה לשונו: {{ש}} דע כי הלא ארץ ישראל הוא באמצע הישוב, וכנגדה למעלה ברקיע יש באמצע הרקיע פתח אחד גדול כשיעור רחב ארץ ישראל ונקרא '''גבילו"ן'''. ותוך זה הפתח לתתא מיניה יש פתחים אחרים באמצעית'. נמצא שהם {{גמט דגש|ע"א}} פתחים לקבל ע"א סנהדרין. וכל הני פתחים ע"א נקראים {{צ|שערי צדק}}, והם קדושים, ואינם מצד האומות ח"ו. ויש סביב ע"א פתחים אלו מגרש ב' אלפים אמה לכל צד, ושם נגמר שיעור הרקיע שעל ארץ ישראל. ואלו השני אלפים אמה לכל צד הם משרז"ל על תקנת תחומין בשבת כי כולם הם קדושה עצומה. ובסיום זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל יש דלת אחד שהוא סוגר זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל. ופתחין אלין כשרוצה הקב"ה - סגרם. ונקרא זה הדלת '''מגדון'''. <big>(</big>ולכן יהושע כשנכנס בזה הדלת תיקן לישראל ברכת הזן. וזהו {{צ|על הארץ ועל ה{{גמט דגש|מזו"ן}}}} - גימטריה {{גמט דגש|מגדו"ן}}. וזהו סוד {{צ|מגדל עוז שם יהוה '''ב''''ו '''י''''רוץ '''צ''''דיק}} {{ממ|משלי|יח|י}} - ר"ת '''צבי'''. ר"ל {{צ|מגדל עוז}} נקרא ארץ צבי ששוכן בה {{צ|שם יהוה}} שהיא השכינה. ובו {{צ|ירוץ}} יסוד שנקרא 'צדיק' דרך הפתח והדלת שנקרא {{גמט דגש|גבילו"ן מגדו"ן}} שמספרם גם כן {{גמט דגש|צדי"ק}}. וזה סוד הפסוק {{צ|זה השער ליהוה צדיקים יבואו בו}} {{ממ|תהלים|קיח|כ}}.<big>)</big> ומ{{גמט דגש|ע"א}} פתחים אלו ניזונים ארץ ישראל שהם {{גמט דגש|ע'}} נפש לבית יעקב. והסוד כי {{גמט דגש|ע'}} ענפים יש באילן העליון ומהם נשמות ישראל. אם כן לכל ענף יש פתח אחד, ואין כל ישראל ניזונים מענף אחד ומפתח אחד. והפתח שבאמצע הוא כנגד השכינה עצמה שנקרא {{צ|צדק ילין בה}} {{ממ|ישעיה|א|כא}}. והשבעים אחרים נקראים {{צ|שערי צדק}}. וסביבות אלו ה{{גמט דגש|ע'}} פתחים שבארץ ישראל רחוק ב' אלפים אמה לכל צד (שהוא סיום רקיע ארץ ישראל) - שם שרויים {{גמט דגש|ע'}} ממנן, כל אחד כנגד פתח אחד. ומתמצית ושיורי השפע דארץ ישראל לוקחים אותם ה{{גמט דגש|ע'}} ממנן כל אחד מפתח אחד - אך אינם קרובים אליהם ח"ו. ואז נעשה שאר הרקיע {{גמט דגש|ע'}} רצועות, וכל ממנא שליט על רצועת הרקיע שלו. נמצא כי הרקיע של ארץ ישראל ושאר הרקיע - הכל הוא רקיע אחד, רק שאותו שיעור הרקיע שכנגד ארץ ישראל יש בו אותם הפתחים. וכן הוא בכל העשר רקיעים הנזכר שהם נקראים {{צ|יריעות המשכן}}. וכן למעלה מהם עד כסא הכבוד {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}} - באופן כי כל ארץ ישראל אין עליה שום קליפה חופפת, ומן האי סטרא ומהאי סטרא הכל נפתח. כי אין לומר כי בקצה האחד של ארץ ישראל הוא פתוח והשאר סתום - כי כל גבול ארץ ישראל מן הקצה אל מהקצה הוא פתוח. ואמר כי טעם פתח הזה הוא כי הוא היה דרך ומבוא לעלות משם סוד ריח הקטורת והקרבנות כשהיה בית המקדש קיים, ואז היה המקום פנוי ע"י אותו הריח העולה משם כנזכר. אך כשגרמו חובין שהוא בעת החורבן - אז נתקרבה הקליפה מכל הקצוות הסובבים את אויר ארץ ישראל עד שנתחברו ד' קצוותיה אל תוך נקודת המרכז האמצעי של ארץ ישראל. ואז כביכול נפסק השפע והדבקות אשר לארץ ישראל עם ירושלם העליונה, ואז שלטה הקליפה ונחרב בית המקדש בעוונותינו. אבל צריך לדעת כי לא נסתם כל הפתח הנזכר ברגע אחד בעת החורבן, אמנם על ידי התועבות והגילולים שהיו מקריבין וממשיכין את הקליפה מעט מעט עד שנסתם הכל ואז נחרב הבית. ולכן תמצא כי תחלה נחרבה כל ארץ ישראל, והוא בגלות שומרון, הם היוד השבטים, כי נתמלאת סאתם עד שהקליפה גברה שם. ואח"כ גם בני יהודה נתמלאת סאתם. אז נתקרבה הקליפה עד נקודת ציון שהוא אמצע כל העולם, ואז נסתם הכל ואז נחרב הבית בעוונותינו הרבים. ועתה צריך לדעת שהלא הארץ בעצמה היא קדושה והיא חלק השם יתברך מכל שבעים ארצות , ואיך תוכל הקליפה ליכנס בחלקו יתברך? {{ש}} לכן השיב כי האמת הוא כי בארץ בעצמה אין להם חלק כלל. האמנם הענין נמשל למי שיש לו עבד אחד וברח ממנו אל בית חבירו - אזי הוא נכנס שם ומכיר את שלו ונוטלו והולך לו. כן ישראל קנו אדון לעצמם בעונותיהם, ונמכרו לעבדים אל הקליפה. בכל יום מקטרים ומזבחים להם עד שברצונם נמכרו להם לעבדים 'להיות להם לאלהים'. ואז הקליפה נכנסה לארץ ישראל ולקחה את העבדים הנמכרים לה ודחה אותם לבר ולקחם בארצה והלכה לה משם, ואז חזר הפתח הנזכר להפתח תכף ומיד. וא"ת אם חזרה הקדושה למקומה איך נשאר ארץ ישראל חרבה? התירוץ הוא כי השכינה עלתה למקומה, וישראל בעונותינו הלכו בין האומות ונשארה הארץ שוממה מבלי בניה ובלי בעלה. ולכן לא חזרה להתיישב עד ישקיף וירא ה' משמים. ואחר שהקדושה נסתלקה כדי שלא תשרה במקום הטומאה (כי זה דרכה כנודע בסוד טומאת מת) - לכן שם הקב"ה פרכת מסך אחד מהקדושה על אותו פתיחו דעל גבי ארץ ישראל. ובזה אין הטומאה שורה שם וגם הקדושה העקרית אינה שורה שם. ונשארה כביכול האשה עגונה ואינה נשאת לאחר. וכוונת פרוכתא דא נלע"ד חיים כי נודע בעת שהמלכות המלבשת גבורה ודין אזי פועלת הדין על ידי לבוש החיצון מכל - שהוא גוון תכלת שמכלה את הכל. והנה אפילו החיצונים יראים אז ממנה כי {{צ|חמת מלך מלאכי מות}} {{ממ|משלי|טז|יד}}. ובראות החיצונים המלכות בלבוש תכלת כנזכר - אזי בורחים משם. וזה סוד {{צ|ההוא חופאה קלישא}} הנזכר בזוהר חלק שני דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}, עיין שם, שהוא סוד הלבוש החיצון שבסופו הם הלבושים היותר פנימיים ונקרא {{צ|פרוכתא קדישא}} בערך הפנימיות כנודע. ולכן החיצונים אינם יכולים ליכנס שם. וכן הברכה והשפע נמנע - כי תוקף הדין הנכלל באותה חופאה אינו מניח לרדת הברכה כיון שאין זכיות בישראל מעוונותינו. ולכן נשארת ארץ ישראל חריבה - ולא מצד הטומאה, רק בשב ואל תעשה. ולטעם זה נקראת {{צ|חופאה קלישא}} כי כמעט היא נקראת קליפה כנגד מה שלמעלה ממנה.{{הערה|כנראה עד כאן דברי הר' חיים ויטאל - ויקיעורך}} '''והרב המקובל האלהי מוהר"ר משה קורדוירו זל"ה''' כתב זה לשונו: {{ש}} {{צ|בכל רקיעי' אית פתחין ידיען}} - ענין פתחים אלו הם כאלו תאמר ארץ מצרים היא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה היא מחזקת כנגד הרקיע כך וכך מעלות, וכל אותן מעלות הרקיע שהם כנגד חלק הארץ יקראו פתח אחד. ועם היות שיתגלגל הרקיע - אין לחוש, כי כל חלק מהרקיע כשיגיע כנגד הארץ והשר שלה - ישפיע מעין שפע השר הממונה. והפתחים האלו נחלקים בישוב ששם שוכנים {{גמט דגש|ע'}} אומות, וארץ ישראל היא נקודת מרכזם. וכל ה{{גמט דגש|ע'}} יש להם רצועה שהוא פה להם לשאוב מפתח ארץ ישראל. ולזה היו כמה מלכים בארץ ישראל שלא היה להם בארץ ישראל אלא עיר אחד או חלק כמו ל"א מלכים שכבש אותם יהושע, ושאר ישובם היה במרחקי הארץ (כדפי' רז"ל), מפני שפתח שאיבת השפע הוא סביב לארץ ישראל. וכל {{גמט דגש|ע'}} ממנן נטרין מרחוק תרי אלפי אמין - סודו הוא כי אלו הב' אלפים הוא סוד {{צ|תחום שבת}}, והיוצא חוץ לתחום יוצא אל קליפות. שתחום שבת ותחום ארץ ישראל שהוא אלפים אמה הוא סוד {{צ|הנוגה}} כנודע, הסובב ומתחם ארץ ישראל שלא יכנס אליה חצוני ערל טמא. וחלק ארץ ישראל עולה נקי ובר עד כסא הכבוד. ופתח היכל לבנת הספיר מכוונת כנגדה, ונוגה סובב גבולה ממנה ועד רום רקיעין. ושרים סביב לה שואבים מתמציתה. והם פתחי השרים חלקם אשר נגד ארצם ברצועות משוכות אלו על אלו בענין שכולם שואבים דרך אותו הנוגה. והנה כסא הכבוד משפיע כל בחינת ההנהגה לעולם לארץ ישראל וכח כל הנמצא בה. והם סוד {{צ|שערי צדק}}; כי 'צדק' היא מדת המלכות . ואור המלכות המשתרבב מכסא הכבוד דרך ההיכלות, ושוכן בארץ ישראל בסוד {{צ|סתר המדרגה}} הזאת שתחומה נוגה לו סביב ומתוכם כעין חשמל. והכלים הגשמיים שיפעל בו המעשה הוא הרקיעים. ובהגיע הרקיע כנגד אוירה של ארץ ישראל - מתבטל כל כחו וכח השרים שקבל, והוא פועל ברצון השופע כעין שהוא עושה לכל שר ושר - שכל חלק הרקיע שהוא מכוון כנגד ארצו מנהג כפי השפעה הנשפע וחלק התמצית שמקבל מלמעלה. והנה כיון דגרמו חובין והיו ישראל עובדים עבודה זרה - היו האומות שולטות בארץ, נכנסות ומשיגות גבולן של ישראל, וישראל נמסרין תחת ידם, כגון סנחריב וכיוצא. עד שבא נבוכדנצר ואז אתקרב קליפא כלא כחדא והיתה שליטה אל החיצונים על ישראל לכלות ח"ו, עד שהחריב המקדש והגלה את ישראל ודחה לון לבר. ואע"ג דדחה לון לבר - עכ"ד משכנם שם אינו קבוע - דלא יכיל לשלטאה בההוא דוכתא קדישא, ולא הרגיעה שם לילי"ת. וחזר לו נבוכדנצר ושאר המלכים אל מקומם. ועם היום שנתיישבו גוים בארץ ישראל - עכ"ז ישובה אינו ישוב הגורם שתשלוט הקליפה אלא כענין טעם החרבן דמסיק לבד{{הערה|יתכן שיש להגיה כאן "דמפיק לבר", וכפי שנזכר לעיל בענין עבד שברח וכולי, וצע"ע - ויקיעורך}}. וקב"ה עבד דלא תשלוט. שגרש הקליפות אחר שנתנקמו מישראל כדי רשעתם. אהדרת ההיא קליפה וחזרו גבולי ישראל אל גבולם העליון. ואלו עמדו ישראל על מקדשם בגלות יכניה וכיוצא שלעולם נשארו ישראל על מכונם - לא היה צריך דבר, שהיה ראוי שע"י העבודה ישאבו הרוח העליון: אמנם נחרב הבית וגלו ישראל. מה עשה הקב"ה? נטל פרוכתא. והוא סוד {{צ|ופרשו עליו בגד כליל תכלת}} {{ממ|במדבר|ד|ו}}, והוא כח אמצעי בין הקדש והחיצון. ונותן גבול להחיצונים שלא יגשו אל הקדש. והנה בהיות ישראל גולין אזי אויר ארץ ישראל הוא מאיר מהקדש דרך פרכת בגד כליל תכלת זה. אמנם בהיות ישראל על מכונם - אין בין ישראל לאביהם שבשמים מפסיק כלל, ויושבי חוץ לארץ הם שואבים דרך ד' קליפות. והנה סגולת ההוא פרוכתא הוא שגורם שתצמצם למעלה ולא תאיר אל התחתונים, ולזה לא יושפע עליהם שפע ואור השכינה באור הקודם, אבל נמצא בה כשיעור מה שעובר דרך הפרוכת. ועדיפא מחוץ לארץ שאין אותו המעט המאיר עובר דרך החיצונים. וגם הנשמות מדי עלותם לא יצטרכו מתי ישראל לשבר כח ד' קליפות, אלא כבוד השם המאיר דרך הפרוכת הזה שאינו טמא - יאספהו. לזה בזמן רשב"י שהיה חרבן אמר שאויר ארץ ישראל הוא טהור ומחכים וכיוצא, ולא גרעה מעלת ארץ ישראל ח"ו. אמנם תגבורת האור לבנות בית המקדש אי אפשר מן הטעם הנזכר לעיל. ואמנם יש לדקדק עתה שבמקום הבית נעשה בית מרגז לישמעאלים - מאי איכא למימר? שהרי {{צ|שם הרגיעה לילי"ת}} {{ממ|ישעיה|לד|יד}}!? {{ש}} וי"ל שזו שליטת ש‎‎ָׂרָם שנתן לו הקב"ה בזכות המילה כנזכר בזהר. אמנם לא ישכון שם לטמאה כדרך ששולטת {{צ|מחוילה...באכה אשורה}} {{ממ|בראשית|כה|יח}} ששם משכן הקליפות והשר. אבל כאן בארץ ישראל הם יושבים העם לבד ושואבים שפעם מבחוץ ממה שכנגד גבולם, ואין להם חלק בפרוכת כלל וכ"ש במה שלמעלה ממנו. ואותה העבודה שהם עושים - מתגלגלת עד שיוצאה לחוץ אל משכן השר. ודע כי תחלת המציאות אחר התגברות החיצונים וסלוק שכינה מהתחתונים לסבת הפגם והעון שגרמו הדורות הראשונים דור אחר דור - נתחזקה הקליפה ונסתמו פתחי הקדושה, ועמדה שכינה בעליונים זולתי מה שנתלבש בחיצונים בסוד {{צ|ומלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהלים|קג|יט}}. וזהו גם כן היה ברדת של ישראל בגלות מצרים כדכתיב {{צ|אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה}} {{ממ|בראשית|מו|ד}}. ולכן כשנראה למרע"ה {{ממ|שמות|ג|ב}} נראה {{צ|מתוך הסנה}} (דהיינו הקוצים, להראות סוד התלבשות) - {{צ|'''לַבת אש'''}} - שהיא 'בת עין' הנקראת 'בת מלך' איך היתה מלובשת בתוך הקוצים. כך עתה בגלות הזה השכינה היא מתלבשת בתחום שרו של עשו כדי לשמור ישראל שם שתי שמירות. * האחת שלא ישתקעו בתוך הקליפות כי {{צ|חונה מלאך יהוה סביב לראיו ויחלצם}} {{ממ|תהילים|לד|ח}} מכל צד הקליפה הרוצה להגביר עליהם כדי להחטיאם. וכמעט האויר הקדוש שוכן אתם בתוך טומאתם. * שנית לשמרם שמירת הגוף שלא יאונה אליהם כל און, כענין {{צ|יהוה אלהיך מתהלך בקרב מחנך}} {{ממ|דברים|כג|טו}} ואויר חוץ לארץ מתקדש. ומטעם זה נאמר {{צ|דרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל יהוה כי בשלומה יהיה לכם שלום}} {{ממ|ירמיהו|כט|ז}}. כי הנביא גלה להם סוד השכינה עמהם בגלות, ואויר קדוש השוכן אתם בתוך טומאתם, והמלך והמלכה גולים עם בניהם ושם מתייחדים בתוך הגולה. וז"ש {{צ|כי בשלומה יהיה לכם שלום}} שהוא היסוד וייחוד. וזהו סוד {{צ|שכינה גולה עם ישראל}} - עם היות שאינה בגלות - אלא לשמור את בניה לבלי יטמאו בין האומות ולא יוזקו, דשכיחא שם היזקא מפני האויר הטמא. ובהיותה שם - האויר מתטהר. ואין לתמוה על כך. שהרי ישראל קודם שנכנסו לארץ ויצאו ממצרים והלכו במדבר....'''נח"ש שר"פ ועקר"ב וצמאו"ן''' {{ממ|דברים|ח|טו}} - האיך הקריבו קרבן והיו בתוך ענני כבוד? אלא העננים היה להם אויר, ואויר של ארץ ישראל היה הולך עמהם. כי אותו הפתח הנזכר לעיל נפתח להם במדבר נוכח מושב בני ישראל והלך עמהם על ראשם עד שעמד כנגד כל ארץ ישראל שיעור ת' פרסה. והוא מתחילת גבול ארץ ישראל ועד קצהו. וצריך לידע כי ענין גלותנו הוא שכל כך פגמו הנשמות עד שהשכינה גולה ונסתלק ממנה השפע מכל הבחינות מכל וכל. וזהו גלות השכינה החלטי - לא צער שתצטער היא מכאב הבן - אלא זה הוא צער עצמי הנוגע אליה. וזה לא היה דווקא אלא בחורבן בית שני כמו שפירשו בתיקונים על פסוק {{צ|ונהר יחרב ויבש}} {{ממ|איוב|יד|יא}} בענין שפע הנהר הנמשך לשכינה. ופירשו {{צ|יחרב}} בבית ראשון - כי {{צ|יחרב}} הוא כמו {{צ|חרבו המים}}, שאינו יבשות אלא נגיבות, אבל עדיין נשאר לחות השפע קצת. {{צ|ויבש}} - בבית שני, כי {{צ|יבש}} היינו שנתייבש מכל וכל, שנסתם שער השפע מכל וכל. וז"ש הכתוב {{צ|ויקרא אֲדנָי '''יְ''''הֹוִה '''צ''''באות '''ב''''יום '''ה''''הוא לבכי ולמספד}} {{ממ|ישעיה|כב|יב}} שהוא ר"ת '''הצב"י'''. כשנחרב קרא לבכי כי {{צ|'''צבי''' לצדיק}} נחרב ויבש, וראוי לו לבכי ולספוד עליו על הצדיק שאבד למטרוניתא להשפיע עליה, ועתה כל הנשפע שמשפיע לחוץ יוצא ל{{גמט דגש|ע'}} שרים, בני שפחה בישא. והנה {{גמט דגש|צבי}} גימטריה {{גמט דגש|ק"ב}}. חִדֵש שעל ידי הצדיק שהוא היסוד מתחברים גם כן '''ק''''דושה '''ב''''רכה (שהם תפארת ומלכות). ועתה הצדיק אבד - נעשה '''ק"ב''' ישן ו'''ק"ב''' חרובין - שכל השפע של הקדוש ברוך הוא ד"קדושה ו"ברכה - הוא יורד לעלמא דחרוב, סוד {{צ|'''קב''' חרובין}} שהוא לקליפת נגה (כנודע בדרושי האר"י זלה"ה באורך, עיין שם בדרוש של מרכבת יחזקאל). ועיין שם הזוהר פרשה תרומה על פסוק ועשית שלחן (צ"ל מנרת) זהב טהור וגו'. וא"ת - כיון שנסתם שער השפע - אם כן מה יתן ומה יוסף העוסק במצוה או הפוגם? {{ש}} וי"ל כי העושה מצוה בזמן הזה הוא עושה סמך לשכינה ומושך לה שפע כזיעה בעלמא - ועכ"ז יש לו שכר טוב. ועל זה נאמר {{צ|שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה}} {{ממ|ישעיה|סו|י}} - כי סמך הוא עושה לה, ואדרבה יותר שכרו גדול. והעד על זה בת מלך בהיותה יושבת בהיכל המלך אביה - עבודתה שעושין לה אינה כל כך נחשבת כמו עבודה שעושין לה בהיותה בגלות. ואז כשהעבד נותן לה אפילו עשב לח - חשוב אליה יותר מכל מעדני מלך בשער המלך לפי הצורך. לכך עבודה המועטת שעושין לה בזמן הזה הוא חשוב מכל אילי נביות בזמן ההוא! <big>(</big>זהו סוד שאמרו ז"ל במדרש משלי והובא בילקוט דף ק"מ ע"א וזה לשונו: {{ש}} {{צ|א"ר יוחנן "טוב פת חרבה" {{ממ|משלי|יז|א}} - זו ארץ ישראל שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח בכל יום ודר בתוכה - זוכה לעה"ב. "מבית מלא זבחי ריב" - זו חוצה לארץ שהיא מלאה חמס וגזילות}}. הכוונה כי בעוונותינו הרבים עתה בעת החורבן השפע שמקבלת השכינה הוא התמצית ממה שהיתה מקבלת מקודם בבנינה. והשפע בעצמו לוקחת בעוונותינו הרבים השפחה בישא, כמה דאת אמר {{צ|תחת שפחה כי תירש גברתה}} {{ממ|משלי|ל|כג}}. אבל עדיף אותו השפע המועט שיורד בארץ ישראל שהוא בתוך אויר הקדוש - מכל השפע היורד בחוץ לארץ בתוך אויר הטמא. וז"ש {{צ|טוב פת חרבה - זו ארץ ישראל}}, ואין לה עתה אלא התמצית. {{צ|שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח}} - שאינו גורם במעשיו הטובים שלו להוריד אלא התמצית בלבד - מכל מקום {{צ|זוכה לעה"ב}} - כי זה המעט שגורם הצדיק במעשיו להוריד בארץ ישראל הוא חשוב לשכינה מכל אילי נביות בזמן שבית המקדש היה קיים כנז"ל. וזהו סוד הפסוק {{צ|'''י''''פרח '''ב''''ימיו '''צ''''דיק ורוב שלום עד בלי יָרֵח}} {{ממ|תהלים|עב|ז}} - הוא ראשי תיבות '''צב"י''' למפרע - להורות כי צדיק שדר בארץ צבי בזמן {{צ|בלי ירח}}, שהירח היא בחסרונה, גורם {{צ|רוב שלום}} יותר מבזמן שהיתה הלבנה במילואה.<big>)</big> ועל דרך הזה הפגם הגדול הוא כי מי שיטול מלפניה המאכל המועט ההוא - אז בוודאי היא בכעס גדול ותענישהו עונש גדול. כי הקרוב אל הדבר קל שבסבות יפסיקהו והיא בעצמה מגוללת בדין, וקלה שבסיבות יהפכה לדין חזק. וזה טעם הצרות התכופות בגלותינו זה מה שלא היה כן בשאר הגליות. מפני שבשאר הגליות שלא היתה עמהם אלא לשמרם בלבד - לזה היה לה שפעה בכל יום כנודע. אמנם עתה שנסתלק לה השפע מכל וכל והיא נקרא {{צ|סוכת דוד הנופלת}} {{ממ|עמוס|ט|יא}} - 'שנפלה' לא נאמר אלא 'הנופלת', להורות שלעולם היא בעוונותינו נופלת. להיות שנסתם השער השפע שאינו נשפע למטה זולת הספיחים וספיחי הספיחים שאנו אוכלים. וכן תמיד מאותו השפע שהיה בה נזרע עתה בזמן הגלות, ולכך לעולם חוזרת לאחור. וזהו {{צ|הנופלת}} בכל יום, שאין יום שאין בו קללה מרובה מחברתה. כי כל עוד שהולך השפע מתמעט כחו, כענין הספיחים שיש להם כח חזק ,וספיחו ספחים שהוא השיחים הוא יותר מעט, וכל עוד שהולך הוא מתמעט. ולכן עיקר כוונת הרשב"י בחבור ספר הזוהר היה לזה. להיות השכינה בגלות באפס שפע באין תומך ואין עוזר - רצה לייחדה עם הת"ת ייחוד מועט על ידי חיבור זה במה שיהיה הוא עם חבריו עוסקים בסוד. וכמו{{הערה|נלע"ד שיש להוסיף כאן מלת "כן". "וכמו כן וכולי". וצע"ע - ויקיעורך}} כל מי שזוכה לעסוק בזה החיבור הוא גורם לייחד קב"ה ושכינתיה ע"י היסוד שהוא סוד {{גמט דגש|רז}} דהיינו {{גמט דגש|אור}}. וגם על ידי החיבור הזה הוא ביטול הקליפות וקללות הגלות והשבתת קטרוגם שהן לוחמות בכל עת ובכל שעה נגד השם ונגד שכינתו, ונגד בניה ישראל הנתונים בגלות בין האומות הנקרא {{צ|חיוון בישין ודובין דאכלין ענא}} שהם ישראל כאומרו {{צ|ואתנה צאני וגו'}} {{ממ|יחזקאל|לד|יז}}. ועסק התורה יקרא {{צ|הקלע והחרב והרומח}}, והם בחינת הסודות להצילם מרעתם בחיבור הזה, כמ"ש בס' התיקונים דף ע"ג ע"ב על פסוק {{צ|ורוח אלהים מרחפת על פני המים}} {{ממ|בראשית|א|ב}}: : מאי {{צ|ורוח}}? אלא בודאי בזמנא דשכינתא נחתת בגלותא - האי רוח נשיב על אינון דמתעסקים באורייתא, בגין [ד?]שכינתא אשתכח בינייהו. והאי רוח איתעביד קלא ויימא הכי: {{צ|אינון דמיכין ושינתא בחוריהון, סתימין דעיינין, אטימין דלבא - קומו ואתערו לגבי שכינתא! דאית לכון לבא בלא סכלתנו למנדע בה ואיהו בינייכו!}}. ורזא דמלה {{ממ|ישעיה|מ|ו}} {{צ|קול אומר קרא}} כגון {{צ|קרא נא היש עונך ואל מי מקדושים תפנה}} {{ממ|איוב|ה|א}}. והיא אמרת {{צ|מה אקרא כל הבשר חציר}} - כלא אינון כבעירין דאכלין חציר, {{צ|וכל חסדו כציץ השדה}} - וכל חסד דעבדין - לגרמייהו עבדין! ואפילו כל אינון דמשתדלין באורייתא - כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין! בההוא זמנא {{צ|ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב}} {{ממ|תהלים|עח|לט}}. ודא איהו רוחא דמשיח. : ווי לון מאן דגרמין דיזיל ליה מן עלמא ולא ישוב לעלמא! דאלין אינון דעבדין לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה דגרמין דאסתלק נביעו דחכמה דאיהו '''י'''' מינה, ואשתארת '''ב'''' יבישא.{{ש}} ווי לון דגרמין עניותא ואורך גלותא וחרבה וביזה והרג ואבדן בעלמא! והאי רוח דאסתלק איהו רוח דמשיח וגו'. וכן בכמה מאמרים אחרים בתיקונים ובזוהר . כללו של דבר שכל המתעסק בספר הזוהר ניצול מכל הנזכר לעיל ועושה תקון גדול לשכינה בגלות הזה. והספר הזה עתיד להגלות כל סודותיו בימי מלכא משיחא כדי ליתן סעד לשכינה כנזכר. והנה כל אותם שיזכו אליו יזכו לגאולה בעזרת האל יתברך: ===יניקת שבעים שרים מארץ ישראל=== ועתה נבאר יניקת {{גמט דגש|ע'}} שרים מארץ ישראל איך היא, ושליטתם. דע כי הנה '''לילי"ת''' נקראת 'אימא דערב רב'. וערב רב נקראים {{צ|ע' שרים ערבוביא בישא}}, שלילי"ת הרשעה הולידה אותם מיחוד '''סמא"ל'''. והם בשפל כל מדרגות החיצונים, למטה מכל ההיכלות. הם {{גמט דגש|ע'}} ניצוצות. כדרך שהקדושה נבראת 'בת שבע' 'בת שבעים' - כך בחיצונים לילי"ת נקראת 'בת שבע' היכלות החיצונים שהיא 'בת שבעים' אומות כנגד שבעים שרים. ואין שום שר כנגד ארץ ישראל, שהרי אין להם חלק בארץ. אמנם בחוצה לארץ ממש נתנה להם שליטתם. וצריך לידע שיש ארבע מאות פרסה בארץ ישראל שאין שר ולא חצוני שולט בו כלל, אלא יש בגבולה סביב קליפה קדושה שנקראת {{צ|פרוכתא קלישא וקשה}}. שצדה מבחוץ היא טמאה, וצדה מבפנים היא טהורה. כקליפת האילן - שצדו מבחוץ הוא פגום, וצדו מבפנים הוא נאה ונאות לערך האילן. וכן קליפת האגוז וכן בעלי קליפין - מבחוץ קשים לשמור, ומבפנים נאה ונאות לערך המוח הפנימי. והנה דע שכנגד ד' מאות פרסה של מטה הנזכר לעיל יש למעלה חלון אחד מרובע, והוא צר מלמעלה ורחב מלמטה. * ושיעורו מלמעלה {{גמט דגש|ת"ק}} אמה על {{גמט דגש|ת"ק}} אמה כשיעור בית המקדש, כי בית המקדש כולו נתון תחת החלון. * ובאמצעית עוביו של חלון הכיפה היא כשיעור עה"ק ירושלם ת"ו. * ושיעור כמות החלון למטה הוא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, כשיעור כל ארץ ישראל, וכל ארץ ישראל תחתיו. וכשהיה יורד השפע מלמעלה דרך צינור מלכות של י' ספירות דעולם העשייה - היה יורד אז דרך ישרה עד חלון הכיפה הנזכר ויורד על בית המקדש, ובית המקדש יתפשט על כל ארץ ישראל. וכשרבו הפריצים בבית ראשון מהבל דברי לשון הרע ונבלות פה גרם העון ונתגשם אותו הבל ונתעבה ונעשה דמות ענף עב, והתחיל להסגר מעט מעט סביבות שפתי החלון - עד שביום ט' באב נסגר כלו ונפסק השפע ונחרב הבית. ותכף ומיד לאחר שנחרב הבית פתח הקב"ה את החלון, ואז הוריד את עולם האופנים וצמצם מלכות של עולם האופנים בתוך החלון כדי שלא יסגר עוד. ולעולם פתח זה לא יסתם אלא דווקא בעת החרבן שנתנה רשות אל החיצונים ליכנס לארץ ולהחריב הבית כנזכר. ומיד נתגרשו משם. ויש כסוי ומסך פרוכת פרוסה סביב לארץ ישראל שהיא שומרת הגבולים האלו שלא תתפשט הקליפה, ומגרשת כל זר מתוכה. ואפילו ארץ ישראל חרבה ושממה מפעולות החיצונית הזאת שהוא בעת החורבן - עכ"ז אינה שולטת בארץ ישראל. אלא החריבה ונתגרשה ועמדה ארץ ישראל אפילו בעת חורבנה נקיה וברה מאין זר בתוכה. והנה מה שהיה שעור ארץ ישראל ת' פרסה על ת' פרסה - עתה בעת חורבנה לא נשאר אלא מאה פרסה על מאה פרסה שהוא חצי חלק שמיני. וכל מקום דשן ושמן - נקמט ונתכווץ. וזה כדי לרצות את שבתותיה כנגד שבעים שמיטות שבטלו. ולא נשאר ממנה אלא הטרשין שבה. ואפילו שזורעין בטרשין שבה - כמאן דליתא דמי. והנה דרך אותה קליפה קלישה הנזכר לעיל - שהוא גדר מעכבת שלא יכנסו החיצונים לגבול ארץ ישראל כלל אפילו בזמן חורבנה כנזכר - הוא פתח משוך עד היכל {{צ|לבנת הספיר}} {{ממ|שמות|כד|י}} כדי שלא ישלטו בארץ ישראל שום שר וחיצוני. רק אם ישליטוהו ברשע ע"י כישוף וע"ז ועבירות - שאין זה מן הנאות אלא מצד הבחירה הרעה לרשעים שיוכלו לעשות כרצונם. אבל לא שתשלוט הקליפה. {{ש}} ובזה נבין אומרם {{צ|לא גושמה ביום זעם}} {{ממ|יחזקאל|כב|כד}} - שבאו המים הטמאים מי המבול מי המרים המאררים שהם הקליפות ונכנסו בארץ. לא שגושמו בארץ - שאין כחם שם . ובעת חרבן בית המקדש פרץ הקב"ה גדר הקליפה ומסך המבדיל ונכנסו והחריבו בית המקדש, וחזרו להם ונסתמה הפרצה. וכן פי' הרשב"י בזוהר פ' תרומה ע"ש. ודרך זה הוא סוד השכינה בארץ ישראל. כי ימשיך אור רוחני, אויר ארץ ישראל הטהור. שאין אוירה מהחיצונים כאויר חוץ לארץ, אלא אוירה מפתח היכל לבנת הספיר הפתוח עליה, ומוריד אויר טהור מחכים ודאי בסוד השכינה הנקראת 'חכמה'. וענין זה תלוי בקדושת הארץ. והיינו שפירשו בזוהר לך לך{{הערה|מצאתי אולי {{ממ זהר|א|עח|א}} - ויקיעורך}} שעמד אברהם על שליטת הארץ הקדושה ולא היה יכול לרדת לעומקה, ושפט באצטורולוגין שלו כל שרי המקומות וירד לעומקן, ובארץ ישראל לא השיג. עד שאמר לו הקב"ה {{צ|אל הארץ אשר אראך}} {{ממ|בראשית|יב|א}} כמו שאמרו רז"ל, ושם תשיג שליטת הארץ. וכן השיג בנבואה. אבל נשאר לנו לבאר דהא אילנא דמותא שלטא בליליא אפילו בארץ ישראל או אפילו ח"ו בעת רעתן או בעת הדבר בר מינן וכיוצא, שנאמר {{ממ|משלי|כב|ג}} {{צ|ערום ראה רעה ונסתר}}. והנה הענין הזה יהיה כי לצד צפון של מחיצות אלו יש נקב אחד לצד הקליפות. וזה הנקב הוא סמוך לפתח היכל לבנת הספיר. ודרך אותו נקב הוא התפשטות הקליפות בארץ ישראל בלילה. שנתן רשות להתפשט - אבל לא כולם, אלא אותם של סוד שליטת הלילה. ונקב זה נקרא {{צ|נוקבא דתהומא רבא}} כמ"ש, והוא פתח כניסה אל החיצונים אל האויר הטהור הזה לבא אל פתח ההיכל להיות שם - {{צ|לפתח חטאת רובץ}} {{ממ|בראשית|ד|ז}} להתעלות שם. ולכך כנגד ההיכלות מבחוץ - שם הקליפות נאחזות, והן כעין קליפת האגוז. שהרי ד' מוחין הם ד' חיות הקודש, והקליפה נאחזת מבחוץ - דהיינו שסוד אותה הקדושה היא משפעת אל החיצונים האלו. ובהכרח יש להם מדרגות על מדרגות משתלשלות משם ויונקות על יד"ו - דהיינו שיש לכל ההיכלות ערוה מבחוץ דהיינו החיצוניות הנדבקת שם. ולזה לצד צפונה הוא פתוח - שדרך אותו הפתח יוצא מתחומה ונכנסת. וזה סוד {{צ|ויבא גם השטן בתוכם}} {{ממ|איוב|א|ו}}. והיינו נמי שליטת החיצוני בארץ לכל שליחות שבעולם. וכן כל איזו חלק הניתן לחיצונים כגון עשן המערכה ואברים ופדרים המתאכלים כל הלילה - היה נוטה ממש לצד צפוני של ארץ ישראל. ודרך אותו הנקב אשר שם היה יוצא אליהם ונתן להם, שנאמר {{צ|בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל}} {{ממ|בראשית|מט|כז}}. ודרך אותו נקב הוא דחיית הרשעים בין הקליפות, וגם כניסת כל הרשעים לגיהנם. וכל הנדחה - דרך אותו נקב הוא ידחה. ועל אותו נקב התפלל דוד {{צ|וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ}} {{ממ|תהילים|סט|טז}}. שח"ו כשידחה הרשע דרך אותו הנקב ויסתם פיו עליו והוא יורד לגיהנם אל בין הקליפות - נוח לו שלא נברא, כי הם שולטות עליו כשכיר יומו. {{ש}} ועל נקב זה נאמר {{צ|ובאר צרה נכריה}} {{ממ|משלי|כג|כז}}. {{ש}} ועליו נאמר {{צ|אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס {{תיקון גירסה|בל|אל}} יתמכו בו}} {{ממ|משלי|כח|יז}}. והיינו גיהנם רוחני. ויורד מדרגה אחר מדריגה עד למטה. {{ש}} ועל זה הנקב נאמר {{צ|מצפון תפתח הרעה}} {{ממ|ירמיהו|א|יד}} - שנפתח הנקב כפרצה ופרצו פרץ כל הגוים אשר סביבותיה. ואח"כ סתם הקב"ה הפרצות ונשאר הדבר כמו שהיה. והנה עתה תבין שבזה הפסוק {{צ|אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים}} {{ממ|בראשית|כח|יז}} - כי פתח היכל לבנת הספיר יש בו מדריגות כעין גלדי בצלים. הנקודה האמצעית של מלכות דאצילות היא קודש קדשים, ומשם יורד השפע עד היכל לבנת הספיר ביצירה השורה על ארץ ישראל. והכל נבאר בעזרת השם יתברך בסוד המשנה של {{צ|עשר קדושות}}. ואחר כך סובב עזרות ולשכות. ואחר כך סובב הר הבית. ואחר כך סובב ירושלם. ואח"כ סובב ארץ ישראל. ואח"כ חוץ לארץ שהוא משכן השרים{{הערה|כך מובא בדפוס וינציא. ויתכן כי יש ספרים אחרים שגורסים "משכן ע' שרים"}}. ובארץ ישראל תתפשט ותשתרבב השכינה דרך ד' מאות פרסה אלו ותשכון קדושתה בארץ ישראל, ובירושלם מדרגו' קדושה יותר, והר הבית יותר כמשרז"ל {{צ|עשר קדושות נתקדשה ארץ ישראל}}. והיינו שכינה שוכנת בתחתונים ואינה מתלבשת בחיצונים כלל. ואפילו עתה בגלות - מכל מקום {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}}. וזה יובן ממה שמביא הזוהר בפרשת שמות {{ממ זהר|ב|יד|א}}, וזה לשונו: {{ש}} {{צ|ברח דודי ודמה לך לצבי וגו'}} אין חיה בעולם עושה כמו הצבי או כעופר האיילים. בזמן שהוא בורח - הולך מעט מעט ומחזיר את ראשו למקום שיצא ממנו, ולעולם תמיד הוא מחזיר את ראשו לאחוריו. כך אמר ישראל: רבש"ע! אם אנו גורמים שתסתלק מביננו - יהי רצון שתברח כמו הצבי או כמו עופר האיילים שהוא בורח ומחזיר את ראשו למקום שהניח. עכ"ל. והנה עתה בגלות אעפ"י שנסתלק הקב"ה מירושלם ומארץ ישראל למעלה למעלה - מ"מ הוא מחזיר ראשו למקום שהיה שם בירושלם עיר הקדש כדי להשפיע בה תמיד. וזהו סוד הפסוק {{צ|עיני יהוה אלהיך בה מראשית השנה..}} {{ממ|דברים|יא|יב}}. וצריך להבין למה אמר דווקא {{צ|עיני}}? הוה ליה למימר "יהוה אלהיך" בלבד? ולמה מדייק דווקא {{צ|עיני}} ולא תואר אחר?{{ש}} הטעם הוא שזה הפסוק הוא מרמז על הגלות כשמסתלקת השכינה למעלה היא מהפכת הפנים בלבד ומסתכלת בעיניה בה. ולא בעצם קדושתה - כי היא מסתלקת תמיד למעלה, אבל העינים מסתכלים תמיד למטה בירושלים. ולכן נקרא {{צ|ארץ הצבי}} שהיא דומה לצבי. ועתה ישפוט המעיין בשכלו - כי אחר שישראל ידעו בבירור עניינים אלו על מתכונתם כשבא נבוכדנצר ונכנס דרך פתח הצפון והגלה החרש והמסגר בבלה - מה היתה כוונתם בחשבם שהם טבועים בבור תחתיות - {{צ|תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ}} {{ממ|תהילים|סט|טז}}. כמה נתייאשו מן הרחמים וכמה היה לבם חרד וכמעט נדחה מן האמת ח"ו כדפירש בזוהר. עד שהוצרך הנביא לבשרם {{צ|ואני בתוך הגולה}} {{ממ|יחזקאל|א|א}} - בעמקי הקליפות. וכמה יצא לבם באומרם "''איה תעלנה תפלותינו? איה יתקשר הבל פה תורתינו?''". עד שנתבשרו ואמר {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}}. ממש פתח הקב"ה פתחי הרקיעים ואמר "''דעו לכם כי ממש כמו שאני בארץ ישראל כך אני יצאתי עמכם בחו"ל! ותפלותיכם ומצותיכם ונשמותיכם באות אלי מפני שאני יצאתי בגלות עמכם. ורקיעים אלו הם עליכם כאותם הרקיעים שהם על ארץ ישראל''". ואז בטחו ישראל בהקב"ה והתנחמו מאבלותם. האמנם דרך רדתה היא - כי תצא ניצוץ השכינה עם כל חייליה ומרכבותיה. דווקא ניצוץ - כי עיקר השכינה היא בארץ ישראל. אמנם דרך פריצות תפרוץ פרץ ותצא אל ארבע רוחות השמים מקום אשר נפוצו שם ישראל. וא"ת אם כן נתבלבלו כל המעלות ח"ו!? {{ש}} אמנם דרך הפרצה הזאת נבאר שאינה כפרצת החיצונים כשנכנס לארץ שאותה פרצה היה בלבול המעלות וחרבן בית המקדש וכבר נסתמה כנזכר לעיל. אמנם פרצה זו שפרצה השכינה היה ממש כדרך פתח היכל לבנת הספיר לרדת לעולם התחתון לארץ ישראל. כן ממש פרצה פרץ הקדושה בקליפות ונתלבשה בלבושיה וירדה לבבל ולעילם ולכל המקומות. כאמרו {{צ|למענכם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה}} {{ממ|ישעיה|מג|יד}}. ואפילו אם איש אחד פרטי עובד השם בגלותו - שכינה עמו, כמ"ש {{צ|אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וגומר}} {{ממ|דברים|ל|ד}} - משם דייק ששם השכינה עמך אפילו ליחיד. אמנם הפרצה תהיה כי כמו שיש מחוזות וגבול לפרצה זו שהם ת' פרסה של ארץ ישראל שהשכינה אשתרבב ותכנס למטה -- כן דרך הגבול הזה הישר נוכח שער היכל לבנת הספיר! באלכסון תשתרבב שכינה ותתלבש בסוד היכליה וחייליה הרוחנים שאינם מצד עצמה בעלי מקום, אמנם המקום יוחס אליה מצדינו שאנו בעלי מקום. תשכון שכינה במקום זולת מקום כנזכר לעיל. הנה השכינה תשתרבב ותתפשט דרך אלכסון אל תוך אותו השר שבחוץ לארץ ואל אותו הגבול. ויעשה לו מהלך ושביל ותתפשט שם. והיינו {{צ|נפתחו השמים}} - שהיו נגדיים לגולה. {{צ|ואראה מראות אלהים}} - היא השכינה שירדה שם, והיינו דרך ירידתה. וא"ת אם כן לפי דברי אלה - ארץ ישראל וחוץ לארץ בימי הגולה הם שוים!? ואין זכות עתה למי שידור בארץ ישראל ולא תועלת ח"ו!? כבר פירשו רז"ל ואמרו {{ממ|כתובות|קיא|א}} {{צ|אינו דומה קולטתו בחיק אמו וגו'}}! ועתה נבאר האיך תעמוד שם השכינה ובזה יתוקן הכל.{{ש}} הענין הוא כי שכינה שורה בארץ ישראל בלי אמצעי, אלא כדפרישית בסוד 'פתח היכל לבנת הספיר' קדושה מתלבשת בקדושה זו פנימית לזו שוכנת בארץ ישראל ממש. ובקדשי קדשים שוכנת מדריגה העשירית בלי לבוש. וזהו סוד הפסוק {{צ|כי בנה יהוה ציון נראה בכבודו}} {{ממ|תהילים|קב|יז}} ובעצמו בלי לבוש. וזהו ר"ת {{צ|'''ב''''נה '''י''''הוה '''צ''''יון}} - הוא '''צב"י''' - כי את ציון בנה ה' כדי להראות כבודו בלי לבוש. וכן בעזרות ג"כ{{הערה|היה נראה להגיה י"ס דהיינו עשר ספירות - ויקיעורך}} מדריגות הקדושה בלי לבוש. ובארץ ישראל בלי לבוש. ואז ממש שוכנים באויר הטהור. אמנם בחוץ לארץ ח"ו שתרד כך השכינה - שעל זה נאמר {{צ|אני יהוה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}} {{ממ|ישעיה|מב|ח}} - אם כן היאך תתפשט השכינה שיהנו ממנה הקליפות ח"ו להיות בניה עזובים שם באויר הטמא?! אי אפשר! אלא תתפשט ניצוצה עד מקום שישראל שורים ותתלבש בלבושי הקדושה בתוך החיצונים. דהיינו מתלבש ניצוץ שלה בחוץ לארץ בשר ההוא שישראל תחת ידו בסוד {{צ|מלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהילים|קג|יט}}. דהיינו י' ספירותיה מתלבשים בעשר קליפין לאכפייא לון כדי שלא יוכלו להרע לישראל. והיינו כענין השמש שהוא בשמים וניצוץ אורו למטה בארץ. וכן גם כן שכינה עיקרה בארץ ישראל וניצוצה למטה בחוץ לארץ עם ישראל לשמרם. והיינו דקאמר יחזקאל {{צ|ואני בתוך הגולה}} - לא עצמותה ממש, אלא ניצוץ אורה. לפיכך {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}} - מכלל שהיא למעלה בשמים וניצוצה למטה בחוץ לארץ מתלבש בשר, כדרך שמתלבש משך רוחב גבול ארץ ישראל. שאותם המחיצות הם {{צ|רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת ונוגה לו}} {{ממ|יחזקאל|א|ד}}: והנה הסובב פנימה לגבולי ארץ ישראל הוא אור נוגה זה, והוא מתפשט מפתח היכל לבנת הספיר עד סוף תחומי ארץ ישראל. ואין בארץ ישראל 'רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת', אלא גבוליה {{צ|נוגה לו סביב ומתוכה כעין חשמל}}. לכך כולה ראויה לנבואה ואוירה הוא טהור המחכים. וחוצה לנוגה הוא חוצה לארץ - סובב ענן גדול ואש מתלקחת. וחוצה להם רוח סערה. שהרי הנביא בארץ ישראל לא הוצרך לעבור דרך אלו הקליפות אלא מיד נוגה לו וצופה בחשמל. וכן פי' ישעיה {{צ|בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את יהוה}} {{ממ|ישעיה|ו|א}} - ר"ל שראה נקודה אמצעית יושב על כסא רם ונשא וגומר. אמנם בחוץ לארץ יש בין ישראל לאביהם שבשמים מחיצות של ברזל, דהיינו שאמר יחזקאל {{צ|ואראה והנה רוח סערה וגומר}}. דהיינו השכינה שהוא המוח המתלבשת בחשמל. ועליו {{צ|נוגה לו סביב ועליה אש מתלקחת ועליה ענן גדול ועליה רוח סערה}}: והנה המת בארץ ישראל - קולטתו בחיק אמו בתוך הנוגה. ואם רעה תתגרש. ואם טובה תתקבל. והרשעים צריכים להנער ממנה. אמנם בחוץ לארץ הוא להפך - כי הרשעים מאליהם נשארים בחוץ, והצדיקים יפתח להם פתח ויקרעו החשך ענן וערפל (שהם ג' קליפות) ויכנסו בתוכם. וזהו שאין בשום נבואות שום נביא מעלות אלו אלא בנבואת אליהו בחורב שנאמר {{צ|והנה רוח...רעש...אש}} - ג' קליפות. ואח"כ {{צ|קול דממה דקה}} (שם יב) שהוא המוח, מפני שהיה בחו"ל. וכן יחזקאל. אמנם שאר נביאי ארץ ישראל רואים ושומעים מיד את הקול. והיינו שאנו אומרים ששכינה תתלבש בשר ההוא שישראל יושבים בו. ובעוד ששכינה מתלבשת בשרים החיצונים להשפיעם אזי היא אומרת {{ממ|שיר|א|ו}} {{צ|שמוני נוטרה}} את הקליפות, שהם {{צ|הכרמים}} והשרים. ו{{צ|כרמי שלי}} של ארץ ישראל ועם קדוש - {{צ|לא נטרתי}}. וזהו רמז הפסוק {{צ|כי כרם '''י''''הוה '''צ''''באות '''ב''''ית ישראל}} {{ממ|ישעיה|ה|ז}} - ר"ת '''צב"י''' - להורות שארץ ישראל וישראל נקראים 'כרם של הקב"ה'. וזהו שכתוב {{צ|כרמי שלי לא נטרתי}}. ואין יחוד כלל. כי אחר שהשכינה נפרדה מהספירות - כל הספירות הם בלתי שלימות. כי אין אור הא"ס מתגלה בהם בתוספת האור יותר על כדי חיותם. כי אין הכתר משפיע אורו אלא בהיות חכמה ובינה (שהם הכסא שלו) בייחודם. והם אינם מתייחדים אלא ביחוד התפארת ומלכות. ובגלות היא נטרדת מכל יחודה וטובותיה, ואין בה אור כלל על ידי היחוד. אמנם נמשך אליה על ידי תפלותינו ומצותינו סעד וסמך מעט כדפירש בזוהר בפסוק {{צ|אם בחקתי}} {{ממ|ויקרא|כו|ג}}. וזה יהיה הענין הנזכר אפילו ליושבי ארץ ישראל, שאנו בחיק האם ובסדר הנכון אל המדרגות. שאפילו שחרב מקדשנו - לא שלטה הקליפה בארץ ישראל אלא עד תשלום החרבן בלבד כנזכר, ואח"כ תכף נסעה. ואלו הגוים יושבי הארץ - אינם דוחים השכינה ממנה בחורבנה, אלא תמיד היא עומדת בכותל מערבי. כי מעשי הגוים ועבירותיהם אינם פוגמים בה רק שהוא חלול שמו בגלות. ואנחנו עומדים בחיק האם והיא בוכה עמנו ומנשקת עפר משכנה כדפי' בזוהר איכה. והנה ענין נוקבא דתהומא רבא והיכל לבנת הספיר הוא יום ולילה. כי ביום יסתם נוקבא דתהומא רבא, ו{{צ|תזרח השמש יאספון ואל מעונותם וגו'}} {{ממ|תהילים|קד|כב}} - ואז יצא ההוא דאיתמר ביה דמות האדם לפעלו. והיא הקדושה. ובלילה יסתם פתח היכל לבנת הספיר ויפתח פומא דתהומא רבה . ואז {{צ|בו תרמוש כל חיתו יער}}, ויתפשטו החיצונים בעולם. וכל העולם טועמים טעם מיתה, והרשות ניתנה להם לינק מהקדושה דרך קליפת נוגה, אבל לא מפנימיות הקדושה עצמה ח"ו. והנה הג' קליפות אחרות שהם ג' קליפות האגוז הקשות - הנה הקליפה הנקראת {{צ|אש מתלקחת}} יש בה ע' ענפים הנכללות בהם ע' שרים, והם תחתונים למטה ושולטים למעלה מגלגלי העולם. והם מחלקים העולם לע' חלקים, ע' גבולי האומות, כל אחד ואחד ממש מכוון ממשלתו כנגד אומתו כמו שביארנו לעיל באמרו {{צ|יצב גבלת עמים}} {{ממ|דברים|לב|ח}}. והם שואבים מבחינת שורשם ואחדותם כאחד מקליפת אש מתלקחת האוחזת ע' ענפים ונעשים בה כולם כאחד. ובחינה זו עולה ומסתלקת מבחינה אל בחינה עד הנוגה, והיא מקבלת הנשמות מסוד הקליפות ונותנת לע' שרים. וכן ג"כ השפע הוא משפעת לשרים והשרים לרקיעים המכוונים כנגד כל חלק וחלק שכנגד גבול האומה. והנה מיום שחלק ה' גבולות עמים אזי אין אותה קליפה ({{קטן|שהיא שורש לשריהם כנודע}}) נוטלת נשמות קדושות מלמעלה מאוצר הקודש כלל, אלא שיש ברשות לבד נפש הבהמית מזיווג סמא"ל ובת זוגו שרי הקליפות. ומיחודם עושים נפשות טמאות לשרים, ונותנים ומשפיעים להם, והם שורצים שרץ נפש חיה טמאה לרוב. ולפעמים יש נוחלים משם נשמות בעם ה', דהיינו ערב רב אשר בין קדושי ישראל. ומהם פריצי ישראל. והכל מצדינו. שאלמלא היו הכשרים מזדווגים בכשרות לא היתה החיצוניות נכנסת שם. ונחזור למה שפירשנו ש{{גמט דגש|ע'}} שרים הם סביבות ירושלם. {{ש}} ובזה תבין הפסוק {{צ|זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה}} {{ממ|יחזקאל|ה|ה}}. {{ש}} והענין כי הנה הרקיעים שאנחנו רואים בעינינו הם עשרה עגולים שבראש מלכות דעשיה, ובאמצע החלל שלהם מתפשט קו היושר של מלכות דעשיה דרך אמצע החלל והוא בגן עדן הארץ. ועל גבי הקו הזה הוא 'העור' כנודע. ועל גבי העור הם הקליפין. וסביבותיהם הם הלבושים דמלכות דעשיה עם אורותיהם המקיפים. וסביבותיהם הם הרקיעים כנודע באורך בדרושי האר"י זלה"ה. וזהו ענין {{צ|זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות}} - כי מלכות דעשיה הנקרא {{צ|ירושלם}} - סביבותיה הקליפות שהם הע' שרים כנזכר. וקו זה נמשך עד הקרקע. ונמצא כי אמצעות הקרקע הוא גן עדן הארץ, והוא חומר זך מאד וקדוש. וסביבותיו הוא הארץ הזאת - חומרית מאד, ששם שליטת הקליפות. ובה שמרי הקליפות הגסות שאין גסות גדול מהם, והוא תכלית הבירור והעכירות. כי כמו שגן עדן הארץ הוא תכלית הגסות והעביות של העולמות וההיכלות העליונים דקדושה -- כן הארץ הזו היא תכלית גסות ועביות הקליפות. ולכן כל מעשה העולם הזה הם קשים ורעים, והרשעים גוברים בו, בסוד {{צ|יש הבל אשר נעשה על הארץ}} {{ממ|קהלת|ח|יד}} - {{צ|הארץ}} דווקא שהיא ארץ הזאת. והנה צריך לדקדק - היאך הם עשרה רקיעים - והלא רז"ל לא פירשו כי אם שבעה רקיעים? {{ש}} והענין זה הוא כמו שבעה היכלות - שהשלשה ראשונות נחשבות כאחד, והשנים אחרונות גם כן נחשבות כאחד. דהיינו '''כתר חכמה בינה''' - הוא היכל קדש קדשים, ואח"כ הם חמשה היכלות שהם '''חסד גבורה תפארת נצח הוד''', ו'''יסוד והמלכות''' הוא {{צ|היכל לבנת הספיר}}. הרי הם עשר ספירות וז' היכלות. כך בכאן הם עשרה רקיעים פרטיים וז' רקיעים בכללות. והנה הרקיע העשירי הוא קודש, והוא כתר של מלכות דעשיה. והוא נותן חיות וכח לרקיע תשיעי שיוכל לסבב כל הגלגלים ביום אחד. והרקיע הט' נקרא 'גלגל יומי'. ואין בו כוכבים כלל. והוא חכמה של מלכות דעשיה. וזהו סוד {{ממ|תהילים|קד|כד}} {{צ|כולם בחכמה עשיתה}} - בבינה. ר"ל שכל הככבים והמזלות היו כלולים בכח בחכמה, ואח"כ בהתחברות החכמה בבינה נעשה שם הכל בפועל. והוא בתוך הרקיע שמיני דתמן קבועים כוכבים ומזלות, שהם ששים רבוא מספר שנים עשר שבטי י"ה. ומשם יורדות נשמות כל ישראל כמו שמביא בפרקי היכלות דרבי ישמעאל כהן גדול על פסוק {{צ|ונוצצים כעין נחשת קלל}} {{ממ|יחזקאל|א|ז}}. כי {{צ|נוצצים הוא}} לשון 'ניצוצות', כי כשהקב"ה מכה בחיות הקדש שנוסעים עם המרכבה אז יוצאים מהם ניצוצות. ומטטרו"ן שר הפנים לוקח אותם ומתקן מהם נרות. ומנורה אחת תלויה לפני הקב"ה, וכל שעה עומדים עליה נרות המתוקנים מן הניצוצות. ואח"כ העודפים על הנרות - מתקן מהם כוכבים ושמר אותם. וכשיצא תינוק נער ממעי אמו - אז הולך מטטרו"ן ומתקן לו כוכב ונותן לו כדי להאיר לנשמתו. ואותו כוכב יחיה בעוד שהאדם קיים בעולם הזה. ונלע"ד שזה סוד הפסוק {{ממ|משלי|כ|כז}} {{צ|נר יהוה}} - ממה שנעשה נרו לפני ה' - הוא גם כן נר ל{{צ|נשמת אדם}}.{{ש}} וזהו גם כן {{צ|בהלו נרו עלי ראשי}} {{ממ|איוב|כט|ג}} שאמרו רז"ל שנר דולק על ראשו במעי אמו - הוא זה הנר של הכוכב הנזכר לעיל. כלל העולה שברקיע השמיני שם הכוכבים ונשמות ישראל. ונקרא 'בינה דמלכות דעשיה'. {{ש}} ושם מאירים ניצוצות החסדים שהם נקראים 'כוכבים'. גם ניצוצות הגבורות שנקרא 'מזלות'. וכנודע בדרושי האר"י זלה"ה שיסוד דבינה נקרא {{צ|רקיע}} שבו חמה ולבנה ({{קטן|שהם זעיר ונוקביה}}) וכוכבים ומזלות כנזכר. והם י"ב מזלות '''טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד'''. ושלשה רקיעים אלו נחשבים לאחד כנזכר בבחינת ההיכלות, ונקראים {{צ|קדש הקדשים}}. {{ש}} והשבעה רקיעים תחתיהם - שם ז' כוכבי לכת '''שצ"ם חנכ"ל''', שהם שבעה תחתונות של מלכות דעשיה '''חג"ת נהי"ם''', שבהם ז' כוכבי לכת ({{קטן|שהם שבעה חסדים שמאירים בתוכם כנודע}}). {{ש}} והשנים תחתונים נחשבים גם כן לאחד. ובאלו הז' רקיעים הם נשמות {{גמט דגש|ע'}} אומות - {{גמט דגש|י'}} אומות תחת כל כוכב. והי"ב מזלות משפיעים להם. ובכל רקיע ורקיע יש שוטר ומושל ממונה להיות תחת ממשלתו. ותחת גלגל הלבנה - אחרון שבכולם - יש רקיע חלק שאינו משמש כלום, ושם נשמות השדים ורוחין ולילין - איש כפי מצבו. וגופם נעשה בארץ בשבעה מדורות שתחת הארץ הנקרא {{צ|תבל}}. ויש להם מדריגות בד' יסודות '''אש רוח מים עפר'''. כי יש מהם מאש ויש מרוח ונקראים {{צ|רוחין}}. ויש במים ובעפר ונקראים {{צ|שדים ומזיקים}}. ועל כל כת יש עליהם ממונים ומלאכים הכופים אותם לעשות רצונם, ומשפיעים ונשפעים מצד הגבוהים עליהם - עד מקום הקדושה שבז' רקיעים; {{צ|כי גבוה מעל גבוה שומר}} {{ממ|קהלת|ה|ז}} עד כסא הכבוד. וכשיוצא גזירה טובה או רעה ח"ו - הכרוז מכריז בכל רקיע ורקיע, וזה אומר לזה עד מקום הד' יסודות, ומשם יודעים השדים העתידות. ואפילו הממונים על העופות מכריזים. ומשם - {{צ|עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר}} {{ממ|קהלת|י|כ}}. ===מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא=== '''מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא''' דע כי כל חלק וחלק מהארץ נתן לאומה המתייחסת אל החלק ההוא. וזהו שכתוב {{צ|כי לבני לוט נתתי את ער ירושה}} {{ממ|דברים|ב|ט}}. ממש מתייחס לבני לוט הוא ער. וכן לעשו הר שעיר. וכן פירשו רז"ל {{צ|הוא אדום וארצו אדומה}} - מורה שממש יחס הארץ לפי האומה השוכנת בה. והטעם, כי השר השולט על האומה גם כן יש לו יחס להשפיע בחלק הארץ ההיא. וכן הנשמות ההם הם מחלק הקליפה שמתייחסת לאותו עפר החיצוני. בענין שהם שלשה יחסים: יחס האומה, ויחס הארץ, ויחס השר בנשמות ובהשגחה. וזהו סוד {{צ|לשמרך מ'''אשה''' '''זרה''' מנכריה}} - ראשי תיבות '''א''''ומה '''ש''''ר '''ה''''ארץ. שכל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד עבודה '''זרה''' כמו שנבאר לקמן. וכן ענין זה ממש לישראל בארץ ישראל, ונשמתם ותורתם ואלהיהם. כי ארץ ישראל הוא עפר קדוש, והעם היושב בה - עם קדוש, ונשמתם קדושה, ותורתם קדושה, ואלהיהם קדוש - שהוא השר של ישראל. ולא זה בלבד אלא כמו שארץ ישראל אין לה יחוס ברוב מצותיה עם שאר ארצות - כן אין לה יחס התורה עם שאר התורות והחוקים אשר לאומות העולם. ולזה אמר {{צ|ולא תעשו מכל התועבות האלה... כי את כל התועבות.. ולא תקיא אתכם כאשר קאה וגו'}} {{הפניה לפסוקים|ויקרא|יח|כו|כח}}. הנה שהתורה הקדושה וארץ ישראל יש להם יחס יחד, וכן יש לישראל יחס עִם הארץ בלי ספק בשביל יחס נשמתם. והראיה מיחזקאל {{ממ|יחזקאל|מז}} שחלק ארץ ישראל לי"ב שבטים ויחס כל שבט ושבט בגבול אחד. ולפי יחס השבט כן משכנו במה שהוא נגדיי לגבול אשר שם אצילות נשמת אותו השבט כדי שיהיה שופע עליו. {{ש}} וכן המצות הנעשות בארץ עולות ומקשטות כל גבול וגבול בסוד נשמת כל שבט ושבט, בענין ששלמות הנשמות בחלקם בארץ ושלמות הארץ בחלק הנשמות המגיע אליה נגדייות אל מציאותה{{הערה|אולי יש להגיה "אל מצוותיה" וצע"ע - ויקיעורך}}. והענין כי גם נקודת ציון אשר היא נקודה שממנה הושתת העולם כנודע - היא מתייחסת אל השכינה בסוד י"ב גבוליה המתפשטים מהנקודה האמצעית. והיינו סוד {{צ|מדות הארץ}} הנזכרים בפסוקי יחזקאל, והמקדש בתוכו. וישראל חוסים תחת שולי כנפיה הנפרשות מלא רוחב הארץ. וכן גם כן כמו שהשכינה אינה בשלימות בעוד שמקום בית המקדש אינו בשלימות על מכונו - כן גם כן השכינה אינה בשלימות כאשר ארץ ישראל אינה בשלימות גבוליה שהוא מנחל מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת, וישראל שוכנים כל אחד ואחד בחלק המגיע לו כפי גורלו האמיתי הנגדיי אל גבולו. כנודע כי עשר ארצות הבטיח האל יתברך לאברהם לתת לזרעו כנגד מדת המלכות המקננת בעשיה שהיא כלולה מעשר. ובימי משה לא הבטיחם על ידו אלא על שבעה ארצות של שבע עממין בלבד, שהם כנגד שבעה ספירות התחתונות. אמנם ארץ {{צ|קני וקניזי וקדמוני}} שהם כנגד שלשה ספירות העליונות - לא הבטיחם, לפי שבזמן הזה אינם פועלים אלא התחתונים. אבל אחר הגאולה האחרונה שיפעלו השלשה עליונות - אז יותן להם כל העשר. והנה נודע כי השבעה עממין הם רמוזים בזעיר ונוקביה דקליפות נוגה. כי זעיר הוא ששה קצוות ונוקביה היא שביעית להם. ולכן נראה לפי עניות דעתי כי הראשי תיבות של ז' עממין שהם '''כ'''נעני '''ח'''תי '''א'''מורי '''פ'''רזי '''ח'''וי '''י'''בוסי '''ג'''רגשי{{הערה|{{גמט דגש|כחאפחיג}}}} - גימטריא {{גמט דגש|סמאל}}, שהוא זעיר דקליפת נגה. ו{{גמט דגש|ארץ כנען}} גימטריה {{גמט דגש|לילית}}, מפני שהיא מקבלת מכל הששה קצוות דדכורא.{{ש}} וגם {{גמט דגש|כנעני חתי אמורי פרזי חוי יבוסי גרגשי}} עם כללות עשר עממין - גימטריא '''ארץ כנען''' באותיות '''נ"ץ''' דמנצפ"ך{{הערה|לא הבנתי את התחשיב, וצע"ע - ויקיעורך}}, להורות שהיא המלכות דקליפה והיא כללות מן העשר ספירות דקליפות נוגה. אבל המלכות דקדושה נקראת {{גמט דגש|ארץ הכנעני}} כמו שאמר הפסוק {{צ|והיה כי יביאך יהוה אל ארץ הכנעני}} {{ממ|שמות|יג|ה}}. <big>(</big> ושמעתי מהחכם השלם '''מוהר"ר זכות נר"ו''' ש{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} גימטריה {{גמט דגש|מלכות}} דקדושה מפני שנתחבר עמה שם {{גמט דגש|י"ה}} בסוד {{צ|אמרתי לא אראה יה [יה]{{הערה|כאן הוספתי את המילה כפי הפסוק אצלנו, ובדפוס לא הופיע - ויקיעורך}} בארץ החיים}} {{ממ|ישעיהו|לח|יא}}. וכן '''י"ה''' במילוי כזה {{גמט דגש|יו"ד וי"ו דל"ת ה"ה ה"ה}} עולה {{גמט דגש|מלכות}} ו{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} - שכל כחה היא משם '''י"ה''' בסוד {{צ|יהוה בחכמה יסד ארץ}}. ולכן '''אויר''' שלה מחכים דאיתגלי בה '''אור י''''. והנה {{גמט דגש|י', יו"ד, יו"ד ו"ו דל"ת}} - הרי {{גמט דגש|מלכות}}. וסוד הוא מ"ש בספר הזהר {{צ|אבא יסד ברתא}}. ואז איהי {{צ|ארץ ישראל}} - ישראל סבא. וכוללת עשר דרגין לקבל י' עממין דאינון {{גמט דגש|כח"ב גג"ת נהי"ם}} העולים {{גמט דגש|ישראל}} - דמתמן אתקדישת בעשר קדושות. והיודע מדרגת חם בן נח - שעליה נאמר {{צ|כל היום {{גמט דגש|דוה}}}} - ישמח ויבין כי נהפך ל{{גמט דגש|הוד}} והדר. פי' כי בהגלו' קרני ה{{גמט דגש|הוד}} דאיהו {{גמט דגש|י"ה}} על ארץ כנען שהיתה {{גמט דגש|דוה}} בנדתה - אז נתקדשה. וזהו סוד {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם '''אודה י"ה'''}}. ולכן דוד שהוא בסוד {{צ|איהי בהוד}} - חבר {{גמט דגש|ק"נ}} הודאות - {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|י"ה}}. ובו חתם ספרו. ועל כל הנזכר בכאן דוק ולא תשכח שנקרא ארץ ישראל בשם {{צ|ארץ הכנעני}} רק בעת גאולת מצרים דאז איתמר {{צ|עזי וזמרת '''י"ה'''}}. {{ש}} עכ"ל. ודברי פי חכם חן <big>)</big> ולכן גם כן כל הששה עממין אחרים כולם נקראים {{צ|ארץ כנען}} על שמה. וגם כמו שאמר האר"י זלה"ה בסוד {{צ|פתורה...'''על''' הנהר}} - שהנקבה היא על הזכר. וזהו {{צ|יותרת '''על''' הכבד}} כנזכר בזוהר פרשת פנחס דף רל"א ע"ב {{ממ זהר|ג|רלא|ב}}. וזהו דווקא בארץ בני עמין שהם בקליפות. אבל בקדושה כתיב {{צ|והארץ הדום רגלי}}, וגם {{צ|והיה יהוה למלך על כל הארץ}}. ולכן בקדושה נקרא '''ארץ ישראל''' שהיא טפלה לזכר. ואז נקרא {{צ|ארעא רעוא}} - כי '''כנען''' ראשי תיבות {{צ|'''כ'''י '''נ'''רצה '''ע'''ונה}} עם נו"ן של {{צ|עו'''נ'''ה}} {{ממ|ישעיהו|מ|ב}}. כי מה שהיה '''כנען''' נעשה 'ארעא דרעוא' בסוד {{צ|עונות כזכיות}}. וזהו סוד {{צ|שאו זמרה ותנו {{גמט דגש|תף}}}}. כי על ידי הזמר הוא {{צ|זמיר עריצים}}. וזהו {{צ|ותנו '''תף'''}} - שמכניע ה{{גמט דגש|לילי"ת}} שגימטריא {{גמט דגש|ת"ף}}. ואז {{צ|כנור נעים עם נבל}} - ר"ל מה שהיה {{גמט דגש|ארץ כנען}} ביד {{גמט דגש|ת"ף}} ו{{גמט דגש|מחול}} שהם שתים נשים זונות {{גמט דגש|לילית}} ו{{גמט דגש|מחלת}} - עתה נהפך ל'''נבל וכנור''' שהוא ביד הקדושה תחת '''הוי"ה'''. {{ש}} כי שם '''י"ה''' רומז ל'''נבל''' - שהוא '''נ'''' שערי בינה, '''ל"ב''' נתיבות חכמה. ושם '''ו"ה''' רומז ל'''כנור''' שהוא '''כ"ו נ"ר''' - זעיר ונוקביה. וזה רמז כי ראשי תיבות {{צ|'''כ'''נור '''נ'''עים '''ע'''ם '''נ'''בל}} הוא '''כנען''', להורות שנכנע {{גמט דגש|ארץ כנען}} תחת '''הנבל והכנור''' שהם חכמה ובינה תפארת ומלכות. וזה נעשה בזכות האבות כמ"ש {{צ|וגם הקמותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען}} {{ממ|שמות|ו|ד}}. וזהו רמז {{גמט דגש|כנור נעים עם נבל}} גימטריה {{גמט דגש|אברהם יצחק יעקב}}. שבזכותם יצא ארץ כנען מתוך החיצונים ונכנס תחת הקדושה, תחת שם '''הוי"ה'''. וזהו שאמר {{ממ|תהלים|מח|ב}} {{צ|גדול יהוה ומהולל מאד}} - אימתי הוא גדול מאד? כשהוא {{צ|בעיר אלהינו הר קדשו}}. וזהו {{צ|ויהוה בהיכל קדשו}} {{ממ|חבקוק|ב|כ}} - ששם '''הויה''' אינו שלם אלא {{צ|בהיכלו}} - שהיא ארץ הקדושה בסוד {{צ|'''י'''שמחו '''ה'''שמים '''ו'''תגל '''ה'''ארץ}} - ששם הוא שער השמים, ומתחבר '''י"ה''' עם '''ו"ה''' ביחד. והנה כתב האר"י זלה"ה כי ארץ ישראל היו בה {{גמט דגש|י'}} עממין כנגד {{גמט דגש|י'}} מדות שבה. וישראל כבשו חלק השביעי לבד. כי כנגד עשר שבה בקדושה יש גם כן עשר בטומאה. והשבעה שהם תחתונים - יכלו ישראל לכבוש. אבל הקליפות שכנגד ג' עליונות שלה - לא יוכלו, שהם קליפות דקות גדולות יותר. * והם '''הקני''' - והוא מה שכנגד הבינה שבה. וכן עולה {{גמט דגש|קנ"י}} - {{גמט דגש|קס"א}}{{הערה|שהוא מילוי אהי"ה ביודין - ויקיעורך}}. * ו{{גמט דגש|קניזי}} הוא מה שכנגד החכמה שבה. ונקרא '''זקן''' - זה שקנה חכמה. ובקליפה נקרא '''קניזי'''. * '''{{גמט|הקדמוני}}''' הוא כנגד הכתר ונקרא {{צ|ארץ כנען}} משום שכנען היה מה שכנגד מלכות שבה שהיא הכוללת בה כל העליונות. ולפי שרחל היא {{גמט דגש|חו"ה}} שהיא מילוי שם מ"ה{{הערה|{{גמט דגש|ו"ד, א', א"ו, א'}}}}, ו{{גמט דגש|י'}} מדות שבה עם י' פעמים י"ט. וכן עולה {{גמט דגש|כנען}} - י' פעמים י"ט. וזהו {{צ|{{גמט דגש|קץ}} הימין}}. ומה שכנגדה הוא נקרא {{צ|{{גמט דגש|קץ}} הימים}}. ונלע"ד שאחר כך שאמר משה {{צ|והיה כי יביאך יהוה אל {{גמט דגש|ארץ הכנעני}}}} שגימטריא {{גמט דגש|מלכות}} - אז {{צ|'''י"ה''' בארץ החיים}}. וזהו שאמר {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה '''יה'''}} - שהוא השפע דחכמה ובינה במלכות. שהוא עשר מילוי ע"ב - שהם {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|מ"ו}}, ועשר מילוי ס"ג שהם {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|ל"ז}} ({{קטן|בסוד {{צ|ויבן יהוה אלהים את הצלע ויביאה אל האדם}}, ואז היא ראוי לחבור עם זעיר אנפין הנקרא 'ישראל'}}). ואזי היא נקרא {{גמט דגש|ארץ ישראל}} שגימטריה {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|מ"ו ל"ז}} עם השני כוללים. וגם נודע כי שם '''י"ה''' יש לו ג' מילויים שהם יו"דין אל"פין והה"ין. {{ש}} והנה {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"י}} עולה {{גמט דגש|ש'}}. וגם {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"ה}} עולה {{גמט דגש|ר'}}. ועוד {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"א}} עולה {{גמט דגש|ק"ך}}. והכל עולה כמנין {{גמט דגש|כתר}}.{{ש}} ועוד שלשה מילויים {{גמט דגש|יו"ד ה"י, יו"ד ה"ה, יו"ד ה"א}} - גימטריא {{גמט דגש|יאהדונה"י}}. סך הכל במספר {{גמט דגש|ארץ הקדושה}} - להורות בעת שהיא מקבלת מחכמה ובינה הנקראים '''י"ה''' כנזכר (וגם הם נקראים 'קדש קדשים') - אזי היא גם כן נקרא {{צ|ארץ הקדושה}} על שם ששוכנים בה קדש קדשים. וזה סוד שאמר יעקב (<small>שהוא זעיר אנפין</small>) ללבן (<small>שהוא לובן העליון כנזכר בדרוש אדם קדמון</small>) {{צ|הבה לי אשתי}} - רוצה לומר כי מלת {{צ|הבה}} הוא לשון הזמנה והכנה וחבור. והכוונה הוא שזעיר מבקש ממאציל עליון עתה בזמן חורבנה שיעשה תיקון לנוקביה כדי שעל ידה שנקרא {{גמט דגש|ארץ הקדושה}} שגימטריא {{גמט דגש|אשתי}} שהוא במספר '''י"ה''' כנזכר לעיל. ואז יזכה גם הוא לשם '''י"ה'''. וזהו שאמר {{צ|ואבואה '''אליה'''}}. והוא אותיות {{צ|'''אל יה'''}}. הכוונה הוא שבזמן הגאולה שתבנה ארץ הקדושה ויבנה בית המקדש במהרה בימינו שהוא תיקון מלכות דאצילות - אזי גם הזעיר יהיה לו מוחין הנקראים '''י"ה''' בשלימות, ולא יסתלקו ממנו עוד לעולם. ואז ישתמשו שניהם בכתר אחד בסוד {{צ|והיה אור הלבנה כאור החמה}}. ויעלו זעיר ונוקביה במקום חכמה ובינה בסוד '''י"ה''', ואז שם '''הויה''' יקרא '''יהיה''', דזהו {{צ|ביום ההוא '''יהיה''' יהוה אחד ושמו אחד}}. וגם נקרא '''ארץ ישראל'''. והוא כמ"ש בתיקונים דעולם היצירה שלטא בארעא דישראל. והכוונה הוא כי ביצירה תמן מקנן הזעיר דאצילות הנקרא 'ישראל'. והיסוד ומלכות שלו - הם נקראים {{צ|היכל לבנת הספיר}} - שהם תמיד פתוחים להשפיע בארץ ישראל. וכמו ש{{גמט דגש|לבנת}} היא נקבה, ו{{גמט דגש|הספיר}} הוא זכר -- כן {{גמט דגש|ארץ}} היא נקבה, ו{{גמט דגש|ישראל}} הוא זכר. וזהו רמז כי {{גמט דגש|ארץ ישראל}} גימטריא {{גמט דגש|לבנת ספיר}} - כי הם מכוונים זה כנגד זה. וגם נקרא '''ארץ ישראל''' על שם שתמיד עיני ה' אלהיך דורש אותה. והחיבור היה תמיד. ולכן י' פעמים ס"ה א האלהים{{הערה|לא ברור. ולא הבנתי את הכוונה - ויקיעורך}} גימטריא {{גמט דגש|ארץ ישראל}}, שתמיד היתה הנוקבא עם הדכורא כנודע. כי הז' תחתונות כלולים בג' ראשונות. '''כלל העולה''' מכל הנזכר לעיל כי השלשה ראשונות (שהם '''קני קנזי קדמוני''' כנזכר) - לא ירשו ישראל עד לעתיד. וזהו רמז כי {{גמט דגש|קני קנזי קדמוני}}{{הערה|לא ברור. ואולי כוונתו עם ג' כוללים של המילים ועוד כולל של שלשתם ביחד מגיע אל 541 - ויקיעורך}} - גימטריא {{גמט דגש|ישראל}}. ולכן היה נקרא 'ארץ ישראל' על שם העתיד שירשו גם כן השלשה ראשונות. והנה עתה רמז בתיבת '''ישראל''' - '''לא ירש'''; שלא יירשו עדיין. אבל לעתיד יהיה '''לי ראש''' - רוצה לומר שהשלשה ראשונות יכנסו גם כן בקדושה.{{ש}} וזהו הראשי תיבות שלהם '''קק"ק''' - להורות על השלשה קדושות שרומזים בכתר חכמה ובינה דקדושה, שיהיו מקודשים גם כן כמוהם. ומאחר שהבטיח הקב"ה את אברהם שיתן לנו עשר עממין - לכן בשעת עקידת יצחק אמר לו {{צ|לך לך אל ארץ המוריה}} - לרמוז לו כי הג' ראשונות עם כללות כל עשרה עממין גימטריא {{גמט דגש|ארץ המריה}}{{הערה|כנ"ל אולי, שמוסיף ג' כוללים של ג' מילים ועוד כולל של שלשתם, וצע"ע - ויקיעורך}}. והוא אותיות '''הרם יה''' - רוצה לומר שלא ירשו כי אם ז' תחתונות בלבד, אבל הג' ראשונות הנקראים '''י"ה''' - '''הרם''' אותם לעתיד בזמן הגאולה. והטעם שלא יוכלו לרשת גם כן הג' ראשונוות - זה היה תלוי במשה רבנו ע"ה שלא זכה ל'''יחידה''' שהיא בחינת כתר דאצילות שכולל בו ג' ראשונות - {{גמט דגש|חכמה בינה ודעת}} שגימטריא {{גמט דגש|כתר}}. ולא זכה כי אם לבחינת {{גמט דגש|חיה}} שהיא חכמה דאצילות (כנודע בספר הגלגולים). ואם היה זוכה גם כן לבחינת יחידה - היה לו כח בידו להכניס הג' ראשונות גם כן ולברר מהם כל הקדושה. וכשיבא משיח בע"ה יזכה הוא לבחינת יחידה, ולכן אז יהיה לו כח להנחיל לישראל הג' ראשונות גם כן. והנה צפה הקב"ה שישראל יעשו את העגל, ולכן לא הבטיח למשה אלא ז' עממין. וזה המעשה גרם למשה רבנו ע"ה גם כן שלא יזכה ליחידה. {{ש}} וז"ש במדרש ילקוט פרשת לך לך זה לשונו:{{ש}} :רבנן אמרי אדום ומואב וראשית בני עמון הם השלשה שלא נתן להם בעולם הזה שנאמר {{צ|כי לא אתן לך מארצו ירושה}}. ובמואב כתיב {{צ|אל תצר את מואב}}. '''קיני''' הוא עשו. '''קניזי וקדמוני''' - עמון ומואב. ולימות המשיח יחזרו ויהיו לישראל כדי לקיים מאמרו של הקב"ה. עכ"ל. ודע שארץ סיחון ועוג היא קצת גבול השלשה הנזכר, ולזה בחרו בהם בני גד לפי שעתיד להיות כנגד שלש עליונות, והוא עתיד שיהיה מובחר כל הארץ. ועם היות שעדיין לא נתקדש עד אחר הגאולה. ואפשר לזה נקבר שם משה רבנו ע"ה שהוא מסוד הדעת כנודע. והנה מאחר שלא היו יכולים ישראל לכבוש את הארץ של שלשה ראשונות, ולכן גם כן תמצא שלא היו ישראל על שלימותם ושכינה על שלימותה עד לעתיד בע"ה שכל ישראל יכנסו בה ואז תהיה הארץ מלאה. והיינו שלימותה האמיתי. ואז תתתקן השכינה שהיא העומדת על י"ב בקר ויתתקנו החיות שהם בעלות י"ב פנים נגדיים לי"ב בקר הנזכר. ויתקן כסא הכבוד שאינו על שלימותו - כי אחר שהשכינה שהיא למעלה ממנה והחיות שהם למטה ממנה אינם על תיקונם - ממילא משתמע שהיא עצמה אינה על שלימותה. ותתקן ארץ ישראל עצמה. שתיקון ארץ ישראל היא על ידי השכינה שהיא שורה בה, ועל ידי כן המה כפופים. ואחר ששכינה לא שרתה בה כראוי ואפילו בימי יהושע כי היו שני שבטים וחצי חוץ לארץ ישראל - ולזה ארץ ישראל אינה מתוקנת על שלימותה. והטעם שלא היתה יכולה השכינה להיות בשלימותה - זה תלוי על קטרוג הלבנה עם החמה. וכל זמן שאינה חוזרת לסוד {{צ|אור הלבנה כאור החמה}} ממש לשישתמשו בכתר אחד כמו בעת בריאתם - אין השכינה יכולה לחיות בשלימותה. כמו שמביא האר"י זלה"ה בדרוש שבעה בחינות שיש למלכות דאצילות עיין שם, ותמצא עומק ענין זה בשורשו. וזהו שכתוב {{צ|{{גמט דגש|זה}} יהוה קוינו לו}} - רוצה לומר בזמן שישתלם שנים עשר שבטי '''י"ה''' בארץ החיים - אזי גם כן יהיה השם שלם. כי '''זה וזאת''' כחדא אזלין. ו{{צ|זאת}} שהיא מלכות אחידת ביסוד שנקרא {{צ|זה}} כנודע בזוהר בפרקת חקת עיין שם. כי '''{{גמט|קטנה=1|זאת}}''' במספר קטן גימטריה ג"כ '''{{גמט|קטנה=1|זה}}'''. ועוד הנעלם של '''זה''' במילוי כזה '''זי"ן ה"ה'''{{הערה|{{גמט דגש|י"ן ה}}}} - גימטריא {{גמט דגש|אדני}}. ===[הבדל בין ארץ ישראל לחוץ לארץ]=== ועתה נבאר ההבדל שיש בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, והבדל הנהגת ישראל ואומות העולם, והבדל הנביא והמכשף ובעל תשובה והגר. הענין - להיות מציאות משכן החיצונים למעלה מן הרקיעים והיות הנהגה הזאת שהיא הנהגת השמים מבולבלת - פעמים היא תחת שליטה עליונה. כן ממש היא הנהגת הגוף! שההנהגה הזאת הנזכרת תמצא אל כל החיים, בין מן האומות בין מישראל, מפני שהם יסודות מיוסדות מעת בריאת האדם ואין בהם תוספת ומגרעת לכל אדם. רק שישראל מגבר בהם קדושה העליונה ותקדשם. ומה גם מצד הכנת אביו ואמו בעת הולדתם. ולכך תתלבש בהם הקדושה בעודם בחיים. אמנם אומות העולם תתלבש בהם טומאה. אבל בבחינות אחרות כל בני אדם שוים. אמנם ישתנו בסוד ב' בחינות.{{ש}} ההנהגות הנזכר - כי אומות העולם שהם תחת שליטת החיצונים הם שואבים החיים שלהם בעת שהטומאה מתפשטת. וישראל שואב בעת שמתפשטת הקדושה. וזהו ממש כעין שליטת הקדושה העליונה בהנהגת הרקיעים והחיצונים. וכמו שסוד ההנהגה הזאת תלויה במעשי בני אדם. אם מטיבין מעשיהם יכנעו החיצונים ותהיה ההנהגה הזאת נמסרת אל הקדושה. ואם ח"ו מקלקלים מעשיהם נמסרת אל החיצונים. כך הוא האדם ממש! בהיותו מגביר בו סוד היצר הרע והטומאה - יתן ההנהגה כולה אל החיצונים. ובהיותו מגביר בו סוד הקדושה שהיא הנפש הקדושה ושאר פרטים אשר נבאר - יותן הנהגה זו כולה אל הקדושה ותתקדש. ועתה דמה בדעתך שני עניינים קודם. * הראשון - הנהגת ארץ ישראל והיא הנהגת הקדושים והנביאים שהיו מזדככים חומרם והיו מתקנים עצמם - כל חושיהם והשכלתם להתקדש, והיו שולטים במדות הנפשיות ומשעבדות אותם אל הקדש. ואין להם מדות נפשיות חומריות כלל. כעין שהיו שולטים בגלגלים ומכניעים אותם אל רצונם. * השני - היא הנהגת חוץ לארץ שהכל נמסרת לשרים, והיא חכמת החרטומים והמכשפים ושאר החכמות שהיו משועבדים מדות נפשיות שבהם אל צורך אותם החכמות. והם כעין בלעם ותלמידיו. ונודע שיש עתה שתי הנהגות תחת אלו והם דומות לאלו. * הראשון היושב בארץ ויצא חוץ לארץ. דהיינו שיצא מהנהגת הקדושה אל הנהגת השרים. כך ממש הוא ישראל ששעבד מדות רעות על עצמו ונתן כחתיו הנפשיות משעובדות לרצון יצרו הרע. והרי זה כעין מי שהשלים החצוני על עצמו ושעבד הגלגלים אל תחת שליטת השרים כנזכר. והיינו מי שהיה בארץ ויצא חוצה שלא לדבר מצוה. * השני הוא בהפך. והיינו הגר המתגייר והרשע השב בתשובה וכיוצא. דהיינו שהיה בחוץ ויצר הרע שולט במדותיו הנפשיות - ועתה הכניע יצר הרע ונכנס לפנים בקדושה והשליט על עצמו כל הקדושה העליונה ושעבד כחותיו אל הקדושה. וראוי להזכיר לכל מעיין שלא יחשוב בראותו בספר הזוהר {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} וכיוצא בהן שהדברים כפשטן ח"ו. כי הקב"ה קדוש - וכי יעלה על הדעת אפילו בבריאה בקודש הקדשים אין מלאך ולא שרף ולא שום בריה יכולה להיכנס לאצילות! ואיך יעלה על הדעת שתכנס שפחה במקום גברתה?! אך הכוונה כי העולם מתנהג על פי המדות העליונות, וכולן משפיעות וממשיכות שפע אל המלכות. והיינו היות תפארת מתייחד עם המלכות, והמלכות מחלקת מזון מהשפע הנזכר מנהגת ומנהלת העליונים ותחתונים, חיצונים ופנימיים. ובהיות ישראל על אדמתם היתה בחינה אחת של המלכות הנקרא {{צ|אופן אחד בארץ}} שפירושו שהיא בארץ לנהל התחתונים ומשם מקבלים שפעם ומזונם ישראל. וממה שרמסו ישראל ברגליהם היה נמשך אל החיצונים ביד אמן המקוללת לזון את בניה כמו שהוא סוד פרי החג. כאשר גרמו עונותינו ונחרב בית תפארתנו - הנה אופן הזה אשר בארץ הנה היא עמנו בגלות שוממה - פירוש שאין ההנהגה על ידה עלינו, ונתלבשה בלבושי גלות לבושי חול. והיא מנהגת על ידי השפע ההוא התחתונים. ואותם לבושי חול שהם מצד מטט"רון סביב למשכנו יחנו החיצונים ואמן המקוללת תובעת חלקה וחלק אנשיה. ואנחנו בגלותינו יונקים משדיה המקוללים מפני שאנו ניזונים על ידה. וזה{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ואני מסופק אם לא צ"ל '''וז"ס''' דהיינו '''וזה סוד''', וצע"ע - ויקיעורך}} לעומדים בחוץ לארץ עובדים עבודה זרה בטהרה, שהם אומרים {{צ|ברך עלינו וגו'}} ואין ספק שהשפע נתן למקוללת לזון בניה שהם עיקר ואנחנו טפילים להם. ומתמצית אנחנו ניזונים כי אין שפע מתחלק חוץ לארץ שלא ינתן לשר של האומ' ההיא כאמור {{צ|ועל המדינות בו יאמר וגו'}}. והנה אמנו - אין בידה להשפיענו מפני שנטלה ההנהגה ממנה בערך שאין ההנהגה ממנה בלתי אמצעי. ולכן ענין זה יוחס בלשון {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} - שהיא נוטלת חלק השפע ומחלקת לבניה כרצונה. משל לבן מלך שבהיותו בהיכל אביו היתה פרנסתו ומנת מזונותיו נתונות לאמו, ואמה זנה אותו בהנהגתה הראויה. וכאשר הרבה לפשוע - גרשו אביו מאת פניו, והלכו הוא ואמו בגולה בין הגוים. ובהיותו שם המלך אביו נתן מזונותיו בצמצום על ידי השפחה ההיא שהבן בביתה. והשפחה ההיא נותנת לבניה הטוב והמובחר, והמותרות נותנת לבן המלך. ואין לה דעת ותבונה להשיג שכל המזונות לא נתן לה אלא על ידי בן המלך שברשותה. והנה בערך בחינת המזון - הרי השפחה יורשת גברתה, כי הנהגת בן המלך על ידה והיא נושאת משאת בן המלך מאת פני המלך. לא שהיא תכנס לפני המלך ח"ו, אלא שהמלך נותן את המשאת ביד השר והשר אל העבד ועבדו אל השפחה. והנה מטעם שמתוך היכל המלך יוצא החלק אל השפחה - אם כן אין לך פגם גדול מזה אל המלכה. והנה השראת אלהותו יתברך עלינו הוא בשני דרכים. * האחד הוא על ידי התלבשות המדה הזאת שהיא השכינה השוכנת עלינו בלבוש נכרי, דהיינו בשרים החיצונים, על ידי התפשטותה באופנים. ולזה העומד בחוץ לארץ מקבל אלהותו בדרך זה. אמנם דרך זה יקרא העבודה לאלהים אחרים מפני שקבל השפע מתחת יד השרים. ועל זה נאמר {{צ|גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבוד אלהים אחרים}}. והיינו ישראל העומדים בחוצה לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם. ואלו אינם מקבלים אלוהותו כראוי אחר שיקרא קצת 'עובדי עבודה זרה' מפני שהוא משפיע לחוץ. * הדרך השני הוא על ידי פשיטת לבוש נכרי כנז"ל. דהיינו שלא יהיה נמצא שם שום מפסיק אלא שכינה שוכנת דרך המדרגות הקדושות על ישראל. והיינו היושב בארץ ישראל שאינה מתלבשת בשרים אלא ממש דרך פתח היכל לבנת הספיר תתפשט ותשתרבב שכינה באויר ארץ ישראל ותשכון באויר ארץ ישראל המחכים מצד חכמה - זאת חכמה שלמה. ומטעם זה ארץ ישראל היא המלכות מפני שאוירה משכן לשכינה ואין השכינה שוכנת בערלים מפני שאינה מתייחדת לחיצונים. ולכך צריך השוכן בארץ לימול בשרו. שאם לא - מטמא הארץ. נמצאת למד שקבול אלהותו תלוי בישיבת הארץ וישיבת הארץ תלוי במילה. וזה בשלימות, כי זה תלוי בזה, כמ"ש במדרש ילקוט דף רע"א ע"א כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וסמיך ליה וזכרתי את בריתי וגו'. מכאן אתה למד ב' דברים. האחד שארץ ישראל שקולה כמצות מילה שנאמר זכרתי את בריתי וגו' והארץ אזכור - לומר מה מילה דוחה שבת אף כיבוש ארץ ישראל דוחה שבת.{{ש}} הב' לומר ששקולה ארץ ישראל כנגד כל מה שנברא בששת ימי בראשית וכו', עיין שם. וזהו רמז כי בשמות הנקרא ארץ ישראל תמצא בסופי תיבות דילהון '''מילה''' כזה: * ארץ החיי''''ם''' * ארץ צב''''י''' * ארץ ישרא''''ל''' * ארץ הקדוש''''ה'''. וזהו גם כן רמז {{צ|'''ה'''ן '''צ'''דיק '''ב'''ארץ '''י'''שולם}} {{ממ|משלי|יא|לא}}. כי מי ששומר הברית נקרא 'צדיק' ועומד בניסיון כמו שמנינו ביוסף הצדיק. אבל מכל מקום אינו שלם עד שנכנס לארץ ישראל ויושב בה. וז"ש {{צ|הן '''צדיק בארץ'''}} - דהיינו שהצדיק דר בארץ - אזי הוא {{צ|ישולם}}. וראשי תיבות '''הצבי''' - ר"ל באיזו ארץ. וזהו רומז הראשי תיבות שהוא דווקא בארץ '''הצבי'''. כי זה תלוי בזה. וגם כן קבלת האלהות תלוי במילה לבד. וזה אפילו אם לא יזכו לארץ, אבל אינה בשלימות כי הוא בהתלבשות על דרך שפירשנו. ולזה גלו לבבל שכינה ביניהם. וזהו בזכות המילה. וז"ש {{צ|והייתי להם לאלהים וגו'}}. ===מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל=== מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל בין בחייו בין במותו. בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו תועלת לעולם מהתועלת המגיע בהיותו בחוץ לארץ. כן פטירת הצדיק בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו היזק לעולם יותר מההזיק המגיע אם היה נפטר בחוץ לארץ. והענין כי ארץ ישראל היא לב העולם כי היא שער השמים כנז"ל. וכמו שמהלב שהוא מקור החיים יתהלך ויתפשט החיות לכל אברי הגוף - כן בהיות ארץ ישראל בריאה בצדיקים היושבים בה - יתפשט הבריאות לכל יושבי העולם בכללו. כי בריאות ארץ ישראל הוא בצדיקים שהם ממשיכים לה השפע והחיות מלמעלה. וזהו כונת הפסוק {{צ|ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם}}. ר"ל אימתי ישמחו כל ישראל הדרים בחוץ לארץ במעשיהם הטובים, כמו שפירש התרגום {{צ|יחדון דבית ישראל בעובדיהון}}, כש{{צ|בני ציון}} שהם הצדיקים הדרים בעיר ציון {{צ|יגילו במלכם}} - שגורמים ייחוד העליון של תפארת ומלכות. ואז יורד השפע להם מתחלה, ואחר כך לכל חוץ לארץ. וכל התפילות של חוץ לארץ אינם עולים אלא על ידי תפלת הצדיקים שבארץ ישראל. וזהו {{צ|'''ב''''ני '''צ''''יון '''י''''גילו}} - ראשי תיבות '''צבי'''. שהם שמחים בארץ '''צבי''', גורמים שמחה בכל העולם. ואם ח"ו אין מי שעושה יחוד וחבור של מעלה בארץ ישראל - כל המעשים שעושים בחוץ לארץ אינם מועילים כלום ואין מעלתם עולה למעלה. כי בשלומם של הצדיקים שבארץ ישראל יהיה להם שלום בחוץ לארץ. וזהו שאמר הפסוק {{ממ|תהלים|סד|יא}} {{צ|'''י''''שמח '''צ''''דיק '''ב''''יהוה}} - ראשי תיבות '''צבי'''. שעל ידי שהצדיק שמח בה' ממש - שעושה יחוד של מעלה. {{צ|וחסה בו}} מתוך אהבה. {{צ|ויתהללו כל ישרי לב}} - ר"ל ויתהללו כל חוץ לארץ ויאמרו זה הוא דרכי ישרים של ארץ ישראל הנקרא 'לב' כנזכר לעיל, כי היחוד של ארץ ישראל מועיל לכל העולם. כי הנה אין דרך להתשפט השפע לכל העולם כי אם מארץ ישראל, לא זולת. וזהו אמרו רז"ל {{צ|מתמצית ארץ ישראל העולם שותה}}. ירצה כמו שביארנו כי ארץ ישראל כמו הלב המחלק החיות לכל הגוף כמו שאמרו הרופאים, כי מהצלול והזך שבדם ניזון הלב המחלק החיות לכל הגוף, ואחר המוח מהיותר זך שנשאר, ואחר כך הכבד ואחר כך שאר האברים כפי מדרגותם. {{ש}} כן גם כן העולם בכללו. מן הזך והטהור שבשפע ניזונת ארץ ישראל, ואחר כך שאר ארצות. כפי מדרגותם כן יתעבה מזון נפשם כנזכר לעיל. ולזה כיוונו רז"ל {{צ|מתמצית ארץ ישראל העולם שותה}} כנזכר. אמנם בזמן החורבן שנפסק השפע בעונותינו - הנה כל האיברים הולכים ודלים אחר שאין הלב בבריאותו ואין לך מזון. וידמה כיום התענית. ולזה אין לך יום מחורבן הבית ואילך שאין קללתו מרובה מחבירו - כי הולכים ודלים הנמצאות מחסרון השפע. והענין כי ביום התענית שנפסק המזון - אז הלב ניזון מן האיברים. כי בראותם כי נחלש הלב - לפחדם ממיתתו שימותו גם כן הם כי בהיותו הם חיים - ולזה הם נותנים לו מדם האיברים שנמצא להם כדי לחזקו שלא יפול הכח. ובזה הולך ומתמעט חלבם ודמם. כן גם כן מזמן החרבן ואילך מתמצית חוצה לארץ - ארץ ישראל שותה. כי ארץ ישראל אין לה קיום והעמדה אלא על ידי המעט מזער צדקה שמשלחים לארץ ישראל מחוץ לארץ, כהיום הזה שהוא התמצית של אנשי חוצה לארץ. והנה הצדיקים היושבים בארץ ישראל - באמצעותם השפע יורד מלמעלה. וזה אחר שהשפע הרוחני אי אפשר שירד למטה לארץ הגשמית אלא על ידי הצדיקים שהם חלק אלוה ממעל, ובהכנת מעשיהם ותורותם יורידו השפע הפך טבעו ויעזור להם טהרת המקום. כמו הפתילה הטובה והשמן הזך שהם נושא השלהבת. כי בהם נאחז אור הרוחני שאין בטבעו לירד למטה. וכבר ידעת מ"ש בספר התיקונים דף מ"ד ע"א וזה לשונו: {{צ|ללבי גליתי ולאברי לא גליתי}}. ומקשה הר' חיים ויטל זלה"ה ולמה אמרו רז"ל מלבא לפומא לא גליתי - שהרי מצינו בפירוש כמה רבים וגדולים שדברו בענין הגאולה כגון רשב"י וכיוצא בו?{{ש}} אבל רזא דמלה הוא כי אל אותם הנשמות שהם מבחינת הלב - גלה סוד הקץ. ולזה היו יכולים לדבר. אבל לנשמות שהם משאר האיברים - לא גילה. וזה שאמר התיקונים דף מ"ד ע"א {{צ|'''ללבי''' ודאי גליתי ולאברי לא גליתי}}. מאי "ללבי"? אלא אורייתא איתה לה רישא וגופא ולבא ואברין כגוונא דישראל דאתמר בהון {{צ|עיני העדה}} - דא ע' סנהדרין. ומשה ואהרן על גביהן. אלין דאתמר בהון {{צ|ללבי גליתי}}. וכן באורייתא שבעין אנפין תליין מתרין תורות - אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה. בגלותא - {{צ|חלק '''לבם'''}} דאינון {{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים דאינון כגוונא דסנהדרין. ורזא דמלה {{צ|אשרי כל חוכי '''לו'''}} - {{גמט דגש|לו}} בחושבנא סליק תלתין ושית. ואינון {{גמט דגש|ל"ו}} בארעא דישראל ו{{גמט דגש|ל"ו}} לבר מארעא דישראל. ודא איהו {{צ|חלק '''לבם''' וכו'}}. וזהו סוד שהקב"ה רמז למשה {{צ|אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו' ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם}}. ונודע כי פני משה פני חמה. וזהו שכתוב {{צ|ושמתי '''כ"ד כ"ד''' שמשותיך}} - ר"ל ש{{גמט דגש|מ"ח}} צדיקים מן השבעים שכולם הן מן שורש השמש כמשה רבנו ע"ה. וכולם הם מעלמא דדכורא. ולכן השכינה רודפת אבתרי' לאתחברא עמהם בסוד {{צ|אור זרוע לצדיק}}. וכשלא יש זכות בישראל - אזי ח"ו הם להפך כנזכר, ונשארו בארץ ישראל {{גמט דגש|כ"ד}} אחת בלבד. ואז נאמר {{צ|אל ישוב '''ד"ך''' נכלם}} {{ממ|תהלים|עד|כא}} - שיקבל הקב"ה את תפלתם ואל תשוב ריקם מלפניו. והנה נודע אם הדור זכאי - רובם בארץ ישראל, ואם הדור חייב - רובם בחוץ לארץ. והכונה מה שאמרנו. כי קיום העולם הוא הצדיקים שעובדים ומושכים השפע למטה לארץ. והנה בהיות רובם בארץ ישראל - אז ימשיכו שפע רב טהור ונקי. אמנם מיעוטם בחוצה לארץ יספיקו להמשיך אותו השפע שכבר ירד לארץ ישראל והם ימשיכוהו לחוץ לארץ. ולזה רמוז בפסוק משלי כ"ט {{צ|ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם}}. ר"ל כי ראשי תיבות {{צ|'''ב''''רבות '''צ'''דיקים '''י'''שמח '''ה'''עם}} - הוא '''הצבי'''. כשיש רוב צדיקים בארץ '''הצבי''' - אזי {{צ|ישמח}} כל העם שבחוץ לארץ שהם גורמים הורדת שפע ברכה עד בלי די. {{ש}} אבל {{צ|ובמשול רשע}} - כמ"ש בתיקונים {{צ|מאן "חלק לבם"? דא שאור וחמץ דאינון סמא"ל ונח"ש}}. וזה שאמר {{צ|ובמשול רשע - דא סמא"ל}} השולט ומחלק לבם שרובם בחוץ לארץ. אז {{צ|יאנח עם}} - כי השפע הוא מעט מזער מה שמקבלים, כי בהיות מיעוטם בארץ ישראל לא יוכלו להמשיך משער השמים כי אם מעט שפע. כי כפי עובי הפתילה תהיה אחיזת השלהבת. ולזה אף אם יהיו רובם בחוץ לארץ לא יועילו להמשיך אצלם לחוץ לארץ רק מה שכבר נמשך לארץ ישראל על ידי המועטים. '''{{קטן|קטע זה הובא כאן על פי הגהת המהדיר בדפוס ויניציא}}'''{{ש}} בזוהר דף קנ"ז ע"ב: אף על גב דישראל לבר מארעא קדישא - השכינה גולה אחריהם ונותנת שפע מזונם של ישראל ביד השרים - היינו דווקא שתחלה יבא אל מקום הנועד, היינו מהיכל לבנת הספיר אל נקודת קדש קדשים, ומשם מתפשט לסוד גלות ישראל ביד השרים. וז"ש {{צ|על חילא וזכותא דארעא}} - כלומר שם נשפע ומשם מתחלק לשרים ולישראל שהם תחת רשות השרים. וז"ש {{צ|וברכת את יהוה אלהיך}} אפילו בחוצה לארץ. {{צ|על הארץ הטובה}} - על סיבת ארץ הטובה שהוא ארץ ישראל. {{צ|אשר נתן לך}} המזון בחוץ לארץ. שהארץ הקדושה היא נותן מזון בחוץ תחת השרים. וז"ש שם {{צ|דהא בגינה מזונא וספוקא אשתכח בעלמא}}.{{ררר}} '''{{קטן|[עד כאן הקטע]}}''' או ירצה באופן אחר. והוא כי הצדיקים בהיותם בארץ ישראל יוכלו להגין על כל המקומות. והטעם כנזכר כי ארץ ישראל הוא כמו הלב הנותן חיות וקיום לכל האברים כולם. אמנם צדיקי חוץ לארץ - לא יועילו אלא למקומם לבד, כי הם כמו חיות האבר הפרטי שלא יועיל רק לעצמו. וכן בעת סלוקם שהצדיקים שבארץ ישראל יזיק לכל העולם. וז"ש {{צ|ותמת שרה בקרית ארבע וגו'}} - שיש להעיר שאומר תחלה הסימן הפרטי שהוא {{צ|בקרית ארבע}}, ואחר כך הסימן הכללי שהוא {{צ|ארץ כנען}} הכולל כל ארץ ישראל? אמנם יתיישב כפי מה שהזכרנו שהכוונה לרמוז מעלת שרה שבזכותה היתה מועלת לאנשי מקומה וגם כן לכל אנשי גבול כל ארץ כנען. וכן בעת סלוקה - לכולם יחק נסתלקה; כלומר שכולם אבדו התועלת. והטעם כנזכר שהצדיק בהיותו בארץ ישראל מועיל למקומו לכל העולם. ונחזור. כי יש לפעמים שמחלקים השבעים ושתים צדיקים שני חלקים בארץ ישראל שהם כמנין {{צ|ושמתי {{גמט דגש|כדכד}} שמשותיך}}. ו{{גמט דגש|כ"ד}} אחד בחוץ לארץ. ואז נאמר {{צ|קול רנה וישועה '''ב'''אהלי '''צ'''דיקים. '''י'''מין יהוה עושה חיל}} - ראשי תיבות '''צבי'''. ר"ל כשיש בארץ '''צבי''' כמספר {{גמט דגש|{{צ|באהלי}}}} צדיקים - אז הוא {{צ|קול רנה וישועה}} בכל חוץ לארץ בשביל שיש {{גמט דגש|כדכד}} צדיקים. ומה שהיה מקודם {{גמט דגש|אהל}} אחד שהוא במספר {{גמט דגש|ל"ו}} - עתה שנחלקו לשני שלישים נעשה ב' אהלין. וזהו שכתב {{צ|'''באהלי'''}} לשון רבים - כי מיעוט רבים שנים. ולכן אמר גם כן ב' לשונות {{צ|קול רנה וישועה}}. ומי גרם זה? וז"ש {{צ|ימין יהוה עושה {{גמט דגש|חיל}}}} - רוצה לומר החסד של מדת הרחמים פועל בעולם ועושה {{גמט דגש|חיל}} בעבור חיל דמטרוניתא שישי במספר {{גמט דגש|חיל}} צדיקים בארץ ישראל. אבל צריך להבין השורש של אלו {{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים מאיזה מקום באים?{{ש}} דע מה שמביא האר"י זלה"ה בדרוש השלישים כי כל חסד מתחלק לששה שלישים, עיין שם. והנה החמשה חסדים מתחלק לשלשים חסדים. וזהו סוד {{צ|ואברהם היו יהיה}} - ר"ל אברהם שהוא חסד מתפשט בגוף דזעיר במספר {{גמט דגש|יהיה}}, ואחר כך נכנסים כללות החסדים ביסוד דזעיר והוא גם כן מתחלק לששה שלישים - {{גמט דגש|ל"ו}}. ואחר כך בעת החיבור היסוד דזעיר עם היסוד דנוקבא - הוא נותן בה גם כן כללות החסדים. וזהו סוד הפסוק {{צ|ויתן אברהם את כל אשר {{גמט דגש|לו}}}} - שהם {{גמט דגש|ל"ו}} חסדים - {{צ|'''ליצחק'''}} - שהוא {{גמט דגש|רחל}} גימטריא {{גמט דגש|ליצחק}}. מפני שכל תיקונים הוא מצד הגבורות שהם נקראים 'יצחק', והיא נקרא על שמו. והנה כנגד {{גמט|ל"ו}} חסדים שהם נכללים ביסוד הנקרא 'צדיק', ועל שמו דיסוד נקרא כולם 'צדיקים' -- כן {{גמט|ל"ו}} גבורות הנכללים ביסוד דזעיר נקרא גם כן {{גמט|ל"ו}} צדיקים. ואלו הם ה{{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים הנזכר לעיל. וז"ש {{צ|"חלק {{גמט|לבם}}" - מאן חלק לבם? שאור וחמץ דאינון ערב רב}}. ורזא דמלה {{צ|ויהי מבדיל בין מים למים}}, עיין שם. והכוונה הוא כי בזמן שערב רב שולטים בעלמא - אז הנוקבא דזעיר היא בסוד 'אחור באחור', ואין לה אלא גבורות כמו עמה בזמן הגלות. ואז {{צ|חלק {{גמט דגש|לבם}}}} - ש{{גמט דגש|ל"ו}} גבורות הם בסוד חוצה לארץ שהוא אחורי הזעיר, ו{{גמט דגש|ל"ו}} חסדים הם בסוד ארץ ישראל שהוא ביסוד דזעיר בפנים שלו. וזהו {{צ|ויהי מבדיל בין מים (של חסדים) למים (דגבורות)}}. וגם ראשי תיבות {{צ|'''ב''''ין '''מ''''ים '''ל''''מים}} הוא {{צ|'''לבם'''}}. אבל בעת התחברות החסדים וגבורות ביחד כמו בעת חיבור זעיר ונוקביה במוסף דשבת או בעת הגאולה בעזרת השם יתברך - אז נותן הזעיר גם כן לנוקבא ה{{גמט דגש|ל"ו}} חסדים. אזי נאמר {{צ|{{גמט דגש|חסד}} יהוה מלאה הארץ}}. ר"ל שכל {{גמט|ע"ב}} צדיקים שמספרם עולה {{גמט דגש|חסד}} - הם כולם בארץ ישראל, וארץ ישראל (שהיא הנוקבא) מתמלאות מהם. ו{{גמט דגש|ל"ו}} גבורות גם כן נקרא 'חסדים' על ידי המיתוק. וכולם ביחד הם כמנין {{גמט דגש|חסד}} כנודע. ואז נאמר {{צ|היוצר יחד {{גמט דגש|לבם}}}}. ואז גם כן יגל '''לבם''' בה' ממש. <big>(</big> ושמעתי מאהובי הר' משה זכות נר"ו כי כל דרוש זה רומז בפסוק {{צ|על זה היה דוה לבנו}}. וירצה כי הצדיקים נקראו 'לב' ונקראו 'עינים' כנ"ל מן התקונים. ויקונן הנביא {{צ|על {{גמט דגש|זה}}}} שהם הי"ב לעשות {{גמט|חי"ל}} - {{צ|היה דוה לבנו}}. ולא עוד אלא אפילו {{צ|על {{גמט דגש|אלה}}}} שהם הל"ו {{צ|חשכו עינינו}}. ודייקא כי בחסרון ה'זה' דוה הל"ב - הוא האדריכל הרמוז בדברי רז"ל כי מטיבורא דלבא יש שני שלישים שהם סוד {{גמט דגש|כ"ד כ"ד}}. ואמנם בחסרון {{גמט|'אלה'}} - אז יש חשך גם לעינים כי אז נסתמו עיניהם ולבם של ישראל. והמשכיל יבין ושפתים ישק <big>)</big> ===מעלת ארץ ישראל וישיבתה=== מעלת ארץ ישראל וישיבתה. הנה בענין ארץ ישראל הם ששה חלוקות. * הא' - מי שלא נכנס בה כלל ועיקר * הב' - מי שראה אותה מרחוק ראיה לבד * הג' - מי שנכנס בה ויצא ומת חוצה לה * הד' - מי שנכנסו עצמותיו אחר מיתתו * הה' - מי שנכנס בה וישב בה ועמד עד יום מותו ומת שם * הו' - מי שנולד בה ולא יצא חוצה כל ימי חייו וחלוקות אלו הן זו על זו במעלה, והם רומזות לדברים עליונים. ואין ספק כי כל העולם השפל הוא נגד המלכות, ובכללו ג' בחינות. * האחד - ים * השני - ארץ * השלישי - ארץ ישראל וכל אחת מוקפת מחברתה. * כי הים מקיף את כל היבשה, והבחינה הנקרא 'ים' הוא כנגד לובן שבעין והוא נגד החסד. * ושאר הארץ הנקרא חוצה לארץ הוא נגד שחרות שבעין והוא נגד הגבורה, ומשם נמשך התוך הזהב וסיגיו. ולפיכך אויר ארץ העמים מטמא כי הוא הנחלק ל{{גמט דגש|ע'}} שהם מצד האומות בסוד החיצוניות. * וארץ ישראל נגד קו הירוק המקיף את בת עין וזהו מצד התפארת הנקרא 'ישראל'. * ובאמצעות ארץ ישראל - ירושלים שהיא נגד בת עין שהיא עצם השכינה. וג' גוונין הקודמין הם סובבים ומקיפים אותם והם סוד שבת שפירושו '''ש' ב"ת'''. דהיינו {{גמט דגש|ש'}} - {{גמט דגש|ג'}} אבות. ולא אבות ממש אלא ג' מציאיות שהם קשוטי המלכות. ו{{גמט דגש|בת}} - דהיינו '''בת עין''' - שהוא עצם המלכות הנקראת 'בת' שהיא 'בת' ומדה אחת מעשר מדות, והיא נחלקת לעשר דהיינו סוד {{גמט דגש|י'}} קדושות. ונלע"ד רמז אחד למה נקרא ירושלים {{צ|בת עין}} מפני ש{{גמט דגש|סמא"ל}} שגימטריא {{גמט דגש|עין}}, הוא מקבל שפע מהיכל לבנת הספיר כנז"ל ומחלק אותם אחר כך ל{{גמט דגש|ע'}} שרים. וזהו '''עין'''. אם כן ירושלים נקרא ה'בית' של {{גמט דגש|ע'}} שרים שמשם יוצא השפע להם. והנה מי שאינו דר בארץ ישראל אמרו רז"ל שדומה כמי שאין לו אלוה. להיות שנשמתו אצולה ממקום הקדש. ולפי האמת אין בקליפה באמיתות לשלוט בו מפני כי חלק ה' עמו ולא חלק בשרים. ונמצא שאין השר ההוא שולט בו כל עיקר, וגם השכינה אינה שורה עליו מפני שהוא בתוך מצולות ים הקליפה המתלבשת באויר ארץ העמים הטמא, שמצדם הוא טמא ומטמא. ונמצאו לפי זה ש{{צ|אין לו אלוה}}. ואין ספק כי נשמתו ורוחו ונפשו וגופו הם מתלבשים בתוך הקליפות והטומאה. ועוד שאין מעשיו ולא תורתו טהורים מפני שהם מתלבשים באויר ארץ העמים הטמא. בזולת כי בעת הפטירה אין הנשמה עולה בטהרה מפני שהיא מתלבשת בקליפה ההיא בזולת שהיא צריכה להתגלגל ממקום למקום עד בואה לארץ ישראל כי שם שער השמים ליכנס הנשמה בגן עדן. כדפירשו רז"ל כי דרך מערת המכפלה כניסת הנשמה לגן עדן של מטה, ומשם לגן עדן של מעלה. וכאשר נבחין מעלת ארץ ישראל על חוצה לארץ נמצאם בשלשה בחינות בזולת שיש תחת כל בחינה ובחינה מהם כמה בחינות: * האחד - מענין עשיית המצות בטהרה ובנקיות כל ימי היותו בעולם * השני - מענין פטירת הנפש מן הגוף * השלישי - מענין התחיה אחר כך והנה ג' חלוקות אלו לא ישתוו וודאי. כי מי שהיה כל ימיו בארץ ישראל נמצאת נשמתו גם בעת בואה אל גופו בטהרה ובנקיות בלתי נטמאת באויר ארץ העמים והיא במעלה גדולה וסיוע גדול אל העבודה. וגם אם בקטנותו יכנס האדם קודם י"ג בארץ ישראל - זוכה קצת אל מדה זו כי אין יצר הטוב ונשמה באדם עד י"ג שנה כדפירשו רז"ל. ולפעמים גם הרוח ולפעמים הנפש כנזכר בזוהר בפרשת משפטים. וכן כל שנותיו אשר עשה הם בטהרה ובנקיות עד צאתו מן העולם הזה. גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב. אבל העולה לעת זקנתו לארץ ישראל אינו מכלל מדה זו ואינו זוכה כי אם אל השנים שהם מענין הפטירה וגם החתיה כאשר יתבאר. והעולה אחר מיתתו בעצמותיו - זה ודאי אינה זוכה כי אם בתחיה לבד, וגם אל מעלת פקודת הנפש לעצמות בסוד {{צ|ועצמותיך יחליץ}}, היות בטהרה בארץ ישראל. '''ועתה''' כשנבא לספר במעלות החלוקה הראשונה הם רבות. * '''א'''' - שהנשמה לא נטמאת מעולם ולא נתלבשה באויר ארץ העמים כל עיקר * '''ב'''' - שמצותיו אשר עשה כולם בתכלית הטוהר. ואותו הרוחניות המתהוה מהמצוה והתורה לא נתלבש בקליפה ההיא והטומאה ההיא. * '''ג'''' - כי השפע הנשפע על ידי התורה והמצוה לא נשפע אל השרים מפני שהישראלי העומד בחוצה לארץ ועומד במצות ובטהרה - ודאי אותם המצות ישפיעו לו ואותו השפע אי אפשר להיות נשפע עליו אם לא על ידי אותו שר אשר הוא שם בחלק ארצו. וזה פשוט. וזה היה דווקא בזמן היות השכינה עיקרה בארץ ישראל כי אז ודאי היה מקבל על ידי השר. וזהו שאמר דוד המלך ע"ה {{צ|אשר גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבוד אלהים אחרים}} - ממש עובד ומשפיע לאלהים אחרים שהם הקליפות כנז"ל. והכוונה הוא כי הדר בארץ ישראל בחורבנה {{צ|'''דומה''' כמי שיש לו אלוה}}. אבל בבנינה - יש לו אלוה ממש! ובחוצה לארץ {{צ|דומה כמי שאין לו אלוה}} בכל זמן. ולכן דוד שהוא משיחנו אמר {{צ|גרשוני מהסתפח בנחלת יהוה}} כי גלות שלימה היתה לו. ועוד אפילו ישיבת ארץ ישראל בימיו היתה בלא מקדש ובלא משכן; כי הארון חוץ למקומו והמשכן בלעדי בכל מקום שהוא במת ציבור. וכן במשה רבנו ע"ה כתיב {{צ|'''גם בי''' התאנף}} - הראשי תיבות סימן {{צ|'''ג''''רשוני '''מ''''הסתפח '''ב''''נחלת '''י''''הוה}}. * '''ד'''' - עוד כמה מצות היתירות בארץ והם תלויות בארץ. ואין ספק כי מפני היות מעלות המצות האלה גדולה עד מאוד - אין ראוי לקיימם בחוצה לארץ כי כח הקדושה כזו אין ראוי שישפע בחוצה לארץ על דרך שאמרו רז"ל שאין מביאין חלה מחוצה לארץ לארץ ישראל ואם הביאוה תשרף כחמץ בערב פסח. וכן תרומה וכן בכורים וכיוצא באלו הרבה. וזהו ודאי מפני מעלות המצות האלה הנזכרות. * '''ה'''' - היות התפלה של ארץ ישראל רצויה ומקובלת יותר מפני שאין כל כך מקטרגים, וזה מפני שאין אותם האותיות המתהוות מהפה מתלבשות באויר טמא. ולכן הם רצויות ונעשות תכף עטרה וכותרת על ראש מלכו של עולם. וזהו רמז {{צ|'''ה''''נה '''צ''''עקת '''ב''''ני '''י''''שראל באה אלי}} - ראשי תיבות '''הצבי''' - ר"ל כי בארץ הצבי תכף אני מקבל בעצמי הצעקות והתפלות של בני ישראל, לא על ידי מלאך אלא אני בעצמי. מה שאין כן בחוצה לארץ שצריכין להתלבש באויר טמא ויש כמה חיצונים מקטרגים עליהם עד התכנס בארץ. ואחר כך צריכים טהרה ונקיון כדי לעלות למקום גבוה. וזהו שכתב הרמ"ק זלה"ה לזה בכל גבולי ארץ ישראל הם מים כי הגבול המזרחי הוא הירדן, המערבי הוא הים הגדול, והגבול הצפוני הוא נחל מצרים, והגבול הדרומי הוא נהר פרת{{הערה|אולי נפלה כאן טעות וצריכים להחליף נחל מצרים ונחל פרת בדרום וצפון, וצע"ע בדפוסים אחרים - ויקיעורך}}. והכוונה לרמוז כי כל הנכנס לארץ ישראל שהוא אויר הקדש מחוצה לארץ שהוא אויר טמא - צריך בכניסתו לטבול ולטהר עצמו תחילה ואחר כך יכנס. כי אז בכניסתו הוא מתקדש בתוספת נשמה כמו שיתבאר אחר כך בע"ה....{{הערה|נקודות אלו מופיעות בדפוס המקורי של וויניציא - ויקיעורך}} '''וכשנבא לספר במעלות החלוקה הב'''' נמצאות גם כן רבות. * ה'''א'''' כי אין המת בארץ ישראל מת על ידי מלאך המות אלא על ידי מלאך קדוש (כמו שיתבאר אחר כך בע"ה) המתלבש בגבורה לעשות הפעולה ההיא. והוא כבהמה הנשחטת על ידי סכין יפה והיא טהורה. אבל המת בחוץ לארץ מת על ידי סמא"ל, סכין פגום. והוא נעשה נבלה. * ה'''ב'''' כי הנפטר בחוצה לארץ נשמתו בעת צאתה מגופו מתלבשת בכתנת אויר חוץ לארץ ומטמאת על ידי כך ודאי, וצריכה כמה טורח עד בואה לשער השמים ושם מתטהרת מטומאתה כדי לעלות ודאי כנז"ל. * ה'''ג'''' טורח גלגולה עד בואה ממקום שהוא דר להגיעה לארץ ישראל. ומה גם אם צריכה לעבור בגבול שרים רבים עד הגיע לארץ ישראל כי ודאי יאחזום צירים וחבלים. ועל כזה וכיוצא בו אמרו רז"ל {{צ|אינו דומה קולטתו מחיים וכו'}}. '''וכשנבא לספר במעלת החלוקה השלישית''' נמצאם עוד הרבה * ה'''א'''' טורח גלגול מחילות לפי עניינה ולפי מעשיה. * ה'''ב'''' כי תקדם תחיית ארץ ישראל לחוץ לארץ כמו שאמרו רז"ל. * ה'''ג'''' כי בכל ריש ירחא ושבתי הנפשות פוקדות הגוף כנזכר בזוהר, וכאשר יהיה קבור בחוצה לארץ יוכרח שתטמא הנפש באויר ארץ העמים בבוא לפקוד הגוף ולא יהיה להם יחד נחת רוח. ועתה במה שסופר במעלת ארץ מבואר מעלת היושב בה לעולם כי זה זוכה לכל המעלות כולם ודאי. אבל הנכנס בקטנותו יזכה בהם אבל לא כל כך כי כבר נולד באויר ארץ העמים. אמנם מי שעמד עד שגדל ואחר כך בא - גם אם יזכה בקצת לעסוק במצות בארץ ישראל - עם כל זה לא ישיג אל המעלה הגדולה ההיא ואולם ישיג קצתה. אבל מי שנכנס בה ומת - זה ישיג אל השני בחינות לבד, כי הראשונה כבר נאבדה ממנו. ועולה בעצמותיו לבד - זה לא יזכה כי אם אל השלישית שהיא התחייה ופקידת הנפש לבד. ומי שיעלה בבשרו אחר מותו - זה יזכה עוד כי העפר שהוא עפר המזבח. מפני שהאדם ממקום כפרתו נברא והנה אנחנו הנבראים ודאי מאותו עפר מחוייבים להביאו אל מקום חציבתו שהוא קדוש. {{ש}} אבל בזוהר פרשת אחרי עמוד ק"ל {{ממ זהר|ג|עב|ב}}: {{צ|אמר ר' יהודה כל מאן דלא זכי בחייוי למשרי מדורא בארעא קדישא ומייתין ליה לאתקבר תמן - עליה כתיב ונחלתי שמתם לתועבה. רוחיה נפיק ברשותא נוכראה אחרא - וגופיה אתי תחות רשותא דארעא קדישא! כביכול עביד קדש חול וחול קדש}}, עכ"ל. {{ש}} אם כן נראה מכאן שאסור להעלות הבשר אחרי מותו. ובזוהר פרשת תרומה דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|ב}} אמר:{{ש}} {{צ|ואי לא דעביד קב"ה אסוותא לארעא דהא כיון דאתבלי ההוא גופא נשיב קב"ה רוחא ודחי ליה לההוא רוח מסאבא לבר דהא איהו חס על ארעיה}}.{{ש}} ונודע כי הדין הוא שעפר ארץ ישראל שיבא לחוצה לארץ דינו כעפר חוץ לארץ, ועפר חוץ לארץ שנכנס לארץ ישראל דינו כעפר ארץ ישראל. וזהו סוד הגרים. ולכן המתרקב בשרו בעפר הארץ מעלתו גדולה. ואם להפך - להפך. וזה היה סבת יעקב אבינו ע"ה שצוה שיעלוהו תכף למיתתו. ואולם נשאר לנו לדעת מה היא מעלת הרואה אותו מרחוק אם לא יכנס בה? כי אמר הכתוב {{צ|אם יראה איש באנשים האלה וגו'}} - כי נראה שהראייה היא מעלה גדולה!? ועוד שמשה רבנו ע"ה למעלה גדולה נתן לו זה סמוך למיתתו כדכתיב {{צ|עלה אל הר העברים וגו'}}, וכתיב {{צ|ויעל משה וגו' ויראהו יהוה את כל הארץ וגו'}}. מורה כל זה היות מעלה קצת לרואה אפילו אם לא נכנס בה. הענין יובן במה שפירש בזוהר {{צ|ויוסף ישית ידו על עיניך}} בפרשת בלק{{הערה|לא מצאתי רק בפרשת שלח בדף קס"ט ע"א {{ממ זהר|ג|קסט|א}} - ויקיעורך}}, כי העינים הם מבוא אל הצורות המתדמות אל השכל. תחלה יצייר הדבר ההוא בדעתו ובשכלו. והנה הצורה תהיה מצטיירת שם. ואם הצורה ההיא מן הדברים פחותים מוגשמים וגסים המתדמים אל השכל יורידוהו ממעלתו כמו שאסור להסתכל בנשים שאף שאם לא ידמה בשכלו לעבור עבירה - סוף סוף יצייר בשכלו הצורה ההיא ויהרהר מה שאין ראוי, אף אם לא יפעל פעולה רעה. והטעם כי הצורה המצטיירת בשכל תפגום הנפש או יתקננה אם תהיה צורה טובה, וימצא בזה כמה דברים בענין העבודה. והנה כאשר יצייר האדם בדעתו צורה קדושה - הנה אותה הצורה הקדושה ההיא שידמה בדעתו תשלים שכלו. והיינו דקאמר ר' אבא בפרשת משפטים{{הערה|אולי הכוונה אל {{ממ זהר|ב|קכג|ב}}}} שהיתה צורת ר' שמעון מצטיירת לפניו והיה משיג על ידי זה השגה גדולה. וזהו הטעם {{צ|והיו עיניך רואות את מוריך}}. וזה הטעם {{צ|אל תפנו אל האלילים}} שאסור להסתכל בעכו"ם, כי הצורה ההיא הנבזת פוגמת השכל. וזה הטעם שאסור להסתכל בפני אםד רשע. ולא זו בלבד אלא גם היות צורת האדם מצויירת בשכל הנכבד ממנו - ישיג הוא מעלה גדולה ונפלאה. {{ש}} וזה הטעם שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל, כי יצייר עצמו בשכל רבו. והיינו דפירשו רז"ל בפסוק {{צ|חי יהוה אשר עמדתי לפניו}} דהיינו שעומד לפני אליהו, ובהיותו עומד לפני אליהו ודאי תצוייר צורתו בדעת אלישע. ואליהו עומד ומשמש לפני קונו מרוב דבקותו בנבואה - נמצא עומד תדיר לפני ה'. וכיוצא רבים. והיינו טעם {{צ|יראה כל זכורך את פני האדון}}, בזולת טעמים אחרים, כי יצייר הזכר תפארת צורתו ומציאותו בשכינה שעומדת שם. ועם היות שהשגחת השם מצויה בכל מקום - עם כל זה לא יתבודד האדם לחקוק צורתו בשכינה כמו בהיותו מתראה במקום הקדש. וזה טעם {{צ|ולא יראו פני ריקם}}. וכי האי גוונא טובא באורייתא. ולכן מצוה לסגור העינים בעת התפילה לסלק דעתו מהצורות הגשמיות כולם - לייחד המחשבה בצורות השכליות. והנה בהיות איש רואה את אוהבו - בלי ספק יקנה בנפשו שמחה גדולה ותתחקק צורתם זה בזה וזה בזה מרוב אהבתם, ויקנו בדעתם צורתם. וירבו שמחתם ואהבתם. וההפך להפך. וזה טעם {{צ|לא יגורך רע}}. וכן {{צ|מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי}} - כי יעוררו שנאה בלי ספק. וכן גם כן טעם {{צ|אם יראה איש וגו'}} - כי אחרי שהם ספרו בגנות הארץ ושנאוה - אין ראוי שתהיה צורתם חקוקה בה כדי שלא יעוררו שנאה במקום אהבה. אמנם משה רבנו ע"ה לא היה הדבר כן אלא {{צ|ויראהו יהוה את כל הארץ וגו'}}, ופירש בזוהר פרשת בראשית כי מה טעם ראה כל זה שאי אפשר כלל ועיקר להשיג בעין הראות הגשמי כל זה. והכוונה שהראהו הקב"ה באור הראשון הגנוז שבו יכולים לראות מסוף העולם ועד סופו. ועתה בהקדמות אלו יובן סוד מה שמראים פני כתב ספר תורה לעם, וענין זה נעשה גם כן בבית המקדש של מעלה כנזכר בזוהר פרשת בלק{{הערה|לא מצאתי - ויקיעורך}}. ===מעלת הדר בארץ ישראל ובפגם הדר בחוצה לארץ=== '''במעלת הדר בארץ ישראל ובפגם הדר בחוצה לארץ''' דע כי נשמות ישראל הדרים בחוצה לארץ מעולם {{גמט דגש|סנדל"פון}} הוא עולם אופנים, והוא עולם העשיה ויקראו בית יעקב. ויקראו עבדים. ונקראים {{גמט דגש|עבד עברי}} שחשבונו {{גמט דגש|נחש}} מפני שהם תחת הקליפות כמ"ש אחר כך. אמנם הדרים בארץ נשמתם מעולם {{גמט דגש|מטט"רון}}. וזהו {{גמט דגש|ארץ הצבי}} - גימטריא {{גמט דגש|חנוך מטטרון}}. {{ש}} <big>(</big> ואהובי הר' משה זכות אומר שהוא בגימטריא {{גמט דגש|חפשי}}. וכן {{גמט דגש|בן חורים}} עולה {{גמט דגש|יצירה}}. <big>)</big> {{ש}} והוא {{קיצור|מי"ס|מעשר ספירות}}{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ובדפוס ויניציא נראה לי '''מו"ס''' וחשבתי אולי "מוחא סתימאה", וצע"ע - ויקיעורך}} דיצירה. ויקראו {{צ|בני ישראל}} על שם ארץ דישראל סבא. ויקראו בנים. ונקראו {{צ|בני אל חי}} על שם ארץ החיים עילאין. והנה האדם כשהוא בחוץ לארץ היתה לו נפש מעולם האופנים. וכשזכה ונכנס לארץ באה לו נפש חדשה מעולם היצירה ומתלבשת בתוך הנפש הישנה שהיתה לו. ובלילה הראשון שישן בארץ יוצאות שתי הנפשות ועולות למעלה, ובחזרה אינה חוזרת אלא החדשה בלבד. ולזה אינ' ראוי לעונשין כי לא חטאה ולזה מוחלין לו כל עונותיו. וז"ש ר' יוחנן במסכת כתובות דף י"ג {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}}. הכוונה הוא מאחר שנותנים לו נשמה חדשה בלי פגם של עוונותיו אם כן בוודאי שהוא בן עולם הבא. ודע כי ארץ ישראל אינה מכפרת מעבירות הנעשות בה אלא השגגות בלבד. אבל העונות הנעשות בארץ אינם נמחלים אלא על ידי יסורין. וגם צריך שהוא מעביר על מדותיו. והפשעים הנעשים בארץ אין להם סליחה אלא על ידי התשובה ותלמוד תורה. כן כתוב הרמ"ק זלה"ה. אבל איכא למידק טובא. והלא במסכת כתובות פרק י"ג אמר ר' אל זר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון שנאמר {{צ|בל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון}}, עכ"ל. אם כן משמע אפילו העונות גם כן הארץ מכפרת. ואיך אפשר זה היושב בה בשב ואז תעשה - איך תכפר הארץ את עונותיו? אבל יתורץ במה שמביא מדרש ילקוט בתהלים דף קי"ו ע"ד וזה לשונו:{{ש}} רצית יהוה ארצך שבת שבות יעקב. זהו שאמר הכתוב אשר יהוה אלהיך דורש אותה - הופך הקב"ה ומהפך בה ונותן עיניו בה עד שתרצה מעשיה להקב"ה. והמצות שנצטוו עליה אם הוציאו ישראל את המעשרות ועושים את השמיטים - אותה שעה היא מרצה מעשיה להקדוש ברוך הוא. וכן הוא אומר אז תרצה הארץ את שבתותיה. לכך רצית יהוה ארצך. רוצה לומר מי נושא עונם? הארץ אשר הם יושבים עליה שנאמר {{צ|העם היושב בה נשוא עון}} - הרי החיים. ומנין אף המתים? תלמוד לומר וכפר אדמתו עמו - מי מכפר על עמו? אדמתו. אשריהם יושבי ארץ ישראל שאין להם לא חטא ולא עון, לא בחיים ולא במתים. וכן הוא אומר {{צ|נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה}}. הנה פירש האר"י זלה"ה על פסוק {{צ|כי בחטאינו ובעונות אבותינו ירושלים ועמך לחרפה}}: {{ש}} :דע כי אמרו רז"ל אין מיתה בלא חטא. והענין כי האדם ימות בחטא השגגות שעשה בימיו. אך העונות הם נשארים אחר כך לבניו כדי שיקבלו יסורין על עון אביהם. וזהו ענין {{צ|אבותינו חטאו ואינם}} - פירושו שמתו בחטאם, {{צ|אבל אנחנו עונותיהם סבלנו}}. ובזה יתורץ למה יומתו אבות על בנים וסופיה דקרא אמר {{צ|איש בחטאו יומתו}}. פירושו כי עון השוגג אין הבנים נענשים על חטא האבות כי {{צ|איש בחטאו יומת}}. אמנם העונות מזיד - אז הבנים יומתו עליהם. וז"ש {{צ|כי בחטאנו}}, כי הלא אנחנו סובלים חטאים שוגגים שלנו וגם בעונות אבותינו אנחנו סובלים. אבל לא חטאם. וכן כלם בתורה כך, {{ש}} עכ"ל. הנה כל הנ"ל הוא בחוץ לארץ אבל בארץ ישראל העם היושב בה נשוא עון, ואינו פוקד עון אבות על בנים, כי הארץ הוא נושאת עון. הרי החיים. {{ש}} מנין אף המתים שכבר מתו בחוץ לארת בחטאם ואחר כך העלו עצמותיהם בארץ ישראל שהארץ מכפרת עונותיהם וגם כן אינו פוקד עון אבות על בנים? {{ש}} תלמוד לומר {{צ|וכפר אדמתו עמו}} - מי מכפר על עמו? אדמתו. וז"ש {{צ|נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה}}. ר"ל איך נשא עון עמך, והרי פוקד עון אבות על בנים? וז"ש {{צ|כסית כל חטאתם}} - ר"ל עשית לעונות כסות של חטאתם ונעשה כולם שגגות. ולכן היושב בה {{צ|נשוא עון}} כי על ידי קיום מצוות התלויות בארץ נמחלו להם כל עונותיהם. וזהו כוונת ר' אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון - הוא אאחר שדר בארץ אם כן בוודאי שמקיים מצות התלויות בארץ ובזכותם נמחלו לו כל עוונותיו ואינו צריך לחזור בתשובה כמו בתענית וטבילה כדי להסיר את הכתם מן הלבוש העליון. או אם אינו עושה תשובה הקב"ה משלם אחר כך לבניו כמ"ש {{צ|פוקד עון אבות על בנים}} - כי זה דווקא בחוץ לארץ. אבל בארץ ישראל בעשותו המצות התלויות בארץ - מעצמם נטהרו עוונותיו ואינו צריך כיבוס ורחיצה. ונוכל לומר גם כן מ"ש ר' אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון כי על ידי המצות שעושה כנז"ל - אזי נשוא עון; ר"ל הקב"ה מגביה העונות ממנו כמו שאמר הכתוב {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} - הוא הדר דווקא בארץ ישראל. וז"ש במסכת שקלים סוף פרק שלישי אמר ר' אמי כל מי שקבוע בארץ ישראל ומדבר בלשון הקדש ואכל פרותיה בטהרה וקורא קריאת שמע בבקר ובערב - יהא מבושר שהוא מנוחל העולם העולם הבא, עכ"ל. {{ש}} ויש לדקדק - והלא {{צ|הן בקדושיו לא יאמין}}, ולא יאמין אדם בעצמו עד יום מותו? אבל הטעם כי בישיבת ארץ ישראל הוא נשוא עון ולא יאונה לו כל און. וז"ש גם כן המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא. ואמר {{צ|מובטח}} מפני שהקב"ה מציל אותו מעון. וז"ש הפסוק {{צ|'''צ''''דיק '''ב''''אמונתו '''י''''חיה}} - ראשי תיבות '''צבי'''. ר"ל בארץ צבי מי שהוא צדיק במעשיו מובטח הוא שיחיה כך באמונתו ולא יחטא. וזה גם שאמר הפסוק בצפניה {{ממ|צפניה|ג|ה}} {{צ|'''י''''הוה '''צ''''דיק '''ב''''קרבה לא יעשה עולה}} - ראשי תיבות '''צבי''' - כי מי שדר בארץ צבי מובטח הוא שלא יעשה עולה. אבל בחוצה לארץ - {{צ|אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא}} - ר"ל שלא די שאינו חוטא וסר מרע שאין מוחלין לו עד שחוזר בתשובה אפילו שעושה טוב באותה המצוה עצמה שעושה הוא חוטא כמו שאמרו רז"ל {{צ|הדר בחוץ לארץ עובד עבודה זרה בטהרה}}, כי יותר שהוא צדיק ועושה טוב - יותר הוא גורם שהקב"ה משפיע להשר שהוא יושב תחתיו וזה נקרא {{צ|עובד עבודה זרה}} כנז"ל. וצריך גם כן לסבול יסורין בעבור זה. וגם כן כתב הרמ"ק ז"ל:{{ש}} : דע כי כל מי שדר בארץ ישראל נקרא 'צדיק' - גם שאינו צדיק כפי הנראה. שאם לא היה צדיק היתה הארץ מקיא אותו כדכתיב {{צ|ותקיא הארץ את יושביה}}. וכיון שאינה מקיאה אותו - בוודאי נקרא 'צדיק' אף על פי שהוא נראה בחזקת רשע. : וזהו שכתוב {{צ|זה השער ליהוה צדיקים יבאו בו}}. הכוונה כי ארץ ישראל נקרא {{צ|שער השמים}} כמ"ש יעקב אבינו ע"ה {{צ|אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים}}. וגם רמז {{צ|'''צ''''דיקים '''י''''באו '''ב''''ו}} - ראשי תיבות '''צבי''' - ר"ל כל מי שנכנס בארץ צבי שנקרא {{צ|שער השמים}} - כולם הם נקראים 'צדיקים' מאחר שדרים בו ואינם יוצאים לחוץ. : אבל הבאים לארץ ישראל ואין שמים על לבבם כי הם בהיכל המלך ומורדים ופושעים ומרבים במשתאות של סעודות מרעות ומרזחים - עליהם הכתוב אומר {{צ|ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתי לתועבה}}. וכתיב {{צ|כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי}}. ולא יעלה על לבם שאחרי מותם ישארו בארץ אלא במותם יגרשום חוצה ככלבים. :וזה לשונו בפרקי ר' אליעזר: כל הרשעים המתים בארץ ישראל נפשותם נשלכות לחוץ לארץ שנאמר {{צ|ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע}}. ולעתיד לבא הקב"ה אוחז בכנפות הארץ ומנער אותה מכל טומאה' ומשליכן לחוצה לארץ שנאמר {{צ|לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה}}. :ולכן כל איש יחרד בבואו אל ארץ ישראל להיות ירא שמים כפלי כפלים ממה שהיה בחוץ לארץ וידע כי בבית המלך הוא יושב. עוד כתב הרמ"ק ז"ל כי הדר בארץ ישראל והולך לדור מצרים - אותה עבירה היא גורמת ל'''רהב''' שימשול עליו. וכל מי שמקבל עליו לדור בארץ ישראל כל ימיו ולא לרדת לדור במצרים - חשוב עליו כאילו נזהר כל ימיו שהמליך יחודו של מקום עליו. וזהו שאמרתי לעיל {{צ|'''צ''''דיק '''ב''''אמונתו '''י''''חיה}} שהוא ראשי תיבות '''צבי''', כי על ידי שדר בארץ צבי הוא חי כל ימיו בהמנותא קדישתא שהוא יחוד מלכות הנקראת 'ארץ' עם תפארת הנקרא 'ישראל'. ===פגמי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ=== '''לבאר פגמי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ''' הענין דע כי בענין הקליפות יש {{גמט דגש|ה'}} שינויים, וכן שנויי הקליפות המתלבשים לדרים בחוץ לארץ נחלקים ל{{גמט דגש|ה'}} מדרגות. והזוכה לדור בארץ ישראל הוא פטור ונקי ובן חורין מכולם. '''המדרגה א'''' - הדר בסוריא חוץ מדמשק מהחומה ולפנים ששם בית רמון {{ממ|מלכים ב|ה|יח}} שהיא אחד מארבע מלכיות שיש לסמא"ל. כי דע שהשבעים שרים - כל אומה ואומה נפל לחלקו שר אחד מהשבעים, וכל ה{{גמט דגש|ע'}} שרים הם תחת רשות '''סמא"ל ורה"ב'''. והנה ל'''רהב''' ניתן לחלקו כל גבול מצרים שהיא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. ו'''לסמא"ל''' ניתן לו בפני עצמו ד' מלכיות. ובכל מלכות ומלכות יש לו פלגש אחד שהם ד' פלגשים. ושמותם הם: * '''א'''' - '''לילית''' שלקחה לבת זוגו והיא חוה ראשונה * '''ב'''' - '''נעמה''' * '''ג'''' - '''אבן משכית''' * '''ד'''' - '''אגרת בת מחלה''' וה{{גמט דגש|ד'}} מלכיות הם * '''אחת''' - מלכות דמשק שיש בתוכה בית רימון * '''שניה''' - מלכות צור שהיא נגדיית לארץ ישראל כנודע * '''והשלישית''' - היא נקראת 'מלכות מלטא' שמקודם הייתה שמה 'רודש'{{הערה|MALTA & RHODES}} * '''והרביעית''' - היא המלכות הנקרא 'גראנטא', ויש אומרים שהיא מלכות של ישמעאל. ובכל אחד מאלו ארבע מלכיות הנזכר יושבת אחת מארבעת פילגשים הנזכר. וכל שאר מדינות ועיירות שבחוצה לארץ הם נחלקים ל{{גמט דגש|ע'}} חלקים - כל חלק לאחד משבעים שרים.{{ש}} עד כאן לשון מה"ר חיים ויטל זלה"ה. ונראה לפי עניות דעתי ששבעים שרים עם סמא"ל ורה"ב הם סוד ה{{גמט דגש|ע"ב}} של הקליפה, והם נקראים {{צ|'''עב''' הענן}}. והם בעונות מסך בינינו לבין אבינו שבשמים. וזהו סוד {{צ|סכותה '''בענן''' לך מעבור תפלה}}. והם נקראים {{צ|עבות ולא בקר}}. אבל הקב"ה בחר לחלקו מכל האומות את ישראל להיות לו לעם נחלה, ומכל ארצות בחר ארץ ישראל. והנה מי שדר בסוריא הוא תחת פלגש אחת של סמא"ל. אמנם בכל שאר עיירות של סורייא באיזה מקום מהם נעשו ממלכות דסנדל"פון, ועליה מתלבשת קליפה אחת ממלכות דעולם התמורות. ועל אותה הקליפה מתלבשת קליפה שניה ממלכות דסמא"ל ועליה מתלבשת עוד קליפה שלישית ממלכות העולם רהב ולא יותר. '''המדרגה השני''' בחוצה לארץ - רחוק מסוריא אבל לא מעבר לים - נפשו ממלכות דסנדלפו"ן ועליה מתלבשת קליפה אחת ממלכות דתמורות, ושני קליפות מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רהב. '''המדרגה השלישית''' - הדר בחוצה לארץ מעבר לים ואילך - נפשו ממלכות דסנדלפו"ן ועליה מתלבשת קליפה אחת מעום התמורות, ועליה מתלבשות עוד קליפות שלשה מעולם סמא"ל, ועליה מתלבשת קליפה אחת מעולם רה"ב. '''המדרגה הרביעית''' - הדר בחוצה לארץ באחד מארבע מלכיות של סמא"ל - נפשות ממלכות דסנדלפו"ן, ועליה מתלבשת קליפה אחת מעולם התמורות, ועליה מתלבשות ד' קליפות מעולם סמא"ל (הנרזמות בד' רוחות והן נגדיות לארבע רגלי המרכבה), ועליה מתלבשת קליפה אחת של רה"ב. '''מדרגה החמישית''' - הדר במצרים - נפשו מעולם סנדלפו"ן, ועליה מתלבשת קליפה א' הד' מעולם התמורות, ועליה מתלבשת ד' קליפות של סמא"ל הנזכר, ועל אלו מתלבשות ד' קליפות של עולם רה"ב. והענין דע כי עולמות הטומאה הם שלשה והם תמורות סמא"ל ורה"ב. קליפת התמורות נקרא {{גמט דגש|קיא}}. וקליפת סמאל"ל נקרא {{צ|{{גמט דגש|צא}} תאמר לו}}. ואלו נקרא {{צ|'''קיא''' צואה בלי מקום}}. וקליפת עולם רה"ב נקרא {{גמט דגש|דוה}} מלשון זיבה דם נידות. ודע כי היוצא מארץ ישראל לדור דירת קבע לסוריא - כשיוצא ארבע אמות לחוצה לארץ - נפשו שהיא מעולם היצירה יוצאה ממני ונכנסת בו נפש מעולם העשיה סנדלפו"ן, ומתלבשת עליה קליפה אחת מעולם התמורות, וקליפה אחת מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רה"ב. והעיקר הוא ס"מ מפני שהוא מושל בכל חוצה לארץ. והיוצא מארץ ישראל לדור בחוצה לארץ אבל לא מעבר לים - בן אדם כזה כשיוצא מארץ ישראל על מנת שלא לחזור - נתחלפה נפשו המשכלת שהיא מעולם היצירה ונתנו לו נפש אחרת מעולם העשיה (כי נפש הבהמית אינה מתחלפת בכל השנויים כולם). ומתלבשת עליה קליפה אחת מעולם התמורות, ועליה מתלבשות ב' קליפות מעולם סמא"ל, ואחד מעולם רה"ב. והיוצא מארץ ישראל לדור מעבר לים שהוא בצד שמאלו של עולם - אזי יתלבש בנפשו שמעולם העשיה כנזכר, ועליה קליפה אחת מעולם התמורות, וג' קליפות מעולם סמא"ל, ועליהם קליפה אחת מעולם רה"ב. והעיקר הם ג' קליפות של סמא"ל כנזכר. והיוצא מארץ ישראל לדור במצרים - אזי מתלבש נפשו של עשיה כנזכר, וקליפה אחת מעולם התמורות, וד' קליפות מעולם רה"ב, וד' קליפות של סמא"ל. והיוצא לדור באחת מארבע מלכיות של סמא"ל - אזי מתלבשת על נפשו של העשיה קליפה אחת מעולם התמורות, וד' קליפות מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רה"ב. ודע כי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ על מנת לחזור במהרה, והניח אשתו ובני ביתו בארץ ישראל - זה לא תתפשט ממנו נפשו אשר מעולם היצירה. אמנם מתלבשת עליו נפש אחרת מעולם העשיה. ולכן חייב לשמור הרגלים והמועדים בחוצה לארץ כמו בזמן שהיה בארץ ישראל הואיל וכוונתו לחזור ויש לו נפש דארץ ישראל. וכל זה לטובתו - שאם לא כן היו מתלבשות הקליפות על נפש דיצירה תכף בעת צאתו מארץ ישראל והיתה מקבלת טומאה. ולכן האל יתברך מרחם ומטיב ומלביש נפש דעשיה על נפש דיצירה קודם שמתלבשות הקליפות כדי שלא יטמאוה הקליפות, והקליפות תתלבשנה כפי המקום הנזכר. וכן העולה מחוצה לארץ לארץ ישראל על מנת לחזור לחוצה לארץ - כשמגיע בארץ ישראל לסולם מצד חוץ מתפשטות מעליו כל הקליפות ואינו נכנס בארץ אלא בנפשו מעולם העשיה, אבל לא יתנו לו נפש מעולם היצירה כי אין כונתו לדור בארץ. ולכן חייב לעשות כל המועדים ורגלים כמו בהיות בחוצה לארץ. '''{{קו תחתי|מהרב חיי' ויטאל זלה"ה}}'''{{ש}} כל מי שנולד בארץ ישראל יש בו נר"ן ממטטרו"ן. וכשיצא חוצה לארץ נותנים לו לבוש מסנדלפו"ן, והקליפות מסבבות אותו כמו אגוז שהקליפה חיצונית שהוא הירוק דומה ל'''רהב''', והקליפה הקשה דומה לסמא"ל, והעץ שבתוך המאכל דומה לתמורות, והקליפה הדקה הדבוקה במאכל היא טהורה מסנדלפו"ן. וזהו הלבוש שאמרנו שמתלבש בו כשיוצא חוץ לארץ.{{ש}} אבל הקליפות אינם מטמאות נפש דסנדלפו"ן במגע אלא מגע ככלי חרס. ואם חזר לארץ ישראל סר מעליו. ולזה רמז דוד המלך ע"ה שלשה פעמים {{צ|סבבוני ובשם יהוה אקרא כי אמילם}}. חוץ מן הקליפה הדקה שעל המאכל. והנולד בחוץ לארץ נותנים לו נר"ן דסנדלפו"ן ואם יבא לדור לארץ ישראל נותנים לו גם כן נר"ן מצד מטטרו"ן, ולא סר ממנו נר"ן דסנדלפו"ן שהיא כמו לבוש לנר"ן דמטטרו"ן. כי באותו הלילה שבא שמה בארץ ישראל כשהוא ישן במטתו לוקחים הנר"ן שהביא מחוצה לארץ וטובלין אותה בנהר דינור, וכשחוזרין לו הנשמה נותנים לו נר"ן דמטטרו"ן מלובשים בתוך נר"ן דסנדלפו"ן. ויש לעיין למה יהיה תוספת לזה שבא לדור יותר מהנולד בארץ ישראל?{{ש}} הטעם הוא כי מי גרם לזה שבא לארץ ישראל? בודאי נפש דסנדלפו"ן! ולכן יגמלו טוב עמה שתשאר שם גם היא מחוברת כמו החלוק על הגוף. ויש לה כח אחר כך לעלות בסוד נר"ן דמטטרו"ן.{{ש}} עכ"ל. ונלע"ד שזוהי כונת רז"ל במסכת כתובות על פסוק {{צ|ולציון יאמר איש ואיש יולד בה וכו' - אמר אביי וחד מינייהו עדיף כתרי מינן}}. כי הדר בארץ ישראל - נר"ן שלו הוא מיצירה כנזכר, והוא בחינה שנייה. אבל הדר בחוץ לארץ - נר"ן שלו מעשיה והיא מדרגה ראשונה, ולכן חד מארץ ישראל שקול כתרי מינן כי הוא בבחינה שנית כנזכר. {{צ|אמר רבא וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו}} - מפני שנשאר עמו נר"ן דעשייה וגם כן נותנים לו נר"ן דיצירה, ואז הוא נר"ן דעשייה שנעשה בחינת יצירה - אם כן יש לו נר"ן כפול, ולכן הוא שקול כתרי מנייהו. כמ"ש התם {{צ|דהא ר' ירמיה דכי הוה הכא לא הוה ידע מאי קאמרי רבנן. כי סליק להתם קרי לן "בבלאי טפשאי"!}}. ונחזור. כי מי שנולד בחוץ לארץ ובא בארץ לדור בה דירת קבע - אזי כשמגיע סמוך לסולם (כמ"ש למטה) - מתפשטין ממנו כל קליפות הנזכ"ל, ואינו נכנס בארץ אלא בנפשו שהיתה מעולם היצירה ונכנסת אותה הנפש דיצירה בתוך נפש דעשיה שהיתה לו מקודם כמו חרבא בנרתיקא. ואם אחר כך יוצא לדירת קבע לחוצה לארץ - אזי נשאר נפש החדשה של יצירה בארץ ואינה יוצאת עמו אלא הנפש הישנה דעשייה שהיתה לו מקודם, ומתלבשת בקליפות על דרך הנז"ל כפי שינוי המקומות. ===ענין הסולם=== '''ועתה נבאר ענין הסולם'''. דע כי סולם זה הוא אוירי{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ובדפוס ויניציא היה נראה שכתוב 'אוריי' - ויקיעורך}} והוא מקיף כל ארץ ישראל שלא תתפשט הקליפה בארץ ישראל כנז"ל. ורוחב הסולם ד' אמות, וקומתו ת"ק שנה. וסולם זה הוא מדרגות מדרגות מן הארץ עד הרקיע. ויש מדרגות מצד פנים ומצד חוץ. והיוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ - כל זמן שלא יצא שיעור ד' אמות לא נקרא שיצא חוצה לארץ - שעדיין הוא בתוך הסולם. וכן העולה לארץ ישראל מחוצה לארץ - כל זמן שלא נכנס ד' אמות בארץ ישראל אינו נקרא שנכנס בארץ. וזהו סוד פסוק {{צ|וכפר אדמתו עמו}} - '''אדמתו''' אותיות '''ד' אמות'''. מתכפרים כל עונותיו. אמנם צורת תחום ארץ ישראל אינו לא ארוך ולא עגול ולא מרובע אלא כצורת אדם מושכב ארצה פרקדן. ראשו ברוח מזרח ושתי זרועתיו פשוטות - אחד לדרום ואחד לצפון. ושתי ירכותיו פתוחות. בוהן רגלו האחד להור ההר שהוא קרן צפונית מערבית, ובוהן רגלו האחר לנחל מצרים שהוא קרן דרומית מערבית. ובין שני רגליו נכנס הים הגדול שהים הוא מערבה של ארץ ישראל. ולכן נמצא הארץ ישראל כולה רצועות גדולות וקטנות. והסולם הנזכר מסבב כל הרצועות. ויש לו מדרגות משני צדדיו - כלפי פנים מצד ארץ ישראל, וכלפי חוץ מצד חוץ לארץ. ודע שכל הדר בחוצה לארץ נמצאים סביבותיו {{גמט דגש|י"א}} אלף מלאכים כדכתיב {{צ|יפול מצדך אלף ורבבה מימינך}}. ועולים במדרגות הסולם מצד חוץ כלפי חוצה לארץ והולכים למקומם. וכשנכנס ד' אמות בארץ ברחבו של סולם - מיד יורדים דרך מדרגות הסולם מכלפי פנים {{גמט דגש|כ"ב}} אלף מלאכי טהרה כחשבון ה{{גמט דגש|כ"ב}} אותיות שבתורה, ומתלוים עמו עשרים אלף מצדו אחד, וב' אלפים מצדו השנית. ורמז לזה {{צ|'''רכב''' אלהים רבותים אלפי '''שנאן'''}}. וכל הדר בארץ ישראל נמצאים עמו {{גמט דגש|כ"ב}} אלף מלאכי טהרה כנזכר. ומי שהורע מזלו לצאת לחוצה לארץ - כשמתקרב אצל הסולם הנזכר מחוץ לד' אמות הסולם מיד מסתלקין מעליו ה{{גמט דגש|כ"ב}} אלף הנזכרים ועולים דרך מדרגות הסולם כלפי פנים. וחוזרים למקומם ויורדים {{גמט דגש|י"א}} אלף מבחוץ לסולם, ומתלוים עמו לחוצה לארץ. וזה יהיו בו כל התנאים כמו הנפש דעשיה ונפש דיצירה שהיא מארץ ישראל כנז"ל. והבן. '''עכ"ל הר' חיים ויטאל זלה"ה'''. ===מעלות התפלות בארץ ישראל=== '''מעלות התפלות בארץ ישראל''' - נבאר כי היחוד העליון נעשה על ידי תפלות ישראל בארץ ישראל. והענין כבר ידעת כי האדם בתפלתו חוצב להבות אש, ואותם ההבלים מתהווה רוחניות. ובסוד הכוונה מאירים יותר ויותר. ואותם המציאות היא סוד תיקון המתהוה ומתתקן באויר העולם, ואינו מסתלק מאויר העולם עד גמר התפלה עד {{צ|עלינו לשבח}}. ותיקון זה מתקשט באויר בסדר נאות ומקושט. ואחר כך כולו יחד מצוייר ומתוקן עולה באויר העולם מרקיע אל מרקיע עד פתח היכל לבנת הספיר ונכנס. כנזכר בזוהר פרשת פקודי שעומד הכל שם ברקיע אחד הנזכר שם עד גמור כל קהלות ישראל כל תפלתם. ואז ברקיע ההוא מתקבצות כל תפלות ישראל יחד ותתקשרנה כולם ותעלנה כנזכר שם בזוהר. אמנם יש לדקדק העיכוב הזה שתתעכבנ' עד קבוץ תפלות כל ישראל דווקא בהיות ישראל על אדמתן שאין מקדים זריחה בארץ ישראל עיר אל עיר פחות מחצי שעה מפני שארץ ישראל מעט הכמות {{גמט דגש|ת'}} פרסה. ולכן אפשר להמתין. אמנם עתה שישראל נפוצות בארבע פינות העולם - אם נאמר שתתעכבנה - נמצאו תפלות מעוכבות הרבה זמן בעתו' קדימת זריחת המקום המזרחי על המערבי, והוא כשיעור י"ב שעות. ונמצא עירבוב תפלות. כי בעת הזריחה במערב אז היא השקיעה במזרח, ואז יש להם תפלת ערבית!{{ש}} ואם כן - איך יהיה ענין זה? ואם נאמר שלא ימתינו - נמצא היחוד העליון נעשה כמה פעמים! כי קהילה זו תייחד עתה, וזו אחר שעה, וזו אחר שעה - ולעולם מייחדים והולכים!? ועל דרך זה יקשה כי המשמרות העליונות הן קבועות לערב ולבקר - אם כן היאך יהיה עניינ' שפעמים הרבה לאלו לילה ולאלו יום?! ועל דרך זה יקשה על מנוחת שבת - שאלו שובתים ואלו עושים מלאכה - והיאך יהיה ענין זה?! והנה בספר "סוד עולה" הקשה ענין זה ותירץ בשם רבנים גדולים מה שתירץ, עיין שם. אמנם האלהי '''מוהר"ר משה קורדובירו זלה"ה''' כתב וזה לשונו:{{ש}} ואני אומר לענין זה כי כל זה נכנס תחת מה שפירשו רז"ל ישראל העומדים בחוצה לארץ עובדי עכו"ם בטהרה. והם כוונו בזה. כי אין ענין הנהגה עליונה מתנהגת לא בזריחת המזרח ולא במערב, לא בצפון ולא בדרום - אלא על נקודת ארץ ישראל שהיא מבחר הישוב ופחת היכל לבנת הספיר היא מכוונת כנגדה. וזריחת ארץ ישראל היא בקר למשמרת הבקר, וערבית ארץ ישראל היא לילה לשליטת ממשלת הלילה. ועל דרך זה מתנהגות המשמרות ומספר הימים - לא יותירו ולא יעדיפו ממה שמהוה השמש הגשמי והירח הגשמי. ואין לנו לחו' להראו' הירח בחוץ לארץ או שלא ירא' - כי העיקר הוא בארץ ישראל ושם בית דין קבועים ומקדשים חדשים חגים וזמנים. והקב"ה מסכים עמהם ומקדשם. ובחוץ לארץ - אין קבועים. ואם קבעו - לא קדשו; שאין בהם ממש. ויום שבת בארץ ישראל הוא עיקר הכל מפני שמנוחת שבת תלויה במה שמתפשטת קדושת שבת דרך פתח ההיכל הזה למטה והוא בארץ ישראל הנז"ל. וממש עשה הקב"ה בחכמתו תנועת הגלגל ובחר המקום המכוון כנגד מעלה - לא יחסר ולא יעדיף, והיא נקודת ארץ ישראל. ואין התפלות מתעכבות אלו לאלו אלא בארץ ישראל דווקא ולא בשום מקום זולתי - מפני שארץ ישראל חשובה לענין הייחוד. והייחוד אינה עתים הרבה אלא עת אחד ושעה אחת, והיינו בהתם עם ה' אשר בארץ ישראל לכלות תיקוני תפלתם. אמנם יתפשט אור היחוד מנקודה אמצעית זאת אל כל בחינות השרים שישראל שם שרוים תחתם - שנצוצי שכינה מתפשט אליהם בסוד גלות שכינה. והתשפטות היחוד הזה יהיה על ידי תפלתן של ישראל השכנים שם - שהם אינם מייחדים עתות הייחוד, אלא עת המעותדת לגבול השר שהם משועבדים תחת ידו. והיינו {{צ|עובדי עכו"ם בטהרה}} - שאינם מייחדים יחוד הזמן העליון אלא יחוד זמן השרים החיצונים. אמנם הוא בקדושת השכינה המתלבשת בשר ההוא. ועל דרך זה הוא קדושת שבת - כי יקדי' להם מנוחה מה מצד ניצוץ שכינה המתלבש שם או תתאחר עם היות שאין שבת זה אמתי אלא נקודה האמצעית שבה השביתה האמתית - עם כל זה תתייחס מנוחה מצד הניצוץ המתפשט או תתאחר מנוחתם. ועל דרך זה הוא ימים טובים שיתאחרו ויקדמו לפי הזריחה בשר או העריבה. אמנם מספק עשו שני ימים טובים, ונקראים {{צ|יום טוב שני של גליות}} ודאי בסוד הגלות וניצוץ שכינה המתפשט בו גרם יום שני. ולא עשה כן ליום שבת ששביתת שבת מוסכמת בחיצונים ואינם מסתפקים בה מפני שאפילו גיהנם שובת והשרים שובתים באיחור ובקדימה לפי זריחת חמה קרובים או רחוקים. אמנם ימים טובים אינם מודים והם מסתפקים בקדושתו. ולכך צריך לבוש יום ליום - והם שני ימים טובים; הראשון מדאורייתא מתלבש ביום מדרבנן כהתלבש אור קדוש באור הגולה. '''עכ"ל הר' משה קודובירו זלה"ה''' ===מעלות פירות ארץ ישראל=== '''מעלות פירות ארץ ישראל''' הנה יש להקשות למה בארץ ישראל הקדושה גרע ממנו המן הרוחני? וי"ל שהטעם לזה הוא שהמדבר - כל הדברים הגשמים שבו - הם חיצונים וטמאים, גדלים בארץ העמים שהיא ממשלת השרים. ולכך אין פרותיה כלי לקבל הרוחניות הקדוש, שאין גוף טמא נעשה כלי לרוחניות הקדוש. ואם היתה הקדושה ההיא בפרותיה ומזונותיה היה נתן על ידי השרים. וזה אינו בענין המן שהוא מן השמים שאין חלק לשרים בו כלל. אמנם ארץ ישראל - פרותיה הם על ידי הקדושה, ואותו הרוחניות הראוי להיות שורה במן מתלבש בפירות הקדושים ההם. ולכך לא ירד המן בארץ ישראל. ולכן הברכה אחרונה דשבעת המינים מסיימת {{צ|על פרותיה}} ולא {{צ|על הפירות}} להורות כי קדושת הארץ שורה בפרותיה הגדילים בה דווקא ולא בפירות חוץ לארץ. <big>(</big> ואוהבי '''הר' משה זכות נר"ו''' אומר כי הטעם הוא להיות שכל כונת הבריאה היתה לברר ניצוצי האור שבתוך {{קיצור|דצח"מ|דומם צומח חי מדבר}} מסוד ה{{גמט דגש|רפ"ח}} ניצוצין דאשתארו מימי קדם. ולכן אפילו בגן עדן לא ירד המן לאדם הראשון אלא נצטוה במצות עשה לאכול מכל הפירות כמ"ש רבינו בחיי. אבל במדבר - אם יצמחו שם פירות - יהיה דרך נס ואינם מעיקר התחתונים כדי שיהיו בהם ניצוצות. וגם כי ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן <big>)</big> והנה '''כתב הר' חיים ויטאל ז"ל''' שיש שלשים מיני פירות האילן בארץ ישראל ומכל מין ומין יש הרבה מינים, כמו שאמרו רז"ל על פסוק {{צ|ושבעים תמרים}} - שבעים מיני תמרים. וכן בכל המינים. והנה בעולם הבריאה הם עשר מיני פירות כנגד י' ספירות שלה. ומפני שהם רחוקים מן הטומאה וקרובות לאצילות - אין להם קליפה, לא בפנים ולא בחוץ. ונאכלים כמות שהן. ואלו הן: * ענבים, * ותאנים, * תפוחים, * אתרוגים, * לימונס, * אגסים, * חבושים, * תותים, * סורא"באש, * חרובין ועשרה מיני פירות הם בעולם היצירה והם סוד י' ספירות דיצירה שהם בינונים - בין עולם הבריאה ובין עולם העשיה. שאינם קרובים לטומאה כמו עולם העשיה ולא רחוקים כמו עולם הבריאה. לכן גרעיני הזרע בתוך הפרי אינו נאכל לפי שאינו רך כגרעינין שבתוך הפירות דבריאה. ואלו הם: * זיתים, * תמרים, * גודגניות, * סופאי"יפש, * פרי"שקוש, * סי"רוילאש, * משמישים, * גינ"דאש, * אקאאנ"יש, * גיישפול"אש. ועוד עשרה מיני פירות יש בעולם העשיה כנגד עשרה ספירותיה, ולזה נאכל מה שבפנים ונזרק מה שבחוץ שקליפת הפרי הוא מחיצה בינו ובין עולם התמורות הקרוב לו כדי שלא יקבל טומאה. וזהו סוד היצר הרע והקליפה הדבוקה בנפש. ואלו הן: * רמונים, * אגוזים, * שקדים, * ערמונים, * לוזים הנקר' אלבי"יינאש בלעז, * אלונ"ים הנקרא אלביוטאש בלעז, * פרישים, * פיניונ"יש, * פיסטוקא"ש, * מאוז"יש. ומנין שמותם ומספרם קבלתי אבל סדורם על סדר העשר ספירות לא קבלתי עד יערה עלינו רוח ממרום. והנה העשר מיני פירות דבריאה נתברר מהם כל הפיסול' ונשארו כולם טוב. ואילן סרק הוא להפך - שהוא הכל רע - שהכל הוא קליפה. וכנגד עשרה מיני פירות דיצירה שהמוח מלבר וקליפה מבפנים (שהוא הגרעין שבתוכם), והוא כנגד זה בקליפה כשניצוץ הקדושה שנפל הוא גדול ולא יכלה הקליפה לסבול כל אותו האור בקרבה - נכנסה הקליפה בתוך הקדושה ונעשית הקדושה מקיף אליה. וכנגד עשרה מיני פירות דעשיה שהמוח הוא מלגאו והקליפה חופפת עליו מבחוץ - כנגדם בקליפה שלקחה ניצוץ הקדושה בתוכה להיות אליה, והיא חופפת עליו מבחוץ כקליפה אל המוח. וכנגד אלו השלשים מיני פירות יש שלשים אחרים מסטרא דשמאלא שצומחין בעצי היער מאליהן. ורובן אין בהם אוכל אלא כולן קליפה ואין מברכין עליהם "בורא פרי העץ". ומי שמדקדק במעשיו לא יאכל מהם הואיל ורומזים לסטרא דשמאלא. אבל נלע"ד שזה כתב הר' חיים ויטאל זלה"ה קודם שלמד אצל הרב זלה"ה. כי הרב זלה"ה כתב להפך ממנו. וזה לשונו:{{ש}} עשב דברא כתבו הפוסקים שכיון שלא נזרעו בידי אדם שיברך עליהם "שהכל". ומורי זלה"ה לא היה חושש והיה מברך הברכה הראויה לעץ או לאדמה - אפילו אם היו מדבריות. לפעמים היה מצוה שיביאו לו דדררים שבני אדם אוכלים אותם כדי לקיים מצוה לאכול ממה שאמר הקב"ה לאדם הראשון כשקלל האדמה בעבורו {{צ|וקוץ ודרדר תמציח לך ואכלת את עשה השדה}}, עכ"ל. והנה פירות האדמה הראויים לאכילה נבראו {{גמט דגש|נ"ה}} כחושבן {{גמט דגש|האדמה}}. והשאר אינם ראויים לאכילה. ולהיות פירות האדמה שהם שפלים - רוצה לומר שאינם מתגאים - לזה הם מוציאים פירותיהם וגדילים על כל המים. והענין - דע שכל מה שברא הקב"ה - זכר ונקבה בראם, כדי שיפרו וירבו. ואפילו המים יש בהם זכר ונקבה כשנבראו וברא רקיע להבדיל בין מים זכרים לנקבות. ודע כי כל פירות האדמה אינם צריכים למים זכרים אלא אפילו על ידי מים נקבות מוציאין פירותיהם. והטעם כנזכר חוץ מן החטה מן הטעם שיתבאר.{{ש}} אמנם כל פירות האילן שהם בעלי גאוה - אינם מוציאין פירותיהם אלא על ידי מים זכרים חוץ מן האתרוג. והטעם לפי שהוא המובחר שבמיני פירות שנאכל כולו ועם כל זה אינה מתגאה כשאר אילנות - לזה גדל על כל מים, בין זכרים בין נקבות. אמנם החטה - להיות שהאל יתברך נתן לה סגולת המזון והיא חשובה יותר מפירות - לזה היא במעלת פירות האילן ואין מוציאין פירותיה אלא על ידי מים זכרים לבד. ולכן תמצא שדה שיהיו בה ריבוי גשמים ואינה מוציאה ריבוי תבואה, ויש שנה שיהיה מיעוט גשמים ומוציאה תבואה הרבה. מפני שהדבר תלוי במים זכרים. ואל יקשה בעיניך שארץ מצרים מוציאה החטה על ידי מים נקבות כמו הירקות - שאין הענין כן, אלא כמו שאמרו רז"ל שבכל שנה ושנה בימי תקופת תמוז הקב"ה מטיל טפה אחת כמו כדור ממים זכרים לתוך הנילוס ואותה הטיפה היא כמו שאור שבעיסה ונעשים כל מי נילוס מים זכרים ואינה צריכה למי גשמים. וזאת הטיפה אינה נמנעת מלבוא בכל שנה ושנה לפי שנתנה למצרים בשביל תפלת אברהם. והענין נרמז בפסוק {{צ|וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים וגו' ויתן אל הגר שם על שכמה וגו'}}. והענין ששר של ישמעאל הוא '''רהב''', שרה של מצרים. ולפי שבמצרים היא שניה לארץ ישראל.{{ש}} ( {{קטן|ואהובי הר' משה זכות נר"ו אמר לי כי {{גמט דגש|הגר}} בגימטריא {{גמט דגש|רהב}} עם הכולל. והטעם שמצרים מיעוטה ממים זכרים הוא כי סודה מן העורף מסיגי עלמא דאתכסייא דרובה ככולה ממיין נוקבין. אבל ארץ ישראל היא במקום האורות המגולים ולכן רובה מים זכרים. והבן עכ"ל}} ){{ש}} וכמו שארץ ישראל היא בתכלית הטהרה והקדושה - ולזה היא ניזונת ממים זכרים דווקא. וזהו שאמר הכתוב {{צ|למטר השמים תשתה מים וגו'}}. וכדי להבין זה הפסוק על שורשו צריך לפתוח מעינות החכמה ומקורות הבינה והשכל והדעת כדי שתבין אמרי נועם. ודע שיש כמה בחינות של {{גמט דגש|גשמים}} וכמה בחינות {{גמט דגש|מטר}} - כנודע בכוונת ברכת הנהנין כי יסוד חכמה עליונה נקראת 'שביל' ויש בו {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן}}. והנה {{גמט דגש|שביל}} עם הכולל גימטריא {{גמט דגש|גשם}}. וזהו {{צ|גשמי ברכה}} של היסוד הזה. ונקראים 'מים דכורין'. ואם תחבר {{גמט דגש|פלא}} עם {{גמט דגש|שביל}} ושני כוללים - יהיה גימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}} שהוא במספר {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א}}. ומילויים {{גמט דגש|ק"מ קכ"ב ק"ל}} - גימטריא עם הכולל {{גמט דגש|גשמים}}. וזהו סוד {{צ|אשר {{גמט דגש|תנה}} הודך על {{גמט דגש|השמים}}}} - ר"ל כי {{גמט דגש|תנה}} הם השלשה '''אהי"ה''' עם מלויהם, אבל {{גמט דגש|השמים}} הם השלשה מילויים בלבד עם ג' כוללים. וזהו שאמר {{צ|על '''השמים'''}} - כי יותר חשוב הוא {{גמט דגש|תנ"ה}} מן {{גמט דגש|השמים}}. ונשאר שם {{גמט דגש|ס"ג}} שהם {{מכפלת גימטריא|ג'||אהי"ה}}. ואם תחליף אותיות '''מטר''' בא"ת ב"ש - הוא {{גמט דגש|גני}} בסוד {{צ|באתי לגני}}, והוא גימטריא שלשה '''אהי"ה''' פשוטים. וזהו שאמר אליהוא {{צ|כי לשלג יאמר הוה ארץ ו'''גשם מטר'''}} {{ממ|איוב|לז|ו}} כמו שנפרש אחר כך בעזה"י. ובבינה יש {{גמט דגש|גשם}} באופן אחר.{{ש}} כי '''אהי"ה''' דהה"ין שהוא ביסוד דבינה הוא {{גמט דגש|רל"ב}} בציורו.{{ש}} * כי ה{{גמט דגש|ד'}} ההי"ן שיש בשם זה יש בהם ג' ציורים - {{גמט דגש|ד"ו ד"י וו"ו}}. וכאשר תחבר כל הארבעה ההי"ן - כל אחד בשלשה ציורים - יעלו גימטריא {{גמט דגש|קס"ח}}. * ואות {{גמט דגש|יו"ד}} הוא עשרים. ואם תחלק ה'''ד'''' לשני וו"ין - יהיה בגימטריא {{גמט דגש|ל"ב}}{{הערה|לא ברור לי למה השני וו"ין הם '''בנוסף''' אל האות '''ד''' של '''יו"ד''', וצע"ע - ויקיעורך}}. הרי {{גמט דגש|קס"ח}} ו{{גמט דגש|ל"ב}} - גימטריא {{גמט דגש|ר'}}. * ואחר כך תצייר אות '''א''' בציור '''יוד''', ותחלק גם ה'''ד'''' לשני וו"ין ויהיה {{גמט דגש|ל"ב}}. עם ה{{גמט דגש|ר'}} - הרי {{גמט דגש|רל"ב}}. נשארים עתה ב' אותיות {{גמט דגש|ל"ף}} דמילוי '''אל"ף'''. עם '''א'''' עצמה - הרי {{גמט דגש|פל"א}} - הוא סוד בחינת השביל דקיק הנקרא 'פלא' דלא אתידע לא לעילא ולא לתתא. כנודע שהוא הוראת היות חיבור חכמה ובינה תדיר דלא פסיק. ולכן רומז השביל העליון הנזכר 'פלא' שהוא יסוד דחכמה ביסוד דבינה. וגם השלשה '''אהי"ה''' כנזכר שהם ביסוד דבינה נקשרים עם ה{{גמט דגש|שביל}} העליון - עם החכמה כנזכר. והנה כאשר תחבר {{גמט דגש|רל"ב}} ו{{גמט דגש|פל"א}} - גימטריא {{גמט דגש|גשם}}. והם {{צ|גבורות '''גשמים'''}} שהם ביסוד דבינה, ונקראים 'מים נקבות'. ועוד יש בעטרת היסוד דבינה שלשה מילוי '''אהי"ה''' שגימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}}, שהשלשה מילוים גימטריא {{גמט דגש|גשמים}} כנזכר לעיל. והנה נודע כי כמו שיש {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן}} בחכמה ובינה וזעיר ונוקביה - כן יש {{גמט דגש|קס"א קס"א קמ"ג קנ"א}} בחכמה ובינה זעיר ונוקביה, מאחר כי שם '''אהי"ה''' בחכמה אינה אלא בדרך השאלה. ולכן גם כן בזה הדרוש אין אנו עוסקים בשם קס"א שבחכמה אלא בשלשה אחרים. והנה במילוי של בינה שנתמלא מחכמה היא נותנת לזעיר והוא במספר {{גמט דגש|ק"ם}}{{הערה|{{גמט|ל"ף י' ו"ד י'}} של מילוי אהי"ה דיודין}} וה{{גמט דגש|ק"ם}} של חכמה נשארת לעצמה. ואחר כך הזעיר אנפין נותן ממילוי שקבל מבינה, והמילוי שלו שנתמלא על ידי אותה הארה של בינה לרחל. ואז גם כן מתמלא '''אהי"ה''' דרחל, ואז יצאו כל הג' מילואים לחוץ לתוך עולמות בריאה יצירה עשיה. וזהו סוד {{צ|{{גמט דגש|בשמים}} ממעל}}. כי הג' מילואים דאהי"ה גמטריא {{גמט דגש|בשמים}}{{הערה|{{גמט דגש|ק"ם ק"ל קכ"ב}} שהינם המילוים של שמות קס"א קנ"א קמ"ג}}. והם {{צ|ממעל}} דזעיר אנפין - כי השלשה '''אהי"ה''' הם בנצח הוד יסוד דבינה כנודע, ונעשים מקיפים לזעיר כנודע, כי שם '''אהי"ה''' לעולם הוא בסוד המקיף. ואלו שלשה מילוי '''אהי"ה''' הם גם כן {{צ|ועל הארץ מתחת}}. כי מתחלה מתקבצים ביסוד דנוקבא ואחר כך יורדים 'מתחת לארץ' לעולמות בריאה יצירה עשיה. והנה {{גמט דגש|בשמים}} עם הכולל - גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}, כי על ידי מילוי השפע שיש למלכות יוצא אותו השפע במספר {{גמט דגש|גשמים}}. והנה כאשר נכנסים נצח הוד יסוד דבינה בתוך רחל ואז מתחברים יחד {{גמט דגש|קס"א}} ו{{גמט דגש|קנ"א}}. ועתה שנצח הוד יסוד דבינה אינם בתוך הזעיר - ולכן '''אהי"ה''' דזעיר אנפין הוא פשוט עדיין. ועל כן אז רחל אינה מקבלת מזעיר אלא {{גמט דגש|אהי"ה}}. וכאשר מתחברים '''קס"א''' ו'''קנ"א''' ו'''אהי"ה''' פשוט{{הערה|{{גמט דגש|קס"א קנ"א אהי"ה}}}} - הנה אז השפע שיוצא ממלכות הוא נקרא {{גמט דגש|שלג}} שעולה במספר הנזכר לעיל. אבל בעת שהמלכות מקבלת השלשה מילויים הנ"ל והיא משפעת אחר כך למטה, ונודע כי בעת שמקבלת המלכות נקראת 'נקבה', ובעת שמשפעת היא נקראת 'זכר -- ולכן היא לוקחת לעצמה מדרגת הזכר שהוא במספר {{גמט דגש|קמ"ג}} מן השלשה מילוים הנ"ל, ואז השפע שיורד למטה הוא במספר {{גמט דגש|מטר}}{{הערה|392-143=249}}. ויש לפעמים שהמלכות לוקחת לעצמה מן השלשה מילוים שגימטריא {{גמט דגש|גשמים}} במספר {{גמט דגש|ג"ש}} שעולה כמנין {{גמט דגש|קס"א קמ"ג}}. ואינה משפעת למטה אלא במספר {{גמט דגש|מים}} מן {{גמט דגש|גשמים}}. והכל לפי מעשיה של ישראל למטה. ולפי ההתעוררות שעושים במעשים טובים שלהם. ויש לפעמים שהיא לוקחת לעצמה מן השלשה מילוים (שגימטריא {{גמט דגש|בשמים}}) במספר {{גמט דגש|קס"א}} וגם עם עשר אותיות (שעולה {{גמט דגש|קע"א}} - וזהו כשאימא אוזיפת מנהא לברתא. ואזי השפע שיורדת הוא במספר {{גמט דגש|יורה}}. ומאחר שכלול בזה השפע מן שעיר ונוקביה ביחד - ולכן הוא 'מרוה' את הארץ ואת הזרעים כמו שאמרו חז"ל. ויש לפעמים שמתחברים בתוך המלכות כל השלשה מילואי '''אהי"ה''' - של בינה ושל זעיר ושלה - הרי {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א}}. וגם אמרנו שבחכמה אין '''אהי"ה''' אלא בהשאלה, ולכן אינה מקבלת מאבא אלא '''אהי"ה''' פשוט. והנה כאשר תחבר {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א אהי"ה}} - גימטריא {{גמט דגש|מלקוש}}. ומאחר שהיא מליאה מכל טוב - על כן זה השפע שיורד נקרא רביעה היורדת סמוך לקציר למלאות התבואה בקשיה. והנה מאחר שהשורש של שלשה מילוים הנ"ל הם במספר {{גמט דגש|גשמים}} - לכן הוא גם כן הסימן של השפעות הנ"ל! '''גשמים''' - שהוא '''ג''''שם, '''ש''''לג, '''מ''''טר, '''י''''ורה, '''מ''''לקוש '''מ''''ים. {{ש}} וזהו שאמר הפסוק {{צ|כי כאשר ירד '''הגשם והשלג''' מן '''השמים'''}}. {{ש}} וגם {{צ|ונתתי '''מטר''' ארצכם בעתו '''יורה ומלקוש'''}}. {{ש}} וגם {{צ|ולמטר השמים תשתה '''מים'''}}. ונודע ממה שאמרו רז"ל כי על ידי הצדקה הגשמים יורדים בעולם. וזה רמז כי {{גמט דגש|צדק צדקה}} גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}, כי מצות הצדקה גורם יחוד צדק בצדקה כנזכר בזוהר פרשת בחוקתי, עיין שם{{הערה|נלע"ד {{ממ זהר|ג|קיא|א}} - ויקיעורך}}. ונחזור לעניננו כי הנה כמו שיש {{גמט דגש|מים}} מן שורש שלשה '''אהי"ה''' כנזכר לעיל - כן יש {{גמט דגש|מים}} מן שורש ד' מילוים '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן''', שיש בהם {{גמט דגש|ט'}} יודין גימטריא {{גמט דגש|מים}}. ואלו הם מים זכרים. ויש {{גמט דגש|מים}} באופן אחר.{{ש}} דהיינו כאשר תחבר {{גמט דגש|ע"ב קס"א}} ביחד (שהם חכמה ובינה) - הרי בין שניהם {{גמט דגש|ז'}} יודין. ושני יו"דין של אות '''א''' ד'''אהיה''' דמילוי '''קס"א''' -- הרי {{גמט דגש|ט'}} יודין גימטריא {{גמט דגש|מים}}. וזהו סוד מה שאמרו רז"ל {{צ|יש מים שמגדלין חכמים ויש מים שמגדילין טפשין}}. ויש בינונים כשמקבלים ממים זכרים ונקבות ביחד כנזכר. וכן כמה בחינות מים אחרים. וצריך לקצר, כי כל '''מאריך''' טרחא. והנה בזמן בנין בית ראשון שהיתה בבחינת בינה עילאה, שלכן לא היה כל גפן וגפן בארץ ישראל שלא היה צריך עיר אחד לבצור. וכן ר' יהושע בן לוי שהיה אחר בית שני שהיתה בבחינת מלכות ועם כל זה חזנהו להנהו קטופי דהוה קיימי כי עגלי אמר {{צ|עגלים בין הגפנים}}. וכיוצא באלו הגוזמות. ולכן לפעמים כשהיו טובים ישראל היו בארץ ישראל גשמי ברכה מייחוד דחכמה ובינה - פעם אחד מחכמה לבד, ופעם אחד מבינה לבד, ופעם אחד מבין שניהם ביחד. והכל היה לפי מעשיהם של ישראל שעשו למטה. וזהו שאמר {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - הכוונה אם יהיה זכות תשתה מים זכרים לבד ולא מן זעיר אלא מן {{גמט דגש|חכמה העליונה}} שגימטריא {{גמט דגש|מטר}}. והוא נקרא 'השמים עליונים' כי המילוי של שלשה '''אהי"ה''' הנ"ל עם השלשה כוללים{{הערה|{{גמט דגש|ק"ם ק"ל קכ"ב}} עם ג' כוללים}} גימטריא {{גמט דגש|השמים}} - מפני שבא מהזכר לבד. והגשם הוא מן ה{{גמט דגש|שביל}} שגימטריא {{גמט דגש|גשם}}, והוא יסוד חכמה בלבד. והמים שתשתה הם ה{{גמט דגש|ט'}} יודין של '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן''' שהם מן החכמה. ואם לא יהיה כל כך זכות בישראל - {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - שהם ה{{גמט דגש|מטר}} שנשא מן {{גמט דגש|בשמים}} כשתוציא {{גמט דגש|קמ"ג}} ועם השלשה כוללים - גימטריא {{גמט דגש|השמים}}. וזהו {{צ|'''למטר השמים'''}} - ר"ל {{גמט דגש|מטר}} שיוצא מן {{גמט דגש|השמים}}. וה{{גמט דגש|גשם}} הוא מן {{גמט דגש|רל"ב}} ו{{גמט דגש|פלא}} שגימטריא {{גמט דגש|גשם}}, שהוא מהתחברות דחכמה ובינה ביחד. והמים שתשתה הוא {{גמט דגש|מים}} של '''ע"ב קס"א''' שיש בהם {{גמט דגש|ט'}} יודין כנזכר לעיל. וכל זה הוא מן {{גמט דגש|זכר ונקבה}} ביחד - עם שני תיבות - גימטריא {{גמט דגש|בשמים}}. ואם לא יהיה כל כך זכות בישראל - אזי {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - ששורש המטר הוא מן שם {{גמט דגש|ס"ג}} - כי '''מטר''' בא"ת ב"ש {{גמט דגש|גני}}, גימטריא {{גמט דגש|ס"ג}}. ו{{גמט דגש|הגשמים}} מן שלשה מילואי '''אהי"ה''' שיש בבינה לבד והמים הוא מה שנשא מן {{גמט דגש|גשמים}} כשמסתלק מהם '''קס"א וקמ"ג''' כנזכר, ונשארו כל המים נקבות לבד. ואלו שלשה בחינות היו מן זעיר ונוקביה בבית שני. * אם ישראל היו רובם זכאים - היה בא להם השפע מהזכר לבד. * ואם ישראל היו מחצה על מחצה - היה בא להם משפע מעורב מהזכר ונקבה ביחד. * ואם ישראל היו רובם חייבים - היה בא השפע מן הנקבה לבדה. ולפעמים שהיו הרבה עונות בישראל כגון בחטא עבודה זרה, וגם שהיו עוזבים את התורה ולא היו עוסקים בה - ואז אפילו מים נוקבין לא היה יורד להם. וזהו סוד הפסוק {{צ|ויחנו ברפידים ואין מים לשתות}}. הכונה הוא כי {{גמט דגש|אין מים}} - גימטריא {{גמט דגש|קנ"א}} שהוא מים נקבות; שלא היה להם מפני שהיה ביניהם פסל מיכה וגם שרפו ידיהם מן התורה. וכל הנזכר הוא גם כן בזמן הזה. והנה מכל מיני שפע הנזכר לעיל שהיה לפעמים יורד לישראל היה התמצית יורד לשבעים שרים, כמ"ש רז"ל במסכת תענית פרק א' על פסוק {{צ|הנותן מטר על פני ארץ וכו'}}. {{צ|תנו רבנן ארץ ישראל שותה תחלה ואחר כך כל העולם כולו. ארץ ישראל שותה מי גשמים, וכל העולם כולו שותה מי תמצית. ארץ ישראל מקשה הקב"ה בעצמו, וכל העולם כולו על ידי השליחה שנאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות}}, עכ"ל. הכונה כי הבינה שיש בה {{גמט דגש|נ'}} שערים - היא הנותנת מטר. וזהו {{צ|'''הנתן'''}} - '''נ' תנ"ה''' - כי מן שלשה '''אהי"ה''' שגימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}} שהם בבינה יוצא המטר על פני ארץ ישראל. והכל לפי זמן מעשים טובים שישראל עושים כנזכר. אבל {{צ|'''ושלח מים'''}} נקבות {{צ|על פני חוצות}} בחוצה לארץ שמתחלה יותן ביד '''סמא"ל ורה"ב''' - אחר כך הם מחלקים לשבעים שרים. וזהו {{צ|{{גמט דגש|שלח}}}} חסר '''ו'''' כתיב - עולה {{גמט דגש|סמא"ל רה"ב}} שהם הם שלוחים של הקב"ה. ועתה אחר החרבן נהפוך הוא - אשר אנו לוקחים התמצית והמה לוקחים השפע בעצמו כנזכר בזוהר פרשת תרומה {{ממ זהר|ב|קנב|ב}} על פסוק {{צ|ועשית השלחן עצי שטים וגו'}} - {{צ|כל זמנא דישראל עבדו רעותא דמאריהון הא על פתורא דמלכא אינון אכלי, וכל סעודתא אתתקן להון ואינון מההוא חדוה דלהון יהבי גרמי דאיהו תמצית לעכו"ם. וכל זמנא דישראל לא עבדי רעותא דמריהון - הא סעודתא לכלבא ואסתלק לון תמצית - ככה יאכלו בני ישראל את לחם טמא בגוים - דהא תמצית דגעולי עכו"ם אכלי. ווי לברא דמלכא דיתיב ומצפה לפתורא דעבדי מה דאשתאר מן פתורא איהו אכיל!}}. עכ"ל. ולכן נתקיים עתה בעונותינו הרבים הפסוק {{צ|ועצר {{גמט דגש|השמים}} ולא יהיה {{גמט דגש|מטר}}}} - כי היא הולך בחוצה לארץ לעבדים כי הם לוקחים ה'''מטר''' שהוא {{גמט דגש|גני}} בא"ת ב"ש, והמילויי' יורדים בארץ ישראל שהוא כמספר {{גמט דגש|גשמים}}. וזהו סוד {{צ|תחת {{גמט דגש|שפחה}} כי תירש גבירתה}} - כי מתחלה כל ה{{גמט דגש|ד'}} מילואי '''אהי"ה''' - {{גמט דגש|קס"א קס"א קנ"א קמ"ג}} - הכל היו משפיעים בארץ ישראל בסוד {{צ|'''ויתרו''' ארץ כנען}} - כי ארבעה מלוי '''אהי"ה''' גימטריא {{גמט דגש|יתרו}}. ואז היתה נקרא ארץ ישראל {{צ|{{גמט דגש|גבירתה}}}} - כי ארבעה מילויים עם ארבעה כוללים - גימטריא {{גמט דגש|גבירתה}}. והמילוי של שלשה '''אהי"ה''' בלבד היו יורדים בחוצה לארץ שהם גימטריא {{גמט דגש|שפחה}}. אבל עתה {{צ|תחת '''שפחה''' כי תירש גברתה}} - כי בארץ ישראל אינו יורד כי אם השפע במספר {{גמט דגש|שפחה}}, אבל בחוצה לארץ הוא יורד כמנין {{גמט דגש|תנ"ה}}. וזהו שאמר {{צ|{{גמט דגש|תנה}} עון על עונם ואל יבואו {{גמט דגש|בצדקתך}}}} {{ממ|תהלים|סט|כח}} שעולה {{גמט דגש|יתרו}} במספר ארבעה מילואים. וזהו שאמר הכתוב {{צ|כי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים}}. ר"ל וכי ימכור 'איש' - דא קב"ה, {{צ|את בתו}} - דא שכינתא, {{צ|לאמה}} - שלא יהיה לה שפע אלא מה שהיה אל השפחה מקודם והשפחה שיהיה לה עתה מה שהיה מקודם לגברתה. {{צ|לא תצא כצאת העבדים}} שיוצאים בראשי אברים, אבל היא אינה יוצאת בראשי אברים שהוא {{גמט דגש|קס"א}} הראשון שהם בחכמה בינה דעת בג' ראשונים שלה. אלא עם הג' '''אהי"ה''' בלבד שעולים {{גמט דגש|תנה}} הרמוז בראשי תיבות {{צ|'''ל''''א '''ת''''צא '''כ''''צאת '''ה''''עבים}} - הוא {{גמט דגש|תכלה}} גימטריא {{גמט דגש|תנה}}. או ר"ל אף על פי שהיא נמסרת ל{{גמט דגש|שפחה}} - מכל מקום לא תצא כצאת העבדים אלא {{צ|ומלכותה בכל משלה}}. וזהו ששלשה מילוים עם שלשה כוללים גימטריא {{גמט דגש|שלטון}}, וגם גימטריא {{גמט דגש|שופט}}. שאף על פי שהיא עתה {{גמט דגש|שפחה}} - מכל מקום היא שולטת בכל. ולכן עתה הוא מנהיג ארץ ישראל מטטרו"ן שהוא נקרא {{צ|{{גמט דגש|משנה}} למלך}}, כי השלשה מילוים עם השלשה כוללים גימטריא {{גמט דגש|משנה}}. שמתחלה היתה השכינה בעצמה בלא לבושיה זן ומפרנסת את ארץ ישראל, ועתה היא מתלבשת במטטרו"ן הנקרא '{{גמט דגש|שפחה}} דשכינתא', אמה העבריה. ועל ידו היא מפרנס את הארץ. ולכן עתה בגלות נקרא ארץ ישראל {{גמט דגש|ארץ צבי}} - שגימטריא {{גמט דגש|שפחה}} שאינה מקבלת שפע אלא במספר {{גמט דגש|גשמים}} העולה {{גמט דגש|שפחה}}. וזהו שאמר פרשת לך לך {{ממ זהר|א|צה|ב}} {{צ|אי לך ארץ שמלכך נער - ווי לעלמא דמסטרא דא ינקא}} שהוא על ידי מטטרו"ן הנקרא 'נער' שהוא {{צ|{{גמט דגש|משנה}} למלך}} - בגימטריא {{גמט דגש|פרנסה}} שעל ידו מתפרנסת הארץ. וזהו שאמרו רז"ל במסכת כתובות פרק א' {{צ|אמר ר' אבהו אפילו '''שפחה''' שבארץ ישראל מובטח לה שהיא בת עולם הבא. כתיב הכא "לעם עליה", וכתיב התם "שבו לכם פה עם החמור" - עם הדומה לחמר}}. רוצה לומר כל מי שדר בארץ ואינו מקבל אלא בחינת {{גמט דגש|שפחה}} - ידור בה, כי ע"י מובטח הוא שהוא בן עולם הבא כי השלשה '''אהי"ה''' הם בבינה כנזכר הנקרא {{צ|עולם הבא}}. והג' מילויים שלהם נקראים {{צ|בת עולם הבא}}. וכמו שהיא מובטח שהיא 'בת עולם הבא' - שכל השפע שלה בא מבינה הנקרא 'עולם הבא' -- כך המקבל מזאת השפע נקרא 'בן עולם הבא'. ומה שלמד גזרה שוה מן {{צ|שבו לכם פה עם החמור - עם הדומה לחמור}} - זה יובן במ"ש בזוהר פרשת כי תצא {{ממ זהר|ג|רעה|ב}} {{צ|ולא אתקרי תמן מלך עד דרכיב בסוסיא דיליה}} - דא כנסת ישראל. {{צ|קב"ה כד איהו לבר מאתריה לאו איהו מלך}} ולכן רכיב על חמרא שהוא מטטרו"ן שהוא חמרא לגבי מלכא וגו', עיין שם. וזהו שאמרו {{צ|עם הדומה לחמור}} שהוא דומה לחמור לגבי קב"ה - מכל מקום הוא {{צ|'''משנה''' למלך}}. ולכן כל מי שדר בארץ ישראל בחורבנה ומקבל אפילו פת חרבה (שהוא השפע של מטטרו"ן כנזכר שהוא '''משנה''') - הקב"ה גם כן נותן לו {{גמט דגש|נשמה}}. וזהו שכתוב {{צ|נותן {{גמט דגש|נשמה}} לעם עליה}}. וזהו סוד הפסוק {{צ|למטר השמים תשתה מים}} כי אותיות {{גמט דגש|מטר}} הוא '''מטטרון''' הנקרא {{צ|{{גמט דגש|חמר}} גרם}} כנזכר - שגימטריא {{גמט דגש|מטר}} עם הכולל. ונשאר אותיות {{גמט דגש|טו"ן}} ד'''מטטרון''' שגימטריא {{גמט דגש|אדני}} להורות כי הוא '''חמר''' ל'''אדני'''. כי על ידי התלבשות השכינה בתוכו יבא {{גמט דגש|גשמים}} ו{{גמט דגש|מטר}} בארץ ישראל. וכן '''אדני''' בא"ל ב"ם הוא {{גמט דגש|לסג"ש}} - גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}. והנה כמו שארץ ישראל שאפילו שהיא בחורבנה היא בתכלית הטהרה והקדושה ולזה היא ניזונת תמיד ממים זכרים אפילו בזמן הזה אותו התמצית שהיא מקבלת הוא מים זכרים -- כך ארץ מצרים מעלתה בתכלית הטומאה ולזה נקרא {{צ|ערות הארץ}} כנ"ל. ולכן לא היתה ראויה להיות ניזונת ממים זכרים אלא מנילוס שהם מים נקבות. ואפשר שזהו סוד {{צ|לא כארץ מצרים וגו' והשקית ברגלך כגן הירק}}. אמנם אברהם לאהבת ישמעאל בנו התפלל עליו ואמר לו {{צ|ישמעאל יחיה לפניך}} - שהניזון ממים נקבות חייו אינם חיים. והאל יתברך השיבו {{צ|ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו וגו'}}. והברכה היא סוד הטיפה{{הערה|נלע"ד הכוונה כי {{גמט דגש|ברכה}} עולה {{גמט דגש|זכר}} - ויקיעורך}} כנז"ל. והכוונה הוא אחר שכבר גזרה חכמתו יתברך שלא ירדו הגשמים בארץ מצרים ואי אפשר שתהיה גזרתו בטילה - לזה בשביל תפלת אברהם נתנה למצרים זאת הטיפה. ודע שהמים הנקבות נחלקים לשלש בחינות זו למעלה מזו. * הבחינה ראשונה היותר פחותה היא המים השואבים{{הערה|כך מובא גם בדפוס ויניציא וגם ירושלים. והיה נלע"ד שיש להגיה 'השאובים', וצע"ע - ויקיעורך}} ששואבים בני אדם ביד מן הנהרות ומן המעינות להשקות גני הירק. ואלו נקרא {{צ|מתים}}. וזהו היתה מעלת מצרים קודם מעלת אברהם. ואפשר שזהו אמרו {{צ|לא כארץ מצרים וגו' והשקית ברגלך וגו'}}. * והמדרגה השנית למעלה מזו היא המים הנמשכים מן המעיינות והנהרות ואלו נקרא {{צ|מים חיים}}. * המדרגה השלישית היא מי גשמים שהם נקבות והם כשמתמלאים העבים ממימי הים והנהרות המרים והרעים מתמתקים ונהפכים למים מתוקים וטובים ויורדים. ואלו הם יותר משובחים מן הראשונים עם היות שהם נקבות. וכמו שהמים הנקבות נחלקים לשלשה חלקים כנ"ל - כן הענין במים זכרים נחלקים גם כן לשלשה מדרגות. * והמדרגה הראשונה היא כשהגשמים יורדים ואויר השמים כולו גוון אחד. ר"ל שאינו טלאים טלאים מגוונים משונים. * השני כשיוצא חתן לקראת כלה. * השלישי היותר מעולה היא כשהשמים מגשימים ג' ימים רצופים יומם ולילה בלי הפסק. והנה ה{{גמט דגש|כ"ט}} מיני פירות האילן והחטה - אינם מוציאים פירות אלא על ידי אחד מאלו השלשה מיני מים זכרים. והאתרוג גדל אפילו במים שאובים. וז"ש רז"ל {{צ|אתרוג גדל על כל מים}}, ולזה הוא שוה לירק לענין המעשר מצד שפלתו. ולזה נקרא {{צ|פרי עץ הדר}} - שפלותו הוא הדרו שאין חשוב והדר לפניו יתברך אלא מי שהוא שפל. ודע כי אין דבר גשמי למטה שלא יהיה תחלה רוחני דוגמתו למעלה. והגשמים הם כמו צל מהרוחני באופן שכל השלשים מיני פירות הנ"ל כולם נמצאים למעלה בגוונם וצורתם אלא שהעליונים הם רוחניים והתחתונים הם גשמיים, והם צל מרוחניים. ואם לא היה מצל לא יהיה צל. עד כאן ===מעלת המהלך בארץ ישראל ד' אמות=== '''מעלת המהלך בארץ ישראל ד' אמות''' {{צ|אמר ר' יוחנן כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} '''האופן הראשון''' - הנה האר"י זלה"ה פירש מאמר הזה באופן זה.{{ש}} דע כי ארץ ישראל נקראה 'לאה ורחל'. וזהו סוד כוונת ההליכה בארץ ישראל - הם שתי בחינות; האחד בלאה ואחד ברחל. וברחל תכוין שהרגלים ההולכים הם נצח הוד דזעיר אנפין המושכין מוחין לרחל כנודע כי אין לה רק שני מוחין, ושני מוחין אלו הם שתי שמות {{גמט דגש|יו"ד ה"י}}, והם בגימטריא {{גמט דגש|ע'}} במנין {{גמט דגש|הליכה}}. ובלאה תכוין מה שאמרו ז"ל {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל וכו'}}. והענין כי לאה היא אחורי ישראל, ואין כנגדה יעקב. ולכן יותר נקרא לאה {{צ|ארץ ישראל}} מרחל. והנה תכוין שהלא כבר ידעת שהמוחין שנכנסים בזעיר אנפין הם מוחין דאבא ואמא. וכבר ידעת איך יוצאים {{גמט|ד'}} בחינות לאה: אחד ביסוד דחכמה, ואחד ביסוד דבינה, ואחר מבפנים ואחד מאחורי זעיר אנפין. והשנים מהם הם הארת חכמה, ושנים הארת בינה. וסדרם הם אבא ואמא אבא ואמא. וכבר ידעת שכל המוחין הם ד' - חכמה ובינה חסד וגבורה. והנה האמת הוא שבלאה הראשונה הסמוכה אל יסוד החכמה - שם הם כל הד' הארות דחכמה. ובשניה נסתלקה הארת דחכמה ונשארו השלשה. ובשלישית נשארו ב' לבד. ובחיצונה לא יש רק הארת הגבורות דחכמה לבד. ואלו הם {{צ|ארבע אמות}} - אל תקרי אַמות אלא אִימות מלשון אֵם. והנה כל ארבע אלו הם מוחין דחכמה - כי במוחין דבינה אין לנו עסק בהם. וכבר ידעת שכללות חכמה הוא {{גמט דגש|ע"ב}}. ומילויו {{גמט דגש|מ"ו}} - והוא בגימטריא {{גמט דגש|אמה}}. ואלו הם סוד {{צ|ארבע אמות}} שמהם נעשים ארבע אימות. ואף על פי שהם סוד חכמה ובינה חסד וגבורה - להיותם כולם בחינת חכמה נקרא כולם בארץ ישראל מילוי {{גמט דגש|ע"ב}} שהוא {{גמט דגש|מ"ו}} כמנין {{גמט דגש|אמה}}. ולפי שכל המוחין הם בזעיר אנפין וכשיוצאים אל הנוקבא אינו יוצא רק מילוי לבדו - ולכן אינו יוצא רק שיעור {{גמט דגש|אמה}} לבד שהוא המילוי; כי {{גמט דגש|מלוי}} גימטריא {{גמט דגש|אלהים}} שהוא דין. ולכן הנוקבא היא דינים. והנה ההליכה בלאה אינה כמו רחל - כי שם הוא נצח הוד דזעיר אנפין וכאן הוא נצח הוד דבינה שני פרקין עילאין. ותכוין בהליכה זו אל נצח הוד דבינה. גם יש חילוק אחר. כי בכאן הם ד' אמות שהם סוד כל הארבע מוחין דחכמה. אך למטה הם שני מוחין לבד דבינה. ולפי שכל ההארות אלו היוצאות מחכמה אינם יוצאות אלא על ידי בינה - ולכן נקרא {{צ|מהלך}}. וזהו {{צ|'''המהלך''' ארבע אמות בארץ ישראל}} - כי {{גמט דגש|מהלך}} גימטריא {{גמט דגש|צה}} והוא מילוי אחוריים ד{{גמט דגש|ס"ג}} שהיא בינה שגימטריא {{גמט דגש|ס"ג}}. וכשתסיר {{גמט דגש|ע"ב}} שהם אחוריים מ{{גמט דגש|קס"ו}} - ישאר {{גמט דגש|צ"ה}} כמנין {{גמט דגש|מהלך}}.{{ש}} עכ"ל. '''האופן הב'''' על דרך מה שכתב האר"י זלה"ה בספר דרושים. וזה לשונו:{{ש}} דע כי קומת המלכות הנקרא {{צ|ארץ ישראל}} שיעורה עשר ספירות. והיא שוה אל שיעור קומת זעיר אנפין. וכבר נודע שמחצי תפארת שבבינה עילאה - משם התחיל רישא דזעיר אנפין. וכשהיא גדולה כמוהו ממש כי גם ראשה מגיע שם. ונמצא שמחצי הבינה ולמטה מתחלת ארץ ישראל. ונשארו למעלה ב' ספירות וחצי שהם כתר וחכמה וחצי בינה. וכדוגמא זו ממש היא למטה כי הלא שיעור היא עשר ספירות, והנה מתחלת מקום העיקרי בחצי תפארת דזעיר אנפין כנזכר באדרא. ונמצא אם נחלק עשר ספירות משם ולמטה יתמשך עשר ספירות דמלכות עד חצי נצח שבבריאה - כי הלא יש לה מקום בזעיר אנפין שיעור ג' ספירות וחצי שהם מחצי תפארת עד יסוד. ואחר כך לוקחת לתשלום העשר ספירות שלה {{גמט|ו'}} ספירות וחצי אחרות בבריאה והם כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת וחצי נצח. ואז נשלמת לחשבון עשר שלה - כי שם מקומה האמיתי מחצי תפארת דזעיר אנפין עד חצי נצח דבריאה. ונמצא שנשאר מבריאה שלשה ספירות וחצי. וכבר ביארנו שהמלכות דבריאה היא תמיד בהיכל שביעי דיצירה. וכן הענין בכל מלכות דבריאה יצירה עשייה כנודע. אם כן נמצא שנשארו שתי ספירות וחצי שאין שם גבול 'ארץ ישראל' שהיא המלכות דאצילות. ולכן כנגדם נשארו שני שבטים וחצי בחוצה לארץ.{{ש}} עד כאן לשונו. ונלע"ד שבזה יובן מה שאמרו רז"ל {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל}} (שהם חצי נצח העליון ותפארת וגבורה וחסד וחצי בינה של י' ספירות דבריאה) {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - מפני שהוא זוכה לבינה דבריאה שנקראת {{צ|עולם הבא}}. '''האופן הג'''' - הוא על דרך מה שמביא הרב חיים ויטאל ז"ל בספר הגלגולים פרק ט"ו - כי הששה תחתונות דיצירה היו קודם חטא אדם הראשון במקום שהם עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דבריאה, וארבע ספירות הראשונות דעשיה היו אז במקום שהם עתה ד' תחתונות דבריאה. והששה אחרונות דעשיה היו אז במקום שהם עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דיצירה. ונמצא כי סיום ארבע עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה היו מסתיימים במקום שמסתיימים עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דיצירה. ונמצא כי זעיר ונוקבא דאצילות היו אז במקום שהם עתה אבא ואמא דאצילות - כי עולם הבריאה היה במקום זעיר דאצילות, וארבע ראשונות דיצירה היו במקום נוקבא דאצילות. ונמצא כי מה שהיה עתה ארבע אחרונות דיצירה וכל עשר ספירות דעשיה היה אז חלל ומקום פנוי, ושם היה מדור לכל הקליפות והחיצונים. והנה שיעור מקום החלל הזה הם שיעור {{גמט|י"ד}} ספירות כנזכר. וכמו שאמרו רז"ל {{צ|למה נקרא שדי - שאמר לעולמו {{גמט דגש|די}}}} - ר"ל שלא יתפשטו יותר מזה השיעור של {{גמט דגש|די}} כדי שבמקום ה{{גמט דגש|ד"י}} אלו ישאר מקום פנוי אל מדור הקליפות כנזכר. ואחר שחטא אדם הראשון ירדו העולמות למטה בתוך הקליפות. נמצא כי במקום של הקליפות שהיו בתחלה ירדו עתה ד' תחתונות דיצירה ועשר ספירות דעשיה וכולי. ועיין שם. והנה צריך האדם לתקן מתתא לעילא. מתחלה צריך לתקן כל בחינת {{קיצור|נר"ן ח"י|נפש רוח נשמה חיה יחידה}} דמלכות דעשיה, ואחר כך נר"ן ח"י דזעיר דעשיה. ואחר כך נר"ן ח"י דבינה, ואחר כך נר"ן ח"י דחכמה דעשיה. ואחר כך נר"ן ח"י דאריך דעשיה. וכמו אלו כמה וכמה בחינות לאלפים ורבבות שיש בעולם העשיה. כל אלול צריך לתקן בר נש כדי שיוכל לעלות ממדרגה למדרגה עד עולם היצירה. {{ש}} וכן צריך לתקן גם כן כל אלו הבחינות הנ"ל ביצירה. וכן בבריאה וכו'. עיין שם בספר הגלגולים פ"א. והנה כל זמן שהאדם מתקן את עצמו וגם העולמות - כל זמן שלא הגיע לתפארת דיצירה לתקן אותו - עדיין הוא בסכנה גדולה שלא יפתוהו הקליפות. כי אלו ה{{גמט דגש|י"ד}} עולמות הם נקרא מדור הקליפות, עץ הדעת טוב ורע. ויקלקל פעם אחרת כל מה שתיקן. אבל כאשר זכה והגיע לתפארת דיצירה ויצא מחוץ לקליפות - שוב לא במהרה הוא חוטא. ועליו נאמר {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} - כי נכנס בעץ החיים ואז מובטח שהוא בן עולם הבא. וזה שאמר רבי יוחנן {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}}, שהם הארבע ספירות נצח הוד יסוד מלכות, והגיע עד תפארת דיצירה - אזי הוא {{צ|מובטח שהוא בן עולם הבא}} כי הקב"ה מסייע אותו וישמור אותו מכל חטא ועון. ומה שאמר {{צ|בן עולם הבא}} הוא על דרך שידוע שיש {{צ|חלק עולם הבא}} במלכות, {{צ|בן עולם הבא}} בתפארת, {{צ|מזומן לחיי עולם הבא}} בחכמה ובינה. והנה מאחר שזה הגיע בתיקונו עד תפארת דיצירה - לכן נקרא {{צ|בן עולם הבא}}. אבל {{גמט דגש|מי יעלה בהר יהוה}}, שגימטריא {{גמט דגש|ארץ הצבי}}, שיוכל לתקן בזמן הזה כל הבחינות דעשיה ומכל שכן דיצירה. ומי יקום במקום קדש שהוא בתפארת דיצירה. שכבר יצא ממדור הטמא ונכנס בארץ הקדושה ארץ החיים שהוא בעץ החיים בלבד ולא טוב ורע. ולכן גם כן {{גמט דגש|מי יעלה בהר יהוה}} - גימטריא {{גמט דגש|חנוך מטטרו"ן}} - דמטטרון מקנן ביצירה כנודע. וזהו סוד שאמרו רז"ל {{צ|נותן נשמה לעם עליה}} - ר"ל למי נותנים נשמה פרטית - {{צ|לעם עליה}} - לאלו שזכו לעלות למעלה מארץ ישראל שהוא למעלה מעולם היצירה שהוא לעולם הבריאה דתמן היא בחינת 'נשמה'. אבל {{צ|ורוח להולכים בה}} - רוצה לומר שכל זמן שהוא עדיין בתיקון דיצירה - אין לו אלא בחינת 'רוח' שהוא בחינת יצירה. וגם נודע כי בבריאה הוא {{גמט דגש|אל שדי}}, ובעולם היצירה הוא {{גמט דגש|אל הויה}}, ובעולם העשיה הוא {{גמט דגש|אל אדני}}. {{ש}} והנה {{גמט דגש|אל הויה}} גימטריא {{גמט דגש|מזבח}} - דתמן בעולם היצירה הוא המזבח - עיין שם בדרוש {{צ|אסור חג עד קרנות המזבח}}. וזהו שאמר רב ענן במסכת כתובות פרק י"ג {{צ|כל הקבור בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח. כתיב הכא מזבח אדמה תעשה לי, וכתיב התם וכפר אדמתו עמו}}, עכ"ל. והוא הדבר אשר דברנו - כי מאחר שכל ארץ ישראל הוא נקרא {{גמט דגש|מזבח}} - אם כן מי שקבור שם כאילו קבור במקום המזבח עצמו. '''האופן הרביעי''' - הוא הדרך שדורשי רשומות אומרים {{צ|וכפר '''אדמתו'''}} - '''ד' אמות'''. הנה מה טוב ומה נאה מכוון זה לדרכנו כי ארבע ספירות תחתונות דיצירה נקרא {{צ|ארבע קרנות המזבח}}, כי המזבח היא מלכות דיצירה העומדת בראש העשיה, וארבע ראשונות דעשיה הם עולים במקום ארבע תחתונות דיצירה שהם נקרא {{צ|קרנות המזבח}}. עיין שם באורך. וז"ש {{צ|וכפר ארבע אמות עמו}} - ר"ל הארבע ספירות תחתונות דיצירה הנקרא {{צ|ארבע קרנות המזבח}} - הם בעצמם מכפרים - ששם שורש המזבח שמכפרת עונות ישראל. וז"ש גם כן {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - רוצה לומר מאחר שעלה למעלה מהמזבח - אם כן כבר נמחלו לו כל עונותיו. ומאחר שאין לו עוננות - בוודאי שמובטח לו שהוא בן עולם הבא. ובזה מתורץ שאמרו רז"ל {{צ|ארץ ישראל הוא באמצע היישוב}}. הכוונה כי עולם האצילות נקרא 'עולם הזכר - עולם עמידה'. אבל שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה נקרא 'עולם הנקבה - עולם הישיבה'. וז"ש {{צ|ארץ ישראל}} - שהוא עולם היצירה - הוא {{צ|באמצע עולם היישוב}} - שהוא בין בריאה לעשיה. '''האופן החמישי''' - הוא על דרך שמביא שם האר"י זלה"ה כי אותם ארבע ראשונות דעשיה עומדים בארבע תחתונות דיצירה הנקרא {{צ|קרנות המזבח}} - הם סוד ארבע מוחין שנמשכים מן אצילות עד שם. והם סוד ארבע שמות '''יה"ו''' של '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן'''. ומלובשים בארבע '''אה"י''' (שנים דיודין, ואחד דאלפי"ן, ואחר דההי"ן) שהם סוד המוחין המלובשים בנצח הוד יסוד דאימא, ונמשכים למטה בעשיה. ושמות אלו בגימטריא {{גמט דגש|קרנות}}. והם ארבע ראשונות דעשיה כנז"ל והם בגימטריא {{גמט דגש|שנות}} '''חיים''' - כי מוחין אלו נקראים 'חיי המלך', ובם {{גמט דגש|אהיה הויה אהיה}} בגימטריא {{גמט דגש|חיים}}. ונחלקים לארבע מוחין בסוד השמות הנזכר שעולין {{גמט דגש|שנות}} ונקראו {{צ|שנות חיים}}. וזהו סוד ההארה הנמשכת לעשיה ביום אסרו חג וגו', עיין שם. והנה נודע כי ארבע שמות {{גמט דגש|הויה אהי"ה}} גימטריא ארבעה {{גמט דגש|אמה}} - שכל {{גמט דגש|הויה אהיה}} גימטריא {{גמט דגש|אמה}} עם הכולל. והנה בכל שחרית גם כן בפרשת צו בקרבן התמיד צריך לכוין להעלות פנימיות דעשיה שמלבישין הארבע חיצוניות אחרונים דיצירה. לכן צריך גם כן לכוין להמשיך '''קרנות''' המזבח אליהם כדי שיוכלו בכח זה לעלות. וזהו שאמר {{צ|כל המהלך}} - שהוא גורם שהולך בסוד המשכת השפע ה{{צ|ד' אמות}} הנ"ל שהם ארבעה {{גמט דגש|אהיה}} וארבעה {{גמט דגש|יהו"ה}}. {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - כי אלו הם המוחין המלובשים בנצח הוד יסוד דאימא הנקראת 'עולם הבא', ומאחר שגורם שמהלכים שם הד' אמות - זוכה הוא גם כן לבינה שהיא עולם הבא; שהוא גם כן מקבל משם תמיד השפע של הבינה. כי {{צ|ברכות לראש צדיק}} כנודע. וזהו שמדייק {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל}} - כי {{גמט דגש|שנות חיים}} עם כללות ארבעה '''יהו"ה''' וארבעה '''אהי"ה''' - גמטריא {{גמט דגש|ארץ ישראל}}. ולכן יש לו גם כן חיי עולם הבא. '''האופן הששי'' - נראה לי שרז"ל רמזו בארץ ישראל שהיתה מקודם חטא אדם הראשון שהיו ארבע ראשונות דיצירה במקום שהוא עתה נוקבא דאצילות כנגד ארבע ספירות תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין. וששה תחתונות דיצירה במקום שהם עתה ששה ראשונות דבריאה. וזהו שאמרו רז"ל {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}} - שהם הארבע ספירות עליונות דיצירה, ירצה שזכה לתקן כל המדרגות עד שהגיע לארבע עליונות ד'ארץ ישראל' (שהיא עתה נוקבא דאצילות). {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - מאחר שזכה לנפש דאצילות - מובטח הוא שלא יבא חטא לידו. כי מה שאמרו רז"ל {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} הוא מי שזכה לנפש דאצילות. והבן היטב. '''האופן השביעי''' - הוא על דרך מה שאמר בספר הגלגולים סוף פרק י"ז שאחר שנברא אדם הראשון משעה חמישית ולמעלה היו העולמות עולים יותר. כי זעיר אנפין עלה במקום אריך אנפין, ונוקבא דזעיר אנפין במקום חכמה, ועשר ספירות דבריאה במקום בינה דאצילות, ועשר ספירות דיצירה במקום זעיר דאצילות, וארבע ראשונות דעשיה במקום נוקבא דאצילות. נשארו ששה תחתונות דעשיה מחוץ לאצילות בסוד {{צ|עיבורה של עיר וכו'}}, עיין שם. והנה עתה זעיר דאצילות נקרא 'ארץ ישראל', וזה נעשה בכל מנחת שבת. אבל אין מעלה יותר לעולמו לעלות מפני חטא אדם הראשון. אם כן מוכרח שארבע מוחין דזעיר נקרא {{צ|ד' אמות דארץ ישראל}}. וזהו שאמר {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}} - הכוונה שגורם ליכנס המוחין בתוך הזעיר אנפין בסוד גדלות. {{צ|מובטח לו שהוא בן העולם הבא}} - שיש לו נשמה דחכמה ובינה דאצילות, שיש כח בידו שיוכל להמשיך המוחין בתוך הזעיר. והנה המוחין ה' ארבע '''אהיה''' וארבע '''הויה'''. וכל {{גמט דגש|הויה אהיה}} - גימטריא {{גמט דגש|אמה}} כמו שפירשנו למעלה, עיין שם. '''האופן השמינית''' - על דרך הידוע על שם הפסוק {{צ|יהוה בחכמה יסד ארץ}}. והנה בחכמה יש לו עשר ספירות - כל אחד שם {{גמט דגש|ע"ב}} - הרי {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|ע"ב}} - גימטריא {{גמט דגש|ארבע אמות}}. וזה שאמר {{צ|כל המהלך '''ארבע אמות''' בארץ ישראל}} שהיא נוקבא דזעיר אנפין, {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}}. כי כמו שזעיר אנפין (שהוא נקרא {{צ|בן עולם הבא}}) והוא מתקן את המלכות - כן הוא גם כן מתקן המלכות על ידי המשכת {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|ע"ב}} דחכמה בתוכה הנקרא 'ארץ ישראל' (שהוא זעיר), כי אין תיקונה אלא על ידי חכמה כנודע. '''התשיעית''' - על דרך שמביא האר"י זלה"ה שכל בניינה דנוקבא דזעיר נעשית מנצח הוד יסוד דזעיר הנקרא 'בונים', שנאמר {{צ|וכל בניך למודי יהוה}} - אל תקרי בניך אלא בוניך מפני שהם בונים פרצוף דנוקבא. * כי ג' פירקין ראשונים דנצח הוד יסוד דזעיר אנפין נעשים חכמה בינה דעת דנוקבא. *ו{{גמט|ג'}} פרקין אמצעים דנצח הוד יסוד דזעיר אנפין נעשים חסד גבורה תפארת דנוקבא. * וג' פרקין תחתונים נעשית נצח הוד יסוד דנוקבא. * ושליש תחתון דתפארת דזעיר אנפין נעשה כתר דנוקבא. והענין הוא כי ההארה של תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין יוצאה לחוץ ומתקן ובונה פרצוף דנוקבא הנקראת {{צ|ארץ ישראל}}. ואלו ה{{גמט דגש|ד'}} ספירות תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין נקרא {{צ|ארבע אמות}}. כמו שאמרו רז"ל {{צ|מיום שנחרב בית המקדש אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה}}. הכוונה הוא שנתמעטה פרצופה ואין שיעור קומתה מגיע אלא כנגד ארבע ספירות תפארת נצח הוד יסוד שלו. ולכן עיקר התיקון שאנו עושים לה עתה בגלות הוא להאיר אותם ד' אמות בתוך המלכות הנקראת 'ארץ ישראל'. וזהו שאמרו {{צ|כל המהלך בארץ ישראל ד' אמות}} - ירצה שגורם על ידי קיום מצותיו בארץ ישראל התלויות בארץ שמאירים אור ד' אמות (תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין) בארץ ישראל שהיא המלכות - {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - ר"ל מובטח שהוא עלה במדרגת 'בן עולם הבא' שהוא זעיר אנפין - בן הבינה הנקראת 'עולם הבא'. כי כמו שהזעיר תמיד עיני ה' בה ומאיר בה - גם כן זה שגורם הליכת ד' אמות בה - הוא בדמות בעלה דמטרוניתא הנקרא {{צ|בן עולם הבא}}. ===במעלת מיתת ארץ ישראל וחוץ לארץ=== '''במעלת מיתת ארץ ישראל וחוץ לארץ''' נאמר שהם ד' מדרגות דרך כלל * '''א'''' - משובחי ארץ ישראל * ה'''ב'''' - שאר יושבי ארץ ישראל * ה'''ג'''' - משובחי חוצה לארץ * ה'''ד'''' - שאר יושבי חוצה לארץ המעלה הראשונה - משובחי ארץ ישראל - אלו לא יצדק בהם לשון 'מיתה' כלל, אלא על דרך שיתוף השם. ועליהם נאמר 'גויעה'. והם משל לאיש השוכב על ערסו כלוא בבית, לא יצא ולא יבא. כך האיש המשובח - אף בשרו ישכון לבטח כענין ר' אלעזר שעמד כך שנה בלי קבורה קיים (כמו שאמרו רז"ל במסכת מציעא) וכענין אחאי בר יאשיה דגששיה, וכמה יחידים בדורות. ומכללם בתוספת מעלה האבות. וזה מפני שקדשו עצמם במותר להם אפילו בהרהור. וכאילו אינם מתים. וקרובים למעלה זו היא מעלת הקדושים המתים בחוצה לארץ כענין יעקב. ולזה לא מנע עליית גופו לארץ ישראל שהיה יודע שאין תביעה לחצונים עליו שלא נהנה ממנו. וכזה היתה קדושת רבי בשעת פטירתו כשזקף עשר אצבעותיו. וכן מעלת משה רבנו ע"ה שנתעסק הקב"ה בקבורתו. וכמעלת מיתת אהרן ומרים - הכל מעלה א' מפני קדושתם. ואלו אינם חייבים בכליון הגוף בעפר מפני שפלטו להם מעון אדם הראשון וטהרו עצמן ממנו כל האפשר ונעשו מרכבה עליונה, וגופם קיים ולא מתו. והם {{צ|ישיני עפר}}. '''המעלה השלישית''' היא מעלת שאר מתי ארץ ישראל שהם אינם חייבים לקליפה מה שנזונו ממעדני עולם מפני שלא אכלו מדילה - שהרי ארץ ישראל מזונותיה ופרנסתה תחת יד ורשות הבורא. לכך כשתבא לדרוש מה אכלו יאמרו לה כי לא מדילה אכלו ושתו, רק מדיליה אכלו ושתו. אמנם נתחייבו כליון הגוף מפני חטא אדם הראשון שלא נתרחקו ממנו ונכנסו תחת עונש {{צ|כי עפר אתה}}. ומיד הגוף כלה והנשמה מתקדשת. ומטעם זה הם מטמאים במגע ובמשא מצד קליפה ראשונה שפגם אדם ודבקה בהם המות. ובזה יש תקנה אל הדרים בחוצה לארץ שלא תשלוט עליהם טומאה כלל - כי הלא מצינו כמה וכמה צדיקים לאלפים ולרבבות שמתו בחוצה לארץ. אמנם תקנתם היתה כי לא אתענגו כל יומיהן בתר הנהו הנאות הגוף, כי כל מזונות והנאות הגוף הוא מצד הקליפה כנודע. ואמנם לא אתענגו רק בתענוגי מצוה כגון סעודת מצוה דחתן וברית מילה או בסעודתי דשבת ויום טוב - כי אז אין טומאה שורה כלל דכולהו מטמרי בנוקבא דתהומא רבא. ואין המזון יורד בשבת אלא מצד הקדושה. ואז אפילו בהיותם בחוצה לארץ - אין טומאה שורה עליהם לפי שיאמרו "הלא לא נהנינו ממך בחול כלל אפילו בגופינו! אלא כדי קיום הנפש לעסוק בתורה", כמו שכתוב {{צ|צדיק אוכל לשובע נפשו}}. ובזה יש תקנה אפילו למתים בחוצה לארץ. '''המעלה הרביעית''' - היא לאותם אשר אתענגו בתענוגים ובהכרח היה לאשלטא עליה רוחא דמסאבותא - אפילו יש בידם תורה ומעשים טובים - ההוא רוחא דמסאבותא אסתאיב בגוויה וכד מית גם כן לא סליק מיניה עד שישוב גופו עפר כנודע. והנה כיון שרוח הטומאה אסתאיב ביה - נמצא דאי סלקין לההוא גופא לאתקברא בארץ ישראל בתר דמית - נמצא אף על פי שנקבר בארץ ישראל - אין לו תקנה. והטעם כי האדם אף על פי שדר כל ימיו בחוצה לארץ ואחר כך בא בחיים חייתו לארץ ישראל - הנה הטומאה בורחת ממנו כנ"ל. אמנם כד מית בחוצה לארץ - וברחה הנשמה הטהורה - ואשתאר ההוא רוחא דמסאבותא ואסתאיב בגוויה כנודע. וזהו סוד הטפה שזורק חמלאך המות בגוף להמיתו. ולכך המת הוא אבי אבות הטומאה - כי אסתאיב ואתקשיר ההוא רוחא בגוויה ונשמה קדושה שתדחה אותו אינה שם. ולכך אפילו בבואו לארץ ישראל להקבר שם - אין לו תקנה כיון שיצתה נפשו בחוצה לארץ. ועליו כתיב {{צ|ותבאו ותטמאו את ארצי}}. הנה מי לנו גדול מיוסף הדבק בארץ ישראל בסוד 'צדיק וצדק'. ולא שלטא כלל רוח מסאבא עליה. ועם כל זה לפי שיצאת נשמתו בחוצה לארץ לא רצה ליכנס לארץ ישראל עד שישוב עפר וישארו עצמותיו לבד, כי אז אין שליטת הטומאה אפילו ברשעים אלא על הבשר והדם, כל שכן בצדיק גמור כמותו. ואם כן מכל שכן וקל וחמר לכל הדרים בחוצה לארץ כי אף על פי שיהיו צדיקים גמורים כיוסף - עם כל זה יותר טוב היה אם היו דרים בארץ ישראל, ואסור להביא גופם להקבר בארץ ישראל. אמנם בעצמות נראה מכאן בפירוש שלא נאמר {{צ|ותבואו ותטמאו}}, אלא דוקא במביאים העצמות קודם שיתעכל הבשר. וכך ראוי. שאחרי עיכול הבשר נשיב קודשא בריך הוא רוחא ודחי ליה לההוא רוח מסאבא לבר. דהא איהו חס על ארעיה. עיין שם בזוהר בפרשת תרומה דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}. ואכתי קשה אם כן למה יעקב אבינו ע"ה צוה שיוליכו גופו ממש - לא עצמותיו כיוסף?{{ש}} התירוץ הוא כי לא היה בעולם איש אחר כיעקב שלם בכל הני י"ב שבטים ושבעים נפש - הכל כדוגמת מרכבת השכינה. ולזה צוה כי לא יגע בו איש אחר. וכל זה כדי שלא ישרה עליו טומאה כלל. ותו, דאיהו גופא. כי אברהם ויצחק ושאר הצדיקים לא תקנו מחטא אדם הראשון אלא אברים וקצוות ממנו. אמנם יעקב תיקן כל הגוף, וכל גופיה נפק מתחת יד הטומאה ונסתלקה זוהמת הנחש בסוד לקיחת הברכה ובכורה ממנו. גם הכניע סמא"ל כנזכר בפרשת תולדות. והנה נסתלקה לגמרי רוח הטומאה וזוהמת הנחש מיניה. ואם כן לא הוה דחיל כלל. ועוד ראיה אחרת - כי כבר נתבאר בזוהר כי הן לצדיק והן לרשע יש תועלת גדול להתרקב גופו, ואינו זוכה ליכנס למחיצה שלו עד שיתרקב גופו. אם כן למה צוה יוסף לחנוט את אביו? ובמה שכתבנו ניחא. כי אדרבה צריך שיהיה שלם כי קדוש הוא ואין שום זוהמת נחש דביקה בו כלל. ונחזור לעיל.{{ש}} דע כי כל חטא אדם הראשון הוא הגוף הזה ומעשהו והנאותיו. והכל הוא מצד הנחש. שעל ידי החטא נתגשמו אחר שהיו רוחניים ודבקות המחשבה בחכמת האל יתברך. והנה המשכיל אשר ידחה כל התאו', ויקח מהגשמי צורך חיותו לבד הצורך אל קיום הגוף, לא הנאת המעשה. איש כזה לא תדבק בו טומאת הגוף וחלאתו אלא עטיו של נחש שתדבק בו מאדם הראשון. לא מיתת עצמו. אמנם אותם הנהנים מן העולם ותאוותיו - הם מוסיפים על עטיו של נחש, שהם מחדשים בעצמם חטא אדם הראשון. ולכן מתים מיתת עצמם. נמצא שיש שני מיני טומאות. האחד היא {{צ|עטיו של נחש}} - אין נקי ממנה אלא כמו חנוך ואליהו ואותם שנכנסו חיים לגן עדן וכיוצא. והנה טומאה דקה אינה מזקת לנשמה, רק טורח פרידת הנפש מהגוף כל אחד כפי כחו וכפי מעשיו. ויש קליפה עבה נוספת והוא מרדפת את האדם אחר התוואת הגשמיות אפילו במותר לו באכילה גסה ושינת שחרית ומשגל מרובה למלאת תאוות גופו. כל זה הוא לו 'עטיו של נחש' נוסף לו על חטא אדם הראשון. וכפי מה שמוסיף לה קליפה - ואחר כך בשרו עליו יכאב. וזה היה סוד רבי שזקף עשר אצבעותיו וגו'. וסוד רבי אלעזר שאמר {{צ|אף בשרי ישכון לבטח}}. '''והנה נודע''' שכל המתים של ישראל נשמותיהם עולות דרך ישר, וההיא חופאה קלישא כנז"ל מקבלא לון. ואפילו ישראל המתים בחוץ לארץ הם גם כן נכנסים דרך שם, רק שיש להם צער גדול כי אזלא וסחרא סביבות ארץ ישראל ונכללים במקוריהם על ידי טורח גלגוליהם מקליפה לקליפה, משר אל שר, עד שתעבור אל מקום הקדש. והנה כמו שארץ ישראל מקיאה ופולטת נשמות הגויים (כמו שאמר בזוהר פרשת תרומה דף קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}) ודחי לון לבר ואזלין ושאטין מתגלגלים בכמה גלגולים עד דנפקו מארעא קדישא וסחרן לסורחנייהו במסאבו דילהון -- כן חוץ לארץ פולטת נשמות ישראל! שאין כח בה לסבול הקדושה. והולכת הנשמה בצער עד שתכנס אל פתח ארץ ישראל ועולה שם. הכוונה לומר כי לא יכלה הקליפה לדחות את ישראל מארץ ישראל כי אם גופם ולא נשמתם. גם לא היה יכלת כל הגוים להיות בארץ ישראל רק בגופן ולא בנשמתן. ונודע כי ארץ ישראל נמשלה לגן עדן, וחוצה לארץ נמשלה לגיהנם. וזהו שאמרו רז"ל עתידה גן עדן אומרת "אין לי חפץ ברשעים" בסוד {{צ|וינערו הרשעים ממנו}} - שהם אפילו גופן של הרשעים. והגיהנם אומרת "אין לי חפץ בצדיקים" - שהן אפילו הגופים שלהם. כי כבר הם נזדככו ואין להם כח לסובלם בתוכם. ולכן יתגלגלו כולם בסוד גלגול מחילות לארץ ישראל ושם יעמדו בתחיית המתים. והנה אחר שבא זה המאמר לבית מלוני - לא אפטרנו בלא לינה. ועם זה יובן גם כן מה שאמרו רז"ל שהקב"ה תפש בבגדו של ירבעם ואמר לו חזור בך וכו'. וקשה. אפשר שהקב"ה היה מדבר עם ירבעם שחטא והחטיא את הרבים והיה תופס בבגדו?! אך דע כי מלבד הנשמה והרוח והנפש יש לאדם לבוש אחד לנפשו והוא אמצעי בין הנפש והגוף. וזהו ענין אדם הראשון שאחר שחטא היה בגן עדן, ושם היו נפשות אדם וחוה מלובשות באלו הבגדים. והנה דרך הנחש לחזור ולסבב אחרי כותלי גן עדן פעמים בשבוע להראות גדולתו ולפתות את מי שיוכל מאותם אשר בתוך הגן. ואמנם המכירים אותו אינם עושים חשבון ממנו כלל. אבל המתפתה אחר דבריו - יוצא לבוש נפשו לחוץ אליו ומתפתה אחריו. וזה אירע לאדם וחוה שחטאו ויצאו לבושי נפשם ונתפתו אחר הנחש. ולכן ידעו כי ערומים הם. כי קודם החטא היו מלובשים באותו הלבוש. והלבוש הזה של ירבעם - תפס הקב"ה שיחזור בו, ולא בלבושי גופו אלא בבגד זה שהוא מעולה יותר מהגוף כנזכר. וזה סוד {{צ|ובגד בוגדים בגדו}}. ואריכות הענין תמצא בספר הגלגולים ובפרט בפרק שבעים, עיין שם. <big>[</big> '''ואהובי הר' משה זכות נר"ו''' הרחיב הענין מעט בכאן ואמר כי ירבעם היה משורש {{גמט דגש|קין}} שהוא סוד ה{{גמט דגש|צלם}} כידוע. והגביר עליו '''הסיגים''' - כי כולו {{גמט דגש|ס"ג}}, ונהפך ל{{גמט דגש|גס}} רוח. ואז עלו למעלה הפנים מ{{גמט דגש|נועם}} ה{{גמט דגש|עליון}} שהוא {{גמט דגש|ס"ג}}{{הערה|כי אחוריים של שם ס"ג עולה {{גמט דגש|עליון}} - {{גמט דגש|יוד, יוד הי, יוד הי ואו, יוד הי ואו הי}} - ויקיעורך}}, ויצא {{גמט דגש|עגל}}. ולהיותו משני {{גמט דגש|קס"א}} - סוד שני צלמים - העולים {{גמט דגש|ירבעם}} - לכן עשה שני עגלים. ואמנם אין עבירה מכבה תורתו - הוא שמלתו החדשה. ולכן אמר לו הקב"ה {{צ|חזור '''בך'''}}, פירוש שוב והכנס בעצמך, בעצמותך. פן תכין וצדיק ילבש. ואז {{צ|אני ואתה ובן ישי}} - פירוש {{גמט דגש|בן ישי}} הוא סוד ב' פעמים '''אל''' בסוד {{גמט דגש|הק"ף}}{{הערה|כי '''אל''' במילוי עולה {{גמט דגש|אלף למד}} - {{גמט דגש|הקף}} - ויקיעורך}}, שמהם ה{{גמט דגש|מלבוש}} וה{{גמט דגש|חשמל}} כנודע. ואתה מפעמיים {{גמט דגש|קס"א}} שגם מהם פעמיים '''אל''' כידוע - ואז נטייל בגן {{גמט דגש|עדן}} שהוא סוד {{מכפלת גימטריא|ד'|פעמים|אל}} המאירים מ'''אור פני אל''' כידוע בסוד {{צ|מפני שיבה תקום}}. והטיול הוא ה'''שעשוע''' שהם ה{{גמט דגש|ד'}} הנזכר{{הערה|ד' פעמים אל במילוי - ויקיעורך}} בגימטריא {{גמט דגש|שעש"ע}}. אבל להיות שהשיב לו ש{{צ|בן ישי בראש}} - כי כן הוא מן המתוקנים, לא רצה לחזור ונטרד. ובסוד דרוש זה גם תבין מה שאמרו רז"ל במשה רבינו ע"ה {{צ|הוא עברי ולבושו מצרי}} בסוד {{גמט דגש|תיבה}} שנכנס בה בסוד {{גמט דגש|בתיה}}. והמשכיל יבין ודבריו חיים ונאמנים. <big>]</big> ועוד צריך לדעת כי הנשמה כשיוצאה מזה העולם צריכה לעבור ולטבול בנהר דינור, {{קיצור|כמ"ש ב"ה|כמו שיתבאר בעזרת השם??}}, שהרי אפילו המלאכים כשבאים לעולם הזה לאיזה שליחות בשובם צריכים לטבול שם כידוע. והנה יארע שם בטבילה זו לנשמות - כל אחד כפי מדרגתה וכפי מצותיה. והנוגע לפסוק זה הוא כי הצדיק הגמור שהוא מהמדרגה עליונה - כעברו באותו אש - אין צריך לומר שאין מגיע לו שום נזק ולא חמימות אותו אש השורף, אלא אדרבה הופכים אותו למעין מים חיים שבזה נהנים. וזהו שכתוב {{צ|עוברי בעמק הבכה}}, שהוא נהר או גהינם עצמו, {{צ|מעין ישיתוהו}}. ולא זו בלבד אלא {{צ|גם ברכות יעטה מורה}} - ר"ל ברכות ומתנות שמתלבש בהם העובר שם אם הוא מורה, רוצה לומר שהוא ממורי הוראות. {{ש}} ובזה תבין מ"ש רז"ל שהצדיק עובר בגיהנם ולוקח משם נפשות. והוא מובן מעצמו. ונחזור לענין. שאחר שהצדיק מתלבש ומתעטה באותן הנשמות אז {{צ|{{גמט|ילכו מחיל אל חיל}}}} - גימטריא {{גמט דגש|עץ החיים}} - שם הולכת נשמת הצדיק מלובשת בלבוש זה וילך מישיבה לישיבה באופן שזוכות אלו הנפשות בעבור הצדיק ליכנס לפנים ממחיצתם בהיותם לבוש על נשמת הצדיק. ולכן אמר {{צ|ילכו}} בלשון רבים. וז"ש הפסוק {{צ|פרי צדיק '''עץ חיים'''}} - ר"ל שעל ידי מעשיו הטובים יש לו זכות לילך מחיל אל חיל בעץ החיים כנזכר. אבל {{צ|ולוקח נפשות חכם}} - ר"ל מי שעובר בעמק הבכא וגומר כדי ליקח נפשות צריך שיהיה חכם כמו שאמר {{צ|ברכות יעטה מורה}} שהוא ממורי הוראות. ואמר אחר כך {{צ|יראה אל אלהים בציון}} בלשון יחיד לאמר שכשנשמת הצדיק עולה למדריגה יותר עליונה {{צ|אל אלהים בציון}} - אז צריך להסיר מעליו אותו הלבוש כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק. ולכן אמר {{צ|יראה}} בלשון יחיד. עד כאן מהר' חיים ויטאל זלה"ה. ובזה יובן היטב עד מאד לעתיד' הגיהנם צועקת "אין לי חפץ בצדיקים" מפני שהם עוברים בתוכם ולוקחים משם נפשות הרשעים כנז"ל. והגן עדן צועקת "אין לי חפץ ברשעים" שהם '''סמא"ל ונחש''', שהם מסבבים פעמים בשבוע סביבות כותלי הגן כדי לפתות ולהוציא משם הלבושים של הנפשות. '''ונחזור למיני המיתה בחוץ לארץ ובארץ ישראל'''. הענין שהם ג' מינים בסוד המיתה. הראשון היא שחיטה בסכין פגום והיא נבלה. והיינו המתים על ידי סמא"ל שהוא סכין פגום שהפגימות הם '''אוגרת ומסוכסכת'''. אמנם המתים בארץ ישראל אינם מתים על ידי סכין שיש בו אחד מאלו המדות הנזכרות אלא על ידי חרב של הקב"ה, והם עמי הארץ שהם כבהמות על ידי סכין ועל ידי שחיטה. דהיינו צער המיתה הם מתכפרין ונתרים בסוד {{צ|וכפר אדמתו עמו}}. אמנם הם מתים על ידי מלאך כשר שעולה ונוטל רשות ויורד ונוטל נשמה. כ'''נחש''' ולא נחש ממש. מה שאין כן בחוץ לארץ שהוא נחש ממש. ופי' אוגרת היינו שהיא סוד '''אגרת בת מחלת''' שהיא אחת מהפגימות, והיא פוגמת הנפש מכל צד. וקשה היא הרבה לבני אדם. והיינו '''נבלה - נבל ה''''. '''נבל''' - סמא"ל. '''נבלה''' - '''לילית'''. והיינו '''אוגרת''' האוספת כל החיילים הטמאים, אמן דשדים, אגרת ודאי. ובה נפגמין אלו המחממין עצמן לבטלה. והיא האוספת אותן הטיפות לעשות בהם רצונ' ומולידה עמהם בנים זרים כנודע רחמנא ליצלן, והיא אוגרת ועושה נבלה. '''מסוכסכת''' - זו קשה ולא כל כך מפני שיש בה צד הטהור. האמנם כשנסבכה באדם תשובתה קשה הרבה ואוחז בו מרוח אחד טמא. ושני סכינים הנזכרים הם עושים נבלה - לכך שחיטתן מיתה ממש, שנמצא שם סמאל ונחש בחרבו, ובשרו נעשה טמא מפני שאחזו בו החיצונים. אמנם תלמידי חכמים שהם עוסקים בתורת השם שהיא עץ חיים - אינם צריכים שחיטה על ידי שום אחד משני מיני סכינים הנזכר שהם ב' פגומים ואחד כשר כנז"ל, אלא על ידי '''אסיפה''' אל אלהים '''בציון''', דהיינו שכינה מתגלת עליהם בסיעת כל הצדיקים שבגן עדן. והוא גוע עצמו מהגשמות והחומר ומתאסף אל עמיו עם השכינה. ואסיפתן ואל כבוד ה' מתרת אותו. וענין הים היינו '''ים''' התורה. ואסיפתו מן הים היינו דפסיק גירסא מפומיה כענין רבא בר נחמני ודוד המלך ע"ה, וכיוצא כנזכר במסכת מועד קטן. והנה סמא"ל נקרא 'מותא רברבא' שנברא ביום שני. ולילי"ת נקרא 'מותא זוטרא' שנבראת ביומא רביעא. והנה מי שהוא תלמיד חכם אין יכול עליו לא לזה ולא לזה, אלא הקב"ה לוקח ממנו הנשמה בסוד הנשיקה כנזכר. וזהו סוד הפסוק {{צ|לא יבא בקהל יהוה ממזר}} - כי '''ממזר''' ראשי תיבות '''מ''''ותא '''ר''''ברבא '''מ''''ותא '''ז''''וטרתא, כנזכר בזוהר פרשת פנחס, שנתהוו מסוד '''מת''' {{גמט דגש|רפ"ח}} - בגימטריא {{גמט דגש|ממזר}}. לא יבא {{צ|בקהל יהוה}} שהם הצדיקים, אלא הם מתים בנשיקה. ונחזור לעיל. כי כמו שהמיתה בחוץ לארץ על ידי מלאך המות, ובארץ ישראל על ידי מלאך הקדוש - כך השינה הזו. כי הישן בח"ל הוא על ידי הקליפה החיצוניות, ובארץ ישראל על ידי הקדושה שאין קליפות נכנסות שם כנזכר בזוהר פרשת תרומה. וכמו שהמיתה היא למנוחת הנשמה שתעלה למעלה לגן עדן - כך השינה היא למנוחת הנשמה שתדבק בקדושה ותתעדן מאור מתוק עליון. וכמו שהרשעים בעונם במיתתם נשמתם נדחית ונכרתת מן הקדש - כך ממש בחייהם. ולזה רשעים בחייהם קרויים 'מתים'. אלא שיש בין מיתה למיתה הבדל גדול. כי המיתה האמיתית שולטים החיצונים בנשמה להענישה כדי רשעתה. אמנם בחיי הגוף יש עליה הגנה שלא ישלטו בה החיצונים רק להלהיג עליה. והיינו טעם קריאת שמע שעל המטה כדי להרחיקה מאל אחר בעת עלותה. '''הנה הר' חיים ויטאל''' כתב זה לשונו:{{ש}} כי יש ב' מלאכים ממונים על המיתה. אחד ממונה על מתי חוץ לארץ ושמו '''סמא"ל'''. ואחד על מתי ארץ ישראל ושמו '''גבריאל'''. וכל אחד ואחד יש לו חיילות רבות. וכל חיילותיו נקראים {{צ|מלאכי מות}}. ושני ממונים אלו הם עבדים למטטרו"ן. והקב"ה מודיע למטטרו"ן בכל יום ויום מי הם וכמה הם הנגזרים למיתה באותו יום, ומטטרו"ן מצוה לסמא"ל עבדו ליטול הנפשות הנגזרות למיתה באותו יום בחוצה לארץ. ומצוה לגבריאל ליטול הנפשות הנגזרות למיתה בארץ ישראל באותו יום. ואלו השני ממונים מעולם לא נטלו נשמה אלא שולח כל אחד ואחד מחיילותיו. כי יש מלאך אחד לכל נפש ונפש ומדרגות כל מלאך ומלאך כפי הראוי למדרגת מעלת הנפש שהולך ליטול. ואחר שנטל אותו המלאך את הנפש ומסר ביד הממונה ששלחו - אז אותו מלאך בטל מן העולם, כי לא נברא אלא ליטול נפש אחד בלבד. כמו שאמרו רז"ל על פסוק {{צ|כאשר תעשינה הדבורים}} - כי חיות הדבורים תלוי בעוקץ שלה הנשאר בבשר האדם, ולכן היא תכף תמות. ועם כל זה הן שמחות במיתתן כדי לצער בני אדם. וכן כל מלאך ממלאכי מות יש לו שמחה בנטילת נפש בחשבו איך ניתן לו כח ורשות ליטול נפש אחד מזרע עם קדוש.{{ש}} עד כאן לשונו. והנה לפי מה שאמרו לעיל לשאין כח לסמא"ל בארץ ישראל ליקח נפשות ישראל - בזה יישר מה שאמרו רז"ל במסכת חולין פרק ז' {{צ|הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך}} - מאי רבותיה? הלא ארבע אמות משכביה הבטיחו לתת לבניו?! אלא אמר ר' יצחק מלמד שקפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו שתה' נוחה ליכבש לבניו בארבע אמות. עכ"ל. ויש לדקדק שבכאן משמע שעל ידי שקפל הקב"ה ארץ ישראל תחת יעקב אבינו ע"ה - ולכן היתה נוחה ליכבש לבניו. שמעינן מינה אם לא היה עושה כן לא היו יכולים בניו לכבוש הארץ. אם כן איה הבטחה שהבטיח לאברהם אבינו ע"ה בברית בין הבתרים {{צ|ביום ההוא כרת יהוה את אברהם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת וגו'}}? ואפשר לומר מה שהבטיח לאברהם{{הערה|כאן הגהתי על פי סברתי. ובדפוס ויניציא כתוב 'ליעקב' - ויקיעורך}} אבינו ע"ה הוא שלעולם בניו ירשו את הארץ, אבל אפשר שיהיה להם טורח גדול ליכבשה ולכן היה מוכרח להבטיח ליעקב אבינו ע"ה שתהיה לבניו נוחה ליכבש כד' אמות. מכל מקום איכא למידק טובא. וכי זאת הבטחה לא יוכל הקב"ה להבטיח לו בדבור הקל ולא כביכול להטריח עצמו ולקפל כל ארץ ישראל תחתיו?{{ש}} הנה על פי סוד נוכל לומר מ"ש בכאן {{צ|ויפגע במקום וילן שם}}, ר"ל שבאותה הלילה פגע יעקב במלכות דאצילות ונתחבר עמה שנקראת {{גמט דגש|מקום}}. כי מילוי ה'''מלכות''' כזה: {{גמט דגש|מ"ם למ"ד כ"ף ו"ו תי"ו}} - גימטריא {{גמט דגש|מקום}}. והיא נקרא 'ארץ' דישראל זוטא. ועומדת אחורי ד' אמות דזעיר שהם תפארת נצח הוד יסוד. וכן יעקב עומד בפניו דזעיר גם כן כנגד תפארת נצח הוד יסוד בלב'. וכשנתחב' עמה היא היתה כבושה תחתיו כנודע בסוד הייחוד. וזהו שאמר לו הקב"ה {{צ|הארץ אשר אתה שוכב עליה}} דייקא - {{צ|לך אתננה}} לבת זוגך, שתתייחד עמה תמיד, {{צ|ולזרעך}} בסוד {{צ|אור זרוע לצדיק}} שמביא בריא דרב ספרא בפרשת תרומה. שקפל הקב"ה כל ארץ ישראל הכוונה היא שמלכות בכליה חיצונים שלה מתלבשת בסוד נשמה בעשיה, ובכלים אמצעים שלה מתלבשת בסוד נשמה ביצירה, ובכלים פנימיים שלה מתלבשת בסוד נשמה בבריאה. ועשר אורותיה נשארים באצילות, שהם עשר ספירות ד{{גמט דגש|מ"ה}} עם עשר אורותיה. כי השלשים כלים שיורדים למטה הם בחינות ד{{גמט דגש|ב"ן}}, כי בעל אבידה מחזיר על אבידתו כדי לברר הבירורים שנפלו משבירת הכלים ד{{גמט דגש|ב"ן}}. ולכן הוא יורד להעלותם לשורשם. וז"ש שארץ ישראל מתפשטת ד' מאות פרסה על ד' אמות פרסה מפני שכל שעורה כלולה מעשר - הרי שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה - שלש מאות פרסה. ועשר ספירות ד{{גמט דגש|מ"ה}} שנשארים באצילות גם כן כל אחד כלולה מעשר - הרי איך נתפשט ארץ ישראל לארבע מאות על ארבע מאות. ומה עשה הקב"ה? קפל כל השלשים כלים זה על גב זה, והביא אותה פנים בפנים עם יעקב כנגד ד' אמות שלו (שהם תפארת נצח הוד יסוד שלו), ונתחברו ביחד. וזהו {{צ|וישכב במקום ההוא}} - כי הלואי שכל השלשים ספירות שלה יהיה מספיקים לה שתוכל לעמוד עם הזעיר פנים בפנים. וזהו סוד {{צ|שתהא נוחה ליכבש לבניו בארבע אמות}} - ר"ל בנקל יהיה כח לבניך לתקן אותה כמו תפארת נצח הוד יסוד דזעיר עצמו. והנה זאת המלכות פעם אחת היא מתחברת עם '''יעקב''' בעת הקטנות, ולפעמים עם '''ישורון''' בעת היניקה, ולפעמים עם '''ישראל''' בעת הגדלות (כמו שיתבאר אחר כך בעזרת השם במשנה של עשר קדושות). להורות שהיא ארץ שזורעים בתוכה השלשה הנ"ל שהם במספר {{גמט דגש|ארץ}}. וסופי תיבות {{גמט דגש|לבן}} להורות כי על ידי בית '''לבן''' זכה '''יעקב''' למדת '''ישראל וישורן''', על ידי שלקח '''רחל ולאה''' כנודע. וזה רמז במלת '''ארץ''' בא"לף רבתי עולה {{גמט דגש|ישראל יעקב ישורון}}. או נאמר לפי דרכנו למה קפל הקב"ה הארץ תחת יעקב אבינו ע"ה נבין אותו על דרך שמביא גלי רזייא שהוא '''רבי אליעזר מגרמיזא זלה"ה'''. וזה לשונו:{{ש}} כשראה הקב"ה שבניו אחר כך יחטאו ויאבדו מן העולם מה עשה הקב"ה בהיות שהוא חפץ שלא תאבד שום נפש מישראל סבא שהם זרעו של אברהם אבינו ע"ה? קודם הכל צוה לו שימול בשר ערלתם. ואם לא - {{צ|ונכרתה הנפש ההיא מעמיה}}. ותיקן להם גלגול נפש לתקן עצמם כדי שתחזור למקורה הראשון. באותה שעה נתקבצו סמא"ל עם {{גמט דגש|ע'}} שריו לפני הקב"ה ואמרו לפניו "רבונו של עולם! גם אנחנו מיציר כפך יצאנו! אתה אב אחד לכולנו! כמו שעשית תקנה לנפשותם של בני ישראל על ידי גלגוליהם שסוף סוף כולם יש להם חלק לעולם הבא - ומה ראית שבחרת בזרע אברהם יותר מכולנו?!" השיב להם הקב"ה: אם הייתם עושים כמו שעשה אברהם שהכיר אותי מקטנותו ונכנס באור כשדים לאהבתי, ואתם ראיתם שאני הצלתי אותו מידכם ומכבשן האש שלא שלט בו - ועם כל זה לא האמנתם בי להקדישני - לכן מכאן ואילך אל תדברו מטוב ועד רע! השיב סמא"ל: רבונו של עולם! הבנות בנותי והבנים בני וכל אשר אתה רואה לי הוא! מאחר שאני גורם להם תאות המשגל לכן הם באים בעולם!{{ש}} אמר לו הקב"ה: רשע! ובעבור שאני הייתי יודע שעתיד אתה לומר כאלה הדברים - לכן צויתי לאברהם אוהבי שימול כל יליד ביתו וכתבתי בתורתי {{צ|וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה}}. והחלק שלך יהיה הערלות מאחר שאתה מעורר התאוה. {{ש}} וכשראה שלא היה הדין עמו אמר סמאל: רבונו של עולם! תן לי רשות שאכרות ברית עם יעקב שעתיד להיות חתני ואתן לו את בנותי לנשים ונפיק בשלום יחד.{{ש}} אז נתן לו הקב"ה רשות שיתן לו את בנות לבן. אז והמן יצא שמח וטוב לב, והמתין עד שבא הזמן ששלח יצחק ורבקה את יעקב ונתנו לו רשות שילך לפדנה ארם. אז הלך אחריו להרוג אותו שהיה בכעס עמו מאחר שרמה את עשו ולקח ממנו הברכה והבכורה. וגם ראה שיצחק קיים הברכות פעם שנית כמ"ש {{צ|ואל שדי יברך אותך}}. ולכן מה עשה סמא"ל? תכף כשיצא יעקב מבאר שבע הלך והגיד לאליפז שיעקב ברח, ופיתה אותו שיצא לקראתו. ופגש בו באותו היום ממש שיצא מבית אביו. ולקח כל אשר לו ממנו. וזהו {{צ|ויצא יעקב מבאר שבע}} - יש טעם של אתנחתא למטה. {{צ|וילך חרנה}} - שהוא ענין בפני עצמו כדי להורות על סמא"ל שנקרא {{צ|חרון אף}} - הוא יצא עמו כדי לעשות בו נקמה כנזכר. ואחר כך כשבא השמש אז נפל פחד על יעקב שנשאר יחידי בלילה על השדה, ותלמיד חכם צריך שימור. אז התחיל יעקב לבכות ותקן תפלת ערבית על ידי הבכיה. הנה כשאה סמא"ל שיעקב הוא נכנע תחת ידו ויש לו פחד ממנו - אז הניח אותו ולא הזיק לו. עד כאן לשון גלי רזייא. ונלע"ד שזהו דוחק גדול - וכי משום שהיה מפחד יעקב מפניו ולכן יניח אותו ולא יזיק לו?! אדרבה! כי על ידי הפחד אתרעיה מזליה ובנקל היה יכול לו. כי נפיל תורא חדיד סכינא. ובפרט מכח הכעס הגדול שהיה עליו מיום שנולד - איך ירחם עליו עתה שהוא נפל בידו? וכי רחמנות יש לסמא"ל? והלא כל מרה וכל רוגזה שרא בגויה! וזה קשה בעיני. והנה בהאבקי תחת כפות רגליו הנה נ"ל שזהו מה שאמרנו לעיל מאחר שסמא"ל אין לו שליטה בארץ ישראל על ישראל - ולכן כשראה הקב"ה שהוא רודף אחיו בכעס וחרון אף כמ"ש {{צ|וילך חרנה}}, ועתה שמצא ליעקב יחידי היה לו רשות בידו להזיק אותו חס ושלום. מה עשה הקב"ה? קיפל הארץ תחתיו והיה שוכב על ארץ ישראל ואז לא היה יכולת לסמא"ל להזיק ליעקב אבינו ע"ה כי אין רשות לסמא"ל בארץ ישראל. ואז חרק עליו שיניו איך יעשה לו. ובפרט אחר כך שהראה לו הקב"ה במראת הסולם כל הבטחות ליעקב. וכיון שראה סמא"ל כל אלו ההבטחות - אז יותר ויותר היה חורק עליו שיניו. ולכן בבקר מאי כתיב? {{צ|וישא יעקב רגליו}} ר"ל שיעקב נשא רגליו והלך במרוצה בשמחת לב על הבטחות שהבטיח הקב"ה כמו שאמרו רז"ל כרעא טעין רגליה. אז {{צ|וילך ארצה בני קדם}} כי {{צ|וישא יעקב רגליו}} - יש טעם של אתנחתא למטה. {{צ|וילך ארצה בני קדם}} הוא דבר בפני עצמו להורות שס"מ הלך לבני קדם ליקח עצה מ'''עזא ועזאל''' איך יעשו עם יעקב כי שיוכלו לו. הנה לפי ענין זה צריך לפרש מה היה מרמז לו הקב"ה במראה הסולם. ונא' שזו היא כונת הפסוק מאחר שראה הקב"ה שנפל פחד סמא"ל על יעקב - ולכן הראה לו בחלום {{צ|והנה '''סלם''' מוצב ארצה}}. {{גמט דגש|סלם}} גימטריא {{גמט דגש|סמאל}} - שהוא '''סמל''' המקנה לכפור ביחודו של עולם. ור"ל אף על פי שהוא עומד למטה אצלך להרוג אותך - אל תפחד! כי אין בידו רשות לעשות לך מטוב ועד רע. כי {{צ|ראשו מגיע השמימה}} - ר"ל הראש שלו שהוא מטטרו"ן - הוא בשמים, ואין לו כח לעשות וליטול שום נשמה בלי רשותו. ולא עוד - הנה {{צ|מלאכי אלהים עולים ויורדים בו}} במטטרו"ן - רוצה לומר כי אין רשות לסמא"ל בארץ ישראל כי אם לגבריאל שהוא ממונה בארץ ישראל כנזכר. וזה שאמר {{צ|מלאכי אלהים}} שהם '''סמא"ל וגבריא"ל''', תרי מלאכי דין, עולים ומשטינים ויורדים ונוטלים נשמתם. {{צ|בו}} - ברשות מטטרו"ן שהוא מנהיג, שהוא ששת יומי דחול. וזה שאמר {{צ|בו}} דייקא. {{צ|והנה יהוה נצב עליו}} - ר"ל שלא תטעה כמו אלישע אחר שטעה במטטרו"ן שהיה סבור שיש שני רשויות ח"ו. ולכן גם שאתה רואה שאלו מלאכי אלהים הם תחת רשות של מטטרו"ן והוא מצוה להם לכל אחד כמה נשמות יביאו מארץ ישראל ומחוצה לארץ - אל תהיה סבור שהכל הוא תחת רשותו ויש בידו כח לעשות לך מה שהוא רוצה. ולכן אמר {{צ|הנה יהוה נצב עליו}} - הכוונה הוא שאני עומד על מטטרו"ן ולכן אל תפחד. {{צ|והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך}}, ואף על פי שבא מיכאל ויאבק עם יעקב, והוא שם אחד משבעים שמות שיש למטטרו"ן, ונגע בכף ירכו כמו שמביא במדרש ילקוט על פסוק {{צ|ויאבק איש עמו}} עיין שם. ומכל מקום מביא שם במדרש שהלך מיכאל והביאו עמו רפאל החבר שלו לרפאתו. ולכן {{צ|וישא יעקב רגליו}} שהלך בשמחה גדולה על הבשורה טובה שבישר לו. וסמא"ל הלך ל{{צ|נופל וגלוי עינים}} איך יעשו עם יעקב כדי שיוכל לו. ונתנו לו עצה שילך ללבן לפתות אותו שיתן לו את בנותיו. תכף הלך ללבן והלביש את עצמו בתוך התרפים, וכשנכנס יעקב לבית לבן בידים רקניות לא רצה לקבל לבן את יעקב שאמר בלבו העבד של זקנו, שהוא אליעזר, כשבא הביא עמו כל כך כסף וזהב, וזהו בנו ובא בידים רקניות?! ולא ידע מה יעשה עמו. באות' הפעם הלך לשאול בתרפים מה יעשה לו. והשיב ס"מ שהיה מלובש בתוכם "אל תגרש את זה האיש מביתך! תן לו בנותיך לנשים כדי שתהיינה הן שולטות עליו ויכניע את עצמו תחת הקליפה ונעשה עמו כל חפצנו". אז חזר לבן אצל יעקב ויאמר {{צ|הכי אחי אתה ועבדתני חנם. הגידה לי מה משכרתך}}. ואז נתן לו בנותיו. והיה חשוב דאינון מסטרא דיליה שינצח ליעקב. והקב"ה הפר עצתו ובקדרה שחשב לבשל ליעקב - שם נתבשל הוא. וזהו יעץ צר אחרי קדושו והפוך צור עמלו בראשו. וזהו {{צ|מהרסייך ומחריביך ממך יצאו}} - הוא היה חושב שבנות לבן יפתו אותו ללכת אחרי אלהי אביהן - והן מרדו באביהן ובאלהיו דכתיב {{צ|ותאמרנה לו העוד יש לנו חלק ונחלה בבית אבינו}}.{{ש}} עכ"ל. ונחזור לעיל.{{ש}} כי '''גבריאל וסמאל''' אינם נוטלים הנשמה אלא שולחים חיילותיהם. ונודע שהם מהסיגים שנפלו משבירת הכלים שהוא שם '''ס"ג'''. ומשם בא היצר הרע לכל אחד ואחד. והנה הראשי תיבות של '''ס''''מאל '''ג''''בריאל הוא '''ס"ג'''. וזהו סוד הפסוק {{ממ|תהלים|נג|ד}} {{צ|כולו '''סג'''}} - ר"ל כל אלו שנוטלים הנשמות של בני אדם הם עבדים של '''ס"ג'''. וכשהם נוטלים הנשמה תכף הם מתים גם כן. וז"ש {{צ|יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ}} - ששניהם ביחד - היצר הרע ואדם יחדיו מתים. {{צ|אין עושה טוב אין גם אחד}} - ועתה הוא מפרש למה יחדיו נאלחו. וז"ש {{צ|אין עושה טוב}} - מאחר שהוא השטן והוא היצר הרע - אם כן {{צ|אין עושה טוב}}, אלא כל אחד מפתה לרעה, כי הוא יורד ומשטין ועולה ומקטרג ויורד ונוטל נשמתו. ואז הוא מת גם כן. וז"ש {{צ|אין גם אחד}} - ר"ל אף על פי שהוא יודע והוא רואה מאחרים שאין אחד מהם נשאר בחיים בעת שמת האדם - עם כל זה {{צ|אין עושה טוב}} - כי הוא מתרצה באחד מיהודים מבאלף מאומות העולם כנודע. וזהו אף על פי שאין {{צ|גם אחד}}, ששניהם ביחד מתים ואין נשאר אחד מהם. לא היצר הרע ומכל שכן האדם. ===קבורת חוץ לארץ וארץ ישראל=== '''ועתה נבאר קבורת חוץ לארץ וארץ ישראל''' כבר נודע כי הארץ הקדושה היא נקראת {{צ|ארץ החיים}}. והקבור בה נשמתו עולה אל ארץ החיים העליונה. אמנם הקבור בחוץ לארץ הוא נכלל בנשמתו חוצה לארץ העליונה דהיינו בסוד עולם דמטטרו"ן, והם הנקראים מתי חוץ לארץ. ואומרו {{צ|אינם חיים}} - היינו שסוד החיים העליונים אינם נמשכים לחוצה לארץ עליונה, כי החיים העליונים הם סוד אור תפארת הנקרא עץ החיים, הוא סוד התורה שהיא נובלות חכמה של מעלה שעליה נאמר {{צ|והחכמה תחיה בעליה}}. ומשם נמשך עד הגיעו לארץ החיים שהיא מלכות. והשפע הוא {{גמט|ה'}} חסדים, ועם {{גמט|ב'}} כוללים דיסוד ומלכות - הרי {{גמט|ז'}} חסדים, שהם {{גמט|ז'}} הויות. וכן שבעה גבורות שהם גם כן {{גמט|ז'}} הויות -- הרי {{גמט|י"ד}} הויות - גימטריא {{גמט דגש|ארץ החיים}}. והם גימטריא {{גמט דגש|רחמים בדין}} כי החסדים הם רחמים מתערבים בגבורות שהם '''דין''', ונמתקים ביחד. ונקראו כלנו חיים. וזהו סוד {{צ|יעקב יעקב - קדמאה לא שלים}}, מסטרא ד{{גמט דגש|ז'}} גבורות. ובתראה שלים מסטרא ד{{גמט דגש|ז'}} חסדים. ו{{מכפלת גימטריא|ב'|פעמים|יעקב}} גימטריא {{גמט דגש|רחמים בדין}} מפני שיונק מחמשה חסדים וגבורות והוא בתפארת. וגם נקרא {{צ|עץ החיים}}. וזהו ארץ החיי"ם שאינו פועל לשם הדין לבדו אלא {{גמט דגש|רחמים בדין}}. ולכן אין {{גמט דגש|השטן}} שולט בה ב{{גמט דגש|שס"ד}} ימות השנה, וכל שכן ביום הכפורים, אלא {{גמט דגש|גבריאל}} - הוא המלאך המות בארץ ישראל כנז"ל. והוא כלול ב{{גמט דגש|מיכאל}} חבירו כנודע. וזהו {{גמט דגש|רחמים בדין}}. אבל בחוץ לארץ לפעמים הדין לבדו פועל בלי רחמים. ולכן אינו מתפש' מארץ ישראל לחוץ לארץ כדי שלא יהנו מהם החיצונים שהם חוצה לארץ ששם {{צ|סביב רשעים יתהלכון}}. ולזה מתי חוץ לארץ אינם חיים - כלומר אינם מקבלים מאותה החיים הנצחיים הנשפעים. והכוונה שהם אינם חיים בהיותם מתי חוץ לארץ עד תחייתם והעלתם לארץ ישראל כמ"ש למטה בע"ה. ורז"ל דרשו בפסיקתא רבא והובא בילקוט תהלים דף קכ"ו ע"א וזה לשונו:{{ש}} אמר ריש לקיש בשם ר' אלעזר, ארץ ישראל נקרא ארץ החיים. והלא מתים שם!? אלא שמתיה חיים לימות המשיח ואפילו ירבעם בן נבט וחבריו. ואף שחטאו יותר מדאי - כבר נפרעו מהם. דאמר רבי יהודה ברבי אלעאי שבע שנים היתה ארץ ישראל בוערת בגפרית ואש שנאמר {{צ|גפרית ומלח שרפה כל ארצה}}. ובאותן שבע נפרע הקב"ה מירבעם וחבריו. ולכך יהיו חיים לימות המשיח. ומי גרם להנצל מדינה של גהינם? קבורת ארץ ישראל שנאמר {{צ|וכפר אדמתו עמו}}. עוד אמרו רז"ל: {{צ|הדר בארץ ישראל ומת בערב שבת - אינו רואה דין חיבוט הקבר}}.{{ש}} הנה אפשר ד{{צ|או}} קאמר - או האי או האי - כל אחד מהם מספקת. וזה הפירוש אינו. דאם כן בטלת דין קבר בארץ ישראל מכל וכל וזה אינו. אלא דווקא שניהם יחדיו דהיינו שהוא בארץ ישראל מפני קדושתה, וילוה גם כן אל ענין זה קדושת היום. וכשיהיו שניהם יחד - אזי ינצל מחיבוט הקבר מפני שכיון שקדש היום בארץ ישראל - אין כח לחיצונים. אמנם אם לא קדש היום או שהוא בחוץ לארץ החיצונית מתגברת ושולטת ודנה אותו בחיובו אפילו שמת בערב שבת. וא"ת - אם מת בערב שבת ובארץ ישראל - סוף סוף מעשיו הרעים במה יתוקנו? אם נאמר שזכות ארץ ישראל מנכה - מה נאמר במיתת ערב שבת שאינו בזכות? אם לא שנאמר שהקב"ה גרם לו שימות בערב שבת כדי שיהא ניצול מדין קבר מפני שאינו חייב. ועדיין קשה אם זה פטור אם כן אפילו לא ימות בערב שבת יהיה גם כן ניצול?{{ש}} וי"ש כאותו מעשה דאיתא בזוהר מאותו תינוק שתפסוהו הכרובים ונכנס לגן עדן שלא מן הדין. וקאמר אתם {{צ|ואפילו הכי לא אתסי אלא בצערי סגיא}}. וכן זה גם כן. ===המת בארץ ישראל=== '''המת בארץ ישראל''' דע שאסור להלין המת על גבי קרקע בלילה בארץ ישראל שגורם לטמא ארץ הקדושה שנאמר {{צ|ולא תטמא את אדמתך}}. והענין כי אין רשות לרוח הטומאה ולסטרא דשמאלא להכנס ביום בארץ ישראל אלא דווקא בלילה. ואפילו בלילה אין להם רשות אלא בזמן שיש מת לן על גבי קרקע. אבל בזמן שאין מת על גבי קרקע - אין רשות לשום רוח הטומאה להכנס בארץ. אפילו חניית פרסת רגלם בארץ אין להם. וביום אין להם רשות כל עיקר אפילו שיהיו מתים הרבה על גבי קרקע. ירצה כי יש קליפה קשה עבה יותר מטומאת מת, דהיינו אחיזת החיצונים, והקפידה עליה התורה באומרו {{צ|כי קבור תקברנו ביום ההוא ולא תטמא את אדמתך}} בטומאה ההיא הגבוהה עד שכמעט יקרא המת ההוא 'טהור' בארץ ישראל בערך אותה הטומאה הנוספת. וז"ש בזהר פרשת תרומה דף קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}} {{צ|לא שלטא עליה רוח מסאבא}}. אמנם טומאת מת והליכותיו אינם גרועות ממנו אלא שאותה אחיזה אשר לחיצונים השולטים בחוץ לארץ אין לו כלל זולתי אם הלינו מפני שהלילה מקום מוכן לחיצונים למשטטיה. ובהיות להם כלי להדבק - יתדבקו. וזה יגרום רע למת שתסתאב אותה הטומאה בגופו כדמסיק הגורמת עונש למת עצמו ומטריחין אותו בענין דבקות הנפש למעלה. אמנם שאר טומאת מת אינה גורמת עונש. והביא ראיה שאין אחיזת החיצונים בארץ ישראל ממה שאותו מזון הניתן להם במזבח היה נוט' עצמו לצפון ששם פתח כניסת מזונם כנז"ל. {{ש}} ובזוהר פרשת אמור דף פ"ח ע"ב {{ממ זהר|ג|פח|ב}} כתב זה לשונו:{{ש}} {{צ|"לא תלין נבלתו בעץ כי קבור תקברנו ביום ההוא וגו'" - בגין דמיתא דישתהי כ"ד שעות דאינון יומם ולילה בלא קבורתא - יהיב חלישותא בשייפוי דרתיכא ומעכב עבידתא דקב"ה מלעבד. דאפשר דקב"ה גזר עליה בגין למיתיה בגלגולא אחר' מיד בההוא יומא דאתפשט לאוטבא ליה, וכל זמנא דלא אתקבר גופא - נשמתא לאו עאלת קמי קב"ה ולא יכלא למהוי בגופא אחרא בגלגולא תניינא. דלא יהבין לנשמתא גופא אחרא עד דיתקבר קדמאה וכו'. וכל מה דגופא לא אתקבר - צערא הוא לנשמתא ורוח מסאבא אזדמן לשריי' עלוי ולסאבא לההוא גופא. ובגין דההוא רוח מסאבא אזדמן - לא לבעי ליה לאיניש למיבת ההוא גופא ליליא חד בגין דרוח מסאבא אשתכח בליליא, ואשתטח בכל ארעא לאשכחא גופא בלא נפשא לסאבא ליה ואסתאב יתיר.}}{{ש}} עד כאן לשון הזוהר. ונראה מכאן {{גמט דגש|ג'}} פגמים שפוגמים בהלנת המת על גבי הקרקע בארץ ישראל. * '''א'''' - שפוגם בצלם אלהים * '''ב'''' - משום הגלגול שיוכל לתקן אותו בגלגול שני * '''ג'''' שמטמא את הארץ. והשלשה רמוזים בזה הפסוק {{צ|לא תלין נבלתו על הארץ כי קבור תקברנו ביום ההוא}}. * ירצה שהקב"ה מדבר עם ישראל כי קבור תוכל לקברו פעם שנית כי יוכל לבא בגלגולא תניינא אם תקברנו ביום ההוא. כי לא יהבין לנשמתא גופא אחרא עד דיתקבר קדמאה. וזהו כפל ב' פעמים הקבורות. * שנית - {{צ|כי קללת אלהים תלוי}} - רוצה לומר בגין דמיתא דישתהי כ"ד שעות בלא קבורתא יהיב חלישותא בשייפוי דרתיכא שהוא בצלם אלהים, שמטמאים אותו. וזהו {{צ|קללת אלהים תלוי}}. * שלישית - {{צ|ולא תטמא את אדמתך}} הוא כפשוטו כמ"ש דרוח מסאבא אשתכח בליליא ואשתטח בכל ארעא לאשכחא גופא בלא נפשא לסאבא ליה ואסתאיב יתר. ירצה ממת אחר שקוברים תכף באותה היום. הנה מפני ג' טעמים הנ"ל לכן אסור הלנת המת בארץ ישראל. ===מעלת קצת מקומות של ארץ ישראל=== '''במעלת קצת מקומות של ארץ ישראל''' מספר כנפי יונה - ואף על פי שדבריו אינם מובנים כלל למבינים - מכל מקום העתקתי לשונו מפני קצת דברים שיש בהם מעט ממשות. וזה לשונו: * דע כי '''ירושלים''' במספר קטן הוא {{גמט דגש|י"ט}}. גם '''מלכות''' במספר קטן {{גמט דגש|י"ט}}. כי ירושלים היא מדת המלכות. * '''ושכם''' הוא סוד היסוד. כי יסוד רמז ליוסף ולזה שכם ניתן ליוסף שמדתו יסוד. * ו'''טבריה''' גימטריא {{גמט דגש|י"ט}} במספר קטן. ו{{גמט דגש|הוד}} עולה {{גמט דגש|י"ט}} עם {{גמט דגש|ג'}} אותיות והמלה. ומשמעות טבריה מלשון {{צ|טבור הארץ}}. ו'ארץ' רומז למלכות. ועיקר טבריה רומז להוד. גם '''טבר''' במספר קטן {{גמט דגש|י"ג}} - שמקבל כח מ{{גמט דגש|י"ג}} מדות. * '''צפת''' רומז ל'''נצח'''. כי '''צפת''' במספר קטן {{גמט דגש|אהי"ה}}. ו'''נצח''' במספר קטן {{גמט דגש|כ"ב}} - לרמוז שמתנהגים עם הדר בה בי"ג מדות של רחמים גמורים ממדת הכתר, ולפיכך היא אחד מערי מקלט המציל נפשות. : וגם '''צפת''' בחושבן {{גמט דגש|כ"ב}} אותיות התורה לרמוז שצפת מוכנת ומזומנת להשיג בה עומקה של תורה, ואין אויר זך בכל ארץ ישראל כאויר '''צפת'''. ו{{גמט דגש|נצח}} גימטריא {{גמט דגש|קמח}} בסוד {{צ|אם אין קמח אין תורה}}. * '''מרא"ן''' רומז לתפארת. תרגום {{צ|צאן}} - מרונא. וצאן רומז לתפארת. וכן נקראו ישראל על שמו 'צאן' על דרך {{צ|ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם}}. וגם כי '''מראן''' במספר קטן עולה {{גמט דגש|י"ב}}, ומדת תפארת נקרא '''אמת''' במספר קטן {{גמט דגש|ט'}}. עם {{גמט דגש|ג'}} אותיות עולה {{גמט דגש|י"ג}} - לרמוז ל{{גמט דגש|י"ג}} מדות רחמים כנזכר. * '''ומערת המכפלה אשר בחברון''' תוב"ב - שם קבורת האבות. וידוע כי הוא מעבר לגן עדן התחתון. כי {{צ|עֹבֵר {{גמט דגש|לַסֹּחֵר}}}} בגימטריא {{גמט דגש|אורח לגן}}. כי {{צ|לסחר}} חסר '''ו'''' כתיב. ובגימטריא {{גמט דגש|חצר}} - לרמוז כי המערה בחצר לגן עדן כאשר יתבאר. : וכן {{גמט דגש|עֹבֵר לַסֹּחֵר}} גימטריא {{גמט דגש|תק"ע}} - כי {{צ|עבר לסחר}} חסר - לרמוז שכל הדר בחברון הוא בטוח וכל הנפטרים בה והנקברים בה זוכים לעלות נפשותיהם, כי הוא יתד תקוע לעבור לגן עדן תחתון בלא עיכוב ובלא מי שימחה בידם כדי ללכת לגן עדן תחתון בלא צער. :ומלת {{צ|תקע}} נרמזה ג' פעמים בתורה: * '''א'''' באומרו {{צ|ויעקב תקע את אהלו בהר}} * וכן {{צ|ולבן תקע את אחיו בהר הגלעד}}. * וכן {{צ|ותקע כף ירק '''יעקב'''}} פירוש: יעקב תקע, ר"ל כיון לתקוע. {{צ|את אהלו}} - ר"ל אשתו. {{צ|את}} - לרבות את עצמו. {{צ|בהר}} - ר"ל במערת המכפלה שהם שני הרים זו על גב זו. שתי מערות בהר תחתון ושתי מערות בהר עליון. ומלת {{גמט דגש|תקע}} גימטריא {{גמט דגש|עבר לסחר}} - ר"ל כי מערת המכפלה הוא דרך מעבר לגן עדן כנזכר, וכיון להתפלל לה' בכוונת לבו שיזכה להקבר במערת המכפלה הוא ואשתו שכן נזכר מששת ימי בראשית. וכן {{צ|לבן {{גמט דגש|תקע}} את אחיו}} - ר"ל שכיון בחכמת כשפים להעתיק את יעקב שלא יזכה להקבר במערת המכפלה אלא רצה להרוג אותו שם ולתקוע את אחיו, ר"ל אדום וישמעאל, שיזכו לעבור דרך מערת המכפלה לגן עדן שהם נאחזים באברהם ויצחק כנודע. ואם ח"ו לא היה נקבר יעקב במערת המכפלה - שום אחד מישראל לא היה עובר דרך שם וכל האומות הנלוים עם אדום וישמעאל היו נכנסים ועוברים דרך שם על ידי אחיזת אדום וישמעאל באברהם ויצחק הנקברים במערת המכפלה. וזהו מה שאמרו רז"ל {{צ|ולבן בקש לעקור את הכל שנאמר ארמי אובד אבי}}. וכן '''סמא"ל''' עם יעקב דכתיב {{צ|ותקע כף ירק יעקב}}. והענין דע שכוונתו היתה לעשות יעקב בעל מום כדי שלא יקבר במערת המכפלה עם האבות כדי לקבור שם עשו ובת זוגו. ולא עלה בידו שמיד רפא אותו האל יתברך באומרו {{צ|ויבא יעקב שלם}} ואמרו רז"ל {{צ|שלם בגופו}}. כי האל יתברך ברוב חסדיו הפך כוונת סמאל ותקעו ליעקב ביתד תקועה במקום נאמן להקבר במערה כנזכר, כדי לעבור זרעו דרך שם. וכמו כן {{גמט דגש|צפת}} - גימטריא {{גמט דגש|תקע}} - לרמוז שכל הדר בעיר {{גמט דגש|צפת}} בזמן הזה בגלות יש לו יתרון על כל שאר ערי ארץ ישראל שהנפטר שם בעבור שהוא מקום גבוה ואוירו זך יותר מכל שאר ערי ארץ ישראל - לכן במהרה נפשו שטת ופורחת למערת המכפלה לעבור לגן עדן תחתון ומשם לגן עדן העליון. ===סוד חבלי המשיח מהרח"ו=== '''לבאר סוד חבלי המשיח מהר' חיים ויטל זלה"ה''' הענין - דע כי מסטרא דאצילות התורה מתבארת מצד הספירות הנאצלות, וכל ענייני התורה ופירושיה אינם מצד הגשמיות אלא בסוד פירוש הזוהר. וכאשר תהיה הגאולה שיתבטלו הקליפות ויתבררו ישראל אוכל מתוך פסולת ויהיו כולם בסוד הטוב ואין רע עמהם כלל - הנה אותם שקשטו עצמן בסוד מעשים טובים ונתעסקו במעשה מצות' ותפלת' על דרך הסוד בטהרה ובנקיות - אלו בלי ספק בהתנוצץ סוד עץ החיים, דהיינו סטרא דנשמתא דאצילות. ואלו אינם צריכים לעת הגאולה לנסותם מפני שהנסיון היא לאותם שהם עוסקים בסוד פשטי התורה מסטרא דעץ הדעת טוב ורע שנשמתם מסטרא דבריאה ויצירה ועשיה ששם {{צ|סביב רשעים יתהלכון}}. וצריך לנסותם לראות אם יתדבקו בטוב או ברע. אבל אלו שהם מסטרא דאילנא דחיי - עליהם נאמר {{צ|והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע}}, דהיינו מסטרא דאצילות. ולא יכבד עליהם נסיון הגלות באחרית הימים כסתם הפושעים. ואחר הגאולה יתגלו סודות התורה הנעלמים לכל ישראל. ואפילו לאותם שלא עסקו על דרך הסוד - אחר שעסקו נגלות בתורה - לכן ישיגו גם כן דרך הסוד. ושני כתות אלו יעסקו בדיני התורה על דרך הסוד בפירוש משניות והמצות על דרך הנסתר, כטעמי המצות שבספר רעיא מהימנא וכיוצא. ולא שחס ושלום תתבטל התורה והמשנה. אמנם הכוונה כמו שהיו ישראל במדבר מתפרנסין במן שבו היה טעם וכח כל מאכל שבעולם - ודאי שלא היו צריכים לדיני בשר בחלב וגם לדיני חלב ודם, ולא לדיני שחיטה ובדיקה. ועל דרך זה כל דיני איסור והיתר. וכן אם לא ימותו ולא ימצא ביניהם שרצים ונבלות - אם כן לא יצטרכו לדיני טומאה וטהרה, וכל שכן שלא יהיה בהם נדה ומצורע ויולדת וזב וזבה וכיוצא. וכן לעתיד יתפרנסו גם כן מהמן שהוא מהעץ החיים. אמנם עמי הארץ שלא יתפרנסו מהמן אלא מבשר ולחם מעץ הדעת טוב ורע - להם יצטרכו כל דיני התורה כפשטן. ויהיה הענין כדיני הנדה שלא יצטרכו אלא למי שהיה נדה. וכיוצא לשאר הדינים. '''ועתה נבאר עוד'''. {{ש}} דע שהגאולה תהיה בעזה"ו בסוד {{צ|שמאל דוחה}}, דהיינו מאריכין בגלות עוד ששה חדשים מתשרי. שמאל דוחה. עד ניסן - ימין מקרבת. כי בששה חדשים אלו יהיה בעוני וצרה וצירוף כמ"ש למטה - עד שישובו כולם ויהי כל ישראל זוכים לגאולה על ידי היסורים והגלות ועוני לעת בוקר. כאומרו {{צ|והשארתי בהם עם עני ודל וחסו בשם יהוה}}. והתועלת המגיע בזה הוא כי אם יגאלו בסוד הגבורה - ימעטו ח"ו מישראל הרבה, כי מצד הדין יהיה כליה בשונאיהון של ישראל ואותם הנשארים יהיו בכבוד גדול. ואין זו הכוונה. אלא שישבו ויזכו כולם. כי אם יתמעטו ח"ו - ימעט כבוד העליון ויתמעטו המקורות העליונים, כי ברוב עם הדרת מלך, שאין השכינה שורה בפחות מששים רבוא. ולכן יעמוד העולם עד מלאת עת הגאולה ולא יפחתו משעורם, ויזכו כולם וירבה כבוד שמים וירבו מקורות השפע. וענין - דע שהגאולה יש לה שתי עתות. {{צ|בעתה}} - דהיינו שתהיה הגאולה לישראל בנחת - {{צ|עת לשחוק}}, ולא יזכו אלא הכשרים שבהם לימות המשיח, וכל החוטאים לא יזכו אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה. ויש 'עת' שילחץ עני בעניו וישובו בתשובה ויזכו כולה אשר החייבים. והיינו שתרבה הצרה אשר כמוה לא נהייתה, שאין לישראל אז כי אם גויתם מרוב עוני ותרבה הבכיה ויתרככו הלבבות הקשים מרוב הצער. והיינו שכבר לא נשארה הבטחה אלא בבורא השמים. כי לפעמים הרבה תתעורר הבכיה על צרת ענין אחד. והם בנחת מצרת הלחם או בצער מצרת הלחם, והם בנחת מצרת המים. או הם בצרת המים והם בנחת מצרת העוני. וכיוצא בזה כמה מיני צרות. והיינו {{צ|משגב לעתות בצרה}}. אמנם צרה שתהיה להם אז תהיה צרה כוללת כל הצרות ביחד עד שלא יהיה שום נחת משום בחינה, דהיינו בכיה דדלות אין לחם ואין שמלה אין נחת אין מושב אין בית ואין עיר אין כסות בקרה, אלא כל אחד ואחד אין לו כי אם גויתו מצד השביה '''והמיתה''' ומהחרב שהקב"ה מחליף להם מיתה בעוני. והיינו {{גמט דגש|מ"ה}} ימים שעתידין ישראל לצאת מירושלים להיות במדבר העמין כענין שהיה לוט בהפיכת סדום שלא הציל בידו אפילו פיסת בר, ויצא אל המדבר ממש דומה בדומה - כן יהיה צרתן של ישראל. וכולם יהיו נפוצים על פני המדבר. שכל צרות שעברו ישראל מעולם לא יהיה כצער הזה עד ששם יתגלה משה רבנו ע"ה לישראל ויבכה עמהם בצרתם כדרך שבא ובכה עמהם על נהרות בבל. ושם ימנו ישראל {{גמט דגש|מ"ה}} ימים כנגד מדת משה רבנו ע"ה שהוא שם {{גמט דגש|מ"ה}}, ולא יאכלו שם אלא מה שימצאו במדבר - שרשים מלוחים. ואז ישובו שם כולם בתשובה. ומי שלא יוכל לסבול ויאמר {{צ|נתנה ראש}} וילך אל האומות ויתערב עמהם. והשאר יצטרפו{{הערה|אולי יש להגיה כאן 'יצרפו', וצע"ע - ויקיעורך}} בצער ההוא כל אחד ואחד כפי שיעור עונו. והצדיק יתברך - השורש המלוח במעיו כמן, ויחזק באלהיו. והבינוני ישוב בתשובה. והרשע - ידחה או ישוב ויצטע' ואין כח ביד משה רבנו ע"ה אלא לבכות עמהם, ותרבה הבכיה והתשובה שם. ומיד יקומו מתי המדבר ותצמח גאולה וחירות. ומיד יבואו גאולים לירושלים הבנויה ובית המקדש הבנוי ותבא עמהם השכינה ותשרה במקדש ויבאו דגלים כמי צאתם ממצרים. ואז יאחז הקב"ה בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. עם כל זה - אין להם כי אם גוייתם. ואחר כך יעשרו עושר גדול מביזת הים ומביזת גג ומגוג שימצאו. ועם כל זה אין להם שמחה אלא בבנין בית המקדש כדכתיב {{צ|זה היום עשה יהוה נגילה ונשמה בו}}. ===מעלת הדר בארץ ישראל בביאת המשיח=== '''ועתה נבאר במעלת הדר בארץ ישראל בביאת משיח בעזרת האל''' דע כי מסורת בידינו כי באותו יום כשיבא משיח עם קיבוץ גליות לארץ ישראל - באותו יום ימצאו שבעת אלפים מבני ישראל, ובאותו היום יחיו המתים שבארץ. ובאותו יום יסתלקו חומות אש מירושלים. ובאותו יום יבנה בית המקדש מאבנים טובות ומרגליות. ובאותו יום יחזרו המתים שבארץ ישראל בעת חיותם בריה חדשה רוחניים. וכן השבעת אלפים הנמצאים חיים - כולם יעשו בריה חדשה, גוף רוחני כגוף של אדם קודם שחטא, וכגופו של משה רבנו ע"ה. ויפרחו כולם באויר מעופפים כנשרים. וכל זה לעיני אנשי קיבוץ גליות. וכשיראו בני קיבוץ גליות שאחיהם נעשו בריה חדשה ופורחים באויר ללכת ולדור בגן עדן התחתון ללמוד תורה מפיו יתברך - אז יקבלו בני קיבוץ גליות דאגה בלבם ודאבון נפש ויתרעמו על מלך המשיח ויאמרו "וכי אין אנו בני ישראל כמותם?! ומאין זכו הם להיות רוחניים בגוף בנפש, מה שאין כן אנו!". ואומר להם מלך המשיח כבר נודע ומפורסם שכל מדותיו של הקב"ה הם מדה כנגד מדה. אותם שהיו בחוץ לארץ והשתדלו לבא לארץ כדי לזכות לנפש טהורה, ולא חסו על ממונם, ולא על גופם, ובאו בים וביבשה ולא חששו להיותם נטבעים בים או להיותם שבויים ביד אדונים קשים, ובעבור שעשו העיקר מרוחם ומנפשם ולא מגופם וממונם - לכן חזרו רוחניים מדה כנגד מדה.{{ש}} אמנם אתם שהייתם יכולים לבא בארץ כמותם ונתרשלתם לבא בעבור חמדת הממון, וחששתם לממונכם וגופכם ועשיתם מהם עיקר, ומנפשכם ורוחכם עשיתם טפל - לכן גם כן נשארתם גשמיים מדה כנגד מדה. ולחמדת הממון שחמדתם הנה האל יתברך נותן לכם ממון שכל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שנטבעו בים - הנה כל הימים הם מושבעים להביא אותם בים של יפו תוך שלשה ימים לטביעתם. וכל מה שנטבע מששת ימי בראשית עד זמן שלמה המלך ע"ה - הכל הקיא ים יפו ליבשה ומשם נתעשר שלמה. וזהו שכתוב {{צ|אין הכסף נחשב בימי שלמה למאומה}}. ומה שנטבע מזמן שלמה המלך ע"ה עד זמן קיבוץ גליות - הכל עתידים יפו להקיא אותו ליבשה והמלך משיח יחלק אותו לכל צדיק וצדיק חלקו הנוגע לו. הדא הוא דכתיב {{צ|כי שפע ימים יינקו}}. וגם כל המטמוניות שתחת העפר עתידה הארץ להיות נעשית מחילות מחילות להוליך כל אוצרות המלכים ולהוליד אותם לארץ ישראל. הדא הוא דכתיב {{צ|ושפוני טמוני חול}}. והכל יתגלה בתוך ארץ ישראל למלך המשיח, והוא יחלק אותם לאנשי קיבוץ גליות לכל אחד חלקו. וישבעו ממון רב לאותם שהקפידו על גופם ועל ממונם ישארו גשמיים ושבעים ממון. ואותם שלא חשו על גופם ועל ממונם אלא על רוחם בלבד - הקב"ה עושה אותם בריה חדשה ומוליך אותם לגן עדן תחתון כנז"ל. '''עד כאן לשון הר' חיים ויטאל זלה"ה'''. ===תחיית המתים בארץ ישראל=== '''בסוד תחיית המתים בארץ ישראל''' דע כי יש מסורת קבלה בידינו שתחיית המתים של ארץ ישראל קודם לתחיית המתים של חוץ לארץ ארבעים שנה. אמנם כל מי שנפטר בחוץ לארץ ויש לו אחד ממשפחתו בארץ ישראל שהוא כל כך קרוב לו שחייב באבילתו - בין איש בין אשה - יש כח ביד קרובו שבארץ ישראל להחיות כל קרוביו שבחוץ לארץ. וסוד זה ברמז במסכת פסחים בפרק "תמיד נשחט" באומרו {{צ|עתידין צדיקים שיחיו המתים - הדא הוא דכתיב כה אמר יהוה עוד ישבו זקנים וזקנות בירושלים ואיש משענתו בידו. וכתיב ושמת משענתי על פני הנער}}. עד כאן. {{ש}} ומה שתלה בה התחיה בזקנה וצדקות - הענין לרמוז לפי שכל הדרים בארץ ישראל נקראים 'צדיקים' כאומר {{צ|ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ}} כנז"ל, אמנם זאת הסגולה של התחיה צריך שיהיו בני תורה שנקראים 'זקנים' כאומר {{צ|והדרת פני זקן}} ופירשו רז"ל {{צ|זה שקנה חכמה}}. '''עד כאן מהר' חיים ויטאל ז"ל'''. ===רזא דמשיחא=== '''רזא דמשיחא''' הנה כתב האר"י זלה"ה בדרוש {{צ|יהוה מי יגור באהליך}}, וזה לשונו:{{ש}} בעת יציאת מצרים פתח הקב"ה סוף ה'''מ"ם''' בלבד של {{צ|למרבה המשרה}}, ואז יצאו ממצרים. אבל לעתיד לבא בגאולה האחרונה - יפתח אותה לגמרי באלכסון וישארו שני דלתות פתוחות - דלת של '''דוד''' ראשון ואחרון, שהוא המשיח האחרון. ( ונלע"ד שזה סוד שסדרו אנשי כנסת הגדולה בתפלת יוצר {{צ|תהלות לאל עליון גואלם}} כנזכר בכוונת האר"י זלה"ה. ורזא דמלה כי {{צ|תהלות}} - שם ב' דלתי"ן - רחל ולאה. ועתה הם מחוברים ביחד באחורי הזעיר; רגלי לאה בכתר דרחל כנודע. ולעתיד שתעלה רחל במקום הבינה, ולאה (שהיא אחורים דבינה שנפלו בשבירת כלים) תעלה גם כן ויחזרו באחורי הבינה. וזהו סוד {{צ|לאל עליון}}. רוצה לומר שיעלו למדרגה העליונה ויתפרדו התחברותם, ואז יפתחו השתי דל"תות ותבא הגאולה. וזהו '''גאולם - גואל ם'''. ר"ל כי {{גמט דגש|גואל}} גימטריא {{גמט דגש|ם'}} - שעיקר הגאולה תלוי באות '''ם''' כדי שיפתח אותה ויעשה שתי '''דלתי"ן''' מפורדות. ) וז"ש מלך חזקיה בתפלתו {{צ|ויחי מחליו}} {{ממ|ישעיהו|לח}} - {{צ|דּוֹרִי נִסַּע וְנִגְלָה מִנִּי כְּאֹהֶל רֹעִי קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַּי מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי מִיּוֹם עַד־לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי וכו'}}. כי חזקיהו היה בו ניצוץ מהמשיח, כמ"ש רז"ל {{צ|ראוי היה לחזקיהו לעשות משיח וכו'}}. והכונה שבכל דור ודור שולח הקב"ה ניצוץ אחד ממשיח - או לגאול אם יחזרו בתשובה, או לקיים העולם בדורות הרעים כדורו של שמד, או להאיר העולם בגלות בתורתו שלא יאבד העולם לגמרי. וחזקיהו היה ניצוץ ממנו כנזכר '''חזק יה''' משבט יהודה וקרני ראם קרניו בהם ינגח יחדיו אפסי ארץ, שהם חבלי משיח שיהרוג את כל העמים. ( ונלע"ד שאז יקרא שמו של משיח {{גמט דגש|איש מלחמה}} שגימטריא {{גמט דגש|משיח בן דויד}}. ואז תתגלה נשמת המשיח שהיא בחינת '''יחידה''' והיא נקראת {{גמט דגש|האור הבהיר}} שגימטריא גם כן {{גמט דגש|משיח בן דויד}} ). והוא אמר בתפלתו {{צ|דורי נסע ונגלה מני כאהל רועי}} - שבכל יום ויום נוסעים אותו ממקום למקום - כך אני אבא בגלגול בכל דור ודור לראות אם הגיע הקץ. {{צ|קפדתי כאורג חיי}} - כמו שהאורג כשרואה שבחצי הבגד שארג החוטים דקים חותך את הבגד וחוזר לארוג אותו מחדש מאותו מקום שהיה דק. והנני עושה תפלה ש{{צ|מדלה יבצעני}} - ה'''מ"ם''' סגורה תחתוך אותה לשנים וזהו {{צ|'''מדלה'''}} - '''מ' דלה'''. {{צ|תבצעני}} לשון חיתוך, ויהיו שנים דלתו"ת. ואז {{צ|מיום עד לילה}}, שהוא בסוף הגלות, {{צ|תשלימני}} - שעתה בכל דור ודור אני בא בגלגול וחסר ניצוץ אחד וכו', עיין שם. ונלע"ד שזהו סוד הפסוק {{צ|מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק}} - ר"ל כי המילוי של '''אל"ף רי"ש צד"י'''{{הערה|{{גמט דגש|ל"ף י"ש ד"י}}}} - גימטריא {{גמט דגש|דלת}} - רוצה לומר {{צ|מכנף}} שהוא מסוף {{צ|הארץ}}, ממילוי שלה, שגימטריא {{גמט דגש|דל"ת}} - {{צ|זמירות שמענו}} - שהיא השכינה שנקרא בגלותא דלה ועניה. {{צ|צבי לצדיק}} - רוצה לומר שהיא מתאוה תמיד לצדיק יסוד עלמא שהוא אות '''ו'''' של השם, להתחבר עמה בין שני דלתות וציריהן כדי להוציא נשמת {{גמט דגש|משיח בן דויד}} שהיא גימטריא {{גמט דגש|דל"ת}}. כי הוא עני רוכב על החמור. כי בעת שנכנס אות '''ו'''' שהוא היסוד בין שני '''דלתות''' - אזי נעשה אותיות '''דוד'''. וזהו שאמר '''דוד''' המלך ע"ה {{צ|דלותי ולי יהושיע}} - רוצה לומר כשיפתחו הדלתות - אזי {{צ|'''ו'''' לי יהושיע}} - הכוונה שיכנס האות '''ו'''' בין שני דלת"ין ויצא נשמתי על ידי חיבור ההוא, והטיפה שיוציא מתוך ה'''וא"ו''' הוא אות '''י'''' של '''דויד''' כנזכר בדברי הימים. ואומר {{צ|צבי לצדיק}} כי מילוי '''צבי''' כזה '''צד"י בי"ת יו"ד'''{{הערה|{{גמט דגש|ד"י י"ת ו"ד}}}} - גימטריא {{גמט דגש|דלת}} - שחשק אות '''ד'''' הוא לאות '''ו''''. וזה שאמר {{צ|ואומר '''רזי''' לי '''רזי''' לי}} - כי ב' פעמים {{גמט דגש|רזי רזי}} גימטריא {{גמט דגש|דלת}} במספר {{גמט דגש|משיח בן דויד}}. שכל תאוה וחשקה על אות המ"ם של {{צ|למרבה המשרה}} שיפתחו ויעשה שתי דלתו"ת. ולכן נקראת '''ארץ''' ישראל - '''ארץ צבי'''. כי במילוי אל"ף רי"ש צד"י{{הערה|{{גמט דגש|ל"ף י"ש ד"י}}}} - '''צד"י בי"ת יו"ד'''{{הערה|{{גמט דגש|ד"י י"ת ו"ד}}}} - הם שני דלתו"ת של אות '''ם''' ד{{צ|למרבה המשרה}}. רוצה לומר כשיפתחו השני דלתין של אות '''ם''' סתומה דל{{צ|מרבה המשרה}} - אזי יסגרו האות '''מ''' פתוחה של {{ממ|נחמיה|ב|יג}} {{צ|המפרוצים}} חומת ירושלים הכתוב בנחמיה, ויבא {{גמט דגש|משיח בן דויד}} ותבנה ארץ הקדושה במהרה בימינו. וזהו סוד הפסוק {{צ|אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום}}. ירצה {{צ|אשרי אדם שומע לי}} - כמו שאני נותן זמירות ותשבחות להקב"ה בעבור השני דל"תין שיפתחו - כך צריך גם כן '''אדם''' (שהוא '''א''''דם '''ד''''וד '''מ''''שיח) שומע לי לשקוד גם כן {{צ|על דלתותי יום יום}}. רוצה לומר בכל פעם שיבא משיח בגלגול צריך הוא להתפלל שיפתחו הדלתות כמו שהתפלל יחזקיהו {{צ|מ'''דלה''' תבצעני}} כנזכר לעיל. וזה {{צ|לשקוד על דלתותי}} שיפתחו אות מ"ם{{הערה|לא ברור לי בדפוס ויניציא. ובדפוס ירושלים הדפיסו "שיפתחו אותם". והבוחר יבחר - ויקיעורך}}. או נאמר {{צ|אשרי אדם שומע לי}} - רוצה לומר כי {{צ|'''לי'''}} ראשי תיבות '''ל''''ילה '''י''''ום. והכונה הוא אשר אדם שבעת שקורא קריאת שמע בשחרית ובערבית פעמיים בכל יום שצריך לכוון על {{צ|דלתותי}}, שהיא '''ד'''' ד{{צ|אחד}} שני פעמים בכל יום שהם שני דל"תין, למסור עצמו בארבע מיתות בית דין באות '''ד'''' ד{{צ|אחד}} כדי לפתוח השני דלת"ות של בינה על ידי יסוד דחכמה שנכנס שם בין שני דלת"ות בסוד היחוד בשעת קריאת שמע כנודע שאז הוא חיבור של חכמה ובינה. וצריך לכוין שיהיה חיבור שלם כי עתה בגלות אין החיבור שלם כי נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים דלעילא עד שישראל יכנסו בירושלים תתאה. והנה כתוב בתיקונים דף ל"ד ע"ב {{צ|לא יעול '''י'''' ב'''ה'''' עילאה עד דיעול '''ו'''' ב'''ה'''' דאיהי ירושלים תתאה}}. והנה לפי זאת הבחי' יהיה צירוף שם '''הויה''' בסוד '''והיה''' - שמתחלה יתחבר '''ו'''' ב'''ה'''' ואחר כך יתחבר '''י'''' ב'''ה'''' עילאה. וזהו סוד הפסוק {{צ|והיה יהוה למלך}} - רוצה לומר כשיהיה היחוד בסוד {{צ|'''והיה'''}} - אזי יהיה יהו"ה למלך על כל הארץ. וזהו סוד שאמרו רז"ל כל מקום שנאמר {{צ|והיה}} הוא שמחה בסוד {{צ|כי בשמחה תצאו}}. וזהו סוד {{צ|כי '''יד''' על כס '''יה'''}}. ירצה כאשר יתחבר {{גמט דגש|יד}} עם אות {{גמט דגש|א'}} של '''כסא''' - אזי יעשה השם '''י"ה י"ה'''. וזה יהיה כשיעשה הקב"ה מלחמה בעמלק כמ"ש {{צ|מחה אמחה זכר עמלק}}. ורמז בתיבת {{צ|'''אמחה'''}} מי שעשו ויעשו מלחמה עם עמלק. * כי במלחמה ראשונה היו '''א''''הרן '''מ''''שה '''ח''''ור. ואות '''ה'''' היא השכינה שעשתה מלחמה למעלה עם השר שלו. * ואחר כך היו '''א''''סתר '''מ''''רדכי '''ח''''רבונה. ואות '''ה'''' של השם. * ובגאולה אחרונה יהיה '''א''''ליהו '''מ''''שיח '''ח'''' נסיכי אדם, והשכינה על גביהם שהיא אות '''ה'''' אחרונה. ואז {{צ|והיה אור הלבנה}} שהיא המלכות '''ה'''' תתאה, {{צ|כאור החמה}} שהיא בינה שנקרא 'חמה', '''ה'''' עילאה כנזכר בתיקונים דף י"ו ע"א. ואז יהיו השני מאורות הגדולים (שהם בינה ומלכות) שוים בסוד '''יהי"ה - י"ה י"ה'''. כי החיבור של זעיר ונוקבא יהיה כל כך גדול כמו החיבור דחכמה ובינה בסוד {{צ|יהיה יהוה אחד ושמו אחד}}. '''ברוך יהוה לעולם אמן ואמן''' '''י"ימאוא''' ===סיום המאמר=== עד הנה עז"רנו הנאזר בגבורה לגבר חיילים במיעוט שיחה ודרך קצ"רה לפי שעת הקו"צר וחוסר הפנאי בגדולות ובנפלאות שבח"י צדק אדמת הקדש תוב"ב, הלא מצער הוא. וראשי פרקים בקומץ חסר לכש' דעת כי הוא ירחיב ויוסף לפי שכלו יהולל במקום שאמרו להאריך. אך בכל זאת אמרתי לשלימות המאמר ולהפיק רצון החושק לעסוק בדברי תורת אמת למלאות חפצו ותשוקתו, והיה לבא"ר משנת פרק קמא דכלים הכוללת רוב מהללי ארץ ישראל. בה יבינו הנבונים להיות חיים משכילים ו"הן לומדין מן הכללות כמה הקדמות עמוקות ונאמנות. ואך אל '''א'''להי"ם '''ד'''ומי"ה '''נ'''פש"י '''י'''תננ"ו '''ש'''ומ"ר '''ד'''בר"י '''י'''ו"שר. ----------- dmi19783t9jbxfcz1wonz1z3ukfw54v 3084674 3084673 2026-09-24T21:57:51Z Roxette5 5159 /* [הבדל בין ארץ ישראל לחוץ לארץ] */ 3084674 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|טוב הארץ||הקדמת המגיה|ארץ ישראל|משנה כלים}} __TOC__ ===סגולת ומעלת ארץ ישראל=== '''סגולת ומעלת ארץ ישראל''' שמעו דבר יהוה אוהבי דעת נוצרי יראה ברחו לכם מכזיב ועד אמנה. ראויה להתכבד על שולחן מלכים - 'מאן מלכי רבנן' . כי נגידים אדבר ואודיע קושט אמרי אמת מיוסדים על אדני הקבלה הנאמנת האמורה מפי ארון העדות אמון רבתא נהירו דאורייתא, הוא גלא עמיקתא, כבוד גדולת מעלת הרב המופלא רבינו הקדוש כמלאך ה' '''כמוהר"ר יצחק לוריא אשכנזי''' הנודע בשם '''האר"י דבי עלאי''' זלה"ה. ומשנהו אבי החכמה אשר מלא את ידו לשבת על כסאו - הוא תלמידו נאמן ביתו חי מדבר אלהי בוצינא דנהורא כבוד מע' הרב '''רבינו חיים ויטל''' זלה"ה. {{ש}} עלימו תטוף מלתי. ושניהם בנעימים יחד קולם אשמיע, ודבריהם אציע בכל מקום שהדין כך והצע"ה צריכה לכך. 'שמעו ותחי נפשכם' דברי האר"י זלה"ה בגדולת ארץ ישראל ומקצהו תראו מראות אלהים ומעט מחזיק את המרובה. הלא כה דברו על מאמר הזוהר פרשת ויקהל דף ר"ט {{ממ זהר|ב|רט|ב}} וז"ל: {{ש}} {{צ|ברקיע דעל ארץ ישראל אית פתחא חדא דאיקרי '''גבילו"ן''' ותחות האי פתח אית שבעין פתחין אחרנין לתתא, ושבעין ממנן נטרין מרחוק תרי אלפין אמין דלא קרבין לגביה. וההוא פתחא סליק לעילא לעילא עד די מטא לגו כורסייא עילאה, ומההוא פתחא לכל סטרין דרקיע עד תרע' דפתחא דאיקרי '''מגדו"ן''' דתמן איהו סיומא דרקיעא דתחומא דארעא דישראל וכו'}}. פירש גם האר"י זלה"ה כי באמצע השער והפתח שהוא כנגד ארץ ישראל יש פתח גדול, וסביב הפתח ההוא יש ע' פתחין שמשם ניזונים ע' אומות מתמצית הפתח ההוא. ובאותו פתח יש פרוכת דקדושה דלא שבק לסיטרא אחרא שיזונו משם, כנזכר בפרשת תרומה קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}. והוא לבוש גם כן אלא שהוא קדוש. ולכן אין הקדושה מתגלית בזמן הזה. וגם הפתח הוא באמצע הרקיע ונשפע אח"כ לארץ התחתונה דרך הפתח ההוא. ויש פרוכת גם כן אחר לעכב הסטרא אחרא שלא יכנס לארץ ישראל. וזה הפתח מכוון באמצע כל הרקיעים עד שמגיע לכל בחינת יסוד שבמלכות, נקודה קדישא שבכל העולמות עד כורסיא קדישא. ומשם עולין כל התפלות והנשמות העולות למעלה בלילה. ואעפ"י שאמר בפרשת ויקהל דף ר"א ע"ב {{ממ זהר|ב|רא|ב}} כי התפילות סלקין במזרח ובמערב וכו' - זהו בעלית האוירין, אבל אחר כך כולן נכנסין דרך הפתח ההוא האמצעי. והנה אלו הרקיעים אינם מתגלגלים אלא קבועין. ולכן תמיד פתחם מכוין כנגד ארץ ישראל. אך הגלגלים הקבועים ברקיע הם הסובבים. ונמצא כי כשאנו אומרים שהרקיע קבוע הוא על זה הרקיע. וכשאנו אומרים ש{{צ|גלגל חוזר}} - הוא הגלגל ולא הרקיע. ורבי ישמעאל ור' אליעזר אינן עושין עיקר מן הגלגל אלא מן הכוכב שבו. ואמרו כי מזל חוזר ורקיע קיים. וכן הוא האמת. כי הגלגל והכוכב שבו - הכל נקרא על שם הכוכב. כי הכוכב הוא נקודת הגלגל ונשמתו. והגלגל הוא גופו בסוד העגולים שיש לכל העולמות כנ"ל. וזהו הטעם שאין נזכר בדברי רז"ל תנועת גלגל אלא תנועות הכוכב לבדו. והרקיע קבוע במקום אחד כאהל. '''והרב חיים ויטאל ז"ל''' כתב וזה לשונו: {{ש}} דע כי הלא ארץ ישראל הוא באמצע הישוב, וכנגדה למעלה ברקיע יש באמצע הרקיע פתח אחד גדול כשיעור רחב ארץ ישראל ונקרא '''גבילו"ן'''. ותוך זה הפתח לתתא מיניה יש פתחים אחרים באמצעית'. נמצא שהם {{גמט דגש|ע"א}} פתחים לקבל ע"א סנהדרין. וכל הני פתחים ע"א נקראים {{צ|שערי צדק}}, והם קדושים, ואינם מצד האומות ח"ו. ויש סביב ע"א פתחים אלו מגרש ב' אלפים אמה לכל צד, ושם נגמר שיעור הרקיע שעל ארץ ישראל. ואלו השני אלפים אמה לכל צד הם משרז"ל על תקנת תחומין בשבת כי כולם הם קדושה עצומה. ובסיום זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל יש דלת אחד שהוא סוגר זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל. ופתחין אלין כשרוצה הקב"ה - סגרם. ונקרא זה הדלת '''מגדון'''. <big>(</big>ולכן יהושע כשנכנס בזה הדלת תיקן לישראל ברכת הזן. וזהו {{צ|על הארץ ועל ה{{גמט דגש|מזו"ן}}}} - גימטריה {{גמט דגש|מגדו"ן}}. וזהו סוד {{צ|מגדל עוז שם יהוה '''ב''''ו '''י''''רוץ '''צ''''דיק}} {{ממ|משלי|יח|י}} - ר"ת '''צבי'''. ר"ל {{צ|מגדל עוז}} נקרא ארץ צבי ששוכן בה {{צ|שם יהוה}} שהיא השכינה. ובו {{צ|ירוץ}} יסוד שנקרא 'צדיק' דרך הפתח והדלת שנקרא {{גמט דגש|גבילו"ן מגדו"ן}} שמספרם גם כן {{גמט דגש|צדי"ק}}. וזה סוד הפסוק {{צ|זה השער ליהוה צדיקים יבואו בו}} {{ממ|תהלים|קיח|כ}}.<big>)</big> ומ{{גמט דגש|ע"א}} פתחים אלו ניזונים ארץ ישראל שהם {{גמט דגש|ע'}} נפש לבית יעקב. והסוד כי {{גמט דגש|ע'}} ענפים יש באילן העליון ומהם נשמות ישראל. אם כן לכל ענף יש פתח אחד, ואין כל ישראל ניזונים מענף אחד ומפתח אחד. והפתח שבאמצע הוא כנגד השכינה עצמה שנקרא {{צ|צדק ילין בה}} {{ממ|ישעיה|א|כא}}. והשבעים אחרים נקראים {{צ|שערי צדק}}. וסביבות אלו ה{{גמט דגש|ע'}} פתחים שבארץ ישראל רחוק ב' אלפים אמה לכל צד (שהוא סיום רקיע ארץ ישראל) - שם שרויים {{גמט דגש|ע'}} ממנן, כל אחד כנגד פתח אחד. ומתמצית ושיורי השפע דארץ ישראל לוקחים אותם ה{{גמט דגש|ע'}} ממנן כל אחד מפתח אחד - אך אינם קרובים אליהם ח"ו. ואז נעשה שאר הרקיע {{גמט דגש|ע'}} רצועות, וכל ממנא שליט על רצועת הרקיע שלו. נמצא כי הרקיע של ארץ ישראל ושאר הרקיע - הכל הוא רקיע אחד, רק שאותו שיעור הרקיע שכנגד ארץ ישראל יש בו אותם הפתחים. וכן הוא בכל העשר רקיעים הנזכר שהם נקראים {{צ|יריעות המשכן}}. וכן למעלה מהם עד כסא הכבוד {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}} - באופן כי כל ארץ ישראל אין עליה שום קליפה חופפת, ומן האי סטרא ומהאי סטרא הכל נפתח. כי אין לומר כי בקצה האחד של ארץ ישראל הוא פתוח והשאר סתום - כי כל גבול ארץ ישראל מן הקצה אל מהקצה הוא פתוח. ואמר כי טעם פתח הזה הוא כי הוא היה דרך ומבוא לעלות משם סוד ריח הקטורת והקרבנות כשהיה בית המקדש קיים, ואז היה המקום פנוי ע"י אותו הריח העולה משם כנזכר. אך כשגרמו חובין שהוא בעת החורבן - אז נתקרבה הקליפה מכל הקצוות הסובבים את אויר ארץ ישראל עד שנתחברו ד' קצוותיה אל תוך נקודת המרכז האמצעי של ארץ ישראל. ואז כביכול נפסק השפע והדבקות אשר לארץ ישראל עם ירושלם העליונה, ואז שלטה הקליפה ונחרב בית המקדש בעוונותינו. אבל צריך לדעת כי לא נסתם כל הפתח הנזכר ברגע אחד בעת החורבן, אמנם על ידי התועבות והגילולים שהיו מקריבין וממשיכין את הקליפה מעט מעט עד שנסתם הכל ואז נחרב הבית. ולכן תמצא כי תחלה נחרבה כל ארץ ישראל, והוא בגלות שומרון, הם היוד השבטים, כי נתמלאת סאתם עד שהקליפה גברה שם. ואח"כ גם בני יהודה נתמלאת סאתם. אז נתקרבה הקליפה עד נקודת ציון שהוא אמצע כל העולם, ואז נסתם הכל ואז נחרב הבית בעוונותינו הרבים. ועתה צריך לדעת שהלא הארץ בעצמה היא קדושה והיא חלק השם יתברך מכל שבעים ארצות , ואיך תוכל הקליפה ליכנס בחלקו יתברך? {{ש}} לכן השיב כי האמת הוא כי בארץ בעצמה אין להם חלק כלל. האמנם הענין נמשל למי שיש לו עבד אחד וברח ממנו אל בית חבירו - אזי הוא נכנס שם ומכיר את שלו ונוטלו והולך לו. כן ישראל קנו אדון לעצמם בעונותיהם, ונמכרו לעבדים אל הקליפה. בכל יום מקטרים ומזבחים להם עד שברצונם נמכרו להם לעבדים 'להיות להם לאלהים'. ואז הקליפה נכנסה לארץ ישראל ולקחה את העבדים הנמכרים לה ודחה אותם לבר ולקחם בארצה והלכה לה משם, ואז חזר הפתח הנזכר להפתח תכף ומיד. וא"ת אם חזרה הקדושה למקומה איך נשאר ארץ ישראל חרבה? התירוץ הוא כי השכינה עלתה למקומה, וישראל בעונותינו הלכו בין האומות ונשארה הארץ שוממה מבלי בניה ובלי בעלה. ולכן לא חזרה להתיישב עד ישקיף וירא ה' משמים. ואחר שהקדושה נסתלקה כדי שלא תשרה במקום הטומאה (כי זה דרכה כנודע בסוד טומאת מת) - לכן שם הקב"ה פרכת מסך אחד מהקדושה על אותו פתיחו דעל גבי ארץ ישראל. ובזה אין הטומאה שורה שם וגם הקדושה העקרית אינה שורה שם. ונשארה כביכול האשה עגונה ואינה נשאת לאחר. וכוונת פרוכתא דא נלע"ד חיים כי נודע בעת שהמלכות המלבשת גבורה ודין אזי פועלת הדין על ידי לבוש החיצון מכל - שהוא גוון תכלת שמכלה את הכל. והנה אפילו החיצונים יראים אז ממנה כי {{צ|חמת מלך מלאכי מות}} {{ממ|משלי|טז|יד}}. ובראות החיצונים המלכות בלבוש תכלת כנזכר - אזי בורחים משם. וזה סוד {{צ|ההוא חופאה קלישא}} הנזכר בזוהר חלק שני דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}, עיין שם, שהוא סוד הלבוש החיצון שבסופו הם הלבושים היותר פנימיים ונקרא {{צ|פרוכתא קדישא}} בערך הפנימיות כנודע. ולכן החיצונים אינם יכולים ליכנס שם. וכן הברכה והשפע נמנע - כי תוקף הדין הנכלל באותה חופאה אינו מניח לרדת הברכה כיון שאין זכיות בישראל מעוונותינו. ולכן נשארת ארץ ישראל חריבה - ולא מצד הטומאה, רק בשב ואל תעשה. ולטעם זה נקראת {{צ|חופאה קלישא}} כי כמעט היא נקראת קליפה כנגד מה שלמעלה ממנה.{{הערה|כנראה עד כאן דברי הר' חיים ויטאל - ויקיעורך}} '''והרב המקובל האלהי מוהר"ר משה קורדוירו זל"ה''' כתב זה לשונו: {{ש}} {{צ|בכל רקיעי' אית פתחין ידיען}} - ענין פתחים אלו הם כאלו תאמר ארץ מצרים היא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה היא מחזקת כנגד הרקיע כך וכך מעלות, וכל אותן מעלות הרקיע שהם כנגד חלק הארץ יקראו פתח אחד. ועם היות שיתגלגל הרקיע - אין לחוש, כי כל חלק מהרקיע כשיגיע כנגד הארץ והשר שלה - ישפיע מעין שפע השר הממונה. והפתחים האלו נחלקים בישוב ששם שוכנים {{גמט דגש|ע'}} אומות, וארץ ישראל היא נקודת מרכזם. וכל ה{{גמט דגש|ע'}} יש להם רצועה שהוא פה להם לשאוב מפתח ארץ ישראל. ולזה היו כמה מלכים בארץ ישראל שלא היה להם בארץ ישראל אלא עיר אחד או חלק כמו ל"א מלכים שכבש אותם יהושע, ושאר ישובם היה במרחקי הארץ (כדפי' רז"ל), מפני שפתח שאיבת השפע הוא סביב לארץ ישראל. וכל {{גמט דגש|ע'}} ממנן נטרין מרחוק תרי אלפי אמין - סודו הוא כי אלו הב' אלפים הוא סוד {{צ|תחום שבת}}, והיוצא חוץ לתחום יוצא אל קליפות. שתחום שבת ותחום ארץ ישראל שהוא אלפים אמה הוא סוד {{צ|הנוגה}} כנודע, הסובב ומתחם ארץ ישראל שלא יכנס אליה חצוני ערל טמא. וחלק ארץ ישראל עולה נקי ובר עד כסא הכבוד. ופתח היכל לבנת הספיר מכוונת כנגדה, ונוגה סובב גבולה ממנה ועד רום רקיעין. ושרים סביב לה שואבים מתמציתה. והם פתחי השרים חלקם אשר נגד ארצם ברצועות משוכות אלו על אלו בענין שכולם שואבים דרך אותו הנוגה. והנה כסא הכבוד משפיע כל בחינת ההנהגה לעולם לארץ ישראל וכח כל הנמצא בה. והם סוד {{צ|שערי צדק}}; כי 'צדק' היא מדת המלכות . ואור המלכות המשתרבב מכסא הכבוד דרך ההיכלות, ושוכן בארץ ישראל בסוד {{צ|סתר המדרגה}} הזאת שתחומה נוגה לו סביב ומתוכם כעין חשמל. והכלים הגשמיים שיפעל בו המעשה הוא הרקיעים. ובהגיע הרקיע כנגד אוירה של ארץ ישראל - מתבטל כל כחו וכח השרים שקבל, והוא פועל ברצון השופע כעין שהוא עושה לכל שר ושר - שכל חלק הרקיע שהוא מכוון כנגד ארצו מנהג כפי השפעה הנשפע וחלק התמצית שמקבל מלמעלה. והנה כיון דגרמו חובין והיו ישראל עובדים עבודה זרה - היו האומות שולטות בארץ, נכנסות ומשיגות גבולן של ישראל, וישראל נמסרין תחת ידם, כגון סנחריב וכיוצא. עד שבא נבוכדנצר ואז אתקרב קליפא כלא כחדא והיתה שליטה אל החיצונים על ישראל לכלות ח"ו, עד שהחריב המקדש והגלה את ישראל ודחה לון לבר. ואע"ג דדחה לון לבר - עכ"ד משכנם שם אינו קבוע - דלא יכיל לשלטאה בההוא דוכתא קדישא, ולא הרגיעה שם לילי"ת. וחזר לו נבוכדנצר ושאר המלכים אל מקומם. ועם היום שנתיישבו גוים בארץ ישראל - עכ"ז ישובה אינו ישוב הגורם שתשלוט הקליפה אלא כענין טעם החרבן דמסיק לבד{{הערה|יתכן שיש להגיה כאן "דמפיק לבר", וכפי שנזכר לעיל בענין עבד שברח וכולי, וצע"ע - ויקיעורך}}. וקב"ה עבד דלא תשלוט. שגרש הקליפות אחר שנתנקמו מישראל כדי רשעתם. אהדרת ההיא קליפה וחזרו גבולי ישראל אל גבולם העליון. ואלו עמדו ישראל על מקדשם בגלות יכניה וכיוצא שלעולם נשארו ישראל על מכונם - לא היה צריך דבר, שהיה ראוי שע"י העבודה ישאבו הרוח העליון: אמנם נחרב הבית וגלו ישראל. מה עשה הקב"ה? נטל פרוכתא. והוא סוד {{צ|ופרשו עליו בגד כליל תכלת}} {{ממ|במדבר|ד|ו}}, והוא כח אמצעי בין הקדש והחיצון. ונותן גבול להחיצונים שלא יגשו אל הקדש. והנה בהיות ישראל גולין אזי אויר ארץ ישראל הוא מאיר מהקדש דרך פרכת בגד כליל תכלת זה. אמנם בהיות ישראל על מכונם - אין בין ישראל לאביהם שבשמים מפסיק כלל, ויושבי חוץ לארץ הם שואבים דרך ד' קליפות. והנה סגולת ההוא פרוכתא הוא שגורם שתצמצם למעלה ולא תאיר אל התחתונים, ולזה לא יושפע עליהם שפע ואור השכינה באור הקודם, אבל נמצא בה כשיעור מה שעובר דרך הפרוכת. ועדיפא מחוץ לארץ שאין אותו המעט המאיר עובר דרך החיצונים. וגם הנשמות מדי עלותם לא יצטרכו מתי ישראל לשבר כח ד' קליפות, אלא כבוד השם המאיר דרך הפרוכת הזה שאינו טמא - יאספהו. לזה בזמן רשב"י שהיה חרבן אמר שאויר ארץ ישראל הוא טהור ומחכים וכיוצא, ולא גרעה מעלת ארץ ישראל ח"ו. אמנם תגבורת האור לבנות בית המקדש אי אפשר מן הטעם הנזכר לעיל. ואמנם יש לדקדק עתה שבמקום הבית נעשה בית מרגז לישמעאלים - מאי איכא למימר? שהרי {{צ|שם הרגיעה לילי"ת}} {{ממ|ישעיה|לד|יד}}!? {{ש}} וי"ל שזו שליטת ש‎‎ָׂרָם שנתן לו הקב"ה בזכות המילה כנזכר בזהר. אמנם לא ישכון שם לטמאה כדרך ששולטת {{צ|מחוילה...באכה אשורה}} {{ממ|בראשית|כה|יח}} ששם משכן הקליפות והשר. אבל כאן בארץ ישראל הם יושבים העם לבד ושואבים שפעם מבחוץ ממה שכנגד גבולם, ואין להם חלק בפרוכת כלל וכ"ש במה שלמעלה ממנו. ואותה העבודה שהם עושים - מתגלגלת עד שיוצאה לחוץ אל משכן השר. ודע כי תחלת המציאות אחר התגברות החיצונים וסלוק שכינה מהתחתונים לסבת הפגם והעון שגרמו הדורות הראשונים דור אחר דור - נתחזקה הקליפה ונסתמו פתחי הקדושה, ועמדה שכינה בעליונים זולתי מה שנתלבש בחיצונים בסוד {{צ|ומלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהלים|קג|יט}}. וזהו גם כן היה ברדת של ישראל בגלות מצרים כדכתיב {{צ|אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה}} {{ממ|בראשית|מו|ד}}. ולכן כשנראה למרע"ה {{ממ|שמות|ג|ב}} נראה {{צ|מתוך הסנה}} (דהיינו הקוצים, להראות סוד התלבשות) - {{צ|'''לַבת אש'''}} - שהיא 'בת עין' הנקראת 'בת מלך' איך היתה מלובשת בתוך הקוצים. כך עתה בגלות הזה השכינה היא מתלבשת בתחום שרו של עשו כדי לשמור ישראל שם שתי שמירות. * האחת שלא ישתקעו בתוך הקליפות כי {{צ|חונה מלאך יהוה סביב לראיו ויחלצם}} {{ממ|תהילים|לד|ח}} מכל צד הקליפה הרוצה להגביר עליהם כדי להחטיאם. וכמעט האויר הקדוש שוכן אתם בתוך טומאתם. * שנית לשמרם שמירת הגוף שלא יאונה אליהם כל און, כענין {{צ|יהוה אלהיך מתהלך בקרב מחנך}} {{ממ|דברים|כג|טו}} ואויר חוץ לארץ מתקדש. ומטעם זה נאמר {{צ|דרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל יהוה כי בשלומה יהיה לכם שלום}} {{ממ|ירמיהו|כט|ז}}. כי הנביא גלה להם סוד השכינה עמהם בגלות, ואויר קדוש השוכן אתם בתוך טומאתם, והמלך והמלכה גולים עם בניהם ושם מתייחדים בתוך הגולה. וז"ש {{צ|כי בשלומה יהיה לכם שלום}} שהוא היסוד וייחוד. וזהו סוד {{צ|שכינה גולה עם ישראל}} - עם היות שאינה בגלות - אלא לשמור את בניה לבלי יטמאו בין האומות ולא יוזקו, דשכיחא שם היזקא מפני האויר הטמא. ובהיותה שם - האויר מתטהר. ואין לתמוה על כך. שהרי ישראל קודם שנכנסו לארץ ויצאו ממצרים והלכו במדבר....'''נח"ש שר"פ ועקר"ב וצמאו"ן''' {{ממ|דברים|ח|טו}} - האיך הקריבו קרבן והיו בתוך ענני כבוד? אלא העננים היה להם אויר, ואויר של ארץ ישראל היה הולך עמהם. כי אותו הפתח הנזכר לעיל נפתח להם במדבר נוכח מושב בני ישראל והלך עמהם על ראשם עד שעמד כנגד כל ארץ ישראל שיעור ת' פרסה. והוא מתחילת גבול ארץ ישראל ועד קצהו. וצריך לידע כי ענין גלותנו הוא שכל כך פגמו הנשמות עד שהשכינה גולה ונסתלק ממנה השפע מכל הבחינות מכל וכל. וזהו גלות השכינה החלטי - לא צער שתצטער היא מכאב הבן - אלא זה הוא צער עצמי הנוגע אליה. וזה לא היה דווקא אלא בחורבן בית שני כמו שפירשו בתיקונים על פסוק {{צ|ונהר יחרב ויבש}} {{ממ|איוב|יד|יא}} בענין שפע הנהר הנמשך לשכינה. ופירשו {{צ|יחרב}} בבית ראשון - כי {{צ|יחרב}} הוא כמו {{צ|חרבו המים}}, שאינו יבשות אלא נגיבות, אבל עדיין נשאר לחות השפע קצת. {{צ|ויבש}} - בבית שני, כי {{צ|יבש}} היינו שנתייבש מכל וכל, שנסתם שער השפע מכל וכל. וז"ש הכתוב {{צ|ויקרא אֲדנָי '''יְ''''הֹוִה '''צ''''באות '''ב''''יום '''ה''''הוא לבכי ולמספד}} {{ממ|ישעיה|כב|יב}} שהוא ר"ת '''הצב"י'''. כשנחרב קרא לבכי כי {{צ|'''צבי''' לצדיק}} נחרב ויבש, וראוי לו לבכי ולספוד עליו על הצדיק שאבד למטרוניתא להשפיע עליה, ועתה כל הנשפע שמשפיע לחוץ יוצא ל{{גמט דגש|ע'}} שרים, בני שפחה בישא. והנה {{גמט דגש|צבי}} גימטריה {{גמט דגש|ק"ב}}. חִדֵש שעל ידי הצדיק שהוא היסוד מתחברים גם כן '''ק''''דושה '''ב''''רכה (שהם תפארת ומלכות). ועתה הצדיק אבד - נעשה '''ק"ב''' ישן ו'''ק"ב''' חרובין - שכל השפע של הקדוש ברוך הוא ד"קדושה ו"ברכה - הוא יורד לעלמא דחרוב, סוד {{צ|'''קב''' חרובין}} שהוא לקליפת נגה (כנודע בדרושי האר"י זלה"ה באורך, עיין שם בדרוש של מרכבת יחזקאל). ועיין שם הזוהר פרשה תרומה על פסוק ועשית שלחן (צ"ל מנרת) זהב טהור וגו'. וא"ת - כיון שנסתם שער השפע - אם כן מה יתן ומה יוסף העוסק במצוה או הפוגם? {{ש}} וי"ל כי העושה מצוה בזמן הזה הוא עושה סמך לשכינה ומושך לה שפע כזיעה בעלמא - ועכ"ז יש לו שכר טוב. ועל זה נאמר {{צ|שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה}} {{ממ|ישעיה|סו|י}} - כי סמך הוא עושה לה, ואדרבה יותר שכרו גדול. והעד על זה בת מלך בהיותה יושבת בהיכל המלך אביה - עבודתה שעושין לה אינה כל כך נחשבת כמו עבודה שעושין לה בהיותה בגלות. ואז כשהעבד נותן לה אפילו עשב לח - חשוב אליה יותר מכל מעדני מלך בשער המלך לפי הצורך. לכך עבודה המועטת שעושין לה בזמן הזה הוא חשוב מכל אילי נביות בזמן ההוא! <big>(</big>זהו סוד שאמרו ז"ל במדרש משלי והובא בילקוט דף ק"מ ע"א וזה לשונו: {{ש}} {{צ|א"ר יוחנן "טוב פת חרבה" {{ממ|משלי|יז|א}} - זו ארץ ישראל שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח בכל יום ודר בתוכה - זוכה לעה"ב. "מבית מלא זבחי ריב" - זו חוצה לארץ שהיא מלאה חמס וגזילות}}. הכוונה כי בעוונותינו הרבים עתה בעת החורבן השפע שמקבלת השכינה הוא התמצית ממה שהיתה מקבלת מקודם בבנינה. והשפע בעצמו לוקחת בעוונותינו הרבים השפחה בישא, כמה דאת אמר {{צ|תחת שפחה כי תירש גברתה}} {{ממ|משלי|ל|כג}}. אבל עדיף אותו השפע המועט שיורד בארץ ישראל שהוא בתוך אויר הקדוש - מכל השפע היורד בחוץ לארץ בתוך אויר הטמא. וז"ש {{צ|טוב פת חרבה - זו ארץ ישראל}}, ואין לה עתה אלא התמצית. {{צ|שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח}} - שאינו גורם במעשיו הטובים שלו להוריד אלא התמצית בלבד - מכל מקום {{צ|זוכה לעה"ב}} - כי זה המעט שגורם הצדיק במעשיו להוריד בארץ ישראל הוא חשוב לשכינה מכל אילי נביות בזמן שבית המקדש היה קיים כנז"ל. וזהו סוד הפסוק {{צ|'''י''''פרח '''ב''''ימיו '''צ''''דיק ורוב שלום עד בלי יָרֵח}} {{ממ|תהלים|עב|ז}} - הוא ראשי תיבות '''צב"י''' למפרע - להורות כי צדיק שדר בארץ צבי בזמן {{צ|בלי ירח}}, שהירח היא בחסרונה, גורם {{צ|רוב שלום}} יותר מבזמן שהיתה הלבנה במילואה.<big>)</big> ועל דרך הזה הפגם הגדול הוא כי מי שיטול מלפניה המאכל המועט ההוא - אז בוודאי היא בכעס גדול ותענישהו עונש גדול. כי הקרוב אל הדבר קל שבסבות יפסיקהו והיא בעצמה מגוללת בדין, וקלה שבסיבות יהפכה לדין חזק. וזה טעם הצרות התכופות בגלותינו זה מה שלא היה כן בשאר הגליות. מפני שבשאר הגליות שלא היתה עמהם אלא לשמרם בלבד - לזה היה לה שפעה בכל יום כנודע. אמנם עתה שנסתלק לה השפע מכל וכל והיא נקרא {{צ|סוכת דוד הנופלת}} {{ממ|עמוס|ט|יא}} - 'שנפלה' לא נאמר אלא 'הנופלת', להורות שלעולם היא בעוונותינו נופלת. להיות שנסתם השער השפע שאינו נשפע למטה זולת הספיחים וספיחי הספיחים שאנו אוכלים. וכן תמיד מאותו השפע שהיה בה נזרע עתה בזמן הגלות, ולכך לעולם חוזרת לאחור. וזהו {{צ|הנופלת}} בכל יום, שאין יום שאין בו קללה מרובה מחברתה. כי כל עוד שהולך השפע מתמעט כחו, כענין הספיחים שיש להם כח חזק ,וספיחו ספחים שהוא השיחים הוא יותר מעט, וכל עוד שהולך הוא מתמעט. ולכן עיקר כוונת הרשב"י בחבור ספר הזוהר היה לזה. להיות השכינה בגלות באפס שפע באין תומך ואין עוזר - רצה לייחדה עם הת"ת ייחוד מועט על ידי חיבור זה במה שיהיה הוא עם חבריו עוסקים בסוד. וכמו{{הערה|נלע"ד שיש להוסיף כאן מלת "כן". "וכמו כן וכולי". וצע"ע - ויקיעורך}} כל מי שזוכה לעסוק בזה החיבור הוא גורם לייחד קב"ה ושכינתיה ע"י היסוד שהוא סוד {{גמט דגש|רז}} דהיינו {{גמט דגש|אור}}. וגם על ידי החיבור הזה הוא ביטול הקליפות וקללות הגלות והשבתת קטרוגם שהן לוחמות בכל עת ובכל שעה נגד השם ונגד שכינתו, ונגד בניה ישראל הנתונים בגלות בין האומות הנקרא {{צ|חיוון בישין ודובין דאכלין ענא}} שהם ישראל כאומרו {{צ|ואתנה צאני וגו'}} {{ממ|יחזקאל|לד|יז}}. ועסק התורה יקרא {{צ|הקלע והחרב והרומח}}, והם בחינת הסודות להצילם מרעתם בחיבור הזה, כמ"ש בס' התיקונים דף ע"ג ע"ב על פסוק {{צ|ורוח אלהים מרחפת על פני המים}} {{ממ|בראשית|א|ב}}: : מאי {{צ|ורוח}}? אלא בודאי בזמנא דשכינתא נחתת בגלותא - האי רוח נשיב על אינון דמתעסקים באורייתא, בגין [ד?]שכינתא אשתכח בינייהו. והאי רוח איתעביד קלא ויימא הכי: {{צ|אינון דמיכין ושינתא בחוריהון, סתימין דעיינין, אטימין דלבא - קומו ואתערו לגבי שכינתא! דאית לכון לבא בלא סכלתנו למנדע בה ואיהו בינייכו!}}. ורזא דמלה {{ממ|ישעיה|מ|ו}} {{צ|קול אומר קרא}} כגון {{צ|קרא נא היש עונך ואל מי מקדושים תפנה}} {{ממ|איוב|ה|א}}. והיא אמרת {{צ|מה אקרא כל הבשר חציר}} - כלא אינון כבעירין דאכלין חציר, {{צ|וכל חסדו כציץ השדה}} - וכל חסד דעבדין - לגרמייהו עבדין! ואפילו כל אינון דמשתדלין באורייתא - כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין! בההוא זמנא {{צ|ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב}} {{ממ|תהלים|עח|לט}}. ודא איהו רוחא דמשיח. : ווי לון מאן דגרמין דיזיל ליה מן עלמא ולא ישוב לעלמא! דאלין אינון דעבדין לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה דגרמין דאסתלק נביעו דחכמה דאיהו '''י'''' מינה, ואשתארת '''ב'''' יבישא.{{ש}} ווי לון דגרמין עניותא ואורך גלותא וחרבה וביזה והרג ואבדן בעלמא! והאי רוח דאסתלק איהו רוח דמשיח וגו'. וכן בכמה מאמרים אחרים בתיקונים ובזוהר . כללו של דבר שכל המתעסק בספר הזוהר ניצול מכל הנזכר לעיל ועושה תקון גדול לשכינה בגלות הזה. והספר הזה עתיד להגלות כל סודותיו בימי מלכא משיחא כדי ליתן סעד לשכינה כנזכר. והנה כל אותם שיזכו אליו יזכו לגאולה בעזרת האל יתברך: ===יניקת שבעים שרים מארץ ישראל=== ועתה נבאר יניקת {{גמט דגש|ע'}} שרים מארץ ישראל איך היא, ושליטתם. דע כי הנה '''לילי"ת''' נקראת 'אימא דערב רב'. וערב רב נקראים {{צ|ע' שרים ערבוביא בישא}}, שלילי"ת הרשעה הולידה אותם מיחוד '''סמא"ל'''. והם בשפל כל מדרגות החיצונים, למטה מכל ההיכלות. הם {{גמט דגש|ע'}} ניצוצות. כדרך שהקדושה נבראת 'בת שבע' 'בת שבעים' - כך בחיצונים לילי"ת נקראת 'בת שבע' היכלות החיצונים שהיא 'בת שבעים' אומות כנגד שבעים שרים. ואין שום שר כנגד ארץ ישראל, שהרי אין להם חלק בארץ. אמנם בחוצה לארץ ממש נתנה להם שליטתם. וצריך לידע שיש ארבע מאות פרסה בארץ ישראל שאין שר ולא חצוני שולט בו כלל, אלא יש בגבולה סביב קליפה קדושה שנקראת {{צ|פרוכתא קלישא וקשה}}. שצדה מבחוץ היא טמאה, וצדה מבפנים היא טהורה. כקליפת האילן - שצדו מבחוץ הוא פגום, וצדו מבפנים הוא נאה ונאות לערך האילן. וכן קליפת האגוז וכן בעלי קליפין - מבחוץ קשים לשמור, ומבפנים נאה ונאות לערך המוח הפנימי. והנה דע שכנגד ד' מאות פרסה של מטה הנזכר לעיל יש למעלה חלון אחד מרובע, והוא צר מלמעלה ורחב מלמטה. * ושיעורו מלמעלה {{גמט דגש|ת"ק}} אמה על {{גמט דגש|ת"ק}} אמה כשיעור בית המקדש, כי בית המקדש כולו נתון תחת החלון. * ובאמצעית עוביו של חלון הכיפה היא כשיעור עה"ק ירושלם ת"ו. * ושיעור כמות החלון למטה הוא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, כשיעור כל ארץ ישראל, וכל ארץ ישראל תחתיו. וכשהיה יורד השפע מלמעלה דרך צינור מלכות של י' ספירות דעולם העשייה - היה יורד אז דרך ישרה עד חלון הכיפה הנזכר ויורד על בית המקדש, ובית המקדש יתפשט על כל ארץ ישראל. וכשרבו הפריצים בבית ראשון מהבל דברי לשון הרע ונבלות פה גרם העון ונתגשם אותו הבל ונתעבה ונעשה דמות ענף עב, והתחיל להסגר מעט מעט סביבות שפתי החלון - עד שביום ט' באב נסגר כלו ונפסק השפע ונחרב הבית. ותכף ומיד לאחר שנחרב הבית פתח הקב"ה את החלון, ואז הוריד את עולם האופנים וצמצם מלכות של עולם האופנים בתוך החלון כדי שלא יסגר עוד. ולעולם פתח זה לא יסתם אלא דווקא בעת החרבן שנתנה רשות אל החיצונים ליכנס לארץ ולהחריב הבית כנזכר. ומיד נתגרשו משם. ויש כסוי ומסך פרוכת פרוסה סביב לארץ ישראל שהיא שומרת הגבולים האלו שלא תתפשט הקליפה, ומגרשת כל זר מתוכה. ואפילו ארץ ישראל חרבה ושממה מפעולות החיצונית הזאת שהוא בעת החורבן - עכ"ז אינה שולטת בארץ ישראל. אלא החריבה ונתגרשה ועמדה ארץ ישראל אפילו בעת חורבנה נקיה וברה מאין זר בתוכה. והנה מה שהיה שעור ארץ ישראל ת' פרסה על ת' פרסה - עתה בעת חורבנה לא נשאר אלא מאה פרסה על מאה פרסה שהוא חצי חלק שמיני. וכל מקום דשן ושמן - נקמט ונתכווץ. וזה כדי לרצות את שבתותיה כנגד שבעים שמיטות שבטלו. ולא נשאר ממנה אלא הטרשין שבה. ואפילו שזורעין בטרשין שבה - כמאן דליתא דמי. והנה דרך אותה קליפה קלישה הנזכר לעיל - שהוא גדר מעכבת שלא יכנסו החיצונים לגבול ארץ ישראל כלל אפילו בזמן חורבנה כנזכר - הוא פתח משוך עד היכל {{צ|לבנת הספיר}} {{ממ|שמות|כד|י}} כדי שלא ישלטו בארץ ישראל שום שר וחיצוני. רק אם ישליטוהו ברשע ע"י כישוף וע"ז ועבירות - שאין זה מן הנאות אלא מצד הבחירה הרעה לרשעים שיוכלו לעשות כרצונם. אבל לא שתשלוט הקליפה. {{ש}} ובזה נבין אומרם {{צ|לא גושמה ביום זעם}} {{ממ|יחזקאל|כב|כד}} - שבאו המים הטמאים מי המבול מי המרים המאררים שהם הקליפות ונכנסו בארץ. לא שגושמו בארץ - שאין כחם שם . ובעת חרבן בית המקדש פרץ הקב"ה גדר הקליפה ומסך המבדיל ונכנסו והחריבו בית המקדש, וחזרו להם ונסתמה הפרצה. וכן פי' הרשב"י בזוהר פ' תרומה ע"ש. ודרך זה הוא סוד השכינה בארץ ישראל. כי ימשיך אור רוחני, אויר ארץ ישראל הטהור. שאין אוירה מהחיצונים כאויר חוץ לארץ, אלא אוירה מפתח היכל לבנת הספיר הפתוח עליה, ומוריד אויר טהור מחכים ודאי בסוד השכינה הנקראת 'חכמה'. וענין זה תלוי בקדושת הארץ. והיינו שפירשו בזוהר לך לך{{הערה|מצאתי אולי {{ממ זהר|א|עח|א}} - ויקיעורך}} שעמד אברהם על שליטת הארץ הקדושה ולא היה יכול לרדת לעומקה, ושפט באצטורולוגין שלו כל שרי המקומות וירד לעומקן, ובארץ ישראל לא השיג. עד שאמר לו הקב"ה {{צ|אל הארץ אשר אראך}} {{ממ|בראשית|יב|א}} כמו שאמרו רז"ל, ושם תשיג שליטת הארץ. וכן השיג בנבואה. אבל נשאר לנו לבאר דהא אילנא דמותא שלטא בליליא אפילו בארץ ישראל או אפילו ח"ו בעת רעתן או בעת הדבר בר מינן וכיוצא, שנאמר {{ממ|משלי|כב|ג}} {{צ|ערום ראה רעה ונסתר}}. והנה הענין הזה יהיה כי לצד צפון של מחיצות אלו יש נקב אחד לצד הקליפות. וזה הנקב הוא סמוך לפתח היכל לבנת הספיר. ודרך אותו נקב הוא התפשטות הקליפות בארץ ישראל בלילה. שנתן רשות להתפשט - אבל לא כולם, אלא אותם של סוד שליטת הלילה. ונקב זה נקרא {{צ|נוקבא דתהומא רבא}} כמ"ש, והוא פתח כניסה אל החיצונים אל האויר הטהור הזה לבא אל פתח ההיכל להיות שם - {{צ|לפתח חטאת רובץ}} {{ממ|בראשית|ד|ז}} להתעלות שם. ולכך כנגד ההיכלות מבחוץ - שם הקליפות נאחזות, והן כעין קליפת האגוז. שהרי ד' מוחין הם ד' חיות הקודש, והקליפה נאחזת מבחוץ - דהיינו שסוד אותה הקדושה היא משפעת אל החיצונים האלו. ובהכרח יש להם מדרגות על מדרגות משתלשלות משם ויונקות על יד"ו - דהיינו שיש לכל ההיכלות ערוה מבחוץ דהיינו החיצוניות הנדבקת שם. ולזה לצד צפונה הוא פתוח - שדרך אותו הפתח יוצא מתחומה ונכנסת. וזה סוד {{צ|ויבא גם השטן בתוכם}} {{ממ|איוב|א|ו}}. והיינו נמי שליטת החיצוני בארץ לכל שליחות שבעולם. וכן כל איזו חלק הניתן לחיצונים כגון עשן המערכה ואברים ופדרים המתאכלים כל הלילה - היה נוטה ממש לצד צפוני של ארץ ישראל. ודרך אותו הנקב אשר שם היה יוצא אליהם ונתן להם, שנאמר {{צ|בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל}} {{ממ|בראשית|מט|כז}}. ודרך אותו נקב הוא דחיית הרשעים בין הקליפות, וגם כניסת כל הרשעים לגיהנם. וכל הנדחה - דרך אותו נקב הוא ידחה. ועל אותו נקב התפלל דוד {{צ|וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ}} {{ממ|תהילים|סט|טז}}. שח"ו כשידחה הרשע דרך אותו הנקב ויסתם פיו עליו והוא יורד לגיהנם אל בין הקליפות - נוח לו שלא נברא, כי הם שולטות עליו כשכיר יומו. {{ש}} ועל נקב זה נאמר {{צ|ובאר צרה נכריה}} {{ממ|משלי|כג|כז}}. {{ש}} ועליו נאמר {{צ|אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס {{תיקון גירסה|בל|אל}} יתמכו בו}} {{ממ|משלי|כח|יז}}. והיינו גיהנם רוחני. ויורד מדרגה אחר מדריגה עד למטה. {{ש}} ועל זה הנקב נאמר {{צ|מצפון תפתח הרעה}} {{ממ|ירמיהו|א|יד}} - שנפתח הנקב כפרצה ופרצו פרץ כל הגוים אשר סביבותיה. ואח"כ סתם הקב"ה הפרצות ונשאר הדבר כמו שהיה. והנה עתה תבין שבזה הפסוק {{צ|אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים}} {{ממ|בראשית|כח|יז}} - כי פתח היכל לבנת הספיר יש בו מדריגות כעין גלדי בצלים. הנקודה האמצעית של מלכות דאצילות היא קודש קדשים, ומשם יורד השפע עד היכל לבנת הספיר ביצירה השורה על ארץ ישראל. והכל נבאר בעזרת השם יתברך בסוד המשנה של {{צ|עשר קדושות}}. ואחר כך סובב עזרות ולשכות. ואחר כך סובב הר הבית. ואחר כך סובב ירושלם. ואח"כ סובב ארץ ישראל. ואח"כ חוץ לארץ שהוא משכן השרים{{הערה|כך מובא בדפוס וינציא. ויתכן כי יש ספרים אחרים שגורסים "משכן ע' שרים"}}. ובארץ ישראל תתפשט ותשתרבב השכינה דרך ד' מאות פרסה אלו ותשכון קדושתה בארץ ישראל, ובירושלם מדרגו' קדושה יותר, והר הבית יותר כמשרז"ל {{צ|עשר קדושות נתקדשה ארץ ישראל}}. והיינו שכינה שוכנת בתחתונים ואינה מתלבשת בחיצונים כלל. ואפילו עתה בגלות - מכל מקום {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}}. וזה יובן ממה שמביא הזוהר בפרשת שמות {{ממ זהר|ב|יד|א}}, וזה לשונו: {{ש}} {{צ|ברח דודי ודמה לך לצבי וגו'}} אין חיה בעולם עושה כמו הצבי או כעופר האיילים. בזמן שהוא בורח - הולך מעט מעט ומחזיר את ראשו למקום שיצא ממנו, ולעולם תמיד הוא מחזיר את ראשו לאחוריו. כך אמר ישראל: רבש"ע! אם אנו גורמים שתסתלק מביננו - יהי רצון שתברח כמו הצבי או כמו עופר האיילים שהוא בורח ומחזיר את ראשו למקום שהניח. עכ"ל. והנה עתה בגלות אעפ"י שנסתלק הקב"ה מירושלם ומארץ ישראל למעלה למעלה - מ"מ הוא מחזיר ראשו למקום שהיה שם בירושלם עיר הקדש כדי להשפיע בה תמיד. וזהו סוד הפסוק {{צ|עיני יהוה אלהיך בה מראשית השנה..}} {{ממ|דברים|יא|יב}}. וצריך להבין למה אמר דווקא {{צ|עיני}}? הוה ליה למימר "יהוה אלהיך" בלבד? ולמה מדייק דווקא {{צ|עיני}} ולא תואר אחר?{{ש}} הטעם הוא שזה הפסוק הוא מרמז על הגלות כשמסתלקת השכינה למעלה היא מהפכת הפנים בלבד ומסתכלת בעיניה בה. ולא בעצם קדושתה - כי היא מסתלקת תמיד למעלה, אבל העינים מסתכלים תמיד למטה בירושלים. ולכן נקרא {{צ|ארץ הצבי}} שהיא דומה לצבי. ועתה ישפוט המעיין בשכלו - כי אחר שישראל ידעו בבירור עניינים אלו על מתכונתם כשבא נבוכדנצר ונכנס דרך פתח הצפון והגלה החרש והמסגר בבלה - מה היתה כוונתם בחשבם שהם טבועים בבור תחתיות - {{צ|תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ}} {{ממ|תהילים|סט|טז}}. כמה נתייאשו מן הרחמים וכמה היה לבם חרד וכמעט נדחה מן האמת ח"ו כדפירש בזוהר. עד שהוצרך הנביא לבשרם {{צ|ואני בתוך הגולה}} {{ממ|יחזקאל|א|א}} - בעמקי הקליפות. וכמה יצא לבם באומרם "''איה תעלנה תפלותינו? איה יתקשר הבל פה תורתינו?''". עד שנתבשרו ואמר {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}}. ממש פתח הקב"ה פתחי הרקיעים ואמר "''דעו לכם כי ממש כמו שאני בארץ ישראל כך אני יצאתי עמכם בחו"ל! ותפלותיכם ומצותיכם ונשמותיכם באות אלי מפני שאני יצאתי בגלות עמכם. ורקיעים אלו הם עליכם כאותם הרקיעים שהם על ארץ ישראל''". ואז בטחו ישראל בהקב"ה והתנחמו מאבלותם. האמנם דרך רדתה היא - כי תצא ניצוץ השכינה עם כל חייליה ומרכבותיה. דווקא ניצוץ - כי עיקר השכינה היא בארץ ישראל. אמנם דרך פריצות תפרוץ פרץ ותצא אל ארבע רוחות השמים מקום אשר נפוצו שם ישראל. וא"ת אם כן נתבלבלו כל המעלות ח"ו!? {{ש}} אמנם דרך הפרצה הזאת נבאר שאינה כפרצת החיצונים כשנכנס לארץ שאותה פרצה היה בלבול המעלות וחרבן בית המקדש וכבר נסתמה כנזכר לעיל. אמנם פרצה זו שפרצה השכינה היה ממש כדרך פתח היכל לבנת הספיר לרדת לעולם התחתון לארץ ישראל. כן ממש פרצה פרץ הקדושה בקליפות ונתלבשה בלבושיה וירדה לבבל ולעילם ולכל המקומות. כאמרו {{צ|למענכם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה}} {{ממ|ישעיה|מג|יד}}. ואפילו אם איש אחד פרטי עובד השם בגלותו - שכינה עמו, כמ"ש {{צ|אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וגומר}} {{ממ|דברים|ל|ד}} - משם דייק ששם השכינה עמך אפילו ליחיד. אמנם הפרצה תהיה כי כמו שיש מחוזות וגבול לפרצה זו שהם ת' פרסה של ארץ ישראל שהשכינה אשתרבב ותכנס למטה -- כן דרך הגבול הזה הישר נוכח שער היכל לבנת הספיר! באלכסון תשתרבב שכינה ותתלבש בסוד היכליה וחייליה הרוחנים שאינם מצד עצמה בעלי מקום, אמנם המקום יוחס אליה מצדינו שאנו בעלי מקום. תשכון שכינה במקום זולת מקום כנזכר לעיל. הנה השכינה תשתרבב ותתפשט דרך אלכסון אל תוך אותו השר שבחוץ לארץ ואל אותו הגבול. ויעשה לו מהלך ושביל ותתפשט שם. והיינו {{צ|נפתחו השמים}} - שהיו נגדיים לגולה. {{צ|ואראה מראות אלהים}} - היא השכינה שירדה שם, והיינו דרך ירידתה. וא"ת אם כן לפי דברי אלה - ארץ ישראל וחוץ לארץ בימי הגולה הם שוים!? ואין זכות עתה למי שידור בארץ ישראל ולא תועלת ח"ו!? כבר פירשו רז"ל ואמרו {{ממ|כתובות|קיא|א}} {{צ|אינו דומה קולטתו בחיק אמו וגו'}}! ועתה נבאר האיך תעמוד שם השכינה ובזה יתוקן הכל.{{ש}} הענין הוא כי שכינה שורה בארץ ישראל בלי אמצעי, אלא כדפרישית בסוד 'פתח היכל לבנת הספיר' קדושה מתלבשת בקדושה זו פנימית לזו שוכנת בארץ ישראל ממש. ובקדשי קדשים שוכנת מדריגה העשירית בלי לבוש. וזהו סוד הפסוק {{צ|כי בנה יהוה ציון נראה בכבודו}} {{ממ|תהילים|קב|יז}} ובעצמו בלי לבוש. וזהו ר"ת {{צ|'''ב''''נה '''י''''הוה '''צ''''יון}} - הוא '''צב"י''' - כי את ציון בנה ה' כדי להראות כבודו בלי לבוש. וכן בעזרות ג"כ{{הערה|היה נראה להגיה י"ס דהיינו עשר ספירות - ויקיעורך}} מדריגות הקדושה בלי לבוש. ובארץ ישראל בלי לבוש. ואז ממש שוכנים באויר הטהור. אמנם בחוץ לארץ ח"ו שתרד כך השכינה - שעל זה נאמר {{צ|אני יהוה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}} {{ממ|ישעיה|מב|ח}} - אם כן היאך תתפשט השכינה שיהנו ממנה הקליפות ח"ו להיות בניה עזובים שם באויר הטמא?! אי אפשר! אלא תתפשט ניצוצה עד מקום שישראל שורים ותתלבש בלבושי הקדושה בתוך החיצונים. דהיינו מתלבש ניצוץ שלה בחוץ לארץ בשר ההוא שישראל תחת ידו בסוד {{צ|מלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהילים|קג|יט}}. דהיינו י' ספירותיה מתלבשים בעשר קליפין לאכפייא לון כדי שלא יוכלו להרע לישראל. והיינו כענין השמש שהוא בשמים וניצוץ אורו למטה בארץ. וכן גם כן שכינה עיקרה בארץ ישראל וניצוצה למטה בחוץ לארץ עם ישראל לשמרם. והיינו דקאמר יחזקאל {{צ|ואני בתוך הגולה}} - לא עצמותה ממש, אלא ניצוץ אורה. לפיכך {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}} - מכלל שהיא למעלה בשמים וניצוצה למטה בחוץ לארץ מתלבש בשר, כדרך שמתלבש משך רוחב גבול ארץ ישראל. שאותם המחיצות הם {{צ|רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת ונוגה לו}} {{ממ|יחזקאל|א|ד}}: והנה הסובב פנימה לגבולי ארץ ישראל הוא אור נוגה זה, והוא מתפשט מפתח היכל לבנת הספיר עד סוף תחומי ארץ ישראל. ואין בארץ ישראל 'רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת', אלא גבוליה {{צ|נוגה לו סביב ומתוכה כעין חשמל}}. לכך כולה ראויה לנבואה ואוירה הוא טהור המחכים. וחוצה לנוגה הוא חוצה לארץ - סובב ענן גדול ואש מתלקחת. וחוצה להם רוח סערה. שהרי הנביא בארץ ישראל לא הוצרך לעבור דרך אלו הקליפות אלא מיד נוגה לו וצופה בחשמל. וכן פי' ישעיה {{צ|בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את יהוה}} {{ממ|ישעיה|ו|א}} - ר"ל שראה נקודה אמצעית יושב על כסא רם ונשא וגומר. אמנם בחוץ לארץ יש בין ישראל לאביהם שבשמים מחיצות של ברזל, דהיינו שאמר יחזקאל {{צ|ואראה והנה רוח סערה וגומר}}. דהיינו השכינה שהוא המוח המתלבשת בחשמל. ועליו {{צ|נוגה לו סביב ועליה אש מתלקחת ועליה ענן גדול ועליה רוח סערה}}: והנה המת בארץ ישראל - קולטתו בחיק אמו בתוך הנוגה. ואם רעה תתגרש. ואם טובה תתקבל. והרשעים צריכים להנער ממנה. אמנם בחוץ לארץ הוא להפך - כי הרשעים מאליהם נשארים בחוץ, והצדיקים יפתח להם פתח ויקרעו החשך ענן וערפל (שהם ג' קליפות) ויכנסו בתוכם. וזהו שאין בשום נבואות שום נביא מעלות אלו אלא בנבואת אליהו בחורב שנאמר {{צ|והנה רוח...רעש...אש}} - ג' קליפות. ואח"כ {{צ|קול דממה דקה}} (שם יב) שהוא המוח, מפני שהיה בחו"ל. וכן יחזקאל. אמנם שאר נביאי ארץ ישראל רואים ושומעים מיד את הקול. והיינו שאנו אומרים ששכינה תתלבש בשר ההוא שישראל יושבים בו. ובעוד ששכינה מתלבשת בשרים החיצונים להשפיעם אזי היא אומרת {{ממ|שיר|א|ו}} {{צ|שמוני נוטרה}} את הקליפות, שהם {{צ|הכרמים}} והשרים. ו{{צ|כרמי שלי}} של ארץ ישראל ועם קדוש - {{צ|לא נטרתי}}. וזהו רמז הפסוק {{צ|כי כרם '''י''''הוה '''צ''''באות '''ב''''ית ישראל}} {{ממ|ישעיה|ה|ז}} - ר"ת '''צב"י''' - להורות שארץ ישראל וישראל נקראים 'כרם של הקב"ה'. וזהו שכתוב {{צ|כרמי שלי לא נטרתי}}. ואין יחוד כלל. כי אחר שהשכינה נפרדה מהספירות - כל הספירות הם בלתי שלימות. כי אין אור הא"ס מתגלה בהם בתוספת האור יותר על כדי חיותם. כי אין הכתר משפיע אורו אלא בהיות חכמה ובינה (שהם הכסא שלו) בייחודם. והם אינם מתייחדים אלא ביחוד התפארת ומלכות. ובגלות היא נטרדת מכל יחודה וטובותיה, ואין בה אור כלל על ידי היחוד. אמנם נמשך אליה על ידי תפלותינו ומצותינו סעד וסמך מעט כדפירש בזוהר בפסוק {{צ|אם בחקתי}} {{ממ|ויקרא|כו|ג}}. וזה יהיה הענין הנזכר אפילו ליושבי ארץ ישראל, שאנו בחיק האם ובסדר הנכון אל המדרגות. שאפילו שחרב מקדשנו - לא שלטה הקליפה בארץ ישראל אלא עד תשלום החרבן בלבד כנזכר, ואח"כ תכף נסעה. ואלו הגוים יושבי הארץ - אינם דוחים השכינה ממנה בחורבנה, אלא תמיד היא עומדת בכותל מערבי. כי מעשי הגוים ועבירותיהם אינם פוגמים בה רק שהוא חלול שמו בגלות. ואנחנו עומדים בחיק האם והיא בוכה עמנו ומנשקת עפר משכנה כדפי' בזוהר איכה. והנה ענין נוקבא דתהומא רבא והיכל לבנת הספיר הוא יום ולילה. כי ביום יסתם נוקבא דתהומא רבא, ו{{צ|תזרח השמש יאספון ואל מעונותם וגו'}} {{ממ|תהילים|קד|כב}} - ואז יצא ההוא דאיתמר ביה דמות האדם לפעלו. והיא הקדושה. ובלילה יסתם פתח היכל לבנת הספיר ויפתח פומא דתהומא רבה . ואז {{צ|בו תרמוש כל חיתו יער}}, ויתפשטו החיצונים בעולם. וכל העולם טועמים טעם מיתה, והרשות ניתנה להם לינק מהקדושה דרך קליפת נוגה, אבל לא מפנימיות הקדושה עצמה ח"ו. והנה הג' קליפות אחרות שהם ג' קליפות האגוז הקשות - הנה הקליפה הנקראת {{צ|אש מתלקחת}} יש בה ע' ענפים הנכללות בהם ע' שרים, והם תחתונים למטה ושולטים למעלה מגלגלי העולם. והם מחלקים העולם לע' חלקים, ע' גבולי האומות, כל אחד ואחד ממש מכוון ממשלתו כנגד אומתו כמו שביארנו לעיל באמרו {{צ|יצב גבלת עמים}} {{ממ|דברים|לב|ח}}. והם שואבים מבחינת שורשם ואחדותם כאחד מקליפת אש מתלקחת האוחזת ע' ענפים ונעשים בה כולם כאחד. ובחינה זו עולה ומסתלקת מבחינה אל בחינה עד הנוגה, והיא מקבלת הנשמות מסוד הקליפות ונותנת לע' שרים. וכן ג"כ השפע הוא משפעת לשרים והשרים לרקיעים המכוונים כנגד כל חלק וחלק שכנגד גבול האומה. והנה מיום שחלק ה' גבולות עמים אזי אין אותה קליפה ({{קטן|שהיא שורש לשריהם כנודע}}) נוטלת נשמות קדושות מלמעלה מאוצר הקודש כלל, אלא שיש ברשות לבד נפש הבהמית מזיווג סמא"ל ובת זוגו שרי הקליפות. ומיחודם עושים נפשות טמאות לשרים, ונותנים ומשפיעים להם, והם שורצים שרץ נפש חיה טמאה לרוב. ולפעמים יש נוחלים משם נשמות בעם ה', דהיינו ערב רב אשר בין קדושי ישראל. ומהם פריצי ישראל. והכל מצדינו. שאלמלא היו הכשרים מזדווגים בכשרות לא היתה החיצוניות נכנסת שם. ונחזור למה שפירשנו ש{{גמט דגש|ע'}} שרים הם סביבות ירושלם. {{ש}} ובזה תבין הפסוק {{צ|זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה}} {{ממ|יחזקאל|ה|ה}}. {{ש}} והענין כי הנה הרקיעים שאנחנו רואים בעינינו הם עשרה עגולים שבראש מלכות דעשיה, ובאמצע החלל שלהם מתפשט קו היושר של מלכות דעשיה דרך אמצע החלל והוא בגן עדן הארץ. ועל גבי הקו הזה הוא 'העור' כנודע. ועל גבי העור הם הקליפין. וסביבותיהם הם הלבושים דמלכות דעשיה עם אורותיהם המקיפים. וסביבותיהם הם הרקיעים כנודע באורך בדרושי האר"י זלה"ה. וזהו ענין {{צ|זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות}} - כי מלכות דעשיה הנקרא {{צ|ירושלם}} - סביבותיה הקליפות שהם הע' שרים כנזכר. וקו זה נמשך עד הקרקע. ונמצא כי אמצעות הקרקע הוא גן עדן הארץ, והוא חומר זך מאד וקדוש. וסביבותיו הוא הארץ הזאת - חומרית מאד, ששם שליטת הקליפות. ובה שמרי הקליפות הגסות שאין גסות גדול מהם, והוא תכלית הבירור והעכירות. כי כמו שגן עדן הארץ הוא תכלית הגסות והעביות של העולמות וההיכלות העליונים דקדושה -- כן הארץ הזו היא תכלית גסות ועביות הקליפות. ולכן כל מעשה העולם הזה הם קשים ורעים, והרשעים גוברים בו, בסוד {{צ|יש הבל אשר נעשה על הארץ}} {{ממ|קהלת|ח|יד}} - {{צ|הארץ}} דווקא שהיא ארץ הזאת. והנה צריך לדקדק - היאך הם עשרה רקיעים - והלא רז"ל לא פירשו כי אם שבעה רקיעים? {{ש}} והענין זה הוא כמו שבעה היכלות - שהשלשה ראשונות נחשבות כאחד, והשנים אחרונות גם כן נחשבות כאחד. דהיינו '''כתר חכמה בינה''' - הוא היכל קדש קדשים, ואח"כ הם חמשה היכלות שהם '''חסד גבורה תפארת נצח הוד''', ו'''יסוד והמלכות''' הוא {{צ|היכל לבנת הספיר}}. הרי הם עשר ספירות וז' היכלות. כך בכאן הם עשרה רקיעים פרטיים וז' רקיעים בכללות. והנה הרקיע העשירי הוא קודש, והוא כתר של מלכות דעשיה. והוא נותן חיות וכח לרקיע תשיעי שיוכל לסבב כל הגלגלים ביום אחד. והרקיע הט' נקרא 'גלגל יומי'. ואין בו כוכבים כלל. והוא חכמה של מלכות דעשיה. וזהו סוד {{ממ|תהילים|קד|כד}} {{צ|כולם בחכמה עשיתה}} - בבינה. ר"ל שכל הככבים והמזלות היו כלולים בכח בחכמה, ואח"כ בהתחברות החכמה בבינה נעשה שם הכל בפועל. והוא בתוך הרקיע שמיני דתמן קבועים כוכבים ומזלות, שהם ששים רבוא מספר שנים עשר שבטי י"ה. ומשם יורדות נשמות כל ישראל כמו שמביא בפרקי היכלות דרבי ישמעאל כהן גדול על פסוק {{צ|ונוצצים כעין נחשת קלל}} {{ממ|יחזקאל|א|ז}}. כי {{צ|נוצצים הוא}} לשון 'ניצוצות', כי כשהקב"ה מכה בחיות הקדש שנוסעים עם המרכבה אז יוצאים מהם ניצוצות. ומטטרו"ן שר הפנים לוקח אותם ומתקן מהם נרות. ומנורה אחת תלויה לפני הקב"ה, וכל שעה עומדים עליה נרות המתוקנים מן הניצוצות. ואח"כ העודפים על הנרות - מתקן מהם כוכבים ושמר אותם. וכשיצא תינוק נער ממעי אמו - אז הולך מטטרו"ן ומתקן לו כוכב ונותן לו כדי להאיר לנשמתו. ואותו כוכב יחיה בעוד שהאדם קיים בעולם הזה. ונלע"ד שזה סוד הפסוק {{ממ|משלי|כ|כז}} {{צ|נר יהוה}} - ממה שנעשה נרו לפני ה' - הוא גם כן נר ל{{צ|נשמת אדם}}.{{ש}} וזהו גם כן {{צ|בהלו נרו עלי ראשי}} {{ממ|איוב|כט|ג}} שאמרו רז"ל שנר דולק על ראשו במעי אמו - הוא זה הנר של הכוכב הנזכר לעיל. כלל העולה שברקיע השמיני שם הכוכבים ונשמות ישראל. ונקרא 'בינה דמלכות דעשיה'. {{ש}} ושם מאירים ניצוצות החסדים שהם נקראים 'כוכבים'. גם ניצוצות הגבורות שנקרא 'מזלות'. וכנודע בדרושי האר"י זלה"ה שיסוד דבינה נקרא {{צ|רקיע}} שבו חמה ולבנה ({{קטן|שהם זעיר ונוקביה}}) וכוכבים ומזלות כנזכר. והם י"ב מזלות '''טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד'''. ושלשה רקיעים אלו נחשבים לאחד כנזכר בבחינת ההיכלות, ונקראים {{צ|קדש הקדשים}}. {{ש}} והשבעה רקיעים תחתיהם - שם ז' כוכבי לכת '''שצ"ם חנכ"ל''', שהם שבעה תחתונות של מלכות דעשיה '''חג"ת נהי"ם''', שבהם ז' כוכבי לכת ({{קטן|שהם שבעה חסדים שמאירים בתוכם כנודע}}). {{ש}} והשנים תחתונים נחשבים גם כן לאחד. ובאלו הז' רקיעים הם נשמות {{גמט דגש|ע'}} אומות - {{גמט דגש|י'}} אומות תחת כל כוכב. והי"ב מזלות משפיעים להם. ובכל רקיע ורקיע יש שוטר ומושל ממונה להיות תחת ממשלתו. ותחת גלגל הלבנה - אחרון שבכולם - יש רקיע חלק שאינו משמש כלום, ושם נשמות השדים ורוחין ולילין - איש כפי מצבו. וגופם נעשה בארץ בשבעה מדורות שתחת הארץ הנקרא {{צ|תבל}}. ויש להם מדריגות בד' יסודות '''אש רוח מים עפר'''. כי יש מהם מאש ויש מרוח ונקראים {{צ|רוחין}}. ויש במים ובעפר ונקראים {{צ|שדים ומזיקים}}. ועל כל כת יש עליהם ממונים ומלאכים הכופים אותם לעשות רצונם, ומשפיעים ונשפעים מצד הגבוהים עליהם - עד מקום הקדושה שבז' רקיעים; {{צ|כי גבוה מעל גבוה שומר}} {{ממ|קהלת|ה|ז}} עד כסא הכבוד. וכשיוצא גזירה טובה או רעה ח"ו - הכרוז מכריז בכל רקיע ורקיע, וזה אומר לזה עד מקום הד' יסודות, ומשם יודעים השדים העתידות. ואפילו הממונים על העופות מכריזים. ומשם - {{צ|עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר}} {{ממ|קהלת|י|כ}}. ===מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא=== '''מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא''' דע כי כל חלק וחלק מהארץ נתן לאומה המתייחסת אל החלק ההוא. וזהו שכתוב {{צ|כי לבני לוט נתתי את ער ירושה}} {{ממ|דברים|ב|ט}}. ממש מתייחס לבני לוט הוא ער. וכן לעשו הר שעיר. וכן פירשו רז"ל {{צ|הוא אדום וארצו אדומה}} - מורה שממש יחס הארץ לפי האומה השוכנת בה. והטעם, כי השר השולט על האומה גם כן יש לו יחס להשפיע בחלק הארץ ההיא. וכן הנשמות ההם הם מחלק הקליפה שמתייחסת לאותו עפר החיצוני. בענין שהם שלשה יחסים: יחס האומה, ויחס הארץ, ויחס השר בנשמות ובהשגחה. וזהו סוד {{צ|לשמרך מ'''אשה''' '''זרה''' מנכריה}} - ראשי תיבות '''א''''ומה '''ש''''ר '''ה''''ארץ. שכל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד עבודה '''זרה''' כמו שנבאר לקמן. וכן ענין זה ממש לישראל בארץ ישראל, ונשמתם ותורתם ואלהיהם. כי ארץ ישראל הוא עפר קדוש, והעם היושב בה - עם קדוש, ונשמתם קדושה, ותורתם קדושה, ואלהיהם קדוש - שהוא השר של ישראל. ולא זה בלבד אלא כמו שארץ ישראל אין לה יחוס ברוב מצותיה עם שאר ארצות - כן אין לה יחס התורה עם שאר התורות והחוקים אשר לאומות העולם. ולזה אמר {{צ|ולא תעשו מכל התועבות האלה... כי את כל התועבות.. ולא תקיא אתכם כאשר קאה וגו'}} {{הפניה לפסוקים|ויקרא|יח|כו|כח}}. הנה שהתורה הקדושה וארץ ישראל יש להם יחס יחד, וכן יש לישראל יחס עִם הארץ בלי ספק בשביל יחס נשמתם. והראיה מיחזקאל {{ממ|יחזקאל|מז}} שחלק ארץ ישראל לי"ב שבטים ויחס כל שבט ושבט בגבול אחד. ולפי יחס השבט כן משכנו במה שהוא נגדיי לגבול אשר שם אצילות נשמת אותו השבט כדי שיהיה שופע עליו. {{ש}} וכן המצות הנעשות בארץ עולות ומקשטות כל גבול וגבול בסוד נשמת כל שבט ושבט, בענין ששלמות הנשמות בחלקם בארץ ושלמות הארץ בחלק הנשמות המגיע אליה נגדייות אל מציאותה{{הערה|אולי יש להגיה "אל מצוותיה" וצע"ע - ויקיעורך}}. והענין כי גם נקודת ציון אשר היא נקודה שממנה הושתת העולם כנודע - היא מתייחסת אל השכינה בסוד י"ב גבוליה המתפשטים מהנקודה האמצעית. והיינו סוד {{צ|מדות הארץ}} הנזכרים בפסוקי יחזקאל, והמקדש בתוכו. וישראל חוסים תחת שולי כנפיה הנפרשות מלא רוחב הארץ. וכן גם כן כמו שהשכינה אינה בשלימות בעוד שמקום בית המקדש אינו בשלימות על מכונו - כן גם כן השכינה אינה בשלימות כאשר ארץ ישראל אינה בשלימות גבוליה שהוא מנחל מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת, וישראל שוכנים כל אחד ואחד בחלק המגיע לו כפי גורלו האמיתי הנגדיי אל גבולו. כנודע כי עשר ארצות הבטיח האל יתברך לאברהם לתת לזרעו כנגד מדת המלכות המקננת בעשיה שהיא כלולה מעשר. ובימי משה לא הבטיחם על ידו אלא על שבעה ארצות של שבע עממין בלבד, שהם כנגד שבעה ספירות התחתונות. אמנם ארץ {{צ|קני וקניזי וקדמוני}} שהם כנגד שלשה ספירות העליונות - לא הבטיחם, לפי שבזמן הזה אינם פועלים אלא התחתונים. אבל אחר הגאולה האחרונה שיפעלו השלשה עליונות - אז יותן להם כל העשר. והנה נודע כי השבעה עממין הם רמוזים בזעיר ונוקביה דקליפות נוגה. כי זעיר הוא ששה קצוות ונוקביה היא שביעית להם. ולכן נראה לפי עניות דעתי כי הראשי תיבות של ז' עממין שהם '''כ'''נעני '''ח'''תי '''א'''מורי '''פ'''רזי '''ח'''וי '''י'''בוסי '''ג'''רגשי{{הערה|{{גמט דגש|כחאפחיג}}}} - גימטריא {{גמט דגש|סמאל}}, שהוא זעיר דקליפת נגה. ו{{גמט דגש|ארץ כנען}} גימטריה {{גמט דגש|לילית}}, מפני שהיא מקבלת מכל הששה קצוות דדכורא.{{ש}} וגם {{גמט דגש|כנעני חתי אמורי פרזי חוי יבוסי גרגשי}} עם כללות עשר עממין - גימטריא '''ארץ כנען''' באותיות '''נ"ץ''' דמנצפ"ך{{הערה|לא הבנתי את התחשיב, וצע"ע - ויקיעורך}}, להורות שהיא המלכות דקליפה והיא כללות מן העשר ספירות דקליפות נוגה. אבל המלכות דקדושה נקראת {{גמט דגש|ארץ הכנעני}} כמו שאמר הפסוק {{צ|והיה כי יביאך יהוה אל ארץ הכנעני}} {{ממ|שמות|יג|ה}}. <big>(</big> ושמעתי מהחכם השלם '''מוהר"ר זכות נר"ו''' ש{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} גימטריה {{גמט דגש|מלכות}} דקדושה מפני שנתחבר עמה שם {{גמט דגש|י"ה}} בסוד {{צ|אמרתי לא אראה יה [יה]{{הערה|כאן הוספתי את המילה כפי הפסוק אצלנו, ובדפוס לא הופיע - ויקיעורך}} בארץ החיים}} {{ממ|ישעיהו|לח|יא}}. וכן '''י"ה''' במילוי כזה {{גמט דגש|יו"ד וי"ו דל"ת ה"ה ה"ה}} עולה {{גמט דגש|מלכות}} ו{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} - שכל כחה היא משם '''י"ה''' בסוד {{צ|יהוה בחכמה יסד ארץ}}. ולכן '''אויר''' שלה מחכים דאיתגלי בה '''אור י''''. והנה {{גמט דגש|י', יו"ד, יו"ד ו"ו דל"ת}} - הרי {{גמט דגש|מלכות}}. וסוד הוא מ"ש בספר הזהר {{צ|אבא יסד ברתא}}. ואז איהי {{צ|ארץ ישראל}} - ישראל סבא. וכוללת עשר דרגין לקבל י' עממין דאינון {{גמט דגש|כח"ב גג"ת נהי"ם}} העולים {{גמט דגש|ישראל}} - דמתמן אתקדישת בעשר קדושות. והיודע מדרגת חם בן נח - שעליה נאמר {{צ|כל היום {{גמט דגש|דוה}}}} - ישמח ויבין כי נהפך ל{{גמט דגש|הוד}} והדר. פי' כי בהגלו' קרני ה{{גמט דגש|הוד}} דאיהו {{גמט דגש|י"ה}} על ארץ כנען שהיתה {{גמט דגש|דוה}} בנדתה - אז נתקדשה. וזהו סוד {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם '''אודה י"ה'''}}. ולכן דוד שהוא בסוד {{צ|איהי בהוד}} - חבר {{גמט דגש|ק"נ}} הודאות - {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|י"ה}}. ובו חתם ספרו. ועל כל הנזכר בכאן דוק ולא תשכח שנקרא ארץ ישראל בשם {{צ|ארץ הכנעני}} רק בעת גאולת מצרים דאז איתמר {{צ|עזי וזמרת '''י"ה'''}}. {{ש}} עכ"ל. ודברי פי חכם חן <big>)</big> ולכן גם כן כל הששה עממין אחרים כולם נקראים {{צ|ארץ כנען}} על שמה. וגם כמו שאמר האר"י זלה"ה בסוד {{צ|פתורה...'''על''' הנהר}} - שהנקבה היא על הזכר. וזהו {{צ|יותרת '''על''' הכבד}} כנזכר בזוהר פרשת פנחס דף רל"א ע"ב {{ממ זהר|ג|רלא|ב}}. וזהו דווקא בארץ בני עמין שהם בקליפות. אבל בקדושה כתיב {{צ|והארץ הדום רגלי}}, וגם {{צ|והיה יהוה למלך על כל הארץ}}. ולכן בקדושה נקרא '''ארץ ישראל''' שהיא טפלה לזכר. ואז נקרא {{צ|ארעא רעוא}} - כי '''כנען''' ראשי תיבות {{צ|'''כ'''י '''נ'''רצה '''ע'''ונה}} עם נו"ן של {{צ|עו'''נ'''ה}} {{ממ|ישעיהו|מ|ב}}. כי מה שהיה '''כנען''' נעשה 'ארעא דרעוא' בסוד {{צ|עונות כזכיות}}. וזהו סוד {{צ|שאו זמרה ותנו {{גמט דגש|תף}}}}. כי על ידי הזמר הוא {{צ|זמיר עריצים}}. וזהו {{צ|ותנו '''תף'''}} - שמכניע ה{{גמט דגש|לילי"ת}} שגימטריא {{גמט דגש|ת"ף}}. ואז {{צ|כנור נעים עם נבל}} - ר"ל מה שהיה {{גמט דגש|ארץ כנען}} ביד {{גמט דגש|ת"ף}} ו{{גמט דגש|מחול}} שהם שתים נשים זונות {{גמט דגש|לילית}} ו{{גמט דגש|מחלת}} - עתה נהפך ל'''נבל וכנור''' שהוא ביד הקדושה תחת '''הוי"ה'''. {{ש}} כי שם '''י"ה''' רומז ל'''נבל''' - שהוא '''נ'''' שערי בינה, '''ל"ב''' נתיבות חכמה. ושם '''ו"ה''' רומז ל'''כנור''' שהוא '''כ"ו נ"ר''' - זעיר ונוקביה. וזה רמז כי ראשי תיבות {{צ|'''כ'''נור '''נ'''עים '''ע'''ם '''נ'''בל}} הוא '''כנען''', להורות שנכנע {{גמט דגש|ארץ כנען}} תחת '''הנבל והכנור''' שהם חכמה ובינה תפארת ומלכות. וזה נעשה בזכות האבות כמ"ש {{צ|וגם הקמותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען}} {{ממ|שמות|ו|ד}}. וזהו רמז {{גמט דגש|כנור נעים עם נבל}} גימטריה {{גמט דגש|אברהם יצחק יעקב}}. שבזכותם יצא ארץ כנען מתוך החיצונים ונכנס תחת הקדושה, תחת שם '''הוי"ה'''. וזהו שאמר {{ממ|תהלים|מח|ב}} {{צ|גדול יהוה ומהולל מאד}} - אימתי הוא גדול מאד? כשהוא {{צ|בעיר אלהינו הר קדשו}}. וזהו {{צ|ויהוה בהיכל קדשו}} {{ממ|חבקוק|ב|כ}} - ששם '''הויה''' אינו שלם אלא {{צ|בהיכלו}} - שהיא ארץ הקדושה בסוד {{צ|'''י'''שמחו '''ה'''שמים '''ו'''תגל '''ה'''ארץ}} - ששם הוא שער השמים, ומתחבר '''י"ה''' עם '''ו"ה''' ביחד. והנה כתב האר"י זלה"ה כי ארץ ישראל היו בה {{גמט דגש|י'}} עממין כנגד {{גמט דגש|י'}} מדות שבה. וישראל כבשו חלק השביעי לבד. כי כנגד עשר שבה בקדושה יש גם כן עשר בטומאה. והשבעה שהם תחתונים - יכלו ישראל לכבוש. אבל הקליפות שכנגד ג' עליונות שלה - לא יוכלו, שהם קליפות דקות גדולות יותר. * והם '''הקני''' - והוא מה שכנגד הבינה שבה. וכן עולה {{גמט דגש|קנ"י}} - {{גמט דגש|קס"א}}{{הערה|שהוא מילוי אהי"ה ביודין - ויקיעורך}}. * ו{{גמט דגש|קניזי}} הוא מה שכנגד החכמה שבה. ונקרא '''זקן''' - זה שקנה חכמה. ובקליפה נקרא '''קניזי'''. * '''{{גמט|הקדמוני}}''' הוא כנגד הכתר ונקרא {{צ|ארץ כנען}} משום שכנען היה מה שכנגד מלכות שבה שהיא הכוללת בה כל העליונות. ולפי שרחל היא {{גמט דגש|חו"ה}} שהיא מילוי שם מ"ה{{הערה|{{גמט דגש|ו"ד, א', א"ו, א'}}}}, ו{{גמט דגש|י'}} מדות שבה עם י' פעמים י"ט. וכן עולה {{גמט דגש|כנען}} - י' פעמים י"ט. וזהו {{צ|{{גמט דגש|קץ}} הימין}}. ומה שכנגדה הוא נקרא {{צ|{{גמט דגש|קץ}} הימים}}. ונלע"ד שאחר כך שאמר משה {{צ|והיה כי יביאך יהוה אל {{גמט דגש|ארץ הכנעני}}}} שגימטריא {{גמט דגש|מלכות}} - אז {{צ|'''י"ה''' בארץ החיים}}. וזהו שאמר {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה '''יה'''}} - שהוא השפע דחכמה ובינה במלכות. שהוא עשר מילוי ע"ב - שהם {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|מ"ו}}, ועשר מילוי ס"ג שהם {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|ל"ז}} ({{קטן|בסוד {{צ|ויבן יהוה אלהים את הצלע ויביאה אל האדם}}, ואז היא ראוי לחבור עם זעיר אנפין הנקרא 'ישראל'}}). ואזי היא נקרא {{גמט דגש|ארץ ישראל}} שגימטריה {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|מ"ו ל"ז}} עם השני כוללים. וגם נודע כי שם '''י"ה''' יש לו ג' מילויים שהם יו"דין אל"פין והה"ין. {{ש}} והנה {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"י}} עולה {{גמט דגש|ש'}}. וגם {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"ה}} עולה {{גמט דגש|ר'}}. ועוד {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"א}} עולה {{גמט דגש|ק"ך}}. והכל עולה כמנין {{גמט דגש|כתר}}.{{ש}} ועוד שלשה מילויים {{גמט דגש|יו"ד ה"י, יו"ד ה"ה, יו"ד ה"א}} - גימטריא {{גמט דגש|יאהדונה"י}}. סך הכל במספר {{גמט דגש|ארץ הקדושה}} - להורות בעת שהיא מקבלת מחכמה ובינה הנקראים '''י"ה''' כנזכר (וגם הם נקראים 'קדש קדשים') - אזי היא גם כן נקרא {{צ|ארץ הקדושה}} על שם ששוכנים בה קדש קדשים. וזה סוד שאמר יעקב (<small>שהוא זעיר אנפין</small>) ללבן (<small>שהוא לובן העליון כנזכר בדרוש אדם קדמון</small>) {{צ|הבה לי אשתי}} - רוצה לומר כי מלת {{צ|הבה}} הוא לשון הזמנה והכנה וחבור. והכוונה הוא שזעיר מבקש ממאציל עליון עתה בזמן חורבנה שיעשה תיקון לנוקביה כדי שעל ידה שנקרא {{גמט דגש|ארץ הקדושה}} שגימטריא {{גמט דגש|אשתי}} שהוא במספר '''י"ה''' כנזכר לעיל. ואז יזכה גם הוא לשם '''י"ה'''. וזהו שאמר {{צ|ואבואה '''אליה'''}}. והוא אותיות {{צ|'''אל יה'''}}. הכוונה הוא שבזמן הגאולה שתבנה ארץ הקדושה ויבנה בית המקדש במהרה בימינו שהוא תיקון מלכות דאצילות - אזי גם הזעיר יהיה לו מוחין הנקראים '''י"ה''' בשלימות, ולא יסתלקו ממנו עוד לעולם. ואז ישתמשו שניהם בכתר אחד בסוד {{צ|והיה אור הלבנה כאור החמה}}. ויעלו זעיר ונוקביה במקום חכמה ובינה בסוד '''י"ה''', ואז שם '''הויה''' יקרא '''יהיה''', דזהו {{צ|ביום ההוא '''יהיה''' יהוה אחד ושמו אחד}}. וגם נקרא '''ארץ ישראל'''. והוא כמ"ש בתיקונים דעולם היצירה שלטא בארעא דישראל. והכוונה הוא כי ביצירה תמן מקנן הזעיר דאצילות הנקרא 'ישראל'. והיסוד ומלכות שלו - הם נקראים {{צ|היכל לבנת הספיר}} - שהם תמיד פתוחים להשפיע בארץ ישראל. וכמו ש{{גמט דגש|לבנת}} היא נקבה, ו{{גמט דגש|הספיר}} הוא זכר -- כן {{גמט דגש|ארץ}} היא נקבה, ו{{גמט דגש|ישראל}} הוא זכר. וזהו רמז כי {{גמט דגש|ארץ ישראל}} גימטריא {{גמט דגש|לבנת ספיר}} - כי הם מכוונים זה כנגד זה. וגם נקרא '''ארץ ישראל''' על שם שתמיד עיני ה' אלהיך דורש אותה. והחיבור היה תמיד. ולכן י' פעמים ס"ה א האלהים{{הערה|לא ברור. ולא הבנתי את הכוונה - ויקיעורך}} גימטריא {{גמט דגש|ארץ ישראל}}, שתמיד היתה הנוקבא עם הדכורא כנודע. כי הז' תחתונות כלולים בג' ראשונות. '''כלל העולה''' מכל הנזכר לעיל כי השלשה ראשונות (שהם '''קני קנזי קדמוני''' כנזכר) - לא ירשו ישראל עד לעתיד. וזהו רמז כי {{גמט דגש|קני קנזי קדמוני}}{{הערה|לא ברור. ואולי כוונתו עם ג' כוללים של המילים ועוד כולל של שלשתם ביחד מגיע אל 541 - ויקיעורך}} - גימטריא {{גמט דגש|ישראל}}. ולכן היה נקרא 'ארץ ישראל' על שם העתיד שירשו גם כן השלשה ראשונות. והנה עתה רמז בתיבת '''ישראל''' - '''לא ירש'''; שלא יירשו עדיין. אבל לעתיד יהיה '''לי ראש''' - רוצה לומר שהשלשה ראשונות יכנסו גם כן בקדושה.{{ש}} וזהו הראשי תיבות שלהם '''קק"ק''' - להורות על השלשה קדושות שרומזים בכתר חכמה ובינה דקדושה, שיהיו מקודשים גם כן כמוהם. ומאחר שהבטיח הקב"ה את אברהם שיתן לנו עשר עממין - לכן בשעת עקידת יצחק אמר לו {{צ|לך לך אל ארץ המוריה}} - לרמוז לו כי הג' ראשונות עם כללות כל עשרה עממין גימטריא {{גמט דגש|ארץ המריה}}{{הערה|כנ"ל אולי, שמוסיף ג' כוללים של ג' מילים ועוד כולל של שלשתם, וצע"ע - ויקיעורך}}. והוא אותיות '''הרם יה''' - רוצה לומר שלא ירשו כי אם ז' תחתונות בלבד, אבל הג' ראשונות הנקראים '''י"ה''' - '''הרם''' אותם לעתיד בזמן הגאולה. והטעם שלא יוכלו לרשת גם כן הג' ראשונוות - זה היה תלוי במשה רבנו ע"ה שלא זכה ל'''יחידה''' שהיא בחינת כתר דאצילות שכולל בו ג' ראשונות - {{גמט דגש|חכמה בינה ודעת}} שגימטריא {{גמט דגש|כתר}}. ולא זכה כי אם לבחינת {{גמט דגש|חיה}} שהיא חכמה דאצילות (כנודע בספר הגלגולים). ואם היה זוכה גם כן לבחינת יחידה - היה לו כח בידו להכניס הג' ראשונות גם כן ולברר מהם כל הקדושה. וכשיבא משיח בע"ה יזכה הוא לבחינת יחידה, ולכן אז יהיה לו כח להנחיל לישראל הג' ראשונות גם כן. והנה צפה הקב"ה שישראל יעשו את העגל, ולכן לא הבטיח למשה אלא ז' עממין. וזה המעשה גרם למשה רבנו ע"ה גם כן שלא יזכה ליחידה. {{ש}} וז"ש במדרש ילקוט פרשת לך לך זה לשונו:{{ש}} :רבנן אמרי אדום ומואב וראשית בני עמון הם השלשה שלא נתן להם בעולם הזה שנאמר {{צ|כי לא אתן לך מארצו ירושה}}. ובמואב כתיב {{צ|אל תצר את מואב}}. '''קיני''' הוא עשו. '''קניזי וקדמוני''' - עמון ומואב. ולימות המשיח יחזרו ויהיו לישראל כדי לקיים מאמרו של הקב"ה. עכ"ל. ודע שארץ סיחון ועוג היא קצת גבול השלשה הנזכר, ולזה בחרו בהם בני גד לפי שעתיד להיות כנגד שלש עליונות, והוא עתיד שיהיה מובחר כל הארץ. ועם היות שעדיין לא נתקדש עד אחר הגאולה. ואפשר לזה נקבר שם משה רבנו ע"ה שהוא מסוד הדעת כנודע. והנה מאחר שלא היו יכולים ישראל לכבוש את הארץ של שלשה ראשונות, ולכן גם כן תמצא שלא היו ישראל על שלימותם ושכינה על שלימותה עד לעתיד בע"ה שכל ישראל יכנסו בה ואז תהיה הארץ מלאה. והיינו שלימותה האמיתי. ואז תתתקן השכינה שהיא העומדת על י"ב בקר ויתתקנו החיות שהם בעלות י"ב פנים נגדיים לי"ב בקר הנזכר. ויתקן כסא הכבוד שאינו על שלימותו - כי אחר שהשכינה שהיא למעלה ממנה והחיות שהם למטה ממנה אינם על תיקונם - ממילא משתמע שהיא עצמה אינה על שלימותה. ותתקן ארץ ישראל עצמה. שתיקון ארץ ישראל היא על ידי השכינה שהיא שורה בה, ועל ידי כן המה כפופים. ואחר ששכינה לא שרתה בה כראוי ואפילו בימי יהושע כי היו שני שבטים וחצי חוץ לארץ ישראל - ולזה ארץ ישראל אינה מתוקנת על שלימותה. והטעם שלא היתה יכולה השכינה להיות בשלימותה - זה תלוי על קטרוג הלבנה עם החמה. וכל זמן שאינה חוזרת לסוד {{צ|אור הלבנה כאור החמה}} ממש לשישתמשו בכתר אחד כמו בעת בריאתם - אין השכינה יכולה לחיות בשלימותה. כמו שמביא האר"י זלה"ה בדרוש שבעה בחינות שיש למלכות דאצילות עיין שם, ותמצא עומק ענין זה בשורשו. וזהו שכתוב {{צ|{{גמט דגש|זה}} יהוה קוינו לו}} - רוצה לומר בזמן שישתלם שנים עשר שבטי '''י"ה''' בארץ החיים - אזי גם כן יהיה השם שלם. כי '''זה וזאת''' כחדא אזלין. ו{{צ|זאת}} שהיא מלכות אחידת ביסוד שנקרא {{צ|זה}} כנודע בזוהר בפרקת חקת עיין שם. כי '''{{גמט|קטנה=1|זאת}}''' במספר קטן גימטריה ג"כ '''{{גמט|קטנה=1|זה}}'''. ועוד הנעלם של '''זה''' במילוי כזה '''זי"ן ה"ה'''{{הערה|{{גמט דגש|י"ן ה}}}} - גימטריא {{גמט דגש|אדני}}. ===הבדל בין ארץ ישראל לחוץ לארץ=== ועתה נבאר ההבדל שיש בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, והבדל הנהגת ישראל ואומות העולם, והבדל הנביא והמכשף ובעל תשובה והגר. הענין - להיות מציאות משכן החיצונים למעלה מן הרקיעים והיות הנהגה הזאת שהיא הנהגת השמים מבולבלת - פעמים היא תחת שליטה עליונה. כן ממש היא הנהגת הגוף! שההנהגה הזאת הנזכרת תמצא אל כל החיים, בין מן האומות בין מישראל, מפני שהם יסודות מיוסדות מעת בריאת האדם ואין בהם תוספת ומגרעת לכל אדם. רק שישראל מגבר בהם קדושה העליונה ותקדשם. ומה גם מצד הכנת אביו ואמו בעת הולדתם. ולכך תתלבש בהם הקדושה בעודם בחיים. אמנם אומות העולם תתלבש בהם טומאה. אבל בבחינות אחרות כל בני אדם שוים. אמנם ישתנו בסוד ב' בחינות.{{ש}} ההנהגות הנזכר - כי אומות העולם שהם תחת שליטת החיצונים הם שואבים החיים שלהם בעת שהטומאה מתפשטת. וישראל שואב בעת שמתפשטת הקדושה. וזהו ממש כעין שליטת הקדושה העליונה בהנהגת הרקיעים והחיצונים. וכמו שסוד ההנהגה הזאת תלויה במעשי בני אדם. אם מטיבין מעשיהם יכנעו החיצונים ותהיה ההנהגה הזאת נמסרת אל הקדושה. ואם ח"ו מקלקלים מעשיהם נמסרת אל החיצונים. כך הוא האדם ממש! בהיותו מגביר בו סוד היצר הרע והטומאה - יתן ההנהגה כולה אל החיצונים. ובהיותו מגביר בו סוד הקדושה שהיא הנפש הקדושה ושאר פרטים אשר נבאר - יותן הנהגה זו כולה אל הקדושה ותתקדש. ועתה דמה בדעתך שני עניינים קודם. * הראשון - הנהגת ארץ ישראל והיא הנהגת הקדושים והנביאים שהיו מזדככים חומרם והיו מתקנים עצמם - כל חושיהם והשכלתם להתקדש, והיו שולטים במדות הנפשיות ומשעבדות אותם אל הקדש. ואין להם מדות נפשיות חומריות כלל. כעין שהיו שולטים בגלגלים ומכניעים אותם אל רצונם. * השני - היא הנהגת חוץ לארץ שהכל נמסרת לשרים, והיא חכמת החרטומים והמכשפים ושאר החכמות שהיו משועבדים מדות נפשיות שבהם אל צורך אותם החכמות. והם כעין בלעם ותלמידיו. ונודע שיש עתה שתי הנהגות תחת אלו והם דומות לאלו. * הראשון היושב בארץ ויצא חוץ לארץ. דהיינו שיצא מהנהגת הקדושה אל הנהגת השרים. כך ממש הוא ישראל ששעבד מדות רעות על עצמו ונתן כחתיו הנפשיות משעובדות לרצון יצרו הרע. והרי זה כעין מי שהשלים החצוני על עצמו ושעבד הגלגלים אל תחת שליטת השרים כנזכר. והיינו מי שהיה בארץ ויצא חוצה שלא לדבר מצוה. * השני הוא בהפך. והיינו הגר המתגייר והרשע השב בתשובה וכיוצא. דהיינו שהיה בחוץ ויצר הרע שולט במדותיו הנפשיות - ועתה הכניע יצר הרע ונכנס לפנים בקדושה והשליט על עצמו כל הקדושה העליונה ושעבד כחותיו אל הקדושה. וראוי להזכיר לכל מעיין שלא יחשוב בראותו בספר הזוהר {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} וכיוצא בהן שהדברים כפשטן ח"ו. כי הקב"ה קדוש - וכי יעלה על הדעת אפילו בבריאה בקודש הקדשים אין מלאך ולא שרף ולא שום בריה יכולה להיכנס לאצילות! ואיך יעלה על הדעת שתכנס שפחה במקום גברתה?! אך הכוונה כי העולם מתנהג על פי המדות העליונות, וכולן משפיעות וממשיכות שפע אל המלכות. והיינו היות תפארת מתייחד עם המלכות, והמלכות מחלקת מזון מהשפע הנזכר מנהגת ומנהלת העליונים ותחתונים, חיצונים ופנימיים. ובהיות ישראל על אדמתם היתה בחינה אחת של המלכות הנקרא {{צ|אופן אחד בארץ}} שפירושו שהיא בארץ לנהל התחתונים ומשם מקבלים שפעם ומזונם ישראל. וממה שרמסו ישראל ברגליהם היה נמשך אל החיצונים ביד אמן המקוללת לזון את בניה כמו שהוא סוד פרי החג. כאשר גרמו עונותינו ונחרב בית תפארתנו - הנה אופן הזה אשר בארץ הנה היא עמנו בגלות שוממה - פירוש שאין ההנהגה על ידה עלינו, ונתלבשה בלבושי גלות לבושי חול. והיא מנהגת על ידי השפע ההוא התחתונים. ואותם לבושי חול שהם מצד מטט"רון סביב למשכנו יחנו החיצונים ואמן המקוללת תובעת חלקה וחלק אנשיה. ואנחנו בגלותינו יונקים משדיה המקוללים מפני שאנו ניזונים על ידה. וזה{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ואני מסופק אם לא צ"ל '''וז"ס''' דהיינו '''וזה סוד''', וצע"ע - ויקיעורך}} לעומדים בחוץ לארץ עובדים עבודה זרה בטהרה, שהם אומרים {{צ|ברך עלינו וגו'}} ואין ספק שהשפע נתן למקוללת לזון בניה שהם עיקר ואנחנו טפילים להם. ומתמצית אנחנו ניזונים כי אין שפע מתחלק חוץ לארץ שלא ינתן לשר של האומ' ההיא כאמור {{צ|ועל המדינות בו יאמר וגו'}}. והנה אמנו - אין בידה להשפיענו מפני שנטלה ההנהגה ממנה בערך שאין ההנהגה ממנה בלתי אמצעי. ולכן ענין זה יוחס בלשון {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} - שהיא נוטלת חלק השפע ומחלקת לבניה כרצונה. משל לבן מלך שבהיותו בהיכל אביו היתה פרנסתו ומנת מזונותיו נתונות לאמו, ואמה זנה אותו בהנהגתה הראויה. וכאשר הרבה לפשוע - גרשו אביו מאת פניו, והלכו הוא ואמו בגולה בין הגוים. ובהיותו שם המלך אביו נתן מזונותיו בצמצום על ידי השפחה ההיא שהבן בביתה. והשפחה ההיא נותנת לבניה הטוב והמובחר, והמותרות נותנת לבן המלך. ואין לה דעת ותבונה להשיג שכל המזונות לא נתן לה אלא על ידי בן המלך שברשותה. והנה בערך בחינת המזון - הרי השפחה יורשת גברתה, כי הנהגת בן המלך על ידה והיא נושאת משאת בן המלך מאת פני המלך. לא שהיא תכנס לפני המלך ח"ו, אלא שהמלך נותן את המשאת ביד השר והשר אל העבד ועבדו אל השפחה. והנה מטעם שמתוך היכל המלך יוצא החלק אל השפחה - אם כן אין לך פגם גדול מזה אל המלכה. והנה השראת אלהותו יתברך עלינו הוא בשני דרכים. * האחד הוא על ידי התלבשות המדה הזאת שהיא השכינה השוכנת עלינו בלבוש נכרי, דהיינו בשרים החיצונים, על ידי התפשטותה באופנים. ולזה העומד בחוץ לארץ מקבל אלהותו בדרך זה. אמנם דרך זה יקרא העבודה לאלהים אחרים מפני שקבל השפע מתחת יד השרים. ועל זה נאמר {{צ|גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבוד אלהים אחרים}}. והיינו ישראל העומדים בחוצה לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם. ואלו אינם מקבלים אלוהותו כראוי אחר שיקרא קצת 'עובדי עבודה זרה' מפני שהוא משפיע לחוץ. * הדרך השני הוא על ידי פשיטת לבוש נכרי כנז"ל. דהיינו שלא יהיה נמצא שם שום מפסיק אלא שכינה שוכנת דרך המדרגות הקדושות על ישראל. והיינו היושב בארץ ישראל שאינה מתלבשת בשרים אלא ממש דרך פתח היכל לבנת הספיר תתפשט ותשתרבב שכינה באויר ארץ ישראל ותשכון באויר ארץ ישראל המחכים מצד חכמה - זאת חכמה שלמה. ומטעם זה ארץ ישראל היא המלכות מפני שאוירה משכן לשכינה ואין השכינה שוכנת בערלים מפני שאינה מתייחדת לחיצונים. ולכך צריך השוכן בארץ לימול בשרו. שאם לא - מטמא הארץ. נמצאת למד שקבול אלהותו תלוי בישיבת הארץ וישיבת הארץ תלוי במילה. וזה בשלימות, כי זה תלוי בזה, כמ"ש במדרש ילקוט דף רע"א ע"א כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וסמיך ליה וזכרתי את בריתי וגו'. מכאן אתה למד ב' דברים. האחד שארץ ישראל שקולה כמצות מילה שנאמר זכרתי את בריתי וגו' והארץ אזכור - לומר מה מילה דוחה שבת אף כיבוש ארץ ישראל דוחה שבת.{{ש}} הב' לומר ששקולה ארץ ישראל כנגד כל מה שנברא בששת ימי בראשית וכו', עיין שם. וזהו רמז כי בשמות הנקרא ארץ ישראל תמצא בסופי תיבות דילהון '''מילה''' כזה: * ארץ החיי''''ם''' * ארץ צב''''י''' * ארץ ישרא''''ל''' * ארץ הקדוש''''ה'''. וזהו גם כן רמז {{צ|'''ה'''ן '''צ'''דיק '''ב'''ארץ '''י'''שולם}} {{ממ|משלי|יא|לא}}. כי מי ששומר הברית נקרא 'צדיק' ועומד בניסיון כמו שמנינו ביוסף הצדיק. אבל מכל מקום אינו שלם עד שנכנס לארץ ישראל ויושב בה. וז"ש {{צ|הן '''צדיק בארץ'''}} - דהיינו שהצדיק דר בארץ - אזי הוא {{צ|ישולם}}. וראשי תיבות '''הצבי''' - ר"ל באיזו ארץ. וזהו רומז הראשי תיבות שהוא דווקא בארץ '''הצבי'''. כי זה תלוי בזה. וגם כן קבלת האלהות תלוי במילה לבד. וזה אפילו אם לא יזכו לארץ, אבל אינה בשלימות כי הוא בהתלבשות על דרך שפירשנו. ולזה גלו לבבל שכינה ביניהם. וזהו בזכות המילה. וז"ש {{צ|והייתי להם לאלהים וגו'}}. ===מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל=== מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל בין בחייו בין במותו. בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו תועלת לעולם מהתועלת המגיע בהיותו בחוץ לארץ. כן פטירת הצדיק בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו היזק לעולם יותר מההזיק המגיע אם היה נפטר בחוץ לארץ. והענין כי ארץ ישראל היא לב העולם כי היא שער השמים כנז"ל. וכמו שמהלב שהוא מקור החיים יתהלך ויתפשט החיות לכל אברי הגוף - כן בהיות ארץ ישראל בריאה בצדיקים היושבים בה - יתפשט הבריאות לכל יושבי העולם בכללו. כי בריאות ארץ ישראל הוא בצדיקים שהם ממשיכים לה השפע והחיות מלמעלה. וזהו כונת הפסוק {{צ|ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם}}. ר"ל אימתי ישמחו כל ישראל הדרים בחוץ לארץ במעשיהם הטובים, כמו שפירש התרגום {{צ|יחדון דבית ישראל בעובדיהון}}, כש{{צ|בני ציון}} שהם הצדיקים הדרים בעיר ציון {{צ|יגילו במלכם}} - שגורמים ייחוד העליון של תפארת ומלכות. ואז יורד השפע להם מתחלה, ואחר כך לכל חוץ לארץ. וכל התפילות של חוץ לארץ אינם עולים אלא על ידי תפלת הצדיקים שבארץ ישראל. וזהו {{צ|'''ב''''ני '''צ''''יון '''י''''גילו}} - ראשי תיבות '''צבי'''. שהם שמחים בארץ '''צבי''', גורמים שמחה בכל העולם. ואם ח"ו אין מי שעושה יחוד וחבור של מעלה בארץ ישראל - כל המעשים שעושים בחוץ לארץ אינם מועילים כלום ואין מעלתם עולה למעלה. כי בשלומם של הצדיקים שבארץ ישראל יהיה להם שלום בחוץ לארץ. וזהו שאמר הפסוק {{ממ|תהלים|סד|יא}} {{צ|'''י''''שמח '''צ''''דיק '''ב''''יהוה}} - ראשי תיבות '''צבי'''. שעל ידי שהצדיק שמח בה' ממש - שעושה יחוד של מעלה. {{צ|וחסה בו}} מתוך אהבה. {{צ|ויתהללו כל ישרי לב}} - ר"ל ויתהללו כל חוץ לארץ ויאמרו זה הוא דרכי ישרים של ארץ ישראל הנקרא 'לב' כנזכר לעיל, כי היחוד של ארץ ישראל מועיל לכל העולם. כי הנה אין דרך להתשפט השפע לכל העולם כי אם מארץ ישראל, לא זולת. וזהו אמרו רז"ל {{צ|מתמצית ארץ ישראל העולם שותה}}. ירצה כמו שביארנו כי ארץ ישראל כמו הלב המחלק החיות לכל הגוף כמו שאמרו הרופאים, כי מהצלול והזך שבדם ניזון הלב המחלק החיות לכל הגוף, ואחר המוח מהיותר זך שנשאר, ואחר כך הכבד ואחר כך שאר האברים כפי מדרגותם. {{ש}} כן גם כן העולם בכללו. מן הזך והטהור שבשפע ניזונת ארץ ישראל, ואחר כך שאר ארצות. כפי מדרגותם כן יתעבה מזון נפשם כנזכר לעיל. ולזה כיוונו רז"ל {{צ|מתמצית ארץ ישראל העולם שותה}} כנזכר. אמנם בזמן החורבן שנפסק השפע בעונותינו - הנה כל האיברים הולכים ודלים אחר שאין הלב בבריאותו ואין לך מזון. וידמה כיום התענית. ולזה אין לך יום מחורבן הבית ואילך שאין קללתו מרובה מחבירו - כי הולכים ודלים הנמצאות מחסרון השפע. והענין כי ביום התענית שנפסק המזון - אז הלב ניזון מן האיברים. כי בראותם כי נחלש הלב - לפחדם ממיתתו שימותו גם כן הם כי בהיותו הם חיים - ולזה הם נותנים לו מדם האיברים שנמצא להם כדי לחזקו שלא יפול הכח. ובזה הולך ומתמעט חלבם ודמם. כן גם כן מזמן החרבן ואילך מתמצית חוצה לארץ - ארץ ישראל שותה. כי ארץ ישראל אין לה קיום והעמדה אלא על ידי המעט מזער צדקה שמשלחים לארץ ישראל מחוץ לארץ, כהיום הזה שהוא התמצית של אנשי חוצה לארץ. והנה הצדיקים היושבים בארץ ישראל - באמצעותם השפע יורד מלמעלה. וזה אחר שהשפע הרוחני אי אפשר שירד למטה לארץ הגשמית אלא על ידי הצדיקים שהם חלק אלוה ממעל, ובהכנת מעשיהם ותורותם יורידו השפע הפך טבעו ויעזור להם טהרת המקום. כמו הפתילה הטובה והשמן הזך שהם נושא השלהבת. כי בהם נאחז אור הרוחני שאין בטבעו לירד למטה. וכבר ידעת מ"ש בספר התיקונים דף מ"ד ע"א וזה לשונו: {{צ|ללבי גליתי ולאברי לא גליתי}}. ומקשה הר' חיים ויטל זלה"ה ולמה אמרו רז"ל מלבא לפומא לא גליתי - שהרי מצינו בפירוש כמה רבים וגדולים שדברו בענין הגאולה כגון רשב"י וכיוצא בו?{{ש}} אבל רזא דמלה הוא כי אל אותם הנשמות שהם מבחינת הלב - גלה סוד הקץ. ולזה היו יכולים לדבר. אבל לנשמות שהם משאר האיברים - לא גילה. וזה שאמר התיקונים דף מ"ד ע"א {{צ|'''ללבי''' ודאי גליתי ולאברי לא גליתי}}. מאי "ללבי"? אלא אורייתא איתה לה רישא וגופא ולבא ואברין כגוונא דישראל דאתמר בהון {{צ|עיני העדה}} - דא ע' סנהדרין. ומשה ואהרן על גביהן. אלין דאתמר בהון {{צ|ללבי גליתי}}. וכן באורייתא שבעין אנפין תליין מתרין תורות - אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה. בגלותא - {{צ|חלק '''לבם'''}} דאינון {{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים דאינון כגוונא דסנהדרין. ורזא דמלה {{צ|אשרי כל חוכי '''לו'''}} - {{גמט דגש|לו}} בחושבנא סליק תלתין ושית. ואינון {{גמט דגש|ל"ו}} בארעא דישראל ו{{גמט דגש|ל"ו}} לבר מארעא דישראל. ודא איהו {{צ|חלק '''לבם''' וכו'}}. וזהו סוד שהקב"ה רמז למשה {{צ|אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו' ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם}}. ונודע כי פני משה פני חמה. וזהו שכתוב {{צ|ושמתי '''כ"ד כ"ד''' שמשותיך}} - ר"ל ש{{גמט דגש|מ"ח}} צדיקים מן השבעים שכולם הן מן שורש השמש כמשה רבנו ע"ה. וכולם הם מעלמא דדכורא. ולכן השכינה רודפת אבתרי' לאתחברא עמהם בסוד {{צ|אור זרוע לצדיק}}. וכשלא יש זכות בישראל - אזי ח"ו הם להפך כנזכר, ונשארו בארץ ישראל {{גמט דגש|כ"ד}} אחת בלבד. ואז נאמר {{צ|אל ישוב '''ד"ך''' נכלם}} {{ממ|תהלים|עד|כא}} - שיקבל הקב"ה את תפלתם ואל תשוב ריקם מלפניו. והנה נודע אם הדור זכאי - רובם בארץ ישראל, ואם הדור חייב - רובם בחוץ לארץ. והכונה מה שאמרנו. כי קיום העולם הוא הצדיקים שעובדים ומושכים השפע למטה לארץ. והנה בהיות רובם בארץ ישראל - אז ימשיכו שפע רב טהור ונקי. אמנם מיעוטם בחוצה לארץ יספיקו להמשיך אותו השפע שכבר ירד לארץ ישראל והם ימשיכוהו לחוץ לארץ. ולזה רמוז בפסוק משלי כ"ט {{צ|ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם}}. ר"ל כי ראשי תיבות {{צ|'''ב''''רבות '''צ'''דיקים '''י'''שמח '''ה'''עם}} - הוא '''הצבי'''. כשיש רוב צדיקים בארץ '''הצבי''' - אזי {{צ|ישמח}} כל העם שבחוץ לארץ שהם גורמים הורדת שפע ברכה עד בלי די. {{ש}} אבל {{צ|ובמשול רשע}} - כמ"ש בתיקונים {{צ|מאן "חלק לבם"? דא שאור וחמץ דאינון סמא"ל ונח"ש}}. וזה שאמר {{צ|ובמשול רשע - דא סמא"ל}} השולט ומחלק לבם שרובם בחוץ לארץ. אז {{צ|יאנח עם}} - כי השפע הוא מעט מזער מה שמקבלים, כי בהיות מיעוטם בארץ ישראל לא יוכלו להמשיך משער השמים כי אם מעט שפע. כי כפי עובי הפתילה תהיה אחיזת השלהבת. ולזה אף אם יהיו רובם בחוץ לארץ לא יועילו להמשיך אצלם לחוץ לארץ רק מה שכבר נמשך לארץ ישראל על ידי המועטים. '''{{קטן|קטע זה הובא כאן על פי הגהת המהדיר בדפוס ויניציא}}'''{{ש}} בזוהר דף קנ"ז ע"ב: אף על גב דישראל לבר מארעא קדישא - השכינה גולה אחריהם ונותנת שפע מזונם של ישראל ביד השרים - היינו דווקא שתחלה יבא אל מקום הנועד, היינו מהיכל לבנת הספיר אל נקודת קדש קדשים, ומשם מתפשט לסוד גלות ישראל ביד השרים. וז"ש {{צ|על חילא וזכותא דארעא}} - כלומר שם נשפע ומשם מתחלק לשרים ולישראל שהם תחת רשות השרים. וז"ש {{צ|וברכת את יהוה אלהיך}} אפילו בחוצה לארץ. {{צ|על הארץ הטובה}} - על סיבת ארץ הטובה שהוא ארץ ישראל. {{צ|אשר נתן לך}} המזון בחוץ לארץ. שהארץ הקדושה היא נותן מזון בחוץ תחת השרים. וז"ש שם {{צ|דהא בגינה מזונא וספוקא אשתכח בעלמא}}.{{ררר}} '''{{קטן|[עד כאן הקטע]}}''' או ירצה באופן אחר. והוא כי הצדיקים בהיותם בארץ ישראל יוכלו להגין על כל המקומות. והטעם כנזכר כי ארץ ישראל הוא כמו הלב הנותן חיות וקיום לכל האברים כולם. אמנם צדיקי חוץ לארץ - לא יועילו אלא למקומם לבד, כי הם כמו חיות האבר הפרטי שלא יועיל רק לעצמו. וכן בעת סלוקם שהצדיקים שבארץ ישראל יזיק לכל העולם. וז"ש {{צ|ותמת שרה בקרית ארבע וגו'}} - שיש להעיר שאומר תחלה הסימן הפרטי שהוא {{צ|בקרית ארבע}}, ואחר כך הסימן הכללי שהוא {{צ|ארץ כנען}} הכולל כל ארץ ישראל? אמנם יתיישב כפי מה שהזכרנו שהכוונה לרמוז מעלת שרה שבזכותה היתה מועלת לאנשי מקומה וגם כן לכל אנשי גבול כל ארץ כנען. וכן בעת סלוקה - לכולם יחק נסתלקה; כלומר שכולם אבדו התועלת. והטעם כנזכר שהצדיק בהיותו בארץ ישראל מועיל למקומו לכל העולם. ונחזור. כי יש לפעמים שמחלקים השבעים ושתים צדיקים שני חלקים בארץ ישראל שהם כמנין {{צ|ושמתי {{גמט דגש|כדכד}} שמשותיך}}. ו{{גמט דגש|כ"ד}} אחד בחוץ לארץ. ואז נאמר {{צ|קול רנה וישועה '''ב'''אהלי '''צ'''דיקים. '''י'''מין יהוה עושה חיל}} - ראשי תיבות '''צבי'''. ר"ל כשיש בארץ '''צבי''' כמספר {{גמט דגש|{{צ|באהלי}}}} צדיקים - אז הוא {{צ|קול רנה וישועה}} בכל חוץ לארץ בשביל שיש {{גמט דגש|כדכד}} צדיקים. ומה שהיה מקודם {{גמט דגש|אהל}} אחד שהוא במספר {{גמט דגש|ל"ו}} - עתה שנחלקו לשני שלישים נעשה ב' אהלין. וזהו שכתב {{צ|'''באהלי'''}} לשון רבים - כי מיעוט רבים שנים. ולכן אמר גם כן ב' לשונות {{צ|קול רנה וישועה}}. ומי גרם זה? וז"ש {{צ|ימין יהוה עושה {{גמט דגש|חיל}}}} - רוצה לומר החסד של מדת הרחמים פועל בעולם ועושה {{גמט דגש|חיל}} בעבור חיל דמטרוניתא שישי במספר {{גמט דגש|חיל}} צדיקים בארץ ישראל. אבל צריך להבין השורש של אלו {{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים מאיזה מקום באים?{{ש}} דע מה שמביא האר"י זלה"ה בדרוש השלישים כי כל חסד מתחלק לששה שלישים, עיין שם. והנה החמשה חסדים מתחלק לשלשים חסדים. וזהו סוד {{צ|ואברהם היו יהיה}} - ר"ל אברהם שהוא חסד מתפשט בגוף דזעיר במספר {{גמט דגש|יהיה}}, ואחר כך נכנסים כללות החסדים ביסוד דזעיר והוא גם כן מתחלק לששה שלישים - {{גמט דגש|ל"ו}}. ואחר כך בעת החיבור היסוד דזעיר עם היסוד דנוקבא - הוא נותן בה גם כן כללות החסדים. וזהו סוד הפסוק {{צ|ויתן אברהם את כל אשר {{גמט דגש|לו}}}} - שהם {{גמט דגש|ל"ו}} חסדים - {{צ|'''ליצחק'''}} - שהוא {{גמט דגש|רחל}} גימטריא {{גמט דגש|ליצחק}}. מפני שכל תיקונים הוא מצד הגבורות שהם נקראים 'יצחק', והיא נקרא על שמו. והנה כנגד {{גמט|ל"ו}} חסדים שהם נכללים ביסוד הנקרא 'צדיק', ועל שמו דיסוד נקרא כולם 'צדיקים' -- כן {{גמט|ל"ו}} גבורות הנכללים ביסוד דזעיר נקרא גם כן {{גמט|ל"ו}} צדיקים. ואלו הם ה{{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים הנזכר לעיל. וז"ש {{צ|"חלק {{גמט|לבם}}" - מאן חלק לבם? שאור וחמץ דאינון ערב רב}}. ורזא דמלה {{צ|ויהי מבדיל בין מים למים}}, עיין שם. והכוונה הוא כי בזמן שערב רב שולטים בעלמא - אז הנוקבא דזעיר היא בסוד 'אחור באחור', ואין לה אלא גבורות כמו עמה בזמן הגלות. ואז {{צ|חלק {{גמט דגש|לבם}}}} - ש{{גמט דגש|ל"ו}} גבורות הם בסוד חוצה לארץ שהוא אחורי הזעיר, ו{{גמט דגש|ל"ו}} חסדים הם בסוד ארץ ישראל שהוא ביסוד דזעיר בפנים שלו. וזהו {{צ|ויהי מבדיל בין מים (של חסדים) למים (דגבורות)}}. וגם ראשי תיבות {{צ|'''ב''''ין '''מ''''ים '''ל''''מים}} הוא {{צ|'''לבם'''}}. אבל בעת התחברות החסדים וגבורות ביחד כמו בעת חיבור זעיר ונוקביה במוסף דשבת או בעת הגאולה בעזרת השם יתברך - אז נותן הזעיר גם כן לנוקבא ה{{גמט דגש|ל"ו}} חסדים. אזי נאמר {{צ|{{גמט דגש|חסד}} יהוה מלאה הארץ}}. ר"ל שכל {{גמט|ע"ב}} צדיקים שמספרם עולה {{גמט דגש|חסד}} - הם כולם בארץ ישראל, וארץ ישראל (שהיא הנוקבא) מתמלאות מהם. ו{{גמט דגש|ל"ו}} גבורות גם כן נקרא 'חסדים' על ידי המיתוק. וכולם ביחד הם כמנין {{גמט דגש|חסד}} כנודע. ואז נאמר {{צ|היוצר יחד {{גמט דגש|לבם}}}}. ואז גם כן יגל '''לבם''' בה' ממש. <big>(</big> ושמעתי מאהובי הר' משה זכות נר"ו כי כל דרוש זה רומז בפסוק {{צ|על זה היה דוה לבנו}}. וירצה כי הצדיקים נקראו 'לב' ונקראו 'עינים' כנ"ל מן התקונים. ויקונן הנביא {{צ|על {{גמט דגש|זה}}}} שהם הי"ב לעשות {{גמט|חי"ל}} - {{צ|היה דוה לבנו}}. ולא עוד אלא אפילו {{צ|על {{גמט דגש|אלה}}}} שהם הל"ו {{צ|חשכו עינינו}}. ודייקא כי בחסרון ה'זה' דוה הל"ב - הוא האדריכל הרמוז בדברי רז"ל כי מטיבורא דלבא יש שני שלישים שהם סוד {{גמט דגש|כ"ד כ"ד}}. ואמנם בחסרון {{גמט|'אלה'}} - אז יש חשך גם לעינים כי אז נסתמו עיניהם ולבם של ישראל. והמשכיל יבין ושפתים ישק <big>)</big> ===מעלת ארץ ישראל וישיבתה=== מעלת ארץ ישראל וישיבתה. הנה בענין ארץ ישראל הם ששה חלוקות. * הא' - מי שלא נכנס בה כלל ועיקר * הב' - מי שראה אותה מרחוק ראיה לבד * הג' - מי שנכנס בה ויצא ומת חוצה לה * הד' - מי שנכנסו עצמותיו אחר מיתתו * הה' - מי שנכנס בה וישב בה ועמד עד יום מותו ומת שם * הו' - מי שנולד בה ולא יצא חוצה כל ימי חייו וחלוקות אלו הן זו על זו במעלה, והם רומזות לדברים עליונים. ואין ספק כי כל העולם השפל הוא נגד המלכות, ובכללו ג' בחינות. * האחד - ים * השני - ארץ * השלישי - ארץ ישראל וכל אחת מוקפת מחברתה. * כי הים מקיף את כל היבשה, והבחינה הנקרא 'ים' הוא כנגד לובן שבעין והוא נגד החסד. * ושאר הארץ הנקרא חוצה לארץ הוא נגד שחרות שבעין והוא נגד הגבורה, ומשם נמשך התוך הזהב וסיגיו. ולפיכך אויר ארץ העמים מטמא כי הוא הנחלק ל{{גמט דגש|ע'}} שהם מצד האומות בסוד החיצוניות. * וארץ ישראל נגד קו הירוק המקיף את בת עין וזהו מצד התפארת הנקרא 'ישראל'. * ובאמצעות ארץ ישראל - ירושלים שהיא נגד בת עין שהיא עצם השכינה. וג' גוונין הקודמין הם סובבים ומקיפים אותם והם סוד שבת שפירושו '''ש' ב"ת'''. דהיינו {{גמט דגש|ש'}} - {{גמט דגש|ג'}} אבות. ולא אבות ממש אלא ג' מציאיות שהם קשוטי המלכות. ו{{גמט דגש|בת}} - דהיינו '''בת עין''' - שהוא עצם המלכות הנקראת 'בת' שהיא 'בת' ומדה אחת מעשר מדות, והיא נחלקת לעשר דהיינו סוד {{גמט דגש|י'}} קדושות. ונלע"ד רמז אחד למה נקרא ירושלים {{צ|בת עין}} מפני ש{{גמט דגש|סמא"ל}} שגימטריא {{גמט דגש|עין}}, הוא מקבל שפע מהיכל לבנת הספיר כנז"ל ומחלק אותם אחר כך ל{{גמט דגש|ע'}} שרים. וזהו '''עין'''. אם כן ירושלים נקרא ה'בית' של {{גמט דגש|ע'}} שרים שמשם יוצא השפע להם. והנה מי שאינו דר בארץ ישראל אמרו רז"ל שדומה כמי שאין לו אלוה. להיות שנשמתו אצולה ממקום הקדש. ולפי האמת אין בקליפה באמיתות לשלוט בו מפני כי חלק ה' עמו ולא חלק בשרים. ונמצא שאין השר ההוא שולט בו כל עיקר, וגם השכינה אינה שורה עליו מפני שהוא בתוך מצולות ים הקליפה המתלבשת באויר ארץ העמים הטמא, שמצדם הוא טמא ומטמא. ונמצאו לפי זה ש{{צ|אין לו אלוה}}. ואין ספק כי נשמתו ורוחו ונפשו וגופו הם מתלבשים בתוך הקליפות והטומאה. ועוד שאין מעשיו ולא תורתו טהורים מפני שהם מתלבשים באויר ארץ העמים הטמא. בזולת כי בעת הפטירה אין הנשמה עולה בטהרה מפני שהיא מתלבשת בקליפה ההיא בזולת שהיא צריכה להתגלגל ממקום למקום עד בואה לארץ ישראל כי שם שער השמים ליכנס הנשמה בגן עדן. כדפירשו רז"ל כי דרך מערת המכפלה כניסת הנשמה לגן עדן של מטה, ומשם לגן עדן של מעלה. וכאשר נבחין מעלת ארץ ישראל על חוצה לארץ נמצאם בשלשה בחינות בזולת שיש תחת כל בחינה ובחינה מהם כמה בחינות: * האחד - מענין עשיית המצות בטהרה ובנקיות כל ימי היותו בעולם * השני - מענין פטירת הנפש מן הגוף * השלישי - מענין התחיה אחר כך והנה ג' חלוקות אלו לא ישתוו וודאי. כי מי שהיה כל ימיו בארץ ישראל נמצאת נשמתו גם בעת בואה אל גופו בטהרה ובנקיות בלתי נטמאת באויר ארץ העמים והיא במעלה גדולה וסיוע גדול אל העבודה. וגם אם בקטנותו יכנס האדם קודם י"ג בארץ ישראל - זוכה קצת אל מדה זו כי אין יצר הטוב ונשמה באדם עד י"ג שנה כדפירשו רז"ל. ולפעמים גם הרוח ולפעמים הנפש כנזכר בזוהר בפרשת משפטים. וכן כל שנותיו אשר עשה הם בטהרה ובנקיות עד צאתו מן העולם הזה. גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב. אבל העולה לעת זקנתו לארץ ישראל אינו מכלל מדה זו ואינו זוכה כי אם אל השנים שהם מענין הפטירה וגם החתיה כאשר יתבאר. והעולה אחר מיתתו בעצמותיו - זה ודאי אינה זוכה כי אם בתחיה לבד, וגם אל מעלת פקודת הנפש לעצמות בסוד {{צ|ועצמותיך יחליץ}}, היות בטהרה בארץ ישראל. '''ועתה''' כשנבא לספר במעלות החלוקה הראשונה הם רבות. * '''א'''' - שהנשמה לא נטמאת מעולם ולא נתלבשה באויר ארץ העמים כל עיקר * '''ב'''' - שמצותיו אשר עשה כולם בתכלית הטוהר. ואותו הרוחניות המתהוה מהמצוה והתורה לא נתלבש בקליפה ההיא והטומאה ההיא. * '''ג'''' - כי השפע הנשפע על ידי התורה והמצוה לא נשפע אל השרים מפני שהישראלי העומד בחוצה לארץ ועומד במצות ובטהרה - ודאי אותם המצות ישפיעו לו ואותו השפע אי אפשר להיות נשפע עליו אם לא על ידי אותו שר אשר הוא שם בחלק ארצו. וזה פשוט. וזה היה דווקא בזמן היות השכינה עיקרה בארץ ישראל כי אז ודאי היה מקבל על ידי השר. וזהו שאמר דוד המלך ע"ה {{צ|אשר גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבוד אלהים אחרים}} - ממש עובד ומשפיע לאלהים אחרים שהם הקליפות כנז"ל. והכוונה הוא כי הדר בארץ ישראל בחורבנה {{צ|'''דומה''' כמי שיש לו אלוה}}. אבל בבנינה - יש לו אלוה ממש! ובחוצה לארץ {{צ|דומה כמי שאין לו אלוה}} בכל זמן. ולכן דוד שהוא משיחנו אמר {{צ|גרשוני מהסתפח בנחלת יהוה}} כי גלות שלימה היתה לו. ועוד אפילו ישיבת ארץ ישראל בימיו היתה בלא מקדש ובלא משכן; כי הארון חוץ למקומו והמשכן בלעדי בכל מקום שהוא במת ציבור. וכן במשה רבנו ע"ה כתיב {{צ|'''גם בי''' התאנף}} - הראשי תיבות סימן {{צ|'''ג''''רשוני '''מ''''הסתפח '''ב''''נחלת '''י''''הוה}}. * '''ד'''' - עוד כמה מצות היתירות בארץ והם תלויות בארץ. ואין ספק כי מפני היות מעלות המצות האלה גדולה עד מאוד - אין ראוי לקיימם בחוצה לארץ כי כח הקדושה כזו אין ראוי שישפע בחוצה לארץ על דרך שאמרו רז"ל שאין מביאין חלה מחוצה לארץ לארץ ישראל ואם הביאוה תשרף כחמץ בערב פסח. וכן תרומה וכן בכורים וכיוצא באלו הרבה. וזהו ודאי מפני מעלות המצות האלה הנזכרות. * '''ה'''' - היות התפלה של ארץ ישראל רצויה ומקובלת יותר מפני שאין כל כך מקטרגים, וזה מפני שאין אותם האותיות המתהוות מהפה מתלבשות באויר טמא. ולכן הם רצויות ונעשות תכף עטרה וכותרת על ראש מלכו של עולם. וזהו רמז {{צ|'''ה''''נה '''צ''''עקת '''ב''''ני '''י''''שראל באה אלי}} - ראשי תיבות '''הצבי''' - ר"ל כי בארץ הצבי תכף אני מקבל בעצמי הצעקות והתפלות של בני ישראל, לא על ידי מלאך אלא אני בעצמי. מה שאין כן בחוצה לארץ שצריכין להתלבש באויר טמא ויש כמה חיצונים מקטרגים עליהם עד התכנס בארץ. ואחר כך צריכים טהרה ונקיון כדי לעלות למקום גבוה. וזהו שכתב הרמ"ק זלה"ה לזה בכל גבולי ארץ ישראל הם מים כי הגבול המזרחי הוא הירדן, המערבי הוא הים הגדול, והגבול הצפוני הוא נחל מצרים, והגבול הדרומי הוא נהר פרת{{הערה|אולי נפלה כאן טעות וצריכים להחליף נחל מצרים ונחל פרת בדרום וצפון, וצע"ע בדפוסים אחרים - ויקיעורך}}. והכוונה לרמוז כי כל הנכנס לארץ ישראל שהוא אויר הקדש מחוצה לארץ שהוא אויר טמא - צריך בכניסתו לטבול ולטהר עצמו תחילה ואחר כך יכנס. כי אז בכניסתו הוא מתקדש בתוספת נשמה כמו שיתבאר אחר כך בע"ה....{{הערה|נקודות אלו מופיעות בדפוס המקורי של וויניציא - ויקיעורך}} '''וכשנבא לספר במעלות החלוקה הב'''' נמצאות גם כן רבות. * ה'''א'''' כי אין המת בארץ ישראל מת על ידי מלאך המות אלא על ידי מלאך קדוש (כמו שיתבאר אחר כך בע"ה) המתלבש בגבורה לעשות הפעולה ההיא. והוא כבהמה הנשחטת על ידי סכין יפה והיא טהורה. אבל המת בחוץ לארץ מת על ידי סמא"ל, סכין פגום. והוא נעשה נבלה. * ה'''ב'''' כי הנפטר בחוצה לארץ נשמתו בעת צאתה מגופו מתלבשת בכתנת אויר חוץ לארץ ומטמאת על ידי כך ודאי, וצריכה כמה טורח עד בואה לשער השמים ושם מתטהרת מטומאתה כדי לעלות ודאי כנז"ל. * ה'''ג'''' טורח גלגולה עד בואה ממקום שהוא דר להגיעה לארץ ישראל. ומה גם אם צריכה לעבור בגבול שרים רבים עד הגיע לארץ ישראל כי ודאי יאחזום צירים וחבלים. ועל כזה וכיוצא בו אמרו רז"ל {{צ|אינו דומה קולטתו מחיים וכו'}}. '''וכשנבא לספר במעלת החלוקה השלישית''' נמצאם עוד הרבה * ה'''א'''' טורח גלגול מחילות לפי עניינה ולפי מעשיה. * ה'''ב'''' כי תקדם תחיית ארץ ישראל לחוץ לארץ כמו שאמרו רז"ל. * ה'''ג'''' כי בכל ריש ירחא ושבתי הנפשות פוקדות הגוף כנזכר בזוהר, וכאשר יהיה קבור בחוצה לארץ יוכרח שתטמא הנפש באויר ארץ העמים בבוא לפקוד הגוף ולא יהיה להם יחד נחת רוח. ועתה במה שסופר במעלת ארץ מבואר מעלת היושב בה לעולם כי זה זוכה לכל המעלות כולם ודאי. אבל הנכנס בקטנותו יזכה בהם אבל לא כל כך כי כבר נולד באויר ארץ העמים. אמנם מי שעמד עד שגדל ואחר כך בא - גם אם יזכה בקצת לעסוק במצות בארץ ישראל - עם כל זה לא ישיג אל המעלה הגדולה ההיא ואולם ישיג קצתה. אבל מי שנכנס בה ומת - זה ישיג אל השני בחינות לבד, כי הראשונה כבר נאבדה ממנו. ועולה בעצמותיו לבד - זה לא יזכה כי אם אל השלישית שהיא התחייה ופקידת הנפש לבד. ומי שיעלה בבשרו אחר מותו - זה יזכה עוד כי העפר שהוא עפר המזבח. מפני שהאדם ממקום כפרתו נברא והנה אנחנו הנבראים ודאי מאותו עפר מחוייבים להביאו אל מקום חציבתו שהוא קדוש. {{ש}} אבל בזוהר פרשת אחרי עמוד ק"ל {{ממ זהר|ג|עב|ב}}: {{צ|אמר ר' יהודה כל מאן דלא זכי בחייוי למשרי מדורא בארעא קדישא ומייתין ליה לאתקבר תמן - עליה כתיב ונחלתי שמתם לתועבה. רוחיה נפיק ברשותא נוכראה אחרא - וגופיה אתי תחות רשותא דארעא קדישא! כביכול עביד קדש חול וחול קדש}}, עכ"ל. {{ש}} אם כן נראה מכאן שאסור להעלות הבשר אחרי מותו. ובזוהר פרשת תרומה דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|ב}} אמר:{{ש}} {{צ|ואי לא דעביד קב"ה אסוותא לארעא דהא כיון דאתבלי ההוא גופא נשיב קב"ה רוחא ודחי ליה לההוא רוח מסאבא לבר דהא איהו חס על ארעיה}}.{{ש}} ונודע כי הדין הוא שעפר ארץ ישראל שיבא לחוצה לארץ דינו כעפר חוץ לארץ, ועפר חוץ לארץ שנכנס לארץ ישראל דינו כעפר ארץ ישראל. וזהו סוד הגרים. ולכן המתרקב בשרו בעפר הארץ מעלתו גדולה. ואם להפך - להפך. וזה היה סבת יעקב אבינו ע"ה שצוה שיעלוהו תכף למיתתו. ואולם נשאר לנו לדעת מה היא מעלת הרואה אותו מרחוק אם לא יכנס בה? כי אמר הכתוב {{צ|אם יראה איש באנשים האלה וגו'}} - כי נראה שהראייה היא מעלה גדולה!? ועוד שמשה רבנו ע"ה למעלה גדולה נתן לו זה סמוך למיתתו כדכתיב {{צ|עלה אל הר העברים וגו'}}, וכתיב {{צ|ויעל משה וגו' ויראהו יהוה את כל הארץ וגו'}}. מורה כל זה היות מעלה קצת לרואה אפילו אם לא נכנס בה. הענין יובן במה שפירש בזוהר {{צ|ויוסף ישית ידו על עיניך}} בפרשת בלק{{הערה|לא מצאתי רק בפרשת שלח בדף קס"ט ע"א {{ממ זהר|ג|קסט|א}} - ויקיעורך}}, כי העינים הם מבוא אל הצורות המתדמות אל השכל. תחלה יצייר הדבר ההוא בדעתו ובשכלו. והנה הצורה תהיה מצטיירת שם. ואם הצורה ההיא מן הדברים פחותים מוגשמים וגסים המתדמים אל השכל יורידוהו ממעלתו כמו שאסור להסתכל בנשים שאף שאם לא ידמה בשכלו לעבור עבירה - סוף סוף יצייר בשכלו הצורה ההיא ויהרהר מה שאין ראוי, אף אם לא יפעל פעולה רעה. והטעם כי הצורה המצטיירת בשכל תפגום הנפש או יתקננה אם תהיה צורה טובה, וימצא בזה כמה דברים בענין העבודה. והנה כאשר יצייר האדם בדעתו צורה קדושה - הנה אותה הצורה הקדושה ההיא שידמה בדעתו תשלים שכלו. והיינו דקאמר ר' אבא בפרשת משפטים{{הערה|אולי הכוונה אל {{ממ זהר|ב|קכג|ב}}}} שהיתה צורת ר' שמעון מצטיירת לפניו והיה משיג על ידי זה השגה גדולה. וזהו הטעם {{צ|והיו עיניך רואות את מוריך}}. וזה הטעם {{צ|אל תפנו אל האלילים}} שאסור להסתכל בעכו"ם, כי הצורה ההיא הנבזת פוגמת השכל. וזה הטעם שאסור להסתכל בפני אםד רשע. ולא זו בלבד אלא גם היות צורת האדם מצויירת בשכל הנכבד ממנו - ישיג הוא מעלה גדולה ונפלאה. {{ש}} וזה הטעם שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל, כי יצייר עצמו בשכל רבו. והיינו דפירשו רז"ל בפסוק {{צ|חי יהוה אשר עמדתי לפניו}} דהיינו שעומד לפני אליהו, ובהיותו עומד לפני אליהו ודאי תצוייר צורתו בדעת אלישע. ואליהו עומד ומשמש לפני קונו מרוב דבקותו בנבואה - נמצא עומד תדיר לפני ה'. וכיוצא רבים. והיינו טעם {{צ|יראה כל זכורך את פני האדון}}, בזולת טעמים אחרים, כי יצייר הזכר תפארת צורתו ומציאותו בשכינה שעומדת שם. ועם היות שהשגחת השם מצויה בכל מקום - עם כל זה לא יתבודד האדם לחקוק צורתו בשכינה כמו בהיותו מתראה במקום הקדש. וזה טעם {{צ|ולא יראו פני ריקם}}. וכי האי גוונא טובא באורייתא. ולכן מצוה לסגור העינים בעת התפילה לסלק דעתו מהצורות הגשמיות כולם - לייחד המחשבה בצורות השכליות. והנה בהיות איש רואה את אוהבו - בלי ספק יקנה בנפשו שמחה גדולה ותתחקק צורתם זה בזה וזה בזה מרוב אהבתם, ויקנו בדעתם צורתם. וירבו שמחתם ואהבתם. וההפך להפך. וזה טעם {{צ|לא יגורך רע}}. וכן {{צ|מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי}} - כי יעוררו שנאה בלי ספק. וכן גם כן טעם {{צ|אם יראה איש וגו'}} - כי אחרי שהם ספרו בגנות הארץ ושנאוה - אין ראוי שתהיה צורתם חקוקה בה כדי שלא יעוררו שנאה במקום אהבה. אמנם משה רבנו ע"ה לא היה הדבר כן אלא {{צ|ויראהו יהוה את כל הארץ וגו'}}, ופירש בזוהר פרשת בראשית כי מה טעם ראה כל זה שאי אפשר כלל ועיקר להשיג בעין הראות הגשמי כל זה. והכוונה שהראהו הקב"ה באור הראשון הגנוז שבו יכולים לראות מסוף העולם ועד סופו. ועתה בהקדמות אלו יובן סוד מה שמראים פני כתב ספר תורה לעם, וענין זה נעשה גם כן בבית המקדש של מעלה כנזכר בזוהר פרשת בלק{{הערה|לא מצאתי - ויקיעורך}}. ===מעלת הדר בארץ ישראל ובפגם הדר בחוצה לארץ=== '''במעלת הדר בארץ ישראל ובפגם הדר בחוצה לארץ''' דע כי נשמות ישראל הדרים בחוצה לארץ מעולם {{גמט דגש|סנדל"פון}} הוא עולם אופנים, והוא עולם העשיה ויקראו בית יעקב. ויקראו עבדים. ונקראים {{גמט דגש|עבד עברי}} שחשבונו {{גמט דגש|נחש}} מפני שהם תחת הקליפות כמ"ש אחר כך. אמנם הדרים בארץ נשמתם מעולם {{גמט דגש|מטט"רון}}. וזהו {{גמט דגש|ארץ הצבי}} - גימטריא {{גמט דגש|חנוך מטטרון}}. {{ש}} <big>(</big> ואהובי הר' משה זכות אומר שהוא בגימטריא {{גמט דגש|חפשי}}. וכן {{גמט דגש|בן חורים}} עולה {{גמט דגש|יצירה}}. <big>)</big> {{ש}} והוא {{קיצור|מי"ס|מעשר ספירות}}{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ובדפוס ויניציא נראה לי '''מו"ס''' וחשבתי אולי "מוחא סתימאה", וצע"ע - ויקיעורך}} דיצירה. ויקראו {{צ|בני ישראל}} על שם ארץ דישראל סבא. ויקראו בנים. ונקראו {{צ|בני אל חי}} על שם ארץ החיים עילאין. והנה האדם כשהוא בחוץ לארץ היתה לו נפש מעולם האופנים. וכשזכה ונכנס לארץ באה לו נפש חדשה מעולם היצירה ומתלבשת בתוך הנפש הישנה שהיתה לו. ובלילה הראשון שישן בארץ יוצאות שתי הנפשות ועולות למעלה, ובחזרה אינה חוזרת אלא החדשה בלבד. ולזה אינ' ראוי לעונשין כי לא חטאה ולזה מוחלין לו כל עונותיו. וז"ש ר' יוחנן במסכת כתובות דף י"ג {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}}. הכוונה הוא מאחר שנותנים לו נשמה חדשה בלי פגם של עוונותיו אם כן בוודאי שהוא בן עולם הבא. ודע כי ארץ ישראל אינה מכפרת מעבירות הנעשות בה אלא השגגות בלבד. אבל העונות הנעשות בארץ אינם נמחלים אלא על ידי יסורין. וגם צריך שהוא מעביר על מדותיו. והפשעים הנעשים בארץ אין להם סליחה אלא על ידי התשובה ותלמוד תורה. כן כתוב הרמ"ק זלה"ה. אבל איכא למידק טובא. והלא במסכת כתובות פרק י"ג אמר ר' אל זר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון שנאמר {{צ|בל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון}}, עכ"ל. אם כן משמע אפילו העונות גם כן הארץ מכפרת. ואיך אפשר זה היושב בה בשב ואז תעשה - איך תכפר הארץ את עונותיו? אבל יתורץ במה שמביא מדרש ילקוט בתהלים דף קי"ו ע"ד וזה לשונו:{{ש}} רצית יהוה ארצך שבת שבות יעקב. זהו שאמר הכתוב אשר יהוה אלהיך דורש אותה - הופך הקב"ה ומהפך בה ונותן עיניו בה עד שתרצה מעשיה להקב"ה. והמצות שנצטוו עליה אם הוציאו ישראל את המעשרות ועושים את השמיטים - אותה שעה היא מרצה מעשיה להקדוש ברוך הוא. וכן הוא אומר אז תרצה הארץ את שבתותיה. לכך רצית יהוה ארצך. רוצה לומר מי נושא עונם? הארץ אשר הם יושבים עליה שנאמר {{צ|העם היושב בה נשוא עון}} - הרי החיים. ומנין אף המתים? תלמוד לומר וכפר אדמתו עמו - מי מכפר על עמו? אדמתו. אשריהם יושבי ארץ ישראל שאין להם לא חטא ולא עון, לא בחיים ולא במתים. וכן הוא אומר {{צ|נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה}}. הנה פירש האר"י זלה"ה על פסוק {{צ|כי בחטאינו ובעונות אבותינו ירושלים ועמך לחרפה}}: {{ש}} :דע כי אמרו רז"ל אין מיתה בלא חטא. והענין כי האדם ימות בחטא השגגות שעשה בימיו. אך העונות הם נשארים אחר כך לבניו כדי שיקבלו יסורין על עון אביהם. וזהו ענין {{צ|אבותינו חטאו ואינם}} - פירושו שמתו בחטאם, {{צ|אבל אנחנו עונותיהם סבלנו}}. ובזה יתורץ למה יומתו אבות על בנים וסופיה דקרא אמר {{צ|איש בחטאו יומתו}}. פירושו כי עון השוגג אין הבנים נענשים על חטא האבות כי {{צ|איש בחטאו יומת}}. אמנם העונות מזיד - אז הבנים יומתו עליהם. וז"ש {{צ|כי בחטאנו}}, כי הלא אנחנו סובלים חטאים שוגגים שלנו וגם בעונות אבותינו אנחנו סובלים. אבל לא חטאם. וכן כלם בתורה כך, {{ש}} עכ"ל. הנה כל הנ"ל הוא בחוץ לארץ אבל בארץ ישראל העם היושב בה נשוא עון, ואינו פוקד עון אבות על בנים, כי הארץ הוא נושאת עון. הרי החיים. {{ש}} מנין אף המתים שכבר מתו בחוץ לארת בחטאם ואחר כך העלו עצמותיהם בארץ ישראל שהארץ מכפרת עונותיהם וגם כן אינו פוקד עון אבות על בנים? {{ש}} תלמוד לומר {{צ|וכפר אדמתו עמו}} - מי מכפר על עמו? אדמתו. וז"ש {{צ|נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה}}. ר"ל איך נשא עון עמך, והרי פוקד עון אבות על בנים? וז"ש {{צ|כסית כל חטאתם}} - ר"ל עשית לעונות כסות של חטאתם ונעשה כולם שגגות. ולכן היושב בה {{צ|נשוא עון}} כי על ידי קיום מצוות התלויות בארץ נמחלו להם כל עונותיהם. וזהו כוונת ר' אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון - הוא אאחר שדר בארץ אם כן בוודאי שמקיים מצות התלויות בארץ ובזכותם נמחלו לו כל עוונותיו ואינו צריך לחזור בתשובה כמו בתענית וטבילה כדי להסיר את הכתם מן הלבוש העליון. או אם אינו עושה תשובה הקב"ה משלם אחר כך לבניו כמ"ש {{צ|פוקד עון אבות על בנים}} - כי זה דווקא בחוץ לארץ. אבל בארץ ישראל בעשותו המצות התלויות בארץ - מעצמם נטהרו עוונותיו ואינו צריך כיבוס ורחיצה. ונוכל לומר גם כן מ"ש ר' אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון כי על ידי המצות שעושה כנז"ל - אזי נשוא עון; ר"ל הקב"ה מגביה העונות ממנו כמו שאמר הכתוב {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} - הוא הדר דווקא בארץ ישראל. וז"ש במסכת שקלים סוף פרק שלישי אמר ר' אמי כל מי שקבוע בארץ ישראל ומדבר בלשון הקדש ואכל פרותיה בטהרה וקורא קריאת שמע בבקר ובערב - יהא מבושר שהוא מנוחל העולם העולם הבא, עכ"ל. {{ש}} ויש לדקדק - והלא {{צ|הן בקדושיו לא יאמין}}, ולא יאמין אדם בעצמו עד יום מותו? אבל הטעם כי בישיבת ארץ ישראל הוא נשוא עון ולא יאונה לו כל און. וז"ש גם כן המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא. ואמר {{צ|מובטח}} מפני שהקב"ה מציל אותו מעון. וז"ש הפסוק {{צ|'''צ''''דיק '''ב''''אמונתו '''י''''חיה}} - ראשי תיבות '''צבי'''. ר"ל בארץ צבי מי שהוא צדיק במעשיו מובטח הוא שיחיה כך באמונתו ולא יחטא. וזה גם שאמר הפסוק בצפניה {{ממ|צפניה|ג|ה}} {{צ|'''י''''הוה '''צ''''דיק '''ב''''קרבה לא יעשה עולה}} - ראשי תיבות '''צבי''' - כי מי שדר בארץ צבי מובטח הוא שלא יעשה עולה. אבל בחוצה לארץ - {{צ|אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא}} - ר"ל שלא די שאינו חוטא וסר מרע שאין מוחלין לו עד שחוזר בתשובה אפילו שעושה טוב באותה המצוה עצמה שעושה הוא חוטא כמו שאמרו רז"ל {{צ|הדר בחוץ לארץ עובד עבודה זרה בטהרה}}, כי יותר שהוא צדיק ועושה טוב - יותר הוא גורם שהקב"ה משפיע להשר שהוא יושב תחתיו וזה נקרא {{צ|עובד עבודה זרה}} כנז"ל. וצריך גם כן לסבול יסורין בעבור זה. וגם כן כתב הרמ"ק ז"ל:{{ש}} : דע כי כל מי שדר בארץ ישראל נקרא 'צדיק' - גם שאינו צדיק כפי הנראה. שאם לא היה צדיק היתה הארץ מקיא אותו כדכתיב {{צ|ותקיא הארץ את יושביה}}. וכיון שאינה מקיאה אותו - בוודאי נקרא 'צדיק' אף על פי שהוא נראה בחזקת רשע. : וזהו שכתוב {{צ|זה השער ליהוה צדיקים יבאו בו}}. הכוונה כי ארץ ישראל נקרא {{צ|שער השמים}} כמ"ש יעקב אבינו ע"ה {{צ|אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים}}. וגם רמז {{צ|'''צ''''דיקים '''י''''באו '''ב''''ו}} - ראשי תיבות '''צבי''' - ר"ל כל מי שנכנס בארץ צבי שנקרא {{צ|שער השמים}} - כולם הם נקראים 'צדיקים' מאחר שדרים בו ואינם יוצאים לחוץ. : אבל הבאים לארץ ישראל ואין שמים על לבבם כי הם בהיכל המלך ומורדים ופושעים ומרבים במשתאות של סעודות מרעות ומרזחים - עליהם הכתוב אומר {{צ|ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתי לתועבה}}. וכתיב {{צ|כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי}}. ולא יעלה על לבם שאחרי מותם ישארו בארץ אלא במותם יגרשום חוצה ככלבים. :וזה לשונו בפרקי ר' אליעזר: כל הרשעים המתים בארץ ישראל נפשותם נשלכות לחוץ לארץ שנאמר {{צ|ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע}}. ולעתיד לבא הקב"ה אוחז בכנפות הארץ ומנער אותה מכל טומאה' ומשליכן לחוצה לארץ שנאמר {{צ|לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה}}. :ולכן כל איש יחרד בבואו אל ארץ ישראל להיות ירא שמים כפלי כפלים ממה שהיה בחוץ לארץ וידע כי בבית המלך הוא יושב. עוד כתב הרמ"ק ז"ל כי הדר בארץ ישראל והולך לדור מצרים - אותה עבירה היא גורמת ל'''רהב''' שימשול עליו. וכל מי שמקבל עליו לדור בארץ ישראל כל ימיו ולא לרדת לדור במצרים - חשוב עליו כאילו נזהר כל ימיו שהמליך יחודו של מקום עליו. וזהו שאמרתי לעיל {{צ|'''צ''''דיק '''ב''''אמונתו '''י''''חיה}} שהוא ראשי תיבות '''צבי''', כי על ידי שדר בארץ צבי הוא חי כל ימיו בהמנותא קדישתא שהוא יחוד מלכות הנקראת 'ארץ' עם תפארת הנקרא 'ישראל'. ===פגמי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ=== '''לבאר פגמי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ''' הענין דע כי בענין הקליפות יש {{גמט דגש|ה'}} שינויים, וכן שנויי הקליפות המתלבשים לדרים בחוץ לארץ נחלקים ל{{גמט דגש|ה'}} מדרגות. והזוכה לדור בארץ ישראל הוא פטור ונקי ובן חורין מכולם. '''המדרגה א'''' - הדר בסוריא חוץ מדמשק מהחומה ולפנים ששם בית רמון {{ממ|מלכים ב|ה|יח}} שהיא אחד מארבע מלכיות שיש לסמא"ל. כי דע שהשבעים שרים - כל אומה ואומה נפל לחלקו שר אחד מהשבעים, וכל ה{{גמט דגש|ע'}} שרים הם תחת רשות '''סמא"ל ורה"ב'''. והנה ל'''רהב''' ניתן לחלקו כל גבול מצרים שהיא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. ו'''לסמא"ל''' ניתן לו בפני עצמו ד' מלכיות. ובכל מלכות ומלכות יש לו פלגש אחד שהם ד' פלגשים. ושמותם הם: * '''א'''' - '''לילית''' שלקחה לבת זוגו והיא חוה ראשונה * '''ב'''' - '''נעמה''' * '''ג'''' - '''אבן משכית''' * '''ד'''' - '''אגרת בת מחלה''' וה{{גמט דגש|ד'}} מלכיות הם * '''אחת''' - מלכות דמשק שיש בתוכה בית רימון * '''שניה''' - מלכות צור שהיא נגדיית לארץ ישראל כנודע * '''והשלישית''' - היא נקראת 'מלכות מלטא' שמקודם הייתה שמה 'רודש'{{הערה|MALTA & RHODES}} * '''והרביעית''' - היא המלכות הנקרא 'גראנטא', ויש אומרים שהיא מלכות של ישמעאל. ובכל אחד מאלו ארבע מלכיות הנזכר יושבת אחת מארבעת פילגשים הנזכר. וכל שאר מדינות ועיירות שבחוצה לארץ הם נחלקים ל{{גמט דגש|ע'}} חלקים - כל חלק לאחד משבעים שרים.{{ש}} עד כאן לשון מה"ר חיים ויטל זלה"ה. ונראה לפי עניות דעתי ששבעים שרים עם סמא"ל ורה"ב הם סוד ה{{גמט דגש|ע"ב}} של הקליפה, והם נקראים {{צ|'''עב''' הענן}}. והם בעונות מסך בינינו לבין אבינו שבשמים. וזהו סוד {{צ|סכותה '''בענן''' לך מעבור תפלה}}. והם נקראים {{צ|עבות ולא בקר}}. אבל הקב"ה בחר לחלקו מכל האומות את ישראל להיות לו לעם נחלה, ומכל ארצות בחר ארץ ישראל. והנה מי שדר בסוריא הוא תחת פלגש אחת של סמא"ל. אמנם בכל שאר עיירות של סורייא באיזה מקום מהם נעשו ממלכות דסנדל"פון, ועליה מתלבשת קליפה אחת ממלכות דעולם התמורות. ועל אותה הקליפה מתלבשת קליפה שניה ממלכות דסמא"ל ועליה מתלבשת עוד קליפה שלישית ממלכות העולם רהב ולא יותר. '''המדרגה השני''' בחוצה לארץ - רחוק מסוריא אבל לא מעבר לים - נפשו ממלכות דסנדלפו"ן ועליה מתלבשת קליפה אחת ממלכות דתמורות, ושני קליפות מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רהב. '''המדרגה השלישית''' - הדר בחוצה לארץ מעבר לים ואילך - נפשו ממלכות דסנדלפו"ן ועליה מתלבשת קליפה אחת מעום התמורות, ועליה מתלבשות עוד קליפות שלשה מעולם סמא"ל, ועליה מתלבשת קליפה אחת מעולם רה"ב. '''המדרגה הרביעית''' - הדר בחוצה לארץ באחד מארבע מלכיות של סמא"ל - נפשות ממלכות דסנדלפו"ן, ועליה מתלבשת קליפה אחת מעולם התמורות, ועליה מתלבשות ד' קליפות מעולם סמא"ל (הנרזמות בד' רוחות והן נגדיות לארבע רגלי המרכבה), ועליה מתלבשת קליפה אחת של רה"ב. '''מדרגה החמישית''' - הדר במצרים - נפשו מעולם סנדלפו"ן, ועליה מתלבשת קליפה א' הד' מעולם התמורות, ועליה מתלבשת ד' קליפות של סמא"ל הנזכר, ועל אלו מתלבשות ד' קליפות של עולם רה"ב. והענין דע כי עולמות הטומאה הם שלשה והם תמורות סמא"ל ורה"ב. קליפת התמורות נקרא {{גמט דגש|קיא}}. וקליפת סמאל"ל נקרא {{צ|{{גמט דגש|צא}} תאמר לו}}. ואלו נקרא {{צ|'''קיא''' צואה בלי מקום}}. וקליפת עולם רה"ב נקרא {{גמט דגש|דוה}} מלשון זיבה דם נידות. ודע כי היוצא מארץ ישראל לדור דירת קבע לסוריא - כשיוצא ארבע אמות לחוצה לארץ - נפשו שהיא מעולם היצירה יוצאה ממני ונכנסת בו נפש מעולם העשיה סנדלפו"ן, ומתלבשת עליה קליפה אחת מעולם התמורות, וקליפה אחת מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רה"ב. והעיקר הוא ס"מ מפני שהוא מושל בכל חוצה לארץ. והיוצא מארץ ישראל לדור בחוצה לארץ אבל לא מעבר לים - בן אדם כזה כשיוצא מארץ ישראל על מנת שלא לחזור - נתחלפה נפשו המשכלת שהיא מעולם היצירה ונתנו לו נפש אחרת מעולם העשיה (כי נפש הבהמית אינה מתחלפת בכל השנויים כולם). ומתלבשת עליה קליפה אחת מעולם התמורות, ועליה מתלבשות ב' קליפות מעולם סמא"ל, ואחד מעולם רה"ב. והיוצא מארץ ישראל לדור מעבר לים שהוא בצד שמאלו של עולם - אזי יתלבש בנפשו שמעולם העשיה כנזכר, ועליה קליפה אחת מעולם התמורות, וג' קליפות מעולם סמא"ל, ועליהם קליפה אחת מעולם רה"ב. והעיקר הם ג' קליפות של סמא"ל כנזכר. והיוצא מארץ ישראל לדור במצרים - אזי מתלבש נפשו של עשיה כנזכר, וקליפה אחת מעולם התמורות, וד' קליפות מעולם רה"ב, וד' קליפות של סמא"ל. והיוצא לדור באחת מארבע מלכיות של סמא"ל - אזי מתלבשת על נפשו של העשיה קליפה אחת מעולם התמורות, וד' קליפות מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רה"ב. ודע כי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ על מנת לחזור במהרה, והניח אשתו ובני ביתו בארץ ישראל - זה לא תתפשט ממנו נפשו אשר מעולם היצירה. אמנם מתלבשת עליו נפש אחרת מעולם העשיה. ולכן חייב לשמור הרגלים והמועדים בחוצה לארץ כמו בזמן שהיה בארץ ישראל הואיל וכוונתו לחזור ויש לו נפש דארץ ישראל. וכל זה לטובתו - שאם לא כן היו מתלבשות הקליפות על נפש דיצירה תכף בעת צאתו מארץ ישראל והיתה מקבלת טומאה. ולכן האל יתברך מרחם ומטיב ומלביש נפש דעשיה על נפש דיצירה קודם שמתלבשות הקליפות כדי שלא יטמאוה הקליפות, והקליפות תתלבשנה כפי המקום הנזכר. וכן העולה מחוצה לארץ לארץ ישראל על מנת לחזור לחוצה לארץ - כשמגיע בארץ ישראל לסולם מצד חוץ מתפשטות מעליו כל הקליפות ואינו נכנס בארץ אלא בנפשו מעולם העשיה, אבל לא יתנו לו נפש מעולם היצירה כי אין כונתו לדור בארץ. ולכן חייב לעשות כל המועדים ורגלים כמו בהיות בחוצה לארץ. '''{{קו תחתי|מהרב חיי' ויטאל זלה"ה}}'''{{ש}} כל מי שנולד בארץ ישראל יש בו נר"ן ממטטרו"ן. וכשיצא חוצה לארץ נותנים לו לבוש מסנדלפו"ן, והקליפות מסבבות אותו כמו אגוז שהקליפה חיצונית שהוא הירוק דומה ל'''רהב''', והקליפה הקשה דומה לסמא"ל, והעץ שבתוך המאכל דומה לתמורות, והקליפה הדקה הדבוקה במאכל היא טהורה מסנדלפו"ן. וזהו הלבוש שאמרנו שמתלבש בו כשיוצא חוץ לארץ.{{ש}} אבל הקליפות אינם מטמאות נפש דסנדלפו"ן במגע אלא מגע ככלי חרס. ואם חזר לארץ ישראל סר מעליו. ולזה רמז דוד המלך ע"ה שלשה פעמים {{צ|סבבוני ובשם יהוה אקרא כי אמילם}}. חוץ מן הקליפה הדקה שעל המאכל. והנולד בחוץ לארץ נותנים לו נר"ן דסנדלפו"ן ואם יבא לדור לארץ ישראל נותנים לו גם כן נר"ן מצד מטטרו"ן, ולא סר ממנו נר"ן דסנדלפו"ן שהיא כמו לבוש לנר"ן דמטטרו"ן. כי באותו הלילה שבא שמה בארץ ישראל כשהוא ישן במטתו לוקחים הנר"ן שהביא מחוצה לארץ וטובלין אותה בנהר דינור, וכשחוזרין לו הנשמה נותנים לו נר"ן דמטטרו"ן מלובשים בתוך נר"ן דסנדלפו"ן. ויש לעיין למה יהיה תוספת לזה שבא לדור יותר מהנולד בארץ ישראל?{{ש}} הטעם הוא כי מי גרם לזה שבא לארץ ישראל? בודאי נפש דסנדלפו"ן! ולכן יגמלו טוב עמה שתשאר שם גם היא מחוברת כמו החלוק על הגוף. ויש לה כח אחר כך לעלות בסוד נר"ן דמטטרו"ן.{{ש}} עכ"ל. ונלע"ד שזוהי כונת רז"ל במסכת כתובות על פסוק {{צ|ולציון יאמר איש ואיש יולד בה וכו' - אמר אביי וחד מינייהו עדיף כתרי מינן}}. כי הדר בארץ ישראל - נר"ן שלו הוא מיצירה כנזכר, והוא בחינה שנייה. אבל הדר בחוץ לארץ - נר"ן שלו מעשיה והיא מדרגה ראשונה, ולכן חד מארץ ישראל שקול כתרי מינן כי הוא בבחינה שנית כנזכר. {{צ|אמר רבא וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו}} - מפני שנשאר עמו נר"ן דעשייה וגם כן נותנים לו נר"ן דיצירה, ואז הוא נר"ן דעשייה שנעשה בחינת יצירה - אם כן יש לו נר"ן כפול, ולכן הוא שקול כתרי מנייהו. כמ"ש התם {{צ|דהא ר' ירמיה דכי הוה הכא לא הוה ידע מאי קאמרי רבנן. כי סליק להתם קרי לן "בבלאי טפשאי"!}}. ונחזור. כי מי שנולד בחוץ לארץ ובא בארץ לדור בה דירת קבע - אזי כשמגיע סמוך לסולם (כמ"ש למטה) - מתפשטין ממנו כל קליפות הנזכ"ל, ואינו נכנס בארץ אלא בנפשו שהיתה מעולם היצירה ונכנסת אותה הנפש דיצירה בתוך נפש דעשיה שהיתה לו מקודם כמו חרבא בנרתיקא. ואם אחר כך יוצא לדירת קבע לחוצה לארץ - אזי נשאר נפש החדשה של יצירה בארץ ואינה יוצאת עמו אלא הנפש הישנה דעשייה שהיתה לו מקודם, ומתלבשת בקליפות על דרך הנז"ל כפי שינוי המקומות. ===ענין הסולם=== '''ועתה נבאר ענין הסולם'''. דע כי סולם זה הוא אוירי{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ובדפוס ויניציא היה נראה שכתוב 'אוריי' - ויקיעורך}} והוא מקיף כל ארץ ישראל שלא תתפשט הקליפה בארץ ישראל כנז"ל. ורוחב הסולם ד' אמות, וקומתו ת"ק שנה. וסולם זה הוא מדרגות מדרגות מן הארץ עד הרקיע. ויש מדרגות מצד פנים ומצד חוץ. והיוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ - כל זמן שלא יצא שיעור ד' אמות לא נקרא שיצא חוצה לארץ - שעדיין הוא בתוך הסולם. וכן העולה לארץ ישראל מחוצה לארץ - כל זמן שלא נכנס ד' אמות בארץ ישראל אינו נקרא שנכנס בארץ. וזהו סוד פסוק {{צ|וכפר אדמתו עמו}} - '''אדמתו''' אותיות '''ד' אמות'''. מתכפרים כל עונותיו. אמנם צורת תחום ארץ ישראל אינו לא ארוך ולא עגול ולא מרובע אלא כצורת אדם מושכב ארצה פרקדן. ראשו ברוח מזרח ושתי זרועתיו פשוטות - אחד לדרום ואחד לצפון. ושתי ירכותיו פתוחות. בוהן רגלו האחד להור ההר שהוא קרן צפונית מערבית, ובוהן רגלו האחר לנחל מצרים שהוא קרן דרומית מערבית. ובין שני רגליו נכנס הים הגדול שהים הוא מערבה של ארץ ישראל. ולכן נמצא הארץ ישראל כולה רצועות גדולות וקטנות. והסולם הנזכר מסבב כל הרצועות. ויש לו מדרגות משני צדדיו - כלפי פנים מצד ארץ ישראל, וכלפי חוץ מצד חוץ לארץ. ודע שכל הדר בחוצה לארץ נמצאים סביבותיו {{גמט דגש|י"א}} אלף מלאכים כדכתיב {{צ|יפול מצדך אלף ורבבה מימינך}}. ועולים במדרגות הסולם מצד חוץ כלפי חוצה לארץ והולכים למקומם. וכשנכנס ד' אמות בארץ ברחבו של סולם - מיד יורדים דרך מדרגות הסולם מכלפי פנים {{גמט דגש|כ"ב}} אלף מלאכי טהרה כחשבון ה{{גמט דגש|כ"ב}} אותיות שבתורה, ומתלוים עמו עשרים אלף מצדו אחד, וב' אלפים מצדו השנית. ורמז לזה {{צ|'''רכב''' אלהים רבותים אלפי '''שנאן'''}}. וכל הדר בארץ ישראל נמצאים עמו {{גמט דגש|כ"ב}} אלף מלאכי טהרה כנזכר. ומי שהורע מזלו לצאת לחוצה לארץ - כשמתקרב אצל הסולם הנזכר מחוץ לד' אמות הסולם מיד מסתלקין מעליו ה{{גמט דגש|כ"ב}} אלף הנזכרים ועולים דרך מדרגות הסולם כלפי פנים. וחוזרים למקומם ויורדים {{גמט דגש|י"א}} אלף מבחוץ לסולם, ומתלוים עמו לחוצה לארץ. וזה יהיו בו כל התנאים כמו הנפש דעשיה ונפש דיצירה שהיא מארץ ישראל כנז"ל. והבן. '''עכ"ל הר' חיים ויטאל זלה"ה'''. ===מעלות התפלות בארץ ישראל=== '''מעלות התפלות בארץ ישראל''' - נבאר כי היחוד העליון נעשה על ידי תפלות ישראל בארץ ישראל. והענין כבר ידעת כי האדם בתפלתו חוצב להבות אש, ואותם ההבלים מתהווה רוחניות. ובסוד הכוונה מאירים יותר ויותר. ואותם המציאות היא סוד תיקון המתהוה ומתתקן באויר העולם, ואינו מסתלק מאויר העולם עד גמר התפלה עד {{צ|עלינו לשבח}}. ותיקון זה מתקשט באויר בסדר נאות ומקושט. ואחר כך כולו יחד מצוייר ומתוקן עולה באויר העולם מרקיע אל מרקיע עד פתח היכל לבנת הספיר ונכנס. כנזכר בזוהר פרשת פקודי שעומד הכל שם ברקיע אחד הנזכר שם עד גמור כל קהלות ישראל כל תפלתם. ואז ברקיע ההוא מתקבצות כל תפלות ישראל יחד ותתקשרנה כולם ותעלנה כנזכר שם בזוהר. אמנם יש לדקדק העיכוב הזה שתתעכבנ' עד קבוץ תפלות כל ישראל דווקא בהיות ישראל על אדמתן שאין מקדים זריחה בארץ ישראל עיר אל עיר פחות מחצי שעה מפני שארץ ישראל מעט הכמות {{גמט דגש|ת'}} פרסה. ולכן אפשר להמתין. אמנם עתה שישראל נפוצות בארבע פינות העולם - אם נאמר שתתעכבנה - נמצאו תפלות מעוכבות הרבה זמן בעתו' קדימת זריחת המקום המזרחי על המערבי, והוא כשיעור י"ב שעות. ונמצא עירבוב תפלות. כי בעת הזריחה במערב אז היא השקיעה במזרח, ואז יש להם תפלת ערבית!{{ש}} ואם כן - איך יהיה ענין זה? ואם נאמר שלא ימתינו - נמצא היחוד העליון נעשה כמה פעמים! כי קהילה זו תייחד עתה, וזו אחר שעה, וזו אחר שעה - ולעולם מייחדים והולכים!? ועל דרך זה יקשה כי המשמרות העליונות הן קבועות לערב ולבקר - אם כן היאך יהיה עניינ' שפעמים הרבה לאלו לילה ולאלו יום?! ועל דרך זה יקשה על מנוחת שבת - שאלו שובתים ואלו עושים מלאכה - והיאך יהיה ענין זה?! והנה בספר "סוד עולה" הקשה ענין זה ותירץ בשם רבנים גדולים מה שתירץ, עיין שם. אמנם האלהי '''מוהר"ר משה קורדובירו זלה"ה''' כתב וזה לשונו:{{ש}} ואני אומר לענין זה כי כל זה נכנס תחת מה שפירשו רז"ל ישראל העומדים בחוצה לארץ עובדי עכו"ם בטהרה. והם כוונו בזה. כי אין ענין הנהגה עליונה מתנהגת לא בזריחת המזרח ולא במערב, לא בצפון ולא בדרום - אלא על נקודת ארץ ישראל שהיא מבחר הישוב ופחת היכל לבנת הספיר היא מכוונת כנגדה. וזריחת ארץ ישראל היא בקר למשמרת הבקר, וערבית ארץ ישראל היא לילה לשליטת ממשלת הלילה. ועל דרך זה מתנהגות המשמרות ומספר הימים - לא יותירו ולא יעדיפו ממה שמהוה השמש הגשמי והירח הגשמי. ואין לנו לחו' להראו' הירח בחוץ לארץ או שלא ירא' - כי העיקר הוא בארץ ישראל ושם בית דין קבועים ומקדשים חדשים חגים וזמנים. והקב"ה מסכים עמהם ומקדשם. ובחוץ לארץ - אין קבועים. ואם קבעו - לא קדשו; שאין בהם ממש. ויום שבת בארץ ישראל הוא עיקר הכל מפני שמנוחת שבת תלויה במה שמתפשטת קדושת שבת דרך פתח ההיכל הזה למטה והוא בארץ ישראל הנז"ל. וממש עשה הקב"ה בחכמתו תנועת הגלגל ובחר המקום המכוון כנגד מעלה - לא יחסר ולא יעדיף, והיא נקודת ארץ ישראל. ואין התפלות מתעכבות אלו לאלו אלא בארץ ישראל דווקא ולא בשום מקום זולתי - מפני שארץ ישראל חשובה לענין הייחוד. והייחוד אינה עתים הרבה אלא עת אחד ושעה אחת, והיינו בהתם עם ה' אשר בארץ ישראל לכלות תיקוני תפלתם. אמנם יתפשט אור היחוד מנקודה אמצעית זאת אל כל בחינות השרים שישראל שם שרוים תחתם - שנצוצי שכינה מתפשט אליהם בסוד גלות שכינה. והתשפטות היחוד הזה יהיה על ידי תפלתן של ישראל השכנים שם - שהם אינם מייחדים עתות הייחוד, אלא עת המעותדת לגבול השר שהם משועבדים תחת ידו. והיינו {{צ|עובדי עכו"ם בטהרה}} - שאינם מייחדים יחוד הזמן העליון אלא יחוד זמן השרים החיצונים. אמנם הוא בקדושת השכינה המתלבשת בשר ההוא. ועל דרך זה הוא קדושת שבת - כי יקדי' להם מנוחה מה מצד ניצוץ שכינה המתלבש שם או תתאחר עם היות שאין שבת זה אמתי אלא נקודה האמצעית שבה השביתה האמתית - עם כל זה תתייחס מנוחה מצד הניצוץ המתפשט או תתאחר מנוחתם. ועל דרך זה הוא ימים טובים שיתאחרו ויקדמו לפי הזריחה בשר או העריבה. אמנם מספק עשו שני ימים טובים, ונקראים {{צ|יום טוב שני של גליות}} ודאי בסוד הגלות וניצוץ שכינה המתפשט בו גרם יום שני. ולא עשה כן ליום שבת ששביתת שבת מוסכמת בחיצונים ואינם מסתפקים בה מפני שאפילו גיהנם שובת והשרים שובתים באיחור ובקדימה לפי זריחת חמה קרובים או רחוקים. אמנם ימים טובים אינם מודים והם מסתפקים בקדושתו. ולכך צריך לבוש יום ליום - והם שני ימים טובים; הראשון מדאורייתא מתלבש ביום מדרבנן כהתלבש אור קדוש באור הגולה. '''עכ"ל הר' משה קודובירו זלה"ה''' ===מעלות פירות ארץ ישראל=== '''מעלות פירות ארץ ישראל''' הנה יש להקשות למה בארץ ישראל הקדושה גרע ממנו המן הרוחני? וי"ל שהטעם לזה הוא שהמדבר - כל הדברים הגשמים שבו - הם חיצונים וטמאים, גדלים בארץ העמים שהיא ממשלת השרים. ולכך אין פרותיה כלי לקבל הרוחניות הקדוש, שאין גוף טמא נעשה כלי לרוחניות הקדוש. ואם היתה הקדושה ההיא בפרותיה ומזונותיה היה נתן על ידי השרים. וזה אינו בענין המן שהוא מן השמים שאין חלק לשרים בו כלל. אמנם ארץ ישראל - פרותיה הם על ידי הקדושה, ואותו הרוחניות הראוי להיות שורה במן מתלבש בפירות הקדושים ההם. ולכך לא ירד המן בארץ ישראל. ולכן הברכה אחרונה דשבעת המינים מסיימת {{צ|על פרותיה}} ולא {{צ|על הפירות}} להורות כי קדושת הארץ שורה בפרותיה הגדילים בה דווקא ולא בפירות חוץ לארץ. <big>(</big> ואוהבי '''הר' משה זכות נר"ו''' אומר כי הטעם הוא להיות שכל כונת הבריאה היתה לברר ניצוצי האור שבתוך {{קיצור|דצח"מ|דומם צומח חי מדבר}} מסוד ה{{גמט דגש|רפ"ח}} ניצוצין דאשתארו מימי קדם. ולכן אפילו בגן עדן לא ירד המן לאדם הראשון אלא נצטוה במצות עשה לאכול מכל הפירות כמ"ש רבינו בחיי. אבל במדבר - אם יצמחו שם פירות - יהיה דרך נס ואינם מעיקר התחתונים כדי שיהיו בהם ניצוצות. וגם כי ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן <big>)</big> והנה '''כתב הר' חיים ויטאל ז"ל''' שיש שלשים מיני פירות האילן בארץ ישראל ומכל מין ומין יש הרבה מינים, כמו שאמרו רז"ל על פסוק {{צ|ושבעים תמרים}} - שבעים מיני תמרים. וכן בכל המינים. והנה בעולם הבריאה הם עשר מיני פירות כנגד י' ספירות שלה. ומפני שהם רחוקים מן הטומאה וקרובות לאצילות - אין להם קליפה, לא בפנים ולא בחוץ. ונאכלים כמות שהן. ואלו הן: * ענבים, * ותאנים, * תפוחים, * אתרוגים, * לימונס, * אגסים, * חבושים, * תותים, * סורא"באש, * חרובין ועשרה מיני פירות הם בעולם היצירה והם סוד י' ספירות דיצירה שהם בינונים - בין עולם הבריאה ובין עולם העשיה. שאינם קרובים לטומאה כמו עולם העשיה ולא רחוקים כמו עולם הבריאה. לכן גרעיני הזרע בתוך הפרי אינו נאכל לפי שאינו רך כגרעינין שבתוך הפירות דבריאה. ואלו הם: * זיתים, * תמרים, * גודגניות, * סופאי"יפש, * פרי"שקוש, * סי"רוילאש, * משמישים, * גינ"דאש, * אקאאנ"יש, * גיישפול"אש. ועוד עשרה מיני פירות יש בעולם העשיה כנגד עשרה ספירותיה, ולזה נאכל מה שבפנים ונזרק מה שבחוץ שקליפת הפרי הוא מחיצה בינו ובין עולם התמורות הקרוב לו כדי שלא יקבל טומאה. וזהו סוד היצר הרע והקליפה הדבוקה בנפש. ואלו הן: * רמונים, * אגוזים, * שקדים, * ערמונים, * לוזים הנקר' אלבי"יינאש בלעז, * אלונ"ים הנקרא אלביוטאש בלעז, * פרישים, * פיניונ"יש, * פיסטוקא"ש, * מאוז"יש. ומנין שמותם ומספרם קבלתי אבל סדורם על סדר העשר ספירות לא קבלתי עד יערה עלינו רוח ממרום. והנה העשר מיני פירות דבריאה נתברר מהם כל הפיסול' ונשארו כולם טוב. ואילן סרק הוא להפך - שהוא הכל רע - שהכל הוא קליפה. וכנגד עשרה מיני פירות דיצירה שהמוח מלבר וקליפה מבפנים (שהוא הגרעין שבתוכם), והוא כנגד זה בקליפה כשניצוץ הקדושה שנפל הוא גדול ולא יכלה הקליפה לסבול כל אותו האור בקרבה - נכנסה הקליפה בתוך הקדושה ונעשית הקדושה מקיף אליה. וכנגד עשרה מיני פירות דעשיה שהמוח הוא מלגאו והקליפה חופפת עליו מבחוץ - כנגדם בקליפה שלקחה ניצוץ הקדושה בתוכה להיות אליה, והיא חופפת עליו מבחוץ כקליפה אל המוח. וכנגד אלו השלשים מיני פירות יש שלשים אחרים מסטרא דשמאלא שצומחין בעצי היער מאליהן. ורובן אין בהם אוכל אלא כולן קליפה ואין מברכין עליהם "בורא פרי העץ". ומי שמדקדק במעשיו לא יאכל מהם הואיל ורומזים לסטרא דשמאלא. אבל נלע"ד שזה כתב הר' חיים ויטאל זלה"ה קודם שלמד אצל הרב זלה"ה. כי הרב זלה"ה כתב להפך ממנו. וזה לשונו:{{ש}} עשב דברא כתבו הפוסקים שכיון שלא נזרעו בידי אדם שיברך עליהם "שהכל". ומורי זלה"ה לא היה חושש והיה מברך הברכה הראויה לעץ או לאדמה - אפילו אם היו מדבריות. לפעמים היה מצוה שיביאו לו דדררים שבני אדם אוכלים אותם כדי לקיים מצוה לאכול ממה שאמר הקב"ה לאדם הראשון כשקלל האדמה בעבורו {{צ|וקוץ ודרדר תמציח לך ואכלת את עשה השדה}}, עכ"ל. והנה פירות האדמה הראויים לאכילה נבראו {{גמט דגש|נ"ה}} כחושבן {{גמט דגש|האדמה}}. והשאר אינם ראויים לאכילה. ולהיות פירות האדמה שהם שפלים - רוצה לומר שאינם מתגאים - לזה הם מוציאים פירותיהם וגדילים על כל המים. והענין - דע שכל מה שברא הקב"ה - זכר ונקבה בראם, כדי שיפרו וירבו. ואפילו המים יש בהם זכר ונקבה כשנבראו וברא רקיע להבדיל בין מים זכרים לנקבות. ודע כי כל פירות האדמה אינם צריכים למים זכרים אלא אפילו על ידי מים נקבות מוציאין פירותיהם. והטעם כנזכר חוץ מן החטה מן הטעם שיתבאר.{{ש}} אמנם כל פירות האילן שהם בעלי גאוה - אינם מוציאין פירותיהם אלא על ידי מים זכרים חוץ מן האתרוג. והטעם לפי שהוא המובחר שבמיני פירות שנאכל כולו ועם כל זה אינה מתגאה כשאר אילנות - לזה גדל על כל מים, בין זכרים בין נקבות. אמנם החטה - להיות שהאל יתברך נתן לה סגולת המזון והיא חשובה יותר מפירות - לזה היא במעלת פירות האילן ואין מוציאין פירותיה אלא על ידי מים זכרים לבד. ולכן תמצא שדה שיהיו בה ריבוי גשמים ואינה מוציאה ריבוי תבואה, ויש שנה שיהיה מיעוט גשמים ומוציאה תבואה הרבה. מפני שהדבר תלוי במים זכרים. ואל יקשה בעיניך שארץ מצרים מוציאה החטה על ידי מים נקבות כמו הירקות - שאין הענין כן, אלא כמו שאמרו רז"ל שבכל שנה ושנה בימי תקופת תמוז הקב"ה מטיל טפה אחת כמו כדור ממים זכרים לתוך הנילוס ואותה הטיפה היא כמו שאור שבעיסה ונעשים כל מי נילוס מים זכרים ואינה צריכה למי גשמים. וזאת הטיפה אינה נמנעת מלבוא בכל שנה ושנה לפי שנתנה למצרים בשביל תפלת אברהם. והענין נרמז בפסוק {{צ|וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים וגו' ויתן אל הגר שם על שכמה וגו'}}. והענין ששר של ישמעאל הוא '''רהב''', שרה של מצרים. ולפי שבמצרים היא שניה לארץ ישראל.{{ש}} ( {{קטן|ואהובי הר' משה זכות נר"ו אמר לי כי {{גמט דגש|הגר}} בגימטריא {{גמט דגש|רהב}} עם הכולל. והטעם שמצרים מיעוטה ממים זכרים הוא כי סודה מן העורף מסיגי עלמא דאתכסייא דרובה ככולה ממיין נוקבין. אבל ארץ ישראל היא במקום האורות המגולים ולכן רובה מים זכרים. והבן עכ"ל}} ){{ש}} וכמו שארץ ישראל היא בתכלית הטהרה והקדושה - ולזה היא ניזונת ממים זכרים דווקא. וזהו שאמר הכתוב {{צ|למטר השמים תשתה מים וגו'}}. וכדי להבין זה הפסוק על שורשו צריך לפתוח מעינות החכמה ומקורות הבינה והשכל והדעת כדי שתבין אמרי נועם. ודע שיש כמה בחינות של {{גמט דגש|גשמים}} וכמה בחינות {{גמט דגש|מטר}} - כנודע בכוונת ברכת הנהנין כי יסוד חכמה עליונה נקראת 'שביל' ויש בו {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן}}. והנה {{גמט דגש|שביל}} עם הכולל גימטריא {{גמט דגש|גשם}}. וזהו {{צ|גשמי ברכה}} של היסוד הזה. ונקראים 'מים דכורין'. ואם תחבר {{גמט דגש|פלא}} עם {{גמט דגש|שביל}} ושני כוללים - יהיה גימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}} שהוא במספר {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א}}. ומילויים {{גמט דגש|ק"מ קכ"ב ק"ל}} - גימטריא עם הכולל {{גמט דגש|גשמים}}. וזהו סוד {{צ|אשר {{גמט דגש|תנה}} הודך על {{גמט דגש|השמים}}}} - ר"ל כי {{גמט דגש|תנה}} הם השלשה '''אהי"ה''' עם מלויהם, אבל {{גמט דגש|השמים}} הם השלשה מילויים בלבד עם ג' כוללים. וזהו שאמר {{צ|על '''השמים'''}} - כי יותר חשוב הוא {{גמט דגש|תנ"ה}} מן {{גמט דגש|השמים}}. ונשאר שם {{גמט דגש|ס"ג}} שהם {{מכפלת גימטריא|ג'||אהי"ה}}. ואם תחליף אותיות '''מטר''' בא"ת ב"ש - הוא {{גמט דגש|גני}} בסוד {{צ|באתי לגני}}, והוא גימטריא שלשה '''אהי"ה''' פשוטים. וזהו שאמר אליהוא {{צ|כי לשלג יאמר הוה ארץ ו'''גשם מטר'''}} {{ממ|איוב|לז|ו}} כמו שנפרש אחר כך בעזה"י. ובבינה יש {{גמט דגש|גשם}} באופן אחר.{{ש}} כי '''אהי"ה''' דהה"ין שהוא ביסוד דבינה הוא {{גמט דגש|רל"ב}} בציורו.{{ש}} * כי ה{{גמט דגש|ד'}} ההי"ן שיש בשם זה יש בהם ג' ציורים - {{גמט דגש|ד"ו ד"י וו"ו}}. וכאשר תחבר כל הארבעה ההי"ן - כל אחד בשלשה ציורים - יעלו גימטריא {{גמט דגש|קס"ח}}. * ואות {{גמט דגש|יו"ד}} הוא עשרים. ואם תחלק ה'''ד'''' לשני וו"ין - יהיה בגימטריא {{גמט דגש|ל"ב}}{{הערה|לא ברור לי למה השני וו"ין הם '''בנוסף''' אל האות '''ד''' של '''יו"ד''', וצע"ע - ויקיעורך}}. הרי {{גמט דגש|קס"ח}} ו{{גמט דגש|ל"ב}} - גימטריא {{גמט דגש|ר'}}. * ואחר כך תצייר אות '''א''' בציור '''יוד''', ותחלק גם ה'''ד'''' לשני וו"ין ויהיה {{גמט דגש|ל"ב}}. עם ה{{גמט דגש|ר'}} - הרי {{גמט דגש|רל"ב}}. נשארים עתה ב' אותיות {{גמט דגש|ל"ף}} דמילוי '''אל"ף'''. עם '''א'''' עצמה - הרי {{גמט דגש|פל"א}} - הוא סוד בחינת השביל דקיק הנקרא 'פלא' דלא אתידע לא לעילא ולא לתתא. כנודע שהוא הוראת היות חיבור חכמה ובינה תדיר דלא פסיק. ולכן רומז השביל העליון הנזכר 'פלא' שהוא יסוד דחכמה ביסוד דבינה. וגם השלשה '''אהי"ה''' כנזכר שהם ביסוד דבינה נקשרים עם ה{{גמט דגש|שביל}} העליון - עם החכמה כנזכר. והנה כאשר תחבר {{גמט דגש|רל"ב}} ו{{גמט דגש|פל"א}} - גימטריא {{גמט דגש|גשם}}. והם {{צ|גבורות '''גשמים'''}} שהם ביסוד דבינה, ונקראים 'מים נקבות'. ועוד יש בעטרת היסוד דבינה שלשה מילוי '''אהי"ה''' שגימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}}, שהשלשה מילוים גימטריא {{גמט דגש|גשמים}} כנזכר לעיל. והנה נודע כי כמו שיש {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן}} בחכמה ובינה וזעיר ונוקביה - כן יש {{גמט דגש|קס"א קס"א קמ"ג קנ"א}} בחכמה ובינה זעיר ונוקביה, מאחר כי שם '''אהי"ה''' בחכמה אינה אלא בדרך השאלה. ולכן גם כן בזה הדרוש אין אנו עוסקים בשם קס"א שבחכמה אלא בשלשה אחרים. והנה במילוי של בינה שנתמלא מחכמה היא נותנת לזעיר והוא במספר {{גמט דגש|ק"ם}}{{הערה|{{גמט|ל"ף י' ו"ד י'}} של מילוי אהי"ה דיודין}} וה{{גמט דגש|ק"ם}} של חכמה נשארת לעצמה. ואחר כך הזעיר אנפין נותן ממילוי שקבל מבינה, והמילוי שלו שנתמלא על ידי אותה הארה של בינה לרחל. ואז גם כן מתמלא '''אהי"ה''' דרחל, ואז יצאו כל הג' מילואים לחוץ לתוך עולמות בריאה יצירה עשיה. וזהו סוד {{צ|{{גמט דגש|בשמים}} ממעל}}. כי הג' מילואים דאהי"ה גמטריא {{גמט דגש|בשמים}}{{הערה|{{גמט דגש|ק"ם ק"ל קכ"ב}} שהינם המילוים של שמות קס"א קנ"א קמ"ג}}. והם {{צ|ממעל}} דזעיר אנפין - כי השלשה '''אהי"ה''' הם בנצח הוד יסוד דבינה כנודע, ונעשים מקיפים לזעיר כנודע, כי שם '''אהי"ה''' לעולם הוא בסוד המקיף. ואלו שלשה מילוי '''אהי"ה''' הם גם כן {{צ|ועל הארץ מתחת}}. כי מתחלה מתקבצים ביסוד דנוקבא ואחר כך יורדים 'מתחת לארץ' לעולמות בריאה יצירה עשיה. והנה {{גמט דגש|בשמים}} עם הכולל - גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}, כי על ידי מילוי השפע שיש למלכות יוצא אותו השפע במספר {{גמט דגש|גשמים}}. והנה כאשר נכנסים נצח הוד יסוד דבינה בתוך רחל ואז מתחברים יחד {{גמט דגש|קס"א}} ו{{גמט דגש|קנ"א}}. ועתה שנצח הוד יסוד דבינה אינם בתוך הזעיר - ולכן '''אהי"ה''' דזעיר אנפין הוא פשוט עדיין. ועל כן אז רחל אינה מקבלת מזעיר אלא {{גמט דגש|אהי"ה}}. וכאשר מתחברים '''קס"א''' ו'''קנ"א''' ו'''אהי"ה''' פשוט{{הערה|{{גמט דגש|קס"א קנ"א אהי"ה}}}} - הנה אז השפע שיוצא ממלכות הוא נקרא {{גמט דגש|שלג}} שעולה במספר הנזכר לעיל. אבל בעת שהמלכות מקבלת השלשה מילויים הנ"ל והיא משפעת אחר כך למטה, ונודע כי בעת שמקבלת המלכות נקראת 'נקבה', ובעת שמשפעת היא נקראת 'זכר -- ולכן היא לוקחת לעצמה מדרגת הזכר שהוא במספר {{גמט דגש|קמ"ג}} מן השלשה מילוים הנ"ל, ואז השפע שיורד למטה הוא במספר {{גמט דגש|מטר}}{{הערה|392-143=249}}. ויש לפעמים שהמלכות לוקחת לעצמה מן השלשה מילוים שגימטריא {{גמט דגש|גשמים}} במספר {{גמט דגש|ג"ש}} שעולה כמנין {{גמט דגש|קס"א קמ"ג}}. ואינה משפעת למטה אלא במספר {{גמט דגש|מים}} מן {{גמט דגש|גשמים}}. והכל לפי מעשיה של ישראל למטה. ולפי ההתעוררות שעושים במעשים טובים שלהם. ויש לפעמים שהיא לוקחת לעצמה מן השלשה מילוים (שגימטריא {{גמט דגש|בשמים}}) במספר {{גמט דגש|קס"א}} וגם עם עשר אותיות (שעולה {{גמט דגש|קע"א}} - וזהו כשאימא אוזיפת מנהא לברתא. ואזי השפע שיורדת הוא במספר {{גמט דגש|יורה}}. ומאחר שכלול בזה השפע מן שעיר ונוקביה ביחד - ולכן הוא 'מרוה' את הארץ ואת הזרעים כמו שאמרו חז"ל. ויש לפעמים שמתחברים בתוך המלכות כל השלשה מילואי '''אהי"ה''' - של בינה ושל זעיר ושלה - הרי {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א}}. וגם אמרנו שבחכמה אין '''אהי"ה''' אלא בהשאלה, ולכן אינה מקבלת מאבא אלא '''אהי"ה''' פשוט. והנה כאשר תחבר {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א אהי"ה}} - גימטריא {{גמט דגש|מלקוש}}. ומאחר שהיא מליאה מכל טוב - על כן זה השפע שיורד נקרא רביעה היורדת סמוך לקציר למלאות התבואה בקשיה. והנה מאחר שהשורש של שלשה מילוים הנ"ל הם במספר {{גמט דגש|גשמים}} - לכן הוא גם כן הסימן של השפעות הנ"ל! '''גשמים''' - שהוא '''ג''''שם, '''ש''''לג, '''מ''''טר, '''י''''ורה, '''מ''''לקוש '''מ''''ים. {{ש}} וזהו שאמר הפסוק {{צ|כי כאשר ירד '''הגשם והשלג''' מן '''השמים'''}}. {{ש}} וגם {{צ|ונתתי '''מטר''' ארצכם בעתו '''יורה ומלקוש'''}}. {{ש}} וגם {{צ|ולמטר השמים תשתה '''מים'''}}. ונודע ממה שאמרו רז"ל כי על ידי הצדקה הגשמים יורדים בעולם. וזה רמז כי {{גמט דגש|צדק צדקה}} גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}, כי מצות הצדקה גורם יחוד צדק בצדקה כנזכר בזוהר פרשת בחוקתי, עיין שם{{הערה|נלע"ד {{ממ זהר|ג|קיא|א}} - ויקיעורך}}. ונחזור לעניננו כי הנה כמו שיש {{גמט דגש|מים}} מן שורש שלשה '''אהי"ה''' כנזכר לעיל - כן יש {{גמט דגש|מים}} מן שורש ד' מילוים '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן''', שיש בהם {{גמט דגש|ט'}} יודין גימטריא {{גמט דגש|מים}}. ואלו הם מים זכרים. ויש {{גמט דגש|מים}} באופן אחר.{{ש}} דהיינו כאשר תחבר {{גמט דגש|ע"ב קס"א}} ביחד (שהם חכמה ובינה) - הרי בין שניהם {{גמט דגש|ז'}} יודין. ושני יו"דין של אות '''א''' ד'''אהיה''' דמילוי '''קס"א''' -- הרי {{גמט דגש|ט'}} יודין גימטריא {{גמט דגש|מים}}. וזהו סוד מה שאמרו רז"ל {{צ|יש מים שמגדלין חכמים ויש מים שמגדילין טפשין}}. ויש בינונים כשמקבלים ממים זכרים ונקבות ביחד כנזכר. וכן כמה בחינות מים אחרים. וצריך לקצר, כי כל '''מאריך''' טרחא. והנה בזמן בנין בית ראשון שהיתה בבחינת בינה עילאה, שלכן לא היה כל גפן וגפן בארץ ישראל שלא היה צריך עיר אחד לבצור. וכן ר' יהושע בן לוי שהיה אחר בית שני שהיתה בבחינת מלכות ועם כל זה חזנהו להנהו קטופי דהוה קיימי כי עגלי אמר {{צ|עגלים בין הגפנים}}. וכיוצא באלו הגוזמות. ולכן לפעמים כשהיו טובים ישראל היו בארץ ישראל גשמי ברכה מייחוד דחכמה ובינה - פעם אחד מחכמה לבד, ופעם אחד מבינה לבד, ופעם אחד מבין שניהם ביחד. והכל היה לפי מעשיהם של ישראל שעשו למטה. וזהו שאמר {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - הכוונה אם יהיה זכות תשתה מים זכרים לבד ולא מן זעיר אלא מן {{גמט דגש|חכמה העליונה}} שגימטריא {{גמט דגש|מטר}}. והוא נקרא 'השמים עליונים' כי המילוי של שלשה '''אהי"ה''' הנ"ל עם השלשה כוללים{{הערה|{{גמט דגש|ק"ם ק"ל קכ"ב}} עם ג' כוללים}} גימטריא {{גמט דגש|השמים}} - מפני שבא מהזכר לבד. והגשם הוא מן ה{{גמט דגש|שביל}} שגימטריא {{גמט דגש|גשם}}, והוא יסוד חכמה בלבד. והמים שתשתה הם ה{{גמט דגש|ט'}} יודין של '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן''' שהם מן החכמה. ואם לא יהיה כל כך זכות בישראל - {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - שהם ה{{גמט דגש|מטר}} שנשא מן {{גמט דגש|בשמים}} כשתוציא {{גמט דגש|קמ"ג}} ועם השלשה כוללים - גימטריא {{גמט דגש|השמים}}. וזהו {{צ|'''למטר השמים'''}} - ר"ל {{גמט דגש|מטר}} שיוצא מן {{גמט דגש|השמים}}. וה{{גמט דגש|גשם}} הוא מן {{גמט דגש|רל"ב}} ו{{גמט דגש|פלא}} שגימטריא {{גמט דגש|גשם}}, שהוא מהתחברות דחכמה ובינה ביחד. והמים שתשתה הוא {{גמט דגש|מים}} של '''ע"ב קס"א''' שיש בהם {{גמט דגש|ט'}} יודין כנזכר לעיל. וכל זה הוא מן {{גמט דגש|זכר ונקבה}} ביחד - עם שני תיבות - גימטריא {{גמט דגש|בשמים}}. ואם לא יהיה כל כך זכות בישראל - אזי {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - ששורש המטר הוא מן שם {{גמט דגש|ס"ג}} - כי '''מטר''' בא"ת ב"ש {{גמט דגש|גני}}, גימטריא {{גמט דגש|ס"ג}}. ו{{גמט דגש|הגשמים}} מן שלשה מילואי '''אהי"ה''' שיש בבינה לבד והמים הוא מה שנשא מן {{גמט דגש|גשמים}} כשמסתלק מהם '''קס"א וקמ"ג''' כנזכר, ונשארו כל המים נקבות לבד. ואלו שלשה בחינות היו מן זעיר ונוקביה בבית שני. * אם ישראל היו רובם זכאים - היה בא להם השפע מהזכר לבד. * ואם ישראל היו מחצה על מחצה - היה בא להם משפע מעורב מהזכר ונקבה ביחד. * ואם ישראל היו רובם חייבים - היה בא השפע מן הנקבה לבדה. ולפעמים שהיו הרבה עונות בישראל כגון בחטא עבודה זרה, וגם שהיו עוזבים את התורה ולא היו עוסקים בה - ואז אפילו מים נוקבין לא היה יורד להם. וזהו סוד הפסוק {{צ|ויחנו ברפידים ואין מים לשתות}}. הכונה הוא כי {{גמט דגש|אין מים}} - גימטריא {{גמט דגש|קנ"א}} שהוא מים נקבות; שלא היה להם מפני שהיה ביניהם פסל מיכה וגם שרפו ידיהם מן התורה. וכל הנזכר הוא גם כן בזמן הזה. והנה מכל מיני שפע הנזכר לעיל שהיה לפעמים יורד לישראל היה התמצית יורד לשבעים שרים, כמ"ש רז"ל במסכת תענית פרק א' על פסוק {{צ|הנותן מטר על פני ארץ וכו'}}. {{צ|תנו רבנן ארץ ישראל שותה תחלה ואחר כך כל העולם כולו. ארץ ישראל שותה מי גשמים, וכל העולם כולו שותה מי תמצית. ארץ ישראל מקשה הקב"ה בעצמו, וכל העולם כולו על ידי השליחה שנאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות}}, עכ"ל. הכונה כי הבינה שיש בה {{גמט דגש|נ'}} שערים - היא הנותנת מטר. וזהו {{צ|'''הנתן'''}} - '''נ' תנ"ה''' - כי מן שלשה '''אהי"ה''' שגימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}} שהם בבינה יוצא המטר על פני ארץ ישראל. והכל לפי זמן מעשים טובים שישראל עושים כנזכר. אבל {{צ|'''ושלח מים'''}} נקבות {{צ|על פני חוצות}} בחוצה לארץ שמתחלה יותן ביד '''סמא"ל ורה"ב''' - אחר כך הם מחלקים לשבעים שרים. וזהו {{צ|{{גמט דגש|שלח}}}} חסר '''ו'''' כתיב - עולה {{גמט דגש|סמא"ל רה"ב}} שהם הם שלוחים של הקב"ה. ועתה אחר החרבן נהפוך הוא - אשר אנו לוקחים התמצית והמה לוקחים השפע בעצמו כנזכר בזוהר פרשת תרומה {{ממ זהר|ב|קנב|ב}} על פסוק {{צ|ועשית השלחן עצי שטים וגו'}} - {{צ|כל זמנא דישראל עבדו רעותא דמאריהון הא על פתורא דמלכא אינון אכלי, וכל סעודתא אתתקן להון ואינון מההוא חדוה דלהון יהבי גרמי דאיהו תמצית לעכו"ם. וכל זמנא דישראל לא עבדי רעותא דמריהון - הא סעודתא לכלבא ואסתלק לון תמצית - ככה יאכלו בני ישראל את לחם טמא בגוים - דהא תמצית דגעולי עכו"ם אכלי. ווי לברא דמלכא דיתיב ומצפה לפתורא דעבדי מה דאשתאר מן פתורא איהו אכיל!}}. עכ"ל. ולכן נתקיים עתה בעונותינו הרבים הפסוק {{צ|ועצר {{גמט דגש|השמים}} ולא יהיה {{גמט דגש|מטר}}}} - כי היא הולך בחוצה לארץ לעבדים כי הם לוקחים ה'''מטר''' שהוא {{גמט דגש|גני}} בא"ת ב"ש, והמילויי' יורדים בארץ ישראל שהוא כמספר {{גמט דגש|גשמים}}. וזהו סוד {{צ|תחת {{גמט דגש|שפחה}} כי תירש גבירתה}} - כי מתחלה כל ה{{גמט דגש|ד'}} מילואי '''אהי"ה''' - {{גמט דגש|קס"א קס"א קנ"א קמ"ג}} - הכל היו משפיעים בארץ ישראל בסוד {{צ|'''ויתרו''' ארץ כנען}} - כי ארבעה מלוי '''אהי"ה''' גימטריא {{גמט דגש|יתרו}}. ואז היתה נקרא ארץ ישראל {{צ|{{גמט דגש|גבירתה}}}} - כי ארבעה מילויים עם ארבעה כוללים - גימטריא {{גמט דגש|גבירתה}}. והמילוי של שלשה '''אהי"ה''' בלבד היו יורדים בחוצה לארץ שהם גימטריא {{גמט דגש|שפחה}}. אבל עתה {{צ|תחת '''שפחה''' כי תירש גברתה}} - כי בארץ ישראל אינו יורד כי אם השפע במספר {{גמט דגש|שפחה}}, אבל בחוצה לארץ הוא יורד כמנין {{גמט דגש|תנ"ה}}. וזהו שאמר {{צ|{{גמט דגש|תנה}} עון על עונם ואל יבואו {{גמט דגש|בצדקתך}}}} {{ממ|תהלים|סט|כח}} שעולה {{גמט דגש|יתרו}} במספר ארבעה מילואים. וזהו שאמר הכתוב {{צ|כי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים}}. ר"ל וכי ימכור 'איש' - דא קב"ה, {{צ|את בתו}} - דא שכינתא, {{צ|לאמה}} - שלא יהיה לה שפע אלא מה שהיה אל השפחה מקודם והשפחה שיהיה לה עתה מה שהיה מקודם לגברתה. {{צ|לא תצא כצאת העבדים}} שיוצאים בראשי אברים, אבל היא אינה יוצאת בראשי אברים שהוא {{גמט דגש|קס"א}} הראשון שהם בחכמה בינה דעת בג' ראשונים שלה. אלא עם הג' '''אהי"ה''' בלבד שעולים {{גמט דגש|תנה}} הרמוז בראשי תיבות {{צ|'''ל''''א '''ת''''צא '''כ''''צאת '''ה''''עבים}} - הוא {{גמט דגש|תכלה}} גימטריא {{גמט דגש|תנה}}. או ר"ל אף על פי שהיא נמסרת ל{{גמט דגש|שפחה}} - מכל מקום לא תצא כצאת העבדים אלא {{צ|ומלכותה בכל משלה}}. וזהו ששלשה מילוים עם שלשה כוללים גימטריא {{גמט דגש|שלטון}}, וגם גימטריא {{גמט דגש|שופט}}. שאף על פי שהיא עתה {{גמט דגש|שפחה}} - מכל מקום היא שולטת בכל. ולכן עתה הוא מנהיג ארץ ישראל מטטרו"ן שהוא נקרא {{צ|{{גמט דגש|משנה}} למלך}}, כי השלשה מילוים עם השלשה כוללים גימטריא {{גמט דגש|משנה}}. שמתחלה היתה השכינה בעצמה בלא לבושיה זן ומפרנסת את ארץ ישראל, ועתה היא מתלבשת במטטרו"ן הנקרא '{{גמט דגש|שפחה}} דשכינתא', אמה העבריה. ועל ידו היא מפרנס את הארץ. ולכן עתה בגלות נקרא ארץ ישראל {{גמט דגש|ארץ צבי}} - שגימטריא {{גמט דגש|שפחה}} שאינה מקבלת שפע אלא במספר {{גמט דגש|גשמים}} העולה {{גמט דגש|שפחה}}. וזהו שאמר פרשת לך לך {{ממ זהר|א|צה|ב}} {{צ|אי לך ארץ שמלכך נער - ווי לעלמא דמסטרא דא ינקא}} שהוא על ידי מטטרו"ן הנקרא 'נער' שהוא {{צ|{{גמט דגש|משנה}} למלך}} - בגימטריא {{גמט דגש|פרנסה}} שעל ידו מתפרנסת הארץ. וזהו שאמרו רז"ל במסכת כתובות פרק א' {{צ|אמר ר' אבהו אפילו '''שפחה''' שבארץ ישראל מובטח לה שהיא בת עולם הבא. כתיב הכא "לעם עליה", וכתיב התם "שבו לכם פה עם החמור" - עם הדומה לחמר}}. רוצה לומר כל מי שדר בארץ ואינו מקבל אלא בחינת {{גמט דגש|שפחה}} - ידור בה, כי ע"י מובטח הוא שהוא בן עולם הבא כי השלשה '''אהי"ה''' הם בבינה כנזכר הנקרא {{צ|עולם הבא}}. והג' מילויים שלהם נקראים {{צ|בת עולם הבא}}. וכמו שהיא מובטח שהיא 'בת עולם הבא' - שכל השפע שלה בא מבינה הנקרא 'עולם הבא' -- כך המקבל מזאת השפע נקרא 'בן עולם הבא'. ומה שלמד גזרה שוה מן {{צ|שבו לכם פה עם החמור - עם הדומה לחמור}} - זה יובן במ"ש בזוהר פרשת כי תצא {{ממ זהר|ג|רעה|ב}} {{צ|ולא אתקרי תמן מלך עד דרכיב בסוסיא דיליה}} - דא כנסת ישראל. {{צ|קב"ה כד איהו לבר מאתריה לאו איהו מלך}} ולכן רכיב על חמרא שהוא מטטרו"ן שהוא חמרא לגבי מלכא וגו', עיין שם. וזהו שאמרו {{צ|עם הדומה לחמור}} שהוא דומה לחמור לגבי קב"ה - מכל מקום הוא {{צ|'''משנה''' למלך}}. ולכן כל מי שדר בארץ ישראל בחורבנה ומקבל אפילו פת חרבה (שהוא השפע של מטטרו"ן כנזכר שהוא '''משנה''') - הקב"ה גם כן נותן לו {{גמט דגש|נשמה}}. וזהו שכתוב {{צ|נותן {{גמט דגש|נשמה}} לעם עליה}}. וזהו סוד הפסוק {{צ|למטר השמים תשתה מים}} כי אותיות {{גמט דגש|מטר}} הוא '''מטטרון''' הנקרא {{צ|{{גמט דגש|חמר}} גרם}} כנזכר - שגימטריא {{גמט דגש|מטר}} עם הכולל. ונשאר אותיות {{גמט דגש|טו"ן}} ד'''מטטרון''' שגימטריא {{גמט דגש|אדני}} להורות כי הוא '''חמר''' ל'''אדני'''. כי על ידי התלבשות השכינה בתוכו יבא {{גמט דגש|גשמים}} ו{{גמט דגש|מטר}} בארץ ישראל. וכן '''אדני''' בא"ל ב"ם הוא {{גמט דגש|לסג"ש}} - גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}. והנה כמו שארץ ישראל שאפילו שהיא בחורבנה היא בתכלית הטהרה והקדושה ולזה היא ניזונת תמיד ממים זכרים אפילו בזמן הזה אותו התמצית שהיא מקבלת הוא מים זכרים -- כך ארץ מצרים מעלתה בתכלית הטומאה ולזה נקרא {{צ|ערות הארץ}} כנ"ל. ולכן לא היתה ראויה להיות ניזונת ממים זכרים אלא מנילוס שהם מים נקבות. ואפשר שזהו סוד {{צ|לא כארץ מצרים וגו' והשקית ברגלך כגן הירק}}. אמנם אברהם לאהבת ישמעאל בנו התפלל עליו ואמר לו {{צ|ישמעאל יחיה לפניך}} - שהניזון ממים נקבות חייו אינם חיים. והאל יתברך השיבו {{צ|ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו וגו'}}. והברכה היא סוד הטיפה{{הערה|נלע"ד הכוונה כי {{גמט דגש|ברכה}} עולה {{גמט דגש|זכר}} - ויקיעורך}} כנז"ל. והכוונה הוא אחר שכבר גזרה חכמתו יתברך שלא ירדו הגשמים בארץ מצרים ואי אפשר שתהיה גזרתו בטילה - לזה בשביל תפלת אברהם נתנה למצרים זאת הטיפה. ודע שהמים הנקבות נחלקים לשלש בחינות זו למעלה מזו. * הבחינה ראשונה היותר פחותה היא המים השואבים{{הערה|כך מובא גם בדפוס ויניציא וגם ירושלים. והיה נלע"ד שיש להגיה 'השאובים', וצע"ע - ויקיעורך}} ששואבים בני אדם ביד מן הנהרות ומן המעינות להשקות גני הירק. ואלו נקרא {{צ|מתים}}. וזהו היתה מעלת מצרים קודם מעלת אברהם. ואפשר שזהו אמרו {{צ|לא כארץ מצרים וגו' והשקית ברגלך וגו'}}. * והמדרגה השנית למעלה מזו היא המים הנמשכים מן המעיינות והנהרות ואלו נקרא {{צ|מים חיים}}. * המדרגה השלישית היא מי גשמים שהם נקבות והם כשמתמלאים העבים ממימי הים והנהרות המרים והרעים מתמתקים ונהפכים למים מתוקים וטובים ויורדים. ואלו הם יותר משובחים מן הראשונים עם היות שהם נקבות. וכמו שהמים הנקבות נחלקים לשלשה חלקים כנ"ל - כן הענין במים זכרים נחלקים גם כן לשלשה מדרגות. * והמדרגה הראשונה היא כשהגשמים יורדים ואויר השמים כולו גוון אחד. ר"ל שאינו טלאים טלאים מגוונים משונים. * השני כשיוצא חתן לקראת כלה. * השלישי היותר מעולה היא כשהשמים מגשימים ג' ימים רצופים יומם ולילה בלי הפסק. והנה ה{{גמט דגש|כ"ט}} מיני פירות האילן והחטה - אינם מוציאים פירות אלא על ידי אחד מאלו השלשה מיני מים זכרים. והאתרוג גדל אפילו במים שאובים. וז"ש רז"ל {{צ|אתרוג גדל על כל מים}}, ולזה הוא שוה לירק לענין המעשר מצד שפלתו. ולזה נקרא {{צ|פרי עץ הדר}} - שפלותו הוא הדרו שאין חשוב והדר לפניו יתברך אלא מי שהוא שפל. ודע כי אין דבר גשמי למטה שלא יהיה תחלה רוחני דוגמתו למעלה. והגשמים הם כמו צל מהרוחני באופן שכל השלשים מיני פירות הנ"ל כולם נמצאים למעלה בגוונם וצורתם אלא שהעליונים הם רוחניים והתחתונים הם גשמיים, והם צל מרוחניים. ואם לא היה מצל לא יהיה צל. עד כאן ===מעלת המהלך בארץ ישראל ד' אמות=== '''מעלת המהלך בארץ ישראל ד' אמות''' {{צ|אמר ר' יוחנן כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} '''האופן הראשון''' - הנה האר"י זלה"ה פירש מאמר הזה באופן זה.{{ש}} דע כי ארץ ישראל נקראה 'לאה ורחל'. וזהו סוד כוונת ההליכה בארץ ישראל - הם שתי בחינות; האחד בלאה ואחד ברחל. וברחל תכוין שהרגלים ההולכים הם נצח הוד דזעיר אנפין המושכין מוחין לרחל כנודע כי אין לה רק שני מוחין, ושני מוחין אלו הם שתי שמות {{גמט דגש|יו"ד ה"י}}, והם בגימטריא {{גמט דגש|ע'}} במנין {{גמט דגש|הליכה}}. ובלאה תכוין מה שאמרו ז"ל {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל וכו'}}. והענין כי לאה היא אחורי ישראל, ואין כנגדה יעקב. ולכן יותר נקרא לאה {{צ|ארץ ישראל}} מרחל. והנה תכוין שהלא כבר ידעת שהמוחין שנכנסים בזעיר אנפין הם מוחין דאבא ואמא. וכבר ידעת איך יוצאים {{גמט|ד'}} בחינות לאה: אחד ביסוד דחכמה, ואחד ביסוד דבינה, ואחר מבפנים ואחד מאחורי זעיר אנפין. והשנים מהם הם הארת חכמה, ושנים הארת בינה. וסדרם הם אבא ואמא אבא ואמא. וכבר ידעת שכל המוחין הם ד' - חכמה ובינה חסד וגבורה. והנה האמת הוא שבלאה הראשונה הסמוכה אל יסוד החכמה - שם הם כל הד' הארות דחכמה. ובשניה נסתלקה הארת דחכמה ונשארו השלשה. ובשלישית נשארו ב' לבד. ובחיצונה לא יש רק הארת הגבורות דחכמה לבד. ואלו הם {{צ|ארבע אמות}} - אל תקרי אַמות אלא אִימות מלשון אֵם. והנה כל ארבע אלו הם מוחין דחכמה - כי במוחין דבינה אין לנו עסק בהם. וכבר ידעת שכללות חכמה הוא {{גמט דגש|ע"ב}}. ומילויו {{גמט דגש|מ"ו}} - והוא בגימטריא {{גמט דגש|אמה}}. ואלו הם סוד {{צ|ארבע אמות}} שמהם נעשים ארבע אימות. ואף על פי שהם סוד חכמה ובינה חסד וגבורה - להיותם כולם בחינת חכמה נקרא כולם בארץ ישראל מילוי {{גמט דגש|ע"ב}} שהוא {{גמט דגש|מ"ו}} כמנין {{גמט דגש|אמה}}. ולפי שכל המוחין הם בזעיר אנפין וכשיוצאים אל הנוקבא אינו יוצא רק מילוי לבדו - ולכן אינו יוצא רק שיעור {{גמט דגש|אמה}} לבד שהוא המילוי; כי {{גמט דגש|מלוי}} גימטריא {{גמט דגש|אלהים}} שהוא דין. ולכן הנוקבא היא דינים. והנה ההליכה בלאה אינה כמו רחל - כי שם הוא נצח הוד דזעיר אנפין וכאן הוא נצח הוד דבינה שני פרקין עילאין. ותכוין בהליכה זו אל נצח הוד דבינה. גם יש חילוק אחר. כי בכאן הם ד' אמות שהם סוד כל הארבע מוחין דחכמה. אך למטה הם שני מוחין לבד דבינה. ולפי שכל ההארות אלו היוצאות מחכמה אינם יוצאות אלא על ידי בינה - ולכן נקרא {{צ|מהלך}}. וזהו {{צ|'''המהלך''' ארבע אמות בארץ ישראל}} - כי {{גמט דגש|מהלך}} גימטריא {{גמט דגש|צה}} והוא מילוי אחוריים ד{{גמט דגש|ס"ג}} שהיא בינה שגימטריא {{גמט דגש|ס"ג}}. וכשתסיר {{גמט דגש|ע"ב}} שהם אחוריים מ{{גמט דגש|קס"ו}} - ישאר {{גמט דגש|צ"ה}} כמנין {{גמט דגש|מהלך}}.{{ש}} עכ"ל. '''האופן הב'''' על דרך מה שכתב האר"י זלה"ה בספר דרושים. וזה לשונו:{{ש}} דע כי קומת המלכות הנקרא {{צ|ארץ ישראל}} שיעורה עשר ספירות. והיא שוה אל שיעור קומת זעיר אנפין. וכבר נודע שמחצי תפארת שבבינה עילאה - משם התחיל רישא דזעיר אנפין. וכשהיא גדולה כמוהו ממש כי גם ראשה מגיע שם. ונמצא שמחצי הבינה ולמטה מתחלת ארץ ישראל. ונשארו למעלה ב' ספירות וחצי שהם כתר וחכמה וחצי בינה. וכדוגמא זו ממש היא למטה כי הלא שיעור היא עשר ספירות, והנה מתחלת מקום העיקרי בחצי תפארת דזעיר אנפין כנזכר באדרא. ונמצא אם נחלק עשר ספירות משם ולמטה יתמשך עשר ספירות דמלכות עד חצי נצח שבבריאה - כי הלא יש לה מקום בזעיר אנפין שיעור ג' ספירות וחצי שהם מחצי תפארת עד יסוד. ואחר כך לוקחת לתשלום העשר ספירות שלה {{גמט|ו'}} ספירות וחצי אחרות בבריאה והם כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת וחצי נצח. ואז נשלמת לחשבון עשר שלה - כי שם מקומה האמיתי מחצי תפארת דזעיר אנפין עד חצי נצח דבריאה. ונמצא שנשאר מבריאה שלשה ספירות וחצי. וכבר ביארנו שהמלכות דבריאה היא תמיד בהיכל שביעי דיצירה. וכן הענין בכל מלכות דבריאה יצירה עשייה כנודע. אם כן נמצא שנשארו שתי ספירות וחצי שאין שם גבול 'ארץ ישראל' שהיא המלכות דאצילות. ולכן כנגדם נשארו שני שבטים וחצי בחוצה לארץ.{{ש}} עד כאן לשונו. ונלע"ד שבזה יובן מה שאמרו רז"ל {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל}} (שהם חצי נצח העליון ותפארת וגבורה וחסד וחצי בינה של י' ספירות דבריאה) {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - מפני שהוא זוכה לבינה דבריאה שנקראת {{צ|עולם הבא}}. '''האופן הג'''' - הוא על דרך מה שמביא הרב חיים ויטאל ז"ל בספר הגלגולים פרק ט"ו - כי הששה תחתונות דיצירה היו קודם חטא אדם הראשון במקום שהם עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דבריאה, וארבע ספירות הראשונות דעשיה היו אז במקום שהם עתה ד' תחתונות דבריאה. והששה אחרונות דעשיה היו אז במקום שהם עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דיצירה. ונמצא כי סיום ארבע עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה היו מסתיימים במקום שמסתיימים עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דיצירה. ונמצא כי זעיר ונוקבא דאצילות היו אז במקום שהם עתה אבא ואמא דאצילות - כי עולם הבריאה היה במקום זעיר דאצילות, וארבע ראשונות דיצירה היו במקום נוקבא דאצילות. ונמצא כי מה שהיה עתה ארבע אחרונות דיצירה וכל עשר ספירות דעשיה היה אז חלל ומקום פנוי, ושם היה מדור לכל הקליפות והחיצונים. והנה שיעור מקום החלל הזה הם שיעור {{גמט|י"ד}} ספירות כנזכר. וכמו שאמרו רז"ל {{צ|למה נקרא שדי - שאמר לעולמו {{גמט דגש|די}}}} - ר"ל שלא יתפשטו יותר מזה השיעור של {{גמט דגש|די}} כדי שבמקום ה{{גמט דגש|ד"י}} אלו ישאר מקום פנוי אל מדור הקליפות כנזכר. ואחר שחטא אדם הראשון ירדו העולמות למטה בתוך הקליפות. נמצא כי במקום של הקליפות שהיו בתחלה ירדו עתה ד' תחתונות דיצירה ועשר ספירות דעשיה וכולי. ועיין שם. והנה צריך האדם לתקן מתתא לעילא. מתחלה צריך לתקן כל בחינת {{קיצור|נר"ן ח"י|נפש רוח נשמה חיה יחידה}} דמלכות דעשיה, ואחר כך נר"ן ח"י דזעיר דעשיה. ואחר כך נר"ן ח"י דבינה, ואחר כך נר"ן ח"י דחכמה דעשיה. ואחר כך נר"ן ח"י דאריך דעשיה. וכמו אלו כמה וכמה בחינות לאלפים ורבבות שיש בעולם העשיה. כל אלול צריך לתקן בר נש כדי שיוכל לעלות ממדרגה למדרגה עד עולם היצירה. {{ש}} וכן צריך לתקן גם כן כל אלו הבחינות הנ"ל ביצירה. וכן בבריאה וכו'. עיין שם בספר הגלגולים פ"א. והנה כל זמן שהאדם מתקן את עצמו וגם העולמות - כל זמן שלא הגיע לתפארת דיצירה לתקן אותו - עדיין הוא בסכנה גדולה שלא יפתוהו הקליפות. כי אלו ה{{גמט דגש|י"ד}} עולמות הם נקרא מדור הקליפות, עץ הדעת טוב ורע. ויקלקל פעם אחרת כל מה שתיקן. אבל כאשר זכה והגיע לתפארת דיצירה ויצא מחוץ לקליפות - שוב לא במהרה הוא חוטא. ועליו נאמר {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} - כי נכנס בעץ החיים ואז מובטח שהוא בן עולם הבא. וזה שאמר רבי יוחנן {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}}, שהם הארבע ספירות נצח הוד יסוד מלכות, והגיע עד תפארת דיצירה - אזי הוא {{צ|מובטח שהוא בן עולם הבא}} כי הקב"ה מסייע אותו וישמור אותו מכל חטא ועון. ומה שאמר {{צ|בן עולם הבא}} הוא על דרך שידוע שיש {{צ|חלק עולם הבא}} במלכות, {{צ|בן עולם הבא}} בתפארת, {{צ|מזומן לחיי עולם הבא}} בחכמה ובינה. והנה מאחר שזה הגיע בתיקונו עד תפארת דיצירה - לכן נקרא {{צ|בן עולם הבא}}. אבל {{גמט דגש|מי יעלה בהר יהוה}}, שגימטריא {{גמט דגש|ארץ הצבי}}, שיוכל לתקן בזמן הזה כל הבחינות דעשיה ומכל שכן דיצירה. ומי יקום במקום קדש שהוא בתפארת דיצירה. שכבר יצא ממדור הטמא ונכנס בארץ הקדושה ארץ החיים שהוא בעץ החיים בלבד ולא טוב ורע. ולכן גם כן {{גמט דגש|מי יעלה בהר יהוה}} - גימטריא {{גמט דגש|חנוך מטטרו"ן}} - דמטטרון מקנן ביצירה כנודע. וזהו סוד שאמרו רז"ל {{צ|נותן נשמה לעם עליה}} - ר"ל למי נותנים נשמה פרטית - {{צ|לעם עליה}} - לאלו שזכו לעלות למעלה מארץ ישראל שהוא למעלה מעולם היצירה שהוא לעולם הבריאה דתמן היא בחינת 'נשמה'. אבל {{צ|ורוח להולכים בה}} - רוצה לומר שכל זמן שהוא עדיין בתיקון דיצירה - אין לו אלא בחינת 'רוח' שהוא בחינת יצירה. וגם נודע כי בבריאה הוא {{גמט דגש|אל שדי}}, ובעולם היצירה הוא {{גמט דגש|אל הויה}}, ובעולם העשיה הוא {{גמט דגש|אל אדני}}. {{ש}} והנה {{גמט דגש|אל הויה}} גימטריא {{גמט דגש|מזבח}} - דתמן בעולם היצירה הוא המזבח - עיין שם בדרוש {{צ|אסור חג עד קרנות המזבח}}. וזהו שאמר רב ענן במסכת כתובות פרק י"ג {{צ|כל הקבור בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח. כתיב הכא מזבח אדמה תעשה לי, וכתיב התם וכפר אדמתו עמו}}, עכ"ל. והוא הדבר אשר דברנו - כי מאחר שכל ארץ ישראל הוא נקרא {{גמט דגש|מזבח}} - אם כן מי שקבור שם כאילו קבור במקום המזבח עצמו. '''האופן הרביעי''' - הוא הדרך שדורשי רשומות אומרים {{צ|וכפר '''אדמתו'''}} - '''ד' אמות'''. הנה מה טוב ומה נאה מכוון זה לדרכנו כי ארבע ספירות תחתונות דיצירה נקרא {{צ|ארבע קרנות המזבח}}, כי המזבח היא מלכות דיצירה העומדת בראש העשיה, וארבע ראשונות דעשיה הם עולים במקום ארבע תחתונות דיצירה שהם נקרא {{צ|קרנות המזבח}}. עיין שם באורך. וז"ש {{צ|וכפר ארבע אמות עמו}} - ר"ל הארבע ספירות תחתונות דיצירה הנקרא {{צ|ארבע קרנות המזבח}} - הם בעצמם מכפרים - ששם שורש המזבח שמכפרת עונות ישראל. וז"ש גם כן {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - רוצה לומר מאחר שעלה למעלה מהמזבח - אם כן כבר נמחלו לו כל עונותיו. ומאחר שאין לו עוננות - בוודאי שמובטח לו שהוא בן עולם הבא. ובזה מתורץ שאמרו רז"ל {{צ|ארץ ישראל הוא באמצע היישוב}}. הכוונה כי עולם האצילות נקרא 'עולם הזכר - עולם עמידה'. אבל שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה נקרא 'עולם הנקבה - עולם הישיבה'. וז"ש {{צ|ארץ ישראל}} - שהוא עולם היצירה - הוא {{צ|באמצע עולם היישוב}} - שהוא בין בריאה לעשיה. '''האופן החמישי''' - הוא על דרך שמביא שם האר"י זלה"ה כי אותם ארבע ראשונות דעשיה עומדים בארבע תחתונות דיצירה הנקרא {{צ|קרנות המזבח}} - הם סוד ארבע מוחין שנמשכים מן אצילות עד שם. והם סוד ארבע שמות '''יה"ו''' של '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן'''. ומלובשים בארבע '''אה"י''' (שנים דיודין, ואחד דאלפי"ן, ואחר דההי"ן) שהם סוד המוחין המלובשים בנצח הוד יסוד דאימא, ונמשכים למטה בעשיה. ושמות אלו בגימטריא {{גמט דגש|קרנות}}. והם ארבע ראשונות דעשיה כנז"ל והם בגימטריא {{גמט דגש|שנות}} '''חיים''' - כי מוחין אלו נקראים 'חיי המלך', ובם {{גמט דגש|אהיה הויה אהיה}} בגימטריא {{גמט דגש|חיים}}. ונחלקים לארבע מוחין בסוד השמות הנזכר שעולין {{גמט דגש|שנות}} ונקראו {{צ|שנות חיים}}. וזהו סוד ההארה הנמשכת לעשיה ביום אסרו חג וגו', עיין שם. והנה נודע כי ארבע שמות {{גמט דגש|הויה אהי"ה}} גימטריא ארבעה {{גמט דגש|אמה}} - שכל {{גמט דגש|הויה אהיה}} גימטריא {{גמט דגש|אמה}} עם הכולל. והנה בכל שחרית גם כן בפרשת צו בקרבן התמיד צריך לכוין להעלות פנימיות דעשיה שמלבישין הארבע חיצוניות אחרונים דיצירה. לכן צריך גם כן לכוין להמשיך '''קרנות''' המזבח אליהם כדי שיוכלו בכח זה לעלות. וזהו שאמר {{צ|כל המהלך}} - שהוא גורם שהולך בסוד המשכת השפע ה{{צ|ד' אמות}} הנ"ל שהם ארבעה {{גמט דגש|אהיה}} וארבעה {{גמט דגש|יהו"ה}}. {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - כי אלו הם המוחין המלובשים בנצח הוד יסוד דאימא הנקראת 'עולם הבא', ומאחר שגורם שמהלכים שם הד' אמות - זוכה הוא גם כן לבינה שהיא עולם הבא; שהוא גם כן מקבל משם תמיד השפע של הבינה. כי {{צ|ברכות לראש צדיק}} כנודע. וזהו שמדייק {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל}} - כי {{גמט דגש|שנות חיים}} עם כללות ארבעה '''יהו"ה''' וארבעה '''אהי"ה''' - גמטריא {{גמט דגש|ארץ ישראל}}. ולכן יש לו גם כן חיי עולם הבא. '''האופן הששי'' - נראה לי שרז"ל רמזו בארץ ישראל שהיתה מקודם חטא אדם הראשון שהיו ארבע ראשונות דיצירה במקום שהוא עתה נוקבא דאצילות כנגד ארבע ספירות תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין. וששה תחתונות דיצירה במקום שהם עתה ששה ראשונות דבריאה. וזהו שאמרו רז"ל {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}} - שהם הארבע ספירות עליונות דיצירה, ירצה שזכה לתקן כל המדרגות עד שהגיע לארבע עליונות ד'ארץ ישראל' (שהיא עתה נוקבא דאצילות). {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - מאחר שזכה לנפש דאצילות - מובטח הוא שלא יבא חטא לידו. כי מה שאמרו רז"ל {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} הוא מי שזכה לנפש דאצילות. והבן היטב. '''האופן השביעי''' - הוא על דרך מה שאמר בספר הגלגולים סוף פרק י"ז שאחר שנברא אדם הראשון משעה חמישית ולמעלה היו העולמות עולים יותר. כי זעיר אנפין עלה במקום אריך אנפין, ונוקבא דזעיר אנפין במקום חכמה, ועשר ספירות דבריאה במקום בינה דאצילות, ועשר ספירות דיצירה במקום זעיר דאצילות, וארבע ראשונות דעשיה במקום נוקבא דאצילות. נשארו ששה תחתונות דעשיה מחוץ לאצילות בסוד {{צ|עיבורה של עיר וכו'}}, עיין שם. והנה עתה זעיר דאצילות נקרא 'ארץ ישראל', וזה נעשה בכל מנחת שבת. אבל אין מעלה יותר לעולמו לעלות מפני חטא אדם הראשון. אם כן מוכרח שארבע מוחין דזעיר נקרא {{צ|ד' אמות דארץ ישראל}}. וזהו שאמר {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}} - הכוונה שגורם ליכנס המוחין בתוך הזעיר אנפין בסוד גדלות. {{צ|מובטח לו שהוא בן העולם הבא}} - שיש לו נשמה דחכמה ובינה דאצילות, שיש כח בידו שיוכל להמשיך המוחין בתוך הזעיר. והנה המוחין ה' ארבע '''אהיה''' וארבע '''הויה'''. וכל {{גמט דגש|הויה אהיה}} - גימטריא {{גמט דגש|אמה}} כמו שפירשנו למעלה, עיין שם. '''האופן השמינית''' - על דרך הידוע על שם הפסוק {{צ|יהוה בחכמה יסד ארץ}}. והנה בחכמה יש לו עשר ספירות - כל אחד שם {{גמט דגש|ע"ב}} - הרי {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|ע"ב}} - גימטריא {{גמט דגש|ארבע אמות}}. וזה שאמר {{צ|כל המהלך '''ארבע אמות''' בארץ ישראל}} שהיא נוקבא דזעיר אנפין, {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}}. כי כמו שזעיר אנפין (שהוא נקרא {{צ|בן עולם הבא}}) והוא מתקן את המלכות - כן הוא גם כן מתקן המלכות על ידי המשכת {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|ע"ב}} דחכמה בתוכה הנקרא 'ארץ ישראל' (שהוא זעיר), כי אין תיקונה אלא על ידי חכמה כנודע. '''התשיעית''' - על דרך שמביא האר"י זלה"ה שכל בניינה דנוקבא דזעיר נעשית מנצח הוד יסוד דזעיר הנקרא 'בונים', שנאמר {{צ|וכל בניך למודי יהוה}} - אל תקרי בניך אלא בוניך מפני שהם בונים פרצוף דנוקבא. * כי ג' פירקין ראשונים דנצח הוד יסוד דזעיר אנפין נעשים חכמה בינה דעת דנוקבא. *ו{{גמט|ג'}} פרקין אמצעים דנצח הוד יסוד דזעיר אנפין נעשים חסד גבורה תפארת דנוקבא. * וג' פרקין תחתונים נעשית נצח הוד יסוד דנוקבא. * ושליש תחתון דתפארת דזעיר אנפין נעשה כתר דנוקבא. והענין הוא כי ההארה של תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין יוצאה לחוץ ומתקן ובונה פרצוף דנוקבא הנקראת {{צ|ארץ ישראל}}. ואלו ה{{גמט דגש|ד'}} ספירות תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין נקרא {{צ|ארבע אמות}}. כמו שאמרו רז"ל {{צ|מיום שנחרב בית המקדש אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה}}. הכוונה הוא שנתמעטה פרצופה ואין שיעור קומתה מגיע אלא כנגד ארבע ספירות תפארת נצח הוד יסוד שלו. ולכן עיקר התיקון שאנו עושים לה עתה בגלות הוא להאיר אותם ד' אמות בתוך המלכות הנקראת 'ארץ ישראל'. וזהו שאמרו {{צ|כל המהלך בארץ ישראל ד' אמות}} - ירצה שגורם על ידי קיום מצותיו בארץ ישראל התלויות בארץ שמאירים אור ד' אמות (תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין) בארץ ישראל שהיא המלכות - {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - ר"ל מובטח שהוא עלה במדרגת 'בן עולם הבא' שהוא זעיר אנפין - בן הבינה הנקראת 'עולם הבא'. כי כמו שהזעיר תמיד עיני ה' בה ומאיר בה - גם כן זה שגורם הליכת ד' אמות בה - הוא בדמות בעלה דמטרוניתא הנקרא {{צ|בן עולם הבא}}. ===במעלת מיתת ארץ ישראל וחוץ לארץ=== '''במעלת מיתת ארץ ישראל וחוץ לארץ''' נאמר שהם ד' מדרגות דרך כלל * '''א'''' - משובחי ארץ ישראל * ה'''ב'''' - שאר יושבי ארץ ישראל * ה'''ג'''' - משובחי חוצה לארץ * ה'''ד'''' - שאר יושבי חוצה לארץ המעלה הראשונה - משובחי ארץ ישראל - אלו לא יצדק בהם לשון 'מיתה' כלל, אלא על דרך שיתוף השם. ועליהם נאמר 'גויעה'. והם משל לאיש השוכב על ערסו כלוא בבית, לא יצא ולא יבא. כך האיש המשובח - אף בשרו ישכון לבטח כענין ר' אלעזר שעמד כך שנה בלי קבורה קיים (כמו שאמרו רז"ל במסכת מציעא) וכענין אחאי בר יאשיה דגששיה, וכמה יחידים בדורות. ומכללם בתוספת מעלה האבות. וזה מפני שקדשו עצמם במותר להם אפילו בהרהור. וכאילו אינם מתים. וקרובים למעלה זו היא מעלת הקדושים המתים בחוצה לארץ כענין יעקב. ולזה לא מנע עליית גופו לארץ ישראל שהיה יודע שאין תביעה לחצונים עליו שלא נהנה ממנו. וכזה היתה קדושת רבי בשעת פטירתו כשזקף עשר אצבעותיו. וכן מעלת משה רבנו ע"ה שנתעסק הקב"ה בקבורתו. וכמעלת מיתת אהרן ומרים - הכל מעלה א' מפני קדושתם. ואלו אינם חייבים בכליון הגוף בעפר מפני שפלטו להם מעון אדם הראשון וטהרו עצמן ממנו כל האפשר ונעשו מרכבה עליונה, וגופם קיים ולא מתו. והם {{צ|ישיני עפר}}. '''המעלה השלישית''' היא מעלת שאר מתי ארץ ישראל שהם אינם חייבים לקליפה מה שנזונו ממעדני עולם מפני שלא אכלו מדילה - שהרי ארץ ישראל מזונותיה ופרנסתה תחת יד ורשות הבורא. לכך כשתבא לדרוש מה אכלו יאמרו לה כי לא מדילה אכלו ושתו, רק מדיליה אכלו ושתו. אמנם נתחייבו כליון הגוף מפני חטא אדם הראשון שלא נתרחקו ממנו ונכנסו תחת עונש {{צ|כי עפר אתה}}. ומיד הגוף כלה והנשמה מתקדשת. ומטעם זה הם מטמאים במגע ובמשא מצד קליפה ראשונה שפגם אדם ודבקה בהם המות. ובזה יש תקנה אל הדרים בחוצה לארץ שלא תשלוט עליהם טומאה כלל - כי הלא מצינו כמה וכמה צדיקים לאלפים ולרבבות שמתו בחוצה לארץ. אמנם תקנתם היתה כי לא אתענגו כל יומיהן בתר הנהו הנאות הגוף, כי כל מזונות והנאות הגוף הוא מצד הקליפה כנודע. ואמנם לא אתענגו רק בתענוגי מצוה כגון סעודת מצוה דחתן וברית מילה או בסעודתי דשבת ויום טוב - כי אז אין טומאה שורה כלל דכולהו מטמרי בנוקבא דתהומא רבא. ואין המזון יורד בשבת אלא מצד הקדושה. ואז אפילו בהיותם בחוצה לארץ - אין טומאה שורה עליהם לפי שיאמרו "הלא לא נהנינו ממך בחול כלל אפילו בגופינו! אלא כדי קיום הנפש לעסוק בתורה", כמו שכתוב {{צ|צדיק אוכל לשובע נפשו}}. ובזה יש תקנה אפילו למתים בחוצה לארץ. '''המעלה הרביעית''' - היא לאותם אשר אתענגו בתענוגים ובהכרח היה לאשלטא עליה רוחא דמסאבותא - אפילו יש בידם תורה ומעשים טובים - ההוא רוחא דמסאבותא אסתאיב בגוויה וכד מית גם כן לא סליק מיניה עד שישוב גופו עפר כנודע. והנה כיון שרוח הטומאה אסתאיב ביה - נמצא דאי סלקין לההוא גופא לאתקברא בארץ ישראל בתר דמית - נמצא אף על פי שנקבר בארץ ישראל - אין לו תקנה. והטעם כי האדם אף על פי שדר כל ימיו בחוצה לארץ ואחר כך בא בחיים חייתו לארץ ישראל - הנה הטומאה בורחת ממנו כנ"ל. אמנם כד מית בחוצה לארץ - וברחה הנשמה הטהורה - ואשתאר ההוא רוחא דמסאבותא ואסתאיב בגוויה כנודע. וזהו סוד הטפה שזורק חמלאך המות בגוף להמיתו. ולכך המת הוא אבי אבות הטומאה - כי אסתאיב ואתקשיר ההוא רוחא בגוויה ונשמה קדושה שתדחה אותו אינה שם. ולכך אפילו בבואו לארץ ישראל להקבר שם - אין לו תקנה כיון שיצתה נפשו בחוצה לארץ. ועליו כתיב {{צ|ותבאו ותטמאו את ארצי}}. הנה מי לנו גדול מיוסף הדבק בארץ ישראל בסוד 'צדיק וצדק'. ולא שלטא כלל רוח מסאבא עליה. ועם כל זה לפי שיצאת נשמתו בחוצה לארץ לא רצה ליכנס לארץ ישראל עד שישוב עפר וישארו עצמותיו לבד, כי אז אין שליטת הטומאה אפילו ברשעים אלא על הבשר והדם, כל שכן בצדיק גמור כמותו. ואם כן מכל שכן וקל וחמר לכל הדרים בחוצה לארץ כי אף על פי שיהיו צדיקים גמורים כיוסף - עם כל זה יותר טוב היה אם היו דרים בארץ ישראל, ואסור להביא גופם להקבר בארץ ישראל. אמנם בעצמות נראה מכאן בפירוש שלא נאמר {{צ|ותבואו ותטמאו}}, אלא דוקא במביאים העצמות קודם שיתעכל הבשר. וכך ראוי. שאחרי עיכול הבשר נשיב קודשא בריך הוא רוחא ודחי ליה לההוא רוח מסאבא לבר. דהא איהו חס על ארעיה. עיין שם בזוהר בפרשת תרומה דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}. ואכתי קשה אם כן למה יעקב אבינו ע"ה צוה שיוליכו גופו ממש - לא עצמותיו כיוסף?{{ש}} התירוץ הוא כי לא היה בעולם איש אחר כיעקב שלם בכל הני י"ב שבטים ושבעים נפש - הכל כדוגמת מרכבת השכינה. ולזה צוה כי לא יגע בו איש אחר. וכל זה כדי שלא ישרה עליו טומאה כלל. ותו, דאיהו גופא. כי אברהם ויצחק ושאר הצדיקים לא תקנו מחטא אדם הראשון אלא אברים וקצוות ממנו. אמנם יעקב תיקן כל הגוף, וכל גופיה נפק מתחת יד הטומאה ונסתלקה זוהמת הנחש בסוד לקיחת הברכה ובכורה ממנו. גם הכניע סמא"ל כנזכר בפרשת תולדות. והנה נסתלקה לגמרי רוח הטומאה וזוהמת הנחש מיניה. ואם כן לא הוה דחיל כלל. ועוד ראיה אחרת - כי כבר נתבאר בזוהר כי הן לצדיק והן לרשע יש תועלת גדול להתרקב גופו, ואינו זוכה ליכנס למחיצה שלו עד שיתרקב גופו. אם כן למה צוה יוסף לחנוט את אביו? ובמה שכתבנו ניחא. כי אדרבה צריך שיהיה שלם כי קדוש הוא ואין שום זוהמת נחש דביקה בו כלל. ונחזור לעיל.{{ש}} דע כי כל חטא אדם הראשון הוא הגוף הזה ומעשהו והנאותיו. והכל הוא מצד הנחש. שעל ידי החטא נתגשמו אחר שהיו רוחניים ודבקות המחשבה בחכמת האל יתברך. והנה המשכיל אשר ידחה כל התאו', ויקח מהגשמי צורך חיותו לבד הצורך אל קיום הגוף, לא הנאת המעשה. איש כזה לא תדבק בו טומאת הגוף וחלאתו אלא עטיו של נחש שתדבק בו מאדם הראשון. לא מיתת עצמו. אמנם אותם הנהנים מן העולם ותאוותיו - הם מוסיפים על עטיו של נחש, שהם מחדשים בעצמם חטא אדם הראשון. ולכן מתים מיתת עצמם. נמצא שיש שני מיני טומאות. האחד היא {{צ|עטיו של נחש}} - אין נקי ממנה אלא כמו חנוך ואליהו ואותם שנכנסו חיים לגן עדן וכיוצא. והנה טומאה דקה אינה מזקת לנשמה, רק טורח פרידת הנפש מהגוף כל אחד כפי כחו וכפי מעשיו. ויש קליפה עבה נוספת והוא מרדפת את האדם אחר התוואת הגשמיות אפילו במותר לו באכילה גסה ושינת שחרית ומשגל מרובה למלאת תאוות גופו. כל זה הוא לו 'עטיו של נחש' נוסף לו על חטא אדם הראשון. וכפי מה שמוסיף לה קליפה - ואחר כך בשרו עליו יכאב. וזה היה סוד רבי שזקף עשר אצבעותיו וגו'. וסוד רבי אלעזר שאמר {{צ|אף בשרי ישכון לבטח}}. '''והנה נודע''' שכל המתים של ישראל נשמותיהם עולות דרך ישר, וההיא חופאה קלישא כנז"ל מקבלא לון. ואפילו ישראל המתים בחוץ לארץ הם גם כן נכנסים דרך שם, רק שיש להם צער גדול כי אזלא וסחרא סביבות ארץ ישראל ונכללים במקוריהם על ידי טורח גלגוליהם מקליפה לקליפה, משר אל שר, עד שתעבור אל מקום הקדש. והנה כמו שארץ ישראל מקיאה ופולטת נשמות הגויים (כמו שאמר בזוהר פרשת תרומה דף קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}) ודחי לון לבר ואזלין ושאטין מתגלגלים בכמה גלגולים עד דנפקו מארעא קדישא וסחרן לסורחנייהו במסאבו דילהון -- כן חוץ לארץ פולטת נשמות ישראל! שאין כח בה לסבול הקדושה. והולכת הנשמה בצער עד שתכנס אל פתח ארץ ישראל ועולה שם. הכוונה לומר כי לא יכלה הקליפה לדחות את ישראל מארץ ישראל כי אם גופם ולא נשמתם. גם לא היה יכלת כל הגוים להיות בארץ ישראל רק בגופן ולא בנשמתן. ונודע כי ארץ ישראל נמשלה לגן עדן, וחוצה לארץ נמשלה לגיהנם. וזהו שאמרו רז"ל עתידה גן עדן אומרת "אין לי חפץ ברשעים" בסוד {{צ|וינערו הרשעים ממנו}} - שהם אפילו גופן של הרשעים. והגיהנם אומרת "אין לי חפץ בצדיקים" - שהן אפילו הגופים שלהם. כי כבר הם נזדככו ואין להם כח לסובלם בתוכם. ולכן יתגלגלו כולם בסוד גלגול מחילות לארץ ישראל ושם יעמדו בתחיית המתים. והנה אחר שבא זה המאמר לבית מלוני - לא אפטרנו בלא לינה. ועם זה יובן גם כן מה שאמרו רז"ל שהקב"ה תפש בבגדו של ירבעם ואמר לו חזור בך וכו'. וקשה. אפשר שהקב"ה היה מדבר עם ירבעם שחטא והחטיא את הרבים והיה תופס בבגדו?! אך דע כי מלבד הנשמה והרוח והנפש יש לאדם לבוש אחד לנפשו והוא אמצעי בין הנפש והגוף. וזהו ענין אדם הראשון שאחר שחטא היה בגן עדן, ושם היו נפשות אדם וחוה מלובשות באלו הבגדים. והנה דרך הנחש לחזור ולסבב אחרי כותלי גן עדן פעמים בשבוע להראות גדולתו ולפתות את מי שיוכל מאותם אשר בתוך הגן. ואמנם המכירים אותו אינם עושים חשבון ממנו כלל. אבל המתפתה אחר דבריו - יוצא לבוש נפשו לחוץ אליו ומתפתה אחריו. וזה אירע לאדם וחוה שחטאו ויצאו לבושי נפשם ונתפתו אחר הנחש. ולכן ידעו כי ערומים הם. כי קודם החטא היו מלובשים באותו הלבוש. והלבוש הזה של ירבעם - תפס הקב"ה שיחזור בו, ולא בלבושי גופו אלא בבגד זה שהוא מעולה יותר מהגוף כנזכר. וזה סוד {{צ|ובגד בוגדים בגדו}}. ואריכות הענין תמצא בספר הגלגולים ובפרט בפרק שבעים, עיין שם. <big>[</big> '''ואהובי הר' משה זכות נר"ו''' הרחיב הענין מעט בכאן ואמר כי ירבעם היה משורש {{גמט דגש|קין}} שהוא סוד ה{{גמט דגש|צלם}} כידוע. והגביר עליו '''הסיגים''' - כי כולו {{גמט דגש|ס"ג}}, ונהפך ל{{גמט דגש|גס}} רוח. ואז עלו למעלה הפנים מ{{גמט דגש|נועם}} ה{{גמט דגש|עליון}} שהוא {{גמט דגש|ס"ג}}{{הערה|כי אחוריים של שם ס"ג עולה {{גמט דגש|עליון}} - {{גמט דגש|יוד, יוד הי, יוד הי ואו, יוד הי ואו הי}} - ויקיעורך}}, ויצא {{גמט דגש|עגל}}. ולהיותו משני {{גמט דגש|קס"א}} - סוד שני צלמים - העולים {{גמט דגש|ירבעם}} - לכן עשה שני עגלים. ואמנם אין עבירה מכבה תורתו - הוא שמלתו החדשה. ולכן אמר לו הקב"ה {{צ|חזור '''בך'''}}, פירוש שוב והכנס בעצמך, בעצמותך. פן תכין וצדיק ילבש. ואז {{צ|אני ואתה ובן ישי}} - פירוש {{גמט דגש|בן ישי}} הוא סוד ב' פעמים '''אל''' בסוד {{גמט דגש|הק"ף}}{{הערה|כי '''אל''' במילוי עולה {{גמט דגש|אלף למד}} - {{גמט דגש|הקף}} - ויקיעורך}}, שמהם ה{{גמט דגש|מלבוש}} וה{{גמט דגש|חשמל}} כנודע. ואתה מפעמיים {{גמט דגש|קס"א}} שגם מהם פעמיים '''אל''' כידוע - ואז נטייל בגן {{גמט דגש|עדן}} שהוא סוד {{מכפלת גימטריא|ד'|פעמים|אל}} המאירים מ'''אור פני אל''' כידוע בסוד {{צ|מפני שיבה תקום}}. והטיול הוא ה'''שעשוע''' שהם ה{{גמט דגש|ד'}} הנזכר{{הערה|ד' פעמים אל במילוי - ויקיעורך}} בגימטריא {{גמט דגש|שעש"ע}}. אבל להיות שהשיב לו ש{{צ|בן ישי בראש}} - כי כן הוא מן המתוקנים, לא רצה לחזור ונטרד. ובסוד דרוש זה גם תבין מה שאמרו רז"ל במשה רבינו ע"ה {{צ|הוא עברי ולבושו מצרי}} בסוד {{גמט דגש|תיבה}} שנכנס בה בסוד {{גמט דגש|בתיה}}. והמשכיל יבין ודבריו חיים ונאמנים. <big>]</big> ועוד צריך לדעת כי הנשמה כשיוצאה מזה העולם צריכה לעבור ולטבול בנהר דינור, {{קיצור|כמ"ש ב"ה|כמו שיתבאר בעזרת השם??}}, שהרי אפילו המלאכים כשבאים לעולם הזה לאיזה שליחות בשובם צריכים לטבול שם כידוע. והנה יארע שם בטבילה זו לנשמות - כל אחד כפי מדרגתה וכפי מצותיה. והנוגע לפסוק זה הוא כי הצדיק הגמור שהוא מהמדרגה עליונה - כעברו באותו אש - אין צריך לומר שאין מגיע לו שום נזק ולא חמימות אותו אש השורף, אלא אדרבה הופכים אותו למעין מים חיים שבזה נהנים. וזהו שכתוב {{צ|עוברי בעמק הבכה}}, שהוא נהר או גהינם עצמו, {{צ|מעין ישיתוהו}}. ולא זו בלבד אלא {{צ|גם ברכות יעטה מורה}} - ר"ל ברכות ומתנות שמתלבש בהם העובר שם אם הוא מורה, רוצה לומר שהוא ממורי הוראות. {{ש}} ובזה תבין מ"ש רז"ל שהצדיק עובר בגיהנם ולוקח משם נפשות. והוא מובן מעצמו. ונחזור לענין. שאחר שהצדיק מתלבש ומתעטה באותן הנשמות אז {{צ|{{גמט|ילכו מחיל אל חיל}}}} - גימטריא {{גמט דגש|עץ החיים}} - שם הולכת נשמת הצדיק מלובשת בלבוש זה וילך מישיבה לישיבה באופן שזוכות אלו הנפשות בעבור הצדיק ליכנס לפנים ממחיצתם בהיותם לבוש על נשמת הצדיק. ולכן אמר {{צ|ילכו}} בלשון רבים. וז"ש הפסוק {{צ|פרי צדיק '''עץ חיים'''}} - ר"ל שעל ידי מעשיו הטובים יש לו זכות לילך מחיל אל חיל בעץ החיים כנזכר. אבל {{צ|ולוקח נפשות חכם}} - ר"ל מי שעובר בעמק הבכא וגומר כדי ליקח נפשות צריך שיהיה חכם כמו שאמר {{צ|ברכות יעטה מורה}} שהוא ממורי הוראות. ואמר אחר כך {{צ|יראה אל אלהים בציון}} בלשון יחיד לאמר שכשנשמת הצדיק עולה למדריגה יותר עליונה {{צ|אל אלהים בציון}} - אז צריך להסיר מעליו אותו הלבוש כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק. ולכן אמר {{צ|יראה}} בלשון יחיד. עד כאן מהר' חיים ויטאל זלה"ה. ובזה יובן היטב עד מאד לעתיד' הגיהנם צועקת "אין לי חפץ בצדיקים" מפני שהם עוברים בתוכם ולוקחים משם נפשות הרשעים כנז"ל. והגן עדן צועקת "אין לי חפץ ברשעים" שהם '''סמא"ל ונחש''', שהם מסבבים פעמים בשבוע סביבות כותלי הגן כדי לפתות ולהוציא משם הלבושים של הנפשות. '''ונחזור למיני המיתה בחוץ לארץ ובארץ ישראל'''. הענין שהם ג' מינים בסוד המיתה. הראשון היא שחיטה בסכין פגום והיא נבלה. והיינו המתים על ידי סמא"ל שהוא סכין פגום שהפגימות הם '''אוגרת ומסוכסכת'''. אמנם המתים בארץ ישראל אינם מתים על ידי סכין שיש בו אחד מאלו המדות הנזכרות אלא על ידי חרב של הקב"ה, והם עמי הארץ שהם כבהמות על ידי סכין ועל ידי שחיטה. דהיינו צער המיתה הם מתכפרין ונתרים בסוד {{צ|וכפר אדמתו עמו}}. אמנם הם מתים על ידי מלאך כשר שעולה ונוטל רשות ויורד ונוטל נשמה. כ'''נחש''' ולא נחש ממש. מה שאין כן בחוץ לארץ שהוא נחש ממש. ופי' אוגרת היינו שהיא סוד '''אגרת בת מחלת''' שהיא אחת מהפגימות, והיא פוגמת הנפש מכל צד. וקשה היא הרבה לבני אדם. והיינו '''נבלה - נבל ה''''. '''נבל''' - סמא"ל. '''נבלה''' - '''לילית'''. והיינו '''אוגרת''' האוספת כל החיילים הטמאים, אמן דשדים, אגרת ודאי. ובה נפגמין אלו המחממין עצמן לבטלה. והיא האוספת אותן הטיפות לעשות בהם רצונ' ומולידה עמהם בנים זרים כנודע רחמנא ליצלן, והיא אוגרת ועושה נבלה. '''מסוכסכת''' - זו קשה ולא כל כך מפני שיש בה צד הטהור. האמנם כשנסבכה באדם תשובתה קשה הרבה ואוחז בו מרוח אחד טמא. ושני סכינים הנזכרים הם עושים נבלה - לכך שחיטתן מיתה ממש, שנמצא שם סמאל ונחש בחרבו, ובשרו נעשה טמא מפני שאחזו בו החיצונים. אמנם תלמידי חכמים שהם עוסקים בתורת השם שהיא עץ חיים - אינם צריכים שחיטה על ידי שום אחד משני מיני סכינים הנזכר שהם ב' פגומים ואחד כשר כנז"ל, אלא על ידי '''אסיפה''' אל אלהים '''בציון''', דהיינו שכינה מתגלת עליהם בסיעת כל הצדיקים שבגן עדן. והוא גוע עצמו מהגשמות והחומר ומתאסף אל עמיו עם השכינה. ואסיפתן ואל כבוד ה' מתרת אותו. וענין הים היינו '''ים''' התורה. ואסיפתו מן הים היינו דפסיק גירסא מפומיה כענין רבא בר נחמני ודוד המלך ע"ה, וכיוצא כנזכר במסכת מועד קטן. והנה סמא"ל נקרא 'מותא רברבא' שנברא ביום שני. ולילי"ת נקרא 'מותא זוטרא' שנבראת ביומא רביעא. והנה מי שהוא תלמיד חכם אין יכול עליו לא לזה ולא לזה, אלא הקב"ה לוקח ממנו הנשמה בסוד הנשיקה כנזכר. וזהו סוד הפסוק {{צ|לא יבא בקהל יהוה ממזר}} - כי '''ממזר''' ראשי תיבות '''מ''''ותא '''ר''''ברבא '''מ''''ותא '''ז''''וטרתא, כנזכר בזוהר פרשת פנחס, שנתהוו מסוד '''מת''' {{גמט דגש|רפ"ח}} - בגימטריא {{גמט דגש|ממזר}}. לא יבא {{צ|בקהל יהוה}} שהם הצדיקים, אלא הם מתים בנשיקה. ונחזור לעיל. כי כמו שהמיתה בחוץ לארץ על ידי מלאך המות, ובארץ ישראל על ידי מלאך הקדוש - כך השינה הזו. כי הישן בח"ל הוא על ידי הקליפה החיצוניות, ובארץ ישראל על ידי הקדושה שאין קליפות נכנסות שם כנזכר בזוהר פרשת תרומה. וכמו שהמיתה היא למנוחת הנשמה שתעלה למעלה לגן עדן - כך השינה היא למנוחת הנשמה שתדבק בקדושה ותתעדן מאור מתוק עליון. וכמו שהרשעים בעונם במיתתם נשמתם נדחית ונכרתת מן הקדש - כך ממש בחייהם. ולזה רשעים בחייהם קרויים 'מתים'. אלא שיש בין מיתה למיתה הבדל גדול. כי המיתה האמיתית שולטים החיצונים בנשמה להענישה כדי רשעתה. אמנם בחיי הגוף יש עליה הגנה שלא ישלטו בה החיצונים רק להלהיג עליה. והיינו טעם קריאת שמע שעל המטה כדי להרחיקה מאל אחר בעת עלותה. '''הנה הר' חיים ויטאל''' כתב זה לשונו:{{ש}} כי יש ב' מלאכים ממונים על המיתה. אחד ממונה על מתי חוץ לארץ ושמו '''סמא"ל'''. ואחד על מתי ארץ ישראל ושמו '''גבריאל'''. וכל אחד ואחד יש לו חיילות רבות. וכל חיילותיו נקראים {{צ|מלאכי מות}}. ושני ממונים אלו הם עבדים למטטרו"ן. והקב"ה מודיע למטטרו"ן בכל יום ויום מי הם וכמה הם הנגזרים למיתה באותו יום, ומטטרו"ן מצוה לסמא"ל עבדו ליטול הנפשות הנגזרות למיתה באותו יום בחוצה לארץ. ומצוה לגבריאל ליטול הנפשות הנגזרות למיתה בארץ ישראל באותו יום. ואלו השני ממונים מעולם לא נטלו נשמה אלא שולח כל אחד ואחד מחיילותיו. כי יש מלאך אחד לכל נפש ונפש ומדרגות כל מלאך ומלאך כפי הראוי למדרגת מעלת הנפש שהולך ליטול. ואחר שנטל אותו המלאך את הנפש ומסר ביד הממונה ששלחו - אז אותו מלאך בטל מן העולם, כי לא נברא אלא ליטול נפש אחד בלבד. כמו שאמרו רז"ל על פסוק {{צ|כאשר תעשינה הדבורים}} - כי חיות הדבורים תלוי בעוקץ שלה הנשאר בבשר האדם, ולכן היא תכף תמות. ועם כל זה הן שמחות במיתתן כדי לצער בני אדם. וכן כל מלאך ממלאכי מות יש לו שמחה בנטילת נפש בחשבו איך ניתן לו כח ורשות ליטול נפש אחד מזרע עם קדוש.{{ש}} עד כאן לשונו. והנה לפי מה שאמרו לעיל לשאין כח לסמא"ל בארץ ישראל ליקח נפשות ישראל - בזה יישר מה שאמרו רז"ל במסכת חולין פרק ז' {{צ|הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך}} - מאי רבותיה? הלא ארבע אמות משכביה הבטיחו לתת לבניו?! אלא אמר ר' יצחק מלמד שקפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו שתה' נוחה ליכבש לבניו בארבע אמות. עכ"ל. ויש לדקדק שבכאן משמע שעל ידי שקפל הקב"ה ארץ ישראל תחת יעקב אבינו ע"ה - ולכן היתה נוחה ליכבש לבניו. שמעינן מינה אם לא היה עושה כן לא היו יכולים בניו לכבוש הארץ. אם כן איה הבטחה שהבטיח לאברהם אבינו ע"ה בברית בין הבתרים {{צ|ביום ההוא כרת יהוה את אברהם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת וגו'}}? ואפשר לומר מה שהבטיח לאברהם{{הערה|כאן הגהתי על פי סברתי. ובדפוס ויניציא כתוב 'ליעקב' - ויקיעורך}} אבינו ע"ה הוא שלעולם בניו ירשו את הארץ, אבל אפשר שיהיה להם טורח גדול ליכבשה ולכן היה מוכרח להבטיח ליעקב אבינו ע"ה שתהיה לבניו נוחה ליכבש כד' אמות. מכל מקום איכא למידק טובא. וכי זאת הבטחה לא יוכל הקב"ה להבטיח לו בדבור הקל ולא כביכול להטריח עצמו ולקפל כל ארץ ישראל תחתיו?{{ש}} הנה על פי סוד נוכל לומר מ"ש בכאן {{צ|ויפגע במקום וילן שם}}, ר"ל שבאותה הלילה פגע יעקב במלכות דאצילות ונתחבר עמה שנקראת {{גמט דגש|מקום}}. כי מילוי ה'''מלכות''' כזה: {{גמט דגש|מ"ם למ"ד כ"ף ו"ו תי"ו}} - גימטריא {{גמט דגש|מקום}}. והיא נקרא 'ארץ' דישראל זוטא. ועומדת אחורי ד' אמות דזעיר שהם תפארת נצח הוד יסוד. וכן יעקב עומד בפניו דזעיר גם כן כנגד תפארת נצח הוד יסוד בלב'. וכשנתחב' עמה היא היתה כבושה תחתיו כנודע בסוד הייחוד. וזהו שאמר לו הקב"ה {{צ|הארץ אשר אתה שוכב עליה}} דייקא - {{צ|לך אתננה}} לבת זוגך, שתתייחד עמה תמיד, {{צ|ולזרעך}} בסוד {{צ|אור זרוע לצדיק}} שמביא בריא דרב ספרא בפרשת תרומה. שקפל הקב"ה כל ארץ ישראל הכוונה היא שמלכות בכליה חיצונים שלה מתלבשת בסוד נשמה בעשיה, ובכלים אמצעים שלה מתלבשת בסוד נשמה ביצירה, ובכלים פנימיים שלה מתלבשת בסוד נשמה בבריאה. ועשר אורותיה נשארים באצילות, שהם עשר ספירות ד{{גמט דגש|מ"ה}} עם עשר אורותיה. כי השלשים כלים שיורדים למטה הם בחינות ד{{גמט דגש|ב"ן}}, כי בעל אבידה מחזיר על אבידתו כדי לברר הבירורים שנפלו משבירת הכלים ד{{גמט דגש|ב"ן}}. ולכן הוא יורד להעלותם לשורשם. וז"ש שארץ ישראל מתפשטת ד' מאות פרסה על ד' אמות פרסה מפני שכל שעורה כלולה מעשר - הרי שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה - שלש מאות פרסה. ועשר ספירות ד{{גמט דגש|מ"ה}} שנשארים באצילות גם כן כל אחד כלולה מעשר - הרי איך נתפשט ארץ ישראל לארבע מאות על ארבע מאות. ומה עשה הקב"ה? קפל כל השלשים כלים זה על גב זה, והביא אותה פנים בפנים עם יעקב כנגד ד' אמות שלו (שהם תפארת נצח הוד יסוד שלו), ונתחברו ביחד. וזהו {{צ|וישכב במקום ההוא}} - כי הלואי שכל השלשים ספירות שלה יהיה מספיקים לה שתוכל לעמוד עם הזעיר פנים בפנים. וזהו סוד {{צ|שתהא נוחה ליכבש לבניו בארבע אמות}} - ר"ל בנקל יהיה כח לבניך לתקן אותה כמו תפארת נצח הוד יסוד דזעיר עצמו. והנה זאת המלכות פעם אחת היא מתחברת עם '''יעקב''' בעת הקטנות, ולפעמים עם '''ישורון''' בעת היניקה, ולפעמים עם '''ישראל''' בעת הגדלות (כמו שיתבאר אחר כך בעזרת השם במשנה של עשר קדושות). להורות שהיא ארץ שזורעים בתוכה השלשה הנ"ל שהם במספר {{גמט דגש|ארץ}}. וסופי תיבות {{גמט דגש|לבן}} להורות כי על ידי בית '''לבן''' זכה '''יעקב''' למדת '''ישראל וישורן''', על ידי שלקח '''רחל ולאה''' כנודע. וזה רמז במלת '''ארץ''' בא"לף רבתי עולה {{גמט דגש|ישראל יעקב ישורון}}. או נאמר לפי דרכנו למה קפל הקב"ה הארץ תחת יעקב אבינו ע"ה נבין אותו על דרך שמביא גלי רזייא שהוא '''רבי אליעזר מגרמיזא זלה"ה'''. וזה לשונו:{{ש}} כשראה הקב"ה שבניו אחר כך יחטאו ויאבדו מן העולם מה עשה הקב"ה בהיות שהוא חפץ שלא תאבד שום נפש מישראל סבא שהם זרעו של אברהם אבינו ע"ה? קודם הכל צוה לו שימול בשר ערלתם. ואם לא - {{צ|ונכרתה הנפש ההיא מעמיה}}. ותיקן להם גלגול נפש לתקן עצמם כדי שתחזור למקורה הראשון. באותה שעה נתקבצו סמא"ל עם {{גמט דגש|ע'}} שריו לפני הקב"ה ואמרו לפניו "רבונו של עולם! גם אנחנו מיציר כפך יצאנו! אתה אב אחד לכולנו! כמו שעשית תקנה לנפשותם של בני ישראל על ידי גלגוליהם שסוף סוף כולם יש להם חלק לעולם הבא - ומה ראית שבחרת בזרע אברהם יותר מכולנו?!" השיב להם הקב"ה: אם הייתם עושים כמו שעשה אברהם שהכיר אותי מקטנותו ונכנס באור כשדים לאהבתי, ואתם ראיתם שאני הצלתי אותו מידכם ומכבשן האש שלא שלט בו - ועם כל זה לא האמנתם בי להקדישני - לכן מכאן ואילך אל תדברו מטוב ועד רע! השיב סמא"ל: רבונו של עולם! הבנות בנותי והבנים בני וכל אשר אתה רואה לי הוא! מאחר שאני גורם להם תאות המשגל לכן הם באים בעולם!{{ש}} אמר לו הקב"ה: רשע! ובעבור שאני הייתי יודע שעתיד אתה לומר כאלה הדברים - לכן צויתי לאברהם אוהבי שימול כל יליד ביתו וכתבתי בתורתי {{צ|וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה}}. והחלק שלך יהיה הערלות מאחר שאתה מעורר התאוה. {{ש}} וכשראה שלא היה הדין עמו אמר סמאל: רבונו של עולם! תן לי רשות שאכרות ברית עם יעקב שעתיד להיות חתני ואתן לו את בנותי לנשים ונפיק בשלום יחד.{{ש}} אז נתן לו הקב"ה רשות שיתן לו את בנות לבן. אז והמן יצא שמח וטוב לב, והמתין עד שבא הזמן ששלח יצחק ורבקה את יעקב ונתנו לו רשות שילך לפדנה ארם. אז הלך אחריו להרוג אותו שהיה בכעס עמו מאחר שרמה את עשו ולקח ממנו הברכה והבכורה. וגם ראה שיצחק קיים הברכות פעם שנית כמ"ש {{צ|ואל שדי יברך אותך}}. ולכן מה עשה סמא"ל? תכף כשיצא יעקב מבאר שבע הלך והגיד לאליפז שיעקב ברח, ופיתה אותו שיצא לקראתו. ופגש בו באותו היום ממש שיצא מבית אביו. ולקח כל אשר לו ממנו. וזהו {{צ|ויצא יעקב מבאר שבע}} - יש טעם של אתנחתא למטה. {{צ|וילך חרנה}} - שהוא ענין בפני עצמו כדי להורות על סמא"ל שנקרא {{צ|חרון אף}} - הוא יצא עמו כדי לעשות בו נקמה כנזכר. ואחר כך כשבא השמש אז נפל פחד על יעקב שנשאר יחידי בלילה על השדה, ותלמיד חכם צריך שימור. אז התחיל יעקב לבכות ותקן תפלת ערבית על ידי הבכיה. הנה כשאה סמא"ל שיעקב הוא נכנע תחת ידו ויש לו פחד ממנו - אז הניח אותו ולא הזיק לו. עד כאן לשון גלי רזייא. ונלע"ד שזהו דוחק גדול - וכי משום שהיה מפחד יעקב מפניו ולכן יניח אותו ולא יזיק לו?! אדרבה! כי על ידי הפחד אתרעיה מזליה ובנקל היה יכול לו. כי נפיל תורא חדיד סכינא. ובפרט מכח הכעס הגדול שהיה עליו מיום שנולד - איך ירחם עליו עתה שהוא נפל בידו? וכי רחמנות יש לסמא"ל? והלא כל מרה וכל רוגזה שרא בגויה! וזה קשה בעיני. והנה בהאבקי תחת כפות רגליו הנה נ"ל שזהו מה שאמרנו לעיל מאחר שסמא"ל אין לו שליטה בארץ ישראל על ישראל - ולכן כשראה הקב"ה שהוא רודף אחיו בכעס וחרון אף כמ"ש {{צ|וילך חרנה}}, ועתה שמצא ליעקב יחידי היה לו רשות בידו להזיק אותו חס ושלום. מה עשה הקב"ה? קיפל הארץ תחתיו והיה שוכב על ארץ ישראל ואז לא היה יכולת לסמא"ל להזיק ליעקב אבינו ע"ה כי אין רשות לסמא"ל בארץ ישראל. ואז חרק עליו שיניו איך יעשה לו. ובפרט אחר כך שהראה לו הקב"ה במראת הסולם כל הבטחות ליעקב. וכיון שראה סמא"ל כל אלו ההבטחות - אז יותר ויותר היה חורק עליו שיניו. ולכן בבקר מאי כתיב? {{צ|וישא יעקב רגליו}} ר"ל שיעקב נשא רגליו והלך במרוצה בשמחת לב על הבטחות שהבטיח הקב"ה כמו שאמרו רז"ל כרעא טעין רגליה. אז {{צ|וילך ארצה בני קדם}} כי {{צ|וישא יעקב רגליו}} - יש טעם של אתנחתא למטה. {{צ|וילך ארצה בני קדם}} הוא דבר בפני עצמו להורות שס"מ הלך לבני קדם ליקח עצה מ'''עזא ועזאל''' איך יעשו עם יעקב כי שיוכלו לו. הנה לפי ענין זה צריך לפרש מה היה מרמז לו הקב"ה במראה הסולם. ונא' שזו היא כונת הפסוק מאחר שראה הקב"ה שנפל פחד סמא"ל על יעקב - ולכן הראה לו בחלום {{צ|והנה '''סלם''' מוצב ארצה}}. {{גמט דגש|סלם}} גימטריא {{גמט דגש|סמאל}} - שהוא '''סמל''' המקנה לכפור ביחודו של עולם. ור"ל אף על פי שהוא עומד למטה אצלך להרוג אותך - אל תפחד! כי אין בידו רשות לעשות לך מטוב ועד רע. כי {{צ|ראשו מגיע השמימה}} - ר"ל הראש שלו שהוא מטטרו"ן - הוא בשמים, ואין לו כח לעשות וליטול שום נשמה בלי רשותו. ולא עוד - הנה {{צ|מלאכי אלהים עולים ויורדים בו}} במטטרו"ן - רוצה לומר כי אין רשות לסמא"ל בארץ ישראל כי אם לגבריאל שהוא ממונה בארץ ישראל כנזכר. וזה שאמר {{צ|מלאכי אלהים}} שהם '''סמא"ל וגבריא"ל''', תרי מלאכי דין, עולים ומשטינים ויורדים ונוטלים נשמתם. {{צ|בו}} - ברשות מטטרו"ן שהוא מנהיג, שהוא ששת יומי דחול. וזה שאמר {{צ|בו}} דייקא. {{צ|והנה יהוה נצב עליו}} - ר"ל שלא תטעה כמו אלישע אחר שטעה במטטרו"ן שהיה סבור שיש שני רשויות ח"ו. ולכן גם שאתה רואה שאלו מלאכי אלהים הם תחת רשות של מטטרו"ן והוא מצוה להם לכל אחד כמה נשמות יביאו מארץ ישראל ומחוצה לארץ - אל תהיה סבור שהכל הוא תחת רשותו ויש בידו כח לעשות לך מה שהוא רוצה. ולכן אמר {{צ|הנה יהוה נצב עליו}} - הכוונה הוא שאני עומד על מטטרו"ן ולכן אל תפחד. {{צ|והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך}}, ואף על פי שבא מיכאל ויאבק עם יעקב, והוא שם אחד משבעים שמות שיש למטטרו"ן, ונגע בכף ירכו כמו שמביא במדרש ילקוט על פסוק {{צ|ויאבק איש עמו}} עיין שם. ומכל מקום מביא שם במדרש שהלך מיכאל והביאו עמו רפאל החבר שלו לרפאתו. ולכן {{צ|וישא יעקב רגליו}} שהלך בשמחה גדולה על הבשורה טובה שבישר לו. וסמא"ל הלך ל{{צ|נופל וגלוי עינים}} איך יעשו עם יעקב כדי שיוכל לו. ונתנו לו עצה שילך ללבן לפתות אותו שיתן לו את בנותיו. תכף הלך ללבן והלביש את עצמו בתוך התרפים, וכשנכנס יעקב לבית לבן בידים רקניות לא רצה לקבל לבן את יעקב שאמר בלבו העבד של זקנו, שהוא אליעזר, כשבא הביא עמו כל כך כסף וזהב, וזהו בנו ובא בידים רקניות?! ולא ידע מה יעשה עמו. באות' הפעם הלך לשאול בתרפים מה יעשה לו. והשיב ס"מ שהיה מלובש בתוכם "אל תגרש את זה האיש מביתך! תן לו בנותיך לנשים כדי שתהיינה הן שולטות עליו ויכניע את עצמו תחת הקליפה ונעשה עמו כל חפצנו". אז חזר לבן אצל יעקב ויאמר {{צ|הכי אחי אתה ועבדתני חנם. הגידה לי מה משכרתך}}. ואז נתן לו בנותיו. והיה חשוב דאינון מסטרא דיליה שינצח ליעקב. והקב"ה הפר עצתו ובקדרה שחשב לבשל ליעקב - שם נתבשל הוא. וזהו יעץ צר אחרי קדושו והפוך צור עמלו בראשו. וזהו {{צ|מהרסייך ומחריביך ממך יצאו}} - הוא היה חושב שבנות לבן יפתו אותו ללכת אחרי אלהי אביהן - והן מרדו באביהן ובאלהיו דכתיב {{צ|ותאמרנה לו העוד יש לנו חלק ונחלה בבית אבינו}}.{{ש}} עכ"ל. ונחזור לעיל.{{ש}} כי '''גבריאל וסמאל''' אינם נוטלים הנשמה אלא שולחים חיילותיהם. ונודע שהם מהסיגים שנפלו משבירת הכלים שהוא שם '''ס"ג'''. ומשם בא היצר הרע לכל אחד ואחד. והנה הראשי תיבות של '''ס''''מאל '''ג''''בריאל הוא '''ס"ג'''. וזהו סוד הפסוק {{ממ|תהלים|נג|ד}} {{צ|כולו '''סג'''}} - ר"ל כל אלו שנוטלים הנשמות של בני אדם הם עבדים של '''ס"ג'''. וכשהם נוטלים הנשמה תכף הם מתים גם כן. וז"ש {{צ|יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ}} - ששניהם ביחד - היצר הרע ואדם יחדיו מתים. {{צ|אין עושה טוב אין גם אחד}} - ועתה הוא מפרש למה יחדיו נאלחו. וז"ש {{צ|אין עושה טוב}} - מאחר שהוא השטן והוא היצר הרע - אם כן {{צ|אין עושה טוב}}, אלא כל אחד מפתה לרעה, כי הוא יורד ומשטין ועולה ומקטרג ויורד ונוטל נשמתו. ואז הוא מת גם כן. וז"ש {{צ|אין גם אחד}} - ר"ל אף על פי שהוא יודע והוא רואה מאחרים שאין אחד מהם נשאר בחיים בעת שמת האדם - עם כל זה {{צ|אין עושה טוב}} - כי הוא מתרצה באחד מיהודים מבאלף מאומות העולם כנודע. וזהו אף על פי שאין {{צ|גם אחד}}, ששניהם ביחד מתים ואין נשאר אחד מהם. לא היצר הרע ומכל שכן האדם. ===קבורת חוץ לארץ וארץ ישראל=== '''ועתה נבאר קבורת חוץ לארץ וארץ ישראל''' כבר נודע כי הארץ הקדושה היא נקראת {{צ|ארץ החיים}}. והקבור בה נשמתו עולה אל ארץ החיים העליונה. אמנם הקבור בחוץ לארץ הוא נכלל בנשמתו חוצה לארץ העליונה דהיינו בסוד עולם דמטטרו"ן, והם הנקראים מתי חוץ לארץ. ואומרו {{צ|אינם חיים}} - היינו שסוד החיים העליונים אינם נמשכים לחוצה לארץ עליונה, כי החיים העליונים הם סוד אור תפארת הנקרא עץ החיים, הוא סוד התורה שהיא נובלות חכמה של מעלה שעליה נאמר {{צ|והחכמה תחיה בעליה}}. ומשם נמשך עד הגיעו לארץ החיים שהיא מלכות. והשפע הוא {{גמט|ה'}} חסדים, ועם {{גמט|ב'}} כוללים דיסוד ומלכות - הרי {{גמט|ז'}} חסדים, שהם {{גמט|ז'}} הויות. וכן שבעה גבורות שהם גם כן {{גמט|ז'}} הויות -- הרי {{גמט|י"ד}} הויות - גימטריא {{גמט דגש|ארץ החיים}}. והם גימטריא {{גמט דגש|רחמים בדין}} כי החסדים הם רחמים מתערבים בגבורות שהם '''דין''', ונמתקים ביחד. ונקראו כלנו חיים. וזהו סוד {{צ|יעקב יעקב - קדמאה לא שלים}}, מסטרא ד{{גמט דגש|ז'}} גבורות. ובתראה שלים מסטרא ד{{גמט דגש|ז'}} חסדים. ו{{מכפלת גימטריא|ב'|פעמים|יעקב}} גימטריא {{גמט דגש|רחמים בדין}} מפני שיונק מחמשה חסדים וגבורות והוא בתפארת. וגם נקרא {{צ|עץ החיים}}. וזהו ארץ החיי"ם שאינו פועל לשם הדין לבדו אלא {{גמט דגש|רחמים בדין}}. ולכן אין {{גמט דגש|השטן}} שולט בה ב{{גמט דגש|שס"ד}} ימות השנה, וכל שכן ביום הכפורים, אלא {{גמט דגש|גבריאל}} - הוא המלאך המות בארץ ישראל כנז"ל. והוא כלול ב{{גמט דגש|מיכאל}} חבירו כנודע. וזהו {{גמט דגש|רחמים בדין}}. אבל בחוץ לארץ לפעמים הדין לבדו פועל בלי רחמים. ולכן אינו מתפש' מארץ ישראל לחוץ לארץ כדי שלא יהנו מהם החיצונים שהם חוצה לארץ ששם {{צ|סביב רשעים יתהלכון}}. ולזה מתי חוץ לארץ אינם חיים - כלומר אינם מקבלים מאותה החיים הנצחיים הנשפעים. והכוונה שהם אינם חיים בהיותם מתי חוץ לארץ עד תחייתם והעלתם לארץ ישראל כמ"ש למטה בע"ה. ורז"ל דרשו בפסיקתא רבא והובא בילקוט תהלים דף קכ"ו ע"א וזה לשונו:{{ש}} אמר ריש לקיש בשם ר' אלעזר, ארץ ישראל נקרא ארץ החיים. והלא מתים שם!? אלא שמתיה חיים לימות המשיח ואפילו ירבעם בן נבט וחבריו. ואף שחטאו יותר מדאי - כבר נפרעו מהם. דאמר רבי יהודה ברבי אלעאי שבע שנים היתה ארץ ישראל בוערת בגפרית ואש שנאמר {{צ|גפרית ומלח שרפה כל ארצה}}. ובאותן שבע נפרע הקב"ה מירבעם וחבריו. ולכך יהיו חיים לימות המשיח. ומי גרם להנצל מדינה של גהינם? קבורת ארץ ישראל שנאמר {{צ|וכפר אדמתו עמו}}. עוד אמרו רז"ל: {{צ|הדר בארץ ישראל ומת בערב שבת - אינו רואה דין חיבוט הקבר}}.{{ש}} הנה אפשר ד{{צ|או}} קאמר - או האי או האי - כל אחד מהם מספקת. וזה הפירוש אינו. דאם כן בטלת דין קבר בארץ ישראל מכל וכל וזה אינו. אלא דווקא שניהם יחדיו דהיינו שהוא בארץ ישראל מפני קדושתה, וילוה גם כן אל ענין זה קדושת היום. וכשיהיו שניהם יחד - אזי ינצל מחיבוט הקבר מפני שכיון שקדש היום בארץ ישראל - אין כח לחיצונים. אמנם אם לא קדש היום או שהוא בחוץ לארץ החיצונית מתגברת ושולטת ודנה אותו בחיובו אפילו שמת בערב שבת. וא"ת - אם מת בערב שבת ובארץ ישראל - סוף סוף מעשיו הרעים במה יתוקנו? אם נאמר שזכות ארץ ישראל מנכה - מה נאמר במיתת ערב שבת שאינו בזכות? אם לא שנאמר שהקב"ה גרם לו שימות בערב שבת כדי שיהא ניצול מדין קבר מפני שאינו חייב. ועדיין קשה אם זה פטור אם כן אפילו לא ימות בערב שבת יהיה גם כן ניצול?{{ש}} וי"ש כאותו מעשה דאיתא בזוהר מאותו תינוק שתפסוהו הכרובים ונכנס לגן עדן שלא מן הדין. וקאמר אתם {{צ|ואפילו הכי לא אתסי אלא בצערי סגיא}}. וכן זה גם כן. ===המת בארץ ישראל=== '''המת בארץ ישראל''' דע שאסור להלין המת על גבי קרקע בלילה בארץ ישראל שגורם לטמא ארץ הקדושה שנאמר {{צ|ולא תטמא את אדמתך}}. והענין כי אין רשות לרוח הטומאה ולסטרא דשמאלא להכנס ביום בארץ ישראל אלא דווקא בלילה. ואפילו בלילה אין להם רשות אלא בזמן שיש מת לן על גבי קרקע. אבל בזמן שאין מת על גבי קרקע - אין רשות לשום רוח הטומאה להכנס בארץ. אפילו חניית פרסת רגלם בארץ אין להם. וביום אין להם רשות כל עיקר אפילו שיהיו מתים הרבה על גבי קרקע. ירצה כי יש קליפה קשה עבה יותר מטומאת מת, דהיינו אחיזת החיצונים, והקפידה עליה התורה באומרו {{צ|כי קבור תקברנו ביום ההוא ולא תטמא את אדמתך}} בטומאה ההיא הגבוהה עד שכמעט יקרא המת ההוא 'טהור' בארץ ישראל בערך אותה הטומאה הנוספת. וז"ש בזהר פרשת תרומה דף קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}} {{צ|לא שלטא עליה רוח מסאבא}}. אמנם טומאת מת והליכותיו אינם גרועות ממנו אלא שאותה אחיזה אשר לחיצונים השולטים בחוץ לארץ אין לו כלל זולתי אם הלינו מפני שהלילה מקום מוכן לחיצונים למשטטיה. ובהיות להם כלי להדבק - יתדבקו. וזה יגרום רע למת שתסתאב אותה הטומאה בגופו כדמסיק הגורמת עונש למת עצמו ומטריחין אותו בענין דבקות הנפש למעלה. אמנם שאר טומאת מת אינה גורמת עונש. והביא ראיה שאין אחיזת החיצונים בארץ ישראל ממה שאותו מזון הניתן להם במזבח היה נוט' עצמו לצפון ששם פתח כניסת מזונם כנז"ל. {{ש}} ובזוהר פרשת אמור דף פ"ח ע"ב {{ממ זהר|ג|פח|ב}} כתב זה לשונו:{{ש}} {{צ|"לא תלין נבלתו בעץ כי קבור תקברנו ביום ההוא וגו'" - בגין דמיתא דישתהי כ"ד שעות דאינון יומם ולילה בלא קבורתא - יהיב חלישותא בשייפוי דרתיכא ומעכב עבידתא דקב"ה מלעבד. דאפשר דקב"ה גזר עליה בגין למיתיה בגלגולא אחר' מיד בההוא יומא דאתפשט לאוטבא ליה, וכל זמנא דלא אתקבר גופא - נשמתא לאו עאלת קמי קב"ה ולא יכלא למהוי בגופא אחרא בגלגולא תניינא. דלא יהבין לנשמתא גופא אחרא עד דיתקבר קדמאה וכו'. וכל מה דגופא לא אתקבר - צערא הוא לנשמתא ורוח מסאבא אזדמן לשריי' עלוי ולסאבא לההוא גופא. ובגין דההוא רוח מסאבא אזדמן - לא לבעי ליה לאיניש למיבת ההוא גופא ליליא חד בגין דרוח מסאבא אשתכח בליליא, ואשתטח בכל ארעא לאשכחא גופא בלא נפשא לסאבא ליה ואסתאב יתיר.}}{{ש}} עד כאן לשון הזוהר. ונראה מכאן {{גמט דגש|ג'}} פגמים שפוגמים בהלנת המת על גבי הקרקע בארץ ישראל. * '''א'''' - שפוגם בצלם אלהים * '''ב'''' - משום הגלגול שיוכל לתקן אותו בגלגול שני * '''ג'''' שמטמא את הארץ. והשלשה רמוזים בזה הפסוק {{צ|לא תלין נבלתו על הארץ כי קבור תקברנו ביום ההוא}}. * ירצה שהקב"ה מדבר עם ישראל כי קבור תוכל לקברו פעם שנית כי יוכל לבא בגלגולא תניינא אם תקברנו ביום ההוא. כי לא יהבין לנשמתא גופא אחרא עד דיתקבר קדמאה. וזהו כפל ב' פעמים הקבורות. * שנית - {{צ|כי קללת אלהים תלוי}} - רוצה לומר בגין דמיתא דישתהי כ"ד שעות בלא קבורתא יהיב חלישותא בשייפוי דרתיכא שהוא בצלם אלהים, שמטמאים אותו. וזהו {{צ|קללת אלהים תלוי}}. * שלישית - {{צ|ולא תטמא את אדמתך}} הוא כפשוטו כמ"ש דרוח מסאבא אשתכח בליליא ואשתטח בכל ארעא לאשכחא גופא בלא נפשא לסאבא ליה ואסתאיב יתר. ירצה ממת אחר שקוברים תכף באותה היום. הנה מפני ג' טעמים הנ"ל לכן אסור הלנת המת בארץ ישראל. ===מעלת קצת מקומות של ארץ ישראל=== '''במעלת קצת מקומות של ארץ ישראל''' מספר כנפי יונה - ואף על פי שדבריו אינם מובנים כלל למבינים - מכל מקום העתקתי לשונו מפני קצת דברים שיש בהם מעט ממשות. וזה לשונו: * דע כי '''ירושלים''' במספר קטן הוא {{גמט דגש|י"ט}}. גם '''מלכות''' במספר קטן {{גמט דגש|י"ט}}. כי ירושלים היא מדת המלכות. * '''ושכם''' הוא סוד היסוד. כי יסוד רמז ליוסף ולזה שכם ניתן ליוסף שמדתו יסוד. * ו'''טבריה''' גימטריא {{גמט דגש|י"ט}} במספר קטן. ו{{גמט דגש|הוד}} עולה {{גמט דגש|י"ט}} עם {{גמט דגש|ג'}} אותיות והמלה. ומשמעות טבריה מלשון {{צ|טבור הארץ}}. ו'ארץ' רומז למלכות. ועיקר טבריה רומז להוד. גם '''טבר''' במספר קטן {{גמט דגש|י"ג}} - שמקבל כח מ{{גמט דגש|י"ג}} מדות. * '''צפת''' רומז ל'''נצח'''. כי '''צפת''' במספר קטן {{גמט דגש|אהי"ה}}. ו'''נצח''' במספר קטן {{גמט דגש|כ"ב}} - לרמוז שמתנהגים עם הדר בה בי"ג מדות של רחמים גמורים ממדת הכתר, ולפיכך היא אחד מערי מקלט המציל נפשות. : וגם '''צפת''' בחושבן {{גמט דגש|כ"ב}} אותיות התורה לרמוז שצפת מוכנת ומזומנת להשיג בה עומקה של תורה, ואין אויר זך בכל ארץ ישראל כאויר '''צפת'''. ו{{גמט דגש|נצח}} גימטריא {{גמט דגש|קמח}} בסוד {{צ|אם אין קמח אין תורה}}. * '''מרא"ן''' רומז לתפארת. תרגום {{צ|צאן}} - מרונא. וצאן רומז לתפארת. וכן נקראו ישראל על שמו 'צאן' על דרך {{צ|ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם}}. וגם כי '''מראן''' במספר קטן עולה {{גמט דגש|י"ב}}, ומדת תפארת נקרא '''אמת''' במספר קטן {{גמט דגש|ט'}}. עם {{גמט דגש|ג'}} אותיות עולה {{גמט דגש|י"ג}} - לרמוז ל{{גמט דגש|י"ג}} מדות רחמים כנזכר. * '''ומערת המכפלה אשר בחברון''' תוב"ב - שם קבורת האבות. וידוע כי הוא מעבר לגן עדן התחתון. כי {{צ|עֹבֵר {{גמט דגש|לַסֹּחֵר}}}} בגימטריא {{גמט דגש|אורח לגן}}. כי {{צ|לסחר}} חסר '''ו'''' כתיב. ובגימטריא {{גמט דגש|חצר}} - לרמוז כי המערה בחצר לגן עדן כאשר יתבאר. : וכן {{גמט דגש|עֹבֵר לַסֹּחֵר}} גימטריא {{גמט דגש|תק"ע}} - כי {{צ|עבר לסחר}} חסר - לרמוז שכל הדר בחברון הוא בטוח וכל הנפטרים בה והנקברים בה זוכים לעלות נפשותיהם, כי הוא יתד תקוע לעבור לגן עדן תחתון בלא עיכוב ובלא מי שימחה בידם כדי ללכת לגן עדן תחתון בלא צער. :ומלת {{צ|תקע}} נרמזה ג' פעמים בתורה: * '''א'''' באומרו {{צ|ויעקב תקע את אהלו בהר}} * וכן {{צ|ולבן תקע את אחיו בהר הגלעד}}. * וכן {{צ|ותקע כף ירק '''יעקב'''}} פירוש: יעקב תקע, ר"ל כיון לתקוע. {{צ|את אהלו}} - ר"ל אשתו. {{צ|את}} - לרבות את עצמו. {{צ|בהר}} - ר"ל במערת המכפלה שהם שני הרים זו על גב זו. שתי מערות בהר תחתון ושתי מערות בהר עליון. ומלת {{גמט דגש|תקע}} גימטריא {{גמט דגש|עבר לסחר}} - ר"ל כי מערת המכפלה הוא דרך מעבר לגן עדן כנזכר, וכיון להתפלל לה' בכוונת לבו שיזכה להקבר במערת המכפלה הוא ואשתו שכן נזכר מששת ימי בראשית. וכן {{צ|לבן {{גמט דגש|תקע}} את אחיו}} - ר"ל שכיון בחכמת כשפים להעתיק את יעקב שלא יזכה להקבר במערת המכפלה אלא רצה להרוג אותו שם ולתקוע את אחיו, ר"ל אדום וישמעאל, שיזכו לעבור דרך מערת המכפלה לגן עדן שהם נאחזים באברהם ויצחק כנודע. ואם ח"ו לא היה נקבר יעקב במערת המכפלה - שום אחד מישראל לא היה עובר דרך שם וכל האומות הנלוים עם אדום וישמעאל היו נכנסים ועוברים דרך שם על ידי אחיזת אדום וישמעאל באברהם ויצחק הנקברים במערת המכפלה. וזהו מה שאמרו רז"ל {{צ|ולבן בקש לעקור את הכל שנאמר ארמי אובד אבי}}. וכן '''סמא"ל''' עם יעקב דכתיב {{צ|ותקע כף ירק יעקב}}. והענין דע שכוונתו היתה לעשות יעקב בעל מום כדי שלא יקבר במערת המכפלה עם האבות כדי לקבור שם עשו ובת זוגו. ולא עלה בידו שמיד רפא אותו האל יתברך באומרו {{צ|ויבא יעקב שלם}} ואמרו רז"ל {{צ|שלם בגופו}}. כי האל יתברך ברוב חסדיו הפך כוונת סמאל ותקעו ליעקב ביתד תקועה במקום נאמן להקבר במערה כנזכר, כדי לעבור זרעו דרך שם. וכמו כן {{גמט דגש|צפת}} - גימטריא {{גמט דגש|תקע}} - לרמוז שכל הדר בעיר {{גמט דגש|צפת}} בזמן הזה בגלות יש לו יתרון על כל שאר ערי ארץ ישראל שהנפטר שם בעבור שהוא מקום גבוה ואוירו זך יותר מכל שאר ערי ארץ ישראל - לכן במהרה נפשו שטת ופורחת למערת המכפלה לעבור לגן עדן תחתון ומשם לגן עדן העליון. ===סוד חבלי המשיח מהרח"ו=== '''לבאר סוד חבלי המשיח מהר' חיים ויטל זלה"ה''' הענין - דע כי מסטרא דאצילות התורה מתבארת מצד הספירות הנאצלות, וכל ענייני התורה ופירושיה אינם מצד הגשמיות אלא בסוד פירוש הזוהר. וכאשר תהיה הגאולה שיתבטלו הקליפות ויתבררו ישראל אוכל מתוך פסולת ויהיו כולם בסוד הטוב ואין רע עמהם כלל - הנה אותם שקשטו עצמן בסוד מעשים טובים ונתעסקו במעשה מצות' ותפלת' על דרך הסוד בטהרה ובנקיות - אלו בלי ספק בהתנוצץ סוד עץ החיים, דהיינו סטרא דנשמתא דאצילות. ואלו אינם צריכים לעת הגאולה לנסותם מפני שהנסיון היא לאותם שהם עוסקים בסוד פשטי התורה מסטרא דעץ הדעת טוב ורע שנשמתם מסטרא דבריאה ויצירה ועשיה ששם {{צ|סביב רשעים יתהלכון}}. וצריך לנסותם לראות אם יתדבקו בטוב או ברע. אבל אלו שהם מסטרא דאילנא דחיי - עליהם נאמר {{צ|והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע}}, דהיינו מסטרא דאצילות. ולא יכבד עליהם נסיון הגלות באחרית הימים כסתם הפושעים. ואחר הגאולה יתגלו סודות התורה הנעלמים לכל ישראל. ואפילו לאותם שלא עסקו על דרך הסוד - אחר שעסקו נגלות בתורה - לכן ישיגו גם כן דרך הסוד. ושני כתות אלו יעסקו בדיני התורה על דרך הסוד בפירוש משניות והמצות על דרך הנסתר, כטעמי המצות שבספר רעיא מהימנא וכיוצא. ולא שחס ושלום תתבטל התורה והמשנה. אמנם הכוונה כמו שהיו ישראל במדבר מתפרנסין במן שבו היה טעם וכח כל מאכל שבעולם - ודאי שלא היו צריכים לדיני בשר בחלב וגם לדיני חלב ודם, ולא לדיני שחיטה ובדיקה. ועל דרך זה כל דיני איסור והיתר. וכן אם לא ימותו ולא ימצא ביניהם שרצים ונבלות - אם כן לא יצטרכו לדיני טומאה וטהרה, וכל שכן שלא יהיה בהם נדה ומצורע ויולדת וזב וזבה וכיוצא. וכן לעתיד יתפרנסו גם כן מהמן שהוא מהעץ החיים. אמנם עמי הארץ שלא יתפרנסו מהמן אלא מבשר ולחם מעץ הדעת טוב ורע - להם יצטרכו כל דיני התורה כפשטן. ויהיה הענין כדיני הנדה שלא יצטרכו אלא למי שהיה נדה. וכיוצא לשאר הדינים. '''ועתה נבאר עוד'''. {{ש}} דע שהגאולה תהיה בעזה"ו בסוד {{צ|שמאל דוחה}}, דהיינו מאריכין בגלות עוד ששה חדשים מתשרי. שמאל דוחה. עד ניסן - ימין מקרבת. כי בששה חדשים אלו יהיה בעוני וצרה וצירוף כמ"ש למטה - עד שישובו כולם ויהי כל ישראל זוכים לגאולה על ידי היסורים והגלות ועוני לעת בוקר. כאומרו {{צ|והשארתי בהם עם עני ודל וחסו בשם יהוה}}. והתועלת המגיע בזה הוא כי אם יגאלו בסוד הגבורה - ימעטו ח"ו מישראל הרבה, כי מצד הדין יהיה כליה בשונאיהון של ישראל ואותם הנשארים יהיו בכבוד גדול. ואין זו הכוונה. אלא שישבו ויזכו כולם. כי אם יתמעטו ח"ו - ימעט כבוד העליון ויתמעטו המקורות העליונים, כי ברוב עם הדרת מלך, שאין השכינה שורה בפחות מששים רבוא. ולכן יעמוד העולם עד מלאת עת הגאולה ולא יפחתו משעורם, ויזכו כולם וירבה כבוד שמים וירבו מקורות השפע. וענין - דע שהגאולה יש לה שתי עתות. {{צ|בעתה}} - דהיינו שתהיה הגאולה לישראל בנחת - {{צ|עת לשחוק}}, ולא יזכו אלא הכשרים שבהם לימות המשיח, וכל החוטאים לא יזכו אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה. ויש 'עת' שילחץ עני בעניו וישובו בתשובה ויזכו כולה אשר החייבים. והיינו שתרבה הצרה אשר כמוה לא נהייתה, שאין לישראל אז כי אם גויתם מרוב עוני ותרבה הבכיה ויתרככו הלבבות הקשים מרוב הצער. והיינו שכבר לא נשארה הבטחה אלא בבורא השמים. כי לפעמים הרבה תתעורר הבכיה על צרת ענין אחד. והם בנחת מצרת הלחם או בצער מצרת הלחם, והם בנחת מצרת המים. או הם בצרת המים והם בנחת מצרת העוני. וכיוצא בזה כמה מיני צרות. והיינו {{צ|משגב לעתות בצרה}}. אמנם צרה שתהיה להם אז תהיה צרה כוללת כל הצרות ביחד עד שלא יהיה שום נחת משום בחינה, דהיינו בכיה דדלות אין לחם ואין שמלה אין נחת אין מושב אין בית ואין עיר אין כסות בקרה, אלא כל אחד ואחד אין לו כי אם גויתו מצד השביה '''והמיתה''' ומהחרב שהקב"ה מחליף להם מיתה בעוני. והיינו {{גמט דגש|מ"ה}} ימים שעתידין ישראל לצאת מירושלים להיות במדבר העמין כענין שהיה לוט בהפיכת סדום שלא הציל בידו אפילו פיסת בר, ויצא אל המדבר ממש דומה בדומה - כן יהיה צרתן של ישראל. וכולם יהיו נפוצים על פני המדבר. שכל צרות שעברו ישראל מעולם לא יהיה כצער הזה עד ששם יתגלה משה רבנו ע"ה לישראל ויבכה עמהם בצרתם כדרך שבא ובכה עמהם על נהרות בבל. ושם ימנו ישראל {{גמט דגש|מ"ה}} ימים כנגד מדת משה רבנו ע"ה שהוא שם {{גמט דגש|מ"ה}}, ולא יאכלו שם אלא מה שימצאו במדבר - שרשים מלוחים. ואז ישובו שם כולם בתשובה. ומי שלא יוכל לסבול ויאמר {{צ|נתנה ראש}} וילך אל האומות ויתערב עמהם. והשאר יצטרפו{{הערה|אולי יש להגיה כאן 'יצרפו', וצע"ע - ויקיעורך}} בצער ההוא כל אחד ואחד כפי שיעור עונו. והצדיק יתברך - השורש המלוח במעיו כמן, ויחזק באלהיו. והבינוני ישוב בתשובה. והרשע - ידחה או ישוב ויצטע' ואין כח ביד משה רבנו ע"ה אלא לבכות עמהם, ותרבה הבכיה והתשובה שם. ומיד יקומו מתי המדבר ותצמח גאולה וחירות. ומיד יבואו גאולים לירושלים הבנויה ובית המקדש הבנוי ותבא עמהם השכינה ותשרה במקדש ויבאו דגלים כמי צאתם ממצרים. ואז יאחז הקב"ה בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. עם כל זה - אין להם כי אם גוייתם. ואחר כך יעשרו עושר גדול מביזת הים ומביזת גג ומגוג שימצאו. ועם כל זה אין להם שמחה אלא בבנין בית המקדש כדכתיב {{צ|זה היום עשה יהוה נגילה ונשמה בו}}. ===מעלת הדר בארץ ישראל בביאת המשיח=== '''ועתה נבאר במעלת הדר בארץ ישראל בביאת משיח בעזרת האל''' דע כי מסורת בידינו כי באותו יום כשיבא משיח עם קיבוץ גליות לארץ ישראל - באותו יום ימצאו שבעת אלפים מבני ישראל, ובאותו היום יחיו המתים שבארץ. ובאותו יום יסתלקו חומות אש מירושלים. ובאותו יום יבנה בית המקדש מאבנים טובות ומרגליות. ובאותו יום יחזרו המתים שבארץ ישראל בעת חיותם בריה חדשה רוחניים. וכן השבעת אלפים הנמצאים חיים - כולם יעשו בריה חדשה, גוף רוחני כגוף של אדם קודם שחטא, וכגופו של משה רבנו ע"ה. ויפרחו כולם באויר מעופפים כנשרים. וכל זה לעיני אנשי קיבוץ גליות. וכשיראו בני קיבוץ גליות שאחיהם נעשו בריה חדשה ופורחים באויר ללכת ולדור בגן עדן התחתון ללמוד תורה מפיו יתברך - אז יקבלו בני קיבוץ גליות דאגה בלבם ודאבון נפש ויתרעמו על מלך המשיח ויאמרו "וכי אין אנו בני ישראל כמותם?! ומאין זכו הם להיות רוחניים בגוף בנפש, מה שאין כן אנו!". ואומר להם מלך המשיח כבר נודע ומפורסם שכל מדותיו של הקב"ה הם מדה כנגד מדה. אותם שהיו בחוץ לארץ והשתדלו לבא לארץ כדי לזכות לנפש טהורה, ולא חסו על ממונם, ולא על גופם, ובאו בים וביבשה ולא חששו להיותם נטבעים בים או להיותם שבויים ביד אדונים קשים, ובעבור שעשו העיקר מרוחם ומנפשם ולא מגופם וממונם - לכן חזרו רוחניים מדה כנגד מדה.{{ש}} אמנם אתם שהייתם יכולים לבא בארץ כמותם ונתרשלתם לבא בעבור חמדת הממון, וחששתם לממונכם וגופכם ועשיתם מהם עיקר, ומנפשכם ורוחכם עשיתם טפל - לכן גם כן נשארתם גשמיים מדה כנגד מדה. ולחמדת הממון שחמדתם הנה האל יתברך נותן לכם ממון שכל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שנטבעו בים - הנה כל הימים הם מושבעים להביא אותם בים של יפו תוך שלשה ימים לטביעתם. וכל מה שנטבע מששת ימי בראשית עד זמן שלמה המלך ע"ה - הכל הקיא ים יפו ליבשה ומשם נתעשר שלמה. וזהו שכתוב {{צ|אין הכסף נחשב בימי שלמה למאומה}}. ומה שנטבע מזמן שלמה המלך ע"ה עד זמן קיבוץ גליות - הכל עתידים יפו להקיא אותו ליבשה והמלך משיח יחלק אותו לכל צדיק וצדיק חלקו הנוגע לו. הדא הוא דכתיב {{צ|כי שפע ימים יינקו}}. וגם כל המטמוניות שתחת העפר עתידה הארץ להיות נעשית מחילות מחילות להוליך כל אוצרות המלכים ולהוליד אותם לארץ ישראל. הדא הוא דכתיב {{צ|ושפוני טמוני חול}}. והכל יתגלה בתוך ארץ ישראל למלך המשיח, והוא יחלק אותם לאנשי קיבוץ גליות לכל אחד חלקו. וישבעו ממון רב לאותם שהקפידו על גופם ועל ממונם ישארו גשמיים ושבעים ממון. ואותם שלא חשו על גופם ועל ממונם אלא על רוחם בלבד - הקב"ה עושה אותם בריה חדשה ומוליך אותם לגן עדן תחתון כנז"ל. '''עד כאן לשון הר' חיים ויטאל זלה"ה'''. ===תחיית המתים בארץ ישראל=== '''בסוד תחיית המתים בארץ ישראל''' דע כי יש מסורת קבלה בידינו שתחיית המתים של ארץ ישראל קודם לתחיית המתים של חוץ לארץ ארבעים שנה. אמנם כל מי שנפטר בחוץ לארץ ויש לו אחד ממשפחתו בארץ ישראל שהוא כל כך קרוב לו שחייב באבילתו - בין איש בין אשה - יש כח ביד קרובו שבארץ ישראל להחיות כל קרוביו שבחוץ לארץ. וסוד זה ברמז במסכת פסחים בפרק "תמיד נשחט" באומרו {{צ|עתידין צדיקים שיחיו המתים - הדא הוא דכתיב כה אמר יהוה עוד ישבו זקנים וזקנות בירושלים ואיש משענתו בידו. וכתיב ושמת משענתי על פני הנער}}. עד כאן. {{ש}} ומה שתלה בה התחיה בזקנה וצדקות - הענין לרמוז לפי שכל הדרים בארץ ישראל נקראים 'צדיקים' כאומר {{צ|ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ}} כנז"ל, אמנם זאת הסגולה של התחיה צריך שיהיו בני תורה שנקראים 'זקנים' כאומר {{צ|והדרת פני זקן}} ופירשו רז"ל {{צ|זה שקנה חכמה}}. '''עד כאן מהר' חיים ויטאל ז"ל'''. ===רזא דמשיחא=== '''רזא דמשיחא''' הנה כתב האר"י זלה"ה בדרוש {{צ|יהוה מי יגור באהליך}}, וזה לשונו:{{ש}} בעת יציאת מצרים פתח הקב"ה סוף ה'''מ"ם''' בלבד של {{צ|למרבה המשרה}}, ואז יצאו ממצרים. אבל לעתיד לבא בגאולה האחרונה - יפתח אותה לגמרי באלכסון וישארו שני דלתות פתוחות - דלת של '''דוד''' ראשון ואחרון, שהוא המשיח האחרון. ( ונלע"ד שזה סוד שסדרו אנשי כנסת הגדולה בתפלת יוצר {{צ|תהלות לאל עליון גואלם}} כנזכר בכוונת האר"י זלה"ה. ורזא דמלה כי {{צ|תהלות}} - שם ב' דלתי"ן - רחל ולאה. ועתה הם מחוברים ביחד באחורי הזעיר; רגלי לאה בכתר דרחל כנודע. ולעתיד שתעלה רחל במקום הבינה, ולאה (שהיא אחורים דבינה שנפלו בשבירת כלים) תעלה גם כן ויחזרו באחורי הבינה. וזהו סוד {{צ|לאל עליון}}. רוצה לומר שיעלו למדרגה העליונה ויתפרדו התחברותם, ואז יפתחו השתי דל"תות ותבא הגאולה. וזהו '''גאולם - גואל ם'''. ר"ל כי {{גמט דגש|גואל}} גימטריא {{גמט דגש|ם'}} - שעיקר הגאולה תלוי באות '''ם''' כדי שיפתח אותה ויעשה שתי '''דלתי"ן''' מפורדות. ) וז"ש מלך חזקיה בתפלתו {{צ|ויחי מחליו}} {{ממ|ישעיהו|לח}} - {{צ|דּוֹרִי נִסַּע וְנִגְלָה מִנִּי כְּאֹהֶל רֹעִי קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַּי מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי מִיּוֹם עַד־לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי וכו'}}. כי חזקיהו היה בו ניצוץ מהמשיח, כמ"ש רז"ל {{צ|ראוי היה לחזקיהו לעשות משיח וכו'}}. והכונה שבכל דור ודור שולח הקב"ה ניצוץ אחד ממשיח - או לגאול אם יחזרו בתשובה, או לקיים העולם בדורות הרעים כדורו של שמד, או להאיר העולם בגלות בתורתו שלא יאבד העולם לגמרי. וחזקיהו היה ניצוץ ממנו כנזכר '''חזק יה''' משבט יהודה וקרני ראם קרניו בהם ינגח יחדיו אפסי ארץ, שהם חבלי משיח שיהרוג את כל העמים. ( ונלע"ד שאז יקרא שמו של משיח {{גמט דגש|איש מלחמה}} שגימטריא {{גמט דגש|משיח בן דויד}}. ואז תתגלה נשמת המשיח שהיא בחינת '''יחידה''' והיא נקראת {{גמט דגש|האור הבהיר}} שגימטריא גם כן {{גמט דגש|משיח בן דויד}} ). והוא אמר בתפלתו {{צ|דורי נסע ונגלה מני כאהל רועי}} - שבכל יום ויום נוסעים אותו ממקום למקום - כך אני אבא בגלגול בכל דור ודור לראות אם הגיע הקץ. {{צ|קפדתי כאורג חיי}} - כמו שהאורג כשרואה שבחצי הבגד שארג החוטים דקים חותך את הבגד וחוזר לארוג אותו מחדש מאותו מקום שהיה דק. והנני עושה תפלה ש{{צ|מדלה יבצעני}} - ה'''מ"ם''' סגורה תחתוך אותה לשנים וזהו {{צ|'''מדלה'''}} - '''מ' דלה'''. {{צ|תבצעני}} לשון חיתוך, ויהיו שנים דלתו"ת. ואז {{צ|מיום עד לילה}}, שהוא בסוף הגלות, {{צ|תשלימני}} - שעתה בכל דור ודור אני בא בגלגול וחסר ניצוץ אחד וכו', עיין שם. ונלע"ד שזהו סוד הפסוק {{צ|מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק}} - ר"ל כי המילוי של '''אל"ף רי"ש צד"י'''{{הערה|{{גמט דגש|ל"ף י"ש ד"י}}}} - גימטריא {{גמט דגש|דלת}} - רוצה לומר {{צ|מכנף}} שהוא מסוף {{צ|הארץ}}, ממילוי שלה, שגימטריא {{גמט דגש|דל"ת}} - {{צ|זמירות שמענו}} - שהיא השכינה שנקרא בגלותא דלה ועניה. {{צ|צבי לצדיק}} - רוצה לומר שהיא מתאוה תמיד לצדיק יסוד עלמא שהוא אות '''ו'''' של השם, להתחבר עמה בין שני דלתות וציריהן כדי להוציא נשמת {{גמט דגש|משיח בן דויד}} שהיא גימטריא {{גמט דגש|דל"ת}}. כי הוא עני רוכב על החמור. כי בעת שנכנס אות '''ו'''' שהוא היסוד בין שני '''דלתות''' - אזי נעשה אותיות '''דוד'''. וזהו שאמר '''דוד''' המלך ע"ה {{צ|דלותי ולי יהושיע}} - רוצה לומר כשיפתחו הדלתות - אזי {{צ|'''ו'''' לי יהושיע}} - הכוונה שיכנס האות '''ו'''' בין שני דלת"ין ויצא נשמתי על ידי חיבור ההוא, והטיפה שיוציא מתוך ה'''וא"ו''' הוא אות '''י'''' של '''דויד''' כנזכר בדברי הימים. ואומר {{צ|צבי לצדיק}} כי מילוי '''צבי''' כזה '''צד"י בי"ת יו"ד'''{{הערה|{{גמט דגש|ד"י י"ת ו"ד}}}} - גימטריא {{גמט דגש|דלת}} - שחשק אות '''ד'''' הוא לאות '''ו''''. וזה שאמר {{צ|ואומר '''רזי''' לי '''רזי''' לי}} - כי ב' פעמים {{גמט דגש|רזי רזי}} גימטריא {{גמט דגש|דלת}} במספר {{גמט דגש|משיח בן דויד}}. שכל תאוה וחשקה על אות המ"ם של {{צ|למרבה המשרה}} שיפתחו ויעשה שתי דלתו"ת. ולכן נקראת '''ארץ''' ישראל - '''ארץ צבי'''. כי במילוי אל"ף רי"ש צד"י{{הערה|{{גמט דגש|ל"ף י"ש ד"י}}}} - '''צד"י בי"ת יו"ד'''{{הערה|{{גמט דגש|ד"י י"ת ו"ד}}}} - הם שני דלתו"ת של אות '''ם''' ד{{צ|למרבה המשרה}}. רוצה לומר כשיפתחו השני דלתין של אות '''ם''' סתומה דל{{צ|מרבה המשרה}} - אזי יסגרו האות '''מ''' פתוחה של {{ממ|נחמיה|ב|יג}} {{צ|המפרוצים}} חומת ירושלים הכתוב בנחמיה, ויבא {{גמט דגש|משיח בן דויד}} ותבנה ארץ הקדושה במהרה בימינו. וזהו סוד הפסוק {{צ|אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום}}. ירצה {{צ|אשרי אדם שומע לי}} - כמו שאני נותן זמירות ותשבחות להקב"ה בעבור השני דל"תין שיפתחו - כך צריך גם כן '''אדם''' (שהוא '''א''''דם '''ד''''וד '''מ''''שיח) שומע לי לשקוד גם כן {{צ|על דלתותי יום יום}}. רוצה לומר בכל פעם שיבא משיח בגלגול צריך הוא להתפלל שיפתחו הדלתות כמו שהתפלל יחזקיהו {{צ|מ'''דלה''' תבצעני}} כנזכר לעיל. וזה {{צ|לשקוד על דלתותי}} שיפתחו אות מ"ם{{הערה|לא ברור לי בדפוס ויניציא. ובדפוס ירושלים הדפיסו "שיפתחו אותם". והבוחר יבחר - ויקיעורך}}. או נאמר {{צ|אשרי אדם שומע לי}} - רוצה לומר כי {{צ|'''לי'''}} ראשי תיבות '''ל''''ילה '''י''''ום. והכונה הוא אשר אדם שבעת שקורא קריאת שמע בשחרית ובערבית פעמיים בכל יום שצריך לכוון על {{צ|דלתותי}}, שהיא '''ד'''' ד{{צ|אחד}} שני פעמים בכל יום שהם שני דל"תין, למסור עצמו בארבע מיתות בית דין באות '''ד'''' ד{{צ|אחד}} כדי לפתוח השני דלת"ות של בינה על ידי יסוד דחכמה שנכנס שם בין שני דלת"ות בסוד היחוד בשעת קריאת שמע כנודע שאז הוא חיבור של חכמה ובינה. וצריך לכוין שיהיה חיבור שלם כי עתה בגלות אין החיבור שלם כי נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים דלעילא עד שישראל יכנסו בירושלים תתאה. והנה כתוב בתיקונים דף ל"ד ע"ב {{צ|לא יעול '''י'''' ב'''ה'''' עילאה עד דיעול '''ו'''' ב'''ה'''' דאיהי ירושלים תתאה}}. והנה לפי זאת הבחי' יהיה צירוף שם '''הויה''' בסוד '''והיה''' - שמתחלה יתחבר '''ו'''' ב'''ה'''' ואחר כך יתחבר '''י'''' ב'''ה'''' עילאה. וזהו סוד הפסוק {{צ|והיה יהוה למלך}} - רוצה לומר כשיהיה היחוד בסוד {{צ|'''והיה'''}} - אזי יהיה יהו"ה למלך על כל הארץ. וזהו סוד שאמרו רז"ל כל מקום שנאמר {{צ|והיה}} הוא שמחה בסוד {{צ|כי בשמחה תצאו}}. וזהו סוד {{צ|כי '''יד''' על כס '''יה'''}}. ירצה כאשר יתחבר {{גמט דגש|יד}} עם אות {{גמט דגש|א'}} של '''כסא''' - אזי יעשה השם '''י"ה י"ה'''. וזה יהיה כשיעשה הקב"ה מלחמה בעמלק כמ"ש {{צ|מחה אמחה זכר עמלק}}. ורמז בתיבת {{צ|'''אמחה'''}} מי שעשו ויעשו מלחמה עם עמלק. * כי במלחמה ראשונה היו '''א''''הרן '''מ''''שה '''ח''''ור. ואות '''ה'''' היא השכינה שעשתה מלחמה למעלה עם השר שלו. * ואחר כך היו '''א''''סתר '''מ''''רדכי '''ח''''רבונה. ואות '''ה'''' של השם. * ובגאולה אחרונה יהיה '''א''''ליהו '''מ''''שיח '''ח'''' נסיכי אדם, והשכינה על גביהם שהיא אות '''ה'''' אחרונה. ואז {{צ|והיה אור הלבנה}} שהיא המלכות '''ה'''' תתאה, {{צ|כאור החמה}} שהיא בינה שנקרא 'חמה', '''ה'''' עילאה כנזכר בתיקונים דף י"ו ע"א. ואז יהיו השני מאורות הגדולים (שהם בינה ומלכות) שוים בסוד '''יהי"ה - י"ה י"ה'''. כי החיבור של זעיר ונוקבא יהיה כל כך גדול כמו החיבור דחכמה ובינה בסוד {{צ|יהיה יהוה אחד ושמו אחד}}. '''ברוך יהוה לעולם אמן ואמן''' '''י"ימאוא''' ===סיום המאמר=== עד הנה עז"רנו הנאזר בגבורה לגבר חיילים במיעוט שיחה ודרך קצ"רה לפי שעת הקו"צר וחוסר הפנאי בגדולות ובנפלאות שבח"י צדק אדמת הקדש תוב"ב, הלא מצער הוא. וראשי פרקים בקומץ חסר לכש' דעת כי הוא ירחיב ויוסף לפי שכלו יהולל במקום שאמרו להאריך. אך בכל זאת אמרתי לשלימות המאמר ולהפיק רצון החושק לעסוק בדברי תורת אמת למלאות חפצו ותשוקתו, והיה לבא"ר משנת פרק קמא דכלים הכוללת רוב מהללי ארץ ישראל. בה יבינו הנבונים להיות חיים משכילים ו"הן לומדין מן הכללות כמה הקדמות עמוקות ונאמנות. ואך אל '''א'''להי"ם '''ד'''ומי"ה '''נ'''פש"י '''י'''תננ"ו '''ש'''ומ"ר '''ד'''בר"י '''י'''ו"שר. ----------- act3zb8d0knr0tj5lngj5sm05fg6ifu 3084675 3084674 2026-09-24T21:58:43Z Roxette5 5159 /* סיום המאמר */ 3084675 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|טוב הארץ||הקדמת המגיה|ארץ ישראל|משנה כלים}} __TOC__ ===סגולת ומעלת ארץ ישראל=== '''סגולת ומעלת ארץ ישראל''' שמעו דבר יהוה אוהבי דעת נוצרי יראה ברחו לכם מכזיב ועד אמנה. ראויה להתכבד על שולחן מלכים - 'מאן מלכי רבנן' . כי נגידים אדבר ואודיע קושט אמרי אמת מיוסדים על אדני הקבלה הנאמנת האמורה מפי ארון העדות אמון רבתא נהירו דאורייתא, הוא גלא עמיקתא, כבוד גדולת מעלת הרב המופלא רבינו הקדוש כמלאך ה' '''כמוהר"ר יצחק לוריא אשכנזי''' הנודע בשם '''האר"י דבי עלאי''' זלה"ה. ומשנהו אבי החכמה אשר מלא את ידו לשבת על כסאו - הוא תלמידו נאמן ביתו חי מדבר אלהי בוצינא דנהורא כבוד מע' הרב '''רבינו חיים ויטל''' זלה"ה. {{ש}} עלימו תטוף מלתי. ושניהם בנעימים יחד קולם אשמיע, ודבריהם אציע בכל מקום שהדין כך והצע"ה צריכה לכך. 'שמעו ותחי נפשכם' דברי האר"י זלה"ה בגדולת ארץ ישראל ומקצהו תראו מראות אלהים ומעט מחזיק את המרובה. הלא כה דברו על מאמר הזוהר פרשת ויקהל דף ר"ט {{ממ זהר|ב|רט|ב}} וז"ל: {{ש}} {{צ|ברקיע דעל ארץ ישראל אית פתחא חדא דאיקרי '''גבילו"ן''' ותחות האי פתח אית שבעין פתחין אחרנין לתתא, ושבעין ממנן נטרין מרחוק תרי אלפין אמין דלא קרבין לגביה. וההוא פתחא סליק לעילא לעילא עד די מטא לגו כורסייא עילאה, ומההוא פתחא לכל סטרין דרקיע עד תרע' דפתחא דאיקרי '''מגדו"ן''' דתמן איהו סיומא דרקיעא דתחומא דארעא דישראל וכו'}}. פירש גם האר"י זלה"ה כי באמצע השער והפתח שהוא כנגד ארץ ישראל יש פתח גדול, וסביב הפתח ההוא יש ע' פתחין שמשם ניזונים ע' אומות מתמצית הפתח ההוא. ובאותו פתח יש פרוכת דקדושה דלא שבק לסיטרא אחרא שיזונו משם, כנזכר בפרשת תרומה קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}. והוא לבוש גם כן אלא שהוא קדוש. ולכן אין הקדושה מתגלית בזמן הזה. וגם הפתח הוא באמצע הרקיע ונשפע אח"כ לארץ התחתונה דרך הפתח ההוא. ויש פרוכת גם כן אחר לעכב הסטרא אחרא שלא יכנס לארץ ישראל. וזה הפתח מכוון באמצע כל הרקיעים עד שמגיע לכל בחינת יסוד שבמלכות, נקודה קדישא שבכל העולמות עד כורסיא קדישא. ומשם עולין כל התפלות והנשמות העולות למעלה בלילה. ואעפ"י שאמר בפרשת ויקהל דף ר"א ע"ב {{ממ זהר|ב|רא|ב}} כי התפילות סלקין במזרח ובמערב וכו' - זהו בעלית האוירין, אבל אחר כך כולן נכנסין דרך הפתח ההוא האמצעי. והנה אלו הרקיעים אינם מתגלגלים אלא קבועין. ולכן תמיד פתחם מכוין כנגד ארץ ישראל. אך הגלגלים הקבועים ברקיע הם הסובבים. ונמצא כי כשאנו אומרים שהרקיע קבוע הוא על זה הרקיע. וכשאנו אומרים ש{{צ|גלגל חוזר}} - הוא הגלגל ולא הרקיע. ורבי ישמעאל ור' אליעזר אינן עושין עיקר מן הגלגל אלא מן הכוכב שבו. ואמרו כי מזל חוזר ורקיע קיים. וכן הוא האמת. כי הגלגל והכוכב שבו - הכל נקרא על שם הכוכב. כי הכוכב הוא נקודת הגלגל ונשמתו. והגלגל הוא גופו בסוד העגולים שיש לכל העולמות כנ"ל. וזהו הטעם שאין נזכר בדברי רז"ל תנועת גלגל אלא תנועות הכוכב לבדו. והרקיע קבוע במקום אחד כאהל. '''והרב חיים ויטאל ז"ל''' כתב וזה לשונו: {{ש}} דע כי הלא ארץ ישראל הוא באמצע הישוב, וכנגדה למעלה ברקיע יש באמצע הרקיע פתח אחד גדול כשיעור רחב ארץ ישראל ונקרא '''גבילו"ן'''. ותוך זה הפתח לתתא מיניה יש פתחים אחרים באמצעית'. נמצא שהם {{גמט דגש|ע"א}} פתחים לקבל ע"א סנהדרין. וכל הני פתחים ע"א נקראים {{צ|שערי צדק}}, והם קדושים, ואינם מצד האומות ח"ו. ויש סביב ע"א פתחים אלו מגרש ב' אלפים אמה לכל צד, ושם נגמר שיעור הרקיע שעל ארץ ישראל. ואלו השני אלפים אמה לכל צד הם משרז"ל על תקנת תחומין בשבת כי כולם הם קדושה עצומה. ובסיום זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל יש דלת אחד שהוא סוגר זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל. ופתחין אלין כשרוצה הקב"ה - סגרם. ונקרא זה הדלת '''מגדון'''. <big>(</big>ולכן יהושע כשנכנס בזה הדלת תיקן לישראל ברכת הזן. וזהו {{צ|על הארץ ועל ה{{גמט דגש|מזו"ן}}}} - גימטריה {{גמט דגש|מגדו"ן}}. וזהו סוד {{צ|מגדל עוז שם יהוה '''ב''''ו '''י''''רוץ '''צ''''דיק}} {{ממ|משלי|יח|י}} - ר"ת '''צבי'''. ר"ל {{צ|מגדל עוז}} נקרא ארץ צבי ששוכן בה {{צ|שם יהוה}} שהיא השכינה. ובו {{צ|ירוץ}} יסוד שנקרא 'צדיק' דרך הפתח והדלת שנקרא {{גמט דגש|גבילו"ן מגדו"ן}} שמספרם גם כן {{גמט דגש|צדי"ק}}. וזה סוד הפסוק {{צ|זה השער ליהוה צדיקים יבואו בו}} {{ממ|תהלים|קיח|כ}}.<big>)</big> ומ{{גמט דגש|ע"א}} פתחים אלו ניזונים ארץ ישראל שהם {{גמט דגש|ע'}} נפש לבית יעקב. והסוד כי {{גמט דגש|ע'}} ענפים יש באילן העליון ומהם נשמות ישראל. אם כן לכל ענף יש פתח אחד, ואין כל ישראל ניזונים מענף אחד ומפתח אחד. והפתח שבאמצע הוא כנגד השכינה עצמה שנקרא {{צ|צדק ילין בה}} {{ממ|ישעיה|א|כא}}. והשבעים אחרים נקראים {{צ|שערי צדק}}. וסביבות אלו ה{{גמט דגש|ע'}} פתחים שבארץ ישראל רחוק ב' אלפים אמה לכל צד (שהוא סיום רקיע ארץ ישראל) - שם שרויים {{גמט דגש|ע'}} ממנן, כל אחד כנגד פתח אחד. ומתמצית ושיורי השפע דארץ ישראל לוקחים אותם ה{{גמט דגש|ע'}} ממנן כל אחד מפתח אחד - אך אינם קרובים אליהם ח"ו. ואז נעשה שאר הרקיע {{גמט דגש|ע'}} רצועות, וכל ממנא שליט על רצועת הרקיע שלו. נמצא כי הרקיע של ארץ ישראל ושאר הרקיע - הכל הוא רקיע אחד, רק שאותו שיעור הרקיע שכנגד ארץ ישראל יש בו אותם הפתחים. וכן הוא בכל העשר רקיעים הנזכר שהם נקראים {{צ|יריעות המשכן}}. וכן למעלה מהם עד כסא הכבוד {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}} - באופן כי כל ארץ ישראל אין עליה שום קליפה חופפת, ומן האי סטרא ומהאי סטרא הכל נפתח. כי אין לומר כי בקצה האחד של ארץ ישראל הוא פתוח והשאר סתום - כי כל גבול ארץ ישראל מן הקצה אל מהקצה הוא פתוח. ואמר כי טעם פתח הזה הוא כי הוא היה דרך ומבוא לעלות משם סוד ריח הקטורת והקרבנות כשהיה בית המקדש קיים, ואז היה המקום פנוי ע"י אותו הריח העולה משם כנזכר. אך כשגרמו חובין שהוא בעת החורבן - אז נתקרבה הקליפה מכל הקצוות הסובבים את אויר ארץ ישראל עד שנתחברו ד' קצוותיה אל תוך נקודת המרכז האמצעי של ארץ ישראל. ואז כביכול נפסק השפע והדבקות אשר לארץ ישראל עם ירושלם העליונה, ואז שלטה הקליפה ונחרב בית המקדש בעוונותינו. אבל צריך לדעת כי לא נסתם כל הפתח הנזכר ברגע אחד בעת החורבן, אמנם על ידי התועבות והגילולים שהיו מקריבין וממשיכין את הקליפה מעט מעט עד שנסתם הכל ואז נחרב הבית. ולכן תמצא כי תחלה נחרבה כל ארץ ישראל, והוא בגלות שומרון, הם היוד השבטים, כי נתמלאת סאתם עד שהקליפה גברה שם. ואח"כ גם בני יהודה נתמלאת סאתם. אז נתקרבה הקליפה עד נקודת ציון שהוא אמצע כל העולם, ואז נסתם הכל ואז נחרב הבית בעוונותינו הרבים. ועתה צריך לדעת שהלא הארץ בעצמה היא קדושה והיא חלק השם יתברך מכל שבעים ארצות , ואיך תוכל הקליפה ליכנס בחלקו יתברך? {{ש}} לכן השיב כי האמת הוא כי בארץ בעצמה אין להם חלק כלל. האמנם הענין נמשל למי שיש לו עבד אחד וברח ממנו אל בית חבירו - אזי הוא נכנס שם ומכיר את שלו ונוטלו והולך לו. כן ישראל קנו אדון לעצמם בעונותיהם, ונמכרו לעבדים אל הקליפה. בכל יום מקטרים ומזבחים להם עד שברצונם נמכרו להם לעבדים 'להיות להם לאלהים'. ואז הקליפה נכנסה לארץ ישראל ולקחה את העבדים הנמכרים לה ודחה אותם לבר ולקחם בארצה והלכה לה משם, ואז חזר הפתח הנזכר להפתח תכף ומיד. וא"ת אם חזרה הקדושה למקומה איך נשאר ארץ ישראל חרבה? התירוץ הוא כי השכינה עלתה למקומה, וישראל בעונותינו הלכו בין האומות ונשארה הארץ שוממה מבלי בניה ובלי בעלה. ולכן לא חזרה להתיישב עד ישקיף וירא ה' משמים. ואחר שהקדושה נסתלקה כדי שלא תשרה במקום הטומאה (כי זה דרכה כנודע בסוד טומאת מת) - לכן שם הקב"ה פרכת מסך אחד מהקדושה על אותו פתיחו דעל גבי ארץ ישראל. ובזה אין הטומאה שורה שם וגם הקדושה העקרית אינה שורה שם. ונשארה כביכול האשה עגונה ואינה נשאת לאחר. וכוונת פרוכתא דא נלע"ד חיים כי נודע בעת שהמלכות המלבשת גבורה ודין אזי פועלת הדין על ידי לבוש החיצון מכל - שהוא גוון תכלת שמכלה את הכל. והנה אפילו החיצונים יראים אז ממנה כי {{צ|חמת מלך מלאכי מות}} {{ממ|משלי|טז|יד}}. ובראות החיצונים המלכות בלבוש תכלת כנזכר - אזי בורחים משם. וזה סוד {{צ|ההוא חופאה קלישא}} הנזכר בזוהר חלק שני דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}, עיין שם, שהוא סוד הלבוש החיצון שבסופו הם הלבושים היותר פנימיים ונקרא {{צ|פרוכתא קדישא}} בערך הפנימיות כנודע. ולכן החיצונים אינם יכולים ליכנס שם. וכן הברכה והשפע נמנע - כי תוקף הדין הנכלל באותה חופאה אינו מניח לרדת הברכה כיון שאין זכיות בישראל מעוונותינו. ולכן נשארת ארץ ישראל חריבה - ולא מצד הטומאה, רק בשב ואל תעשה. ולטעם זה נקראת {{צ|חופאה קלישא}} כי כמעט היא נקראת קליפה כנגד מה שלמעלה ממנה.{{הערה|כנראה עד כאן דברי הר' חיים ויטאל - ויקיעורך}} '''והרב המקובל האלהי מוהר"ר משה קורדוירו זל"ה''' כתב זה לשונו: {{ש}} {{צ|בכל רקיעי' אית פתחין ידיען}} - ענין פתחים אלו הם כאלו תאמר ארץ מצרים היא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה היא מחזקת כנגד הרקיע כך וכך מעלות, וכל אותן מעלות הרקיע שהם כנגד חלק הארץ יקראו פתח אחד. ועם היות שיתגלגל הרקיע - אין לחוש, כי כל חלק מהרקיע כשיגיע כנגד הארץ והשר שלה - ישפיע מעין שפע השר הממונה. והפתחים האלו נחלקים בישוב ששם שוכנים {{גמט דגש|ע'}} אומות, וארץ ישראל היא נקודת מרכזם. וכל ה{{גמט דגש|ע'}} יש להם רצועה שהוא פה להם לשאוב מפתח ארץ ישראל. ולזה היו כמה מלכים בארץ ישראל שלא היה להם בארץ ישראל אלא עיר אחד או חלק כמו ל"א מלכים שכבש אותם יהושע, ושאר ישובם היה במרחקי הארץ (כדפי' רז"ל), מפני שפתח שאיבת השפע הוא סביב לארץ ישראל. וכל {{גמט דגש|ע'}} ממנן נטרין מרחוק תרי אלפי אמין - סודו הוא כי אלו הב' אלפים הוא סוד {{צ|תחום שבת}}, והיוצא חוץ לתחום יוצא אל קליפות. שתחום שבת ותחום ארץ ישראל שהוא אלפים אמה הוא סוד {{צ|הנוגה}} כנודע, הסובב ומתחם ארץ ישראל שלא יכנס אליה חצוני ערל טמא. וחלק ארץ ישראל עולה נקי ובר עד כסא הכבוד. ופתח היכל לבנת הספיר מכוונת כנגדה, ונוגה סובב גבולה ממנה ועד רום רקיעין. ושרים סביב לה שואבים מתמציתה. והם פתחי השרים חלקם אשר נגד ארצם ברצועות משוכות אלו על אלו בענין שכולם שואבים דרך אותו הנוגה. והנה כסא הכבוד משפיע כל בחינת ההנהגה לעולם לארץ ישראל וכח כל הנמצא בה. והם סוד {{צ|שערי צדק}}; כי 'צדק' היא מדת המלכות . ואור המלכות המשתרבב מכסא הכבוד דרך ההיכלות, ושוכן בארץ ישראל בסוד {{צ|סתר המדרגה}} הזאת שתחומה נוגה לו סביב ומתוכם כעין חשמל. והכלים הגשמיים שיפעל בו המעשה הוא הרקיעים. ובהגיע הרקיע כנגד אוירה של ארץ ישראל - מתבטל כל כחו וכח השרים שקבל, והוא פועל ברצון השופע כעין שהוא עושה לכל שר ושר - שכל חלק הרקיע שהוא מכוון כנגד ארצו מנהג כפי השפעה הנשפע וחלק התמצית שמקבל מלמעלה. והנה כיון דגרמו חובין והיו ישראל עובדים עבודה זרה - היו האומות שולטות בארץ, נכנסות ומשיגות גבולן של ישראל, וישראל נמסרין תחת ידם, כגון סנחריב וכיוצא. עד שבא נבוכדנצר ואז אתקרב קליפא כלא כחדא והיתה שליטה אל החיצונים על ישראל לכלות ח"ו, עד שהחריב המקדש והגלה את ישראל ודחה לון לבר. ואע"ג דדחה לון לבר - עכ"ד משכנם שם אינו קבוע - דלא יכיל לשלטאה בההוא דוכתא קדישא, ולא הרגיעה שם לילי"ת. וחזר לו נבוכדנצר ושאר המלכים אל מקומם. ועם היום שנתיישבו גוים בארץ ישראל - עכ"ז ישובה אינו ישוב הגורם שתשלוט הקליפה אלא כענין טעם החרבן דמסיק לבד{{הערה|יתכן שיש להגיה כאן "דמפיק לבר", וכפי שנזכר לעיל בענין עבד שברח וכולי, וצע"ע - ויקיעורך}}. וקב"ה עבד דלא תשלוט. שגרש הקליפות אחר שנתנקמו מישראל כדי רשעתם. אהדרת ההיא קליפה וחזרו גבולי ישראל אל גבולם העליון. ואלו עמדו ישראל על מקדשם בגלות יכניה וכיוצא שלעולם נשארו ישראל על מכונם - לא היה צריך דבר, שהיה ראוי שע"י העבודה ישאבו הרוח העליון: אמנם נחרב הבית וגלו ישראל. מה עשה הקב"ה? נטל פרוכתא. והוא סוד {{צ|ופרשו עליו בגד כליל תכלת}} {{ממ|במדבר|ד|ו}}, והוא כח אמצעי בין הקדש והחיצון. ונותן גבול להחיצונים שלא יגשו אל הקדש. והנה בהיות ישראל גולין אזי אויר ארץ ישראל הוא מאיר מהקדש דרך פרכת בגד כליל תכלת זה. אמנם בהיות ישראל על מכונם - אין בין ישראל לאביהם שבשמים מפסיק כלל, ויושבי חוץ לארץ הם שואבים דרך ד' קליפות. והנה סגולת ההוא פרוכתא הוא שגורם שתצמצם למעלה ולא תאיר אל התחתונים, ולזה לא יושפע עליהם שפע ואור השכינה באור הקודם, אבל נמצא בה כשיעור מה שעובר דרך הפרוכת. ועדיפא מחוץ לארץ שאין אותו המעט המאיר עובר דרך החיצונים. וגם הנשמות מדי עלותם לא יצטרכו מתי ישראל לשבר כח ד' קליפות, אלא כבוד השם המאיר דרך הפרוכת הזה שאינו טמא - יאספהו. לזה בזמן רשב"י שהיה חרבן אמר שאויר ארץ ישראל הוא טהור ומחכים וכיוצא, ולא גרעה מעלת ארץ ישראל ח"ו. אמנם תגבורת האור לבנות בית המקדש אי אפשר מן הטעם הנזכר לעיל. ואמנם יש לדקדק עתה שבמקום הבית נעשה בית מרגז לישמעאלים - מאי איכא למימר? שהרי {{צ|שם הרגיעה לילי"ת}} {{ממ|ישעיה|לד|יד}}!? {{ש}} וי"ל שזו שליטת ש‎‎ָׂרָם שנתן לו הקב"ה בזכות המילה כנזכר בזהר. אמנם לא ישכון שם לטמאה כדרך ששולטת {{צ|מחוילה...באכה אשורה}} {{ממ|בראשית|כה|יח}} ששם משכן הקליפות והשר. אבל כאן בארץ ישראל הם יושבים העם לבד ושואבים שפעם מבחוץ ממה שכנגד גבולם, ואין להם חלק בפרוכת כלל וכ"ש במה שלמעלה ממנו. ואותה העבודה שהם עושים - מתגלגלת עד שיוצאה לחוץ אל משכן השר. ודע כי תחלת המציאות אחר התגברות החיצונים וסלוק שכינה מהתחתונים לסבת הפגם והעון שגרמו הדורות הראשונים דור אחר דור - נתחזקה הקליפה ונסתמו פתחי הקדושה, ועמדה שכינה בעליונים זולתי מה שנתלבש בחיצונים בסוד {{צ|ומלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהלים|קג|יט}}. וזהו גם כן היה ברדת של ישראל בגלות מצרים כדכתיב {{צ|אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה}} {{ממ|בראשית|מו|ד}}. ולכן כשנראה למרע"ה {{ממ|שמות|ג|ב}} נראה {{צ|מתוך הסנה}} (דהיינו הקוצים, להראות סוד התלבשות) - {{צ|'''לַבת אש'''}} - שהיא 'בת עין' הנקראת 'בת מלך' איך היתה מלובשת בתוך הקוצים. כך עתה בגלות הזה השכינה היא מתלבשת בתחום שרו של עשו כדי לשמור ישראל שם שתי שמירות. * האחת שלא ישתקעו בתוך הקליפות כי {{צ|חונה מלאך יהוה סביב לראיו ויחלצם}} {{ממ|תהילים|לד|ח}} מכל צד הקליפה הרוצה להגביר עליהם כדי להחטיאם. וכמעט האויר הקדוש שוכן אתם בתוך טומאתם. * שנית לשמרם שמירת הגוף שלא יאונה אליהם כל און, כענין {{צ|יהוה אלהיך מתהלך בקרב מחנך}} {{ממ|דברים|כג|טו}} ואויר חוץ לארץ מתקדש. ומטעם זה נאמר {{צ|דרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל יהוה כי בשלומה יהיה לכם שלום}} {{ממ|ירמיהו|כט|ז}}. כי הנביא גלה להם סוד השכינה עמהם בגלות, ואויר קדוש השוכן אתם בתוך טומאתם, והמלך והמלכה גולים עם בניהם ושם מתייחדים בתוך הגולה. וז"ש {{צ|כי בשלומה יהיה לכם שלום}} שהוא היסוד וייחוד. וזהו סוד {{צ|שכינה גולה עם ישראל}} - עם היות שאינה בגלות - אלא לשמור את בניה לבלי יטמאו בין האומות ולא יוזקו, דשכיחא שם היזקא מפני האויר הטמא. ובהיותה שם - האויר מתטהר. ואין לתמוה על כך. שהרי ישראל קודם שנכנסו לארץ ויצאו ממצרים והלכו במדבר....'''נח"ש שר"פ ועקר"ב וצמאו"ן''' {{ממ|דברים|ח|טו}} - האיך הקריבו קרבן והיו בתוך ענני כבוד? אלא העננים היה להם אויר, ואויר של ארץ ישראל היה הולך עמהם. כי אותו הפתח הנזכר לעיל נפתח להם במדבר נוכח מושב בני ישראל והלך עמהם על ראשם עד שעמד כנגד כל ארץ ישראל שיעור ת' פרסה. והוא מתחילת גבול ארץ ישראל ועד קצהו. וצריך לידע כי ענין גלותנו הוא שכל כך פגמו הנשמות עד שהשכינה גולה ונסתלק ממנה השפע מכל הבחינות מכל וכל. וזהו גלות השכינה החלטי - לא צער שתצטער היא מכאב הבן - אלא זה הוא צער עצמי הנוגע אליה. וזה לא היה דווקא אלא בחורבן בית שני כמו שפירשו בתיקונים על פסוק {{צ|ונהר יחרב ויבש}} {{ממ|איוב|יד|יא}} בענין שפע הנהר הנמשך לשכינה. ופירשו {{צ|יחרב}} בבית ראשון - כי {{צ|יחרב}} הוא כמו {{צ|חרבו המים}}, שאינו יבשות אלא נגיבות, אבל עדיין נשאר לחות השפע קצת. {{צ|ויבש}} - בבית שני, כי {{צ|יבש}} היינו שנתייבש מכל וכל, שנסתם שער השפע מכל וכל. וז"ש הכתוב {{צ|ויקרא אֲדנָי '''יְ''''הֹוִה '''צ''''באות '''ב''''יום '''ה''''הוא לבכי ולמספד}} {{ממ|ישעיה|כב|יב}} שהוא ר"ת '''הצב"י'''. כשנחרב קרא לבכי כי {{צ|'''צבי''' לצדיק}} נחרב ויבש, וראוי לו לבכי ולספוד עליו על הצדיק שאבד למטרוניתא להשפיע עליה, ועתה כל הנשפע שמשפיע לחוץ יוצא ל{{גמט דגש|ע'}} שרים, בני שפחה בישא. והנה {{גמט דגש|צבי}} גימטריה {{גמט דגש|ק"ב}}. חִדֵש שעל ידי הצדיק שהוא היסוד מתחברים גם כן '''ק''''דושה '''ב''''רכה (שהם תפארת ומלכות). ועתה הצדיק אבד - נעשה '''ק"ב''' ישן ו'''ק"ב''' חרובין - שכל השפע של הקדוש ברוך הוא ד"קדושה ו"ברכה - הוא יורד לעלמא דחרוב, סוד {{צ|'''קב''' חרובין}} שהוא לקליפת נגה (כנודע בדרושי האר"י זלה"ה באורך, עיין שם בדרוש של מרכבת יחזקאל). ועיין שם הזוהר פרשה תרומה על פסוק ועשית שלחן (צ"ל מנרת) זהב טהור וגו'. וא"ת - כיון שנסתם שער השפע - אם כן מה יתן ומה יוסף העוסק במצוה או הפוגם? {{ש}} וי"ל כי העושה מצוה בזמן הזה הוא עושה סמך לשכינה ומושך לה שפע כזיעה בעלמא - ועכ"ז יש לו שכר טוב. ועל זה נאמר {{צ|שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה}} {{ממ|ישעיה|סו|י}} - כי סמך הוא עושה לה, ואדרבה יותר שכרו גדול. והעד על זה בת מלך בהיותה יושבת בהיכל המלך אביה - עבודתה שעושין לה אינה כל כך נחשבת כמו עבודה שעושין לה בהיותה בגלות. ואז כשהעבד נותן לה אפילו עשב לח - חשוב אליה יותר מכל מעדני מלך בשער המלך לפי הצורך. לכך עבודה המועטת שעושין לה בזמן הזה הוא חשוב מכל אילי נביות בזמן ההוא! <big>(</big>זהו סוד שאמרו ז"ל במדרש משלי והובא בילקוט דף ק"מ ע"א וזה לשונו: {{ש}} {{צ|א"ר יוחנן "טוב פת חרבה" {{ממ|משלי|יז|א}} - זו ארץ ישראל שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח בכל יום ודר בתוכה - זוכה לעה"ב. "מבית מלא זבחי ריב" - זו חוצה לארץ שהיא מלאה חמס וגזילות}}. הכוונה כי בעוונותינו הרבים עתה בעת החורבן השפע שמקבלת השכינה הוא התמצית ממה שהיתה מקבלת מקודם בבנינה. והשפע בעצמו לוקחת בעוונותינו הרבים השפחה בישא, כמה דאת אמר {{צ|תחת שפחה כי תירש גברתה}} {{ממ|משלי|ל|כג}}. אבל עדיף אותו השפע המועט שיורד בארץ ישראל שהוא בתוך אויר הקדוש - מכל השפע היורד בחוץ לארץ בתוך אויר הטמא. וז"ש {{צ|טוב פת חרבה - זו ארץ ישראל}}, ואין לה עתה אלא התמצית. {{צ|שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח}} - שאינו גורם במעשיו הטובים שלו להוריד אלא התמצית בלבד - מכל מקום {{צ|זוכה לעה"ב}} - כי זה המעט שגורם הצדיק במעשיו להוריד בארץ ישראל הוא חשוב לשכינה מכל אילי נביות בזמן שבית המקדש היה קיים כנז"ל. וזהו סוד הפסוק {{צ|'''י''''פרח '''ב''''ימיו '''צ''''דיק ורוב שלום עד בלי יָרֵח}} {{ממ|תהלים|עב|ז}} - הוא ראשי תיבות '''צב"י''' למפרע - להורות כי צדיק שדר בארץ צבי בזמן {{צ|בלי ירח}}, שהירח היא בחסרונה, גורם {{צ|רוב שלום}} יותר מבזמן שהיתה הלבנה במילואה.<big>)</big> ועל דרך הזה הפגם הגדול הוא כי מי שיטול מלפניה המאכל המועט ההוא - אז בוודאי היא בכעס גדול ותענישהו עונש גדול. כי הקרוב אל הדבר קל שבסבות יפסיקהו והיא בעצמה מגוללת בדין, וקלה שבסיבות יהפכה לדין חזק. וזה טעם הצרות התכופות בגלותינו זה מה שלא היה כן בשאר הגליות. מפני שבשאר הגליות שלא היתה עמהם אלא לשמרם בלבד - לזה היה לה שפעה בכל יום כנודע. אמנם עתה שנסתלק לה השפע מכל וכל והיא נקרא {{צ|סוכת דוד הנופלת}} {{ממ|עמוס|ט|יא}} - 'שנפלה' לא נאמר אלא 'הנופלת', להורות שלעולם היא בעוונותינו נופלת. להיות שנסתם השער השפע שאינו נשפע למטה זולת הספיחים וספיחי הספיחים שאנו אוכלים. וכן תמיד מאותו השפע שהיה בה נזרע עתה בזמן הגלות, ולכך לעולם חוזרת לאחור. וזהו {{צ|הנופלת}} בכל יום, שאין יום שאין בו קללה מרובה מחברתה. כי כל עוד שהולך השפע מתמעט כחו, כענין הספיחים שיש להם כח חזק ,וספיחו ספחים שהוא השיחים הוא יותר מעט, וכל עוד שהולך הוא מתמעט. ולכן עיקר כוונת הרשב"י בחבור ספר הזוהר היה לזה. להיות השכינה בגלות באפס שפע באין תומך ואין עוזר - רצה לייחדה עם הת"ת ייחוד מועט על ידי חיבור זה במה שיהיה הוא עם חבריו עוסקים בסוד. וכמו{{הערה|נלע"ד שיש להוסיף כאן מלת "כן". "וכמו כן וכולי". וצע"ע - ויקיעורך}} כל מי שזוכה לעסוק בזה החיבור הוא גורם לייחד קב"ה ושכינתיה ע"י היסוד שהוא סוד {{גמט דגש|רז}} דהיינו {{גמט דגש|אור}}. וגם על ידי החיבור הזה הוא ביטול הקליפות וקללות הגלות והשבתת קטרוגם שהן לוחמות בכל עת ובכל שעה נגד השם ונגד שכינתו, ונגד בניה ישראל הנתונים בגלות בין האומות הנקרא {{צ|חיוון בישין ודובין דאכלין ענא}} שהם ישראל כאומרו {{צ|ואתנה צאני וגו'}} {{ממ|יחזקאל|לד|יז}}. ועסק התורה יקרא {{צ|הקלע והחרב והרומח}}, והם בחינת הסודות להצילם מרעתם בחיבור הזה, כמ"ש בס' התיקונים דף ע"ג ע"ב על פסוק {{צ|ורוח אלהים מרחפת על פני המים}} {{ממ|בראשית|א|ב}}: : מאי {{צ|ורוח}}? אלא בודאי בזמנא דשכינתא נחתת בגלותא - האי רוח נשיב על אינון דמתעסקים באורייתא, בגין [ד?]שכינתא אשתכח בינייהו. והאי רוח איתעביד קלא ויימא הכי: {{צ|אינון דמיכין ושינתא בחוריהון, סתימין דעיינין, אטימין דלבא - קומו ואתערו לגבי שכינתא! דאית לכון לבא בלא סכלתנו למנדע בה ואיהו בינייכו!}}. ורזא דמלה {{ממ|ישעיה|מ|ו}} {{צ|קול אומר קרא}} כגון {{צ|קרא נא היש עונך ואל מי מקדושים תפנה}} {{ממ|איוב|ה|א}}. והיא אמרת {{צ|מה אקרא כל הבשר חציר}} - כלא אינון כבעירין דאכלין חציר, {{צ|וכל חסדו כציץ השדה}} - וכל חסד דעבדין - לגרמייהו עבדין! ואפילו כל אינון דמשתדלין באורייתא - כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין! בההוא זמנא {{צ|ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב}} {{ממ|תהלים|עח|לט}}. ודא איהו רוחא דמשיח. : ווי לון מאן דגרמין דיזיל ליה מן עלמא ולא ישוב לעלמא! דאלין אינון דעבדין לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה דגרמין דאסתלק נביעו דחכמה דאיהו '''י'''' מינה, ואשתארת '''ב'''' יבישא.{{ש}} ווי לון דגרמין עניותא ואורך גלותא וחרבה וביזה והרג ואבדן בעלמא! והאי רוח דאסתלק איהו רוח דמשיח וגו'. וכן בכמה מאמרים אחרים בתיקונים ובזוהר . כללו של דבר שכל המתעסק בספר הזוהר ניצול מכל הנזכר לעיל ועושה תקון גדול לשכינה בגלות הזה. והספר הזה עתיד להגלות כל סודותיו בימי מלכא משיחא כדי ליתן סעד לשכינה כנזכר. והנה כל אותם שיזכו אליו יזכו לגאולה בעזרת האל יתברך: ===יניקת שבעים שרים מארץ ישראל=== ועתה נבאר יניקת {{גמט דגש|ע'}} שרים מארץ ישראל איך היא, ושליטתם. דע כי הנה '''לילי"ת''' נקראת 'אימא דערב רב'. וערב רב נקראים {{צ|ע' שרים ערבוביא בישא}}, שלילי"ת הרשעה הולידה אותם מיחוד '''סמא"ל'''. והם בשפל כל מדרגות החיצונים, למטה מכל ההיכלות. הם {{גמט דגש|ע'}} ניצוצות. כדרך שהקדושה נבראת 'בת שבע' 'בת שבעים' - כך בחיצונים לילי"ת נקראת 'בת שבע' היכלות החיצונים שהיא 'בת שבעים' אומות כנגד שבעים שרים. ואין שום שר כנגד ארץ ישראל, שהרי אין להם חלק בארץ. אמנם בחוצה לארץ ממש נתנה להם שליטתם. וצריך לידע שיש ארבע מאות פרסה בארץ ישראל שאין שר ולא חצוני שולט בו כלל, אלא יש בגבולה סביב קליפה קדושה שנקראת {{צ|פרוכתא קלישא וקשה}}. שצדה מבחוץ היא טמאה, וצדה מבפנים היא טהורה. כקליפת האילן - שצדו מבחוץ הוא פגום, וצדו מבפנים הוא נאה ונאות לערך האילן. וכן קליפת האגוז וכן בעלי קליפין - מבחוץ קשים לשמור, ומבפנים נאה ונאות לערך המוח הפנימי. והנה דע שכנגד ד' מאות פרסה של מטה הנזכר לעיל יש למעלה חלון אחד מרובע, והוא צר מלמעלה ורחב מלמטה. * ושיעורו מלמעלה {{גמט דגש|ת"ק}} אמה על {{גמט דגש|ת"ק}} אמה כשיעור בית המקדש, כי בית המקדש כולו נתון תחת החלון. * ובאמצעית עוביו של חלון הכיפה היא כשיעור עה"ק ירושלם ת"ו. * ושיעור כמות החלון למטה הוא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, כשיעור כל ארץ ישראל, וכל ארץ ישראל תחתיו. וכשהיה יורד השפע מלמעלה דרך צינור מלכות של י' ספירות דעולם העשייה - היה יורד אז דרך ישרה עד חלון הכיפה הנזכר ויורד על בית המקדש, ובית המקדש יתפשט על כל ארץ ישראל. וכשרבו הפריצים בבית ראשון מהבל דברי לשון הרע ונבלות פה גרם העון ונתגשם אותו הבל ונתעבה ונעשה דמות ענף עב, והתחיל להסגר מעט מעט סביבות שפתי החלון - עד שביום ט' באב נסגר כלו ונפסק השפע ונחרב הבית. ותכף ומיד לאחר שנחרב הבית פתח הקב"ה את החלון, ואז הוריד את עולם האופנים וצמצם מלכות של עולם האופנים בתוך החלון כדי שלא יסגר עוד. ולעולם פתח זה לא יסתם אלא דווקא בעת החרבן שנתנה רשות אל החיצונים ליכנס לארץ ולהחריב הבית כנזכר. ומיד נתגרשו משם. ויש כסוי ומסך פרוכת פרוסה סביב לארץ ישראל שהיא שומרת הגבולים האלו שלא תתפשט הקליפה, ומגרשת כל זר מתוכה. ואפילו ארץ ישראל חרבה ושממה מפעולות החיצונית הזאת שהוא בעת החורבן - עכ"ז אינה שולטת בארץ ישראל. אלא החריבה ונתגרשה ועמדה ארץ ישראל אפילו בעת חורבנה נקיה וברה מאין זר בתוכה. והנה מה שהיה שעור ארץ ישראל ת' פרסה על ת' פרסה - עתה בעת חורבנה לא נשאר אלא מאה פרסה על מאה פרסה שהוא חצי חלק שמיני. וכל מקום דשן ושמן - נקמט ונתכווץ. וזה כדי לרצות את שבתותיה כנגד שבעים שמיטות שבטלו. ולא נשאר ממנה אלא הטרשין שבה. ואפילו שזורעין בטרשין שבה - כמאן דליתא דמי. והנה דרך אותה קליפה קלישה הנזכר לעיל - שהוא גדר מעכבת שלא יכנסו החיצונים לגבול ארץ ישראל כלל אפילו בזמן חורבנה כנזכר - הוא פתח משוך עד היכל {{צ|לבנת הספיר}} {{ממ|שמות|כד|י}} כדי שלא ישלטו בארץ ישראל שום שר וחיצוני. רק אם ישליטוהו ברשע ע"י כישוף וע"ז ועבירות - שאין זה מן הנאות אלא מצד הבחירה הרעה לרשעים שיוכלו לעשות כרצונם. אבל לא שתשלוט הקליפה. {{ש}} ובזה נבין אומרם {{צ|לא גושמה ביום זעם}} {{ממ|יחזקאל|כב|כד}} - שבאו המים הטמאים מי המבול מי המרים המאררים שהם הקליפות ונכנסו בארץ. לא שגושמו בארץ - שאין כחם שם . ובעת חרבן בית המקדש פרץ הקב"ה גדר הקליפה ומסך המבדיל ונכנסו והחריבו בית המקדש, וחזרו להם ונסתמה הפרצה. וכן פי' הרשב"י בזוהר פ' תרומה ע"ש. ודרך זה הוא סוד השכינה בארץ ישראל. כי ימשיך אור רוחני, אויר ארץ ישראל הטהור. שאין אוירה מהחיצונים כאויר חוץ לארץ, אלא אוירה מפתח היכל לבנת הספיר הפתוח עליה, ומוריד אויר טהור מחכים ודאי בסוד השכינה הנקראת 'חכמה'. וענין זה תלוי בקדושת הארץ. והיינו שפירשו בזוהר לך לך{{הערה|מצאתי אולי {{ממ זהר|א|עח|א}} - ויקיעורך}} שעמד אברהם על שליטת הארץ הקדושה ולא היה יכול לרדת לעומקה, ושפט באצטורולוגין שלו כל שרי המקומות וירד לעומקן, ובארץ ישראל לא השיג. עד שאמר לו הקב"ה {{צ|אל הארץ אשר אראך}} {{ממ|בראשית|יב|א}} כמו שאמרו רז"ל, ושם תשיג שליטת הארץ. וכן השיג בנבואה. אבל נשאר לנו לבאר דהא אילנא דמותא שלטא בליליא אפילו בארץ ישראל או אפילו ח"ו בעת רעתן או בעת הדבר בר מינן וכיוצא, שנאמר {{ממ|משלי|כב|ג}} {{צ|ערום ראה רעה ונסתר}}. והנה הענין הזה יהיה כי לצד צפון של מחיצות אלו יש נקב אחד לצד הקליפות. וזה הנקב הוא סמוך לפתח היכל לבנת הספיר. ודרך אותו נקב הוא התפשטות הקליפות בארץ ישראל בלילה. שנתן רשות להתפשט - אבל לא כולם, אלא אותם של סוד שליטת הלילה. ונקב זה נקרא {{צ|נוקבא דתהומא רבא}} כמ"ש, והוא פתח כניסה אל החיצונים אל האויר הטהור הזה לבא אל פתח ההיכל להיות שם - {{צ|לפתח חטאת רובץ}} {{ממ|בראשית|ד|ז}} להתעלות שם. ולכך כנגד ההיכלות מבחוץ - שם הקליפות נאחזות, והן כעין קליפת האגוז. שהרי ד' מוחין הם ד' חיות הקודש, והקליפה נאחזת מבחוץ - דהיינו שסוד אותה הקדושה היא משפעת אל החיצונים האלו. ובהכרח יש להם מדרגות על מדרגות משתלשלות משם ויונקות על יד"ו - דהיינו שיש לכל ההיכלות ערוה מבחוץ דהיינו החיצוניות הנדבקת שם. ולזה לצד צפונה הוא פתוח - שדרך אותו הפתח יוצא מתחומה ונכנסת. וזה סוד {{צ|ויבא גם השטן בתוכם}} {{ממ|איוב|א|ו}}. והיינו נמי שליטת החיצוני בארץ לכל שליחות שבעולם. וכן כל איזו חלק הניתן לחיצונים כגון עשן המערכה ואברים ופדרים המתאכלים כל הלילה - היה נוטה ממש לצד צפוני של ארץ ישראל. ודרך אותו הנקב אשר שם היה יוצא אליהם ונתן להם, שנאמר {{צ|בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל}} {{ממ|בראשית|מט|כז}}. ודרך אותו נקב הוא דחיית הרשעים בין הקליפות, וגם כניסת כל הרשעים לגיהנם. וכל הנדחה - דרך אותו נקב הוא ידחה. ועל אותו נקב התפלל דוד {{צ|וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ}} {{ממ|תהילים|סט|טז}}. שח"ו כשידחה הרשע דרך אותו הנקב ויסתם פיו עליו והוא יורד לגיהנם אל בין הקליפות - נוח לו שלא נברא, כי הם שולטות עליו כשכיר יומו. {{ש}} ועל נקב זה נאמר {{צ|ובאר צרה נכריה}} {{ממ|משלי|כג|כז}}. {{ש}} ועליו נאמר {{צ|אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס {{תיקון גירסה|בל|אל}} יתמכו בו}} {{ממ|משלי|כח|יז}}. והיינו גיהנם רוחני. ויורד מדרגה אחר מדריגה עד למטה. {{ש}} ועל זה הנקב נאמר {{צ|מצפון תפתח הרעה}} {{ממ|ירמיהו|א|יד}} - שנפתח הנקב כפרצה ופרצו פרץ כל הגוים אשר סביבותיה. ואח"כ סתם הקב"ה הפרצות ונשאר הדבר כמו שהיה. והנה עתה תבין שבזה הפסוק {{צ|אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים}} {{ממ|בראשית|כח|יז}} - כי פתח היכל לבנת הספיר יש בו מדריגות כעין גלדי בצלים. הנקודה האמצעית של מלכות דאצילות היא קודש קדשים, ומשם יורד השפע עד היכל לבנת הספיר ביצירה השורה על ארץ ישראל. והכל נבאר בעזרת השם יתברך בסוד המשנה של {{צ|עשר קדושות}}. ואחר כך סובב עזרות ולשכות. ואחר כך סובב הר הבית. ואחר כך סובב ירושלם. ואח"כ סובב ארץ ישראל. ואח"כ חוץ לארץ שהוא משכן השרים{{הערה|כך מובא בדפוס וינציא. ויתכן כי יש ספרים אחרים שגורסים "משכן ע' שרים"}}. ובארץ ישראל תתפשט ותשתרבב השכינה דרך ד' מאות פרסה אלו ותשכון קדושתה בארץ ישראל, ובירושלם מדרגו' קדושה יותר, והר הבית יותר כמשרז"ל {{צ|עשר קדושות נתקדשה ארץ ישראל}}. והיינו שכינה שוכנת בתחתונים ואינה מתלבשת בחיצונים כלל. ואפילו עתה בגלות - מכל מקום {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}}. וזה יובן ממה שמביא הזוהר בפרשת שמות {{ממ זהר|ב|יד|א}}, וזה לשונו: {{ש}} {{צ|ברח דודי ודמה לך לצבי וגו'}} אין חיה בעולם עושה כמו הצבי או כעופר האיילים. בזמן שהוא בורח - הולך מעט מעט ומחזיר את ראשו למקום שיצא ממנו, ולעולם תמיד הוא מחזיר את ראשו לאחוריו. כך אמר ישראל: רבש"ע! אם אנו גורמים שתסתלק מביננו - יהי רצון שתברח כמו הצבי או כמו עופר האיילים שהוא בורח ומחזיר את ראשו למקום שהניח. עכ"ל. והנה עתה בגלות אעפ"י שנסתלק הקב"ה מירושלם ומארץ ישראל למעלה למעלה - מ"מ הוא מחזיר ראשו למקום שהיה שם בירושלם עיר הקדש כדי להשפיע בה תמיד. וזהו סוד הפסוק {{צ|עיני יהוה אלהיך בה מראשית השנה..}} {{ממ|דברים|יא|יב}}. וצריך להבין למה אמר דווקא {{צ|עיני}}? הוה ליה למימר "יהוה אלהיך" בלבד? ולמה מדייק דווקא {{צ|עיני}} ולא תואר אחר?{{ש}} הטעם הוא שזה הפסוק הוא מרמז על הגלות כשמסתלקת השכינה למעלה היא מהפכת הפנים בלבד ומסתכלת בעיניה בה. ולא בעצם קדושתה - כי היא מסתלקת תמיד למעלה, אבל העינים מסתכלים תמיד למטה בירושלים. ולכן נקרא {{צ|ארץ הצבי}} שהיא דומה לצבי. ועתה ישפוט המעיין בשכלו - כי אחר שישראל ידעו בבירור עניינים אלו על מתכונתם כשבא נבוכדנצר ונכנס דרך פתח הצפון והגלה החרש והמסגר בבלה - מה היתה כוונתם בחשבם שהם טבועים בבור תחתיות - {{צ|תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ}} {{ממ|תהילים|סט|טז}}. כמה נתייאשו מן הרחמים וכמה היה לבם חרד וכמעט נדחה מן האמת ח"ו כדפירש בזוהר. עד שהוצרך הנביא לבשרם {{צ|ואני בתוך הגולה}} {{ממ|יחזקאל|א|א}} - בעמקי הקליפות. וכמה יצא לבם באומרם "''איה תעלנה תפלותינו? איה יתקשר הבל פה תורתינו?''". עד שנתבשרו ואמר {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}}. ממש פתח הקב"ה פתחי הרקיעים ואמר "''דעו לכם כי ממש כמו שאני בארץ ישראל כך אני יצאתי עמכם בחו"ל! ותפלותיכם ומצותיכם ונשמותיכם באות אלי מפני שאני יצאתי בגלות עמכם. ורקיעים אלו הם עליכם כאותם הרקיעים שהם על ארץ ישראל''". ואז בטחו ישראל בהקב"ה והתנחמו מאבלותם. האמנם דרך רדתה היא - כי תצא ניצוץ השכינה עם כל חייליה ומרכבותיה. דווקא ניצוץ - כי עיקר השכינה היא בארץ ישראל. אמנם דרך פריצות תפרוץ פרץ ותצא אל ארבע רוחות השמים מקום אשר נפוצו שם ישראל. וא"ת אם כן נתבלבלו כל המעלות ח"ו!? {{ש}} אמנם דרך הפרצה הזאת נבאר שאינה כפרצת החיצונים כשנכנס לארץ שאותה פרצה היה בלבול המעלות וחרבן בית המקדש וכבר נסתמה כנזכר לעיל. אמנם פרצה זו שפרצה השכינה היה ממש כדרך פתח היכל לבנת הספיר לרדת לעולם התחתון לארץ ישראל. כן ממש פרצה פרץ הקדושה בקליפות ונתלבשה בלבושיה וירדה לבבל ולעילם ולכל המקומות. כאמרו {{צ|למענכם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה}} {{ממ|ישעיה|מג|יד}}. ואפילו אם איש אחד פרטי עובד השם בגלותו - שכינה עמו, כמ"ש {{צ|אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וגומר}} {{ממ|דברים|ל|ד}} - משם דייק ששם השכינה עמך אפילו ליחיד. אמנם הפרצה תהיה כי כמו שיש מחוזות וגבול לפרצה זו שהם ת' פרסה של ארץ ישראל שהשכינה אשתרבב ותכנס למטה -- כן דרך הגבול הזה הישר נוכח שער היכל לבנת הספיר! באלכסון תשתרבב שכינה ותתלבש בסוד היכליה וחייליה הרוחנים שאינם מצד עצמה בעלי מקום, אמנם המקום יוחס אליה מצדינו שאנו בעלי מקום. תשכון שכינה במקום זולת מקום כנזכר לעיל. הנה השכינה תשתרבב ותתפשט דרך אלכסון אל תוך אותו השר שבחוץ לארץ ואל אותו הגבול. ויעשה לו מהלך ושביל ותתפשט שם. והיינו {{צ|נפתחו השמים}} - שהיו נגדיים לגולה. {{צ|ואראה מראות אלהים}} - היא השכינה שירדה שם, והיינו דרך ירידתה. וא"ת אם כן לפי דברי אלה - ארץ ישראל וחוץ לארץ בימי הגולה הם שוים!? ואין זכות עתה למי שידור בארץ ישראל ולא תועלת ח"ו!? כבר פירשו רז"ל ואמרו {{ממ|כתובות|קיא|א}} {{צ|אינו דומה קולטתו בחיק אמו וגו'}}! ועתה נבאר האיך תעמוד שם השכינה ובזה יתוקן הכל.{{ש}} הענין הוא כי שכינה שורה בארץ ישראל בלי אמצעי, אלא כדפרישית בסוד 'פתח היכל לבנת הספיר' קדושה מתלבשת בקדושה זו פנימית לזו שוכנת בארץ ישראל ממש. ובקדשי קדשים שוכנת מדריגה העשירית בלי לבוש. וזהו סוד הפסוק {{צ|כי בנה יהוה ציון נראה בכבודו}} {{ממ|תהילים|קב|יז}} ובעצמו בלי לבוש. וזהו ר"ת {{צ|'''ב''''נה '''י''''הוה '''צ''''יון}} - הוא '''צב"י''' - כי את ציון בנה ה' כדי להראות כבודו בלי לבוש. וכן בעזרות ג"כ{{הערה|היה נראה להגיה י"ס דהיינו עשר ספירות - ויקיעורך}} מדריגות הקדושה בלי לבוש. ובארץ ישראל בלי לבוש. ואז ממש שוכנים באויר הטהור. אמנם בחוץ לארץ ח"ו שתרד כך השכינה - שעל זה נאמר {{צ|אני יהוה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}} {{ממ|ישעיה|מב|ח}} - אם כן היאך תתפשט השכינה שיהנו ממנה הקליפות ח"ו להיות בניה עזובים שם באויר הטמא?! אי אפשר! אלא תתפשט ניצוצה עד מקום שישראל שורים ותתלבש בלבושי הקדושה בתוך החיצונים. דהיינו מתלבש ניצוץ שלה בחוץ לארץ בשר ההוא שישראל תחת ידו בסוד {{צ|מלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהילים|קג|יט}}. דהיינו י' ספירותיה מתלבשים בעשר קליפין לאכפייא לון כדי שלא יוכלו להרע לישראל. והיינו כענין השמש שהוא בשמים וניצוץ אורו למטה בארץ. וכן גם כן שכינה עיקרה בארץ ישראל וניצוצה למטה בחוץ לארץ עם ישראל לשמרם. והיינו דקאמר יחזקאל {{צ|ואני בתוך הגולה}} - לא עצמותה ממש, אלא ניצוץ אורה. לפיכך {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}} - מכלל שהיא למעלה בשמים וניצוצה למטה בחוץ לארץ מתלבש בשר, כדרך שמתלבש משך רוחב גבול ארץ ישראל. שאותם המחיצות הם {{צ|רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת ונוגה לו}} {{ממ|יחזקאל|א|ד}}: והנה הסובב פנימה לגבולי ארץ ישראל הוא אור נוגה זה, והוא מתפשט מפתח היכל לבנת הספיר עד סוף תחומי ארץ ישראל. ואין בארץ ישראל 'רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת', אלא גבוליה {{צ|נוגה לו סביב ומתוכה כעין חשמל}}. לכך כולה ראויה לנבואה ואוירה הוא טהור המחכים. וחוצה לנוגה הוא חוצה לארץ - סובב ענן גדול ואש מתלקחת. וחוצה להם רוח סערה. שהרי הנביא בארץ ישראל לא הוצרך לעבור דרך אלו הקליפות אלא מיד נוגה לו וצופה בחשמל. וכן פי' ישעיה {{צ|בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את יהוה}} {{ממ|ישעיה|ו|א}} - ר"ל שראה נקודה אמצעית יושב על כסא רם ונשא וגומר. אמנם בחוץ לארץ יש בין ישראל לאביהם שבשמים מחיצות של ברזל, דהיינו שאמר יחזקאל {{צ|ואראה והנה רוח סערה וגומר}}. דהיינו השכינה שהוא המוח המתלבשת בחשמל. ועליו {{צ|נוגה לו סביב ועליה אש מתלקחת ועליה ענן גדול ועליה רוח סערה}}: והנה המת בארץ ישראל - קולטתו בחיק אמו בתוך הנוגה. ואם רעה תתגרש. ואם טובה תתקבל. והרשעים צריכים להנער ממנה. אמנם בחוץ לארץ הוא להפך - כי הרשעים מאליהם נשארים בחוץ, והצדיקים יפתח להם פתח ויקרעו החשך ענן וערפל (שהם ג' קליפות) ויכנסו בתוכם. וזהו שאין בשום נבואות שום נביא מעלות אלו אלא בנבואת אליהו בחורב שנאמר {{צ|והנה רוח...רעש...אש}} - ג' קליפות. ואח"כ {{צ|קול דממה דקה}} (שם יב) שהוא המוח, מפני שהיה בחו"ל. וכן יחזקאל. אמנם שאר נביאי ארץ ישראל רואים ושומעים מיד את הקול. והיינו שאנו אומרים ששכינה תתלבש בשר ההוא שישראל יושבים בו. ובעוד ששכינה מתלבשת בשרים החיצונים להשפיעם אזי היא אומרת {{ממ|שיר|א|ו}} {{צ|שמוני נוטרה}} את הקליפות, שהם {{צ|הכרמים}} והשרים. ו{{צ|כרמי שלי}} של ארץ ישראל ועם קדוש - {{צ|לא נטרתי}}. וזהו רמז הפסוק {{צ|כי כרם '''י''''הוה '''צ''''באות '''ב''''ית ישראל}} {{ממ|ישעיה|ה|ז}} - ר"ת '''צב"י''' - להורות שארץ ישראל וישראל נקראים 'כרם של הקב"ה'. וזהו שכתוב {{צ|כרמי שלי לא נטרתי}}. ואין יחוד כלל. כי אחר שהשכינה נפרדה מהספירות - כל הספירות הם בלתי שלימות. כי אין אור הא"ס מתגלה בהם בתוספת האור יותר על כדי חיותם. כי אין הכתר משפיע אורו אלא בהיות חכמה ובינה (שהם הכסא שלו) בייחודם. והם אינם מתייחדים אלא ביחוד התפארת ומלכות. ובגלות היא נטרדת מכל יחודה וטובותיה, ואין בה אור כלל על ידי היחוד. אמנם נמשך אליה על ידי תפלותינו ומצותינו סעד וסמך מעט כדפירש בזוהר בפסוק {{צ|אם בחקתי}} {{ממ|ויקרא|כו|ג}}. וזה יהיה הענין הנזכר אפילו ליושבי ארץ ישראל, שאנו בחיק האם ובסדר הנכון אל המדרגות. שאפילו שחרב מקדשנו - לא שלטה הקליפה בארץ ישראל אלא עד תשלום החרבן בלבד כנזכר, ואח"כ תכף נסעה. ואלו הגוים יושבי הארץ - אינם דוחים השכינה ממנה בחורבנה, אלא תמיד היא עומדת בכותל מערבי. כי מעשי הגוים ועבירותיהם אינם פוגמים בה רק שהוא חלול שמו בגלות. ואנחנו עומדים בחיק האם והיא בוכה עמנו ומנשקת עפר משכנה כדפי' בזוהר איכה. והנה ענין נוקבא דתהומא רבא והיכל לבנת הספיר הוא יום ולילה. כי ביום יסתם נוקבא דתהומא רבא, ו{{צ|תזרח השמש יאספון ואל מעונותם וגו'}} {{ממ|תהילים|קד|כב}} - ואז יצא ההוא דאיתמר ביה דמות האדם לפעלו. והיא הקדושה. ובלילה יסתם פתח היכל לבנת הספיר ויפתח פומא דתהומא רבה . ואז {{צ|בו תרמוש כל חיתו יער}}, ויתפשטו החיצונים בעולם. וכל העולם טועמים טעם מיתה, והרשות ניתנה להם לינק מהקדושה דרך קליפת נוגה, אבל לא מפנימיות הקדושה עצמה ח"ו. והנה הג' קליפות אחרות שהם ג' קליפות האגוז הקשות - הנה הקליפה הנקראת {{צ|אש מתלקחת}} יש בה ע' ענפים הנכללות בהם ע' שרים, והם תחתונים למטה ושולטים למעלה מגלגלי העולם. והם מחלקים העולם לע' חלקים, ע' גבולי האומות, כל אחד ואחד ממש מכוון ממשלתו כנגד אומתו כמו שביארנו לעיל באמרו {{צ|יצב גבלת עמים}} {{ממ|דברים|לב|ח}}. והם שואבים מבחינת שורשם ואחדותם כאחד מקליפת אש מתלקחת האוחזת ע' ענפים ונעשים בה כולם כאחד. ובחינה זו עולה ומסתלקת מבחינה אל בחינה עד הנוגה, והיא מקבלת הנשמות מסוד הקליפות ונותנת לע' שרים. וכן ג"כ השפע הוא משפעת לשרים והשרים לרקיעים המכוונים כנגד כל חלק וחלק שכנגד גבול האומה. והנה מיום שחלק ה' גבולות עמים אזי אין אותה קליפה ({{קטן|שהיא שורש לשריהם כנודע}}) נוטלת נשמות קדושות מלמעלה מאוצר הקודש כלל, אלא שיש ברשות לבד נפש הבהמית מזיווג סמא"ל ובת זוגו שרי הקליפות. ומיחודם עושים נפשות טמאות לשרים, ונותנים ומשפיעים להם, והם שורצים שרץ נפש חיה טמאה לרוב. ולפעמים יש נוחלים משם נשמות בעם ה', דהיינו ערב רב אשר בין קדושי ישראל. ומהם פריצי ישראל. והכל מצדינו. שאלמלא היו הכשרים מזדווגים בכשרות לא היתה החיצוניות נכנסת שם. ונחזור למה שפירשנו ש{{גמט דגש|ע'}} שרים הם סביבות ירושלם. {{ש}} ובזה תבין הפסוק {{צ|זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה}} {{ממ|יחזקאל|ה|ה}}. {{ש}} והענין כי הנה הרקיעים שאנחנו רואים בעינינו הם עשרה עגולים שבראש מלכות דעשיה, ובאמצע החלל שלהם מתפשט קו היושר של מלכות דעשיה דרך אמצע החלל והוא בגן עדן הארץ. ועל גבי הקו הזה הוא 'העור' כנודע. ועל גבי העור הם הקליפין. וסביבותיהם הם הלבושים דמלכות דעשיה עם אורותיהם המקיפים. וסביבותיהם הם הרקיעים כנודע באורך בדרושי האר"י זלה"ה. וזהו ענין {{צ|זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות}} - כי מלכות דעשיה הנקרא {{צ|ירושלם}} - סביבותיה הקליפות שהם הע' שרים כנזכר. וקו זה נמשך עד הקרקע. ונמצא כי אמצעות הקרקע הוא גן עדן הארץ, והוא חומר זך מאד וקדוש. וסביבותיו הוא הארץ הזאת - חומרית מאד, ששם שליטת הקליפות. ובה שמרי הקליפות הגסות שאין גסות גדול מהם, והוא תכלית הבירור והעכירות. כי כמו שגן עדן הארץ הוא תכלית הגסות והעביות של העולמות וההיכלות העליונים דקדושה -- כן הארץ הזו היא תכלית גסות ועביות הקליפות. ולכן כל מעשה העולם הזה הם קשים ורעים, והרשעים גוברים בו, בסוד {{צ|יש הבל אשר נעשה על הארץ}} {{ממ|קהלת|ח|יד}} - {{צ|הארץ}} דווקא שהיא ארץ הזאת. והנה צריך לדקדק - היאך הם עשרה רקיעים - והלא רז"ל לא פירשו כי אם שבעה רקיעים? {{ש}} והענין זה הוא כמו שבעה היכלות - שהשלשה ראשונות נחשבות כאחד, והשנים אחרונות גם כן נחשבות כאחד. דהיינו '''כתר חכמה בינה''' - הוא היכל קדש קדשים, ואח"כ הם חמשה היכלות שהם '''חסד גבורה תפארת נצח הוד''', ו'''יסוד והמלכות''' הוא {{צ|היכל לבנת הספיר}}. הרי הם עשר ספירות וז' היכלות. כך בכאן הם עשרה רקיעים פרטיים וז' רקיעים בכללות. והנה הרקיע העשירי הוא קודש, והוא כתר של מלכות דעשיה. והוא נותן חיות וכח לרקיע תשיעי שיוכל לסבב כל הגלגלים ביום אחד. והרקיע הט' נקרא 'גלגל יומי'. ואין בו כוכבים כלל. והוא חכמה של מלכות דעשיה. וזהו סוד {{ממ|תהילים|קד|כד}} {{צ|כולם בחכמה עשיתה}} - בבינה. ר"ל שכל הככבים והמזלות היו כלולים בכח בחכמה, ואח"כ בהתחברות החכמה בבינה נעשה שם הכל בפועל. והוא בתוך הרקיע שמיני דתמן קבועים כוכבים ומזלות, שהם ששים רבוא מספר שנים עשר שבטי י"ה. ומשם יורדות נשמות כל ישראל כמו שמביא בפרקי היכלות דרבי ישמעאל כהן גדול על פסוק {{צ|ונוצצים כעין נחשת קלל}} {{ממ|יחזקאל|א|ז}}. כי {{צ|נוצצים הוא}} לשון 'ניצוצות', כי כשהקב"ה מכה בחיות הקדש שנוסעים עם המרכבה אז יוצאים מהם ניצוצות. ומטטרו"ן שר הפנים לוקח אותם ומתקן מהם נרות. ומנורה אחת תלויה לפני הקב"ה, וכל שעה עומדים עליה נרות המתוקנים מן הניצוצות. ואח"כ העודפים על הנרות - מתקן מהם כוכבים ושמר אותם. וכשיצא תינוק נער ממעי אמו - אז הולך מטטרו"ן ומתקן לו כוכב ונותן לו כדי להאיר לנשמתו. ואותו כוכב יחיה בעוד שהאדם קיים בעולם הזה. ונלע"ד שזה סוד הפסוק {{ממ|משלי|כ|כז}} {{צ|נר יהוה}} - ממה שנעשה נרו לפני ה' - הוא גם כן נר ל{{צ|נשמת אדם}}.{{ש}} וזהו גם כן {{צ|בהלו נרו עלי ראשי}} {{ממ|איוב|כט|ג}} שאמרו רז"ל שנר דולק על ראשו במעי אמו - הוא זה הנר של הכוכב הנזכר לעיל. כלל העולה שברקיע השמיני שם הכוכבים ונשמות ישראל. ונקרא 'בינה דמלכות דעשיה'. {{ש}} ושם מאירים ניצוצות החסדים שהם נקראים 'כוכבים'. גם ניצוצות הגבורות שנקרא 'מזלות'. וכנודע בדרושי האר"י זלה"ה שיסוד דבינה נקרא {{צ|רקיע}} שבו חמה ולבנה ({{קטן|שהם זעיר ונוקביה}}) וכוכבים ומזלות כנזכר. והם י"ב מזלות '''טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד'''. ושלשה רקיעים אלו נחשבים לאחד כנזכר בבחינת ההיכלות, ונקראים {{צ|קדש הקדשים}}. {{ש}} והשבעה רקיעים תחתיהם - שם ז' כוכבי לכת '''שצ"ם חנכ"ל''', שהם שבעה תחתונות של מלכות דעשיה '''חג"ת נהי"ם''', שבהם ז' כוכבי לכת ({{קטן|שהם שבעה חסדים שמאירים בתוכם כנודע}}). {{ש}} והשנים תחתונים נחשבים גם כן לאחד. ובאלו הז' רקיעים הם נשמות {{גמט דגש|ע'}} אומות - {{גמט דגש|י'}} אומות תחת כל כוכב. והי"ב מזלות משפיעים להם. ובכל רקיע ורקיע יש שוטר ומושל ממונה להיות תחת ממשלתו. ותחת גלגל הלבנה - אחרון שבכולם - יש רקיע חלק שאינו משמש כלום, ושם נשמות השדים ורוחין ולילין - איש כפי מצבו. וגופם נעשה בארץ בשבעה מדורות שתחת הארץ הנקרא {{צ|תבל}}. ויש להם מדריגות בד' יסודות '''אש רוח מים עפר'''. כי יש מהם מאש ויש מרוח ונקראים {{צ|רוחין}}. ויש במים ובעפר ונקראים {{צ|שדים ומזיקים}}. ועל כל כת יש עליהם ממונים ומלאכים הכופים אותם לעשות רצונם, ומשפיעים ונשפעים מצד הגבוהים עליהם - עד מקום הקדושה שבז' רקיעים; {{צ|כי גבוה מעל גבוה שומר}} {{ממ|קהלת|ה|ז}} עד כסא הכבוד. וכשיוצא גזירה טובה או רעה ח"ו - הכרוז מכריז בכל רקיע ורקיע, וזה אומר לזה עד מקום הד' יסודות, ומשם יודעים השדים העתידות. ואפילו הממונים על העופות מכריזים. ומשם - {{צ|עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר}} {{ממ|קהלת|י|כ}}. ===מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא=== '''מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא''' דע כי כל חלק וחלק מהארץ נתן לאומה המתייחסת אל החלק ההוא. וזהו שכתוב {{צ|כי לבני לוט נתתי את ער ירושה}} {{ממ|דברים|ב|ט}}. ממש מתייחס לבני לוט הוא ער. וכן לעשו הר שעיר. וכן פירשו רז"ל {{צ|הוא אדום וארצו אדומה}} - מורה שממש יחס הארץ לפי האומה השוכנת בה. והטעם, כי השר השולט על האומה גם כן יש לו יחס להשפיע בחלק הארץ ההיא. וכן הנשמות ההם הם מחלק הקליפה שמתייחסת לאותו עפר החיצוני. בענין שהם שלשה יחסים: יחס האומה, ויחס הארץ, ויחס השר בנשמות ובהשגחה. וזהו סוד {{צ|לשמרך מ'''אשה''' '''זרה''' מנכריה}} - ראשי תיבות '''א''''ומה '''ש''''ר '''ה''''ארץ. שכל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד עבודה '''זרה''' כמו שנבאר לקמן. וכן ענין זה ממש לישראל בארץ ישראל, ונשמתם ותורתם ואלהיהם. כי ארץ ישראל הוא עפר קדוש, והעם היושב בה - עם קדוש, ונשמתם קדושה, ותורתם קדושה, ואלהיהם קדוש - שהוא השר של ישראל. ולא זה בלבד אלא כמו שארץ ישראל אין לה יחוס ברוב מצותיה עם שאר ארצות - כן אין לה יחס התורה עם שאר התורות והחוקים אשר לאומות העולם. ולזה אמר {{צ|ולא תעשו מכל התועבות האלה... כי את כל התועבות.. ולא תקיא אתכם כאשר קאה וגו'}} {{הפניה לפסוקים|ויקרא|יח|כו|כח}}. הנה שהתורה הקדושה וארץ ישראל יש להם יחס יחד, וכן יש לישראל יחס עִם הארץ בלי ספק בשביל יחס נשמתם. והראיה מיחזקאל {{ממ|יחזקאל|מז}} שחלק ארץ ישראל לי"ב שבטים ויחס כל שבט ושבט בגבול אחד. ולפי יחס השבט כן משכנו במה שהוא נגדיי לגבול אשר שם אצילות נשמת אותו השבט כדי שיהיה שופע עליו. {{ש}} וכן המצות הנעשות בארץ עולות ומקשטות כל גבול וגבול בסוד נשמת כל שבט ושבט, בענין ששלמות הנשמות בחלקם בארץ ושלמות הארץ בחלק הנשמות המגיע אליה נגדייות אל מציאותה{{הערה|אולי יש להגיה "אל מצוותיה" וצע"ע - ויקיעורך}}. והענין כי גם נקודת ציון אשר היא נקודה שממנה הושתת העולם כנודע - היא מתייחסת אל השכינה בסוד י"ב גבוליה המתפשטים מהנקודה האמצעית. והיינו סוד {{צ|מדות הארץ}} הנזכרים בפסוקי יחזקאל, והמקדש בתוכו. וישראל חוסים תחת שולי כנפיה הנפרשות מלא רוחב הארץ. וכן גם כן כמו שהשכינה אינה בשלימות בעוד שמקום בית המקדש אינו בשלימות על מכונו - כן גם כן השכינה אינה בשלימות כאשר ארץ ישראל אינה בשלימות גבוליה שהוא מנחל מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת, וישראל שוכנים כל אחד ואחד בחלק המגיע לו כפי גורלו האמיתי הנגדיי אל גבולו. כנודע כי עשר ארצות הבטיח האל יתברך לאברהם לתת לזרעו כנגד מדת המלכות המקננת בעשיה שהיא כלולה מעשר. ובימי משה לא הבטיחם על ידו אלא על שבעה ארצות של שבע עממין בלבד, שהם כנגד שבעה ספירות התחתונות. אמנם ארץ {{צ|קני וקניזי וקדמוני}} שהם כנגד שלשה ספירות העליונות - לא הבטיחם, לפי שבזמן הזה אינם פועלים אלא התחתונים. אבל אחר הגאולה האחרונה שיפעלו השלשה עליונות - אז יותן להם כל העשר. והנה נודע כי השבעה עממין הם רמוזים בזעיר ונוקביה דקליפות נוגה. כי זעיר הוא ששה קצוות ונוקביה היא שביעית להם. ולכן נראה לפי עניות דעתי כי הראשי תיבות של ז' עממין שהם '''כ'''נעני '''ח'''תי '''א'''מורי '''פ'''רזי '''ח'''וי '''י'''בוסי '''ג'''רגשי{{הערה|{{גמט דגש|כחאפחיג}}}} - גימטריא {{גמט דגש|סמאל}}, שהוא זעיר דקליפת נגה. ו{{גמט דגש|ארץ כנען}} גימטריה {{גמט דגש|לילית}}, מפני שהיא מקבלת מכל הששה קצוות דדכורא.{{ש}} וגם {{גמט דגש|כנעני חתי אמורי פרזי חוי יבוסי גרגשי}} עם כללות עשר עממין - גימטריא '''ארץ כנען''' באותיות '''נ"ץ''' דמנצפ"ך{{הערה|לא הבנתי את התחשיב, וצע"ע - ויקיעורך}}, להורות שהיא המלכות דקליפה והיא כללות מן העשר ספירות דקליפות נוגה. אבל המלכות דקדושה נקראת {{גמט דגש|ארץ הכנעני}} כמו שאמר הפסוק {{צ|והיה כי יביאך יהוה אל ארץ הכנעני}} {{ממ|שמות|יג|ה}}. <big>(</big> ושמעתי מהחכם השלם '''מוהר"ר זכות נר"ו''' ש{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} גימטריה {{גמט דגש|מלכות}} דקדושה מפני שנתחבר עמה שם {{גמט דגש|י"ה}} בסוד {{צ|אמרתי לא אראה יה [יה]{{הערה|כאן הוספתי את המילה כפי הפסוק אצלנו, ובדפוס לא הופיע - ויקיעורך}} בארץ החיים}} {{ממ|ישעיהו|לח|יא}}. וכן '''י"ה''' במילוי כזה {{גמט דגש|יו"ד וי"ו דל"ת ה"ה ה"ה}} עולה {{גמט דגש|מלכות}} ו{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} - שכל כחה היא משם '''י"ה''' בסוד {{צ|יהוה בחכמה יסד ארץ}}. ולכן '''אויר''' שלה מחכים דאיתגלי בה '''אור י''''. והנה {{גמט דגש|י', יו"ד, יו"ד ו"ו דל"ת}} - הרי {{גמט דגש|מלכות}}. וסוד הוא מ"ש בספר הזהר {{צ|אבא יסד ברתא}}. ואז איהי {{צ|ארץ ישראל}} - ישראל סבא. וכוללת עשר דרגין לקבל י' עממין דאינון {{גמט דגש|כח"ב גג"ת נהי"ם}} העולים {{גמט דגש|ישראל}} - דמתמן אתקדישת בעשר קדושות. והיודע מדרגת חם בן נח - שעליה נאמר {{צ|כל היום {{גמט דגש|דוה}}}} - ישמח ויבין כי נהפך ל{{גמט דגש|הוד}} והדר. פי' כי בהגלו' קרני ה{{גמט דגש|הוד}} דאיהו {{גמט דגש|י"ה}} על ארץ כנען שהיתה {{גמט דגש|דוה}} בנדתה - אז נתקדשה. וזהו סוד {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם '''אודה י"ה'''}}. ולכן דוד שהוא בסוד {{צ|איהי בהוד}} - חבר {{גמט דגש|ק"נ}} הודאות - {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|י"ה}}. ובו חתם ספרו. ועל כל הנזכר בכאן דוק ולא תשכח שנקרא ארץ ישראל בשם {{צ|ארץ הכנעני}} רק בעת גאולת מצרים דאז איתמר {{צ|עזי וזמרת '''י"ה'''}}. {{ש}} עכ"ל. ודברי פי חכם חן <big>)</big> ולכן גם כן כל הששה עממין אחרים כולם נקראים {{צ|ארץ כנען}} על שמה. וגם כמו שאמר האר"י זלה"ה בסוד {{צ|פתורה...'''על''' הנהר}} - שהנקבה היא על הזכר. וזהו {{צ|יותרת '''על''' הכבד}} כנזכר בזוהר פרשת פנחס דף רל"א ע"ב {{ממ זהר|ג|רלא|ב}}. וזהו דווקא בארץ בני עמין שהם בקליפות. אבל בקדושה כתיב {{צ|והארץ הדום רגלי}}, וגם {{צ|והיה יהוה למלך על כל הארץ}}. ולכן בקדושה נקרא '''ארץ ישראל''' שהיא טפלה לזכר. ואז נקרא {{צ|ארעא רעוא}} - כי '''כנען''' ראשי תיבות {{צ|'''כ'''י '''נ'''רצה '''ע'''ונה}} עם נו"ן של {{צ|עו'''נ'''ה}} {{ממ|ישעיהו|מ|ב}}. כי מה שהיה '''כנען''' נעשה 'ארעא דרעוא' בסוד {{צ|עונות כזכיות}}. וזהו סוד {{צ|שאו זמרה ותנו {{גמט דגש|תף}}}}. כי על ידי הזמר הוא {{צ|זמיר עריצים}}. וזהו {{צ|ותנו '''תף'''}} - שמכניע ה{{גמט דגש|לילי"ת}} שגימטריא {{גמט דגש|ת"ף}}. ואז {{צ|כנור נעים עם נבל}} - ר"ל מה שהיה {{גמט דגש|ארץ כנען}} ביד {{גמט דגש|ת"ף}} ו{{גמט דגש|מחול}} שהם שתים נשים זונות {{גמט דגש|לילית}} ו{{גמט דגש|מחלת}} - עתה נהפך ל'''נבל וכנור''' שהוא ביד הקדושה תחת '''הוי"ה'''. {{ש}} כי שם '''י"ה''' רומז ל'''נבל''' - שהוא '''נ'''' שערי בינה, '''ל"ב''' נתיבות חכמה. ושם '''ו"ה''' רומז ל'''כנור''' שהוא '''כ"ו נ"ר''' - זעיר ונוקביה. וזה רמז כי ראשי תיבות {{צ|'''כ'''נור '''נ'''עים '''ע'''ם '''נ'''בל}} הוא '''כנען''', להורות שנכנע {{גמט דגש|ארץ כנען}} תחת '''הנבל והכנור''' שהם חכמה ובינה תפארת ומלכות. וזה נעשה בזכות האבות כמ"ש {{צ|וגם הקמותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען}} {{ממ|שמות|ו|ד}}. וזהו רמז {{גמט דגש|כנור נעים עם נבל}} גימטריה {{גמט דגש|אברהם יצחק יעקב}}. שבזכותם יצא ארץ כנען מתוך החיצונים ונכנס תחת הקדושה, תחת שם '''הוי"ה'''. וזהו שאמר {{ממ|תהלים|מח|ב}} {{צ|גדול יהוה ומהולל מאד}} - אימתי הוא גדול מאד? כשהוא {{צ|בעיר אלהינו הר קדשו}}. וזהו {{צ|ויהוה בהיכל קדשו}} {{ממ|חבקוק|ב|כ}} - ששם '''הויה''' אינו שלם אלא {{צ|בהיכלו}} - שהיא ארץ הקדושה בסוד {{צ|'''י'''שמחו '''ה'''שמים '''ו'''תגל '''ה'''ארץ}} - ששם הוא שער השמים, ומתחבר '''י"ה''' עם '''ו"ה''' ביחד. והנה כתב האר"י זלה"ה כי ארץ ישראל היו בה {{גמט דגש|י'}} עממין כנגד {{גמט דגש|י'}} מדות שבה. וישראל כבשו חלק השביעי לבד. כי כנגד עשר שבה בקדושה יש גם כן עשר בטומאה. והשבעה שהם תחתונים - יכלו ישראל לכבוש. אבל הקליפות שכנגד ג' עליונות שלה - לא יוכלו, שהם קליפות דקות גדולות יותר. * והם '''הקני''' - והוא מה שכנגד הבינה שבה. וכן עולה {{גמט דגש|קנ"י}} - {{גמט דגש|קס"א}}{{הערה|שהוא מילוי אהי"ה ביודין - ויקיעורך}}. * ו{{גמט דגש|קניזי}} הוא מה שכנגד החכמה שבה. ונקרא '''זקן''' - זה שקנה חכמה. ובקליפה נקרא '''קניזי'''. * '''{{גמט|הקדמוני}}''' הוא כנגד הכתר ונקרא {{צ|ארץ כנען}} משום שכנען היה מה שכנגד מלכות שבה שהיא הכוללת בה כל העליונות. ולפי שרחל היא {{גמט דגש|חו"ה}} שהיא מילוי שם מ"ה{{הערה|{{גמט דגש|ו"ד, א', א"ו, א'}}}}, ו{{גמט דגש|י'}} מדות שבה עם י' פעמים י"ט. וכן עולה {{גמט דגש|כנען}} - י' פעמים י"ט. וזהו {{צ|{{גמט דגש|קץ}} הימין}}. ומה שכנגדה הוא נקרא {{צ|{{גמט דגש|קץ}} הימים}}. ונלע"ד שאחר כך שאמר משה {{צ|והיה כי יביאך יהוה אל {{גמט דגש|ארץ הכנעני}}}} שגימטריא {{גמט דגש|מלכות}} - אז {{צ|'''י"ה''' בארץ החיים}}. וזהו שאמר {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה '''יה'''}} - שהוא השפע דחכמה ובינה במלכות. שהוא עשר מילוי ע"ב - שהם {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|מ"ו}}, ועשר מילוי ס"ג שהם {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|ל"ז}} ({{קטן|בסוד {{צ|ויבן יהוה אלהים את הצלע ויביאה אל האדם}}, ואז היא ראוי לחבור עם זעיר אנפין הנקרא 'ישראל'}}). ואזי היא נקרא {{גמט דגש|ארץ ישראל}} שגימטריה {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|מ"ו ל"ז}} עם השני כוללים. וגם נודע כי שם '''י"ה''' יש לו ג' מילויים שהם יו"דין אל"פין והה"ין. {{ש}} והנה {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"י}} עולה {{גמט דגש|ש'}}. וגם {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"ה}} עולה {{גמט דגש|ר'}}. ועוד {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"א}} עולה {{גמט דגש|ק"ך}}. והכל עולה כמנין {{גמט דגש|כתר}}.{{ש}} ועוד שלשה מילויים {{גמט דגש|יו"ד ה"י, יו"ד ה"ה, יו"ד ה"א}} - גימטריא {{גמט דגש|יאהדונה"י}}. סך הכל במספר {{גמט דגש|ארץ הקדושה}} - להורות בעת שהיא מקבלת מחכמה ובינה הנקראים '''י"ה''' כנזכר (וגם הם נקראים 'קדש קדשים') - אזי היא גם כן נקרא {{צ|ארץ הקדושה}} על שם ששוכנים בה קדש קדשים. וזה סוד שאמר יעקב (<small>שהוא זעיר אנפין</small>) ללבן (<small>שהוא לובן העליון כנזכר בדרוש אדם קדמון</small>) {{צ|הבה לי אשתי}} - רוצה לומר כי מלת {{צ|הבה}} הוא לשון הזמנה והכנה וחבור. והכוונה הוא שזעיר מבקש ממאציל עליון עתה בזמן חורבנה שיעשה תיקון לנוקביה כדי שעל ידה שנקרא {{גמט דגש|ארץ הקדושה}} שגימטריא {{גמט דגש|אשתי}} שהוא במספר '''י"ה''' כנזכר לעיל. ואז יזכה גם הוא לשם '''י"ה'''. וזהו שאמר {{צ|ואבואה '''אליה'''}}. והוא אותיות {{צ|'''אל יה'''}}. הכוונה הוא שבזמן הגאולה שתבנה ארץ הקדושה ויבנה בית המקדש במהרה בימינו שהוא תיקון מלכות דאצילות - אזי גם הזעיר יהיה לו מוחין הנקראים '''י"ה''' בשלימות, ולא יסתלקו ממנו עוד לעולם. ואז ישתמשו שניהם בכתר אחד בסוד {{צ|והיה אור הלבנה כאור החמה}}. ויעלו זעיר ונוקביה במקום חכמה ובינה בסוד '''י"ה''', ואז שם '''הויה''' יקרא '''יהיה''', דזהו {{צ|ביום ההוא '''יהיה''' יהוה אחד ושמו אחד}}. וגם נקרא '''ארץ ישראל'''. והוא כמ"ש בתיקונים דעולם היצירה שלטא בארעא דישראל. והכוונה הוא כי ביצירה תמן מקנן הזעיר דאצילות הנקרא 'ישראל'. והיסוד ומלכות שלו - הם נקראים {{צ|היכל לבנת הספיר}} - שהם תמיד פתוחים להשפיע בארץ ישראל. וכמו ש{{גמט דגש|לבנת}} היא נקבה, ו{{גמט דגש|הספיר}} הוא זכר -- כן {{גמט דגש|ארץ}} היא נקבה, ו{{גמט דגש|ישראל}} הוא זכר. וזהו רמז כי {{גמט דגש|ארץ ישראל}} גימטריא {{גמט דגש|לבנת ספיר}} - כי הם מכוונים זה כנגד זה. וגם נקרא '''ארץ ישראל''' על שם שתמיד עיני ה' אלהיך דורש אותה. והחיבור היה תמיד. ולכן י' פעמים ס"ה א האלהים{{הערה|לא ברור. ולא הבנתי את הכוונה - ויקיעורך}} גימטריא {{גמט דגש|ארץ ישראל}}, שתמיד היתה הנוקבא עם הדכורא כנודע. כי הז' תחתונות כלולים בג' ראשונות. '''כלל העולה''' מכל הנזכר לעיל כי השלשה ראשונות (שהם '''קני קנזי קדמוני''' כנזכר) - לא ירשו ישראל עד לעתיד. וזהו רמז כי {{גמט דגש|קני קנזי קדמוני}}{{הערה|לא ברור. ואולי כוונתו עם ג' כוללים של המילים ועוד כולל של שלשתם ביחד מגיע אל 541 - ויקיעורך}} - גימטריא {{גמט דגש|ישראל}}. ולכן היה נקרא 'ארץ ישראל' על שם העתיד שירשו גם כן השלשה ראשונות. והנה עתה רמז בתיבת '''ישראל''' - '''לא ירש'''; שלא יירשו עדיין. אבל לעתיד יהיה '''לי ראש''' - רוצה לומר שהשלשה ראשונות יכנסו גם כן בקדושה.{{ש}} וזהו הראשי תיבות שלהם '''קק"ק''' - להורות על השלשה קדושות שרומזים בכתר חכמה ובינה דקדושה, שיהיו מקודשים גם כן כמוהם. ומאחר שהבטיח הקב"ה את אברהם שיתן לנו עשר עממין - לכן בשעת עקידת יצחק אמר לו {{צ|לך לך אל ארץ המוריה}} - לרמוז לו כי הג' ראשונות עם כללות כל עשרה עממין גימטריא {{גמט דגש|ארץ המריה}}{{הערה|כנ"ל אולי, שמוסיף ג' כוללים של ג' מילים ועוד כולל של שלשתם, וצע"ע - ויקיעורך}}. והוא אותיות '''הרם יה''' - רוצה לומר שלא ירשו כי אם ז' תחתונות בלבד, אבל הג' ראשונות הנקראים '''י"ה''' - '''הרם''' אותם לעתיד בזמן הגאולה. והטעם שלא יוכלו לרשת גם כן הג' ראשונוות - זה היה תלוי במשה רבנו ע"ה שלא זכה ל'''יחידה''' שהיא בחינת כתר דאצילות שכולל בו ג' ראשונות - {{גמט דגש|חכמה בינה ודעת}} שגימטריא {{גמט דגש|כתר}}. ולא זכה כי אם לבחינת {{גמט דגש|חיה}} שהיא חכמה דאצילות (כנודע בספר הגלגולים). ואם היה זוכה גם כן לבחינת יחידה - היה לו כח בידו להכניס הג' ראשונות גם כן ולברר מהם כל הקדושה. וכשיבא משיח בע"ה יזכה הוא לבחינת יחידה, ולכן אז יהיה לו כח להנחיל לישראל הג' ראשונות גם כן. והנה צפה הקב"ה שישראל יעשו את העגל, ולכן לא הבטיח למשה אלא ז' עממין. וזה המעשה גרם למשה רבנו ע"ה גם כן שלא יזכה ליחידה. {{ש}} וז"ש במדרש ילקוט פרשת לך לך זה לשונו:{{ש}} :רבנן אמרי אדום ומואב וראשית בני עמון הם השלשה שלא נתן להם בעולם הזה שנאמר {{צ|כי לא אתן לך מארצו ירושה}}. ובמואב כתיב {{צ|אל תצר את מואב}}. '''קיני''' הוא עשו. '''קניזי וקדמוני''' - עמון ומואב. ולימות המשיח יחזרו ויהיו לישראל כדי לקיים מאמרו של הקב"ה. עכ"ל. ודע שארץ סיחון ועוג היא קצת גבול השלשה הנזכר, ולזה בחרו בהם בני גד לפי שעתיד להיות כנגד שלש עליונות, והוא עתיד שיהיה מובחר כל הארץ. ועם היות שעדיין לא נתקדש עד אחר הגאולה. ואפשר לזה נקבר שם משה רבנו ע"ה שהוא מסוד הדעת כנודע. והנה מאחר שלא היו יכולים ישראל לכבוש את הארץ של שלשה ראשונות, ולכן גם כן תמצא שלא היו ישראל על שלימותם ושכינה על שלימותה עד לעתיד בע"ה שכל ישראל יכנסו בה ואז תהיה הארץ מלאה. והיינו שלימותה האמיתי. ואז תתתקן השכינה שהיא העומדת על י"ב בקר ויתתקנו החיות שהם בעלות י"ב פנים נגדיים לי"ב בקר הנזכר. ויתקן כסא הכבוד שאינו על שלימותו - כי אחר שהשכינה שהיא למעלה ממנה והחיות שהם למטה ממנה אינם על תיקונם - ממילא משתמע שהיא עצמה אינה על שלימותה. ותתקן ארץ ישראל עצמה. שתיקון ארץ ישראל היא על ידי השכינה שהיא שורה בה, ועל ידי כן המה כפופים. ואחר ששכינה לא שרתה בה כראוי ואפילו בימי יהושע כי היו שני שבטים וחצי חוץ לארץ ישראל - ולזה ארץ ישראל אינה מתוקנת על שלימותה. והטעם שלא היתה יכולה השכינה להיות בשלימותה - זה תלוי על קטרוג הלבנה עם החמה. וכל זמן שאינה חוזרת לסוד {{צ|אור הלבנה כאור החמה}} ממש לשישתמשו בכתר אחד כמו בעת בריאתם - אין השכינה יכולה לחיות בשלימותה. כמו שמביא האר"י זלה"ה בדרוש שבעה בחינות שיש למלכות דאצילות עיין שם, ותמצא עומק ענין זה בשורשו. וזהו שכתוב {{צ|{{גמט דגש|זה}} יהוה קוינו לו}} - רוצה לומר בזמן שישתלם שנים עשר שבטי '''י"ה''' בארץ החיים - אזי גם כן יהיה השם שלם. כי '''זה וזאת''' כחדא אזלין. ו{{צ|זאת}} שהיא מלכות אחידת ביסוד שנקרא {{צ|זה}} כנודע בזוהר בפרקת חקת עיין שם. כי '''{{גמט|קטנה=1|זאת}}''' במספר קטן גימטריה ג"כ '''{{גמט|קטנה=1|זה}}'''. ועוד הנעלם של '''זה''' במילוי כזה '''זי"ן ה"ה'''{{הערה|{{גמט דגש|י"ן ה}}}} - גימטריא {{גמט דגש|אדני}}. ===הבדל בין ארץ ישראל לחוץ לארץ=== ועתה נבאר ההבדל שיש בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, והבדל הנהגת ישראל ואומות העולם, והבדל הנביא והמכשף ובעל תשובה והגר. הענין - להיות מציאות משכן החיצונים למעלה מן הרקיעים והיות הנהגה הזאת שהיא הנהגת השמים מבולבלת - פעמים היא תחת שליטה עליונה. כן ממש היא הנהגת הגוף! שההנהגה הזאת הנזכרת תמצא אל כל החיים, בין מן האומות בין מישראל, מפני שהם יסודות מיוסדות מעת בריאת האדם ואין בהם תוספת ומגרעת לכל אדם. רק שישראל מגבר בהם קדושה העליונה ותקדשם. ומה גם מצד הכנת אביו ואמו בעת הולדתם. ולכך תתלבש בהם הקדושה בעודם בחיים. אמנם אומות העולם תתלבש בהם טומאה. אבל בבחינות אחרות כל בני אדם שוים. אמנם ישתנו בסוד ב' בחינות.{{ש}} ההנהגות הנזכר - כי אומות העולם שהם תחת שליטת החיצונים הם שואבים החיים שלהם בעת שהטומאה מתפשטת. וישראל שואב בעת שמתפשטת הקדושה. וזהו ממש כעין שליטת הקדושה העליונה בהנהגת הרקיעים והחיצונים. וכמו שסוד ההנהגה הזאת תלויה במעשי בני אדם. אם מטיבין מעשיהם יכנעו החיצונים ותהיה ההנהגה הזאת נמסרת אל הקדושה. ואם ח"ו מקלקלים מעשיהם נמסרת אל החיצונים. כך הוא האדם ממש! בהיותו מגביר בו סוד היצר הרע והטומאה - יתן ההנהגה כולה אל החיצונים. ובהיותו מגביר בו סוד הקדושה שהיא הנפש הקדושה ושאר פרטים אשר נבאר - יותן הנהגה זו כולה אל הקדושה ותתקדש. ועתה דמה בדעתך שני עניינים קודם. * הראשון - הנהגת ארץ ישראל והיא הנהגת הקדושים והנביאים שהיו מזדככים חומרם והיו מתקנים עצמם - כל חושיהם והשכלתם להתקדש, והיו שולטים במדות הנפשיות ומשעבדות אותם אל הקדש. ואין להם מדות נפשיות חומריות כלל. כעין שהיו שולטים בגלגלים ומכניעים אותם אל רצונם. * השני - היא הנהגת חוץ לארץ שהכל נמסרת לשרים, והיא חכמת החרטומים והמכשפים ושאר החכמות שהיו משועבדים מדות נפשיות שבהם אל צורך אותם החכמות. והם כעין בלעם ותלמידיו. ונודע שיש עתה שתי הנהגות תחת אלו והם דומות לאלו. * הראשון היושב בארץ ויצא חוץ לארץ. דהיינו שיצא מהנהגת הקדושה אל הנהגת השרים. כך ממש הוא ישראל ששעבד מדות רעות על עצמו ונתן כחתיו הנפשיות משעובדות לרצון יצרו הרע. והרי זה כעין מי שהשלים החצוני על עצמו ושעבד הגלגלים אל תחת שליטת השרים כנזכר. והיינו מי שהיה בארץ ויצא חוצה שלא לדבר מצוה. * השני הוא בהפך. והיינו הגר המתגייר והרשע השב בתשובה וכיוצא. דהיינו שהיה בחוץ ויצר הרע שולט במדותיו הנפשיות - ועתה הכניע יצר הרע ונכנס לפנים בקדושה והשליט על עצמו כל הקדושה העליונה ושעבד כחותיו אל הקדושה. וראוי להזכיר לכל מעיין שלא יחשוב בראותו בספר הזוהר {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} וכיוצא בהן שהדברים כפשטן ח"ו. כי הקב"ה קדוש - וכי יעלה על הדעת אפילו בבריאה בקודש הקדשים אין מלאך ולא שרף ולא שום בריה יכולה להיכנס לאצילות! ואיך יעלה על הדעת שתכנס שפחה במקום גברתה?! אך הכוונה כי העולם מתנהג על פי המדות העליונות, וכולן משפיעות וממשיכות שפע אל המלכות. והיינו היות תפארת מתייחד עם המלכות, והמלכות מחלקת מזון מהשפע הנזכר מנהגת ומנהלת העליונים ותחתונים, חיצונים ופנימיים. ובהיות ישראל על אדמתם היתה בחינה אחת של המלכות הנקרא {{צ|אופן אחד בארץ}} שפירושו שהיא בארץ לנהל התחתונים ומשם מקבלים שפעם ומזונם ישראל. וממה שרמסו ישראל ברגליהם היה נמשך אל החיצונים ביד אמן המקוללת לזון את בניה כמו שהוא סוד פרי החג. כאשר גרמו עונותינו ונחרב בית תפארתנו - הנה אופן הזה אשר בארץ הנה היא עמנו בגלות שוממה - פירוש שאין ההנהגה על ידה עלינו, ונתלבשה בלבושי גלות לבושי חול. והיא מנהגת על ידי השפע ההוא התחתונים. ואותם לבושי חול שהם מצד מטט"רון סביב למשכנו יחנו החיצונים ואמן המקוללת תובעת חלקה וחלק אנשיה. ואנחנו בגלותינו יונקים משדיה המקוללים מפני שאנו ניזונים על ידה. וזה{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ואני מסופק אם לא צ"ל '''וז"ס''' דהיינו '''וזה סוד''', וצע"ע - ויקיעורך}} לעומדים בחוץ לארץ עובדים עבודה זרה בטהרה, שהם אומרים {{צ|ברך עלינו וגו'}} ואין ספק שהשפע נתן למקוללת לזון בניה שהם עיקר ואנחנו טפילים להם. ומתמצית אנחנו ניזונים כי אין שפע מתחלק חוץ לארץ שלא ינתן לשר של האומ' ההיא כאמור {{צ|ועל המדינות בו יאמר וגו'}}. והנה אמנו - אין בידה להשפיענו מפני שנטלה ההנהגה ממנה בערך שאין ההנהגה ממנה בלתי אמצעי. ולכן ענין זה יוחס בלשון {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} - שהיא נוטלת חלק השפע ומחלקת לבניה כרצונה. משל לבן מלך שבהיותו בהיכל אביו היתה פרנסתו ומנת מזונותיו נתונות לאמו, ואמה זנה אותו בהנהגתה הראויה. וכאשר הרבה לפשוע - גרשו אביו מאת פניו, והלכו הוא ואמו בגולה בין הגוים. ובהיותו שם המלך אביו נתן מזונותיו בצמצום על ידי השפחה ההיא שהבן בביתה. והשפחה ההיא נותנת לבניה הטוב והמובחר, והמותרות נותנת לבן המלך. ואין לה דעת ותבונה להשיג שכל המזונות לא נתן לה אלא על ידי בן המלך שברשותה. והנה בערך בחינת המזון - הרי השפחה יורשת גברתה, כי הנהגת בן המלך על ידה והיא נושאת משאת בן המלך מאת פני המלך. לא שהיא תכנס לפני המלך ח"ו, אלא שהמלך נותן את המשאת ביד השר והשר אל העבד ועבדו אל השפחה. והנה מטעם שמתוך היכל המלך יוצא החלק אל השפחה - אם כן אין לך פגם גדול מזה אל המלכה. והנה השראת אלהותו יתברך עלינו הוא בשני דרכים. * האחד הוא על ידי התלבשות המדה הזאת שהיא השכינה השוכנת עלינו בלבוש נכרי, דהיינו בשרים החיצונים, על ידי התפשטותה באופנים. ולזה העומד בחוץ לארץ מקבל אלהותו בדרך זה. אמנם דרך זה יקרא העבודה לאלהים אחרים מפני שקבל השפע מתחת יד השרים. ועל זה נאמר {{צ|גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבוד אלהים אחרים}}. והיינו ישראל העומדים בחוצה לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם. ואלו אינם מקבלים אלוהותו כראוי אחר שיקרא קצת 'עובדי עבודה זרה' מפני שהוא משפיע לחוץ. * הדרך השני הוא על ידי פשיטת לבוש נכרי כנז"ל. דהיינו שלא יהיה נמצא שם שום מפסיק אלא שכינה שוכנת דרך המדרגות הקדושות על ישראל. והיינו היושב בארץ ישראל שאינה מתלבשת בשרים אלא ממש דרך פתח היכל לבנת הספיר תתפשט ותשתרבב שכינה באויר ארץ ישראל ותשכון באויר ארץ ישראל המחכים מצד חכמה - זאת חכמה שלמה. ומטעם זה ארץ ישראל היא המלכות מפני שאוירה משכן לשכינה ואין השכינה שוכנת בערלים מפני שאינה מתייחדת לחיצונים. ולכך צריך השוכן בארץ לימול בשרו. שאם לא - מטמא הארץ. נמצאת למד שקבול אלהותו תלוי בישיבת הארץ וישיבת הארץ תלוי במילה. וזה בשלימות, כי זה תלוי בזה, כמ"ש במדרש ילקוט דף רע"א ע"א כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וסמיך ליה וזכרתי את בריתי וגו'. מכאן אתה למד ב' דברים. האחד שארץ ישראל שקולה כמצות מילה שנאמר זכרתי את בריתי וגו' והארץ אזכור - לומר מה מילה דוחה שבת אף כיבוש ארץ ישראל דוחה שבת.{{ש}} הב' לומר ששקולה ארץ ישראל כנגד כל מה שנברא בששת ימי בראשית וכו', עיין שם. וזהו רמז כי בשמות הנקרא ארץ ישראל תמצא בסופי תיבות דילהון '''מילה''' כזה: * ארץ החיי''''ם''' * ארץ צב''''י''' * ארץ ישרא''''ל''' * ארץ הקדוש''''ה'''. וזהו גם כן רמז {{צ|'''ה'''ן '''צ'''דיק '''ב'''ארץ '''י'''שולם}} {{ממ|משלי|יא|לא}}. כי מי ששומר הברית נקרא 'צדיק' ועומד בניסיון כמו שמנינו ביוסף הצדיק. אבל מכל מקום אינו שלם עד שנכנס לארץ ישראל ויושב בה. וז"ש {{צ|הן '''צדיק בארץ'''}} - דהיינו שהצדיק דר בארץ - אזי הוא {{צ|ישולם}}. וראשי תיבות '''הצבי''' - ר"ל באיזו ארץ. וזהו רומז הראשי תיבות שהוא דווקא בארץ '''הצבי'''. כי זה תלוי בזה. וגם כן קבלת האלהות תלוי במילה לבד. וזה אפילו אם לא יזכו לארץ, אבל אינה בשלימות כי הוא בהתלבשות על דרך שפירשנו. ולזה גלו לבבל שכינה ביניהם. וזהו בזכות המילה. וז"ש {{צ|והייתי להם לאלהים וגו'}}. ===מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל=== מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל בין בחייו בין במותו. בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו תועלת לעולם מהתועלת המגיע בהיותו בחוץ לארץ. כן פטירת הצדיק בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו היזק לעולם יותר מההזיק המגיע אם היה נפטר בחוץ לארץ. והענין כי ארץ ישראל היא לב העולם כי היא שער השמים כנז"ל. וכמו שמהלב שהוא מקור החיים יתהלך ויתפשט החיות לכל אברי הגוף - כן בהיות ארץ ישראל בריאה בצדיקים היושבים בה - יתפשט הבריאות לכל יושבי העולם בכללו. כי בריאות ארץ ישראל הוא בצדיקים שהם ממשיכים לה השפע והחיות מלמעלה. וזהו כונת הפסוק {{צ|ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם}}. ר"ל אימתי ישמחו כל ישראל הדרים בחוץ לארץ במעשיהם הטובים, כמו שפירש התרגום {{צ|יחדון דבית ישראל בעובדיהון}}, כש{{צ|בני ציון}} שהם הצדיקים הדרים בעיר ציון {{צ|יגילו במלכם}} - שגורמים ייחוד העליון של תפארת ומלכות. ואז יורד השפע להם מתחלה, ואחר כך לכל חוץ לארץ. וכל התפילות של חוץ לארץ אינם עולים אלא על ידי תפלת הצדיקים שבארץ ישראל. וזהו {{צ|'''ב''''ני '''צ''''יון '''י''''גילו}} - ראשי תיבות '''צבי'''. שהם שמחים בארץ '''צבי''', גורמים שמחה בכל העולם. ואם ח"ו אין מי שעושה יחוד וחבור של מעלה בארץ ישראל - כל המעשים שעושים בחוץ לארץ אינם מועילים כלום ואין מעלתם עולה למעלה. כי בשלומם של הצדיקים שבארץ ישראל יהיה להם שלום בחוץ לארץ. וזהו שאמר הפסוק {{ממ|תהלים|סד|יא}} {{צ|'''י''''שמח '''צ''''דיק '''ב''''יהוה}} - ראשי תיבות '''צבי'''. שעל ידי שהצדיק שמח בה' ממש - שעושה יחוד של מעלה. {{צ|וחסה בו}} מתוך אהבה. {{צ|ויתהללו כל ישרי לב}} - ר"ל ויתהללו כל חוץ לארץ ויאמרו זה הוא דרכי ישרים של ארץ ישראל הנקרא 'לב' כנזכר לעיל, כי היחוד של ארץ ישראל מועיל לכל העולם. כי הנה אין דרך להתשפט השפע לכל העולם כי אם מארץ ישראל, לא זולת. וזהו אמרו רז"ל {{צ|מתמצית ארץ ישראל העולם שותה}}. ירצה כמו שביארנו כי ארץ ישראל כמו הלב המחלק החיות לכל הגוף כמו שאמרו הרופאים, כי מהצלול והזך שבדם ניזון הלב המחלק החיות לכל הגוף, ואחר המוח מהיותר זך שנשאר, ואחר כך הכבד ואחר כך שאר האברים כפי מדרגותם. {{ש}} כן גם כן העולם בכללו. מן הזך והטהור שבשפע ניזונת ארץ ישראל, ואחר כך שאר ארצות. כפי מדרגותם כן יתעבה מזון נפשם כנזכר לעיל. ולזה כיוונו רז"ל {{צ|מתמצית ארץ ישראל העולם שותה}} כנזכר. אמנם בזמן החורבן שנפסק השפע בעונותינו - הנה כל האיברים הולכים ודלים אחר שאין הלב בבריאותו ואין לך מזון. וידמה כיום התענית. ולזה אין לך יום מחורבן הבית ואילך שאין קללתו מרובה מחבירו - כי הולכים ודלים הנמצאות מחסרון השפע. והענין כי ביום התענית שנפסק המזון - אז הלב ניזון מן האיברים. כי בראותם כי נחלש הלב - לפחדם ממיתתו שימותו גם כן הם כי בהיותו הם חיים - ולזה הם נותנים לו מדם האיברים שנמצא להם כדי לחזקו שלא יפול הכח. ובזה הולך ומתמעט חלבם ודמם. כן גם כן מזמן החרבן ואילך מתמצית חוצה לארץ - ארץ ישראל שותה. כי ארץ ישראל אין לה קיום והעמדה אלא על ידי המעט מזער צדקה שמשלחים לארץ ישראל מחוץ לארץ, כהיום הזה שהוא התמצית של אנשי חוצה לארץ. והנה הצדיקים היושבים בארץ ישראל - באמצעותם השפע יורד מלמעלה. וזה אחר שהשפע הרוחני אי אפשר שירד למטה לארץ הגשמית אלא על ידי הצדיקים שהם חלק אלוה ממעל, ובהכנת מעשיהם ותורותם יורידו השפע הפך טבעו ויעזור להם טהרת המקום. כמו הפתילה הטובה והשמן הזך שהם נושא השלהבת. כי בהם נאחז אור הרוחני שאין בטבעו לירד למטה. וכבר ידעת מ"ש בספר התיקונים דף מ"ד ע"א וזה לשונו: {{צ|ללבי גליתי ולאברי לא גליתי}}. ומקשה הר' חיים ויטל זלה"ה ולמה אמרו רז"ל מלבא לפומא לא גליתי - שהרי מצינו בפירוש כמה רבים וגדולים שדברו בענין הגאולה כגון רשב"י וכיוצא בו?{{ש}} אבל רזא דמלה הוא כי אל אותם הנשמות שהם מבחינת הלב - גלה סוד הקץ. ולזה היו יכולים לדבר. אבל לנשמות שהם משאר האיברים - לא גילה. וזה שאמר התיקונים דף מ"ד ע"א {{צ|'''ללבי''' ודאי גליתי ולאברי לא גליתי}}. מאי "ללבי"? אלא אורייתא איתה לה רישא וגופא ולבא ואברין כגוונא דישראל דאתמר בהון {{צ|עיני העדה}} - דא ע' סנהדרין. ומשה ואהרן על גביהן. אלין דאתמר בהון {{צ|ללבי גליתי}}. וכן באורייתא שבעין אנפין תליין מתרין תורות - אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה. בגלותא - {{צ|חלק '''לבם'''}} דאינון {{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים דאינון כגוונא דסנהדרין. ורזא דמלה {{צ|אשרי כל חוכי '''לו'''}} - {{גמט דגש|לו}} בחושבנא סליק תלתין ושית. ואינון {{גמט דגש|ל"ו}} בארעא דישראל ו{{גמט דגש|ל"ו}} לבר מארעא דישראל. ודא איהו {{צ|חלק '''לבם''' וכו'}}. וזהו סוד שהקב"ה רמז למשה {{צ|אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו' ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם}}. ונודע כי פני משה פני חמה. וזהו שכתוב {{צ|ושמתי '''כ"ד כ"ד''' שמשותיך}} - ר"ל ש{{גמט דגש|מ"ח}} צדיקים מן השבעים שכולם הן מן שורש השמש כמשה רבנו ע"ה. וכולם הם מעלמא דדכורא. ולכן השכינה רודפת אבתרי' לאתחברא עמהם בסוד {{צ|אור זרוע לצדיק}}. וכשלא יש זכות בישראל - אזי ח"ו הם להפך כנזכר, ונשארו בארץ ישראל {{גמט דגש|כ"ד}} אחת בלבד. ואז נאמר {{צ|אל ישוב '''ד"ך''' נכלם}} {{ממ|תהלים|עד|כא}} - שיקבל הקב"ה את תפלתם ואל תשוב ריקם מלפניו. והנה נודע אם הדור זכאי - רובם בארץ ישראל, ואם הדור חייב - רובם בחוץ לארץ. והכונה מה שאמרנו. כי קיום העולם הוא הצדיקים שעובדים ומושכים השפע למטה לארץ. והנה בהיות רובם בארץ ישראל - אז ימשיכו שפע רב טהור ונקי. אמנם מיעוטם בחוצה לארץ יספיקו להמשיך אותו השפע שכבר ירד לארץ ישראל והם ימשיכוהו לחוץ לארץ. ולזה רמוז בפסוק משלי כ"ט {{צ|ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם}}. ר"ל כי ראשי תיבות {{צ|'''ב''''רבות '''צ'''דיקים '''י'''שמח '''ה'''עם}} - הוא '''הצבי'''. כשיש רוב צדיקים בארץ '''הצבי''' - אזי {{צ|ישמח}} כל העם שבחוץ לארץ שהם גורמים הורדת שפע ברכה עד בלי די. {{ש}} אבל {{צ|ובמשול רשע}} - כמ"ש בתיקונים {{צ|מאן "חלק לבם"? דא שאור וחמץ דאינון סמא"ל ונח"ש}}. וזה שאמר {{צ|ובמשול רשע - דא סמא"ל}} השולט ומחלק לבם שרובם בחוץ לארץ. אז {{צ|יאנח עם}} - כי השפע הוא מעט מזער מה שמקבלים, כי בהיות מיעוטם בארץ ישראל לא יוכלו להמשיך משער השמים כי אם מעט שפע. כי כפי עובי הפתילה תהיה אחיזת השלהבת. ולזה אף אם יהיו רובם בחוץ לארץ לא יועילו להמשיך אצלם לחוץ לארץ רק מה שכבר נמשך לארץ ישראל על ידי המועטים. '''{{קטן|קטע זה הובא כאן על פי הגהת המהדיר בדפוס ויניציא}}'''{{ש}} בזוהר דף קנ"ז ע"ב: אף על גב דישראל לבר מארעא קדישא - השכינה גולה אחריהם ונותנת שפע מזונם של ישראל ביד השרים - היינו דווקא שתחלה יבא אל מקום הנועד, היינו מהיכל לבנת הספיר אל נקודת קדש קדשים, ומשם מתפשט לסוד גלות ישראל ביד השרים. וז"ש {{צ|על חילא וזכותא דארעא}} - כלומר שם נשפע ומשם מתחלק לשרים ולישראל שהם תחת רשות השרים. וז"ש {{צ|וברכת את יהוה אלהיך}} אפילו בחוצה לארץ. {{צ|על הארץ הטובה}} - על סיבת ארץ הטובה שהוא ארץ ישראל. {{צ|אשר נתן לך}} המזון בחוץ לארץ. שהארץ הקדושה היא נותן מזון בחוץ תחת השרים. וז"ש שם {{צ|דהא בגינה מזונא וספוקא אשתכח בעלמא}}.{{ררר}} '''{{קטן|[עד כאן הקטע]}}''' או ירצה באופן אחר. והוא כי הצדיקים בהיותם בארץ ישראל יוכלו להגין על כל המקומות. והטעם כנזכר כי ארץ ישראל הוא כמו הלב הנותן חיות וקיום לכל האברים כולם. אמנם צדיקי חוץ לארץ - לא יועילו אלא למקומם לבד, כי הם כמו חיות האבר הפרטי שלא יועיל רק לעצמו. וכן בעת סלוקם שהצדיקים שבארץ ישראל יזיק לכל העולם. וז"ש {{צ|ותמת שרה בקרית ארבע וגו'}} - שיש להעיר שאומר תחלה הסימן הפרטי שהוא {{צ|בקרית ארבע}}, ואחר כך הסימן הכללי שהוא {{צ|ארץ כנען}} הכולל כל ארץ ישראל? אמנם יתיישב כפי מה שהזכרנו שהכוונה לרמוז מעלת שרה שבזכותה היתה מועלת לאנשי מקומה וגם כן לכל אנשי גבול כל ארץ כנען. וכן בעת סלוקה - לכולם יחק נסתלקה; כלומר שכולם אבדו התועלת. והטעם כנזכר שהצדיק בהיותו בארץ ישראל מועיל למקומו לכל העולם. ונחזור. כי יש לפעמים שמחלקים השבעים ושתים צדיקים שני חלקים בארץ ישראל שהם כמנין {{צ|ושמתי {{גמט דגש|כדכד}} שמשותיך}}. ו{{גמט דגש|כ"ד}} אחד בחוץ לארץ. ואז נאמר {{צ|קול רנה וישועה '''ב'''אהלי '''צ'''דיקים. '''י'''מין יהוה עושה חיל}} - ראשי תיבות '''צבי'''. ר"ל כשיש בארץ '''צבי''' כמספר {{גמט דגש|{{צ|באהלי}}}} צדיקים - אז הוא {{צ|קול רנה וישועה}} בכל חוץ לארץ בשביל שיש {{גמט דגש|כדכד}} צדיקים. ומה שהיה מקודם {{גמט דגש|אהל}} אחד שהוא במספר {{גמט דגש|ל"ו}} - עתה שנחלקו לשני שלישים נעשה ב' אהלין. וזהו שכתב {{צ|'''באהלי'''}} לשון רבים - כי מיעוט רבים שנים. ולכן אמר גם כן ב' לשונות {{צ|קול רנה וישועה}}. ומי גרם זה? וז"ש {{צ|ימין יהוה עושה {{גמט דגש|חיל}}}} - רוצה לומר החסד של מדת הרחמים פועל בעולם ועושה {{גמט דגש|חיל}} בעבור חיל דמטרוניתא שישי במספר {{גמט דגש|חיל}} צדיקים בארץ ישראל. אבל צריך להבין השורש של אלו {{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים מאיזה מקום באים?{{ש}} דע מה שמביא האר"י זלה"ה בדרוש השלישים כי כל חסד מתחלק לששה שלישים, עיין שם. והנה החמשה חסדים מתחלק לשלשים חסדים. וזהו סוד {{צ|ואברהם היו יהיה}} - ר"ל אברהם שהוא חסד מתפשט בגוף דזעיר במספר {{גמט דגש|יהיה}}, ואחר כך נכנסים כללות החסדים ביסוד דזעיר והוא גם כן מתחלק לששה שלישים - {{גמט דגש|ל"ו}}. ואחר כך בעת החיבור היסוד דזעיר עם היסוד דנוקבא - הוא נותן בה גם כן כללות החסדים. וזהו סוד הפסוק {{צ|ויתן אברהם את כל אשר {{גמט דגש|לו}}}} - שהם {{גמט דגש|ל"ו}} חסדים - {{צ|'''ליצחק'''}} - שהוא {{גמט דגש|רחל}} גימטריא {{גמט דגש|ליצחק}}. מפני שכל תיקונים הוא מצד הגבורות שהם נקראים 'יצחק', והיא נקרא על שמו. והנה כנגד {{גמט|ל"ו}} חסדים שהם נכללים ביסוד הנקרא 'צדיק', ועל שמו דיסוד נקרא כולם 'צדיקים' -- כן {{גמט|ל"ו}} גבורות הנכללים ביסוד דזעיר נקרא גם כן {{גמט|ל"ו}} צדיקים. ואלו הם ה{{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים הנזכר לעיל. וז"ש {{צ|"חלק {{גמט|לבם}}" - מאן חלק לבם? שאור וחמץ דאינון ערב רב}}. ורזא דמלה {{צ|ויהי מבדיל בין מים למים}}, עיין שם. והכוונה הוא כי בזמן שערב רב שולטים בעלמא - אז הנוקבא דזעיר היא בסוד 'אחור באחור', ואין לה אלא גבורות כמו עמה בזמן הגלות. ואז {{צ|חלק {{גמט דגש|לבם}}}} - ש{{גמט דגש|ל"ו}} גבורות הם בסוד חוצה לארץ שהוא אחורי הזעיר, ו{{גמט דגש|ל"ו}} חסדים הם בסוד ארץ ישראל שהוא ביסוד דזעיר בפנים שלו. וזהו {{צ|ויהי מבדיל בין מים (של חסדים) למים (דגבורות)}}. וגם ראשי תיבות {{צ|'''ב''''ין '''מ''''ים '''ל''''מים}} הוא {{צ|'''לבם'''}}. אבל בעת התחברות החסדים וגבורות ביחד כמו בעת חיבור זעיר ונוקביה במוסף דשבת או בעת הגאולה בעזרת השם יתברך - אז נותן הזעיר גם כן לנוקבא ה{{גמט דגש|ל"ו}} חסדים. אזי נאמר {{צ|{{גמט דגש|חסד}} יהוה מלאה הארץ}}. ר"ל שכל {{גמט|ע"ב}} צדיקים שמספרם עולה {{גמט דגש|חסד}} - הם כולם בארץ ישראל, וארץ ישראל (שהיא הנוקבא) מתמלאות מהם. ו{{גמט דגש|ל"ו}} גבורות גם כן נקרא 'חסדים' על ידי המיתוק. וכולם ביחד הם כמנין {{גמט דגש|חסד}} כנודע. ואז נאמר {{צ|היוצר יחד {{גמט דגש|לבם}}}}. ואז גם כן יגל '''לבם''' בה' ממש. <big>(</big> ושמעתי מאהובי הר' משה זכות נר"ו כי כל דרוש זה רומז בפסוק {{צ|על זה היה דוה לבנו}}. וירצה כי הצדיקים נקראו 'לב' ונקראו 'עינים' כנ"ל מן התקונים. ויקונן הנביא {{צ|על {{גמט דגש|זה}}}} שהם הי"ב לעשות {{גמט|חי"ל}} - {{צ|היה דוה לבנו}}. ולא עוד אלא אפילו {{צ|על {{גמט דגש|אלה}}}} שהם הל"ו {{צ|חשכו עינינו}}. ודייקא כי בחסרון ה'זה' דוה הל"ב - הוא האדריכל הרמוז בדברי רז"ל כי מטיבורא דלבא יש שני שלישים שהם סוד {{גמט דגש|כ"ד כ"ד}}. ואמנם בחסרון {{גמט|'אלה'}} - אז יש חשך גם לעינים כי אז נסתמו עיניהם ולבם של ישראל. והמשכיל יבין ושפתים ישק <big>)</big> ===מעלת ארץ ישראל וישיבתה=== מעלת ארץ ישראל וישיבתה. הנה בענין ארץ ישראל הם ששה חלוקות. * הא' - מי שלא נכנס בה כלל ועיקר * הב' - מי שראה אותה מרחוק ראיה לבד * הג' - מי שנכנס בה ויצא ומת חוצה לה * הד' - מי שנכנסו עצמותיו אחר מיתתו * הה' - מי שנכנס בה וישב בה ועמד עד יום מותו ומת שם * הו' - מי שנולד בה ולא יצא חוצה כל ימי חייו וחלוקות אלו הן זו על זו במעלה, והם רומזות לדברים עליונים. ואין ספק כי כל העולם השפל הוא נגד המלכות, ובכללו ג' בחינות. * האחד - ים * השני - ארץ * השלישי - ארץ ישראל וכל אחת מוקפת מחברתה. * כי הים מקיף את כל היבשה, והבחינה הנקרא 'ים' הוא כנגד לובן שבעין והוא נגד החסד. * ושאר הארץ הנקרא חוצה לארץ הוא נגד שחרות שבעין והוא נגד הגבורה, ומשם נמשך התוך הזהב וסיגיו. ולפיכך אויר ארץ העמים מטמא כי הוא הנחלק ל{{גמט דגש|ע'}} שהם מצד האומות בסוד החיצוניות. * וארץ ישראל נגד קו הירוק המקיף את בת עין וזהו מצד התפארת הנקרא 'ישראל'. * ובאמצעות ארץ ישראל - ירושלים שהיא נגד בת עין שהיא עצם השכינה. וג' גוונין הקודמין הם סובבים ומקיפים אותם והם סוד שבת שפירושו '''ש' ב"ת'''. דהיינו {{גמט דגש|ש'}} - {{גמט דגש|ג'}} אבות. ולא אבות ממש אלא ג' מציאיות שהם קשוטי המלכות. ו{{גמט דגש|בת}} - דהיינו '''בת עין''' - שהוא עצם המלכות הנקראת 'בת' שהיא 'בת' ומדה אחת מעשר מדות, והיא נחלקת לעשר דהיינו סוד {{גמט דגש|י'}} קדושות. ונלע"ד רמז אחד למה נקרא ירושלים {{צ|בת עין}} מפני ש{{גמט דגש|סמא"ל}} שגימטריא {{גמט דגש|עין}}, הוא מקבל שפע מהיכל לבנת הספיר כנז"ל ומחלק אותם אחר כך ל{{גמט דגש|ע'}} שרים. וזהו '''עין'''. אם כן ירושלים נקרא ה'בית' של {{גמט דגש|ע'}} שרים שמשם יוצא השפע להם. והנה מי שאינו דר בארץ ישראל אמרו רז"ל שדומה כמי שאין לו אלוה. להיות שנשמתו אצולה ממקום הקדש. ולפי האמת אין בקליפה באמיתות לשלוט בו מפני כי חלק ה' עמו ולא חלק בשרים. ונמצא שאין השר ההוא שולט בו כל עיקר, וגם השכינה אינה שורה עליו מפני שהוא בתוך מצולות ים הקליפה המתלבשת באויר ארץ העמים הטמא, שמצדם הוא טמא ומטמא. ונמצאו לפי זה ש{{צ|אין לו אלוה}}. ואין ספק כי נשמתו ורוחו ונפשו וגופו הם מתלבשים בתוך הקליפות והטומאה. ועוד שאין מעשיו ולא תורתו טהורים מפני שהם מתלבשים באויר ארץ העמים הטמא. בזולת כי בעת הפטירה אין הנשמה עולה בטהרה מפני שהיא מתלבשת בקליפה ההיא בזולת שהיא צריכה להתגלגל ממקום למקום עד בואה לארץ ישראל כי שם שער השמים ליכנס הנשמה בגן עדן. כדפירשו רז"ל כי דרך מערת המכפלה כניסת הנשמה לגן עדן של מטה, ומשם לגן עדן של מעלה. וכאשר נבחין מעלת ארץ ישראל על חוצה לארץ נמצאם בשלשה בחינות בזולת שיש תחת כל בחינה ובחינה מהם כמה בחינות: * האחד - מענין עשיית המצות בטהרה ובנקיות כל ימי היותו בעולם * השני - מענין פטירת הנפש מן הגוף * השלישי - מענין התחיה אחר כך והנה ג' חלוקות אלו לא ישתוו וודאי. כי מי שהיה כל ימיו בארץ ישראל נמצאת נשמתו גם בעת בואה אל גופו בטהרה ובנקיות בלתי נטמאת באויר ארץ העמים והיא במעלה גדולה וסיוע גדול אל העבודה. וגם אם בקטנותו יכנס האדם קודם י"ג בארץ ישראל - זוכה קצת אל מדה זו כי אין יצר הטוב ונשמה באדם עד י"ג שנה כדפירשו רז"ל. ולפעמים גם הרוח ולפעמים הנפש כנזכר בזוהר בפרשת משפטים. וכן כל שנותיו אשר עשה הם בטהרה ובנקיות עד צאתו מן העולם הזה. גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב. אבל העולה לעת זקנתו לארץ ישראל אינו מכלל מדה זו ואינו זוכה כי אם אל השנים שהם מענין הפטירה וגם החתיה כאשר יתבאר. והעולה אחר מיתתו בעצמותיו - זה ודאי אינה זוכה כי אם בתחיה לבד, וגם אל מעלת פקודת הנפש לעצמות בסוד {{צ|ועצמותיך יחליץ}}, היות בטהרה בארץ ישראל. '''ועתה''' כשנבא לספר במעלות החלוקה הראשונה הם רבות. * '''א'''' - שהנשמה לא נטמאת מעולם ולא נתלבשה באויר ארץ העמים כל עיקר * '''ב'''' - שמצותיו אשר עשה כולם בתכלית הטוהר. ואותו הרוחניות המתהוה מהמצוה והתורה לא נתלבש בקליפה ההיא והטומאה ההיא. * '''ג'''' - כי השפע הנשפע על ידי התורה והמצוה לא נשפע אל השרים מפני שהישראלי העומד בחוצה לארץ ועומד במצות ובטהרה - ודאי אותם המצות ישפיעו לו ואותו השפע אי אפשר להיות נשפע עליו אם לא על ידי אותו שר אשר הוא שם בחלק ארצו. וזה פשוט. וזה היה דווקא בזמן היות השכינה עיקרה בארץ ישראל כי אז ודאי היה מקבל על ידי השר. וזהו שאמר דוד המלך ע"ה {{צ|אשר גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבוד אלהים אחרים}} - ממש עובד ומשפיע לאלהים אחרים שהם הקליפות כנז"ל. והכוונה הוא כי הדר בארץ ישראל בחורבנה {{צ|'''דומה''' כמי שיש לו אלוה}}. אבל בבנינה - יש לו אלוה ממש! ובחוצה לארץ {{צ|דומה כמי שאין לו אלוה}} בכל זמן. ולכן דוד שהוא משיחנו אמר {{צ|גרשוני מהסתפח בנחלת יהוה}} כי גלות שלימה היתה לו. ועוד אפילו ישיבת ארץ ישראל בימיו היתה בלא מקדש ובלא משכן; כי הארון חוץ למקומו והמשכן בלעדי בכל מקום שהוא במת ציבור. וכן במשה רבנו ע"ה כתיב {{צ|'''גם בי''' התאנף}} - הראשי תיבות סימן {{צ|'''ג''''רשוני '''מ''''הסתפח '''ב''''נחלת '''י''''הוה}}. * '''ד'''' - עוד כמה מצות היתירות בארץ והם תלויות בארץ. ואין ספק כי מפני היות מעלות המצות האלה גדולה עד מאוד - אין ראוי לקיימם בחוצה לארץ כי כח הקדושה כזו אין ראוי שישפע בחוצה לארץ על דרך שאמרו רז"ל שאין מביאין חלה מחוצה לארץ לארץ ישראל ואם הביאוה תשרף כחמץ בערב פסח. וכן תרומה וכן בכורים וכיוצא באלו הרבה. וזהו ודאי מפני מעלות המצות האלה הנזכרות. * '''ה'''' - היות התפלה של ארץ ישראל רצויה ומקובלת יותר מפני שאין כל כך מקטרגים, וזה מפני שאין אותם האותיות המתהוות מהפה מתלבשות באויר טמא. ולכן הם רצויות ונעשות תכף עטרה וכותרת על ראש מלכו של עולם. וזהו רמז {{צ|'''ה''''נה '''צ''''עקת '''ב''''ני '''י''''שראל באה אלי}} - ראשי תיבות '''הצבי''' - ר"ל כי בארץ הצבי תכף אני מקבל בעצמי הצעקות והתפלות של בני ישראל, לא על ידי מלאך אלא אני בעצמי. מה שאין כן בחוצה לארץ שצריכין להתלבש באויר טמא ויש כמה חיצונים מקטרגים עליהם עד התכנס בארץ. ואחר כך צריכים טהרה ונקיון כדי לעלות למקום גבוה. וזהו שכתב הרמ"ק זלה"ה לזה בכל גבולי ארץ ישראל הם מים כי הגבול המזרחי הוא הירדן, המערבי הוא הים הגדול, והגבול הצפוני הוא נחל מצרים, והגבול הדרומי הוא נהר פרת{{הערה|אולי נפלה כאן טעות וצריכים להחליף נחל מצרים ונחל פרת בדרום וצפון, וצע"ע בדפוסים אחרים - ויקיעורך}}. והכוונה לרמוז כי כל הנכנס לארץ ישראל שהוא אויר הקדש מחוצה לארץ שהוא אויר טמא - צריך בכניסתו לטבול ולטהר עצמו תחילה ואחר כך יכנס. כי אז בכניסתו הוא מתקדש בתוספת נשמה כמו שיתבאר אחר כך בע"ה....{{הערה|נקודות אלו מופיעות בדפוס המקורי של וויניציא - ויקיעורך}} '''וכשנבא לספר במעלות החלוקה הב'''' נמצאות גם כן רבות. * ה'''א'''' כי אין המת בארץ ישראל מת על ידי מלאך המות אלא על ידי מלאך קדוש (כמו שיתבאר אחר כך בע"ה) המתלבש בגבורה לעשות הפעולה ההיא. והוא כבהמה הנשחטת על ידי סכין יפה והיא טהורה. אבל המת בחוץ לארץ מת על ידי סמא"ל, סכין פגום. והוא נעשה נבלה. * ה'''ב'''' כי הנפטר בחוצה לארץ נשמתו בעת צאתה מגופו מתלבשת בכתנת אויר חוץ לארץ ומטמאת על ידי כך ודאי, וצריכה כמה טורח עד בואה לשער השמים ושם מתטהרת מטומאתה כדי לעלות ודאי כנז"ל. * ה'''ג'''' טורח גלגולה עד בואה ממקום שהוא דר להגיעה לארץ ישראל. ומה גם אם צריכה לעבור בגבול שרים רבים עד הגיע לארץ ישראל כי ודאי יאחזום צירים וחבלים. ועל כזה וכיוצא בו אמרו רז"ל {{צ|אינו דומה קולטתו מחיים וכו'}}. '''וכשנבא לספר במעלת החלוקה השלישית''' נמצאם עוד הרבה * ה'''א'''' טורח גלגול מחילות לפי עניינה ולפי מעשיה. * ה'''ב'''' כי תקדם תחיית ארץ ישראל לחוץ לארץ כמו שאמרו רז"ל. * ה'''ג'''' כי בכל ריש ירחא ושבתי הנפשות פוקדות הגוף כנזכר בזוהר, וכאשר יהיה קבור בחוצה לארץ יוכרח שתטמא הנפש באויר ארץ העמים בבוא לפקוד הגוף ולא יהיה להם יחד נחת רוח. ועתה במה שסופר במעלת ארץ מבואר מעלת היושב בה לעולם כי זה זוכה לכל המעלות כולם ודאי. אבל הנכנס בקטנותו יזכה בהם אבל לא כל כך כי כבר נולד באויר ארץ העמים. אמנם מי שעמד עד שגדל ואחר כך בא - גם אם יזכה בקצת לעסוק במצות בארץ ישראל - עם כל זה לא ישיג אל המעלה הגדולה ההיא ואולם ישיג קצתה. אבל מי שנכנס בה ומת - זה ישיג אל השני בחינות לבד, כי הראשונה כבר נאבדה ממנו. ועולה בעצמותיו לבד - זה לא יזכה כי אם אל השלישית שהיא התחייה ופקידת הנפש לבד. ומי שיעלה בבשרו אחר מותו - זה יזכה עוד כי העפר שהוא עפר המזבח. מפני שהאדם ממקום כפרתו נברא והנה אנחנו הנבראים ודאי מאותו עפר מחוייבים להביאו אל מקום חציבתו שהוא קדוש. {{ש}} אבל בזוהר פרשת אחרי עמוד ק"ל {{ממ זהר|ג|עב|ב}}: {{צ|אמר ר' יהודה כל מאן דלא זכי בחייוי למשרי מדורא בארעא קדישא ומייתין ליה לאתקבר תמן - עליה כתיב ונחלתי שמתם לתועבה. רוחיה נפיק ברשותא נוכראה אחרא - וגופיה אתי תחות רשותא דארעא קדישא! כביכול עביד קדש חול וחול קדש}}, עכ"ל. {{ש}} אם כן נראה מכאן שאסור להעלות הבשר אחרי מותו. ובזוהר פרשת תרומה דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|ב}} אמר:{{ש}} {{צ|ואי לא דעביד קב"ה אסוותא לארעא דהא כיון דאתבלי ההוא גופא נשיב קב"ה רוחא ודחי ליה לההוא רוח מסאבא לבר דהא איהו חס על ארעיה}}.{{ש}} ונודע כי הדין הוא שעפר ארץ ישראל שיבא לחוצה לארץ דינו כעפר חוץ לארץ, ועפר חוץ לארץ שנכנס לארץ ישראל דינו כעפר ארץ ישראל. וזהו סוד הגרים. ולכן המתרקב בשרו בעפר הארץ מעלתו גדולה. ואם להפך - להפך. וזה היה סבת יעקב אבינו ע"ה שצוה שיעלוהו תכף למיתתו. ואולם נשאר לנו לדעת מה היא מעלת הרואה אותו מרחוק אם לא יכנס בה? כי אמר הכתוב {{צ|אם יראה איש באנשים האלה וגו'}} - כי נראה שהראייה היא מעלה גדולה!? ועוד שמשה רבנו ע"ה למעלה גדולה נתן לו זה סמוך למיתתו כדכתיב {{צ|עלה אל הר העברים וגו'}}, וכתיב {{צ|ויעל משה וגו' ויראהו יהוה את כל הארץ וגו'}}. מורה כל זה היות מעלה קצת לרואה אפילו אם לא נכנס בה. הענין יובן במה שפירש בזוהר {{צ|ויוסף ישית ידו על עיניך}} בפרשת בלק{{הערה|לא מצאתי רק בפרשת שלח בדף קס"ט ע"א {{ממ זהר|ג|קסט|א}} - ויקיעורך}}, כי העינים הם מבוא אל הצורות המתדמות אל השכל. תחלה יצייר הדבר ההוא בדעתו ובשכלו. והנה הצורה תהיה מצטיירת שם. ואם הצורה ההיא מן הדברים פחותים מוגשמים וגסים המתדמים אל השכל יורידוהו ממעלתו כמו שאסור להסתכל בנשים שאף שאם לא ידמה בשכלו לעבור עבירה - סוף סוף יצייר בשכלו הצורה ההיא ויהרהר מה שאין ראוי, אף אם לא יפעל פעולה רעה. והטעם כי הצורה המצטיירת בשכל תפגום הנפש או יתקננה אם תהיה צורה טובה, וימצא בזה כמה דברים בענין העבודה. והנה כאשר יצייר האדם בדעתו צורה קדושה - הנה אותה הצורה הקדושה ההיא שידמה בדעתו תשלים שכלו. והיינו דקאמר ר' אבא בפרשת משפטים{{הערה|אולי הכוונה אל {{ממ זהר|ב|קכג|ב}}}} שהיתה צורת ר' שמעון מצטיירת לפניו והיה משיג על ידי זה השגה גדולה. וזהו הטעם {{צ|והיו עיניך רואות את מוריך}}. וזה הטעם {{צ|אל תפנו אל האלילים}} שאסור להסתכל בעכו"ם, כי הצורה ההיא הנבזת פוגמת השכל. וזה הטעם שאסור להסתכל בפני אםד רשע. ולא זו בלבד אלא גם היות צורת האדם מצויירת בשכל הנכבד ממנו - ישיג הוא מעלה גדולה ונפלאה. {{ש}} וזה הטעם שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל, כי יצייר עצמו בשכל רבו. והיינו דפירשו רז"ל בפסוק {{צ|חי יהוה אשר עמדתי לפניו}} דהיינו שעומד לפני אליהו, ובהיותו עומד לפני אליהו ודאי תצוייר צורתו בדעת אלישע. ואליהו עומד ומשמש לפני קונו מרוב דבקותו בנבואה - נמצא עומד תדיר לפני ה'. וכיוצא רבים. והיינו טעם {{צ|יראה כל זכורך את פני האדון}}, בזולת טעמים אחרים, כי יצייר הזכר תפארת צורתו ומציאותו בשכינה שעומדת שם. ועם היות שהשגחת השם מצויה בכל מקום - עם כל זה לא יתבודד האדם לחקוק צורתו בשכינה כמו בהיותו מתראה במקום הקדש. וזה טעם {{צ|ולא יראו פני ריקם}}. וכי האי גוונא טובא באורייתא. ולכן מצוה לסגור העינים בעת התפילה לסלק דעתו מהצורות הגשמיות כולם - לייחד המחשבה בצורות השכליות. והנה בהיות איש רואה את אוהבו - בלי ספק יקנה בנפשו שמחה גדולה ותתחקק צורתם זה בזה וזה בזה מרוב אהבתם, ויקנו בדעתם צורתם. וירבו שמחתם ואהבתם. וההפך להפך. וזה טעם {{צ|לא יגורך רע}}. וכן {{צ|מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי}} - כי יעוררו שנאה בלי ספק. וכן גם כן טעם {{צ|אם יראה איש וגו'}} - כי אחרי שהם ספרו בגנות הארץ ושנאוה - אין ראוי שתהיה צורתם חקוקה בה כדי שלא יעוררו שנאה במקום אהבה. אמנם משה רבנו ע"ה לא היה הדבר כן אלא {{צ|ויראהו יהוה את כל הארץ וגו'}}, ופירש בזוהר פרשת בראשית כי מה טעם ראה כל זה שאי אפשר כלל ועיקר להשיג בעין הראות הגשמי כל זה. והכוונה שהראהו הקב"ה באור הראשון הגנוז שבו יכולים לראות מסוף העולם ועד סופו. ועתה בהקדמות אלו יובן סוד מה שמראים פני כתב ספר תורה לעם, וענין זה נעשה גם כן בבית המקדש של מעלה כנזכר בזוהר פרשת בלק{{הערה|לא מצאתי - ויקיעורך}}. ===מעלת הדר בארץ ישראל ובפגם הדר בחוצה לארץ=== '''במעלת הדר בארץ ישראל ובפגם הדר בחוצה לארץ''' דע כי נשמות ישראל הדרים בחוצה לארץ מעולם {{גמט דגש|סנדל"פון}} הוא עולם אופנים, והוא עולם העשיה ויקראו בית יעקב. ויקראו עבדים. ונקראים {{גמט דגש|עבד עברי}} שחשבונו {{גמט דגש|נחש}} מפני שהם תחת הקליפות כמ"ש אחר כך. אמנם הדרים בארץ נשמתם מעולם {{גמט דגש|מטט"רון}}. וזהו {{גמט דגש|ארץ הצבי}} - גימטריא {{גמט דגש|חנוך מטטרון}}. {{ש}} <big>(</big> ואהובי הר' משה זכות אומר שהוא בגימטריא {{גמט דגש|חפשי}}. וכן {{גמט דגש|בן חורים}} עולה {{גמט דגש|יצירה}}. <big>)</big> {{ש}} והוא {{קיצור|מי"ס|מעשר ספירות}}{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ובדפוס ויניציא נראה לי '''מו"ס''' וחשבתי אולי "מוחא סתימאה", וצע"ע - ויקיעורך}} דיצירה. ויקראו {{צ|בני ישראל}} על שם ארץ דישראל סבא. ויקראו בנים. ונקראו {{צ|בני אל חי}} על שם ארץ החיים עילאין. והנה האדם כשהוא בחוץ לארץ היתה לו נפש מעולם האופנים. וכשזכה ונכנס לארץ באה לו נפש חדשה מעולם היצירה ומתלבשת בתוך הנפש הישנה שהיתה לו. ובלילה הראשון שישן בארץ יוצאות שתי הנפשות ועולות למעלה, ובחזרה אינה חוזרת אלא החדשה בלבד. ולזה אינ' ראוי לעונשין כי לא חטאה ולזה מוחלין לו כל עונותיו. וז"ש ר' יוחנן במסכת כתובות דף י"ג {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}}. הכוונה הוא מאחר שנותנים לו נשמה חדשה בלי פגם של עוונותיו אם כן בוודאי שהוא בן עולם הבא. ודע כי ארץ ישראל אינה מכפרת מעבירות הנעשות בה אלא השגגות בלבד. אבל העונות הנעשות בארץ אינם נמחלים אלא על ידי יסורין. וגם צריך שהוא מעביר על מדותיו. והפשעים הנעשים בארץ אין להם סליחה אלא על ידי התשובה ותלמוד תורה. כן כתוב הרמ"ק זלה"ה. אבל איכא למידק טובא. והלא במסכת כתובות פרק י"ג אמר ר' אל זר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון שנאמר {{צ|בל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון}}, עכ"ל. אם כן משמע אפילו העונות גם כן הארץ מכפרת. ואיך אפשר זה היושב בה בשב ואז תעשה - איך תכפר הארץ את עונותיו? אבל יתורץ במה שמביא מדרש ילקוט בתהלים דף קי"ו ע"ד וזה לשונו:{{ש}} רצית יהוה ארצך שבת שבות יעקב. זהו שאמר הכתוב אשר יהוה אלהיך דורש אותה - הופך הקב"ה ומהפך בה ונותן עיניו בה עד שתרצה מעשיה להקב"ה. והמצות שנצטוו עליה אם הוציאו ישראל את המעשרות ועושים את השמיטים - אותה שעה היא מרצה מעשיה להקדוש ברוך הוא. וכן הוא אומר אז תרצה הארץ את שבתותיה. לכך רצית יהוה ארצך. רוצה לומר מי נושא עונם? הארץ אשר הם יושבים עליה שנאמר {{צ|העם היושב בה נשוא עון}} - הרי החיים. ומנין אף המתים? תלמוד לומר וכפר אדמתו עמו - מי מכפר על עמו? אדמתו. אשריהם יושבי ארץ ישראל שאין להם לא חטא ולא עון, לא בחיים ולא במתים. וכן הוא אומר {{צ|נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה}}. הנה פירש האר"י זלה"ה על פסוק {{צ|כי בחטאינו ובעונות אבותינו ירושלים ועמך לחרפה}}: {{ש}} :דע כי אמרו רז"ל אין מיתה בלא חטא. והענין כי האדם ימות בחטא השגגות שעשה בימיו. אך העונות הם נשארים אחר כך לבניו כדי שיקבלו יסורין על עון אביהם. וזהו ענין {{צ|אבותינו חטאו ואינם}} - פירושו שמתו בחטאם, {{צ|אבל אנחנו עונותיהם סבלנו}}. ובזה יתורץ למה יומתו אבות על בנים וסופיה דקרא אמר {{צ|איש בחטאו יומתו}}. פירושו כי עון השוגג אין הבנים נענשים על חטא האבות כי {{צ|איש בחטאו יומת}}. אמנם העונות מזיד - אז הבנים יומתו עליהם. וז"ש {{צ|כי בחטאנו}}, כי הלא אנחנו סובלים חטאים שוגגים שלנו וגם בעונות אבותינו אנחנו סובלים. אבל לא חטאם. וכן כלם בתורה כך, {{ש}} עכ"ל. הנה כל הנ"ל הוא בחוץ לארץ אבל בארץ ישראל העם היושב בה נשוא עון, ואינו פוקד עון אבות על בנים, כי הארץ הוא נושאת עון. הרי החיים. {{ש}} מנין אף המתים שכבר מתו בחוץ לארת בחטאם ואחר כך העלו עצמותיהם בארץ ישראל שהארץ מכפרת עונותיהם וגם כן אינו פוקד עון אבות על בנים? {{ש}} תלמוד לומר {{צ|וכפר אדמתו עמו}} - מי מכפר על עמו? אדמתו. וז"ש {{צ|נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה}}. ר"ל איך נשא עון עמך, והרי פוקד עון אבות על בנים? וז"ש {{צ|כסית כל חטאתם}} - ר"ל עשית לעונות כסות של חטאתם ונעשה כולם שגגות. ולכן היושב בה {{צ|נשוא עון}} כי על ידי קיום מצוות התלויות בארץ נמחלו להם כל עונותיהם. וזהו כוונת ר' אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון - הוא אאחר שדר בארץ אם כן בוודאי שמקיים מצות התלויות בארץ ובזכותם נמחלו לו כל עוונותיו ואינו צריך לחזור בתשובה כמו בתענית וטבילה כדי להסיר את הכתם מן הלבוש העליון. או אם אינו עושה תשובה הקב"ה משלם אחר כך לבניו כמ"ש {{צ|פוקד עון אבות על בנים}} - כי זה דווקא בחוץ לארץ. אבל בארץ ישראל בעשותו המצות התלויות בארץ - מעצמם נטהרו עוונותיו ואינו צריך כיבוס ורחיצה. ונוכל לומר גם כן מ"ש ר' אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון כי על ידי המצות שעושה כנז"ל - אזי נשוא עון; ר"ל הקב"ה מגביה העונות ממנו כמו שאמר הכתוב {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} - הוא הדר דווקא בארץ ישראל. וז"ש במסכת שקלים סוף פרק שלישי אמר ר' אמי כל מי שקבוע בארץ ישראל ומדבר בלשון הקדש ואכל פרותיה בטהרה וקורא קריאת שמע בבקר ובערב - יהא מבושר שהוא מנוחל העולם העולם הבא, עכ"ל. {{ש}} ויש לדקדק - והלא {{צ|הן בקדושיו לא יאמין}}, ולא יאמין אדם בעצמו עד יום מותו? אבל הטעם כי בישיבת ארץ ישראל הוא נשוא עון ולא יאונה לו כל און. וז"ש גם כן המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא. ואמר {{צ|מובטח}} מפני שהקב"ה מציל אותו מעון. וז"ש הפסוק {{צ|'''צ''''דיק '''ב''''אמונתו '''י''''חיה}} - ראשי תיבות '''צבי'''. ר"ל בארץ צבי מי שהוא צדיק במעשיו מובטח הוא שיחיה כך באמונתו ולא יחטא. וזה גם שאמר הפסוק בצפניה {{ממ|צפניה|ג|ה}} {{צ|'''י''''הוה '''צ''''דיק '''ב''''קרבה לא יעשה עולה}} - ראשי תיבות '''צבי''' - כי מי שדר בארץ צבי מובטח הוא שלא יעשה עולה. אבל בחוצה לארץ - {{צ|אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא}} - ר"ל שלא די שאינו חוטא וסר מרע שאין מוחלין לו עד שחוזר בתשובה אפילו שעושה טוב באותה המצוה עצמה שעושה הוא חוטא כמו שאמרו רז"ל {{צ|הדר בחוץ לארץ עובד עבודה זרה בטהרה}}, כי יותר שהוא צדיק ועושה טוב - יותר הוא גורם שהקב"ה משפיע להשר שהוא יושב תחתיו וזה נקרא {{צ|עובד עבודה זרה}} כנז"ל. וצריך גם כן לסבול יסורין בעבור זה. וגם כן כתב הרמ"ק ז"ל:{{ש}} : דע כי כל מי שדר בארץ ישראל נקרא 'צדיק' - גם שאינו צדיק כפי הנראה. שאם לא היה צדיק היתה הארץ מקיא אותו כדכתיב {{צ|ותקיא הארץ את יושביה}}. וכיון שאינה מקיאה אותו - בוודאי נקרא 'צדיק' אף על פי שהוא נראה בחזקת רשע. : וזהו שכתוב {{צ|זה השער ליהוה צדיקים יבאו בו}}. הכוונה כי ארץ ישראל נקרא {{צ|שער השמים}} כמ"ש יעקב אבינו ע"ה {{צ|אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים}}. וגם רמז {{צ|'''צ''''דיקים '''י''''באו '''ב''''ו}} - ראשי תיבות '''צבי''' - ר"ל כל מי שנכנס בארץ צבי שנקרא {{צ|שער השמים}} - כולם הם נקראים 'צדיקים' מאחר שדרים בו ואינם יוצאים לחוץ. : אבל הבאים לארץ ישראל ואין שמים על לבבם כי הם בהיכל המלך ומורדים ופושעים ומרבים במשתאות של סעודות מרעות ומרזחים - עליהם הכתוב אומר {{צ|ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתי לתועבה}}. וכתיב {{צ|כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי}}. ולא יעלה על לבם שאחרי מותם ישארו בארץ אלא במותם יגרשום חוצה ככלבים. :וזה לשונו בפרקי ר' אליעזר: כל הרשעים המתים בארץ ישראל נפשותם נשלכות לחוץ לארץ שנאמר {{צ|ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע}}. ולעתיד לבא הקב"ה אוחז בכנפות הארץ ומנער אותה מכל טומאה' ומשליכן לחוצה לארץ שנאמר {{צ|לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה}}. :ולכן כל איש יחרד בבואו אל ארץ ישראל להיות ירא שמים כפלי כפלים ממה שהיה בחוץ לארץ וידע כי בבית המלך הוא יושב. עוד כתב הרמ"ק ז"ל כי הדר בארץ ישראל והולך לדור מצרים - אותה עבירה היא גורמת ל'''רהב''' שימשול עליו. וכל מי שמקבל עליו לדור בארץ ישראל כל ימיו ולא לרדת לדור במצרים - חשוב עליו כאילו נזהר כל ימיו שהמליך יחודו של מקום עליו. וזהו שאמרתי לעיל {{צ|'''צ''''דיק '''ב''''אמונתו '''י''''חיה}} שהוא ראשי תיבות '''צבי''', כי על ידי שדר בארץ צבי הוא חי כל ימיו בהמנותא קדישתא שהוא יחוד מלכות הנקראת 'ארץ' עם תפארת הנקרא 'ישראל'. ===פגמי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ=== '''לבאר פגמי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ''' הענין דע כי בענין הקליפות יש {{גמט דגש|ה'}} שינויים, וכן שנויי הקליפות המתלבשים לדרים בחוץ לארץ נחלקים ל{{גמט דגש|ה'}} מדרגות. והזוכה לדור בארץ ישראל הוא פטור ונקי ובן חורין מכולם. '''המדרגה א'''' - הדר בסוריא חוץ מדמשק מהחומה ולפנים ששם בית רמון {{ממ|מלכים ב|ה|יח}} שהיא אחד מארבע מלכיות שיש לסמא"ל. כי דע שהשבעים שרים - כל אומה ואומה נפל לחלקו שר אחד מהשבעים, וכל ה{{גמט דגש|ע'}} שרים הם תחת רשות '''סמא"ל ורה"ב'''. והנה ל'''רהב''' ניתן לחלקו כל גבול מצרים שהיא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. ו'''לסמא"ל''' ניתן לו בפני עצמו ד' מלכיות. ובכל מלכות ומלכות יש לו פלגש אחד שהם ד' פלגשים. ושמותם הם: * '''א'''' - '''לילית''' שלקחה לבת זוגו והיא חוה ראשונה * '''ב'''' - '''נעמה''' * '''ג'''' - '''אבן משכית''' * '''ד'''' - '''אגרת בת מחלה''' וה{{גמט דגש|ד'}} מלכיות הם * '''אחת''' - מלכות דמשק שיש בתוכה בית רימון * '''שניה''' - מלכות צור שהיא נגדיית לארץ ישראל כנודע * '''והשלישית''' - היא נקראת 'מלכות מלטא' שמקודם הייתה שמה 'רודש'{{הערה|MALTA & RHODES}} * '''והרביעית''' - היא המלכות הנקרא 'גראנטא', ויש אומרים שהיא מלכות של ישמעאל. ובכל אחד מאלו ארבע מלכיות הנזכר יושבת אחת מארבעת פילגשים הנזכר. וכל שאר מדינות ועיירות שבחוצה לארץ הם נחלקים ל{{גמט דגש|ע'}} חלקים - כל חלק לאחד משבעים שרים.{{ש}} עד כאן לשון מה"ר חיים ויטל זלה"ה. ונראה לפי עניות דעתי ששבעים שרים עם סמא"ל ורה"ב הם סוד ה{{גמט דגש|ע"ב}} של הקליפה, והם נקראים {{צ|'''עב''' הענן}}. והם בעונות מסך בינינו לבין אבינו שבשמים. וזהו סוד {{צ|סכותה '''בענן''' לך מעבור תפלה}}. והם נקראים {{צ|עבות ולא בקר}}. אבל הקב"ה בחר לחלקו מכל האומות את ישראל להיות לו לעם נחלה, ומכל ארצות בחר ארץ ישראל. והנה מי שדר בסוריא הוא תחת פלגש אחת של סמא"ל. אמנם בכל שאר עיירות של סורייא באיזה מקום מהם נעשו ממלכות דסנדל"פון, ועליה מתלבשת קליפה אחת ממלכות דעולם התמורות. ועל אותה הקליפה מתלבשת קליפה שניה ממלכות דסמא"ל ועליה מתלבשת עוד קליפה שלישית ממלכות העולם רהב ולא יותר. '''המדרגה השני''' בחוצה לארץ - רחוק מסוריא אבל לא מעבר לים - נפשו ממלכות דסנדלפו"ן ועליה מתלבשת קליפה אחת ממלכות דתמורות, ושני קליפות מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רהב. '''המדרגה השלישית''' - הדר בחוצה לארץ מעבר לים ואילך - נפשו ממלכות דסנדלפו"ן ועליה מתלבשת קליפה אחת מעום התמורות, ועליה מתלבשות עוד קליפות שלשה מעולם סמא"ל, ועליה מתלבשת קליפה אחת מעולם רה"ב. '''המדרגה הרביעית''' - הדר בחוצה לארץ באחד מארבע מלכיות של סמא"ל - נפשות ממלכות דסנדלפו"ן, ועליה מתלבשת קליפה אחת מעולם התמורות, ועליה מתלבשות ד' קליפות מעולם סמא"ל (הנרזמות בד' רוחות והן נגדיות לארבע רגלי המרכבה), ועליה מתלבשת קליפה אחת של רה"ב. '''מדרגה החמישית''' - הדר במצרים - נפשו מעולם סנדלפו"ן, ועליה מתלבשת קליפה א' הד' מעולם התמורות, ועליה מתלבשת ד' קליפות של סמא"ל הנזכר, ועל אלו מתלבשות ד' קליפות של עולם רה"ב. והענין דע כי עולמות הטומאה הם שלשה והם תמורות סמא"ל ורה"ב. קליפת התמורות נקרא {{גמט דגש|קיא}}. וקליפת סמאל"ל נקרא {{צ|{{גמט דגש|צא}} תאמר לו}}. ואלו נקרא {{צ|'''קיא''' צואה בלי מקום}}. וקליפת עולם רה"ב נקרא {{גמט דגש|דוה}} מלשון זיבה דם נידות. ודע כי היוצא מארץ ישראל לדור דירת קבע לסוריא - כשיוצא ארבע אמות לחוצה לארץ - נפשו שהיא מעולם היצירה יוצאה ממני ונכנסת בו נפש מעולם העשיה סנדלפו"ן, ומתלבשת עליה קליפה אחת מעולם התמורות, וקליפה אחת מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רה"ב. והעיקר הוא ס"מ מפני שהוא מושל בכל חוצה לארץ. והיוצא מארץ ישראל לדור בחוצה לארץ אבל לא מעבר לים - בן אדם כזה כשיוצא מארץ ישראל על מנת שלא לחזור - נתחלפה נפשו המשכלת שהיא מעולם היצירה ונתנו לו נפש אחרת מעולם העשיה (כי נפש הבהמית אינה מתחלפת בכל השנויים כולם). ומתלבשת עליה קליפה אחת מעולם התמורות, ועליה מתלבשות ב' קליפות מעולם סמא"ל, ואחד מעולם רה"ב. והיוצא מארץ ישראל לדור מעבר לים שהוא בצד שמאלו של עולם - אזי יתלבש בנפשו שמעולם העשיה כנזכר, ועליה קליפה אחת מעולם התמורות, וג' קליפות מעולם סמא"ל, ועליהם קליפה אחת מעולם רה"ב. והעיקר הם ג' קליפות של סמא"ל כנזכר. והיוצא מארץ ישראל לדור במצרים - אזי מתלבש נפשו של עשיה כנזכר, וקליפה אחת מעולם התמורות, וד' קליפות מעולם רה"ב, וד' קליפות של סמא"ל. והיוצא לדור באחת מארבע מלכיות של סמא"ל - אזי מתלבשת על נפשו של העשיה קליפה אחת מעולם התמורות, וד' קליפות מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רה"ב. ודע כי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ על מנת לחזור במהרה, והניח אשתו ובני ביתו בארץ ישראל - זה לא תתפשט ממנו נפשו אשר מעולם היצירה. אמנם מתלבשת עליו נפש אחרת מעולם העשיה. ולכן חייב לשמור הרגלים והמועדים בחוצה לארץ כמו בזמן שהיה בארץ ישראל הואיל וכוונתו לחזור ויש לו נפש דארץ ישראל. וכל זה לטובתו - שאם לא כן היו מתלבשות הקליפות על נפש דיצירה תכף בעת צאתו מארץ ישראל והיתה מקבלת טומאה. ולכן האל יתברך מרחם ומטיב ומלביש נפש דעשיה על נפש דיצירה קודם שמתלבשות הקליפות כדי שלא יטמאוה הקליפות, והקליפות תתלבשנה כפי המקום הנזכר. וכן העולה מחוצה לארץ לארץ ישראל על מנת לחזור לחוצה לארץ - כשמגיע בארץ ישראל לסולם מצד חוץ מתפשטות מעליו כל הקליפות ואינו נכנס בארץ אלא בנפשו מעולם העשיה, אבל לא יתנו לו נפש מעולם היצירה כי אין כונתו לדור בארץ. ולכן חייב לעשות כל המועדים ורגלים כמו בהיות בחוצה לארץ. '''{{קו תחתי|מהרב חיי' ויטאל זלה"ה}}'''{{ש}} כל מי שנולד בארץ ישראל יש בו נר"ן ממטטרו"ן. וכשיצא חוצה לארץ נותנים לו לבוש מסנדלפו"ן, והקליפות מסבבות אותו כמו אגוז שהקליפה חיצונית שהוא הירוק דומה ל'''רהב''', והקליפה הקשה דומה לסמא"ל, והעץ שבתוך המאכל דומה לתמורות, והקליפה הדקה הדבוקה במאכל היא טהורה מסנדלפו"ן. וזהו הלבוש שאמרנו שמתלבש בו כשיוצא חוץ לארץ.{{ש}} אבל הקליפות אינם מטמאות נפש דסנדלפו"ן במגע אלא מגע ככלי חרס. ואם חזר לארץ ישראל סר מעליו. ולזה רמז דוד המלך ע"ה שלשה פעמים {{צ|סבבוני ובשם יהוה אקרא כי אמילם}}. חוץ מן הקליפה הדקה שעל המאכל. והנולד בחוץ לארץ נותנים לו נר"ן דסנדלפו"ן ואם יבא לדור לארץ ישראל נותנים לו גם כן נר"ן מצד מטטרו"ן, ולא סר ממנו נר"ן דסנדלפו"ן שהיא כמו לבוש לנר"ן דמטטרו"ן. כי באותו הלילה שבא שמה בארץ ישראל כשהוא ישן במטתו לוקחים הנר"ן שהביא מחוצה לארץ וטובלין אותה בנהר דינור, וכשחוזרין לו הנשמה נותנים לו נר"ן דמטטרו"ן מלובשים בתוך נר"ן דסנדלפו"ן. ויש לעיין למה יהיה תוספת לזה שבא לדור יותר מהנולד בארץ ישראל?{{ש}} הטעם הוא כי מי גרם לזה שבא לארץ ישראל? בודאי נפש דסנדלפו"ן! ולכן יגמלו טוב עמה שתשאר שם גם היא מחוברת כמו החלוק על הגוף. ויש לה כח אחר כך לעלות בסוד נר"ן דמטטרו"ן.{{ש}} עכ"ל. ונלע"ד שזוהי כונת רז"ל במסכת כתובות על פסוק {{צ|ולציון יאמר איש ואיש יולד בה וכו' - אמר אביי וחד מינייהו עדיף כתרי מינן}}. כי הדר בארץ ישראל - נר"ן שלו הוא מיצירה כנזכר, והוא בחינה שנייה. אבל הדר בחוץ לארץ - נר"ן שלו מעשיה והיא מדרגה ראשונה, ולכן חד מארץ ישראל שקול כתרי מינן כי הוא בבחינה שנית כנזכר. {{צ|אמר רבא וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו}} - מפני שנשאר עמו נר"ן דעשייה וגם כן נותנים לו נר"ן דיצירה, ואז הוא נר"ן דעשייה שנעשה בחינת יצירה - אם כן יש לו נר"ן כפול, ולכן הוא שקול כתרי מנייהו. כמ"ש התם {{צ|דהא ר' ירמיה דכי הוה הכא לא הוה ידע מאי קאמרי רבנן. כי סליק להתם קרי לן "בבלאי טפשאי"!}}. ונחזור. כי מי שנולד בחוץ לארץ ובא בארץ לדור בה דירת קבע - אזי כשמגיע סמוך לסולם (כמ"ש למטה) - מתפשטין ממנו כל קליפות הנזכ"ל, ואינו נכנס בארץ אלא בנפשו שהיתה מעולם היצירה ונכנסת אותה הנפש דיצירה בתוך נפש דעשיה שהיתה לו מקודם כמו חרבא בנרתיקא. ואם אחר כך יוצא לדירת קבע לחוצה לארץ - אזי נשאר נפש החדשה של יצירה בארץ ואינה יוצאת עמו אלא הנפש הישנה דעשייה שהיתה לו מקודם, ומתלבשת בקליפות על דרך הנז"ל כפי שינוי המקומות. ===ענין הסולם=== '''ועתה נבאר ענין הסולם'''. דע כי סולם זה הוא אוירי{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ובדפוס ויניציא היה נראה שכתוב 'אוריי' - ויקיעורך}} והוא מקיף כל ארץ ישראל שלא תתפשט הקליפה בארץ ישראל כנז"ל. ורוחב הסולם ד' אמות, וקומתו ת"ק שנה. וסולם זה הוא מדרגות מדרגות מן הארץ עד הרקיע. ויש מדרגות מצד פנים ומצד חוץ. והיוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ - כל זמן שלא יצא שיעור ד' אמות לא נקרא שיצא חוצה לארץ - שעדיין הוא בתוך הסולם. וכן העולה לארץ ישראל מחוצה לארץ - כל זמן שלא נכנס ד' אמות בארץ ישראל אינו נקרא שנכנס בארץ. וזהו סוד פסוק {{צ|וכפר אדמתו עמו}} - '''אדמתו''' אותיות '''ד' אמות'''. מתכפרים כל עונותיו. אמנם צורת תחום ארץ ישראל אינו לא ארוך ולא עגול ולא מרובע אלא כצורת אדם מושכב ארצה פרקדן. ראשו ברוח מזרח ושתי זרועתיו פשוטות - אחד לדרום ואחד לצפון. ושתי ירכותיו פתוחות. בוהן רגלו האחד להור ההר שהוא קרן צפונית מערבית, ובוהן רגלו האחר לנחל מצרים שהוא קרן דרומית מערבית. ובין שני רגליו נכנס הים הגדול שהים הוא מערבה של ארץ ישראל. ולכן נמצא הארץ ישראל כולה רצועות גדולות וקטנות. והסולם הנזכר מסבב כל הרצועות. ויש לו מדרגות משני צדדיו - כלפי פנים מצד ארץ ישראל, וכלפי חוץ מצד חוץ לארץ. ודע שכל הדר בחוצה לארץ נמצאים סביבותיו {{גמט דגש|י"א}} אלף מלאכים כדכתיב {{צ|יפול מצדך אלף ורבבה מימינך}}. ועולים במדרגות הסולם מצד חוץ כלפי חוצה לארץ והולכים למקומם. וכשנכנס ד' אמות בארץ ברחבו של סולם - מיד יורדים דרך מדרגות הסולם מכלפי פנים {{גמט דגש|כ"ב}} אלף מלאכי טהרה כחשבון ה{{גמט דגש|כ"ב}} אותיות שבתורה, ומתלוים עמו עשרים אלף מצדו אחד, וב' אלפים מצדו השנית. ורמז לזה {{צ|'''רכב''' אלהים רבותים אלפי '''שנאן'''}}. וכל הדר בארץ ישראל נמצאים עמו {{גמט דגש|כ"ב}} אלף מלאכי טהרה כנזכר. ומי שהורע מזלו לצאת לחוצה לארץ - כשמתקרב אצל הסולם הנזכר מחוץ לד' אמות הסולם מיד מסתלקין מעליו ה{{גמט דגש|כ"ב}} אלף הנזכרים ועולים דרך מדרגות הסולם כלפי פנים. וחוזרים למקומם ויורדים {{גמט דגש|י"א}} אלף מבחוץ לסולם, ומתלוים עמו לחוצה לארץ. וזה יהיו בו כל התנאים כמו הנפש דעשיה ונפש דיצירה שהיא מארץ ישראל כנז"ל. והבן. '''עכ"ל הר' חיים ויטאל זלה"ה'''. ===מעלות התפלות בארץ ישראל=== '''מעלות התפלות בארץ ישראל''' - נבאר כי היחוד העליון נעשה על ידי תפלות ישראל בארץ ישראל. והענין כבר ידעת כי האדם בתפלתו חוצב להבות אש, ואותם ההבלים מתהווה רוחניות. ובסוד הכוונה מאירים יותר ויותר. ואותם המציאות היא סוד תיקון המתהוה ומתתקן באויר העולם, ואינו מסתלק מאויר העולם עד גמר התפלה עד {{צ|עלינו לשבח}}. ותיקון זה מתקשט באויר בסדר נאות ומקושט. ואחר כך כולו יחד מצוייר ומתוקן עולה באויר העולם מרקיע אל מרקיע עד פתח היכל לבנת הספיר ונכנס. כנזכר בזוהר פרשת פקודי שעומד הכל שם ברקיע אחד הנזכר שם עד גמור כל קהלות ישראל כל תפלתם. ואז ברקיע ההוא מתקבצות כל תפלות ישראל יחד ותתקשרנה כולם ותעלנה כנזכר שם בזוהר. אמנם יש לדקדק העיכוב הזה שתתעכבנ' עד קבוץ תפלות כל ישראל דווקא בהיות ישראל על אדמתן שאין מקדים זריחה בארץ ישראל עיר אל עיר פחות מחצי שעה מפני שארץ ישראל מעט הכמות {{גמט דגש|ת'}} פרסה. ולכן אפשר להמתין. אמנם עתה שישראל נפוצות בארבע פינות העולם - אם נאמר שתתעכבנה - נמצאו תפלות מעוכבות הרבה זמן בעתו' קדימת זריחת המקום המזרחי על המערבי, והוא כשיעור י"ב שעות. ונמצא עירבוב תפלות. כי בעת הזריחה במערב אז היא השקיעה במזרח, ואז יש להם תפלת ערבית!{{ש}} ואם כן - איך יהיה ענין זה? ואם נאמר שלא ימתינו - נמצא היחוד העליון נעשה כמה פעמים! כי קהילה זו תייחד עתה, וזו אחר שעה, וזו אחר שעה - ולעולם מייחדים והולכים!? ועל דרך זה יקשה כי המשמרות העליונות הן קבועות לערב ולבקר - אם כן היאך יהיה עניינ' שפעמים הרבה לאלו לילה ולאלו יום?! ועל דרך זה יקשה על מנוחת שבת - שאלו שובתים ואלו עושים מלאכה - והיאך יהיה ענין זה?! והנה בספר "סוד עולה" הקשה ענין זה ותירץ בשם רבנים גדולים מה שתירץ, עיין שם. אמנם האלהי '''מוהר"ר משה קורדובירו זלה"ה''' כתב וזה לשונו:{{ש}} ואני אומר לענין זה כי כל זה נכנס תחת מה שפירשו רז"ל ישראל העומדים בחוצה לארץ עובדי עכו"ם בטהרה. והם כוונו בזה. כי אין ענין הנהגה עליונה מתנהגת לא בזריחת המזרח ולא במערב, לא בצפון ולא בדרום - אלא על נקודת ארץ ישראל שהיא מבחר הישוב ופחת היכל לבנת הספיר היא מכוונת כנגדה. וזריחת ארץ ישראל היא בקר למשמרת הבקר, וערבית ארץ ישראל היא לילה לשליטת ממשלת הלילה. ועל דרך זה מתנהגות המשמרות ומספר הימים - לא יותירו ולא יעדיפו ממה שמהוה השמש הגשמי והירח הגשמי. ואין לנו לחו' להראו' הירח בחוץ לארץ או שלא ירא' - כי העיקר הוא בארץ ישראל ושם בית דין קבועים ומקדשים חדשים חגים וזמנים. והקב"ה מסכים עמהם ומקדשם. ובחוץ לארץ - אין קבועים. ואם קבעו - לא קדשו; שאין בהם ממש. ויום שבת בארץ ישראל הוא עיקר הכל מפני שמנוחת שבת תלויה במה שמתפשטת קדושת שבת דרך פתח ההיכל הזה למטה והוא בארץ ישראל הנז"ל. וממש עשה הקב"ה בחכמתו תנועת הגלגל ובחר המקום המכוון כנגד מעלה - לא יחסר ולא יעדיף, והיא נקודת ארץ ישראל. ואין התפלות מתעכבות אלו לאלו אלא בארץ ישראל דווקא ולא בשום מקום זולתי - מפני שארץ ישראל חשובה לענין הייחוד. והייחוד אינה עתים הרבה אלא עת אחד ושעה אחת, והיינו בהתם עם ה' אשר בארץ ישראל לכלות תיקוני תפלתם. אמנם יתפשט אור היחוד מנקודה אמצעית זאת אל כל בחינות השרים שישראל שם שרוים תחתם - שנצוצי שכינה מתפשט אליהם בסוד גלות שכינה. והתשפטות היחוד הזה יהיה על ידי תפלתן של ישראל השכנים שם - שהם אינם מייחדים עתות הייחוד, אלא עת המעותדת לגבול השר שהם משועבדים תחת ידו. והיינו {{צ|עובדי עכו"ם בטהרה}} - שאינם מייחדים יחוד הזמן העליון אלא יחוד זמן השרים החיצונים. אמנם הוא בקדושת השכינה המתלבשת בשר ההוא. ועל דרך זה הוא קדושת שבת - כי יקדי' להם מנוחה מה מצד ניצוץ שכינה המתלבש שם או תתאחר עם היות שאין שבת זה אמתי אלא נקודה האמצעית שבה השביתה האמתית - עם כל זה תתייחס מנוחה מצד הניצוץ המתפשט או תתאחר מנוחתם. ועל דרך זה הוא ימים טובים שיתאחרו ויקדמו לפי הזריחה בשר או העריבה. אמנם מספק עשו שני ימים טובים, ונקראים {{צ|יום טוב שני של גליות}} ודאי בסוד הגלות וניצוץ שכינה המתפשט בו גרם יום שני. ולא עשה כן ליום שבת ששביתת שבת מוסכמת בחיצונים ואינם מסתפקים בה מפני שאפילו גיהנם שובת והשרים שובתים באיחור ובקדימה לפי זריחת חמה קרובים או רחוקים. אמנם ימים טובים אינם מודים והם מסתפקים בקדושתו. ולכך צריך לבוש יום ליום - והם שני ימים טובים; הראשון מדאורייתא מתלבש ביום מדרבנן כהתלבש אור קדוש באור הגולה. '''עכ"ל הר' משה קודובירו זלה"ה''' ===מעלות פירות ארץ ישראל=== '''מעלות פירות ארץ ישראל''' הנה יש להקשות למה בארץ ישראל הקדושה גרע ממנו המן הרוחני? וי"ל שהטעם לזה הוא שהמדבר - כל הדברים הגשמים שבו - הם חיצונים וטמאים, גדלים בארץ העמים שהיא ממשלת השרים. ולכך אין פרותיה כלי לקבל הרוחניות הקדוש, שאין גוף טמא נעשה כלי לרוחניות הקדוש. ואם היתה הקדושה ההיא בפרותיה ומזונותיה היה נתן על ידי השרים. וזה אינו בענין המן שהוא מן השמים שאין חלק לשרים בו כלל. אמנם ארץ ישראל - פרותיה הם על ידי הקדושה, ואותו הרוחניות הראוי להיות שורה במן מתלבש בפירות הקדושים ההם. ולכך לא ירד המן בארץ ישראל. ולכן הברכה אחרונה דשבעת המינים מסיימת {{צ|על פרותיה}} ולא {{צ|על הפירות}} להורות כי קדושת הארץ שורה בפרותיה הגדילים בה דווקא ולא בפירות חוץ לארץ. <big>(</big> ואוהבי '''הר' משה זכות נר"ו''' אומר כי הטעם הוא להיות שכל כונת הבריאה היתה לברר ניצוצי האור שבתוך {{קיצור|דצח"מ|דומם צומח חי מדבר}} מסוד ה{{גמט דגש|רפ"ח}} ניצוצין דאשתארו מימי קדם. ולכן אפילו בגן עדן לא ירד המן לאדם הראשון אלא נצטוה במצות עשה לאכול מכל הפירות כמ"ש רבינו בחיי. אבל במדבר - אם יצמחו שם פירות - יהיה דרך נס ואינם מעיקר התחתונים כדי שיהיו בהם ניצוצות. וגם כי ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן <big>)</big> והנה '''כתב הר' חיים ויטאל ז"ל''' שיש שלשים מיני פירות האילן בארץ ישראל ומכל מין ומין יש הרבה מינים, כמו שאמרו רז"ל על פסוק {{צ|ושבעים תמרים}} - שבעים מיני תמרים. וכן בכל המינים. והנה בעולם הבריאה הם עשר מיני פירות כנגד י' ספירות שלה. ומפני שהם רחוקים מן הטומאה וקרובות לאצילות - אין להם קליפה, לא בפנים ולא בחוץ. ונאכלים כמות שהן. ואלו הן: * ענבים, * ותאנים, * תפוחים, * אתרוגים, * לימונס, * אגסים, * חבושים, * תותים, * סורא"באש, * חרובין ועשרה מיני פירות הם בעולם היצירה והם סוד י' ספירות דיצירה שהם בינונים - בין עולם הבריאה ובין עולם העשיה. שאינם קרובים לטומאה כמו עולם העשיה ולא רחוקים כמו עולם הבריאה. לכן גרעיני הזרע בתוך הפרי אינו נאכל לפי שאינו רך כגרעינין שבתוך הפירות דבריאה. ואלו הם: * זיתים, * תמרים, * גודגניות, * סופאי"יפש, * פרי"שקוש, * סי"רוילאש, * משמישים, * גינ"דאש, * אקאאנ"יש, * גיישפול"אש. ועוד עשרה מיני פירות יש בעולם העשיה כנגד עשרה ספירותיה, ולזה נאכל מה שבפנים ונזרק מה שבחוץ שקליפת הפרי הוא מחיצה בינו ובין עולם התמורות הקרוב לו כדי שלא יקבל טומאה. וזהו סוד היצר הרע והקליפה הדבוקה בנפש. ואלו הן: * רמונים, * אגוזים, * שקדים, * ערמונים, * לוזים הנקר' אלבי"יינאש בלעז, * אלונ"ים הנקרא אלביוטאש בלעז, * פרישים, * פיניונ"יש, * פיסטוקא"ש, * מאוז"יש. ומנין שמותם ומספרם קבלתי אבל סדורם על סדר העשר ספירות לא קבלתי עד יערה עלינו רוח ממרום. והנה העשר מיני פירות דבריאה נתברר מהם כל הפיסול' ונשארו כולם טוב. ואילן סרק הוא להפך - שהוא הכל רע - שהכל הוא קליפה. וכנגד עשרה מיני פירות דיצירה שהמוח מלבר וקליפה מבפנים (שהוא הגרעין שבתוכם), והוא כנגד זה בקליפה כשניצוץ הקדושה שנפל הוא גדול ולא יכלה הקליפה לסבול כל אותו האור בקרבה - נכנסה הקליפה בתוך הקדושה ונעשית הקדושה מקיף אליה. וכנגד עשרה מיני פירות דעשיה שהמוח הוא מלגאו והקליפה חופפת עליו מבחוץ - כנגדם בקליפה שלקחה ניצוץ הקדושה בתוכה להיות אליה, והיא חופפת עליו מבחוץ כקליפה אל המוח. וכנגד אלו השלשים מיני פירות יש שלשים אחרים מסטרא דשמאלא שצומחין בעצי היער מאליהן. ורובן אין בהם אוכל אלא כולן קליפה ואין מברכין עליהם "בורא פרי העץ". ומי שמדקדק במעשיו לא יאכל מהם הואיל ורומזים לסטרא דשמאלא. אבל נלע"ד שזה כתב הר' חיים ויטאל זלה"ה קודם שלמד אצל הרב זלה"ה. כי הרב זלה"ה כתב להפך ממנו. וזה לשונו:{{ש}} עשב דברא כתבו הפוסקים שכיון שלא נזרעו בידי אדם שיברך עליהם "שהכל". ומורי זלה"ה לא היה חושש והיה מברך הברכה הראויה לעץ או לאדמה - אפילו אם היו מדבריות. לפעמים היה מצוה שיביאו לו דדררים שבני אדם אוכלים אותם כדי לקיים מצוה לאכול ממה שאמר הקב"ה לאדם הראשון כשקלל האדמה בעבורו {{צ|וקוץ ודרדר תמציח לך ואכלת את עשה השדה}}, עכ"ל. והנה פירות האדמה הראויים לאכילה נבראו {{גמט דגש|נ"ה}} כחושבן {{גמט דגש|האדמה}}. והשאר אינם ראויים לאכילה. ולהיות פירות האדמה שהם שפלים - רוצה לומר שאינם מתגאים - לזה הם מוציאים פירותיהם וגדילים על כל המים. והענין - דע שכל מה שברא הקב"ה - זכר ונקבה בראם, כדי שיפרו וירבו. ואפילו המים יש בהם זכר ונקבה כשנבראו וברא רקיע להבדיל בין מים זכרים לנקבות. ודע כי כל פירות האדמה אינם צריכים למים זכרים אלא אפילו על ידי מים נקבות מוציאין פירותיהם. והטעם כנזכר חוץ מן החטה מן הטעם שיתבאר.{{ש}} אמנם כל פירות האילן שהם בעלי גאוה - אינם מוציאין פירותיהם אלא על ידי מים זכרים חוץ מן האתרוג. והטעם לפי שהוא המובחר שבמיני פירות שנאכל כולו ועם כל זה אינה מתגאה כשאר אילנות - לזה גדל על כל מים, בין זכרים בין נקבות. אמנם החטה - להיות שהאל יתברך נתן לה סגולת המזון והיא חשובה יותר מפירות - לזה היא במעלת פירות האילן ואין מוציאין פירותיה אלא על ידי מים זכרים לבד. ולכן תמצא שדה שיהיו בה ריבוי גשמים ואינה מוציאה ריבוי תבואה, ויש שנה שיהיה מיעוט גשמים ומוציאה תבואה הרבה. מפני שהדבר תלוי במים זכרים. ואל יקשה בעיניך שארץ מצרים מוציאה החטה על ידי מים נקבות כמו הירקות - שאין הענין כן, אלא כמו שאמרו רז"ל שבכל שנה ושנה בימי תקופת תמוז הקב"ה מטיל טפה אחת כמו כדור ממים זכרים לתוך הנילוס ואותה הטיפה היא כמו שאור שבעיסה ונעשים כל מי נילוס מים זכרים ואינה צריכה למי גשמים. וזאת הטיפה אינה נמנעת מלבוא בכל שנה ושנה לפי שנתנה למצרים בשביל תפלת אברהם. והענין נרמז בפסוק {{צ|וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים וגו' ויתן אל הגר שם על שכמה וגו'}}. והענין ששר של ישמעאל הוא '''רהב''', שרה של מצרים. ולפי שבמצרים היא שניה לארץ ישראל.{{ש}} ( {{קטן|ואהובי הר' משה זכות נר"ו אמר לי כי {{גמט דגש|הגר}} בגימטריא {{גמט דגש|רהב}} עם הכולל. והטעם שמצרים מיעוטה ממים זכרים הוא כי סודה מן העורף מסיגי עלמא דאתכסייא דרובה ככולה ממיין נוקבין. אבל ארץ ישראל היא במקום האורות המגולים ולכן רובה מים זכרים. והבן עכ"ל}} ){{ש}} וכמו שארץ ישראל היא בתכלית הטהרה והקדושה - ולזה היא ניזונת ממים זכרים דווקא. וזהו שאמר הכתוב {{צ|למטר השמים תשתה מים וגו'}}. וכדי להבין זה הפסוק על שורשו צריך לפתוח מעינות החכמה ומקורות הבינה והשכל והדעת כדי שתבין אמרי נועם. ודע שיש כמה בחינות של {{גמט דגש|גשמים}} וכמה בחינות {{גמט דגש|מטר}} - כנודע בכוונת ברכת הנהנין כי יסוד חכמה עליונה נקראת 'שביל' ויש בו {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן}}. והנה {{גמט דגש|שביל}} עם הכולל גימטריא {{גמט דגש|גשם}}. וזהו {{צ|גשמי ברכה}} של היסוד הזה. ונקראים 'מים דכורין'. ואם תחבר {{גמט דגש|פלא}} עם {{גמט דגש|שביל}} ושני כוללים - יהיה גימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}} שהוא במספר {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א}}. ומילויים {{גמט דגש|ק"מ קכ"ב ק"ל}} - גימטריא עם הכולל {{גמט דגש|גשמים}}. וזהו סוד {{צ|אשר {{גמט דגש|תנה}} הודך על {{גמט דגש|השמים}}}} - ר"ל כי {{גמט דגש|תנה}} הם השלשה '''אהי"ה''' עם מלויהם, אבל {{גמט דגש|השמים}} הם השלשה מילויים בלבד עם ג' כוללים. וזהו שאמר {{צ|על '''השמים'''}} - כי יותר חשוב הוא {{גמט דגש|תנ"ה}} מן {{גמט דגש|השמים}}. ונשאר שם {{גמט דגש|ס"ג}} שהם {{מכפלת גימטריא|ג'||אהי"ה}}. ואם תחליף אותיות '''מטר''' בא"ת ב"ש - הוא {{גמט דגש|גני}} בסוד {{צ|באתי לגני}}, והוא גימטריא שלשה '''אהי"ה''' פשוטים. וזהו שאמר אליהוא {{צ|כי לשלג יאמר הוה ארץ ו'''גשם מטר'''}} {{ממ|איוב|לז|ו}} כמו שנפרש אחר כך בעזה"י. ובבינה יש {{גמט דגש|גשם}} באופן אחר.{{ש}} כי '''אהי"ה''' דהה"ין שהוא ביסוד דבינה הוא {{גמט דגש|רל"ב}} בציורו.{{ש}} * כי ה{{גמט דגש|ד'}} ההי"ן שיש בשם זה יש בהם ג' ציורים - {{גמט דגש|ד"ו ד"י וו"ו}}. וכאשר תחבר כל הארבעה ההי"ן - כל אחד בשלשה ציורים - יעלו גימטריא {{גמט דגש|קס"ח}}. * ואות {{גמט דגש|יו"ד}} הוא עשרים. ואם תחלק ה'''ד'''' לשני וו"ין - יהיה בגימטריא {{גמט דגש|ל"ב}}{{הערה|לא ברור לי למה השני וו"ין הם '''בנוסף''' אל האות '''ד''' של '''יו"ד''', וצע"ע - ויקיעורך}}. הרי {{גמט דגש|קס"ח}} ו{{גמט דגש|ל"ב}} - גימטריא {{גמט דגש|ר'}}. * ואחר כך תצייר אות '''א''' בציור '''יוד''', ותחלק גם ה'''ד'''' לשני וו"ין ויהיה {{גמט דגש|ל"ב}}. עם ה{{גמט דגש|ר'}} - הרי {{גמט דגש|רל"ב}}. נשארים עתה ב' אותיות {{גמט דגש|ל"ף}} דמילוי '''אל"ף'''. עם '''א'''' עצמה - הרי {{גמט דגש|פל"א}} - הוא סוד בחינת השביל דקיק הנקרא 'פלא' דלא אתידע לא לעילא ולא לתתא. כנודע שהוא הוראת היות חיבור חכמה ובינה תדיר דלא פסיק. ולכן רומז השביל העליון הנזכר 'פלא' שהוא יסוד דחכמה ביסוד דבינה. וגם השלשה '''אהי"ה''' כנזכר שהם ביסוד דבינה נקשרים עם ה{{גמט דגש|שביל}} העליון - עם החכמה כנזכר. והנה כאשר תחבר {{גמט דגש|רל"ב}} ו{{גמט דגש|פל"א}} - גימטריא {{גמט דגש|גשם}}. והם {{צ|גבורות '''גשמים'''}} שהם ביסוד דבינה, ונקראים 'מים נקבות'. ועוד יש בעטרת היסוד דבינה שלשה מילוי '''אהי"ה''' שגימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}}, שהשלשה מילוים גימטריא {{גמט דגש|גשמים}} כנזכר לעיל. והנה נודע כי כמו שיש {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן}} בחכמה ובינה וזעיר ונוקביה - כן יש {{גמט דגש|קס"א קס"א קמ"ג קנ"א}} בחכמה ובינה זעיר ונוקביה, מאחר כי שם '''אהי"ה''' בחכמה אינה אלא בדרך השאלה. ולכן גם כן בזה הדרוש אין אנו עוסקים בשם קס"א שבחכמה אלא בשלשה אחרים. והנה במילוי של בינה שנתמלא מחכמה היא נותנת לזעיר והוא במספר {{גמט דגש|ק"ם}}{{הערה|{{גמט|ל"ף י' ו"ד י'}} של מילוי אהי"ה דיודין}} וה{{גמט דגש|ק"ם}} של חכמה נשארת לעצמה. ואחר כך הזעיר אנפין נותן ממילוי שקבל מבינה, והמילוי שלו שנתמלא על ידי אותה הארה של בינה לרחל. ואז גם כן מתמלא '''אהי"ה''' דרחל, ואז יצאו כל הג' מילואים לחוץ לתוך עולמות בריאה יצירה עשיה. וזהו סוד {{צ|{{גמט דגש|בשמים}} ממעל}}. כי הג' מילואים דאהי"ה גמטריא {{גמט דגש|בשמים}}{{הערה|{{גמט דגש|ק"ם ק"ל קכ"ב}} שהינם המילוים של שמות קס"א קנ"א קמ"ג}}. והם {{צ|ממעל}} דזעיר אנפין - כי השלשה '''אהי"ה''' הם בנצח הוד יסוד דבינה כנודע, ונעשים מקיפים לזעיר כנודע, כי שם '''אהי"ה''' לעולם הוא בסוד המקיף. ואלו שלשה מילוי '''אהי"ה''' הם גם כן {{צ|ועל הארץ מתחת}}. כי מתחלה מתקבצים ביסוד דנוקבא ואחר כך יורדים 'מתחת לארץ' לעולמות בריאה יצירה עשיה. והנה {{גמט דגש|בשמים}} עם הכולל - גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}, כי על ידי מילוי השפע שיש למלכות יוצא אותו השפע במספר {{גמט דגש|גשמים}}. והנה כאשר נכנסים נצח הוד יסוד דבינה בתוך רחל ואז מתחברים יחד {{גמט דגש|קס"א}} ו{{גמט דגש|קנ"א}}. ועתה שנצח הוד יסוד דבינה אינם בתוך הזעיר - ולכן '''אהי"ה''' דזעיר אנפין הוא פשוט עדיין. ועל כן אז רחל אינה מקבלת מזעיר אלא {{גמט דגש|אהי"ה}}. וכאשר מתחברים '''קס"א''' ו'''קנ"א''' ו'''אהי"ה''' פשוט{{הערה|{{גמט דגש|קס"א קנ"א אהי"ה}}}} - הנה אז השפע שיוצא ממלכות הוא נקרא {{גמט דגש|שלג}} שעולה במספר הנזכר לעיל. אבל בעת שהמלכות מקבלת השלשה מילויים הנ"ל והיא משפעת אחר כך למטה, ונודע כי בעת שמקבלת המלכות נקראת 'נקבה', ובעת שמשפעת היא נקראת 'זכר -- ולכן היא לוקחת לעצמה מדרגת הזכר שהוא במספר {{גמט דגש|קמ"ג}} מן השלשה מילוים הנ"ל, ואז השפע שיורד למטה הוא במספר {{גמט דגש|מטר}}{{הערה|392-143=249}}. ויש לפעמים שהמלכות לוקחת לעצמה מן השלשה מילוים שגימטריא {{גמט דגש|גשמים}} במספר {{גמט דגש|ג"ש}} שעולה כמנין {{גמט דגש|קס"א קמ"ג}}. ואינה משפעת למטה אלא במספר {{גמט דגש|מים}} מן {{גמט דגש|גשמים}}. והכל לפי מעשיה של ישראל למטה. ולפי ההתעוררות שעושים במעשים טובים שלהם. ויש לפעמים שהיא לוקחת לעצמה מן השלשה מילוים (שגימטריא {{גמט דגש|בשמים}}) במספר {{גמט דגש|קס"א}} וגם עם עשר אותיות (שעולה {{גמט דגש|קע"א}} - וזהו כשאימא אוזיפת מנהא לברתא. ואזי השפע שיורדת הוא במספר {{גמט דגש|יורה}}. ומאחר שכלול בזה השפע מן שעיר ונוקביה ביחד - ולכן הוא 'מרוה' את הארץ ואת הזרעים כמו שאמרו חז"ל. ויש לפעמים שמתחברים בתוך המלכות כל השלשה מילואי '''אהי"ה''' - של בינה ושל זעיר ושלה - הרי {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א}}. וגם אמרנו שבחכמה אין '''אהי"ה''' אלא בהשאלה, ולכן אינה מקבלת מאבא אלא '''אהי"ה''' פשוט. והנה כאשר תחבר {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א אהי"ה}} - גימטריא {{גמט דגש|מלקוש}}. ומאחר שהיא מליאה מכל טוב - על כן זה השפע שיורד נקרא רביעה היורדת סמוך לקציר למלאות התבואה בקשיה. והנה מאחר שהשורש של שלשה מילוים הנ"ל הם במספר {{גמט דגש|גשמים}} - לכן הוא גם כן הסימן של השפעות הנ"ל! '''גשמים''' - שהוא '''ג''''שם, '''ש''''לג, '''מ''''טר, '''י''''ורה, '''מ''''לקוש '''מ''''ים. {{ש}} וזהו שאמר הפסוק {{צ|כי כאשר ירד '''הגשם והשלג''' מן '''השמים'''}}. {{ש}} וגם {{צ|ונתתי '''מטר''' ארצכם בעתו '''יורה ומלקוש'''}}. {{ש}} וגם {{צ|ולמטר השמים תשתה '''מים'''}}. ונודע ממה שאמרו רז"ל כי על ידי הצדקה הגשמים יורדים בעולם. וזה רמז כי {{גמט דגש|צדק צדקה}} גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}, כי מצות הצדקה גורם יחוד צדק בצדקה כנזכר בזוהר פרשת בחוקתי, עיין שם{{הערה|נלע"ד {{ממ זהר|ג|קיא|א}} - ויקיעורך}}. ונחזור לעניננו כי הנה כמו שיש {{גמט דגש|מים}} מן שורש שלשה '''אהי"ה''' כנזכר לעיל - כן יש {{גמט דגש|מים}} מן שורש ד' מילוים '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן''', שיש בהם {{גמט דגש|ט'}} יודין גימטריא {{גמט דגש|מים}}. ואלו הם מים זכרים. ויש {{גמט דגש|מים}} באופן אחר.{{ש}} דהיינו כאשר תחבר {{גמט דגש|ע"ב קס"א}} ביחד (שהם חכמה ובינה) - הרי בין שניהם {{גמט דגש|ז'}} יודין. ושני יו"דין של אות '''א''' ד'''אהיה''' דמילוי '''קס"א''' -- הרי {{גמט דגש|ט'}} יודין גימטריא {{גמט דגש|מים}}. וזהו סוד מה שאמרו רז"ל {{צ|יש מים שמגדלין חכמים ויש מים שמגדילין טפשין}}. ויש בינונים כשמקבלים ממים זכרים ונקבות ביחד כנזכר. וכן כמה בחינות מים אחרים. וצריך לקצר, כי כל '''מאריך''' טרחא. והנה בזמן בנין בית ראשון שהיתה בבחינת בינה עילאה, שלכן לא היה כל גפן וגפן בארץ ישראל שלא היה צריך עיר אחד לבצור. וכן ר' יהושע בן לוי שהיה אחר בית שני שהיתה בבחינת מלכות ועם כל זה חזנהו להנהו קטופי דהוה קיימי כי עגלי אמר {{צ|עגלים בין הגפנים}}. וכיוצא באלו הגוזמות. ולכן לפעמים כשהיו טובים ישראל היו בארץ ישראל גשמי ברכה מייחוד דחכמה ובינה - פעם אחד מחכמה לבד, ופעם אחד מבינה לבד, ופעם אחד מבין שניהם ביחד. והכל היה לפי מעשיהם של ישראל שעשו למטה. וזהו שאמר {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - הכוונה אם יהיה זכות תשתה מים זכרים לבד ולא מן זעיר אלא מן {{גמט דגש|חכמה העליונה}} שגימטריא {{גמט דגש|מטר}}. והוא נקרא 'השמים עליונים' כי המילוי של שלשה '''אהי"ה''' הנ"ל עם השלשה כוללים{{הערה|{{גמט דגש|ק"ם ק"ל קכ"ב}} עם ג' כוללים}} גימטריא {{גמט דגש|השמים}} - מפני שבא מהזכר לבד. והגשם הוא מן ה{{גמט דגש|שביל}} שגימטריא {{גמט דגש|גשם}}, והוא יסוד חכמה בלבד. והמים שתשתה הם ה{{גמט דגש|ט'}} יודין של '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן''' שהם מן החכמה. ואם לא יהיה כל כך זכות בישראל - {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - שהם ה{{גמט דגש|מטר}} שנשא מן {{גמט דגש|בשמים}} כשתוציא {{גמט דגש|קמ"ג}} ועם השלשה כוללים - גימטריא {{גמט דגש|השמים}}. וזהו {{צ|'''למטר השמים'''}} - ר"ל {{גמט דגש|מטר}} שיוצא מן {{גמט דגש|השמים}}. וה{{גמט דגש|גשם}} הוא מן {{גמט דגש|רל"ב}} ו{{גמט דגש|פלא}} שגימטריא {{גמט דגש|גשם}}, שהוא מהתחברות דחכמה ובינה ביחד. והמים שתשתה הוא {{גמט דגש|מים}} של '''ע"ב קס"א''' שיש בהם {{גמט דגש|ט'}} יודין כנזכר לעיל. וכל זה הוא מן {{גמט דגש|זכר ונקבה}} ביחד - עם שני תיבות - גימטריא {{גמט דגש|בשמים}}. ואם לא יהיה כל כך זכות בישראל - אזי {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - ששורש המטר הוא מן שם {{גמט דגש|ס"ג}} - כי '''מטר''' בא"ת ב"ש {{גמט דגש|גני}}, גימטריא {{גמט דגש|ס"ג}}. ו{{גמט דגש|הגשמים}} מן שלשה מילואי '''אהי"ה''' שיש בבינה לבד והמים הוא מה שנשא מן {{גמט דגש|גשמים}} כשמסתלק מהם '''קס"א וקמ"ג''' כנזכר, ונשארו כל המים נקבות לבד. ואלו שלשה בחינות היו מן זעיר ונוקביה בבית שני. * אם ישראל היו רובם זכאים - היה בא להם השפע מהזכר לבד. * ואם ישראל היו מחצה על מחצה - היה בא להם משפע מעורב מהזכר ונקבה ביחד. * ואם ישראל היו רובם חייבים - היה בא השפע מן הנקבה לבדה. ולפעמים שהיו הרבה עונות בישראל כגון בחטא עבודה זרה, וגם שהיו עוזבים את התורה ולא היו עוסקים בה - ואז אפילו מים נוקבין לא היה יורד להם. וזהו סוד הפסוק {{צ|ויחנו ברפידים ואין מים לשתות}}. הכונה הוא כי {{גמט דגש|אין מים}} - גימטריא {{גמט דגש|קנ"א}} שהוא מים נקבות; שלא היה להם מפני שהיה ביניהם פסל מיכה וגם שרפו ידיהם מן התורה. וכל הנזכר הוא גם כן בזמן הזה. והנה מכל מיני שפע הנזכר לעיל שהיה לפעמים יורד לישראל היה התמצית יורד לשבעים שרים, כמ"ש רז"ל במסכת תענית פרק א' על פסוק {{צ|הנותן מטר על פני ארץ וכו'}}. {{צ|תנו רבנן ארץ ישראל שותה תחלה ואחר כך כל העולם כולו. ארץ ישראל שותה מי גשמים, וכל העולם כולו שותה מי תמצית. ארץ ישראל מקשה הקב"ה בעצמו, וכל העולם כולו על ידי השליחה שנאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות}}, עכ"ל. הכונה כי הבינה שיש בה {{גמט דגש|נ'}} שערים - היא הנותנת מטר. וזהו {{צ|'''הנתן'''}} - '''נ' תנ"ה''' - כי מן שלשה '''אהי"ה''' שגימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}} שהם בבינה יוצא המטר על פני ארץ ישראל. והכל לפי זמן מעשים טובים שישראל עושים כנזכר. אבל {{צ|'''ושלח מים'''}} נקבות {{צ|על פני חוצות}} בחוצה לארץ שמתחלה יותן ביד '''סמא"ל ורה"ב''' - אחר כך הם מחלקים לשבעים שרים. וזהו {{צ|{{גמט דגש|שלח}}}} חסר '''ו'''' כתיב - עולה {{גמט דגש|סמא"ל רה"ב}} שהם הם שלוחים של הקב"ה. ועתה אחר החרבן נהפוך הוא - אשר אנו לוקחים התמצית והמה לוקחים השפע בעצמו כנזכר בזוהר פרשת תרומה {{ממ זהר|ב|קנב|ב}} על פסוק {{צ|ועשית השלחן עצי שטים וגו'}} - {{צ|כל זמנא דישראל עבדו רעותא דמאריהון הא על פתורא דמלכא אינון אכלי, וכל סעודתא אתתקן להון ואינון מההוא חדוה דלהון יהבי גרמי דאיהו תמצית לעכו"ם. וכל זמנא דישראל לא עבדי רעותא דמריהון - הא סעודתא לכלבא ואסתלק לון תמצית - ככה יאכלו בני ישראל את לחם טמא בגוים - דהא תמצית דגעולי עכו"ם אכלי. ווי לברא דמלכא דיתיב ומצפה לפתורא דעבדי מה דאשתאר מן פתורא איהו אכיל!}}. עכ"ל. ולכן נתקיים עתה בעונותינו הרבים הפסוק {{צ|ועצר {{גמט דגש|השמים}} ולא יהיה {{גמט דגש|מטר}}}} - כי היא הולך בחוצה לארץ לעבדים כי הם לוקחים ה'''מטר''' שהוא {{גמט דגש|גני}} בא"ת ב"ש, והמילויי' יורדים בארץ ישראל שהוא כמספר {{גמט דגש|גשמים}}. וזהו סוד {{צ|תחת {{גמט דגש|שפחה}} כי תירש גבירתה}} - כי מתחלה כל ה{{גמט דגש|ד'}} מילואי '''אהי"ה''' - {{גמט דגש|קס"א קס"א קנ"א קמ"ג}} - הכל היו משפיעים בארץ ישראל בסוד {{צ|'''ויתרו''' ארץ כנען}} - כי ארבעה מלוי '''אהי"ה''' גימטריא {{גמט דגש|יתרו}}. ואז היתה נקרא ארץ ישראל {{צ|{{גמט דגש|גבירתה}}}} - כי ארבעה מילויים עם ארבעה כוללים - גימטריא {{גמט דגש|גבירתה}}. והמילוי של שלשה '''אהי"ה''' בלבד היו יורדים בחוצה לארץ שהם גימטריא {{גמט דגש|שפחה}}. אבל עתה {{צ|תחת '''שפחה''' כי תירש גברתה}} - כי בארץ ישראל אינו יורד כי אם השפע במספר {{גמט דגש|שפחה}}, אבל בחוצה לארץ הוא יורד כמנין {{גמט דגש|תנ"ה}}. וזהו שאמר {{צ|{{גמט דגש|תנה}} עון על עונם ואל יבואו {{גמט דגש|בצדקתך}}}} {{ממ|תהלים|סט|כח}} שעולה {{גמט דגש|יתרו}} במספר ארבעה מילואים. וזהו שאמר הכתוב {{צ|כי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים}}. ר"ל וכי ימכור 'איש' - דא קב"ה, {{צ|את בתו}} - דא שכינתא, {{צ|לאמה}} - שלא יהיה לה שפע אלא מה שהיה אל השפחה מקודם והשפחה שיהיה לה עתה מה שהיה מקודם לגברתה. {{צ|לא תצא כצאת העבדים}} שיוצאים בראשי אברים, אבל היא אינה יוצאת בראשי אברים שהוא {{גמט דגש|קס"א}} הראשון שהם בחכמה בינה דעת בג' ראשונים שלה. אלא עם הג' '''אהי"ה''' בלבד שעולים {{גמט דגש|תנה}} הרמוז בראשי תיבות {{צ|'''ל''''א '''ת''''צא '''כ''''צאת '''ה''''עבים}} - הוא {{גמט דגש|תכלה}} גימטריא {{גמט דגש|תנה}}. או ר"ל אף על פי שהיא נמסרת ל{{גמט דגש|שפחה}} - מכל מקום לא תצא כצאת העבדים אלא {{צ|ומלכותה בכל משלה}}. וזהו ששלשה מילוים עם שלשה כוללים גימטריא {{גמט דגש|שלטון}}, וגם גימטריא {{גמט דגש|שופט}}. שאף על פי שהיא עתה {{גמט דגש|שפחה}} - מכל מקום היא שולטת בכל. ולכן עתה הוא מנהיג ארץ ישראל מטטרו"ן שהוא נקרא {{צ|{{גמט דגש|משנה}} למלך}}, כי השלשה מילוים עם השלשה כוללים גימטריא {{גמט דגש|משנה}}. שמתחלה היתה השכינה בעצמה בלא לבושיה זן ומפרנסת את ארץ ישראל, ועתה היא מתלבשת במטטרו"ן הנקרא '{{גמט דגש|שפחה}} דשכינתא', אמה העבריה. ועל ידו היא מפרנס את הארץ. ולכן עתה בגלות נקרא ארץ ישראל {{גמט דגש|ארץ צבי}} - שגימטריא {{גמט דגש|שפחה}} שאינה מקבלת שפע אלא במספר {{גמט דגש|גשמים}} העולה {{גמט דגש|שפחה}}. וזהו שאמר פרשת לך לך {{ממ זהר|א|צה|ב}} {{צ|אי לך ארץ שמלכך נער - ווי לעלמא דמסטרא דא ינקא}} שהוא על ידי מטטרו"ן הנקרא 'נער' שהוא {{צ|{{גמט דגש|משנה}} למלך}} - בגימטריא {{גמט דגש|פרנסה}} שעל ידו מתפרנסת הארץ. וזהו שאמרו רז"ל במסכת כתובות פרק א' {{צ|אמר ר' אבהו אפילו '''שפחה''' שבארץ ישראל מובטח לה שהיא בת עולם הבא. כתיב הכא "לעם עליה", וכתיב התם "שבו לכם פה עם החמור" - עם הדומה לחמר}}. רוצה לומר כל מי שדר בארץ ואינו מקבל אלא בחינת {{גמט דגש|שפחה}} - ידור בה, כי ע"י מובטח הוא שהוא בן עולם הבא כי השלשה '''אהי"ה''' הם בבינה כנזכר הנקרא {{צ|עולם הבא}}. והג' מילויים שלהם נקראים {{צ|בת עולם הבא}}. וכמו שהיא מובטח שהיא 'בת עולם הבא' - שכל השפע שלה בא מבינה הנקרא 'עולם הבא' -- כך המקבל מזאת השפע נקרא 'בן עולם הבא'. ומה שלמד גזרה שוה מן {{צ|שבו לכם פה עם החמור - עם הדומה לחמור}} - זה יובן במ"ש בזוהר פרשת כי תצא {{ממ זהר|ג|רעה|ב}} {{צ|ולא אתקרי תמן מלך עד דרכיב בסוסיא דיליה}} - דא כנסת ישראל. {{צ|קב"ה כד איהו לבר מאתריה לאו איהו מלך}} ולכן רכיב על חמרא שהוא מטטרו"ן שהוא חמרא לגבי מלכא וגו', עיין שם. וזהו שאמרו {{צ|עם הדומה לחמור}} שהוא דומה לחמור לגבי קב"ה - מכל מקום הוא {{צ|'''משנה''' למלך}}. ולכן כל מי שדר בארץ ישראל בחורבנה ומקבל אפילו פת חרבה (שהוא השפע של מטטרו"ן כנזכר שהוא '''משנה''') - הקב"ה גם כן נותן לו {{גמט דגש|נשמה}}. וזהו שכתוב {{צ|נותן {{גמט דגש|נשמה}} לעם עליה}}. וזהו סוד הפסוק {{צ|למטר השמים תשתה מים}} כי אותיות {{גמט דגש|מטר}} הוא '''מטטרון''' הנקרא {{צ|{{גמט דגש|חמר}} גרם}} כנזכר - שגימטריא {{גמט דגש|מטר}} עם הכולל. ונשאר אותיות {{גמט דגש|טו"ן}} ד'''מטטרון''' שגימטריא {{גמט דגש|אדני}} להורות כי הוא '''חמר''' ל'''אדני'''. כי על ידי התלבשות השכינה בתוכו יבא {{גמט דגש|גשמים}} ו{{גמט דגש|מטר}} בארץ ישראל. וכן '''אדני''' בא"ל ב"ם הוא {{גמט דגש|לסג"ש}} - גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}. והנה כמו שארץ ישראל שאפילו שהיא בחורבנה היא בתכלית הטהרה והקדושה ולזה היא ניזונת תמיד ממים זכרים אפילו בזמן הזה אותו התמצית שהיא מקבלת הוא מים זכרים -- כך ארץ מצרים מעלתה בתכלית הטומאה ולזה נקרא {{צ|ערות הארץ}} כנ"ל. ולכן לא היתה ראויה להיות ניזונת ממים זכרים אלא מנילוס שהם מים נקבות. ואפשר שזהו סוד {{צ|לא כארץ מצרים וגו' והשקית ברגלך כגן הירק}}. אמנם אברהם לאהבת ישמעאל בנו התפלל עליו ואמר לו {{צ|ישמעאל יחיה לפניך}} - שהניזון ממים נקבות חייו אינם חיים. והאל יתברך השיבו {{צ|ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו וגו'}}. והברכה היא סוד הטיפה{{הערה|נלע"ד הכוונה כי {{גמט דגש|ברכה}} עולה {{גמט דגש|זכר}} - ויקיעורך}} כנז"ל. והכוונה הוא אחר שכבר גזרה חכמתו יתברך שלא ירדו הגשמים בארץ מצרים ואי אפשר שתהיה גזרתו בטילה - לזה בשביל תפלת אברהם נתנה למצרים זאת הטיפה. ודע שהמים הנקבות נחלקים לשלש בחינות זו למעלה מזו. * הבחינה ראשונה היותר פחותה היא המים השואבים{{הערה|כך מובא גם בדפוס ויניציא וגם ירושלים. והיה נלע"ד שיש להגיה 'השאובים', וצע"ע - ויקיעורך}} ששואבים בני אדם ביד מן הנהרות ומן המעינות להשקות גני הירק. ואלו נקרא {{צ|מתים}}. וזהו היתה מעלת מצרים קודם מעלת אברהם. ואפשר שזהו אמרו {{צ|לא כארץ מצרים וגו' והשקית ברגלך וגו'}}. * והמדרגה השנית למעלה מזו היא המים הנמשכים מן המעיינות והנהרות ואלו נקרא {{צ|מים חיים}}. * המדרגה השלישית היא מי גשמים שהם נקבות והם כשמתמלאים העבים ממימי הים והנהרות המרים והרעים מתמתקים ונהפכים למים מתוקים וטובים ויורדים. ואלו הם יותר משובחים מן הראשונים עם היות שהם נקבות. וכמו שהמים הנקבות נחלקים לשלשה חלקים כנ"ל - כן הענין במים זכרים נחלקים גם כן לשלשה מדרגות. * והמדרגה הראשונה היא כשהגשמים יורדים ואויר השמים כולו גוון אחד. ר"ל שאינו טלאים טלאים מגוונים משונים. * השני כשיוצא חתן לקראת כלה. * השלישי היותר מעולה היא כשהשמים מגשימים ג' ימים רצופים יומם ולילה בלי הפסק. והנה ה{{גמט דגש|כ"ט}} מיני פירות האילן והחטה - אינם מוציאים פירות אלא על ידי אחד מאלו השלשה מיני מים זכרים. והאתרוג גדל אפילו במים שאובים. וז"ש רז"ל {{צ|אתרוג גדל על כל מים}}, ולזה הוא שוה לירק לענין המעשר מצד שפלתו. ולזה נקרא {{צ|פרי עץ הדר}} - שפלותו הוא הדרו שאין חשוב והדר לפניו יתברך אלא מי שהוא שפל. ודע כי אין דבר גשמי למטה שלא יהיה תחלה רוחני דוגמתו למעלה. והגשמים הם כמו צל מהרוחני באופן שכל השלשים מיני פירות הנ"ל כולם נמצאים למעלה בגוונם וצורתם אלא שהעליונים הם רוחניים והתחתונים הם גשמיים, והם צל מרוחניים. ואם לא היה מצל לא יהיה צל. עד כאן ===מעלת המהלך בארץ ישראל ד' אמות=== '''מעלת המהלך בארץ ישראל ד' אמות''' {{צ|אמר ר' יוחנן כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} '''האופן הראשון''' - הנה האר"י זלה"ה פירש מאמר הזה באופן זה.{{ש}} דע כי ארץ ישראל נקראה 'לאה ורחל'. וזהו סוד כוונת ההליכה בארץ ישראל - הם שתי בחינות; האחד בלאה ואחד ברחל. וברחל תכוין שהרגלים ההולכים הם נצח הוד דזעיר אנפין המושכין מוחין לרחל כנודע כי אין לה רק שני מוחין, ושני מוחין אלו הם שתי שמות {{גמט דגש|יו"ד ה"י}}, והם בגימטריא {{גמט דגש|ע'}} במנין {{גמט דגש|הליכה}}. ובלאה תכוין מה שאמרו ז"ל {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל וכו'}}. והענין כי לאה היא אחורי ישראל, ואין כנגדה יעקב. ולכן יותר נקרא לאה {{צ|ארץ ישראל}} מרחל. והנה תכוין שהלא כבר ידעת שהמוחין שנכנסים בזעיר אנפין הם מוחין דאבא ואמא. וכבר ידעת איך יוצאים {{גמט|ד'}} בחינות לאה: אחד ביסוד דחכמה, ואחד ביסוד דבינה, ואחר מבפנים ואחד מאחורי זעיר אנפין. והשנים מהם הם הארת חכמה, ושנים הארת בינה. וסדרם הם אבא ואמא אבא ואמא. וכבר ידעת שכל המוחין הם ד' - חכמה ובינה חסד וגבורה. והנה האמת הוא שבלאה הראשונה הסמוכה אל יסוד החכמה - שם הם כל הד' הארות דחכמה. ובשניה נסתלקה הארת דחכמה ונשארו השלשה. ובשלישית נשארו ב' לבד. ובחיצונה לא יש רק הארת הגבורות דחכמה לבד. ואלו הם {{צ|ארבע אמות}} - אל תקרי אַמות אלא אִימות מלשון אֵם. והנה כל ארבע אלו הם מוחין דחכמה - כי במוחין דבינה אין לנו עסק בהם. וכבר ידעת שכללות חכמה הוא {{גמט דגש|ע"ב}}. ומילויו {{גמט דגש|מ"ו}} - והוא בגימטריא {{גמט דגש|אמה}}. ואלו הם סוד {{צ|ארבע אמות}} שמהם נעשים ארבע אימות. ואף על פי שהם סוד חכמה ובינה חסד וגבורה - להיותם כולם בחינת חכמה נקרא כולם בארץ ישראל מילוי {{גמט דגש|ע"ב}} שהוא {{גמט דגש|מ"ו}} כמנין {{גמט דגש|אמה}}. ולפי שכל המוחין הם בזעיר אנפין וכשיוצאים אל הנוקבא אינו יוצא רק מילוי לבדו - ולכן אינו יוצא רק שיעור {{גמט דגש|אמה}} לבד שהוא המילוי; כי {{גמט דגש|מלוי}} גימטריא {{גמט דגש|אלהים}} שהוא דין. ולכן הנוקבא היא דינים. והנה ההליכה בלאה אינה כמו רחל - כי שם הוא נצח הוד דזעיר אנפין וכאן הוא נצח הוד דבינה שני פרקין עילאין. ותכוין בהליכה זו אל נצח הוד דבינה. גם יש חילוק אחר. כי בכאן הם ד' אמות שהם סוד כל הארבע מוחין דחכמה. אך למטה הם שני מוחין לבד דבינה. ולפי שכל ההארות אלו היוצאות מחכמה אינם יוצאות אלא על ידי בינה - ולכן נקרא {{צ|מהלך}}. וזהו {{צ|'''המהלך''' ארבע אמות בארץ ישראל}} - כי {{גמט דגש|מהלך}} גימטריא {{גמט דגש|צה}} והוא מילוי אחוריים ד{{גמט דגש|ס"ג}} שהיא בינה שגימטריא {{גמט דגש|ס"ג}}. וכשתסיר {{גמט דגש|ע"ב}} שהם אחוריים מ{{גמט דגש|קס"ו}} - ישאר {{גמט דגש|צ"ה}} כמנין {{גמט דגש|מהלך}}.{{ש}} עכ"ל. '''האופן הב'''' על דרך מה שכתב האר"י זלה"ה בספר דרושים. וזה לשונו:{{ש}} דע כי קומת המלכות הנקרא {{צ|ארץ ישראל}} שיעורה עשר ספירות. והיא שוה אל שיעור קומת זעיר אנפין. וכבר נודע שמחצי תפארת שבבינה עילאה - משם התחיל רישא דזעיר אנפין. וכשהיא גדולה כמוהו ממש כי גם ראשה מגיע שם. ונמצא שמחצי הבינה ולמטה מתחלת ארץ ישראל. ונשארו למעלה ב' ספירות וחצי שהם כתר וחכמה וחצי בינה. וכדוגמא זו ממש היא למטה כי הלא שיעור היא עשר ספירות, והנה מתחלת מקום העיקרי בחצי תפארת דזעיר אנפין כנזכר באדרא. ונמצא אם נחלק עשר ספירות משם ולמטה יתמשך עשר ספירות דמלכות עד חצי נצח שבבריאה - כי הלא יש לה מקום בזעיר אנפין שיעור ג' ספירות וחצי שהם מחצי תפארת עד יסוד. ואחר כך לוקחת לתשלום העשר ספירות שלה {{גמט|ו'}} ספירות וחצי אחרות בבריאה והם כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת וחצי נצח. ואז נשלמת לחשבון עשר שלה - כי שם מקומה האמיתי מחצי תפארת דזעיר אנפין עד חצי נצח דבריאה. ונמצא שנשאר מבריאה שלשה ספירות וחצי. וכבר ביארנו שהמלכות דבריאה היא תמיד בהיכל שביעי דיצירה. וכן הענין בכל מלכות דבריאה יצירה עשייה כנודע. אם כן נמצא שנשארו שתי ספירות וחצי שאין שם גבול 'ארץ ישראל' שהיא המלכות דאצילות. ולכן כנגדם נשארו שני שבטים וחצי בחוצה לארץ.{{ש}} עד כאן לשונו. ונלע"ד שבזה יובן מה שאמרו רז"ל {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל}} (שהם חצי נצח העליון ותפארת וגבורה וחסד וחצי בינה של י' ספירות דבריאה) {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - מפני שהוא זוכה לבינה דבריאה שנקראת {{צ|עולם הבא}}. '''האופן הג'''' - הוא על דרך מה שמביא הרב חיים ויטאל ז"ל בספר הגלגולים פרק ט"ו - כי הששה תחתונות דיצירה היו קודם חטא אדם הראשון במקום שהם עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דבריאה, וארבע ספירות הראשונות דעשיה היו אז במקום שהם עתה ד' תחתונות דבריאה. והששה אחרונות דעשיה היו אז במקום שהם עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דיצירה. ונמצא כי סיום ארבע עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה היו מסתיימים במקום שמסתיימים עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דיצירה. ונמצא כי זעיר ונוקבא דאצילות היו אז במקום שהם עתה אבא ואמא דאצילות - כי עולם הבריאה היה במקום זעיר דאצילות, וארבע ראשונות דיצירה היו במקום נוקבא דאצילות. ונמצא כי מה שהיה עתה ארבע אחרונות דיצירה וכל עשר ספירות דעשיה היה אז חלל ומקום פנוי, ושם היה מדור לכל הקליפות והחיצונים. והנה שיעור מקום החלל הזה הם שיעור {{גמט|י"ד}} ספירות כנזכר. וכמו שאמרו רז"ל {{צ|למה נקרא שדי - שאמר לעולמו {{גמט דגש|די}}}} - ר"ל שלא יתפשטו יותר מזה השיעור של {{גמט דגש|די}} כדי שבמקום ה{{גמט דגש|ד"י}} אלו ישאר מקום פנוי אל מדור הקליפות כנזכר. ואחר שחטא אדם הראשון ירדו העולמות למטה בתוך הקליפות. נמצא כי במקום של הקליפות שהיו בתחלה ירדו עתה ד' תחתונות דיצירה ועשר ספירות דעשיה וכולי. ועיין שם. והנה צריך האדם לתקן מתתא לעילא. מתחלה צריך לתקן כל בחינת {{קיצור|נר"ן ח"י|נפש רוח נשמה חיה יחידה}} דמלכות דעשיה, ואחר כך נר"ן ח"י דזעיר דעשיה. ואחר כך נר"ן ח"י דבינה, ואחר כך נר"ן ח"י דחכמה דעשיה. ואחר כך נר"ן ח"י דאריך דעשיה. וכמו אלו כמה וכמה בחינות לאלפים ורבבות שיש בעולם העשיה. כל אלול צריך לתקן בר נש כדי שיוכל לעלות ממדרגה למדרגה עד עולם היצירה. {{ש}} וכן צריך לתקן גם כן כל אלו הבחינות הנ"ל ביצירה. וכן בבריאה וכו'. עיין שם בספר הגלגולים פ"א. והנה כל זמן שהאדם מתקן את עצמו וגם העולמות - כל זמן שלא הגיע לתפארת דיצירה לתקן אותו - עדיין הוא בסכנה גדולה שלא יפתוהו הקליפות. כי אלו ה{{גמט דגש|י"ד}} עולמות הם נקרא מדור הקליפות, עץ הדעת טוב ורע. ויקלקל פעם אחרת כל מה שתיקן. אבל כאשר זכה והגיע לתפארת דיצירה ויצא מחוץ לקליפות - שוב לא במהרה הוא חוטא. ועליו נאמר {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} - כי נכנס בעץ החיים ואז מובטח שהוא בן עולם הבא. וזה שאמר רבי יוחנן {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}}, שהם הארבע ספירות נצח הוד יסוד מלכות, והגיע עד תפארת דיצירה - אזי הוא {{צ|מובטח שהוא בן עולם הבא}} כי הקב"ה מסייע אותו וישמור אותו מכל חטא ועון. ומה שאמר {{צ|בן עולם הבא}} הוא על דרך שידוע שיש {{צ|חלק עולם הבא}} במלכות, {{צ|בן עולם הבא}} בתפארת, {{צ|מזומן לחיי עולם הבא}} בחכמה ובינה. והנה מאחר שזה הגיע בתיקונו עד תפארת דיצירה - לכן נקרא {{צ|בן עולם הבא}}. אבל {{גמט דגש|מי יעלה בהר יהוה}}, שגימטריא {{גמט דגש|ארץ הצבי}}, שיוכל לתקן בזמן הזה כל הבחינות דעשיה ומכל שכן דיצירה. ומי יקום במקום קדש שהוא בתפארת דיצירה. שכבר יצא ממדור הטמא ונכנס בארץ הקדושה ארץ החיים שהוא בעץ החיים בלבד ולא טוב ורע. ולכן גם כן {{גמט דגש|מי יעלה בהר יהוה}} - גימטריא {{גמט דגש|חנוך מטטרו"ן}} - דמטטרון מקנן ביצירה כנודע. וזהו סוד שאמרו רז"ל {{צ|נותן נשמה לעם עליה}} - ר"ל למי נותנים נשמה פרטית - {{צ|לעם עליה}} - לאלו שזכו לעלות למעלה מארץ ישראל שהוא למעלה מעולם היצירה שהוא לעולם הבריאה דתמן היא בחינת 'נשמה'. אבל {{צ|ורוח להולכים בה}} - רוצה לומר שכל זמן שהוא עדיין בתיקון דיצירה - אין לו אלא בחינת 'רוח' שהוא בחינת יצירה. וגם נודע כי בבריאה הוא {{גמט דגש|אל שדי}}, ובעולם היצירה הוא {{גמט דגש|אל הויה}}, ובעולם העשיה הוא {{גמט דגש|אל אדני}}. {{ש}} והנה {{גמט דגש|אל הויה}} גימטריא {{גמט דגש|מזבח}} - דתמן בעולם היצירה הוא המזבח - עיין שם בדרוש {{צ|אסור חג עד קרנות המזבח}}. וזהו שאמר רב ענן במסכת כתובות פרק י"ג {{צ|כל הקבור בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח. כתיב הכא מזבח אדמה תעשה לי, וכתיב התם וכפר אדמתו עמו}}, עכ"ל. והוא הדבר אשר דברנו - כי מאחר שכל ארץ ישראל הוא נקרא {{גמט דגש|מזבח}} - אם כן מי שקבור שם כאילו קבור במקום המזבח עצמו. '''האופן הרביעי''' - הוא הדרך שדורשי רשומות אומרים {{צ|וכפר '''אדמתו'''}} - '''ד' אמות'''. הנה מה טוב ומה נאה מכוון זה לדרכנו כי ארבע ספירות תחתונות דיצירה נקרא {{צ|ארבע קרנות המזבח}}, כי המזבח היא מלכות דיצירה העומדת בראש העשיה, וארבע ראשונות דעשיה הם עולים במקום ארבע תחתונות דיצירה שהם נקרא {{צ|קרנות המזבח}}. עיין שם באורך. וז"ש {{צ|וכפר ארבע אמות עמו}} - ר"ל הארבע ספירות תחתונות דיצירה הנקרא {{צ|ארבע קרנות המזבח}} - הם בעצמם מכפרים - ששם שורש המזבח שמכפרת עונות ישראל. וז"ש גם כן {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - רוצה לומר מאחר שעלה למעלה מהמזבח - אם כן כבר נמחלו לו כל עונותיו. ומאחר שאין לו עוננות - בוודאי שמובטח לו שהוא בן עולם הבא. ובזה מתורץ שאמרו רז"ל {{צ|ארץ ישראל הוא באמצע היישוב}}. הכוונה כי עולם האצילות נקרא 'עולם הזכר - עולם עמידה'. אבל שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה נקרא 'עולם הנקבה - עולם הישיבה'. וז"ש {{צ|ארץ ישראל}} - שהוא עולם היצירה - הוא {{צ|באמצע עולם היישוב}} - שהוא בין בריאה לעשיה. '''האופן החמישי''' - הוא על דרך שמביא שם האר"י זלה"ה כי אותם ארבע ראשונות דעשיה עומדים בארבע תחתונות דיצירה הנקרא {{צ|קרנות המזבח}} - הם סוד ארבע מוחין שנמשכים מן אצילות עד שם. והם סוד ארבע שמות '''יה"ו''' של '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן'''. ומלובשים בארבע '''אה"י''' (שנים דיודין, ואחד דאלפי"ן, ואחר דההי"ן) שהם סוד המוחין המלובשים בנצח הוד יסוד דאימא, ונמשכים למטה בעשיה. ושמות אלו בגימטריא {{גמט דגש|קרנות}}. והם ארבע ראשונות דעשיה כנז"ל והם בגימטריא {{גמט דגש|שנות}} '''חיים''' - כי מוחין אלו נקראים 'חיי המלך', ובם {{גמט דגש|אהיה הויה אהיה}} בגימטריא {{גמט דגש|חיים}}. ונחלקים לארבע מוחין בסוד השמות הנזכר שעולין {{גמט דגש|שנות}} ונקראו {{צ|שנות חיים}}. וזהו סוד ההארה הנמשכת לעשיה ביום אסרו חג וגו', עיין שם. והנה נודע כי ארבע שמות {{גמט דגש|הויה אהי"ה}} גימטריא ארבעה {{גמט דגש|אמה}} - שכל {{גמט דגש|הויה אהיה}} גימטריא {{גמט דגש|אמה}} עם הכולל. והנה בכל שחרית גם כן בפרשת צו בקרבן התמיד צריך לכוין להעלות פנימיות דעשיה שמלבישין הארבע חיצוניות אחרונים דיצירה. לכן צריך גם כן לכוין להמשיך '''קרנות''' המזבח אליהם כדי שיוכלו בכח זה לעלות. וזהו שאמר {{צ|כל המהלך}} - שהוא גורם שהולך בסוד המשכת השפע ה{{צ|ד' אמות}} הנ"ל שהם ארבעה {{גמט דגש|אהיה}} וארבעה {{גמט דגש|יהו"ה}}. {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - כי אלו הם המוחין המלובשים בנצח הוד יסוד דאימא הנקראת 'עולם הבא', ומאחר שגורם שמהלכים שם הד' אמות - זוכה הוא גם כן לבינה שהיא עולם הבא; שהוא גם כן מקבל משם תמיד השפע של הבינה. כי {{צ|ברכות לראש צדיק}} כנודע. וזהו שמדייק {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל}} - כי {{גמט דגש|שנות חיים}} עם כללות ארבעה '''יהו"ה''' וארבעה '''אהי"ה''' - גמטריא {{גמט דגש|ארץ ישראל}}. ולכן יש לו גם כן חיי עולם הבא. '''האופן הששי'' - נראה לי שרז"ל רמזו בארץ ישראל שהיתה מקודם חטא אדם הראשון שהיו ארבע ראשונות דיצירה במקום שהוא עתה נוקבא דאצילות כנגד ארבע ספירות תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין. וששה תחתונות דיצירה במקום שהם עתה ששה ראשונות דבריאה. וזהו שאמרו רז"ל {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}} - שהם הארבע ספירות עליונות דיצירה, ירצה שזכה לתקן כל המדרגות עד שהגיע לארבע עליונות ד'ארץ ישראל' (שהיא עתה נוקבא דאצילות). {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - מאחר שזכה לנפש דאצילות - מובטח הוא שלא יבא חטא לידו. כי מה שאמרו רז"ל {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} הוא מי שזכה לנפש דאצילות. והבן היטב. '''האופן השביעי''' - הוא על דרך מה שאמר בספר הגלגולים סוף פרק י"ז שאחר שנברא אדם הראשון משעה חמישית ולמעלה היו העולמות עולים יותר. כי זעיר אנפין עלה במקום אריך אנפין, ונוקבא דזעיר אנפין במקום חכמה, ועשר ספירות דבריאה במקום בינה דאצילות, ועשר ספירות דיצירה במקום זעיר דאצילות, וארבע ראשונות דעשיה במקום נוקבא דאצילות. נשארו ששה תחתונות דעשיה מחוץ לאצילות בסוד {{צ|עיבורה של עיר וכו'}}, עיין שם. והנה עתה זעיר דאצילות נקרא 'ארץ ישראל', וזה נעשה בכל מנחת שבת. אבל אין מעלה יותר לעולמו לעלות מפני חטא אדם הראשון. אם כן מוכרח שארבע מוחין דזעיר נקרא {{צ|ד' אמות דארץ ישראל}}. וזהו שאמר {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}} - הכוונה שגורם ליכנס המוחין בתוך הזעיר אנפין בסוד גדלות. {{צ|מובטח לו שהוא בן העולם הבא}} - שיש לו נשמה דחכמה ובינה דאצילות, שיש כח בידו שיוכל להמשיך המוחין בתוך הזעיר. והנה המוחין ה' ארבע '''אהיה''' וארבע '''הויה'''. וכל {{גמט דגש|הויה אהיה}} - גימטריא {{גמט דגש|אמה}} כמו שפירשנו למעלה, עיין שם. '''האופן השמינית''' - על דרך הידוע על שם הפסוק {{צ|יהוה בחכמה יסד ארץ}}. והנה בחכמה יש לו עשר ספירות - כל אחד שם {{גמט דגש|ע"ב}} - הרי {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|ע"ב}} - גימטריא {{גמט דגש|ארבע אמות}}. וזה שאמר {{צ|כל המהלך '''ארבע אמות''' בארץ ישראל}} שהיא נוקבא דזעיר אנפין, {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}}. כי כמו שזעיר אנפין (שהוא נקרא {{צ|בן עולם הבא}}) והוא מתקן את המלכות - כן הוא גם כן מתקן המלכות על ידי המשכת {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|ע"ב}} דחכמה בתוכה הנקרא 'ארץ ישראל' (שהוא זעיר), כי אין תיקונה אלא על ידי חכמה כנודע. '''התשיעית''' - על דרך שמביא האר"י זלה"ה שכל בניינה דנוקבא דזעיר נעשית מנצח הוד יסוד דזעיר הנקרא 'בונים', שנאמר {{צ|וכל בניך למודי יהוה}} - אל תקרי בניך אלא בוניך מפני שהם בונים פרצוף דנוקבא. * כי ג' פירקין ראשונים דנצח הוד יסוד דזעיר אנפין נעשים חכמה בינה דעת דנוקבא. *ו{{גמט|ג'}} פרקין אמצעים דנצח הוד יסוד דזעיר אנפין נעשים חסד גבורה תפארת דנוקבא. * וג' פרקין תחתונים נעשית נצח הוד יסוד דנוקבא. * ושליש תחתון דתפארת דזעיר אנפין נעשה כתר דנוקבא. והענין הוא כי ההארה של תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין יוצאה לחוץ ומתקן ובונה פרצוף דנוקבא הנקראת {{צ|ארץ ישראל}}. ואלו ה{{גמט דגש|ד'}} ספירות תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין נקרא {{צ|ארבע אמות}}. כמו שאמרו רז"ל {{צ|מיום שנחרב בית המקדש אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה}}. הכוונה הוא שנתמעטה פרצופה ואין שיעור קומתה מגיע אלא כנגד ארבע ספירות תפארת נצח הוד יסוד שלו. ולכן עיקר התיקון שאנו עושים לה עתה בגלות הוא להאיר אותם ד' אמות בתוך המלכות הנקראת 'ארץ ישראל'. וזהו שאמרו {{צ|כל המהלך בארץ ישראל ד' אמות}} - ירצה שגורם על ידי קיום מצותיו בארץ ישראל התלויות בארץ שמאירים אור ד' אמות (תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין) בארץ ישראל שהיא המלכות - {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - ר"ל מובטח שהוא עלה במדרגת 'בן עולם הבא' שהוא זעיר אנפין - בן הבינה הנקראת 'עולם הבא'. כי כמו שהזעיר תמיד עיני ה' בה ומאיר בה - גם כן זה שגורם הליכת ד' אמות בה - הוא בדמות בעלה דמטרוניתא הנקרא {{צ|בן עולם הבא}}. ===במעלת מיתת ארץ ישראל וחוץ לארץ=== '''במעלת מיתת ארץ ישראל וחוץ לארץ''' נאמר שהם ד' מדרגות דרך כלל * '''א'''' - משובחי ארץ ישראל * ה'''ב'''' - שאר יושבי ארץ ישראל * ה'''ג'''' - משובחי חוצה לארץ * ה'''ד'''' - שאר יושבי חוצה לארץ המעלה הראשונה - משובחי ארץ ישראל - אלו לא יצדק בהם לשון 'מיתה' כלל, אלא על דרך שיתוף השם. ועליהם נאמר 'גויעה'. והם משל לאיש השוכב על ערסו כלוא בבית, לא יצא ולא יבא. כך האיש המשובח - אף בשרו ישכון לבטח כענין ר' אלעזר שעמד כך שנה בלי קבורה קיים (כמו שאמרו רז"ל במסכת מציעא) וכענין אחאי בר יאשיה דגששיה, וכמה יחידים בדורות. ומכללם בתוספת מעלה האבות. וזה מפני שקדשו עצמם במותר להם אפילו בהרהור. וכאילו אינם מתים. וקרובים למעלה זו היא מעלת הקדושים המתים בחוצה לארץ כענין יעקב. ולזה לא מנע עליית גופו לארץ ישראל שהיה יודע שאין תביעה לחצונים עליו שלא נהנה ממנו. וכזה היתה קדושת רבי בשעת פטירתו כשזקף עשר אצבעותיו. וכן מעלת משה רבנו ע"ה שנתעסק הקב"ה בקבורתו. וכמעלת מיתת אהרן ומרים - הכל מעלה א' מפני קדושתם. ואלו אינם חייבים בכליון הגוף בעפר מפני שפלטו להם מעון אדם הראשון וטהרו עצמן ממנו כל האפשר ונעשו מרכבה עליונה, וגופם קיים ולא מתו. והם {{צ|ישיני עפר}}. '''המעלה השלישית''' היא מעלת שאר מתי ארץ ישראל שהם אינם חייבים לקליפה מה שנזונו ממעדני עולם מפני שלא אכלו מדילה - שהרי ארץ ישראל מזונותיה ופרנסתה תחת יד ורשות הבורא. לכך כשתבא לדרוש מה אכלו יאמרו לה כי לא מדילה אכלו ושתו, רק מדיליה אכלו ושתו. אמנם נתחייבו כליון הגוף מפני חטא אדם הראשון שלא נתרחקו ממנו ונכנסו תחת עונש {{צ|כי עפר אתה}}. ומיד הגוף כלה והנשמה מתקדשת. ומטעם זה הם מטמאים במגע ובמשא מצד קליפה ראשונה שפגם אדם ודבקה בהם המות. ובזה יש תקנה אל הדרים בחוצה לארץ שלא תשלוט עליהם טומאה כלל - כי הלא מצינו כמה וכמה צדיקים לאלפים ולרבבות שמתו בחוצה לארץ. אמנם תקנתם היתה כי לא אתענגו כל יומיהן בתר הנהו הנאות הגוף, כי כל מזונות והנאות הגוף הוא מצד הקליפה כנודע. ואמנם לא אתענגו רק בתענוגי מצוה כגון סעודת מצוה דחתן וברית מילה או בסעודתי דשבת ויום טוב - כי אז אין טומאה שורה כלל דכולהו מטמרי בנוקבא דתהומא רבא. ואין המזון יורד בשבת אלא מצד הקדושה. ואז אפילו בהיותם בחוצה לארץ - אין טומאה שורה עליהם לפי שיאמרו "הלא לא נהנינו ממך בחול כלל אפילו בגופינו! אלא כדי קיום הנפש לעסוק בתורה", כמו שכתוב {{צ|צדיק אוכל לשובע נפשו}}. ובזה יש תקנה אפילו למתים בחוצה לארץ. '''המעלה הרביעית''' - היא לאותם אשר אתענגו בתענוגים ובהכרח היה לאשלטא עליה רוחא דמסאבותא - אפילו יש בידם תורה ומעשים טובים - ההוא רוחא דמסאבותא אסתאיב בגוויה וכד מית גם כן לא סליק מיניה עד שישוב גופו עפר כנודע. והנה כיון שרוח הטומאה אסתאיב ביה - נמצא דאי סלקין לההוא גופא לאתקברא בארץ ישראל בתר דמית - נמצא אף על פי שנקבר בארץ ישראל - אין לו תקנה. והטעם כי האדם אף על פי שדר כל ימיו בחוצה לארץ ואחר כך בא בחיים חייתו לארץ ישראל - הנה הטומאה בורחת ממנו כנ"ל. אמנם כד מית בחוצה לארץ - וברחה הנשמה הטהורה - ואשתאר ההוא רוחא דמסאבותא ואסתאיב בגוויה כנודע. וזהו סוד הטפה שזורק חמלאך המות בגוף להמיתו. ולכך המת הוא אבי אבות הטומאה - כי אסתאיב ואתקשיר ההוא רוחא בגוויה ונשמה קדושה שתדחה אותו אינה שם. ולכך אפילו בבואו לארץ ישראל להקבר שם - אין לו תקנה כיון שיצתה נפשו בחוצה לארץ. ועליו כתיב {{צ|ותבאו ותטמאו את ארצי}}. הנה מי לנו גדול מיוסף הדבק בארץ ישראל בסוד 'צדיק וצדק'. ולא שלטא כלל רוח מסאבא עליה. ועם כל זה לפי שיצאת נשמתו בחוצה לארץ לא רצה ליכנס לארץ ישראל עד שישוב עפר וישארו עצמותיו לבד, כי אז אין שליטת הטומאה אפילו ברשעים אלא על הבשר והדם, כל שכן בצדיק גמור כמותו. ואם כן מכל שכן וקל וחמר לכל הדרים בחוצה לארץ כי אף על פי שיהיו צדיקים גמורים כיוסף - עם כל זה יותר טוב היה אם היו דרים בארץ ישראל, ואסור להביא גופם להקבר בארץ ישראל. אמנם בעצמות נראה מכאן בפירוש שלא נאמר {{צ|ותבואו ותטמאו}}, אלא דוקא במביאים העצמות קודם שיתעכל הבשר. וכך ראוי. שאחרי עיכול הבשר נשיב קודשא בריך הוא רוחא ודחי ליה לההוא רוח מסאבא לבר. דהא איהו חס על ארעיה. עיין שם בזוהר בפרשת תרומה דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}. ואכתי קשה אם כן למה יעקב אבינו ע"ה צוה שיוליכו גופו ממש - לא עצמותיו כיוסף?{{ש}} התירוץ הוא כי לא היה בעולם איש אחר כיעקב שלם בכל הני י"ב שבטים ושבעים נפש - הכל כדוגמת מרכבת השכינה. ולזה צוה כי לא יגע בו איש אחר. וכל זה כדי שלא ישרה עליו טומאה כלל. ותו, דאיהו גופא. כי אברהם ויצחק ושאר הצדיקים לא תקנו מחטא אדם הראשון אלא אברים וקצוות ממנו. אמנם יעקב תיקן כל הגוף, וכל גופיה נפק מתחת יד הטומאה ונסתלקה זוהמת הנחש בסוד לקיחת הברכה ובכורה ממנו. גם הכניע סמא"ל כנזכר בפרשת תולדות. והנה נסתלקה לגמרי רוח הטומאה וזוהמת הנחש מיניה. ואם כן לא הוה דחיל כלל. ועוד ראיה אחרת - כי כבר נתבאר בזוהר כי הן לצדיק והן לרשע יש תועלת גדול להתרקב גופו, ואינו זוכה ליכנס למחיצה שלו עד שיתרקב גופו. אם כן למה צוה יוסף לחנוט את אביו? ובמה שכתבנו ניחא. כי אדרבה צריך שיהיה שלם כי קדוש הוא ואין שום זוהמת נחש דביקה בו כלל. ונחזור לעיל.{{ש}} דע כי כל חטא אדם הראשון הוא הגוף הזה ומעשהו והנאותיו. והכל הוא מצד הנחש. שעל ידי החטא נתגשמו אחר שהיו רוחניים ודבקות המחשבה בחכמת האל יתברך. והנה המשכיל אשר ידחה כל התאו', ויקח מהגשמי צורך חיותו לבד הצורך אל קיום הגוף, לא הנאת המעשה. איש כזה לא תדבק בו טומאת הגוף וחלאתו אלא עטיו של נחש שתדבק בו מאדם הראשון. לא מיתת עצמו. אמנם אותם הנהנים מן העולם ותאוותיו - הם מוסיפים על עטיו של נחש, שהם מחדשים בעצמם חטא אדם הראשון. ולכן מתים מיתת עצמם. נמצא שיש שני מיני טומאות. האחד היא {{צ|עטיו של נחש}} - אין נקי ממנה אלא כמו חנוך ואליהו ואותם שנכנסו חיים לגן עדן וכיוצא. והנה טומאה דקה אינה מזקת לנשמה, רק טורח פרידת הנפש מהגוף כל אחד כפי כחו וכפי מעשיו. ויש קליפה עבה נוספת והוא מרדפת את האדם אחר התוואת הגשמיות אפילו במותר לו באכילה גסה ושינת שחרית ומשגל מרובה למלאת תאוות גופו. כל זה הוא לו 'עטיו של נחש' נוסף לו על חטא אדם הראשון. וכפי מה שמוסיף לה קליפה - ואחר כך בשרו עליו יכאב. וזה היה סוד רבי שזקף עשר אצבעותיו וגו'. וסוד רבי אלעזר שאמר {{צ|אף בשרי ישכון לבטח}}. '''והנה נודע''' שכל המתים של ישראל נשמותיהם עולות דרך ישר, וההיא חופאה קלישא כנז"ל מקבלא לון. ואפילו ישראל המתים בחוץ לארץ הם גם כן נכנסים דרך שם, רק שיש להם צער גדול כי אזלא וסחרא סביבות ארץ ישראל ונכללים במקוריהם על ידי טורח גלגוליהם מקליפה לקליפה, משר אל שר, עד שתעבור אל מקום הקדש. והנה כמו שארץ ישראל מקיאה ופולטת נשמות הגויים (כמו שאמר בזוהר פרשת תרומה דף קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}) ודחי לון לבר ואזלין ושאטין מתגלגלים בכמה גלגולים עד דנפקו מארעא קדישא וסחרן לסורחנייהו במסאבו דילהון -- כן חוץ לארץ פולטת נשמות ישראל! שאין כח בה לסבול הקדושה. והולכת הנשמה בצער עד שתכנס אל פתח ארץ ישראל ועולה שם. הכוונה לומר כי לא יכלה הקליפה לדחות את ישראל מארץ ישראל כי אם גופם ולא נשמתם. גם לא היה יכלת כל הגוים להיות בארץ ישראל רק בגופן ולא בנשמתן. ונודע כי ארץ ישראל נמשלה לגן עדן, וחוצה לארץ נמשלה לגיהנם. וזהו שאמרו רז"ל עתידה גן עדן אומרת "אין לי חפץ ברשעים" בסוד {{צ|וינערו הרשעים ממנו}} - שהם אפילו גופן של הרשעים. והגיהנם אומרת "אין לי חפץ בצדיקים" - שהן אפילו הגופים שלהם. כי כבר הם נזדככו ואין להם כח לסובלם בתוכם. ולכן יתגלגלו כולם בסוד גלגול מחילות לארץ ישראל ושם יעמדו בתחיית המתים. והנה אחר שבא זה המאמר לבית מלוני - לא אפטרנו בלא לינה. ועם זה יובן גם כן מה שאמרו רז"ל שהקב"ה תפש בבגדו של ירבעם ואמר לו חזור בך וכו'. וקשה. אפשר שהקב"ה היה מדבר עם ירבעם שחטא והחטיא את הרבים והיה תופס בבגדו?! אך דע כי מלבד הנשמה והרוח והנפש יש לאדם לבוש אחד לנפשו והוא אמצעי בין הנפש והגוף. וזהו ענין אדם הראשון שאחר שחטא היה בגן עדן, ושם היו נפשות אדם וחוה מלובשות באלו הבגדים. והנה דרך הנחש לחזור ולסבב אחרי כותלי גן עדן פעמים בשבוע להראות גדולתו ולפתות את מי שיוכל מאותם אשר בתוך הגן. ואמנם המכירים אותו אינם עושים חשבון ממנו כלל. אבל המתפתה אחר דבריו - יוצא לבוש נפשו לחוץ אליו ומתפתה אחריו. וזה אירע לאדם וחוה שחטאו ויצאו לבושי נפשם ונתפתו אחר הנחש. ולכן ידעו כי ערומים הם. כי קודם החטא היו מלובשים באותו הלבוש. והלבוש הזה של ירבעם - תפס הקב"ה שיחזור בו, ולא בלבושי גופו אלא בבגד זה שהוא מעולה יותר מהגוף כנזכר. וזה סוד {{צ|ובגד בוגדים בגדו}}. ואריכות הענין תמצא בספר הגלגולים ובפרט בפרק שבעים, עיין שם. <big>[</big> '''ואהובי הר' משה זכות נר"ו''' הרחיב הענין מעט בכאן ואמר כי ירבעם היה משורש {{גמט דגש|קין}} שהוא סוד ה{{גמט דגש|צלם}} כידוע. והגביר עליו '''הסיגים''' - כי כולו {{גמט דגש|ס"ג}}, ונהפך ל{{גמט דגש|גס}} רוח. ואז עלו למעלה הפנים מ{{גמט דגש|נועם}} ה{{גמט דגש|עליון}} שהוא {{גמט דגש|ס"ג}}{{הערה|כי אחוריים של שם ס"ג עולה {{גמט דגש|עליון}} - {{גמט דגש|יוד, יוד הי, יוד הי ואו, יוד הי ואו הי}} - ויקיעורך}}, ויצא {{גמט דגש|עגל}}. ולהיותו משני {{גמט דגש|קס"א}} - סוד שני צלמים - העולים {{גמט דגש|ירבעם}} - לכן עשה שני עגלים. ואמנם אין עבירה מכבה תורתו - הוא שמלתו החדשה. ולכן אמר לו הקב"ה {{צ|חזור '''בך'''}}, פירוש שוב והכנס בעצמך, בעצמותך. פן תכין וצדיק ילבש. ואז {{צ|אני ואתה ובן ישי}} - פירוש {{גמט דגש|בן ישי}} הוא סוד ב' פעמים '''אל''' בסוד {{גמט דגש|הק"ף}}{{הערה|כי '''אל''' במילוי עולה {{גמט דגש|אלף למד}} - {{גמט דגש|הקף}} - ויקיעורך}}, שמהם ה{{גמט דגש|מלבוש}} וה{{גמט דגש|חשמל}} כנודע. ואתה מפעמיים {{גמט דגש|קס"א}} שגם מהם פעמיים '''אל''' כידוע - ואז נטייל בגן {{גמט דגש|עדן}} שהוא סוד {{מכפלת גימטריא|ד'|פעמים|אל}} המאירים מ'''אור פני אל''' כידוע בסוד {{צ|מפני שיבה תקום}}. והטיול הוא ה'''שעשוע''' שהם ה{{גמט דגש|ד'}} הנזכר{{הערה|ד' פעמים אל במילוי - ויקיעורך}} בגימטריא {{גמט דגש|שעש"ע}}. אבל להיות שהשיב לו ש{{צ|בן ישי בראש}} - כי כן הוא מן המתוקנים, לא רצה לחזור ונטרד. ובסוד דרוש זה גם תבין מה שאמרו רז"ל במשה רבינו ע"ה {{צ|הוא עברי ולבושו מצרי}} בסוד {{גמט דגש|תיבה}} שנכנס בה בסוד {{גמט דגש|בתיה}}. והמשכיל יבין ודבריו חיים ונאמנים. <big>]</big> ועוד צריך לדעת כי הנשמה כשיוצאה מזה העולם צריכה לעבור ולטבול בנהר דינור, {{קיצור|כמ"ש ב"ה|כמו שיתבאר בעזרת השם??}}, שהרי אפילו המלאכים כשבאים לעולם הזה לאיזה שליחות בשובם צריכים לטבול שם כידוע. והנה יארע שם בטבילה זו לנשמות - כל אחד כפי מדרגתה וכפי מצותיה. והנוגע לפסוק זה הוא כי הצדיק הגמור שהוא מהמדרגה עליונה - כעברו באותו אש - אין צריך לומר שאין מגיע לו שום נזק ולא חמימות אותו אש השורף, אלא אדרבה הופכים אותו למעין מים חיים שבזה נהנים. וזהו שכתוב {{צ|עוברי בעמק הבכה}}, שהוא נהר או גהינם עצמו, {{צ|מעין ישיתוהו}}. ולא זו בלבד אלא {{צ|גם ברכות יעטה מורה}} - ר"ל ברכות ומתנות שמתלבש בהם העובר שם אם הוא מורה, רוצה לומר שהוא ממורי הוראות. {{ש}} ובזה תבין מ"ש רז"ל שהצדיק עובר בגיהנם ולוקח משם נפשות. והוא מובן מעצמו. ונחזור לענין. שאחר שהצדיק מתלבש ומתעטה באותן הנשמות אז {{צ|{{גמט|ילכו מחיל אל חיל}}}} - גימטריא {{גמט דגש|עץ החיים}} - שם הולכת נשמת הצדיק מלובשת בלבוש זה וילך מישיבה לישיבה באופן שזוכות אלו הנפשות בעבור הצדיק ליכנס לפנים ממחיצתם בהיותם לבוש על נשמת הצדיק. ולכן אמר {{צ|ילכו}} בלשון רבים. וז"ש הפסוק {{צ|פרי צדיק '''עץ חיים'''}} - ר"ל שעל ידי מעשיו הטובים יש לו זכות לילך מחיל אל חיל בעץ החיים כנזכר. אבל {{צ|ולוקח נפשות חכם}} - ר"ל מי שעובר בעמק הבכא וגומר כדי ליקח נפשות צריך שיהיה חכם כמו שאמר {{צ|ברכות יעטה מורה}} שהוא ממורי הוראות. ואמר אחר כך {{צ|יראה אל אלהים בציון}} בלשון יחיד לאמר שכשנשמת הצדיק עולה למדריגה יותר עליונה {{צ|אל אלהים בציון}} - אז צריך להסיר מעליו אותו הלבוש כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק. ולכן אמר {{צ|יראה}} בלשון יחיד. עד כאן מהר' חיים ויטאל זלה"ה. ובזה יובן היטב עד מאד לעתיד' הגיהנם צועקת "אין לי חפץ בצדיקים" מפני שהם עוברים בתוכם ולוקחים משם נפשות הרשעים כנז"ל. והגן עדן צועקת "אין לי חפץ ברשעים" שהם '''סמא"ל ונחש''', שהם מסבבים פעמים בשבוע סביבות כותלי הגן כדי לפתות ולהוציא משם הלבושים של הנפשות. '''ונחזור למיני המיתה בחוץ לארץ ובארץ ישראל'''. הענין שהם ג' מינים בסוד המיתה. הראשון היא שחיטה בסכין פגום והיא נבלה. והיינו המתים על ידי סמא"ל שהוא סכין פגום שהפגימות הם '''אוגרת ומסוכסכת'''. אמנם המתים בארץ ישראל אינם מתים על ידי סכין שיש בו אחד מאלו המדות הנזכרות אלא על ידי חרב של הקב"ה, והם עמי הארץ שהם כבהמות על ידי סכין ועל ידי שחיטה. דהיינו צער המיתה הם מתכפרין ונתרים בסוד {{צ|וכפר אדמתו עמו}}. אמנם הם מתים על ידי מלאך כשר שעולה ונוטל רשות ויורד ונוטל נשמה. כ'''נחש''' ולא נחש ממש. מה שאין כן בחוץ לארץ שהוא נחש ממש. ופי' אוגרת היינו שהיא סוד '''אגרת בת מחלת''' שהיא אחת מהפגימות, והיא פוגמת הנפש מכל צד. וקשה היא הרבה לבני אדם. והיינו '''נבלה - נבל ה''''. '''נבל''' - סמא"ל. '''נבלה''' - '''לילית'''. והיינו '''אוגרת''' האוספת כל החיילים הטמאים, אמן דשדים, אגרת ודאי. ובה נפגמין אלו המחממין עצמן לבטלה. והיא האוספת אותן הטיפות לעשות בהם רצונ' ומולידה עמהם בנים זרים כנודע רחמנא ליצלן, והיא אוגרת ועושה נבלה. '''מסוכסכת''' - זו קשה ולא כל כך מפני שיש בה צד הטהור. האמנם כשנסבכה באדם תשובתה קשה הרבה ואוחז בו מרוח אחד טמא. ושני סכינים הנזכרים הם עושים נבלה - לכך שחיטתן מיתה ממש, שנמצא שם סמאל ונחש בחרבו, ובשרו נעשה טמא מפני שאחזו בו החיצונים. אמנם תלמידי חכמים שהם עוסקים בתורת השם שהיא עץ חיים - אינם צריכים שחיטה על ידי שום אחד משני מיני סכינים הנזכר שהם ב' פגומים ואחד כשר כנז"ל, אלא על ידי '''אסיפה''' אל אלהים '''בציון''', דהיינו שכינה מתגלת עליהם בסיעת כל הצדיקים שבגן עדן. והוא גוע עצמו מהגשמות והחומר ומתאסף אל עמיו עם השכינה. ואסיפתן ואל כבוד ה' מתרת אותו. וענין הים היינו '''ים''' התורה. ואסיפתו מן הים היינו דפסיק גירסא מפומיה כענין רבא בר נחמני ודוד המלך ע"ה, וכיוצא כנזכר במסכת מועד קטן. והנה סמא"ל נקרא 'מותא רברבא' שנברא ביום שני. ולילי"ת נקרא 'מותא זוטרא' שנבראת ביומא רביעא. והנה מי שהוא תלמיד חכם אין יכול עליו לא לזה ולא לזה, אלא הקב"ה לוקח ממנו הנשמה בסוד הנשיקה כנזכר. וזהו סוד הפסוק {{צ|לא יבא בקהל יהוה ממזר}} - כי '''ממזר''' ראשי תיבות '''מ''''ותא '''ר''''ברבא '''מ''''ותא '''ז''''וטרתא, כנזכר בזוהר פרשת פנחס, שנתהוו מסוד '''מת''' {{גמט דגש|רפ"ח}} - בגימטריא {{גמט דגש|ממזר}}. לא יבא {{צ|בקהל יהוה}} שהם הצדיקים, אלא הם מתים בנשיקה. ונחזור לעיל. כי כמו שהמיתה בחוץ לארץ על ידי מלאך המות, ובארץ ישראל על ידי מלאך הקדוש - כך השינה הזו. כי הישן בח"ל הוא על ידי הקליפה החיצוניות, ובארץ ישראל על ידי הקדושה שאין קליפות נכנסות שם כנזכר בזוהר פרשת תרומה. וכמו שהמיתה היא למנוחת הנשמה שתעלה למעלה לגן עדן - כך השינה היא למנוחת הנשמה שתדבק בקדושה ותתעדן מאור מתוק עליון. וכמו שהרשעים בעונם במיתתם נשמתם נדחית ונכרתת מן הקדש - כך ממש בחייהם. ולזה רשעים בחייהם קרויים 'מתים'. אלא שיש בין מיתה למיתה הבדל גדול. כי המיתה האמיתית שולטים החיצונים בנשמה להענישה כדי רשעתה. אמנם בחיי הגוף יש עליה הגנה שלא ישלטו בה החיצונים רק להלהיג עליה. והיינו טעם קריאת שמע שעל המטה כדי להרחיקה מאל אחר בעת עלותה. '''הנה הר' חיים ויטאל''' כתב זה לשונו:{{ש}} כי יש ב' מלאכים ממונים על המיתה. אחד ממונה על מתי חוץ לארץ ושמו '''סמא"ל'''. ואחד על מתי ארץ ישראל ושמו '''גבריאל'''. וכל אחד ואחד יש לו חיילות רבות. וכל חיילותיו נקראים {{צ|מלאכי מות}}. ושני ממונים אלו הם עבדים למטטרו"ן. והקב"ה מודיע למטטרו"ן בכל יום ויום מי הם וכמה הם הנגזרים למיתה באותו יום, ומטטרו"ן מצוה לסמא"ל עבדו ליטול הנפשות הנגזרות למיתה באותו יום בחוצה לארץ. ומצוה לגבריאל ליטול הנפשות הנגזרות למיתה בארץ ישראל באותו יום. ואלו השני ממונים מעולם לא נטלו נשמה אלא שולח כל אחד ואחד מחיילותיו. כי יש מלאך אחד לכל נפש ונפש ומדרגות כל מלאך ומלאך כפי הראוי למדרגת מעלת הנפש שהולך ליטול. ואחר שנטל אותו המלאך את הנפש ומסר ביד הממונה ששלחו - אז אותו מלאך בטל מן העולם, כי לא נברא אלא ליטול נפש אחד בלבד. כמו שאמרו רז"ל על פסוק {{צ|כאשר תעשינה הדבורים}} - כי חיות הדבורים תלוי בעוקץ שלה הנשאר בבשר האדם, ולכן היא תכף תמות. ועם כל זה הן שמחות במיתתן כדי לצער בני אדם. וכן כל מלאך ממלאכי מות יש לו שמחה בנטילת נפש בחשבו איך ניתן לו כח ורשות ליטול נפש אחד מזרע עם קדוש.{{ש}} עד כאן לשונו. והנה לפי מה שאמרו לעיל לשאין כח לסמא"ל בארץ ישראל ליקח נפשות ישראל - בזה יישר מה שאמרו רז"ל במסכת חולין פרק ז' {{צ|הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך}} - מאי רבותיה? הלא ארבע אמות משכביה הבטיחו לתת לבניו?! אלא אמר ר' יצחק מלמד שקפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו שתה' נוחה ליכבש לבניו בארבע אמות. עכ"ל. ויש לדקדק שבכאן משמע שעל ידי שקפל הקב"ה ארץ ישראל תחת יעקב אבינו ע"ה - ולכן היתה נוחה ליכבש לבניו. שמעינן מינה אם לא היה עושה כן לא היו יכולים בניו לכבוש הארץ. אם כן איה הבטחה שהבטיח לאברהם אבינו ע"ה בברית בין הבתרים {{צ|ביום ההוא כרת יהוה את אברהם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת וגו'}}? ואפשר לומר מה שהבטיח לאברהם{{הערה|כאן הגהתי על פי סברתי. ובדפוס ויניציא כתוב 'ליעקב' - ויקיעורך}} אבינו ע"ה הוא שלעולם בניו ירשו את הארץ, אבל אפשר שיהיה להם טורח גדול ליכבשה ולכן היה מוכרח להבטיח ליעקב אבינו ע"ה שתהיה לבניו נוחה ליכבש כד' אמות. מכל מקום איכא למידק טובא. וכי זאת הבטחה לא יוכל הקב"ה להבטיח לו בדבור הקל ולא כביכול להטריח עצמו ולקפל כל ארץ ישראל תחתיו?{{ש}} הנה על פי סוד נוכל לומר מ"ש בכאן {{צ|ויפגע במקום וילן שם}}, ר"ל שבאותה הלילה פגע יעקב במלכות דאצילות ונתחבר עמה שנקראת {{גמט דגש|מקום}}. כי מילוי ה'''מלכות''' כזה: {{גמט דגש|מ"ם למ"ד כ"ף ו"ו תי"ו}} - גימטריא {{גמט דגש|מקום}}. והיא נקרא 'ארץ' דישראל זוטא. ועומדת אחורי ד' אמות דזעיר שהם תפארת נצח הוד יסוד. וכן יעקב עומד בפניו דזעיר גם כן כנגד תפארת נצח הוד יסוד בלב'. וכשנתחב' עמה היא היתה כבושה תחתיו כנודע בסוד הייחוד. וזהו שאמר לו הקב"ה {{צ|הארץ אשר אתה שוכב עליה}} דייקא - {{צ|לך אתננה}} לבת זוגך, שתתייחד עמה תמיד, {{צ|ולזרעך}} בסוד {{צ|אור זרוע לצדיק}} שמביא בריא דרב ספרא בפרשת תרומה. שקפל הקב"ה כל ארץ ישראל הכוונה היא שמלכות בכליה חיצונים שלה מתלבשת בסוד נשמה בעשיה, ובכלים אמצעים שלה מתלבשת בסוד נשמה ביצירה, ובכלים פנימיים שלה מתלבשת בסוד נשמה בבריאה. ועשר אורותיה נשארים באצילות, שהם עשר ספירות ד{{גמט דגש|מ"ה}} עם עשר אורותיה. כי השלשים כלים שיורדים למטה הם בחינות ד{{גמט דגש|ב"ן}}, כי בעל אבידה מחזיר על אבידתו כדי לברר הבירורים שנפלו משבירת הכלים ד{{גמט דגש|ב"ן}}. ולכן הוא יורד להעלותם לשורשם. וז"ש שארץ ישראל מתפשטת ד' מאות פרסה על ד' אמות פרסה מפני שכל שעורה כלולה מעשר - הרי שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה - שלש מאות פרסה. ועשר ספירות ד{{גמט דגש|מ"ה}} שנשארים באצילות גם כן כל אחד כלולה מעשר - הרי איך נתפשט ארץ ישראל לארבע מאות על ארבע מאות. ומה עשה הקב"ה? קפל כל השלשים כלים זה על גב זה, והביא אותה פנים בפנים עם יעקב כנגד ד' אמות שלו (שהם תפארת נצח הוד יסוד שלו), ונתחברו ביחד. וזהו {{צ|וישכב במקום ההוא}} - כי הלואי שכל השלשים ספירות שלה יהיה מספיקים לה שתוכל לעמוד עם הזעיר פנים בפנים. וזהו סוד {{צ|שתהא נוחה ליכבש לבניו בארבע אמות}} - ר"ל בנקל יהיה כח לבניך לתקן אותה כמו תפארת נצח הוד יסוד דזעיר עצמו. והנה זאת המלכות פעם אחת היא מתחברת עם '''יעקב''' בעת הקטנות, ולפעמים עם '''ישורון''' בעת היניקה, ולפעמים עם '''ישראל''' בעת הגדלות (כמו שיתבאר אחר כך בעזרת השם במשנה של עשר קדושות). להורות שהיא ארץ שזורעים בתוכה השלשה הנ"ל שהם במספר {{גמט דגש|ארץ}}. וסופי תיבות {{גמט דגש|לבן}} להורות כי על ידי בית '''לבן''' זכה '''יעקב''' למדת '''ישראל וישורן''', על ידי שלקח '''רחל ולאה''' כנודע. וזה רמז במלת '''ארץ''' בא"לף רבתי עולה {{גמט דגש|ישראל יעקב ישורון}}. או נאמר לפי דרכנו למה קפל הקב"ה הארץ תחת יעקב אבינו ע"ה נבין אותו על דרך שמביא גלי רזייא שהוא '''רבי אליעזר מגרמיזא זלה"ה'''. וזה לשונו:{{ש}} כשראה הקב"ה שבניו אחר כך יחטאו ויאבדו מן העולם מה עשה הקב"ה בהיות שהוא חפץ שלא תאבד שום נפש מישראל סבא שהם זרעו של אברהם אבינו ע"ה? קודם הכל צוה לו שימול בשר ערלתם. ואם לא - {{צ|ונכרתה הנפש ההיא מעמיה}}. ותיקן להם גלגול נפש לתקן עצמם כדי שתחזור למקורה הראשון. באותה שעה נתקבצו סמא"ל עם {{גמט דגש|ע'}} שריו לפני הקב"ה ואמרו לפניו "רבונו של עולם! גם אנחנו מיציר כפך יצאנו! אתה אב אחד לכולנו! כמו שעשית תקנה לנפשותם של בני ישראל על ידי גלגוליהם שסוף סוף כולם יש להם חלק לעולם הבא - ומה ראית שבחרת בזרע אברהם יותר מכולנו?!" השיב להם הקב"ה: אם הייתם עושים כמו שעשה אברהם שהכיר אותי מקטנותו ונכנס באור כשדים לאהבתי, ואתם ראיתם שאני הצלתי אותו מידכם ומכבשן האש שלא שלט בו - ועם כל זה לא האמנתם בי להקדישני - לכן מכאן ואילך אל תדברו מטוב ועד רע! השיב סמא"ל: רבונו של עולם! הבנות בנותי והבנים בני וכל אשר אתה רואה לי הוא! מאחר שאני גורם להם תאות המשגל לכן הם באים בעולם!{{ש}} אמר לו הקב"ה: רשע! ובעבור שאני הייתי יודע שעתיד אתה לומר כאלה הדברים - לכן צויתי לאברהם אוהבי שימול כל יליד ביתו וכתבתי בתורתי {{צ|וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה}}. והחלק שלך יהיה הערלות מאחר שאתה מעורר התאוה. {{ש}} וכשראה שלא היה הדין עמו אמר סמאל: רבונו של עולם! תן לי רשות שאכרות ברית עם יעקב שעתיד להיות חתני ואתן לו את בנותי לנשים ונפיק בשלום יחד.{{ש}} אז נתן לו הקב"ה רשות שיתן לו את בנות לבן. אז והמן יצא שמח וטוב לב, והמתין עד שבא הזמן ששלח יצחק ורבקה את יעקב ונתנו לו רשות שילך לפדנה ארם. אז הלך אחריו להרוג אותו שהיה בכעס עמו מאחר שרמה את עשו ולקח ממנו הברכה והבכורה. וגם ראה שיצחק קיים הברכות פעם שנית כמ"ש {{צ|ואל שדי יברך אותך}}. ולכן מה עשה סמא"ל? תכף כשיצא יעקב מבאר שבע הלך והגיד לאליפז שיעקב ברח, ופיתה אותו שיצא לקראתו. ופגש בו באותו היום ממש שיצא מבית אביו. ולקח כל אשר לו ממנו. וזהו {{צ|ויצא יעקב מבאר שבע}} - יש טעם של אתנחתא למטה. {{צ|וילך חרנה}} - שהוא ענין בפני עצמו כדי להורות על סמא"ל שנקרא {{צ|חרון אף}} - הוא יצא עמו כדי לעשות בו נקמה כנזכר. ואחר כך כשבא השמש אז נפל פחד על יעקב שנשאר יחידי בלילה על השדה, ותלמיד חכם צריך שימור. אז התחיל יעקב לבכות ותקן תפלת ערבית על ידי הבכיה. הנה כשאה סמא"ל שיעקב הוא נכנע תחת ידו ויש לו פחד ממנו - אז הניח אותו ולא הזיק לו. עד כאן לשון גלי רזייא. ונלע"ד שזהו דוחק גדול - וכי משום שהיה מפחד יעקב מפניו ולכן יניח אותו ולא יזיק לו?! אדרבה! כי על ידי הפחד אתרעיה מזליה ובנקל היה יכול לו. כי נפיל תורא חדיד סכינא. ובפרט מכח הכעס הגדול שהיה עליו מיום שנולד - איך ירחם עליו עתה שהוא נפל בידו? וכי רחמנות יש לסמא"ל? והלא כל מרה וכל רוגזה שרא בגויה! וזה קשה בעיני. והנה בהאבקי תחת כפות רגליו הנה נ"ל שזהו מה שאמרנו לעיל מאחר שסמא"ל אין לו שליטה בארץ ישראל על ישראל - ולכן כשראה הקב"ה שהוא רודף אחיו בכעס וחרון אף כמ"ש {{צ|וילך חרנה}}, ועתה שמצא ליעקב יחידי היה לו רשות בידו להזיק אותו חס ושלום. מה עשה הקב"ה? קיפל הארץ תחתיו והיה שוכב על ארץ ישראל ואז לא היה יכולת לסמא"ל להזיק ליעקב אבינו ע"ה כי אין רשות לסמא"ל בארץ ישראל. ואז חרק עליו שיניו איך יעשה לו. ובפרט אחר כך שהראה לו הקב"ה במראת הסולם כל הבטחות ליעקב. וכיון שראה סמא"ל כל אלו ההבטחות - אז יותר ויותר היה חורק עליו שיניו. ולכן בבקר מאי כתיב? {{צ|וישא יעקב רגליו}} ר"ל שיעקב נשא רגליו והלך במרוצה בשמחת לב על הבטחות שהבטיח הקב"ה כמו שאמרו רז"ל כרעא טעין רגליה. אז {{צ|וילך ארצה בני קדם}} כי {{צ|וישא יעקב רגליו}} - יש טעם של אתנחתא למטה. {{צ|וילך ארצה בני קדם}} הוא דבר בפני עצמו להורות שס"מ הלך לבני קדם ליקח עצה מ'''עזא ועזאל''' איך יעשו עם יעקב כי שיוכלו לו. הנה לפי ענין זה צריך לפרש מה היה מרמז לו הקב"ה במראה הסולם. ונא' שזו היא כונת הפסוק מאחר שראה הקב"ה שנפל פחד סמא"ל על יעקב - ולכן הראה לו בחלום {{צ|והנה '''סלם''' מוצב ארצה}}. {{גמט דגש|סלם}} גימטריא {{גמט דגש|סמאל}} - שהוא '''סמל''' המקנה לכפור ביחודו של עולם. ור"ל אף על פי שהוא עומד למטה אצלך להרוג אותך - אל תפחד! כי אין בידו רשות לעשות לך מטוב ועד רע. כי {{צ|ראשו מגיע השמימה}} - ר"ל הראש שלו שהוא מטטרו"ן - הוא בשמים, ואין לו כח לעשות וליטול שום נשמה בלי רשותו. ולא עוד - הנה {{צ|מלאכי אלהים עולים ויורדים בו}} במטטרו"ן - רוצה לומר כי אין רשות לסמא"ל בארץ ישראל כי אם לגבריאל שהוא ממונה בארץ ישראל כנזכר. וזה שאמר {{צ|מלאכי אלהים}} שהם '''סמא"ל וגבריא"ל''', תרי מלאכי דין, עולים ומשטינים ויורדים ונוטלים נשמתם. {{צ|בו}} - ברשות מטטרו"ן שהוא מנהיג, שהוא ששת יומי דחול. וזה שאמר {{צ|בו}} דייקא. {{צ|והנה יהוה נצב עליו}} - ר"ל שלא תטעה כמו אלישע אחר שטעה במטטרו"ן שהיה סבור שיש שני רשויות ח"ו. ולכן גם שאתה רואה שאלו מלאכי אלהים הם תחת רשות של מטטרו"ן והוא מצוה להם לכל אחד כמה נשמות יביאו מארץ ישראל ומחוצה לארץ - אל תהיה סבור שהכל הוא תחת רשותו ויש בידו כח לעשות לך מה שהוא רוצה. ולכן אמר {{צ|הנה יהוה נצב עליו}} - הכוונה הוא שאני עומד על מטטרו"ן ולכן אל תפחד. {{צ|והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך}}, ואף על פי שבא מיכאל ויאבק עם יעקב, והוא שם אחד משבעים שמות שיש למטטרו"ן, ונגע בכף ירכו כמו שמביא במדרש ילקוט על פסוק {{צ|ויאבק איש עמו}} עיין שם. ומכל מקום מביא שם במדרש שהלך מיכאל והביאו עמו רפאל החבר שלו לרפאתו. ולכן {{צ|וישא יעקב רגליו}} שהלך בשמחה גדולה על הבשורה טובה שבישר לו. וסמא"ל הלך ל{{צ|נופל וגלוי עינים}} איך יעשו עם יעקב כדי שיוכל לו. ונתנו לו עצה שילך ללבן לפתות אותו שיתן לו את בנותיו. תכף הלך ללבן והלביש את עצמו בתוך התרפים, וכשנכנס יעקב לבית לבן בידים רקניות לא רצה לקבל לבן את יעקב שאמר בלבו העבד של זקנו, שהוא אליעזר, כשבא הביא עמו כל כך כסף וזהב, וזהו בנו ובא בידים רקניות?! ולא ידע מה יעשה עמו. באות' הפעם הלך לשאול בתרפים מה יעשה לו. והשיב ס"מ שהיה מלובש בתוכם "אל תגרש את זה האיש מביתך! תן לו בנותיך לנשים כדי שתהיינה הן שולטות עליו ויכניע את עצמו תחת הקליפה ונעשה עמו כל חפצנו". אז חזר לבן אצל יעקב ויאמר {{צ|הכי אחי אתה ועבדתני חנם. הגידה לי מה משכרתך}}. ואז נתן לו בנותיו. והיה חשוב דאינון מסטרא דיליה שינצח ליעקב. והקב"ה הפר עצתו ובקדרה שחשב לבשל ליעקב - שם נתבשל הוא. וזהו יעץ צר אחרי קדושו והפוך צור עמלו בראשו. וזהו {{צ|מהרסייך ומחריביך ממך יצאו}} - הוא היה חושב שבנות לבן יפתו אותו ללכת אחרי אלהי אביהן - והן מרדו באביהן ובאלהיו דכתיב {{צ|ותאמרנה לו העוד יש לנו חלק ונחלה בבית אבינו}}.{{ש}} עכ"ל. ונחזור לעיל.{{ש}} כי '''גבריאל וסמאל''' אינם נוטלים הנשמה אלא שולחים חיילותיהם. ונודע שהם מהסיגים שנפלו משבירת הכלים שהוא שם '''ס"ג'''. ומשם בא היצר הרע לכל אחד ואחד. והנה הראשי תיבות של '''ס''''מאל '''ג''''בריאל הוא '''ס"ג'''. וזהו סוד הפסוק {{ממ|תהלים|נג|ד}} {{צ|כולו '''סג'''}} - ר"ל כל אלו שנוטלים הנשמות של בני אדם הם עבדים של '''ס"ג'''. וכשהם נוטלים הנשמה תכף הם מתים גם כן. וז"ש {{צ|יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ}} - ששניהם ביחד - היצר הרע ואדם יחדיו מתים. {{צ|אין עושה טוב אין גם אחד}} - ועתה הוא מפרש למה יחדיו נאלחו. וז"ש {{צ|אין עושה טוב}} - מאחר שהוא השטן והוא היצר הרע - אם כן {{צ|אין עושה טוב}}, אלא כל אחד מפתה לרעה, כי הוא יורד ומשטין ועולה ומקטרג ויורד ונוטל נשמתו. ואז הוא מת גם כן. וז"ש {{צ|אין גם אחד}} - ר"ל אף על פי שהוא יודע והוא רואה מאחרים שאין אחד מהם נשאר בחיים בעת שמת האדם - עם כל זה {{צ|אין עושה טוב}} - כי הוא מתרצה באחד מיהודים מבאלף מאומות העולם כנודע. וזהו אף על פי שאין {{צ|גם אחד}}, ששניהם ביחד מתים ואין נשאר אחד מהם. לא היצר הרע ומכל שכן האדם. ===קבורת חוץ לארץ וארץ ישראל=== '''ועתה נבאר קבורת חוץ לארץ וארץ ישראל''' כבר נודע כי הארץ הקדושה היא נקראת {{צ|ארץ החיים}}. והקבור בה נשמתו עולה אל ארץ החיים העליונה. אמנם הקבור בחוץ לארץ הוא נכלל בנשמתו חוצה לארץ העליונה דהיינו בסוד עולם דמטטרו"ן, והם הנקראים מתי חוץ לארץ. ואומרו {{צ|אינם חיים}} - היינו שסוד החיים העליונים אינם נמשכים לחוצה לארץ עליונה, כי החיים העליונים הם סוד אור תפארת הנקרא עץ החיים, הוא סוד התורה שהיא נובלות חכמה של מעלה שעליה נאמר {{צ|והחכמה תחיה בעליה}}. ומשם נמשך עד הגיעו לארץ החיים שהיא מלכות. והשפע הוא {{גמט|ה'}} חסדים, ועם {{גמט|ב'}} כוללים דיסוד ומלכות - הרי {{גמט|ז'}} חסדים, שהם {{גמט|ז'}} הויות. וכן שבעה גבורות שהם גם כן {{גמט|ז'}} הויות -- הרי {{גמט|י"ד}} הויות - גימטריא {{גמט דגש|ארץ החיים}}. והם גימטריא {{גמט דגש|רחמים בדין}} כי החסדים הם רחמים מתערבים בגבורות שהם '''דין''', ונמתקים ביחד. ונקראו כלנו חיים. וזהו סוד {{צ|יעקב יעקב - קדמאה לא שלים}}, מסטרא ד{{גמט דגש|ז'}} גבורות. ובתראה שלים מסטרא ד{{גמט דגש|ז'}} חסדים. ו{{מכפלת גימטריא|ב'|פעמים|יעקב}} גימטריא {{גמט דגש|רחמים בדין}} מפני שיונק מחמשה חסדים וגבורות והוא בתפארת. וגם נקרא {{צ|עץ החיים}}. וזהו ארץ החיי"ם שאינו פועל לשם הדין לבדו אלא {{גמט דגש|רחמים בדין}}. ולכן אין {{גמט דגש|השטן}} שולט בה ב{{גמט דגש|שס"ד}} ימות השנה, וכל שכן ביום הכפורים, אלא {{גמט דגש|גבריאל}} - הוא המלאך המות בארץ ישראל כנז"ל. והוא כלול ב{{גמט דגש|מיכאל}} חבירו כנודע. וזהו {{גמט דגש|רחמים בדין}}. אבל בחוץ לארץ לפעמים הדין לבדו פועל בלי רחמים. ולכן אינו מתפש' מארץ ישראל לחוץ לארץ כדי שלא יהנו מהם החיצונים שהם חוצה לארץ ששם {{צ|סביב רשעים יתהלכון}}. ולזה מתי חוץ לארץ אינם חיים - כלומר אינם מקבלים מאותה החיים הנצחיים הנשפעים. והכוונה שהם אינם חיים בהיותם מתי חוץ לארץ עד תחייתם והעלתם לארץ ישראל כמ"ש למטה בע"ה. ורז"ל דרשו בפסיקתא רבא והובא בילקוט תהלים דף קכ"ו ע"א וזה לשונו:{{ש}} אמר ריש לקיש בשם ר' אלעזר, ארץ ישראל נקרא ארץ החיים. והלא מתים שם!? אלא שמתיה חיים לימות המשיח ואפילו ירבעם בן נבט וחבריו. ואף שחטאו יותר מדאי - כבר נפרעו מהם. דאמר רבי יהודה ברבי אלעאי שבע שנים היתה ארץ ישראל בוערת בגפרית ואש שנאמר {{צ|גפרית ומלח שרפה כל ארצה}}. ובאותן שבע נפרע הקב"ה מירבעם וחבריו. ולכך יהיו חיים לימות המשיח. ומי גרם להנצל מדינה של גהינם? קבורת ארץ ישראל שנאמר {{צ|וכפר אדמתו עמו}}. עוד אמרו רז"ל: {{צ|הדר בארץ ישראל ומת בערב שבת - אינו רואה דין חיבוט הקבר}}.{{ש}} הנה אפשר ד{{צ|או}} קאמר - או האי או האי - כל אחד מהם מספקת. וזה הפירוש אינו. דאם כן בטלת דין קבר בארץ ישראל מכל וכל וזה אינו. אלא דווקא שניהם יחדיו דהיינו שהוא בארץ ישראל מפני קדושתה, וילוה גם כן אל ענין זה קדושת היום. וכשיהיו שניהם יחד - אזי ינצל מחיבוט הקבר מפני שכיון שקדש היום בארץ ישראל - אין כח לחיצונים. אמנם אם לא קדש היום או שהוא בחוץ לארץ החיצונית מתגברת ושולטת ודנה אותו בחיובו אפילו שמת בערב שבת. וא"ת - אם מת בערב שבת ובארץ ישראל - סוף סוף מעשיו הרעים במה יתוקנו? אם נאמר שזכות ארץ ישראל מנכה - מה נאמר במיתת ערב שבת שאינו בזכות? אם לא שנאמר שהקב"ה גרם לו שימות בערב שבת כדי שיהא ניצול מדין קבר מפני שאינו חייב. ועדיין קשה אם זה פטור אם כן אפילו לא ימות בערב שבת יהיה גם כן ניצול?{{ש}} וי"ש כאותו מעשה דאיתא בזוהר מאותו תינוק שתפסוהו הכרובים ונכנס לגן עדן שלא מן הדין. וקאמר אתם {{צ|ואפילו הכי לא אתסי אלא בצערי סגיא}}. וכן זה גם כן. ===המת בארץ ישראל=== '''המת בארץ ישראל''' דע שאסור להלין המת על גבי קרקע בלילה בארץ ישראל שגורם לטמא ארץ הקדושה שנאמר {{צ|ולא תטמא את אדמתך}}. והענין כי אין רשות לרוח הטומאה ולסטרא דשמאלא להכנס ביום בארץ ישראל אלא דווקא בלילה. ואפילו בלילה אין להם רשות אלא בזמן שיש מת לן על גבי קרקע. אבל בזמן שאין מת על גבי קרקע - אין רשות לשום רוח הטומאה להכנס בארץ. אפילו חניית פרסת רגלם בארץ אין להם. וביום אין להם רשות כל עיקר אפילו שיהיו מתים הרבה על גבי קרקע. ירצה כי יש קליפה קשה עבה יותר מטומאת מת, דהיינו אחיזת החיצונים, והקפידה עליה התורה באומרו {{צ|כי קבור תקברנו ביום ההוא ולא תטמא את אדמתך}} בטומאה ההיא הגבוהה עד שכמעט יקרא המת ההוא 'טהור' בארץ ישראל בערך אותה הטומאה הנוספת. וז"ש בזהר פרשת תרומה דף קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}} {{צ|לא שלטא עליה רוח מסאבא}}. אמנם טומאת מת והליכותיו אינם גרועות ממנו אלא שאותה אחיזה אשר לחיצונים השולטים בחוץ לארץ אין לו כלל זולתי אם הלינו מפני שהלילה מקום מוכן לחיצונים למשטטיה. ובהיות להם כלי להדבק - יתדבקו. וזה יגרום רע למת שתסתאב אותה הטומאה בגופו כדמסיק הגורמת עונש למת עצמו ומטריחין אותו בענין דבקות הנפש למעלה. אמנם שאר טומאת מת אינה גורמת עונש. והביא ראיה שאין אחיזת החיצונים בארץ ישראל ממה שאותו מזון הניתן להם במזבח היה נוט' עצמו לצפון ששם פתח כניסת מזונם כנז"ל. {{ש}} ובזוהר פרשת אמור דף פ"ח ע"ב {{ממ זהר|ג|פח|ב}} כתב זה לשונו:{{ש}} {{צ|"לא תלין נבלתו בעץ כי קבור תקברנו ביום ההוא וגו'" - בגין דמיתא דישתהי כ"ד שעות דאינון יומם ולילה בלא קבורתא - יהיב חלישותא בשייפוי דרתיכא ומעכב עבידתא דקב"ה מלעבד. דאפשר דקב"ה גזר עליה בגין למיתיה בגלגולא אחר' מיד בההוא יומא דאתפשט לאוטבא ליה, וכל זמנא דלא אתקבר גופא - נשמתא לאו עאלת קמי קב"ה ולא יכלא למהוי בגופא אחרא בגלגולא תניינא. דלא יהבין לנשמתא גופא אחרא עד דיתקבר קדמאה וכו'. וכל מה דגופא לא אתקבר - צערא הוא לנשמתא ורוח מסאבא אזדמן לשריי' עלוי ולסאבא לההוא גופא. ובגין דההוא רוח מסאבא אזדמן - לא לבעי ליה לאיניש למיבת ההוא גופא ליליא חד בגין דרוח מסאבא אשתכח בליליא, ואשתטח בכל ארעא לאשכחא גופא בלא נפשא לסאבא ליה ואסתאב יתיר.}}{{ש}} עד כאן לשון הזוהר. ונראה מכאן {{גמט דגש|ג'}} פגמים שפוגמים בהלנת המת על גבי הקרקע בארץ ישראל. * '''א'''' - שפוגם בצלם אלהים * '''ב'''' - משום הגלגול שיוכל לתקן אותו בגלגול שני * '''ג'''' שמטמא את הארץ. והשלשה רמוזים בזה הפסוק {{צ|לא תלין נבלתו על הארץ כי קבור תקברנו ביום ההוא}}. * ירצה שהקב"ה מדבר עם ישראל כי קבור תוכל לקברו פעם שנית כי יוכל לבא בגלגולא תניינא אם תקברנו ביום ההוא. כי לא יהבין לנשמתא גופא אחרא עד דיתקבר קדמאה. וזהו כפל ב' פעמים הקבורות. * שנית - {{צ|כי קללת אלהים תלוי}} - רוצה לומר בגין דמיתא דישתהי כ"ד שעות בלא קבורתא יהיב חלישותא בשייפוי דרתיכא שהוא בצלם אלהים, שמטמאים אותו. וזהו {{צ|קללת אלהים תלוי}}. * שלישית - {{צ|ולא תטמא את אדמתך}} הוא כפשוטו כמ"ש דרוח מסאבא אשתכח בליליא ואשתטח בכל ארעא לאשכחא גופא בלא נפשא לסאבא ליה ואסתאיב יתר. ירצה ממת אחר שקוברים תכף באותה היום. הנה מפני ג' טעמים הנ"ל לכן אסור הלנת המת בארץ ישראל. ===מעלת קצת מקומות של ארץ ישראל=== '''במעלת קצת מקומות של ארץ ישראל''' מספר כנפי יונה - ואף על פי שדבריו אינם מובנים כלל למבינים - מכל מקום העתקתי לשונו מפני קצת דברים שיש בהם מעט ממשות. וזה לשונו: * דע כי '''ירושלים''' במספר קטן הוא {{גמט דגש|י"ט}}. גם '''מלכות''' במספר קטן {{גמט דגש|י"ט}}. כי ירושלים היא מדת המלכות. * '''ושכם''' הוא סוד היסוד. כי יסוד רמז ליוסף ולזה שכם ניתן ליוסף שמדתו יסוד. * ו'''טבריה''' גימטריא {{גמט דגש|י"ט}} במספר קטן. ו{{גמט דגש|הוד}} עולה {{גמט דגש|י"ט}} עם {{גמט דגש|ג'}} אותיות והמלה. ומשמעות טבריה מלשון {{צ|טבור הארץ}}. ו'ארץ' רומז למלכות. ועיקר טבריה רומז להוד. גם '''טבר''' במספר קטן {{גמט דגש|י"ג}} - שמקבל כח מ{{גמט דגש|י"ג}} מדות. * '''צפת''' רומז ל'''נצח'''. כי '''צפת''' במספר קטן {{גמט דגש|אהי"ה}}. ו'''נצח''' במספר קטן {{גמט דגש|כ"ב}} - לרמוז שמתנהגים עם הדר בה בי"ג מדות של רחמים גמורים ממדת הכתר, ולפיכך היא אחד מערי מקלט המציל נפשות. : וגם '''צפת''' בחושבן {{גמט דגש|כ"ב}} אותיות התורה לרמוז שצפת מוכנת ומזומנת להשיג בה עומקה של תורה, ואין אויר זך בכל ארץ ישראל כאויר '''צפת'''. ו{{גמט דגש|נצח}} גימטריא {{גמט דגש|קמח}} בסוד {{צ|אם אין קמח אין תורה}}. * '''מרא"ן''' רומז לתפארת. תרגום {{צ|צאן}} - מרונא. וצאן רומז לתפארת. וכן נקראו ישראל על שמו 'צאן' על דרך {{צ|ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם}}. וגם כי '''מראן''' במספר קטן עולה {{גמט דגש|י"ב}}, ומדת תפארת נקרא '''אמת''' במספר קטן {{גמט דגש|ט'}}. עם {{גמט דגש|ג'}} אותיות עולה {{גמט דגש|י"ג}} - לרמוז ל{{גמט דגש|י"ג}} מדות רחמים כנזכר. * '''ומערת המכפלה אשר בחברון''' תוב"ב - שם קבורת האבות. וידוע כי הוא מעבר לגן עדן התחתון. כי {{צ|עֹבֵר {{גמט דגש|לַסֹּחֵר}}}} בגימטריא {{גמט דגש|אורח לגן}}. כי {{צ|לסחר}} חסר '''ו'''' כתיב. ובגימטריא {{גמט דגש|חצר}} - לרמוז כי המערה בחצר לגן עדן כאשר יתבאר. : וכן {{גמט דגש|עֹבֵר לַסֹּחֵר}} גימטריא {{גמט דגש|תק"ע}} - כי {{צ|עבר לסחר}} חסר - לרמוז שכל הדר בחברון הוא בטוח וכל הנפטרים בה והנקברים בה זוכים לעלות נפשותיהם, כי הוא יתד תקוע לעבור לגן עדן תחתון בלא עיכוב ובלא מי שימחה בידם כדי ללכת לגן עדן תחתון בלא צער. :ומלת {{צ|תקע}} נרמזה ג' פעמים בתורה: * '''א'''' באומרו {{צ|ויעקב תקע את אהלו בהר}} * וכן {{צ|ולבן תקע את אחיו בהר הגלעד}}. * וכן {{צ|ותקע כף ירק '''יעקב'''}} פירוש: יעקב תקע, ר"ל כיון לתקוע. {{צ|את אהלו}} - ר"ל אשתו. {{צ|את}} - לרבות את עצמו. {{צ|בהר}} - ר"ל במערת המכפלה שהם שני הרים זו על גב זו. שתי מערות בהר תחתון ושתי מערות בהר עליון. ומלת {{גמט דגש|תקע}} גימטריא {{גמט דגש|עבר לסחר}} - ר"ל כי מערת המכפלה הוא דרך מעבר לגן עדן כנזכר, וכיון להתפלל לה' בכוונת לבו שיזכה להקבר במערת המכפלה הוא ואשתו שכן נזכר מששת ימי בראשית. וכן {{צ|לבן {{גמט דגש|תקע}} את אחיו}} - ר"ל שכיון בחכמת כשפים להעתיק את יעקב שלא יזכה להקבר במערת המכפלה אלא רצה להרוג אותו שם ולתקוע את אחיו, ר"ל אדום וישמעאל, שיזכו לעבור דרך מערת המכפלה לגן עדן שהם נאחזים באברהם ויצחק כנודע. ואם ח"ו לא היה נקבר יעקב במערת המכפלה - שום אחד מישראל לא היה עובר דרך שם וכל האומות הנלוים עם אדום וישמעאל היו נכנסים ועוברים דרך שם על ידי אחיזת אדום וישמעאל באברהם ויצחק הנקברים במערת המכפלה. וזהו מה שאמרו רז"ל {{צ|ולבן בקש לעקור את הכל שנאמר ארמי אובד אבי}}. וכן '''סמא"ל''' עם יעקב דכתיב {{צ|ותקע כף ירק יעקב}}. והענין דע שכוונתו היתה לעשות יעקב בעל מום כדי שלא יקבר במערת המכפלה עם האבות כדי לקבור שם עשו ובת זוגו. ולא עלה בידו שמיד רפא אותו האל יתברך באומרו {{צ|ויבא יעקב שלם}} ואמרו רז"ל {{צ|שלם בגופו}}. כי האל יתברך ברוב חסדיו הפך כוונת סמאל ותקעו ליעקב ביתד תקועה במקום נאמן להקבר במערה כנזכר, כדי לעבור זרעו דרך שם. וכמו כן {{גמט דגש|צפת}} - גימטריא {{גמט דגש|תקע}} - לרמוז שכל הדר בעיר {{גמט דגש|צפת}} בזמן הזה בגלות יש לו יתרון על כל שאר ערי ארץ ישראל שהנפטר שם בעבור שהוא מקום גבוה ואוירו זך יותר מכל שאר ערי ארץ ישראל - לכן במהרה נפשו שטת ופורחת למערת המכפלה לעבור לגן עדן תחתון ומשם לגן עדן העליון. ===סוד חבלי המשיח מהרח"ו=== '''לבאר סוד חבלי המשיח מהר' חיים ויטל זלה"ה''' הענין - דע כי מסטרא דאצילות התורה מתבארת מצד הספירות הנאצלות, וכל ענייני התורה ופירושיה אינם מצד הגשמיות אלא בסוד פירוש הזוהר. וכאשר תהיה הגאולה שיתבטלו הקליפות ויתבררו ישראל אוכל מתוך פסולת ויהיו כולם בסוד הטוב ואין רע עמהם כלל - הנה אותם שקשטו עצמן בסוד מעשים טובים ונתעסקו במעשה מצות' ותפלת' על דרך הסוד בטהרה ובנקיות - אלו בלי ספק בהתנוצץ סוד עץ החיים, דהיינו סטרא דנשמתא דאצילות. ואלו אינם צריכים לעת הגאולה לנסותם מפני שהנסיון היא לאותם שהם עוסקים בסוד פשטי התורה מסטרא דעץ הדעת טוב ורע שנשמתם מסטרא דבריאה ויצירה ועשיה ששם {{צ|סביב רשעים יתהלכון}}. וצריך לנסותם לראות אם יתדבקו בטוב או ברע. אבל אלו שהם מסטרא דאילנא דחיי - עליהם נאמר {{צ|והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע}}, דהיינו מסטרא דאצילות. ולא יכבד עליהם נסיון הגלות באחרית הימים כסתם הפושעים. ואחר הגאולה יתגלו סודות התורה הנעלמים לכל ישראל. ואפילו לאותם שלא עסקו על דרך הסוד - אחר שעסקו נגלות בתורה - לכן ישיגו גם כן דרך הסוד. ושני כתות אלו יעסקו בדיני התורה על דרך הסוד בפירוש משניות והמצות על דרך הנסתר, כטעמי המצות שבספר רעיא מהימנא וכיוצא. ולא שחס ושלום תתבטל התורה והמשנה. אמנם הכוונה כמו שהיו ישראל במדבר מתפרנסין במן שבו היה טעם וכח כל מאכל שבעולם - ודאי שלא היו צריכים לדיני בשר בחלב וגם לדיני חלב ודם, ולא לדיני שחיטה ובדיקה. ועל דרך זה כל דיני איסור והיתר. וכן אם לא ימותו ולא ימצא ביניהם שרצים ונבלות - אם כן לא יצטרכו לדיני טומאה וטהרה, וכל שכן שלא יהיה בהם נדה ומצורע ויולדת וזב וזבה וכיוצא. וכן לעתיד יתפרנסו גם כן מהמן שהוא מהעץ החיים. אמנם עמי הארץ שלא יתפרנסו מהמן אלא מבשר ולחם מעץ הדעת טוב ורע - להם יצטרכו כל דיני התורה כפשטן. ויהיה הענין כדיני הנדה שלא יצטרכו אלא למי שהיה נדה. וכיוצא לשאר הדינים. '''ועתה נבאר עוד'''. {{ש}} דע שהגאולה תהיה בעזה"ו בסוד {{צ|שמאל דוחה}}, דהיינו מאריכין בגלות עוד ששה חדשים מתשרי. שמאל דוחה. עד ניסן - ימין מקרבת. כי בששה חדשים אלו יהיה בעוני וצרה וצירוף כמ"ש למטה - עד שישובו כולם ויהי כל ישראל זוכים לגאולה על ידי היסורים והגלות ועוני לעת בוקר. כאומרו {{צ|והשארתי בהם עם עני ודל וחסו בשם יהוה}}. והתועלת המגיע בזה הוא כי אם יגאלו בסוד הגבורה - ימעטו ח"ו מישראל הרבה, כי מצד הדין יהיה כליה בשונאיהון של ישראל ואותם הנשארים יהיו בכבוד גדול. ואין זו הכוונה. אלא שישבו ויזכו כולם. כי אם יתמעטו ח"ו - ימעט כבוד העליון ויתמעטו המקורות העליונים, כי ברוב עם הדרת מלך, שאין השכינה שורה בפחות מששים רבוא. ולכן יעמוד העולם עד מלאת עת הגאולה ולא יפחתו משעורם, ויזכו כולם וירבה כבוד שמים וירבו מקורות השפע. וענין - דע שהגאולה יש לה שתי עתות. {{צ|בעתה}} - דהיינו שתהיה הגאולה לישראל בנחת - {{צ|עת לשחוק}}, ולא יזכו אלא הכשרים שבהם לימות המשיח, וכל החוטאים לא יזכו אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה. ויש 'עת' שילחץ עני בעניו וישובו בתשובה ויזכו כולה אשר החייבים. והיינו שתרבה הצרה אשר כמוה לא נהייתה, שאין לישראל אז כי אם גויתם מרוב עוני ותרבה הבכיה ויתרככו הלבבות הקשים מרוב הצער. והיינו שכבר לא נשארה הבטחה אלא בבורא השמים. כי לפעמים הרבה תתעורר הבכיה על צרת ענין אחד. והם בנחת מצרת הלחם או בצער מצרת הלחם, והם בנחת מצרת המים. או הם בצרת המים והם בנחת מצרת העוני. וכיוצא בזה כמה מיני צרות. והיינו {{צ|משגב לעתות בצרה}}. אמנם צרה שתהיה להם אז תהיה צרה כוללת כל הצרות ביחד עד שלא יהיה שום נחת משום בחינה, דהיינו בכיה דדלות אין לחם ואין שמלה אין נחת אין מושב אין בית ואין עיר אין כסות בקרה, אלא כל אחד ואחד אין לו כי אם גויתו מצד השביה '''והמיתה''' ומהחרב שהקב"ה מחליף להם מיתה בעוני. והיינו {{גמט דגש|מ"ה}} ימים שעתידין ישראל לצאת מירושלים להיות במדבר העמין כענין שהיה לוט בהפיכת סדום שלא הציל בידו אפילו פיסת בר, ויצא אל המדבר ממש דומה בדומה - כן יהיה צרתן של ישראל. וכולם יהיו נפוצים על פני המדבר. שכל צרות שעברו ישראל מעולם לא יהיה כצער הזה עד ששם יתגלה משה רבנו ע"ה לישראל ויבכה עמהם בצרתם כדרך שבא ובכה עמהם על נהרות בבל. ושם ימנו ישראל {{גמט דגש|מ"ה}} ימים כנגד מדת משה רבנו ע"ה שהוא שם {{גמט דגש|מ"ה}}, ולא יאכלו שם אלא מה שימצאו במדבר - שרשים מלוחים. ואז ישובו שם כולם בתשובה. ומי שלא יוכל לסבול ויאמר {{צ|נתנה ראש}} וילך אל האומות ויתערב עמהם. והשאר יצטרפו{{הערה|אולי יש להגיה כאן 'יצרפו', וצע"ע - ויקיעורך}} בצער ההוא כל אחד ואחד כפי שיעור עונו. והצדיק יתברך - השורש המלוח במעיו כמן, ויחזק באלהיו. והבינוני ישוב בתשובה. והרשע - ידחה או ישוב ויצטע' ואין כח ביד משה רבנו ע"ה אלא לבכות עמהם, ותרבה הבכיה והתשובה שם. ומיד יקומו מתי המדבר ותצמח גאולה וחירות. ומיד יבואו גאולים לירושלים הבנויה ובית המקדש הבנוי ותבא עמהם השכינה ותשרה במקדש ויבאו דגלים כמי צאתם ממצרים. ואז יאחז הקב"ה בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. עם כל זה - אין להם כי אם גוייתם. ואחר כך יעשרו עושר גדול מביזת הים ומביזת גג ומגוג שימצאו. ועם כל זה אין להם שמחה אלא בבנין בית המקדש כדכתיב {{צ|זה היום עשה יהוה נגילה ונשמה בו}}. ===מעלת הדר בארץ ישראל בביאת המשיח=== '''ועתה נבאר במעלת הדר בארץ ישראל בביאת משיח בעזרת האל''' דע כי מסורת בידינו כי באותו יום כשיבא משיח עם קיבוץ גליות לארץ ישראל - באותו יום ימצאו שבעת אלפים מבני ישראל, ובאותו היום יחיו המתים שבארץ. ובאותו יום יסתלקו חומות אש מירושלים. ובאותו יום יבנה בית המקדש מאבנים טובות ומרגליות. ובאותו יום יחזרו המתים שבארץ ישראל בעת חיותם בריה חדשה רוחניים. וכן השבעת אלפים הנמצאים חיים - כולם יעשו בריה חדשה, גוף רוחני כגוף של אדם קודם שחטא, וכגופו של משה רבנו ע"ה. ויפרחו כולם באויר מעופפים כנשרים. וכל זה לעיני אנשי קיבוץ גליות. וכשיראו בני קיבוץ גליות שאחיהם נעשו בריה חדשה ופורחים באויר ללכת ולדור בגן עדן התחתון ללמוד תורה מפיו יתברך - אז יקבלו בני קיבוץ גליות דאגה בלבם ודאבון נפש ויתרעמו על מלך המשיח ויאמרו "וכי אין אנו בני ישראל כמותם?! ומאין זכו הם להיות רוחניים בגוף בנפש, מה שאין כן אנו!". ואומר להם מלך המשיח כבר נודע ומפורסם שכל מדותיו של הקב"ה הם מדה כנגד מדה. אותם שהיו בחוץ לארץ והשתדלו לבא לארץ כדי לזכות לנפש טהורה, ולא חסו על ממונם, ולא על גופם, ובאו בים וביבשה ולא חששו להיותם נטבעים בים או להיותם שבויים ביד אדונים קשים, ובעבור שעשו העיקר מרוחם ומנפשם ולא מגופם וממונם - לכן חזרו רוחניים מדה כנגד מדה.{{ש}} אמנם אתם שהייתם יכולים לבא בארץ כמותם ונתרשלתם לבא בעבור חמדת הממון, וחששתם לממונכם וגופכם ועשיתם מהם עיקר, ומנפשכם ורוחכם עשיתם טפל - לכן גם כן נשארתם גשמיים מדה כנגד מדה. ולחמדת הממון שחמדתם הנה האל יתברך נותן לכם ממון שכל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שנטבעו בים - הנה כל הימים הם מושבעים להביא אותם בים של יפו תוך שלשה ימים לטביעתם. וכל מה שנטבע מששת ימי בראשית עד זמן שלמה המלך ע"ה - הכל הקיא ים יפו ליבשה ומשם נתעשר שלמה. וזהו שכתוב {{צ|אין הכסף נחשב בימי שלמה למאומה}}. ומה שנטבע מזמן שלמה המלך ע"ה עד זמן קיבוץ גליות - הכל עתידים יפו להקיא אותו ליבשה והמלך משיח יחלק אותו לכל צדיק וצדיק חלקו הנוגע לו. הדא הוא דכתיב {{צ|כי שפע ימים יינקו}}. וגם כל המטמוניות שתחת העפר עתידה הארץ להיות נעשית מחילות מחילות להוליך כל אוצרות המלכים ולהוליד אותם לארץ ישראל. הדא הוא דכתיב {{צ|ושפוני טמוני חול}}. והכל יתגלה בתוך ארץ ישראל למלך המשיח, והוא יחלק אותם לאנשי קיבוץ גליות לכל אחד חלקו. וישבעו ממון רב לאותם שהקפידו על גופם ועל ממונם ישארו גשמיים ושבעים ממון. ואותם שלא חשו על גופם ועל ממונם אלא על רוחם בלבד - הקב"ה עושה אותם בריה חדשה ומוליך אותם לגן עדן תחתון כנז"ל. '''עד כאן לשון הר' חיים ויטאל זלה"ה'''. ===תחיית המתים בארץ ישראל=== '''בסוד תחיית המתים בארץ ישראל''' דע כי יש מסורת קבלה בידינו שתחיית המתים של ארץ ישראל קודם לתחיית המתים של חוץ לארץ ארבעים שנה. אמנם כל מי שנפטר בחוץ לארץ ויש לו אחד ממשפחתו בארץ ישראל שהוא כל כך קרוב לו שחייב באבילתו - בין איש בין אשה - יש כח ביד קרובו שבארץ ישראל להחיות כל קרוביו שבחוץ לארץ. וסוד זה ברמז במסכת פסחים בפרק "תמיד נשחט" באומרו {{צ|עתידין צדיקים שיחיו המתים - הדא הוא דכתיב כה אמר יהוה עוד ישבו זקנים וזקנות בירושלים ואיש משענתו בידו. וכתיב ושמת משענתי על פני הנער}}. עד כאן. {{ש}} ומה שתלה בה התחיה בזקנה וצדקות - הענין לרמוז לפי שכל הדרים בארץ ישראל נקראים 'צדיקים' כאומר {{צ|ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ}} כנז"ל, אמנם זאת הסגולה של התחיה צריך שיהיו בני תורה שנקראים 'זקנים' כאומר {{צ|והדרת פני זקן}} ופירשו רז"ל {{צ|זה שקנה חכמה}}. '''עד כאן מהר' חיים ויטאל ז"ל'''. ===רזא דמשיחא=== '''רזא דמשיחא''' הנה כתב האר"י זלה"ה בדרוש {{צ|יהוה מי יגור באהליך}}, וזה לשונו:{{ש}} בעת יציאת מצרים פתח הקב"ה סוף ה'''מ"ם''' בלבד של {{צ|למרבה המשרה}}, ואז יצאו ממצרים. אבל לעתיד לבא בגאולה האחרונה - יפתח אותה לגמרי באלכסון וישארו שני דלתות פתוחות - דלת של '''דוד''' ראשון ואחרון, שהוא המשיח האחרון. ( ונלע"ד שזה סוד שסדרו אנשי כנסת הגדולה בתפלת יוצר {{צ|תהלות לאל עליון גואלם}} כנזכר בכוונת האר"י זלה"ה. ורזא דמלה כי {{צ|תהלות}} - שם ב' דלתי"ן - רחל ולאה. ועתה הם מחוברים ביחד באחורי הזעיר; רגלי לאה בכתר דרחל כנודע. ולעתיד שתעלה רחל במקום הבינה, ולאה (שהיא אחורים דבינה שנפלו בשבירת כלים) תעלה גם כן ויחזרו באחורי הבינה. וזהו סוד {{צ|לאל עליון}}. רוצה לומר שיעלו למדרגה העליונה ויתפרדו התחברותם, ואז יפתחו השתי דל"תות ותבא הגאולה. וזהו '''גאולם - גואל ם'''. ר"ל כי {{גמט דגש|גואל}} גימטריא {{גמט דגש|ם'}} - שעיקר הגאולה תלוי באות '''ם''' כדי שיפתח אותה ויעשה שתי '''דלתי"ן''' מפורדות. ) וז"ש מלך חזקיה בתפלתו {{צ|ויחי מחליו}} {{ממ|ישעיהו|לח}} - {{צ|דּוֹרִי נִסַּע וְנִגְלָה מִנִּי כְּאֹהֶל רֹעִי קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַּי מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי מִיּוֹם עַד־לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי וכו'}}. כי חזקיהו היה בו ניצוץ מהמשיח, כמ"ש רז"ל {{צ|ראוי היה לחזקיהו לעשות משיח וכו'}}. והכונה שבכל דור ודור שולח הקב"ה ניצוץ אחד ממשיח - או לגאול אם יחזרו בתשובה, או לקיים העולם בדורות הרעים כדורו של שמד, או להאיר העולם בגלות בתורתו שלא יאבד העולם לגמרי. וחזקיהו היה ניצוץ ממנו כנזכר '''חזק יה''' משבט יהודה וקרני ראם קרניו בהם ינגח יחדיו אפסי ארץ, שהם חבלי משיח שיהרוג את כל העמים. ( ונלע"ד שאז יקרא שמו של משיח {{גמט דגש|איש מלחמה}} שגימטריא {{גמט דגש|משיח בן דויד}}. ואז תתגלה נשמת המשיח שהיא בחינת '''יחידה''' והיא נקראת {{גמט דגש|האור הבהיר}} שגימטריא גם כן {{גמט דגש|משיח בן דויד}} ). והוא אמר בתפלתו {{צ|דורי נסע ונגלה מני כאהל רועי}} - שבכל יום ויום נוסעים אותו ממקום למקום - כך אני אבא בגלגול בכל דור ודור לראות אם הגיע הקץ. {{צ|קפדתי כאורג חיי}} - כמו שהאורג כשרואה שבחצי הבגד שארג החוטים דקים חותך את הבגד וחוזר לארוג אותו מחדש מאותו מקום שהיה דק. והנני עושה תפלה ש{{צ|מדלה יבצעני}} - ה'''מ"ם''' סגורה תחתוך אותה לשנים וזהו {{צ|'''מדלה'''}} - '''מ' דלה'''. {{צ|תבצעני}} לשון חיתוך, ויהיו שנים דלתו"ת. ואז {{צ|מיום עד לילה}}, שהוא בסוף הגלות, {{צ|תשלימני}} - שעתה בכל דור ודור אני בא בגלגול וחסר ניצוץ אחד וכו', עיין שם. ונלע"ד שזהו סוד הפסוק {{צ|מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק}} - ר"ל כי המילוי של '''אל"ף רי"ש צד"י'''{{הערה|{{גמט דגש|ל"ף י"ש ד"י}}}} - גימטריא {{גמט דגש|דלת}} - רוצה לומר {{צ|מכנף}} שהוא מסוף {{צ|הארץ}}, ממילוי שלה, שגימטריא {{גמט דגש|דל"ת}} - {{צ|זמירות שמענו}} - שהיא השכינה שנקרא בגלותא דלה ועניה. {{צ|צבי לצדיק}} - רוצה לומר שהיא מתאוה תמיד לצדיק יסוד עלמא שהוא אות '''ו'''' של השם, להתחבר עמה בין שני דלתות וציריהן כדי להוציא נשמת {{גמט דגש|משיח בן דויד}} שהיא גימטריא {{גמט דגש|דל"ת}}. כי הוא עני רוכב על החמור. כי בעת שנכנס אות '''ו'''' שהוא היסוד בין שני '''דלתות''' - אזי נעשה אותיות '''דוד'''. וזהו שאמר '''דוד''' המלך ע"ה {{צ|דלותי ולי יהושיע}} - רוצה לומר כשיפתחו הדלתות - אזי {{צ|'''ו'''' לי יהושיע}} - הכוונה שיכנס האות '''ו'''' בין שני דלת"ין ויצא נשמתי על ידי חיבור ההוא, והטיפה שיוציא מתוך ה'''וא"ו''' הוא אות '''י'''' של '''דויד''' כנזכר בדברי הימים. ואומר {{צ|צבי לצדיק}} כי מילוי '''צבי''' כזה '''צד"י בי"ת יו"ד'''{{הערה|{{גמט דגש|ד"י י"ת ו"ד}}}} - גימטריא {{גמט דגש|דלת}} - שחשק אות '''ד'''' הוא לאות '''ו''''. וזה שאמר {{צ|ואומר '''רזי''' לי '''רזי''' לי}} - כי ב' פעמים {{גמט דגש|רזי רזי}} גימטריא {{גמט דגש|דלת}} במספר {{גמט דגש|משיח בן דויד}}. שכל תאוה וחשקה על אות המ"ם של {{צ|למרבה המשרה}} שיפתחו ויעשה שתי דלתו"ת. ולכן נקראת '''ארץ''' ישראל - '''ארץ צבי'''. כי במילוי אל"ף רי"ש צד"י{{הערה|{{גמט דגש|ל"ף י"ש ד"י}}}} - '''צד"י בי"ת יו"ד'''{{הערה|{{גמט דגש|ד"י י"ת ו"ד}}}} - הם שני דלתו"ת של אות '''ם''' ד{{צ|למרבה המשרה}}. רוצה לומר כשיפתחו השני דלתין של אות '''ם''' סתומה דל{{צ|מרבה המשרה}} - אזי יסגרו האות '''מ''' פתוחה של {{ממ|נחמיה|ב|יג}} {{צ|המפרוצים}} חומת ירושלים הכתוב בנחמיה, ויבא {{גמט דגש|משיח בן דויד}} ותבנה ארץ הקדושה במהרה בימינו. וזהו סוד הפסוק {{צ|אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום}}. ירצה {{צ|אשרי אדם שומע לי}} - כמו שאני נותן זמירות ותשבחות להקב"ה בעבור השני דל"תין שיפתחו - כך צריך גם כן '''אדם''' (שהוא '''א''''דם '''ד''''וד '''מ''''שיח) שומע לי לשקוד גם כן {{צ|על דלתותי יום יום}}. רוצה לומר בכל פעם שיבא משיח בגלגול צריך הוא להתפלל שיפתחו הדלתות כמו שהתפלל יחזקיהו {{צ|מ'''דלה''' תבצעני}} כנזכר לעיל. וזה {{צ|לשקוד על דלתותי}} שיפתחו אות מ"ם{{הערה|לא ברור לי בדפוס ויניציא. ובדפוס ירושלים הדפיסו "שיפתחו אותם". והבוחר יבחר - ויקיעורך}}. או נאמר {{צ|אשרי אדם שומע לי}} - רוצה לומר כי {{צ|'''לי'''}} ראשי תיבות '''ל''''ילה '''י''''ום. והכונה הוא אשר אדם שבעת שקורא קריאת שמע בשחרית ובערבית פעמיים בכל יום שצריך לכוון על {{צ|דלתותי}}, שהיא '''ד'''' ד{{צ|אחד}} שני פעמים בכל יום שהם שני דל"תין, למסור עצמו בארבע מיתות בית דין באות '''ד'''' ד{{צ|אחד}} כדי לפתוח השני דלת"ות של בינה על ידי יסוד דחכמה שנכנס שם בין שני דלת"ות בסוד היחוד בשעת קריאת שמע כנודע שאז הוא חיבור של חכמה ובינה. וצריך לכוין שיהיה חיבור שלם כי עתה בגלות אין החיבור שלם כי נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים דלעילא עד שישראל יכנסו בירושלים תתאה. והנה כתוב בתיקונים דף ל"ד ע"ב {{צ|לא יעול '''י'''' ב'''ה'''' עילאה עד דיעול '''ו'''' ב'''ה'''' דאיהי ירושלים תתאה}}. והנה לפי זאת הבחי' יהיה צירוף שם '''הויה''' בסוד '''והיה''' - שמתחלה יתחבר '''ו'''' ב'''ה'''' ואחר כך יתחבר '''י'''' ב'''ה'''' עילאה. וזהו סוד הפסוק {{צ|והיה יהוה למלך}} - רוצה לומר כשיהיה היחוד בסוד {{צ|'''והיה'''}} - אזי יהיה יהו"ה למלך על כל הארץ. וזהו סוד שאמרו רז"ל כל מקום שנאמר {{צ|והיה}} הוא שמחה בסוד {{צ|כי בשמחה תצאו}}. וזהו סוד {{צ|כי '''יד''' על כס '''יה'''}}. ירצה כאשר יתחבר {{גמט דגש|יד}} עם אות {{גמט דגש|א'}} של '''כסא''' - אזי יעשה השם '''י"ה י"ה'''. וזה יהיה כשיעשה הקב"ה מלחמה בעמלק כמ"ש {{צ|מחה אמחה זכר עמלק}}. ורמז בתיבת {{צ|'''אמחה'''}} מי שעשו ויעשו מלחמה עם עמלק. * כי במלחמה ראשונה היו '''א''''הרן '''מ''''שה '''ח''''ור. ואות '''ה'''' היא השכינה שעשתה מלחמה למעלה עם השר שלו. * ואחר כך היו '''א''''סתר '''מ''''רדכי '''ח''''רבונה. ואות '''ה'''' של השם. * ובגאולה אחרונה יהיה '''א''''ליהו '''מ''''שיח '''ח'''' נסיכי אדם, והשכינה על גביהם שהיא אות '''ה'''' אחרונה. ואז {{צ|והיה אור הלבנה}} שהיא המלכות '''ה'''' תתאה, {{צ|כאור החמה}} שהיא בינה שנקרא 'חמה', '''ה'''' עילאה כנזכר בתיקונים דף י"ו ע"א. ואז יהיו השני מאורות הגדולים (שהם בינה ומלכות) שוים בסוד '''יהי"ה - י"ה י"ה'''. כי החיבור של זעיר ונוקבא יהיה כל כך גדול כמו החיבור דחכמה ובינה בסוד {{צ|יהיה יהוה אחד ושמו אחד}}. '''ברוך יהוה לעולם אמן ואמן''' '''י"ימאוא''' ===סוף דבר=== עד הנה עז"רנו הנאזר בגבורה לגבר חיילים במיעוט שיחה ודרך קצ"רה לפי שעת הקו"צר וחוסר הפנאי בגדולות ובנפלאות שבח"י צדק אדמת הקדש תוב"ב, הלא מצער הוא. וראשי פרקים בקומץ חסר לכש' דעת כי הוא ירחיב ויוסף לפי שכלו יהולל במקום שאמרו להאריך. אך בכל זאת אמרתי לשלימות המאמר ולהפיק רצון החושק לעסוק בדברי תורת אמת למלאות חפצו ותשוקתו, והיה לבא"ר משנת פרק קמא דכלים הכוללת רוב מהללי ארץ ישראל. בה יבינו הנבונים להיות חיים משכילים ו"הן לומדין מן הכללות כמה הקדמות עמוקות ונאמנות. ואך אל '''א'''להי"ם '''ד'''ומי"ה '''נ'''פש"י '''י'''תננ"ו '''ש'''ומ"ר '''ד'''בר"י '''י'''ו"שר. ----------- bjplb2ty2ui53asusybsqyvbjqm4u11 116 1738901 3084679 2999288 2026-09-24T23:53:29Z Fuzzy 29 בג"ץ 19411-08-24, אברמוביץ' נ' הכנסת 3084679 wikitext text/x-wiki <שם> הודעה על סוגים של עובדי מדינה שעליהם יחולו האיסורים המנויים בחוק === לפי [[חוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים), תשי"ט-1959]] === <מקור> ((י"פ תשכ"ט, 1792|הודעה על סוגים של עובדי מדינה שעליהם יחולו האיסורים המנויים בחוק|1536)); ((תשל"ז, 938|הודעה על סוגים של עובדי המדינה עליהם יחולו האיסורים המנויים בחוק|2301)); ((ס"ח תשנ"ב, 197|תיקון מס' 26 לחוק הבחירות לכנסת|12:210870)); ((בג"ץ 19411-08-24|אברמוביץ' נ' הכנסת - צו מוחלט|https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=NetVerdicts/2026/8/19/2024-8-19411-26-2&fileName=3b79a319a0010000090037f6b2b3edea&type=4)). @ : בהתאם [[+|לסעיף 1]] [[לחוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים), תשי"ט-1959]], מודיעים בזה כי הממשלה, לאחר התייעצות עם ועדת העבודה של הכנסת, קבעה את הסוגים הבאים של עובדי המדינה ונושאי משרות בשירות המדינה אשר עליהם יחולו האיסורים המנויים [[בסעיף 1 לחוק האמור]]: @ : (((לפי פסה"ד בבג"ץ 19411-08-24, רשימת המגבלות תפקע ביום 1.9.2027).)) @ (תיקון: תשנ"ב, בג"ץ 19411-08-24) : (1) <s>עובד המדינה שדרגתו היא אחת מארבע הדרגות העליונות של הדירוג האחיד</s> עובד מדינה הנמנה על הסגל הבכיר בשירות המדינה ומשובץ במתח דרגות 44-42 ומעלה בדרוג המח"ר ובדרגות המקבילות בדרוגים האחרים; @ (תיקון: תשל"ז, תשנ"ב) : (2) עובד המדינה בדרגה מקצועית שמשכורתה היסודית ההתחלתית אינה נמוכה מן המשכורת היסודית ההתחלתית של הדרגה השלישית שמתחת לדרגה העליונה של הדירוג האחיד (להלן - דרגה מקבילה); @ (תיקון: תשל"ז, תשנ"ב) : (3) עובד המדינה בדרגה נמוכה מהדרגה השלישית שמתחת לדרגה העליונה של הדירוג האחיד, אם לתפקידו נקבע מתח דרגות הכולל את הדרגה השלישית האמורה או דרגה מקבילה; @ (תיקון: תשל"ז) : 4) (()) (((נמחקה);)) @ (תיקון: תשל"ז) : 5) (()) (((נמחקה);)) @ : 6) (()) שופטים, דיינים, חברי בתי דין דתיים וכל נושאי משרה שיפוטית אחרת; @ : 7) (()) רבנים וכהני דתות אחרות ששכרם או חלק משכרם משתלם מאוצר המדינה; @ : 8) (()) שוטרים, סוהרים, פקחים וכל נושאי משרה שיש עמה סמכות חקירה, חיפוש או מעצר; @ : 9) (()) נושאי משרה שיש עמה סמכות להעניק רשיונות או היתרים או סמכות להמליץ על הענקתם; @ : 10) (()) עובדי מחלקת התעסוקה במשרד העבודה; @ (תיקון: בג"ץ 19411-08-24) : 11) (()) <s>עובדי סעד</s> עובדי השירות הסוציאלי; @ : 12) (()) עובדי השירות המשפטי; @ (תיקון: בג"ץ 19411-08-24) : 13) (()) <s>קציני מחוז</s> (((אינו חל);)) @ : 14) (()) פקידי שומה; @ : 15) (()) פקידי גביה; @ : 16) (()) עובדים שהורשו לעשות עסקאות מטעם המדינה; @ (תיקון: בג"ץ 19411-08-24) : 17) (()) <s>עובדים שבסמכותם לקבל עובדים לשירות המדינה או להמליץ על קבלת עובדים כאמור</s> (((אינו חל);)) @ (תיקון: בג"ץ 19411-08-24) : 18) (()) <s>מנהלי עבודה</s> (((אינו חל);)) @ (תיקון: בג"ץ 19411-08-24) : 19) (()) <s>פקידים העוסקים במתן שיכון מטעם המדינה</s> (((אינו חל);)) @ (תיקון: בג"ץ 19411-08-24) : 20) (()) <s>אחיות ציבוריות</s> (((אינו חל).)) @ : ההודעה שפורסמה בילקוט הפרסומים 701, תשי"ט, עמ' 1904 - בטלה. <פרסום> ט' בתמוז תשכ"ט (25 ביוני 1969) <חתימה> מיכאל ארנון מזכיר הממשלה 74k536dumlvxun02lkmfyyms0bh06iz 0 1738904 3084680 2999285 2026-09-25T00:00:06Z OpenLawBot 8112 [3084679] בג"ץ 19411-08-24, אברמוביץ' נ' הכנסת 3084680 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|הודעה על סוגים של עובדי מדינה שעליהם יחולו האיסורים המנויים בחוק}} {{ח:קטע3||לפי {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים)|חוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים), תשי״ט–1959}}}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|י״פ תשכ״ט, 1792|הודעה על סוגים של עובדי מדינה שעליהם יחולו האיסורים המנויים בחוק|https://olaw.org.il/yalkut/yalkut-1536.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״ז, 938|הודעה על סוגים של עובדי המדינה עליהם יחולו האיסורים המנויים בחוק|https://olaw.org.il/yalkut/yalkut-2301.pdf}}; {{ח:תיבה|ס״ח תשנ״ב, 197|תיקון מס׳ 26 לחוק הבחירות לכנסת|https://fs.knesset.gov.il/12/law/12_lsr_210870.pdf}}; {{ח:תיבה|בג״ץ 19411-08-24|אברמוביץ׳ נ׳ הכנסת – צו מוחלט|https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path{{=}}NetVerdicts/2026/8/19/2024-8-19411-26-2&amp;fileName{{=}}3b79a319a0010000090037f6b2b3edea&amp;type{{=}}4}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} בהתאם {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים)#סעיף 1|לסעיף 1}} {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים)|לחוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים), תשי״ט–1959}}, מודיעים בזה כי הממשלה, לאחר התייעצות עם ועדת העבודה של הכנסת, קבעה את הסוגים הבאים של עובדי המדינה ונושאי משרות בשירות המדינה אשר עליהם יחולו האיסורים המנויים {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים)#סעיף 1|בסעיף 1 לחוק האמור}}: {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(לפי פסה״ד בבג״ץ 19411-08-24, רשימת המגבלות תפקע ביום 1.9.2027).}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשנ״ב, בג״ץ 19411-08-24}} {{ח:תת|(1)}} <s>עובד המדינה שדרגתו היא אחת מארבע הדרגות העליונות של הדירוג האחיד</s> עובד מדינה הנמנה על הסגל הבכיר בשירות המדינה ומשובץ במתח דרגות 44-42 ומעלה בדרוג המח״ר ובדרגות המקבילות בדרוגים האחרים; {{ח:סעיף*|||תיקון: תשל״ז, תשנ״ב}} {{ח:תת|(2)}} עובד המדינה בדרגה מקצועית שמשכורתה היסודית ההתחלתית אינה נמוכה מן המשכורת היסודית ההתחלתית של הדרגה השלישית שמתחת לדרגה העליונה של הדירוג האחיד (להלן – דרגה מקבילה); {{ח:סעיף*|||תיקון: תשל״ז, תשנ״ב}} {{ח:תת|(3)}} עובד המדינה בדרגה נמוכה מהדרגה השלישית שמתחת לדרגה העליונה של הדירוג האחיד, אם לתפקידו נקבע מתח דרגות הכולל את הדרגה השלישית האמורה או דרגה מקבילה; {{ח:סעיף*|||תיקון: תשל״ז}} {{ח:תת|4)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשל״ז}} {{ח:תת|5)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:סעיף*}} {{ח:תת|6)}} שופטים, דיינים, חברי בתי דין דתיים וכל נושאי משרה שיפוטית אחרת; {{ח:סעיף*}} {{ח:תת|7)}} רבנים וכהני דתות אחרות ששכרם או חלק משכרם משתלם מאוצר המדינה; {{ח:סעיף*}} {{ח:תת|8)}} שוטרים, סוהרים, פקחים וכל נושאי משרה שיש עמה סמכות חקירה, חיפוש או מעצר; {{ח:סעיף*}} {{ח:תת|9)}} נושאי משרה שיש עמה סמכות להעניק רשיונות או היתרים או סמכות להמליץ על הענקתם; {{ח:סעיף*}} {{ח:תת|10)}} עובדי מחלקת התעסוקה במשרד העבודה; {{ח:סעיף*|||תיקון: בג״ץ 19411-08-24}} {{ח:תת|11)}} <s>עובדי סעד</s> עובדי השירות הסוציאלי; {{ח:סעיף*}} {{ח:תת|12)}} עובדי השירות המשפטי; {{ח:סעיף*|||תיקון: בג״ץ 19411-08-24}} {{ח:תת|13)}} <s>קציני מחוז</s> {{ח:הערה|(אינו חל);}} {{ח:סעיף*}} {{ח:תת|14)}} פקידי שומה; {{ח:סעיף*}} {{ח:תת|15)}} פקידי גביה; {{ח:סעיף*}} {{ח:תת|16)}} עובדים שהורשו לעשות עסקאות מטעם המדינה; {{ח:סעיף*|||תיקון: בג״ץ 19411-08-24}} {{ח:תת|17)}} <s>עובדים שבסמכותם לקבל עובדים לשירות המדינה או להמליץ על קבלת עובדים כאמור</s> {{ח:הערה|(אינו חל);}} {{ח:סעיף*|||תיקון: בג״ץ 19411-08-24}} {{ח:תת|18)}} <s>מנהלי עבודה</s> {{ח:הערה|(אינו חל);}} {{ח:סעיף*|||תיקון: בג״ץ 19411-08-24}} {{ח:תת|19)}} <s>פקידים העוסקים במתן שיכון מטעם המדינה</s> {{ח:הערה|(אינו חל);}} {{ח:סעיף*|||תיקון: בג״ץ 19411-08-24}} {{ח:תת|20)}} <s>אחיות ציבוריות</s> {{ח:הערה|(אינו חל).}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} ההודעה שפורסמה בילקוט הפרסומים 701, תשי״ט, עמ׳ 1904 – בטלה. {{ח:חתימות|ט׳ בתמוז תשכ״ט (25 ביוני 1969)}} * '''מיכאל ארנון'''<br>מזכיר הממשלה {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] 13doct9pvfta5j0atu76z0tkdalj1vw 2 1739153 3084625 3002706 2026-09-24T13:35:00Z בתהליך 44428 3084625 wikitext text/x-wiki ''{{ריק}} '''תדליקו לפידים, תסתכלו על הקולות \ יצרתי [[w:עגל הזהב|עגל]], תתחילו מחולות \ זיהמתי את המים, אני מפיץ מחלות \ אני יהודי, אני סרטן האנושות \ פגעתי בול ב[[w:שחלות|שחלות]] \ כתבתי [[w:עבודה אקדמית|דוקטורט]] ברפואה \ תסתכלו ב[[w:הפרוטוקולים של זקני ציון|פרוטוקולים]] \ זקני ציון נתנו לי ציון, נתנו לי מאה \ ואני לא בטוח שהצטיינתי ב[[w:ציונות|ציונות]], אבל ב[[w:יין נסך|יין נסך]] אנ'לא נוגע \ ב[[w:ניסוך המים|ניסוך המים]] אני כל שנה טובע \ ואני אעיד על עצמי שאני [[w:נחמן מברסלב|מקור חכמה, נחל נובע]] \ [[w:תלמיד חכם|תלמיד חכם]] הכול יודע \ עם חוט שני תולעת ואזוב לערבב דם קרבן, או [[w:עלילת דם|ילד במצות]] \ שאסור לאכול סושי עם אצות \ שחרית וערבית וחמץ רק עד חצות \ ששניים אוחזים צריכים לחצות \ ושבשביל לתת גט חייבים לרצות \ יהי רצון שיהיה גם קרבן זה לפניך לרצות \ ואת כל זה אני יודע כי אני לומד \ שעל שלושה העולם עומד \ תורה ועבודה ועוד אחד שמתבודד \ אולי זה אני עמוד בודד מתוך עם הספר \ איפה למדתי את זה, אתם שואלים \ הכול מניסיון, ההיסטוריה עשתה לנו בית ספר \ כל [[w:פרה קדושה|פרה קדושה]] או [[w:פרה אדומה|פרה אדומה]] \ תהפוך בסוף לאפר \ אז תלמדו גם ותתפללו הרבה, אבל בלי לחץ \ כי רק כשדוד המלך אמר [[תהילים]] הוא סיים את כל הספר.''' '' giggiwxaewrc5g7nwzg4b5ocer33ozx 3084626 3084625 2026-09-24T13:35:39Z בתהליך 44428 3084626 wikitext text/x-wiki ''{{ריק}} '''תדליקו לפידים, תסתכלו על הקולות \ יצרתי [[w:עגל הזהב|עגל]], תתחילו מחולות \ זיהמתי את המים, אני מפיץ מחלות \ אני יהודי, אני סרטן האנושות \ פגעתי בול ב[[w:שחלות|שחלות]] \ כתבתי [[w:עבודה אקדמית|דוקטורט]] ברפואה \ תסתכלו ב[[w:הפרוטוקולים של זקני ציון|פרוטוקולים]] \ זקני ציון נתנו לי ציון, נתנו לי מאה \ ואני לא בטוח שהצטיינתי ב[[w:ציונות|ציונות]], אבל ב[[w:יין נסך|יין נסך]] אנ'לא נוגע \ ב[[w:ניסוך המים|ניסוך המים]] אני כל שנה טובע \ ואני אעיד על עצמי שאני [[w:נחמן מברסלב|מקור חכמה, נחל נובע]] \ [[w:תלמיד חכם|תלמיד חכם]] הכול יודע \ עם חוט שני תולעת ואזוב לערבב דם קרבן, או [[w:עלילת דם|ילד, במצות]] \ שאסור לאכול סושי עם אצות \ שחרית וערבית וחמץ רק עד חצות \ ששניים אוחזים צריכים לחצות \ ושבשביל לתת גט חייבים לרצות \ יהי רצון שיהיה גם קרבן זה לפניך לרצות \ ואת כל זה אני יודע כי אני לומד \ שעל שלושה העולם עומד \ תורה ועבודה ועוד אחד שמתבודד \ אולי זה אני עמוד בודד מתוך עם הספר \ איפה למדתי את זה, אתם שואלים \ הכול מניסיון, ההיסטוריה עשתה לנו בית ספר \ כל [[w:פרה קדושה|פרה קדושה]] או [[w:פרה אדומה|פרה אדומה]] \ תהפוך בסוף לאפר \ אז תלמדו גם ותתפללו הרבה, אבל בלי לחץ \ כי רק כשדוד המלך אמר [[תהילים]] הוא סיים את כל הספר.''' '' h8ovv19n7k6a0zvrm3yvp33wipstqvb 0 1739282 3084629 3001819 2026-09-24T16:01:44Z Nahum 68 3084629 wikitext text/x-wiki {{סדר במשנה מנוקדת ללא עיצוב}} ==סדר נזיקין== *<big><big>[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/בבא קמא|בבא קמא]] | [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/בבא מציעא|בבא מציעא]] | [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/בבא בתרא|בבא בתרא]] | [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/סנהדרין|סנהדרין]] | [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/מכות|מכות]] | {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/שבועות|שבועות]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/עדויות|עדויות]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/אבות|אבות]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/עבודה זרה|עבודה זרה]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/הוריות|הוריות]]</big></big> [[קטגוריה:משנה מנוקד|סדר נזיקין]] ay6j5xhz26e61dnoqejk4f3bonapsg7 3084630 3084629 2026-09-24T16:02:24Z Nahum 68 3084630 wikitext text/x-wiki {{סדר במשנה מנוקדת ללא עיצוב}} ==סדר נזיקין== *<big><big>[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/בבא קמא|בבא קמא]] | [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/בבא מציעא|בבא מציעא]] | [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/בבא בתרא|בבא בתרא]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/סנהדרין|סנהדרין]] | [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/מכות|מכות]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/שבועות|שבועות]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/עדויות|עדויות]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/אבות|אבות]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/עבודה זרה|עבודה זרה]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/הוריות|הוריות]]</big></big> [[קטגוריה:משנה מנוקד|סדר נזיקין]] eq1rj46ss1elxx1nqn0qomdibhkfjv9 116 1754642 3084713 3077369 2026-09-25T07:12:31Z Shahar9261 22508 3084713 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים), התשס"א-2000 (תיקון: תשס"ד) <שם קודם> תקנות הבזק (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים), התשס"א-2000 <מקור> ((ק"ת תשס"א, 164|תקנות הבזק (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)|6069)); ((תשס"ד, 111|תיקון|6281)); ((תשפ"ו, 2563|תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)|12506)). <מבוא> בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיפים 4ג]] [[+|ו-59]] [[=החוק|לחוק הבזק, התשמ"ב-1982]] (להלן - החוק), בהסכמת שר האוצר לפי [[סעיף 39ב לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985]], ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת לפי [[סעיף 59א לחוק]], אני מתקין תקנות אלה: ---- (('''תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים), התשס"א-2000''' בוטלו ביום 18.9.2026 והוחלפו [[בתקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות), התשפ"ו-2026]].)) @ 1. הגדרות : בתקנות אלה - :- "אגרת רישיון" - תשלום חד-פעמי שמשלם בעל רישיון בעד הרישיון; :- "בעל רישיון" - מי שקיבל רישיון כללי לפי [[=תקנות רישיון למתן שירותים פנים-ארציים|תקנות הבזק (הליכים ותנאים לקבלת רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים), התש"ס-2000]] (להלן - תקנות רישיון למתן שירותים פנים-ארציים); :- "בקשה", "המנהל" ו"מבקש" - כמשמעותם [[בתקנות רישיון למתן שירותים פנים-ארציים]]; :- "השר" - שר התקשורת או מי שהוא מינה לענין תקנות אלה; :- "מדד" - מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כעדכונו מזמן לזמן. @ 2. אגרה בעד מתן רישיון (תיקון: תשס"ד) : (א) בעל רישיון ישלם אגרת רישיון בסך מיליון (1,000,000) שקלים חדשים, לאחר שהודיע לו השר על החלטתו ליתן לו רישיון, ולא יאוחר מיום מתן הרישיון. : (ב) בעת הגשת הבקשה לרישיון, יפקיד המבקש בידי חשב משרד התקשורת סכום של שלוש מאות אלף (300,000) שקלים חדשים, כמקדמה על חשבון אגרת הרישיון; הסכום האמור יוחזר, כשהוא צמוד למדד לפי הוראות [[תקנה 3]] בשינויים המחויבים, למבקש שלא קיבל רישיון. : (ג) תשלום כאמור בתקנה זו אשר שולם לפני תחילתן של תקנות אלה, יראו אותו כאגרת רישיון ששולמה לפי התקנות, או כמקדמה על חשבון אגרת הרישיון ששולמה כאמור, לפי הענין. @ 3. הצמדה : הסכומים הנקובים [[בתקנה 2]], יהיו צמודים למדד בשיעור עלייתו מן המדד שפורסם לאחרונה לפני תחילתן של תקנות אלה, אם עלה, לעומת המדד האחרון שפורסם לפני תשלומם בפועל בידי בעל רישיון. @ 4. דרך התשלום : אגרת רישיון תשולם לחשבון בנק שאת פרטיו יודיע חשב משרד התקשורת לבעל הרישיון. @ 5. החזרים : בעל רישיון לא יהא זכאי להחזר של אגרת רישיון או כל חלק ממנה בכל מקרה, לרבות בשל ביטול הרישיון, הגבלתו או התלייתו, בין ביזמת בעל הרישיון ובין ביזמת השר, או בשל שינוי תנאי הרישיון, בין אם החל בעל הרישיון במתן שירותים על פי הרישיון ובין אם לאו. @ 6. תחילה : תחילתן של תקנות אלה ביום ד' בכסלו התשס"א (1 בדצמבר 2000). <פרסום> א' בכסלו התשס"א (28 בנובמבר 2000) <חתימה> בנימין (פואד) בן אליעזר שר התקשורת kcf84jqm5o7vizbzmcv0nlbiyt1n4bz 0 1754646 3084718 3077375 2026-09-25T07:30:15Z OpenLawBot 8112 [3084713] 3084718 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים־ארציים נייחים), התשס״א–2000}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|ק״ת תשס״א, 164|תקנות הבזק (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים־ארציים נייחים)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6069.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ד, 111|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6281.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ו, 2563|תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-12506.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:מבוא}} בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק הבזק#סעיף 4ג|סעיפים 4ג}} {{ח:חיצוני|חוק הבזק#סעיף 59|ו־59}} {{ח:חיצוני|חוק הבזק|לחוק הבזק, התשמ״ב–1982}} (להלן – החוק), בהסכמת שר האוצר לפי {{ח:חיצוני|חוק יסודות התקציב#סעיף 39ב|סעיף 39ב לחוק יסודות התקציב, התשמ״ה–1985}}, ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת לפי {{ח:חיצוני|חוק הבזק#סעיף 59א|סעיף 59א לחוק}}, אני מתקין תקנות אלה: {{ח:מפריד}} {{ח:הערה|'''תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים־ארציים נייחים), התשס״א–2000''' בוטלו ביום 18.9.2026 והוחלפו {{ח:חיצוני|תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)|בתקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות), התשפ״ו–2026}}.}} {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:סעיף|1|הגדרות}} {{ח:ת}} בתקנות אלה – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אגרת רישיון“ – תשלום חד־פעמי שמשלם בעל רישיון בעד הרישיון; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בעל רישיון“ – מי שקיבל רישיון כללי לפי {{ח:חיצוני|תקנות הבזק (הליכים ותנאים לקבלת רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)|תקנות הבזק (הליכים ותנאים לקבלת רישיון למתן שירותי בזק פנים־ארציים נייחים), התש״ס–2000}} (להלן – תקנות רישיון למתן שירותים פנים־ארציים); {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בקשה“, ”המנהל“ ו”מבקש“ – כמשמעותם {{ח:חיצוני|תקנות הבזק (הליכים ותנאים לקבלת רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)|בתקנות רישיון למתן שירותים פנים־ארציים}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”השר“ – שר התקשורת או מי שהוא מינה לענין תקנות אלה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כעדכונו מזמן לזמן. {{ח:סעיף|2|אגרה בעד מתן רישיון|תיקון: תשס״ד}} {{ח:תת|(א)}} בעל רישיון ישלם אגרת רישיון בסך מיליון (1,000,000) שקלים חדשים, לאחר שהודיע לו השר על החלטתו ליתן לו רישיון, ולא יאוחר מיום מתן הרישיון. {{ח:תת|(ב)}} בעת הגשת הבקשה לרישיון, יפקיד המבקש בידי חשב משרד התקשורת סכום של שלוש מאות אלף (300,000) שקלים חדשים, כמקדמה על חשבון אגרת הרישיון; הסכום האמור יוחזר, כשהוא צמוד למדד לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3|תקנה 3}} בשינויים המחויבים, למבקש שלא קיבל רישיון. {{ח:תת|(ג)}} תשלום כאמור בתקנה זו אשר שולם לפני תחילתן של תקנות אלה, יראו אותו כאגרת רישיון ששולמה לפי התקנות, או כמקדמה על חשבון אגרת הרישיון ששולמה כאמור, לפי הענין. {{ח:סעיף|3|הצמדה}} {{ח:ת}} הסכומים הנקובים {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2}}, יהיו צמודים למדד בשיעור עלייתו מן המדד שפורסם לאחרונה לפני תחילתן של תקנות אלה, אם עלה, לעומת המדד האחרון שפורסם לפני תשלומם בפועל בידי בעל רישיון. {{ח:סעיף|4|דרך התשלום}} {{ח:ת}} אגרת רישיון תשולם לחשבון בנק שאת פרטיו יודיע חשב משרד התקשורת לבעל הרישיון. {{ח:סעיף|5|החזרים}} {{ח:ת}} בעל רישיון לא יהא זכאי להחזר של אגרת רישיון או כל חלק ממנה בכל מקרה, לרבות בשל ביטול הרישיון, הגבלתו או התלייתו, בין ביזמת בעל הרישיון ובין ביזמת השר, או בשל שינוי תנאי הרישיון, בין אם החל בעל הרישיון במתן שירותים על פי הרישיון ובין אם לאו. {{ח:סעיף|6|תחילה}} {{ח:ת}} תחילתן של תקנות אלה ביום ד׳ בכסלו התשס״א (1 בדצמבר 2000). {{ח:חתימות|א׳ בכסלו התשס״א (28 בנובמבר 2000)}} * '''בנימין (פואד) בן אליעזר'''<br>שר התקשורת {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] t5oymskfj4rurawd9tld2mtxhwtuu2j 2 1755229 3084645 3084020 2026-09-24T20:10:55Z Naorius 46426 3084645 wikitext text/x-wiki ==פרויקטים== *השלמת פירוש ”[[אור החיים]]“ הקדוש על התורה *השלמת פירוש ר׳ אברהם [[אבן עזרא]] על המקרא ==קישורים== *[[/ארגז חול/|ארגז החול שלי]] lzgjsqb3lktkcp3b6rflbkwdv2j3wzl 3084647 3084645 2026-09-24T20:28:48Z Naorius 46426 3084647 wikitext text/x-wiki ==פרויקטים== #השלמת פירוש ”[[אור החיים]]“ הקדוש על התורה #השלמת פירוש ר׳ אברהם [[אבן עזרא]] על המקרא #הקלדת ”ילקוט ראובני“ מהיברובוקס ([https://www.hebrewbooks.org/14097 בראשית ושמות]; [https://www.hebrewbooks.org/14095 ויקרא, במדבר ודברים]) ==קישורים== *[[/ארגז חול/|ארגז החול שלי]] pzyamoweyy6g5yscl97tlf9srlbt05s 0 1755491 3084650 3084387 2026-09-24T20:41:35Z Editor259 28663 3084650 wikitext text/x-wiki (טו, א) <קטע התחלה=א/>כי ירא ייי יעשה זאת ותופש תורה ידריכנה:<קטע סוף=א/> (טו, ב) <קטע התחלה=ב/>וקדמתהו כאם וכאשת נעורים תקבלנו:<קטע סוף=ב/> (טו, ג) <קטע התחלה=ג/>והאכילתהו להם שכל ומי תבונה תשקנו:<קטע סוף=ג/> (טו, ד) <קטע התחלה=ד/>ונשען עליה ולא ימוט ובה יבטח ולא יבוש:<קטע סוף=ד/> (טו, ה) <קטע התחלה=ה/>ורוממתהו מרעהו ובתוך קהל תפתח שיו:<קטע סוף=ה/> (טו, ו) <קטע התחלה=ו/>ששון ושמחה ימצא ושם עולם תורישנו:<קטע סוף=ו/> (טו, ז) <קטע התחלה=ז/>לא ידריכוה מתי שוא ואנשי זדון לא יראוה:<קטע סוף=ז/> (טו, ח) <קטע התחלה=ח/>רחוקה היא מלצים ואנשי כזב לא יזכרוה:<קטע סוף=ח/> (טו, ט) <קטע התחלה=ט/>לא נאתה תהלה בפי רשע כי לא מאל נחלקה לו:<קטע סוף=ט/> (טו, י) בפה חכם תאמר תהלה ומשל בה ילמדנה: (טו, יא) אל תאמר מאל פשעי כי את אשר שנא לא עשה: (טו, יב) פן תאמר הוא התקילני כי אין צורך באנשי חמס: (טו, יג) רעה ותעבה שנא ייי ולא יאננה ליראיו: (טו, יד) אלהים מבראשית ברא האדם ויתנהו ביד יצרו: (טו, טו) אם תחפץ תשמר מצוה ואמונה לעשות רצונו: (טו, טז) מוצק לפניך אש ומים באשר תחפץ שלח ידיך: (טו, יז) לפני אדם חיים ומוות אשר יחפץ ינתן לו: (טו, יח) [כי] ספקת חכמת ייי אמיץ גבורות וחוזה כל: (טו, יט) ועיני [ייי] אל יראיו והוא יכיר כל מפעל איש: (טו, כ) לא צוה אנוש לחטא ולא החלים אנשי כזב: קישור: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31018&st=&pgnum=44 סמנד פרק טו] [[קטגוריה:בן סירא]] no99ywgn1ndqc3xcws6klaiaudoxk3r 2 1755635 3084663 3084259 2026-09-24T21:03:10Z Naorius 46426 3084663 wikitext text/x-wiki {{פרשן על פרק|אור החיים|דברים|כז|כח|כט}} =פסוק א׳= <b>וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ וְגוֹ׳.</b> צָרִיךְ לָדַעַת מְקוֹם גְּזֵרַת הַכָּתוּב, אִם הוּא מַאֲמַר ”וּנְתָנְךָ“ וְגוֹ׳ הָיָה לוֹ לוֹמַר ”יִתֶּנְךָ ה׳“, כִּי מֵאָמְרוֹ ”וּנְתָנְךָ“ מַשְׁמַע שֶׁמּוֹסִיף עַל הַקּוֹדֵם. וְאוּלַי שֶׁגְּזֵרַת הַכָּתוּב הוּא ”תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה׳“, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה כִּי עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה יַעֲלֶה בְּמַעֲלוֹת לִזְכּוֹת שֶׁה׳ יְדַבֵּר בּוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ <b>תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה׳ אֱלֹהֶיךָ.</b> עוֹד יִמָּשֵׁךְ לְךָ מֵהַשְּׁמִיעָה לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת, שֶׁהַתּוֹרָה מַצֶּלֶת מִן הַחֵטְא הָרָמוּז בַּשְּׁמִירָה, גַּם תַּלְמוּד תּוֹרָה גָּדוֹל כֹּחוֹ שֶׁמֵּבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה, וְהוּא אָמְרוֹ <b>וְלַעֲשׂוֹת</b>, וְעוֹד לְךָ ”וּנְתָנְךָ ה׳ עֶלְיוֹן“ וְגוֹ׳. וְחוּץ מִדַּרְכֵּנוּ יְכַוֵּן הַכָּתוּב לוֹמַר שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיַּעֲסוֹק בַּתּוֹרָה בְּגֶדֶר מַעֲלָתָם עַל הַדְּבָרִים שֶׁמִּמָּקוֹם קָדוֹשׁ עֶלְיוֹן בָּאוּ, וְהוּא אָמְרוֹ <b>תִּשְׁמַע</b> פֵּרוּשׁ, תִּהְיֶה שְׁמִיעָתְךָ אוֹתָם כְּפִי עֵרֶךְ הַמְּדַבֵּר אוֹתָם שֶׁהוּא ה׳ אֱלֹהֶיךָ, וְעוֹד <b>לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת</b> עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ([[משנה אבות ד ה|אבות ד,ה]]) הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת וְכוּ׳ עַד כָּאן, הֲרֵי שֶׁמּוּבְחָר הַלִּמּוּד הוּא לְקַיֵּם, וְהוּא אָמְרוֹ <b>אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע</b> וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ, שֶׁתִּשְׁמַע לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת. <b>וּנְתָנְךָ ה׳ עֶלְיוֹן וְגוֹ׳.</b> הִנֵּה הָאָדוֹן חִלֵּק יִעוּדֵי הַטּוֹבָה כְּנֶגֶד קִיּוּם הַמִּצְווֹת, כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶׁרָאוּי לוֹ. כְּלָלוּת הַמִּצְווֹת הֵם שְׁלֹשָׁה הָרְשׁוּמִים בְּפָסוּק ”אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע“, וְהֵם: תַּלְמוּד תּוֹרָה, וּשְׁמִירַת לֹא תַעֲשֶׂה, וְקִיּוּם מִצְווֹת עֲשֵׂה. כְּנֶגֶד תַּלְמוּד תּוֹרָה יִעֵד בְּרָכָה ”וּנְתָנְךָ ה׳ עֶלְיוֹן וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ“, וּפֵרוּשׁ הַכָּתוּב שֶׁזֶּה יִהְיֶה כְּנֶגֶד שְׂכַר ”אִם שָׁמוֹעַ“ וְגוֹ׳ בְּמַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר ”כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה׳ אֱלֹהֶיךָ“, הֲרֵי שֶׁיִּעוּד זֶה הוּא כְּנֶגֶד שְׂכַר תַּלְמוּד תּוֹרָה, וְהוּא גַּם כֵּן מְכֻוָּן אֵלָיו כִּי בְּאֶמְצָעוּת הַתּוֹרָה יִשְׁתַּנּוּ לְמַעְלָה מִכָּל הָאֻמּוֹת שֶׁאֵינָם בְּנֵי תּוֹרָה. וְאָמַר עוֹד <b>וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת</b> וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, נוֹסָף עַל יִעוּד ”וּנְתָנְךָ ה׳ עֶלְיוֹן“ עוֹד לוֹ בְּרָכוֹת אֵלּוּ בִּשְׂכַר תּוֹרָה. וְאָמְרוֹ <b>וְהִשִּׂיגוּךָ</b> יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ([[ילקוט ראובני/ויקרא|ילקוט ראובני פרשת ויקרא]]) כִּי הָאָדוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִדּוֹתָיו רַחֲמִים, עַל הַדּוֹפֵק עַל רַחֲמָיו יְמַלֵּא ה׳ מִשְׁאֲלוֹתָיו לְהָרִיק עָלָיו טוֹבָה כַּאֲשֶׁר יַחְפֹּץ, אֶלָּא שֶׁבְּהַגָּעַת הַטּוֹב הַהוּא לְמַטָּה יִשְׁפְּטוּ סַנְהֶדְרֵי מַעְלָה אִם רָאוּי, אִם אֵינוֹ רָאוּי לֹא יַגִּיעוֹ. לָזֶה אָמַר ”וְהִשִּׂיגוּךָ“ הַבְּרָכוֹת, שֶׁזֶּה הוּא עִקַּר הַהַבְטָחָה שֶׁלֹּא יִתְעַכְּבוּ בְּבָתֵּי דִּינִים שֶׁלְּמַטָּה. <b>וְהִנֵּה</b> תִּמְצָא שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת הָאֲמוּרוֹת בָּעִנְיָן הֵם מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד שְׂכַר תַּלְמוּד תּוֹרָה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, אָמְרוֹ <b>בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר</b> וְגוֹ׳ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ([[עבודה זרה יט ב|עבודה זרה יט:]]) דָּבָר זֶה כָּתוּב בַּתּוֹרָה וְשָׁנוּי בַּנְּבִיאִים וּמְשֻׁלָּשׁ בַּכְּתוּבִים כָּל הָעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה נְכָסָיו מֻצְלָחִים. וְאָמְרוֹ <b>בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ</b>, צֵא וּלְמַד מֵעוֹבֵד אֱדוֹם הַגִּתִּי אֲשֶׁר נִכְנַס אֶצְלוֹ אֲרוֹן הַתּוֹרָה, מַה עָצְמוּ פְּרִי בִטְנוֹ בִּזְמַן מוּעָט, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ([[ברכות סג ב|ברכות סג:]]) שֶׁאִשְׁתּוֹ וּשְׁמֹנֶה כַּלּוֹתָיו יָלְדוּ כְּאֶחָד שִׁשָּׁה בְּכָרֵס אֶחָד: וְאָמְרוֹ <b>בָּרוּךְ אַתָּה בְּבוֹאֶךָ</b> וְגוֹ׳, שֶׁתִּהְיֶה יְצִיאָתוֹ מִן הָעוֹלָם בְּלֹא חֵטְא וְכוּ׳, ([[בבא מציעא קז א|בבא מציעא קז.]]), וְזֶה יִהְיֶה בְּאֶמְצָעוּת תַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁתָּגֵן עָלָיו מֵהַחֵטְא: וְאָמְרוֹ <b>יִתֵּן ה׳ אֶת אוֹיְבֶיךָ</b> וְגוֹ׳, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ ([[דברי הימים ב כ כב|דברי הימים ב כ:כב]]) ”וּבְעֵת הֵחֵלּוּ בְרִנָּה נָתַן ה׳ מְאָרְבִים עַל בְּנֵי עַמּוֹן וְהַר שֵׂעִיר וְגוֹ׳ וַיִּנָּגֵפוּ“, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ([[שמות רבה מז|שמות רבה פמ״ז]]) אֵין רִנָּה אֶלָּא תּוֹרָה. וְאָמְרוֹ <b>יְצַו ה׳ אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה</b> וְגוֹ׳, גַּם לֹא סִדֵּר בְּרָכָה זוֹ לְמַעְלָה עִם הַצְלָחוֹת קִנְיְנֵי הַטּוֹבוֹת כִּי שָׁם מְקוֹמָהּ וְלֹא אַחַר מַפֶּלֶת אוֹיֵב, בָּא לְהַבְטִיחַ שֶׁלֹּא יֶאֱרַע לוֹ אֲשֶׁר יֶאֱרַע לְבַעַל הַנֵּס אֲשֶׁר יִתְקַנְּאוּ בּוֹ הַמְּקַטְרְגִים עַל שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ דָּבָר חָדָשׁ וְשִׁמְּשׁוּהוּ עֶלְיוֹנִים וְזֶה הֵפֶךְ הַטֶּבַע, וְצֵא וּלְמַד מִמַּעֲשֵׂה רָבָא ([[תענית כד ב|תענית כד:]]) שֶׁהוֹרִיד גְּשָׁמִים שֶׁלֹּא בְּעִתָּם וְכַדּוֹמֶה לָזֶה. אֲשֶׁר עַל כֵּן אָמַר סָמוּךְ לְמַאֲמַר <b>יִתֵּן ה׳ אֶת אוֹיְבֶיךָ</b> וְגוֹ׳ שֶׁזֶּה הוּא נֵס – <b>יְצַו ה׳ אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה</b>, שֶׁלֹּא יִשְׁלוֹט עַיִן הָרַע בָּהּ. גַּם אָמַר <b>וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ</b> וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא יֵאָסְפוּ הָאֻמּוֹת עֲלֵיכֶם לִנְקוֹם נִקְמַת הַנִּגָּפִים כְּמוֹ שֶׁאָמַר יַעֲקֹב לְבָנָיו בְּמַעֲשֵׂה שְׁכֶם ([[בראשית לד ל|בראשית לד:ל]]). =פסוק ט׳= <b>יְקִימְךָ ה׳ וְגוֹ׳.</b> מִכָּאן עַד ”יִפְתַּח ה׳ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב“ הוּא יִעוּד הַטּוֹב שֶׁכְּנֶגֶד שְׁמִירַת מִצְווֹת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁרָשַׁם בְּתֵיבַת ”לִשְׁמוֹר“, וְהוּא מַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר <b>כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה׳.</b> וְאָמְרוֹ <b>וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו</b> לוֹמַר שֶׁלֹּא צִוָּה ה׳ אֶלָּא עַל הַדְּבָרִים שֶׁהוּא מְרַחֲקָם. וְיִעוּד זֶה מְכֻוָּן הוּא כְּנֶגֶד שְׁמִירַת מִצְווֹת לֹא תַּעֲשֶׂה, כִּי בְּאֶמְצָעוּת שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם נִשְׁמָר מֵהָעֲבֵרוֹת יִקָּרֵא קָדוֹשׁ, דִּכְתִיב ”קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ“, וּפֵרוּשׁ הַכָּתוּב הַדְּבָרִים שֶׁבָּהֶם יִהְיוּ קְדוֹשִׁים: ”אִישׁ אִמּוֹ וְגוֹ׳ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי וְגוֹ׳ אַל תִּפְנוּ אֶל“ וְגוֹ׳ וּשְׁאָר אַזְהָרוֹת הָאֲמוּרִים. וְגַם לְדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ([[ויקרא רבה כד ו|ויקרא רבה כד,ו]]) שֶׁעַל אַזְהָרַת הָעֲרָיוֹת נֶאֱמַר ”קְדוֹשִׁים“, הִנֵּה הִיא בִּכְלַל לִשְׁמוֹר. וְלָזֶה אָמַר כְּנֶגֶד שְׁמִירַת מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה ”יְקִימְךָ ה׳ לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ“. וְדִקְדֵּק לוֹמַר תֵּיבַת <b>לוֹ</b> לְהָעִיר שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל בִּמְקוֹם הַמַּלְאָכִים שֶׁבֵּרַר ה׳ לוֹ לַעֲמוֹד לְפָנָיו, שֶׁנִּקְרָאִים קְדוֹשִׁים, דִּכְתִיב ([[דניאל ח יג|דניאל ח:יג]]) ”וַיֹּאמֶר אֶחָד קָדוֹשׁ“. יָקִים ה׳ אוֹתָנוּ בִּמְקוֹמָם לְעַם קָדוֹשׁ וְיִהְיוּ הַמַּלְאָכִים שִׁירַיִים לָהֶם, וְכֵן אָמַר ([[במדבר כג כג|במדבר כג:כג]]) ”כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב“ וְגוֹ׳ ([[במדבר רבה כ כ|במדבר רבה כ,כ]]). וְאָמְרוֹ <b>”וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ“</b> וְגוֹ׳, גַּם זֶה הוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד שְׁמִירַת מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, כִּי כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם שׁוֹמֵר עַצְמוֹ מֵהָעֲבֵרוֹת אֵין צֶלֶם אֱלֹהִים עוֹבֵר מֵעַל פָּנָיו, וְכָל הַנִּבְרָאִים אָדָם וּבְהֵמָה מִזְדַּעְזְעִים מִמֶּנּוּ, מַה שֶׁאֵין כֵּן הַמְּתָעֵב מַעֲשָׂיו מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ הַצֶּלֶם, וּכְמַאֲמַר קַיִן (בראשית ד:יד) ”וְהָיָה כָל מוֹצְאִי“ וְגוֹ׳: <b>וְהוֹתִירְךָ ה׳ לְטוֹבָה בִּפְרִי בִטְנְךָ.</b> הֲגַם שֶׁכְּבָר אָמַר לְמַעְלָה ”בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ“, לְפִי שֶׁיִּעוּד הָרִאשׁוֹן הוּא כְּנֶגֶד תַּלְמוּד תּוֹרָה וְיִעוּד זֶה הוּא כְּנֶגֶד שְׁמִירַת הַמִּצְווֹת, לָזֶה הֻצְרַךְ לְפָרֵט שְׂכַר כָּל אֶחָד, שֶׁאֵין אֶחָד נִלְמָד מֵחֲבֵרוֹ. וְדִקְדֵּק לוֹמַר <b>וְהוֹתִירְךָ ה׳ לְטוֹבָה</b> וְלֹא אָמַר ”בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ“, לְפִי שֶׁיִּעוּד זֶה הוּא מִדָּה טוֹבָה שֶׁמְּכֻוֶּנֶת כְּנֶגֶד שְׁמִירַת מִצְווֹת לֹא תַּעֲשֶׂה, וְהַכַּוָּנָה הִיא כִּי לְפִי שֶׁבְּאֶמְצָעוּת שְׁמִירַת הָאָדָם עַצְמוֹ מֵהָעֲבֵרוֹת לֹא יִדְבְּקוּ בּוֹ כּוֹחֵי הָרַע, שֶׁמִּזֶּה יְסֻבַּב שֶׁהַבָּנִים הַיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ יִהְיוּ מִבְּחִינַת הָרַע, וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְנוּ בְּאֹרֶךְ בְּפָרָשַׁת וַיְחִי בְּפָסוּק ”רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה“ (בראשית מט:ג) וְיֶעֶרְבוּ לְךָ הַדְּבָרִים. לָזֶה אָמַר בְּיִעוּד שְׁמִירַת מִצְווֹת לֹא תַּעֲשֶׂה <b>וְהוֹתִירְךָ ה׳ לְטוֹבָה בִּפְרִי בִטְנְךָ</b> שֶׁיִּהְיוּ הַבָּנִים הַנּוֹתָרִים אַחֲרֶיךָ לְמִדָּה טוֹבָה וְלֹא לְמִדָּה רָעָה. וְאָמְרוֹ <b>בִּפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ</b>, לוֹמַר שֶׁמִּצַּד שְׁמִירַת מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה יִתְקַיְּמוּ בְּיָדוֹ שְׁנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ, כְּמוֹ שֶׁיְּעָדָם לִשְׂכַר תַּלְמוּד תּוֹרָה כַּכָּתוּב לְמַעְלָה. =פסוק י״ב= <b>יִפְתַּח ה׳ וְגוֹ׳.</b> מִכָּאן מַתְחִיל יִעוּד הַטּוֹב שֶׁכְּנֶגֶד מַעֲשֵׂה הַמִּצְווֹת עַד לְבַסּוֹף, וְלָזֶה גָּמַר אוֹמֶר <b>כִּי תִשְׁמַע אֶל מִצְווֹת ה׳ אֱלֹהֶיךָ</b> – אֵלּוּ מִצְווֹת עֲשֵׂה. וְהִנֵּה יִעוּדִים אֵלּוּ הֵם מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד קִיּוּם הַמִּצְווֹת, כִּי עַל יְדֵי הַמִּצְווֹת מִתְפַּתְּחִים צִנּוֹרֵי הַשֶּׁפַע וּמִתְיַחֲדִים הַמִּדּוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת. <b>וְאָמַר יִפְתַּח ה׳</b> לְךָ בְּכִנּוּי, שֶׁמַּבְטִיחוֹ ה׳ שֶׁיִּפְתַּח לוֹ, פֵּרוּשׁ בִּשְׁבִילוֹ לְבַד. הַכַּוָּנָה, הֲגַם שֶׁיְּסוֹבְבוּ אֲחֵרִים לִסְתֹּם, בְּאֶמְצָעוּת הַצַּדִּיק יִפָּתַח אוֹצַר הַטּוֹב, וְשֵׁם הַטּוֹב הוּא סוֹד הַנָּהָר, וְהוּא סוֹד (משלי י,כה) ”צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם“. וְאָמְרוֹ <b>אֶת הַשָּׁמַיִם</b> הוּא סוֹד הַשְׁפָּעָה עֶלְיוֹנָה לְמַעְלָה כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן. וְאָמְרוֹ <b>וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה</b>, הִנֵּה יָדוּעַ שֶׁבִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, הַשֶּׁפַע שֶׁל כָּל הָעוֹלָם בָּא עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל, וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִזּוֹן מִתַּמְצִית עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּלְהֵיפֶךְ נִזּוֹנִין יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת יְדֵי הָאֻמּוֹת. לָזֶה אָמַר ”וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה“ מִמֶּנּוּ. הֻצְרַךְ לוֹמַר ”וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה“, שֶׁאִם לֹא כֵן אֵין הֶכֵּר לַבְּרָכָה, כִּי דֶּרֶךְ הָעוֹלָם הוּא שֶׁהַגְּדוֹלִים וְהָעֲשִׁירִים לוֹוִים זֶה מִזֶּה, וּלְאַחַר מִכֵּן חוֹזֵר גַּם כֵּן הַמַּלְוֶה וְלוֹוֶה מִמֶּנּוּ. לָזֶה אָמַר <b>וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה</b>, וּבָזֶה יִהְיֶה הֶכֵּר לְמַאֲמַר ”וְהִלְוִיתָ“. וְאָמְרוֹ <b>וּנְתָנְךָ ה׳ לְרֹאשׁ</b> וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל תַּחַת מֶמְשֶׁלֶת רֹאשׁ הָעוֹלָם שֶׁהוּא אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא לְזָנָב שֶׁהֵם שָׂרֵי מַעְלָה, וּבָזֶה תָּמִיד יִהְיוּ בְּמַדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה, כְּאָמְרוֹ <b>וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה</b>, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא, ויצא) בְּפָסוּק (ירמיה ל:י) ”וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב“ שֶׁרָאָה יַעֲקֹב בַּסֻּלָּם עוֹלִים וְאַחַר כָּךְ יוֹרְדִים, חָשַׁב שֶׁגַּם הוּא כֵן אַחַר שֶׁיַּעֲלֶה יֵרֵד, תַּלְמוּד לוֹמַר ”אַל תִּירָא“ וְגוֹ׳, וְהוּא אָמְרוֹ ”וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה“. הַטַּעַם <b>כִּי תִשְׁמַע</b> וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ כְּנֶגֶד מִצְווֹת עֲשֵׂה כְּמוֹ שֶׁגָּמַר אוֹמֶר <b>וְלַעֲשׂוֹת.</b> וְטַעַם שֶׁלֹּא אָמַר בְּפֵרוּשׁ ”כִּי תַעֲשֶׂה מִצְווֹת“, לְפִי שֶׁיֵּשׁ מִצְווֹת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁאֵינָם בְּיַד הָאָדָם לַעֲשׂוֹתָם, לָזֶה אָמַר <b>כִּי תִשְׁמַע וְגוֹ׳ וְלַעֲשׂוֹת</b>, פֵּרוּשׁ, תְּקַבֵּל עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת. וְטַעַם אָמְרוֹ <b>לִשְׁמֹר</b> בְּיִעוּד זֶה, בָּא הַכָּתוּב לְהוֹדִיעַ כִּי אֵין יִעוּד לְמִצְווֹת עֲשֵׂה אֶלָּא אַחַר שֶׁהִקְדִּים לָהֶם שְׁמִירַת מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁאִם לֹא כֵן זִבְחֵי רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה, וְכָל מִצְוָה שֶׁעוֹשֶׂה בַּעַל עֲבֵרוֹת שׁוֹרָה עָלֶיהָ סִטְרָא אָחֳרָא וְאֵינָהּ עוֹשָׂה פְּרִי, לָזֶה הִקְדִּים לוֹמַר ”לִשְׁמֹר“ וְאַחַר כָּךְ אָמַר ”וְלַעֲשׂוֹת“ שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה הַמִּצְווֹת שֶׁעָלָיו בָּאוּ הַיִּעוּדִים הַטּוֹבִים הָאֲמוּרִים מִ”וְהוֹתִירְךָ“ עַד סוֹף. =פסוק ט״ו= <b>וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע וְגוֹ׳.</b> הִתְנָה הַכָּתוּב עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: תַּלְמוּד תּוֹרָה, וּשְׁמִירַת מִצְווֹת לֹא תַּעֲשֶׂה, וְקִיּוּם מִצְווֹת עֲשֵׂה, שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ שְׁלָשְׁתָּם יַחַד. הַכַּוָּנָה שֶׁהֲגַם שֶׁלָּמַד תּוֹרָה אִם לֹא יִשְׁמֹר, אוֹ אִם יִשְׁמֹר וְלֹא יַעֲשֶׂה, אוֹ אִם יַעֲשֶׂה שְׁנֵיהֶם וְיִבָּטֵל מִתַּלְמוּד תּוֹרָה, יָבוֹאוּ עָלָיו הַקְּלָלוֹת רַחֲמָנָא לִיצְלַן כַּאֲשֶׁר יְבָאֵר מַה שֶׁנּוֹגֵעַ לְכָל אַחַת מֵהֵנָּה עֹנֶשׁ כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְהִתְחִיל בְּעֹנֶשׁ בִּטּוּל תַּלְמוּד תּוֹרָה וְאָמַר <b>אָרוּר אַתָּה בָּעִיר</b> וְגוֹ׳ עַד מַאֲמַר ”וְעַד אֲבָדְךָ מַהֵר“, וְגָמַר אוֹמֶר <b>מִפְּנֵי רֹעַ מַעֲלָלֶיךָ אֲשֶׁר עֲזַבְתָּנִי.</b> הֲרֵי שֶׁהַקְּלָלוֹת הַחֲמוּרוֹת עַד עַתָּה הֵם כְּנֶגֶד עֲזִיבַת הַתּוֹרָה כִּי הָעוֹזֵב תּוֹרָה כְּעוֹזֵב ה׳, וְכֵן תִּמְצָא שֶׁהִקְפִּיד ה׳ כָּל כָּךְ עַל עֲזִיבַת הַתּוֹרָה וְאָמַר (ירמיה ט:יא) ”עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר ה׳ עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי“, וְהוּא אָמְרוֹ כָּאן <b>וְעַד אֲבָדְךָ מַהֵר מִפְּנֵי רֹעַ מַעֲלָלֶיךָ אֲשֶׁר עֲזַבְתָּנִי.</b> =פסוק כ״א= <b>יַדְבֵּק ה׳ וְגוֹ׳.</b> עֹנֶשׁ זֶה וּקְלָלוֹת הָאֲמוּרוֹת עַד ”וְאַתָּה תִהְיֶה לְזָנָב“, הֵם כְּנֶגֶד בִּטּוּל מִצְווֹת לֹא תַּעֲשֶׂה, וְלָזֶה גָּמַר אוֹמֶר <b>וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת</b> וְגוֹ׳ <b>כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה׳ לִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו</b>, הֲרֵי שֶׁקְּלָלוֹת הָאֲמוּרוֹת בָּעִנְיָן הֵם עַל בִּטּוּל מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה. וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין בְּכָל הַקְּלָלוֹת שֶׁהֵם רָעוֹת הַנִּמְשָׁכוֹת מֵהָעֲבֵרוֹת. וְאָמְרוֹ <b>יַדְבֵּק ה׳ בְּךָ</b> וְגוֹ׳, לְפִי שֶׁהָעוֹבֵר אֲפִלּוּ עֲבֵרָה אַחַת קוֹנֶה לוֹ חֵלֶק רַע שֶׁיִּהְיֶה נִדְבָּק בְּנַפְשׁוֹ לְטַמְּאָהּ, וְהוּא סוֹד תַּחֲלוּאֵי הַנֶּפֶשׁ כַּיָּדוּעַ, וְחֵלֶק הָרַע נִקְרָא דֶּבֶר עַל דֶּרֶךְ אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תוספות שבת פט. ד״ה תורה) בְּפָסוּק (חבקוק ג:ה) ”לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר“, שֶׁיְּדַבֵּר עַל ס״מ הָרָשָׁע שֶׁנִּקְרָא דֶּבֶר. וְיָדוּעַ שֶׁכָּל כֹּחוֹת הָרַע הֵם עֲנָפָיו שֶׁל ס״מ וְיִקָּרְאוּ עַל שְׁמוֹ. גַּם קִלְלַת שַׁחֶפֶת וְקַדַּחַת וְכוּ׳ הֵם דְּבָרִים הַמְסוּבָּבִים מֵהָעֲבֵרוֹת, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בַּגְּמָרָא (שבת נה.) אָמַר רַבִּי אָמֵי אֵין מִיתָה בְּלֹא חֵטְא וְאֵין יִסּוּרִין בְּלֹא עָווֹן, כִּי הֶעָווֹן יוֹלִיד תַּחֲלוּאִים בַּגּוּף כְּאָמְרוֹ (ירמיה ב:יט) ”תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ“ וְגוֹ׳. וְכֵן אָמְרוֹ <b>וְהָיוּ שָׁמֶיךָ</b> וְגוֹ׳, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר ח״א ו:) שֶׁבְּאֶמְצָעוּת הָעֲבֵרוֹת יִסְתַּתְּמוּ פִּתְחֵי הַהַשְׁפָּעוֹת, בְּסוֹד (איוב יד:יא) ”וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ“. וְכֵן אָמְרוֹ <b>יִתֶּנְךָ ה׳ נִגָּף</b> וְגוֹ׳, גַּם זֶה יְסוֹבְבוּ הָעֲבֵרוֹת, כָּרָמוּז בְּפָסוּק (קהלת ח,ט) ”אֲשֶׁר יִשְׁלֹט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ“, פֵּרוּשׁ, לְסִבַּת הָרַע אֲשֶׁר לוֹ דְּבוּקָה בּוֹ, כָּרָמוּז בְּמַאֲמַר ”יַדְבֵּק ה׳ בְּךָ אֶת הַדָּבֶר“, וְכֵן כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן יְסֻבְּבוּ מִמַּעֲשֵׂה הָרָעָה. וְאָמְרוֹ <b>”וְהָיוּ בְךָ לְאוֹת וּלְמוֹפֵת“</b> (דברים כח:מו), כִּי הָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת נִרְשֶׁמֶת עַל מִצְחוֹ. וְאָמְרוֹ <b>וּבְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם.</b> כִּי נֶפֶשׁ אָדָם רַע עַל יְדֵי שֶׁדְּבוּקִים בָּהּ חֶלְקֵי הַטֻּמְאָה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, בְּנֵיהֶם אֲשֶׁר יוֹלִידוּ כְּמוֹהֶם יִהְיוּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּאֵר הֵיטֵב דָּבָר זֶה בְּפָרָשַׁת וַיְחִי בְּפָסוּק ”רְאוּבֵן בְּכוֹרִי אַתָּה“ (בראשית מט:ג). גַּם זֶה הוּא סוֹד מִיתָה שֶׁנִּגְזְרָה עַל אָדָם וְעַל כָּל דּוֹרוֹת הַבָּאִים מִמֶּנּוּ מִטַּעַם שֶׁכָּל הַיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ טָעֲמוּ מָוֶת בְּחֶטְאוֹ, וְהוּא סוֹד עָרְלַת אָדָם. לָזֶה אָמַר <b>וּבְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם</b>, כִּי כְּשֶׁיִּדְבַּק חֵלֶק הָרַע עִם הָאָדָם יִשְׁתַּלְשֵׁל מִזֶּה לָזֶה עַד עוֹלָם, וְצָרִיךְ עֹצֶם רַב לְנַקּוֹתוֹ מִנַּפְשׁוֹ. =פסוק מ״ז= <b>תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ וְגוֹ׳.</b> עֹנֶשׁ זֶה וְהַבָּא אַחֲרָיו עַד אָמְרוֹ ”אִם לֹא תִשְׁמֹר“ הוּא כְּנֶגֶד בִּטּוּל מִצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁרָשַׁם בְּפָסוּק (דברים כח:נח) ”אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת“ וְגוֹ׳; וְאָמַר <b>תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה׳</b>, פֵּרוּשׁ, לַעֲשׂוֹת מִצְווֹת אֲשֶׁר צִוְּךָ לַעֲשׂוֹת בְּשִׂמְחָה, לָזֶה ”וְעָבַדְתָּ אֶת אוֹיְבֶיךָ בְּרָעָב וּבְצָמָא“ וְגוֹ׳, אַתָּה פָּרַקְתָּ עֹל הַמִּצְוָה מֵעָלֶיךָ – יִתֵּן אוֹיְבֶיךָ עֹל בַּרְזֶל עַל צַוָּארֶךָ. וָעֳנָשִׁים אֵלּוּ הֵם מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד פְּרִיקַת עֹל מִצְווֹת עֲשֵׂה. אַתָּה שֶׁלֹּא רָצִיתָ לִטְרֹחַ לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל סֵדֶר מַעֲשֵׂה הַמִּצְווֹת, יִשָּׂא ה׳ עָלֶיךָ גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשׁוֹנוֹ וְגוֹ׳, וְכֵן כֻּלָּן. <b>וְגָמַר</b> אוֹמֶר <b>אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת</b>, לְהוֹדִיעַ כִּי עַל קִיּוּם מִצְווֹת עֲשֵׂה הוּא מַעֲנִישׁ, וְכָלַל כָּל מִצְווֹת עֲשֵׂה בְּמִצְוַת הַיִּרְאָה, כִּי הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַמְבַּ״ם בִּתְחִלַּת סֵפֶר הַמַּדָּע (הלכות יסודי התורה פרק ב), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְכוּ׳ מִצְוָה לְיִרְאָה וְכוּ׳. וְטַעַם שֶׁלֹּא אָמַר ”אִם לֹא תַעֲשׂוּ“, כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה (דברים כז:כו) טַעַם שֶׁלֹּא יְחַיֵּב לַעֲשׂוֹת בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֶלָּא לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּשֶׁיָּבֹא לְיָדוֹ וּכְשֶׁיַּשִּׂיג לַעֲשׂוֹת. <b>אוֹ</b> אֶפְשָׁר שֶׁפָּסוּק זֶה בָּא לוֹמַר עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ויקרא כו:כג) ”וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי“, פֵּרוּשׁ, שֶׁאִם אַחַר כָּל הָאָמוּר לֹא יִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת וְגוֹ׳ לְיִרְאָה ה׳ הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא, שֶׁאַחַר שֶׁהֵבִיא עָלָיו כָּל הַקְּלָלוֹת יִהְיֶה בְּעֵינָיו נוֹרָא מְאֹד כִּי רָאָה אֲשֶׁר יִסְּרוֹ. וְדִקְדֵּק לוֹמַר <b>תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת</b> כְּנֶגֶד מִצְווֹת לֹא תַּעֲשֶׂה וּמִצְווֹת עֲשֵׂה, וְהוֹדִיעַ שֶׁיַּפְלִיא ה׳ עוֹד בּוֹ מַכּוֹת גְּדוֹלוֹת וְכָל הָאָמוּר בָּעִנְיָן. וְגָמַר אוֹמֶר <b>וְנִשְׁאַרְתֶּם בִּמְתֵי מְעָט וְגוֹ׳ תַּחַת אֲשֶׁר וְגוֹ׳ כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה׳ אֱלֹהֶיךָ</b> – זֶה כְּנֶגֶד מַה שֶׁלֹּא עָשָׂה תְּשׁוּבָה עַל בִּטּוּל תַּלְמוּד תּוֹרָה. <b>וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ</b> וְגוֹ׳ – לְבַל יֹאמַר אָדָם אַחַר שֶׁיָּדַעְנוּ כִּי ה׳ אֱלֹהֵינוּ מִדּוֹתָיו כֻּלָּן מִדּוֹת הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים, מִדּוֹתָיו יִמְנָעוּהוּ מֵהַאֲרִיךְ עוֹד בַּצָּרוֹת וְיִרֶף יָדוֹ. לָזֶה הוֹדִיעַ כִּי שִׂמְחָה הִיא לוֹ כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ וְגוֹ׳, וּכְפִי זֶה אֵין הַטֶּבַע קָץ מֵהַשְּׂמָחוֹת. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אָמַר הַכָּתוּב (משלי יא:י) ”בַּאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה“. וְכֵן דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין לט:) בְּפָסוּק (מלכים א כב:לו) ”וַתַּעֲבֹר הָרִנָּה“, שֶׁהָיָה בַּאֲבֹד אַחְאָב בֶּן עָמְרִי רִנָּה לִפְנֵי ה׳. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם ”יָשִׂישׂ ה׳“ – יֶחְדֵּי מֵימְרָא דַה׳ עֲלֵיכוֹן עַמְמִין נוּכְרָאִין וְכוּ׳, וְדִקְדֵּק ”יָשִׂישׂ“ פּוֹעַל יוֹצֵא לַאֲחֵרִים. אַף עַל פִּי כֵן פְּשַׁט הַכָּתוּב אֵינָהּ נֶעֱקֶרֶת מִמְּקוֹמָהּ וּכְמוֹ שֶׁתִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס, אֶלָּא שֶׁיּוֹנָתָן בֶּן עוּזִיאֵל דָּרַשׁ הַכָּתוּב. <b>וְרָאִיתִי</b> לְהָעִיר, לָמָּה לֹא נֶאֶמְרוּ נֶחָמוֹת בַּקְּלָלוֹת הָאֵלּוּ כַּסֵּדֶר הָאָמוּר בַּקְּלָלוֹת שֶׁבְּפָרָשַׁת בְּחֻקּוֹתַי (ויקרא כו:מב-מד). גַּם יֵשׁ לְהָעִיר לָמָּה כָּפַל הַקְּלָלוֹת וְלֹא הִסְפִּיק קְלָלוֹת שֶׁאָמַר בְּפָרָשַׁת בְּחֻקּוֹתַי? <b>וְנִרְאֶה</b> כִּי הֻצְרַךְ לִכְפּוֹל הַקְּלָלוֹת, לְפִי שֶׁקְּלָלוֹת שֶׁבְּפָרָשַׁת בְּחֻקֹּתַי נֶאֶמְרוּ לִכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּן נֶאֶמְרוּ כֻּלָּם בִּלְשׁוֹן רַבִּים מִתְּחִלָּתָם וְעַד סוֹפָם, וְיֵשׁ מָקוֹם לוֹמַר שֶׁאִם חֵלֶק מִיִּשְׂרָאֵל יֵיטִיבוּ מַעֲשֵׂיהֶם אֵין ה׳ מַקְפִּיד עַל חֵלֶק הַמַּרְשִׁיעַ. לָזֶה בָּאוּ קְלָלוֹת הָאֲמוּרִים בְּפָרָשָׁה זוֹ וְנֶאֶמְרוּ כֻּלָּן בִּלְשׁוֹן יָחִיד, וְנִתְכַּוֵּן לְדַבֵּר בֵּין בְּעֵרֶךְ יָחִיד מַמָּשׁ בֵּין בְּעֵרֶךְ חֵלֶק מִיִּשְׂרָאֵל, הֲגַם שֶׁיִּהְיוּ רַבִּים בְּעֵרֶךְ כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל יִתְיַחֵס לָהֶם יָחִיד. וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁאָמַר <b>וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁךָ</b> וְגוֹ׳, <b>יִשָּׂא ה׳ עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחוֹק</b>, זֶה כְּנֶגֶד חֵלֶק מִיִּשְׂרָאֵל, הֲגַם שֶׁהֵם רַבִּים יֹאמַר לָהֶם לְשׁוֹן יָחִיד מִטַּעַם שֶׁכָּתַבְנוּ. וְאָמַר גַּם כֵּן ”אִשָּׁה תְאָרֵשׂ“ וְגוֹ׳, ”בַּיִת תִּבְנֶה“ וְגוֹ׳, סְתָמוֹ בְּיָחִיד מַמָּשׁ. <b>וּמֵעַתָּה</b> הִרְוַחְנוּ לָמָּה לֹא נֶאֶמְרָה נֶחָמָה בָּהֶם, כִּי לֹא נֶאֶמְרָה נֶחָמָה אֶלָּא בַּקְּלָלָה שֶׁהֵם לִכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל, כִּי לֹא יַעַזְבֵם לְכַלּוֹתָם וְשֶׁיִּזְכּוֹר לָהֶם בְּרִית אֲבוֹתָם גַּם יִזְכּוֹר הָאָרֶץ, מַה שֶׁאֵין כֵּן הַיְּחִידִים מֵהֶם כִּי יַרְשִׁיעוּ – אֵשׁ תֹּאכְלֵם עַד עוֹלָם. וַהֲלֹא תִּמְצָא שֶׁצִּוָּה ה׳ לְאַבֵּד עִיר מִיִּשְׂרָאֵל וּלְשׂוּמָהּ תֵּל עוֹלָם וְהִיא עִיר הַנִּדַּחַת (דברים יג:יד-יט), וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אָדָם כִּי יַרְשִׁיעַ לַהֲמִיתוֹ בְּבֵית דִּין, וּמַה נֶחָמָה יֵשׁ לָזֶה אַחַר אָבְדוֹ. וְכֵן תִּמְצָא בְּפָרָשַׁת נִצָּבִים כְּשֶׁהִזְכִּיר ה׳ רִשְׁעַת מִשְׁפָּחָה אַחַת וְשֵׁבֶט אָמַר (דברים כט:יט) ”וּמָחָה ה׳ אֶת שְׁמוֹ“ וְגוֹ׳ וְלֹא הִזְכִּיר נֶחָמָתוֹ, וּכְמוֹ כֵן בַּקְּלָלוֹת הָאֲמוּרִים בְּפָרָשָׁה זוֹ לֶהֱיוֹתָם לִיחִידִים מִיִּשְׂרָאֵל. וְאַל יִקְשֶׁה בְּעֵינֶיךָ מַה שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ תֵּיבוֹת בְּפָרָשָׁה זוֹ בִּלְשׁוֹן רַבִּים, כְּאָמְרוֹ <b>וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר</b>, <b>לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם</b>, <b>וְהִתְמַכַּרְתֶּם</b>, כִּי אַחַר שֶׁקָּדַם לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן יָחִיד לֹא הִקְפִּיד לִגְמֹר אוֹמֶר בִּלְשׁוֹן רַבִּים, כִּי הַדְּבָרִים מוּבָנִים שֶׁעַל רַבִּים שֶׁבַּיְּחִידִים הוּא אוֹמֵר, וְהָעֵד ”לְאֹיְבֶיךָ“ לְשׁוֹן יָחִיד. <b>וְאִם</b> תֹּאמַר: הָיָה לוֹ לוֹמַר קְלָלוֹת שֶׁבִּבְחֻקּוֹתַי בִּלְשׁוֹן יָחִיד וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לִכְפּוֹל קְלָלוֹת אֵלּוּ, שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁלֹּא יַעֲנִישׁ הַכָּתוּב כָּל הָעוֹנֶשׁ הֶחָמוּר אֶלָּא לִיחִידִים אֲבָל לִכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל לֹא, אוֹ הֲגַם שֶׁנֹּאמַר שֶׁחֶטְאָם גָּדוֹל וְנִלְמַד מֵעוֹנֶשׁ הַיְּחִידִים אֵין לָנוּ הַבְטָחַת הַנֶּחָמָה שֶׁיִּזְכּוֹר ה׳ אֶת בְּרִית הָאָבוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר קְלָלוֹת שֶׁבִּבְחֻקּוֹתַי לוֹמַר שֶׁגַּם הַכְּלָלוּת יֵעָנְשׁוּ כָּזֶה, וְכִי יֵשׁ לָהֶם נֶחָמָה לְבַל יָפֵר ה׳ בְּרִית אֲבוֹתֵינוּ וְשָׁב אֶת שְׁבוּתֵנוּ. <b>נִמְצֵינוּ</b> אוֹמְרִים שֶׁיַּעֲנִישׁ ה׳ עַל בִּטּוּל תַּלְמוּד תּוֹרָה, וְעַל הָעוֹבֵר עַל מִצְווֹת לֹא תַּעֲשֶׂה וְעַל הַמְּבַטֵּל מִצְווֹת עֲשֵׂה. וַהֲגַם שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא (מנחות מא.) שֶׁאֵין מַעֲנִישִׁים עַל עֲשֵׂה אֶלָּא בְּעִדָּן רִיתְחָא, יֵשׁ מִצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶם, כְּגוֹן מִילָה וּפֶסַח. גַּם הַמַּסְכִּים בְּדַעְתּוֹ לִכְפּוֹר בְּמִצְווֹת עֲשֵׂה לְבַל עֲשׂוֹת אוֹתָם – אֶת זֶה יְקַלֵּל ה׳ וִיכִינֵהוּ לְפֻרְעָנוּת כְּכָל הַכָּתוּב. =פסוק נ״ט= <b>מַכּוֹת גְּדוֹלוֹת וְנֶאֱמָנוֹת וָחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים.</b> אָמְרוֹ <b>נֶאֱמָנִים</b> נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁיַּעֲשׂוּ לָהֶם רְפוּאָה טִבְעִית שֶׁיּוּסְרוּ בָּהּ, אַף עַל פִּי כֵן נֶאֱמָנִים בִּשְׁלִיחוּתָם, מֵהֶם לֹא יָזוּעוּ, עַד בֹּא דְּבַר ה׳ לָסוּר מִמֶּנּוּ. pbvc5lgmdou4994sxqg9c7u90kislja 0 1755636 3084646 3084036 2026-09-24T20:16:48Z Naorius 46426 קישור הציטוטים למקורות 3084646 wikitext text/x-wiki {{פרשן על פרק|אור החיים|דברים|כו|כז|כח}} =פסוק א׳= <b>וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל.</b> טַעַם זִכְרוֹן זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּאן, נִתְכַּוֵּן מֹשֶׁה בָּזֶה מַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ([[ברכות יט ב|ברכות יט:]]) שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לָרַב, דִּכְתִיב ([[משלי כא ל|משלי כא:ל]]) ”אֵין חָכְמָה וְגוֹ׳ לְנֶגֶד ה׳“, וְהוּא אָמְרוֹ ”וַיְצַו מֹשֶׁה“ וּלְפָנָיו שֶׁהוּא רַבָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל עָשָׂה שֶׁגַּם הַזְּקֵנִים יְצַוּוּ וְיַזְהִירוּ עַל הַדָּבָר לֵאמֹר ”שָׁמוֹר“ וְגוֹ׳. דִּקְדֵּק לוֹמַר <b>שָׁמוֹר</b> לְהָעִיר כִּי בְּדָבָר זֶה שֶׁהוּא מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה ([[מכות יג ב|מכות יג:]]) הוּא שֶׁאָמְרוּ אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לָרַב כַּיָּדוּעַ. =פסוק ג׳= <b>לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא.</b> רַבִּי אַבְרָהָם אִבְּן עֶזְרָא פֵּרֵשׁ ([[אבן עזרא על דברים כז]]): אִם הַחִלּוֹתָ לִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו, וְזוֹ מִצְוָה רִאשׁוֹנָה וְכוּ׳, וְרַמְבַּ״ן פֵּרֵשׁ ([[רמב"ן על דברים כז|רמב"ן על דברים כז]]) לִרְמֹז אֶל הַתּוֹרָה וְכוּ׳, וְאֵין הַכָּתוּב מִתְיַשֵּׁב לִשְׁנֵי הַפֵּרוּשִׁים. וְיֵשׁ לְהָעִיר עוֹד אָמְרוֹ <b>כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֶיךָ לָךְ</b>, שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר תֵּבַת ”לָךְ“ אַחַר שֶׁאָמַר ”אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר“ וְגוֹמֵר, הַדָּבָר מוּבָן שֶׁאֲלֵיהֶם הוּא הַדָּבָר. <b>אָכֵן</b> כַּוָּנַת הַכָּתוּב, לְפִי שֶׁקָּדַם מַאֲמַר מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל כִּי בִּיאַת הָאָרֶץ לֹא בִּזְכוּת יִשְׂרָאֵל, כְּאָמְרוֹ ([[דברים ט ה|דברים ט:ה]]) ”לֹא בְצִדְקָתְךָ“ וְגוֹ׳, אֶלָּא ”בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִים וְגוֹ׳ וּלְמַעַן הָקִים“ וְגוֹמֵר. לָזֶה בָּא דְּבָרוֹ כָּאן, כִּי בְּאֶמְצָעוּת הַמַּעֲשֶׂה הָאָמוּר בָּעִנְיָן תִּהְיֶה בִּיאָתָם לָאָרֶץ בִּזְכוּת עַצְמָם, וּגְזֵרַת הַכָּתוּב הִיא תֵּבַת ”לָךְ“ הָאָמוּר לְבַסּוֹף. וְזֶה שִׁעוּר הַכָּתוּב ”לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא“, פֵּרוּשׁ תִּהְיֶה בִּיאָתְךָ לָאָרֶץ ”אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נוֹתֵן לְךָ כַּאֲשֶׁר וְגוֹ׳ לָךְ“, פֵּרוּשׁ, לְמַעַן שֶׁאַתָּה רָאוּי וְלֹא תִצְטָרֵךְ לִזְכוּת בְּרִית אָבוֹת, וְהָבֵן: =פסוק י״ד= <b>וְעָנוּ הַלְוִיִּם.</b> פֵּרוּשׁ – וְהִתְחִילוּ, שֶׁהֵם יַתְחִילוּ לְדַבֵּר וְהָעָם יַעֲנוּ אַחֲרֵיהֶם אָמֵן. וְאוּנְקְלוֹס תִּרְגֵּם ”וְיָתִיבוּן“, וְלִדְבָרָיו ”וְעָנוּ הַלְוִיִּם“ תְּשׁוּבָה לְהַעֲמָדַת יִשְׂרָאֵל בְּסֵדֶר זֶה עַל הֶהָרִים, שֶׁהוּא לְהַשְׁמִיעָם אֲמָרוֹת הָאֲמוּרוֹת מִפִּיהֶם ”בָּרוּךְ אֲשֶׁר“ וְגוֹ׳ וְ”אָרוּר אֲשֶׁר“. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם ”וְיַכְרְזוּן לֵוָאֵי“, וְקָשֶׁה לִי הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ”קוֹל רָם“, וְאוּלַי כִּי הַהַכְרָזָה תִּהְיֶה בְּקוֹל, לְבַד הֲרָמַת קוֹל בַּמַּאֲמָר עַצְמוֹ. =פסוק ט״ו= <b>וְעָנוּ כָל הָעָם וְאָמְרוּ.</b> וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ”וְאָמַר כָּל הָעָם“ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר בְּכָל הָאֲרוּרִים הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן, הֵעִיר ה׳ בָּרִאשׁוֹנָה שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּשְׂרָאֵל יָשִׁיבוּ זֶה, לֹא שֶׁהַלְוִיִּם יִצְטָרְכוּ לוֹמַר ”וְאָמַר כָּל הָעָם“, אֶלָּא דִּבְרֵי הַכָּתוּב הוּא שֶׁמְּצַוֶּה שֶׁיַּעֲנוּ הָעָם וְיֹאמְרוּ אָמֵן, וְאֵין עַל הַלְוִיִּם לוֹמַר ”וְאָמַר כָּל הָעָם“ וְגוֹ׳: =פסוק ט״ז= <b>אָרוּר מַקְלֶה וְגוֹ׳.</b> צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה לֹא בָּחַר מִכָּל הָעֲבֵרוֹת לוֹמַר עֲלֵיהֶם הָאֲרוּרִים אֶלָּא אֵלּוּ. גַּם בַּעֲרָיוֹת לָמָּה לֹא יִחֵד הָאֲרוּרִים אֶלָּא לְאֵלּוּ, וַהֲלֹא יֵשׁ עֲרָיוֹת חֲמוּרִים כְּאֵלּוּ וְהֵם הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ. וְאוּלַי כִּי לֹא אָמַר כָּאן אֶלָּא הָעֲבֵרוֹת הַטְּמוּנִים וְהַנִּסְתָּרִים, וְלָזֶה רָשַׁם בָּרִאשׁוֹנָה וְאָמַר <b>וְשָׂם בַּסָּתֶר</b> כִּי הָעוֹשֶׂה בְּדֶרֶךְ שֶׁיִּהְיֶה מִתְגַּלֶּה הִנֵּה נִתְחַיְּבוּ יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבוּת זֶה עַל זֶה. וְכֵן מַה שֶׁאָמַר <b>אָרוּר מַקְלֶה</b> פֵּרוּשׁ שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ קָלוֹן בְּדֶרֶךְ שֶׁאֵינוֹ נִתְפָּס עָלָיו בְּבֵית דִּין שֶׁל מַטָּה. וְכֵן הַשָּׂגַת גְּבוּל הוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִכָּר. וְכֵן מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדֶּרֶךְ אֵין רוֹאֶה. וְכֵן הַטָּיַת מִשְׁפַּט הַשְּׁפָלִים. וְכֵן הַבָּא עַל אֵשֶׁת אָבִיו וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל אֲחוֹתוֹ וְחוֹתַנְתּוֹ, כֻּלָּם אֵין הֶרְגֵּשׁ לְזוּלַת הִמָּצְאוֹ עִמָּהֶם לַחְקֹר בּוֹ. וְכֵן מַכֶּה רֵעֵהוּ דִּקְדֵּק לוֹמַר בַּסָּתֶר. וְכֵן לוֹקֵחַ שֹׁחַד וְגוֹ׳, כְּגוֹן שֶׁהָיוּ בֵּית דִּין שָׁקוּל וּבָא אֶחָד וְהִכְרִיעַ בִּסְבָרָתוֹ בִּשְׁבִיל שׁוֹחַד, גַּם זֶה הוּא מִדְּבָרִים הַמְּסוּרִים לַלֵּב וְאֵין הֶרְגֵּשׁ לַזּוּלַת. וְטַעַם שֶׁכָּתַב <b>אָרוּר שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה</b> בֵּין אֵשֶׁת אָבִיו לַאֲחוֹתוֹ, לוֹמַר כִּי כָּל כָּךְ מְרֻחָק הַדָּבָר שֶׁל אֵשֶׁת אָב וְאָחוֹת כְּשׁוֹכֵב עִם בְּהֵמָה שֶׁהוּא דָּבָר זָר וּמְתֹעָב לְטֶבַע אֱנוֹשִׁי: =פסוק כ״ו= <b>אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים וְגוֹ׳ לַעֲשׂוֹת וְגוֹ׳.</b> יֵשׁ בְּמַשְׁמָעוּת הַכָּתוּב שֶׁכַּוָּנָתוֹ לוֹמַר עַל דְּבָרִים הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן, וְיֵשׁ בְּמַשְׁמָעוּתוֹ שֶׁעַל כָּל הַתּוֹרָה הוּא מְדַבֵּר, וְכֵן פֵּרְשׁוּהוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ([[סוטה לז א|סוטה לז.]]). לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה טַעַם אָמְרוֹ ”יָקִים לַעֲשׂוֹת“, שֶׁאִם הָיָה אוֹמֵר ”אֲשֶׁר לֹא יָקִים“ לְבַד אוֹ ”אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה“ לֹא הָיְתָה תְּקוּמָה לְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי מִי הוּא זֶה שֶׁיּוּכַל לְקַיֵּם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וּמַה גַּם מִי שֶׁאֵין סִפּוּק בְּיָדוֹ לְקַיֵּם, כְּגוֹן אֵין לוֹ שָׂדֶה לְקַיֵּם מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּהּ אוֹ אֵין לוֹ עֶבֶד לְקַיֵּם מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בּוֹ. לָזֶה אָמַר <b>לַעֲשׂוֹת</b>, פֵּרוּשׁ, שֶׁאֵינוֹ בִּכְלַל אָרוּר אֶלָּא מִי שֶׁלֹּא יָקִים עָלָיו לַעֲשׂוֹת כְּשֶׁתַּשִּׂיג יָדוֹ עֲשׂוֹת. וְלָזֶה לֹא אָמַר ”אֲשֶׁר לֹא יָקִים“ אוֹ ”אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה“ אֶלָּא ”אֲשֶׁר לֹא יָקִים לַעֲשׂוֹת“, פֵּרוּשׁ, יָקִים בְּלִבּוֹ הַדְּבָרִים לַעֲשׂוֹתָם כְּשֶׁתַּשִּׂיג יָדוֹ. pnvomtb3pnvo83rhg58mvyeax4g7ce1 104 1755700 3084654 3084592 2026-09-24T20:48:52Z Sije 2668 /* הוגה */ 3084654 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="3" user="Sije" /></noinclude>{{טקסט מנוקד‎‎}} שְׁלֹמֹ֖ה לְבֵ֣ית יְהֹוָ֑ה לֹֽא־הָיָ֣ה מִשְׁקָ֔ל לִנְח֖שֶׁת כׇּל־הַכֵּלִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|כה|יז}}שְׁמֹנֶה֩ עֶשְׂרֵ֨ה אַמָּ֜ה קוֹמַ֣ת{{מ:לגרמיה-2}} הָֽעַמּ֣וּד הָאֶחָ֗ד וְכֹתֶ֨רֶת עָלָ֥יו{{מ:פסק}}נְחשֶׁת֮ וְקוֹמַ֣ת הַכֹּתֶרֶת֮ שָׁלֹ֣שׁ אַמֹּה֒{{הערה|{{גדול|אַמָּה֒}} – {{גדול|אַמּוֹת֒}} ק'}} וּשְׂבָכָ֨ה וְרִמֹּנִ֧ים עַל־הַכֹּתֶ֛רֶת סָבִ֖יב הַכֹּ֣ל נְח֑שֶׁת וְכָאֵ֛לֶּה לָֽעַמּ֥וּד הַשֵּׁנִ֖י עַל־הַשְּׂבָכָֽה׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|כה|יח}}וַיִּקַּ֣ח רַב־טַבָּחִ֗ים אֶת־שְׂרָיָה֙ כֹּהֵ֣ן הָרֹ֔אשׁ וְאֶת־צְפַנְיָ֖הוּ כֹּהֵ֣ן מִשְׁנֶ֑ה וְאֶת־שְׁלֹ֖שֶׁת שֹֽׁמְרֵ֥י הַסָּֽף׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|כה|יט}}וּמִן־הָעִ֡יר לָקַח֩ סָרִ֨יס אֶחָ֜ד אֲשֶׁר־ה֥וּא פָקִ֣יד{{מ:לגרמיה-2}} עַל־אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה וַֽחֲמִשָּׁ֨ה אֲנָשִׁ֜ים מֵֽרֹאֵ֤י פְנֵֽי־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁר־נִמְצְא֣וּ בָעִ֔יר וְאֵ֗ת הַסֹּפֵר֙ שַׂ֣ר הַצָּבָ֔א הַמַּצְבִּ֖א אֶת־עַ֣ם הָאָ֑רֶץ וְשִׁשִּׁ֥ים אִישׁ֙ מֵעַ֣ם הָאָ֔רֶץ הַנִּמְצְאִ֖ים בָּעִֽיר׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|כה|כ}}וַיִּקַּ֣ח אֹתָ֔ם נְבֽוּזַרְאֲדָ֖ן רַב־טַבָּחִ֑ים וַיֹּ֧לֶךְ אֹתָ֛ם עַל־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל רִבְלָֽתָה׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|כה|כא}}וַיַּ֣ךְ אֹתָם֩ מֶ֨לֶךְ בָּבֶ֧ל וַיְמִיתֵ֛ם בְּרִבְלָ֖ה בְּאֶ֣רֶץ חֲמָ֑ת וַיִּ֥גֶל יְהוּדָ֖ה מֵעַ֥ל אַדְמָתֽוֹ׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|כה|כב}}וְהָעָ֗ם הַנִּשְׁאָר֙ בְּאֶ֣רֶץ יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁ֣ר הִשְׁאִ֔יר נְבֽוּכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וַיַּפְקֵ֣ד עֲלֵיהֶ֔ם אֶת־גְּדַלְיָ֥הוּ בֶן־אֲחִיקָ֖ם בֶּן־שָׁפָֽן׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|כה|כג}}וַיִּשְׁמְעוּ֩ כׇל־שָׂרֵ֨י הַֽחֲיָלִ֜ים הֵ֣מָּה וְהָֽאֲנָשִׁ֗ים כִּֽי־הִפְקִ֤יד מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ אֶת־גְּדַלְיָ֔הוּ וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־גְּדַלְיָ֖הוּ הַמִּצְפָּ֑ה וְיִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְתַנְיָ֡ה וְיֽוֹחָנָ֣ן בֶּן־קָ֠רֵחַ וּשְׂרָיָ֨ה בֶן־תַּנְחֻ֜מֶת הַנְּטֹֽפָתִ֗י וְיַֽאֲזַנְיָ֙הוּ֙ בֶּן־הַמַּֽעֲכָתִ֔י הֵ֖מָּה וְאַנְשֵׁיהֶֽם׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|כה|כד}}וַיִּשָּׁבַ֨ע לָהֶ֤ם גְּדַלְיָ֙הוּ֙ וּלְאַנְשֵׁיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם אַל־תִּֽירְא֖וּ מֵֽעַבְדֵ֣י הַכַּשְׂדִּ֑ים שְׁב֣וּ בָאָ֗רֶץ וְעִבְד֛וּ אֶת־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל וְיִטַ֥ב לָכֶֽם׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|כה|כה}}וַיְהִ֣י{{מ:לגרמיה-2}} בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י בָּ֣א יִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְ֠תַנְיָה בֶּן־אֱלִ֨ישָׁמָ֜ע מִזֶּ֣רַע הַמְּלוּכָ֗ה וַֽעֲשָׂרָ֤ה אֲנָשִׁים֙ אִתּ֔וֹ וַיַּכּ֥וּ אֶת־גְּדַלְיָ֖הוּ וַיָּמֹ֑ת וְאֶת־הַיְּהוּדִים֙ וְאֶת־הַכַּשְׂדִּ֔ים אֲשֶׁר־הָי֥וּ אִתּ֖וֹ בַּמִּצְפָּֽה׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|כה|כו}}וַיָּקֻ֨מוּ כׇל־הָעָ֜ם מִקָּטֹ֤ן וְעַד־גָּדוֹל֙ וְשָׂרֵ֣י הַֽחֲיָלִ֔ים וַיָּבֹ֖אוּ מִצְרָ֑יִם כִּ֥י יָֽרְא֖וּ מִפְּנֵ֥י כַשְׂדִּֽים׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|כה|כז}}וַיְהִי֩ בִשְׁלֹשִׁ֨ים וָשֶׁ֜בַע שָׁנָ֗ה לְגָלוּת֙ יְהֽוֹיָכִ֣ין מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֔ה בִּשְׁנֵ֤ים עָשָׂר֙ חֹ֔דֶשׁ בְּעֶשְׂרִ֥ים וְשִׁבְעָ֖ה לַחֹ֑דֶשׁ נָשָׂ֡א אֱוִ֣יל מְרֹדַךְ֩ מֶ֨לֶךְ בָּבֶ֜ל בִּשְׁנַ֣ת מׇלְכ֗וֹ אֶת־רֹ֛אשׁ יְהֽוֹיָכִ֥ין מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה מִבֵּ֥ית כֶּֽלֶא׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|כה|כח}}וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֖וֹ טֹב֑וֹת וַיִּתֵּן֙ אֶת־כִּסְא֔וֹ מֵעַ֗ל כִּסֵּ֧א הַמְּלָכִ֛ים אֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בְּבָבֶֽל׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|כה|כט}}וְשִׁנָּ֕א אֵ֖ת בִּגְדֵ֣י כִלְא֑וֹ וְאָכַ֨ל לֶ֧חֶם תָּמִ֛יד לְפָנָ֖יו כׇּל־יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|כה|ל}}וַאֲרֻֽחָת֗וֹ אֲרֻחַ֨ת תָּמִ֧יד נִתְּנָה־לּ֛וֹ מֵאֵ֥ת הַמֶּ֖לֶךְ דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֑וֹ כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃ {{סוף}} ---- {{הערות שוליים}} '''{{מרכז|{{גדול|—}}}}'''<noinclude></noinclude> ojzlk8qdk3foq1rjkuordigdot900s1 3084661 3084654 2026-09-24T20:58:26Z Sije 2668 3084661 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="3" user="Sije" /></noinclude>{{טקסט מנוקד‎‎}} שְׁלֹמֹ֖ה לְבֵ֣ית יְהֹוָ֑ה לֹֽא־הָיָ֣ה מִשְׁקָ֔ל לִנְח֖שֶׁת כׇּל־הַכֵּלִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|כה|17}}שְׁמֹנֶה֩ עֶשְׂרֵ֨ה אַמָּ֜ה קוֹמַ֣ת{{מ:לגרמיה-2}} הָֽעַמּ֣וּד הָאֶחָ֗ד וְכֹתֶ֨רֶת עָלָ֥יו{{מ:פסק}}נְחשֶׁת֮ וְקוֹמַ֣ת הַכֹּתֶרֶת֮ שָׁלֹ֣שׁ אַמֹּה֒{{הערה|{{גדול|אַמָּה֒}} – {{גדול|אַמּוֹת֒}} ק'}} וּשְׂבָכָ֨ה וְרִמֹּנִ֧ים עַל־הַכֹּתֶ֛רֶת סָבִ֖יב הַכֹּ֣ל נְח֑שֶׁת וְכָאֵ֛לֶּה לָֽעַמּ֥וּד הַשֵּׁנִ֖י עַל־הַשְּׂבָכָֽה׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|כה|18}}וַיִּקַּ֣ח רַב־טַבָּחִ֗ים אֶת־שְׂרָיָה֙ כֹּהֵ֣ן הָרֹ֔אשׁ וְאֶת־צְפַנְיָ֖הוּ כֹּהֵ֣ן מִשְׁנֶ֑ה וְאֶת־שְׁלֹ֖שֶׁת שֹֽׁמְרֵ֥י הַסָּֽף׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|כה|19}}וּמִן־הָעִ֡יר לָקַח֩ סָרִ֨יס אֶחָ֜ד אֲשֶׁר־ה֥וּא פָקִ֣יד{{מ:לגרמיה-2}} עַל־אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה וַֽחֲמִשָּׁ֨ה אֲנָשִׁ֜ים מֵֽרֹאֵ֤י פְנֵֽי־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁר־נִמְצְא֣וּ בָעִ֔יר וְאֵ֗ת הַסֹּפֵר֙ שַׂ֣ר הַצָּבָ֔א הַמַּצְבִּ֖א אֶת־עַ֣ם הָאָ֑רֶץ וְשִׁשִּׁ֥ים אִישׁ֙ מֵעַ֣ם הָאָ֔רֶץ הַנִּמְצְאִ֖ים בָּעִֽיר׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|כה|כ}}וַיִּקַּ֣ח אֹתָ֔ם נְבֽוּזַרְאֲדָ֖ן רַב־טַבָּחִ֑ים וַיֹּ֧לֶךְ אֹתָ֛ם עַל־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל רִבְלָֽתָה׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|כה|21}}וַיַּ֣ךְ אֹתָם֩ מֶ֨לֶךְ בָּבֶ֧ל וַיְמִיתֵ֛ם בְּרִבְלָ֖ה בְּאֶ֣רֶץ חֲמָ֑ת וַיִּ֥גֶל יְהוּדָ֖ה מֵעַ֥ל אַדְמָתֽוֹ׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|כה|22}}וְהָעָ֗ם הַנִּשְׁאָר֙ בְּאֶ֣רֶץ יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁ֣ר הִשְׁאִ֔יר נְבֽוּכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וַיַּפְקֵ֣ד עֲלֵיהֶ֔ם אֶת־גְּדַלְיָ֥הוּ בֶן־אֲחִיקָ֖ם בֶּן־שָׁפָֽן׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|כה|23}}וַיִּשְׁמְעוּ֩ כׇל־שָׂרֵ֨י הַֽחֲיָלִ֜ים הֵ֣מָּה וְהָֽאֲנָשִׁ֗ים כִּֽי־הִפְקִ֤יד מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ אֶת־גְּדַלְיָ֔הוּ וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־גְּדַלְיָ֖הוּ הַמִּצְפָּ֑ה וְיִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְתַנְיָ֡ה וְיֽוֹחָנָ֣ן בֶּן־קָ֠רֵחַ וּשְׂרָיָ֨ה בֶן־תַּנְחֻ֜מֶת הַנְּטֹֽפָתִ֗י וְיַֽאֲזַנְיָ֙הוּ֙ בֶּן־הַמַּֽעֲכָתִ֔י הֵ֖מָּה וְאַנְשֵׁיהֶֽם׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|כה|24}}וַיִּשָּׁבַ֨ע לָהֶ֤ם גְּדַלְיָ֙הוּ֙ וּלְאַנְשֵׁיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם אַל־תִּֽירְא֖וּ מֵֽעַבְדֵ֣י הַכַּשְׂדִּ֑ים שְׁב֣וּ בָאָ֗רֶץ וְעִבְד֛וּ אֶת־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל וְיִטַ֥ב לָכֶֽם׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|כה|כה}}וַיְהִ֣י{{מ:לגרמיה-2}} בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י בָּ֣א יִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְ֠תַנְיָה בֶּן־אֱלִ֨ישָׁמָ֜ע מִזֶּ֣רַע הַמְּלוּכָ֗ה וַֽעֲשָׂרָ֤ה אֲנָשִׁים֙ אִתּ֔וֹ וַיַּכּ֥וּ אֶת־גְּדַלְיָ֖הוּ וַיָּמֹ֑ת וְאֶת־הַיְּהוּדִים֙ וְאֶת־הַכַּשְׂדִּ֔ים אֲשֶׁר־הָי֥וּ אִתּ֖וֹ בַּמִּצְפָּֽה׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|כה|26}}וַיָּקֻ֨מוּ כׇל־הָעָ֜ם מִקָּטֹ֤ן וְעַד־גָּדוֹל֙ וְשָׂרֵ֣י הַֽחֲיָלִ֔ים וַיָּבֹ֖אוּ מִצְרָ֑יִם כִּ֥י יָֽרְא֖וּ מִפְּנֵ֥י כַשְׂדִּֽים׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|כה|27}}וַיְהִי֩ בִשְׁלֹשִׁ֨ים וָשֶׁ֜בַע שָׁנָ֗ה לְגָלוּת֙ יְהֽוֹיָכִ֣ין מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֔ה בִּשְׁנֵ֤ים עָשָׂר֙ חֹ֔דֶשׁ בְּעֶשְׂרִ֥ים וְשִׁבְעָ֖ה לַחֹ֑דֶשׁ נָשָׂ֡א אֱוִ֣יל מְרֹדַךְ֩ מֶ֨לֶךְ בָּבֶ֜ל בִּשְׁנַ֣ת מׇלְכ֗וֹ אֶת־רֹ֛אשׁ יְהֽוֹיָכִ֥ין מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה מִבֵּ֥ית כֶּֽלֶא׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|כה|28}}וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֖וֹ טֹב֑וֹת וַיִּתֵּן֙ אֶת־כִּסְא֔וֹ מֵעַ֗ל כִּסֵּ֧א הַמְּלָכִ֛ים אֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בְּבָבֶֽל׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|כה|29}}וְשִׁנָּ֕א אֵ֖ת בִּגְדֵ֣י כִלְא֑וֹ וְאָכַ֨ל לֶ֧חֶם תָּמִ֛יד לְפָנָ֖יו כׇּל־יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃ {{מ:פסוק|מלכים ב|כה|ל}}וַאֲרֻֽחָת֗וֹ אֲרֻחַ֨ת תָּמִ֧יד נִתְּנָה־לּ֛וֹ מֵאֵ֥ת הַמֶּ֖לֶךְ דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֑וֹ כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃ {{סוף}} ---- {{הערות שוליים}} '''{{מרכז|{{גדול|—}}}}'''<noinclude></noinclude> cy6mhy4sds6gp55igz30z2jqer7r9ye 1 1755702 3084632 3084621 2026-09-24T16:36:59Z Yack67 27395 /* הקשר לסוכות */ תגובה 3084632 wikitext text/x-wiki == הקשר לסוכות == אולי הקשר הוא במשפט "יָקִיפוּ בְכַרְכּוֹבִים" רמז להקפת המזבח (הגם שבשבת אין מקיפין). [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 11:47, 24 בספטמבר 2026 (IDT) :טרם בדקתי את כתבי היד, אבל לכאורה לפי האקרוסטיכון יש לגרוס 'במכבים וכוים' ולא 'כמכבים'. [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 13:55, 24 בספטמבר 2026 (IDT) ::כך קראתי בכ"י המבורג 37. בכ"י פרמה 1904 "כִּמְבַכִּים" וכן העתיק גולדשמידט (הוא לא השתמש בכ"י המבורג, ובאמת כ"י זה חסר כמה מילים והחלק הראשון אינו מנוקד והחלק השני מופיע בו פעמיים, אחת עם היוצר ואחת כמה דפים אחר כך עם הזולת). אני לא שמתי לב שמילה זו חלק מהאקרוסטיכון, ולגבי "מבכים" או "מכבים" העדפתי האחרון. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 14:21, 24 בספטמבר 2026 (IDT) :::כנראה את הדפים האלו של בינתיים עם הפיטים לשמחת תורה וה'אלהיכם' הוא הוסיף בשלב יותר מאוחר ולכן השלים פעם שניה את האופן עם ניקוד. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 19:36, 24 בספטמבר 2026 (IDT) 57ymdhr4yy1lhyumfe4c4gs1fsok8aw 0 1755703 3084627 2026-09-24T15:52:43Z Nahum 68 יצירת דף עם התוכן "{{מרכז|'''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/הוריות/פרק ב|הפרק הקודם]]''' {{*}} '''הוריות פרק ג''' {{*}} '''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/זבחים/פרק א|פרק הבא]]'''}} {{טקסט מנוקד}}" 3084627 wikitext text/x-wiki {{מרכז|'''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/הוריות/פרק ב|הפרק הקודם]]''' {{*}} '''הוריות פרק ג''' {{*}} '''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/זבחים/פרק א|פרק הבא]]'''}} {{טקסט מנוקד}} k0fa34e1rgrctva3nasjwa6pprvs9mr 3084628 3084627 2026-09-24T16:00:02Z Nahum 68 3084628 wikitext text/x-wiki {{מרכז|'''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/הוריות/פרק ב|הפרק הקודם]]''' {{*}} '''הוריות פרק ג''' {{*}} '''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/זבחים/פרק א|פרק הבא]]'''}} {{טקסט מנוקד}} {{המשנה|א|ג|הוריות}} <קטע התחלה=א/>כֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁחָטָא, וְאַחַר כָּךְ עָבַר מִמְּשִׁיחוּתוֹ, וְכֵן נָשִׂיא שֶׁחָטָא, וְאַחַר כָּךְ עָבַר מִגְּדֻלָּתוֹ, כֹּהֵן מָשִׁיחַ מֵבִיא פַּר, וְהַנָּשִׂיא מֵבִיא שָׂעִיר:<קטע סוף=א/> {{המשנה|ב|ג|הוריות}} <קטע התחלה=ב/>כֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁעָבַר מִמְּשִׁיחוּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ חָטָא, וְכֵן הַנָּשִׂיא שֶׁעָבַר מִגְּדֻלָּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ חָטָא, כֹּהֵן מָשִׁיחַ מֵבִיא פַּר, וְהַנָּשִׂיא כְּהֶדְיוֹט:<קטע סוף=ב/> {{המשנה|ג|ג|הוריות}} <קטע התחלה=ג/>חָטְאוּ עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנּוּ וְאַחַר כָּךְ נִתְמַנּוּ, הֲרֵי אֵלּוּ כְּהֶדְיוֹט. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם נוֹדַע לָהֶם עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנּוּ, חַיָּבִין; וּמִשֶּׁנִּתְמַנּוּ, פְּטוּרִין. וְאֵיזֶהוּ הַנָּשִׂיא? זֶה הַמֶּלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר {{ממ|ויקרא|ד|כב}}: "וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֱלֹהָיו", נָשִׂיא שֶׁאֵין עַל גַּבָּיו אֶלָּא ה' אֱלֹהָיו:<קטע סוף=ג/> {{המשנה|ד|ג|הוריות}} <קטע התחלה=ד/>וְאֵיזֶהוּ הַמָּשִׁיחַ? הַמָּשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, לֹא הַמְּרֻבֶּה בִּבְגָדִים. אֵין בֵּין כֹּהֵן הַמָּשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה לִמְרֻבֵּה בְּגָדִים, אֶלָּא פַּר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְוֹת. וְאֵין בֵּין כֹּהֵן מְשַׁמֵּשׁ לְכֹהֵן שֶׁעָבַר, אֶלָּא פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה. זֶה וָזֶה שָׁוִין בַּעֲבוֹדַת יוֹם הַכִּפּוּרִים, וּמְצֻוִּין עַל הַבְּתוּלָה, וַאֲסוּרִין עַל הָאַלְמָנָה, וְאֵינָן מִטַּמְּאִין בִּקְרוֹבֵיהֶן, וְלֹא פּוֹרְעִין, וְלֹא פּוֹרְמִין, וּמַחֲזִירִין אֶת הָרוֹצֵחַ:<קטע סוף=ד/> {{המשנה|ה|ג|הוריות}} <קטע התחלה=ה/>כֹּהֵן גָּדוֹל פּוֹרֵם מִלְּמַטָּה, וְהַהֶדְיוֹט מִלְמַעְלָה. כֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב אוֹנֵן וְלֹא אוֹכֵל, וְהַהֶדְיוֹט לֹא מַקְרִיב וְלֹא אוֹכֵל:<קטע סוף=ה/> {{המשנה|ו|ג|הוריות}} <קטע התחלה=ו/>כָּל הַתָּדִיר מֵחֲבֵרוֹ, קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ; וְכָל הַמְּקֻדָּשׁ מֵחֲבֵרוֹ, קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ. פַּר הַמָּשִׁיחַ וּפַר הָעֵדָה עוֹמְדִים, פַּר הַמָּשִׁיחַ קוֹדֵם לְפַר הָעֵדָה בְּכָל מַעֲשָׂיו:<קטע סוף=ו/> {{המשנה|ז|ג|הוריות}} <קטע התחלה=ז/>הָאִישׁ קוֹדֵם לָאִשָּׁה לְהַחֲיוֹת וּלְהָשִׁיב אֲבֵדָה, וְהָאִשָּׁה קוֹדֶמֶת לָאִישׁ, לְכַסּוֹת, וּלְהוֹצִיאָהּ מִבֵּית הַשֶּׁבִי. בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶם עוֹמְדִים לְקַלְקָלָה, הָאִישׁ קוֹדֵם לָאִשָּׁה:<קטע סוף=ז/> {{המשנה|ח|ג|הוריות}} <קטע התחלה=ח/>כֹּהֵן קוֹדֵם לְלֵוִי, לֵוִי לְיִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר, וּמַמְזֵר לְנָתִין, וְנָתִין לְגֵר, וְגֵר לְעֶבֶד מְשֻׁחְרָר. אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּן שָׁוִין; אֲבָל אִם הָיָה מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם, וְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ, מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ:<קטע סוף=ח/> <noinclude> [[קטגוריה:משנה מנוקד|הוריות ג]] [[קטגוריה:מסכת הוריות|ג]] </noinclude> sx2dam8qp55zdyng56iav9jcps8j8rp 0 1755704 3084639 2026-09-24T19:17:03Z Nahum 68 יצירת דף עם התוכן "{{סדר במשנה מנוקדת ללא עיצוב}} ==סדר קדשים== *<big><big>[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/זבחים|זבחים]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/מנחות|מנחות]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/חולין|חולין]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/בכורות|בכורות]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/ערכין|ערכין]] {{*}} משנה..." 3084639 wikitext text/x-wiki {{סדר במשנה מנוקדת ללא עיצוב}} ==סדר קדשים== *<big><big>[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/זבחים|זבחים]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/מנחות|מנחות]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/חולין|חולין]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/בכורות|בכורות]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/ערכין|ערכין]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/תמורה|תמורה]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/כריתות|כריתות]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/מעילה|מעילה]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/תמיד|תמיד]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/מידות|מידות]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/קינים|קינים]]</big></big> [[קטגוריה:משנה מנוקד|סדר נזיקין]] r0jt9lfxgrc9agah2e9w5ymid4kg9ko 0 1755705 3084641 2026-09-24T19:35:38Z Nahum 68 יצירת דף עם התוכן "{{מרכז|'''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/הוריות|מסכת קודמת]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב]] {{*}} [[מסכת זבחים]] {{*}} [[משנה זבחים עם ניקוד]] ועיצוב {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/מנחות|מסכת הבאה]]}} [[/פרק א/]] [[/פרק ב/]] [[/פרק ג/]] [[/פרק ד/]] [[/פרק ה/]] [[/פרק ו/]] [[/פרק ז/]] [[/פרק ח/]] /פרק ט..." 3084641 wikitext text/x-wiki {{מרכז|'''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/הוריות|מסכת קודמת]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב]] {{*}} [[מסכת זבחים]] {{*}} [[משנה זבחים עם ניקוד]] ועיצוב {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/מנחות|מסכת הבאה]]}} [[/פרק א/]] [[/פרק ב/]] [[/פרק ג/]] [[/פרק ד/]] [[/פרק ה/]] [[/פרק ו/]] [[/פרק ז/]] [[/פרק ח/]] [[/פרק ט/]] [[/פרק י/]] [[/פרק יא/]] [[/פרק יב/]] [[/פרק יג/]] [[קטגוריה:משנה מנוקד|זבחים]] [[קטגוריה:מסכת זבחים]] drlgh5rbu2i8e927rmotdmnxsam2z7w 3084642 3084641 2026-09-24T19:36:20Z Nahum 68 3084642 wikitext text/x-wiki {{מרכז|'''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/הוריות|מסכת קודמת]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב]] {{*}} [[מסכת זבחים]] {{*}} [[משנה זבחים עם ניקוד]] ועיצוב {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/מנחות|מסכת הבאה]]}} [[/פרק א/]] [[/פרק ב/]] [[/פרק ג/]] [[/פרק ד/]] [[/פרק ה/]] [[/פרק ו/]] [[/פרק ז/]] [[/פרק ח/]] [[/פרק ט/]] [[/פרק י/]] [[/פרק יא/]] [[/פרק יב/]] [[/פרק יג/]] [[/פרק יד/]] [[קטגוריה:משנה מנוקד|זבחים]] [[קטגוריה:מסכת זבחים]] fpz51sggk7cyds6nojnt2sjlhfqsqt5 0 1755706 3084643 2026-09-24T19:37:39Z Nahum 68 יצירת דף עם התוכן "{{מרכז|'''זבחים פרק א''' {{*}} '''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/זבחים/פרק ב|פרק הבא]]'''}} {{טקסט מנוקד}}" 3084643 wikitext text/x-wiki {{מרכז|'''זבחים פרק א''' {{*}} '''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/זבחים/פרק ב|פרק הבא]]'''}} {{טקסט מנוקד}} 7pgjpvmlce689odat74pbeqra56hz4s 3084644 3084643 2026-09-24T19:55:21Z Nahum 68 3084644 wikitext text/x-wiki {{מרכז|'''זבחים פרק א''' {{*}} '''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/זבחים/פרק ב|פרק הבא]]'''}} {{טקסט מנוקד}} {{המשנה|א|א|זבחים}} <קטע התחלה=א/>כָּל הַזְּבָחִים שֶׁנִזְבְּחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן – כְּשֵׁרִים, אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה, חוּץ מִן הַפֶּסַח וּמִן הַחַטָּאת: הַפֶּסַח – בִּזְמַנּוֹ, וְהַחַטָּאת – בְּכָל זְמַן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף הָאָשָׁם; הַפֶּסַח – בִּזְמַנּוֹ, וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם – בְּכָל זְמַן. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: הַחַטָּאת בָּא עַל חֵטְא, וְהָאָשָׁם בָּא עַל חֵטְא, מָה חַטָּאת פְּסוּלָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אַף הָאָשָׁם פָּסוּל שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ.<קטע סוף=א/> {{המשנה|ב|א|זבחים}} <קטע התחלה=ב/>יוֹסֵי בֶּן חוֹנִי אוֹמֵר: הַנִּשְׁחָטִים לְשֵׁם פֶּסַח וּלְשֵׁם חַטָּאת – פְּסוּלִים. שִׁמְעוֹן אֲחִי עֲזַרְיָה אוֹמֵר: שְׁחָטָן לְשֵׁם גָּבוֹהַּ מֵהֶן – כְּשֵׁרִין. לְשֵׁם נָמוּךְ מֵהֶן – פְּסוּלִים. כֵּיצַד? קָדְשִׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם קָדָשִׁים קַלִּים – פְּסוּלִין. קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם קָדְשִׁי קָדָשִׁים – כְּשֵׁרִין. הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם שְׁלָמִים – כְּשֵׁרִין. וּשְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם בְּכוֹר, לְשֵׁם מַעֲשֵׂר – פְּסוּלִין.<קטע סוף=ב/> {{המשנה|ג}} <קטע התחלה=ג/>הַפֶּסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ בְּשַׁחֲרִית בְּאַרְבָּעָה עֲשַׂר שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַכְשִׁיר, כְּאִלּוּ נִשְׁחַט בִּשְׁלֹשָׁה עֲשַׂר. בֶּן בְּתֵירָא פּוֹסֵל, כְּאִלּוּ נִשְׁחַט בֵּין הָעַרְבַּיִם. אָמַר שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי: מְקֻבָּל אֲנִי מִפִּי שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זָקֵן, בְּיוֹם שֶׁהוֹשִׁיבוּ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בַּיְּשִׁיבָה: שֶׁכָּל הַזְּבָחִים הַנֶּאֱכָלִים שֶׁנִּזְבְּחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן – כְּשֵׁרִים, אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלוּ לַבְּעָלִים מִשּׁוּם חוֹבָה, חוּץ מִן הַפֶּסַח וּמִן הַחַטָּאת. וְלֹא הוֹסִיף בֶּן עַזַּאי אֶלָּא הָעוֹלָה, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים.<קטע סוף=ג/> {{המשנה|ד}} <קטע התחלה=ד/>הַפֶּסַח וְהַחַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, קִבֵּל, וְהִלֵּךְ, וְזָרַק, שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, אוֹ לִשְׁמָן וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָן, אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן וְלִשְׁמָן – פְּסוּלִים. כֵּיצַד לִשְׁמָן וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָן? לְשֵׁם פֶּסַח וּלְשֵׁם שְׁלָמִים. שֶׁלֹּא לִשְׁמָן וְלִשְׁמָן? לְשֵׁם שְׁלָמִים וּלְשֵׁם הַפֶּסַח. שֶׁהַזֶּבַח נִפְסָל בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים: בִּשְׁחִיטָה, וּבְקִבּוּל, וּבְהִלּוּךְ, וּבִזְרִיקָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר בְּהִלּוּךְ. שֶׁהָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא בִּשְׁחִיטָה, וְשֶׁלֹּא בְּקַבָּלָה, וְשֶׁלֹּא בִּזְרִיקָה, אֲבָל אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא בְּהִלּוּךְ – שׁוֹחֵט בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ וְזוֹרֵק. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַמְּהַלֵּךְ בִּמְקוֹם שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַלֵּךְ – הַמַּחְשָׁבָה פּוֹסֶלֶת; וּבִמְקוֹם שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהַלֵּךְ – אֵין הַמַּחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת.<קטע סוף=ד/> <noinclude> [[קטגוריה:משנה מנוקד|זבחים א]] [[קטגוריה:מסכת זבחים|א]] </noinclude> 76rk0hf1lv2flrsk6wt8sypeub9a9fp 0 1755707 3084648 2026-09-24T20:37:43Z Naorius 46426 יצירת דף עם התוכן "{{לא נשלם}}" 3084648 wikitext text/x-wiki {{לא נשלם}} 9olqmbe69b8b3ti2njpj4gdwcrpqyah 0 1755708 3084649 2026-09-24T20:38:15Z Naorius 46426 יצירת דף עם התוכן "{{לא נשלם}}" 3084649 wikitext text/x-wiki {{לא נשלם}} 9olqmbe69b8b3ti2njpj4gdwcrpqyah 3084710 3084649 2026-09-25T06:58:33Z Nahum 68 3084710 wikitext text/x-wiki {{לא נשלם}} [[/ויקרא/]] g5s2wa4rfin5w0i1rke8xwbqn0xmqbw 108 1755709 3084651 2026-09-24T20:42:08Z שילוני 5164 יצירה 3084651 wikitext text/x-wiki {{דף של מחבר |תואר= |שם פרטי=משה |שם משפחה=סימון |ויקיטקסט=משה סימון |ויקיפדיה={{PAGENAME}} |ויקיציטוט= |ויקישיתוף= |שפה=עברית |שפה שניה=אנגלית |תמונה= |יום לידה עברי= |חודש לידה עברי= |שנת לידה עברית=<!-- במספר --> |יום לידה לועזי= ‏ 23 |חודש לידה לועזי=פברואר |שנת לידה לועזית=1874 |ארץ לידה= |עיר לידה=מנצ'סטר |תקופה= |יום פטירה עברי= |חודש פטירה עברי= |שנת פטירה עברית=<!-- במספר --> |יום פטירה לועזי=21 |חודש פטירה לועזי= נובמבר |שנת פטירה לועזית= 1955 |ארץ פטירה= |עיר פטירה= |תיאור ברשימת מחברים={{{תיאור|}}} |תיאור בדף מחבר=מתרגם, עורך וסופר יהודי-בריטי. }} ocyf9qti5sfreu5qe7bw3bz1u9l796g 3084658 3084651 2026-09-24T20:52:53Z שילוני 5164 עריכה 3084658 wikitext text/x-wiki {{דף של מחבר |תואר= |שם פרטי=משה |שם משפחה=סימון |ויקיטקסט=משה סימון |ויקיפדיה={{PAGENAME}} |ויקיציטוט= |ויקישיתוף= |שפה=עברית |שפה שניה=אנגלית |תמונה= |יום לידה עברי= |חודש לידה עברי= |שנת לידה עברית=<!-- במספר --> |יום לידה לועזי= ‏ 23 |חודש לידה לועזי=פברואר |שנת לידה לועזית=1874 |ארץ לידה= |עיר לידה=מנצ'סטר |תקופה= |יום פטירה עברי= |חודש פטירה עברי= |שנת פטירה עברית=<!-- במספר --> |יום פטירה לועזי=21 |חודש פטירה לועזי= נובמבר |שנת פטירה לועזית= 1955 |ארץ פטירה= |עיר פטירה= |תיאור ברשימת מחברים={{{תיאור|מתרגם ועורך ספרי יסוד יהודיים}}} |תיאור בדף מחבר=מתרגם ועורך ספרי יסוד יהודיים. }} co4mrnygf2t1scplkzizeouo7u4adwr 14 1755710 3084655 2026-09-24T20:49:43Z שילוני 5164 קטגוריה 3084655 wikitext text/x-wiki {{מחבר:משה סימון}} {{מיון רגיל:סימון, משה}} [[קטגוריה:יצירות לפי מחבר]] [[קטגוריה:חיבורי התחייה העברית]] eyb2rem3shmyxwrlk1rli9vk7zajjp0 0 1755711 3084660 2026-09-24T20:58:10Z Naorius 46426 יצירת דף עם התוכן "{{לא נשלם}} ויקרא אל משה וידבר ה׳ אליו מאהל מועד לאמר. ויקרא אל משה. שמא תמאר כנגד שנא׳ באברהם אבינו ויקרא אליו מלאך ה׳ מן השמים ת״ל ויקרא וידבר ויקרא אל משה נאמר כאן קריאה ונאמר באור קריאה שנא׳ ויקרא אלהים לאור יום ואין אור אלא תורה שנא׳ כי נר מצווה ותורה או..." 3084660 wikitext text/x-wiki {{לא נשלם}} ויקרא אל משה וידבר ה׳ אליו מאהל מועד לאמר. ויקרא אל משה. שמא תמאר כנגד שנא׳ באברהם אבינו ויקרא אליו מלאך ה׳ מן השמים ת״ל ויקרא וידבר ויקרא אל משה נאמר כאן קריאה ונאמר באור קריאה שנא׳ ויקרא אלהים לאור יום ואין אור אלא תורה שנא׳ כי נר מצווה ותורה אור ומשה שבה התורה שנא׳ עלית למרום שבית שבי וגו׳ לכך נאמר ויקרא אל משה לא היה שם גדול ממשה (פסוק אא)׃ nwfv77edx21ny2pagrnm0wjpc7z3g3q 3084664 3084660 2026-09-24T21:04:34Z Naorius 46426 3084664 wikitext text/x-wiki {{לא נשלם}} ויקרא אל משה וידבר ה׳ אליו מאהל מועד לאמר. ויקרא אל משה. שמא תאמר כנגד שנא׳ באברהם אבינו ויקרא אליו מלאך ה׳ מן השמים ת״ל ויקרא וידבר ויקרא אל משה נאמר כאן קריאה ונאמר באור קריאה שנא׳ ויקרא אלהים לאור יום ואין אור אלא תורה שנא׳ כי נר מצווה ותורה אור ומשה שבה התורה שנא׳ עלית למרום שבית שבי וגו׳ לכך נאמר ויקרא אל משה לא היה שם גדול ממשה (פסוק אא)׃ tg674evi542sodmx8pkijyrhf9u3j02 3084709 3084664 2026-09-25T06:57:56Z Nahum 68 קצת עריכה 3084709 wikitext text/x-wiki {{לא נשלם}} (פסוק א,א) '''ויקרא אל משה וידבר ה׳ אליו מאהל מועד לאמר''' '''ויקרא אל משה.''' שמא תאמר כנגד שנא׳ באברהם אבינו ויקרא אליו מלאך ה׳ מן השמים ת״ל ויקרא וידבר ויקרא אל משה נאמר כאן קריאה ונאמר באור קריאה שנא׳ ויקרא אלהים לאור יום ואין אור אלא תורה שנא׳ כי נר מצווה ותורה אור ומשה שבה התורה שנא׳ עלית למרום שבית שבי וגו׳ לכך נאמר ויקרא אל משה לא היה שם גדול ממשה׃ 8txo1hob0ythi95egnenfvt8hp56b4q 0 1755712 3084665 2026-09-24T21:15:09Z שילוני 5164 יצירה 3084665 wikitext text/x-wiki {{כותרת |שם-הספר=ספר יהודית |מחבר=משה סימון |הערות-נוספות= }} [[ספר יהודית - מבוא]] k4h8jdv3cqaw3i67ajj87zrysvjia31 3084677 3084665 2026-09-24T23:24:52Z שילוני 5164 3084677 wikitext text/x-wiki {{כותרת |שם-הספר=ספר יהודית |מחבר=משה סימון |הערות-נוספות= }} * [[ספר יהודית - מבוא]] shhf4t9ypqnrpwd56q142ba2og7wq4s 3084707 3084677 2026-09-25T06:42:25Z Nahum 68 3084707 wikitext text/x-wiki {{כותרת |שם-הספר=ספר יהודית |מחבר=משה סימון |הערות-נוספות= }} * [[/מבוא/]] 2b28p02rsujz5iysbvjnlh1oanwm2zs 0 1755713 3084676 2026-09-24T23:19:48Z שילוני 5164 יצירה גדולה 3084676 wikitext text/x-wiki {{כותרת |שם-הספר=ספר יהודית - {{ק|מבוא}} |מחבר=משה סימון |הערות-נוספות= }} ===א. תוכן הספר=== הספר הזה בכללו מספר מאורע אחד מחיי עם ישראל בימי קדם שהאשה יהודית לקחה בו חלק בראש, ועל כן נקרא הספר יהודית על שמה. בימים ההם (כפי המסופר) היה נבוכדנאצר אחד מלך על אשור בנינוה, והוא עשה מלחמה עם ארפכשד מלך מדי שמלך באחמתא. נבוכדנצר זה קרא לו לעזרה את כל העמים מארצות המערב, מקיליקיא ועד מצרים, ובתוכם גם בני ישראל היושבים בארץ יהודה. ולא אבו לשמוע לו והוא קצף עליהם מאד וישבע להנקם מהם. הוא נלחם במלך מדי ונצחהו ולכד את אחמתא והפכהו ושב לנינוה בשלום. אחרי־כן נזכר את אשר עשו לו עמי המערב ואשר נשבע עליהם, ושלח עליהם את שר צבאו הולופרנים עם חיל כבד מאד. הולופרנים נסע עד גבול קיליקיא ונלחם עליה וכבשה. ואחר כן פנה לדרום וכבש את סוריא ודמשק ובני עמון ומואב וכל יושבי המדבר, ושם פניו אל הים הגדול. וכל הערים אשר על שפת הים מצור ועד אשקלון יראו ממנו מאד ושלחו לו דברי שלום לאמר: הננו לך לעבדים עשה לנו הטוב בעיניך. ובא עד הערים ההן וכלן פתחו לו שעריהן, ופנה ובא אל עמק יזרעאל אשר מצפון לארץ יהודה. והיהודים היושבים בארץ יהודה נבהלו מאד מפניו ויראו פן יבא ויבטל את עבודת בית המקדש אשר בירושלים ואמרו לעמוד על נפשם ותפשו את ראשי ההרים ובצרו את הכפרים אשר שם ונתנו מכשולים בדרך האויב. ויהויקים הכהן הגדול כתב אל שתי הערים בית־אלוה ובית־חומותים, שבהן המבוא אל ההר, שלא יתנו לאויב לעבור, והיהודים עשו כן. כאשר ראה הולופרנים כי היהודים לא קדמו אותו בדברי שלום כשאר עמי ארץ כנען והתעתדו למלחמה תמה מאד ושאל על אדותם ואחיור שר בני עמון הגיד לו שהם ילדי כשדים והם עובדי אל אחד וחוסים בו ואינם בוטחים על חילם. כשמעו את הדברים האלה חרה אפו וצוה לחילו לשים על העיר בית־אלוה. פקידיו יעצו אותו לתפוש את המעינות שבתחתית ההר אשר משם שאבו אנשי בית־אלוה מים. עשה כן, והעיר באה במצור שלשים וארבעה ימים. ומקץ הימים ההם חסרו המים מן העיר והעם התעטף בצמא ונקהלו על ראשי העיר ואמרו להם למסור את העיר אל האויבים כי טוב להם להיות לעבדים ממות בצמא. אמרו להם ראשי העיר להמתין עוד חמשה ימים, ואם לא יהיה להם הצלה בזמן ההוא ימסרו את העיר. ואשה אחת היתה בעיר בית־אלוה, יהודית שמה, משבט שמעון והיא אלמנה. אחר מות אישה נהגה קדושה בעצמה והתהלכה את אלהים והיתה חשובה מאד בעיני כל יושבי העיר. כאשר שמעה את דברי ראשי העם קראה להם לבא אליה ודברה אליהם דברי כבושים והוכיחתם על נסותם את ה׳ ועל חסר אמונתם. אמרו אליה להתפלל אל ה׳ להוריד להם גשם כדי למלאות את הבורות, והיא אמרה להם: לא כן, אלא דבר אחד אעשה אשר לא תשאלו ממני מה הוא, רק פתחו לי השער ותנו לי לצאת מן העיר. אמרו: כן נעשה. התפללה יהודית אל ה׳ והסירה בגדי אלמנותה ושמה את כל עדיה עליה ולקחה לחם, יין וצמוקים ונתנה לתוך אמתחת ושמה על שכם מיניקתה ושתיהן יצאו את העיר וירדו את ההר אל מחנה האויב. פגעו בהן השומרים ושאלו אותן מי הן ומאין באו. אמרה יהודית כי מן העיר היא בורחת כי קרוב עתה להנתן ביד האויב, ובקשה מהם להוליכה אל הולופרנים שרם. עשו כן. אמרה אל הולופרנים כי בעוד חמשה ימים עתיד אלהים להסיר צלו מן היהודים ואם יתן לה לצאת מן העיר מעת לעת להתפלל היא תגיד לו בבא השעה הנכונה, כי נביאה היא, ואז תנהג אותו בדרך עד ירושלים. מצאה יהודית חן בעיניו ואמר לעשות כאשר דברה. נתן לה אהל וישנה שם עד חצי הלילה, ואז יצאה מן המחנה עם מיניקתה עד הגיען למעין אחד ושם רחצה ושבו אל המחנה. כן עשתה שלשה לילות. וביום הרביעי עשה הולופרנים משתה לכל עבדיו ואמר אל בגוי סריסו להביא את האשה העברית לשתות עמהם, כי כבר התאוות את יפיה בלבו. באה יהודית והביאה את אמתחתה ושתתה עמהם מן היין אשר הביאה היא. בנשף צוה בגוי להוציא כל איש מאהל הולופרנים, ונשאר עם יהודית לבדו, והוא היה כבד מן היין ונפל שכור על המשכב. קמה יהודית ולקחה את החרב שהיתה תלויה לו על עמוד המטה וכרתה בה את ראשו ושמה אותו באמתחתה. יצאה מן האהל וקראה אל מיניקתה ושתיהן יצאו מן המחנה כפעם בפעם ועלו את ההר. באו אל שער העיר. יהודית קראה לשוערים לפתוח לה. פתחו, והיא באה וקראה לראשי העיר והראתה אותם את ראש הולופרנים. תמהו ושמחו מאד, ובבקר תלו את ראש הולופרנים על החומה ויצאו אנשי חיל מן העיר והתחילו לרדת את ההר. ראו אותם שומרי מחנה אשור והגידו לפקידים ולבגוי, ובגוי הלך אל אהל הולופרנים להגיד לו ומצא אותו מוטל ארצה וראשו מוסר מעליו. הגיד במחנה ונפל עליהם פחד ונסו על נפשם דרך דמשק. יצאו היהודים את העיר ורדפו אחריהם והכתום בכל הדרכים ובזו את מחניהם. הודו לאלהי ישראל על הישועה אשר עשה להם, וגם יהויקים הכהן הגדול והזקנים באו מירושלים לראות את יהודית ולברכה בשם ה׳. יצאה יהודית עם כל הנשים ושרה שיר חדש לה׳ ואחר כך עלו כל העם אל ירושלים והעלו עולות וזבחי שלמים ולא היה עוד המפחיד את בית ישראל כל ימי יהודית אשר היתה, כמסופר, מאה וחמש שנים. ===ב. טיב הספר וערכו ההיסטורי=== זהו בקצור תוכן ספר יהודית, ומזה נראה ברור שיש לספר הזה שני פנים ספרותיים: האחד היסטורי והאחד רומנטי. וכבר נפלגו הדעות על השאלה, לאיזה מין ספרות הוא שייך בעצם: להיסטוריה או רומנטיקה. ועל הצד הראשון יש להטעים כי עיקר המסופר בו הוא מאורע מחיי האומה הישראלית שהוא ענין היסטורי בטבע, וידיעות היסטוריות חשובות כרוכות בו. ולאידך גיסא יש לטעון כי עיקר הספר הוא תיאור רגשות אנשים פרטיים והלך לבם ומעשיהם, והחלק ההיסטורי הוא טפל לזה, וגם ניכר מתוכו שהוא מזויף. הדעה הראשונה היא דעת כל הקדמונים. והסופר הנוצרי {{וק|סולפיקיוס סוורוס|סולפיציום סוירוס}} (במאה הרביעית לסה״נ) כלל את מעשה יהודית בתוך ההיסטוריה הקדושה אצל מעשה אסתר, ואחריו נטו רוב המפרשים הקתוליים עד היום הזה. והראשון אשר חלק עליו היה {{וק|מרטין לותר}}, שחווה דעתו כי ספר יהודית הוא בעצם רומנטי וכוונתו לעורר לב הקוראים לאהבת ה׳ ולעבודתו על ידי סיפור נעים, שאולי יסודו באמת, אבל אינו היסטורי בעצם. על פי הדעה הזאת תיאר אותו {{וק|אמיל שירר|שירר}} בשם parenetic (מוסרי). וכן הסכימו רוב המפרשים המודרניים. אבל כשנעיין היטיב בספר עצמו נמצא שהמשפט הזה שטחי הוא יותר מדי, ואינו מספיק להבנת הספר בכללו. ובאמת יש לברר בו שלש כוונות מיוחדות שראוי לשים לב לכל אחת מהן, ואלה הן:{{ש}} האחת היא לעורר לב הקוראים להודות ולהלל לה׳ חסדיו ואמתו עם בית ישראל, לחזק לבם באמונתו ולחבב עליהם את בית מקדשו. והכוונה הזאת היא העיקרית בפרקים ד׳–ח׳.{{ש}} השנית היא לפרסם כבוד האשה יהודית בעולם ולהזכיר שמה לדורות. הכוונה הזאת עיקר בחצי השני של הספר.{{ש}} השלישית היא לגלות את רעת המלך המכונה נבוכדנצר מלך נינוה ואשר בקש לעשות ליהודים, והכוונה הזאת עיקר בשלשת הפרקים הראשונים. והואיל ושלש כוונות אלה נכללו בספר יהודית, הדעת נותנת כי המחבר כתבו בעצם וראשונה לשם היסטוריה, כי אם לא יאמינו הקוראים שהוא אמתי לא יתפעלו ממנו על האופן שהוא רוצה. וזה בעצמו עולה לנו כשנחקור את הספר מצד אחר ונדרוש לאיזו תכלית נכתב מעיקרא. ידענו כי בימי קדם היו הרבה מן היהודים עושים יום טוב של יהודית אם ביום מיוחד אם בתוך ימי החנוכה, וכן כתב {{וק|הירונימוס|הירונימום}} (במאה השלישית לסה״נ), בסוף התרגום הלטיני של ספר יהודית שעשה וזה לשונו: ״יום נצחון ההוא נמנה בתוך הימים הטובים ליהודים מן היום ההוא ועד עתה״. וכן היה המנהג בהרבה קהלות בימי הביניים. ובהיות הדבר כן, הדעת נותנת כי ספר יהודית כתבו המחבר לצורך יום טוב של יהודית, זאת אומרת שאם היו היהודים כבר עושים יום טוב של יהודית שיהיו קוראים בו בספר הזה כדי לכוון את לבם לעשות את היום כראוי, דווקא כמו שקוראים מגלת אסתר בפורים ומגלת אנטיוכוס בחנוכה, ואם לא היו כבר עושים יום טוב זה — לעוררם לעשותו. ואם זה היה תכליתו, צריך לומר שכתבו המחבר לשם היסטוריה ולא לשם רומן בעלמא. הנמשך מכל זה הוא שספר יהודית בעצם הוא היסטורי ואף אם לא נמנה אותו בין ההיסטוריות המדויקות. ואולי נאמר עליו מה שאמר המשורר {{וק|יוהאן וולפגנג פון גתה|גתי}} על ה{{וק|אבטוביוגרפיה}} שלו שהיא לא היתה כולה אמת, אלא אמת ודמיון (Dichtung und Wahrheit){{הערה|זה השם של האוטוביוגרפיה של יוהאן וולפגנג פון גתה. ראו {{קישור כללי| כותרת = Dichtung und Wahrheit| כתובת =https://en.wikipedia.org/wiki/Dichtung_und_Wahrheit}} בויקיפדיה באנגלית}}. על כל פנים, אין כדאי להטיל ספק בעיקר המסופר בו, כלומר שבזמן מן הזמנים היתה תשועה ופורקן ליהודים וזה על ידי האשה יהודית. ועלינו אם כן לדרוש את טיב הישועה הזאת ומקומה בתולדות היהודים על פי כל הדעות העולות לנו, בין מתוך ספר יהודית בין ממקורות אחרים. וכדי לבוא אל המטרה צריך ראשית כל להעיר כי השם אשור בספר יהודית הוא בכל מקום כינוי לפרס. וזה עולה לנו מכמה ראיות. האחת היא שהולופרנים שר צבא אשור קורא לערי כנען להמציא לו עפר ומים לסימן הכנעה, וזה היה מנהגם של מלכי פרס ולא של מלכות אחרת. ועוד במקום אחד (ה׳ ב׳) שרי המלכות נקראים פחוות (σατράπαι) וזה היה כינוי פרסי. עוד בכמה מקומות בספר נזכר אלהי השמים, וזה הכינוי היה שגור בפי אנשים בימי הפרסים, כמו שמצינו ב{{וק|ספר נחמיה}}. גם השם הולופרנים ושם בגוי סריסו הם פרסיים. ולעומת זה, בכל האמור על אשור בספר הזה אין דבר שאינו מתאים לפרס, ובפרט שהיו היהודים קוראים לפרס - אשור, כמו שמצינו בתנ״ך. וכמו שהשם אשור בספר הזה מתאים למלכות פרס, כן השם נבוכדנצר מתאים למלך הפרסי {{וק|ארתחששתא השלישי|אוכוס}} שלקח לעצמו שם ארתחששתא השלישי ונקרא בפי הסופרים היוונים: Ὦχος Ἀρταξέρξης, הוא אשר מלא את מקום אביו ארתחששתא השני בשנת 359 לפני סה״נ ומלך עד שנת 338. וכדי לברר את זה נציג פה בקיצור הידיעות השמורות לנו על המלך הזה בספרים יוונים ולטינים. הסופר היווני {{וק|דיודורוס סיקולוס|דיאודורוס סיקולוס}} מגיד (ספר ט״ז) כי מדינת {{ו|פניקיה|פוניקיה}} ומדינת מצרים מרדו במלך ארתחששתא הזה, והוא עלה עליהם בחיל גדול והכניע אותם תחת ידו. עוד הוא מספר כי אריופרניס מלך קפדוקיה הלך לעזור למלך אוכוס במלחמתו על מצרים והיה שם לבן חיל והמלך שלחהו לארצו בכבוד גדול. עוד מצינו ל{{וק|אוסביוס מקיסריה|אוסיביוס}} המספר כי המלך אוכוס הגלה יהודים מארץ ישראל והושיבם על הים הכספי. מזה יש לשער כי היהודים גם הם מרדו בארתחששתא עם הסורים והמצרים. ועדיין עוד להעיר כי, לפי דיאודורוס, בראשונה לא ירד המלך ארתחששתא בעצמו לארץ מצרים אלא שלח משרי צבאו והם לא הצליחו. ואפשר שהשר הנקרא הולופרנים בספר יהודית היה אחד מהם, וטעה המחבר בשמו והחליפו באריופרניס מלך קפדוקיה. והטעם שלא ירד ארתחששתא בעצמו למלחמה בראשונה הוא, לפי דיאודורוס, מפני התרשלותו ועצלותו, ואפשר כי באמת היה מה שכתוב בספר יהודית, שהיה עסוק במלחמה אחרת נגד המורדים בו בחלק המזרחי של ממשלתו. ואם כן, אפשר שכל מה שמסופר בשלשת הפרקים הראשונים של ספר יהודית הוא היסטורי בעצם' רק שהמספרים מוגזמים מאד. ועתה עלינו לחקור מה היה מצב היהודים ההם שבא עליהם השר הזה הנקרא הולופרנים עם חילו. ואם יש להתאים את הפרטים הנמצאים בספר יהודית עם ידיעות ממקורות אחרים. בעל הספר מכנה בשם יהודה (Ἰουδαία) כל השטח מירושלים ועד גבול שומרון, שהוא כולל גם הר יהודה גם הר אפרים. לפי דבריו היה כל השטח הזה אדמת היהודים ששבו מן הגולה אבל לא שאר ארץ ישראל. ליהודים אשר ביהודה היה בית מקדש אחד בירושלים והם היו אדוקים מאד בעבודתו וכלם היו סרים אל משמעת הכהן הגדול ועדת הזקנים אשר בירושלים. אף העיר בית־אלוה או בתוליה בצפון הר אפרים קרוב ל{{וק|עמק דותן}} היתה עיר יהודים שרובם או קצתם היו משבט שמעון, ואף הם היו אדוקים בעבודת בית המקדש בירושלים, אף על פי שכפי הנראה לא היה הקשר כל כך חזק בינם ובין ראשי העם בירושלים. בתיאור הזה יש שני דברים מתמיהים מאד לכל יודעי תולדות עם ישראל. האחד הוא שבני ישראל היושבים בחלק הצפון של הר אפרים יהיו קשורים עם ירושלים, וזה היה, כפי המסופר, בימי בית שני. והלא ידענו שבחבל הזה ישבו בני ישראל שמנע אותם {{וק|נחמיה|נחמיה}} מהשתתף בבנין ירושלים והם עשו עצמם לכת מיוחדת בשם שומרונים או כותים ושנאה עצומה היתה בינם ובין יהודי ירושלים וגם עשו להם מקדש מיוחד על {{וק|הר גריזים|הר גרזים}} הסמוך לשכם. והדבר השני הוא שמנשה בעל יהודית שהוא משבט שמעון היה לו קבר אבות בעמק דותן. והלא ידענו כי לפני הגולה היו בני שמעון מיושבים בחלק נחלת יהודה בקצה הדרומי של ארץ ישראל סמוך לארץ אדום (יהושע י״ט א׳–ט׳). ואין ספק כי מפני הקושיות האלה, אף אם לא הביעו אותן בפירוש, נטו הרבה מן החכמים לחשוב שבעצם הסיפור שבספר יהודית הוא בדוי ואין לשאוב ממנו ידיעות היסטוריות. ובכל זה גם את הקושיות האלה יש לישב על פי השערות לא כל כך רחוקות וזה בשום לב תחלה אל מה שכתוב בספר יהודית, כי בני ישראל העולים מן הגולה ישבו בהר כי היה חרב (ה׳ י״ט). ואם הדבר הזה הוא אמת — ואין לנו טעם לפקפק בו — אפשר להתאים את כל האמור בספר יהודית על מצב היהודים אל ידיעותינו ממקורות אחרים. כי הלא יש מקום להניח שאחרי ימי נחמיה היתה עליה של אנשי שבט שמעון מן הגולה אל ארץ ישראל ושהם החזיקו בעיר שכם, ואפשר גם כן ששינו את שמה לבית־אלוה או לבתוליה מפני כבודו של אבי שבטם. גם יש לשער כי עד ימי ארתחששתא אוכוס היו קשורים עם ירושלים, והמחלוקת העצומה בין השומרונים והיהודים לא נתפרצה עד תחלת ימי {{וק|אלכסנדר הגדול|אלכסנדר מקרון}}, כמו שעולה לנו מסיפור {{וק|יוסף בן מתתיהו|יוספוס}} (}}u|קדמוניות היהודים|קדמניות{{ א׳ ח׳), ואז נלוו בני שמעון אל השומרונים, ונעשה בית המקדש שלהם על הר גרזים. ואם כן הוא הדבר נעשה ספר יהודית למקור חשוב על תולדות עם ישראל בימי ממשלת הפרסים. אמנם כדי שיהא ניחא לנו בשhטה הזאת צריך להתיר ספקות אחדים: * האחד הוא: למה ישתמש הכותב כל כך ברמז וכינויים? על זה יש להשיב כי עשה זאת מפני היראה, כי כתב עוד בימי הפרסים והיה ירא שאם ישתמש בשם פרסים בגלוי יודע הדבר להם ויענישוהו על ששמח למפלתם. * הספק השני הוא: למה לא נקבע יום של יהודית להלכה כמו ימי הפורים וימי החנוכה. ויש לומר שזה היה מפני שלא היתה הישועה שלמה, כי אחרי כן בא ארתחששתא והגלה היהודים מירושלים, ואפשר שהיו גם פקפוקים אחרים. * הספק השלישי הוא: למה לא הזכיר {{וק|יוסף בן מתתיהו|יוספוס}} בספרו על {{וק|קדמוניות היהודים}} דבר ממעשה יהודית. ועל זה יש להשיב כי בהרבה מקומות מצינו שיוספוס איננו בר סמכא בדברי קדמונים. וגם לא רצה להאריך בקורות מזמן הפרסים, ולכן אשתמטיה האי ולא הזכירו. ===ג. האשה יהודית=== בתוך הקהל הזה של בני שמעון בהר אפרים קמה אשה אחת יוצאת מן הכלל, נשגבה בדעותיה ומשונה בדרכי חייה. כל מגמת הכותב היא לתאר את יהודית כאשה שיש בה קצת מרוח הנבואה ולפי הרוח ההוא היא מסדרת כל מעשיה. היא נוחלת את בעלה ואינה זקוקה לאפיטרופוס כשאר האלמנות, וגם אינה מתיבמת אף על פי שאין לה בן. היא מבקשת קרבת אלהים בצום ובעינוי נפש. אמנם, כנראה, איננה עולה לרגל לבית המקדש בירושלים. היא טובלת ומתפללת בעתים משונות, ומפרשת הלכות תרומות ומעשרות באופן זר. היא חוקרת באלהיות ודורשת בתולדות עמה, אוהבת היסורין ובוטחת באלהי ישראל. נלהבת היא בלאומיותה ונכונה להשליך נפשה מנגד בעד עמה וארצה. גם בעלת לשון היא ומלמדת תפלה ושיר. היא קוראה לראשי העיר והם באים ומקבלים את תוכחתה בשתיקה. תאר אשה כזאת כמעט לא נמצא בכל הספרות, והוא אשר עשה את ספר יהודית כל כך חביב על קהל הקוראים. ואם קשה להאמין כי נמצאו כל התארים האלה באשה אחת, מכל מקום קשה ג״כ להאמין כי התאר הזה הוא פרי דמיונו של הכותב. והקרוב הוא כי הסופר תיאר בכלל מה שעיניו היו רואות, רק שיפר והדר את הציור עד קצה גדר האמת. ואם נניח כי באמת היתה אשה כיהודית, הרי הדעת נותנת כי היתה בזמן ממשלת הפרסים קרוב לסופו, בזמן שכבר פסקה הנבואה מישראל, אבל עוד נשארה זיקת האש מן הזמן הקודם. ===ד. זמנו של ספר יהודית=== אם באמת נכתב ספר יהודית לצורך יום טוב של יהודית, הדעת נותנת כי נכתב קרוב לזמן המעשה עצמו, זאת אומרת עוד בימי ממשלת פרס, ולפני שלטון היוונים. ובאמת אין בספר כל דבר המתנגד לזה. ויש לומר שבזמן החשמונאים כשרצו לכלול את יום טוב של יהודית עם ימי החנוכה הגיהו את הספר קצת ועשו בו הוספות ויש לשער גם כן שהיה הכותב הראשון אחד מקרוביה של יהודית, ועל כן השתדל לרומם ערכה ולהגדיל מעשיה ככל האפשר, בעבור זה לא דק בכל מקום לברר את האמת לאמתו. גם ניכר מתוך הספר ששנאה גדולה היתה למחבר נגד המלך הנקרא נבוכדנצר, ואם היה המלך הזה באמת ארתחששתא אוכוס גם זה ראיה שהכותב היה בימיו. ד״ר {{וק|אברהם ביכלר}} במאמרו על ספר יהודית {{הערה|בספר היובל לד״ר בלוי, תרס״ו}} חוה דעתו כי אחת מכוונות הספר היתה להגדיל קדושת ירושלים בעיני השומרונים, בהראותו כי יהודית האשה הגדולה מעיר בית־אלוה אשר בגבול שומרון - אף היא היתה דבקה בכל עוז בירושלים ובית מקדשה. הדעת הזאת נכונה היא ועיקר. אבל מה שרצה למשוך מזה, שמעיקרא לא היה כל זכר לירושלים בספר יהודית ורק היהודים בארץ מערים הכניסוהו אחר כך, כדי לאפוקי מן השומרונים האומרים שהר גרזים הוא מקום הקדושה, אין ראוי לקבל ממנו: מכותלי הספר ניכר שהוא חטיבה אחת וכולו ניתן מרועה אחד, חוץ מהוספות קטנות שאינן עושות שינוי בטיב הספר בכללו. ויותר קרוב לשער כי הספר נכתב בזמן שהיה קרוב להתפרץ הריב בין השומרונים ויושבי ירושלים, והסופר ביקש בספר זה לעשות שלום ביניהם, ואולי בשביל זה שינה בכמה דברים ולא תיאר אותם כהויתם. ===ה. הלשון של ספר יהודית=== ספר יהודית נמסר לנו בלשון יוונית. הסגנון שלו הוא לגמרי עִברי, ואין ספק שהוא מתורגם ממקור עברי. ויש לומר עוד שהוא מתורגם כמעט מלה במלה, כי בהרבה מקומות הוא סר לגמרי מנימוס הלשון היוונית ומחזיק בנימוס הלשון העברית, כגון σφόδρα σφόδρα (=מאד מאד) ἔπεσεν ἐπὶ τὴν κλίνην (=נפל למשכב). לכן יש לשער שאם נצליח לתרגמו מלה במלה לעברית יהיה בידינו הנוסח המקורי או קרוב לו. וכך היתה באמת כוונת בעל התרגום הזה להוציא נוסח עברי שהיה יכול להיות מקור לנוסח שלפנינו, אבל בהרבה מקומות לא היה זה אפשר אם לא על ידי ביטויים זרים קצת או יותר. ===ו. ספר יהודית בספרות העברית=== בכל הספרות העברית אין זכר לספר יהודית בנוסח שהוא עכשיו בידינו. אין ספק שהתרגום היווני נעשה בידי יהודי, ואפשר שתרגום זה היה נקרא אצל יהודי אלכסנדריה, שמהם עבר עם שאר הספרים אל ימינו אלה. ואף על פי שספר יהודית אבד מבין בני עמנו, מעשה יהודית לא נשכח מהם לגמרי, ויש בידנו שני מדרשים מאוחרים (שנדפסו בבית המדרש של {{וק|אהרן ילינק|ילינק}}) המספרים את מעשה יהודית בקיצור ובשינויים רבים, ואין להם ערך היסטורי כלל. ===ז. קצת ביבליוגרפיה=== חוץ ממאמרים שבאנציקלופידיות שונות יהודיות וכלליות, יש להעיר על ספרים אלו: {{ltr| * Volkmar, Das Buch Judith, 1861}} כוונת המחבר{{הערה|גוסטאב וולקמאר. {{קישור כללי|כותרת =Gustav Volkmar | כתובת = https://de.wikipedia.org/wiki/Gustav_Volkmar| שפה = בויקיפדיה הגרמנית}} }} בספר זה להראות שספר יהודית הוא בעצם סיפור על דרך משל למלחמת {{וק|טראיאנוס}} עם היהודים בשנת 117 לסה״נ. ואף שבעיקר דבריו הם דברי נביאות שאין בהם ממש, מכל מקום נמצאים בו פירושים נאים וידיעות חשובות גיאוגרפיות והיסטוריות. {{ltr| * Ball, Judith (Speakers Commentary on the Bible), 1888 * Lohr (Kautzsch, Apokr. und Pseudep., I, 147–164), 1900. * Cowley, Judith (Charles, Apocr. and Pseudep., I, 242–267), 1913 }} * {{וק|אברהם ביכלר|א׳ ביכלר}}, מצב האשה היהודית... (בספר היובל לד״ר בלוי, תרס"ו). הנוסח שהשתמשתי בו הוא הוצאת Fritzsche{{הערה| {{צ-ספר | מחבר = Otto Fridolin Fritzsche | שם = Libri apocryphi Veteris Testamenti graece | קישור = https://www.google.co.il/books/edition/Libri_apocryphi_Veteris_Testamenti_graec/6S9bAAAAQAAJ?hl=en&gbpv=1&pg=PA165&printsec=frontcover&dq=%CE%B9%CE%BF%CF%85%CE%B4%CE%B9%CE%B8 | פרק = ΙΟΥΔΙΘ (יהודית) | עמ = 165 |שנת הוצאה = 1871 | שפה = יוונית}} }}. ==הערות שוליים== {{הערות שוליים}} 7pc4bp8ypt054x4dkse5qvhbxr4aumi 3084678 3084676 2026-09-24T23:25:28Z שילוני 5164 הוספת [[קטגוריה:הקדמות]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3084678 wikitext text/x-wiki {{כותרת |שם-הספר=ספר יהודית - {{ק|מבוא}} |מחבר=משה סימון |הערות-נוספות= }} ===א. תוכן הספר=== הספר הזה בכללו מספר מאורע אחד מחיי עם ישראל בימי קדם שהאשה יהודית לקחה בו חלק בראש, ועל כן נקרא הספר יהודית על שמה. בימים ההם (כפי המסופר) היה נבוכדנאצר אחד מלך על אשור בנינוה, והוא עשה מלחמה עם ארפכשד מלך מדי שמלך באחמתא. נבוכדנצר זה קרא לו לעזרה את כל העמים מארצות המערב, מקיליקיא ועד מצרים, ובתוכם גם בני ישראל היושבים בארץ יהודה. ולא אבו לשמוע לו והוא קצף עליהם מאד וישבע להנקם מהם. הוא נלחם במלך מדי ונצחהו ולכד את אחמתא והפכהו ושב לנינוה בשלום. אחרי־כן נזכר את אשר עשו לו עמי המערב ואשר נשבע עליהם, ושלח עליהם את שר צבאו הולופרנים עם חיל כבד מאד. הולופרנים נסע עד גבול קיליקיא ונלחם עליה וכבשה. ואחר כן פנה לדרום וכבש את סוריא ודמשק ובני עמון ומואב וכל יושבי המדבר, ושם פניו אל הים הגדול. וכל הערים אשר על שפת הים מצור ועד אשקלון יראו ממנו מאד ושלחו לו דברי שלום לאמר: הננו לך לעבדים עשה לנו הטוב בעיניך. ובא עד הערים ההן וכלן פתחו לו שעריהן, ופנה ובא אל עמק יזרעאל אשר מצפון לארץ יהודה. והיהודים היושבים בארץ יהודה נבהלו מאד מפניו ויראו פן יבא ויבטל את עבודת בית המקדש אשר בירושלים ואמרו לעמוד על נפשם ותפשו את ראשי ההרים ובצרו את הכפרים אשר שם ונתנו מכשולים בדרך האויב. ויהויקים הכהן הגדול כתב אל שתי הערים בית־אלוה ובית־חומותים, שבהן המבוא אל ההר, שלא יתנו לאויב לעבור, והיהודים עשו כן. כאשר ראה הולופרנים כי היהודים לא קדמו אותו בדברי שלום כשאר עמי ארץ כנען והתעתדו למלחמה תמה מאד ושאל על אדותם ואחיור שר בני עמון הגיד לו שהם ילדי כשדים והם עובדי אל אחד וחוסים בו ואינם בוטחים על חילם. כשמעו את הדברים האלה חרה אפו וצוה לחילו לשים על העיר בית־אלוה. פקידיו יעצו אותו לתפוש את המעינות שבתחתית ההר אשר משם שאבו אנשי בית־אלוה מים. עשה כן, והעיר באה במצור שלשים וארבעה ימים. ומקץ הימים ההם חסרו המים מן העיר והעם התעטף בצמא ונקהלו על ראשי העיר ואמרו להם למסור את העיר אל האויבים כי טוב להם להיות לעבדים ממות בצמא. אמרו להם ראשי העיר להמתין עוד חמשה ימים, ואם לא יהיה להם הצלה בזמן ההוא ימסרו את העיר. ואשה אחת היתה בעיר בית־אלוה, יהודית שמה, משבט שמעון והיא אלמנה. אחר מות אישה נהגה קדושה בעצמה והתהלכה את אלהים והיתה חשובה מאד בעיני כל יושבי העיר. כאשר שמעה את דברי ראשי העם קראה להם לבא אליה ודברה אליהם דברי כבושים והוכיחתם על נסותם את ה׳ ועל חסר אמונתם. אמרו אליה להתפלל אל ה׳ להוריד להם גשם כדי למלאות את הבורות, והיא אמרה להם: לא כן, אלא דבר אחד אעשה אשר לא תשאלו ממני מה הוא, רק פתחו לי השער ותנו לי לצאת מן העיר. אמרו: כן נעשה. התפללה יהודית אל ה׳ והסירה בגדי אלמנותה ושמה את כל עדיה עליה ולקחה לחם, יין וצמוקים ונתנה לתוך אמתחת ושמה על שכם מיניקתה ושתיהן יצאו את העיר וירדו את ההר אל מחנה האויב. פגעו בהן השומרים ושאלו אותן מי הן ומאין באו. אמרה יהודית כי מן העיר היא בורחת כי קרוב עתה להנתן ביד האויב, ובקשה מהם להוליכה אל הולופרנים שרם. עשו כן. אמרה אל הולופרנים כי בעוד חמשה ימים עתיד אלהים להסיר צלו מן היהודים ואם יתן לה לצאת מן העיר מעת לעת להתפלל היא תגיד לו בבא השעה הנכונה, כי נביאה היא, ואז תנהג אותו בדרך עד ירושלים. מצאה יהודית חן בעיניו ואמר לעשות כאשר דברה. נתן לה אהל וישנה שם עד חצי הלילה, ואז יצאה מן המחנה עם מיניקתה עד הגיען למעין אחד ושם רחצה ושבו אל המחנה. כן עשתה שלשה לילות. וביום הרביעי עשה הולופרנים משתה לכל עבדיו ואמר אל בגוי סריסו להביא את האשה העברית לשתות עמהם, כי כבר התאוות את יפיה בלבו. באה יהודית והביאה את אמתחתה ושתתה עמהם מן היין אשר הביאה היא. בנשף צוה בגוי להוציא כל איש מאהל הולופרנים, ונשאר עם יהודית לבדו, והוא היה כבד מן היין ונפל שכור על המשכב. קמה יהודית ולקחה את החרב שהיתה תלויה לו על עמוד המטה וכרתה בה את ראשו ושמה אותו באמתחתה. יצאה מן האהל וקראה אל מיניקתה ושתיהן יצאו מן המחנה כפעם בפעם ועלו את ההר. באו אל שער העיר. יהודית קראה לשוערים לפתוח לה. פתחו, והיא באה וקראה לראשי העיר והראתה אותם את ראש הולופרנים. תמהו ושמחו מאד, ובבקר תלו את ראש הולופרנים על החומה ויצאו אנשי חיל מן העיר והתחילו לרדת את ההר. ראו אותם שומרי מחנה אשור והגידו לפקידים ולבגוי, ובגוי הלך אל אהל הולופרנים להגיד לו ומצא אותו מוטל ארצה וראשו מוסר מעליו. הגיד במחנה ונפל עליהם פחד ונסו על נפשם דרך דמשק. יצאו היהודים את העיר ורדפו אחריהם והכתום בכל הדרכים ובזו את מחניהם. הודו לאלהי ישראל על הישועה אשר עשה להם, וגם יהויקים הכהן הגדול והזקנים באו מירושלים לראות את יהודית ולברכה בשם ה׳. יצאה יהודית עם כל הנשים ושרה שיר חדש לה׳ ואחר כך עלו כל העם אל ירושלים והעלו עולות וזבחי שלמים ולא היה עוד המפחיד את בית ישראל כל ימי יהודית אשר היתה, כמסופר, מאה וחמש שנים. ===ב. טיב הספר וערכו ההיסטורי=== זהו בקצור תוכן ספר יהודית, ומזה נראה ברור שיש לספר הזה שני פנים ספרותיים: האחד היסטורי והאחד רומנטי. וכבר נפלגו הדעות על השאלה, לאיזה מין ספרות הוא שייך בעצם: להיסטוריה או רומנטיקה. ועל הצד הראשון יש להטעים כי עיקר המסופר בו הוא מאורע מחיי האומה הישראלית שהוא ענין היסטורי בטבע, וידיעות היסטוריות חשובות כרוכות בו. ולאידך גיסא יש לטעון כי עיקר הספר הוא תיאור רגשות אנשים פרטיים והלך לבם ומעשיהם, והחלק ההיסטורי הוא טפל לזה, וגם ניכר מתוכו שהוא מזויף. הדעה הראשונה היא דעת כל הקדמונים. והסופר הנוצרי {{וק|סולפיקיוס סוורוס|סולפיציום סוירוס}} (במאה הרביעית לסה״נ) כלל את מעשה יהודית בתוך ההיסטוריה הקדושה אצל מעשה אסתר, ואחריו נטו רוב המפרשים הקתוליים עד היום הזה. והראשון אשר חלק עליו היה {{וק|מרטין לותר}}, שחווה דעתו כי ספר יהודית הוא בעצם רומנטי וכוונתו לעורר לב הקוראים לאהבת ה׳ ולעבודתו על ידי סיפור נעים, שאולי יסודו באמת, אבל אינו היסטורי בעצם. על פי הדעה הזאת תיאר אותו {{וק|אמיל שירר|שירר}} בשם parenetic (מוסרי). וכן הסכימו רוב המפרשים המודרניים. אבל כשנעיין היטיב בספר עצמו נמצא שהמשפט הזה שטחי הוא יותר מדי, ואינו מספיק להבנת הספר בכללו. ובאמת יש לברר בו שלש כוונות מיוחדות שראוי לשים לב לכל אחת מהן, ואלה הן:{{ש}} האחת היא לעורר לב הקוראים להודות ולהלל לה׳ חסדיו ואמתו עם בית ישראל, לחזק לבם באמונתו ולחבב עליהם את בית מקדשו. והכוונה הזאת היא העיקרית בפרקים ד׳–ח׳.{{ש}} השנית היא לפרסם כבוד האשה יהודית בעולם ולהזכיר שמה לדורות. הכוונה הזאת עיקר בחצי השני של הספר.{{ש}} השלישית היא לגלות את רעת המלך המכונה נבוכדנצר מלך נינוה ואשר בקש לעשות ליהודים, והכוונה הזאת עיקר בשלשת הפרקים הראשונים. והואיל ושלש כוונות אלה נכללו בספר יהודית, הדעת נותנת כי המחבר כתבו בעצם וראשונה לשם היסטוריה, כי אם לא יאמינו הקוראים שהוא אמתי לא יתפעלו ממנו על האופן שהוא רוצה. וזה בעצמו עולה לנו כשנחקור את הספר מצד אחר ונדרוש לאיזו תכלית נכתב מעיקרא. ידענו כי בימי קדם היו הרבה מן היהודים עושים יום טוב של יהודית אם ביום מיוחד אם בתוך ימי החנוכה, וכן כתב {{וק|הירונימוס|הירונימום}} (במאה השלישית לסה״נ), בסוף התרגום הלטיני של ספר יהודית שעשה וזה לשונו: ״יום נצחון ההוא נמנה בתוך הימים הטובים ליהודים מן היום ההוא ועד עתה״. וכן היה המנהג בהרבה קהלות בימי הביניים. ובהיות הדבר כן, הדעת נותנת כי ספר יהודית כתבו המחבר לצורך יום טוב של יהודית, זאת אומרת שאם היו היהודים כבר עושים יום טוב של יהודית שיהיו קוראים בו בספר הזה כדי לכוון את לבם לעשות את היום כראוי, דווקא כמו שקוראים מגלת אסתר בפורים ומגלת אנטיוכוס בחנוכה, ואם לא היו כבר עושים יום טוב זה — לעוררם לעשותו. ואם זה היה תכליתו, צריך לומר שכתבו המחבר לשם היסטוריה ולא לשם רומן בעלמא. הנמשך מכל זה הוא שספר יהודית בעצם הוא היסטורי ואף אם לא נמנה אותו בין ההיסטוריות המדויקות. ואולי נאמר עליו מה שאמר המשורר {{וק|יוהאן וולפגנג פון גתה|גתי}} על ה{{וק|אבטוביוגרפיה}} שלו שהיא לא היתה כולה אמת, אלא אמת ודמיון (Dichtung und Wahrheit){{הערה|זה השם של האוטוביוגרפיה של יוהאן וולפגנג פון גתה. ראו {{קישור כללי| כותרת = Dichtung und Wahrheit| כתובת =https://en.wikipedia.org/wiki/Dichtung_und_Wahrheit}} בויקיפדיה באנגלית}}. על כל פנים, אין כדאי להטיל ספק בעיקר המסופר בו, כלומר שבזמן מן הזמנים היתה תשועה ופורקן ליהודים וזה על ידי האשה יהודית. ועלינו אם כן לדרוש את טיב הישועה הזאת ומקומה בתולדות היהודים על פי כל הדעות העולות לנו, בין מתוך ספר יהודית בין ממקורות אחרים. וכדי לבוא אל המטרה צריך ראשית כל להעיר כי השם אשור בספר יהודית הוא בכל מקום כינוי לפרס. וזה עולה לנו מכמה ראיות. האחת היא שהולופרנים שר צבא אשור קורא לערי כנען להמציא לו עפר ומים לסימן הכנעה, וזה היה מנהגם של מלכי פרס ולא של מלכות אחרת. ועוד במקום אחד (ה׳ ב׳) שרי המלכות נקראים פחוות (σατράπαι) וזה היה כינוי פרסי. עוד בכמה מקומות בספר נזכר אלהי השמים, וזה הכינוי היה שגור בפי אנשים בימי הפרסים, כמו שמצינו ב{{וק|ספר נחמיה}}. גם השם הולופרנים ושם בגוי סריסו הם פרסיים. ולעומת זה, בכל האמור על אשור בספר הזה אין דבר שאינו מתאים לפרס, ובפרט שהיו היהודים קוראים לפרס - אשור, כמו שמצינו בתנ״ך. וכמו שהשם אשור בספר הזה מתאים למלכות פרס, כן השם נבוכדנצר מתאים למלך הפרסי {{וק|ארתחששתא השלישי|אוכוס}} שלקח לעצמו שם ארתחששתא השלישי ונקרא בפי הסופרים היוונים: Ὦχος Ἀρταξέρξης, הוא אשר מלא את מקום אביו ארתחששתא השני בשנת 359 לפני סה״נ ומלך עד שנת 338. וכדי לברר את זה נציג פה בקיצור הידיעות השמורות לנו על המלך הזה בספרים יוונים ולטינים. הסופר היווני {{וק|דיודורוס סיקולוס|דיאודורוס סיקולוס}} מגיד (ספר ט״ז) כי מדינת {{ו|פניקיה|פוניקיה}} ומדינת מצרים מרדו במלך ארתחששתא הזה, והוא עלה עליהם בחיל גדול והכניע אותם תחת ידו. עוד הוא מספר כי אריופרניס מלך קפדוקיה הלך לעזור למלך אוכוס במלחמתו על מצרים והיה שם לבן חיל והמלך שלחהו לארצו בכבוד גדול. עוד מצינו ל{{וק|אוסביוס מקיסריה|אוסיביוס}} המספר כי המלך אוכוס הגלה יהודים מארץ ישראל והושיבם על הים הכספי. מזה יש לשער כי היהודים גם הם מרדו בארתחששתא עם הסורים והמצרים. ועדיין עוד להעיר כי, לפי דיאודורוס, בראשונה לא ירד המלך ארתחששתא בעצמו לארץ מצרים אלא שלח משרי צבאו והם לא הצליחו. ואפשר שהשר הנקרא הולופרנים בספר יהודית היה אחד מהם, וטעה המחבר בשמו והחליפו באריופרניס מלך קפדוקיה. והטעם שלא ירד ארתחששתא בעצמו למלחמה בראשונה הוא, לפי דיאודורוס, מפני התרשלותו ועצלותו, ואפשר כי באמת היה מה שכתוב בספר יהודית, שהיה עסוק במלחמה אחרת נגד המורדים בו בחלק המזרחי של ממשלתו. ואם כן, אפשר שכל מה שמסופר בשלשת הפרקים הראשונים של ספר יהודית הוא היסטורי בעצם' רק שהמספרים מוגזמים מאד. ועתה עלינו לחקור מה היה מצב היהודים ההם שבא עליהם השר הזה הנקרא הולופרנים עם חילו. ואם יש להתאים את הפרטים הנמצאים בספר יהודית עם ידיעות ממקורות אחרים. בעל הספר מכנה בשם יהודה (Ἰουδαία) כל השטח מירושלים ועד גבול שומרון, שהוא כולל גם הר יהודה גם הר אפרים. לפי דבריו היה כל השטח הזה אדמת היהודים ששבו מן הגולה אבל לא שאר ארץ ישראל. ליהודים אשר ביהודה היה בית מקדש אחד בירושלים והם היו אדוקים מאד בעבודתו וכלם היו סרים אל משמעת הכהן הגדול ועדת הזקנים אשר בירושלים. אף העיר בית־אלוה או בתוליה בצפון הר אפרים קרוב ל{{וק|עמק דותן}} היתה עיר יהודים שרובם או קצתם היו משבט שמעון, ואף הם היו אדוקים בעבודת בית המקדש בירושלים, אף על פי שכפי הנראה לא היה הקשר כל כך חזק בינם ובין ראשי העם בירושלים. בתיאור הזה יש שני דברים מתמיהים מאד לכל יודעי תולדות עם ישראל. האחד הוא שבני ישראל היושבים בחלק הצפון של הר אפרים יהיו קשורים עם ירושלים, וזה היה, כפי המסופר, בימי בית שני. והלא ידענו שבחבל הזה ישבו בני ישראל שמנע אותם {{וק|נחמיה|נחמיה}} מהשתתף בבנין ירושלים והם עשו עצמם לכת מיוחדת בשם שומרונים או כותים ושנאה עצומה היתה בינם ובין יהודי ירושלים וגם עשו להם מקדש מיוחד על {{וק|הר גריזים|הר גרזים}} הסמוך לשכם. והדבר השני הוא שמנשה בעל יהודית שהוא משבט שמעון היה לו קבר אבות בעמק דותן. והלא ידענו כי לפני הגולה היו בני שמעון מיושבים בחלק נחלת יהודה בקצה הדרומי של ארץ ישראל סמוך לארץ אדום (יהושע י״ט א׳–ט׳). ואין ספק כי מפני הקושיות האלה, אף אם לא הביעו אותן בפירוש, נטו הרבה מן החכמים לחשוב שבעצם הסיפור שבספר יהודית הוא בדוי ואין לשאוב ממנו ידיעות היסטוריות. ובכל זה גם את הקושיות האלה יש לישב על פי השערות לא כל כך רחוקות וזה בשום לב תחלה אל מה שכתוב בספר יהודית, כי בני ישראל העולים מן הגולה ישבו בהר כי היה חרב (ה׳ י״ט). ואם הדבר הזה הוא אמת — ואין לנו טעם לפקפק בו — אפשר להתאים את כל האמור בספר יהודית על מצב היהודים אל ידיעותינו ממקורות אחרים. כי הלא יש מקום להניח שאחרי ימי נחמיה היתה עליה של אנשי שבט שמעון מן הגולה אל ארץ ישראל ושהם החזיקו בעיר שכם, ואפשר גם כן ששינו את שמה לבית־אלוה או לבתוליה מפני כבודו של אבי שבטם. גם יש לשער כי עד ימי ארתחששתא אוכוס היו קשורים עם ירושלים, והמחלוקת העצומה בין השומרונים והיהודים לא נתפרצה עד תחלת ימי {{וק|אלכסנדר הגדול|אלכסנדר מקרון}}, כמו שעולה לנו מסיפור {{וק|יוסף בן מתתיהו|יוספוס}} (}}u|קדמוניות היהודים|קדמניות{{ א׳ ח׳), ואז נלוו בני שמעון אל השומרונים, ונעשה בית המקדש שלהם על הר גרזים. ואם כן הוא הדבר נעשה ספר יהודית למקור חשוב על תולדות עם ישראל בימי ממשלת הפרסים. אמנם כדי שיהא ניחא לנו בשhטה הזאת צריך להתיר ספקות אחדים: * האחד הוא: למה ישתמש הכותב כל כך ברמז וכינויים? על זה יש להשיב כי עשה זאת מפני היראה, כי כתב עוד בימי הפרסים והיה ירא שאם ישתמש בשם פרסים בגלוי יודע הדבר להם ויענישוהו על ששמח למפלתם. * הספק השני הוא: למה לא נקבע יום של יהודית להלכה כמו ימי הפורים וימי החנוכה. ויש לומר שזה היה מפני שלא היתה הישועה שלמה, כי אחרי כן בא ארתחששתא והגלה היהודים מירושלים, ואפשר שהיו גם פקפוקים אחרים. * הספק השלישי הוא: למה לא הזכיר {{וק|יוסף בן מתתיהו|יוספוס}} בספרו על {{וק|קדמוניות היהודים}} דבר ממעשה יהודית. ועל זה יש להשיב כי בהרבה מקומות מצינו שיוספוס איננו בר סמכא בדברי קדמונים. וגם לא רצה להאריך בקורות מזמן הפרסים, ולכן אשתמטיה האי ולא הזכירו. ===ג. האשה יהודית=== בתוך הקהל הזה של בני שמעון בהר אפרים קמה אשה אחת יוצאת מן הכלל, נשגבה בדעותיה ומשונה בדרכי חייה. כל מגמת הכותב היא לתאר את יהודית כאשה שיש בה קצת מרוח הנבואה ולפי הרוח ההוא היא מסדרת כל מעשיה. היא נוחלת את בעלה ואינה זקוקה לאפיטרופוס כשאר האלמנות, וגם אינה מתיבמת אף על פי שאין לה בן. היא מבקשת קרבת אלהים בצום ובעינוי נפש. אמנם, כנראה, איננה עולה לרגל לבית המקדש בירושלים. היא טובלת ומתפללת בעתים משונות, ומפרשת הלכות תרומות ומעשרות באופן זר. היא חוקרת באלהיות ודורשת בתולדות עמה, אוהבת היסורין ובוטחת באלהי ישראל. נלהבת היא בלאומיותה ונכונה להשליך נפשה מנגד בעד עמה וארצה. גם בעלת לשון היא ומלמדת תפלה ושיר. היא קוראה לראשי העיר והם באים ומקבלים את תוכחתה בשתיקה. תאר אשה כזאת כמעט לא נמצא בכל הספרות, והוא אשר עשה את ספר יהודית כל כך חביב על קהל הקוראים. ואם קשה להאמין כי נמצאו כל התארים האלה באשה אחת, מכל מקום קשה ג״כ להאמין כי התאר הזה הוא פרי דמיונו של הכותב. והקרוב הוא כי הסופר תיאר בכלל מה שעיניו היו רואות, רק שיפר והדר את הציור עד קצה גדר האמת. ואם נניח כי באמת היתה אשה כיהודית, הרי הדעת נותנת כי היתה בזמן ממשלת הפרסים קרוב לסופו, בזמן שכבר פסקה הנבואה מישראל, אבל עוד נשארה זיקת האש מן הזמן הקודם. ===ד. זמנו של ספר יהודית=== אם באמת נכתב ספר יהודית לצורך יום טוב של יהודית, הדעת נותנת כי נכתב קרוב לזמן המעשה עצמו, זאת אומרת עוד בימי ממשלת פרס, ולפני שלטון היוונים. ובאמת אין בספר כל דבר המתנגד לזה. ויש לומר שבזמן החשמונאים כשרצו לכלול את יום טוב של יהודית עם ימי החנוכה הגיהו את הספר קצת ועשו בו הוספות ויש לשער גם כן שהיה הכותב הראשון אחד מקרוביה של יהודית, ועל כן השתדל לרומם ערכה ולהגדיל מעשיה ככל האפשר, בעבור זה לא דק בכל מקום לברר את האמת לאמתו. גם ניכר מתוך הספר ששנאה גדולה היתה למחבר נגד המלך הנקרא נבוכדנצר, ואם היה המלך הזה באמת ארתחששתא אוכוס גם זה ראיה שהכותב היה בימיו. ד״ר {{וק|אברהם ביכלר}} במאמרו על ספר יהודית {{הערה|בספר היובל לד״ר בלוי, תרס״ו}} חוה דעתו כי אחת מכוונות הספר היתה להגדיל קדושת ירושלים בעיני השומרונים, בהראותו כי יהודית האשה הגדולה מעיר בית־אלוה אשר בגבול שומרון - אף היא היתה דבקה בכל עוז בירושלים ובית מקדשה. הדעת הזאת נכונה היא ועיקר. אבל מה שרצה למשוך מזה, שמעיקרא לא היה כל זכר לירושלים בספר יהודית ורק היהודים בארץ מערים הכניסוהו אחר כך, כדי לאפוקי מן השומרונים האומרים שהר גרזים הוא מקום הקדושה, אין ראוי לקבל ממנו: מכותלי הספר ניכר שהוא חטיבה אחת וכולו ניתן מרועה אחד, חוץ מהוספות קטנות שאינן עושות שינוי בטיב הספר בכללו. ויותר קרוב לשער כי הספר נכתב בזמן שהיה קרוב להתפרץ הריב בין השומרונים ויושבי ירושלים, והסופר ביקש בספר זה לעשות שלום ביניהם, ואולי בשביל זה שינה בכמה דברים ולא תיאר אותם כהויתם. ===ה. הלשון של ספר יהודית=== ספר יהודית נמסר לנו בלשון יוונית. הסגנון שלו הוא לגמרי עִברי, ואין ספק שהוא מתורגם ממקור עברי. ויש לומר עוד שהוא מתורגם כמעט מלה במלה, כי בהרבה מקומות הוא סר לגמרי מנימוס הלשון היוונית ומחזיק בנימוס הלשון העברית, כגון σφόδρα σφόδρα (=מאד מאד) ἔπεσεν ἐπὶ τὴν κλίνην (=נפל למשכב). לכן יש לשער שאם נצליח לתרגמו מלה במלה לעברית יהיה בידינו הנוסח המקורי או קרוב לו. וכך היתה באמת כוונת בעל התרגום הזה להוציא נוסח עברי שהיה יכול להיות מקור לנוסח שלפנינו, אבל בהרבה מקומות לא היה זה אפשר אם לא על ידי ביטויים זרים קצת או יותר. ===ו. ספר יהודית בספרות העברית=== בכל הספרות העברית אין זכר לספר יהודית בנוסח שהוא עכשיו בידינו. אין ספק שהתרגום היווני נעשה בידי יהודי, ואפשר שתרגום זה היה נקרא אצל יהודי אלכסנדריה, שמהם עבר עם שאר הספרים אל ימינו אלה. ואף על פי שספר יהודית אבד מבין בני עמנו, מעשה יהודית לא נשכח מהם לגמרי, ויש בידנו שני מדרשים מאוחרים (שנדפסו בבית המדרש של {{וק|אהרן ילינק|ילינק}}) המספרים את מעשה יהודית בקיצור ובשינויים רבים, ואין להם ערך היסטורי כלל. ===ז. קצת ביבליוגרפיה=== חוץ ממאמרים שבאנציקלופידיות שונות יהודיות וכלליות, יש להעיר על ספרים אלו: {{ltr| * Volkmar, Das Buch Judith, 1861}} כוונת המחבר{{הערה|גוסטאב וולקמאר. {{קישור כללי|כותרת =Gustav Volkmar | כתובת = https://de.wikipedia.org/wiki/Gustav_Volkmar| שפה = בויקיפדיה הגרמנית}} }} בספר זה להראות שספר יהודית הוא בעצם סיפור על דרך משל למלחמת {{וק|טראיאנוס}} עם היהודים בשנת 117 לסה״נ. ואף שבעיקר דבריו הם דברי נביאות שאין בהם ממש, מכל מקום נמצאים בו פירושים נאים וידיעות חשובות גיאוגרפיות והיסטוריות. {{ltr| * Ball, Judith (Speakers Commentary on the Bible), 1888 * Lohr (Kautzsch, Apokr. und Pseudep., I, 147–164), 1900. * Cowley, Judith (Charles, Apocr. and Pseudep., I, 242–267), 1913 }} * {{וק|אברהם ביכלר|א׳ ביכלר}}, מצב האשה היהודית... (בספר היובל לד״ר בלוי, תרס"ו). הנוסח שהשתמשתי בו הוא הוצאת Fritzsche{{הערה| {{צ-ספר | מחבר = Otto Fridolin Fritzsche | שם = Libri apocryphi Veteris Testamenti graece | קישור = https://www.google.co.il/books/edition/Libri_apocryphi_Veteris_Testamenti_graec/6S9bAAAAQAAJ?hl=en&gbpv=1&pg=PA165&printsec=frontcover&dq=%CE%B9%CE%BF%CF%85%CE%B4%CE%B9%CE%B8 | פרק = ΙΟΥΔΙΘ (יהודית) | עמ = 165 |שנת הוצאה = 1871 | שפה = יוונית}} }}. ==הערות שוליים== {{הערות שוליים}} [[קטגוריה:הקדמות]] 0xahk7mgnzjhqk5r4d00di4z1xh4t1e 3084705 3084678 2026-09-25T06:41:58Z Nahum 68 Nahum העביר את הדף [[ספר יהודית - מבוא]] לשם [[ספר יהודית (סימון)/מבוא]] 3084678 wikitext text/x-wiki {{כותרת |שם-הספר=ספר יהודית - {{ק|מבוא}} |מחבר=משה סימון |הערות-נוספות= }} ===א. תוכן הספר=== הספר הזה בכללו מספר מאורע אחד מחיי עם ישראל בימי קדם שהאשה יהודית לקחה בו חלק בראש, ועל כן נקרא הספר יהודית על שמה. בימים ההם (כפי המסופר) היה נבוכדנאצר אחד מלך על אשור בנינוה, והוא עשה מלחמה עם ארפכשד מלך מדי שמלך באחמתא. נבוכדנצר זה קרא לו לעזרה את כל העמים מארצות המערב, מקיליקיא ועד מצרים, ובתוכם גם בני ישראל היושבים בארץ יהודה. ולא אבו לשמוע לו והוא קצף עליהם מאד וישבע להנקם מהם. הוא נלחם במלך מדי ונצחהו ולכד את אחמתא והפכהו ושב לנינוה בשלום. אחרי־כן נזכר את אשר עשו לו עמי המערב ואשר נשבע עליהם, ושלח עליהם את שר צבאו הולופרנים עם חיל כבד מאד. הולופרנים נסע עד גבול קיליקיא ונלחם עליה וכבשה. ואחר כן פנה לדרום וכבש את סוריא ודמשק ובני עמון ומואב וכל יושבי המדבר, ושם פניו אל הים הגדול. וכל הערים אשר על שפת הים מצור ועד אשקלון יראו ממנו מאד ושלחו לו דברי שלום לאמר: הננו לך לעבדים עשה לנו הטוב בעיניך. ובא עד הערים ההן וכלן פתחו לו שעריהן, ופנה ובא אל עמק יזרעאל אשר מצפון לארץ יהודה. והיהודים היושבים בארץ יהודה נבהלו מאד מפניו ויראו פן יבא ויבטל את עבודת בית המקדש אשר בירושלים ואמרו לעמוד על נפשם ותפשו את ראשי ההרים ובצרו את הכפרים אשר שם ונתנו מכשולים בדרך האויב. ויהויקים הכהן הגדול כתב אל שתי הערים בית־אלוה ובית־חומותים, שבהן המבוא אל ההר, שלא יתנו לאויב לעבור, והיהודים עשו כן. כאשר ראה הולופרנים כי היהודים לא קדמו אותו בדברי שלום כשאר עמי ארץ כנען והתעתדו למלחמה תמה מאד ושאל על אדותם ואחיור שר בני עמון הגיד לו שהם ילדי כשדים והם עובדי אל אחד וחוסים בו ואינם בוטחים על חילם. כשמעו את הדברים האלה חרה אפו וצוה לחילו לשים על העיר בית־אלוה. פקידיו יעצו אותו לתפוש את המעינות שבתחתית ההר אשר משם שאבו אנשי בית־אלוה מים. עשה כן, והעיר באה במצור שלשים וארבעה ימים. ומקץ הימים ההם חסרו המים מן העיר והעם התעטף בצמא ונקהלו על ראשי העיר ואמרו להם למסור את העיר אל האויבים כי טוב להם להיות לעבדים ממות בצמא. אמרו להם ראשי העיר להמתין עוד חמשה ימים, ואם לא יהיה להם הצלה בזמן ההוא ימסרו את העיר. ואשה אחת היתה בעיר בית־אלוה, יהודית שמה, משבט שמעון והיא אלמנה. אחר מות אישה נהגה קדושה בעצמה והתהלכה את אלהים והיתה חשובה מאד בעיני כל יושבי העיר. כאשר שמעה את דברי ראשי העם קראה להם לבא אליה ודברה אליהם דברי כבושים והוכיחתם על נסותם את ה׳ ועל חסר אמונתם. אמרו אליה להתפלל אל ה׳ להוריד להם גשם כדי למלאות את הבורות, והיא אמרה להם: לא כן, אלא דבר אחד אעשה אשר לא תשאלו ממני מה הוא, רק פתחו לי השער ותנו לי לצאת מן העיר. אמרו: כן נעשה. התפללה יהודית אל ה׳ והסירה בגדי אלמנותה ושמה את כל עדיה עליה ולקחה לחם, יין וצמוקים ונתנה לתוך אמתחת ושמה על שכם מיניקתה ושתיהן יצאו את העיר וירדו את ההר אל מחנה האויב. פגעו בהן השומרים ושאלו אותן מי הן ומאין באו. אמרה יהודית כי מן העיר היא בורחת כי קרוב עתה להנתן ביד האויב, ובקשה מהם להוליכה אל הולופרנים שרם. עשו כן. אמרה אל הולופרנים כי בעוד חמשה ימים עתיד אלהים להסיר צלו מן היהודים ואם יתן לה לצאת מן העיר מעת לעת להתפלל היא תגיד לו בבא השעה הנכונה, כי נביאה היא, ואז תנהג אותו בדרך עד ירושלים. מצאה יהודית חן בעיניו ואמר לעשות כאשר דברה. נתן לה אהל וישנה שם עד חצי הלילה, ואז יצאה מן המחנה עם מיניקתה עד הגיען למעין אחד ושם רחצה ושבו אל המחנה. כן עשתה שלשה לילות. וביום הרביעי עשה הולופרנים משתה לכל עבדיו ואמר אל בגוי סריסו להביא את האשה העברית לשתות עמהם, כי כבר התאוות את יפיה בלבו. באה יהודית והביאה את אמתחתה ושתתה עמהם מן היין אשר הביאה היא. בנשף צוה בגוי להוציא כל איש מאהל הולופרנים, ונשאר עם יהודית לבדו, והוא היה כבד מן היין ונפל שכור על המשכב. קמה יהודית ולקחה את החרב שהיתה תלויה לו על עמוד המטה וכרתה בה את ראשו ושמה אותו באמתחתה. יצאה מן האהל וקראה אל מיניקתה ושתיהן יצאו מן המחנה כפעם בפעם ועלו את ההר. באו אל שער העיר. יהודית קראה לשוערים לפתוח לה. פתחו, והיא באה וקראה לראשי העיר והראתה אותם את ראש הולופרנים. תמהו ושמחו מאד, ובבקר תלו את ראש הולופרנים על החומה ויצאו אנשי חיל מן העיר והתחילו לרדת את ההר. ראו אותם שומרי מחנה אשור והגידו לפקידים ולבגוי, ובגוי הלך אל אהל הולופרנים להגיד לו ומצא אותו מוטל ארצה וראשו מוסר מעליו. הגיד במחנה ונפל עליהם פחד ונסו על נפשם דרך דמשק. יצאו היהודים את העיר ורדפו אחריהם והכתום בכל הדרכים ובזו את מחניהם. הודו לאלהי ישראל על הישועה אשר עשה להם, וגם יהויקים הכהן הגדול והזקנים באו מירושלים לראות את יהודית ולברכה בשם ה׳. יצאה יהודית עם כל הנשים ושרה שיר חדש לה׳ ואחר כך עלו כל העם אל ירושלים והעלו עולות וזבחי שלמים ולא היה עוד המפחיד את בית ישראל כל ימי יהודית אשר היתה, כמסופר, מאה וחמש שנים. ===ב. טיב הספר וערכו ההיסטורי=== זהו בקצור תוכן ספר יהודית, ומזה נראה ברור שיש לספר הזה שני פנים ספרותיים: האחד היסטורי והאחד רומנטי. וכבר נפלגו הדעות על השאלה, לאיזה מין ספרות הוא שייך בעצם: להיסטוריה או רומנטיקה. ועל הצד הראשון יש להטעים כי עיקר המסופר בו הוא מאורע מחיי האומה הישראלית שהוא ענין היסטורי בטבע, וידיעות היסטוריות חשובות כרוכות בו. ולאידך גיסא יש לטעון כי עיקר הספר הוא תיאור רגשות אנשים פרטיים והלך לבם ומעשיהם, והחלק ההיסטורי הוא טפל לזה, וגם ניכר מתוכו שהוא מזויף. הדעה הראשונה היא דעת כל הקדמונים. והסופר הנוצרי {{וק|סולפיקיוס סוורוס|סולפיציום סוירוס}} (במאה הרביעית לסה״נ) כלל את מעשה יהודית בתוך ההיסטוריה הקדושה אצל מעשה אסתר, ואחריו נטו רוב המפרשים הקתוליים עד היום הזה. והראשון אשר חלק עליו היה {{וק|מרטין לותר}}, שחווה דעתו כי ספר יהודית הוא בעצם רומנטי וכוונתו לעורר לב הקוראים לאהבת ה׳ ולעבודתו על ידי סיפור נעים, שאולי יסודו באמת, אבל אינו היסטורי בעצם. על פי הדעה הזאת תיאר אותו {{וק|אמיל שירר|שירר}} בשם parenetic (מוסרי). וכן הסכימו רוב המפרשים המודרניים. אבל כשנעיין היטיב בספר עצמו נמצא שהמשפט הזה שטחי הוא יותר מדי, ואינו מספיק להבנת הספר בכללו. ובאמת יש לברר בו שלש כוונות מיוחדות שראוי לשים לב לכל אחת מהן, ואלה הן:{{ש}} האחת היא לעורר לב הקוראים להודות ולהלל לה׳ חסדיו ואמתו עם בית ישראל, לחזק לבם באמונתו ולחבב עליהם את בית מקדשו. והכוונה הזאת היא העיקרית בפרקים ד׳–ח׳.{{ש}} השנית היא לפרסם כבוד האשה יהודית בעולם ולהזכיר שמה לדורות. הכוונה הזאת עיקר בחצי השני של הספר.{{ש}} השלישית היא לגלות את רעת המלך המכונה נבוכדנצר מלך נינוה ואשר בקש לעשות ליהודים, והכוונה הזאת עיקר בשלשת הפרקים הראשונים. והואיל ושלש כוונות אלה נכללו בספר יהודית, הדעת נותנת כי המחבר כתבו בעצם וראשונה לשם היסטוריה, כי אם לא יאמינו הקוראים שהוא אמתי לא יתפעלו ממנו על האופן שהוא רוצה. וזה בעצמו עולה לנו כשנחקור את הספר מצד אחר ונדרוש לאיזו תכלית נכתב מעיקרא. ידענו כי בימי קדם היו הרבה מן היהודים עושים יום טוב של יהודית אם ביום מיוחד אם בתוך ימי החנוכה, וכן כתב {{וק|הירונימוס|הירונימום}} (במאה השלישית לסה״נ), בסוף התרגום הלטיני של ספר יהודית שעשה וזה לשונו: ״יום נצחון ההוא נמנה בתוך הימים הטובים ליהודים מן היום ההוא ועד עתה״. וכן היה המנהג בהרבה קהלות בימי הביניים. ובהיות הדבר כן, הדעת נותנת כי ספר יהודית כתבו המחבר לצורך יום טוב של יהודית, זאת אומרת שאם היו היהודים כבר עושים יום טוב של יהודית שיהיו קוראים בו בספר הזה כדי לכוון את לבם לעשות את היום כראוי, דווקא כמו שקוראים מגלת אסתר בפורים ומגלת אנטיוכוס בחנוכה, ואם לא היו כבר עושים יום טוב זה — לעוררם לעשותו. ואם זה היה תכליתו, צריך לומר שכתבו המחבר לשם היסטוריה ולא לשם רומן בעלמא. הנמשך מכל זה הוא שספר יהודית בעצם הוא היסטורי ואף אם לא נמנה אותו בין ההיסטוריות המדויקות. ואולי נאמר עליו מה שאמר המשורר {{וק|יוהאן וולפגנג פון גתה|גתי}} על ה{{וק|אבטוביוגרפיה}} שלו שהיא לא היתה כולה אמת, אלא אמת ודמיון (Dichtung und Wahrheit){{הערה|זה השם של האוטוביוגרפיה של יוהאן וולפגנג פון גתה. ראו {{קישור כללי| כותרת = Dichtung und Wahrheit| כתובת =https://en.wikipedia.org/wiki/Dichtung_und_Wahrheit}} בויקיפדיה באנגלית}}. על כל פנים, אין כדאי להטיל ספק בעיקר המסופר בו, כלומר שבזמן מן הזמנים היתה תשועה ופורקן ליהודים וזה על ידי האשה יהודית. ועלינו אם כן לדרוש את טיב הישועה הזאת ומקומה בתולדות היהודים על פי כל הדעות העולות לנו, בין מתוך ספר יהודית בין ממקורות אחרים. וכדי לבוא אל המטרה צריך ראשית כל להעיר כי השם אשור בספר יהודית הוא בכל מקום כינוי לפרס. וזה עולה לנו מכמה ראיות. האחת היא שהולופרנים שר צבא אשור קורא לערי כנען להמציא לו עפר ומים לסימן הכנעה, וזה היה מנהגם של מלכי פרס ולא של מלכות אחרת. ועוד במקום אחד (ה׳ ב׳) שרי המלכות נקראים פחוות (σατράπαι) וזה היה כינוי פרסי. עוד בכמה מקומות בספר נזכר אלהי השמים, וזה הכינוי היה שגור בפי אנשים בימי הפרסים, כמו שמצינו ב{{וק|ספר נחמיה}}. גם השם הולופרנים ושם בגוי סריסו הם פרסיים. ולעומת זה, בכל האמור על אשור בספר הזה אין דבר שאינו מתאים לפרס, ובפרט שהיו היהודים קוראים לפרס - אשור, כמו שמצינו בתנ״ך. וכמו שהשם אשור בספר הזה מתאים למלכות פרס, כן השם נבוכדנצר מתאים למלך הפרסי {{וק|ארתחששתא השלישי|אוכוס}} שלקח לעצמו שם ארתחששתא השלישי ונקרא בפי הסופרים היוונים: Ὦχος Ἀρταξέρξης, הוא אשר מלא את מקום אביו ארתחששתא השני בשנת 359 לפני סה״נ ומלך עד שנת 338. וכדי לברר את זה נציג פה בקיצור הידיעות השמורות לנו על המלך הזה בספרים יוונים ולטינים. הסופר היווני {{וק|דיודורוס סיקולוס|דיאודורוס סיקולוס}} מגיד (ספר ט״ז) כי מדינת {{ו|פניקיה|פוניקיה}} ומדינת מצרים מרדו במלך ארתחששתא הזה, והוא עלה עליהם בחיל גדול והכניע אותם תחת ידו. עוד הוא מספר כי אריופרניס מלך קפדוקיה הלך לעזור למלך אוכוס במלחמתו על מצרים והיה שם לבן חיל והמלך שלחהו לארצו בכבוד גדול. עוד מצינו ל{{וק|אוסביוס מקיסריה|אוסיביוס}} המספר כי המלך אוכוס הגלה יהודים מארץ ישראל והושיבם על הים הכספי. מזה יש לשער כי היהודים גם הם מרדו בארתחששתא עם הסורים והמצרים. ועדיין עוד להעיר כי, לפי דיאודורוס, בראשונה לא ירד המלך ארתחששתא בעצמו לארץ מצרים אלא שלח משרי צבאו והם לא הצליחו. ואפשר שהשר הנקרא הולופרנים בספר יהודית היה אחד מהם, וטעה המחבר בשמו והחליפו באריופרניס מלך קפדוקיה. והטעם שלא ירד ארתחששתא בעצמו למלחמה בראשונה הוא, לפי דיאודורוס, מפני התרשלותו ועצלותו, ואפשר כי באמת היה מה שכתוב בספר יהודית, שהיה עסוק במלחמה אחרת נגד המורדים בו בחלק המזרחי של ממשלתו. ואם כן, אפשר שכל מה שמסופר בשלשת הפרקים הראשונים של ספר יהודית הוא היסטורי בעצם' רק שהמספרים מוגזמים מאד. ועתה עלינו לחקור מה היה מצב היהודים ההם שבא עליהם השר הזה הנקרא הולופרנים עם חילו. ואם יש להתאים את הפרטים הנמצאים בספר יהודית עם ידיעות ממקורות אחרים. בעל הספר מכנה בשם יהודה (Ἰουδαία) כל השטח מירושלים ועד גבול שומרון, שהוא כולל גם הר יהודה גם הר אפרים. לפי דבריו היה כל השטח הזה אדמת היהודים ששבו מן הגולה אבל לא שאר ארץ ישראל. ליהודים אשר ביהודה היה בית מקדש אחד בירושלים והם היו אדוקים מאד בעבודתו וכלם היו סרים אל משמעת הכהן הגדול ועדת הזקנים אשר בירושלים. אף העיר בית־אלוה או בתוליה בצפון הר אפרים קרוב ל{{וק|עמק דותן}} היתה עיר יהודים שרובם או קצתם היו משבט שמעון, ואף הם היו אדוקים בעבודת בית המקדש בירושלים, אף על פי שכפי הנראה לא היה הקשר כל כך חזק בינם ובין ראשי העם בירושלים. בתיאור הזה יש שני דברים מתמיהים מאד לכל יודעי תולדות עם ישראל. האחד הוא שבני ישראל היושבים בחלק הצפון של הר אפרים יהיו קשורים עם ירושלים, וזה היה, כפי המסופר, בימי בית שני. והלא ידענו שבחבל הזה ישבו בני ישראל שמנע אותם {{וק|נחמיה|נחמיה}} מהשתתף בבנין ירושלים והם עשו עצמם לכת מיוחדת בשם שומרונים או כותים ושנאה עצומה היתה בינם ובין יהודי ירושלים וגם עשו להם מקדש מיוחד על {{וק|הר גריזים|הר גרזים}} הסמוך לשכם. והדבר השני הוא שמנשה בעל יהודית שהוא משבט שמעון היה לו קבר אבות בעמק דותן. והלא ידענו כי לפני הגולה היו בני שמעון מיושבים בחלק נחלת יהודה בקצה הדרומי של ארץ ישראל סמוך לארץ אדום (יהושע י״ט א׳–ט׳). ואין ספק כי מפני הקושיות האלה, אף אם לא הביעו אותן בפירוש, נטו הרבה מן החכמים לחשוב שבעצם הסיפור שבספר יהודית הוא בדוי ואין לשאוב ממנו ידיעות היסטוריות. ובכל זה גם את הקושיות האלה יש לישב על פי השערות לא כל כך רחוקות וזה בשום לב תחלה אל מה שכתוב בספר יהודית, כי בני ישראל העולים מן הגולה ישבו בהר כי היה חרב (ה׳ י״ט). ואם הדבר הזה הוא אמת — ואין לנו טעם לפקפק בו — אפשר להתאים את כל האמור בספר יהודית על מצב היהודים אל ידיעותינו ממקורות אחרים. כי הלא יש מקום להניח שאחרי ימי נחמיה היתה עליה של אנשי שבט שמעון מן הגולה אל ארץ ישראל ושהם החזיקו בעיר שכם, ואפשר גם כן ששינו את שמה לבית־אלוה או לבתוליה מפני כבודו של אבי שבטם. גם יש לשער כי עד ימי ארתחששתא אוכוס היו קשורים עם ירושלים, והמחלוקת העצומה בין השומרונים והיהודים לא נתפרצה עד תחלת ימי {{וק|אלכסנדר הגדול|אלכסנדר מקרון}}, כמו שעולה לנו מסיפור {{וק|יוסף בן מתתיהו|יוספוס}} (}}u|קדמוניות היהודים|קדמניות{{ א׳ ח׳), ואז נלוו בני שמעון אל השומרונים, ונעשה בית המקדש שלהם על הר גרזים. ואם כן הוא הדבר נעשה ספר יהודית למקור חשוב על תולדות עם ישראל בימי ממשלת הפרסים. אמנם כדי שיהא ניחא לנו בשhטה הזאת צריך להתיר ספקות אחדים: * האחד הוא: למה ישתמש הכותב כל כך ברמז וכינויים? על זה יש להשיב כי עשה זאת מפני היראה, כי כתב עוד בימי הפרסים והיה ירא שאם ישתמש בשם פרסים בגלוי יודע הדבר להם ויענישוהו על ששמח למפלתם. * הספק השני הוא: למה לא נקבע יום של יהודית להלכה כמו ימי הפורים וימי החנוכה. ויש לומר שזה היה מפני שלא היתה הישועה שלמה, כי אחרי כן בא ארתחששתא והגלה היהודים מירושלים, ואפשר שהיו גם פקפוקים אחרים. * הספק השלישי הוא: למה לא הזכיר {{וק|יוסף בן מתתיהו|יוספוס}} בספרו על {{וק|קדמוניות היהודים}} דבר ממעשה יהודית. ועל זה יש להשיב כי בהרבה מקומות מצינו שיוספוס איננו בר סמכא בדברי קדמונים. וגם לא רצה להאריך בקורות מזמן הפרסים, ולכן אשתמטיה האי ולא הזכירו. ===ג. האשה יהודית=== בתוך הקהל הזה של בני שמעון בהר אפרים קמה אשה אחת יוצאת מן הכלל, נשגבה בדעותיה ומשונה בדרכי חייה. כל מגמת הכותב היא לתאר את יהודית כאשה שיש בה קצת מרוח הנבואה ולפי הרוח ההוא היא מסדרת כל מעשיה. היא נוחלת את בעלה ואינה זקוקה לאפיטרופוס כשאר האלמנות, וגם אינה מתיבמת אף על פי שאין לה בן. היא מבקשת קרבת אלהים בצום ובעינוי נפש. אמנם, כנראה, איננה עולה לרגל לבית המקדש בירושלים. היא טובלת ומתפללת בעתים משונות, ומפרשת הלכות תרומות ומעשרות באופן זר. היא חוקרת באלהיות ודורשת בתולדות עמה, אוהבת היסורין ובוטחת באלהי ישראל. נלהבת היא בלאומיותה ונכונה להשליך נפשה מנגד בעד עמה וארצה. גם בעלת לשון היא ומלמדת תפלה ושיר. היא קוראה לראשי העיר והם באים ומקבלים את תוכחתה בשתיקה. תאר אשה כזאת כמעט לא נמצא בכל הספרות, והוא אשר עשה את ספר יהודית כל כך חביב על קהל הקוראים. ואם קשה להאמין כי נמצאו כל התארים האלה באשה אחת, מכל מקום קשה ג״כ להאמין כי התאר הזה הוא פרי דמיונו של הכותב. והקרוב הוא כי הסופר תיאר בכלל מה שעיניו היו רואות, רק שיפר והדר את הציור עד קצה גדר האמת. ואם נניח כי באמת היתה אשה כיהודית, הרי הדעת נותנת כי היתה בזמן ממשלת הפרסים קרוב לסופו, בזמן שכבר פסקה הנבואה מישראל, אבל עוד נשארה זיקת האש מן הזמן הקודם. ===ד. זמנו של ספר יהודית=== אם באמת נכתב ספר יהודית לצורך יום טוב של יהודית, הדעת נותנת כי נכתב קרוב לזמן המעשה עצמו, זאת אומרת עוד בימי ממשלת פרס, ולפני שלטון היוונים. ובאמת אין בספר כל דבר המתנגד לזה. ויש לומר שבזמן החשמונאים כשרצו לכלול את יום טוב של יהודית עם ימי החנוכה הגיהו את הספר קצת ועשו בו הוספות ויש לשער גם כן שהיה הכותב הראשון אחד מקרוביה של יהודית, ועל כן השתדל לרומם ערכה ולהגדיל מעשיה ככל האפשר, בעבור זה לא דק בכל מקום לברר את האמת לאמתו. גם ניכר מתוך הספר ששנאה גדולה היתה למחבר נגד המלך הנקרא נבוכדנצר, ואם היה המלך הזה באמת ארתחששתא אוכוס גם זה ראיה שהכותב היה בימיו. ד״ר {{וק|אברהם ביכלר}} במאמרו על ספר יהודית {{הערה|בספר היובל לד״ר בלוי, תרס״ו}} חוה דעתו כי אחת מכוונות הספר היתה להגדיל קדושת ירושלים בעיני השומרונים, בהראותו כי יהודית האשה הגדולה מעיר בית־אלוה אשר בגבול שומרון - אף היא היתה דבקה בכל עוז בירושלים ובית מקדשה. הדעת הזאת נכונה היא ועיקר. אבל מה שרצה למשוך מזה, שמעיקרא לא היה כל זכר לירושלים בספר יהודית ורק היהודים בארץ מערים הכניסוהו אחר כך, כדי לאפוקי מן השומרונים האומרים שהר גרזים הוא מקום הקדושה, אין ראוי לקבל ממנו: מכותלי הספר ניכר שהוא חטיבה אחת וכולו ניתן מרועה אחד, חוץ מהוספות קטנות שאינן עושות שינוי בטיב הספר בכללו. ויותר קרוב לשער כי הספר נכתב בזמן שהיה קרוב להתפרץ הריב בין השומרונים ויושבי ירושלים, והסופר ביקש בספר זה לעשות שלום ביניהם, ואולי בשביל זה שינה בכמה דברים ולא תיאר אותם כהויתם. ===ה. הלשון של ספר יהודית=== ספר יהודית נמסר לנו בלשון יוונית. הסגנון שלו הוא לגמרי עִברי, ואין ספק שהוא מתורגם ממקור עברי. ויש לומר עוד שהוא מתורגם כמעט מלה במלה, כי בהרבה מקומות הוא סר לגמרי מנימוס הלשון היוונית ומחזיק בנימוס הלשון העברית, כגון σφόδρα σφόδρα (=מאד מאד) ἔπεσεν ἐπὶ τὴν κλίνην (=נפל למשכב). לכן יש לשער שאם נצליח לתרגמו מלה במלה לעברית יהיה בידינו הנוסח המקורי או קרוב לו. וכך היתה באמת כוונת בעל התרגום הזה להוציא נוסח עברי שהיה יכול להיות מקור לנוסח שלפנינו, אבל בהרבה מקומות לא היה זה אפשר אם לא על ידי ביטויים זרים קצת או יותר. ===ו. ספר יהודית בספרות העברית=== בכל הספרות העברית אין זכר לספר יהודית בנוסח שהוא עכשיו בידינו. אין ספק שהתרגום היווני נעשה בידי יהודי, ואפשר שתרגום זה היה נקרא אצל יהודי אלכסנדריה, שמהם עבר עם שאר הספרים אל ימינו אלה. ואף על פי שספר יהודית אבד מבין בני עמנו, מעשה יהודית לא נשכח מהם לגמרי, ויש בידנו שני מדרשים מאוחרים (שנדפסו בבית המדרש של {{וק|אהרן ילינק|ילינק}}) המספרים את מעשה יהודית בקיצור ובשינויים רבים, ואין להם ערך היסטורי כלל. ===ז. קצת ביבליוגרפיה=== חוץ ממאמרים שבאנציקלופידיות שונות יהודיות וכלליות, יש להעיר על ספרים אלו: {{ltr| * Volkmar, Das Buch Judith, 1861}} כוונת המחבר{{הערה|גוסטאב וולקמאר. {{קישור כללי|כותרת =Gustav Volkmar | כתובת = https://de.wikipedia.org/wiki/Gustav_Volkmar| שפה = בויקיפדיה הגרמנית}} }} בספר זה להראות שספר יהודית הוא בעצם סיפור על דרך משל למלחמת {{וק|טראיאנוס}} עם היהודים בשנת 117 לסה״נ. ואף שבעיקר דבריו הם דברי נביאות שאין בהם ממש, מכל מקום נמצאים בו פירושים נאים וידיעות חשובות גיאוגרפיות והיסטוריות. {{ltr| * Ball, Judith (Speakers Commentary on the Bible), 1888 * Lohr (Kautzsch, Apokr. und Pseudep., I, 147–164), 1900. * Cowley, Judith (Charles, Apocr. and Pseudep., I, 242–267), 1913 }} * {{וק|אברהם ביכלר|א׳ ביכלר}}, מצב האשה היהודית... (בספר היובל לד״ר בלוי, תרס"ו). הנוסח שהשתמשתי בו הוא הוצאת Fritzsche{{הערה| {{צ-ספר | מחבר = Otto Fridolin Fritzsche | שם = Libri apocryphi Veteris Testamenti graece | קישור = https://www.google.co.il/books/edition/Libri_apocryphi_Veteris_Testamenti_graec/6S9bAAAAQAAJ?hl=en&gbpv=1&pg=PA165&printsec=frontcover&dq=%CE%B9%CE%BF%CF%85%CE%B4%CE%B9%CE%B8 | פרק = ΙΟΥΔΙΘ (יהודית) | עמ = 165 |שנת הוצאה = 1871 | שפה = יוונית}} }}. ==הערות שוליים== {{הערות שוליים}} [[קטגוריה:הקדמות]] 0xahk7mgnzjhqk5r4d00di4z1xh4t1e 3084732 3084705 2026-09-25T08:02:09Z שילוני 5164 /* ב. טיב הספר וערכו ההיסטורי */ ויקיזציה 3084732 wikitext text/x-wiki {{כותרת |שם-הספר=ספר יהודית - {{ק|מבוא}} |מחבר=משה סימון |הערות-נוספות= }} ===א. תוכן הספר=== הספר הזה בכללו מספר מאורע אחד מחיי עם ישראל בימי קדם שהאשה יהודית לקחה בו חלק בראש, ועל כן נקרא הספר יהודית על שמה. בימים ההם (כפי המסופר) היה נבוכדנאצר אחד מלך על אשור בנינוה, והוא עשה מלחמה עם ארפכשד מלך מדי שמלך באחמתא. נבוכדנצר זה קרא לו לעזרה את כל העמים מארצות המערב, מקיליקיא ועד מצרים, ובתוכם גם בני ישראל היושבים בארץ יהודה. ולא אבו לשמוע לו והוא קצף עליהם מאד וישבע להנקם מהם. הוא נלחם במלך מדי ונצחהו ולכד את אחמתא והפכהו ושב לנינוה בשלום. אחרי־כן נזכר את אשר עשו לו עמי המערב ואשר נשבע עליהם, ושלח עליהם את שר צבאו הולופרנים עם חיל כבד מאד. הולופרנים נסע עד גבול קיליקיא ונלחם עליה וכבשה. ואחר כן פנה לדרום וכבש את סוריא ודמשק ובני עמון ומואב וכל יושבי המדבר, ושם פניו אל הים הגדול. וכל הערים אשר על שפת הים מצור ועד אשקלון יראו ממנו מאד ושלחו לו דברי שלום לאמר: הננו לך לעבדים עשה לנו הטוב בעיניך. ובא עד הערים ההן וכלן פתחו לו שעריהן, ופנה ובא אל עמק יזרעאל אשר מצפון לארץ יהודה. והיהודים היושבים בארץ יהודה נבהלו מאד מפניו ויראו פן יבא ויבטל את עבודת בית המקדש אשר בירושלים ואמרו לעמוד על נפשם ותפשו את ראשי ההרים ובצרו את הכפרים אשר שם ונתנו מכשולים בדרך האויב. ויהויקים הכהן הגדול כתב אל שתי הערים בית־אלוה ובית־חומותים, שבהן המבוא אל ההר, שלא יתנו לאויב לעבור, והיהודים עשו כן. כאשר ראה הולופרנים כי היהודים לא קדמו אותו בדברי שלום כשאר עמי ארץ כנען והתעתדו למלחמה תמה מאד ושאל על אדותם ואחיור שר בני עמון הגיד לו שהם ילדי כשדים והם עובדי אל אחד וחוסים בו ואינם בוטחים על חילם. כשמעו את הדברים האלה חרה אפו וצוה לחילו לשים על העיר בית־אלוה. פקידיו יעצו אותו לתפוש את המעינות שבתחתית ההר אשר משם שאבו אנשי בית־אלוה מים. עשה כן, והעיר באה במצור שלשים וארבעה ימים. ומקץ הימים ההם חסרו המים מן העיר והעם התעטף בצמא ונקהלו על ראשי העיר ואמרו להם למסור את העיר אל האויבים כי טוב להם להיות לעבדים ממות בצמא. אמרו להם ראשי העיר להמתין עוד חמשה ימים, ואם לא יהיה להם הצלה בזמן ההוא ימסרו את העיר. ואשה אחת היתה בעיר בית־אלוה, יהודית שמה, משבט שמעון והיא אלמנה. אחר מות אישה נהגה קדושה בעצמה והתהלכה את אלהים והיתה חשובה מאד בעיני כל יושבי העיר. כאשר שמעה את דברי ראשי העם קראה להם לבא אליה ודברה אליהם דברי כבושים והוכיחתם על נסותם את ה׳ ועל חסר אמונתם. אמרו אליה להתפלל אל ה׳ להוריד להם גשם כדי למלאות את הבורות, והיא אמרה להם: לא כן, אלא דבר אחד אעשה אשר לא תשאלו ממני מה הוא, רק פתחו לי השער ותנו לי לצאת מן העיר. אמרו: כן נעשה. התפללה יהודית אל ה׳ והסירה בגדי אלמנותה ושמה את כל עדיה עליה ולקחה לחם, יין וצמוקים ונתנה לתוך אמתחת ושמה על שכם מיניקתה ושתיהן יצאו את העיר וירדו את ההר אל מחנה האויב. פגעו בהן השומרים ושאלו אותן מי הן ומאין באו. אמרה יהודית כי מן העיר היא בורחת כי קרוב עתה להנתן ביד האויב, ובקשה מהם להוליכה אל הולופרנים שרם. עשו כן. אמרה אל הולופרנים כי בעוד חמשה ימים עתיד אלהים להסיר צלו מן היהודים ואם יתן לה לצאת מן העיר מעת לעת להתפלל היא תגיד לו בבא השעה הנכונה, כי נביאה היא, ואז תנהג אותו בדרך עד ירושלים. מצאה יהודית חן בעיניו ואמר לעשות כאשר דברה. נתן לה אהל וישנה שם עד חצי הלילה, ואז יצאה מן המחנה עם מיניקתה עד הגיען למעין אחד ושם רחצה ושבו אל המחנה. כן עשתה שלשה לילות. וביום הרביעי עשה הולופרנים משתה לכל עבדיו ואמר אל בגוי סריסו להביא את האשה העברית לשתות עמהם, כי כבר התאוות את יפיה בלבו. באה יהודית והביאה את אמתחתה ושתתה עמהם מן היין אשר הביאה היא. בנשף צוה בגוי להוציא כל איש מאהל הולופרנים, ונשאר עם יהודית לבדו, והוא היה כבד מן היין ונפל שכור על המשכב. קמה יהודית ולקחה את החרב שהיתה תלויה לו על עמוד המטה וכרתה בה את ראשו ושמה אותו באמתחתה. יצאה מן האהל וקראה אל מיניקתה ושתיהן יצאו מן המחנה כפעם בפעם ועלו את ההר. באו אל שער העיר. יהודית קראה לשוערים לפתוח לה. פתחו, והיא באה וקראה לראשי העיר והראתה אותם את ראש הולופרנים. תמהו ושמחו מאד, ובבקר תלו את ראש הולופרנים על החומה ויצאו אנשי חיל מן העיר והתחילו לרדת את ההר. ראו אותם שומרי מחנה אשור והגידו לפקידים ולבגוי, ובגוי הלך אל אהל הולופרנים להגיד לו ומצא אותו מוטל ארצה וראשו מוסר מעליו. הגיד במחנה ונפל עליהם פחד ונסו על נפשם דרך דמשק. יצאו היהודים את העיר ורדפו אחריהם והכתום בכל הדרכים ובזו את מחניהם. הודו לאלהי ישראל על הישועה אשר עשה להם, וגם יהויקים הכהן הגדול והזקנים באו מירושלים לראות את יהודית ולברכה בשם ה׳. יצאה יהודית עם כל הנשים ושרה שיר חדש לה׳ ואחר כך עלו כל העם אל ירושלים והעלו עולות וזבחי שלמים ולא היה עוד המפחיד את בית ישראל כל ימי יהודית אשר היתה, כמסופר, מאה וחמש שנים. ===ב. טיב הספר וערכו ההיסטורי=== זהו בקצור תוכן ספר יהודית, ומזה נראה ברור שיש לספר הזה שני פנים ספרותיים: האחד היסטורי והאחד רומנטי. וכבר נפלגו הדעות על השאלה, לאיזה מין ספרות הוא שייך בעצם: להיסטוריה או רומנטיקה. ועל הצד הראשון יש להטעים כי עיקר המסופר בו הוא מאורע מחיי האומה הישראלית שהוא ענין היסטורי בטבע, וידיעות היסטוריות חשובות כרוכות בו. ולאידך גיסא יש לטעון כי עיקר הספר הוא תיאור רגשות אנשים פרטיים והלך לבם ומעשיהם, והחלק ההיסטורי הוא טפל לזה, וגם ניכר מתוכו שהוא מזויף. הדעה הראשונה היא דעת כל הקדמונים. והסופר הנוצרי {{וק|סולפיקיוס סוורוס|סולפיציום סוירוס}} (במאה הרביעית לסה״נ) כלל את מעשה יהודית בתוך ההיסטוריה הקדושה אצל מעשה אסתר, ואחריו נטו רוב המפרשים הקתוליים עד היום הזה. והראשון אשר חלק עליו היה {{וק|מרטין לותר}}, שחווה דעתו כי ספר יהודית הוא בעצם רומנטי וכוונתו לעורר לב הקוראים לאהבת ה׳ ולעבודתו על ידי סיפור נעים, שאולי יסודו באמת, אבל אינו היסטורי בעצם. על פי הדעה הזאת תיאר אותו {{וק|אמיל שירר|שירר}} בשם parenetic (מוסרי). וכן הסכימו רוב המפרשים המודרניים. אבל כשנעיין היטיב בספר עצמו נמצא שהמשפט הזה שטחי הוא יותר מדי, ואינו מספיק להבנת הספר בכללו. ובאמת יש לברר בו שלש כוונות מיוחדות שראוי לשים לב לכל אחת מהן, ואלה הן:{{ש}} האחת היא לעורר לב הקוראים להודות ולהלל לה׳ חסדיו ואמתו עם בית ישראל, לחזק לבם באמונתו ולחבב עליהם את בית מקדשו. והכוונה הזאת היא העיקרית בפרקים ד׳–ח׳.{{ש}} השנית היא לפרסם כבוד האשה יהודית בעולם ולהזכיר שמה לדורות. הכוונה הזאת עיקר בחצי השני של הספר.{{ש}} השלישית היא לגלות את רעת המלך המכונה נבוכדנצר מלך נינוה ואשר בקש לעשות ליהודים, והכוונה הזאת עיקר בשלשת הפרקים הראשונים. והואיל ושלש כוונות אלה נכללו בספר יהודית, הדעת נותנת כי המחבר כתבו בעצם וראשונה לשם היסטוריה, כי אם לא יאמינו הקוראים שהוא אמתי לא יתפעלו ממנו על האופן שהוא רוצה. וזה בעצמו עולה לנו כשנחקור את הספר מצד אחר ונדרוש לאיזו תכלית נכתב מעיקרא. ידענו כי בימי קדם היו הרבה מן היהודים עושים יום טוב של יהודית אם ביום מיוחד אם בתוך ימי החנוכה, וכן כתב {{וק|הירונימוס|הירונימום}} (במאה השלישית לסה״נ), בסוף התרגום הלטיני של ספר יהודית שעשה וזה לשונו: ״יום נצחון ההוא נמנה בתוך הימים הטובים ליהודים מן היום ההוא ועד עתה״. וכן היה המנהג בהרבה קהלות בימי הביניים. ובהיות הדבר כן, הדעת נותנת כי ספר יהודית כתבו המחבר לצורך יום טוב של יהודית, זאת אומרת שאם היו היהודים כבר עושים יום טוב של יהודית שיהיו קוראים בו בספר הזה כדי לכוון את לבם לעשות את היום כראוי, דווקא כמו שקוראים מגלת אסתר בפורים ומגלת אנטיוכוס בחנוכה, ואם לא היו כבר עושים יום טוב זה — לעוררם לעשותו. ואם זה היה תכליתו, צריך לומר שכתבו המחבר לשם היסטוריה ולא לשם רומן בעלמא. הנמשך מכל זה הוא שספר יהודית בעצם הוא היסטורי ואף אם לא נמנה אותו בין ההיסטוריות המדויקות. ואולי נאמר עליו מה שאמר המשורר {{וק|יוהאן וולפגנג פון גתה|גתי}} על ה{{וק|אבטוביוגרפיה}} שלו שהיא לא היתה כולה אמת, אלא אמת ודמיון (Dichtung und Wahrheit){{הערה|זה השם של האוטוביוגרפיה של יוהאן וולפגנג פון גתה. ראו {{קישור כללי| כותרת = Dichtung und Wahrheit| כתובת =https://en.wikipedia.org/wiki/Dichtung_und_Wahrheit}} בויקיפדיה באנגלית}}. על כל פנים, אין כדאי להטיל ספק בעיקר המסופר בו, כלומר שבזמן מן הזמנים היתה תשועה ופורקן ליהודים וזה על ידי האשה יהודית. ועלינו אם כן לדרוש את טיב הישועה הזאת ומקומה בתולדות היהודים על פי כל הדעות העולות לנו, בין מתוך ספר יהודית בין ממקורות אחרים. וכדי לבוא אל המטרה צריך ראשית כל להעיר כי השם אשור בספר יהודית הוא בכל מקום כינוי לפרס. וזה עולה לנו מכמה ראיות. האחת היא שהולופרנים שר צבא אשור קורא לערי כנען להמציא לו עפר ומים לסימן הכנעה, וזה היה מנהגם של מלכי פרס ולא של מלכות אחרת. ועוד במקום אחד (ה׳ ב׳) שרי המלכות נקראים פחוות (σατράπαι) וזה היה כינוי פרסי. עוד בכמה מקומות בספר נזכר אלהי השמים, וזה הכינוי היה שגור בפי אנשים בימי הפרסים, כמו שמצינו ב{{וק|ספר נחמיה}}. גם השם הולופרנים ושם בגוי סריסו הם פרסיים. ולעומת זה, בכל האמור על אשור בספר הזה אין דבר שאינו מתאים לפרס, ובפרט שהיו היהודים קוראים לפרס - אשור, כמו שמצינו בתנ״ך. וכמו שהשם אשור בספר הזה מתאים למלכות פרס, כן השם נבוכדנצר מתאים למלך הפרסי אוכוס שלקח לעצמו שם {{וק|ארתחששתא השלישי}} ונקרא בפי הסופרים היוונים: Ὦχος Ἀρταξέρξης, הוא אשר מלא את מקום אביו {{וק|ארתחששתא השני}} בשנת 359 לפני סה״נ ומלך עד שנת 338. וכדי לברר את זה נציג פה בקיצור הידיעות השמורות לנו על המלך הזה בספרים יוונים ולטינים. הסופר היווני {{וק|דיודורוס סיקולוס|דיאודורוס סיקולוס}} מגיד (ספר ט״ז) כי מדינת {{ו|פניקיה|פוניקיה}} ומדינת מצרים מרדו במלך ארתחששתא הזה, והוא עלה עליהם בחיל גדול והכניע אותם תחת ידו. עוד הוא מספר כי אריופרניס מלך קפדוקיה הלך לעזור למלך אוכוס במלחמתו על מצרים והיה שם לבן חיל והמלך שלחהו לארצו בכבוד גדול. עוד מצינו ל{{וק|אוסביוס מקיסריה|אוסיביוס}} המספר כי המלך אוכוס הגלה יהודים מארץ ישראל והושיבם על הים הכספי. מזה יש לשער כי היהודים גם הם מרדו בארתחששתא עם הסורים והמצרים. ועדיין עוד להעיר כי, לפי דיאודורוס, בראשונה לא ירד המלך ארתחששתא בעצמו לארץ מצרים אלא שלח משרי צבאו והם לא הצליחו. ואפשר שהשר הנקרא הולופרנים בספר יהודית היה אחד מהם, וטעה המחבר בשמו והחליפו באריופרניס מלך קפדוקיה. והטעם שלא ירד ארתחששתא בעצמו למלחמה בראשונה הוא, לפי דיאודורוס, מפני התרשלותו ועצלותו, ואפשר כי באמת היה מה שכתוב בספר יהודית, שהיה עסוק במלחמה אחרת נגד המורדים בו בחלק המזרחי של ממשלתו. ואם כן, אפשר שכל מה שמסופר בשלשת הפרקים הראשונים של ספר יהודית הוא היסטורי בעצם' רק שהמספרים מוגזמים מאד. ועתה עלינו לחקור מה היה מצב היהודים ההם שבא עליהם השר הזה הנקרא הולופרנים עם חילו. ואם יש להתאים את הפרטים הנמצאים בספר יהודית עם ידיעות ממקורות אחרים. בעל הספר מכנה בשם יהודה (Ἰουδαία) כל השטח מירושלים ועד גבול שומרון, שהוא כולל גם הר יהודה גם הר אפרים. לפי דבריו היה כל השטח הזה אדמת היהודים ששבו מן הגולה אבל לא שאר ארץ ישראל. ליהודים אשר ביהודה היה בית מקדש אחד בירושלים והם היו אדוקים מאד בעבודתו וכלם היו סרים אל משמעת הכהן הגדול ועדת הזקנים אשר בירושלים. אף העיר בית־אלוה או בתוליה בצפון הר אפרים קרוב ל{{וק|עמק דותן}} היתה עיר יהודים שרובם או קצתם היו משבט שמעון, ואף הם היו אדוקים בעבודת בית המקדש בירושלים, אף על פי שכפי הנראה לא היה הקשר כל כך חזק בינם ובין ראשי העם בירושלים. בתיאור הזה יש שני דברים מתמיהים מאד לכל יודעי תולדות עם ישראל. האחד הוא שבני ישראל היושבים בחלק הצפון של הר אפרים יהיו קשורים עם ירושלים, וזה היה, כפי המסופר, בימי בית שני. והלא ידענו שבחבל הזה ישבו בני ישראל שמנע אותם {{וק|נחמיה|נחמיה}} מהשתתף בבנין ירושלים והם עשו עצמם לכת מיוחדת בשם שומרונים או כותים ושנאה עצומה היתה בינם ובין יהודי ירושלים וגם עשו להם מקדש מיוחד על {{וק|הר גריזים|הר גרזים}} הסמוך לשכם. והדבר השני הוא שמנשה בעל יהודית שהוא משבט שמעון היה לו קבר אבות בעמק דותן. והלא ידענו כי לפני הגולה היו בני שמעון מיושבים בחלק נחלת יהודה בקצה הדרומי של ארץ ישראל סמוך לארץ אדום (יהושע י״ט א׳–ט׳). ואין ספק כי מפני הקושיות האלה, אף אם לא הביעו אותן בפירוש, נטו הרבה מן החכמים לחשוב שבעצם הסיפור שבספר יהודית הוא בדוי ואין לשאוב ממנו ידיעות היסטוריות. ובכל זה גם את הקושיות האלה יש לישב על פי השערות לא כל כך רחוקות וזה בשום לב תחלה אל מה שכתוב בספר יהודית, כי בני ישראל העולים מן הגולה ישבו בהר כי היה חרב (ה׳ י״ט). ואם הדבר הזה הוא אמת — ואין לנו טעם לפקפק בו — אפשר להתאים את כל האמור בספר יהודית על מצב היהודים אל ידיעותינו ממקורות אחרים. כי הלא יש מקום להניח שאחרי ימי נחמיה היתה עליה של אנשי שבט שמעון מן הגולה אל ארץ ישראל ושהם החזיקו בעיר שכם, ואפשר גם כן ששינו את שמה לבית־אלוה או לבתוליה מפני כבודו של אבי שבטם. גם יש לשער כי עד ימי ארתחששתא אוכוס היו קשורים עם ירושלים, והמחלוקת העצומה בין השומרונים והיהודים לא נתפרצה עד תחלת ימי {{וק|אלכסנדר הגדול|אלכסנדר מקרון}}, כמו שעולה לנו מסיפור {{וק|יוסף בן מתתיהו|יוספוס}} (}}u|קדמוניות היהודים|קדמניות{{ א׳ ח׳), ואז נלוו בני שמעון אל השומרונים, ונעשה בית המקדש שלהם על הר גרזים. ואם כן הוא הדבר נעשה ספר יהודית למקור חשוב על תולדות עם ישראל בימי ממשלת הפרסים. אמנם כדי שיהא ניחא לנו בשhטה הזאת צריך להתיר ספקות אחדים: * האחד הוא: למה ישתמש הכותב כל כך ברמז וכינויים? על זה יש להשיב כי עשה זאת מפני היראה, כי כתב עוד בימי הפרסים והיה ירא שאם ישתמש בשם פרסים בגלוי יודע הדבר להם ויענישוהו על ששמח למפלתם. * הספק השני הוא: למה לא נקבע יום של יהודית להלכה כמו ימי הפורים וימי החנוכה. ויש לומר שזה היה מפני שלא היתה הישועה שלמה, כי אחרי כן בא ארתחששתא והגלה היהודים מירושלים, ואפשר שהיו גם פקפוקים אחרים. * הספק השלישי הוא: למה לא הזכיר {{וק|יוסף בן מתתיהו|יוספוס}} בספרו על {{וק|קדמוניות היהודים}} דבר ממעשה יהודית. ועל זה יש להשיב כי בהרבה מקומות מצינו שיוספוס איננו בר סמכא בדברי קדמונים. וגם לא רצה להאריך בקורות מזמן הפרסים, ולכן אשתמטיה האי ולא הזכירו. ===ג. האשה יהודית=== בתוך הקהל הזה של בני שמעון בהר אפרים קמה אשה אחת יוצאת מן הכלל, נשגבה בדעותיה ומשונה בדרכי חייה. כל מגמת הכותב היא לתאר את יהודית כאשה שיש בה קצת מרוח הנבואה ולפי הרוח ההוא היא מסדרת כל מעשיה. היא נוחלת את בעלה ואינה זקוקה לאפיטרופוס כשאר האלמנות, וגם אינה מתיבמת אף על פי שאין לה בן. היא מבקשת קרבת אלהים בצום ובעינוי נפש. אמנם, כנראה, איננה עולה לרגל לבית המקדש בירושלים. היא טובלת ומתפללת בעתים משונות, ומפרשת הלכות תרומות ומעשרות באופן זר. היא חוקרת באלהיות ודורשת בתולדות עמה, אוהבת היסורין ובוטחת באלהי ישראל. נלהבת היא בלאומיותה ונכונה להשליך נפשה מנגד בעד עמה וארצה. גם בעלת לשון היא ומלמדת תפלה ושיר. היא קוראה לראשי העיר והם באים ומקבלים את תוכחתה בשתיקה. תאר אשה כזאת כמעט לא נמצא בכל הספרות, והוא אשר עשה את ספר יהודית כל כך חביב על קהל הקוראים. ואם קשה להאמין כי נמצאו כל התארים האלה באשה אחת, מכל מקום קשה ג״כ להאמין כי התאר הזה הוא פרי דמיונו של הכותב. והקרוב הוא כי הסופר תיאר בכלל מה שעיניו היו רואות, רק שיפר והדר את הציור עד קצה גדר האמת. ואם נניח כי באמת היתה אשה כיהודית, הרי הדעת נותנת כי היתה בזמן ממשלת הפרסים קרוב לסופו, בזמן שכבר פסקה הנבואה מישראל, אבל עוד נשארה זיקת האש מן הזמן הקודם. ===ד. זמנו של ספר יהודית=== אם באמת נכתב ספר יהודית לצורך יום טוב של יהודית, הדעת נותנת כי נכתב קרוב לזמן המעשה עצמו, זאת אומרת עוד בימי ממשלת פרס, ולפני שלטון היוונים. ובאמת אין בספר כל דבר המתנגד לזה. ויש לומר שבזמן החשמונאים כשרצו לכלול את יום טוב של יהודית עם ימי החנוכה הגיהו את הספר קצת ועשו בו הוספות ויש לשער גם כן שהיה הכותב הראשון אחד מקרוביה של יהודית, ועל כן השתדל לרומם ערכה ולהגדיל מעשיה ככל האפשר, בעבור זה לא דק בכל מקום לברר את האמת לאמתו. גם ניכר מתוך הספר ששנאה גדולה היתה למחבר נגד המלך הנקרא נבוכדנצר, ואם היה המלך הזה באמת ארתחששתא אוכוס גם זה ראיה שהכותב היה בימיו. ד״ר {{וק|אברהם ביכלר}} במאמרו על ספר יהודית {{הערה|בספר היובל לד״ר בלוי, תרס״ו}} חוה דעתו כי אחת מכוונות הספר היתה להגדיל קדושת ירושלים בעיני השומרונים, בהראותו כי יהודית האשה הגדולה מעיר בית־אלוה אשר בגבול שומרון - אף היא היתה דבקה בכל עוז בירושלים ובית מקדשה. הדעת הזאת נכונה היא ועיקר. אבל מה שרצה למשוך מזה, שמעיקרא לא היה כל זכר לירושלים בספר יהודית ורק היהודים בארץ מערים הכניסוהו אחר כך, כדי לאפוקי מן השומרונים האומרים שהר גרזים הוא מקום הקדושה, אין ראוי לקבל ממנו: מכותלי הספר ניכר שהוא חטיבה אחת וכולו ניתן מרועה אחד, חוץ מהוספות קטנות שאינן עושות שינוי בטיב הספר בכללו. ויותר קרוב לשער כי הספר נכתב בזמן שהיה קרוב להתפרץ הריב בין השומרונים ויושבי ירושלים, והסופר ביקש בספר זה לעשות שלום ביניהם, ואולי בשביל זה שינה בכמה דברים ולא תיאר אותם כהויתם. ===ה. הלשון של ספר יהודית=== ספר יהודית נמסר לנו בלשון יוונית. הסגנון שלו הוא לגמרי עִברי, ואין ספק שהוא מתורגם ממקור עברי. ויש לומר עוד שהוא מתורגם כמעט מלה במלה, כי בהרבה מקומות הוא סר לגמרי מנימוס הלשון היוונית ומחזיק בנימוס הלשון העברית, כגון σφόδρα σφόδρα (=מאד מאד) ἔπεσεν ἐπὶ τὴν κλίνην (=נפל למשכב). לכן יש לשער שאם נצליח לתרגמו מלה במלה לעברית יהיה בידינו הנוסח המקורי או קרוב לו. וכך היתה באמת כוונת בעל התרגום הזה להוציא נוסח עברי שהיה יכול להיות מקור לנוסח שלפנינו, אבל בהרבה מקומות לא היה זה אפשר אם לא על ידי ביטויים זרים קצת או יותר. ===ו. ספר יהודית בספרות העברית=== בכל הספרות העברית אין זכר לספר יהודית בנוסח שהוא עכשיו בידינו. אין ספק שהתרגום היווני נעשה בידי יהודי, ואפשר שתרגום זה היה נקרא אצל יהודי אלכסנדריה, שמהם עבר עם שאר הספרים אל ימינו אלה. ואף על פי שספר יהודית אבד מבין בני עמנו, מעשה יהודית לא נשכח מהם לגמרי, ויש בידנו שני מדרשים מאוחרים (שנדפסו בבית המדרש של {{וק|אהרן ילינק|ילינק}}) המספרים את מעשה יהודית בקיצור ובשינויים רבים, ואין להם ערך היסטורי כלל. ===ז. קצת ביבליוגרפיה=== חוץ ממאמרים שבאנציקלופידיות שונות יהודיות וכלליות, יש להעיר על ספרים אלו: {{ltr| * Volkmar, Das Buch Judith, 1861}} כוונת המחבר{{הערה|גוסטאב וולקמאר. {{קישור כללי|כותרת =Gustav Volkmar | כתובת = https://de.wikipedia.org/wiki/Gustav_Volkmar| שפה = בויקיפדיה הגרמנית}} }} בספר זה להראות שספר יהודית הוא בעצם סיפור על דרך משל למלחמת {{וק|טראיאנוס}} עם היהודים בשנת 117 לסה״נ. ואף שבעיקר דבריו הם דברי נביאות שאין בהם ממש, מכל מקום נמצאים בו פירושים נאים וידיעות חשובות גיאוגרפיות והיסטוריות. {{ltr| * Ball, Judith (Speakers Commentary on the Bible), 1888 * Lohr (Kautzsch, Apokr. und Pseudep., I, 147–164), 1900. * Cowley, Judith (Charles, Apocr. and Pseudep., I, 242–267), 1913 }} * {{וק|אברהם ביכלר|א׳ ביכלר}}, מצב האשה היהודית... (בספר היובל לד״ר בלוי, תרס"ו). הנוסח שהשתמשתי בו הוא הוצאת Fritzsche{{הערה| {{צ-ספר | מחבר = Otto Fridolin Fritzsche | שם = Libri apocryphi Veteris Testamenti graece | קישור = https://www.google.co.il/books/edition/Libri_apocryphi_Veteris_Testamenti_graec/6S9bAAAAQAAJ?hl=en&gbpv=1&pg=PA165&printsec=frontcover&dq=%CE%B9%CE%BF%CF%85%CE%B4%CE%B9%CE%B8 | פרק = ΙΟΥΔΙΘ (יהודית) | עמ = 165 |שנת הוצאה = 1871 | שפה = יוונית}} }}. ==הערות שוליים== {{הערות שוליים}} [[קטגוריה:הקדמות]] ajioq1kh47i1an97nq8hmp3o9kp8uf7 3084733 3084732 2026-09-25T08:03:03Z שילוני 5164 /* ב. טיב הספר וערכו ההיסטורי */ הגהה 3084733 wikitext text/x-wiki {{כותרת |שם-הספר=ספר יהודית - {{ק|מבוא}} |מחבר=משה סימון |הערות-נוספות= }} ===א. תוכן הספר=== הספר הזה בכללו מספר מאורע אחד מחיי עם ישראל בימי קדם שהאשה יהודית לקחה בו חלק בראש, ועל כן נקרא הספר יהודית על שמה. בימים ההם (כפי המסופר) היה נבוכדנאצר אחד מלך על אשור בנינוה, והוא עשה מלחמה עם ארפכשד מלך מדי שמלך באחמתא. נבוכדנצר זה קרא לו לעזרה את כל העמים מארצות המערב, מקיליקיא ועד מצרים, ובתוכם גם בני ישראל היושבים בארץ יהודה. ולא אבו לשמוע לו והוא קצף עליהם מאד וישבע להנקם מהם. הוא נלחם במלך מדי ונצחהו ולכד את אחמתא והפכהו ושב לנינוה בשלום. אחרי־כן נזכר את אשר עשו לו עמי המערב ואשר נשבע עליהם, ושלח עליהם את שר צבאו הולופרנים עם חיל כבד מאד. הולופרנים נסע עד גבול קיליקיא ונלחם עליה וכבשה. ואחר כן פנה לדרום וכבש את סוריא ודמשק ובני עמון ומואב וכל יושבי המדבר, ושם פניו אל הים הגדול. וכל הערים אשר על שפת הים מצור ועד אשקלון יראו ממנו מאד ושלחו לו דברי שלום לאמר: הננו לך לעבדים עשה לנו הטוב בעיניך. ובא עד הערים ההן וכלן פתחו לו שעריהן, ופנה ובא אל עמק יזרעאל אשר מצפון לארץ יהודה. והיהודים היושבים בארץ יהודה נבהלו מאד מפניו ויראו פן יבא ויבטל את עבודת בית המקדש אשר בירושלים ואמרו לעמוד על נפשם ותפשו את ראשי ההרים ובצרו את הכפרים אשר שם ונתנו מכשולים בדרך האויב. ויהויקים הכהן הגדול כתב אל שתי הערים בית־אלוה ובית־חומותים, שבהן המבוא אל ההר, שלא יתנו לאויב לעבור, והיהודים עשו כן. כאשר ראה הולופרנים כי היהודים לא קדמו אותו בדברי שלום כשאר עמי ארץ כנען והתעתדו למלחמה תמה מאד ושאל על אדותם ואחיור שר בני עמון הגיד לו שהם ילדי כשדים והם עובדי אל אחד וחוסים בו ואינם בוטחים על חילם. כשמעו את הדברים האלה חרה אפו וצוה לחילו לשים על העיר בית־אלוה. פקידיו יעצו אותו לתפוש את המעינות שבתחתית ההר אשר משם שאבו אנשי בית־אלוה מים. עשה כן, והעיר באה במצור שלשים וארבעה ימים. ומקץ הימים ההם חסרו המים מן העיר והעם התעטף בצמא ונקהלו על ראשי העיר ואמרו להם למסור את העיר אל האויבים כי טוב להם להיות לעבדים ממות בצמא. אמרו להם ראשי העיר להמתין עוד חמשה ימים, ואם לא יהיה להם הצלה בזמן ההוא ימסרו את העיר. ואשה אחת היתה בעיר בית־אלוה, יהודית שמה, משבט שמעון והיא אלמנה. אחר מות אישה נהגה קדושה בעצמה והתהלכה את אלהים והיתה חשובה מאד בעיני כל יושבי העיר. כאשר שמעה את דברי ראשי העם קראה להם לבא אליה ודברה אליהם דברי כבושים והוכיחתם על נסותם את ה׳ ועל חסר אמונתם. אמרו אליה להתפלל אל ה׳ להוריד להם גשם כדי למלאות את הבורות, והיא אמרה להם: לא כן, אלא דבר אחד אעשה אשר לא תשאלו ממני מה הוא, רק פתחו לי השער ותנו לי לצאת מן העיר. אמרו: כן נעשה. התפללה יהודית אל ה׳ והסירה בגדי אלמנותה ושמה את כל עדיה עליה ולקחה לחם, יין וצמוקים ונתנה לתוך אמתחת ושמה על שכם מיניקתה ושתיהן יצאו את העיר וירדו את ההר אל מחנה האויב. פגעו בהן השומרים ושאלו אותן מי הן ומאין באו. אמרה יהודית כי מן העיר היא בורחת כי קרוב עתה להנתן ביד האויב, ובקשה מהם להוליכה אל הולופרנים שרם. עשו כן. אמרה אל הולופרנים כי בעוד חמשה ימים עתיד אלהים להסיר צלו מן היהודים ואם יתן לה לצאת מן העיר מעת לעת להתפלל היא תגיד לו בבא השעה הנכונה, כי נביאה היא, ואז תנהג אותו בדרך עד ירושלים. מצאה יהודית חן בעיניו ואמר לעשות כאשר דברה. נתן לה אהל וישנה שם עד חצי הלילה, ואז יצאה מן המחנה עם מיניקתה עד הגיען למעין אחד ושם רחצה ושבו אל המחנה. כן עשתה שלשה לילות. וביום הרביעי עשה הולופרנים משתה לכל עבדיו ואמר אל בגוי סריסו להביא את האשה העברית לשתות עמהם, כי כבר התאוות את יפיה בלבו. באה יהודית והביאה את אמתחתה ושתתה עמהם מן היין אשר הביאה היא. בנשף צוה בגוי להוציא כל איש מאהל הולופרנים, ונשאר עם יהודית לבדו, והוא היה כבד מן היין ונפל שכור על המשכב. קמה יהודית ולקחה את החרב שהיתה תלויה לו על עמוד המטה וכרתה בה את ראשו ושמה אותו באמתחתה. יצאה מן האהל וקראה אל מיניקתה ושתיהן יצאו מן המחנה כפעם בפעם ועלו את ההר. באו אל שער העיר. יהודית קראה לשוערים לפתוח לה. פתחו, והיא באה וקראה לראשי העיר והראתה אותם את ראש הולופרנים. תמהו ושמחו מאד, ובבקר תלו את ראש הולופרנים על החומה ויצאו אנשי חיל מן העיר והתחילו לרדת את ההר. ראו אותם שומרי מחנה אשור והגידו לפקידים ולבגוי, ובגוי הלך אל אהל הולופרנים להגיד לו ומצא אותו מוטל ארצה וראשו מוסר מעליו. הגיד במחנה ונפל עליהם פחד ונסו על נפשם דרך דמשק. יצאו היהודים את העיר ורדפו אחריהם והכתום בכל הדרכים ובזו את מחניהם. הודו לאלהי ישראל על הישועה אשר עשה להם, וגם יהויקים הכהן הגדול והזקנים באו מירושלים לראות את יהודית ולברכה בשם ה׳. יצאה יהודית עם כל הנשים ושרה שיר חדש לה׳ ואחר כך עלו כל העם אל ירושלים והעלו עולות וזבחי שלמים ולא היה עוד המפחיד את בית ישראל כל ימי יהודית אשר היתה, כמסופר, מאה וחמש שנים. ===ב. טיב הספר וערכו ההיסטורי=== זהו בקצור תוכן ספר יהודית, ומזה נראה ברור שיש לספר הזה שני פנים ספרותיים: האחד היסטורי והאחד רומנטי. וכבר נפלגו הדעות על השאלה, לאיזה מין ספרות הוא שייך בעצם: להיסטוריה או רומנטיקה. ועל הצד הראשון יש להטעים כי עיקר המסופר בו הוא מאורע מחיי האומה הישראלית שהוא ענין היסטורי בטבע, וידיעות היסטוריות חשובות כרוכות בו. ולאידך גיסא יש לטעון כי עיקר הספר הוא תיאור רגשות אנשים פרטיים והלך לבם ומעשיהם, והחלק ההיסטורי הוא טפל לזה, וגם ניכר מתוכו שהוא מזויף. הדעה הראשונה היא דעת כל הקדמונים. והסופר הנוצרי {{וק|סולפיקיוס סוורוס|סולפיציום סוירוס}} (במאה הרביעית לסה״נ) כלל את מעשה יהודית בתוך ההיסטוריה הקדושה אצל מעשה אסתר, ואחריו נטו רוב המפרשים הקתוליים עד היום הזה. והראשון אשר חלק עליו היה {{וק|מרטין לותר}}, שחווה דעתו כי ספר יהודית הוא בעצם רומנטי וכוונתו לעורר לב הקוראים לאהבת ה׳ ולעבודתו על ידי סיפור נעים, שאולי יסודו באמת, אבל אינו היסטורי בעצם. על פי הדעה הזאת תיאר אותו {{וק|אמיל שירר|שירר}} בשם parenetic (מוסרי). וכן הסכימו רוב המפרשים המודרניים. אבל כשנעיין היטיב בספר עצמו נמצא שהמשפט הזה שטחי הוא יותר מדי, ואינו מספיק להבנת הספר בכללו. ובאמת יש לברר בו שלש כוונות מיוחדות שראוי לשים לב לכל אחת מהן, ואלה הן:{{ש}} האחת היא לעורר לב הקוראים להודות ולהלל לה׳ חסדיו ואמתו עם בית ישראל, לחזק לבם באמונתו ולחבב עליהם את בית מקדשו. והכוונה הזאת היא העיקרית בפרקים ד׳–ח׳.{{ש}} השנית היא לפרסם כבוד האשה יהודית בעולם ולהזכיר שמה לדורות. הכוונה הזאת עיקר בחצי השני של הספר.{{ש}} השלישית היא לגלות את רעת המלך המכונה נבוכדנצר מלך נינוה ואשר בקש לעשות ליהודים, והכוונה הזאת עיקר בשלשת הפרקים הראשונים. והואיל ושלש כוונות אלה נכללו בספר יהודית, הדעת נותנת כי המחבר כתבו בעצם וראשונה לשם היסטוריה, כי אם לא יאמינו הקוראים שהוא אמתי לא יתפעלו ממנו על האופן שהוא רוצה. וזה בעצמו עולה לנו כשנחקור את הספר מצד אחר ונדרוש לאיזו תכלית נכתב מעיקרא. ידענו כי בימי קדם היו הרבה מן היהודים עושים יום טוב של יהודית אם ביום מיוחד אם בתוך ימי החנוכה, וכן כתב {{וק|הירונימוס|הירונימום}} (במאה השלישית לסה״נ), בסוף התרגום הלטיני של ספר יהודית שעשה וזה לשונו: ״יום נצחון ההוא נמנה בתוך הימים הטובים ליהודים מן היום ההוא ועד עתה״. וכן היה המנהג בהרבה קהלות בימי הביניים. ובהיות הדבר כן, הדעת נותנת כי ספר יהודית כתבו המחבר לצורך יום טוב של יהודית, זאת אומרת שאם היו היהודים כבר עושים יום טוב של יהודית שיהיו קוראים בו בספר הזה כדי לכוון את לבם לעשות את היום כראוי, דווקא כמו שקוראים מגלת אסתר בפורים ומגלת אנטיוכוס בחנוכה, ואם לא היו כבר עושים יום טוב זה — לעוררם לעשותו. ואם זה היה תכליתו, צריך לומר שכתבו המחבר לשם היסטוריה ולא לשם רומן בעלמא. הנמשך מכל זה הוא שספר יהודית בעצם הוא היסטורי ואף אם לא נמנה אותו בין ההיסטוריות המדויקות. ואולי נאמר עליו מה שאמר המשורר {{וק|יוהאן וולפגנג פון גתה|גתי}} על ה{{וק|אבטוביוגרפיה}} שלו שהיא לא היתה כולה אמת, אלא אמת ודמיון (Dichtung und Wahrheit){{הערה|זה השם של האוטוביוגרפיה של יוהאן וולפגנג פון גתה. ראו {{קישור כללי| כותרת = Dichtung und Wahrheit| כתובת =https://en.wikipedia.org/wiki/Dichtung_und_Wahrheit}} בויקיפדיה באנגלית}}. על כל פנים, אין כדאי להטיל ספק בעיקר המסופר בו, כלומר שבזמן מן הזמנים היתה תשועה ופורקן ליהודים וזה על ידי האשה יהודית. ועלינו אם כן לדרוש את טיב הישועה הזאת ומקומה בתולדות היהודים על פי כל הדעות העולות לנו, בין מתוך ספר יהודית בין ממקורות אחרים. וכדי לבוא אל המטרה צריך ראשית כל להעיר כי השם אשור בספר יהודית הוא בכל מקום כינוי לפרס. וזה עולה לנו מכמה ראיות. האחת היא שהולופרנים שר צבא אשור קורא לערי כנען להמציא לו עפר ומים לסימן הכנעה, וזה היה מנהגם של מלכי פרס ולא של מלכות אחרת. ועוד במקום אחד (ה׳ ב׳) שרי המלכות נקראים פחוות (σατράπαι) וזה היה כינוי פרסי. עוד בכמה מקומות בספר נזכר אלהי השמים, וזה הכינוי היה שגור בפי אנשים בימי הפרסים, כמו שמצינו ב{{וק|ספר נחמיה}}. גם השם הולופרנים ושם בגוי סריסו הם פרסיים. ולעומת זה, בכל האמור על אשור בספר הזה אין דבר שאינו מתאים לפרס, ובפרט שהיו היהודים קוראים לפרס - אשור, כמו שמצינו בתנ״ך. וכמו שהשם אשור בספר הזה מתאים למלכות פרס, כן השם נבוכדנצר מתאים למלך הפרסי אוכוס שלקח לעצמו שם {{וק|ארתחששתא השלישי}} ונקרא בפי הסופרים היוונים: Ὦχος Ἀρταξέρξης, הוא אשר מלא את מקום אביו {{וק|ארתחששתא השני}} בשנת 359 לפני סה״נ ומלך עד שנת 338. וכדי לברר את זה נציג פה בקיצור הידיעות השמורות לנו על המלך הזה בספרים יוונים ולטינים. הסופר היווני {{וק|דיודורוס סיקולוס|דיאודורוס סיקולוס}} מגיד (ספר ט״ז) כי מדינת {{ו|פניקיה|פוניקיה}} ומדינת מצרים מרדו במלך ארתחששתא הזה, והוא עלה עליהם בחיל גדול והכניע אותם תחת ידו. עוד הוא מספר כי אריופרניס מלך קפדוקיה הלך לעזור למלך אוכוס במלחמתו על מצרים והיה שם לבן חיל והמלך שלחהו לארצו בכבוד גדול. עוד מצינו ל{{וק|אוסביוס מקיסריה|אוסיביוס}} המספר כי המלך אוכוס הגלה יהודים מארץ ישראל והושיבם על הים הכספי. מזה יש לשער כי היהודים גם הם מרדו בארתחששתא עם הסורים והמצרים. ועדיין עוד להעיר כי, לפי דיאודורוס, בראשונה לא ירד המלך ארתחששתא בעצמו לארץ מצרים אלא שלח משרי צבאו והם לא הצליחו. ואפשר שהשר הנקרא הולופרנים בספר יהודית היה אחד מהם, וטעה המחבר בשמו והחליפו באריופרניס מלך קפדוקיה. והטעם שלא ירד ארתחששתא בעצמו למלחמה בראשונה הוא, לפי דיאודורוס, מפני התרשלותו ועצלותו, ואפשר כי באמת היה מה שכתוב בספר יהודית, שהיה עסוק במלחמה אחרת נגד המורדים בו בחלק המזרחי של ממשלתו. ואם כן, אפשר שכל מה שמסופר בשלשת הפרקים הראשונים של ספר יהודית הוא היסטורי בעצם' רק שהמספרים מוגזמים מאד. ועתה עלינו לחקור מה היה מצב היהודים ההם שבא עליהם השר הזה הנקרא הולופרנים עם חילו. ואם יש להתאים את הפרטים הנמצאים בספר יהודית עם ידיעות ממקורות אחרים. בעל הספר מכנה בשם יהודה (Ἰουδαία) כל השטח מירושלים ועד גבול שומרון, שהוא כולל גם הר יהודה גם הר אפרים. לפי דבריו היה כל השטח הזה אדמת היהודים ששבו מן הגולה אבל לא שאר ארץ ישראל. ליהודים אשר ביהודה היה בית מקדש אחד בירושלים והם היו אדוקים מאד בעבודתו וכלם היו סרים אל משמעת הכהן הגדול ועדת הזקנים אשר בירושלים. אף העיר בית־אלוה או בתוליה בצפון הר אפרים קרוב ל{{וק|עמק דותן}} היתה עיר יהודים שרובם או קצתם היו משבט שמעון, ואף הם היו אדוקים בעבודת בית המקדש בירושלים, אף על פי שכפי הנראה לא היה הקשר כל כך חזק בינם ובין ראשי העם בירושלים. בתיאור הזה יש שני דברים מתמיהים מאד לכל יודעי תולדות עם ישראל. האחד הוא שבני ישראל היושבים בחלק הצפון של הר אפרים יהיו קשורים עם ירושלים, וזה היה, כפי המסופר, בימי בית שני. והלא ידענו שבחבל הזה ישבו בני ישראל שמנע אותם {{וק|נחמיה|נחמיה}} מהשתתף בבנין ירושלים והם עשו עצמם לכת מיוחדת בשם שומרונים או כותים ושנאה עצומה היתה בינם ובין יהודי ירושלים וגם עשו להם מקדש מיוחד על {{וק|הר גריזים|הר גרזים}} הסמוך לשכם. והדבר השני הוא שמנשה בעל יהודית שהוא משבט שמעון היה לו קבר אבות בעמק דותן. והלא ידענו כי לפני הגולה היו בני שמעון מיושבים בחלק נחלת יהודה בקצה הדרומי של ארץ ישראל סמוך לארץ אדום (יהושע י״ט א׳–ט׳). ואין ספק כי מפני הקושיות האלה, אף אם לא הביעו אותן בפירוש, נטו הרבה מן החכמים לחשוב שבעצם הסיפור שבספר יהודית הוא בדוי ואין לשאוב ממנו ידיעות היסטוריות. ובכל זה גם את הקושיות האלה יש לישב על פי השערות לא כל כך רחוקות וזה בשום לב תחלה אל מה שכתוב בספר יהודית, כי בני ישראל העולים מן הגולה ישבו בהר כי היה חרב (ה׳ י״ט). ואם הדבר הזה הוא אמת — ואין לנו טעם לפקפק בו — אפשר להתאים את כל האמור בספר יהודית על מצב היהודים אל ידיעותינו ממקורות אחרים. כי הלא יש מקום להניח שאחרי ימי נחמיה היתה עליה של אנשי שבט שמעון מן הגולה אל ארץ ישראל ושהם החזיקו בעיר שכם, ואפשר גם כן ששינו את שמה לבית־אלוה או לבתוליה מפני כבודו של אבי שבטם. גם יש לשער כי עד ימי ארתחששתא אוכוס היו קשורים עם ירושלים, והמחלוקת העצומה בין השומרונים והיהודים לא נתפרצה עד תחלת ימי {{וק|אלכסנדר הגדול|אלכסנדר מקרון}}, כמו שעולה לנו מסיפור {{וק|יוסף בן מתתיהו|יוספוס}} (}}u|קדמוניות היהודים|קדמניות{{ א׳ ח׳), ואז נלוו בני שמעון אל השומרונים, ונעשה בית המקדש שלהם על הר גרזים. ואם כן הוא הדבר נעשה ספר יהודית למקור חשוב על תולדות עם ישראל בימי ממשלת הפרסים. אמנם כדי שיהא ניחא לנו בשיטה הזאת צריך להתיר ספקות אחדים: * האחד הוא: למה ישתמש הכותב כל כך ברמז וכינויים? על זה יש להשיב כי עשה זאת מפני היראה, כי כתב עוד בימי הפרסים והיה ירא שאם ישתמש בשם פרסים בגלוי יודע הדבר להם ויענישוהו על ששמח למפלתם. * הספק השני הוא: למה לא נקבע יום של יהודית להלכה כמו ימי הפורים וימי החנוכה. ויש לומר שזה היה מפני שלא היתה הישועה שלמה, כי אחרי כן בא ארתחששתא והגלה היהודים מירושלים, ואפשר שהיו גם פקפוקים אחרים. * הספק השלישי הוא: למה לא הזכיר {{וק|יוסף בן מתתיהו|יוספוס}} בספרו על {{וק|קדמוניות היהודים}} דבר ממעשה יהודית. ועל זה יש להשיב כי בהרבה מקומות מצינו שיוספוס איננו בר סמכא בדברי קדמונים. וגם לא רצה להאריך בקורות מזמן הפרסים, ולכן אשתמטיה האי ולא הזכירו. ===ג. האשה יהודית=== בתוך הקהל הזה של בני שמעון בהר אפרים קמה אשה אחת יוצאת מן הכלל, נשגבה בדעותיה ומשונה בדרכי חייה. כל מגמת הכותב היא לתאר את יהודית כאשה שיש בה קצת מרוח הנבואה ולפי הרוח ההוא היא מסדרת כל מעשיה. היא נוחלת את בעלה ואינה זקוקה לאפיטרופוס כשאר האלמנות, וגם אינה מתיבמת אף על פי שאין לה בן. היא מבקשת קרבת אלהים בצום ובעינוי נפש. אמנם, כנראה, איננה עולה לרגל לבית המקדש בירושלים. היא טובלת ומתפללת בעתים משונות, ומפרשת הלכות תרומות ומעשרות באופן זר. היא חוקרת באלהיות ודורשת בתולדות עמה, אוהבת היסורין ובוטחת באלהי ישראל. נלהבת היא בלאומיותה ונכונה להשליך נפשה מנגד בעד עמה וארצה. גם בעלת לשון היא ומלמדת תפלה ושיר. היא קוראה לראשי העיר והם באים ומקבלים את תוכחתה בשתיקה. תאר אשה כזאת כמעט לא נמצא בכל הספרות, והוא אשר עשה את ספר יהודית כל כך חביב על קהל הקוראים. ואם קשה להאמין כי נמצאו כל התארים האלה באשה אחת, מכל מקום קשה ג״כ להאמין כי התאר הזה הוא פרי דמיונו של הכותב. והקרוב הוא כי הסופר תיאר בכלל מה שעיניו היו רואות, רק שיפר והדר את הציור עד קצה גדר האמת. ואם נניח כי באמת היתה אשה כיהודית, הרי הדעת נותנת כי היתה בזמן ממשלת הפרסים קרוב לסופו, בזמן שכבר פסקה הנבואה מישראל, אבל עוד נשארה זיקת האש מן הזמן הקודם. ===ד. זמנו של ספר יהודית=== אם באמת נכתב ספר יהודית לצורך יום טוב של יהודית, הדעת נותנת כי נכתב קרוב לזמן המעשה עצמו, זאת אומרת עוד בימי ממשלת פרס, ולפני שלטון היוונים. ובאמת אין בספר כל דבר המתנגד לזה. ויש לומר שבזמן החשמונאים כשרצו לכלול את יום טוב של יהודית עם ימי החנוכה הגיהו את הספר קצת ועשו בו הוספות ויש לשער גם כן שהיה הכותב הראשון אחד מקרוביה של יהודית, ועל כן השתדל לרומם ערכה ולהגדיל מעשיה ככל האפשר, בעבור זה לא דק בכל מקום לברר את האמת לאמתו. גם ניכר מתוך הספר ששנאה גדולה היתה למחבר נגד המלך הנקרא נבוכדנצר, ואם היה המלך הזה באמת ארתחששתא אוכוס גם זה ראיה שהכותב היה בימיו. ד״ר {{וק|אברהם ביכלר}} במאמרו על ספר יהודית {{הערה|בספר היובל לד״ר בלוי, תרס״ו}} חוה דעתו כי אחת מכוונות הספר היתה להגדיל קדושת ירושלים בעיני השומרונים, בהראותו כי יהודית האשה הגדולה מעיר בית־אלוה אשר בגבול שומרון - אף היא היתה דבקה בכל עוז בירושלים ובית מקדשה. הדעת הזאת נכונה היא ועיקר. אבל מה שרצה למשוך מזה, שמעיקרא לא היה כל זכר לירושלים בספר יהודית ורק היהודים בארץ מערים הכניסוהו אחר כך, כדי לאפוקי מן השומרונים האומרים שהר גרזים הוא מקום הקדושה, אין ראוי לקבל ממנו: מכותלי הספר ניכר שהוא חטיבה אחת וכולו ניתן מרועה אחד, חוץ מהוספות קטנות שאינן עושות שינוי בטיב הספר בכללו. ויותר קרוב לשער כי הספר נכתב בזמן שהיה קרוב להתפרץ הריב בין השומרונים ויושבי ירושלים, והסופר ביקש בספר זה לעשות שלום ביניהם, ואולי בשביל זה שינה בכמה דברים ולא תיאר אותם כהויתם. ===ה. הלשון של ספר יהודית=== ספר יהודית נמסר לנו בלשון יוונית. הסגנון שלו הוא לגמרי עִברי, ואין ספק שהוא מתורגם ממקור עברי. ויש לומר עוד שהוא מתורגם כמעט מלה במלה, כי בהרבה מקומות הוא סר לגמרי מנימוס הלשון היוונית ומחזיק בנימוס הלשון העברית, כגון σφόδρα σφόδρα (=מאד מאד) ἔπεσεν ἐπὶ τὴν κλίνην (=נפל למשכב). לכן יש לשער שאם נצליח לתרגמו מלה במלה לעברית יהיה בידינו הנוסח המקורי או קרוב לו. וכך היתה באמת כוונת בעל התרגום הזה להוציא נוסח עברי שהיה יכול להיות מקור לנוסח שלפנינו, אבל בהרבה מקומות לא היה זה אפשר אם לא על ידי ביטויים זרים קצת או יותר. ===ו. ספר יהודית בספרות העברית=== בכל הספרות העברית אין זכר לספר יהודית בנוסח שהוא עכשיו בידינו. אין ספק שהתרגום היווני נעשה בידי יהודי, ואפשר שתרגום זה היה נקרא אצל יהודי אלכסנדריה, שמהם עבר עם שאר הספרים אל ימינו אלה. ואף על פי שספר יהודית אבד מבין בני עמנו, מעשה יהודית לא נשכח מהם לגמרי, ויש בידנו שני מדרשים מאוחרים (שנדפסו בבית המדרש של {{וק|אהרן ילינק|ילינק}}) המספרים את מעשה יהודית בקיצור ובשינויים רבים, ואין להם ערך היסטורי כלל. ===ז. קצת ביבליוגרפיה=== חוץ ממאמרים שבאנציקלופידיות שונות יהודיות וכלליות, יש להעיר על ספרים אלו: {{ltr| * Volkmar, Das Buch Judith, 1861}} כוונת המחבר{{הערה|גוסטאב וולקמאר. {{קישור כללי|כותרת =Gustav Volkmar | כתובת = https://de.wikipedia.org/wiki/Gustav_Volkmar| שפה = בויקיפדיה הגרמנית}} }} בספר זה להראות שספר יהודית הוא בעצם סיפור על דרך משל למלחמת {{וק|טראיאנוס}} עם היהודים בשנת 117 לסה״נ. ואף שבעיקר דבריו הם דברי נביאות שאין בהם ממש, מכל מקום נמצאים בו פירושים נאים וידיעות חשובות גיאוגרפיות והיסטוריות. {{ltr| * Ball, Judith (Speakers Commentary on the Bible), 1888 * Lohr (Kautzsch, Apokr. und Pseudep., I, 147–164), 1900. * Cowley, Judith (Charles, Apocr. and Pseudep., I, 242–267), 1913 }} * {{וק|אברהם ביכלר|א׳ ביכלר}}, מצב האשה היהודית... (בספר היובל לד״ר בלוי, תרס"ו). הנוסח שהשתמשתי בו הוא הוצאת Fritzsche{{הערה| {{צ-ספר | מחבר = Otto Fridolin Fritzsche | שם = Libri apocryphi Veteris Testamenti graece | קישור = https://www.google.co.il/books/edition/Libri_apocryphi_Veteris_Testamenti_graec/6S9bAAAAQAAJ?hl=en&gbpv=1&pg=PA165&printsec=frontcover&dq=%CE%B9%CE%BF%CF%85%CE%B4%CE%B9%CE%B8 | פרק = ΙΟΥΔΙΘ (יהודית) | עמ = 165 |שנת הוצאה = 1871 | שפה = יוונית}} }}. ==הערות שוליים== {{הערות שוליים}} [[קטגוריה:הקדמות]] 4coj1dvypnfc6oznucvmrcwhu6bgi8b 0 1755714 3084681 2026-09-25T01:37:38Z דוד שיטרית בן יצחק 46580 יצירת דף עם התוכן "תרגום ירושלמי כתב־יד פאריס, The National Library of France, Ms. hebr. 110, עמ' 0r-16r. בוצעו על ידי באילו מקומות העברה של טקסט ממקום למקום, כלומר פסוק המופיע בוודאות גמורה שלא במקומו כמו בראשית כד, י שנמצא בכתב היד אחרי כד, ס. סימני התקנה [אאא] = קריאה מסופקת. (אאא) [בבב] = טעות ותיקון...." 3084681 wikitext text/x-wiki תרגום ירושלמי כתב־יד פאריס, The National Library of France, Ms. hebr. 110, עמ' 0r-16r. בוצעו על ידי באילו מקומות העברה של טקסט ממקום למקום, כלומר פסוק המופיע בוודאות גמורה שלא במקומו כמו בראשית כד, י שנמצא בכתב היד אחרי כד, ס. סימני התקנה [אאא] = קריאה מסופקת. (אאא) [בבב] = טעות ותיקון. (אאא) = טעות למחיקה. <אאא> טקסט בשוליים או בין השורות. {אאא} השלמות שלי. «אאא» מחיקה בכתב היד. תוספתות מחמשה חומשי תורה עוד תרגום הכתובים לרב יוסף אתחיל תוספות וחילופין תרגו' ירוש' לתורה בעזרת האל הנאזר בגבורה בראשית בראשית פרק א (א) בראשית. <נ"א מן לקדמין> בחכמה ברא יי' ושכליל ית שמיא וית ארעא: (ב) וארעא הות תהיא ובהיא וצדיא מן בני נשא וריקנא מן כל פולחן וחשוכא פריס על אפי תהומא ורוחא דרחמין מן קדם יי' מנשבא על אפי מיא: (ג) ויאמר. ואמר מימריה דיי' יהי נהור והוה נהור במימריה: (ד) וירא. וגלי קדם יי' ית נהורא ארום טב ואפריש מימריה דיי' בין נהורא ובין חשוכא: (ה) ויקרא. וקרא מימריה דיי' לנהורא איממא ולחשוכא קרא ליליא והוה רמש והוה צפר והוה סדר עובד בראשית יום קדמאי: (ו) ויאמר. ואמר מימריה דיי' יהוי רקיעא במציעות מיא ויהוי מפריש בין מיא עילאי למיא ארעיאוי: (ז) ויעש. וברא מימריה דיי' ית רקיעא ואפריש בין מיא דאית מן תחות לרקיעא ובין מיא דאית מעילוי לרקיעא והוה כדין בגזירת מימריה: (ח) ויקרא. וקרא מימריה דיי' לרקיעא שמיא והוה רמש והוה צפר והוה סדר עובד בראשית יום תנין: (ט) ויאמר. ואמר מימריה דיי' יתכנשון מיא מתחות שמיא לאתרא חד ותתחמי יבשתא והוה כדין בגזירת מימריה: (י) ויקרא. וקרא מימריה דיי' ליבשתא ארעא ולבית כנשות מיא קרא ימיא וגלי קדם יי' ארום טב ותקין: (יא) ויאמר. ואמר מימריה דיי' תרבי ארעא דתין דעשב מזרעין זרע אילן פירין דעבד פירין למיניה די נצבתיה מיניה וביה על ארעא וגלי קדם יי' ארום טב ותקין: (יג) ויהי. והוה רמש והוה צפר והוה סדר עובדי בראשית יום תליתאי: (יד) ויאמר. ואמר מימריה דיי' יהוון נהוריא ברקיעא דשמיא למפרשא בין איממא ובין ליליא ויהוון לאתין ולסימנין ולמקדשא בהון רישי ירח[י]ן ושנין: (טו) והיו. ויהוון לנהורין ברקיע שמיא למנהרא על ארעא והוה כדין בגזירת מימריה: (טז) ויעש. וברא מימריה דיי' ית תרין נהוריא רברביא ית נהורא רבא למיהוי משמש באיממא וית נהורא זעירא למיהוי משמש בליליא וית סדר כוכביא: (יז) ויתן. ושוי יתהון מימריה דיי' ברקיעא דשמיא למנהרא על ארעא: (יח) ולמשל. ולמיהוון משמשין באיממא ובליליא ולמפרשא בין נהורא ובין חשוכא וגלי קדם יי' ארום טב ותקין: (יט) ויהי. והוה רמש והוה צפר והוה סדר עובד בראשית יום רביעאי: (כ) ויאמר. ואמר מימריה דיי' ישרצון מיא שרץ נפש [ד]ח[יי]א ועופא יטוס על ארעא על אפי רקיע שמיא: (כא) ויברא. וברא מימריה דיי' ית תניניא רברביא וית כל נפש דחייא דרמשא דישרצון מיא למיניהון וית כל עופא דטייס למיניה וגלי קדם יי' ארום טב ותקין: (כב) ויברך. וברך יתהון מימריה דיי' למימר תקופו וסגון ומלו ית מיא בימיא ועופא יסגי בארעא: (כג) ויהי. והוה רמש והוה צפר והוה סדר עובד בראשית יום חמיש[א]י: (כד) ויאמר. ואמר מימריה דיי' תפיק ארעא נפש דחייא למינה בעיר ורחיש וחיתא דארעא למינא והוה כדין בגזירת מימריה: (כה) ויעש. וברא מימריה דיי' ית חיתא דארעא לזנה וית בעירא לזנה וית כל רחשא דארעא למיניהון וגלי קדם יי' ארום טב ותקין: (כו) ויאמר. ואמר מימריה דיי' נברי בר נש בדמותן כדנפק בן וישלטון בנוני ימא ובעופא דשמיא ובבעירא ובכל רחשא דרחיש על ארעא: (כז) ויברא. וברא מימריה דיי' ית אדם בדמותיה בדמו מן קדם יי' ברא יתהון דכר וזוגיה ברא יתהון: (כח) ויברך. ובריך מימריה דיי' יתהון ואמר להון מימרא דיי' תקופו וסגון ומלון ית ארעא וכבישו יתה ושלוטו בנוני דימא ובעופא דשמיא ובכל חיתא דרחשא על ארעא: (כט) ויאמר. ואמר מימריה דיי' הא יהבית ל[כ]ון ית כל עיסבא מזרעין זרע דאית על אפי כל ארעא וית כל אילן דאית ביה פירי אילן מזרעין זרע לכון יהא למ[זו]ן: (ל) ולכל. ולכל חיתא דארעא ולכל עופא דשמיא ולכל דרחש על ארעא דאית ביה נפש דחיא וית כל ירוק עיסבא למזון וגלי קדם יי' ארום טב ותקין: (לא) וירא. וגלי קדם יי' ית כל מא דעבד והא שפר ותקין לחדא והוה רמש והוה צפר והוה סדר עובד בראשית יום שתיתאי: פרק ב (א) ויכלו. ואשלימו בריית שמיא וארעא וכל חיליהון: (ב) ויכל. וחמיד <נ"א ואשלים> מימריה דיי' ביומא שביעאה עיבידתיה דעבד ואתניח ביומא שביעאה מן כל עיבידתיה די עבד: (ג) ויברך. ובריך מימריה דיי' ית יומא שביעאה וקדיש יתיה ארום ביה אתניח מן כל עיבידתיה דברא מימרא דיי' למיעבד: (ט) ועץ הדעת. ואילן דעתא מאן דאכיל מיניה מיפרשא בין טב לביש: (טו) ויקח. ונסיב מימריה דה ית אדם ואצנע יתיה בגינתא דעדן למיהוי פלח באוריתיה ולמיטר פיקודוי בר זוגא כד נפיק ביה: (כב) ויבן. וקשט: (כד) את אביו. בית מדמכא דאבוי: (כה) ולא יתבוששו. ולא הוו ידעין מא היא בהתתא: פרק ג (ז) חגורות. איצטלוון: (ח) וישמעו. ושמעו ית קל מימרא דיי' מטייל בגינתא לתוקפיה דיומא ו[א]טמר אדם ואנתתיה מן קדם מימריה דיי' בגו אילני גינתא: (ט) ויקרא. וקרא מימריה דיי' לאדם ואמר ליה הלא כל עלמא די ברית גלי קדמי חשוכא כנהורא גלי קדמי ואיך את סבר דלא גלי קדמי אתרא די את בגוויה והן פיקודיא דפקידית יתך: (י) ויאמר. ואמר ית קל דבורך שמעית מטייל בגינתא ודחילית ארום ערטילאי אנא ואטמרית: (טו) ואיבה. ובעיל דבבו אישוי בין חיויא ובין אינתתא ובין זרעית בניך ובין זרעית בנה ויהא כד יהוון בנהא דאיתתא לעין באוריתא ונטרין פיקודיא יהוון מתכוונין ומחיין יתך ברישך וקטלין יתך וכד ימנעון גרמיהו בניה דאיתתא דלא לעיין באוריתא ודלא למטור פיקודיא תהוי מתבוין ונכית יתהון בעוקביהון וממרע יתהון ברם לבניא דאינתתא יהוי אסו ולך לא יהוי אסו ברם עתידין אינון אילין מעבד שופייתא בסוף עקב יומיא בימוי דמלכא משיחא: (יז) ולאדם. ולאדם אמר ארום שמעתא לקלא דאינתתך ואכלת מן אילנא די פקידית יתך למימר לא תיכול מיניה ליטא תהוי ארעא מן בגללך בצער תיכול מן פיריה כל יומי חייך: (יח) וקוץ. וקוצין ודרדרין תרבי לך ותיכול ית ירוק עיסבא דבאפי ברא עני אדם ואמר בבעו רחמין מן קומך יי' לא נתחשב כבעירא למיכל עיסבא דבאפי ברא נקום כען ונלעי ומן לעות ידיי נא[כ]ל מזון הא בכין יהא מפריש בין בנוי דאינשא ובין בעירא: (יט) בזעת. בזעת אפך תאכל מזון עד זמן דתחזור לארעא ארום מינה איתבריתא ארום עפרא את ולעפרא תתוב ומן עפרא את קאים למיתן דין וחשבון על מא דעבדת: (כ) ויקרא. וקרא אדם שמיה דאינתתיה חוה ארום היא הות אימהון דכל חייא: (כא) ויעש. וברא מימרא דיי' אלי"ם לאדם ולאינתתיה לבושין דיקר מן משך בסריהון ואלבש יתהון: (כב) ויאמר. ואמר מימרא דיי' אלי"ם הא אדם דברית יתיה יחידאי בעלמא היך דאנא יחידאי בשמי מרומא עתידין אומין סגיעין למיקום מיניה ומיניה תקום אומה דידעא למפרשא בין טב לביש וכדון נטרוד יתיה מן גינתא דעדן קדם עד לא יפשוט ידיה ויסב מן פירי אילן חייא וייכול וייחי לעלם: (כג) וישלחהו. ושלח יתיה מימרא דיי' מן גינתא דעדן למיהוי פלח ית ארעא דאיתברי מתמן: (כד) ויגרש. וטרד ית אדם ואשרי יקר שכינתיה מן לקדמין מעלוי גינתא דעדן מן ביני תרין כרוביא קדם עד דלא איתברי עלמא תרין אלפין שנין ברא אוריתא אתקין גינתא דעדן לצדיקיא דיכלון ויתפנקון מן פירי אילניה על די נטרו מצותיה דאוריתא בעלמא הדין אתקין גיהנם לרשיעיא דהיא מדמיא לחרב שנינא אכלא מן תרין סיטרוי אתקין בגוה זיקוקין דנור וגומרין מבער[י]ן לרשיעיא למתפרעא מנהון לעלמא דאתי על די לא נטרו מצוותיה דאוריתא בעלמא הדין ברם פירי אילן חייא היא אוריתא כל מאן דמנטר יתיה בעלמא הדין הוי חי וקיים כאילן חייא לעלמא דאתי טבא היא אוריתא לפלחי ולנטרי פיקודיא היך פירי אילן חייא לעלמא דאתי: פרק ד (ז) הלא אין תיטיב עובדך בעלמא הדין ישתרי וישתב[י]ק לך לעלמא דאתי ואין לא תיטיב עובדך בעלמא הדין ליום דינא רבא חטאך נטיר ועל תרע ליבך חיטאך רביע ובידך מסרית רשותיה דיצרא בישא ואת תהוי שליט עלוי בין למזכי בין למחטי: (ח) ויאמר. ואמר קין להבל אחוי איתא ונפק תרינן לאפי ברא והוה כד נפקו תריהון לאפי ברא עני קין ואמר להבל לית דין ולית דיין ולית עלם אוחרן ולית מתן אגר טב לצדיקיא ולא למתפרעא מן רשיעיא ולא ברחמין איתברי עלמא ולא ברחמין הוא מדבר מן בגלל מא אתקבל קורבנך מינך ברעוא ומיני לא אתקבל ברעוא עני הבל ואמר לקין אית דין ואית דיין ואית עלם אוחרן ואית אגר טב לצד[י]קיא ולמתפרעא מן רשיעיא וברחמין איתברי עלמא וברחמין הוא מדבר על דהוו פירי עובדין טבין מן דידך איתקבל קורבני מיני ברעוא ומינך לא אתקבל ברעוא והוון תריהון מתנציין באפי ברא וקם קין על הבל אחוי וקטל יתיה: (ט) ויאמר. ואמר מימרא דיי' לקין אן הבל אחוך ואמר לית אנא ידע הנטוריה דאחי אנא: (י) ויאמר. ואמר מא הי דעבדת הא קל אדמהון דאוכלוסין צדיקין דהוון עתידין למיקום מן הבל אחוך צווחין עלך קדמיי מן ארעא: (טז) ויצא. ונפק קין מן קדם יי' ושרא בארעא דנוד גלי ומטלטל והוה עד דלא יקטול קין להבל אחוי הות ארעא מרביא ליה פירין כפירי גינתא דעדן על דחזר וקטל להבל אחוי חזרת ליה מרביא כובין ודרדרין: (כב) ואחות תובל קין נעמה. היא הות בריא קינין וזמרין: (כו) ולשת. ולשת לחוד הוא איתיליד בר וקרא ית שמיה אנוש ביומוי הא בכין שרון בני אינשא למפלוח בפולחנא נוכריא ולמכנא יתהון בשום מימרא דיי': פרק ה (ב) זכר ונקבה. דכר וזוגה: (כב) ויתהלך. ופלח חנוך בקושטא קדם יי' לית אנן ידעין מה הוה בסופיה ארום אידבר מן קדם יי': פרק ו (ג) ויאמר. ואמר מימרא דיי' לא יתדנון דריא דעתידין למיקום בתר דרא דמבולא מחתם הוא גזר דינא דדרא דמבולא למיבד ולמישתציא מחא גמירא הלא רוחי יהבית בבני אינשא דיעבדון עובדין טבין ועד דאינון בשר עובדיהון בישין הא יהבית להון ארכא מאה ועשרין שנין מן בגלל די יעבדון תתובא ולא עבדו: (ח) ונח. ונח על דהוה צדיק בדריה אשכח חן וחסד קדם יי': נח אלה תולדות נח נח (יד) גפר. דקדרינון: פרק ז (י) ויהי. והוה לסוף שובעת ימי אבליה דמתושלח ומי דמבולא הויין על ארעא: (טז) ויסגר. וחס מימרא דיי' עלוי: פרק ח (א) ויזכר. ואדכר ברחמוי טביא דאית עימיה: רוח על הארץ. רוחא דרחמין: (כב) עוד. עד כל יומי ארעא מן כדון זרעיין צדיקיא וחצדין וצינתא ושורבא וימם ולילי לא פסקו: פרק ט (כ) ויחל. ושרי נח גבר צדיקא למהוי: פרק י (ד) תרשיש כתים ודודנים. טרסוס איטליא ודודניא: (ט) הוא. הוא הוה גיבר תקיף בצידא וגיבר בחטאה קדם יי' הוה צייד בני אינשא בלישנהון ואמר להון רחוקו מן דינוי דשם ואדביקו בדינוי דנמרוד בגין כדין יתאמר כנמרוד גיברא גיבר בצידא גיבר בחיטאה קדם [יי']: (י) וארץ. חרן ונציבין וקטיספי בארעא דפונטוס: (יא) מן הארץ ההיא. מן עצה ההיא נפק אתוראה <פי' זה אב[ר]הם>: פרק יא (א) ויהי. והוה כד אסטו ליבהון מן בתר מימרא דמאן דאמר והוה עלמא מן שירויא ואשכחו מישר בארעא דפונטוס ושרון תמן: (ג) ויאמר(ו). ואמרין גבר לחבריה אתון כען ניבני לן קרתא ומגדל ורישיה מטי עד צית שמיא ונעבוד לנא בגווה בית סגדו ברישיה וניתן חרבא בידיה סגיד דילמא דיסדר לקובליה סידרי קרבא קדם דנתבדר מעילוי ארעא: (ל) אין לה ולד. לית לה ביר: לך־לך ויאמר יי' אל אברם לך לך פרק יב (ה) ואת הנפש. וית נפשא דגיורין: (טו) בית פרעה. לפלטין דפרעה: פרק יג (ו) רכושם. סגולתהון: (ז) ויהי ריב בין. והוה מצוי בין רעיי נכסוי דאברם ובין רעיי דנכסוי דלוט דרעיי דאברם הוו זממין בעירהון עד זמן דהוו מטיין לאתר דרעו ורעיוי דלוט לא הוו זממין בעירהון אלא מבקרין ורעיין בחקל אוחרי ורעוי דאברם צדיקא רסינהון הוו זממין ולא איתרבו לא לכנענאי ולא לפריזאי דעל כן הוו שריין בארעא: פרק יד (ט) א[ת] החמשה. ארבעה מלכין לקביל חמשא סדרו סידרי קרבא: (י) השדים. פרדיסיא: (יח) ומלכי צדק. ומלכי צדק מלכא דירושלם דהוא שם רבא הוה כהן עילאה אפיק מזון וחמר והוא קאים ומשמש בכהונתא רבתא קדם אל עילאה: (כג) שרוך נעל. רצועה דסנדל: פרק טו (א) אחר. בתר פתגמיא האיליין מן דאיתכנשו כל מלכיא דארעא וכל שלטוני מדינתא למסדרא סדרי קרבא עם אברם צדיקא ונפול קומוי וקטל מנהון ארבע מלכוון וחזר תשע משריין חשב אברם צדיקא בליביה ואמר ווי כען עלי דילמא דקבילית אגר מצותי בעלמא הדין ולית לי חולק לעלמא דאתי או דייזלון אחוהון וקרוביהון דקטיליא האיליין ויצרפון עמהון לגיונין סגיעין וייתון עליי או דילמא דאשתכח לי זכו קדמיא דנפלו קודמין או דילמא לא אישתכח לי בזימנא תנייתא ואתא מימר מן קדם יי' עם אברם צדיקא למימר לא תדחל אברם אף על גב דיזלון אחיהון וקריביהון דיקטוליא האיליין ויצרפון עימהון לגיונין סגיעין וייתון עלך (או דילמא דאישתכא לי זכו קדמיא דנפלו קודמין או די[ל]מא) מימרי ית[כ]לך בעלמא ומגן עלך כל יומיא ברם אגרך ועובדיך טביא מתקנין לך לעלמא דאתי: (ב) ויאמר. ואמר אברם יי' אלי"ם מא יהבת לי וסגיעין אית קומך למיתן לי ברם מא הנייה אית לי דאנא אזיל מן גו עלמא בלא בנין ואליעזר בר ביתי דעל ידוי עבדת לי נסין בדרמשק בתר כן ירית יתי: (יא) וירד. וכד נחית טייסא ולא קריב לפסגיה והדין טייסא הוא עופא מסאבא איליין אינון מלכוותא דארעא והוי כד יעטון עיטא על בני ישראל זכוותיה דאברהם צדיקא מבטל יתהון: (יב) ויהי. והא שימשא אזלא למיטמע ושנא עמיקתא בסימתא נפלת על אברם והוה אברם חמי ארבעתי מלכוותא דעתידין למיקום למשעביד בבנוי: אימה חשכה גדולה נופלת עליו. אימה היא בבל חשכה היא מדי גדולה היא יון נופלת עליו דא היא אדום רשיעה היא מלכותא רביעיתא דעתידין למיפל ולא תהוי לה תקומה לעלמי עלמין: (יז) ויהי. והא שימשא אזלא למיטמע וקבלא הוה והא אברם חמי עד די ספסלין איסתדרו וכורסוון רמיא והא גיהנם דמעתדא לרשיעיא לעלמא דאתי כתנור מקפין שביבין דנור ושלהובית אישא בגווה נפלו על רשיעיא על די מרדו על אוריתא בחייהון וצדיקיא על די נטרו יתה מן עקתא ישתזבון כל [כ]דין אתחמי לאברם כד הוה עבר בין בתריא האיליין: פרק טז (ה) ותאמר. ואמרת שרי לאברם דיני ועלבוני מסירין בידך ש[בק]ית ארעי וילדותי וביתיה דאבא ואתית לי עמך בהמניית שמיא עלך עמך קדם מלכוותא דארעא קדם פרעה מלכא דמצרים וקדם אבימלך מלכא דפלישתאי ואמרית אחי הוא דלא יקטלון יתך וכדון דחמית דלית אנא ילדא ונסיבת ית הגר מצריתא אמהתי ויהבית יתה לך דאתת וחמת ארום עברת ובזיית אקרי באפה וכדון יתגלי יי' וידון ביני ובינך ויפרוס שלמיה עליי ועלך ותתכלי ארעא מיני ומינך ולא נצרך לבנוי דהגר מצריתא אמהתא דהיא מן בני בניהון דעמיא די סליקו יתך באתון נורא: (ז) בדרך שור. באורחא דחלוצה: (יג) ותקרא. ואודיאת הגר וצליאת בש[ם] מימרא דיי' דאיתגלי עלה ועל שרי ריבונתהא ואמרת בריך את הוא אלהא קיים לעלמיא וחמית בצערי ארום אמרת הלחוד עלי איתגליאת היך בתר דאיתגליאת על שרי ריבונתי: פרק יז (יז) ויפול אברהם על פניו ויצחק. ותמה: וירא פרק יח וירא אליו יי' (א) בזימנא דגזר אברהם בשר עורלתיה ותלתיהון מלאכיא אישתכחן לתלת מילין ארום לית איפשר לחד מן מלאכי מרומא למשתלחא בידיה יתיר מן מלה חדא מלאכא קמאה אשתלח למבשרא לאבונן אברהם דהדא שרה ילדא מלאכא תניינא אשתלח למשיזבא ית לוט מיגו הפיכתא מלאכא תליתאה אשתלח למהפכא סדום ועמורה אדמה וצבויים איליין מלאכיא אישתלחו לות אברהם אבונן ואתגלי עלוי מימרא דיי' במישרי חיזווא והוא הוה יתיב בתרע משכניה מתחמם מן גזירתיה כמתחמיה <נ"א כתוקפיה> יומא: והוא. וישמעאל הוה קאים מבתרוי: (יז) ויי' אמר. ויי' אמר במימריה הא מכסי אנא מן אברהם רחמי ית מא דאנא עביד הואיל וכרכא דסדום במתנתא די יהבית ליה דינא הוא דלא נהפוך יתה עד זמן די אודע יתיה: (כא) ארדה. אתגלי כען ואחמי הא כקבילתהון דעמא דסדום ועמרה סלקת קדמיי כלייה גמירא אינון חייבין מדמיין אינון בנפשתהון (ד) דילמא דלית עובדיהון בישיא גלי קדמי ואין בעיין למעבד תתובא ולמחזור מן עובדיהון בישיא הא אינון קדמיי כדלא ידעית: פרק יט (ג) ויאכלו. והוון מתחמיין איך הוו אכלין ואיך הוו שתיין: (ז) ויאמר. ואמר לוט להון אמתי[נו] קליל זעיר עד זמן דניבעי רחמין מן קדם יי' : (יא) בסנורים. בחברבריא: (טו) וכמו השחר. ובאישון למיסוק עמודא שחרא: (כד) ויי'. ומימרא דיי' הוה מחית על עמא דסדום ועמורה מיטרין דרעוא מן בגלל יעבדון תתובא מן עובדיהון בישיא ולא עבדו וכיון דהוון חמיין מיטרא נחית הוו אמרין דילמא דלית עובדינון בישיא גליין קדמוי וחזר למיחת עליהון גפרית ואישא מן קדם יי' מן שמיא: (כו) ותבט. ואיתתיה דלוט על דהות מן בנתהון דעמא דסדום אסתכלת מן בתרה למיחמי מא הוה בסוף בייתיה דאבוהא והא היא קיימא עמודא דמילחא עד זמן דייחון מיתיא: פרק כ (טז) ולשרה. ולשרה אמר הא יהבית ליך אלף סלעין דכסף לאחוך הא כספא ההוא יהיב לך מתנה על די כסית מן עינוי דאברהם צדיקא בעליך ליליא חדא עם כולא דאית עמך וית כולא אתוכחת הא אילו יהבית כל מא דאית לי לא הוינא כמיסת ואתוכחן מיליא וידע אברהם צדיקא דלא חכמית יתך: פרק כא (ט) ותרא. וחמת שרה ית ברה דהגר מצריתא מא דילדת לאברהם עבד עובדין בישין די לא כשרין למתעבדא מגחך בפולחנא נוכריא: (לג) ויטע. ונציב אברהם פרדיסא בבאר שבע ואייתי בגוויה מזון ומשקי לערליא והוה כד הוון אכלין ושתיין והוון בעיין למיתן ליה טימי מא דאכלו ושתיין והוה אבונן אברהם אמר להון צלון קדם אבוכון דשמיא מן דידיה אכלתון ומן דידיה שתיתון ולא הוון זייעין מן תמן עד זמן דהוה מג[י]יר יתהון ומליף יתהון אורחיה (אורחיה) דעלמא ופלח וצלי תמן אברהם בשם מימרא דיי' אלהא דעלמיא: פרק כב (ח) ויאמר. ואמר אברהם מן קדם יי' איזדמן אימר לעלתא ברי ואין לא את הוא אימרא והליכו תריהון כחדא בליבא שלימא אברהם למכוס ויצחק בריה למתכנסא: (י) וישלח. ופשט אברהם ית ידיה ונסיב ית סכינא למיכס ית יצחק בריה עני יצחק ואמר לאברהם אבוי אבא כפות ידאי יאות דלא בשעת צערי נפרכס ונערבב יתך ואשתכח קורבנך פסיל ונדחי לגובא דחלבא לעלמא דאתי עינוי דאברהם הוון משוטטין בעינוי דיצחק ועינוי דיצחק הוון משוטטין במלאכי מרומא יצחק הוה חמי יתהון ואברהם לא הוה חמי יתהון בה בשעתא נפקת ברת קלא מן שמיא ואמרת אתון חמיין ית תרין צדיקין יחידיין <די> בעלמא חד נכס וחד מתנכס דנכס לא חייס ומתנכס פשט צואריה: (יא) ויקרא. וקרא ליה מלאכא [ד]יי' מן שמיא ואמר אברהם אברהם עני אברהם בלישן בית קודשא ואמר הנני: (יד) ויקרא. ופלח וצלי תמן אברהם בשם מימרא דיי' ואמר את הוא יי' אלהא דחמוי ולא מתחמי כולא גלי וידיע קדמך דלא הוה פלגו בשעתא דאמרת קרב ית יצחק ברך קומוי מיד אקדימית בצפרא ועבדית פיקודך ונטרית גזרתך וכדון בבעו רחמין מן קומך יי' אל[ה]' כד יהוון בנוי דיצחק ברי עללין בשעת אננקי תהוי מדכר להון עקדתיה דיצחק אבוהון ושרי ושבוק לחוביהון ושזב יתהון מן כל עקא ברם עתידין אינון דריא דעתידין למיקום למיהוון אמרין בטור בית מוקדשיה דיי' קרב אברהם ית יצחק בריה ובטורא הדין איתגליאת עלוי יקר שכינתיה דיי': (כד) ופילגשו. ופלקתיה: חיי־שרה פרק כג ויהי חיי שרה (טז) עובר לסוחר. עברין בכל פתור ומתקבלין פרגמטיא: פרק כד (י) וכל טוב אדוניו. וכל שפר אפותיקי נ"א די[ו]תיקי : (ס) ויברכו. ובריכו ית רבקה ואמרון לה אחתן את פרשא מינן ואזלא למדבקא בגוברין צדיקין ואת אינתתא צדיקתא מיניך יקומון אלפין ורובבן דמלאכין קדישין ויירתון זרעיית בנייך ית תרעי בעלי דבביהון: (סב) ויצחק הוה אתי מבית מדרשא דשם רובא לבאירא דאיתגלי עלוי יקר שכינתא דיי' והוא הוה שרי בין חגרא ובין חלוצה: (סה) ותקח. ונסיבת רדידא ואתצמצמת בה: פרק כה (א) ושמה קטורה. היא הות הגר דהוות אסירא ליה מן שירויא: תולדות ואלה תולדות יצחק (כב) ויתרוצצו. ואדחקין בניא במעהא ואמרת אין כדין הוא צערתהון דילידתא למא כען אית לי בנין ואזלת לבית מדרשיה דשם רובא למתבע רחמין מן קדם יי': (לד) ויעקב. ויעקב יהב לעשו מזון ותבשיל דטלופחין ואכל ושתי וקם ואזל ובזי עשו ית בכירותא ואפיס חולקיה לעלמא דאתי וכפר בתחיית מיתיא: פרק כו (י) כמעט. הא קליל זעיר אילו שמיש חד מן טליא עם אינתתך: (לה) ותהיין. והוויין סרהובנין ומפחת רוח פולחן בפולחנא נוכריא ולא הוו מקבלין אולפן לא מן יצחק ולא מן רבקה: פרק כז (א) ויהי. והוה ארום סאב יצחק וכהיין עינוי מלמחמי ואיסתלקת רוח קודשא מעילוי מן בגלל די יקבל יעקב ית סדר ברכתא וקרא ית עשו בריה רבא ואמר ליה ברי ואמר ליה הא אנא: (כז) ויגש. וקריב ונשק ליה וארח ית ריחא דלבושוי ובריך יתיה ואמר חמון כען ריחיה דברי כריח קטרת בוסמין טבין דעתידין למתקרבא על גבי מדבחא בטור בית מוקדשא דיי' די בריך יתיה חי וקיים: (כט) יעבדוך. יפלחון קומך אומיא כל בנוי דעשו וישתעבדון לך כל מלכוותא כל בנוי דישמע[אל] הוי רב ושליט על אחי בנוי דקטורה ויהוון מקדמין למשאל בשלמך כל בנוי דלבן אחוי דאימך מאן דלייט יתך יעקב ברי יהוי לייט כבלעם בר בעור ומאן דמבריך יתך יהא בריך כמשה נבייא ספריהון דישראל: (מ) ועל. ועל מאני זינך תחי וקדם אחך יהודיא תהוי פלח ויהוי כד יהוון בנוי דיעקב לעיין באוריתא ונטרין פיקודיא יהוון יהבין ניר שעבודיהון על צוארך וכד ימנעון בנוי דיעקב גרמיהון מן למלעי באוריתא ומן למיטור פיקודיא הא בכין תהוי פריק ניר שעבודיהון מעילוי צוארך: (מא) ויש[טו]ם. ונטר עשו סינאה על יעקב על ברכתא דבריך יתיה אבוי ואמר עשו במחשבת ליביה אנא לית אנא עביד היכמא די עבד קין דקטל להבל אחוי בחיוי דאבוי וחזר ואוליד ית שת וקרא שמיה על שמיה דאחוי ברם ממתין אנא עד זמן די יקרבון יומי איבליה דאבא ואקטול ית יעקב אחיי ונהוי מתקרי קטול וירת: ויצא פרק כח ויצא יעקב (י) חמשא נסין אתעבוד ליעקב אבונן בזימנא דנפק מן באר שבע למיזל לחרן נסא קמאה איתקיפו ליה שעוי דיומא וטמעת ליה שמשא דלא לאשונה מן בגלל דהות דבורא מתחמד למללא עימיה נסא תנינא אבניא די נסב אבונן דיעקב ושוי יתהון תחות אסודי רישיה כיון דאקדים בצפרא אשכח כולהון אבנא חדא היא אבנא דאקים קימא ואריק משח על רישה נסא תליתאה כיון דנטל אבונן יעקב ריגלוי למיזל לחרן קפצת ארעא קומוי ואשתכח בחרן שעה זעירא נסא ריבעאה אבנא דהוון כל רעיא מתכנשין למעברא יתה מעילוי פומא דבאירא ולא הוו יכלין לה כיון דאתא אבונן יעקב עבר יתה בחדא מן ידוי ואשקי ית עניה דלבן אחוי דאימיה נסא חמישאה כיון דעבר יעקב ית אבנא מעילוי פמא דבארא צפת בארא וסליקת לאפוי והות טיפא עשרין שנין כל יומין דהוה אבונן יעקב יתיב בחרן אילין חמשתי ניסי[י]א איתעבידו לאבונן יעקב בזימנא דנפק מן בארא דשבע למיזל לחרן: (י) ויפגע. וצלי באתרא ואבית תמן ארום טמעת ליה שמשא ונסיב מן כיפי אתרא ושוי תחות אסודי רישיה ודמך ליה באתרא ההוא: (יב) ויחלם. וחלם והא סלם קביע בארעא ורישיה מטי עד צית שמיא והא מלאכיא דילוון יתיה מן ביתיה דאבוי סליקו למבשרא למלאכי מרומא אתון חמיין גוברא חסידא די איקונין דידיה קביע בכורסי יקרא דהויתון מתחמדין למסתכלא ביה והא מלאכין קדישין מן קדם יי' סלקין ונחתין ומסתכלין ביה: (יז) ויירא. ודחיל ואמר מה דחיל הוא אתרא הדין לית אתרא הדין אתר הדיוט ארום אילהין מכוון לבית צלו הוא והדין תרעא תרע מכוון עד צית שמיא: פרק כט (טו) ויאמר. ואמר לבן ליעקב הא מן קושטא אחי את לא שפר דתפלח קדמיי מגן תני לי מא הו אגרך: (יז) ועיני. ועיינהא דלאה הוון רכיכן על דהוות בכיא ומצליא דלא תסוק במזליה דעשו רשיעא ורחל הות שפירא בריוה ושפירא בחיזוה: (כב) ויאסף. וכנש לבן ית כל עמא דאתרא ועבד שירא עני לבן ואמר לעמא הא גוברא הדין שרי בינינן שבע שנין דיומין מבועינן אתברכו ועדרי עאנינן סגיעו וכדון הבו לי עצה מא נעביד ליה וישרי גבן אוף שבע שנין אוחרנין וחמון עמא דאתרא ויהבו ליה עצה דרמאין ואסיבו לאה חולף רחל: פרק ל (יא) ותאמר. ואמרת לאה אתא גדא טבא דעתיד למגדעא משרייתא דאומיא וקרת שמיה גד: (כב) ויזכור. ארבעה מפתחין ביד רבון כל עלמא יי' ולא מסר יתהון לא למלאך ולא לשרף מפתח מיטרא ומפתח כלכלה ומפתח קבריא ומפתח עקרתא מפתח מטרא דכן הוא מפרש ואמר (דברים כח, יב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים מפתח כלכלה דכן הוא מפרש ואמר (תהלים קמה, טז) פותח את ידיך וגו' מפתח קבריא דכן הוא מפרש ואמ' (יחזקאל לז, יב) הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי מפתח עקרתא דכן הוא מפרש ואמר ואדכר מימרא דיי' ברחמוי טביא ית רחל ושמע בקל צלותה ואמר במימריה למיתן לה מן פירי וולד מעייא: (כז) נחשתי. איטיירית: (ט) ויצל. ופרג . נ"א ורוקן מימרא דיי': (טו) כי מכרנו. ארום זביתינון והוא בעי למיסב לחוד כסף בתולתין וכתובתין: (כב) ויגד ללבן. כיון דאזלו רעוי דלבן למשקייא עאנא מן באירא ולא יכילו אמתינו תרין (ותלתין) [ותלתא] יומין מסכון דילמא תוטיף באירא ולא טפת ובכדו אתנו ללבן ביומא תליתאה ארום ערק יעקב: (לט) טרפה. קטילא לא אייתית לוותך כל חדא מנהון דהות ערקא מן מנינא אנא הוינא משלם יתה ומיני את בעי יתה ומא דהוון גנוביא גנבין ביממא ומא דהוות חייתא מיכלא בליליא אנא הוינא משלם יתהון אגר לעותי דאיממא ושהור עייני בליליא: פרק לב (ג) ויאמר. ואמר יעקב כיון דחמא יתהון דילמא משריתא דעשו אחי אתיא לקדמותי למסדרא לקובלי סדרי קרבא למקטול יתי או דילמא משרייתיה דאחוי דאימא אתיין מן בתראי למקטול יתי או דילמא משרייתא דמלאכין קדישין מן קדם יי' אתיין לקדמותי למשיזבא יתי מן יד תריהון בגין כדין קרא שמיה דאתרא ההוא מחנים: וישלח וישלח יעקב (טז) ועיירים עשרה. ולובדיקים עשרה: (כה) איש עמו. פולימרכין עימיה: (כו) ותקע. (וקתת) [וקהת] : (כז) ויאמר. ואמר שלחני ארום סליק עמודא דשחרא ארום מטת זימניהון דמלאכי מרומא ואנא ריש למשבחיא ואמר לא אשלח יתך אילהין ברכת יתי: פרק לג (ד) וירץ. ורהט עשו לקדמותיה וגפיף יתיה ואתרכין על צואריה ונשיק יתיה ובכון תריהון עשו הוה בכי על דקהיין שינוי ויעקב הוה בכי על שעשיעות צואריה: (יג) כי הילדים רכים. ארום טלייתא חטיין: (יד) קשיטה. מרגליין: פרק לד (יב) מהר ומתן. נדן וכתובה: (לא) ויאמרו. עניין שמעון ולוי ואמרין ליעקב אבוהון לא יאי דיהוון אמרין בכנישתהון דישראל ובית מדרשיהון ערלין סאיבו בתולין ופלחי צלמין לדינה ברתיה דיעקב ברם יאי הוא למיהוון אמרין בכנישתהון דישראל ובבתי מדרשות ערלין אתקטילו על עיסק בתולה ופלחי צלמין על די סאיבו ית דינה ברם מן כדון לא יאי לשכם בר חמור מתגאי בליביה ואמר היך איתא דלית לה תבוע אדם ולא תבוע עלבן כן הות לדינה ברתיה דיעקב ואמרין היך איתא זני ונפקת בר חשב ית אחתן: פרק לה (ט) וירא. אלהיה דעלמא יהוי שמיה משבח לעלמי עלמין ולדרי דרין מן דוגמת עלמא אליפת ענותנותך לדרי עלמין ע[נ]ותנותך וצדקותך והדרך וישרותך ותוקפך ויקרך לא פסקין לדרי דריא אליפת יתן פיקודין יאיין וקיימין שפירן אליפת יתן למברכא חתנין וכלין מן אדם וזוגיה דכן כתבא מפרש ואמ' (בראשית א, כח) ויברך אותם אלי"ם ויאמר להם אלי"ם פרו ורבו ותוב אליפת יתן למבקרא ית בישיא מן אבונן אברהם צדיקא דאיתגליתא עלוי ברחמוי טביא ופקדתא יתיה למיגזור ית עורלתיה ויתיב על תרע משכניה ובקרת יתיה דכן כתבא מפרש ואמר (בראשית יח, א) וירא אליו יי' באלוני ממרא ותוב אליפת יתן למנחמא ית אבליא מן אבונן יעקב דאיתגליתא עלוי במתייה מפדן ארם ועד כען לא הוה אתניח מן צער כף ירכיה שמע מיתת רבקה אימיה באורחא ויתיב ליה צווח ומילל ומספד ובכי ואת ברחמך טביא איתגליתא עלוי למנחמא יתיה ברכתא דאבליא ברכתא יתיה דכן כתבא מפרש ואמר (בראשית לה, ט) וירא אלי"ם אל יעקב עוד וגו': (יח) ואביו קרא לו בנימין. ואבוי הוה קרי ליה בלישן בית קודשא בנימן: פרק לו (לט) וימת. ומית בעל חנן בר עכבור ומלך מן בתריה הדר ושמא דקרתיה פעו ושמא דאינתתיה מהיטבאל בת מטרד ברתא דגברא סררא דהוה לעי במטרדא וטדרותא כל יומי חיוי ובתר דאיעתר וקנא נכסין חזר למהוי אמר מא הוא דהבא ומה הוא כספא: וישב וישב יעקב בארץ מגורי אביו פרק לז (ג) כתנת פסים. פרגוד מצוייר: (ז) מאלמים אלומים. מכרכין כרוכין: (כה) ארחת ישמעאלים. סיעת דסריקין: (לג) ויכירה. וחכם יתה ואמר פרגודא דברי היא לא חיות ברא אכלתיה ולא איתקטלתי איתקטל ברי ברם חמי אנא ברוח קודשא היך איתא בישא קיימא לקיבליה איתת פוטיפר שליטא דפרעה רב ספקלטוריא והיא מתילא לחיות ברא ברם רחיץ אנא ברבון כל עלמא דהוא משיזיב יתיה מן ערייתא ואחוי לי אנפוי דיוסף ברי בשלם עד דאנא בחיין: פרק לח (ה) והיה בכזיב. והוה במפסקא: (כה) היא מוצאת. תמר כד נפקת למיתוקדא בנורא והות בעיא לסהדיא ולא אשכחת יתהון תלת עיינהא למרומא ואמרת בבעו רחמין מן קומך יי' אלהי עני יתי בהדא שעתא דהיא שעה דאנינקי ואנא מקיימא לך תלת צדיקין בבקעת דורא חנניה מישאל ועזריה בה שעתא זמין קודשא בריך הוא למיכאל מלאכא ואמר ליה הב יתהון לה כיון דחמית יתהון אנהרן עיינהא וטלקת יתהון תחות ריגלוי דדיינא {ואמרת} גברא דאיליין דידיה מיניה אנא מעברא על מנת יקדא ולא מפרסיא ליה ברם סהדיא דביני לביניה יתן בליביה למחכם יתהון למאן אינון עיזקתא ושושיפא וחוטרא האילין: (כו) ויכר. כיון דחכם יהודה תלתא סהדוי קם על ריגלוי ואמר בבעו מנכון אחיי ואינשי ביתיה דאבא קבילו מיני פתגמא הדין במכילתא דאיניש מכייל בארעא בה מכיילין ליה בשמיא בין מיכלא טבא ובין מיכלא בישא וטובוי דכל אינש דאית ליה עובדין טבין לא בהית בעלמא הדין ולא בהית בעלמא דאתי טב לי ייקד באישא טפיא ולא ייקד באישא אכלא אישא בגין דנסיבית פרגודיה דיוסף אחי ואצבעית יתיה בדמא דצפירא וטלמית לאבא ואמרית ליה חכים כען הא כתונתיה דברך הוא או לא מיכלא לקביל מיכלא וס[ד]ר דין לקבל (סרר) [סדר] דין זכייא היא תמר כלתי מיני היא מעברא חס לה לתמר כלתי לית היא מעברא בנין דזנו בגין כן לא יהבית יתה לשלה ברי ברת קלא נפקת מן שמיא ואמרת תריכון אתון זכאין מן קדמי הות פתגמא ולא אוסיף תוב למחכם יתה: פרק לט (י) ולא שמע אליה. למדמוך עמה בעלמא הדין דלא למיהוי שותף עמה בגיהנם לעלמא דאתי: (יח) כהרימי. כד ארעימית: פרק מ (יב) ויאמר. ואמר ליה יוסף דין הוא פתרוניה דחילמא תלתי שרביטיא תלתי אבות עלמא אינון דמן בני בניהון עתידין למעבדא בארעא דמצרים בטינא ובלבניא ועתידין למתפרקא על ידי תלתא פרנסין הימנין על ידי משה ואהרן ומרים דמתילין בסגוליא ודי עצרתא יתהון בגו כסיה דפרעה ושויתא כסא בכף ידוי דפרעה הוא פילוי דרב מזוגיא דעתיד פרעה למשתי בעקבא אוף (אמר) [את] רב מזוגיא קבל אגר טב דחלמתא ובפתרוניא דחלמיא לא הוה יוסף חכם ליה מן בתר כדין אמר ליה יוסף הכמה די פתר באפוי ואמר ליה דין הוא פתרוניה דחילמא תלתי שרביטיא תלתא יומין אינון: (יח) ויען. וענא יוסף ואמר דין הוא פתרוניה דחלמא תלתא סליא תלתא קשיא דעתידין ישראל משתעבדין בארעא דמצרים בטינא ובלבניא ובכל פולחן די באפי ברא ועתיד פרעה מלכא דמצרים גוזר גזריין על ישראל ורמי בניהון לנהרא וסופא דפרעה ועבדוי וחילוותיה ישתיצון ויפקון ישראל בריש גלי ואת רב נחתומין מקבל אגר ביש דחילמא הדין חלם ביש הוא ופתרוניה דחילמא לא הוה יוסף חכים ליה ופחד ליה יוסף מן דלא הוה ידע ליה מן בתר כן תני יוסף ואמר דין הוא פתרוניה דחילמא תלת סלין תלתא יומין אינון: (כג) ולא זכר. ושבק יוסף חסדא דלעיל וחסדא דלרע וחסדא דלוויו יתיה מן ביתיה דאבוי ואתרחיץ ברב מזוגיא בבשר עבור ובבשר דטעים כסא דמותא ולא אדכר כתבא דכתיב ומפרש לייט יהא גוברא דיתרחיץ בבשרא ויהא בישרא רוחצניה (ירמיהו יז, ה) ובריך יהא גוברא דאיתרחיץ בשום מימרא דיי' וישוי מימרא דיי' רוחצניה (ירמיהו יז, ז) מן בגין כן לא אדכר רב מזוגיא ית יוסף ואנשי יתיה עד זמן די מטא קיצא למתפרקא: מקץ ויהי מקץ שנתים ימים פרק מא (מג) ויקראו לפניו אברך. והוון מקלסין קומוי ואמרין יהא אבא דמלכא ורב בחוכמתא ורכיך בשניא: (מה) כהן און. רב דטנס: פרק מב (א) וירא יעקב. וחמא יעקב ברוח קודשא ארום אית עיבור מזדבן במצרים ואמר יעקב לבנוי למא כען תתחמון סבעין ביני כפנין: (יג) האח[ד]. אוחרנא לית אנן ידעין מה הוה בסופיה: (כג) ו[ה]ם לא. ואינון לא הוו ידעין ארום הוה יוסף חכים בלישן בי[רי] בית קודשא ארום היך תורגמן הוה מנשה דייר ביניהון: (לו) ויאמר. ואמר להון יעקב אבוהון יתי תכלתון יוסף כד נחת לותכון לדותן לית אנא ידע מא הוה בסופיה אמרית עלוי חיות ברא אכלת יתיה ושמעון בשעתא דנחת רעבון למצראי לית אנא ידע מא הוה בסופיה אמרית שליטא דארעא חבש יתיה ובנימן אתון בעיין למיסב ועלי אינון חשיבין למקמא תרין עשר שיבטין: פרק מג (ט) מידי תבקשנו. מן ידי תדריניה : וחטאתי לאבי כל הימים. ואיהוי מרחק מן שלמא דאבא כל יומיא: (יד) ואני כאשר שכלתי שכלתי. ואנא היך מא [די] לא תכלית על יוסף ברי כין לא אוסיף למתכלא לא על שמעון ולא על בנימין: (יט) אשר על בית יוסף. די הוה ממני אפטרופוס על ביתיה: פרק מד (טו) כי נחש ינחש. ארום מטיירא יטייר: ויגש ויגש אליו יהודה (יח) וקריב לוותיה יהודה ואמר בבעו מינך רבוני ימלל כען עבדך פתגם במשמעיה דרבוני ולא יתקף רוגזך בעבדך הלא מן זימנא קמאה דאתינן לוותך הות אמר לן מן קדם יי' אנא דחיל וכדון השתא מדמיין דינך לדינוי דפרעה רבך ברם אנא יקיר כוותך ואנא יקיר כוות פרעה רבך דאת אמר ביה משתבענא אנא בחיי רישיה דאבא הכמה דאת משתבע בחיי ראשיה דפרעה רבך דאין שרי אנא חרבא מן תיקא לית אנא מחזר יתה לתיקא עד נמלי כל ארעא דמצרים קטולין ועד נעבד כל ארעא דמצרים צדו מן בני אינש מינך אנא מתחיל ומן פרעה רבך אנא מח[ס]ל הלא אשתמ[ע]ת לך והלא אתני לך מא דעבדו תרין אחיי שמעון ולוי בכרכא דשכם די עלו בגווה לרוחצן וקטלו בה כל דכריא לפתגם דחרב על די סאיבו ית דינה אחתנא על אחת כמה וכמה בנימן דקא מתמני עמן בפליגא דארעא עם שבטיא ומקבל חלק ואחסנא בפליגא דארעא ואנא דחיילי קשי מן תריהון דערבית ית טלייא מן לוות אבא למימר אין לא אייתית יתיה לוותך ואקימית יתיה קומך ניהוי לך חייב ומנודה מן שאלית שלמיה דאבא כל יומיא הלא לא אשתמע לך ולא אתני לך ארום מלכין ושליטין אנן דכמתך בארעא דכנען: (יט) כיון דחמא יוסף דסלקת כוליתיה דיהודה אחוי ונפק סערתיה דליביה ובזעון לבושיה בה שעתא רמז יוסף למנשה בריה וטפח ברגליה בגו פלטין ואזדעזעו חשב יהודה בליביה ואמר דין חילא מן דבית אבא הוא בגין כן שרי מרכיך במילוי ואמר רבוני שאיל ית עבדוי למימר האית לכון אב או אח: פרק מה (ח) לאדון לכל ביתו. ולפטרון לכל אינשי ביתיה: (כח) ויאמר. ואמר ישראל סגיין טבין וניחמן סכיית למחמי והדא לא סכית דהא עד כדון יוסף בחיין ניזיל ונחמי יתיה קדם עד לא נמות: פרק מו (כח) להורות לפניו. למתקנא ליה אתר בית משרי לגשנה: (ל) ויאמר. ואמר ישראל ליוסף אין מיית אנא בהדא זימנא כאילו דלא מיית מן בתר דחמיתי סבר אפייך ארום עד כדון אנת בחיין: ויחי ויחי יעקב בארץ מצרים פרק מח (כב) ואני נתתי לך. ואנא יהיב לך חלק חד יתיר על אחך לבושיה דאדם קמאי די איתיהיב לאברהם והוא יהב יתיה ליצחק אבא ויצחק אבא יהב יתיה לעשו אחיי ולא נסבית יתיה מיניה לא בחרבי ולא בקשתי ארום אילהין בזכוותי ובעבדי טבייא: פרק מט (א) ויקרא. וקרא יעקב לבנוי ואמר להון אתכנשו ואחוי לכון ית דיערע יתכון מתן אגרא לצדיקיא ופורענותא דעתיד למתיא לרשיעיא בעידן דאינון כחדא מתכנשין בסוף יומיא דהוה מגלי להון כל מא דעתיד למיתי בסוף עקבי משיחא מן דאיתגלי ליה איתכסי מיניה וקם יעקב ובריך יתהון גבר כמסת ברכתיה ברך יתהון: (ב) הקבצו. מן דאיתכנשו תרין עשר שבטוי דיעקב ואתגלי דרגשיה דדהבא דהוה יעקב אבונן רביע בגווה סברין דהוא גלי להון קץ פורקנא ואתכסי מיניה עני אבונן יעקב ואמר להון אברהם אבוי דאבא קם מיניה פסולא בישמעאל ובנהא דקטורה יצחק אבא קם מיניה פסולא עשו אחיי ואנא דחיל דלא יהוי ביניכון גבר די ידבק בבנוי דאחוי למפלח קדם טעוון עניין תרין עשר שבטין דיעקב בחדא לבא שמע ישראל יי' אלהנא יי' חד: (ג) ראובן. ראובן בוכרי את חילי ושירוי צערי לך הויא חזיא למיסב תלתא חולקין יתירין על אחך בכירותא ומלכותא וכהונתא רבתא ועל דחבתא ראובן איתיהיבת בכירותא ליוסף ומלכותא ליהודה וכהונתא רבתא לבני שבטוי דלוי: (ז) ארור. ליטא הות קרתא דשכם כד קמו עלה שמעון ולוי למחרבא ברוגזיהון ארום תקיף הוה ובחימתהון ארום קשיא הוה אמר אבונן יעקב אין דשריין אינון כחדא שמעון ולוי לית אומא ומלכי דתקום לקבליהון אפליג ית בני שבטוי דשמעון ספרין ומלפי אוריתא דבני כנישתא דיעקב ואבדר ית בני שבטוי דלוי בבית מדרשא דבני ישראל: (ח) יהודה. יהודה את יודון לך כל אחך על שמך יתקריין כל יהודאה יהודאין ידך יתפרעון לך מן בעלי דבבך ויהון מקדמין ומשאלין בשלמך כל בנוי דאבוך: (ט) גור. מדמי אנא לך יהודה כגור אריוון {מן קטולוי} דיוסף ברי דאת הוית משזיב ליה על עסקיה דינא דתמר דאת אמרת זכאה מיני נייח ישרי את בגוי {קרבא} כאריוותא לית מלכו דתקום מקדמך: (י) לא יסור. לא יפסקון מלכין ושלטנין מדבית יהודה ולא ספרין ומלפי אורייא מבני בנוי עד זמן דייתי מלכא דמשיחא דעתיד למיקום מדבית יהודה: (יא) אסרי. אסר חרצוי נפק לקרבא לקבל שנאוי ומקטל מלכין עם שולטונין (ומסמך) [ומסמק] לטוריא מן אדם קטיליהון וגלימתא מחוור לתרב גיבריהון לבושוי מזגזגון באדמא: (יד) יששכר. יששכר שבט תקיף ותחומיה יהא ממצע בין תרין תחומיא: (טו) וירא. וחמא בית מוקדשא דאיתקרי מנוחה ארום טב הוא וית ארעא דישראל ארום שמינין אינון פיריה וארכן כתפתיה למילעי באוריתא והוון ליה כל אחוי למסקי מסין: (טז) דן. מן דבית דן יקום פריק ודיין כחדא ישתמעון ליה כל קהל שבטיא דבני ישראל: (יז) יהי. יהוי דן מדמי לחויא הרמניא דכמן בפרשת אורחא (בבית) [נכית] סוסיא בעקביה וממרע יתיה ומן אימתה מתהפך רכביה ונפל לאחורוי הוא שמשון בר מנוח דאימתיה על בעלי דבבוי ונפק לקרבא כל קבל סנאוי ומקטל מלכין עם שלטונין: (יח) לישועתך. אמר יעקב אבונן לא לפורקניה דגדעון בר יואש סכיית נפשי דהוא פורקן שעה ולא לפורקניה דשמשון בר מנוח סכיית נפשי דהוא פורקן עבר אלא לפורקנא די אמרת למיתיא לעמך לישראל ליה לפורקנא סכיית יי': (יט) גד. מן דבית גד יפקון משריין מטכסי מזויינין והינון יעברון ית ישראל ית יורדנא ואינון יחסנון יתהון ית ארעא דכנען ומן בתר כן יחזרון בשלם למשכניהון: (כ) מאשר. טובוי דאשר מא שמינא היא ארעיה ארעיה תהא מספקא תפנוקי מלכוון דבני ישראל: (כא) נפתלי. נפתלי עזגד קליל מבשרן בוסרן טב והוא בשר לאבונן יעקב מן שירויא דהא עד כדון יוסף בחיין והוא נחת למצרים בשעה זעירא ואייתי אוניתא דחקל כפילא וכד הוה פתח פומיה בכנישתהון דישראל חלבא ודובשא נגיד שרותיה: (כב) בן פרת. ברי דרבית יוסף ברי דרבית ותקפת ותוב הוה חמי לך למתקף מדמי לך אנא יוסף ברי לגפן שתולה על מבועין דמיא דשלחת שורשיה לתהומיא ופכרת שני כל כיפיה ועיברתה שלחת לרומא וכבשת כל אילניא כדין כבישת יוסף ברי בחוכמתך כל חכימיא דמצראי וכל חרשיהון כד ארכיבו יתיך במרכבתא תנייתא דאית לפרעה והוו מקלסין קומך ואמרין ייחי אבוי דמלכא דרב בחוכמתא וזעיר בשניא והוו בנתיהון דמלכיא ודשלטוניא מדקין עלך מן חרכיא ומסתכלין בך מן שוריא והוו מ[ט]לקן עלך שירין עזקן קטלין ומעיינין מא דילמא תתלי אפייך ותסתכל בחדא מינהון חס לך ברי יוסף לא תלית אפייך ותסתכל בחדא מינהין דילמא תהוי שותף עמה בגיהנם והוויין בנתיהון דמלכיא ודשלטוניא אמרין איליין לאיליין דין הוא יוסף חסידא די לא אזל בתר חיזו עינוי ולא בתר הרהור ליביה ארום חיזו עיניא והרהור ליבא הינון מובדין בר נשא מן גו עלמא בגין כדין יקום מינך תרין שבטין מנשה ואפרים ויקבלון אחסנא עם אחיהון בפילוג ארעא: (כג) וימררהו. ואמירו ליה וקמו לקובליה ואכלו קורצוי קדם פרעה מלכא דמצרים מן בגלל למחתא יתיה מן כורסי מלכותיה ולשני עלוי לישן תליתאי בפלטין דפרעה דהוו קשיין עלוי היך גרויא: (כד) ותשב. ושוי בתוקפא רוחצניה ופשט ידוי ואדרעוי ובעא רחמין מן תקיפא דאבוי יעקב דמן תחות אדרע גבורתיה דמן תמן מזמרין כל שבטיא דבני ישראל: (כה) מאל. מימר אלהא דאבוך יהא בסעדך ואלה שמיא יברך יתך מן ברכת טוב טלא ומיטרא דנחתין שמיא מלעיל ומן ברכתא מבועי תהומא דנבעין וסלקין מן ארעא מן לרע ומן ברכתא דאבוך ודאימך: (כו) ברכות. ברכתא דאבוך יתוספון על ברכתא דבריכו יתך אברהם ויצחק דמתילין בטווריא ומן ברכת ארבעתי אמהתא דמתילין בגלימתא שרה ורבקה רחל ולאה ייתיין כל ברכתא האיליין ויתעבדן כליל דרבו על רישיה דיוסף ועל קדקדיה דגברא חסידא דהוה מלך ושליט על ארעא דמצרים וזהיר באיקריה דאבוי ולא שני כליל רבותהון דאחוי: (כז) בנימן. בנימן שבט תקיף מדמי לדוב חטייף ובתחומיה יתבני בית מוקדשא ובאחסנתיה תשרי יקר שכינתיה דיי' בצפרא יהוון מקרבין אימר תדירא וביני שמשתא יהוון מקרבין אימר תמידא וביני שמשתא יהוון מקרבין אימר עלתא ונסוכיה וברמשא יהוון מפלגין מותר קורבניא דבני ישראל: פרק נ (א) ויפל. וארבע יוסף בערס דשינדפון מחפיא דהב ומקבעא מרגליין מליא ומחזקא במאני בוצא וארגוונא תמן שפ[כ]ין חמרין וריחנין טבין תמן מוקדין בוסמנין טבין {תמן} קיימין גוברין בנוי דעשו ותמן קיימין שלטונין מן בנוי דישמעאל תמן קאים אריה יהודה ואמר לאחוי איתו נבכי לאבונן ארזא רמא דרישיה מטי עד צית שמיא ברם שורשוי מטיין עד דרי עלמא די מיניה קמון תרין עשר שבטיא די מיניה קמון כהניא בחצוצריהון וליואי בכינריהון ובכין ארכין יוסף באפוי דאבוי ובכא עלוי ונשק יתיה: (טז) ויצוו. ופקידו ית בלהה אמתא דרחל למימר אבוך פקיד קדם עד לא איתכנש למימר: (יט) ויאמר. ואמר להון יוסף לא תדחלון ארום חסלת בישתא דעבדתון לי הלא קדם יי' הינון מחשבתהון דבני נשא: (כא) ועתה. וכדון לא תדחלון אנא אפרנס יתכון וית טפלכון ונחם יתהון ואמר להון חד עשר כוכבין בעון למובדא חד כוכבא ולא יכילו וחד כוכבא היך יכיל למובד חד עשר כוכבין בגין כדון מליל תנחומין על לבהון: (כו) ו[י]שם בארון. בגלוסקמא: שמות שמות פרק א ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה (א) ויאמר. ואמר מלכא דמצרים לחייתא עברייתא דשמא חדא מנהון שפרה דשמה יוכבד ושמה דתנייתא פועה היא הות מרים: (יט) ותאמרן. ואמרא חייתא לפרעה ארום לא כנימוסי נשיא מצרייתא אינון נשיא עברייתא ארום חיין אינון קדם עד דלא תיעול לוותהין חייתא אינין תליין עייניהון בצלו לות אבוהין דשמיא והוא שמע קל צלותהין והוא עני יתהין ואינון ילדן: (כא) ויהי. והוה כד דחילן חייתא מן קדם יי' וקנין לה[י]ן שום טב קדם אבוהין דבשמיא ועבדו להין בתין ביתא דמלכותא וביתא דכהונתא רובתא יוכבד נסבת כליל מלכותא ומרים נסבת כליל כהונתא רובתא: פרק ב (א) וילך. ואזל גברא מבית לוי ונסיב ית יוכבד חביבתיה ליה לאינתו: (ג) בסוף. באפריא: (י) משיתיהו. שליבתיה: (יב) ויפן. ואסתכל משה ברוח קודשא בתרי עלמיא וחמא והא לית גיור עתיד למקום מן ההוא מצראה וקטל ית מצראה וטמע יתיה בחלא: פרק ג (יד) ויאמר. ואמר מימרא דיי' למשה דין דאמר לעלמא מן שירויא הוי והוי ועתיד למימר ליה הוי והוי ואמר כדין תימר לבני ישראל הוא דשלח יתי לותכון: פרק ד (ו) חיקך. בחובך: (י) כבד פה. חגיר פום: (כה) ותקח. ונסיבת צפורה טינרא וגזרת ית עורלתא דברה ואקריבת יתיה קדם ריגלוי דמחבלא ואמר{ת} חתנא בעא למיגזר וחמוי לא שבק יתיה וכדון יכפר אדם גזירתיה הדא די ישיזיב לחתנא מן ידוי דמלאך מותא: (כו) וירף. וכד ארפי מלחבלא מיניה בכדין שבחת צפורה ואמרת מא תקוף הוא אדם גזורתא הדא די שיזיב לחתנא הדין מן ידוי דמלאך מותא: וארא פרק ו וידבר אלהים אל משה (ג) ושמי יי'. ושום מימרא דיי': (ט) מקצר. מקפידת: (כ) דודתו. חביבתיה: פרק ז (טו) יוצא המימה. למתקררא על מיא: (יט) ובעצים ובאבנים. ובקיסיא ובכיפיא: פרק ח (א) האגמים. ביציא: (ה) התפאר עלי. הב סימן ואתרחץ עלך עד אימת איצלי עלך: (י) חמרים. כרוון: פרק ט (כ) הירא. ואיוב על דהוה מן יעצי דפרעה הוה דחיל מן גזירתיה דחי עלמא עריק ית שלטונוי וית בעיריה באפי ברא: בא פרק י ויאמר ייי' אל משה בא אל פרעה (כח) ואמר ליה פרעה איזל מעילויי איזדהר לך לא תוסף למללא קומוי תוב מן מיליא בישתא האיליין צבי פרעה לממות ולא למיהוי שמע מילולך ואסתמר לך דלא יתקוף (רוגזך) [רוגזי] עלך ואמסור יתך בידהון דהוון תבעין ית נפשך למיקטל יתך: (כט) ויאמר. ואמר ליה משה יאות מלילתא (מכשר) [מבשר] הוינא על דאנא יתיב במדין ארום מיתו גובריא דהוון תבעין ית נפשי למקטול יתי לא מן דהוה עלך רחמין הוינא מצלי ומחתא מתכליא מינך ברם מחתא הדא עשיראה היא לפרעה ומן ברך בוכרך [א]נא (משוי) [משרי] ואמר ליה משה יאות מלילתא לא אוסיף תוב למיחמי סבר אפייך: פרק יב (ב) החדש הזה. ירחא הדין לכון ניסן ריש ירחין והוה כיון דאיתגלי יי' למפרוק ית עמא ישראל בשרפין ובעננין ובשכינן איתגלי וקם ליה בין כל רישי ירחיא למידע שבחיה דכל חד ורבותיה דכל חד וחד ובהדין מינהון ישראל מתפרקין ומאן הוא מינהון דנסב כלילא אייר דענא ואמר בי אינון מתפרקין ואנא הוא דנסב כלילא דמלכותא דבי על נח משיזבא לתיבותא בשלם סיון ענא ואמר בי אינון מתפרקין ואנא הוא דנסב כלילא דמלכותא דבי קם טוורא דסיני משכלל כחתן וכל {ישראל} קמון מצייתין למשמוע דינומיס דחיון מן פסחיא תמוז ענא ואמר בי אינון מתפרקין ואנא הוא דנסב כלילא דבי עלו יליליא לארעא דכנען ואייתון מן פירי דארעה דורון לות עמא אב ענא ואמר בי אינון מתפרקין ואנא הוא דנסב כלילא דבי מתכנשין כל ירחיא בעיין למרגום יתיה אזל לך מינן מרה דפלטרותא דבך כל חוביא מתגביין ובך מלכא אוקיד גנוניה אלול ענא ואמר בי אינון מתפרקין ואנא הוא דנסב כלילא דשיפורי שיפור דחיין ונשמתי נישמא דחיין תשרי ענא ואמר בי אינון מתפרקין ואנא הוא דנסב כלילא דבי קיימין כל נשמתא באנינקי ביומא צומא דכיפורי וכד חמי אנא זכוותהון דישראל טייסין וסלקין קדם אלההון דבשמיא אנא מכרע גרמי בכף מאזניא ומדכר זכוון סגיע[ן] על ישראל מרחשון ענא ואמר בי אינון מתפרקין ואנא הוא דנסב כלילא דבי שריין רבועיא למרבוע ומתמרג לארעא ארבע פילוון כסלו ענא ואמר בי אינון מתפרקין ואנא הוא דנסב כלילא דבי אקים משה משכן זימנא ואייתיה וקדש יתיה וית כל מאנוי וחפי יתיה בדהבא סנינא טבת ענא ואמר בי אינון מתפרקין ואנא הוא דנסב כלילא דאנא טב ובי כל טובא הוי דורון שבט ענא ואמר בי אינון מתפרקין ואנא הוא דנסב כלילא דמלכותא דבי קמו כל אילניא דמימין כד אינון חמיין יתי פתחין פמהון ומקלסין בטרפיהון לאלהא חייא אדר ענא ואמר לית אנא פני לכון בהדא שעתא דהיא שעה דאנינקי רובא כתבוי דסנאה פריסין על עמודי כנישתא למשיציא ולמובדא שנאיהון דישראל וכדון לית אנא נייח ולא שדך עד זמן דנפרוס כתביי ומערבב לדידיה כסא דמזג הוא ישתיניה וגובא די חפר הוא ימלוניה עד דהינון מתכנשין איליין לאיליין לאיליין אתי משה נבייא ספריהון דישראל ואמר להון קומו פוקו לפנטוס ירחא דניסן ראשיהון לכל ירחיא דביה פרק יי' עמיה בני ישראל וביה הוא עתיד למפרוק יתון בגין כדין כתבא מפרש ואמר ירחא לכון ניסן ריש ירחין קמאי מתמני הוא לכל רישי ירחי שתא: (יא) (מתניהם) [מתניכם] חגורים. חרציכון אסירין במצוותא דאוריתא: (לג) כי אמרו כלנו מתים. ארום אמרו מצראי אי שהיין אינון הכא בני ישראל שעתא חדא הא כל מצראי מייתין: (מה) תושב. תותבא דגבר ואגירא כד הוא מן בר עממין לא יכול מיניה: בשלח פרק יג ויהי בשלח פרעה (יז) והוה כד שלח פרעה ית עמא ולא דברינון יי' אורח ארעא פלישתאי ארום קריבא היא מאתין אלפין דנפקו ממצרים תלתין שנין קדם קיצא דיי' מאתין אלפין גובראין ריגלאין בני חילא הוו כולהון משבטא דאפרים מאחדין בתריסין ובמאני זינא וברומחין הן הן גרמיא יבישיא דאחיא יתהון יי' על ידי יחזקאל נביא בבקעת דורא ומן איליין גרמיא הוו מאני משתיא דשתי בהון נבוכדנצר רשיעא ובשעתא דאחיא יתהון יי' על ידי יחזקאל נביא הוו טפחין ליה לההוא רשיעא על פמיה ומקרבין גרמא לות גרמיה וחיו וקמון על ריגליהון משיריין סגיען לחדא לחדא כולהון קמון בר מן גברא חד דלא קם אמר נבייא קדם יי' מא הוו עובדוי דהאי גברא חד דלא קם ובכין אמר ליה יי' בחיבוליא יהב וברביתא נסב ולא יחי ובכין אחוי ליה יי' ליחזקאל נבייא הדין שכן עתיד לאחאה מיתיא ובכן אמר ליה יי' דילמא יזועון עמא במיחמיהון אחוהון מיתיא וידחלון וית[י]בון למצרים: (יד) ויסב. ודבר יי' ית עמא אורח מדברא לימא דסוף ומזיינין בעובדיא טביא סליקו בני ישראל פריקין מן ארעא דמצרים: (יט) ויקח. ואסיק משה ית גרמוי דיוסף עימיה ארום משבע יוסף בחיוי ית בני ישראל למימר מדכר ידכר יי' יתכון ברחמוי טביא ותסקון ית גרמיי מן הכא עימכון: (כ) ויסעו. ונטלו מסכות ושרו באיתם דבסיפוי דבמדברא: (כא) ויי'. ומימרא דיי' הות מדברא קומיהון באיממא בעמודא דעננא למתקנא להון אתר בית מישרוי באיממא ואוף בליליא בעמודא דאישתא למנהרא להון למיהוי מהלכין באיממא ובליליא: (כב) לא. לא פסק מאור עמודא דעננא באיממא ואוף לא נהור עמודא דאישתא בליליא קדם עמא: פרק יד (א) וידבר. ומליל דיבריה דיי' עם משה למימר: (ב) דבר. מליל עם בני ישראל ויחזרון ויש[ר]ון קדם פונדקוי חירתא בין מגדלא ובין ימא קדם בעל צפון טעותא מכוונין תשרון על גיף ימא: (ג) ואמר. ויימר פרעה על עיסק עמא בני ישראל טעיין אינון במדברא (טרא) [טרד] עליהון בעיל צפון טעותא [נ]גדוי דמדברא: (ד) וחזקתי. ואתקיף ית ליביה דפרעה וירדף בתריהון ויתייקר מימרי בפרעה ובכל חילוותיה וידעון מצראי ארום אנא הוא יי' ועבדו כדין כמימריה: (ה) ויגד. ואיתני למלכא דמצרים ארום ערק עמא ואיתהפיך ליביה דפרעה ושלטונוי על עמא ואמרין מא הוא דעבדינן ארום שלחינן ית ישראל מלמפלח קומינן: (ו) ויאסר. וטכיס ית ארתיכיה וית עמיה וגובריה עבדי קרביה דבר עימיה: (ז) ויקח. ודבר שית מאה ארתיכיא בחירן וכל ארתיכיהון דמצראי וגיברין מתלתין בזיינא הוו ממנין על כולהון: (ח) ויחזק. ואתקיף מימרא דיי' ית ליבא דפרעה מלכא דמצרים ורדף בתר עמא בני ישראל ובני ישראל נפקון פריקין בריש גלי: (ט) וירדפו. ורדפו מצראי בתריהון וארעון יתהון שריין על גיף ימא כל סוס ארתיכוי דפרעה ופרשוי וחילוותיה כל קבל פונדקי חירתא קדם בעיל צפון טעוותא: (י) ופרעה. ופרעה קריב למיתי וזקפו בני ישראל ית עייניהון והא מצראי נטלין בתריהון ודחילו לחדא וצלו בני ישראל קדם יי': (יא) ויאמרו. ואמרין למשה הא מן (בלו) [בלי] דלא הוה לן קברין במצרים דברתנא למקברא יתן במדברא מא דא דעבדת לן למיפקא יתן מן ארעא דמצרים: (יב) הלא. הלא דין פתגמא די מלילנא עמך במצרים למימר ארפי מינן ונפלח ית מצראי ארום טב לן פלחין ית מצראי מן למקטלא יתן במדברא: (יג) ויאמר. ואמר משה לעמא בני ישראל לא תדחלו[ן] אתעתדו וחמון ית פורקנא דיי' די עביד לכון יומא דין ארום כמא דחמיתון ית מצראי יומא דין לא תוספון למחמיהון תוב עד עלמא: (יד) [יי']. מימרא דיי' יגיח לכון קרבא קומו שתוקו והבו יקר ותושבחתא לאלהכון: (טו) ויאמר. ואמר מימרא דיי' למשה עד אימתי את קאים מצלי קדמי שמיע היא צלותך קדמי ברם צלותיהון דעמי קדמת לדידך מליל עם בני ישראל ויטלון: (טז) ואתה. ואת משה תלי ית חוטרך וארכין ית ידך על ימא ובזע יתיה ויעלון בני ישראל במציעות ימא ביבשתא: (יז) ואני. ואנא הא אנא מתקיף ית ל[י]בהון דמצראי ויעלון בתריהון ויתייקר מימרי בפרעה ובכל חילוותיה בארתיכוי ובפרשוי: (יח) וידעו. וידעון מצראי ארום אנא הוא יי' באיתיקרותי בפרעה בארתיכוי ובפרשוי: (יט) ויסע. ונטל מלאכא דיי' דהוה מדבר קדם משריתהון דישראל ואתא מבתריהון ונטל עמודא דעננא מן קומיהון וקם ליה מן בתריהון: (כ) ויבא. ועל בין משרייתהון דמצראי ובין משריתהון דישראל והוה עננא פלגא נהור ופלגא חשוך נהורא מנהר על ישראל וחשוכא מחשיך על מצראי ולא קריבו איליין לאיליין למסדרא סדרי קרבא כל ליליא: (כא) ויט. וארכין משה ית ידיה על ימא ודבר יי' ית ימא ברוח תקיף כל ליליא ושוי ית ימא ליבשתא ואתבזעו מיא: (כב) ויבאו. ועלו בני ישראל במציעות ימא ביבשתא ומיא הוו להון שורין רמאין מן ימיניהון ומן שמאליהון: (כג) וירדפו. ורדפו מצראי ועלו בתריהון כל סוסוותיה דפרעה ארתיכוי ופרשוי לגו מציעות ימא רבא: (כד) ויהי. והוה בעידוני צפרא ובדיק יי' ברגז על משרייתהון דמצראי בעמודא דאישתא ואבני ברדא ושמם ית משרייתהון דמצראי: (כה) ויסר. ופרק ית גלגלי רדוותהון דהוו מדברין להון גרידן מן בתריהון אורחתהון דמולוותא למיהוי נגדין לגולגליא וקיסיא חזרו גילגליא ורדוותא למיהוי נגדן למולוותא ודמיין לימא עניין מצראי ואמרין איליין לאיליין להן נתוב ונערוק מן קדם עמא בני ישראל ארום דין הוא יי' דהוה עבד להון סדר נצחני קרביהון עד דאינון יתיבין גבן במצרים ולהוד הכא: (כו) ויאמר. ואמר מימרא דיי' למשה ארכין ית ידך על ימא ויחזרון מיא על מצראי על ארתיכיהון ועל פרשיהון: (כז) ויט. וארכין משה ית ידיה על ימא וחזר ימא לעידוני צפרא לתוקפיה ומצראי הוו ערקין לקדמותיה ושניק מימרא דיי' ית מצראי במציעות ימא: (כח) וישובו. וחזרו מיא וחפון ית ארתיכיא וית פרשיא לכל חילוותיה דפרעה דעלו בתריהון בימא לא אשתאר בהון אוף לא חד: (כט) ובני. ובני ישראל הליכו ביבשתא במציעות מיא ומיא הוו להון היך שורין רמאין מן ימינהון ומן שמאלהון: תוספתא איזיל משה וקום על ימא ואמור לימא זע מן קדמי בשמי תיזול ותימור לימא דאנא שלוחיה דיוצר בראשית גלי ארחך שעה זעירא ויעברון בגויך פריקוי דקיריס דשבטוי דיעקב שריין בעקא ושנאיהון רדפין בתריהון הא את סגרת מן קומיהון ופרעה רשיעא אתי מבתריהון ואזל משה וקום על ימא ואמר לי[מ]א זע מן קדם אל זע ימא מן קדם משה כד חמא בידיה חטר ניסיא חמא ורוגזא עלת לימא והוה מתרברב למחזור לבתריה טעו הא לך בריה דעמרם לית אנא מתכביש מן קדם ילוד איתתא יומין תלתא אנא רב מינך דאנא אתבריתי בתלתא ואת בשיתא היך את בעי למכבש יתי כד חמא משה לימא מסרהיב וגלוי מתרברבין עלוי לית שעתא דא שעת דינא דישראל שריין בעקא אי את לקובלי ואנא לקובלך מתיב משה ואמר לימא דאנא שלוחיה דיוצר בראשית נתהפך ימא כד שמע למילתיה וקם למעבד רעותיה דמרי שמיא סוף מיליא אמר ימא למשה לית אנא מתכביש מן קדם ילוד איתתא ענא משה ואמר לימא רב מיני ומינך יכבוש יתיך פתח משה פמיה בשירה הכדין שבח בשירה ובתושבחתא צלותיה דמשה עלת בבעו ובתחנונים אמר למילתיה קרא אמר לי בספר אוריתא כען תחמי מא [ד]עביד לפרעה רבוניה דעלמא לא תמסור עמך בידוי דפרעה רשיעא רם יהב ליה חטר ניסיא לחבלא כל מרודיא שמע ימא קל רוחא דקודשא דהות ממללא עם משה מגו נורא תב ימא מן גלוי ועברו בגויה בני ישראל: (ל) ויושע. ופרק יי' ביומא ההוא ית ישראל מידיהון דמצראי וחמון בני ישראל ית מצראי מיתין רמאין על גיף ימא: (לא) וירא. וחמון ישראל ית גבורא ידא תקיפתא דפרע יי' מינהון דמצראי ודחילו עמא מן קדם יי' והימינו בשום מימרא דיי' ובנביאותיה דמשה עבדיה: פרק טו (א) אז ישיר משה. הבכין שבח משה ובני ישראל ית שבח שירתא הדא קדם יי' ואמרין למימר נודי ונשבח קדם יי' דהוא רם על רמיא ומתגאי על גיותניא וכל מאן דמתגאי קומוי הוא במימריה מתפרע מיניה מצראי וסוסוותהון ורתיכיהון על דאתגאו ורדפו בתר עמא דבני ישראל רמא וטמע יתהון לימא דסוף: (ב) עזי. תוקפן ורוב תושבחתן הא רבון כל עלמא יי' ואמר במימריה והוה לן לפריק ואמרין בני ישראל דין הוא אלהנא ונשבחיניה אלהא דאבהתנא ונרוממיניה: (ג) יי'. ארבע כתין אתעבידו בני ישראל כד הוו קיימין על ימא דסוף חדא דהות אמרה ניפול לימא וחדא הות אמרה נחזור למצרים וחדא הות אמרה נסדר לקובליהון סדרי קרבא וחדא הות אמרה נמני לקובליהון ונערבב יתהון כתא דהות אמרה ניפול לימא אמר להון משה לא תדחלון ארום כמא דחמיתון ית מצראי יומא דין לא תוספון למיחמיהון תוב עד עלמא כתא דהות אמרה נסדר לקובליהון סדרי קרבא אמר להון משה לא תדחלון והבו יקר ותושבחתא לאלהכון כתא דהות אמרה נמני לקובליהון ונערבב יתהון אמר להון משה יי' גיברא דהוא עביד לכון סדרי קרבא נצחני קרביכון יי' שמיה כשמיה כן גבורתיה כן תוקפיה כן מלכותיה יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא: (ד) מרכבות. ארתיכוי דפרעה רשיעא וחילוותיה שדי בימא ושפר עולימי גיברוי רמא וטמע יתהון בימא דסוף: (ה) תהומות. תהומיא כסן עליהון מוי דימא אישתקעו במצולתיה דימא רבא כאבנא: (ו) ימינך. ימינך יי' מא אדירא היא בחילא ימינך יי' תברת חילא דסנאה ובעיל דבבא: (ז) וברב. ובסגיעות גיותנותך תברת שורי בעלי דבביהון דעמך שלחתא מלאכא רוגזך דרגיז ומלהט יתהון כמא דמלהט נוראה לקשא: (ח) וברוח. ובמימר מן קומך יי' אתעבידו מיא עורמן עורמן קמו להון צרירין בזיקיא אזליא קפו תהומיא בפלגות דימא רבא: (ט) אמר. אמר פרעה רשיעא סנאה ובעיל דבבא ארדוף בתר עמא דבני ישראל ונערבב יתהון כשהן שרן על גיף ימא איבוז מנהון ביזא רבא ואישבי מינהון שביא רבא איפליג יתהון לעמי עבדי קרבא עד דתתמלי נפשי מנהון ובתר כן אשלוף חרבי מן תיקא ואישיצי יתהון ביד ימיני: (י) נשפת. אשפתא ברוח מן קומך יי' כסן עליהון מוי דימא אשתקעו כאברא במיא משבחייא: (יא) מי. מאן דכמתך באילי מרומא יי' מאן דכמתך אדיר בקודשא דחיל תושבחן עביד לכון נסין וגבורן לעמיה בית ישראל: (יב) נטית. ימא וארעא הוו מדיינין כחדא ימא אמרה לארעא קבילי בנייכי וארעא אמרה לימא קבילי קטוליכי לא ימא צבי למיבלע יתהון ולא ארעא צבית למקבלא קטילוי דחלא אחדא לארעא מן אבוהא דשמיא דלית הוא תבע יתהון לעלמא דאתי מיד פתחת פמה ארעא ובלעת יתהון: (יג) נחית. דברהו בטבתך עמא הדין דפרקתא סוברהו לתוקפך למדור בית שכינת קודשך: (יד) שמעו. שמעו עממיא ואתרגזון רתיתא אחדת יתהון כל דיירי ארעא דפלשת: (טו) אז. הבכין אתבהילו רברבני אדומאי תקיפי מואבאי אחדת יתהון רתיתא אתברו לבהון בגויהון כל דיירי ארעא דכנען: (טז) תפל. תפיל עליהון אימתא ודלוחתא בסוגעי תוקפך ישתקון כאבנא עד דיעיבר עמך יי' ית ארנונא עד דיעיבר עמך דנן דפרקתא ית מגזת יובקא: (יז) תביאמו. תעיל יתהון ותחסין יתהון בטורא דאחסנתך אתר מזומן לבית שכינתך אתקינתא יי' בית מוקדשך יי' תרתין ידך שכללא יתהון: (יח) יי' ימלוך. ארבע לילוון כתיבין בספר דוכרניא לילא קמאה כד אתגלי יי' על עלמא למיברא יתיה הוה עלמא תהי ובהי וחשוכא פריס על אפי תהומא ובמימריה הוה נהיר ומנהיר וקרא יתיה לילא קמאה ליליא תנינא כד איתגלי יי' על אברהם בין בתריא הוה אברהם בר מאה שנין ושרה אינתתיה בת תשעין שנין למקיימא מא דאמר כתיבא אברהם בר מאה שנין יוליד ושרה איתתיה בת תשעין שנין תליד הלא בר תלתין ושבע שנין הוה יצחק בזמן דאיתקרב על גבי מדבחא שמיא ארכינו ונחיתו וחמא יצחק לשכלוליהון וזלגן עינוי למרומא וקרא יתיה לילא תנינא לילא תליתאה כד איתגלי יי' על מצראי בפלגות ליליא הות ידיה שמאלא מקטלא בכוריהון דמצראי וימיניה הות משיזבא בכוריהון דישראל למקיימא מא דאמר כתבא ברי בוכרי ישראל וקרא יתיה ליליא תליתאה ליליא רביעאה כד ישלים עלמא קיצא למתפרקא נירי פרזלא יתברון ועבדי רישעא ישתיצון משה יהא נפיק ממדברא ומלכא משיחא יהא נפיק מרומה דין ידבר בריש ענא ודין ידבר בריש ענא ומימרא דיי' הוה מדבר בין תריהון ואינון מהלכין כחדא ויימרון בני ישראל דיי' הוא מלכותיה בעלמא הדין ובעלמא דאתי דיליה הוא: (יט) כי בא. ארום עלו {סו}סוותיה דפרעה בארתיכוי ופרשוי בגו ימא ואחזר יי' עליהון ית מוי דימא ובני ישראל הליכו ביבשתא במציעות ימא: (כ) ותקח. ונסיבת מרים נביאתא אחתיה דאהרן ית תופא בידה ונפקא כל נשיא בתרה בתופא ובמחולאתא והוון חליין: (כא) ותען. ומזמרת להין מרים נודי ומשבח קדם יי' דהוא רם על רמיא והוא מתגאי על גיותניא וכל מאן דמתגאי קומוי הוא במימריה פרע מיניה סוסיהון ורתיכיהון על די אתו על עמיה בית ישראל רמא וטמע יתהון בימא דסוף: (כב) ויסע. ואטיל משה ית ישראל מימא דסוף ואזלו למדברא דחלוצה ואזלו תלתא יומין במדברא ולא אשכחו מיין: (כג) ויבאו. ואתון למרתה ולא יכילו למשתי מיא ממרה ארום מרירין אינון בגין כן איתקרי שמה מרה: (כד) וילנו. ואדיינו עמא על משה למימר מא אנן שתיין: (כה) ויצעק. וצלי משה קדם יי' ואליף יתיה מימרא דיי' מילא דאוריתא דהיא מתילא באילן חייא וטלק לגו מיא ואתחלוון מיא תמן קרי ליה קיימין וסדרי דינין ותמן נסי יתיה וקם בנסיוניה: (כו) ויאמר. ואמר אם משמע תשמעון בקל מימרא דיי' אלהכון ודשפר קומוי תעבדון ותציתון למצותיה ותיטרון כל קיימוי כל מכתישיא בישיא די שגרית על מצראי לא אשוי עליכון ארום אנא יי' דבמימרי מאסי יתכון: פרק טז (יד) דק מחספס. דקיק מפספס: פרק יז (יא) והיה. והוה כד הוה משה זקף ידוי בצלו לות אבוי דבשמיא והוון דבית ישראל מתגברין (ו) ונצחין בסדרי קרבא וכד הוה מנע ידוי מן למצליא הוון דבית עמלק מתגברין ונפלין בחרבא: (יב) וידי. וידוי דמשה הוון זקיפן בצלו ונסיבו אבן ושוון יתה תחותיה ויתב עלה ואהרן וחור הוון אחידין בידוי חד מן דין סיטרא וחדא מן דין סיטרא מדכר הימנות תלת אבהתא צדיקיא דמתילין בטווריא אברהם יצחק ויעקב והימנות ארבעתי אמהתא צדיקתא דמתילן בגלמתא שרה רבקה רחל ולאה והוון ידוי זקיפן בצלו עד מטמעי שמשא: (יד) ויאמר. ואמר שבועה נפקת מן תחות כורסי איקריה דרבון כל עלמיא מלכא קמאה דעתיד למיקום מן דבית ישראל הוא שאול בר קיש הוא יסדר סידרי קרבא עם דבית עמלק ויקטול מנהון מלכין עם שלטונין ומא דמשתייר מנהון ישיצון יתהון מרדכי ואסתר בשושן הבירה ויי' אמר במימריה למשיציא ית דוכרניה דעמלק לדרי דרין: יתרו פרק יט וישמע יתרו (א) בחדש. בירחא תליתאה לזמן אפקותהון דבני ישראל פריקין מן ארעא דמצרים היך זמן יומא דין עלו למדברא דסיני: (ב) ויסעו. ונטלו מרפידים ואתו למדברא דסיני ושרון במדברא וכוינו תמן בני ישראל כל קבל טורא: (ג) ומשה. ומשה סליק למיתבע אולפן מן קדם יי' וקרא ליה דבריה דיי' מן טוורא למימר כדין תימר לאינשי ביתיה דיעקב ותתני לשבטיא דבני ישראל: (ד) אתם. אתון חמיתון ית מא דאתפרעית מן מצראי וטענית יתכון על ענני יקר שכינתי היך על גדפי נשרין קלילין וקריבית יתכון לאולפן אוריתי: (ה) ועתה. וכדון אם משמע תשמעון בקל מימרי ותטרון ית קיימי ותהוון לשמי עם חביבין והיך סגלה מכל אומיא ארום דיי' היא כל ארעא: (ו) ואתם. ואתון תהוון קדמי מלכין וכהנין ואומא קדישא איליין שבח דיבריא דתמלל עם בני ישראל: (ז) ויבא. ואתא משה וקרא לחכימי עמא וסדר קומיהון ית כל שבח דיבריא האיליין דפקיד יתיה מימרא דיי': (ח) ויענו. ועניין כל עמא כחדא ואמרו כל דמליל מימרא דיי' נעביד וחזר משה ית מליהון דעמא בצלו קדם יי': (ט) ויאמר. ואמר מימרא דיי' למשה האי מימרי מיתגלי לך בתוקפיה דעננא מן בגלל דישמעון עמא במללותי עמך ולחוד בנבואתך משה יהמנון לעלם ותני משה ית מליהון דעמא בצלו קדם יי': (י) ויאמר. ואמר מימרא דיי' למשה איזל לות עמא ותקדיש יתהון יומא הדין ולמחר ויחוורון לבושיהון: (יא) והיו. ויהויין מזומנין ליומא תליתאה ארום ביומא תליתאה יתגלי מימרא דיי' לקבל כל עמא על טוורא דסיני: (יב) והגבלת. ותתחם ית עמא חזור חזור למימר איזדהרו לכון דלא למסוק בטורא ודלא למקרב בשיפולוי כל דקרב לטורא יתקטלא יתקטיל: (יג) לא. לא תיקרב ביה ידא דקטלא ארום איתרגמא איתרגים או גומרין דאישא יזדרקון ביה אין בעיר אין בר ניש לא יחי במתקע שיפורא משה ואהרן אינון יהון רשאין למסוק בטורא: (יד) וירד. ונחת משה מן טוורא לות עמא וקדיש ית עמא וחוורו לבושיהון: (טו) ויאמר. ואמר לעמא הוו זמינין לתלתא יומין לא יקרב גבר מנכון לתשמיש דערס: (טז) ויהי. והוה ביומא תליתאה בעידוני צפרא והוון קלן וברקין וענן תקיף על טורא וקליה דשיפורא אזיל ותקיף לחדא ואזדעזעו כל עמא די במשריתא: (יז) ויוצא. ואפיק משה ית עמא לקדמותיה דמימרא דיי' מן משריתא ואיתעתדו בשיפולי טורא: (יח) והר. וטורא דסיני הוה תנן כוליה מן קדם דאיתגלי עלוי יקר שכינתיה דיי' בשלהובית דאישא וסליק תנניה כקיטור תננא דאתונא ואזדעזע כל טורא לחדא: (יט) ויהי. והוה קליה דשיפורא אזיל ותקיף לחדא משה הוה ממליל ומן קדם יי' מתעני ליה בקל בסים ובנעימה קלה: (כ) וירד. ואיתגלי מימרא דיי' על טוורא דסיני לריש טורא וקרא ליה דברא דיי' למשה מן ריש טורא וסליק משה: (כא) ויאמר. ואמר מימרא דיי' למשה חות אסהיד בעמא דלא ידחקון קדם יי' למחמי דלא יפל מנהון אוכלוסין סגיעין: (כב) וגם. ולחוד כהניא דקיימין ומשמשין קדם יי' יתקדשון דילמא יתקוף בהון רבי רגוז קדם יי': (כג) ויאמר. ואמר משה קדם יי' לא יכלין עמא למסוק על טוורא דסיני ארום את אסהידית בן למימר תחם ית טורא וקדש יתהון: (כד) ויאמר. ואמר ליה מימרא דיי' איזול חות ותיסוק את ואהרן עמך וכהניא ועמא לא ידחקון למסוק קדם יי' דילמא יתקוף בהון רבי רגוז: (כה) וירד. ונחת משה מן טורא לעמא ואמר להון קריבו וקבילו ית עשרא דבריא: פרק כ (א) וידבר. ומליל דיבריה דיי' ית כל שבח דיבריא האיליין למימר: (ב) אנכי יי'. דברא קמאה כד הוה נפיק מפום קודשא בריך הוא יהא שמיה רבא מברך ומשבח לעלם היך זיקין והיך ברקין והיך לפדין דנור לפד דנור מימיניה ולפד דאשא משמאליה פרח וטאיס באויר רקיע שמיא אזיל ואקיף על משרייתהון דישראל חזר ומתחקק על לוחי קיימא ומתהפך בהון מסטר לסטר וכד הוה צווח ואמר עמי עמי בית ישראל אנא יי' אלהכון דאפיקית יתכון ופרקית יתכון משעבודא דמצראי כד הויתון פלחין תחות ידיהון דמצראי בבית שעבוד עובדיהון: לא יהיה. עמי עמי בית ישראל לא יהוי לך אלהא אוחרן בר מיני ארום כמא דאנא יחידאי בריתי ית כל עלמא ולא הוה אוחרן בהדאי הכדין לא תסגדון לאלה אוחרן אלא למאן דיליה גבורת[נ]א: (ג) לא תעביד לך צלם וכל דמו די בשמיא מלעילא ודי בארעא מלרע ודי במיא מלרע לארעא ארום כלהון בריתי בשיתא יומין ואינון מזדעזעין מן קדמיי כד אינון נפקין ומסגדין קדמיי בדחלתא רבא כן אתון תסגדון קדמי בדחלא רבא: (ד) לא תסגוד להון ולא תפלחינון ארום אנא יי' אלהכון אל קנא ופרען דמתפרע בקנאה דאנא עתיד למיגבי מן כל דסגיד להון למסגד קדמיי ואוף מנהון אעביד דינא על דסגידו להון ברייתא דאנא הוא אלהא מסער חובי אבהן רשיען על בנין מרדין על דר תליתאי ועל דר רביעאי לשנאי כד משלמין בניא למחטי בתר אבהתהון על דמרדו קדמיי ועל דעברו על פתגמיי: (ה) ברם אנא נטיר טיבו לאלפי דרין לרחמ[ו]י צדיקיא ולנטרי פיקודיי ואורייתי: (ו) לא תשא. עמי עמי בית ישראל לא תימי בשמא דיי' אלהך למגנא ולא תשתבע בשמי ותשקר דאנא הוא יי' אלהכון רבא פרען דעתיד לאתפרעא ממאן דמשקר בשמי ארום בשמי רבא אתברי עלמא וכל מאן דמשתבע בשמי ומשקר גליא קדמי דבחובוי אחריבנא ליה וכל מאן דמנטר נפשיה ולא משתבע לשיקרא גליא קדמי דבזכותיה מתקיים עלמא וכל מאן דמתקיים עלמא בדיליה טיבו ליה בעלמא הדין ולעלמא דאתי: (ז) זכור. עמי עמי בית ישראל הוו דכירין ית יומא דשבתא לקדשותיה: (י) ארום שיתא יומין עבד יי' ית שמיא וית ארעא וית ימא וית כל דבהון ונח ביומא שביעאה על כן ברך יי' ית יומא דשבתא וקדיש יתיה קמאי <הוא> לכל מועדיא וחמור מכל זימניא ומריגוג דחמידתיה לבני ישראל אוריתיה וכל מאן דמייקר לשבתא דמי קמאי כמאן דמייקר לי על כורסי יקרי ארום בדיל איקרא דשבתא יחסנון בני ישראל לעלמא דאתי דכוליה שבתא: (יא) כבד. עמי עמי בית ישראל הוו זהירין באיקרא דאבוכון ובאיקרא דאימכון דכל מאן דמייקר אבוי ואימוי יהיבנא ליה אריכות יומין וסגיעות שנין ארום בדיל איקרא דאבא ודאימא מחסיננא ליה לעלמא דאתי: (יב) לא תרצח. עמי עמי בית ישראל לא תהוון קטולין לא חברין ולא שותפין עם קטולין ולא יתחמי בכנישתהון {דישראל} עם קטולין ולא יקומון בניכון בתריכון וילפון אינון למיהוי עם קטולין ארום בחובי קטוליא חרבא נפיק על עלמא: לא תנאף. עמי עמי בית ישראל לא תהון גיורין לא חברין ולא שותפין עם גיורין ולא יתחמי בכנישתהון דישראל עם גיורין ולא יקומון בניכון בתריכון וילפון אינון אורחתכון ארום בחובי גיוריא פורענותא אתיא על עלמא: לא תגנב. עמי עמי בית ישראל לא תהוון גנבין לא חברין ולא שותפין עם גנבין דלא יקומון בניכון בתריכון למיהוי עם גנבין דילמא יילפון בניכון אורח גנבין ארום בחובי גנביא כפנא אתיא על עלמא: לא תענה. עמי עמי בית ישראל לא תיהוון סהדי שיקרא לא חברין ולא שותפין עם סהדי שיקרא ולא יתחמי בכנישתהון דישראל עם סהדי שיקרא דלא יקומון בניכון מבתריכון וילפון למיהוי עם סהדי שיקרא ארום בחובי סהדא דשיקרא מלכותא מתגריא בבני אינשא וגלותא אתיא על עלמא: (יג) לא תחמוד. עמי עמי בית ישראל לא תהוון חמודין לא חברין ולא שותפין עם חמודין ולא יתחמי בכנישתהון דישראל עם חמודין דלא יקומון בניכון מבתריכון למיהוי עם חמודין ולא יתחמיד חד מנכון אינתתיה דחבריה לא לעבדיה ולא לאמתיה ולא לתוריה ולא לחמריה ולכל דאית לחברך ארום בחובי חמודיא עננין סלקין ומיטרא לא נחית ובצורתא אתיא על עלמא: (יד/יז) ויעמדו העם מרחוק. וקמון להון מצליין מן רחיק: (כא) ואם מזבח. ואין מדבח אבנין תעבדון לשמי לא תבנון יתהון חציבן אבנין ארום פרזלא חרבא מתעביד מיניה אין עבדתא פרזלא עליהון אפסית יתהון: (כב) לא תעלה. ואתון כהניא [ו]בנוי דאהרן דקיימין ומשמשין קדמיי על גבי מדבחא לא תסקון לדרגין על גבי מדבחי: משפטים פרק כא ואלה המשפטים (י) שארה כסותה ועונתה לא יגרע. מזונה תכשיטה מעלה ומפקה לותה ל[א] ימנע מינה: (יד) וכי יזיד. וארום יתחשב גבר על חבריה למקטליה בכוונה אפילו הוא כהנא רבא דקאים ומשמש קדמיי על גבי מדבחא מן תמן תסבון יתיה ותקטלון יתיה: (יח) באגרוף. במרתוקא: ונפל למשכב. ויטלק לערס מרע: (כ) נקם ינקם. מתקנסא יתקניס: (כב) ענוש. מתקנסא: (כה) חבורה. גלופשש: (לה) וגם את המת. והנייתא דמיתא: פרק כב (יב) יביאהו עד. ייתי ליה מן אבראי סהיד קטילא לא ישלם: (יד) אם שכיר. יזיל אגרא בפסידא: (טו) מהר. מפרנסא יפרנס יתה: (ל) לכלב תשליכון. לבר עמיא תת[נ]ון יתיה דהוא מדמי לכלבא: פרק כג (ב) לא תהיה אחר רבים. עמי עמי בית ישראל לא תהוון אזלין בתר סוגיא למבעשא ברם אילהין למיטבא ולא יתמנע חד מנכון למילפא זכוון לחבריה בדינא ולא תימרון בלבבכון בתר סוגיא דינא מטי: (יא) תשמטנה ונטשתה. תשמטון יתה ותבקרון יתה: (יט) ראשית. שירוי בוכרת פירי ארעכון תיתון לבית מוקדשא דיי' אלהכון עמי עמי בית ישראל לית אתון רשאין לא למבשלא ולא למיכלא בשר וחלב תריהון מערבין כחדא דלא יתקוף רוגזי בכון ואבשל ית עיבוריכון צבורין באדריכון דגנא וקשא תריהון מערבין כחדא: (כד) כי הרס. ארום מפרכא: פרק כד (י) ויראו את. וחמון ית איקר שכינתיה דאלהא דישראל ותחות אפיפורין דריגלוי כעובד סינפרינון וכזככיות שמיא כד אינון נקיין מן עננין: (יא) ואל אצילי. ולוות עולימיהון דבני ישראל לא פשט לחבלא ידיה וחמון ית איקר שכינתיה דיי' והוון מתחמיין היך אכלין והיך שתיין: תרומה פרק כה וידבר יי' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה (כה) מסגרת. גיפוף: (כט) קערותיו. פילוותיה: (לט) ככר. קנטי[נ]ר: פרק כו (יט) אדני כסף. חומרין דכסף: (כג) בירכתים. בשפועיא: פרק כז (ה) (ברכב) [כרכב] המזבח. תחות קנקלא דמדבחא: תצוה פרק כט ואתה תצוה (יז) ואת האיל. וית דיכרא תפסיג לפסגוי ותשזיג בני גויה וכרעוי ותתן על פיסגוי ועל רישיה: (כג) וככר. עיגול: (כז) חזה התנופה. נועא דאנפותא: כי תשא פרק ל כי תשא (לה) ממלח. ממזג: פרק לב (ה) וירא. וחמא אהרן ית חור בר אחתוי נכיס לקומוי ודחיל ובנא מדבחא קומוי: (ו) ויקומו לצחק. וקמון להון מגח[כ]ין בפולחנא נוכראה: (יד) וינחם. והוות תווהו: (יז) ברעה. קלהון דעמא מבעשין: (יח) קול. קל מקלסין בפולחנא נוכראה אנא שמיע: (כה) וירא משה. וחמא משה ית עמא ארום פריעין אינון ארום פרעו כלילא דדהבא דהוה ברישיהון דהוה שמא מפרש חקיק עליהון דילא שמעו למילוי דמשה קניין להון שום ביש לדרי דרין: פרק לג (לו) ויתנצלו. ורוקינו בני ישראל ית מאני זייניהון מעילויהון דהוה שמא מפרש חקיק עליהון מן טורא דחורב: (יא) נער. טלי זעיר לא פסק: (כג) והסירותי. ואעבר ית כיתי מלאכיא דקיימין ומשמשין קדמי ותחמי ית דיבורא דיי' ואיקר שכינתי לית אפשר לך למחמי: פרק לד (ו) ויעבר. ועברת יקר שכינתא דיי' קומוי וצלי משה ואמר יי' אלהא וגו׳: (כ) ולא יראה (את) פני (יי') ריקם. עמי עמי בית ישראל לית אתון רשאין למתחמיא קדם יי' אלהכון ריקנין מכל מצוותא: (כט) כי קרן. ארום שבחו זיווהון דאפוי: (לג) מסוה. סודרא: פרק לח ויקהל ויקהל משה (ח) במראות הצובאות. בחזיין נשיא צניעתא דהוון צניען בתרע משכנא: (יד) קלעים. וילון: פקודי פרק לט אלה פקודי המשכן (ט) זרת ארכו. פשך אורכיה: תם ויקרא ויקרא פרק א (א) ויקרא אל משה וידבר יי' אליו מאהל מועד לאמר. והוה ביומא דאשלם משה למקמא ית משכנא ודכי יתיה וקדיש יתיה וית כל מנוי וית מדבחא וית כל מנוי חשב משה בליביה ואמר טורא דסיני דריבוייה ריבויי שעה וקידושיה קידושי שעה לא סליקית לותיה עד זמן דאיתאמר לי מן קדם יי' משכן זימנא דריבויה ריבוי עלם וקידושיה קידוש עלם לא כל שכן קרא רבון עלמא למשה ומליל מימרא דיי' עימיה מן משכן זימנא למימר: (טז) והסיר. ויעבר ית קורקבניה בליקטיה ויקלק יתיה: (יז) ושסע אותו. ויתלע יתיה בכנפוי: פרק ב (ו) פתות אותה. תרסק יתה רסוקין: פרק ה (ד) להרע. למבעשא: (כא) או עשק. עצה: צו פרק ו וידבר יי' אל משה לאמר צו את אהרן (ג) ומכנסי. אברסקין: (כא) מרבכת. מרתחא: פרק ז (יח) פגול. פסול: שמיני פרק ט ויהי ביום השמיני (כד) ויפלו על פניהם. ואתרכינו בצלו על אפיהון: פרק י (א) אש זרה. אשא בריי[ה]: (יט) וידבר. ומליל אהרן עם משה הא יומא דין קריבו בני ישראל ית חטתהון וית עלתהון קדם יי' ואת אליפתא יתי דחטתא חמירא מן מעשרא תנינא ולית איפשר לאבילא למיכל מינה ואנא דארע יתי תוקלא רובא הדין ביומא הדין ומיתו תרין בנוי נדב ואביהוא ואנא אביל עליהון הא אילו אכלית מן [ח]טתא יומא הדין הא אית איפשר דשפר יתיה קדם יי': (כ) וישמע. ושמע משה ואפיק כרוז במשריתא ואמר הלכתא אתעלמא מיני ואהרן אחי אליף יתה לי ועל די אשפר גרמיה קביל מיניה אגר ושמע משה ושפר פתגמא באפוי: פרק יא (יח) התנשמת. קאקא וית בר הדיא: (אשה כי תזריע זאת תהיה תורת המצורע) אחרי־מות פרק טז וידבר יי' אל משה אחרי מות (לא) ועניתם. ותצומו בה על נפשתיכון: קדשים פרק יט וידבר יי' אל משה לאמר דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו (ט) לא תכלה. לא תשיצון אומנא מחדיא דאית בה בחקליכון למחצד: (יד) לא תקלל. לא תלוטון חרשא בגין דלא שמע וקדם אכסניא דהוא מדמי לסמיא וגו׳: (טז) לא תלך. עמי בית ישראל לא תהון אזלין בתר לישנא תליתאה על חבריכון ולא תשתוק על אדמיה דחברך בזמן דאת ידע ליה דהוא זכיי בדינא אמר יי': (כו) לא תאכלו. עמי בית ישראל לא תיכלון על אדם קטולי סנהדרין ולא תנחשון ולא חדודי עיינין: פרק כ (יז) חסד הוא. חסד הוא דעבדית עם קמאי מן בגלל דיתמלי עלמא מנהון ברם מן כדון מאן דיעבד כן ואשיצי יתהון וגו׳: אמר פרק כב ויאמר יי' אל משה אמר אל הכהנים (כז) שור או כשב. עידן דתידכר לן סדרי קורבנינן מה דהוינן מקרבין קומך בכל שנא ושנא והוון קורבנינן מכפרין לן על חובינן וכדו די גרמו חובינן ולית לן מא נקרבא מן עדרי עאנינן תור או אימר איתבחר קומוי בגין למדכרא סבא דמדינחא קריב לשמך בר תורין ורהט לבקרותיה ונסב בר תורין רכיך וטב ויהב יתיה לרביא ואוחי רביא למעבד יתיה ופטירין אפה ואייכיל למלאכיא וזכה למבשרה דהא שרה ילידת ליצחק אימרא איתבחר <תניינא> בגין למדכרא זכותיה די יצחק די עקד גרמיה על גבי מדבחא ופשט צואריה בגין שמך שמיא מכו ונחתו וחמא יצחק ית שכלוליהון וכהיין עינוי ממרומיא מן בגין כן זכה ואיזדמן ליה תמן אימר [ת]חותוי לעלתא ותוב תליתאי גדיין בר עזין בגין למדכרא זכותא דאימא דלבשת יתיה ליעקב משכין דגדיין ועבד תבשילין ואייתי לאבוי מן תבשילוי וחמר אשקי יתיה וזכא למקבלא סדר ברכתא מן יצחק אבוי ולמוקמא תרין עשר שבטין קדישין לשמך בכין פרש משה ואמר עמי עמי בית ישראל תור או אימר או גדי ארום איתיליד ויהוי שובעא יומין בתר אימיה ומן יומא תמינאה ולהלאה יהוי כשר למקרבא יתיה קורבן לשמא דיי': פרק כג (כט) כי כל. ארום כל נפש די בצמת למיצום ולא ציימת ביום צום כפוריא: (לב) מערב. מן רמשא ועד רמשא תהון ציימין צומיכון ושבתין שובתיכון ועבדין זימנין מועדיכון בחדווה: פרק כד (יא) ויקב. וחרף ברא דאיתתא ישראיליתא ית שמא מפרשא ובזי: (יב) ויניחהו. דין חד מן ארבעה דינין די עאלו קדם משה נבייא ואסתמך על דעתא דלעיל בתריין מנהון הוה משה מתין ובתרין הוה משה זריז במחרפא דחריף שמא קדישא בגידופין ובמקוששא דקושש קיסין ביום שבתא הוה משה מתין מן בגלל דהוה דיניהון דיני נפשן <ו>במסאבין דלא יכילו למעבד פיסחא בזימניה ובגין בנתיה דצלפחד הוה משה זריז מן בגלל דהוה דיניהון דיני ממון באיליין ובאיליין אמר לא שמעית למילפא לדיינא דעתידין למקום מן בתר משה למיהוי זריזין לדיני ממונא וממתינין בדיני נפשתא דלא בפריע ליהויין קטלין ית מאן דחמי ליה למתקטלא בדינא ולא יבהתון למימר לא שמענן כבר משה רבהון אמר לא שמעית ואצנית יתיה במטרא עד זמן דאיתפרש להון מן קדם יי' בהליין דינין ידינון יתיה: בהר פרק כה וידבר יי' אל משה בהר סיני (לד) ושדה. וחקל פרוולי: (לז) את כספך. ית כספך לא תיתן ליה בשעורין וברביין לא תתן מזונך: בחקתי פרק כו אם בחקתי (יג) קוממיות. קומה זקופה: (מב) וזכרתי. ואדכר במימרי ית קיימ[א]ה די קיימית עם יעקב בבית אל ואוף קיימא די קיימית עם יצחק בטור מוריה ואוף קיימא די קיימית עם אברהם ביני בתריא אדכר ברחמין וארעא דישראל אדכר ברחמין: (מג) והארץ. וארעא תשתבוק מנהון ותרעי ית שובי שמיטהא כל יומין די יצדי מנהון ואינון ימרקון ית חוביהון מיכלא חולף מיכלא וסדר דין חולף סדר דין בסדרי דיניי מאסו וית קיימי אורייתי רחיקת נפשיהון: (מד) ואף. ואוף בהדא כד הוון גליין בארע בעלי דבביהון לא מאסית יתהון במלכותא דבבל ולא רחיקית יתהון במלכותא דפרס למפסא ית קיימי עמהון ארום אנא יי' אלהכון: פרק כז (י) לא ימיר אותו. ולא יפרגיניה: (יב) (בערכך) [כערכך]. כעילויא כהנא: במדבר במדבר פרק ד וידבר יי' אל משה במדבר סיני (ז) הקערות. פילוותא: (ט) מלקחיה. מלקטייא: (י) המוט. קופה : (כ) ולא יבאו. ולא יעלון ליואי למיחמי כד יהוון כהניא משקעין מאני בית קודשא ולא ימותון: נשא פרק ה וידבר יי' אל שמה לאמר נשא (כב) ואמרה. ותימר איתתא אמן אמן {אמן} אין איסתאבית אמן אין אנא עתידא לאסתאבא: פרק ו (ה) תער. גלב: (כז) ושמו. וישוון ית שמי קדישא על בני ישראל ואנא במימרי אבריך יתהון ברם לית איפשר ל[כ]הניא למשמשא קדמיי בכהונתא רבתא עד זמן דיהוון בר תלתין שנין ואתון עמי בני ישראל לא תהוון מהרהרין בלבבכון בתר כהניא ותימרון פלן חמס חמסין פלן גזל גזלין דלא למקבלא מינהון קבלון מנהון סדר ברכתא דאינון מברכין יתכון ואנא במימרי מציץ ומחמי מן חרכיא מן ביני אצבעתהון דכהניא ואנא במימרי אבריך יתכון: בהעלתך פרק ז וידבר יי' אל משה לאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך (יג) קערת כסף. פיילי דכסף: פרק י (לו) ובנחה. וכד הוה ארונא חזר הוה משה זקף ידוי בצלו ואמר חזור כען יי' מן תקוף רוגזך ותוב עלין ברחמין טביא וברך רבוותיא ואסגי אלפיא שבטיא דבני ישראל: פרק יא (ה) את הקשואים. ית קטייא וית מלפפוניא: (ח) בפרו[ר]. בלפדיא: (יב) כאשר ישא האומן. ארום תימר לי סבול יתהון בחובך היך מא דסביל פידגוגא ית מיינקא: (כ) מאפכם. מן נחיריכון: (כו) וישארו. ואישתיירו תרין גוברין במשריתא שמיה דחד מנהון אלדד ושמיה דתנינא מידד ושרת עליהון רוח קודשא אלדד הוה מתנבא ואמר סלוון סלק מן ימא והוי תוקלא לבני ישראל ומידד הוה מתנבא ואמר עתיד משה ספריהון דישראל מתכנשא מן גו עלמא ויהושע בר נון ההוא שמשא מקבל נבואתא מן בתריה ותריהון הוון (מתגבין) [מתנבין] כחדא ואמרין בסוף עקב יומיא עתיד גוג ומגוג וחילוותיה סלקין לירושלם ובידוי דמלכא משיחא אינון נפלין ושבע שנין יומין ידלקון בני ישראל מן מאני זייניהון לחורש לא יפקון ואילן לא יקצצון ואינון הוו מן שובעתי חכימיא די אתפרשו בשמהון ולא נפקו שובעתי חכימיא מיגו משיריתא עד דאלדד ומידד מתנבין במשיריתא: (כח) ויען. וענא יהושע בר נון שמשיה דמשה [מ]ן (עליותיה) [טליותיה] ואמר רבוני משה פסוק מנהון רוח נבואה: פרק יב (א) ותדבר. ומלילת מרים ואהרן במשה על עיסק איתא כושייתא די נסב והלא לא איתתא כושייתא הות צפורה איתתיה דמשה אלא הכמא דכושייא משני בזיויה מן כל ברייתא כין הות צפורה איתתיה דמשה יאיא בחזוה ושפירא בריוה ומשניא בעובדהא טביא מכל נש[י]א דדרא ההוא וכן דוד מתנבא ואמר שגיון לדוד אשר שר ליי' על דברי כוש בן ימיני ותימר דהוה שאול מלכא דישראל גבר כושי אלא הכמה דהדין כושיא ביסריה שני מן כל בני נשא כדין הוה שאול מלכא דישראל שפיר בריויה ויאי בחיזויה ושני בעובדוי טביא מכל בני נשא דדרא ההוא וכן ירמיה מתנבא ואמר וישמע עבד מלך הכושי ותימר דהוה ברוך בר נריה גברא חסידא גבר כושי אלא הכמה דהדין כושי ביסריה שני מן כל בני נשא כדין הוה ברוך בר נריה גברא יאי בריויה ושפיר בחיזויה ושני בעובדוי טביא מן כל בני נשא דהוה בדרא ההוא וכן עמוס מתנבא ואמר הלא כבני כושיים אתם לי בני ישראל ותימר [דהוה] זרעיתיה דאברהם וזרעיתיה דיצחק ויעקב בעובדין בישין אלא הכמה דהדין כושיא מופרש ומובדל מן כל בריאתא כדין אפרש רחמנא וקדיש ית בני ישראל כתרומתא מן אידרא וחלתא מן ליישא וקרא יתיה בני עמיה חולקייה ואחסנתיה: (ז) לא כן עבדי. לית כבר נש עבדי משה בכל קומטיטון דישראל לכל לבלרין קומטיטון דידי הימן הוא: (יב) אל נא תהי כמת. לא בבעו תהוי מרים אחתן מצרעא באהילא כמייתא ארום היך מא דהדין וולדא דהוי במעי דאימיה תשעא ירחין במיא ובאישתא ולא איתנזק וכיון דמטא קיציה למיפק מן מיעיה דאימיה אתכל פלגות ביסריה כין הות מרים אחתן מצרפא עמן במדברא והויא עמן בעקינן וכיון דמטא קיצן למחסנא ית ארעא דישראל למא היא מתמנעא מינן צלי כען על בישרא מיתא הדין וייחי ארום אחתן ושאר קריבות בשרן היא למה כען נואבד זכותה: (טז) ואחר. ואף על גב דאיתחייבת מרים נביאתא למצטרעא אית בה אולפן סגי בפקודיא ובנטרי מצוותא במצוה דאיניש עביד הוא מקבל עליה אגר סגיא ובגין דקמת לה מרים נביאתא על גיף נהרא כשעה זעירא למידע מא הוה בסופיה דמשה הוון ישראל אשיתין ריבוון דהינון סכום תומנין ליגיונין (דענני) [וענני] איקרא ובאירא לא זעו ולא נטלו מן אתריהון עד זמן דאיתסיית מרים נביאתא מן [צ]רעתא וכיון דאיתסיאת מרים נביאתא מן בתר כן נטלו עמא מן חצרות ושרו במדברא דפארן: שלח־לך פרק יג וידבר יי' אל משה לאמר שלח לך (כ) ומה הארץ. ומה ארעא הא שמינין הינון פירייה או עצין: (כג) ויבאו. ואתון עד נחל סגולה וקטעו מן תמן עוברתא וביה סגול דענבין חד וטענו יתיה בקופה ביני תרין גוברין (ובין) [וכין] מן רמוניא (ובין) [וכין] מן תאיניא: פרק יד (ד) נתנה ראש. נשוי עלן מלך ונחזור למצרים: (ט) כי לחמנו הם. ארום היך מא דלחמא קליל לן למיכל כין אינון קלילין לן למשציא: פרק טו (לב) מקושש עצים. מגבב קיסין: קרח פרק טז ויקח קרח {תוספתא} תלתא נביין קשין אתנביאו בחימתהון וכפרו בנבואתהון בגו פירינא משה ואליה ומיכה משה איתנבי בחימתיה ואמר אם כמותנא דמייתי בני נשא {ימותון} איליין ובג[ז]ירתהון דבני נשא די גזר עליהון לא מימרא דיי' מליל עמי ולא מנביאי דיי' אנא ולא אוריתיה דיי' אחתת בידי נפקת ברת קלא ואמרת משה בר עמרם הכמא (דאחתתנון) [דאתחננון] קדמיך שבטיה דלוי ולא חסת עליהון ולא רחמת עליהון כך סופך למתחננא קדמיי {והכמא} די אתגוות עליהון כך מתגאה עלך את אמרת להון רב לכם בני שבטיה דלוי כן יתאמר רב לך לא תוסף למללא אליה אתנבי בחימתיה ואמר עני ית[י] יי' עני יתי וידעון כל עמא הדין ארום את הוא אלההון אלה קמאיי ואלה אחרן וכל אלהין דפלחין קומך אלהין דשקרין ואין לית את עני יתי ומחמי ניסי גבורתך בהדא שעתא את הוא דאקשיית קדלהון ואפכת אפיהון לבתריהון ואסטיית לבהון לאחוריהון נפקת ברת קלא ואמרת אליהו אליהו מא שבקתא למרי חובא דיגבי חוביה ההיא צלותא שמיע קדמיי מיכיהו בר ימלה אתנבי בחימתיה ואמר אין מחזור יחזור אחאב בשלם לא מנביאי דיי' אנא ולא מליל עמי מימרא דיי' נפקת ברת קלא ואמרת מיכיהו בר ימלה גזרתך קיימתה (ותתוביתיה דאחאב קבילית) «ולא אי[י]תית בישתיא ביומוי» ומימר פומי קיימית «היך» ולא בטלת גזירתך קיימת דלית יחזור אחאב בשלם ותתוביתיה קבילית ולא אייתית בישתיא ביומוי ומימר פומי קיימית ה[י]ך מא (דתיכלון) [דאכלון] כלביא ית אדמיה דנבות כן יכלון כלביא ית אדמיה דאחאב בחלק יזרעאל. תם: (א) ויקח קרח. ונסיב עיטא ופלג קרח: (יג/יד) זבת חלב. נקיין כחלבא וחליין כדובשא : (טו) ויחר למשה. ובעש למשה לחדא ואמר קדם יי' לא תסתכל לדורון (דידתהון) [דידהון]: (כח) כי לא מלבי. ארום לא מלבי בדית יתהון: פרק יז (ג) לאות. לסימן: (כג) ויגמל. ועבד לוזין בדליליא: חקת פרק כ וידבר יי' אל משה ואל אהרן לאמר זאת חקת (ב) ולא. ולא הוה תמן מיא לעם כנשתא ארום מיתת מרים נביאתא ואיתגניזת באירא ואתכנשו על משה ועל אהרן: (י) שמעו. שמעו כען עמא מלפין למלפיהון די סרבו למילף הא מן כיפא הדין אתפקידית למפקא לכון מיא: (כט) ויראו. וחמון כל עם כנישתא משה נחית מן טורא מאנוי בזיעין וקיטמא ברישיה והוה בכי ואמר ווי עלך אהרן עמוד צלותהון דבני ישראל דהוית מרפי עליהון בה שעתא (הזמינו) [הימינו] בני ישראל ארום מית אהרן ובכו ית אהרן תלתין יומין כל עם כנשתא דבני ישראל: פרק כא (ו) וישלח. ברת קלא נפקת מן גו ארעא ואשתמע קלא במרומיא אתון חמון כל בני נשא ואציתו ושמעו כל בני ביסרה לטית חיויא מן שירויא ואמרית ליה עפרא יהא מזונך ולא אתרעם על מזוניה אפיקית עמי פריקין מן ארעא דמצרים אחתית להון מנא מן שמיא אגזית להון סלווי מן ימא ואסיקית להון באירא מן תהומא חזרו עמי למתרעמא קדמיי על עיסק מנא למימר נפשין מעיקא בלחמא הדין דמיכליה קליל מן בגין כן ייתי חיויא די לא איתרעם על מזוניה וינכית לעמא האיליין די איתרעמו על מזונהון וגרי מימרא דיי' בעמא ית חיויא שרפיא ונכיתו לעמא ומיתו אוכלוסין סגיעין מן ישראל: (ט) והיה אם נשך. והוי כד נכית חיויא יתיה תלי עייניה בצלו לות אבוי דבשמיא: (יד) על כן. מן בגין כן יתאמר כתיב ומפרש בספר אוריתא דמתילא בספר קרביא נסייא וגבורתא דעבד מימרא דיי' עם בני ישראל כד הוון קיימין על ימא דסוף כן יעביד להון כד אינון עברין ית נחלי ארנון: (טו) ואשד. כד הוון ישראל עברין ית נחלי ארנונא איטמרו אמוראי במערתא דאית בנחלי ארנונא אמרין איליין לאיליין כד יהוון ישראל עברין בנחל ארנונא אנן נפקין לקדמותהון ומשיצין יתהון ומקטלין מלכין עם שלטונין ורבון כל עלמא יי' דידע מה די בליבביא וגלי קומוי מא די בכוליאתא רמז לדישי טורא ואפיקו רישיהון אילין לאילין ורציצו רישי גיבריהון ונגידו נחליא מן אדמיהון ולא ידעין ישראל נסיא וגבורתא דאיתעבד עימהון בנחלי ארנונא מן בתר כן אתפרשו טווריא וחזרו לאתריהון וידעו ישראל נסיא וגבורתא די איתעבד להון בנחל[י] ארנונא ולחיית קרתא דלא הות בעיצתהון אשתיזבת והא היא סמיכה לתחומיהון דמואבאי: (יז) אז ישיר. הבכין שבחו ישראל ית שבח שירתא הדא סוקי באירא סוקי באירא הוון מזמרין לה והיא סלקא: (יח) באר. באירא די חפרו יתה רברבני עמא מן שירויא אברהם יצחק ויעקב שכלילו יתה שובעתי חכימיא סנהדרין דישראל ספריא בחוטריהון הן הן ספריא דישראל משה ואהרן מן מדברא איתיהיבת להון מתנה: (יט) וממתנה. ומן בתר דאיתיהיבת להון מתנא חזר למיהוי להון נחלין שטפין ומן בתר די חזרת למיהוי להון נחלין שטפין חזרת למיהוי סלקה עמהון לרישי טוריא ונחתת עימהון לחילתא עמיקתא: (כ) ומבמות. ומן די חזרת למיהוי סלקא עמהון לריש טווריא ונחתת עימהון לחילתא עמיקתא אתגניזת מנהון באירא <(בחילוכא) [בחילותא]> דאית בתחומי<הו>ן דמואבאי ריש רמתא דמצטפיא כל קבל בית ישימון: (כב) אעברה. אעבר כען בארעך לא נאנס אנוסין ולא נשרגגה בתולן ולא נבעי נשי גוברין באיסרטא דמלכא ניזיל עד זמן דנעיבר בתחומך: (כח) כי אש. ארום עם גוברין בערין היך אשא נפקו מחשבון עבדי קרבא כשלהובין דאישא מן קרתא דסיחון מלכיהון (דמואבאי) [דאמוראי] שיצון לחיית קרתהון דמואבאי קטלו כומריהון דהוו מפלחין מדבחין קדם טעוותא דארנונא: (כט) אוי. וי לכון מואבאי ספתון ואבדתון פלחי טעוותא מסרתון בניכון כפיתין בקול{ר}יא ובנתיהון בשביא למלכיהון דאמוראי סיחון: (ל) ונירם. ופסקת מלכו מן חשבון ושולטן מן דיבון וצדיו אורחתהון עד כרכא דנפחיא דסמיך למידבא: (לב) וישלח. ושלח משה למיללא ית מכוור וכבשו כופרניהא ושיצון ית אמוראי די הוון תמן: (לד) ויאמר. כיון דחמא משה ית עוג מלכא רשיעא זע וארתית מן קומוי ואמר הלא דין הוא עוג רשיעא דהוה מוני <נ"א מחסר> לאברהם ושרה ואמר להון אברהם ושרה אתון מדמיין לאילנין יאיין שתילין וקיימין על מבועין דמיין ברם פירי לית אינון עבדין מן בגין כן קיים ואמתין יתיה קודשא בריך הוא יהא שמיה משובח שנין סגיעין עד זמן דחמא בניהון ובני בניהון סגיעין כעפרא דארעא וחזר ונפל בידיהון ואמר מימרא דיי' למשה לא תדחל מיניה ארום בידך מסרית יתיה וית כל עמיה וית כל ארעיה ותעביד ליה היך מא דעבדתא לסיחון מלכיהון דאמוראי דהוה שרי בחשבון: בלק פרק כב וירא בלק (ה) פתורה. פתיר (תילמיא) [חילמיא]: (ז) וקסמים. ואגדן חתימן ב[יד]יהון: (כד) במשעול. באמצע כרמיא (פגיא) [סגיא] מן דין סיטרא: (כח) ותאמר. ואמרת אתנא לבלעם ווי לך בלעם רשיעא חסר דעתא כל חוכמתא ומדע לא אישתכח גבך ומא אין אנא בעיר מסאב מיתא בעלמא הדין ולא אתיא לעלמא דאתי ולא יכילתא למילט יתי בחוכמת דעתך על אחת כמה וכמה בנוי דאברהם יצחק ויעקב דבזכותהון אתברי עלמא מן שירויא היך את אזיל ויכול למילט יתהון ודי גנבתא דעתהון דעמא האיליין ואמרת להון לית הדא אתנא דידי שאילא היא בידי אלא אנא אתנך די רכבת עלי מן טליותך עד יומא הדין הא מתכוונא אתכוונית למעבד לך כדין ואמר לא: פרק כג (ז) וישא. ונטל במתל נביאותיה ואמר מן ארם נהרים דבר יתי בלק מלכיהון דמואבאי מן טור מדינחא איתא כען לוט לי דבית יעקב ואיתא זעיר לי שבטיא דבית ישראל: (ח) מה. מא אנא לייט דבית יעקב ומימרא דיי' מברך יתהון ומא אנא מזעיר דבית ישראל ומימרא דיי' מסגי יתהון: (ט) כי מראש. חמי אנא עמא האיליין מדברין בזכות אבהתא צדיקיא דמתילין בטוריא אברהם יצחק ויעקב ובזכות אמהתא דמתילין בגלימתא שרה רבקה רחל ולאה הא עמא האיליין דבלחודיהון שריין ובנימוסי עמא לא מתערבין: (י) מי מנה. מאן ייכול למימני עולימיהון דבית יעקב דאיתאמר עליהון דיהוון סגיעין ככוכבי שמיא אמר בלעם רשיעא במתל נביאותיה אין קטלין אינון יתיה בני ישראל בחרבא מבשר הוא בלעם דלית ליה חולק לעלמא דאתי ברם אין מיית הוא בלעם מותנין קשיטין אלואי תהי אחריתאי כזעירא דבהון: (יט) לא איש. לא (למימר) [כמימר] בני נשא הוא מימריה דאלהא חייא ולא כעובדיהון דבני נשא עובדי דאלהא בני נשא אמרין ולא עבדין גזרין ולא מקיימין וחזרין וכפרין במיליהון ברם אלהא אמר ועבד גזר ומקיים וגזירתוי קיימין עד לעלם: (כ) הנה. הא למברכא אדברית ובריך אנא ית ישראל וברכן לית אנא מנע מנהון: (כא) לא הביט. לית אנא חמי פלחי שקר בגו דבית יעקב ולא פלחי פולחן נוכראי בגו שבטיא דבני ישראל מימרא דיי' אלההון הוי עימהון ויבבות זיו איקר מלכהון מגן עליהון: (כב) אל מוציאם. אלהא די פרק ואפיק יתהון פריקין מן מצרים תוקפא ותושבחתא ורוממותא דידיה הוא: (כג) כי לא. ארום לית אנא חמי נטורי נחשין בגו דבית יעקב אוף לא (קומוי) [קסמי] קסמין בגו שבטיא דבני ישראל בעידנא הדין יתאמר ליעקב ולישראל מא טבן וניחמן עתיד מימרא דיי' למיתייה עליהון דדבית יעקב ברם אמר במתל נביאותיה טוביכון צדיקיא מא אגר טב מתקן לכון גב אבוכון דבשמיא לעלמא דאתי: (כד) הן עם. הא עמא האיליין כאריא שריין וכאריוותא מתגברין היך מא דלית אריא לא נייח ולא שדיך עד זמן דהוא אכיל ופשיט בשר ושתי אדם ברם הינון עמא האיליין לא נייחין ולא שדכין עד זמן דיתקטלון בעלי דבביהון וישפכון אדם קטילי סנאיהון כמיא: פרק כד (א) וירא בלעם. וחמא בלעם ארום שפר הוה מן קדם יי' למברכא ית ישראל ולא אזל היך מא דהוה אזיל בכל זמן וזמן למשתאלא לקדמות קסמיא אזל ושוי אפוי למדברא והוה מדכר להון עובדא דעיגלא בעי למילט ית ישראל: (ג) וישא. ונטל במתל נבואתיה ואמר אימר בלעם בריה בעור אימר גברא דיקיר מן אחוי מאן דאיתכסוי מן כל נביאיא איתגלי עלוי: (ד) נאם. אימר גברא דשמע ממלל מן קדם יי' ודי חמא מן קדם שדי חמי וכד הוה מתרכין על אפוי ורזי נבואותא מתגליין ליה והוה מתנבי על נפשיה דהוה נפיל בחרבא וסוף נביאותיה למתקיימא: (ה) מה טבו. מה טבין הינון משכנין דצלי בהון יעקב אבוכון ומשכנין דעבדתון לשמא דיי' ומשכניתיכון חזור חזור לכון דבית ישראל: (ו) כנחלים. כנחלין מתגברין (כד) [כן] יהוון ישראל מתגברין על בעלי דבביהון וכגנין שתילין על מבועין דמיין כין יהוון קורייתהון מפקן ספרין ומלפין אוריתא והיך שמיא דמתח מימרא דיי' לבית שכינתיה כין יהוון ישראל חיין וקיימין עד לעלם יאין ומשבחין כארזיא דמיין ומנטלין בבריותא: (ז) יזל. יקום מלכיהון מביניהון ופרוקהון מנהון ובהון יהוון ויהוי {מכנש} להון גלוותהון מן מדינת בעלי דבביהון ובניהון ישלטון באומין יתקף מן שאול די חס על אגג מלכיהון דעמלקאי ותתרברב מלכותיה דמלכא משיחא: (ח) אל (מוציאם) [מוציאו]. אלהא די פרק יתהון ואפיק יתהון פריקין מן ארעא דמצרים תוקפא ותושבחתא ורוממותא ליה יכלון בני ישראל מותר ביזת בעלי דבביהון וקורייתהון יפלגון וגיבריהון יתקטלון ומותריהון יפלגון: (ט) כרע. הא עמא האיליין כאריא שריין וכאריוותא מתגברין מאן דבריך יתהון ישראל יהוי בריך כמשה נביאה ספריהון דישראל ומאן דלט יתהון יהוי ליט כבלעם בר בעור: (י) ויחר. ותקיף רוגזא דבלק על בלעם וטפח בכף ידוי ואמר בלק לבלעם למילוט סנאי דברית עמך ולחוד מברכת מברכא: (יא) ועתה. וכדון הא אנא אזיל לות עמי איתא כען אעט יתך עיטא די תעביד בעמא האיליין חטי יתהון ואין לא לית את שליט בעמא האיליין ברם הינון עתידין עמא האיליין משליט בעמך בסוף עקב יומיא: (טו) וישא. ונטל במתל נביאותיה ואמר {אימר בלעם בריה בעור ואימר} גברא דיקיר מן אחוי מאן דאיתכסי מן כל נביאיא איתגלי עלוי: (יז) אראנו. חמי אנא ליה ולית הוא כדון וכדו אנא מסתכל ביה ולית הוא קריבא עתיד למקום מלך מדבית יעקב ופריק ושליט מן דבית ישראל ויקטל תקיפי מואבאי וירוקן כל בני מדינחא: (יח) והיה. ו[יה]וי אדום יריתא ויהוי יריתא טורא דגבלא לבעלי דבביהון וישראל יתגברון בחיל תקיף: (יט) וירד. עתיד מלך למיקום מן דבית יעקב וישיצי כל מאן דמשתייר מן כרכא חייבא דא היא רומי: (כ) וירא. וחמא ית עמלקאי ונטל במתל נביאותיה ואמר ש[י]רוי אומיא די סדרו סדרי קרבא כל קבל ישראל הינון דבית עמלק ובעקבא בסוף יומיא הינון יסדרון לקובליהון סדרי קרבא וסופהון לאובדן יהוי ואובדניהון עד לעלם: (כא) וירא. וחמא ית שלמאה ונטל במתל נביאותיה ואמר מא תקוף הוא משרייך ושוית בנקרת ית מדורך: (כב) כי אם. ארום אין יהוי שלמאה לביזא עד כען אתוריא עתיד קאים שבי יתיה: (כג) וישא. ונטל במתל נביאותיה ואמר ווי לחייביא די חייבו כד ייתי אלהא למתפרעא מנהון מן רשיעיא וליתן אגר טב לצדיקיא וכד יגרי מלכות אומיא איליין לאיליין: (כד) וצים. ויפקון אוכלוסין סגיעין בערברבניא מן מדינת איטליא דא היא רומי ויצר[פ]ון עמהון לגיונין סגיעין מן רומאי וישתעבדון {ב}אתוראה ויצערון כל בני עבר נהרא ברם סופיהון דאיליין ודאיליין לאבדן יהוי ואובדניהון עד לעלם: פרק כה (ד) ויאמר. ואמר מימרא דיי' למשה סב ית כל רישי עמא ואקים יתהון סנהדרין קדם יי' ויהוון צלבין כל מאן דמתחייב למתקטלא ועם מטמעי שימשא יהוון נבילתהון מחתין וקברי[ן וב]כין יחזור תקוף רוגזא דיי' מן ישראל: פינחס וידבר יי' אל משה לאמר פינחס בן אלעזר (יב) לכן. בשבועה איזיל משה משמי ואמור לפינחס: פרק כו (יא) ובני קרח. ובנוי דקרח על די לא הוו בעצתיה דאבוהון לא מיתו: פרק כח (ב) את קרבני. ית קורבני לחם סדור פתורי מא דאתון מקרבין קומיי על גבי מדבחא הלא אישתא היא דאכלא יתיה והוא מתקבל מנהון קומיי לריח דרעוא עמי בני ישראל הוו זהירין למקרבא יתיה קומיי בזימניה: (ז) בקדש. במאני בית קודשא יתנסך ניסוך דחמר לשמא דיי': מטות פרק ל וידבר משה אל ראשי המטות פרק לא (נ) ונקרב. וקריבנן ית קורבנא דיי' כד הוינן עלין בבתיהון דמלכיא מדינאי ובקיטוני מדמכיהון והוינן חמיין תמן בנתיהון דמלכיא מדינאי יאיין והוינן מפרקין מנהין קורייא דדהבא מן רישיהן וקדשיא מן אודניהון ועזקיא מן אצבעתהן ועיקריא מן אדרעיהן ומעו[כ]יא מן בית תדיהן חס לן משה רבן לא הסתכל חד מינן בחדא מינהן ולא יתיחד חד מינן בחדא מנהן דלא נהוי שותף עמה בגיהנם לעלמא דאתי היא תקום לן ביום דינא רבא למכפרא על נפשין קדם יי': פרק לב (יד) תרבות. תסקון גוברין חייבין: (יז) וישב טפנו. תלילן מן קדם דיירי ארעא: מסעי פרק לג אלה מסעי (ג) מרעמסס. מפילוסין: (לו) מעציון גבר. מן כרך אורח תרנוגלא: פרק לד (ו) וגבול. ותחום ימא רבא הוה אוקיאנוס ניסוי ומחוזוי וספינתא עד ימא קמאה דאית בגויה הינון מי בראשית דין יהוי לכון תחומא מערבאה: (ח) מהר ההר. מן טוורוס מנוס תכוונון לכון למעלי לאנטוכיא צדדה קילקאי : דברים דברים פרק א (א) אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל. איליין פיתגמיא ד[י] מליל משה עם כל ישראל בעבר יורדנא עני משה ואמר להון הלא במדברא בטורא דסיני איתיהיב[ת] לכון אוריתא ובמישרא דמואב איתפרשת לכון כמא נסין וגבורן עבד לכון מימרא דיי' כד הויתון קיימין על גיף ימא דסוף איתבזע ימא מן קומיכון ואתעבד תרתי עשרי איסטרטין מן אסטרא חד לכל שבט ארגזתון קומוי על ימא וסרבתון על ימא דסוף על עיסק [י]ליליא דאשתלחתון מן מדברא דפארן גזר עליכון דלא תעלון לארעא דישראל ובגין מילתא דאמרתון דנפשן מעיקן בלחמא הדין במיכליה קליל וגרי בכון חיון ובחצרות די נפלו פגריכון על ידי ביסרא ובגין עגלא דעבדתון אמר במימריה למשציא יתכון אי[ל]ולי דאידכר לכון קיימא די קיים עם אבהתכון עם אברהם עם יצחק ועם יעקב ומשכן זימנא די עבדתון לשמיה וארון קיימא די עליתון בגויה וחפיתון יתיה בדהבא סנינא: (ב) אחד. מהלך חד עשר יומין מן טורא דחורב אורח טורא דגבלא עד רקם רגיעא על דחטיתון וארגזתון קומוי אתעכבתון והליכתון יתהון לארבעין שנין: פרק ג (יא) ברבת בני עמון. באפרכיין: תם ואתחנן ואתחנן אל יי' (כט) ונשב. ושרינן בחילא בכיין על חובינן ומתוודין על חובינן על דאיתדבקנן לפלחי טעוותא פעור: פרק ה {תוספתא} רשות לעשר הדברות <זה תרגום ארוך לעשר הדברות מצא[ת]{י} כתוב במקום אחר ונסחתיו בכאן>. אפילו כל נימי / בפומי מחלפן / גוילי דמתיחי / דיו ימי זלפן / הדור אגמי לקולמוס / ואינשי גליפן / זעיר דאינון ספיקין / חדא לריבוא דאלפין / טפי שבחא דבריין / יתיר חבה כלפן / כלא אומי חשיבין / ללמא סוף שלפן / מטולא תרין אלפין / נהר קמיה אולפן / סדר עלמא בדילן / ערב לית ליה חולפן / פרק לן מענמי בגו ימי חולפן / צהירין ענני יקר דלא לינזק טילפן / קביל טוורא דסיני קריבין בחד ליפן / רגו[ג]י לקבולי תרין לוחי גליפן / שמיא הרכינו ובוסמני זלפן / תילת כל תליתאין ואוריתא אולפן: רשות אחר אציתו למימרי הדברין ורברבנין ומלכוון / בקיימי לתרגומי עשרה פתגמין בסיפוון / גבורתיה גלת עלן ברתיכי אישתא ודינור סוסוון / דתא יהב לן בירחא תליתאה ס[יו]ן / הורמנו בעת מיניה עתיק יומין בכורסוון / ומינכון בחירין ליואי מהקרבין ניחו[ח]ין ועלוון / זעית ודחלית ואיתהפיכו אפיי מגוון לגוון / חרציי משתריין ומטרפא רוחי לעילוי אצטלוון / טוביה לאזכר[א] איתמליאו כל נפשתא ארוון / יהיבת לתפנוקי מלכין וסגיעות כל טבוון / כל דאכיל בלחמוי כדאכיל לחמא דחיון / לפורקניה יסוברון פרוק מארבע חיון / מילת צבע זהורין וצבעונין וארגוון / נטרי פיקודוי ילבשון יקר ורבו בלא חושבן / סכום שית מאה ותלת עשרה בשבזיז ופנטירין ומרגלוון / עניקין לצוארין ולרישא חינא מאוון / פ[י]קודיא לכינשת יעקב נ[סי]ב ליה חוטרין דלבן / צביאו ועיבידו כפקיד אוחא תלת סאוון / קרבת גלוותין כמיא אזליא בנגו[ו]ן / {רחמנא יתיב לן מעלוון וזעוון } ומ[ג]ו יון / שבטיא דישראל שכינתיה תישרי בגוון / {תוקפיה בשמי שמיא } אלף אלפין וריבוא ריבבן: רשות אחר ארעא רקדא שמיא זמרו כד ארים קיריס לברתיה דיעקב במיפקא לחידו / באצבעתיה יהב לן חמש עיזקן דנהירו ועל כל עיזקא ועיזקא ארבע ארבע טבעין בבהירו / גבילן בצדקא חתימן בחנא נקישן בחיסדא טביען בחיס[נ]א / דהב אובריזא אינון עזקיא אחסנא חמש ספרי אוריתא מוהרא דמטרונא / הוא יהב בידא עשר יקינתי[י]א מוהרא קמאה דחביביא / ותלת מאוון ושיתין וחמש מרגלייא מוהרא קמאה דמחבביתא באפרי אפריא / זמרגזין ארבעין ותמניא ותרתין מאוון מתליין על צוארא דכלתיה ובסיפוון / חטף לארוסתיה מבין בתריא בחזוון כד ארתיק על תרעא והוות דמכא בתוון / טען יתה כדעל גדפי נשרין ואוכיל יתה סילווא באורתא ומנא בצפרין / ימא בזע לה גנין בסיני קטר לה בזיהורין ומלאכיא שושבינין ומשה בר ג[תו]ן בפנטירין / כליל מלכו ברישיה ועל ידהא שירין עגילין באוזנהא וקדשיא טבע אנ[ח]ירין / לבושא דרקמא מסנה דססגונין מציירין לבוש שזיר ות[כ]לא הות פריומא בשופרין / מביתא דאבוהא כדאתת למיפק אעלת לארוסתיה תרעין דקסמרין בעיבידתיה למירפק / נעביד ונקביל משתעיין בתריהון דלא לפקפק ויתפרשון קדם חתנא ויחדי וכלתא תידוץ בדייספק / סלים אתקבע לה דתיסק לגנונא מצורתיה דאבוהא לכורסי[י]ה דחתנא / עדרין בה שבעין בתולן ל[ש]ננא דליהוון כ[כ]מכא דחלבא על דובשא לאתלבנא / פרת למיקטר במדברא גנון נהורא לארוסתא גנון לגו מן גנון דליהוון צנועין בשביסתא / צוארה למידמוך ביני תרין בריזתא וקווצתא דרססן תליין [א]פו[ת]א / קמתא דתמרא כאתכולין תדיא ריחא דנחירא כריחא דחיזוריא / רישא ככרמלא קליעתא כארגווניא צוארה שעיע כעמוד דשן דפיליא / שוררה אגרא דסיהרא מעהא כגוון ערימת חטין מקפא ליה שושנים חניטין / תקוף עינהא כתרין בריכן דחשבון קשיטין ונחירא זקוף כצפיתא דדרמסיק ולא מחמטין: (ו) לא יהיה לך. חנניה מישאל ועזריה אודעו שמיה דקודשא בריך הוא לעין כל חייא כד טעין להון ננסא והכדין אמר להון. איתו כרועו לצלמי לולבי דתמר אמר להון ננסא. איתבוננו מה דעבדית לכון עד דאתון בציון. ארמאית צדיא בגו ביה גנוניה דקיריס דידכון. - אית לן פטרן שמיה לא ינום צווחו תלתיהון / באבונן דלעיל ביה רחצינן אמר חנניה. ביה אנן רחיצין מן (שמיא) טליותן אמר מישאל. ביה אנן יקדין וביה לא כפרין אמר עזריה. אנן לא כפרין בלא יהוי לך צווחו תלתיהון / גרימין אתון גר[מי]כון למיקוד אמר להון ננסא. גופיכון יתעביד קטם בגו אתון נורא. גבורא ודי נמיס אית באלהכון הוא ישיזבינכון מן ידי. אית לן פטרן שמיה לא ינום צוחו תלתהון / דחלתא דצלמא לית הוא בליבא אמר חנניה. דע דפטרונון דתיאורן יתך אמר מישאל. דמות דצלמך לית אנן פלחין אמר עזריה. אנן לא כפרין בלא יהוי לך צוחו תלתיהון / היך כפרתון דלא למכרוע לצלמי אמר להון ננסא. האידנא אי לא אתון כרעין קדם אנדרטי. האית לכון למידע דאתון כר[ע]ין דלא בטיבותכון. אית לן פטרן שמיה לא ינום צוחו תלתיהון / ומה אנן אמרין לאלהא דשמיא אמר חנניה. והוא גלי עמיקתא ומסתרתא אמר מישאל. ועימיה שרי נהורא וחשוכא ליה גליא אמר עזריה. אנן לא כפרין בלא יהוי לך צוחו {תלתיהון} / {זריק אנא יתכון לגו אתון נורא מכפתין} אמר להון ננסא. זעיף אנא עליכון דאתון מרדין עלי ועל צילמי. זמן דתשמעון קל קרנא משרוקיתא כרועו קדם צלמי. אית לן פטרן שמיה לא ינום צוחו תלתיהון / חי וקיים הוא פטרון דידן אמר חנניה. חבל על בנין דכפרין באבוהון אמר מישאל. חס לן דנכפור בנעבד ונקבל אמר עזריה. אנן לא כפרין בלא יהוי לך צוחו תלתיהון / טבחית ונכסית גוזלוי דציון אמר להון ננסא. טאיסנא ונהימנא כאריא בגו ביה גנוניה דקיריס דידכון. [ט]לקית רישי י[נ]קיכון ולא פריק יתכון. אית לן פטרן שמיה לא ינום צוחו תלת[י]הון / ייתי ווי עלך (עלך) ננסא מא את מחסד אמר חנניה. יליף לך מן פרעה רשיעא דקדמוי מינך אמר מישאל. יחיד הוא אלהנא דתיאורן יתך אמר עזריה. אנן לא כפרין בלא יהוי לך צוחו תלתיהון / כולא אנא ממללא עליכון לחירן אמר להן ננסא. כל סנקליטין דידי קודין וכרעין ואנש לא מרד. כידאתון (בדמות) [ברמות] רוחכון דלא בעיתון למכר[ו]ע לצלמי. אית לן פטרן שמיה לא ינום צוחו תלתיהון / לית אנן משגיחין עלך ועל צלמך אמר חנניה. לית אנן חששין לאלההא דבר נש שפכיה אמר מישאל. לזה אלי דזמרינן בימא אנחנא דיליה אמר עזריה. אנן לא כפרין בלא יהוי לך צוחו תלתיהון / [מישך שדרך] (שדרך מישך) ועבד נגו {אמר להון ננסא}. מאוריתא דמשה אסתכלו והגו. מבדריתו ופלחיתו סמוי ולא סג[וי]. אית לן פטרן שמיה לא ינום צו[ח]ו {תלתיהון} / נחנא נהירין בקיימוי אמר חנניה. נטורי פום מלכא במומי אמר מישאל. ניתיב גולגלי ארנוני וזימי אמר עזריה. אנן לא כפרין וגו' / ספקיתון דפוסי דמשתמודעי מיהודאי אמר להון ננסא. סמני צייריתון בכותלי צלמי כשדאי. סבריתון הכא למעבד צלמי הצדאי. אית לן פטרן וגו' / על דנא להתבותך לא חש[ש]ין אמר חנניה. עילאה יכיל לשיזבותן מן ידך ומאתון שיחין אמר מישאל. עביד אולא עביד ניתרמי פשיחין אמר עזריה. אנן לא כפרין בלא יהוי לך צוחו תלתיהון / פיסקי ורגושי אפתיתון לצדו וסבו אמר להון ננסא. פריסנא לכון וילון פיטקי שקולו וכתובו. פיקודי למיטר לתלתא יומין תובו. אית לן פטרן שמיה לא ינום צוחו תלתיהון / פיטקא קמאה אם אנשינן שום אלהנא כתב חנניה. פרוסטיגמא תניינא הלא יי' יבדוק דנא כתב מישאל. פריש יאות ארי עלך אתקטלנא כתב עזריה. אנן לא כפרין בלא יהוי לך צוחו תלת' / צרופי ומיתבינהו לינוקא למיקרינהו בחיל פקיד להון ננסא. צווחינהו פרוס כל אומי וקומי כל חיל. צלם אנפוהי אישתני בנס וקצף שחיל. אית לן פט' {שמיה לא ינום צוחו תלתיהון} / צרצרא לכלבא שוית לאבזויי אמר חנניה. צבינן רבו[ת]א דקדיש ועיר לאחויי אמר מישאל. צתינן במיזא שבעא על דחזי למזייה אמר עזריה. אנן לא כפרין בלא יהוי לך צוחו תלתיהון / קרא דירמיה לבטולי רישיה שריתון אמר להון ננסא. קיומי סייפיה צבינא דכי מרודי התגריתון. קרא לגוברין דבחיליה למ[כ]פתינהו ומרמינהו לאתון נורא. אית לן פטרין שמיה לא ינום צ[וח]ו תלתיהון / רבנותא בסכנתא לא שנו בסרבלא פשטא וכרבלא. רמיו לגו אתון נורא כפיתין ולא אינזקו בהבלא. ריח נור לא עדת בהון בגושמיהון לא שלט הבלא. אנן לא כפרין בלא יהוי לך וגו' / שלח מל[ך] תקיף מלאכא דטאיס עלמא בתרין טיסי. שגר מלבר ואצין מלגיו ועבד ניסי בגו ניסי. שיתא איתעבידו בה ביומא דאיתסיאו הוגניסי. אית לן פטרן שמיה לא ינום צוחו תלתיהון / תוה ננסא וקם באיתבהלא כד חמא ארבע שריין מהלכין בגוי נורא. תיתו ופוקו עבדוי דעילאה מלך מלכין. תמהוי ואתוי אשתעו כמה רברבין נצחנוי בקרוי פל[כ]ין. אנן לא כפרין בלא יהוי לך צוחו תלתיהון. הללו קדם יי' עממיא אמר חנניה שבחוניה כל אומיא אמר מישאל ארום [ת]קוף עלן טוביה דבשמיא אמר עזריה וקושטא דיי' לעלמיא אמר גבריאל: (י) לא תשא. אמר משה כד סליקית למרומא איתפתחו לי תרעי שמיא וחמית מה בעיליא / חמית בריוא במעוניה דיתיב על טועניה וכלתא ליה בימיניה ודחילית מיניה / חמית גיבר גיברין דמשתי רקיעא מן נורין וטפחית במיין קרירין ומיא לא חסירין / חמית דטאיס וקא מעלי ורחמין מתמלי ובעתיק יומין מתגלי והוא מתחמי מילי / חמית הדורא פריס כי נשירין בשופרא דלא תחמי עינא דסיקרא מה דהוה עביד בטומרא / חמית וותיקא תמיך ונפלין סמיך מרומם וממיך והוא ער ולא דמיך / חמית זה אלי ענוון וגאות עימיה יהיבן מחי ומסי מת[כ]וון אלף אלפין ורבוא רבבן / חמית [ח]ייא וגיברא ממית ומח[י]יה בגבורה צייר בקבלא ומפיק לנהורא בלא בוצין ולא מנרא / חמית טבע מאזניא בקושטא תליא תיקלא ז[י]ווגי[א] דמסכיניא ודעתיריא / חמית יקידיא מתחמיין דמיין דלעיל מיין ודלרע מיין כוליה כליל דמיין / חמית כביש חימתא ומקדים רחימתא ולממחוק חובין בינתא ולמכתב זכוון דעתא / חמית לכורסייה מקבע ובג[טנ]ס[י]ן דנור מצבע בחיון ארבע ובצורן ארבע / חמית מלאכין דקודין ובורכין חמש מאה שנין אריכין ונור ותלג מפתכין / (חמית שר) חמית שרפיא בגושמיהון קיימין על רגליהון תלג גופתהון ונור אפיהון / חמית עיניהון צייפין וקמתהון כי[י]פין כולהון [כ]פיפין מן שית ושית גדפין / חמית פתחין מצלי[י]ן ומתעניין בכל אתר דהויין / חמית צווחין באימתא קק"ק תלתא ומכסיין בטלפתא מן קדם מרי דרתא / חמית רוחא דנפקא ורעשה ברקא וגירין ברקא דממה דקה / חמית ש[כ]ינתיה דאלי ותרין מלאכי חבלה קיימין לקובלי בקוסטינרי וגוזלי דערק ממללי / חמית תמן יתהון ואתבהילית מנהון ואלי כ[ס]י יתי וליה אנא יהיב שבחא: (יא) זכור. ארקא ורקיעא ודי בהון ושב ימי, אדרע גבורתיה שכללא בשתא יומי / בעי[ר] ורחיש וציפר וכל נשמי, בריתי ואתקיניתי לחוד בעשרא פתגמי / גמירא דכולא שבתא איתרעית ואצטבית לקמי, גזירתיה והילכתיה לאלפא לרחומי / דליקלעון בנייח ש[רכ]א צייתי פתגמי, ד[ת]א לקי[י]מא ולשעורי גרמידי תחומיי / הייא אשוור לזרוזי בתפנוקי מיכליה, הליסטון ובאדג כוורי ולפדא ואנומלי / ובגלימא וכסו ליקורי מעידן מעלי, ולתלותי שירותיה (ול[מצ]בע) [ולמבצע] אתרי חלי / זבדתיה מדאנהר לבשולי ולאטמ[ונ]י ולאפויי, זיפתא ופתיל פתילתא ומשחא דלא לאקפויי / חומייה מלפלפולי ברמצא וגומרי מלאחתויי, חולא לאוסופי על קודשא וטובא חדויי / טירדא וטירחא למיבטל ונפשיה לעידוני, טעים רשותיה למידע דאינון תמני / יזפתא למיזף לאפושי אסקריטי וריחני, יימא דאנא פרע בטופיינא לאתקוני / כלדאי בדקו על יוסף מוקיר שבי, כייל ואכיל כל נכסי דשיבבי / לודיקי דמברר מנת שפיר טוביה, לפתור דדהב וצעי דכסף זכא ליה רביה / ממלל אסיר ורעיוני שרי / נשי וגוברי מחייבי לנטורי / סכום דאתי איתסר ומיחלף אשתרי לגמרי / עניני מצוה שפיר למיחשב ולסבורי / פנסא דטפא אסיר לטלטולי / צפרא ופניא לקדושי חזי ליה / קשיש ציבי במדברא אחליה / רגז אפיש ורגימו ליה / שביא דילי יטור עמי כוליה / תוריה ועבדיה ואמתיה ועיליה: (טו) כבד. אמר יצחק לאברהם אבוי מה נאה מדבחא דבנית לי אבא / בפריע פשוט ידך וסב סכינך עד זמן דאנא מצלי קדם רבוני / גלי אדרעך ואסור חרצך ותיהוי כגיבר דעביד שירוי למריה / דין הוא יומא דיהוון אמרין אבא לא חס על בריה ובריה לא עכב / היך תיזיל ותימור לשרה אמי היך תפרוש מיני ותיזיל לביתא / ונשק יצחק לאברהם אבוי ופקיד יתיה והכדין אמר ליה / זרוק דמי על גבי מדבחא וכנוס קי[ט]מי ואוביליה לאמי / חיי ומותא כולא בידיה דמרי עלמא ומודה אנא ליה דהכדין בחר בי / טובך אבא דיהוון אמרין דאנא עלתא לאלהא חייא / יתקוף רוגזך וחימתך אבא ותהוי כגבר דלא חס על בריה / כגיבר אכזרי סב סכינך ותיכוס יתי דלא תסאבני / לא תשהא דידי דלא איעכבך דלית אנא מן ידך נסיב גרמי / מה תבכה אמר יצחק לאברהם אבוי טובי דבחר בי קיריס מכל קוזמוס / ניחא רוחא דשרה אמי היך נפקינן תר[ינ]ן בליבא שלימא / סכינך הב לי אבא ואגושיניה בבעו מינך דלא תסאבני / עייני חמיין קיסין מסדרין נור דליק קורבני / פתח פומך אבא ובריך ואנא אשמע ואימר אמן / צוארי פשוט לך אבא ומא דאהני לך קום עיבד / קמו מלאכיא ומפייסין למריהון בבעו מינך חוס על טליא / רחמוי דאבוי אנן מדכרינן דאכלינן עימיה מלח בביתיה / שדי אמר ליה לא תדחל טליא דאנא הוא פריקא ואפרוקינך / תקיף הוא אלהנא ותקיפין עובדוי לית אוחרן בר מיניה ולית דכוותיה ולית דדמי ליה: (טז) לא תרצח. אתגבר בחיליה אדוניה בר חגית כד קם בעצתיה יואב בר צרויה / ביני טוריא צוח יואב וכל ברייתא שמעין קליה / גיבר הוינא ולית דכותי וכל גבורתי מה הנ[י]תי / דיתיב מלכא שלמה דחשיב עלי למיקטלי ולא צבי שמע לקל מילתי / הא לא מדכר לך מלכא שלמה כל טיבו דעבדית עם דוד אבוי / וכרכין ומחוזי כבשית קומוי נחלוי דימא וכל דיבישתא / זעו מיני כל רברביא וכל גיבריא ערקו מן קומוי[י] / חבל על הדין עלמא אם דין הוא דינא גיבר דכמתי דמתקטיל בחרבא / טעם יואב כסא דמותא עני ואמר להון / יאי מינכון דתק[ימו]ן יתי בתר דקטלית כל שנאיכון / כד שמע אמרין איתו ונקטליניה שרי צוח ליואל בריה / לך יואל ברי אנא מפקד אוריתא תיטר ולאחוך תרבי ולאמך תייקר / מה אעביד למלכא שלמה איך בדינין אכזראין דאין יתי / נהם יואב בשעתא ההיא ואשתמע קליה בכל ישראל כד חמא גיבריא דאחדין [זיי]ניהון שרי צווח למלכא שלמה / סבול גרמך דלא תיקטלינני דעתיד למימטי] דתידכר יתי / ענא ליה מלכא שלמה ידכר לך דמא דאבנר בן נר ודמא דעמשא בן יתר ולא תשניק רוחי / פתח פומיה יואב בשעתא ההיא ובכא עם כל חברוי / צווח יואב בשעתא ההיא כד נטלו זייניהון כל גיבריא / קליה ארים מלכא שלמה שרי צווח לרחבעם בריה / רחבעם ברי קום שלוף זיינך ותידכר לך דמא דאבשלום דודך / שמעין קליה כל ישראל שריין עייניהון דמעין ומזלגין / תמה מלכא שלמה ואמר בליביה מה אעביד לתפקידתיה דאבא. כד שמע יואב בר צרויה שרי צווח לבניה בר יהוידע בניה בניה לא תשניק רוחך צוארי תקיף וסייפך חלש ולא יכלת למקטל יתי קצץ בניה רישיה דיואב חולף דאשד דם זכאי ורישיה דיואב על לבית מלכא שלמה שמעין קליה כל ישראל בפומהון חדיין ובליבהון בכיין ובכו בני ישראל בכ[י]יא סגיעא על דאיתקטיל יואב בר צרויה: לא תנאף. יוסף תקיף יצריה כד תבעתיה מרתיה וסרב למשכב לוותה ולמהוי עמה לעלמא דאתי. אכנישת כל שיבבתהא והכדין אמר להון אית לי חד טליא זעיר ומינוק הוא זיויה דעיבראי וזבינתיה מן ערבאי / בעיא אנא למידרי בגינתיה והוא לא צבי ואמר לית אנא דרי עם איתתא / גנימוס דידיה כסב בר שבעין שנין ומן שבסר שנין כד זבינתיה / דמותיה דמלכא וממללותיה דחכים דלית ליה ביה אלא כבר מלכין הוא / הא כמא זימנין דצחית למ[י]שתי והוא לא בעי לאשקויי יתי / ואמר לגרמיה גנבא למא את בעי למישתי מיא גנוביא / זעיר ומינוק הוא יוסף דנסיב הוני בגלל שופריה והוא עתיד דמש[ב]ח לעתיק יומין / חינא וחיסדא מלוין יתיה חד מימיניה וחד משמאל[י]ה / טירדא אנא לך מגו פלטין דידי דאת מניתא יתי היך זניתא / י[י]מם ולילי נורא בליבי יקדא היך דיקוד שלהובית נורא / כוליה ערסין (זריבונך) [דריבונך] פריסין ולמאן דאהני לך קום דמוך / לא בגין חד לילי דאידמוך יאות אנא מטלטל פריסין מגינתא דעדן / מפייסא אנא לכון עם כל חברותי דתיסקון עמי בגו פלטין / ניכול כחדא ונ[י]שתי כחדא ונימר מילוי דתימור בקושטא / סלקת קמיתא ואסקת יתהון ואותיבת יתהון על סגמוטין / עבד קרא יתיה גבירתיה דיוסף קום קטור זיינך ושמש כעבדא / פליין סב בידיה וקם ומזג להן אפיה למרתיה וליביה לאבוי דבשמיא / צפיין הוו ליה ואפיהן מכרכמן הוון טען כסא ולא טעמן / קמו כולהון ונשקו ליה על רישיה ואמרו ליה לך יאי יינוקא מלכותא / רחמין וחיסדא אתנגיד מן שמיא / שדי יהביה ליקר ולרבו בדיל יצריה דכבש / [ת]הכון באורחתיה [דכ]ל ישראל ולא תהכון בתר גיופיא ארום אנא סהיד אמר יי' בחרשיא ובגיופיא: אחר [א]וי מן (ד)איתתא דכולה בהיתתא ווי ד[מי]רדת אדם מן גינתא ואלבישיה טרפי תאינתא / בלעת ברייתא בכסי מותא ווי דשנית דמותא בעפרא ורימתא / גרשת לגיברין דמשריין בקיברין ווי דגרמא לכל דרין [כ]ובין ודרדרין / דחקת היא לחייא חש[כ]ת למיתיא ווי דפנית ביתא ומלת קובריא / הלא ממעי דאימא אי[נ]דעת ברומא ווי במולדה תלת אפא לרומא למימחי עריית כינומא / ודיכרא לית הוא כן דאפוי מרכין ווי דבה אסתכל כד אתא אית[כ]ל / זרקא מציידא ועולימין ציידא ווי דלעתיד מרצדא ועובדיהון רצדא / חשכת דאפיין חזקת בריין ווי דליך ידיין וטפיין וכל אינתתא מתגריין / טעייא ומטעיא לעיא ומלעיא ווי דהיא געייא ומ[ג]עייא ונפשה בישותא רעיא / יתיבא שלם מסטנא וכל לישן ביש מעטנא ווי דאתא שטן מערבבנא דאינתתא היא שטנא / כד יתבא בטילא אדרעא מערטלא ווי דלחברין מטלטלא ולגברין קטלא / ללוט טלטלת ולזמרי קטלת ווי דלשמשון קלקלת ולאבשלום בשעריה תלת / מן מיא דשתי ומגומריה דגיהנם שתי ווי לכל מאן דש[תי] איזדהר ברי לא תשתי / ניצוצין דמן עינהא רשפי דנור גומרהא ווי לכל דארח לימינהא ווי לכל דארח לשמאלהא / סקרא בך דמא רבא ולגיוותנא קדמך (מזלבא) [מהלכא] ווי דלחכימין מחרדא ולגיהנם מהלכא / עברו טליין ויתערב<ב>ון ולאיתתא לא תערבון ווי במוהבא איך יהבון כל דאתו לה לא יתובון / פלטי[א]ל פלט מינה בעז דחיל מינה יוסף ערק מינה ושלמה לא מהימנה / צדיקיא רמסא וגיברין תפסא ווי דמצדיין כד היא פרסא [ד]על אינש לא חייסא / קשה היא קבלה ומרה כסא ממללה ווי רב לבעלה כד אישתוק על קלקולה / רחק מן בישתהון ודבק בטיבותהון ווי דגלא ש[רי]א לפומהון ותכחש שרה מסהיד עליהון / שמע ברי ולא תסתהר ומינהון איזדהר ווי לשופריהון לא ת[ס]ת[ה]ר דכולהון <נור> נהר / תיהו כחרס וסהר וממבועי א[יז]דהר דגופך וגרמך תטהר לאינתתא דגבר נסיבא כמזדהר: דברא שביעאה כד הוי נפיק וכו' כתוב בוישמע יתרו בפסוק אנכי. וכד הוה צוח ואמר עמי עמי בית ישראל לא תיהוון גיורין ולא חברין ולא שותפין עם גיורין ולא יתחמי בכנ[י]שתהון דישראל ע[ם] גיורין ולא יקומון בניכון מבתריכון וילפון אינון אורחתכון ארום בחובי גיוריא פורענותא אתיא על עלמא: לא תגנוב. וכד הוה צווח ואמר עמי עמי בית ישראל לא תהון גנבין לא חברין ולא שותפין עם גנבין ולא יתחמי בכנישתהון דישראל עם גנבין דלא יקומון בניכון מבתריכון למיהוי עם גנבין דלא ילמדון בניכון אורח גנבין ארום בחובי גנביא כפנא אתיא על עלמא: לא תענה. וכד הוה צווח ואמר עמי עמי בית ישראל לא תיהוון סהדי שיקרא לא חברין ולא שותפין עם סהדי שיקרא ולא יתחמי בכנישתהון דישראל עם סהדי שיקרא דלא יקומון בניכון מבתריכון וילפון למ[י]הוי עם סהדי שיקרא ארום בחובי סהדי דשיקרא מלכותא מתגריא בבני אינשא וגלותא אתיא על עלמא: (יז) לא תחמד. וכד הוה צווח ואמר עמי עמי בית ישראל לא תהוון חמודין לא חברין ולא שותפין עם חמודין ולא יתחמי בכנישתהון דישראל עם חמודין דלא יקומון בניכון מבתריכון למיהוי עם חמודין ולא יתחמיד חד מנכון אינתתיה דחבריה לא לעבדיה ולא לאמתיה ולא לתוריה ולא לחמוריה ולכל דאית לחברך ארום בחובי חמודיא עננין סלקין ומיטרא לא נחית ובצורתא אתיא על עלמא: פרק ו (ז) ובשכבך. ובמדמככון ובקומיכון: פרק ז (י) ומשלם. ומשלם לסנאוי אגר קלילן דאית בידיהון בעלמא הדין מן בגלל למשיציא יתהון לעלמא דאתי ולא משהא למשלמא לסנאוי אגר מצוון קלילן דאית בידיהון בעלמא הדין : עקב פרק יא והיה עקב תשמעון (ט) ודבש. ומן תמרא עבדי דובשא: (כה) איש בפניכם. רב ושליט: ראה ראה אנכי (כח) והקללה. וחלופיהון: פרק יב (טו) הטמא והטהור. דמרחק מן קודשיא ודדכי מן קודשיא: (כב) הטמא והטהור. דפסיל מן קורבנא ודכשר למקרבא כחדא יכלון יתיה כבישריה ד[ט]ביא ודאיילא : פרק יד (א) לא תתגודדו. לא תעבדון חברין חברין דפולחן נוכראין ולא תשוון קרחה על בית אפיכון לטמא נפש דמית: (יח) והעטלף. וחפרפרא: (כב) עשר. עמי בני ישראל מעשרא תעשרון מכל עללתכון דאתון זרעין על אפי ברא וכנשין עללן בכל שנא ושנא עמי בני ישראל לית אתון רשאין למעשרא ולמיכול פרי שנא על פרי שנא: פרק טז (יח) שפטים ושטרים. דיינין (וסרבנין) [וסרכנין]: (יט) דברי צדיקים. מקלקל מיליהון דדכאי בשעת דינהון: פרק יז (ח) בין דם לדם. בין דם דקטולין ובין דם דבתולין בין מכתש צרעא למכתש נתקא: פרק יט (ו) יחם. ירתע: פרק כ (יא) ופתחה לך. ויפתח לך פלוותא: כי־תצא פרק כא כי תצא (יד) עניתה. דיהבת רשותך עלה: פרק כב (ד) הקם תקים עמו. מפרק תפרוק עימיה ומטען תטען עימיה: (ח) מעקה. גיפוף: (יב) גדילים. גדילן דציצית: (כ) לא נמצאו. לא אשכחו סהדין לטליי[ת]א: פרק כד (ה) נקי יהיה. זקיק יהא לביתיה: (ו) לא יחבל. עמי עמי בני ישראל לא תמשכנון ריחיא ורכבא ארום צרכי נפשא הוא ממשכן ולא תהוון אסרין חתנין וכליין ארום כל דעבד איליין כפר בחיי עלמא דאתי: פרק כה (ד) לא תחסום. עמי בני ישראל לא תזממון תורא בשעת{א} דרידיא: (י) חלוץ הנעל. שלופי סנדלא ומבטלי מצוותא דיבמה: (יג) אבן ואבן. מתקלין רברבין למיהוי זבן ומתקלין זעיר[י]ן למיהוי מזבין בהון: (יז) זכור. כד מטא קיציה דעשו רשיעא למתכנשא מגו עלמא קרא לאליפז בריה ופקיד יתיה כד יהוון בני ישראל נפקין מן ארעא דמצרים ורוחיהון משלהיא מן שעבוד לביניא תהוי נפיק לקובליהון ולמסדר עמהון סדרי קרבא כד מטא קיציה דאליפז רשיעא למתכנשא מגו עלמא קרא לעמלק בריה ופקיד יתיה וכו׳ והוה עמלק צופה ומצפה אימת יסקון בני ישראל וכיון דנפקו בני ישראל ואתון למי מצותא נפיק לקובליהון למסדרא עמהון סדרי קרבא מסר יתיה מימרא דיי' בידוי דיהושע ושיצי יתיה וית עמיה לפתגם דחרב בגין כדין מפרש מיניה ואמר עמי בני ישראל הוו דכירין ית מא די עבדו לכון דבית עמלק באורחא דנפקתון פריקין מארעא דמצרים: (יח) אשר. די ערעו יתכון באורחא דהוו מקטלין בכון כל דהוה מהרהר בתר מימרי הוה עננא פליט יתיה ודבית עמלק מקטל ליה ואתון בני ישראל להיין ומשלהיין ולא דחלין דבית עמלק מן קדם יי': כי־תבוא פרק כו והיה כי תבוא (יב) בשנה השלישית. דהיא שתא דמעשרא מסכיניא ותתנון מעשרא קמאה לליואי ומעשרא מסכיניא לגיוריא: פרק כז (ח) וכתבת. ותכתבון על אבניא ית כל מילי שבח אוריתא הדא כתב חקק ומפרש טבא מתקרי ב[ח]ד לישן ומתורגם בשבעין לישן: (יב) אלה. אילין שיתא שיבטין קמון להון על טורא דגריזים ואשיתא קמון להון על טורא דעיבל וארונא וכהניא וליואי במיצעא וכל ישראל עד כא ועד כא מברכיא הוו אפיהון לקבל טורא דגריזי[ם] ופתחו פומהון בברכתא בריך יהוי גברא דלא עבד צלם וכל צורה וכל מאן דסני ומרחק מן קדם יי' ומלטטיא אוף אינון אפכו אפיהון לקבל טורא דעיבל ואמרין ליט יהוי גברא דעבד צלם וכל צורה וגו' והוון עני כל עמא איליין ואיליין אמן: (יח) ארור משגה. ליט יהוי גברא דמטעי אכסניא באורחא דהוא מדמי {לסמיא}: (כג) {חתנתו.} (ומשמיש) [דמשמיש] עם חביבתיה: פרק כח (ו) {ברוך.} ובריכין תהוון כל בני ישראל בזמן דמהלכין ומעלין בבתי כנישתהון ובבתי מדרשיהון: (לח) יחסלנו. יקרסם: (נו) מהתענג. מן פיר{נ}קו ומן חטוונא תבעש: נצבים פרק כט אתם נצבים (יז) פן יש בכם. דלא יהוי בכון גבר דליביה מהרהר בחטאה דהוא דמי לשורש קביע {בארעא} ארום רישיה דח[י]טאה (חייל) {חלי} כדובשא וסופיה מריר כלענתא דמותא: פרק ל (יב) לא בשמים. לא בשמיא היא אוריתא למימר אלואי הוה לנא חד כמשה נביאה דיסוק לשמיא וייתי יתה וגו': וילך וילך משה פרק לב (א) האזינו. כיון דמטא קיציה דמשה למסלקא מן גו עלמא אמר מאי אנא מסהיד בעמא האיליין מילין דלא טעמא מייתו מסהיד אנא בהון שמיא וארעא דלא כליין בעלמא ברם סופיהון דכליין לעל[מ]א דאתי דהכן הוא כתבא מפרש ואמר טולו שמיא עיניכון ואסהידו לארעא מן לרע ארום שמיא כתננא ימסון וארעא כלבושא תבלי ברם אנא עתיד ברי שמיא חדתין וארעא חדתא ישעיה נביאה כד הוה מתנבא בכנישתהון דישראל על דהוה קריב לארעא ורחיק מן שמיא יהב שמיעתא לשמיא ואציתא לארעא דהכן הוא כתבא מפרש ואמר שמעו שמיא ואציתי ארעא ומשה על דהוה קריב לשמיא ורחיק מן ארעא יהב צייתא לשמיא ושמיעתא לארעא דהכן הוא כתבא מפרש ואמר אציתו שמיא וגו': (ב) יערף. יבסם על בני ישראל כמיטרא אולפן אוריתי {י}תקבל עליהון ברעוא כטלא מימר פמי כרוחיא דנשבין על עיסבא וכרסיסי מלקושא דנחתין ומרוין צימחא דארעא בירחא דניסן: (ג) כי שם. אמר משה נביאה ווי להון לרשיעיא דמדכרין שמא דקודשא ארום לית איפשר לחד מן מלאכי מרו[מ]א למדכרא שמא דמפרשא עד זמן דהינון אמרין קק"ק תלתא זימנין ומנהון יליף משה ולא הוה מדכר שמא מפרשא עד זמן דהוה מחנך פמיה בעשרין וחד מילין דאינון תמנין וחמשה אתין ו[כן] הוא מפרש ואמר האזינו השמים וגו' יערף כמטר וגו׳ כי שם ה׳ וגו׳ אמר משה נביאה ארום שמא יי' [א]נא מצלי ואתון בני ישראל הבו יקר ותושבחתא ורוממו לאלהכון: (ד) הצור. אמר משה נביאה כד סליקית למרומא חמית תמן רבון כל עלמא יי' מרבע יומיה לארבע חולקין תלת שעין לעי ועסיק באוריתא ותלת שעין עסיק בדינא ותלת שעין מפרנס עלמא ותלת שעין מזויג גבר לאיתתא תקיפא דשלמין וגו׳: (ה) שחת. חבילו בניא עובדיהון ולא קומוי חבלין [א]לא להון ועל די חבלו מומא איתיהב בהון דרא עוקמא ופתלתא דשניין עובדוי ואוף סדרי עלמא אישתניו עלוי: (ו) הלא. הוא אבוכון דבשמיא דקנא יתכון: (ז) שאל אביך. שאול לאבהתכון דרברבין מינכון באוריתא: זקניך. חכימיכון: (י) יסובבוהו. אקיף יתהון ע[ם] יקר שכינתיה אליף יתהון עשרתי דבריא נטר(י) יתהון ועייני יתהון היך דשכינה נטר(י) עמא: (יג) ירכיבהו. ארכיב יתהון על במתא דארעא ואניק יתהון דבש מן כיפא ומשח יתהון מן כיף שמיר טינרא: (יד) חמאת. כד רכיכות דתורין ושמינין דעאן עם טוב דפטימין ודכרין בני מתנן וגדיין עם טוב שמיניהון דחיטיא אמר משה נביאה אין נטרין הינון בני ישראל מצוותא מן ענבא חדא יהוון שתיין כור דחמר: (יח) מחוללך. ועבד יתהון מחלין מחלין: (יט) מכעס. מן כעס דאכעיסו יתיה בניא [ח]ביביא דהוו חביבין עליה היך בנין והיך בנן: (כד) ולחומי. ואכילי עוף מסאב׃ ושן בהמות. ושן ד׳ מלכוותא דמתילן בחיות ברא: (לא) כי לא. ארום לא כרוחצנא רוחצנהון דאומיא ועל דחטינן וארגיזנן קומוי אתעבדו בע[י]לי דבבנא דיינין: (לג) חמת תנינים. ארום עמא איליין חמתהון מדמיא לחמתהון דתניניא בזמן דהינון [א]שתן חמר [ור]וגזיהון מדמיא לרישי חיוין פתנניא אכזראי: (לד) הלא הוא. הלא הוא כסא דפורענותא ממזג ומתקן לרשיעיא באוצרי ליום דינא רבא: (לה) לי נקם. דידי היא נקמתא ואנא הוא דמשלם לעידן דתימוט רגליהון דצדיקיא ארום קריב יום תבריהון דרשיעיא ואש גיהנם עתידא להון ומייתי פורענותא עליהון: (לז) ואמר. עתידין הן אומיא למימר האן הוא אלההון דרוחצנהון ביה: (לח) אשר. ידיהון מקרבין קודשיא דתרביה נכסי קרבניהון וחמר ניסוכיהון הוו מקרבין קומוי יקום כען ויפרוק יתכון וגו': (מב) מראש. מריש גיבריהון פולימר[כ]הון: וזאת הברכה פרק לג וזאת הברכה (ב) ויאמר. ואמר יי' מסיני איתגלי למיתן אוריתא לעמיה בני ישראל דנח באיקריה על טורא דגבלא למיתן אוריתא לבנו[י] דעשו וכיון דאשכחו כתיב בגווה לא תהוון קטולין לא קבילו יתה הופיע באיקריה על טורא דפארן למיתן אוריתא לבנוי דישמעאל כיון דאשכחו כתיב בגווה לא תהוון גנבין לא קבילו יתה חזר ואיתגלי על טורא דסיני ועימיה רבוון דמלאכין קדישין אמרין בני ישראל כל מא דמליל מימרא דיי' נעביד ונקבל פשט ימיניה מן גו להבי אישתא ואוריתא יהב לעמיה: (ג) אף חבב. הלא גלוי וידוע דלאו בנוי דעשו וישמעאל מקבלין אוריתא אלא כדי למחבבא בני ישראל כוות ריבבן מלאכי קדיש[י] דאע"ג דהוא מייתי עליהון ייסורין סגיעין לא נייחין ולא שדכין מאולפן אוריתא והא הינון מדברין ואתיין על רגל עננוי ושריין על פם דברוי: (ד) תורה. אמרין בני ישראל אוריתא פקיד יתן משה יהב יתה ירתא ואחסנא לכנשת יעקב: (ו) יחי. יחי ראובן בעלמא הדין ולא ימית במותא תניינא דבה מותא מייתין רשיעין לעלמא דאתי ויהוון עולימוי [עם] גוברין במנין: (ח) לא[י]ש חסידיך. לאהרן חסידא: (ט) האמר. דאמיר על בנ[י] שיבטא דלוי לאבוי ולאימיה לא נסב אפין בדינא וית אחוי לא חכים (חכים) בעובדא דעיגלא: (טו) ומראש. עבדין פירין טבין בזכות תלתי אבהתא אברהם יצחק ויעקב דמתילין בטווריא ובזכות ארבעתי אמהתא דמתילן בגלימתא שרה ורבקה ורחל ולאה: (טז) ולקדקד נזיר אחיו. דגברא דהוה שליט בארעא דמ[צ]רים וזהיר באיקרא דאחוי: (יז) בכור. בכירותא ומלכותא והדרא דיוסף הינון אחוי ארום כמא דלא איפשר {למפלוח} בבכורי תוריא ולית למשתעבדא בקרני ראמא אלא היך מא דתורא וראמא נגחין בקרנתא כין יהוון עמא האיליין בני שיבטא דיוסף נפקין לקרבא לקבל שנאיהון ומקטלין בהון מלכין ושלטונין הינון רבוו[ת]א דקטל יהושע בר נון מן אמוראי דהוא מן שיבטא דבנוי דאפרים והינון אלפיא דקטל גדעון בר יואש מן מדינאי דהוא משיבטא דמנשה: (יח) ולזבולן. ולזבולן אמר חדי זבולון במפקכון לפרגמטיכון וחדון בני יששכר [ב]מייתבכון בבית מדרשיכון: (יט) שפע. תגרת: (כ) וטרף זרוע. ומפרק רישא עם אדרעא: (כא) וירא. וחמא מן שירויא ארום אית אתר מזומן לבית קבורתא מקבעא תמן אבנין טבין ומרגליין ארום תמן משה נבייא ספריהון דישראל קביר ויהוי היך מא דהוה עליל ונפיק ברישי עמא {בעלמא הדין כדין יהווי עליל ונפק בראשי עמא} לעלמא דאתי ארום זכוותיה דיי' עבד וסדר דינוי אליף לבני ישראל : (כה) ברזל. הא עמא הדין דבית אשר ברירין היך פרזלא וחסינין היך נחשא (ביומי) [כיומי] עולימותהון כין יומי סיבותהון: (כט) מגן עזרך. תריס חיליכון ושריר סייף גיוותנות ויתבדרון בעלי דבביכון קומיכון וכד לעיין באוריתא פריקי סנאיכון תהוון דרסין: פרק לד (ג) עיר התמרים. קרתא דעבדא תמרין היא זעיר: (י) אשר ידעו. די חכם יתיה: תם 1dcq7rxmw4sqj3oztzn59iu2lu3ikl3 3084701 3084681 2026-09-25T06:34:25Z Nahum 68 קצת עיצוב 3084701 wikitext text/x-wiki {{כו|תרגום ירושלמי כתב־יד פאריס|The National Library of France, Ms. hebr. 110, עמ' 0r-16r.}} בוצעו על ידי באילו מקומות העברה של טקסט ממקום למקום, כלומר פסוק המופיע בוודאות גמורה שלא במקומו כמו בראשית כד, י שנמצא בכתב היד אחרי כד, ס. סימני התקנה [אאא] = קריאה מסופקת. (אאא) [בבב] = טעות ותיקון. (אאא) = טעות למחיקה. <אאא> טקסט בשוליים או בין השורות. {אאא} השלמות שלי. «אאא» מחיקה בכתב היד. =תוספתות מחמשה חומשי תורה= '''עוד תרגום הכתובים לרב יוסף''' אתחיל תוספות וחילופין תרגום ירושלמי לתורה בעזרת האל הנאזר בגבורה ==חומש בראשית== ===פרשת בראשית=== {{רן| '''פרק א''' (א) בראשית. <נ"א מן לקדמין> בחכמה ברא יי' ושכליל ית שמיא וית ארעא: (ב) וארעא הות תהיא ובהיא וצדיא מן בני נשא וריקנא מן כל פולחן וחשוכא פריס על אפי תהומא ורוחא דרחמין מן קדם יי' מנשבא על אפי מיא: (ג) ויאמר. ואמר מימריה דיי' יהי נהור והוה נהור במימריה: (ד) וירא. וגלי קדם יי' ית נהורא ארום טב ואפריש מימריה דיי' בין נהורא ובין חשוכא: (ה) ויקרא. וקרא מימריה דיי' לנהורא איממא ולחשוכא קרא ליליא והוה רמש והוה צפר והוה סדר עובד בראשית יום קדמאי: (ו) ויאמר. ואמר מימריה דיי' יהוי רקיעא במציעות מיא ויהוי מפריש בין מיא עילאי למיא ארעיאוי: (ז) ויעש. וברא מימריה דיי' ית רקיעא ואפריש בין מיא דאית מן תחות לרקיעא ובין מיא דאית מעילוי לרקיעא והוה כדין בגזירת מימריה: (ח) ויקרא. וקרא מימריה דיי' לרקיעא שמיא והוה רמש והוה צפר והוה סדר עובד בראשית יום תנין: (ט) ויאמר. ואמר מימריה דיי' יתכנשון מיא מתחות שמיא לאתרא חד ותתחמי יבשתא והוה כדין בגזירת מימריה: (י) ויקרא. וקרא מימריה דיי' ליבשתא ארעא ולבית כנשות מיא קרא ימיא וגלי קדם יי' ארום טב ותקין: (יא) ויאמר. ואמר מימריה דיי' תרבי ארעא דתין דעשב מזרעין זרע אילן פירין דעבד פירין למיניה די נצבתיה מיניה וביה על ארעא וגלי קדם יי' ארום טב ותקין: (יג) ויהי. והוה רמש והוה צפר והוה סדר עובדי בראשית יום תליתאי: (יד) ויאמר. ואמר מימריה דיי' יהוון נהוריא ברקיעא דשמיא למפרשא בין איממא ובין ליליא ויהוון לאתין ולסימנין ולמקדשא בהון רישי ירח[י]ן ושנין: (טו) והיו. ויהוון לנהורין ברקיע שמיא למנהרא על ארעא והוה כדין בגזירת מימריה: (טז) ויעש. וברא מימריה דיי' ית תרין נהוריא רברביא ית נהורא רבא למיהוי משמש באיממא וית נהורא זעירא למיהוי משמש בליליא וית סדר כוכביא: (יז) ויתן. ושוי יתהון מימריה דיי' ברקיעא דשמיא למנהרא על ארעא: (יח) ולמשל. ולמיהוון משמשין באיממא ובליליא ולמפרשא בין נהורא ובין חשוכא וגלי קדם יי' ארום טב ותקין: (יט) ויהי. והוה רמש והוה צפר והוה סדר עובד בראשית יום רביעאי: (כ) ויאמר. ואמר מימריה דיי' ישרצון מיא שרץ נפש [ד]ח[יי]א ועופא יטוס על ארעא על אפי רקיע שמיא: (כא) ויברא. וברא מימריה דיי' ית תניניא רברביא וית כל נפש דחייא דרמשא דישרצון מיא למיניהון וית כל עופא דטייס למיניה וגלי קדם יי' ארום טב ותקין: (כב) ויברך. וברך יתהון מימריה דיי' למימר תקופו וסגון ומלו ית מיא בימיא ועופא יסגי בארעא: (כג) ויהי. והוה רמש והוה צפר והוה סדר עובד בראשית יום חמיש[א]י: (כד) ויאמר. ואמר מימריה דיי' תפיק ארעא נפש דחייא למינה בעיר ורחיש וחיתא דארעא למינא והוה כדין בגזירת מימריה: (כה) ויעש. וברא מימריה דיי' ית חיתא דארעא לזנה וית בעירא לזנה וית כל רחשא דארעא למיניהון וגלי קדם יי' ארום טב ותקין: (כו) ויאמר. ואמר מימריה דיי' נברי בר נש בדמותן כדנפק בן וישלטון בנוני ימא ובעופא דשמיא ובבעירא ובכל רחשא דרחיש על ארעא: (כז) ויברא. וברא מימריה דיי' ית אדם בדמותיה בדמו מן קדם יי' ברא יתהון דכר וזוגיה ברא יתהון: (כח) ויברך. ובריך מימריה דיי' יתהון ואמר להון מימרא דיי' תקופו וסגון ומלון ית ארעא וכבישו יתה ושלוטו בנוני דימא ובעופא דשמיא ובכל חיתא דרחשא על ארעא: (כט) ויאמר. ואמר מימריה דיי' הא יהבית ל[כ]ון ית כל עיסבא מזרעין זרע דאית על אפי כל ארעא וית כל אילן דאית ביה פירי אילן מזרעין זרע לכון יהא למ[זו]ן: (ל) ולכל. ולכל חיתא דארעא ולכל עופא דשמיא ולכל דרחש על ארעא דאית ביה נפש דחיא וית כל ירוק עיסבא למזון וגלי קדם יי' ארום טב ותקין: (לא) וירא. וגלי קדם יי' ית כל מא דעבד והא שפר ותקין לחדא והוה רמש והוה צפר והוה סדר עובד בראשית יום שתיתאי: פרק ב (א) ויכלו. ואשלימו בריית שמיא וארעא וכל חיליהון: (ב) ויכל. וחמיד <נ"א ואשלים> מימריה דיי' ביומא שביעאה עיבידתיה דעבד ואתניח ביומא שביעאה מן כל עיבידתיה די עבד: (ג) ויברך. ובריך מימריה דיי' ית יומא שביעאה וקדיש יתיה ארום ביה אתניח מן כל עיבידתיה דברא מימרא דיי' למיעבד: (ט) ועץ הדעת. ואילן דעתא מאן דאכיל מיניה מיפרשא בין טב לביש: (טו) ויקח. ונסיב מימריה דה ית אדם ואצנע יתיה בגינתא דעדן למיהוי פלח באוריתיה ולמיטר פיקודוי בר זוגא כד נפיק ביה: (כב) ויבן. וקשט: (כד) את אביו. בית מדמכא דאבוי: (כה) ולא יתבוששו. ולא הוו ידעין מא היא בהתתא: פרק ג (ז) חגורות. איצטלוון: (ח) וישמעו. ושמעו ית קל מימרא דיי' מטייל בגינתא לתוקפיה דיומא ו[א]טמר אדם ואנתתיה מן קדם מימריה דיי' בגו אילני גינתא: (ט) ויקרא. וקרא מימריה דיי' לאדם ואמר ליה הלא כל עלמא די ברית גלי קדמי חשוכא כנהורא גלי קדמי ואיך את סבר דלא גלי קדמי אתרא די את בגוויה והן פיקודיא דפקידית יתך: (י) ויאמר. ואמר ית קל דבורך שמעית מטייל בגינתא ודחילית ארום ערטילאי אנא ואטמרית: (טו) ואיבה. ובעיל דבבו אישוי בין חיויא ובין אינתתא ובין זרעית בניך ובין זרעית בנה ויהא כד יהוון בנהא דאיתתא לעין באוריתא ונטרין פיקודיא יהוון מתכוונין ומחיין יתך ברישך וקטלין יתך וכד ימנעון גרמיהו בניה דאיתתא דלא לעיין באוריתא ודלא למטור פיקודיא תהוי מתבוין ונכית יתהון בעוקביהון וממרע יתהון ברם לבניא דאינתתא יהוי אסו ולך לא יהוי אסו ברם עתידין אינון אילין מעבד שופייתא בסוף עקב יומיא בימוי דמלכא משיחא: (יז) ולאדם. ולאדם אמר ארום שמעתא לקלא דאינתתך ואכלת מן אילנא די פקידית יתך למימר לא תיכול מיניה ליטא תהוי ארעא מן בגללך בצער תיכול מן פיריה כל יומי חייך: (יח) וקוץ. וקוצין ודרדרין תרבי לך ותיכול ית ירוק עיסבא דבאפי ברא עני אדם ואמר בבעו רחמין מן קומך יי' לא נתחשב כבעירא למיכל עיסבא דבאפי ברא נקום כען ונלעי ומן לעות ידיי נא[כ]ל מזון הא בכין יהא מפריש בין בנוי דאינשא ובין בעירא: (יט) בזעת. בזעת אפך תאכל מזון עד זמן דתחזור לארעא ארום מינה איתבריתא ארום עפרא את ולעפרא תתוב ומן עפרא את קאים למיתן דין וחשבון על מא דעבדת: (כ) ויקרא. וקרא אדם שמיה דאינתתיה חוה ארום היא הות אימהון דכל חייא: (כא) ויעש. וברא מימרא דיי' אלי"ם לאדם ולאינתתיה לבושין דיקר מן משך בסריהון ואלבש יתהון: (כב) ויאמר. ואמר מימרא דיי' אלי"ם הא אדם דברית יתיה יחידאי בעלמא היך דאנא יחידאי בשמי מרומא עתידין אומין סגיעין למיקום מיניה ומיניה תקום אומה דידעא למפרשא בין טב לביש וכדון נטרוד יתיה מן גינתא דעדן קדם עד לא יפשוט ידיה ויסב מן פירי אילן חייא וייכול וייחי לעלם: (כג) וישלחהו. ושלח יתיה מימרא דיי' מן גינתא דעדן למיהוי פלח ית ארעא דאיתברי מתמן: (כד) ויגרש. וטרד ית אדם ואשרי יקר שכינתיה מן לקדמין מעלוי גינתא דעדן מן ביני תרין כרוביא קדם עד דלא איתברי עלמא תרין אלפין שנין ברא אוריתא אתקין גינתא דעדן לצדיקיא דיכלון ויתפנקון מן פירי אילניה על די נטרו מצותיה דאוריתא בעלמא הדין אתקין גיהנם לרשיעיא דהיא מדמיא לחרב שנינא אכלא מן תרין סיטרוי אתקין בגוה זיקוקין דנור וגומרין מבער[י]ן לרשיעיא למתפרעא מנהון לעלמא דאתי על די לא נטרו מצוותיה דאוריתא בעלמא הדין ברם פירי אילן חייא היא אוריתא כל מאן דמנטר יתיה בעלמא הדין הוי חי וקיים כאילן חייא לעלמא דאתי טבא היא אוריתא לפלחי ולנטרי פיקודיא היך פירי אילן חייא לעלמא דאתי: פרק ד (ז) הלא אין תיטיב עובדך בעלמא הדין ישתרי וישתב[י]ק לך לעלמא דאתי ואין לא תיטיב עובדך בעלמא הדין ליום דינא רבא חטאך נטיר ועל תרע ליבך חיטאך רביע ובידך מסרית רשותיה דיצרא בישא ואת תהוי שליט עלוי בין למזכי בין למחטי: (ח) ויאמר. ואמר קין להבל אחוי איתא ונפק תרינן לאפי ברא והוה כד נפקו תריהון לאפי ברא עני קין ואמר להבל לית דין ולית דיין ולית עלם אוחרן ולית מתן אגר טב לצדיקיא ולא למתפרעא מן רשיעיא ולא ברחמין איתברי עלמא ולא ברחמין הוא מדבר מן בגלל מא אתקבל קורבנך מינך ברעוא ומיני לא אתקבל ברעוא עני הבל ואמר לקין אית דין ואית דיין ואית עלם אוחרן ואית אגר טב לצד[י]קיא ולמתפרעא מן רשיעיא וברחמין איתברי עלמא וברחמין הוא מדבר על דהוו פירי עובדין טבין מן דידך איתקבל קורבני מיני ברעוא ומינך לא אתקבל ברעוא והוון תריהון מתנציין באפי ברא וקם קין על הבל אחוי וקטל יתיה: (ט) ויאמר. ואמר מימרא דיי' לקין אן הבל אחוך ואמר לית אנא ידע הנטוריה דאחי אנא: (י) ויאמר. ואמר מא הי דעבדת הא קל אדמהון דאוכלוסין צדיקין דהוון עתידין למיקום מן הבל אחוך צווחין עלך קדמיי מן ארעא: (טז) ויצא. ונפק קין מן קדם יי' ושרא בארעא דנוד גלי ומטלטל והוה עד דלא יקטול קין להבל אחוי הות ארעא מרביא ליה פירין כפירי גינתא דעדן על דחזר וקטל להבל אחוי חזרת ליה מרביא כובין ודרדרין: (כב) ואחות תובל קין נעמה. היא הות בריא קינין וזמרין: (כו) ולשת. ולשת לחוד הוא איתיליד בר וקרא ית שמיה אנוש ביומוי הא בכין שרון בני אינשא למפלוח בפולחנא נוכריא ולמכנא יתהון בשום מימרא דיי': פרק ה (ב) זכר ונקבה. דכר וזוגה: (כב) ויתהלך. ופלח חנוך בקושטא קדם יי' לית אנן ידעין מה הוה בסופיה ארום אידבר מן קדם יי': פרק ו (ג) ויאמר. ואמר מימרא דיי' לא יתדנון דריא דעתידין למיקום בתר דרא דמבולא מחתם הוא גזר דינא דדרא דמבולא למיבד ולמישתציא מחא גמירא הלא רוחי יהבית בבני אינשא דיעבדון עובדין טבין ועד דאינון בשר עובדיהון בישין הא יהבית להון ארכא מאה ועשרין שנין מן בגלל די יעבדון תתובא ולא עבדו: (ח) ונח. ונח על דהוה צדיק בדריה אשכח חן וחסד קדם יי': נח אלה תולדות נח נח (יד) גפר. דקדרינון: פרק ז (י) ויהי. והוה לסוף שובעת ימי אבליה דמתושלח ומי דמבולא הויין על ארעא: (טז) ויסגר. וחס מימרא דיי' עלוי: פרק ח (א) ויזכר. ואדכר ברחמוי טביא דאית עימיה: רוח על הארץ. רוחא דרחמין: (כב) עוד. עד כל יומי ארעא מן כדון זרעיין צדיקיא וחצדין וצינתא ושורבא וימם ולילי לא פסקו: פרק ט (כ) ויחל. ושרי נח גבר צדיקא למהוי: פרק י (ד) תרשיש כתים ודודנים. טרסוס איטליא ודודניא: (ט) הוא. הוא הוה גיבר תקיף בצידא וגיבר בחטאה קדם יי' הוה צייד בני אינשא בלישנהון ואמר להון רחוקו מן דינוי דשם ואדביקו בדינוי דנמרוד בגין כדין יתאמר כנמרוד גיברא גיבר בצידא גיבר בחיטאה קדם [יי']: (י) וארץ. חרן ונציבין וקטיספי בארעא דפונטוס: (יא) מן הארץ ההיא. מן עצה ההיא נפק אתוראה <פי' זה אב[ר]הם>: פרק יא (א) ויהי. והוה כד אסטו ליבהון מן בתר מימרא דמאן דאמר והוה עלמא מן שירויא ואשכחו מישר בארעא דפונטוס ושרון תמן: (ג) ויאמר(ו). ואמרין גבר לחבריה אתון כען ניבני לן קרתא ומגדל ורישיה מטי עד צית שמיא ונעבוד לנא בגווה בית סגדו ברישיה וניתן חרבא בידיה סגיד דילמא דיסדר לקובליה סידרי קרבא קדם דנתבדר מעילוי ארעא: (ל) אין לה ולד. לית לה ביר: לך־לך ויאמר יי' אל אברם לך לך פרק יב (ה) ואת הנפש. וית נפשא דגיורין: (טו) בית פרעה. לפלטין דפרעה: פרק יג (ו) רכושם. סגולתהון: (ז) ויהי ריב בין. והוה מצוי בין רעיי נכסוי דאברם ובין רעיי דנכסוי דלוט דרעיי דאברם הוו זממין בעירהון עד זמן דהוו מטיין לאתר דרעו ורעיוי דלוט לא הוו זממין בעירהון אלא מבקרין ורעיין בחקל אוחרי ורעוי דאברם צדיקא רסינהון הוו זממין ולא איתרבו לא לכנענאי ולא לפריזאי דעל כן הוו שריין בארעא: פרק יד (ט) א[ת] החמשה. ארבעה מלכין לקביל חמשא סדרו סידרי קרבא: (י) השדים. פרדיסיא: (יח) ומלכי צדק. ומלכי צדק מלכא דירושלם דהוא שם רבא הוה כהן עילאה אפיק מזון וחמר והוא קאים ומשמש בכהונתא רבתא קדם אל עילאה: (כג) שרוך נעל. רצועה דסנדל: פרק טו (א) אחר. בתר פתגמיא האיליין מן דאיתכנשו כל מלכיא דארעא וכל שלטוני מדינתא למסדרא סדרי קרבא עם אברם צדיקא ונפול קומוי וקטל מנהון ארבע מלכוון וחזר תשע משריין חשב אברם צדיקא בליביה ואמר ווי כען עלי דילמא דקבילית אגר מצותי בעלמא הדין ולית לי חולק לעלמא דאתי או דייזלון אחוהון וקרוביהון דקטיליא האיליין ויצרפון עמהון לגיונין סגיעין וייתון עליי או דילמא דאשתכח לי זכו קדמיא דנפלו קודמין או דילמא לא אישתכח לי בזימנא תנייתא ואתא מימר מן קדם יי' עם אברם צדיקא למימר לא תדחל אברם אף על גב דיזלון אחיהון וקריביהון דיקטוליא האיליין ויצרפון עימהון לגיונין סגיעין וייתון עלך (או דילמא דאישתכא לי זכו קדמיא דנפלו קודמין או די[ל]מא) מימרי ית[כ]לך בעלמא ומגן עלך כל יומיא ברם אגרך ועובדיך טביא מתקנין לך לעלמא דאתי: (ב) ויאמר. ואמר אברם יי' אלי"ם מא יהבת לי וסגיעין אית קומך למיתן לי ברם מא הנייה אית לי דאנא אזיל מן גו עלמא בלא בנין ואליעזר בר ביתי דעל ידוי עבדת לי נסין בדרמשק בתר כן ירית יתי: (יא) וירד. וכד נחית טייסא ולא קריב לפסגיה והדין טייסא הוא עופא מסאבא איליין אינון מלכוותא דארעא והוי כד יעטון עיטא על בני ישראל זכוותיה דאברהם צדיקא מבטל יתהון: (יב) ויהי. והא שימשא אזלא למיטמע ושנא עמיקתא בסימתא נפלת על אברם והוה אברם חמי ארבעתי מלכוותא דעתידין למיקום למשעביד בבנוי: אימה חשכה גדולה נופלת עליו. אימה היא בבל חשכה היא מדי גדולה היא יון נופלת עליו דא היא אדום רשיעה היא מלכותא רביעיתא דעתידין למיפל ולא תהוי לה תקומה לעלמי עלמין: (יז) ויהי. והא שימשא אזלא למיטמע וקבלא הוה והא אברם חמי עד די ספסלין איסתדרו וכורסוון רמיא והא גיהנם דמעתדא לרשיעיא לעלמא דאתי כתנור מקפין שביבין דנור ושלהובית אישא בגווה נפלו על רשיעיא על די מרדו על אוריתא בחייהון וצדיקיא על די נטרו יתה מן עקתא ישתזבון כל [כ]דין אתחמי לאברם כד הוה עבר בין בתריא האיליין: פרק טז (ה) ותאמר. ואמרת שרי לאברם דיני ועלבוני מסירין בידך ש[בק]ית ארעי וילדותי וביתיה דאבא ואתית לי עמך בהמניית שמיא עלך עמך קדם מלכוותא דארעא קדם פרעה מלכא דמצרים וקדם אבימלך מלכא דפלישתאי ואמרית אחי הוא דלא יקטלון יתך וכדון דחמית דלית אנא ילדא ונסיבת ית הגר מצריתא אמהתי ויהבית יתה לך דאתת וחמת ארום עברת ובזיית אקרי באפה וכדון יתגלי יי' וידון ביני ובינך ויפרוס שלמיה עליי ועלך ותתכלי ארעא מיני ומינך ולא נצרך לבנוי דהגר מצריתא אמהתא דהיא מן בני בניהון דעמיא די סליקו יתך באתון נורא: (ז) בדרך שור. באורחא דחלוצה: (יג) ותקרא. ואודיאת הגר וצליאת בש[ם] מימרא דיי' דאיתגלי עלה ועל שרי ריבונתהא ואמרת בריך את הוא אלהא קיים לעלמיא וחמית בצערי ארום אמרת הלחוד עלי איתגליאת היך בתר דאיתגליאת על שרי ריבונתי: פרק יז (יז) ויפול אברהם על פניו ויצחק. ותמה: וירא פרק יח וירא אליו יי' (א) בזימנא דגזר אברהם בשר עורלתיה ותלתיהון מלאכיא אישתכחן לתלת מילין ארום לית איפשר לחד מן מלאכי מרומא למשתלחא בידיה יתיר מן מלה חדא מלאכא קמאה אשתלח למבשרא לאבונן אברהם דהדא שרה ילדא מלאכא תניינא אשתלח למשיזבא ית לוט מיגו הפיכתא מלאכא תליתאה אשתלח למהפכא סדום ועמורה אדמה וצבויים איליין מלאכיא אישתלחו לות אברהם אבונן ואתגלי עלוי מימרא דיי' במישרי חיזווא והוא הוה יתיב בתרע משכניה מתחמם מן גזירתיה כמתחמיה <נ"א כתוקפיה> יומא: והוא. וישמעאל הוה קאים מבתרוי: (יז) ויי' אמר. ויי' אמר במימריה הא מכסי אנא מן אברהם רחמי ית מא דאנא עביד הואיל וכרכא דסדום במתנתא די יהבית ליה דינא הוא דלא נהפוך יתה עד זמן די אודע יתיה: (כא) ארדה. אתגלי כען ואחמי הא כקבילתהון דעמא דסדום ועמרה סלקת קדמיי כלייה גמירא אינון חייבין מדמיין אינון בנפשתהון (ד) דילמא דלית עובדיהון בישיא גלי קדמי ואין בעיין למעבד תתובא ולמחזור מן עובדיהון בישיא הא אינון קדמיי כדלא ידעית: פרק יט (ג) ויאכלו. והוון מתחמיין איך הוו אכלין ואיך הוו שתיין: (ז) ויאמר. ואמר לוט להון אמתי[נו] קליל זעיר עד זמן דניבעי רחמין מן קדם יי' : (יא) בסנורים. בחברבריא: (טו) וכמו השחר. ובאישון למיסוק עמודא שחרא: (כד) ויי'. ומימרא דיי' הוה מחית על עמא דסדום ועמורה מיטרין דרעוא מן בגלל יעבדון תתובא מן עובדיהון בישיא ולא עבדו וכיון דהוון חמיין מיטרא נחית הוו אמרין דילמא דלית עובדינון בישיא גליין קדמוי וחזר למיחת עליהון גפרית ואישא מן קדם יי' מן שמיא: (כו) ותבט. ואיתתיה דלוט על דהות מן בנתהון דעמא דסדום אסתכלת מן בתרה למיחמי מא הוה בסוף בייתיה דאבוהא והא היא קיימא עמודא דמילחא עד זמן דייחון מיתיא: פרק כ (טז) ולשרה. ולשרה אמר הא יהבית ליך אלף סלעין דכסף לאחוך הא כספא ההוא יהיב לך מתנה על די כסית מן עינוי דאברהם צדיקא בעליך ליליא חדא עם כולא דאית עמך וית כולא אתוכחת הא אילו יהבית כל מא דאית לי לא הוינא כמיסת ואתוכחן מיליא וידע אברהם צדיקא דלא חכמית יתך: פרק כא (ט) ותרא. וחמת שרה ית ברה דהגר מצריתא מא דילדת לאברהם עבד עובדין בישין די לא כשרין למתעבדא מגחך בפולחנא נוכריא: (לג) ויטע. ונציב אברהם פרדיסא בבאר שבע ואייתי בגוויה מזון ומשקי לערליא והוה כד הוון אכלין ושתיין והוון בעיין למיתן ליה טימי מא דאכלו ושתיין והוה אבונן אברהם אמר להון צלון קדם אבוכון דשמיא מן דידיה אכלתון ומן דידיה שתיתון ולא הוון זייעין מן תמן עד זמן דהוה מג[י]יר יתהון ומליף יתהון אורחיה (אורחיה) דעלמא ופלח וצלי תמן אברהם בשם מימרא דיי' אלהא דעלמיא: פרק כב (ח) ויאמר. ואמר אברהם מן קדם יי' איזדמן אימר לעלתא ברי ואין לא את הוא אימרא והליכו תריהון כחדא בליבא שלימא אברהם למכוס ויצחק בריה למתכנסא: (י) וישלח. ופשט אברהם ית ידיה ונסיב ית סכינא למיכס ית יצחק בריה עני יצחק ואמר לאברהם אבוי אבא כפות ידאי יאות דלא בשעת צערי נפרכס ונערבב יתך ואשתכח קורבנך פסיל ונדחי לגובא דחלבא לעלמא דאתי עינוי דאברהם הוון משוטטין בעינוי דיצחק ועינוי דיצחק הוון משוטטין במלאכי מרומא יצחק הוה חמי יתהון ואברהם לא הוה חמי יתהון בה בשעתא נפקת ברת קלא מן שמיא ואמרת אתון חמיין ית תרין צדיקין יחידיין <די> בעלמא חד נכס וחד מתנכס דנכס לא חייס ומתנכס פשט צואריה: (יא) ויקרא. וקרא ליה מלאכא [ד]יי' מן שמיא ואמר אברהם אברהם עני אברהם בלישן בית קודשא ואמר הנני: (יד) ויקרא. ופלח וצלי תמן אברהם בשם מימרא דיי' ואמר את הוא יי' אלהא דחמוי ולא מתחמי כולא גלי וידיע קדמך דלא הוה פלגו בשעתא דאמרת קרב ית יצחק ברך קומוי מיד אקדימית בצפרא ועבדית פיקודך ונטרית גזרתך וכדון בבעו רחמין מן קומך יי' אל[ה]' כד יהוון בנוי דיצחק ברי עללין בשעת אננקי תהוי מדכר להון עקדתיה דיצחק אבוהון ושרי ושבוק לחוביהון ושזב יתהון מן כל עקא ברם עתידין אינון דריא דעתידין למיקום למיהוון אמרין בטור בית מוקדשיה דיי' קרב אברהם ית יצחק בריה ובטורא הדין איתגליאת עלוי יקר שכינתיה דיי': (כד) ופילגשו. ופלקתיה: חיי־שרה פרק כג ויהי חיי שרה (טז) עובר לסוחר. עברין בכל פתור ומתקבלין פרגמטיא: פרק כד (י) וכל טוב אדוניו. וכל שפר אפותיקי נ"א די[ו]תיקי : (ס) ויברכו. ובריכו ית רבקה ואמרון לה אחתן את פרשא מינן ואזלא למדבקא בגוברין צדיקין ואת אינתתא צדיקתא מיניך יקומון אלפין ורובבן דמלאכין קדישין ויירתון זרעיית בנייך ית תרעי בעלי דבביהון: (סב) ויצחק הוה אתי מבית מדרשא דשם רובא לבאירא דאיתגלי עלוי יקר שכינתא דיי' והוא הוה שרי בין חגרא ובין חלוצה: (סה) ותקח. ונסיבת רדידא ואתצמצמת בה: פרק כה (א) ושמה קטורה. היא הות הגר דהוות אסירא ליה מן שירויא: תולדות ואלה תולדות יצחק (כב) ויתרוצצו. ואדחקין בניא במעהא ואמרת אין כדין הוא צערתהון דילידתא למא כען אית לי בנין ואזלת לבית מדרשיה דשם רובא למתבע רחמין מן קדם יי': (לד) ויעקב. ויעקב יהב לעשו מזון ותבשיל דטלופחין ואכל ושתי וקם ואזל ובזי עשו ית בכירותא ואפיס חולקיה לעלמא דאתי וכפר בתחיית מיתיא: פרק כו (י) כמעט. הא קליל זעיר אילו שמיש חד מן טליא עם אינתתך: (לה) ותהיין. והוויין סרהובנין ומפחת רוח פולחן בפולחנא נוכריא ולא הוו מקבלין אולפן לא מן יצחק ולא מן רבקה: פרק כז (א) ויהי. והוה ארום סאב יצחק וכהיין עינוי מלמחמי ואיסתלקת רוח קודשא מעילוי מן בגלל די יקבל יעקב ית סדר ברכתא וקרא ית עשו בריה רבא ואמר ליה ברי ואמר ליה הא אנא: (כז) ויגש. וקריב ונשק ליה וארח ית ריחא דלבושוי ובריך יתיה ואמר חמון כען ריחיה דברי כריח קטרת בוסמין טבין דעתידין למתקרבא על גבי מדבחא בטור בית מוקדשא דיי' די בריך יתיה חי וקיים: (כט) יעבדוך. יפלחון קומך אומיא כל בנוי דעשו וישתעבדון לך כל מלכוותא כל בנוי דישמע[אל] הוי רב ושליט על אחי בנוי דקטורה ויהוון מקדמין למשאל בשלמך כל בנוי דלבן אחוי דאימך מאן דלייט יתך יעקב ברי יהוי לייט כבלעם בר בעור ומאן דמבריך יתך יהא בריך כמשה נבייא ספריהון דישראל: (מ) ועל. ועל מאני זינך תחי וקדם אחך יהודיא תהוי פלח ויהוי כד יהוון בנוי דיעקב לעיין באוריתא ונטרין פיקודיא יהוון יהבין ניר שעבודיהון על צוארך וכד ימנעון בנוי דיעקב גרמיהון מן למלעי באוריתא ומן למיטור פיקודיא הא בכין תהוי פריק ניר שעבודיהון מעילוי צוארך: (מא) ויש[טו]ם. ונטר עשו סינאה על יעקב על ברכתא דבריך יתיה אבוי ואמר עשו במחשבת ליביה אנא לית אנא עביד היכמא די עבד קין דקטל להבל אחוי בחיוי דאבוי וחזר ואוליד ית שת וקרא שמיה על שמיה דאחוי ברם ממתין אנא עד זמן די יקרבון יומי איבליה דאבא ואקטול ית יעקב אחיי ונהוי מתקרי קטול וירת: ויצא פרק כח ויצא יעקב (י) חמשא נסין אתעבוד ליעקב אבונן בזימנא דנפק מן באר שבע למיזל לחרן נסא קמאה איתקיפו ליה שעוי דיומא וטמעת ליה שמשא דלא לאשונה מן בגלל דהות דבורא מתחמד למללא עימיה נסא תנינא אבניא די נסב אבונן דיעקב ושוי יתהון תחות אסודי רישיה כיון דאקדים בצפרא אשכח כולהון אבנא חדא היא אבנא דאקים קימא ואריק משח על רישה נסא תליתאה כיון דנטל אבונן יעקב ריגלוי למיזל לחרן קפצת ארעא קומוי ואשתכח בחרן שעה זעירא נסא ריבעאה אבנא דהוון כל רעיא מתכנשין למעברא יתה מעילוי פומא דבאירא ולא הוו יכלין לה כיון דאתא אבונן יעקב עבר יתה בחדא מן ידוי ואשקי ית עניה דלבן אחוי דאימיה נסא חמישאה כיון דעבר יעקב ית אבנא מעילוי פמא דבארא צפת בארא וסליקת לאפוי והות טיפא עשרין שנין כל יומין דהוה אבונן יעקב יתיב בחרן אילין חמשתי ניסי[י]א איתעבידו לאבונן יעקב בזימנא דנפק מן בארא דשבע למיזל לחרן: (י) ויפגע. וצלי באתרא ואבית תמן ארום טמעת ליה שמשא ונסיב מן כיפי אתרא ושוי תחות אסודי רישיה ודמך ליה באתרא ההוא: (יב) ויחלם. וחלם והא סלם קביע בארעא ורישיה מטי עד צית שמיא והא מלאכיא דילוון יתיה מן ביתיה דאבוי סליקו למבשרא למלאכי מרומא אתון חמיין גוברא חסידא די איקונין דידיה קביע בכורסי יקרא דהויתון מתחמדין למסתכלא ביה והא מלאכין קדישין מן קדם יי' סלקין ונחתין ומסתכלין ביה: (יז) ויירא. ודחיל ואמר מה דחיל הוא אתרא הדין לית אתרא הדין אתר הדיוט ארום אילהין מכוון לבית צלו הוא והדין תרעא תרע מכוון עד צית שמיא: פרק כט (טו) ויאמר. ואמר לבן ליעקב הא מן קושטא אחי את לא שפר דתפלח קדמיי מגן תני לי מא הו אגרך: (יז) ועיני. ועיינהא דלאה הוון רכיכן על דהוות בכיא ומצליא דלא תסוק במזליה דעשו רשיעא ורחל הות שפירא בריוה ושפירא בחיזוה: (כב) ויאסף. וכנש לבן ית כל עמא דאתרא ועבד שירא עני לבן ואמר לעמא הא גוברא הדין שרי בינינן שבע שנין דיומין מבועינן אתברכו ועדרי עאנינן סגיעו וכדון הבו לי עצה מא נעביד ליה וישרי גבן אוף שבע שנין אוחרנין וחמון עמא דאתרא ויהבו ליה עצה דרמאין ואסיבו לאה חולף רחל: פרק ל (יא) ותאמר. ואמרת לאה אתא גדא טבא דעתיד למגדעא משרייתא דאומיא וקרת שמיה גד: (כב) ויזכור. ארבעה מפתחין ביד רבון כל עלמא יי' ולא מסר יתהון לא למלאך ולא לשרף מפתח מיטרא ומפתח כלכלה ומפתח קבריא ומפתח עקרתא מפתח מטרא דכן הוא מפרש ואמר (דברים כח, יב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים מפתח כלכלה דכן הוא מפרש ואמר (תהלים קמה, טז) פותח את ידיך וגו' מפתח קבריא דכן הוא מפרש ואמ' (יחזקאל לז, יב) הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי מפתח עקרתא דכן הוא מפרש ואמר ואדכר מימרא דיי' ברחמוי טביא ית רחל ושמע בקל צלותה ואמר במימריה למיתן לה מן פירי וולד מעייא: (כז) נחשתי. איטיירית: (ט) ויצל. ופרג . נ"א ורוקן מימרא דיי': (טו) כי מכרנו. ארום זביתינון והוא בעי למיסב לחוד כסף בתולתין וכתובתין: (כב) ויגד ללבן. כיון דאזלו רעוי דלבן למשקייא עאנא מן באירא ולא יכילו אמתינו תרין (ותלתין) [ותלתא] יומין מסכון דילמא תוטיף באירא ולא טפת ובכדו אתנו ללבן ביומא תליתאה ארום ערק יעקב: (לט) טרפה. קטילא לא אייתית לוותך כל חדא מנהון דהות ערקא מן מנינא אנא הוינא משלם יתה ומיני את בעי יתה ומא דהוון גנוביא גנבין ביממא ומא דהוות חייתא מיכלא בליליא אנא הוינא משלם יתהון אגר לעותי דאיממא ושהור עייני בליליא: פרק לב (ג) ויאמר. ואמר יעקב כיון דחמא יתהון דילמא משריתא דעשו אחי אתיא לקדמותי למסדרא לקובלי סדרי קרבא למקטול יתי או דילמא משרייתיה דאחוי דאימא אתיין מן בתראי למקטול יתי או דילמא משרייתא דמלאכין קדישין מן קדם יי' אתיין לקדמותי למשיזבא יתי מן יד תריהון בגין כדין קרא שמיה דאתרא ההוא מחנים: וישלח וישלח יעקב (טז) ועיירים עשרה. ולובדיקים עשרה: (כה) איש עמו. פולימרכין עימיה: (כו) ותקע. (וקתת) [וקהת] : (כז) ויאמר. ואמר שלחני ארום סליק עמודא דשחרא ארום מטת זימניהון דמלאכי מרומא ואנא ריש למשבחיא ואמר לא אשלח יתך אילהין ברכת יתי: פרק לג (ד) וירץ. ורהט עשו לקדמותיה וגפיף יתיה ואתרכין על צואריה ונשיק יתיה ובכון תריהון עשו הוה בכי על דקהיין שינוי ויעקב הוה בכי על שעשיעות צואריה: (יג) כי הילדים רכים. ארום טלייתא חטיין: (יד) קשיטה. מרגליין: פרק לד (יב) מהר ומתן. נדן וכתובה: (לא) ויאמרו. עניין שמעון ולוי ואמרין ליעקב אבוהון לא יאי דיהוון אמרין בכנישתהון דישראל ובית מדרשיהון ערלין סאיבו בתולין ופלחי צלמין לדינה ברתיה דיעקב ברם יאי הוא למיהוון אמרין בכנישתהון דישראל ובבתי מדרשות ערלין אתקטילו על עיסק בתולה ופלחי צלמין על די סאיבו ית דינה ברם מן כדון לא יאי לשכם בר חמור מתגאי בליביה ואמר היך איתא דלית לה תבוע אדם ולא תבוע עלבן כן הות לדינה ברתיה דיעקב ואמרין היך איתא זני ונפקת בר חשב ית אחתן: פרק לה (ט) וירא. אלהיה דעלמא יהוי שמיה משבח לעלמי עלמין ולדרי דרין מן דוגמת עלמא אליפת ענותנותך לדרי עלמין ע[נ]ותנותך וצדקותך והדרך וישרותך ותוקפך ויקרך לא פסקין לדרי דריא אליפת יתן פיקודין יאיין וקיימין שפירן אליפת יתן למברכא חתנין וכלין מן אדם וזוגיה דכן כתבא מפרש ואמ' (בראשית א, כח) ויברך אותם אלי"ם ויאמר להם אלי"ם פרו ורבו ותוב אליפת יתן למבקרא ית בישיא מן אבונן אברהם צדיקא דאיתגליתא עלוי ברחמוי טביא ופקדתא יתיה למיגזור ית עורלתיה ויתיב על תרע משכניה ובקרת יתיה דכן כתבא מפרש ואמר (בראשית יח, א) וירא אליו יי' באלוני ממרא ותוב אליפת יתן למנחמא ית אבליא מן אבונן יעקב דאיתגליתא עלוי במתייה מפדן ארם ועד כען לא הוה אתניח מן צער כף ירכיה שמע מיתת רבקה אימיה באורחא ויתיב ליה צווח ומילל ומספד ובכי ואת ברחמך טביא איתגליתא עלוי למנחמא יתיה ברכתא דאבליא ברכתא יתיה דכן כתבא מפרש ואמר (בראשית לה, ט) וירא אלי"ם אל יעקב עוד וגו': (יח) ואביו קרא לו בנימין. ואבוי הוה קרי ליה בלישן בית קודשא בנימן: פרק לו (לט) וימת. ומית בעל חנן בר עכבור ומלך מן בתריה הדר ושמא דקרתיה פעו ושמא דאינתתיה מהיטבאל בת מטרד ברתא דגברא סררא דהוה לעי במטרדא וטדרותא כל יומי חיוי ובתר דאיעתר וקנא נכסין חזר למהוי אמר מא הוא דהבא ומה הוא כספא: וישב וישב יעקב בארץ מגורי אביו פרק לז (ג) כתנת פסים. פרגוד מצוייר: (ז) מאלמים אלומים. מכרכין כרוכין: (כה) ארחת ישמעאלים. סיעת דסריקין: (לג) ויכירה. וחכם יתה ואמר פרגודא דברי היא לא חיות ברא אכלתיה ולא איתקטלתי איתקטל ברי ברם חמי אנא ברוח קודשא היך איתא בישא קיימא לקיבליה איתת פוטיפר שליטא דפרעה רב ספקלטוריא והיא מתילא לחיות ברא ברם רחיץ אנא ברבון כל עלמא דהוא משיזיב יתיה מן ערייתא ואחוי לי אנפוי דיוסף ברי בשלם עד דאנא בחיין: פרק לח (ה) והיה בכזיב. והוה במפסקא: (כה) היא מוצאת. תמר כד נפקת למיתוקדא בנורא והות בעיא לסהדיא ולא אשכחת יתהון תלת עיינהא למרומא ואמרת בבעו רחמין מן קומך יי' אלהי עני יתי בהדא שעתא דהיא שעה דאנינקי ואנא מקיימא לך תלת צדיקין בבקעת דורא חנניה מישאל ועזריה בה שעתא זמין קודשא בריך הוא למיכאל מלאכא ואמר ליה הב יתהון לה כיון דחמית יתהון אנהרן עיינהא וטלקת יתהון תחות ריגלוי דדיינא {ואמרת} גברא דאיליין דידיה מיניה אנא מעברא על מנת יקדא ולא מפרסיא ליה ברם סהדיא דביני לביניה יתן בליביה למחכם יתהון למאן אינון עיזקתא ושושיפא וחוטרא האילין: (כו) ויכר. כיון דחכם יהודה תלתא סהדוי קם על ריגלוי ואמר בבעו מנכון אחיי ואינשי ביתיה דאבא קבילו מיני פתגמא הדין במכילתא דאיניש מכייל בארעא בה מכיילין ליה בשמיא בין מיכלא טבא ובין מיכלא בישא וטובוי דכל אינש דאית ליה עובדין טבין לא בהית בעלמא הדין ולא בהית בעלמא דאתי טב לי ייקד באישא טפיא ולא ייקד באישא אכלא אישא בגין דנסיבית פרגודיה דיוסף אחי ואצבעית יתיה בדמא דצפירא וטלמית לאבא ואמרית ליה חכים כען הא כתונתיה דברך הוא או לא מיכלא לקביל מיכלא וס[ד]ר דין לקבל (סרר) [סדר] דין זכייא היא תמר כלתי מיני היא מעברא חס לה לתמר כלתי לית היא מעברא בנין דזנו בגין כן לא יהבית יתה לשלה ברי ברת קלא נפקת מן שמיא ואמרת תריכון אתון זכאין מן קדמי הות פתגמא ולא אוסיף תוב למחכם יתה: פרק לט (י) ולא שמע אליה. למדמוך עמה בעלמא הדין דלא למיהוי שותף עמה בגיהנם לעלמא דאתי: (יח) כהרימי. כד ארעימית: פרק מ (יב) ויאמר. ואמר ליה יוסף דין הוא פתרוניה דחילמא תלתי שרביטיא תלתי אבות עלמא אינון דמן בני בניהון עתידין למעבדא בארעא דמצרים בטינא ובלבניא ועתידין למתפרקא על ידי תלתא פרנסין הימנין על ידי משה ואהרן ומרים דמתילין בסגוליא ודי עצרתא יתהון בגו כסיה דפרעה ושויתא כסא בכף ידוי דפרעה הוא פילוי דרב מזוגיא דעתיד פרעה למשתי בעקבא אוף (אמר) [את] רב מזוגיא קבל אגר טב דחלמתא ובפתרוניא דחלמיא לא הוה יוסף חכם ליה מן בתר כדין אמר ליה יוסף הכמה די פתר באפוי ואמר ליה דין הוא פתרוניה דחילמא תלתי שרביטיא תלתא יומין אינון: (יח) ויען. וענא יוסף ואמר דין הוא פתרוניה דחלמא תלתא סליא תלתא קשיא דעתידין ישראל משתעבדין בארעא דמצרים בטינא ובלבניא ובכל פולחן די באפי ברא ועתיד פרעה מלכא דמצרים גוזר גזריין על ישראל ורמי בניהון לנהרא וסופא דפרעה ועבדוי וחילוותיה ישתיצון ויפקון ישראל בריש גלי ואת רב נחתומין מקבל אגר ביש דחילמא הדין חלם ביש הוא ופתרוניה דחילמא לא הוה יוסף חכים ליה ופחד ליה יוסף מן דלא הוה ידע ליה מן בתר כן תני יוסף ואמר דין הוא פתרוניה דחילמא תלת סלין תלתא יומין אינון: (כג) ולא זכר. ושבק יוסף חסדא דלעיל וחסדא דלרע וחסדא דלוויו יתיה מן ביתיה דאבוי ואתרחיץ ברב מזוגיא בבשר עבור ובבשר דטעים כסא דמותא ולא אדכר כתבא דכתיב ומפרש לייט יהא גוברא דיתרחיץ בבשרא ויהא בישרא רוחצניה (ירמיהו יז, ה) ובריך יהא גוברא דאיתרחיץ בשום מימרא דיי' וישוי מימרא דיי' רוחצניה (ירמיהו יז, ז) מן בגין כן לא אדכר רב מזוגיא ית יוסף ואנשי יתיה עד זמן די מטא קיצא למתפרקא: מקץ ויהי מקץ שנתים ימים פרק מא (מג) ויקראו לפניו אברך. והוון מקלסין קומוי ואמרין יהא אבא דמלכא ורב בחוכמתא ורכיך בשניא: (מה) כהן און. רב דטנס: פרק מב (א) וירא יעקב. וחמא יעקב ברוח קודשא ארום אית עיבור מזדבן במצרים ואמר יעקב לבנוי למא כען תתחמון סבעין ביני כפנין: (יג) האח[ד]. אוחרנא לית אנן ידעין מה הוה בסופיה: (כג) ו[ה]ם לא. ואינון לא הוו ידעין ארום הוה יוסף חכים בלישן בי[רי] בית קודשא ארום היך תורגמן הוה מנשה דייר ביניהון: (לו) ויאמר. ואמר להון יעקב אבוהון יתי תכלתון יוסף כד נחת לותכון לדותן לית אנא ידע מא הוה בסופיה אמרית עלוי חיות ברא אכלת יתיה ושמעון בשעתא דנחת רעבון למצראי לית אנא ידע מא הוה בסופיה אמרית שליטא דארעא חבש יתיה ובנימן אתון בעיין למיסב ועלי אינון חשיבין למקמא תרין עשר שיבטין: פרק מג (ט) מידי תבקשנו. מן ידי תדריניה : וחטאתי לאבי כל הימים. ואיהוי מרחק מן שלמא דאבא כל יומיא: (יד) ואני כאשר שכלתי שכלתי. ואנא היך מא [די] לא תכלית על יוסף ברי כין לא אוסיף למתכלא לא על שמעון ולא על בנימין: (יט) אשר על בית יוסף. די הוה ממני אפטרופוס על ביתיה: פרק מד (טו) כי נחש ינחש. ארום מטיירא יטייר: ויגש ויגש אליו יהודה (יח) וקריב לוותיה יהודה ואמר בבעו מינך רבוני ימלל כען עבדך פתגם במשמעיה דרבוני ולא יתקף רוגזך בעבדך הלא מן זימנא קמאה דאתינן לוותך הות אמר לן מן קדם יי' אנא דחיל וכדון השתא מדמיין דינך לדינוי דפרעה רבך ברם אנא יקיר כוותך ואנא יקיר כוות פרעה רבך דאת אמר ביה משתבענא אנא בחיי רישיה דאבא הכמה דאת משתבע בחיי ראשיה דפרעה רבך דאין שרי אנא חרבא מן תיקא לית אנא מחזר יתה לתיקא עד נמלי כל ארעא דמצרים קטולין ועד נעבד כל ארעא דמצרים צדו מן בני אינש מינך אנא מתחיל ומן פרעה רבך אנא מח[ס]ל הלא אשתמ[ע]ת לך והלא אתני לך מא דעבדו תרין אחיי שמעון ולוי בכרכא דשכם די עלו בגווה לרוחצן וקטלו בה כל דכריא לפתגם דחרב על די סאיבו ית דינה אחתנא על אחת כמה וכמה בנימן דקא מתמני עמן בפליגא דארעא עם שבטיא ומקבל חלק ואחסנא בפליגא דארעא ואנא דחיילי קשי מן תריהון דערבית ית טלייא מן לוות אבא למימר אין לא אייתית יתיה לוותך ואקימית יתיה קומך ניהוי לך חייב ומנודה מן שאלית שלמיה דאבא כל יומיא הלא לא אשתמע לך ולא אתני לך ארום מלכין ושליטין אנן דכמתך בארעא דכנען: (יט) כיון דחמא יוסף דסלקת כוליתיה דיהודה אחוי ונפק סערתיה דליביה ובזעון לבושיה בה שעתא רמז יוסף למנשה בריה וטפח ברגליה בגו פלטין ואזדעזעו חשב יהודה בליביה ואמר דין חילא מן דבית אבא הוא בגין כן שרי מרכיך במילוי ואמר רבוני שאיל ית עבדוי למימר האית לכון אב או אח: פרק מה (ח) לאדון לכל ביתו. ולפטרון לכל אינשי ביתיה: (כח) ויאמר. ואמר ישראל סגיין טבין וניחמן סכיית למחמי והדא לא סכית דהא עד כדון יוסף בחיין ניזיל ונחמי יתיה קדם עד לא נמות: פרק מו (כח) להורות לפניו. למתקנא ליה אתר בית משרי לגשנה: (ל) ויאמר. ואמר ישראל ליוסף אין מיית אנא בהדא זימנא כאילו דלא מיית מן בתר דחמיתי סבר אפייך ארום עד כדון אנת בחיין: ויחי ויחי יעקב בארץ מצרים פרק מח (כב) ואני נתתי לך. ואנא יהיב לך חלק חד יתיר על אחך לבושיה דאדם קמאי די איתיהיב לאברהם והוא יהב יתיה ליצחק אבא ויצחק אבא יהב יתיה לעשו אחיי ולא נסבית יתיה מיניה לא בחרבי ולא בקשתי ארום אילהין בזכוותי ובעבדי טבייא: פרק מט (א) ויקרא. וקרא יעקב לבנוי ואמר להון אתכנשו ואחוי לכון ית דיערע יתכון מתן אגרא לצדיקיא ופורענותא דעתיד למתיא לרשיעיא בעידן דאינון כחדא מתכנשין בסוף יומיא דהוה מגלי להון כל מא דעתיד למיתי בסוף עקבי משיחא מן דאיתגלי ליה איתכסי מיניה וקם יעקב ובריך יתהון גבר כמסת ברכתיה ברך יתהון: (ב) הקבצו. מן דאיתכנשו תרין עשר שבטוי דיעקב ואתגלי דרגשיה דדהבא דהוה יעקב אבונן רביע בגווה סברין דהוא גלי להון קץ פורקנא ואתכסי מיניה עני אבונן יעקב ואמר להון אברהם אבוי דאבא קם מיניה פסולא בישמעאל ובנהא דקטורה יצחק אבא קם מיניה פסולא עשו אחיי ואנא דחיל דלא יהוי ביניכון גבר די ידבק בבנוי דאחוי למפלח קדם טעוון עניין תרין עשר שבטין דיעקב בחדא לבא שמע ישראל יי' אלהנא יי' חד: (ג) ראובן. ראובן בוכרי את חילי ושירוי צערי לך הויא חזיא למיסב תלתא חולקין יתירין על אחך בכירותא ומלכותא וכהונתא רבתא ועל דחבתא ראובן איתיהיבת בכירותא ליוסף ומלכותא ליהודה וכהונתא רבתא לבני שבטוי דלוי: (ז) ארור. ליטא הות קרתא דשכם כד קמו עלה שמעון ולוי למחרבא ברוגזיהון ארום תקיף הוה ובחימתהון ארום קשיא הוה אמר אבונן יעקב אין דשריין אינון כחדא שמעון ולוי לית אומא ומלכי דתקום לקבליהון אפליג ית בני שבטוי דשמעון ספרין ומלפי אוריתא דבני כנישתא דיעקב ואבדר ית בני שבטוי דלוי בבית מדרשא דבני ישראל: (ח) יהודה. יהודה את יודון לך כל אחך על שמך יתקריין כל יהודאה יהודאין ידך יתפרעון לך מן בעלי דבבך ויהון מקדמין ומשאלין בשלמך כל בנוי דאבוך: (ט) גור. מדמי אנא לך יהודה כגור אריוון {מן קטולוי} דיוסף ברי דאת הוית משזיב ליה על עסקיה דינא דתמר דאת אמרת זכאה מיני נייח ישרי את בגוי {קרבא} כאריוותא לית מלכו דתקום מקדמך: (י) לא יסור. לא יפסקון מלכין ושלטנין מדבית יהודה ולא ספרין ומלפי אורייא מבני בנוי עד זמן דייתי מלכא דמשיחא דעתיד למיקום מדבית יהודה: (יא) אסרי. אסר חרצוי נפק לקרבא לקבל שנאוי ומקטל מלכין עם שולטונין (ומסמך) [ומסמק] לטוריא מן אדם קטיליהון וגלימתא מחוור לתרב גיבריהון לבושוי מזגזגון באדמא: (יד) יששכר. יששכר שבט תקיף ותחומיה יהא ממצע בין תרין תחומיא: (טו) וירא. וחמא בית מוקדשא דאיתקרי מנוחה ארום טב הוא וית ארעא דישראל ארום שמינין אינון פיריה וארכן כתפתיה למילעי באוריתא והוון ליה כל אחוי למסקי מסין: (טז) דן. מן דבית דן יקום פריק ודיין כחדא ישתמעון ליה כל קהל שבטיא דבני ישראל: (יז) יהי. יהוי דן מדמי לחויא הרמניא דכמן בפרשת אורחא (בבית) [נכית] סוסיא בעקביה וממרע יתיה ומן אימתה מתהפך רכביה ונפל לאחורוי הוא שמשון בר מנוח דאימתיה על בעלי דבבוי ונפק לקרבא כל קבל סנאוי ומקטל מלכין עם שלטונין: (יח) לישועתך. אמר יעקב אבונן לא לפורקניה דגדעון בר יואש סכיית נפשי דהוא פורקן שעה ולא לפורקניה דשמשון בר מנוח סכיית נפשי דהוא פורקן עבר אלא לפורקנא די אמרת למיתיא לעמך לישראל ליה לפורקנא סכיית יי': (יט) גד. מן דבית גד יפקון משריין מטכסי מזויינין והינון יעברון ית ישראל ית יורדנא ואינון יחסנון יתהון ית ארעא דכנען ומן בתר כן יחזרון בשלם למשכניהון: (כ) מאשר. טובוי דאשר מא שמינא היא ארעיה ארעיה תהא מספקא תפנוקי מלכוון דבני ישראל: (כא) נפתלי. נפתלי עזגד קליל מבשרן בוסרן טב והוא בשר לאבונן יעקב מן שירויא דהא עד כדון יוסף בחיין והוא נחת למצרים בשעה זעירא ואייתי אוניתא דחקל כפילא וכד הוה פתח פומיה בכנישתהון דישראל חלבא ודובשא נגיד שרותיה: (כב) בן פרת. ברי דרבית יוסף ברי דרבית ותקפת ותוב הוה חמי לך למתקף מדמי לך אנא יוסף ברי לגפן שתולה על מבועין דמיא דשלחת שורשיה לתהומיא ופכרת שני כל כיפיה ועיברתה שלחת לרומא וכבשת כל אילניא כדין כבישת יוסף ברי בחוכמתך כל חכימיא דמצראי וכל חרשיהון כד ארכיבו יתיך במרכבתא תנייתא דאית לפרעה והוו מקלסין קומך ואמרין ייחי אבוי דמלכא דרב בחוכמתא וזעיר בשניא והוו בנתיהון דמלכיא ודשלטוניא מדקין עלך מן חרכיא ומסתכלין בך מן שוריא והוו מ[ט]לקן עלך שירין עזקן קטלין ומעיינין מא דילמא תתלי אפייך ותסתכל בחדא מינהון חס לך ברי יוסף לא תלית אפייך ותסתכל בחדא מינהין דילמא תהוי שותף עמה בגיהנם והוויין בנתיהון דמלכיא ודשלטוניא אמרין איליין לאיליין דין הוא יוסף חסידא די לא אזל בתר חיזו עינוי ולא בתר הרהור ליביה ארום חיזו עיניא והרהור ליבא הינון מובדין בר נשא מן גו עלמא בגין כדין יקום מינך תרין שבטין מנשה ואפרים ויקבלון אחסנא עם אחיהון בפילוג ארעא: (כג) וימררהו. ואמירו ליה וקמו לקובליה ואכלו קורצוי קדם פרעה מלכא דמצרים מן בגלל למחתא יתיה מן כורסי מלכותיה ולשני עלוי לישן תליתאי בפלטין דפרעה דהוו קשיין עלוי היך גרויא: (כד) ותשב. ושוי בתוקפא רוחצניה ופשט ידוי ואדרעוי ובעא רחמין מן תקיפא דאבוי יעקב דמן תחות אדרע גבורתיה דמן תמן מזמרין כל שבטיא דבני ישראל: (כה) מאל. מימר אלהא דאבוך יהא בסעדך ואלה שמיא יברך יתך מן ברכת טוב טלא ומיטרא דנחתין שמיא מלעיל ומן ברכתא מבועי תהומא דנבעין וסלקין מן ארעא מן לרע ומן ברכתא דאבוך ודאימך: (כו) ברכות. ברכתא דאבוך יתוספון על ברכתא דבריכו יתך אברהם ויצחק דמתילין בטווריא ומן ברכת ארבעתי אמהתא דמתילין בגלימתא שרה ורבקה רחל ולאה ייתיין כל ברכתא האיליין ויתעבדן כליל דרבו על רישיה דיוסף ועל קדקדיה דגברא חסידא דהוה מלך ושליט על ארעא דמצרים וזהיר באיקריה דאבוי ולא שני כליל רבותהון דאחוי: (כז) בנימן. בנימן שבט תקיף מדמי לדוב חטייף ובתחומיה יתבני בית מוקדשא ובאחסנתיה תשרי יקר שכינתיה דיי' בצפרא יהוון מקרבין אימר תדירא וביני שמשתא יהוון מקרבין אימר תמידא וביני שמשתא יהוון מקרבין אימר עלתא ונסוכיה וברמשא יהוון מפלגין מותר קורבניא דבני ישראל: פרק נ (א) ויפל. וארבע יוסף בערס דשינדפון מחפיא דהב ומקבעא מרגליין מליא ומחזקא במאני בוצא וארגוונא תמן שפ[כ]ין חמרין וריחנין טבין תמן מוקדין בוסמנין טבין {תמן} קיימין גוברין בנוי דעשו ותמן קיימין שלטונין מן בנוי דישמעאל תמן קאים אריה יהודה ואמר לאחוי איתו נבכי לאבונן ארזא רמא דרישיה מטי עד צית שמיא ברם שורשוי מטיין עד דרי עלמא די מיניה קמון תרין עשר שבטיא די מיניה קמון כהניא בחצוצריהון וליואי בכינריהון ובכין ארכין יוסף באפוי דאבוי ובכא עלוי ונשק יתיה: (טז) ויצוו. ופקידו ית בלהה אמתא דרחל למימר אבוך פקיד קדם עד לא איתכנש למימר: (יט) ויאמר. ואמר להון יוסף לא תדחלון ארום חסלת בישתא דעבדתון לי הלא קדם יי' הינון מחשבתהון דבני נשא: (כא) ועתה. וכדון לא תדחלון אנא אפרנס יתכון וית טפלכון ונחם יתהון ואמר להון חד עשר כוכבין בעון למובדא חד כוכבא ולא יכילו וחד כוכבא היך יכיל למובד חד עשר כוכבין בגין כדון מליל תנחומין על לבהון: (כו) ו[י]שם בארון. בגלוסקמא: שמות שמות פרק א ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה (א) ויאמר. ואמר מלכא דמצרים לחייתא עברייתא דשמא חדא מנהון שפרה דשמה יוכבד ושמה דתנייתא פועה היא הות מרים: (יט) ותאמרן. ואמרא חייתא לפרעה ארום לא כנימוסי נשיא מצרייתא אינון נשיא עברייתא ארום חיין אינון קדם עד דלא תיעול לוותהין חייתא אינין תליין עייניהון בצלו לות אבוהין דשמיא והוא שמע קל צלותהין והוא עני יתהין ואינון ילדן: (כא) ויהי. והוה כד דחילן חייתא מן קדם יי' וקנין לה[י]ן שום טב קדם אבוהין דבשמיא ועבדו להין בתין ביתא דמלכותא וביתא דכהונתא רובתא יוכבד נסבת כליל מלכותא ומרים נסבת כליל כהונתא רובתא: פרק ב (א) וילך. ואזל גברא מבית לוי ונסיב ית יוכבד חביבתיה ליה לאינתו: (ג) בסוף. באפריא: (י) משיתיהו. שליבתיה: (יב) ויפן. ואסתכל משה ברוח קודשא בתרי עלמיא וחמא והא לית גיור עתיד למקום מן ההוא מצראה וקטל ית מצראה וטמע יתיה בחלא: פרק ג (יד) ויאמר. ואמר מימרא דיי' למשה דין דאמר לעלמא מן שירויא הוי והוי ועתיד למימר ליה הוי והוי ואמר כדין תימר לבני ישראל הוא דשלח יתי לותכון: פרק ד (ו) חיקך. בחובך: (י) כבד פה. חגיר פום: (כה) ותקח. ונסיבת צפורה טינרא וגזרת ית עורלתא דברה ואקריבת יתיה קדם ריגלוי דמחבלא ואמר{ת} חתנא בעא למיגזר וחמוי לא שבק יתיה וכדון יכפר אדם גזירתיה הדא די ישיזיב לחתנא מן ידוי דמלאך מותא: (כו) וירף. וכד ארפי מלחבלא מיניה בכדין שבחת צפורה ואמרת מא תקוף הוא אדם גזורתא הדא די שיזיב לחתנא הדין מן ידוי דמלאך מותא: וארא פרק ו וידבר אלהים אל משה (ג) ושמי יי'. ושום מימרא דיי': (ט) מקצר. מקפידת: (כ) דודתו. חביבתיה: פרק ז (טו) יוצא המימה. למתקררא על מיא: (יט) ובעצים ובאבנים. ובקיסיא ובכיפיא: פרק ח (א) האגמים. ביציא: (ה) התפאר עלי. הב סימן ואתרחץ עלך עד אימת איצלי עלך: (י) חמרים. כרוון: פרק ט (כ) הירא. ואיוב על דהוה מן יעצי דפרעה הוה דחיל מן גזירתיה דחי עלמא עריק ית שלטונוי וית בעיריה באפי ברא: בא פרק י ויאמר ייי' אל משה בא אל פרעה (כח) ואמר ליה פרעה איזל מעילויי איזדהר לך לא תוסף למללא קומוי תוב מן מיליא בישתא האיליין צבי פרעה לממות ולא למיהוי שמע מילולך ואסתמר לך דלא יתקוף (רוגזך) [רוגזי] עלך ואמסור יתך בידהון דהוון תבעין ית נפשך למיקטל יתך: (כט) ויאמר. ואמר ליה משה יאות מלילתא (מכשר) [מבשר] הוינא על דאנא יתיב במדין ארום מיתו גובריא דהוון תבעין ית נפשי למקטול יתי לא מן דהוה עלך רחמין הוינא מצלי ומחתא מתכליא מינך ברם מחתא הדא עשיראה היא לפרעה ומן ברך בוכרך [א]נא (משוי) [משרי] ואמר ליה משה יאות מלילתא לא אוסיף תוב למיחמי סבר אפייך: פרק יב (ב) החדש הזה. ירחא הדין לכון ניסן ריש ירחין והוה כיון דאיתגלי יי' למפרוק ית עמא ישראל בשרפין ובעננין ובשכינן איתגלי וקם ליה בין כל רישי ירחיא למידע שבחיה דכל חד ורבותיה דכל חד וחד ובהדין מינהון ישראל מתפרקין ומאן הוא מינהון דנסב כלילא אייר דענא ואמר בי אינון מתפרקין ואנא הוא דנסב כלילא דמלכותא דבי על נח משיזבא לתיבותא בשלם סיון ענא ואמר בי אינון מתפרקין ואנא הוא דנסב כלילא דמלכותא דבי קם טוורא דסיני משכלל כחתן וכל {ישראל} קמון מצייתין למשמוע דינומיס דחיון מן פסחיא תמוז ענא ואמר בי אינון מתפרקין ואנא הוא דנסב כלילא דבי עלו יליליא לארעא דכנען ואייתון מן פירי דארעה דורון לות עמא אב ענא ואמר בי אינון מתפרקין ואנא הוא דנסב כלילא דבי מתכנשין כל ירחיא בעיין למרגום יתיה אזל לך מינן מרה דפלטרותא דבך כל חוביא מתגביין ובך מלכא אוקיד גנוניה אלול ענא ואמר בי אינון מתפרקין ואנא הוא דנסב כלילא דשיפורי שיפור דחיין ונשמתי נישמא דחיין תשרי ענא ואמר בי אינון מתפרקין ואנא הוא דנסב כלילא דבי קיימין כל נשמתא באנינקי ביומא צומא דכיפורי וכד חמי אנא זכוותהון דישראל טייסין וסלקין קדם אלההון דבשמיא אנא מכרע גרמי בכף מאזניא ומדכר זכוון סגיע[ן] על ישראל מרחשון ענא ואמר בי אינון מתפרקין ואנא הוא דנסב כלילא דבי שריין רבועיא למרבוע ומתמרג לארעא ארבע פילוון כסלו ענא ואמר בי אינון מתפרקין ואנא הוא דנסב כלילא דבי אקים משה משכן זימנא ואייתיה וקדש יתיה וית כל מאנוי וחפי יתיה בדהבא סנינא טבת ענא ואמר בי אינון מתפרקין ואנא הוא דנסב כלילא דאנא טב ובי כל טובא הוי דורון שבט ענא ואמר בי אינון מתפרקין ואנא הוא דנסב כלילא דמלכותא דבי קמו כל אילניא דמימין כד אינון חמיין יתי פתחין פמהון ומקלסין בטרפיהון לאלהא חייא אדר ענא ואמר לית אנא פני לכון בהדא שעתא דהיא שעה דאנינקי רובא כתבוי דסנאה פריסין על עמודי כנישתא למשיציא ולמובדא שנאיהון דישראל וכדון לית אנא נייח ולא שדך עד זמן דנפרוס כתביי ומערבב לדידיה כסא דמזג הוא ישתיניה וגובא די חפר הוא ימלוניה עד דהינון מתכנשין איליין לאיליין לאיליין אתי משה נבייא ספריהון דישראל ואמר להון קומו פוקו לפנטוס ירחא דניסן ראשיהון לכל ירחיא דביה פרק יי' עמיה בני ישראל וביה הוא עתיד למפרוק יתון בגין כדין כתבא מפרש ואמר ירחא לכון ניסן ריש ירחין קמאי מתמני הוא לכל רישי ירחי שתא: (יא) (מתניהם) [מתניכם] חגורים. חרציכון אסירין במצוותא דאוריתא: (לג) כי אמרו כלנו מתים. ארום אמרו מצראי אי שהיין אינון הכא בני ישראל שעתא חדא הא כל מצראי מייתין: (מה) תושב. תותבא דגבר ואגירא כד הוא מן בר עממין לא יכול מיניה: בשלח פרק יג ויהי בשלח פרעה (יז) והוה כד שלח פרעה ית עמא ולא דברינון יי' אורח ארעא פלישתאי ארום קריבא היא מאתין אלפין דנפקו ממצרים תלתין שנין קדם קיצא דיי' מאתין אלפין גובראין ריגלאין בני חילא הוו כולהון משבטא דאפרים מאחדין בתריסין ובמאני זינא וברומחין הן הן גרמיא יבישיא דאחיא יתהון יי' על ידי יחזקאל נביא בבקעת דורא ומן איליין גרמיא הוו מאני משתיא דשתי בהון נבוכדנצר רשיעא ובשעתא דאחיא יתהון יי' על ידי יחזקאל נביא הוו טפחין ליה לההוא רשיעא על פמיה ומקרבין גרמא לות גרמיה וחיו וקמון על ריגליהון משיריין סגיען לחדא לחדא כולהון קמון בר מן גברא חד דלא קם אמר נבייא קדם יי' מא הוו עובדוי דהאי גברא חד דלא קם ובכין אמר ליה יי' בחיבוליא יהב וברביתא נסב ולא יחי ובכין אחוי ליה יי' ליחזקאל נבייא הדין שכן עתיד לאחאה מיתיא ובכן אמר ליה יי' דילמא יזועון עמא במיחמיהון אחוהון מיתיא וידחלון וית[י]בון למצרים: (יד) ויסב. ודבר יי' ית עמא אורח מדברא לימא דסוף ומזיינין בעובדיא טביא סליקו בני ישראל פריקין מן ארעא דמצרים: (יט) ויקח. ואסיק משה ית גרמוי דיוסף עימיה ארום משבע יוסף בחיוי ית בני ישראל למימר מדכר ידכר יי' יתכון ברחמוי טביא ותסקון ית גרמיי מן הכא עימכון: (כ) ויסעו. ונטלו מסכות ושרו באיתם דבסיפוי דבמדברא: (כא) ויי'. ומימרא דיי' הות מדברא קומיהון באיממא בעמודא דעננא למתקנא להון אתר בית מישרוי באיממא ואוף בליליא בעמודא דאישתא למנהרא להון למיהוי מהלכין באיממא ובליליא: (כב) לא. לא פסק מאור עמודא דעננא באיממא ואוף לא נהור עמודא דאישתא בליליא קדם עמא: פרק יד (א) וידבר. ומליל דיבריה דיי' עם משה למימר: (ב) דבר. מליל עם בני ישראל ויחזרון ויש[ר]ון קדם פונדקוי חירתא בין מגדלא ובין ימא קדם בעל צפון טעותא מכוונין תשרון על גיף ימא: (ג) ואמר. ויימר פרעה על עיסק עמא בני ישראל טעיין אינון במדברא (טרא) [טרד] עליהון בעיל צפון טעותא [נ]גדוי דמדברא: (ד) וחזקתי. ואתקיף ית ליביה דפרעה וירדף בתריהון ויתייקר מימרי בפרעה ובכל חילוותיה וידעון מצראי ארום אנא הוא יי' ועבדו כדין כמימריה: (ה) ויגד. ואיתני למלכא דמצרים ארום ערק עמא ואיתהפיך ליביה דפרעה ושלטונוי על עמא ואמרין מא הוא דעבדינן ארום שלחינן ית ישראל מלמפלח קומינן: (ו) ויאסר. וטכיס ית ארתיכיה וית עמיה וגובריה עבדי קרביה דבר עימיה: (ז) ויקח. ודבר שית מאה ארתיכיא בחירן וכל ארתיכיהון דמצראי וגיברין מתלתין בזיינא הוו ממנין על כולהון: (ח) ויחזק. ואתקיף מימרא דיי' ית ליבא דפרעה מלכא דמצרים ורדף בתר עמא בני ישראל ובני ישראל נפקון פריקין בריש גלי: (ט) וירדפו. ורדפו מצראי בתריהון וארעון יתהון שריין על גיף ימא כל סוס ארתיכוי דפרעה ופרשוי וחילוותיה כל קבל פונדקי חירתא קדם בעיל צפון טעוותא: (י) ופרעה. ופרעה קריב למיתי וזקפו בני ישראל ית עייניהון והא מצראי נטלין בתריהון ודחילו לחדא וצלו בני ישראל קדם יי': (יא) ויאמרו. ואמרין למשה הא מן (בלו) [בלי] דלא הוה לן קברין במצרים דברתנא למקברא יתן במדברא מא דא דעבדת לן למיפקא יתן מן ארעא דמצרים: (יב) הלא. הלא דין פתגמא די מלילנא עמך במצרים למימר ארפי מינן ונפלח ית מצראי ארום טב לן פלחין ית מצראי מן למקטלא יתן במדברא: (יג) ויאמר. ואמר משה לעמא בני ישראל לא תדחלו[ן] אתעתדו וחמון ית פורקנא דיי' די עביד לכון יומא דין ארום כמא דחמיתון ית מצראי יומא דין לא תוספון למחמיהון תוב עד עלמא: (יד) [יי']. מימרא דיי' יגיח לכון קרבא קומו שתוקו והבו יקר ותושבחתא לאלהכון: (טו) ויאמר. ואמר מימרא דיי' למשה עד אימתי את קאים מצלי קדמי שמיע היא צלותך קדמי ברם צלותיהון דעמי קדמת לדידך מליל עם בני ישראל ויטלון: (טז) ואתה. ואת משה תלי ית חוטרך וארכין ית ידך על ימא ובזע יתיה ויעלון בני ישראל במציעות ימא ביבשתא: (יז) ואני. ואנא הא אנא מתקיף ית ל[י]בהון דמצראי ויעלון בתריהון ויתייקר מימרי בפרעה ובכל חילוותיה בארתיכוי ובפרשוי: (יח) וידעו. וידעון מצראי ארום אנא הוא יי' באיתיקרותי בפרעה בארתיכוי ובפרשוי: (יט) ויסע. ונטל מלאכא דיי' דהוה מדבר קדם משריתהון דישראל ואתא מבתריהון ונטל עמודא דעננא מן קומיהון וקם ליה מן בתריהון: (כ) ויבא. ועל בין משרייתהון דמצראי ובין משריתהון דישראל והוה עננא פלגא נהור ופלגא חשוך נהורא מנהר על ישראל וחשוכא מחשיך על מצראי ולא קריבו איליין לאיליין למסדרא סדרי קרבא כל ליליא: (כא) ויט. וארכין משה ית ידיה על ימא ודבר יי' ית ימא ברוח תקיף כל ליליא ושוי ית ימא ליבשתא ואתבזעו מיא: (כב) ויבאו. ועלו בני ישראל במציעות ימא ביבשתא ומיא הוו להון שורין רמאין מן ימיניהון ומן שמאליהון: (כג) וירדפו. ורדפו מצראי ועלו בתריהון כל סוסוותיה דפרעה ארתיכוי ופרשוי לגו מציעות ימא רבא: (כד) ויהי. והוה בעידוני צפרא ובדיק יי' ברגז על משרייתהון דמצראי בעמודא דאישתא ואבני ברדא ושמם ית משרייתהון דמצראי: (כה) ויסר. ופרק ית גלגלי רדוותהון דהוו מדברין להון גרידן מן בתריהון אורחתהון דמולוותא למיהוי נגדין לגולגליא וקיסיא חזרו גילגליא ורדוותא למיהוי נגדן למולוותא ודמיין לימא עניין מצראי ואמרין איליין לאיליין להן נתוב ונערוק מן קדם עמא בני ישראל ארום דין הוא יי' דהוה עבד להון סדר נצחני קרביהון עד דאינון יתיבין גבן במצרים ולהוד הכא: (כו) ויאמר. ואמר מימרא דיי' למשה ארכין ית ידך על ימא ויחזרון מיא על מצראי על ארתיכיהון ועל פרשיהון: (כז) ויט. וארכין משה ית ידיה על ימא וחזר ימא לעידוני צפרא לתוקפיה ומצראי הוו ערקין לקדמותיה ושניק מימרא דיי' ית מצראי במציעות ימא: (כח) וישובו. וחזרו מיא וחפון ית ארתיכיא וית פרשיא לכל חילוותיה דפרעה דעלו בתריהון בימא לא אשתאר בהון אוף לא חד: (כט) ובני. ובני ישראל הליכו ביבשתא במציעות מיא ומיא הוו להון היך שורין רמאין מן ימינהון ומן שמאלהון: תוספתא איזיל משה וקום על ימא ואמור לימא זע מן קדמי בשמי תיזול ותימור לימא דאנא שלוחיה דיוצר בראשית גלי ארחך שעה זעירא ויעברון בגויך פריקוי דקיריס דשבטוי דיעקב שריין בעקא ושנאיהון רדפין בתריהון הא את סגרת מן קומיהון ופרעה רשיעא אתי מבתריהון ואזל משה וקום על ימא ואמר לי[מ]א זע מן קדם אל זע ימא מן קדם משה כד חמא בידיה חטר ניסיא חמא ורוגזא עלת לימא והוה מתרברב למחזור לבתריה טעו הא לך בריה דעמרם לית אנא מתכביש מן קדם ילוד איתתא יומין תלתא אנא רב מינך דאנא אתבריתי בתלתא ואת בשיתא היך את בעי למכבש יתי כד חמא משה לימא מסרהיב וגלוי מתרברבין עלוי לית שעתא דא שעת דינא דישראל שריין בעקא אי את לקובלי ואנא לקובלך מתיב משה ואמר לימא דאנא שלוחיה דיוצר בראשית נתהפך ימא כד שמע למילתיה וקם למעבד רעותיה דמרי שמיא סוף מיליא אמר ימא למשה לית אנא מתכביש מן קדם ילוד איתתא ענא משה ואמר לימא רב מיני ומינך יכבוש יתיך פתח משה פמיה בשירה הכדין שבח בשירה ובתושבחתא צלותיה דמשה עלת בבעו ובתחנונים אמר למילתיה קרא אמר לי בספר אוריתא כען תחמי מא [ד]עביד לפרעה רבוניה דעלמא לא תמסור עמך בידוי דפרעה רשיעא רם יהב ליה חטר ניסיא לחבלא כל מרודיא שמע ימא קל רוחא דקודשא דהות ממללא עם משה מגו נורא תב ימא מן גלוי ועברו בגויה בני ישראל: (ל) ויושע. ופרק יי' ביומא ההוא ית ישראל מידיהון דמצראי וחמון בני ישראל ית מצראי מיתין רמאין על גיף ימא: (לא) וירא. וחמון ישראל ית גבורא ידא תקיפתא דפרע יי' מינהון דמצראי ודחילו עמא מן קדם יי' והימינו בשום מימרא דיי' ובנביאותיה דמשה עבדיה: פרק טו (א) אז ישיר משה. הבכין שבח משה ובני ישראל ית שבח שירתא הדא קדם יי' ואמרין למימר נודי ונשבח קדם יי' דהוא רם על רמיא ומתגאי על גיותניא וכל מאן דמתגאי קומוי הוא במימריה מתפרע מיניה מצראי וסוסוותהון ורתיכיהון על דאתגאו ורדפו בתר עמא דבני ישראל רמא וטמע יתהון לימא דסוף: (ב) עזי. תוקפן ורוב תושבחתן הא רבון כל עלמא יי' ואמר במימריה והוה לן לפריק ואמרין בני ישראל דין הוא אלהנא ונשבחיניה אלהא דאבהתנא ונרוממיניה: (ג) יי'. ארבע כתין אתעבידו בני ישראל כד הוו קיימין על ימא דסוף חדא דהות אמרה ניפול לימא וחדא הות אמרה נחזור למצרים וחדא הות אמרה נסדר לקובליהון סדרי קרבא וחדא הות אמרה נמני לקובליהון ונערבב יתהון כתא דהות אמרה ניפול לימא אמר להון משה לא תדחלון ארום כמא דחמיתון ית מצראי יומא דין לא תוספון למיחמיהון תוב עד עלמא כתא דהות אמרה נסדר לקובליהון סדרי קרבא אמר להון משה לא תדחלון והבו יקר ותושבחתא לאלהכון כתא דהות אמרה נמני לקובליהון ונערבב יתהון אמר להון משה יי' גיברא דהוא עביד לכון סדרי קרבא נצחני קרביכון יי' שמיה כשמיה כן גבורתיה כן תוקפיה כן מלכותיה יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא: (ד) מרכבות. ארתיכוי דפרעה רשיעא וחילוותיה שדי בימא ושפר עולימי גיברוי רמא וטמע יתהון בימא דסוף: (ה) תהומות. תהומיא כסן עליהון מוי דימא אישתקעו במצולתיה דימא רבא כאבנא: (ו) ימינך. ימינך יי' מא אדירא היא בחילא ימינך יי' תברת חילא דסנאה ובעיל דבבא: (ז) וברב. ובסגיעות גיותנותך תברת שורי בעלי דבביהון דעמך שלחתא מלאכא רוגזך דרגיז ומלהט יתהון כמא דמלהט נוראה לקשא: (ח) וברוח. ובמימר מן קומך יי' אתעבידו מיא עורמן עורמן קמו להון צרירין בזיקיא אזליא קפו תהומיא בפלגות דימא רבא: (ט) אמר. אמר פרעה רשיעא סנאה ובעיל דבבא ארדוף בתר עמא דבני ישראל ונערבב יתהון כשהן שרן על גיף ימא איבוז מנהון ביזא רבא ואישבי מינהון שביא רבא איפליג יתהון לעמי עבדי קרבא עד דתתמלי נפשי מנהון ובתר כן אשלוף חרבי מן תיקא ואישיצי יתהון ביד ימיני: (י) נשפת. אשפתא ברוח מן קומך יי' כסן עליהון מוי דימא אשתקעו כאברא במיא משבחייא: (יא) מי. מאן דכמתך באילי מרומא יי' מאן דכמתך אדיר בקודשא דחיל תושבחן עביד לכון נסין וגבורן לעמיה בית ישראל: (יב) נטית. ימא וארעא הוו מדיינין כחדא ימא אמרה לארעא קבילי בנייכי וארעא אמרה לימא קבילי קטוליכי לא ימא צבי למיבלע יתהון ולא ארעא צבית למקבלא קטילוי דחלא אחדא לארעא מן אבוהא דשמיא דלית הוא תבע יתהון לעלמא דאתי מיד פתחת פמה ארעא ובלעת יתהון: (יג) נחית. דברהו בטבתך עמא הדין דפרקתא סוברהו לתוקפך למדור בית שכינת קודשך: (יד) שמעו. שמעו עממיא ואתרגזון רתיתא אחדת יתהון כל דיירי ארעא דפלשת: (טו) אז. הבכין אתבהילו רברבני אדומאי תקיפי מואבאי אחדת יתהון רתיתא אתברו לבהון בגויהון כל דיירי ארעא דכנען: (טז) תפל. תפיל עליהון אימתא ודלוחתא בסוגעי תוקפך ישתקון כאבנא עד דיעיבר עמך יי' ית ארנונא עד דיעיבר עמך דנן דפרקתא ית מגזת יובקא: (יז) תביאמו. תעיל יתהון ותחסין יתהון בטורא דאחסנתך אתר מזומן לבית שכינתך אתקינתא יי' בית מוקדשך יי' תרתין ידך שכללא יתהון: (יח) יי' ימלוך. ארבע לילוון כתיבין בספר דוכרניא לילא קמאה כד אתגלי יי' על עלמא למיברא יתיה הוה עלמא תהי ובהי וחשוכא פריס על אפי תהומא ובמימריה הוה נהיר ומנהיר וקרא יתיה לילא קמאה ליליא תנינא כד איתגלי יי' על אברהם בין בתריא הוה אברהם בר מאה שנין ושרה אינתתיה בת תשעין שנין למקיימא מא דאמר כתיבא אברהם בר מאה שנין יוליד ושרה איתתיה בת תשעין שנין תליד הלא בר תלתין ושבע שנין הוה יצחק בזמן דאיתקרב על גבי מדבחא שמיא ארכינו ונחיתו וחמא יצחק לשכלוליהון וזלגן עינוי למרומא וקרא יתיה לילא תנינא לילא תליתאה כד איתגלי יי' על מצראי בפלגות ליליא הות ידיה שמאלא מקטלא בכוריהון דמצראי וימיניה הות משיזבא בכוריהון דישראל למקיימא מא דאמר כתבא ברי בוכרי ישראל וקרא יתיה ליליא תליתאה ליליא רביעאה כד ישלים עלמא קיצא למתפרקא נירי פרזלא יתברון ועבדי רישעא ישתיצון משה יהא נפיק ממדברא ומלכא משיחא יהא נפיק מרומה דין ידבר בריש ענא ודין ידבר בריש ענא ומימרא דיי' הוה מדבר בין תריהון ואינון מהלכין כחדא ויימרון בני ישראל דיי' הוא מלכותיה בעלמא הדין ובעלמא דאתי דיליה הוא: (יט) כי בא. ארום עלו {סו}סוותיה דפרעה בארתיכוי ופרשוי בגו ימא ואחזר יי' עליהון ית מוי דימא ובני ישראל הליכו ביבשתא במציעות ימא: (כ) ותקח. ונסיבת מרים נביאתא אחתיה דאהרן ית תופא בידה ונפקא כל נשיא בתרה בתופא ובמחולאתא והוון חליין: (כא) ותען. ומזמרת להין מרים נודי ומשבח קדם יי' דהוא רם על רמיא והוא מתגאי על גיותניא וכל מאן דמתגאי קומוי הוא במימריה פרע מיניה סוסיהון ורתיכיהון על די אתו על עמיה בית ישראל רמא וטמע יתהון בימא דסוף: (כב) ויסע. ואטיל משה ית ישראל מימא דסוף ואזלו למדברא דחלוצה ואזלו תלתא יומין במדברא ולא אשכחו מיין: (כג) ויבאו. ואתון למרתה ולא יכילו למשתי מיא ממרה ארום מרירין אינון בגין כן איתקרי שמה מרה: (כד) וילנו. ואדיינו עמא על משה למימר מא אנן שתיין: (כה) ויצעק. וצלי משה קדם יי' ואליף יתיה מימרא דיי' מילא דאוריתא דהיא מתילא באילן חייא וטלק לגו מיא ואתחלוון מיא תמן קרי ליה קיימין וסדרי דינין ותמן נסי יתיה וקם בנסיוניה: (כו) ויאמר. ואמר אם משמע תשמעון בקל מימרא דיי' אלהכון ודשפר קומוי תעבדון ותציתון למצותיה ותיטרון כל קיימוי כל מכתישיא בישיא די שגרית על מצראי לא אשוי עליכון ארום אנא יי' דבמימרי מאסי יתכון: פרק טז (יד) דק מחספס. דקיק מפספס: פרק יז (יא) והיה. והוה כד הוה משה זקף ידוי בצלו לות אבוי דבשמיא והוון דבית ישראל מתגברין (ו) ונצחין בסדרי קרבא וכד הוה מנע ידוי מן למצליא הוון דבית עמלק מתגברין ונפלין בחרבא: (יב) וידי. וידוי דמשה הוון זקיפן בצלו ונסיבו אבן ושוון יתה תחותיה ויתב עלה ואהרן וחור הוון אחידין בידוי חד מן דין סיטרא וחדא מן דין סיטרא מדכר הימנות תלת אבהתא צדיקיא דמתילין בטווריא אברהם יצחק ויעקב והימנות ארבעתי אמהתא צדיקתא דמתילן בגלמתא שרה רבקה רחל ולאה והוון ידוי זקיפן בצלו עד מטמעי שמשא: (יד) ויאמר. ואמר שבועה נפקת מן תחות כורסי איקריה דרבון כל עלמיא מלכא קמאה דעתיד למיקום מן דבית ישראל הוא שאול בר קיש הוא יסדר סידרי קרבא עם דבית עמלק ויקטול מנהון מלכין עם שלטונין ומא דמשתייר מנהון ישיצון יתהון מרדכי ואסתר בשושן הבירה ויי' אמר במימריה למשיציא ית דוכרניה דעמלק לדרי דרין: יתרו פרק יט וישמע יתרו (א) בחדש. בירחא תליתאה לזמן אפקותהון דבני ישראל פריקין מן ארעא דמצרים היך זמן יומא דין עלו למדברא דסיני: (ב) ויסעו. ונטלו מרפידים ואתו למדברא דסיני ושרון במדברא וכוינו תמן בני ישראל כל קבל טורא: (ג) ומשה. ומשה סליק למיתבע אולפן מן קדם יי' וקרא ליה דבריה דיי' מן טוורא למימר כדין תימר לאינשי ביתיה דיעקב ותתני לשבטיא דבני ישראל: (ד) אתם. אתון חמיתון ית מא דאתפרעית מן מצראי וטענית יתכון על ענני יקר שכינתי היך על גדפי נשרין קלילין וקריבית יתכון לאולפן אוריתי: (ה) ועתה. וכדון אם משמע תשמעון בקל מימרי ותטרון ית קיימי ותהוון לשמי עם חביבין והיך סגלה מכל אומיא ארום דיי' היא כל ארעא: (ו) ואתם. ואתון תהוון קדמי מלכין וכהנין ואומא קדישא איליין שבח דיבריא דתמלל עם בני ישראל: (ז) ויבא. ואתא משה וקרא לחכימי עמא וסדר קומיהון ית כל שבח דיבריא האיליין דפקיד יתיה מימרא דיי': (ח) ויענו. ועניין כל עמא כחדא ואמרו כל דמליל מימרא דיי' נעביד וחזר משה ית מליהון דעמא בצלו קדם יי': (ט) ויאמר. ואמר מימרא דיי' למשה האי מימרי מיתגלי לך בתוקפיה דעננא מן בגלל דישמעון עמא במללותי עמך ולחוד בנבואתך משה יהמנון לעלם ותני משה ית מליהון דעמא בצלו קדם יי': (י) ויאמר. ואמר מימרא דיי' למשה איזל לות עמא ותקדיש יתהון יומא הדין ולמחר ויחוורון לבושיהון: (יא) והיו. ויהויין מזומנין ליומא תליתאה ארום ביומא תליתאה יתגלי מימרא דיי' לקבל כל עמא על טוורא דסיני: (יב) והגבלת. ותתחם ית עמא חזור חזור למימר איזדהרו לכון דלא למסוק בטורא ודלא למקרב בשיפולוי כל דקרב לטורא יתקטלא יתקטיל: (יג) לא. לא תיקרב ביה ידא דקטלא ארום איתרגמא איתרגים או גומרין דאישא יזדרקון ביה אין בעיר אין בר ניש לא יחי במתקע שיפורא משה ואהרן אינון יהון רשאין למסוק בטורא: (יד) וירד. ונחת משה מן טוורא לות עמא וקדיש ית עמא וחוורו לבושיהון: (טו) ויאמר. ואמר לעמא הוו זמינין לתלתא יומין לא יקרב גבר מנכון לתשמיש דערס: (טז) ויהי. והוה ביומא תליתאה בעידוני צפרא והוון קלן וברקין וענן תקיף על טורא וקליה דשיפורא אזיל ותקיף לחדא ואזדעזעו כל עמא די במשריתא: (יז) ויוצא. ואפיק משה ית עמא לקדמותיה דמימרא דיי' מן משריתא ואיתעתדו בשיפולי טורא: (יח) והר. וטורא דסיני הוה תנן כוליה מן קדם דאיתגלי עלוי יקר שכינתיה דיי' בשלהובית דאישא וסליק תנניה כקיטור תננא דאתונא ואזדעזע כל טורא לחדא: (יט) ויהי. והוה קליה דשיפורא אזיל ותקיף לחדא משה הוה ממליל ומן קדם יי' מתעני ליה בקל בסים ובנעימה קלה: (כ) וירד. ואיתגלי מימרא דיי' על טוורא דסיני לריש טורא וקרא ליה דברא דיי' למשה מן ריש טורא וסליק משה: (כא) ויאמר. ואמר מימרא דיי' למשה חות אסהיד בעמא דלא ידחקון קדם יי' למחמי דלא יפל מנהון אוכלוסין סגיעין: (כב) וגם. ולחוד כהניא דקיימין ומשמשין קדם יי' יתקדשון דילמא יתקוף בהון רבי רגוז קדם יי': (כג) ויאמר. ואמר משה קדם יי' לא יכלין עמא למסוק על טוורא דסיני ארום את אסהידית בן למימר תחם ית טורא וקדש יתהון: (כד) ויאמר. ואמר ליה מימרא דיי' איזול חות ותיסוק את ואהרן עמך וכהניא ועמא לא ידחקון למסוק קדם יי' דילמא יתקוף בהון רבי רגוז: (כה) וירד. ונחת משה מן טורא לעמא ואמר להון קריבו וקבילו ית עשרא דבריא: פרק כ (א) וידבר. ומליל דיבריה דיי' ית כל שבח דיבריא האיליין למימר: (ב) אנכי יי'. דברא קמאה כד הוה נפיק מפום קודשא בריך הוא יהא שמיה רבא מברך ומשבח לעלם היך זיקין והיך ברקין והיך לפדין דנור לפד דנור מימיניה ולפד דאשא משמאליה פרח וטאיס באויר רקיע שמיא אזיל ואקיף על משרייתהון דישראל חזר ומתחקק על לוחי קיימא ומתהפך בהון מסטר לסטר וכד הוה צווח ואמר עמי עמי בית ישראל אנא יי' אלהכון דאפיקית יתכון ופרקית יתכון משעבודא דמצראי כד הויתון פלחין תחות ידיהון דמצראי בבית שעבוד עובדיהון: לא יהיה. עמי עמי בית ישראל לא יהוי לך אלהא אוחרן בר מיני ארום כמא דאנא יחידאי בריתי ית כל עלמא ולא הוה אוחרן בהדאי הכדין לא תסגדון לאלה אוחרן אלא למאן דיליה גבורת[נ]א: (ג) לא תעביד לך צלם וכל דמו די בשמיא מלעילא ודי בארעא מלרע ודי במיא מלרע לארעא ארום כלהון בריתי בשיתא יומין ואינון מזדעזעין מן קדמיי כד אינון נפקין ומסגדין קדמיי בדחלתא רבא כן אתון תסגדון קדמי בדחלא רבא: (ד) לא תסגוד להון ולא תפלחינון ארום אנא יי' אלהכון אל קנא ופרען דמתפרע בקנאה דאנא עתיד למיגבי מן כל דסגיד להון למסגד קדמיי ואוף מנהון אעביד דינא על דסגידו להון ברייתא דאנא הוא אלהא מסער חובי אבהן רשיען על בנין מרדין על דר תליתאי ועל דר רביעאי לשנאי כד משלמין בניא למחטי בתר אבהתהון על דמרדו קדמיי ועל דעברו על פתגמיי: (ה) ברם אנא נטיר טיבו לאלפי דרין לרחמ[ו]י צדיקיא ולנטרי פיקודיי ואורייתי: (ו) לא תשא. עמי עמי בית ישראל לא תימי בשמא דיי' אלהך למגנא ולא תשתבע בשמי ותשקר דאנא הוא יי' אלהכון רבא פרען דעתיד לאתפרעא ממאן דמשקר בשמי ארום בשמי רבא אתברי עלמא וכל מאן דמשתבע בשמי ומשקר גליא קדמי דבחובוי אחריבנא ליה וכל מאן דמנטר נפשיה ולא משתבע לשיקרא גליא קדמי דבזכותיה מתקיים עלמא וכל מאן דמתקיים עלמא בדיליה טיבו ליה בעלמא הדין ולעלמא דאתי: (ז) זכור. עמי עמי בית ישראל הוו דכירין ית יומא דשבתא לקדשותיה: (י) ארום שיתא יומין עבד יי' ית שמיא וית ארעא וית ימא וית כל דבהון ונח ביומא שביעאה על כן ברך יי' ית יומא דשבתא וקדיש יתיה קמאי <הוא> לכל מועדיא וחמור מכל זימניא ומריגוג דחמידתיה לבני ישראל אוריתיה וכל מאן דמייקר לשבתא דמי קמאי כמאן דמייקר לי על כורסי יקרי ארום בדיל איקרא דשבתא יחסנון בני ישראל לעלמא דאתי דכוליה שבתא: (יא) כבד. עמי עמי בית ישראל הוו זהירין באיקרא דאבוכון ובאיקרא דאימכון דכל מאן דמייקר אבוי ואימוי יהיבנא ליה אריכות יומין וסגיעות שנין ארום בדיל איקרא דאבא ודאימא מחסיננא ליה לעלמא דאתי: (יב) לא תרצח. עמי עמי בית ישראל לא תהוון קטולין לא חברין ולא שותפין עם קטולין ולא יתחמי בכנישתהון {דישראל} עם קטולין ולא יקומון בניכון בתריכון וילפון אינון למיהוי עם קטולין ארום בחובי קטוליא חרבא נפיק על עלמא: לא תנאף. עמי עמי בית ישראל לא תהון גיורין לא חברין ולא שותפין עם גיורין ולא יתחמי בכנישתהון דישראל עם גיורין ולא יקומון בניכון בתריכון וילפון אינון אורחתכון ארום בחובי גיוריא פורענותא אתיא על עלמא: לא תגנב. עמי עמי בית ישראל לא תהוון גנבין לא חברין ולא שותפין עם גנבין דלא יקומון בניכון בתריכון למיהוי עם גנבין דילמא יילפון בניכון אורח גנבין ארום בחובי גנביא כפנא אתיא על עלמא: לא תענה. עמי עמי בית ישראל לא תיהוון סהדי שיקרא לא חברין ולא שותפין עם סהדי שיקרא ולא יתחמי בכנישתהון דישראל עם סהדי שיקרא דלא יקומון בניכון מבתריכון וילפון למיהוי עם סהדי שיקרא ארום בחובי סהדא דשיקרא מלכותא מתגריא בבני אינשא וגלותא אתיא על עלמא: (יג) לא תחמוד. עמי עמי בית ישראל לא תהוון חמודין לא חברין ולא שותפין עם חמודין ולא יתחמי בכנישתהון דישראל עם חמודין דלא יקומון בניכון מבתריכון למיהוי עם חמודין ולא יתחמיד חד מנכון אינתתיה דחבריה לא לעבדיה ולא לאמתיה ולא לתוריה ולא לחמריה ולכל דאית לחברך ארום בחובי חמודיא עננין סלקין ומיטרא לא נחית ובצורתא אתיא על עלמא: (יד/יז) ויעמדו העם מרחוק. וקמון להון מצליין מן רחיק: (כא) ואם מזבח. ואין מדבח אבנין תעבדון לשמי לא תבנון יתהון חציבן אבנין ארום פרזלא חרבא מתעביד מיניה אין עבדתא פרזלא עליהון אפסית יתהון: (כב) לא תעלה. ואתון כהניא [ו]בנוי דאהרן דקיימין ומשמשין קדמיי על גבי מדבחא לא תסקון לדרגין על גבי מדבחי: משפטים פרק כא ואלה המשפטים (י) שארה כסותה ועונתה לא יגרע. מזונה תכשיטה מעלה ומפקה לותה ל[א] ימנע מינה: (יד) וכי יזיד. וארום יתחשב גבר על חבריה למקטליה בכוונה אפילו הוא כהנא רבא דקאים ומשמש קדמיי על גבי מדבחא מן תמן תסבון יתיה ותקטלון יתיה: (יח) באגרוף. במרתוקא: ונפל למשכב. ויטלק לערס מרע: (כ) נקם ינקם. מתקנסא יתקניס: (כב) ענוש. מתקנסא: (כה) חבורה. גלופשש: (לה) וגם את המת. והנייתא דמיתא: פרק כב (יב) יביאהו עד. ייתי ליה מן אבראי סהיד קטילא לא ישלם: (יד) אם שכיר. יזיל אגרא בפסידא: (טו) מהר. מפרנסא יפרנס יתה: (ל) לכלב תשליכון. לבר עמיא תת[נ]ון יתיה דהוא מדמי לכלבא: פרק כג (ב) לא תהיה אחר רבים. עמי עמי בית ישראל לא תהוון אזלין בתר סוגיא למבעשא ברם אילהין למיטבא ולא יתמנע חד מנכון למילפא זכוון לחבריה בדינא ולא תימרון בלבבכון בתר סוגיא דינא מטי: (יא) תשמטנה ונטשתה. תשמטון יתה ותבקרון יתה: (יט) ראשית. שירוי בוכרת פירי ארעכון תיתון לבית מוקדשא דיי' אלהכון עמי עמי בית ישראל לית אתון רשאין לא למבשלא ולא למיכלא בשר וחלב תריהון מערבין כחדא דלא יתקוף רוגזי בכון ואבשל ית עיבוריכון צבורין באדריכון דגנא וקשא תריהון מערבין כחדא: (כד) כי הרס. ארום מפרכא: פרק כד (י) ויראו את. וחמון ית איקר שכינתיה דאלהא דישראל ותחות אפיפורין דריגלוי כעובד סינפרינון וכזככיות שמיא כד אינון נקיין מן עננין: (יא) ואל אצילי. ולוות עולימיהון דבני ישראל לא פשט לחבלא ידיה וחמון ית איקר שכינתיה דיי' והוון מתחמיין היך אכלין והיך שתיין: תרומה פרק כה וידבר יי' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה (כה) מסגרת. גיפוף: (כט) קערותיו. פילוותיה: (לט) ככר. קנטי[נ]ר: פרק כו (יט) אדני כסף. חומרין דכסף: (כג) בירכתים. בשפועיא: פרק כז (ה) (ברכב) [כרכב] המזבח. תחות קנקלא דמדבחא: תצוה פרק כט ואתה תצוה (יז) ואת האיל. וית דיכרא תפסיג לפסגוי ותשזיג בני גויה וכרעוי ותתן על פיסגוי ועל רישיה: (כג) וככר. עיגול: (כז) חזה התנופה. נועא דאנפותא: כי תשא פרק ל כי תשא (לה) ממלח. ממזג: פרק לב (ה) וירא. וחמא אהרן ית חור בר אחתוי נכיס לקומוי ודחיל ובנא מדבחא קומוי: (ו) ויקומו לצחק. וקמון להון מגח[כ]ין בפולחנא נוכראה: (יד) וינחם. והוות תווהו: (יז) ברעה. קלהון דעמא מבעשין: (יח) קול. קל מקלסין בפולחנא נוכראה אנא שמיע: (כה) וירא משה. וחמא משה ית עמא ארום פריעין אינון ארום פרעו כלילא דדהבא דהוה ברישיהון דהוה שמא מפרש חקיק עליהון דילא שמעו למילוי דמשה קניין להון שום ביש לדרי דרין: פרק לג (לו) ויתנצלו. ורוקינו בני ישראל ית מאני זייניהון מעילויהון דהוה שמא מפרש חקיק עליהון מן טורא דחורב: (יא) נער. טלי זעיר לא פסק: (כג) והסירותי. ואעבר ית כיתי מלאכיא דקיימין ומשמשין קדמי ותחמי ית דיבורא דיי' ואיקר שכינתי לית אפשר לך למחמי: פרק לד (ו) ויעבר. ועברת יקר שכינתא דיי' קומוי וצלי משה ואמר יי' אלהא וגו׳: (כ) ולא יראה (את) פני (יי') ריקם. עמי עמי בית ישראל לית אתון רשאין למתחמיא קדם יי' אלהכון ריקנין מכל מצוותא: (כט) כי קרן. ארום שבחו זיווהון דאפוי: (לג) מסוה. סודרא: פרק לח ויקהל ויקהל משה (ח) במראות הצובאות. בחזיין נשיא צניעתא דהוון צניען בתרע משכנא: (יד) קלעים. וילון: פקודי פרק לט אלה פקודי המשכן (ט) זרת ארכו. פשך אורכיה: תם ויקרא ויקרא פרק א (א) ויקרא אל משה וידבר יי' אליו מאהל מועד לאמר. והוה ביומא דאשלם משה למקמא ית משכנא ודכי יתיה וקדיש יתיה וית כל מנוי וית מדבחא וית כל מנוי חשב משה בליביה ואמר טורא דסיני דריבוייה ריבויי שעה וקידושיה קידושי שעה לא סליקית לותיה עד זמן דאיתאמר לי מן קדם יי' משכן זימנא דריבויה ריבוי עלם וקידושיה קידוש עלם לא כל שכן קרא רבון עלמא למשה ומליל מימרא דיי' עימיה מן משכן זימנא למימר: (טז) והסיר. ויעבר ית קורקבניה בליקטיה ויקלק יתיה: (יז) ושסע אותו. ויתלע יתיה בכנפוי: פרק ב (ו) פתות אותה. תרסק יתה רסוקין: פרק ה (ד) להרע. למבעשא: (כא) או עשק. עצה: צו פרק ו וידבר יי' אל משה לאמר צו את אהרן (ג) ומכנסי. אברסקין: (כא) מרבכת. מרתחא: פרק ז (יח) פגול. פסול: שמיני פרק ט ויהי ביום השמיני (כד) ויפלו על פניהם. ואתרכינו בצלו על אפיהון: פרק י (א) אש זרה. אשא בריי[ה]: (יט) וידבר. ומליל אהרן עם משה הא יומא דין קריבו בני ישראל ית חטתהון וית עלתהון קדם יי' ואת אליפתא יתי דחטתא חמירא מן מעשרא תנינא ולית איפשר לאבילא למיכל מינה ואנא דארע יתי תוקלא רובא הדין ביומא הדין ומיתו תרין בנוי נדב ואביהוא ואנא אביל עליהון הא אילו אכלית מן [ח]טתא יומא הדין הא אית איפשר דשפר יתיה קדם יי': (כ) וישמע. ושמע משה ואפיק כרוז במשריתא ואמר הלכתא אתעלמא מיני ואהרן אחי אליף יתה לי ועל די אשפר גרמיה קביל מיניה אגר ושמע משה ושפר פתגמא באפוי: פרק יא (יח) התנשמת. קאקא וית בר הדיא: (אשה כי תזריע זאת תהיה תורת המצורע) אחרי־מות פרק טז וידבר יי' אל משה אחרי מות (לא) ועניתם. ותצומו בה על נפשתיכון: קדשים פרק יט וידבר יי' אל משה לאמר דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו (ט) לא תכלה. לא תשיצון אומנא מחדיא דאית בה בחקליכון למחצד: (יד) לא תקלל. לא תלוטון חרשא בגין דלא שמע וקדם אכסניא דהוא מדמי לסמיא וגו׳: (טז) לא תלך. עמי בית ישראל לא תהון אזלין בתר לישנא תליתאה על חבריכון ולא תשתוק על אדמיה דחברך בזמן דאת ידע ליה דהוא זכיי בדינא אמר יי': (כו) לא תאכלו. עמי בית ישראל לא תיכלון על אדם קטולי סנהדרין ולא תנחשון ולא חדודי עיינין: פרק כ (יז) חסד הוא. חסד הוא דעבדית עם קמאי מן בגלל דיתמלי עלמא מנהון ברם מן כדון מאן דיעבד כן ואשיצי יתהון וגו׳: אמר פרק כב ויאמר יי' אל משה אמר אל הכהנים (כז) שור או כשב. עידן דתידכר לן סדרי קורבנינן מה דהוינן מקרבין קומך בכל שנא ושנא והוון קורבנינן מכפרין לן על חובינן וכדו די גרמו חובינן ולית לן מא נקרבא מן עדרי עאנינן תור או אימר איתבחר קומוי בגין למדכרא סבא דמדינחא קריב לשמך בר תורין ורהט לבקרותיה ונסב בר תורין רכיך וטב ויהב יתיה לרביא ואוחי רביא למעבד יתיה ופטירין אפה ואייכיל למלאכיא וזכה למבשרה דהא שרה ילידת ליצחק אימרא איתבחר <תניינא> בגין למדכרא זכותיה די יצחק די עקד גרמיה על גבי מדבחא ופשט צואריה בגין שמך שמיא מכו ונחתו וחמא יצחק ית שכלוליהון וכהיין עינוי ממרומיא מן בגין כן זכה ואיזדמן ליה תמן אימר [ת]חותוי לעלתא ותוב תליתאי גדיין בר עזין בגין למדכרא זכותא דאימא דלבשת יתיה ליעקב משכין דגדיין ועבד תבשילין ואייתי לאבוי מן תבשילוי וחמר אשקי יתיה וזכא למקבלא סדר ברכתא מן יצחק אבוי ולמוקמא תרין עשר שבטין קדישין לשמך בכין פרש משה ואמר עמי עמי בית ישראל תור או אימר או גדי ארום איתיליד ויהוי שובעא יומין בתר אימיה ומן יומא תמינאה ולהלאה יהוי כשר למקרבא יתיה קורבן לשמא דיי': פרק כג (כט) כי כל. ארום כל נפש די בצמת למיצום ולא ציימת ביום צום כפוריא: (לב) מערב. מן רמשא ועד רמשא תהון ציימין צומיכון ושבתין שובתיכון ועבדין זימנין מועדיכון בחדווה: פרק כד (יא) ויקב. וחרף ברא דאיתתא ישראיליתא ית שמא מפרשא ובזי: (יב) ויניחהו. דין חד מן ארבעה דינין די עאלו קדם משה נבייא ואסתמך על דעתא דלעיל בתריין מנהון הוה משה מתין ובתרין הוה משה זריז במחרפא דחריף שמא קדישא בגידופין ובמקוששא דקושש קיסין ביום שבתא הוה משה מתין מן בגלל דהוה דיניהון דיני נפשן <ו>במסאבין דלא יכילו למעבד פיסחא בזימניה ובגין בנתיה דצלפחד הוה משה זריז מן בגלל דהוה דיניהון דיני ממון באיליין ובאיליין אמר לא שמעית למילפא לדיינא דעתידין למקום מן בתר משה למיהוי זריזין לדיני ממונא וממתינין בדיני נפשתא דלא בפריע ליהויין קטלין ית מאן דחמי ליה למתקטלא בדינא ולא יבהתון למימר לא שמענן כבר משה רבהון אמר לא שמעית ואצנית יתיה במטרא עד זמן דאיתפרש להון מן קדם יי' בהליין דינין ידינון יתיה: בהר פרק כה וידבר יי' אל משה בהר סיני (לד) ושדה. וחקל פרוולי: (לז) את כספך. ית כספך לא תיתן ליה בשעורין וברביין לא תתן מזונך: בחקתי פרק כו אם בחקתי (יג) קוממיות. קומה זקופה: (מב) וזכרתי. ואדכר במימרי ית קיימ[א]ה די קיימית עם יעקב בבית אל ואוף קיימא די קיימית עם יצחק בטור מוריה ואוף קיימא די קיימית עם אברהם ביני בתריא אדכר ברחמין וארעא דישראל אדכר ברחמין: (מג) והארץ. וארעא תשתבוק מנהון ותרעי ית שובי שמיטהא כל יומין די יצדי מנהון ואינון ימרקון ית חוביהון מיכלא חולף מיכלא וסדר דין חולף סדר דין בסדרי דיניי מאסו וית קיימי אורייתי רחיקת נפשיהון: (מד) ואף. ואוף בהדא כד הוון גליין בארע בעלי דבביהון לא מאסית יתהון במלכותא דבבל ולא רחיקית יתהון במלכותא דפרס למפסא ית קיימי עמהון ארום אנא יי' אלהכון: פרק כז (י) לא ימיר אותו. ולא יפרגיניה: (יב) (בערכך) [כערכך]. כעילויא כהנא: במדבר במדבר פרק ד וידבר יי' אל משה במדבר סיני (ז) הקערות. פילוותא: (ט) מלקחיה. מלקטייא: (י) המוט. קופה : (כ) ולא יבאו. ולא יעלון ליואי למיחמי כד יהוון כהניא משקעין מאני בית קודשא ולא ימותון: נשא פרק ה וידבר יי' אל שמה לאמר נשא (כב) ואמרה. ותימר איתתא אמן אמן {אמן} אין איסתאבית אמן אין אנא עתידא לאסתאבא: פרק ו (ה) תער. גלב: (כז) ושמו. וישוון ית שמי קדישא על בני ישראל ואנא במימרי אבריך יתהון ברם לית איפשר ל[כ]הניא למשמשא קדמיי בכהונתא רבתא עד זמן דיהוון בר תלתין שנין ואתון עמי בני ישראל לא תהוון מהרהרין בלבבכון בתר כהניא ותימרון פלן חמס חמסין פלן גזל גזלין דלא למקבלא מינהון קבלון מנהון סדר ברכתא דאינון מברכין יתכון ואנא במימרי מציץ ומחמי מן חרכיא מן ביני אצבעתהון דכהניא ואנא במימרי אבריך יתכון: בהעלתך פרק ז וידבר יי' אל משה לאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך (יג) קערת כסף. פיילי דכסף: פרק י (לו) ובנחה. וכד הוה ארונא חזר הוה משה זקף ידוי בצלו ואמר חזור כען יי' מן תקוף רוגזך ותוב עלין ברחמין טביא וברך רבוותיא ואסגי אלפיא שבטיא דבני ישראל: פרק יא (ה) את הקשואים. ית קטייא וית מלפפוניא: (ח) בפרו[ר]. בלפדיא: (יב) כאשר ישא האומן. ארום תימר לי סבול יתהון בחובך היך מא דסביל פידגוגא ית מיינקא: (כ) מאפכם. מן נחיריכון: (כו) וישארו. ואישתיירו תרין גוברין במשריתא שמיה דחד מנהון אלדד ושמיה דתנינא מידד ושרת עליהון רוח קודשא אלדד הוה מתנבא ואמר סלוון סלק מן ימא והוי תוקלא לבני ישראל ומידד הוה מתנבא ואמר עתיד משה ספריהון דישראל מתכנשא מן גו עלמא ויהושע בר נון ההוא שמשא מקבל נבואתא מן בתריה ותריהון הוון (מתגבין) [מתנבין] כחדא ואמרין בסוף עקב יומיא עתיד גוג ומגוג וחילוותיה סלקין לירושלם ובידוי דמלכא משיחא אינון נפלין ושבע שנין יומין ידלקון בני ישראל מן מאני זייניהון לחורש לא יפקון ואילן לא יקצצון ואינון הוו מן שובעתי חכימיא די אתפרשו בשמהון ולא נפקו שובעתי חכימיא מיגו משיריתא עד דאלדד ומידד מתנבין במשיריתא: (כח) ויען. וענא יהושע בר נון שמשיה דמשה [מ]ן (עליותיה) [טליותיה] ואמר רבוני משה פסוק מנהון רוח נבואה: פרק יב (א) ותדבר. ומלילת מרים ואהרן במשה על עיסק איתא כושייתא די נסב והלא לא איתתא כושייתא הות צפורה איתתיה דמשה אלא הכמא דכושייא משני בזיויה מן כל ברייתא כין הות צפורה איתתיה דמשה יאיא בחזוה ושפירא בריוה ומשניא בעובדהא טביא מכל נש[י]א דדרא ההוא וכן דוד מתנבא ואמר שגיון לדוד אשר שר ליי' על דברי כוש בן ימיני ותימר דהוה שאול מלכא דישראל גבר כושי אלא הכמה דהדין כושיא ביסריה שני מן כל בני נשא כדין הוה שאול מלכא דישראל שפיר בריויה ויאי בחיזויה ושני בעובדוי טביא מכל בני נשא דדרא ההוא וכן ירמיה מתנבא ואמר וישמע עבד מלך הכושי ותימר דהוה ברוך בר נריה גברא חסידא גבר כושי אלא הכמה דהדין כושי ביסריה שני מן כל בני נשא כדין הוה ברוך בר נריה גברא יאי בריויה ושפיר בחיזויה ושני בעובדוי טביא מן כל בני נשא דהוה בדרא ההוא וכן עמוס מתנבא ואמר הלא כבני כושיים אתם לי בני ישראל ותימר [דהוה] זרעיתיה דאברהם וזרעיתיה דיצחק ויעקב בעובדין בישין אלא הכמה דהדין כושיא מופרש ומובדל מן כל בריאתא כדין אפרש רחמנא וקדיש ית בני ישראל כתרומתא מן אידרא וחלתא מן ליישא וקרא יתיה בני עמיה חולקייה ואחסנתיה: (ז) לא כן עבדי. לית כבר נש עבדי משה בכל קומטיטון דישראל לכל לבלרין קומטיטון דידי הימן הוא: (יב) אל נא תהי כמת. לא בבעו תהוי מרים אחתן מצרעא באהילא כמייתא ארום היך מא דהדין וולדא דהוי במעי דאימיה תשעא ירחין במיא ובאישתא ולא איתנזק וכיון דמטא קיציה למיפק מן מיעיה דאימיה אתכל פלגות ביסריה כין הות מרים אחתן מצרפא עמן במדברא והויא עמן בעקינן וכיון דמטא קיצן למחסנא ית ארעא דישראל למא היא מתמנעא מינן צלי כען על בישרא מיתא הדין וייחי ארום אחתן ושאר קריבות בשרן היא למה כען נואבד זכותה: (טז) ואחר. ואף על גב דאיתחייבת מרים נביאתא למצטרעא אית בה אולפן סגי בפקודיא ובנטרי מצוותא במצוה דאיניש עביד הוא מקבל עליה אגר סגיא ובגין דקמת לה מרים נביאתא על גיף נהרא כשעה זעירא למידע מא הוה בסופיה דמשה הוון ישראל אשיתין ריבוון דהינון סכום תומנין ליגיונין (דענני) [וענני] איקרא ובאירא לא זעו ולא נטלו מן אתריהון עד זמן דאיתסיית מרים נביאתא מן [צ]רעתא וכיון דאיתסיאת מרים נביאתא מן בתר כן נטלו עמא מן חצרות ושרו במדברא דפארן: שלח־לך פרק יג וידבר יי' אל משה לאמר שלח לך (כ) ומה הארץ. ומה ארעא הא שמינין הינון פירייה או עצין: (כג) ויבאו. ואתון עד נחל סגולה וקטעו מן תמן עוברתא וביה סגול דענבין חד וטענו יתיה בקופה ביני תרין גוברין (ובין) [וכין] מן רמוניא (ובין) [וכין] מן תאיניא: פרק יד (ד) נתנה ראש. נשוי עלן מלך ונחזור למצרים: (ט) כי לחמנו הם. ארום היך מא דלחמא קליל לן למיכל כין אינון קלילין לן למשציא: פרק טו (לב) מקושש עצים. מגבב קיסין: קרח פרק טז ויקח קרח {תוספתא} תלתא נביין קשין אתנביאו בחימתהון וכפרו בנבואתהון בגו פירינא משה ואליה ומיכה משה איתנבי בחימתיה ואמר אם כמותנא דמייתי בני נשא {ימותון} איליין ובג[ז]ירתהון דבני נשא די גזר עליהון לא מימרא דיי' מליל עמי ולא מנביאי דיי' אנא ולא אוריתיה דיי' אחתת בידי נפקת ברת קלא ואמרת משה בר עמרם הכמא (דאחתתנון) [דאתחננון] קדמיך שבטיה דלוי ולא חסת עליהון ולא רחמת עליהון כך סופך למתחננא קדמיי {והכמא} די אתגוות עליהון כך מתגאה עלך את אמרת להון רב לכם בני שבטיה דלוי כן יתאמר רב לך לא תוסף למללא אליה אתנבי בחימתיה ואמר עני ית[י] יי' עני יתי וידעון כל עמא הדין ארום את הוא אלההון אלה קמאיי ואלה אחרן וכל אלהין דפלחין קומך אלהין דשקרין ואין לית את עני יתי ומחמי ניסי גבורתך בהדא שעתא את הוא דאקשיית קדלהון ואפכת אפיהון לבתריהון ואסטיית לבהון לאחוריהון נפקת ברת קלא ואמרת אליהו אליהו מא שבקתא למרי חובא דיגבי חוביה ההיא צלותא שמיע קדמיי מיכיהו בר ימלה אתנבי בחימתיה ואמר אין מחזור יחזור אחאב בשלם לא מנביאי דיי' אנא ולא מליל עמי מימרא דיי' נפקת ברת קלא ואמרת מיכיהו בר ימלה גזרתך קיימתה (ותתוביתיה דאחאב קבילית) «ולא אי[י]תית בישתיא ביומוי» ומימר פומי קיימית «היך» ולא בטלת גזירתך קיימת דלית יחזור אחאב בשלם ותתוביתיה קבילית ולא אייתית בישתיא ביומוי ומימר פומי קיימית ה[י]ך מא (דתיכלון) [דאכלון] כלביא ית אדמיה דנבות כן יכלון כלביא ית אדמיה דאחאב בחלק יזרעאל. תם: (א) ויקח קרח. ונסיב עיטא ופלג קרח: (יג/יד) זבת חלב. נקיין כחלבא וחליין כדובשא : (טו) ויחר למשה. ובעש למשה לחדא ואמר קדם יי' לא תסתכל לדורון (דידתהון) [דידהון]: (כח) כי לא מלבי. ארום לא מלבי בדית יתהון: פרק יז (ג) לאות. לסימן: (כג) ויגמל. ועבד לוזין בדליליא: חקת פרק כ וידבר יי' אל משה ואל אהרן לאמר זאת חקת (ב) ולא. ולא הוה תמן מיא לעם כנשתא ארום מיתת מרים נביאתא ואיתגניזת באירא ואתכנשו על משה ועל אהרן: (י) שמעו. שמעו כען עמא מלפין למלפיהון די סרבו למילף הא מן כיפא הדין אתפקידית למפקא לכון מיא: (כט) ויראו. וחמון כל עם כנישתא משה נחית מן טורא מאנוי בזיעין וקיטמא ברישיה והוה בכי ואמר ווי עלך אהרן עמוד צלותהון דבני ישראל דהוית מרפי עליהון בה שעתא (הזמינו) [הימינו] בני ישראל ארום מית אהרן ובכו ית אהרן תלתין יומין כל עם כנשתא דבני ישראל: פרק כא (ו) וישלח. ברת קלא נפקת מן גו ארעא ואשתמע קלא במרומיא אתון חמון כל בני נשא ואציתו ושמעו כל בני ביסרה לטית חיויא מן שירויא ואמרית ליה עפרא יהא מזונך ולא אתרעם על מזוניה אפיקית עמי פריקין מן ארעא דמצרים אחתית להון מנא מן שמיא אגזית להון סלווי מן ימא ואסיקית להון באירא מן תהומא חזרו עמי למתרעמא קדמיי על עיסק מנא למימר נפשין מעיקא בלחמא הדין דמיכליה קליל מן בגין כן ייתי חיויא די לא איתרעם על מזוניה וינכית לעמא האיליין די איתרעמו על מזונהון וגרי מימרא דיי' בעמא ית חיויא שרפיא ונכיתו לעמא ומיתו אוכלוסין סגיעין מן ישראל: (ט) והיה אם נשך. והוי כד נכית חיויא יתיה תלי עייניה בצלו לות אבוי דבשמיא: (יד) על כן. מן בגין כן יתאמר כתיב ומפרש בספר אוריתא דמתילא בספר קרביא נסייא וגבורתא דעבד מימרא דיי' עם בני ישראל כד הוון קיימין על ימא דסוף כן יעביד להון כד אינון עברין ית נחלי ארנון: (טו) ואשד. כד הוון ישראל עברין ית נחלי ארנונא איטמרו אמוראי במערתא דאית בנחלי ארנונא אמרין איליין לאיליין כד יהוון ישראל עברין בנחל ארנונא אנן נפקין לקדמותהון ומשיצין יתהון ומקטלין מלכין עם שלטונין ורבון כל עלמא יי' דידע מה די בליבביא וגלי קומוי מא די בכוליאתא רמז לדישי טורא ואפיקו רישיהון אילין לאילין ורציצו רישי גיבריהון ונגידו נחליא מן אדמיהון ולא ידעין ישראל נסיא וגבורתא דאיתעבד עימהון בנחלי ארנונא מן בתר כן אתפרשו טווריא וחזרו לאתריהון וידעו ישראל נסיא וגבורתא די איתעבד להון בנחל[י] ארנונא ולחיית קרתא דלא הות בעיצתהון אשתיזבת והא היא סמיכה לתחומיהון דמואבאי: (יז) אז ישיר. הבכין שבחו ישראל ית שבח שירתא הדא סוקי באירא סוקי באירא הוון מזמרין לה והיא סלקא: (יח) באר. באירא די חפרו יתה רברבני עמא מן שירויא אברהם יצחק ויעקב שכלילו יתה שובעתי חכימיא סנהדרין דישראל ספריא בחוטריהון הן הן ספריא דישראל משה ואהרן מן מדברא איתיהיבת להון מתנה: (יט) וממתנה. ומן בתר דאיתיהיבת להון מתנא חזר למיהוי להון נחלין שטפין ומן בתר די חזרת למיהוי להון נחלין שטפין חזרת למיהוי סלקה עמהון לרישי טוריא ונחתת עימהון לחילתא עמיקתא: (כ) ומבמות. ומן די חזרת למיהוי סלקא עמהון לריש טווריא ונחתת עימהון לחילתא עמיקתא אתגניזת מנהון באירא <(בחילוכא) [בחילותא]> דאית בתחומי<הו>ן דמואבאי ריש רמתא דמצטפיא כל קבל בית ישימון: (כב) אעברה. אעבר כען בארעך לא נאנס אנוסין ולא נשרגגה בתולן ולא נבעי נשי גוברין באיסרטא דמלכא ניזיל עד זמן דנעיבר בתחומך: (כח) כי אש. ארום עם גוברין בערין היך אשא נפקו מחשבון עבדי קרבא כשלהובין דאישא מן קרתא דסיחון מלכיהון (דמואבאי) [דאמוראי] שיצון לחיית קרתהון דמואבאי קטלו כומריהון דהוו מפלחין מדבחין קדם טעוותא דארנונא: (כט) אוי. וי לכון מואבאי ספתון ואבדתון פלחי טעוותא מסרתון בניכון כפיתין בקול{ר}יא ובנתיהון בשביא למלכיהון דאמוראי סיחון: (ל) ונירם. ופסקת מלכו מן חשבון ושולטן מן דיבון וצדיו אורחתהון עד כרכא דנפחיא דסמיך למידבא: (לב) וישלח. ושלח משה למיללא ית מכוור וכבשו כופרניהא ושיצון ית אמוראי די הוון תמן: (לד) ויאמר. כיון דחמא משה ית עוג מלכא רשיעא זע וארתית מן קומוי ואמר הלא דין הוא עוג רשיעא דהוה מוני <נ"א מחסר> לאברהם ושרה ואמר להון אברהם ושרה אתון מדמיין לאילנין יאיין שתילין וקיימין על מבועין דמיין ברם פירי לית אינון עבדין מן בגין כן קיים ואמתין יתיה קודשא בריך הוא יהא שמיה משובח שנין סגיעין עד זמן דחמא בניהון ובני בניהון סגיעין כעפרא דארעא וחזר ונפל בידיהון ואמר מימרא דיי' למשה לא תדחל מיניה ארום בידך מסרית יתיה וית כל עמיה וית כל ארעיה ותעביד ליה היך מא דעבדתא לסיחון מלכיהון דאמוראי דהוה שרי בחשבון: בלק פרק כב וירא בלק (ה) פתורה. פתיר (תילמיא) [חילמיא]: (ז) וקסמים. ואגדן חתימן ב[יד]יהון: (כד) במשעול. באמצע כרמיא (פגיא) [סגיא] מן דין סיטרא: (כח) ותאמר. ואמרת אתנא לבלעם ווי לך בלעם רשיעא חסר דעתא כל חוכמתא ומדע לא אישתכח גבך ומא אין אנא בעיר מסאב מיתא בעלמא הדין ולא אתיא לעלמא דאתי ולא יכילתא למילט יתי בחוכמת דעתך על אחת כמה וכמה בנוי דאברהם יצחק ויעקב דבזכותהון אתברי עלמא מן שירויא היך את אזיל ויכול למילט יתהון ודי גנבתא דעתהון דעמא האיליין ואמרת להון לית הדא אתנא דידי שאילא היא בידי אלא אנא אתנך די רכבת עלי מן טליותך עד יומא הדין הא מתכוונא אתכוונית למעבד לך כדין ואמר לא: פרק כג (ז) וישא. ונטל במתל נביאותיה ואמר מן ארם נהרים דבר יתי בלק מלכיהון דמואבאי מן טור מדינחא איתא כען לוט לי דבית יעקב ואיתא זעיר לי שבטיא דבית ישראל: (ח) מה. מא אנא לייט דבית יעקב ומימרא דיי' מברך יתהון ומא אנא מזעיר דבית ישראל ומימרא דיי' מסגי יתהון: (ט) כי מראש. חמי אנא עמא האיליין מדברין בזכות אבהתא צדיקיא דמתילין בטוריא אברהם יצחק ויעקב ובזכות אמהתא דמתילין בגלימתא שרה רבקה רחל ולאה הא עמא האיליין דבלחודיהון שריין ובנימוסי עמא לא מתערבין: (י) מי מנה. מאן ייכול למימני עולימיהון דבית יעקב דאיתאמר עליהון דיהוון סגיעין ככוכבי שמיא אמר בלעם רשיעא במתל נביאותיה אין קטלין אינון יתיה בני ישראל בחרבא מבשר הוא בלעם דלית ליה חולק לעלמא דאתי ברם אין מיית הוא בלעם מותנין קשיטין אלואי תהי אחריתאי כזעירא דבהון: (יט) לא איש. לא (למימר) [כמימר] בני נשא הוא מימריה דאלהא חייא ולא כעובדיהון דבני נשא עובדי דאלהא בני נשא אמרין ולא עבדין גזרין ולא מקיימין וחזרין וכפרין במיליהון ברם אלהא אמר ועבד גזר ומקיים וגזירתוי קיימין עד לעלם: (כ) הנה. הא למברכא אדברית ובריך אנא ית ישראל וברכן לית אנא מנע מנהון: (כא) לא הביט. לית אנא חמי פלחי שקר בגו דבית יעקב ולא פלחי פולחן נוכראי בגו שבטיא דבני ישראל מימרא דיי' אלההון הוי עימהון ויבבות זיו איקר מלכהון מגן עליהון: (כב) אל מוציאם. אלהא די פרק ואפיק יתהון פריקין מן מצרים תוקפא ותושבחתא ורוממותא דידיה הוא: (כג) כי לא. ארום לית אנא חמי נטורי נחשין בגו דבית יעקב אוף לא (קומוי) [קסמי] קסמין בגו שבטיא דבני ישראל בעידנא הדין יתאמר ליעקב ולישראל מא טבן וניחמן עתיד מימרא דיי' למיתייה עליהון דדבית יעקב ברם אמר במתל נביאותיה טוביכון צדיקיא מא אגר טב מתקן לכון גב אבוכון דבשמיא לעלמא דאתי: (כד) הן עם. הא עמא האיליין כאריא שריין וכאריוותא מתגברין היך מא דלית אריא לא נייח ולא שדיך עד זמן דהוא אכיל ופשיט בשר ושתי אדם ברם הינון עמא האיליין לא נייחין ולא שדכין עד זמן דיתקטלון בעלי דבביהון וישפכון אדם קטילי סנאיהון כמיא: פרק כד (א) וירא בלעם. וחמא בלעם ארום שפר הוה מן קדם יי' למברכא ית ישראל ולא אזל היך מא דהוה אזיל בכל זמן וזמן למשתאלא לקדמות קסמיא אזל ושוי אפוי למדברא והוה מדכר להון עובדא דעיגלא בעי למילט ית ישראל: (ג) וישא. ונטל במתל נבואתיה ואמר אימר בלעם בריה בעור אימר גברא דיקיר מן אחוי מאן דאיתכסוי מן כל נביאיא איתגלי עלוי: (ד) נאם. אימר גברא דשמע ממלל מן קדם יי' ודי חמא מן קדם שדי חמי וכד הוה מתרכין על אפוי ורזי נבואותא מתגליין ליה והוה מתנבי על נפשיה דהוה נפיל בחרבא וסוף נביאותיה למתקיימא: (ה) מה טבו. מה טבין הינון משכנין דצלי בהון יעקב אבוכון ומשכנין דעבדתון לשמא דיי' ומשכניתיכון חזור חזור לכון דבית ישראל: (ו) כנחלים. כנחלין מתגברין (כד) [כן] יהוון ישראל מתגברין על בעלי דבביהון וכגנין שתילין על מבועין דמיין כין יהוון קורייתהון מפקן ספרין ומלפין אוריתא והיך שמיא דמתח מימרא דיי' לבית שכינתיה כין יהוון ישראל חיין וקיימין עד לעלם יאין ומשבחין כארזיא דמיין ומנטלין בבריותא: (ז) יזל. יקום מלכיהון מביניהון ופרוקהון מנהון ובהון יהוון ויהוי {מכנש} להון גלוותהון מן מדינת בעלי דבביהון ובניהון ישלטון באומין יתקף מן שאול די חס על אגג מלכיהון דעמלקאי ותתרברב מלכותיה דמלכא משיחא: (ח) אל (מוציאם) [מוציאו]. אלהא די פרק יתהון ואפיק יתהון פריקין מן ארעא דמצרים תוקפא ותושבחתא ורוממותא ליה יכלון בני ישראל מותר ביזת בעלי דבביהון וקורייתהון יפלגון וגיבריהון יתקטלון ומותריהון יפלגון: (ט) כרע. הא עמא האיליין כאריא שריין וכאריוותא מתגברין מאן דבריך יתהון ישראל יהוי בריך כמשה נביאה ספריהון דישראל ומאן דלט יתהון יהוי ליט כבלעם בר בעור: (י) ויחר. ותקיף רוגזא דבלק על בלעם וטפח בכף ידוי ואמר בלק לבלעם למילוט סנאי דברית עמך ולחוד מברכת מברכא: (יא) ועתה. וכדון הא אנא אזיל לות עמי איתא כען אעט יתך עיטא די תעביד בעמא האיליין חטי יתהון ואין לא לית את שליט בעמא האיליין ברם הינון עתידין עמא האיליין משליט בעמך בסוף עקב יומיא: (טו) וישא. ונטל במתל נביאותיה ואמר {אימר בלעם בריה בעור ואימר} גברא דיקיר מן אחוי מאן דאיתכסי מן כל נביאיא איתגלי עלוי: (יז) אראנו. חמי אנא ליה ולית הוא כדון וכדו אנא מסתכל ביה ולית הוא קריבא עתיד למקום מלך מדבית יעקב ופריק ושליט מן דבית ישראל ויקטל תקיפי מואבאי וירוקן כל בני מדינחא: (יח) והיה. ו[יה]וי אדום יריתא ויהוי יריתא טורא דגבלא לבעלי דבביהון וישראל יתגברון בחיל תקיף: (יט) וירד. עתיד מלך למיקום מן דבית יעקב וישיצי כל מאן דמשתייר מן כרכא חייבא דא היא רומי: (כ) וירא. וחמא ית עמלקאי ונטל במתל נביאותיה ואמר ש[י]רוי אומיא די סדרו סדרי קרבא כל קבל ישראל הינון דבית עמלק ובעקבא בסוף יומיא הינון יסדרון לקובליהון סדרי קרבא וסופהון לאובדן יהוי ואובדניהון עד לעלם: (כא) וירא. וחמא ית שלמאה ונטל במתל נביאותיה ואמר מא תקוף הוא משרייך ושוית בנקרת ית מדורך: (כב) כי אם. ארום אין יהוי שלמאה לביזא עד כען אתוריא עתיד קאים שבי יתיה: (כג) וישא. ונטל במתל נביאותיה ואמר ווי לחייביא די חייבו כד ייתי אלהא למתפרעא מנהון מן רשיעיא וליתן אגר טב לצדיקיא וכד יגרי מלכות אומיא איליין לאיליין: (כד) וצים. ויפקון אוכלוסין סגיעין בערברבניא מן מדינת איטליא דא היא רומי ויצר[פ]ון עמהון לגיונין סגיעין מן רומאי וישתעבדון {ב}אתוראה ויצערון כל בני עבר נהרא ברם סופיהון דאיליין ודאיליין לאבדן יהוי ואובדניהון עד לעלם: פרק כה (ד) ויאמר. ואמר מימרא דיי' למשה סב ית כל רישי עמא ואקים יתהון סנהדרין קדם יי' ויהוון צלבין כל מאן דמתחייב למתקטלא ועם מטמעי שימשא יהוון נבילתהון מחתין וקברי[ן וב]כין יחזור תקוף רוגזא דיי' מן ישראל: פינחס וידבר יי' אל משה לאמר פינחס בן אלעזר (יב) לכן. בשבועה איזיל משה משמי ואמור לפינחס: פרק כו (יא) ובני קרח. ובנוי דקרח על די לא הוו בעצתיה דאבוהון לא מיתו: פרק כח (ב) את קרבני. ית קורבני לחם סדור פתורי מא דאתון מקרבין קומיי על גבי מדבחא הלא אישתא היא דאכלא יתיה והוא מתקבל מנהון קומיי לריח דרעוא עמי בני ישראל הוו זהירין למקרבא יתיה קומיי בזימניה: (ז) בקדש. במאני בית קודשא יתנסך ניסוך דחמר לשמא דיי': מטות פרק ל וידבר משה אל ראשי המטות פרק לא (נ) ונקרב. וקריבנן ית קורבנא דיי' כד הוינן עלין בבתיהון דמלכיא מדינאי ובקיטוני מדמכיהון והוינן חמיין תמן בנתיהון דמלכיא מדינאי יאיין והוינן מפרקין מנהין קורייא דדהבא מן רישיהן וקדשיא מן אודניהון ועזקיא מן אצבעתהן ועיקריא מן אדרעיהן ומעו[כ]יא מן בית תדיהן חס לן משה רבן לא הסתכל חד מינן בחדא מינהן ולא יתיחד חד מינן בחדא מנהן דלא נהוי שותף עמה בגיהנם לעלמא דאתי היא תקום לן ביום דינא רבא למכפרא על נפשין קדם יי': פרק לב (יד) תרבות. תסקון גוברין חייבין: (יז) וישב טפנו. תלילן מן קדם דיירי ארעא: מסעי פרק לג אלה מסעי (ג) מרעמסס. מפילוסין: (לו) מעציון גבר. מן כרך אורח תרנוגלא: פרק לד (ו) וגבול. ותחום ימא רבא הוה אוקיאנוס ניסוי ומחוזוי וספינתא עד ימא קמאה דאית בגויה הינון מי בראשית דין יהוי לכון תחומא מערבאה: (ח) מהר ההר. מן טוורוס מנוס תכוונון לכון למעלי לאנטוכיא צדדה קילקאי : דברים דברים פרק א (א) אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל. איליין פיתגמיא ד[י] מליל משה עם כל ישראל בעבר יורדנא עני משה ואמר להון הלא במדברא בטורא דסיני איתיהיב[ת] לכון אוריתא ובמישרא דמואב איתפרשת לכון כמא נסין וגבורן עבד לכון מימרא דיי' כד הויתון קיימין על גיף ימא דסוף איתבזע ימא מן קומיכון ואתעבד תרתי עשרי איסטרטין מן אסטרא חד לכל שבט ארגזתון קומוי על ימא וסרבתון על ימא דסוף על עיסק [י]ליליא דאשתלחתון מן מדברא דפארן גזר עליכון דלא תעלון לארעא דישראל ובגין מילתא דאמרתון דנפשן מעיקן בלחמא הדין במיכליה קליל וגרי בכון חיון ובחצרות די נפלו פגריכון על ידי ביסרא ובגין עגלא דעבדתון אמר במימריה למשציא יתכון אי[ל]ולי דאידכר לכון קיימא די קיים עם אבהתכון עם אברהם עם יצחק ועם יעקב ומשכן זימנא די עבדתון לשמיה וארון קיימא די עליתון בגויה וחפיתון יתיה בדהבא סנינא: (ב) אחד. מהלך חד עשר יומין מן טורא דחורב אורח טורא דגבלא עד רקם רגיעא על דחטיתון וארגזתון קומוי אתעכבתון והליכתון יתהון לארבעין שנין: פרק ג (יא) ברבת בני עמון. באפרכיין: תם ואתחנן ואתחנן אל יי' (כט) ונשב. ושרינן בחילא בכיין על חובינן ומתוודין על חובינן על דאיתדבקנן לפלחי טעוותא פעור: פרק ה {תוספתא} רשות לעשר הדברות <זה תרגום ארוך לעשר הדברות מצא[ת]{י} כתוב במקום אחר ונסחתיו בכאן>. אפילו כל נימי / בפומי מחלפן / גוילי דמתיחי / דיו ימי זלפן / הדור אגמי לקולמוס / ואינשי גליפן / זעיר דאינון ספיקין / חדא לריבוא דאלפין / טפי שבחא דבריין / יתיר חבה כלפן / כלא אומי חשיבין / ללמא סוף שלפן / מטולא תרין אלפין / נהר קמיה אולפן / סדר עלמא בדילן / ערב לית ליה חולפן / פרק לן מענמי בגו ימי חולפן / צהירין ענני יקר דלא לינזק טילפן / קביל טוורא דסיני קריבין בחד ליפן / רגו[ג]י לקבולי תרין לוחי גליפן / שמיא הרכינו ובוסמני זלפן / תילת כל תליתאין ואוריתא אולפן: רשות אחר אציתו למימרי הדברין ורברבנין ומלכוון / בקיימי לתרגומי עשרה פתגמין בסיפוון / גבורתיה גלת עלן ברתיכי אישתא ודינור סוסוון / דתא יהב לן בירחא תליתאה ס[יו]ן / הורמנו בעת מיניה עתיק יומין בכורסוון / ומינכון בחירין ליואי מהקרבין ניחו[ח]ין ועלוון / זעית ודחלית ואיתהפיכו אפיי מגוון לגוון / חרציי משתריין ומטרפא רוחי לעילוי אצטלוון / טוביה לאזכר[א] איתמליאו כל נפשתא ארוון / יהיבת לתפנוקי מלכין וסגיעות כל טבוון / כל דאכיל בלחמוי כדאכיל לחמא דחיון / לפורקניה יסוברון פרוק מארבע חיון / מילת צבע זהורין וצבעונין וארגוון / נטרי פיקודוי ילבשון יקר ורבו בלא חושבן / סכום שית מאה ותלת עשרה בשבזיז ופנטירין ומרגלוון / עניקין לצוארין ולרישא חינא מאוון / פ[י]קודיא לכינשת יעקב נ[סי]ב ליה חוטרין דלבן / צביאו ועיבידו כפקיד אוחא תלת סאוון / קרבת גלוותין כמיא אזליא בנגו[ו]ן / {רחמנא יתיב לן מעלוון וזעוון } ומ[ג]ו יון / שבטיא דישראל שכינתיה תישרי בגוון / {תוקפיה בשמי שמיא } אלף אלפין וריבוא ריבבן: רשות אחר ארעא רקדא שמיא זמרו כד ארים קיריס לברתיה דיעקב במיפקא לחידו / באצבעתיה יהב לן חמש עיזקן דנהירו ועל כל עיזקא ועיזקא ארבע ארבע טבעין בבהירו / גבילן בצדקא חתימן בחנא נקישן בחיסדא טביען בחיס[נ]א / דהב אובריזא אינון עזקיא אחסנא חמש ספרי אוריתא מוהרא דמטרונא / הוא יהב בידא עשר יקינתי[י]א מוהרא קמאה דחביביא / ותלת מאוון ושיתין וחמש מרגלייא מוהרא קמאה דמחבביתא באפרי אפריא / זמרגזין ארבעין ותמניא ותרתין מאוון מתליין על צוארא דכלתיה ובסיפוון / חטף לארוסתיה מבין בתריא בחזוון כד ארתיק על תרעא והוות דמכא בתוון / טען יתה כדעל גדפי נשרין ואוכיל יתה סילווא באורתא ומנא בצפרין / ימא בזע לה גנין בסיני קטר לה בזיהורין ומלאכיא שושבינין ומשה בר ג[תו]ן בפנטירין / כליל מלכו ברישיה ועל ידהא שירין עגילין באוזנהא וקדשיא טבע אנ[ח]ירין / לבושא דרקמא מסנה דססגונין מציירין לבוש שזיר ות[כ]לא הות פריומא בשופרין / מביתא דאבוהא כדאתת למיפק אעלת לארוסתיה תרעין דקסמרין בעיבידתיה למירפק / נעביד ונקביל משתעיין בתריהון דלא לפקפק ויתפרשון קדם חתנא ויחדי וכלתא תידוץ בדייספק / סלים אתקבע לה דתיסק לגנונא מצורתיה דאבוהא לכורסי[י]ה דחתנא / עדרין בה שבעין בתולן ל[ש]ננא דליהוון כ[כ]מכא דחלבא על דובשא לאתלבנא / פרת למיקטר במדברא גנון נהורא לארוסתא גנון לגו מן גנון דליהוון צנועין בשביסתא / צוארה למידמוך ביני תרין בריזתא וקווצתא דרססן תליין [א]פו[ת]א / קמתא דתמרא כאתכולין תדיא ריחא דנחירא כריחא דחיזוריא / רישא ככרמלא קליעתא כארגווניא צוארה שעיע כעמוד דשן דפיליא / שוררה אגרא דסיהרא מעהא כגוון ערימת חטין מקפא ליה שושנים חניטין / תקוף עינהא כתרין בריכן דחשבון קשיטין ונחירא זקוף כצפיתא דדרמסיק ולא מחמטין: (ו) לא יהיה לך. חנניה מישאל ועזריה אודעו שמיה דקודשא בריך הוא לעין כל חייא כד טעין להון ננסא והכדין אמר להון. איתו כרועו לצלמי לולבי דתמר אמר להון ננסא. איתבוננו מה דעבדית לכון עד דאתון בציון. ארמאית צדיא בגו ביה גנוניה דקיריס דידכון. - אית לן פטרן שמיה לא ינום צווחו תלתיהון / באבונן דלעיל ביה רחצינן אמר חנניה. ביה אנן רחיצין מן (שמיא) טליותן אמר מישאל. ביה אנן יקדין וביה לא כפרין אמר עזריה. אנן לא כפרין בלא יהוי לך צווחו תלתיהון / גרימין אתון גר[מי]כון למיקוד אמר להון ננסא. גופיכון יתעביד קטם בגו אתון נורא. גבורא ודי נמיס אית באלהכון הוא ישיזבינכון מן ידי. אית לן פטרן שמיה לא ינום צוחו תלתהון / דחלתא דצלמא לית הוא בליבא אמר חנניה. דע דפטרונון דתיאורן יתך אמר מישאל. דמות דצלמך לית אנן פלחין אמר עזריה. אנן לא כפרין בלא יהוי לך צוחו תלתיהון / היך כפרתון דלא למכרוע לצלמי אמר להון ננסא. האידנא אי לא אתון כרעין קדם אנדרטי. האית לכון למידע דאתון כר[ע]ין דלא בטיבותכון. אית לן פטרן שמיה לא ינום צוחו תלתיהון / ומה אנן אמרין לאלהא דשמיא אמר חנניה. והוא גלי עמיקתא ומסתרתא אמר מישאל. ועימיה שרי נהורא וחשוכא ליה גליא אמר עזריה. אנן לא כפרין בלא יהוי לך צוחו {תלתיהון} / {זריק אנא יתכון לגו אתון נורא מכפתין} אמר להון ננסא. זעיף אנא עליכון דאתון מרדין עלי ועל צילמי. זמן דתשמעון קל קרנא משרוקיתא כרועו קדם צלמי. אית לן פטרן שמיה לא ינום צוחו תלתיהון / חי וקיים הוא פטרון דידן אמר חנניה. חבל על בנין דכפרין באבוהון אמר מישאל. חס לן דנכפור בנעבד ונקבל אמר עזריה. אנן לא כפרין בלא יהוי לך צוחו תלתיהון / טבחית ונכסית גוזלוי דציון אמר להון ננסא. טאיסנא ונהימנא כאריא בגו ביה גנוניה דקיריס דידכון. [ט]לקית רישי י[נ]קיכון ולא פריק יתכון. אית לן פטרן שמיה לא ינום צוחו תלת[י]הון / ייתי ווי עלך (עלך) ננסא מא את מחסד אמר חנניה. יליף לך מן פרעה רשיעא דקדמוי מינך אמר מישאל. יחיד הוא אלהנא דתיאורן יתך אמר עזריה. אנן לא כפרין בלא יהוי לך צוחו תלתיהון / כולא אנא ממללא עליכון לחירן אמר להן ננסא. כל סנקליטין דידי קודין וכרעין ואנש לא מרד. כידאתון (בדמות) [ברמות] רוחכון דלא בעיתון למכר[ו]ע לצלמי. אית לן פטרן שמיה לא ינום צוחו תלתיהון / לית אנן משגיחין עלך ועל צלמך אמר חנניה. לית אנן חששין לאלההא דבר נש שפכיה אמר מישאל. לזה אלי דזמרינן בימא אנחנא דיליה אמר עזריה. אנן לא כפרין בלא יהוי לך צוחו תלתיהון / [מישך שדרך] (שדרך מישך) ועבד נגו {אמר להון ננסא}. מאוריתא דמשה אסתכלו והגו. מבדריתו ופלחיתו סמוי ולא סג[וי]. אית לן פטרן שמיה לא ינום צו[ח]ו {תלתיהון} / נחנא נהירין בקיימוי אמר חנניה. נטורי פום מלכא במומי אמר מישאל. ניתיב גולגלי ארנוני וזימי אמר עזריה. אנן לא כפרין וגו' / ספקיתון דפוסי דמשתמודעי מיהודאי אמר להון ננסא. סמני צייריתון בכותלי צלמי כשדאי. סבריתון הכא למעבד צלמי הצדאי. אית לן פטרן וגו' / על דנא להתבותך לא חש[ש]ין אמר חנניה. עילאה יכיל לשיזבותן מן ידך ומאתון שיחין אמר מישאל. עביד אולא עביד ניתרמי פשיחין אמר עזריה. אנן לא כפרין בלא יהוי לך צוחו תלתיהון / פיסקי ורגושי אפתיתון לצדו וסבו אמר להון ננסא. פריסנא לכון וילון פיטקי שקולו וכתובו. פיקודי למיטר לתלתא יומין תובו. אית לן פטרן שמיה לא ינום צוחו תלתיהון / פיטקא קמאה אם אנשינן שום אלהנא כתב חנניה. פרוסטיגמא תניינא הלא יי' יבדוק דנא כתב מישאל. פריש יאות ארי עלך אתקטלנא כתב עזריה. אנן לא כפרין בלא יהוי לך צוחו תלת' / צרופי ומיתבינהו לינוקא למיקרינהו בחיל פקיד להון ננסא. צווחינהו פרוס כל אומי וקומי כל חיל. צלם אנפוהי אישתני בנס וקצף שחיל. אית לן פט' {שמיה לא ינום צוחו תלתיהון} / צרצרא לכלבא שוית לאבזויי אמר חנניה. צבינן רבו[ת]א דקדיש ועיר לאחויי אמר מישאל. צתינן במיזא שבעא על דחזי למזייה אמר עזריה. אנן לא כפרין בלא יהוי לך צוחו תלתיהון / קרא דירמיה לבטולי רישיה שריתון אמר להון ננסא. קיומי סייפיה צבינא דכי מרודי התגריתון. קרא לגוברין דבחיליה למ[כ]פתינהו ומרמינהו לאתון נורא. אית לן פטרין שמיה לא ינום צ[וח]ו תלתיהון / רבנותא בסכנתא לא שנו בסרבלא פשטא וכרבלא. רמיו לגו אתון נורא כפיתין ולא אינזקו בהבלא. ריח נור לא עדת בהון בגושמיהון לא שלט הבלא. אנן לא כפרין בלא יהוי לך וגו' / שלח מל[ך] תקיף מלאכא דטאיס עלמא בתרין טיסי. שגר מלבר ואצין מלגיו ועבד ניסי בגו ניסי. שיתא איתעבידו בה ביומא דאיתסיאו הוגניסי. אית לן פטרן שמיה לא ינום צוחו תלתיהון / תוה ננסא וקם באיתבהלא כד חמא ארבע שריין מהלכין בגוי נורא. תיתו ופוקו עבדוי דעילאה מלך מלכין. תמהוי ואתוי אשתעו כמה רברבין נצחנוי בקרוי פל[כ]ין. אנן לא כפרין בלא יהוי לך צוחו תלתיהון. הללו קדם יי' עממיא אמר חנניה שבחוניה כל אומיא אמר מישאל ארום [ת]קוף עלן טוביה דבשמיא אמר עזריה וקושטא דיי' לעלמיא אמר גבריאל: (י) לא תשא. אמר משה כד סליקית למרומא איתפתחו לי תרעי שמיא וחמית מה בעיליא / חמית בריוא במעוניה דיתיב על טועניה וכלתא ליה בימיניה ודחילית מיניה / חמית גיבר גיברין דמשתי רקיעא מן נורין וטפחית במיין קרירין ומיא לא חסירין / חמית דטאיס וקא מעלי ורחמין מתמלי ובעתיק יומין מתגלי והוא מתחמי מילי / חמית הדורא פריס כי נשירין בשופרא דלא תחמי עינא דסיקרא מה דהוה עביד בטומרא / חמית וותיקא תמיך ונפלין סמיך מרומם וממיך והוא ער ולא דמיך / חמית זה אלי ענוון וגאות עימיה יהיבן מחי ומסי מת[כ]וון אלף אלפין ורבוא רבבן / חמית [ח]ייא וגיברא ממית ומח[י]יה בגבורה צייר בקבלא ומפיק לנהורא בלא בוצין ולא מנרא / חמית טבע מאזניא בקושטא תליא תיקלא ז[י]ווגי[א] דמסכיניא ודעתיריא / חמית יקידיא מתחמיין דמיין דלעיל מיין ודלרע מיין כוליה כליל דמיין / חמית כביש חימתא ומקדים רחימתא ולממחוק חובין בינתא ולמכתב זכוון דעתא / חמית לכורסייה מקבע ובג[טנ]ס[י]ן דנור מצבע בחיון ארבע ובצורן ארבע / חמית מלאכין דקודין ובורכין חמש מאה שנין אריכין ונור ותלג מפתכין / (חמית שר) חמית שרפיא בגושמיהון קיימין על רגליהון תלג גופתהון ונור אפיהון / חמית עיניהון צייפין וקמתהון כי[י]פין כולהון [כ]פיפין מן שית ושית גדפין / חמית פתחין מצלי[י]ן ומתעניין בכל אתר דהויין / חמית צווחין באימתא קק"ק תלתא ומכסיין בטלפתא מן קדם מרי דרתא / חמית רוחא דנפקא ורעשה ברקא וגירין ברקא דממה דקה / חמית ש[כ]ינתיה דאלי ותרין מלאכי חבלה קיימין לקובלי בקוסטינרי וגוזלי דערק ממללי / חמית תמן יתהון ואתבהילית מנהון ואלי כ[ס]י יתי וליה אנא יהיב שבחא: (יא) זכור. ארקא ורקיעא ודי בהון ושב ימי, אדרע גבורתיה שכללא בשתא יומי / בעי[ר] ורחיש וציפר וכל נשמי, בריתי ואתקיניתי לחוד בעשרא פתגמי / גמירא דכולא שבתא איתרעית ואצטבית לקמי, גזירתיה והילכתיה לאלפא לרחומי / דליקלעון בנייח ש[רכ]א צייתי פתגמי, ד[ת]א לקי[י]מא ולשעורי גרמידי תחומיי / הייא אשוור לזרוזי בתפנוקי מיכליה, הליסטון ובאדג כוורי ולפדא ואנומלי / ובגלימא וכסו ליקורי מעידן מעלי, ולתלותי שירותיה (ול[מצ]בע) [ולמבצע] אתרי חלי / זבדתיה מדאנהר לבשולי ולאטמ[ונ]י ולאפויי, זיפתא ופתיל פתילתא ומשחא דלא לאקפויי / חומייה מלפלפולי ברמצא וגומרי מלאחתויי, חולא לאוסופי על קודשא וטובא חדויי / טירדא וטירחא למיבטל ונפשיה לעידוני, טעים רשותיה למידע דאינון תמני / יזפתא למיזף לאפושי אסקריטי וריחני, יימא דאנא פרע בטופיינא לאתקוני / כלדאי בדקו על יוסף מוקיר שבי, כייל ואכיל כל נכסי דשיבבי / לודיקי דמברר מנת שפיר טוביה, לפתור דדהב וצעי דכסף זכא ליה רביה / ממלל אסיר ורעיוני שרי / נשי וגוברי מחייבי לנטורי / סכום דאתי איתסר ומיחלף אשתרי לגמרי / עניני מצוה שפיר למיחשב ולסבורי / פנסא דטפא אסיר לטלטולי / צפרא ופניא לקדושי חזי ליה / קשיש ציבי במדברא אחליה / רגז אפיש ורגימו ליה / שביא דילי יטור עמי כוליה / תוריה ועבדיה ואמתיה ועיליה: (טו) כבד. אמר יצחק לאברהם אבוי מה נאה מדבחא דבנית לי אבא / בפריע פשוט ידך וסב סכינך עד זמן דאנא מצלי קדם רבוני / גלי אדרעך ואסור חרצך ותיהוי כגיבר דעביד שירוי למריה / דין הוא יומא דיהוון אמרין אבא לא חס על בריה ובריה לא עכב / היך תיזיל ותימור לשרה אמי היך תפרוש מיני ותיזיל לביתא / ונשק יצחק לאברהם אבוי ופקיד יתיה והכדין אמר ליה / זרוק דמי על גבי מדבחא וכנוס קי[ט]מי ואוביליה לאמי / חיי ומותא כולא בידיה דמרי עלמא ומודה אנא ליה דהכדין בחר בי / טובך אבא דיהוון אמרין דאנא עלתא לאלהא חייא / יתקוף רוגזך וחימתך אבא ותהוי כגבר דלא חס על בריה / כגיבר אכזרי סב סכינך ותיכוס יתי דלא תסאבני / לא תשהא דידי דלא איעכבך דלית אנא מן ידך נסיב גרמי / מה תבכה אמר יצחק לאברהם אבוי טובי דבחר בי קיריס מכל קוזמוס / ניחא רוחא דשרה אמי היך נפקינן תר[ינ]ן בליבא שלימא / סכינך הב לי אבא ואגושיניה בבעו מינך דלא תסאבני / עייני חמיין קיסין מסדרין נור דליק קורבני / פתח פומך אבא ובריך ואנא אשמע ואימר אמן / צוארי פשוט לך אבא ומא דאהני לך קום עיבד / קמו מלאכיא ומפייסין למריהון בבעו מינך חוס על טליא / רחמוי דאבוי אנן מדכרינן דאכלינן עימיה מלח בביתיה / שדי אמר ליה לא תדחל טליא דאנא הוא פריקא ואפרוקינך / תקיף הוא אלהנא ותקיפין עובדוי לית אוחרן בר מיניה ולית דכוותיה ולית דדמי ליה: (טז) לא תרצח. אתגבר בחיליה אדוניה בר חגית כד קם בעצתיה יואב בר צרויה / ביני טוריא צוח יואב וכל ברייתא שמעין קליה / גיבר הוינא ולית דכותי וכל גבורתי מה הנ[י]תי / דיתיב מלכא שלמה דחשיב עלי למיקטלי ולא צבי שמע לקל מילתי / הא לא מדכר לך מלכא שלמה כל טיבו דעבדית עם דוד אבוי / וכרכין ומחוזי כבשית קומוי נחלוי דימא וכל דיבישתא / זעו מיני כל רברביא וכל גיבריא ערקו מן קומוי[י] / חבל על הדין עלמא אם דין הוא דינא גיבר דכמתי דמתקטיל בחרבא / טעם יואב כסא דמותא עני ואמר להון / יאי מינכון דתק[ימו]ן יתי בתר דקטלית כל שנאיכון / כד שמע אמרין איתו ונקטליניה שרי צוח ליואל בריה / לך יואל ברי אנא מפקד אוריתא תיטר ולאחוך תרבי ולאמך תייקר / מה אעביד למלכא שלמה איך בדינין אכזראין דאין יתי / נהם יואב בשעתא ההיא ואשתמע קליה בכל ישראל כד חמא גיבריא דאחדין [זיי]ניהון שרי צווח למלכא שלמה / סבול גרמך דלא תיקטלינני דעתיד למימטי] דתידכר יתי / ענא ליה מלכא שלמה ידכר לך דמא דאבנר בן נר ודמא דעמשא בן יתר ולא תשניק רוחי / פתח פומיה יואב בשעתא ההיא ובכא עם כל חברוי / צווח יואב בשעתא ההיא כד נטלו זייניהון כל גיבריא / קליה ארים מלכא שלמה שרי צווח לרחבעם בריה / רחבעם ברי קום שלוף זיינך ותידכר לך דמא דאבשלום דודך / שמעין קליה כל ישראל שריין עייניהון דמעין ומזלגין / תמה מלכא שלמה ואמר בליביה מה אעביד לתפקידתיה דאבא. כד שמע יואב בר צרויה שרי צווח לבניה בר יהוידע בניה בניה לא תשניק רוחך צוארי תקיף וסייפך חלש ולא יכלת למקטל יתי קצץ בניה רישיה דיואב חולף דאשד דם זכאי ורישיה דיואב על לבית מלכא שלמה שמעין קליה כל ישראל בפומהון חדיין ובליבהון בכיין ובכו בני ישראל בכ[י]יא סגיעא על דאיתקטיל יואב בר צרויה: לא תנאף. יוסף תקיף יצריה כד תבעתיה מרתיה וסרב למשכב לוותה ולמהוי עמה לעלמא דאתי. אכנישת כל שיבבתהא והכדין אמר להון אית לי חד טליא זעיר ומינוק הוא זיויה דעיבראי וזבינתיה מן ערבאי / בעיא אנא למידרי בגינתיה והוא לא צבי ואמר לית אנא דרי עם איתתא / גנימוס דידיה כסב בר שבעין שנין ומן שבסר שנין כד זבינתיה / דמותיה דמלכא וממללותיה דחכים דלית ליה ביה אלא כבר מלכין הוא / הא כמא זימנין דצחית למ[י]שתי והוא לא בעי לאשקויי יתי / ואמר לגרמיה גנבא למא את בעי למישתי מיא גנוביא / זעיר ומינוק הוא יוסף דנסיב הוני בגלל שופריה והוא עתיד דמש[ב]ח לעתיק יומין / חינא וחיסדא מלוין יתיה חד מימיניה וחד משמאל[י]ה / טירדא אנא לך מגו פלטין דידי דאת מניתא יתי היך זניתא / י[י]מם ולילי נורא בליבי יקדא היך דיקוד שלהובית נורא / כוליה ערסין (זריבונך) [דריבונך] פריסין ולמאן דאהני לך קום דמוך / לא בגין חד לילי דאידמוך יאות אנא מטלטל פריסין מגינתא דעדן / מפייסא אנא לכון עם כל חברותי דתיסקון עמי בגו פלטין / ניכול כחדא ונ[י]שתי כחדא ונימר מילוי דתימור בקושטא / סלקת קמיתא ואסקת יתהון ואותיבת יתהון על סגמוטין / עבד קרא יתיה גבירתיה דיוסף קום קטור זיינך ושמש כעבדא / פליין סב בידיה וקם ומזג להן אפיה למרתיה וליביה לאבוי דבשמיא / צפיין הוו ליה ואפיהן מכרכמן הוון טען כסא ולא טעמן / קמו כולהון ונשקו ליה על רישיה ואמרו ליה לך יאי יינוקא מלכותא / רחמין וחיסדא אתנגיד מן שמיא / שדי יהביה ליקר ולרבו בדיל יצריה דכבש / [ת]הכון באורחתיה [דכ]ל ישראל ולא תהכון בתר גיופיא ארום אנא סהיד אמר יי' בחרשיא ובגיופיא: אחר [א]וי מן (ד)איתתא דכולה בהיתתא ווי ד[מי]רדת אדם מן גינתא ואלבישיה טרפי תאינתא / בלעת ברייתא בכסי מותא ווי דשנית דמותא בעפרא ורימתא / גרשת לגיברין דמשריין בקיברין ווי דגרמא לכל דרין [כ]ובין ודרדרין / דחקת היא לחייא חש[כ]ת למיתיא ווי דפנית ביתא ומלת קובריא / הלא ממעי דאימא אי[נ]דעת ברומא ווי במולדה תלת אפא לרומא למימחי עריית כינומא / ודיכרא לית הוא כן דאפוי מרכין ווי דבה אסתכל כד אתא אית[כ]ל / זרקא מציידא ועולימין ציידא ווי דלעתיד מרצדא ועובדיהון רצדא / חשכת דאפיין חזקת בריין ווי דליך ידיין וטפיין וכל אינתתא מתגריין / טעייא ומטעיא לעיא ומלעיא ווי דהיא געייא ומ[ג]עייא ונפשה בישותא רעיא / יתיבא שלם מסטנא וכל לישן ביש מעטנא ווי דאתא שטן מערבבנא דאינתתא היא שטנא / כד יתבא בטילא אדרעא מערטלא ווי דלחברין מטלטלא ולגברין קטלא / ללוט טלטלת ולזמרי קטלת ווי דלשמשון קלקלת ולאבשלום בשעריה תלת / מן מיא דשתי ומגומריה דגיהנם שתי ווי לכל מאן דש[תי] איזדהר ברי לא תשתי / ניצוצין דמן עינהא רשפי דנור גומרהא ווי לכל דארח לימינהא ווי לכל דארח לשמאלהא / סקרא בך דמא רבא ולגיוותנא קדמך (מזלבא) [מהלכא] ווי דלחכימין מחרדא ולגיהנם מהלכא / עברו טליין ויתערב<ב>ון ולאיתתא לא תערבון ווי במוהבא איך יהבון כל דאתו לה לא יתובון / פלטי[א]ל פלט מינה בעז דחיל מינה יוסף ערק מינה ושלמה לא מהימנה / צדיקיא רמסא וגיברין תפסא ווי דמצדיין כד היא פרסא [ד]על אינש לא חייסא / קשה היא קבלה ומרה כסא ממללה ווי רב לבעלה כד אישתוק על קלקולה / רחק מן בישתהון ודבק בטיבותהון ווי דגלא ש[רי]א לפומהון ותכחש שרה מסהיד עליהון / שמע ברי ולא תסתהר ומינהון איזדהר ווי לשופריהון לא ת[ס]ת[ה]ר דכולהון <נור> נהר / תיהו כחרס וסהר וממבועי א[יז]דהר דגופך וגרמך תטהר לאינתתא דגבר נסיבא כמזדהר: דברא שביעאה כד הוי נפיק וכו' כתוב בוישמע יתרו בפסוק אנכי. וכד הוה צוח ואמר עמי עמי בית ישראל לא תיהוון גיורין ולא חברין ולא שותפין עם גיורין ולא יתחמי בכנ[י]שתהון דישראל ע[ם] גיורין ולא יקומון בניכון מבתריכון וילפון אינון אורחתכון ארום בחובי גיוריא פורענותא אתיא על עלמא: לא תגנוב. וכד הוה צווח ואמר עמי עמי בית ישראל לא תהון גנבין לא חברין ולא שותפין עם גנבין ולא יתחמי בכנישתהון דישראל עם גנבין דלא יקומון בניכון מבתריכון למיהוי עם גנבין דלא ילמדון בניכון אורח גנבין ארום בחובי גנביא כפנא אתיא על עלמא: לא תענה. וכד הוה צווח ואמר עמי עמי בית ישראל לא תיהוון סהדי שיקרא לא חברין ולא שותפין עם סהדי שיקרא ולא יתחמי בכנישתהון דישראל עם סהדי שיקרא דלא יקומון בניכון מבתריכון וילפון למ[י]הוי עם סהדי שיקרא ארום בחובי סהדי דשיקרא מלכותא מתגריא בבני אינשא וגלותא אתיא על עלמא: (יז) לא תחמד. וכד הוה צווח ואמר עמי עמי בית ישראל לא תהוון חמודין לא חברין ולא שותפין עם חמודין ולא יתחמי בכנישתהון דישראל עם חמודין דלא יקומון בניכון מבתריכון למיהוי עם חמודין ולא יתחמיד חד מנכון אינתתיה דחבריה לא לעבדיה ולא לאמתיה ולא לתוריה ולא לחמוריה ולכל דאית לחברך ארום בחובי חמודיא עננין סלקין ומיטרא לא נחית ובצורתא אתיא על עלמא: פרק ו (ז) ובשכבך. ובמדמככון ובקומיכון: פרק ז (י) ומשלם. ומשלם לסנאוי אגר קלילן דאית בידיהון בעלמא הדין מן בגלל למשיציא יתהון לעלמא דאתי ולא משהא למשלמא לסנאוי אגר מצוון קלילן דאית בידיהון בעלמא הדין : עקב פרק יא והיה עקב תשמעון (ט) ודבש. ומן תמרא עבדי דובשא: (כה) איש בפניכם. רב ושליט: ראה ראה אנכי (כח) והקללה. וחלופיהון: פרק יב (טו) הטמא והטהור. דמרחק מן קודשיא ודדכי מן קודשיא: (כב) הטמא והטהור. דפסיל מן קורבנא ודכשר למקרבא כחדא יכלון יתיה כבישריה ד[ט]ביא ודאיילא : פרק יד (א) לא תתגודדו. לא תעבדון חברין חברין דפולחן נוכראין ולא תשוון קרחה על בית אפיכון לטמא נפש דמית: (יח) והעטלף. וחפרפרא: (כב) עשר. עמי בני ישראל מעשרא תעשרון מכל עללתכון דאתון זרעין על אפי ברא וכנשין עללן בכל שנא ושנא עמי בני ישראל לית אתון רשאין למעשרא ולמיכול פרי שנא על פרי שנא: פרק טז (יח) שפטים ושטרים. דיינין (וסרבנין) [וסרכנין]: (יט) דברי צדיקים. מקלקל מיליהון דדכאי בשעת דינהון: פרק יז (ח) בין דם לדם. בין דם דקטולין ובין דם דבתולין בין מכתש צרעא למכתש נתקא: פרק יט (ו) יחם. ירתע: פרק כ (יא) ופתחה לך. ויפתח לך פלוותא: כי־תצא פרק כא כי תצא (יד) עניתה. דיהבת רשותך עלה: פרק כב (ד) הקם תקים עמו. מפרק תפרוק עימיה ומטען תטען עימיה: (ח) מעקה. גיפוף: (יב) גדילים. גדילן דציצית: (כ) לא נמצאו. לא אשכחו סהדין לטליי[ת]א: פרק כד (ה) נקי יהיה. זקיק יהא לביתיה: (ו) לא יחבל. עמי עמי בני ישראל לא תמשכנון ריחיא ורכבא ארום צרכי נפשא הוא ממשכן ולא תהוון אסרין חתנין וכליין ארום כל דעבד איליין כפר בחיי עלמא דאתי: פרק כה (ד) לא תחסום. עמי בני ישראל לא תזממון תורא בשעת{א} דרידיא: (י) חלוץ הנעל. שלופי סנדלא ומבטלי מצוותא דיבמה: (יג) אבן ואבן. מתקלין רברבין למיהוי זבן ומתקלין זעיר[י]ן למיהוי מזבין בהון: (יז) זכור. כד מטא קיציה דעשו רשיעא למתכנשא מגו עלמא קרא לאליפז בריה ופקיד יתיה כד יהוון בני ישראל נפקין מן ארעא דמצרים ורוחיהון משלהיא מן שעבוד לביניא תהוי נפיק לקובליהון ולמסדר עמהון סדרי קרבא כד מטא קיציה דאליפז רשיעא למתכנשא מגו עלמא קרא לעמלק בריה ופקיד יתיה וכו׳ והוה עמלק צופה ומצפה אימת יסקון בני ישראל וכיון דנפקו בני ישראל ואתון למי מצותא נפיק לקובליהון למסדרא עמהון סדרי קרבא מסר יתיה מימרא דיי' בידוי דיהושע ושיצי יתיה וית עמיה לפתגם דחרב בגין כדין מפרש מיניה ואמר עמי בני ישראל הוו דכירין ית מא די עבדו לכון דבית עמלק באורחא דנפקתון פריקין מארעא דמצרים: (יח) אשר. די ערעו יתכון באורחא דהוו מקטלין בכון כל דהוה מהרהר בתר מימרי הוה עננא פליט יתיה ודבית עמלק מקטל ליה ואתון בני ישראל להיין ומשלהיין ולא דחלין דבית עמלק מן קדם יי': כי־תבוא פרק כו והיה כי תבוא (יב) בשנה השלישית. דהיא שתא דמעשרא מסכיניא ותתנון מעשרא קמאה לליואי ומעשרא מסכיניא לגיוריא: פרק כז (ח) וכתבת. ותכתבון על אבניא ית כל מילי שבח אוריתא הדא כתב חקק ומפרש טבא מתקרי ב[ח]ד לישן ומתורגם בשבעין לישן: (יב) אלה. אילין שיתא שיבטין קמון להון על טורא דגריזים ואשיתא קמון להון על טורא דעיבל וארונא וכהניא וליואי במיצעא וכל ישראל עד כא ועד כא מברכיא הוו אפיהון לקבל טורא דגריזי[ם] ופתחו פומהון בברכתא בריך יהוי גברא דלא עבד צלם וכל צורה וכל מאן דסני ומרחק מן קדם יי' ומלטטיא אוף אינון אפכו אפיהון לקבל טורא דעיבל ואמרין ליט יהוי גברא דעבד צלם וכל צורה וגו' והוון עני כל עמא איליין ואיליין אמן: (יח) ארור משגה. ליט יהוי גברא דמטעי אכסניא באורחא דהוא מדמי {לסמיא}: (כג) {חתנתו.} (ומשמיש) [דמשמיש] עם חביבתיה: פרק כח (ו) {ברוך.} ובריכין תהוון כל בני ישראל בזמן דמהלכין ומעלין בבתי כנישתהון ובבתי מדרשיהון: (לח) יחסלנו. יקרסם: (נו) מהתענג. מן פיר{נ}קו ומן חטוונא תבעש: נצבים פרק כט אתם נצבים (יז) פן יש בכם. דלא יהוי בכון גבר דליביה מהרהר בחטאה דהוא דמי לשורש קביע {בארעא} ארום רישיה דח[י]טאה (חייל) {חלי} כדובשא וסופיה מריר כלענתא דמותא: פרק ל (יב) לא בשמים. לא בשמיא היא אוריתא למימר אלואי הוה לנא חד כמשה נביאה דיסוק לשמיא וייתי יתה וגו': וילך וילך משה פרק לב (א) האזינו. כיון דמטא קיציה דמשה למסלקא מן גו עלמא אמר מאי אנא מסהיד בעמא האיליין מילין דלא טעמא מייתו מסהיד אנא בהון שמיא וארעא דלא כליין בעלמא ברם סופיהון דכליין לעל[מ]א דאתי דהכן הוא כתבא מפרש ואמר טולו שמיא עיניכון ואסהידו לארעא מן לרע ארום שמיא כתננא ימסון וארעא כלבושא תבלי ברם אנא עתיד ברי שמיא חדתין וארעא חדתא ישעיה נביאה כד הוה מתנבא בכנישתהון דישראל על דהוה קריב לארעא ורחיק מן שמיא יהב שמיעתא לשמיא ואציתא לארעא דהכן הוא כתבא מפרש ואמר שמעו שמיא ואציתי ארעא ומשה על דהוה קריב לשמיא ורחיק מן ארעא יהב צייתא לשמיא ושמיעתא לארעא דהכן הוא כתבא מפרש ואמר אציתו שמיא וגו': (ב) יערף. יבסם על בני ישראל כמיטרא אולפן אוריתי {י}תקבל עליהון ברעוא כטלא מימר פמי כרוחיא דנשבין על עיסבא וכרסיסי מלקושא דנחתין ומרוין צימחא דארעא בירחא דניסן: (ג) כי שם. אמר משה נביאה ווי להון לרשיעיא דמדכרין שמא דקודשא ארום לית איפשר לחד מן מלאכי מרו[מ]א למדכרא שמא דמפרשא עד זמן דהינון אמרין קק"ק תלתא זימנין ומנהון יליף משה ולא הוה מדכר שמא מפרשא עד זמן דהוה מחנך פמיה בעשרין וחד מילין דאינון תמנין וחמשה אתין ו[כן] הוא מפרש ואמר האזינו השמים וגו' יערף כמטר וגו׳ כי שם ה׳ וגו׳ אמר משה נביאה ארום שמא יי' [א]נא מצלי ואתון בני ישראל הבו יקר ותושבחתא ורוממו לאלהכון: (ד) הצור. אמר משה נביאה כד סליקית למרומא חמית תמן רבון כל עלמא יי' מרבע יומיה לארבע חולקין תלת שעין לעי ועסיק באוריתא ותלת שעין עסיק בדינא ותלת שעין מפרנס עלמא ותלת שעין מזויג גבר לאיתתא תקיפא דשלמין וגו׳: (ה) שחת. חבילו בניא עובדיהון ולא קומוי חבלין [א]לא להון ועל די חבלו מומא איתיהב בהון דרא עוקמא ופתלתא דשניין עובדוי ואוף סדרי עלמא אישתניו עלוי: (ו) הלא. הוא אבוכון דבשמיא דקנא יתכון: (ז) שאל אביך. שאול לאבהתכון דרברבין מינכון באוריתא: זקניך. חכימיכון: (י) יסובבוהו. אקיף יתהון ע[ם] יקר שכינתיה אליף יתהון עשרתי דבריא נטר(י) יתהון ועייני יתהון היך דשכינה נטר(י) עמא: (יג) ירכיבהו. ארכיב יתהון על במתא דארעא ואניק יתהון דבש מן כיפא ומשח יתהון מן כיף שמיר טינרא: (יד) חמאת. כד רכיכות דתורין ושמינין דעאן עם טוב דפטימין ודכרין בני מתנן וגדיין עם טוב שמיניהון דחיטיא אמר משה נביאה אין נטרין הינון בני ישראל מצוותא מן ענבא חדא יהוון שתיין כור דחמר: (יח) מחוללך. ועבד יתהון מחלין מחלין: (יט) מכעס. מן כעס דאכעיסו יתיה בניא [ח]ביביא דהוו חביבין עליה היך בנין והיך בנן: (כד) ולחומי. ואכילי עוף מסאב׃ ושן בהמות. ושן ד׳ מלכוותא דמתילן בחיות ברא: (לא) כי לא. ארום לא כרוחצנא רוחצנהון דאומיא ועל דחטינן וארגיזנן קומוי אתעבדו בע[י]לי דבבנא דיינין: (לג) חמת תנינים. ארום עמא איליין חמתהון מדמיא לחמתהון דתניניא בזמן דהינון [א]שתן חמר [ור]וגזיהון מדמיא לרישי חיוין פתנניא אכזראי: (לד) הלא הוא. הלא הוא כסא דפורענותא ממזג ומתקן לרשיעיא באוצרי ליום דינא רבא: (לה) לי נקם. דידי היא נקמתא ואנא הוא דמשלם לעידן דתימוט רגליהון דצדיקיא ארום קריב יום תבריהון דרשיעיא ואש גיהנם עתידא להון ומייתי פורענותא עליהון: (לז) ואמר. עתידין הן אומיא למימר האן הוא אלההון דרוחצנהון ביה: (לח) אשר. ידיהון מקרבין קודשיא דתרביה נכסי קרבניהון וחמר ניסוכיהון הוו מקרבין קומוי יקום כען ויפרוק יתכון וגו': (מב) מראש. מריש גיבריהון פולימר[כ]הון: וזאת הברכה פרק לג וזאת הברכה (ב) ויאמר. ואמר יי' מסיני איתגלי למיתן אוריתא לעמיה בני ישראל דנח באיקריה על טורא דגבלא למיתן אוריתא לבנו[י] דעשו וכיון דאשכחו כתיב בגווה לא תהוון קטולין לא קבילו יתה הופיע באיקריה על טורא דפארן למיתן אוריתא לבנוי דישמעאל כיון דאשכחו כתיב בגווה לא תהוון גנבין לא קבילו יתה חזר ואיתגלי על טורא דסיני ועימיה רבוון דמלאכין קדישין אמרין בני ישראל כל מא דמליל מימרא דיי' נעביד ונקבל פשט ימיניה מן גו להבי אישתא ואוריתא יהב לעמיה: (ג) אף חבב. הלא גלוי וידוע דלאו בנוי דעשו וישמעאל מקבלין אוריתא אלא כדי למחבבא בני ישראל כוות ריבבן מלאכי קדיש[י] דאע"ג דהוא מייתי עליהון ייסורין סגיעין לא נייחין ולא שדכין מאולפן אוריתא והא הינון מדברין ואתיין על רגל עננוי ושריין על פם דברוי: (ד) תורה. אמרין בני ישראל אוריתא פקיד יתן משה יהב יתה ירתא ואחסנא לכנשת יעקב: (ו) יחי. יחי ראובן בעלמא הדין ולא ימית במותא תניינא דבה מותא מייתין רשיעין לעלמא דאתי ויהוון עולימוי [עם] גוברין במנין: (ח) לא[י]ש חסידיך. לאהרן חסידא: (ט) האמר. דאמיר על בנ[י] שיבטא דלוי לאבוי ולאימיה לא נסב אפין בדינא וית אחוי לא חכים (חכים) בעובדא דעיגלא: (טו) ומראש. עבדין פירין טבין בזכות תלתי אבהתא אברהם יצחק ויעקב דמתילין בטווריא ובזכות ארבעתי אמהתא דמתילן בגלימתא שרה ורבקה ורחל ולאה: (טז) ולקדקד נזיר אחיו. דגברא דהוה שליט בארעא דמ[צ]רים וזהיר באיקרא דאחוי: (יז) בכור. בכירותא ומלכותא והדרא דיוסף הינון אחוי ארום כמא דלא איפשר {למפלוח} בבכורי תוריא ולית למשתעבדא בקרני ראמא אלא היך מא דתורא וראמא נגחין בקרנתא כין יהוון עמא האיליין בני שיבטא דיוסף נפקין לקרבא לקבל שנאיהון ומקטלין בהון מלכין ושלטונין הינון רבוו[ת]א דקטל יהושע בר נון מן אמוראי דהוא מן שיבטא דבנוי דאפרים והינון אלפיא דקטל גדעון בר יואש מן מדינאי דהוא משיבטא דמנשה: (יח) ולזבולן. ולזבולן אמר חדי זבולון במפקכון לפרגמטיכון וחדון בני יששכר [ב]מייתבכון בבית מדרשיכון: (יט) שפע. תגרת: (כ) וטרף זרוע. ומפרק רישא עם אדרעא: (כא) וירא. וחמא מן שירויא ארום אית אתר מזומן לבית קבורתא מקבעא תמן אבנין טבין ומרגליין ארום תמן משה נבייא ספריהון דישראל קביר ויהוי היך מא דהוה עליל ונפיק ברישי עמא {בעלמא הדין כדין יהווי עליל ונפק בראשי עמא} לעלמא דאתי ארום זכוותיה דיי' עבד וסדר דינוי אליף לבני ישראל : (כה) ברזל. הא עמא הדין דבית אשר ברירין היך פרזלא וחסינין היך נחשא (ביומי) [כיומי] עולימותהון כין יומי סיבותהון: (כט) מגן עזרך. תריס חיליכון ושריר סייף גיוותנות ויתבדרון בעלי דבביכון קומיכון וכד לעיין באוריתא פריקי סנאיכון תהוון דרסין: פרק לד (ג) עיר התמרים. קרתא דעבדא תמרין היא זעיר: (י) אשר ידעו. די חכם יתיה: תם }} rrsn27gxkxkq3h3tyfdsk5q5qkyqzcw 3084704 3084701 2026-09-25T06:37:29Z Nahum 68 הוספת [[קטגוריה:תרגום ירושלמי (קטעים)]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3084704 wikitext text/x-wiki {{כו|תרגום ירושלמי כתב־יד פאריס|The National Library of France, Ms. hebr. 110, עמ' 0r-16r.}} בוצעו על ידי באילו מקומות העברה של טקסט ממקום למקום, כלומר פסוק המופיע בוודאות גמורה שלא במקומו כמו בראשית כד, י שנמצא בכתב היד אחרי כד, ס. סימני התקנה [אאא] = קריאה מסופקת. (אאא) [בבב] = טעות ותיקון. (אאא) = טעות למחיקה. <אאא> טקסט בשוליים או בין השורות. {אאא} השלמות שלי. «אאא» מחיקה בכתב היד. =תוספתות מחמשה חומשי תורה= '''עוד תרגום הכתובים לרב יוסף''' אתחיל תוספות וחילופין תרגום ירושלמי לתורה בעזרת האל הנאזר בגבורה ==חומש בראשית== ===פרשת בראשית=== {{רן| '''פרק א''' (א) בראשית. <נ"א מן לקדמין> בחכמה ברא יי' ושכליל ית שמיא וית ארעא: (ב) וארעא הות תהיא ובהיא וצדיא מן בני נשא וריקנא מן כל פולחן וחשוכא פריס על אפי תהומא ורוחא דרחמין מן קדם יי' מנשבא על אפי מיא: (ג) ויאמר. ואמר מימריה דיי' יהי נהור והוה נהור במימריה: (ד) וירא. וגלי קדם יי' ית נהורא ארום טב ואפריש מימריה דיי' בין נהורא ובין חשוכא: (ה) ויקרא. וקרא מימריה דיי' לנהורא איממא ולחשוכא קרא ליליא והוה רמש והוה צפר והוה סדר עובד בראשית יום קדמאי: (ו) ויאמר. ואמר מימריה דיי' יהוי רקיעא במציעות מיא ויהוי מפריש בין מיא עילאי למיא ארעיאוי: (ז) ויעש. וברא מימריה דיי' ית רקיעא ואפריש בין מיא דאית מן תחות לרקיעא ובין מיא דאית מעילוי לרקיעא והוה כדין בגזירת מימריה: (ח) ויקרא. וקרא מימריה דיי' לרקיעא שמיא והוה רמש והוה צפר והוה סדר עובד בראשית יום תנין: (ט) ויאמר. ואמר מימריה דיי' יתכנשון מיא מתחות שמיא לאתרא חד ותתחמי יבשתא והוה כדין בגזירת מימריה: (י) ויקרא. וקרא מימריה דיי' ליבשתא ארעא ולבית כנשות מיא קרא ימיא וגלי קדם יי' ארום טב ותקין: (יא) ויאמר. ואמר מימריה דיי' תרבי ארעא דתין דעשב מזרעין זרע אילן פירין דעבד פירין למיניה די נצבתיה מיניה וביה על ארעא וגלי קדם יי' ארום טב ותקין: (יג) ויהי. והוה רמש והוה צפר והוה סדר עובדי בראשית יום תליתאי: (יד) ויאמר. ואמר מימריה דיי' יהוון נהוריא ברקיעא דשמיא למפרשא בין איממא ובין ליליא ויהוון לאתין ולסימנין ולמקדשא בהון רישי ירח[י]ן ושנין: (טו) והיו. ויהוון לנהורין ברקיע שמיא למנהרא על ארעא והוה כדין בגזירת מימריה: (טז) ויעש. וברא מימריה דיי' ית תרין נהוריא רברביא ית נהורא רבא למיהוי משמש באיממא וית נהורא זעירא למיהוי משמש בליליא וית סדר כוכביא: (יז) ויתן. ושוי יתהון מימריה דיי' ברקיעא דשמיא למנהרא על ארעא: (יח) ולמשל. ולמיהוון משמשין באיממא ובליליא ולמפרשא בין נהורא ובין חשוכא וגלי קדם יי' ארום טב ותקין: (יט) ויהי. והוה רמש והוה צפר והוה סדר עובד בראשית יום רביעאי: (כ) ויאמר. ואמר מימריה דיי' ישרצון מיא שרץ נפש [ד]ח[יי]א ועופא יטוס על ארעא על אפי רקיע שמיא: (כא) ויברא. וברא מימריה דיי' ית תניניא רברביא וית כל נפש דחייא דרמשא דישרצון מיא למיניהון וית כל עופא דטייס למיניה וגלי קדם יי' ארום טב ותקין: (כב) ויברך. וברך יתהון מימריה דיי' למימר תקופו וסגון ומלו ית מיא בימיא ועופא יסגי בארעא: (כג) ויהי. והוה רמש והוה צפר והוה סדר עובד בראשית יום חמיש[א]י: (כד) ויאמר. ואמר מימריה דיי' תפיק ארעא נפש דחייא למינה בעיר ורחיש וחיתא דארעא למינא והוה כדין בגזירת מימריה: (כה) ויעש. וברא מימריה דיי' ית חיתא דארעא לזנה וית בעירא לזנה וית כל רחשא דארעא למיניהון וגלי קדם יי' ארום טב ותקין: (כו) ויאמר. ואמר מימריה דיי' נברי בר נש בדמותן כדנפק בן וישלטון בנוני ימא ובעופא דשמיא ובבעירא ובכל רחשא דרחיש על ארעא: (כז) ויברא. וברא מימריה דיי' ית אדם בדמותיה בדמו מן קדם יי' ברא יתהון דכר וזוגיה ברא יתהון: (כח) ויברך. ובריך מימריה דיי' יתהון ואמר להון מימרא דיי' תקופו וסגון ומלון ית ארעא וכבישו יתה ושלוטו בנוני דימא ובעופא דשמיא ובכל חיתא דרחשא על ארעא: (כט) ויאמר. ואמר מימריה דיי' הא יהבית ל[כ]ון ית כל עיסבא מזרעין זרע דאית על אפי כל ארעא וית כל אילן דאית ביה פירי אילן מזרעין זרע לכון יהא למ[זו]ן: (ל) ולכל. ולכל חיתא דארעא ולכל עופא דשמיא ולכל דרחש על ארעא דאית ביה נפש דחיא וית כל ירוק עיסבא למזון וגלי קדם יי' ארום טב ותקין: (לא) וירא. וגלי קדם יי' ית כל מא דעבד והא שפר ותקין לחדא והוה רמש והוה צפר והוה סדר עובד בראשית יום שתיתאי: פרק ב (א) ויכלו. ואשלימו בריית שמיא וארעא וכל חיליהון: (ב) ויכל. וחמיד <נ"א ואשלים> מימריה דיי' ביומא שביעאה עיבידתיה דעבד ואתניח ביומא שביעאה מן כל עיבידתיה די עבד: (ג) ויברך. ובריך מימריה דיי' ית יומא שביעאה וקדיש יתיה ארום ביה אתניח מן כל עיבידתיה דברא מימרא דיי' למיעבד: (ט) ועץ הדעת. ואילן דעתא מאן דאכיל מיניה מיפרשא בין טב לביש: (טו) ויקח. ונסיב מימריה דה ית אדם ואצנע יתיה בגינתא דעדן למיהוי פלח באוריתיה ולמיטר פיקודוי בר זוגא כד נפיק ביה: (כב) ויבן. וקשט: (כד) את אביו. בית מדמכא דאבוי: (כה) ולא יתבוששו. ולא הוו ידעין מא היא בהתתא: פרק ג (ז) חגורות. איצטלוון: (ח) וישמעו. ושמעו ית קל מימרא דיי' מטייל בגינתא לתוקפיה דיומא ו[א]טמר אדם ואנתתיה מן קדם מימריה דיי' בגו אילני גינתא: (ט) ויקרא. וקרא מימריה דיי' לאדם ואמר ליה הלא כל עלמא די ברית גלי קדמי חשוכא כנהורא גלי קדמי ואיך את סבר דלא גלי קדמי אתרא די את בגוויה והן פיקודיא דפקידית יתך: (י) ויאמר. ואמר ית קל דבורך שמעית מטייל בגינתא ודחילית ארום ערטילאי אנא ואטמרית: (טו) ואיבה. ובעיל דבבו אישוי בין חיויא ובין אינתתא ובין זרעית בניך ובין זרעית בנה ויהא כד יהוון בנהא דאיתתא לעין באוריתא ונטרין פיקודיא יהוון מתכוונין ומחיין יתך ברישך וקטלין יתך וכד ימנעון גרמיהו בניה דאיתתא דלא לעיין באוריתא ודלא למטור פיקודיא תהוי מתבוין ונכית יתהון בעוקביהון וממרע יתהון ברם לבניא דאינתתא יהוי אסו ולך לא יהוי אסו ברם עתידין אינון אילין מעבד שופייתא בסוף עקב יומיא בימוי דמלכא משיחא: (יז) ולאדם. ולאדם אמר ארום שמעתא לקלא דאינתתך ואכלת מן אילנא די פקידית יתך למימר לא תיכול מיניה ליטא תהוי ארעא מן בגללך בצער תיכול מן פיריה כל יומי חייך: (יח) וקוץ. וקוצין ודרדרין תרבי לך ותיכול ית ירוק עיסבא דבאפי ברא עני אדם ואמר בבעו רחמין מן קומך יי' לא נתחשב כבעירא למיכל עיסבא דבאפי ברא נקום כען ונלעי ומן לעות ידיי נא[כ]ל מזון הא בכין יהא מפריש בין בנוי דאינשא ובין בעירא: (יט) בזעת. בזעת אפך תאכל מזון עד זמן דתחזור לארעא ארום מינה איתבריתא ארום עפרא את ולעפרא תתוב ומן עפרא את קאים למיתן דין וחשבון על מא דעבדת: (כ) ויקרא. וקרא אדם שמיה דאינתתיה חוה ארום היא הות אימהון דכל חייא: (כא) ויעש. וברא מימרא דיי' אלי"ם לאדם ולאינתתיה לבושין דיקר מן משך בסריהון ואלבש יתהון: (כב) ויאמר. ואמר מימרא דיי' אלי"ם הא אדם דברית יתיה יחידאי בעלמא היך דאנא יחידאי בשמי מרומא עתידין אומין סגיעין למיקום מיניה ומיניה תקום אומה דידעא למפרשא בין טב לביש וכדון נטרוד יתיה מן גינתא דעדן קדם עד לא יפשוט ידיה ויסב מן פירי אילן חייא וייכול וייחי לעלם: (כג) וישלחהו. ושלח יתיה מימרא דיי' מן גינתא דעדן למיהוי פלח ית ארעא דאיתברי מתמן: (כד) ויגרש. וטרד ית אדם ואשרי יקר שכינתיה מן לקדמין מעלוי גינתא דעדן מן ביני תרין כרוביא קדם עד דלא איתברי עלמא תרין אלפין שנין ברא אוריתא אתקין גינתא דעדן לצדיקיא דיכלון ויתפנקון מן פירי אילניה על די נטרו מצותיה דאוריתא בעלמא הדין אתקין גיהנם לרשיעיא דהיא מדמיא לחרב שנינא אכלא מן תרין סיטרוי אתקין בגוה זיקוקין דנור וגומרין מבער[י]ן לרשיעיא למתפרעא מנהון לעלמא דאתי על די לא נטרו מצוותיה דאוריתא בעלמא הדין ברם פירי אילן חייא היא אוריתא כל מאן דמנטר יתיה בעלמא הדין הוי חי וקיים כאילן חייא לעלמא דאתי טבא היא אוריתא לפלחי ולנטרי פיקודיא היך פירי אילן חייא לעלמא דאתי: פרק ד (ז) הלא אין תיטיב עובדך בעלמא הדין ישתרי וישתב[י]ק לך לעלמא דאתי ואין לא תיטיב עובדך בעלמא הדין ליום דינא רבא חטאך נטיר ועל תרע ליבך חיטאך רביע ובידך מסרית רשותיה דיצרא בישא ואת תהוי שליט עלוי בין למזכי בין למחטי: (ח) ויאמר. ואמר קין להבל אחוי איתא ונפק תרינן לאפי ברא והוה כד נפקו תריהון לאפי ברא עני קין ואמר להבל לית דין ולית דיין ולית עלם אוחרן ולית מתן אגר טב לצדיקיא ולא למתפרעא מן רשיעיא ולא ברחמין איתברי עלמא ולא ברחמין הוא מדבר מן בגלל מא אתקבל קורבנך מינך ברעוא ומיני לא אתקבל ברעוא עני הבל ואמר לקין אית דין ואית דיין ואית עלם אוחרן ואית אגר טב לצד[י]קיא ולמתפרעא מן רשיעיא וברחמין איתברי עלמא וברחמין הוא מדבר על דהוו פירי עובדין טבין מן דידך איתקבל קורבני מיני ברעוא ומינך לא אתקבל ברעוא והוון תריהון מתנציין באפי ברא וקם קין על הבל אחוי וקטל יתיה: (ט) ויאמר. ואמר מימרא דיי' לקין אן הבל אחוך ואמר לית אנא ידע הנטוריה דאחי אנא: (י) ויאמר. ואמר מא הי דעבדת הא קל אדמהון דאוכלוסין צדיקין דהוון עתידין למיקום מן הבל אחוך צווחין עלך קדמיי מן ארעא: (טז) ויצא. ונפק קין מן קדם יי' ושרא בארעא דנוד גלי ומטלטל והוה עד דלא יקטול קין להבל אחוי הות ארעא מרביא ליה פירין כפירי גינתא דעדן על דחזר וקטל להבל אחוי חזרת ליה מרביא כובין ודרדרין: (כב) ואחות תובל קין נעמה. היא הות בריא קינין וזמרין: (כו) ולשת. ולשת לחוד הוא איתיליד בר וקרא ית שמיה אנוש ביומוי הא בכין שרון בני אינשא למפלוח בפולחנא נוכריא ולמכנא יתהון בשום מימרא דיי': פרק ה (ב) זכר ונקבה. דכר וזוגה: (כב) ויתהלך. ופלח חנוך בקושטא קדם יי' לית אנן ידעין מה הוה בסופיה ארום אידבר מן קדם יי': פרק ו (ג) ויאמר. ואמר מימרא דיי' לא יתדנון דריא דעתידין למיקום בתר דרא דמבולא מחתם הוא גזר דינא דדרא דמבולא למיבד ולמישתציא מחא גמירא הלא רוחי יהבית בבני אינשא דיעבדון עובדין טבין ועד דאינון בשר עובדיהון בישין הא יהבית להון ארכא מאה ועשרין שנין מן בגלל די יעבדון תתובא ולא עבדו: (ח) ונח. ונח על דהוה צדיק בדריה אשכח חן וחסד קדם יי': נח אלה תולדות נח נח (יד) גפר. דקדרינון: פרק ז (י) ויהי. והוה לסוף שובעת ימי אבליה דמתושלח ומי דמבולא הויין על ארעא: (טז) ויסגר. וחס מימרא דיי' עלוי: פרק ח (א) ויזכר. ואדכר ברחמוי טביא דאית עימיה: רוח על הארץ. רוחא דרחמין: (כב) עוד. עד כל יומי ארעא מן כדון זרעיין צדיקיא וחצדין וצינתא ושורבא וימם ולילי לא פסקו: פרק ט (כ) ויחל. ושרי נח גבר צדיקא למהוי: פרק י (ד) תרשיש כתים ודודנים. טרסוס איטליא ודודניא: (ט) הוא. הוא הוה גיבר תקיף בצידא וגיבר בחטאה קדם יי' הוה צייד בני אינשא בלישנהון ואמר להון רחוקו מן דינוי דשם ואדביקו בדינוי דנמרוד בגין כדין יתאמר כנמרוד גיברא גיבר בצידא גיבר בחיטאה קדם [יי']: (י) וארץ. חרן ונציבין וקטיספי בארעא דפונטוס: (יא) מן הארץ ההיא. מן עצה ההיא נפק אתוראה <פי' זה אב[ר]הם>: פרק יא (א) ויהי. והוה כד אסטו ליבהון מן בתר מימרא דמאן דאמר והוה עלמא מן שירויא ואשכחו מישר בארעא דפונטוס ושרון תמן: (ג) ויאמר(ו). ואמרין גבר לחבריה אתון כען ניבני לן קרתא ומגדל ורישיה מטי עד צית שמיא ונעבוד לנא בגווה בית סגדו ברישיה וניתן חרבא בידיה סגיד דילמא דיסדר לקובליה סידרי קרבא קדם דנתבדר מעילוי ארעא: (ל) אין לה ולד. לית לה ביר: לך־לך ויאמר יי' אל אברם לך לך פרק יב (ה) ואת הנפש. וית נפשא דגיורין: (טו) בית פרעה. לפלטין דפרעה: פרק יג (ו) רכושם. סגולתהון: (ז) ויהי ריב בין. והוה מצוי בין רעיי נכסוי דאברם ובין רעיי דנכסוי דלוט דרעיי דאברם הוו זממין בעירהון עד זמן דהוו מטיין לאתר דרעו ורעיוי דלוט לא הוו זממין בעירהון אלא מבקרין ורעיין בחקל אוחרי ורעוי דאברם צדיקא רסינהון הוו זממין ולא איתרבו לא לכנענאי ולא לפריזאי דעל כן הוו שריין בארעא: פרק יד (ט) א[ת] החמשה. ארבעה מלכין לקביל חמשא סדרו סידרי קרבא: (י) השדים. פרדיסיא: (יח) ומלכי צדק. ומלכי צדק מלכא דירושלם דהוא שם רבא הוה כהן עילאה אפיק מזון וחמר והוא קאים ומשמש בכהונתא רבתא קדם אל עילאה: (כג) שרוך נעל. רצועה דסנדל: פרק טו (א) אחר. בתר פתגמיא האיליין מן דאיתכנשו כל מלכיא דארעא וכל שלטוני מדינתא למסדרא סדרי קרבא עם אברם צדיקא ונפול קומוי וקטל מנהון ארבע מלכוון וחזר תשע משריין חשב אברם צדיקא בליביה ואמר ווי כען עלי דילמא דקבילית אגר מצותי בעלמא הדין ולית לי חולק לעלמא דאתי או דייזלון אחוהון וקרוביהון דקטיליא האיליין ויצרפון עמהון לגיונין סגיעין וייתון עליי או דילמא דאשתכח לי זכו קדמיא דנפלו קודמין או דילמא לא אישתכח לי בזימנא תנייתא ואתא מימר מן קדם יי' עם אברם צדיקא למימר לא תדחל אברם אף על גב דיזלון אחיהון וקריביהון דיקטוליא האיליין ויצרפון עימהון לגיונין סגיעין וייתון עלך (או דילמא דאישתכא לי זכו קדמיא דנפלו קודמין או די[ל]מא) מימרי ית[כ]לך בעלמא ומגן עלך כל יומיא ברם אגרך ועובדיך טביא מתקנין לך לעלמא דאתי: (ב) ויאמר. ואמר אברם יי' אלי"ם מא יהבת לי וסגיעין אית קומך למיתן לי ברם מא הנייה אית לי דאנא אזיל מן גו עלמא בלא בנין ואליעזר בר ביתי דעל ידוי עבדת לי נסין בדרמשק בתר כן ירית יתי: (יא) וירד. וכד נחית טייסא ולא קריב לפסגיה והדין טייסא הוא עופא מסאבא איליין אינון מלכוותא דארעא והוי כד יעטון עיטא על בני ישראל זכוותיה דאברהם צדיקא מבטל יתהון: (יב) ויהי. והא שימשא אזלא למיטמע ושנא עמיקתא בסימתא נפלת על אברם והוה אברם חמי ארבעתי מלכוותא דעתידין למיקום למשעביד בבנוי: אימה חשכה גדולה נופלת עליו. אימה היא בבל חשכה היא מדי גדולה היא יון נופלת עליו דא היא אדום רשיעה היא מלכותא רביעיתא דעתידין למיפל ולא תהוי לה תקומה לעלמי עלמין: (יז) ויהי. והא שימשא אזלא למיטמע וקבלא הוה והא אברם חמי עד די ספסלין איסתדרו וכורסוון רמיא והא גיהנם דמעתדא לרשיעיא לעלמא דאתי כתנור מקפין שביבין דנור ושלהובית אישא בגווה נפלו על רשיעיא על די מרדו על אוריתא בחייהון וצדיקיא על די נטרו יתה מן עקתא ישתזבון כל [כ]דין אתחמי לאברם כד הוה עבר בין בתריא האיליין: פרק טז (ה) ותאמר. ואמרת שרי לאברם דיני ועלבוני מסירין בידך ש[בק]ית ארעי וילדותי וביתיה דאבא ואתית לי עמך בהמניית שמיא עלך עמך קדם מלכוותא דארעא קדם פרעה מלכא דמצרים וקדם אבימלך מלכא דפלישתאי ואמרית אחי הוא דלא יקטלון יתך וכדון דחמית דלית אנא ילדא ונסיבת ית הגר מצריתא אמהתי ויהבית יתה לך דאתת וחמת ארום עברת ובזיית אקרי באפה וכדון יתגלי יי' וידון ביני ובינך ויפרוס שלמיה עליי ועלך ותתכלי ארעא מיני ומינך ולא נצרך לבנוי דהגר מצריתא אמהתא דהיא מן בני בניהון דעמיא די סליקו יתך באתון נורא: (ז) בדרך שור. באורחא דחלוצה: (יג) ותקרא. ואודיאת הגר וצליאת בש[ם] מימרא דיי' דאיתגלי עלה ועל שרי ריבונתהא ואמרת בריך את הוא אלהא קיים לעלמיא וחמית בצערי ארום אמרת הלחוד עלי איתגליאת היך בתר דאיתגליאת על שרי ריבונתי: פרק יז (יז) ויפול אברהם על פניו ויצחק. ותמה: וירא פרק יח וירא אליו יי' (א) בזימנא דגזר אברהם בשר עורלתיה ותלתיהון מלאכיא אישתכחן לתלת מילין ארום לית איפשר לחד מן מלאכי מרומא למשתלחא בידיה יתיר מן מלה חדא מלאכא קמאה אשתלח למבשרא לאבונן אברהם דהדא שרה ילדא מלאכא תניינא אשתלח למשיזבא ית לוט מיגו הפיכתא מלאכא תליתאה אשתלח למהפכא סדום ועמורה אדמה וצבויים איליין מלאכיא אישתלחו לות אברהם אבונן ואתגלי עלוי מימרא דיי' במישרי חיזווא והוא הוה יתיב בתרע משכניה מתחמם מן גזירתיה כמתחמיה <נ"א כתוקפיה> יומא: והוא. וישמעאל הוה קאים מבתרוי: (יז) ויי' אמר. ויי' אמר במימריה הא מכסי אנא מן אברהם רחמי ית מא דאנא עביד הואיל וכרכא דסדום במתנתא די יהבית ליה דינא הוא דלא נהפוך יתה עד זמן די אודע יתיה: (כא) ארדה. אתגלי כען ואחמי הא כקבילתהון דעמא דסדום ועמרה סלקת קדמיי כלייה גמירא אינון חייבין מדמיין אינון בנפשתהון (ד) דילמא דלית עובדיהון בישיא גלי קדמי ואין בעיין למעבד תתובא ולמחזור מן עובדיהון בישיא הא אינון קדמיי כדלא ידעית: פרק יט (ג) ויאכלו. והוון מתחמיין איך הוו אכלין ואיך הוו שתיין: (ז) ויאמר. ואמר לוט להון אמתי[נו] קליל זעיר עד זמן דניבעי רחמין מן קדם יי' : (יא) בסנורים. בחברבריא: (טו) וכמו השחר. ובאישון למיסוק עמודא שחרא: (כד) ויי'. ומימרא דיי' הוה מחית על עמא דסדום ועמורה מיטרין דרעוא מן בגלל יעבדון תתובא מן עובדיהון בישיא ולא עבדו וכיון דהוון חמיין מיטרא נחית הוו אמרין דילמא דלית עובדינון בישיא גליין קדמוי וחזר למיחת עליהון גפרית ואישא מן קדם יי' מן שמיא: (כו) ותבט. ואיתתיה דלוט על דהות מן בנתהון דעמא דסדום אסתכלת מן בתרה למיחמי מא הוה בסוף בייתיה דאבוהא והא היא קיימא עמודא דמילחא עד זמן דייחון מיתיא: פרק כ (טז) ולשרה. ולשרה אמר הא יהבית ליך אלף סלעין דכסף לאחוך הא כספא ההוא יהיב לך מתנה על די כסית מן עינוי דאברהם צדיקא בעליך ליליא חדא עם כולא דאית עמך וית כולא אתוכחת הא אילו יהבית כל מא דאית לי לא הוינא כמיסת ואתוכחן מיליא וידע אברהם צדיקא דלא חכמית יתך: פרק כא (ט) ותרא. וחמת שרה ית ברה דהגר מצריתא מא דילדת לאברהם עבד עובדין בישין די לא כשרין למתעבדא מגחך בפולחנא נוכריא: (לג) ויטע. ונציב אברהם פרדיסא בבאר שבע ואייתי בגוויה מזון ומשקי לערליא והוה כד הוון אכלין ושתיין והוון בעיין למיתן ליה טימי מא דאכלו ושתיין והוה אבונן אברהם אמר להון צלון קדם אבוכון דשמיא מן דידיה אכלתון ומן דידיה שתיתון ולא הוון זייעין מן תמן עד זמן דהוה מג[י]יר יתהון ומליף יתהון אורחיה (אורחיה) דעלמא ופלח וצלי תמן אברהם בשם מימרא דיי' אלהא דעלמיא: פרק כב (ח) ויאמר. ואמר אברהם מן קדם יי' איזדמן אימר לעלתא ברי ואין לא את הוא אימרא והליכו תריהון כחדא בליבא שלימא אברהם למכוס ויצחק בריה למתכנסא: (י) וישלח. ופשט אברהם ית ידיה ונסיב ית סכינא למיכס ית יצחק בריה עני יצחק ואמר לאברהם אבוי אבא כפות ידאי יאות דלא בשעת צערי נפרכס ונערבב יתך ואשתכח קורבנך פסיל ונדחי לגובא דחלבא לעלמא דאתי עינוי דאברהם הוון משוטטין בעינוי דיצחק ועינוי דיצחק הוון משוטטין במלאכי מרומא יצחק הוה חמי יתהון ואברהם לא הוה חמי יתהון בה בשעתא נפקת ברת קלא מן שמיא ואמרת אתון חמיין ית תרין צדיקין יחידיין <די> בעלמא חד נכס וחד מתנכס דנכס לא חייס ומתנכס פשט צואריה: (יא) ויקרא. וקרא ליה מלאכא [ד]יי' מן שמיא ואמר אברהם אברהם עני אברהם בלישן בית קודשא ואמר הנני: (יד) ויקרא. ופלח וצלי תמן אברהם בשם מימרא דיי' ואמר את הוא יי' אלהא דחמוי ולא מתחמי כולא גלי וידיע קדמך דלא הוה פלגו בשעתא דאמרת קרב ית יצחק ברך קומוי מיד אקדימית בצפרא ועבדית פיקודך ונטרית גזרתך וכדון בבעו רחמין מן קומך יי' אל[ה]' כד יהוון בנוי דיצחק ברי עללין בשעת אננקי תהוי מדכר להון עקדתיה דיצחק אבוהון ושרי ושבוק לחוביהון ושזב יתהון מן כל עקא ברם עתידין אינון דריא דעתידין למיקום למיהוון אמרין בטור בית מוקדשיה דיי' קרב אברהם ית יצחק בריה ובטורא הדין איתגליאת עלוי יקר שכינתיה דיי': (כד) ופילגשו. ופלקתיה: חיי־שרה פרק כג ויהי חיי שרה (טז) עובר לסוחר. עברין בכל פתור ומתקבלין פרגמטיא: פרק כד (י) וכל טוב אדוניו. וכל שפר אפותיקי נ"א די[ו]תיקי : (ס) ויברכו. ובריכו ית רבקה ואמרון לה אחתן את פרשא מינן ואזלא למדבקא בגוברין צדיקין ואת אינתתא צדיקתא מיניך יקומון אלפין ורובבן דמלאכין קדישין ויירתון זרעיית בנייך ית תרעי בעלי דבביהון: (סב) ויצחק הוה אתי מבית מדרשא דשם רובא לבאירא דאיתגלי עלוי יקר שכינתא דיי' והוא הוה שרי בין חגרא ובין חלוצה: (סה) ותקח. ונסיבת רדידא ואתצמצמת בה: פרק כה (א) ושמה קטורה. היא הות הגר דהוות אסירא ליה מן שירויא: תולדות ואלה תולדות יצחק (כב) ויתרוצצו. ואדחקין בניא במעהא ואמרת אין כדין הוא צערתהון דילידתא למא כען אית לי בנין ואזלת לבית מדרשיה דשם רובא למתבע רחמין מן קדם יי': (לד) ויעקב. ויעקב יהב לעשו מזון ותבשיל דטלופחין ואכל ושתי וקם ואזל ובזי עשו ית בכירותא ואפיס חולקיה לעלמא דאתי וכפר בתחיית מיתיא: פרק כו (י) כמעט. הא קליל זעיר אילו שמיש חד מן טליא עם אינתתך: (לה) ותהיין. והוויין סרהובנין ומפחת רוח פולחן בפולחנא נוכריא ולא הוו מקבלין אולפן לא מן יצחק ולא מן רבקה: פרק כז (א) ויהי. והוה ארום סאב יצחק וכהיין עינוי מלמחמי ואיסתלקת רוח קודשא מעילוי מן בגלל די יקבל יעקב ית סדר ברכתא וקרא ית עשו בריה רבא ואמר ליה ברי ואמר ליה הא אנא: (כז) ויגש. וקריב ונשק ליה וארח ית ריחא דלבושוי ובריך יתיה ואמר חמון כען ריחיה דברי כריח קטרת בוסמין טבין דעתידין למתקרבא על גבי מדבחא בטור בית מוקדשא דיי' די בריך יתיה חי וקיים: (כט) יעבדוך. יפלחון קומך אומיא כל בנוי דעשו וישתעבדון לך כל מלכוותא כל בנוי דישמע[אל] הוי רב ושליט על אחי בנוי דקטורה ויהוון מקדמין למשאל בשלמך כל בנוי דלבן אחוי דאימך מאן דלייט יתך יעקב ברי יהוי לייט כבלעם בר בעור ומאן דמבריך יתך יהא בריך כמשה נבייא ספריהון דישראל: (מ) ועל. ועל מאני זינך תחי וקדם אחך יהודיא תהוי פלח ויהוי כד יהוון בנוי דיעקב לעיין באוריתא ונטרין פיקודיא יהוון יהבין ניר שעבודיהון על צוארך וכד ימנעון בנוי דיעקב גרמיהון מן למלעי באוריתא ומן למיטור פיקודיא הא בכין תהוי פריק ניר שעבודיהון מעילוי צוארך: (מא) ויש[טו]ם. ונטר עשו סינאה על יעקב על ברכתא דבריך יתיה אבוי ואמר עשו במחשבת ליביה אנא לית אנא עביד היכמא די עבד קין דקטל להבל אחוי בחיוי דאבוי וחזר ואוליד ית שת וקרא שמיה על שמיה דאחוי ברם ממתין אנא עד זמן די יקרבון יומי איבליה דאבא ואקטול ית יעקב אחיי ונהוי מתקרי קטול וירת: ויצא פרק כח ויצא יעקב (י) חמשא נסין אתעבוד ליעקב אבונן בזימנא דנפק מן באר שבע למיזל לחרן נסא קמאה איתקיפו ליה שעוי דיומא וטמעת ליה שמשא דלא לאשונה מן בגלל דהות דבורא מתחמד למללא עימיה נסא תנינא אבניא די נסב אבונן דיעקב ושוי יתהון תחות אסודי רישיה כיון דאקדים בצפרא אשכח כולהון אבנא חדא היא אבנא דאקים קימא ואריק משח על רישה נסא תליתאה כיון דנטל אבונן יעקב ריגלוי למיזל לחרן קפצת ארעא קומוי ואשתכח בחרן שעה זעירא נסא ריבעאה אבנא דהוון כל רעיא מתכנשין למעברא יתה מעילוי פומא דבאירא ולא הוו יכלין לה כיון דאתא אבונן יעקב עבר יתה בחדא מן ידוי ואשקי ית עניה דלבן אחוי דאימיה נסא חמישאה כיון דעבר יעקב ית אבנא מעילוי פמא דבארא צפת בארא וסליקת לאפוי והות טיפא עשרין שנין כל יומין דהוה אבונן יעקב יתיב בחרן אילין חמשתי ניסי[י]א איתעבידו לאבונן יעקב בזימנא דנפק מן בארא דשבע למיזל לחרן: (י) ויפגע. וצלי באתרא ואבית תמן ארום טמעת ליה שמשא ונסיב מן כיפי אתרא ושוי תחות אסודי רישיה ודמך ליה באתרא ההוא: (יב) ויחלם. וחלם והא סלם קביע בארעא ורישיה מטי עד צית שמיא והא מלאכיא דילוון יתיה מן ביתיה דאבוי סליקו למבשרא למלאכי מרומא אתון חמיין גוברא חסידא די איקונין דידיה קביע בכורסי יקרא דהויתון מתחמדין למסתכלא ביה והא מלאכין קדישין מן קדם יי' סלקין ונחתין ומסתכלין ביה: (יז) ויירא. ודחיל ואמר מה דחיל הוא אתרא הדין לית אתרא הדין אתר הדיוט ארום אילהין מכוון לבית צלו הוא והדין תרעא תרע מכוון עד צית שמיא: פרק כט (טו) ויאמר. ואמר לבן ליעקב הא מן קושטא אחי את לא שפר דתפלח קדמיי מגן תני לי מא הו אגרך: (יז) ועיני. ועיינהא דלאה הוון רכיכן על דהוות בכיא ומצליא דלא תסוק במזליה דעשו רשיעא ורחל הות שפירא בריוה ושפירא בחיזוה: (כב) ויאסף. וכנש לבן ית כל עמא דאתרא ועבד שירא עני לבן ואמר לעמא הא גוברא הדין שרי בינינן שבע שנין דיומין מבועינן אתברכו ועדרי עאנינן סגיעו וכדון הבו לי עצה מא נעביד ליה וישרי גבן אוף שבע שנין אוחרנין וחמון עמא דאתרא ויהבו ליה עצה דרמאין ואסיבו לאה חולף רחל: פרק ל (יא) ותאמר. ואמרת לאה אתא גדא טבא דעתיד למגדעא משרייתא דאומיא וקרת שמיה גד: (כב) ויזכור. ארבעה מפתחין ביד רבון כל עלמא יי' ולא מסר יתהון לא למלאך ולא לשרף מפתח מיטרא ומפתח כלכלה ומפתח קבריא ומפתח עקרתא מפתח מטרא דכן הוא מפרש ואמר (דברים כח, יב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים מפתח כלכלה דכן הוא מפרש ואמר (תהלים קמה, טז) פותח את ידיך וגו' מפתח קבריא דכן הוא מפרש ואמ' (יחזקאל לז, יב) הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי מפתח עקרתא דכן הוא מפרש ואמר ואדכר מימרא דיי' ברחמוי טביא ית רחל ושמע בקל צלותה ואמר במימריה למיתן לה מן פירי וולד מעייא: (כז) נחשתי. איטיירית: (ט) ויצל. ופרג . נ"א ורוקן מימרא דיי': (טו) כי מכרנו. ארום זביתינון והוא בעי למיסב לחוד כסף בתולתין וכתובתין: (כב) ויגד ללבן. כיון דאזלו רעוי דלבן למשקייא עאנא מן באירא ולא יכילו אמתינו תרין (ותלתין) [ותלתא] יומין מסכון דילמא תוטיף באירא ולא טפת ובכדו אתנו ללבן ביומא תליתאה ארום ערק יעקב: (לט) טרפה. קטילא לא אייתית לוותך כל חדא מנהון דהות ערקא מן מנינא אנא הוינא משלם יתה ומיני את בעי יתה ומא דהוון גנוביא גנבין ביממא ומא דהוות חייתא מיכלא בליליא אנא הוינא משלם יתהון אגר לעותי דאיממא ושהור עייני בליליא: פרק לב (ג) ויאמר. ואמר יעקב כיון דחמא יתהון דילמא משריתא דעשו אחי אתיא לקדמותי למסדרא לקובלי סדרי קרבא למקטול יתי או דילמא משרייתיה דאחוי דאימא אתיין מן בתראי למקטול יתי או דילמא משרייתא דמלאכין קדישין מן קדם יי' אתיין לקדמותי למשיזבא יתי מן יד תריהון בגין כדין קרא שמיה דאתרא ההוא מחנים: וישלח וישלח יעקב (טז) ועיירים עשרה. ולובדיקים עשרה: (כה) איש עמו. פולימרכין עימיה: (כו) ותקע. (וקתת) [וקהת] : (כז) ויאמר. ואמר שלחני ארום סליק עמודא דשחרא ארום מטת זימניהון דמלאכי מרומא ואנא ריש למשבחיא ואמר לא אשלח יתך אילהין ברכת יתי: פרק לג (ד) וירץ. ורהט עשו לקדמותיה וגפיף יתיה ואתרכין על צואריה ונשיק יתיה ובכון תריהון עשו הוה בכי על דקהיין שינוי ויעקב הוה בכי על שעשיעות צואריה: (יג) כי הילדים רכים. ארום טלייתא חטיין: (יד) קשיטה. מרגליין: פרק לד (יב) מהר ומתן. נדן וכתובה: (לא) ויאמרו. עניין שמעון ולוי ואמרין ליעקב אבוהון לא יאי דיהוון אמרין בכנישתהון דישראל ובית מדרשיהון ערלין סאיבו בתולין ופלחי צלמין לדינה ברתיה דיעקב ברם יאי הוא למיהוון אמרין בכנישתהון דישראל ובבתי מדרשות ערלין אתקטילו על עיסק בתולה ופלחי צלמין על די סאיבו ית דינה ברם מן כדון לא יאי לשכם בר חמור מתגאי בליביה ואמר היך איתא דלית לה תבוע אדם ולא תבוע עלבן כן הות לדינה ברתיה דיעקב ואמרין היך איתא זני ונפקת בר חשב ית אחתן: פרק לה (ט) וירא. אלהיה דעלמא יהוי שמיה משבח לעלמי עלמין ולדרי דרין מן דוגמת עלמא אליפת ענותנותך לדרי עלמין ע[נ]ותנותך וצדקותך והדרך וישרותך ותוקפך ויקרך לא פסקין לדרי דריא אליפת יתן פיקודין יאיין וקיימין שפירן אליפת יתן למברכא חתנין וכלין מן אדם וזוגיה דכן כתבא מפרש ואמ' (בראשית א, כח) ויברך אותם אלי"ם ויאמר להם אלי"ם פרו ורבו ותוב אליפת יתן למבקרא ית בישיא מן אבונן אברהם צדיקא דאיתגליתא עלוי ברחמוי טביא ופקדתא יתיה למיגזור ית עורלתיה ויתיב על תרע משכניה ובקרת יתיה דכן כתבא מפרש ואמר (בראשית יח, א) וירא אליו יי' באלוני ממרא ותוב אליפת יתן למנחמא ית אבליא מן אבונן יעקב דאיתגליתא עלוי במתייה מפדן ארם ועד כען לא הוה אתניח מן צער כף ירכיה שמע מיתת רבקה אימיה באורחא ויתיב ליה צווח ומילל ומספד ובכי ואת ברחמך טביא איתגליתא עלוי למנחמא יתיה ברכתא דאבליא ברכתא יתיה דכן כתבא מפרש ואמר (בראשית לה, ט) וירא אלי"ם אל יעקב עוד וגו': (יח) ואביו קרא לו בנימין. ואבוי הוה קרי ליה בלישן בית קודשא בנימן: פרק לו (לט) וימת. ומית בעל חנן בר עכבור ומלך מן בתריה הדר ושמא דקרתיה פעו ושמא דאינתתיה מהיטבאל בת מטרד ברתא דגברא סררא דהוה לעי במטרדא וטדרותא כל יומי חיוי ובתר דאיעתר וקנא נכסין חזר למהוי אמר מא הוא דהבא ומה הוא כספא: וישב וישב יעקב בארץ מגורי אביו פרק לז (ג) כתנת פסים. פרגוד מצוייר: (ז) מאלמים אלומים. מכרכין כרוכין: (כה) ארחת ישמעאלים. סיעת דסריקין: (לג) ויכירה. וחכם יתה ואמר פרגודא דברי היא לא חיות ברא אכלתיה ולא איתקטלתי איתקטל ברי ברם חמי אנא ברוח קודשא היך איתא בישא קיימא לקיבליה איתת פוטיפר שליטא דפרעה רב ספקלטוריא והיא מתילא לחיות ברא ברם רחיץ אנא ברבון כל עלמא דהוא משיזיב יתיה מן ערייתא ואחוי לי אנפוי דיוסף ברי בשלם עד דאנא בחיין: פרק לח (ה) והיה בכזיב. והוה במפסקא: (כה) היא מוצאת. תמר כד נפקת למיתוקדא בנורא והות בעיא לסהדיא ולא אשכחת יתהון תלת עיינהא למרומא ואמרת בבעו רחמין מן קומך יי' אלהי עני יתי בהדא שעתא דהיא שעה דאנינקי ואנא מקיימא לך תלת צדיקין בבקעת דורא חנניה מישאל ועזריה בה שעתא זמין קודשא בריך הוא למיכאל מלאכא ואמר ליה הב יתהון לה כיון דחמית יתהון אנהרן עיינהא וטלקת יתהון תחות ריגלוי דדיינא {ואמרת} גברא דאיליין דידיה מיניה אנא מעברא על מנת יקדא ולא מפרסיא ליה ברם סהדיא דביני לביניה יתן בליביה למחכם יתהון למאן אינון עיזקתא ושושיפא וחוטרא האילין: (כו) ויכר. כיון דחכם יהודה תלתא סהדוי קם על ריגלוי ואמר בבעו מנכון אחיי ואינשי ביתיה דאבא קבילו מיני פתגמא הדין במכילתא דאיניש מכייל בארעא בה מכיילין ליה בשמיא בין מיכלא טבא ובין מיכלא בישא וטובוי דכל אינש דאית ליה עובדין טבין לא בהית בעלמא הדין ולא בהית בעלמא דאתי טב לי ייקד באישא טפיא ולא ייקד באישא אכלא אישא בגין דנסיבית פרגודיה דיוסף אחי ואצבעית יתיה בדמא דצפירא וטלמית לאבא ואמרית ליה חכים כען הא כתונתיה דברך הוא או לא מיכלא לקביל מיכלא וס[ד]ר דין לקבל (סרר) [סדר] דין זכייא היא תמר כלתי מיני היא מעברא חס לה לתמר כלתי לית היא מעברא בנין דזנו בגין כן לא יהבית יתה לשלה ברי ברת קלא נפקת מן שמיא ואמרת תריכון אתון זכאין מן קדמי הות פתגמא ולא אוסיף תוב למחכם יתה: פרק לט (י) ולא שמע אליה. למדמוך עמה בעלמא הדין דלא למיהוי שותף עמה בגיהנם לעלמא דאתי: (יח) כהרימי. כד ארעימית: פרק מ (יב) ויאמר. ואמר ליה יוסף דין הוא פתרוניה דחילמא תלתי שרביטיא תלתי אבות עלמא אינון דמן בני בניהון עתידין למעבדא בארעא דמצרים בטינא ובלבניא ועתידין למתפרקא על ידי תלתא פרנסין הימנין על ידי משה ואהרן ומרים דמתילין בסגוליא ודי עצרתא יתהון בגו כסיה דפרעה ושויתא כסא בכף ידוי דפרעה הוא פילוי דרב מזוגיא דעתיד פרעה למשתי בעקבא אוף (אמר) [את] רב מזוגיא קבל אגר טב דחלמתא ובפתרוניא דחלמיא לא הוה יוסף חכם ליה מן בתר כדין אמר ליה יוסף הכמה די פתר באפוי ואמר ליה דין הוא פתרוניה דחילמא תלתי שרביטיא תלתא יומין אינון: (יח) ויען. וענא יוסף ואמר דין הוא פתרוניה דחלמא תלתא סליא תלתא קשיא דעתידין ישראל משתעבדין בארעא דמצרים בטינא ובלבניא ובכל פולחן די באפי ברא ועתיד פרעה מלכא דמצרים גוזר גזריין על ישראל ורמי בניהון לנהרא וסופא דפרעה ועבדוי וחילוותיה ישתיצון ויפקון ישראל בריש גלי ואת רב נחתומין מקבל אגר ביש דחילמא הדין חלם ביש הוא ופתרוניה דחילמא לא הוה יוסף חכים ליה ופחד ליה יוסף מן דלא הוה ידע ליה מן בתר כן תני יוסף ואמר דין הוא פתרוניה דחילמא תלת סלין תלתא יומין אינון: (כג) ולא זכר. ושבק יוסף חסדא דלעיל וחסדא דלרע וחסדא דלוויו יתיה מן ביתיה דאבוי ואתרחיץ ברב מזוגיא בבשר עבור ובבשר דטעים כסא דמותא ולא אדכר כתבא דכתיב ומפרש לייט יהא גוברא דיתרחיץ בבשרא ויהא בישרא רוחצניה (ירמיהו יז, ה) ובריך יהא גוברא דאיתרחיץ בשום מימרא דיי' וישוי מימרא דיי' רוחצניה (ירמיהו יז, ז) מן בגין כן לא אדכר רב מזוגיא ית יוסף ואנשי יתיה עד זמן די מטא קיצא למתפרקא: מקץ ויהי מקץ שנתים ימים פרק מא (מג) ויקראו לפניו אברך. והוון מקלסין קומוי ואמרין יהא אבא דמלכא ורב בחוכמתא ורכיך בשניא: (מה) כהן און. רב דטנס: פרק מב (א) וירא יעקב. וחמא יעקב ברוח קודשא ארום אית עיבור מזדבן במצרים ואמר יעקב לבנוי למא כען תתחמון סבעין ביני כפנין: (יג) האח[ד]. אוחרנא לית אנן ידעין מה הוה בסופיה: (כג) ו[ה]ם לא. ואינון לא הוו ידעין ארום הוה יוסף חכים בלישן בי[רי] בית קודשא ארום היך תורגמן הוה מנשה דייר ביניהון: (לו) ויאמר. ואמר להון יעקב אבוהון יתי תכלתון יוסף כד נחת לותכון לדותן לית אנא ידע מא הוה בסופיה אמרית עלוי חיות ברא אכלת יתיה ושמעון בשעתא דנחת רעבון למצראי לית אנא ידע מא הוה בסופיה אמרית שליטא דארעא חבש יתיה ובנימן אתון בעיין למיסב ועלי אינון חשיבין למקמא תרין עשר שיבטין: פרק מג (ט) מידי תבקשנו. מן ידי תדריניה : וחטאתי לאבי כל הימים. ואיהוי מרחק מן שלמא דאבא כל יומיא: (יד) ואני כאשר שכלתי שכלתי. ואנא היך מא [די] לא תכלית על יוסף ברי כין לא אוסיף למתכלא לא על שמעון ולא על בנימין: (יט) אשר על בית יוסף. די הוה ממני אפטרופוס על ביתיה: פרק מד (טו) כי נחש ינחש. ארום מטיירא יטייר: ויגש ויגש אליו יהודה (יח) וקריב לוותיה יהודה ואמר בבעו מינך רבוני ימלל כען עבדך פתגם במשמעיה דרבוני ולא יתקף רוגזך בעבדך הלא מן זימנא קמאה דאתינן לוותך הות אמר לן מן קדם יי' אנא דחיל וכדון השתא מדמיין דינך לדינוי דפרעה רבך ברם אנא יקיר כוותך ואנא יקיר כוות פרעה רבך דאת אמר ביה משתבענא אנא בחיי רישיה דאבא הכמה דאת משתבע בחיי ראשיה דפרעה רבך דאין שרי אנא חרבא מן תיקא לית אנא מחזר יתה לתיקא עד נמלי כל ארעא דמצרים קטולין ועד נעבד כל ארעא דמצרים צדו מן בני אינש מינך אנא מתחיל ומן פרעה רבך אנא מח[ס]ל הלא אשתמ[ע]ת לך והלא אתני לך מא דעבדו תרין אחיי שמעון ולוי בכרכא דשכם די עלו בגווה לרוחצן וקטלו בה כל דכריא לפתגם דחרב על די סאיבו ית דינה אחתנא על אחת כמה וכמה בנימן דקא מתמני עמן בפליגא דארעא עם שבטיא ומקבל חלק ואחסנא בפליגא דארעא ואנא דחיילי קשי מן תריהון דערבית ית טלייא מן לוות אבא למימר אין לא אייתית יתיה לוותך ואקימית יתיה קומך ניהוי לך חייב ומנודה מן שאלית שלמיה דאבא כל יומיא הלא לא אשתמע לך ולא אתני לך ארום מלכין ושליטין אנן דכמתך בארעא דכנען: (יט) כיון דחמא יוסף דסלקת כוליתיה דיהודה אחוי ונפק סערתיה דליביה ובזעון לבושיה בה שעתא רמז יוסף למנשה בריה וטפח ברגליה בגו פלטין ואזדעזעו חשב יהודה בליביה ואמר דין חילא מן דבית אבא הוא בגין כן שרי מרכיך במילוי ואמר רבוני שאיל ית עבדוי למימר האית לכון אב או אח: פרק מה (ח) לאדון לכל ביתו. ולפטרון לכל אינשי ביתיה: (כח) ויאמר. ואמר ישראל סגיין טבין וניחמן סכיית למחמי והדא לא סכית דהא עד כדון יוסף בחיין ניזיל ונחמי יתיה קדם עד לא נמות: פרק מו (כח) להורות לפניו. למתקנא ליה אתר בית משרי לגשנה: (ל) ויאמר. ואמר ישראל ליוסף אין מיית אנא בהדא זימנא כאילו דלא מיית מן בתר דחמיתי סבר אפייך ארום עד כדון אנת בחיין: ויחי ויחי יעקב בארץ מצרים פרק מח (כב) ואני נתתי לך. ואנא יהיב לך חלק חד יתיר על אחך לבושיה דאדם קמאי די איתיהיב לאברהם והוא יהב יתיה ליצחק אבא ויצחק אבא יהב יתיה לעשו אחיי ולא נסבית יתיה מיניה לא בחרבי ולא בקשתי ארום אילהין בזכוותי ובעבדי טבייא: פרק מט (א) ויקרא. וקרא יעקב לבנוי ואמר להון אתכנשו ואחוי לכון ית דיערע יתכון מתן אגרא לצדיקיא ופורענותא דעתיד למתיא לרשיעיא בעידן דאינון כחדא מתכנשין בסוף יומיא דהוה מגלי להון כל מא דעתיד למיתי בסוף עקבי משיחא מן דאיתגלי ליה איתכסי מיניה וקם יעקב ובריך יתהון גבר כמסת ברכתיה ברך יתהון: (ב) הקבצו. מן דאיתכנשו תרין עשר שבטוי דיעקב ואתגלי דרגשיה דדהבא דהוה יעקב אבונן רביע בגווה סברין דהוא גלי להון קץ פורקנא ואתכסי מיניה עני אבונן יעקב ואמר להון אברהם אבוי דאבא קם מיניה פסולא בישמעאל ובנהא דקטורה יצחק אבא קם מיניה פסולא עשו אחיי ואנא דחיל דלא יהוי ביניכון גבר די ידבק בבנוי דאחוי למפלח קדם טעוון עניין תרין עשר שבטין דיעקב בחדא לבא שמע ישראל יי' אלהנא יי' חד: (ג) ראובן. ראובן בוכרי את חילי ושירוי צערי לך הויא חזיא למיסב תלתא חולקין יתירין על אחך בכירותא ומלכותא וכהונתא רבתא ועל דחבתא ראובן איתיהיבת בכירותא ליוסף ומלכותא ליהודה וכהונתא רבתא לבני שבטוי דלוי: (ז) ארור. ליטא הות קרתא דשכם כד קמו עלה שמעון ולוי למחרבא ברוגזיהון ארום תקיף הוה ובחימתהון ארום קשיא הוה אמר אבונן יעקב אין דשריין אינון כחדא שמעון ולוי לית אומא ומלכי דתקום לקבליהון אפליג ית בני שבטוי דשמעון ספרין ומלפי אוריתא דבני כנישתא דיעקב ואבדר ית בני שבטוי דלוי בבית מדרשא דבני ישראל: (ח) יהודה. יהודה את יודון לך כל אחך על שמך יתקריין כל יהודאה יהודאין ידך יתפרעון לך מן בעלי דבבך ויהון מקדמין ומשאלין בשלמך כל בנוי דאבוך: (ט) גור. מדמי אנא לך יהודה כגור אריוון {מן קטולוי} דיוסף ברי דאת הוית משזיב ליה על עסקיה דינא דתמר דאת אמרת זכאה מיני נייח ישרי את בגוי {קרבא} כאריוותא לית מלכו דתקום מקדמך: (י) לא יסור. לא יפסקון מלכין ושלטנין מדבית יהודה ולא ספרין ומלפי אורייא מבני בנוי עד זמן דייתי מלכא דמשיחא דעתיד למיקום מדבית יהודה: (יא) אסרי. אסר חרצוי נפק לקרבא לקבל שנאוי ומקטל מלכין עם שולטונין (ומסמך) [ומסמק] לטוריא מן אדם קטיליהון וגלימתא מחוור לתרב גיבריהון לבושוי מזגזגון באדמא: (יד) יששכר. יששכר שבט תקיף ותחומיה יהא ממצע בין תרין תחומיא: (טו) וירא. וחמא בית מוקדשא דאיתקרי מנוחה ארום טב הוא וית ארעא דישראל ארום שמינין אינון פיריה וארכן כתפתיה למילעי באוריתא והוון ליה כל אחוי למסקי מסין: (טז) דן. מן דבית דן יקום פריק ודיין כחדא ישתמעון ליה כל קהל שבטיא דבני ישראל: (יז) יהי. יהוי דן מדמי לחויא הרמניא דכמן בפרשת אורחא (בבית) [נכית] סוסיא בעקביה וממרע יתיה ומן אימתה מתהפך רכביה ונפל לאחורוי הוא שמשון בר מנוח דאימתיה על בעלי דבבוי ונפק לקרבא כל קבל סנאוי ומקטל מלכין עם שלטונין: (יח) לישועתך. אמר יעקב אבונן לא לפורקניה דגדעון בר יואש סכיית נפשי דהוא פורקן שעה ולא לפורקניה דשמשון בר מנוח סכיית נפשי דהוא פורקן עבר אלא לפורקנא די אמרת למיתיא לעמך לישראל ליה לפורקנא סכיית יי': (יט) גד. מן דבית גד יפקון משריין מטכסי מזויינין והינון יעברון ית ישראל ית יורדנא ואינון יחסנון יתהון ית ארעא דכנען ומן בתר כן יחזרון בשלם למשכניהון: (כ) מאשר. טובוי דאשר מא שמינא היא ארעיה ארעיה תהא מספקא תפנוקי מלכוון דבני ישראל: (כא) נפתלי. נפתלי עזגד קליל מבשרן בוסרן טב והוא בשר לאבונן יעקב מן שירויא דהא עד כדון יוסף בחיין והוא נחת למצרים בשעה זעירא ואייתי אוניתא דחקל כפילא וכד הוה פתח פומיה בכנישתהון דישראל חלבא ודובשא נגיד שרותיה: (כב) בן פרת. ברי דרבית יוסף ברי דרבית ותקפת ותוב הוה חמי לך למתקף מדמי לך אנא יוסף ברי לגפן שתולה על מבועין דמיא דשלחת שורשיה לתהומיא ופכרת שני כל כיפיה ועיברתה שלחת לרומא וכבשת כל אילניא כדין כבישת יוסף ברי בחוכמתך כל חכימיא דמצראי וכל חרשיהון כד ארכיבו יתיך במרכבתא תנייתא דאית לפרעה והוו מקלסין קומך ואמרין ייחי אבוי דמלכא דרב בחוכמתא וזעיר בשניא והוו בנתיהון דמלכיא ודשלטוניא מדקין עלך מן חרכיא ומסתכלין בך מן שוריא והוו מ[ט]לקן עלך שירין עזקן קטלין ומעיינין מא דילמא תתלי אפייך ותסתכל בחדא מינהון חס לך ברי יוסף לא תלית אפייך ותסתכל בחדא מינהין דילמא תהוי שותף עמה בגיהנם והוויין בנתיהון דמלכיא ודשלטוניא אמרין איליין לאיליין דין הוא יוסף חסידא די לא אזל בתר חיזו עינוי ולא בתר הרהור ליביה ארום חיזו עיניא והרהור ליבא הינון מובדין בר נשא מן גו עלמא בגין כדין יקום מינך תרין שבטין מנשה ואפרים ויקבלון אחסנא עם אחיהון בפילוג ארעא: (כג) וימררהו. ואמירו ליה וקמו לקובליה ואכלו קורצוי קדם פרעה מלכא דמצרים מן בגלל למחתא יתיה מן כורסי מלכותיה ולשני עלוי לישן תליתאי בפלטין דפרעה דהוו קשיין עלוי היך גרויא: (כד) ותשב. ושוי בתוקפא רוחצניה ופשט ידוי ואדרעוי ובעא רחמין מן תקיפא דאבוי יעקב דמן תחות אדרע גבורתיה דמן תמן מזמרין כל שבטיא דבני ישראל: (כה) מאל. מימר אלהא דאבוך יהא בסעדך ואלה שמיא יברך יתך מן ברכת טוב טלא ומיטרא דנחתין שמיא מלעיל ומן ברכתא מבועי תהומא דנבעין וסלקין מן ארעא מן לרע ומן ברכתא דאבוך ודאימך: (כו) ברכות. ברכתא דאבוך יתוספון על ברכתא דבריכו יתך אברהם ויצחק דמתילין בטווריא ומן ברכת ארבעתי אמהתא דמתילין בגלימתא שרה ורבקה רחל ולאה ייתיין כל ברכתא האיליין ויתעבדן כליל דרבו על רישיה דיוסף ועל קדקדיה דגברא חסידא דהוה מלך ושליט על ארעא דמצרים וזהיר באיקריה דאבוי ולא שני כליל רבותהון דאחוי: (כז) בנימן. בנימן שבט תקיף מדמי לדוב חטייף ובתחומיה יתבני בית מוקדשא ובאחסנתיה תשרי יקר שכינתיה דיי' בצפרא יהוון מקרבין אימר תדירא וביני שמשתא יהוון מקרבין אימר תמידא וביני שמשתא יהוון מקרבין אימר עלתא ונסוכיה וברמשא יהוון מפלגין מותר קורבניא דבני ישראל: פרק נ (א) ויפל. וארבע יוסף בערס דשינדפון מחפיא דהב ומקבעא מרגליין מליא ומחזקא במאני בוצא וארגוונא תמן שפ[כ]ין חמרין וריחנין טבין תמן מוקדין בוסמנין טבין {תמן} קיימין גוברין בנוי דעשו ותמן קיימין שלטונין מן בנוי דישמעאל תמן קאים אריה יהודה ואמר לאחוי איתו נבכי לאבונן ארזא רמא דרישיה מטי עד צית שמיא ברם שורשוי מטיין עד דרי עלמא די מיניה קמון תרין עשר שבטיא די מיניה קמון כהניא בחצוצריהון וליואי בכינריהון ובכין ארכין יוסף באפוי דאבוי ובכא עלוי ונשק יתיה: (טז) ויצוו. ופקידו ית בלהה אמתא דרחל למימר אבוך פקיד קדם עד לא איתכנש למימר: (יט) ויאמר. ואמר להון יוסף לא תדחלון ארום חסלת בישתא דעבדתון לי הלא קדם יי' הינון מחשבתהון דבני נשא: (כא) ועתה. וכדון לא תדחלון אנא אפרנס יתכון וית טפלכון ונחם יתהון ואמר להון חד עשר כוכבין בעון למובדא חד כוכבא ולא יכילו וחד כוכבא היך יכיל למובד חד עשר כוכבין בגין כדון מליל תנחומין על לבהון: (כו) ו[י]שם בארון. בגלוסקמא: שמות שמות פרק א ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה (א) ויאמר. ואמר מלכא דמצרים לחייתא עברייתא דשמא חדא מנהון שפרה דשמה יוכבד ושמה דתנייתא פועה היא הות מרים: (יט) ותאמרן. ואמרא חייתא לפרעה ארום לא כנימוסי נשיא מצרייתא אינון נשיא עברייתא ארום חיין אינון קדם עד דלא תיעול לוותהין חייתא אינין תליין עייניהון בצלו לות אבוהין דשמיא והוא שמע קל צלותהין והוא עני יתהין ואינון ילדן: (כא) ויהי. והוה כד דחילן חייתא מן קדם יי' וקנין לה[י]ן שום טב קדם אבוהין דבשמיא ועבדו להין בתין ביתא דמלכותא וביתא דכהונתא רובתא יוכבד נסבת כליל מלכותא ומרים נסבת כליל כהונתא רובתא: פרק ב (א) וילך. ואזל גברא מבית לוי ונסיב ית יוכבד חביבתיה ליה לאינתו: (ג) בסוף. באפריא: (י) משיתיהו. שליבתיה: (יב) ויפן. ואסתכל משה ברוח קודשא בתרי עלמיא וחמא והא לית גיור עתיד למקום מן ההוא מצראה וקטל ית מצראה וטמע יתיה בחלא: פרק ג (יד) ויאמר. ואמר מימרא דיי' למשה דין דאמר לעלמא מן שירויא הוי והוי ועתיד למימר ליה הוי והוי ואמר כדין תימר לבני ישראל הוא דשלח יתי לותכון: פרק ד (ו) חיקך. בחובך: (י) כבד פה. חגיר פום: (כה) ותקח. ונסיבת צפורה טינרא וגזרת ית עורלתא דברה ואקריבת יתיה קדם ריגלוי דמחבלא ואמר{ת} חתנא בעא למיגזר וחמוי לא שבק יתיה וכדון יכפר אדם גזירתיה הדא די ישיזיב לחתנא מן ידוי דמלאך מותא: (כו) וירף. וכד ארפי מלחבלא מיניה בכדין שבחת צפורה ואמרת מא תקוף הוא אדם גזורתא הדא די שיזיב לחתנא הדין מן ידוי דמלאך מותא: וארא פרק ו וידבר אלהים אל משה (ג) ושמי יי'. ושום מימרא דיי': (ט) מקצר. מקפידת: (כ) דודתו. חביבתיה: פרק ז (טו) יוצא המימה. למתקררא על מיא: (יט) ובעצים ובאבנים. ובקיסיא ובכיפיא: פרק ח (א) האגמים. ביציא: (ה) התפאר עלי. הב סימן ואתרחץ עלך עד אימת איצלי עלך: (י) חמרים. כרוון: פרק ט (כ) הירא. ואיוב על דהוה מן יעצי דפרעה הוה דחיל מן גזירתיה דחי עלמא עריק ית שלטונוי וית בעיריה באפי ברא: בא פרק י ויאמר ייי' אל משה בא אל פרעה (כח) ואמר ליה פרעה איזל מעילויי איזדהר לך לא תוסף למללא קומוי תוב מן מיליא בישתא האיליין צבי פרעה לממות ולא למיהוי שמע מילולך ואסתמר לך דלא יתקוף (רוגזך) [רוגזי] עלך ואמסור יתך בידהון דהוון תבעין ית נפשך למיקטל יתך: (כט) ויאמר. ואמר ליה משה יאות מלילתא (מכשר) [מבשר] הוינא על דאנא יתיב במדין ארום מיתו גובריא דהוון תבעין ית נפשי למקטול יתי לא מן דהוה עלך רחמין הוינא מצלי ומחתא מתכליא מינך ברם מחתא הדא עשיראה היא לפרעה ומן ברך בוכרך [א]נא (משוי) [משרי] ואמר ליה משה יאות מלילתא לא אוסיף תוב למיחמי סבר אפייך: פרק יב (ב) החדש הזה. ירחא הדין לכון ניסן ריש ירחין והוה כיון דאיתגלי יי' למפרוק ית עמא ישראל בשרפין ובעננין ובשכינן איתגלי וקם ליה בין כל רישי ירחיא למידע שבחיה דכל חד ורבותיה דכל חד וחד ובהדין מינהון ישראל מתפרקין ומאן הוא מינהון דנסב כלילא אייר דענא ואמר בי אינון מתפרקין ואנא הוא דנסב כלילא דמלכותא דבי על נח משיזבא לתיבותא בשלם סיון ענא ואמר בי אינון מתפרקין ואנא הוא דנסב כלילא דמלכותא דבי קם טוורא דסיני משכלל כחתן וכל {ישראל} קמון מצייתין למשמוע דינומיס דחיון מן פסחיא תמוז ענא ואמר בי אינון מתפרקין ואנא הוא דנסב כלילא דבי עלו יליליא לארעא דכנען ואייתון מן פירי דארעה דורון לות עמא אב ענא ואמר בי אינון מתפרקין ואנא הוא דנסב כלילא דבי מתכנשין כל ירחיא בעיין למרגום יתיה אזל לך מינן מרה דפלטרותא דבך כל חוביא מתגביין ובך מלכא אוקיד גנוניה אלול ענא ואמר בי אינון מתפרקין ואנא הוא דנסב כלילא דשיפורי שיפור דחיין ונשמתי נישמא דחיין תשרי ענא ואמר בי אינון מתפרקין ואנא הוא דנסב כלילא דבי קיימין כל נשמתא באנינקי ביומא צומא דכיפורי וכד חמי אנא זכוותהון דישראל טייסין וסלקין קדם אלההון דבשמיא אנא מכרע גרמי בכף מאזניא ומדכר זכוון סגיע[ן] על ישראל מרחשון ענא ואמר בי אינון מתפרקין ואנא הוא דנסב כלילא דבי שריין רבועיא למרבוע ומתמרג לארעא ארבע פילוון כסלו ענא ואמר בי אינון מתפרקין ואנא הוא דנסב כלילא דבי אקים משה משכן זימנא ואייתיה וקדש יתיה וית כל מאנוי וחפי יתיה בדהבא סנינא טבת ענא ואמר בי אינון מתפרקין ואנא הוא דנסב כלילא דאנא טב ובי כל טובא הוי דורון שבט ענא ואמר בי אינון מתפרקין ואנא הוא דנסב כלילא דמלכותא דבי קמו כל אילניא דמימין כד אינון חמיין יתי פתחין פמהון ומקלסין בטרפיהון לאלהא חייא אדר ענא ואמר לית אנא פני לכון בהדא שעתא דהיא שעה דאנינקי רובא כתבוי דסנאה פריסין על עמודי כנישתא למשיציא ולמובדא שנאיהון דישראל וכדון לית אנא נייח ולא שדך עד זמן דנפרוס כתביי ומערבב לדידיה כסא דמזג הוא ישתיניה וגובא די חפר הוא ימלוניה עד דהינון מתכנשין איליין לאיליין לאיליין אתי משה נבייא ספריהון דישראל ואמר להון קומו פוקו לפנטוס ירחא דניסן ראשיהון לכל ירחיא דביה פרק יי' עמיה בני ישראל וביה הוא עתיד למפרוק יתון בגין כדין כתבא מפרש ואמר ירחא לכון ניסן ריש ירחין קמאי מתמני הוא לכל רישי ירחי שתא: (יא) (מתניהם) [מתניכם] חגורים. חרציכון אסירין במצוותא דאוריתא: (לג) כי אמרו כלנו מתים. ארום אמרו מצראי אי שהיין אינון הכא בני ישראל שעתא חדא הא כל מצראי מייתין: (מה) תושב. תותבא דגבר ואגירא כד הוא מן בר עממין לא יכול מיניה: בשלח פרק יג ויהי בשלח פרעה (יז) והוה כד שלח פרעה ית עמא ולא דברינון יי' אורח ארעא פלישתאי ארום קריבא היא מאתין אלפין דנפקו ממצרים תלתין שנין קדם קיצא דיי' מאתין אלפין גובראין ריגלאין בני חילא הוו כולהון משבטא דאפרים מאחדין בתריסין ובמאני זינא וברומחין הן הן גרמיא יבישיא דאחיא יתהון יי' על ידי יחזקאל נביא בבקעת דורא ומן איליין גרמיא הוו מאני משתיא דשתי בהון נבוכדנצר רשיעא ובשעתא דאחיא יתהון יי' על ידי יחזקאל נביא הוו טפחין ליה לההוא רשיעא על פמיה ומקרבין גרמא לות גרמיה וחיו וקמון על ריגליהון משיריין סגיען לחדא לחדא כולהון קמון בר מן גברא חד דלא קם אמר נבייא קדם יי' מא הוו עובדוי דהאי גברא חד דלא קם ובכין אמר ליה יי' בחיבוליא יהב וברביתא נסב ולא יחי ובכין אחוי ליה יי' ליחזקאל נבייא הדין שכן עתיד לאחאה מיתיא ובכן אמר ליה יי' דילמא יזועון עמא במיחמיהון אחוהון מיתיא וידחלון וית[י]בון למצרים: (יד) ויסב. ודבר יי' ית עמא אורח מדברא לימא דסוף ומזיינין בעובדיא טביא סליקו בני ישראל פריקין מן ארעא דמצרים: (יט) ויקח. ואסיק משה ית גרמוי דיוסף עימיה ארום משבע יוסף בחיוי ית בני ישראל למימר מדכר ידכר יי' יתכון ברחמוי טביא ותסקון ית גרמיי מן הכא עימכון: (כ) ויסעו. ונטלו מסכות ושרו באיתם דבסיפוי דבמדברא: (כא) ויי'. ומימרא דיי' הות מדברא קומיהון באיממא בעמודא דעננא למתקנא להון אתר בית מישרוי באיממא ואוף בליליא בעמודא דאישתא למנהרא להון למיהוי מהלכין באיממא ובליליא: (כב) לא. לא פסק מאור עמודא דעננא באיממא ואוף לא נהור עמודא דאישתא בליליא קדם עמא: פרק יד (א) וידבר. ומליל דיבריה דיי' עם משה למימר: (ב) דבר. מליל עם בני ישראל ויחזרון ויש[ר]ון קדם פונדקוי חירתא בין מגדלא ובין ימא קדם בעל צפון טעותא מכוונין תשרון על גיף ימא: (ג) ואמר. ויימר פרעה על עיסק עמא בני ישראל טעיין אינון במדברא (טרא) [טרד] עליהון בעיל צפון טעותא [נ]גדוי דמדברא: (ד) וחזקתי. ואתקיף ית ליביה דפרעה וירדף בתריהון ויתייקר מימרי בפרעה ובכל חילוותיה וידעון מצראי ארום אנא הוא יי' ועבדו כדין כמימריה: (ה) ויגד. ואיתני למלכא דמצרים ארום ערק עמא ואיתהפיך ליביה דפרעה ושלטונוי על עמא ואמרין מא הוא דעבדינן ארום שלחינן ית ישראל מלמפלח קומינן: (ו) ויאסר. וטכיס ית ארתיכיה וית עמיה וגובריה עבדי קרביה דבר עימיה: (ז) ויקח. ודבר שית מאה ארתיכיא בחירן וכל ארתיכיהון דמצראי וגיברין מתלתין בזיינא הוו ממנין על כולהון: (ח) ויחזק. ואתקיף מימרא דיי' ית ליבא דפרעה מלכא דמצרים ורדף בתר עמא בני ישראל ובני ישראל נפקון פריקין בריש גלי: (ט) וירדפו. ורדפו מצראי בתריהון וארעון יתהון שריין על גיף ימא כל סוס ארתיכוי דפרעה ופרשוי וחילוותיה כל קבל פונדקי חירתא קדם בעיל צפון טעוותא: (י) ופרעה. ופרעה קריב למיתי וזקפו בני ישראל ית עייניהון והא מצראי נטלין בתריהון ודחילו לחדא וצלו בני ישראל קדם יי': (יא) ויאמרו. ואמרין למשה הא מן (בלו) [בלי] דלא הוה לן קברין במצרים דברתנא למקברא יתן במדברא מא דא דעבדת לן למיפקא יתן מן ארעא דמצרים: (יב) הלא. הלא דין פתגמא די מלילנא עמך במצרים למימר ארפי מינן ונפלח ית מצראי ארום טב לן פלחין ית מצראי מן למקטלא יתן במדברא: (יג) ויאמר. ואמר משה לעמא בני ישראל לא תדחלו[ן] אתעתדו וחמון ית פורקנא דיי' די עביד לכון יומא דין ארום כמא דחמיתון ית מצראי יומא דין לא תוספון למחמיהון תוב עד עלמא: (יד) [יי']. מימרא דיי' יגיח לכון קרבא קומו שתוקו והבו יקר ותושבחתא לאלהכון: (טו) ויאמר. ואמר מימרא דיי' למשה עד אימתי את קאים מצלי קדמי שמיע היא צלותך קדמי ברם צלותיהון דעמי קדמת לדידך מליל עם בני ישראל ויטלון: (טז) ואתה. ואת משה תלי ית חוטרך וארכין ית ידך על ימא ובזע יתיה ויעלון בני ישראל במציעות ימא ביבשתא: (יז) ואני. ואנא הא אנא מתקיף ית ל[י]בהון דמצראי ויעלון בתריהון ויתייקר מימרי בפרעה ובכל חילוותיה בארתיכוי ובפרשוי: (יח) וידעו. וידעון מצראי ארום אנא הוא יי' באיתיקרותי בפרעה בארתיכוי ובפרשוי: (יט) ויסע. ונטל מלאכא דיי' דהוה מדבר קדם משריתהון דישראל ואתא מבתריהון ונטל עמודא דעננא מן קומיהון וקם ליה מן בתריהון: (כ) ויבא. ועל בין משרייתהון דמצראי ובין משריתהון דישראל והוה עננא פלגא נהור ופלגא חשוך נהורא מנהר על ישראל וחשוכא מחשיך על מצראי ולא קריבו איליין לאיליין למסדרא סדרי קרבא כל ליליא: (כא) ויט. וארכין משה ית ידיה על ימא ודבר יי' ית ימא ברוח תקיף כל ליליא ושוי ית ימא ליבשתא ואתבזעו מיא: (כב) ויבאו. ועלו בני ישראל במציעות ימא ביבשתא ומיא הוו להון שורין רמאין מן ימיניהון ומן שמאליהון: (כג) וירדפו. ורדפו מצראי ועלו בתריהון כל סוסוותיה דפרעה ארתיכוי ופרשוי לגו מציעות ימא רבא: (כד) ויהי. והוה בעידוני צפרא ובדיק יי' ברגז על משרייתהון דמצראי בעמודא דאישתא ואבני ברדא ושמם ית משרייתהון דמצראי: (כה) ויסר. ופרק ית גלגלי רדוותהון דהוו מדברין להון גרידן מן בתריהון אורחתהון דמולוותא למיהוי נגדין לגולגליא וקיסיא חזרו גילגליא ורדוותא למיהוי נגדן למולוותא ודמיין לימא עניין מצראי ואמרין איליין לאיליין להן נתוב ונערוק מן קדם עמא בני ישראל ארום דין הוא יי' דהוה עבד להון סדר נצחני קרביהון עד דאינון יתיבין גבן במצרים ולהוד הכא: (כו) ויאמר. ואמר מימרא דיי' למשה ארכין ית ידך על ימא ויחזרון מיא על מצראי על ארתיכיהון ועל פרשיהון: (כז) ויט. וארכין משה ית ידיה על ימא וחזר ימא לעידוני צפרא לתוקפיה ומצראי הוו ערקין לקדמותיה ושניק מימרא דיי' ית מצראי במציעות ימא: (כח) וישובו. וחזרו מיא וחפון ית ארתיכיא וית פרשיא לכל חילוותיה דפרעה דעלו בתריהון בימא לא אשתאר בהון אוף לא חד: (כט) ובני. ובני ישראל הליכו ביבשתא במציעות מיא ומיא הוו להון היך שורין רמאין מן ימינהון ומן שמאלהון: תוספתא איזיל משה וקום על ימא ואמור לימא זע מן קדמי בשמי תיזול ותימור לימא דאנא שלוחיה דיוצר בראשית גלי ארחך שעה זעירא ויעברון בגויך פריקוי דקיריס דשבטוי דיעקב שריין בעקא ושנאיהון רדפין בתריהון הא את סגרת מן קומיהון ופרעה רשיעא אתי מבתריהון ואזל משה וקום על ימא ואמר לי[מ]א זע מן קדם אל זע ימא מן קדם משה כד חמא בידיה חטר ניסיא חמא ורוגזא עלת לימא והוה מתרברב למחזור לבתריה טעו הא לך בריה דעמרם לית אנא מתכביש מן קדם ילוד איתתא יומין תלתא אנא רב מינך דאנא אתבריתי בתלתא ואת בשיתא היך את בעי למכבש יתי כד חמא משה לימא מסרהיב וגלוי מתרברבין עלוי לית שעתא דא שעת דינא דישראל שריין בעקא אי את לקובלי ואנא לקובלך מתיב משה ואמר לימא דאנא שלוחיה דיוצר בראשית נתהפך ימא כד שמע למילתיה וקם למעבד רעותיה דמרי שמיא סוף מיליא אמר ימא למשה לית אנא מתכביש מן קדם ילוד איתתא ענא משה ואמר לימא רב מיני ומינך יכבוש יתיך פתח משה פמיה בשירה הכדין שבח בשירה ובתושבחתא צלותיה דמשה עלת בבעו ובתחנונים אמר למילתיה קרא אמר לי בספר אוריתא כען תחמי מא [ד]עביד לפרעה רבוניה דעלמא לא תמסור עמך בידוי דפרעה רשיעא רם יהב ליה חטר ניסיא לחבלא כל מרודיא שמע ימא קל רוחא דקודשא דהות ממללא עם משה מגו נורא תב ימא מן גלוי ועברו בגויה בני ישראל: (ל) ויושע. ופרק יי' ביומא ההוא ית ישראל מידיהון דמצראי וחמון בני ישראל ית מצראי מיתין רמאין על גיף ימא: (לא) וירא. וחמון ישראל ית גבורא ידא תקיפתא דפרע יי' מינהון דמצראי ודחילו עמא מן קדם יי' והימינו בשום מימרא דיי' ובנביאותיה דמשה עבדיה: פרק טו (א) אז ישיר משה. הבכין שבח משה ובני ישראל ית שבח שירתא הדא קדם יי' ואמרין למימר נודי ונשבח קדם יי' דהוא רם על רמיא ומתגאי על גיותניא וכל מאן דמתגאי קומוי הוא במימריה מתפרע מיניה מצראי וסוסוותהון ורתיכיהון על דאתגאו ורדפו בתר עמא דבני ישראל רמא וטמע יתהון לימא דסוף: (ב) עזי. תוקפן ורוב תושבחתן הא רבון כל עלמא יי' ואמר במימריה והוה לן לפריק ואמרין בני ישראל דין הוא אלהנא ונשבחיניה אלהא דאבהתנא ונרוממיניה: (ג) יי'. ארבע כתין אתעבידו בני ישראל כד הוו קיימין על ימא דסוף חדא דהות אמרה ניפול לימא וחדא הות אמרה נחזור למצרים וחדא הות אמרה נסדר לקובליהון סדרי קרבא וחדא הות אמרה נמני לקובליהון ונערבב יתהון כתא דהות אמרה ניפול לימא אמר להון משה לא תדחלון ארום כמא דחמיתון ית מצראי יומא דין לא תוספון למיחמיהון תוב עד עלמא כתא דהות אמרה נסדר לקובליהון סדרי קרבא אמר להון משה לא תדחלון והבו יקר ותושבחתא לאלהכון כתא דהות אמרה נמני לקובליהון ונערבב יתהון אמר להון משה יי' גיברא דהוא עביד לכון סדרי קרבא נצחני קרביכון יי' שמיה כשמיה כן גבורתיה כן תוקפיה כן מלכותיה יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא: (ד) מרכבות. ארתיכוי דפרעה רשיעא וחילוותיה שדי בימא ושפר עולימי גיברוי רמא וטמע יתהון בימא דסוף: (ה) תהומות. תהומיא כסן עליהון מוי דימא אישתקעו במצולתיה דימא רבא כאבנא: (ו) ימינך. ימינך יי' מא אדירא היא בחילא ימינך יי' תברת חילא דסנאה ובעיל דבבא: (ז) וברב. ובסגיעות גיותנותך תברת שורי בעלי דבביהון דעמך שלחתא מלאכא רוגזך דרגיז ומלהט יתהון כמא דמלהט נוראה לקשא: (ח) וברוח. ובמימר מן קומך יי' אתעבידו מיא עורמן עורמן קמו להון צרירין בזיקיא אזליא קפו תהומיא בפלגות דימא רבא: (ט) אמר. אמר פרעה רשיעא סנאה ובעיל דבבא ארדוף בתר עמא דבני ישראל ונערבב יתהון כשהן שרן על גיף ימא איבוז מנהון ביזא רבא ואישבי מינהון שביא רבא איפליג יתהון לעמי עבדי קרבא עד דתתמלי נפשי מנהון ובתר כן אשלוף חרבי מן תיקא ואישיצי יתהון ביד ימיני: (י) נשפת. אשפתא ברוח מן קומך יי' כסן עליהון מוי דימא אשתקעו כאברא במיא משבחייא: (יא) מי. מאן דכמתך באילי מרומא יי' מאן דכמתך אדיר בקודשא דחיל תושבחן עביד לכון נסין וגבורן לעמיה בית ישראל: (יב) נטית. ימא וארעא הוו מדיינין כחדא ימא אמרה לארעא קבילי בנייכי וארעא אמרה לימא קבילי קטוליכי לא ימא צבי למיבלע יתהון ולא ארעא צבית למקבלא קטילוי דחלא אחדא לארעא מן אבוהא דשמיא דלית הוא תבע יתהון לעלמא דאתי מיד פתחת פמה ארעא ובלעת יתהון: (יג) נחית. דברהו בטבתך עמא הדין דפרקתא סוברהו לתוקפך למדור בית שכינת קודשך: (יד) שמעו. שמעו עממיא ואתרגזון רתיתא אחדת יתהון כל דיירי ארעא דפלשת: (טו) אז. הבכין אתבהילו רברבני אדומאי תקיפי מואבאי אחדת יתהון רתיתא אתברו לבהון בגויהון כל דיירי ארעא דכנען: (טז) תפל. תפיל עליהון אימתא ודלוחתא בסוגעי תוקפך ישתקון כאבנא עד דיעיבר עמך יי' ית ארנונא עד דיעיבר עמך דנן דפרקתא ית מגזת יובקא: (יז) תביאמו. תעיל יתהון ותחסין יתהון בטורא דאחסנתך אתר מזומן לבית שכינתך אתקינתא יי' בית מוקדשך יי' תרתין ידך שכללא יתהון: (יח) יי' ימלוך. ארבע לילוון כתיבין בספר דוכרניא לילא קמאה כד אתגלי יי' על עלמא למיברא יתיה הוה עלמא תהי ובהי וחשוכא פריס על אפי תהומא ובמימריה הוה נהיר ומנהיר וקרא יתיה לילא קמאה ליליא תנינא כד איתגלי יי' על אברהם בין בתריא הוה אברהם בר מאה שנין ושרה אינתתיה בת תשעין שנין למקיימא מא דאמר כתיבא אברהם בר מאה שנין יוליד ושרה איתתיה בת תשעין שנין תליד הלא בר תלתין ושבע שנין הוה יצחק בזמן דאיתקרב על גבי מדבחא שמיא ארכינו ונחיתו וחמא יצחק לשכלוליהון וזלגן עינוי למרומא וקרא יתיה לילא תנינא לילא תליתאה כד איתגלי יי' על מצראי בפלגות ליליא הות ידיה שמאלא מקטלא בכוריהון דמצראי וימיניה הות משיזבא בכוריהון דישראל למקיימא מא דאמר כתבא ברי בוכרי ישראל וקרא יתיה ליליא תליתאה ליליא רביעאה כד ישלים עלמא קיצא למתפרקא נירי פרזלא יתברון ועבדי רישעא ישתיצון משה יהא נפיק ממדברא ומלכא משיחא יהא נפיק מרומה דין ידבר בריש ענא ודין ידבר בריש ענא ומימרא דיי' הוה מדבר בין תריהון ואינון מהלכין כחדא ויימרון בני ישראל דיי' הוא מלכותיה בעלמא הדין ובעלמא דאתי דיליה הוא: (יט) כי בא. ארום עלו {סו}סוותיה דפרעה בארתיכוי ופרשוי בגו ימא ואחזר יי' עליהון ית מוי דימא ובני ישראל הליכו ביבשתא במציעות ימא: (כ) ותקח. ונסיבת מרים נביאתא אחתיה דאהרן ית תופא בידה ונפקא כל נשיא בתרה בתופא ובמחולאתא והוון חליין: (כא) ותען. ומזמרת להין מרים נודי ומשבח קדם יי' דהוא רם על רמיא והוא מתגאי על גיותניא וכל מאן דמתגאי קומוי הוא במימריה פרע מיניה סוסיהון ורתיכיהון על די אתו על עמיה בית ישראל רמא וטמע יתהון בימא דסוף: (כב) ויסע. ואטיל משה ית ישראל מימא דסוף ואזלו למדברא דחלוצה ואזלו תלתא יומין במדברא ולא אשכחו מיין: (כג) ויבאו. ואתון למרתה ולא יכילו למשתי מיא ממרה ארום מרירין אינון בגין כן איתקרי שמה מרה: (כד) וילנו. ואדיינו עמא על משה למימר מא אנן שתיין: (כה) ויצעק. וצלי משה קדם יי' ואליף יתיה מימרא דיי' מילא דאוריתא דהיא מתילא באילן חייא וטלק לגו מיא ואתחלוון מיא תמן קרי ליה קיימין וסדרי דינין ותמן נסי יתיה וקם בנסיוניה: (כו) ויאמר. ואמר אם משמע תשמעון בקל מימרא דיי' אלהכון ודשפר קומוי תעבדון ותציתון למצותיה ותיטרון כל קיימוי כל מכתישיא בישיא די שגרית על מצראי לא אשוי עליכון ארום אנא יי' דבמימרי מאסי יתכון: פרק טז (יד) דק מחספס. דקיק מפספס: פרק יז (יא) והיה. והוה כד הוה משה זקף ידוי בצלו לות אבוי דבשמיא והוון דבית ישראל מתגברין (ו) ונצחין בסדרי קרבא וכד הוה מנע ידוי מן למצליא הוון דבית עמלק מתגברין ונפלין בחרבא: (יב) וידי. וידוי דמשה הוון זקיפן בצלו ונסיבו אבן ושוון יתה תחותיה ויתב עלה ואהרן וחור הוון אחידין בידוי חד מן דין סיטרא וחדא מן דין סיטרא מדכר הימנות תלת אבהתא צדיקיא דמתילין בטווריא אברהם יצחק ויעקב והימנות ארבעתי אמהתא צדיקתא דמתילן בגלמתא שרה רבקה רחל ולאה והוון ידוי זקיפן בצלו עד מטמעי שמשא: (יד) ויאמר. ואמר שבועה נפקת מן תחות כורסי איקריה דרבון כל עלמיא מלכא קמאה דעתיד למיקום מן דבית ישראל הוא שאול בר קיש הוא יסדר סידרי קרבא עם דבית עמלק ויקטול מנהון מלכין עם שלטונין ומא דמשתייר מנהון ישיצון יתהון מרדכי ואסתר בשושן הבירה ויי' אמר במימריה למשיציא ית דוכרניה דעמלק לדרי דרין: יתרו פרק יט וישמע יתרו (א) בחדש. בירחא תליתאה לזמן אפקותהון דבני ישראל פריקין מן ארעא דמצרים היך זמן יומא דין עלו למדברא דסיני: (ב) ויסעו. ונטלו מרפידים ואתו למדברא דסיני ושרון במדברא וכוינו תמן בני ישראל כל קבל טורא: (ג) ומשה. ומשה סליק למיתבע אולפן מן קדם יי' וקרא ליה דבריה דיי' מן טוורא למימר כדין תימר לאינשי ביתיה דיעקב ותתני לשבטיא דבני ישראל: (ד) אתם. אתון חמיתון ית מא דאתפרעית מן מצראי וטענית יתכון על ענני יקר שכינתי היך על גדפי נשרין קלילין וקריבית יתכון לאולפן אוריתי: (ה) ועתה. וכדון אם משמע תשמעון בקל מימרי ותטרון ית קיימי ותהוון לשמי עם חביבין והיך סגלה מכל אומיא ארום דיי' היא כל ארעא: (ו) ואתם. ואתון תהוון קדמי מלכין וכהנין ואומא קדישא איליין שבח דיבריא דתמלל עם בני ישראל: (ז) ויבא. ואתא משה וקרא לחכימי עמא וסדר קומיהון ית כל שבח דיבריא האיליין דפקיד יתיה מימרא דיי': (ח) ויענו. ועניין כל עמא כחדא ואמרו כל דמליל מימרא דיי' נעביד וחזר משה ית מליהון דעמא בצלו קדם יי': (ט) ויאמר. ואמר מימרא דיי' למשה האי מימרי מיתגלי לך בתוקפיה דעננא מן בגלל דישמעון עמא במללותי עמך ולחוד בנבואתך משה יהמנון לעלם ותני משה ית מליהון דעמא בצלו קדם יי': (י) ויאמר. ואמר מימרא דיי' למשה איזל לות עמא ותקדיש יתהון יומא הדין ולמחר ויחוורון לבושיהון: (יא) והיו. ויהויין מזומנין ליומא תליתאה ארום ביומא תליתאה יתגלי מימרא דיי' לקבל כל עמא על טוורא דסיני: (יב) והגבלת. ותתחם ית עמא חזור חזור למימר איזדהרו לכון דלא למסוק בטורא ודלא למקרב בשיפולוי כל דקרב לטורא יתקטלא יתקטיל: (יג) לא. לא תיקרב ביה ידא דקטלא ארום איתרגמא איתרגים או גומרין דאישא יזדרקון ביה אין בעיר אין בר ניש לא יחי במתקע שיפורא משה ואהרן אינון יהון רשאין למסוק בטורא: (יד) וירד. ונחת משה מן טוורא לות עמא וקדיש ית עמא וחוורו לבושיהון: (טו) ויאמר. ואמר לעמא הוו זמינין לתלתא יומין לא יקרב גבר מנכון לתשמיש דערס: (טז) ויהי. והוה ביומא תליתאה בעידוני צפרא והוון קלן וברקין וענן תקיף על טורא וקליה דשיפורא אזיל ותקיף לחדא ואזדעזעו כל עמא די במשריתא: (יז) ויוצא. ואפיק משה ית עמא לקדמותיה דמימרא דיי' מן משריתא ואיתעתדו בשיפולי טורא: (יח) והר. וטורא דסיני הוה תנן כוליה מן קדם דאיתגלי עלוי יקר שכינתיה דיי' בשלהובית דאישא וסליק תנניה כקיטור תננא דאתונא ואזדעזע כל טורא לחדא: (יט) ויהי. והוה קליה דשיפורא אזיל ותקיף לחדא משה הוה ממליל ומן קדם יי' מתעני ליה בקל בסים ובנעימה קלה: (כ) וירד. ואיתגלי מימרא דיי' על טוורא דסיני לריש טורא וקרא ליה דברא דיי' למשה מן ריש טורא וסליק משה: (כא) ויאמר. ואמר מימרא דיי' למשה חות אסהיד בעמא דלא ידחקון קדם יי' למחמי דלא יפל מנהון אוכלוסין סגיעין: (כב) וגם. ולחוד כהניא דקיימין ומשמשין קדם יי' יתקדשון דילמא יתקוף בהון רבי רגוז קדם יי': (כג) ויאמר. ואמר משה קדם יי' לא יכלין עמא למסוק על טוורא דסיני ארום את אסהידית בן למימר תחם ית טורא וקדש יתהון: (כד) ויאמר. ואמר ליה מימרא דיי' איזול חות ותיסוק את ואהרן עמך וכהניא ועמא לא ידחקון למסוק קדם יי' דילמא יתקוף בהון רבי רגוז: (כה) וירד. ונחת משה מן טורא לעמא ואמר להון קריבו וקבילו ית עשרא דבריא: פרק כ (א) וידבר. ומליל דיבריה דיי' ית כל שבח דיבריא האיליין למימר: (ב) אנכי יי'. דברא קמאה כד הוה נפיק מפום קודשא בריך הוא יהא שמיה רבא מברך ומשבח לעלם היך זיקין והיך ברקין והיך לפדין דנור לפד דנור מימיניה ולפד דאשא משמאליה פרח וטאיס באויר רקיע שמיא אזיל ואקיף על משרייתהון דישראל חזר ומתחקק על לוחי קיימא ומתהפך בהון מסטר לסטר וכד הוה צווח ואמר עמי עמי בית ישראל אנא יי' אלהכון דאפיקית יתכון ופרקית יתכון משעבודא דמצראי כד הויתון פלחין תחות ידיהון דמצראי בבית שעבוד עובדיהון: לא יהיה. עמי עמי בית ישראל לא יהוי לך אלהא אוחרן בר מיני ארום כמא דאנא יחידאי בריתי ית כל עלמא ולא הוה אוחרן בהדאי הכדין לא תסגדון לאלה אוחרן אלא למאן דיליה גבורת[נ]א: (ג) לא תעביד לך צלם וכל דמו די בשמיא מלעילא ודי בארעא מלרע ודי במיא מלרע לארעא ארום כלהון בריתי בשיתא יומין ואינון מזדעזעין מן קדמיי כד אינון נפקין ומסגדין קדמיי בדחלתא רבא כן אתון תסגדון קדמי בדחלא רבא: (ד) לא תסגוד להון ולא תפלחינון ארום אנא יי' אלהכון אל קנא ופרען דמתפרע בקנאה דאנא עתיד למיגבי מן כל דסגיד להון למסגד קדמיי ואוף מנהון אעביד דינא על דסגידו להון ברייתא דאנא הוא אלהא מסער חובי אבהן רשיען על בנין מרדין על דר תליתאי ועל דר רביעאי לשנאי כד משלמין בניא למחטי בתר אבהתהון על דמרדו קדמיי ועל דעברו על פתגמיי: (ה) ברם אנא נטיר טיבו לאלפי דרין לרחמ[ו]י צדיקיא ולנטרי פיקודיי ואורייתי: (ו) לא תשא. עמי עמי בית ישראל לא תימי בשמא דיי' אלהך למגנא ולא תשתבע בשמי ותשקר דאנא הוא יי' אלהכון רבא פרען דעתיד לאתפרעא ממאן דמשקר בשמי ארום בשמי רבא אתברי עלמא וכל מאן דמשתבע בשמי ומשקר גליא קדמי דבחובוי אחריבנא ליה וכל מאן דמנטר נפשיה ולא משתבע לשיקרא גליא קדמי דבזכותיה מתקיים עלמא וכל מאן דמתקיים עלמא בדיליה טיבו ליה בעלמא הדין ולעלמא דאתי: (ז) זכור. עמי עמי בית ישראל הוו דכירין ית יומא דשבתא לקדשותיה: (י) ארום שיתא יומין עבד יי' ית שמיא וית ארעא וית ימא וית כל דבהון ונח ביומא שביעאה על כן ברך יי' ית יומא דשבתא וקדיש יתיה קמאי <הוא> לכל מועדיא וחמור מכל זימניא ומריגוג דחמידתיה לבני ישראל אוריתיה וכל מאן דמייקר לשבתא דמי קמאי כמאן דמייקר לי על כורסי יקרי ארום בדיל איקרא דשבתא יחסנון בני ישראל לעלמא דאתי דכוליה שבתא: (יא) כבד. עמי עמי בית ישראל הוו זהירין באיקרא דאבוכון ובאיקרא דאימכון דכל מאן דמייקר אבוי ואימוי יהיבנא ליה אריכות יומין וסגיעות שנין ארום בדיל איקרא דאבא ודאימא מחסיננא ליה לעלמא דאתי: (יב) לא תרצח. עמי עמי בית ישראל לא תהוון קטולין לא חברין ולא שותפין עם קטולין ולא יתחמי בכנישתהון {דישראל} עם קטולין ולא יקומון בניכון בתריכון וילפון אינון למיהוי עם קטולין ארום בחובי קטוליא חרבא נפיק על עלמא: לא תנאף. עמי עמי בית ישראל לא תהון גיורין לא חברין ולא שותפין עם גיורין ולא יתחמי בכנישתהון דישראל עם גיורין ולא יקומון בניכון בתריכון וילפון אינון אורחתכון ארום בחובי גיוריא פורענותא אתיא על עלמא: לא תגנב. עמי עמי בית ישראל לא תהוון גנבין לא חברין ולא שותפין עם גנבין דלא יקומון בניכון בתריכון למיהוי עם גנבין דילמא יילפון בניכון אורח גנבין ארום בחובי גנביא כפנא אתיא על עלמא: לא תענה. עמי עמי בית ישראל לא תיהוון סהדי שיקרא לא חברין ולא שותפין עם סהדי שיקרא ולא יתחמי בכנישתהון דישראל עם סהדי שיקרא דלא יקומון בניכון מבתריכון וילפון למיהוי עם סהדי שיקרא ארום בחובי סהדא דשיקרא מלכותא מתגריא בבני אינשא וגלותא אתיא על עלמא: (יג) לא תחמוד. עמי עמי בית ישראל לא תהוון חמודין לא חברין ולא שותפין עם חמודין ולא יתחמי בכנישתהון דישראל עם חמודין דלא יקומון בניכון מבתריכון למיהוי עם חמודין ולא יתחמיד חד מנכון אינתתיה דחבריה לא לעבדיה ולא לאמתיה ולא לתוריה ולא לחמריה ולכל דאית לחברך ארום בחובי חמודיא עננין סלקין ומיטרא לא נחית ובצורתא אתיא על עלמא: (יד/יז) ויעמדו העם מרחוק. וקמון להון מצליין מן רחיק: (כא) ואם מזבח. ואין מדבח אבנין תעבדון לשמי לא תבנון יתהון חציבן אבנין ארום פרזלא חרבא מתעביד מיניה אין עבדתא פרזלא עליהון אפסית יתהון: (כב) לא תעלה. ואתון כהניא [ו]בנוי דאהרן דקיימין ומשמשין קדמיי על גבי מדבחא לא תסקון לדרגין על גבי מדבחי: משפטים פרק כא ואלה המשפטים (י) שארה כסותה ועונתה לא יגרע. מזונה תכשיטה מעלה ומפקה לותה ל[א] ימנע מינה: (יד) וכי יזיד. וארום יתחשב גבר על חבריה למקטליה בכוונה אפילו הוא כהנא רבא דקאים ומשמש קדמיי על גבי מדבחא מן תמן תסבון יתיה ותקטלון יתיה: (יח) באגרוף. במרתוקא: ונפל למשכב. ויטלק לערס מרע: (כ) נקם ינקם. מתקנסא יתקניס: (כב) ענוש. מתקנסא: (כה) חבורה. גלופשש: (לה) וגם את המת. והנייתא דמיתא: פרק כב (יב) יביאהו עד. ייתי ליה מן אבראי סהיד קטילא לא ישלם: (יד) אם שכיר. יזיל אגרא בפסידא: (טו) מהר. מפרנסא יפרנס יתה: (ל) לכלב תשליכון. לבר עמיא תת[נ]ון יתיה דהוא מדמי לכלבא: פרק כג (ב) לא תהיה אחר רבים. עמי עמי בית ישראל לא תהוון אזלין בתר סוגיא למבעשא ברם אילהין למיטבא ולא יתמנע חד מנכון למילפא זכוון לחבריה בדינא ולא תימרון בלבבכון בתר סוגיא דינא מטי: (יא) תשמטנה ונטשתה. תשמטון יתה ותבקרון יתה: (יט) ראשית. שירוי בוכרת פירי ארעכון תיתון לבית מוקדשא דיי' אלהכון עמי עמי בית ישראל לית אתון רשאין לא למבשלא ולא למיכלא בשר וחלב תריהון מערבין כחדא דלא יתקוף רוגזי בכון ואבשל ית עיבוריכון צבורין באדריכון דגנא וקשא תריהון מערבין כחדא: (כד) כי הרס. ארום מפרכא: פרק כד (י) ויראו את. וחמון ית איקר שכינתיה דאלהא דישראל ותחות אפיפורין דריגלוי כעובד סינפרינון וכזככיות שמיא כד אינון נקיין מן עננין: (יא) ואל אצילי. ולוות עולימיהון דבני ישראל לא פשט לחבלא ידיה וחמון ית איקר שכינתיה דיי' והוון מתחמיין היך אכלין והיך שתיין: תרומה פרק כה וידבר יי' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה (כה) מסגרת. גיפוף: (כט) קערותיו. פילוותיה: (לט) ככר. קנטי[נ]ר: פרק כו (יט) אדני כסף. חומרין דכסף: (כג) בירכתים. בשפועיא: פרק כז (ה) (ברכב) [כרכב] המזבח. תחות קנקלא דמדבחא: תצוה פרק כט ואתה תצוה (יז) ואת האיל. וית דיכרא תפסיג לפסגוי ותשזיג בני גויה וכרעוי ותתן על פיסגוי ועל רישיה: (כג) וככר. עיגול: (כז) חזה התנופה. נועא דאנפותא: כי תשא פרק ל כי תשא (לה) ממלח. ממזג: פרק לב (ה) וירא. וחמא אהרן ית חור בר אחתוי נכיס לקומוי ודחיל ובנא מדבחא קומוי: (ו) ויקומו לצחק. וקמון להון מגח[כ]ין בפולחנא נוכראה: (יד) וינחם. והוות תווהו: (יז) ברעה. קלהון דעמא מבעשין: (יח) קול. קל מקלסין בפולחנא נוכראה אנא שמיע: (כה) וירא משה. וחמא משה ית עמא ארום פריעין אינון ארום פרעו כלילא דדהבא דהוה ברישיהון דהוה שמא מפרש חקיק עליהון דילא שמעו למילוי דמשה קניין להון שום ביש לדרי דרין: פרק לג (לו) ויתנצלו. ורוקינו בני ישראל ית מאני זייניהון מעילויהון דהוה שמא מפרש חקיק עליהון מן טורא דחורב: (יא) נער. טלי זעיר לא פסק: (כג) והסירותי. ואעבר ית כיתי מלאכיא דקיימין ומשמשין קדמי ותחמי ית דיבורא דיי' ואיקר שכינתי לית אפשר לך למחמי: פרק לד (ו) ויעבר. ועברת יקר שכינתא דיי' קומוי וצלי משה ואמר יי' אלהא וגו׳: (כ) ולא יראה (את) פני (יי') ריקם. עמי עמי בית ישראל לית אתון רשאין למתחמיא קדם יי' אלהכון ריקנין מכל מצוותא: (כט) כי קרן. ארום שבחו זיווהון דאפוי: (לג) מסוה. סודרא: פרק לח ויקהל ויקהל משה (ח) במראות הצובאות. בחזיין נשיא צניעתא דהוון צניען בתרע משכנא: (יד) קלעים. וילון: פקודי פרק לט אלה פקודי המשכן (ט) זרת ארכו. פשך אורכיה: תם ויקרא ויקרא פרק א (א) ויקרא אל משה וידבר יי' אליו מאהל מועד לאמר. והוה ביומא דאשלם משה למקמא ית משכנא ודכי יתיה וקדיש יתיה וית כל מנוי וית מדבחא וית כל מנוי חשב משה בליביה ואמר טורא דסיני דריבוייה ריבויי שעה וקידושיה קידושי שעה לא סליקית לותיה עד זמן דאיתאמר לי מן קדם יי' משכן זימנא דריבויה ריבוי עלם וקידושיה קידוש עלם לא כל שכן קרא רבון עלמא למשה ומליל מימרא דיי' עימיה מן משכן זימנא למימר: (טז) והסיר. ויעבר ית קורקבניה בליקטיה ויקלק יתיה: (יז) ושסע אותו. ויתלע יתיה בכנפוי: פרק ב (ו) פתות אותה. תרסק יתה רסוקין: פרק ה (ד) להרע. למבעשא: (כא) או עשק. עצה: צו פרק ו וידבר יי' אל משה לאמר צו את אהרן (ג) ומכנסי. אברסקין: (כא) מרבכת. מרתחא: פרק ז (יח) פגול. פסול: שמיני פרק ט ויהי ביום השמיני (כד) ויפלו על פניהם. ואתרכינו בצלו על אפיהון: פרק י (א) אש זרה. אשא בריי[ה]: (יט) וידבר. ומליל אהרן עם משה הא יומא דין קריבו בני ישראל ית חטתהון וית עלתהון קדם יי' ואת אליפתא יתי דחטתא חמירא מן מעשרא תנינא ולית איפשר לאבילא למיכל מינה ואנא דארע יתי תוקלא רובא הדין ביומא הדין ומיתו תרין בנוי נדב ואביהוא ואנא אביל עליהון הא אילו אכלית מן [ח]טתא יומא הדין הא אית איפשר דשפר יתיה קדם יי': (כ) וישמע. ושמע משה ואפיק כרוז במשריתא ואמר הלכתא אתעלמא מיני ואהרן אחי אליף יתה לי ועל די אשפר גרמיה קביל מיניה אגר ושמע משה ושפר פתגמא באפוי: פרק יא (יח) התנשמת. קאקא וית בר הדיא: (אשה כי תזריע זאת תהיה תורת המצורע) אחרי־מות פרק טז וידבר יי' אל משה אחרי מות (לא) ועניתם. ותצומו בה על נפשתיכון: קדשים פרק יט וידבר יי' אל משה לאמר דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו (ט) לא תכלה. לא תשיצון אומנא מחדיא דאית בה בחקליכון למחצד: (יד) לא תקלל. לא תלוטון חרשא בגין דלא שמע וקדם אכסניא דהוא מדמי לסמיא וגו׳: (טז) לא תלך. עמי בית ישראל לא תהון אזלין בתר לישנא תליתאה על חבריכון ולא תשתוק על אדמיה דחברך בזמן דאת ידע ליה דהוא זכיי בדינא אמר יי': (כו) לא תאכלו. עמי בית ישראל לא תיכלון על אדם קטולי סנהדרין ולא תנחשון ולא חדודי עיינין: פרק כ (יז) חסד הוא. חסד הוא דעבדית עם קמאי מן בגלל דיתמלי עלמא מנהון ברם מן כדון מאן דיעבד כן ואשיצי יתהון וגו׳: אמר פרק כב ויאמר יי' אל משה אמר אל הכהנים (כז) שור או כשב. עידן דתידכר לן סדרי קורבנינן מה דהוינן מקרבין קומך בכל שנא ושנא והוון קורבנינן מכפרין לן על חובינן וכדו די גרמו חובינן ולית לן מא נקרבא מן עדרי עאנינן תור או אימר איתבחר קומוי בגין למדכרא סבא דמדינחא קריב לשמך בר תורין ורהט לבקרותיה ונסב בר תורין רכיך וטב ויהב יתיה לרביא ואוחי רביא למעבד יתיה ופטירין אפה ואייכיל למלאכיא וזכה למבשרה דהא שרה ילידת ליצחק אימרא איתבחר <תניינא> בגין למדכרא זכותיה די יצחק די עקד גרמיה על גבי מדבחא ופשט צואריה בגין שמך שמיא מכו ונחתו וחמא יצחק ית שכלוליהון וכהיין עינוי ממרומיא מן בגין כן זכה ואיזדמן ליה תמן אימר [ת]חותוי לעלתא ותוב תליתאי גדיין בר עזין בגין למדכרא זכותא דאימא דלבשת יתיה ליעקב משכין דגדיין ועבד תבשילין ואייתי לאבוי מן תבשילוי וחמר אשקי יתיה וזכא למקבלא סדר ברכתא מן יצחק אבוי ולמוקמא תרין עשר שבטין קדישין לשמך בכין פרש משה ואמר עמי עמי בית ישראל תור או אימר או גדי ארום איתיליד ויהוי שובעא יומין בתר אימיה ומן יומא תמינאה ולהלאה יהוי כשר למקרבא יתיה קורבן לשמא דיי': פרק כג (כט) כי כל. ארום כל נפש די בצמת למיצום ולא ציימת ביום צום כפוריא: (לב) מערב. מן רמשא ועד רמשא תהון ציימין צומיכון ושבתין שובתיכון ועבדין זימנין מועדיכון בחדווה: פרק כד (יא) ויקב. וחרף ברא דאיתתא ישראיליתא ית שמא מפרשא ובזי: (יב) ויניחהו. דין חד מן ארבעה דינין די עאלו קדם משה נבייא ואסתמך על דעתא דלעיל בתריין מנהון הוה משה מתין ובתרין הוה משה זריז במחרפא דחריף שמא קדישא בגידופין ובמקוששא דקושש קיסין ביום שבתא הוה משה מתין מן בגלל דהוה דיניהון דיני נפשן <ו>במסאבין דלא יכילו למעבד פיסחא בזימניה ובגין בנתיה דצלפחד הוה משה זריז מן בגלל דהוה דיניהון דיני ממון באיליין ובאיליין אמר לא שמעית למילפא לדיינא דעתידין למקום מן בתר משה למיהוי זריזין לדיני ממונא וממתינין בדיני נפשתא דלא בפריע ליהויין קטלין ית מאן דחמי ליה למתקטלא בדינא ולא יבהתון למימר לא שמענן כבר משה רבהון אמר לא שמעית ואצנית יתיה במטרא עד זמן דאיתפרש להון מן קדם יי' בהליין דינין ידינון יתיה: בהר פרק כה וידבר יי' אל משה בהר סיני (לד) ושדה. וחקל פרוולי: (לז) את כספך. ית כספך לא תיתן ליה בשעורין וברביין לא תתן מזונך: בחקתי פרק כו אם בחקתי (יג) קוממיות. קומה זקופה: (מב) וזכרתי. ואדכר במימרי ית קיימ[א]ה די קיימית עם יעקב בבית אל ואוף קיימא די קיימית עם יצחק בטור מוריה ואוף קיימא די קיימית עם אברהם ביני בתריא אדכר ברחמין וארעא דישראל אדכר ברחמין: (מג) והארץ. וארעא תשתבוק מנהון ותרעי ית שובי שמיטהא כל יומין די יצדי מנהון ואינון ימרקון ית חוביהון מיכלא חולף מיכלא וסדר דין חולף סדר דין בסדרי דיניי מאסו וית קיימי אורייתי רחיקת נפשיהון: (מד) ואף. ואוף בהדא כד הוון גליין בארע בעלי דבביהון לא מאסית יתהון במלכותא דבבל ולא רחיקית יתהון במלכותא דפרס למפסא ית קיימי עמהון ארום אנא יי' אלהכון: פרק כז (י) לא ימיר אותו. ולא יפרגיניה: (יב) (בערכך) [כערכך]. כעילויא כהנא: במדבר במדבר פרק ד וידבר יי' אל משה במדבר סיני (ז) הקערות. פילוותא: (ט) מלקחיה. מלקטייא: (י) המוט. קופה : (כ) ולא יבאו. ולא יעלון ליואי למיחמי כד יהוון כהניא משקעין מאני בית קודשא ולא ימותון: נשא פרק ה וידבר יי' אל שמה לאמר נשא (כב) ואמרה. ותימר איתתא אמן אמן {אמן} אין איסתאבית אמן אין אנא עתידא לאסתאבא: פרק ו (ה) תער. גלב: (כז) ושמו. וישוון ית שמי קדישא על בני ישראל ואנא במימרי אבריך יתהון ברם לית איפשר ל[כ]הניא למשמשא קדמיי בכהונתא רבתא עד זמן דיהוון בר תלתין שנין ואתון עמי בני ישראל לא תהוון מהרהרין בלבבכון בתר כהניא ותימרון פלן חמס חמסין פלן גזל גזלין דלא למקבלא מינהון קבלון מנהון סדר ברכתא דאינון מברכין יתכון ואנא במימרי מציץ ומחמי מן חרכיא מן ביני אצבעתהון דכהניא ואנא במימרי אבריך יתכון: בהעלתך פרק ז וידבר יי' אל משה לאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך (יג) קערת כסף. פיילי דכסף: פרק י (לו) ובנחה. וכד הוה ארונא חזר הוה משה זקף ידוי בצלו ואמר חזור כען יי' מן תקוף רוגזך ותוב עלין ברחמין טביא וברך רבוותיא ואסגי אלפיא שבטיא דבני ישראל: פרק יא (ה) את הקשואים. ית קטייא וית מלפפוניא: (ח) בפרו[ר]. בלפדיא: (יב) כאשר ישא האומן. ארום תימר לי סבול יתהון בחובך היך מא דסביל פידגוגא ית מיינקא: (כ) מאפכם. מן נחיריכון: (כו) וישארו. ואישתיירו תרין גוברין במשריתא שמיה דחד מנהון אלדד ושמיה דתנינא מידד ושרת עליהון רוח קודשא אלדד הוה מתנבא ואמר סלוון סלק מן ימא והוי תוקלא לבני ישראל ומידד הוה מתנבא ואמר עתיד משה ספריהון דישראל מתכנשא מן גו עלמא ויהושע בר נון ההוא שמשא מקבל נבואתא מן בתריה ותריהון הוון (מתגבין) [מתנבין] כחדא ואמרין בסוף עקב יומיא עתיד גוג ומגוג וחילוותיה סלקין לירושלם ובידוי דמלכא משיחא אינון נפלין ושבע שנין יומין ידלקון בני ישראל מן מאני זייניהון לחורש לא יפקון ואילן לא יקצצון ואינון הוו מן שובעתי חכימיא די אתפרשו בשמהון ולא נפקו שובעתי חכימיא מיגו משיריתא עד דאלדד ומידד מתנבין במשיריתא: (כח) ויען. וענא יהושע בר נון שמשיה דמשה [מ]ן (עליותיה) [טליותיה] ואמר רבוני משה פסוק מנהון רוח נבואה: פרק יב (א) ותדבר. ומלילת מרים ואהרן במשה על עיסק איתא כושייתא די נסב והלא לא איתתא כושייתא הות צפורה איתתיה דמשה אלא הכמא דכושייא משני בזיויה מן כל ברייתא כין הות צפורה איתתיה דמשה יאיא בחזוה ושפירא בריוה ומשניא בעובדהא טביא מכל נש[י]א דדרא ההוא וכן דוד מתנבא ואמר שגיון לדוד אשר שר ליי' על דברי כוש בן ימיני ותימר דהוה שאול מלכא דישראל גבר כושי אלא הכמה דהדין כושיא ביסריה שני מן כל בני נשא כדין הוה שאול מלכא דישראל שפיר בריויה ויאי בחיזויה ושני בעובדוי טביא מכל בני נשא דדרא ההוא וכן ירמיה מתנבא ואמר וישמע עבד מלך הכושי ותימר דהוה ברוך בר נריה גברא חסידא גבר כושי אלא הכמה דהדין כושי ביסריה שני מן כל בני נשא כדין הוה ברוך בר נריה גברא יאי בריויה ושפיר בחיזויה ושני בעובדוי טביא מן כל בני נשא דהוה בדרא ההוא וכן עמוס מתנבא ואמר הלא כבני כושיים אתם לי בני ישראל ותימר [דהוה] זרעיתיה דאברהם וזרעיתיה דיצחק ויעקב בעובדין בישין אלא הכמה דהדין כושיא מופרש ומובדל מן כל בריאתא כדין אפרש רחמנא וקדיש ית בני ישראל כתרומתא מן אידרא וחלתא מן ליישא וקרא יתיה בני עמיה חולקייה ואחסנתיה: (ז) לא כן עבדי. לית כבר נש עבדי משה בכל קומטיטון דישראל לכל לבלרין קומטיטון דידי הימן הוא: (יב) אל נא תהי כמת. לא בבעו תהוי מרים אחתן מצרעא באהילא כמייתא ארום היך מא דהדין וולדא דהוי במעי דאימיה תשעא ירחין במיא ובאישתא ולא איתנזק וכיון דמטא קיציה למיפק מן מיעיה דאימיה אתכל פלגות ביסריה כין הות מרים אחתן מצרפא עמן במדברא והויא עמן בעקינן וכיון דמטא קיצן למחסנא ית ארעא דישראל למא היא מתמנעא מינן צלי כען על בישרא מיתא הדין וייחי ארום אחתן ושאר קריבות בשרן היא למה כען נואבד זכותה: (טז) ואחר. ואף על גב דאיתחייבת מרים נביאתא למצטרעא אית בה אולפן סגי בפקודיא ובנטרי מצוותא במצוה דאיניש עביד הוא מקבל עליה אגר סגיא ובגין דקמת לה מרים נביאתא על גיף נהרא כשעה זעירא למידע מא הוה בסופיה דמשה הוון ישראל אשיתין ריבוון דהינון סכום תומנין ליגיונין (דענני) [וענני] איקרא ובאירא לא זעו ולא נטלו מן אתריהון עד זמן דאיתסיית מרים נביאתא מן [צ]רעתא וכיון דאיתסיאת מרים נביאתא מן בתר כן נטלו עמא מן חצרות ושרו במדברא דפארן: שלח־לך פרק יג וידבר יי' אל משה לאמר שלח לך (כ) ומה הארץ. ומה ארעא הא שמינין הינון פירייה או עצין: (כג) ויבאו. ואתון עד נחל סגולה וקטעו מן תמן עוברתא וביה סגול דענבין חד וטענו יתיה בקופה ביני תרין גוברין (ובין) [וכין] מן רמוניא (ובין) [וכין] מן תאיניא: פרק יד (ד) נתנה ראש. נשוי עלן מלך ונחזור למצרים: (ט) כי לחמנו הם. ארום היך מא דלחמא קליל לן למיכל כין אינון קלילין לן למשציא: פרק טו (לב) מקושש עצים. מגבב קיסין: קרח פרק טז ויקח קרח {תוספתא} תלתא נביין קשין אתנביאו בחימתהון וכפרו בנבואתהון בגו פירינא משה ואליה ומיכה משה איתנבי בחימתיה ואמר אם כמותנא דמייתי בני נשא {ימותון} איליין ובג[ז]ירתהון דבני נשא די גזר עליהון לא מימרא דיי' מליל עמי ולא מנביאי דיי' אנא ולא אוריתיה דיי' אחתת בידי נפקת ברת קלא ואמרת משה בר עמרם הכמא (דאחתתנון) [דאתחננון] קדמיך שבטיה דלוי ולא חסת עליהון ולא רחמת עליהון כך סופך למתחננא קדמיי {והכמא} די אתגוות עליהון כך מתגאה עלך את אמרת להון רב לכם בני שבטיה דלוי כן יתאמר רב לך לא תוסף למללא אליה אתנבי בחימתיה ואמר עני ית[י] יי' עני יתי וידעון כל עמא הדין ארום את הוא אלההון אלה קמאיי ואלה אחרן וכל אלהין דפלחין קומך אלהין דשקרין ואין לית את עני יתי ומחמי ניסי גבורתך בהדא שעתא את הוא דאקשיית קדלהון ואפכת אפיהון לבתריהון ואסטיית לבהון לאחוריהון נפקת ברת קלא ואמרת אליהו אליהו מא שבקתא למרי חובא דיגבי חוביה ההיא צלותא שמיע קדמיי מיכיהו בר ימלה אתנבי בחימתיה ואמר אין מחזור יחזור אחאב בשלם לא מנביאי דיי' אנא ולא מליל עמי מימרא דיי' נפקת ברת קלא ואמרת מיכיהו בר ימלה גזרתך קיימתה (ותתוביתיה דאחאב קבילית) «ולא אי[י]תית בישתיא ביומוי» ומימר פומי קיימית «היך» ולא בטלת גזירתך קיימת דלית יחזור אחאב בשלם ותתוביתיה קבילית ולא אייתית בישתיא ביומוי ומימר פומי קיימית ה[י]ך מא (דתיכלון) [דאכלון] כלביא ית אדמיה דנבות כן יכלון כלביא ית אדמיה דאחאב בחלק יזרעאל. תם: (א) ויקח קרח. ונסיב עיטא ופלג קרח: (יג/יד) זבת חלב. נקיין כחלבא וחליין כדובשא : (טו) ויחר למשה. ובעש למשה לחדא ואמר קדם יי' לא תסתכל לדורון (דידתהון) [דידהון]: (כח) כי לא מלבי. ארום לא מלבי בדית יתהון: פרק יז (ג) לאות. לסימן: (כג) ויגמל. ועבד לוזין בדליליא: חקת פרק כ וידבר יי' אל משה ואל אהרן לאמר זאת חקת (ב) ולא. ולא הוה תמן מיא לעם כנשתא ארום מיתת מרים נביאתא ואיתגניזת באירא ואתכנשו על משה ועל אהרן: (י) שמעו. שמעו כען עמא מלפין למלפיהון די סרבו למילף הא מן כיפא הדין אתפקידית למפקא לכון מיא: (כט) ויראו. וחמון כל עם כנישתא משה נחית מן טורא מאנוי בזיעין וקיטמא ברישיה והוה בכי ואמר ווי עלך אהרן עמוד צלותהון דבני ישראל דהוית מרפי עליהון בה שעתא (הזמינו) [הימינו] בני ישראל ארום מית אהרן ובכו ית אהרן תלתין יומין כל עם כנשתא דבני ישראל: פרק כא (ו) וישלח. ברת קלא נפקת מן גו ארעא ואשתמע קלא במרומיא אתון חמון כל בני נשא ואציתו ושמעו כל בני ביסרה לטית חיויא מן שירויא ואמרית ליה עפרא יהא מזונך ולא אתרעם על מזוניה אפיקית עמי פריקין מן ארעא דמצרים אחתית להון מנא מן שמיא אגזית להון סלווי מן ימא ואסיקית להון באירא מן תהומא חזרו עמי למתרעמא קדמיי על עיסק מנא למימר נפשין מעיקא בלחמא הדין דמיכליה קליל מן בגין כן ייתי חיויא די לא איתרעם על מזוניה וינכית לעמא האיליין די איתרעמו על מזונהון וגרי מימרא דיי' בעמא ית חיויא שרפיא ונכיתו לעמא ומיתו אוכלוסין סגיעין מן ישראל: (ט) והיה אם נשך. והוי כד נכית חיויא יתיה תלי עייניה בצלו לות אבוי דבשמיא: (יד) על כן. מן בגין כן יתאמר כתיב ומפרש בספר אוריתא דמתילא בספר קרביא נסייא וגבורתא דעבד מימרא דיי' עם בני ישראל כד הוון קיימין על ימא דסוף כן יעביד להון כד אינון עברין ית נחלי ארנון: (טו) ואשד. כד הוון ישראל עברין ית נחלי ארנונא איטמרו אמוראי במערתא דאית בנחלי ארנונא אמרין איליין לאיליין כד יהוון ישראל עברין בנחל ארנונא אנן נפקין לקדמותהון ומשיצין יתהון ומקטלין מלכין עם שלטונין ורבון כל עלמא יי' דידע מה די בליבביא וגלי קומוי מא די בכוליאתא רמז לדישי טורא ואפיקו רישיהון אילין לאילין ורציצו רישי גיבריהון ונגידו נחליא מן אדמיהון ולא ידעין ישראל נסיא וגבורתא דאיתעבד עימהון בנחלי ארנונא מן בתר כן אתפרשו טווריא וחזרו לאתריהון וידעו ישראל נסיא וגבורתא די איתעבד להון בנחל[י] ארנונא ולחיית קרתא דלא הות בעיצתהון אשתיזבת והא היא סמיכה לתחומיהון דמואבאי: (יז) אז ישיר. הבכין שבחו ישראל ית שבח שירתא הדא סוקי באירא סוקי באירא הוון מזמרין לה והיא סלקא: (יח) באר. באירא די חפרו יתה רברבני עמא מן שירויא אברהם יצחק ויעקב שכלילו יתה שובעתי חכימיא סנהדרין דישראל ספריא בחוטריהון הן הן ספריא דישראל משה ואהרן מן מדברא איתיהיבת להון מתנה: (יט) וממתנה. ומן בתר דאיתיהיבת להון מתנא חזר למיהוי להון נחלין שטפין ומן בתר די חזרת למיהוי להון נחלין שטפין חזרת למיהוי סלקה עמהון לרישי טוריא ונחתת עימהון לחילתא עמיקתא: (כ) ומבמות. ומן די חזרת למיהוי סלקא עמהון לריש טווריא ונחתת עימהון לחילתא עמיקתא אתגניזת מנהון באירא <(בחילוכא) [בחילותא]> דאית בתחומי<הו>ן דמואבאי ריש רמתא דמצטפיא כל קבל בית ישימון: (כב) אעברה. אעבר כען בארעך לא נאנס אנוסין ולא נשרגגה בתולן ולא נבעי נשי גוברין באיסרטא דמלכא ניזיל עד זמן דנעיבר בתחומך: (כח) כי אש. ארום עם גוברין בערין היך אשא נפקו מחשבון עבדי קרבא כשלהובין דאישא מן קרתא דסיחון מלכיהון (דמואבאי) [דאמוראי] שיצון לחיית קרתהון דמואבאי קטלו כומריהון דהוו מפלחין מדבחין קדם טעוותא דארנונא: (כט) אוי. וי לכון מואבאי ספתון ואבדתון פלחי טעוותא מסרתון בניכון כפיתין בקול{ר}יא ובנתיהון בשביא למלכיהון דאמוראי סיחון: (ל) ונירם. ופסקת מלכו מן חשבון ושולטן מן דיבון וצדיו אורחתהון עד כרכא דנפחיא דסמיך למידבא: (לב) וישלח. ושלח משה למיללא ית מכוור וכבשו כופרניהא ושיצון ית אמוראי די הוון תמן: (לד) ויאמר. כיון דחמא משה ית עוג מלכא רשיעא זע וארתית מן קומוי ואמר הלא דין הוא עוג רשיעא דהוה מוני <נ"א מחסר> לאברהם ושרה ואמר להון אברהם ושרה אתון מדמיין לאילנין יאיין שתילין וקיימין על מבועין דמיין ברם פירי לית אינון עבדין מן בגין כן קיים ואמתין יתיה קודשא בריך הוא יהא שמיה משובח שנין סגיעין עד זמן דחמא בניהון ובני בניהון סגיעין כעפרא דארעא וחזר ונפל בידיהון ואמר מימרא דיי' למשה לא תדחל מיניה ארום בידך מסרית יתיה וית כל עמיה וית כל ארעיה ותעביד ליה היך מא דעבדתא לסיחון מלכיהון דאמוראי דהוה שרי בחשבון: בלק פרק כב וירא בלק (ה) פתורה. פתיר (תילמיא) [חילמיא]: (ז) וקסמים. ואגדן חתימן ב[יד]יהון: (כד) במשעול. באמצע כרמיא (פגיא) [סגיא] מן דין סיטרא: (כח) ותאמר. ואמרת אתנא לבלעם ווי לך בלעם רשיעא חסר דעתא כל חוכמתא ומדע לא אישתכח גבך ומא אין אנא בעיר מסאב מיתא בעלמא הדין ולא אתיא לעלמא דאתי ולא יכילתא למילט יתי בחוכמת דעתך על אחת כמה וכמה בנוי דאברהם יצחק ויעקב דבזכותהון אתברי עלמא מן שירויא היך את אזיל ויכול למילט יתהון ודי גנבתא דעתהון דעמא האיליין ואמרת להון לית הדא אתנא דידי שאילא היא בידי אלא אנא אתנך די רכבת עלי מן טליותך עד יומא הדין הא מתכוונא אתכוונית למעבד לך כדין ואמר לא: פרק כג (ז) וישא. ונטל במתל נביאותיה ואמר מן ארם נהרים דבר יתי בלק מלכיהון דמואבאי מן טור מדינחא איתא כען לוט לי דבית יעקב ואיתא זעיר לי שבטיא דבית ישראל: (ח) מה. מא אנא לייט דבית יעקב ומימרא דיי' מברך יתהון ומא אנא מזעיר דבית ישראל ומימרא דיי' מסגי יתהון: (ט) כי מראש. חמי אנא עמא האיליין מדברין בזכות אבהתא צדיקיא דמתילין בטוריא אברהם יצחק ויעקב ובזכות אמהתא דמתילין בגלימתא שרה רבקה רחל ולאה הא עמא האיליין דבלחודיהון שריין ובנימוסי עמא לא מתערבין: (י) מי מנה. מאן ייכול למימני עולימיהון דבית יעקב דאיתאמר עליהון דיהוון סגיעין ככוכבי שמיא אמר בלעם רשיעא במתל נביאותיה אין קטלין אינון יתיה בני ישראל בחרבא מבשר הוא בלעם דלית ליה חולק לעלמא דאתי ברם אין מיית הוא בלעם מותנין קשיטין אלואי תהי אחריתאי כזעירא דבהון: (יט) לא איש. לא (למימר) [כמימר] בני נשא הוא מימריה דאלהא חייא ולא כעובדיהון דבני נשא עובדי דאלהא בני נשא אמרין ולא עבדין גזרין ולא מקיימין וחזרין וכפרין במיליהון ברם אלהא אמר ועבד גזר ומקיים וגזירתוי קיימין עד לעלם: (כ) הנה. הא למברכא אדברית ובריך אנא ית ישראל וברכן לית אנא מנע מנהון: (כא) לא הביט. לית אנא חמי פלחי שקר בגו דבית יעקב ולא פלחי פולחן נוכראי בגו שבטיא דבני ישראל מימרא דיי' אלההון הוי עימהון ויבבות זיו איקר מלכהון מגן עליהון: (כב) אל מוציאם. אלהא די פרק ואפיק יתהון פריקין מן מצרים תוקפא ותושבחתא ורוממותא דידיה הוא: (כג) כי לא. ארום לית אנא חמי נטורי נחשין בגו דבית יעקב אוף לא (קומוי) [קסמי] קסמין בגו שבטיא דבני ישראל בעידנא הדין יתאמר ליעקב ולישראל מא טבן וניחמן עתיד מימרא דיי' למיתייה עליהון דדבית יעקב ברם אמר במתל נביאותיה טוביכון צדיקיא מא אגר טב מתקן לכון גב אבוכון דבשמיא לעלמא דאתי: (כד) הן עם. הא עמא האיליין כאריא שריין וכאריוותא מתגברין היך מא דלית אריא לא נייח ולא שדיך עד זמן דהוא אכיל ופשיט בשר ושתי אדם ברם הינון עמא האיליין לא נייחין ולא שדכין עד זמן דיתקטלון בעלי דבביהון וישפכון אדם קטילי סנאיהון כמיא: פרק כד (א) וירא בלעם. וחמא בלעם ארום שפר הוה מן קדם יי' למברכא ית ישראל ולא אזל היך מא דהוה אזיל בכל זמן וזמן למשתאלא לקדמות קסמיא אזל ושוי אפוי למדברא והוה מדכר להון עובדא דעיגלא בעי למילט ית ישראל: (ג) וישא. ונטל במתל נבואתיה ואמר אימר בלעם בריה בעור אימר גברא דיקיר מן אחוי מאן דאיתכסוי מן כל נביאיא איתגלי עלוי: (ד) נאם. אימר גברא דשמע ממלל מן קדם יי' ודי חמא מן קדם שדי חמי וכד הוה מתרכין על אפוי ורזי נבואותא מתגליין ליה והוה מתנבי על נפשיה דהוה נפיל בחרבא וסוף נביאותיה למתקיימא: (ה) מה טבו. מה טבין הינון משכנין דצלי בהון יעקב אבוכון ומשכנין דעבדתון לשמא דיי' ומשכניתיכון חזור חזור לכון דבית ישראל: (ו) כנחלים. כנחלין מתגברין (כד) [כן] יהוון ישראל מתגברין על בעלי דבביהון וכגנין שתילין על מבועין דמיין כין יהוון קורייתהון מפקן ספרין ומלפין אוריתא והיך שמיא דמתח מימרא דיי' לבית שכינתיה כין יהוון ישראל חיין וקיימין עד לעלם יאין ומשבחין כארזיא דמיין ומנטלין בבריותא: (ז) יזל. יקום מלכיהון מביניהון ופרוקהון מנהון ובהון יהוון ויהוי {מכנש} להון גלוותהון מן מדינת בעלי דבביהון ובניהון ישלטון באומין יתקף מן שאול די חס על אגג מלכיהון דעמלקאי ותתרברב מלכותיה דמלכא משיחא: (ח) אל (מוציאם) [מוציאו]. אלהא די פרק יתהון ואפיק יתהון פריקין מן ארעא דמצרים תוקפא ותושבחתא ורוממותא ליה יכלון בני ישראל מותר ביזת בעלי דבביהון וקורייתהון יפלגון וגיבריהון יתקטלון ומותריהון יפלגון: (ט) כרע. הא עמא האיליין כאריא שריין וכאריוותא מתגברין מאן דבריך יתהון ישראל יהוי בריך כמשה נביאה ספריהון דישראל ומאן דלט יתהון יהוי ליט כבלעם בר בעור: (י) ויחר. ותקיף רוגזא דבלק על בלעם וטפח בכף ידוי ואמר בלק לבלעם למילוט סנאי דברית עמך ולחוד מברכת מברכא: (יא) ועתה. וכדון הא אנא אזיל לות עמי איתא כען אעט יתך עיטא די תעביד בעמא האיליין חטי יתהון ואין לא לית את שליט בעמא האיליין ברם הינון עתידין עמא האיליין משליט בעמך בסוף עקב יומיא: (טו) וישא. ונטל במתל נביאותיה ואמר {אימר בלעם בריה בעור ואימר} גברא דיקיר מן אחוי מאן דאיתכסי מן כל נביאיא איתגלי עלוי: (יז) אראנו. חמי אנא ליה ולית הוא כדון וכדו אנא מסתכל ביה ולית הוא קריבא עתיד למקום מלך מדבית יעקב ופריק ושליט מן דבית ישראל ויקטל תקיפי מואבאי וירוקן כל בני מדינחא: (יח) והיה. ו[יה]וי אדום יריתא ויהוי יריתא טורא דגבלא לבעלי דבביהון וישראל יתגברון בחיל תקיף: (יט) וירד. עתיד מלך למיקום מן דבית יעקב וישיצי כל מאן דמשתייר מן כרכא חייבא דא היא רומי: (כ) וירא. וחמא ית עמלקאי ונטל במתל נביאותיה ואמר ש[י]רוי אומיא די סדרו סדרי קרבא כל קבל ישראל הינון דבית עמלק ובעקבא בסוף יומיא הינון יסדרון לקובליהון סדרי קרבא וסופהון לאובדן יהוי ואובדניהון עד לעלם: (כא) וירא. וחמא ית שלמאה ונטל במתל נביאותיה ואמר מא תקוף הוא משרייך ושוית בנקרת ית מדורך: (כב) כי אם. ארום אין יהוי שלמאה לביזא עד כען אתוריא עתיד קאים שבי יתיה: (כג) וישא. ונטל במתל נביאותיה ואמר ווי לחייביא די חייבו כד ייתי אלהא למתפרעא מנהון מן רשיעיא וליתן אגר טב לצדיקיא וכד יגרי מלכות אומיא איליין לאיליין: (כד) וצים. ויפקון אוכלוסין סגיעין בערברבניא מן מדינת איטליא דא היא רומי ויצר[פ]ון עמהון לגיונין סגיעין מן רומאי וישתעבדון {ב}אתוראה ויצערון כל בני עבר נהרא ברם סופיהון דאיליין ודאיליין לאבדן יהוי ואובדניהון עד לעלם: פרק כה (ד) ויאמר. ואמר מימרא דיי' למשה סב ית כל רישי עמא ואקים יתהון סנהדרין קדם יי' ויהוון צלבין כל מאן דמתחייב למתקטלא ועם מטמעי שימשא יהוון נבילתהון מחתין וקברי[ן וב]כין יחזור תקוף רוגזא דיי' מן ישראל: פינחס וידבר יי' אל משה לאמר פינחס בן אלעזר (יב) לכן. בשבועה איזיל משה משמי ואמור לפינחס: פרק כו (יא) ובני קרח. ובנוי דקרח על די לא הוו בעצתיה דאבוהון לא מיתו: פרק כח (ב) את קרבני. ית קורבני לחם סדור פתורי מא דאתון מקרבין קומיי על גבי מדבחא הלא אישתא היא דאכלא יתיה והוא מתקבל מנהון קומיי לריח דרעוא עמי בני ישראל הוו זהירין למקרבא יתיה קומיי בזימניה: (ז) בקדש. במאני בית קודשא יתנסך ניסוך דחמר לשמא דיי': מטות פרק ל וידבר משה אל ראשי המטות פרק לא (נ) ונקרב. וקריבנן ית קורבנא דיי' כד הוינן עלין בבתיהון דמלכיא מדינאי ובקיטוני מדמכיהון והוינן חמיין תמן בנתיהון דמלכיא מדינאי יאיין והוינן מפרקין מנהין קורייא דדהבא מן רישיהן וקדשיא מן אודניהון ועזקיא מן אצבעתהן ועיקריא מן אדרעיהן ומעו[כ]יא מן בית תדיהן חס לן משה רבן לא הסתכל חד מינן בחדא מינהן ולא יתיחד חד מינן בחדא מנהן דלא נהוי שותף עמה בגיהנם לעלמא דאתי היא תקום לן ביום דינא רבא למכפרא על נפשין קדם יי': פרק לב (יד) תרבות. תסקון גוברין חייבין: (יז) וישב טפנו. תלילן מן קדם דיירי ארעא: מסעי פרק לג אלה מסעי (ג) מרעמסס. מפילוסין: (לו) מעציון גבר. מן כרך אורח תרנוגלא: פרק לד (ו) וגבול. ותחום ימא רבא הוה אוקיאנוס ניסוי ומחוזוי וספינתא עד ימא קמאה דאית בגויה הינון מי בראשית דין יהוי לכון תחומא מערבאה: (ח) מהר ההר. מן טוורוס מנוס תכוונון לכון למעלי לאנטוכיא צדדה קילקאי : דברים דברים פרק א (א) אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל. איליין פיתגמיא ד[י] מליל משה עם כל ישראל בעבר יורדנא עני משה ואמר להון הלא במדברא בטורא דסיני איתיהיב[ת] לכון אוריתא ובמישרא דמואב איתפרשת לכון כמא נסין וגבורן עבד לכון מימרא דיי' כד הויתון קיימין על גיף ימא דסוף איתבזע ימא מן קומיכון ואתעבד תרתי עשרי איסטרטין מן אסטרא חד לכל שבט ארגזתון קומוי על ימא וסרבתון על ימא דסוף על עיסק [י]ליליא דאשתלחתון מן מדברא דפארן גזר עליכון דלא תעלון לארעא דישראל ובגין מילתא דאמרתון דנפשן מעיקן בלחמא הדין במיכליה קליל וגרי בכון חיון ובחצרות די נפלו פגריכון על ידי ביסרא ובגין עגלא דעבדתון אמר במימריה למשציא יתכון אי[ל]ולי דאידכר לכון קיימא די קיים עם אבהתכון עם אברהם עם יצחק ועם יעקב ומשכן זימנא די עבדתון לשמיה וארון קיימא די עליתון בגויה וחפיתון יתיה בדהבא סנינא: (ב) אחד. מהלך חד עשר יומין מן טורא דחורב אורח טורא דגבלא עד רקם רגיעא על דחטיתון וארגזתון קומוי אתעכבתון והליכתון יתהון לארבעין שנין: פרק ג (יא) ברבת בני עמון. באפרכיין: תם ואתחנן ואתחנן אל יי' (כט) ונשב. ושרינן בחילא בכיין על חובינן ומתוודין על חובינן על דאיתדבקנן לפלחי טעוותא פעור: פרק ה {תוספתא} רשות לעשר הדברות <זה תרגום ארוך לעשר הדברות מצא[ת]{י} כתוב במקום אחר ונסחתיו בכאן>. אפילו כל נימי / בפומי מחלפן / גוילי דמתיחי / דיו ימי זלפן / הדור אגמי לקולמוס / ואינשי גליפן / זעיר דאינון ספיקין / חדא לריבוא דאלפין / טפי שבחא דבריין / יתיר חבה כלפן / כלא אומי חשיבין / ללמא סוף שלפן / מטולא תרין אלפין / נהר קמיה אולפן / סדר עלמא בדילן / ערב לית ליה חולפן / פרק לן מענמי בגו ימי חולפן / צהירין ענני יקר דלא לינזק טילפן / קביל טוורא דסיני קריבין בחד ליפן / רגו[ג]י לקבולי תרין לוחי גליפן / שמיא הרכינו ובוסמני זלפן / תילת כל תליתאין ואוריתא אולפן: רשות אחר אציתו למימרי הדברין ורברבנין ומלכוון / בקיימי לתרגומי עשרה פתגמין בסיפוון / גבורתיה גלת עלן ברתיכי אישתא ודינור סוסוון / דתא יהב לן בירחא תליתאה ס[יו]ן / הורמנו בעת מיניה עתיק יומין בכורסוון / ומינכון בחירין ליואי מהקרבין ניחו[ח]ין ועלוון / זעית ודחלית ואיתהפיכו אפיי מגוון לגוון / חרציי משתריין ומטרפא רוחי לעילוי אצטלוון / טוביה לאזכר[א] איתמליאו כל נפשתא ארוון / יהיבת לתפנוקי מלכין וסגיעות כל טבוון / כל דאכיל בלחמוי כדאכיל לחמא דחיון / לפורקניה יסוברון פרוק מארבע חיון / מילת צבע זהורין וצבעונין וארגוון / נטרי פיקודוי ילבשון יקר ורבו בלא חושבן / סכום שית מאה ותלת עשרה בשבזיז ופנטירין ומרגלוון / עניקין לצוארין ולרישא חינא מאוון / פ[י]קודיא לכינשת יעקב נ[סי]ב ליה חוטרין דלבן / צביאו ועיבידו כפקיד אוחא תלת סאוון / קרבת גלוותין כמיא אזליא בנגו[ו]ן / {רחמנא יתיב לן מעלוון וזעוון } ומ[ג]ו יון / שבטיא דישראל שכינתיה תישרי בגוון / {תוקפיה בשמי שמיא } אלף אלפין וריבוא ריבבן: רשות אחר ארעא רקדא שמיא זמרו כד ארים קיריס לברתיה דיעקב במיפקא לחידו / באצבעתיה יהב לן חמש עיזקן דנהירו ועל כל עיזקא ועיזקא ארבע ארבע טבעין בבהירו / גבילן בצדקא חתימן בחנא נקישן בחיסדא טביען בחיס[נ]א / דהב אובריזא אינון עזקיא אחסנא חמש ספרי אוריתא מוהרא דמטרונא / הוא יהב בידא עשר יקינתי[י]א מוהרא קמאה דחביביא / ותלת מאוון ושיתין וחמש מרגלייא מוהרא קמאה דמחבביתא באפרי אפריא / זמרגזין ארבעין ותמניא ותרתין מאוון מתליין על צוארא דכלתיה ובסיפוון / חטף לארוסתיה מבין בתריא בחזוון כד ארתיק על תרעא והוות דמכא בתוון / טען יתה כדעל גדפי נשרין ואוכיל יתה סילווא באורתא ומנא בצפרין / ימא בזע לה גנין בסיני קטר לה בזיהורין ומלאכיא שושבינין ומשה בר ג[תו]ן בפנטירין / כליל מלכו ברישיה ועל ידהא שירין עגילין באוזנהא וקדשיא טבע אנ[ח]ירין / לבושא דרקמא מסנה דססגונין מציירין לבוש שזיר ות[כ]לא הות פריומא בשופרין / מביתא דאבוהא כדאתת למיפק אעלת לארוסתיה תרעין דקסמרין בעיבידתיה למירפק / נעביד ונקביל משתעיין בתריהון דלא לפקפק ויתפרשון קדם חתנא ויחדי וכלתא תידוץ בדייספק / סלים אתקבע לה דתיסק לגנונא מצורתיה דאבוהא לכורסי[י]ה דחתנא / עדרין בה שבעין בתולן ל[ש]ננא דליהוון כ[כ]מכא דחלבא על דובשא לאתלבנא / פרת למיקטר במדברא גנון נהורא לארוסתא גנון לגו מן גנון דליהוון צנועין בשביסתא / צוארה למידמוך ביני תרין בריזתא וקווצתא דרססן תליין [א]פו[ת]א / קמתא דתמרא כאתכולין תדיא ריחא דנחירא כריחא דחיזוריא / רישא ככרמלא קליעתא כארגווניא צוארה שעיע כעמוד דשן דפיליא / שוררה אגרא דסיהרא מעהא כגוון ערימת חטין מקפא ליה שושנים חניטין / תקוף עינהא כתרין בריכן דחשבון קשיטין ונחירא זקוף כצפיתא דדרמסיק ולא מחמטין: (ו) לא יהיה לך. חנניה מישאל ועזריה אודעו שמיה דקודשא בריך הוא לעין כל חייא כד טעין להון ננסא והכדין אמר להון. איתו כרועו לצלמי לולבי דתמר אמר להון ננסא. איתבוננו מה דעבדית לכון עד דאתון בציון. ארמאית צדיא בגו ביה גנוניה דקיריס דידכון. - אית לן פטרן שמיה לא ינום צווחו תלתיהון / באבונן דלעיל ביה רחצינן אמר חנניה. ביה אנן רחיצין מן (שמיא) טליותן אמר מישאל. ביה אנן יקדין וביה לא כפרין אמר עזריה. אנן לא כפרין בלא יהוי לך צווחו תלתיהון / גרימין אתון גר[מי]כון למיקוד אמר להון ננסא. גופיכון יתעביד קטם בגו אתון נורא. גבורא ודי נמיס אית באלהכון הוא ישיזבינכון מן ידי. אית לן פטרן שמיה לא ינום צוחו תלתהון / דחלתא דצלמא לית הוא בליבא אמר חנניה. דע דפטרונון דתיאורן יתך אמר מישאל. דמות דצלמך לית אנן פלחין אמר עזריה. אנן לא כפרין בלא יהוי לך צוחו תלתיהון / היך כפרתון דלא למכרוע לצלמי אמר להון ננסא. האידנא אי לא אתון כרעין קדם אנדרטי. האית לכון למידע דאתון כר[ע]ין דלא בטיבותכון. אית לן פטרן שמיה לא ינום צוחו תלתיהון / ומה אנן אמרין לאלהא דשמיא אמר חנניה. והוא גלי עמיקתא ומסתרתא אמר מישאל. ועימיה שרי נהורא וחשוכא ליה גליא אמר עזריה. אנן לא כפרין בלא יהוי לך צוחו {תלתיהון} / {זריק אנא יתכון לגו אתון נורא מכפתין} אמר להון ננסא. זעיף אנא עליכון דאתון מרדין עלי ועל צילמי. זמן דתשמעון קל קרנא משרוקיתא כרועו קדם צלמי. אית לן פטרן שמיה לא ינום צוחו תלתיהון / חי וקיים הוא פטרון דידן אמר חנניה. חבל על בנין דכפרין באבוהון אמר מישאל. חס לן דנכפור בנעבד ונקבל אמר עזריה. אנן לא כפרין בלא יהוי לך צוחו תלתיהון / טבחית ונכסית גוזלוי דציון אמר להון ננסא. טאיסנא ונהימנא כאריא בגו ביה גנוניה דקיריס דידכון. [ט]לקית רישי י[נ]קיכון ולא פריק יתכון. אית לן פטרן שמיה לא ינום צוחו תלת[י]הון / ייתי ווי עלך (עלך) ננסא מא את מחסד אמר חנניה. יליף לך מן פרעה רשיעא דקדמוי מינך אמר מישאל. יחיד הוא אלהנא דתיאורן יתך אמר עזריה. אנן לא כפרין בלא יהוי לך צוחו תלתיהון / כולא אנא ממללא עליכון לחירן אמר להן ננסא. כל סנקליטין דידי קודין וכרעין ואנש לא מרד. כידאתון (בדמות) [ברמות] רוחכון דלא בעיתון למכר[ו]ע לצלמי. אית לן פטרן שמיה לא ינום צוחו תלתיהון / לית אנן משגיחין עלך ועל צלמך אמר חנניה. לית אנן חששין לאלההא דבר נש שפכיה אמר מישאל. לזה אלי דזמרינן בימא אנחנא דיליה אמר עזריה. אנן לא כפרין בלא יהוי לך צוחו תלתיהון / [מישך שדרך] (שדרך מישך) ועבד נגו {אמר להון ננסא}. מאוריתא דמשה אסתכלו והגו. מבדריתו ופלחיתו סמוי ולא סג[וי]. אית לן פטרן שמיה לא ינום צו[ח]ו {תלתיהון} / נחנא נהירין בקיימוי אמר חנניה. נטורי פום מלכא במומי אמר מישאל. ניתיב גולגלי ארנוני וזימי אמר עזריה. אנן לא כפרין וגו' / ספקיתון דפוסי דמשתמודעי מיהודאי אמר להון ננסא. סמני צייריתון בכותלי צלמי כשדאי. סבריתון הכא למעבד צלמי הצדאי. אית לן פטרן וגו' / על דנא להתבותך לא חש[ש]ין אמר חנניה. עילאה יכיל לשיזבותן מן ידך ומאתון שיחין אמר מישאל. עביד אולא עביד ניתרמי פשיחין אמר עזריה. אנן לא כפרין בלא יהוי לך צוחו תלתיהון / פיסקי ורגושי אפתיתון לצדו וסבו אמר להון ננסא. פריסנא לכון וילון פיטקי שקולו וכתובו. פיקודי למיטר לתלתא יומין תובו. אית לן פטרן שמיה לא ינום צוחו תלתיהון / פיטקא קמאה אם אנשינן שום אלהנא כתב חנניה. פרוסטיגמא תניינא הלא יי' יבדוק דנא כתב מישאל. פריש יאות ארי עלך אתקטלנא כתב עזריה. אנן לא כפרין בלא יהוי לך צוחו תלת' / צרופי ומיתבינהו לינוקא למיקרינהו בחיל פקיד להון ננסא. צווחינהו פרוס כל אומי וקומי כל חיל. צלם אנפוהי אישתני בנס וקצף שחיל. אית לן פט' {שמיה לא ינום צוחו תלתיהון} / צרצרא לכלבא שוית לאבזויי אמר חנניה. צבינן רבו[ת]א דקדיש ועיר לאחויי אמר מישאל. צתינן במיזא שבעא על דחזי למזייה אמר עזריה. אנן לא כפרין בלא יהוי לך צוחו תלתיהון / קרא דירמיה לבטולי רישיה שריתון אמר להון ננסא. קיומי סייפיה צבינא דכי מרודי התגריתון. קרא לגוברין דבחיליה למ[כ]פתינהו ומרמינהו לאתון נורא. אית לן פטרין שמיה לא ינום צ[וח]ו תלתיהון / רבנותא בסכנתא לא שנו בסרבלא פשטא וכרבלא. רמיו לגו אתון נורא כפיתין ולא אינזקו בהבלא. ריח נור לא עדת בהון בגושמיהון לא שלט הבלא. אנן לא כפרין בלא יהוי לך וגו' / שלח מל[ך] תקיף מלאכא דטאיס עלמא בתרין טיסי. שגר מלבר ואצין מלגיו ועבד ניסי בגו ניסי. שיתא איתעבידו בה ביומא דאיתסיאו הוגניסי. אית לן פטרן שמיה לא ינום צוחו תלתיהון / תוה ננסא וקם באיתבהלא כד חמא ארבע שריין מהלכין בגוי נורא. תיתו ופוקו עבדוי דעילאה מלך מלכין. תמהוי ואתוי אשתעו כמה רברבין נצחנוי בקרוי פל[כ]ין. אנן לא כפרין בלא יהוי לך צוחו תלתיהון. הללו קדם יי' עממיא אמר חנניה שבחוניה כל אומיא אמר מישאל ארום [ת]קוף עלן טוביה דבשמיא אמר עזריה וקושטא דיי' לעלמיא אמר גבריאל: (י) לא תשא. אמר משה כד סליקית למרומא איתפתחו לי תרעי שמיא וחמית מה בעיליא / חמית בריוא במעוניה דיתיב על טועניה וכלתא ליה בימיניה ודחילית מיניה / חמית גיבר גיברין דמשתי רקיעא מן נורין וטפחית במיין קרירין ומיא לא חסירין / חמית דטאיס וקא מעלי ורחמין מתמלי ובעתיק יומין מתגלי והוא מתחמי מילי / חמית הדורא פריס כי נשירין בשופרא דלא תחמי עינא דסיקרא מה דהוה עביד בטומרא / חמית וותיקא תמיך ונפלין סמיך מרומם וממיך והוא ער ולא דמיך / חמית זה אלי ענוון וגאות עימיה יהיבן מחי ומסי מת[כ]וון אלף אלפין ורבוא רבבן / חמית [ח]ייא וגיברא ממית ומח[י]יה בגבורה צייר בקבלא ומפיק לנהורא בלא בוצין ולא מנרא / חמית טבע מאזניא בקושטא תליא תיקלא ז[י]ווגי[א] דמסכיניא ודעתיריא / חמית יקידיא מתחמיין דמיין דלעיל מיין ודלרע מיין כוליה כליל דמיין / חמית כביש חימתא ומקדים רחימתא ולממחוק חובין בינתא ולמכתב זכוון דעתא / חמית לכורסייה מקבע ובג[טנ]ס[י]ן דנור מצבע בחיון ארבע ובצורן ארבע / חמית מלאכין דקודין ובורכין חמש מאה שנין אריכין ונור ותלג מפתכין / (חמית שר) חמית שרפיא בגושמיהון קיימין על רגליהון תלג גופתהון ונור אפיהון / חמית עיניהון צייפין וקמתהון כי[י]פין כולהון [כ]פיפין מן שית ושית גדפין / חמית פתחין מצלי[י]ן ומתעניין בכל אתר דהויין / חמית צווחין באימתא קק"ק תלתא ומכסיין בטלפתא מן קדם מרי דרתא / חמית רוחא דנפקא ורעשה ברקא וגירין ברקא דממה דקה / חמית ש[כ]ינתיה דאלי ותרין מלאכי חבלה קיימין לקובלי בקוסטינרי וגוזלי דערק ממללי / חמית תמן יתהון ואתבהילית מנהון ואלי כ[ס]י יתי וליה אנא יהיב שבחא: (יא) זכור. ארקא ורקיעא ודי בהון ושב ימי, אדרע גבורתיה שכללא בשתא יומי / בעי[ר] ורחיש וציפר וכל נשמי, בריתי ואתקיניתי לחוד בעשרא פתגמי / גמירא דכולא שבתא איתרעית ואצטבית לקמי, גזירתיה והילכתיה לאלפא לרחומי / דליקלעון בנייח ש[רכ]א צייתי פתגמי, ד[ת]א לקי[י]מא ולשעורי גרמידי תחומיי / הייא אשוור לזרוזי בתפנוקי מיכליה, הליסטון ובאדג כוורי ולפדא ואנומלי / ובגלימא וכסו ליקורי מעידן מעלי, ולתלותי שירותיה (ול[מצ]בע) [ולמבצע] אתרי חלי / זבדתיה מדאנהר לבשולי ולאטמ[ונ]י ולאפויי, זיפתא ופתיל פתילתא ומשחא דלא לאקפויי / חומייה מלפלפולי ברמצא וגומרי מלאחתויי, חולא לאוסופי על קודשא וטובא חדויי / טירדא וטירחא למיבטל ונפשיה לעידוני, טעים רשותיה למידע דאינון תמני / יזפתא למיזף לאפושי אסקריטי וריחני, יימא דאנא פרע בטופיינא לאתקוני / כלדאי בדקו על יוסף מוקיר שבי, כייל ואכיל כל נכסי דשיבבי / לודיקי דמברר מנת שפיר טוביה, לפתור דדהב וצעי דכסף זכא ליה רביה / ממלל אסיר ורעיוני שרי / נשי וגוברי מחייבי לנטורי / סכום דאתי איתסר ומיחלף אשתרי לגמרי / עניני מצוה שפיר למיחשב ולסבורי / פנסא דטפא אסיר לטלטולי / צפרא ופניא לקדושי חזי ליה / קשיש ציבי במדברא אחליה / רגז אפיש ורגימו ליה / שביא דילי יטור עמי כוליה / תוריה ועבדיה ואמתיה ועיליה: (טו) כבד. אמר יצחק לאברהם אבוי מה נאה מדבחא דבנית לי אבא / בפריע פשוט ידך וסב סכינך עד זמן דאנא מצלי קדם רבוני / גלי אדרעך ואסור חרצך ותיהוי כגיבר דעביד שירוי למריה / דין הוא יומא דיהוון אמרין אבא לא חס על בריה ובריה לא עכב / היך תיזיל ותימור לשרה אמי היך תפרוש מיני ותיזיל לביתא / ונשק יצחק לאברהם אבוי ופקיד יתיה והכדין אמר ליה / זרוק דמי על גבי מדבחא וכנוס קי[ט]מי ואוביליה לאמי / חיי ומותא כולא בידיה דמרי עלמא ומודה אנא ליה דהכדין בחר בי / טובך אבא דיהוון אמרין דאנא עלתא לאלהא חייא / יתקוף רוגזך וחימתך אבא ותהוי כגבר דלא חס על בריה / כגיבר אכזרי סב סכינך ותיכוס יתי דלא תסאבני / לא תשהא דידי דלא איעכבך דלית אנא מן ידך נסיב גרמי / מה תבכה אמר יצחק לאברהם אבוי טובי דבחר בי קיריס מכל קוזמוס / ניחא רוחא דשרה אמי היך נפקינן תר[ינ]ן בליבא שלימא / סכינך הב לי אבא ואגושיניה בבעו מינך דלא תסאבני / עייני חמיין קיסין מסדרין נור דליק קורבני / פתח פומך אבא ובריך ואנא אשמע ואימר אמן / צוארי פשוט לך אבא ומא דאהני לך קום עיבד / קמו מלאכיא ומפייסין למריהון בבעו מינך חוס על טליא / רחמוי דאבוי אנן מדכרינן דאכלינן עימיה מלח בביתיה / שדי אמר ליה לא תדחל טליא דאנא הוא פריקא ואפרוקינך / תקיף הוא אלהנא ותקיפין עובדוי לית אוחרן בר מיניה ולית דכוותיה ולית דדמי ליה: (טז) לא תרצח. אתגבר בחיליה אדוניה בר חגית כד קם בעצתיה יואב בר צרויה / ביני טוריא צוח יואב וכל ברייתא שמעין קליה / גיבר הוינא ולית דכותי וכל גבורתי מה הנ[י]תי / דיתיב מלכא שלמה דחשיב עלי למיקטלי ולא צבי שמע לקל מילתי / הא לא מדכר לך מלכא שלמה כל טיבו דעבדית עם דוד אבוי / וכרכין ומחוזי כבשית קומוי נחלוי דימא וכל דיבישתא / זעו מיני כל רברביא וכל גיבריא ערקו מן קומוי[י] / חבל על הדין עלמא אם דין הוא דינא גיבר דכמתי דמתקטיל בחרבא / טעם יואב כסא דמותא עני ואמר להון / יאי מינכון דתק[ימו]ן יתי בתר דקטלית כל שנאיכון / כד שמע אמרין איתו ונקטליניה שרי צוח ליואל בריה / לך יואל ברי אנא מפקד אוריתא תיטר ולאחוך תרבי ולאמך תייקר / מה אעביד למלכא שלמה איך בדינין אכזראין דאין יתי / נהם יואב בשעתא ההיא ואשתמע קליה בכל ישראל כד חמא גיבריא דאחדין [זיי]ניהון שרי צווח למלכא שלמה / סבול גרמך דלא תיקטלינני דעתיד למימטי] דתידכר יתי / ענא ליה מלכא שלמה ידכר לך דמא דאבנר בן נר ודמא דעמשא בן יתר ולא תשניק רוחי / פתח פומיה יואב בשעתא ההיא ובכא עם כל חברוי / צווח יואב בשעתא ההיא כד נטלו זייניהון כל גיבריא / קליה ארים מלכא שלמה שרי צווח לרחבעם בריה / רחבעם ברי קום שלוף זיינך ותידכר לך דמא דאבשלום דודך / שמעין קליה כל ישראל שריין עייניהון דמעין ומזלגין / תמה מלכא שלמה ואמר בליביה מה אעביד לתפקידתיה דאבא. כד שמע יואב בר צרויה שרי צווח לבניה בר יהוידע בניה בניה לא תשניק רוחך צוארי תקיף וסייפך חלש ולא יכלת למקטל יתי קצץ בניה רישיה דיואב חולף דאשד דם זכאי ורישיה דיואב על לבית מלכא שלמה שמעין קליה כל ישראל בפומהון חדיין ובליבהון בכיין ובכו בני ישראל בכ[י]יא סגיעא על דאיתקטיל יואב בר צרויה: לא תנאף. יוסף תקיף יצריה כד תבעתיה מרתיה וסרב למשכב לוותה ולמהוי עמה לעלמא דאתי. אכנישת כל שיבבתהא והכדין אמר להון אית לי חד טליא זעיר ומינוק הוא זיויה דעיבראי וזבינתיה מן ערבאי / בעיא אנא למידרי בגינתיה והוא לא צבי ואמר לית אנא דרי עם איתתא / גנימוס דידיה כסב בר שבעין שנין ומן שבסר שנין כד זבינתיה / דמותיה דמלכא וממללותיה דחכים דלית ליה ביה אלא כבר מלכין הוא / הא כמא זימנין דצחית למ[י]שתי והוא לא בעי לאשקויי יתי / ואמר לגרמיה גנבא למא את בעי למישתי מיא גנוביא / זעיר ומינוק הוא יוסף דנסיב הוני בגלל שופריה והוא עתיד דמש[ב]ח לעתיק יומין / חינא וחיסדא מלוין יתיה חד מימיניה וחד משמאל[י]ה / טירדא אנא לך מגו פלטין דידי דאת מניתא יתי היך זניתא / י[י]מם ולילי נורא בליבי יקדא היך דיקוד שלהובית נורא / כוליה ערסין (זריבונך) [דריבונך] פריסין ולמאן דאהני לך קום דמוך / לא בגין חד לילי דאידמוך יאות אנא מטלטל פריסין מגינתא דעדן / מפייסא אנא לכון עם כל חברותי דתיסקון עמי בגו פלטין / ניכול כחדא ונ[י]שתי כחדא ונימר מילוי דתימור בקושטא / סלקת קמיתא ואסקת יתהון ואותיבת יתהון על סגמוטין / עבד קרא יתיה גבירתיה דיוסף קום קטור זיינך ושמש כעבדא / פליין סב בידיה וקם ומזג להן אפיה למרתיה וליביה לאבוי דבשמיא / צפיין הוו ליה ואפיהן מכרכמן הוון טען כסא ולא טעמן / קמו כולהון ונשקו ליה על רישיה ואמרו ליה לך יאי יינוקא מלכותא / רחמין וחיסדא אתנגיד מן שמיא / שדי יהביה ליקר ולרבו בדיל יצריה דכבש / [ת]הכון באורחתיה [דכ]ל ישראל ולא תהכון בתר גיופיא ארום אנא סהיד אמר יי' בחרשיא ובגיופיא: אחר [א]וי מן (ד)איתתא דכולה בהיתתא ווי ד[מי]רדת אדם מן גינתא ואלבישיה טרפי תאינתא / בלעת ברייתא בכסי מותא ווי דשנית דמותא בעפרא ורימתא / גרשת לגיברין דמשריין בקיברין ווי דגרמא לכל דרין [כ]ובין ודרדרין / דחקת היא לחייא חש[כ]ת למיתיא ווי דפנית ביתא ומלת קובריא / הלא ממעי דאימא אי[נ]דעת ברומא ווי במולדה תלת אפא לרומא למימחי עריית כינומא / ודיכרא לית הוא כן דאפוי מרכין ווי דבה אסתכל כד אתא אית[כ]ל / זרקא מציידא ועולימין ציידא ווי דלעתיד מרצדא ועובדיהון רצדא / חשכת דאפיין חזקת בריין ווי דליך ידיין וטפיין וכל אינתתא מתגריין / טעייא ומטעיא לעיא ומלעיא ווי דהיא געייא ומ[ג]עייא ונפשה בישותא רעיא / יתיבא שלם מסטנא וכל לישן ביש מעטנא ווי דאתא שטן מערבבנא דאינתתא היא שטנא / כד יתבא בטילא אדרעא מערטלא ווי דלחברין מטלטלא ולגברין קטלא / ללוט טלטלת ולזמרי קטלת ווי דלשמשון קלקלת ולאבשלום בשעריה תלת / מן מיא דשתי ומגומריה דגיהנם שתי ווי לכל מאן דש[תי] איזדהר ברי לא תשתי / ניצוצין דמן עינהא רשפי דנור גומרהא ווי לכל דארח לימינהא ווי לכל דארח לשמאלהא / סקרא בך דמא רבא ולגיוותנא קדמך (מזלבא) [מהלכא] ווי דלחכימין מחרדא ולגיהנם מהלכא / עברו טליין ויתערב<ב>ון ולאיתתא לא תערבון ווי במוהבא איך יהבון כל דאתו לה לא יתובון / פלטי[א]ל פלט מינה בעז דחיל מינה יוסף ערק מינה ושלמה לא מהימנה / צדיקיא רמסא וגיברין תפסא ווי דמצדיין כד היא פרסא [ד]על אינש לא חייסא / קשה היא קבלה ומרה כסא ממללה ווי רב לבעלה כד אישתוק על קלקולה / רחק מן בישתהון ודבק בטיבותהון ווי דגלא ש[רי]א לפומהון ותכחש שרה מסהיד עליהון / שמע ברי ולא תסתהר ומינהון איזדהר ווי לשופריהון לא ת[ס]ת[ה]ר דכולהון <נור> נהר / תיהו כחרס וסהר וממבועי א[יז]דהר דגופך וגרמך תטהר לאינתתא דגבר נסיבא כמזדהר: דברא שביעאה כד הוי נפיק וכו' כתוב בוישמע יתרו בפסוק אנכי. וכד הוה צוח ואמר עמי עמי בית ישראל לא תיהוון גיורין ולא חברין ולא שותפין עם גיורין ולא יתחמי בכנ[י]שתהון דישראל ע[ם] גיורין ולא יקומון בניכון מבתריכון וילפון אינון אורחתכון ארום בחובי גיוריא פורענותא אתיא על עלמא: לא תגנוב. וכד הוה צווח ואמר עמי עמי בית ישראל לא תהון גנבין לא חברין ולא שותפין עם גנבין ולא יתחמי בכנישתהון דישראל עם גנבין דלא יקומון בניכון מבתריכון למיהוי עם גנבין דלא ילמדון בניכון אורח גנבין ארום בחובי גנביא כפנא אתיא על עלמא: לא תענה. וכד הוה צווח ואמר עמי עמי בית ישראל לא תיהוון סהדי שיקרא לא חברין ולא שותפין עם סהדי שיקרא ולא יתחמי בכנישתהון דישראל עם סהדי שיקרא דלא יקומון בניכון מבתריכון וילפון למ[י]הוי עם סהדי שיקרא ארום בחובי סהדי דשיקרא מלכותא מתגריא בבני אינשא וגלותא אתיא על עלמא: (יז) לא תחמד. וכד הוה צווח ואמר עמי עמי בית ישראל לא תהוון חמודין לא חברין ולא שותפין עם חמודין ולא יתחמי בכנישתהון דישראל עם חמודין דלא יקומון בניכון מבתריכון למיהוי עם חמודין ולא יתחמיד חד מנכון אינתתיה דחבריה לא לעבדיה ולא לאמתיה ולא לתוריה ולא לחמוריה ולכל דאית לחברך ארום בחובי חמודיא עננין סלקין ומיטרא לא נחית ובצורתא אתיא על עלמא: פרק ו (ז) ובשכבך. ובמדמככון ובקומיכון: פרק ז (י) ומשלם. ומשלם לסנאוי אגר קלילן דאית בידיהון בעלמא הדין מן בגלל למשיציא יתהון לעלמא דאתי ולא משהא למשלמא לסנאוי אגר מצוון קלילן דאית בידיהון בעלמא הדין : עקב פרק יא והיה עקב תשמעון (ט) ודבש. ומן תמרא עבדי דובשא: (כה) איש בפניכם. רב ושליט: ראה ראה אנכי (כח) והקללה. וחלופיהון: פרק יב (טו) הטמא והטהור. דמרחק מן קודשיא ודדכי מן קודשיא: (כב) הטמא והטהור. דפסיל מן קורבנא ודכשר למקרבא כחדא יכלון יתיה כבישריה ד[ט]ביא ודאיילא : פרק יד (א) לא תתגודדו. לא תעבדון חברין חברין דפולחן נוכראין ולא תשוון קרחה על בית אפיכון לטמא נפש דמית: (יח) והעטלף. וחפרפרא: (כב) עשר. עמי בני ישראל מעשרא תעשרון מכל עללתכון דאתון זרעין על אפי ברא וכנשין עללן בכל שנא ושנא עמי בני ישראל לית אתון רשאין למעשרא ולמיכול פרי שנא על פרי שנא: פרק טז (יח) שפטים ושטרים. דיינין (וסרבנין) [וסרכנין]: (יט) דברי צדיקים. מקלקל מיליהון דדכאי בשעת דינהון: פרק יז (ח) בין דם לדם. בין דם דקטולין ובין דם דבתולין בין מכתש צרעא למכתש נתקא: פרק יט (ו) יחם. ירתע: פרק כ (יא) ופתחה לך. ויפתח לך פלוותא: כי־תצא פרק כא כי תצא (יד) עניתה. דיהבת רשותך עלה: פרק כב (ד) הקם תקים עמו. מפרק תפרוק עימיה ומטען תטען עימיה: (ח) מעקה. גיפוף: (יב) גדילים. גדילן דציצית: (כ) לא נמצאו. לא אשכחו סהדין לטליי[ת]א: פרק כד (ה) נקי יהיה. זקיק יהא לביתיה: (ו) לא יחבל. עמי עמי בני ישראל לא תמשכנון ריחיא ורכבא ארום צרכי נפשא הוא ממשכן ולא תהוון אסרין חתנין וכליין ארום כל דעבד איליין כפר בחיי עלמא דאתי: פרק כה (ד) לא תחסום. עמי בני ישראל לא תזממון תורא בשעת{א} דרידיא: (י) חלוץ הנעל. שלופי סנדלא ומבטלי מצוותא דיבמה: (יג) אבן ואבן. מתקלין רברבין למיהוי זבן ומתקלין זעיר[י]ן למיהוי מזבין בהון: (יז) זכור. כד מטא קיציה דעשו רשיעא למתכנשא מגו עלמא קרא לאליפז בריה ופקיד יתיה כד יהוון בני ישראל נפקין מן ארעא דמצרים ורוחיהון משלהיא מן שעבוד לביניא תהוי נפיק לקובליהון ולמסדר עמהון סדרי קרבא כד מטא קיציה דאליפז רשיעא למתכנשא מגו עלמא קרא לעמלק בריה ופקיד יתיה וכו׳ והוה עמלק צופה ומצפה אימת יסקון בני ישראל וכיון דנפקו בני ישראל ואתון למי מצותא נפיק לקובליהון למסדרא עמהון סדרי קרבא מסר יתיה מימרא דיי' בידוי דיהושע ושיצי יתיה וית עמיה לפתגם דחרב בגין כדין מפרש מיניה ואמר עמי בני ישראל הוו דכירין ית מא די עבדו לכון דבית עמלק באורחא דנפקתון פריקין מארעא דמצרים: (יח) אשר. די ערעו יתכון באורחא דהוו מקטלין בכון כל דהוה מהרהר בתר מימרי הוה עננא פליט יתיה ודבית עמלק מקטל ליה ואתון בני ישראל להיין ומשלהיין ולא דחלין דבית עמלק מן קדם יי': כי־תבוא פרק כו והיה כי תבוא (יב) בשנה השלישית. דהיא שתא דמעשרא מסכיניא ותתנון מעשרא קמאה לליואי ומעשרא מסכיניא לגיוריא: פרק כז (ח) וכתבת. ותכתבון על אבניא ית כל מילי שבח אוריתא הדא כתב חקק ומפרש טבא מתקרי ב[ח]ד לישן ומתורגם בשבעין לישן: (יב) אלה. אילין שיתא שיבטין קמון להון על טורא דגריזים ואשיתא קמון להון על טורא דעיבל וארונא וכהניא וליואי במיצעא וכל ישראל עד כא ועד כא מברכיא הוו אפיהון לקבל טורא דגריזי[ם] ופתחו פומהון בברכתא בריך יהוי גברא דלא עבד צלם וכל צורה וכל מאן דסני ומרחק מן קדם יי' ומלטטיא אוף אינון אפכו אפיהון לקבל טורא דעיבל ואמרין ליט יהוי גברא דעבד צלם וכל צורה וגו' והוון עני כל עמא איליין ואיליין אמן: (יח) ארור משגה. ליט יהוי גברא דמטעי אכסניא באורחא דהוא מדמי {לסמיא}: (כג) {חתנתו.} (ומשמיש) [דמשמיש] עם חביבתיה: פרק כח (ו) {ברוך.} ובריכין תהוון כל בני ישראל בזמן דמהלכין ומעלין בבתי כנישתהון ובבתי מדרשיהון: (לח) יחסלנו. יקרסם: (נו) מהתענג. מן פיר{נ}קו ומן חטוונא תבעש: נצבים פרק כט אתם נצבים (יז) פן יש בכם. דלא יהוי בכון גבר דליביה מהרהר בחטאה דהוא דמי לשורש קביע {בארעא} ארום רישיה דח[י]טאה (חייל) {חלי} כדובשא וסופיה מריר כלענתא דמותא: פרק ל (יב) לא בשמים. לא בשמיא היא אוריתא למימר אלואי הוה לנא חד כמשה נביאה דיסוק לשמיא וייתי יתה וגו': וילך וילך משה פרק לב (א) האזינו. כיון דמטא קיציה דמשה למסלקא מן גו עלמא אמר מאי אנא מסהיד בעמא האיליין מילין דלא טעמא מייתו מסהיד אנא בהון שמיא וארעא דלא כליין בעלמא ברם סופיהון דכליין לעל[מ]א דאתי דהכן הוא כתבא מפרש ואמר טולו שמיא עיניכון ואסהידו לארעא מן לרע ארום שמיא כתננא ימסון וארעא כלבושא תבלי ברם אנא עתיד ברי שמיא חדתין וארעא חדתא ישעיה נביאה כד הוה מתנבא בכנישתהון דישראל על דהוה קריב לארעא ורחיק מן שמיא יהב שמיעתא לשמיא ואציתא לארעא דהכן הוא כתבא מפרש ואמר שמעו שמיא ואציתי ארעא ומשה על דהוה קריב לשמיא ורחיק מן ארעא יהב צייתא לשמיא ושמיעתא לארעא דהכן הוא כתבא מפרש ואמר אציתו שמיא וגו': (ב) יערף. יבסם על בני ישראל כמיטרא אולפן אוריתי {י}תקבל עליהון ברעוא כטלא מימר פמי כרוחיא דנשבין על עיסבא וכרסיסי מלקושא דנחתין ומרוין צימחא דארעא בירחא דניסן: (ג) כי שם. אמר משה נביאה ווי להון לרשיעיא דמדכרין שמא דקודשא ארום לית איפשר לחד מן מלאכי מרו[מ]א למדכרא שמא דמפרשא עד זמן דהינון אמרין קק"ק תלתא זימנין ומנהון יליף משה ולא הוה מדכר שמא מפרשא עד זמן דהוה מחנך פמיה בעשרין וחד מילין דאינון תמנין וחמשה אתין ו[כן] הוא מפרש ואמר האזינו השמים וגו' יערף כמטר וגו׳ כי שם ה׳ וגו׳ אמר משה נביאה ארום שמא יי' [א]נא מצלי ואתון בני ישראל הבו יקר ותושבחתא ורוממו לאלהכון: (ד) הצור. אמר משה נביאה כד סליקית למרומא חמית תמן רבון כל עלמא יי' מרבע יומיה לארבע חולקין תלת שעין לעי ועסיק באוריתא ותלת שעין עסיק בדינא ותלת שעין מפרנס עלמא ותלת שעין מזויג גבר לאיתתא תקיפא דשלמין וגו׳: (ה) שחת. חבילו בניא עובדיהון ולא קומוי חבלין [א]לא להון ועל די חבלו מומא איתיהב בהון דרא עוקמא ופתלתא דשניין עובדוי ואוף סדרי עלמא אישתניו עלוי: (ו) הלא. הוא אבוכון דבשמיא דקנא יתכון: (ז) שאל אביך. שאול לאבהתכון דרברבין מינכון באוריתא: זקניך. חכימיכון: (י) יסובבוהו. אקיף יתהון ע[ם] יקר שכינתיה אליף יתהון עשרתי דבריא נטר(י) יתהון ועייני יתהון היך דשכינה נטר(י) עמא: (יג) ירכיבהו. ארכיב יתהון על במתא דארעא ואניק יתהון דבש מן כיפא ומשח יתהון מן כיף שמיר טינרא: (יד) חמאת. כד רכיכות דתורין ושמינין דעאן עם טוב דפטימין ודכרין בני מתנן וגדיין עם טוב שמיניהון דחיטיא אמר משה נביאה אין נטרין הינון בני ישראל מצוותא מן ענבא חדא יהוון שתיין כור דחמר: (יח) מחוללך. ועבד יתהון מחלין מחלין: (יט) מכעס. מן כעס דאכעיסו יתיה בניא [ח]ביביא דהוו חביבין עליה היך בנין והיך בנן: (כד) ולחומי. ואכילי עוף מסאב׃ ושן בהמות. ושן ד׳ מלכוותא דמתילן בחיות ברא: (לא) כי לא. ארום לא כרוחצנא רוחצנהון דאומיא ועל דחטינן וארגיזנן קומוי אתעבדו בע[י]לי דבבנא דיינין: (לג) חמת תנינים. ארום עמא איליין חמתהון מדמיא לחמתהון דתניניא בזמן דהינון [א]שתן חמר [ור]וגזיהון מדמיא לרישי חיוין פתנניא אכזראי: (לד) הלא הוא. הלא הוא כסא דפורענותא ממזג ומתקן לרשיעיא באוצרי ליום דינא רבא: (לה) לי נקם. דידי היא נקמתא ואנא הוא דמשלם לעידן דתימוט רגליהון דצדיקיא ארום קריב יום תבריהון דרשיעיא ואש גיהנם עתידא להון ומייתי פורענותא עליהון: (לז) ואמר. עתידין הן אומיא למימר האן הוא אלההון דרוחצנהון ביה: (לח) אשר. ידיהון מקרבין קודשיא דתרביה נכסי קרבניהון וחמר ניסוכיהון הוו מקרבין קומוי יקום כען ויפרוק יתכון וגו': (מב) מראש. מריש גיבריהון פולימר[כ]הון: וזאת הברכה פרק לג וזאת הברכה (ב) ויאמר. ואמר יי' מסיני איתגלי למיתן אוריתא לעמיה בני ישראל דנח באיקריה על טורא דגבלא למיתן אוריתא לבנו[י] דעשו וכיון דאשכחו כתיב בגווה לא תהוון קטולין לא קבילו יתה הופיע באיקריה על טורא דפארן למיתן אוריתא לבנוי דישמעאל כיון דאשכחו כתיב בגווה לא תהוון גנבין לא קבילו יתה חזר ואיתגלי על טורא דסיני ועימיה רבוון דמלאכין קדישין אמרין בני ישראל כל מא דמליל מימרא דיי' נעביד ונקבל פשט ימיניה מן גו להבי אישתא ואוריתא יהב לעמיה: (ג) אף חבב. הלא גלוי וידוע דלאו בנוי דעשו וישמעאל מקבלין אוריתא אלא כדי למחבבא בני ישראל כוות ריבבן מלאכי קדיש[י] דאע"ג דהוא מייתי עליהון ייסורין סגיעין לא נייחין ולא שדכין מאולפן אוריתא והא הינון מדברין ואתיין על רגל עננוי ושריין על פם דברוי: (ד) תורה. אמרין בני ישראל אוריתא פקיד יתן משה יהב יתה ירתא ואחסנא לכנשת יעקב: (ו) יחי. יחי ראובן בעלמא הדין ולא ימית במותא תניינא דבה מותא מייתין רשיעין לעלמא דאתי ויהוון עולימוי [עם] גוברין במנין: (ח) לא[י]ש חסידיך. לאהרן חסידא: (ט) האמר. דאמיר על בנ[י] שיבטא דלוי לאבוי ולאימיה לא נסב אפין בדינא וית אחוי לא חכים (חכים) בעובדא דעיגלא: (טו) ומראש. עבדין פירין טבין בזכות תלתי אבהתא אברהם יצחק ויעקב דמתילין בטווריא ובזכות ארבעתי אמהתא דמתילן בגלימתא שרה ורבקה ורחל ולאה: (טז) ולקדקד נזיר אחיו. דגברא דהוה שליט בארעא דמ[צ]רים וזהיר באיקרא דאחוי: (יז) בכור. בכירותא ומלכותא והדרא דיוסף הינון אחוי ארום כמא דלא איפשר {למפלוח} בבכורי תוריא ולית למשתעבדא בקרני ראמא אלא היך מא דתורא וראמא נגחין בקרנתא כין יהוון עמא האיליין בני שיבטא דיוסף נפקין לקרבא לקבל שנאיהון ומקטלין בהון מלכין ושלטונין הינון רבוו[ת]א דקטל יהושע בר נון מן אמוראי דהוא מן שיבטא דבנוי דאפרים והינון אלפיא דקטל גדעון בר יואש מן מדינאי דהוא משיבטא דמנשה: (יח) ולזבולן. ולזבולן אמר חדי זבולון במפקכון לפרגמטיכון וחדון בני יששכר [ב]מייתבכון בבית מדרשיכון: (יט) שפע. תגרת: (כ) וטרף זרוע. ומפרק רישא עם אדרעא: (כא) וירא. וחמא מן שירויא ארום אית אתר מזומן לבית קבורתא מקבעא תמן אבנין טבין ומרגליין ארום תמן משה נבייא ספריהון דישראל קביר ויהוי היך מא דהוה עליל ונפיק ברישי עמא {בעלמא הדין כדין יהווי עליל ונפק בראשי עמא} לעלמא דאתי ארום זכוותיה דיי' עבד וסדר דינוי אליף לבני ישראל : (כה) ברזל. הא עמא הדין דבית אשר ברירין היך פרזלא וחסינין היך נחשא (ביומי) [כיומי] עולימותהון כין יומי סיבותהון: (כט) מגן עזרך. תריס חיליכון ושריר סייף גיוותנות ויתבדרון בעלי דבביכון קומיכון וכד לעיין באוריתא פריקי סנאיכון תהוון דרסין: פרק לד (ג) עיר התמרים. קרתא דעבדא תמרין היא זעיר: (י) אשר ידעו. די חכם יתיה: תם }} [[קטגוריה:תרגום ירושלמי (קטעים)]] 9d30uksshnpgj1qeeq7eemzcwygn6xw 1 1755715 3084682 2026-09-25T01:41:27Z דוד שיטרית בן יצחק 46580 /* כ"י פאריס */ פסקה חדשה 3084682 wikitext text/x-wiki == כ"י פאריס == שלום רב, הוספתי את הטקסט של תרגום ירושלמי כ"י פאריס מועתק מתוך כתב היד, אין לי מושג איך עורכים בויקיטקסט, ואין לי כ"כ זמן ללמוד את זה עכשיו, אם מישהו רוצה לסדר את זה כמו שצריך אודה לו מאד, ואם לאו הרי שאפשר למחוק את זה [[משתמש:דוד שיטרית בן יצחק|דוד שיטרית בן יצחק]] ([[שיחת משתמש:דוד שיטרית בן יצחק|שיחה]]) 04:41, 25 בספטמבר 2026 (IDT) qw342m0jaqyeqs8m58iiy1w9hdocn40 3084683 3084682 2026-09-25T01:42:06Z דוד שיטרית בן יצחק 46580 /* כ"י פאריס */ 3084683 wikitext text/x-wiki == כ"י פאריס == שלום רב, הוספתי את הטקסט של תרגום ירושלמי כ"י פאריס מועתק מתוך כתב היד, אין לי מושג איך עורכים בויקיטקסט, ואין לי כ"כ זמן ללמוד את זה עכשיו, אם מישהו רוצה לסדר את זה כמו שצריך אודה לו מאד, ואם לאו הרי שאפשר למחוק את זה [[משתמש:דוד שיטרית בן יצחק|דוד שיטרית בן יצחק]] ([[שיחת משתמש:דוד שיטרית בן יצחק|שיחה]]) 04:41, 25 בספטמבר 2026 (IDT) [[משתמש:דוד שיטרית בן יצחק|דוד שיטרית בן יצחק]] ([[שיחת משתמש:דוד שיטרית בן יצחק|שיחה]]) 04:41, 25 בספטמבר 2026 (IDT) 8qogag8hoaowcnranmjzgur3h7sybm6 3084708 3084683 2026-09-25T06:55:43Z Nahum 68 /* כ"י פאריס */ תגובה ([[mw:c:Special:MyLanguage/User:JWBTH/CD|CD]]) 3084708 wikitext text/x-wiki == כ"י פאריס == שלום רב, הוספתי את הטקסט של תרגום ירושלמי כ"י פאריס מועתק מתוך כתב היד, אין לי מושג איך עורכים בויקיטקסט, ואין לי כ"כ זמן ללמוד את זה עכשיו, אם מישהו רוצה לסדר את זה כמו שצריך אודה לו מאד, ואם לאו הרי שאפשר למחוק את זה [[משתמש:דוד שיטרית בן יצחק|דוד שיטרית בן יצחק]] ([[שיחת משתמש:דוד שיטרית בן יצחק|שיחה]]) 04:41, 25 בספטמבר 2026 (IDT) [[משתמש:דוד שיטרית בן יצחק|דוד שיטרית בן יצחק]] ([[שיחת משתמש:דוד שיטרית בן יצחק|שיחה]]) 04:41, 25 בספטמבר 2026 (IDT) : תודה לך. טקסט זה הינו בעל ערך רב למחקר וחשוב לדעתי שיהיה בוויקיטקסט.<br> אל לך לדאוג לעריכת הטקסט ולעיצובו, תשאיר את זה לנו. אם יש לך הערות ועצות באשר לצורה אתה מוזמן להעיר, ואם לאו, גם טוב. <br> חג שמח,-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 09:55, 25 בספטמבר 2026 (IDT) h43g9iskithp39k5oy7563y3ia76zs9 116 1755716 3084688 2026-09-25T04:33:51Z Shahar9261 22508 יצירת דף עם התוכן "<שם> תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח זכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון), התשפ"ז-2026" 3084688 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח זכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון), התשפ"ז-2026 o7ykbjgznq5hztik2qdm3x8xn0p195r 3084689 3084688 2026-09-25T04:49:06Z Shahar9261 22508 3084689 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח זכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון), התשפ"ז-2026 <מקור> ((ק"ת תשפ"ז, 82|תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח זכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון)|12535)). <מבוא> בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיפים 189(ד)]], [[+|190(ב)]], [[+|194(א)]], [[+|297]], [[+|ו-400]] [[=החוק|לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995]] (להלן - החוק), לאחר התייעצות עם המועצה לפי [[סעיף 12 לחוק]], אני מתקין תקנות אלה: 0roltmj47dvfuc3jdxt8f22nh1yf75l 3084690 3084689 2026-09-25T04:51:23Z Shahar9261 22508 3084690 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח זכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון), התשפ"ז-2026 <מקור> ((ק"ת תשפ"ז, 82|תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח זכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון)|12535)). <מבוא> בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיפים 189(ד)]], [[+|190(ב)]], [[+|194(א)]], [[+|297]], [[+|ו-400]] [[=החוק|לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995]] (להלן - החוק), לאחר התייעצות עם המועצה לפי [[סעיף 12 לחוק]], אני מתקין תקנות אלה: @ 1. הגדרות : בתקנות אלה - :- "חוב לעובד" - חוב שכר עבודה ופיצויי פיטורים כהגדרתם [[בסעיף 180 לחוק]]; :- "חוב לקופת גמל" - כהגדרתו [[בסעיף 180 לחוק]]; :- "נאמן" - כהגדרתו [[בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי]]; :- "תביעה" - תביעת גמלה מכוח [[פרק ח' לחוק]]; :- "מועד ההגשה" - המועד לפי [[סעיף 296(א) לחוק]]; :- "קרוב" - כהגדרתו [[בסעיף 76(ד)(1) לפקודת מס הכנסה]]. @ 2. הגשת תביעה של עובד : (א) תביעה של עובד תוגש למוסד במועד ההגשה באמצעות טופס מקוון באתר האינטרנט של המוסד; טופס כאמור יכלול את הפרטים האלה: :: (1) פרטי זיהוי של העובד; :: (2) פרטי התקשרות עם העובד; :: (3) פרטי חשבון בנק של העובד; :: (4) פירוט גובה החוב לעובד ומרכיביו; :: (5) פרטי המעסיק חדל הפירעון שלגביו מוגשת התביעה; :: (6) לגבי מעסיק שהוא תאגיד - מידע בדבר היותו של העובד בעל שליטה בתאגיד או קרוב של בעל שליטה בתאגיד. : (ב) עובד המגיש תביעה כאמור בתקנת משנה (א) יצרף מסמכים הדרושים לבירור זכאותו לגמלה, ובכלל זה - :: (1) תלושי שכר של העובד בעד התקופה שבעדה הוגשה התביעה; :: (2) הסכמי עבודה; :: (3) דין וחשבון על הפרשה לקופת גמל; :: (4) מידע בדבר הסכום שהועבר לעובד על חשבון החוב ומועדי תשלומו; :: (5) מכתב פיטורים או התפטרות או מסמך אחר המעיד על סיום העסקה; :: (6) אסמכתאות נוספות שיש בהן כדי לבסס את קיומו של חוב לעובד ואת גובהו, אם יש; :: (7) לעניין עובד שאינו תושב, אישור ניהול חשבון בנק עדכני ליום הגשת התביעה. : (ג) המוסד רשאי לדרוש מעובד המגיש תביעה כאמור בתקנת משנה (א) מסמכים נוספים שדרושים, לדעתו, לשם בירור הזכאות לגמלה, שהעובד יידרש להגישם נוסף על המסמכים המנויים בתקנת משנה (ב) או במקום אחד או כמה מהם. : (ד) על אף האמור בתקנת משנה (א), עובד שאינו מיוצג רשאי להגיש לידי המוסד תביעה שלא באופן מקוון. 6er2pfdhxixgx4d0ada5u2igduegj1y 3084691 3084690 2026-09-25T04:54:56Z Shahar9261 22508 3084691 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח זכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון), התשפ"ז-2026 <מקור> ((ק"ת תשפ"ז, 82|תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח זכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון)|12535)). <מבוא> בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיפים 189(ד)]], [[+|190(ב)]], [[+|194(א)]], [[+|297]], [[+|ו-400]] [[=החוק|לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995]] (להלן - החוק), לאחר התייעצות עם המועצה לפי [[סעיף 12 לחוק]], אני מתקין תקנות אלה: @ 1. הגדרות : בתקנות אלה - :- "חוב לעובד" - חוב שכר עבודה ופיצויי פיטורים כהגדרתם [[בסעיף 180 לחוק]]; :- "חוב לקופת גמל" - כהגדרתו [[בסעיף 180 לחוק]]; :- "נאמן" - כהגדרתו [[בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי]]; :- "תביעה" - תביעת גמלה מכוח [[פרק ח' לחוק]]; :- "מועד ההגשה" - המועד לפי [[סעיף 296(א) לחוק]]; :- "קרוב" - כהגדרתו [[בסעיף 76(ד)(1) לפקודת מס הכנסה]]. @ 2. הגשת תביעה של עובד : (א) תביעה של עובד תוגש למוסד במועד ההגשה באמצעות טופס מקוון באתר האינטרנט של המוסד; טופס כאמור יכלול את הפרטים האלה: :: (1) פרטי זיהוי של העובד; :: (2) פרטי התקשרות עם העובד; :: (3) פרטי חשבון בנק של העובד; :: (4) פירוט גובה החוב לעובד ומרכיביו; :: (5) פרטי המעסיק חדל הפירעון שלגביו מוגשת התביעה; :: (6) לגבי מעסיק שהוא תאגיד - מידע בדבר היותו של העובד בעל שליטה בתאגיד או קרוב של בעל שליטה בתאגיד. : (ב) עובד המגיש תביעה כאמור בתקנת משנה (א) יצרף מסמכים הדרושים לבירור זכאותו לגמלה, ובכלל זה - :: (1) תלושי שכר של העובד בעד התקופה שבעדה הוגשה התביעה; :: (2) הסכמי עבודה; :: (3) דין וחשבון על הפרשה לקופת גמל; :: (4) מידע בדבר הסכום שהועבר לעובד על חשבון החוב ומועדי תשלומו; :: (5) מכתב פיטורים או התפטרות או מסמך אחר המעיד על סיום העסקה; :: (6) אסמכתאות נוספות שיש בהן כדי לבסס את קיומו של חוב לעובד ואת גובהו, אם יש; :: (7) לעניין עובד שאינו תושב, אישור ניהול חשבון בנק עדכני ליום הגשת התביעה. : (ג) המוסד רשאי לדרוש מעובד המגיש תביעה כאמור בתקנת משנה (א) מסמכים נוספים שדרושים, לדעתו, לשם בירור הזכאות לגמלה, שהעובד יידרש להגישם נוסף על המסמכים המנויים בתקנת משנה (ב) או במקום אחד או כמה מהם. : (ד) על אף האמור בתקנת משנה (א), עובד שאינו מיוצג רשאי להגיש לידי המוסד תביעה שלא באופן מקוון. @ 3. הגשת תביעה של קופת גמל : (א) תביעה של קופת גמל תוגש למוסד במועד ההגשה באמצעות טופס מקוון באתר האינטרנט של המוסד; טופס כאמור יכלול הפרטים האלה: : (1) פרטי זיהוי של קופת הגמל; :: (2) פרטי התקשרות עם קופת הגמל; :: (3) פרטי חשבון בנק של קופת הגמל; :: (4) פירוט לגבי גובה החוב לקופת הגמל ומרכיביו; : (5) פרטים לגבי העובד שלגביו הוגשה התביעה ומעסיקו. : (ב) קופת גמל המגישה תביעה כאמור בתקנת משנה (א) תצרף את הסכמי ההתקשרות בין המעסיק ובין קופת הגמל; המוסד רשאי לדרוש מקופת גמל המגישה תביעה כאמור מסמכים נוספים שדרושים, לדעתו, לשם בירור הזכאות לגמלה, שקופת הגמל תידרש להגישם נוסף על הסכמי ההתקשרות או במקומם. @ 4. העברת מסמכים מהנאמן למוסד : נאמן שמונה בהליך חדלות פירעון או פירוק בעניינו של מעסיק ימסור, לבקשת המוסד, כל מידע שיש בו כדי לסייע למוסד בהכרעה בתביעה שנוגעת להליך האמור, ובכלל זה - : (1) ספרי ניהול החשבונות של המעסיק לעניין תשלומים שהועברו לעובדי המעסיק; : (2) מסמכי העסקת העובדים, לרבות הסכמי עבודה; : (3) הסכמי התקשרות של המעסיק עם קופות הגמל; : (4) דין וחשבון כאמור [[בסעיף 355(א1) לחוק]]; : (5) כל מידע נוסף המצוי בידו ושיש בו כדי להשפיע על הזכאות לגמלה לפי [[פרק ח' לחוק]]. @ 5. שליחת הודעות לנאמן : הודעות מהמוסד לנאמן לפי [[סעיף 190(ב) לחוק]] וכן הודעות נוספות בקשר לתביעות לפי [[פרק ח' לחוק]] יישלחו באמצעות דואר אלקטרוני או בדרך מקוונת אחרת, בהתאם להחלטת המוסד, ואם הדבר אינו אפשרי - באמצעות הדואר. <פרסום> י"ג בתשרי התשפ"ז (24 בספטמבר 2026) <חתימה> יריב לוין שר העבודה 49k0heq1p7dtluopnwldwaaw5wku0qx 0 1755717 3084695 2026-09-25T06:00:06Z OpenLawBot 8112 [3084691] תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח זכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון) 3084695 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח זכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון), התשפ״ז–2026}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|ק״ת תשפ״ז, 82|תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח זכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-12535.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:מבוא}} בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#סעיף 189|סעיפים 189(ד)}}, {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#סעיף 190|190(ב)}}, {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#סעיף 194|194(א)}}, {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#סעיף 297|297}}, {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#סעיף 400|ו־400}} {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי|לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995}} (להלן – החוק), לאחר התייעצות עם המועצה לפי {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#סעיף 12|סעיף 12 לחוק}}, אני מתקין תקנות אלה: {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:סעיף|1|הגדרות}} {{ח:ת}} בתקנות אלה – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוב לעובד“ – חוב שכר עבודה ופיצויי פיטורים כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#סעיף 180|בסעיף 180 לחוק}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוב לקופת גמל“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#סעיף 180|בסעיף 180 לחוק}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”נאמן“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי|בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תביעה“ – תביעת גמלה מכוח {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#פרק ח|פרק ח׳ לחוק}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מועד ההגשה“ – המועד לפי {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#סעיף 296|סעיף 296(א) לחוק}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”קרוב“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה#סעיף 76|בסעיף 76(ד)(1) לפקודת מס הכנסה}}. {{ח:סעיף|2|הגשת תביעה של עובד}} {{ח:תת|(א)}} תביעה של עובד תוגש למוסד במועד ההגשה באמצעות טופס מקוון באתר האינטרנט של המוסד; טופס כאמור יכלול את הפרטים האלה: {{ח:תתת|(1)}} פרטי זיהוי של העובד; {{ח:תתת|(2)}} פרטי התקשרות עם העובד; {{ח:תתת|(3)}} פרטי חשבון בנק של העובד; {{ח:תתת|(4)}} פירוט גובה החוב לעובד ומרכיביו; {{ח:תתת|(5)}} פרטי המעסיק חדל הפירעון שלגביו מוגשת התביעה; {{ח:תתת|(6)}} לגבי מעסיק שהוא תאגיד – מידע בדבר היותו של העובד בעל שליטה בתאגיד או קרוב של בעל שליטה בתאגיד. {{ח:תת|(ב)}} עובד המגיש תביעה כאמור בתקנת משנה (א) יצרף מסמכים הדרושים לבירור זכאותו לגמלה, ובכלל זה – {{ח:תתת|(1)}} תלושי שכר של העובד בעד התקופה שבעדה הוגשה התביעה; {{ח:תתת|(2)}} הסכמי עבודה; {{ח:תתת|(3)}} דין וחשבון על הפרשה לקופת גמל; {{ח:תתת|(4)}} מידע בדבר הסכום שהועבר לעובד על חשבון החוב ומועדי תשלומו; {{ח:תתת|(5)}} מכתב פיטורים או התפטרות או מסמך אחר המעיד על סיום העסקה; {{ח:תתת|(6)}} אסמכתאות נוספות שיש בהן כדי לבסס את קיומו של חוב לעובד ואת גובהו, אם יש; {{ח:תתת|(7)}} לעניין עובד שאינו תושב, אישור ניהול חשבון בנק עדכני ליום הגשת התביעה. {{ח:תת|(ג)}} המוסד רשאי לדרוש מעובד המגיש תביעה כאמור בתקנת משנה (א) מסמכים נוספים שדרושים, לדעתו, לשם בירור הזכאות לגמלה, שהעובד יידרש להגישם נוסף על המסמכים המנויים בתקנת משנה (ב) או במקום אחד או כמה מהם. {{ח:תת|(ד)}} על אף האמור בתקנת משנה (א), עובד שאינו מיוצג רשאי להגיש לידי המוסד תביעה שלא באופן מקוון. {{ח:סעיף|3|הגשת תביעה של קופת גמל}} {{ח:תת|(א)}} תביעה של קופת גמל תוגש למוסד במועד ההגשה באמצעות טופס מקוון באתר האינטרנט של המוסד; טופס כאמור יכלול הפרטים האלה: {{ח:תת|(1)}} פרטי זיהוי של קופת הגמל; {{ח:תתת|(2)}} פרטי התקשרות עם קופת הגמל; {{ח:תתת|(3)}} פרטי חשבון בנק של קופת הגמל; {{ח:תתת|(4)}} פירוט לגבי גובה החוב לקופת הגמל ומרכיביו; {{ח:תת|(5)}} פרטים לגבי העובד שלגביו הוגשה התביעה ומעסיקו. {{ח:תת|(ב)}} קופת גמל המגישה תביעה כאמור בתקנת משנה (א) תצרף את הסכמי ההתקשרות בין המעסיק ובין קופת הגמל; המוסד רשאי לדרוש מקופת גמל המגישה תביעה כאמור מסמכים נוספים שדרושים, לדעתו, לשם בירור הזכאות לגמלה, שקופת הגמל תידרש להגישם נוסף על הסכמי ההתקשרות או במקומם. {{ח:סעיף|4|העברת מסמכים מהנאמן למוסד}} {{ח:ת}} נאמן שמונה בהליך חדלות פירעון או פירוק בעניינו של מעסיק ימסור, לבקשת המוסד, כל מידע שיש בו כדי לסייע למוסד בהכרעה בתביעה שנוגעת להליך האמור, ובכלל זה – {{ח:תת|(1)}} ספרי ניהול החשבונות של המעסיק לעניין תשלומים שהועברו לעובדי המעסיק; {{ח:תת|(2)}} מסמכי העסקת העובדים, לרבות הסכמי עבודה; {{ח:תת|(3)}} הסכמי התקשרות של המעסיק עם קופות הגמל; {{ח:תת|(4)}} דין וחשבון כאמור {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#סעיף 355|בסעיף 355(א1) לחוק}}; {{ח:תת|(5)}} כל מידע נוסף המצוי בידו ושיש בו כדי להשפיע על הזכאות לגמלה לפי {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#פרק ח|פרק ח׳ לחוק}}. {{ח:סעיף|5|שליחת הודעות לנאמן}} {{ח:ת}} הודעות מהמוסד לנאמן לפי {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#סעיף 190|סעיף 190(ב) לחוק}} וכן הודעות נוספות בקשר לתביעות לפי {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#פרק ח|פרק ח׳ לחוק}} יישלחו באמצעות דואר אלקטרוני או בדרך מקוונת אחרת, בהתאם להחלטת המוסד, ואם הדבר אינו אפשרי – באמצעות הדואר. {{ח:חתימות|י״ג בתשרי התשפ״ז (24 בספטמבר 2026)}} * '''יריב לוין'''<br>שר העבודה {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] mqctoivarm4pzmzpg40itw3bl7sit5p 117 1755718 3084696 2026-09-25T06:00:07Z OpenLawBot 8112 הפניה 3084696 wikitext text/x-wiki #הפניה [[שיחה:תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח זכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון)]] rgk5hq1zz1t2nmfnjs2mhf4ehewcwbv 1 1755719 3084697 2026-09-25T06:00:08Z OpenLawBot 8112 דף ריק 3084697 wikitext text/x-wiki phoiac9h4m842xq45sp7s6u21eteeq1 3 1755720 3084702 2026-09-25T06:36:03Z Nahum 68 /* ברוך הבא ויישר כח */ נושא חדש ([[mw:c:Special:MyLanguage/User:JWBTH/CD|CD]]) 3084702 wikitext text/x-wiki == ברוך הבא ויישר כח == {{בה}} נ.ב. יישר כח על התרגום ירושלמי כ"י פאריס. -- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 09:36, 25 בספטמבר 2026 (IDT) 985tfg4m7pcvdtwa555ngrihytji77j 2 1755721 3084703 2026-09-25T06:36:36Z Nahum 68 יצירת דף עם התוכן "{{ריק}}" 3084703 wikitext text/x-wiki {{ריק}} n0uws6z1b400emy8pd1gg00s461iv3r 0 1755722 3084706 2026-09-25T06:41:59Z Nahum 68 Nahum העביר את הדף [[ספר יהודית - מבוא]] לשם [[ספר יהודית (סימון)/מבוא]] 3084706 wikitext text/x-wiki #הפניה [[ספר יהודית (סימון)/מבוא]] binx3wttyphvudxo3rzaspulcsy99ar 116 1755723 3084711 2026-09-25T07:09:12Z Shahar9261 22508 יצירת דף עם התוכן "<שם> כללי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראות לעניין פריסה או דחייה של תשלום חוב), התשפ"ז-2026" 3084711 wikitext text/x-wiki <שם> כללי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראות לעניין פריסה או דחייה של תשלום חוב), התשפ"ז-2026 iod1ifetpwrysd6x0k5x9b8y43ax4s0 3084720 3084711 2026-09-25T07:30:53Z Shahar9261 22508 3084720 wikitext text/x-wiki <שם> כללי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראות לעניין פריסה או דחייה של תשלום חוב), התשפ"ז-2026 <מקור> ((ק"ת תשפ"ז, 28|כללי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראות לעניין פריסה או דחייה של תשלום חוב)|12531)). <מבוא> בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיף 5ב(ב)]] [[=החוק|לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995]] (להלן - החוק), אני קובע כללים אלה: __TOC__ @ 1. הגדרות hfkis399nszmfhu0h9cxtqbjqhebfav 3084735 3084720 2026-09-25T08:19:33Z Shahar9261 22508 3084735 wikitext text/x-wiki <שם> כללי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראות לעניין פריסה או דחייה של תשלום חוב), התשפ"ז-2026 <מקור> ((ק"ת תשפ"ז, 28|כללי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראות לעניין פריסה או דחייה של תשלום חוב)|12531)). <מבוא> בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיף 5ב(ב)]] [[=החוק|לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995]] (להלן - החוק), אני קובע כללים אלה: __TOC__ == פרק א': הגדרות == @ 1. הגדרות : בכללים אלה - :- "אתר האינטרנט" - אתר האינטרנט של רשות האכיפה והגבייה, שכתובתו www.eca.gov.il; :- "מוקד מרכז המידע הטלפוני" - מוקד מרכז מידע טלפוני שמספרו מפורסם באתר האינטרנט של רשות האכיפה והגבייה; :- "המרכז" - כמשמעותו [[בחוק]]. == פרק ב': פריסה של תשלום חוב == @ 2. פריסה של חוב : (א) חייב שהסך הכולל של חובותיו הנגבים במרכז אינו עולה על 15,000 שקלים חדשים, ומבקש פריסה בפעם הראשונה בנוגע לחוב כלשהו במרכז, רשאי לשלם את חובותיו בפריסה לתשלומים חודשיים לפי הסכומים המפורטים [[תוספת|בטבלה שבתוספת]]; חייב יבצע את הפריסה לתשלומים כאמור באזור האישי באתר האינטרנט או באמצעות פנייה בעל פה למוקד מרכז המידע הטלפוני. : (ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על כל אחד מאלה: :: (1) חוב מסוג פיצוי כאמור [[בפסקה (6) להגדרה "חוב" שבסעיף 1 לחוק]]; :: (2) חוב מסוג קנס כאמור [[בפסקה (1) להגדרה "חוב" שבסעיף 1 לחוק]], אם מנהל המרכז הגיש לבית המשפט, לעניין החוב, בקשה לצו מאסר לביצוע מאסר במקום קנס שהוטל לפי [[סעיף 71 לחוק העונשין]] או לפי [[סעיף 129א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982]]. @ 3. בקשת חייב לעיכוב הליכי גבייה : אין בתשלום של חייב בפריסה לתשלומים לפי [[סעיף 2]] כדי לבטל או לעכב הליכי גבייה שננקטו נגד החייב ואין בו כדי למנוע מהמרכז לנקוט הליכי גבייה נגד החייב לפי החוק; חייב המבקש כי כנגד תשלומים לפי [[סעיף 2]] יעוכבו הליכי הגבייה נגדו, יגיש על כך בקשה בכתב למנהל המרכז. @ 4. בקשת חייב בעניין תוספת פיגורים שהתווספה לפני פריסה : אין בתשלום של חייב בפריסה לתשלומים לפי [[סעיף 2]] כדי למנוע ממנו להגיש בקשה לפטור מלא או חלקי מתוספת פיגורים אשר התווספה על החוב בטרם ביצוע הפריסה, לפי [[סעיף 5ג לחוק]]. i14i32mwqltwa902lx1h7qjvy4j5dyv 3084736 3084735 2026-09-25T08:21:10Z Shahar9261 22508 3084736 wikitext text/x-wiki <שם> כללי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראות לעניין פריסה או דחייה של תשלום חוב), התשפ"ז-2026 <מקור> ((ק"ת תשפ"ז, 28|כללי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראות לעניין פריסה או דחייה של תשלום חוב)|12531)). <מבוא> בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיף 5ב(ב)]] [[=החוק|לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995]] (להלן - החוק), אני קובע כללים אלה: __TOC__ == פרק א': הגדרות == @ 1. הגדרות : בכללים אלה - :- "אתר האינטרנט" - אתר האינטרנט של רשות האכיפה והגבייה, שכתובתו www.eca.gov.il; :- "מוקד מרכז המידע הטלפוני" - מוקד מרכז מידע טלפוני שמספרו מפורסם באתר האינטרנט של רשות האכיפה והגבייה; :- "המרכז" - כמשמעותו [[בחוק]]. == פרק ב': פריסה של תשלום חוב == @ 2. פריסה של חוב : (א) חייב שהסך הכולל של חובותיו הנגבים במרכז אינו עולה על 15,000 שקלים חדשים, ומבקש פריסה בפעם הראשונה בנוגע לחוב כלשהו במרכז, רשאי לשלם את חובותיו בפריסה לתשלומים חודשיים לפי הסכומים המפורטים [[תוספת|בטבלה שבתוספת]]; חייב יבצע את הפריסה לתשלומים כאמור באזור האישי באתר האינטרנט או באמצעות פנייה בעל פה למוקד מרכז המידע הטלפוני. : (ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על כל אחד מאלה: :: (1) חוב מסוג פיצוי כאמור [[בפסקה (6) להגדרה "חוב" שבסעיף 1 לחוק]]; :: (2) חוב מסוג קנס כאמור [[בפסקה (1) להגדרה "חוב" שבסעיף 1 לחוק]], אם מנהל המרכז הגיש לבית המשפט, לעניין החוב, בקשה לצו מאסר לביצוע מאסר במקום קנס שהוטל לפי [[סעיף 71 לחוק העונשין]] או לפי [[סעיף 129א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982]]. @ 3. בקשת חייב לעיכוב הליכי גבייה : אין בתשלום של חייב בפריסה לתשלומים לפי [[סעיף 2]] כדי לבטל או לעכב הליכי גבייה שננקטו נגד החייב ואין בו כדי למנוע מהמרכז לנקוט הליכי גבייה נגד החייב לפי החוק; חייב המבקש כי כנגד תשלומים לפי [[סעיף 2]] יעוכבו הליכי הגבייה נגדו, יגיש על כך בקשה בכתב למנהל המרכז. @ 4. בקשת חייב בעניין תוספת פיגורים שהתווספה לפני פריסה : אין בתשלום של חייב בפריסה לתשלומים לפי [[סעיף 2]] כדי למנוע ממנו להגיש בקשה לפטור מלא או חלקי מתוספת פיגורים אשר התווספה על החוב בטרם ביצוע הפריסה, לפי [[סעיף 5ג לחוק]]. == פרק ג': דחיית מועד תשלומו של חוב == @ 5. דחיית מועד תשלום חוב בשל הליך לפי [[חוק חדלות פירעון]] : (((החל מיום 24.9.2027):)) חל המועד לתשלום חוב של חוב שניתן לו אישור לפי [[סעיף 2ב(א) לחוק]], לאחר שניתנו צו פתיחת הליכים או החלטה על עיכוב הליכים, לפי [[=חוק חדלות פירעון|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018]] (להלן - חוק חדלות פירעון), יידחה מועד תשלום החוב כך שיחול 60 ימים לאחר מועד ההפטר, מועד סיום תקופת עיכוב ההליכים או מועד ביטול ההליך לפי חוק חדלות פירעון, לפי העניין; לעניין זה, "הפטר" ו"סיום תקופת עיכוב ההליכים" - כמשמעותם לפי [[חוק חדלות פירעון]]. == פרק ד': הוראות כלליות == @ 6. שמירת דינים : אין בכללים אלה כדי למנוע מחייב להגיש בקשה לפריסה או לדחייה של תשלום חוב לפי הוראות [[סעיף 5ב(א)(2) לחוק]]. @ 7. תחילה : (א) תחילתם של כללים אלה, למעט [[סעיף 5]], שלושים ימים מיום פרסומם. : (ב) תחילתו של [[סעיף 5]] שנה ממועד פרסומם של כללים אלה. n4d9r3uxg8seo1p7c3ewurb25m4s1ij 3084738 3084736 2026-09-25T08:25:07Z Shahar9261 22508 3084738 wikitext text/x-wiki <שם> כללי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראות לעניין פריסה או דחייה של תשלום חוב), התשפ"ז-2026 <מקור> ((ק"ת תשפ"ז, 28|כללי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראות לעניין פריסה או דחייה של תשלום חוב)|12531)). <מבוא> בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיף 5ב(ב)]] [[=החוק|לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995]] (להלן - החוק), אני קובע כללים אלה: __TOC__ == פרק א': הגדרות == @ 1. הגדרות : בכללים אלה - :- "אתר האינטרנט" - אתר האינטרנט של רשות האכיפה והגבייה, שכתובתו www.eca.gov.il; :- "מוקד מרכז המידע הטלפוני" - מוקד מרכז מידע טלפוני שמספרו מפורסם באתר האינטרנט של רשות האכיפה והגבייה; :- "המרכז" - כמשמעותו [[בחוק]]. == פרק ב': פריסה של תשלום חוב == @ 2. פריסה של חוב : (א) חייב שהסך הכולל של חובותיו הנגבים במרכז אינו עולה על 15,000 שקלים חדשים, ומבקש פריסה בפעם הראשונה בנוגע לחוב כלשהו במרכז, רשאי לשלם את חובותיו בפריסה לתשלומים חודשיים לפי הסכומים המפורטים [[תוספת|בטבלה שבתוספת]]; חייב יבצע את הפריסה לתשלומים כאמור באזור האישי באתר האינטרנט או באמצעות פנייה בעל פה למוקד מרכז המידע הטלפוני. : (ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על כל אחד מאלה: :: (1) חוב מסוג פיצוי כאמור [[בפסקה (6) להגדרה "חוב" שבסעיף 1 לחוק]]; :: (2) חוב מסוג קנס כאמור [[בפסקה (1) להגדרה "חוב" שבסעיף 1 לחוק]], אם מנהל המרכז הגיש לבית המשפט, לעניין החוב, בקשה לצו מאסר לביצוע מאסר במקום קנס שהוטל לפי [[סעיף 71 לחוק העונשין]] או לפי [[סעיף 129א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982]]. @ 3. בקשת חייב לעיכוב הליכי גבייה : אין בתשלום של חייב בפריסה לתשלומים לפי [[סעיף 2]] כדי לבטל או לעכב הליכי גבייה שננקטו נגד החייב ואין בו כדי למנוע מהמרכז לנקוט הליכי גבייה נגד החייב לפי החוק; חייב המבקש כי כנגד תשלומים לפי [[סעיף 2]] יעוכבו הליכי הגבייה נגדו, יגיש על כך בקשה בכתב למנהל המרכז. @ 4. בקשת חייב בעניין תוספת פיגורים שהתווספה לפני פריסה : אין בתשלום של חייב בפריסה לתשלומים לפי [[סעיף 2]] כדי למנוע ממנו להגיש בקשה לפטור מלא או חלקי מתוספת פיגורים אשר התווספה על החוב בטרם ביצוע הפריסה, לפי [[סעיף 5ג לחוק]]. == פרק ג': דחיית מועד תשלומו של חוב == @ 5. דחיית מועד תשלום חוב בשל הליך לפי [[חוק חדלות פירעון]] : (((החל מיום 24.9.2027):)) חל המועד לתשלום חוב של חוב שניתן לו אישור לפי [[סעיף 2ב(א) לחוק]], לאחר שניתנו צו פתיחת הליכים או החלטה על עיכוב הליכים, לפי [[=חוק חדלות פירעון|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018]] (להלן - חוק חדלות פירעון), יידחה מועד תשלום החוב כך שיחול 60 ימים לאחר מועד ההפטר, מועד סיום תקופת עיכוב ההליכים או מועד ביטול ההליך לפי חוק חדלות פירעון, לפי העניין; לעניין זה, "הפטר" ו"סיום תקופת עיכוב ההליכים" - כמשמעותם לפי [[חוק חדלות פירעון]]. == פרק ד': הוראות כלליות == @ 6. שמירת דינים : אין בכללים אלה כדי למנוע מחייב להגיש בקשה לפריסה או לדחייה של תשלום חוב לפי הוראות [[סעיף 5ב(א)(2) לחוק]]. @ 7. תחילה : (א) תחילתם של כללים אלה, למעט [[סעיף 5]], שלושים ימים מיום פרסומם. : (ב) תחילתו של [[סעיף 5]] שנה ממועד פרסומם של כללים אלה. == תוספת == ==== ((([[סעיף 2]]))) ==== : {| ! מס' סידורי !! {{מוקטן|טור א'}} {{ש}} סכום החוב (בשקלים חדשים) !! {{מוקטן|טור ב'}} {{ש}} התשלום החודשי בפריסה (בשקלים חדשים) |- <עוגן פרט 1> | (1) || עד 1,000 || 250 |- <עוגן פרט 2> | (2) || מעל 1,000 עד 5,000 || 500 |- <עוגן פרט 3> | (3) || מעל 5,000 עד 10,000 || 750 |- <עוגן פרט 4> | (3) || מעל 10,000 עד 15,000 || 1,000 |} ixpq536z31nhdq0saw08rdq1aukl94t 3084743 3084738 2026-09-25T08:33:15Z Shahar9261 22508 3084743 wikitext text/x-wiki <שם> כללי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראות לעניין פריסה או דחייה של תשלום חוב), התשפ"ז-2026 <מקור> ((ק"ת תשפ"ז, 28|כללי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראות לעניין פריסה או דחייה של תשלום חוב)|12531)). <מבוא> בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיף 5ב(ב)]] [[=החוק|לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995]] (להלן - החוק), אני קובע כללים אלה: __TOC__ == פרק א': הגדרות == @ 1. הגדרות : בכללים אלה - :- "אתר האינטרנט" - אתר האינטרנט של רשות האכיפה והגבייה, שכתובתו www.eca.gov.il; :- "מוקד מרכז המידע הטלפוני" - מוקד מרכז מידע טלפוני שמספרו מפורסם באתר האינטרנט של רשות האכיפה והגבייה; :- "המרכז" - כמשמעותו [[בחוק]]. == פרק ב': פריסה של תשלום חוב == @ 2. פריסה של חוב : (א) חייב שהסך הכולל של חובותיו הנגבים במרכז אינו עולה על 15,000 שקלים חדשים, ומבקש פריסה בפעם הראשונה בנוגע לחוב כלשהו במרכז, רשאי לשלם את חובותיו בפריסה לתשלומים חודשיים לפי הסכומים המפורטים [[תוספת|בטבלה שבתוספת]]; חייב יבצע את הפריסה לתשלומים כאמור באזור האישי באתר האינטרנט או באמצעות פנייה בעל פה למוקד מרכז המידע הטלפוני. : (ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על כל אחד מאלה: :: (1) חוב מסוג פיצוי כאמור [[בפסקה (6) להגדרה "חוב" שבסעיף 1 לחוק]]; :: (2) חוב מסוג קנס כאמור [[בפסקה (1) להגדרה "חוב" שבסעיף 1 לחוק]], אם מנהל המרכז הגיש לבית המשפט, לעניין החוב, בקשה לצו מאסר לביצוע מאסר במקום קנס שהוטל לפי [[סעיף 71 לחוק העונשין]] או לפי [[סעיף 129א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982]]. @ 3. בקשת חייב לעיכוב הליכי גבייה : אין בתשלום של חייב בפריסה לתשלומים לפי [[סעיף 2]] כדי לבטל או לעכב הליכי גבייה שננקטו נגד החייב ואין בו כדי למנוע מהמרכז לנקוט הליכי גבייה נגד החייב לפי החוק; חייב המבקש כי כנגד תשלומים לפי [[סעיף 2]] יעוכבו הליכי הגבייה נגדו, יגיש על כך בקשה בכתב למנהל המרכז. @ 4. בקשת חייב בעניין תוספת פיגורים שהתווספה לפני פריסה : אין בתשלום של חייב בפריסה לתשלומים לפי [[סעיף 2]] כדי למנוע ממנו להגיש בקשה לפטור מלא או חלקי מתוספת פיגורים אשר התווספה על החוב בטרם ביצוע הפריסה, לפי [[סעיף 5ג לחוק]]. == פרק ג': דחיית מועד תשלומו של חוב == @ 5. דחיית מועד תשלום חוב בשל הליך לפי [[חוק חדלות פירעון]] : (((החל מיום 24.9.2027):)) חל המועד לתשלום חוב של חוב שניתן לו אישור לפי [[סעיף 2ב(א) לחוק]], לאחר שניתנו צו פתיחת הליכים או החלטה על עיכוב הליכים, לפי [[=חוק חדלות פירעון|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018]] (להלן - חוק חדלות פירעון), יידחה מועד תשלום החוב כך שיחול 60 ימים לאחר מועד ההפטר, מועד סיום תקופת עיכוב ההליכים או מועד ביטול ההליך לפי חוק חדלות פירעון, לפי העניין; לעניין זה, "הפטר" ו"סיום תקופת עיכוב ההליכים" - כמשמעותם לפי [[חוק חדלות פירעון]]. == פרק ד': הוראות כלליות == @ 6. שמירת דינים : אין בכללים אלה כדי למנוע מחייב להגיש בקשה לפריסה או לדחייה של תשלום חוב לפי הוראות [[סעיף 5ב(א)(2) לחוק]]. @ 7. תחילה : (א) תחילתם של כללים אלה, למעט [[סעיף 5]], שלושים ימים מיום פרסומם. : (ב) תחילתו של [[סעיף 5]] שנה ממועד פרסומם של כללים אלה. == תוספת == ==== ((([[סעיף 2]]))) ==== : {| ! מס' סידורי !! {{מוקטן|טור א'}} {{ש}} סכום החוב (בשקלים חדשים) !! {{מוקטן|טור ב'}} {{ש}} התשלום החודשי בפריסה (בשקלים חדשים) |- <עוגן פרט 1> | (1) || עד 1,000 || 250 |- <עוגן פרט 2> | (2) || מעל 1,000 עד 5,000 || 500 |- <עוגן פרט 3> | (3) || מעל 5,000 עד 10,000 || 750 |- <עוגן פרט 4> | (3) || מעל 10,000 עד 15,000 || 1,000 |} <פרסום> י"ב בתשרי התשפ"ז (23 בספטמבר 2026) <חתימה> דורון תשתית, מנהל המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות gbo3ibxtmqy7lhx46w9tgdu9du2k926 3084744 3084743 2026-09-25T08:34:34Z Shahar9261 22508 3084744 wikitext text/x-wiki <שם> כללי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראות לעניין פריסה או דחייה של תשלום חוב), התשפ"ז-2026 <מקור> ((ק"ת תשפ"ז, 28|כללי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראות לעניין פריסה או דחייה של תשלום חוב)|12531)). <מבוא> בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיף 5ב(ב)]] [[=החוק|לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995]] (להלן - החוק), אני קובע כללים אלה: __TOC__ == פרק א': הגדרות == @ 1. הגדרות : בכללים אלה - :- "אתר האינטרנט" - אתר האינטרנט של רשות האכיפה והגבייה, שכתובתו www.eca.gov.il; :- "מוקד מרכז המידע הטלפוני" - מוקד מרכז מידע טלפוני שמספרו מפורסם באתר האינטרנט של רשות האכיפה והגבייה; :- "המרכז" - כמשמעותו [[בחוק]]. == פרק ב': פריסה של תשלום חוב == @ 2. פריסה של חוב : (א) חייב שהסך הכולל של חובותיו הנגבים במרכז אינו עולה על 15,000 שקלים חדשים, ומבקש פריסה בפעם הראשונה בנוגע לחוב כלשהו במרכז, רשאי לשלם את חובותיו בפריסה לתשלומים חודשיים לפי הסכומים המפורטים [[תוספת|בטבלה שבתוספת]]; חייב יבצע את הפריסה לתשלומים כאמור באזור האישי באתר האינטרנט או באמצעות פנייה בעל פה למוקד מרכז המידע הטלפוני. : (ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על כל אחד מאלה: :: (1) חוב מסוג פיצוי כאמור [[בפסקה (6) להגדרה "חוב" שבסעיף 1 לחוק]]; :: (2) חוב מסוג קנס כאמור [[בפסקה (1) להגדרה "חוב" שבסעיף 1 לחוק]], אם מנהל המרכז הגיש לבית המשפט, לעניין החוב, בקשה לצו מאסר לביצוע מאסר במקום קנס שהוטל לפי [[סעיף 71 לחוק העונשין]] או לפי [[סעיף 129א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982]]. @ 3. בקשת חייב לעיכוב הליכי גבייה : אין בתשלום של חייב בפריסה לתשלומים לפי [[סעיף 2]] כדי לבטל או לעכב הליכי גבייה שננקטו נגד החייב ואין בו כדי למנוע מהמרכז לנקוט הליכי גבייה נגד החייב לפי החוק; חייב המבקש כי כנגד תשלומים לפי [[סעיף 2]] יעוכבו הליכי הגבייה נגדו, יגיש על כך בקשה בכתב למנהל המרכז. @ 4. בקשת חייב בעניין תוספת פיגורים שהתווספה לפני פריסה : אין בתשלום של חייב בפריסה לתשלומים לפי [[סעיף 2]] כדי למנוע ממנו להגיש בקשה לפטור מלא או חלקי מתוספת פיגורים אשר התווספה על החוב בטרם ביצוע הפריסה, לפי [[סעיף 5ג לחוק]]. == פרק ג': דחיית מועד תשלומו של חוב == @ 5. דחיית מועד תשלום חוב בשל הליך לפי [[חוק חדלות פירעון]] : (((החל מיום 24.9.2027):)) חל המועד לתשלום חוב של חוב שניתן לו אישור לפי [[סעיף 2ב(א) לחוק]], לאחר שניתנו צו פתיחת הליכים או החלטה על עיכוב הליכים, לפי [[=חוק חדלות פירעון|חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018]] (להלן - חוק חדלות פירעון), יידחה מועד תשלום החוב כך שיחול 60 ימים לאחר מועד ההפטר, מועד סיום תקופת עיכוב ההליכים או מועד ביטול ההליך לפי [[חוק חדלות פירעון]], לפי העניין; לעניין זה, "הפטר" ו"סיום תקופת עיכוב ההליכים" - כמשמעותם לפי [[חוק חדלות פירעון]]. == פרק ד': הוראות כלליות == @ 6. שמירת דינים : אין בכללים אלה כדי למנוע מחייב להגיש בקשה לפריסה או לדחייה של תשלום חוב לפי הוראות [[סעיף 5ב(א)(2) לחוק]]. @ 7. תחילה : (א) תחילתם של כללים אלה, למעט [[סעיף 5]], שלושים ימים מיום פרסומם. : (ב) תחילתו של [[סעיף 5]] שנה ממועד פרסומם של כללים אלה. == תוספת == ==== ((([[סעיף 2]]))) ==== : {| ! מס' סידורי !! {{מוקטן|טור א'}} {{ש}} סכום החוב (בשקלים חדשים) !! {{מוקטן|טור ב'}} {{ש}} התשלום החודשי בפריסה (בשקלים חדשים) |- <עוגן פרט 1> | (1) || עד 1,000 || 250 |- <עוגן פרט 2> | (2) || מעל 1,000 עד 5,000 || 500 |- <עוגן פרט 3> | (3) || מעל 5,000 עד 10,000 || 750 |- <עוגן פרט 4> | (3) || מעל 10,000 עד 15,000 || 1,000 |} <פרסום> י"ב בתשרי התשפ"ז (23 בספטמבר 2026) <חתימה> דורון תשתית, מנהל המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות rs9zjgxf5z2ft4riob81sox3e8634fm 106 1755724 3084752 2026-09-25T10:02:23Z תומר פנק 21273 יצירת דף עם התוכן "{{דף של זהר|זהר חלק א|פב א|פב ב|פג א|}} {{קטע זוהר|זוהר חלק ד|דף פב ב}} ==תרגום לעברית== קיים, שהוא עמוד העולם, והוא צדיק, וזה משקה את ומרווה את העולם, ומפרנס את הכול, ועליו כתוב: "אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ" {{ממ|ישעיהו|ג|י}}, וכתוב: "טו..." 3084752 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|פב א|פב ב|פג א|}} {{קטע זוהר|זוהר חלק ד|דף פב ב}} ==תרגום לעברית== קיים, שהוא עמוד העולם, והוא צדיק, וזה משקה את ומרווה את העולם, ומפרנס את הכול, ועליו כתוב: "אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ" {{ממ|ישעיהו|ג|י}}, וכתוב: "טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כל מַעֲשָׂיו" {{ממ|תהלים|קמה|ט}}. אמר רבי יצחק, הרי כתוב: "וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן" {{ממ|בראשית|ב|י}}, זהו העמוד, שהעולם עומד עליו, והוא משקה את הגן, והגן מושקה ממנו, וממנו עושה פירות, וכל הפירות פורחים בעולם, והם קיום העולם, קיום התורה, ומי הם? נשמות הצדיקים, שהם פרי מעשיו של הקדוש ברוך הוא. ומשום כך בכל לילה ולילה נשמות הצדיקים עולות, וכאשר נחלק הלילה, הקדוש ברוך הוא בא לגן עדן להשתעשע בהם. במי? אמר רבי יוסי: בכולם, בין אותם שמדורם באותו העולם, ובין אותם שיושבים במדורם בעולם הזה, בכולם משתעשע בהם הקדוש ברוך הוא בחצות הלילה. בא וראה: העולם שלמעלה זקוק להתעוררות של העולם התחתון, וכאשר נשמות הצדיקים יוצאות מן העולם הזה ועולות למעלה, כולן מתלבשות באור שלמעלה בדמות יקרה, ובהן הקדוש ברוך הוא משתעשע, והוא מתאווה להן, שהן פרי מעשיו, ועל כך נקראים ישראל, שיש להם נשמות קדושות, בנים לקדוש ברוך הוא, כמו שנאמר: "בָּנִים אַתֶּם לה' אֱלֹהֵיכֶם" {{ממ|דברים|יד|א}}, בנים ודאי, פרי מעשיו. אמר רבי ייסא, ואפילו אותם שבעולם הזה. כיצד? אמר לו: משום שבחצות הלילה, כל אותם צדיקי אמת, כולם מתעוררים לקרוא בתורה ולשמוע תשבחות התורה, והרי נאמר שהקדוש ברוך הוא וכל אותם צדיקים שבתוך גן עדן, כולם מקשיבים לקולם, וחוט של חסד נמשך עליהם ביום, שכתוב: "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי" {{ממ|תהלים|מב|ט}}, ועל כן התשבחות שעולות בלילה לפניו, זו תשבחות שלמות. בא וראה: בשעה שישראל היו סגורים בבתיהם, כאשר הקדוש ברוך הוא הרג את בכוריהם של המצרים, היו אומרים הלל ותשבחות לפניו, בא וראה: שדוד המלך היה קם בחצות הלילה, שאם תאמר שהיה יושב או שוכב במיטתו, והיה אומר שירים ותשבחות, לא, אלא כמו שכתוב: "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ" {{ממ|תהלים|קיט|סב}}, אקום ודאי, בעמידה, לעסוק בשירים ותשבחות התורה. ומשום כך דוד המלך חי לעולמים, ואפילו בימי מלך המשיח הוא מלך, שהרי שנינו: מלך המשיח, אם מן החיים הוא, דוד שמו, ואם מן המתים הוא, דוד שמו. והוא היה מתעורר בבוקר, קודם שיבוא, שכתוב: "עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר" {ממ|תהלים|נז|ט}}. בא וראה: כל אותו הלילה ששרה הייתה אצל פרעה, באו מלאכים עליונים לזמר לקדוש ברוך הוא בשירים ותשבחות. אמר להם הקדוש ברוך הוא: כולכם לכו ועשו מכות גדולות במצרים, רושם למה שאני עתיד לעשות לאחר מכן. מה כתוב? "וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים" {{ממ|בראשית|יב|יז}}. בא וראה, מה כתוב: "וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם" {{ממ|בראשית|יב|יח}}. מנין היה יודע? שהרי לא כתוב כאן כמו שנאמר באבימלך, שכתוב: "וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא" {{ממ|בראשית|כ|ז}}, וכאן לא אמר לו דבר. אמר רבי יצחק, הרי כתוב: "עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם" {{ממ|בראשית|יב|יז}}, שכך היו אומרים לו: "על דבר שרי אשת אברם", שהרי לא היה מדבר עמו, כמו שדיבר באבימלך, אלא בדבר זה נאמר ולא יותר. המכה הזאת היא "עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם", והיא לא הייתה מדברת עמו, ואז ידע הוא שהרי היא אשת אברהם, מיד: "וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּאמֶר" {{ממ|בראשית|יב|יח}}. "וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים" {{ממ|בראשית|יב|כ}}, למה? כדי שלא יתקרב אדם אליהם להרע להם, וישלחו אותו. ליווי עשו לו בכל ארץ מצרים. אמר לו הקדוש ברוך הוא: כך אתה עתיד לעשות לבני, אתה תשלח אותם מארצך, שכתוב: "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם" {{ממ|שמות|יג|יז}}, ששלח אותם מכל ארצו. אמר רבי אבא, כל כך למה הוזמן לאברהם, ולמה היה צריך זאת? אלא כדי לגדל את שמם של אברהם ושרה בעולם. a3gkoeovvd9qux1t34tczdk1ctns7n0 116 1755725 3084753 2026-09-25T10:46:49Z Fuzzy 29 תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (צרכים קיומיים וחיוניים במצב חירום), התשפ"ז-2026 3084753 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (צרכים קיומיים וחיוניים במצב חירום), התשפ"ז-2026 <מקור> ((ק"ת תשפ"ז, 32|תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (צרכים קיומיים וחיוניים במצב חירום)|12532)). <מבוא> בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיף 19מ(ג)]] [[=החוק|לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998]] (להלן - החוק), [[+|וסעיף 27(ג)(10)]] [[לחוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א-1951]], לאחר התייעצות עם הנציבות ועם ארגונים העוסקים בקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, בהסכמת שר האוצר לפי [[סעיף 19סז לחוק]], ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה: __TOC__ == פרק א': הגדרות == @ 1. הגדרות : בתקנות אלה - :- "אזור ציבורי מוגן" - מקום ציבורי המשמש במצב חירום לשהיית הציבור לצורך התגוננות מפני סיכון לחיים או לצורך חיוני אחר, מעל או מתחת לפני הקרקע, ובכלל זה מקלט ציבורי, מחסה ציבורי כהגדרתו [[בסעיף 11 לחוק ההתגוננות האזרחית]], שטח פתוח, תווך תת-קרקעי, מיתקן מרכזי כהגדרתו [[בתקנות נגישות לתחבורה ציבורית]], ולמעט כל אלה: מיגונית ציבורית, מקום ייעודי כהגדרתו [[בתקנה 1 לתקנות המסגרות]], מיתקן קליטה כהגדרתו [[בתקנה 1 לתקנות נגישות אירועי פינוי]], מרכז ארעי לטיפול, מוסד רפואי ומרפאה, כהגדרתם [[בתקנות שירותי בריאות במצב חירום]]; :- "אדם עם מוגבלות", "גוף ציבורי", "נציבות" - כהגדרתם [[בסעיף 5 לחוק]]; :- "אמצעים חליפיים", "ספק מים", "ספק מים בחירום", "תוכנית היערכות", "תחנת חלוקה" - כהגדרתם [[בכללי המים]]; :- "בית שימוש נגיש", "מקלחת נגישה" - כמשמעותם בחקיקה לפי פסקאות (2) עד (11) לחקיקת נגישות למקום ציבורי; :- "דרך נגישה" - דרך שמתקיימות בה הדרישות שנקבעו לדרך נגישה בחקיקת הנגישות למקום ציבורי, ואולם אם לא מתקיימות לגביה הדרישות שנקבעו כאמור או שלא נקבעו לגביה דרישות - דרך שמתקיימות בה הדרישות [[שבתוספת הראשונה]]; :- "הגא" - כהגדרתו [[חוק ההתגוננות האזרחית=|בחוק ההתגוננות]]; :- "הנציב" - כמשמעותו [[בסעיף 22 לחוק]]; :- "הרשות הממשלתית למים וביוב" - כמשמעותה [[בסעיף 124יא לחוק המים, התשי"ט-1959]]; :- "חוק ההתגוננות האזרחית" - [[חוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א-1951]]; :- "חוק התכנון והבנייה" - [[חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965]]; :- "חוק שירות אזרחי" - [[חוק שירות אזרחי, התשע"ז-2017]]; :- "חיית שירות" - כהגדרתה [[בסעיף 19ו1 לחוק]]; :- "חקיקת נגישות למקום ציבורי" - הוראות לפי [[פרק ה'1 לחוק]], לפי [[פרק ה'1א לחוק התכנון והבנייה]], וכן לפי כל אחד מאלה, לפי העניין: :: (1) הוראות לפי [[חוק הרשויות המקומיות (סידורים לנכים), התשמ"ח-1988]]; :: (2) [[חלק ח'1 לתוספת השנייה בתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970]]; :: (3) [[תקנות מפרטים למקלטים]]; :: (4) [[תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות במוסד חינוך קיים), התשע"א-2011]]; :: (5) [[תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות למקום ציבורי שהוא בניין קיים), התשע"ב-2011]]; :: (6) [[תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות למקום ציבורי שאינו בניין), התשע"ד-2013]]; :: (7) [[תקנות נגישות במקלטים]]; :: (8) [[תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות פרטנית לתלמיד ולהורה), התשע"ח-2018]]; :: (9) [[תקנות התכנון והבנייה (ביצוע התאמות נגישות למוסד חינוך חדש), התשע"ט-2018]]; :: (10) [[תקנות שירותי בריאות במצב חירום]]; :: (11) [[תקנות נגישות לתחבורה ציבורית]]; :- "יום התחילה" - יום תחילתן של תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (צרכים קיומיים וחיוניים במצב חירום), התשפ"ז-2026, לפי [[תקנה 53(א)]] (((יום 1.12.2026))); :- "כללי המים" - [[=כללי המים|כללי המים (אירוע פגיעה במים), התשפ"ג-2023]]; :- "כספומט" - מכשיר אוטומטי למשיכת מזומנים; :- "מאגר הרשות המקומית" - כהגדרתו [[בתקנות מאגר מידע]]; :- "מושב מותאם" - כהגדרתו [[בתקנות נגישות לשירות]]; :- "מיגונית" - כהגדרתה [[בסעיף 145(ח)(4) לחוק התכנון והבנייה]], אף אם המדינה או רשות מקומית לא הציבו אותה; :- "מיגונית ציבורית" - מיגונית המיועדת לשירותים הניתנים לציבור בקשר עם מצב חירום, כמשמעותם [[בסעיף 19מב(ב) לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות]], למעט מיגונית שמוצבת בבסיס צה"ל לשימוש חיילים ועובדים בלבד; :- "מנהל הרשות הממשלתית למים וביוב" - מנהל הרשות הממשלתית כהגדרתו [[בכללי המים]] או מי שהוא הסמיך, מקרב עובדי הרשות הממשלתית למים וביוב, לעניין תקנות אלה; :- "מענה תומך" - לרבות הכוונה בשפה פשוטה ומענה סבלני לשאלות חוזרות; :- "מצב חירום" - כהגדרתו [[בסעיף 19מ(א) לחוק]]; :- "מקום מוגן" - כל אחד מהמפורטים במדרג להלן, המסודר לפי רמת מיגון הולכת ופוחתת: :: (1) מקלט כהגדרתו [[בתקנות המפרטים למקלטים]]; :: (2) אזור בבניין שנמצא מתאים להנחיות הגא; :- "מקום ציבורי" - כהגדרתו [[בסעיף 19ז לחוק]]; :- "מקלט ציבורי" - כהגדרתו [[בסעיף 11 לחוק ההתגוננות האזרחית]]; :- "סמל הנגישות הבין-לאומי" - לפי ת"י 1918 חלק 4; :- "פישוט לשוני" - כהגדרתו [[בתקנות נגישות לשירות]]; :- "רח"ל" - רשות חירום לאומית שבמשרד הביטחון שהוקמה לפי החלטה מספר ב/43 של ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי מיום י' בטבת התשס"ח (19 בדצמבר 2007); :- "רשות מקומית" - עירייה או מועצה מקומית; :- "שגרה" - עת שאינה מצב חירום; :- "שפה פשוטה" - התאמת מידע לפי [[#1|פסקאות (1), (3), ו-(4), להגדרה "פישוט לשוני" בתקנות נגישות לשירות]]; :- "ת"י 1918 חלק 3.1" - תקן ישראלי ת"י 1918, חלק 3.1 - נגישות הסביבה הבנויה: פנים הבניין - דרישות בסיסיות; :- "ת"י 1918 חלק 4" - תקן ישראלי ת"י 1918, חלק 4 - נגישות הסביבה הבנויה: תקשורת; :- "תקנות המסגרות" - [[=תקנות המסגרות|תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (נגישות לשירותי שעת חירום במסגרות לאנשים עם מוגבלות), התשפ"א-2021]]; :- "תקנות מאגר מידע" - [[=תקנות מאגר מידע|תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (מאגר מידע לסיוע לאנשים עם מוגבלות בחירום), התשפ"ד-2024]]; :- "תקנות מפרטים למקלטים" - [[=תקנות מפרטים למקלטים|תקנות ההתגוננות האזרחית (מפרטים לבניית מקלטים), התש"ן-1990]]; :- "תקנות נגישות אירועי פינוי" - [[=תקנות נגישות אירועי פינוי|תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (נגישות אירועי פינוי אוכלוסייה וקליטתה במצב חירום), התשפ"ב-2022]]; :- "תקנות נגישות במקלטים" - [[=תקנות נגישות במקלטים|תקנות ההתגוננות האזרחית (התאמות נגישות במקלטים), התשע"ו-2016]]; :- "תקנות נגישות לשירות" - [[=תקנות נגישות לשירות|תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), התשע"ג-2013]]; :- "תקנות נגישות לתחבורה ציבורית" - [[=תקנות נגישות לתחבורה ציבורית|תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (הסדרת נגישות לשירותי תחבורה ציבורית), התשס"ג-2003]]; :- "תקנות שירותי בריאות במצב חירום" - [[=תקנות שירותי בריאות במצב חירום|תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (נגישות שירותי בריאות בקהילה במצב חירום), התשפ"ב-2022]]. == פרק ב': נגישות לאספקת מים ולמזון == @ 2. נגישות למי שתייה : במצב חירום שבו מספקים באמצעים חליפיים מי שתייה לציבור, תהיה לאדם עם מוגבלות נגישות למי שתייה שמסופקים כאמור באותה איכות וזמינות כפי שיש לציבור, לפי [[תקנות 3 עד 5]]. @ 3. הוראות נגישות בתוכנית היערכות לחלוקת מים : (א) כללה תוכנית היערכות של ספק מים או ספק מים בחירום רשימה של תחנות חלוקה שאמורות לפעול במצב חירום, יהיו תחנות החלוקה נגישות; לעניין זה, "תחנת חלוקה נגישה" - תחנת חלוקה שמתקיימים בה כל אלה: :: (1) ממקום שבו יכול נוסע שהוא אדם עם מוגבלות לרדת מרכב, תוביל דרך נגישה עד לפתח תחנת חלוקה וכן מפתח תחנת החלוקה עד לנקודה בתחנת החלוקה שבה הציבור ממלא כלי מים; :: (2) אורכה של הדרך לפי פסקה (1) עד לפתח תחנת החלוקה לא יעלה על 100 מטרים, ואם עלה השיפוע האורכי של הדרך על 5 אחוזים - לא יעלה המרחק האמור על 60 מטרים. : (ב) תוכנית ההיערכות תכלול הוראות לסיוע במצב חירום של צוות תחנת חלוקה לאדם עם מוגבלות שביקש זאת, במילוי כלי מים ובנשיאתן לרכב. : (ג) הוכנו במסגרת תוכנית ההיערכות שלטים לזיהוי תחנת חלוקה ושלטי הכוונה אליה, יתקיימו בהם הוראות ת"י 1918 חלק 4 בסעיפים הדנים באופן הצבת שלטים חזותיים (2.1.4) ועיצוב השלטים החזותיים (2.1.6). : (ד) ספק מים או ספק מים בחירום שלא הצליח לאתר תחנת חלוקה שמתקיימת בה תקנת משנה (א) בחלק של יישוב שנדרשת להיות בו תחנת חלוקה לפי תוכנית ההיערכות שלו, רשאי לפנות למנהל הרשות הממשלתית למים וביוב בבקשה שיפטור אותו לתקופה קצובה מחובת עמידה בתנאי תקנת המשנה האמורה לעניין תחנת חלוקה באותו חלק מהיישוב; הבקשה תכלול תוכנית למענים לאנשים עם מוגבלות שלא יוכלו להגיע ולקבל שירות בתחנת החלוקה, ובייחוד לאנשים עם מוגבלות שאינם נכללים במאגר הרשות המקומית; לבקשה תצורף חוות דעת של מורשה נגישות לגבי העדר קיומו של מקום חלופי נגיש לתחנת חלוקה כנדרש בתוכנית ההיערכות. : (ה) מנהל הרשות הממשלתית למים וביוב ייתן פטור כאמור בתקנת משנה (ד) אם השתכנע כי לא ניתן בתנאים הקיימים לאתר באותו חלק של היישוב תחנת חלוקה, ואי-מתן הפטור עלול לשבש את אספקת המים ביישוב כאמור [[בכללי המים]], לנוכח הצרכים שלפי תוכנית ההיערכות לגבי אותו יישוב; מנהל הרשות הממשלתית למים וביוב רשאי להתנות את מתן הפטור בתנאים שעליהם יורה; משך תקופת הפטור לא יעלה על התקופה שעד למועד העדכון הקרוב של תוכנית ההיערכות; החלטת מנהל הרשות הממשלתית למים וביוב בבקשת הפטור ונימוקיה תתועד; האמור בתקנת משנה (ד) ובתקנת משנה זו לא יחול לגבי יישוב שלפי תוכנית ההיערכות שלו מתוכננות בו שלוש תחנות חלוקה לכל היותר, אלא אם כן מנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב נוכח לדעת כי אי-מתן הפטור ישבש את אספקת המים באותו יישוב במצב חירום כאמור [[בכללי המים]]; מנהל הרשות הממשלתית למים וביוב ידווח בין 1 בינואר ל-28 בפברואר בכל שנה לנציב, על הפטורים שנתן לפי תקנת משנה (ד) במהלך השנה שקדמה לה. @ 4. פרסום מידע בשגרה לגבי התאמות נגישות למים במצב חירום : (א) פורסמה בשגרה רשימת תחנות חלוקה ביישוב, יפרסם הגורם המפרסם לגבי כל תחנת חלוקה שברשימה לפי הוראות אלה: :: (1) תחנת חלוקה נגישה - אם מתקיימות בה הוראות [[תקנה 3(א)]]; :: (2) תחנת חלוקה לא נגישה - אם לא מתקיימות בה הוראות [[תקנה 3(א)]]; אם תחנת החלוקה אינה נגישה יצוין אם ניתן לגביה פטור לפי [[תקנה 3(ה)]]. : (ב) פורסמה בשגרה מפה שבה מצוינות תחנות חלוקה ביישוב, יכלול הגורם המפרסם במפה את סמל הנגישות הבין-לאומי בצמוד לסימון המיקום של כל תחנת חלוקה שמתקיימות בה הוראות [[תקנה 3(א)]], ואם כל תחנות החלוקה נגישות - הוא רשאי לציין חלף זאת, על גבי המפה, כי כל תחנות החלוקה נגישות. @ 5. פתיחת תחנת חלוקה במצב חירום : (א) במצב חירום שבו הוחלט על פתיחה לציבור של תחנות חלוקה ביישוב או בחלק ממנו, יתקיימו בתחנות החלוקה שנפתחו לציבור הוראות [[תקנה 3(א)]], ואולם אם מתוך תחנות החלוקה שנדרש לפתוח יש תחנות שלא מתקיימות בהן הוראות [[תקנה 3(א)]], ייתנו ספק מים וספק מים בחירום עדיפות לפתוח בתחילה, בהתחשב בנסיבות מצב החירום, תחנות חלוקה שמתקיימות בהן הוראות [[תקנה 3(א)]]. : (ב) צוות תחנת חלוקה ייתן לאדם עם מוגבלות שהגיע לתחנת חלוקה והציג את עצמו כאדם עם מוגבלות וביקש, סיוע במילוי כלי מים ובנשיאתו לרכב. : (ג) פרסם גוף ציבורי במצב חירום מידע לציבור לגבי תחנות חלוקה שנפתחו לציבור, יפרסם גם מידע לפי [[תקנה 4]]. : (ד) האמור [[בפרק זה]] לא ימנע את פתיחתה והפעלתה של תחנת חלוקה שלא מתקיימות בה הוראותיו, כולן או חלקן, במצב חירום. : (ה) עם פתיחת תחנת חלוקה ביישוב ונוסף על השירות שניתן בה, תחלק הרשות המקומית מים לביתו של מי שמתקיימים בו כל התנאים אלה: :: (1) הוא אדם עם מוגבלות; :: (2) הוא נכלל במאגר הרשות המקומית; :: (3) הוא מתגורר בחלק של היישוב שאותו נועדה לשרת תחנת החלוקה שנפתחה. @ 6. נגישות למזון במצב חירום והיערכות בשגרה : (א) במצב חירום שבו מחולק מזון לציבור, תהיה לאדם עם מוגבלות נגישות למזון שמחולק כאמור באותה איכות וזמינות כפי שיש לציבור, לפי תקנה זו [[ותקנה 7]]. : (ב) גוף ציבורי שמבצע בשגרה הכנות לחלוקת מזון לציבור במצב חירום, בין בכלל ובין באזור מסוים, ייערך גם לחלוקת מזון לאנשים עם מוגבלות, ובין השאר לפי תקנת משנה (ג). : (ג) תכנן גוף ציבורי לחלק מזון לציבור באמצעות תחנות לחלוקת מזון, תעמוד התחנה לחלוקת מזון בתנאים האמורים [[בתקנה 3(א) עד (ג)]], בשינויים המחויבים. : (ד) לעניין גוף ציבורי שלפי התכנון שלו נדרשת תחנה לחלוקת מזון במקום מסוים, ולא הצליח לאתר תחנה שמתקיימות בה הוראות תקנת משנה 3(א), יחולו הוראות אלה: :: (1) הגוף הציבורי רשאי לפנות לנציב בבקשה שיפטור אותו מחובת עמידה בתנאי תקנת משנה 3(א) לעניין תחנה לחלוקת מזון במקום המסוים; הבקשה תכלול תוכנית למענים לאנשים עם מוגבלות שלא יוכלו להגיע ולקבל שירות בתחנה לחלוקת מזון, ובכלל זה לאנשים עם מוגבלות שאינם נכללים במאגר הרשות המקומית; :: (2) הנציב לא ייתן פטור כאמור אלא אם כן השתכנע, לנוכח הצרכים שלפי תכנון חלוקת המזון במצב חירום, שלא ניתן בתנאים הקיימים במקום המסוים לאתר תחנה לחלוקת מזון כאמור; הנציב רשאי לקצוב פטור כאמור לתקופה שיורה או להתנותו בתנאים; החלטת הנציב בבקשת הפטור ונימוקיה תתועד; :: (3) האמור בתקנת משנה זו לא יחול לגבי מקום או יישוב, לפי העניין, שלפי התכנון של הגוף הציבורי מתוכננות בו שלוש תחנות לחלוקת מזון לכל היותר, אלא אם כן קיימים לדעת הנציב טעמים מיוחדים שלפיהם אי-מתן הפטור תשבש את אספקת המזון במצב חירום ביישוב. : (ה) פורסמה בשגרה רשימת תחנות לחלוקת מזון ביישוב במצב חירום, תחול לגבי הפרסום [[תקנה 4]], בשינויים המחויבים. @ 7. חלוקת מזון במצב חירום : (א) במצב חירום שבו הוחלט על פתיחה לציבור של תחנות חלוקה ביישוב או בחלק ממנו, תתקיים בתחנות החלוקה שנפתחו לציבור [[תקנה 6(ג)]]; ואולם אם מתוך תחנות החלוקה שנדרש לפתוח יש תחנות שלא מתקיימת בהן [[תקנה 6(ג)]] תינתן עדיפות לפתוח בתחילה, בהתחשב בנסיבות מצב החירום, תחנות חלוקה שמתקיימת בהן [[תקנה 6(ג)]]. : (ב) צוות תחנה לחלוקת מזון יסייע לאדם עם מוגבלות שהגיע לתחנה והציג את עצמו כאדם עם מוגבלות וביקש סיוע בקבלת מזון ובנשיאתו לרכב. : (ג) פרסם גוף ציבורי במצב חירום מידע לציבור לגבי תחנות לחלוקת מזון שנפתחו לציבור, יפרסם גם מידע לפי [[תקנה 4]] בשינויים המחויבים. : (ד) האמור בתקנות משנה (א) עד (ג) לא ימנע את פתיחתה והפעלתה של תחנת חלוקה שלא מתקיימות בה הוראותיהן, כולן או חלקן, במצב חירום. : (ה) הרשות המקומית תחלק מזון לביתם של אנשים עם מוגבלות שמתקיימים בהם התנאים לפי [[תקנה 5(ה)]]. == פרק ג': מקום מוגן, אזור ציבורי מוגן, שהייה ולינה, ומידע לגביהם == === סימן א': מקום מוגן === @ 8. הנחיות לאיתור מקום מוגן בבניין למגורים : (א) הנחיות לאיתור מקום מוגן בבניין למגורים שמפרסם הגא לציבור יהיו בשפה פשוטה ויתקיימו בהן הוראות [[תקנה 28]]. : (ב) הפעילו משטרת ישראל או צה"ל מוקד חירום כמשמעותו [[בתקנה 7 לתקנות נגישות אירועי פינוי]], ימסרו את ההנחיות לאיתור מקום מוגן כאמור בתקנת משנה (א) כחלק מהמידע שנמסר במסגרת מוקד החירום. === סימן ב': אזור ציבורי מוגן === @ 9. איתור והקצאה של אזורים בטוחים נגישים : גוף ציבורי שמאתר ומקצה מקומות ציבוריים לאזורים ציבוריים מוגנים, ייתן עדיפות, ככל האפשר, ובהתחשב בצרכים הנובעים ממצב החירום, לאיתור והקצאה של מקומות העומדים בחקיקת נגישות למקום ציבורי. @ 10. כניסה ושילוט לאזור ציבורי מוגן : גוף ציבורי שאחראי להפעלת אזור ציבורי מוגן ומאפשר לציבור במצב חירום לעשות שימוש באזור ציבורי מוגן, אחראי לכך שיתקיימו כל אלה: : (1) אם יש דרך שמיועדת לכניסת כלי רכב לאזור ציבורי מוגן (להלן בתקנה זו - דרך כלי רכב), כגון בחניון תת-קרקעי, לא יימנע מאדם עם מוגבלות, ובכלל זה אדם המתנייע בכיסא גלגלים או באמצעי עזר אחר לניידות, לעשות שימוש במצב חירום גם בדרך כלי רכב לרבות אפשרות למעבר במקומות שבהם יש הגבלת כניסה כגון מחסומים, וזאת בין שמובילה לאזור הציבורי המוגן דרך נגישה ובין שלא; : (2) במקום בולט לעין בפתח דרך כלי רכב יימצא שלט שעליו כתוב "כניסה במצב חירום גם לאדם עם מוגבלות בניידות", ואולם אם השיפוע האורכי של דרך כלי הרכב עולה על 10% יהיה כתוב בשלט "זהירות! שיפוע מסוכן!" ונוסף על כך יופיע בשלט הסמל לציון שיפוע מסוכן לפי נספח ג' בת"י 1918 חלק 4; אם יש בדרך פסי האטה, יהיה כתוב בשלט גם "זהירות! פסי האטה!"; : (3) הוצב שלט להכוונה לאזור ציבורי מוגן או לכניסה אליו או שלט לפי פסקה (2), יהיה גובה האותיות בשלט 80 מילמטרים לפחות, ויתקיימו בו הוראות ת"י 1918 חלק 4 בסעיפים הדנים באופן הצבת שלטים חזותיים (2.1.4) ועיצוב השלטים החזותיים (2.1.6); : (4) לא ייגבה תשלום מאדם עם מוגבלות שמבקש להיכנס עם רכבו לאזור ציבורי מוגן שמובילה לתוכו דרך כלי רכב לצורך הצלת עצמו או כדי להוביל ציוד שנדרש לשהייתו שם; איש צוות שמפעיל את האזור הציבורי המוגן או פועל מטעם המקום הציבורי שבו האזור הציבורי המוגן, רשאי לדרוש שאדם כאמור יזדהה באמצעות תג נכה כתנאי לאי-גביית תשלום; אדם כאמור שנכנס עם רכבו לאזור ציבורי מוגן יישמע להוראות צוות שמפעיל את האזור הציבורי המוגן כדי למנוע סיכון לציבור שנמצא בו; לעניין זה, "תג נכה" - כהגדרתו [[בחוק חניה לנכים, התשנ"ד-1993]]. @ 11. נגישות לאדם עם מוגבלות לשירות או טובין שמסופקים לציבור באזור ציבורי מוגן : (א) סיפק גוף ציבורי שירות או טובין, לציבור ששוהה באזור ציבורי מוגן במצב חירום, יספק את אותם שירות או טובין לאדם עם מוגבלות ששוהה באותו אזור ציבורי מוגן, באופן שמאפשר לאדם עם מוגבלות לצרוך את אותם שירות או טובין, באותה איכות וזמינות שמסופקים לכלל הציבור; ואם נדרש, יבצע הגוף את ההתאמות הנדרשות, כפי שמתאפשר בנסיבות מצב החירום, כדי ליישם את האמור. : (ב) תפעל איש צוות מטעם גוף ציבורי אזור ציבורי מוגן בעת שהציבור שוהה בו במצב חירום, יתקיימו כל אלה: :: (1) לבקשת אדם עם מוגבלות שפנה אליו בבקשה לסיוע והציג את עצמו כאדם עם מוגבלות, יסייע לו איש צוות ובייחוד לשם ביצוע פעולה נדרשת להצלת חיים; האמור לא יחול כשאיש הצוות נדרש להגן על עצמו ולבצע לשם כך פעולה נדרשת להצלת חיים; :: (2) איש הצוות יישא עליו סימן לזיהוי, ואם יש לו עמדת שירות באזור הבטוח - במקום בולט לעין בעמדה יימצא שלט; בשלט ובסימן הזיהוי יהיה רשום: "עזרה לאדם עם מוגבלות"; בשלט יתקיימו הוראות ת"י 1918 חלק 4 בסעיפים הדנים באופן הצבת שלטים חזותיים (2.1.4) ובעיצוב השלטים החזותיים (2.1.6); :: (3) יימצא חדר או חלל המופרד מהמולת הקהל באופן המספק פרטיות כגון באמצעות פרגוד או מחיצה, לשהייה זמנית של אדם עם מוגבלות המתקשה להתמודד עם ההמולה במקום או לצורך מילוי צרכיו הרפואיים או הסיעודיים, עקב מוגבלותו, ולמלוויו; בחדר או בחלל, לפי העניין, יתקיימו הוראות אלה: ::: (א) החדר או החלל האמור יישמר לשימוש של אדם עם מוגבלות במצב חירום; ::: (ב) לצד החדר או החלל יימצא שלט שעליו רשום: "מקום לאדם עם מוגבלות לשהייה זמנית" ויתקיימו בשלט הוראות ת"י 1918 חלק 4 המנויות בסיפה של פסקה (2). : (ג) סיפק גוף ציבורי כיסאות לאזור ציבורי מוגן בעת שהציבור שוהה בו במצב חירום, יחולו כל אלה, ככל האפשר בנסיבות מצב החירום: :: (1) 5% מהכיסאות לפחות, ולא פחות ממושב אחד, יהיו מושבים מותאמים; :: (2) אם האזור הציבורי המוגן מתוכנן להכיל 500 איש לפחות במצב חירום - יימצא באזור הבטוח כיסא גלגלים אחד לפחות, להסעת אנשים עם מוגבלות שבאזור הציבורי המוגן. @ 12. נגישות לבית שימוש, למקלחת, ודרך נגישה, באזור ציבורי מוגן : (א) אם באזור הציבורי המוגן קיים בית שימוש לשימוש הציבור בעת שהציבור שוהה בו במצב חירום, יימצא גם בית שימוש נגיש אחד לפחות לשימוש שני המינים שדרך נגישה מובילה אליו מהכניסה לאזור הציבורי המוגן, או סידור מתאים אחר בנסיבות מצב החירום, לפי פסקה (1) או (2) להלן, שדרך נגישה מובילה אליו מהכניסה לאזור הציבורי המוגן, שיאפשר לאדם עם מוגבלות לעשות את צרכיו באופן בטיחותי, ובפרטיות לפי נסיבות השהייה במצב חירום באזור הציבורי המוגן, כמפורט להלן: :: (1) בית כיסא כימי נגיש לפי [[תקנה 4(ב) לתקנות נגישות במקלטים]]; :: (2) כיסא שירותים עם מושב קשיח, יציב, עם סידור מתאים לקליטת הפרשות כגון סיר, ולסילוקן באופן שימזער מטרדים למי ששוהה באזור הציבורי המוגן, שמסביבו יימצא וילון או אמצעי אחר המספק פרטיות למי שעושה את צרכיו. : (ב) אם באזור הציבורי המוגן קיימת מקלחת לשימוש הציבור בעת שהציבור שוהה בו במצב חירום, תימצא מקלחת נגישה לשימוש שני המינים, או סידורים לפי [[תקנה 10(ב)(2) לתקנות נגישות אירועי פינוי]], שדרך נגישה מובילה אליה מהכניסה לאזור הציבורי המוגן. @ 13. הסתייעות במלווה, בחיית שירות ובציוד עזר אישי : אדם עם מוגבלות יוכל להסתייע במלווה מטעמו או בחיית שירות, וכן בציוד עזר אישי שלו, בעת שהוא שוהה באזור ציבורי מוגן במצב חירום. @ 14. תיק הפעלה : תיק הפעלה של גוף ציבורי לאזור ציבורי מוגן יכלול פרטי התקשרות עם ארגונים של אנשים עם מוגבלות ואנשי מקצוע מתחומים שנוגעים לאנשים עם מוגבלות, לצורך קבלת מידע נוסף וסיוע למי ששוהה באזור ציבורי מוגן, אם פרטיהם מצויים ברשות הגוף הציבורי. @ 15. פרסום מידע לציבור לגבי נגישות אזור ציבורי מוגן : (א) פרסם גוף ציבורי רשימת אזורים ציבוריים מוגנים לשימוש הציבור במצב חירום, יכלול הפרסום גם את כל הפרטים המפורטים להלן, לפי הנוסח שלצידם, לגבי כל אזור ציבורי מוגן, ויחולו על הפרסום הוראות [[תקנה 28]]; בפרסום כאמור, בפסקאות (1) עד (8) שלהלן, אפשר שייעשה שימוש בשם הסוג המסוים של האזור הציבורי המוגן, כגון "מקלט ציבורי", במקום המונח "אזור ציבורי מוגן": :: (1) אחת מאלה, לפי העניין: "אזור ציבורי מוגן בזמן אזעקה", "אזור ציבורי מוגן בזמן אזעקה מתאים גם לשינה"; ואם האזור הציבורי המוגן ישמש לשהייה או לינה של הציבור במצב חירום, בלא קשר להתרעה, יותאם הפרסום כגון "אזור ציבורי מוגן מתאים גם לשינה"; :: (2) אחת מאלה לפי העניין: ::: (א) אם קיימת דרך נגישה המובילה עד לפתח האזור הציבורי המוגן ובתוכו, מאחד מאלה לפחות: מדרכה ציבורית, שביל ציבורי או חניה נגישה, הסמוכים לאזור הציבורי המוגן - "יש דרך נגישה"; ::: (ב) אם לא מתקיים האמור בפסקת משנה (א) - "אין דרך נגישה"; :: (3) אחת מאלה, לפי העניין: "יש מים לשתייה", "אין מים לשתייה"; :: (4) אחת מאלה, לפי העניין: ::: (א) אם אין באזור הציבורי המוגן בית שימוש נגיש - "אין בית שימוש נגיש"; ::: (ב) אם יש באזור הציבורי המוגן בית שימוש נגיש - "יש בית שימוש נגיש" וכן תיאור בשפה פשוטה אם מדובר בבית שימוש נגיש או בסידור נגיש אחר לעשיית צרכים לפי [[תקנה 12(א)]]; :: (5) אחת מאלה לפי העניין: ::: (א) אם יש אספקת חשמל באזור הציבורי המוגן לשימוש אישי כגון לצורך הטענת מכשירים אישיים - "יש חשמל לשימוש אישי"; ::: (ב) אם אין אספקת חשמל באזור הציבורי המוגן לשימוש אישי - "אין חשמל לשימוש אישי"; :: (6) אם גוף ציבורי מפעיל את האזור הציבורי המוגן - פירוט סוגי שירותים או סוגי טובין שהוא מספק למי ששוהה בו; :: (7) אם במצב חירום האזור הציבורי המוגן פתוח לציבור בשעות מסוימות - את שעות הפעילות, ואם האזור פועל בכל שעות היממה "פתוח ביום ובלילה"; :: (8) אחת מאלה לפי העניין: "יש איש צוות", "אין איש צוות". : (ב) פרסם גוף ציבורי מפה ושעליה מצוינים אזורים ציבורים מוגנים, יכלול הגוף האמור במפה את סמל הנגישות הבין-לאומי בצמוד לסימון המיקום של כל אזור ציבורי מוגן שדרך נגישה מובילה אליו ובתוכו. @ 16. סייג לפתיחה והפעלה של אזור ציבורי מוגן : האמור [[בתקנות 9 עד 15]] לא ימנע פתיחה והפעלה של אזור ציבורי מוגן שלא מתקיימות בו או בקשר אליו, הוראותיהן, כולן או חלקן, במצב חירום. === סימן ג': תנאי שהייה ולינה סבירים לאדם עם מוגבלות === @ 17. אספקת תנאי שהייה ולינה סבירים : פנה אדם שעקב מוגבלותו אינו מסוגל לשהות בביתו או באזור ציבורי מוגן במצב חירום בבקשה לעזרה לרשות המקומית, תספק לו הרשות המקומית בהקדם האפשרי מענה סביר בנסיבות מצב החירום, בכפוף לסיוע הממשלתי שקיבלה לפי [[תקנות 18]] [[ו-19]] והאמצעים שיעמדו לרשותה, לרבות באחד מאלה: : (1) אספקת סיוע שיאפשר לו להמשיך במצב חירום לשהות בביתו באופן סביר; : (2) הפנייתו לאזור ציבורי מוגן שבו יתאפשרו לו תנאי שהייה או לינה סבירים בנסיבות מצב החירום, לרבות יחד עם מלוויו; : (3) הפנייתו למקום אחר שבו יוכל לקיים שגרת חיים סבירה בנסיבות מצב החירום, לרבות יחד עם מלוויו. @ 18. תוכנית ממשלתית לאיגום משאבים לסיוע אחוד לרשות המקומית : (א) רח"ל תכין תוכנית לסיוע ממשלתי אחוד שייתנו הגופים הציבוריים המפורטים [[בחלק א' לתוספת השנייה]], לרשויות מקומיות במצב חירום לאספקת אלה: :: (1) סידורים ואמצעים כדי לאפשר לאנשים עם מוגבלות לשהות במצב חירום בביתם או באזור ציבורי מוגן; :: (2) מענים לאדם עם מוגבלות שאינו יכול לשהות בביתו או באזור ציבורי מוגן במצב חירום, ולמלוויו. : (ב) התוכנית תאגם משאבים כמפורט [[בחלק ב' לתוספת השנייה]], שיעמידו הגופים הציבוריים המפורטים [[בחלק א' לתוספת השנייה]]. : (ג) התוכנית תכלול את כל אלה לפחות: :: (1) הערכת מספר האנשים שעקב מוגבלותם אינם מסוגלים לשהות בביתם או באזור ציבורי מוגן במצב חירום, בפריסה גאוגרפית, לפי מידע זמין שיספקו הגופים הציבוריים שמפורטים [[בחלק א' לתוספת השנייה]]; :: (2) פירוט המשאבים למתן מענה בפריסה גאוגרפית, שגוף ציבורי יעמיד במצב חירום מהמשאבים שבידיו או באחריותו; לעניין זה, "שבידיו או באחריותו" - לפי דין או החלטת ממשלה; :: (3) שיטת ניהול והקצאת משאבים יעילה במצב חירום, הכוללת: ::: (א) מרכז הפעלה שינהל את יישום התוכנית; ::: (ב) האופן שבו גוף ציבורי מעדכן במצב חירום לגבי זמינות המשאבים שהוא יכול להעמיד לתוכנית; ::: (ג) כיצד פונה רשות מקומית בבקשה לסיוע, המידע שעליה להעביר, ולמי, ואופן הטיפול בפנייה; ::: (ד) כיצד יועברו וייבחנו פניות של אנשים עם מוגבלות שאינם מוכרים לרשות המקומית; ::: (ה) ניהול הצרכים שהעבירו רשויות מקומיות והקצאת המשאבים הציבוריים, לפי סדרי עדיפויות וזמינותם, בנסיבות מצב החירום; ::: (ו) כיצד מעמיד גוף ציבורי את המשאבים שהקצה לתוכנית לידי הרשות המקומית ומסייע לה בשימוש בהם; :: (4) [[חלק ג' לתוספת השנייה]]. : (ד) הכנת התוכנית והקצאת המשאבים לפיה במצב חירום, יהיו לפי הצרכים החיוניים של אנשים עם מוגבלות ולא יושפעו מכל אלה: אם הוא אדם שמוכר לרשות המקומית או לא, אם הוא אדם שמקבל שירות ייעודי ממסגרת לשירותי יום או לא; לעניין זה, "ממסגרת לשירותי יום" - כהגדרתה [[בתקנות המסגרות]]. : (ה) לצורך הכנת התוכנית, יעביר גוף ציבורי לרח"ל את המידע לגבי המשאבים שברשותו או באחריותו ושיעמדו לרשות התוכנית. : (ו) רח"ל תכין את התוכנית בהיוועצות בגופים הציבוריים שמפורטים [[בחלק א' לתוספת השנייה]], מרכז השלטון המקומי, מרכז השלטון האזורי, ושלוש רשויות מקומיות שגודל אוכלוסייתן שונה משמעותית זו מזו. : (ז) גוף ציבורי יבצע את ההכנות הנדרשות כדי שיוכל ליישם במצב חירום את חלקו בתוכנית. : (ח) המנהל הכללי של גוף ציבורי שמנוי [[בחלק א' לתוספת השנייה]] ימנה מקרב עובדיו הבכירים, ממונה לצורך התוכנית לפי תקנה זו; הממונה יהיה נציגו של הגוף הציבורי לצורך הכנת התוכנית ויישומה במצב חירום, לפי תקנה זו. @ 19. יישום התוכנית במצב חירום ועדכונים : (א) השתכנע ראש רח"ל שבשל מצב חירום או בעת מצב חירום יש צורך להפעיל את התוכנית, יורה על כך. : (ב) הורה ראש רח"ל על הפעלת התוכנית כאמור בסעיף קטן (א), יודיע על כך לגופים הציבוריים המפורטים [[בחלק א' לתוספת השנייה]] ולנציבות. : (ג) מייד עם ההודעה על הפעלת התוכנית יעמיד גוף ציבורי את המשאבים לרשות התוכנית לפי חלקו בה ויעדכן את מרכז ההפעלה. : (ד) קביעת סדרי העדיפויות ויישום התוכנית יבוצעו לפי התבחינים [[שבחלק ג' לתוספת השנייה]]. : (ה) התוכנית תעודכן בתום הפעלתה, ובכל מקרה אחת לשנתיים לפחות. == פרק ד': נגישות למיגונית ציבורית == @ 20. הגדרות : [[בפרק זה]], "סיבות הנדסיות" - אחד מאלה: : (1) מקום הצבת המיגונית או אופן הצבתה, הנדרש מטעמי הגנה על הציבור, אינו מאפשר לבצע התאמת נגישות; : (2) התאמת נגישות שתבוצע במקום שבו יש להציב מיגונית מטעמי הגנה על הציבור, גם אם פתח המיגונית יופנה לכיוון אחר, תגרום לסיכון בטיחותי לציבור שעושה שימוש במקום; : (3) הוראות תוכנית כהגדרתה [[בחוק התכנון והבנייה]], החלה על המקום, אינן מאפשרות ביצוע התאמת נגישות כאמור. @ 21. מיגונית שיוצרה לאחר יום התחילה : (א) לא ישווק אדם ולא ימכור מיגונית ציבורית שיוצרה ביום התחילה או לאחריו, שאינה עומדת בדרישות [[חלק א' בתוספת השלישית]]. : (ב) מחזיק במקרקעין לא יציב מיגונית ציבורית שיוצרה ביום התחילה או לאחריו, במקרקעין שבהחזקתו, אלא אם כן מתקיימות בה ובדרך שמובילה אליה הוראות [[חלק א' שבתוספת השלישית]]. : (ג) מחזיק במקרקעין רשאי לבקש ממורשה נגישות לפטור אותו לעניין הצבת מיגונית ציבורית שיוצרה ביום התחילה או לאחריו במקום מסוים במקרקעין שבהחזקתו, מקיום דרישה אחת או יותר [[שבחלק א' בתוספת השלישית]], עקב סיבות הנדסיות, ולהורות על ביצוע התאמות נגישות חלופיות ככל האפשר לפי נסיבות המקום, כדי שאדם עם מוגבלות יוכל לעשות שימוש במיגונית. : (ד) הנציבות תפרסם טופס מומלץ להגשת בקשה לפטור ולהחלטת מורשה הנגישות, לפי תקנת משנה (ג). @ 22. רשימת מיגוניות : מי שבמקרקעין שבהחזקתו הוצבו חמש מיגוניות ציבוריות לפחות, יכין רשימה של כל המיגוניות שבחזקתו, בציון אם יוצרו לפני יום התחילה ומקום הצבתן, ייתן מספר סודר לכל מיגונית ציבורית ויציין לגבי כל מיגונית שדרך נגישה לפי [[התוספת השלישית]] מובילה אליה "יש דרך נגישה למיגונית", ולגבי מיגונית שלא מובילה אליה דרך כאמור - "אין דרך נגישה למיגונית"; הרשימה תעודכן בפרטי כל מיגונית ציבורית נוספת שתוצב במקרקעין. @ 23. אחריות הגא : הגא אינו אחראי על יישום הוראות [[פרק זה]] במקרקעין שבהן הוצבו מיגוניות. == פרק ה': נגישות למידע ותקשורת נגישה == @ 24. שימוש במאגר הרשות המקומית לשם סיוע לאנשים עם מוגבלות במצב חירום : רשות מקומית תעשה שימוש גם במאגר הרשות המקומית לצורך קיום חובותיה לפי תקנות אלה ולצורך איתור אנשים עם מוגבלות וסיוע להם במצב חירום, לרבות העברת מידע לפי [[תקנה 15 לתקנות מאגר מידע]], אם נדרש לצורך ביצוע הפעולות האמורות. @ 25. אמצעי עזר לתקשורת עם אדם עם מוגבלות : (א) גוף ציבורי שמחזיק בשגרה מידע מוכן לפרסום במצב חירום - בעניין מקומות למתן שירות לציבור שיהיו פתוחים, שירותים שיינתנו בהם, או שירותים נוספים לציבור שהם ניידים, יחזיק גם מידע בשפה פשוטה, מוכן לפרסום במצב חירום, שנדרש ממנו לפרסם לפי תקנות אלה בקשר למקומות ושירותים כאמור. : (ב) גוף ציבורי שהוטלו עליו חובות לפי תקנות אלה, ייערך בשגרה כדי שיוכל במצב חירום לתקשר עם אדם עם מוגבלות גם בשפת סימנים; היערכות כאמור תכלול, בין השאר, החזקת פרטי מתרגם לשפת סימנים או פרטי שירות תרגום לשפת סימנים מרחוק, שיהיו מוכנים לפעול גם במצב חירום. : (ג) גוף ציבורי כאמור בתקנת משנה (ב) שבמצב חירום מתקשר או מסייע לאדם עם מוגבלות שהשפה היחידה שהוא מבין ודובר היא שפת סימנים, יעשה שימוש בשפת סימנים לצורך תקשורת כאמור, באמצעות תרגום לשפת סימנים מרחוק או במפגש פנים אל פנים, ככל האפשר בנסיבות מצב החירום. : (ד) גוף ציבורי שהוטלו עליו חובות לפי תקנות אלה, ייערך בשגרה כדי שיוכל במצב חירום לתקשר עם אדם עם מוגבלות גם בפישוט לשוני; היערכות כאמור תכלול, בין השאר, החזקת פרטי מפשט לשוני, שיהיה מוכן לפעול גם במצב חירום; לעניין זה, "מפשט לשוני" - אדם בעל ניסיון במתן שירות של פישוט לשוני. : (ה) מי שמגיע מטעם גוף ציבורי לספק שירות לפי תקנות אלה לאדם עם מוגבלות, יישא עימו אמצעי לכתיבה, פשוט וזמין לשימוש, ובכלל זה כלי כתיבה וניירות, שיאפשר לאדם עם מוגבלות ליצור קשר עם בני אדם בסביבתו. : (ו) גוף ציבורי שמפעיל במצב חירום מרכז לתקשורת עם הציבור, יאפשר לציבור לתקשר איתו בשיחה קולית או בתקשורת בהתכתבות בו-זמנית ובאופן הידודי (אינטראקטיבי) כגון באמצעות live chat, לפי בחירת האדם שמתקשר איתו; אם מרכז התקשורת מאפשר לציבור לתקשר איתו גם בתקשורת חזותית וקולית כגון באמצעות וידאו וקול, בזמן אמת, ייערך המרכז כך שתקשורת כאמור תכלול גם תמלול בזמן אמת בשפות דיבור שונות; מרכז התקשורת יפרסם את פרטי אמצעי התקשורת האמורים שלפי תקנת משנה זו. @ 26. מידע על היערכות, המלצות להכנות למצבי חירום : (א) פרסם גוף ציבורי מידע לציבור לגבי היערכות והכנות למצב חירום או לאספקת שירותים האמורים בתקנות אלה, יכלול באותו פרסום הנחיות בשפה פשוטה לעניין היערכות והמלצות להכנות מראש שעל אנשים עם מוגבלות מסוגים שונים, לבצע; הנחיות אלה יכללו, בין השאר, לפי העניין: :: (1) המלצות להצטיידות בציוד אישי, ובכלל זה אמצעי עזר אישיים המשמשים אותו לצורך התניידות, היגיינה אישית, התמצאות או תקשורת, וכן ציוד רפואי חיוני אישי, ציוד עזר אישי, הזנה ייחודית ותרופות, או מקורות אנרגיה חלופיים, החיוניים לאנשים עם מוגבלות, לצורך המשך שרידות ותפקוד במצב חירום; :: (2) צעדים שיש לנקוט כדי לאפשר לאנשים עם מוגבלות קבלת שירותים ציבוריים במצב חירום, כגון שאדם עם מוגבלות יישא עימו מסמכים לפי [[תקנה 6(ב) לתקנות שירותי בריאות במצב חירום]]; :: (3) אמצעים לשימוש אישי או פעולות שיש לבצע כדי לסייע בהתמגנות אישית או בהגנה על חיית שירות עקב מצב חירום; :: (4) המלצה לפנות מכשולים מדרכים בבניינים ושטחי חוץ, המובילות למקום מוגן בסביבת מגוריהם. : (ב) ההנחיות שלפי תקנת משנה (א) יבהירו בצורה ברורה ותמציתית מה על אדם לבצע, היכן ומתי, ואם ההנחיות כללו שלבים, הן יבהירו מה מטרת ביצוע השלבים ויפרטו אותם לפי הסדר שבו יש לבצעם, בליווי תמונות ככל האפשר, והכול כדי לאפשר לאדם עם מוגבלות להבין את התהליך ומטרתו, להכין את עצמו ולהפיג חרדות. @ 27. מידע לצורך הכוונת התנהגות של אנשים עם מוגבלות במצב חירום : (א) גוף ציבורי המפרסם מידע לציבור לגבי הכוונת התנהגות הציבור במצב חירום, יספק נוסף על כך, הנחיות להכוונת התנהגות שהותאמו לאנשים עם מוגבלות מסוגים שונים, בשפה פשוטה, ובייחוד - :: (1) כיצד על אדם עם מוגבלות לנהוג במצב חירום כדי להגן על עצמו; :: (2) כיצד לנהוג אם אינו מצליח להגיע למקום מוגן בבניין המגורים שלו או לאזור ציבורי מוגן, בתוך פרק הזמן המומלץ, או אם אין בבניין המגורים שלו מקום מוגן או אין בנמצא אזור ציבורי מוגן שדרך נגישה מובילה אליו. : (ב) הנחיות לפי תקנת משנה (א) יהיו לפי [[תקנה 26(ב)]]. @ 28. הנגשת מידע : (א) לאדם עם מוגבלות תהיה נגישות למידע בקשר למצב חירום, באותה איכות וזמינות כפי שיש לשאר הציבור בעת מצב חירום ובשגרה, לפי תקנה זו; לעניין תקנה זו, "נגישות למידע" - לרבות לאפשרות לברר, לקבל או למסור מידע, במצב חירום או בשגרה. : (ב) [[תקנה 5(ג) עד (ט) לתקנות נגישות לאירועי פינוי]] [[וההגדרה "מידע חיוני" שבתקנה 5(א) לאותן תקנות]] יחולו גם לעניין מידע שגוף ציבורי מוסר לציבור, בשגרה או במצב חירום, בקשר למצב חירום או לצורך התגוננות אזרחית, בשינוי זה: בכל מקום שבו מדובר בפינוי אוכלוסייה או קליטתה או בהוראות בקשר לכך, יראו כאילו מדובר במצב חירום ובקשר לכך. : (ג) נוסף על האמור בתקנת משנה (ב), גוף ציבורי שמפרסם מידע בשגרה בקשר לשירותים האמורים בתקנות אלה, יפרסם וימסור את המידע גם בדרכים אלה: :: (1) בדרכי הפרסום המקובלות בשירות שהוא נותן; :: (2) בהתאמות הנגישות למידע כמפורט [[בתקנה 29 לתקנות נגישות לשירות]]; :: (3) לבקשת אדם עם מוגבלות, באמצעות אחד מאלה: טלפון, דואר, דואר אלקטרוני, מסרון או אמצעי דיגיטלי אחר, ובכפוף לאמצעים שבשימוש אותו גוף ציבורי; :: (4) באמצעות אתר האינטרנט של הגוף הציבורי אם קיים. : (ד) מידע שמפרסם גוף ציבורי לפי תקנת משנה (ג)(4) או יישומון יהיה נגיש לפי [[תקנות 35 עד 35ו לתקנות נגישות לשירות]]. == פרק ו': התרעה == @ 29. הגדרות : [[בפרק זה]] - :- "אות התרעה" - אות כהגדרתו [[בתקנות ההתגוננות האזרחית (אותות אזעקה וארגעה), התשנ"ב-1992]], או התרעה שמספק הגא לפי דין אחר, או לפי החלטת ממשלה; :- "אמצעי קצה אישי" - אמצעי שמשמש לתקשורת בידי משתמש קצה, ובכלל זה טלפון סלולרי, צמיד חכם ומחשב אישי; :- "הגורם המחלק" - שר הביטחון באמצעות משרדו או באמצעות גורם אחר שיורה השר; :- "מידע נגיש בצג" - מידע שמופיע בצג ומתקיימים לגביו כל אלה: :: (1) המידע בשפה פשוטה; :: (2) הצג אינו מחזיר אור (non-reflective screen); :: (3) המידע מופיע לפי הוראות ת"י 1918 חלק 4 בסעיף הדן בשלט אלקטרוני (2.1.10) - הדרישות הנוגעות לניגוד בין הגופן לרקע, עיצוב אותיות וספרות, והדרישות למרווח; :: (4) גודל הגופן של המידע המופיע על גבי צג יהיה 15 מילמטרים לפחות, אם הדבר מתאפשר מבחינה טכנית, ואם לא מתאפשר - 6 מילמטרים לפחות; :- "מכשיר התרעה אישי" - כמשמעותו [[בתקנה 31]]; :- "המשרד" - משרד הרווחה והביטחון החברתי. @ 30. נגישות להתרעה על מצב חירום : לאדם עם מוגבלות תהיה במצב חירום נגישות לאותות להתרעה על תחילת מצב חירום וסיומו, באותה זמינות ואיכות כפי שאותות להתרעה כאמור מסופקים לכלל הציבור, לפי [[פרק זה]]. @ 31. מכשיר התרעה אישי : (א) הגא אחראי להעמדה של מכשיר התרעה אישי תקין לשימוש אדם עם מוגבלות שירידת השמיעה הקבועה שלו באוזן הטובה ובלא מכשיר לתיקון שמיעה, היא 50 דציבלים לפחות, וגילו 6 שנים לפחות, שיאפשר לו נגישות לאות התרעה לפי ההוראות האלה: :: (1) אות התרעה יפעיל במכשיר התרעה אישי, התרעה באמצעות רטט והתרעה חזותית באמצעות תאורה, לפחות; ההתרעות האמורות יופעלו אוטומטית, בו-זמנית עם מתן אות ההתרעה, לפי מיקום המכשיר; :: (2) התרעה במכשיר התרעה אישי לפי פסקה (1) תגרום לאדם שנושא את המכשיר האמור במצב חירום, גירוי חושי חזק ככל האפשר המובחן מגירויים ויזואליים וגירויים של מגע, כדי להפנות את תשומת ליבו של אותו אדם, במצבי קשב, ערות או שינה, כגון כשהאדם נושא את המכשיר בעת רחצה או בשינה; :: (3) האפיונים (characteristics) של כל אחד מסוגי ההתרעות שלפי פסקה (1), יכללו, בין השאר, תדירויות (frequencies), מחזורים (periods), ומשך כולל (total duration), שיאפשרו ליישם את האמור בפסקה (2); :: (4) אם נוסף על סוגי ההתרעות שלפי פסקה (1), מכשיר ההתרעה האישי יציג גם מידע כתוב בשפות הרשמיות, יהיה זה מידע נגיש בצג; :: (5) מכשיר ההתרעה האישי יהיה מכשיר שהאדם עם המוגבלות יוכל לשאת מוצמד לגופו, בנוחות ובלא מאמץ, ברציפות במשך כל שעות היממה ובכלל זה במצב שינה, וכל זאת לתקופה ממושכת; :: (6) תפעול מכשיר ההתרעה האישי בשגרה ובמצב חירום יהיה פשוט; המכשיר יאפשר למשתמש להתנסות בשגרה, לפי רצונו, בהתרעות שלפי פסקאות (2) עד (4), ויאפשר לו במצב חירום להפסיק התרעות שהופעלו במכשיר; :: (7) אם יש במכשיר ההתרעה האישי לחיצים לשימוש המשתמש, הם יהיו בניגוד מישושי ובניגוד חזותי לפני המשטח שבו הם מותקנים; לעניין זה - :::- "ניגוד חזותי" - ניגוד חזותי של 50% לפחות, שייושם כמפורט בתקן הישראלי ת"י 1918 חלק 4 בסעיף הדן בגימור וניגודים (2.1.6.1), או כמפורט בתקן הישראלי ת"י 1918 חלק 6 בסעיף הדן בניגוד חזותי (2.4); :::- "ניגוד מישושי" - ניגוד בין מרקם פניו של משטח מסוים לבין מרקם פני המשטח הצמוד לו, המאפשר להבחין במשטח המסוים במישוש באמצעות אצבעות כף היד; :: (8) מכשיר ההתרעה האישי יהיה בעל שרידות גבוהה מאוד, ועמיד למים גם במצב רחצה; :: (9) הגא יוכל לבצע מרחוק, לפי צורך, עדכוני תוכנה במכשיר ההתרעה האישי ובדיקת תקינות; :: (10) חלוקת מכשיר ההתרעה האישי לאדם עם מוגבלות תהיה באמצעות הגורם המחלק. : (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), הגורם המחלק רשאי לספק את מכשיר ההתרעה האישי לפי תקנת משנה (א), בצורה מדורגת לפי הצורך התפקודי של האדם כפי שנובע מירידת שמיעה, ולפי העניין, בשילוב ירידת ראייה, וכן, לפי הצורך, לבצע שיפורים במכשיר ההתרעה לפי תוצאות בדיקות תקינות ויעילות; לפיכך, הראשונים שיקבלו את המכשיר יהיו אלה: :: (1) אנשים עם מוגבלות שירידת השמיעה שלהם באוזן הטובה יותר ובלא מכשיר לתיקון שמיעה, היא 70 דציבלים לפחות; :: (2) אנשים עם מוגבלות שירידת השמיעה שלהם באוזן הטובה יותר ובלא מכשיר לתיקון שמיעה, היא 50 דציבלים לפחות, ונוסף על כך חדות הראייה שלהם בעין הטובה יותר, עם תיקון אופטי, אינה עולה על 6/30. :: (ג) הגורם המחלק יודיע בהקדם האפשרי למי שנכלל ברשימות שהועברו לו מהמאגר שלפי [[תקנה 32(ב)]] לפי הרשאות גישה שניתנו לו לפי [[תקנה 32(יב)]], שהוא עתיד לקבל את מכשיר ההתרעה האישי ואת המועד המשוער לקבלת המכשיר. : (ד) הגא אחראי לכך שהשירות שניתן לאדם עם מוגבלות בקשר לקבלה, הדרכה ותחזוקת מכשיר התרעה אישי, יהיה לפי [[תקנות נגישות לשירות]]; נוסף על כך, לפי בקשה של אדם עם מוגבלות השירות האמור יונגש גם בתקשורת מרחוק באמצעות תרגום לשפת סימנים או תמלול, או בשפת סימנים במגע במפגש פנים אל פנים; במצב חירום תהיה התקשורת האמורה מרחוק לפחות, זמינה בכל עת, זולת אם לא מתאפשר בנסיבות מצב החירום, ותרגום בשפת סימנים במגע במפגש פנים אל פנים - זמין ככל האפשר. @ 32. איתור מי שזכאי למכשיר התרעה אישי : (א) בתקנה זו, "גורם מאתר" - כהגדרתו [[בתקנות מאגר מידע]], למעט רשות האוכלוסין וההגירה, ומשרד הבריאות. : (ב) המשרד יקים וינהל מאגר מידע לצורך איתור אנשים עם מוגבלות שזכאים למכשיר התרעה אישי לפי [[תקנה 31(א)]], מתן הודעה לפי [[תקנה 31(ג)]] וחלוקת מכשירי התרעה לפי [[תקנה 31(א)(10)]]. : (ג) המשרד יקים את המאגר באמצעות עיבוד ואיחוד המידע שהתקבל לפי תקנת משנה (י) וכן מידע המצוי בידיו ונדרש לפי תקנה זו, באופן שלגבי כל אדם שבמאגר תהיה רשומה אחת שתרכז את הפרטים הנוגעים אליו; רשומה במאגר תכלול את כל הפרטים לפי [[תקנה 2(ב)(1) עד (4), (6), (8)(א) עד (ט)((<s>,</s>)) לתקנות מאגר מידע]], לעניין האדם עם המוגבלות. : (ד) המשרד יעדכן את המידע שבמאגר אחת לשלושה חודשים לפחות. : (ה) למשרד יהיו הסמכויות לפי [[תקנה 2(ג) עד (ו) לתקנות מאגר מידע]], בשינויים המחויבים. : (ו) גורם מאתר יכין לפי המידע שבידו רשימה של האנשים שמתקיימים בהם התנאים [[שבתקנה 31(א)]], וזאת באמצעות איתור האנשים שמתקיימים בהם התבחינים [[שבטור א' בתוספת הרביעית]]. : (ז) גורם מאתר יציין ברשימה האמורה בתקנת משנה (ו) את האנשים שמתקיימים בהם גם התבחינים [[תוספת רביעית|שבטור ב' בטבלה שבתוספת הרביעית]]. : (ח) גורם מאתר יכלול ברשימה שלפי תקנות משנה (ו) ו-(ז) את פרטי המידע שנכללים ברשומה שלפי תקנת משנה (ג) ושמצויים בידו. : (ט) על אף האמור בתקנות משנה (ו) עד (ח), רשות המסים תכין רשימה של האנשים שמתקיימים בהם התבחינים שלפי [[התוספת הרביעית]], לפי המידע שבידה לפי [[תקנות מס הכנסה (קביעת אחוז נכות), התש"ם-1979]], ותעביר למשרד, אחת לשלושה חודשים לפחות, את הרשימה בציון התבחינים שלפי תקנת משנה (ז) ופרטי המידע כאמור בתקנת משנה (ח), והכול בכפוף [[לסעיפים 231 עד 235 לפקודת מס הכנסה]]; על אף האמור רשאית רשות המסים, בהסכמת הביטוח הלאומי, להעביר באמצעותו את הרשימה האמורה בציון התבחינים ופרטי המידע כאמור ובכפוף לסעיפים האמורים. : (י) גורם מאתר יעביר למשרד את הרשימה עם פרטי המידע כאמור בתקנה זו אחת לשלושה חודשים לפחות. : (יא) המשרד רשאי לטייב את מאגר המידע באמצעות מידע שמצוי במאגר משרד הרווחה והביטחון החברתי לפי [[תקנה 2 לתקנות מאגר מידע]]. : (יב) על העברות מידע לפי תקנה זו, סודיות ושמירת פרטיות, יחולו [[+|תקנות 17]] [[ו-18 עד 22 לתקנות מאגר מידע]] לפי העניין ובשינויים המחויבים; המשרד יעניק גישה למידע שבמאגר לפי תקנת משנה (ב) לצורך יישום תקנות אלה. : (יג) העברת מידע לפי תקנה זו יכול שתיעשה יחד עם העברת מידע לפי [[תקנות מאגר מידע]], ובלבד שהשמירה השימוש וההעברה של מידע שהועבר לפי תקנות אלה ייעשו באופן שמקיים את הוראות תקנות אלה. @ 33. בקשת אדם עם מוגבלות לקבל מכשיר התרעה אישי : (א) בתקנה זו - ::- "בדיקת שמיעה מקיפה" - בדיקה של כל אלה בלא מכשיר לתיקון שמיעה, שבוצעה בידי קלינאי תקשורת: הולכת אוויר (air conduction), הולכת עצם (bone conduction), ובדיקות דיבור; ::- "גוף ציבורי" - גוף המנוי [[בפסקאות (1) ו-(7) להגדרה "גוף ציבורי" בסעיף 5 לחוק]]; ::- "גורם מאשר" - קלינאי תקשורת שהוא עובד של גוף ציבורי שהמנהל הכללי של הגוף הציבורי האמור מינה לשם בחינת בקשה שלפי תקנת משנה (ב); ::- "קלינאי תקשורת" - כהגדרתו [[בחוק הסדרת מקצועות הבריאות, התשס"ח-2008]]; ::- "רמת סף השמיעה (hearing threshold level)" - ממוצע סיפי השמיעה בבדיקת הולכת אוויר בתדרים 500 עד 4000 הרץ. : (ב) נוסף על תהליך האיתור האמור [[בתקנה 32]], המשרד יאפשר לאדם עם מוגבלות שסבור שמתקיימים לגביו התנאים [[שבתקנה 31(א)]] והוא לא קיבל מכשיר התרעה אישי, להגיש בקשה לקבלת מכשיר התרעה כאמור. : (ג) אדם המבקש להגיש בקשה כאמור בתקנת משנה (ב) יגיש למשרד את אחד מאלה: :: (1) תוצאות שתי בדיקות שמיעה מקיפות של מבקש כאמור שביצע קלינאי תקשורת, במועדים שונים כלשהם המרוחקים זה מזה בחצי שנה לפחות; :: (2) תוצאות של בדיקת שמיעה מקיפה של מבקש כאמור שביצע קלינאי תקשורת, במועד כלשהו, בצירוף מסמך חתום ביד קלינאי תקשורת או רופא אף אוזן גרון, ולפיו ירידת השמיעה של מבקש כאמור היא קבועה; :: (3) תוצאות של בדיקת שמיעה מקיפה של מבקש כאמור שביצע קלינאי תקשורת, במועד כלשהו, בצירוף מסמכים נוספים שהגורם המאשר דרש משום שתוצאות בדיקת השמיעה האמורה לא מאפשרות לגורם המאשר להחליט בדבר התקיימות התבחין שלפי תקנה משנה (ד). : (ד) המשרד יעביר את הבקשה לגורם המאשר בתוך 7 ימים מיום שהתקבלה אצלו; והגורם המאשר יבחן את הבקשה שלפי תקנת משנה (ג) ויחליט האם מהמסמכים שצורפו עולה שלמבקש יש ירידה קבועה ברמת סף השמיעה באוזן הטובה מבין השתיים, של 50 דציבלים לפחות וגילו 6 שנים לפחות; הגורם המאשר יעביר למשרד את החלטתו המנומקת בתוך 21 ימים מיום שקיבל את הבקשה. : (ה) המשרד יעביר למבקש את החלטתו המנומקת של הגורם המאשר וכן לגורם המחלק שיספק מכשיר התרעה למי שבקשתו אושרה, הכול בתוך 14 ימים מיום שקיבל את החלטת הגורם המאשר. : (ו) במצב חירום - :: (1) יאיץ המשרד את בחינתה של בקשה שהוגשה לפי תקנת משנה (ג) ואת הליכי הטיפול בבקשה ואספקת מכשיר ההתרעה האישי לפי תקנה זו; :: (2) הגורם המאשר רשאי להורות לגבי בקשה שהוגשה, כי יצורפו לה מסמכים אחרים מאלה המפורטים בתקנת משנה (ג), אם עקב נסיבות מצב החירום יש קושי להשיגם. @ 34. שירות שמיועד להפעיל במצב חירום התרעה במכשיר קצה אישי : בלי לגרוע מהאמור [[בתקנה 31]], מי שמספק לציבור שירות שמיועד להפעיל התרעה במכשיר קצה אישי במצב חירום, כגון באמצעות אתר אינטרנט, יישום (אפליקציה) או שידור סלולרי (cell broadcast), יתכנן ויפעיל את השירות באופן שאמור - : (1) להפעיל במכשיר הקצה האישי התרעה באופנים אלה לפחות: התרעה ברטט, התרעה בקול, התרעה חזותית, ומידע כתוב על מצב החירום, הכול לפי מאפייניו של מכשיר הקצה האישי ומערכת ההפעלה שלו; : (2) להביא לכך שהתרעה במכשיר קצה אישי לפי פסקה (1), תגרום לאדם שנושא את המכשיר האמור במצב חירום, גירויים חושיים חזקים ככל האפשר המובחנים מגירויים אחרים בסביבה כדי להפנות את תשומת ליבו של אותו אדם. @ 35. נגישות לשירותי אינטרנט שמשמשים להתרעה : בשירות אינטרנט, לרבות יישום (אפליקציה), שמיועד לספק במצב חירום אותות להתרעה על תחילת מצב חירום או סיומו, יתקיימו [[תקנות 35 עד 35ו לתקנות נגישות לשירות]]. @ 36. אחריות להתרעה : בלי לגרוע מאחריות הגא לפי [[תקנה 31]], אין [[בתקנות 34]] [[ו-35]] כדי לחייב את הגא או מי שמספק שירות לפי [[34|התקנות האמורות]] בביצוע סידורים במכשיר להתרעה שאינו של אחד מהגורמים האמורים או באחריותם, בכלל, או בביצוע סידורים בעלי אופי אישי במכשיר קצה אישי של מקבל שירות שהוא אדם עם מוגבלות, בפרט; נוסף על האמור, אין באמור [[בתקנה 34(1) ו-(2)]] כדי להטיל אחריות על מי שמספק שירות כאמור [[בתקנה האמורה]] להתרחשות התוצאות המפורטות [[בפסקאות (1) או (2) בתקנה 34]], במכשיר קצה אישי מסוים. == פרק ז': נגישות לשירותים שונים == === סימן א': נגישות לשירותי הביטוח הלאומי === @ 37. מידע לגבי נגישות לסניפי המוסד לביטוח לאומי בעת חירום : פרסם המוסד לביטוח לאומי מידע לציבור לגבי סניפי המוסד לביטוח לאומי, שבמצב חירום יהיו פתוחים לציבור, יפרסם גם את כל המפורטים להלן לפי הנוסח שלצידם יחד עם הפרסום האמור: : (1) אחת מאלה, לפי העניין: :: (א) אם קיימת דרך נגישה שמובילה מהשטח הציבורי שגובל במגרש שבו נמצא הסניף, ובכלל זה מדרכה או שביל, לכניסה לסניף, וממנה לעמדות השירות - "בסניף יש דרך נגישה"; :: (ב) אם לא מתקיים האמור בפסקת משנה (א) - "בסניף אין דרך נגישה"; : (2) אחת מאלה, לפי העניין: "יש דרך נגישה למרחב מוגן", "אין דרך נגישה למרחב מוגן"; : (3) אחת מאלה, לפי העניין: "קיים שירות נגיש בסניף", "השירות בסניף לא נגיש"; לעניין זה, "שירות נגיש" - שירות שמתקיימות בו [[תקנות הנגישות לשירות]]. @ 38. נגישות השירות בסניף הביטוח הלאומי : ניתן שירות במצב חירום בסניף של המוסד לביטוח לאומי, יתקיימו הוראות אלה: : (1) אם השירות, כולו או חלקו, אינו שירות נגיש עקב מצב החירום - יספק המוסד לביטוח לאומי התאמות נגישות חלופיות סבירות בנסיבות מצב החירום, כדי שאדם עם מוגבלות יוכל לקבל את השירות באיכות וזמינות דומות כפי שיש לציבור; : (2) צוות הסניף יסייע לאדם עם מוגבלות שפנה אליו לצורך קבלת שירות והציג את עצמו כאדם עם מוגבלות; במקום בולט לעין בכניסה לסניף, יימצא שלט שבו יהיה רשום: "אפשר לבקש עזרה מהצוות"; בשלט יתקיימו הוראות ת"י 1918 חלק 4 בסעיפים הדנים באופן הצבת שלטים חזותיים (2.1.4) ובעיצוב השלטים החזותיים (2.1.6); : (3) כחלק משירותי המענה הטלפוני וההתקשרות מרחוק שמפעיל הביטוח הלאומי במצב חירום יחולו עליו חובות הנגישות הקבועות [[בתקנה 8 לתקנות שירותי בריאות במצב חירום]]. === סימן ב': נגישות לשירותי בנקאות === @ 39. נגישות סניפי בנק בעת חירום, ומידע לציבור : (א) [[בסימן זה]] - ::- "בנק" - תאגיד בנקאי כהגדרתו [[בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981]]; ::- "שירות בנקאי נייד" - שירות בנקאי שמסופק במפגש פנים אל פנים וניתן לנייד אותו ממקום למקום, כגון באמצעות כלי רכב; ::- "שירות נגיש" - שירות שמתקיימות בו [[תקנות נגישות לשירות]] שחלות בשגרה על בנק, על מכשיר אוטומטי למשיכת מזומנים או על שירות בנקאי נייד, לפי העניין. : (ב) ניתן במצב חירום שירות בנקאי בסניף בנק, יתקיימו הוראות אלה: :: (1) אם השירות, כולו או חלקו, אינו שירות נגיש עקב מצב החירום - יספק הבנק התאמות נגישות חלופיות סבירות בנסיבות מצב החירום, כדי שאדם עם מוגבלות יוכל לקבל את השירות באיכות וזמינות דומות כפי שיש לציבור; :: (2) אחד מאנשי צוות הסניף יסייע לאדם עם מוגבלות שפנה אליו לצורך קבלת שירות והציג את עצמו כאדם עם מוגבלות; במקום בולט לעין בסניף, ליד איש הצוות המיועד לסייע כאמור, יימצא שלט שבו יהיה רשום: "עזרה לאדם עם מוגבלות"; בשלט יתקיימו הוראות ת"י 1918 חלק 4 בסעיפים הדנים באופן הצבת שלטים חזותיים (2.1.4) ובעיצוב השלטים החזותיים (2.1.6). : (ג) פרסם בנק מידע לגבי סניפיו שפתוחים לציבור במצב החירום, יפרסם הבנק את כל המפורטים להלן לפי הנוסח שלצידם, לגבי כל סניף כאמור, יחד עם הפרסום האמור: :: (1) אחת מאלה, לפי העניין: ::: (א) אם קיימת דרך נגישה שמובילה משטח הציבורי שגובל במגרש שבו נמצא הסניף, ובכלל זה מדרכה, לכניסה לסניף, וממנה לעמדות השירות - "בסניף יש דרך נגישה"; ::: (ב) אם לא מתקיים האמור בפסקת משנה (א) - "בסניף אין דרך נגישה"; :: (2) אחת מאלה, לפי העניין: "יש דרך נגישה למרחב מוגן", "אין דרך נגישה למרחב מוגן"; :: (3) אחת מאלה, לפי העניין: "השירות נגיש"; "השירות לא נגיש", "חלק מהשירות לא נגיש"; :: (4) אם השירות בסניף כולו או חלקו אינו נגיש - "בסניף יש רק התאמות נגישות שאפשר לתת במצב החירום", וכן יצוין, בשפה פשוטה, אם ניתן לקבל את השירות שלא בסניף בצורה אחרת; :: (5) אם ניתנים שירותים בסניף בנק גם למי שאינם לקוחות של אותו בנק - "נותנים שירות גם ללקוחות בנקים אחרים", ונוסף על כך, פירוט בשפה פשוטה של השירותים שכל אדם, אף אם אינו לקוח של הבנק, יכול לקבל בסניף הבנק. : (ד) פרסם בנק מידע לגבי כספומטים שפועלים במצב חירום, יפרסם הבנק את כל המפורטים להלן לפי הנוסח שלצידם, לגבי כל אחד מהכספומטים שבפרסום, יחד עם הפרסום האמור: :: (1) אחת מאלה: ::: (א) אם קיימת דרך נגישה שמובילה מהשטח הציבורי שגובל במגרש שבו מותקן הכספומט, ובכלל זה ממדרכה או שביל, ועד למכשיר - "יש דרך נגישה"; ::: (ב) אם לא מתקיים האמור בפסקת משנה (א) - "אין דרך נגישה המובילה עד למכשיר אוטומטי למשיכת מזומנים"; :: (2) אחת מאלה, לפי העניין: "השירות בכספומט נגיש"; "השירות בכספומט לא נגיש". : (ה) הפעיל בנק במצב חירום שירות בנקאי נייד, יתקיימו לגבי השירות התנאים המפורטים להלן, ואולם אם סבר הבנק שלא ניתן לקיים את האמור עקב נסיבות מצב החירום, יספק הבנק התאמות נגישות חלופיות סבירות בנסיבות מצב החירום, כך שאדם עם מוגבלות יוכל לקבל שירות בנקאי נייד באותה איכות וזמינות כפי שיש לציבור: :: (1) בעת שהשירות פועל, קיימת דרך נגישה שמובילה ממקום שבו יכול נוסע שהוא אדם עם מוגבלות לרדת מרכב, וממדרכה סמוכה, למקום קבלת השירות; אורכה של הדרך האמורה לא יעלה על 100 מטרים; :: (2) השירות הוא שירות נגיש. : (ו) פרסם בנק מידע לגבי שירות בנקאי נייד שפועל במצב החירום, יפרסם הבנק את כל המפורטים להלן לפי הנוסח שלצידם, יחד עם הפרסום האמור: :: (1) אחת מאלה, לפי העניין: ::: (א) אם קיימת דרך נגישה שמובילה ממקום שבו יכול נוסע שהוא אדם עם מוגבלות לרדת מרכב, וממדרכה סמוכה, אל המקום שבו ניתן שירות בנקאי נייד - "יש דרך נגישה"; ::: (ב) אם לא מתקיים האמור בפסקת משנה (א) - "אין דרך נגישה"; :: (2) אחת מאלה, לפי העניין: "השירות הבנקאי הנייד נגיש"; "השירות הבנקאי הנייד לא נגיש", "חלק מהשירות הבנקאי הנייד לא נגיש"; :: (3) אם לא מתקיים האמור בפסקה (1)(א) או שהשירות הבנקאי הנייד אינו נגיש, כולו או חלקו, עקב נסיבות מצב החירום - "הבנק מספק לפי מצב החירום התאמות נגישות סבירות לשירות הבנקאי הנייד". : (ז) פרסום המידע לפי תקנות משנה (ג), (ד) ו-(ו) ייעשה בכל אחד מאלה לפחות, שפועלים במצב חירום או לצורך התגוננות אזרחית: :: (1) בדף המיועד לענייני חירום באתר האינטרנט של הבנק; :: (2) במוקדי המידע הטלפוני שמפעיל הבנק; :: (3) באופן אחר שבו הבנק מעביר מידע לציבור לגבי פעילותם של הסניפים, שירותי הבנק הניידים או המכשירים האוטומטיים למשיכת מזומנים, במצב חירום או לצורך התגוננות אזרחית. : (ח) מידע כאמור בתקנות משנה (ג), (ד) ו-(ו) ייכלל גם במידע שמפרסם בנק לציבור בשגרה לגבי פעילותם במצב חירום של סניפי בנק, מכשירים אוטומטיים למשיכת מזומנים או שירות בנקאי נייד, לפי העניין, אם הוא ידוע בזמן הפרסום. : (ט) פרסם בנק ישראל מידע לציבור בקשר לפעילות סניפי בנקים, כספומטים, או שירותים בנקאיים ניידים, שמפעילים בנקים במצב חירום, והמידע נוגע לאמור בתקנה זו, יכלול המידע לציבור גם מידע לפי תקנה זו, לפי העניין; פרסום של בנק ישראל על מידע לפי תקנה זו יכול שיהיה באמצעות הפניה לפרסומים של מידע כאמור שפרסם בנק. === סימן ג': נגישות לשירותים כספיים של חברת דואר ישראל === @ 40. הגדרות : [[בסימן זה]] - :- "חברת דואר ישראל" - החברה כהגדרתה [[בחוק הדואר]]; :- "חוק הדואר" - [[חוק הדואר, התשמ"ו-1986]]; :- "יחידת דואר" - כהגדרתה ברישיון הכללי לחברת דואר ישראל בע"מ למתן שירותי דואר, שירותים כספיים מטעם חברת הבת ושירותים אחרים, למעט מרכז מסירה כהגדרתו ברישיון הכללי האמור; :- "שירות כספי" - שירות מהשירותים הכספיים כמשמעותם [[בסעיף 88א(א) לחוק הדואר]]; :- "שירות כספי נייד" - שירות כספי שמסופק במפגש פנים אל פנים וניתן לנייד אותו ממקום למקום, כגון באמצעות כלי רכב; :- "שירות נגיש" - שירות שמתקיימות לגביו [[תקנות נגישות לשירות]] שחלות בשגרה על יחידת דואר, על כספומט או על שירות כספי נייד, לפי העניין. @ 41. נגישות לשירותים כספיים של חברת דואר ישראל : ניתן במצב חירום שירות כספי ביחידת דואר, יתקיימו הוראות אלה: : (1) אם השירות, כולו או חלקו, אינו שירות נגיש עקב מצב החירום - תספק חברת דואר ישראל התאמות נגישות חלופיות סבירות בנסיבות מצב החירום, כדי שאדם עם מוגבלות יוכל לקבל את השירות ביחידת הדואר באיכות וזמינות דומות כפי שיש לציבור; : (2) אחד מאנשי צוות יחידת הדואר יסייע לאדם עם מוגבלות שפנה אליו לצורך קבלת שירות כספי והציג את עצמו כאדם עם מוגבלות; במקום בולט לעין ביחידת הדואר, ליד איש הצוות המיועד לסייע כאמור, יימצא שלט שיהיה רשום בו: "עזרה לאדם עם מוגבלות"; בשלט יתקיימו הוראות ת"י 1918 חלק 4, בסעיפים הדנים באופן הצבת שלטים חזותיים (2.1.4) ובעיצוב השלטים החזותיים (2.1.6). @ 42. נגישות לשירותים כספיים ניידים במצב חירום : הפעילה חברת דואר ישראל במצב חירום שירות כספי נייד, יתקיימו לגבי השירות התנאים המפורטים להלן, ואולם אם סברה חברת דואר ישראל שלא ניתן לקיים את הוראות האמורות עקב נסיבות מצב החירום, תספק חברת דואר ישראל התאמות נגישות חלופיות סבירות בנסיבות מצב החירום, כך שאדם עם מוגבלות יוכל לקבל שירות כספי נייד באותה איכות וזמינות כפי שיש לציבור: : (1) בעת שהשירות פועל, קיימת דרך נגישה שמובילה ממקום שבו יכול נוסע שהוא אדם עם מוגבלות לרדת מרכב, וממדרכה סמוכה, למקום קבלת השירות; אורכה של הדרך האמורה לא יעלה על 100 מטרים; : (2) השירות הוא שירות נגיש. @ 43. פרסום מידע : (א) פרסמה חברת דואר ישראל מידע לגבי יחידות הדואר שפתוחות לציבור במצב החירום וניתן בהן שירות כספי, יכלול הפרסום את כל המפורטים להלן לפי הנוסח שלצידם, לגבי כל יחידה כאמור: :: (1) אחת מאלה, לפי העניין: ::: (א) אם קיימת דרך נגישה שמובילה משטח הציבורי שגובל במגרש שבו נמצאת יחידת הדואר, ובכלל זה מדרכה, לכניסה ליחידת הדואר, וממנה לעמדות השירות - "בסניף יש דרך נגישה"; ::: (ב) אם לא מתקיים האמור בפסקת משנה (א) - "בסניף אין דרך נגישה"; :: (2) אחת מאלה, לפי העניין: "יש דרך נגישה למרחב מוגן", "אין דרך נגישה למרחב מוגן"; בוצעו במצב חירום שינויים בקשר למרחב המוגן של יחידת דואר - תספק חברת דואר ישראל מידע עדכני בשפה פשוטה לפי פסקה זו, ככל האפשר בנסיבות מצב החירום; :: (3) אחת מאלה, לפי העניין: "קיים שירות נגיש בסניף", "השירות בסניף אינו נגיש"; :: (4) אם השירות בסניף, כולו או חלקו, אינו נגיש - "בסניף יש רק התאמות נגישות שאפשר לתת במצב החירום", וכן יצוין, בשפה פשוטה, אם ניתן לקבל את השירות בסניף או שניתן לקבל את השירות בצורה אחרת. : (ב) פרסמה חברת דואר ישראל מידע לגבי כספומטים שפועלים במצב חירום, יכלול הפרסום את כל המפורטים להלן לפי הנוסח שלצידם, לגבי כל כספומט כאמור: :: (1) אחת מאלה, לפי העניין: ::: (א) אם קיימת דרך נגישה שמובילה מהשטח הציבורי שגובל במגרש שבו מותקן הכספומט, ובכלל זה ממדרכה או שביל, ועד לכספומט - "יש דרך נגישה"; ::: (ב) אם לא מתקיים האמור בפסקת משנה (א) - "אין דרך נגישה"; :: (2) אחת מאלה, לפי העניין: "השירות בכספומט נגיש"; "השירות בכספומט אינו נגיש". : (ג) פרסמה חברת דואר ישראל מידע לגבי שירות כספי נייד שפועל במצב חירום, יכלול הפרסום את כל המפורטים להלן לפי הנוסח שלצידם, לגבי כל שירות כספי נייד כאמור, אם המידע קיים בידי חברת דואר ישראל בנסיבות מצב החירום: :: (1) אחת מאלה, לפי העניין: ::: (א) אם קיימת דרך נגישה שמובילה ממקום שבו יכול נוסע שהוא אדם עם מוגבלות לרדת מרכב, וממדרכה סמוכה, אל המקום שבו ניתן שירות כספי נייד - "יש דרך נגישה לשירות כספי נייד"; ::: (ב) אם לא מתקיים האמור בפסקת משנה (א) - "אין דרך נגישה לשירות כספי נייד"; :: (2) אחת מאלה, לפי העניין: "השירות הכספי הנייד נגיש"; "השירות הכספי הנייד לא נגיש", "חלק מהשירות הכספי הנייד לא נגיש"; :: (3) אם לא מתקיים האמור בפסקה (1)(א) או שהשירות הכספי הנייד אינו נגיש, כולו או חלקו, עקב נסיבות מצב החירום - "יש רק התאמות נגישות שאפשר לתת במצב החירום". : (ד) פרסום המידע לפי תקנות משנה (א) עד (ג) ייעשה בכל אחד מאלה לפחות, שפועלים במצב חירום או לצורך התגוננות אזרחית: :: (1) בדף המיועד לענייני חירום באתר האינטרנט של חברת דואר ישראל; :: (2) במוקד המידע הטלפוני שמפעילה חברת דואר ישראל; :: (3) באופן אחר שבאמצעותו חברת דואר ישראל מעבירה מידע לציבור לגבי פעילותם של יחידות הדואר, המכשירים האוטומטיים למשיכת מזומנים או השירותים הכספיים הניידים, במצב חירום או לצורך התגוננות אזרחית. : (ה) מידע כאמור בתקנות משנה (א) עד (ג) ייכלל גם במידע שמפרסמת חברת דואר ישראל לציבור בשגרה לגבי פעילותם במצב חירום של יחידות הדואר, המכשירים האוטומטיים למשיכת מזומנים או השירותים הכספיים הניידים, לפי העניין, אם הוא ידוע בזמן הפרסום. : (ו) פרסם משרד התקשורת מידע לציבור בקשר לשירותים כספיים שמפעילה חברת דואר ישראל במצב חירום, והמידע נוגע לאמור [[בתקנה 41]] [[או 42]], יכלול המידע לציבור גם מידע לפי תקנה כאמור, לפי העניין. == פרק ח': זמינות אמצעי הסעה לאנשים עם מוגבלות == @ 44. תוכנית משרד התחבורה : (א) [[בפרק זה]] - ::- "גוף שנדרש לאמצעי תחבורה" - משרד הבריאות, משרד הרווחה והביטחון החברתי, משרד החינוך, רשות מקומית, או צה"ל; ::- "המנכ"ל" - המנהל הכללי של משרד התחבורה, לרבות עובד משרד התחבורה שהוא מינה לעניין תקנות אלה; ::- "הסעה המונית של אנשים עם מוגבלות" - הסעה של אנשים עם מוגבלות, לצורך קבלת שירות מסויים במצב חירום, כגון לצורך טיפול רפואי או לצורך פינוי בני אדם ממקום שהייתם, הכול עקב חשש לחיי בני אדם. : (ב) משרד התחבורה יכין תוכנית להקצאת אמצעי תחבורה עם נהגים שיוכלו להפעילם במצב חירום, להסעה המונית של אנשים עם מוגבלות לצורך סיוע והצלת חיים, שתכלול את כל אלה, לפחות: :: (1) שימוש במגוון אמצעי תחבורה ציבורית שמיועדים בשגרה להסעת המונים, תוך מתן עדיפות לאמצעים שיש בהם נגישות לאנשים עם מוגבלות כגון אוטובוסים עירוניים ורכבת קלה; זאת כדי להשיא (למקסם) את קיבולת ההסעה וזמינות אמצעי התחבורה במצבי חירום שונים, בפריסה גאוגרפית ארצית; :: (2) שיטת פעולה להעמדת אמצעי תחבורה ונהגיהם לשימוש גוף שנדרש לאמצעי תחבורה וכוחות הצלה וסיוע שנדרשים לאמצעים אלה, במצב חירום, בשני סוגי תרחישים: ::: (א) הסעה או פינוי מיידיים של אוכלוסייה (פינוי דחק); ::: (ב) הסעה או פינוי מתוכנן של אוכלוסייה בכלל או של אנשים עם מוגבלות בפרט; :: (3) מידע שעל גוף שנדרש לאמצעי תחבורה למשרד התחבורה להעביר בשגרה לצורך הכנת התוכנית, ומידע שעל גוף כאמור להעביר למשרד התחבורה במצב חירום לצורך העמדת אמצעי התחבורה ונהגיהם לשימוש אותו גוף; :: (4) המידע שיעביר גוף שנדרש לאמצעי תחבורה למשרד התחבורה לפי פסקה (3) יכלול לפחות: הערכת כמויות האנשים שיש להסיע מאזור גאוגרפי מסוים בישיבה, בישיבה בכיסא גלגלים, או בשכיבה, לרבות מלווים שחייבים להיות יחד עם אנשים כאמור; :: (5) שיטת הפנייה במצב חירום של גוף שנדרש לאמצעי תחבורה למשרד התחבורה בבקשה להעמדת אמצעי תחבורה, בכל אחד מסוגי התרחישים לפי פסקה (2) ולגבי כל אחת מקבוצות האנשים כאמור בפסקה (4), סוגי אמצעי התחבורה שיועמדו לרשות הגוף הציבורי, כמויותיהם, כיצד יועמדו לרשותו יחד עם נהגיהם, וצפי לפרק זמן להקצאתם, הכול כדי לאפשר למשרד התחבורה ניהול ביקושים והקצאת אמצעי תחבורה יעילים במצב חירום; :: (6) קביעת סדרי העדיפויות בניהול ההקצאות והשימוש באמצעי התחבורה הציבורית במצב חירום, לפי זמינות אמצעי תחבורה בנסיבות מצב החירום, ובייחוד קביעת מנגנון למניעת ריבוי שימושים בו-זמני במצב חירום באמצעי התחבורה שנכללו בתוכנית. : (ג) משרד התחבורה יכין את התוכנית בהתייעצות עם משרד הבריאות, משרד הרווחה והביטחון החברתי, משרד החינוך, צה"ל ומרכז השלטון המקומי, מרכז השלטון האזורי, ושלוש רשויות מקומיות שגודל אוכלוסייתן שונה משמעותית זה מזה; משרד התחבורה יתייעץ עם מד"א כדי שיעמיד אמבולנסים למשימות פינוי במצב חירום לפי זמינותו ויכולתו באותה עת, והכול תוך שמירה על מוכנות מד"א לבצע משימות במצב חירום, ובכלל זה משימות שהטילו עליהם משרד הבריאות וצה"ל. @ 45. העמדת אמצעי תחבורה להסעה המונית של אנשים עם מוגבלות במצב חירום : במצב חירום שבו יש צורך בהסעה המונית של אנשים עם מוגבלות, יורה המנכ"ל, לפי פנייה של גוף שנדרש לאמצעי תחבורה, כי יועמדו אמצעי תחבורה ונהגים שיוכלו להפעילם, לשימוש הגוף שנדרש לאמצעי תחבורה להסעה המונית או לשימוש כוחות הצלה שמסייעים לו, לצורך הסעת אוכלוסייה כאמור; הפנייה של גוף כאמור והעמדת אמצעי התחבורה ונהגים ייעשו לפי התוכנית כאמור [[בתקנה 44]]. == פרק ט': תומך קהילתי במצב חירום == @ 46. תומך קהילתי בשעת חירום : (א) [[בפרק זה]] - ::- "הרשות" - כהגדרתה [[בסעיף 2 לחוק שירות אזרחי]]; ::- "מתנדב" - כהגדרתו [[בסעיף 2 לחוק שירות אזרחי]]; ::- "תומך קהילתי" - כהגדרתו [[בתקנות מאגר מידע]]; ::- "תוכנית" - תוכנית להצבת מתנדבים בשירות אזרחי כהגדרתו [[בסעיף 2 לחוק שירות לאומי]], כתומכים קהילתיים ברשויות מקומיות במצב חירום. : (ב) הרשות תגבש תוכנית בהיוועצות במשרד הרווחה והביטחון החברתי, מרכז השלטון המקומי, מרכז השלטון האזורי ומשרד הביטחון. : (ג) לצורך מימוש התוכנית יוקצה לרשות תקציב תוספתי לטובת הכשרות, ולתוספת כוח אדם. : (ד) התוכנית תכלול, בין השאר, סיווג של מתנדבים בעלי מסוגלות ורצון לשמש כתומכים קהילתיים, ההכשרה שיעבור מתנדב כדי לשמש תומך קהילתי, ההיערכות לקראת מצב חירום ותפקידי התומך הקהילתי בחירום. : (ה) הרשות המקומית תעמיד בשגרה ובחירום עובד מטעמה שיהיה אחראי על הפעלת המתנדבים שהם תומכים קהילתיים ברשות המקומית, על הכשרותיהם ועל ניהול משימותיהם במצב חירום; עובדים אלה יעברו הכשרה להיכרות עם עולם השירות האזרחי והפעלת מתנדבים. : (ו) הרשות תדווח לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת אחת לשנה, במשך שש שנים מיום התחילה, על גיבוש התוכנית כאמור בתקנה זו ועל יישומה; לדיווח הראשון כאמור תצרף הרשות העתק מהתוכנית שגובשה. == פרק י': שונות == @ 47. הדרכה : (א) גוף ציבורי שהוטלו עליו חובות לפי תקנות אלה, ידריך את עובדיו, במסגרת הדרכתם למצבי חירום, כדי שיוכלו לספק שירות סביר ומענה תומך ראשוני בשעת חירום לאנשים עם מוגבלויות שונות; הדרכה כאמור תינתן גם למי שהוא מתנדב של הגוף הציבורי שנותן מענה במצב חירום. : (ב) הדרכה כאמור בתקנת משנה (א) תכלול, בין השאר, את כל אלה: :: (1) הכרה וזיהוי סוגי מוגבלויות, צרכים וביטויי תגובה שונים של אנשים עם מוגבלות מסוגים שונים, במצבי חירום שונים; חומרי ההדרכה יעסקו באנשים עם מוגבלויות משלושה סוגים שונים לפחות; :: (2) כללי התנהגות נאותים כלפי אנשים עם מוגבלות בעת מתן השירות במיוחד במצב חירום והזכות להסתייע בחיית שירות; :: (3) אפשרויות של תקשורת מילולית וחזותית עם אנשים עם מוגבלות במיוחד במצב חירום; :: (4) הצעות למענים אפשריים במצב חירום לגבי אנשים עם מוגבלויות שונות. : (ג) ההדרכה תוכל להתבצע באופנים שונים, לרבות באמצעות לומדה אישית, כחלק מהכנה ותרגול למצב חירום. @ 48. תרגול : (א) גוף ציבורי שהוטלו עליו חובות לפי תקנות אלה ומבצע תרגילים בקשר לנושאים שמפורטים בתקנות אלה, יתרגל גם את ביצוע האמור בתקנות אלה שנוגע לאותו נושא שמתרגלים. : (ב) בתרגולים שנערכים במסגרת תרגיל של המטה הכללי של צה"ל או במסגרת תרגיל החירום הלאומי, לפחות, ושבהם האוכלוסייה נוטלת חלק, לרבות באמצעות דימוי אוכלוסייה, ישולבו אנשים עם מוגבלות ממגוון סוגים במספר מתוך סך כל המשתתפים בתרגיל שמהווים את האוכלוסייה שאותה מדמים, שמשקף את שיעורם של אנשים עם מוגבלות באוכלוסייה, או בקירוב; לעניין תקנת משנה זו, "אנשים עם מוגבלות ממגוון סוגים" - שלושה אנשים לפחות עם מוגבלות משמעותית מסוגים אלה: שמיעה, ראייה, נפשית, שכלית, אוטיזם, או פיזית, ובלבד שסוג המוגבלות אצל כל אחד מהם הוא שונה. @ 49. תחזוקה ונגישות זמנית חלופית : (א) מי שחייב בביצוע התאמות נגישות לפי תקנות אלה אחראי לכך שהתאמות הנגישות יהיו תקינות וזמינות במצב חירום, זולת אם עקב מצב החירום ועל אף שפעל ככל יכולתו באותן נסיבות, נמנע ממנו להבטיח את תקינותן או זמינותן. : (ב) לא יפגע אדם בהתאמות נגישות שלפי תקנות אלה, לא יגרע מהן ולא יסב את השימוש בהן למטרות אחרות באופן חלקי או מלא, אלא אם כן הפגיעה נדרשת במצב חירום לצורך הצלת חיים או מניעת פגיעה ברכוש חיוני, ובלבד שייעשה מאמץ סביר בנסיבות מצב החירום להבטיח נגישות זמנית חלופית. @ 50. צה"ל והגא כגורמים מסייעים : (א) נערך צה"ל או הגא בשגרה לסייע במצב חירום לגוף ציבורי, ייערך כל אחד מהגופים האמורים לגבי משימות הסיוע בקשר לאנשים עם מוגבלות, לפי האמצעים שמצויים בידו ומשמשים אותו בשגרה. : (ב) סייע צה"ל או הגא במצב חירום לגוף ציבורי, יבצע כל אחד מהגופים האמורים את משימות הסיוע בקשר לאנשים עם מוגבלות לפי יכולותיו, כוח האדם והאמצעים שעומדים לרשותו בנסיבות מצב חירום. @ 51. התאמת נהלים, תוכנית, ותיקי הפעלה למצב חירום : מי שהוטלה עליו חובה לפי תקנות אלה, יבחן את הצורך לעדכן לאחר כל תרגיל או מצב חירום, ואחת לחמש שנים לפחות, תוכנית שהכין, את נוהליו ואת תיקי ההפעלה שלו שנוגעים למצב חירום, לעניין אופן פעולתו לפי תקנות אלה, אם קיימים, והכול באופן שיתאימו ליישום תקנות אלה; מצא שיש צורך כאמור, יעדכן הגורם את נהליו לפי זה. @ 52. זמינות והצגת מסמכים : (א) מי שהוטלה עליו חובה לפי תקנות אלה למנות או להסמיך אדם, להכין או לעדכן נוהל או תיק הפעלה, להכין רשימה ובה פרטי מידע, להכין תוכנית, או שהכין מידע לפרסם או מסמך לצורך הדרכה או מתווה לתרגיל (בתקנה זו - מסמך), חייב לשמור העתק עדכני של המסמך לצורך שימוש בהדרכות ותרגולים לפי תקנות אלה, ולצורך שימוש במצבי חירום; נוסף על כך, מסמך כאמור שהוכן לפי תקנות אלה יישמר שבע שנים לפחות ממועד הכנתו. : (ב) מי שהוטלה עליו חובה לפי תקנות אלה להכין מסמך, חייב להעביר לנציבות, או להציג לה, לפי העניין, לא יאוחר מתום 21 ימים מיום שנדרש לכך, העתק מסמך כאמור. @ 53. תחילה : (א) תחילתן של תקנות אלה, למעט התקנות המפורטות בתקנת משנה (ב) ו-(ג), באחד לחודש השלישי שלאחר פרסומן (((התקנות פורסמו ביום 24.9.2026, ותחילתן ביום 1.12.2026))). : (ב) תחילתן של [[תקנות 4]], [[5]], [[6(ה)]], [[7]], [[10]], [[11]], [[12]], [[17]], [[19]], [[25]], [[26]], [[27]], [[28]], [[37]], [[38]], [[45]], [[47]] [[ו-48]] - שישה חודשים מיום התחילה. : (ג) תחילתן של [[תקנות 15]], [[39]] למעט [[תקנה 39(א)]], [[41]], [[42]] [[ו-43]] - שנה מיום התחילה. @ 54. הוראות מעבר : (א) ספק מים וספק מים בחירום שהכין תוכנית היערכות לפני יום התחילה ישלים את הנדרש ממנו לפי [[תקנה 3]] לא יאוחר מהמועדים האלה: :: (1) עד תום שנה מיום התחילה ב-30% לפחות מתחנות החלוקה שנכללות בתוכנית ההיערכות ולא פחות משלוש תחנות חלוקה; :: (2) עד תום שנתיים מיום התחילה ב-100% מתחנות החלוקה שנכללות בתוכנית ההיערכות. : (ב) מחזיק במקרקעין אחראי לכך שבמיגונית ציבורית שיוצרה לפני יום התחילה והוצבה במקרקעין שהחזקתו, ובדרך שמובילה אליה, יתקיים [[חלק ב' בתוספת השלישית]] לא יאוחר מהמועדים האלה: :: (1) לא יאוחר משנה מיום התחילה ב-30% לפחות מהמיגוניות הציבוריות, ולא פחות מ-50 מיגוניות; :: (2) לא יאוחר משנתיים מיום התחילה ב-100% מהמיגוניות הציבוריות. : (ג) עד תום חודש מיום התחילה תפרסם הנציבות את הטופס המומלץ לפי תקנה21(ד). : (ד) עד תום שלושה חודשים מיום התחילה יעבירו לראשונה גופים שנדרשים לאמצעי תחבורה כהגדרתם [[בתקנה 44(א)]], מידע לפי [[תקנה 44(ב)(4)]] שברשותם למשרד התחבורה; בלי לגרוע מהאמור - :: (1) משרד הרווחה רשאי להעביר למשרד התחבורה סיכומי כמויות של מועמדים לפינוי מוקדם לפי רשויות מקומיות או לפי יישובים, בצירוף מידע שבידיו שנדרש לפי [[תקנה 44(ב)(4)]], שמצוין ברשימה הנוספת כהגדרתה [[בתקנה 32(ח)(2) לתקנות נגישות אירועי פינוי]]; העביר משרד הרווחה סיכומי כמויות כאמור, ייחשב הדבר כאילו רשות מקומית העבירה לראשונה מידע למשרד התחבורה לפי [[תקנה 44(ב)(4)]]; :: (2) לבקשת משרד הבריאות, ובהסכמת משרד הרווחה, רשאי משרד הרווחה להעביר סיכומי כמויות של חצר"מ לפי רשויות מקומיות או לפי יישובים, בצירוף מידע שבידיו שנדרש לפי [[תקנה 44(ב)(4)]], שמצויים במידע שבידיו לפי [[תקנה 32(ח)(1) לתקנות נגישות אירועי פינוי]]. : (ה) עד תום שישה חודשים מיום התחילה לכל המאוחר - :: (1) רח"ל תשלים את הכנת התוכנית לסיוע ממשלתי אחוד לרשויות המקומיות לפי [[תקנה 18]]; :: (2) מי שבמקרקעין שבהחזקתו הוצבו חמש מיגוניות ציבוריות לפחות ישלים את הכנת הרשימה לראשונה לפי [[תקנה 22]]; :: (3) משרד התחבורה ישלים את הכנת התוכנית כמשמעותה לפי [[תקנה 44]]; :: (4) מי שהוטלה עליו חובה לפי תקנות אלה ישלים לראשונה את הבחינה של נוהליו ותיקי ההפעלה שלו למצבי חירום, והעדכון, אם יידרש, לפי [[תקנה 51]]. : (ו) עד תום שנה מיום התחילה תשלים הרשות כהגדרתה [[בתקנה 46(א)]] את הכנת התוכנית לפי [[תקנה 46]]. == תוספת ראשונה == ==== ((([[ההגדרה "דרך נגישה" שבתקנה 1]]))) ==== === דרישות חלופיות לדרך נגישה === @ 1. רוחב הדרך : רוחב חופשי בדרך יהיה 1.3 מטר לפחות, ואולם אפשר שבשל מיקום מיתקנים, תשתיות או צמחייה, הרוחב החופשי של הדרך יהיה פחות מכך אך לא פחות 110 סנטימטרים, לאורך קטע דרך שלא יעלה על 500 סנטימטרים. @ 2. שיפוע הדרך : (א) שיפוע אורכי של דרך לא יעלה על 8%, ואולם אם שיפוע כאמור לא מתאפשר עקב סיבות הנדסיות אפשר ששיפוע כאמור יעלה על 8% ובלבד שלא יעלה על 10% לאורך 5 מטרים; עלה השיפוע האורכי של דרך לפי פרט זה על 5% או קיים הפרש גובה אנכי שעולה על 20 סנטימטרים בין פני הדרך לסביבתה הצמודה, לא יידרש שהדרך תהיה כבש; בשיפוע לפי פרט זה יתאפשר לאדם עם מוגבלות לנוע בצורה בטיחותית על הדרך, לרבות בתנאי הארה של יום ושל לילה. : (ב) שיפוע רוחבי של דרך לא יעלה על 2%, ואפשר שלא יעלה על 3% עקב תנאי טופוגרפיה או קשיים הנדסיים. @ 3. הפרש גובה בדרך : הפרש גובה אנכי בין שני חלקי דרך סמוכים לא יעלה על 1.5 סנטימטר. @ 4. פני הדרך : פני הדרך והמדרך - : (1) יהיו יציבים וקשיחים; : (2) לא יהיו עשויים חומרים כגון חלוקי נחל, חצץ, חול או דשא ופניהם לא יהיו מעובדים עיבוד גס (כגון עיבוד "טובזה" או "טלטיש גס" באבן טבעית); המדרך לא יכלול בליטות כגון חלוקי נחל או אבנים מתוך משטח בטון; : (3) רוחב המישקים בדרך לא יעלה על 1.5 סנטימטרים. @ 5. טיפול במכשולים : לאורך הדרך לא יהיו מכשולים, או שיהיו מכשולים שמסומנים בניגוד חזותי וצורתם מאפשרת לאדם המסתייע במקל נחייה להבחין בהם מבעוד מועד. == תוספת שנייה == ==== ((([[תקנות 18(א), (ב), (ג)(1), ו-(4), (ו), (ח)]], [[19(ב) ו-(ד)]]))) ==== === חלק א' - גופים ציבוריים שיעמידו משאבים === : {| width="100%" ! width="100px" | מספר סידורי !! הגוף הציבורי |- | : (1) || משרד האוצר |- | : (2) || משרד הבינוי והשיכון |- | : (3) || משרד הבריאות |- | : (4) || משרד הביטחון - אגף השיקום |- | : (5) || משרד החינוך |- | : (6) || משרד העלייה והקליטה |- | : (7) || משרד הפנים |- | : (8) || משרד הרווחה והביטחון החברתי |- | : (9) || המשרד לשוויון חברתי |- | : (10) || משרד התיירות |- | : (11) || המוסד לביטוח הלאומי |- | : (12) || הסוכנות היהודית |- | : (13) || הרשות לניצולי שואה |} === חלק ב' - משאבים שיעמידו גופים ציבוריים === : {| width="100%" ! width="100px" | מספר סידורי !! {{מוקטן|טור א'}} {{ש}} סוגי המשאבים !! {{מוקטן|טור ב'}} {{ש}} פירוט המשאבים |- | : (1) || מוקד שירות נגיש || מוקד לקבלת פניות מרשויות מקומיות או צרכים של אנשים עם מוגבלות |- | : (2) || סיוע מקצועי לרשות מקומית || סיוע מקצועי במצב חירום לבעלי תפקידים ברשות המקומית, למתן מענה תומך במצב חירום לאנשים עם מוגבלויות מסוגים שונים, באמצעות תקשורת מרחוק וחומרי הדרכה לשימוש עצמי |- | : (3) || הפגות | : (א) ערכות להפגה, פנאי ופעילות גופנית, במצב חירום, לאנשים עם מוגבלות, לשימוש עצמאי, שהוכנו בהיוועצות במורשה לנגישות שירות שיש לו ניסיון בתחום, באחד מהאופנים האלה לפחות: :: (1) ערכות מוכנות לשימוש; הערכות יהיו מסוגים שונים לפי ייעודן לפי טווח גילאי המשתמשים, יכולות קוגניטיביות, מוטוריות, וחושיות, שונות; ההסברים בערכה יהיו בשפה פשוטה, ואם נדרש לפי היכולות הקוגניטיביות של האנשים שאליהן מיועדת הערכה - בפישוט לשוני במקום שפה פשוטה; :: (2) אמצעי הפגה, פנאי או פעילות גופנית, במצב חירום, לרכישה באופן עצמאי באמצעות תווים (vouchers) שיחולקו במסגרת התוכנית שלפי [[תקנה 18]]; האדם בוחר מתוך סוגי אמצעים שונים שיועמדו לבחירתו; לרשות המקומית יתאפשר להשפיע על תוכני האמצעים כדי לבצע התאמה תרבותית לתושביה; : (ב) פעילות יזומה להפעלת אנשים עם מוגבלות ששוהים באזור ציבורי מוגן לצורך הפגה, פנאי ופעילות גופנית; : (ג) ריענון קצר מועד לאנשים עם מוגבלות ולמלוויהם מחוץ לביתם (נופשונים) |- | : (4) || ציוד לשהייה ולינה | : (א) מיטות, מזרנים, בתי שימוש ניידים ונגישים עם סידורים לשמירה על פרטיות, פרגודים; : (ב) מושבים מותאמים, שולחנות; : (ג) כיסאות גלגלים; : (ד) מיטות סיעודיות (לשימוש בדיור זמני חלופי); : (ה) ציוד ייעודי שמשמש אנשים עם מוגבלות בפעילות היום-יום (כגון כיסאות רחצה, אמצעים למניעה החלקה באזורים רטובים) |- | : (5) || דיור זמני חלופי לאדם עם מוגבלות ומלוויו | : (א) יחידות אכסון מיוחדות ויחידות שאינן נגישות, לרבות בכל אלה: :: (1) בתי מלון; :: (2) מיתקני קליטה ארציים, מיתקני קליטה ארציים לאנשים עם מוגבלות; :: (3) מקבצי דיור, בתי גיל הזהב, מרכזי קליטה לעולים; :: (4) דיור ציבורי; :: (5) מבני מעונות לסטודנטים; : (ב) הסעה של אדם עם מוגבלות ומלוויו מביתו לדיור החלופי הזמני ובחזרה לביתו; : (ג) הזנה לאדם עם מוגבלות ולמלוויו במהלך שהייתו בדיור חלופי זמני או רכישת מזון באופן עצמאי במימון התוכנית |- | : (6) || כוח אדם לסיוע || כוח אדם לסיוע ביישום המענים שלפי [[חלק זה]], לרבות כוח אדם מקצועי בתחומי סיעוד ותחומים נדרשים אחרים לפי נסיבות מצב החירום === חלק ג' - תבחינים לסיוע בקביעת סדרי עדיפויות בהקצאת מענים לאנשים עם מוגבלות === : התבחינים שלהלן יסייעו לבחינת בקשות לסיוע לאדם עם מוגבלות במצב חירום, ולקביעת סדרי עדיפויות בהקצאת המשאבים; תחילה יש לבצע הערכה לפי שלב 1 ולאחר מכן יש לעשות שימוש בתוצאות ההערכה משלב 1 בהערכה לפי שלב 2: @ 1. : שלב 1 - תבוצע הערכה מהירה של צרכים מיידיים של האדם עם מוגבלות בעת מצב החירום (להלן - ההערכה), ובייחוד בתחומים המפורטים להלן; ההערכה תבוצע בהתבסס ככל האפשר על מידע שסיפק האדם עצמו או איש קשר שלו: : (1) יכולת התקשורת והבנת המצב של אותו אדם, ואמצעים שנדרשים לשם כך; : (2) מורכבות מצבו הרפואי של אותו אדם ובייחוד לנוכח אלה: אם נדרשת אספקת חשמל רציפה לשימור חיים, אם נדרש טיפול רפואי אינטנסיבי, אם יש צורך להגיע למוסד בריאות לטיפולים משמרי חיים או שיקומיים, קבועים או זמניים, ומה צריכת התרופות שלו; : (3) אם האדם נדרש לסיוע בביצוע פעולות היום-יום, והאמצעים שהוא עושה בהם שימוש קבוע; : (4) הצורך בהשגחה צמודה על האדם; : (5) הצורך בתמיכה רגשית או חברתית לאדם; : (6) בחינה אם הוא אדם עם עורף חברתי בחירום כהגדרתו [[בתקנות מאגר מידע]] או שאין לו עורף חברתי כמשמעותו [[בתקנה 2(ב)(7)(ב)(1) עד (4) לתקנות מאגר מידע]]; : (7) צרכים נוספים שהם תולדה ממאפייני מצב החירום. @ 2. : שלב 2: בחינת הצורך בסיוע פרטני לאדם עם מוגבלות: : (1) אפשרות א' - כדי שאדם יוכל להמשיך לשהות בביתו או באזור ציבורי מוגן במצב חירום - מתוך הצרכים שעלו בהערכה לפי שלב 1 ובייחוד החיוניים שבהם, מהם הצרכים שניתן לספק לאורך זמן; : (2) אפשרות ב': :: (א) מתוך הצרכים שעלו בהערכה לפי שלב 1 ובייחוד החיוניים שבהם, מהם הצרכים שלא ניתן לספק או שקיים קושי ממשי לספקם, במצב החירום, אם ימשיך אותו אדם לשהות בביתו או באזור ציבורי מוגן; :: (ב) אם ניתן לספק טוב יותר את צרכי האדם ובפרט החיוניים שבהם, לפי ההערכה שבוצעה לפי פרט משנה (א), אם יועבר מביתו או מאזור ציבורי מוגן לחלופת דיור זמני במקום אחר; :: (ג) אם קיימת אפשרות ממשית ובטוחה בתנאי מצב החירום השורר, להעברת האדם, לרבות מלווה או ציוד עזר אישי אם נדרשים, לחלופת דיור זמנית במקום אחר. == תוספת שלישית - מיגונית ציבורית == === חלק א' - מיגונית ציבורית נגישה === ==== ((([[תקנות 21(א) עד (ג)]], [[22]] [[ו-54(ב)]], [[$ חלק א תוספת 3|פרטים 1]] [[ו-3 בחלק א' לתוספת שלישית)]])) ==== @ 1. מיגונית נגישה לאדם עם מוגבלות : (א) [[בחלק זה]], "דלת הדף" ו"דלת הדף ורסיסים" - כהגדרתן [[בתקנות מפרטים למקלטים]]. : (ב) לאדם עם מוגבלות יתאפשר להיכנס למיגונית ולשהות בה יחד עם כלל הציבור, לפי [[חלק זה]]. : (ג) במיגונית שבפתחה לא מותקנת דלת הדף או דלת הדף ורסיסים יתקיימו הוראות אלה: :: (1) הרוחב החופשי בפתחים ובפרוזדורים לא יפחת מ-90 סנטימטרים; :: (2) סכום הרוחב החופשי בפרוזדור (A בנספח א) והרוחב החופשי בפתח (B בנספח א) סמוכים זה לזה, לא יפחת מ-200 סנטימטרים; :: (3) החלל המיועד לשהיית הציבור במיגונית (C [[בנספח א לחלק זה]]) יכלול שטח חופשי לסיבוב לפי ת"י 1918 חלק 1 בסעיף הדן בשטח לסיבוב (2.7.4); :: (4) השיפוע הרוחבי והשיפוע האורכי של דרך בתוך המיגונית לא יעלה על 2%; על אף האמור - ::: (א) השיפוע האורכי של דרך נגישה שתחילתה במזוזת הפתח הפנימי במיגונית (מסומן כקו מקווקו "תחילת דרך משופעת" [[בנספח א לחלק זה]]), והיא נמשכת לפתח המיגונית עד למפלס תחתית רצפת המיגונית, לא יעלה על 0.5% + 9%; ::: (ב) הדרך לא תבלוט מפתח המיגונית יותר מ-20 סנטימטרים ובלבד שאם בלטה יותר מ-10 סנטימטרים גוון הדרך יהיה בניגוד חזותי לגוון הקיר החיצוני של המיגונית; ::: (ג) אפשר שהפרש הגובה בין קצה הדרך בפתח המיגונית (מסומן כ"פתח המיגונית" [[בנספח א לחלק זה]]) לדרך הנגישה לפי [[פרט 3]] (מסומנת D [[בנספח א לחלק זה]]), יטופל באמצעות אחד מאלה: :::: (1) רכיב משופע מקובע בקצה הדרך במיגונית, שניתן לשנות את מצבו בין מצב פתוח כשהוא בשימוש למצב סגור כשאינו בשימוש; השיפוע של הרכיב במצב פתוח לא יעלה על 50%, אם הוא מגשר על הפרש גובה של עד 3 סנטימטרים או על 30% אם הוא מגשר על הפרש גובה בתחום שמעל 3 סניטמטרים ועד 6 סנטימטרים; בעת שהרכיב האמור במצב פתוח, יראו בו חלק מהדרך לפי פסקת משנה (ב), והוראותיה יתקיימו גם ברכיב האמור; :::: (2) שינוי השיפוע של קצה הדרך במיגונית, ובלבד שיתקיימו בו ההוראות לפי פסקת משנה (1) שדנות בשיפוע; :: (5) לאורך הדרך המשופעת במיגונית לפי פסקה (4)(א), בצד הדופן שממול לפתח B ([[נספח א' לחלק זה]]), יימצא בית אחיזה (מסומן כ"בית אחיזה" [[בנספח א לחלק זה]]), שיתקיימו בו הוראות אלה: ::: (א) צורת בית האחיזה תהיה עגולה, תתאפשר גריפה רציפה לכל אורכו, ולא יהיו בו חלקים חדים; ::: (ב) קוטרו החיצוני של בית האחיזה יהיה 3 עד 4 סנטימטרים; ::: (ג) קצותיו של בית האחיזה יהיו מכופפים כדי שלא יהוו מכשול; קצהו האחד יימשך עד 30 סנטימטרים במקביל לפתח B ([[נספח א לחלק זה]]), וקצהו השני לא יבלוט מפתח המיגונית; ::: (ד) מסביב לבית האחיזה יהיה מרווח חופשי לגריפה שהיקפו 4 סנטימטרים לפחות מהפנים החיצוניים של בית האחיזה; ::: (ה) הפן העליון של בית האחיזה יהיה בגובה 90 סנטימטרים עד 95 סנטימטרים מפני הדרך המשופעת; ::: (ו) הפן הפנימי של בית האחיזה לא יחדור יותר מ-9 סנטימטרים לתחום הדרך המשופעת; ::: (ז) יתקיים ניגוד חזותי בין גוון בית האחיזה לגוון הקיר שעליו הוא מותקן; ::: (ח) בית האחיזה יותקן ממרכז חלקו התחתון, באופן יציב, בטוח, ומאפשר גריפה רציפה; :: (6) קירות המיגונית יהיו בלא בליטות חדות ובלא חיספוסים גסים העלולים לפגוע במי שנמצא במיגונית; :: (7) לאורך הדרך במיגונית לא יהיו מכשולים. : (ד) במיגונית שמותקנת בה דלת הדף או דלת הדף ורסיסים, יתקיימו הוראות אלה: :: (1) הרוחב החופשי בפתחים שבמיגונית לא יפחת מ-80 סנטימטרים; :: (2) סכום רוחב חופשי בפרוזדור במיגונית, אם קיים, ורוחב חופשי בפתח, סמוכים זה לזה, לא יפחת מ-200 סנטימטרים; :: (3) החלל המיועד לשהיית הציבור במיגונית (C [[נספח ב חלק זה|בנספחים ב]] [[ו-ג לחלק זה]]) יכלול שטח חופשי לסיבוב לפי ת"י 1918 חלק 1 בסעיף הדן בשטח לסיבוב (2.7.4); :: (4) מפלס סף הדלת שבפתח המיגונית יהיה בגובה 10 סנטימטרים לכל היותר מעל תחתית רצפת המיגונית; הותקנה דלת הדף או דלת הדף ורסיסים בכניסה פנימית במיגונית, תתקיים בה [[תקנה 34(ד) ו-(ד1) לתקנות מפרטים למקלטים]]; :: (5) משני צידי הדלת יימצאו מוטות לסיוע בהגפתה כמפורט להלן: ::: (א) מוט אופקי אחד יימצא בצידו החיצוני של אגף הדלת בגובה 85 עד 90 סנטימטרים מתחתית אגף הדלת, לפי הוראות אלה: :::: (1) אורכו של המוט יהיה 35 עד 40 סנטימטרים, וקוטרו החיצוני יהיה 3 עד 4 סנטימטרים; :::: (2) צורת המוט תהיה עגולה, תתאפשר גריפה רציפה לכל אורכו, ולא יהיו בו חלקים חדים; :::: (3) המרחק בין הפן הפנימי של המוט לבין פני אגף הדלת לא יהיה קטן מ-4 סנטימטרים ולא גדול מ-5 סנטימטרים; :::: (4) המרחק בין קצה המוט לבין שול אגף הדלת שנפתח יהיה 5 עד 10 סנטימטרים; :::: (5) גוון המוט יהיה בניגוד חזותי לגוון אגף הדלת; ::: (ב) מוט אופקי שני יימצא בצידו הפנימי של אגף הדלת בגובה 85 עד 90 סנטימטרים מתחתית אגף הדלת, ותתקיים בו פסקת משנה (א)(1) עד (5); :: (ג) על אף האמור בפסקאות (א) ו-(ב), אפשר שגובה המוט או המרחק לפי פסקה (א)(4), יותאמו בשינוי קל לצורך מניעת הפרעה למנגנון נעילת הדלת. @ 2. שילוט וסימון : (א) על דופן המיגונית שבה נמצא פתחה, יימצא מידע בשלט או על הדופן, לפי הוראות אלה: :: (1) רישום: "מיגונית" בגופן שגובהו לא יפחת מ-10 סנטימטרים; :: (2) יתקיימו במידע הוראות ת"י 1918 חלק 4 בסעיפים הדנים באופן הצבת שלטים חזותיים (2.1.4) ועיצוב השלטים החזותיים (2.1.6). : (ב) גוון מזוזות ומשקוף פתח המיגונית ברצועה שרוחבה 7 עד 10 סנטימטרים בהיקף הפתח, יהיה בניגוד חזותי לדופן החיצונית של המיגונית. @ 3. הצבת מיגונית וקישורה לדרך נגישה : המיגונית תוצב בדרך נגישה או בצמוד לה, ויתקיימו הוראות אלה: : (1) אפשר שפני דרך נגישה לפי פרט זה יהיו עשויים מחומר מהודק כגון מצע, או דשא, ובלבד שיהיו יציבים גם בפני גשם ונגר עילי; : (2) בצמוד לפתח מיגונית שאין בפתחה דלת יתקיימו כל אלה: :: (א) ייותר שטח חופשי לתמרון במקביל לדופן המיגונית ומול הפתח שלה, ששיפועו לא יעלה על 2% לכל כיוון, שרוחבו 130 סנטימטרים לפחות ואורכו 170 סנטימטרים לפחות (D [[בנספח א' לחלק זה]]); על אף האמור, אפשר שרוחב השטח האמור יקטן עד ל-110 סנטימטרים, בשל מיקום מיתקנים, תשתיות, מגבלת רוחב המדרכה שבה מוצבת המיגונית, או צמחייה; :: (ב) הפרש הגובה האנכי בין פתח המיגונית לפני הדרך הנגישה המקושרת אליה לא יעלה על 1.5 סנטימטרים, והמרווח האופקי בין שתי הדרכים האמורות לא יעלה על 1.5 סנטימטרים; :: (ג) לצורך יישום פסקת משנה (ב), אם הפרש הגובה בין פתח המיגונית לדרך נגישה אינו עולה על 6 סנטימטרים, אפשר שהקישור ייעשה לפי [[פרט 1(ג)(4)(ג)]] או באמצעות רכיב משופע לפי [[הפרט האמור]] שהוא רכיב מקובע למיגונית; : (3) בצמוד לפתח מיגונית שמותקנת בה דלת, יתקיימו כל אלה: :: (א) יימצא משטח תפקוד בצד שאליו נפתחת הדלת, שמתקיימות בו הוראות ת"י 1918 חלק 3.1 בסעיף הדן במשטחי תפקוד (2.5.4), ושיפוע המשטח לכל כיוון לא יעלה על 2% (מסומן כ"משטח תפקוד (חלופה 1)" [[בנספח ב לחלק זה]] - "משטח תפקוד (חלופה 2)" [[בנספח ג לחלק זה]]); אם קיים הפרש גובה אנכי בין שול משטח התפקוד לסביבתו הצמודה שעולה על 5 סנטימטרים ואין אמצעים למניעת מעבר מהמשטח לסביבה האמורה, יש פס בשול המשטח בניגוד חזותי לסביבתו הצמודה ורוחבו 10 עד 20 סנטימטרים או שהמשטח כולו בניגוד חזותי לסביבתו; :: (ב) אם מותקנת דלת סובבת על צירה בפתח המיגונית או בפתח אחר בתוכה, שאינה דלת הדף או דלת הדף ורסיסים, הכוח הנדרש לפתיחה של הדלת לא יעלה על הוראות ת"י 1918 חלק 3.1 בסעיף הדן בכוח הפעלה לפתיחת דלת בדרך נגישה (סעיף 2.5.5.2); : (4) נוסף על משטח תפקוד לפי פסקה (3(א)), לסף דלת הדף או דלת הדף ורסיסים, שבפתח מיגונית, תקושר דרך נגישה לפי הוראות אלה: :: (א) אם הדרך הנגישה היא בתחום ציר ההליכה במדרכה או ברחבה, השיפוע האורכי ושיפועי הצד שלה, לא יעלו על 8% ([[נספח ב לחלק זה]]); :: (ב) אם הדרך הנגישה אינה בתחום ציר ההליכה במדרכה, ברחבה, או בשביל, השיפוע האורכי של הדרך לא יעלה על 8%, ושיפועי הצד לא יעלו על 50% ([[נספח ג לחלק זה]]); :: (ג) על אף האמור בפסקאות (א) ו-(ב), אם בנסיבות המקום לא מתאפשר שיפוע כאמור בהן, אפשר שבאישור מורשה נגישות, שיפוע הדרך לא יעלה על 10% לאורך קטע דרך קצר ככל האפשר בתנאי המקום; :: (ד) לא יידרש שהדרך הנגישה תהיה כבש או מיתקן אלקטרו-מכני, ולא יידרשו בתי אחיזה בצידיה. : (5) אם הוצבה המיגונית בדרך ציבורית כגון מדרכה, שביל או רחבה, ייוותר בדרך מעבר חופשי שרוחבו 130 סנטימטרים לפחות (מסומן כ"מעבר חופשי" [[נספח א חלק זה|בנספחים א]] ]]ו-ב לחלק זה[[). אפשר שרוחב המעבר האמור יקטן עד ל-110 סנטימטרים, לאורך קטע שאורכו לא יעלה על 500 סנטימטרים, בשל מיקום מיתקנים, תשתיות, מגבלת רוחב המדרכה, או צמחייה. @ 4. מכשולים בדרך נגישה ובדרך אחרת : לאורך דרך נגישה כאמור [[בפרט 3]], ולאורך דרך אחרת להולכי רגל שאינה דרך נגישה כאמור, שמובילות למיגונית ממקום שעליו נועדה להגן המיגונית כאמור [[בפרט 3]], לא יהיו מכשולים; אם קיימים מכשולים בדרך - הם מסומנים בניגוד חזותי וצורתם מאפשרת לאדם המסתייע במקל נחייה להבחין בהם מבעוד מועד. @ 5. ניגוד חזותי : אם נדרש שיתקיים ניגוד חזותי לפי [[תוספת זו]], הוא יהיה לפי ת"י 1918 חלק 6 בסעיף הדן בניגוד חזותי (2.4) לערך המתאים לסימן מאתר. @ 6. שונות : השרטוטים שבנספחים [[לחלק זה]] הם לצורך המחשה, וההוראות המחייבות הן הוראות [[חלק זה]]. ==== '''נספח א - מיגונית נגישה שלא מותקנת דלת בפתחה (המידות בסנטימטרים)''' ==== ==== ((([[תוספת שלישית, חלק א']], [[$ חלק א תוספת 3|פרטים 1(ג)(2), (3), (4)(א) ו-(ג), (5)]], [[$ חלק א תוספת 3|5(ג)]], [[$ חלק א תוספת 3|3(2)(א)]], [[$ חלק א תוספת 3|ו-6]]))) ==== : (((שרטוט הושמט).)) ==== '''נספח ב - מיגונית שמותקנת דלת בפתחה, משטח תפקוד (חלופה 1), ודרך נגישה בציר הליכה של מדרכה או ברחבה (המידות בסנטימטרים)''' ==== ==== ((([[תוספת שלישית, חלק א']], [[$ חלק א תוספת 3|פרטים 1(ד)(3)]], [[$ חלק א תוספת 3|3(3)(א), (4)(א) ו-(5)]], [[$ חלק א תוספת 3|ו-6]]))) ==== : (((שרטוט הושמט).)) ==== '''נספח ג - מיגונית שמותקנת דלת בפתחה, משטח תפקוד (חלופה 2), ודרך נגישה שאינה בציר הליכה של מדרכה או ברחבה (המידות בסנטימטרים)''' ==== ==== ((([[תוספת שלישית, חלק א']], [[$ חלק א תוספת 3|פרטים 1(ד)(3)]], [[$ חלק א תוספת 3|3(3)(א), (4)(א) ו-(5)]], [[$ חלק א תוספת 3|ו-6]]))) ==== : (((שרטוט הושמט).)) === חלק ב' - התאמות נגישות לעניין מיגונית ציבורית שיוצרה לפני יום התחילה והוצבה במקרקעין === ==== ((([[תקנה 54(ב)]]))) ==== @ 1. סימון ושילוט : במיגונית שיוצרה לפני יום התחילה והוצבה במקרקעין, יתקיים [[פרט 2 בחלק א']]. @ 2. מכשולים בדרך נגישה ובדרך אחרת : לאורך דרך נגישה לפי [[פרט 3]], ולאורך דרך אחרת להולכי רגל שאינה דרך נגישה כאמור, שמובילות למיגונית ובתוכה, לא יהיו ככל האפשר מכשולים; אם קיימים מכשולים בדרך - הם מסומנים בניגוד חזותי וצורתם מאפשרת לאדם המסתייע במקל נחייה להבחין בהם מבעוד מועד. @ 3. דרך נגישה למיגונית : (א) פתח מיגונית שהוצבה לפני יום התחילה, שלגביה מתקיימים כל התנאים שלהלן, תקושר לדרך נגישה לפי [[פרט 3 בחלק א(('))]]: :: (1) הפרש הגובה בין פתח המיגונית לקצה הדרך הקיימת שמגיעה בצמוד לפתח המיגונית, לא עולה על 20 סנטימטרים; :: (2) אפשר להתגבר על הפרש הגובה לפי פסקה (1) באמצעות דרך משופעת לפי [[$ חלק א תוספת|פרט 3(2)]] [[או 3(4) בחלק א(('))]]; :: (3) לאחר התגברות על הפרש גובה כאמור בפסקה (2), ייוותר מעבר חופשי כאמור [[$ חלק א תוספת|בפרט 3(5) בחלק א']]; :: (4) לצורך ביצוע האמור בפסקאות (2) ו-(3) אין צורך להזיז את המיגונית מהמקום שבו הוצבה, להרים או לסובב אותה. : (ב) אפשר שפני הדרך אל מיגונית כאמור בפרט משנה (א) יהיו עשויים מחומר מהודק או דשא, ובלבד שפני הדרך יהיו יציבים, גם בפני גשם ונגר עילי. == תוספת רביעית == ==== ((([[תקנה 32(ו) ו-(ז)]]))) ==== === איתור מי שזכאי למכשיר התרעה אישי === : גורם מאתר יכין לפי המידע שבידו רשימה של האנשים שמתקיימים בהם התבחינים [[תקנות מאגר המידע=#תוספת 2|שברישה לפרט 2 בתוספת הראשונה לתקנות המאגר]] ולמעט התבחין "שאינם מתגוררים במגורים מוסדרים" (להלן - התוספת הראשונה למאגר), ונוסף על כך מלאו להם 6 שנים לפחות ומתקיימים בהם התבחינים שבטור א' בטבלה שלהלן; גורם מאתר יציין ברשימה האמורה את האנשים שמתקיימים בהם גם התבחינים שבטור ב' בטבלה שלהלן: : {| style="table-layout: fixed; width: 100%;" ! טור א' !! טור ב' |- | : (1) מתוך פסקת משנה (2) שבטור א', שלצד [[פרט 2 תוספת 1 לתקנות המאגר|פרט משנה 2 בטבלה שבתוספת הראשונה]] למאגר - [[פרט 4(א) לתוספת השנייה לתקנות ילד נכה]] || - |- | : (2) התבחין [[פרט 4 תוספת 1 לתקנות המאגר|בפסקת משנה (8) שבטור א', שלצד פרט משנה 4 בטבלה שבתוספת הראשונה למאגר]] || : (1) התבחין [[פרט 4 תוספת 1 לתקנות המאגר|בפסקת משנה (6) שבטור ב', שלצד פרט משנה 4 בטבלה שבתוספת הראשונה למאגר]] |- | : (3) התבחין [[פרט 4 תוספת 1 לתקנות המאגר|בפסקת משנה (8) שבטור ב', שלצד פרט משנה 4 בטבלה שבתוספת הראשונה למאגר]] || : (2) התבחין [[פרט 4 תוספת 1 לתקנות המאגר|בפסקת משנה (8) שבטור ב', שלצד פרט משנה 4 בטבלה שבתוספת הראשונה למאגר]] |- | : (4) התבחין [[פרט 5 תוספת 1 לתקנות המאגר|בפסקת משנה (7) שבטור א', שלצד פרט משנה 5 בטבלה שבתוספת הראשונה למאגר]] || : (3) התבחין [[פרט 5 תוספת 1 לתקנות המאגר|בפסקת משנה (5) שבטור ב', שלצד פרט משנה 5 בטבלה שבתוספת הראשונה למאגר]] |- | : (5) התבחין [[פרט 5 תוספת 1 לתקנות המאגר|בפסקת משנה (6) שבטור ב', שלצד פרט משנה 5 בטבלה שבתוספת הראשונה למאגר]] || : (4) התבחין [[פרט 5 תוספת 1 לתקנות המאגר|בפסקת משנה (6) שבטור ב', שלצד פרט משנה 5 בטבלה שבתוספת הראשונה למאגר]] |- | : (6) התבחין [[פרט 7 תוספת 1 לתקנות המאגר|בפסקת משנה (2) שבטור א', שלצד פרט משנה 7 בטבלה שבתוספת הראשונה למאגר]] || : (5) התבחין [[פרט 7 תוספת 1 לתקנות המאגר|בפסקת משנה (2) שבטור ב', שלצד פרט משנה 7 בטבלה שבתוספת הראשונה למאגר]] |- | : (7) התבחין [[פרט 7 תוספת 1 לתקנות המאגר|בפסקת משנה (4) שבטור ב', שלצד פרט משנה 7 בטבלה שבתוספת הראשונה למאגר]] || : (6) התבחין [[פרט 7 תוספת 1 לתקנות המאגר|בפסקת משנה (4) שבטור ב', שלצד פרט משנה 7 בטבלה שבתוספת הראשונה למאגר]] |- | : (8) התבחין [[פרט 9 תוספת 1 לתקנות המאגר|בפסקת משנה (5) שבטור א', שלצד פרט משנה 9 בטבלה שבתוספת הראשונה למאגר]] לגבי תלמיד עם מוגבלות שמיעה || : (7) התבחין [[פרט 9 תוספת 1 לתקנות המאגר|בפסקת משנה (4) שבטור ב', שלצד פרט משנה 9 בטבלה שבתוספת הראשונה למאגר]] לגבי תלמיד עם מוגבלות שמיעה |- | : (9) התבחין [[פרט 9 תוספת 1 לתקנות המאגר|בפסקת משנה (5) שבטור ב', שלצד פרט משנה 9 בטבלה שבתוספת הראשונה למאגר]] || : (8) התבחין [[פרט 9 תוספת 1 לתקנות המאגר|בפסקת משנה (5) שבטור ב', שלצד פרט משנה 9 בטבלה שבתוספת הראשונה למאגר]] |} <פרסום> י"א בתשרי התשפ"ז (22 בספטמבר 2026) <חתימה> ישראל כ"ץ שר הביטחון 1jp0v0okuucgfg2ew9s3gi1y4hz22c9